tie מ ו י ד ;

י*.״׳ *׳׳

י*•־* ׳׳׳ י

:!׳: r

י1 יוו; י

ft י r S1׳::

יין! י׳r י»

5 s * » י י*.׳ v י']» *lit י׳ יןגו׳

<m*

! 1

r r ון3״׳

ש ש׳

הקונטריס היהיאריי נ ה ש ל ח

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע"י חיים תשס״ט

ת י ב

ם טעמי מנהגי ותיקוני ה עשר פרקים, המבארי ש מ ל ח המכית האדם והכנתו׳ ש ב ל ישראל סבא, באופני ופדרי ה

ת נסיעתו ע וצוואתו, בעולם הזה הגשמי, בו לעולם הקיים והנצחי ממנ

לעד לעולמים.

הובא לבית הדפוס ידי חברת

־־נ)

ק י ד צ ־ ה מ . צ ש ו ד ח ־ ר ו א

בירושת״\ תכב׳׳ין

ך עולמים ת ב ש ל מכון ל ב ת בנה בניתי בית ז שנ

(מלכיס ה׳ ח׳

ש ל D תובב׳׳א י ק י ר ה י ע פ

ר פ ״ה לפ״ק שניי ת 3E דפוס •ארץ־ישראל״

ם

<

<

<

> <1

o

!>׳׳

י ר פ סס היהיאל• י ד ט נ ו ק ה '

אלו

מונישים למגהד, לכבוד מעי

׳"בטח 'שיקבלם באהבה רבה ובשכר פנים יפות, וייטיב, משת ידו לנו ממה 'שהננו ה׳ מהונו ורכוישו וממונו כפ ו;דבת לבו הטוב לקייב מ״יש כל גדיב לבו יביאה את תרומת ה׳ ולהיות לגי דהדר־עזר בכדי ׳שיהיה ספק בידינו בלי;דר לעבוד את ה׳ באהבה וביראה ולק־־ש

מצות והכית בו ־ומש ולירה. וזבות המצוד, תגן עליו ועל זרעו ונסו ־ק ואנחה והיתד, בגבולם דדשמחה׳ בעוישר וכבוד בישמ־רת הוקי האלקים ותורותיו לעד לעולם׳ וברבות יהש הטובה עוד כל ימי

עולם, כן יה• רצון אמן.

נאש המברכים אתים ומשדרים בעד הצלהתנם,

חברת אור־חדש וצמח־צדיל, ב־דוישודו תכב״ז

<

< <

> >

> י•

> <

<

Rabbi I S A A C JACOB A L F I E Tresorier de la Societee O R - H A D A C H E et S E M A H - S A D I K E Jerusalem (Palestine)

> <

<

•

ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

פרמ א׳ *) המדמה. [התוכן: קדמת אר״ש לבאר תיקוני דז״ל בכל עניניהם כתפלה וכר]

רה כנר בש׳׳ס (סנהדרין ע דברי תו ת ומצוה על האדם לשמו ו ר ומפורסם הי ב ד ידוע הה מקומות, ולא רק בנדרים וסייגים מ כ ניב, חולין ק־־ו ירושלמי יבמות פ״ב ה״ד) ועוד בם על לאו דלא תסור, אלא אפילו במנועים ה דאסמכו ש ע ת עשה ולא ת ו צ ל מ שבפרט אלו שנתקנו עפ״י ותיקין׳ וביחוד אלו שנתיםדו מדורות ם לישראל, ו ה הטובים שא טעם ו ים במלאכים, מזמן התנאים והאמוראים, שאז חובה גדולה עלינו למצ נ ה-אשור לו רבי מ ל : בדאיתא במשגיות (גגעים פ״ט מ״נ, ופי״א מ״ז< א הם ד הגוץ לקיים דברים ובו׳ ובשער ר לו אם לקיים דבי־י חכמי מ ד בוי א מ ל רא לרבי אליעזר א יהודה י בן בתירה היא ם ומנהגם תו ס כי דברי חכמי פ ר כ ש ו׳ דפסח, וז״ל, בעניין ה הכוונות דפ״ג דרור עכ״ל, ולא עוד אלא אם יש ח ס ולא ירק א ל דוקא כרפ וצריך לדייק ולהזהר לאכוכם הם דל• וביש להסמי ך למגהגים מדברי מ א ס ו יכולת בידיגו בםייעתא דשמיא, למצ

ה יהיה נחת רוח לפני ה׳. מהתה׳׳ק, ולקיימם על בורים ועל מתכונתם, אז כזבפרט מימות הש״ס, הוא רק ל מנהג שנהגו בו, ו כ ופן ואולי יעלה על דעת ושבל אנושי של דבריהם כ א להזכיר J ש לה וחס* והם! כי ל ת אנשים מלומדה׳ חלי ל בעלמא, ובמצו פ ת כ

כגחלי ב״ה.

״) הידפסו על ידי יקר רוח ותבונה איש חמודות, בחוד מעם בענוה מרובה תורה וגדולה בו נצמדות, לב טוב ומטיב לומר ומלמד כלול בטיב חמדות, בנן של קדושים, אראלים ותרשישים, רב אחאי גאון, מופלא שבסנהדרין כתרע׳׳א דרחמי יצ״ו, כי לו נאה להודות, יחי שמו לעד באורך ימים ושנים טובים, הוא ובניו, הנעימים והאהובים, יה״ר שיהיו הנטעים דומות לשישים,

ויזכו לחרש חידושים, ברד׳׳? ה.תי" י־סודות, אבן•

ק א׳ עולמים היחיאלי י הקונטרים בית ־ל ע מ ם מ ד בשמי ש כגחלי אש, והואיל והם ידעו סודות רר־דיץ עילאי], ורמזים עליונים, א ואשר בארץ מתחת, במ״ש סוד ה׳ ליראיו, ובריתו להודיעם, לזאת תקנו לעם בני ישראל, ולדורות הבאים אחריהם, דרכי ה׳ הטובים׳ ומנהגים הישרים, הרומזים לסודות עליונים,, ך משל ל חטא, ונדנוד עבירה, והרי ל כ באופנים שונים, לגדור נדר, ולהרחיק אדם מב נתמעט ל ר התפלה, בראותם כי ה ד ת פ ת אנשי כנסת הגדולה, א וראיה גדולה מתקנ (רש״״ עירובין כ״א< ונשתעמם, ולא כל אחד ואחד, יודע לערוך שיח כהוגן וכראוי לפניצא ומובא תקון התפלות בעולמות העליונים, סדרוה על ו מו ע הי, ולכן הם יאשר דה ונפלאה, עד שבל איש שינענע שפתיו באמירתם, ל מ בחכמה נ נתה באופן נקל, ו מתכו

א ידע בידיעת סודותיה הנפלאים. גורם זיווג עליון ותיקון עולמות, גם אס לכ חכמתם, ורוחב בינתם ל על רו כ ש ל מוחש בעין ה ש ומו״ד א׳־א זצ״ל הניד לנו, מ, אה דה על ממצי ת מכונת התפירה, המעי כ א ל ת מ ה שעינינו הרואות, בהתחדשו מ מצטרך שום אחד לחקור ולדעת איך א י ל , ש ב חכמתו עשה אופנים בהמצאתה שברוש בה, אלא אדרבא עשה אופן, שנם אס יבא ילד קטן, ואפילו מ ת ש ה נעשית? בכדי ללתה ב את הגלגל הראשון ביושר אז היא פועלת פעו ב ס דע ל תינוק בן יומו, ורק שיך לה, צטרך לדעת איך היא תופרת? אך ורק שעוד תנאי צרי י שי ותופרת, מבל! ה לבטלה ה החוטים הנצרכים, ובגדי תפירה, שאם לאו כל פעולתה תהי שיתקן לר ש א ק ולמגן. בלי חוטים וכנדים, כ אע״פ שבנלגולה עושה פעולתה, אמנם תהיה לריר סידור החוטים, ואופני הכנתם ד ס ל אם איש נדול ומלומד, ויודע כ כ עינינו הרואות, אמת החוטים והבנד ובו׳, עד ה את בל ההכנות הנצרכות בשו ר הכין ב ב על בורים, כ, אז גם ה מלאכתה ש ע ת ה עוד, כי אם לגלנל בה יד המכונה, בכדי ש א נצרך ל ל שם אותו, באומרם הרי תפרת, תינוק בן יומו, יוכל לגלגל ולתפור, והגדולים משמחים ה ך שתקרא על שמו התפירה׳ הואיל והונע עצמו בנלנולה, אעפ׳י ש ובאמיתות צריב, ר הכתו מ א ה ש מ הבינו לו הכל, שאין המלאכה נקראת, אלא על שם גומרה, כדרו׳׳ל מ

ם, קברו בשכם, כידוע: ר העלו בני ישראל מארץ מצדי ש ת יוסף א ואת עצמול גלגול המכונה, אחרי שהכינו לו ה הקלה הזאת, ש כ א ל מ ת ה ה לעשו צ א ר ואם ח״ו לר קטן כזה, ב ד נה, אז בודאי נקרא פושע גדול, שאפילו ב ל הדרוש להמכו ת כ אה ג׳־כ, אחרי שתקנוה לנו רז״ל, ל פ ת ה כ ד עצמו להרויח, והוא הדין פ ב ע ש ה ל צ א ר לרתה בחיתוך האותיות, ל כך, ובאופן מפליא, עד שלא נצטרך, כי אם לאמי בנקל גדול כת פעולתה היטב, בעולמות העליונים, מבטאם כהוגן וכראוי בשפתותינו, שאז עושה א וה וסודותיה, י , אע׳׳ג דלא ידע שמץ קל מרמז ם המתפלל כהוגן וכראוי, ונקראת על שם ר מ ו א ש ל מיני תפלות, וברכות, כ כ ואף אם לא הבינם, כי _ סגולת תקנתם דל, באת ש רז״ל בקרי ׳ מ ף אם לא הבינם, כ כראוי, בלשון הקודש, ולא בהלעטה, עולים לו, אם לא א ר הלשונות, ש א ש המגילה, שמע, קריאת התורה, ותפלה וכוי ולאפוקי אמירתם בא יועילו ל אמרם באותו לשון (בגון דיודע לקרוא באותו הלשון ואינו מבינו) ש הבינם ור תקנום לנו, בלשון הקודש׳ על בורים, ש א צא ידי חובתו, והטעם כי כ ם ולא י לו לכלו עושים פעולתם, גם אם לא הבינם הא לאו הכי, לא עושים פעולתם עד שיבינם גם כן,' - . ם בר בה, ועיין ס׳ חסידים ס׳ תקפ״ח והפירוש והברית עולם ש ה המדו פ באותה שף הקטן זדיבים אנחנו להרגילו ומפאת זה אחרי-שתקנוה לנו כראוי בלשון הקודש, לכן א, ר ־ ה י ש ו . , ^ ל ״ ת ש ועד סוף, ו א ר ל יום ויום בוקר וערב מ כ ה ב ל פ ת לומר ה׳ ה ' ו י ת ר ב ד ה כ . ה / ו ו ב א ו ט ל שאין בו ח ב גדול למעלה, להיותה יוצאת נם כן מפי הסדת עז, ואין עז אלא תורה, שנאמר ה׳ עז י לעמו במ״ש בפסוק מפי עוללים ויונקים י

ם אמן. ת עמו בשלו יתן ה׳ יברך א

ק א׳ עולמים היחיאלי־ נ י דזקונטרי־ם בית ־. י ד . ה ם מ 1 ר ו ע ר יבולני לפטור- ה מ א ר רשב־י דע״א ש מ א ר יבא על נכון מ י בל האמו פ ל דנאמרת בלי כוונת ידי מדין התפלה, הנעשית ו ל שמי ד וכו׳ (סובה דמ׳׳ה:) ואמרו ר, תפילתו אינה חוזרת א יובל לכוין בתפלתו ל אדם, ל ב צערו ש הלב, שאעפ׳׳י שלרוף ו ס ם אומרה בחיתוך אותיותיה כראוי, ולא בהלעטה, הואיל ונתקיים בנו׳ ב ריקם, אם ודוחק הצער והענויים הקשי ב הרדיפות, ו רה ולא מיין, מרו ר הזה, ושבו מ הבלות הר אותנו מדין שמים, ובידוע נ׳׳ב שאין הקב׳׳ה הפרנסה ובו׳, ובו׳, ומטעם זה יוכל לפטום ר מ ב ע ר ר מ בא בטרוניא עם בריותיו >ע״ז ג׳ ע״או והיינו דאמרינן בש״ם >ב״ב קס״ד< אל יום, הרהורי עבירה, עיון תפלה, ולה״ר כ ם ב ה ם ניצול מ ב נ׳ עבירות, אין אד ר ר מ א. כדאמריבן ר בתפלתו ה ר ה מ ש ה פרש׳׳י ובר, והתוספת ודל: עיון תפלה, הוא רע כ ל פ עיון תה שהוא רע, שאינם מכוונים ל פ ת נ־ה) המעיין בתפלתו ובו׳, ונראה לר׳׳י, דעיון ת (בברכול יום, שאין שום כ ם ניצול ב , ומזה אין אד ת קב״ז) ועיון תפלה ב ש ) ן נ י ר מ א ד בתפלתם, כר רבי מ ת פרק היה קורא) א ו ברכ ) י שלמ רו י ר ב מ אדם, יכול לכוין בתפלתו היטב, והכי א

ה עכ״ל: דים ברע מגרמי י למו ט בותא לרישאי, דכי מ יוחנן מחזקינן טים רבי אלעזר בן עזריה, יכול אני ת משו ש ב ש ר ר מ : א ל ד ן איתא (בעירובין דם״ה< ו כ ואמר ש ועד עכשיו, שנ ד ק מ ת ה ב בי ר ח ל העולם כולו מן הדין מיום ש ר את כ לפטוה ל פ ת לבן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין, (ישעיה נ״א) ומסקנת הש״ס־שם מדין ה

ד יכול לכויץ בתפלתו בראוי יעויי׳ש עכ׳׳ל. ח שאין שום אי לר״ש מ ח מ : רבי יוסי ורבי חזקיה, הוו אזלי ל ל ד ן בזהו־ (ויחי דרמ״ב ע״או ו י י ע וא דמריה, ח ב ר נש ש ר רבי חזקיה, האי דאמרינן לעולם יסדר ב מ בקפוטקייא, אולא יכיל , ה צלותיה, ואיהובעאקו א ל צ ה טריד, ובעי ל לבתר יצלי צלותיה, האי מאן דלבי וא ב א יכיל לבוונא ל ל ר ליה אע״ב ד מ ה כדקא יאות. מאי הוא? א א דמרי ח ב א ש ר ד ס לא יכיל ל ה׳ אע׳׳ב ד א דמרי ח ב ה אמאי נרע? אלא יסדר ש ורעותא, סדורא ושבחא דמרי, »• - — - — . • י • •*mm, , I IW ,|?יI l> M 4

ה ע מ ם r< ש י ל ה ת ) י ת נ בה ר ק הקשי ד ד שמעה ה׳ צ ה לדו ל פ ה הה״ד ת לכוונא, ויצלי צלותי, בה דנתי, האזינה תפלתי ר הקשי ת ב ׳ ל ה י ר מ ד א ח ב ש ן דאיהו סדורא ד י בג ק בקדמיתא, ד ה׳ צ

עלמין וכו׳ ועילאין ותתאיןד פקודא יל בזהר יתרו (דצ״ג עארב) ודל ואע״ג דלא מבויץ ביה, זכאה איהו דעבי ועיא לעילא, ת ת בא מ א חזי אתערותא צרי דל ת דמריה, עכ׳׳ל, ובתקונים (תקון נ־ב< ו(דק״ע ע״ב) ׳ כו א ו ת ת לא ל ה והשקה, איהו שקיו מעי מ ד א ל פני ה ת כ לבתר והשקה א ו

לא בודאי עכ׳׳ל. , גרים אתערותא דלעי א ת ת ל ד א ת ו ר ע ת א ןם״ט (דרט׳׳ז) ו ובתקוה לנו רדל, ואם חייו , כמו שםדרו תל ן ועד נ ל לה׳, למקטו ל פ ת ה .לייי-יי•* י־ילוו ל

ק א׳ עולמים היחיאלי י הקונטרים בית ־מאבד נפש יקרה, בל ו צה לאוכלו מהות פעולתו אז ב״מ ימות האדם הזה, ונקי־א הו ידע הרות, ל פעולות הנצרכו ל כ כ א מ ע הבריאה הטביע הקב״-. שגוף האדם יעשה ב ב ט ב יען של וחוזר כ א מ ל ה ב ע ת מ רק אם האדם ילעסנו בשיניו ויבלענו, ואז הדבי־ נגמר מאליו שר הפעולה הזאת, הוא ד להתמזג בדם ולהחיות את הנוף, נם מבלי ידיעת האדם בל סן צטרך כי אם להכי א נ ל ה ג״כ שתקנוה לנו רז״ל, באופן כל כך נקל, עד ש הדין בתפל, ן עצמנו לתפלה, כמ״ש הכון לקראת אלהיך ישראל ולדעת לפני מ־ אנחנו מתפללים. דעו כשאתם מתפללי במאמר ריב״ז זיע׳יא ו ה, דע את אלהי אביך ועובדהו, ו כמש׳ת ע ש ה רבי אליעזר ב ה רבתי פרק ו׳ שצו ל ם ואיתא במם׳ כ לפני מי אתם מתפלליל י ם הוו יודעים לפני מי אתם עומדים שבשב מיתתו לתלמידיו וכו׳ ובשעה שאתם מתפלליק לנענע ת דכ״ח ואז עלינו ר דבר זה תכנסו לחיי העוה׳׳ב ע״כ ובן הובא בש״ם ברכו שפתותינו באמירתם כראוי׳ ולא בהלעטה, ועל ידי זה אנחנו בונים עולמות עליונים, גםם ה א ידענו, איך נבנים? ולמה רומזים? ואיזה מיני עולמות בונים? ואיך נמשך מ אם ל שפע וחיות רוחני לנרנח״י שלנו? ונם אם לא ידענו פירוש המלים על פי סודם, רק אםל צי־בינו ממנו ית״ש, אז כווננו, בתפלתיני׳ שזאת היא עבודתנו לה׳ אלהינו, ושאלת כל וכלל, שזאת היא ל ת כל פעולתה כראוי אבל אם לא כווננו כ ה זאת, לעשו ל פ ת דיה לה ל פ ת ה ם' אז אע״פ ש י עבודתינו לה׳ ושאלת צרכינו מלפניו (ולפירוש המלים הפשטיה בלא כוונה כגוף בלי נשמה ל פ ל זאת ח״ו פועלת לריק. כאז״ל ת כ עושה פעולתה׳ ב

שזה דומה למנלנל המכונה בלי חוטים.׳ ולא נוציא המלים כראוי בשפתותינו׳ אז בודאי ן אם נהרהר בלבנו בנוסח התפלה אב לאו ל ב ה ש ל פ שום פעולה אינה עושה, הואיל ולא נענע שפתיו באמירתה, כאז״ל תה ל מ ר דק״כ ותא חזי רזא ד ב ד מ ם וכמ״ש בזהר ב ב אינם דברי ל ב ה תפלה, ודברים ש מ שתא ל צלו לא ודבורא דפומא וכו׳׳ ובדאיתא באדרא זוטא׳ כ תא תליא במלו אעי׳ג דצלו ובעותא דלא אפיק בר נש בשפותיה, לאו צלותיה צלותא, ולאו בעותיה בעותא, וזה

פרת ופועלת שום פעולה. א גלגל המכונה בלל, שאז אינה תו ל דומה למי שלהתלמד אופני עשיית ׳ ו ל אדם, לחקור ולדעת בעיון שכלו כ ת נתונה ל וימן שהרשוכות כל החתי ה זה עם זה, ו , והעמדתה, והתחברות חלקי המכונה, וכל סדרי הרכבתהת מ כ ח ת מ צ ן והשיג ק ם ומכונן, שהבי כ ת אליה, וכשידעם על בוריים, יקי־א ח הנצרכואה י ב חכמתו המצ א המכונה, לרו י צ מ מ ממציאה, אך בשום אופן לא ידמה אליו, היות שר המוחש לנגד עיניו, ב ד ר מוחש לננד עיניו, אכן ד, אחרי חקירותיו כ ב מבלי ראות והיות ד, אה ם כממצי כ א יקרא ח ל זאת ל כ תחכם לתקן בה ב ה שי ל מ . ולזה כ ד לעשות כמעשהו מ לם גדיל ומכונן מאין כמוהו. כ , הוא ילךא ח ־ו וידעו אופני דדבבתה אבל לנכי אח־־ים שלאחקיד ולדעת סודותיה, ואופני בנית העולמות העליונים צה ללמו ל אדם הרו ה ג״כ כ ל פ ת ךןא הדין בבה ;״כ ת נתונה בידי, ולא עוד אלא שחו ר הם נבנים על ידי אמירתה, הרשו ש אבתר תורה הרי הוא , ו רצה כמ״ש דע את אלדד אכיךועוכדהו ל ולדעת, אם י ד ת ש ה עליו לדע שורש צה ליטול יבא ויטול, ופאר נחשב לו בידיעתו וחכם יקרא כשי כל הרו מונח, ות הראשונים מ כ א יוכל לגעת אל ח תחכם וידע, ל ה שי ל מ כ ר ודבר, אמנם ב ב ל ד כלה ד תקנוה לנו, באמור לעיל. ועיין נ׳׳כ בשער מאמרי רשכ״י צורך התפי ש כמלאכים, א

ף טו״ב ואילך. ד וסודותיה מ• לסיףןךך, י ט ש ם פ ע ואעפ׳יי שבש״ם(מגילה י״ז,י״ח,ר״הל״ב,ברבות כיח) נתנו לנו דז״ל טת ^ ו ת נ י ה ועשרים זקנים ונביאים, ת א מ ם הש׳׳ס ד ש כתב הטור מ זה אחר זה וד ח א ש ה ב כ ה ודל: את ה י מלה בדיוק גדול, ובבעל הטורים פ׳ תצ ל תיבה ו י״ח, ונמנו על כה שתקנו כנגד תמיד־ם, וכן ל פ ת ב ת ש ב ד,אד.ד שעולה י״ח, רמז לי׳יח ברכי וכו׳ הכא כתי

כתב

ק א׳ עולמים דדדדאלי ד י הקונטריס בית ־ה דבר כנגד מ ר ו ב ב על בל ד ה ה׳ את משה, כתי ר צו ש א ת פקודי ודל: ב ש ר ב כשוף פ ת כר ש ר צוה ה׳ את משה, ובל א ש א ה להזכירו, והם י׳׳ה פעמים ב ב ר ה מחני נא, ה ש ר מ מ א שה הי בץ ר צו ש א ת משה, יבנגדם תקנו ״׳ח ברבות, ואחד ב ה ה׳ א ר צו ש ל א כ ב ה הי, ו צו­ ת ך א ם קי״ג תיבות, ובן בסופי הברכות, במו ברו ה ת המינים, ויש ב כ ר עשו, ותקנו כנגדו במש ב בחו ה המתים, ובהם ק״׳ג תיבות, וקי׳׳ג פעמים ל ה ה׳ מחי ת ך א ה׳ מגן אברהם, ברות הקודש, אהי׳׳ה הוי״ה ו מ ש ז ג״כ באלו הקי׳יג ל ן כוונת הלבעב״ל. ורעג״ד יש לרמו כי שצריה ל פ ת ז שע״י ה לל קי״ג, גם הוי״ה אלהי״ם קי״ג עם הכולל, לרמו ם עם הבו ר פ ס מ אדנ״י שן אז ת אדנות ואלקי׳׳ם, וממשיכי ם שמו ה ת הדין ש ו ם וממתיקים מד ת הרחמי מנבירים מדוידבר ה׳ אל ה פ״ב ו ב ר ר ב ד מ ב . ו ל ל המתפל ל העולמות ולנרנח״י ש ב ם ל ע והרחמי השפת עב׳׳ל. ו ה ואהרן שוים כננד י״ח ברכ ש מ צא ש ה מו ת ה ואהרן לאמר, בי״ח מקומות א ש מנדם תקנו ה שנ ר ד ש צד ח״י חוליות ב י א אופן ה׳ ודל: כ ובהגר״א בפירושו לס׳ יצירה פ״אמיה שגגדה תקנו בי־כת המיגים הרי י״ט וח״י ר ד ש ף ה ת ועוד חוליא קטגה בסו ח״י ברבוק שבו נכללין ש צדי א ר ק ח״י עלמין ובריכות ל י ד צ ת שהן ב ו נתיבות הראשונות גגד ח״י ברכה אמרו דומה ללולב, שהוא יסוד וה׳ ר ד ש ה ה ש ל ע מ ה ל ט מ ל מ ה ו ט מ ה ל ל ע מ ל ט׳ ספירות מ

ר דנו״ק וכו׳ יעו״ש. ת א נגד ב ת המיני! שהו כ ר נתיבות שבחוליא י״ט הוא ננד בר ש ע ל ה ה אדנות בוללין כ ד ת אקי׳׳ק ה ם >בפ״: מי׳:, ובפ׳׳ה מ״א שג׳ שמו ב ש ת ועוד כל וכו׳ עי׳׳ש. כ ן ה ה קדושה שכוללי כ ר ם יסוד ב ה ל בל העולמות והם גי׳ יב״ק ש ספירות שת ה שמו ש ל ר מאמרי רשב״י (די״: ע״או דח״י עי׳אויב״ק הוא בגי׳ ש ע ש ב ב ר ב ה ת ו* ץ כת קומת כ״ל ה־־׳־ס ד ה והם מ ט מ ה ל ל ע מ ל ל העשר ספירות מ אהיה הרה אדנות הכוללים כ

בנז׳ בספרי המקובלים ובם׳ שערי אורה עכ״ל.ת בתפלה, איתא ו דל: הטעם שתקנו ח״; ברכ תא בם׳ חיים לגופא דכ״ח אות ל׳ ו י איר הבו לה׳ בני אלים, וכנגד ח״י ם בנגד ח״י אזכרות שבמזמו ח י(*בברכות כ״ה:< ד

U H m ^ . . . - . . ״ * ^ . וד—י >ws» ו״יר־ויזזל^י ייז-ד ר . . . . . . «..L.— . ._ _ . .

- - - • - ־ • - ־ . - ן ־ םום פרעה, ותוציא מחשבו׳ תיקוני דיקנא דל, שרמז הח״י אזכרות לט ת התפלה, ושו״ר בסידור הכוונות להארי ח״י ברכו

י ו — — • • • ־ ן - ־ ן ־ — ־ • ה וכוי — כ ו המלר צ מ ל במן ה ל ה ם יה ב ב ש ש ח ם י״ה ובי׳ ובדאמרנו, ומצאתי בסידור הכוונות ש ב ש ו ש ח ל

ק א׳ עולמים היהיאלי י הסנטרים בית ־ת י ה ב א ש ח ח ל ש ב ר ה ז כ ו , א ״ ם לתשעה תיקוני ח ל האזכרותלרמדזחו גם ש ל כ קראתי יה ב במקום הזכרה והיה לשאר בדאמרן עי׳׳ש, זת״ד ואשאת״מ, והי יאיר עינינו בתורה ו אמן.מלה ה ו ל ל מ ה סודות נעלמים, ורמזים נשנבים בכ ל זאת ידוע ומפורסם לכל, כי יש ל ר דם בר נש, ולשום נברא שבעולם׳ ואות ואות, כידוע, ליודעי חן, ולזה אין רשות לשוא נימא, כי בזה יהיה ל מ ה דבר, להוסיף ולהחמיר, ולהחליף את הסדר, אפילו כ לשנות ממנע ב ט מ ה מ נ ש מ פגם נדול בעולמות העליונים, ויתחייב עונש על זה, כאומרם ז״ל בל הם עשה ולא ה ם וכו׳ (ברכות מ׳.)׳ ובעירובין דכ״א איתא, שדברי תורה יש ב שטבעו חכמיל ל העוברים עליהם חייבים מיתה, עכ׳׳ל: ובאבות דרבי נתן פ׳׳ב, כ תעשה, ודברי סופרים כל ב א ף ניד בעני, הנהנת ה ם חייב מיתה, ובתורת האדם להרמב״ן ד העובר על דברי חכמים כענין תה עונש חכמי תה וכוי) ומאי מי ה שאמרו אבל שלא פרם חייב מי מ ודל: (וכן דת (דף ו ם חייב מיתה (מ׳׳ק י״ט:ו וכן בברכ ל בר ישראל העובר על דברי חכמי שאמרו כצר שבלו פוגם באורות העליונים, ומקצץ בפרט בענין התפילה, כי לקו ד׳ ע״ב< ומה נם וא ידע ואשם. והתפילות נשמעות ומקובלות ל בנטיעות, ויתחייב עונש גדול על זה, ואעפ״י שה א׳ ם״ג ושם ביאר ערכין ל״ב ב׳ והיינו דקא קפיר כ ל בא״י יותר מבחו״ל פאת השלחן הי מ ח ה לא בע־ ר ש א מ מ ל ש ל דוכתא כ׳ יהושוע והבא כ׳ וכו׳ ב ב ב קרא עלוי דיהושע דת יהושעכא־י ל פ ת י רחמי? הרי ד ע ב ל א דלא הוד, לי׳ זבותא דא״י,אלא יהושוע וכו׳ אמאי ל

ה בחו״ל עכ״ל. ת מרעי ל פ ת בלת מ יותר מקוא תקנוה לנו גס כן, באופן ם הנפלאה, ל ת מ כ ע לרוב ח ו ל ולדעת, פד ואין את נפשך לשאוב לבד? ושנצא ידי חובתינו ל יותר נקל מזה? שיהיה די לנו, בתפלתינו על ידי הרהור הא נחת צ מ ת ק י׳ בסופו, ו ר פ בה, נם אם לא נוציאנה בשפתותינו? ובס׳׳ד עיין לקמן ב

ך בעזרת האל ית״ש וישועתו. ת ל א ש רוח ומרנוע לנפשך ותשובה לה שגורה בפי הכל, ל וגם כדי שתהי ד נ י כ ואף על פי שבנדון התפלה, נלו לנו טעם פשטים אינם מגלים לנו טעם לנזירותיהס ותקנותיהם, ו ראינו, שלפעמי ל זאת, מצאנ כ בת ר׳ יהושוע׳ טעם גזירתם איסור׳ ל רבי ישמעאל א א ש כדאיתא בש״ם (ע״ז כ׳׳ט) בעת שה לומד, בי ת ר אחר׳ ואמר לו ישמעאל אחי איך א ב ד על גביגת העבו״מ וכו׳ השיאו לא היו מגלים טעם לגזירתם, עד עבורי״ב חדש׳ ולפעמים ל טובים דודיך וכוי? ופרש״י שם של וכלל. ורק באיזהו מקומן אומרים טעם ל אינם מגלים טעם לתקנותיהם וגזירותיהם כצא שאעפ׳־י שגלו טעם, לםייגיהם ומנהגיהם ה עמוקה, ולפעמים אתה מו מ כ ח ב ברמז ול זאת לאורך הגלות ורובי היםורין והצרות והרדיפות ב שתקנום לעם בני ישראל, בם הטעמים, ה והענויים,וההרינות שסבלו עם בנ; ישראל על קדושת שמו יתברך, נשתכח מל ונשארו אותם המנהגים ירושה לדורות כספר חתום, וכחוק בעלמא נראים לעיני כת תא במם׳ יומא דס״ז ע־א, א א כיתר חוקות התורה, כדאי מ ע במלתא בלי ט היצורים, ולת חזיר, ולבישת שעטנז, ב עליהם, ואלו הן אכי חוקותי תשמורו, דברים שהשטן משיד ה תוהו הם ? תלמו ש ע ר מ מ א טהרת מצורע, ושעיר המשתלח, ושמא ת צת יבמה, ו וחלי

ר בהן, עכ״ל. ה ר ה ת ל ם ואין לך רשו לומר אני ה׳, אני ה׳ חקקתיל מאי דתקון רבנן, בעין דאוריתא תקין, ויבמותי״א., פסחים ל:> ועיד בכ״מו כ ןךייא הדין לל זאת אין לנו כ ב על דבריהם, ב ה להשי בכל תקנותיהם, אע;פ שנראים כחוקים, ויש מ ום והתקנות והגזירות, וכדאיתא בסוטה ב״ב, לזוז מדבריהם, כי לנו לא נגלה טעם הדברים ל דברי חכמי י פ־׳, כ ורש״ ר מהלכתא, ב ק נפשך ל י זירא אמר לרבי ירמיה, לא תפי דרב

ת ג , ך " ו ח ךן״ד!. ״ « נ ר אחריהם וכו׳ ובתורת האדם להרמב״ן ץ׳׳ל ד ה ר ה שנקבעו, אל תת הזה ואנו על מי נסמוך ? בואו ונסמוך על ע ד ן ב ם שמםכימי כת מן החכמי הרמב״ם ז״ל ור יבק דק״פ ב ע מ הם דברי הבלה, ואינן צריכין חזוק וכו׳ ואיתא ב דברי הראשונים שדברי

ק א׳ עולמים דרדדאלי ה ־ הפונטרים בית ־ל ב וז״ל: א ת כ ע״א ודל: ואין לשנות מנהג המקום בדפםק בעל ההגהות סימן תרי׳׳ט ש ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בניגונים ובפיוטים שאומרים שם, והם דברי מוהרי״ל,מר סליחה בלתי ם לו נה מגהג המקו ק עליי הדיל, משיום ששי הצדי א ׳ ת ל ואתרע ביה מף שום תנא, או אמורא, או פיוט ושיר ושבח, וכר, י א להחל ל דקדק אדם ש נהוגה ובר, לבץ ית ישראל, ו ושבת על תפל ה שי נ ז לשכי : גבול עולים, לרמו ואולי אמרו בזה בי נקרא משית ישראל, ופוק חזי ם לתפלו בי ם מקשי , והם חברי ם עליונים שעולים ויורדים שמה ומלאכי

דל עב׳׳ל. טה דכ״ב הנ תא בש׳׳ס סו מאי עמא דבר, והביא מאי דאיה מנהג הראשונים, בבוץ נ ש מ דל ויש שימות, ש ם םימץ תר״ז ו י ד ס וםן איתא בס׳ חת ומת ר ח ר קרובץ א מ ד א ח א לם ש מר קי־ובץ דרבינו משו ו פיוטים, שהורגלו לם יום, .שאין ך שלשי מת בתו ר חלף, ו ה לומי־ אין צו צ א ר ם יום, ואחד ל ך שלשי בתו

. , ל י כ ג גבול עולים, ע ל תשי א א ל עון זה מן התורה, אר שבליגו צ ו ק במלתא בלי טעמא, זהי אך ורק ל א ו מ ל ע יםזה שנראים לנו המנהגים בהק בלי דרקיעא, ובעולמות ט בשבי ר פ ב ומיעוט ידיעתנו בסודות הגעלמים והגשגבים ממנו, ונים ל ראשו ש בספי־יהם ש ק ב טלת עלינו׳ ל בה קדושה מו העליונים והרוחניים׳ ולבן חוא טעם גבון, למגהגי עם בני ישראל ועי״ז ו י למצ ר קדמונו, בבד ש ם א ם. החכמי כמלאכיי וסבוראי ת שפתים, מעל העם הישראלי במגהגיו, ומעל רבגן קדמא ו א ר ה נובה להסיא על חגם ל העם אז, כי ל ר תקנום ויסדום לני לדורית עולם, וידעו כ ש ל תקנותיהם א כ בל הלבה, >מס׳ סופרים פי״ד, ט ב ם מנה: מ ל במנהגים, עד שאמרו לפעמי ד החמירו רד מ ובירושלמי יבמות פי״א ה״א וב׳׳מ פ״ז ה״או ומנהגי ישראל תורה היא, (בם׳ שדי חת השולחן א ם הנתקנים מזמן השם׳ ובו׳ ועיין פ בפרט על דברי < מנרי וכי׳) ו ת מ ו א

רה ואין לו ם המגהג גגד התו א שב ממיהרי״ק ש ה: ומה שי ה ב" ס׳ כ׳, מעניץ המנ כ ל הת מ כ ל ח ע ב ק ל ד ת שערי צ מ ד ק ה ל הלכה, וכן עיין ב ט ב א אמי־ינן בזה מנה: מ ראיה ל

ה: ובו׳. אדם הנד״מ בש׳ תרפ׳יד, בענק המנלחפש בספרי הראשונים דל, ר ו ל כן אמרתי אל לבי בלי נדר ובםייעתא דשמיא, לתו ע ול חסידים ואנשי מעשה׳ ת ובל צרכיו, וסמיכות לצוואות ש מ צאת ר על מנהני הור יבק, ב ע ם וביחוד בסי מ ל מובא בספרי כ ר ה ב ב באופנים ופנים מפנים שונים, ואעפ־י שם בעזה׳׳י, הקב״ה יעזרנו ך מציאותם, מצוד, לשנות דבריהם, ומה גם א ר ד ל זאת ל כ בל ידי הקדמותיהם, נבין טעם ע ם שונים, מספר־ הקדמונים דל, או ש להוסיף עוד טעמיק נשמתינו כפי ל ח ת והשגת שכלינו, ומהמניע ל צר הבנ ורמז לאיזה מנהג, כפי קוש בדבריגו, אז גוכל לזכות בגי גילינו, ואם מ בחינת־נו, עפ׳׳י גזרתו העליונה, ובאם יהיה מו בה׳ אלהינו, בי הוא יאיר א דייו׳ אמנם בטחנ ל ש בדברינו, הרי הם כ מ א יהיה מ ח״ו לו מ ש ק ל ם, כי ר במה שיהיה ממנו תועלת לרבי עינינו, ושכליבו בתורתו הקדושה, ולה ר מהבין, ובעור המגשש באפי צ ו ק נ ט דברינו אלה, והגם ששבלי ו ט ר ש תברך כווננו ב י, הואיל ואלינו ל א תתן מכשו ר על לאו, ולפני עור ל ד קבה״ו לעבו א חשי ל זאת ל כ בב והישר׳ בעיני ך הטו ר ד נשאנו נרנח״י שלנו, ושהוא ידריכנו במעגלי יושר, וינהגו בח חת"רו נתא מעפרא, ולעשות נ ם יחוד קבה׳׳ו, ולאקמא שכי ש אלקי׳ם ואדם, והכל ל

א זה החלי, בעזרת ה׳ צורי וגואלי. לפניו, ובםייעתא דשמי

יגיל,׳

־ tnhv היחיאלי ־ ק י ההוגטריס כ-ת ־ פרק ב׳

[התוכן: לבישת הפשתן וםגילתכ זטעטס]

, וםנולתם וטעמם, ם, בהעתי־קי להם רמזי לבישת הפשתן ם ׳ךישמחו החכמי י ן הרבנ ל י י ית מ״ק פ״ז, ובכתובות ח׳, ובתוספתא כ ס מ א מאי דאיתא ב ״ י י בהקדים בפייעתא דשמית קשה לקרוביו,׳(פרש״י בתבריכין טוב״ם׳ מ : בראשונה היתד, הוצאת ה ל ד דה פ״ט ו דנש א א רבן גמליאל זנה; קלות ר ב יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו _ ובורחים, עד ש

ל העם אחריו. ובו׳. , ונהנו כ , והוציאוהו בכלי פשתן בעצמו ופה יש לנו לדקדק ולדעת מדוע בחר בבלי פשתן ולא בבגד אחר? ובודאי איש גדול, ש כעצמו א ת ר , ואפילו שנהג קלו ק עשה מעשהו א על מ ונשיא הדור כמוהו, לר ח ב ה ש מ א הנדל, בכל זאת מ ש מ ת ה בה' להעם, ולהקל מעליהם א ה טו צ ד ע מ ל לר אהד, מוברח הוא שיש במעשיו איזה רמזי וסוד גדיל, ועלינו ב ד בכלי פשתן, ולא ב, ל בס״ד, ולהבין טעם ורמז לזה, והוא היות ועם הישראלי מאמין בה׳ אלה״ ד ת ש ה לת ומעי׳ט, ולתקן ו צ ובהשגחתו העליונה, ובתורתו הקדושה, ואיך עיקר בריאתו, לסגל מרה רך עולם התחיה, וליהנות מזיו השכינה, והנשמה הטהו נרנח״י שלו בזה העולם, לצוה מ ה כ ת את אביה אשר ממנו הוצבה, לזאת עשו ל ר ש תעמוד שם במקדשו העליון, לה ת כ ל ענינים, דוגמת מלאכי מרום, ובמלבושי משרתי עליון במקדש התחתון הלבישוה, בצחק לי־בי מהעולם הזה לעולם העליון, כדאיתא (בזהו־ ויגש דר׳יה ע״א) אמי- רבי יא עלאה, וכלא מ ל ע ז עלמא עבד עלטא תתאה, כגוונא ד ד ברא קבה׳ כ ק ד נ "הודה, הא חל דא, ואיהו יקריה לעילא ותתא ובו/ ׳ופי־שת צו ב ק א ל ד י ו ה י מ ל דא, ובגין ל ב ק י דא לה דתלי כעובדא א עביר אתערותא דלעילא, מ ת ת ל דל׳׳א ע״אז איתא, כי אתערותא דה ל ה דתלי במלין במלין, כד אתגזר במלה אתער הכי לעילא, ואי תימא מ כעובדא, מה ם במעשה אם בדבור וכו׳ ואתער מ ר ובו׳׳ א ב ב ודבר ד ה אתער? אלא הכי כתי מה ל ד ההיא מ א ח : ת ל ד ז ע״א) ו י ביש ביש עכ״ל,.(ובפרש בשלחדמ״ א ב ב ט ט י דאתער א

ב א־ לביש עכ״ל. ט ר נש, סלקא ואתער אתעי־ותא לעילא א־ ל ב דנפקי מפומיה דש התחתון בחר ה׳ בבגדי בד שהוא פשתן, כמ״ש « בזבחים ד ק ן שמצינו בעבודת מ ^ ום ת ש ר ש י״ח:) לכהן הדיוט בשרתו לפניו, ובהן גדול ביום הבפורים, בהכנסו לת בהם מהעולם הזה, א צ לפני ולפגים, לזה רבן גמליאל זיע״א, בחר לו בנדי פשתן׳ לכל ועולם העליון, לפני ה׳ כ״ה, ולהתיצב בדין לפניו, כי בזה נכון לבי ולהכנם בהם להי

צא זכאי בדינו: בטוח שיל שאמרו מ־ שיש לי ד ר מ א : בתתו אל לבו מ ל ד דדאיתא בס׳ עושה פלא >ד״צ ע״א) וש א ר ל אנחנו כ כ מתעטף שחורים, א ש שחורים ו ב ו ל , ם ד ר ו ש ך ב ל ל מ צ ~ י דין אה וביום הבפורים, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, לפי שאנחנו בטוחים באבינו השנ

ה אהבנו עכ״ל. ב ת עולם ואהבה ר ב ה ם, שיוציא לאור משפטינו, כי א שבשמיית״ש י ' י פשתן לעבודתו ר ה׳ ככל ה ל ולדעת גם טעם לזה, ומדוע ב וארן את נפשך לשאו

. ד ר . ש י : ו י ל ם ורמזים וסודות ע ק מלפניו לעשותו, ויש לו טעמי ואעפ״י שזהו חל מצוה', כ י ל א טעם פשטי ת נתונה לנו למצו ל זאת הרשו כ ר שכלינו מידיעתם, ב צ אשר קנת פרד׳׳פ, פשט, רמזי, דרשה, ה רבינו מסיני בבחי ש מ רה ומצותיה, נתנו ל הואיל וכללות התוק מאתו ית״ש, ד, היא ח ל מצו כ ל מצוד, אעפ״י ש כ י ל א טעם פשטי סוד, ולכן מותר למצו

ה סודות נפלאים, ועמוקים. ויש לב דבי אליעזר מנרמיזא, מכעלי התוספות, ר ה ה רוקח, ל ש ע מ ל מ ד וראיתי בס׳ לקוטי חר עבודת ייה״פ, והובא ־־ס׳ ד ס ב נראה כך, דאיתא ב ר ף ל׳׳ה ע״ג ודל: ופי׳ ה ד ב

׳ עולמים היחיאלי ר ב ק י הסונטרים בית ־לט ׳ אין שו בש פשתן ו ל מי של ב שת בגדי פשתן, ש ד גדול, בלבי ת מקיץ, דע שיש סו ש ד יד״ג פד ח ט א א יהיה בו אפילו חו ל בל זה ש א עיץ הרע, ולא רוח דעה, ולא שום מיני כשפים, ו בו ללבש הכהן מדו בד, ב ו י א חזי כת ת צו דפ״ו ע״א ודל: ת ש ר פ ן אחר, עב׳׳ל, והכי איתא ב ממיחדא לקדושה, (הגה מחם״ל מעיץ ד׳, הפליא ד יחידאי מי אלין ״לבושין מיוחדין לקדושה, בר ב בלבד שיהיה דוקא לבוש פשתן בלי שום ד ל רוח רעה ובישוף, ו ד הפשתן גגד ב בסום ת ד ר ם ב י ן המלאכ מר שלכ אפשר לו וחד לקדושה, י ד יחידאי, שהוא מי ר ב מ א אחר״, וזה שת בשרו ולבשם, מאי ם א דש הם,וי־חץ במי ה לובשים בדים עכ״לו• וכתיב בגדי קו ט מ לש קדשים, דסלקא כלא, ואתעטרא ד ן דאיהו ק ה כדאמר ל מ ש ? אלא רזא ד ד א דא ק מ ע ט, א שלטא ל ב כולא ד י א ס מ ד א ב א ס ה מ ו אעבד י לבתר מפגי ו ם בקשורא חדא, ו ש הקדשי ד ק בשה יחידאה אשתאר כולא קודש בקדו , ו דשא קו ל סטרי כ ולא יתקרב גי מקדשא, ואתעבר מרת שת הפשתן הוא במ״ש האר׳׳י והרש״ש זיע״א, בכוונת הקטו עב״ל, וסוד עומק לבי

דש יעו״ש. ד קו ב ד ב בת ב בתיך הוא מקריב, ם אלהי ח ת ל ד במ״ש וקדשתו כי א א ך שיהיה קדוש מ ויען שהכהן צריא המתקנאת ר ח , וסטי־א א עה , ועין רעה, ורוח י ד עליו מהשטן ח ולריב קדושתו יש פן ש התחתו ד ק מ ו ב ם כלי פשתן לבהנים משרתי ה ד בקרישה, לזאת צוה ה׳, לעשות ל י מ תה מ ר כ ר ב ל האדם מ ל הנדל, והיינו טעמא :״ב למת, הואיל ובעת פטירתו ש ב ם מ ל י צ ה לד ואחד כפי כהו ח כל א מם הי־אוי, ו ל הקדושה מהקליי, ומעלה אותם למקו בירורים שת ימי ו ל כלל כ רר ב י ה שב מ ר הצדיק, יותר מ ר ב ת המיתה, יבול ל ע ב במעט ש , ו מבררב בםפי־יו בשער הפסוקים וספר הלקוטים על ר ר חי על האדמה, כמ״ש בדברי ה ש חייו אה על שלקח א ד מ א מ ף ק״ן ע״ד דפוס ירושלם, ובזה מתקנאים בו•הקלי׳ ב ם ד התהלי חייתם, ורצים להתאחז בו, א׳׳ב לדחותם מעליו, תקן רבן גמליאל שילבישוהו בגדי פשתן, ם אחרי פטירתו ד א רה על ה צל מהם, ומאחיזתם בו ה״ו, ומשאר רוח רעה השו נ בבדי שי וביודעם העולם קדושת רבן גמליאל שהיה נשיא הדור, ובל עניניו היו נעשים עפ״י דיןש מית־הם בגדי פשתן, אעפ״י תוה״ק. וסודותיה, ורמזיה, לכן נהנו העולם אחריו, להלבינם ב רצו ם מטו ת בז, ולא צוה אותם׳ ולא כפה אותם, ורק ה א גזר עליהם לעשו שהוא לה מאה והשראת רוח רעה, ועשה ל ש לעצמו מדין טו הלכו בדרכיו, באומרם, אם הוא חהו שהיא ח׳־ו יחשדו , שבלבישתם- ש שנהג בעצמי א קה מעליו, ווהו הקלות ר תיקון להרחיל אדם, ר כ א ש ת הקלי׳ מעליו. אם כן ק״ו הוא ל ק ח ר ה ת תיקונים ל ך לזה, לעשו י צרת ישראל־ כארץ צו ל תפו כ ולזה נהגו העולם אחריו, לקחת תביייבין מפשתן עד היום בפרם ג״כ , ונזהרים לתו ובחו״ל במקום שיבולי, להשיגם וידם משגתו, ונם עד ועד בכללט רתם חו ד פעולת סגולתן, אם יערבו בתפי ב א א ל ל בחוטי פשתן והטעם כנדל: בכדי ש

ט אחר ודו״ק. א יהיה בו מחו ל ל פשתן באמור: ־בתנאי ש ממין אחר שאינו של מי שאין ב צות ישראל, ש ם זה נהנו נם בן ברוב בבל תפו ע ט ואשר לי יחזה, אולי מש את בנו, או את• י­ת­ י ב ל ל קיימא בר מנן, ורחמנא ליצלן, שאז הוא מ לו בנים ש

ט ו ל ש א יוכלו ל ל פשתן, ויהיה בר קיימא בעזה״י,בי עוד ל בגר או חלוק אחד מתבי־יכין שה בדילין ה־מגי לגמרי ע כל מיץ רוח ר נים והמקטי־גים, ו עליו החיצונים להז־קו. וגם המשטי

ג על הורי! ןץלףץ'• , ובטלו מלקטר ש הפשתן ובאשר נתרחקו מעל הבן הזה הלביל יתר ל כ ע ם מ י ם הבנים בעודם קטגים, הוא הדין גם כץ שמתרחק כמ־ש בעון אבות מתיי שילבישום בנדי פשתן כידועל הואיל ל קיימא, גם מבל בניהם שיולידו עוד, ויהיו בולם שד-ל תם מעליו, וכיון שגדחו גדחו לגמרי גם״י ן בבי־ הועיל לדחו שת הראשו ובסגולת לבי

י ר בניו אחריו. ״ ״ י ע א שש בבגדי בה בם׳ שנ׳׳ב ם׳ ב׳ ס״ק ב׳ וז־ל: בבגדים לבנים, לשון הלבו ןעין׳יר בפתחי תשו

פשתן

י ל א ד ד י ה ׳ ם בית פיק-בי־ג׳ עולמים : י ר ט נ י ק ד

ע מ ש ם הרמכ־׳ם, ״:ושם ״ברמב׳־ם פ׳־ד מ״ה אכל>• מ ש פשתן לבנים, ובן הוא בטור בד •עיייש״-זז״ל ילקוט• ראובנ־ ה ל טין א , ולא ש שגם החוט שתופרין בו יהיה של־פשתן׳ אפילו ש בגדי פשתן ב ל ת ג פ׳ מקץ, דע שיש סוד גדול בלבישת בנד פשתן, שבל גפטר שש אחרת, צה לארץ, כל קטיגור נהפך לסניגור, ומעלת לבישת• הפשתן־ בלא לבו נפטר בחו ואפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה,.• בר מינן׳ עיי לילי״ת, או• רוח רעה,, שת בגדים אלו. •וסגולת־לבישת • בגדי פשתן ל אלו, בסגולת לבי כ תינוק זה בטוח מ. חוט• אחד, לו , ולא מין אחר עמו, אבל נתערב מ־ן אחר, אפי בש בגדי פשתן לבדו שלות יונתן פ׳ הניל עכל,־• ועיין ב ה ח מנחם •פ׳ שלח, ובספר א מ פוסל בו וכוי, ועיין בם׳ צבפלא •יועץ ב ח״י דגם להחיים יש תועלת גדול יערש, ו ר ם ה ש קמח סולת מ״ש מ ' ׳ בסמכל רוחין . לתו ה שכתבו המקובלים. שמצי מ שת בגדי שש, ל דל: שש, סגולת לבי דע״ו, ו, ס על עצמו , ובו׳, הנה כי כן ראוי לאדם• לחו רעים, ומכל קטרוגין ובשרו ישכון לבטחל עכ׳׳ל. ל ש בלי תערובת מין אחר כ , לעשות לו תבריכין מבגדי ש ועל מתו ויצוה על עצמו

l"L"i| iiTTTTii

י פרק גי׳ ״ " [התוכן: לבישת לבנים סגולתם וטעבם]

בשם לבנים ולא ה שנהנו ללו מ ת נם טעם, ל ע ד נך ל ן שרצו לבבי הבי ב ו ט י ידעתי הר מ א י ינא־ ד ר כרב ב הטו ת כ צבועים ובו׳, כמ־ש בש׳׳ע ירד ם׳ שנ״ב, ואעפ״י שת יוסף ב הבי ת ר כ ב ם ונדה כ׳) כ א בלבנים וכו׳ •(שבת דקמ״ד וקי״ד וחידושי אגדות ש ל: וז־ל ל כ ם דהאידנא נהנו בלבנים וכן ראוי לעשות, וכיב הרמב׳׳ן־. בתורת האדם ע ש

ב דרמב״ם- ת ת וכן כ ף כ״ג ע׳׳ב ונהנו העם בלבנים וכן ראוי לעשו ץ בעגין ההוצאה ד ב מ ר הל ה א׳ ובי ח״ל: ומלבישים אותו תכריכין תפוריז בחוט ש כ ל ת אבל פרק ד׳ ה בהלכות מי א לבייש א ל ם בסודר שוד, זוז ש הם יקרים ונהנו חכמי פשתן לבנים, ולא יהיו דמיב ת כ ם ש ת וכוי, ועיין להרדב״ז ש ף עד בית הקברו ת כ ת על ה מ ת ה שאין לו וכו׳, וםובלין אלם נקברים בלבנים ה ובו׳ כיון שכו ט ח ד בלבושיהם קיו מ דאמרינן עתידין צדיקים לעמוך בלבנים, כ ה כתלג חיוור ל ב לבושי ; כתי ו כ וכן איתא בס׳ חסידים סי׳ תשל״ג נם כשמתוה וגו׳ מזה אנו ב לבושי ם דכתי ת לבנים משו מ ה לובשים ה מ ם וזיל: שהרי ל והמפרש שד ל: וכמו שנבאר לקמן בסי ים כניל עכי ך בלבנ כ רואים שחביבים למעלה לבגים לם ה דל לפי ש שת הכהן לבנים ו הרב בשער הכוונות דצ״ו ע*ד בטעם לבי ם לזה ו הטעמי

נ חיוור הנאמר בעתיקא עכלל. ה כתל בעתיקא לכן הם בנדי לבן כננד לבושיל מלבושי המת, הם יהיו נקברים בעפר, ונכנסין בעפר ונבלין כ ך נפשך, אחרי ש ל א ש ם ת א ור אחר ב ד ת בלבנים, או בצבועים, או ב מ ת ה ש ב ל ה ה הזאת? ב ד ר ח ל ה כ ה בעפר, א׳ כ מל והוא ד ת ר ם עפ־־ הקדמו ע ל ט ם ש או אפילו בלי שום תכריכין? ואשיבך ידידי דבריה בארץ ה או דבור הנעשה פ ש ע ל מ ם הזהר כי• כ ש ה בפרק א׳ מ ל ע מ כמו שזכרנו לדל ף הנ ד רת האדם ב ן בס׳ תו ׳ ב הרמב ת - מתעורר דוגמתו ורוחניותו בעולם העליון, ובן כל ם האדם לשאו דל: תניא ר׳ נתן אומר כסות היורדת ע ז ע׳׳ב ו ׳ מאי דאיתא במס׳ מדקדכ׳מר חותם יתיצבו כמו לבוש, וממאי ך כחו פ ה ת אמר ת ד לבא שנ היא עולה עמו לעתית ת שדרתה בושה לעלו ל צ ח מ ת י״ח: ובאבדר״נ פ״ג, על הקבורה ב דאיתא בש״ם ברכוע נ״כ כי בפי הלבושים שמלכ־שים את המת• •או הבנדים • שמשימ־ם מ ש עם חברותיה מ

ק ג׳ עורםים היחיאלי ז י הלוונטריפ : בית• ־ד ש ד גשמי •יש בו ניצוץ דוחני א ב ל ד ב ם אותם בעולם העליון כי ל שי גמתם מלבי ו עליו כד

/ - .. • הוא עומד כננדו בעולם הרוחניות כידוע, . י ש .»ךו ח ר •יצ׳יו(זלה״ה) = א ד ח ל ד הכהן א ת מסעו ל הרה־ג החק״ל בקשי ויטו׳ץז׳.באמתחתו שב היד״א ז״ל, ר ל ה ם אזולאי זיע״א זקן זקגו ש ה ר ב ד א ב החסי ר -־-.• - בתיבת- יד ה •שכתב- ודל: ובזה• תבין •על. מ־ש בגמרא ירושלמית שר׳ יוחנן (צ״ל ר׳ ינאי• צוהת שלנו' ת הקברו ר בבי ב ד ם אזכה אהיה כחתן ובו׳, אינו מ א ם וכו׳ ש י ובד, •לא. בלבנר מות, צ ח ם גנות ופרדסים ואילנות טובות ותענוגי הנפשות ב ש ר מות ש צ ח א ב ל אש ההוא מאותו הגוון בעצמו ם אותו בגדים לבנים, נשאר רוחניות הלבו שי •ובשעה שמלבים י ר ו ח ם ש י ד ג ב ם ב ר ב ק ם ל כ ר ד ם ש פש או על הרוח, והנה הרשעי ש עלי הנ ב ו ל מר צ ח ל בגדים שחורים על נפשם, וכולם עומדים שחורים ב נשאר •הרוחניות ההוא שב יפה ז״ל עכ״ל: ר ם ה ם לבנים, כמ״ש ש ם בלבושי ם מן הצדיקים, המלובשי מות, מובדליש דקל״ה ע״א ח׳׳ב, שבהכנםו לג״ע בחיים ד בא בזהר ח ה המו ל ר׳ פרחי .וממעשה שו י וכידוע, אז הסירו ממנו מלבושי ל בקבורתו כראו ד ת ש ה ה ש ו ת מצ מ : • ע״י ה

ר יעוי״ש. ש א ם רוחניים כ • הגשמיים, והלבישוהו דוגמתם מלבושים ש כ ת יכוונו ש מ ל קנ׳׳ב ם׳ ח׳ איתא ודל: והמלבישים את ה ל כ ם • ובס׳ חכמת־ אדם רוחניים בג״ע, וכו׳, ובם׳ ל״ב ש נשמתו בלבושי ב ל ת ם הנוף כן ת ם מלבישי ה שת זה, יתעכל בקרקע וישאר מ תערב ב ל אותו הזוהמא שנ כ ת יכוונו ש מ : •הקוברים ה ל ה׳

. נקי (מהאר״י) עב׳׳ל. . . . . . א איתא בזהר פינחס דרי״ד ע״ב ודל: ויהושוע היה לבוש בנדים צואים ובו׳, ודאי •וכגון די א עלמא, ובאה ח־לקיה דמאן דלבושו חא. בההו א בהו רו ש ב ל ת א אינק לבושין דר בל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם, אינק לבושין מ ת ן •ושלימלן בההוא עלמא, והא א מתתקניא על נ מ מ ך ד א ל א מ ה היך• אינון ובו׳, ועומד לפני המלאך, מאן מלאך? ד לי - ן שי דמלביניה לבושיץ ת אלבשי ו צ ל ח אלבישך מ גהינם וממנא על מאן דחמי באעון לבושין. ובו׳, וה עכ״ל. ובתיקון ע׳ איתא (דרמ׳׳ז) ר נש בזיו יקרא דמרי ל ב כ ת ס , דבהו א אחרינין מתתקנן

י בגוון חיוור הוו מחיי, עכ״ל. ל כ ת פ •ובכל אתר דהוו מא עלמא מתלבשן וכו׳ ומתלבשץ ך דקס׳־ט ע״ב: והא ידענא דצדיקייא בההו ח ל ל רבזהר ש ביה צדיקיא כגוונא דהוו בהאי עלמא עכיל. ובתיקונים תיקון כ״א דצ״ה ע״ב ודל:ר ת ב א דחויא, ל ב ש מ ת מ ע ר ר גש בהאי עלמא איהו צ ב ן אחזי • ליה, דגופא ד מ הש בגופא קדישא דיליה, ודא־ איהו והנה ב ל ת הדר לגנתא דעדן, א : ו ה י נ ט מ ש פ ת א ד

, עכ׳־ל. ה כבשרו כ - י . . של ורק ל פ ת ה ת ל תו וז״ל: ויצאו מן הקברו ובן איתא בסי חסידים םי תנ״ב באמצעיה איני יכולה, מפני כי אבי היה עשיר ר מ . א ה קודם שבת, אמרו תצאי ת מ בתולה אחת שן בלו אין זה כי לה - ואם התכרי ד וכוי, והלבישו לאותה בתו א בנ ל וירד מנכסיו וקבי־ה בת חונה וכוי, עכ״ל, ובס׳ ל מ ת ש ך העצמו ה והנשמה בתו ל מונע הנשמה, שהרי הגוף כם ורבינו הקדוש כאן עולם ש ו וכו׳ ועין בברית. לבש ברוח מלבושי וף נ ט איתא שהנ ״ ב ש ת תו ה שכתב ט מ ר פ ב ת יעו־ש.ואיתא בבאה״ט סי׳ שניב ס׳־ק א׳ ודל: ו ב ל ש ו ש כחי במלבושיי רוחות ת ש ן להגוף. וראיה מ ן הנשמה בבגדי חופש כמו שמלבישי המקובלים שמלבישים מן הנהוג ת המתי ש י ב ל ות ב א לשנ ל ה ראיות לזה, וע״כ יזהרו ש מ ת, ועוד כ א ברכו ר מ תב ת ר יכק כ ב ע תא בס׳׳ח ובם׳ החיים. ובס׳ מ ם על זה בדאי די ם-מקפי כי •מצעו שהמתים איזה י ש ברוחניותם, ויש בני אדם שמצו ב ל ת אפילו ירקבו התכריכיץ, לעולם הנפש תר ואם אינו ננד הדין וכו׳ ע-־״ל ש פ ת אם א מ ן ומצור, לקיים דברי ה ם בעגיני תבריכי י ר י דן כי ת וכתכרי מ ה . י ש ו ב ל מ , וקדושה גדולה ב א ד י שקפ ל הנ״ל בי י כ ת מ ע ד ת ל :אתה הראי

וצריבין

ם זיזיחיאלי י ם ל ו ת י פרק ג׳ ע י הקונטרים יל העולם שהלבן -מורה ג״ב על הרחמים ר נהגו כ ש א וצריכין להיות אך ורק לבנים, כת עליו שום ׳מלבוש שחור המעורר הדק ת ן על נפש המת, וחם וחלילה ל העליונים הנמשכיק י״ב ר פ משפחתו בר מנן ורחמנא ליצלן, וכאשר יתבאר לקמן ב והלטרוג עליו ועל בני ׳ר רשב״ידי׳׳א ע״נ ואילך שבעיקר יניקת הקלי׳ מנוון הסומק מ א כמ״שבשער מ ו , ד באורך בם״א את הקדושה פ מ א זוהמא גוון סומק ומנו זוהמא תקיפא וכו׳ לפי ש וז״ל: וז״ש ונפיק מההום ש ה כי נכללו בו לקבל ממנו כי מ א מ ד ל םומקא ק ל כ ל היה ב כ בדאמר בפ׳ וארא ה וייו׳ ו

עיקר •יניקתם וכו׳ יעו״ש באורך.•נלמד, ־הואיל ע זה יצא ראשונה, א) מהנדון כעצמו ן לבנים ד שת התכריכי *י׳ייים ללביל הבחנים היו לובשים כ ם לובשים דוגמת הבחנים משרתי ה׳, ויען ש ה י U " ואמרנו לעיל שם היתד, לשכת הגזית ש , ד ף י״ט עיא,ומדותפ״ד, מ״ ת יומא ד כ ס מ תא ב דתםכדאי לבנים בעבוא בו פסול, היה לובש שחורים צ מ נ ת הכהנים, ומי ש ל ישראל יושבת ודנה א סנהדרין שמתעטף לבנים בש לבנים ו ף שחורים, ויוצא והולך לו, ושלא נמצא בו פסול, היה לו ט ע ת מ וק ו׳ ר ש פ ד ק ת ביאת מ ש עם אחיו הבחנים, עכ׳׳ל, וכן איתא בהרמב״ם בהלכו מ ש מ ונכנס וכל מי מתעטף" שהורים ובו׳ ו מצא בו פיסול ובו׳ לובש'שחורים ו ל כהן שנ , כ א ״ י הלכהש עם אחיו הבהני־ם עכ״ל, והרב תפאי־ת ישראל מ ש מ ר לובש לבנים ונכנס ו ש א כ צ מ נ ש

ב שמחה, ע״כ. ו ל ש לבנים מ ר פ ף לבנים על המצנפת, והראש מ ט ע ת מ ש ש ר פ מ-בארק "ובין ן ת מיתיהם תכריכי! לבנים, בכל המקומות בי י^י-ז מלבישים עם ישראל אצחק ת לעין כל שהוא איש כשר, מזרע האבות הקדושים אברהם י בחדל, להראות ר ש ש העליון, ל ד ק מ ת ה ל פסול, וראוי לעלות לבי ויעקב, ושאין בו שום דופי ושמין ש

להקרב על מזבח העליון. שם, ודל: ול: ף קט׳׳ז ו ר יבק ד ב ע !׳ מ

, ובעת ה שליחותו וכו, ש ע זרי ש, ועל בני שכונתו, ואנחנו כגגדו ת הדין עליו, ועל משפחתו ד ש לעורר מ ק ב , מ המקטרגה התחתון מעורר לעומתו ש ע מ מרבים שלום בעולם על בולם ועל בני שכונתו, כי בן ו י י צ ל ב א ם ל י ר ו ח ש ת ' ש י ב ל רוחניות העליון, ולבן לובשים לבנים לכוונה הזאת וך העליון, ב ו ל ונם הבהן איש החסד, היה לובש בד קודש ביום האדיר, מדי בניסתו ל

ל ישראל. ן עוונותיהם ש ה במעשה, להלבי ב ש ח מ בד הוא לובש ל האדם, תמי ה ש ח מ ג) ויבא ׳השלישי ויכריע, שעינינו הרואות, שביום שות לבנים, וכן איתא בש׳׳ם (תענית ב״ו)לא היו־ ימים טובים לישראל כט׳׳ו באב, שבנק ביום י ם הצד ד א ה גדולה היא ל ח מ ש ישראל. יוצאין בכלי לבן שאולים וכו׳, ויען ש *טירתו, כמ״ש ברשב׳׳י זיע״א על יום פטירתו, שקראו הלולא דיליה, וכדאיתא בזהייצחק לבנו ודל: אבל ל רב־ י ר לו אביו ש מ א ט ע״ב, ובויחי דרי״ח ע״א ש ת דצ״ בראשיך ל מ א מתקן פתוריה, כד״א צאינה וראינה כנות' ציון ב ה א דרבי שמעון, ת ב בהלולא רת לבו, וכמדומני שנם בש״ם ח מ ה לו אמו, ביום חתונתו וביום ש ר ט ע שלמה, בעטרא שש ם, ושיכלו לכבו ם מן העולם הזה כשלו ת א צ ם ב ם שמחי ם איתא, שהצדקי ובמדרשי

בר עליהם להחטיאם, כידוע. ל יום היה מתג ב ב , ש ת יצרם, ונהו ממלחמתו אה במעשיה, ח מ ק ש י : ואז נשמת הצד ל ד ה פ׳ ט׳ ובזה״ק דצ׳׳ח, ו ב ןיייך״ף -־בראשית רק מתא־וה ל צדי צחק נשמתא ש ר רבי י מ א א ושמחה על פקדונא, דתאנבדף צ״ט עיא-איתא: נ בעוה״ב ובו׳, ו ל כדי להתענ ב א מן העולם הזה שהוא ה צ אימתי תת שמחה, והצדיק בטוח' במיתתו א צ צה ל ק רו י ת הצד מ ש נ אמר רבי יהודה בשעה ש

בדי לקבל שברו וכוי:כי ה ־גדול שדרה,-־ • ש ע דל: מ ר יבק דק״א ו ב ע ן דקל״ב: הוב״ד בס׳ מ י ס ח ו י ב ' ב ו ת כ ן

­בינו

ק ג׳ עולמים היחיאלי ח י הקונטרייס בית׳ ־ד ר זיע׳׳א, נינו העי ש ר א ל - הרא״ש הר׳ יהדר־ כ רבינו יחיאל זיע׳יא* אכיו שו החכם, שיקיים ו דבר ל ממנ א ש ש ק י בארונו לפני בל הקהל, ב ח ש ';ליו בצוואתו, שר ח , א א לביתו, ולבית מדרשו ב שבועתו שיחלקו בעוה״ב, והניע ראשו• ושחק, ואמרו שו ו מהעוהי ת א צ ח ב מ ק ש י ד צ ה ה ראייה ש פ פטירתו ברכינו הקדוש-עב׳׳ל, הרי.-לך גם מר ש ת חלקו, א נ ת מ ל משכורתו משלם, ושמח ב ב ק ל ב עולם האמת, • ה״ לעו , ימל הבלו צר ת י א א פ אשר כ ר עשה בעוה״ז, ו ש / לגמול פרי •.צדקותיו ומעשיו הטובים, א חננו ה

ת וכהלכה. ד ת יוצרי ובוראו ב ו צ לקיים מת מ ש ק דכ״ו ע״א ו תא בש׳׳ם מי ת הצדיק, כדאי ר י ט ח ביום פ מ רגם הקב״ה כביבול ־ שתא פש נקי וצדיק, ובן אי ש ושמח בבוא אליו נ כב ערבות ש ם ככלה- חדשה, רו ה • בכם וכד, וכי לאו ירךא עילאה היא : בנים אתם לה׳ אלהי דל ׳ה ו בזהר ח׳׳א דרמ׳ל יומא, א כ כ ל י בהו מ ד ח מ כלא דמלבא, ל ת בניניהו, ולאובלא לון להי ת ניתא א המטרון ם אותם תכריבי א עכיל, ולבן מלבישי קי ע אלא בנשמתיהון דצדי ש ע ת ש א א ו ל א קבהי ה דל העולמות בעליונים ובתחתונים בנז״ל, כ ה גדולה יש ביום ההוא ב ח מ ם •כי ש י ג ב לת י ש א ר פך היו: עיין ב פ לאו להי א ב ה ו ל ע מ ה עושה ל ח מ ק במה ש ואם הוא צדי

רי״ט ע׳׳ב, ובפינחס רי״ג ע״ב.ר ה ך עלי בזה •קושיא גדולה וחזקה כ ש ל ידעתי ידידי, ואהובי אתה הקורא נעים, בי יה ותענוג ח מ , הוא ש ק ויום הסתלקותו י רת הצד תבור, והוא. בי אחרי שפטי, ל ב א ת ה ה צונו ה׳ אלה־נו, ל מ , א״כ ל ק בעצמו י ד צ ה רוחני, בין לה׳ כביכול, ובין לה ל א ש ך ל ת ע ק וסילוקו מהעוה״ז לחיי העוה״ב? אמנם ליתובי ד רת הצדי ולבבות על פטיה מ כשתדקדק ב ט בס״ד. ואין כאן מקומו, ו ט ר ש י זו עיין במקום אחר הישוב ה&רוך שת ר א מ ף הי, ולא א ר ר ש ש ה א פ ר ש ת ה ל בית ישראל יבכו א ואחיכם כ ב. ר הכתו מ א ש

ה ושם נכונים מאד. דב ואביתי אז תבין בעזה״י בי דברינו פ נת וםליחת העוץ, ר פ ו בו רמז על כ נ ת בגדי לבן, והיא שמצי ש י ב ל ד) עוד טעם אחר ל, ל שעיר המשתלח ל זהורית ש תא (במסכת יומא, דס״ז־ס־חו בענין לשון ש כדאיג ילבינו, ם כשנים כשל כ א ט ן היו יודעים שנתכפרו עוונותיהם במ׳׳ש אס יהיו ח י שבשמלבך שאפילו אם יהיו עוונותיכם• ם בשנים בשני מבעי ליה? אלא לומר ל כדרשת רז׳־ל ש ום ה אמר ב ה עונות נ מ כ סדורים לפגי • כשגים הללו ובר, כשלג ילבינו• ומתכפר־ם, ויען שת ש ב ל ה ל העולם, ב ב ים ל ם תול־ן, ומיתה מכפרת, לוה אנחנו מרמז רי ו כפ יסורין ויום ־

ל עוונותיו נתכפרו לו, וחזר כולו לבן וטהור. ב ם ש י נ ב ת ל מ הל רחמי דילה ב בעץ חיים שער מ״גפ״ג וז״ל: והנה בינה כ ת ב כ ר ה) עוד טעם, הנה הד דרום צ א דאתי בג׳־ע הארץ, שהיא זרוע הימני, לכן גן עדן הארץ הוא ל מ ל ע נותנת לן הישוב וכוי, וגן ל הוא גהינם הארץ לצפו א מ ע העולם ממש, וכנגד זרוע ש צ מ א הישוב בם הפתוחים ה וכוי, והם הדרכי נ עדן הוא בדרום, ימין, והוא זרוע ימין, והיא בינה שבבים ת האבות, כי חברון היא בדרו ר ע מ ך חברון ב ר שראל לגן עדן, (שהוא ד מארץ ים ם איתא וזיל: ובזה הרקיע יש ארבע גווגין חוורא בדרו ק ג׳ ש ר פ ירושלם) וכר, ועוד בע רוחות הרקיע, יש ארבע פתחין, ובכולן יש גהור־ן, ב ר א ב ע גווגין, ש ב ר א וכר, ובאלו הת ^ מאותן הגווגין עכיל. ולכן לאי ח א בפי אותן הגווגים וכוי, וכפי שורש הגשמה עולה בם חלק לעוה״ב, ה ר התנא, בל ישראל יש ל מ א ידיעתינו בשורש* הנשמות, ובםומבנו על מח ת ח הדרומי, שהוא פ ת פ י שיכנסו ב ן לבנים, בכד ם תבריכי י ת מ ל ה ת ב ם א שי לזה מלביל גהינם ח צפון ש ת פ ח ההוא חוורא שהוא לבן, לאפוקי מ ת פ ל ה ל גן עדן, שגוונים ש שים ך שם, אכן בלבישתו הלבנ ר ר חיו יכנס ד ר שחו ב שהוא שחור, ובשומינו עליו ד

. משם ילך לו לבטח ס ו ך דרו ר יכנס ד . עוד

הקונטרים בית ־יי, ג׳ עולבים היחיאליי~ וי) עוד טעם אחד קרוב אל האמת, היות וחיוב לכהנים, ללבוש בד לבן״בגזרת ־הכתוב,

ת ימי המלואים בחלוק־ ע ב ש מש ב ה רבינו", ששי ש ל על מ ד בעבודתם במקדש, וכמיש ר, ת עם בני ישראל, הם' כולם יהיו בהנים לה׳ ו ה פ׳ י״א< ויען שכלל ב ן ויקרא ר י לבן(עיק ת כהנים, ונוי מדוש, והרב בעל הטורים ביאר עלי זה הפסו כ ל מ כמ־־ש ואתם תהיו לי מאמר וישעיה א תחזור להם, שנ ב ודל: אילו זכו ישראל, היו כולם בהנים נדודים, ולעתיד ל

ם׳ ם״א) ואתם כהני ה׳ תקראו עכ״ל. וכן איתא בתיקון ב״א״דקי״ט׳׳למהוי בה כלהו-בני מלכית ר ש ב על הכהנים, בבדי ל וכו׳, ע״כ, ולכן חובה עליהם ללבוש בד, ולבנים כנזירת הכתות בהנים מלשון שדים;״) כ ל מ ת רש״י ורשב״ם שפרשו מ ר ב ס ד לבא. וגם ל שם לפני ה׳ לעתיל אי ש בנדי לבןרהו ל זאת צריכים ללבו כ כמו ובני דוד כהנים היו, ועירה כהן לדוד, בת דז״ל ־ע״פ ש ר ד י מרום, כ כ א ל מ צתם לפני ולפנים מ ה מחי תלה, שתהי ל בך נ ומעלתם כ0 ג ל ק ק ב׳ ובתיקון • עי י ד ר ת פ ב ? (ירושלמי ש ל ה פעל א כעת יאמר ליעקב ולישראל מ

ה גזר ה׳ ? היות והם־חוצהילהם, ואם־ ם מ ה ם שואלים מישראל העומדים בפנים מ י שהמלאככל המלך, לובשים לבנים, כמ״ש ראיתי מלאך-לבוש ם העומדים חוץ להי אלו המלאכיב ביה לבושיה־ , וכתי הבדים, קיו להעומדים בפנים שלובשים לבנים, הואיל והם מרואי המלך

בתלג חיוור, ולבן גם הם לובשים לבנ־ם.ם י מלבי י כ ם ונקראים "בנ ל ה ׳ י א ה ש בנים אתם ל י מ ויען שבני ישראל נקראים בנים כל ם, והוא מלכו ש נרשבשמי כמ״ש בתיקונים (תיקון ט״ז ד״ס עיא) והואיל ואביד לובשין חיוור כמוהו׳ וכן ן בו תמי ב ביה לבושיה כתלג חיוור, היה בניו הדבקי עולם כתיאמר ואתם הדבקים בה׳ וכוי, בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר ח ר׳ שמעון ו ת ר פ ה איתא מם ן ביה צדיקיא, הה״ד ואתם הדבקי ן מניה, מההוא צרורא דצרירי מהבא, לא מתפרשים לה׳, אלא בה׳ ממש, ולכן חוב קדוש עלינו •להלביש מתינו-אך ב הדבקי בה׳ ולא כתי

ר גוונין המעוררים את הדינים חיו פנדל. א ורק לבנים ולא שש הלבך ען שמלבו ז) עוד טעם אחר ללבישת מתי ישראל בגדים לבנים, והוא העיקר, י יל הקלי׳ והדינין מעל האדם, , שהוא דוחה כ ל הפשתן יש לו ג״כ אותה הסגולה שתא " כדאי ל וכלל, ל כ , ואינם ׳:נרא־ן ' ן לי הלבן הדינין והמשטינין כולם מסתתרי כשמתני הגוון ךע״ ף ק״ל: בענין עינא חוורא יוכו׳, ושאי ד ׳ ד ף קב״ט ע ד א קדישא מ ב באדרא רא קורת רוח, צ מ ת ו ' ם ל מין אשנחותא דרחמי בההיא שעתא, עיין ש ח כ כ ח ש החוור, א

־־ ומ־גוע

*) ידעתי, קורא נעים, שלבך מהםס בקושיא על המפרשים הנדל, ׳שיפרשו מל־ כחגים מלשדן שרים, ובפרט על פירוש בעל הטורים׳ ז״ל שאמר שעם ישראל כולם יהיו לכהנים גדולים, שאם אין כהן הדיוט איך יכירו מעלת הכהן הגדול? ואם אץ עבדים איך י יוכרו השריש? וכשכל עם ישראל יהיו לכהנים גדולים ושרים מי-זה יהיה משועבד להם? אמנם 5ותרץ זה בם״ד, נאמר לך,/ ולעובדו שכם' אחד, כמ׳יש" והיה באחרית בי לעתיד לבא, כל העמים יבואו להשתחוות לפני ה הימים נכון יהיה הר בית ה׳ ונהרו אליו כל הגויים וגו׳ ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו וגד,/ ישעיה פ״ב א׳) וכתיב והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אהד (מיכה פ״ד א ושמו אהד, ואם כן באותה שעה איזה היכר והפרש, יהיה לעם ישראל," שתמיד עבדו' את 'ה׳ זשמרו תורתו ומצותיו, לאלו העמים שבאו עכשיו להשתופף בצלו? אמנם יזהו ההבדל וההפרש

שיהיה ביניהם, שכל השבעים עמים והמםתעפים להם יהיו עבדים'לעם בני ישראל וסרים אל, משמעתם, ואעפ״י שהם רבים מאד כולם ישתעבדו'לעם בני ישראל דיכתיב בהו ואתם המעט מכיל־ העמים, ויקראו ישראל כהנים גדולים, ויתר העמים כהנים םתם, שיש במשמעות כחן שהוא משרת,' ועם בני ישראל יהיו כדום לכהנים •גדולים, או- לשרים עליהם, ולפי״ז תוסר קושיתך מעל המפרשים

הנזיל זיע״א).

