סיכום הקורס תקשורת כתרבות / מקליד : ערן יערי / מנחה : שרוןאשכנזי

מבוא לפרק א' / תמר ליבס

התקשורת. במחקר מוכרות גישות שתי שלה במבוא מציגה ליבס הגישהתמר והסיפוקים הביקורתית השימושים לדיון וגישת אותנו ומכינה אותן מבקרת ,

ב"מחקרי התרבות".

הביקורתית המסריםהגישה את מתמקדים/מחפשים זו בגישה החוקרים – האידיאולוגיים שבתוך תכני התקשורת, לעיתים קרובות, דרך ניתוחים סטטיסטיים.

אחד המחקרים שהיא מתייחסת אליהם זה של גרדנר וגרוס – "פרופיל האלימות" )ספרו כמה סצנות של אלימות פיזית יש בתכני הטלוויזיה, ומצאו שבטלוויזיה יש הרבה

יותר אלימות מאשר במציאות ומסקנתם הייתה שצפייה ממושכת בטלוויזיה יוצרת הנמענים/הצופים. תפיסת עולם מסוימת בקרב

הם סוברים שכל מסר/אידיאולוגיה מכילה אידיאולוגיה סמויה, חד משמעית והםחושבים שיש למסרים השפעה על הטווח הקצר ובמיוחד בטווח הארוך.

– התפיסה היא שהנמען בוחר לעצמו למה להיחשףגישת השימושים והסיפוקים בהתאם לצרכים שקיימים אצלו )שימושים וסיפוקים – אינטגרטיביים, אספקטיביים,פחות התוכן של שההשפעה טוענת הגישה רגשית/אסטטית(. הנאה קוגניטיביים, חשובה ומה שחשוב הוא – הנמען )ברמת הפרט( והשימושים שהוא עושה בתקשורת.

לדג' - החדשות ממלאות את הצרכים האינטגרטיביים שלנו ואופרת סבון צורך לברוח).(מהמציאות

הביקורת על הגישות הללו )עפ"י תמר ליבס( :

( שתיהן לוקות בהתייחסות חד ממדית למושאי המחקר. לטענתה, הרבה פעמים1 ניתן לראות שלאנשים יש אפשרויות שונות לפרש את הטקסט ולמלא צרכים שלא

נצפו ע"י היוצרים.

הגישות הן בעייתיות מכיוון שהם פועלות דרך ניסוח השערות2( שיטות המחקר של 2השקפת את תואמות ושבד"כ הממצאים של הפרשנות את שמצמצמות המחקר

עולמם של החוקרים עצמם.

עקרונות מחקר התרבות

של יום היום בחיי התקשורת של מקומה את להגדיר באה התרבות חקר גישת הצופים/הצרכנים ומדגישה את יחסי הגומלין בין המפיקים, הקהל ותכנים. )ובגלל זה,

הגישה הזו מוצאת הרבה מורכבות בתוצרי ובתכני התקשורת(.

על שלו הפרשנות את לכפות לא אמור התרבות שחוקר אומרת תמר לסיכום, המתרחש מכיוון שהפרשנות כזו תהיה מוגבלת ובעצם הוא צריך להבין את הפרשנות

מנק' מבטם של המשתתפים עצמם.

1

מאמר ראשון – קלנר / חקר תרבות, רב תרבותיות ותרבות תקשורת

אתניות, מגדר, של בהקשר האדם של הזהות את מעצבים ותוצריה התקשורת לאומיות, השקפת עולם, מעמד, מיניות. כלומר, התקשורת מלמדת/אומרת לנו במה להאמין, מה להרגיש על עצמנו, על אחרים המצבים שונים. ולכן צריך לסגל לעצמנו,

כחוקרים, קריאה עשירה ומורכבת יותר של תוצרי התקשורת.

ובעיקר את ברמינגהאם של אסכולת פעולתה עבודתו את בתחילת קלנר מאזכר נוער שנחשב בשוליים נוער ממעמד הפועלים הבריטי, קבוצות עבודתם של חוקרי )גלוחי הראש, האדוארדים, הפנקיסטים החוליגנים של מגרשי הכדורגל( תרבות פנאי שהיה בה כדי לקרוא תגר על ההגדרות הדומיננטיות של החברה. החוקרים ניסו להבין מה מבטאת צריכת התרבות שלהם. המחקרים ייראו שצריכת התרבות של אותם בניעם ומתן משא וניהלה הדומיננטית לתרבות שהתנגדה כזו הייתה שנחקרו נוער התרבות הדומיננטית כחלק מהפגנת הזהות הייחודית שלהם. בעקבות כך, ניתן לראותקולות הרבה לזהות לנו שמאפשרת כזו תרבותית, ורב ביקורתית היא שהגישה בתרבות, בתקשורת ובחברה. הגישה מזהה את המסר שבתכנים, גם נותנת מקום לריבוי פרשנויות ובעיקר מעודדת חשיבה ביקורתית כלפי מבנה הכוח שבחברה וכלפי

האידיאולוגיה הדומיננטית או הזרם המרכזי.

ממדים : 3 קלנר טוען שחקר התרבות צריך להיעשות ב-

מחקרי הפקה1 והתרבות.( התקשורת תוצרי של הייצור תהליכי על מדברים – הטענה העיקרית שמערכת הייצור קובעת בד"כ אלו תוצרים יופקו ומה ם המגבלות

לתהליך הייצור. האינטרס המרכזי זהו אינטרס הרווח ולכן יש חשיבות רבה לשיווק של המוצרים, פילוחשתבוך המשמעויות של בדיקה שאין הזה, במימד שהחיסרון טוען קלנר השוק.

התכנים, אלא רק להפקה.תכנים/טקסטים2 קריאה( החוקר התקשורת מחייבים את שתוצרי טוען קלנר –

וגם את האידיאולוגיה גם את הצורה של התכנים לנתח יש מורכבת שבמסגרתה שבתוכם

הניתוח יכול להיעשות בשני דרכים :– מצב בו, החוקר מגדיר אלמנטים מסוימים שהוא מחפש,א( ניתוח תוכן כמותי

מבודד אותם וסופר אותם )כמה פעמים הם מופיעים בתוך הטקסט(.

ניתוח תוכן איכותני כאן אנחנוב( – מתמקד באופן בו הטקסט מייצר משמעות. מדברים על

והחוקר כלשהי אידיאולוגיה שיוצרים כלשהם בסימנים מלא הטקסט הסמנטיקה, מנסה להבין

מה גורם לנו להבין את הטקסט כמו שאנחנו מבינים אותו.התקבלות3 מחקרי נתון( תקשורת תוצר כל טקסט, שכל היא המוצא נק' –

לפרשנויות רבות, כלומר, האנשים מפרשים את תכני התקשורת לא בהכרח לפי כוונתיכולים לקבל את הטקסט או לדחות אותו בהתאם לעמדת הסובייקט היוצר, אלא, בהם הם נמצאים )הקהל יכול להבין טקסטים לפי המאפיינים החברתיים/התרבותיים

שלו(. המאפיינים מעצבים את האופן בו אנו מבינים/מקבלים את הטקסט. )קלנר נותן דוגמא על האינדיאנים שהולכים למערבון ולא נשארים עד הסוף – הם רואים את הסרט עד שהאינדיאנים מנצחים ובהמשך כשהם מגורשים – הם לא רואים

את הקטע הזה(.

2

לסיכום שלושת הממדים, קלמנר אומר, שחקר התרבות בא לעורר מודעות מצד צרכנילהוביל וצריך יכול והממד הביקורתי שבו עליהם התקשורת להשפעות האפשריות

להעצמה בקרב קהלי התקשורת.

"תיאור גדוש" מאמר שני – גירץ /

"קרבות חקר הוא השלישי. מהעולם חברות חקר והוא אנתרופולוג הוא גירץ תרנגולים" בבאלי – דרך זה, הוא חקר את החברה בבאלי שבאינדונזיה.

במחקרי התרבות נוקטים בגישה הזו גם לגביי החברה המערבית, אנחנו. לדעת גירץ, התרבות זו בעצם רשתות של משמעות שהאדם קבע לעצמו ושהוא נתון

בתוכן. האדם שבני השונות המשמעויות את ולחלץ להבחין לנסות צריך תרבות חוקר

–"תיאור גדוש"מייחסים לסמלים שלהם, להתנהגויות שלהם וגירץ משתמש במונח ניתוח של זוהי פרשנות שמנסה להגדיר משמעות לביטויים החברתיים, כלומר, כל תוצרי תרבות, זה בעצם אבחון של מבנה המשמעות שישנו בטקסט, בתוצר, ובמידה רבה, הפעולה של חוקר התרבות דומה לפעולה של מבקר ספרות שמנסה להבחין

ברבדים השונים של המשמעות בתוך היצירה. , זוהי פרשנות על פרשנות : פרשנות של החוקר על הפרשנות של"תיאור גדוש"בעצם

בני התרבות.מדובר בתהליך של יצירת משמעות על סמך נק' המבט של המשתתפים מהתרבות.

– שזהו תיאור יבש של העובדות, אובייקטיבי, התיאור המדעי והאמפירי"תיאור מחוק"של תופעה מסוימת שלדעת גירץ, זהו תיאור הרבה פחות עמוק מהתיאור הגדוש.

"תיאור מחוק"( =/= "תיאור גדוש")גירץ משתמש במצמוץ וקריצה - האנתרופולוג מנסה להבחין בדקויות של הפעולה.

, המצמוץ והקריצה הם שונים בתכליתם, קרי, המצמוץ זו פעולה"התיאור הגדוש"עפ"י לא רצונית והקריצה יכולה להיות בכוונה תחילה, כדי להעביר מסרים מסוימים.

, המצמוץ והקריצה, הם אותו הדבר, אין להם משמעות מיוחדת."התיאור המחוק"עפ"י

מאפייני המחקר האנתרופולוגי :

- גירץ אומר שהפרשנות של התופעות במציאות היא סובייקטיבית( ניתוח פרשני1 והחוקר צריך לנתח את המציאות כפי שהיא בא לידי ביטוי הפרשנות של בני התרבות וגם הפרשנות שלו לפרשנות שלהם, זה לא עובדות, אלא זאת פרשנות על הפרשנות

המקורית שמאורגנת במודלים מסודרים של כתיבה.– הנחת היסוד של גירץ זה, שתרבות זה( נושא הפרשנות היא השיח החברתי2

משהו פומבי, שנעשה בגלוי ולכן צריך לנסות ולהבין את המשמעות שעולה במהלך התהליך החברתי ולכן המרכיב הזה מבטל את ההיררכיה שהייתה קיימת בעבר בין

תרבות גבוהה לתרבות עממית. – הכוונה לכך שהחוקר מתעד ומתייחס רק לרמה הגלויה, לתהליך( "עוסק באמור"3

בו התרבות מוחצנת וממנה לגבש את המטרה והמובן של כל אירוע ומתוך זה, להגדירחלק להיות עשוי רואה, שהוא לכך, שמה מודעות את המשתמע מהאירוע מתוך

ממכלול של התרבות כולה או הקבילה אותה הוא חוקר. – המחקר האנתרופולוגי אומר להיות מחקר מיקרוסקופי. אסור לחוקר( מיקרוסקופי 4

לנסות או להכליל את הממצעים שלו להקשרים רחבים יותר. לדעתו, לא צריך לראות בתוצרי התרבות את המיקרוקוסמוס של החברה כולה )לא ראי של החברה כולה(, בנוסף לכך, תחום האנתרופולוג היא חלק ממדעי החברה,

3

ניבוי. ולכן מחקר אנתרופולוגי, בא בסה"כ להוסיף אבל הוא לא מחויב למימד של נטבח נוסף לידע האנושי/העולמי.

, גירץ אומר, שהמשימה של הפרשן התרבות היא כפולה:לסיכום מצד אחד, החוקר אמור לשחזר את המשתמע מתוצרי התרבות הגלויים לעין ודרך זה,

לחשוף את המבניים המושגיים שדרכם ניתן לנסח את פעולות התרבות.מצד שני, ליצור מאגר מונחים שיבטא את התפקיד של התרבות בחיי בני האדם.

לדעתו, תרבות כוללת את הפעולות/המעשים עד הרמה היומיומית ובעצם תרבות ,של המשתתפים מבט נק' פרשנות מתוך לו מעניק של מסמך שהחוקר סוג היא

בתרבות ולא מנק' המבט של החוקר עצמו.

מבוא לפרק ב' / תמר ליבס

2 תפיסות לגביי היחסים בין חברה ותרבות והיא מציגה אותם כ-2תמר ליבס מציגה מטאפורות:

– תפיסה שמיוחסת לקב' חוקרים שמיוצגים ע"י סווידלר. לפי גישה זו, ( ארגז כלים1 תרבות היא מאגר של סמלים, נרטיבים, אסטרטגיות, דרכי פעולה, שזמינים לכל אדם

בחברה ומאפשרים חופש בחירה מתוכם.

– חוקר בשם קארי, טוען שהתרבות עוטפת אותנו כמו שמים עוטפים את ( דג במים2הדג. האדם בתוך התרבות לא מודע לעטיפתה. בלי קשר למעמדות, דת או צבע.

בהמשך, ליבס בודקת מה המעמד של מחקרי התרבות בשיח האקדמאי, היא מסבירהנדירים באקדמיה שמחקרי התרבות ובפרט שמתמקדים בתרבות הפופולארית הם

והיא מנסה להסביר מדוע. היא מונה כמה סיבות : ההגדרות השונות של התרבות : א(

נורמטיבית של תרבות, שיוךהגדרה צרה – יצירות המופת של האדם, הגדרה סך לתרבות גבוהה – מוסיקה קלאסית, תיאטרון, קולנוע תיעודי.

כוללים את כל מעשי ידי האדם. הגישה הזו,הגדרה אנתרופולוגית )הגדרה רחבה( –בתוך להכיל נוכל אז ליבס. לפי הפופולארית התרבות לחקר שמתאימה זו היא התרבות – פרסומות, קולנוע, פורנוגרפיה, ארוטיקה. גם הגדרה זו לא הצליחה לקדםלפי האנוש של כיוון שהחברה המערבית מתמקדת בהסברים חקר התרבות, את

מרקס, הגמוניה. בנוסף, העובדה שהחברה המערבית מעריכה עבודה יצרנית יותר מאשר פנאי, ניתןוראייה להבין שהמחקרים של התרבות הפופולארית שמצריכים עיסוק בתכני פנאי

חברתית רחבה, נתפסים כפחות ראויים לתשומת לב. מדעי החברה כמדע מדויק – מדעי החברה ניסו ומנסים המשך התקופה ארוכהב(

לבחון את המציאות החברתית דרך משתנים סטטיסטים, מקרים כמותיים, כאשר הקשר בין אותם משתנים אמור להסביר את המציאות. לעומת זאת, מסתבר שמחקרילא מנסים עשרות משתנים. הם לפעמים תרבות הם מחקרים שלוקחים בחשבון

לבדוק קשר סיבתי והם גם לא מכוונים להכללות עד משמעויות ולניבוי לעתיד.אמצעיג( על מדברים אנו – הפופולארית התרבות מפני האקדמיה של החשש

התקשורת.מפני חשש יש גבוהה. כתרבות עצמה שמחשיבה והאקדמיה הטלוויזיה : לדוג' ובגלל בה שיש הנמוך הטעם בגלל שלה, הוולגריות בגלל הפופולארית התרבות

הסיבות הללו, בעצם לא נגעו בתרבות הפופולארית.

4

גישה לתקשורת כתרבות מאמר שלישי – קארי /

תפיסות שונות של התקשורת בחברה:2בתחילת המאמר, קארי יוצר אבחנה בין

– תפיסה מסורתית שתופסת את התקשורת ככלי להעברת( תקשורת כהעברה1 ככזו התקשורת משמשת כאמצעי וכמה שיותר מרחב. מידע לכמה שיותר אנשים

שליטה בבני האדם ובמרחב. שליטה זו מתבצעת דרך העברה והטמעה של ידע ורעיונות. מקור התפיסה הזו היאלכל הנצרות העברת שע"י והחליטה העולם על להשתלט הנוצרית שחפצה הדת

האנשים, היא תשלוט בעולם. ראקי אומר שהשאלות שמקובלות ברוב התקשורת לפי גישה זו, מתקדמת בהשפעה האפשרית של מסרי התקשורת או לחילופין בשאלות של אלו צרכים מתמלאים ע"י

התקשורת. – קארי מעדיף את התפיסה הזו שטוענת כי התקשורת היא ( תקשורת כהתכנסות2

טקס, ריטואל שמושך אליו את בני האדם ומקרב ביניהם תוך כדי יצירת תחושת שיתוףואחווה ואמונות משותפות.

לפי תפיסה זו, התקשורת משמשת את בני האדם כדי ליצור לעצמם סדר ומשמעותבעולם, במציאות, דרך שפה והסמלים בהם היא משתמשת.

זו, בני האדם לא משתמשים בתקשורת כדי ללמוד מידע קארי טוען שלפי תפיסה הזו יודעים. ההתכנסות ולספר לעצמם את מה שהם כבר לחזור כדי חדש, אלא, משמרת את החברה לאורך זמן. התקשורת גורמת לבני האדם להתחבר יחד לאותם

אמונות משותפות.התקשורת מבנה עולם סמלי ומתחזקת אותו לאורך זמן.

קארי ממחיש את ההבדלים דרך דוגמת עיתון.ובידור. השאלהלפי תקשורת כהעברה והפצה של מידע , העיתון משמש להעברה

תקשורת כהתכנסותהמרכזית היא : מהי ההשפעה של התוכן על הקהל. לעומת זאת, מדברת על העיתון כמגלה סוג של טקס דתי שמאשרר מחדש את הסדר החברתי או

תמונת המציאות של האדם ומעניק לה משמעות נוספת וסדר נוסף.

