אריאלה אפריל 2012

שלהידיעות של הידיעותאריאלה

עיתון בית הספר לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

)16( 5

ס' מ

יוןיל

, ג"ב

שע ת

יראי

,201

ל 2רי

אפ

מאיפה מביאים את כל זה?6,000 ש' - אנחנו משלמים על לחם, חומוס וירקות40,000 ש' - זה שכר הלימוד שלנו על התואר�0,000 ש' - זה מה שעולה לנו לגור עד התואר7,000 ש' - זה מה שעולה לנו לנסוע לתוארסטודנט יקר

מוטרפי הכדור העגול למה אנחנו אוהדי הפועל, למה בית"ר, עמ' 30

גלגל הביש מזל פנצ'רים באוטובוסים של "אפיקים", עמ' 6

באתי, רצתי, רזיתי חצי מרתון תל אביב לא הולך ברגל, עמ' 16

ת"ונו

חר א

ותיע

יד" ,

לןגו

ל או

שם:

לוצי

יש לו אלוהים המשיח מנחלת בנימין בא

לגאול אותנו מעבדות, עמ' 22 אין לו אלוהים (3)עו"ד שפטל נגד כל העולם, אשתו

וחמותו, חוץ ממשה קצב, עמ' 10

אין לו אלוהים (2)רביב דרוקר יורד בכל הכוח על

התקשורת (שבה הוא עובד), עמ' 8

אין לו אלוהים (1)נדב אבוקסיס על אחורי הקלעים

של "בובה של לילה", עמ' 12

אפריל 2012 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | אפריל 2012

אולי זאת הממשלה שהפכה את תחנות הדלק לתחנות גביית מיסים ואולי גם וגם. מה שוודאי נכון הוא שבאפריל 2001 ההורים שלכם שילמו 4.06 שקלים לליטר בנזין, ובאפריל 2012 אתם משלמים 8

שקלים. הכפלה תוך עשור.13–14 ק"מ תוצ ההשלכות, איך לומר, לא נעימות: על נסיעה שלציאו 8 שקלים. זה לא נורא אם אתם גרים באריאל או באחד היישובים

הסמוכים. זאת קטסטרופה אם אתם גרים בירושלים או בתלצאביב. סטודנט מגוש דן שלומד שלוש שנים ונוסע שלוש פעמים בשבוע לאריאל יבזבז במהלך התואר רק על הדלק 9,300 שקל. עלות של עוד שנת לימודים. במקרה של ארבע שנים - 12,432 שקל. ומי שלומד

חמש שנים ישלם 15,540 שקל )סטודנט שלומד חמש שנים, חמישה ימים בכל שנה )מקרה מצער במיוחד(, יוציא מכיסו 25,900 שקל(.

צכמו הנסיעות באוטובוסים, גם כשמדובר בכלי רכב פרטיים הירושלמים סובלים יותר. עלות יומית )הלוך וחזור( של נסיעה לאריאל: 50 שקל. סטודנט שלומד שלוש שנים, שלושה ימים בשבוע, ישלם במהלך התואר 12,600 שקל. על ארבע שנים – 16,800 שקל ועל

חמש שנים - 21,000 שקל. נו, טוב. אי אפשר שלא להזכיר את הסטודנט הירושלמי שלומד ארכיטקטורה חמישה ימים בשבוע. מקור נאמן אף סיפר שלאבא שלו

יש "דלקן", והוא יכול לחלום לקבל אותו. הנזק: 35,000 שקל.

ויש גם הוצאות נלוות. ביטוח שנתי יעלה כצ1,800 שקל, ואם לא מלאו לכם 24 תשלמו כמעט כפול. ועוד לא הזכרנו את המפגשים עם

השוטרים, המוסכניקים ושות'.

דיור: מי רוצה קרוואן על גבעה?נתחיל מהקרוב לרחוק. על מגורים במעונות, בקרוואן של ארבעה שותפים, ישלם כל אחד 530 שקל בחודש. נסבל. אם באותו קרוואן

הידיעות של אריאלה | עיתון בית הספר לתקשורת לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל | עורכת: הדר מסלטון | סגנית עורכת: אילנה שוחט | עורך חדשות: דודי אקשטיין | חברי מערכת: עמיר משה, אלירן קרסנטי, גל נובנשטרן, אורי ברגד, יעל רון, עומר פרבר | יוצא לאור בחסות ידיעותיכון - המערכת לעיתוני תלמידים וסטודנטים מבית ידיעות אחרונות | רחוב מוזס 2, תל אביב, טלפון 03-6082524

| yedtichon.co.il | e-mail: [email protected] | ידיעותיכון גם ב־ | גרפיקה: שרית סטמקר | עורך ראשי: יהודה יערי

ודאי חוויתם את התחושה המרה שנלווית לקריאתו של מכתב לקוני ויבש, שהגיע בתגובה למכתב מושקע ומתחנף ששלחתם.

־נו, אתם יודעים, התחושה הזאת בעקבות המכתב שבישר שמצבכם הפיננסי טוב. כל כך טוב - עד שהוא מונע מכם לקבל את

המילגה. ייתכן גם שההרגשה המתסכלת שבאה לאחר שבעל הבית החליט להעלות לכם את שכר הדירה - הגבוה גם ככה - לא זרה לכם. סביר אף להניח, כי מדי חודש בחודשו אתם מגלים שבחשבון הבנק המספר

מימין למינוס גדל. על פי התאחדות הסטודנטים הארצית, עלות מחייתו החודשית של סטודנט בישראל עומדת על 5,402 שקל, והוא משתכר בממוצע רק 3,097 שקל בחודש. איך שלא תשחקו ולאן שלא תמשכו, לא תצליחו

לכסות את הכל. השמיכה קצרה מדי.השמיכה קצרה, כי גם אם בחרתם לגור עם ההורים ולחסוך שכר

צדירה, אוכל והוצאות נלוות, תבזבזו במהלך התואר סכומים אסטרונומיים על נסיעות.

הל לסטודנטים לא מעניקה כיוון שהממשלה קצרה, צוהשמיכה צוואות, כנהוג במדינות אחרות, אלא מפקירה אותם ל "חסדי" הב

נקים. והשמיכה קצרה, כי באמת יש גבול כמה ניתן להתעלק על ההורים,

אז מוכרחים לעבוד.הלכתם לעבוד, ומהר מאוד הבנתם שלא נעים להגיע ללימודים טרוטי עיניים אחרי לילה של עבודה, ולגלות שהיא באה על חשבון עבודות אחרות. כן, כאלה שצריך להגיש. ואז קלטתם שדווקא משום

שיש קמח - אין תורה. וגם הקמח לא משהו. סליחה על ההתבכיינות, אבל אתם אלה שהובלתם את המחאה נגד יוקר המחיה בקיץ האחרון, ולפי האיומים שמופרחים באוויר - גם

בקיץ הזה תלבשו אדום. סטודנטים באריאל 2012, יצאנו לבדוק כמה זה באמת עולה לכם.

שכר לימוד: ביו הפרטי לפריפריאליבאריאל הסטודנטים שמשלמים )האוניברסיטאי( הלימוד שכר 9,842 שקל לשנה. אם אתם עושים תואר בכלכלה, בתקצ עומד על

שורת או בכל מחלקה שמשך הלימודים בה הוא שלוש שנים, תשלמו רק על עצם הזכות להיות סטודנט קרוב לצ30,000 שקל. אם ברצונכם להיות מהנדסים תשלמו 39,368 שקל. ואם חשקה נפשכם בלימודי

ארכיטקטורה, תיאלצו להיפרד מצ49,210 שקל. צאולם מדובר בסכום זעום לעומת הסטודנטים שבחרו ללמוד במכ

ללות פרטיות. במרכז הבינתחומי הרצליה שכר הלימוד השנתי עומד 38,900 שקל. אם תרצו, זה כמעט הסכום שמשלם סטודנט להנצ על

דסה באריאל על כל התואר. במכללות פרטיות אחרות העלות קצת יותר נמוכה: "רק" פי שלושה משכר לימוד אוניברסיטאי.

אלא שהדברים לא נגמרים כאן. חלק ניכר מהסטודנטים נדרשים לקחת קורסי פטור באנגלית, שמחירם אינו מסובסד.

לפי המחלקה לאנגלית, מרבית הסטודנטים נדרשים לקחת שני קורסים על מנת להגיע לרמת פטור. עכשיו תוסיפו לעלות התואר

עוד כמה אלפי שקלים.

הוצאות נלוות: מלפטופ ועד עטיש מעט מאוד סיוטים שיכולים להתחרות בישיבה שעה וחצי מול

מרצה משעמם, שלמרבה הצער, גם בודק נוכחות. רכישת לפטופ יכולה להיות אחלה פתרון. המחיר: 4,000-1,500 שקל. את המחשב הנייד לא מומלץ לנייד בילקוט הבלוי מכיתה י"ב,

ולכן כדאי לקנות תיק ייעודי שמחירו נע בין 200 לצ500 שקל.צאלה מכם שבחרו ליהנות מפעילותה העניפה של אגודת הסטודנ

טים ישלמו עוד 90 שקל עבור כרטיס סטודנט. יש הוצאות נוספות שאינן אחידות אצל כל הסטודנטים, אך קשה

צלהאמין שיש מי שיוצא פטור בלא כלום. נהיה זהירים ונאמר שהסטודנט הממוצע מוציא במהלך התואר 500 שקל על קלסרים, דפדפות,

כלי כתיבה וצילומים. בסקר שערכנו בקרב 100 סטודנטים נשאלה שאלה פשוטה: כמה

כסף אתה מבזבז בקפיטריות השונות במכללה בשבוע אחד?

התשובות שהתקבלו נעו בין 0 )"אני לא מוציא פה אגורה! אצלי זה עיקרון"( לצ150 שקל. הממוצע: 26 שקל בשבוע.

אם לוקחים בחשבון שבפועל שנת לימודים אורכת שבעה חודשים, מתקבלים הסכומים הבאים: שלוש שנים - 2,184 שקל; ארבע שנים

- 2,912 שקל; חמש שנים - 3,640 שקל.

תחבורה ציבורית: שאמא לא תדאגצנניח שכמו רוב הסטודנטים אתם לא גרים במרחק הליכה מהמכ

ללה, אינכם מחזיקים רכב ובנוסף לכל הצרות אמא לא מרשה לכם לנסוע בטרמפים. כלומר, זכיתם לבלות אלפי שעות באוטובוסים של חברת "אפיקים" )שתחקיר על מעלליה מתפרסם בעמוד 6 בגיליון

זה(. לסטודנטים שלומדים לפחות שלושה ימים בשבוע, גרים בגוש דן ונאלצים לקחת גם קו פנימי )ארבעה אוטובוסים ביום(, מומלץ בחום לרכוש כרטיס "אפיקמפוס", המקנה נסיעות ללא הגבלה בכל גוש דן

בחברות "אפיקים", "דן" ו"קווים". מחיר הכרטיס לסמסטר הוא 968 שקל. לסטודנטים לארכיטקטורה )חמש שנים, 10 סמסטרים( ההוצאה תסתכם בצ9,680 שקל. אם משך לימודיכם הוא ארבע שנים, תשלמו 7,744 שקל. גם אם התואר נמשך שלוש שנים, תיאלצו להוציא סכום לא מבוטל על נסיעות: 5,808

שקל. או שלא תקשיבו לאמא.במקרה שאינכם נדרשים לקחת קו פנימי, העלויות נמוכות יותר צבאופן משמעותי, ולמי שאינו לומד חמישה ימים בשבוע לא משת

לם לרכוש "אפיקמפוס". אגב, במקרה הכי זול )שלושה ימים בשבוע במשך שלוש שנים( תוציאו מהכיס "רק" 4,435 שקל.

לירושלמים שלומדים לפחות שלושה ימים בשבוע ישתלם תמיד להוציא את “הכרטיס החום", שמאפשר לנסוע גם בקווים הפנימיים

בעיר, בחברות “אגד", “מטרופולין", “דן", “קווים" ו"אפיקים". עלות סמסטריאלית: 1,110 שקל. לשישה סמסטרים: 6,660 שקל, לשמונה סמסטרים: 8,880 שקל ועל עשרה סמסטרים תשלמו 11,100

שקל.

נסיעות ברכב: הירושלמים סובלים יותר אולי אלו הסנקציות הכלכליות על איראן שהעלו את מחירי הדלק,

8�,9�8 שקללהיות סטודנט בישראל עולה 5,402 שקל בחודש <<< אם אתה מצליח לעבוד, אתה משתכר בממוצע 3,097 שקל <<< איך זה מסתדר? זה לא! <<< בשורה התחתונה: לעשות תואר ראשון במרכז האוניברסיטאי אריאל, כולל דירה שכורה בעיר, עולה

ככה זה מעבר לים

מחינם ועד 80,000 שקל־פרט לבריטניה, שם זינק לאחרונה שכר הלימוד פי שלו

שה, בכל מדינות אירופה משלמים הסטודנטים פחות מאשר בישראל.

ובמדינות סקנדינביה הלימודים מסובסדים באופן בגרמניה צמלא על ידי הממשלה. באיטליה, צ'כיה ופולין משלמים הסטו

דנטים סכומים מצחיקים של כמה מאות שקלים בשנה, ובצרפת כצ1,000 שקל.

צבארצותצהברית, לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין. מי שלוטובים, לפחות שנחשבים הממשלתיים, מהמוסדות באחד מד ישלם 23,000 שקל בשנה. אולם, שליש מהסטודנטים לומדים גם שנה בכל ומשלמים פרטיים, ובקולג'ים באוניברסיטאות

80,000 שקל.

צאם אתם שואלים את עצמכם מה עושה מי שהוריו אינם נמנים בעשירון העליון, התשובה היא מלגות והלוואות שמעניקה האוניברסיטה. אלו מוחזרות על ידי הסטודנטים לאורך מספר

שנים לאחר תום לימודיהם. צשכר לימוד גבוה משלמים גם במרבית מדינות אסיה. ביפן גו

בות האוניברסיטאות הממשלתיות 18,000 שקל לשנה, ובדרום קוריאה 20,000 שקל לשנה.

מקומות להתנחם שיש כן, אם יכול, הישראלי הסטודנט יקרים יותר. שכר הלימוד אומנם גבוה, אך אינו חריג. עיקר של הנמוך שכרו בין מהשילוב נובע בארץ הכלכלי הנטל הסטודנט בתקופת הלימודים לרמת המחירים שלא מפסיקה

לעלות.

שכ"ל אוניברסיטאי

שכר לימודשנים9,842לכל התואר

549,210ארכיטקטורה

439,368הנדסה

329,526תואר ראשון רגיל

155,600 - 31,194-38,9004124,776מכללה פרטית379,418 - 116,700

ממוצעהכי יקרהכי זולסטודנט שלוקח שני קורסיםשישה קורסיםפטור

08,1202,470

ממוצע ציוד נלווה2,750לפטופ350תיק

90כרטיס סטודנט דפדפות, קלסרים, כלי כתיבה,500צילומים, שיעורים פרטיים.

3,690סך הכל

המשך בעמוד 4 <<<

אלירן קרסנטי וגל נובנשטרן

*

* במקרה הטוב

תסתכלו עליו - ותראו את עצמכםצילום: שאטרסטוק

אפריל 2012 | הידיעות של אריאלה | 0405 | הידיעות של אריאלה | אפריל 2012

משעמם לכם בערב?

יש חוגים† קיקבוקס אירובי - בימי ראשון בשעה

.)G102( 21:00, בחדר הכושר במעונות† כדורגל - בימי שלישי בשעה 19:30,

באולם יובל )מי שיימצא באימונים מתאים, יוכל להצטרף בהמשך לקבוצת א.ס. אריאל(.† סלסה – בימי שלישי בשעה 21:30, בבניין

.52† יוגה – בימי רביעי בשעה 20:00, בחדר

הכושר במעונות.† כדורסל – בימי רביעי בשעה 20:00,

בהיכל הספורט של אריאל )בעתיד מקווים לגבש קבוצת כדורסל של המרכז(.

† אירובי דאנס – בימי רביעי בשעה 21:00, בחדר הכושר במעונות.

† קיקבוקס לוחמני - בימי שלישי בשעה .)G102( 21:00, בחדר הכושר במעונות

יגורו שלושה שותפים, ישלם כל אחד 920 שקל. מחירה של שכירות בקרוואן זוגי )קטן יותר( היא 640 שקל בחודש לראש.

בבנייני המעונות עלות המגורים בדירה של ארבעה שותפים היא 880 שקל. מי שלא אוהב בני אדם, ויכול להרשות לעצמו, ישלם על

דירת סטודיו 1,300 שקל. מי שגרים באריאל העיר בדירת שני חדרים משלמים 2,700-2,000 שקל. על דירת שלושה חדרים משלמים 3,500-2,300 שקל, וטווח המחירים של דירת ארבעה חדרים נע בין 2,500 שקל לצ4,100 שקל. יש לציין, כי בניגוד לערים אחרות פערי המחירים באריאל אינם גדולים יחסית, כך שלמתגוררים בעיר בהחלט כדאי לשקול לשלם

עוד קצת ולקבל )עוד קצת( איכות.הם מהמעונות, יותר זולים המחירים בהם היחידים המקומות היישובים בשטח C, סת...ם, יישובי השומרון. המחירים לדירת שלוצשה חדרים נעים בין 900 לצ1,800 שקל. על דירת ארבעה חדרים תשלמו 2,600-2,000 שקל. אם תרצו לחסוך עוד כמה ג'ובות, תוכלו לשלם 1,600 שקל תמורת קרוואן איכותי, או 700 שקל עבור קרוואן

על גבעה נידחת שדולף בחורף. קרוב לרבע מהסטודנטים באריאל מתגוררים באם המושבות, הלא היא פתחצתקווה. בשכונות החדשות, במערב העיר, שכירות לדירת שני חדרים תעלה 3,600 שקל, לשלושה חדרים 4,500 שקל ולארבעה - 5,500 שקל. באזורים הוותיקים המחירים זולים בהרבה. דירת שני חדרים - 1,750 שקל, שלושה חדרים - 2,300 שקל וארבעה - 2,900

שקל.

בתלצאביב יש פער עצום בין המחירים. שני חדרים במרכז העיר בין תנוע חדרים דירת שלושה שקל. לצ6,500 2,300 בין יעלו

2,800 לצ9,000 וארבעה חדרים יעלו בין 3,500 לצ12,000 שקל. גם בירושלים טווח המחירים רחב. לדירת שני חדרים המחירים נעים בין 2,000 לצ5,000 שקל. דירת שלושה חדרים: 7,000-2,300

שקל ועל ארבעה חדרים תשלמו בין 2,600 לצ8,500 שקל.קשה לחשב את ההוצאה המדוייקת של סטודנט באריאל על דיור, בגלל ההבדלים הגדולים בין מחירי הדירות שתלויים בעיר המגוצ

רים, בגודלה של הדירה ובעוד גורמים. גם אם ניקח מקרה זול יחסית, שבו סטודנט משלם על שכירות 800 שקל בחודש, עדיין, עבור אנשים בשנות העשרים לחייהם מדובר

בחתיכת נטל. הנה המספרים: שלוש שנים – 28,800 שקל; ארבע שנים – 38,400

שקל; חמש שנים – 48,000 שקל.

תיפעול שוטף: איך תחיו בלי חשמל?היומיומיות – מים, יש להוסיף את ההוצאות למחירי השכירות וכו'. על מנת לנטרל את השוני בעלויות שנובע חשמל, ועד בית דירה השוכרים סטודנטים בקרב בדיקה ערכנו הדיירים, ממספר

לבדם, והתקבלו המספרים הבאים:

- שנים ארבע שקל; 11,566 - שנים שלוש לתואר: ובממוצע 15,408 שקל; חמש שנים - 19,260 שקל.

מזון: לא כולל בשר וצ'וקולוקיםקולינרי מגוון יתרונות. הרבה יש סטודנטים בדירת למגורים

עשיר אינו אחד מהם. חישבנו את סל הצריכה החודשי החסכוני ביותר. לא כללנו בשר, דגים, צ'וקולוקים ושאר מותרות. אלא שאצפילו לאלה מכם שלא אכפת להם להתכלב, בסיכומו של התואר ייפרדו לשלום מעוד כמה אלפי שקלים. צריך גם לאכול משהו,

לא? שלוש שנים - 5,702 שקל; ארבע שנים - 7,603 שקל; חמש שנים

- 9,504 שקל.

סוף דברעלות התואר לסטודנט שגר עם ההורים:

הכי זול: מגורים עם ההורים ונסיעה באוטובוסים.ביניים: מגורים עם ההורים ונסיעה ברכב.

יקר: לגור בשכירות בקרבת המכללה.מאוד יקר: לגור בשכירות ולבוא באוטובוס.

הכי יקר: לגור בשכירות ולהחזיק רכב.

כך תתכננו הוצאות בזמן הלימודים

"לזרום עם החיים זו לא השיטה"כרמי אור, 34, יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה ומנהלת פרוייקטים בחברה "אוצר - ייעוץ כלכלי", מסבירה איך לצ־

לוח בשלום את התואר. "הכלל הבסיסי שצריך להנחות אותנו הוא שכל בחירה שלנו תבוא על חשבון משהו אחר. האפשרויות שניצבות בפנינו בלתי מוגבלות, ולכן, כדי שלא נלך לאיבוד, יש לבחור יעד עיקרי שהכל יתיישר לכיוונו, למרות שדברים אחרים יידחקו הצידה.

"אחרי שהצבנו לעצמנו מטרה ובדקנו מה המחיר שלה, עלינו לראות כמה אנחנו צריכים להרוויח בחודש כדי להשיגה".

הבעיה היא שההכנסות כמעט תמיד נמוכות מההוצאות."רבים חושבים שהם חייבים את כל הדברים שהם קונים. זו טעות. מה שאנחנו באמת חייבים זה לחם, מים ואוויר לנשימה. כל השאר הוא לחלוטין בחירה. לכן יש לחלק את ההוצאות לשצ

לושה חלקים: קיומי, הכרחי ורצוי. "לפני כל הוצאה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם היא משרתת את המטרות העיקריות שלנו או לא. כך גם לא תהיה לנו

תחושה של החמצה אלא הבנה שאנחנו צריכים לבצע התייעלות לטובת משהו חשוב יותר.

"בנוסף, אפשר להגדיל את ההכנסות שלנו. סטודנטים רבים חושבים שהם יכולים לעבוד רק בעבודת סטודנט. זה לא תמיד

נכון. יצירתיות היא שם המשחק. "מההכנסות כדאי להשאיר בצד 10% להוצאות בלת"מ. אם יש לי ביטוח על האוטו ועשיתי תאונה, ההשתתפות העצמית

היא הבלת"מ". כדאי להיעזר בהלוואות?

"לא מומלץ בכלל. בטח לא על הוצאה שוטפת. המקום היחיד שכדאי לנו לקחת הלוואות הוא עבור הוצאות גדולות מאוד,

כמו דירה".לעצ צריך מסודרים. שנהיה "חשוב אור: אומרת ולסיכום

שות רשימה של מה אני רוצה וכמה זה עולה. כדאי לתכנן את ההוצאות לשנה קדימה, אפילו לכמה שנים. לזרום עם החיים זו

לא השיטה".

מחירכמותמוצר117.90 ק"ג אורז

844.00שקיות חלב 1 ליטר211.00גבינה 250 גרם 1210.00 ק"ג עגבניות

12219.60 ביצים1112.90 ק"ג חומוס

525.00לחם214.00פסטה

1214.00 ק"ג מלפפונים158.40 שקל סך הכל

חמש שניםארבע שניםשלוש שנים29,52639,36849,210שכר לימוד

2,4702,4702,470אנגלית )2 קורסים(5,8746,6027,330הוצאות נלוות

נסיעות באוטובוס מגושדן )3 ימים בשבוע(

5,8087,7449,680

נסיעות באוטובוס מיצרושלים )3 ימים בשבוע(

6,6608,88011,100

נסיעות ברכב מגוש דן)3 ימים בשבוע(

9,30012,43215,540

נסיעות ברכב מירושלים )3 ימים

בשבוע(

12,60016,80021,000

סך הכל לסטודנט מגושדן שנוסע באוטובוס

43,67856,18468,690

סך הכל לסטודנט מירושלים שנוסע

באוטובוס

46,64857,32070,110

סה"כ לסטודנט מגוש דן שנוסע ברכב

49,28860,87274,550

סה"כ לסטודנט מירושלים שנוסע ברכב

52,58865,24080,010

חמש שניםארבע שניםשלוש שנים29,52639,36849,210שכר לימוד

2,4702,4702,470אנגלית )2 קורסים(5,8746,6027,330הוצאות נלוות

28,80038,40048,000דיור )800 שקל בחודש(17,26823,01128,764תפעול שוטף

83,938109,851135,774סך הכל

ממוצע לחודש 93.00חשמל41.00מים38.00גז

79.00ועד בית12.00טלפון

58.00 אינטרנט321 שקל סך הכל

8�,9�8שקל

<<< המשך מעמוד 3

ממוצעהכי זולהכי יקר

מגוריםבאריאל

מחיר לזוג אויחיד

22,7002,0002,350 חדרים

מחיר ליחיד עםשותף

31,7501,1501,450 חדרים

מחיר ליחיד עםשני שותפים

41,3668331,100 חדרים

מגורים בפתח־תקווה


23,6001,7502,675 חדרים


32,5001,1501,825 חדרים


41,8339661,400 חדרים

מגורים בתל־אביב


26,5002,3004,400 חדרים


34,5001,4002,950 חדרים


44,0601,1662,613 חדרים

מגורים בירושלים


26,0002,0504,025 חדרים


33,5501,1502,350 חדרים


42,8338331,833 חדרים

מגורים בשומרון


2800500650 חדרים


31,200666766 חדרים

שמים עלינו עיןמצלמות האבטחה שהותקנו בכיתות של המתחם החדש נועדו אומנם להגן

על הציוד היקר, אבל "במקרה של חשד להעתקה במבחן, יוכל הסטודנט להיעזר בחומר המצולם בכדי להוכיח חפותו" )או שכך תוכח אשמתו(

מתחילת השנה רצות שמועות על כך שתפ־קידן האמיתי של מצלמות האבטחה שהותקנו בכיתות במתחם החדש הוא למנוע העתקות.

במודעה שמקדמת את פני הנכנסים לכיתות ציוד הותקן לשימושכם זו "בכיתה נכתב: אלו יקר ערך המוגן באמצעות מצלמות אבטחה במצ

עגל סגור". במקרה או לא, מיד אחר כך מופיעה אזהרה כן עונשין אלא אם "אין מטעם אגף הבחינות: מזהירין...". ואם זה לא מספיק, במרכז הכיתה יש עוד שלט גדול בו כתוב: "סטודנטים יקרים שימו

לב, כיתה זו מצולמת ומוקלטת".בדיקה שביצענו העלתה כי מצלמות אלו משוצ

רשרות היישר אל המרכזייה הראשית שבבניין והודות חמ"ל, של כסוג גם שמשמשת שלוש, לארבעה מסכי פלזמה הן נמצאות תחת עיניהן

הפקוחות של הפקידות. לדברי נטליה, שנמצאת בחמ"ל בשעות הבוצקר, עד היום המצלמות לא קלטו אירועים חריגים, למעט סטודנט תימהוני שמרח עליהן קצפת. לדצברי ענבר, רכזת החמ"ל, תפקידן של המצלמות הוא למנוע את גנבתו של הציוד החדש שהותקן

בכיתות, ולכן הן באחריותו של הקב"ט, מאיר. אז הלכנו למאיר. הוא אמר דברים דומים, אך לא שלל שבמקרה שסטודנט יחליט לערער על מבחן שנפסל בעקבות העתקה - יתבצע שימוש

במצלמות על מנת לברר. ואם אתם שואלים על מבחני סמסטר א', אז לא היו אירועים חריגים.

מהמרכז האוניברסיטאי נמסר בתגובה: "ברצחבי הקמפוס פזורות מצלמות אבטחה למטרות ביטחון ושמירת הציוד. סביר להניח שבמקרה של להיעזר הסטודנט יוכל במבחן, להעתקה חשד וזאת – חפותו להוכיח בכדי המצולם בחומר

כמובן בתנאי שיש בכיתת המבחן מצלמות. "יש לציין כי מצלמות אלו מותקנות רק במצאבצ מצלמות אין וברובן ספורות, כיתות ספר

טחה".

אלירן קרסנטי

סטודנטית מאריאל טבעה בכנרת

אסון בחופשה הרומנטית: רותי יאלו, סטודנטית שנה ג'למדעי ההתנהגות, נכנסה לשחות עם הארוס שלה, ונסחפה

ההתנהגות. למדעי במחלקה טרגדיה רותי יאלו, סטודנטית שנה ג', טבעה למוות

בחוף דוגית שבכנרת. כשהיא הפסח, חופשת בזמן אירע האסון החלו כשלפתע לשחות, נכנסו וארוסה להיסחף לעומק האגם. הארוס נמשה מהמים ההצלה לכוחות סיפר וכשיצא, קל, במצב שבת זוגו היתה איתו. במשך שעות ארוכות חיפשו צוללנים של השיטור הימי אחריה, עד

שמצאו את גופתה. בעוד להינשא אמורים היו זוגה ובן רותי

חודשים ספורים, אך החלום שקע למצולות. אמה של יאלו זעקה בהלווייתה: "מעדיפה "היינו אמרה: חן, אחותה, במקומה". למות חברה שמונה. אנחנו ועכשיו אחים תשעה שלי, שהיתה איתה בכנרת, סיפרה לי שהם וכנראה לא שמו לב שהם ים מזרון היו על

נסחפו עמוק מדי. "היא לא ידעה לשחות. אני לא מבינה איך

היא עשתה את זה. אם הייתי שם, לא הייתי נותנת לה להיכנס למים".

חבריה לספסל הלימודים ספדו לה: "היא היתה יוסי אומר לבבית", ובחורה מצטיינת תלמידה קפטה. "בפעמים האחרונות שנפגשנו, היא סיפרה שהיא עומדת להתחתן והיתה מאוד שמחה. ידענו

שהיא עמוד השידרה של המשפחה שלה". לאחר שאותרה הגופה נעלם בן הזוג, ורק לפנות בוקר הוא נמצא בלולים של מושב מעלה גמלא. לאחר מכן התברר כי ניסה להתאבד בעזרת מסצזאת מנעו למקום שוטרים שהגיעו אולם פריים,

ממנו. דודי אקשטיין

שתף והדפסבמקום לעמוד ליד מכונת הצילום, אתה יכול מעתה

להעלות את החומר לרשת - ולהדפיס במחיר מוזל <<<

מישהו אחר יוכל אולי ליהנות גם הוא מהסיכום שלך

רשת חברתית חדשה הכוללת שירותי הדפסה מקוונת - "עותקים" - מושקת בי־מים אלה, ומאפשרת לסטודנטים לשתף את חומרי הלימוד שלהם אחד עם השני, ולה־דפיס אותם במחיר מוזל של 7.77 אגורות

בלבד לעמוד. על פי סקרים שנערכו בעשרות הקמפוסים בארץ, נמצא כי זהו המחיר הזול ביותר )נהנים ממנו גם הסטודנטים באוניברסיטה העברית(. ולהזכירכם, במכונות הפזורות בקמפוס אנחצנו משלמים כיום 12 אגורות לעמוד. כלומר,

חיסכון של 65%!ברשת החברתית תינתן האפשרות להדפיס על מגוון רחב של חומרים: פוסטרים, דגלים, )תשאלו גרמושקות ואפילו קנבס מדבקות,

במחלקה לאדריכלות מה זה(. על מנת לעודד העלאת קבצים למערכת, כל הדפסה מזכה אתכם בשקל אחד להדפסות

הבאות.השימוש במערכת פשוט וקל: אתה מעלה אופי את מגדיר למערכת, המסמכים את משלם המבוקשת, הגימור ורמת ההדפסה באופן מקוון, ומקבל את התדפיס הדפים במצ

שרדי אגודת הסטודנטים. החדישה המערכת שביניכם, לאקולוגים מאפשרת להדפיס גם על נייר ממוחזר, ועל

שני צידיו, בעלות של 13 אגורות לעמוד. לפרטים נוספים, היכנסו ל:

www.otakim.co.il.הדר מסלטון יוצרים

נגד סמים

נפתחה תחרות "מרד נעורים", אוניברסיטאות, בהשתתפות צעירים, וקולנוענים מכללות שייצרו סרטים במסגרת המאבק

נגד סמים ואלכוהול. במה לתת נועדה התחרות למאבק בהתמכרויות, ובאה לעוצבתופעה, להילחם יוצרים דד בכביש קורבנות הרבה שגובה ובשטח הפרטי של כל אחד ואחת

מאיתנו. באריאל תקשורת תלמידי גם לתחרות, סרטים ליצור הוזמנו הסרטים בפסטיבל שתתקיים בחיפה. זו ההזדמנות של הסטודנצטים המקומיים לקחת חלק ביוזמה שעל לנושא ביטוי ולתת גדולה

סדר היום. והתנאים התחרות על מידע בדף למצוא ניתן להשתתפות לתקצ הספר בית של הפייסבוק

שורת.יעל רון

יאלו ז"ל. היתה עמוד השידרה של המשפחה


התאריך: 28 בספטמבר. השעה: 6:40. אני עומדת בתחנה של המרכז האוניברסיטאי ומחכה לאוטובוס.