המונטריס בית פי? ג״י עולמים היחיאלי טל ר ואחנלי חוורא ואתסחי עינא, כ ח ת ס ד א כ ף קל״ז איתא וז׳יל: ד ף ד כפו ומרגוע ׳לנפשך, ור ההוא חוורא כלחודוי, ן לתתא, ולית גווגא אתחזיא כ ן ומשתקעי א משתבחי אינוץ גווניץ לל כ ה ע״כ וזיל: אלא כ א ל ם ה ל מאריהון דםומקא ואוכמין ע״כ, עוד ש ך אסתלקו כ ובגין כן וברכאן אשתבחו בכולא זמנא דעתיק דעתיקי, רישא חלורא, רעוא דרעוין אתגליא, רחמים ר מנן. ולבן לפי בל הטעמי א דלא אתנליא, וכו׳ מתעריץ דינין, ואתעב־ד דינא ב ה ע ש ב וש לבנים , בין קטן. בין איש, בין אשה, ללבו ל ת ל איש יהודי בין נ הנזיל חובה על כם זה האחרון, ע ט , ואולי מ ם האחרון שסגולתם בסגולת הפשתן ע ט בפטירתם. ובפי־ט להם׳ גים מעלי ת הדיניץ והמקטרגים והמשטי ש לבנים, בכדי לדחו נהגו ביום הכפירים ללבות ו ש ב ע״א בתום׳, ורש״י כפי גרסת הב׳׳ח דאין ר ׳ מא ד׳יכ ע״א) ובגדרים ל ו י ) כמ״ש במם׳ם, ת יוצאות וחולות, בכרמי ו ב שהבג א ן לקטרג ביום ־כפורים, והיה ביום ט׳׳ו ב לשטם בגדים לבנים, שבזה הסגולה יבוטל בח היצה״ר ם. ג״כ יוצאץ. ובולם לובשי רי והבחוא ת בגדי לבן שהו ש י ב ל ת מ י ם נדנוד עבירה ה״ו כי עיקר התכל מעליהם, ולא יבואו לשולא יכנע לבבו ך הוא וממי ל ברו א ל מעשיו לפני ה ין על כ ם כאלו יעמוד להתדי די יזכור שבבגל שמחה, בכל יום ש ם לבנים, באותו יום, ו ה שלובשי ם פשטיי, מ ע ואל יחטא, ועוד טל ה׳, ולא יתגאו ולא יחטאו, ם א ב ב ל יום המיתה, ויבגע ל ש האחרון ש לזכור את המלבוך מנוול זה ובו׳ תם ולהחטיאם, כמ״ש בשם׳ (ברכות ו׳) אם פגע ב ולא יבא היצה׳׳ר לפתוד משובגע לעבודתו י מ ב האדם, ויהיה ת א יגבה ל תה ועי״ז ל ואם לאו יזכור לו יום המי

ית׳׳ש, ולמצוותיו בעזה״י וישועתו אמן.דה רת ההג ת אמי ע ם (קיטעל) ב ד בס׳ מנהני בית יעקב •סימן רנ״ח טעם שלובשי ר ט * ם, ט׳׳ז לבש בגדי מתי א תזוח דעתו עליו מפני השמחה, ע״ב י ל ל פסח, כדי ש ש

סי׳ תע״ב ם״ק ג׳ יעוי״ש.

!'"i'll lihJiil

פרס ד׳ [התוכן: טעט לרחיצת המת]

ת המת, ת ישראל לרחוץ א צו ל תפו כ ב כ ה שנהגי ברו מ ם ןידע הטעם, ל ד א יתבונן הל מקום ומקום ב ם או במים קרים, כ ם חמי ו את התכריכין, אם במי קודם הלבשת, ו למעלה ם קרים, וטעם לרח־צה זאת, הואיל וכמו שאמרנ כמנהגם, ובירושת׳׳ו נהגו במית בשרו ב ורחץ א ם כתו י שמלבוש־ התבריבין דוגמת מלבוש• הבחנים ובו׳, ויען שבכהנ

ם קודם לבישתם. ם ולבשם, לזה נהגו גם בן לרחוץ את גוף המתי במיו ת א צ , נם בן ב ם אמו רחצוהו ח ר ו מ ת א צ ב ם ש ש צה זאת, אומרים ב עוד טעם לרחיי ה שגהגו לנקותו מהרע מ מהעוה״ז רוחצים אותו (ם׳ חסידים סי׳ תקם״א) וטעם לא עם הצדיקים, לנקותם מזה, על ידי ד רחמנ ת ולפנים, יען שראינו שקפי ע ב ט שבפי הה יויד ודל: א״ר יהודה חסידים הראשונים, היו כ ל ת ה ת שמחו כ ס מ תא כ ים כדאי חולי מעי, כדי שיבואו זכאין ת הבל ק א ר מ מתייסרין, בחולי מעיים, בעשרים יום קודם מיתתן ל׳ן בסי . וכן כתבו הרמב׳ ף ובור לזהב, ואיש לפי מהללו ס כ ף ל ר צ ד לבא, שנאמי־ מ לעתיק ם־׳ב איתא, ר ש ב״ר פ ר ד מ ב ם יום וכו׳ ו : בעשרי ל ד ם ביאר ו בנחלת יעקב ש ת״ה ד־״א וף ד:) א ד מ ו י ) ׳ ס מ ב א ת י א ד , כ ל ם מכ י קי ; ו הי ק ר״ל שי ר מ ם יום וכו׳ כדי ל ה כעשרי ר ש ע כ

הקוגטריס בית 5יל« י׳־יי׳ עולמים היחיאליף וכו־ ק הצדיקים ממרלח ס כ ף ל ר צ ק אכילה ושהיה שבמעיו, מ ר מ ה כדי ל ש גבי מר מ א ת קי״ח ד ב ה בעוודז, כדי שיבואו נקיים חכאין לעוה״ב עכ״ל. ועיין במס׳ ש הקבים בחולי מעיים ל צדיקים מתי ר רובן ש ר מ מ א ם בחולי מעיים ד דבי יוסי יהא חלקי ממתיש (ב״ר ר ד מ ק עונותיהם ודיי אומר כי יש ב ר מ ע׳׳ב, והתום׳ פירשו ודל: פי׳ כקונטריס לת עכ״ל• ר ש י ה ק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכ ר מ ה פ״ב) ל ש ר פ, ס ״ ע , מ L , , r a . ת ת , ם מ י ק י ד ל צ ת בחולי מעיים סימן יפה לו שרובם ש (ובכתובות ק״ג) מה נקי תמרק הכל עד שהי ת בחולי מעיים, שנ ל מי שנאמר בו נדעה, מ ל כ ד וכן אמרו רר מ ב, ר־י א במדרש (פ׳ סי א תנינא פ׳ ויחי, ו ר ח ה ה מ ש כמ״ש רמב״ן הוב״ד בתורת מ

ת בחולי מעיים). ל מי שנאמר בו גויעה מ כן , ל ה ע ר ם ש י ע ת י ש ה כל ש ש ה נתעכב מ ן איתא באבדר״נ פ״א׳ אייר נתן,מפני מ כ ול אכילה ושתיה שהיה במעיו, עד שעה שנתקדש דיחא ל שימרק מכ דבור, בשביל ל שיתקדש וכוי) עכ״ל, ולזה נהגו לנקות מעיים ש ם כשבי ת (ההגהות ש ר ש כמלאכי ה

ה. נ ר מהשכי ע דבו ל אדם, כדי שיהיה נקי וזכאי לעוה״ב, ויזכה לשמו ככה מ״ה, נדה לי) ל נקביו עליונים ותחתונים היות ונזכר כש״ס (יומא פיה, סו וסותמין כ שבהיותו ברחם אמו פיו סתום וכו׳, וטבורו פתוח וכו׳, ובצאתו לעולם נפתחל ב ת א ו ל בו בהלכ כ ב ה ת ל נקביו, וכן כ הסתום ובו׳, לזה גם בצאתו מהעולם סותמים כt״^ 3 D , J ,22 . ת ש ל פ ן ש ודל: ואחר ההדחה פוקקין את נקביו ומלבישים אותו תכריכי, ור על בשרו א יעזוב טנ ל ת ש מ ת ה ובם׳ החסידים ם׳ תשל״ב ודל: יזהר אדם הרוחץ אי״שאר ־ על פניו,כי יש לויבושת, מפנ פ א יהא ע ל ת ומשכיבו יזהר ש מ וכן המעיין בקבר הצה אומרים איזה פסוקים כנז׳ בס׳ ם תואר הגופים עכ״ל. וכעת הרחי ה הנפשות יש ללא, ר יבק, ובבית עובד, לעורר עליו רחמי שמים, והתורה אנוני מננא ואצולי מצי ב ע מל זה ת כ ק ירד בם־ד נבאר א ר רת איזה פסוקים וכו׳ לקמן פ כידוע, וטעם לאמי

בעזה״י וישועתו.

~<S^4:5^־<

פרק דד, [התוכן: סדר הלבשתם, ובמה מיני בגדים, ולמה רוגזים?]

כמה מיני בגדים ת התכריכין להמתים, ו ם א ת ש ב ל ר ה ד ל ס י כ ש מ ן וידע ה י יסתכל המב׳ ם י ר ־ י ס ב י « א ג י ן ^ ה כ י ט ש פ ם נהדא נהרא ו ת ש ב ל ר ה ד למה רומזים? ס לובשים? ום ל בגד־ הלבשתו ה . והנה כ ם י ד מ ר ה א ש ל בגדי הראש ל ה בירושת״ו, מקדימין כ אכן פת אין מ כי ה ך חגירה וקשר, וכתכרי ט צרי א עושים שבאבנ ט ל כבגדי כהונה, ורק אבני וזה ל נר״ןשלו קשורים ומחוברים להדד כ רה, והטעם שבחיים חיותו, ש י חג ןשוםקשרו עושיא כן ר ל ש ת הכהנים כמ״ש ויחגור אותם אבנט, א ט חוגר א נ שהאב ט, ך זה, לזה יש אבנ תוך ך ל הר בפ׳ ל ה למדורה, כנז׳ כז כ ל ת ה ח בפטירתו מהעוה״ז, נפרדו הנר״ן ממנו, וכל אכד ה וכו׳ ו מ ש ח נ א בדא׳ ואלין אינק גפש רו ת דרגין אימין דאחידן ד ל : ת דל א ו דפ״א ע׳ח גפקא ן וכוי, והאי רו א אתעדי מן קברא לעלמי א נפש ל ר נש בהאי עלמא, ההי מית בד י לא מ א לעי ק ל ת מנפש, וכו׳ נשמא היא חילא עילאה וכו׳ ודא ס ש ר פ ת א א ו מ ל מהאי עו ה מקומות, ולא נשארו חגורים וקשורים יחד כשהי מ כ וכו׳ עכ״ל ובגז׳ עוד כזהר בל קיימא, ואם ר ש ש א אבנט, ולא שום ק בפנימיותו בחיים חיותו, ולזה אין עושים לו ל

הוכרחו

הקונטריס בית פיק י׳׳ עולמים היחיאלי יימא כנז׳ ל קי ל עניבה, שאינו ש ר ש ש ר לפי שעה, עושים ק ש ת שום ק הוכרחו לעשות ב ש ר ב ש ת מידיו, כדין ק ח א רה היא ע״כ, ושיכול להתירו ב כה דל׳׳ג: דעניבה לאו קשי בסור מ בהלבשתו הבגדים, א , ו דתו לפני המלאך וכן ראיגו ביהושוע הכהן הגדול, בעמיא ט ל נ ב א ב ם שום עגין חגירה לאבנט, ש מלאך ה׳ עומד, ולא הזכיר ש וידבישוהו בגדים, וה וחגרת אותם אבגט, ובפי צו, ו רה בפי תצ ם לבישה, כי אם חגירה. במ״ש בתו שייך שע מ ש א הוזכר ביהושע חגירה מ ל ילבש אותם בגדי שש, ויחגור אותם אבנטים, וכיון ש ור יבק דק׳׳א, טעם למנהג שאין ב ע מטעם הנדל, ובן איתא בס׳ מ א היה לו אבנט, ו ל שרה על בטחון התחיה, ד שמו ב ל מ בי המתים, ובן באבנטו, ש ם לתכתי עושים קשריר ח העמדתם א ם ו ת ש י ב ם רבים, באופן ל י מ כ גן בגמרא, ובירושלמי, בצוואות ח כדאמריה וכוי, עכ׳׳ל. ואולי ק עד זמן התחי ד ר י מ ת ר לנר״ן יחד מ ש מיתתן, ג׳יכ ירמוז כי אין קם האבנט, ד החלוק הגלבש על בשרו במקו ב ק עליון גוםף ל ת חלו מ שו ל לזה נהגו להלבי

ע בגדי לבן. ב ר א ם ל מ י ל ש ה לם צנועים(ב) חלוק על בשרו(ג) ועוד חלוק עליון(׳־) י סי ר הבגדים ומספרם, כובע(א) מכנ ד וזהו ס. ם אותו בה, והטלית מלמעלה רכי נה שכו א כתפים(ז) באחרו ל מסוה(ה), ד׳ כנפות(י), גלימה ב' רה שבבגדי ' בפירוש בתו , הואיל ומצעו ת שנותנים על ראשו פ נ צ מ הכובע זהו הלתפארת, פ׳ ל״ט כ״ח ובפי פקודי ד ו ו ב ם לכ ה ה ל ש ע בהונה כתיב, ומגבעות תת יתר העמים,'' שגילויי ר ב ס ת המגבעות, וזהו לאפוקי מ ר א פ ב ופארי המגבעות פרש״י ת כתי' א ב ר ד א א ל ב להם, א ש ח ד ת לכבו ש אצלם, סימן לההכנעה, לפני היותר גיול, ו א ר הר וכבוד, ולא עוד אלא, א פ ם ל ה ש אצלם, הוא ל א ר פך מזה בעם ישראל, שכיסוי ה להיל ד ד על האדם, כמ״ש ר י מ ה ת ם מורא ופחד מאתו ית״ש וגם אימתו תהי ה שנותן לר ח״א י ח הדב ת ב פ ר ה ב יהושוע וכו׳ ועיין ל ר ה ד ב הונא כרי ר בש״ם קידושין דל׳יא ע״א, ב, ועיין ך המעשה ק מי שהחשי ר ף פ ו ת פ ב ט זה, ש ר פ ב ב ך הרחי ה שהארי ם׳ ב׳ אות ז׳, ממנא דקכ״ב מוהרש״א חידושי אגדות ד׳׳ה גילוי רישא וכו׳ ועיין בזהר נשא ברעיא מהיל זה הובא בס׳ חגוך לגער די״ז ת חיותו, כ ק ל ת ס ש מ א ר ת בגילוי ה לך ארבע אמו שההות בגילוי א םגינא ארבע אמו ל : תיתי לי ד ל ד ת דקייח ו ב ס איזמיר. ובמם׳ ש ע׳׳א דפות לך ארבע אמו י , רמ״ה ע״א איתא אסור לת׳׳ח ל ז פ הראש, ובזהיק ויקרא קכ״ב, קש א ר א ובם׳ חסידים סי׳ • ג״ג ולא ילך בגילוי ה צ בגילוי הראש, ובש״ע א״ח סי׳ בי, ומדברי סופרים יעו״ש, ה ו ל ב י ק ר ב ד א יועץ ד״ט: מ ל פ רא שכינה, וכן ב ב מפני מו ברחוש מגולה עיי״ש. א ר ה באפוגדתו ולא ב ל פ ת ב ולא יעמוד ב ת ר כ ה פי ל פ ם הי ת בהרמבי וא אזכור אייה ך ל א ) ל ם ד ׳ ׳ ה כתובלהרמב א ר ה ש מ ב מו״אזיל מ ר ה פר לי מ ה שסו מ וזכורני מם היו ג׳ מיני ע״ז, מרקוליס י ר צ מ ת ישראל מ א צ ב ר לי) בחיבוריו וזה תוכגו, ש מ א מקומו שא ביארו, ת ל שי ה היתד. עבודתם, אכן השלי ם מהם, מ פעור. כמוש, ורז״ל ביארו לגו שתי

דהייגו מרקוליס, עבודתה היתה שזורקים לפגיה ג׳ אבנים, פעור, שנפרעים לפניה וכו׳ אך'ם לפניה בגילויי דתה היתה להבנ ל ביאר שעבו א ביארו עבודתה, והוא הרמב״ם ד ש ל כמויה לם נכנסים לפנ דה ולעבודתה כו לכבו ר ועטרת יקרה, ו ת ה כ ש א הראש, ורק היא, היה על רר העמים, ת י שראל מ ת י ק א ל ההכנעה, והקב״ה להרחי ת ולסימן ש ש לאו א ר בנילוי הת העעיז, צוד, ב ש ח מ ל עליון ב״ה, כ א ד ולתפארת' ל ו ב ש הוא לכ א ר לבל יחשבו כי גילוי ה וש ו ב ח ו ולעובדו, ל ים הגגשים לשרת בפרט לכהנ ה נביאו, ו ש ם בני ישראל ע״י מ ע לת ם שיכסו א ה ר הוא ל א א פ ב ר ד א ד ולתפארת, ש ו ב כ ם ל ה ה ל ש ע ש ומגבעות ת י מ מגבעות, כ, ואתי הגתי ל ראשו ע ם מ ו ת מלכ ר ט א דוד והתגבר עליהם ויקה ע ב ש כ , ו ם בעבודתי ש א רנים וחבמי הדורות שהיו ה ולבן התנאים הראשו ו ש ד א , ומאז ואילך ותהי על ר בטלהד נזהרים בכיסוי הראש/ ולא הלכו י ד, לכן היו תמ י ה׳ לנגדי תמי ד שדת מקיימים תמי

ד״א

= היחיאלי י מ ל ׳ ש י ק י קונטריס - ת פ

ה י י ת , כפי תצוד״ ופקידי יימ־ייייו•״ = ד מ ר או כ א ת פ ל ם מ ה כ כ ת וכנכיאים כו = ~ ^ ל ד ע ״ י א פ « ו . ־ T ר זז־וש * י ם יהיו על ראשם, שם כ־ד « י־ז_ופארי פשתי

ר ־ , מ : ל ד,יה ר ח ת נ מ ר וכן הנדה, א מצא התינוק ממז £לי שושביני והיד, לי בן זה, נ״ : ^ ״ ל ל - ״ ך ה׳ אלהי ישראל שניייה ם r רבותיו, באותה שעה אמרו, ברו ש * *הכחי^ ? י י י • נ י . ראשו- ש=ע מ י י ם ב־־י־ק ב• איתא יל-ל ־ אחד מ ן יוםף, ובגמרא ש : ״ א עזות תקיפא הוא עב־ל. י ד

ונקראה

הקונטרים בית פיק י׳ עולמים היהיאלי ייאר ממש, והמעיל הוא ש ב ק הוא הנתון על ה פ׳ תצוד, החלו ל או גלימה, וכן פרש״י נקראת מעי ול י ם האבנט, ובמקום המע ם ארבע בגדי לבן והיא במקו ק והיא גם כץ להשלי הנתון על החלול ה דאמרן לעיל שעתידין כ ל בדרג, וסגולתה לבפי־ על לשון הרע, ותולדותיו ובו׳, ולפי מ שם לטובתם.ורמ* יש בדי ת למתי ים גדולים, לזה הוכרחו במנהגם זה לעשו ישראל להיות לכהנ

ה. ת בנז׳ בעה״ט פ׳ תצו , שרומזים לד׳ דגלים, ולד׳ אמהו בגדי לבן, לדי טורים שבחשן׳ ועזות פנים, ח צ ר על עזות מ פ כ ה על פניו, והיא ג׳ כ רמז יש בה ל מסוה, ומשימים המסוה ר ש ת צחק ויעקב, וראוי ש ולהראות שהוא ביישן מזרע אבותינו הקדושים אברהם י׳ וםט״א, היות וידוע א יהגו ויינקו ממנו הקלי ל ל ועניו. והטעם כדי ש פ נה להיותו ש עליו שכיתתם רואים(עיין ל במי ב יהם א־נם רואים א ם ז״ל על פסוק כי לא יראני האדם וחי, שבחי ר מ א מת בפרט בארץ ישראל, במ״ש בזה״ק בראשי ר ו ט פ נ ה ק ג׳) וע״י גילוי שבינה ל ר י פ ת ב ה ר ל במסי כה מ ש נ ה ל האדם, הוא יום הדין הגדול ש רתו ש ת פטי ע ש ר רבי יהודה ב מ דל: א דצ׳׳ח ע׳׳א ונה הה״ד בי לא יראני ת השכי אה א פטר אדם מן העולם עד שרו ת מן הנוף, ולא נ ד ר פ ת מך גבריאל א ל ף צ״ט ע״א בסתרי תורה מ ד ב ק שמחה, וכוי, ו ת הצדי מ ש , ואז נ האדם וחי ובו,פשא דיצה״ר, ועם בל דא ת בשליחותיה לנ מלאך המו א קדישא, ו ת מ ש נ בשליחותיה לר דפ׳׳ח ע״א, ובר נש נתא וכוי, וכדא־תא בפ׳ אמו א נפיק עד דהזי שכי נשמתא קדישא, לא ל ב ק אובתא דשכינתא, נפשא נפקת ל נתא, ומגו סגיאות תי ת עד דחמי לשכי לא מירה העליון ל מקו ק א ב ד ה ה ל צ פ ח פרדת ממנו ב ל אדם נ שכינתא, וכו׳ עכ׳׳ל. ואז נשמתו שב ך הגוף ולא לשו א לחוור לתו ה רשות, ל צאה מן הגוף אז אין ל משי שנגלה אליה, ופפת עליו, כמ״ש שם נת הגוף וקבורתו בקרקע, ונשארת אז חו מה העליון, עד טמי למקוא עאלת קמי ר גופא, נשמתא ל ב ק ת בזהר אמור דפ״ח ע״א וז״ל: ובל זמנא דלא אא עאל בההוא עלמא ל ת נשמתא מן. גופא ובעיא למי ש ר פ ת ד א ר אחר כ ב קב״ה וכוי, דעאל ומאליהו לבתר יכלא למי ה גופא אחרא מנהורא ו תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לא גופא ובגין דההוא רוחא לסאבא לההו יא עלוי ו בא אזדמן לשרי םא תגדע וכו׳ ורוח מ

א אזדמן לא ליבעי ליה וכו׳ עב׳׳ל. ב א ס מגלה אליו ה׳ ת כשנ מ ה ב ו עם ה׳, ה״ה פ ה שקרץ עור פניו בדבר ש מ וכביו שראינו ב ניתוסף לו אור גדול והקלי׳ ח״ו רוצים לינק מאותו שפע קדוש שניתוסף בפניו,ש בו, ולזה עושים ב ל ת ה ת לםט״א ל דת הנשמה הקדושה ממנו, וניתן רשו בפרט אחרי פרי וא יובלו ל הנביאים, ואז ע׳׳י הכיסוי הזה ל ל כ ה רבץ ש ש מ תא ב לו על פניו מםוה, כדאיר ב טא אלא על ד י ם של ה לינק משם, ולא להתאחז בו, היות ולסט״א ולקלי׳ אין לת ־ המקדש, הואיל והזקייה ת מלבי אשור על בי ט י ל בת ש המגולה, וכנז׳ בזהיק על סיר י ד א , כידוע, ואיתא ב ט עליהם ולקחתם בכלה ו ל ש ם הכל, ולזה יכלו ל ה ה ל א ר המלך, הה ל מ א בצגיעותא דםפרא, כ יא ובו׳ אלא הכי תנ א א״ר שמעון אםהדנא עלי שמי : תנ ל ד ו, עכ״ל, ובזהר א ל כ ה הוי ערףא ויקירא מ ל ר וגניז ולא אדבר ולא אתגליא, ההוא מ מ ט א דעלתא עילאה מא מעיגא, םלקא לתו ה דסתי ל ל מ ב : מבאן ד דל ף ה׳ ע״א ו ת ד בראשי

ך ובו׳, עכ׳׳ל. ל ידי כסיתי צ ב הה״ד ות מראשו ועד רגליו, בסדיגים לבגים מ ל איברי ה ת כ ת א ומטעם זה ג״כ נהגו לכסול יינקו ממנו החיצונים ב צה לו, ל ר מחו ב אחר פטירתו ושלא יראה שום אי התאחז ן לעיל, ויתרחקו ממנו לבל ב אליו ע״י םגולת הלבן כדאמר ר ק ת ולבלי ה

בו ולצערו ח׳׳ו.ת ו ק ל ת ס ה ל זאת ב כ ת גילוי השכינה, ניתוםף בפניו אור גדול, ב ע ב ר הגם ש מ א ףאין תב ז״ל ר ר גלה לנו ה ב ספת חולבת לה? נבון זה מאד, אבן כ נה •מעליו, גם התו השכיק עצמותו, ל ת ס מ י ש ״ פ ע ל מקום שנכנס בו האור העליון, א בשעריו, ובעץ החיים, כי כ

רישומו

הסוגטריס• בית ־יק י•־־־ י עולמים היחיאלי רשומו ניכר ונשאר שם, עיין שער הכוונות דרוש א׳ דויעכור דמ״ג ע״א וזיל: ונודע כי: ל ד ף צ׳ ע״א ו ד ק מניח שורשו במקומו ובדרוש א׳ דר״ה כ ל ת ס מ ף ש ר קדושה א ב כל דה ש ו ד ק ב ר ש ב ל ד ו כי כ ת נו״ק דז״א• בנודע אצלנ ו דע כי ארבע בחינות יש אל המלכף צ״א ד ב ם עכ׳׳ל, ו ש ם קבוע תמידי, לא ימוש מ רה נשאר ממנו רושם ש ל מקום ששו כ בק ל ת ס ר שבקדושה, אין מ ב ל ד ד, כנודע כי כ ם תמי ה ל ם הרושם ש ע״א ודל: והניחו שן ם מניח רשימו עכ׳׳ל, ורבין חםידא בםה״ב שמ ה ש הרושם שלו, ובכל מקום ומקום שהי ששון דקט״ו ציין שער מאמרי רשב״י דכ׳־נ ע׳׳א, פ׳ חיי שרה, ושער מאמרי רז״ל במס׳ה ש מ ב ' ו נ י צ ר׳׳ה, ושער הפסוקים ד׳׳ל ע׳׳ג, עק חיים שכ״ט פ״א, ושל״ד פ״ג׳ יעויי׳׳ש, וכן מד על פניו שלא"בעת י ה תמ ה שתהי צרך למסו ל ישראל כשקרן עור פניו הו ל כ רבן ש

א יינקו הקלי׳ מאור הקודש שנתוםף בפניו כידוע. ר והטעם כדי של הדבוה מ ש נ ה נמנעים מליגק, וגם ה ולכן גם בנ״ד מאותו הרושם יכולים לינק, ועל ידי המסוב ז״ל, ואשר ר ת רושם בגוף, והוא הכלא דגרמי כמ״ש ה ר א ש בהםתלקותה מא ה ג׳׳כ, שהי ב צ מ ל ה ע ת החיים ומתפלל עליהם, ועל ידי הנפש ש ש ק באמצעותו שומע ב

ת אחרי יעויי׳׳ש. ש ר פ ל זה באורך בזה״ק ב מודעת לרוח ורוח לנשמה בנז׳ כ

r > f ? - 0 < - ^

פרס ו; [התוק: ארבע כנפות וטלית גדול ותועלתם]

ת כ י ת ש את המת, ח ה שמוסיפים עוד להלבי מ ם ב קי ם ןישישו הצדי ישמחו הקדושי בנד פשתן לבן, מרובעת, והיא נקראת ארבע כנפות, והטעם לזה הואיל ואיתאן מעליו גם אורות מקיפים, ואז רת האדם מםתלקי ת ויהי, כי בפטי ש ר ת פ בשער המצוד כ ם דצ״ז ע״א וז״ל: עלובתא איהי נשמתא ד ר משפטי ה מ החיצונים מתאחזים בו ובו׳, וה נוקמין וכוי, עכ׳׳ל,. ד ב ב ע מ ה זמינין ל ל ב י ח , ואינון משריין דמלאב מי נפקת מעלמא ונלכש ת קטן כנגד הפנימיות ו : טלי דל ת ם׳׳ק י״ד ו צי ת צי והבי איתא בש״ע האריז״ל, הלכו: ע״י ל ד ף י״ט ע״א ו ה מהבגדים על החלוק עכ׳׳ל. ובנהר שלום להרש״ש ז״ל ד ט מ ל

ם דנה״י דפגימיות וכוי עכ״ל, ד הקלי׳ מבלי ת קטן וכו׳ להפרי שת טלי לבין בפנים, כנגד אורות ת קטן, בלבושי התכריכי ה עושים הארבע כנפות, הנקרא טלי ז ל וכם עליו, ולהפריד מעליו את הקלי׳ והחיצונים הפנימיים שנסתלקו לחזור ולהמשי

ים בפנימיותו כנדל. המתאחזה בעולמות העליונים ל ע מ ר מתי עע״ז, ולהראות גם ל א ש ועוד טעם אחר להבדילו מל כ שהוא מזרע קודש ישראל, ויהודי כשר, וכמו שבחיים חיותינו הבדילנו הקב״ה מר כעמו ישראל, והבדילם ח העמים בתתו לנו אותותיו הקדושים כמ״ש רזיל הקב״ה בה הם במזוזה, כידוע לזה, גם פ הם בציצית, בבתי מיתר העמים, בגופם במילה, במלבושים גם ע כנפות, כדי שיהיה נבדל מהעמי ב ר ת ובתכריכיו נותנים עליו א מ במלבושי הה המאירה. נה אספקלרי ת ישראל ליהנות מזיו השכי ו במלבושיו, ויהיה לו נחת רוח בכללו ש א ר ל גופו מ ת כ ם בה, א ר מלפפי ש ת א ר ד א ה בלי כתפיים הנקרא מאנטה, והיא כ ^ י ל גת ה להיראו ר ע מ ח ה ת פ ד ב מ ר ע ש א ועד רגליו, והיא רמז לנו מאליהו הנביא כם בי, ב׳, ח׳ ושם י״ד) גם ם א׳, י״ט, י״ג, מלכי י כ ל מ ) ו ת ר ד א ב וילט פניו ב לפני ה׳ כתית דין העליון בבי צה לעלות לעמוד לפני ה׳ ' רך גדול בה, הואיל והוא רו בזה יש לו צו

לזה

ק ו׳ עולמים היחייאלי יב י הקונטרים בית פך ל מ כל גופו כנז׳ באליהו הנביא, וכן דאינו כ ד זה ומליטים בו פניו ו לזה עושים לו בגם י כ ל ם בגי מ ל בגי ישראל ה כ , ויען ש ב וישליך אדרתו י ת כ ד ת כ ר ד ש א ה לבו נינוה שהיבשער הכוונות ם הם, ו י ל ישראל בני מלכ ת רע׳׳א כ ב ל וכמ״ש בפרקי ש ן לעי כדאמרל נו״ק דז״א, ועיין ח ם בני ר ש ה׳ דםוכות דק״ד ע״ד וז״ל: ואנחנו ישראל בני מלבי דרופם אותו בהעטי ת הזאת, ו ר ד א ל (א׳, כ׳׳ח, י״ד,) והוא עוטה מעיל, ולזה עושים ה א ו מ ש בה ג״כ וניצול מן הדינים, ועוד נעשה כמין גלם והוא בגימטריא כ ה אז גחבא בתו כלו בא עומד ז ג׳׳בכי עתה ל א לרמו ׳ ׳ פ הא׳ ר יצירה משנ פ ל בפירושו על ס ד ד ה כמ״שהראב״ מ כ חת ובמע״ט, ועשאם ו צ מ ל ב ד ת ש ה מה ש רה ו ו בתו ם •ביום הדין הזה כי אם חכמת ד א ה לו לת ואליה ר צ ה י מ ד א ת מן ה י ם גולם תבנ ד א ז בגולם כמ״ש ב א זולת. עוד רמ בזה העולם, לם מן העולם ד א ת ה מ ש כ ם יכתבו, ש ל ך כ ר פ ם גלמי ראו עיגיך ועל ס י ב וכמ׳׳ש כתהל ו ש תר ב ד לם יכתבו רמז ל ך כו ר פ טל בלי תנועה ראו עיגיך, ואז על ס וחזר להיות כגולם מוב בעדי, ץ טו ת ומע״ט, כולם יכתבו בספר, להמלי מצו רה ו ל בעוה׳׳ז, כתו הרוחני שסגל הבגדים ת כ ו א המאירה. והרי כלל נה אספקלרי ת וליהנות מזיו השכי ח ת ש ד ר ולהצילני מדל הם ת הקלי׳ מעליו כנ ק ח ר ה ם סגולה ל ה ת קטן והמסוה ש י ל ט ד ה ב ם ל ה בש ב ו המלצחק רך בס׳ שיח י ל עיה״ר וס׳׳מ כנוי באו כ לו מ ה מיגים וזאת היא סגולה ג׳׳כ להצי ש מ חא צ י י היהודי ש כ ד ר מ ר והעיה׳׳ר יעוי׳׳ש ורמז ליה מ ש ע מ , ובםה״קח״א בעגין ה ח״א בהקדמה

א דמגילה. מ ק ק ר ף פ ת עיין פו ו כ ה לבושי מל ש מ ח ך ב ל מ מלפגי הק קושרים בגף , ר ת כהלכתה צ י י צ ת גדול מ י ל זה מעטיפים אותו כולו בטל ואחרי כל הלבושין, והטעם לזה ל כ ע ת הוא מ צי ל עניבה וזה הצי ר ש ש ק ה ב ד ממנ ח אם דצ״ז ע״א הנזכרים לעיל, י ט פ ש ת פ׳ ויחי, ובזהר מ ו צ מ ר ה ע ש ג״כ הואיל וכדאיתא בת כ ש מ ה ל הבגדים. שהוא ל כ ה מ ל ע מ ל ת הגדול הנתון מ ת קטן, וכן הוא בסגולת הטלי י ל ט בל החיצונים, והקלי׳ מעליו וכמ׳׳ש בש״ע ר בגילוייו נדחים כ ש ף הגדול החיצון, א המקיל ש על כ ב ל ת גדול כנגד החיצוניות, ולכן נ י דל: טל ת ם׳׳ק י״ד ו צי ת צי ו כ דל, בהל האריש וכל הגוף פגים א ר ם ה ד א ך שיקיף ה ת גדול צרי י ם וכוי, ובס״ק י״ח אומר טל הלבושי

ת עד החזה, עכ״ל• י ואח לפחות עפ״י סוד הקבלה, וכמ׳׳ש י צ י ת בצ מ : ומ״מ נוהגים לישא ה ל ד ובס׳ ארץ החיים דקי״ג ות ל׳ אות מ״ז, הטעם למנהג ירושת׳׳ו כ ר ע ת ליעקב, מ מ ב מוהר״י נינייו בספרו א ר הם לעוה״ב, ד א ל ה ה לבושין ש ע ב ש תא וז״ל: מ ת ליעקב דאי מ א בזה, ע״ש עכ״ל: וראיתי ב: איה נראה לי דזהו טעם מנהג דל ם אות קי׳׳ט ו במערכת העיין ש ת והתפילין ו צי י הם הצם ע כים אותו לקוברו, ויש לי ט לי ת על המת, כשמו י עיה׳׳ק ירושת״ו שנוהנים להניח טלנת אור מקיף, ת הוא בחי י ל ט ה מר, והעני! בקיצור הוא, דנודע ד י למי צ ר ואכתי מ ח את הקלי׳, ודו״ק ת א מ ה ם לגרש מ ע ט , א״כ זהו ה , ת הקלי חה א ף דו ר מקי וגודע דאו

ל ם׳ אלי״ע. עכיה ו צ מ פא ד א בעטו פ ט ע ת א ל א מ ל א זכי בהאי ע ל ש ד ג ר ל ב ב ; ד דל ובזהר ח״ג קע״ד ע״ב ולאתלבשא ת קטן וגדול א״מ) ו י ך עיטוף וליבוש, והיינו טל י ר צ ע ש מ ש (הנה שם, מך וקאים י ר ט צ א א ל שא טנופא ד א עלמא, קאים בלבו ד עייל בההו ה, כ שא דמצו בלבוד עייל ה, כ ן דמצו א זכי בהאי עלמא בלבושי ל ר נש ד א חזי וכוי, ההוא ב בדינא עליה, תא ה לגבי מאריהון דגהינם בההו ע בי ד א דאשתמו ש מ ד ל ח ן ליה ב לההוא עלמא, מלבישיא כ ל שלמא מ ה ובו׳, ו ש כי כ ל ת א ר כנז׳ לעיל) ווי למאן ד לבושא, (א״ד. נ׳׳ל נוון אוכם שחו

ל עת יהיו בגדיך לבנים. ב צווח ואמר בר יחזקאל מ ע וכו׳, א ת דאיהו דמי לרקי צי ה צי ו ת בכנפי מצ ל כ ת ובדף רכ׳׳ו ע׳׳ב ודל, בא נורא דגהינם עליה וכו׳,וכל עילאין ותתאין ט ל נביאה וכוי, סגולה דהאי וכו׳, לא ש

דםטרא

" ״ שלמיש היחיאלי s ת י דג־ןנטריס כ

פז הדינים ו ים. כחייו נם במותו א־נם נותנים, כמ״ש־ . ־ - -~ . . . r _ ״ ^

א זדו איני • ך שום אחד מישראל שהו ל אין ל ב בק הנז״ל, א י־ס׳ חסידים ובם׳ מעבר יל ועד קסן אשדיככם ישראל מקיימי ה נ מ ה ל לם נזהרים ב א כו ב ר ד א א ל ת א י לובש טל

יכם לעיתש׳׳א. ל ימי חי ת בוראכם כ ו צ מיבת י נה מחו ה שאי ש א ה ק מעליו rbpn ל ל זה עושים לאיש להרחי ר כ מ א תם , א ל ד ו עליה כנזכר ל ת ואינה לובשתו בחייה, ובמותה א״ לחה צי בצי

ett ׳ ק הדלי ^-.vק י־איזד, אופן, ובאיזה מין דבר, שניתן עליה נוכל להרחי

jv •ק י עורמים היחיאלי ׳*־ י הסונטריס ׳בית פ׳ ת הקלי ש ־-לו סגולה ־׳זארר להרחקו ם עליה םדין לבן, שי ר נהגו, לחשי ב בה לזה הנה כ בתשו

צא לעיל• דדק י המו ר זכרנו למעלה, ובמו שידעתי מהקדמת-הז ש א כמו סגולת •הפשתן, כר חוורא•וכוי- ובגין •כך אסתלקו• ח ת ם א ד כ : ד ל ד ן לבגים ו י כ י ר כ ת ה ת מ י י ש ף ז׳ מטעמ בסעין דיגייןיואתעבייד דיגא י א אתגלייא מתערי ל בשעתא ד ל מאריהוץ דסומקא• ואוכמין וכוי, ו כלמעלה, ת ברוחניותו' ' מ ׳ ה ש ב ל ת מ ד ש ב ל ש אם נותנין עליו סדין שחור, שאז מ מכי ב״מ, ו

ל "משפחתו• ן עליו "ועל כ י הד רר' י דינין, עוד זאת שמעו דע •אצל מאריהון דמאר ואשתמוט זה, ולאו קיו הוא ? ר פ באר לקמן עוד בס׳־ד ב א דילהון וםימנא דילהון כמו שנ ר ט שזהו םן אותם בנוון ן דיניך ואתעבידו; בישיכשמעוררי א מתגלי הלבן לחוץ, ח״ו מתערי ל ש אם כ

ך ורק םדינין לבנים ודדק. דילהון, ולזה נותנים על הנשים אא יתקרבו ל ן והדינין ש י ת מעליו המקטרג ת הוא לדחו צי ר ידעת שגם הצי ל האמו כ הרי מת הקטן שגקבר י אליו, ולזה ג״כ יש באיזהו מקומן שעושים ציציות.(פתילים) לטלת הגדול שהושם י ת עם הטל מ ת ה ת ורק פ־םלים אותם ויש מקומות שקוברים• א מ עם הת י ל ט ה ת ירושת״ו נהגו ש ת הדינים מעליו׳ אכן פ י ד כמנהגו מטעם. הנ׳׳ל, לדחי ח עליו׳ וכל אם חפשי ות כי במתי א ציצי ל ת הקטן ב ך הלוכו׳ והטלי ר ד ק ב הנדול פורשין אותו עליו ר

ל ד נ כת •הפשתן המרובעתי •לטלית־קטן כ כידוע ומשום רמז, די בחתיי כ : ה ם ׳ ל א גגרע דבר, וגם.ט״ק׳ מלבישי ך מלבושי. האיש,־ ל ר ד ה ב ל מלבושי וגם לאשר. כי לה היא "בכד ה כו ש ב ל ה , ועוד ה דע ו כנ - ה, ית הקלי׳ מעלי כה לדחי י גם היא צרל ד ב , ובנשמות העליונות, אין ה ש ברוחניותם בעולמות העליונים כדאמרן ב ל ת ה ת מ ש נ ה ש

ל בין • ד ב ם החיצוניים יש ה בכלי ן ו ה בעולם התחתו ל וכלל, בי רק פ ל ה כ ש א בין איש• לם ה מ החיצוניים. ש י ל כ י ה ל ביניהם, רק-בשנ ד ב איש לאשת, ובבלים הפנימיים אין שום הש ש יש לו• רמ״ח איברים• ולאישה רנ׳׳ב,. לאי , שלאי ר והעור יש ביניהם הבדל ש ב הת •האיברים •הפנימיים, בגידים•לוה• ש ל ש ל ב ב ה שאין כן לאשה, א ת הפנים וכו׳ מ בשערות ••כתבנית האלש. ו מ צ ע ב ת ובמנינם׳ ובמוח ש שסיד, גידים, ולה ג״כ שם־־ה גידים, בעצמול ד ב ים אין להם ה ימי ל ואם־•באיברים-הפנ ל כ ל ו ל ל כ ד ב י שום ה ל ב , ה ש א ת ה י כן תבנם נקבה, וכן ש ע נקי־א. כ פ ש המקבל ה ם זכר ו ש ע נקרא ב ק המשפי כ״ש לנשמותיהם, ר

ל ל כ ה ש א ם חילוק בין איש ל ו ם אין• ש הוא בעולמות העליונים, ולזה במלבושי המתיה והטלית (קטן• או גדול) ..שבעה בגדים ן עם המסו ל המלבושי ת כ ו ל ל ועתה נעשו כם ש דל מ נ ה •לבושין כ ע ב ש ש בגן עדן העליון־ ב ב ל ת ורמז־ אנחנו רומזים שהוא מתתו ת מי ע ם מ ד א ה דינים שעוברים על ה ע ב ש ת ליעקב. ועוד רמז בהם להצילו מ מ ב א ר ה

ת קבורתו כנ״ז זהר ויחי •יעויי״ש. ע . עד ש . . . ם ת ש ו ד ך ק י ש מ ה בה ולרחמים,• ל ם יש לטו ה ב ה רמזים רומזים השביעיות ש מ כ ועוד לה ע ב ל סט״א •תמורתן, כנז׳ בס׳ יצירה פ״ד מ״ז, ש ל השביעיות ש כ עליו, ולהצילו י מה ע ב ת שבהן נחקקין ־שבעה עולמות, ש ע כפולות בג״ד כפרי ב כוכבים בעולם וכו׳ ומט״ו שה ע ב ה ימים, ש ע ב ת, ש ה מדברו ע ב ה נהרות, ש ע ב ת, •שבעה ימים, ש ארצו רקיעין׳ שבע:ת כ א ב כך ח ה היכלות• הקודש, לפי ע ב ה יובלות, ש ע ב ע שמיטין, ש ב שבועות,- שכע־שנים, שא ם וכן הן בתמורות, כידוע ז׳ היכלין דסטי ם, ובפירוש הגר״א ש השביעיות• תחת־ השמיכא ן נחשים ועקרבין וחשו י ןדמלי גגדן כמ׳׳שיבתיקון ע׳ והבא אינון ז׳ תרעי דגיהנם, וזי היכליל ׳ ׳ ה זו עכ נ ש מ ב ב ש ח ה ש ל מ כ ן וארעאין כולם הן בםט״א גגדן וכו׳ וכן• ב עי כןהרקי וכו׳ וע וכו׳ ועיין ביאור הגר״א מת ר ב לעו ה אלהים, טו ש מת זה ע ת זה לעו ובפיו מ׳׳ז איתא גם אם וכף בשער הכוונות דרוש א׳ דפםח ד״פ-ע״א־ וזיל׳: ישם. אלהי ם ובליקוטיו שם. ו שנת ם בבחי ם, ואלו הק״ך צירופים ה ש אותיות בונה ק״ך כהי מ ת ח בה ב ל תי כ י עד שיעור ק״ך כם ע ם וכו׳ ובדרושי יוה׳׳כ ט ם אחרי ם הקלי׳ הנקראים אלהי ה ה ט מ ל משם ו גת הקדושה ו מדרי

אמירת

ק ב׳ עולמיים היחיאלי ההונטרים י ־בית פיה ל ע מ ם עד הבינה, שהיא ל ה ק דאציילות אשר עלה ז״א למעלה מ פ היא כננד ז אמירת דנה ל הבי ק הנ״ז א ד מד תחתונות דאצילות, ואפשר• גם פה לרמוז על עלות הנשמה ה: ונודע שאין החיצונים דל ל שם דק״ג ו ש ד מקום הק׳. אשר אין בו שליטת פט״א כמית ם א י ל ט ב נאחזים בנ׳׳ר מבינה ולעילא, ועוד ע׳׳י שבעת הבגדים האלו הלבנים ומפשתן, מם ה הבלי ע ב כה דנ״א ונ־ינ, וכנגד ש כח היצה״ד בכל שבעת שמותיו שנקרא בהם כנ׳׳ז בסו

א דייק:) מ ל (בבא ק ב ל ה כ שאמר קהלת הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים ה

פרס ז/ .:•׳,׳ [התוכן: הכליבה והארון וטעמם]

בא״ץ ישראל, ה נהנו בירושת״ו, ו מ ם נכון ל ע ירצה הישראלי ןאיש . היהודי לדעת טם ש ת מיתיהם בכליבה? ועיין בארץ החיים דקי״ד בסי׳ שם״ב סיא, מ להוציא א: דבעידרק ל ד ף י״ד ו ף (18 סעי א ד ״ ח ק ח צ הרב שולחן נכוה סוף םכךא, והוב׳׳ד בם׳ שיח יל המתים, כ ל אלא על שני מוטות, מיוחדים ל ל ת בארון כ מ ת ה ירושת׳־ו, אין נושאין אף קביו ע״א, כי כן נוהנים בעיה״ק צפת״ו, על פי ד ב ב ת כ ב ויקרא אברהם, ש ר ומשם־ הך לזה (מפסחים מ ת בשני מוטות, מחוברות בכבלי ברזל, ויש ס מ ת ה א ש האר־־י דל, לב ף י׳ ע ת ד בברכו ם עכ״ל, ו ה והודו לו חכמי ר פ א וסנהדרין מ׳־ז ע׳׳א) משום כ דנ׳׳ו ע׳ם והודו לו, ובם׳ חסידים סי׳ תרייא, חזקיה נירר ל חבלי ה ש ט גידר עצמות אביו על מך מועיל כ ב ותהי עוונותיהם על עצמותיהם, ל עצמות אביו, להיות לו כפרה, לפי שכתו

תה עכ׳־ל. ר מי ח א ה ל ק ד צה כבנו ש ע ת פרק י״כ וזיל: מ ת שמחו כ ס מ ה המובא ב ש ע מ ך לזה, מ מ ת ס צ ועוד ראיתי קה ימים, נתנוהו ש ל ן ובו׳, והרנוהו, ונמצא תפוח לאחר ש ו די ל רבי חנניא בן תי שבה י ע שנתינתו בכל מ ש בכבודו, (הגהת הגר׳׳א, בכליבה,) והניחוהו ע״ג המיטה•וכו׳, עכ״ל, מת ר פ כ ך כל המתים, הוסיפו לו הכליבה, ל ר ד ה כ ט מ , 'אע״ג ששמוהו ב היתד, לכפרתוד אביו, ו ככבו ר בעוה׳׳ז, וילך נקי לעוד.׳ב, ועיי״ש שרצו לכבד פ כ ת י עוונותיו, וזזתויככוח. של מוסר, לביישו בעוה״ז, דוגמת ת ש ומחה בהם, וקראו עליו, .אביו, ואמו, •ואחותו, מקראוט אכן ת שחת, ולזכותו לההוא עלמא דקשו ד ר הכליבה המכפרת." וכל זה עשו לו, להצילו מה ונתנוהו במכטורות, והניחוהו במעשה •וגרם ב בם׳ תורת• האדם להרמב״ן דף-כ״ה: הביא ׳

ה והביאוהו בתוך העיר וכו׳. . ט מ בדה פ׳׳ט וז״ל: "איתא במועד קטן דכ״ז ע״א, ובתוספתא דנ ג זה הכי ה נ מ והנה שורשי ל בראשונה היו מוציאין• עשירין בדרגש, [פירוש דרגש עיין כש׳׳ם סנהדרין דכ׳ ע״א,ה שאינה סרוגה ט א מ הי ל עור, ובטור פ׳ שפ״ז פי׳ דרגש' ה ש ט דצלא, ופרש־׳י מ ז ערםא דרגש'ה ג׳, דרגש מטה]. ל •עור וכוי, וכן פירש רבינו עובדיה פרק כהן גדול משנ בחבלים, אלא שבה כעין סולם, וכעין תפירות י ף יו״ד' שבד ד ם ותום׳ וגם ב ועניים בכליבה, [פירש״י שך עץ ת׳׳י ב ס ם (ע׳׳ד פ׳ ה׳) על פסוק ב ל התהלי רהוקותי״־זו מזן, וכן •א״תא בתרגום ש בכלוביא, ופ?"המצודות •שם והוא׳ עץ המסובך שהובא עליו קרדומות וכו׳ והיו העניים

. ל ט ל עניים׳ ע ד התקינו־ שיהיו היכל מוציאין בכליבה, מפני כבודן ש # ש * 3 ת מת י כפ נ ' ה נ י א דכ״ב, תני דרגש נזקפת ו ' , ג ת פ״ י ברכו ש ג ר ' ד ן י ׳כענ ' ' הירושלמי ר״זל 3

ק ז׳ עולמים : היחיאלי יד י הקונטריס בית פעות שלה) ודימ וכוי איזהו , רצו ז (פני משה ט קלבינטרי מ ו ן בן אלעזר &ומר ש רי שמעוה על ל ע מ ם מסורגים ל י ן על גופה (אם החבל ל שמפרגי ה ואיזהו דרגש? א״ר ירמיה כ ט מכל שאין מסרגין על גופה זהו דרגש, , ו ת המטות) זו היא מטה ך שמסרגין א ר ד ם כ העצים ה ב ר הקםמיץ ש להסי ) ג ר הד בעו פםי שו ה והעריסה משי ט מ והא תנינן (בפ׳ ט׳׳ז דבלים) הר ב ת הבשר) ואם מםרג הוא על גופה לאיזה ד ן א ן שמשרמי ת כ א ל מ וקודם לכן לא חזו לת להן נקבין,.-(של יעיר קיסרי ר באיליץ ערםיתא קיםרייתא דאי ת פ ר אלעזר ת ״ א ? ה פ הוא שה פ א ש ל עד ש י הלבך ך הנקבים ומםרנין• אותה נ ם בתו שיש להן נקבין ימכניםין החבלים פירש, קלבריטיץ,פרש״י רצועותיו ם ש , ובם׳ חרדי ה ת כ א ל מ א חזייה ל ה ל ל ע מ ל בעור הדג מה ט מ ר קםרי, דהיו בעצי ה ת הנהוגות בעי ו ט מ ן דבלים, ב ה דמתניתי ט ש מ ר פ תיפתר, תם לט ואותן בליטות־ השוות לחבלי ו א חבל, עץ ב ל חבל מ ל ו ב , ובין ח חקוקות בעובי החבלת ל ־מזל העומדת בבי ה ש ט א הדרגש (פ׳׳מ פי׳) מ ת י א א ״ י ן ד ף. ובסנהדרי ך לשו צריר י ת מ א וכרשב״ג ד ל צ ה הפגים פי׳ והמםהגא התם, הדרגש ערםא ד א ר ונקראת דרגש, מ

• קרבינטיו והוא נופל מאליו. י ית, תיהם במטו ת מי לאחר התקנה, היו מוציאיץ א משסע מזה שבין לפני התקנה׳ ובין ׳ם צה לארץ, גם בן• היו. נושאים המתי ולא רק בארץ ישראל, אלא אפילו בחום למקום, ועפ״י ו לכת המת, ממק ם בארון,־ אלא בהו י ש מ ת ש רה במטות, ולא היו מ לקבור ב הונא, סבו ר ה ד ם דכ״ה ע״א, בי נח נפשי ב אחר עיכול הבשר, כדאיתא ש הרוא וכוי* יסבור לאשנ-יא מפוריא ב ב לאותובי ספי־ תורה אפוריא. זכו׳, לא הוד, נפיק פיריא מורש״י ה ובו׳, ! נ ה ראשו ט מ ם כבודו ב כ ב חםדא, הא גמירנא מניה, ה ם ר ה ־ ל מ לפוריא, וכו׳ אפסקה הטויו״דם׳שג״ג פ״ב וגי יעוי׳ש: ך הפתח! ו ר א ד צ ת ה ש תאקטנ ה אחרי ט מ לתתו ב ׳ י פה ב ם בש״ם ארונו בא, וגם שם. על ר ליכם אותו לארץ ישראל אמרו ש אמנם בהוה גדולה ״לך־ ראי רב המנונא, שהוליכום בארונות על גבי גמלים וכוי,: הרי ב הונא, ו ר ר בלכתם בהו • ו הם ׳במטה, ע שהיו נושאים מתי מ ש ק פוריא, מ ה שהזכירו ר מ לדברינו, מ, •וכן איתא ה ט מ מם נושאים אותם אך. ורק ב ל במקו ב ם מזכירין ארון, א ם למקו ממקוא אסא מהאי ח ר פ : חזו ד ל ד ה וכו׳ ובנדה דל״ז ע״א ו ט מ ת ב מ ת ה ת (דף צ׳׳ג:) א ב ש בה יעוי״ש, והוא ט מ ה ל ט מ ם וההדס היה פורח והולך מ פוריא להאי פוריא, ורש׳־י פי׳ שם , והוא על ש ם מטה ש ת ב מ ת ה ם שמזכירין א במדרשי ה מקומות בש״ם ו מ כ הדין גם כן בי ייהודה אמרי , בנ ך ת ט ם לפני מ ה שנושאין אותו בה• בני גלילא אמרי עשה דברי ט מ הת פיג ה׳ ה״ו)וכדאיתא צאו וראו ו , (שבת קנ״ג ע״א, מסי שמח ר מטתך ח א ם ל עשה דבריף שבעתים. ל ת א ח ת על א ו פורחת וכר, וכהנה רבו ד מטת ות אימרים עליו וכו׳ מי ה הברי מ: אלא׳ אפילו בזמן הם במטה, ת מתי ק בזמן התנאים, שהיו רגילים להוציא א א ר ל ךרד וכו׳ כי היכי י ז עי׳א, שג , כדאיתא בםגהדרין• דמי ם גיכ היו מוציאין במטה המלכיל ה ש ט ת אביו על מ רד עצמו י ך שג ל מ ה (בפסחים דג״ו ע״א) בחזקיה ה ר פ דתיהוי ליה כד ו ם כפרה, ולא קברו בכב ת •אביו משו י שם דגירר עצמו חבלים, והודו לו, ופרש״ם מוציאין י כ ל מ ד גם ל י מ ת ה ש פ מטה נאה, ולא הזכיר שם ארון כלל,. מובן מ ובדרגש, וא ה שהי ב י ל כ ל עור, ל ה ש ט א מ ה גאה, לדרגש, שהי ט ל הוא בין מ ד ב ה במטות, ורק ה

ל חבלים. ה ש ט מה ט מ ל לה מ בה בין לעניים בין לעשירים, .והיא־ חלו ל ואילך נהגו בכלי ומתרגתם דת ר מ א ם ש ה ש נ ש מ ה י ז״ל, וראיה• מ ״ ש ר פ ד ו לעיל, וכעץ שלנו, כ 1 כדפרשנ

רש הר״ן לפי הפירוש ם ששופעות זיבה, וכן פי פירשץ משו ל נשים לעולם, ו ולא שם .החיות, ••־כשהאשד״מתד, ר גנאי הוא לנשי מ א ל הריין ש הראשון, גם מפירוש השני שם א ה היו נושאין אותן, ד ט מ ב ה ש ז מ . ע מ ש שה לפני האנשים, מ ה לבו כי מדת בתכרי עו

איתא

ק ז׳ עולמים היהיאדי י הסונטרים יית פם כתבו ו ש ־איתא״״דבארץ מוציאי] אותן, א״כ? הרי היא מכוסה. ובטור ם׳ שנ״ח ובמפרשיב או ת שאן מקום קרו ה היו מוליכי! •אותו לבי ט מ ב י וז״לליץאינהי־מכרעמיזשיש לומר י ד

ה הוציאוהו יעויי״ש. ט מ ם •מפני שר״ג ב ש ׳ :׳בארון פתוח׳ וכד, מל ברזל ת ש מ י ל כ ו נהנו ב ה כעין שלנו, ורק אצלנ ב י ל ב ה , ש ע מ ש מ כ ׳ ׳ ג ה ״ נ 'ומהטור ם׳ של ד ח ל אדם ב כ לכפרה, כנז״ל, או במקום חיבוט• הקבר י שנעשה ל ה ׳ ט מ ׳ ־ * ל - יב בשעריו ובכליבות הברזל האלו, על ידי דחיקת ר ת י הקלי׳״ממנו •כידוע, ממ״ש ה ד ר פ ה י ל

להפרדת הקלי׳ ממנו, והרי הם כנירור•-. "יגוף ~יה&ידם ־׳־בהם,״ - אז י מועילין״לו, לכפרה, ו ובחיבוט. ,•׳׳־*׳ . •

י ר • מ א ש ר הפסוק שם, כ מ א ה גדולה מהתנ׳׳ך (שמואל ב׳ ג׳) בענין אבנר ש "ועוד ׳לנו ראיך אחר ל ו וכד והמלך דוד ה כ קרעו בגדיכם וכו׳י־זספדו לפני אבנר ' א ץ ד ל ח ״ ׳ ־ ׳ ׳

­ ו ת בארון, היה ל מ ה (שמואל ב׳ גי־ ל*א,) דלא הזכיר ארד בלל, ולו היו נושאים ה ט מ ה " ת ארון י ם א ש ל האלהים, כמש״ה להעלות מ לכת הארון ש ו ׳״שהזכירו בהו מ י־ להזכירו, כד הפסוק • מ א ת כי אס ליוסף ש מ האלהים (שם ו׳ כ׳) וכמעט בכל התנ״ך לא נזכר ארון לל יוסף היו, וזולתו לא מציגו ויישם״באדון ׳•במצרים׳ ובסוכה דכ״ה ע״א נושאי ארונו ש

ל היו-'•'• כ , (ורוב כ ם למקום כדאמרן ת ממקו מ , אלא בהוליבם את ה שהשתמשו באתןנה ביעקב• כדפרש״י כח לקמן) ראשו ר כדמו ש ב ם בארון אחריי עיכול ה ת ת נזהריברג׳׳כ לם כגורן, ועוד ה ל ם ש ת ארונו, בכתרי ם א ע?׳יפ ויבואו ״ עד־ גורן האטד, שהקיפו המלכים וכו׳, והתניא ארון וכו׳ כאן ק דכ״היעיב, דתניא ארון העובר ממקום למקו יבמ׳ איתאי ׳ת בארון מ א לומר שעל נשיאות ה צ מ ח ־קיימת; •כאן בשאין שלדו קיימת, ואם ת ל ש ׳ בת החי ס לי א ה תפרנ מ ל הנז״ל׳ ועוד ב ה העוברת וכו׳ ככ ט י.קרי־ יניב י מטה־ר הידר לו ללומד מה ט , מ ת במטה מ ת ה , היה א ש מ ה מ ט ? אלא ודאי מ ן מ א ׳־במטה הנז׳׳ל,־ היתבן שיהיה ב, הואיל ונשא על מטה ן רי ד קו ת לקבורה, תמי מ הלכת ה כדאמרן שבו ו י לם, בבו כן ו ״ •ממש;ן בארון, קורין ליה ארון׳ ם למקום שמשתמשי ה הקבורה׳•׳ אכן י בהולכתו ממקו ט מ הר ח ף בחורים קרואים אהרן יצאו א ל דאיתא־׳במם׳״כלה רבתי פ׳׳ג תאנא שמונים א

ה יהבו ליה. לי כ י מדי בזהר ערםא דנהורא ו ו ) ׳ ו כ ״ י י מיטתו ו : ר בארץ ימת וכו׳, שהיו רגילין לקבו ח קי ל ש ה כאן ב ר מ א ע מחילוק ׳הגמרא ש מ ש מ ־ ך ן ע ״רת ארץ ־־ יממש;.״ואחריעיכול הבשר, היו מוליכין אותם לארץ ישראל, לזכותם בקבות ת בי ח פ ש ל מ צ ת המזכה, כידוע, או לקוברם א ח ה כאלו קבור ת בישראל, •שכל הקבור בי ת ארצ ר הפסוק ותבואו ותטמאו א מ א ה ש אבותםליזאם^תיקשי לי־ איך היו עוברים על מ, א״ד יהודה זכאה ת ארצי ב ותבואו-ותטמאו א : כתי ל ד י דע״ב ע״ב ו ר ח א י ר ד ^ ׳ ז נ כ ^ ו ״ חא ר ש ק ת א י ל כ רא בארעא קדישא, וכוי, וכל מאן ח • חולקיה:מאך דזכי בחיווי־ למישרי מדוא ל כל מאן ד ר בארעא קדישא עילאה׳ ו ת ב א ל ר ש ק ת א בחיווי בהאי^־ארעא• קדישא, זכי לם לתועבה, רוחיה נפייו ת מ ב ונחלתי ש ה לאתקברא תמן עליה כתי זכי׳ כחיווי ״־ומייתין ליש י ו תא דארעא קדישא? כביכול עביר ק י תחות רשו ברשותא נוכדאדראחרא, ׳וגופיה את­ ז י ו מ ו ה בארעא קדישא אתכפרו ח פק נשמתי חוליעוחול קודש7לזכלי מאן דזכי למי

ב וכפר אדמתו עמו, ולא עוד אלא אי זבי בחיווי נתא דכתי י לאתקשרא הדוות ׳גדפד דשכיך עליה ש מ ת תא אחרא א ב ברשו תי א עליה רוחא ׳קדישא תדיר, וכל מאן די כ ש מ ת א זכי לסר בני ה תרי ם הוו עמי ת ה א ל ב ב המנונא ס ד ־סליק ר א כ רוחאיי אחרא נוכראה, תאנא ב ת א א ל ל א א נ ד י קעב י ד י א לאו על ד א ד ח ר א ליה,״אמר לון אי אנא אזיל ל בתא די מתין א זבו להאי בחייהון אתיבון פקדונא דמאריהו ל פקותא׳:ילמאריה,־י־יתנינן יכל אינון דחלת ה׳׳ א נ מ ט , איננו עוד מ ד, כי אחרי עיכול הבשר י לאחרא ־׳עכ׳׳ל־? לזה יש לתרץ בסי

ית הנוף* כנז׳ כזוהר ובכ״מ וכידוע. ה עם בלי מאה אזלא ל ־•:־־•־ ״.׳כי הטו ואס

ק ז׳ עולמים דדחיאלי טו י דמונטרים בית פת פ״ד ה׳ מ איתא במש׳ שמחו ה ר אין מזיזין אותו ממקומו אחרי קבורתו?־ ד מ א ואם תר ירד םי׳ , וכן איתא במו סתם הגולל, אין מזיזין אותו ממקומו ר שנ ח א י י״ב וזיל: מרך כפרה, ו ם לצ א ת וכר. עיי׳׳ש שתרץ ש ת והעצמו מ ם הירושלמי אין׳ מפנין ה ש שפ׳׳ג מ כגון׳ להעלותו לארץ ישראל, או לקוברו בקברי אבותיו שרי, והטעם שאו באין קרוביו

י לבקרו וניחה ליה כמ״ש לקמן בס״ד.ת פי״ג עיי״ש, ם לפנותו וכו׳ מותר, וכן איתא במס׳ שמחו ת ע לה היה ד י ועור אם מתחק ר פ תא ב ם למקום, כדאי ואפילו בארץ ישראל עצמה• היו רגילים • להוליכם ממקור שאולה היתה לרבן גמליאל ב ; ריבי ר׳ •בן אלעזר אומר, ק ל ד ת ו ת שמחו כ ס מ ירד מת לפניו, ובאין ועומרין בשורה, ל ד ת ה ת לתוכה, ונועלין א מ ת ה ביבנה, שהיו מכניםין א

