3
שעות הקריירה החדשה של חיים רביבו וסלים טועמה: מדבבים סרטים מצוירים שעות אחרונות22 השאלה היומית: האם התוכנית המדינית החדשה של האיחוד האירופי טובה לישראל? שעות ראשונות2 מתנחלת ברמאללה היא גדלה במשפחה דתית ימנית אדוקה בירושלים והייתה שליחה מצטיינת של הסוכנות היהודית באמריקה. אז איך הפכה גילה השקס לפעילה בתנועות מחאה פלסטיניות ובת בית ברמאללה? ומה אומרים על זה ההורים והאח, שמשרת כקצין ביחידה קרבית?6 יהודה שוחט המסעדות שיתייחסו הכי יפה לילדים שלכם14 ' מסלול | עמ צילום: אלכס קולומויסקי14.1.2013 , יום שני, ג' בשבט תשע"ג זרקנו לו עצם: מה חשב הכלב צ'ארלי על ערוץ הטלוויזיה החדש?DogTV לכלבים שעות נוספות12

מתנחלת מרמאללה - כתבתו של יהודה שוחט ב 24שעות - ידיעות אחרונות, על גילה השקס וסולימאן אלחטיב מלוחמים לשלום

  • Upload
    hoavner

  • View
    540

  • Download
    11

Embed Size (px)

DESCRIPTION

...

Citation preview

Page 1: מתנחלת מרמאללה - כתבתו של יהודה שוחט ב 24שעות - ידיעות אחרונות, על גילה השקס וסולימאן אלחטיב מלוחמים לשלום

ת ו ע ש

הקריירה החדשה של חיים רביבו וסלים טועמה: מדבבים סרטים מצוירים

שעות אחרונות

22

השאלה היומית: האם התוכנית המדינית החדשה של האיחוד האירופי טובה לישראל?

שעות ראשונות

2

מתנחלת ברמאללה

היא גדלה במשפחה דתית ימנית אדוקה בירושלים והייתה שליחה

מצטיינת של הסוכנות היהודית באמריקה. אז איך הפכה גילה השקס לפעילה בתנועות מחאה פלסטיניות

ובת בית ברמאללה? ומה אומרים על זה ההורים והאח, שמשרת

כקצין ביחידה קרבית?

6 יהודה שוחטהמסעדות

שיתייחסו הכי יפה לילדים שלכם

מסלול | עמ' 14

קייס

מולו

קוס

לכ א

ם:לו

צי

יום שני, ג' בשבט תשע"ג, 14.1.2013

זרקנו לו עצם: מה חשב הכלב צ'ארלי על ערוץ הטלוויזיה החדש ?DogTV לכלבים

שעות נוספות

12

Page 2: מתנחלת מרמאללה - כתבתו של יהודה שוחט ב 24שעות - ידיעות אחרונות, על גילה השקס וסולימאן אלחטיב מלוחמים לשלום

24 שעות | ידיעות אחרונות | 14.1.2013 �

עת לילה מאוחרת של מוצאי שבת, והמאחז "באב אל שמס" בשטח המוכר לרובנו כ־E1 שוקק חיים. הפנינג פלסטיני שמזכיר במשהו את פסטיבל המאחזים של נערי

־הגבעות. קומזיץ, שירים, צעירים פלסטינים מדברים על אקטואליה. ביניהם, חריגה בנוף, יושבת גילה השקס, שהגיעה עם חברה כדי להזדהות עם הפלסטינים ולעודד את ההתנגדות הלא אלימה

לתוכנית הבנייה של ממשלת ישראל באזור. ־מי שיחזור רק שנים ספורות לאחור ויביט בת

מונותיה של השקס )28( בספר המחזור של התיכון הדתי "פלך" בירושלים, יראה את תעודת ההצטיינות שקיבלה כשליחה של הסוכנות בחו"ל או יפגוש את בני משפחתה — יתקשה להאמין שזו אותה הבחורה שמחלקת את ימיה ולילותיה בין הדירה בירושלים, שבה היא לומדת סיעוד, לבין מגורים ברמאללה

ובכפרים הסובבים אותה.