חלק ב' של המאמר : קארי עובר לדבר על היחסים בין התקשורת למציאות

משתמרת מופקת, המציאות שבו סמלי תהליך היא שהתקשורת טוען, קארי של מערכת דרך המציאות את חווה האדם כלומר, לאחרת. ומשתנה ומתגלגלת

סמלים שמהם הוא מרכיב משמעות. כדי אותו. עוטפת להבחין שהיא בתוכה מבלי ושקוע בתרבות נתון האדם לדעתו להדגים את הדרך שבה התקשורת משתלבת בחיי האדם, הוא מציע את המטאפורהואת התרבות, עד שאנו לא מודעים כ"כ חיים את השפה – אנחנו של הדג במים

לקיומם. קארי אומר שהמציאות, היא סוג של כאוס ומה שיוצר עבורנו סדר במציאות, זאת

התקשורת – השפה, הסמלים וכו'.

5

שלפיה כדוה"א לא מכיל את קווי באורך והרוחב, זה משהו שהאדםהוא נותן דוגמאהמציא, שיהיה סדר כלשהו.

נטייה להאמין לשפה, לתפוס את השפה כמשהו יש קארי אומר שלנו, כבני אדם, שמציג מציאות, אבל בפועל השפה והסמלים שהתקשורת משתמשת בהם כופים על

המציאות סדר מסוים ובסדר הזה, היא מעין מפה שעוזרת לנו להתמצא במציאות. התקשורת היא כמו תוכנית של בית, אנו, כבני אדם, בוחרים לעצמנו את המבנה ואז

עוברים להתגורר בתוכו. האדם מייצר מציאות ומתחזק אותה כדי שלא תתפרק עבור הדורות הבאיםלסיכום,

ולכן חקר התקשורת כתרבות, פירושו, חקר התהליך החברתי שבתוכו סמלים נוצרים,נקלטים ומשמשים את בני האדם כדי ליצור המשכיות וארגון במציאות שהם חווים.

מאמר רביעי – סווידלר / תרבות ופעולה : סמלים ואסטרטגיות

סווידלר בודקת את הקשר בין ערכים תרבותיים ובין הדרך שבהם בני האדם מבצעים את פעולותיהם. הטענה המרכזית שלה היא שמה שמכוון את פעולות בני האדם, הם לא ערכים מופשטים, אלא, מאגר של אופציות של אסטרטגיות פעולה ואסטרטגיות

הללו נתונות לארגז כלים.

בחלק הראשון של המאמר, סווידלר מציגה את הגישה מקובלת שבין ערכים ופעולה.והאינטרסים שמרכיבים את פיו, הערכים וובר שעל גישתו של היא הגישה הזאת, התרבות, משפיעים ושולטים באופן ישיר על פעולות של בני האדם ולכן המודל של

וובר, הוא מודל סיבתי.סווידלר מותחת ביקורת על גישה זו, לדעתה, אין קשר ישיר בין ערכים ופעולה.

לטענתה, האדם פועל מתוך אסטרטגיות פעולה מסוימות : הרגלים, סמלים, טקסים,נרטיבים, השקפות עולם, דרכי פעולה.

הפעולה אסטרטגיית של המלאי את מגדילה בהכרח כמעט ההמונים תקשורת בתרבות שמשתמש פעיל תרבות כצרכן נתפס האדם האדם. לרשות שעומדות

כמשאב לצרכי פעולתו.פעולתו דרכי את מתוכו בוחר כלים\ שהאדם ארגז היא סווידלר, התרבות לדעת

והתקשורת מגדילה את הארגז. סווידלר אומרת, שהתרבות מעצבת ומהווה כרפרטואר שלם של אסטרטגיות פעולה

שמתוכן האדם בוחר.

: ניתן לדבר על שני דגמים של השפעה תרבותית

– המצב של השגרה, שבו מה ששולט בפעולות ( תקופות יציבות )חיים יציבים(1 האדם הוא ההרגל, השגרה הנורמאלית, השכל הישר, חיים יציבים, מגלם בתוכו מלאי מוגבל של אסטרטגיות פעולה. מצב זה יוצר חיזוק של הסדר החברתי הקיים וסוג של

המשכיות.מודעות אין מצומצמות, הם האלטרנטיביות שבתוכו מובן מאליו יוצרת זו תקופה

הדעת. על מתקבלות כלא נתפסות הן ללאכלפיהן, מודעות, ללא )שיגרה, אידיאולוגיה(

– כמה אידיאולוגיות מתחרות ביניהם על ( תקופות לא יציבות )חיים לא יציבים(2אלטרנטיבות המכילות בתוכן תכניות פעולה.

האידיאולוגיות שקיימות בתוך כל תפיסה הן יותר מפורשות והן מנסות להיכנס פנימהזו, האדם מודע לאלטרנטיבות, לבחירה שהוא עושה ולהפוך לדומיננטיות. בתקופה

ולמימד האידיאולוגי שקיים בה.

6

בתקופת יציבות, כולם מתחתנים אותו הדבר, לא תהיה כמה אופציות שלדוגמא : חתונה )הבן לוקח בת ברבנות(

)חד-מינית, אופציות של חתונה יציבה, מתאפיינת בכמה לא זאת, תקופה לעומת מתוך היא באופציה הבחירה וכו'(. ממון הסכם אזרחית, אורתודוכסית, רפורמית,

אמירה, אידיאולוגיה. התגוררות במאחז לא חוקי בשטחים. בתקופה יציבה, שאין דיבוריםדוגמא נוספת :

על התנתקות, אך אם עושים זאת כיום, בתקופה לא יציבה, עושים זאת מתוך מודעותלמשמעות העניין.

לסיכום, בתקופות לא יציבות, הנטייה של האידיאולוגיה הדומיננטית היא להשתיק אתהאידיאולוגיות האחרות.

פרק ג' / תמר ליבס

: כיום בעידן הפוסט-מודרני, ניתן לדבר על קריסת ההבדלים ביןהטענה המרכזית סוגי התרבות השונים ולפיכך הביקורת שהופנתה בעבר כלפי התרבות הפופולארית

הופעת להיות רלוונטית.

סוגי ביקורות על התרבות הפופולארית : 2 ליבס מבחינה בין

– מייצגת דעה שמרנית כלפי התרבות הפופולארית ועיקר התרבות ( ביקורת מימין1הטעם את להשחית עשויה הפופולארית התרבות שמה בחששות ביטוי לידי בא

התרבותי ולפגוע בתרבות הגבוהה. ביקורת שהייתה מקובלת במערכת החינוך במשך שנים שהקפידה לדוגמא לא להכניס

חומרים לימודיים על הטלוויזיה.

לידי ביטוי בכך שהיא מעלה חששות לפיהן התרבות( ביקורת מהשמאל2 – בא הפופולארית מהווה כלי בידיי המעמד השליט שעוזר להם לשעבד את ההמון, להסיח

את דעתו מהדברים החשובים ולשמר בכך את הסטאטוס קוו החברתי. כאחת התגובות לביקורות, טוענת ליבס, שכיום ההבחנה בין תרבות פופולארית לסוגי תרבות אחרים כבר לא מובנת מאליה. ביום ניתן להבחין ביחסי גומלין, מעין דיאלוגפופולארית. עממית, גבוהה, תרבות על מדברת היא השונים. התרבות סוגי בין והעממית הגבוהה אלמנטים מתוך התרבות אליה הפופולארית מספחת התרבות

)פילהרמונית בג'ינס עם ריטה( תרבות פופולארית נגדיר – על מה שמתקבל ומאומץ ע"י הצופים והצרכנים ככזה ללא

קשר לאופן הייצור שלו. תקשורת ההמונים גורמת לכך שהגבולות בין סוגי התרבות השונים יטשטשו בצורה

משמעותית יותר.

מופיעתמיד) מאמר חמישי – פיסק / פוסט מודרניזם וטלוויזיה

במבחן !!!!!(

7

פיסק מתמקד בדימויים הטלוויזיוניים, בקשר בינם לבין המציאות ובתפקיד שיש להםבחיי היום יום שלנו.

מאדהמודרניזם ובקטגוריות ברורים בגבולות באמונה, שמאופיינת תפיסה – המודרניזם לכך, בנוסף אנחנו-הם(, טוב-רע, )גבריות-נשיות, וברורות מובחנות דרך האדם של החברתית ההתנסות את להבין שניתן האמונה על מתבסס

" – תיאוריות שמנסות להסביר את כל העולם, את כל המציאות,נרטיבים הגדוליםה"את כל האמת על המציאות.

)פרוויד – בא להסביר את כל חיי האדם, דרווין – האבולוציה – מנגנוני ההישרדות שלהאדם, מרקס – הכלכלה היא האמת החברתית(.

היחס בין מציאות ותקשורת – יש שתי גישות אפשרויות

כלומר, היאתיאורית הייצוג – הגישה אומרת שהטלוויזיה מצפינה את המציאות, מציגה לאדם מציאות באופן אידיאולוגי, ע"י כך היא יוצרת אצל בני האדם הרגשה של

מציאות בעיקר בגלל האופי האיקוני של הטלוויזיה, בנוסף, נכנס המסר האידיאולוגי. – תפיסה שאומרת כי הטלוויזיה מנסה לחקות ולשקף את המציאותתיאורית החיקוי

המימד את אין זו בתפיסה מלא. יהיה לא לעולם החיקוי אפשרי. לא זה אבל האידיאולוגי.

שתי הגישות סבורות שאין מציאות, הן סוברות שהמציאות שונה מהדימוי הטלוויזיוני ייצוג – שזה בגלל שהיא לא יכולה לחקות את המציאות והשנייה – חיקוישלה. האחת

– שהטלוויזיה לא רוצה לחקות את המציאות, אלא, להסביר איזה אידיאולוגיה כלשהי.

הפוסט-מודרניזם

הפוסט-מודרניזם כתפיסה מבוסס על כמה הנחות יסוד :

הוא מכיל בתוכו התקפה/ביקורת על עצם המושג אמת, או על מהות המושג אמת(1ועל האופן

להשיג אמת – בעצם אומר – אין אמת, הכול יחסי, הכול מפורק.

הפוסט-מודרניזם מבקש לפרק את מה שנתפס בעיננו כאמת, ואת אותן קטגוריות( 2או חלוקות חברתיות שנתפסות בעיננו כמשהו טבעי, אמיתי, מובן מאליו.

ומשבץ(3 וסמלים מהעבר בציטוטים לא מחדש, אלא משתמש הפוסט-מודרניזם אותם ביצירות

של ההווה. הוא בעצם רק על פני השטח. אם ננסה למצוא משמעות – לא נגלה כלום.

אחת ההשלכות המרכזיות היא שכיום דימויים ומודלים תקשורתיים קובעים יותר(4 את

השלטונית שהמערכת לומר ניתן ולמעשה אותה. מייצגים מאשר המציאות מתקיימת באמצעות

מערכת דימויים תקשורתיים.

בעולם שלנו יש כל כך הרבה דימוי מציאות עד שלא ניתן להבחין בין הדימויים לבין(5המציאות

עצמה, לכן אין משמעות לשאלה מה מציאותי ומה לא.

8

בעידן הטלוויזיה מתרחשת השתלטות מוחלטת של התרבות החזותית על חייהאדם.

בשעה של צפייה בטלוויזיה, האדם חווה הרבה יותר דימויים מאשר אדם במשך כל חייו לפני עידן הטלוויזיה. ההבדל הכמותי הזה, הוא כה משמעותי עד שהממשות או

המציאות והאפשרות לייצג אותה בצורה אובייקטיבית, כבר אינה קיימת. במילים אחרות, למציאות עצמה ולמציאות הטלוויזיונית, יש את אותו מעמד קיומי, לאהולכת בין השניים להבחין היכולת של האדם – לא ומה לומר מה מציאותי ניתן

ומטשטשת )לדוג' - כמו עוזי כהן בארץ נהדרת(.

– פיסק מגדיר את האופי הייחודי של הדימוי הטלוויזיוני כ"הדימוי הטלוויזיוני "צלם )סימולקרום(, תפיסה לפיה הדימוי הטלוויזיוני שווה למציאות. מבחינת המעמד הקיומי שלהם, שניהם אותו הדבר, ברגע שהטלוויזיה משעתקת שוב ושוב את הצלמים הללו,

" )צלמים שחוזרים על עצמם(, מדובר כאילו בפרודיה ללאתחקיתאנחנו במצב של " המימד הפרודי עצמו –הבידורי. לדימוי הטלוויזיוני יש מעמד מיוחד, הוא לא אמיתי והוא גם לא מזויף, הפוסט-מודרניזם מהווה ניצחון על המראה החיצוני, שמאחוריו אין

כל משמעות.

ואידיאולוגיה לטובת חוויה המצב הפוסט-מודרני מאופיין בצורה של אובדן מציאות – לדוג'מקוטעת שמתרחשת בעיקר בטלוויזיה. דק' עלילה באופרת סבון – כמה15

לעצמנו ליצור ודימויים שאי אפשר – ערבוב אמירות קווי עלילה, פרסומות, מבזק תחושת רציפות ולכידות.

הפוסט-מודרניזם מבטל את "הנרטיבים הגדולים" שמאופיינים בעקרון מארגן כלשהו, הפרדה ברורה בין הגדרות ובמקום זה הנרטיב הפוסט-מודרני הוא לא רצוף, אחיד,

לכן ניתן לדבר על הטקסט הפוסט-מודרני כ"טקסט פתוח"מטפל רק בפני השטח, על פיסק לדעת מרמז פתוח, והיותו – מועדפת משמעות לו שאין טקסט – פתוח, כזה שהטקסט שבגלל טוען הפוסט-מודרניזם אידיאולוגית. פתיחות

שטחי, חסר משמעות, הקהלים שצורכים אותם, לא מפיקים שום תועלת. פיסק אומר שהפתיחות האידיאולוגית שבטקסט מאפשרת לכפופים חברתיתהכוונה כאשר מלמטה, משמעות לייצר החלשים(, – הנשלטים )המעמדות למשמעות שרלוונטית לתנאי החיים של אותם אנשים שמיצרים אותם ולכן גםלא חסרי הם הפופולארית, מהתרבות הטלוויזיוניים שמהווים חלק הדימויים זו, משמעות משמעות. מייצר האדם שממנו מאגר מהווים אלא, משמעות, הופכת להיות חלק מחיי היום יום של האדם ומשמשת סוג של משאב שמסייע

להתמודד עם בעיות ודילמות ביום יום )דוג' – נשים קוריאניות, אופרות סבון(.

מאמר שישי – אווה אילוז / אותו תחום אפלולי של הפנים

אילוז ממשיכה את הקו של פיסק שמדבר על המשמעויות של דרכי התקשורת שללהיות להם גורם מה האירוח, תוכניות של המשיכה כוח ומה וינפרי אופרה פופולאריים, טענתה שגם אם בעבר היחס כלפי התוכניות הללו היה ביקורתי, כאל מוצר רדוד ושטחי עם מציצנות וחדירה לפרטיות ויש בו שימוש קיצוני של רגשות. היא טוענת שתוכניות האירוח מכילות הרבה מעבר לכך. לדעתה הן מכילות את האפשרותבמבנה לשינויים הפוסט-מודרנית החברה את שמאפיינים השינויים אחר לעקוב אובדן משפחות, פירוק של התהליכים על בתוכה, תפקידים ולחלוקת המשפחה הזהות, קושי למצוא משמעות וכו'. חלק מטענת אילוז הוא שתוכניות אירוח מהוות מעין

9

הכי חשוב לזכור

למבחן

זה תורם ולדעתה יום של המשתתפים יום לגביי החיי דיון נוצר בתי משפט בהם לגיבוש הזהות העצמית של האדם.

תוכניות אירוח של וינפרי וניתחה אותם. דרך התוכניות הללו, ניסחה100אילוז לקחה אמירה על החברה האמריקאית והתהליכים שבה. תוכניות האירוח הם אירוע לשוני

שכולל בתוכו ויכוח, וידוי, פיוס בין דמויות וכן הלאה.

טוענת שלאילוז הרגשית האינטימיות את במרכז שמות האירוח שתוכניות המשתתפים ומציגות את זה כמופע ראווה, בכך הטלוויזיה שוברת את ההפרדה בין

המרכב הפרטי והציבורי. תוכניות האירוח מערבות את הצופה בדיונים לגביי דילמות מוסריות וערכיות מתוך חיי

היום יום. במיוחד חשוב לזכור שהן עושות את זה דרך שיתוף של כמה נק' מבט בנוגע לכל סוגיה

או דילמה. יש את הדמויות שמשתפות את הקהל, המנחה, המומחה ואילוז אומרת שלחיי היום

יום יש חשיבות מאוד גדולה לגיבוש הזהות העצמית של האדם. לפיכך ניתן לחשוב על תוכניות האירוח כעל סוג של שיח טיפולי שמטפל בבעיות היוםיום בתוך המבנה הפוסט-מודרני שפרק את המבנה המסודר והמאורגן של המשפחה.

תוכניות האירוח שופכות אור על המרחב הפרטי שמתגלה כמרחב מאוד מרתק ובאופןאריות, גילוי כמו לכן קודם נכנסו לא סוגיות שמעולם הציבורי לשיח נכנסות כזה אלימות בתוך המשפחה, הומוסקסואליות, עניים, בגידות. בכך התוכנית מראה שכל

אחד עשוי להתגבר על המכשולים באופן אישי. שבמשך תקופות היחס לתוכניות אלה הוא יחס ביקורתי ואליטיסטי כיווןאילוז אומרת

שלדעת הביקורת התוכניות הללו מלכלכות את הקטגוריות הרגילות של רציונאליות, מוסריות, אובייקטיביות ובמקום כל זה, התוכנית מדגישה דווקא פריצת גבולות ולא

שמירת הגבולות.דיון ציבורי, עולה ההכרה בדבר והערכים מתפרקים דרך והמוסר ברגע שהגבולות

ריבוי משמעויות ולא משמעות אחת קבועה שמוסכמת על כולם. יוצרת מספר עמדות מוסריות, מבהירה שמוסר הוא סובייקטיבי, מאפשר התוכנית

לצופה לגבש את הזהות שלו מתוך בחירה בין כמה זהויות וכמה סוגי מוסר.