ב מעלין אותם לירושלם. ה א ת הרבים, ו ומנחמיץ ופוטריץ אך א?ור לי אבא, •בשעת מיתתי, קבריני ר צדוק, כ ר רבי אלעור ב מ ובפרק י״ב איתא, אהת הגר״א• בארזים) הג ) ן ו , ותנם בגלוסקמא באר ט עצמי ק תחלה־ בבקעה, ובסוף לת יוסף יו״ד ס׳ שמ״ט ו בך עשיתי לו, ובבי ה לאבי ש ע דך וכוי,״ ובשם ש ה בי ת ט א ואל תלקות ת הקברו ר בבתים. •ולהעתיק בארונות לבי : ומקום שנהגו לקבו דל ם הבלבו ו ש הביא מם הירושלמי ש רד סי׳ שם״ב מ ע י י ש ל ן אפילו אחר י׳׳ב חודש, ושו״ר בבאה״ג ע מפפידינה ל בראשו ד ר בסי׳ ה ו ט ית הגוף נותנים אותם בארונות, וכן איתא ב שאחרי בליל קנ׳׳ג-ם״ט ודל: ל ת אדם• כ מ כ ת וכו׳, והוא• מהירושלמי ובס׳ ח רו היו קוברים במהמום י א ארון, עד שיתעכל הבשר, ואחיכ• מלקט ל ר בגומות •עמוקות ב מקום שנהנו לקבורת ב בם׳ תו ת ת וקוברים אותו בארץ מותר, (דרישה ופרישה שס״ג) ושו׳׳ר ׳ דכן כ העצמור הוד, ש ב ר עיכול ה ח א מרא בארונות, ל ם דכ׳׳ט ע״א ומה שנהגו חכמי ישראל בנ ד א הת וארון העובר ט עצמו ן בירוש׳ או שהיו נות:ין ארון לארץ ובדם״ב ע״ב: ענין לקו נ כדאמריל ר׳ אלעור ב׳־ר ל פרק י׳׳ב, ירושלמי, ומעשה ש ב א ם למקום, כדק כ׳׳ה, ב ממקו

צדוק עכ״ל.יסתם בארון גם בארץ ישראל, ל האמור. כי עפ״י הרוב, אופן כנ כ ת מ ע ד אתה הראת לית הגוף, וקודם לכן ם למקום, היתד, אחרי בלי רך הולכה ממקו י והוא הדין ג׳׳כ לצורך הולכה מועטת, הם •בארונות כלל, אפילו לצו היו נזהרים מאד, ולא היו מבנימין מתי, א היתה בארון כי אם במטה רך הקבורה, שהוא הולכתו מביתו עד בית הקברות, ל ו דהיינו לצר מהר. ש ב רך עיכול ה היונושאין אותו עד מקום קבורתו, והקבורה היתד, בקרקע ממש, לצוי הימים ב בדבר דכתי - : דל ת אביו ו ם פ״ד על גידר עצמו ת יו׳׳ט בפסחי וראיתי בתוספור ח ה זה א ע מינה שהי מ ת אביו וכוי, אלא ש ישכב אחז וכוי, ומדתגן גירד עצמו . ום י ט ק ל , מ ל הבשר כ ע ת נ ש אחר זמן כ ר בתחילה, ו , כי כן היה מנהגם לקבו עיכול הבשררתם מחגיטין אותם , אלא קודם קבו ר יו״ד ומי ף טו ׳ בסו ת וקוברים בארזים, כדאי העצמוי ר ב ד , כ ת לבד ט מעט, עד שישארו העצמו ע הבשר מ יטה ובו׳, ויותך העור ו וע״י החנן ע״כ, ולי ם ששורפי ם בשמי ב שהוא על ש ת ת ויחי ובו׳, והרד״ק כ ש ר פ אל ב האברבנ, ולא נשארו י החניטה שורפים אותם ומי מ ש ב סב על הגויות, לפי ש פה מו נראה שהשרי

כי אם עצמותיהם וכו׳, עיי״ש באורך דבריו.? או גם ן ת א ת על יוסף איך הושם ב ו, שאין עוד להקשו צא לנו מדברי והנפיץתא שיל זה ים הנדל, כ ת הרבנ ר ב [ על יעקב אע״ה? שנשאוהו בארון, הואיל ולפי ס ' ~ ת שהושמו בארונות, ואם כ­ ר והעור, ורק העצמו ש ב ת ה כ ת א מ היה אחרי החניטה, שהיר קיים, ומכ״ש שאי ש ב יסת הארון• בעוד ה תר לכנ ד הי א נשאר לנו שום מקום ללמו לו אי יסם בארון, ואפילו אחרי החניטה, שעכשי ל מתי ישראל להכנ כ ם ל ה ד מ ללמו

נים כידוע. 1 יטה כבזמן הראשו הרופאים בקיאים בחנ

ק ז׳ עולמיים היחיאלי י דהונטריס ביית ־י י ב דל ד ם הנ י ת לא כן פי׳ הזה״ק על אופני החניטה, ואולי נעלם מהרבנ מ א אמנם לפי ההבשר נשאר קיים, ובהזקייה י החניטה, נם הנוף ו ׳ ע ם מיידי ש ש הזה״ק פ׳ ויחי, ש, ת אביו מוכרחים אנחנו לומר שמקודם קברו בקרקע עד זמן עיכול הבשר שגירד עצמוקבר בייאשונה, ם שנ ד הוכחנו לעיל, ואח״כ עשה לו הנדירה ממקו ש א כמנהגם הראשון כך םדר , והא ל ע י ד י ת כ ר העונות שנחקקים על העצמו פ כ אל מקום קברי אבותיו, בכדי לר מ י היא? א א ב מ ק ע י : א״ד אבא חניטא ד דל ב בזה׳׳ק בפ׳ ויחי דר״ן ע״א ו ת כ החניטה שת עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו יכו׳׳ אי ב רצו א ליה זיל שאיל לאםייא, ת״ח כתיב וימת יוסף בן וכו׳ ויחנטו אותו? אלא אורחא תימא בגין אורחא, הוא דעבדו? הא כתירב ל משחין, מעו ת עילאה על כ ה רבו ש מ ן אינון, בנין לקיימא נופייהו חנטי לון, ב דמלכיב י ת כ ן יומין, ד א אדבעי כ א ט ח ש ר יומא, בההוא מ ת ה נופא יומא כ בבםמין, ושאיב לים א קיימא גופא שלי ם ד י ר דאשתל ת וימלאו לו ארבעין יום, כי כן ימלאו ימי החנוט״!, בר קיים, א״כ איך ש ב ה שאס נאמר ה ל ת , והזה״ק הרגיש בזה קושייה נ ל מ זמנין םגיאין עת זכה להנתן בארון, ועל שמד הכרי ף רנ״א ע״א, שיוסף הואיל ו ד הושם בארון? ותירץ בר מ ה שדרשו רו״ל ע׳׳פ כחי וראשית אוני, שיעקב ש ר ידוע מ ב כ ה ש ש ק יעקב רא הת כראוי א שמרו ברי ל הברית כראוי, ולפיכך הותר להם להיכנס בארון, לאפוקי כ״ע שם לכה ממקו רך הו ו , או לצ ם כניסת הארון, אם לא עד אחרי עיכול הבשר ה שאסור למא בגין אורחא הוא ר אי תי מ א ק לשון הזהר דלעיל, ש ע נם זה מדקדו מ ש מ ד למקום, כבה ם זמן מרו ה לכה ממקום למקום ומעיר לעיר, הואיל וצריך ל ע מזה שבהו מ ש י דעבדו? מר כדהוכחנו ש כ ה להתיר, ובכל זאת הנזהרים היו עושים גם זה אחרי עיכול ה ד מ יש צ

ל וכלל.~ ל ם לכ״ע להיכנס בארון כנוף קיים כ ה ן מ לעיל, ומיוםף ויעקב אין למדימ ׳ ׳ אמנם לצדיקים הגדולים שאינן הוזרין לעפרן, עד זמן מועט קודם התחייה, (שבת קנר יאשייה, היו מוליכים אותם בארונות, אחרי קבורתם בארץ זמן כרבי אחא ב המוגבל לכל המתים, במקום פטירתם, ושוב מוליכים אותם לארץ ישראל בארונות, אע״גם וזכותם, זיככו גם את גופם, ובודאי זה ת ק ד ב צ ה שלרו א ר שנשאר גופם קיים, כי זה מת כראוי, וראויים להיכנס באדון כנוף קיים, י י פת חותך, ששמרו ב ג״כ סימן, ואות מום כמ״ק, דם הולכתם לא״י, מתירוץ הש־־ס ש כנדל, וראייה שהיו קוברים אותם בקרקע קוו קיימת, ודו״מ ר דאין שלדו קיימת, ולא סיימוה קמיה דשלד ב דמאן דלא נפיק ס

ותשכח כדברינו בס׳׳ד.ל ה־ד ב ת א ו ן והמערות לקבורה, וברטב״ם פ״ד מהלכ י וכדאייתא בב״ב ד״ק, בעניין המכת וכו׳ וקוברין אותו בו, ובסנהדרין >דמ״ז) איתא נתעכל מ ע וחופרין בעפר מר ל האמו כ ך מ ם העצמות, וקוברים אותם במקומם עכ״ל. הרי ל ר היו מלקטי ש ב הת קבורתו תה מביתו לבי , וההולכה בעת מי רך עיכול הבשר רה היתה בקרקע לצו שהקבול מבניסין בארון אחרי עיכול הכשר, כ ב כ , וכשמוליכין מעיר לעיר רו היתד, ע״י מטהם ר לעיר, לפעמי רך קבורתם, כשמוליכים אותם מעי ו ם לצ ולצדיקים הגדולים המפורסמית שערים עיין פטר בציפורי וקברוהו כבי נו ברכינו הקדוש שנ מכניסין בארון, כמו שמצית שערים וריב״ק ג״י־ י י סנהדרין מ״ז ע״א, וכתובות ק״ג ע״א, ומקומו מוכן לו כב דש״

א בעירו והביאוהו לקברי אבותיו. ל נפטר ש הואיל ור רבי יוסי ן׳ קיפמא, העמיקו ל מ ן דצ״ח ע״א, א ך מ״ש בסנהדרי ומעתה יתורץ לך כל ארון וארון שבארץ ישראל, שאין סוס מדי אוכל בו תבן ארוני, דאין לת י׳יט וכי, מדלנין היינו ע־ ע שהיו בה קבורים בארוגות, וגם מאי דאיתא בברכו מ ש מ של אלו שנקברו בארונות אחר ת מלכי ישראל ובו׳, שיש לומר מיידי בכ א ר ק ארונות ל

ק ר ם פ ם הותרה, כמ״ש הדמב״ ד המלכי ן ולכבו מאה מדרבנ עיכול הבשר, שאז הטוהם. דוד מאה מדברי ידי בטו ל שמי ב ת א ו מהלכ

הקונטרים בית פרק ז׳ עולמים היחיאליי טזם ע׳־י ארון, דהואיל ם למקו ל האנשים המובאים ממקו עוד י׳׳ל שמיירי על הארונות שיא אה לאחרים, כדתנ ש ונשתמשו בהם, נאסרו עוד בהנ מ דם מ ונעשו הארונות לכבוט יעויי״ש, ׳ ר יו״ד ם׳ שמ׳ ו ר בט י ב ת אה וכוי, ו ת זוכה בו אסור בהנ מ ה ל ש , כ ל רבתי ב א בם היו נקברים, בכוכין, ובמערות, ובקרקע ר המתי א ל ש ב ומשום זה קוברים אותם עמהם, א

ה בנדל• ט מ ק ב דתה ר הוצאתם ו , ו ש מ מר על ירושלם, כנד באדר׳׳ן פ״ד עשו צ סר ה ל הקי צ ך א ל ה ש וריב״ז שהוציאוהו בארון כא ירגישו בו ל ח ש ר כ ה ר ב ב ד ם היה ה ה ואשכב) ש ג ה ) ו כ ו ת ~ לי ארון ואישן בד גופם דל שגכגסו בארון בעו ה הנ ל ע מ א ראייה מגדולי ה א חי, ועוד אין לנו להבי שהות ת כראוי, וקדשו גם א ת מיתתם, הואיל וצדיקים גמורים היו, ושמרו ברי ע ש קיים או בר פטירתם, בגז׳ ח ט בהם, ולשרות עליהם גם א ו יהם עד שאין םט״א יכולה לשל גופם בחיא בהון רוח טומאה, ומי לגו גדול ט ל א ש ם ובו׳ ל קי ת קמ״א דגופיהון דצדי בזה״ק שמורו (שבת ת לטבו ח ת א הכניס ידו מ ו ל קרא קדוש על שמימי ש זיע״א, שנ ברכינו הקדוב הונא׳ ר ר א ב ב ר , או כ א למד ל א הניח וכוי ש ל קי״ח: ובירושלמי ע״ז רפ״ג) או כריביז שי חגי וכו׳ כנד מ״ק שם, ברב הוגא עם רב ם על הגשר, ו ה ורב המנונא בניםין שנעשו לת כראוי. ם שומרי ברי ם ה כנס בארון, הואיל ומעטי ם לב׳׳ע להי ה ם מ י ם שאין למד ת מ ג מ וא לו ארון ותכריכין, יש י ם ובו׳ להב ן על התחו ה (שבת קנ׳׳א) מחשיכי ר מ א והמשנה שה מוציאין ט מ ת הוצאתו ב ע מ ר לעיר, ש ם להוליכו מעי צי לאוקומא במי שרו, ועוד ת הנוף ועיכול הבשר לכה אחרי בלי ם לעת ההו ה י שיהיה מוכן ל ארונו עמו, בכדת הגולל והדופק מעץ והיו עושים אותם כמין ארון עד מ יש לתרץ שהיו רגילין לעשות לו בקרקע, ת ב כ ש י המת, אחרי ה ד ת ומפרקים אותם ועושים משגי צד ת הקברו הגיעם לביהכל היה מעץ, וזהו ה וזה נקרא גולל, ו ל ע מ ל לוחות עץ וזה נקרא דופק, וכיסוי שעליהם מ׳ כן על רך נולל ודופק, ועיין ברש״י שפי ו ת לצ ל מ ה ש ט מ הארון שמוציאים עם הסתם הגולל. ה עד שי ת קנ״ב די ב ש ב ת י״ט: דיה מדלגין, ו גולל ודופק, הוב״ד תום׳ ברכו

ך היו רגילין להגיח ארוגות כ ר ש ב ק ן מונח על ה ם שהארו מר כתירוץ הש׳׳ס ש ועוד יש לוה נ ש ד על מ פ ס ה ם בענין ה ד א רת ה ׳ן בתו ב הרמב׳ ת , וכן כ ה ב צ ר במקום מ ב ק על הא ת ל מ ל על קברו, דכיון ד ט ו מ ר רבי אבהו ב מ , עשו לו ארון וכו־ ארוץ א דל: הלכתא זו ות ב ש ת ה ל פלוני שחללו א ת שיאמרו עליו זהו קברו ש מ יא הוא, גנאי נדול הוא ל דפרהםיל ר״ת בתום׳ ד׳׳ה מדלגין, ך פירשו הגאוגים ז״ל, וכתירוץ האחרון ש בשבילו, כה זהו הגולל ב צ מ רש ה ם וז״ל: ור׳׳ת פי ל ב ב ה ת ה וכן כ ב צ מ רש גולל ודופק היינו ה י שפם י ב ט ר י ה ר ב ד ע מ מ ש ן דופק וטהורים, עכ״ל וכץ מ י א נשענת עליהם קמי והאבנים שהיא גדולה והארון על גביו וכו׳ י ר בפרט ב ק : ואם היה ה ל ד ב ו ת כ ת ש ב ת ש ו כ ל ה בפ׳ ו׳ מה כדאמרן ב צ ם מ ר במקו ב ק ן היה גיתן על גבי ה ע מדבריו׳ ג׳יכ שהארו מ ש עכ׳׳ל, הרי מדל ך הג ר ו צ ויש מקומות שעושים מאכגים ויש שעושין מעץ, וזהו הארון שהיו מכיגים לו לן ה כמי ל ע מ ה ל ב צ מ ת היתד, בקרקע, והיו עושין ה מ רת ה ל יבוא על גבון שקבו כ ואז ה

ת על דבריגו בם״ד כו״ע. ה להקשו ל ולא ישאר מ כ ארון על גבי הקבר, ובזה יתורץ הם ש רה נזכר ב ך לקבו ל מקום שהוא סמו ט בבל הש״ם, כ ע מ א כ צ מ טב ת וכשתדקדק היזכר ארון עפ׳׳י הרוב כל מקום שנ ה שנושאין אותו בה. ו ט מ ם ה מטה, על ש, ואפילו בארץ ישראל, כגון לקוברו , , וכו ה ב צ רך מ ו ר לעיר, או לצ רך הולכתו מעי לצום וכו׳ שאז באין קרוביו ואוהביו לבקרו וגיחה ליה, קי ו או עם הצדי בעירו עם בני משפחתד ח א ת ל א מ ם אחד, ב ת למקו כ ל ד רצו ל ח ל א ה : ק דל במ׳׳ש כס׳ חסידים ם׳ תש״ט ות הקברות, ואם תעזבונו י ב ו ל כ ל ת ש אמר אל תעזבו אותנו כי יש לנו הנאה כ ם ו בהלות בעירי ר אמו מ דל: ברזלי הגלעדי א דעו בי תהרגו, ולא חששו ונהרגו כולם, ובס׳ תש״י ו

כי

ת ״יל, ז׳ עולמים היחיאלי י הקונטרים יבה ומטיבין ם שאוהביהם הולכים על הבריהם, ומבקשי! לנשמתן טו כי הנאה' יש למתיכלב בן יפונה ם עליהם, הם מתפללי! על החיים, ו ם באותו ענין, ונם כשמבקשי ה ל

ר האבות עכ׳׳ל. ב נשתטח על קיהממאי צה לארץ, וראי ת כנזיל׳ ואפילו בחו ת היו כלם מוציאין במטו מ אמנם בהוצאת הת פ׳׳נ ה׳ ב׳ וז״ל: בן י״ב ח״ו יוצא במטה, רבי יהודה אומר, דאיתא במם׳ שמחות ופירוש הדברים, לעגמת נפש ת הקברו , מוציאין לו ארון לבי ה אביו לכבדו צ אם ר, אך לא "להכניסו רך נולל ודופק, או למצבה ת הקברות, לצו מוציאץ ארון בעבורו, לבית 1 ף א מ ל ת ך1ף ף « ד א מ ך לומר - ל בו, דאם להכניסו בו היה לו לומר ומוציאו בא־־ון, ולא צרים מוציאין ת הדברי לביז־דק, אלא ודאי כדאמרן ומלת לו פירושה בעבורו, וכן המשמעוה ג׳, ק ר״י בהלכ ל א ח ל רך בית הקברות, והכרח לפירושגו זה, •ממה ש בעבורו ארון לצובד מבן• י׳׳ב חדש, ו מכ א -יותר גדול ו ש שנים יוצא במטה, דאע״פ שהו ל דשם איתא בן שרך הנדל לא חלק ד״י, ועוד הואיל ונוכל לומר גיכ• שבלאו הכי מוצלאין עמו ארון לצוך ארון, אלא לם הוצאתם במטות, ולא בתו אע״פ שהוצאתו במטה, וה׳׳ה בגדולים שכו

רך הנדל. הארונות, אם מוציאין עמהם, הוא בודאי לצות ם יום מוציאין אותו בחיק, לבי , תינוק כן שלושי וכן איתא בש״ע יו״ד ם׳ שנ״ג סעיף דיטלת באנפיים ם גמורות, יוצא בגלוסקמא הנ הקברות, ולא בארון, וכו׳ היה בן שלשי (גלוםקמא פי׳ ארון, ויישם בארון ושוו! יתיה בנלוסקמא,ופירוש נסר רחב, ופי׳ אגפיים זרועות).ק ׳ ואין פירושה ר כת נסר רחכ ת ארון מורה ג׳׳כ על חתי ל הרי זכינו להכין כי פי׳ מטב ם כקופסה ותיבה עם כיסוי. ובזה יכולין להבין הי ה על ארון כמין ארונות שלנו שה וכיוצא ב צ מ רך גולל ודופק ו שלא היה ארון להוצאתו בו אלא נסרים רחבים שהם לצו

ה כנדל. ט מ צאה אך ורק ב ולהם קורים נ״כ ארונות, אבל ההוא הגיע ל ף פרק תשיעי ודל, אם עד ש ת סו ובזה יתיישב לנו מאי דאיתא במס׳ שמחו, ת סנהדרין א־תא משהגיע למטה כ ס מ ב ל וכו׳ ו י לארון וכו׳ ומשהגיע לארון אינו מצם כי , והבגדים שגוגעים בהם צרי אכן לפי הנדל יבא בטוב, שלעולם הוצאתו במטהל ד נ ת •מוסיף שאפילו המגיעים ונוגעים לארון שהוא הנסר כ להקבר עמו, ובמס׳ שמחו

נ׳׳כ נקברים עמו•ס פ , ולזה ת ר כדמעיקרא, שהש״ס מיידי בנקבר במקומו ויוצא במטה א ב ועוד נוכל לה הנקברת־ עמו, ט מ א עילה ב מ ג ד ה אסורין, ת ט מ ל נגעו• ב ב ה וכמ״ש דמ״ח: א ט מא במקומו ל קבר ש ת מיידי כנ ו נקברים עמו, ובמס׳ שמחו עכ׳׳ל ולזה הבגדים הנוגעים כמטתרך הולכתו ולזה הזכיר ארון, ואז ג׳׳כ הבגדים הנוגעים בארון ושהונח בארון לצו

נקברים עמו•ך ה תר ל , אין זה פו : אע״גדבמם׳ סנהדרין קתני משהגיע למטה דל והרי נחלת יעקב פירש ולתא היא ד מי , וכולה ח ה ט מ ה הארון מונח על ה דהבא, כמ״ש הפרישה, רפי שהי, יעויי׳׳ש, ואיתא ר על הארון או על המטה מ א ר ם׳ שמ׳׳ט בדין זה ש עכ״ל: ועיין בטו, אלא א׳׳כ היה ראשו ורובו קיים, והביאו ת במטה מ ת ה באבל רבתי פי״ב. אין מוציאין א בטור ס׳ שנ״ג, והזכיר נ׳׳כ כליבה׳ וכוי, ודלוסקמא, ובו׳, ומטה, וכו׳, וכן בם׳ שמ״ט, אםת זוכה בו אסור בהנאה וכוי, ובש״ס מ ה ל ש ל רבתי כ ב א ם ותניא כ רי ה אסו ט מ גגעו בט ושם״ג, ובן י ר ם׳ שנ ה וכו׳, ובטו ט מ ה וכו׳, ואת שלאחרי ה ט מ ת י״ז את שלפני ה ברכוה אחת, ט מ ם ב : אין מוציאין שני מתי דל הובא כפ׳ יו״ד ממס׳ שמחות, ושם בפ׳ י״א• ות על בניו ועל בתו פל הבי דם וקילוםם שוה, ומעשה באיש אחד באושא שנ אלא א״כ כבוש א ר , ונתנו את החתנים ב ם הביאו שלשתן כאחת ה ובאו ושאלו את ר׳ יהודה, ואמר ל

! עב׳׳ל. ה ל ים! הוי כ ש אהד, והיו מקלםין ואומרים, הוי חתנ א ר הכלה ב את' אחד, ו המורם

ק ז׳-ח׳ עולמים היחיאלי יז י הקונטרים בית *ה צ ו ח לא בארונות, ואפילו כ ת ו ו ט מ ם ב ה י ת ת מ ר שהיו מוציאים א ל האמו כ המורם מי יהדותם היו מקיימים ב , שאז ת ב הגלויות ורוב גורות השמד ו ר ך הזמן, מ ש מ ב לארץ, וכחם , לאי יודעם ושו p א ה ל צ ו ח ס בארוגות, ב כנ ם להי ר העמי ת י ׳ הורגלו כ ועושים בהחבא(בשיק י״א)•• ובארץ ר בס״ד לקמן א ב נ ך כמו ש ל כ ה לארץ אין פגם כ צ ו ח ם ב גודל הפגם, ועוד שר לכה מעי א להו ך כגדל, שהו ר ו צ ת ה ע א ל ם בארונות כלל, אם ל י ש מ ת ש א היו מ שראל ל י, ר מהר ש ב תעכל ה י שי , בכד ש מ ר עיכול הבשר, וקוברים בארץ מ ח ב גם א לעיר,ועפ״י הרות הדין ד ר קיים, מ ש ב ה ל זמן ש כ ר והדיגין מעליו, כג״ז בזו־ן׳ק (משסטים) ש ע צ יתבטלו ה ו, מזמן הרמב״ץ זיע״א, ה הישוב הישראלי ר ב , ואולי בארץ ישראל, כשחז , נפרעת ממגו וכור ב ד ר ה ד ח נה בירושת׳יו ה שב באחרו ה הראשונים, שבאו להתי ר ש ע ל היה מ שהוא דע הקדום, ו ה כמנ ר פ כ ל ל ל ברז ל עץ, וכליבות ש ת במוטות ש מ ת ה א ש ליושנו, ותקן לדל , וכמו שתקן הארי דל ת הארי ל כעדו ה יודע בסודות התורה, מפי אליהו ד הואיל והוא הירך מניעת בת צו ת סי כל זה ליודעם א ק זה, ו ר לת פ ל בתחי ד נ ק צפת׳יו כ ה׳ ג״כ אחריו בעים הזה״ק ש ד מ להאדם הגכגס בו, בגז׳ לקמן בסי לא ולתתא, ו ת בארון, ופגמיה לעי מ כניסת ה

כתקנתם דל.״) נים ו ת הראשו ו ד מ ל עמו ישראל, כ ע ולכן ריחקו אותה מ

— . —

פרס ת. [התוכן: טעם להאיסור והמניעה מלהיכנס בארון]

ת ו צ ר א ס בארון, ב כנ בת מגיעתם מלהי , יזכנו להבין טעם גבון, לסי ל כ ש י ה י א מ ב ו ו ט ה ה יכל מאויים היה , ו ם היו בקרבה ל איש הישראלי, שקדושי ב הקודש, והוא כידוע לד פגם, או ה בו צ ר שהי ב כל ד ת העליונות, ו ו רת ה׳ ולגרום יחוד במד ר תו ו מ ש ך ורק ל אד וכדאיתא (כזה׳יק ח׳׳ב דע״ב א ד מ א ל ממגו מ ד שגורם פגם למאורות העליוגים, ריחקום רתא אחרא) ל מאן דאעבר מאיגון זיגיץ בישין (או רשו ך כ צחק בגיני כ י י ר רב מ ע׳ב ״״ל): את ה׳ ה ! וכוי כדין ברכי גפשי א א גבר! ווי לגפשי בארעא ארעא אםתאבת, ווי ליה לההון רומז לארון דלעילא הקדוש, ויש בו רזץ עילאץ, וסודות הללויה, עכ״ל. ויעץ שהארות בו ת י ל ב הגז׳ בפסוק, בכד ח ת ל אורך ו ה ה׳ לעשותו, באותה מדד, ש ו גשגבים, עד שצית ע ד א גוכל ל , ל ב ה׳ ואשר למיעוט שכליגו הקצר ת כ ה ב ש מ לוחות העדות הנהנים לן וכליו כ ש מ : בעגיני ה ל ד מה ו ת חיים בפי תרו ב תוצאו ר ה תא ל סודו על אמתותו, כדאיי ימצאגו, ם סודות גסתרים ועמוקים, עמוק עמוק מ ה ר בם, מפגי ש ב ד ת ידי ל י א ת כ ש מכבעל הטורים ר צוונו על עשייתם וכו׳ עכ״ל. ו ש ך הוא, א א כונת השי״ת ? ברו צ מ מי יא על ל , א ל א ל צ א הזכיר ב לם ל ת הארון, בכו ל א א ל צ : ויעש ב ל ד תא ו ת ויקהל אי ש ר פ כא הכבוד. ס , יודע סוד הארון והמרכבה, שהארון הוא בנגד כ ל א ל צ ה ב מר שהי ו הארון, לם י כ ל מ ם ואפילו בזמן ה ה ט מימות התגאים, והקודמים ל ר פ ב ם, ו אמנם הראשונים כמלאכיל ת על כ ל הלכו ם ש ה פגים לתורה, ותלי תלי מ ש כ ל יודעים לדרו ה והנביאים שד כידוע. ו א אנים ל ל רז ל אשר כ ת יאות (עירוכין שרק עועים פסים קווצותיו תלתלים. יעו״ש) ו י א

־־־־־— הם

״) הודפסו למזכרת נצה, ולשם טוב, ושם עולם, נתן לו ליהיר חברתינו זה כעשר שנים,ש יירא אלהים יהודה' עטייה בן לונה תנצב״ה הנלביע ייז טבת התרפ״ז ליצירה על י ש י ה

י

ה ' " וכי חסדיו וטובותיו את חברתינו, יהיר שה׳ יתן לו שכרו במושלם ונרנח׳׳י שלו תתעדן בגנזי מרומים עם

ז הצדיקים והחסידים ליהנות מזיו השכינה אספקלריא המאירה, בזכות התורה כיר׳׳א. י ו ל ל כ

הכ!ונטרים פיק.ח׳ עולמנם היד/ואלו ~.ה ומעולה ב כה ״קדושה ר ת הארק׳. צרי ם ר כ מ נת שכלם, , ם ברוח קודשם !בבי ד ב הם ל וזהירות דומוירה^מטומאת־ קרי היוצאתרמנוף האדם,'שאפילו'*אם היה לאונסו י נקרא פגום ובהיכנסו'לארון'׳במותו; פוג^;בארו) ךלעילא^י1מ>תת;העליוגים כמ״ש לעיל דאתערותאק ־פוגם י יל״א) ולא* ר : צ ^ ) ^ ש י ; א! .ביש׳ ב ר איטב;יטב; א ל ל ^ ל ' א ת ו ר ^ דלתתא, עביד אנים , ומעורר \עליו־ המקטרגים והמשטי ן ביאירות העליונים, אלא גורם רעה־ לעצמו;בר;מנל ש ' ו כ ל ך מ ל מ י י ה ל כ ת ב ^ ם נ פ ^ ם ך נ מדת ^ וטר נהי מהי־«יחי דינ״אזזיל•). ויישם לארק יוכו׳ יוסף נ י מכלחמלדדהתנ נ נתרהר עולם; ואיאתשמבתרי אדונא י בארו^דלתתא ובארון ךלעילא, ובו׳, : א אפתלק^מעלמ ת ת ברית לי תכדמ׳־בכניסתי בארון;ךלתתא;' לעומתו י היתד- כניסת״ נשמתו כ } ד ז ט ל מ ש עכ׳יל,'הרי מם, ׳ מנשאחך חיו איננו:ראוי..לכך, "'מביא ״עלןו ׳עונשין נתלי א ל י ע ל ד j n i q ודיוקנו הרודני יישם, כאדון.וכו;;.ימאי טעמא וכוי, בנין ו (כדאיתא״יבזהד ץיקהל'דדי״־ל־-ע״כ יזיל־•) ביוסף.' מה.כתיב;ת קדישא." ואתקיים ביה, להכי_ אתחזל.לאעלא בארון, וכלא כדקא יאות י ר ב י ־ ר ט תא ידעי לההוא כםופא,ווי לההוא ל י עלמאן ך נ דלב ו אמר־ א ו ב י א ב ה ר כ ב ך ד ח - א ק ד וכלאי•־ בדע ק די י א בר צד נ מ א ב ל א ע י מ ל ך י ר ט צ י י עאל בארונא, בנין.דלא א ע ב ד ן א ל מ כ עונשא! ר בנפשיה, ואשתמודע• בגרמיה דלא חטא, בההוא׳ ברית קדישא מעולימוי, וקא נטיר ליהך ליה למיעאל כארונא, ולמיפגם ארונא וכו׳ ומאן דפנים כדקא יאות, ואי לאו, לא אצטריא ת ועאל בארונא, ווי ליה דפגים ליה בחיווי! ווי ליה דפנים ליה במיתתיהי• ווי ליה מההו ברי עונשא! ווי ליה דפגים את! וארון קיימא•,קדישא!- ווי ליה לההוא כסופא י דגקמין מניהט הרשע ב א ינוח ש נוקמת עלמין, נוקמא דעלמא דא, ונוקמא דההוא פגיטו, ורזא דא כי ל על גורל הצדיקים, בשעתא דדיינין.ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעוכדוי, אי הוד, פניםת ליה ה בהא״, האי לי י ל ה, והשתא פגים ארונא ת ם בבשרי ת קדישא, דחתי ברזא דבריא דאדם, כיון דאפיקי ל ל כ -ליה•לבר מ ה, ומפקי לי ן י נ י י ד ו חולקא׳-בצתקלא, •מסתכלן מח-י־עלמא, ויהבי ליה א דאדם, אפיקי ליה• מכללא• דכלהו אחרנין דאתעחדו לחי ל ל כ ה מ ליה , ווי דאעלין לי -דאתמסר• לההוא סטרא ן א דלא אתכלל בגופא דאדם, מו ד ט לארון,־ סב ויצאג וראו,.בפגרי דאנשים הפושעים בי י ת כ , א בגיהנםי ולא אפיק מניה לעלמין, ועל ד

. . ל מ ל בארונא, ע א א ע ל ה ד ב לי א ט ל ד - * •וכו׳ ועם כ ולכז הראשונים •שידעו רזין-עילאין.על בורים, וידעו גודל דפנם, שפוגם בהיכנסו בארון,, ם אונקלום להיכנס• למיעאל, ואפילו-לא נקבר בי; ואפילו זמן מועט מאד ג ר ת ' ך •- כי כה בו איזה זמן, וק״ו אם ה ר פגם בריתו, וממש. אם ש ב ם בארון העליון,-אם• כ נ ו פ מ ״ מ תה פתוחה• ומתוחה ב בקיומו, ומדת: הדין תהי ר זמן• ר ש ב ב ה כ ע ת נקבר בויגיכ, שאז מת ד מ ה כשרו יותר מהר, וניצול מ ל ס דבק• גופו בעפר, אז כ כנגדו כנז״ל, אשר לא-כן אף • התחתון ר הנדל-, ולזה ציוה רבינו הקדוש שיטלו• ד ה מכל הפורעניות כנז׳ מ הדין וא פלטי מהאי ר ממש. והואיל-ורוב• ככל- העולם, ל פ ע ק ב ב מארונו,-כדי•שיהיה•גופו• דא י ל ל אחד ממקר כ בצר לו ל דים וחסידי עליון, ולזולתם לא. י פגם הברית, כי• אם׳ השריבה ה של־ עור, אם כלי ט הם במטות, אם• דרגש, שהוא מ צאת מתי טהור, לזה בחרו להובה י וכוי, 'אם• מטה• נאה וכוי, וכל זה קודם התקנה, אך לאחרי התקנה, נהנו־:כולם בכלא שאלה א׳ מיו״ד,-ששבת מנהג ירושת״ו אחרי שהבי ש' ה לאי ח מ ב ש ר ה וכד כנז״ל. ושרר לא אמינא לענ׳׳ד, ת ל מ ב וז״ל: אםיפא ד ת ה כ ל א ש לשון הזהר •של ויקהל הנדל-ובסוף הצה לארץ, דמגיע ש בחו מ ת עם הארון, אפילו בארץ ישראל, ו מ ר את ה מ ק דלא נכון• לף נעים, מנהג עיה׳׳ק ירושת״ו כבר כתבתי דמה. יפה א , ו ת יותר מדאי ט ה מזה.נזק וצער לצה לארץ״ ולא לחנם תיקבע , אינם נותנים אותו בארון, כמנהג חו ר ב ק ל . ם י ל ת דאפילו לף ה נשיא׳ ועכ״ז ציוה שיטלו ד ר שרבינו הקדוש שהי ח א מנהג.זה מזמן. הקדמונים, מ

התחתון

׳ עיליים ייהיחיאלי ידו ח ק י בית פ המונטרים־״ ־־:..מה..שפלהעג,בצוואת ׳ פה״מראה על-הירושלמט1:כלאים..תנז : נעיין י ן של.הארון, התחתוו ע ב : ^ ^ \ ו צ . . ש ר למ־:ש ^ ר ש כ לא ז ו הקדוש, ו ע ב ר׳ ב£ס נ : שלמ רו ה״ח>^י ו אכל . . ' ת ו כ כתב״בהל קכל בו ־ ו . : ל ל: עכ״ ש הלוג.ובאמור לעי ו ד ק ה . ה ט מ ל ה מצוד, לתלמידיו,. ותהא.אר.וני^|קוברע,לאר^/שיעשה נקכ״בארון. מ הי . י שבועות, רבעפר ׳תש־ב; עכ־־ל. אלי מ עפר. אתה ו ^ ו ב ד ר הקרש, ושמערזיי.טעם ה ושוב אינו יצריך להסיר קראסייבזאר, י ע ב ץ ר א ל ה צ ו ח ל צבאותיו, בהיותו ב ל כ ב ״ ב ת כ ש ד מ ב שדי ח ר ה ועוד ראיתי לל עץ, דוגמת ארץ ישראל להוליכו בהם לקבורה, ושלא להכניסו שיעשו לו מוטות שה לקיים בעצמו מנהג אותה העיר, לגודל וחומר איסור הכניסה צ , ולא ר בארון כללבטח כי לו ל ישראל, ו כ בארון כגדל, וזהו לגודל חסידותו וקדושתו, "כנודע ומפורסם לר הוצאתו, כי אז היו מבלי ספק, נגררים אחריו מק״ו, אכן ד פטר שם, וראו אנשי העיר ס נם רגילין כירושלים, ן ת׳׳ו, 'שגם ש ת עיה״ק חברו האבו ר' ד בעי ף מנוחתו כבו היתה בסודל , בקבר,:. ו . ס ע תהכו מי שפתו גת. ל0י . , לעכ!ו.,.אעתיק. לשונו., מ^ש. שלאל י וככל.ארץ. .יש שמוצ:אין ; ; ם, י נ .מנהגים"לשו יש: .בהוצאות!,מת. : •בצוואותיו.פרק הוצאות״המת סעיףא׳ן אותגכאךוץ י כ לי שמנ ' חו^דש^שאף. או ס, ברי ך ארון,שעושים״לו,־:ובאותו.,אמן קו ו ת אותו בת ס^רון^ כרי שיהיה י גופו א״ תחתי שהי הדף. : ן רה^לגקחי תקבו ל פנים. בשעת: שלו,. על. בה מ ^ כ עו ' שי י ! ־ כ^] ג לךב״ ^נ ם. שי עו ק. .0 . , י מר לג . . ת הדף ק בארץ, ויש שאין לזקחלן. א דבומ בארון מ ס : ה ^ ס י ^ ו נ ן ל » , ש ^ א ע ב נ \תשלם ת ו נ שי ך. . שנויים, .והנכון בעיני ד;א מנהג.עיר קו׳ ומסורגים ת ו ט ו מ ^ ה ש ״ ץ א נושאין.איתו ב ל א ת ו ר ב ק ,כלל, .אף כשמוליכין. אותו. לבלת. הן כ י נ ף שמנהג.עיר הזאת בי א ד ״ ל ל ת המת, ואגן.,נותנים אותו בארון כ ם א ם לשי בהס חבלי . א ־כרצוני־ כי יש ל ר ש ב ך ! ש ע א י ל ח באנשי קוכשייצ׳ד, ש ט ב א .מגלה דעתי'ורצוני, ו י אנ

. . _ ־ _ י . . . . ר עכ״ל ב ד ב י א ד י פ . ק . . . ם ביתרון רי בכו ו ם: י כהנ . ' י חימ : ת שמנ מו ל קנ״ג' ם:א ודל.: ויש מקו ל ם ב ד ת א מ כ ובספר הל ז.ה,, כיו4.דאי.אפשר ע . . ת ו כ ע ד מ נים ל לחשיבות, והוא.מנהג רע, דאע״^בהאחרור , שהחמי ה מ ל מקים עדיין,לא..פלטו מ כ ה ובנקב. פגי, מ צ א יהיה בארון נקבים מן ח ל שק י דש כיוםף. הצד הקו ת. ר ברי מ ש , אלא. שיודע ש ן א להניח..שום אךם באת ל , ש בזהר מאד; תורת ^ ) ץ ב מ ר ה ל ^ ר ש ב לקיבכו בקהק? .עכ:ד• ^ . אלא. יותר י טו אמר ויישם באתן שנרה 'דרך. ישרה בקבו נטורנאי גאון.ךיל״אתוהלא; האדם דך. כ״ט שכתב וז״ל0 ושאלו.ראשונים. לרב.מא לא. תי ו . ה. רת קרקע מצי ת שוות וכו׳ וישבייבוהו:על.הארץ שפבו ל הארצו .ובו׳. ולא כ, ירושלמי, ב ו ש ת ר פ ב ואל ע י ת כ /בחוצה.לארץ ד לו ם חביבותא דארץ ישראל י אלא אפי משות ׳•וקוברים העצמו ת . א , ן י ט ק ל ר היו מ ש ב ל ה כ ע ת ן נ נה היו קוברים אותו. במהמורי בראשות אינה־קבורה למת וטנ־יח^בכית הקברו . ן נוילמדין שהעושה ארו אותן בארונות, ובו׳, נטצית בקרקע. אינו עובר״עליעאעפ׳׳י כן־ ב ק ן נ ת ה א ש ע . ם א ןמתו הוא.ועובר עליו. ו ל מלי בכל וצה לארץ. בחו , לו אפי ה .כצוואתו. דרבי ו ש מצו מ מ . ץ ר רת א יפה היה לקוברו בארץ דקכון י־ציו י ב י לייב ת כ ד ר ב מ ר א הרבגים הגדולים הראיב׳ד.מקודש ה ב ה ד ףעייל עוד להני צנתרי רת מ ת ה כ ל ו ה ה על איפור בניכר[ הארון אפילו ב ר ו ת תרע״ו בדעת. ת נ ש ב בעתונים מ ת כ שם בנדון זה ט ש ט ר ש כל טוקטנצק; לצ׳׳ו.במר• ש ב מי ר לראש ישיבת עץ חיים ה ת עלמין, ו לביה ראיות ברורות לאסור. איסר על כניסת הארוץ כידוע^לביל מ כ בים ב אשר יש לו עוד בכתו וס כנ מלהי ם ׳ מ צ ע ר ץ.ישראל..ימנעו ומונעים . א כי לעולם ב . ר. ל האמו כ צא לנו מ הרי יה לארץ, לארץ צ ו ח ה לארץ, ואפ־־לו המובאים מ צ ו ח בארון, והוא הדין גם כן, בו לעיל, ל הבשר, כדהוכחנ כו עי ' יסתם בארון, מאחרי כנ ב. תה עפ״י הרו ל בארונית, הי א ר ש ים הגדולים קי ה גופם בעפי* ונטהר, ..ועל הצדי ל ר י כ ב ב ם פנימה, אחרי ש ה א יקרא ב ולזר. לם מהם, הואיל וגדולים צה לארץ. לארץ ישראל, א ן למדי שהיו בארץ, או שהביאום מחו

צדיקים

חקונטדיס בית *•ק חי-* עולמים היחיאלים למקום, ניתנו לכה ממקו רך הו צדיקים בחייהם, ובמיתתם יותר ויותר, ואפילו אלו לצום תקון ה ת כראוי, ראוי להם להיכנס בארון, ויש ל בארון ובלאו הכי מכיון ששמרו כריי טעם ה״ ק י׳׳א אגיד לךבעז ר פ ע ודו״ק. (ובס״ד ב מ ם ל ה ם בכניסה זאת, ואין למדין מ לנשמתל בזמן הזה להיכנס בארון, ואיך לא שייך בהם פנימה באורות ובעולמות ד ח ה נהנו ב מ נכון לם בכניסתם כארון, ואסורה: והי י תל ר לא כן בארץ ישראל שגורמים פגמים נ ש העליונים א

ד שמו אמן). מ ר כ ב יעזרנו על ד

— .»»x»x*>־״ _

פרק ט׳ [התוכן: טעם לשכירת כלי חרם, והחרם, זפניעת יציאת הגשים אחרי המת]

ת מביתו, אחרי שהלבישוהו מ צאת ה ל באי עולם שקודם הו כ ר ל ב ד א ןמפורסם ה ידוע הול זרעו ם כ ל בניו ובנותיו! בני, ובנות, כניו, ובנותיו, ומקבצי כ והעטיפוהו כראוי, קוראים לת אחר, וקודם ת שהוא שם, או בבי ל יוצאי ירכו, ומכניסים אותם לבי וזרע זרעו ע״ס כת מבחוץ ח הבי ת פ ם כלי חרס, או שברי כלי חרס, ב ח הבית משברי ת פ הוציאם אותו מת לילך אחרי מיטתו, ם רשו ה ל זרעו, שאין ל ל יהושע בן נון על כ וגותגים וגוזרים חרם ש

רת הכלי חרם, אומרים הנוח גשבר ואנחנו• י ת . בשב ח הבי ת פ כו״ע וכלל, והעומדים בם מן ה י ד א ישמע עוד שוד ושבר בגבול ישראל, ומוציאים אותו מ ל גמלטגו, ויהיר שת ל עץ, המחוברים בכבלי ברזל, ופורשין טלי ת לחוץ, ומשימין אותו במוטות ש הכיה מראשו ועד רגליו. ל גופו ב יצת עליו אחרי קשירתם בגף האחד, ומכםין את כ י מצורב העליליה וגוי ה׳ נתן והי ה ו צ ע , ופסוקי גדול ה ואומרים איזה פסוקים או מילי דדרשהא (ויהי שלמא) ועושה שלום, ומוליכים אותו ב ר י ח לקח וגו׳ והוא רחום וגו׳ וקדיש תתכלת ל פעם שמגיעים לאיזה מ ר וגו׳ וכן כ ת ס בקריאת פסוק ויהי טעם ומזמור יושב בת הקברות, וקודם מ ג ובו׳, עד שמגיעים ל מ ה י ב ח ה ת פ דל כ סת בדרך, אומרים כג הכנר ונותנים אבנים ב ק מ מורידץ אותו ל ד כ שיכגיסוהו לקוברו עושים לו הקפות, ובגומרם תן מ י כ ש מ ו והוא נקרא דופק, וכיסוי אבנים עליהם מלמעלה, והוא נקרא גולל, ו י מצדדם שאומרים ו ר בעפר ואומרים צידוק הדין מ ב ק ד המקדש, וסותמים ה צ ק ופניו ל ק ר אותו פא וכו׳ וחוזרים כ א ד מ ל ך וקדיש יהא ש השכבה ומזמור י׳׳ד ה׳ מי יגור באהלי בו תחגוגים ום לעסקיו, ולביתו, ולבית ה ם סעודת הבראה, ומי מ ה ת ל ע לעשו מ ל ג ת ה ם לבי ה מי מל וכלל, עד גמר קבורת ל ת כ ח הבי ת פ , וכל זרעו שנקבץ בפנים איגם יוצאים מ מדרשו

ת גם כן. א צ ת עלמין, ואז יכולין הם ל פטר בבי הנם ר ח הטלת ה ל יוצאי ירכו למקום אחד ו ד, בהקבץ כ ת טעם להגז״ל בסי ת ומעתה עליגו לתים כמה משחי ה ו מ כ א ילכו אחריו, הוא לטעם הידוע ש ל ל זרעו ש ם על כ ת סם ח ר מם ב א גיתגו במקו ל ש ת זרע האדם, היוצאים ממנו באיזה אופן שיהיה, כ ו נבראים מטפב להם, ורוצים ליהנות ממנו, וממיטתו א ה חושבים אותו ל מ ת ה האשד,, ואלו הם הטפוכאשר גוזרים ה אבינו, ו ת מרם לו ג״כ כי א , כאו ה מאד ב ר ם אותו ה אחר מיתתו, ומצעריל יהושע בן נון, שהוא היה הראשון לכניסת ארץ ישראל, וחרמו עושה רושם החרם של ם על כ ר ח ם עמו, כידוע מעגין עכן כיריחו, וגתיגתם וגזירת ה גתל, יען שגם ה׳ הסכיתם ל יוצאי יריכו המשחיתים, וכמו שיוצאי יריבו גחכאו בבי זרעו בסתם, אז גכללים עם כדש א היו במקום הקו ל פות הש״ז שלו, ש ם שגבראו מטי תי ולא יצאו אחריו ה״ה על המשחיל זרעו וז׳׳ז , ובעבור זה כ גשארים גחבאים במקומם, ולא הולכים אחר מטתו להדרן

צריכים

ק ט׳ עולמים היחיאלי יט הסונטריס בית פיצה עד גמר קבורתו בארץ. ושלא לגרום ת החו א צ לא ל ת ו ם להיות מוצגעיס בבי כי צריטה עליו. ועיין י ם של ה ן ולא גגלה לעיגיהם אין ל רה כיון שהוא טמו לו צער. ואחרי הקבולם ג׳ב בעודו בחיים רך על ענין זה והמודעה הגתקנת לבטו ק כ׳־ז באו ר פ סר ב ט מו ב ש בק ם בתענית הדבור, אמנם גתיגת החרם הוא ר ש ת ה יעי׳׳ש הסדר, וגדפסה ג״כ לעיל בבילם אפילו רת כלי חרם. לכו ל שבי ב א לנשים ולא לקטנים, א ך ל לזכרים הנלבעים א

לנפל ג׳׳כ• לתינוק בן יומו ות ע ת לנו אמוץ בהי, שהוא נאמן להחיות המתים, ב ת ת הכלי חרס, הוא ל ר י ב ש והטעם לן לפניו ית׳׳ש. וזהו הרמז שכמו שהחרם אע״פ שנשבר הוא בעצמו שיעלה לרצווצר ומתקנו ומחזירו לכבשן האש וחוזר להיות כלי חרס ל הי יש לו תקנה, בהולכתו אוצר ל הי ל מתי עמו ישראל, שאעיפ שמתו בעלותם א כ ר מלפנים, כן היא ב ש א כה חדשה, ולא ידח ממגו נדח, כמ״ש ה אותם וחוזרים להיות בכרי ך הוא, מחי העליון ברום בידי וגו׳ ואו הגוף אע׳׳פ שגבלה בעפר חוזר להתתקן ת צר כן א ו ד הי ר בי מ ו ח הגה כל הנשמה שהיא ב בת סיג ופסולת כלל, א י שום תערו ר ומזהיר מבל ש מאי ד ויהיה גוף חם חוזרת בגלגול ה היא לפעמי ף הזה עד זמן התחי ו פרדת מהג ימת לעולם אע׳׳פ שג קיגת תרי״ג חלקיה, כידוע, בכדי לגמור ן בוראה. לעולם הזה, באיזה גיצוצות מבחי כרצו: ל ד ת השלימות. (ובליקוטי מוהיץ דף קי״מ רש״ה) איתא ו י ה גם היא בתכל תיקוגה, ושתהיר היוצא מן ק פי׳ התרגום כאו ה הבז א ר מ א ושוב כ רת בלי חרם, והחיות רצו עגין שבירת י ב שם. עוד יש לרמוז בשב ת כ ה ש רא תגיגא ד״מ עאו״ב מ ו החרםין, ועיין עוד במהדוצאת א י י שהי רה לגוף כחמה, שאעפ״ ל הגשמה המאי ז על םילוקה ש י חרס לרמו הכלאה ויצירה ל זאת היא עדיין בקיומה בעולמות העליוגים. ברי כ לם העשייה הלזו, ב מהעוש ל ה ש ש יש ל מ ש ה , וכמו ש ש מ ש מה ל ה דו מ ד א ת ה מ ש נ ש והחמה, היות ש מ ש דוגמת הה ב ב ר צחק הגד״מ להרה״ג הדגול מ י ש עולמות בי׳׳ע כמ׳׳ש בסי זכור ל ל ת כגגד ש שמות שגי מת אג׳׳ך בפסוק א י חו א דבר ב יצ״ו בוכרון ח׳ דב׳׳ח שהבי ה ד א צחק ב כקש״ת ית והם ה שמו ש ל ה ש ה יש ל מ ח ה בת יד קדמון, ש ר בתי פ ם ס ש ת הגדולים ב רו המאוה וכו׳ א׳׳כ ס כגגד עשייה, וכן ללבג ר ה כגגד וצירה, ח מ ש כגגד הבריאה, ח מ כגגד בי״ע שם י ר ב ש רת האדם מ א חרס, ולזה בפטי ר ק יה ת ש שבעשי מ ש מה ל ם הדו ד א ת ה מ ש נ ה׳׳ה לת ש ב ל ת ה שהוא עולם העשייה, אבן היא מ ל ז על סילוקה מן הגוף ש ס לרמו ר הכלי ח

ה ודו״ק. מ ח כ ש ו מ ש ה כ רה ל ל יצירה ובריאה והגשמה מאי בגוף עליון של הרואה ם ובש׳׳ע על כ במדרשי ם הידוע בש״ם ובוחר ו ע ט ומצות באגשים ללוותו מה ל ק א יבא ת ל ם ללוות המת, בכדי ש ה ת ואינו מלווהו, אבן הגשים אין ל מ ת ה אות לאגשים על ידם כמו שגבאר לקמן בס׳׳ד. ופה בירושת״ו נהגו שאין מגיחים הגשים ללום אופן, והטעם לזה צה בשו ם לא יצאו החו ר צ ח ח ת פ כלל ואפילו מ ל ו ל ה כ ט מ ת ה אט בחזרתם ר פ ב ם, ו כה בעקבותיהם, בין להודים בין להמתי ה הגדולה הכרו נ מפני הסכש מ ט בפניהם, מםתבן בנפשו מ מבי ל ו מסתכ ל הפוגע בהם, ו ת המת, שאז כ ות א מללול ו ט ל ת ך המות, א א ל ח לי מ ם ס ה דברי ש ל ם (ברכות דנ״א עיא) ודל.• אריב׳׳ל ש כמ״ש בשיד א גטל ידיו, ואל תעמו ל ל ידיך ממי ש ו ט ש ותלבש, ואל ת מ ש ד ה ת מי חלוקך שחריד ובא לפגיהם, וחרבי בידי, ויש ק ר י שאני מ ה שחוזרות מן המת, מפנ ע ש לפני הנשים בה ארבע אמות, אי איכא נהרא כתי , ואי פגע מאי תקגתיה? לינשוף מדו ת לחבל ו ש לי רא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא (פיש״י כותל) ליקו אחורא, ואי כ ר ליעבריה, ואי איבא ד: ל ״ כ ך וגו׳ עד דחלפי מיניה, ע , ימד ה׳ כ ה ולימא, ויאמר ה׳ אל השטן הדר אפי לא, ליתא (כזה׳׳ק ח״ב• ויקהל דף ציו ע״א וז״ל:) כדאי ופסקו מרן בש״ע י״ד סי׳ שג״ט סעיף ב׳ יעו״ש. וא ידעי ל ר ד א זמגייהו, ב ט מ בא דעלמא לא מיתו עד ד ׳ האלהים! רו ו ו ע מ י ש ר רב מ א

לאםתמרא

הסונטרים בית פיק ט׳ עולמים היחיאליך המות א ל תא אפיקי ליה מביתיה לבי קברי, מ לאשתמרא גרמייהו, דהא בשעתא דמיח ביני גשי, אמאי ביגי נשי ? דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוד, ובגיגה גרים כ ת ש אתא עאל ביני נשי . עם מי ר נש, ונוכרי אשתכחו ל ב ד קטי ל עלמא, ועל דא כ כ חא ל מול בני גשא, ואסתכל באנפייהו באורחא, דאתחזיאו ט ק מ ת ל באורחא, ואית ליה רשוה לבי קברי, עד דאהדרו לכיתייהו, ובגיגיהון גרים קמיה, בשעתא דמפקי ליה מביתיט פ ש א מ ל ב ויש נספה ב א כתי א זמנייהו, ועל ד ט ה נוברין בעלמא, עד לא מ מ כ תא ל מואסתלק ה דקוב׳׳ד, ואתדן על אינק חובי!, ו ר נש, קמי ב י ד מ ו אדכר ח ק ואםטין ו בנק דםליר נש אנפ־י תא לבי קברי, יהדר ב א זמניה, מאי תקנתיה? בשעתא דנטלי מי ט א מ ל עד דא יתחזי עמהון איפין ל ר כתפוי. ואי אינק מקדמי יהך לאחורא בנין ד ת ק לנשי ב מ ש י י וסתכל בהו י קברי, לא יהדר בההוא אורחא דנשי קיימן, ולא י י מב לבתר דמהדר באנפין, ו׳ רובא א ן ד א ידעין ולא מסתכלי בלל. אלא יםטי באורחא אהרא, ובנין דבני נשא לר ב ב ליה ל א זמנייהו, א״ד אלעזר אי הכי? ט ט דעלמא אתרנו בדינא, ואסתלקי עד לא מרכא ד בהאי נוונא, אתחזי לאו מ ת ס א - נש ד א ב ה ר ליה לאו, ד מ נש דלא יוזיף למיתא? את ך המו א ל ר איתא, מ מ א מ דיומין, בהאי עלמא׳ וכל שכן לעלמא דאתי, ומי, ובסוף הח ביני נשי פחות משבע, ופחות מעשר, ובאורחא כ ת ש ח ביני נשי וכוי, ת״ה לא א כ ת ש מת ע ב ויסנור ה׳ כ ר אפטי לקטלא׳ וע־ד כתי ש ע ח ובעי דינא ב כ ת ש באתנלייא, בשבע א, ולזה הנהיגו מזמן קדמון ל מ ת ע ך המו א ל א יתחזי קמי מחבלא, ולא ישלוט עליה מ ל דח ת פ אף נשיו וקרוביו אינם ייצאק מ , ו א אחרי המטה צ בירושת׳יו, ששום אשד, לא תח מעליו המקטי־גין ל פרק ו׳ להכרי ד נ ת על לפו כ י , ומנהג ותיקין היא• כיסוי הטל ההצרר עכשיו יוצאים לקראתו ש ו עוונותיו ואשמיו, א והמשטינין והמשחיתין שנבראו כחטאתיר ש ק ת מכנפותיו ב ח ך המנהג בירושת״ו, שקושרים א ר ויחי יעו״ש, ואמנם כ ה '•לצערו פגז׳ מס וצידוק י ק ו ס פ ת ר י מ ל קיימא׳• א ר ש ש א ע״י ק ל עניבא, ואיגס פוסלים אותו לגמרי גם ל שח ם במעשה להברי ם נ״כ, ואנחנו עושים דברי הדין׳ וקדיש כנז׳׳ל, הוא לעורר עליו רחמי שמירת ה אמי פ ן לבנים וטלית קטן וגדול וכו׳ ונם כן אומרים כ מעליו הדינין, בלבישת התכריכיתבאר לקמן כים כמו שי ו ובהולכתו וכו׳ ושניהם צרי ת ש כ ל ה ־פסוקים וסגולות ברחיצתו כרת הפסוקים ל אמי בס״ד (פיק י׳) ועפ״י הרוב בארבע מקומות עושים אלו התקינים שמת ק לעיר או מחוץ לחו ח בפתח ביהכ״נ וקודם יציאתם מ ח הבית, ו ת פ והקדיש, דהיינו בא מ ל ק יהי ש י חרבא, והרביעי ר השלשה הראשונים הוא תתכל מת הגולל, ו סתי ' אחר העיר, ו: עוד ה מ ם ד ד א רת ה ן בס׳ תו מ מ ר ה ב ת כ ן לאשה, כידוע• ו וזהו שאימרים בין לאישבי ' לבא,א ולשאול מ ב ר י ה ט שני ולומר בו תתכל ר ת מ מ * קדיש על ה י מ ו ו ל נ . ה נ י מ ^ ב ה - ר , מ א %

ע קרישים הללו, אולי לרמוז כננד ארבע עולמות אבי׳׳ע, להעלות ב ר א .טעם כחול. והטעם למה העליון שכאצילות, ועוד אולי לרמוז כנגד נרנח״י שלו, מעולם לעולם עד למקוים ל אחד למקומו, ועוד יש כזה רמז ם מארמ״ע שנפרדו ממנו וחזר כ ד א ת ה ב כ ר הל פנעים ושל נגעים (•טבועות יט׳׳ז): שהוא מזמור צ׳׳א, עם ך אומרים שיר ש ר ד רבים. גם בך, לא תאוגה ל דרכי כ ך ב ר מ ש ו יצוד. לך, ל ב בו כי מלאכי פסוק ויהי נועם, והטעם שכתו, בעלותו למרום, מפחדו ו ה דמנ ש אליך רעה, ונגע לא יקרב באהליך, וכו׳, ותיקנו מה הה״ד יושב ש תא (במדרש רבה פ׳ י׳׳ב) ויהי כיום כלות מ ם וכו׳, כדאי י מהמלאכה מ ל א ש ב ם ר׳ אידי מי אמר המזמור הזה? היינו כוברים ש ש ־בסתר־עליון, א״ר הונא בר עליון, ת ס ב ב ש י ה ש ש ר עליון, זה מ ת ס ו אלא משה, הה׳־ד יושב ב אמר ; לא "ואמרו, וב ויבא ר למו, יוכן כתו ת מא עבים ס ה דתי מ ר עליון, כ ת ס שנכנס בתוך הענן, שהוא בם עם ה׳ ד ויהי ש מ א נ ם לינות הרבה׳ ש ל שדי יתלונן, שלן ש צ ך הענן, ב ה בתו ש מת ר׳ נחוניא בן הקנה ל פ . ויש שאומרים ת ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אומר לה׳ מחסי

והיא

הסונטרים בית פרק ט׳־י׳ עילםים היחיאלי׳ כת הפנימיות מעולם ה וגו׳ והטעם הואיל ונרמז בו שם מ׳־ב שסגולתו להעלו כ והיא אגא בם פטר שיעלו מעולם לעולם עיי ש ל הנ י שיהיה בזה ג״ב עזר לנרנה״י ש לעולם, בכדת עד והבית ימלא עשן והוא רמז לגילוי ת מו , ובן יש אומרים בשג מ׳יב הגז׳ וקריאתומר ו ת הגשמה הטהורה, אכן הנוהרים מצווים ל א ר ק ה ומלאכי עליון היוצאים ל נ י השכלה, !יש. לה בין ביום ובין כלי ר ופבוק ויהי נועם וחוזרים חלי ת ס ה מזמור יושב ב רם והטעם. ש אחרי הצהרי ד ת ק ב ם הלויה ביום ערב ש ך א ר ד שאומרים שיר השירים בהילוך הל י והוא.אשת חי ל משל לאשה יש אומרים פרק אחרון ש ׳ד פ׳ מ״ז ם׳ לי י) ו (בפ׳ ב לקמן ת כ נה ולא איש, בכרי שלא^ יבואו ש ר הוא א ט פ נ ה י שידעו העולם ש וגו׳, ואולי נהגו בן בבדה ח״ו ולוה עושים שינוי זה וכנז׳ בטוי׳יר ב ם מוציא ד ם יש בו משו ה דו ל ל וכשעי לשאות עיין שם בבאה״ג מ ת ה נ ו ן בל המים שאובין שבשכ ם למגהג ששופבי ע ט סי׳ של״ט בן המים ה בתים.שופכי ש ל ק ש ר ומגהג ירושלים עיין בס׳ המנהגים ש בפתחי תשובה, בבאה״טו ות מ ם ה ר ש ש ע רוחותיו, והבית א ב ר א ת מ מ ם ה ר ש ש ת א ב הבי ם םבי היינו שגי בתית הקברות. ל סביבותיו בידוע ועיין לקמן, 0׳ ט״י סי׳ כ״ח) ובהגיעם לבי כ הוא שלישי גחשב לר יבק, וכמגהנ ירושת״ו. והם מודפסים ב ע בא בס׳ מ ת כמו ר ההקפו ד עושים לאיש סל ההקפות, ונהנו ר זה ש ד ך ביום שאין בו תחגון, ובלילה אין עושין ס לקמץ, א, ולפחות אגשים גשואים ם שאפשר ה שעושין ההקפות, צריכין שיהיו זקגים במקו ר ש ע ה שי כ ) ת ו פ ק ה ת ה םעמהם לעשו כג , אינו נ לה עם אשתו ולא בחורים, וגם מי שגזדווג באותה לית ו פ ק ה מר ה א נכון1, ותכו״מ בג ת ל ב על ידי זולתו, וגם ליכגם בין הקברו ות טו ר מהי ש פ ארת האדם. מורידין אותו לקבר, ומשכיבין אותו פרקדן פניו למעלה, והטעם איתא בס׳ תון בירושלמי נ ד כדאמרי צ ר הוו גני אפרקיד. (אי נמי מן ה ב ד י מ גן במת דכ״ח ע־ב כדאמרים ישן), ד א ך ש ר ד ו אלא כ בו על סטרו לא עומד ולא יושב ולא ראשו מונח בין ברכי ומשכיל ביום שאין בו תחנון, ובלילה אין ב ובגמר כיםוי הגולל כולו אומרים צידוק הדין אהרב רי׳יץ בן גיאות ז״ל ם וז״ל: ו ד א רת ה אומרים צידוק הדין, וכן איתא להרמב״ץ בם׳ תועד ת בר׳׳ח במו מ ר ה ח מר צידוק הדין א א לו ל מות הזקנים הראשונים ש ב ואגו גהגנו מי ת כל מרע׳ ה דמםלקי לי ק דיגו ש דו וט מצי ף צידוק הריץ דהדי א עדי ובחנוכה ובפורים, דלה ח מ ת דהללו ימי ש ב ש ות ב עד ואפילו בר״ח ובחנוכה שחלו להי ל להיות במו ח ת ש ב ש במר בו ר מפני שאו ח ם א כם, טע ם ובמועדיכם ובראשי חדשי כ ת ח מ ב וביום ש י ת כ נינהו דן בו צידוק הדין. ואח״כ עושים י כך מבטל ל וזה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו לפי ל הפטר ומזכיריץ שמו ושם אמי, (בנז׳ בזהר בראשית דף פ״א ע״א) ופסוק בלע המות נ ה ל ב כ ש ה הך וקדיש יהא י ך וגו׳ ויקיצו וירננו שוכני עפר, ומזמור ה׳ מי יגור באהל י ת וגו׳ ויהיו ממרם (עת תלישת העשבים והשלכתם מאחריהם) כידוע ם באו הם לשלו , וחוזרים לבתי א רבא מ ל שה בימיגו אמן. ר ה מ יתבם בבוא לציון גואל ב ת תחי ב הארץ, ה׳ יזכנו לראו ש ע ויציצו מעיר כ

3 ^ > ® < ^ e - —

פרס י׳. [התוכן: טעם לעשיית הרמזים למת ברבור ובעשייה]

ה מ ך המאושרה, והנבחרה, עפ״י דרכי התורה, מ ר ד ל את ה י כ ש מ ע ויבין ה מ ו ש יאזיז הי צריכים אנחנו ת למד ל א ש ה ש ד על מ ך בסי תי רץ שאלו ו הגדול לת שהנני ה׳ בחסדההלבשה וההולכה, ושימת ארבע כנפות ת הרחיצה, ו ע ת אם ב מ ים ל ת אלו הרמז לעשוע לך. רת קודש מאיזה פסוקים וכד? ד ם אנחנו אומרים אמי ה דבר מ ר ו ב בכל ד וציצית, ול הרמזים הללו בין. ת כ ך אלהים. כי מחוייבים אנחנו לעשו א ל מ חכם כ ם ו אדוני רה ל י ב ט ן אותו ב הלבשתו בבגדי פשתן לבן, וטלית קטן וגדול, ומקדשי , ו כאופגי רחיצתו

ובטהרה

הסוגטריס בית ־יל. י׳ עולמים היחיאלים י ^ ' ך ^ ה ם י י ג י ס ל ה כ ל זה הרמזים לשומרו מ ר כ ש א מרום, א ב ר צ ש בטהרה כ ואיבכרי ' דו י ז י ם א י ר מ ו י א ב ל ד ית כ דבק בו וכוי ועוד זאת הנותרת שבעשי לידל ^ V כנ ט ה ה עלינו לעשותו בכדי שיועיל לו. ו ל ח בה נ ומזמורים וכו׳ וכל זה דו' י־ב י | ל י ד הנפש, ובדבור ננד הדוח, וכשרומזים ^ ת ת במעשה ע מ לכלול ה

ע ,״*מ מ י ם אלתי מ ם מסייעים לתקון הנח״י השייכים לו, ומקדשי לא מהשמי אז ממים והייתם ת ש ד ק ת ה ר רבי יוסי ו מ ך משרת, דהכי איתא >«ה״ק ח׳ג דפ״א ע־יא וזיל:) א א ל מ כ, הה״ד קדושים תהיו כי ם אותו מלמעלה , מקדשי ש עצמו מלמטה ד ק ם מ ד קדושים, אים בעלמא, בכדי לעורר ל מעשינו זה לרמז כ ך אחדי ש קדוש אני ה׳ עכ״ל, ואם תיקשי לם יעוררו עליו רחמי ל ימי חיץ, ה ה כ ש ע ה נפשך, מעשיו ש מ עליו רחמי שמים, הלא מם ך במעשינו •זה? ובדבורינו זה? אמנ ר ט צ למה נ ם לטובה, ואם להיפך, ח״ו, ו שמים, אם הת הדין ד מ ד אנחנו, והואיל ו ח היות וכל ישראל ערבים זה לזה, וכולנו אחים בני איש את א צ מ נ ה ה מ ש נ נתעוררה ומתוחה כננד הנפטר, ובעלי הדין באים ח׳־ו ליפרע מן הה העליונה ת צ י ח מ נה, ולא ב גלויה לעיניהם, איננה עוד בתוך נרתיקה ובתוך הנוף כבראשות א צ מ כקודם יצירתה, ואיננה יכולה עוד לעלות לעולמות העליונים עד שיקבר הגוף, ואז נצתה, ר יקבר הנוף ותעלה למחי ש ם קשים, עד א ה בכבלי י ד ל צד כ היא הנשמה אסורה מ(ברכות ד• ה ׳ ת האסורים ובו ר עצמו מבי ושם יוכרו כל מעשיה הטובים, ויען שאין חבוש מתיל הדינין ר להגין עליה מן כ ה ובין בדבו ש ע מ ל זאת בין ב ה כ ספי הסירים תשנ״א לזה עושים לן א חזי זכאין איכון ישראל, דאיגון מתדבקי והמזיקין. כמ״ש (מה״ק ד״ נ ע״א יזיל••) אבל תר הי, ומגו רחימותא מ ב אהבתי אתכם א ך הוא. וקוב״ה רחים להו, דכתי ביה בקודשא בדיה שכינתיה בינייהו, ולמהוי דיוריה עמהון, א ר ש א דיליה, אעיל להו לארעא קדישא, לר נשא לבן ש ב וכל הנשים א ל בני עלמא, תא חזי כתי וישראל דישתכחון קדישין על ככתא, א לפדו א למשכנא, ד , ד א למקדשא וכו׳ בשעתא דהוו עבדין עבידתא, הוו אמרי דק כד סלי ל אינון אומנין, בגין דישרי קדושה על ידייהו, ואתקדש ההוא עבידתא, ו וכן כ

ה בקדושה סליק עכ׳׳ל. ״) י לאתריה נמשך אור פנימי, ועל ידי ש ע מ ה מקומות, שעל ידי ה מ כ ב ז״ל, איחא ב ר ובדברי הר נמשך אור מקיף, ועיין לרבין חםידא (בשער שמן ששון ח׳׳ג בחדושי פסח על הדבו שעד הכוונות ופרי עץ חיים דק״ט ע״ב אות ט״ז הציונים לזה וביאורם באורך שם׳ ובדק׳־י ע״ב הביא משם שער

ו ר יוצאים מפי האדם, דברי ש א מאמרי רשביי דיי ע״ג ובחדש דיז ע״ד ״״לי•) כי דברי תורה כ

ם, ואם ם חדשי ם הנאמרים יתוקנו למעלה, אם שמי עושים רושם למעלה, וכפי הדברית מלכו ר רשב״י בבינה ומלכות נבראו ונתקנו שני עולמות׳ בינה ו ב ד ארצות, כי לפי שנו י ואי ת״מא לנפש המת, דיינו בבקשתי ל * כ ה ע ר ו י ת ר ב ר ד א ש וזה ברור, ומזה נקיש ל