באיחור של 40 דקות הוא סוף סוף מגיע. אני מבקשת מהנהג את הפרטים שלו, אבל הוא אומר שהוא לא איחר אפילו בדקה. את הפרצ

טים הוא לא מוכן למסור. יותר, עוד הנהג מתעצבן כדי לצלם. מוציאה את הפלאפון אני הוא מקלל אותי, את אמא ומתחיל לשטוף אותי בגל של קללות. שלי, את סבתא שלי וכל מי שרק אפשר. באותו רגע הבנתי: לא ייתכן

שנהגי "אפיקים" יתנהגו בצורה כזאת לנוסעים. לשווא ניסיתי להפנות את כעסי אל מירה ממחלקת פניות הציבור של החברה. היא אמנם חזרה אליי כעבור מספר ימים, אבל לא היתה

מוכנה לתת לי את פרטי הנהג. לטענתה, אסור לה. מירה הבטיחה שתדבר איתו ותחזור אליי. כצפוי, עבר שבוע ולא נשמע קולה. נאלצתי לחזור אליה, רק כדי לגלות שהיא טרם הספיקה

לדבר עם הנהג. כך נמרחה התלונה עוד מספר שבועות, עד שבסופו של דבר חזרה אליי מירה, ואמרה שדיברה עם הנהג. פשוט קרתה אי הבנה, והוא

מתנצל. מבחינתה היא סיימה את הטיפול, כי היא "לא רוצה לפגוע לו בפרנסה".

לא ראיתי אותך

בואו נעשה קצת סדר. במסגרת הרפורמה שמנהיג משרד התחבורה בשנים האחרונות בתחבורה הציבורית קיבלה חברת "אמנון מסילות בע"מ" יחד עם "אשכול השומרון" את הזיכיון להפעלת קווי האוטוצבוסים בשומרון. בעקבות הזכייה הוקמה חברת "אפיקים", המוחזקת

כיום על ידי חברת "אמנון מסילות".הבעיה היא, שבמקום לייעל את השירות לנוסעים, אנחנו מקבלים

שירות לקוי.למשל:

בצ15 בדצמבר בצ6:30 יצא מאריאל אוטובוס שכתוב עליו קו 89, אף כי הוא היה אמור להיות קו 86. מי שלא היה יצירתי מספיק ולא

ניחש שהנהג טעה - איחר לעבודה. בצ29 בדצמבר, אוטובוס בקו 86 שהיה אמור לצאת בצ12:30 מאצריאל - פשוט לא יצא. אם זה לא מספיק, האוטובוס הבא איחר: בגלל ריבוי הנוסעים, משך הנסיעה שלו התארך, מה שגרם לאנשים לאחר

למחוז חפצם לפחות בחצי שעה.

גם הפעם פניתי למחלקת פניות הציבור. כעבור שעה חזרה אליי נציגה, וכשפירטתי בפניה את התלונה - חוץ מ"צר לי" לא היה לה מה להוסיף. שאלתי אם היא מודעת לשירות הגרוע של חברת "אפיקים".

היא ענתה בחיוב בחצי קול. בצ4 במרץ בשעה 22:45, קו 186 שיצא מתלצאביב העלה נוסעים בתחנה המרכזית, ולמרות שחברתי ואני עמדנו בתחנה מרגע שהצגיע, הנהג פשוט סגר עליי את הדלת, כשרגל אחת שלי על מדרגת האוטובוס והשנייה על המדרכה. אם לא הייתי מתחילה לצעוק, זה

היה עלול להיגמר רע מאוד. הנהג טען שלא ראה אותי. מה שאירוני בתקרית הזאת הוא שכמה חודשים קודם לכן קרה בדיוק אותו מקרה סמוך למגדלי עזריאלי. הנהג סגר את הדלת על נוסע שעלה לפניי, האנשים באוטובוס צעקו לו שיפתח, ושנייה לאחר מכן, כשהתחלתי לעלות גם אני, הוא שוב סגר את הדלת, הפעם עליי

- ולא משום שלא היה מקום באוטובוס. גם הוא הסביר שהוא לא ראה אותי )ואם זה כך, אולי כדאי לשלוח

מדי פעם את הנהגים של 'אפיקים' לבדיקת ראייה(.

מישהו צריך לברקן?

נהג בקו 86, שנסע בצ6 במרץ בשעה 20:25 מפתחצתקווה, סיפר

נהגים שלא עומדים בלוח הזמנים, חותכים את המסלול, צועקים ומקללים <<< אוטובוסים ברמת תחזוקה ירודה <<< ושירות הלקוחות? הם יחזרו אליכם כנראה אחרי שבועיים <<< משהו לא טוב קורה בחברת "אפיקים", ותושבי אריאל )והסטודנטים!( משלמים את המחיר

כך לחברו: "א' )שמו של הנהג שמור במערכת( מקצר את המסלולים, לא נכנס לחלק מהרחובות באופן קבוע, וחותך כבר ברחוב התבור

)באריאל(, במקום להגיע עד כיכר שער הגיא ולעשות פרסה. "יצא לי כמה פעמים לנסוע אחריו. אם נוסע בדיוק המתין באותה תחנה כדי להגיע למשטרה, הוא יכול להמתין. אם משרד התחבורה

יגלה את זה, באותו רגע הוא לא יהיה יותר נהג אוטובוס". את הדברים אני שומעת תוך כדי נסיעה באוטובוס, ושואלת את עצמי האם זה לא הופך את הנהג "שלי" לשותף לפשע? מצד שני, כמובן שסיפור של נהג אחד על נהג אחר לא מספיק. החלטתי לבדוק

את הנושא בעצמי. 24 במרץ, 23:00, קו 186 מתלצאביב אכן חותך כבר ברחוב תבור

במקום להמשיך עד הכיכר. למחרת, קו 86 שיצא בצ18:05 מפתחצתקווה. גם הפעם הנהג מחצ

ליט לקצר את הדרך ועושה את אותו מסלול )ואם זה לא מספיק, הוא גם צועק על נוסע(.

9 באפריל, קו 86 שיצא בשעה 18:05 מפתחצתקווה חתך גם הוא ברחוב תבור.

אבל בנוסף לקיצורי הדרך "הקטנים" הללו, יש גם קיצורים יותר רציניים. הנהג בקו 186 שיצא מתלצאביב באחד ממוצאי השבת פשוט

החליט לא להיכנס לאזור התעשייה ברקן. הוא שאל את הנוסעים אם מישהו צריך לברקן, אף אחד לא ענה, והוא חתך ישר לאריאל. אם המתינו לו נוסעים בתחנות בברקן, הם

נאלצו לחכות חצי שעה נוספת )אם הנהג הבא לא חתך גם הוא(.

1,000 חתמו על העצומה

זה מוביל אותנו היישר אל העצומה נגד חברת "אפיקים", שהתפרצסמה בצ24 באוקטובר 2010, וקראה לנוסעים שנפגעו מהשירות והיחס של החברה לחתום על פנייה למשרד התחבורה, בדרישה לשפר את

איכות השירות. "קווי האוטובוס 81, 181, 89, 189 ,289 וכל שאר הקווים הנוסצעים לשומרון יוצאים מספר פעמים מצומצם ביום", נכתב בעצומה. "בפועל, הם לא עומדים בלוח הזמנים, מאחרים יותר מ"30 דקות, לא

אוספים אזרחים, ועוד. "מעבר לכך, האוטובוסים ברמה תחזוקתית גרועה למדי, כך שלא פעם נסיעות נעצרות, כיוון שהמנוע התחמם. לכן גם מכבים את המצ

זגן... וגם כשהאוטובוס בסופו של דבר מגיע, הנסיעה לא נוחה. "אנו דורשים שיפור מיידי בשירות מחברת 'אפיקים', ואם אין באצפשרותם, אנו דורשים לפתוח מכרז חדש לחברת תחבורה ציבורית

אשר תספק לתושבי השומרון שירות אמין, זמין, ונעים".בצ22 ביוני 2011 התפרסם עידכון בעצומה, ולפיו, בעקבות פגיצשה עם המועצות המקומיות והנהלת "אפיקים" השיקה החברה קווים חדשים והכניסה שינויים בקווים הקיימים. כמו כן, משרד התחבורה

העביר אוטובוסים ממוגנים חדשים לחברה. על העצומה חתמו עד כה מעל 1,000 איש. בפועל, רמת התחזוקה של האוטובוסים אולי השתפרה, אך היחס של הנהגים בהחלט ראוי

לשיפור ושיפוץ. וכך גם הטיפול של מחלקת פניות הציבור.

הקשישה עפה בסיבוב

והנה עוד כמה מקרים קטנים, שמעידים על בעיה גדולה: † נוסעת שישבה בקדמת האוטובוס והחזיקה אייפון בידה נאלצה לספוג צעקות מצד הנהג, שאמר לה שאסור לדבר בטלפון בקרבת

הנהג. כל זה, כשהיא בכלל לא דיברה. † בחג סוכות ציחקק נהג אוטובוס עם שתי נוסעות רוסיות שישבו בקרבתו, ובמקום להגיד את המילה "סוכה" במילרע, בכוונה הדגיש ואמר אותה מספר פעמים במילעיל, כשמשמעות המילה ברוסית היא

זונה. נוסעת מבוגרת שישבה מאחוריו נעלבה, וירדה מהאוטובוס. † הנהג מ' )השם שמור במערכת( יוצא מספר פעמים בשבוע בצ6:30 בבוקר מאריאל. הוא נוסע לאט ובאדישות בהתחלה, ואז, כדי

להגיע בזמן אל היעד, עובר למהירות מופרזת. באחת הנסיעות הוא ביצע פנייה חדה בתוך העיר, וכתוצאה מכך אחת הקשישות שעמדה באוטובוס נפלה. למרות שהנוסעים צעקו לו

לעצור, המשיך הנהג לנסוע. כשהקשישה הצליחה לקום ופינו לה מקום ישיבה, היא בכתה מכאצ

בים. † באחת הנסיעות שלי בבוקר מאריאל, התברר לנהג שהשאירו לו מיכל דלק ריק, והוא נאלץ להיכנס לתדלק. האוטובוס, שהיה מלא

נוסעים עד אפס מקום, התעכב איתם 20 דקות בתחנת הדלק. † חלק מהנהגים מסרבים להעלות נוסעים ערבים לאוטובוס. אם גם הנהג הוא ערבי, יש להם מזל. באחת הנסיעות שמעתי נוסעים

קבועים מספרים, שמ' לא לוקח ערבים באופן קבוע.† שאלה נוספת ומעניינת: למה הקווים העירוניים והביןצעירוניים הם אותם קווים? התוצאה היא שכל נסיעה מחוץ לעיר מתארכת בכצ20 דקות של סיבוב בתוך העיר. הרי בדיוק בשביל זה הרי המציאו את ה"תחנה מרכזית", שממנה יוצאות בכל הערים הנסיעות הביןצעירוצ

ניות, ואליה זורמים הקווים העירוניים.ולקינוח סיפור אחר לגמרי, המוכיח שיש ב"אפיקים" גם נהגים מסוג אחר: באחד הלילות עצר נהג את המיניבוס לסטודנטית שניסצתה לתפוס טרמפ, ולקח אותה עד דלת הבית )לא! הוא לא נכנס!!!(. ¿

תגובת "אפיקים"

כל נהג שמתקבלת לגביו תלונה מוזמן לוועדת משמעת

האיכות ובקרת הלקוחות שירות מנהל שרון, יניב ב"אפיקים", מסר בתשובה לשאלותינו:

1. לגבי קו 86 מאריאל בתאריך 29.2.12 בשעה 12:30 – הקו יצא באיחור עקב תקלה טכנית והחלפת האוטובוס בחלופי.

2. לגבי הנהגים שפנו ברחוב התבור ולא נכנסו לרחוב שער הגיא. החברה רואה בחומרה רבה שינוי מסלול כלשהו שנצ

עשה על ידי נהג כזה או אחר ללא סיבה מוצדקת, אלא אם יש אירוע חריג מסויים, כגון חסימה או עבודות בכביש. כל נהג אשר מתקבלת לגביו תלונה בגין סטייה ממסלול מוזמן

לוועדת משמעת ומטופל משמעתית.3. לגבי הסעת נוסעים בעמידה – החברה מחוייבת על פי הוראות משרד התחבורה להסיע עד עשרה נוסעים בעמידה.

אי לכך אין באפשרות הנהג להסיע יותר ממכסה זו.4. לגבי נהג שלא נכנס למסלול של האוטובוסים בנתיב התחבורה הציבורית בתאריך 25.3.12 – המסלול של האוטוצ

בוסים היה חסום עקב אוטובוס חברת “דן” שנתקע, ולא היה ניתן לעבור.

5. לגבי האיחורים של הנהג מ’ – לא ציינת את התאריכים והשעות המדוייקות, לכן ביצענו בדיקה אקראית ולא מצאנו ושעות, קווים איחורים. במידה שיש לך תאריכים, מספרי

אנא העבירי לנו, ואנו נשמח לבדוק.6. לגבי נהיגה במהירות מופרזת – בכל אוטובוס מותקן מכשיר בקרה על המהירות, ויש לחברה מעקב על כך. נהגי חברת “אפיקים” מחוייבים בנהיגה זהירה על פי החוק ככל

הנהגים בישראל.7. לגבי הנהג א’ – הנהג נמצא כלא מתאים לכללי התנהצגות של החברה ולערכים שחברתנו מייצגת, ולכן אינו עובד

בחברתנו יותר.8. לגבי העלאת פלסטינים לאוטובוסים, אני מפנה אותך לחוק: נהגי האוטובוס בחברה מחוייבים להעלות לאוטובוס כל נוסע המשלם עבור הנסיעה, לפי תקנת משרד התחבורה מס’ 434. אין באפשרות הנהג לבצע סלקציה לגבי זהות האנצשים ולמנוע מהם לעלות לאוטובוס, והנחיות אלו חלות גם

על האוכלוסייה הפלסטינית. הבעיה - בהיבטים הביטחוניים שלה מחד, ובהיבטי הפגיעה באיכות וברמת השירות לתושבי השומרון מאידך - ידועה ומוצפת באופן שוטף. מנכ"ל החברה מטפל בתקופה האחרונה מול כלל הגורמים ברמות הבכירות - משרד התחבורה, פיקוד המרכז ורשות המעברים – על מנת לבחון אפשרות קבלת

הנחיות מהגורמים המוסמכים, שיאפשרו פתרון הבעיה.

הוצאתי את הפלאפון וישר התחלתי לצלם. הוא התעצבן עוד יותר, והתחיל לשטוף אותי

בגל של קללות. קילל אותי, את אמא שלי, את סבתא שלי וכל מי שרק אפשר

הנהג ביצע פנייה חדה בתוך העיר, וכתוצאה מכך אחת הקשישות שעמדה באוטובוס נפלה.

למרות שהנוסעים צעקו לו לעצור, הוא המשיך לנסוע

הוא סגר עליי את הדלת, כשרגל אחת שלי על מדרגת האוטובוס והשנייה על

המדרכה. אם לא הייתי מתחילה לצעוק, זה היה עלול להיגמר רע

מקלותבגלגלים

הנהג מ' נוסע באדישות, ובבת אחת עובר למהירות מסוכנת | צילומים: אילנה שוחטהנהג רואה שאני מנסה לצלם, ובתגובה מקלל אותי ואת אמא שלי

אילנה שוחט

צילום: גל נובנשטרן


סקופים שטחיים, שיטות כוחניות, עיתונאים מפוחדים, צביעות חוסר שקיפות – אבל רייטינג בשמיים <<< רביב דרוקר, אחד התחקירנים המובילים )והאחרונים( במדינה, היה

אורח הכבוד בטקס חלוקת פרסי ההצטיינות בבית הספר לתקשורת, והוא לא חוסך ביקורת מהבאר ממנה הוא שותה: התקשורת הישראלית

מדעי המחשב: רחל אודסר

דן יוחאי נהרי אור חסון

פנינה עיני יגאל דבירי לירן סנפיר נילי שפירא

מרינה שניידרמן רמי סולימאני

עברי חנן ישראל אבן חן

אביתר וקניןגדעון רוזנברג

פיזיקה:ישראל קלייןרזיאל יצחק

ערן אדטו ידידיה באואר

יצחק נלקןאריה שוורצבאום

ביולוגיה מולקולרית:רועי אברמוב

דיאנה דביאטוב ארכיטקטורה:

אייל אבשלום עזריאל אודי שולמן

אורטל סמול מנחם שיינין ארז אשכנזי

אריאל שרעבי אמסילי יחי

עדי לבקוביץ מערכות בריאות:

חדווה זיאפתי רות אבגי

אלישבע חננייב יאנינה קזיקוב

ילנה פרנקל ג’נט שימונוב

שני טנג’ו ויקטוריה פוליאק סבטלנה רזניקוב אנגלה מינסיאן

מיכל יצחק תמר פינק

פיזיותרפיה:אייל וייס

טלי שטמר גיתית לוי

טל מינקוביץ מדעי התזונה:הדר אורלוביק

גאל עטיה הפרעות בתקשורת:

הדר חסידרותם חיון

הילה נאמני הנדסת תעשיה וניהול:

גיל קולפבן סגל

חן רטטיגיוסף רועי קרונפלד

אורי לנדאוניר בראון

עודד אלמשעליאסף שביטעידו שטרן

נתנאל פריזנטאביב אלשיךסול יחזקאליהודה קרנץ

מתן פלג הנדסת חשמלואלקטרוניקה:

ניצן לנדאודורון פרידלנדר

ידידיה מילררזיאל יצחק

ידידיה באוארערן אדטו

נועם דוד רייכבךטל נגר

משה ישראל שלמאיאריאל שיפמן

הנדסה כימית:חיה מושקה דלוון

אוהד גאוןאנה פרודניקוב

אלכסנדרה וילדניקויקטוריה דוליננקו

הנדסה אזרחית:משה ישראל בן שמחון

נתנאל גולדשמעון נקבעידן משאל

רדואן אבו רייאדוין לוין

הנדסת מכונות-מכטרוניקה:ארתור אלחזובשראל בן יעקב

אחיקם כהןיהונתן ציפליס

חגי צורתקשורת:

תמר גלאוברבר רםיעל חן

ברוך שומרוןעינב אביזמר

אביתר גתנופר יפת

עפרה מרלנג'וןלינוי רייכמןרעות בר חן

דניאל טיומקיןישראל במזרח התיכון:

חן אריאליאבנר מושניק

מדעי ההתנהגות:רותם מובדליליאור אלמוג

ענבל כהןליאורה ידגראן

שלי ניקולאינוי מזרחי

מרדכי קלייןעידן רייבשטיין

מיכל קימיאגררחל חביב

רעות פרץענבר סיני

אביגיל מאירעבודה סוציאלית:

אוריה משהעבודה סוציאלית הסבה:

שירה יעקובדו חוגי:

מרינה סרגיינקוירדן רז

אלין גלילאנסטסיה מרמן

ירדן בן יעקברב תחומי:

מירב לויאילנית רודה

אלון צורנירית בן יהושע

גיא חתוכהאלי כהן

מיכל גמליאלי יוסי ביטון

אהוד אלמליחקובי אטצגי

אלינור )קינן( טייכרשי שניאור

יהודית גינדי אליז מיטלמן

יעקב נוריגלעד שרעבי

גלית ינקוציון יפת

כלכלה ומינהל עסקים:לירן לוי

שחף בן יעקב הלל כהן

שירלי כהןנרקיס ברקישגיא דמתי

גלי שטרןעמית פרימוביץ'

רונית אנגלאמיר אברהםאלונה ספיר

גבריאל וייסרוזןשרגא יונגרייס

עוז דמרמריאלכס פוטרמן

יוחאי זנודברת מורובתי

אור חסוןיורי פלימק

אופיר בורשטייןערן טוהמי

אליהו נוימןארי גולדברג

עינת לוטםטל בטיטו

מצטייני הנשיא

175 מצטייני הנשיא לשנת תשע”א מבין התלמידים לתואר ראשון זכו - בטקס חגיגי שהצתקיים במרכז - במילגה בסך 2,500 שקלים.

של העליונים האחוזים ממוצע ציונים השלושת הם הנשיא מצטיין התנאים לקבלת 92, כשכל סטודנט בעל ממוצע של 95 ומעלה מקבל אוטוצ -הממוצע המחלקתי ולא פחות מ

מטית את התואר. 15% העליונים של הממוצע המחלצ אגב, התנאים לקבלת מצטיין דיקן הם ממוצע בתוךקתי ולא פחות מ-88. כל סטודנט עם ממוצע של 92 ומעלה מקבל אוטומטית מצטיין דיקן.

והפרס כאן? 900 שקלים. והזוכים הם:

המצויינים בתקשורתצבטקס, אותו הינחו דניאל גיטמן ועדי טו

ריאל, הוקרן סרט על פרופסור מפוזר שיצא לחקור את תופעת ההצטיינות, בכיכובו של ובניהולו של טל לאור, מבית מיכאל בוטיר

הספר לתקשורת. הרקטור, פרופ' מיכאל זיניגרד, חזר והבטיח שבקרוב יהפוך המרכז לאוניברסיטה, וכי בית

הספר לתקשורת יהפוך בעתיד לפקולטה.אזי לבצ ד"ר בית הספר לתקשורת, ראש

און, סיפר בגאווה כי מעבר להוקרה ולתעודה, המצ לסמינר יצטרפו הזוכים צהסטודנטים

טיינים.

את האירוע חתמה להקת בית הספר “אןצ)כינור(, ברנסטין כרמית הנגנים עם לייק", אביתר ליברמן )קלידים( וברק בנימיני )שירה וגיטרה(, שביצעו את השיר “נוף ילדות" של

שלמה ארצי.

המצטיינים:

)שנה ג' כעת( - לילך יעיש, שמצ † שנה ב’צרית שרעבי, רותם אוחנה, עדי טוריאל, אורצטל מושעי, עומרי היזלר, אביה אמסטר, שמ

רית יקותיאלי, מיכאל בוטיר, יונית חדד, מיכל

כהן-אפק, ארז הדר, נטע גזית, נגה הורביץ, עמבר, גילי לוי, בוסאני אפרת פדלון, הדר

תמר טחובר, איריס ארונין ותמיר מעודה.גרינווד, חנן - כעת( ב' )שנה א' † שנה אמיר משולם, נירית קרפין, עינב סטפ, חן איילת גלרשטיין, מורן צאוסקי, נתן אפל, שטיינברג, מיכל משיח, טל אביטבול, דניאל וייסבלט-פייראייזן, צוריאל חפר, אודיה שלו,

שני אלטשולר, ימית שחף ויערה זרד.בנוסף, חולקו תעודות הצטיינות על עשייה

צחברתית לאביתר גת, מירב אברהמי ועדי טוריאל.

"אנחנו מתחרים כמו משוגעים מי יביא את הידיעה הבלעדית, ונוקטים

שיטות כוחניות, לפעמים עד מגעילות, מול מקורות

המידע, כגון 'נחרים אותך' ו'נדפוק אותך'"

"כשיעקב אילון מדבר בשידור, אתם רואים את כל הכתבים מהנהנים - אבל

בעצם הקליטו אותם קודם מהנהנים ולכאורה מקשיבים לו. מה מנסים לייצר? דרמה, כמובן. אל תעזבו, אל תלכו,

לא לטלנובלה ולא לצ'מפיונס ליג או לשעשועון. רק

אל תזפזפו"

"כלי התקשורת צריכים לספק גילוי נאות לגבי

הדעות של האנשים שכותבים ומשדרים לכם. חדרי החדשות

צריכים לשקף את ההרכב הדמוגרפי של ישראל. אין

כמעט כתבים רוסים, ערבים או אתיופים, אז אתה לא יכול לצפות שיהיה אמון בהגינות

שלך ובדיווחים שלך"

"הקשרים שלנו עם העולם החיצון, מי חבר של מי, מי מתרועע עם מי -

כל אלה נמצאים בתוך קופסה שחורה, נלחש מפה לאוזן בין

העיתונאים. אנחנו מטיפים למשרדי הממשלה, בזמן שגם

לנו יש כנראה המון מה להסתיר"

"אתם אולי שונאים אותנו, לא מאמינים לנו, חושבים שאנחנו שמאלנים

מנותקים וצפונבוניםותל־אביבים או השד יודע

מה, אבל הרבעון הראשון של חדשות ערוץ 10 היה הטוב בתולדותיו, וזהו ללא ספק

הרבעון הטוב ביותר של ערוץ 2 בעשור האחרון. אז למה לנו לשנות משהו? מה אתם רוצה

מהחיים שלנו? בוא נמשיך עם אותם דברים בדיוק.

הציבור מת על זה"

דרוקר באריאל. "רוב העיתונאים חשים חרדה לפרנסה שלהם" | צילומים: גל נובנשטרן

עצבנידרוקר

כלי התקשורת בארץ לא מצליחים לייצר שום דבר איכותי". במילים חריפות אלה תקף התחקירן רביב דרוקר את העיתונות הישראלית, בטקס מצטייני הדיקן של בית הספר

לתקשורת.צדרוקר, שהיה אורח הכבוד בטקס, הוריד את הכ

פפות, דיבר על האתגרים הגדולים של התקשורת צ– ועל אוזלת ידה. "כלי התקשורת מתחרים על הד

ברים הלא נכונים", אמר. "יוצאים עם לוגואים כגון 'מדברים מהשטח', 'פריצה ראשונית' או 'שמעת את

צזה לראשונה אצלנו', אבל בסוף אין אף כלי תקשורת שמצטיין יותר מהאחרים, או שמבודל איכותית

מהיתר. זירת אירוע גדולה, "אנחנו רצים מהר לאיזו ,2 ערוץ על עין חצי עם הזמן כל ומסתכלים הראשון שהביא מי או ראשון מי שידר לראות תמונה, ובסוף מתברר שזה לא מייצר שום הבדל מבחינת הצופים. בסוף אף אחד לא זוכר מי היה

לפני מי".

החדשות של אתמוללפניו הולך דרוקר של שמו האחרונות בשנים כמי שמבקר בחריפות את חיבורי ההון-שלטון וכמי שלא עושה הנחות לאיש, כולל למקום שבו הוא עובד – ערוץ 10. "אנחנו מתחרים כמו משוגעים מי יביא

צאת הידיעה הבלעדית, ונוקטים שיטות כוחניות, לפעמים מגעילות, מול מקורות המידע. למשל, שימוש

באיומים כמו 'נחרים אותך' ו'נדפוק אותך'.צ"אם מישהו לא משתף איתנו פעולה, אנחנו עו

שים רשימות שחורות כדי ללמד אותו לקח, למרות צשבסופו של דבר, אם אמנה בפניכם את עשרת הסקו

פים הגדולים בישראל - רובכם לא תזכרו איפה הם התפרסמו".

לדעתו, כלי התקשורת שולחים לשטח כתבים רק צבשביל הפוזה. "פה נוצר השקר הגדול ביותר. אנח

נו שולחים כתב לטולוז, או לוושינגטון עם פמליית ראש הממשלה, למרות שאת רוב המידע הוא מקבל

בעצם דרך הסמרטפון או האינטרנט".כשאחד הערוצים שולח את כתביו לסקר אירוע, אנחנו משערים שהשידור ישיר, וכל כתב נמצא בזירה אחרת, כדי להוסיף זווית שונה. אבל גם את המיתוס

הזה דרוקר שובר.

"לפעמים אפשר לראות מסך שלכאורה מפוצל בין שמונה כתבים שפרוסים בארץ, למרות שבפועל רק שניים מהם באמת נמצאים בשטח", הוא מגלה. "יכול להיות כתוב, למשל, שאלון בןצדוד נמצא בשדרות,

צולידו יהיה ריבוע שתחתיו כתוב 'אור הלר, מרכז שדרות'. אבל במציאות הם עומדים אחד ליד השני'”.

ולמה הם מהנהנים כל הזמן? “כשהגעתי לטלוויזיה היה דבר אחד אחד שהימם אותי: אם סיקרתי במרכז הליכוד, היו מבקשים ממני מהמערכת שאביא להם 40 שניות של הנהונים. אני

היום כבר אחד המהנהנים המוכשרים בענף”. מה עושים עם ההנהונים?

“כשיעקב אילון מדבר בשידור, אתם רואים את כל הכתבים מהנהנים - אבל בעצם הקליטו אותם קודם מהנהנים ולכאורה מקשיבים לו. מה מנסים לייצר? דרמה, כמובן. אל תעזבו, אל תלכו, לא לטלנובלה ולא

לצ’מפיונס ליג או לשעשועון. רק אל תזפזפו”. ב’ החדשות למהדורת מגיע היית שנים, צ“לפני

מבט’ ובדרך כלל לא ידעת מה קרה. היום כשאתה יודע כל מה שקרה. מתיישב מול המסך אתה כבר נראות רוב החדשות הבוקר, מגיע לעיתון כשאתה

צלך כמו החדשות של אתמול. ואז צריך להמציא חדשות, וכל מיני סטטיסטיקאים יושבים עם כתבים או

ברוך שומרון

עורכים וביחד רוקחים קוקטיילים - רק שתהיה "כותרת ראשית”.

אנחנו בסכנה קיומיתצלדברי דרוקר, שנחשב היום לאחד התחקיר

נים המובילים במדינה עם תוכנית "המקור" שלו )ושל מיקי רוזנטל, כשלפני כן בן זוגו לתוכנית היה עופר שלח(, שתי סיבות מרכזיות תוקעות את התקשורת הישראלית, ולא מאלצות אותה

להשתפר. בנו. צופים שכולכם היא הראשונה "הסיבה לנו, מאמינים לא אותנו, שונאים אולי אתם

וצפונבו מנותקים שמאלנים שאנחנו צחושבים נים ותלצאביבים או השד יודע מה, אבל הרבעון 10 היה הטוב בתולדוצ הראשון של חדשות ערוץתיו, וזהו ללא ספק הרבעון הטוב ביותר של ערוץ

2 בעשור האחרון. "אז למה לנו לשנות? מה אתם רוצה מהחיים

צשלנו? בוא נמשיך עם אותם דברים בדיוק. הציבור מת על זה. אלה אחוזי צפייה שלא היו בברית הגעת אומר שכמעט זה הסובייטית. המועצות

לתקרה שלך אי אפשר להגיע ליותר".צהסיבה שנייה נוגעת לחברים שלו. "רוב העי

בישראל חשים חרדה לפרנסה שלהם, תונאים ולא רואים את עצמם שורדים בענף בעוד חמש ועשר שנים. לא כי הם לא רוצים, אלא כי רוב

אמצעי התקשורת נמצאים בסכנה קיומית. "אתם רואים מה קורה: ערוץ 10 מפרפר בין 2 טוען שהוא מפסיד ומקצ חיים למוות, ערוץ

צץ בחברת החדשות, למעריב יש 'הערת עסק חי', קול ישראל והערוץ הראשון בפשיטת רגל, ואם הם לא היו שייכים לממשלה הם כבר לא היו איתנו היום, וגלי צה"ל סמוכים על שולחנו של

שר הביטחון. אפילו בצynet מפטרים. “במצב כזה, עיתונאים וגם כלי תקשורת לא מרגישים שזה הזמן להמציא את עצמם מחדש או לקחת סיכונים. אז הנטייה היום היא למהיר

ולשטחי, כי זה זול". למה העיתונאים לא מחילים את עצמם את מה

שהם דורשים מאחרים?יותר הרבה להיות צריכים התקשורת “כלי הגונים. זה אומר שהם צריכים לספק גילוי נאות שכותבים האנשים של והעמדות הדעות לגבי

ומשדרים לכם. "וצריך לעשות מאמץ אמיתי שחדר החדשות יתחיל לשקף את ההרכב הדמוגרפי של החברה.

צאי אפשר לצפות מהציבור לרחוש אמון להגירק מייצגים כשהם התקשורת, כלי של נותם

שכבה אחת של האוכלוסייה. “אין כמעט כתבים רוסים , וכנ"ל לגבי כתבים

ערבים או אתיופים. ברגע שאתה לא מייצג את האוכלוסייה, אתה לא יכול לצפות שיהיה אמון

בהגינות שלך ובדיווחים שלך.על להחיל חייב גם שאתה אומרת “הגינות

צעצמך את אותם סטנדרטים של שקיפות וביקורתיות שאתה מצפה ממושאי הביקורת שלך. אני יושב ראש התנועה לחופש המידע בהתנדבות,

צואנחנו כל היום מציקים למשרדי ממשלה, לחברות ממשלתיות, לאוניברסיטאות ולכל העולם

ואשתו. "אנחנו אומרים להם שהם לא יכולים להחזיק את המידע אצלם. אדוני ראש הממשלה, אתה

מתק עורך שאתה הסקרים את לפרסם צחייב ציב משרד ראש הממשלה, ואדוני שר הביטחון - אנחנו רוצים לדעת מה הלו”ז שלך ומה היה

התקציב של המשלחת לפריז. כתוב בתקשורת, עוסקת כשכתבה “אבל להגיב נוהג אינו תקשורת כלי שאותו למטה על ענייניו הפרטיים מעל דפי העיתון. שזו דרך מנומסת להגיד ‘חפשו את החברים שלכם, אין עוד ואנחנו וחשבון, דין לכם לתת כוונה לנו

נחסל חשבונות עם מי שהעז לחקור אותנו'”.ולצביעות הזו יש פנים רבות.

“שום גוף תקשורתי לא חושב להחיל על עצמו שקיפות בקשר ללייןצאפ, לישיבות מערכת או

הקש עובדים. לגיוס שקשור נוהל צלאיזשהו מי, מי חבר של החיצון, רים שלנו עם העולם מי מתרועע עם מי, האם מותר לעיתונאי לנסוע לחופשה פרטית עם אחד ממושאי הביקורת שלו - כל אלה נמצאים בתוך קופסה שחורה, נלחש

צמפה לאוזן בין העיתונאים. אנחנו מטיפים למשרדי הממשלה בזמן שגם לנו יש כנראה המון

מה להסתיר”.צאבל גם במקרה הזה הוא מצביע עלינו כאש

מים העיקריים. כלי את מעניש לא הוא כי אשם, “הציבור התקשורת. אתם צורכים אותנו באחוזים גבוהים, ולכן אין לנו מוטיבציה להשתנות. ואין מה דבר על בניית אתוס או שכירת צייד ראשים, שיאתר

כישרונות מחוננים”.