להילחם באל קאעידההיא ילידת ירושלים, בת למשפחה מאוד ימנית ביסודה: אבא אמריקאי ואמא אנגלייה שעשו עלייה

בגלל החזון הציוני, אח קטן שמשרת כקצין ביחידה קרבית בצה"ל. ילדה טובה עיר הקודש, כולל כל התחנות המתבקשות: תיכון דתי, בני עקיבא, שירות צבאי כמדריכה בבה"ד 7. כמו הרבה ירושלמים, גם היא "פיספסה" שני פיגועים: בקפה הלל בעיר,

ובצריפין, שבו נהרגה המפקדת שלה.בסוף השירות נרשמה לתואר ראשון במינהל עסקים ותקשורת ועבדה כתקציבאית במשרד פרסום, כששמעה על האפשרות לצאת כשליחת הסוכנות היהודית למובייל, אלבמה. "זה נראה לי אידאלי, כי היה בזה גם אלמנט של שיווק — למכור את המוצר שאני הכי מאמינה בו: מדינת ישראל", היא אומרת. "ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון והצודק כדי להגן על המשפחה שלי, ברמה האישית. זו הייתה

השליחות. הציונות העתיקה של הרצל". אחרי שסיימה את השנה בהצטיינות קיבלה השקס שדרוג, היישר ללב הסערה: אוניברסיטת ברקלי

־בקליפורניה, אחד הקמפוסים הליברליים והפרו־פלסטיניים בארה"ב. "מבחינתי נסעתי בעצם להילחם באל קאעידה 2", היא מחייכת. "המלחמה בעיניי הייתה

בשדה ההסברה, וברקלי זה שדה הקרב הגדול".־דווקא שם קרה הדבר הכי לא צפוי. השקס הש

תכנעה שדווקא היא זו שטועה. "קיבלתי הכשרה

מדויקת לאיך לנהל דיאלוג — או יותר נכון איך להטיף — איך לשנות בכל פעם את הנושא ולחזור שוב ושוב לנושא עזה והטילים משם, אבל פתאום, תוך כדי למידת הנושא, אמרתי לעצמי רגע, לא כל

דבר אפשר לתרץ". קצת אחר כך, באחד המפגשים שבהם השתתפה, פגשה פלסטינית ילידת ירושלים שסיפרה לה את קורות חייה והראתה לה מפות ותמונות. השינוי, היא אומרת, קרה כמעט בבת אחת. עד כדי כך, שגם ההורים בבית קלטו שמשהו השתנה. "הם חששו שזה משבר זהות", היא צוחקת. "לקחו את זה לקטע הפסיכולוגי. כאילו אם אחזור לארץ הכל

יהיה שוב בסדר". אבל השקס חזרה לישראל עם החלטה: להקדיש את חייה למאבק הפלסטיני הבלתי אלים. בין לבין הספיקה לעבור בהודו ובאוסטרליה, שם פגשה כמה מאנשי "רופאים ללא גבולות" והחליטה להצטרף אליהם. כדי לזרז את התהליך חזרה לירושלים כדי ללמוד סיעוד, מתוך כוונה להפוך לאחות. "אולי אצטרף לארגון רופאים ללא גבולות בעזה", היא

אומרת, חצי ברצינות. בבית, מן הסתם, התקשו לעכל את השינוי. "אחי קצין ביחידה מאוד קרבית", היא מסבירה. "במבצע עמוד ענן הוא היה בקו הראשון ואמור היה להיכנס לעזה. אמא שלי הכינה לו עוגיות, ואני אמרתי לה: אל תכיני לו עוגיות. לכי להיאבק כדי שהוא לא

יצטרך להיכנס לעזה!"הפגנת נגדו?