י עליה

*) מפה יש להוכיח לכל עושי מצוד. גדולה או קטנה שחייבים לומר בפה מלא, שהם מוכגים ועושים מצוה פלוגית. לכבודו ית׳׳ש כאשר צונו, דרך משל לקנות צרכי שבת, שיש בה מצות עשה והכיגו את אשר יביאו, וצריך לומר זה בפה, ולא יועיל במחשבה לבד, וד״״ה בעת בשולם לכבוד השב׳׳ק, צריכות גם הגשים לומר בפה, בעת הבשול, זה לשבת לסעודת הלילה, וזה לסעודת שחרית, וזה לסעודת מגהה, על כל תבשיל ותבשיל למה שהוכן וה״ה גם כן ביו״ט, ובסעודות של מצוה כגון חתונה, ברית מילה, סיום וכו׳ וכו׳ וזהו עגין הלשם יחוד וכו׳ שתקנו לנו חדל לאומרה בפה מלא קודם עשיית כל מצוד. ומצוה, הואיל ובלא זאת האמירה, אפילו גמר המעשה במחשבה לבד, יש צד ספק וחשש שמא חיו, לא תשרה על אותו הדבר הקדושה כדמשמע מלשון הזהר הנזיל שגם הנשים היו אומרות דא לפרוכתא וכו׳ בגין דישרי קדושה על ידייהו וכו׳ ומכלל הן אתה שוסע לאו ודי לחכימא ברמיזא:

הקונטרסים בית׳־׳־י״־יק י׳ עולמיים מיתאלי״ כאילגלות ך שגיהם־?* לזה מוכרחלאנכי י למה צר , ו לבד רי ו או בדב במעשה' : י שמים> עליה׳ רחמנת יעצמו ב ן״ל (בעץחיים שער ׳המוחין פ״ח ת״ל־••) וביאור י הדבר-׳יכי״תחילה היוכלו׳ בחי ר מ״ש הז״עכיל (והגהת ״השמש ^ם־ץדל)'ז׳הנה׳למכאן ללת ם•:והוא־' גפש, ו שהוא רזיה, ובחינת גו״״ק הכימ דעשי ם ׳ י מ ל צ ן ה ת ו א מ ל ם ל צ ־ ת נ י ח כ : י ם ו ש ^ ז א ל ב לה קודם ש אר כיי תחי ו ל מב מסימן מ״ן י הפרצופים, החיצו , - שנ נתי•עצמו י-מבחי ר ־היה לו ב ם דעיבויר,•׳ כ ל שםדת ואפילו צ דיד ח ל א ס׳ *לגמרי;״* כ מי ע/שלי תו ם בחינת־ ו״ק דכללו ה ש ורוח דכללותו, ש פ , ת והאמצעים ה ״ ־הצטרכות״־ המוחק ה י מצד עצמו,-׳ כל , ׳ פש ורוח בכללותו ל המוחין דנ בגרגחיי, עם כ־מעת י ו עצמ ׳ ר המוחין, כי ־יאם ״מצד א ש ה ממנו, ולהיכנס בתוכו כ ל ע מ ל ה ש מ ש ב ב ל ת ה לשלם ל בסימן ־־כ״ג יעיי״ש־ יוכו/־״ויצא י ו אשר~ כתבגו לעי מ צ ע ר כ ב ד והו* הוא ה ' שגאצל,ם חיזיון ואמצעי,׳ שהם״גפש ׳ותח׳־ידכללותגעולם׳ •האצילות פי ם השגי פרצו ה בגפש ורוח שפש ג ד ם י פי ד בשגי• פרצו ם •מגע־' י ה ף שלישי וכוי •ואין ל ו צ ר ת בא לוי פ ת' והתפלו י המצו לי ות ייכי"הס־־^פש •ורוח ילכללו ׳ ם שייכות עמהס, ה ן ל ת, כיי איגםי'מבחיגתם> ואי ה לכללו ת והם־ 'בהלצת ׳ לגמר^״כי םי מי ל שלי צ א ג ש ׳ ת ע לה ב ר •היו• לו מתחי ב "כי אלו׳ כ , ז כו ו : האצילותא שום ־בחיגה־־מהס׳יבשום׳-עתי־וזמ^ייוכו'/ כי •-צןהילי ד ת יעצמו'שאי-אפשר־ שיחסרו ל עצמו: : ׳ ־ (א^:וש־לזם דביר ע״ביעכ^)־.:־• ״ כלבותם׳ לישרים׳ ' בן ט ומו ו ש פ ר ה ב ד ך ב להאריא צ ' י א ד ^ י כ - ז ה ז מ ־ ; ר א ו ב י מ ה ׳ הג ׳ ועיין* עוד בחדושיו-סימן כ״ד (ע״ח״הישרדצ״ח *׳״*<׳ ודל:אחד:בעש^ נת ו״ק שה& השג* •־פרצופים דעיבוריויגיצןח שלמים>־כל׳ ה בבחי נ בראשוכת' השכריייוהעוגש לסי ו ' ' " ״א, ז תי דכללו תחי ו הס נפשי רש ועיקר ו ד שו ויצאו בסו ' ספירות,ז ׳המוחין,'״דגה״* י ח ׳ביגעם ב ׳ ׳ פרצופיםדכחי ה ש ל ש ם ה ה גת •ג״יר הכוללים ש יצאי יחסר' מבחיע ת וכד. ־־(ובשיער: ל׳ שער הפרצופים י ד^ש'•יהי׳' n״$הגהת תשמישי ד ת והתפלו ו , וע״י המצו דכללותות ׳השגי ־פרצופים ו ף השלישי דדא, אבלי כלל ו צ ר ת פ ו ם אלו וכוי, הוא כלל פי ׳ פרצו ג ׳ כי, י דם זהדיכל*׳אחר-כלול-מגרגח״ קו ג י מר ר היו מתוקגים לג ב ת ז״א׳ כ ו ל ל כ לעיבור ׳ויגיקה לז ץ וכו חי מו ^םי םי בי רי ג :< בו ג אי ו ' ב , י מר לג ם' מי י של ד הם' ת דא, ותמי ו ש רוח לכלל פ ג ׳ ם ה ו ועייךעוד'(בשע'ד-'המצוות'-ס׳-עקב ותרומה; ושער מאמרי דז״׳ל שער^השרצךףיז»ות"פ>^ע^ש

1 מיגי גשמה לכל אדם״חמשד. ש־ שי ׳ ; הט ר דברי או ת•בי ונה״ש דרוש א׳ של זימ). והמשמע-מכללוקן , ־יחידה •כידוע,• י אמגם ידוע כי־ הג״ר-״יצ^״מתו הנקראים" גלגח׳׳י, נפש, רוח; נשמה,-חיה,את יהעולם, בברי ' ו נ י הנ j נ b r ,בכל"בחיגותיו,' והגפש ׳רומז לעשייה, והרוח '׳רומז* לדבור ם; אלהים ארץ"ושמי ; ום׳עשות"׳ה» ר הפסוק, בי מ ד א ח ׳ שלימה' בגיר שמקום א תה י שה, הרי געשו ם' י הי׳ שמי ר ב ד י הפסוק,'־ ב ובמקום אחרי אמר א׳ כגיגד^הגפש, ׳ גזבר עשייה שהיל הגבראים כ ב ת ז י ש א ר א ב^כלימעשה" ב צ מ ק ת ד ק ד ת ש כ ר שהיוא-כגגד הרוח. י ו ו גזבר הדבישלבהם עשייה,גע'יין-ותמצא כןיבכולם,"זולת' באור־הראשק ם אמירהרו ה מים״יש ב בששת״ייה ת זה; דהי^גו" חסרון^כרוךהעשי א פ א י'כתיב ׳ביה עשייה, ואולי מ ל ^ ד ש א ר ום ה שגבריאבי" שגבריאל ביום ־'׳הראשון ל ו א רתם ש באמי ' דרשו ל ו ד ו ר ה״סמכ ז ׳ דעל בו, ושלא גכתבה בויה ה ראי לז ו ה״ רה לחו כר ביי עשייה ריכ) אמי ז ג ם לעתיד״ לבא,״ייען של^י קי גנזו הקב׳״ה לצדיכגגד הרוח, ' ׳ שתא- : ד לעוה״ב ־' ' , ז ו ג ״וגשאר״ג יה, ל העשי ש בזההעולם,־• ש ו מ ש א ניתן ל ל שלם ו בע ה לחוד, אכן יתרייהדבריםישגזכריביהס' עשייה *גיתגו״״גם"'לשמוש ' ר י מ א הנרמז כם ה ל ח ש ל רו ז ק ו ^ ש ת י פ יה הזאת וכוי. והגר״א ב העשי, רה שנקר׳ ת- התו ן ר,וא ברי א יתגועעו האותיות ־(ובמ״1 **\*•׳ »״ל0 הלשו שמבלעדי״הגיקוד לם ל העולם כמ״ש א יבריתות״הן קיום כ י ׳השג לה וע״י אלו ת המי ברית, והמעור הוא ברילה ־־(ולענוד הס״נקראןס־יטגרכזתע) ל יכרית־ המי ע ו ; ' ה ר ו ת ה ־ ־ ת י ר ב י ל ע ־ ו ש ר ד ש : ״ ו כ ז י ת י ר ב א לת י ר ב ה א יולד ולפי ש ר ם פ ד א רה עד־ שגתגדל בשגיהם ש ע׳ בתו ג ומילת׳ הלשוךבתורה״שמתית כ י ת ח ך •׳מילתוי״נשמיי ב כ י פ ל " י מ ש ׳ ג ר ת~ה6עו ברי ו ״ , י חג ו ׳ג׳יכ רו ת ל מי כך״ י רוחגי לפ

הערלה

zk הקוגטריס כיחי•־:.׳ ־יי, י׳ עולמים ךיחיאלי״

ןלח -בנ ח׳ ה נאמר• ברי ק היסודין מגדרה שו ת מ ח על;השלחן מ ל מ הערלד>1.לכן-אמךץ שו ד* ו ש ו ״ב א מ ה >ב י לענ״ד) ולעיל מז ׳ ק ום־/>זגם אלו נ ת מ . מ ה מלח ת ביסורין מ י ר ונאמר כ

א אדןרון וכו׳ זרכ! ו . ה כמעשה ו . , ה דם כמחשכ קו ת; הוא היו״ד עצמה. שהתכליה •הירד דיוא הראשי! ב ש ח מ ב ה ש ד ם ה ה תחילה.כג׳׳ל ולכן ש ב ש ח מ ה ב ש ע ף• מ אמת-סו

דד הוא אחרון. י- - • ה הי ש ע מ ב ש : ת ו נ ד ,.ושם. אם ד א ואח״כ ה . ד הדוח, ג נ כ ר- ו דב ת ־ האדם מצינו עשייה •כנגד .הנפש, ו א י ר ב וכן, בך אליו •כללות .• •־ ־ בהשתדלותן-בתורה,..•במצוות׳ ובמע״ט, וכוי, אז קונה. לו וממשיל .נ׳׳ר- היה •מתוקן, •׳ומה •״שחפר ..הוא לו ׳כפי בחינותיו, והואיל: וכן -שכ ,: החסרים: הנח!,ה ך שיתקן דבר, מ , צרי ג :עלי ך הנח״י ל אדם> בכדי־ להמשי כ הנזתץ, א״כ -הוא הדין נ״כ לה מ ך "עליו * הנח״י, שאעפ׳׳י ש בעשייה נגד הנפש, ובדבור נגד התךו, ,ואז. יוכל להחשיק הניר העליון/בעולמות ל זה מתעורר לעומקו-ברוחניות נ ה הואי רמז. בעלמא, עם כ ש ע שן •מתעוךר , התחתו ם כל.־הנח״'י,״ כי• במעשך, ח וגם תשלו ו י נ העליונים שהוא עיקרם בתסם חא (כנהר שלום די״ט עיב ״יל?) וע׳־כ-,בימי״ החול;.יורדים: הכלי ל והכי •אי ד נ העליון כ׳ בכי׳׳ע, 'וזה ר בחינותיהם שנשארו ר ב ך הנז״ל ל ר לות״על ד ם העליונים דאצי פי דפרצול. ונים.צריכים לתחתונים ותחתונים צריכים לעליונים וכל׳ עכ׳ בסיוע ישראל,. כיי העליח אני ת ה וכו:.: רבי •יהודה. פ ם האל (״הר בראשית דש״ח-ע׳׳? ת״ל-:) אחר הדברי . והכי איתא,א אשתכח־-אתערותא-־לעילא, ת ת ל לדודי ועלי• תשוקתו* הא אוקמוה־אבל באתערותא. דר רבי חזקייה מ ׳ ע״ג• ״״ל יי) א ח י(1 ט : >יבפ' כ כ י א ע ת ת ר ל ע ת א א אתער לעילא עד ד ךהא ל, ל כ א ע א תלי ל א ב ד לאה וכו׳ ד תתאה כעי ק ו א ת ת א עילאה תליא ב מ ל ע ^אי ד ו ר הוא : • הכיש קורבנו הרי. עשייה, א דו על• ר י ב וםמך. ב קרבן ומתכפר, שכן כתו י וכן מציגו• כמקרר והוא- כננד הרוח, ועי״ז-מתכפר. .נאם ׳ י הדבו הרי . והיא כגגד הנפש, .והתודה• את.חטאתוה מהתנ׳׳ד ל סמיכות-לדברינו א : ר כנודע, ועוד-אביא לך׳בעזה״י הרבל, פ כ ת ת עכב ולא מ ס חכ היו עושים איזה ? ו ראיגו בנביאים• כשהיו •רוצים.לעשות איזה גס, ג ובו/ כי הגה.מצאגמן השמים. ראשונה דם. על י עשייה נגד ד-גפש, ודבור גגד הרוח,. ואז עמר. עשיית הנם.בח וכר יאח״כ עמד. •בתפלה הרי י הג״ר . עשה המז ר הכרמל ה א. ב מאליהו הנביל ד הקמח• ש כ ס ב נ ה . ו ת ו ר ש ה ל ירידת. האןצ. מן השמים, ב נתקן, ואזי. נענה, ־.בנם של ע ל ד ר ד ׳ ב א לשמו אמרה שהי הצרפיח",אמר עשי לי עוגה׳ ועיי עשייתה העונה, ור מ א ת ת לי״פןרושה ש ל ר מ מ א ה ש ה דרה פ פ ' אמירה: כ ך י ר צ ה ש מ ש ה ל וכתב• ל, דאם-.לאו היה יכול לומר עשי בעכורי אלא ודאי א שלו- לשמו ה שהי פ גיכ. בוכר ד,קמח ה כן, , אז נשלם הנם י ד מ א , וכשעשתה, ו ך אמירה לשמו י ר צ מלת-. לי שת הילד ב וישם פיו על• פיו היינו עשייה, ויזורר א ת בנה, כתי , יוכן• בהחיותו א ה ת ל כ . א לך ל ש י ו . ב י ת ת וכן באלישע-בשובו מעם-אליהו כ חי כנגד הרוח, וכשנתקן•הנ׳׳ר נשלם הנם ום וכו׳.. וכן ם היינו עשייה, ויאמר, הרי דבור, ואז נשלם הנם'•ויקרעו המי אדרתו אל המיישכב על הילד וישם פיו וכוי זהו ת בן השונמית שהתפלל• לה׳ זהו הדבור, ו בהחיותו א: וישם. פיו על פיו, .כמו שפירשנו ל ד ב ו ת ם כ .עשייה ואז נשלם הנם וחיה. והרד״ק של עליו,.. כמו ל פ ת מ מי ש ה על. ל פ ת הכל לכוון לשון• ה ר ויתמודד על הנער, ו מ א באליהו שוצא י הי ל הנער לחממו בחום הטבע אפשר גם כן: להנשים• ע ח אשתו ו כ ו ר כיצחלץ א מ א שן יבא ר מ א ד כ ו , ל ״ כ ך העולם ע ר ד לה מ ט תחבו ע מפיו• ומעיניו, כי-רוב הנסים• נעשים עם. מ

ל על נכון כי כן צריך. כ הר ה מ א כדברינו, ו צ מ ה הנסים שהיו ע׳׳י' הנביאים.וזולתם וכו׳ ת ש ע מ - ל כ - ב ל י מ ר ת ש ב וקרא יא אחראי לי א. כרםי ר נש לתקנ ג ע״א וכי:) תנינן• דבעי ב ״ צ י ך ך ל ל ) . 1

. י ־ 1

הו ־;שלם הנ״ר ואז בא• אלי א כרםייא דאליהו, הרי דבור, הרי דיליה,, הרי עשייה• ויימא ד ושרי

ב ׳ עולמים' היחי^לי ~ כ י ק ר פ הה%5י^ בית ־ת התורה. -ויזרוק ל ב ק לא שרי תמן. ב ' , רה , "ואם לאו""'שחסר עשייה אד האמי ק ת ; ר ש וו ב צ י נ " ו ר/ ם הריי הדבו כ מ ת יהי" ע ר ר ב ש ת א ם הברי יאמר' הנה ד ו ת' י עשי על העם הנה'י וכהנה וכו ' נעשה ונשמע; הריי הדבורז ג ר הי ב ר ד ש ל א ר הרי י עשייה, ויאמרו כ ה ת ה בתחתי

• ׳ ' ׳ ׳ : •"־ ׳ - ' * . ת תמצא . •"" ~ י רבו י

פתי 'וזי; " ממו ' א רק_מהנביאים יש לנו ראייה," אלא אפילו מהתורה, ל ש ^ א ל א ^ ו ע ״ י ^ ןם, , "ע״י משה״״רבינו״׳;!ליו י השלו לם היו' במאמרו 'ונםיו ית״ש, אע״פ:שכו " •י כביכול,: ״ונתקן י הנדדיעזיהוא ים ׳כעשייה ובדבור"כנגד הנ"״ר,:'ושוב נשלם' ם רמז ה לם יש ב בכו הואיל וק ר י ' ם י ר ב ד ׳ ב ל דברינו כנדל, ולא נאריך' כ , ״ ל ה תל יה י נ ;'משם "ג״כ יש לנוי ראי הנ־ם', ם י י ת"למצר ה הקב״ה לעשו צ ר נבאר לך' הנסים הראשונים, והאותות והמופתים;" שר ו ב ד ו ״ ה י ^ ך י ר צ ה לם ' ביתו, שבכו ' ו ונבורתו, ועשאם עיי עבדו נאמן ה כ ת להםי להראורה י הנסיים"המוזכרים*" בתו ל ט "בכ ע מ כ ' ו ם נגד הנ״ר, ואז נשלם הנס, ה כמו; שביארנו שן־של הנחש ל מאות-הראשו ח ים; ה ת׳ המצרי ש בעשר״מבו ו ר י פ ב י ך ' ועכ״ז" נבאר ל , כ[ תמצא'' ר^מצאי-כדב^ינוי־לבעןיד׳זי ר ש א ל השאר, כ כ ל ת א ר ת ז ש י ק : ת ומהם ' : ר מכות׳ ש ע עד _גמר הדך עת •'ים סוף, "גפ1ה־ י ה ודבור כגגד הניר, י נם בקרי י עשי ' ך ל מקום שישי בויןס, הצרי כ ב שם י ובו׳ ׳הריי ״ הרודז,"ואז'-נשלם י הניר * ונתקן," י וגעשה ח י קדי על הים,"הרי עשייה,' והי נהג- רוי ל ם מב סי הנ ת' לה וחם, לעשו י חלי ת ל ו כ י ש מאין אין ב א י אתי עולמו י ר ב ל ש ו כ י ב הנם, וכי כיאתערותא הרי ל "אלא להורות" ׳לנו. כמ׳׳ש בז כ ת ה אלו הרמזים.? ודאי *שהוא יכול לעשוי ל הכל ' ר ״ נ ב ם״ י נ ן כ ת העולמות היו מתו א י ר ב ב דלתיתא עביד אתערותא דלעילא, וכמו שת גמה דלעילא׳ לעשו ת" כדו ו י כה לה תא״דלתתא צרי ם הנח״י, כן אתערו jm באו להשלירר לעומתו מעשיה 'העליון ו ן מתע ולתקן רמזי הנייר, י ואו נשלם הנחי״י, כי במעשיה התחתוו 'משים הרש״ש , 'כמו" שכתבנ ו ל זאתי יש ימן הצורך_'אלי כ ואעפ״י שהוא רמז בעלמא, בים נ ו לעלי 1 ם' כי ' ותחתונים צרי ם, י נ זיע״א," בנה״ש, ומשםיהזה״ק שהעליונים צריכים" לתחתום ו • בפט ; ' ; אלפי ידות וכמ״ש"הרב ה מ כ ן יותר מ ל ומרובה •על התחתו ת אלא שהעליון נfcfoVnSi בה ו למר י מצטרף ה^י ל שהוא" שעושה "הז ת כ מ ר ו ע ^ ד ש י ת ר ו ט ק הם ת ש ד ק ת ה ים אין•' שום התעוררות י לעליונים'וכנון זה איתא(ביומא דל״ט)" ו נ זיה־המ״ועט מהתחתו, מקרישין ״ אותו ה ט מ ל ן"אותו הרבה, מ והייתם קדושים, אדם "מקדש עצמו מעט, מקדשיו ת ח מ ש ך י רעהו ב ר ב ס ל נ כ נ ' ם ד א ' ר ש א ת ישראל, כי" כ צו 'ואולי^לזה נהנו"•בכל תפו מלמעלה.ו הטובות, ר בברכותי ך רעהו בדבו ר ב קה והיא כננד העשייה, ושוב- מ כל מיני מתי ופדי שאו, ה כ ר ב ל אותה ה נם בה׳ יחזק, שישלים מבוקשם" שהוא הנח׳׳י ש והוא כגגד הרוח" כנדל, ואז בטחול י ל כ ל ועקר ו ל ו י כ לבטל ' י ו צא לגו שהוא מנהגי ותיקין שאין רא ז י ״ פ ל ה>ו הבעז הי וכן י

ך ל ש ה ך ו ט ח י מ ן שליהגחש׳; הכי׳ איתא (vrai• וארא פרשה ?׳ פסוק ח)׳ ק ת הראשו והנה באור מ א רה ש ' היא' עשייה' כגגד" הנפש, והאמי ה כ ל ש ה פרעה יהי'לתנין, הנה ה ' י נ לפא 'בעה״ט-יוז״ל: ר כנגד הרוח, שכן הבי , הרי הדבו ן י לתנ ה' הי ה •לפני פי־עה למטהישי ש מה ע ר ע פ מ ש י כדי י ש ה יהי" לתנין, ' ט מ ר ל אמו ' תו ך או י ל ש ת ר ש ח ולא אמרי ויהי; אלא י אח. הרו ד' נ ם דבור"היה בו, "והדבור הזה הואי כנ ת שנ רך יחזור לתנין, הרי ראי ל י פי דבו ע שם בנח״י"שלוי-ונעשל, ג : כשנשלם הרמז ונתקן הנ״ר הזה על ידי הברואים, אז י נשלם הגס ו( ט ל הנרנח״י הרוחניים ג׳׳כ׳ המתוקנים' והשייצים'לוי,"וכן במופת'הדם-(פי"י» כ על מתבונתו בח ה ""'דבור ג״כ כנגד "הרו ה י ב בטח שהי ם הרי נשלם׳ העשייה, ו י ר צ מימי מ דך יעל' טה י נה כ ; י׳׳ז) הנה אנכי מ פ ב ) : ר מ א ש ^ מ ב ' ה י ר ה ת העשייה, או הדבו ע : ב פת הנחש, במו ' ׳ ז נ כה ש ע מ כשנשלם הנ״ר ברמזיו מ ר ביאור ונהפכו לדם׳ ו ש ם' א המי ר בידי, על' ש א " ה ט מ בר בעולם ב ך ד ן ל 'שאי , מופת בכללותו ' ל אותו כל הנרנח״י ש ' אי ' , י ידי^אדם אז נשלם הנה״ת יוכו׳, 'וכנזיל ך יעל הנהרו ט מ דך ב ם, נטה י ל מנרנח״י כפי •'בחינותיו. הצפרדעי ו ל שאינו כ

ככנים

-׳ - חסוגטורים• בית--׳״מיק י׳ ׳ - ־ עולמים ךןידןיאלי—• * ^ י זי• יי «י«»י j * יי י ״

,בזה,שהדבור • הלה מר עוד, ו ת עפר ז־.אר*ן־ום^וכגדל,-דש ל א - ך ה ^ ך ט את מ טהי ?כניס, גא .נעשה.הנם. .״בערוב ל והמעבה מאהרן,-ובי-ן״שניהם-נתקן.הניר. ואז ׳ , עזי^אמירתו-לאהרן ' ב שוםלמעשה,-הואיל־~\בעדוב-לא--הלה'^בו־שום נס נברא־ונולד, הואיל וידעת שהערוא מיני זאבים ל מיני חיות••וכוי,-•או כפירוש רשב״ם שהו י כ ׳ ׳ ש ר ש ו ר י פ •היה בעולם, כא .למצרים, ולזה ל , ם •בעולם,.ודרכם,להזיק,יורק שרמז•.להם ה׳ •שיבואו כולם^שנ . ו וכי,ת כ מ , וה״ה ב ה לפרעה א ר ת ם ה משו רי ר ״של־התךותונים^ררן היוד הדבו דבו ו הוצ%רלמעשת. י

-״ר-שמלאך הנ \אהר7--לעשרת. א 1*צהכו. משה*. ת וכב^.^רגיל.להץתיבעולם, ל ו ד\ בך׳ 0י , ר ב כ ה - ש י רה ל ז דםבי ן א מ ^ ) ת ר פ צ ה . י ^ ת ע מ ה - " הי א ל ש ־ - w j ן הלאה־ •צפרדעים * ר ש ו , ך מ א ד ן ^ כ : ו נ י ^ ^ ^ ת ע ש ע - הוצרכו ל ה מ הדש) א?כ ל ם ן1ת^ושר^הלאור^לד1ל^ד דבר- א ^ כ ^ ם ל ^ ה ־ ה א י ד כ -ר היתד,. •בעולם מ א ד ״ ן א ת מ ר ב ס זאת,"-שגם י ל ד ולתוכן רןושיותךג י^,בסי -־לפי י ג ^ הנ ׳ נ , ד י

ש ו ר י פ ל - ה ' ז א ו ה ו ' 1 , ר ; נ ה ״ ת י י ש ע ל ו ה כ ר צ ת ש ״ ד ע • ׳ ו נ י מ ב , ש ד ו ח מ ו : ל ^ ^ י "רב , .•'והואל כסברת' ע ד ר פ צ נתרבתה-שנאמר"ותעל - ה אחת-הי^ך« ו ף שאמר>פר^ע ב י רישיל ן ף ג י ס נ ׳ ך ) א״כ אין ל ם ^קלכא^נבשמות ועא 1ב0נהנ־ר1ן ךס״ז_עזב.ןגס..לםברת..ראב״ע..וכד. וכעין. יעקב שך טבע, ולזה ר ד ב א ' ל ר ש צ -בזמן ק ל מצרים"ממנה, !מןך4״'בריכויה •כיכ.: עד-שנתמלאה כ, קורא לו ם בכללותו ק הצפרדעי ר מר ש ר כנז״ל, •ולמ׳יד• שיש לו דבו ו י צרמ^למעשה הוי ניכ, ו ב י ר ב ' ם ל ש ה ב א •היה ,בעולם, אלא •שכבר הי ל ש : - ר ב ן •;יחידות,-לא ד בלשולה- היו-כולם ך •הילוכם, שמתחי ר ד ם כ י ע ד ר פ צ ב - ם ה ל שהיה• ב מ נ ך הנס: ה ר ו צ •עס׳ד לת עבדיו, כמ׳׳ש ועלו ובאו הולכים לבית-המלך•.ונכנסים שם, ומשם ׳היו־-דעלכים לביר זה ב לצורך ד ל מזה, ו ו ד נ י ס ג ך - ובעמך, •וא׳׳כ אין ל , י כ בבית- עבדי תך בתזדלה-ואחז בביה ובדבור כנז״לדוה׳׳ה ככנים. אעפ״י ש ע מ כ ר י נ ה - י ז מ ר ל ב ת בהם, דרה •צורך נ שנתחדש-והיו כעולם,•בכל- זאת היה •נס בהם^-הואיל יודרך הכנים •להתהוות .ונשנם; ^כבר.-נבראו:ל עפר הארץ נה£ך' לכנים, ומד.."נם כ מהזוהמא־כיךוע,-אך^לא מעפר,, ופה• ש ; : או ג מש?רך הם-של המצריים,"אין ל י ג עלפ ת׳ י מכ מטפחות ו : ו ס •הי י נ כ ה ש ל ד ר * ת ש ר ד - ם ה אם •נוסיף לח דיכם פי ת הניר, שחין, מלאו י מ ל ש ה דל ל ר כנ ולדבו .למעשה- גםגדול^מזה, ולזה הוצרכוס ל זאת לנ כ ת הנשמים, כ מו לם״ברךבי ל להיות בעו י נ פשכברר ברד7אעי , דל נ כ >ו מ׳ כבשן ום ה - •נטה• ידך- - על - השמי ש ע מ ; הוצרך- ל ה ז ת •ךבתוך-״-הברר, ל ח ק ל ת כ - ש א ה בו ש : ד, שהיא ה שכמוהו ל פן כז ר נברא וישנו•בעולם, באו ב כ ודבור•׳כנדל, •חדה־בארבה•אעפ״י ש וכו*:צרך ה עך היום•, הזה, "לזה - הו מ ד א ב מיום. היותם על ה היה־ולא־יהיד,לעולמים ככתוך אעפ״י שישנו חושך ש ח ו וכוי ודבור כנדל, והיה ג-י׳כ על ה ת מטה ט •משוד• א ה ר ש ע מ ללה ויום ת ימים לי ש ל ו ש א יוכלו לקום, איש מתחתי ל ה ש ל פ ה חושך" א כז -אבל: ת, לו בלי

ת ידו וכו׳ ודבור כנדל. ה א ש ה ויט מ ש ע מ צרך ל , לזה הו ל ת -> זהויגזב״גם נת לבו ה א ש ק ה היה מ ע ר ה פ מ ש •ונכון, ל ד ח - ם ע ר יבוא. לנו ט ל האמו ך -עפ״י כ י י נ ע וב חוכמתו, נפל ת כבורות? היותו לרו כ מ י אם מ ל האותות־הארה כ כ מ ד ב ל - ת ח ^ א ל ו . . ד . . . . . ך ה עם ה׳ אלהי ם תהי רה תמי ה ציותנו התו לז ו ׳ ם יותר •למה תשומם, כ ח ת ל ת ח כמ״ש א פ ב

ר על ש והם מאתו ית״ש א ה נסים ' ש ע ל אלו מ ת כ מ א ם ב ו א פרעה -חשב-בלכ ׳ כי א- הו וה מז ה ודבור, הי ש ע מ ת רמזים כאלו ב ואהרן לעשו .משה- כ-למה וצטרכו ׳ -א׳ ל, כו י : הכלא 'ודאי ל אלו הרמזים, שיעשו הנם, אל כ ת מ ח רך -עפ* גזרת הי״בלי -שום־ עשיות א הצות מאתו ית״ש, או ח׳׳ו אין ביכולתו לעשו גס' ית. הרמזים, אי ,בעשי ה ואהרן ש ו מ כ ר צ ו ה ש מת סנ תה מחו אה הי זה- הגדל, שהואיל וכל הברי ״והוא לא.,ידע טעם- ן מהטבע, ד ח . ר כ ךא מ ל ע ז ב ך לתקון הנ״ר לרמו . לכן נם. במעשה• נסים. צרי , י י תח ה רק. ב0׳ר,- וחסר ל. ח ח א ת ה ו ה א ע ר ולזה.בבוא על פ . יושלם.הגס, י להמשיך.-הגח״י ו בכד . ר, כאמו

.7 ::: שהיתה

נ ל כ ^ מ מ ם ס י מ ל ו : ע - * - ק ״ * ^ - ם כ י ר ט נ ו ן פ ה

:שהיחד. :על- יריעה׳ ;בכבודו יובעצמו:יבלי:־עשייח: שום-.כמוב א3 האמלן .׳בפועל:.־במעשד3:והידמ^מ ר; ה0׳ ת; י למשי ועמא&מםגשלא-מצרךבי ן ה־אנ בז גם. ן י ד ת •בני ישראל-מארצו א ״ ח ל ש ום ל י צ ה ל ד ^ ל א ד ^ ^ ע ל ^ ו ה ג : וכנז״לל.-אכן״בזה׳״בעצ«ני4לעשייתוב׳מט:״ ה א ח פ מיתא ש ולקחתם •:לכם ׳ ו ׳ ^במעשה -ה^בי תי מהמשחי.ח״שאינו.־מבחיןיבין:־טופ:לרע5דהכהיסכ^ לעשו אגודת-אזוב,:. ונתתם-על^המשקוףד ודכנהלואמרתסב זבד^פסד1 וכד1?1ען־־תאמר״שזהועמדובו 1אסייע»קחו׳.׳בעשור : •? ת. רו ם־לדז יפסח־מצדי ן בי ת עיין(בפסחים-פ״ט משנה ח0, מה- רו לדוה ב : , ש ה י ל פ ת ב ׳ ם ג ז ׳ס^שםז י לבש׳ דת ׳אזוב, וחמץ-יום~אס3־נלא^ומרד •ועק׳ ו לם-אג טבי וג מזב^״ג.•תילז)בודאינ׳?7!לבדא דבמלולא ג ד מ ב ״ י ח -כמ״ש ^ ״ר. ח -לנ מ ו ר ה : ר ו ב ד מעשה• ו

ז •זזזגזגהאי מ ^ ד ן ק ד כ בדא- כדקא:׳יא3מ,״־זלםדהא •,-מלין. ־ עו ע לםרדא- ר ה היה.־כל מאן •א כ ח ס י ל 3 ת י ^ א מ ל ע ; ; ל כ ״ י כ מתערי לקוכ״ה לאמשכא:-מלין:עילאין דמהכשרןיוכו/׳־־אי הי ע ד ו . ד 6 ד ן ״ י אל : אלא: כך1: -־תבדירף*^ו ן להו ־די ם, ׳ •מאל־:חשי : , ן עובדא, ולסדרא־מלידעק י עיקרא/-דעובדא.־-וכו1.-משכין ׳עלייהו ׳־משיכד־דבתדךפתפוי-־׳ידקבדה; •וכד,,זאללין-• דר דמחשבהנןכויבושמא־^-עילןאהזקבישא׳יממברך ת א מ - ן א כ ר , מפקי ב א ת ו ע ר ו א ב ומכווני ליחבדרוש 0׳-מתפ2תי׳חז»זרד־:נב?מיryx$״a,-&%-•שצריך נ דיהוץ-עי^- ועיין עור->כש^•הכו : י ל עם מה הם־עיג״ש,- (ובת1קי1;־־ס״«;~^י.*ע״א־ב״״ל1 •ובהי־׳ברד^טראפלכך הכלי עובדא.ן־מלולא ו ודבורים -בצלותיה> כמה־ענפיץ פתחי!:גדפייהו-ופומיידע לקכל^־לק־,׳ הה״ד־כל-עוף־השמיסך וכוי י מ ל ע ^ ו ה ע - י נ ב ו ^ ק ל ך מ אלי כ״^: !קו - ל־ טי ־1נ י ב^דבר, י ם- פי בעלכנ ל^ו ך:אתהקו לי ו יל ׳הא׳־תנמן ־׳־במליךזבעובזדא יבעיקבילאח^אה ב ל (ובזה״? אמור דף-צ״מ-׳ע״א-ןז׳׳לנ)׳ א מ עותאם ד ־שי ע י ם א ^ נעלל:בהם,הרהור־הלב, כ ,־עכיל,־׳1לכן לא־י לאתערא מלין םתימין־ומ, ו- .r»׳׳ •;*״צ*־ ד - ׳ ר ־ ׳ ״ -* r . ל ד נ ה ל • כ מ ל ע מ ש מ ד כ ד י פ ב ־ ׳:׳ •_• -<׳ דר בהרהו :התפלה 1לנכג שתומלל י -כנסת-הגדולהבלא־ מקנו אדצ׳ ם למה:אנשי ע ה יובן ט ז ב וה י י ש ע כ ־ ר ״ נ ה : ת מ ל ש ה ^ י ע א : י כ - ׳ ־ , י י ח נ הלב: יען.׳שאידאפשר:לנוי_לתקן:ולהמשיך הר /גש-׳עבשפותיה ק ב י פ ולזה:אמרבבזה׳ק•כלימלה דלא־- א ׳ ל, וכדאמר^לעי -כנז״ל>. : ובדבור לאו צלותידן: צללתא,:ולאו:בעותלת־ בעותא׳,-ובן:בחנה׳ רק2שפמ?דד.נעות;:י.־הואלל^מגל:׳יהיצאת הדבור>:עושיס.תשס־וגדול למעלמ^יגובסי־נןזיי^-לנושזד-דב״ן^״אןת־פיז^^משס.vf%' חסיל הוצור ו! בקי &עיץ כ׳-וכי׳׳):הביא •טעם אחר,^והוכ״ד-(בס1חומ״אי.בםהלים־^״1ז) :מה בתורףכ דברית ו ה בה: מהתיבות,־.יניע־כח האותדת־זהמצורפותדב^י־וםםיבתנתנועת׳ כ חי וכשמזכיר האדםית ב כ ר ה - והוא ב ש ג ל ־־פלד,־ רוחניות: ־ומציאותי ה ב ה ב ההם״ וך,כאתם-;.זה -בזהי״׳עוד •יתדןה ־־בהמצאמ כי י ציאםבפה; יךהתפלה-למו :שם-לענ אי א הרב; סומ״. מ ע ת, ץעפי״ז י1זיב• ט המרקחוע׳ כוחות האוחץד^ד.מצטרלפות,מותנועת^.1הכאתםעזה י ומנ ות: י רר מחנ מעו : ן בות כתקנ התי בזה^יחר.וו::אורות-חדשות:לא:שערום המתפללים״עב״די-׳ והפחשחי(זהשל״ה׳ כתכטד2׳0־הצלינות או י ־ ״כהקאי י לו לפרשא ״מי י הבעי : תא׳ צלו : ־ דצלי . י ׳כתב״הזהר מאן , אחי -מיד •עשו ד: מי א: נך ה ב ת ׳מיד-אחי:מלד עשו?י1לאי יחשוב׳הלא^זהקבזהיימחן״לבותב־והוא• י א פירש, הו ע ן כ על־ת ו ו ה ת מ ^ . ; מ ל י פ ת ה ע ל ל׳ ש בו מבין-כוונתי>־יאלא־צריך־לפרש. והטעם:־נראה-לי־ ־:כי- התי. .וק=יבלימוה>׳-מ1והזק~צ(גיך מ־מכ״ל־ עי בוקעות-הרקי ה ו ל ע מ מאותיות• קדושות עולות• לן ו האת סארת>- אתפחםצפרי י כד ש*לחבהא־ אר׳ דל1- אם בפה, •כמ׳׳ש־בזה׳׳ר• •באדיר ו צי להוא ר ט ע ת א ל ^ א נ מ ו פ ^ ל ל י מ ; ן א כ ח מ ר ו ה ו ־ ־ , ה ל ע : ק ד ה חמאן עלנא, וכד. וחמינן-אלין־־תקונין תד ט ע ת א ו ק ׳ ל ל ס ׳ ״ ד ח ו ״ ד ח כד :הוו:־מתמקנן-;מפומנא; ־כל - ד באתריה. ו לאסתלקא •כל ח וג^פמה ן נ . ובשעתאב־דחד-טי ״: , ן נ מי :דהד: הכא־ מכלפומא- דאתתקן א־ נ ו א תק , בההו ואתתקןן וכוי כו מי ק מפו י פ א תקונא,-ההוא:תקונא הוה מ־דב־־ומחכה-למלה ת ו ה ה ב - א נ ק ת מא ל פוייתי:להרי.מילי-וכו׳:עליכו״כתיב ע וצ. מ ש מ כק וכד-וקוביה:, הדי־ ל דכלהו מילי דנפקי. מפומי

וחכך

הקונטמס י בית. פיק •יי עולמים היחיאליו •כדמשמע רתם בפזדי:יש עשייה ־ע״י עקימת שפתי ב וגוי, עכ״ל, כיי באמי ו ט ה : ק י כ ך כ ח וא ר ד א ו על לימוד ה עד בהקדמת ״ל, וכמ״ש הרבי היד״א דע׳!אי־בסדר קדיאי מו ז מהזהרהגל ת יד ש ב י ת ה עי״ש. ועיין - בסידור כ ש ע ה מ ד ם ה י ת פ מת ש ; שעקי ת ו ע מ רבא, בליל שר מהיוצר־ לתקן ת לה מ ומעו ר- ר שהוא חמו א מ״ע בדבו : ויאמר הק״ש שהי ל ד הכוונות וות יפנימייות י נ וחיצו יה•ויצירה, ופנימיותדפנימיותהעשי פנימיות..וחיצוניות דפנימיות דבהיאה,(הרב עמן ששון ח״ר נפתח עינים בתפלת'•ייגה׳יכ דא. הםי דפגימיות דאצילול} עב׳־ליועיק לדבק׳ח כ י - ן ק ת מ ש ר ־ ו ב וי״ל־שהנה ׳מציגו.־דגדול -כח הד . ט ע״נ יז״ל:)־וביוזדכ הוא־ע״ל הדבור, דצ״ה ל פ ת ע חלקי ה ב ר א ב - ל ו ח ת ה ל פ ת נו ב ' שמצי ; המעשה, ועקימת:שפתים ד1יה מעשה, כמוא פנימיות החיצוניות דאצילות, ופנימיות מה שנשאר יעוד מהחיצוניות עצמו שהו וכד, ור ־־יוצר וק״ש'יעו״ש, ד ס ר כ ק ע״י הדבו ת נ וחיצוניות דבריאד*:כנודע־שם, ועיי״ש:היטב שר ותתקין ר הברו ד ת ס ב ש ב ד ״ ב ת כ ת הקרבנות ש מ ד ק ה ר ?זלום״ך״מ ד?־< ב ה מ וכן־ עיין עוד. (רך (זכן־־לעמן יך ע״י מעשהיוכו•׳, ־עיי״ש דבי־יו באו נה השי י הדבור, אפילו לבחי הוא הכל־ע״י תיקון א ת ר שלי תפילותינו ש ח הדבו כ א ־ממילא מ ל p ה״ג, זבסוך. דבדיי יז*ל;< ואק זה א r r רך עוד. .(כקונכייסי ש״ש ה״ג בדרוש א׳ דיוה״= אוי! י בזה כאו ת ב ת בבר כ ק י ו ת ן ו ב ה הפנלמיות וש וי דסוכות, שער הכוונות דק״ו ע״ב על מ״ש ו בדרו ב בהגתתי ת י׳ יעי•*) עכ״ל. ועוד כ: ודע דמקרא, רצונו ל ד ב ו ת א הוא בגדק כ ך ר ל בחינת מ ה נודעיםי כ הנ ל בר״הו ב ד ר הו רת ה שבו זהו עשייה, עכ״ד מתו פ ר מוציא.קריאתו־ מן ה ש רה עצמה, א מר קריאת התו לות נתקן עשייתם היינו פ ם ב ת א צ ו ר מובן, כיע״י ה ל האמו כ .שלום זלה״ה. הרי מ ב דברי ר ל ה שב כבני ת ם לנו הנח״י, וכן כ ח ובזה נתקן הנ״ד ואז נמשכי ה דרי הרו מ צ בתפלה ע הנפש, וו ה כמו שהבטיחנ ש ע ם הוי מ ם שפתינו, עקימת שפתי נשלמה פדי ר (ח׳ג די״זע״ב יזיל׳:) ו כ ש ש יע מ ש ר מ ל האמו כ ה לו עכ?ל• אם כן מ כ כ רה לעולה וכוי, אשרי העם ש יוצרינו זאת התור ואז רמז הגיר נשלם", ׳ויכול ה מעשה, ובאמירתם הרי הדבו ד ם ה ה ם ב מת שפתי שעקי־גתת לו י ' לבו ת ר מהכא- תאו מ א א ב ך אליו הנח״י.• וכמ״ש (עימבין. נ״ב ע״ב ״•ל.:) ר י ש מ ה לו ־.נתת לו? בזמן שארשת׳ שפתיו בל ב ל . ת ו א ו בל מנעת סלה; אימתי י מ וארשת.שפתיד עוד (שם מ ת בי •דעת •להוציא בשפתיו• ו ת נ ש כ . י מ ו ו ארשת שפתי ת סלה; ופרש״י ו ע נ מי ךחי רי תו , כי היכל דתתקיייםיבידך, ו י מךתנ ך פו ת ב יהודה שיננא פ ר אל ל ר לו שמו מ דנ״י) אהם אלא צאי ל תקרי למו לכל בשרו מרפא, א הם ו ם למוצאי חיים ה ׳ ב? כי ך כתי א כ לה הרי -יש פ אהם ב צי ל -ידי שמו ע ה עכיל, ולענ״ד זהו ירמז הפסוק הנ״ל, ש פ אהם ב צי למום החיים ה ך הגח״י עליו ש ם הנ״ר, ואז יוכל להמשי ו , והם רמז לתשל ר א מ מ עשייה *ודבור כרק ם החיים? אך ו ה ר לו, שאימתי יבואו לו הנח״י ש מ א כי־נמטריא זדים •הם נח״י, וזהו של ך עלי לשאו ב ל ב . ידעתי ש ר ב ת מ ד כ ב ה ל ב ש ח מ ב ר ו ת ר ה אהם בפה׳ ולא ב צי כשמום י ר פ כ ם בעלמא שהבגדים מ י ל לרמז ב תי מדאורייתא־, א ר יש לגו תכחו ד ובדבו במעשוך בס״ד ב י ש ה דה? והנני ל א רמז על זה מהתו י צ מ ה כל ל , איך תו ל ורומז לכך י צ ת מ והטליה חלוקי־ אבנים ודרשו רז׳׳ל ש מ ד הע״ה״שלקח ח ת גם בזה הרמזים גזברים בתורה,; מציגו בם י ת ש - ח ק ל ל באליהו ש מ ר כ ד ה ה ם־ שישתהו,־׳ מציגו ב לרמוז• על זכותיהחמשה־ צתקיק ק ח ת האפוד־ ש ו פ ת כ לם מציגו ב ה מכו ל ת ג י״שראל, ו ר בנ פ ס מ אמר ל ה אבנים ו ר ש עב אהרן ד והיו על ל ו .נם באפ נו ו לזכרון, מצי דעל׳ שתי כתפי הי ו בהם~שמות!בני ישראל.ד ב ן ל ק ברמזים כעולם התחתו ל ד כ ת ה מ ה ר כהנ י ה׳ ועוד ועוד ו ו ובצאתו לזכרק לפנ א מ ברר לעומתם א מתעו ת ת זת שמותם׳ ל י רמי ר ־כנז׳ל.- והטעם׳ שעי מ ד ה יה -ממשית׳ ו מהעשים י ט ב ש ׳ וכן עיירמיזת־אבני אליהו נזכר זכות ה ש וזכותם־ ממש, מ י יה מ לם־העלק־שבט בעוק והדגלים וכו׳ וכמ״ש בעה״ט שהרגלים היו ארבע בנגד ר י וכן בענין •דוד ובענין אבניי הת מ ר העשיה. ולזה גם אנחגו׳בגוף: מלבושי ה ב אלו -רמדם־־בעלמא בנוף ד ' כבן ת- ו האמהו

רומזים

ד י כ ל א י ח ו ם בית ־יי! י׳־י״א •-*ולמש ה י ר ט נ ו מ ה

ל ומועילים לעורר רוחניותם: ׳בעולמות־ העליונים,־־ והיות ם הנזכרים לעי רומזים על הדבריזה ־והעולם, העליון׳ ה דיים ברמי ם הנעשים ב ל הדברי ל עובר, לזאת כ צ כ ל ו ב שהעולם הזה הח כ ש ת ה ודוק ו ז ם ברמי עשי הנ ם: ל הדברי כ : ת ו ת י מ רר א ם מתעו שהוא עולם האמת, ש

ך ראייה.. . י ר בדבריני בס״ד •בכל ־הדברים ולמפורסמות! :אק צזה ם .לעשייה-׳ •ודבור ורמי כי ה צרי מ ם כעיקר, ל ע ל האמור, נבין גם ט מעתה,עפ״י כב ולא •יחטא, ועל ידי• החטאות. עשה טו ק בארץשי י ם גם כן, ויען ־שאין צד רך המתי ו לצו ל ך גם. אלהי להצי צרי ל •שום~בר ישראל; ו ע . א ל ׳ לא־עליגו ו מ ׳ ן הדינין עליו. כ מתעוררי׳ ם הרעים שגבראו ־:מעונותיו, •ולזה אנחנו בני ־ישראל״אנשי המלאכי ם, ו ד המשחיתי י מן וכוי והדבור, ׳באמלדתךאמה כי יהתכרי החסד; מתקגים לו:הג״ר ברמז, העשייה; במלבדשים וכוי ואז• גם נשמתו־מתלבשת•־ברוחניות. הנ״ר הזה בעולמות־ ת רחמי ש ק ל כ פסוקים שותרת .עושים • וזאת; הי ל ד נ הנח״י־שהס• ־החילם הרוחניים־ כ ה ־גם ׳ גמשך ל העליוגים, ו׳ מעל?, הפגימיים ־־עיי ־*הטלידד׳ קטן; ובהלבשתו־ הטלית־ ־לדחות־הקלי סגולות עליו בכדי, ־הרומז לאמרי המקלו* ״בו פו ו ג כל- י פת: עטי ל שד1א הציצית-למעלהי־מכליהבגדלם, ו ו ד הגם י נ ל המשטי גם כ ו ם, ׳ גי י־הדדצו גם־־כל-הקלי ל ולהמשיכו.עליו; ושבםיבתועדדזלםי דו הגי זה• יתעוררו ל -כ^־ כ ד־כי כלל, עיקדלו ו בדרך כללי ' ו , ולא יתלךבו •אלי ו והמקטרגימ־מעליר ו ח ש ׳ ר ב ד ן:עלץ׳ ־ :ובפרט׳אם־יפורםי , , ועל־.כללבני׳שםנתו ל משפחתו הדיניפ עליו, ועל כה ׳עליר-בזמו ת כ ש מ ה ל ורמז ־ א אחרא, ׳ ר ט ס ה ר ר ו ד מ ם נהינם ו ש ר צפון, ש ט פ הרומז ל, רחמנא־ ליצילן ולשיזבנן כגגת הדיגין ־למעלה־להזיקו כדאמרן . רתו בידה, יתעוררו י למכ ו

מגייהו • ומעוגשייהו אמן־ובי״ר.- י — : » < c x « *

פרק ייא. י, . [התוכן טעם לכניסת הארון בחוצה לארץ ואיסורו באר.ץ.בשךא3]נ^״

סעף בשו . ׳ ך השניה, שתמהת ת ל א ש ם ל ע ד מ ך בסי ם אשר• אניד ל י ר ב ד ע ה מ ש ן ן ידידי האזל ידי כנלסתס; בו ר פוגמים ע ש , והפנס: א ש בארון וכניסתם. מ ו מ ש גודל איסור הו בזמנים .האחרונים, כהל , על מה. סמכ ..אם־כן בא לעיל, ש בזוה׳־ק המו ׳ מ גם לנפשם, כ־ כה מוטלת:עלי^לתpהשאלה׳חזאת.ל!sנזקיצר־ומיעוט, ס בארון? ולכן חו צה לארץ להכג חו. א ת ג י ה ש ו ש ק א ל ו י י נ פ ל ח מ ת ח .והכל־לעשות נ ה שחגגי ה׳ יתיש•ובעזרתו־הגדול, מ שבלי, מם ש ו - עושה: ר ט ע מ ך הפגם. נמל,־•.ואינו- כ ל כ צה לארק אק כ מעפרא. הגה ידוע כי בחו, ר לא• כן. בארק ישראל, פגם היותרי קטן, נחשה. לגמל• מאד ש בעולמות העליונים, אר ש א , כ -תכרט שהו ח עי מ ש מ ך ובמידותיו, ובעולמות: העליונים/ וגס: • ל מ ת ה ו ר צ ח ופוגם בל א ר ש י ^ א ן י כ ש י ל ת ג ל ד ב ה - י ב כ ם ל כ ל ח יעתא דשמייא.. ידע• כ ל בסי ב ר ה א ב ל ל אתחיות , להי , וכה• בחר• ה ת ו צ ר א ה . ל כ ישראל היא מקודשת׳ מ לחוצה־ לארק והטעם שארץ-נגד ט בירושלס: ׳הכגוייה . ר פ כ מכון שבתו •לעולמים, והיא מכווגת. גגד ארץ העליונה,. ור מאך, עשה ־בה־־האדס:עד חטאו חמו ר י ש ל וכידוע, והפגם א י ירושלים דלעילא, כמ״ש חלא ד לעילא: לעי רו ם פי ר ל עולם,. ופגמו בה• ע ו ש כ ל ך מ ל מ כל ה הואיל והיא גקראת הי, יותר טתה ׳בה, יודחיית־ רגלי• השכ:נה• ממנה, א אחרא בה, ושלי ר ט ס ת ה כ ש מ ח״ו וגורם הן טת השבעי ק הסט״א,. ושלי מ א מ , שהי p א ל • ה צ T O ם עושה ע״י חטאו ד א ה מהפגם שס למי ו בהלע שלתס. תממ. ו י לה , , ל השבעק עממק כ ם ל ה ק אותה ה׳ ל ל ר ח ש א .עממין בה, כל א ר ש י ר דקכ״ה פלינ־כל עמק וארעאן>לממנן שליחן וארעא ד מ ת ח ודל:) א ״ ק כדאיתא(בז״הק ח״א דא מ ע ך אעיל ל א איהו בלחודוי׳ בנין. כ ל ה מלאכא. אחרא, ולא ממנא׳ אחרא, א ט ב י לא• של. והן.אלתא>שס.ם.יד: ב«׳ לד לר-מ׳ל:) ל ׳ כ ע א ר ח ה א ט ב י לא של א •שליט כהו אחרא לארעא ד ל ד

תא

עולמים: היחיאלי״ * ״•-̂־ י י ־ ק ר ע ״ ^ ? ע ~c הסוכטריכד בא:אחרא; בת־קוביהבבלחודר־זבשעתא ״רחבו עלדדממנ ט׳ לא^לי ^^האל<:ר .עמון; ו.כו:::עכ״ל, -(ובזתר׳בסדבר א ש : : ו ט ל ש : ז י ר פ ^ ו ב 5 - י » ^ ^ ^ , לעילא׳.אימ-ימינא;>ואיתישמאלא,׳ לתתא * אלתי ל ^ ת י א ד נ ׳ - א נ ו ו נ כ - ת ד ) ר . - ל ׳ ד ז א ״ נ ^ ק ד::במלכא •קדישא, עמין עובדי :-לימיגא,בבקדושאי א ישראל ועמקךישראל אמאחבן ת ת ל, וכלהנ־לתמא;מכלהדדרק־דשמאלא%וכלהו־דרגלן א ב א ם מ ׳ ח ת עכהמ׳ילשמאלא,*לםטרא בא דאיד^ ב ג ז < ט ג ; א מ נ : א ו ה ה ב ; , ל י ט נ ׳ ? ^ ן ^ ^ ת ד ^ . ־ « ח ב ״ א ד ו ק ח אמ ה ל י ד י א ב א ס מ ־ ה ט ס ־ א ת ה ב : מ ״ ס ? : ק מ ן ^ ה רםיונשא,: ־שוכן ב״ הקו דשמא. ; מג לך^למנ - ת־ אי ן י ( -^ א תזע״ מ מ1ד^די ^בז ^אתהבת׳ כי ז ד ^^^^חנדו7מלכא:;עלעל*מה:דאשתםח.מךל^לא־ בין לתתא,:והיכלא־מ ;שבעלן •כתהבן^־ומנהוןנ־אממשבו:שבעין ^י י ז ד סחרנ ^ו אסמקן תאי קד5שאזדילי3ד. באמצעיה על-אד^י ו הג טזעל עסו וחדישלי הדי י , זאתמגד על1,שבעיןיעמין:דעלמא, למלהוי כל׳ ן הברכוי כ ״ ד ה״ . ד ׳ י תשלם. י ז : שראל י ׳ ל ט ע א ן3זמא ש דהו ׳ דשמי1דבלהו א וק^־דדידדבז^נשראל מב וכתי י , י כו ו ־:איש;בשם־אלהמ, לכו י ־-כל העטים- כי וכמיב׳ ׳ שמך.יבקרא*-על עירךועל^עמך,ו ה י י ל אע הממנ ־ , רברבא לא־ מ: ד^א־ : . , א דהכ ם: י . כר:ד3^ןי.הי למנ ^א חילא־.:דאתפקד: עליה־וכגיי־־ואחשוך ת , , ר מ ל י ל ׳ ס ע ל ב ׳ ל א י ם י ה ל ^ אלא<:הכד.אולופנא^חוב^ם דעמא:דלתתא,~אתפגים לעילא־כד״א״ובפשעיכםשלחה דג ״אי ׳ מאי ו ל»: דלעי : מג י י אנשא,\.עבדק פג נ ב ^ ו ח ב ד ח ע מ ש מ ^ ו כ ון י נ נ ר ח א ק ר ט ס ל ׳ ר ס מ ח א ־ א ע ר א ד א ב ו ש י ד ׳ א נ פ י ל ו א ' • ^ דהא עכ״ל-(ובשער •חכוונות--.דכדט^יד,פסח ״״ל:) וגודע כי כשח״ו פוגמים בר ארעא דישראל בלחור ע מן המקו פ ה באיזה מדד, וספירה עליוגה, הגה הם< גורמים הקלי׳ שיתאחד ויקחו ש ט מ לא אתן, ותהלתי ר ל ח א ש (בתק»ים,^קמ י**ד«# ע״פ וכבודי ל ר ד ההוא שנפגם עכ״ל, וזהו שן עכ״ל (ובתכןון ייג דנ״ז וז״ל:) עממי ״ ; א אל אחר, לכסילים"ד\*"שבעי ר ד ח א י ל ד מ ב לפסילים וא ואידך וגורל לבוזזינו דהיינו כ ה , י ל ב ר ו ג ו ־ 3 S 1 £ j ״ n f t ^ י > « > V ל ^ ע י ר ק א י ״ ר ח א ל א מ ״ ס א די הפלת י אינטי־שוה לך,׳ כבר ה: רלומ^לישדאלואמר הקכ; ו ג י ׳ ל הפי המןשנאמריבויזיבז־כעיניו ו) מאן : ז״ל: ז ־.^ן ן ׳»^ךדתדי ל ע^אמות־וכוג-עכ״^־(יכתקיח ׳ כ נפל־חבלי^משראל מ ז תי ורלו ג ^?5הים־^דןריט,-אלון^ממנן;דשכעיף אומין •וס״מ* וגחשייע״ברבגין דא־־יהיב -אוחית־^ מימיגאן ואזרייחא י מ ו 8 ן י ע ' כ ^ 8 ב ז ^ זת גי י וכג י ד^צון6מי^וא^»; ^יד,3כח<׳ממי*ךד^ש^ דאיגוץתדיךלשי־זבאלישראלמסי־מ ונחש׳ר על עיי^נפיז כ ע ן ד א מ ^ ש פ «ר1צ5ור ^ <>ומין> נ

׳ ׳׳*י u* 1 ן - .. - - — •י —׳

עיני״ה^אלהיד3הד:5ר^^השנה •ועד יאחרית:־שנהז׳ אהי׳מהת ״הדץע מתוחה• •־ עדי כלונותיהם׳ כדי^שיד\דתצ2י1י.יראוים: לעמוד •-בהיכל ־-המלך ילהענישם^לכבםם^עו ,^ ^^^קריתפארתיגמלמ^לא להשאריבפנמיהמ ויקראו w כעלי:מזמק דכת^יבהןןיכל ־א^בו-מוםזלא־יקר^לשרתנ^אכל־בהענישם־אותו־על חטאו ועוונו־אז נטהר׳ &הטאתיןנ ונקה מעוונו;:וחזר<להיות גבר^זלימ-שר^ילילנשת״להיכלו״של־׳־מלכו של׳ ע1ל£ ילשר^זליהנותי^אורבפניהדוקדושהיישורדליעליור־ולזמילטובתו• של״-־האדם

•••" מיםרין

א עולמים דדחיאלי כה ׳ ׳ י ק י הסונטרים בית פא בש״ס ח י א ד כ ת, ו ם ובגדים הצואים ולהלבישו מחלצו ר מעליו הכתמי מייסריץ אותו, להסיק ך אפו עם החוטאים ולא ר ה מארי א לן אדם בירושלם ובידו עוך) ולפעמים הקבי מימיו לם גמורים ואפילו לאלו , אלא הוא הדין בארץ ישראל, ולרשעי לישראל לבד צה לארץ, ו בחוד ם עון האמורי עד הגה, ולרשעי ישראל ח״ו ע ל א ש ב כי ל י י ישראל, דכת מבג שאינם .׳ה גכתם עוגך לפגי וגו׳, ולישרים ותמימים ההולכים יכתם עוגם, כמש׳ ם ו ת א א ס ל מ ת ת שי ם צדיקים לעולם ירשו ארץ, גצר מטע ל עמך כ ב בהו ו י ה׳ ומישרים אורחותם כתי בדרכך ברעתו י ע מאר ש , ויש ר ק אובד בצדקו ר קהלת, יש צדי מ כך א , ו מעשי ידי להתפארר העם, וגושאים עווגם א ד חטאותוזדוגות ש ע ם סובלים יםוריץ וכו׳ ב קי א שהצדי ל לא עוד א וה גושא עוון (נושא מלשון משא) ל העם היושב ב תא בש״ס, כ ר עליהם, כדאי פ כ על כתפם, לר פ כ י ל הכל כד צה לארץ, ו ל רשעי חו ל רשעי ארץ ישראל, אלא ג״כ עון ש ק עון ש ולא רה בימיגו, כמ״ש בזהר על ר ה מ ות ב דה להי לקרב הגאולה העתי ל ישראל, ו עוונותיהם שק ר ה ט ם ישראל ל י ביסורץ ובתחלואין במקו מתדכ בל עוונות ישראל, ו ד סו י מ ת המשיח, שם קי ם וכו׳ ולזה גם הצדי ל ב ש אכן תחלואיגו הוא גשא ומכאובינו ס כמי הם, ו מחטאתין כידוע. קר וערב שהיו מכפרי ל בו ן ש ם התמידי ל במקו כ למרק עון ה ר ו פ כ ם היסורין׳ ל י מקבלל ע ש פ י לאותו ש ם, ולא דמ ע ארץ ישראל, הוא עליון ורוחגי מן השמי פ ל ש כ ומציגו שא כארץ ה ל ת ש ר ה ל מ א ש ה ב ת ר א ש תא בפסוק, הארץ א צה לארץ, כדאי חור כגן ה׳ מ א נ ת ש ח ב ו ש א מ ל הארץ, ואעפ׳יי שהי ת כ משקה א ם נילוס עולה ו ש ם וכו׳ ש י ר צ מא כן ר ל ש א כארץ, א השקתה מן נילום שהו , ו ה מלתתא ת ע פ ש ל זאת ה כ ם, ב כארץ מצריר ט מ ב ל י ת כ ד , כ ש מ ם מ ה מן השמי ל ע מ ל ה מ ת ע פ ש ל ה ב קדושתה כ ארץ ישראל לרואם ש ורוחני, ו ר עליון קדו ב ד ר השמים, מ ט ה היא על ידי מ ת ק ש ה ה מים, ש ת ש ם ת השמיל אך א י ק הנה ה׳ מב ר הפסו מ ה ? לזה א ב ר ק ב ם ש ר חיו זה אינו כי אם לחוםר המי מ א תה ת ע פ ש כ קדושתה, ה ו ר ל זה ל בה וכו׳ עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ועם כ ארץ טותה ה?בשתי תי רו י ך בפ ל כ ת כ ח ב ו ש ה ח״ו מ א תהי ל ב ש ו ש ח , ופן ת דל לא כנ ופרנסתה מלעיע ב ן ש ת ב ח ק ו ר הפסו מ ה ע״י נילוס ? לזה א ת ק ש ה ם ש י ר צ ם, כמו פירות מ ר השמי ט מ מע ידות, וביותר ב ש ה ב נ מ לה מ ׳ש חייל שהיתר. מעו מ, וכמ׳ י צוען מצרי שנים נבנתה לפנב ט י מ ל מילי ד כ ק ב ר ב ח ת ומעולה מ ח ב ו ש ת וכ״ש, וק״ו ירושלם עיה״ק שהיתר, מ א שבה ורוחניותה קדושתה מרו ל הארץ, הואיל ו כ ש ל לת יופי משו ה זאת העיר כלי ב ב דכתיצה ת חו ו ר ארצ א ש מה ל נה דו ש שאי כ׳ ת ארץ ישראל, ו ר ארצו א ש יא ל לה ולא דמי מעום לי וד,רמון,שהביאו המרג ם בענין פירותיהאיך היו והאשכול,והתאנה, ע, וכמ״ש בשי דו לארץכית ב ה ארץ אחוזתכם, ע א מ ס ט ם יהושוע לבני גד ולבני ראובן, ואך א ה כדאמר ל יוכיחו ון ב י״ט) ואיתא (ככ״ר כ׳ מיז) דאי • (יהושע כ׳ ק ה ש ם שכן מ ר ש ש ל ארץ אחוזת ה׳ א ם א כ ל

- -— חכמה *) ופן תיקשי לך הרי כמה רשעים בארץ, ולא יאונה להם מאומה בכל יום לטהרם מחטאתם? לזה אםביר לך שמאמרם ז״ל מיירי דוקא בצדיקים, ויראי ה׳ שעושים רצונו של מקום תמיד, ושמדקדק עמהם ה׳ בכל טילי ומילי,, ואפילו בפרט היותר קטן, אשר להם יאותה להקרא בשם אדם, להיותם בחירי המעלה וצדיקים, ע״ד אומרם דל, אתם קרויים אדם, אבל לא שאר האומות, שקראום חדל בשם האדם, כם״ש בשים ע״פ אשר יעשה אותם האדם וחיל בלשונם ואמרו לא לן אדם, ולא אמרו האדם, שמיידי ירק על י בהם וכו׳, וזהו שנזהרו ח הצדיקים וכר, אבל לרשעים מצינו שמאריך אפו הקב״ה עמהם, ולא רק שלא מענישם, אלא שמשפיע להם טובו ג״כ ביותר שאת, פן ואולי בראותם כל דרכי טוב ה׳ עמהם, והצלחתם בכל מילי דמיטב, ישובו אל ה׳ בתשובה שלימה לפניו ואם לאו יקויים בהם ומשלם לשונאיו אל פנין להאבידו, בעוה״ב מרב טוב הגנוז והצפון, ליראי ה׳ ולחושבי שמו, וכשתתמלא םאתי אז ה׳

יעניש אותו, ויקויים בו מ״ש ובאבוד רשעים רנה. (ד)

* עולמים היחיאלי ״ י ק י הפונטרים -בית *י אנן א ד א ת ר ח א א ה ל א , (לאיתא כזהה שינחש דיכ־א עיא ״ילל) ש י p ישראל * . ת מ כ ח ה כ מ כ חא ב י י :״ה ל

ך ך •יפה רעיתי ומום אץ ב ל ב כ א כתי ה מומא, ועל ד ת בי י ד דל מ קיומא דביר, סוכלתנו, ות קורבני! י ל וכר, ד ת קרבני לחמי א •בבלול מני קרבן לה׳, א ל (ובדרכיה- ע״א נדל):•ובגין ד ״ כ ע

ה כמי שאין לו אלוה, וכן מ ו צה לארץ, ד ר בחו ד בחוצה: לארץ, •ובג״ד אוקמוה רבנן הדה זרי• 1 ר כחליל כאלו עובד עבו ד איתא(כש״ס כתובות קי״א ע-א וכן באבות דרבי נתן פכ״ז כ׳) הס וכל ה ה ר ד ט ן ע״ז כ י א אוקמוה קדמאין ישראל בגלותאשבד (ובתיקוןס״ו יק׳ץ וזיל:) ובנין דר כי מ א נ ה עליו הכתוב, כאלו עובד ע״ז, ש ל ע צה לארץ מ המניח אדץ ישראל ויוצא לחוש לו זכות ך עבוד אלהים אחדים. ואפיל• מי שי ח בנחלת ה׳ באדמדם לי ל פ ת ם ה גרשוני מל (בתיא ציא ע״א ועיין בזהר ?מיח ע״= ע״ב ויקרא ד ח p ל א אמת־• אינה עומדת לו בשעה שיוצא מ

י כ ך ךןי'ן» ן י מ ס א ן ט ר ח ש ו א כךפ ע״א, •רכ׳ה ע*א, •ואיתא בבעל המורים פ׳ קדושים), ונסלח לו מחטאת

א עוז ל ר בארץ ישראל שרוי כ ד ל ה מד כ ו , ל p u n תבואו אל ל הרא״ש זלדרד, (בנתיב השמיני כדף סיז ע״ב וסיח) ב ראיתי^בספר שבילי אמונה לנכדו ש ו ש ו: עוד גרסינז בריש תענית ר ו ה ט ה מלשונו ה ב ר ה ת מ צ ת -ps ישראל, וזה ק ל ע על מר ט אמר הנותן מ ח שנ , וכל העולם על ידי שלי ה אותה כעצמו ק ש ה מ ארץ ישראל הקביא העיקר ם סובר שארץ ישראל שהי כ ח ם על פני חוצות, ה על פני הארץ, ושולח מית ל ה נקרא חוצות, מ ל ל פ א ט מה שהי ת הכוונה בארץ, ו , כי היא תכלי נלךאת ארץ סתםא *r ישראל, ארצינו י י ת ' ט א ך ה ר א חוץ לעיקר, גם על ד ר שהו ב ר ד מ ו ל ה צ ו חוץ רמרו כבר ידעת שארץ ישראל גחלת זד כאו תברך כה, ו ארץ,-כי היא ארץ חמדה, ורצונו יר ח ם ב ע , ועל כן נתנה ל ד ה׳ לשבתי מ ר ח ה חלת ה׳, ושם ה ח בנ פ ת ם ה כי גרשוני היום מה ל ע י מ ר ש ר מ ש ד הארץ והעם למזל, או ל ס א מ ם נחלתו יתברך, ל ה חלה לו, ואחר ש לנט פ ש ת מ , כאומרו ויורם א p א ק ה׳ עמו •והוא אלהי ה ל ל העמים, כי ח כ ק אותם ל ל ר ח ש אל א ש , ולא על ידי שליח, והוא ש א על ידי מלאך הם נעשים ל אלהי הארץ, ואץ מעשיה מ ד א י ה נ ל פ ר ע ש ם א ע ל ה כ במה יודע איפה? ונו׳, ונפלינו י אני ועמך מ ה בבקשתו ו ש מ, ו ג ה ן , כ י ה נ י ך ע י מ תברך תמידית, כאומרו ת וכל עגיגי הארץ בהשגחה מאתו י

חה מר בהשג צה לו ו , ר ק כעצמו ח ר תברך על ידי שלי ה אותה י ק ש ושם נרמז כי אין מק ה ר ת ו ״ ש ד נ י ל « א ע ׳ ו ם ל ן ע ה ל א תסור השגחתו ממנ ה ל ד עיניו ב י ש וכו׳ תמ ״ ת י ו ת א מ1 < א ר ש , י ח י ל ש ת על ידי ה תו ת שו ל הארצו כ ר כאן ש מ א ר השמים, והוא• ש ט מ לתה p ישראל שו א כאן, א צ מ ת ם האחרים ש ה אותה, וכל המאמרי ק ש ה הוא בעצמו מ ד ב לל כ ל העולם, ה ף כ לכסו , וארץ ישראל שותה תחלה, ו ת כל העולם מי תמצי מי גשמים, וו וכוי, ואחר היות ארץ ישראל שותה בהשגחה מאתו יתברך', בלי ה שאמרנ מ רמז לם לות וכוי, ועל כן היתד, ארץ ישראל בזמן שהיו ישראל ;עושים ש ח ממז ת שלי אמצעות ו צ ר א ר ה א ך ש ר ד א כ ל , ש ב תבואות ופירות מרובין וגסין מאד רצונו יתברך, מוציאה רודפס ־מחדש איתא, (בפ׳ תזריע ה וכר, עכ״ל. ובחק לישראל הנ כ ר ב ת ה ם צוד, ה׳ א ובו׳, כי ש יום ב׳, בעגיני הנגעים וטעמיהם הביא משם דשב׳׳ם ז-ל, ע׳פ אדם כי יהיה בעור בשרו וכר, וזיל:) על