אין מקצועות יפים כאלההבוץ הוטח והביקורת קשה, וכך אסור לסיים

נאום של אורח כבוד בטקס של מצטיינים. שנה", 19 לפני התקשורת לעולם "נכנסתי אמר דרוקר בסיום. "ובאמת אין הרבה מקצועות

יפים כאלה. "קראתי עכשיו ספר על תוכנית תחקירים של הצBBC, ומישהו שם אמר: ‘באיזה עוד מקצוע

משלמים לך כדי שתגיד את האמת?’. ¿


־לעו"ד יורם שפטל אין בעיה לפתוח חזית עם כל העולם ואשתו. שלו, היוקרתי מהמשרד להיפך.

־באחד המגדלים של מתחם הבועל משקיף הוא ברמת־גן, רסה תל־אביב מהקומה ה־14 ומשתין על

כולם בקשת. שימש כאשר שפטל פרץ הציבורית לתודעה סניגורו של ג'ון איוואן דמיאניוק, שנחשד כפושע כשהארץ הצ80, שנות של בישראל אז, מלחמה. היתה מלאה עדיין בניצולי שואה, כולם שנאו את דמיאניוק. את שפטל היו רבים ששנאו אפילו יותר.

שיאו של התיעוב הגיע כשבמהלך המשפט שפך ניצול שואה חומצה על פניו, ושפטל כמעט התעוור בשתי עיניו. "למרות ההתקפות עליי, לא העליתי בדעתי לשבריר שנייה לצאת מהתיק", הוא אומר. "גם אני הייתי כועס על הסניגור של איוואן האיום, אבל זה פשוט לא הייתי אני. כדי לטעון שדמיאניוק

הוא איוואן האיום צריך להיות אידיוט".היה אותו שהרשיע המחוזי המשפט בית

אידיוט?צ“לא, גרוע מכך. הוא היה חסר יושרה. בית המש

פט ידע שהוא זכאי, אך לא עמד בלחץ התקשורתי ולכן דן אותו למוות".

גם העליון זיכה אותו רק מחמת הספק."בית המשפט העליון נהג בגסות. הרי הצגתי 80 עדויות מפי 37 וואכמנים מטרבלינקה, שהיו שם בזמן אמת והעידו שאיוואן האיום זה בכלל איוואן של עדויות גם הצגתי דמיאניוק. ולא מרצ'נקו חמש עובדות כפייה אוקראיניות, שהעידו כי אין

דמיון בין איוואן האיום האמיתי לדמיאניוק. לזכות שהבאתי, החדשות הראיות כל "אחרי יותר עוד דין עיוות זה 'מחמת הספק' רק אותו גדול מגזר הדין המטורף של בית המשפט המחוזי. אתה יודע מה? עם כזאת פסיקה מבישה, כבר היה

עדיף לשלוח אותו לגרדום במשפט הראשון".בשנת בגרמניה הרשעתו על תגיד ומה

?2011צ“ההרשעה בגרמניה היא רצף של בדיחות. במה

לך המשפט, כשיש לכל נאשם חזקת חפות, החזיקו צאותו במעצר. כאילו שהזקן הזה יכול לברוח. ולאצחר שהוא נמצא ‘אשם’ שלחו אותו הביתה ‘מנימו

קים רפואיים’. “למעשה, בית המשפט בגרמניה שיחרר אותו, צכי לא האמין בפסק הדין של עצמו. הרי לא השת

נה כלום בחומר הראיות מאז ועד היום. כל ניצולי צסוביבור, כולל העשרה שחיים בארץ, ראו את הת

מונה של דמיאניוק ולא זיהו אותו. זה היה משפט ללא עדים. משפט אוויר".

־בקרוב יום השואה. איך אתה חי עם האפש־רות שהוא רימה אותך, ולמעשה תרמת לזי

כויו של נאצי?“לפני שלקחתי את התיק החלטתי שאני עושה לדמיאניוק טסט מאוד פשוט. איוואן האיום חנק יהודי כל הסתם, מן יהודים. רבבות ידיו במו ויהודי זעק בכל כוחו געוואלד. איוואן האיום שמע את המילה הזו מינימום עשרת אלפים פעם. אין

מילה שהוא מכיר טוב יותר. ארכה דמיאניוק עם שלי הראשונה “הפגישה שעתיים וחצי, והתנהלה ללא מחסום שפה, כיוון

צשאני דובר רוסית. לאחריה, הייתי משוכנע במיליון אחוז שאת המילה געוואלד הוא שמע בפעם לי שהוא ברור היה רגע באותו ממני. הראשונה

אינו איוואן האיום". איזה אדם דמיאניוק היה?

“אדם עם נפש גסה. פרימיטיבי לשלושת רבעי, לחלוטין התאים הוא וז’לוב. למחצה אנאלפבית

לדמות האיכר הנבער מהכפרים של אוקראינה". הצטערת על מותו?

"לא. לא היינו חברים וכמעט שלא הייתי איתו בקשר".

“קצב עוד יזוכה"צלפני שלושה חודשים שוב הדהים שפטל, כש

ראיות שנמצאו והצהיר עיתונאים מסיבת כינס חדשות בפרשת האונס של משה קצב. לדבריו, אלו

צראיות שבכוחן להפוך את ההרשעה ולהביא לזיכויו המוחלט של הנשיא לשעבר.

צשפטל הודיע שהגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב. "הפרשיות של קצב ודמיאניוק דומות צמאוד", הוא אומר לי. "הפוגרום התקשורתי שהת

צרחש איפיין את שני המקרים. עם דמיאניוק המשפט הועבר בשידור חי מאולם התיאטרון בבנייני

צהאומה, ועם קצב פתחה התקשורת במסע פשק ווילים כמה שנים לפני המשפט". נראה לך הגיוני שקצב יושב בכלא רק בגלל

התקשורת?צ“חדצמשמעית כן. אין רשות שלטונית שמושפ

עת מהתקשורת יותר מבית המשפט. גם השופטים צקוראים את הביובונים, וכשיש להם להקת מעו

דדות לא נעים לאכזב. “אגב, זה פועל גם הפוך. ראה מקרה חיים רמון. התייצבה שלנו והרצחנית הדורסנית התקשורת לצידו של נאשם בפלילים. ולמה? כי ספינת הדגל לאבוצאדולף הבית הר את למסור זה חייו של

מאזן". למה קצב זכאי?

“האישומים המרכזיים שלו הם שני מקרי האונס, שהתרחשו בשעות ספציפיות. בכל אחד מהמקרים יש לו טענות אליבי מברזל, ועל סמך זה הגשנו

בקשה לדיון נוסף. התקיים שבו ביום התרחש הראשון “האונס אירוע של יוצאי איראן בפארק הלאומי ברמתצגן. בפסק הדין, בפרק המהימנות, נכתב כי כיוון שקצב

צטען שהיה מאובטח באירוע הוא שקרן. ממש במילים אלה.

“לטענת בית המשפט, אם הוא שיקר פעם אחת צאי אפשר לסמוך עליו שלא שיקר בעניינים אח

רים שהתרחשו באותו יום, ולכן צודקת המתלוננת הטוענת שהיה אונס. על סמך זה הרשיע אותו בית המשפט. אלא שלפני כמה חודשים חשפנו סרטון, שבו רואים בבירור כי ישנה אבטחה צמודה עליו

באירוע, וקצב אמר אמת". איפה היה הסרטון משנת 1998 ועד היום?

מעו היא אם המשפחה. את לשאול צ"תצטרך ניינת, היא תספר. העיקר שעכשיו הוא ישנו".

ומה באשר לאונס השני?"לקצב יש יומן פגישות, ששימש אותו לאורך שנים ואין חולק שהוא אותנטי, ובו הכל מתועד. ביומן יש 1,238 פגישות, מתוכן 12 כתובות למרות

צשלא יצאו אל הפועל. כל היתר התקיימו כפי שרשום. כלומר, המהימנות של היומן היא בצ99.5%.

'פלאזה' במלון האונס המתלוננת, "לטענת היה בין השעות 18:16 לצ18:35. ומה כתוב ביומן? שבאותו יום שבו התרחש האונס המדומה הזה יש אכן שאם כמובן, ובצ19:00. בצ18:00 פגישה לו

התקיימו הפגישות האלו לא היה שום אונס. "יש לנו כאן נאשם בפלילים, שצריך רק לעורר

צספק סביר כדי להיות מזוכה, הציג ראיה שנכונה בצ99.5%, ובא בית המשפט ומודיע שהיומן לא יכול לשמש כראיה בגלל 0.5% מהפגישות. בית המשפט החליט שספר דברי הימים קרס. זאת לא

פחות משערורייה". איך אתה מאמין שהפרשייה תסתיים?

"אני לא מתחייב, אך אני מאמין שלבסוף קצב ציזוכה. זה עוד לא הסוף, זו רק הסנונית הראשו

נה. אם טענות האליבי הללו לא יספיקו, ואין שום סיבה שהן לא יספיקו, אהפוך עולמות ואציף את

בית המשפט בלהקות של ראיות. צ"קצב הוא קורבן של השדולה הפמיניסטיתצפל

סטינית, ולא אנוח ולא אשקוט עד שאעצור את העוול המחריד הזה".

“הומואים זה סדום ועמורה"שפטל אמור היה לקבל מקום של כבוד בברנז'ה המשפטית, אלא שהפה הגדול והדעות הרדיקליות ומגוונים. בפרקליטות כבר אויבים רבים לו קנו לא מתביישים להצהיר שהם מייחלים ליום שבו מוקצה מחמת הוא ניצולי השואה בקרב יפרוש,

צמיאוס, ואת המילים שהוא מחליף עם ערבים שעו103FM, לא סובל לים לשידור בתוכניתו ברדיו

הדפוס. גם עם הקהילה הגאה הוא פתח חזית, כשסיפר בשידור על ניתוק קשריו עם חבר שיצא מהארון. “זו סטייה דוחה ומחליאה", הוא אומר. “ממש סדום

ועמורה". ־אבל לא כל עולמם סובב סביב נטייתם המי

נית. אתה יודע, הומוסקסואל יכול להיות איש חכם ואחלה שותף במשרד שפטל את בקרמן.

"די! לא רוצה כאלה בסביבתי. הוא יכול להיות צחכם, יופי. אז מה? כשאני רואה אותו עם כל ההת

נכון, להקיא. לי בא הזו, הדוחה הנשית גנדרות לא יאה להגיד את זה - אני יודע, ואני מצפצף. העובדה שלא מוצא חן בעיניי אנשי מרצ לקרוא לילד בשמו היא הנימוק הכי טוב כן לקרוא לילד

בשמו". דרור נותן הוא בג"ץ על נשאל כאשר גם ללשונו. “ ההכרעה בבג"ץ היא כיום פוליטית נטו ולא משפטית. כשעתרתי נגד המשא ומתן בטאבה, שישה שופטים, בראשות אהרון ברק ויצחק זמיר שהיו אנשי שמאל קיצוניים, פסקו נגדי, ורק אחד

לאומי שפסק בעדי, יעקב טירקל. “היתה לי הזכות לייצג את מגורשי גוש קטיף בעתירתם נגד ההתנתקות. עשרה שופטים פוסט-ציונים תמכו בגירוש, ואחד ימני, אדמונד לוי, פסק

לטובתם". ־בעבר כיבד הימין את מערכת המשפט. אמי

בירושלים" שופטים “יש בגין מנחם של רתו הידהדה במשך שנים. למה בשנים האחרונות

ח"כים מהימין החלו לתקוף את בג"ץ?על בירושלים’ ‘יש שופטים אמר בגין “מנחם שופטים ציונים כמו יואל זוסמן ז"ל ומשה לנדוי מדבר שהיה או שותק היה שהוא או היום, ז"ל.

כמוני. צ“הצרות התחילו בתקופה שבבית המשפט הע

ליון שלט גאון, שעיצב בעורמה בית משפט בצלמו וכדמותו: שמאלני קיצוני ופוסט-ציוני. הגיע הזמן שגם הימין יכיר בזה שאהרון ברק הוא עילוי. עילוי פוליטי. לא היה כדבר הזה, שנשיא בית המשפט

העליון יצפצף על החוק וירמוס את הכנסת".במה הוא רמס את הכנסת?

הסבירות המ בכלי המופרז שעשה צ"השימוש צשוקץ גרם יותר מכל לשפל של אמון הציבור במ

ערכת המשפט. הוא החליט לכפות את דעתו של 'הציבור הנאור' על הרוב הפרלמנטרי, תוך שימוש

פסול ובלתי חוקי בסמכות השיפוטית שלו. "קח לדוגמה את חוק יסוד הכנסת, הקובע שרק

צמפלגה שמקבלת את מדינת ישראל כיהודית ודצמוקרטית רשאית להתמודד בבחירות. בשל הני

מוק הזה ועדת הבחירות פסלה פעמיים מפלגות ערביות מלהתמודד.

"לברק זה לא התאים. הוא הרי מעוניין לקבע הוא חוקתי. לכן ישראל כגיס חמישי את ערביי אילץ את המערכת הפוליטית לאפשר לרשימות ערביות אולטרה פשיסטיות, אולטרה אנטישמיות ואולטרה ג'יהאדיסטיות להתמודד בניגוד לחוק".

“מעמד הביניים נשחק? הבל!"בצ2009 הכיר שפטל מקרוב את מי שיהיה לאחד מחבריו הטובים ביותר - המיקרופון. מי שאחראי להפיכתו לכוכב תקשורת הוא נתן זהבי, שדר "רדיו ללא הפסקה". "הצעתי למנהל התחנה להביא את שפטל", אמר אז זהבי. "מן הראוי שגם ברדיו הזה

ציינתן ביטוי לדעות שלצערי כיום שולטות במדינה, למרות שהן עושות לי בחילות".

כמה חודשים לאחר מכן הבחילות הכריעו אותו. "שפטל הוא אחד האנשים הכי מסריחים שקיימים במדינה הזו - פיזית ונפשית", אמר זהבי בשידור חי. "אני פונה למנכ"ל 'רדיו ללא הפסקה' מר אייל פאר - שלח אותו מכאן. שלח אותו. גם לחופש

הביטוי יש גבול". צנכון לעכשיו, שפטל ממשיך לשדר את שתי תו

כניותיו - "החיים על פי שפטל" ו"שפטל עצבני" - ולא מסתיר את הנאתו מהעימותים עם המאזינים

)"נראה לי שאני אוהב להיות שנוא"(. השילוב בין חיבתו למריבות והיותו קפיטליסט קיצוני העלה אותו על מסלול של התנגשות גם עם המחאה החברתית בקיץ, עליה הוא עדיין זועם. נפרשה מטרייה של שקרים", הזו "מעל המחאה הוא אומר. "מעמד הביניים הולך ונשחק? הבל! כבר 20 שנה ברציפות הצריכה הפרטית עולה בשניים-

שלושה אחוזים בכל שנה. "רוצים חינוך חינם מגיל שלוש? יפה מאוד. למה לא באתם בטענות בזמן שבממשלה ישבה הגברת

שפיצר? "מחירי הדירות גבוהים? נכון. אך הם היו גבוהים

צבאותה מידה עם ממשלת כנופיות הפשע של קדימה.

"אסור שנשכח לרגע מי האנשים שהובילו את שמנת ילדי קיצוניים, פנאטים הטינופת. מצג

צשלא שירתו בצבא אך מעיזים להטיף לנו על סולידריות.

ארצי שלמה את שהפכו היה הצביעות "שיא צלזמר המחאה. האיש הגיע במוצאי שבת להתב

כיין על יוקר המחייה, ויום למחרת לקח 500 שקל לכרטיס זוגי להופעה שלו. אז בעזרת הסיוע הנדיב שהעניק ארגון המחבלים ערוץ 2, זה החזיק מעמד

ארבעה שבועות. עד שהתחיל להיות קצת קר". רחוק הלכו הליכוד ממשלות באמת אולי

"אני אוהב להיות האיש שכולם אוהבים לשנוא"

דמיאניוק היה חף מפשע, משה קצב עוד יזוכה, הומואים הם סטייה מחליאה של הטבע, אנשי המחאה החברתית הם חלאות אדומות וערוץ 2

זה ארגון של מחבלים <<< עו"ד יורם שפטל פותח פה גדול על כל העולם

מדי עם הכלכלה הליברלית. אולי איבדנו אלירן קרסנטיראשית את שאיפיינו מהערכים משהו

הציונות?“לא איבדנו כלום. אתה לא רוצה לחזור

צלשם, תאמין לי. כאשר הסוציאליזם הפרימיטיבי שלט ברוסיה, לא היה לחם לאכול. מאז שסולקו הכלבים האדומים רוסיה היא

יצואן החיטה הגדול בעולם. הודים מיליון 300 העביר “הקפיטליזם ממצב שבו הם גרו עם עשרה ילדים בבקתה מטונפת למצב של מעמד בינוני משגשג. 400 מיליון סיצ ללא הקפיטליזם עדיין היווהולכים מסריחה בחושה מתגוררים נים

צלישון ביחד עם החזיר. כיום הכלכלה הסינית פורחת.

“והנה, הגיעו הקיץ צאצאי הקומוניסטים והחזירו האלה, האדומות החלאות האלה, את השיח הברברי והבהמי מצ1848 כאילו

שהם לא מבינים שהעולם התקדם מאז". הם מבינים?

צ"הם מבינים מצויין מהן ההשלכות התקצציביות של חינוך חינם מהמעון ועד האוני

ברסיטה, והם יודעים טוב מאוד איזה דרעק צזה דיור ציבורי. אבל לאורך כל ההיסטו

השלטון, את איבד השמאל כאשר ריה, טובת המדינה כבר לא עניינה אותו. להיפך. לשיטתו, אם המדינה תפשוט רגל ותיכנס לחובות שהשטן לא ברא, אולי מתוך התוהו

ובוהו יגדלו סיכוייו לחזור לשלטון".

לשרוף את בן־גוריון 63 לפני בתלצאביב וגדל נולד שפטל

צשנים, כבן יחיד להוריו. הוא שירת בתותחנים ולמד משפטים באוניברסיטה העברית. מאז הספיק בין היתר להתחתן ולהתגרש. שטותית החלטה קיבלתי שנה 20 "לפני החזיק מעמד "זה אומר. הוא והתחתנתי",

כמה חודשים". אין לו ילדים והוא לא מצטער על זה. את עוזר כשהוא משלים הוא ההורות חוויית לטל, חברתו לחיים, לגדל את אבישג, בתה

בת החצי שנה. סימנים להיותו איש מדנים ניתן למצוא היה גדלתי בו "האזור נערותו. בימי כבר

היו אצל צבשליטת מפלגת העבודה, אבל נו ברחוב כמה טיפוסי אצ"ל ולח"י מאוד שהת כהן, יהושע את הערצתי צרציניים.

גורר בניין לידי. הוא האיש שתקע לפולקה ברנדוט, יימח שמו, כדור בין העיניים.

תלצ מחוז משטרת מפקד זמן “באותו אביב היה בנו של בןצגוריון. בל"ג בעומר באופן קבוע הוא היה שולח לנו ניידת, כי שלו. אבא של תמונות למדורה השלכנו היינו מוצאים איזה קטין ומשכנעים אותו

לספר שהוא שרף אותן".בן־ חושב שלשרוף תמונה של אתה

גוריון זה מעשה ראוי?“זו מחאה פוליטית לגיטימית. אחרי הכל, לא מדובר בצדיק. קופת השרצים שתלויה על צווארו מאפילה על זכויותיו פי מאה. הציוני, בקונגרס הצהרותיו את לבחון די כדי להבין שהאדם הזה התנגד לכל אורך שנות הצ20 והצ30 להקמת מדינה יהודית. הוא לא הסכים שיהודים ישלטו על ערבים.

רק השואה ניערה אותו".למה עזבת את תל־אביב?

צ"נקודת השבר היתה ההפגנות שהיו במלמנוע היתה מטרתן הגליל'. 'שלום בצע את כניעתו של ערפאת במצור על ביירות. זה מכל יותר אותי שעיצבן מה "אבל את לשלוח הסכימו לא שהצפונבונים יילחמו עבור כי הם הבנים שלהם לצבא, בתקופה שמונה. קריית של הצ'חצ'חים ההיא התחלתי לקלוט שאני מוקף באנשים שרק רוצים לשבת בבתי הקפה המסריחים

שלהם, להשתכר ולהסתאב".ובקיסריה השכנים נאים בעיניך?

צ"ממש לא. גר שם אספסוף חילוני אשכנזי, שהמוטו של חייו הוא אכול, שגול ושתה

אלכוהול, כי מחר או מחרתיים תיבול". אז למה עברת לשם?

לי אין גם דברים: שני הרווחתי "כי קשר עם השכנים, וגם אני מטריף להם את

השכל". ¿

עעל משה קצב: "הוא קורבן של השדולה הפמיניסטית־פלסטינית, ולא אנוח ולא

אשקוט עד שאעצור את העוול המחריד הזה. אם טענות

האליבי הללו לא יספיקו, אהפוך

עולמות ואציף את בית המשפט

בלהקות של ראיות"

על המחאה החברתית: "שיא הצביעות היה שהפכו את

שלמה ארצי לזמר המחאה. האיש הגיע במוצ"ש להתבכיין על יוקר

המחייה, ולמחרת לקח 500 שקל

לכרטיס זוגי להופעה שלו"

על אהרון ברק: "הצרות התחילו בתקופה שבבית

המשפט העליון שלט גאון: שמאלני קיצוני ופוסט־ציוני. לא היה כדבר הזה, שנשיא

העליון יצפצף על החוק וירמוס את

הכנסת"

על מערכת המשפט: "אין רשות שלטונית שמושפעת

מהתקשורת יותר מבית המשפט. גם השופטים קוראים את הביובונים,

וכשיש להם להקת מעודדות לא נעים לאכזב"

על דמיאניוק: "הוא היה אדם עם נפש גסה. פרימיטיבי

לשלושת רבעי, אנאלפבית למחצה וז'לוב. אבל כדי לטעון שהוא

היה איוואן האיום צריך להיות

אידיוט"

עו"ד שפטל במשרד.בקיסריה גר אספסוף

חילוני אשכנזי, שהמוטו של חייו הוא אכול, שגול

ושתה אלכוהול | צילום: אלירן קרסנטי

שילוןת" זום 77, ירון

ת אחרונוצילומים: גדי קבלו, גיא אסייג, "ידיעו


תיאטרון הצגות סרטים, הופעות, מ־1,200 יותר ם היו אם מרוצה. אבוקסיס נדב טלוויזיה, ותוכניות מבטיחים לו שהחיים שלו יישארו כמו שהם עכשיו,

הוא היה חותם בלי להסס.איך שלחצנו ידיים, אבוקסיס הצהיר שהוא מזמין לעצמו

ארוחת בוקר. "אני אחרי אימון, ואני מת מרעב", הסביר. "להזמין לך משהו?", הוא שאל.

"מיץ תפוזים", עניתי. כך בטבעיות מוחלטת, כשהוא אוכל את הארוחה המאוחרת שלו, ואני

לוגמת אט אט את המיץ שלי, ניהלנו את הראיון.

"מה שרואים על המסך זה עוד כלום"באחד מימי ראשון האחרונים בשעות הצהריים ניסיתי לתפוס את אבוקסיס בטלצפון, אבל הוא לא ענה. מיד לאחר מכן, קיבלתי sms: “היי, אני בצילומים, דברי איתי

עוד שעה”. הצילומים היו ל”בובה של לילה”, המשודרת מדי ראשון לקראת חצות: חבורה של קומיקאים מצחיקים עד דמעות, מתגלגלים על הרצפה מהבדיחות של עצמם. וזה מדבק. הוא היה מופתע כשהתוודיתי שגם אני רואה את התוכנית. נכון, החבר שלי מכריח אותי, אבל אני נהנית. “מתברר שהמון נשים רואות את התוכנית הזאת”, אומר

אבוקסיס, “אפילו אמא שלי, שזה בכלל מדהים”. “בובה של לילה”, למי שנחת עכשיו מפלנטה אחרת, היא תוכנית סאטירית שמשוצדרת בערוץ הספורט. שני היוצרים שלה, אלי בןצדוד ומיקו ג'מאל, היו אלמונים עד שהיא כבשה את המסך, והיום הם הדבר הכי חם בשטח. מלבד אבוקסיס משתתפים בה באופן קבוע שלל סטנדאפיסטים מהשורה הראשונה, ביניהם אלי יצפאן ושלישיית “מה קשור”. כל מי שהוא משהו בתחום הצחוק כבר ביקר בה - אלי פיניש, מריאנו

אידלמן, אסי כהן ומי לא. אבוקסיס מגלם שם, בין היתר, את המגישה ליאורה חושן, הלא היא קריינית החדצשות ליאורה גושן, את אלונה ברקת, הבעלים של הפועל בארצשבע, וגם כותב ומגיש

את הפינה החדשה יחסית של אבשלום קור. “מה שרואים על המסך זה עוד כלום לעומת מה שבאמת קורה באולפן. זה קורע מצחוק”, הוא מספר. ויש גם סקופ: הוא עצמו לא

ממש מתעניין בכדורגל.אתה לא אוהב כדורגל?

“מעולם לא צפיתי בכדורגל. לא ידעתי בכלל איפה נמצא ערוץ הספורט, אבל מהרגע שהתחלתי עם ‘בובה של לילה’, הזמנתי את

ערוץ 5 פלוס, ואפילו בחרתי קבוצה נייטרלית לאהוד”.איזו?

"מכבי חיפה".למה דווקא הקבוצה הזאת?

“כי במקרה אני מכיר את היחצנית, אז זה בא לי טוב”.

מניח תפילין מדי בוקרמאחורי הקלעים הוא אדם רציני, השוקל היטב את מילותיו. "אני מדבר יותר לאט, כדי לדבר נכון", הסביר לי אבוקסיס, שיחגוג השנה

.42הוא נולד חמישי בין תשעה אחים ואחיות בחצור הגלילית. את הוריו הוא מגדיר כדתיים מאוד ויחד עם זאת, ליברלים. והוא, למרות

שבחר להתנתק מהעולם הדתי, עדיין מניח תפילין מדי בוקר. תהליך היציאה בשאלה התחיל לאחר שאחיו הבכור גילה אומץ והוריד את הכיפה. "זה מדהים שבכל ראיון אני נזכר בעוד משהו, וכמה שדיברתי על זה, לא חשבתי אף פעם על הקטע שכשאנחנו

ילדים, אנחנו מחקים את האחים שלנו". היה רגע מסויים שבו נפל לך האסימון שוואלה, יש לך יכולת

להצחיק?“בשנה שעברה הופעתי בקאמרי עם שמואל וילוז’ני, אבי הסטנדצ

אפ הישראלי. אמרתי לו מתישהו: ‘תקשיב, וילוז’ני, בקטע הזה תוריד את זה ותעשה ככה’, והוא עושה את זה, ואני בשוק. אני הקטן אומר

לגדול הזה, וזה בינגו. הגעתי הביתה ועדיין הייתי בשוק”.יש תחרות קשה בסטנד־אפ הישראלי?

"זה תחום מאוד תחרותי, אבל יש מקום לכולם. אני נמצא באותו משרד עם ישראל קטורזה שהוא מספר אחת בארץ. אני קורא לו שלמה ארצי של הסטנדצאפ. הוא כביכול מתחרה בי, אבל לו יש עבוצ

דה וגם לי. "יש בארץ הרבה סטנדאפיסטים, אבל ברוך השם, הגעתי לטופ פייב. אין כמעט אנשים שיגידו: 'לא נלך לנדב, נלך למישהו אחר'. אם

הם לא יבואו השבוע, הם יבואו בעוד חודש או חודשיים. "בכלל, כל תחרות בארץ היא די דבילית. אין באמת תחרות בין שטראוס לתנובה או בין אגד לדן. לכל אחד יש משהו אחר להציע. כל

אחד מהם מגיע למקום אחר".עם איזה קולגה תרצה להופיע?

"לפני שנתיים הגשמתי מיני חלום: התארח בארץ הקומיקאי הצצרפתי גד אלמלח, שנבחר לאיש המצחיק ביותר בצרפת בשנת 2007. הוא הגיע לראות אותי בצוותא, ובאמצע ההופעה העליתי אותו והופצ

ענו יחד". The Ellen - אבוקסיס מספר גם שהוא מעריץ את אלן דג'נרסDeGeneres Show - מי שנחשבה לאישה הכי מצחיקה בארצותצ

הברית ויצאה מהארון בשנת 1997 בסידרה “אלן”, שם גילמה את הדמות הראשית.

“מאז שהיא יצאה מהארון יש לה יכולת להיות היא עצמה. היא מדברת בהופעות על זה שהיא לסבית, וזה גאוני”, הוא מודה.

מאיפה החומרים שאתה אוסף להופעות שלך?"קודם כל אלה החיים עצמם. אני לוקח השראה מכל דבר. נשים, למשל, מאוד דומיננטיות בהופעות שלי. מאוד חזקות. גברים, ככל

שהם מתבגרים, נהיים תינוקות והאישה הופכת לאמא שלהם. "תמיד ראיתי את זה על ההורים שלי, אבל לא נפל לי האסימון עד שראיתי את בעלת הבית שלי בתלצאביב, פולנייה כבדה, מגיעה עם בעלה לדירה ומתייחסת אליו כאילו הוא תינוק. ואז אמרתי 'בינגו.

פיצחתי את זה'.

"ככה זה גם בזוגיות, נשים הרבה יותר חזקות מגברים. גבר לא מסוגל לחיות לבד. הוא יתחתן רק כדי לא להיות לבד. תראי כמה

נשים חדצהוריות יש". "בהופעות שלי אני מספר שאני מתקשר לאמא שלי ואומר לה: 'מה קורה? איפה אבא?', והיא אומרת: 'אוי, אבא עדיין בצהרון, שכחתי

לאסוף אותו".אגב, מה עם זוגיות באמת?

"אני לא בנאדם של זוגיות, אבל עזבי את הנושא הזה".וילדים?

"כל דבר בזמנו. אבל אני חושב שאני די בשל".

"לא רוצה לאכול נמלים באינדונזיה"הוא יותר, כשארוחת הבוקר שהזמין אבוקסיס התעכבה, מוקדם הסביר לי שהיה לו נוח להיפגש איתי ברמתצגן, כי הוא מתאמן ממש

מאחורי בית הקפה, אבל בעצם העיר שלו היא תלצאביב. אז למה קנית דירה ברמת־גן?

"תלצאביב היא העיר שאני הכי אוהב בעולם, לא רק במדינה, פשוט היתה לי הזדמנות וקניתי. רוב הזמן אני לא נמצא כאן. עד שהמחירים

לא יחזרו להיות שפויים בתלצאביב, לא אחזור לשם".מה אתה רואה בטלוויזיה?

"היסטוריה, חדשות, לונדון וקירשנבאום, לילה כלכלי. לא תאצמיני, אבל אני מסוגל גם להעביר בצ21:00 למבט. חוץ מזה אני מאוד אוהב'חוק וסדר', CSI, 'עקרות בית נואשות'. זה טראש, אבל טראש

נחמד”. ?"V.I.P מה לגבי ריאליטי? למה שלא תלך ל"הישרדות

"אני לא בנוי לזה. לא רוצה לאכול נמלים באינדונזיה. מעדיף לאצכול בשר ב'רפאל'". השתתפתי ב'ווייפאאוט V.I.P’ בארגנטינה, ושם הבנתי שריאליטי זה לא אני. לא מתאים לי להיות עם קבוצה של אנשים, שכולם מפורסמים. הציעו לי גם להשתתף גם ב'אח הגדול

V.I.P', אבל סירבתי”.המשפחתי השבת בשולחן המצחיק הוא שאבוקסיס חשבנו ואם שאותו הוא פוקד פעם בשלושה חודשים, הרי שטעינו. הוא מודה אומנם שהוא אוהב פוקוס, אבל מה לעשות, יש לו אחים הרבה יותר מצחיקים ממנו. להופעות שלו הם מגיעים אולי פעם בשנה, אבל עם

ההורים הוא נפגש לעיתים קרובות מאוד, כשהם מגיעים למרכז. כשעמדו לסגור את מפעל "פרי גליל", דיברת ברדיו וכתבת בעיתון שדווקא צריך לסגור אותו כמה שיותר מהר, לטובת תו־שבי חצור. איך אתה יכול להגיד דבר כזה על מקור הפרנסה היחיד

כמעט של המקום ממנו באת?"אני אף פעם לא אוהב להיות עם הזרם. סוג של נונקונפורמיסט. אני לא יכול לראות את המסכנות הזאת. לא יכול לראות את ראש המועצה מבקש עוד כסף, שמנציח יותר ויותר את הפערים. הרי המצקום הזה לא יתפתח אף פעם. ואני אומר את זה דווקא כי זה הבית

שלי. "לאמא שלי היה משפט קבוע: 'אם לא תלמד, תעבוד בפרי הגליל'. היא עבדה כל חייה במעון לתינוקות, והיא ואבא בעיקר חינכו אותנו. הם מסוג ההורים שאמרו בתת מודע: 'אני לא למדתי, אז אתם תלצ

מדו".