– הן משמשות כקבוצת תמיכה בעיקר דרך זה שהןתפקיד נוסף של תוכניות האירוח מאפשרות דיבור על רגשות, בעיות ולדעת אילוז הדיבור כשעצמו מהווה תנאי מוקדם

לתקשורת בין אנשים ולאפשרות לרפא ותקן מערכות יחסים.

– אופרה וינפרי – פועלה כסוג של בורר בנוגע לנורמות ומוסר חברתי,תפקיד המנחה לדעתה, אפשר לתפוס את תוכניות האירוח כמעין בתי משפט שעוסקים לא בחוק

היבש, אלא, בדילמות המוסריות והרגשות שבני האדם חווים.

אילוז מדגישה כי בתוכניות האירוח אין הכרעה, המשמעות היא חמקנית ולא ברורה,הכול פתוח למו"מ ומכאן נוצר מצב של ריבוי השקפות מוסריות.

בסוף המאמר, אילוז אומרת שתוכניות האירוח מכילות מרכיב של מציצנות, אבל דרךהיא מסבירה ואז בהקשבה לזכות להביע את המצוקות, יכול אחד כל המציצנות, בין לבחור אותנו "מראה חברתית" שמחייבת שלדעתה התוכניות משמשות במעין עמדות מוסר שונות ולהבין תהליכים שעוברים עלינו ועל החברה שלנו, כל זאת תוך

מערכת של כללי ויכוח הדיון שבהם כל אחד יכול להביע את דעתו ואת רגשותיו.

10

כץ ודיין / אירועי מדיה – הבניית המציאות

– שידורים חיים של אירוע ציבורי מתוכנן מראש שמכוסה בצורה מאודארועי מדיה נרחבת ע"י הטלוויזיה, מתאר רגעים גדולים מהאנושות, גורם להפרת שגרת היום יום והוא הופך את הציבור לאיזשהו קולקטיב אחיד בכל העולם שיוצא מהשגרה וצופה

באותו משגר. לטענת הכותבים, הטלוויזיה מהווה תחליף לנוכחות באירוע עצמו ויוצרת חוויה חדשה

– . הטלוויזיה מגדירה לנו באופן מדויק את האירוע, המאפיינים שלו"לא להיות שם"

ומוותרת על הספונטאניות, הופכת עצמה לשחקן ראשי באירוע.

כץ ודיין מדברים על ההבדלים בין מופע ראווה, טקס וקרנבל

– מוגדר ע"י החוקרים – אירוע מובנה שהקבל בו פאסיבי, מתרחש בזירהמופע ראווה אחת ומכיל אבחנה ברורה בין המופיעים לקהל. תגובת הקהל היא לא חלק הכרחי

באירוע )סרט בקולנוע(– מצב שבו הצופה הוא שותף מלא באירוע. ההבדל בין המופיעיםקרנבל/פסטיבל

לקהל מטושטש. מכיל מס' מוקדים לאירוע. מזמין מספר גדול של תגובות מהקהלובמידה רבה האופי של הקרנבל תלוי בתגובות של הקהל.

– מציע אבחנה ברורה בין המבצעים לבין הקהל בבית. תגובת הקהל מהווהטקס מרכיב הכרחי שבלעדיו הטקס הופך להיות ריק מתוכן. הטקס הוא רצוף, לא מקוטע ובאירועי מדיה לעיתים הקהל נהנה מגישה טובה יותר לאירוע מאשר הקהל שבאירוע

"אסתטיקה של פיצוי"עצמו –

האינטרקציה עם חיי היום יום של הצופה

האינטראקציה הזו, נעשית דרך מס' טקטיקות שבאו לפצות על ההיעדרות של הצופה מהאירוע עצמו. הטלוויזיה משכתבת את האירוע כדי לשלוט במשמעות שעוברת אל

הצופה וליצור חווית השתתפות שונה מאשר הצופים בשטח.

הטקטיקות :

– הטלוויזיה מסקרת אירועים שוליים שהם לא חלק( סיקור של אירועים כביכול 1בהבנת לכידות שיוצרים גורמים או כמרכיבים משמשים אבל המרכזי, מהסיפור

הסיפור ובנוסף לכך, הם מעבים את הסיפור ע"י הדבקה שלהם לסיפור עצמו. סיפורים שוליים לגביי הדמויות שעוזרים לצופה להבין טוב יותר את האירוע. אזכורהסיפורים יוצר אבחנה בין הרשתות השונות. )סיפורים על השמלה, מותה של דייאנה(

– שמבחינה בין האירוע עצמו לבין שגרת היום יום.( יצירת מסגרת הקשר חגיגית2 הטלוויזיה תוחמת את האירוע בזמן ובמקום ומארגנת את נסיבות הצפייה כך שהשידור החי של האירוע מוקף בתוכניות שגורמות לו להראות חשוב. הטלוויזיה מכניסה את הצופה לאירוע דרך הפורמיים ומעבירה את הצופה מהיום יום והשגרה לאירוע דרך

השידור החי. בסוף האירוע, הטלוויזיה מסדירה לנו את היציאה מאירוע באופן שמפחית בהדרגה

מהעוצמה שלו ומאפשר חזרה לשגרה דרך לוח התוכניות הרגיל.והכשרת הלבבות של הצופים3 יצירת תחושת חגיגיות לאופן שבו( הכוונה –

הטלוויזיה מכוונת את ההשתתפות של הצופים. הקריינות באירועים כאלה הוא בלי

11

רבה, ובמידה השיאים האפשריים לנו את הטלוויזיה מספקת לכך, בנוסף ציניות, הטלוויזיה יוצרת אצל הצופה, חווית התכנסות סביב האירוע ומשמעותיו.

הצופים כאילו עוקבים אחר האירוע מבפנים, מנק'( הפיכת חדשות לבדיון סיפורי –4 המבט של המשתתפים באירוע, הטלוויזיה מעבירה את האירוע דרך הדגשת קו עלילהדימויים ע"י נתמך לסיפור גם בגלל שהנרטיב הזה לצופה להתחבר מסוים שעוזר

חזותיים חזקים.)סיפור סינדרלה בחתונת דיאנה(

בין הפרדה על שמבוסס חדש, מסוג ציבורי אירוע מהווים מדיה אירועי לסיכום, המשתתפים לקהל, ועל רטוריקה של סיפור שנתמכת בדימויים חזותיים ע"י הטלוויזיה.

פרק ד' / תמר ליבס – מחקרי הפקה

בפרק זה, ליבס דנה בהשפעת המוצר התקשורתי הסופי. השיקולים השונים בתהליכיההפקה עשויים להביא למצב של ביקורת על הממסד.

בניגוד לגישות ביקורתיות שתופסות את המסר כאחיד, ישנם חוקרים שעוקבים אחרובעלי מפיקים יוצרים, של במו"מ התמקדות תוך המסרים של ההפקה תהליך התקשורת. לחלק מהאנשים בתהליכי ההפקה יש מחויבות חברתיות, לחלק פוליטיות,

לחלק כלכליות וכו'. ההיגיון הזה עשוי בסופו של דבר, להביא לכך שהמסרים יגלמו בתוכם סוג של מו"מ

על המשמעות והתוכן, לעיתים גם, עם מימד חתרני ביקורתי. לדעתה, בתהליך ההפקה יש מאבק כוחות בין גורמים שונים ולכן לא הכול צפוי וקבוע

מראש, אלא, הכול נבנה בתהליך של מו"מ. – עשה מחקר הפקה על דוקו-דרמה "קצירהיא נותנת דוגמא מתוך מחקר של גיטלין

הזה הז'אנר ופוליטיות. חברתיות בבעיות ועוסק אמיתיות בעובדות דן אשר מר", הוא שהרייטינג מכיוון אחרים ז'אנרים יותר מאשר נועזים להיות ליוצרים מאפשר מוגבל. הסרט הזה מתאר סיפור אמיתי של הרעלה המונית של עדרי בקר, עקב ערבוב שגוי של כימיקלים במזון הפרות אשר נעשתה ע"י בני האדם. גיטלין אומר שמסיפורוביקורתי שנכתב ע"י תסריטאי בעל מחויבות חברתית ופוליטית, שהתחיל כלוחמני הסיפור הפך לסיפור בנאלי שמכיל בתוכו ביקורת מתונה על הרשויות שלא מצליחות לאכוף את התקנות שהן עצמן קבעו. באופן כזה, המסרים הביקורתיים כלפי הממסדוקשורות בסיפור מעורבות שהיו המסחריות שהחברות בגלל גם והושתקו הלכו

לרשתות השידור. גיטלין מתאר את תהליך ההפקה - התסריט נכתב כתסריט ביקורתי ולוחמני, לאחר מכן מנסים למכור את התסריט )למצוא לו מימון(, רשת הטלוויזיה שרכשה את הסיפור מצנזרת אותו בגלל החשש מתביעה מצד החברות המעורבות בסיפור, כתוצאה מכך, נערכים שינויים בתסריט, מופעלת צנזורה עצמית והביקורת החברתית והנוקבת של

התסריט המקומי הופכת למשהו מתון, מוגבל ולא מספיק נשכני.

)מאמר המדבר על תמר ליבס – בתוך אייטם חדשותי, ויכוח על מיסגורפתיחות(

12

מטרת המאמר היא להראות את הבעייתיות בתהליך שבו אמצעי התקשורת קובעים מהו הערך החדשותי של אירוע מסוים ומהי המסגרת הנכונה שדרכה צריך להציג את

האירוע. לטענת ליבס, תהליכי ההפקה בתקשורת בכלל ובחדשות בכלל מכילים בתוכם מו"מ

על המשמעות והערך הפוליטי של החדשות מצד אינטרסים פוליטיים שונים."מוות זעק י-ם בכיכר ספרא, ההמון ליבס מתמקדת בחגיגות האליפות של בית"ר

לערבים", כשביבי נתניהו, היה במגרש, זה היה ניראה שלא איכפת לו בכלל. המו"מ בתוך הליך ההפקה מקנה לאירוע מסגור או מסגרת משמעות שיוצרת תמונת עולם עבור הצופה, בנוסף הצופה מקבל פריט חדשותי שלם, ערוך, נדמה שהאירוע מציג חלק מהמציאות, נדמה לנו שזה אמין, משמעותי. אבל ליבס אומרת, שהשיקול מה ואיך לשדר הוא לא רק עיתונאי, עצמאי ומקצועי, אלא, מדובר בשיקול שמערבב

בתוכו אינטרסים פוליטיים.

מוות לערבים בנוכחות רוה"מ.האירוע :

השידור1 רשות מנכ"ל הייתה( עמדתו הליכוד, של פוליטי מינוי פורט, אורי – שהכתבה הייתה מניפולטיבית, גם מבחינת עריכת החומרים.

לטענתו, נעשתה מניפולציה מצד העיתונאים ע"י הגברת הסאונד )"מוות לערבים"(, בנוסף לדעתו, הייתה מניפולציה בעריכה )הדביקו את התמונה של ביבי לקהל שצעק

"מוות לערבים".הוא פיטר את העיתונאים שהיו מעורבים בהכנת הכתבה.

– "לא היה ולא נברא, האירוע שיקרי".( לשכת רוה"מ2– טענו שמדובר בסיפור בעל ערך חדשותי מכיוון שיש פה סטייה( העיתונאים3

מהנורמה וחשוב לזכור שבאותה שנה, האירוע שבו נתניהו כראש ממשלה מתעלם מקריאות מאוד בעיתיות, הזכיר לאנשים את האירועים בכיכר ציון – מוות לרבין. לדעת

העיתונאים האירוע חשוב בגלל הקונוטציות שהוא העלה בקרב הצופים. בהמשך לכך העיתונאים מסגרו את האירוע תחת כותרת קיימת שניתן להגדיר אותה

כביטויים קיצוניים בנוכחות רוה"מ ללא שום תגובה מצידו. – העיתונאים קבעו כי מדובר בסיפור בעל חשיבות לקהל.( הקהל4

ליבס, בדקה את חומרי הגלם ומצאה כי הכתבה שיקפה את מה שקרה. לטענתה,בנוגע לקביעת הערך המאמר ממחיש מהם השיקולים שעומדים מאחורי הקלעים של ההשפעה את מדגיש המאמר בחדשות. אירוע כל של והמסגור החדשותי

הביורוקרטיה והאידיאולוגיה בתוך ארגוני התקשורת.

, הכתבה שודרה למרות הלחצים הפוליטיים, במקביל שודרה גם גרסת רוה"מ,לסיוםשודרה ידיעה שלפיה הנהלת בית"ר י-ם מגנה את הקריאות הללו.

במקרה הזה, העיתונאים הפגינו יושר מקצועי ואומץ לב. אולם במקרים שבאו לאחרמכן, העיתונאים לא התנהגו באותו האופן.

טיפ למבחן :

נושאים שחוזרים על עצמם.4-5בכל סמסטר ישנם אחד מהם מדבר על הסגירות / הפתיחות – וליבס תמיד מתאימה למאמר זה !!

– משמעות מועדפת, הגמונית וממסדית.סגירותעמדתפתיחות להתנגדות אפשרי אידיאולוג, איזה מו"מ, איזשהו בתוכו מכיל – הממסד.

13

פתיחות – מתאים למאמר זה !!! הכתבה שודרה למרות העמדה של הממסד ובניגודלה.

כאשר הטקסט לא עומד בציפיות של הממסד, הוא מאופיין בפתיחות.

פרק ה' / תמר ליבס

ליבס מציעה להתייחס לתכני הטלוויזיה כטקסטים. הפענוח של הטקסט הטלוויזיונינתון לפרשנות בעיקר מצד חוקרים שבאים מגישות שונות.

ליבס מבחינה בין תוכן/תוכנית לבין טקסט. – מוצר תעשייתי שהתקשורת מפיקה.תוכן/תכנית

– האופן בו התוכן נקרא ונצרך ע"י הקהל הצופים/מבקרים/חוקרים.טקסט תוכן יהפוך לטקסט ברגע שהקורא מפעיל מערך של משמעויות כדי לפענח ולפרש את

הטקסטים.

– ניתוח של סוגה )ז'אנר( או ערב שידורים."רצועת צפייה"ליבס מאמצת את המונח ההתמקדות צ"ל בנרטיבים ובסמלים שעולים מהטקסט ושיוצרים משמעות בין הקורא,

הטקסט והתרבות שבתוכה זו קורה.שמא או הגמונים ערכים בתוכו מכיל הטקסט מידה באיזו השאלה, עולה מכאן הטקסט מהווה פורום, מעין דיון/דיאלוג/שיחה בנוגע לסוגיה חברתית כלשהי, כאשר המשתתפים בדיון מעלים נקודות מבט שונות בנוגע לאותה בעיה/סוגיה ויוצר הטקסטזה, באופן כי אומרת, ליבס אחרת, או כזו דעה בעד מפורשת עמדה מביע לא התבוננות בערב שידורים מסוים, תאפשר לנו להכיר את הנושאים העומדים לסדר

היום, העמדות שעמם החברה מתמודדת וכו'.בתוכם מכילים פופולאריים טקסטים מידה ואיזו האם השאלה "משמעותעולה

– באיזו מידה הטקסט תוחם את הטווח של הפרשנויות שניתן להעלותמעודפת" לגביו.

באיזו מידה הטקסט מציע לנו משמעות מסוימת כעדיפה ובעוצמה גדולה יותר מאשרמשמעויות אחרות.

לזכור יש חשוב שאם מעודפת את"משמעות משרתת זו משמעות בטקסט, " הקבוצות החזקות בחברה. המשמעות נקבעת גם ע"י הקהל, אבל תלויה גם במידת

הסגירות/פתיחות של הטקסט.

– מכיל בתוכו משמעות מעודפת ומכוון אותנו למשמעות מסוימת ואפילוטקסט סגור כופה אותה עלינו, כאשר מדובר בפרשנות שנושאת עמה אידיאולוגיה )לדוג' – חדשות,

פרסומות(. – טקסט שמאפייניו מאפשרים ריבוי של פרשנויות )לדוג' – אופרות סבון,טקסט פתוח

הטקסט הפוסט מודרני(. זיהוי המשמעות המועדפת שנמצאת בטקסט מתבצעת דרך חשיפת הקודים – מערכת הסימנים שבטקסט ושמשמעותה נקבעת ונשלטת ע"י כללים ומוסכמות שמשותפות

לאותה התרבות ושדרכה הטקסט מייצר משמעות.

הטקסט לניתוח המיבניות בטקסטהגישות בסיסיים מבנים לאתר מנסות – ניתוח ומאידך, סינטגמטי ניתוח יש מחד מעודפת. למשמעות אותנו שמכוונים

פרדיגמאטי.

14

– ניתוח שמתמקד במערך הדמויות ובמהלך העלילה של הסיפורניתוח סינטגמטי תוך התעלמות מהמשמעויות הפסיכולוגיות של הדמויות והסיפור.

– מתעניין ביסודות האידיאולוגיים שקיימים בסיפור.ניתוח פרדיגמאטי

קיימים מס' מודלים לניתוח הסינטגמטי:

דמויות עם ומצא מכנה משותף לסיפורי העם100לפי ולדימור פרופ – פרופ לקח שאפשר להגדיר כשלד בסיסי שמשותף לסיפורים ולתרבויות שונות.