ת נגעי בני אדם, ונגעי בגדים ונגעי בתים, ומראותיהם וחשבון הסגרם, ושערות ו פרשיך ר א כלום, ולא על בקיאות ד ר ק ל מ ר וצהוב, אין לנו אחר פשוטו ש לבנות, ושער שחום ל חכמים, וחוקותיהם, וקבלותיהם, מפי חכמי ש ש ר ד מ י אדם, אלא ה נ ב ל ארץ, שא נחת, צ מ ת י יוסף ע״ש ו ר דרכ פ עוד עפ״י ס הראשונים הוא העיקר, ודבריו אמונה, וביאר.ם היא יותר, ד ת א ל מ ם ש , כמ״ש ש ל י יוסף ד ר זה יש לי להעיר על דברי דרכ ב ד ך ורק ב א

פחותה

א עולמים היחיאלי כו ״ הסונטרים . -בית פרק י פחותה ממלת איש •וכוי, (עיין •זהר-פינחש דרי״ו, ובראשית דכ״זע״א), שמלת אדם י מעולה יותר ממלת איש, גבר, אנוש, ־ועוד בכמה מקומות בזהרי כתב,־ שמלת אדם מיידי על •נשמת אדם, וכשמרבר על הגוף אומר בשר אדם כמ״שעל בשר אדם לא ייםך ומדוכךאיתא(בסז־׳עץ הדעת טובלמו־הרח״ובח״*־בפיו*תחנןדף ד/ובן בח״בדכדז זדא)שמלת אדם מובחרת־מכלהשמות יעי״ש וכמ״ש (ביחזקאל p-rave) ומראה דמות כבודה׳ וגדועל דמות הכסאש־ימות ־כמראה אדם וגוי ועוד הביא 'בכלל שם־ הדברים משם הרמב״ךדל־ודל: ׳המוגה:העיקרית ממגעים •־הבאים מעורי־בשרו, ־או בבגדו או בביתו; הוא רקלראות־מזהיכי־סר ה» מעליו,- ואינו נוהג־אלאבאמךשראל שהיא נחלת י הי, והשם הנכבד ־שוכן בתוכה, הרי מבוארי מזה ־שכל• מה ׳שהקדושה,׳ יש לה מקום לחול בתוכה, אז־ סביב נשערה׳־־ מאד; אד גם ״החטא:; הקל עושה רושם׳ שם,־ ׳בשלמות העליונים, ומותחין עליו מדת הדין •ביסורין ־שונים,־ למען •יבחין׳׳ כי ה׳ סר־ מעליו, ויתפעל מזה להטיב מעשיו, ויטיב ה׳ לו ולא יוםיף לייסרו, אולם:במקנםי הטומאה אין החטא עושה רושם, כמו שלא יזיק המאכל הגס והישן להכפרי עב׳׳ל הרמב׳׳ץ-זיעיא^וכן כתב־בס׳. תורת •האדם בשער הגמול רף יפי ע״ב ודל: כאשר:יאנחנו־• מאמיגים שארץ ־ישראל וירושלם מקומות נכבדים מיוחדים לנבואת בעצמם כפי מוצקם ובייש •בית־־המקדש.כסא יהי •וכעגין שנאמר ימה ־נורא המקום הזה אין זה כי ־אם ־־בית אלהים וזה שעח־השמים עכ״ל (ובק״שאת השולחן ה׳ u• ם״ג כתב משט־הרמכ׳־ךוזדל-:) דישיבת:ארץ ישראל׳ הםדבזמן הזה היא מכלל התרי״ג מצות, ושהיא שקולה כגגד כל המצוות; ובפי׳ אחרי ע״פ־:ותטמא: •הארץ מארון־ ׳בדבריו הקדושים בעיקר שבח אה״ק, כי חלק ה׳ עמו,־ ונחלתיה״ לעמד חלקו־,? ולכל־ העמים;׳ חלק הארצות ושריהם מלאכים ומזלות, וא״י נחלת הילבד ואין עליתשדומלאךכי אם לה׳ הארץ וכוי והבדילנו בזה מכל העמים, והיא־ בקדושתה תקיא כל עוברי עבירה, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי ׳עבירה; ־ובתוספתא דע״ז ושבתי בשלום־ וכו,,־ והיה ה׳ לי לאלהים ואומר לתת להם את ארץ כנען להיות להם לאלהים,־ כ״ז שאתם• בארץ כנען הייתי לכס לאלהים ובו׳, ועיקר כל המצות־:ליושבים בארץ לפניהי־ע״ש בדבריו ־הקדושים עכ־׳ל. (וכתב הגר״א באכרותיו ״״ל:) ובפרט. אס נזכה לבוא.־לארץ ־ישראל,׳ כיישם׳ צריך לילך מאד בדרכי הי עכ״ל ועיין בעץ הדעת טוב (ח׳׳ב למוהרידו זי״ע תנ׳ד־עיא,״וו״ל:)־׳עניך ישיבת ארץ ישראל ומעלתה, ומעלת התורה׳ הנלמדת בה; (ועיין בח״א דיה) בתנאי־ אשר תדרשנו בכל לבבך וכוי וזהו בהיותו בחוצה לארץ, יאבל בארץ בתשובה מועטת מספיק להעמידכם בה עמכם, (ושם בפ׳ י״ט ע״ב) ונסלח לו וכוי, ובי תבא וכו׳; לרמוז ההולך ארבע אמות בארץ ישראל עוונותיו מתכפרים ונסלחים עכיל, (ובזהר בפרשת :אמוד דקצ״ט.ע׳יא איחא), ־זכאין אינון צדיקייא, דידעין לאסתמרא מחוביהון ואיגון מפשפשין תדיר בעובדייהו, בגין דלא ישתכח עלייהו מקטרג, בהאי עלמא, ולא יסטוןעלייהו לעלמא דאתי, ההא אורייתא ־מתקנת־ לזן אורחין ושבילין, למיהך בהו דכתיב דרכיה י דרכי גועם וכל גתיבותיה שלום (ועוד איתא שם:) פתח רבי יוסי ואמר, לא יועילו• אוצרות רשע, וצדקה ־תציל ממות לא יועילו אוצרות רשע, אלין איגון דלא משתדלין באורייתא, ואזלין בתר מי.לי:׳דעלמא, ולמכגש אוצרין דחיובא וכוי, וצדקה תציל ממות אלין דמשתדלין באורייתא, דידעין אורחהא לאסתכלא, דהא אורייתא עץ חיים אתקרי, ואתקריאת צדקה־דכתיבוצדקהיתהיהלנו.־

׳ וישב למהורח״ו ז״ל ״׳יל:) במה •שנודע כי ירושלם על דינא ואיתא בעץ הדעת טוב (ח׳׳א פ י קיימא כמ׳׳ש צדק ילין בה, ותמיד עיניי ה׳ אלהיךבת •לפשפש במעשה.היושבים עליה, ולכן ותקיא הארץ את יושביה, כי השכינה שורה.בקרבה,־ אינה סובלת ׳שום רע כי מדת הנמרה והדין, הנקרא פחד יצחק שוכגת שם׳ וכוי וגם נמצאו ביד־ כולם דברים בלתי חנונים, ולכן ותקיא הארץ את יושביה כגז׳ וכו׳ עד כאן הצריך לעגיגינו:(ובזהר ח״ג דע״ב ע״ב:) איתא א״ר יהודה זכאה חולקיה מאן חכי בחייוהי, למישרי מדורא בארעא

קדישא

הקוגטרים •בית ״־קי״א עולמים היחיאלי קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשטייא דלעילא דנחית על ארעא, וכל מאן דזכי לאתקשרא בחיווי בהאי ארעא קדישא, זכי לאתקשרא לבתר כארעא קדישא עלאה, וכל מאן דלא זכי בחיווי ומייתין ליה לאתקברא המן, עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה, תחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא? כביכול עביד קודש חול וחול קודש? וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא אתכפרו חובוי וזכי לאתקשרא תחות נדפוי דשכינתא דכתיב וכפר אדמתו עמו, ולא עוד אלא אי זכי בחיווי זכי לאתמשכא עליה תהא קדישא תדיר, ובל מאץ דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה תחא אחרא נבראה עכ״ל (ומחי ח״ב יקט״א ״׳ל:) מאן דנשמתיה נפקא לבר מארעא קדישא וההוא גופא אסתאב בההוא דוד! מסאבו ההוא רוח מסאבו אשתאיב בנויה עד דתב ליה לעפרא, ואי ההוא גופא דאשתאיב ביה ההוא רוחמסאבא םלקין ליהלאתקברא גו ארעא קדישא עליה כתיב ותבואו ותטמאו את ארצי וגחלתי שמתם לתועבה, אר£יידלא שלטא עלה רוח מסאבא בההוא גופא דילכון דאשתאיב ביה רוח מסאבו דקא מייתין לקברא ליה בארצי אתון מסאבין לה לאסתאבא ביה אי לאו דעביד קוביה אסוותא לארעא דהא כיון ךאתבלי ההוא גופא גשיב קב״ה רוחא מלעילא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה. יוסף לא שליט על גופיה רוח מסאבו לעלמין אע״ג דגשמתיה גפקת ברשו אחרא מ״ט בגין דלא אתמשיך בחיווי בתר רוח מסאבא ועם כל דא לא בעא דגופיה יסלקון ליה לאתקברא בארעא סדישא אלא אמר והעליתם את עצמותי ולא גופי, יעקב לא מית וגופיה אתקיים בקיומא תדיר ולא דחיל לסטרא אחרא וכוי שאר בגי עלמא דגפקת גשמתייהו בארעא קדישא גפשא וגופא אשתזיב מכלא עכ״ל. (ובעץ הדעת טוב ח״ב דרצ״ד ע״א כתכ יז״ל:) דרישתה וישבת בה• כי שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל המצות כולן, והענק כי היושבים בארץ ישראל אור שכינתו יתברך נגה עליהם, ולא כן היושבים בחו״ל כי הם תחת שבעים שרים והולכים חושך ולא אור, ונמצא כי ישיבת ארץ ישראל, היא גמשלת אל הגר המאיר בגזי׳ ודש כי נר מצוד. רוצה לומר המצוד, הפרטית השקולה ככל המצוות, הלא היא ישיבת ארץ ישראל הנמשלת לגר, וכן התורה הנמשלת לאור וכו׳ ואז התורה שאדם לומד בהיותו בא׳׳י נקרא אורח איי*א ״״ל:) והגה בחויל ס פ * י׳ ד , י י ת י י נ י כ י ה ע ש כ י ) • ל י ח P 1 ב י א ומאירה לו בתכלית מרי ש אץ זווג כי אם בא״י וכו׳ ויזדווג המלך עם א״י העליונה ובו׳ עכ״ל(וכעער מאמרי דשב״י שירוש ליבינו האר״י ד״ג ע״ב ובחדש ד׳חע׳יג) עכדית לך שולטנו על כל עלמא בסוד ומלכותו בכל משלה והוא םוד הכגעת הקלי׳ והחיצונים, ועיין בהתחלתו ד׳א והנה בצאתו יתברך לחוץ אל חוץ לארץל וכן איתא עוד(בעץ חיי0 שעדמ״ב פרק ד׳ ת׳׳ל): לפרגם הקלי׳ וכו׳ הואיל ושם מדורם יעיש״ד ד וגבאר עתה עגין עוה״ז, כי הגה :הרקיעים שאגחגו רואים כעיגיגו הם יו״ד עגולים שבראש המלכות דעשייה, ובאותו אמצעי החלל שלהם מתפשט גוף קו יושר דמלכותדעשייהדרך אמצע חלל, והוא בגן עדן הארץ, ־־וע״ג הגוף הזה הוא עור כג״לוע״ג העור הם הקלי׳ כג״ל, וסביבותיהם הלבושים דמלכותדעשייה עםאורותיהם המקיפים, וסביבותיהם הם הרקיעים הגז׳ וכו׳ וזה עגין זאת ירושלים בתוך הגויים שמתיהוסביבותיה׳ארצות,(יחזקאלה/פ׳ה׳)כי מלכות דעשייהגקראת ירושלים, וסביבותיה הם הקלי׳, שהם השבעים שרים הנזכרים(פ׳ ויקחלי״מ), וקו זה נמשך עד הקרקע, גמצא כי אמצעית קרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך, מאוד קדוש, וסביבותיו הארץ הזאת חומרית מאד ששםשולטין הקלי׳, ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעביות, כי כמו שגן עדן הארץ תכלית גסות ועביות של בל העולמות והיכלות עליוגים דקדושה, כן הארק הזו תכלית ועביות הקליפות לכן כל מעשה עוה״ז קשים ורעים, והרשעים גוברים בו בסוד יש הבל אשר געשה על, (ושש בשער מיג פ״ב מ״ל:< והארץ הדום רגלי וכוי, 'ונמשך מעילא לתתא, ל ״ כ , ע ו כ ץ ו ך א ה

ושם

ק י״א עולמים היחיאלי כז י דזקונטרים ביתי פא וכר, וכמו ב א ס מ ה היכלין ד ע ב ן דעשייה, וכנגדן ש י ש ת ה ודבלין ק ע ב ע יש ש צ מ א ושם בוסביביו ' ל הוא קדושה, א ר ש ה שתא־ נגד ארץ י ל מ כ ה בארץ כן הוא למעלה, ש ט מ א ל שהוא מכון ד זרוע ימין שהו ה ברקיע, בסו ל ע מ ת העמים, ובן גגד גן עדן הארץ יש ל ו ארצ׳ ם הקלי ש ל ש א מ ה זרוע ש ל ע מ ק ל ל הארץ, מכו א מ לשבתך• •פעלת־ הי, וכגגד גהיגם זרוע שח י ההוא ת ב פ ? וסבי כו ךו עי שראל יש פתחי הרקי ק דילהון, וכגגד ארץ י ר מ גאחזין ושם מא .שביק ל ה ד ש ת ק ת ד כ ו ר ם אומות, וכו׳, יש פ ם שערים, •שמשם •ניזונים שבעי י.ש שבעיא יכנם -לארץ ל א ש ר ח א י א ר ט ם ב ל כ ע כת •אחר ל ם וכו׳, ויש פרו ש א שיזונו מ ר ח א א ר ט ם לב ו נים והוא ט ם להחיצו ש א׳ מ ת אחיזה יכל שהו צ י י יש בו ק ישראל וכוי, ולהיות ג״ע ארצש וכוי׳ עכ״ל, (ושוב:ראיתי.כל:זה ח נ כנס ה בחטא אדם גלם שי ורע, אלא שאין נכנסין בתוכו, וב הגר״א (בפירושו לסי •יצירה פ״א מ״ה אופן .״א׳ ת ג״כ מובא בןה״ק בפי שמות דק״מ־ ע״ב) וכן י כ

ר ו ם הוא מד ש ו ם ג י ת ג א ו ח הרעה, ושם ה ת פ ן ת ה מצפו א גבורה כמש״ ן הי יז׳״ל:) •עופ מ צפור וכו׳, ה להעשי צ ו ר ן זהב יאתה, וכוי, וכן אמרו ה ר מצפו מ הב וכן א שם הז המזיקין ובו׳ וא הן מנהיגי עוה׳׳ב, גן עדן ל א מ ש / יעי׳׳ש. (ולפ״ו מיד ״״ל •י) ימינא ו כו ד ו ס ם הוא ח עומק דרות הוא כנהר, וגהינם באש(ובמ״י), וכן ו ח צ ח צ ל ה ש וכו׳ כ א וגהיגם וכו׳ גן עדן בנהר, גהינם בז פרש״0. ז ואהדנ .רוחות, גן עדן בדרום, גהיגם •בצפון כידוע יעישיד. (ובש״ס ברכות פרקהי הוא בד׳א עון יש בישיבתה. ל ה זכיות א ״ל אין ל ״ל וכו׳ לפי שחו ם ערום בחו על הרואה עצמו בחלול העולם כולו,וגם אוירה כ קדושתה ב ל ו א ר ש ת שאין דמיון לארץ י ר ראי ל האמו כ הרי מירה ב קנ״י׳ ע״א), -ואו ״ ב ) ם, י שראל מחכי : אוירה דארץ י ל י ז קדוש ומחכים כמ״ש רא כן חו״ל היא ל ר נ ש ר (שבת ט״ו: גיטין ח׳ •־נזיר:׳׳י נ״יז:)־ א ש וטהו ח דארץ ישראל הוא ק

ם (ירושלמי. ץ העמי ר מאה על א תא ברז״ל•. גזרו טו א כדאי מ ט א ואוירה מ מ ה ועפרה ט א מ ט״ל עובדי עכו״־מ שראל בחו ב בפ׳ ואתחגן י ת ף ו׳: נימין ח:) ובעל הטורים כ פיק דפםחים דן ג ם ־לאלהים, כדאמרי כ ות ל ת ארץ כגען להי ם א ב ת ל ת ר ע״פ ל ה , ובפ׳ ב בטהרהה עכו״מ ואל ידור כ ת בות לעולם ידור אדם בארץ ישראל, ואפילו י בעיר ש בשלהי כתואמר ת כמי שאין לו ••אלוה, שג מ ל ת ר ח ר ב ד ל ה כ בה ישראל, ש ״ל, ואפילו בעיר שרו בחוד הוא אומר כי גרשוגי היום וכף ־(ומהי במדבר דקי״ט ע״א וז׳׳ל:) ם וכן דו י ה ל א ם ל כ ות ל להישראל ועמין, א י ת ת , לעילא ימיגא ושמאלא, ל ת לעילא אית לתתא א חזי כגווגא דאי תא ב א ס ח מ א דרו ר ט ס ל ־ א ל א מ ש א קדישא, עמין ל כ ל מ נא-בקדושה ד ן לימי ישראל אתאחדל י ד ב מ ה , (ובתיקון נ״־» ע״א לקפ״א ״״ל:) . ת ב ד ת א דלהון הכי א ב א ס ר מ ט וכו׳ עמין בההוא סרות כעורב עכ״ל ה אוכמין •דאתמר־בהון שחו י ל ות עור ת בין אור לחושך, חושך אוכם כתנמאה על ארץ העמים, •הואיל והם־ניתנו. ל רזיל עמם שגזרו טו ם וגימוקם ש מ ע ומעתה טת , ולכן -לא ראי זה ארצו א דמסאבא ל א מ א ש ר ט ם ם והם ל ם השרי ת שבעי ל ש מ ת מ ח ת״ל ראוי והגון הוא ם בחו ם וטומאתם, ולכן־ ש ת העמי דש וקדושתם, כראי זה ארצו הקוק ם וחיותם, ורמז לזה מהפסו ת ל ש מ ת שחורים, ולעטיפת שחורים, כי זה הוא מ ש י ב ל לא מ ל ט כ , כי ה ך פגם:למעלהכגגדו ל כ ם בארון• שאין בו כ ך ידמו וכגיםתם ש ש ח ורשעים בל פגום אצלם, הכ טה גפגע, והואיל ו מר אין שו ו יך ל ם לעומתם, ועליהם שי ואין קדושה שח •גדול ב ש ׳ ל א ב ר ד א ותרת ש ם ועוד הנ ה א יוכר הפגם הזה לעומתם, אלא יתאים ל לם ת ל ש מ מ ל ותם ו ד לחי כבו בלבישת שחורים, הואיל וגתגו חוזק ו ב להם, בכגיםת הארון, ו ש ח ין כדאמר ר הי׳ בה, ו ח ר ב ש א כן בארץ ישראל, ־וירושלם א ר ל ש ם שרים, א ל השבעי ש

. א ת ת ל שה והרוחנית כנגדה לעילא בנויה, וכמו־ שקדושת. ירושלם ד ם הקדו ל ש ת י שר קדושות ש ק ע ר פ א מיו, ושקלים פיי) ב ״ ם פ דש כמ״ש(כלי ת הקו ל ארצו כ ה מ ב ו ר נה, מ התחתוד ל ע דו , פגם ג דרה כן גם בירושלם דלעילא, ולזה הפגם הקטן הנעשה בירושלם דלתתאו ר כדכתבג ת בגד שחו מ מם על ה מתה לעילא, אם בהבנסם בארון אם בשו ד נעשה לעו א מ ל

לעיל

א עולמים היחיאלי ״ י ק י הקוגטדיס בית פכל מאן לא דגחית על ארעא, ו יא דלעי א דשמי ל ט ה זכי לאנגדא מ ל מאן דזכי ל כ קדישא דשא עלאה, ר בארעא קדי ת ב א ל ר ש ק ת א א בחיווי בהאי ארעא קדישא, זכי ל ר ש ק ת א י ל כ חם לתועבה, ת מ ב ונחלתי ש י א תמן, עליה כת ר כ ק ת א ה ל א זכי בחיווי ומייתין לי ל כל מאן ד ול כו שא? כבי א קדי ע ר א תא ד ת רשו א ונופיה אתי תחו ר ח תא נוכראה א ה נפיק ברשו ד ד תה בארעא קדישא אתכפרו חובוי פק נשמתי י למי כ ל וחול קודש? וכל מאן ח ד קודש חו עביא אי זכי ל ב וכפר אדמתו עמו, ולא עוד א י ת כ נתא ד ת גדפוי דשכי א תחו ר ש ק ת א וזכי לך ש מ ת א א ר ח תא א כל מאן דיתיב ברשו א קדישא תדיר, ו ה א עליה ת כ ש מ ת א בחיווי זכי לא ע ר א ר מ ב ה נפקא ל א אחרא נבראה עכ״ל (ובזהי ח׳ב דקמ״א יזיל ז) מאן דנשמתי ח עליה תב בנויה עד ו ההוא רוח מסאבו אשתאי ת מסאב א רו ב בההו א ת ס קדישא וההוא גופא אא ר ב ק ת א ל ה י א םלקין ל ב א ס מ ח ו ה ההוא ר ב בי י א ת ש א ב ליה לעפרא, ואי ההוא גופא ד ת דידלא ם לתועבה, אר^י ת מ י וגחלתי ש ת ארצ ב ותבואו ותטמאו א י ת גו ארעא קדישא עליה כא מייתין ק ב ביה רוח מםאבו ד י א בההוא גופא דילכון דאשתא אב א עלה רוח מם ט ל שד קובייה אםוותא א ביה אי לאו דעבי ב א ת ס א ה ל ץ ל ב א ס י אתון מ ה בארצ א לי ר ב ק לא רוח לא ודחי ליה לההו א מלעי ה א גופא גשיב קב״ה ת י ההו א כיון דאתבל ה לארעא דן ו לעלמי ט על גופיה רוח מסאכ י א של ס על ארעיה. יוסף ל א איהו ח ה ר ד ב א ל ב א ם מא ב א ם ר רוח מ ת ך בחיווי ב א אתמשי ל ה גפקת ברשו אחרא מ״ט בגין ד אע״ג דגשמתיר והעליתם מ א בארעא הדישא אלא א ר ב ק ת א א בעא דגופיה יסלקון ליה ל א ל ל ד ועם כא ר ט ם ל ל ר ולא דחי י ת וגופיה אתקיים בקיומא תד א מי ת עצמותי ולא גופי, יעקב ל אא ל כ ב מ י א דגפקת גשמתייהו בארעא קדישא גפשא וגופא אשתז מ ל ר בגי ע א אחרא וכו׳ שבת ארץ לה ישי ישבת בה• כי שקו שתה ו עכ״ל. (ובעץ הדעת טוב ח״ב דרצ״ד ע״א כתב יזיל ׳•) דריתברך גגה ת כולן, והעגין כי היושבים בארץ ישראל אור שכיגתו י ו צ מ ל ה כ ישראל כלא אור, ם והולכים חושך ו ת שבעים שרי ח ם ת ל כי ה ד ח עליהם, ולא כן היושבים בה צ ו ש כי גר מצוד, ר ד ר בגזי׳ ו ל הגר המאי וגמצא כי ישיבת ארץ ישראל, היא גמשלת את ל ש מ ג א היא ישיבת ארץ ישראל ה ל ל המצוות, ה כ לה כ ת השקו י רט מר המצוד, הפ לו׳י גקרא אור מד בהיותו בא׳ ם לו ד א ר וכו׳ ואז התורה ש רה הגמשלת לאו לגר, וכן התויל ) והגה בחו : ל ״ ז י א ת י ח א ס פ 6 י' ד י־ י ת י י נ י כ י ה ע ש י י ) ־ ל ' ו ח ז P כ י א ה ש ת מ י ל ומאירה לו בתכי עכ״ל(ובשער מאמרי דשב״י פירוש ליבינו מ י העליוגה ו ״ ך עם א ל מ י ובו׳ ויזדווג ה ׳ ם בא׳ אץ זווג כי אה והוא ל ש ל מ כ ד ומלכותו ב ל עלמא בסו ך שולטגו על כ ת ל האד״י ד״ג ע״ב ובחדש ד״ח ע׳׳ג) עכדיל חוץ לארץ תברך לחוץ א ו י ת א צ א והגה כ ׳ והחיצונים, ועיין בהתחלתו ת עת הקלי סוד הכנל וכן איתא עוד(כעץ חיים שערמ״כ פרק ד׳ וז״ל): רם יעיש׳׳ד ד ו ס הקלי׳ וכו׳ הואיל ושם מד לפרנש א ר ב ם ירד עגולים ש ה ענין עוה״ז, כי הגה :הרקיעים שאגחגו רואים כעיגיגו ה ת ונבאר עך ר ד ה י י ש ע ד ת ו כ ל מ ט גוף קו יושר ד ש פ ת ם מ ה ל ל ש ל ח ת דעשייה, ובאותו אמצעי ה ו כ ל מ הם הקלי׳ כג׳׳ל, ג העור ה ׳ ע׳ וע״ג הגוף הזה הוא עור כנ״לו ע חלל, והוא בגן עדן הארץ, : צ מ אם הרקיעים הגז׳ ה עם אורותיהם המקיפים, וסביכותיהם ה י י ש ע ד ת ו כ ל מ וסביבותיהם הלבושים דת ו כ ל ה וסביבותיהיארצות, (יחזקאל ה׳, ש׳ ה׳) כי מ י ת מ ך הגויים ש וכו׳ וזה עגין זאת ירושלים בתום הגזברים(ש׳ ויקהל ר״ט), ם שרי ם השבעי ה ם הקלי׳, ש הגקראת ירושלים, וסביבותיה ה י דעשיד מר זך, מאו ת קרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חו ד הקרקע, גמצא כי אמצעי ע ך ש מ ג ה וקו זפות הגסות י הקלי בה שמר , ו ם שולטין הקלי׳ ש ד ש א ת מ מדוש, וסביבותיו הארץ הזאת חומרית גסות י ל כ ת הבירור והעכיות, כי כמו שגן עדן הארץ ת י שאין גסות גדול מהם, והוא תכלת ועביות הקליפות י p הזו תכל ל העולמות והיכלות עליונים דקדושה, כן ^ ל כ ועביות שר נעשה על ש ל א ב ד יש ה ם ורעים, והרשעים גוברים בו בסו ה עוה״ז קשי ש ע ל מ ן כ לכונמשך מעילא לתתא, , (ושס בשער מ׳ג פ״ב ה״ל 0 והארץ הדום רגלי וכו׳, ' ל ״ כ , ע ו כ ץ ו ף א ה

ושם

ק י״א עולמים דזיחיאלי כז י דזקונטריס בית- פכמו א וכו׳, ו ב א מ מ ה היכלין ד ע ב ה היכלין קדישק דעשייה, וכנגדן ש ע ב ע יש ש צ מ א ושם בוםביביו ' ל הוא קדושה, א ר ש ה שהוא־גגד ארץ י ל מ כ ה בארץ כן הוא למעלה, ש ט מ א ל שהוא מכון ד זרוע ימין שהו ה ברקיע, בסו ל ע מ ת העמים, וכן גגד גן עדן הארץ יש ל ו ארצ׳ ם הקלי ש ה זרוע שמאלי ש ל ע מ ק ל ו כ מ ־ ץ ר א ל ה א מ ך ־פעלת־ ה׳, וכגגד גהיגם זרוע ש ת ב ש לא ־ ההו ה ת ב פ סבי שראל יש פתחי הרקיעיךוכו׳ד ו ץ דילהון, וכגגד אריץ י ר ת גאחזין ושם מא .שביק ל שה ד ו כת דקד ו ם אומות, וכו׳, יש פר ם שערים, שמשם.גיזוגים שבעי י.ש שבעיא יכגם -לארץ ל ב לםטראי־אחרא ש כ ע כת •אחר ל ו ם ובו׳, ויש פר ש א שיזוגו מ ר ח א א ר ט ם לב גים והוא טו ם להחיצו ש ל שהוא־ מ ת אחיזה כ צ י י יש בו ק ישראל ובו׳, ולהיות ג״ע ארצש וכוי׳ עכ״ל, (ישוכ.ראיתי.בל:זה ח נ ס ה כנ ם גלם שי ד א א ט ח ב א שאין גכגםין בתוכו, ו ל ודע, איא׳ ב הגר״א (כפירושו לסי ־יצירת פ״א מ״ה אופן. ת ־ כ ק ג״נג מובא בןה״ק בפי שמות דק״מ־ ע״ב) י ו

ר ו ד ם הוא מ ש ו ם ג י ה ג א ו ח הרעה, ושם ה ת פ ן ת ו ה מצפ א גבורה כמש״ ן הי ״״ל:) -עופ ס צפור ובו׳, צה להעשי ן זהב יאתה, וכוי, וכן אמרו הרו ר מצפו מ ם הזהב וכן א ש המזיקין וכו׳ וא הן מנהיגי עוה״כ, גן עדן ל א מ ש ׳ יעי״עז, (וביפ׳׳ו מיד ״״ל:) ימינא ו ׳ ו כ ד ו ס ם הוא ח עומק דרות הוא בנהר, וגהינם באש(ובמ״י), ויכן ו ח צ ח צ ל ה ש וכו׳ כ א וגהיגם וכו׳ גן עדן בנהר, גהינם ב

ז פרש״י), ז ואהדנ ת, גן עדן בדרום, גהינם •בצפון כידוע יעישיד. (ובש״ס ברכות פרקהי הוא בד׳ רוחוא עון יש בישיבתה. ל ה זכיות א ל אין ל ד ח ל וכו׳ לפי ש ד ח ם ערום ב על הרואה עצמו בחלול העולם כולו,וגם אוירה כ קדושתה ב שראל ו ת שאין דמיון לארץ י ר ראי ל האמו כ הרי מם, (ב״ב קנ׳״ח ע״א), ׳.ואוירה שראל מחכי : אוירה דארץ י ל ״ קדוש ומחכים כמ״ש רזל היא ד לא כן ח ר : ש דארץ ישראל הוא קדוש וטהור (שבת ט״ו: גיטין ח׳״נזיר נ״י נ״״:) א

ם (ירושלמי. ץ העטי ר מאה על א : גזרו טו ל ד ר תא כ א כדאי מ ט א ואוירה מ מ ה ועפרה ט א מ טמ ד כ ל בחו״ל עובדי ע א ר ש ב בפי ואתחגן י ת ף ו׳: גיטין ח 0 ובעל הטורים כ ק דפסחים ד פ׳ן ג ם ילאלהים, כדאמרי כ ות ל ת ארץ כגען להי ם א כ ת ל ת ר ע״פ ל ה , ובפי ב בטהרהאל ידור בה עכו״מ ו י כתובות לעולם ידור אדם בארץ ישראל, ואפילו י בעיר שרו בשלהאמר ל דומה׳ כמי שאין לו ••אלוה, שג י ח ר ב ד ל ה כ בה ישראל, ש בחו״ל, ואפילו בעיר שרוד הוא אומר כי גרשוגי היום וכך ׳(ובזהר במדבר דקי״ט ע״א וז״ל:) ם וכן דו י ה ל א ם ל כ ות ל להיל ועמין, א ר ש א י ת ת , לעילא ימיגא ושמאלא, ל א ת ת ת לעילא אית ל א חזי כגווגא דאי תא ב א ס ח מ א דרו ר ט ס ל י א ל א מ ש א קדישא, עמין ל כ ל מ ן לימינא -בקדושה ד ישראל אתאחדל י , (ובתיקון נ״ט ע״א דקפ״א ״״ל••) -המבד ת ב ד ח ן הכי א א דלהו ב א ם ר מ ט וכו׳ עמין בההוא סרות כעורב׳ עכ״ל ן שחו ו בה י דאתמר ן י כמ ו ה א י ל ות עור ת שך אוכם כתנ בין אור לחושך, חומאה על ארץ העמים,• הואיל והם.גיתנו. ל רז״ל עמם שגזרו טו ם וגימוקם ש מ ע ומעתה טת ו צ ר , ולכן -לא ראי זה א א דמסאבא ל א מ א ש ר ט ס ם והם ל ם השרי ת שבעי ל ש מ ת מ ח תם בחו״ל ראוי והגון הוא ם וטומאתם, ולכן י ש ת העמי דש וקדושתם, כראי זה ארצו הקוק נ ס פ ה ם וחיותם, ורמז לזה מ ת ל ש מ פת שחורים, כי זה הוא מ לעטי ת שחורים, ו ש י ב ל לא מ ל ט כ , כי ה ו ד ג ג ך פגםלמעלהכ ל כ ם בארון• שאין בו כ ך ידמו וכניסתם ש ש ח ורשעים בל פגום אצלם, כ ה טה גפגע, והואיל ו מר אין שו ו יך ל ם לעומתם, ועליהם שי ואין קדושת שח .גדול ב ש א ל ב ר ד א ותרת ש ם ועוד הנ ה א יוכר הפגם הזה לעומתם, אלא יתאים ל לם ת ל ש מ מ ל ותם ו ד לחי כבו בלבישת שחורים, הואיל וגתגו חוזק ו ב להם, בכגיסת הארון, ו ש ח ין כדאמר ר ה׳׳ בה, ו ח ר ב ש א כן בארץ ישראל, וירושלם א ר ל ש ם שרים, א ל השבעי שא ת ת ל ה לעילא בגויה, וכמו־ שקדושת, ירושלם ד ד נ רושלם הקדושה והרוחנית מ שיר קדושות ש ק ע ר פ ם פ״א מיו, ושקלים פ״י) ב כלי דש כמ״ש( ת הקו ל ארצו כ ה מ ב ו ר התחתונה, מד ל ע דו , פגם ג א ת ת ל רושלם ד ה כן גם בירושלם דלעילא, ולזה הפגם הקטן הגעשה בי ד וו ג ר כדכתכ ת בגד שחו מ מם על ה ם בהבגסם בארון אם בשו ד געשה לעומתה לעילא, א א מ ל

לעיל

י ל א י ח י ם ה י מ ל ו ־ ע א ״ י ק י ת פ י ם ב י ד ט נ ו ו ג ד

ל על א־־ק ד ספת קדושה וכיוצא שהזכירום ר ת בתו מ ר ת ו מ ו ת ט ה מעלו מ לעיל, כי עוד כל >בנזי ד י ח ת מ ש •כין מתי ארץ ישראל, ל ההבדל שי ת העטים, ו ו צ ר א לה מ י ישראל להבד זהר בראשית דקי״ג: במדרש הנעלם, ודק׳׳ל-קליא, שמות קנ״א עאו״ל, ותיקונים ש״א ע״ב, ובתקון ארבעים

חד א ג׳, ו כ ך ד׳ במסי ה ך אינון דארעא ישראל, (ובעה״ט חיי שרי׳ ״״ל־) מתי דקנ״מ) יחיו מתי, דאיירי ברבים, ויש ת איירי וההיא דהתם-טלא ד מ ח ב ם ד א חסרי כ ה ך ונוי,* וני ד •יחיו מתי, והתם ־כתיב מתך ב. א כתי כ ה ה שאמרו שמיתי ארץ ישראל חיים •תחילה, ד מ •כאן רמז לם -׳ובשארי ספרי במדרשי ך דהתם, עכ״ל: ועוד בש״ס ו א ;חיו מתי כ ה ך, כי.,מתך ד יחיו מתיל ארץ ישראל, ולעומתה ־טומאה מעלתה וקדושתה ש תראה נודל ערכה ו ם ו ש עיין ש ד ק הp ישראל א ק ב ׳ על הקרבגות ר ה ה ו צ י ש ר ה . ו ם וכל חדל ת העמי ו ל יתר ארצ כ ופחיתות לא היו מביאים , גם הביכורים• ל ת קורבנין בחו״ל ומי ולא בחו־ל, (כמ״ש זהר ג׳ דרכ״י.) דלית ה דינים ומצו מ ם וכוי. וכן כ ח ל ד ושתי ה מ ש , וכן ה ל ל חד ש אלא מפרי הארץ, ולא מב לנדון ל קטן, קרו ש ך עוד מ ב קדושתה כנדל, -והא ל , והטעם לרו התלוים בארץ לבדרר דינים וגורם ר שמעו ב כל ד , בענין הארון, ובנד השחור, ו דידן זה שאנחנו עסוקים מ

: כה תוארו ים וכר, ו נ פגם בעולמות העליונים והתחתוך על נחושת קלל, ותקנה לו כעין אות כבוד, וישאגה על ל מ רת ה ש אחד עשה לו צו י אל אי ם שםהו ל האנשים הדרי ר כ ש ם ובעיירות קטנות, א בגדיו ועל חזהו בהלוכו בכפריך ממש, ורק היו שומעים מהם, ויודעים עוד ל מ ל ה ד ש ומימיהם לא ראו אותות הכבוב ר ד ב מ ק לי כ ו ל האגשים גדולים וקטנים חייבים לחל , כ ך ל מ ה ד מ מ ת כ כה לאו שמי שזד כאלו מ כ ייר גם שם, וכל המזלזל כגושא אות ה ך המצו ל מ ל ה ר והדר, לכבודו ש א פך על חזהו ל מ רת ה ת האיש הזה, גושא צו , ולכן בראותם א ך בעצמו ל מ ד ה מ כ מזלזל בר ב ד ם ש ת ע ה על ד ת ל ד הרבה, ולא ע , אזי נהנו בו כבו ך ד מהמל ובחושבם שזהו אות הכבור מצוד, ש ל א ה אותם, והיו מקיימים כ מ ר זה יכול להזדייף, ולא חששו פן האיש הזה מהתפארת שעושים לו, גבה ל היקר ו י שום מגרעת, והאיש הזה בראותו כ עליהם מבלל גושאי אותות חשב שכן עושים כ ת מעשהו המזוייף, ו ח א כ ש לבבו״ עד למאד, עד שם יבוא ויטול, ויהי היום ויעבור ש ת ה צה ליטול א ל מהם, וכל הרו ד ב ד, ואין לו שום ה הכבו

ט פ ש מ ל ה ת הזיוף, ויביאהו א ם וידע א ן אליו אחד השרי נ ו ב ת י ן. ו א מחתיגהו באין מבי ת ח מכרח לגלות על מעשהו א וחקירא ודרישא, הו א וטרי ל ק ובעומדו לפני השופטים, אחרי שו ויאמר לו, גם א ס כ מ ט פ ו ש ה ד מ ע ז ושכן היה לו, א ר והדר, א ד ורוב פ ושכן עשה לנחול כבוה הזיוף, אכן איגך נקרא ז ל ה נקרא עבריין ע ת ות א ך ועיירותיו הקטנ ל מ י ה ר פ כ כך בזה ב ו בהלר והעיירות פ כ אדרבא אנשי ה רים רמאותך, ו ך ברבים, הואיל ושם איגם מכי ל מ ה ה מבזך עשו ל מ ת ה א ד אמתי מ ך הזאת המזויפת בחושבם שזהו אות כבו ל מ ת ה ר ו צ ת עליהם, ב ר ב ע שה ת ר א ש א י יכולתם, כ דם עשו, ויותר מכפ א מי ב ככל ה ם לעשות, ו ה ד הראוי ל ל הכבו ת כ אדעת בענין ך שי ד ב ה ל ת ק א ר , ש ת למלך ד שכיוונו לעשו ח אותם על הכבו ב ש ת ועלינו ל ר ב דך ל מ ד ה כר זלזול בכבו א הו ל ר הואיל ש ך חמו ל כ ת אותם, ובזה אין עונשך כ הזיוף ורמיל ר כ ש ה א ר י ב א כן בבואך הנה בעיר ה ר ל ש ה הזיוף, א א ידע מז ברא זולתך ל ם נ ששוד ם אותות הכבו ה ה טב מ י לים ומכירים ה ך המזוייף, ומבדי ש ע מ . ת האנשים מבינים אד ואחד ח ל א ד כ מ ך ראוי לנהוג בהם כ אי ך למפיקי רצונו, ו ל מ ת ה א האמתיים, הנתרם מף ל כל משכנו, פי א ה במקום הי ך פ ל מ ד ה , ואיך ראוי לנהוג בכבו כפי מדרגתו ומעלתו

הסונטרים בית פרק ייא עולמיים היחיאלי כחה ם פ ם הדרי דרך ארץ״, כאנשי ה ועושר ו מ כ נם בני ח ם והעיירות, שאי י ר בכפר ש א ידות מחכמה ובעלי שכל ו ע ו ד ם בעלי מ ך ה ל מ כל ה ם בהי ב הדרי ו כידוע לכל• באי העולם שררמת י כפלים, על שג רבה בכפל ם, ועונשך י ה יגדל עד לשמי ד וכוי לזאת עווגך פ עושר וכבוד מ ע מ ה ב פ י ר ש ו ל ט פ ש ט מ פ ו ש ו ובטירותיו, ויחרוץ ה ך בפומבי בחצרותי ל מ ד ה זלזול בכבו

ל העם וייראו ולא יזידון עוד. ק יראו וישמעו כ מ ל בגי העיר, ל כה האלהים, ובהיכלי ומשכגי קדושה ש מת זה ע והנמשל מובן כי •הואיל וגם זה לעול ד •להדמות א י מ ת ת ק ק ו ת ש י הטומאה, והקלי׳ היא מ ישגם ג׳׳כ היכלי ומשכנת ח ל הקלי׳, להיותם ת ב א ו ם חיות ורצון ט ה ר ב ש ם א ם עושים דברי הקדושה, ולזה גם העמישראל ב קגאתם בי ו ר שה מ ו ם הדומים לקד , ולא עוד אלא שעושים עובדיהם דברי ם ת ל ש מ מך להמשי , ו ז על סודותיהם מלמעלה ם קדושים, לרמו י ר ב ד ים מ שראל עושים רמז וכמו שים ת א מ ו ז על םימגיהם, ולהוסיף ט י עבודתם, לרמו קדושתם עליהם כן האומות עושים רמזם לבנים הרומזים הם לבושי ישראל גותגים על מתי ה וכוי ו א מ ו ך עליהם רוח ט להמשי ום סימגים ה ם שחורים ש שי הם מלבו , ואוה׳׳ע גותגים על מתי לסדושה עליוגה כדאמרןדבר עושים דוגמתו ר ו ב ל ד כ הם ושישרו עליהם וה״ה ב ל שרי לעורר הדינים והטומאה שך גדול ר ך ובגה לו כ ל אחד מאוה״ע ה ד ו ח ל א כ ד ש מ ל כידוע. וכדאיתא (בחולין ד״ס ע׳׳ב)׳ מל חביבין א ר ש לו הרי ארץ י ך שאפי ד מ ל ם ארץ ישראל וכוי ל לעצמו והעלה לו על שוצא ש וכי ד ק מ ת ה ה דוגמת בי ם שהי י ר צ ל מ יא ש ת חוגיו באלכסגדרי על עכו״מ, וכבגיץ בים אלו, ולכן עושים ג״כ ארוגות דוגמת ארוגות הקודש, וכמו שקדושי וצדיקי ישראל בדברילא דש דלעי א שיתעורר לעומתו ארון הקו ת ת ל כנס בארון ד ת ראויים להי ושומרי הברידבר עושים דוגמתו ר ו ב ל ד כ הם בארונות וה״ה ב ע מכניסים מתי ם איה׳ , כן גם ה כדאמרןם ך עליהם רוח הטומאה, היות ואלו ה י ש מ ה ומכסים אותם בבגדים ובסדיגין שחורים לל צ ם ב י פפ ׳ כידוע. ושורה עליהם, והעמים המסתו ל הקלי ח גדול א ף כ ה, המוסי טי תכשיה הזעף ש להם, ואין בו שום חסרון, ולא ידעו מז מ ד מ הם אלו, חושבים שזהו כבו אלהים י ם בגי ישראל קדוש הי, ובמו שהיהודים עושים דבר ע ת ל ו מ ד ה ק חושבים ל כלל, רי ואראלי ת לשרפ ו מ ד ה ח קדשו עליהם, ל ך מרו להמשי ל הארץ, ו ך על כ ל דו ית״ש מ לכבות ם לעשו כים ה ם אוה״ע, צרי תם ליוצרם, כן ה לפאר להדמו ד ו ו ב ם לכ ה מעלה, וגחשב לי שעייז ה ורוח עועים, כד א מ ו הם רוח ט ם שרי ך עליהם משבעי י ש מ ה אופגים כדוגמתם, ל. ה מ ח מה ב ל דו כ א דקדושה, ולזה עושים ה ר ט ה להסט״א, ולהגבירה על ס ת כ ת יוכלו ג״כ לה בנ ד שי ה ל הקב״ה, וירושלם, י ויען שעווגותיגו גרמו לחרבן בית המקדש, ומשבגו שתר העמים ך בגולה בין י ל ה בימיגו אמן, וישראל עמו וגחלתו, ה ר ה מ לם ב לגו ה׳ כורה ת התו ם א ה ל מ ט ב ל תוקף, ל כ ת פזוריהם, ועטרו עליהם ב ל ארצו כ ם ב ו ר רדפ ש אט ע מ כ ם מאבותיהם, ו ה ם ואת יהדותם, ואת אמוגתם המוחזקת ל ת ואת המצוד, ואת דת ם א ת ר י מ ש ת נהרגו על קידוש הי, ב לרבבו ם ו ת לאלפי ה מאו מ כ ל פה, ו כ ו אותם ב ל שאכם ה ת וכו׳ וכו׳ ואפילו על ערקתא דמסאגא גהרגו, ויש מ ו צ מ ה ואת יתר ה ל ת ואת המי ב ש הף ת ובתמים, ולא חסרו א מ א שבחיצוגיותם גדמו לעמים, ובחשאי שמרו יהדותם ותורתם בשת ר שאץ בו נדנוד עבירה, בלבי ב ד רק ב ע לכת, ו מצוד, גדולה וקטנה והכל בהצנת ו ט מ הם ב ת מתי א צ ו ה א היו יכולים לנהוג ב הם החיצונים, נדמו להם, וכוי, ולזה ל מלבושיה ל ע מ תר העמים, ליודעם שבחו׳׳ל אין בו פגם ל כמנהג אבותיהם, אלא על ידי ארוגות, כי, ודוגמתו בארץ העליוגה , ואוירו טמא ל טמא כ ם ה ה בקדושה, כי א ל ע מ כי אין דוגמתו לר ב ד א אחרא חיותם וכוי, ולא יקרא פגם בהכגסם בו, כי ב ר ט ם ר ה ש י העמים, א ר ש נתן לא החסר מעיקרא, ל ר הפגום ו ב ד א כן ב ר ל ש ם וקדוש יקרא כגגדו פגם וחסרון, א ל שפות לחרחקן^ ל התרו ה גפגעי ועוד בני ישראל ודולים עשו כ ט ו ר כי אץ ש ב יאונה לו ד

הקלי׳

״א עולמים היחיאלי קי - פי ת י • ההונטרים ב י ־־ •

ם, ׳רחצום כראוי, והלבישום לבנים׳ להראות שהם אינם מיתר י הם מבפנ ׳ מעל מתי הלליר סגולתו ש ת א ת הקדושים, וגם נתנו עליהם הטלי י הי, זרע האבו ד מעב העתים, אלא הם.ן מעליהם, ואחרי p הכניסום י ש א וזינק מ ר ח א א ר ט ל מיני ם ק כ ר המקיף, המרחי כאום וישטינו עליהם, וע״י כניסתם בארון נעשו ה ׳ ויתקנאו ב א יראום הקלי ל בארונות בכדי שר הסמוי ב ד נא בישא, ב עי ת הקלי׳ הנקראת. ט ל ש ן־שבזתג״כ סגולה לאי ה י טמונים מהעיטתם ואחיזתם, ולא י בפרט מקום של דבר הגלוי ו ר ו ב ל ד מהעיין, כי אם השראתם. על כר שהוא אחד מסימניה וחיותה, חושבת ה בגד השחו ל ע מ ל עוד אלא בגתיגתם על הארון מר עמה, הואיל וגם גשמתם לפי שעה א ש ט עליהם, כ ו ל ש הקלי׳ שגם היא.דדו יכולה. לר א ש ל איגוןגשמתין ד ך כ ד ח׳־כ דקמ׳ב ע״א יז״ל:< ובגין כ ה מ ) א ת י א ד כ . , ה ק ל ח ב דה ו גמםרת ביא לון ודחי לון לבר, ואזלק ושאטן ל כ ק א מ א ל מ ל ד גפקין מהאי ע עמק, דדיירין בארעא, כל ארעא קדישא וסחרן לסטרייהו במסאבו דילהון כ ומתגלגלין בכמה' גלגולין עד דגפקי מא לון ועלין ל כ ק פאה קלישא מ ל דנפקין תמן םלקין, וההוא חו א ר ש י ד ן י ת מ ש וכל אינון נר מארעא ב ל זינא אזלא לזיניה, ונשמתהון דישראל דנפקי ל ב לקדושה עילאה.בנין דכתהא ת לדו ב ת פה תקיפא אזלא וסחרא ומתגלגלא, עד ד קדישא, ברשותא-׳דההיא: קליה גפקא כרשו קדישא בההוא פתיחו י לה. זכאה חולקיה מאן דגשמתי ר דאתחז ת א ועאלת לי ר יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי כחיווי למשר : איתא ״יל••) אי ב דארעא קדישא עב׳׳ל.־(!בח״ג דע״ב ק ר ד סלי תא אחרא וכו׳, תאגא כ וכל מאן: דיתיב ברשו רא בארעא קדישא. וכוי, . מדור לון אי אנא אזיל לאורחא מ בתא דיליה, א סר בני מתי ה תרי ם והוו עמי ת ה א ל ב המנונא סא זכו להאי ל ל אינק ד ה, תנינן כ א פקדונא למרי ב ת א א ל ל , א א ת י ב ל דירי־קא ע ע ־ ו א ל א דם בחו״ל נמסרו ת המתי מ ש נ בחיווי אתיבין פקדונא דמריהון לאחרא, עכ״ל. אמנם אע״פ שד גדול מהם, הואיל ח ם כ״כ פ ה ל זאת.אין ל כ ם שרים, ב ד ורשות השבעי ה בי ע לפי ש, ו צעתה ו ובט״ק וגדול להרחיקם מעליו ולא י ת במלבושי צרכו ת הסגולות הנ מ ח ועשו לל שזהו־לסימנם, חושבק אותו ע מ ם אותו ־בתוך הארון ובנד שחור מ י מ ש ש ט בחו״ל כ ר פ ב ור בזה נקראים חיו הולכים בעקבותיהם מ א ו לפי שעה ושמא ת ן ממנ ם ומתרחקי ה בד ל כמשעוח וחיות לקלי׳? לזה יש מת הסדין השחור) נותנים כ ושי ) ( ן מתו בארו (שי י ל עכו״מ, שע״ שברת ת עול הנכרים, ויען שאינם מתכוונים לזה להג מ ח ק ולומר הואיל והם אנוסים מ ר ח לה כגגדו בקדושה ל ע מ בפרט בהו״ל שאין ל ח הקדושה, ו ת כ ה הקלי׳, או ח״ו לגרום חלישו כם וגו׳ מכאן ה ך אמור ל י ביקסזא w יז״ל־) ל ח מ חא ( ה כדאי מ ש א אק עליהם בזה כ״כ.עוון ו, אע״ג דאיהו א ש א אחרא מ ר ט ס א שווי ל ה ורעותיה ל מ ל ד מלה, ו י ב ע ד ך א ל מ אולפיגא כר גש אחרא, וקב׳׳ה ב א שרי עליה, ולא כ לא עביר ליה־־ברעותא, עוגשא ל ביש הואיל ום ה ל זמן ש בכ א מתכוון בעודם בחףל ו ל ל •זה.אם עשו ב , אכן כ ל מ ש ע ק ליה לבי א ד א לה מ ק ל ממה״מ ה א עיר בירתו ש ל באר^ ישראל שהי ב ת בעקבותיהם, א כ ל ם ל מוכרחית ם לעשו ה ל עולם, אין ל ל מלכו ש ו והיכלו ש א מקום משכג ט בעיה״לן ירוע5תי׳ו, שהי ר פ ב וד ו , לכב ד מ ' ו נ ו מ א במתכוון, או ש ל ׳ ח״ו, כי אפילו ש ש בו רמז וחיות לקלי ר שי ב שום דל זה גורמים הייזק גדול לנפשם, ופוגמים באורות העליונים לפאר כמנהגם בהו״ל, עם כ ום וגתכגגד ארק העליונה הקדושה, ונקראים מכחישי והקדושים, הואיל והארץ הזאת היא מבותא א במתכוון, הואיל וכאתערו ל ה ושל מטה,- ועונשם מרובה, אעפ׳׳י ש ל ע ל מ א ש בפמליט מהפגם בארץ, עושה רושם גדול למעלה, ע כל מ , ו א ל י ע ל ד א ת ו ר ע ת ד א מ א ע ת ת ל דר לפני מ א ך ואל ת ל מ ה ה מ ל י מגוס כמאמר־ ש ל שישהו לעוגשיס גדולים מבל ולזה ראוי כך צחק בגיני כ ר רבי י מ א (מהר שם דע־׳ב ע״א״׳׳ל:) א ת י א ק . . ו א, גה-הי ך כי שג א ל מ התא אחרא) בארעא, ארעא אסתאבת, ן (או רשו י ש ל מאן דאעבר מאיגון זינין מ כת ה׳ הללויה, עכיל, מ זה הוא י גפשי א ק כרכ ד ! ווי לגפשיה! ובו׳, כ ר ב ג א ו ה ה ה ל י ווי ל

דומה

ק י״א עולמים היחיאלי כט הקונטרים בית פיא ניכר ם כחו״ל ל ש פה, יעץ ש ך כנדל, שסופו נידון לשרי ל ל מ ייף בהיכלו ש מה למז דול העולמות כנדל. וכמ״ש (בזהי כ טב ועושה היזק גדול ב י ה ניכר ה ר לא כן פ ש הזיוף, אא ע ר א רבני נשא וכאן ונטרי פקודי דאורייתא, כדין א ת ע ש א חזי ב ח׳׳א דס׳׳א ע׳׳א ״׳׳ל:) תא ל נתא שריא על ארעא, וכדין כ ת בה, מאי טעמא? בגין דשכי ח כ ת ש בל חידו א ת ו פ ק ת ת אן אורחייהו ולא נטרי פקודי אורייתא, וחטאן קמי כד בני נשא מחבל עילאי ותתאי בחדוה, וא רוחא אחרא עלה / בגין דשרי א וכו מ ל ע נתא מ ה לשכי כול דחיין ל מאריהון, כדין כביחא א ולא שלי א עלה ממנ א שרי ל שראל הכי הוא, ד א ובו׳, ת׳׳ח דארעא די מ ל א ע ל ב ח מ דא וכר, ובזמנא דאםניאו חובי ל ב ח א עלה ל י ר ש א ד א ח ת ע ש ל ב ר קוב״ה בלחודוי, א אחרא בת יושביה ובו׳ עכ״ל (ובזהר חדש רות דפ״ה וז״ל:< ח בגי גשא באתגליא וכר, בד״א והארץ חנפה ת, כאילו פוגם ה ט מ ל ו מ ד מאיברי ח כל הפוגם א ם על פני, ו ך אלהים אחרי א יהיה־ ל א ל ועל דר ת ך בהאי עלמא ב ש מ ת כמה דגופא דרשיעיא א (ובזהר ח׳׳ב דקמ״א ע״א ״״ל ••) ו ׳ כו ה ו ל ע מ ל מה מניה עכ״ל (וכנז״ל בעין חיים ר דנפקת נשמתי ת פא וכר, הכי אסתאב, ב ההיא קליפה תקית למה האבו כנס הנחש וכר ובן איתא (בתנחומא פ׳ ויחי תיל:) ו בחטא אדם גרם שי שער מ״ג) וי חנגיא ר רב מ ם בגו, א ר רבי אלעזר דברי מ רת ארץ ישראל,? א ן קבו תובעין ומחבביך לפני ה׳ ל ה ת ב א ם בגו ? כתי ם בגו, מהו דברי י יהושוע בן לוי דברי ר רב מ ם בגו, א דברירת ן קבו ת מחבבי ה האבו מ , ל ם רבי חלבו ש ב ב ר ר מ ם א ל שגי דברי ד ר ת החיים, א בארצוח, ורבי חנגיא ח, ואוכלין שנות המשי לה לימות המשי י ארץ ישראל ודין תחי ארץ ישראל, שמתל כ ר ו ב ואתה פשחו ך כתי כ , ש ת י ב ש ם שתי מיתות י צה לארץ ונקבר ש ת בחו מ ר מ״ ש מ אר הרי יש בידו שתי מיתות, ב ק ת ושם ת א ושם תמו ל תבו ב ב , ו תך ילכו בשבי י אנשי בם קי י ר ליה ר׳ סימון א״כ הפסידו הצד מ ם, א י במצרי ר יעקב אל נא תקברנ מ כך א לפית הללו לות בארץ, ועושה אותן במערו ה הקב״העושה להם? מחי הקבורין בחו״ל? אלא מל חיים והן ם רוח ש ה ה נותן ב ׳ והן מתגלגלין ובאין עד שמגיעין לא״י כיוןשמניעין לא״יהקב׳ת ישראל, ואח״כ מ ד ם על א כ ת כם עמי והבאתי א תי ם מקברו כ ת ר והעליתי א מ א נ עומדים שא הוא, שכיון שמגיעיץ לארץ ישראל הקב״ה ל א מ ר ק ר רשב״ל מ מ ם והייתם, א כ ונתתי רוחי ב

ה עכ״ל. אמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים ב ם נשמה שנ ה נותן בק יחיו ת ובסכין פגום כמ׳׳ש בפסו ך המו א ל ם ע״י מ י חו״ל הם מתי מר שמת ו ועוד יש לך נבלתי יקומון (כתובית קי״א ע״ב, ובזהר ח״א ק״ל: ח״ב קנ״א, תיקונים פ״א, ובדף צ״ט מתיה חותי ת בשלי מלאך המו א קדישא, ו ת מ ש נ ך נבריאל בשליחותיה ל א ל ח״א איתא בם״ת) משראל א כן בארץ י ר ל ש , א ש מ ם מ ם מתי ש ם נבלתי או ב ש , ולזה נקראים ב ר י ה צ לנפשא תם׳ ולכן בחו״ל אם ך רחמי א ל ם פי׳ אנשים, או חיים הואיל ומיתתם ע״י מ הם נקראים מתית עושים בהצנעתו בארון, וזהו ל מ מר לטובתו ש , ויש לו נכנסו בארון לא כ״כ מעכבט ל ו ש ט רמז נולל אור מפני חשך, שמצניעין גופו ומקיפיו הקדושים, מפני החושך ה ע מ כר לא כן בארץ ישראל הואיל וקדושתה גלוייה ש , א שם, ומפני אויר העמים המטמאה שתה ושתהי ב קדו ה נקרא חי, לזה מוליכיץ אותו בגלוי, ליהנות מרו המת ב ואוירה קדוש, ות טו ל שטן ומקטרג, ולזה לוקחים אותו במו כ לו מ ל גופו להצי ת עליו, וחופפת על כ כ ש מ נה ל ע מ ת גדול ל י טף בטל , מעו ת הראשונים לכפרה י ברזל כתקנ ל ק מחוברים בכבל שפטר אין בו ם ג׳׳כ כי זה הנ לו מהחיצונים ולהרחיקם מעליו, ובזה מראי ל לבושיו, להצי כ מא הלנה, אז ל ש כ מ ם גקבר באותו יום מ א א ש ל כפר אדמתו עמו, ולא עוד א שום פגם וכאה : ז ל ד תא בזהר (ח״ב דפ״ח: ידקמ״א)׳ ו א עליה כלל, כדאי א שרי א בישא ל ר ט אפילו םה א פתיחו דארעא קדישא, מאן דגשמתי ה נפקא ברשו קדישא, בההו חולקיה מאן דגשמתי, וע״ד א כלל ב א ם א עליה רוח מ ט ל א יומא, לא ש ר בההו ב ק ת א קדישא, אי א ע ר א גפקא בא לי , בגין דבלי ך ת מ ד ת א א א מ ט ר תקברגו ביום ההוא, ולא ת א כי קבו ב י ל צ ב ב י ת כ

אתיהיב

־ עולמים היחיאלי - י ק י הסוגטריס בית ־ אתיהיכ דשו לרוח םםאבא למשטטא, ואע״ג דאתיהיב לון דשו לא עאלק כארעא קדישא בר אי אשכחן תמןמנאלאעלאה ביהעכ״ל, ומפאת זה הרבה צדיקים מוחלין על כבודם ומצווים שלא יליט אותם לכבודם, בכדי שלא תשרי רוח מסאכא עליהם וגם שלא לגרוס שליטתה ח״ו בארצות הקודש, עבור כבוד המדומה אשר להבל נדמה, ומוחלין על כבודם לכבוד אלהיהם, והם נקראים צדיקים שמגינים על העולם כמיתת] יותר מבחייהק כמ״ש בזהר א״ד חייא לרבי שמעון צדיקייא מגינין על עלמא בחייהין וכמיתתהון יותר מבחייהון שנאמר וננותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי במהרה בימינו אמן וכי״ר.

_ ^^(^^4 .

פרק י-יב [התוכן טעם לאיסור לבישת השחור נאד״ן ישראל על הטת]

יחקור המשכיל וידע היטב מפרק הקודם, את ההבדל העצום שיש כין ארק ישראל^ ך ר ח ת ״ ר ד ה לארק, שאיך ארצות הקודש חלק ן צ לשאר ארצות מ

חלק השבעים שרים, שהם מםטרא דשמאלא, ששם החשך ומדור הקלי׳, והסטדא אחרא וכל זינק בישין מקננין שם, ומזה ידע כל בר ישראל ויזהר מאד שלא להלביש למת שום

ra Kt,,L>. ישראל « ר א מלבוש שחור בתוך תכריכיו, גס לרבותא לא לשומם עליו, לא ב כי הנה ידוע שלבישת השחור, הוא מראה על נושאו שהוא פסול, ואינו מזרע קודש >נמי*א יכהימב״ם הלכו״ ביאת מקדש ״יק י׳) מי שנמצא בו פסול, לובש שחורים ומתעטף ׳ ט ע א י״ ס מ ב

א לבישת שחורים לאבלי ציון, והוא הדין גוון אדום נקרא שחור ם (יכמעכי יבק יקפי י ר ו ח שם י ט 1 ח ל׳׳ג־) האי שחור אדום הוא, וכן הזהר מביא שטון אדום ושחור ר כ ו מ כמ״ש (חולין מ״ז וס ן ה { י ,1 א , מ כ , ט כ ו א א ו ק מ ו ם (באדיא יבא יקל׳ז), ובגין כך אסתלק׳ כל מאריהון ד ש על הדינין כמ״

ה . 3 י ך ( : ל ״ ז , כ - ע י ק ״ ה ז ב ) א ח י מםטרא דשמאלא,שהםחלקשארעמק שהם ג״כ לשטאלא דהכי א ברא עלמא וכו׳ונהורא מגו חשוכא וכו׳יצה״ט ויצהיר, ימינאושמאלא, ישראל ושאר עטין! חוור ואוכם, עכ״ל, (יבזהי מצית) ענין ישראל ואוה״ע, ימין ושמאל, גן עדן וגהינם וכו׳ יעו״ש אם כן חלק ישראל עם הקודש נהורא, יצה״ט, ימינא, גוון לבן, גן עדן, וחלק שאר העמים חשוכא, יצהיר, שמאלא, גוון שחור, נודנם, וכמו שהבאנו לעיל משם הרב (כעץ חיימ שעי מ״ג פ״ג) שכנגד זרוע שמאל הוא גהיגם וכו׳ ופתח צפון של גהינם ד1א שחור, עכ־ל, (ובתיקון׳ דר״ס), איתא, שבתאי פתי׳ אוכמא, כל גווגין אתחשכאן ביה׳ אכן גוון האדום הוא ממוצע ע

יש בו רמז.לדינים, ויש בו רמז לרחמים, ומשום הכי בבגדי השרד בחושן ואפוד מציגו שהיה להם גוון אדום, להיותו ממוזג מכל, כמו שראינו בענין עשיו שהיה אדום וכולו לרעה, וכדוד שהיה אדמוגי עם יפה עיגים, שדרשוהו רדל לטובה, ולזה בעגק האדום נמצא בעבודת בית המקדש אם במלבושים, אם באבנים טובות, אבל צבע שחור לא היה כלל, הואיל וכולו רמוז לחיות הקלי׳, שאין לה חלק בסטרא דקדושא כדאמרן, אמנם בעניני המתים, הואיל שגם האדום יש בו רמיזה גם על קצת דינים׳ לזה הרחיקו גם אוחו

מעל המתים כשחור, כדי שלא לתת שום רמז לדינים כידוע.א (בשער מאמרי רשב״י דיי״ד ע״ב ״יל:) וחשך על פני תהום, אמאי אקרי חשך? דגוון ץ ן י י א ן דיליה חשוך ואחשיך אנפי בריין, ודא איהו סומק ואוכם, ובגין דא לא כתיב כשני כי טוב וכו׳ אל יפתוך רמי הקומה קרואי שאול האומרים, כי שם מראות וגוונים במקום הנאצלים העליונים, עבר עליהם המים הזדונים, ויחפו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים, כי אין שם גוון ולא מראה׳ רואה ואינו נראה, המתגאה על כל גאה, הן אמת כי שורשם למעלה, ותוצאותם הימה, כי שם נגלו את אשר ככר עשוהו השרשים העליונים, בי כח הגוונים וכוי, ואובם וכו׳, דינא מפאבא מהקליפות. ואלו השלש גוונים היו

הקונטריס בית פיק י״ב עולמים דדחיאלי לאה ביום שני וכוי, וגוון הקליפות שהוא שחור ח באצילות, ולא גתגלו עד הגה בברי כ בס כנ ה עליו שהוא ראוי להי א ר ת מ רך הדברים. ולבן הנותן בגד מאלו על מ וכוי, יעי״ש באו, רר רוחניותו למעלה , מתעו ל הניתן עליו למטה ם אלו, כי כ לגיהנם, ע׳־י םימני מלבושי

ר א1_ ה על הנתון עליו בגד שחו א ר מ ו לעיל׳ ולא עוד אלא ש כחנ מלביש הגשמה כדהו ול ן ביומא, ולשון ש ר מיתתו כדאמר ח אדום׳ שהוא בעל עבירות ושלא גמחלו לו אפי׳ א

ל היכל, ואס נתלבנו, ע וכן על פתחו ש ה קושר לו בין קרגיו וחציה על הסל זהורית חציא נמחלו, א״כ האודם שהוא בשגי, רומז. ל בידוע שנמחלו עוונותיהם, ואס לאו בידוע שם' ת הרשעי ם א שנשארו לו העוונות. וראויים לעונש ולגיהגם, ולזה בזמן קדמון היו מלבישיק ג׳ לעיל להורות שעוונותיהם עדיין הם לא נתכפרו ר ל פ ד נ ן שחורין כ כי תתם תברי במי

ן לבנים, שנמחלו עוונותיהם. ר ולצדיקים תכריבי ה שחו ח ת ח נהינם, שנוון פ ת פ וראויים לתה וטהורים ר המי ע ב ולא יחטא, ונתכפרו ע״י צ ר יעשה טו ש ק בארץ א הואיל ואיך צדיה ר׳ ינאי , ולזה צו ה לבן ח ת וגקיים בשלג הלבן, וראויים הם לכגיםתם לגן עדן, שגורן פא ל ם וכוי, להורות לגו מוםר ש רי ם ולא בשחו י א כלבג (•צבת קי׳׳ ד ע׳׳א ינדה ד׳׳ד)׳ ל ו י לבנב ת כ ד לם נהנו בלבנים, כ ו כו , כי אם במדד, בינונית, אכן עכשי יעריך אדם אתי עצמות יוסף כנדל, בין לצדיקים, בין לבינונים, בין לרשעים, ) ומרן הבי ר והרמב״ן(והכלב״ו הטו

ק לעוה״ב. ל ם ח ה ל עם בני ישראל יש ל כ להורות נתן ש' ו ת עלי ת א יטעו ל ל י ש ל מיני גוונים, בכד ל מתי עמו ישראל, כ ל כ ע ק מ ולזה גהגו להרחיק בלבנים, המעוררים ר ם . משתמשי ן, ו ר או אדום.המעוררים עליו התני ד שחו בנו ם שחור, אלא ה״ה לתת מי ק בתכי־יכיו אינם משי , ולא ר ת ועל משפחתו מ ם על ה הרחמימם אותו. ם נמנעים, הואיל ובשו רך איזה רגעים, ה ל מלבושיו, ואפילו לצו כ עליו לעיל מא ומעורר הדינים" ר ח א א ר ט ס ח וחיות ל רר רוחגיותו למעלה, ומוסיף כ עליו תכו״מ מתעול העם ב״מ. , וגגד כ בל קרוביו ובגי משפחתו ת ו מ תא חייו, גגר ה והמשטיגים וםטרא דמו[ א ל א מ ה אית ימיגא לעילא ובו׳ ואית ש ל מ א רזא ד תא (בפ׳ כי תשא דקצ״ד ע׳יב ״״ל:) ועל ד כדאיא בהדיה, ודאי ש ד ק ת א ל א ו ש מ ש הרא כ ש רחימותא דלעילא, ואיתפריש מלאנ א דאפרי ת ת לה לםיהרא ך ל א אתערת, כדין אחשי ת ת ל א דא ד ל א מ ר ש ב א דחויא בישא, ד ר ט הוא םא ת ת תא ל בת מו אתדבקת בחויא, וכדין שאי אתחשכת נהורהא ו לא ו ה מלעי ואפריש לא עכ׳׳ל. מ ל ל ע כ א גרים מותא ל אתרחקת מאילגא דחיי, ועל ד ת בחויא ו ק ב ד ת א לכלא, דם (הזה׳׳ק בכמה מקימות ש רר לעומתו בעולם העליון, כדאמרן מ ן מתעו במעשה התחתו הואיל ו

א לון_ ש ד ק א יזיל:) זכאין אינון ישראל דאיגון קדישין וקב׳׳ה בעי ל יעיד איתא בפ׳ שמיני ד״מ לא דאתי, בגין ראית" מ ל א ע ל חיי עלמא דירתין, בלא תליין בההו ן ב י ש ת ת״ח ישראל קםתאכ וכו׳ ה י י ב בהד ת מסאב, ומאן דקרי י א א דעילא ותתא וכוי, עובד עכו״מ ד ל כ חיק דא הוא כעין ל שראל לתתא, כ י י ה דעבד ל מ א הוא בלחודוי, אלא כ ד מא ד א תי א ל ועל דא מ ל ע ר ב ש ק ת א א בגין ד ל א על כ דוגמא דלעילא, ובו׳, וע־ד ישראל קדישין בעיין לגטרא דלא וכוי. א יתעד עובדא דלעי ת ת ל ן בכולהו עלמין ובעובדא ד דאתי וכוי, וברכאן משהבחית י א ך א לעילא, כ ת ו נ מ י ה מ ד ן י ר ת כ ר ש ה דאית ע מ ל כלא, כ ל מר כ ש או (יבע״ב איתא יזיל:) תא דא, ומגייהו ר ט ס ב ן ד י ח ה די בארעא מנייהו א , יוכל מ א לתתא אב א מם ש ר ח ר כתרי ד ש עא ר ט ם א, וכל מאן דאתי מ תנ ימינאושמאלא, רחמי ו ן ו ,בכולהואתחז ׳ א אחרא וכו ר ט ס אחידן בו ה ל כ א נ ת ד א ר ט ס מ א ל א מ ש ןמסטרא ד י דאתי ן ו נ א דרחמי שרי לן וכוי, ובל אי ר ט ס דימינא, מן סתאב בהו, בגין דישתכחו תערב בהו ולא י א קדישא דישראל לא י ח ו ר א ד ל ע ר לן ובו׳, ו אסיא א ד ר ט ס ל איגון דאתיין מ שראל כ ם לי לתתא ובו׳, וקב״ה רשי קדישין וישתמודעון לעילא ול רואיהם יכירום ב בהו כ שראל דכתי י א אחרא, זכאה חולקיהון ד ר ט ם - וכל איגון דאתיין מר ש ) א : ל ״ י י א ת י י א נ י מ ׳ - פ ט ב ״ ה ע ב י ) ל " ב ׳ ע א ל ט ך ה׳ ב ר ך ה׳ ממש, ב ר ך ה׳, ב ר כי הם זרע ב