"הפעולות שלנו נגד המלחמה לא היו אישיות. אני מפגינה נגד הממשלה, לא נגד אחי. אני מבינה אותו כי הייתי שם, אז אני לא מפגינה נגדו או נגד חיילי צה"ל. אני מאשימה את הממשלה ואת מנטליות

האין ברירה הזו". ־היום היא מחלקת את זמנה בין הלימודים בירו

שלים לבין הערים הגדולות והכפרים בגדה. "הרבה פעמים אומרים לי לא להגיד שאני ישראלית, אבל

אני אומרת", היא מודה. "גם ככה אני מציגה את עצמי כ'גילה, שזה אומר פַראח'".

עד לא מזמן בילתה בעיקר בכפר אל־עקבה, צפונית לשכם, לאחר שנתקלה במכתב של ראש הכפר, שבו גולל את מסכת הייסורים שהוא עובר כדי להתגורר בביתו. "הוא כתב שם שהוא לא מעודד אלימות, אלא רק רוצה לגור שם", היא מספרת. "קראתי את המכתב

והבנתי שזה המקום שאני רוצה לפעול בו".

בלי לחשוב פעמיים, כתבה השקס תגובה וביקשה ־להגיע לכפר. פעילת השלום שקיבלה את המכ

תב העבירה אותו לסולימאן חטיב, ממקימי ארגון "לוחמים לשלום", שעבר על הכתוב כדי לבדוק שהשקס איננה סוכנת שב"כ ואפשר לארח אותה. "נכנסתי לפייסבוק שלה", צוחק חטיב. "חיטטתי

שם קצת, ראיתי תמונות. נראתה לי בסדר".

־כמו השקס, גם הוא עבר מהפך דרמטי. הוא יליד הכפר חיזמה ותושב רמאללה, שלפני 20 שנה,

הולכת עד הקצה כמעט בן לילה החליפה גילה השקס את נאומי

הציונות בקמפוסים בחו"ל בהפגנות נגד הגדר, את החברות מבני עקיבא בחברים פלסטינים ואת החיים

הנוחים בירושלים במאבק מתוך כפרים ערביים. רק אל תשוו אותה לטלי פחימה

יהודה שוחט | צילום: אלכס קולומויסקי

ש

מה הם היו אומרים: "הדרך היחידה להצלת נפשך היא המאבק להצלת

האחרים" | הסופר ניקוס קאזאנצאקיס

"אין שום דמיון ביני לבין טלי פחימה.

היא התאסלמה. זה שהיא נפגשה עם פעילי טרור? אני לא יודעת מה

הניע אותה, אבל צריך להיפגש עם כולם. בן אדם

הוא בן אדם"

המפקדת נהרגה בפיגוע. גילה השקס, אתמול בכפר עיסאוויה

Page 3: מתנחלת מרמאללה - כתבתו של יהודה שוחט ב 24שעות - ידיעות אחרונות, על גילה השקס וסולימאן אלחטיב מלוחמים לשלום

24 שעות | ידיעות אחרונות | 14.1.2013 8

בגיל 14, ביצע פיגוע דקירה )"זו הייתה פעולה אמוציונלית. לא משהו מכוון"(. הוא בילה עשר שנים בכלא הישראלי, במהלכן נחשף לספרות

־ולעברית ולמד את הנרטיב הישראלי, ועם שחרורו, החליט להקדיש את חייו להתנגדות

לא אלימה. "הוא הבין שיש עם מי לדבר, שאנחנו לא איזו מפלצת שאי אפשר לתקשר איתה", מדבררת השקס. "אני לא מצדיקה את מה שהוא עשה, אבל מבינה.

גם אתה היית נוהג ככה במצבו".־"אני חושב שההידברות עצמה היא מטרה מב

חינתי", מוסיף חטיב. "למרות שאני בטח לא אחד מהאנשים שרוצים שהמצב הקיים יימשך. בגלל שאני קורא הרבה ויש לי חברים ישראלים, אני יכול להיכנס גם לנעלי הצד השני. זה לא פשוט.