טיפוסי7פרופ אומר שבאופן בסיסי הסיפורים מכילים בתוכם דמויות שמתבססות על – דמות מרכזית, הטוב שבסיפור. ( הגיבור1דמויות קבועים : – הרע. ( הנבל2 3)

– מתכנן פעולה( השולח5– המסייע לגיבור. ( העוזר 4 – מספק את העוזר. התורם – לקראת סוף( הגיבור המזויף6נגד הרע, לעיתים הגיבור והשולח הם אותה דמות.

העלילה – מנסה לקחת את הקרדיט. – אותו מצילים.( הקורבן7

לא כל הדמויות חייבות להופיע בסיפורים, אולם, כל דמות לקוחה מהדמויות הללו.

שלבים : 6 מהלכי עלילה שאפשר לקבצם ל- 32 אומר שיש ' פרופ

– מוטל איסור על הגיבור, בשלב זה הנבל מרמה את הקורבן כדי( שלב ההכנה1 להשתלט על

רכושו ועל חייו. – נוצר חוסר או צורך שהגיבור יוצא בשליחות כדי להשיגו ובד"כ( שלב הסיבוך2

בשלב זה, הואמתכנן פעולה נגד הנבל. – הגיבור מותקף ואז התורם מספק לו עוזר. ( שלב ההעברה3 – הגיבור נלחם עם הנבל ומשלים את החוסר/הצורך המקורי.( שלב המאבק4 – הגיבור חוזר הביתה אך לא מוכר. הגיבור המזויף מנסה לקחת את( שלב החזרה5

מקומו. – הגיבור מזוהה, הגיבור המזויף נכנע, סוף טוב או בדמות הכתרה( שלב ההתוודות6

אונישואין או חגיגה וכו'.

* אפשר לדלג על שלבים, אבל הסדר שלהם מחייב אומר שלכל סיפור יש את החוקים והכללים שלו. לדעתו התפקיד של כל דמות'פרופ

( בניית1 חלקים בכל סיפור : 4ושלב חשובים יותר מהתוכן. באופן כללי הוא מדבר על ( השגת המטרה והחגיגה.4( יציאה של הגיבור למסע. 3( גילוי בעיה או חוסר. 2הקשר

– מתמקד בזיהוי מבנה העומק האידיאולוגי שקיים בטקסטניתוח מבני פרדיגנטי ושרלוונטי לסוגיות ודילמות אנושיות ואוניברסאליות.

טוב-רע, )קוטביים( בינאריים ניגודים בתוכם מכילים התרבות ייצוגי זו, גישה לפי גבר-אישה, ערבים-יהודים אשר בונים את האופן שבו אנו תופסים את התרבות – גישה זו מתייחסת לאנתרופולוג לוי שטראוס, שחקר שבטים בעולם השלישי, ממשיכו רולן בארט' אומר שבחברה מודרנית התרבות הפופולארית מכילה בתוכה תכנים התואמים

את המעמדות הדומיננטיים )בורגנות( ומציירים אותם כמשהו טבעי, מובן מאליו.בונים חזותיים דימויים איך ומראה הפופולארי העולם של בארת' מנתח טקסטים

תמונת עולם אידיאולוגית.

15

לטענתו זה קורה בעקבות פעולת הגומלין בין דימוי חזותי לטקסט מילולי, כך שבעודיוצר מגוון משמעויות, הדימוי המילולי תוחם את המשמעויות לכדי שהדימוי החזותי

מסר לכיד וברור.

מושגי מפתח אצל בארת' – על מה שמותיר את רישומו על החושים שלנו ומכיל בתוכו משמעות, סימן יכולסימן

להיות חזותי, מילולי וקולי. – אפשר לראותו, לכתוב, לשמוע. מסומן – המשמעות המושג הרעיוני שעולהמסמן

בראש אחרי שחווינו את המסמן.מסימן אנו מפיקים משמעות בשתי רמות :

– המשמעות המילונית הישירה של הסימן.דנוטציהחלוקים אתקונוטציה אנשים ושהרבה ומשמעויות שהדימוי מסמן אסוציאציות –

האסוציאציה הזו במשותף.

אותנו מוביל הוא החזותי. הדימוי את ולהבין לקרוא איך אומר המילולי הדימוי לקונוטציות הרצויות ומונע מאיתנו את הקונוטציות הבלתי רצויות. דימוי חזותי פתוח

להמון משמעויות, מה שמכוון אותנו לדימוי זה האמרה, המילה.

הרטוריקה של הדימוי / בארת'

בארת' אומר, דימוי זה הצגה מחדש של משמעות כלשהי, באופן שתוחם אותה, מחזקלהדגיש כדי ומכוון מודע באופן מעוצב הדימוי אחרות. משמעויות ומנטרל אותה

תכונות ואוירה מסוימת סביב המוצר. פרסומות הם טקסט קצר שחייב להעביר את המסר תוך הסתמכות על ערכים ודימויים מרכזיים שניתנים לזיהוי קל ומהיר מצד הקהל ולכן ניתוח פרסומות יכול ללמד על

הערכים המרכזיים בחברה כלשהי בזמן נתון.– מסומן לראות, ניתן – )מסמן חזותיים דימויים לניתוח כלים מספק המאמר

משמעות(המשמעות של הסימן מורכבת משתי רמות – דנוטציה וקונוטציה.

– המשמעות המילונית, הדנוטציה נלווית, מעוגנת בתרבותקונוטציה – משמעות ובעולמו של הנמען.

במאמר המרכזית – השאלה שונות משמעויות הקהל אצל מפעיל הדימוי איך ובמיוחד איך הדימוי תוחם את המשמעויות הללו לאותה משמעות מעודפת שהוא

.מעוניין בה, כך שבסופו של דבר נוצר מסר יעיל, לכיד ובעל אופי אידיאולוגי פרסומת "פנזני" – פרסומת מצולמת שמכילה בתוכה שלושה מסרים שיוצרים את

הדימוי. –PANZANIהמסר הלשוני : מסר שמה שנדרש מאיתנו כדי להבינו זה קרוא וכתוב )

איטלקי(

כיום בעידן תקשורת ההמונים, המסר הלשוני נוכח בכל דימוי. מאחר שכל דימוי חזותי הוא פוליסמי )ניתן לפרשנויות רבות(, הטקסט או המסר המילולי עוזר לנו להבין מה זה ועוזר לנו לזהות בצורה קלה ופשוטה את מרכיבי הדימוי, באופן שמונע מהקהל מצב

של ריבוי משמעויות. הטקסט מנחה את הקורא/הצופה איך להבין את המסר ומשמש כאמצעי בקרה על

הפרשנות.

– הדימוי החזותי המיידי, האובייקטים המצולמים עצמם.הדימוי הדנוטטיבי

16

אין להם קוד מסוים והידע הנדרש להבינם, הוא ידע כלל אנושי )להבין מה זה עגבנייהכדי להבין שזו עגבנייה(, תפקיד הדנוטטיבי הוא לטבען )טבעי( את המסר.

הקונוטטיבי אידיאולוגית,הדימוי פעולה היא הדימוי שקריאת אומר בארת' – תרבותית.

הקונוטציה של הדימוי נוצרת ממבנה מסוים של סימנים בעלי משמעות שבסופו שלדבר יוצרים אידיאולוגיה כלשהי. )סל, קשת, עגבנייה ובצל(

– שהדימוי הלשוני ממשמע את הדימוי החזותי, כלומר המסר המילוליחשוב לזכור קובע אלו משמעויות מתוך הדימוי יהיו מרכזיות עבור הנמען, קולט המסר.

הרבה מחקרים מראים שכאשר יש סתירה בין פס הקול לבין התמונה, המסר יתפרשבהתאם לפס הקול.

Handeling Sex ווינשיפ /

ווינשיפ לוקחת פרסומות עם ידיים של נשים ובודקת איך מוצגות נשים בפרסומות. היאמיישמת את שיטתו של בארת'.

הידיים נלקחו כיוון שהם ניטרליים מבחינה מגדרית. לטענתה לא נוכל לדעת אם הידבפרסומת היא נשית או גברית, אלא, רק עפ"י ההקשר.

מדובר על פרסומות שמעבירות ייצוג מטונימי )החלק כמיצג את השלם(.נק' הפתיחה של הכותבת, נשים מיוצגות באופן מטונימי הרבה יותר מאשר הגברים.

ההקשר והאופן שבו ידיים מוצגות והמשמעות המגדרית שהידיים וההקשר נושאות עמן מבנה באופן אידיאולוגי הבדלים מגדריים והופך את ההבדלים האלה למשהו שנתפס

בעינינו הטבעי. – יד + הקשר. קונוטציה – יד – איבר גוף / דנוטציה

, מציגים את ההבדליםמהתרבות הפופולאריתניתן לראות איך טקסטים שהם חלק הוא שהגבר הפטריארכאלית המציאות עם אחד בקנה עולים וגבריות נשיות בין

בעליונות לעומת האישה.באופן התרבות את מבקרת ובדיקתפמיניסטיווינשיפ טקסטים )ניתוח רדיקלי ,

הנצחת נחיתות נשים(.אין תכנים פמיניסטים בפרסומות, אלא, פטריארכאליים ולעיתים שוביניסטים.

וונישיפ מראה הבדל מובהק בין נשיות וגבריות ע"י הידיים. נתפסת כקשורה למרחב הביתי, פאסיביות, חוסר שליטה בטכנולוגיה, צרכניותנשיות

גדולות, פחות מקושרות לפיננסים, אובייקט מיני, אובייקט למבט הגברי.הגדול,גבריות בעולם כמנהלים הציבורי, במרחב הנשים, של כנגטיב מוצגת

בשליטה, אקטיביים, טכנולוגיים, מקושרים לפיננסים, צורך מין. התקת מגדר – מצב בו מתואר גבר שממלא תפקיד נשי ולהיפך, ווינשיפ טוענת שזה

ניראה מגוחך ומחזק את התפקידים המקובלים.

מאמר : לווינגסטון / תעלומת אופרות הסבון )אופ"ס(

17

הן בבחינת טענתה המרכזית לביןטקסט פתוח, שאופרות הסבון , טקסט שבינו הצופה מתקיים מו"מ מורכב של פרשנות והפקת משמעות שמתבסס גם על מאפייני

הז'אנר וגם על מניעי הצפייה והמשאבים הקוגניטיביים והחברתיים של הצופה.דמויות שוות גיבור ראשי, אלא, שפע של בו נשית, שלא מתקיים סוגה זה אופ"ס בחשיבותן כך שהאופ"ס לא מזמינה הזדהות בלעדית ופאסיבית עם דמות מרכזית כלשהי, אלא מזמינה מעורבות פעילה ומשתתפת מצד הצופה שמבוססת על תחושה

של קהילה עם הדמויות. אופ"ס גם מבנה סדר יום עבור הצופים והמבנה שלה קטוע )אין רצף בעלילה( ובמידה

רבה דומה לחיי היום יום של הצופה. נק' נוספת, אופ"ס לא מאופיינת בליניאריות – התחלה, אמצע וסוף., אלא ניתן להגדיר

אותה כ"אמצע אין סופי" ללא פתרונות ברורים וחד משמעיים לבעיות שמוצגות בה.לעיתים קרובות, כל פתרון של בעיה היא תחילה של בעיה חדשה.

, היא מכוונת לקהל הנשי, מאופיינת בצוותאופ"ס מבוססת על ז'אנר המלודרמה שחקנים גדול, היא רצה במשך הרבה שנים, הקהל שומר על נאמנות, ההפקה זולה, היא משמשת כבידור לא יוקרתי ושמה את הדגש על דמויות נשיות ועל עיסוק בחיי

היום יום של קהילה או משפחה מורחבת כלשהי.היא שואלת מה הופך את אופ"ס לפופולאריים ומה גורם לצופים לנאמנות לה ?

– מאפשרות לו הרגשה של שגרה,אופרות הסבון ממלאות תפקיד בחיי צופה( 1המשכיות ואפילו מספקות לו נושאים לשיחה.

– אופ"ס מבדרות ומשעשעות, מהנות ומסקרנות.בידור( 2 – אופ"ס מייצגות את המציאות עד כדי כך שהצופה מזהה דמויות ומצביםריאליזם ( 3

שמתאימים לחייה שלה. – לדמויות באופרות סבון, יש משיכה – מספקות ריגוש, מתח עדהחוויה הרגשית( 4

כדי פיתוח רגשות לדמויות עצמן. – הצופה חש אהדה, הבנה כלפי הדמויות, הוא מוכן לאמץ אתיחסים עם הדמויות( 5

נק' המבט שלהם )תהליך של הזדהות( לעיתים עד כדי מעורבות כמו כלפי הן משפחה.הצופים לפעמיים מרגישים שהם חלק מהסדרה.

והצפייהפתרון בעיות( 6 יום שלו – הצופה מסתייע בהתמודדות עם בעיות היום באופרות סבון נותנות לו הרגשה שהוא לא לבד.

– יציאה מהבעיות היום יום לטובת מציאות אחרתאסקפיזם )בריחה מהמציאות(( 7– מציאות של זוהר, יצרים, תככים, מין וכו'.

– חלק מהצופים מפיקים הנאה מהיכולת להבחין בפגמים שלתגובה ביקורתית( 8 אופרות הסבון שבאים ליידי ביטוי בפשרה ובמרחק בין הדמיון למציאות, מצד שני הם

שבעי רצון מהתוכן.

השאלה האם אופ"ס מהווה טקסט פתוח ? כן! באופ"ס אין דמות מרכזית, אלא ריבוי דמויות וקווי עלילה, אופ"ס לא מתארת מסע חיפוש כמו ז'אנרים גבריים, אלא, מעמידה במרכז מערכות יחסים בין מס' דמויות תוך עיסוק בבעיות אנושיות שמשותפות לכולם. אופ"ס מציגות מס' נק' מבט ולא מגדירות

באופן ברור התחלה, אמצע וסוף, לעיתים עלילה מסוימת מסתיימת ככה סתם.יציבות חברתית, סדר פטריאכלי,יש מימד של סגירות – מדגישה אינבידואליזם,

שמרני שמעמיד המרכז את מוסד המשפחה.היא לא מקדמת שינוי חברתי ועוסקת בבעיות ברמה האישית ולא הפוליטית.

פתוח טקסט אופ"ס של התהליךהיותה פעיל תפקיד למלא לקהל מאפשר , הופכות הדמויות ממושכת, הכרות עצמו, מהטקסט המשמעות והפקת הפרשנות

לחלק מהבעיה עצמה.

18

מאמר : ליבס וכץ / דאלס ובראשית : סדרתיות וקמאיות בתרבותהפופולארית

המאמר מתמקד בקשר בין מאפייני אופרות סבון לאופני התגובה של הקהל שניתןלחלקם לסוגים שונים של פרשנות.

כי כל קבוצה התייחסה לסדרה והראו החוקרים הראו את הסדרה לקבוצות שונות באופן שונה.

כשהם סיכמו את דרכי הפרשנות, הם הבחינו בשני אופנים דומיננטיים של הפרשנות,המבוססים על מידת הריחוק מהטקסט :

– פרשנות שמתייחסת לטקסט, לתכנית ולדמויות שבתוכה.( פרשנות רפרנציאלית1כאילו מדובר במשהו מציאותי, כאילו הדמויות והאירועים הם אמיתיים.

נוכחות תינוקות כי ביקורת רפרנציאלית, טענו צופים עם לתינוקות – יחס – לדוג' באופרות סבון חיונית בגלל הצורך להמשיך את השושלת. הריחוק מהטקסט הוא קטן

יחסית.– מבטאת ריחוק מסוים מהטקסט )גדול יותר מהקודם(.( פרשנות מטא-לשונית2

צופים שהתייחסו דרך הביקורת המטא-לשונית, התייחסו בעיקר למידת ההתאמה שלהתוכנית לתנאי הז'אנר. לעיתים קרובות הם השוו בים התוכנית לתוכניות אחרות.

לדוג' – ביחס לתינוקות – תמיד יש תינוקות באופ"ס, זה חלק מהז'אנר.

בחלק השני של המאמר עולה השאלה, מהם המנגנונים המתקיימים בטקסטוהיוצרים כוח משיכה גדול עבור הצופים ?

)משוה קדמוני וראשוני( – הסדרה עולה בקנה אחד ומשוחזרים סיפורים( קמאיות 1 קדומים שמהווים חלק מהמיתולוגיה של הרבה חברות, מדגישים בייחוד את הקרבה של חלק מהנושאים לסיפורי התנ"ך )המריבות בין האחים, המבנה הפטריכאלי של

המשפחה, אב גדול ושושלת שנמשכת(. – סדרתיות נבנית מכך שהסדרה מופיעה ביום קבוע, בשעה קבועה, עם( סדרתיות2

עצמם. על חוזרים האירועים רבה, במידה זמן. פרק אותו למשך דמויות אותם הסדרתיות הזו יוצרת מצד הצופה, מצב של חיבור והזדהות בגלל הסקרנות והרצון

לדעת את ההמשך למרות שהוא מוכר ומובן מאליו.

מידת הפרשנות לפי המאמרים הבאים ?? )ולדוג' יתנו את: מהי שאלה במבחןגדול, עצם העובדההמאמר הזה( : מאמר הזה מדבר על חופש פרשנות תשובה

שאותו טקסט זוכה ליותר ממשמעות אחת, אזי, טווח הפרשנות הוא רציני. התרבותממנה אתה בא, מכתיבה לך את הפרשנות, מצמצמת את חופש הפרשנות.

7,8 מבוא לפרקים

פרקים אלו בודקים את הקשר בין טכנולוגיה, קהל והקשר חברתי רחב שמשפיע עלההתקבלות.