הבדלתי

ק י״־ עולמים היחיאלי הסונטרים בית פיב לון דשו לא עאלין בארעא קדישא , ואע״ג דאתיהי א ט ט ש מ א ל ב א ס אתיהיב דשו לרוח מדם ה צדיקים מוחלין על כבו ב ר ה ביהעכ״ל, ומפאת זה ה א ל ע א ל א נ מ ן מ ר אי אשכחן ת בא לגרום ל א עליהם וגם ש ב א ס א תשרי רוח מ ל דם, בכדי ש א ילינו אותם לכבו ל ומצווים שדם ל נדמה, ומוחלין על כבו ב ה מה אשר ל ד המדו ת הקודש, עבור כבו טתה ח״ו בארצו י שלד אלהיהם, והם גקראים צדיקים שמגינים על העולם במיתתן יותר מבחייהון כמ״ש ו לכב בזהר א״ד חייא לרבי שמעון צדיקייא מגינין על עלמא בחייהין ובמיתתהון יותר מכחייהוןה בימינו אצן וכי־ר. ר ה מ שנאמר וננותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי ב

? ^ ( 2 ) ^ ־ ^ —

פרק י״ב [התזכן טעם לאיסור לבישת השחור בארין ישראל על הטת]

ל העצום שיש בין ארץ ישראל ד ב ה ק הקודם, את ה ר פ ב מ ט י ל לידע ה י כ ש מ יחקור הצה לארץ ק ה׳, ויתר חו ת הקודש חל ך אלצו צה לארץ, שאי ת חו ר ארצו א ש לך ומדור הקלי׳, והסטרא אחרא ש ח ם ה ש א דשמאלא, ש ר ט ס ק השבעים שרים, שהם מ ל חת שום מ ש ל א להלבי ל ד ש א ר ישראל ויזהר מ ל ב כל זינין בישין מקננין שם, ומזה ידע כ ומם עליו, לא כארץ ישראל ולא בחו״ל א לשו תא ל ר בתוך תכריכיו, גס לרבו ש שחו מלבוה על נושאו שהוא פסול, ואינו מזרע קודש, (במ״יע א ר שת השחור, הוא מ כי הנה ידוע שלביף ט ע ת מ א בו פסול, ליבש שחורים ו צ מ נ ביומא י״ט ע״א ובהרמב״ם הלכות ביאת מקדש פרק יי) מי שי ציון, והוא הדין גוון אדום נקרא שחור שת שחורים לאבל ק דקט״ז) לבי ב שחורים (ובמעבר ימדם ון אדום ושחור רו ר אדום הוא, וכן הזהר מביאשגו כמ״ש (חולין מ״ז ובסוכה ל״ג:) האי שחול אלו הם ל מאריהון דםומקא ואוכמין, כי כ ך אםתלקו כ על הדיגין כמ״ש(באדרא רבא דקל״ז), ובגין כי איחא(בזהיקדע״ביז״ל0דקב״ח כ ה ד א ל א מ ש ל כ ״ ג ם ה ן ש י מ ע ר א ש ק ל ח ם ה ש , א ל א מ ש א ד ר ט ם מגאושמאלא, ישראל ושאר עמין, יצה״ט ויצהיר, ימי ׳ כו כא ו ונהורא מגו חשו א עלמא וכו׳ ר ב, (ומהר ממות) ענין ישראל ואוה״ע, ימין ושמאל, גן עדן וגהינם וכו׳ יעו״ש ל ״ כ חוור ואוכם, ער העמים א אם כן חלק ישראל עם הקודש נהורא, יצה״ט, ימיגא, גוון לבן, גן עדן, וחלק שב (בעץ חיים שער ר ם ה ש חשוכא, יצהיר, שמאלא, גוון שחור, גהינם, וכמו שהבאנו לעיל מל מדגם הוא שחור, עכ״ל, (ובתיקון ל הוא נהינם וכו׳ ופתח צפון ש א מ מ״ג פ-ג) שכגגד זרוע שצע ל גוונין אתחשכאן ביה׳ אכן גוון האדום הוא ממו ע׳ דר״ס), איתא, שבתאי פתי׳ אוכמא. כד בחושן ואפוד מציגו ר ש ם, ומשום הכי בבגדי ה יש בו רמז לדינים, ויש בו רמז לרחמיה אדום וכולו ם גוון אדום, להיותו ממוזג מכל, במו שראינו בענין עשיו שהי ה ה ל שהיל לטובה, ולזה כענין האדום י ה אדמוני עם יפה עינים, שדרשוהו ח לרעה, ובדוד שהיא ע שחור ל ב ל צ כ ש אם במלבושים, אם באבנים טובות, א ד ק מ דת בית ה ו מצא בעב נ, אמנם א דקדושא כדאמרן ר ט ס ה חלק ב היה כלל, הואיל וכולו רמוז לחיות הקלי׳, שאין לת דינים׳ לזה הרחיקו גם אותו צ בעגיגי המתים, הואיל שגם האדום יש בו רמיזה גם על ק

ת שום רמז לדיגים כידוע. ת א ל ל ם כשחור, כדי ש ל המתי ע מ ןאיתא (בשער מאמרי רשבי׳י דיו״ד ע״ב וז־־ל:) וחשך על פני תהום, אמאי אקרי חשך? דגווןב א כתי א ל ך ואחשיך אנפי בריין, - ודא איהו סומק ואוכם, ובגין ד דיליה חשות וגוונים ם מראו ל האומרים, כי ש ב וכו׳ אל יפתוך רמי הקומה קרואי שאו .כי טו י בשנר לא כן על ש ם א ם העליונים, עבר עליהם המים הזדונים, ויחפו דברי במקום הנאצלית מ ל גאה, הן א ׳ רואה ואינו נראה, המתגאה על כ אדוגי הארוגים, כי אין שם גוון ולא מראהם ר עשוהו השרשי כ ר כ ש ת א ם גגלו א כי שורשם למעלה, ותוצאותם הימה, כי שש גוונים היו ל ש ח הגוונים ובו׳, ואוכם וכוי, דינא מםאבא מהקליפות. ואלו ה העליונים, כי כ

ק י״ב עולמים היחיאלי ל ר הקונטרים בית פאה ביום שני וכר, וגוון הקליפות שהוא שחורי ה באצילות, ולא גתגלו עד הנה בברי כ בא ראוי להיכגם ה עליו שהו א ר ת מ ם. ולבן הנותן בגד מאלו על מ ובו׳, יעי״ש באורך הדברי, רר רוחניותו למעלה ל הניתן עליו למטת, מתעו ם אלו, כי כ לגיהנם, ע׳-י סימני מלבושיר א3 ה על הנתון עליו בגד שחו א ר מ ו לעיל׳ ולא עוד אלא ש מלביש הנשמה בדהוכחנ ול ן ביומא, ולשון ש אדום׳ שהוא בעל עבירות ושלא נמחלו לו אפי׳ אחר מיתתו כדאמר

ל היכל, ואם נתלבנו, ע וכן על פתחו ש ה קושר לו בין קרניו וחציה על הסל והורית חציא נמחלו, א״כ האודם שהוא כשני, רומז, ל בידוע שנמחלו עוונותיהם, ואס לאו בידוע שת הרשעים" ם א . לו העוונות. וראויים לעונש ולגיהנם׳ ולזה בזמן קדמון היו מלבישי ת א ש נ שא נתכפרו ם ל ק ג׳ לעיל להורות שעוונותיהם עדיין ה ר ל פ ד נ ן שחורין כ תתם תבריבי במי

ן לבנים, שנמחלו עוונותיהם. ר ולצדיקים תכריכי ה שחו ח ת ח נהינם, שנוק פ ת פ וראויים לתה וטהורים ר המי ע ת ע׳׳י צ פ ב ת נ ב ולא יחטא, ו ר יעשה טו ש ק בארץ א הואיל ואין צדי, ולזה צוד, ר׳ ינאי ה לבן ח ת ג הלבן, וראויים הם לכגיםתם לגן עדן, שגוון פ ונקיים כשלא ל סר ש ם וכוי, להורות לנו מו ם ולא בשחורי י (שבת קי׳׳ד ע׳׳א ונדה ד׳׳ד), לא כלבנ ו י נ לבב ת כ ד ים, כ לם נהנו כלבנ ו כו ה בינונית, אכן עכשי ד מ , כי אם ב ת עצמו ם א ד יעריך את יוסף כנדל, בין לצדיקים, בין לבינונים, בין לרשעים, ) ומרן הבי ר והרמב״ן(והכלב״ו הטו

ם חלק לעוה״ב. ה שראל יש ל ל עם בני י ב לתורות נתץ שת עליו" ת א יטעו ל ל ל מיגי גוונים, בכדי ש ל מתי עמו ישראל, כ ל כ ע ק מ ולזה נהנו להרחיק בלבנים, המעוררים ר ם . משתמשי ם עליו הדינין, ו ר או אדום.המעוררי ד שחו בנה לתתו ם שחור, אלא הי מי ק בתכי־יכיו אינם משי , ולא ר ת ועל משפחתו מ ם על ה הרחמימס אותו. בשו ם נמנעים, הואיל ו ך איוה רגעים, ה ר ו צ ל מלבושיו, ואפילו ל כ עליו לעיל מא ומעורר הדינים ר ח א א ר ט ם ח וחיות ל רר רוחניותו למעלה, ומוסיף כ עליו תכו״מ מתעו

ל העם ב״מ. , וגגד כ ת ובל קרוביו ובגי משפחתו מ תא ח״ו, גגד ה והמשטיגים וםטרא דמוה אית ימיגא לעילא וכוי ואית שמאלא_ ל מ א רזא ד תא (בפ׳ כי תשא דקצ״ד עיב וז״ל:) ועל ד כדאיא בהדיה, ודא" ש ד ק ת א ל א ו ש מ ש הרא כ מותא דלעילא, ואיתפריש מלאנ ש רחי א דאפרי ת ת לה לםיהרא ך ל א אתערת, כדין אחשי ת ת ל א ד א ד ל א מ ד ש כ א דחויא בישא, ד ר ט הוא םא ת ת תא ל בת מו אתדבקת בחויא, וכדין שאי אתחשכת נהורהא ו לא ו ה מלעי ואפריש לא עכ׳׳ל. מ ל ל ע כ תא ל א גרים מו אתרחקת מאילגא דחיי, ועל ד ת בחויא ו ק ב ד ת א לכלא, דם (הזה״ק ככמה מקומות ש ן מ רר לעומתו בעולם תעליק, כדאמר ן מתעו במעשה התחתו הואיל וא לון ש ד ק מ ע״א ״״*:) זכאין איגון ישראל דאיגון קדישין וקב״ה בעי ל ועוד איתא כפ׳ שמיני ד״

ת" א דאתי, בגין דאי מ ל א ע א תליין בההו ל , כ ק ת ר ל חיי עלמא ת ת׳יח ישראל קדישין כםתאב וכוי ה י י ב בהד , ומאן דקרי מ דאיהו מסאב ר כ א דעילא ותתא וכוי, עובד ע ל כ חיק דא הוא כעין ל שראל לתתא, כ י י ה דעבד ל מ א הוא כלחודוי, אלא כ ד מא ד א תי א ל ועל דא מ ל ע ר ב ש ק ת א א בגין ד ל א על כ דוגמא דלעילא, וכוי, וע־ד ישראל קדישין בעיין לגטרא דלא וכוי. א יתער עובדא דלעי ת ת ל ת עלמין ובעובדא ד ר ו כ דאתי וכוי, וברכאן משתכחיץ בת י א ך א לעילא, כ ת ו ג מ י ה מ ד ק ר ת כ ר ש ה דאית ע מ ל כלא, כ ל (ובע׳ב איתא יזיל:) ר״ש אומר כא דא, ומגייהו ר ט ם ב ן ד י ח ה די בארעא מנייהו א א לתתא, יובל מ ב א ם א מ ש ר ח ר כתרי ד ש עא ר ט ם מ י ת א ד ן א מ ל כ גא, ו די ו נאושמאלא, רחמי ,בכולהואתחזקימי ׳ כו א אחרא ו ר ט ם אחידן בנא כלהו א דדי ר ט ס א מ ל א מ ש א ד ר ט ס מ ן י י ת א י שרי לן וכו׳, וכל אינק ד מ ח ר ד א ר ט ס מ , א נ י מ י דסתאב בהו, בגין דישתכחק תערב בהו ולא י שראל לא י א קדישא די ח ו ר א ד ל ע ר לן וכוי, ו אסיא א ד ר ט ס ל איגון דאתיין מ שראל כ ם לי לתתא וכר, וקכ״ה רשי קדישק וישתמודעון לעילא ול רואיהם יכירום כ בהו כ י ת כ שראל ד י א אחרא, זכאה חולקיהון ד ר ט ם . וכל איגון דאתיק מר ש ל א י ז י א ת י , א 5 ' '״מי פ ט כ ״ ה ע = י ) ל - ך ה׳ בכולא׳ ע ר ך ה׳ ממש, ב ר ך ה׳, ב ר כי הם זרע ב

הבדלתי

ב עולמים היחיאדי ״ י ק ר ת פ י דזפוגטרים ב

ר ת ת ך נחש קדרות׳ ועלה א ש / ם׳׳מ ח צחק דאנא בקדרותא ביה וכו א די ל א מ ש א ד ר ט ס מא ^ ן ר ד ק ת ב ש כ ל ת ד א לנשמתא כ י ו ם קדרות, נו״ק דיליה ושק אשים כסותם, ו אלביש שמי״ L ת , י 1 י . ד י נ י ל ד ר ותכהינה עיניו מראות! ואינו! חשוכין דמכםיין ע מ ת דילהון! ועליה אלאעברא מו רחי ו ו ל ה ושכינתיהוכו׳ אומאה איהו לקוב׳׳ה ביה, דאינון דחי ״ ב ק ב א ל כ ת ס א רשו ל

ר ת א - לעילא ל -ל ה עכ״ דאתנזר נשמתי

ב הואיל ואינו כ ע צה לארץ לפרוש בנד שחור על ארון המת, אינו כ׳־כ מ ומה שנהנו בחול כ ת גדול כ י טף בטל המת בתכריכיו הלבנין מעו ש כי אם על הארון, ו מ עליו מ

א ם ל ש כזה משו ש ם איבה, ואע״ג שיש ח צה לארץ, וחיישיגן משו ם לפרוש ממגו בחו ה לם ובו׳, ויש מקומות שגותגים בגד ה הם ובחוקותיהם לא תלכו, אמרינן הנח ל תעשו כמעשיצה ך שמעתי ואיני יודע ברור, עכ״פ בחו תר העמים, כ ת לי א להדמו ל לבן או גוון אחר שא יזכר, הואיל ומקום ל בארץ ישראל הם כי ל ב , א לארץ אין בזה עיכוב ופגם כדאמרןם הקודש ומשום הכי בארץ ישראל ט חיו במקו ו ל ש ח לקלי׳, ל ה כ ת ל ת קדוש, ואסור לל ו בתכריכין, ואף לא בהעלאה, כ ת שום בגד שחור, ולא במלבושי מ אין משימים על התלבש ברוחניותם לעילא ״) כדהוכחנו לעיל, ושלא א י ל דהו, אפילו לאיזה רגעים, כדי שא ר ט ם ם מ ה מתם עליו יען ש ן בארץ, על ידי שי ה שלטו ת ל ת ת הדין ח״ו ולא ל ד לעורר מ

ל ד ג תא כ א דמםאבו ר ט , וסימני ס א דשמאל והודות

*) ועפ״י האמור שהאדם מתלבש ברוחניות מלבושיו ג״כ בעולמות העליונים יש ראייה עוד משמואל שכמו שבחייו [היה לבוש מעיל, ה״ה אחרי מותו היה עוטה מעיל כנז׳ בשמואל כשהעלתהו הבעלת אוב לפי״ז נראה לי לתרץ בםייעתא דשמיא קושיא זאת, שרז״ל אמרו טעם שביום חכפורים הכהן גדול לא היה משתמש בבגדי זהב בפנים בקודש הקודשים, אעפ״י שבהם רמז לכפרה לבני ישראל, הוא משוס שאין הקטיגור נעשה סניגור, ולפי זה קשה, איך היה מכנים את הכף ואת המחתה להקטיר בהם את הקטורת? שבאה לכפרה ג״כ כידוע, והם היו כלי זהב? כמ״ש ביומא בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה

ק יי־ עולמים היחיאלי לא י הסונטריס בית ־( ו ל - ה ז ובחדש ל ב ראיתי (בשער מאמרי רשב״י בפ׳ קדושים דכ״ו־ו ל נתתי כי אחרי זמ] ר א 111^1(־[ לה ת כי הנ רשו ר העולם והתחלקותו, מפו ד ר ם א ב נ ה ש מ ל וזל״ה.• ב ד ל הנ כ ה ל ראילק לחלוקות רבות, כי ישוב נת נגד הקלי׳, וישוב העולם מחו רבה הוא בחי מקום החוש ד ק מ לה כגגד היצירה וכוי, ומקום בית ה שראל כו צה לארץ הוא כננד העשיר, וארץ י חוה א י ר ב ל ה ם העליון ש כל קודש הקדשי ם הוא כגגד הי אה ומקום קודש הקדשי כגגד הברים ה ל עכשיו, ש יה ש ר םפירות דעשי ש כל ע רה ו צי גות די ל ארבעה תחתו וכו׳ והיו פנויים כבאר ג״כ מ״ש בם׳ התיקונים כי בארץ ׳ וכוי, שנ ל הקלי ל ב ר ש ו י״ד ספירות, ושם היה מדם קדושתן ע״י חטאו ה עשייה וכו׳ ונפלו ממקו ט ל ה יצירה ובחוצה לארץ ש ט ל ישראל שם נקראים ה צירה ש נות די הארבע תחתו יה ו רות דעשי ר ספי ש ע ל ה נמצא כי כ ם וכו׳ ו ד ל א של כ ה ב מ ד ודי זהב, ובזה תבין ל ך מקום הקלי׳ כנ׳יל וכו׳ בסו רגלי היצירה, נטבע בתות הוא מ בה הגיל, כי א יה מקום הקלי׳ והוא לסי הזהר והתיקונין קורא אל עולם העשימה ם הקליפות, כי אין זה מקו ל מקו רדה א א שי ל ה קדושה גמורה היא, א מ צ ע יה ב שהעשירך שם, ו במקומו באו נך תלמדג ה לרוות צמאו צ ר ה וכו׳ עכ״ר, ואם ת האמיתי הראוי אליר ש ה חיותה, א ת ל ת , צריכין ל ר הקליפ׳ ו ל דברינו שבחו״ל שהוא מד כ ותבין אז רמז לר לנו ן לעיל שאסו ה וכו׳, בדאמר נ השראת השכי א כן בארץ ישראל מקום הקדושה ו ל

ך הקדושה ח״ו. ׳א תו ב הסט׳ ת לערבו ה זר הנותן רשו ש ע ת שום מ לעשוא ל המת, ל ה ש נ ה ראשו ך השנ ש מ ףךמתא אגיד שבירושת״ו, המנהג שגם קרובי המת, ב

ת הדין.״) ד א לעורר מ ל צה לארץ, ש ש שחורים, כמנהגם שנהגו בחו ~ נהגו ללבו ועור

בשל זהב ובה היה מכנים? אמנם יש לתרץ שיש הבדל בין מלבושיו או כלי שמעלה עליו, ליתר התשמישים החיצוניים, שבטלבושיו ובכלי שמעלה עליו, הואיל ובזה מתעוררת נשמתו של אדם להתלבש ברוחניות אותם המלבושים בעולמות העליונים, לזה יש קפידא שלא יכנס בפנים בקודש הקדשים שהוא מקום משכן ומושב המלך, כי אם בארבע בגדי לבן, אבל כשאר התשמישים החיצוניים אינו מעכב, ולזה לא החמירו בכף ובמהתה הואיל ואין מעכב ברוחניותם, כי על לבושי אדם קפיר רחמנא ולא ליתר הכלים, עור בה מצאנו שבעבודת חוץ אפי׳ ביוה״כ היה הכהן גדול לבוש גם בגדי זהב ואין קפידא, להורות לנו כי בפנים אםור אבל בחוץ מותר, ה״ה ג״כ כמת עליו בעצמו להלביש ולהשים שחור, שברוחניותם מתלבשת נשמתו בעולמות העליונים אסור לעשות, הואיל ובהם נכנם לפנים אל היכל המלך העליון, אשר לא כן בחיים חיותו שהוא עומד בעוה״ז הנקראת חוץ, כנגד העוה׳׳ב הנקראת פנימית, לא אכפת, •וה״ה בקרוביו שבעלמא יכולים ללבוש שחורים, אבל עבור אבילות המת שילבשו שחורים על זה אםור, וגם בחוצה לארץ לא אכפת, שנקראת חוץ, אבל בארץ ישראל שנקראת פנימית כנגד חדל זה אסור היות וחו״ל נרמזים בבי״ע, וארץ ישראל באצילות, שהיא נשמה פנימית להם, וכמו שראינו גיכ שהאריז״ל הקפיד על מלבושי שבת והצריך שיהיו לבנים, אבל בחול אין קפידא וגם בבגדים העליונים הצריך שיהיו לבנים, אבל בתחתונים שנלבשים למטה מהם אין קפידא ה״ה ג״כ כאן כנז״ל, שםלבושי החיים בעלמא אם שחורים וכיוצא לא אכפת, אבל לעילוי נשמת המת מעכב, ובחוצה לארץ לא אכפת ובא״י מעכב, ובחיות האדם לא אכפת ובמיתתו איכפת ומעכב שבכל אלו הם נחשבים פנימיות נגד חיצוניות, ובחיצוניות מותר ובפנימיות אסור. ודוק כי נכון. *) וזכורני ששאלתי למו״א זלה״ה טעם לזה ואמר לי, שהואיל וחרבן הבית חמיר לן, ולבני ישראל הדרים בתוכה נחשב להם כמתו מוטל לפניו בר מינן, וכדאיתא במדרש איכה שלחו להו בני ארץ ישראל לבני בבל וכו׳ לן יאות למבכי ולאתאבלא וכו׳ וכדאז״ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, ואין לך צער לעם בני ישראל יותר גדול מחרבן הבית אשר בו היה לנו כל טוב, והיה מן הראוי ללבוש שחורים כל ימינו כ״מ, עבור זה החרבן הקשה, אלא שלא לתת כח לםטרא אחרא ומה גם שזאת הגזרה אין הצבור יכול עליה

הקוגטרים בית 3רל, י״ב עולמים דזיחיאדייך ל מ כל ה ל הי א א ב , ואין ל ם ל ו ע ל ה היכל המלך, מלכו ש פ ם שהבאנו לעיל, ש ע ט ועוד מד ב ד ב ב בכוונת ב ר ב ה ת כ ה ש מ ׳ כנז׳יל וכידוע מ ש הקלי א מלבו ת ק ש בלבוש שר ׳ שחו ש הקלי ל שלבו ש הקלי׳, וכדהוכחנו לעי ו ב ד באתב״ש הוא שיק ל יהיה, שחילוו* בcj-jt, ש ם י ^ ע ש ן י א ב ר ל ש , א ן א ושייך לשאי־עמי ל א מ ר ש ט פ הוא שהוא ג״כ ל^ א ר ש ה , ט פ ר פ ב ל שהוא חיוור, ו ד נ ר ימינא כ ט ם לבוש בד שהוא לבן, והם ל, ו כ ם ו י ר ^ ח ם ש י ד ג ב , ב י ה נ פ ה ל ת ב ל הקב״ה, שאסור להתראו ובירושלם עיר בירתו שכם דב ואביהוא צוום ה׳ ראשי ל נ תתם ש , במי וכל •סימן אבילות וכו׳ וראייה מאהרן בחירה׳א הי, ס ה בירושת־ו שנקי־את כ אל תפרעו וכו׳ להיותם עומדים במשכן ה׳. ודיינו פה ימים ש ל ׳ אי) ש י ס ״ צ ע ׳ י ז יל׳׳ד ס ׳ ׳ ק כ ״ מ ) , ל ר הורונו רד ש א ת כ ב במנהגי האבלו ר נזרת הכתו לשמות ס י נ כ ל ש א ב ו ת א ר י ט פ ש ב ד ת ימים לאבלות, ושלשים לתספורות, ושנים עשר ח ע ב לבכי של ישראל. ף ודינים על שונאיהם ש צ , ולא בלבישת שחורים המעוררים חייו ק בית המשתהק גמור י ר בתשובה, והרי הוא כצד ה ר ה ועור הואיל וסתם ישראל, בסילוקו מן העולם מי ר עריו רב מ א רת אלישע אחר, ש נו בתום׳ חגיגה דט׳׳ז בעגין פטי נחשב, כמו שמציי ה נכדתו לפנ ד מ ר ע ש א כ תקבלה תשובתו, ש בה נפטר, וראייה לנו שנ ך תשו מאיר, שמתום וסכסי־ה ש מן השמי א ה ה א כשתמה ואמר עדיין יש מזרעו וכו׳ ? אז ב רבינו הקדוש וכו׳ וא ת ת ס ע ת י ש ר ה ר ישראל אפילו ח״ו ש ל ב כ ל רבינו הקדוש וכו׳, א״כ ה״ה ל ת כםאו ש א, ה ת ש ת י ה ״ ן ע ל פנמיו הראויים לתקו בה נפטר׳ והרי בזה תקן כ ך תשו אנחנו אומרים שמתון ובירר הניצוצות השייכים לגשמתו, וקץם שליחותו בפעם הזאת וכנלגולו זה, ויצא מדינה, ה לעולמות העליונים ליהנות מזיו השכי ת צ י ח מ ד ונעשה בן לקב״ה, ונשמתו עולה ל כ עת ש י ב ל ם ל ל זה אין עוד מקו ת כ א פ ויושב לו במנוחות שאננות בעולם האמת, ולכן ממסרת לפי ם היא נ פטר ש ל הנ צה לארץ, שנשמתו ש ת כמו בחו ו שחורים סימן לאבלל ב ב פקדוניה (פי׳ נשמתו) לאחרא, א ם הזהר דאתי ש א אחרא כנדל, מ ר ט ס ד ה שעה ביים דל אין לובשים שחורים ואין משנ נ י וכו׳ כ ך דרחמ א ל ד מ מםרת בי שראל שנ ן י ת א בת י כ ת, הואיל והוא געשה כאיש שהורגל ב כרת לאבלו ז ר לבישתם למ ד ס שום בגד מן ל ב ר ו ה ל אביו. שאע״פ שקרוביו ש צ קרוביו בעיר אחרת, ואחרי כלות עסקיו, נסע לו לעירו א

־ עמו כדאיתא בש״ם נטפל להם רבי יהושוע ואמר להם כשר לא נאכל וכו׳ יין לא נשתה וכוי אלא אנחנו נשארים כמנהגנו הראשון כלפני החרבן ובזה נראה לכל העולם שאין אנחנו מתייאשים מרחמי שמים, ושבכל יום ויום אנחנו מצפים לגאולת ישיאל שתצמח בקרוב ולבנין בית המקדש

שיהיה במהרה בימינו אמן. ואם כן באיזה פנים נוכל אנחנו עתה, לנהוג אכילות קשה בלבישת שחורים, על חסרון הנפש בר מינן, ולהראות שיש לנו צעד עליו יותר מחרבן הבית? ולזה נמנעו מללבוש שחורים בירושת״ו, כל העם הירא את ה׳ לא רק מעתה אלא מזמן קדמון ג״כ, ורק לובשים בחול כדרך שהיו רגילים ללבוש בכל ימי החול גם מלפני חסרון הנפש, ובשבת כמנהגם הרגיל בבגדי שבת, וכן עשה הוא זיל בפטירת מו־׳ז ז״ל ובשבת לבש לבנים כמנהגו, וכן עשיתי גם אנכי בפטירתו ז׳׳ל, ובשבת לבשתי בגדים לבנים אע״ג דביום עש״ק אחר חצות נקבר ותכו״ם אחרי התחלת האבילות וסעודת ההבראה, פשטנו בגדי חול החיצונים כדין ולבשנו בגדי שבת הלבנים, ולא עוד אלא שבמשך שנה ראשונה לא הוספנו שום בגד שחור למזכרת לאבלות של שנה ראשונה, וכן עיני ראו ולאבזר לכמה רבנים ששום אחד לא לבש שחורים, בכללות שנה ראשונה בפקידת אחד הקרובים שחייב להתאבל עליהם לא עלינו ולא עליכם, במנהג אנשי חוצה לארץ, בחוצה לארץ כידוע, או כפי מה שנהגו מחדש גם פה בירושת״ו כפי מנהגם שהיה להם בחדל, ולא ידעו בי פה יש בזה שמץ איסור בידוע, או שיצו לפרוק עול גם מזה, כיתר איסורי תורה שנהגו בהם

היתר, ולכן אין ללמוד מהם כלל.

ק י״ב עולמים היחיאלי לב ר ת פ י הקוגטריס כת הלך לו לבי א נסע ו ם שהו חמי ד השני מתנ צ ל זאת מ כ ם ב ה ת מ ר פ ם על ה י ר ע ט צ עמו מו ו שלח ך שאבי ל מ , לבן ה ר המשל ו ׳ה ע״א בענין כפ ל זה בזה׳׳ק ח״א דרמ׳ אביו, כנז׳ כת וכו׳ יעי׳׳ש• ו כ ב ר ל פ כ ך בני ה ר , ושוב חזר אל אביו בקוראו לו, ושכן ד ר להשתלם פ כ לת הדין ד מ ה הוא רק עבור עצמם, ש ע ב ש ם ב י ה שהקרובים המתאבל ן גם פ ת הוא הנים ה ימים הראשו ש ל ש חה כגגדם ב״£, (כמ׳׳ש בש״ע יו״ד סי׳ עצ*ד ובש״ס מ״ק דכיז ע״ב)׳ ב מתוש פ ש פ י ל למסחר וכו׳ הוא בכד ק ו צה לשו ת חו א צ תם ולא ל ת בבי ב ש מה שנהגו ל וכו׳ וי ה לפג מ י ל ה ש ב ו ש ת ר עשו, ולשוב ב ש הם הלא טובים א ט על מעשי ר ח ת ה ל הם, ו במעשית ו ק ד צ ף ה רו בה הזאת בצי ר על ידי התשו ש הם, עוונותיהם, ופשעיהם, א ל חטאתי כ ה׳ מרה וכו׳ יהיו ראויים י ה׳ וחקי התו רת דרכ ר עושים, ושמי ש ות והמעשים טובים א והמצום והמשטינים, י ל המקטרג ל כ ה ש לרחמי שמים, וממתיקין הדיגין מעליהם, וסותמים פל ת וכו׳ תדאג כ ם כמ׳׳ש n״s (שבת ק״ו) מ ת ח פ ש ל מ ן עליהם ועל כ ג ומלהשטי ר ט ק ל מתקשה ׳ש (בש׳׳ע יו׳׳ד ובכלבו בהלכות אבלות וזיל:) ואל י א עבור הנפטר, כמ׳ ה וכוי, אך ל ח פ ש מ הזה . ר עצמו על מנהנ העולם הרי ע צ מ ה ל עולם, ו , וזה מנהנו ש ם על מתו יותר מדאי ד א הא יפחד ל רת וכו׳ א ו ם לתספ , ושלשי ד , ושבעה להספ ה לבכי ש ל ד יעשה ש צ י טפש, אלא כל ה עכ״ל, (״״ל הרמבייס •בהלכות אבל סרק י״ג הלכה י״א:< א ב ו ש ת ו ויחזור ב יפשפש במעשי וידאג וי א ת לו •כלומר יותר מד ו נ אל ת ת ו מ ו ר ל תבכ אמר א , שנ יתקשה אדם על מתו יותר מדאיד יעשה צ י , אלא כ ש פ ר על מגהגו שיד עולם׳ הרי זה ט ע ט צ מ ה ל עולם, ו שזהו מנהגו שו ה י א א ב ל ה ב ל (ובסוכה דכ״ה ע״ב) א ״ ב ת וכר, ע רו ם לתספו ד שלשי פ ם ה , שבעה ל ה לבכי ש ל שישב בה עליו ליתובי לי ם חו ר נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה, ופרש״י ש ע ט צ הוא דסא מא חייב לנהוג ף על פי שהו א ת, ש א דרשו ד ר : ט ל ד י שם ע׳״א ו ב רשי ת דעתו למצוד, וכן כר עכ״ל, ובתורת ע ט צ ה ד מתו, אינו חייב ל ת כבו ה וסיכה להראו צ י ח ל נעילה ר אבילות שך ים בתו ם לבנ ם חדשי בש כלי ו ם (להרמב״ן דמיז ע״ב משם התוספתא ודל:) וכן הוא ל ד א הת ו ל ל כ ן על •המת ב י ת שחורים למתאבל ש י ב ר כי ל ל האמו כ ם עכ״ל• נפסא לן מ שלשית ב כ ע צה לארץ, אם ירצו ללבוש, ושם אינה מ ך ורק בחו יבה א שנה הראשונה, זאת שיב הואיל והם נזהרים ת טו כ ר א עליהם ב ב א ילבשו שחורים גם שם, ת ל זאת אם ל בכ ל ו ל כ, דש ובירושת׳׳ו אסורה לגמרי ת הקו ו , אכן פד, בארצ א תלכו בזה ג״כ לקיים ובחוקותיהם לה א ל ע ה ן או ב ו ובתכריכי ת במלבושי ט על מ כל שכן וק״ו להשי ט בה, ו ו ל ש רר הדין ל שמעוה קלה, ולאיזה רגעים, גט כן זה אסור, ע ש ר אפילו ל ל הבגדים איזה בגד שחו כ לעיל מד לעולם ועד ויוודע י מ ח הגשמה ברוחגיות אותם הבגדים ת ו ש ב ל ת ה ר ב ע שיהיה לו צל כ ותם וישלטו בו ויצערוהו, והיה ל ת דיגין ומקטרגים, הואיל ובזה רמז לחי א מ ם ל ה ב

ר מינן. ״) , ה ב ח פ ש מ הב בי ר ח ת ד א תא (בזוהר ויגש די״י ע״א יי״ל:) ת״ח כ י דאי ת על דברי אלו ממא ןאין להקשות וכו׳ ואיך עשו כן בארץ ישראל? ק ובכו ולבשו קדרו א וכו׳ וכולם חגרו ש ש ד ק מא כדבריגו לעיל, צ מ טב ת ק הי ד ק ד ת ש ר הבנת בםלקא דעתין, אלא כ ש א א כן ידידי כ לא ל א מ ש א ד ר ט ס מ ם ר ה ש ם העליונים, א ם שרי ל השבעי מ נ ם מיידי חוצה, שהם• כ ושגם שם צעקו חוצה. ל א ר ולהם נתן גוון השחור. כגדל, ולא בפגים במקום הקודש, וכמ״ש הן אא ם כביכול, ואם ל ה ר ל מ א ה ש מ ם הקודש, מ ים במקו צה ולא בפנ וראייה עוד שהיו חויה וכר היה חוצה, עוד ת והבכי ל האבלו כ ע מזה ש מ ש ה נפשי, מ כ ב ם ת תניחוני במסתריר איהך אל מ כלא אתוקד וכו׳ א א הי צ מ לא ו ד נחת מלעי ל כ כו ר כבי ה ם מ ש ש מ יה מ ראיו כל מלאכי ם ובגלותם, ו ת ר צ נשתתפה ב ל גלתה עם עמו ישראל ו כו ה כבי נ בני, שהשכי

ומשרתיו «) ועוד פה שבירושת״ו ביתר ערי הקודש יקרא העושה זאת מתאבל על מתו יותר

מחרבן הבית, ואסור למעבד הבי, אלא בחול ילבש כמנהגו ובשבת לבנים אם רגיל בכד.

ק י׳׳- עולמים היחיאלי י הסונטרים בית *ם שרים, ולזה בולם לבשו ל לרקיע. בגבול השבעי ע מ צה לארץ מ ו גלו ניב חו ומשרתימתם ם לעו א השחרות, ואין קדושה ש ל שייך סימני הקדרות, שהו י ח ם ב ש קדרות שא להזכיר בעליונים לעכב, אך לא בפנים מול ארץ ישראל בעולמות העליונים, והס כי לניתא רש (מהר פינחש דרט״ו ע״א ביעייא מהימנא ״״ל:) ואיך מטרו ר זה מפו ב כידוע־ ושרר דל תראוני שאני ת א ר מ ת ואיהי א ת, אבל בנלותא לבושה דקדרו ת לבושי מלכו ש ב ל ת אם שייך ש י ב ך ורק היה בחו״ל ו ת א ך שלבוש שחור שהוא הקדרו רת וכו׳ יעי׳׳ש הרי ל שחרחוש (איכה רבתי כזיהר חדש ר ד מ ק ב ד ק ד ם בחינת בי״ע ופה אצילות, עוד אם ת , כי ש כדאמרןשראל וכוי ובני ארץ ישראל ל לבני ארץ י ב . לק״ט עד ח־ קמ׳־ט, יז״ל:) שלחו להו בני ב ר ד מ

ת ו כ ב ק ל ש קדרותא, ר ב ל מ ו לן יאות ל ם שאמד ה ם אחד מ א כשו צ מ א ת ל וכו׳ ל ב לבני בר הוא חיות הקלי׳ וסימניה, ולזה ל דבר, ושהשחו ד כ ולהתאונן וכו׳ הואיל והיו יודעין כסום ר שמי מ א ם קדרות, ש ת שחורים, ועיין בפי׳ רש״י ע׳׳פ אלביש שמי ש י ב ל היו נמנעים מצה יבה לחו ת שחורים שי ש י ב ל ה נוכחנו ש פ ם יערש, הרי גם מ ם שרי מיידי על השבעיי (בתיקונים לארץ ולאומות העולם, ולא לישראל ומכ׳׳ש בארץ ישראל ודוק. ובן מצאתת ת וכו׳ נוקכא דיליה ושק אשי ת וכו׳ נחש קדרו ם קדרו א בפירו״-/ ״׳׳ל:) אלביש שמי בתיקון -א בקב׳׳ה, ל כ ת ס א ת לון רשו ל ! וכו׳, דלי ן ת ל ד אתלבשית בקדדותא ת כסותם, ווי לנשמתא ככה הה״ד ולחושך קרא לילה, (ע״י דצ״א ע״א׳ ושש דק״כ איתא ושכינתיה וכוי, ורשיעייא ישתארון בחשוה ח פ ת אל תראוני שאני שחרחורת. דבנלותא ש ר מ ם קדרות ושכינתא א ״׳׳ל:) אלביש שמי

תא וזריק לון על אומין ן דקדרו ט מלבושי ש פ ת רש גבירתה, וכו׳׳ וכד יתי פורקנא א כי תילבתר דנפיק תם וכו׳ ו ך אפלה, ולכל בני ישראל היה אור במושבו ש עע*ז, הה״ד ויהי חד ושמו אחד, (וכתיקון כ׳׳ב דקכ״ט ח ל הארץ כיום ההוא יהיה ה׳ א ך על כ ל מ מנייהו והיה ה׳ למק א לבושין אחרנין אוכמין, דבהון רשי ש ב ל ת איתא ודל:) ואי עבדין עובדין בישין איהי את ר מ , למידן בהון עלמא, ובההוא זמנא איהי א (לילית) ל אינון מארי דדינין, דאתקריאו כר י צבו כ ר ד ל הפורש מ רת עכ׳יל (ובמס׳ שמחות פיק ב׳ משנה יי״י) כ אל תראוני שאני שחרחוים ובו׳ ר אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפין לכנ ב ל ד כ ן עמהם ב אין מתעסקיל ב (בם׳ תורת האדם דפ״א "״ל:) כ ת י שמה יעיש׳׳י)• והרמב״ן כ י (ובהרמב״ם פ׳׳א מהלכות אבל ובטור ס

ב ר כתב ה ן לבנים וכו׳ ו ר וכו׳ אחיהם וקרוביהם לובשים ומתעטפי י צבו הפורשין מדרכש שחורים ת היו נוהנין ללבו מ ם וקרובי ה ה שומע שאבלי ת צחק בן גיאת, מכאן א רבי יה לענ״ד כי ע ב ש ת כפי מנהגו עכ״ל, וזהו ב בכל מקום ומהום יש לעשו להתעטף שחורים וכו׳ ו ום לבנים וה״ה י״א וי״ב ח״ו לאו״א שדינו ם בנדים חדשי ב לעיל שלובשי ת ר כ ב ם כ י ש ל ש כע מ ש מר היו נוהגין וכוי מ ו לו ק בדברי ם, ועוד דקד ל יתר הקרובים המתאבלי ם ש י ש ל ש כרה א סבי ה ל די ם דינא ח״ו, ואולי ג״ב שלדי ם מנהג בעלמא ולא משו עכשיו לא, וגם משוא יך בהם ובחוקותיהם ל ק מאלו הענינים השי ח ר ת ה ל עכשיו מצוד, ל ב ש כן, א ליה ללבום כדהוכחנו ל יתר העמי ר הוא מנהג ש ל לבוש השחו הם כי כ ו ולא תעשו כמעשי תלכמרא וכ״ש א דינא הוא דנ ל ל ב ו ללבוש שחורים א ת נ ב כן, ד ת רד בהגהה כ לעיל וגם ביק במקומו בחו״ל כן הוא מנהגם א דאורייתא, ולא דרבנן, ואולי ר ה, ל שאין בזה שום מצוידי לאיזה מקומות , ועוד יש לומר שמי , לא בטלו ב איסור כדאמרן ל אין בו כי ד ח ב והואיל שת הלבן ושזכה לארץ ש י ב ם ל ע ט ל ב ד נ פטר ולקרוביו, כ נ ה ל ח מ ש ש ך בארץ ישראל שי את מ ש ב שו״ג שבארץ ישראל לובשים לבנים לעילוי נ ר ישראל ולזה לובשים לבנים כעדות הב שם(הדמביןז״ל בדי״כ וז״ל:) ת כ ה ש מ ת לבנים והוא מ ש י ב ל ם אחר ל ע ב עוד ט פטר וראיתי שו הנך לבושים י זה נהנו במקומות הללו להלו ה לעשות, ושמא מפנ ן ואינו יודע מ נ אי נמי כמתאוק זה הטעם(ובסי מנהגי בית יעקב סימן ר ף פ דל עוד בסו נ ה עכ״ל ולענ־׳ד כ ט מ י ה ים לפנ חלוקים לבנם הרי׳׳ץ גיאת. ש ר ב ס הטו ש ם לובשים שחורים, מהש״ך ב י ם ומקור למנהג שאבל ע א ט ה׳) הבי

כיו״ד

המונטריס בית פרק י׳ב עולמים היחיאלי לגה י מ פ ם ל ל צערו וכוי. אמנ כ (כיו״ד ס׳ עמ»ה, ומהלבוש או״ח סימן תקמ־יז סעיף ה׳)׳ והוא למען ידעו הר ע ט צ ה ר ואם אינו חייב ל ע ט צ ה י זיל והכלבו והרמב״ם וכוי שאינו חייב ל ״ ש ם ר ש ו ב שהקדמנת ח הנשמה עשוקה ת ל הואיל ו ד ח ק ב ת שחורים? ועוד זהו ר ש י ב ל צערו עיי ל כ ך יודיע ל אינמסרת ה ו ת ב צ ח ם מ ה למקו ב ר היא ש ב כ א כ! בארץ• ישראל ש ר ל ש א אחרא כנז״ל א ר ט יד םכתה ח שז א ייש לשמו ב ר ד ל וללבוש שחורים, אלא א ב א ת ה ו, ולזה אין ל ם רחמי ׳ כי רבי ה ד י בנים שונים ר בידו ית׳׳ש, ולזה לובשים בארץ• ישראל לבנים, או צבועים מינים ממי ס מ ה לי הרי״ץ גיאת ף לשון דבר ו ס מ מה גם ש דל, ו ר כנ ר ולא אדום שגרךא ג׳׳כ שחו א שחו ך ל אם א׳׳א הרא״ש, אם כן ש ר ב ב הטו ת ת כפי מנהגו, וכן כ כל מקים ומקום יש לעשו ר ו מ א שמות ת היו לובשים שחורים אלא באיזה מקו מו ל המקו כ א ב צה לארץ ל ע שאפילו בחו מ ש מ

ל בעזה״י ובם׳׳ד. ר ביארנו לעי ש א שראל כ ד אוה״ע בי ת אונס ושעבו מ ח ואולי הטעם מן (בסי תודת האדם דכ״ז ע״ב), ׳ אה הרמב׳ דה הבי ך ג״כ מש״כ באנ ואשר עפי״ז יתבאר לה ם כ ת ת ש עלי שחורים, ו ם ליהושוע, יהושוע לבו ה רביגו עליו השלו ש ר מ מ א שבאה ג״כ (בס׳ פלא.יועץ די ה׳ אות אבילות) ד עלובה זו עיש, ואגדה זאת הו שחורין, והזהר בכבול ר ח דע בעצמו שימות ב ה ליהושוע, יען שי ש ה כן מ ו צ ם ש ע ט ה ן לעיל, ש והוא כדאמדם בסימניהם, וקרא על־ גשמתו ד ב כ כרח הוא ל ם, ואז מו ם השרי ת השבעי ל ש מ ת מ ח תק נכנס לה, פ ס ר בידם,־ כי ־לבית ה ם מ מאתם, פן ת ה מטו ש ל ש ח הקדושה עלובה הואיל ום ולארץ ? י מ ש ה ל ו צ ה מ ת ה א מ ה ל ש מ א (פ׳ האזינו ם׳ יייי) אמרו לו ל ב ש ר ר ד מ כמ״ש בם ואם לארץ, מנין י מ ש ם ל לכת א ם עתיד אני למות, ואיגי יודע להיכן גפשי הו ה ר ל מ אל מקום ת שניהם כ ה א ו צ כך אני מ י ה וגו׳, לפ ל ע מ אמר מי יודע רוח בגי אדם העולה היא ל שנט על נפשך, והיכן י ל ח ש ר לו הקב״ה חייך אין ברי מ א יפה, א ה ת א נפשי מוגהת ש ה ת שרה מרת והיתה גפש אדוני צרו ד בשמים, שכן אביגיל או א הכבו ס ת כ ח היא מוגחת? תר בידם, ם מ מפחד פן גשמתו ת בכפק היה ו ת ה׳ אלהיך, עכ״ל, והואיל ו ר החיים א בצרות א ר מ ש ב ת ג רתו ש ת פטי ע ש שת שחורים, אכן ב ת םימגים בלבי לכן צוד, ליהושוע לעשום בהגלות ם, כי א ם השרי ד השבעי ר בי ם מ א הכבוד, ולא ת ס ת כ ח ה גנוזה ת ה׳ שנשמתו תהיל טומאה, כי כ טהר המקום מ ם נ , וכשגגלית ש ה ת ל ש מ ל מקום מ כ ר ב ש נה עליו א השכים ה רבינו עליו השלו ש ת מ מ ש ל מין טומאה, ואז עלתה ג ש אוכלת היא ושורפת כ ארך א היה עוד מן הצו ם הקב׳׳ה, לזה ל י כ י המל כ ל ך מ ל ה ע׳׳י מ , וגתקבלה בגשיקת פ בטהרהו ש ר ד ה ממגו, וזהו ש ש ל מ ל על חסרוגו ש ב א ת ק ה ת שחורים, אלא ר ש י ב ל ליהושוע לת ך מ ל וכי ל ד ר ד ת ועתה קום עבור וכו• ש ה עבדי מ ש ל יהושוע מ יל ע׳׳פ ויאמר ה׳ א רזש ב א ל ל ע ש מ ש ל ולובש שחורים, מ ב א ת ל מ ד ל עליו ובו׳, ולא אמרו ר ב א ת ה מ ת א עד ש) (ובדאיתא בח־יא דדכ׳י׳פ ודיל:) פקדה כגדל. ״ ך לזה הואיל וביד ה׳ הו ר צ ו א ה שחורים כי ל

ת״ ח *) והא לך מעשה חלום נורא ממה שאירע פה בירושת״ו בש׳ תרע״ח בש׳׳א אלול, במשפחהל בעל אחות אשתי, שמו אחת קרובי שאר בשרי, והוא כי חתנו של גיסי הרב״ר׳ חיים םימאנה ד הר׳ בן ציון גירון נ״ע ביום שב״ק טו״ב לחדש אלול ש׳ תרע״ח, (ובאותו השבוע בעוד ב׳׳ב מחוסרי זמן, חשבו ללבוש שחורים כמנהג חדש מאיזה אנשים ונשים הבאים מחדל הנה, ועושים איזה מנהגי עירם, מבלי שאלה לרעת אם יכולין לעשות אותו דבר אם לאו, ובאותה לילה נראה הר׳ בן ציון הנדל לבתו צפורה תמ״א ואמר לה אל תקנו ואל תתפרו מלבושים שחורים ולא ילבשו עליו שחורים כי יש לו צער מזה, ותקום בבוקר ותגיד לאמה סול תם״א, ובלילה השנית בא עוד אל בתו "הנ״ל ואמר לה אמרי לאמך (המנדילה) המטפחת השחורה אשר על ראשה (דהיינו המגדילה שרגילות בה הנשים לכסות בה שער ראשם כידוע) תםירנה כי אין לו בזה רצון, ועוד בלילה השלישית בא אל בתו ואמר לה גם הבגדים השחורים שיש לכם בתיבה אל תלבשום ותגרמו לו צער, ובלאו הכי הנה המועדים באים

(ה)

- עולימס היחיאלי ׳ ק י י הקונטריס בית פשראל ל י ב ה לא קיימין עמין עע״ז בעלמא, א מ ו א יסגלון ישראל עובדין דכשרן המי ק ל מ ל ת״ח אם הסע״א ועודפים חיותייהו א מהגברי ט ח ר עמי] לזקפא דישייהו בעלמא. (שירוש על ידי ה א ש •אינו] גרמי] לא ל מ ל א י עמלק בידיע)• ד ב ג , י וזקפי רישא וגם הקטיגורים הנבראים על ידי העבירות מ־ןשיגים תדיר ו מהקדושה

ו כ א דאמשי ל מ ל ר עמי! עע״זאתכפייז קמייהו, ות׳׳ח א א , ש ה מ ו א יחון חטאן קמי ק ישראל לב י ת ל ארעא וע״ד כ ע א אחרא בארעא קדישא, רא אתגלו מ ר ט ס ישראל בעובדין בישין ל: ך י מ ח ר יקדמינו ר ה ד מ א א חזי, ובג״כ כי דלונו מ ק ד ת לן עובדין דכשרן כ ד דלי א כי -דלינו מלם דברי אלהים חיים, (יעיז ל שכו ד ב לעיל, מדברי ר ל הכתו ועתה אהובי: אחרי ראותך כם שהיו מענישין אותו שם׳ להלבישו אחרי פטירתו בגדים שחורים כ ת דס״ג•) על אותו ח ו נ ו בשער הכו

ו , ובירושתי ע מ ל נ ה ר ל ע זת מלבושי שחורים הם צ ה צער היה לו וראית איך רמי מ ת כ ב ש גם ב, שאז ש מ ר עליו מ ר שחו ב ם ד מי ומכיש אם משי ו לובשם גורם לו צער, ד ממשפחת ח ם א אפילו את ואם י ת בטל מ ו שנהגו להוציא ה ״ ת ש ת י ב ה פ ה מ כנדל, עוד ב ל הדינין עליו מ מתעוררים כ״ L p n ז , ר ר ו ע ׳ מ ה ל ה ק ע ש ל בנדיו ואפילו ל כ ה מ ל ע מ ר עליו אפילו בהעלאה ל ר שחו ב שימו דל לאו הם לחוקות העכו׳ימ, ואז נקראים ח׳׳ו עוברים ע דמה כזה מעשי ד שנ ב ל , מ והסיא לצערול א ר ש ר נהגו בו י כ כ ר ש ב ד הם ואם אפילו ב א תעשו כמעשי ל ו ולאו ד א תלכ ובחוקותיהם לג ה נ י מ ו נ י - ״ ל ו (עיין פ״ת על יו״ד ס׳ שנ׳׳ב 0״ק ד׳ ע וגס העכו״מ נהגו כן־׳כתבו חייל שראוי לבטלם ל זה וכו־ ואומרים וזרקתי עליכם, וכו׳ זהו מחומות העמי ט ב ב ל ״יל:< ומאן ספון ומאן חשו

צא לנו מזה כ י ל שום מנהג, אי ט ב א ל ל ס •»=) שדעתו ש ׳ בת ח ן כתשי י י ע י ) ל מ ו וכו׳ ע וראוי לבטלמ גהגו ׳ ׳ ו הואיל ונם העמ מ במחלוקת שנויה אם לבטל ד כ ע שמגהנ שנהנו בו ישראל וגם הר ו ח ש " ׳ ז י ד ו ס ם בגד א ו לשי רושת־ א נהגו כללבי ם לאו, ק״ו וכ״ש לנדון דידן שישראל ל כן אה נ ו ח ח ״ ל ד ו ע ד ה י ל המשנ י כ א ד על המת, גם מזמן קדמון ורק העכדמ שנהנו כן, שאז מת ד הוא ליתז א חה כזה, עתי כל מי שאינו מו ר זה ישכני גה״ש ו ב והפורץ גדר להנהיג דר בו ה׳ במנהגי ח ד ב ש ת עם ישראל א הדין, שגורם להודות לחוקות העמים, ולהנהיג אל האומות והעמים וגתז כ ה הבדילנו(והרחיקגו) מ מ ק ה ת ש ע ת לתם, כ מ ולהדמו ד כ ע הם ל ב ש ב ל ב ת ובתמים ו מ א ו ובחוקותיו, לעובדו ב מו במצותי י הרד ת תורתו ו לנו אש (כמור ובש״ע יו״ד כתי הם ומנהניהם וחוקותיהם הלא טובים כידו?״ ו שי ל מלבו כ והרחיקנו מט ר פ ב ת המנהנ, ו ו א לשנ ב לא גהיו כן, ומעכבי? על מי ש . ו נ עי״ש ימש״כ שם הב״״) שעכשי ׳ ׳ ש ס

ם י ת מ ל גדול ח״ו בביטולו בין לחיים כיז ל במגהג כזה שגתיסד עפיי ותיקין, ושיש קלקו, ר ה ב ד ד ל ר ל ח כ ר מחוקות העמים, שבודאי ראוי ל ב ש שרוצין להגהיג במקומו ד מ ו

עי ו א יתחזקו במנ ל ר על זה בשתיקה, כדי ש לא לעבו קף ועז גגד אלו אגשים, ו ל תו כ ד ב לעמו

הגוים וצריכים לשמוח ועי״ז גם, הוא יהיה שמח שם ועוד לא נראה להם ולא דבר מזה זהו שנשאר

רשום בזברוגי כתבתיו בם״ד. אכן גם פה ראיתי להעיר כי הנשמה מדת קונה יש בה, וכמו שהקכ׳׳ה מוכיח לאדם רק עדר נש ב ל ח כ ו א ד כ ה ״ ב ו ק ך שלש פעמים, ואח״כ עוזבו לנפשו כדאיתא (בזהרתזריע דמיו ע״א ודל:) כ בכלא אוכח ברחימותא בקדמיתא וכו׳, ואי לאו מחי ליה ואי לאו מחי ליה באתגליא, (ובדמ״זה י ל כ ק ל א ר ד ה א ל . ת ל ת ו ן י ר ת ע״א איתא וז״ל:) והשבות אל לבבך מאי והשיבותי אלא זמנא חד ז ולדברא ולאזהרא ליה וכו׳ עכ״ל, ולזה נוכל גס פה לתת טעם למה בא אצלם שלש פעמים להזהירם ולהוכיחם ולהראות להם שיש לו צער בלבישתם עליו מלבושים שחורים, הואיל ובירושת״ו יש כנגדו למעלה בקדושה, ובמעשה התחתון ובלבישתם, מתעורר לעומתו ברוחניות בעולמות העליונים וגורמים חיות לסטרא אחרא, להכנם במקום הקדושה ח׳׳ו כדהוכחנו לעיל בס״ד, וכס״שביעלמא שם א״ר חייא א״ר יצחק גריעותא דכלא וכו׳ ולעילא לאאשתכחאלאכדאשתכחלתתאבהו דילפינן דכלא תליא האי בהאי והאי בהאי, (ובע״ב איתא וזיל), ובגין אוכמא אםתליק חוורא

ואתייקר וכו׳ גם את זה לעומת זה עשה אלהים עכ׳יל.

ב עולמים הידדאלי לד >׳ י ק הקונטרים בית פרל ישראל ח״ו, (ועיין בס׳ בן איש חי ם׳ מסעי סעיף י״ג כ הגוים ובחוקותיהם, ויהיה בזה לפרקה לוחד לגויים, ד המי כל בג ם ו ה ן ל י״ד זב׳ו וזיל 0 איץ הולכין בחוקות (העמים) והגויים ולא מדמיהו ש כמו ו ב ל ם ל י ד ו ה ר אחר׳ הרי זה אסור ל ב ת צניעות, או ד מ ח ו מ ופרשו היהודים ממנם אותו בשי י יהדותן או כשלו ו מפנ י גיותן, ופרשו היהודים ממנ ם מפנ ה חד ל כי כיון שנתים המיוחדים א יעשה כמעשי ל ך ש נמשך אחריהם, וכן צרי דה להם, ו היהודים נראה כמוכל היוצא יבזה וכוי ולא יגדל ו ו אל ם. ק בדברי ש להם• ח ם כנון מנהגם שנוהגים וכו׳ שי ה לל זה •חוקות העכו״מ ם וכו׳ כי כ ה ל גלה ראשו בנילוח ש , ולא י ת ראשם צי ת ראשו בצי צי צילהצטער על מיתיהם׳ ם' י י נ מזמן קדמון, (ועיין בספר עראמא בפירוש הרמב״ם זיל, וכי), מחוקות הגל י ע ס׳ ק״ו־ וכי׳) ועוד מחוקותיהם ובו׳ עכ״ל, והי הבד י י ל « י ז מ ו ) י מ עד שתולשיץ שערם והם ת בבתי צי לה בבגדיהם בצי ל עגיגיהם בגופם במי כ ר האומות ב א ש לעם מרעיתו מא וכוי מ ט ר ובו׳ וזה ה , ווה הטהו א תאכלו ר ל ש ו וזה א ר תאכל ש במזוזה ובמאבליגו וזה אר החוקים הטובים בשמירתי ׳תורתו ומצותיו ת הר >ח״א די״ג ע״א) והזהירנו עוד מ וכמש״ל מהז

בבא אמן. ם לזכותינו בזה ו ת ובתמי מ א ולעובדו בו כי אחרי ת מ א ת י מ ר א ב ץ ד מ ה ל נתתי על שזבני ל א , ותודות ל ד עלץ לבי בה׳ א ה מ מ וש ו לב ם, שמגהג עיה״ק ירושתיו ל ת הראשוגים כמלאכי ח ת מ א י ב ת א צ ב מ זמן רל הי״ב חו׳ ת כ בכללו ל ו א אפילו בחו ל ת א ו ת ב ש ק ב ת ולא ר ת האבלו בגדים לבגים בשגע מ ל נ ל ה לבישת בגדי לבן הם מסוגלים לעילוי הגשמה ש ב ואם ג״כ, ו ל א הראשונים שת מ ב א ת כ ב ב ם והכתו ך הרשו ל מתכונתם.• והא ל ם ע י דברי ת מ ש ר ה לה׳ ש ואקוד ואשתחוה ל א ש ם (ח״ד סימן ל״ג דטיז ע״א בשאלה הרביעית משם הרב שולחן גבוה '"״ל•־)-על ה ב פעלי ר ה מל (כהגהה ס׳.שפ״ט סעיף ג׳ ו הרמ״א ד ע ב ה ר נ ך השנה, ה ת תו ב ת בגדי ש ש י ב ל הרביעית בל אח׳׳כ מותר; ב ת הראשוגים א ע שבתו ב ר א ת ב ב ש בגדי ש ר ללבו כתב) יש אומרים דאסוצה ג זיל ס״ק י״א, על דברי רמ׳א ז״ל ״״ל:) כן גהגו בחו ד ש ) ב ר כתב ה אפילו על אביו ואמו עיש, ו, ת ביום ששי ש בגדי שבת, אפילו לבגים, אפילו מ ם תיו גהגו ללבו ל ש ו ר י ה ל פ ב לארץ אב ואם דש על א ם וי״ב חו ר מתי א ם יום על ש ש לבנים שלשי א ללבו ל ל ש ׳ ואפילו שנהנו בהו( י-ש י ש TvOfc^l עיי״ש (ועיין מ״שעוד שם בס׳יק י״ב ע פ י נ ו ל י ע ם ל י נ ב ש ל ו ב ל ם ל י ג ה ו ה נ פ

ו שמגהג , ובפי ששמענ ( ת (חלק ב׳ סימן קכ״ג שציין עליו פתחי תשובה עיש וכי רו ועיין בפנים מאיב ואם וכוי ש אפילו על א ד ך י׳׳ב ח ת בתו ב ש בנדי ש ו לב ה הוא מנהגם ל ת ירושת״ו עד עב שולחן גבוה ר ל ה ת נאמנה ש ק בעדו פ ת ס ה הקורא מ ת ח כי א ב פעלים דל, בטו ר ל ה מ עף ט״ז כי ל ד מ כמו שזכרנו לעי ע ט ל ולענ״ד ה ד ה לבנים היפך מנהג ח שהיו לובשים פל ם האלו, לפני א גמת לבושי ת דין וחשבון בדו ת תד ל ת בגדי לבן יזכור שהוא מעו ש י ב ל בישתדל תברך עליו ו ו • ויצדיק דיגו י ו וממילא יטיב מעשי ל מעשי ך הוא, על כ עליון ברו

בלב שלם. ם ו ת ובתמי מ א ו ב ת מצותי לעשוך ש ה מ ח פ ש מ ל ה , תדאג כ ד מן המשפחה ח ת א מ ש כ ת הלבנים כידוע ש ש י ב ל ם ל ע ד ט ו ע ול ת כ ה נתרפי ח פ ש מ חה גגדם ואם נולד בן זכר ב ת הדין מתו ד ל השגה, כי מ כל ם כ ד א ל ה ע ש הלבן דוחה מ ו ב ל מ ם הזהר (דט״ז ם׳ ז׳) ש ש , ויען שזכרנו לעיל מ המשפחהל ורא וכו׳ אסתלק• כ ר ואתגלי חו ח ת ס ד א כ ׳ד: ד ם דקל׳ ל ש ד נ ן והמקטרגים כ י נ המשטיש ו ב ל ן וברכאן אשתכחו בכלא, לזה היו גוהגים ל הק דםומקא ואוכמיץ וכו׳ ורחמי מארי, ובחול גשארים ק בשבת ל כי אם ר ו ח ש לבנים כ ר נשתקע מנהג זה ללבו ב לבנים, אכן כת ו ק לאבל י ה ם ר מ ב ל השנים, וכרגיל וחיו אם מוסיפים ד ת כ ל כללו הם ש במלבושית מ א צה לארץ ובחוקות העמים, והי ינחנו במעגלי יושר ו ך חו ר ד ט בנדים שחורים, כ ר פ ב ו

ל הימים אמן. ד כ י מ ויאיר עינינו בתורתו וידריכנו לעבודתו וליראתו ת

ירעד

׳ עולמים דיחיאלי ״ י ק י ת ־ י ההונטריס ב פרק י״ג

[התוכן איסור שינוי המנהג זאיך משתנה פתאום ?]