אני מנסה לגשר על הפערים".אתה לא סופג ביקורת ואיומים מבית?

"בוודאי. לשבת לדבר עם ישראלים זו נורמליזציה, ויש הרבה קמפיינים נגד נורמליזציה. אנחנו חיים באזור סכסוך ואני מודע לזה שלא כולם מסכימים. הרקע שלי — כמי שישב בכלא הישראלי והמשפחה שלו סובלת מגדר ההפרדה בחיזמה — עוזר לי קצת ונותן לי לגיטימציה, אבל כמובן שאני משלם מחיר לפעמים. זה לא אכפת לי. המודל שלי הוא

נלסון מנדלה". היית יושב למו"מ גם עם נפתלי בנט או מיכאל

בן ארי?"אני בעד דיאלוג עם הכי קיצוניים, גם בקרב

המתנחלים. זו הדרך".במשך תקופה ארוכה סייעה השקס לאנשי הכפר בנושאים ביורוקרטיים, ואירגנה יחד עם הילדים והנערים המקומיים פרויקט התנגדות לא אלים. "אנחנו יודעים שמספיק שילד אחד יזרוק אבן כדי להרוס הכל", היא מסבירה, "אז צילמנו את הילדים הקטנים עושים פרצופים מצחיקים, כדי להפוך את זה לפוסטרים ולהראות לחיילים שנכנסים לכפר להביא צווי הריסה את הפנים הנחמדות ואת ההתנגדות

הלא אלימה לצווים ולפינוי". כמו חברים אחרים שלה, גם חטיב כבר ביקר בבית משפחת השקס. "בפעם הראשונה שהבאתי חברה פלסטינית הביתה, קנדית שבאה לראות מה זו ארוחת שישי. המשפחה שלי הייתה על קוצים", היא מספרת. "אחי סירב ללחוץ לה את היד והייתה אווירה מאוד קשה. ביום ההולדת שלי הוא אפילו אמר לי: רק אל תביאי לי פלסטינים הביתה. אני

חייל וזה לא מתאים". הבית עדיין דתי?

"דתי־לאומי. לסולימאן למשל אסור לפתוח את היין, למרות שהיו פאשלות. פעם אחת אחי הגיע לשולחן עם חולצה צבאית, למרות שאמרתי לו מראש שאני מביאה חברים פלסטינים. לשמחתי הם הגיבו בנימוס, ויש מצב שאני נפגעתי בשמם יותר ממה שהם נפגעו. מאז לא נעים לי יותר להביא אותם". שלך הפעילות את מקבלת המשפחה ואיך

היום?

"בסדר, בסך הכל. כבר מבינים אותי ומדברים על זה. המסקנה שלי היא שאפשרי לעשות שינוי תפיסתי. הדבר היחיד שמושך אותנו אחורה, כמו

את כל החברה, זה הפחד".במה מתבטאת היום היהדות שלך?

"זה היה המשבר הראשון שלי. האם אני אתן לאויבים שלי להגדיר לי מה זה יהודי? האם היטלר הוא זה שמגדיר אותי? אחד הסטודנטים שלי באמריקה נתן לי תשובה טובה לזה: 'אני יהודי חברתי', הוא אמר. זה אומר שרוב האנשים שסביבו, ורוב האנשים שהוא אוהב, הם יהודים. אתה חלק מהסיפור אם

תרצה ואם לא".אבל את ילדייך תגדלי כיהודים?

"יהיה לי מאוד חשוב לגדל אותם בסביבה פורייה, גם לפה וגם לשם".

יש לך קו אדום?"התאסלמות. זה קו אדום מבחינתי".