"אחרי כל התנדבות באות 100 עבודות"את דרכו בעולם הצחוקים החל אבוקסיס בגיל 27, אצל דידי הררי ברדיו, בתפקיד סולטנה - מרוקאית שלא בוחלת במילים. כמו כל בדרן מתחיל, גם הוא הופיע המון בחינם, וצוחק על זה שהחינם עוד

לא נגמר. מיצ קבוצת בפני הופיע הוא לדבריו, שבועות, מספר לפני רק אחרי בהרצליה, הכוכבים" "שבעת קניון של בחניון לואימניקים

שאחד מהם תפס אותו בבית קפה ולא הירפה. "ישבתי וכתבתי עם חבר את הפינה שלי ב'בובה של לילה', ופתאום ניגש אליי מישהו ואומר: 'סלח לי, אני קצין במילואים, אני רוצה שתצבוא להופיע מול כמה חבר'ה'. ניפנפתי אותו ואמרתי שיפנה למשרד. עם כל הכבוד, אני בסך הכל סטנדאפיסט. אני לא יכול לעזור לאנשים

בבריאות שלהם. אבל בסוף הופעתי מול 300 המילואימניקים שלו. "אחרי כל התנדבות באות 100 עבודות בתשלום. זה חוק. כאילו אלוהים מביא את זה משמיים. נתת - קיבלת", הוא אומר ומראה לי

תמונות מההופעה, כשהוא מחובק עם 300 המילואימניקים. למי תבחר בבחירות הבאות?

"באחרונות בחרתי במפלגת העבודה, אבל כרגע אני יותר יודע במי לא אבחר".

במי?"לא בקדימה, לא בעבודה ולא בליברמן. אני חושב שצריך לוותר על השטחים כי אין ברירה. צריך להגיע להסדר עם הערבים. אני אוהב

מתנחלים, אבל אני לא אוהב קיצונים. לא מהשמאל ולא מהימין".מה אתה חושב על יאיר לפיד?

"אני חושב שזה מעשה יפה. כמות הציניות שיש בנו, כישראלים, היא מיותרת. יש פה מישהו שעשה הרבה כסף, הגיע למעמד מכובד

וויתר על כל זה כדי לנסות להשפיע".לאן אתה שואף להגיע?

"אני מקווה להמשיך לעבוד, להעלות מופע חדש שאני עובד עליו כרגע, ולעשות יותר תיאטרון. תיאטרון מוריד ממך את כל הלחץ. לא

רק אתה כתבת, וזה לא רק אתה מופיע. מביימים אותך". יש לך חברים מהתעשייה?

"אין לי הרבה, אבל אני ומירי בוהדנה חברים כבר 12 שנה. אני חבר גם של קטורזה, רותם אבוהב, יובל שם טוב".

בפעם שם לבקר מתכנן הוא והשנה תאילנד, על מת אבוקסיס החמישית. את ערב יום העצמאות, לעומת זאת, הוא ינחה בקריית אתא. להבדיל מרוב הכוכבים, הוא מעדיף את זה על פני מירוץ מבמה

לבמה. ומתי נראה אותך בפריים־טיים?

"את זה רק אלוהים יודע". ¿

הוא מככב ב"בובה של לילה" אבל לא מתעניין בכלל בכדורגל <<< הוא אוהב את תל־אביב אבל גר ברמת־גן

<<< הוא גדל בחצור הגלילית אבל מאמין שצריך לסגור את "פרי גליל" <<< הוא מאמין בזוגיות אבל אין לו

<<< ואם אתם רוצים לראות אותו בערב יום העצמאות, אתם צריכים לנסוע לקריית אתא. זה מה שבא לו

בחורבובה של

הדר מסלטון

אבוקסיס. אמא אמרה לנו תמיד:

"אם לא תלמד, תעבוד ב'פרי גליל'" | צילום: הדר מסלטון

מצחיק זה שמןשותף מדהים של אבוקסיס ב”בובה של

לילה” הוא ירון ברלד. הנוכחית בעונה גם שמשתתף ברלד, כסטאנדפיסט מוכר נהדרת”, “ארץ של

עוד מסוף שנות התשעים, אך בשנה האחרונה ההצלחה שלו מסחררת.

"אני מאוד שמח בשבילו. שנים הוא חיכה לזה", אומר אבוצקסיס. "יש בו משהו ציני, וולגרי, אבל אחר. הוא הרי שמן בכוונה. הוא היה רזה מאוד, קוביות, והוא הרגיש שהוא פשוט

לא מצחיק. אכלנו מזמן לא אמיתי: “סיפור ארוחת צהריים על הסט, והביאו לנו חומוס עם סלטים ופיצתות. הוא התקשר לבורצשלוש והזמין גרצראנץ’ ארבעה של ארוחות הבנאצ המבורגרים. דם אכל 12 המבוצ

רגרים. "פעם הוא אמר לי: ‘אחי, אתה יודע חייב אני שרזיתי?

להעלות’”.

ע

"יש בארץ הרבה סטנדאפיסטים, אבל ברוך השם, הגעתי לטופ

פייב. אין כמעט אנשים שיגידו: 'לא נלך לנדב, נלך למישהו אחר'. אם הם

לא יבואו השבוע, הם יבואו בעוד חודש או חודשיים"

"גברים, ככל שהם מתבגרים, נהיים תינוקות והאישה הופכת

לאמא שלהם. לא נפל לי האסימון עד שראיתי את בעלת הבית שלי,

פולנייה כבדה, מגיעה עם בעלה לדירה ומתייחסת אליו כאילו הוא תינוק. ואז

אמרתי 'בינגו. פיצחתי את זה'"אבוקסיס בתפקיד ליאורה חושןבובה של לילה. "אפילו אמא שלי רואה את התוכנית"

"האינטרנט הוא לא טוב מוחלט ולא רע מוחלט. המידע שלנו משמש לדברים טובים וגם לגרועים ביותר שניתן לתאר. נניח ששינינו את הסטטוס שלנו בפייסבוק מרווק למאורס, באופן אוטומטי יופיעו לנו

באנרים בנושא. צ"אני לא בטוח אם זה טוב או רע. יש אנשים שיתרצו מהמהלך בטע

נה לחיסכון בזמן, ומנגד, אחרים ייבהלו לנוכח החדירה לפרטיות. "לדעתי, אנחנו נמצאים באמצעו של מהלך גדול, וכיוון שאנחנו

צבתוכו, אנחנו לא מסוגלים לעשות זוםצאאוט ולהבין את מלוא המשמעות שלו. אני חושש שבעוד כמה שנים יתברר לנו שהרע שמתלווה לאובדן הפרטיות גובר על הטוב, ורק אז אנחנו נבין עד הסוף את

הבעייתיות של מה שאנחנו עושים היום".

היום שאחרי מחרלכל אורך ההיסטוריה מתאפיין הגזע האנושי בפיתוחים מרשימים לצד הרס עצמי טוטלי. הדבר נכון מהמצאת הגלגל, דרך הרפואה ועד לטכנולוגיה המתקדמת של ימינו, שהביאו במקביל את החור באוזון,

המלחמות העקובות מדם ופצצות האטום. הדור הבא של הרעות החולות שמצליח המין האנושי לנפק בכל

פעם מחדש יהיה כנראה השימושים האפלים באינטרנט.

המידע שלנו, שנמצא אי שם במאגרי שרתים ענקיים, עלול יום צאחד להתפוצץ לנו בפנים. אז לפני שאתם מעלים עוד תמונה מבוססת מיקום אל הסייבר ספייס, אנא חישבו על התרחישים הבאים:

גניבת זהותבעולם האמיתי, גניבת זהות מתקשרת לנו אסוציאטיבית עם סרטי הוליווד עתירי פעלולים, שבהם כוכב הסרט מתעורר ללא זיכרון על

ספינת דייגים שיכורים בלב ים. בעולם המקוון, לעומת זאת, לא צריך להשקיע כל כך הרבה. האמת

היא, שזה די קל. נתחיל בדבר הפשוט ביותר: יצירת זהות וירטואלית. אם אחליט

ציום אחד להתנכל לשכן המעצבן שלי, אוכל בקלות לפתוח דף מפוברק עם שמו ותמונתו בפייסבוק. אף אחד לא באמת יבדוק אותי. כך אוכל ליצור קשר עם מכריו, להכפיש את שמו, ליצור התחייבות כלפיו ומה לא. עד שהשכן או אדם אחר יעלה עליי, אם בכלל, הנזק

כבר ייעשה. ומה עם עניינים רציניים יותר? לא חסר. לצורך ההמחשה, הכירו את מסמך אגרון: בשנת 2006 נתקל עובד חיצוני במשרד הרווחה בעותק מפורט ביותר של מרשם האוכלוסין בישראל. המסמך הכיל

כמות מידע בלתי נתפסת אודות תשעה מיליון ישראלים )כולל נפטרים(, כולל כתובות, זהות, מספרי מלאים, שמות וקשרי ועלייה, פטירה לידה, תאריכי

משפחה בין כלל אזרחי המדינה. כדרכן של תקלות, גם כאן החל הכל הנראה, ככל העובד, מצערת. בטעות פוטר בדרך לא נעימה, והחליט למסור שפירסמו לגורמים המסמך של עותק אותו ברחבי הרשת. למעלה משנה נדד העותק בין דפי האינטרנט, ועד שהוסר, מספר לא ידוע של משתמשים הורידו

אותו אל מחשבם. הנ כזה במידע האפשריות צהסכנות צמצא בידיים תמימות לכאורה, או לח"ההת עצומות. הן עברייניות, צלופין

קפה של ההאקר הסעודי, שפירסם את מספרי כרטיסי האשראי של כצ30 אלף ישראלים, היא לא יותר ממשחק ילדים מול מאגר אגרון", מחדד ד"ר פבל. "יש נתונים שאפשר לעשות איתם במסמך דברים הרבה יותר רציניים, והוא נמצא

אצל המוני גולשים".

אח גדול להשכרהצבואו נניח לרגע שאתם רוצים להתק

בל לעבודה חדשה. אתם מגישים קורות חיים מרשימים, בצירוף המלצות חמות ממעסיקים קודמים - ומוזמנים לראיון עבודה. לבושים במיטב בגדיכם ומדיפים בושם, אתם עושים את דרככם למקום.

במהלך הפגישה הכל מתנהל כשורה, ויש לכם הרגשה שהותרתם רושם רציני יותר, מאוחר ימים כמה אבל ואיכותי.

צמכתב רשמי מבשר לכם שלא התקבלתם עקב שיקולים מערכתיים.

בחיפוש נעוצה להיות יכולה הסיבה את תקישו אם ברשת. שתערכו הבא בדפדפן חברתי' 'ניטור המילים צמד המותקן במחשב שלכם, תופתעו. עשרות מפרסמים וחברות קטנות יציעו לכם את

שירותיהן. מעין אח גדול להשכרה. של פעילות ניטור כולל השירות

צעובד מכהן או פוטנציאלי ברשתות החברתיות. הגופים האלה יעקבו אחריכם

צויתעדו כל סטטוס מביך, תמונה חושפנית ומיקום בעייתי ששיתפתם ברשת. החביב הבוס עלול החשיפה, בעקבות להנחות אתכם אל עבר הדלת בצירוף

הודעת פיטורין עגומה. לא נעים.־הנוער של ימינו משתף את כל העו

לם ואשתו בכל בקבוק אלכוהול שהוא שותה.

וילדים נוער בני "הרבה פבל: ד"ר הזהות פרטי את בעתיד לשנות ירצו

צשהם חלקו ברצון עם שאר העולם. תמונה חושפנית או תמונת שיכרות עלולות למנוע מהם להתקבל ליחידה מיוחדת, למשל. זה תהליך שכיום הם - ולא רק

הם - לא מודעים למשמעויות שלו".

אמצעי מניעהצראשית, חשוב מאוד שנפנים כי המוצשג פרטיות באינטרנט, הוא מושג פיק

טיבי. הנחת האצבעות על המקלדת משולה לחתימה על כתב ויתור סודיות. כל חיפוש שתערכו, כל סיסמה שתקלידו וכל שיתוף ברשת

- יישמרו. צבמקרים הפחות בעייתיים, המידע ישמש כדי לאתר עבורכם תו

יותר, הבעייתיים במקרים יותר. ואישיות ממוקדות חיפוש צאות המידע יועבר לגורמי פירסום. במקרים הרעים, עלול המידע להגיע

אל הידיים הלא נכונות.אז מה עושים? אחת הדרכים היא הפעלת צנזורה עצמית.

משתף אני כמה ועד בפייסבוק, לי יש חברים כמה משנה "לא ברשת, הם אף פעם לא יוכלו לדעת מה אני חושב באמת", מבהיר ד"ר

טל פבל. "אם עובר עליי יום רע, הם לא יצליחו להבחין בזה". דרך שנייה היא שימוש במנועי חיפוש אלטרנטיביים. קרוב לוודאי

צשגם הם שומרים מידע, אך לא באובססיביות של גוגל. שימוש במנועים כגון yahoo ,alta vista או bing יצמצם את המידע הנשמר

עליכם ברשת ואת ההצלבות שניתן לעשות איתו לאחר מכן.ונסיים בדרך השלישית. אם בכל זאת החלטתם להישאר עם גוגל

צ)הוא באמת הכי מדוייק, מפורט, מהיר וכו’(, עשו זאת בחוכמה. כשסיימתם להשתמש באחד משירותיו השונים, התנתקו. הישארותכם

מחוברים מאפשרת לגוגל להצליב מידע ולהשתמש בו כרצונה. ¿


השד יודעאנחנו מפרסמים סטטוסים בפייסבוק, חולקים תמונות פרטיות עם מאות אנשים ומדווחים על אירועים בחיינו כמעט בלי לחשוב על ההשלכות <<< בזמן הזה נאגרת בשרתים ענקיים כמות בלתי נתפסת של מידע <<< והיא עלולה יום אחד להתפוצץ לנו בפרצוף <<< יותר נכון: היא לא עלולה - היא תתפוצץ

טלפון, שיחת באמצע כשאנחנו מאנשים מתרחקים נחנו את מסתירים שלנו, לגינות מסביב ענק גדרות מקימים זהותה של הבחורה שאנחנו יוצאים איתה אפילו מהחברים הקרובים. ככה זה. הפרטיות היא אחד הנכסים החשובים

ביותר שיש לנו כבני אדם. אז מדוע הכל מתפרק כשאנחנו יושבים מול צג מחשב מרצד או מסך סמארטפון נוצץ? איך זה שלפתע כל החסמים מתבטלים, והלשון נעשית

קלה - או במקרה שלנו האצבעות נעשות קלות על המקלדת? לכאורה אנחנו מודעים למעשים שלנו בעולם המקוון. אף אחד לא מכוון לנו

אקדח לרקה ודורש שנספק את הפרטים האישיים שלנו. יותר מזה, אנחנו גם יודעים שהמידע הזה נשמר איפשהו. העניין הוא שאנחנו לא מבינים באילו כמויות מדובר. ויותר גרוע: אנחנו מנסים לא לחשוב מה יכולים האנשים והחברות שאוגרים את פרטינו לעשות עם המידע העצום שיש להם עלינו, למי הם מעבירים אותו, למה, מה יוצא להם מזה ומה עלול להיגרם

לנו כתוצאה מכך.אוסטרי, צעיר שרמס, דרש כשנה לפני שרמס. מקס את למשל הכירו מפייסבוק, שהמטה הראשי שלה יושב באירלנד, שתשלח לו את כל המידע לגורמים משפטיים, פנייה גם מיילים, שכללו אחרי עשרות עליו. שצברה

ניאותה הרשת, וכמה ימים לאחר מכן קיבל שרמס בדואר דיסק.1,222 דפי מידע מפורטים של כל הסצ שרמס נתקף בבהלה. הדיסק הכיל

טטוסים שאיצפעם כתב, הלייקים שעשה לחברים שלו ובעצם כל פעולותיו ברשת בשלוש השנים האחרונות. היו שם גם מידע על מקום עבודתו, שלא הוא מסר, תכנים שמחק, רשימת חברים שהוסרו, כל היסטוריית הצ'אט שלו, וקטגוריה אחת מפחידה, שנקראה "מיקום אחרון", המבוססת על קווי אורך ורוחב של כתובת המחשב שלו. בהחלט מידע בעל פוטנציאל נפיץ, אם ייפול

לידיים הלא נכונות.צהאוסטרי הצעיר, אם אתם שואלים, לא קפא על השמרים. הוא אירגן עם חב

רים קמפיין בשם "אירופה נגד פייסבוק", והגיש תלונה לנציבות הגנת המידע באירלנד )DCP(, המפקחת על הרשת.

לפני שאתם קופצים אל הלפטופ הקרוב ומנסחים מייל זועם לראשי פייסבוק, רצוי שתדעו דבר אחד: אין לכם זכות כזאת. חוקי הגנת הפרטיות בהם השתמש

שרמס תקפים רק באירופה וכפופים לאיחוד האירופאי.

מעלים ובוכיםצרבות דובר על אובדן הפרטיות ברשת ועל השלכותיה האפשריות. החל במ

דיניות הצלבת המידע של ענקית החיפוש גוגל, וכלה בשמירת נתוני הגולשים ברשתות החברתיות השונות.

גוגל כמובן טוענת שאת כל מוצריה היא מציעה בחינם, וכי אגירת המידע והצלבתו מספקים לגולש חוויה הרבה יותר אישית ומותאמת. מן העבר השני נשמעים קולות המדברים על סופה של הפרטיות האנושית - על כל הסכנות

הכרוכות בכך. ד"ר טל פבל, מומחה לאינטרנט וטכנולוגיה, טוען כי "גוגל באמת שומרת מידע ומצליבה אותו, אבל אנחנו אשמים. אנחנו מעלים ובוכים. אנחנו אלה

שבוחרים לשפוך נתונים לרשת."המשמעות היא שאנחנו בוחרים מרצון לוותר על האנונימיות שלנו בעולם המקוון. על פי נתוני פייסבוק מהשנה שעברה", ממשיך ד"ר פבל, "אדם ממוצע מעלה לרשת החברתית כצ90 פרטים בכל חודש. כלומר, שלושה פריטי מידע

בכל יום". זה טוב או רע לנו?

א

עמיר משה

לפני כשנה דרש צעיר אוסטרי מפייסבוק

שתשלח לו את כל המידע שצברה עליו. אחרי פנייה

לגורמים משפטיים, הוא קיבל בדואר דיסק שהכיל 1,222 דפי מידע מפורטים של כל

פעולותיו ברשת בשלוש השנים האחרונות

"אנחנו נמצאים באמצעו של מהלך גדול, ואנחנו

לא מסוגלים לעשות זום־אאוט ולהבין אותו. אני חושש

שבעוד כמה שנים יתברר לנו שהרע שקשור לאובדן

הפרטיות גובר על הטוב"

אנחנו מנסים לא לחשוב מה יכולים האנשים

והחברות שאוגרים את פרטינו לעשות עם המידע העצום שיש להם עלינו, למי הם

מעבירים אותו, למה, מה יוצא להם מזה ומה עלול להיגרם

לנו כתוצאה מכך

מי מכיר את הסודות שלי?לא מעט.

גוגל, למשל, יודעת שקפצתם מדי פעם לאתרים עם סיומת בעייתית. כן, למרות שמחקתם את ההיסטוריה לפני שהחברה נכנסה לדירה. מה היא עושה עם זה, למי היא מעבירה את האינפורמציה, מתי, למה? לא

ברור. יודעים שהשתכרתם אמש "חברי" הפייסבוק שלכם, 7,895 במספר, בגן העירוני ושהאזור האחורי שלכם צריך שיזוף. למי עוד הם יעבירו את זה? מתי התמונה שהיום היא קולית ומחר תהיה ממש מביכה תישלף מולכם – חכו ותראו. ייתכן זה יקרה כשתתראיינו לג'וב שעליו חלמתם

צעם השכר שעליו אפילו לא העזתם לחלום. לא, אל תתקשרו אלינו, נתקשר אליכם.

קופת חולים יודעת על הטחורים שהציקו לכם במהלך חודש המילואים בצאלים ועל הפטרייה הטורדנית שצמחה על הבוהן שלכם. יכול להיות שיקפצו לכם פתאום באנרים של פרוקטולוגים, ואולי זה יקפוץ נגדכם

כשתבקשו החסר מהביטוח.צאפילו סניף הבנק יודע שאת כספי החתונה הצלחתם לשרוף תוך שלוצשה חודשים. מביך. מאוד. ועוד על מה. וכן, נשמח מאוד להעמיד לרשות

כם הלוואה בתנאים נפלאים.

ידידו הטוב ביותר של האדם

החדש. סופה של הפרטיות

האנושית

ני בטוח שכולכם מכירים את זה: אתם זו־רקים איזה משפט סתמי לחלל האוויר, ומ־קווים שאף אחד לא באמת ישמע. בדיוק זרקתי ברצינות, ספק בצחוק ספק ככה, לשכן שלי, ציון, "בוא נעשה את חצי מרתון

תל-אביב". מאז השתנו לי החיים.ציון, מסתבר, החליט לקחת את הרעיון שלי ברצינות, וכך התחיל הקמבק שלי זה ללכת לסופר ולחזור, כאילו לעולם הריצות, עולם שעד לפני כמה שנים היה חלק פעיל

מחיי. אז נכון, צלחתי פעם עשרה קילומטרים - במירוץ סביון, במירוץ ראשון לציון ואפילו במירוץ "נייקי" הלילי. ויש לי ברשומה גם את חצי מרתון ירושלים )עד היום אני לא מבין

איך צלחתי את העליות הנוראות(. עברו מאז שנתיים ארוכות, שנתיים ללא שום מאמץ גוצפני ניכר ועלייה דרסטית במשקל )13 קילו זה דרסטי, לא?(. אבל אל תראו אותי ככה, בתירוצים אני חזק: התחתנתי, עבדתי, למדתי ויש לי גם את "מה איכפת לי להיראות כמו

דוב, העיקר שאני מאושר".אבל מרגע שהחלטנו שאנחנו רצים על זה, כלומר מאז שציון החליט, לא היתה דרך חזרה. עכשיו נשאר לי רק להתניע את המכונה החורקת שלי, מודל 84', במצב של 69'.

אין מה לעשות - עובדים עם מה שיש.

אימון ראשון:הביתה בראש מורכן

יצאנו לאימון ראשון. ציון, אני והנופים המדהימים של בקעת הירדן. למזלנו, בלי החום הנוראי של אוגוסט. שער הש.ג הצהוב של יישובינו הקט, מבואות יריחו, נפתח בידי קילומטרים. שמונה בקטנה, מתחילים ואנחנו החיילים, התוואי הוא אבני כורכר, עליות וירידות. רצים בקצב איטי,

מדסקסים על הא ועל דא. הנוף מקסים. ההרים נפרשים לפנינו ואיילה חולפת על פנינו כשרגליה הקלילות מלטפות את הקרקע, עד שהיא

נעלמת מעינינו במעין ריחוף קל.אלא שבערך אחרי שלושה קילומטרים אני מרגיש שזה לא זה. חולשה פושטת לי בגוף, הרגליים לא סוחבות את המשקל, סחרחורת אופפת אותי והפדיחה הגדולה מכולן:

אני זה שהעלה את הרעיון. אחרי ארבעה קילומטרים אני נכנע סופית. ציון מתחשב במצבי, והחזרה ליישוב נעשית כבר בהליכה איטית. ברחצמיו, כל הדרך הוא מעודד אותי ואומר: "זה קורה לכל אחד,

לא נורא".חוזר אני מורכן, בראש בעליבות, מנחם. לא זה אותי

הביתה.ציון, שלא מתייאש, לוקח את העניינים לידיים. במהלך השבוע הוא מתקשר אלי לא מעט פעמים כדי שנצא לאימון

משותף, אבל אני בשלי, כל פעם מוצא לו תירוץ אחר. האידיאלי הפרטנר לא מבין שאני הוא מסויים בשלב ובטח לא תחרותי במיוחד, אבל כיאה לחבר טוב הוא מקבל

בהבנה את תירוצי האינפנטיליים.מה שמדהים אצלי זה שברגע שיש לי זמן פנוי, אנצל אותו עד תום לבטלה גמורה. מסוגלות הרביצה שלי מול לארוצ מתלווה שזה כמובן שיאים. שוברת המחשב מסך חות דשנות ונשנושים בין לבין. לבסוף אני גם מקנח בשינה

מרובה עד שעות הצהריים. המאושרת הראשית בהחלטה שלי, או יותר נכון בהחלטה של ציון לרוץ חצי מרתון, היתה אשתי היקרה מיכל, שלצתומה חשבה שאולי סוף סוף אצליח להשיל ממשקלי את כרס הבירה. לדאבונה, אפילו ציון לא הצליח להוציא אותי

מהמיטה. מד המשקל לא זז אפילו מ"מ אחד שמאלה.

אימון שני: בתוך תוכי אני עדיין בטטה

לאור הכישלון, לאימון השני אני כבר מגיע מוכן, לפחות מנטלית. החלטתי שהפעם אני לא מאכזב. לא את אשתי, לא

את ציון ובטח שלא את עצמי. הפעם אבל מטרה, אותה את לעצמנו מציבים אנחנו ההרגשה הרבה יותר טובה. הרגליים עושות את תפקידן ומובילות אותי נאמנה לאורך המסלול. למרות הגב, שהחל לאותת לי, אני לא מוותר, ומסיים את הריצה בהרגשה נהדצרת. התחושה שיש לי באותו רגע שווה הכל. חזרתי לעצמי.

וזה מזכיר לי למה רציתי לחזור לעולם הריצה. בעבר, המירוצים שנטלתי בהם חלק נערכו ברחובות עיצרוניים - עם נוף של בניינים וקצת ירוק סינתטי. האימונים בבקעה נותנים לי הרגשה אחרת. אני רץ בטבע עם נופים מדהימים, האוויר נפלא. התחושה של לרוץ במרחב הפתוח

היא משהו אחר לגמרי, משהו שאי אפשר לתאר במילים.למרות הפצרותיו של ציון, אני לא מצליח לעמוד בקצב של שתייםצשלוש ריצות בשבוע. כנראה שבתוך תוכי אני עדיין בטטה. מצד שני, אפשר כמובן להאשים את הלו"ז,

שצפוף בלימודים ועבודה, עבודה ולימודים.מתאמן הוא ברצינות. העניין את לקחת ממשיך ציון יותר ממני ושואף גם יותר ממני, מגיע לריצות ארוכות לתוצאה טובה יותר. אני אסתפק בלסיים את הריצה ולא

לפרוש במהלכה. יותר הרבה סתם, נמוך. יותר קצת רף לעצמי הצבתי אני בזה גם ולפעמים בשבוע, אחד אימון לפחות נמוך. לא עומד. במהלך החודש וחצי שלפני המירוץ אני מצליח לקיים בערך עשרה אימונים )וזה כשאני מעגל למעלה בלי

למצמץ(.של לריצה יוצא ואני מנוס שאין החלטתי אחד בוקר עשרה קילומטרים. הפעם יצאתי לבדי. רצתי בתוך היישוב בצורה מעגלית. חמישה סיבובים, כל אחד מהם באורך שני קילומטרים. הריצה המונוטונית כמעט ושברה אותי, אבל

סיימתי כמו גיבור.שבוע לפני המירוץ יצאנו לחזרה גנרלית. התכנון הוא להגיע לצ14-12 קילומטרים לפחות. מה שלא לקחתי בחצ

שבון זה את החום הכבד שנפל עלינו. את שמונת הקילומטרים הראשונים אני מסיים בקושי. לוגם מים, ממנו מבקש אני חייל. עומד בכניסה למזלי, אותם בהנאה, ומחליט בכל זאת להמשיך לרוץ. לאחר כמה מאות מטרים אני מבין שזה גדול עליי. לא בא לי להתמוטט

ולקרוס. שוב אני חותך הביתה עם חולשה כבדה שהשתלטה על כל הגוף. החששות מתגברים: "איך לעזאזל אצליח לסיים

21 קילומטרים?!".אני משתף את ציון בפחד שלי, והוא לא מוכן לשמוע: "תסיים את זה כמו מלך, אתה לא מוותר". לעומתו, חבריי

ללימודים, המכירים אותי היטב, היו הרבה יותר סקפטיים לגבי הסיכויים שלי.

היום הגדול: כמה חומוסיות יש בדרך

היום הגדול הגיע. זה שהתכוננו אליו חודשיים. שבע וחצי בבוקר, אחרי ששעון הקיץ קיצץ לנו שעה מהשינה. יוצאים לדרך. אנחנו מחנים את הרכב כמה דקות מקו הזינוק ומאות

אנשים צועדים יחד איתנו לכיוון חוף הים. של אסוציאציה לי מעלות הכתומות המירוץ חולצות גוש קטיף, זה גורם לי לתהות האם מארגני התחרות אוחזים

בדעות ימניות. האווירה במירוצים הגדולים תמיד מדליקה אותי מחדש - עשרות אלפי אנשים בחולצות כתומות ומכנסיים קצרים עושים מתיחות לצלילי מוזיקה קצבית. אני נכנס לאווירה ונהנה מכל רגע. ברחבת המירוץ פזורים עשרות שירותים כימיים ושורות ארוכות של רצים עומדים ומחכים לתורם בכדי להיכנס. הסדר המופתי מזכיר לי קצת את אירופה,

היהפוך ישראלי את עורו?אבל אחד הדברים שהורסים לי את האווירה זה לראות את קרנבל המיסחור. זה מתחיל בצמידי "אדידס" שמחוצלקים בערכת המירוץ, ממשיך בעשרות דפים של מוצרי ספורט נלווים, שלא בהכרח הכרחיים לרץ המתחיל והמקצצוען כאחד, ונגמר בקו הסיום בו עשרות דוכנים עם מוצרים

לא נחוצים.אני מחליט לזנוח את המחשבות השליליות וליהנות מהצרגע, מכתיב לעצמי שלא להיגרר לקצב מהיר מדי. המטרה

שלי היא אחת: לסיים בריצה את כל המרחק. נחיל מדהים של 6,000 רצים בכתום חולפים על פניי, כולל סבא בן תשעים. לפחות האגו הגברי מנחם אותי: "כל עצמי את לנחם וממשיך משנן אני שלו", והמטרה אחד

לאורך כל הדרך. מזג האוויר קריר ונעים. אני מברך על כך שאני לא נאלץ מתחילים אנחנו לשמצה. הידוע התלצאביבי בחום לרוץ בגן צ'רלס קלור, עולים לאלנבי ומשם ממשיכים לשדרות

המהפכה החברתית.

יש משהו יפה בלרוץ בחופשיות, כשסביבך יש שקט של אלפי רצים, ללא הרעש הצורם של מנועים וצפירות דווקא באותם רחובות ראשיים עמוסים. בדרך אני אפילו זוכה ל"צבוקר טוב" מרון חולדאי, שבא לעשות עלינו סיבוב דאווין.אני ממש נהנה, מטייל לי בריצה איטית על כבישי תלצאביב ללא הפרעה, למעט בחור קולני אחד שהחליט שהוא כשאני צועק הוא אותי", עובר אתה פעם "שוב מצחיק. חולף על פניו, וכשהבחין בכיפה שלראשי צעק, "זה פרשת צו עכשיו". אבל גם זה לא הספיק לו בשביל להרגיש כמו יצפאן. כשעלינו בעלייה קטנטונת קרא למאבטחים: "מה אתם עומדים ומסתכלים? תיישרו את העלייה המחורבנת

הזאת". מאותו רגע הצבתי לעצמי מטרה חדשה. "האיש המעצבן הזה לא יסיים לפניי, ויהי מה". חידדתי את מרפקיי ופקחתי

עיניים שלא יעיז לעקוף אותי.כמובן שאני עוצר בכל תחנת שתייה וממלא את עצמי מחדש. מדי פעם אני לוקח גם תמר שהכנתי מבעוד מועד,

כדי שיטעין לי אנרגיה. לרוץ בתלצאביב זה ממש סיוט. כמות החומוסיות שעבצרתי בדרך היתה לא הגיונית, אבל מה שבאמת כמעט שבר אותי היה הרגע שבו עברתי ליד המגרש הביתי שלי, חומוס הזה, המפוקפק התענוג למען וחתכתי כמעט "אשכרה". אבל אז נזכרתי במיכל, שמחכה לי בקו הסיום, ובמשקל

שלא מפסיק לבגוד בי.בינתיים עברו תשעה קילומטרים. אני יוצא לכיוון מחלף רוקח, שם הכל פתוח. חולף על הסימון של עשרה קילוצמטרים, כשהסטופר שפתחתי מראה על שעה וצ13 דקות. פתאום אני מגיע לפיצול בין רצי המרתון השלם לחצי וחש החמצה. גם אני רוצה לשחות בבריכה של הגדולים, ולסיים

42 קילומטרים וצ195 מטרים. אני עושה סיבוב, נכנס לגני יהושע ומשם לאבן גבירול. בניגוד למרתונים הגדולים בעולם, שמלווים על ידי עשרות מעודדים, בתלצאביב לא זכיתי לראות יותר מדי תומכים.

.RUN אבא RUN :חוץ משלט נחמד שמשך את עינילאורך המסלול עברו אותי לא מעט קשישים וגדולי מיצמדים. ובכל זאת לקראת הסוף, כשראיתי איש בא בימים לפניי, אספתי את שארית כוחותיי. ללא בושה עשיתי הכל כדי שלפחות את הזקן החביב הזה והקוקו שלו אצליח לעצ

קוף.

על קו הסיום: גם שמנים יכולים!

קו הסיום הוא כבר לא מילה גסה. אפשר להתחיל לפצנטז עליו. בקילומטר הצ18 אני מבין ששמרתי רזרבות של אנרגיה, ומתחיל להתניע את עצמי מהר יותר. פתאום אני

מרגיש קצת איך זה לעקוף אחרים.את שנות ילדותי העברתי בבני ברק. תמיד ריחמתי על לובשי השחורים, בעיקר בימות הקיץ, כשנאלצו להסתובב עם הלבוש המסורתי המחניק. אבל לא שיערתי לעצמי שאצפגוש אותם כך. לרגע לא האמנתי שאדם יכול להיות מזוצכיסט עד כדי כך שירוץ 20 קילומטרים עם כל התחפושת.