19

הפרקים האלה מדברים על ההבדלים הין חווית התקשורת שאמצעי תקשורת שוניםמזמנים לקהל. יהיו הבדלים בין טלוויזיה, קולנוע וספר.

הטלוויזיה מול הקולנוע

זה שהיא לאהטלוויזיה במובן חוויה מתסכלת היא בו כמדיום שהצפייה נתפסת נגמרת לעומת קולנוע. הטלוויזיה מאופיינת בחופש פעולה יחסית משמעותית, הצפייה

בה מתבצעת במרחב שהוא יחסית מוכר לנו, חשוך בצורה חלקית אם בכלל. הטלוויזיה נגישה וזמינה כל הזמן כך שניתן לומר שהטלוויזיה לא מקיימת חווית צפייהפעמים נעשית הרבה אלא, בקולנוע, כמו ואפילו חסרת שליטה וגורפת טוטאלית

במקביל עם פעולות אחרות. מחייב מאמץ גדול יותר מאשר הטלוויזיה, הקולנוע הוא חשוך, דומם וחוקריםהקולנוע

בכדי מתכווץ עצמו, את מאבד הגוף בו במצב הקולנועית החוויה על מדברים גורפת על פני הטלוויזיה. התבוננות מאוד אינטנסיבית ומרוכזת. מידת ההתמסרות הזמן, כל להפרעות מועדת שהיא טקסט של מתמדת זרימה מקיימת הטלוויזיה ההפרעות הם מובנות בתוך הטקסט הטלוויזיוני )יש מבזק, פרסומות וכו'(, הטלוויזיה

מנסה לגרות את הצופה, אבל לא להגיע לכדי פורקן, סיום.

דפוסי ההתערבות הטלוויזיה היא מדיום שדפוס המעורבות בה מצד הקהל לא מבוסס על מציצנות כמו צפייה בקולנוע, אלא, דפוס המעורבות הוא כזה שבו הצופה נשאר מסוקרן אבל לא

מסופק.מדובר על גישות פסיכואנליטיות שחוקרות את הטלוויזיה והקולנוע.

בטלוויזיה הצופה בדר"כ סקרן, הצפייה היא יותר שטחית ללא ציפיות מיוחדות.אין ציפייה לסיפוק יוצא דופן, אין השקעה מיוחדת מצד הצופה.

נק' המבט של העורך/הכתב/המראיין דומיננטית יותר מאשר נק' המבט של הצופה.הרבה פעמים הצופה רק מעיף מבט כדי להיות בעניינים, אבל לא משקיע את כל כולו.

– התבוננות במשהו אסור מבלי שיראו אותנו, חוויה שקוראת בקולנוע ולאמציצנות בטלוויזיה.

מובנית המציצנות חווית בקולנוע ישירות. אלינו מדברים אינם הדוברים בקולנוע חודר באמצעות מבט פרטית לסצנה מובנית המציצנות בקולנוע הצפייה. בחוויית

לחדר ללא קיר. בקולנוע החוויה היא יותר משמעותית, ההתבוננות היא מרוכזת, וכאילו מובילים אתובסוף אתה בא על יש לך ציפיות הקהל לתעלומה שבסוף תיפתר. אתה משקיע,

גמולך.את לעומק לחקור ומנסה אחרת במציאות שמתבונן מציצן הוא בקולנוע הקהל הדמויות ואת הנרטיב. ניתן לומר שמדובר בחוויה, הקשר ואופן התבוננות שונה בין שני

אמצעי התקשורת וזה יוצר סוג שונה של מעורבות רגשית.ביניים מהנורמהלסיכום הסטייה נורמאלי, הלא את בפנינו מציגה הטלוויזיה ,

)שערוריות, סכנות וכו'( ובאופן כזה היא תורמת לחיזוק הרגשות הנורמליות שלנו בבית,אנחנו מוגנים.

בקולנוע יש הנאה גדולה שנובעת מההזדהות עם הדמויות ומתהליך שמוביל אותנולפתרון כלשהו.

הספר מול הקולנוע

יכולים לראות שהסופר בד"כ מנסה למקד את המחשבה של הקורא בספר אנחנו ולנסות לסגור את הטקסט שהוא סגור יחסית לעומת הקולנוע שמבוסס על דימוייםגם על אופן בנוסף לכך, בספר, הסופר שולט יותר לפרשנות. ולכן פתוח חזותיים

20

העברת המידע וגם על קצב העברת המידע וזאת בניגוד לבמאים שמפגישים אותנועם סיטואציה שלא מאפשרת לנו לברוא מחדש את הדמויות, המקומות והמצבים.

בספר הקורא יותר אקטיבי מאשר הצופה בקולנוע ולדעתה החוויה של הספר נמשכתגם לאחר הקריאה, לעומת החוויה הקולנועית שמסתיימת כאשר עוזבים את האולם.

לא מאוד No Sense Of Place ) מאמר : מאירוביץ / ללא תחושת מקום )חשוב

לדעת מאירוביץ, אופי המדיום קובע את אופן זרימת המידע לקהל. לטענתו, כל מדיום מאופיין בטכנולוגיה שונה, ובעקבות זה לכל מדיום יש פוטנציאל

ליצור גבולות חברתיים שונים. הוא עושה הבחנה בין ספרים )דפוס( לטלוויזיה.חברתיות לקבוצות שונות מידע וסביבות חברתיים גבולות יוצרים שספרים בעוד שונות, זה קורה בגלל שהדפוס מחייב מיומנות מסוימת של קרוא וכתוב כדי להבין אותו, בכך הדפוס יוצר הפרדה בין כאלה שיש להם את המיומנות הזו, לבין כאלה שלא

שולטים בתרבות הדפוס. הדוגמא הקלאסית זה בין ילדים ומבוגרים. הדפוס מאפשר למבוגרים למנוע מידע

מהילדים.לילדים מגלים לא שההורים תחום – הקלעים" "מאחורי על מדבר מאירוביץ

)בילדותיות שלהם, במיניות שלהם וכו'(. ברגע שיש תרבות שמתגלות בדפוס מאפשרת להסתיר את הפחדים כיוון שהידע קרוא

בשלב זה מקבלת בשלות גבוהה יותר.6-7וכתוב מגיל הטלוויזיה משנה את זרימת המידע ובעצם מבטלת את הגבולות החברתיים שיוצר

הדפוס.צורך ללא וגבוהה, נגישות קלה הטלוויזיה מאופיינת בשפה אור-קולית שמאפשרת בהכשרה כלשהי לתכנים שבה, לכן המידע שמגיע ממנה, מגיע גם לקבוצות שבעבר

לא נחשפו אליו. כלומר "צופן הגישה" של הטלוויזיה הוא לא מסובך, פשוט. לעומת זאת, הצופן הגישה

של הדפוס שהוא מורכב וקשה יותר להבנה. בסופו של דבר, חברה שהמדיום הדומיננטי שלה זה הטלוויזיה היא פחות מרובדת

מחברת הדפוס, אפילו מאתגרת את מקום ההורים ככאלה ששולטים במידע. מאירוביץ טוען שהספר הוא סוג של אובייקט פיזי שכופה על הקהל סלקטיביות, אין לקורא אפשרות לקרוא את כל הספרים, לכן שבוחרים ספר, הבחירה נעשית על בסיס

תחומי עניין מסוימים. בטלוויזיה נחשפים לנושאים שקודם לכן, לא חשבנו עליהם. ניתן לומר, שהטלוויזיה יוצרת שותפות במידע בין קבוצות חברתיות שונות בהשוואה

לעבר. דוג' – בעבר השליטה במדיה הדפוס פורנוגרפיה לא הייתה זמינה כמו היום.

21

אחד המאמרים המרכזיים סילברסטון / טלוויזיה אנטולוגיה ואובייקט מעברי – חשוב !!

.היום יום של האדםמאמר זה, מתחבר לחשיבות המדיום והטכנולוגיה לעיצוב סילברסטון טוען, כי הטלוויזיה היא חלק מהשגרה היום יומית של האדם, שומרת עלינו מפני אובדן משמעות, היא מובנת מעליה עבורנו, היא מהווה חלק מהעולם שמוכר לנו,

מרגע שמתעוררים, לאורך כל היום. יש לה עבורנו משמעות רגשית, קוגניטיבית ומסדירה לנו את המרחב ואת הזמן ומנסה

גישות :3הוא משלב להבהיר איך הטלוויזיה הפכה להיות כה מרכזית בחיינו. – מנגנון שמאפשרבטחון קיומי"– סוציולוג – מצביע על " ( התפיסה של גיבנס1

יציבות. מדובר בתחושה של ואי לאדם לשרוד בתוך הסביבה שמאופיינת בשינויים המשכיות וקביעות וכל מה שנוגע לגביי הזהות העצמית וסביבת הפעולה החברתית

והחומרית של האדם. "בטחון קיומי" זה הניסיון שלנו לשלוט ככל האפשר במימד של חוסר ודאות שקיים

בעולם. הביטחון הקיומי של האדם מבוסס דווקא על הוודאות שהעולם מכיל בתוכו. בעבר הביטחון הקיומי היה מבוסס על חינוך ובעיקר על תקשורת בין אישית והתנסות

מוחשית עם המציאות ועם דברים אחרים משמעותיים כלשהם. בחברה המודרנית האדם לומד לתת אמון ממרחק, לחוש ביטחון קיומי – המשכיותמפגש לאדם טכנולוגיה שמאפשרת בסיס על אלא ישירה, חוויה ללא והשתייכות מתווך עם המציאות, עם העולם. בעקבות כך, ניתן לדבר על הטלוויזיה ככזו שמספקת לאדם בטחון קיומי, תחושה של סדר, שגרה וקביעות למה שקשור להתבוננות שלנו עם

המציאות. – לטענתו האדם )גישה פסיכו-אנליטית("מרחב מעברי" – ( התפיסה של ווינקוט2

הוא תוצר של סביבה שמאפשרת לו התפתחות תקינה ומימוש שמאפשרים לו ללמוד תחושה של עצמאיות דרך התנסות ויחסים עם הסביבה ואחרים כלשהם )תיאוריות

יחסי אובייקט(.תלויה באיכות הטיפול העקבי שהוא מקבל מהאם ההתפתחות התקינה של הילד

ובמיוחד ביכולתו להיפרד מהאם דרך ההכרה בעצמו כמשהו נפרד מהאם. התהליך בו הילד עומד בזכות עצמו קשור להתפתחות של מרחב פוטנציאלי שמשמש

שבו הילד חווה חווית עצמאיות, חלקן דמיוניות תוך שמירה על הקשרכמרחב מעברי עם המציאות והיום יום. בשלב הזה הילד מאמץ לעצמו אובייקט מעברי )דובון, בובה, חיתול, מוצץ וכו'(, שבו הילד ממקד את רגשותיו, ודרכו הוא מתחיל להבחין בכך שהואזו הילד צמוד לאובייקט המעברי – הוא מרגיש מוגן מפני נפרד מהאמא. בתקופה ממנה. הפרידה תהליך על ומקל האם מקום את ממלא הזה האובייקט פחדים.

במרחב המעברי הזה הילד מגבש את הזהות העצמי שלו.המעברי האובייקט של הרגשית המשמעות הזמן במהלך כי טוען, סילברסטון

שהושקעו בו הרבה אנרגיות מצטמצמת והופכת לחסרת משמעות. סילברסטון טוען שהמרחב המעברי שהתפנה מדובונים, שמיכות וכו', מתמלא בצורותוהיא מספקת לאדם תקשורת, כאשר לדעתו, טלוויזיה היא אחת המרכזיות שבהם

הבוגר משמעות ובטחון קיומי. הוא שואל – מה הופך את הטלוויזיה לאובייקט מעברי משמעותי עבור האדם ?

הטלוויזיה משמשת כשמרטף, תחליף אם לפחות לפרקי זמן מסוימים, הטלוויזיה היא משהו זמין ומאופיין בתחושה חזקה של המשכיות. אובייקט מעבר הופך למשמעותי

שהילד נוכח לדעת שלא ניתן להשמידו.הטלוויזיה יוצרת תחושה של סדירות וסדרתיות מבחינת התכנים שבה והדמויות שבה.

22

יוצרת זמן שסביבה מארגנים את פעילות האדם. היא היא מספקת לאדם מסגרת פסקי זמן עבור החברה – אירועי מדיה.

הטלוויזיה מארגנת לנו את המרחב. לדוג' – מהדורת חדשות – לחדשות יש מבנהמסוים שמקנה לנו בטחון, מזג-האוויר בסוף.

את מפעילים בטחון. אמון, של תחושה יוצרים החדשות וסדירות הזה המבנה לנו את הטלוויזיה מעבירה הלא-לבד(. )תחושת בה צופים למרות שלא הטלוויזיה המוכר והצפוי, מאפשרת שגרה ומסמנת את גבולות השגרה ובנוסף, היא יוצרת מרחב

מעברי שמאפשר לנו תחושה של פנטזיה ודמיון.

/ עמית קמה 9 ק מבוא לפר

פרק זה עוסק באופי הדיאלוגי בין היוצר, הקהל והטקסט. הטענה המרכזית שהאופיוהמשמעות של הטקסט ומידת הפתיחות שלו באים לידי ביטוי בתהליך זה.

בקביעת חשוב כגורם לקוראים היוצרים בין היחסים מערכת את מגדיר זה פרק המשמעות של הטקסט, מידת הפתיחות שלו וחופש הפרשנות של הקורא )גם צופה

טלוויזיה(.

יחסי דיאלוג בין המחבר לקהל. האם קיימת דרך אחת נכונה להבין טקסט ולהעניק(1 שאלות מרכזיות : 2קמה מציג

האם צריכה להיות חפיפה מוחלטת בין כוונת המוען לאופן הפענוח ע"י(2לו משמעות הקורא.

הנחת היסוד היא שכל טקסט מחייב שיהיה קורא פעיל, בעצם הטקסט מהווה אוסף

של סימנים חסרי משמעות עד שהם נצרכים ע"י הקהל.והסימנים וידע מוקדם כדי לפענח את הסמלים הקורא מפעיל פעילות קוגניטיבית

שהוכנסו ע"י המחבר.

קיימים שני סוגי קוראים – אידיאלי וממשי.

יודעקורא אידיאלי קיים, קורא שבאופן אידיאלי הטקסט מכוון אליו, – קורא שלא להעניק לטקסט את המשמעות הנכונה, בהתאם לכוונת המחבר. הוא משתף פעולה

עם המחבר ויודע את כל מה שצריך כדי לפענח את הטקסט בצורה נכונה.הנחיות, דרך הפענוח אופן את לכוון ליוצר שעוזר ספרותי במנגנון מודבר בעצם

סימנים ותמרורים שהוא מכניס לתוף הטקסט.– כל אחד שקורא את הטקסט בפועל ולפיכך הוא עשוי במידה וודאיתקורא ממשי

לסטות מהפענוח האידיאלי ומכוונת המחבר.

בין היחסים מערכת את שמנסחים ספרות חוקרי ישנם הנ"ל, האבחנה בעקבות המחבר לקורא דרך הדגשת הערכים שנמצאים בתוך הטקסט.

מערכת היחסים = יוצר/קורא )מחבר משתמע-הקורא המשתמע(

– דמות שאנו מייחסים לה את כתיבת הטקסט, הדימוי של המחברמחבר משתמע המשתמע מובנה תוך כדי תהליך הקריאה ומבחינת הקורא הוא אחראי לכל ההיבטים

שמתקיימים בתוך הטקסט.

23

– אותו קורא שמתפקד כמפרש האידיאלי של המחבר המשתמעהקורא המשתמע )ובעצם הוא קרוב לקורא האידיאלי(. לפי מערכת היחסים הזאת, רק כאשר הקורא הממשי הופך להיות כזה שממלא את התפקיד של הקורא המשתמע במהלך הקריאה,

הוא יוכל להביא ולהעריך את הטקסט באופן מלא.

טקסט טלוויזיוני – המחבר הממשי / המחבר המשתמע

– בטקסט טלוויזיוני אין מחבר יחיד, אלא, מי שיוצר את הטקסט זההמחבר הממשי צוות שלם, לכן המחבר הממשי הוא בעצם אוסף של בני אדם שונים שמשתתפים

ביצירת הטקסט )הבמאי, העורך, הכותב וכו'(.– מדברים על העיקרון המארגן שעומד מאחורי התוכנית, אותוהמחבר המשתמע

ניתן עיקרון שמעצב את התוכנית. אי אפשר לייחס את העיקרון לישות ברורה ולכן להגיד עליו שהוא מסורבל, לא ברורה, די מעורפך, אבל יש לו תחליף אנושי.

גינת בכל-בודק – לכאורה נראה שרק הוא שם, אך יש מאחוריו אנשיםדוג' – רפי שמפיקים את התוכנית.

הצופה – הצופה הממשי / צופה המשתמע

– בטקסט טלוויזיוני – מי שצופה בפועל, מדובר הקבוצה מאוד גדולההצופה הממשישל בני אדם שכמעט בהכרח שונים זה מזה.

– צופה שמקיים יחסים אידיאליים עם המחבר המשתמע, הצופה הצופה המשתמעהמשתמע זה צופה שהטקסט פונה אליו, מניח שהוא קיים ושהוא רוצה לצפות במסר

- פרסומת לתחבושות היגייניות / הצופים : נשים דוג' – צופה משתמע, כלל14-50 הצופים – צופים ממשים.

– משפחת קוסבי – צופה שמאמין בהשתלבות של שחורים במעמד הגבוה-בינונידוג'בארה"ב.

– – צופה4לסיכום משתתפים בנרטיב הטלוויזיוני – מחבר ממשי ומשתמע ממשי ומשתמע.