היעד הבא: ראשות העיראתמול, אחרי פינוי מאחז "באב אל שמס", המשיכה השקס ליעד הבא: הכפר עיסאוויה שבצפון ירושלים, אליו הגיעה כדי לתמוך במאבק התושבים למען סאמר אל־עיסאווי, ששוחרר בעסקת שליט לאחר עשר שנות מעצר על חברות בארגון טרור, ונעצר מחדש לאחר שיצא מחוץ לגבולות ירושלים כדי לתקן את מכוניתו. מאז, כבר ארבעה חודשים, הוא

שובת רעב ויש סכנה ממשית לחייו."האסירים המשוחררים צריכים להיות הפרטנר

המרכזי בתהליך השלום", היא אומרת. "הם אלו שמבינים מה המחיר האישי והמשפחתי של לחימה ומסוגלים לגייס את החברה מאחוריהם — בדיוק כמו שכמעט כל מנהיג רציני שיש לנו הוא בעל רקע ביטחוני. סאמר נעצר מחדש בגלל טעות ביורוקרטית, ובגלל שכל עיסאוויה התגייסה למענו, השכונה סובלת מהצקות בלתי נסבלות מהרשויות. צריך להבין שכל דיכוי של התנגדות בלתי אלימה מעודד

בסופו של דבר התנגדות אלימה". כמי שמוציאה את עצמה מהמשחק הישראלי של שמאל־ימין, השקס שואפת לפתרון אחר מהמצופה. "המטרה שלי היא לא שתי מדינות לשני עמים", היא מבהירה. "אני נגד הפרדה על בסיס לאומי או דתי. חורה לי שהשמאל הישראלי גזעני ואומר: 'בוא ניפרד לשתי מדינות כדי שהם לא יהיו הרוב פה'. אפילו מרצ מדברים ככה. חוץ מזה", היא מפתיעה,

"אני גם לא חושבת שלגרש מאות אלפי יהודים מבתיהם זה פתרון".

צעד ראשון בדרך למדינת כלל אזרחיה שאליה השקס שואפת, אפשר למצוא ביוזמה החדשה שלה: לקדם מועמד ממזרח ירושלים לראשות העיר. "אני חושבת שאם הוא ירוץ יהיה לו סיכוי", היא אומרת, אך מגלה שכרגע ההתנגדות מגיעה בכלל מכיוון תושבי מזרח העיר. "הם אומרים: העולם לא מכיר בזה שמדובר בישראל, אז אם אנחנו נצביע בבחירות

זה כאילו להודות שאנחנו כן מכירים בה". ־מה התוכניות להמשך, לעבור לגור רק ברמא

ללה?־"אני מאוד רוצה. אם היה שם מוסד רפואי שיכו

לתי ללמוד בו כבר הייתי עושה את זה באופן מלא. אני גם ככה נמצאת שם לא מעט. בעזה לצערי לא הייתי מעולם. יש לי חברים באו"ם שגרים שם, ולפי מה שהם מספרים לא הייתי רוצה להביא את עצמי לחיות בכאלה תנאים. זו הלקאה עצמית. לאף אחד

לא מגיע לחיות ככה". יהיו שישוו אותך לטלי פחימה.

"אין שום דמיון. היא התאסלמה. אני לא מכירה אותה ברמה האישית, רק כ'אויבת המדינה', אבל לדעתי היא חשבה על המציאות מחוץ לקופסה. זה שבסופו של דבר היא מצאה מפלט בדת המוסלמית זו זכותה, אבל אני לא מאמינה בזה. מבחינתי אין כאן עניין דתי. זה שהיא נפגשה עם מי שישראל הגדירה כפעילי טרור? אני לא יודעת מה הניע אותה ומה הייתה המטרה שלה, אבל בעיניי צריך להיפגש עם

כולם. בן אדם הוא בן אדם". †

8

"במבצע עמוד ענן אמא שלי הכינה לאחי הקצין עוגיות. אמרתי לה: אל

תכיני לו עוגיות. לכי להיאבק כדי שהוא לא

יצטרך להיכנס לעזה"

אתמול: גילה עם אמו של האסיר סאמר אל עיסאווי