לראות ויפה המקצים, בכל משתתפים רצים אלף 25אנשים מכל גוני הקשת: צעירים, מבוגרים, גברים, נשים, ילדים, חילונים, דתיים, חרדים ואפילו חרדיות בחצאיות ארוכות, עיוורים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים. אחד הרגצעים היפים היה לראות עיוור רץ כשלצידו אדם אחר, שמוצ

ביל אותו בעזרת חוט שקשור לידו. 20 קילומטר מאחוריי, נשאר לי רק עוד אחד. מי היה מאמין. לבסוף גם אני חוצה את קו הסיום. סיימתי חצי מרתון! בשארית כוחותיי חייכתי בסיפוק לעבר מיכל וציון הגאים. הם מקבלים אותי בתרועות ניצחון. וגם למצלמה. שלא תפספסו גם אתם את הרגע המכונן הזה. ושכולם יידצ

עו: גם שמנים יכולים. צעדנו שלושתנו בגאווה, אני עם צליעה קלה, לקחת את השלל המגיע לי: המדליה. אני חייב לצרף אותה ל אוסף

הישן.לא, לא שברתי שום שיא עולם: שעתיים, 27 דקות וצ50 שניות, אבל בשביל טרנטה זה לא רע בכלל. וכבר אפשר

להתחיל לתכנן את ארוחת הניצחון.עכשיו תורכם. אני ממליץ גם לכם לבחון את סף היכולת

שלכם. אין תחושה נפלאה מזו.אה, ולמי שתהה לאן נעלם ציון, שעתיים 27 זה הרבה יותר מדי בשביל פייטר כמוהו. הוא ירד משעתיים כבר

במירוץ הראשון.ולמי ששואל: אנחנו עדיין חברים. מי יודע, אולי בשנה

הבאה מרתון. ¿

16 | הידיעות של אריאלה | אפריל 2012

מודל 84' במצב של 69', כרס בירה ורגליים שכבר כמה שנים טובות לא ראו אספלט <<< אלה היו נתוני הפתיחה של אורי ברגד לפני שהחליט להשתתף במרתון תל־אביב <<< בסדר, חצי מרתון, נודניקים

אפריל 2012 | הידיעות של אריאלה | 17

אורי ברגד

שמניםגם

יכולים

א

באתי, רצתי, ניצחתי. לא, לא שברתי שום שיא עולם: שעתיים, 27 דקות ו־50 שניות, אבל בשביל טרנטה זה לא רע בכלל

את שנות ילדותי העברתי בבני ברק. תמיד ריחמתי על לובשי השחורים, בעיקר בקיץ, כשנאלצו להסתובב עם הלבוש המסורתי המחניק. אבל לא האמנתי שאדם יכול להיות מזוכיסט עד כדי כך

שירוץ 20 קילומטרים עם כל התחפושת

אל תראו אותי ככה, בתירוצים אני חזק: התחתנתי, עבדתי, למדתי ויש לי גם את "מה איכפת לי להיראות כמו דוב, העיקר שאני מאושר"

מנ

רגעים מהמירוץ | צילומים: מיכל ברגד


מכשפה ויש לה כוחות על. הכוח שלה הוא בבלונד שלה".כשהוא אומר שהוא יצא מהארון פעמיים, הוא מתכוון לזה. היציאה הפורמלית, השלב הפשוט יותר, הוכתרה כהצלחה. השלב הקשה היה כשהוא מהופעות מתפרנס שהוא ולהתוודות ההורים מול לעמוד

לבוש כאישה.ותלבושות. בפיאות מלאה מזוודה עם הסתובב תמיד הוא אבל כששאלו אותו מה זה ולאן הוא הולך עם זה, השתמש בתירוץ הברזל:

"אני עובד בהפקות".כשאמו שאלה אותו יום אחד אם הוא מופיע כאישה, כמעט התפתה להכחיש, אבל בסוף הודה באמת. "אמרתי לה: 'כן, ואת גם מוזמנת

לאחת ההופעות שלי'", הוא משחזר."הראיתי לה את דף הפייסבוק של ברברלה, והיא לא האמינה.

היא אמרה: 'מה, זה אתה? לא יכול להיות!'. היא נורא פירגנה וזה נורא חימם את הלב. היא נורא רצתה לבוא, אבל לא יכלה כי

תמיד הופעתי בשעות מאוחרות".לפי שנה וחצי פנה אליה ואמר: "היום אני מופיע בשעה נוצ

רמלית. זו ההזדמנות שלך"."היא באה להופעה יחד עם אחותי, וכשהן ראו אותי, הן היו בשוק. שאלו אותי איך אני יכול ללכת עם הנעליים האלו. אבל

הן נורא התלהבו, וזה היה כיף".הסכר נפרץ. "אמא שלי אפילו התחילה לתפור לי בגדים להופעות. זה הפך למצב שאנחנו מעצבים יחד את התלבושות,

ואחרי שסיימנו היא דורשת לראות איך זה נראה עליי".תקופת הצבא היתה טראומטית. "אני בנאדם מיוחד. אני לא יכול להיות בתוך מסגרת. אני לא יכול ללבוש מדים או שיגידו לי לקצץ את השיער. ובצבא לא היה אף אחד שיקשיב

לזה. זה לא שהתפקיד שלי היה רע, פשוט המסגרת לא התאימה לי."ההורים שלי דיברו עם הקב"ן וזה לא עזר, אז אחרי תהליך ארוך ומייגע התאפרתי יום אחד כאישה, לקחתי מדי נשים מידידה שלי,

הרכבתי משקפי שמש גדולים והלכתי למשרד הרס"ר."משם לקחו אותי ישר לקב"ן. הוא ניסה לשמור על רצינות, ושאל אותי: 'זהו, ההחלטה סופית, זה מה שאתה רוצה לעשות?'. עניתי לו:

'אם לא אכפת לך, אני אישה עכשיו, אז דבר אלי בלשון נקבה'. "הוא המשיך לשאול אותי כל מיני שאלות, כמו ממה אני מתכוון להתפרנס. אז אמרתי לו: 'עדיף שלא תדע'. וזאת היתה הפעם האחצ

רונה שלי בצבא".כיום, הזיפזופ הקבוע בחייו, בין ברברלה בלילה לבר חן ביום, גורם

לגבול שבין שתי הדמויות להתמוסס. "זה אכן משפיע עליי", הוא מודה. "פעם היו לי שערות על כל הגוף, והיום אני עושה

לייזר כדי שאיראה טוב יותר."כשאני ברברלה אומרים לי שאני שונה, שאני תופס מעצמי יותר. ובאמת, אני מרגיש שאני יכול, כי ברברלה היא הדבר המושלם. בסופו של דבר אני אוהב להיות גם

ברברלה וגם בר חן. אני נהנה משני העולמות".

"הייתי טל ההומו""בפעם ראשונה שהלכתי למסיבת גייז בירושצלים ראיתי מופע דראג ונורא הדליקה אותי המצ

חשבה לעשות את זה מתוך קטע אמנותי של תיאטרון", מספר טל. "כמה חודשים אחרי זה,

בפורים, עליתי להופיע בספונטניות".היום טל כבר כל כך רגיל לחיזורים מצד התקשורת, עד שבאגביות די מעצבנת הוא מצליח לפנות רק חצי שעה כדי לדבר על עצמו להליכה צילומים יום בין -

למכבסה השכונתית.מנסה הוא אחת רגל על כמעט של קריירה לדחוס לסיצ סיגריה ובין שנים, 11

גריה שנשרפת בתאווה מנסה לגולל את סיפור לידתה של טלולה של "הדמות טלולה. הולכת איתי כבר המון שנים", הוא מכריז. "כמו שהחיים שלי

משתנים, גם החיים שלה".הילדות שלו נשמע סיפור כמו הסיפור הקלאסי על ילד מהארון. יציאתו טרם הומו אהב בברביות, שיחק הוא לשחק העדיף להתחפש, בגומי מאשר בכדורגל, ובכל תקופת היסודי זה לא הפריע הכי הילדים אחד להיות לו

מקובלים בשיכבה.יותר, מאוחר החלו הבעיות "ביסוצ תמה. היסודי כשאופוריית

די הייתי מאוד מקובל, הייתי בנישה

שלי תמיד ומאוד פעלתן. תמיד עושה את ההצגות. והייתי יושב ראש מועצת תלמידים.

"החטיבה היתה תקופה מאוד קשה, כי ילדים הם רעים. אתה עובר למקום שאף אחד לא מכיר אותך, ושמו אותי בכיתה בלי אף חבר טל היה פשוט זה השחקן, טל בתור אז אותי הכירו לא מהיסודי.

ההומו".בחוגי להשתתף החל הוא החברתי, הניכור על להתגבר כדי תיאטרון. הוא הפך שם במהירות למרכז העניינים, וזה הוביל אותו

למבחני קבלה לתיכון לאמנויות בירושלים. הוא עבר אותם בקלות."כשעברתי לתיכון הכל התחיל להסתדר. פתאום היו איתי בשיצכבה חמש לסביות מוצהרות ושני הומואים, וזו היתה שעת הכושר שלי לצאת מהארון. פתאום הבנתי שאני במקום בטוח להרגיש בסדר עם עצמי. הייתי למשל שם את להדגיש כדי הספר, בבית מסקרה

התווים הטבעיים של הפנים".המפגש עם עולם התיאטרון והכישרון דמות בונט, טלולה את הולידו כשחקן הדראג שלו. בגיל 16 כבר עלה להופיע שמלה, עם כטלולה, הראשונה בפעם פיאה, איפור ושדיים. בגיל 17 הינחה את מצעד הגאווה, ובגיל 18 הופיע שוב כטלוצלה, במסיבת הסיום של התיכון, מול תלמיצ

דים והורים.המקומונים ומדורי הלילה לא יכלו להצובעיקר מכך שהיה תעלם מההצלחה שלו, אז עדיין נער. אז היו אלה רק ניצני ההצלחה,

היום הוא מרגיש כאילו גרף את כל הקופה והחזיר לכל אלה שליגלגו עליו. "יש מושג שנקרא נקמה מתוקה מאוחרת. למשל, כשאתה רואה ברחוב גרושה שמנה, וזאת מי שהיתה הכוסית של השיכבה והיתה צוחקת עליך. פתאום היא אומרת לך: 'וואי, קראתי עליך פה וראיתי

אותך שם'".

טלולה למען האנושותבתקופת הצבא התקבל טל להצגה ב"הבימה", שיכלה להיות אבן דרך בדרכו למעלה, אבל הוא החליט להתגייס. "בתקופת התיכון לא רציתי להתגייס, אז זילזלתי במבחנים בצו הראשון וזה התנקם בי

אחרי זה."היתה לי קב"א נורא נמוכה, ולא יכולתי לגשת לבחינות ללהקה

צבאית. במקום זה נתנו לי להיות אפסנאי בירוחם, אתה קולט?".הטנגו עם הצבא נמשך חצי שנה, עד שטל החליט שדי לו. את יתר

המחוייבות למדינה עשה דרך שירות לאומי בתיכון בו למד.בדיעבד, הוא מודה שהתגייס רק כדי לתת להוריו נחת על כל הבעיות שגרם להם בגיל ההתבגרות. "הייתי תלמיד טוב, המורים השתגעו עליי, היו לי בגרויות גבוהות, ביימתי וקיבלתי ציון לשבח ממשרד החינוך, כך שמהבחינה הזאת הכל היה בסדר, אבל מהבחינה

האישית ההורים שלי אכלו סרטים עליי."הייתי יוצא מהבית בבוקר לבית הספר וחוזר בצ11 בלילה, מחמצן את השיער, יוצא למסיבות של אנשים בני 40 וצ50. חוץ מזה גם הופצעתי כאישה, וההורים שאלו את עצמם: 'אם הוא מתחפש לאישה, מה

בדיוק הוא רוצה?'".לכל מי שתוהה וטועה, דראג קווין זו אמנות ולא אורח חיים. למצרות החיזיון המתעתע, בסופו של דבר מדובר בשחקן. "זה מתחיל

בשעה מסויימת ונגמר בשעה מסויימת", הוא אומר. "יש הבדל בין דראג לטרנסקסואלים, שהם גברים שעברו תהליכי זה רק אקססוריז שאתה מרכיב על עצמך, כמו שינוי פיזי. אצלנו איפור, פיאות, תלבושות. זה לגמרי אמנותי. מה שקורה על הבמה

נשאר על הבמה".בזמנים שהוא לא נכנס לנעליה של טלולה, טל מלמד איפור בניסן נתיב וממנף את יכולות המשחק שלו לסידרה בטלוויזיה החינוכית,

שם הוא מופיע בתור... חייל.התחילו פעם עם טלולה ברחוב?

בלונדינית זאת, בכל באישה. לי שקולטים שלא מדובר "נראה בגובה שני מטר? עם כל הכבוד, אנחנו עדיין לא בשבדיה".

מה לגבי זוגיות?"אנשים שהייתי איתם במערכות יחסים היו צריכים לקבל בהבנה את הדיירת הנוספת שהיתה להם בבית, כי הרי היא היתה תופסת חצי

מארון הבגדים שלהם". ¿

זיפים בבוקר,חמושה בבלונד ונצנצים, ברברלה מסובבת לגברים את הראש בלילות <<< בימים היא חוזרת להיות בר

חן, שמגדל זיפים ותופר עם אמו המסורתית שמלות להופעה <<< גם טלולה יורדת מהעקבים ועולה על ג'ינס כשמפציע הבוקר <<< הצצה לעולמם של שני כוכבי דראג, שחיים בשני עולמות מקבילים

ת ברברלה האליוול )23( מגני תקווה וטלולה בונט )27( הכרתי לא מזמן. הן גבוהות ומרשימות, ולכן כל צעד שלהן על גבי עקבים גבוהים וצרים הוא את התערבותו של פשוט, שמצריך לא פרוייקט

מהנדס העיר. שמלותיהן הצעקניות והזוהרות בפאייטים משוות להן מראה זול, כמו אותם חמישה סנטימטרים של איפור כבד המסתירים כל חלקה

טובה של ארשת פנים תמימה וחביבה. אולם הבחורות האלו הן בכלל בחורים. מבולבלים? המשיכו לקצ

רוא. בקרב הקהילה הגאה התופעה הזו מוכרת ומקובלת: גברים בעלי חזות, אינטונציה והתנהלות נשית מתחפשים לנשים ודופקים הופעה

על הבמה כאחרונות כוכבות הפופ. שלא תטעו, לא מדובר בטרנסג'נדרים או קוקסינלים. "אנחנו גבצ

רים, זה הכל בשביל השואו", הם אומרים. אז מאיפה זה מתחיל? הדיכוטומיה שחיים כאלה אוצרים בתוכם – חיים של ג'ינס וטי שירט ביום ושמלה מנצנצת בערב - דורשת תעצומות נפש, שלא נדבר על זה שבתור תופעה זהו אלגוריתם קשה

לפיצוח.

"יצאתי מהארון פעמיים"הגייז בתלצאביב, ברברצ הופעה מפוצצת באחד ממועדוני אחרי לה האליוול יורדת מהבמה, מסירה את האיפור, פושטת את השמלה, מניחה את שיערה הבלונדיני על הכיסא, חולצת את העקבים הנוצ

ראיים ששיפדו את רגליה במשך הערב ונכנסת לתרדמת. בבוקר מתחילים לבצבץ הזיפים. ברברלה ממשיכה לישון, ובר חן הוא זה שקם ליום חדש. הוא לובש טי שירט ומכנסי שלושת רבעי, מתיישב על הספה כשידיו חובקות את רגליו, ומתחיל לספר את סיצ

פור חייו. "אני מופיע בעיקר במסיבות גייז", הוא אומר. "לפעמים אני מופיע גם במסיבות רווקות, ואפילו הופעתי כמה פעמים במסיבות רווקים".

לא פעם נתקלה הקריירה הענפה שלו במחסומים, קשיים ולבטים,

בעיקר בגיל ההתבגרות. כבן למשפחה מסורתית שומרת שבת, שגר עדיין עם הוריו, מצא את עצמו יושב בעל כורחו בבית הכנסת, קורא

בספר זר ומנוכר לו.גם כילד היה מיוחד. "לא אהבתי לשחק עם הבנים", הוא מעיד. "תמיד הייתי יצירתי. היו לי בובות שהייתי תופר להן בגדים. אומנם היו לי גם בובות של בנים, כמו פאואר ריינג'רס וטרולים, אבל גם

אותם הייתי מלביש בתלבושות שהכנתי".ההורים לא שמו לב?

"אבא שלי לא כל כך היה שם. הוא תמיד עבד וחזר מאוחר בלילה. אמא שמה לב לזה יותר, ואני חושב שזה היה קצת בהשפעתה, כי הייתי מביט בה כשהיתה תופרת, ולפעמים לוקח את שאריות הבדים ותופר

בעצמי".לאמא שלו אומנם לא הפריע שהוא מתעסק בבובות, אך החשש מפני תגובת הסביבה גרמה לה לדרבן אותו לרדת לשחק כדורגל עם הבנים. "לא סבלתי את זה", הוא אומר. "הילדים שמו לב והציקו לי,

עד שזה הגיע לשלב שזה כבר היה על הזין שלי".אחרי שנחל כישלון בקשר רומנטי עם בחורה מהשיכבה, בר חן יצא סופית מהארון בגיל 16. "אף פעם לא שכבתי עם בחורה, אבל בכיתה י' היתה מישהי שנורא חיבבתי. נהיינו חברים, אבל מהר מאוד הפכנו

לידידים טובים". לאחר מכן התחיל להתערות עם אנשים בקהילה הגאה, כתב בפוצרומים שונים בתפוז וערך מפגשים עם חברי הפורום על הגג בעזצ

ריאלי. אמא שלו אף פעם לא דיברה איתו ישירות על נטייתו, אך הבינה שהוא שונה. "היא לא אמרה לי בפירוש 'אתה הומו', אבל היא כן ביקצ

שה ממני שאשמור על עצמי ושלא ינצלו אותי", הוא אומר. "הבנתי בעקיפין שהיא יודעת. גם אבא שלי הבין בשלב מסויים, אבל מעולם לא דיברנו על זה. כנראה שזו הדרך שלו להתמודד עם

זה. ייאמר לזכותו שהוא לא שינה את יחסו אליי".את חשיפתו הראשונה לעולם הדראג לא ישכח לעולם. "יצאתי מהארון פעמיים", הוא חורץ. "בגיל 16, כשיצאתי פורמלית מהארון,

ובגיל 18, כשנחשפתי בפעם הראשונה לדראג".לעולם הצבעוני של הדראג התוודע דרך יוטיוב, כשיחד עם חבר

טוב צפה בקטע מהמחזמר "הקוסם", בביצוע להקת דראג. "חבר שלי מיד אמר לי 'יו, איך מתאים לך לעשות דראג', ואני: 'אין מצב! בחיים

לא'".איך זה הפך מאין מצב לאוקיי, אני אנסה?

"היה לי בן זוג מירושלים, שיחד תמיד היינו הולכים לליין הדראג בימי שני. התאהבתי בזה לחלוטין, אבל מצד שני היה קול אחר, שאמר: לא, אין מצב. רק מעצם המחשבה על כך שצריך להתגלח, למרוט

שערות ואיך לעזאזל אני אשים פיאה? צריך ביטחון לזה".

פצצת אנרגיה צהובהבסופו של דבר הוא החליט לעשות מעשה. זה קרה בערב חובבים. אחרי שהסתיימה ההופעה ניגש בר חן להפקה וביקש לעשות נאמבר משלו. הם נענו לבקשה, והודיעו לו שהוא עולה להופיע בעוד שלושה

שבועות.אני "חשבתי לעצמי: מאיפה לוותה בתחושת מועקה. האופוריה משיג עכשיו את כל התפאורה? אין לי נעליים ולא תלבושות, והכי

מלחיץ שאף פעם לא עשיתי כזה דבר."זו באמת היתה הופעה מחרידה. העבירו עליי המון ביקורת שאני גס, אבל עדיין הופעתי, וזה היה כיף, והחלטתי שאני עושה את זה

שוב".עם הזמן התנועות התעדנו ונוספו רקדנים ותלבושות. לאט לאט החלו לשמוע עליו יותר. הזמינו אותו להופיע בליין גייז חזק בתלצ

אביב, והוא הופיע מול קהל של 1,000 איש.השלב הבא היה לצקת משמעות לדמות המסעירה. "ניסיתי לתת לדמות שלי שם עם משהו שמכיל בתוכו בר. התחלתי לעיין במילוני

שמות לגייז, והיה שם ערך בשם ברברלה שתפס אותי. "המשמעות של השם היא מישהי מאוד מינית. זה מבוסס על דמות קומיקס משנת 1910, שבשנות הצ70' עשו עליה סרט בכיכובה של ג'יין פונדה. האליוול הוא שם שלקוח מהסידרה 'מכושפות', של דמות

שנורא אהבתי, ולא מה'ספייס גירלז' כמו שכולם חושבים".ככה נולדה ברברלה, ועם הזמן התפתחה לה גם אישיות. בר חן: היתה בעבר מהאולימפוס. מהממת בלונדינית אלה היא "ברברלה

עומר פרבר

אלגבול שבין שתי הדמויות להתמוסס. "זה אכן משפיע עליי", הוא מודה. "פעם היו לי שערות על כל הגוף, והיום אני עושה

לייזר כדי שאיראה טוב יותר."כשאני ברברלה אומרים לי שאני שונה, שאני תופס מעצמי יותר. ובאמת, אני מרגיש שאני יכול, כי ברברלה היא הדבר המושלם. בסופו של דבר אני אוהב להיות גם

ברברלה וגם בר חן. אני נהנה משני העולמות".

"הייתי טל ההומו""בפעם ראשונה שהלכתי למסיבת גייז בירושצלים ראיתי מופע דראג ונורא הדליקה אותי המצ

חשבה לעשות את זה מתוך קטע אמנותי של תיאטרון", מספר טל. "כמה חודשים אחרי זה,

בפורים, עליתי להופיע בספונטניות".היום טל כבר כל כך רגיל לחיזורים מצד התקשורת, עד שבאגביות די מעצבנת הוא מצליח לפנות רק חצי שעה כדי לדבר על עצמו

הולכת איתי כבר המון שנים", הוא מכריז. "כמו שהחיים שלי

משתנים, גם החיים שלה".

הכי הילדים אחד להיות לו מקובלים בשיכבה.

יותר, מאוחר החלו הבעיות "ביסוצ תמה. היסודי כשאופוריית

די הייתי מאוד מקובל, הייתי בנישה

בר חן: "מהרגע הראשון התאהבתי בדראג, אבל מצד שני היה הקול הזה שאמר: 'לא, אין מצב'. רק מעצם המחשבה

שצריך להתגלח, למרוט שערות, ואיך לעזאזל אני אשים פאה?"

טל: "ההורים שלי אכלו עליי סרטים. הייתי יוצא בבוקר לבית הספר וחוזר ב־11 בלילה, מחמצן את השיער ויוצא למסיבות של אנשים בני 40

ו־50. הם שאלו את עצמם: 'אם הוא מתחפש לאישה, מה בדיוק הוא רוצה?'"

היא אמרה: 'מה, זה אתה? לא יכול להיות!'. היא נורא פירגנה וזה נורא חימם את הלב. היא נורא רצתה לבוא, אבל לא יכלה כי

בטוח להרגיש בסדר עם עצמי. הייתי למשל שם

דים והורים.

ובעיקר מכך שהיה תעלם מההצלחה שלו, אז עדיין נער. אז היו אלה רק ניצני ההצלחה,

גרביון בערבטלולה בונט."דראג קווין

זו אומנות ולא אורח חיים".

בסופו של דבר מדובר

בשחקן| צילום:

תום זואלי

טלולה בונט | צילום: אור הרפז

ברברלה האליוול | צילום: גיא הוד

שדה | צילום: אסף כהןבר חן

תטל קלאיי | צילום: אלון פור


להקת היהודים

אלפי שנות קיומו הוא ראה הכל. מלחמות עקובות מדם, שליטים שחלשו ואימפריות אכזריים על חצי עולם. דתות קמו ונמחו לידו, אבל הוא בשלו. נאמן לעצמו

ולאלוהיו. היכולות שלו ואורח החיים הייחודי לו היוו מקור להערצה והשראה לשאר עמי העולם, ומנגד שימצ

שו גם כחומר בעירה לשנאה המתגברת כנגדו. העם היהודי מונה נכון להיום כצ14 מיליון בני אדם, ומהווה נקודה אנושית זעירה על כדור שמאצכלס למעלה משבעה מיליארד אנשים. לצורך ההמצחשה, על כל יהודי תוכלו לפגוש 157 נוצרים, 100

מוסלמים, 75 הינדואיסטים ואפילו שני סיקים. ובכל זאת, השפעתו של העם היהודי על האנוצ

שות לאורך ההיסטוריה גדולה יותר מזו של כל עם אחר שדרך כאן - על הגלובוס - איצפעם. בכל תחום בחיים, וכמעט בכל דור, קם יהודי אחד לפצ

חות והחליט שאת הקערה יש להפוך על פיה. אם תרצו, המציא את הגלגל מחדש ושינה את העולם.

למשל )1(, אברהם וישואברהם אבינו, שחי בעולם העתיק וראה כיצד כל עץ רענן ופסל מוזהב הופך בין רגע לאל על ידי קהל מאמינים משולהב, יצר את השינוי הראשון.

אבי השבטים הוא בעצם המונותיאיסט הראשון בעולם. עד לימיו, רווחה האמונה באלים רבים וביצ

צירת אל - פסל מעשי ידי אדם. ייחוד האל הוא רעיון שמלווה עד היום את הדתות הגדולות בעוצ

לם )נצרות ואיסלאם(, ולראיה אברהם משמש בהן כישות קדושה.

על פי האמונה היהודית, ישו היה יהודי שהמיר את דתו. על פי האמונה הנוצרית, ישו הוא בנה של

מרים שהתעברה על ידי אלוהים. כך או כך, ישו הוא האדם שבגללו יותר משני מיליארד אנשים הולכים מדי יום ראשון לכנסיות ומנהלים את חייהם בהתאם ללוח שנה שהחל בשנת

לידתו המשוערת.

למשל )2(, לוי שטראוסניסה לא הבא שהיהודי נאמר ההגינות למען כלל ליצור מהפכה. הזמן והמקום פשוט יצרו את

התנאים לשינוי. לוי שטראוס, יצרן בגדים גרמני, היגר עם משצ

פחתו לארצות הברית באמצע המאה הצ19. כעשור מאוחר יותר, כשהבהלה לזהב תפסה תאוצה, החצ

ליט שטראוס לנסות גם הוא את מזלו. לאחר תקופה ממושכת של סינון מי נהרות ונביצ

רה בעפר אחר גושי זהב מנצנצים, הבחין שטראוס כי מכנסיהם של המחפשים מתבלים במהרה.

כבעל רקע בייצור בגדים, הוא פתח בניסיונות והצליח במיוחד, עמידים עבודה מכנסי ליצור

הרבה מעבר למה שציפה. הג'ינס שיצר הוא כבר מזמן לא רק בגדי עבודה נוחים ועמידים, אלא המכנסיים הנמכרים ביותר להניח שאתם פופולריים שסביר כך כל בעולם.

לובשים זוג אחד כזה בדיוק עכשיו.

למשל )3(, רוברט אופנהיימרבשנותיה האחרונות של מלחמת העולם השנייה שקדה ארצותצהברית על מיזם סודי במיוחד באזור ניו מקסיקו. הפרוייקט, שקיבל את השם "מנהטן",

היה בעצם במה לניסויים אטומיים בדרך להשגת הנשק האולטימטיבי.

גויסו במדינה הבכירים והפיזיקאים המדענים יהודי פרופסור עומד בראשם כאשר כך, לשם מבריק בשם רוברט אופנהיימר. במסגרת תפקידו פיקד אופנהיימר על אתר הניסויים לוס אלמוס, ובשנת 1945, הצליח הצוות שלו לחולל את הפיצלארצותצהברית ולהקנות הראשון, האטומי צוץ

את נשק יום הדין. אבל הרעיון המקורי - יצירת פצצה שתסיים את כל המלחמות בעולם - נשכח כלא היה. עוד באותה שנה, הטילו האמריקאים שתי פצצות אטומיות על

הערים הירושימה ונגאסקי שביפן. ידי רבים "אבי פצצת אופנהיימר, המכונה על האטום", הזדעזע מהתוצאות, והחליט לפעול בכל

כוחו כדי לחסל את מה שיצר במו ידיו. באותן שנים כל פעילות נגד הממשל התפרשה כבגידה, ואופנהיימר נזרק מכל המדרגות. באופן אירוני, בעשור שלאחר מכן הוא עמד בראש הקבוצ

צה שלחמה להגביל את ייצור פצצות האטום.

למשל )4(, פייג' וצוקרברגשני היהודים המשפיעים ביותר במאה הנוכחית נמצאים ברשת. האחד מוכר מאוד, ואת שמו של

השני ודאי ראיתם אך לא עשיתם את הלינק. מייסד צוקרברג, מארק כמובן הוא האחד פייסבוק, הרשת חברתית אליה רשומים כיום למצעלה מצ800 מיליון משתמשים. מי חשב שיום אחד יוכל כל אדם להקיש את שמנו ע המקלדת בביתו איצשם בסוף אלסקה או בקצה של קוריאה, ולקבל מול עיניו תמונות, תאריך לידה, תחומי עניין, חבצ

רים קרובים וקווי אופי מרכזיים? ואם עדיין לא השתכנעתם בשינוי העצום שהרצשת עשתה לנו, חישבו לרגע על יום ההולדת האחצרון של החבר הכי קרוב שלכם. האם התקשרתם אליו ובירכתם אותו, או שירבטתם כמה מנטרות

חסרות רגש על הקיר שלו? היהודי השני הוא לארי פייג', מייסד גוגל שעומד בראשה עד היום. אם אתם רוצים לדעת עליו קצת יותר, הכי פשוט להשתמש במנוע החיפוש שהוא

הגה לפני מיליון, סליחה 14, שנים. כלי יצר כאשר שלנו, העולם את שינה פייג' שנותן תשובות לכל דבר. ומהר. מנוע החיפוש שלו שאנחנו כך עד מחיינו, נפרד בלתי לחלק הפך פשוט לא עושים שום דבר לפני שאנחנו מריצים

עליו חיפוש בגוגל.

למשל )5(, סטיבן ספילברגמוצלחים נדיר למצוא שחקנים ואך לא שכיח ממוצא יהודי בבירת הקולנוע העולמית, הוליווד. אבל לא משנה כמה הם טובים ומוכשרים, השפעצ

תם לרוב פגה ברגע שנסיים לצפות בסרט. אלה שידם מגיעה אל מעבר למסכי הבד ומצצ

ליחה להותיר חותם גם לאחר מכן הם בדרך כלל

הבמאים. ובגזרה הזאת מייצג אותנו בכבוד אחד בעולם ביותר והמשפיעים המוערכים הבמאים

– סטיבן ספילברג.מעבר לשרשרת עשירה ושוברת קופות שהוא ניפק בצ40 השנים האחרונות, ספילברג סלל את

הדרך בכמה תחומים. "פארק היורה", בו עשה ספילברג שימוש חלוצ

צי בגרפיקת התלתצמימד, הפיח רוח חדשה בעולם האפקטים המיוחדים בקולנוע.

בכיוון אחר לגמרי - אומנם הוא לא היה הראצשון שעשה סרט על השואה, אך "רשימת שינדלר", שהציג את חיי היהודים בגיטאות בשנות המלחמה,

סיפר את הסיפור הנורא לגמרי אחרת.

למשל )6(, ג'ון סטיוארטבסקרים שנערכו בשנתיים האחרונות בארצותצהברית התגלה נתון מוזר: ברשימת האנשים החזצ

קים והמשפיעים ביותר במדינה נמצא בחור יהודי בשם ג'ון סטיוארט.

בכדי סטיוארט אותו עשה מה תשאלו אם להיכנס לרשימה הזאת, תגלו שהרבה, אבל כנראה

לא בכיוון שאתם חושבים.בצ13 השנים האחרונות מגיש סטיוארט את תוצכנית הטלוויזיה הסאטירית "הדיילי שואו", שעוצסקת בעיקר בפוליטיקה ועושה צחוק ממנה כמעט

בכל ערב.לקבל כדי סטיוארט מר עשה מה זאת, ובכל את המעמד המחייב? התשובה פשוטה ביותר: הוא אל ובעיקר ההמונים, אל הפוליטיקה את הביא הקהל הצעיר, ועל הדרך הציג אותה באופן קליל

ומצחיק. בין השאר, סטיוארט ומפיקי התוכנית מזמינים וצוחקים ולהתראיין, לבוא בכירים פוליטיקאים

עליהם יחד איתם.

למשל )7(, מרקס ולניןהשנים האחרונות בעולם עמדו בסימן משברים כלכליים קשים, מהפכות חברתיות ודרישה לצדק. הכלכלן נוריאל רוביני )בן למשפחה יהודית(, שנצחשב לאחד המבריקים בעולם, היה בין הבודדים בעולם שחזו את משבר האשראי שפרץ בצ2008.