– חשוב מאוד למבחן )יגידופוליסמיה של הטקסט הטלוויזיוני )ריבוי משמעויות( לתת דוגמאות(

– טקסט שמאפשר מגוון רב של פרשנויות בגלל שהוא משתמש ומכילטקסט פתוח בתוכו אמצעים ספרותיים / רטוריים כמו אירוניה, סאטירה, בדיחות וכו' שיוצרים מס'

משמעויות. )אופרות סבון, טקסט פוסט-מודרני-פיסק(– טקסט שמכוון ומיועד לקריאה מסוימת ובלעדית. זה טקסט שמסמןטקסט סגור

בדיוק באופנים ציפיותיו, רגשותיו לכוון את הקורא/הצופה, את שביל ברור שאמור – ספרי ג'ימס בונד – טקסט סגור )גיבור אחד,דוג'ובמקומות שהוגדרו ע"י המחבר. )

רשע..(. הטקסט מכוון אותנו לפתרון מסוים )אנחנו אמורים לשנוא את הגיבור, לאהובאת הגיבור וכו'(

– פרסומות – ווינשיפ/בארת, חדשותדוג' נוספת

לדעת מס' חוקרים התרבות הפופולארית נתפסת כנחותה וללא מבנה עומק. קמה מתייחס לפיסק, פיסק טוען שטקסטים פופולאריים מכילים מאגר של משמעויות שקהלים שונים עשויים להפיק. לדעת פיסק הטקסט הטלוויזיוני הוא מעבר לסגירות

24

– פוליסמי הוא הטקסט לדעתי המפיקים. של האינטרסים בגלל גם אידיאולוגית מספק טווח רחב וגמיש של משמעויות.

מנגנונים שיוצרים את האפשריות של ריבוי פרשנויות: 5

– אמירה שאומרת משהו אחד ומתכוונת למשהו אחר ולכן משאירה מרחבאירוניה( 1 )ביום סוער – איזה יום יפה / התוכנית של שי ודרור / ארץפעולה פרשני בידי הקורא

נהדרת(– מצב בו מתארים דבר במונחים של דבר אחר. דרך מטאפורה ניתןמטאפורה( 2

)ביבי נתן את צפון אירלנד כדוגמא לכך שאין שם עוני(.לפשט ותת אפשרות להבין. – התנגשות הין שני מישורי הגיון, שמותיר לצופה מרחב של פרשנות.בדיחות( 3 – מצב בו הטקסט מכיל ריבוי של נק' מבט וקולות באופן שמטשטש את סתירות( 4

יחסי הכוחות ושיכולים להשתמע מהטקסט וזאת כדי לאפשר גם למגזרים המדוכאיםלהעניק משמעות אופוזיציונית.

– בטקסט הטלוויזיוני כמעט תמיד יש לצד)הכי חשוב למבחן( עודפות סמיוטית( 5 המשמעות הדומיננטית, מערכות של סימנים שלא מהווים חלק מהמסר הדומיננטי.אוכל אוספים אנשים מראים שני ומצד הכלכלית המדיניות על בחדשות )כתבה מהרצפה ברחוב / צה"ל – צבא הכי חזק שמצנח את כולם ומצד שני מראים ילד קטן

משחק בין ההריסות(

לכל המאפיינים הללו, פיסק מוסיף, שהטקסט הטלוויזיוני מאופיין בפתיחות גם בגלל ריבוי קווי העלילה שבו, ריבוי הדמויות שחלקן מופיע במשך שנים, במידה רבה חלק

גדול מהסדרות מפעיל את הצופה בכך שהן גורמות לו לנסות ולנחש את העתיד.

מאמר : אנט קון / צפייה חסרת גבולות – טקסטים פורנוגרפים.

יחסי לגביי חד-משמעי מסר ומכילים מייצגים פורנוגרפים טקסטים קון, לטענת ההגדרות בו כתחום נחשבת פורנוגרפיה לנשים. גברים בין והיררכיה השליטה הפטריארכאליות באות לידי ביטוי ברור ושבמסגרתו הגברים שולטים והנשים נשלטות. לפי הגישה הפמיניסטית, פורנוגרפיה מלמדת גברים להשתמש במיניות כדי לשלוט בנשים, להשפיל נשים, להפוך אותם לאובייקט מיני ולרכוש לעצמם מעמד של כוח

ועליונות.נשים ומלמד נשים השימוש המיני בנשים מקבע את המעמד החברתי הנחות של וגברים שהנחיתות הזו לעיתים מוגדרת כסקסית, ארוטית. באופן כזה האופי האלים

והכוחני של הפורנוגרפיה מטשטש.השיח בתוך האישה. על הגבר שליטת של אידיאולוגיה מהווה הפורנוגרפיה

, כאמצעי לשימוש הגברי, לפיכך ניתן לומרהנשיות מיוצרת ומוצגת כחפץהפורנוגרפי, שהפורנוגרפיה מכוננת אופי ייצוג בעל עקרונות קשוחים וברורים שמציגים את האישה

כאובייקט עבור הגבר כקורא האידיאלי. התפתחות אבל בוגרים, לגברים בד"כ והגיע מודפסת הייתה פורנוגרפיה בעבר תקשורת ההמונים ייצרה מצב של ייצור, שיווק ושימוש המונים של פורנוגרפיה שחוצה

גבולות חברתיים. המצלמה היא ניטרלית, מראה את המציאות, אולם בעצם המצלמה מצלמת תמונת

עולם אידיאולוגית שבמסגרתה הגבר הוא הפעיל, האקטיבי, מתבונן באישה. קון מראה איך טקסטים פורנוגרפים מציבים את הגבר כקורא אידיאלי בעמדה שממנה הוא מפיק עונג מפעולת המציצנות בגוף הנשי. הטקסט הפורנוגרפי מאפשר לגבר לדמות את האישה כחפץ ולנתק את עצמו מההתייחסות אליה כאדם בעל התנהגות

אנושית. תהליך ה"החפצה" מתבצע דרך קיטוע של הגוף הנשי, קלוז-אפ באיבריים מסוימים

והתעלמות מהמבט הנשי-פנים, הבעות, אלא אם מדובר במבט זמין.

25

, הדימוי הפורנוגפי מבנה הבדלים בין המינים שבמסגרתם, הגבר הוא הפעיל,לסיכוםהמתבונן השולט והאישה מהווה סוג של אובייקט ומושא של שליטה ועונג עבור הגבר.

פורנוגרפיה – אירוטיזציה של ההיררכיה המגדרית. ניתן לומר שהמיניות שלנו היא תוצר תרבותי הנשען על הביולוגיה. קון מדברת על

טקסטים סגורים, מבנים אידיאולוגים מועדפת בתכנים ובמאפיינים הצורניים.קון ווינשיפ באותו צד של המתרס.

מאמר : מאיירס / לקראת ארוטיקה פמיניסטית

אידיאולוגית – סגירות קון מאפיין את הטקסטים הפורנוגרפים כבעלי המאמר של אידיאולוגיה פטריארכאלית.

מאיירס טוענת שהביקורת הפמיניסטית הרגילה בתקשורת מפספסת כי היא שוללתאת זכות הנשים למיניות.

באופן כללי, הביקורת הפמיניסטית שוללת ייצוגים מיניים של נשים בתקשורת בגללאת מקבעים או ושמנציחים מכוננים כאלה שדימויים והיררכי האידיאולוגי האופי

האישה במקום נחות. לדעת מאיירס, ביחס הזה יש פוטנציאל של סכנה בנוגע לשלילת זכותה של האישה

למיניות,

לדעתה הביקורת הפמיניסטית צריכה לדעת ולהבחין בין פורנוגרפיה לבין ארוטיקהדרך שלושה ממדים :

– הכוונה לדימוי העצמי, למרכיבים שהדימוי כולל, המיקום של הדימוי.ההקשר( 1

– מהו היחס בין הדימוי, האובייקט המצולם לבין הצופה. אופן הפנייה אל הצופה( 2השאלה המרכזית היא, אלו הנאות הדימוי מזמן עבור הצופה.

– במסגרתם הדימוי עצמו יוצר, לאיזה קהל תנאי הייצור/שיווק/צריכה/העסקה( 3יעד הדימוי מכוון ? נשים, גברים ? מי מייצר אותו ? באלו תנאי העסקה ? וכו'.

מאיירס מסכמת ואומרת שדרך הקריטריונים הללו, ניתן ליצור אבחנה בין סוגי נשיות שונים ומתוך ההשוואה שהיא עורכת בין פרסומת לבגד ים ודימוי מתוך מגזין פורנו,דימוי בא היא מראה שיש שוני משמעותי בסוג המדיום, קהל היעד, המטרה שכל

למלא, כמות ההשקעה בהפקה וכך הלאה.

הביקורת הפמיניסטית כלפי הפורנוגרפיה מכוונת כלפי ההחפצה של נשים.

( פטישיזם מיני. 2( פטישיזציה של סחורות . 1 – מקורות2לביקורת זו

– מצב שבו הדימוי הופך את האישה לאובייקט של צריכה,פטישיזציה של סחורות( 1 לסוג של מוצר מדובר בתהליך שמפקיע מנשים את האנושיות שלהם ואת הייחודיות

שלהם.

26

צריכה עליון של הערצת מוצרי ולמעמד להערצה בצורה הדוקה קושר זה, תהליך בחברה הקפיטליסטית. זה בא לידי ביטוי בעיקר בפרסומות שמופיעה אישה בצורה

מינית ללא קשר ישיר למוצר. – המין מניע את האדם, בשלב מסוים הבן מגלה עצמו )את איבר חרדת הסירוס (2

מינו( ומגלה לתדהמתו שלחלק מהאנשים אין את האיבר הזה. ובשלב מסוים מגלה את האישה כחסר, שניתן להסתדר ללא איבר המין, מה שמכניס אותו לחרדת סירוס. היוצר חקירת הגוף הנשי – קיטוע, ביתור, פגיעה פיזית, הצלה,

האנשה.לעיתים ניתן להתגבר על חרדת הסירוס לאחר ההצלה של האישה.

דרך נוספת היא הוספה של אובייקטים כלשהם לגוף האישה, באופן כזה שיעניק להתחליף של איבר מין, כמו רגליים, שיער וכו'.

מאיירס טוענת שהפטישיזם בפרסומות בא לידי ביטוי בד"כ דרך קיטוע, אבל זה לאשל שבירה קיטוע כאקט בין להבחין צורך יש קיטוע מבטא פטישיזם. אומר שכל ואלימות לבין קיטוע שמאפשר הנאה מהגוף הנשי, או איברים מסוימים בגוף הנשי גם

אצל נשים.

: דוגמניות אופנה מיועדות לעיניים נשיות, לעיתים, ולכן הן מזמנותמאיירס מסכמת הנאה ועונג גם מצד נשים כקוראות אידיאליות שיכולות להתחבר לגוף הנשי ולהנאה

ממנו. גם חלק מהתבוננות בנשים אחרות שנהנות מעצמן וממיניותן.

דוגמניות : ממוקדת בעצמה, רגליים סגורות, פה סגור.פורנו : למצלמה – מזמינה, רגליים פתוחות, פה פתוח.

מאמר : החיפוש אחר המחר באופ"ס של היום / מודלסקי

הז'אנר של האופ"ס מאופיין בציפייה מתמדת כתמה מרכזי, לדעתה יש בכך הקבלה"ההמתנה – )לדוג' ההמתנה הוא הפופולאריים ממאפייניה שאחד בכלל לנשיות

לנסיך"(.אופ"ס זה ז'אנר שעלילתו אף פעם לא מגיעה לידי סיום.

אופ"ס נועדו לגרות את הקהל שיצפה בהם גם בפרק הבא ולכן הן מהוות מעין אמצעאינסופי בניגוד לז'אנרים אחרים המבוססים על התחלה-אמצע-סוף.

אופ"ס לא מכילה פתרון חד משמעי לבעיות שבה, היא לא מציגה דמות אחת מרכזית, אלא, ריבוי דמויות שמקיימות ביניהם דיאלוג של מסרים מגוונים וסותרים. לעיתים, ריבוי קווי העלילה, דגש על חוסר החשיבות של היחיד, באופן שיוצר הרגשה של חוסר

שליטה במצב.

שני אפיונים מרכזיים של אמהות :דמות מרכזית באופ"ס היא דמות האם : יש

יכולההאם הטובה והאידיאלית )קריסטל מ"שושלת"( – הדמות שדואגת לילדיה, להכיל את כל המשפחה, מזדהה עם כולם, אין לה דרישות מיוחדות לעצמה, אין לה תביעות מיוחדות לעצמה, אלא, רק רצון למשפחה מאושרת. האם הטובה גם מייצרת

פתיחות בין בני המשפחה השונים. היא לא מסוגלת להכיל את כולם.

27

המרשעת בסביבההאם מניפולציות שמבצעת אישה – מ"שושלת"( )אלקסיס ובגברים במיוחד, בילדיה. מדובר על דמות שהרבה פעמים הופכת חולשות נשיות

למקור של כוח.כיוון שהיא מאפשרת לאגרסיות היא הכרחית בסדרה לטענת מודלסקי, המרשעת נשיות לבוא לידי ביטוי. רוב הסבל העודף נגרם בגלל המרשעת. היא מבקשת לשלוטולכן מתויגת אקטיבית היא סביבתה, של חוסר האונים את מנצלת סובבה, בחיי

כמרשעת.אידיאלית. הצופה מתחברתהצופה כאם אופ"ס מכוון את הצופה – הטקסט של

לשנאה כלפי המרשעת, אולם, נשים שצופות נהנות לראות את המרשעת, היא מייצגתחלקים בתת המודע הנשי, נהנים לראות גברים סובלים בגלל אישה.

הדיאלוגים באופ"ס מתאפיינים בסיבוך של העלילה ולא כמו בסרטים ההוליוודיים, שם מקדמים את הפיתרון של העלילה. הרבה פעמים הדיאלוגים פולטים סודות במקומות

והזמנים ה"לא נכונים". , יש התייחסות להנאה נשית – צריכת אופ"ס שואבות הנאה מהפנטיהבסוף המאמר

המורחבת תופסת את המשפחה מודלסקי ויציבה. לגבי משפחה רחבה לבן שיש בין-אישיים קשרים של ברשת שמאופיינת קהילה על רבות לנשים שיש כפנטזיה

ותמיכה הדדית. חלק גדול מהפמיניסטיות באופן יסודי תוקפות את מוסד המשפחה, כיוון שהוא נתפס

בעיניהם כמשהו שמרני, שמשמר נשים במקומות מסורתיים. צריך לשים לב, שהפנטזיה של נשים על הקהילה, זה משהו אמיתי ואותנטי ולכן עדיותר, לא צריך לפסול את המסר של משפחה מורחבת וטוב יצירתי שיהיה פתרון

באופ"ס.

/ קמה 10 ק מבוא לפר

סקירה של התקבלות.מחקרי תקשורת מוקדמים ממוקדים בעליונות הטקסט על פני הקורא )גרבנר וגרוס(.

גישות שמעמידות במרכז את הפרט כצופה פעיל של צריכת – וסיפוקים שימושים התקשורת.

– השאלה המרכזית – מה הקורא עושה בתקשורת.גישת השימושים והסיפוקיםצריכה באמצעות לספקם צרכים מסוימים, מבקש בעל היחיד הצרכן על מדברת

סלקטיבית של תקשורת, כך שתהליך זה, הוא תהליך של השגת מטרה כלשהי.גישה זו, טוענת שהקורא לא מוגבל בכל הקשור לקריאת הטקסט ולפרשנות לגביו.

ביקורת הקורא רמזים שמסמניםתיאורית כוללים בתוכם טוענת שהטקסטים – ומאותתים למה התכוון המחבר, כך שעיקר הפעילות של הקורא היא לנסות ולחלץ את

אותן משמעויות שהסיפור או הטקסט מכוון אליהם. גישה זו בניגוד לשימושים וסיפוקים מניחה שלטקסט יש קריאה נכונה – יש משמעות

נכונה ואפשר לדעת אותה.

טוענת כי שתיהן מדברות על צרכני התקשורת כפרטיםהביקורת על גישות אלה ופועלים. הביקורת חיים הם בתוכו ואינדיבידואליים שמנותקים מההקשר החברתי

יצרה שתי גישות חדשות ::

28

אסכולתH– גישה זו פותחה בבריטניה ע" ( צפנים, רב משמעות וקריאות שונות1 ברמינגהם, ע"י סטיוארט הול. גישה זו מגדירה את היחסים בין הטקסט והמסר לבין

הקהל כסוג של מו"מ. הוא מדבר על מודל של הצפנה ופענוח. בניגוד לחוקרים אחרים, הול סבור שהפרשנות של מסרי התקשורת, במיוחד החדשות, תלויה במידה רבה השיווק החברתי והמעמדי

של הקהל.לה זה שמאפשר היא כלשהי לקבוצה חברתית שיש הרפרטואר התרבותי כלומר

לפענח את המסר באופן מסוים או תוחם את טווח הפענוח. - מצפין מסרים ומכניס לתוכם מסר אידיאולוגי. ניתן לראות בחדשות שהןא( המוען

מכילות בתוכם אידיאולוגיה דומיננטית שמוצפנת בטקסט ומוצגת כמובן מאליו, טבעי.במטען להבחין קשה שלקהל כזה באופן מוצפנים האלה שהמסרים אומר הוא לנו משמעות מועדפת נובע מכך שהטלוויזיה מציעה זה רבה ובמידה האידיאולוגי

שמבוססת בעיקר על האופי האיקוני שלה. – צופי הטלוויזיה לא בהכרח מקבלים את המסר כפי שהוצפן, אלא, עשוייםב( פענוח

לפרשו בדרכים שונות בהתאם לרקע החברתי, תרבותי שלהם.

אופן את להגדיר ניתן שדרכן תיאורטיות פענוח עמדות שלוש מגדיר הול ההתקבלות של הצופים.