ת ביטול מנהגים הטובים והישרים ת איש הישראלי א ת בראו ו מ צ ע ה ה ף ןתתפקקנ ו רעד הג י הגתקנים לעם •בגי ישראל מדורות הראשונים׳ מהתנאים והאמוראים, ומרבנן, ונתחנך א השינוי לרעה ׳ איך בפתע פתאום ב סבוראי, ומגאוגי ורבני חכמי ישראל סבאר ה׳ על ב ת ד , וחרדה ילבש הירא א מצפצף ה ו צה פ ו י שום פ ל העם כהיתר, מבל כ וגעשה ל? מ א ם בשינויים לך^ךן כ ש א ם גם לזה, .ומי הוא הגורם? ומי הוא ה צה-לדעת טע רו זה, ושראל ל י ל כ ר התנא רכן ש מ א מ דות ולומר בפי מלא, כ כרח אני להו ובכן ידידי הנני בזה מומר א או ם איך לעשות, ואם ל ס אומר ידעו הרמאי א א אומר, ש אוי לי אם אומר, אוי לי אם לם ופושעים ב אומר כי ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו ב ר ה׳, אכן הכתו ב ת ד יפסידו היראים א

ם וכו׳ כידוע. ב געשה אד ה כתו ש מ ה ל ׳ ׳ כמ״שהקב ם ו יבשלו בל טו ט יצה״ר באדם. לפתותו בבי ת זה לעומת זה עשה האלהים, והשלי ה ידוע כי גם א נ הר ב ד ^ ל m א ר י , ה ה ב א ר בה והישרה, וכאשר י ך הטו ר ד ו ית״ש, ולעוותו מ מצותיץ ל ע ו מ ך ל ל ו ה ה ו נ ו ז פ ה גם כן עוזר על יד^ א מ ק ה , ו אבה לו ולא ישמע לעצתו א י , ל י ה

׳ ח צ ל ן ו ר חמדוילהן ש ׳ והמצות, ובזדים א ב הנערים המנוערים מהתו ל ש בוערת ב א ונכנס כה ותועה ר ם ס במדברי ך בארץ, ו ל ה ם פיהם, ולשונם ת ר שתו בשמי ש ובעובדי ישראל את גאוני מו ם סודשו מי ע ל מנהג קדוש בישראל, ועל מנהגים ותיקין שנתמנו ל וזרה, על כ* ת ו צ מ ב ם חיים ובתורתו ו י אלהי ם כדבר י ז עולם, ומשגים קדמוניות, ולא עוד אלא שהם מ

ם י ח < י ה ם ה ל לדעתם ר ס היו בתיקוגים כאלה, ו ם טפשי מד ח״ו החכמי ו ומתעתעים בנביאיו לרש , כי הם"שו ר ת ך סגי נ ר ם על ד ה ם זה ל ש ש מ ר מ ש ם בעם א לי ם המשכי מ צ וקוראים עה מ ו א ה ר מ , ב ע ה ל ל ד ת ש ה ה אותם ג״כ ל ת פ ררת בקרבם, והיצר מ מאה השו ומדור לרוח הטור אם אל החמו ה בזה אחר זה, מן הקל מבי נה והיהדות, כהדרג ת חוזק האמו ת א הישראליל איסורי תורה, כמנהגו בפתויו כידוע, ובתחילה פונים אל מנהגים הישנים ל א ד ומדברי רם ם א י ג ה נ מ ו ה ל ל א ו ט , כ ם ל י נ כמלתא בלי טעמא, ומראים פ ק בעלמא, ו ח הנראים לנו כם ה י ל ע ה מ ז ל ה ו ע , ה , ר פ ת בהם, והם רוצים ל נ ת ל העם הקדוש מ כ ת הבושה להם, ש מ ח מא ו ם ה כ ב ת ל ד מ ח ת לעג השאננים, האומות והעמים, ו מ ח מ ומראים •טעמים בלתי נכונים, כת שונות פנים מפגים שוגים, וגוזרים ועושים ל יתר הגרם ולזה נותנים אמתלאו ת א להדמויתא, , ולמחרתו מדאורי ן ת מדרבנ ו צ מ וםבכיטול המגהגים, ומחר כ ם זממם, הי נם ומבצעי רצו, ד ש ן ד ל ר א ר ש ה על עם י צ מ ל העם וממיטים ש ת ה׳ ותורתו מעל כ ו צ ל מ ם כ י ר ע נ מ ש ד עשראל ריסעל צוארי שונאי י ע ומיעוט הפרנסה, ומגכי פ ש וגורמים לשונאי ישראל חסרון הו עול תורה, נותנים עליו עול ל הפורק ממנ ת כ ך ארץ, כמ״ש באבו ר ת ועול ד ו כ ל עול מם צדי ה בנפשותם, כי גוזלים וחומסים ו ל א ם ה ד כידוע׳ ולא ידעו החטאי ר ך א ר ת ועול ד ו מלכל ראשונים דל, בנויות על אדני פז ולסודות ל תיקוניהם ש ם נפשות ישראל, ולא ידעו מ כ ת ש ר בם ת צ ע ע ל ו מ ש א ל ל ר ה׳, וישתדל ש ב ל ד ד א ד ב ח ב ל ל ל זאת ידוה כ עליונים רומזים, עש ת ל מנהג ה ל אגחגו לקיים כ כאשר נשתד ם ובמצודתם, ו ת ש ר ד ב כ ל ה , ולהזהר מ ה ד ע ב מל עז נגדם. כ ש לקיים מצותיו ית״ש, ותורתיגו הקדושה, ונעמוד ב מ מ , ו בישראל ולא לבטלום ג״כ י מ ש ל כוחגו הרוחני אז מן ה כ ם ולא נשמע בקולם, וגתיצב לגגדם ב ה לא נאבה ל וד מ א ע ת ת ל במקדם כמ״ש בזוהר אתערותא ד ת הקודש, כמאז ו ר מ ש ד על מ יעזתנו לעמו

אתערותא דלעילא כגדל.כך , ו ת אבותינו לעולם ועד, כמ״ש ואל תבוז כי זקנה אמך נ מ א נזוז מ ל ן הראוי לנו ש # ןה אתנו וגו׳ כ ם יאמרו ל , א ם אל תאבה ם יפתוך חטאי ל אדם, בני א כ ם מ כ ח ר ה מ א

המונטרים בית פיק יע עולמים היחייאלי להבת שנות־ ה טו צ ע ה ה ו, מ ך אתם, מנע רגלך מנתיבתם, ויש להרגיש בדברי ר ד ך ב ל ל ת אה ועוד ש ע ה עשה ולא ת מ כ רה הקדושה ב ר מוזהרים ועומדים מן התו ב כ לנו בזה? אחרי שא ל מם יארבו י ב ה אתנו ? וכי אם במקו כ ם יאמרו ל תא ולימוד יש לנו באומרו א ה רבו מע ך אתם• מנ ר ד ך ב ל ל ת ו א ל דברי פ ף כ ר אתם? ובסו ב ח ת ה ר לו לוה ל ת ו כה האם מ הליל ית׳׳ש עפ״י אופן הדרש, ונקדים א ת זה בס״ד וכעזרת ה רגלך מנתיבתם, וכוי, ולתרץ אך יצוייר ביטול מצוד, מישראל? או מנהג ת שאי ו ש ק ה ש ל ה שי מ ת ב ח ביאור על חקירה אה מ ר דור? היות וידוע כי לא אלמן ישראל, וישנם כ הם מדו תי ם מאבו ה קדוש המוחזק לע זממם? צ ב ה ל ע ש ר ל עת וזמן, ואיך יכולים עושי ה כ ם ויראים העומדים בפרץ ב חרדיל ית״ש א ף כנגדם, אכן בעורת ה צ פ צ מ ה ו ה פ צ ו מצאו פ י שי ל ב נים מ ולשגות מנהגים ראשול ע״פ ם ד ר מ א ך מ ר הזה, ידוע ל ב ד בת ה ב סי ו ל ט שכ ם ו ע ב ט דה הזאת בטו ך החי גםביר לב בעוה״ז דו על רגליו, ועפ״י הרו ל אדם המעמי ר ברגליהם, זהו ממונו ש ש ל היקים א ואת בת סופרים מ כ ח ר יענה עזות, ו ה יסגה׳ והעשי פ צ ו ח ף יומיא ש ט בסו ר פ ב ם צלחה, ו ך רשעי ר דב יתהדרון ה ילבינו, ומאינון ערב ר מ כ ת פני זקגים שקנו ח ו צ מ ה תסרח, ונערים המנוערים מר ב ף ג ך ^ של ך ל הממון ו ר ש צהי ם על (רעיא על עאנא) העם, ובזמן הזה י ות ראשי להידתו ותא מעבי י וענ ד הלב, ב ס א אבד הכי ה מן הכיס, ו ת ל א ליצלן, ופרוטה כ ד רחמנ ו עד למאם והיראים ל ויען שהחכמי י רבותינו הקדושים ד ל זה בספר על דעתו ועל דעת קונו׳ כידוע כם רב, וכולי ו צ מ צ ב חק גדול ו ם בדו ף לביתם׳ כי א ר א ט ל ירם להבי א ר לחמם, ואין ל ס ח

ו על עם. ר ר ת ש ה ם לישראל, ש ם על ידי אלו הצרי ה א ל ט קט, ב ע מ האי ואולי׳ ואפילו זה הם והיראים, •מפחדם על טי ם השלי ח עושרם ובו׳, לכן הסוג הראשון מאלו החכמי כ ב ש ו ד קך על נסי ה׳ ונפלאותיו ם לסמו צ פ ת ידם, ובאי ח ח ת ה להם מ א ב סה הזאת, ה מיעוט הפרנהם ל מעשי כ ם נכפפין ל פן ח״ו יגרום החטא, ולא יוכו חיו לאותותיו ומופתיו ית״ש, לזה הומהפכים בזכותם כפי ף זכות' כ ת תיצת׳־ר לדונם ל צ ע ם ב ל אלו, עשירי עם, ומתחסדי של א ר ש י ה איזה מגהג ל מ ר ת את השורה, ובביטול אגשי מ ל ק ל ק מ יכולתם, וגדולה לגימא שא מצוד, ן הזה, בכגון ד כמלתא בלי טעמא, אז אומרים הסוג הראשו א ו מ ל ע ק ב הנראה כחוח נפשות שנו כאן, ט שפקו ר פ ב ם דל, מודים דרבנן היינו שבחייהו, ו ר מ א א לקיים מ ב רה ולא מוריד ל ע א מ ל ר מנהג כזה, ש ב ד מה גם ב מד בפני פקוח גפש, ו ר שעו ב ך ד ואין לל ם על כ מי י וסד עפ״י ותיקין? ולזה מסכ מא לן, שמנהג זה מי בקיומו, ובביטולו, כי מאן ליה והכלכלה. ך המחי ר ו צ ותרת ל ט אהבה וחיבה מי ה מעשיהם, ולא עוד אלא שמראיץ לם על העם י ר ר ח ש מ כים לאלו ה ם והיראים, שאע״פ שאינם צרי ויש עוד סוג שני בהחכמיק גמור לא בולע י ו בולע, צד ק ממנ ע צדי ש ם ובזוהר, ר ל זאת זוכרים מאי דאיתא בשי כ בב א לרי צ ל ת ה א מ ל ר ש מ ר במרעים, אל תקנא בעושי עולה, וכן א ח ת ל ת ד א ו ב לד וכתיל מגהג זה, אנן בדידץ לא ו ע ? ואם הם ירצו ויסכימו לבט ש ר מה לנו ולעושי ה , ו מהרש לו עיקר ר שהוא מן התורה, או שי ב ד אמרה אלא ב א נ כחה ל ת הו ו צ נבטלנו, ומשום מא מ ל ע א גאמרה במגהגים ב ל הם, וכ״ש וק״ו ש וצא מדברי מן התורה, ולא בדרבנן, ולא בכיא אמרינן ם, ועל כגון ד ב שיהיו שוגגים ולא מדדי ט ו ת ביצה) מ כ ס מ ב ) ו ר מ א א ן ד ו ג ל כ ע ו

ר עוקבא ברישא. ל ידי אחרים, והאיכא מ ם ע ה עדיף, ויכולה להתקי ש ע ב ואל ת שם י מתכבד ם יש לו ערך גדול, ו ל צ ד א ויש סוג שלישי בתופםי התורה שהואיל והכבוך ורק להיותם ל יראה, א כ ם מ ללי ם משו ה ל אלו העומרים בראש, אע״פ ש ם ש ת ר ב ח בר ח ם א י צ רה וחכמיה, ר השררה ויען שאלו ראשי התו עשירים, מרומי המעלה, ולל ן במ״ק עם הכו ל ממו א ש א (20) כגמטרי לל במ״ק בגמטרי ד העולה עם הכו הכבול ר ש צהי ת אותיותיו(20) וכדאמרן לעיל שבזמן הזה י ל ר קטן שט״ן עם ת פ ס מ (20) והם כת גדולות, ושגגות וזדוגות יוצאים לו ל הכבוד, ולזה באים לידי מכשו ן גובר, וה׳׳ה ש ו מ מ , ה

מתחת

ק י״ג עולמים היחיאלי י הסונטריס יימ פן צרכה לומר אם גם הממו ת ידיהם, ורבים סרים מקיום מצוותיו ית״ש מחמתם, ולא נ ח ת מם ה ע הממון יש ל פ ש ש מה אלא יותר מפליא, כ ד המדו ק הכבו ש חסר להם, ונוסף עליו חם ובינת שכלם, ונודל ת מ כ ת ח ס מתחילים להראו ד הם אצים, שאז ה ת הכבו ד מ ח ורק לם ד ועוצם בסיאותם בפוסקים ראשונים ואחרונים בשיטות ובמפרשי עיונם בים התלמום א הרבה פתחים לעודד לאלו המשחררי ם למצו ם ובשאר ספרי הקודש, ומשתדלי ובמדרשי בעם והמשכילים, לעוזרם ולתומכם, ולעקור מלייהו דרבנן, גזירותיהם, ותקנותיהם, ומנהגיהםהכל עושים ומראים שהוא עפ״י דין חוה׳יק, ומראים בפועל ל האומה הישראלית, ו הטובים שלים הללו שמחים כ-־ברי אלו המשכילים, ושכן ראוי לעשות עפ״י הדין וההוראה, ואז המשכיי הנ ל העולה על רוחם, ולהפוך כלמנ כ ע זממם, ולתקן כ צ ב ב ל ח ר ר כ בהם ומוצאים להם כמצא איזה אחד או אחדים, שקוראים תנר על מעשיהם, וצועקים א י צ מ ישראל סבא. ואף אם הל המיעוט, לא יכנס באזני ל זאת הוד קולם ש כ חמם לפני העם, על השינויים הבאים מחמתם, בם והיראים והראשים׳ לא דברו ר רובא, והרי רוב החכמי ת העם (באומרם) הואיל ואזלינן ברת הדין אתם׳ ולכן ם שעוזרים על ידם, והראו ששו ה מאומה על זה, אלא אדרבא יש מק בנזיפה אע״פ שאמרו כהלכה, ואומרים להם• חובה עלינו הם מכריחים את המועט לשתור דרכו לנו, ולהיות סרים למשמעתם, כבל אשר יצוו עלינו לעשות ש ת בנתיבותיהם, א כ ל לה שאמרו רדל, אפילו שצ׳׳ט אומרים וכו׳ ואחד אומר מ י לנטות ימין ושמאל, היפך מ מבלר ומנהנ קדוש בישראל. ב ל ד ל כ ט ב ׳ הואיל וכוונתם ל ר כהלכה מ א וכו׳ לזה שומעים ש

ל שינוי המנהנים? ולא רק ר הזה? ש ב ד ובכן מבין אתה היטב קורא נעים, מי הוא האשם בת מעשיהם ם על העם, אלא ראשי ם והמשחררי ד נתכיונו אלו הצרי ב בשינוי המנהגים לל עיקר, לא מדאורייתא ר שאין בו ממש, ואין לו כ ב ד ל כ הוא בשינוי המנהנים, הנראים לעין כב חוזרים בתקנותיהם לעקור מלייהו דרבנן, וגזירותיהם הקדמונים, ולא מדרבנן, אכן שו ולבטלם, ושוב לרפא את העם מקיום מצוותיו ית״ש, ואח״ב לבזות נביאיו וחכמיו ומקיימי תורתו, וכץ מרעה אל רעה יצאו עד שח־ו פוקרים גם במציאות האל, ומדריכים את העםקף וכל מיגי חפשיות, ולפריקת עול שמים ל תו כ ח הזרוע, והאלמות, ומכריחים אותם ב כ בת הסוגים ש ל ש טת יד גם באיסורי התורה, אזי גם ה ל, וכשיגיעו למדרגת פשי מעליהם, ר׳ם על מעשיהם, מבלי שום יכולת בידם עשות שום ים חורקין שן ומתמרמרי הנז״ל מהרבנל כ ם, ובמעט הם משועבדים ל ס לרגלי אלו המשחררי מ ר מ ר הם ג״כ געשו ל ב כ תועלת, של בעל שכל, ולמפורסמות אין כ ת פה גגדם, כידוע ל י לפצו גזירותיהם, ותקנותיהם גם מבל

א ראיה. ך להבי צריה ואין ל בדי כ ח בה׳ הזן ומפרנס ל והנה על סוג הראשון שלא עשה כהוגן שיש לו לבטום בביטול המנהג• אעפ״י ה ב או במעט, וכן על סוג השני ששתקו ל ר ר לה׳ להושיע ב מעצו׳ והלכו בעקבותיהם ה ר ב ם את ד ע לקול הממרי מ ל זאת העם ש כ ם שמרו את המנהג, ב ה שם והיראים מוחין בידם, ולכן נקראים גם א ראו את החכמי ל ל אלו עושי הרשעה, יען ש שה הגורם ומסבב פטור, ט ל מ ת העם, ואם בדין ש מ ש א ם השני סוגים גורמים ומסבבים ל הה דעונשא דהאי בר מ ר (תיייע ימ״י ע״ב ״״ל:) כ ה ה הוא חייב, כדאיתא מ ל ע ל מ ל בדין ש ב אא ולא מליל, ל ל מ א דקאתי לידיה ויכיל ל ב ה ט ל ך עוגשיה בגין מ א כ ש ה מ ל גש בגין מא וכולא בקדושה ת ת א דהיא אתתקנת למללא לעילא ולמללא ל ל ל מ בגיץדפגים לההוא רוחא מל שכן אי עמא אזלין באורחא עקימא והוא יכיל למללא לחו ולאוכהא להו ושתיק ולא כתא דמםאבו ן ב וכאבי נעכר במכתשי ב נאלמתי דומיה החשיתי מטו ה דאמינא דכתי מ ל כ מליב פנה אלי והנני מהו פנה א אלקי בהאי ואתפני מניה דכתי כ ל ודא הוא דאמרינן דוד מ אלי כד״א ויפן אהרן, וכו׳ עכ״ל(וכמ״ש הרב בהעי הכוונות דס׳יי) כשהטאו ישראל בענל נסתלקו .ממשה אורותיו(שהוא הגורם כדלקמן), ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום כדרז״ל.

אכן

ק י״ג עולמים היחיאלי לו י הסונטרים בית פ אכן לםוג השלישי ובפרט לאלו שהראו להם שמעשיהם כדין וכהלכה, זהו היפך מדורותא ל מ ר ממנהגיהם. כי הם היו יראי ה׳ ב ב הראשונים, וחכמיהם, שלא היו משנים שום דק באיסורי תורה, ן במעשיהם, ולא ר מובן המלה, ועל כל דבר קל שאירע להם מפשפשי ובדקדוקי סופרים, אלא אפילו במנהנים כדאיתא במעבר יבק (יקיף ע׳־א יזיל••) ואין לשנות מנהג המקום כדפםק בעל ההגהות (סימן תרי׳׳ט •שכתב יז״ל:) אל ישנה אדם ממנהגא ת ל העיר אפילו בנינונים ובפיוטים שאומרים שם, והם דברי מוהרי״ל, ואתרע ביה מ והצדיק עליו את הדין משום ששינה ממנהג המקום לומר סליחה בלתי נהוגה וכוי, לכן ידקדק אדם שלא יחליף שום תנא, אמורא, פיוט, שיר, ושבחה וכוי, ואולי אמרו בזה כי נקרא משינ נבול עולים, לרמוז לשכינה שיושבת על תהלות ישראל, ומלאכיםת ישראל, ופוק חזי מאי עמא עליונים שעולים ויורדים שמה, והם חבירים מקשיבים לתפלור ב (בגמרא יסומא יכ״ב) דרבי זידא אמר ליה לר׳ ירמיה, לא תפיק נפשך ל דבר, ואמרןף (ועיין במציעא כ ר אחריהם ן ה ר ה מהלכתא, ורש״י פירש כל דברי חכמים שהוקבעו אל תה ׳ תר׳יי מעם רבינו יצחק האלפסי וז״ל:) ויש שימות שמשנ י דפ״ו בענין שינוי המנהגים ובם׳ חסידים ס

מן ר קרו מ מנהג הראשונים כגון פיוטים, שהורנלו לומר קרובץ דרכינו משולם, שאחד אם יום ף ומת בתוך שלשי ל ה לומר אין צור, ח צ אחרת ומת בתוך שלשים יום, ואחד לא רה (פיט וי״א דנגעים) איתא שאין עון זה מן התורה אלא לא תשיג גבול עולם עכ״ל, ובמשנר ר׳ יהודה בן בחירה אגי אלמד בו, אמר לו ר׳ אליעזר אם לקיים דברי חכמים מ א ש כע שהקפיד הרבה שלא לסתור דבריהם אפילו עפיי התורה, שאין כ״ב טוב לסתור מ ש מבפרט לאחר מיתה כמ״ש במעבר יבק (דקפ״א ע״א, «״ל:) אין משיבין את הארי דברי חבר ו שלא בפניו, וכל שכן לאחר מותו, וצריך עיון גדול וחכמה רבה, קודם שיובל האדם לגגד שום חכם נוח נפש, והביא בעל הליקוטים מעשה מרש״י ז״ל הבא לאחד בחלום, ואמרכחת א הבנת כראוי. (כמה תו ל בצר ש מצדך י לו יפה כיוונתי, ויפה פירשתי, והאמת כיוונתי, וא תב על דבריו ל ט וראה אע׳׳פ שהכו ב מוסר מגולה יוצא לנו מדברי רש״י ז״ל הללו, הבצר שלא הבנת כראוי, ך י ד צ מ ק בדבריו, בבל זאת כשהוכיהו רש״י דל, אמר לו ו ד צ ולא אמר לו בודאי שלא הבין, ובכן כמה הם צריכים להזהר הפוסקים ומחברי הספרים הדוחים דברי ראשונים ואחרונים כלאחר יד, ומדברים עליהם קשות, ומבזים דבריהם, ומשליכים אותם אחרי גוום כאלו חכמת התורה נמסרה אך ורק להם, ולא עוד אלאע ם מלשמו שאם היו שומעים לוה החבס ביתר דברי התורה והמצות וכו׳ אז מתבטליר גם מחרפו מודה ש ר ההוא, א פ ס דבריו וגם לא לעשות החוקים ויתר הדינים הנכתבים בא את הרבים ע׳׳י זלזול זה בהם, שהם דברי אמת ודברי אלהים חיים, ובכן גקרא מחטיש דברי חברו ובו׳ ועוגש הסותר דברו ר פ מ המחבר כידוע) ועיין(ס׳ חסידים ס׳ תקנ״ט) שכר הל חכמי כ ב בדעתך? האם ירבעם בן גבט ש חגם כי קובל עליו במותו וכו׳עכ׳׳ל. ומה תחשוה ש ע ש ר ודבר, כ ב ל ד ה לפניו, והיה אומר ק״ן פנים בתורה על כ ד ש דורו היו כעשבי הם ראיות מן התורה ה את עגלי הזהב, ורצה לפתות את ישראל, היעלה בדעתך שלא הביא לל צדדי ההיתר על זה ושאין בזה עון, לרוב כרח הוא שהביא להם כ והיתר על זה? אלא מוא כן? לא היה יכול לפתותם ולהחטיאם, ולזה גרשם חכמתו הנפלאה, עד שפתה אותם, ראם ל

ל בית ישראל עליו כידוע. עוון כר את השרץ מן התורה, ה ט ר שאמרו יכולני ל ל כרבי עקיבא וכרבי מאי ת ועוד מי לנו נר את השרץ מן התורה, ה ט וכן איתא בש׳׳ם אין מושיבין בסנהדרין אלא עד שידע לו ם אם עשו זאת כי הם היו יראי ה׳ בתכלית, ומה שלמד ה ל זאת חם וחלילה ל כ (סנהדרין י״ז) בש וכשפים ח ב לחורפיהם דבר, כמו שהיו לומדים ג״כ מעשה ל זאת בכדי לדעת איך להשיש בש״ס אמר רבי אליעזר וכו׳ ולא שאלגי אדם י מ בכדי לדעת את מעשי החוטאים, כ

מעולם

ק י* עולמים היחיאלי הסנטרים בית פיר ונתמלא השדה קישואין וכו׳ ונעקרו ב מעולם אלא רבי עקיבא שיום אחד וכוי אמרתי דה (באבות דר״ן פכ׳׳ה) יעיי״ש להתלמד שאני (ובתיקון ה לא תחי פ ש כ ל ע״פ מ וכו׳ וכאומרם דש נ ר ר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ב מ ת א ע׳ ח־מ׳׳ב ״יל:) עם בל דא ברי אע״כ דד מ ל ה דאוקמוה מארי מתניתין דברים י״ח, לא ת מ דע כולא ואפילו חרשי!, כ ך למנ צרים ח מ כ ד להבין ולהורות עכ״ל. נמצינו למדים שאעפ״י שברוב ח מ ל אתה ל ב לעשות אל זאת לא עשו דבר נגד כ ת האסור, ב יכולים היו עפ ׳י הדין לאסור את המותר, ולהתיר אט סופר, ובכן אלו סוג שלישי ב ש בה ב ם כגדל, וכחטאת ירבעם הכתו התורה ותקנת חכמית ה׳, ומנהגי ישראל סבא, להראות חריפותם ובקיאיתם, לסתור ו שהורו לנו בביטול מצא חן בעיניהם, ושיקרבו ת עושי הרשעה, בכדי למצו כ ר ד ה דברי הראשונים ולמצוא עזר לחמדת הממון והכבוד שהיו בעוכרם, לכן אין אנחנו חייבים לשמוע להם התועלת, היות וע בי מאומה יגיד ד ו אי איכא ת ר להו גדול הדור לתלמידי מ א בקולם ואדרבא בש״ם איתא דם הרב דומה א ל ״ בה לפגי ה׳ ואפילו במילי דחסידותא כידוע. וכן אמדו ח ב בתשו לי וכווגתם לשות צבאו למלאךה׳ מהשדמהו ו , ו ה י אל יבקשו מפ למלאך ה׳ צבאות, תורה יבקשו מפיהו ואם לאור צווה מבלי שיגוי ותמורה ש א ת אינגו בהירי ברצון, אלא עושה כ ך ה׳ צבאו א ל מ שכמו שע בקולו, אך ורק אם ב שחייבים לשמו ר ה ת ממון וככוד וכיוצא, הוא הדין ל ד מ ואין לו חל הסייגים, והגדרות והתקנות כ ת •הממון והכבוד, וכל הליכותיו לקיים דברי רז״ל ב ד מ אין לו חד יהודי, שתורתו להתיהר ולקנטר והמגהגים (ובילקוטי מוהי׳׳ן דט׳׳י עיי א׳ ״״ל•׳) ולבן הוא ת״ח שבדף מ״ה) ו ) ׳ ות״ח כזה נבילה טובה הימנו(מ״ו ויקרא א׳ ובדף ל״ט) ת״ח שגקראין שדין יהודאין םד הוא העיקר, הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות ב נת למדן ל אך מי שטועה וסובר שבחיך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום, ואדרבא לא זכה וכו׳ וזהו אם הרב דומה וכוי, כך ה׳ צבאות, היינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה׳ וכל׳, (ובדך. ר׳ ע״ד וז׳׳ל:) כי יש א ל מ לן בחכמתם המוטעת שהכל ע״פ היות רעות דורסים וטורפים, והם חכמי הטבע, שמראי הטבע וכאלו אין שום רצון ח״ו, ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו הש״י, משימים הבלך הטבע, והחכמים הללו הם בחי׳ חיות רעות, והם דורסים וטורפים רבים מבני ר בתוך ד עמנו, שטוענים אחריהם וסוברים כמותם, כאלו הכל עפ״י חיוב הטבע ח״ו׳ וכשהם מתגבריםם ה , (ובדף ז׳) ויש מ וכו׳ וזה בחינת שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות ומי׳ל. ע וכופר בלי שום הנאהעכ׳ ש להנאתם כדי להחזיק דעת ושקר שלהם וכיוצא׳ ויש שהוא רי הדור ורועיו וכל ישראל נשמעים ל ח ר יבק איתא (דקמ״ד ע״ב ״״ל:) ואעפ״י שהם נ ב ע ובס׳ מל על הדור! שנפלו בנורלם, שלפעמיבס ב להם׳ אם עוקריץ מלייהו דרבנן, אמרינן ח הדור אינם זוכים בשמועות דאדם צדיק, כישראל שהיו נשמעין לאחיתופל, וכבר אמרוך ואשרי ל, י פאאז ו דבתררישאנ ת, ך מנוער מן המצו כ ל מ ך ארץ ש דחה בלבו, ואי ל דטינא וך ה׳ צבאות, אז הוא מוכן א ל מ ב דומה ל ר ה ל גהינם, ש נה ש ך בן חורין מדי כ ל מ ארץ שהצדק עכ״ל. ובאין תפוגה ת ו מ א ה על ה כ ל ה ל תורה עילאה, ויכוון ה לקבל ממעיגות של יראה, גורמים לישראל לחטוא ולעשות כ ה מעלה והמשוללים מ בהתחברם אל אלו דמיל ישראל, ולשכינה שתסתלק ח״ו, כדאיתא כמעשיהם, ועי׳׳ז גורמים גלות לשונאיהם שבת גרמת גלות לישראל הואיל והם רצו להתחבר אל העמים, ולזה (בפסחים דקי״ח ע״ב), סיר אל אלו ב ח ת ה ל העמים, והוא הדין בגדון דידן, הואיל ובעלי התורה רצו ל גלו בין כע סופו ליפול ש ל המחזיק ביד ר ל כ כאמד ם עליהם, ו המשכילים, לכן הקב״ה נתנם ראשיר הפיצותה אוחנה ביחזקאל ש , (ובבעה׳׳ט בפ׳ ויקהל איתא ״״ל••) אותנה ב׳ הכא ואידך עד א ת ביל ב נה שירדה בישראל, א ם רגליהם אלו גרמו לשכי מ ר מ בעגין הרועים, שרועים הצאן בק מישראל עכיל, ובטח שאלו ל ת ס ת נה ש ן ישראל, גורמין לשכי אותן הרועים הרעים שמחטיאיד עון ב ל ת טובות שהיו לישראל, בודאי שיקבלו עוגשם מ ת מ ה שגרמו לשנוי המנהגים ו

הנוסף

ג עולמים היחיאלי־ לן - ק י הסונטרים בית פי כם כידוע. ואם ראו א רבים שנטו אחריהם, כמ׳׳ש רז״ל על ואשימם בראשי ט ח הנוםף מה ולא אירע להם מאומה עתה, צריכים לחוש להבא, ולזרעם אחריהם, כי ר מ ב ששינו דת כל בר ישראל העובר על מ א ל מיתה זהו עונש חכמים כענין ש כל מקום שזכרו בו רד(בס׳ תודת האדם דכ״ד עיב ובדן* ע׳ וז״ל:) ב הרמב״ן ת דברי חכמים חייב מיתה, (מ״ק י״=0 כן כ וכן זה שאמרו חכמים לחיים ולמיתה אינם בימים בלבד, אלא כל העונשים שבעוה״ז,ר כ ש ם מיתה, וכינוי ה ש נגעים, עוני, ומיתת הבנים, וכיוצא בהם כולם כינו אותם חכמים בל תורה והגמול הטוב אמרוהו בלשון חיים עכ״ל, ועוד יוכל להיות איזה זכות בידם שב בפסוק ובאו המים וכוי, עכ״זדרשו ומצות שתולה, במו שראיגו בעגין סוטה שאעפ״י שכתול חסידיו שמדקדק ל כ ה באותה מיתה, ועוד אולי הוא איגו מ ת ל יש זכות תולה ולבסוף מ ד חד בכל מעשיו, ולקיים א , ולכן עליו להזהר מ ך אפיה גגדו ח״ו וכו, עמהפ וכר, אלא מאריד לגגד עיניו, ולא יבטל שום מנהגי ולא ד שויתי ה׳ לגגדי תמיד, ולהיות פחד ה׳ תמי תמיל ולעשות פסקים עפ״י דתוה״ק , ואפילו שיודע לפלפ ר קטון או גדול מדברי רדל ב שום דף ע״י ל לא יעשה זאת, בכדי שלא יסייע לאלו העושה עוולה, אשר לבסו ד ל דברי ח ט ב ללה , וחוטאים ומחטיאים את הרבים, ואס מתחי ובסיבתו גוגעים גם באיסורי תורה׳ כדאמרןם פגים, אפילו בביטול מגהנ שאין ה ד בחברתם ולא גושא ל ב כ ת ר אתם, ולא מ ב ח ת אינו מס גגדם• לכבודו ית״ש מבלי׳ פחד מהם, אז •לב בל העם ירוגו בו ממש, אלא עומד כתרי

ם בקיום הלת וגמשכויאחריהם,׳יולאי בראותם כי חכמיהם וראשיהם. וכל יראי ה׳ משתדליה יקדש שמו ברבים עליהם וישפיע מ ק צייטי עוד לעוברי רצוגו ית״ש, ובשכר זאת גם ה

, ולא יהיו אלו הצרים ראשים עליהם, אלא יזכו להיות ה׳ מלכם, בראשם• מ ו ט להם מב והישר בעיני אלהים ואדם• זהו ידידי םיבת שינוי המנהגים, ואם וידריכם בדרך הטום בעם? גם זה בס״ד אסביר לך. נקח תשאליגי במי מתחילים בשיגוי המגהג אלו המשתררירת ל גדון שעסוקים בו עגין המתים לדוגמא, וממנו תקיש ליתר העניגים, והוא זה: שבפטי ש מ ל

ע זממם בו, ושוב מכריחים את יתר דלת העם.. צ ב אחד העם או אדם המעלה מתחילים לת בעקבותיהם, אם לא מרצוגם הטוב אז מפיץ אותם בעל כרחם, ומה גם בראותם. כ ל לא מאדם המעלה, אז לוקחים ק״ו לעצמם בחושבם שהוא צווה לעשות לו כן, העם השינוי ב ואומרים זה בודאי ידע הדין על בוריו וצווה לעשות לו כן, ליותר מעליותא, ולכן• גם אנחנו.ל זה עצת החוטאים בגפשותם,.וזה האיש מר? כי כ גלך בעקבותיו, ומי יוכל באותה שעה לוש מ י . י כ ו , ה ע זממם לא היה לו שום ידיעה מזה, ואין לו גם רצון ש שהתחילו בו בבצו

ל הגבלה • ט לפגי אל עליון, על כ פ ש מ צער גדול מזה, שהשינוי נתלה בו, והוא יעמידם בם שעשו עמו, כדאיתא (בילקוט :ברמז שס״ה חוב״ד בסי מעבר יב״ק דרי״ג ״*ל 0 ונראה שהמתיל שם, ד ר שני ו מ א מ ר הוכחנו ב ש א מדיינים זה עם זה אחר מיתתן, לפני שופט צדק, כר אבנר לישראל, אחר שתפסו ליואב בידיו שהיו ישראל מפייםין לפניו, שלא יהרוג מ א של כ ח גבורתו, כדאמרו אמר רבי יוסייא, נוח ל כ ת ידו מ ח כמת היה ת אותו אחר שהכהו, וה אעשה ר להם מ מ ל אבגר, ואז א ש מאות אמות, מלזוז רגל אחת ש ל ש אדם לזוז כותל ש שכבה נרי, אמרו לו תדון עמו לפני דיק האמת, השליכו אותו מידו וגפל זה חי• וזה מת,ו יוריד את ה בנו, שלא ינקהו מן המיתה, פן ת מ ל א״כ לטובתו נתכוון דוד, בצוותו את שדרש במקומו ה בהאי עלמא, כנ ל למטרפםי טב ליה עבד ליה דלשקי שיבתו ביגון שאולה, ום זכות על י ח הצדיקים גם במיתתן, שמלמד (והובא באגדות ירושלמי עכ׳ל, ובדף דץ כתב), ויפה כ

ר תעניות מהגהו דבי נשואה ד ס בגיהם, ותובעים עלבונם בחיים לראויים לכך, כדחזינן בה ת ל דלא לצערו לרבי מגי ב דאנקוט כרעא דםוסתייהו על קברא דר׳ יוגא, עד דקביף יחד, ואז פעמים ס א ת ה עכ״ל, (ובדף קמ״ג כתב ודל:) עוד אמרו כי יש עת מיוחד לרוחות ל

׳ ( ׳ ב מילי עלי, ואמרו(בירושלמי דסוטה פרק ה ר קובלים זה מזה, כדאמרץ(נדה:ל״ג) דלא גימא ל שאמר

ק י״ג עולמים היחיאלי־ י ת פ י הקוניטרים בל זה בלעם, אי לית הוא עתיד א כ ר ר אליהו בן ב מ א שאמר רבי אלעזר בן עזריה לר״ע, שת (במסכת חגיגה פ׳יג) בגמרין, על אותו הרוג שהרג יהודה בן טבאי שלא מ א להתווכח עמך, ומשתטח ל יום שהיה ׳ כ ת יהודה, לא היה קולו גשמע, כמו שהיה גשמע ב מ כדק,׳ ואחר־ שמ פייסיה, או בדינא ו י ב אשי ממאי? דילמא פ ר ה דרבא ל ב אחא בדי על• קברו, ואמר ליה רל מעלה, והצדיקים עושים שלום ביניהם דכשהמלאכים תבעיה ז והמתים מתווכחים בב״ד שמקצת מזכים כפי •מה שפוסקת עיר וקדיש שנקרא בגמרא, רוח פסקונית ת מחייבים, ו צ ק מם מדיינים וקובלים זה על זה, ״ובודאי ה עכ״ל, הריי- מכל האמור שהמתי ל ע מ ל כן גוזרים מם ־שהרגילוס בשיגוי המגהגים שלא לדעתם ורצוגם יעמידום במשפט. ושם שאלוי האנשיא עקא כי מדוע לא יתחילו בשינוי אמת ־עולם הנשמות יקבלו עונשם, אכן ד בעולם ה

ב י פר מרבן גמליאל? שאפילו בדבר טו ם ? ולמה לא ילמדו מו מ צ ע המנהגים האלו עליהם בה פ בת הנשמה כדהוכחנו לעיל, הנהיגו על עצמו תחילה ולא כ ומועיל וישיבו רמזים לטוא כן אלו המשוללי •היראה, ם הלכו בעקבותיו. ל מ צ ע ק עם ישראל ב את׳ ישראל לעשותו, ר

י ת ע ם ב מ צ ע ל ע מ ה פם בשינוי המנהגים ו לכו ת על דלת העם, י ג הם ועוזריהם, כופים ההרכגצר הסיתם להרע להם, ומן הקל פקידתם אולי יצוו לעשות כמנהג הקדום. אם לא כי הית האומה, ולמעול מעל בה׳ ובתורתו, וגס כט לחטוא, ולהחטיא לכללו י ל ׳החמור מדר אף דברי צדיקים, בי ת הממון והכבוד הוא שמםל ד מ ל ח ד נ העוזרים י •על ידם מהסוגים הל כ ׳ שטן ״הוא היצה״ר שהיה בעוכרם ולזה אין להאשים לשום אחד מ י ג שם הזהב ב

בת היצה־ר המחטיאם, ה׳ יצילגו. ס לא מעלו אלא מסי ל דל כי מ הנה הע׳׳ה ותוכחתו המגולה בפשיטות מ ל ד את פסוק ש מ ר ב א ב ועל •פי־האמור גובל לי דרבנן ל י מ ל ה הטובה והישרה לגו, הוא מיידי על כ מ ל ת ש צ גדולה: י והוא זה: כי על אשר יורוך, אך לא כווגתו כ א תסור, ועל •עשה דועשית כ ל לאו דל ע י ל ד שאםמכום רם בהדיא, וזהו אומרו אם יפתוך חטאים •כמו מ ו ת ם ב ש ל תורה, ש עליאזהרות ומצוות שת החטאים האלה בגפשותם ת מחתו י החוטאים, ויש עוד לפרשו כמ״ש בתורה א ״ ש ר פ של ישראל, ל כ ה רביגו רבן ש ש ל קורח שחלקו־ על דברי מ ם מיידי במחלומתו ש ש וכמו שם האלה הם במצוות דרבגץ ה מיידי שהחטאי ת יהי, ה״ה גם פ ל מצו ולא־ מיידי שחלקו עה •עשה מדעתו בנשיאות ש מ ח חשבו ש ר ל ק ומנועים ״שתקנום> וכמו י שבמחלוקות!, שה שהחוטאים ה רבינו היו עפ״י ה׳, הוא הרץ פ ש ל מ ל מעשיו ש כ ך והאמיתות ש מ פ ץ אליצפץ בל גם הם עפ׳׳י כ ל רבגן בכל ציווייהם ומנהגיהם, ואשר באמיתות ה אלו חושבים• שמדעתן שר מצותיו י לשמו ה7:כמו: שהורם עשו ותקנו כמ״ש־ באבות, ועשו סייג לתורה, והכל בכדל דור כ ב ם ש כ ל ח כ ה אזנים לתורה, וכן ב א שלמה־ ועשה ל ב ית!ש;י־.וכמ״ש בש״ם, עד שהם .ז״ל דדרק אם י הוא לקיים מצוותיו ית״ש, ועפ״י חוקי התורה, ונזהר •מלסתור דברי ו ד ופט אשר יהיה בימים ההם. יפתח בדורו א לזוז. מדבריו, ־במ<ש בתורה אל השו ל חייבים ש

׳ ׳ יולא׳ ׳ ו א תאבהיאלי ל י ב מ ל ח״ו, אז כתי ל דבריהם ד ט ב ל אם:בא׳ ל ב אל בדורו, א כשמול ־ ד במשתה כמ״ש ר ל ו כ א מ ה אלא ב ת פ ת תשמע׳י־בקולו, וזהו אומרו־־אם'יפתוך, אין אדם מ

, ועל זה אמרו ישראל ״ על קורח שעשה להם סעודה לר״ן אנשי המחלוקת שהיו ראשיך פרנסתם, •וזהו •אומרו אם • ר ו צ ם ל ה מזהיר לסוג א׳ שמתפתי מ ל גדולה״לגימה,׳ ובכן בזה ש

ה אליהם ואל יתראה להם אהבה וחיבה, ב א י הפרגםהיאל ת ׳ ם פיתו־אותך, ע אלרהחוטאיה אל הסוג השלישי• מ ל ן ש ו ל ברייה, ושוב מ ב אלא הרחקלמהם, ובטח־־בה׳ הק ומפרגס ל

לכה אתנו, הלא אנחנו אנשים מכובדים•• : ו אמר י ר גגדם אם־ מ ־ואז א המתכבדים•בחברתם,־ ך כבד נ ד ו ך •״יהיה הכבו י המעלה ובחברתיגו גם ל בעליהעושר ושררה ־וכבוד והנגר מרמה שנרצה*־ ל מ כ להנאתך ברם שתהיה אתנו ב ך לתועלתך ו נשימךילראש-על העם וזהו ל וה ׳אתנו• ג׳׳כ, ותראה־פנים בתורה־־ככל׳־ ותר־טוכאם תהי י ו . , ו נ ורק־שמך-יקרא־עלי ל ת, לעשו

י• מה

ק י״ג עולמים היחיאלי לח י ת פ י חמונטרים בר, הי ה שיעלה על רוחנו, בביטול דברי רז״ל, י ומנהגיהם ותיקוניהם וכו׳ וכו׳, עלזה״הז מר אליהם ולא תורה אותם בדרך התורה •לבצע׳ זמממ ננד ב ח ת ך בדרך אתם, לא ת ל אל תן התורה, ר את השרץ מ ה ט ק ומפולפל ועמקן ותובל ל ס פ ב נדול ו ף אם אתה ר רו״ל, אל •:חכם ה בי כ ש מ י ׳ ר ב ל ד ט ב ם ל ת לה אורבים לדברי רו׳׳ל ומנהגיהם ואח״כ ל יען שבתחיל דברי חז״ל ואח״ב נצפנה על ט ב ה שפיר קאמרת, דהיינו ל ש נקרא •משה כמ״ש בש׳׳ס מל דרכי התורה התורה, שהיתה צפונה אצל ה׳ תתקע׳׳ו דורות והם חוזרים ומחפשים על כל שת יחיד נעלם ־שע׳׳י.״ בטו ל סדו ט ב ר ולעשות, וזהו לנק״י ל וגונזים אותם מבלי לשמול ד ר ד ת הקדושה העליונה, חגם, שגס עול התורה יבטלום כ כ ש מ ל ה ט ב ת המצוות אז ג״כ ת

ם חגם, כידוע בלי עול תורה, ולסוג השני שהוא שותק אמר לו מגעי ר גאכל במצרי ש בפ; אם כמ׳׳ש בזהר נתיב הוא שביל החדש, ה רנליך מנתיבתם, בזה הנתיב החדש אשר סללו לך להיות •שותק ולא ע רגילות שיש ל ך שתמנ כ ר ר כבשוהו רבים׳ מנע ד כ כ ודרך הוא שי היהדות, ושמירת המצוות, והחקים, ל זה העולם, אמנם בדרכ ל מעשיהם ש כ להתערב בך ף בהתחלת השינוי לרעה שאז נקרא נתיב, בזה הנתיב, תאזור כגבר חלצי כ והמנהגים, תר הקטון, הזה בכדי שלא ירגילו• בדברים ב ד לבטל דבריהם ב למונעם מהנתיב החדש שעשו ות ל תורה ממש, והנתיב החדש ״יחזור לדרך מוקש ומכשור לכללו ש היותר נדולים הפונעים בל אלו הרוצים בשיגוי התורה הק׳ וביטול מצוותיה-.וגם הסוגים •הנדל כ עם ישראל ובטח ש אינם מבני ישראל כי אם הם מערב רב, כי כללות עם בגי ישראל, לא גמצא בהם שום עוולהש מ ואדרבא כולם מוסרים עצמם על קדושת מלכו ש״ע׳ ונהרגים אפילו עלערקתא דמםאנא, ום היראים ולא מבעייא לומר, להרבנים הקדושים, אשר הם זרע ישורון׳ ־ אראלים החכמיי ברכ . ל פרץ, ומדריכים את עם הקודש י על ותרשישים, שעומדים בפרוץ לגדור גדר כם לישראל מאבותיהם, ומקיימי.מגהגיהם ה ר קטון וגדול המוחזק ל ב ל ד התורה והיראה ועל כי ובזכותם יהיה.ה׳ ל והכל לעשות נחת רוח לפניו ית״ש ולאקמא שכיגתא מעפרא, ד ל ר ש

ל הארץ, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו יאחד אמן. • ך על כ ל מ ל

^5*5K3<-^<«

פרק יד- - [iהתוכן: דרך טוב למלוים בהליכתם אחרי־ המטה]

ת לפגי־המטה כ ל ם טובי ל ך המאושרה במצוות הלויית המת, א ר ד ם וידעו ה לי יבינו המשכיה וכוי.את>שלפני ט מ או מלאחריה, ולכאורה נראה ממ״ש (בברכות פ״ג מ״א). נושאי־ הן י ב . ש ר פ ה ל ו ד ב ע מפשיטות הלשון שאין. שום ה מ ש ה וכו׳ מ ט מ המטה, ואת שלאחר הטב נראה דקדק הי ה למלווים ההולכים-אחריה, אבךלכשנ ט מ המלווים ההולכים לפני הם ב המפרשי ב בין אלו לאלו, וזה הוא.ממה שראינו שרו ל וחילוק ר ל גדו ד ב מ יש איזה הת טעם לשבח, לההולכים לפני המטה, ולא.בתנו טעם לההולכים •אחריה, ת הוכרחו לא להם •טעם כתם לפני המטה, עד ־ שהוצרכו למצו ע מזה שיש איזה גריעותא בהלי מ ש מ

. . כעיקר לאיזה הכרח, וידוע הוא שההכרח, אם לא ישובח,לא יגוגה.. .(.לשאת , מקדימי ה ט מ : ואלו שלפגי ה ל ד ו ב ת ה כ ת על המשנ ו א מ והנה רדל, הע״ב בת .הלויה, •ללכת אחר המטה, :ואלו ו שמצו ע מדברי מ ש ה בהגיעה אצלם, מ ט מ הה ט מ ת שלאחר.; ה א ת את המטה, ומפירוש הקב וגקי ודל, ו א ש ה ל רך מצו שהקדימו לצוע מזה שגשארו הולכים בתור מלווים מאחרי המטה,(ובש״ש;.פ״^ךבדכות מ ש ר גשאוה, מ ב כ שה ט מ ) את שלפגי ה ביארו רש׳־י ותום׳ שם על המשנה הנז״ל שמיידי על הנושאין, ושם די״ז ביאר דש*י. וז״ל:

ף אם צורך בהם חייבים, הואיל ה אצלם, ושלאחר המטה, א ט מ שיתעסקו בו כשתגיע ה; ופירוש אי? אם צורך בהם ללוות, חייבים לקרוא, ל מ ת ע מ ר יצאו ידי חובתן מן ה ב כ ש

הואיל

ההונטרים בית פיקי״י עולמיט היחיאלי*ל מצוד, בגוף המת לשאת אותו, הרי נם הוא נתן טעם א ש ד ר הואיל ואץ להט עוד ט להליכתם לפני המטה כדי לשאת המטה, ולההולכים אחר המטה לא נתן להם טעם שכןת אחרי המטה, וכן איתא (כמסכת שפחות פיק •״=), נתינת טעם להודלכים כ ל ך המלוים ל ר דה צורך בהם, משמע ט מ ת המטה, ועל ההולכים לאחריה שאין ל א ש ה בכדי ל ט מ לפני הה והם מהלכים מאחריה, וכן משמע מהנחות הנריא ;or יצייז ט מ שהולכים רק ללוות ה נחלת יעקב שם לעיין בס׳ תורת האדם להרמבין דל״ג שכתב לשון הברייתא על מתכונתה יזיל:) את שלפני המטה צורך בהם ואםורץ בנעילת הסנדל 1םיי הואיל וכוונתם לשאת המצה לזה אסוייןה צורך בהם מותרין ובו׳ 1שי׳ ט מ בנעילת הסנדל שמא תפסק סנדלו ויהיה עכוב למצוה|< ואת שאין ל

ו ך הואיל וחם דק מלוים לזה מותרים בנעילת הסנדל/ ובפ״ש הצעם בכויו״ד סימן שנית בשם הירושלמים ~

ת אחרי המטה, ואלו שהולכים לפני המטה הטעם הוא כ ל ה משמע שדרך המלוים ל פ מן ס מאן דסבליםבלו ל אמת כדאיתאבשי ת גמילות חסדים ש ה מצו רק לשאת אותה לקיים בה ברי״ב שביאור כוונת המשגה על הספדנין, ד ת ב י ר . והרב זרע ישראל כשכתב לו ה ליהוכו, ולזה אמר התנא את שלפני המטה על הספדנק שבנליל שהיו הולכים לפני המטה, ואת שלאחר הםטד. על הספדנץ שביהודה שהיו הולכים אחר המטה, ונסתייע ממ״ש(בשכתקנ-גא׳), את שלפניך ולאת־־ ת ט המטה שמנהנן כץ, ואת שלאחר המטה שמנהנן כץ, ומיידי על הספדניז, כי לפני מא נה בהספדךיעויייש, והסבים הרב זרע ישראל לדבריו, ונםתייע גם ת ת הםו ב ש ך שם ב ת ט מ ממ־ש שלהי שבת ושלהי מועד קטן שלפני המטה ולאחריה, בנון מקוננים ועונים שהללו פותחים־ק) ה קורין, (וע׳ ב=יק ד ט מ ן ל י בקינה ואחרים עונים כננק, וקמ״לדבשעה שהללו שותקין ואין צתכ א״ר יהודה בראשונה וכו•(סנהדרין ד״כל) ת־ר מקום שנהנו וכוי אחר וכו, לפני ובו׳ ע״ש וחבק ואכמ״ל עכיד בקיצור, משמע מדבריהם שהמשנה לא איירי כמלווים כלל, רק עלה ואת שלאחר• ט מ הספדנין והמקוננים, וכן משמע (פהש״ס ברכות דייפ תיל:) את שלפני ה, (ובשבת יקניג) בני ז המטה וכד ת״ר העוסקים בהספד וכוי• משמע מזה שמיידי על הספתי גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך, וביהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך, ולאך בהפפ־דך, והיא היא ת ט ר באתריה, ומר באתריה, (ורש״י שם»יי־=) שיאמרו לפני מ פליני מל הנז׳ משמע אלא שבגליל היו הספדנין לפני המטה, וביהודה לאחר המטה, עביפ מכ שהמשנה לא איירי כמלווים כלל רק על הפפדנין והמקוננים, ולעולם המלווים אין דרכםל מצוה הולכים לפניה כדאמרן, או ת כי אס אחרי המטה, ורק מפני איזה צורך ש כ ל לה ט מ מפני לשאת, או להספיד, ולקונן ובו׳ אבל ללוות בסתם אין ללכת כי אם אחרי ה(שם בברכות יי״=) שכתבו את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את , ומדברי התום׳ חקאן צריכה להם חייבין, ולא חלקו בנתינת טעם לאלו מאלו, ,אי שהמטה צריבה להם פטותן אולי יש משמעות דבריהם שהמלוים הולכים בין לפני המטה ובץ לאחריה, הואיל ולאה מיידי על הספדנין לחוד, או על המקוננין ת ח א ל ת דבריהם בפי׳ אם לפני המטה ו א י ב, א־ על הטלוים נ״ב, וכך יש להבין. (נש כן בהרמביס הלכות ק״ש פ״ד ה-ד, וככסף משנה שס, ־לתדם י כ ל דאבדבר אס המלוים ת ך קפי ב ל ובכומידסימן שנ״ח) ואולי נוכל לומר בדבריהם שאין כ, ונוכל לומר שהמשנה מיידי ה או לאחריה, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהתה ט מ לפני הל ל ולא איירי במלווץ כל י א ירק לנושאין ולםפדנץ ואץ ללמוד ראיה ממנה להמלווץ תת אך ורק אחרי המטה, ונלמדנה (ממ־ש סנהדרין כ ל ־ אכן הרגילות ודרך הישרה להמלוק ל, (ובדף ב׳) במלך אם רוצה לצאת אתי־ המטה, ן ה י ר ח א א ו א ה צ ו ל י ב י״=) בכהן נךץל, אל אינו ת ל אבנר, וכן איתא (בירושלמי סנהיייז י״=), כהן נ ד שהלך אחר מטתו ש ח וראיה מת אחר המטה יוצא שכן א צ ה ל צ בדף ייא רבי יהודה אומר אס ר יוצא לאחר המטה, וך אחרי המטה, עב־ל ל ד ת ל אבנר, שנאמר והמלך ח ד שיצא אחר מטתו ש ח מצינו בת ללכת אך ורק אחרי ו ומאחרי שנכתב בפסוק בפירוש, ילפינן מינה כי דרך בבוד למל

המטה

הסונטריס בית «יק ייי עולמים היחיאלי לט המטה, כדאמרז בכה״ג ומלך שהם בעלי הכבוד, והליכתם ודחה אחרי המטה, וטהם נלמוד לכל בעל שררה וכבוד, והיה אפילו לכל אדם שהליכתו ללוות מאחרי המטהב לו, ואם יבוא אחד לשנות, ולעשות לפי דעתו, ההליכה לפני המטה ש ח לכבוד ופאר ת משום כבוד, ולעשות מנהנ חדש היפך ממשמעות הפסוק, יש לעכב עליו ולמחות בידו משום שני טעמימ, א) כי יש לנו ראיה עוד ברורה שההליכה לפני המטה, היא לא לכבוד תחשב לו, הואיל והוא עובר על המבואר בפסוק, שצריכים ללכת מאחרי המטה, ועודה מצינו במהלך לפני המטה, שנחשב לו שהוא נרם מיתתו של זה (ביתני ל ח רעוחא נב יזיל•־) אית תניי תני הנשים מהלכות תחילה והאנשים אחריהם, ואית ׳ בירושלמי סנהדרין די

תניי חני אנשים תחילה ונשים אחריהם, מאן דמר הנשים תחילה שהן גרמו מיתהם לעולם, מאן דמו־ האנשים תחילה מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהיו מביטים בנשית אחר המטה יוצאות, לפני המטה א צ (ובשיס בבלי סנהדרין י״=) איתא מקום שנהנו נשים ל

(or ס וחוס׳ ת ובל׳ (ועיין רשיי ע ו א צ ו ה י ט ט יוצאות, ר׳ יהודה אומר לעולם נשים לפני הי ושיע יו׳׳ד סי׳ שניט ס׳־א שהביאו טעם למנהג זה ממאי דאיתא (בירושלמי הנזיל, והובא ג׳־ב בבוב לפני המטה שהן נדמו מיתה לעולם, ת כ ובהרמב״ן בס• תורת האדם בענין ההוצאה יכ׳יו עיב) ש

ב (הרדב״ז כ׳י על הרטביס שי״ב מהלכות אבל. ובן בהגהות ת ולאחר המטה מפני כבודן של נשים וכן כ מיימוניות שם) והוסיף טעם השני מפני שלא יסתכלו בהם •האנשים יעוישיד, ובן איחא(כמדיד

בראשית ס׳ י״0 שטעם שתקנו הליכת הנשים לפני המטה, מפני.שהן גרמו מיתה לעולם,

איכ משמע מדבריהם שהליכתם לפני המטה היא לגריעותא גדולה, שהן גרמו וסבבו מיתה לזה הנפטר, ולולא הם שנדמו מיתה לעולם, לא היה זה מת, ואיכ הם חייבים בדמו של זה, והיה מהן נלמד לנריעותא נחלה, לכל הולך לפני המטה, שמראה בעצמו שהוא היה נורם מיתתו של זה עיי חטאתיו ופשעיו, ואפילו הוא אדם חשוב ורם המעלה׳ אנחנו אומרים עליו הוא היה הנורם מיתתו של זה. אם הוא הולך לפני המטה, אס לא שראינוהו מתכוק לשאת המטה, או להספיד ולקונן, שאז אנחנו תולים הליכתו לפני המטה בנדון מצוד. כזה, אבל כשהולך לאחרי המטה זה מורה לו לכבוד כנדל בקצת מהמפרשים הניל, בטעם הליכת הנשים לאחרי המטה, שהוא משום כבודן של נשים, דאם באמיתות אין בה משום כבוד, לא היה להט לומר אותה, והיה די בטעם השני, שהוא בדי שלא יסתכלו בהם האנשים, והיה מספיק זה הטעם לבדו, למה שהולכות אחרי המטה, וממהק של נשים, לאשמעינן שההליכה מאחרי המטה ללוות, יש בה כבוד, ו ב שאמרו מפני ב אפילו לגשים שהן גרמו מיתה לעולם, וה׳־ה נסכן נלמד מהןלאנשים, במכ״ש• ועוד ראיהה מהפסוק בעצמו, שהליכת בני האדם לפני המטה יש בה פחיתות הערך, ומראה ל ח נה שראיגו בציווי דוד על יואב ואבישי שהרגו את מ שהוא גרם מיתתו של זה הנפטר, מ אבנר, קרעו וכוי וספדו לפני אבנר, (שמואל ב׳ ג׳ ליא) הואיל והם הרגוהו,וסיבבו מיתתול אבנר, ל העולם מי הוא ההורג וגורם מיתתו ש עליהם ללכת לפגי המטה, בכדי שידעו כת א ז אשר לא כן דוד, שהיה חף מפשע כתיב בו ודוד הולך אחר המטה, שההליכה ה

נותנת מעלה וכבוד למלווה.ל לתת טעם לשבח להדןלכים ד ה הוכרחו ר מ ל האמור טעם נבון ל כ ומעתה יוצא לנו מן בכדי ת נשיאות נוף המת, ומשום זה מקחמי לפני המטה, שכוונתם לקיים מצו לשאתו בהגיעו אצלם, או משום להספידו ולקוגן עליו, שבזה יש מצוה גדולה, מאץ דםפד יפפדוגיה וכו׳ והוא חוזר בתשובה, ומעריךיאת גודל האבידה, בכדי להחזיר את העם בתשובה, ולא נחשוד אותם בהליכה זו לפני המת, שהם ח״ו גרמו מיתחו כדאמרן , שלימה לפני ה שאם באמת כוונתם ללוותו לבד, היה להם ללכת מאחרי המטה, ואז היה להם לכבוד, כדמשמע מהירושלמי הנדל, בטעם הליכת הנשימ מאחרי המטה, וכדמשמע מהפםוס

הנז״ל

ת פיק י״י עולמים היחיאלי י המונטרים בה שזהו כבודן, ומפני וי, לא הוכרחו ט מ הנדל בדוד, ובש״ם מיציאת כה״ג והמלך לאחרי הח לההולכים' אחרי המטה, הואיל וההליכה הזאת היא מעולה ואץ בה שום ב ש לתת טעם לי מטתו, ת גריעותא, ואיתא (במס׳ כלי. דבי־״י פ״ג) שמונים אלף בחורים ששמם אהרן הלכו אל הדרת הכבוד, לא כתיב כי אם ד כשהוליך את ארון האלהים עם כ ח ה שראינו ב מ ועוד מל הליכה ואחיו הולך לפני הארון, כנראה כי כל שאר הכבודה הלכו מאחריו, משמע כי כה וארון יש בה פחיתות ערך וקלון, אם אין צורך בה, אבן לאחריהם יש בה כבוד ט לפני מר דברינו ממאי דאיתא (בשים בבא קמא די־ז ״יל:) תנו רבנן וכבוד עשו לו ן לפתו י א ויקר. וך יהודה, שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף, דברי רבי ל במותו, זה חזקיה מע שהליכה לפני המטה יש בה כבוד למיד, ואין בה נריעותא, לומר שהוא מ ש יהודה, א״כ מא כדברינו והברייתא הזאת מםייעת צ מ גורם במיתתו כדאמרן ? אבן לכשתדקדק היטב תצת כתף, ועיקרא דדין ל מאי רבותיה דחלי אותנו־ לבל מאי דאמרן, ועלינו להבין טרם כ זה הובא (במס׳ שמחות פ״ט, ובש״ם מועד קטן רביב ומייפוניור. פיח מה׳ אבל הלי ג׳< ופ״פ הלי מיו מושיע יו״ד סי׳ ש״מ ס׳ פ׳׳ז — ייז והרפבין בס׳ תורת האדס בשער התפלה די״ג), על אביו ואמו׳ ורבו תשיא חולץ והולך לפני המטה, פי׳ חולץ זרועו ומוציא כתפו חוץ לקרע. ונמצא זרועו עם כתפו מט־לץ (כתב בב׳י שס״ו על הטור ״״ל:) והולך כך לפני המטה וכי׳ משמע דחליצת כתף אינהך לפני המטה עכ״ל, וכן כתב (בכסף משנה דהכי מוכח בספ״ק דבב״ק) דחליצת ת כ א צ אלא לף אינה אלא ללכת כך לפני המטה, והולך כך לפני המטה, ויש לדקדק בדבריהם דלמה ת כף נחנה ת כ החולץ חייב ללכת אך ורק לפני המטה ולא לאחריה? אמנם היות וחליצת הה עד למאד ואבירה ל ח כ היא נ ד אצל רבו, להראות שאבדתם כי מ ל ת רק לבן מול הוריו, ו • שאינה חוזרת להם ושבודאי עונותיהם נרמופילוק עטרת ראשם מעליהם, (וכב׳׳ש הרבמוהר׳י חאביליו הוב״ד בשיח יצחק ח׳׳ב דכידע״ב ומוהד״י מביאני על פ׳ נחיל העצה ורב העליליה אשרו וכו׳ שאין הקב״ה גוזר גזירה לא ל דרכי בגי אדם לתת לאיש כדרכי עיגיך פקוחות על ככמאמר רבי עקיבא ל קרוביו וכל בני משפחתו וכידוע, ו טובה על האדם, עד שיתחייבו כ על רבו ר׳ אליעזר׳ אבי הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לפרטם, ולזה אנחנו אומריםף לפני המטה, ויראה לכל שבודאי עוונו גרם להנפטר, עד שנסתלק, והוא הוא ת שיחלוץ כך לפני המטה, מלץם המראה ת כ א צ ל שאמרו ל האשם בדבר, ומכיון שכן יפה דקדוקם דת שיצא מ שהוא הוא הגורם־ בעוונו סילוקו של זה האב, או הרב, והנשיא, כנזיל׳ ולא אד ולילך לו, והוא הולך רק ללוות לאחרי המטה, שהליכתה מראה שהיא אך ורק לכבול זה כדע. ועפי־ז יתבאר היטב מאי דאיתא בש״ס המת, ואיגגו אשם, ולא גורם במיתתו שת אביו וביקש לחלוץ, וביקש גדול הדור אחר­ מ שם במ״ק״ מעשה בגדול הדור אחד ש­ שעמו לחלוץ ונמנע ולא חלץ, וכוי, ועפ״י האמור ניחא שיען שהחליצה הזאת וכוי, מראהה נם נדול הדור השני לחלוץ עמו צ ל הדור, ר ח שהוא בעוונו גרם מיתתו, לכן להיותו נד •להראות לכבודו ששניהם שוק בדבר ושהוא ג׳כ גרם המיתה, ולכן הראשון שחש לכבוד כמותו, נמנע בבדי שלא יראה עליו חיו ח , ולהיותו נדול ה ל השני בתורה וכו, מעלתו־ ש כחוטא, ומשום כבוד הרתורה וכבוד הבריות שדוחה־וכו׳ ביטל מלחלוץ נם הוא, הריצה היא להראות נ״כ שהוא היה נורם למיתתו של זה, ולהבי הליכתו נפקא לן שהחליא אדם המעלה, חשדינן פץ ואולי מפני חטאו, הואיל ואין ת ד לפני המטה, ואפילו ש תמיב ולא יחטא, ולגודל מעלת האדם אפילו חטא הקל, וכל דהו p אשר יעשה טו א ק ב ח צ

גחשב לו לפי גודל מעלתו לעון ואשם כידוע.ד? אחרי שהם הראו שהיו לו לגרמא ה הוא הכבוד שנעשה בזה לחוקיה למי ~ וא״ת איכ מל לו. שהראו לבל העולם ח במיתתו? על זה יש לומר כי אז היא בעצמה כבוד נב צדקותו וגדולוד בתורה ובמעש־ט, לא היה סיבת מיתתו עון של יחיד, אוי של ת ל ש

ש י ב ר

הקונטרים בית ־יק ייא עולמים היחיאדי מ רבים, אלא עוץ של ליו אלף אנשים. עד שיכלו להכריע הכף ח״ו, וזהו לנודל חשיבותו, א־כ זה הדבר בעצמו מראה במד ויקר לחוקיה, אבל לעולם לנכי ההולכים חלוצי כתף או לפני המטה, יש גריעותא נחלה להם, שמראין שהם גרמו לו המיתה כדאמק׳ אבץ

תינוקות של בית רבץ, הואיל והם הבל שאין מ חטא כידוע לכל, טוב ללכת לפני המטה > הואיל והם צחקים והבל פיהם בקריאתם פסוסי התנ״ך והתהלים, מפיץ מעל הנפטר כל החניץ והמקטרגיץ, והכרוזים היוצאים לפני המת לבל יויקוהו, על כץ מץ הראוי להם ללכת ראשונה ומה נם שהם ערבים כדרדל ע־פ מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ולכן עליהם מוטל החיוב לשכך מעליו הדיניץ ולהמליץ טוב בעדו, ולהתפלל לה׳ שירחמח בזמת קריאתם לפניו בתורה, אבל שאר העם ההולכים במחמץ בראשונה, וחושבים שזה להם לכבוד׳ אדרבא אינה אלא לבזיון להם ולתקלה, שמראים שהם בעוונם נדמו סילוקו, והמשטיגים מקטרנים עליהם מלמעלה, ומה גם אס הם צדמ או ת׳׳ח, שאז המקטרג מוצא עליהם פתחון פה ביותר שאת, ומה שגהגו בחו״ל התיה או הרבנים ללכת לפגי המטה והארון, גם עליהם יש לומר שהם הס הל לו לגרמא, הואיל ולא קיימו מצות הוכיח תוכיח כראוי, ולזה גם הם אולי חייבים בדמו של זה, ומפגי זה גהגו ללכת לפני המטה, ואע״פ

שבזה כבוד למת שגם בעון דרב נסתלק והיה לו לגרמא, בכל זאת לגבי הרב זה ח״ו ־ לקלון, ופחיתות ערך, ובזיון לכבוד התוודק חיו, ומן • דראוי לבעלי תורה ללמוד מדוד,

וללכת אך ורק לאחרי המטה, אשר בזה יהיה •להם לכבת־ ׳ולפאר כדאמרן.• ועוד טעם בי) שבהליכה הת״ח, והמכובדים, והרבנים, •לפני המטה נקראים.הולכים.־׳ בחוקות העמים, ועוברים על לא תעשו כמעשיהם, ועל ובחוקותיהם לא תלכו, ובפרט־־

במקומות שלא נהנו בזה עד עתה, ורוצים להנהיג זה מחדש, הואיל שמן דראוי לבטל־ זה אפילו במקום שכבר נהנו, ק״ו למקום שלא נהנו, שאסור להם לנהוג כץ, ואץ לומר הואל • והיו רניליץ בזה ישראל מקודם קדמחא, אין מ משום בחוקותיהם לא תלכו,־ הואיל והנדם למדו מישראל, זה אינו, שהרי דונמא לנחץ זה מצינו בעניץ התכריכץ, שכתב הרממם

והטור הקובר מתו בתכריכין יקרין, או של• משי, יש בו משום גסות-הרוח,- ומשום בלי׳ תשחית, ומשום בחוקותיהם לא תלמ, ויש לדקדק דלמה יש• בו משום בחוקותיהם ?־והלא י•

מנהנזההיה בישראל, להוציא את המה בכל בנדים היקרים ושל משי ומי, ורק מתקנת רבן נמליאל ואילך, שנהנו בתכריכץ לבד, ובודאי מהם למדו הנדים ונשאת בד עד עבש?, אלא מוכרחים אנחנו לומר, הואיל ובטלנו מנהנ זה אעפ־י שהיה לנו מלפנלם,.־אםור לנו לחזור אליו, הואיל והנויים כעת מחזיקים בו, ואץ לנו להדמות אליהם סייע, וצריכים אנחנו

להראות לכל העולם, שהקמה בחר בעמו ישראל לחלקו, ולנחלתו, •והבדילם מיתר העמים - בכל עניניהם ומנהניהם. ואף בדברים שכתב מוץ שאין בהם • משום דרכי: האמורי (בהרשיע

ך י-י סימן •=״ז) בכל זאת עיייש איך השיג עליו המח ־שם םק״א ־ ודל: ועכשיו לא ־ נהגו כד בבהא״ט שם, ואס בדברים שאין בהם משום מ ת ומעכבין על מי שבא לשנות המנהג, ו

דרכי האמות מעכבץ, על החיצה לנהוג בהם, קיו לדבתם שיש בהם משום דרכי האמורי. וכוי, ומש ורף לנדון שלנו, שאם ינהנו מ ללכת לפני המטה משום •כבוד, שאדרבא לבד

מה שמראים שהם גרמא למיתתו, אלא שעוברים נ־ב על ובחוקותיהם לא תלמ וכו,.־כנדל.- וביחע׳ ולכלבטחוננו מה חזק שכל היראים והחרדים אל דבר הי יזהרו בזה, ווה מה שעזר • ה־ אותנו לשרטט לכבודו בה, ולכבוד תותק, והי יזמנו שלא יאמר פינו דבר שאינו כרצונו ויאיר עינינו ושכלינו בתורתו הק׳ לשמור ולעשות ולעבח באמת ובתמים ובלבב שלם אמן. ־

—

׳ א׳) עולמים היחיאלי י יק ט״י(ם הקונטריס בית פ פרה ט״ו

[התיכן הצוואות)

י העינים יזבני להבין בתורתו, וליראה אותו יראת הרוממות, ולעובדו י א מ ב ן ו ט ה ה י, ת לאמתו מ ר א ב בלבב שלם, ויהונני מאתו דעה והשכל, להבין ד ת ובתמים ו מ א בכות ב ולבאר חידושי תודתו! ולמצוא סמי ושלא יאמר פי דבי־ שאינו כרצונו, דודינו לכתום ואנשי מעשה, לעשות להם אתרי אריכות ימים ושנים, י ד ס ר יצוו ח ש א לבל מנהנ טוב, מנה פף בצלו ית״ש, וליהנות מזל השכי בהםתלקותם מעולם הגשמי לעולם הרוחני, להסתום ה ל השלמת נו־נחיי ש אספקלריא המאירה, בבדי שילכו בעקבותיהם בני ישראל לתיקון ו

ה לפניו, ולהשלים בירורי ניצוצי נשמתם, ולאקמא שכינתא מעפרא. ולמצוא נחת תה קצחם, והיו לי לאחדים ל בסייעתא דשמיא, להעתיק פ ד ת ש ה ולכן אמרתי אל לבי, לצה לאחר ם מרז״ל, והל לי למזכרת, ולמי שרו ה , ולראות סמיכות ל למשמרת אריכות יפדם ושנים, לצוות לבני ביתו וקהל עדתו׳ לעשות לו כולם או קצתם, כפי כחוות כן י זהו תיקק לנשמתו, ובאשר ירצה לצו א ד ה שיעורר הי אותו, מ , וכפי מ וימלתור לעשות לו, בודאי ב י עולם, שבל אחד ואחד צווה על איזה ד ל ח נ יקום, כמו שמצינו בו מתי טעמו וגימוקו עמו, ולא על מגן עשה דברו, ואם הוא הסתיר טעם הדבר, להיות שבדור א ב צטרך המצווה ל ר לאמתו, מבלי שי ב ל ד ל אולם, והל לדעים כ לבם היה כפתחו שא ק בדורותינו אלו שנתמעטה החכמה, והלב גשתעמס״ לתוקף הגלות תועלתו, אשר ל. ומה ת ת ו א מ , מוכרחים להביא סמיכות לדבריהם וצוואותיהם והיו לנו ל ת ת צ י ה מ ר ום לעשוח להם, בטח כי צריכים הס לזה, לתיקק נרנח״י שלהם שמעוררים אוחם, מן השמיה שעושים לגוף לאתי־ מיתה הנשמה ה חזי, ובל מ ת ז ת לא חזי מ י א ל אע״ג ד כאומרם דת רז״ל מצוד, לקיים דברי מ ה במקיימי דבריה, ולזה א ה חופפת עלי!/ וגיחה ל ת ל ה רואה לבפרט אס ד\א אב שאז גלוה בזה גם ת (תענית כ׳א גימין י״ד כ״ו וב־־״ע בחימ =׳ ק־יה) ו מ הה על ממון, ו ת כשמצו מ ה לקיים דברי ה ד את אביך, (ובסשל חסידיה סי׳ יי-יו) מצו ב ת כ מצות אדם (הלכות מ כ ד בסי ח מ ת אבל לגד1ג בזלן בגופו לא, ואם בשביל כפרה שומעים לו, וה ה אתה תיקון שהי ה אז אולי ח״ו נמנע ממנ אכילות סימן ק״ן סעיף מיד), וכשלא מקיימק דבריי דבריה, אם לא לאוגס גמור, ולסיבה ל מעלה עם מבטל ת דק ש שייך לה, ולכן גיחגית בבים מדייגין זה עם זה. לפני מוכרחת, וטעם מספיק, כדאיתא בילקוט (כרמ״ז ס׳ עסיי־י) שהמתיק (הוכ׳ד בס׳ מעבר יבק דרי״ג ע׳ב) ואגב אמרתי לסדרם מעת פרק הגסיסה עד אחר ד פט צ שוה הנקראת נפש, (כמי- =-״ע יי״י) ומנין לו נפש על קברו, ובכל ב צ מ סתימת־ הגולל ונתינת הה שיש לו ר עם מ ב ל ד ה שעזר האל בראותי כ זאת אץ מוקדם ומאוחר, כי אס לפי מם והנם סדורים לפניך , רשמתי ד מ ר היה ביכולתי ב ש א ך מדרז״ל. ראשונים ואחרונים כ מ ס

במספר, וזה החלי בעזר צורי וגואלי,ת ל פ ת ו ב נ ל צ תג א ר פטום הקטורת כולה, בנ ד ד פ ך לפטירה, יש מצווים ללמו א׳ — סמואה כהוגן מי כךי ה הוא ה׳ אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך ו ת א שחרית, החל מ, ורבן שמעון, ת ה בטעמי התורה, ובתנו רבנן בטעמי המשנה, ומונים הסממנים ב ל מ ה ב ל מל בקי־־יאה כ ר קפרא, ע״ס פסוק וערכה לה׳ מנחת יהודה וגו׳, ה ותגיא רבי נתן, ותני בר ופחד מלאך המות, ע צ ח מ מ ש ל ת . - והטעם לזה, כבדי להצי ה תל נעימה ובכוונה נ, ושאז המנפה נעצרה, מ רה בענין אהרן בהקטרת הקטורת בעת המגפה מ בידוע מהתותא (בש״ש ם כדאי ך רחמי א ל ך המית, ותהיה מיתתו על ידי מ א ל מ ה עוד ושליטה ל ואין כ, ועוד ך רחמים, ויש על ידי מלאך אבזרי ומי א ל ם ע״י מ ובזהל לעיל דכ״צ ע״א) שיש שמתיך ב ל ימי חייו, בין בעוה־ז בץ בעוה״ב, ל ה שעשה כ א נידון באותה שעה, על מ ת ל ו י א ת

אומרים

ק ט״י(םי׳א־ב) עולמים היחיאלי מא ר ת פ י הקונטרים בל כדאיתא א למחקם ולעורר עליו רחמי ה אומרים אותה להקל מעלל הדינים הקשים ול ד׳ אבא במתא מחביא, ושתהיה מיתתו בנשיקה על (כזהי וידא במדרש הנעלם), ממעשה של על פםוק כי לא יראני האדם וחי שבחייהם אינם רואים, אבל במיתתם ד מ א ד ; כ ידי הם על פ׳ הי כידוע, ובן איתא (בפרשת ויקהל דף רי׳ח ע־ב וזיל:) י ה ת צ רואים, וכתיב במיתת הר קטורת, דלית ה ובו׳, דהא לית תכירו לההוא םטרא ב ת ח מ ב קח את ה ה כתי א חזי מ תה חביבא קמי קוב־ה כקטורת, וקיימא לבטלא חרשיז ומלין בישין מביתא וכו׳ ל ך מ לל יומא, אית ליה חולקא בהא־ עלמא ובעלמא דאתי, ויסתלק אר־ש ובו׳ ואי יכוון ביה בכל נהינם ן בישין ומרינא ש ל דינין דהאי עלמא, מסטרי כ מותנא מניה ובעלמא, וישתזיב מא כולא, והא אוקימנא ודא ד ח ל ומדינא דמלכו אחרת. וכו׳, וקשר קשריץ לעילא ולתתא ור על יצהיר, ועל עכדמ דאיהו םטרא אחרא, וכו׳ עכ״ל ובזהר חדש (שיר השירים איתא פ ב מך לא קאים ההוא מזבח אלא ל כ רה ונו׳ ובגין דחביבא כ ר קטו ט ק ״־s< ע״פ ויעש מזבח מב באהרן מה כתי . לנו, פנימא׳, דהא־ איהו מזבח דברכא אשתכח ביה ועל דא סחים מע־נא, ות ליה למלאך המות דלא יכיל לשלטאה כלל, ולא למעבד ם וגו׳ דכפי ויעמוד בין המתיל אתר דאמרי בכוונא ברעותא דלבא, עובדא כ ב ר בידנא, ד ס מ ת דינא, םימנא דא אא מותנא בההוא אתר, ולא יחזקו ולא יכלין עובדי עבודה זרה, ולא ט ל לא ש דקטורת, דל רתיכין קדישיץ דרזא שאי־ דרגיץ אחרנין, לאתקרבא בהדיהו וכו׳, דהא בההוא קטורת כן אלין באליץ, דהא דמהימנותא. הוד מתקשרץ, וכל שייפ־ן עילאין ותתאץ, בולהו מתקשרין ומתקשרין אלין באלין, למיהוי כולהו ביחודא חדא, רתיכיץ קדישין דלתתא הוו מהקרבי לפלקא ביחודא כדקא חזי, וכל אינון משריין דעע״ז כולהו מתבדרי ומתפלגי דא מן דא,ף ה דלית הכי לשאר עמין ובו׳, הא־ מאן דדינא רדי ועל דא איקרון ישראל נוי אחד וכוי, מך להאי קטרת, ולאתבא קמי מאריה, דהא םיועא איהו לסלקא דינין אבתריה, אצטרי