סטריט ל"וול רוביני לאחרונה שנתן בראיון ז'ורנל" הוא אמר משפט מעניין בקשר ליהודי אחר ומוכר. " קרל מרקס צדק", חרץ, "הקפיטליזם יכול

להרוס את עצמו". להזכירנו, מרקס הוא האדם שעיצב והגדיר את הסוציאליזם, ודרש: "פועלי כל העולם - התאחצ

דו".ובמילים פשוטות, במציאות הקפיטליסטית שבה אנו חיים ישנה הפרדה מעמדית בין הפועלים )אנצחנו( לבין בעלי האמצעים )הון-שלטון(. מרקס טען שהמעמד העליון מדכא את המעמד הנמוך ומנצל אותו. לשיטתו, בסופו של דבר יפעל המעמד הנמוך לביטול המעמדות, המעמד הבורגני ייעלם ותקום

חברה ללא ניצול. באופן התממשה לא מעולם מרקס של הגותו בכל כמעט לראות ניתן ממנה ניצנים אך מלא, תקופה - החל בבריתצהמועצות הקומוניסטית ועד ביצ הבינוני המעמד האחרונה של הקיץ למחאת

שראל. בשנותיו האחרונות של מרקס נולד יהודי אחר, אותה ולקח - המרקסיזם ברכי על כבר שחונך רחוק יותר. ולדימיר לנין, מנהיגה הראשון של רוצ

סיה, נולד גם הוא למשפחה יהודית. בילדותו, הוא חי וסבל תחת שלטון הצאר, וכצהמפלגה את והקים המשטר להפלת פעל שבגר הבולשביקית, שחרתה על דגלה מהפכה של מעמד

הפועלים. המחצ הפעילות בשילוב הכריזמטיים, נאומיו תרתית שאירגן, השפיעו על דעת הקהל הרוסית ומפלגתו עלתה לשלטון. הוא עצמו זכה לתהילת עולם, עד שהגיע סטלין - הלא יהודי - דחק אותו,

ויצר שלטון דמים נורא בהרבה מזה של הצאר.

ועוד ועוד ועודאל הרשימה הקצרה שלנו לא נכנסו עוד עשצרות יהודים שמעשיהם שינו את העולם. אלברט איינשטיין ותורת היחסות, זיגמונד פרויד והפסיצ

כואנליזה, נוסטרדמוס נביא הזעם וכו' וכו' וכו'. משפט ישן טוען כי כשמשהו קורה בפעם הראצשונה זהו מקרה, הפעם השנייה היא צירוף מקרים, והשלישית היא כבר הרגל. אז אולי יש באמת משהו

מיוחד בגנים היהודיים? ¿

על כל יהודי שמסתובב על הגלובוס תוכלו לפגוש 157 נוצרים, 100 מוסלמים, 75 הינדואיסטים ואפילו שני סיקים, אבל השפעתם של

יהודים על ההיסטוריה של העולם חורגת מכל פרופורציה <<< למשל:

עמיר משה

ב

ד גיל 12 חייו של ג', סטודנט למ־דעי החברה באריאל, היו רגילים לחלוטין. היתה לו משפחה חמה ובית לימודים שיגרת ואוהבת, ומשפחה. שכנים בחברים, תוסס כל זה השתנה ברגע, כשאמו התמוטטה ומתה

מוות קליני. האם התעוררה לאחר שבעה חודשים ועברה שיצקום ארוך, אך בני המשפחה נדהמו לגלות שהיא זוכרת רק דברים שקרו עד אותו אירוע משפחתי שבו התמוטטה. היא לא יודעת שג' לומד באריאל, שהוא סיים את התיכון והשתחרר מהצבא - והיא

גם לא תדע לעולם.מה גרם להתמוטטות?

"זה קרה בגלל כמה דברים. דבר ראשון, הסיצגריות שהפריעו לאורח החיים התקין שלה. מאז שהיא התחילה לעשן שתי קופסאות ביום היו לה

התקפי אסטמה שהתדירות שלהן עלתה. עצרנו ופתאום ברכב פעם שנסענו זוכר "אני שהרוצ למרות דקה. במשך התנשפה ואמא בצד, לא היא לעשן, להפסיק בה הפצירו ממש פאים

הפסיקה".מתסכל אותך שהיא סירבה להפסיק?

"אני מסתכל על העתיד, לא על העבר. אני מאצמין שהכל לטובה. רק לפעמים, כשאני רואה אמא דואגת, או כשחברה מספרת מה אמא שלה הכינה

לה, זה קצת מציק".

"הרופאים איבדו תקווה"מאז המקרה, המשפחה התפרקה. אביו של ג' עזב והמשיך רק לעזור כלכלית, שלושת לאחר שנה האחים התנתקו זה מזה. ג' הירבה להתקוטט בבית הספר ואכל ארוחות צהריים אצל סבתו, ואמא שלו

נזקקה למטפלת צמודה. "עד אז המשפחה שלנו התנהלה בצורה סטנדצרטית", מספר ג', "אמא היתה הדומיננטית, והיינו

יוצאים להרבה טיולים משפחתיים. היו אחדות וגיצבוש בין האחים ותקשורת וכימיה בין ההורים. תיצפקדנו כמו משפחה אידיאלית שרואים בסרטים".

ואז?"לאמא היה התקף אסטמה, היא התנשפה, ותוך כדי כך איבדה יציבות ונפלה על הראש. רק אני נכחתי שם, ואמרתי לה 'אמא, אמא', וכשהיא לא קמה הזעיקו אמבולנס. מוזר, זה קרה לפני 15 שנה

ואני זוכר הכל כאילו זה קרה עכשיו".מה אמרו לכם?

"האמת שלא שיתפו אותי במתרחש, כי הייתי בן 12. גרנו חצי שנה אצל דוד שלי, ואמרו לנו שהיא הערה, זרק שלי חבר אחד יום החלמה. בתהליך שאמא שלי עברה מוות קליני. הוא כנראה שמע את זה בשיחת סלון או בשולחן השבת. זה היה שוק,

כי מבחינתי מוות היה מוות. "שאלתי את אבא שלי מה המצב, והוא אמר שהצמצב רע, ואז התחילו לערב אותנו טיפה יותר. מתצברר שבמשך שבעה חודשים היא בכלל לא היתה

בהכרה, והרופאים איבדו תקווה".ואחרי שבעה חודשים היא התעוררה?

אצל היינו ממש. התעוררה לא היא "בערך. וויסקי. כוסית שותה אותה וראיתי שלי סבתא שאלתי אותה מה קרה, והיא אמרה שהיא הבטיחה

שכשאמא תזיז רגל, היא תשתה. "אמא באמת הזיזה רגל, ולאט לאט התחילה שיצ

קום של שנתיים בבית לוינשטיין".

"כל המערכת התגייסה"ג' יושב בקפיטריה עם חיוך רחב, אומר שלום לכל סטודנט. אם תראו אותו בקמפוס, לא תאמינו

שחייו עברו טלטלה כה עזה.מה סייע לך לא להתפרק ולהמשיך הלאה?

ויש לי בעיות כתיבה ADHDאני מאובחן בצ"ושמיעה. יכולתי בקלות ליפול, אבל לקחתי את זה

למקום שבו אני אוכיח לעצמי שאני מסוגל. "בתיכון הייתי רב הרבה וויתרו לי, הצוות החיצנוכי והמנהל ממש באו לקראתי. כל המערכת התצגייסה למעני. גם פה באים לקראתי עקב הנסיבות

באה לא שלי אמא של המטפלת אם המיוחדות. ואני צריך להישאר בבית, למשל, מוותרים לי על

נוכחות.“בדרך כלל האמא מהווה חומת מגן לילד. ברגע זה שאין לך חומת מגן, מה שצריך לבנות אותך אתה, האישיות שלך. ככל שאתה חווה יותר דברים,

אתה בונה אתה עצמך. "עכשיו אני עצמאי. אם אני מקבל בשורה מרה, אני לוקח אותה בפרופורציות נכונות. הכל אצלי מקבל משקל אחר. וזה גם יוצר אצלי מעין ניתוק. אני יכול בקלות להתנתק מאנשים, כי הכל אצלי

רציונלי”.לא כעסת על אבא שלך, שקם וחתך?

הופנה והוא כלפיו, זעם מלא הייתי "בתחילה כלפי החברה. הייתי אדם אלים, כי לא הבנתי איפה לי שגרם המקרים אחד אותו. צריך כשאני הוא ממש לפתח את העצמאות שלי היה במחנה קיץ של הצופים. כל ההורים הגיעו והביאו לילדים שלהם אוכל, ורק אבא שלי נעדר. הרגשתי בושה ומבוכה,

ומאז הבנתי שאני צריך לסמוך רק על עצמי."ככל שהתבגרתי, התחילה לחלחל אליי התובנה שבכל זאת אבא שלי גבר, ומגיע לו להיות מחוזר ומאוהב, ואז לאט לאט השלמתי עם זה. היום אנחנו נפגשים בארוחת ערב משפחתית מדי חודש וחצי,

ומתחפשים למשפחה. "מבחינתי זאת תחפושת, כי לא אוכל להשיב את כל תקופת הילדות, שבה הרגשתי לבד, או תקופת השינויים הפיזיולוגיים בגוף, או הדחייה הראשונה

שמישהי דחתה אותי".החברים בלימודים מכירים את הסיפור?

"כן, אני לא מתבייש. להיפך, אני גאה, אני חייכן הנתונים שכל יודעים לא אנשים אופטימי. ואני

היבשים היו נגדי". הלימודים במדעי החברה נתנו לך כלים להת־

מודד עם מה שאתה עובר?"אין ספק. פתאום, אחרי שאתה לומד על אמיצמבין אתה קוגנטיביים ותיפקודים קוגניציה זיה, שמה שקרה לאמא שלך הוא לא תופעת לוואי, אלא משהו בלתי הפיך. הוא לא שכיח, אבל קורה לעוד

אנשים. וזה לא משהו שאתה יכול לשנות".

כל זה משפיע גם על בחירת בת זוג?"בטח. ברגע שאין לך מודל, אתה מבולבל. אתה

לא יודע מה אתה רוצה".

משחקת עם עצמה שש־בש אמא של ג' יושבת על הספה ללא תזוזה ומשחקת עם עצמה ששצבש. כשאנשים נכנסים לבית, הם לא מבינים מה מצבה ומשוחחים איתה בצורה רגילה,

אבל היא לא מדברת בצורה קוהרנטית. איך השיח היומיומי איתה? על מה אתם מד־

ברים?של ביום כמו ,35 בת שהיא חושבת "אמא התאונה, ואי אפשר להסביר לה מה מצבה. עכשיו, כיוון שצמח לי הזקן, היא חושבת שאני בן 19 ולכן

היא בת 40".היא לא שואלת על אבא שלך?

"תמיד בימי שישי אבא שלי היה הולך לשחק קלפים, אז כשהיא לא רואה אותו במיטה, היא חוצשבת שזה יום שישי. אם אני שואל אותה איזה יום

היום, היא תגיד שישי". "אם הייתי מסתכל על הדברים שעברתי מכיוון הקושי, הייתי יכול לקרוס תחת הנטל. אבל העדפצתי להסתכל ממקום של תעצומות נפש, ממקום של אתגר. לראות את הסיטואציה כמצב נתון, ולראות איך אני בונה את עצמי, מרים את עצמי מלמטה,

מהקרשים."ממש קשה לחוות דברים כאלה בגיל 12. אין לך שום דמות דומיננטית. אתה חי לבד. זה מפתח בך חמלה ורצון לעזור לזולת, כי בעצם אתה יכול ולהרגיש חלק. לכן, גם אם להזדהות עם אחרים בעיניים לקושי שיסתכלו קשיים, חווים אנשים

ולא ישפילו מבט."אני ממליץ לכל אחד שקורא את הכתבה לתת חיבוק חזק חזק לאמא שלו, ולהעריך את זה שיש לו את החיבוק והחום. החיים דינמיים, ולעולם אין

לדעת מתי זה יילקח ממך. "למרות כל מריבה או חילוקי דעות, צריך לזצכור שאמא יש רק אחת, כי לא מעריכים דבר עד

שמאבדים אותו".

"תנו לאמא חיבוק חזק חזק"

בגיל 12 התהפכו חייו של ג', כשאמו מתה מוות קליני

ומשפחתו התפרקה <<< כעבור שבעה חודשים היא אומנם

התעוררה, אבל איבדה לחלוטין את הזיכרון וגם כל קשר עם

המציאות <<< היא לא יודעת שג' לומד באריאל, שהוא סיים

את התיכון והשתחרר מהצבא - והיא גם לא תדע לעולם

"אני מסתכל על העתיד, לא על העבר. רק לפעמים, כשאני רואה אמא דואגת, או כשחברה מספרת מה אמא

שלה הכינה לה, זה קצת מציק"

יעל רון

ע

"אם הייתי מסתכל על הדברים שעברתי מכיוון הקושי, הייתי קורס תחת הנטל. אבל העדפתי להסתכל ממקום של תעצומות נפש, ממקום של אתגר, ולראות איך אני בונה את עצמי, מרים את עצמי מלמטה, מהקרשים"

קטו

רסאט

שה:

ציטר

וסיל

א

�� | הידיעות של אריאלה | אפריל 2012

למקרה שצילצלתם: המשיח כבר כאן <<< זאת אומרת בכניסה לשוק הכרמל בתל אביב <<< וביוטיוב <<< אין לו כיפה והחמור הלבן נשחט להמבורגר, אבל יש לו שתי לביאות, שמלקקות אותו כשהוא צריך מקלחת, וגם הרבה מה להגיד על אלוהים, השואה, המשפחה והמחאה

מחכים שאנחנו שנה אלפיים חרי כבר המשיח - לחדול אפשר לו, לא ולא בדיוק מה שחשבנו. כאן,

ואכ אותו )שחטו לבן חמור ־על )"זו לו בתור המבורגר(, בלי כיפה

מ צאה של רבנים עם קרחת"(, ולא הכי עדין. ־הוחוץ מזה: משיח, משיח, אבל מעלה כל לילה את

הסרטונים שלו ליוטיוב.בבקרים ובמהלך היום יושב המשיח בכיכר השוק לו עולה וזה בתלצאביב. הכרמל לשוק בכניסה -ביוקר. העירייה קונסת אותו מדי יום בצ470 שקל,

והחוב לא מפסיק לגדול. עטוף בבד אדום, שמסמל את מידת הדין, שיער חודרות הירוקות עיניו עבות, וזקן שטני ארוך וממגנטות. משני צידיו בחורות, או כמו שהוא מכנה

אותן, "לביאות", שיושבות על ברכיו. קוראים לו משיח. השם המקורי שלו מת יחד איתו לאחר שחווה קליני מוות בעקבות שנתיים, לפני הכשת נחש. כשאני מתעקש, הוא מספר ששמו היה

ארקדי, "אבל זה בכלל לא רלוונטי". בצ2009, במהלך טיול עם חבריו באזור ביתצלחם,

צכשהוכש על ידי נחש, הוא חווה את הפגישה הראצשונה עם אלוהים. פגישה שערכה שש שעות, ובמה

לכה ראה את האמת - את אלוהים שברא את האדם. פתאום הרגיש שחייו עומדים להסתיים. "הבטחתי היה מוכן הוא לא זה כי בלי ילד טוב, לו שאהיה

לשחרר אותי", מספר המשיח. נראה איך כמו פרטים, ממנו לדלות מנסה אני אלוהים. בכל זאת, זה מאוד מעניין. אבל בתשובה

צאני מקבל רק תיאור מצומצם: "אור בוהק יוצא מפניו, אך חוץ מזה הוא נראה בדיוק כמו כולנו, עם זקן

ושיער לבן וארוך". ומה אלוהים אמר לך?

כדור את אנסנו כי השמדה, להיות "שהולכת הארץ – את האוויר, המים והחיות".

אז אתה בעצם גרופי של גרינפיס?אנחנו לי: במה שאלוהים אמר אני מאמין "לא. נהרוס את הבריאה, ולכן אסור לכרות יערות ולזהם את הנחלים. רק אם נשמור על הטבע, אלוהים ישמור

עלינו".מה היה כל כך רע בך לפני המפגש עם אלוהים? "הייתי כולי אגו. עד לפני שנתיים וחצי הייתי איש

צעסקים. אם היינו נפגשים אז, הייתי מורח אותך בסכום כלשהו. מאז התחלתי לתת ולא לקבל".מה התפקיד שאלוהים נתן לך בעולם?

צ"להציל כמה שיותר בני אדם. אנחנו יכולים להבטיח לכולם אוכל ומגורים חינם, אם נעשה דברים עבדו אנשים מצרים ביציאת גם באמת. יצרניים עבור שכר דירה ואוכל. אני חי בלי עבודה, וזה נורא כיף. כל עבודה היא סחיטת כסף, בלי שזה מועיל

לאף אחד.צ"אם את כל האנרגיה שמתבזבזת על דברים מטו

לשני, אחד שלנו הידע את בלתת נשקיע מטמים מתוך אהבה אמיתית ובלי אגו, יהיה לנו אוכל חינם. נסגור את מפעלי הכימיקלים, נקים תחבורה ציבורית יעילה, ניסע ברכבות מפותחות ואפשר לעשות כלי תעופה קטן. לא צריך לשרוף נפט. למעשה, המשיח

חולה הנפש שמדבר עם אלוהים הוא השפוי ביותר".למה הגעת רק עכשיו?

צ"זה היה הזמן הנכון בשביל אלוהים. אומנם יצאמספיק. לא זה אבל אוהלים, והקמתם לרחוב תם במחאה החברתית לא פגעו בול, כי רצו הנחה ולא לשנות לגמרי את השיטה. צריך לעשות הכל כדי שהאנרגיות יינתנו חינם, אבל הפוליטיקה מעוניינת

שנהיה עבדים".איך אתה מגדיר את עצמך - יהודי, נוצרי?

דרך אותי ברא אלוהים אלוהים. בן "אני פשוט אבא ואמא".

זה לא קונפליקט מבחינתך - מצד אחד להיות משיח ומצד שני לא להיות דתי?

הן שקר שמתגלגל לי שהמצוות גילה "אלוהים צהרבה דורות. רובן המצאות של רבנים. לכן אין קו

נפליקט. עשרת הדיברות הם דעת, לא אמונה. כל החוכמה היתה לחיות באהבת חינם, שהיא אהבת אם

ללא אגו".

"החב"דניקים הם פסיכופטים"ארקדי, 33, נולד ברוסיה ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 92', אבל אין לו מבטא, למעט כמה משפטים

ברוסית שהוא זורק ללביאה שלו בזמן הראיון. ילד היה לדבריו, מכס. עובדת ואמו כנר אביו ככל הילדים. "הייתי חובב בנות, וזה הלך לי טוב. כסף ונשים הם דברים שמעסיקים אותי, ועשיתי את

שניהם". בצעירותו לימד אותו אביו לנגן בכינור ופסנתר, הוא אהב לפסל ולצייר, ולמרות שהיה שמנמוך נהנה גם לשחק כדורסל. הוא המשיך ללמוד עד י"ד במגמת

הנדסת מכונות, אך בצבא היה עובד רס"ר בקריה.צכשהשתחרר ניסה להתקבל ללימודי הנדסה תע

שייתית בשנקר, אבל בסוף חזר בתשובה. זכר. הקשר עם הוריו מחייו הקודמים לא נשאר וחבריו נותק. "הם חושבים שהילד התחרפן ופוחדים

אפילו לגשת אליי."אבא רוצה לצלוב אותי. הוא אומר לעצמו: 'מה ישו?'. נהיה והוא ילד לעולם עשיתי רע שהבאתי אמא רוצה להרעיל אותי, כי אני מציק לה ועושה לה

בושות. רק עם אחותי אני בקשר טלפוני".לך יהיו ילדים?

"לא. שלא יצטרכו לחיות בעולם המטומטם הזה". איך מגיבים האנשים שעוברים בכיכר?

"הכיכר זה סבל, אבן בראש, יריקות, בעיטות. הם צאפילו לקחו את התנ"ך ששיכתבתי והרסו אותו לג

מרי. אבל ייסורים מכפרים. אני מזדהה עם הצליבה צשל ישו ומרחם על אנשים שתוקפים אותי. ההתפת

חות שלהם נמוכה". אתה לא משלם מחיר גבוה מדי על השליחות?

"אני חייב להיות שם, זאת השליחות שלי. אתם אני מעבדות. אתכם לשחרר ובאתי ישראל, בני

מאושר".אהבה חמלה, - יסודות בשלושה מאמין הוא וצדק - ובטוח שהדבר שמזיק לאדם יותר מכל הוא האגו. כולם בפוליטיקה מושחתים, וראש הממשלה

האידיאלי זה הוא עצמו. אז למה אתה לא הולך לפוליטיקה?

"אני נחשב לעוף מוזר, מאוד מוזר. אף אחד לא מתייחס אליי ברצינות".ומהו עתיד העולם?

"רק כשאלוהים ייכנס בכוס של האמא שלנו יבינו שהמשיח צדק. בסוף הקיץ הזה תהיה התקפה. ואם זה לא יקרה, זה רק בגלל שהמשיח ביצע נהדר את

עבודתו. בקרוב אחמדניג'אד ישמיד את כולנו".משיח יכול למות?

"אני מייחל למות. לא מפחד מזה. בפעם הראשונה שמתתי הייתי במצב לא מתוקן. היום אני רך מאהבה. המשיח אמור לחיות לנצח, אז זה כנראה לא בתוכנית של אלוהים להרוג אותי, אבל אם יירו בי אני כנראה

אמות".מה דעתך על המשיח של חב"ד?

צ"החב"דניקים הם פסיכופטים. הם יושבים מאחוריי ומניחים תפילין לאנשים. אני חזרתי מהמתים, ויודע שמשה לא אמר לרצוח פרות וללפף אותן סביב

ידיכם. אסור להניח תפילין".הוא בוחר להוכיח את העם דווקא בתלצאביב, כי התלצאביבים הכי נאורים )"אם הייתי יושב בכותל,

אפריל 2012 | הידיעות של אריאלה | ��

אורי ברגד

מאחורי כל משיח יש אישה )או שתיים(

לדניאל שני לא מפריע לחלוק את הגבר שלה עם "לביאה" נוספת <<< "לקח לי זמן להתרגל, אבל זה סבבה לגמרי"

34 מהצפון ומתכצ דניאל שני, גרושה בתצנתת במקצועה, היא אחת הלביאות של המ

שיח. הם הכירו בכיכר לפני קרוב לשנתיים. שני חוותה שם תחושה אנרגטית חזקה, ומאז

הגיעה שוב ושוב. "ראיתי שהוא היחיד שאומר אמת ולא

צדופק חשבון לאף אחד", היא מסביורציתי משמעות, "חיפשתי רה. החיים של הסבל את להפסיק

שנובע מאגו".חבריה את שאיבדה למרות שלא אומרת הלביאה בדרך, צרצתה לוותר על האמת שלה בש

ביל הסביבה. כולל ההורים, שעד היום מנסים להניא אותה מזה בכל שיחת טלפון. את המשיח היא חולקת עם לביאה נוספת, צוזה לא מפריע לה בכלל. "לקח לי זמן להת

רגל, אבל זה סבבה לגמרי. אנחנו כמו חברים הכי טובים, לא מקיימים יחסי מין".

יחידה אישה להיות רוצה היית לא לגבר שלך?

"למה? כדי שאחזיק בו בחבל? תראה, אני

לומדת לחיות עם זה, כי אני בטוחה שהוא יהיה לצידי. הוא אוהב אותי ולא יעזוב אותי לעולם. אז מה אם הוא יושב עם עוד אישה?

אני יודעת שהוא לא יבגוד בי". לדבריה, בחייה הנוכחים היא מאושרת פי לומדת "כשאת בעבר. מאשר מיליון לחיות בלהביע אהבה ולא בלחפש

אותה, את מאושרת". היא חוזרת אחרי דבריו של במילה, מילה כמעט המשיח

צופוסלת על הסף את כל הטענות נגדו. כשאני מזכיר כתות, היא מיד מתפרצת. "כן, אני כת.

הש הלביאה - אחת כת עוד צויש נייה".

כשאת נהנית את האמת, את תגידי מקלחת עם הלשון את המשיח?

"המצאנו את זה ביחד". את רצינית?

"כן, אבל אל תיקחו כל מילה שלו בשיא במקלחת גם מתקלחים אנחנו הרצינות.

אמיתית".

"שאני אספר לפסיכיאטר

שאני המשיח?אתם חולי נפש?"

בטח כבר היו צולבים אותי"(.

משיח לא מטלפן )הוא מעלה ליוטיוב(

תלצ בדרום מוזנחת בדירה מתקיימת השיחה אביב, אזור שורץ זונות, פועלים זרים ופליטים. לא בדיוק המקום האידיאלי לביתו של המשיח. משעה מסויימת בלילה הכניסה ננעלת על ידי שער ברזל לבן וגדול. פשוט פחד מוות. אבל לא בשביל המשיח. "כשלבנאדם יש אהבה", הוא אומר, "הוא לא פוחד

מכלום".הוא מתנהל כנווד. אתמול הוא יכול לישון על חוף הים ומחר להיזרק מתחת לעץ ברחוב. אבל הלילה ושתי חתולה עם פצפונת, חדר בדירת יישן הוא

ה"לביאות". זמן רב. ניקו אותו וניכר שלא הבית קטן מאוד בקושי הרצפה ואת מלוכלכים, כלים מלא הכיור

רואים. ובמרכזו בפינת החדר מפוזרות ערימות בגדים, מסך LCD גדול ללא כבלים, שני מחשבים ניידים

צואייפד, המשמשים את המשיח כדי להעביר את תורתו לעם היושב בציון. הכל, הוא מסביר, הוא מקבל

מהיקום, על ידי מלאכים מזדמנים. אני מנסה להוציא ממנו בכל זאת מי הם הנדבנים, עד שמתברר שאחת הלביאות משמשת גם סוג של ספונסר. היא מממנת את הדירה וכנראה שעוד כמה

דברים. צוהנה עוד הרגל משיחי מעניין: מקלחת היא לי

קוקים של הלביאה על כל הגוף. משום מה הוא חייב להדגים לי את זה. הוא קורא ללביאה, מרים את היד,

והיא מלקקת את בית השחי שלו.זה קצת חייתי, לא?

"נכון. אנחנו צריכים ללמוד מהחיות. הן חכמות. צאם זה מגעיל אותך, זה אומר שאין לך אהבה אמי

תית".איך הלביאות מתחלקות בך?

יחסים במערכת מדובר לא נפש, חברי "אנחנו רגילה. כשיש אהבה, שום דבר לא מפריע. אין להן

צורך להתחלק בי, כי אני איתן כל הזמן. "אנחנו גם לא מאמינים ביחסי מין. כמו ילדים, אין אגו. בגלל שאין רק זה מתאפשר הכל תמים. שאלה בכלל של קנאה. אני יכול להגיע לאורגזמה

על ידי הסתכלות בעניים. בלי קשקושים מלמטה".ציחסי מין אולי הם באמת לא מקיימים, אבל לה

תנשק עם הלביאה במהלך הראיון אין למשיח בעיה. גם לא להעביר מים מפה לפה.

־יש נשים שטוענות שהרסת להן את החיים, ניצלת אותן ואף היכית אותן.

"מדובר במיליונרית חולת נפש ואובססיבית. היא שיכנעה אותי לשכב איתה ולהביא לה ילד, וזה משהו שאני לא עושה. אחרי זה סירבתי להיות בקשר איתה,

ובגלל שיש לה קשרים היא הוציאה עליי דיבה". ומה עם עוד נשים שהאשימו אותך?

היתה היא בכפייה. אישפזו לשעבר אשתי "את חברה שלי, כשהתחלתי את המשיחות, אבל ההורים 3,000 שקל, כדי שיצ צשלה ושלי שכרו פסיכיאטר ב

שמע אותי וייקח אותה לאישפוז".סיפרת לו על מה שעברת?

אתם המשיח? שאני לפסיכיאטר אספר "שאני חולי נפש? אבל לא נורא אם יאשפזו אותי. אני לא

צמפחד מכלום. אני רק מפחד שאתם לא תצליחו לשרוד, כמו שקרה לשישה מיליון".

מה זה קשור לשואה?צ"השואה קרתה כי לא שימשנו דוגמה לעמים אח

רים, אלא היינו קומבינטורים. לא אהבנו אחד את השני, ולכן אלוהים הירשה לנאצים להתעלל בנו".איך אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"באותו חרא בכיכר. אם נמשיך להיות קקי, נקבל בראש!". ¿

אארקדי, משיח בשבילכם. "חולה הנפש שמדבר עם אלוהים הוא השפוי ביותר" | צילום: אורי ברגד

על חייו: "הכיכר זה סבל, אבן בראש, בעיטה. אבל אני מרחם

על אנשים שתוקפים אותי ולא שומר טינה. ההתפתחות שלהם די

נמוכה. אתם בני ישראל, ובאתי לשחרר אתכם

מעבדות"

על הוריו: "אבא רוצה לצלוב אותי. הוא אומר לעצמו: 'מה

עשיתי רע שהבאתי ילד לעולם והוא נהיה ישו?'.

ואימא רוצה להרעיל אותי, כי אני מציק לה ועושה לה

בושות"

על לביאותיו: "אין להן צורך להתחלק

בי, כי אני איתן כל הזמן. אנחנו גם לא מאמינים

ביחסי מין. זה מתאפשר רק בגלל שאין אגו. אני מגיע לאורגזמה על ידי הסתכלות בעיניים. בלי

קשקושים מלמטה"


לו מסתובב אריאל של בקמפוס י־שם ברגע זה אלוף אמיתי. א' )הפרטים המ־סטודנט הוא במערכת( שמורים לאים כמוני וכמוך, רק שהוא גם "אלוף ישראל הזה הקלפים משחק אם מה אז בפוקר".

בכלל לא חוקי בארץ.תחרות הצIsrael poker championship( IPC( התצקיימה בחודש שעבר במלטה. כצ400 משתתפים התחרו שם

ביניהם על תואר האלוף - ועל פרס בגובה 18 אלף יורו. אחד מהם הוא סלבה פלבניק, 27, שמכיר טוב טוב את תחושת הז’יטונים בין האצבעות. “זו חוויה מדהימה", הוא מספר בחיוך של געגוע. "מה צריך לבקש יותר מזה? חוץ לארץ, מזג אוויר טוב, דילרים מקצועיים ופוקר, פוקר ושוב פוקר. אבל אתה חייב לאהוב את המשחק, כי אם לא, יימאס לך. משחקים 12-10 שעות ביום, וצריך לשמור על רמה

גבוהה של ריכוז כדי להגיע לשלבים הגבוהים”.פלבניק נסע לאליפות עם שני חברים. לפני שהתחילו לשחק, הם סגרו ביניהם שאם אחד לוקח, הוא נותן לשני 1,000 יורו כל אחד. וזה מה שקרה. אז אלף זה לא 18 אלף,

אבל לשכר דירה גם זה טוב.מתי התחלת לאהוב פוקר?

"מאז התיכון. היינו הולכים למכולת ופורטים שטרות של 20, כדי שיהיו לנו שקלים לשחק עליהם. ההימור המצקסימלי היה על שקל. בצבא קצת ירד המינון, אבל אחרי

השחרור זה רק הלך והתגבר".וכיום אתה מגדיר את עצמך כמכור?

"לא, אבל על שני החברים שטסו איתי אני יכול להעיד

שכן. זו העבודה שלהם. הם משחקים פוקר באינטרנט, ליצלות כימים, ועושים מזה אחלה כסף. הם חיים ממש טוב ואין להם עבודה אחרת, אז מאיפה כל הכסף? בחודש שעבר,

לדוגמא, אחד מהם הרוויח 9,000 יורו. "היום אני משחק פעם בשבוע, וגם זה לא תמיד. אבל על

הצIPC אני לא מוותר”. מתי השתתפת לראשונה בטורניר כזה?

"לפני שלוש שנים שמענו על ההפלגה הראשונה. היה ביקוש עצום. הגיעו 600 איש, והיו עוד מאות שלא הצליחו להשיג כרטיס. הפלגנו לקפריסין, אבל לא זה העניין. כל הקטע הוא לצאת מגבולות ישראל ולהתחיל להמר באופן

חוקי. "הטורניר עלה 1,000 שקל פלוס 250 דולר על ההפלגה. הפרס היה יותר ממאה אלף שקל. אני סיימתי במקום הצ20, שגם הוא זוכה בכסף. בדרך כלל, הצ30-20 ראשונים מקבצ

לים משהו. תלוי כמובן במספר המשתתפים. בטורניר ההוא קיבלתי 5,000 שקל".

ובאיזה מקום סיימת במלטה?"לא טוב. מקום 40, שלא נתן לי כלום. אבל החוויה היתה שווה הכל. הגיוון של האנשים, ממנהלים בכירים ועד ילצדים שרק סיימו תיכון, מנשות קריירה עד עקרות בית. גיוון כזה אין באף מקום. חבורה גדולה של אנשים לגמרי

שונים, עם דבר אחד משותף: אהבה לפוקר. בניחוחות מלא האוויר בערב, במלטה מסתובב "אתה של דגים צלויים על האש מהמסעדות בטיילת, ובמקום להרגיש חו"ל אתה מרגיש נמל יפו. כולם משחקים ביחד, וכשיש כמה שעות הפסקה כולם יורדים לטיילת להסתובב קצת. מדברים אחד עם השני, מעבירים חוויות מהמשחק

של היום".אתה זוכר אנשים מעניינים שהיו איתכם?

