. עובדת 1957ג'נט קרדיף, אמנית קנדית ילידת •בשיתוף פעולה עם בעלה. ביחד הציגו בביאנלה בונציה, בדוקומנטה בקאסל.

, וזכתה להכרה 1995התחילה במיצבי הקול ב חללים בעולם.30בינלאומית. הציגה ביותר מ

ליצירה  מחודש )ביצוע חלקים בארבעים טאליס,  Spem in Aliumמוטט תומאס מאת .ג'נט קארדיףשל האמנית הקנדית  2001(, 1573

The Forty Part Motet, 2001 (A reworking of “Spem in Alium” by Thomas Tallis 1573)פשוט: "מוטט" של אובאלית 40הרעיון בצורה מסודרים שחורות רגליים על שחורים רמקולים

זמרים, מכל רמקול קול של זמר 40 דקות בוקעים מהם קולותיהם של 14בחלל התצוגה. במשך 16תקווה בכל אחר" בלטינית( - יצירה מהמאה ה־" )"Spem in Aliumאחר, ששרים במקהלה את "

מאת תומאס טאליס, אחד המלחינים הבריטים הגדולים מ- מורכבת מסודרים 40העבודה ואשר טאליס של הנודעת יצירתו את המשמיעים רמקולים

במערך אליפסי בחלל שאין בו למעשה דבר מלבדם. אופן פיזור הרמקולים והעובדה כי כל אחד מן הקולות השרים את היצירה הוקלט בנפרד מייצרים שדה תלת-ממדי של סאונד, שבו הצופה את ולשמוע החלל במרכז להתמקם או אחר או זה ספציפי בקול להתמקד אם לבחור יכול

המקהלה כולה.קלאסית ולמוזיקה בכלל, למוזיקה בהאזנה המקובל המרחבי היחס של פירוק מציעה העבודה בפרט. בניגוד לתבנית ההאזנה הנורמטיבית בקתדרלה או באולם קונצרטים, המיועדים מבחינה את ומגדיר הבונה הוא הסאונד זו בעבודה החלל, למרכז השונים הקולות את לכוון אקוסטית

החלל ולא להפך.העבודה הוצגה בעבר בחללי תצוגה שונים בעולם )בברזיל וביפן(

לאחר אסון התאומים ונמצאת כיום בתצוגת MoMA)ובהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק )ב- ", PS1קבע יורק. ניו העיר, אל שצופים חלונות מלא בחדר אז הוצגה במומה התערוכה

וכשאתה מצרף את מראה העיר עם המוזיקה אתה לא יכול שלא לבכות. כולם בכו." אמרה קרדיףהצופה אותה. תנועת הוא המרכיב המרכזי המבנה חושית, אשר הסאונד חוויה העבודה מציעה בחלל מוכתבת על ידי הימשכותו או רתיעתו מוויברציה מסוימת, מגל של קול, משדה כזה או אחר גילוי, של חשיפה, של היטמעות אל תוך חלל שאינו מסומן פיזית, אך זהו מהלך של של סאונד. יש פה גם מופע כשמושג נוכח בחלל. גלי הקול. למעשה הסאונד הוא חומר מתקיים באמצעות

המרחב מתפרק בו, והופך לקונספטואלי.

ההקלטה ביצירה של קרדיף מתחילה עוד לפני שירת המקהלה, כשהזמרים מכחכחים בגרונם, משתעלים ומתבדחים. מיד אחר כך הם מתחילים לשיר, והקהל בגלריה שמשוטט בין הרמקולים

שומע את השירה בוקעת מכיוונים לא צפויים. הקולות כאילו רודפים זה אחר זה, מתנגשים זה בזה, נעים במעגל ולפתע דוממים. הם כל כך חיים וצלולים עד שמי שעוצם את עיניו מרגיש כאילו הזמרים ממש שם, במרחק נגיעה. זו תחושה מופלאה ומוזרה של דבר שהוא בו בזמן נוכח ונעדר.

תחושה של פיסול בסאונד - בדיוק התחום שקרדיף היא מחלוציו. 

"אני רואה את המוזיקה הזאת קצת כמו נהר שזורם מרגע שקט אחד לשני", אומרת קרדיף. "זו מוזיקה שבאה ומכה את הגוף שלך בגלים של סאונד. זה דבר מאוד פיזי, מאוד חושני, זה סאונד

שמחבק אותך ובו בזמן זז כמו שנהר או גל עוברים מעל סלע. תמיד יש לי דימויים כל כך ויזואליים רמקולים באיכות גבוהה שמכים בך, האספקט הפיזי של זה שונה 40למוזיקה... אז כשיש לך

מאשר כשאתה שומע את זה בסטריאו בבית שלך. אני גם חושבת שיש משהו מעניין בלקחת יצירה מהמאה ה־

ולהציג אותה באמצעים אלקטרוניים 16הייטקיים".

המדיום המקורי של היצירה אינו חד משמעי.מופעי מוסיקה? פיסול/מיצב?

עתה אולי עתידה היצירה להשתייך למה שנקרא "פיסול בסאונד"

היצירה מאתגרת את מדיום הפיסול/מיצב כי השחקן הראשי המתפקד כחומר פיסולי הוא סאונד, ואילו השחקן המשני הוא ההצבה בחלל של האובייקט "הממשי" – הרמקול. הסאונד

כחומר לא פיזי הופך לפיזי וחושני. גם הקהל הוא מרכיב חשוב בעבודה:

1911רוסולו, מוסיקה,

1913מכונת הצלילים של לואיג'י רוסולו,

רוסולו תיאר בו זמנית את תנועת הפסנתרן ואת הפקת המוזיקה שלו, כאשר היצירה יוצרת אצל

הצופה רושם חושי, שאותו הוא קולט בעיניו חושים:3ובאוזניו. יש כאן ניסיון לשלב בין

שמיעה, ראיה\ וחוויה רגשית של שמיעת מוסיקה. הוא עושה זאת באמצעים

"פוטוריסטים" של תנועה - דינמיזם, הכפלה של השמיעה והרגש צורות וניגודי צבעים.

מתבטאים במקצב המוזיקלי הנוצר על ידי רשת של קווים, היוצרים תחושה של שורות תווים ובצבעוניות המשתנה. הראיה – רואים את

הפסנתרן מנגן. רוסולו התעניין במוסיקה ובנה מכונת צלילים ממשית אך כצייר ניסה לרכז את

התעניינותו במוסיקה לתוך מדיום הציור.