– מצב בו הנמען מבין את המסר בדיוק כמו קריאה/עמדה דומיננטית-הגמונית (1 שהוצפן ע"י המוען-המקודד.

– במהלכה הצופה מפענח את המסר בצורה קריאה/עמדה מתדיינת-מתפשרת (2מורכבת – חלק הוא מקבל וחלק הוא דוחה.

– מצב בו הנמען מפענח את המסר באופן שמנוגד( קריאה/עמדה אופוזיציונית3 לכוונת המוען. הצופה מזהה את האידיאולוגיה הדומיננטית ומביע התנגדות לתפיסת

העולם שבה.

והתרבותי שבתוכו( קהילות פרשניות2 – מחקרים שמתמקדים בהקשר החברתי קהלים מסוימים מנהלים דיאלוג עם טקסטים מסוימים.

קהילות דיבור – קהילות מסוימות שבתוכן התגבשה לשון מסוימת שסייעה לבני האדם מאותה קבוצה להגדיר את הזהות וההשתייכות הקבוצתית שלהם )לדוג' - מקומות

עבודה, קהילות, יחידות צבאיות וכו'(. לתכנים הקבוצה חברי שנותנים הפרשנות באופן מתבטאת לקבוצה ההשתייכות

מדובר בעקרונות פענוח משותפים שצרכנים שלמסוימים בתקשורת ההמונים. ז'אנר מסוים חולקים ביניהם. זה הבסיס לחברות בקהילה פרשנית. חברות זו

היא מעבר להשתייכות למבנים חברתיים פורמאליים כלשהם. – קהילה של אופ"ס, אמאבאותה משפחה יכולות להיות כמה קהילות פרשנויות –

.MTV – קהילות פרשנויות של ילדים– חברות בקהילה פרשנית נובעת מאופן שימוש מסוים בתקשורת ומניצוללסיכום

קודים מסוימים כדי לפענח את המסרים בתקשורת.

מאמר : רדווי / קהילות פרשנויות ואוריינות : הפונק' של קריאתהרומן הרומנטי

רדווי מדברת על הקורא כחלק מקבוצה שמפיקה משמעות רלוונטית עבורה מטקסטיםמסוימים.

29

היא מדברת על קוראות הרומן הרומנטי ולדעתה מדובר על תהליך בו הקריאה היא תהליך יצרני שבמהלכו הקורא מייצר משמעות באופן פעיל גם מהתוכן וגם מפעולת

הקריאה עצמה.מגדירה פרשניתהיא שהיאקהילה בכך אחרות מקב' שנבדלת אנשים כקבוצת

חולקת בינה לבין עצמה לעיתים באופן בלתי מודע הנחות משותפות לגבי העדפתטקסטים ואופן הפענוח שלהם.

– קב' ששוב ושוב צורכת אתקוראי קטגוריההיא קוראת לקוראות הרומן הרומנטי– אותו ז'אנר.

נשים היא דיברה יותר5 נשים על היבטים שונים בחייהם, עם 16במחקרה היא ראיינה לעומק, הנשים אותן ראיינה העדיפו באופן עקבי לקרוא שוב ושוב את אותו ז'אנר תוך

כדי שהם נתנו פרשנות משלהן לתוכן ולפעולת הקריאה. בחירת הסוגה נעשתה על סמך עצה של מוכרת בחנות הספרים, וגם הם קראו את תיאור הסיפור בכריכה והכירו שמות של סופרים. הקוראות הגדירו את הז'אנר כמצב בו גבר ואישה נפגשים, נתקלים בבעיות והשאלה המרכזית – אם הקשר יחזיק מעמד או

לא.

רדווי בדקה שני ממדים :

. הקוראותהתמקד בדמויות א(– נחלק לשני אספקטים : ( פרשנות לגבי התוכן1כך כדי ורק בדמויות המרכזיות והתעלמו מדמויות המשנה. עד התרכזו כמעט אך

נקרא "ניצחונה של ב( שמבחינת הקוראות, ספר עם ריבוי דמויות נחשב לספר גרוע. – הקוראות תופסות את הדמות הנשית בספר כעצמאית ואינטליגנטית, לאהאישה"

בגלל שהיא באמת כזו, אלא, בגלל שהיא הוגדרה כך במפורש ע"י המחבר.בין הגבר לאישה, כך שהאישה בהמשך לכך, הקוראות התמקדו במערכת היחסים יותר לתחרותיות, קושרה עם אהבה, אינטימיות ורגשות, בעוד שהגבר היה מחובר

מעמד חברתי ועושר.לומד את בכך שבמהלך העלילה, הגבר ביטוי לידי בא האישה ניצחונה של אבל החשיבות של הערכים הנשיים, כמעט מאבד את האישה, אבל עובר בסוף סוג של

כ" זאת מגדירה רדווי הללו. לערכים מחויבות כדי עד הגיבורהמרה כךביות ." הקוראות רואות זאת כאישור לאורח החיים שלהם עצמן. שלבית ולמשפחה ולבעל יש חשיבות עליונה, כך שהבחירה של אותן נשים נתפסת כמשהו נכון ומבטיח אושר, מצב

זה מבטיח הרגעה וגם משרת את המבנה הפטריארכאלי.: ( משמעות פעולת הקריאה2 – מכילה בתוכה מס' פונקציות מרכזיות הנאהא(

ואסקפיזם. הקוראות דיווחו על למידה על מקומות, זמנים, תקופות ותרבויות שונות וזאת עלב(

בסיס הנחה שהמחבר ערך תחקיר רציני ומעמיק לפני שהוא כתב את הסיפור. רדוויומהון תרבותי שמוכר לקוראות, הוא אומרת, שבגלל שהרומן כתוב בשפה פשוטה מכיל בתוכו מעין אישור לתפיסת המציאות ולאופן ההבנה של הקוראות את העולם ומעבר לכך מסתבר שהקריאה יוצרת הערכה עצמית גבוהה יותר של הקוראות עד כדי

תפיסה של העצמה. פעולת הקריאה מהווה סוג של הצהרת עצמאות. הקריאה מהווה שחרור ממחויבותג(

היום יום של הקוראות ואף עוזרת ליצור מרחב וזמן פרטיים, שבתוכן הקוראת יוצרת חומה, הפרדה בינה לבין בני המשפחה וחובות הבית. בכך אומרת רדווי, הקוראות נוטשות לרגע את המימד של ההקרבה העצמית שהמערכת הפטריארכאלית הטמיעהיום. היום בחיי ממנה ומהציפיות מהמחויבויות מרחב ולוקחות צעיר מגיל בהם באמצעות הקריאה הם מזדהות עם הגיבורה וזוכות לקבל תשומת לב מהגיבור. יחד עם זאת, רדווי אומרת, שחלק מהקוראות מקבלות תחושה של רגשות אשם בגלל הזמן

והכסף שהן מבזבזות על הקריאה.

30

מאמר : בובו / הצבע הארגמן / נשים קוראות כקוראות תרבותיות

המאמר מראה איך קב' חברתית מסוימת יוצרת משמעות באופן עצמאי מתוך טקסט )מגמה שלטת/רווחת(.mainstreamשל ה-

המשמעות הזו מהווה סוג של העצמה עצמית. המחקר נערך ע"י קב' מיקוד וראיונות עם נשים שחורות והתמקדה בהבנה ובהפקת המשמעות מהסרט. היא הראתה איךבובו ולהצפנה של הסרט. הייתה מנוגדת לפרשנות המקובלת העמדה של הנשים

משתמשת במודל הול – הצפנה ופענוח. – מצב בו הנמען מקבל את המסר( קריאה ופענוח דומיננטי1 : דרכי פענוח3לקהל

והערכים הדומיננטיים באופן מלא – מצב בו הנמען מסכים באופן חלקי למסר – קריאה מורכבת.( קריאה מתפשרת2אופוזיציונית3 קריאה הדומיננטית( האידיאולוגיה את מזהה הקורא בו מצב –

בטקסט ומתנגד לה.

בובו מיישמת את המודל במחקרה : כל צופה מגיע לטקסט כשהוא מצויד בידע כלשהו על העולם והתקשורת. אף צופה לא משאיר את הזהות וההיסטוריה שלו מאחוריו.זו קב' חברתית שאפשר להגדירה כאופוזיציונית לפחות במובן שהיא נשים שחורות מעולם לא קיבלה ייצוג בתרבות הפופולארית. צ"ל שהסרט ארגמן, נוצר ע"י שפילברג,

הסרט זכה לביקורות לא טובות מהצד הממסד הקולנועי והממסד השחור. בובו אומרת שהנשים השחורות דווקא התחברו לסרט והביעו תחושה של הזדהות ולכן

בובו מייחסת להם קריאה אופוזיציונית )בניגוד לממסד והשחורים(. לכאורה מה שהיינו צריכים לצפות שאותן נשים שחורות לא תתחברנה לצורה בה שחורות מוצגות בסרט, אבל הסתבר שבמהלך הדיאלוג בסרט, הם כן התחברו, כי הן

זיהו חלק מהעולם שלהם וההתנסויות שלהם בדמות הראשית. בובו אומרת שיש מצבים בהם הטקסט מנפנף לקוראיו, מסנן לקורא ומנסה למשוך

את תשומת ליבו לדיאלוג בינו לבין הטקסט או בינו לבין הקורא. הנפנוף הזה זה סוג של ניסיון מצד הטקסט לסמן משהו לקורא, למשוך את תשומת

",כשירות תרבותיתליבו ודרך זה לבנות משמעות כלשהי. בהמשך לכך לכל קורא יש "הפענוח לתהליך עמו מביא שהצופה משמעות הפקת ויכולת ידע טווח כלומר

מהטקסט עצמו. הרקע, ההיסטוריה של הצופה, המיקום החברתי – כל האלמנטים האלה מקבלים חשיבות בתהליך הפרשנות. כל אלה יוצרים אופני פענוח שונים בין מגזרים חברתיים

שונים ובין נמענים שונים.וחדשארטיקולציה שיח שלם ויוצרים לזה זה שונים מתחברים שיחים בו - מצב

שמוביל או מתחיל סוג של שינוי חברתי. השיחים מצטרפים למסר אחיד כך שהקבוצההחברתית שהשיח רלוונטי עבורה מבצעת פעילות פרשנית.

שיח זה מאפשר להם להשיג סוג של סמכות על חייהם. מצב בו הצירוף של השיחיםהשונים גורמים למהפך תרבותי על בסיס מעין ברית חברתית כאקט פוליטי.

ניראה לעין, אלא מורגש בקרב הקב' החברתית התהליך הזה בתחילתו הוא בלתי עצמה.

התהליכים מתחילים מכן לאחר ורק החברתי בשינוי לראשונה מכירה היא אחדות. הפורמאליים של השינוי. שיחים : מוסיקה, תרבות, אוכל

/ קמה 11 ק מבוא לפר

31

– חוויה רגשית שנוצרת מצריכת טקסטים. קמהמושג העונגבמרכז הפרק עומד מצטט את פיסק.

ההבחנה המרכזית היא בין עונג הגמוני לפופולארי.– תחושה של עונג שנובעת מתוף קונפורמיות למבנה החברתי הקיים.עונג הגמוני

בני על מפעיל החברתי שהמשטר והמשמעות המשמעת של הפנמה תוך וזאת החברה )צוחקים איפה שהקהל בטלוויזיה צוחק(.

– נובע מתוך ההקשרים החברתיים ותחושת הסולידאריות שנוצריםעונג פופולארי ביחס אופוזיציוני או באופן חתרני ומתפקדים הנשלטים/הכפופים בתוך המעמדות

עונג חמקני, עונגלמוקדי הכוח הדומיננטיים בחברה. התוך העונג הפופולארי ישנו יצרני.

– מקביל לתחושה של שכרון חושים, מדובר בעונג פיזי, גופני שמתרחשעונג חמקני בזמן שמנגנוני ההגנה התרבותיים שלנו קורסים, מתבטלים. העצמי שלנו הוא תוצר של המערכת החברתית והתרבותית השלטת. העונג החמקני קורה כאשר העצמי הזה

מצוי בתחושה של אובדן. מצב בו יש התחמקות מההגמוניה מהאידיאולוגיה הדומיננטית. העונג נובע מהבריחה מהבקרה החברתית, תרבותית ואידיאולוגית שמופעלת על כל אחד ואחד. מצב שלכאילו והטקסט כאשר הקורא צריכת הטקסט, בזמן הקורא בגוף אובדן המתרחש

הופכים לגוף אחד.– נובע מהמשמעות שהקורא מפיק מהטקסט ומהאופן שהוא מחבר אתעונג יצרני

הרומן של הקריאה )פעולת ישיר. פרקטי, באופן היומיומית למציאות המשמעות הרומנטי-רדוואי, הקוראת מאבדת את עצמה בספר וע"י כך חומקת מהאידיאולוגיה הפטריארכאלית שמגדירה נשים בדרך יחסן עם האחר. העונג היצרני נובע מתוך מה

שהנשים תפסו כניצחונה של האישה שהיווה מעין אישור לחיי היום יום שלהן(.או והנסיבות הצופה למו"מ מצד כאמצעי התקשורתי משמש שהדימוי טוען קמה

ההתנסויות של חיי היום יום שלו. שהיחס של צופים כלפי דמויות מתוך הסדרההוא מדגיש מתוך המחקר של ליבס

מורכב מאחד משלושת מימדים :– מצב בו הנמען מחבב את הדמות.סימפטיה

– מצב בו הצופה מגדיר עצמו כדומה או לא דומה לדמות בסדרה.הזדהות – מצב בו הצופה שואל עצמו עד כמה הוא רוצה להיות כמו הדמות.השוואה

ייתכן ערבוב בין המימדים האלה.

כנגד הסדר החברתי שמתקיימת בעונג - מהי מידת החתרנות נוספת היא שאלה שניתן להפיק מתכני התרבות הפופולארית. כך למשל פיסק טוען שמדונה, כתוצר שלהקיים, הפטריארכאלי החברתי הסדר על מערערת בעצם הפופולארית התרבות

חותרת תחתיו ומאפשרת למעריצות שלה להפיק עונג חמקני מצריכת דימוייה.

מאמר : פיסק / מדונה

פיסק טוען כי מדונה היא אחת התופעות הבולטות והנחקרות בתרבות הפופולארית ולדעת פיסק מדונה והטקסטים שלה מהווים אתר/זירה של מאבק על משמעויות בין

האידיאולוגיה השלטת לבין קבוצות שכפופות לה.

32

מדונה היא סוג של תופעה קפיטליסטית )עושה הרבה כסף(, במידה מסוימת אפשר לחשוב שהיא התעשרה על חשבון המעריצות, אבל פיסק טוען שהמעריצות בוחרות לצפות במדונה באופן פעיל ולחקות אותה, ולדעתו יש חלקים בדימוי שלה שחומקיםלהפיק משמעות שלה לקהל ומאפשרים הדומיננטית האידיאולוגיה מהשליטה של שחותר תחת עונג חתרני ולהפיק להתנסויות החברתיות שלהם, מתוך התחברות

הסדר הפטריארכאלי.תוכן – המסר המרכזי שמדונה מעבירה היא מיניות, מדונה מעבירה מסרניתוח

גלוי. לדעת פיסק, מעצמה מהמיניות שלה, מהגוף שלה, היא מבטאת זאת באופן האזור הכי סקסי בגופה זה הטבור.

מינית משמעות חסר עניין מהווה הטבור שלכאורה ואומר לעניין מתייחס פיסק באידיאולוגיה הפטריארכאלית. לדעתו ברגע שמדונה מעמידה את האיבר הזה במרכז, הוא רואה בזה ביטוי לכוח, משמעות ושחרור משיפוטיות פטריארכאלית לטובת הבנייה

עצמית של מיניות ונשיות. לדעת פיסק צריך לחשוב על גוף האישה כעל אתר ביזוי ומשמעות. בניתוח טקסט ההבניה האידיאולוגית של מדונה היא מטשטשת את הדיכוטומיה בין בתולה לזונההיא חיובית(, נחשבת לא מינית התנהגות אבל טוב, להיראות אישה )מלמדים מממשת את הצד החסוד )מדונה השם, אלמנטים נוצריים(, לוקחת סמלים תרבותיים,להם משמעות חדשה משל ומעניקה המקורית שלהם מנתקת אותם מהמשמעות

עצמה. מדונה בכך מבטאת עוצמה ושליטה במיניות הזו, בשילוב העצמאות הכלכלית שלה.שלה הדימוי יצירת לתהליך מודעת מדונה והכלכלית, המינית לעצמאותה בנוסף בווידיאו-קליפים, בין היתר היא מודעת לאסטרטגיות המבט הגברי שנתפסת כאקט של שליטה גברית בנשים ולדעתו, המודעות הזו שלה מנטרלת את השליטה הגברית המבוססת על מבט אקטיבי באישה ואופן כזה, מדונה מכוננת משמעויות משלה בתוך

החברה הפטריארכאלית. – פיסק מדבר על בחורות צעירות, בנות העשרה – דרך תגובות ופורומים.התקבלות

גם הללו, הבנות אצל רציני באופן התקבלה מדונה של שמיניותה לו הסתבר המעריצות וגם המסתייגות היו על רקע מיניותה. צריך להבין שטקסטים תקשורתייםיכולות לבחון את הזהות המינית סוג של מרחב פרטי, שבתוכו המתבגרות יוצרים

שלהן מחוץ לפיקוח המבוגרים. בהקשר זה, פיסק אומר שהמעריצות של מדונה, מוצאות אפשרות להגדיר משמעות משל עצמן למיניות הנשית דרך הקשרים של כוח ועוצמה. הבחורות הצעירות למדו את עצמן ולהשתחרר מהשיפוטיות הפטריארכאלית המופעלת כלפי הנשים, כלדעתשל במשמעויות הבחורות של מהשליטה הנובעת העצמה בתהליך מדובר פיסק

העצמי, המיניות והמיקום החברתי של הפרט. תהליך זה של מודעות והעצמה מאפשר לנערות לראות שהמשמעויות של מיניות נשיתולא של והאינטרסים שלהן ולהיות מעוצבות עפ"י הצרכים יכולות להיות בשליטתן

הסדר הפטריארכאלי. באופן כזה, גם מדונה והפענוח שלה, יוצרים סדקים בהגמוניה ומאפשרים למעריצות

הצעירות לקבל באופן עצמאי יותר את החוויות וההתנסויות החברתיים שלהן.עונג חמקני – יכולת להתנגד להגמוניה פטריארכאלית.