"ביום האחרון, כשנשאר שולחן טורניר אחד, גם כל שאר השולחנות היו מפוצצים. הישראלים מתלהבים, כי אין את זה

בארץ. הטיסה היתה ב־23:00, וב־22:15 אנשים עוד היו על השולחנות"

"עורכת דין פלילית מצליחה הגיעה לבד ושיחקה יפה, עד שפגשה על השולחן קליינט שלה, שבזמנו היא די דפקה והוא נכנס לכלא לשנה. הוא אמר לה: זה הזמן לנקום. בחיוך כמובן. והנקמה היתה מהירה. תוך שלושה

סיבובים היא עפה, ובעיקר ברחה משם כמה שיותר מהר"

"היתה מישהי שטענה שהיא עורכת דין פלילית מאוד מצליחה. היא הגיעה לבד ושיחקה יפה, עד שפגשה על שולחן ההימורים את אחד הקליינטים שלה, שבזמנו היא די דפקה. הוא נכנס לכלא לשנה

על משהו שהוא לא הסכים לדבר עליו. "בכל מקרה, הוא אמר לה שזה הזמן שלו לנקום. הכל בחיוך כמוצבן. והנקמה היתה מהירה. תוך שלושה סיבובים היא עפה, ובעיקר

ברחה משם כמה שיותר מהר."היה גם ילד, רק בן 18 וחצי, משתמט מהצבא שעושה קריירה מהפוקר. הכרתי אותו מטורנירים קודמים. בפעם שעברה הוא סיים במקום הרביעי. הילד הזה משוגע. משחק כמעט על כל יד, הולך ממש

חזק, והאבסורד הוא שזה מצליח לו. "זו טקטיקה שלדעתי לא עובדת לטווח הארוך. מתישהו יעלו על

הבלוף שלך. גם את הטורניר הזה הוא סיים כמה מקומות אחריי. "אגב, על שולחן הגמר של אליפות ישראל היו גם שני זרים. אחד

ספרדי ואחד מקומי, שהגיע לגמר הראש בראש נגד האלוף". מה עושה מי שעף?

"ממשיך לשחק. ביום האחרון, כשנשאר שולחן טורניר אחד, כל היו מפוצצים. הישראלים שאר השולחנות, פלוס שולחנות הקש, מתלהבים, כי אין את זה בארץ. הטיסה היתה בצ23:00, ובצ22:15 אנשים עוד היו על השולחנות. אני נשארתי לצפות בשולחן הגמר,

כי היה לי עוד סיכוי לצאת עם רווח, בעזרת הדיל שסגרנו."המשחק פשוט לא נגמר. קרוב לארבע שעות הם שיחקו ראש בראש על האליפות והקופה הגדולה. ולא שהשני יוצא עני. הפרס

למקום השני עמד על 11 אלף יורו. "מתישהו, כשהם כבר היו מותשים, הם סגרו ביניהם שמקום ראצשון ייקח 15 אלף, מקום שני 13 אלף, ועל עוד אלף פלוס הגביע

ותואר האליפות הם יתחרו עד הסוף. "כמובן שכאשר מדובר בפחות כסף, השחקנים פחות זהירים ולוצקחים יותר סיכונים, אז סיבוב אחרי לחיצת היד המשחק נגמר, והחבר

שלי מאריאל הוכתר כאלוף הפוקר של ישראל".

מכורים לריגוש ולסיכוןבישראל משחק הפוקר אסור על פי החוק. מוטי כץ, עורך דין פלילי, מסביר: "החוק לא נועד לאלה שנפגשים מדי שבוע בבית של אחד החבר'ה ומשחקים על קופה של 1,500-1,000 שקל. הוא נועד לפגוע באותם בתי קזינו מאולתרים, שמרוויחים מאות אלפי

שקלים בחודש וגם יותר, ומנצלים חולשה של אנשים. "הסכומים שרצים שם בערב יכולים להגיע למיליונים, בלי הגזצמה. חוץ מהמס שלא משולם על הכסף הזה, יש עוד משהו, שהמשצטרה חוששת ממנו אפילו יותר: אנשים נכנסים לחובות של מאות אלפי שקלים ומגיעים למצב שקשה לצאת ממנו. רק לאחרונה שמצענו על בן, החשוד שרצח את הוריו כדי לזכות בירושה שלהם. הוא

שיחק פוקר באחד מבתי הקזינו ונכנס לחובות עתק".לדברי פלבניק, אסור בארץ אפילו לשחק עם חברים על כסף, "אבל על זה אף אחד לא שם. כוח האדם והמשאבים שצריך בשביל לאכוף את החוק הזה לא שווים את המאמץ. אבל אם רוצים לארגן טורניר גדול, לפרסם אותו ולהבטיח פרס כספי לזוכה, זה כבר לא

יכול להתקיים בארץ באופן חוקי. "לדעתי, זה חוק טיפשי. חייבים לפתח את שוק ההימורים בארץ.

אתה יודע כמה כסף זה יכניס? ישראלים הרי אוהבים להמר". בפרוייקט הגמר לתואר ראשון בכלכלה, פלבניק הוכיח שכדאי למדינה לפתוח באילת קזינו. "97 אחוז מהמהמרים בטאבה הם ישצראלים. זה מטורף. אנחנו סתם זורקים שם את הכסף. או בטורקיה, כשהיה שם קזינו עד לא מזמן וכשהתיירות מהארץ היתה בשיאה, בערך 40 אחוז מהמהמרים היו ישראלים. כל אחד זרק שם בממוצע

500 דולר ליום".אבל מי שרוצה באמת, יכול למצוא איפה להמר בארץ.

"נכון, אבל זה לא חוקי. אף שקל שעובר שם לא מגיע לקופת המדינה. הכל הולך לבעלי המקום. גם לא כדאי לשחק שם. הבית לוקח על כל יד חמישה אחוזים, כשבקזינו רגיל לוקחים מקסימום

שלושה. "בנוסף, הקזינו הלא חוקי מגביל אותך להימור התחלתי של מיצ

נימום 200 שקל, כשבקזינו הרגיל הסכום נע בין שלושה לחמישה דולר.

"תחשוב שכל יד מגיעה בערך לצ1,000 שקל, אז הלא חוקי לוקח 50, ובקזינו רגיל הוא לוקח 20. זה הבדל משמעותי. אני מכיר מיצ

הוא עושה 200-150 אלף קזינו באזור פתחצתקווה, שהו שפתח שקל בחודש".

איזה אנשים אפשר למצוא שם?"בדרך כלל תראה שם מבוגרים, בני 50 שרואים עליהם שהם מכורים לריגוש, לסיכון. הם השחקנים הכי גרועים, תמיד מפסיצ

דים".אתה לא מפחד שפתאום תהיה פשיטה של המשטרה ויעצרו

אותך?"אותי? מה אני עשיתי? אולי יעצרו את בעל הבית, ומקסימום יחרימו את הכסף שיש לי על השולחן. אבל המשטרה לא באמת

אוכפת את החוק הזה".ומה קורה באינטרנט?

"פוקר באינטרנט זו זירה שונה לגמרי. במשחק פנים אל פנים יש הרבה משמעות לפסיכולוגיה. באינטרנט לא רואים אחד את השני,

אז זה נטו הבנת המשחק."בעבר שיחקתי הרבה באינטרנט. הרווחתי כמה אלפי דולרים, למזלי, האתר. את פתאום סגרו בערך חודשים שלושה ואחרי

הוצאתי את רוב הכסף שבוע לפני שזה קרה, כי טסתי לטיול. "יש שיטה באינטרנט, שלטווח הארוך תמיד מרוויחה: לפתוח 12-10 שולחנות על שני מסכים, ולא לשחק עד שמגיעים קלפים טובים. אנשים שלא שיחקו כך, מהם היינו עושים את הכסף הגצ

דול. "אבל היום יותר קשה להרוויח. צריך המון סבלנות עד שמוצאים

את הפראיירים". ¿

דודי אקשטיין

א

400 ישראלים השתתפו בחודש שעבר באליפות ישראל בפוקר, שנערכה ב...מלטה <<< "ממנהלים בכירים ועד ילדים שרק סיימו תיכון, מנשות קריירה ועד עקרות בית, כולם עם דבר אחד משותף: האהבה לקלפים", אומר סלבה פלבניק, סטודנט באריאל ופוקריסט מאז התיכון <<< וגם האלוף, אם פיקפקתם, הוא א', סטודנט במרכז

פול תוארהישראלים אוהבים להמר. פלבניק עם א' הזוכה

I.P.C :משחקים 12-10 שעות ביום | צילומים

"בדרך כלל תראה שם אנשים בני 50 מכורים לריגוש ולסיכון"


דעותראשונות

אפריל 2012

דודי אקשטיין • חלאות שכמונו

משפחת בבית פסח המועד חול של ראשון יום אקשטיין. "מאמי, מה עושים היום?", שואלת אשתי, "אולי נלך קצת לטייל עם איתי ואז נשים אותו אצל

אמא שלך ונצא לסרט?" .יש לי וחצי צ"אפשר, אבל קחי בחשבון שבשלוש

אשמח ואני יובנטוס-נאפולי, לעשר ברבע ברפול, לעודד באמצע גם את בילבאו נגד ברצלונה בשבע", אני משיב. "אה, ושכחתי, איאקס משחקת באחת בצהריים, ואני לא יכול לפספס את זה. בקיצור, אפשר לצאת בבוקר ובערב אני אשאר עם הילד

ואת תעשי לך סיבוב בקניון".אני בטוח שיש מספיק גברים שהיו בסיטואציה דומה, אך האם פעם עצרתם וחשבתם? אני באמת מתקשה להבין מדוע בנות זוגנו נשארות איתנו, מפנקות אותנו, תומכות בנו ואוהבות אותנו. אנחנו הרי מוצר פגום.

חלקנו לפחות. אם לא נותנים לנו לצפות בקבוצות שאנחנו אוהדים, אנחנו מגיבים בעצבים. אם אנחנו לא משחקים כדורגל לפחות פעם בשבוע, אנחנו בלתי נסבלים. ואם מישהו מדבר איתנו בזמן הצפייה במשחק, אנחנו פשוט לא

מקשיבים. מי לעזאזל ירצה לחיות עם חלאות כמונו? מי תסכים לבלות את שארית

חייה עם יצורים שצפייה בליגה הישראלית נחשבת עבורם כבילוי? למזלי, מצאתי אחת כזו, ואני מכיר עוד מספר חלאות שמצאו גם. עצתי לעמיתיי בני המזל - אחזו בהן חזק ואל תעזבו, הן עדיין לא יודעות לאיזה

בור הן נכנסו. צאל תטעו, בסך הכל אנחנו בעלים טובים, רומנטיים, מפגינים את אהב

תנו בדרכים מגוונות, משיאים עצות טובות, כותבים שירים, מפרגנים כשצריך, מחמיאים בתיזמון הנכון, והנוכחות שלנו חיונית וחיובית.

זינק לעבר שני הכדו ניתן להתעלם מהעובדה שהבן שלי צאבל לא רים של אמו במקום לינוק מהם, ושבטח הוא יגיד "כדורגל" לפני שיגיד

"אמא", ובבית הספר יתחיל כל מבחן במינוס עשר נקודות, רק בגלל שהוא אוהד הפועל פתח תקווה כמו אבא שלו.

ואי אפשר שלא לתהות, מדוע? מדוע, למרות שאנחנו מתכננים את כל צהשבוע לפי השעות שבהן נשחק כדורגל )בילדותיות ותוך איבוד פרופוצרציות(, או נצפה בכדורגל )באוטיסטיות כמעט מוחלטת(, ולמרות שב

רור שהבנים שלנו יהיו עוד יותר גרועים מאיתנו, בנות הזוג שלנו עדיין נשארות איתנו?

השלי על אופן בשום מפצות לא שלנו החיוביות שהתכונות צכיוון ליות, לא נותר לי אלא להגיד תודה. תודה לך אשתי המקסימה, המדהימה והאדירה על כך שאת נשארת איתי, למרות כל הבעיות שכרוכות בלהיות

נשוי למישהו מכור, שגם יהפוך את הבן שלו לאחד כזה. בית משפחת אקשטיין, יומיים אחרי ש"אריאלה" יוצא לאור: "חמודה שלי, קראי רגע את הטור שכתבתי לעיתון", אני מאיץ באשתי. "וואו, חמוד, איזה טור מקסים", היא מגבה. "אתה לא חלאה בכלל, אני שמחה

שאני אשתך". צ"באמת? כי בדיוק רציתי לבקש משהו קטן. אפשר לטוס לסופר קלאסי

קו בברצלונה? זה יהיה משחק על האליפות".

"וואו, חמוד, איזה טור מקסים. אתה לא חלאה בכלל, אני שמחה שאני אשתך". "באמת? כי בדיוק רציתי

לבקש משהו קטן: אפשר לטוס לסופר קלאסיקו בברצלונה?

ליגה משלהן

צהסתכלתי במראה וראיתי סטודנטית שעובדת בשתי עבודות וצריכה להגיש הרבה מטלות. ראיתי רעיה שרוצה בית מסודר עם אוכל חם על השולחן וכביסה מקופלת. ראיתי בת

צלאם ואב ואחות לחמישה אחים. תארים, תארים ואחריות גדולה וזה מפחיד, נורא.

עם לחץ בחזה, רשימת משימות ארוכה ולוח זמנים מסודר פניתי לכל יום ורצתי כנגד הזמן רק להספיק. מדמיינת שהיו מוסיפים כמה שעות ליממה ומסיימת את היום עייפה ולחוצה. יודעת מתי קיבלתי את זה קרה, לא יודעת מתי אני לא

ההחלטה לא לפחד ולהיות רגועה.

אני לא יודעת מתי החיים החלו להיות שלווים, רק מהידיעה שאני עושה את ההשתדלות, והדבר הכי גרוע שיכול לצאת עבודה, מכל ליהנות שאפשר גרוע. כך כל לא הוא בסוף, ליהנות מהדרך ולא רק לחכות לסיים אותה. שאפשר לקרוץ לחיים ולדעת שהכל טוב, שהכל בסדר, שאני לא צריכה להיות

מושלמת, מספיק שאני שואפת לזה.ההבנה הזו לא עלתה לי כסף, היא מתנה יקרה ובזכותה, אני מחייכת ושמחה אל החיים, גם אם יש לי הרבה דברים לעשות ומעט זמן, כי אני עושה ושמחה שאני מסוגלת לעשות, אני

מאמינה בעצמי ומשתדלת ליהנות מכל רגע, מכל דקה.

יעל רון • רגע משנה חיים

השאיפה עצמה מספיקה

זהו, החלטתי. אם יאיר לפיד יכול, גם אני יכול. זה הולך להיות צעד קשה, אבל החלטתי לוותר על

צהחיים הפרטיים שלי לטובת הכלל. אני אהיה לאיש ציבור, שפועל למען העם היושב בציון.

צהמשכורת בכנסת אומנם לא משהו. בטוח לא כמו המשכורת השמנה שאני מכניס כל חודש לכיס - אבל יש דברים יותר חשובים מכסף, ורק מנהיג שמגיע מלמטה

יכול להבין את רצון העם. צלמפלגה שלי יקראו "מפלגת ההיגיון", והמצע העי

קרי שלה הוא: "תנו לשכל לעבוד ולא לתחת". אני יודע שהמשפט הזה הוא לא הכי פוליטיקליצקורקט, אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת, בלי לחרטט, גם אם זה לא

הכי נעים לשמוע. מה מצדיק קניית ג'ינס, יפה ככל שיהיה, במחיר של אני שקל? בצ350 חולצה או לעזאזל? מה, שקל? 400מבין את הרצון לדפוק הופעה ואני מודע שלהתלבש יפה נותן הרגשה טובה, אבל לא יעזור אפילו מושיק גלאמין

)סטייליסט מוכר. ואל תשאלו איך אני יודע(. איך חברות האופנה יכולות למכור לנו מוצרים, יפים ככל שיהיו, במחירים אסטרונומיים, עם רווחים של מאות אחוזים - ואנחנו נתקפים בבולמוס קניות בלתי נשלט,

ומגהצים את האשראי בלי למצמץ. אני יודע שזה טרנדי למחות עכשיו. כולם בוכים על מחירים מופקעים, ויש לומר: בצדק. אבל הנקודה שלי

צשונה. בעבר, בימים הקדומים, היו מחליפים מוצר תמורת מוצר אחר. אני לא מצפה שתציעו למוכר ארגז של סוכריות עם מסטיק תמורת ג'ינס, אבל אנחנו כצרכנים וכחברה צרכנית צריכים לעשות סוף לטמטום הזה, ולא

להיות פראיירים. המוצרים. בכל אלא בבגדים, רק כאן מדובר לא ממוצרים לתינוקות עד מוצרי חשמל וריהוט. אני יודע שזה נשמע קצת מנותק והזוי, אבל אנחנו חיים בשביל לחשוב בלי גשמיים, ודברים חפצים לעצמנו לקנות

למה. מה הסיבה שאני צריך לשלם על זה כל כך הרבה?אנחנו, הסטודנטים, נחשבים לאנשים חושבים, בעלי כדי אולי אז מגובשת. דעה עם גבוהה, אינטליגנציה שנחשוב קצת גם על זה? האם אנחנו כאן כדי לרדוף אחרי כסף, בגדים, רכב ושאר מותרות, או כדי להפוך את

העולם הזה למקום הגיוני יותר, שטוב לחיות בו. גילוי נאות: גם אני חוטא בחטא המותגים והגשמיות

צהמוגזמת, אבל בכל מקרה חשוב לעצור ולחשוב על העניין.

אורי ברגד • נלחם במותגים

בואו אספר לכם משהו על אמנות המריחה. .2009 שנת בתלצאביב מתחיל הסיפור החוויה שלי במעבר מאוטופיה לקטסטרופה היתה טוטאלית. אז כן, כשחוף גורדון נמצא מתחת למרפסת שלך, רחוב דיזנגוף בעורפך וקרם הגנה מרוח על גופך 24 שעות ביממה,

קל לחשוב שהגעת למנוחה ולנחלה.זב חוטם טיפש הייתי כאשר התחתנתי עם אותה דירה, ממנה התגרשתי עד מהרה כשאני משיל 5,000 גרם ממשקלי ואותו

מספר גם מחשבון הבנק.הוריי, לשניצל עם פירה, בין הרגליים חזרתי לבית זנב עם למצעים של מטוסים ולערימות האוכל והשתייה שמסתירים את

הבפנים של המקרר.במשך אותו חודש יולי לוהט נמרחתי בעיקר בלעשות הרבה

צלאצכלום, תוך כדי לחיצה אובססיבית על לחצן הריפרש באקספלורר שנתקע על עמוד הפייסבוק שלי. ואז הגיעה ההחלטה: צריך לקחת אחריות ולהתקדם לקראת החצי השני של העשור

השלישי של חיי.צהורדתי את השיער שצמח לו בדרום אמריקה ונחשפו המפ

רצים, התחלתי ללבוש חולצות מכופתרות, ונרשמתי ללימודי תקשורת במרכז האוניברסיטאי.

ובכן, שלוש שנים עברו להן ביעף. ומה למדתי? בעיקר לאצכלום. על כך קיבלנו אסמכתא בקורס אתיקה השנה, שמסקנתו הגורפת היתה כי אין הסכמה גורפת לכך שתקשורת היא באמת

מקצוע.ומה כן למדתי, בעצם? בעיקר למרוח. למרוח עבודות, למרוח חזרות למבחנים ולמרוח את המשפחה שלי, שאני נאלץ להיעדר מעוד ארוחה משפחתית כיוון שאני חייב ללמוד למבחן. או "אני

צאלמד למבחן הזה מאוחר יותר, כי לא אכלתי מספיק קלמנטינות".

וכעת, כשהמילה הצ213 נכתבת, הצלחתי למרוח גם אתכם. ואת המרצה הזה.

ככה זה כשאין לך שום דבר משמעותי לומר.

עומר פרבר • אחרי שלוש שנים

אמנות המריחה

גם רק השנה, לא חלפה השנה. וכמעט לב לא שמנו התואר כולו, לפחות אצל חלקנו. השאלה המתבקשת היא - האם כל זה היה שווה? המאמץ, הזמן, הכסף, העצבים,

ההשקעה, ואפשר להמשיך עוד אם רוצים. האם זה התואר עליו חלמנו? האם נעסוק בו בעתיד? האם ההורים יהיו גאים ואנחנו נעשה איתו יותר מאשר לתלות אותו על איזה קיר? את התשובות לשאלות נצטרך לחפש על לפחות שנענה עד זמן ייקח מיד, יגיעו לא והן לבד,

חלקן. כנראה שלא ציפינו שכך נצטרך לסכם את השנה ואלו יהיו השאלות שנשאל. ידוע שאת השאלות שואלים לפני הבחירה ולא אחריה, כשכבר אין דרך חזרה, אבל אני אומרת שאת השאלות יש לשאול לאורך כל הדרך, מההתחלה ועד סופה, כי רק כך נוכל לדעת איפה אנחנו עומדים, מה יש לשמר ומה

טעון שיפור. אם לא נשאל את השאלות הנכונות, נישאר באותו מקום

ולא נוכל ללמוד מהטעויות של עצמנו. אנחנו לומדים כמובן לא רק מהשאלות, אלא כי החיים מכריחים אותנו. מי חשב שבשלוש שנים אלמד כל כך הרבה, ואני לא מתכוונת למה שלמדתי בכיתה. מי חשב להכיר כל כך הרבה אנשים, מי חשב שחלקם אף יהפכו לחברים טובים. מי חשב בכלל על פרידות, בטח לא על פרידות מהאנשים הכי יקרים. מי חשב שנצליח להתבייש ולהיות גאים בעצמנו בוצזמנית. מי חשב שאלו יהיו שלוש השנים המשמעותיות

של חיי?אם אלך שלוש שנים אחורה, לתחילת שנה א', אשחזר איך שתי חברותיי ואני הטמנו פתקים באדמה, מלאות תקוות,

צשאיפות והתלהבות. כל אחת כתבה שני דברים שהיא מאחלת לעצמה לקבל עד סיום התואר. מה חברותיי ביקשו אני איחלתי לעצמי. אני מה זוכרת אני אך יודעת, לא כמובן

בקשה אחת דיברה על ציונים ואת השנייה לא אגלה לכם.חשבתי לא מעט שאם היו נותנים לי לעשות את אותן שלוש שנים מחדש, ודאי הייתי עושה הרבה דברים אחרת. הייתי משקיעה יותר בלימודים, משתדלת להילחם יותר בקוצים ולעבוד פחות, כי המטרה החשובה היא התואר ולא הכסף.

צוכמובן הייתי רוצה להיות קצת פחות סנובית/ביישנית )בעצמי עוד לא החלטתי( ולהכיר יותר אנשים.

לצערי, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל את התואר מחדש, מה גם שלא הייתי רוצה למצוא את עצמי שוב

בתחילת שנה א'. תמיד קל לדבר ולהגיד אילו דברים היינו עושים אחרת,

צאבל תכלס, אילו ניתנה לנו ההזדמנות האם באמת היינו משנים? זה רק מוביל אותי למסקנה, שלא משנה מה וכמה יתנו לנו, אף פעם לא נהיה מרוצים, האצבע לא תספיק ונדרוש

את כל היד. צהרי אם אפתח היום את הפתק עליו רשמתי שתי "משא

לות", אגלה כי כבר כמעט הגשמתי אותן, רק שהשנה עוד לא הסתיימה.

אילנה שוחט • משאלות

להתעורר מהחלום

הוא סיים את הצבא, שאף אוויר פסגות בדרום אמריקה או סתם שאף בהודו. הוא גידל רעמת שיער פרועה, שלרוב היתה מתולתלת והוחזקה באמצעות סרט בד צבעוני. פגש אנשים,

צבעים וריחות, ובעיקר פינטז על המסיבה הבאה. בין לבין, הוא גם חשב על העתיד. כנראה שהמרחק עושה את זה לאנשים. הם צריכים לטוס עד לקצה השני של העולם בשביל למצוא את עצמם ואת המקום שלהם כאן בארץ. מוזר,

אבל גם מאוד הגיוני. ובכל זאת, מה שלא הגיוני כאן היא ההחלטה שיעשה אותו בחור כשיחזור לארץ אחרי הטיול הגדול. כמו צעירים רבים כמותו, וכמו עשרות אלפים לפניו, הוא נכנס למסלול הקבוע

מראש: צבא-טיול-לימודים. עכשיו יחפש בקדחתנות באינטרנט אחר מקצוע מעניין, יתחקר את חבריו, וייסע לימים פתוחים במוסדות האקדמיים השונים. בין חודשיים לשנה מאוחר יותר הוא ימצא עצמו יושב בכיתה על כיסא פלסטיק, מקשיב לאדם שנושא בתואר

צדוקטור אך לא יכול לרפא שום דבר. ככה זה כשהחברה מכתיבה לנו את הנורמות.

אחרי עוד שלוש שנים הוא ימצא את עצמו, במקרה הטוב, צחושב על תחילתה של קריירה מעניינת בתחום לימודיו. במ

בין עבודות ימצא עצמו מדשדש יותר, והנפוץ קרה השני זמניות ושולח קורות חיים לכל עבר.

במקרה שלי ושל רבים מחבריי, הסיפור די דומה והוא החל

בהחלטה אחת לא כל כך מושכלת. אבל הבעיה שלי מעט המקצוע את מאוד אוהב שאני מפני בעיקר חמורה. יותר

צשאני לומד - אך באותה נשימה מבין שעיסוק בתחום התקשורת בעייתי מבחינה כלכלית.

צבואו נודה: בוגר תואר בתקשורת הוא לא מהנדס. הסיכויים שלי להתקבל לעבודה במקצוע תלויים פחות בממוצע הציונים שלי ויותר בכמות האנשים שאני מכיר בתעשייה

ובהיכרות שלהם עם המרצים שלי. אותה החלטה היא מסוג ההחלטות שבחור בשנות העשרים המוקדמות לחייו אולי לא יכול לקבל על עצמו בכזאת קלות ראש. הליך קבלת ההחלטה לקראת לימודיים אקדמיים צריך להיות רציני, מחושב ומושכל, ולא כזה שנתלה על מחשבה צרגעית, כגון "תקשורת זה בטח מגניב ולא לומדים שם מת

מטיקה".

עמיר משה • ועכשיו מה?

תיק תקשורת

בימים האחרונים התחלתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. חשבתי מה בעצם עברתי בשלוש השנים שבהן הייתי במסגרת אקדמית

- ומה אני מתכוונת לקחת עימי להמשך הדרך. צעכשיו, במרחק נגיעה מסוף התואר, הבנתי שמלבד המטרה העיצקרית שלשמה התכנסנו כאן לפני שלוש שנים, לרכוש ידע והש

כלה, קרה לי עוד דבר חשוב. כל הכוונות האקדמיות מתגמדות כשאני מבינה שאת החברים הקרובים אליי ביותר בתקופה הזו - הכרתי כאן. ממש כאן. במקום שלעיתים קיללתי, קיטרתי ואיחלתי

לו שייעלם )ולא מסיבות פוליטיות(. צאם יש תחנות בחיים, שבהן אנחנו אוספים אנשים שילוו אות

נו בהמשך החיים, ברגעים הטובים והרעים, הרי שכאן, במסגרת צהזאת, הכרתי אנשים שלא הייתי מכירה בשום מקום אחר. לא בי

סודי, לא בתיכון, לא במקום העבודה וגם לא בצבא. לא פעם ולא פעמיים הופתעתי לגלות במקום הזה אנשים שרצו לעזור, לדבר, לשתף. כאלה שהתגלו כאנטיתזה לכינויים שאחרים

הדביקו להם. אולי לפני שלוש שנים הייתי יותר ילדה, בעלת דעות קדומות,

הדבקתי סטיגמות וסימנתי אנשים באיקסים. אבל היום, היום אני אחרת.

אנצל את הבמה הזאת כדי לפנות לכל אלה שהיו ועודם חברים צשלי, אלה שהכרתי מיד עם פתיחת הלימודים ואלה שהכרתי בהמ

שך - ואפילו אלה שהכרתי רק לפני חודש: תודה על שהפכתם את שלוש השנים האלו לחוויה בלתי נשכחת. כי עד כה, הן היו שלוש

השנים הטובות בחיי.

הדר מסלטון • מרחק נגיעה

שלוש השנים הטובות בחיי

את החברים הקרובים אליי ביותר בתקופה הזו - הכרתי

כאן. ממש כאן. במקום שלעיתים קיללתי, קיטרתי

ואיחלתי לו שייעלם

צסטודנטים הקוראים באדיקות את "הידיעות של אריאלה" ודאי שמו לב כי מגיליון

לגיליון חברי המערכת מתחלפים. החלטה מגבוה סברה שאם יהיו שתי כיתות

העיתו ביצועיהם ישופרו ביניהן, צשיתחרו הוחלט שכל כן נאיים של הסטודנטים. על

צקבוצה תפיק שלושה גיליונות, וכל זוג עיתוצנים יעמדו לשיפוטם של שלושה עיתונאי צמרת. הקבוצה המ

נצחת בסיכום שלושת הקרבות תזכה בשי צנוע )שאיננו יודעים מהו(.

שופטת השנה שיצאו הראשונים העיתונים שני בין בקרב אחת נתנה את קולה לנו – "אריאלה 1", ושניים פסקו לטובת "אריאלה 2". אנשים הבריאים ברוחם לא אוהבים להפסיד, אבל אנחנו מצאנו את עצמנו מתנחמים בשלל תירוצים: אנחנו היינו ראשונים והם יכלו ללמוד מהטעויות שלנו, סגל הכתבים שלהם

רחב יותר, וה-תירוץ: היה לנו רק חודש ולהם חודשיים.לבסוף, אף עלתה הספקולציה שאחד השופטים, הידוע כאיש שמאל מובהק, הזיל ריר על העיתון שהצליח לבלוע בבת אחת גם את יריב אופנהיימר וגם את יוסי שריד בלי להיחנק, ולכן פסק

לטובתם. ולמרות הכל, הפסדנו רק 2:1. לא נעים, לא נורא. הגיע הקרב השני והשליך את הפיסקה הקודמת לפח. הפסד בכיתה, פשטה בתדהמה מהולה נכאים אווירת לפרצוף. 3:0"אתם מסוגלים ניסה לעודד: דווקא המרצה ובישיבת החירום

להרבה יותר". והחלטנו שבקרב האחרון אנחנו לא מפ צאספנו את עצמנו,

סידים. רק שלפתע צצה בעיה קטנה: התוצאה בקרבות היא 2:0 לחובתנו. אין לנו בכלל סיכוי לנצח. נתחיל לזרוק?

צאל דאגה. עשו לנו מה שנהוג לעשות במקרים כאלה: הכניסו עז. כדי שתישמר רוח התחרות, הודיעו שלא מספר הקרבות קובע, אלא מספר השופטים. המצב כרגע הוא 5:1 לרעתנו, וגם אם שלושה שופטים הבאים יפסקו לטובתנו עדיין נפסיד - אבל מי אמר שאי אפשר לשנות את חוקי התחרות באמצע ולהוציא

את העז? 0:5 ננצח ואם שופטים, חמישה ישפטו האחרון בקרב לכן,

ננצח גם בסיכום השנתי - 6:5 - ונזכה בשי צנוע. קטן עלינו.

אלירן קרסנטי • עז אקדמית

קטן עלינוגל נובנשטרן • סוף סוף הסוף

יהיה טובאחחחח סמסטר אחרון. אחרי שלוש שנים סוף סוף הגיע הסוף.

נכון, יש עוד תקופת מבחנים קטנה )רק שלושה( בעתיד הקרוב. נכון, יש עוד עבודות הגשה, וביניהן סמינריון "נחמד וקצר".

אך עוד כמה חודשים והכל יהיה מאחורינו )לפחות מאחוריי(.לפני כמה שנים, לקראת שחרור מצה"ל, היתה לי הרגשה של לטוס עכשיו, לעשות הולך אני מה העתיד. לגבי ודאות חוסר

לחו"ל, או לעבוד, או לוותר על השניים ולהתחיל ללמוד. כעת, חוסר הוודאות חוזר, וחשש מחלחל אל תוך המחשבות. האם למצוא עבודה בתחום ולפתח קריירה או אולי להמשיך לתואר

שני. האמת? חלפה בראשי מחשבה לצעוד בשביל ישראל. לנקות את

הראש מכל המבחנים, לראות קצת ירוק ולטייל בין ההרים. כל מה שנשאר עכשיו הוא לנשום עמוק ולתת פוש אחרון. נכון, זה לא קל, אבל בסוף זה ישתלם. כי בסופו של דבר נצא עם תואר

שיפתח לנו דלתות, גם אנחנו עדיין אולי לא רואים אותן. צאל דאגה, אנחנו נצליח. בזה אני בטוח. וכמו שאומר דיוויד ברו

זה: יהיה טוב.

האמת? חלפה בראשימחשבה לצעוד בשביל

ישראל. לנקות את הראש מכל המבחנים, לראות קצת

ירוק ולטייל בין ההרים

בואו נודה: הסיכויים שלי להתקבל לעבודה במקצוע תלויים פחות בממוצע שלי

ויותר באנשים שאני מכיר

תנו לשכל לעבודולא לתחת


בכללי הצניעות שרה לא נותנת לעצמה הנחות: כובע עוטף את ראשה, מתחת לגופייה הכחולה היא לובשת חולצה ארוכה לבנה, וחצאית שלושת־רבעי שחורה מסתירה כל פיסת רגל <<< אבל זה לא מפריע לה לרוץ מסל לסל, להילחם על כל כדור,

לקטוף ריבאונדים, לייצר חסימות <<< מי אמר שנשים חרדיות לא יכולות לשחק כדורסל )ולנגן בגיטרה( )ולשיר(?

הראשון הדבר "בית־שמש", שומע כשמישהו יום, שעולה לו בראש הוא קותי סבג. או שני דברים: קותי וקיפוח. לפני שלושה חודשים היתה ישר עולה לכל אחד אותה אסוציאציה: הדרת נשים ופנאטיות דתית קי־

צונית. אבל יש לביתצשמש עוד דברים להציע. לדוגמא: קבוצת כדורסל הנשים של העיר, אליצור ביתצשמש. זוהי קבוצה מעורבת של שחקניות דתיות, חילוניות ואפילו חרדיות. מי היה מאמין? לאיפה נעלמה כול הפנאטיות

של החודשים האחרונים? האם הכל היה בלון מנופח של התקשורת?שרה )שם בדוי(, 43, נשואה פלוס שמונה, היא ה"מוטי דניאל" של הקצ

בוצה. לא מוותרת לרגע, נלחמת על כל כדור, קוטפת ריבאונדים ומקריבה את גופה לחסימות לטובת חברותיה. גם כשהמשחק כבר אבוד ואין לאליצ

צור ביתצשמש סיכוי לנצח, נראה שהאנרגיות שלה לא נגמרות. על המגרש היא משחקת על פי כללי הצניעות המחמירים. לא עושה לעצמה הנחות, אפילו לא קצת. כובע עוטף את ראשה, לא נותן לשערותיה להרגיש את אוויר העולם. מתחת לגופיית המשחק הכחולה היא לובשת חולצת לייקרה לבנה ארוכה. וכמובן שעל מכנסיים אין על מה לדבר.

חצאית שלושת רבעי שחורה סוגרת את כל פינות הצניעות.הלבוש הצנוע לא מפריע לך?

"רק במשחק האחרון, בחמישי, שהיה כבר נורא חם עם החולצה הארוכה. אמא שלי תפרה לי חצאית נורא קלה, במיוחד למשחקים".

את לא פוחדת שהכובע ייפול?"נפל לי כבר פעמיים כיסוי הראש. אז הפסקתי לשחק ורצתי להביא

אותו. השופט היה נורא בסדר, הוא עצר את המשחק לטובת העניין".מה יקרה אם לא ירשו לך לשחק על פי כלל הצניעות?

"יש לי חברה, ששופט אחד אמר לה שהיא לא יכולה לשחק עם חצאית, אז היא הורידה. בשנה שעברה פחדתי כל הזמן שיגידו משהו, אבל שלומי, מנהל הקבוצה, אמר שאנחנו קבוצה דתייה ולא יגידו לנו כלום. אם היו

אומרים לי לשחק עם מכנסיים, הייתי שואלת את הרב".את מרגישה שאת מייצגת את המגזר החרדי?

"אני משחקת. אני לא מייצגת אף אחד, כי חרדיות לא משחקות".בעלך תומך בך? בא לראות אותך משחקת?

"הוא שומר על הילדים, כדי שאוכל ללכת ומאפשר את זה. לראות אותי משחקת הוא לא יכול, כי זה לא צנוע לגברים לראות נשים".

איך הקבוצות שמשחקות מולכן מגיבות למראה הלא שיגרתי של שחקניות עם חצאית וכובע?

"אחרי כל משחק, כשלוחצים יד לקבוצה השנייה, דווקא באים אליי בגלל הכיסוי ראש ואומרים לי בהצלחה, שבת שלום, כל הכבוד לך. הן

מתעניינות כמה ילדים יש לי, מאיפה הגעתי וכדומה".באמת, איך זה מסתדר מבחינה דתית? את לא עוברת על כמה הל־

כות בדרך?"שאלתי רב, והוא התיר לי את זה. אני לא רוצה לפרט את השם שלו. יש דברים בהלכה שהם שחור ולבן, ויש כאלה שלא. כל אחד צריך לשאול רב

ולדעת מה נכון בשבילו. "הבעיה היא, שיש אפשרות לגברים להסתכל. אני עושה את זה, כי אני צריכה את זה נפשית, אבל לא הייתי רוצה שהבנות שלי ישחקו כדורצ

סל".

שבעה־שמונה משוגעיםאנחנו ממשיכים בראיון, אבל לשרה חשוב להסביר עוד פעם למה היא משחקת, למרות הקושי ההלכתי: "זה עושה לי את החיים, פשוט נותן לי כוח לעשות את כל השאר. זה משהו שאני לא יכולה לוותר עליו, זה מחיה אותי, נותן לי מרץ להמשיך את כל מה שאני צריכה לעשות עם הילדים

והחברות".החברות שלך יודעות שאת משחקת?

"החברות בביתצשמש יודעות שאני משחקת כדורסל, אבל לא יודעות שאני בליגה".

הציניקנים שביניכם יכולים להגיד, ששרה מעגלת פינות בשביל האהבה שלה לכדורסל, ולא הולכת על פי גדרי ההלכה הנדרשים. אבל מי שמכיר

את סיפור החיים המיוחד של שרה, לא יעיז לזלזל בדתיות שלה.היא אמריקאית לשעבר, שגדלה בניוציורק, בבית חילוני לגמרי. היא חזרה בתשובה לבד בעקבות שבתות שהיתה עושה עם צעירים שהגיעו

מישראל. במקביל, הגיעה לבקר בארץ והחליטה להישאר. ההורים לא אהבו את זה בהתחלה, אבל עם הזמן אמרו לה שתעשה מה שטוב לה. האחיות שלה עדיין לא מבינות אותה, אבל בכל זאת היא שומצ

רת על קשר טוב עם משפחתה. מגיל צעיר שרה נמשכה לספורט. למעשה, היא היתה ספורטאית מבטן ומלידה, שבילתה לא מעט שעות בצפייה בהוקי ובבייסבול. היא אהבה את

איילנדרס בהוקי, ובבייסבול את היאנקיז. "אלוהים" מייקל שאת כמובן אבל התעניינה, פחות היא בכדורסל ג’ורדן, היא מכירה. לעומת זאת, היא לא בקיאה ולא מתעניינת בכדורסל הישראלי. לא הפריע לה בכלל לשחק בזמן המשחק של מכבי תלצאביב

מול פנאתינייקוס. מה דעתך על המהומה, שהיתה סביב בית־שמש בחודשים האח־

רונים?"יש איזה שבעהצשמונה משוגעים שרוצים לעשות בעיות, והם מביאים

אנשים מחוץ לביתצשמש, שרוצים לעשות בלגן. הרוב מגיעים מבחוץ. אנשים מבפנים לא רוצים את זה.

"האנשים האלה עושים לביתצשמש שם של מקום משוגע, אבל זה לא נכון. הם סתם מקלקלים לכולם".

נותנים להם להשחיר את העיר. אף אחד לא מתנגד. "הם שורפים רכבים, מאיימים על ילדים - זה כמו מאפיה. אני אישית מכירה מישהו שאיימו עליו שהוא צריך לשתוק ולא לעשות בעיות. אם תגיד בעיתון שזה מאפיה, הם יחפשו מי אמר את זה ויילכו לאיים גם

עליי".כך חושבים גם שאר החרדים בבית־שמש?

"אף חרדי נורמלי לא בעד אלימות. יש שחושבים, שאוטובוסים צריצנגד אלימות כלפי ובטח נגד אלימות, כים להיות נפרדים, אבל כולם ורוצים מהומות קטן, שמעוררים מאוד אנשים, מספר כמה יש ילדים. שיהיה אקשן. ואולי הם מושכים אנשים, אבל זה לא ביתצשמש. זה לא כמו

שרואים בתקשורת".את חושבת שהאוטובוסים צריכים להיות מופרדים?

"החרדים חיפשו אוטובוסים פרטיים, כי שם כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל כל אחד רוצה להרוויח, לכן קמו כמה חברות אוטובוסים

גדולות וביקשו שנעשה דרכן קווים נפרדים. "אנשים אחרים רצו להראות אותנו לא טוב, אז הם הפכו את המצב על הראש. אני לא בעד ולא נגד. שכל אחד יעשה מה שבראש שלו. אני לא

נגד חילונים".את יודעת במקרה מי זה קותי סבג?

"שמעתי את השם קותי כמה פעמים בכדורסל, והבת שלי סיפרה שהוא מנצח תוכנית ריאליטי. אני רק יודעת, שתפסו לנו את האולם ספורט

בשבילו, ואני התעצבנתי שלא יכולתי להתאמן".

זה לא אנוכי לחשוב על עצמךאליצור ביתצשמש היא לא אימפריה, אבל את העונה הסדירה סיימה הקבוצה במקום טוב באמצע, עם מאזן של עשרה ניצחונות ושמונה הפצ

סדים.במשחק האחרון נכנעה הקבוצה לבנות חבל מודיעין בתוצאה 42:29. אבל זה לא גרם לשרה לרדת עם פרצוף חמוץ מהמגרש. מבחינתה, המאציותר מכל ניצחון או הפסד. היא מיהרה לחזור מץ וההשתדלות שווים הביתה מהמשחק הזה, שהתקיים יום לפני ערב פסח, כי היה לה להכין כמה

דברים לחג. בשורות אליצור משחקת עוד כדורסלנית חרדית, שהצטרפה העונה. נראה ששרה וחברתה לאמונה מתווכחות עם חנן המאמן פחות מאשר

שאר השחקניות. חנן, מצידו, לא חוסך ביקורת מהשחקניות שלו. לאחת הוא צועק "תגיצדי, את לא בהכרה?", את מספר 9 הוא שואל "למה את כזאת סבתא?". אל

שרה וחברתה הוא מתנהג ביתר עדינות.איך הקשר שלך עם חנן?

"אני לא הייתי פותחת את הפה עליו, אבל אולי זה בגלל שאני אמריצקאית, ופה כל אחת אומרת מה שהיא רוצה".

איך את מתכוננת ביום של משחק? "אני אוכלת טוב - ארוחה דשנה של עוף עם ירקות, פעם או

יום לפני פעמיים ביום, ושותה הרבה, כדי שיהיה לי כוח. אני הולכת לישון מוקדם, כדי שיהיו לי לפחות שבע שעות

שינה".יש לך אמונות טפלות לפני משחק או במהלכו?

"אין לי. אני רק אומרת תפילה קצרה: שאף אחת לא תיצפגע ושאני ארגיש טוב עם עצמי. במשחק האחרון יצאתי

בתחושה טובה, על אף שלא ניצחנו".מה היה משחק השיא שלך?

"היה לי משחק ממש טוב, שקלעתי בו 18 נקודות. ניצחנו 30 הפרש בערך".יש לך עוד תחביבים?

"אני משחקת גם סופטבול, שזה כמו בייסבול אבל קצת שונה. אני מצטרפת שם גם לליגה. בנוסף, אני

מנגנת בגיטרה, שרה, משחקת... הרבה דברים".בחברה החרדית, עם שמונה ילדים בבית, יש

לאישה זמן ואפשרות לעשות דברים כאלה?"אצלי זה קשור לכך שאני לא באה ממשפחה דתית. זה אחרת בארצותצהברית. אבל עכשיו זה שונה גם ביצשראל: עד לפני כמה שנים נשים היו גננות, מורות או עקרות בית. היום יש הרבה אופציות לצעירות - לבחור

מה הן רוצות לעשות".גם החברות שלך פעילות כמוך?

"אני מביאה נשים כדי שיצטרפו אלינו, אבל כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה. אם את אוהבת לנקות ולצבשל, זה בסדר. אבל גם אישה צריכה זמן לעצמה. זה לא אנוכי לחשוב על עצמך. מי שנותנת לעצמה, זה מאפשר

לה לתת יותר לאחרים".יש איזה מסר שהיית רוצה להעביר?

"אני רק אגיד שיש הבדלים בין דתיות לבין חילוניות, אבל אנחנו לא כל כך רחוקות אחת מהשנייה כמו שכולם חושבים. תמיד אפשר לחיות בכיף אחד עם השני. תלוי כמה אתה רוצה

לעשות את זה". ¿

אורי ברגד

גיבורת שרה, בית־שמש

ה"שמעתי את השם קותי

כמה פעמים בכדורסל, והבת שלי סיפרה שהוא ניצח בתוכנית

ריאליטי. אני רק יודעת שתפסו לנו את האולם בגללו"

"הכדורסל עושה לי את החיים. נותן לי כוח לעשות

את כל השאר. זה מחיה אותי, נותן לי מרץ להמשיך את כל מה שאני צריכה לעשות עם הילדים

והחברות"

"בעלי שומר על הילדים, כדי שאוכל לשחק. לראות

אותי הוא לא יכול, כי זה לא צנוע לגברים לראות נשים"

"נפל לי כבר פעמיים כיסוי הראש. אז הפסקתי לשחק ורצתי להביא אותו. השופט היה

נורא בסדר, הוא עצר את המשחק לטובת העניין"

"כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה. אם את אוהבת לנקות ולבשל, זה בסדר. אבל גם אישה צריכה

זמן לעצמה. מי שנותנת לעצמה, זה מאפשר

לה לתת יותר לאחרים"

שרה והחברות על המגרש. הרב התיר לשחק | צילומים: אורי ברגד

שרה ועמיתה לקבוצה. אמא תפרה חצאית קלה למשחקים

הידיעות של אריאלה

"מדי שבוע בשבוע, במשך עונת המשחקים, הם מתייצבים כחיילים נאמנים ונלהבים במגרשים.

גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, שחורים ולבנים, צהובים ואדומים, בני כל הדתות

והלאומים. "הם ממלאים את היציעים בצהלה, בגעש ובצער

המתחלפים תדיר בהתאם לתוצאות: ניצחון או כישלון. האנשים האלה הם אוהדי המשחק הנפוץ ביותר בעולם כיום: משחק

הכדורגל".(מתוך הספר "הו, איזו מלחמה מענגת", מאת אמיר בן־פורת)

אוהדי הכדורגל בארץ מתחלקים לשלוש קבוצות: בקבוצה הראצשונה והקטנה ביותר, נמצאים אלה שלא מפספסים אף משחק, גם לא בעד שום סכום שבעולם. אלה שאם קבוצתם תפסיד, נמצא אותם

מוציאים את התיסכול על כיסאות האצטדיון. לפי סקר שערך לפני כשנתיים אתר "ערוץ הספורט", פחות מצ

10% מכלל האוהדים נמצאים בקבוצה הנ"ל. בקבוצה השנייה, קבוצת אוהדי האמצע המונה כרבע מהאוהדים, נמצאים אלה שהולכים רק למשחקים החשובים של הקבוצה, ובכל היתר צופים בטלוויזיה. הפסד לא יתקבל בברכה כמובן, אך הבאסה תעבור מהר מאוד, לרוב בעזרת שווארמה בלאפה אחרי המשחק )בניצגוד לחברי הקבוצה הראשונה, שבמקרה של הפסד אין סיכוי שיהיה

להם תיאבון(. הקבוצה השלישית - והגדולה ביותר - היא אוהדי הלייט, אליה משתייכים שני שלישים מאוהדי הכדורגל בארץ. מדובר באוהדים שיילכו למשחק רק פעם בכמה שנים, וגם זה במקרה שהקבוצה תגיע

לגמר גביע או למשחק אליפות. לא תמיד הם יידעו שקבוצתם משחקת ברגעים אלה ממש, ולעיצתים קרובות יעדיפו לבלות זמן איכות עם בן/בת הזוג במקום לצפות

במשחק.

יאללה בית"ראולי מיותר לומר שכשחילקתי את השאלונים ברחבי המרכז, לא ציפיתי לגלות אוהדים שרופים. לא היו לי גם יותר מדי ציפיות למצ

צוא אוהדי אמצע. שנשאלו המאה מתוך חמישה רק הפתיעו: לא המספרים ואכן, שייכים לאוהדי האמצע. אף לא אחד הוא אוהד שרוף. השאר הם אוהדים לייט. אפשר לתלות זאת בהמון סיבות, אבל תודו שזה קצת מוזר שדווקא במקום שבו הרוב הגדול צעיר, כמו רוב אוהדי הכדורצ

גל, אין אפילו אוהד אחד שרוף. אבל חוץ מה נתונים היבשים, יצאנו לבדוק עוד משהו. בכל שנה זה חוזר על עצמו; שוב סקר שבוחן איזו קבוצה הכי אהודה בארץ, שוב הפועל תלצאביב היא הקבוצה השנואה. שוב מכבי חיפה היא האהודה

ביותר, כשאחריה מכבי תלצאביב בפער קטן מאוד. אז הפעם החלטנו לבדוק לא רק איזו קבוצה אתם אוהדים כאן,

אלא גם למה. ובכן:

הקבוצה האהודה ביותר היא מכבי חיפה, עם 30% מכלל הנשאלים - נתון שדומה פחות או יותר לסקרים האחרים. ההסבר ההגיוני לכך הוא שבין 1988 לצ1994, השנים /בהן רובנו החל להתעניין בכדורגל, חיפה היתה הקבוצה המצליחה ביותר, עם שלוש אליפויות ורבע גמר

גביע המחזיקות. ואכן, יותר מצ50% ציינו שזו הסיבה.

הקבוצה השנייה הכי אהודה אצלנו היא בית"ר ירושלים )24%(. כעת טבעי שתשאלו מדוע, הרי חוץ מאליפות אחת, בצ92/3, היא כמעט לא זכתה בתארים. יש לכך שתי סיבות: הראשונה היא המיקום - במרכז לומדים הרבה ירושלמים רבים, ורבים מתושבי השומרון הם

ירושלמים לשעבר. שבית"ר הפוליטיתצחברתית האידיאולוגיה היא השנייה הסיבה מייצגת. מה לעשות, אנחנו לומדים במקום שאחוז הימניים בו גדול. במקום השלישי נמצאת מכבי תלצאביב, עם 18%. חצי מהם הסצבירו ששיחק שם בשנים הרלוונטיות שחקן שהם אהבו. נכון, מספצרררררררר 8, אבי נימני, הסמל והשחקן שמזוהה יותר מכולם עם

המועדון, בו גדל ושיחק במשך 17 עונות.גם בלבד. 11% עם תלצאביב, הפועל נמצאת הרביעי במקום באוכלוסייה הכללית הפועל היא בדרך כלל האחרונה מבין הארבע,

אבל לא בכזה פער. כדי להסביר זאת אפשר ללכת כמה שורות אחורה. הפועל תלצאביב מזוהה עם השמאל האשכנזי, ובאריאל אין הרבה כאלה. כאן, אגב, כמעט כולם סימנו את האופציה שבן משפחה קרוב אהד את

הקבוצה, ולכן גם הם. את 17% האוהדים הנותרים חולקות הקבוצות הקטנות יותר בליצגה: הפועל פתחצתקווה עם 8% )אחוז הרבה יותר גבוה מהמקובל, מן הסתם בגלל הקירבה הגיאוגרפית לאריאל(, בני יהודה ומכבי נתצניה עם 4% כל אחת, והאלופה הטרייה קריית שמונה, עם אחוז אחד

בלבד. 24% דיווחו שהם אוהדים את הקבוצה שלהם כי היתה טובה כשהצתחילו להתעניין בכדורגל. 22% - כי בן משפחה קרוב אהד אותה. 20% בחרו לעצמם את הקבוצה כי גרו באותו יישוב. 13% - כי שיחק בה שחקן שהם העריצו )חלק לא מבוטל מאוהדי בית"ר הצהירו שהצ

סיבה הוא כוכב העבר שלה אלי אוחנה(. 11% אוהדים את הקבוצה כי היא תואמת את האידיאולוגיה שלהם. 6% אמרו שהם אוהדים את קבוצתם כי הם מתחברים לאנדרדוג )חצי מהם אוהדי בני יהודה(, וצ4%: "כי כל הילדים בכיתה שלי אהדו את

אותה קבוצה".

מכבי חיפה שולטתשאלנו גם 20 ילדים גילאי 14-12 איזו קבוצה הם אוהדים - ולמה. 50% אוהדים את מכבי חיפה, ואפשר לראות מדוע; בעשור האחצרון חיפה היא הקבוצה המעוטרת בארץ. היא זכתה בחמש אליפויות,

והגיעה פעמיים לשלב הבתים של ליגת האלופות. “אני זוכר את המשחק הראשון שראיתי בחיים שלי", אומר הראל דויטש, בן 14, שגר בפתחצתקווה ואוהד את מכבי חיפה. “זה היה בצ2003, ואני הייתי רק בן חמש. ישבתי בסלון וההורים לא היו בבית,

אז נשארתי ער עד מאוחר. “זיפזפתי בין הערוצים, ופתאום הופיע מולי הר געש ירוק. ראיתי

"סוף שנות החמישים ותחילת השישים היו שנות השיא של הפועל פתח־תקווה. היא לקחה חמש

אליפויות רצופות, אז התחלתי לאהוד אותה"

שכתוב מנצ’סטר יונייטד, וזיהיתי אותה, כי שיחקתי הרבה פיפ"א במחשב, והופתעתי לראות קבוצה ישראלית משחקת נגדה.

“ואז חיפה נתנה הצגה שלא מהעולם הזה: 0:3 ענק, עם שערים יפים וקהל מדהים. הרגשתי שאני עובר חוויה שלא חוויתי מעולם. גם השדרים התלהבו ואמרו שזה הניצחון הגדול ביותר של קבוצה

ישראלית אי פעם באירופה. ירוק. אני ומאז בליגה, גם חיפה מכבי אחרי לעקוב “התחלתי רק לפני שנתיים הלכתי למשחק שלהם, נגד באיירן מינכן בליגת האלופות, וחוץ מזה אף פעם לא הייתי במשחק, אבל אני אוהד אותם.

כשאהיה גדול ויהיה לי כסף, אולי אני אעשה מנוי". חוץ ממכבי חיפה של דויטש, 25% מהילדים שנשאלו אוהדים את מכבי תלצאביב, 15% את הפועל פתחצתקווה )מודה, שם ערכתי את

הסקר(, וצ10% את הפועל תלצאביב. הקבוצה בכדורגל להתעניין שכשהחלו מפני שליש הסיבות? הזאת היתה טובה, שליש בגלל בן משפחה קרוב, והשאר מתחלקים

בין שאר האופציות.

זוכרים את הכוח בודפשט?ומהילדים נעבור למבוגרים. גם כאן שאלנו 20 איש בסביבות שנות הצ70 לחייהם. כצפוי, מצאנו כאן את הגיוון הכי גדול. רק שלושה אוהדים את מכבי חיפה, שניים את הפועל תלצאביב ובית"ר

ירושלים, ואף לא אחד את מכבי תלצאביב. לעומת זאת, קיבלנו דיווחים על אוהדי שמשון תלצאביב, הפוצעל ירושלים, ואפילו מכבי פתחצתקווה )יותר מאוחר התברר שהוא

קרוב של הלוזונים(. ויהושע רוזנברג, 76, אוהד את הפועל פתחצתקווה. רוזנברג נולד בהונגריה ועלה לארץ לאחר השואה, ממנה ניצל הודות למשפחה של גויים שאימצה אותו. "אני עוד זוכר את הימים הגדולים של נבצחרת הונגריה ופרנץ פושקאש הגדול. אחח, איזה ימים", הוא נאנח.

"לפני המלחמה היתה אפילו קבוצת כדורגל יהודית בשם 'הכוח בודפשט'. היינו הולכים למשחקים שלה, עד שהגויים פירקו אותה. אבל את הנבחרת מאוד אהדנו, ואני זוכר שבאחד המונדיאלים שמצ

ענו ברדיו איך היא מנצחת ומגיע לגמר, שם הפסידה לאיטליה. "סוף שנות החמישים ותחילת השישים היו שנות השיא של הפועל פתחצתקווה. היא לקחה חמש אליפויות רצופות, ואז התחלתי לאהוד אותה. הייתי הולך למשחקים במגרש הישן, וההורים של נחום סטצלמך הגדול היו שכנים שלי. היתה להם מכולת, וכל יום הייתי עובר

שם ומחפש את נחום, כדי ללחוץ לו את היד". ולמה מבוגרים אוהדים את מי שהם אוהדים? יותר מצ40% משום שהיא תואמת את האידיאולוגיה שלהם, 20% מתחברים לאנדרדוג,

וצ20% אוהדים את הקבוצה של העיר שבה הם גרים. אחד, כמו סיפרנו, נמנה בין חמשת האנשים שממלאים את מונית

האוהדים של מכבי פתחצתקווה. וגם זה בגלל שזאת משפחה. ¿


דודי אקשטיין

את מי אוהדים הסטודנטים של אריאל? <<< למקום הראשון, עם 30%, הגיעה מכבי חיפה <<< קצת אחריה בית"ר ירושלים, אחר

כך מכבי תל־אביב, ורביעית הפועל תל־אביב

24%

22%

20%

13%

11%

6%

4%

א

כחול,ירוק,אדוםצהוב,

”זיפזפתי בין הערוצים, ופתאום הופיע מולי הר געש ירוק. הרגשתי שאני עובר חוויה שלא

חוויתי מעולם"

30%

24%

18%

11%

8%

4%4%

1%

מכבי חיפה

בית"ר ירושלים

מכבי תל־אביב

הפועל תל־אביב

הפועל פתח־תקווה

בני יהודה

קריית שמונה

אחרות

שיחק שם שחקן שהערצתי

היתה טובה כשהתחלתי להתעניין

גרתי באותו יישוב

בן משפחה קרוב אהד אותה

הפועל פתח־תקווה

תואמת את האידיאולוגיה שלי

כל הילדים בכיתה אהדו אותה

אני מתחבר לאנדרדוגס

אוהדי הפועל תל־אביב. 6% מתחברים לאנדרדוג אוהדי מכבי תל־אביב. 24% מתחברים להצלחה

וסים מצחיקים. מתברר שיש כאלה. אשר בן אבו )28(, יאיר יעקבי )28(, נדב נווה )27( ומתן צור )23( הם ארבעת הקומיקאים המדוצ

ברים היום במגזר הדתי. המערכון הראשון שהעלו לאינטרנט היה "המירוץ למיליון 3", שבו הם לקחו צמדים מופרכים של אנשים מהעולם הדתי, כמו החרדים שרואים טלוויזיה אצל החותנת ולא מבינים למה ההפקה לא כיבדה את הבקשה שלהם לא לצאת מהארץ, או מדריך רדום מבני עקיבא לצד מדריכה אנרגטית, ששמרה נגיעה עוד לפני שהיתה צריכה, או חניכי המכינה שמכינים במטוס פויקה

מבוטנים אמריקאיים.במערכון אחר הם נתנו לגבאי בית הכנסת לעמוד על הבימה ולהגיד את כל מה שהוא באמת חושב על אנשי הקהילה. כך גילינו

עם מי ריקי יוצאת והאם גברת גולדמן בהריון. ־העובדה שאתם דתיים מתנגשת עם תכנים של כל מיני מע

רכונים?אשר: "אני לא חושב שיש התנגשות. מישהו מאוד דתי אמר לי שקצת הפריע לו שלפעמים משחקות אצלנו בנות. אמרתי לו:

'סבבה, אני במקום אחר, לי זה לא מפריע'".ציאיר: "המטרה שלנו היא לקחת סיטואציות מה

עולם הדתי ולהסתכל עליהן בקריצה. כמו שאומרים: לא צוחקים על, צוחקים עם. הטריק פה הוא הזווית שאתה קורץ ממנה. היא תלויה באיפה אתה נמצא, ואין לדבר הזה סוף, כי אם אני אחשוש מכל דבר - בסוף לא יהיה כלום. יהודים אמורים לצחוק, אז ביצים, לעבור קטע קטע, אנחנו מנסים ללכת על

ולראות שהכל בסדר ואין משהו מבזה ומזלזל".מתן: "כולנו דוסים, רחוקים מאוד ממה שהמגזר אוהב להגדיר כ'דתיים לייט'. אנחנו לא מתפשרים על דרכנו הדתית כשאנחנו יוצרים את המערכונים – להיפך, אנחנו יוצרים מתוך העולם הדתי. אנחנו

צנותנים לו משב רוח מרענן ומחדש כשאנחנו לוקחים את ההווי היומיומי לכיוונים מופרעים, מיוחדים

והזויים.שהרגישו אנשים מצד מעטות תגובות "קיבלנו

צשאנחנו לועגים לדת, אבל המשותף לכולם היה שהכותב בא מעולם, שסוג ההומור הזה לא מוכר לו או

שהוא פשוט לא מבין סאטירה. אנחנו ממש לא יוצאים נגד הדת".

הסלבס של גבעת שמואלצהם הכירו בישיבה ובצבא. היו החבר'ה המצחיקים בסביבה הפ

רטית שלהם והחליטו להפוך את התחביב למקצוע. כשאני יוצאת אחד איש בנו. נעוצות העיניים שמואל, גבעת לרחובות איתם אפילו ניגש ואמר שזה ממש כבוד לפגוש אותם. כל משפט שני שיוצא מפיהם מוביל אחריו צחוק, וברור למה הם זכו לצפיות רבות

בצyoutube בזמן כה מועט.איך אתם מחליטים איזה מערכון יעלה לאוויר ואיזה לא?

אשר: "יש לנו קבוצה בפייסבוק, שרק אנחנו חברים בה. כל אחד כותב קטע ומעלה אותו, וכולנו מגיבים. אחר כך תמיד משנים, מחליטים אם הקטע מצחיק או לא, משתדלים להיות כנים אחד

עם השני". יאיר: "ביום צילומים כשאנחנו נמצאים בלחץ של זמן ומישהו

לא משחק טוב, אי אפשר להיות נחמדים מדי". נדב: "זה דבר טוב ולא רגיל, שבימי צילומים יש ביקורות אחד

כלפי השני ועדיין האווירה טובה".מי נותן לכם השראה?

נדב: "הבנאדם שהכי למדתי ממנו ושאני הכי מעריך הוא רואן אטקינסון. לאו דווקא מיסטר בין, אלא השחקן. יש לו מערכונים

מעולים".

כמו אמריקאיות, סדרות מיני כל היא שלי "ההשראה יאיר: .”Saturday night live

לתוכנית דומים פה לכתוב "הרבה מהקטעים שניסיתי אשר: צ'קצרים', ובתוך 'קצרים' אני מאוד אוהב את קרן מור, מוני מושו

נוב ושמוליק לוי. אני אוהב את המשחק שם. הם מאוד מצחיקים אותי".

מתן: "יש כמה קומיקאים מבריקים בישראל. לצערנו, אולי לא מספיק. גורי אלפי הוא גאון קומי, מאלתר בחסד ופרפורמר נהדר.

גם את אורי חזקיה אני מאוד אוהב".

אגב, זה היה פרווהעל הצילום והעריכה אחראים נדב ואשתו, יעל הרשברג-נווה,

בוגרת לימודי תקשורת באריאל. במערכון שקטף 49,446 צפיות רואים חברים יושבים לשולחן

צהשבת, המארח מגיש את הקינוח, וכולם מתענגים על טעם העוגה, עד שאחד טוען שיש לזה טעם של חלבי. העיניים של המארח נפערות בדרמטיות, הוא רץ במהירות אל עבר המטבח לראות על גב האריזה אם העוגה בשרית או חלבית, בזמן שהחברים יורקים

במהירות את העוגה מבין שפתיהם. אגב, זה היה פרווה". מה מייחד אתכם?

מתן: "נכנסנו לנישה שהיתה חסרה בעולם הדתי. אם נסתכל בעולם ההומור הכללי – סגנון כזה של מערכונים כבר נעשה, לא

פעם ולא פעמיים. אבל לא היה יוצר דתי, שלקח את העולם הדתי לכיוון הקומי הזה.

פחות ייחודי.אנחנו בהומור מתמקדת שלנו הכתיבה "בנוסף, הולכים לכיוון בדיחות ונושאים בנאליים, כמו המערכון שעשינו

בנושא עיר מקלט".נדב: "אנחנו משתדלים להיות מגוונים גם מבחינת ההומור וגם

צמבחינת הסגנון. עשינו פרומו לסרט, פרסומת ויש אוסף של מערכונים יותר קצרים".

אתם מנסים להעביר איזשהו מסר, או שהכל לגמרי בצחוק?מתן: "צחוק זה מסר. לקחת את החיים בהומור זה מסר חשוב

מאוד. גם לשמח אנשים – חשוב מאוד. "לעיתים אנחנו גולשים לסאטירה ולמעט ביקורת על העולם הדתי, אבל זה באמת בקטנה, כמו במערכון שבו יושבים כולם ליד שולחן השבת ואומרים דברי תורה בשטף, עד שמישהו עוצר הכל

צומבקש לשמוע איזו טעימה של רכילות. לצערנו, לפעמים הפרופורציות הפוכות בערב שבת".

יאיר: "יש הרבה דיבורים אם אנחנו סאטירה או לא. מה שחשוב להבין זה שאין לנו אג'נדה של לעקוץ פגמים בציבור הדתי על ידי הומור. זה לא עובד ככה. המערכון של הדירקטוריון - מה יקרה אם אני אקח בית כנסת ואגרום לו להתנהל כמו מרכז עסקים, או מה

יקרה אם אתן לגבאי להגיד פעם את מה שהוא באמת חושב. צ"אני חושב על רעיון כי הוא מצחיק, ברגע שיש לך רעיון הד

מויות מתגלגלות, והרבה פעמים קורה שהדבר המצחיק שכתבת הופך לביקורתי. כי אם הגבאי אומר מה שהוא באמת חושב, אתה

צבעצם אומר שחיי הקהילה הדתית הם קטנוניים. ובכל זאת, מלכתחילה אנחנו לא מתכוונים ליצור סאטירה או ביקורת".

מה השאיפות לעתיד?צמתן: "לעשות מלא מלא כסף! סתם סתם. שאיפה אחת, שהבי

קוש אליה כבר הולך וגדל, היא להעלות מופע קומי שלנו, שיהיה דומה לסגנון של אסי וגורי, אבל מיועד כמובן לציבור הדתי.

"לי יש חלום לכתוב ולהעלות סיטקום על העולם הדתי. ואני לא לבד. יש גם דיבורים על כניסה עם החומר והסגנון שאנחנו יוצרים

כרגע לפורמט טלוויזיוני". ¿

הידיעות של אריאלה

אבל מצחיקיעל רון

הם צוחקים על ההוויה הדתית אבל מתעקשים שזאת לא כשר אג'נדה <<< והם חולמים להגיע לפריים־טיים עם "קצרים" בכיפות <<< תכירו את "אנדרדוס", ארבעה בדרנים דתיים שמחברים ,facebookמערכוניםב־ youtubeמעלים אותם ל־ ומקבלים השראה Saturday night liveמ־

ד

אנדרדוס. "לא צוחקים על, צוחקים עם"

"לקחת סיטואציות מהעולם הדתי ולהסתכל עליהן בקריצה"

Documents

אריאלה אפריל 2012