מאמר : אנג / להזדהות עם מלודרמה בדיון טלוויזיוני ובפנטזיה שלנשים

33

אנג מתמקדת בסדרה "דאלאס" ובעיקר בדמות של סו-אלן, אשתו של ג'יי-אר.ה- ששנות היא, אנג של המוצא זאת,80נק' למרות וחזקות. עצמאיות מאופיינת

הסתבר שיש לא מעט נשים שהביעו הזדהות עם סו-אלן )בעלה ג'יי-אר הרע, בגד בה, היה לא קשיים להרות, דמותה חווה סבל קשה(, כל חייה עוברים כאב, סבל וחוסר שליטה. למרות זאת, הסתבר שהרבה מאוד נשים מזדהות איתה, מרגישות מעורבות

אנג מנסה לבדוקרגשית איתה, ומעדיפות לסבול איתה, מאשר לשנוא את ג'יי-אר. מה מקור ההזדהות עם המלודרמה והבדיוניות.

אנג מאפיינת את "דאלאס" – אופ"ס המשודרת בשעות שיא, עם ריבוי דמויות וקווי עלילה, אופ"ס גברית יותר )עסקים, נפט, בקר וכו'(. דאלאס שילבה בין העסקים לחיים האישיים של הדמויות, התאפיינה בהגזמה גדולה מבחינת הסכסוכים, אסונות והכול

במטרה לעורר את רגשות הצופה. כמו אופ"ס אחרות, גם כאן לא הייתה התקדמות. הדמות של סו-אלן, הייתה הכי חסרת שליטה בחייה, רגעי האושר היחידים בחייה היו

מנצחונות היום יום. סו-אלן מגלמת מצב של חוסראנג שואלת איך אפשר לפרש הזדהות עם מצב כזה.

אונים, מזוכיזם. אנג אומרת שצריך להבין את הדימוי של הנשיות כמימוש סמלי שלעמדת סובייקט נשית שאיתה הצופה יכולה להזדהות במסגרת פנטזיה.

– מימד של מציאות נפשית שבתוכה הצופה המפנטז הוא הדמות המרכזיתפנטזיה בעלילה שמעלה תרחישים שונים ודמיוניים.

לדעת אנג, העונג מכך נובע מההזדמנות, מהאפשרות לאמץ עמדות ומצבים לעיתים בלתי מקובלים, בלתי אפשריים מבחינה חברתית, אבל בפנטזיה ניתן לדמיין מעבר לאילוצי היום יום ובכך כל אישה יכולה "לבדוק" מצבים מושכים יותר ממה שאפשרי. פנטזיה היא עולם דמיוני שמאפשר תחושה של חופש ושחרור, גם אם באופן זמני

מאותה דמות נשית שנקבעת ומוגדרת ע,י נורמות חברתיות. . נשיות היא תוצר של הבנייה חברתית,אנג מדברת על נשיות בחברה המערבית

תרבותית ופטריארכאלית שבמסגרתה מגדירים לנשים באופן מדויק – מה הציפיותמהן, מה מותר ואסור ובמידה רבה החופש של האישה הוא מוגבל ע"י ההגדרות הללו.

במצב זה, לפנטזיה יש תפקיד ייחודי כיוון שהיא מאפשרת מעין מרחב פרטי וחופשי שבו האישה יכולה לאמץ עמדות בלתי מקובלות מבלי לשאת בתוצאות ע"י החברה.

הפנטזיה מהווה מעין מרחב מוגן של הגזמה.

מימדים :2ההזדהות עם סו-אלן נבנית ב-

הצופה מזדהה עם רגשות חוסר האונים והמזוכיזם של סו-אלן והיא מכירה בכך(1 שאין לה אפשרות לשלוט בחייה כל הזמן ושהזהות שלה לא מתעצבת תחת שליטה מלאה של נשים ולא תמיד נעשה מתוך מודעות ובחירה חופשית. ישנה הכרה שהבניית

הנשיות היא הבנייה חזקה היוצרת נשיות של נשות החברה.

אנג אומרת שנשים תופסות את אותו רגע של כניעה לפסק זמן של שלווה שבמהלכו(2 האישה לומדת להכיר במורכבות של המשימה של מה זה להיות אישה ומשלימה עם

זה באופן מלא.

- מבוא/ עמית קמה 12 פרק

התרבות בתכני מיעוט קבוצות של ההצגה אופני את מגדיר זה לפרק המבוא ואת אופן ההתמודדות של השייכים לקבוצות אלו עם מגבלות הייצוג הפופולארית

שלהן

34

חלוקת הכוח בחברה: מאפיינים וגורמים: עמית קמה פותח את המבוא בשאלה "מיהם החזקים" ומבהיר כי אם נשרטט מפה שלהכלכליים, החיוניים: במאגרים השולטים כי נגלה המערבית בחברה הכוח יחסי הבינוני-גבוה המעמד מבני גברים כלל בדרך הם והתרבותיים הפוליטיים עור, כהי )נשים, אלו מאפיינים תואמים שאינם אלו עור. ובהירי הטרוסקסואלים הומוסקסואלים וכדומה( מצויים בעמדות שהן יחסית חסרות כוח. קמה מביא מספר הסברים לכך שאותן קבוצות נותרות חזקות וביניהם הוא מתמקד בתאוריית ההבניה החברתית של המציאות. על פי גישה זו )המוכרת לכם מהקורס "תקשורת המונים"(את התואם באופן לחלשים והן לחזקים הן לכל מוצגת החברתית המציאות האינטרסים של הקבוצות החזקות. הקבוצות החלשות שמתגייסות על פי תיאוריה זו

מרצונן ותופסות את העולם בדרך שהקבוצות החזקות מעוניינות שיתפסו אותו.

אופני ייצוג של קבוצות מיעוט: הכחדה סמלית וסטריאוטיפים: קמה עומד על כמה מאופני הייצוג המקפחים של "קבוצות מיעוט" )המצויות בשוליחברתיות בקבוצות חברים של היעדרות - סמלית הכחדה הוא האחד החברה( או מז'אנרים מסוימים שלו. מחקרים כולו, מסוימות מן העולם הסמלי של המדיה "החדשות בשידורי נשים של הופעתן באי למשל נוגעים אלו בתחומים שנערכים הקשות". המרכיב השני הוא סטריאוטיפים - קמה מביא את הגדרתו של דאייר לפיה מדובר במנגנון המסדר נתונים רבים באופן המסייע לאנשים לפרש את המציאות שבהולטעת בה משמעות. לענייננו משמעם של סטריאוטיפים הוא הצגה חד חיים הם ממדית ועל פי תבניות קבועות של שותפים בקבוצות מיעוט מקופחות )בהקשר שלנו:

נשים, ערבים, חרדים, הומוסקסואלים ועוד(.

דרכי ההתמודדות של "האחרים" עם תדמיתם: המודל הליברלי והמודל הרדיקלי: קמה מציין שתי עמדות מקובלות בקרב חברי קבוצות מיעוט לגבי הדרך שבה היו רוצים לראות את עצמם מוצגים בתרבות הפופולארית. עמדה אחת היא של הליברליםללא הקבוצה המקופחת לייצוג של - תביעה אינטגרציה או באסימילציה הדוגלים סממניה הייחודיים. כך בסדרה משפחת קוסבי בחרו היוצרים להציג משפחה שחורתזה המונע סטראוטיפיזציה ייצוג מעין יש שיעדיפו ייחודית משלה. עור ללא תרבות

באופן ההצגה של קבוצת המיעוט. לעומתם, ישנם אחרים הקרויים רדיקליים שמילת המפתח המגדירה את תביעתם היא

( שלSeparationהיבדלות הייחודיים מאפייניה הצגת על ויתור חוסר שמשמעה ) הקבוצה המקופחת ולו במחיר הדרת חבריה מהמרחב הציבורי הכללי )שם נדרשות

פשרות( ויצירת אמצעי תקשורת משלהם בהם יעבירו דימויים המקובלים עליהם.

מפת התקשורת וייצוגי "אחרים": קמה מביא את המודל ששירטט כ"ץ המתאר את השיג והשיח בין ה"אחרים" והמרכז. הוא מוצא כי מרבית ההפקה התקשורתית היא של בעלי הכוח המשעתקים דימויים של בעלי כוח למען בעלי הכוח , חלקה של מיעוטים )נשים, הומוסקסואלים( המשעתקים גם הם את הרוב למען הרוב. כיום מתקיים סוג נוסף של הפקה, המתגבר בעיקר בעידן

ריבוי הערוצים הכלל עולמי, של מיעוטים המפיקים תכנים של עצמם ולמען עצמם.

 

35

גרוס/ "מיעוט, רוב ומדיה"

גרוס מדבר על אופני הייצוג של הומוסקסואלים בתקשורת ואופני ההתמודדות שלהםעם הייצוג המוגבל והבעייתי.

גרוס משתמש במודל של כץ לפיו רוב ההפקה התקשורתית נעשית ע"י בעלי הכוחמההפקה חלק הכוח. בעלי למען הכוח בעלי של דימויים שמשעתקים בחברה התקשורתית נעשית ע"י מיעוטים שמשעתקים את הרוב למען הרוב. ישנם מיעוטים

שמפיקים דימויים לעצמם ולמען עצמם )מתאפשר בעידן ריבוי הערוצים(. גרוס טוען כי יש סוגים שונים של מיעוטים וההבדל הוא בסוג ההתייחסות התקשורתיתקהילת לתוך נולדים כי הם ייחודי הומוסקסואליים הם מיעוט כל אחד מהם. של המיעוט. זהו מיעוט שמגדיר את עצמו לרוב בזמן ההתבגרות וקשה לו לדון בחופשיותועל "הטבעי" הסדר החברתי על איום מהווים טוען שהם גרוס שלו. המיניות על ההבחנות הברורות בין גברים לנשים. הומוסקסואליים ממעטים להופיע בתקשורת

והייצוג שלהם הוא מאוד סטריאוטיפי ומשקף את עמדת הרוב. גרוס טוען כי הייצוג מאופיין בחוסר בדמויות מובילות ומרכזיות. לפיכך הייצוג מהווה תמיכה בסדר הקיים באופן שמעודד את הרוב להישאר בהגדרות המסורתיות ולתמוך

בהן. נוכחות הומוסקסואלית היא סוג של איום בנורמאליות שלנו. הייצוג של ההומוסקסואליים הוא חיוני להם כדי להרגיש חלק מהחברה. קשה להםשחורים. או נשים כמו קבוצות לעומת שלהם הקבוצה חברי את לזהות

להומוסקסואליים שתי דרכים להתמודד עם חוסר הייצוג ההולם שלהם בתקשורת:כדי לצפות סטקסטים.1 סוג של קהילה פרשנית שמתכנסת קהילה פרשנית-

שמכילים רמיזות הומוסקסואליות. לדוגמא: הבלשיות קיגני ולייסי. לדעת גרוסוהם הוא הטרוסקסואלי פרשנות, הטקסט דגולה של יש מידה זה בטקסט

מפרשים אתו כהומוסקסואלי. ערוצי מדיה חלופיים שמאפשרים ביטוי וצריכה של דימויים מסוג שונה מזה.2

המקובל באמצעי התקשורת הגדולים.

לושיצקי/ "אותנטיות במשבר: שחור והאתניות הישראלית החדשה

שהיא הבנות, אחת חלי, של על מסעה מרוקאית. מספר שמתאר משפחה סרט ישראלית לכל דבר. היא חוזרת לבית אבא ללויה שלו ולזהות שלה. אבא עיוור, אמא שמנהלת את הבית בעזרת כשפים )שחור(, ילד חוזר בתשובה, ילד בקיבוץ וילדה על סף השיגעון. המסע של חלי לזיכרונות ילדותה, התמודדות עם העבר, אחות מפגרת

וביתה שלה שנמצאת על סף השיגעון.

לושיצקי מתמקדת בתגובות של קבוצת מיעוט לסרט שהיוצרים שלו שייכים לאותהקבוצת מיעוט. מצב בו מיעוט משעתק דימויים של המיעוט עבור הרוב.

לטענתה, שחור מהווה מסמך אתני שיצר פולמוס חברתי ותרבותי. הסרט הוא חלק מהשיח של הקולנוע הישראלי על הזהות הישראלית. לושיצקי טוענת כי שחור מאפשר לצופים דרכים שונות של פענוח על רקע החיבור בין הישראליות לבין מסורת וזהות

אתנית.

יש להבין את קשת התגובות שקיבל הסרט: תגובות מצד אינטלקטואלים מזרחיים- ישראליים )כמו דוד אלפון( שטענו כי.1

הנורמה את ומפר ההורים דור של הקדושים הערכים את שוחט הסרט המזרחית. נורמה שמאשימה את הממסד האשכנזי בנחיתות ובקיפוח שלהם עצמם. הסרט מנפץ את הצביעות המזרחית ולועג לאמיתות המקובלות בנוגע

למשפחה המרוקאית.

36

חנה אזולאי- הספרי- שחור, מבחינתה, הוא סיפור של הדור השני ליוצאי מרוקו.2 שמהווה הכלאה בין מזרח ומערב. היוצרת לא שופטת את הערכים של הוריה, אבל היא מנסה להבין את אותה תרבות וערכיה דרך העיניים של אלו שחייםשל הניסיון לאחר זהות חיפוש של בתהליך מדובר לושיצקי לדעת אותה. המזרחיים להטמעה בתוך החברה הישראלית באופן שכלל בתוכו את פרוק הזהות האתנית שלהם. הסרט מהווה חלק מגל של סרטים שעוסקים בחיפושהמערבית חלי הספרי אזולאי חנה לדעת לפיכך האתנית. הזהות אחר והישראלית היא לא בהכרח סיפור הצלחה כמו שחלק מהמבקרים של הסרט)מיעוט, על יוצרים מרוקאי צוות כי הסרט נעשה ע"י לושיצקי טוענת טענו.

מיעוט עבור הרוב(. ביקורת של במקרים מזרחיים )סמי סמוחה( שטענו כי הסרט מספק הוכחה.3

בפרט. המרוקאים ושל בכלל המזרחיים של התרבותית הנכשלות למיתוס לטענתם הסרט העצים את הדעות הקדומות לגבי המרוקאים. סמי סמוחהשל היוצרת מהאליטה דווקא יוצאת הזו, האמירה אירוני, באופן כי טוען המזרחיים ודרך טקסט מסוים שמהווה סוג של וידוי ולא של מבט חיצוני על התרבות המזרחית. לטענתו שחור היא עדות לנכשלות התרבותית שהמזרחיים

הביאו איתם והם יכולים להשתחרר ממנה רק בישראל. פרשנות של נוער מרוקאי )דור שני ושלישי( שרואים בסרט הצצה לעולם לא.4

מוכר.

לושיצקי מתעכבת על הסגנון הצורני של הסרט. סרט מאוד איכותי בסגנון הצילוםהרבה מצטט והסרט מינימליסטיות מצלמה תנועות הקולנועית, והאסטטיקה מהקולנוע האירופאי. במידה רבה, לטענת לושיצקי, הממדים הללו הקשו על אותם

קהלים שהם לא חלק מהאליטות להתחבר לסרט.

המשמעות החברתית של הסרט משקפת תהליכים החברה הישראלית. מדובר ביצירה מזרחית, שעוסקת בתרבות המזרחית ומתמקדת בחיפוש זהות בקרב בני הדור השני והשלישי. במידה רבה גם מאתגרת את ההגמוניה וחותרת תחתיה. ההגמוניה היא

המדיניות של כור ההיתוך.

טרנר/ "אידיאולוגיה"

סקירה היסטורית למושג אידיאולוגיה והשימוש בו בחקר התרבות.באופן שמסווה מאבקים חברתיים של המציאות הממשית כוזב ייצוג אידיאולוגיה- וקונפליקטים פוליטיים. )קשור לייצוג אצל פיסק( לייצג את המציאות באופן אידיאולוגי.

דרך דומיננטית אידיאולוגיה לקהל מעבירה ההמונים תקשורת המאמר, לטענת שלושה אלמנטים )מבוסס על סטויארט הול שמופיע אצל טרנר(:

ולכן צריך.1 פוליסמיה של לשון- לכל אמירה עשויות להיות מספר משמעויות לעבוד על ייצור משמעות מועדפת.

תהליך- העברת האידיאולוגיה היא תהליך מתמשך..2 טיבעון- ייצוג של אירוע, או של שיח מסוים, באופן המתאר אותו כחלק מחוקי.3

הטבע ולא חלק מהקשר הפוליטי וההיסטורי שעשוי להיות בעייתי.

לדוגמא: המחקר נערך על חדשות בבריטניה דרך סיקור שביתות וסכסוכי עבודה. בדק כיצד מראים את השובתים מול המעסיקים. השובתים בחוץ, עושים בלגן, לבושים כפועל ויוצרים הפקת סדר. המעסיקים הם מכובדים, יושבים במשרד, חבושים יפה

וכו'.

37

דוגמא: המיתון הכבד )גורם( גרם להתאבדות של חקלאים )תוצאה(. מיתון לא נגרםמשמים והוא משרת אנשים מסוימים.

38