ל י כ ר ע מעליה ובו׳, ודא איהו ק־ומא דעלמא דלתתא, וקיומא דעלמא לעילא תדי ושרר (בש׳ רפואה וחיים דף ל׳ c»׳ ד׳- וזיל:) ירחצו ידי החולה כדי שיאמר בפיוימזמור הבו לה׳ בני אלים, (עיין שפי ההשידים שי׳ תקיש) ונם הקי־יאת שמע כולה, לפי מ״ש בםה׳ח ם״ חריג, והמפרש שם, ופטום הקטורת בבוגה גדולה, לפ־ מיש (בזיח שהיש דג׳ן ע׳׳ד),ל גם מועיל אמירתה להעלאת מ (כמ-ש במדרש תלפיות דקסיי) ע ׳ ומזמיר ד׳ בקראי ענני וגו, להעלות נשמתו בקטורת על מזבח ה׳. כי שיח שפתותינו עולות למע ל האדם הנ נרנחיי שה להקרבתה, עיי מיכאל כהנא רבא ויקירא, לעילאלעילא כידוע׳ זאת ועוד יען שהאדם לל ימי חייו, לזאת גם כן ה שבירר כ מ ר ניצוצי נשמתו, וכמעט יותר מ ר ב בעת מיתתו, מר גיצוצי דקדושה מאחת עשרה מדריגות הקלי׳, ר ב אומרים פטום הקטורת שתכליתה לב לאומרה אחרי ל הבירורים, ולכן טו ר כ ר ב ולעזור לנשמת האדם המסתלק מן העולם לבה בלבו ביום שאין בו תחנה, ואחרי אמירת הוידוי ביום שיש בו תחנה, הרהורי התשות ידי חובתו ניב, א צ ן בויחייו, ובחרחור תשובתו, גם בעד החולה, ל י ואחד העומדים ממב בתשובה בבל לבו, נפשו, ומאודו, ורמז לזה ש בכדי שהבירורים יהיו מעולים מאיש הב וסמך שתי ידיו עליו וההורה ש לךבנו, ואמירתו הוידוי, דכתי א ב על ר סמיכות ידי המקרית עמנו ונו׳ ה׳ שחט אותו הכהן איש החסד, וצריך לומר אחריה התלת פסוקים, ה׳ צבאו ו

צבאות אשרי וגו׳, ה׳ הושיעה ונוי, כנו׳ בדברי הרב בשער הכוונות. ב׳ — יש שמצווים לומר תפלת ר׳ נחוניא בן הקנה שהיא פסוקי אנא בבח בעת הגסיסה.-

ת עליונים מעולם היצירה להעשייה׳ בכדי ת ו ת א כ ש מ ה והטעם היות ופמקיםיאלה נתקנו ל להעלות כללות עולכם העשייה אל מקום יותר עליון, ונם הבירורים שנבררוי בדברי הרב (כשער הכוונות כקבלת שכת ובכמה מקומות ובשידור), , שיעלו אל העשייה, מז םהקלירר ה שבי מ ר בעת פטירתו לפעמים יותר מ ר ב ק מ ת צ ב בשעריו שהאדם ה ר ב ה ת ועוד כ

(ו) כל

הסנטריס בית פרק ט״ו >םי׳ ב־ג־י) עולמים היחיאלי(כמאמרי רשביי זיע״א) לזה אומרים בעת הפטירה פסוקים אלו הנרמזים בשם ׳ ל ימי חייו כנז כ מ״ב ומסונלים לעליית ניצוצי הקדושה למקום יותר עליון ובהם יהיה סיוע נם כן להעלאתרר למקומם העליון, על נרנח״י של האדם בעת פטירתו, עם כללות בירורי ניצוצותיו שביל המלאכים, ועל ידי אורות פנימי ומקיף הרמוזים בהם כנז׳ בסידור, - ש כנפיים ש ידי של פסוק ביחד, ולתת ריוח ל כ ל שתי מלות מהם ש ד להזהר ולומר כ א ך מ אמנם צרית רבי ל פ בין שתי מלות לשתי מלות (כמ׳ בנהר שלום ד״כ ע״ב ״יי:) ולכן באומרו ה

- . ל ״ כ נחוניא, אנא בכח, יתן ריוח בין שתי תיבות עם נזכרהשמים והארץ, ש ת האזינו בעת הגסיסה ־והטעם ש ש ר ד פ ג׳—יש שמצווים ללמות הארץ, ל מ מתחברת תוך הגוף הנרמז ב והשמים רמז לגשמה היורדת מן השמים, וה לוקח, והוא שבעודם נצמדים יחד, קודם עת הפרידה, אנחגו משמיעים להם אשר ממנר, ולכופוע״י החרטה, ׳ ר כחהיצה׳ ב ש בה ועי״ז יוכל ל התוכחה, בכדי שיהיה להם הרהורי תשור השירות הידועות וידוע עוד שעל ידי השיר, נכנעים ש ע ועוד ידוע שהאזינו היא אחת מ הקלי׳ ובורחים להם מעל האדם, ושורה שם השכינה, כידוע משאול שנכנס בו רוח רעה, ועל ידי השיר סרה מעליו ושרתה השכינה, וה״ה באלישע כמ׳יש והיה כגגן המנגן ותהית הדין מתוחה בעת ד מ עליו רוח אלהים, ולזה נקראים השירים .זמיר עריצים, ויען שדת נשמתו, לזה סילוק האדם מז העולם, והמקטרגים משטינין עליו, לצערו בעת פרים על ידי גילוי השכינה, ועוד הואיל אומרים אותה להבריחם מעליו, ולעורר עליו רחמי שמיל, א פגים וכמ־ש ואין מידי מצי ויש בה שבח גדול לה׳ שהוא חי וקיים לעד, ואין לו משוה בב״א, לזה גוהגים לאומרה ת המתים שתהי ת ומחיה, ואנחנו מאמיגים בתחי והוא ממיר ע ט צ ם האדם מ א ה פעמים ראינו בה סגולה נפלאה, ש מ רת הצדיקים • גם כ עת פטיה ובנינוניה אן ה בניקודיה וכטעמי ל מ ה ב ל הרבה באותה שעה, כשאומרים אותה כהוגן מה בדוקה ומנוםית אכן ב ר ל ישראל, ולפעמים ה יקל מעליו צער הנסיכה, ושבק חיים לכך לקרותה מתוך הספר, לפחות שאחד יהיה לו ספר בידו, והשאר קוראים אחריו צריה (א״ח םי׳ כ׳׳ג ס׳ י״ד) ןל?£ ב אי אתה רשאי לאומרם על פ ת כ ב בנעימה כי דברים שה ת ק ב ד ה ת כנסת ישראל להקב״ה וחשק הנשמה ב ב ה ה א ב שקוראים נ׳׳כ שיר השירים ש

ך הםפר כנדל. ך לאומרה מתו דל והוא הדין גם כן צרי לה, והטעם כנ כמאציש פתילות. ־־־ והטעם כידוע ל ק שמן זית ושיהיה בו שתים ש ד׳ — יש שמצווין להדלית אדם, והמדקדקים נזהרים הרבה מ ש משלת לנר כמ״ש נר ה׳ נ שנשמת האדם היא נר התנא (במשנת שבח) רבי מ א מ ל זית בלבד, כ פה כירושת״ו שלא להדליק כי אם בשמן שד וכדאיתא (בהקדמת התיקונים ודל••) ואיהו ב ל טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בר בה נר ה׳ וצריך למהוי לימינא לקבלא משחא מ ת א מנורה נור דליק מםטרא דשכינתא דא ונהורא, פתילה שכינה, ח ש ובנין דא מנורה בדרום, דא איהו מאנא לקבלא פתילה מא דילה צדיק שמן כתית, נהורא דילה עמודא דאמצעיתא, כגוונא דא נפשא דאיהי ח ש מא גופא איהו עבד א ד שקופא דגופא איהי פתילה, רוח דא משחא, נהורא דא נשמה, מאנת סטריץ אלין דאיגון קיטורא דיחודא חדא דאיגוץ גר ה׳ גשמת אדם עכ״ל ל ת ב ל כ ואיהו רר ביה מ ת א ק ד (ובתיקונים תיקוןי״ט רפ״א ע׳־א וז״ל:) גר ה׳ גשמת אדם, זית מזיתים דא צדי שמן זית זך כתית, דכתיש כתישה באינו! אתוון דאינון איברי גופא, עכ״ל, ועודק ב להדלי ם להשיגו טו ה ר ל ש פ א ל מקום ש כ ד, (וכן ב הואיל ומצוי אצלגו תמיל השמגים וצוה ה׳ להדליקו לפגיו כביבול, כמ׳׳ש להעלות נר כ בו ויען שהוא הנבחר לה׳ מד ה׳ מדליקין הנרות, רת האדם יש נילוי שכינה, לכן לכבו לפני תמיד, ולהיות שעתה בפטיא נחשבת לאבוקה ה ת וטעם לשתי פתילות או שלש, רמז לג״ר׳ או לגרץ, או גם כץ כדי שב ק נרות מסבי ויותר, שהאבוקה סגולתה להצילו מהמזיקים כידוע, ויש שמצווים להדלי

לכל

ב י מ ל א י ו ד ד ׳ י־ה) עולמים ד (םי ס בית פרק ט״ו י ר ט נ ו ס ה

ת להמזיקים להתקרב אליהם, כמ״ש (בעה״ט בש׳ תרימה ל גופם, שעל ידי הנרות •אין רשו לכ׳ ב מנורה בלישנא דקרא, כנגד ז׳ רקיעים וזי ארצות ואץ בפ ע״פ ועשית מנורת וכר) דפ כתיה ותורה אור״) מנורה אות םמך ובו׳ לומר במקום ניר אין שטן ואין מזיק, שבזכות נר מצוק ל ישראל להדלי ל שטן מלהשטץ, וכן איתא (במעבר יבק דק״ח מ״ל:) מנהנן ש סותם פיו ש נרות לפגי הגוסס, וטעם לזה גורע מדברי חכמים שסגולת הנר הוא להבריח המזיקיץ,המחמצת שהם ואפילו בלילה עת שליטתן כדאמרו אבוקה כשניים, ולכן ביעור החמץ ום יצה״ר וכוחותיו, והוא בכח אור הנר כי יהל עליהם, כי נר ה מ >ם״מ ולילית פלונית) שך מפני אור, וכל שכן שתועיל ביום ש אור רשעים ידעך, וגגלל בנוק׳ דתהומא רבא חבת הנ״ר רומז ליחוד עליון, שלכן ר מלתעות עול, ולהניס אותם החוצה, כי שלה ב ש לך ר ד ה גהגו להוליכו ב מ ב נר ה• גשמת אדם וכו׳׳עכ״ד• ומטעם זה תבין ג״כ, ל אמר הבהו עד מקום קבורתו בהדלקת שתי גרות (שעוות) גדולות׳ ואפילו ביום, גם זהו הטעםת האבל כל שבעה, ושלשים, ובי״ב ח״ו, בבית הכגםת, ובימי הפקידה להדלקת הנר בביל חלב, (ומדליקין בנרות של שעוה, ליוקר ק בנרות ש וכוי, ומעטים הם הנזהרים מלהדלי

ל שעוה הכשר׳ רומז על כשרון נשמת המת ג״ם. וערכם, ומה גט שנר ש מציאותם.ד.בחק לישראל (הנד״מ ע׳׳פ ועשית מנורת זהב טהור ״״ל 0 ידוע כי הגשמה גהגית ושרר עומטפטפת ומתרחבת ת בעדוני ההוד והשמחה ו כ ל ה ת מהדלקת הנרות, והיא מ: ומן הטעמ הזה נמשכת ל כ ש מתוך הנאת האורה, מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור ה אחר האור שהוא מיגה, אע׳יפ שהאור הזה הוא אור גופני, והנשמה היא אור רוחני׳ זךך עיה לנר, הוא שאמר גר ה׳ גשמת אדם, וע׳׳כ בשעה ל מ ה ה מ ל לה ש ופשוט, וע׳׳כ המשי שהאדם גוסס מדליקין נרות בשעת יציאת נשמה׳ ובכל השבעה ימים אחר פטירתו, נרל אותן השבעה ימים הגשמה תבא אל הבית כ ב ת ש מ ח ת שם, מ מ דולקת באותו בית שרת אביו ואמו או שאר קרובים בכל שנה ושגה על פטי צאה משם, ו לכמש את המקום שית כי ביום זה הנשמה מ ח ת הכנסת הנקרא (יאהר צייט ליכט)(פי׳ פקידת השנה) מ מדליקץ נר בביא לביהכ׳׳נ ותראה הנר הדולק ב ת שם לא תמצא, ת מ ט בעולם, והבית ש ה רשות לשו יש לל לילה שבעה ש כ ד ק מ ה נחת רוח מזה, והמנורה ודתה דולקת בבית ה בשבילה, ויש לת עולמם ל ישראל שנפטרו לבי נרותיה, וכל היום היה דולק נר המערבי עבור נשמות כלה הדיגים מתגברים, וכננד השבעה עיתיץ ת שבלי מ ח והשבעה גרות היו דולקים בלילה, מה ח אשר יעברו על האדם מעת פטירתו עד שיבא על מקומו בנ״ע, וביום היה די בנר א׳ל ר המפרשים האריכו בזה עי״ש עליהם עכ׳ ש א ויש עוד רמזים וסודות בעניני המנורה כ

ם האלו מהזהר נ״כ עיין לקמן סימן ט״ז בעזה״י. ת מהדברי צ ק ש סמיכות ל דבה ם בתשו ה׳ — יש הרבה אנשי מעשה שנזהרים בעומדם אצל הגוסס, שהם מהרהרי ומתוודים בהכנעה, ושבים בתשובה שלימה. וטוב לכל אדם לומר הוידוי בלשוןל גלגוליו הקודמים כידוע. שנית רבים, אפילו שהוא יחידי אחת מועיל לו, שיבוץ עבור כב (בס׳ ת ת ישראל, כי כל ישראל ערבים זה לזה וכן כ ך עוד שיכלול עצמו עם כללו צריל ישראל ערבים זה כ ל עצמו בכלל לפי ש ל ב חטאנו רשענו כ החסידים סי׳ תי־א ״״ל 0 כתיש סלח ק ב ך בלשון רבים ל ך צרי כ לזה, שנאמר כעכן, והוא איש אחד, ולא גרע כעונו, ל לנו אבינו כי חטאנו, וכשאנו מתוודים אנו אומרים על חטאים, שאנו חייבים עליהם סקילה,ך ך שיהא חייב, אע״פ כן צרי כ א ב ט א ח ל שריפה. הרג, וחנק, ואעפ״י שידע האדם של ישראל ערבים זה לזה, ועוד כדי שיודה החייב, שלא יתבייש כ שיתודה כך, לפי שמצא בהם איזה ערן קל או חמור המעכב א י צ מ ל הטעם, הוא פן ח״ו ה ״ כ להתוודות ע

— לגילוי *)לענ״ד פה יש לרמוז ולפרש שנקרא נר םצוה, הואיל והודלק לכבוד גילוי שכינה,

ותורה אור זה שע״י לימור פסוקי התורה לפגי הגוםם.

) עולמים דזייחיאלי ר ־ ׳ ה ׳ י ם ) ו ״ ט ק ר הקונטרים בית פ לגילוי השכינה, ועי״ז יגרום צער גדול להגפטר, הואיל והגשמה איגה יוצאה מהגוף כי אםתתם ע׳׳י גילוי השכינה כדרז״ל׳ ע״פ כי לא יראגי האדם וחי בחייהם איגם רואים אבל במי, כי אין א בגפטר בעצמו ט רואים (וכנז׳ מחי. לעיל בפרקים הקודמים), או פן חיו ימצא איזה חר יעשה טוב ולא יחטא, ולזה מבווגים כוידויים גם כן בעדו, שהם געשים ש •צדיק בארץ א כשלוחיו בפגיו לזכותו, ומה גם שהוא שומע הבל, ויוצא ידי חובתו בזה הואיל וגיחא לול ויוכל היות, שאעיפ ד ר ד כ ה ת י מ ו א ז ו צ מ ת ע בפרט ל בה גמורה מאהבה, ו שיהיה בעל תשו שאין להגפטר שום חטא, אולי זה העומד, איגו ראוי: לגלוי שכיגה בפגיו, ואע׳׳ג דאיהו לאלה אדם גדול, בפרט כשהחו חזי(מזליה) חזי וגשמתיה חזייא ומרגשת בהארת השכיגה׳ ו, והקלי׳ בתורה, ביראה, ובחסידות, ובכל מילי דמיטב, שאז בירורי גיצוצותיו רבים מאדב עליו מלגמור כ ע ל שהוא מעכב,יוגותןלהחיצונים ל מתקנאים בו, וכל שמץ חסרון אפילו כה ט ר ח בה שלימה העומד, ובאמירת הוידוי ב מצטער מאד, ולכן בשובו בתשו בירוריו ור ב ך ד ב ומנפש אז יסיר המעכב ויזכה לנילוי אור השכינה בפניו, כי אין ל ל ובהכנעה מה מ א כי כ צ מ שעומד בפני התשובה כידוע, וכמ״ש שובו אלי ואשובה אליכם, ולזה תי לזכות להיות נוכח בעת יציאת ל הנוםס, בכד צ ב א כמה זמן ר ושב. פעמים יקרה, שאדם ית כי יראה ח ש ם ויחי עוד לנצח לא יראה ה ה כידוע וכמ״ש בתהלי הנשמה, (שיש בו מצוצא לחוץ לרגע קל, או לאיזה צורך ם ימותו וכר), ולא יזכה לזה, על ידי איזה אונם שי חכמי שיהיה ואז החולה גפטר, וזו סימן וראייה שלא זכה לגילוי שכינה, ויקרה לפעמים להיפךר ומאריך בגסיסה, ופתאום איש אחד לפי תומו בא לבקרו, או בעוברו ע ט צ שהחולה מא גפטר החולה ב׳׳מ, וזה מראה ר מ מ דרך שם שמע שיש גוסס וגבגם, ובהכגםו כרגע כם זכו לו, להיות גוכח בגילוי השכיגה, ואולי יש לו איזה כי יש לו זכות גדול, ומהשמיל ך להיות גוכח הואיל וכל גיצוצותיו ש בחיגות מגיצוצי גשמת הנלב״ע, ומפגי זה צריד סף רוחם ינועו!, ולכן טוב תמי להתברר בסוד תו ר ו ר ב החולה הם יבואו בעת המיתה ל להעומדים להרהר בתשובה, כדי שלא יגרמו צער להחולה, ויזכו ליהגות מזיו השכיגה

בה גמורה מאהבה. בהיותם בעלי תשו, וידעת היום והשיבות אל ף — אומרים קריאת שמע עם יציאת גשמה, ופסוקי דרחמי, וכו׳ ובתורתך ה׳אלהיגו ך וכו׳ בידך אפקיד רוחי ובו׳, ויהי גועם וכוי, והיה ה׳ למלך ב ב לך תגחה ד ושכבת וערבה שיגתך, בהתהלכ ח פ ב לא ת כ ש ר שמע ישראל וכו׳ אם ת מ א כתוב לחך וכיוצא עוד מפסוקי• דרחמי ולכל זה ר עליך, והקיצות היא תשי ך תשמו ב כ ש אותך בת שמים, והיה אם שמוע לקבלת יריע הטעם, שהקריאה שמע לקבלת עול מלכור ו ת ה׳ לשמ ד וכללות מצו עול מצותיו ית״ש, ופרשת ציצית ג״כ לזכירת כסא הכבוד י ולעשות, ופמוקי דרחמי ברי לעורר עליה רחסי שמים, ותהיה נשמרת הגשמה מבטהרה מתוך דברי תורה כדאיתא תצא מן הגות בקדושה ו המזיקין, ומלאכי חבלה, וא צ ת ת ידברו דברי תורה עמו, כדי ש (בסי חסידים סי׳ חמ״ח וז״ל0 מי שגטה למום ה גפשו בדברי תורה, שכן עשו לרבי אליעזר עכ״ל• ורוב ככל הפסוקים הגדל יש בא הנשמה כשהיא מודה על מציאותו יתיש, צ ת עדות נאמנה על יחודו יתברך, בכדי ש שהוא יחיד ומיוחד בעליונים ובתחתונים ואין עוד זולתו, ולזה גם כן יש אומרים יגדלי שיודה על אלהותו ית׳׳ש, ולא יתפתה ש עשרה עיקרים׳ בכד ל אלהים חי שיש בה שך למיתתו, באומרו לו שיכפור בה׳ כדי שיקל לו צר הבא להסטינו ולהחטיאו סמו מהיב באותו פרק לעשות לו ההתרה הנזכרת שם ט מוסר, ולכן טו ב מהצער, כמ״ש בעל ש (המודפסת בשיח יצחק ח״א דקפ״ג) והמודעא (שם דקנ״ב) ואף אם הוא אינו יכול לומר הדברים

ם עומד ומורא אותה בלשון רבים ומכוון גם בעד החולה ושהוא שלוחו אחד מהנמצאיר גם לחולה. ם להתי ת ר ת ה ם ומכוונים ב ה והעומדים מתירים ל

ואזהרה

) עולמיים דזייחיאלי מנ ט ־ ח ־ ז ם י י ט ק ר ד!סונטרים בית פכה להיות בדקדוקיה וכטעמיה ל מין קריאה נאמנה מהגיל צרי ז׳ — ואזהרה שמענו כי בכת וכהלכה, ולא כחותה על הנחלים וממהר ללכת, ורוצה ד ובניגון הראוי לה כל א נפשו בקריאה נאמנה ש צ ת דל כדי ש ת כנ לנמור הסדר מהר, לא ולא, כי אם התכליה לי בפסוק זה או בפפוק זה, ועוד הטעמים יש להם פודות עליונים, וברגע תורה, ובכן מל נביאים, ובכתובים ש ל תורה, בנביאים ב ש ך להזהר בקריאתם ונם הניגון בתורה ב זו צריל כתובים וכר שהניגון מנרש החיצונים, וכמו שהזהיר על זה רבינו האר״י דל נם בעת ש בבפרט ל פסוק לקרותו בגינוניו ובטעמיו כידוע, כי זאת היא המצוה כתקנה ו כ ל ה ש ל פ ת ה לעת יציאת הנשמה. וזהירות רבא שמענו להזהר מלומר פסוק שמע ישראל שגי פעמיםל איזה פסוקים, או איזה לימוד אחר, כידוע שבזה יש עון בזה אחר זה, מבלי הפסק שע משתיקין אותו, והנם שכוונת העומדים וכופלים זה הפסוק בכדי לזכות מ ע ש מ והאומר שת קול ה בזו, שיצאתה ב ל ת ת אחד, כמו שמצינו שיש מעלה נ ל מ א נשמתו ב צ ת להחולה ש ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד, בכל זאת לא משום כוונה זאת נתיר לעבורר הפסוקים שרגילים לאומרם יש בהם מלות א ש ל ולגרום עוון, ועוד גם ב ד על דברי חע קריאת שמע ופרשיותיה, כדי לחזור צ מ א אחד המורה על אחדותו ית״ש. ומה גם להפסיק בו ק בקבלת עול מלכותו ועול מצותי י ם פ מ ב א ר ה א נכון, כי דדו נ ר פסוק שמע גם זה ל מ מ ות שמע ובפרשיותיה יגמרו אותה עד סופה, ולא גכון לעשות כן, אלא אס התחילו בק א

ואפילו אם נפטר באמצע הרךיאה יגמרו אותר. כולה כהוגן.ן יש עוד איזה עצה טובה שאם העומדים הם מרובים בפ״י העי׳יא, אז אחד יאמר פסוק ר א שמע בקול רם, ויתחיל הקריאה או פסוקי דרחמי,והשגי יחכה איזה רגעים ויאמרל הגמצאים וחוזרים חלילה, ובזה גתקן פסוק שמע וכר, וכן השלישי, וכן הלאה עד גמר כבמלת אחד כווגו ו הכל, התורה קוראים כלי הפסק ובה היתד. יציאת הגשמה, ובפסוק שמעף אחד מהגמצאים לא אמר פסוק שמע שגי א בעת יציאת הנשמה ונמצא בזה התיקון ש פעמים, ולא חטא, ולא עבר על דעת חדל, ונעשית המצוד, כתקנה ועליו ועל העומדים

ת טוב. כ ר א ב ב ת ה׳ — יש שקוראין בעת יציאת הנשמה עלינו לשבח לאדון הכל. והטעם יען שיש בה עדות שה׳ אחד ושמו אחד. ומתחילת בעיי״ן ומסיימת בדלי״ת, שהוא עד וכן על כןת הרי עד שני ונעשית העדות הנאמנה הזאת על ל ד לת בעי״ן ומסיימת ב ך מתחי נקוה ל מלכותו ית״ש,עפ״י עדות שגי עדים, וסגולתה נפלאה מאד, שהיא דוחה כל הקלי׳, כידוע הואילל משה, ולםגולתד, הנוראה הזאת, תקנוה לגו אגשי והיא גאמרה מפי יהושוע תלמידו ש, ׳ רתה לא יהיה עוד בחבקלי ה ותפלה, בכדי שבאמי ל פ ל ת ף כ כגסת הגדולה, לאומרה בסו לעשוק התפלה, ולקטרג ולהשמין עליה, וליוקר חשיבותה ותועלתה הזאת תקנוה, לגו ג״כל וימי הדין אי ע המוסף, הו צ מ א ש השגה וביום הכיפורים, לאומרה ב א בימים הנוראים, ביום ראת צי ה בי הם, ועל ידה ידחו המשטיגים והמקטרגים מעל עמו ישראל, והוא הדין גם פ הנשמה שפנקסה פתוח והשטן והמקטרגים עומדים להשטיגו ולצערו, ולכן אומרים אותהע לקול ה׳ אלהיך, מ ש לדחותם מעליו, וטוב לומר אחריה גם פסוק ויאמר אם שמוע תם ל המחלה אשר שמתי במצרי והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כ

לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאיך, בטעמיו ובניגוניו כנז״ל.ל החולה צ מצא א ל יודע ספר, הנ כ ״א פ״ח איתא יז״ל 0 מצוד, ל ט׳ — בם׳ חיים לגופא (דכ״ד ער אותיות, ותיבות ופסוקים פ ס בשעת יציאת גפש, דיצוה לו מקודם דיוציא מפיו מה פגעים, המשתרגים ובאים מ כ ל גפש זו מ ה הם, אחר שהתוודה, ויזכה להצי מ ל התורה, כ שר פ ס ות ד״ל ע״ד, ושם הביא המספר, מ ש תלפי ר ד על הגפש אחר המיתה, ע״כ לשון ם׳ מש מאות ועשרים אלפים ושש מאות ושבעים וארבע.(320674) וסך ל ל התורה ש האותיות ש

המלות

ההונטרים בית פיק ™ >םי׳ מ0 עולמים היחיאלים ו כ ׳ד. ס ה (79956) יעויש׳ ש ש ם ו י ש מ ח ת ו ו א ע מ ש ת ר ו ל ם א י ע ב ש ה ו ע ש ת ת ו ל מ ה

ת ע ש ם ת י א י ב נ ל ה ש ם וחמשה(5845), ו י ע ב ר א ו , ת ו א ה מ נ ו מ ש ם ו י פ ל ת א ש מ ה ח ר ו ת ל ה ם ש י ק ו ס פ ה

ם י ש מ ח ת ו ו א מ - ע ש ת ם ו י פ ל ת א ע ב , ש ם י ב ו ת כ ל ה ש ה (9287) ו ע ב ש ם ו י נ מ ש ם ו י ת א מ ם ו י פ ל א

ם (23088) י ק ו ס ה פ נ ו מ ש ם ו י נ ו מ ש ף ו ל ם א י ר ש ע ה ו ש ל ך ש ־ ׳ נ ת ל ה ת כ ו ל ל כ ש (7956) ב ש ו

א צ מ ה ש מ ן יצ״ו מ ע ש ם מ י י י ח כ ד ר ׳ מ ר ם ה ש י ב ת א צ י מ נ ק ש ל ל ח ד י ח ט ו ק י ר ל פ ף ס ו ס ב ו

ת ו י נ ש מ ר ה ד ס ו ו דפי ס ו ״ ש ר ה פ ס ם מ י ל ש ה ח ו ר א ט ו ה ה ש מ מ , ו ג ר ו ה א ש ע מ ן ו ד י ע צ י ע ר פ ס ב

ט ״ ב ע , ת ע ״ ש י ה ק ל ע ח ב ר י א פ י ע ס י ו ג מ י ר ס פ ס מ ו

ה (6) נ ש י מ ר ד ה ס ש : . ש ה״י ז ע ם ב ר ד וזה ס

סדר זרעים מסכתותיו י״א (11) פרקיו ע״ה!) (74) משניותיו חרץ (650)

מועד י׳׳ב (12) פ׳׳ח (88) תרצ״ז (797)

נשים ז׳ (ד) ע״א (71) תקע״ד (574)

״ • נזיקים יו״ד (10) ע״ג2) (73) תרע״ה (675)

» קדשים u י״א (11) צ״א (91) תקפ״ג (583)

טהרות י״ב (12) קכ״ו (126) אלף י״כ (1012)

םך הבל ם״ג 63 תקכ״ד 524 ד׳ אלפים קצ״א 4191

ם (38) י ש ל ש ה ו נ ו מ ם 3) ש ״ ש ת ה ו ת כ ס מ

ם (2682) י י נ ש ם ו י נ ו מ ש ת ו ו א ש מ ש ם ו י פ ל י א נ ס 4) ש ״ ש י ה פ ד

1 זרעים: בביכורים יש עוד פרק אחד אנדרו גינום (1)—(75) ומשני יותיר (5) ־(655) תרנ״ה 2 בזיקים: באבות יש עוד פירק אחד שנו חכמים (1 )=(74) ומשניותיו (11) 685 תרפ״ה 3 מסכתות הקטנות שמונה (8) ואלה הם: אבות דרבי נתן פרקים (41), מסכת סופרים פרקים (21) מסבת שמחות פרקים (14) מסכת כלה פרק (1) מסכת דרך ארץ פרקים (11) מסכת דרך ארץ זוטא פרקים (11) מסבת גרים פרקים (4) מסכת כותים פרקים (2) מסכת עבדים פרקיו (3) ופרקיהם (108) ועם ש:זונה פרקים להרמב״ם. ושנים דלעיל ם׳׳ה (118) סכום כללות

כל הפרקים (624).

4 דפי המסכתות ה קטנות ארבע וששים (64) סכום כללות כל הדפים (2746) ערוך אורח היימ סימניו תרצ״ז (697) סעיפיו. ג׳ אלפים תתם״ה (3865) יורה דעה ת״ד (402) ג׳ אלפים תרצ״ו (3696) אבן העזר קע׳׳ח (178) ג׳ אלף תתק״ט (1909) השן משפט תכ׳׳ז (427) ג׳ אלפים תשכ״א (3721)

סך הבל אלף תשיר, 1705 י״ג אלפים קצ״א 13191

ר ע ׳ ש ם ם מ י י ח ת ה ר ת ם ע י ר ט נ ו ק ס ב פ ד נ י ש דו י ה הו מ ש נ ה ה א י צ ת י ע א ב ר ק י ל ו א וכפי״ן רר י י צ ח הזווג י ע ב ב ד ״ ג ע ״ מ ק ת ד ו י פ ל ש ת ר ד מ ש ב י י מ פ ל , ו א ג - ׳ ג י פ י ב ל ת פ ג

ם ד ו ׳ ה׳ כתב) ק י י ם . (ובדף א ל ״ כ ק ע ו ד ו ו ד ל ו ם ה ו י ת מ ו מ ר ויום ה י פ י ש ת ב יעוי״ש א א ת ה ר ו צ

ם י ג ו ג ח ם ת י ר מ ו ן א י א ם ש ו י א ב ו ם ה א , ו ם ל ר ו ק ו וידוי ב ר מ א י ה ו ב ו ש ת ו ב ר ה ר ה ד י ו מ י ל ה

ב ר ה ה ל א ר ך ו י ג י א ע א ג ש , ו ה מ י ל ה ש ב ו ש ת ו ב ר ה ר ה י ׳ ו ך ובו ו מ ל כ י א י מ ק ו ס ו פ ר מ א י

י ל , ב ה ק ו צ ה ו ר ל צ ל כ ם ע י ש ק ב מ ל ה ר ע מ ר מ ת ה ה מ . כ ה ״ ת פ ו ח י ל ס ר ה ו א י ב חמ׳׳י ב

ן התיקונים(תיקוןע״בדקכ״בע׳יא) ו ש כן כתב מוהרכדא ז״ל ס׳ בהעלותך יעוי״ש) וזה ל ו ) , ה ט ר ח י ו ת וידו ו מ י ד ק

׳ ד ה ״ ה , ה ק ח צ ד י ח ו פ ל י ח ן ד מ ח , ו ע מ ש ך ו י נ ז ה א ט ר ה מ ת ה א י ל ע , ו ם י ק ל י א א ר ת י ע י מ ש

ה ק ע צ ן ב , בי א ת ו ל צ ן ב י , ב א ת י י ר ו א ן ב י ה ב י ל ן ק מ ע ת מ ת ש מ ן ד א מ , ו T K T ך ע מ י ש ת ע מ ש

בלא

הסונטרים בית פרק ט׳׳ו(םי׳ ט־י־יא) עולמים היחיאלי מדד וישמע ה׳ ויחד אפו, ותבער בם אש ה׳, וכמה נטורי תרעי! חמן בלא דחילו, מי דאתקריאו אזני ה ׳ עכ״ל. וא״כ הקורא הזה איך הוא בא להתפלל על רצונו אם לא

שגמר בלבו לשוב בתשובה, 'שלימה וברור עכ״ל.ם למות נוטלים ידיהם, י׳ — איתא (בם׳ חסידים סימן תקיש יזיל:) יש צדיקים כשמתבסשי ואומרים מזמור לדוד הבו לה׳ בגי אלים וגו׳ א״ר חייא בשעה שהצדיקים נפטריםם ובו׳ אמר רבי יהודה בר סימון ברבי יאשייה הקב״ה כביכול הוא שלש כתות מלאכיד ירננו על משכבותם, ומקלסים להקב׳׳ה בעצמו אומר שלום שנאמר יעלזו הםידים בכבוך רוחצים ידיהם, כלעומת שבא כן ילך, כשנולד רוחצים אותו, וכשמת רוחצים כ שם, ל

אותו עכ׳׳ל.ם על עצמם, העומדים בשעת יציאת נשמה, שאחרי פטירת האדם ש מהמדקדקי י — ׳ א ירו והפרד הנשמה ממנו׳ אז תבו״מ מםירין שפת הבנד העליון שלובשים, מחבוט וכיוצא׳ והטעם ח ר או מ ת בנדם התחתון׳ בהתרת הקשר הטחברם, על ידי כפתו פ ש מל העומד בשעת יציאת נשמה׳ וזהו היות ונזכר דק קריעה (בשיס מ״ק כ״יה סי׳ ש״מ וכי) על כ דומה לספר תורה שנשרף, ויען שבזמן הזה, לא נהנו, ולא רגילים לקרוע, לא בעת יציאתב וכיוצא, כי אם המתאבלים, השבעה הקרובים, שקורעין ר ד ל נשמה, ולא בתלמיר ומברכים דיין האמת בשם ומלכות, לזה העומדים' הנזהרים •מסירים הבגד מן הכפתו ומניחים אותו פתוח זמן מה, כדי שיראה בקריעה, וזהו משום ענמת נפש וצער על הנפטרר לגמרי ואומרים ברוך דיין האמת בלי שם ומלכות, ויש חסידים שקורעים הכפתות טוב״) כ ר א ב ב ד ועליהם ת ה כדאמרן בתלמו ר מ ב ד ל בקיומם הקריעה ב ד ת ח ולקיים מצו

י׳׳ב *) עיין זכור לאברהם יו״ד אות ק׳ מת ונקבר ביו״ט אין לקרוע בחול המועד אלא אחר המועד ובו׳ ועיש״ד, ובמ״ש דכן נהגו בירושלם כשאלוניק דקורעין על או״א בחול המועד(כנראה לרובי טרדתו בגרסתו לא דק לה, דהמיהג הוא דאין קורעין בחול המועד אפילו על אדא), הקריעה בחוה״מ עיין שם שציין, ש״ע סי׳ ת״א ם״ב, ושיט םל״א ושדג שכתב שהמנהג כמור״ם שקורעין על אב ואם בחולו של מועד, ועל שאר מתים אחר המועד, ועיין בא״ח סי׳ תקמ׳׳ז ם״ק י׳׳ג דכתב להיפך דנהגו לקרוע גם על שאר מתים יעיש׳׳ד, אך המנהג בירושת״ו שאין קורעין בחה״מ גם על אדא,ומכ״ש על שמועה רחוקה של או״א בחה״מ כסברת אביו של הכנה״ג וכרם שלמהםי׳ו׳וב״ד םיי׳ ש׳׳ט דב״מ י״ד סי ע״ו וכתב עוד באות ה׳ שהנקבר בין השמשות עולה ליוםאחד אף שלא נהג אבילות כלל, וכן הנקבר בערב שבת בין השמשות אף שלא נהג אבילות עולה לו יום ששי ליום א׳ משם םוהראנ״ח ח״ב, הבאה״ט שם םקי״ג,ובהיבורו דקע׳׳ט ע״ב וכן כתב באות ש/מת שקברוהו ביןהשמשות אףשלא הגיעו לבית עד שחשיכה ולא יכלו לנהוג אבילות עד ליל יום ב׳ יום הקבורה עולה למבין שבעה, דב״מ ח״א סי׳ בי, (ועיין בח״ג רדב״ז). מי שהתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת מאימתי מונה עס׳׳י שע׳׳ה וח״ב םי״א, ובאה״ט שם ועיין שלמי צבור דרפ״ג עאדבועוד כתב שם שבת: על מנהג שנהגו האבלים לעמוד מאבלותם ערב שבת שבתוך שבעה מן המנחה ולמעלה הוא מנהג בטעות, וצריך לנהוג עד הערב דב״מ י״ד סי׳ י״ד (ועיין בח״ג דם״ג עגו״ד) עוד בענין צידוק הדין ציין שם יו״ד סי׳ שמ״ד כנה״ג של״ט, ביו״ט וכו׳ עיין סי׳ ת״א ם׳׳ו ובא״ח סי׳ תכ״ט ם׳ ב׳ במור״ם, רש״ל םי׳ ל׳׳ב, והתשב״ץ ושו״ג וכו׳ אך המנהג בירושת״ו שלא לומר צידוק הדין ביום שאין בו תחינה: ובענין ההבראה העלה דמברין בחה״מ והסכים למעשה מורה אחר להברות בפת הבאה בכםנין וקאפ״ה, ולא בביצים כדי שלא להרבות כ״ב סימני אבילות ולחוש קצת למ״דדאין מבריןבחה״ט כיון דהבראה בביצים אינו מעכב, ועיין מ״ש באות פ׳ וישוב דברי מרן שאמר שאין מברין בחולו של מועד היינו אם מת ביום טוב ומש״כ דמברין, שמת בחוה״מ יעיש״ר, אכן בירושת״ו נהגו שלא להברות בחוה״ם גם לא לקרוע ואפילו על אב ואם אלא עוזבים׳ הבל לאחר המועד הקריעה וההבראה, ויש שנוהגין להברות במוצאי יו״ט ויש שמקילין בה ואינם עושים אותה

׳ יב־יג) עולמים היחיאלי הסונטריס בית פרק ט״ו(םים הפנים בסדין לבן בנחת, כאופן שלא דת הנשמה מהנוף תבו״מ מכסי י״ב —אחרי פריתר ושאר האברים המנולים. והטעם במו שזכרנו יזיזו בו שום אבר, והוא הדין לי לעיל בפרק ה, שהאדם אינו נפטר מן העולם עד שיראה השכינה, ועל ידי גילוייה נתוסףה כ ל נה ה ת פני אלהים חיים׳ ואע׳׳פ שהשכי בפרט בפניו שזכו לראו בו אורות הקדושה, ושפ האורות בכל זאת רו ך גרתיקה שהוא הגוף, ומחופפת עליו ו ר והגשמה יצאה מתו ב ה כ לק מגיח רשימו דיליה במקום ל ת ס מ ר שבקדושה ש ב ל ד הגיתוםפין בו עודם בפגים כי כר א ש ם פגיו, והוא הדין ל שהיה, ובכדי שהחיצוגים לא יבואו ליגק משם, לזד. תכו״מ מכסי אבריו המגולין, אם אפשר לכסותם, הואיל והיחה בהם הגשמה הקדושה ואשר עתהכלל ל ו ל א יזיזו שום אבר כ במקומה רוצה לשרות הםטרא אחרא, כידוע, אך בתגאי שלר או מעמק עם יציאת הגפש הרי ב ל המזין בו א ב בכדי שלא יהיו חיו כשופכי דמים, דך זד. שופך דמים, דכן (איתא במס׳ שבת קנ׳א ובמס׳ שמחות פ׳״א ה״ד, ובש׳׳ע ובפוסקים), ולכן צריה לוקחים סדין לבן ט מ ה ד בזה, ואם היד או הרגל יוצאים חוץ מ א ה מאד מ ב זהירות רה אגשים מותחין את הסדין מארבע קצותיו ופורשיץ אותו עליו בנחת ש ל גדול ובין שגים של האיברים, מבלי שיזיזו בו שום אבר ואז הסטרא אחרא לא תיגה גדול באופן שיתכסו כר ב ד ר ונעלם מן העיין, ולהם אין שום שליטא ב מרושם הקדושה שיש בו הואיל והוא טמיר הגלוי כידוע, וכדאמי־ן לעיל בפרקים, וממתינין לו לפחות חצי ב ד המכוסה, כי אם ב

ט בגדיו מעליו וכוי כידוע. שעה בך המנהג בירושת״ו ואח״כ מתעסקים בו בפשוה כנו״ל, והפשטתו את בנדיו מעליו שמים את ל המתנ י״ג — אחרי עבור זמן המוגבל של גבו מראשו ועד רגליו על ש בלי שום הפסק, ויהיה כ מ ל הנפטר על הקרקע מ גופו שא ל ל גופו מראשו ועד רגליו בסדין לבן, באופן ש ה מכסין את כ ל ע מ ל הקרקע ממש, ורק מר מגולה ממנו ואפילו שערה אחת, וטעם הכיסוי כגז״ל, אכן טעם ב ישאר בו שום דה מבלי שום מ ל שימתין, אך טעם ל ד הטעם הגז׳ במשגה בשבי ב שיימתו על הקרקע לב לו לסקילה, כדאיתא(בש׳יע האריז׳׳ל ש ח ת הפסק, ושיהיה גופו דבוק בקרקע ממש? בכדי של שיעשה ל ודל.) אמר לי החכם כמוהרש׳׳ו שצור. לו אביו מוהרח׳׳ו ד דמ״ה ממוהי״י צמח דש שם, ונם להניח הגפטר ״ מ כ ל כ ל ד.רחיצד.*)הכתובים אצלינו, ה לו אחר פטירתו כוונות ש

על במוצאי החג, הואיל וכבר עבר יום ראשון, וטעם מי שעושין אותה, הואיל ועתה אחרי החג חל התחלת האבילות בפרהסיא, ושני המנהגים, ראיתי ישנם בירושת״ו בעניין סעודה זו ואין

בידי להכריע. *) (עיין בשער הכוונות דרוש ו׳ רפסה ודל:) ורחץ והוא עניין הרחיצה הא׳ והנה הכוונת של הרחיצה היא בשם של י״ה במילואו כי שם י״ה הוא סוד המוחין כנודע, ותכוין בי׳׳ה במילוי ע״ב דיודין כזה יו״ד ה״י וזהו כונת הרחיצה זו של אחר הקידוש, אמר שמואל מצאתי כתוב לזולתי שהכוונה היא כך שתכה היו״ד פעמים ה״י הם ש׳ וכן מלת רחץ בב׳ אותיות י׳׳ה פשוטות הם ש/ וזהו כוונת רחיצה רחץ י״ה ר״ל כי משם י״ה בהבאו כאמור יוצא מלת רחץ עוד שם רחצה והיא רחיצה הב׳ גם היא בסוד י״ה ע״ד הנז׳ ברחיצה הא׳ אלא ששם י״ה הזה

תבוין אל י״ה של הוי״ה אמר שמואל וגם היא ע״ד הנדל. (ובדרוש י״ב של ספירת העומר איתא דל:) ורחץ וכו׳ וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י״ה וזו היא רחיצה רחץ י״ה ר״ל תכה יו״ד בה׳׳י־ ויהיה בגי׳ רחץ עם ב׳ אותיות י״ה והוא משורש י״ה דמילוי ע״ב: רחצה והיא רחיצה הב׳ גם היא בסוד י״ה ע״ד הנז׳ ברחיצה הא׳ אלא ששם י״ה הזה תכוין אל שם י״ה היוצא מהויה דםיג וגם הוא בהכאה ירד פעמים ה״י כנ״ל עכ׳׳ל (ובפתח עינים דפ״ג ודל:) ורחץ להמשיך י״ה דע״ב דגדלות ב׳ דאיםא שבחכמה דז׳׳א, לרחוץ כלי פנימי דגופא דז״א, וברדתו מכה יו״ד פעמים בודי ומתפשט מספר רחץ ושורש שני אותיות י״ה נשארים בחכמה ע״כ נתבאר (בדרוש ו׳ רפסה ובפע״ח םפ״ג) ובמלח,

D בית פרק ט׳ץ (סי׳ יד־טי) עולמים היחיאלי מה ^ J l p H

ש בלי שום הפסק כלל, ויעלה לו במקום סקילה, וצריך להיות זה קודם מ על הקרקע מל עכ״ל. (וכן כתב בזכור לאברהם יו״ד ב רבי חיים ויטאל ד ר הרחיצה, וכן עשה הוא לאביו ה אות מ׳ בסופו וז״ל: כתב בס׳ הכנה כשמת יפשיטו את כותנתו ויתנו אותו בארץ בלי הפסק כלל ויחשב לו כאילו

נסקל וכ״נ ד׳ מב״ד שו״ג סק״ט עכיל).

ל שמץ זית או בשעוות בשרות, או בנרות ל גופם בנרות ש ב את כ ב ס יד — יש שמצווים לל חלב, ומדליקין או שמן ל חלב, אכץ בירושתיו יש הרבה גוהרים מגרות ש שדל סעיף ד׳ לעיל, אכן יש מדליקיץ שבעה גרות והוא ת והטעם כג זית או שעוות כשרו רמז לגרגח״י ושגי המקיפים הגדולים שהיו לו בחיים חיותו ועכשיו גסתלקו ממגות ימי האבלות ע ב ש וכולם חופפים על הגוף, גם בזה רמז לשבעת המקיפים אשר בל יום מה ולכבודם מדליקין השבעה גרות, אך בשאר ימי ם אחד׳ לרמוז שעתה כולם פ ה הולך מל יום הולך כ ב ן זית זך בבית שנפטר בו לרמוז ש האבלות הם מדליקין נר אחד משמל שעוה, הוראה ל נופו בנרות של שמן זית או ש ן את כ ף אחד, ומה שמםבבי ונחסר מקיל חלקי הגוף מראשו ועד רגליו, ואם ח״ו היה בה איזה כ כשרה ודתה ב שהגשמה טהורה ול מין פגם ועון ה כ ה הכל, והומר ממנ תכפר ל עון אשר חטא, הרי על ידי צער המיתה נרה וטהורה׳ וככלה חדשה מזהירה, וידוע ממ״ש לעיל ך אורה, ועתה היא כולה מאי המחשיה מתעורר ננדם ברוחניות בעולמות העליונים למעלה, ט מ שעל ידי הרמזים הנתקנים ל

וממשיכיץ עליו הקדושה העליונה.ם אותו במי הרחיצה, ויש ם אזוב בכיס הרחיצה, ויש שמתערבי —יש שמצווים להשי טות על גופם אחרי הרחיצה, ויש שמצוויץ לתתו על התכריביץ, ויש ת שמצווין לל גופם כ ל גופם על גבי קרקע הקבר, וגם למעלה מ כ ה מ ט מ שמצוים לשים בקברם למלמטה והטעם (עיין במעבר יבק וזיל)• עגין האזוב כשיעור כסוי כל הגוף והראש מלמעלה וה שגהג ונתץ על שולחגו בשבת, ושטוב לצרפו עם זיגי הרחיצה וכר שיפה מ בפרט מ ות האדם כמ׳׳ש בפסוק ועץ ארז ואזוב ואזוב רומז ליקביהו, ואזוב רומז לגץ ה׳ עכ״ל. ר ה ט ל ובזהר (יתרו ד״פ עיא איתא ״יל)• ות״ח לית עשבא ועשבא דאתיליד בארעא, דלא אית ביהה א כ ד ל אתר דכעי קב״ה ל כ ב א חזי מן אזובא ד א םגיא, ת חכמתא םגיאה וחיליה בשמי, דהא י , מאי טעמא משום דיתערחיליה דלעילא דאתפקדהעלו ר גש כאזובא מתדכי ב ל, ועוד ל כ ש ע ג ר ד אתערא מבערא רוח מסאבא ואתדכי ב ההוא חילא דאתפקדא עלוי כן בשער הבונות להאר׳׳י זיל). שעל השלחן י (ועי מ׳ ק ו ת ל ה ט ב בכמה מקומות איתא שהאזוב מת בכדי להרחיק הקלי׳ וק״ו הוא שאם יש ב ש ן כווגת האזוב בין בחול בין ב י .צריך למד על השולחן בכדי להרחיק החיצו׳ מעליו כידוע. והכי לו אזוב בפועל שישימהו תמיה עד מאד, וכן ב איתא בפסוק ולקחתם אגודת אזוב, ובשרפת הפרה אזוב כי סגולתו רת איתא בתהלים חחטאגי באזוב ואטהר, תכבסיגי ומשלג אלבין, גם האזוב רומז על השפלול שבאילגות גאל ה׳ פ תא (כשמות רבה פ׳ י״ז) שעל ידי אזוב שהוא ש ולזה בחר בו ה׳ כדאי

- - - את

ורחץ יע׳׳ש אך שם לא נזכר רק כ׳ רחיצות שהם דורחץ ורחצה, דחו״ב ורחיצה ג׳ דמים אחרונים לא נזכר שם אלא בבית מועד [שהוא לרחוץ כלי החיצון דדא יע׳׳ש, אך לא ידעתיל דרחיצה א׳ הוא לרחוץ את הבלי הפנימי רגופא דדא ורחיצה ב׳ כלי מנין לו להרש׳׳ש ד אמצעי וגי לרחוץ כלי החיצון, חד, לא פורש בדברי רבינו שם בשער הבונות ובפע״ח ומה פירושו של רחיצה זו, אך מצאתי שכתוב כן בסדורים של דפוס אשכנז ואפשר שהוא מ״ם מ״ח ולעת כזאת אין הפנאי מסכים לחפש שם ובסדור להרב דוד מאג׳אר דל לא נזכר כלל: רחצה/ יע״ש, עוד במים אחרונים יש כונת להמשיך י״ה דםיג וכו׳ גם זה עיין לעיל מ׳׳ש ברחצה א הרחיצה עיין בם׳ פע״ח פ׳׳י והוא לכלי חיצון יע״ש. רחצה דמים אחרונים הוא לכלי חיצון

כתבתי לעיל במלת ורחץ יע״ש,

ק ט״י>םי׳ טי־טז־י0 עולמים ~ דזמאלי ~ יהקונטריט* ״ בית. - *ית ישראל עכ׳׳ל׳יולכ! בנתיניתנויאות^ על זהי •האדם •כפי י צוואתו, אז מראים אנחנו״ שזה אל האנשיכו, ועל ידי זאת ׳השפלות' ראוי'•שהייי־׳ישרה כ ל מ פ ו שהוא ש מ צ ע האיש ־ידע כ

ש ואני את דכא ושפל רוח. שכינתו עליו וירחמהו כמים עליהם ריח טוב, ועל התכריכין מלמעלה ג״ב(כמ׳׳ש במ״קדכ״ז), טז—יש שמצווים להשימלבד הטעם הנד שםל(עיזןבס׳ מעבי יבק) שהוא׳-להסיר הריח הרע ל ו כ ה ' ת ח שמניחיךימונמר תה הקדושה, ורמז ׳מהפסוק ראה-ריח בני י כריח שדה ר ש ן הסטרא אחרא׳ נם מ שהוא משכשאמר להיט״בתורפא שהם דיניץ, / ואיתא (במקדש מלך די״ז' ע״א ״״ל) י וזה ' אשר ברכו הב ונמתקו, 'עכ״ל ולזה ב ושמח, כך־ הגבורות הריחו יריח טו ח ריח טו וארח, כמו שמרי

ב ״(ועיין עוד יבזהו־ ויקהלידר׳׳ח ע״ביעל פסיק זה)'ו'דדק. ק הדיניץ מעליו משימים יריח טו ת מ לי אחד גדול, או משני כלים-גדולים ל הרחיצה, שופכים' עליו מים מכל יז — אחרי גמר כש כלים, ושופכים אותם"עלי• גופו'בפעם ל ש המכילים תשעה קבין מים• אך לא מך יאדם קטון'•אויגדול"שאינו מאת קרי, הואיל ואין ל ת בלי הפסק, והטעם לטהרו מטו ח אד המלאך המות (כמ*ש במסכת נדה דע״ג ע״א: ׳ובש׳׳ס ברכות דכיב ע״כ) ח פ ה קרי לאוגםו מ א תך שילך למקוה אך חולה וכו׳ די לו בשפיכת ט׳ קבין *) 'ואחרי איתא כי הבריא צריל המים הראשוגים' שהיו עליו, ועל הדף, •אז שופכים' עלי גופו'התשעה׳ קבין כ פה מ השטיר מאי איכפתיל) בטהרתו זאת ?,'בעוד שהוא אבי אבוחהטומאה, ונקרא מ א . ואם ת ם לטהרו מיל דבר ודבר כ ל הבא אל האהל וגו׳? אכן דע לך ידידי ש מטמא הכל כגזרת הכתוב, כ א ו מ טמאת קרי, ת האדם ובעוה׳׳ז, אז יש לו'התיקון ע״יהבני אדם ובעוודז, ׳כגון טו מ ח הבא מ גגיעת שרץ וכר, זיבה וכוי, אז יש לו תיקון בעוה״ז׳ ע״י ביאת 'מקוה' וכו׳ מעיין מים חייםת בנגיעה או• באהל שהוא נכנס או נגע מרצונו, א טומאת מ מ ט מ ש ה ד ק מ וכוי׳ וכן בזמן הת יזה עליו וטהר, א ט ז במי ח א : ו או לאי זהירותו, ונקרא שזאת הטומאה באה לו מחמת אשר לא כן יבמת בעצמו שטומאתו לא באה לו מחמתו ובסיבתו׳ רק באה לויע״י הקביה שהוא גזר אומר בלקיחת הנשמה ממנו, והוא גזר עליו •שיטמא אחרים במותו, לכן כאשרלא ע״י הקב״ה, ולא ע״י ל הקב״ה, להחזירה לו, אז נטהר ממי יעלה ברצונו וחפצו שת הכני ארם,' כי אם בגזרתו העליונה, לבין מ ה א באה לו מ הכני אדם, הואיל וטומאה זו ל ג׳׳כ כשמחזירה-לגו עפ״י" גזירתו העליונה, כמ׳׳ש ונאמן אתה להחיות מתים, וכדאיתאא חי מטמא, שבהחיותיו חוזר להיות ל ו ' א מ ט ת מ (בש״ס נדה.י״ע ע״א< עליענין בן השונמית' ממאת מת, וישאר עליו שאר הטומאות שהיו לו בעוהיז מחמתו כנוין טומאת קרי, ובו׳ אם ר מטו טהות חדל, ן צריכים אנחנו לטהרו מהם, י ולזה התקינו לו כתקנ כ י על לאונסו אם מרצונו וכתם עליו ט׳ קבין מים בפעם אחת, מכלי אחד, או משני כלים שמועילין לו לטהרו בשפים טהור, טהור, טהור, שלשי פעמים ופסוק ת מ ו ם א (כנ״ז בש״ס שם) - וכל העומדים שחטאתך תכופר, והטעם שקול המון כקול שדי, וכגורת אומר התחתונים ךו ג ו וסר ער ׳ מאי ה (צמ״ש בשים הגיגה יט״ו) אמאיף רבי א גזירת עירין •קדישין מלמעל מלתתה, כן תר מ א וכוי? אז תכו״מ עפ׳־י הדבור הזה מלמטה, הסכימו גם העליוגים, והקב־ה א צ ן מ דמוב הוגא ר ר רת ההוא טייעא, בן גזרו בעליוגים ורבה ב (במ״ק דכ״ה) כאמי כן , ו הלכה משמול פלוני, אומר להם ה טיבו ש ם להקב״ה מ עבר ברישא, ולכן הוא כששואליץ המלאכיל דבריהם אמה, ולא •דדו ה הבריות אומרים עליו? וכו׳ אך ורק •שיהיו כ צאו וראו מד טומאות צ ר גמור מ ל וטיהרוהו בט׳ קבין כגדל, הרי הוא טהו י א , ופה בגיד ת ך כשלר ממגו אם על ידי התשעה קבין אם הבגי אדם, בעוה״ז וגם העון שהיה בו גיכלאוגסו ובו׳ ס

י ־ ־. ־ על ידי

*) וישנם באהינד האשכנזים המצדוים שיוליכום למקור. הכשרה ויטבילום שם, וראיתי שעושים זה רק להגאונים וגדולי הרבנים גם נוהגים כששופכין על גופו התשעה קבין מעמידים

אותו על רגליו, אכן הספרדים בעודו מושכב על צדו על הדף של הרחיצה.

׳ יז־יח־ימ) עולמים .׳. היסיאלי מו D^fiJJIpH . צית -פרק נדו(םי, בכדי שיסכימו גם ׳ ר .הוא,.ופסוק וסר״עונןעזכו על ידי צער המיתה, ולזה א!מרים טהו

ל מעלה לזכותו ולטהרו:...' ־ . י . כן כב״ד שד ח א . י או כ ל כ ל . ם ד ו י״ה—ומשימים עפר על עיגיו בגמר הלבשתו,; והמצור, בבנו ק.ישית\דו יעלעיניך, ורמנ לזה אומרים לו . י . מאוהביו כמ״ש רמז לזה מן התורה ויוסף', .והטעם והרמז..בזה,.(עיין משרז״ל במם׳ תמיד דל:ב.ע״ב ב ר תשו פ ע ' ל א נם כן, כי עפר אתה וה בהדיה לא הוד, י ד ובספא ד היל) יהבי ליה גולגלתא חדא, אתיא.ח'קליה' דבוריה.דהבא. מת״קליה,.אמר; להון' לרבנן.מאי האי.? אמרי גולגלתא״דעלגא דבשרא ודמא, דלא קא שבעב שאול. ממאי דהכי הוא? שקלי קליל:. עפרא וכסוה, לאלתר תקלא, דכתי . אמר לחוה ובו׳, י התקל ואבדון לא תשבענה, (המפרש עם)׳ יהבי" ליה גיילגלתאגתגו לו ראש גולגולת, אתיד יותד י ה ואעפי״כ היה מכב ז ' ד זה, והגולגולת מצד צ ף וזהב שלו במאזנים מ ס היה.נותן כיל כת אמר להמ,-אלכסנדר מוקדון לרבנן מאי האי ? ד נ הגולנולת, דלא' היה מוצא דבריששוקל מר ודם, שלא ישבע לעולם, ש ל אנוש ב שאיני יכול למצוא' משקלו? אמר לו גולגולתא שף וזהב היא מושכת אליה, איל ממאי דהכי הוא? במאי ס ל כך,״שכל כ משקלה כ כך, י לפעט עפר וכםיה, שלא תוכל. הגולגולת ן כ . : ם אמתץאתם מךברים? .שקלי עפרא אבחין אל, ר לימשך״יאליה וימצאו משקלה," לאלתר תקו ב ע ולא יכלה שום. ד ב ש לראות, ואו, תב וכו׳ .נגדו ועיני.אדם לא., תשבענה, ..עכ:ל, ר ששקל. כגגדו, .חייגו. לכתי ב בלומר מאותו י דט עד י שובו אל העפר ׳'בניל.וטעם וסור הדבר ל ש מובן להראות. שאין אדם. ישבע מן הת וכי יז״ל).איהו אסתים מיגיה פסוק ייוסף ישית י על בוריו, כן איתא כזהר (שלח^דקם״כ ע״א על ״מאן דא סתיס.עינויי? '? בהאי עלמא, מתמן' ולהלאה וכו׳ יוסף אמאי ו ז האי עלמא וכו׳ חיו דילך .באתרך, .מכאן ולהלאה יתקנון לך..תיזנ אחרא ן רחימא ךיליה וכו׳,; הא אנא.חיל ׳ י עכ׳ עלמא. א' , לא.ליהוי ליה, חיזו לחולקא בההו ךההוא עלמא וכו׳, ואי י לא אסתיים והיהבשר למעיל . ת בין המעיל להגלימא או בין הכותונת,שהיא. על ת י״ט—*יש שמציווין לי הלס (הרומזים לג׳ אבות כמיש בזהר (ציו דל״ה.ע״א). צ ה בדי. ע ש ל .שהוא, נתון עליה, ש אבל ג׳ אלין ל^ה? אמיד ליה חד לאברהם חד *ליצחק וחד ליעל4ב וקשירנא להו כחדא לארחא בהו), אן

ד צ מ ה ש ש ל ש , .והשלישי יותר תחתון, וכן הוא ב ו ה מימין אחד עליון, והשנ: למטה.ממנ ש ל שר וקשירנא להו בחרא דהיינו מ א דל ד השמאל, ויש גיייכ שנזהרים לתתם עבות,, ולמן לזה מהנל מקום. כ ם, אגודים יחד, ב בדי ד שהעלים.שלהם משולשים, אלא ג״כ, נותנים שלשה' ב ל ממצד ' . ן ד ימין, ולעומתם..גם כ צ ל שלש.׳.שלש, דהיינו תשעה בדים מ ונעערם שלש, שי והטעם לזה, ועיקרא' ,דהאי ם ח״י י בדים ובלם ניתנים'בחזה משני צדדי ת ו ל ל כ ב ' ל א מ ש מלתא,. כדאיתא (במס׳ נדה דל״ז ע״א מ״ל) חןו דפרדוא אסא מהאי פוריא.להאי פוריא, אמריה ט מ יח.הדם על ה שכ&ע.מינה^עבדו רבנן פייסא, וכשיי פי׳ דקא פרח אסא, רגילין היו. להנו פורח היה והולך״ממטה. למטה, פייםא שלום וכן איתא (בביצה ד״י) למיגד אל ג וההדס שי.העדה, י נ . הואיל וההדם״רומז לעונים, והצדיקים.נקראים עי ליה ־גלימא ולמימ יליד, אסא.עדן.איתא משים ספר שערי גן ״ ״י) ורמז למ״ש ־(במדרש תלפיות ענף גן י,נ ׳ בפינחס ד ?ז ורומו לחגית. (כה ם שהי הבגדי . ו מעלי . ן טי בא אצלם מפשי ל, . ל וכר ובשע!7שהצדי ״ ב י ר ר מ עדן ודל) אד וב׳ כתרים נותנים על ל ענני כבו עומר עמהם בקבר ומלבישים אותו. שמונה בגדים של זהב פדויים, ונותניםח:.הדסים.בידו ומקלסים ואומ׳ ל אבנים טובו׳ ומרגליו׳ ואי ש ם א׳ ש ש א רלד$ך וכף (ובשער הכוונות דק:ה וקיו דרוש ה׳ דסוכות איתא ודל) יף״ף ׳ ה ' ח מ ש ל ב אכו לו, לך,ת ״ ג ח ת ו ב . רומזים לתילת א הדס . ה הדסים,וכו׳, ושלשה בתי ש ל , גבורה, ת״ת, והם ש ה ס חת משולשין וכוי, ובסוף ׳ הדרוש ו ן צרייכין להיות עב כ ל ו ' ' , ן ת ש ל ש מ . ל ו ל כ . ד ח א ל ר כ ש א״דם הוא בגמטריא חיים. עם הכולל, .לרמוז כי. הם החיות הנמשך מ{ אימא, ה' ב הנ ת כא ואמא ב א ת אבות הנרמזים. בהדס..וכוי, כי .חיות .ז״א הואי מ ל אל ז״א בגופו, שהם ת

הנקראים

ם היודאלי י מ ל ו ת פרק ט״ו (םי׳ יימ־כ׳) א י D בי ^ f i i J l f t l l

ם עליהם על החזה במקום החג״ת, ח ת הנקראים חיים כנודע וכו׳ייעו״ש, ולזה מצוים לב הנשמות, כזכות צ ח מ ך עליהם גם כן חיים גצחיים גם לגופם, ממקום עליון מ להמשי האבות גם כן הנרמזים בהם, ועוד טעם (עיין בזהר בראשית דף י׳יז במקדש מלך ״״ל) בהדס וכו׳,ה בדים באגודה אחת, והאגודה רומזת למלכות ש ל ך ש הד״ם רומז לחג׳׳ת דדא, והרב הצרי האוגדת האבות בהרבה, ואנו מעוררים רגלי המרכבה, ובזה נפרדת הקלי׳ מישראל עכ״ל, ולכן הם נותנים ההדס הדומה לעינים, עפ״י הרוב על החכמים שנקראים עיני העדהך עליהם הארת האבות, ולהפרדת הקלי׳ מהם. ושדר בם׳ ה ולהמשי ב כ ר מ לעורר רגלי ה/ וז״ל) יתגו בדי ההדס בין הירכים (ועיין כליון לוה״ק פ׳ ויקהל דר״ח ע״ב רפואה וחיים (דל׳ ס׳, ט( ד ) ן י ת מ ש ג ודל) וההוא ריחא מעליא דבוסמיןאיהו הדם׳ דהא קיומא דאתרא קדישא ד נפקין מינה הדם איהו, ודא איהו קיומא דנפשא, כגוונא דלעילא לאתקיימא (ת) מההואת עכ״ל הזהר (ובגליון כתב (ד׳) והוא יסוד. ומכאן טעם נבון שנמצא בשם ר א ת ש א ערטו לא ד ד״י דלארידה, שצוה לשים דסים בין בירכיו אחר פטירתו, וכן צוה לו אביו (ה׳) מאותו קשורת בין הירכים, ת ה שלא נהנו עתה ל שנמשכת עתה יחידי מהנשמה יתרה/ עכ״ל)׳ ואולי מר ברית היסוד כראוי, ולזה נהגו על 'החזה מ א ש על היסוד, מפחדם פן ח׳׳ו לת עליהם ת צה גדולה כידוע, נוהגים ל ם והרבגים שעושים להם רחי קי ובארם צובא להצדיס על החזה, על הטבור, ועל הראש, והטעם שהם רומזים לכללות העם׳ שהראש כולל ד הל הגר״א בם׳ יצירה כח׳׳כ וגויה חג״ת ובטן גה״י, והם רומזים לגר״ן ג״כ, כן למדתי מתורתו ש פ״ג ובפ׳׳ד מיו.יעו״ש ועיין(במשא חיים) במנהג דרוחציםלהרבגים בחמין, והדס בתוך המים יערשב ערכי הכינויים בעגין ההדס באות ה׳ ד׳׳כ ע״א, ר ה א מ ואיתא (בס׳ חנוך לנעי יל״י ע״ב) שהביכל מי לש רומז לה׳ ית״ש, היה, חוה, ויהיה, ה׳ מלך, ה׳ מלך, ה׳ ימלוך, ו ס המשו ד ה ה ש שאינו עע״ז דומה להדם, ולזה חנניא, מישאל, ועזריה, נדמו להדם, הואיל ולא עבדו עבודה זרה, והוא הדין אסתר שנקראת הדסה על שם העתיד, שלא עבדה עבודה זרה, כימי המן, כידוע, עכ׳יל, (ובתרגום •שני) איתא ע׳־פ ויהי אומן את הדסה שהצדיקים נדמוס ואיך? הואיל ת הדם על הצדיקים שהצדיקים נדמו להד ת להדס, עכ״ל, והטעם שגהגו לל (בש״ם סוכה דל״ב ע״ב ודל)•• ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עבות, עץ ף וידוע מש״כ ר שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה הדס, עכ׳׳ל. ויען שהצדיקים מרוב תורתם ומעשיהםק את גשמתם, כי אם גם גופם געשה קדוש וזך, הרי געשה גופם הטובים, מזככים לא ר וגשמתם טעמם שוד, דוגמת העץ והפרי שטע£ם שוה, ולזה גהגו לתתם רק על הצדיקים.ר (ויקהל דד׳׳ח ע״ב, וכנדל לעיל סי׳ מיז) ה ב אם הם לחים כגדל מ ו ומועילים גם כן לריח טד א ת (כנז׳ בדברי היב), אז טוב מ ב ש ף בהם השלחן ב ל ימיו לההי בפרט אם גזהר בהם כ וף בהם השולחן ישימום עליו, אם בחזה כגדל או בין ודרכים כגדל, ם שהקי מ צ ע שאותם במס עליו ואף אם הם יבשים כמנהנ המקום או כרצוגו ובצוואתו יעשו ולא ימגע מלהשיה בהם מצוד,, והקיף בהם השולחן טוב לתתם ש ע ש בפרט כ מצא לחים, ו א נ ל במקום שא ל צ עליו, דהואיל ואתעביד בהו מצוה, אז המצוד, הזאת גם כן אגוגי מגנא עליו ואצולי מם ומעוררת עליו זכות האבות הקדושים ומצילתו ל המקטרגים ומעוררת עליו הרחמי כ לו מ

. ב כדאמרן ל טו ל רע ומושכת עליו כ כ מ

ש שמצווים לעשות להם מלקות וארבע מיתות בית דין, ופדיון נפש ולחלק י - ׳ כל המלקות שאם ף לצדסה עבור עילוי נרח״י שלהם ולתיקונם. והטעם ש ם כ

ל עשה. אזי על ידי המלקות ל כ ת בידי שמים, ועבר על לא תעשה, ועל לאו הבא מ ר נתחיב כל מעליו הכרת כמ׳׳ש בית דין מלקין אותו ופוטרין אותו מדין שמים, ועיקר ט ב מ מתכפר, וכדרשת רז״ל על פסוק ונקלה ת הוא בעולם הנצחי, כמ״ש ונכרתה הנפש ההיא, ו ר כ הה אחיך לעיגיך כיון שגקלה הרי הוא כאחיך, והוא הדין ג״כ לארבע מיתות בית דק שמצו

לעשות

) עולמים ״היחיאלי מז כ׳ ׳ (םי סונטריס בית :׳ יפרק ט״ו לעשות לו, פן ואולי נתחייב בהם בזה העולם על ידי עוונותיו, שאז מועילין• לו.-ומכפרים לו על כל הטאתיו עוונותיו ופשעיך כי •כשיש דין למטה. אין • דין למעלה. וכן איתא (בתיקונים תיקון.ה׳ ח־ע״ז ״״י־:) אבל בהוביץ דמענישין עלייהו לתתא, לא מענישין ליה לעילא, ולא מעכבא ליה תמן, עכ״ל, (ובזהי ח׳א דק״ד ע״ב במדרש הנעלם וזיל): עוד פותחת וכו׳ר להם, שלא יכנםו לניהנם פ כ ת ה ארבעים יכנו לא יוסיף, וממה שנתבישו לפניהם דיים לה כתיב אחריו לא אעשה בעבור הארבעים-עכ״ל, (ובדעת זקנים מבעלי. התוספות בפרשת אמור מ על פסוק לפרוש להם על פי ה׳ איתא וזיל): או שמא אינו דין שיהא נידון במיתת ב״ד, כדי שלאל וכו׳ אלא ר״ל פוטרין אותו ממיתת• ב״ד, כדי שלא ח יהיה לו כפרה, לפי שעונשו נל מטה, מתכפר• לו ר נידון בב״ד ש ש א כ ע מדבריהם ש מ ש יתכפר בכך וכו׳ עכ״ל, דרי מל חייבי העוון, וניצול מעונש ב״ד 'של מעלה, (ובש״ם מכות פרק אלו,הן הלוקין איתא וז״ל): כלם להנאון חיד׳״א (בספר חסידים על סי׳ תיט) ת עו ן ידי כריתתן, ועיין בברי כריתות שלקונפטרי פלפול ארוך, ובאמצע דבריו אומר, אס בזמן הזה מועיל המלקות. במקום מיתה יעו״ש, (ועיין בם׳ אמת ליעקב בס׳ שפת אמת שי׳ י״ג) באורך בתיקון המלקות, מ״ש בשם רבינו האר״י

זיע״א, (לחוסר. הספר ממני לא יכולתי. להביא תורף דבריי) ויעו־״ש.ל העשיר, הזאת? המלקות? וארבע.מיתות כ ר הרי הוא מת, ומה תועלת ב מ א ואם ת .בית דין? וכו׳ וכו׳? אמנם הכי איתא (בספר מעבר יבק *קי׳־ז • ע״א ״״׳ל) וקשה לנשמהכל ך זה מן התורה, והעוף או ה למת, ויש שרצו להסמי מ זילות הנוף כדאמרו קשה רתה ה שעושים לגוף, אחר מי ת האדם, רואה מ מ אותם מעל ראשו, שהנשמה לאחר שכבר אמרנו שהנשמה אינה עולה עד ה זילות הגוף (ספר חסידים סי׳ תתשם״ג) ו וכוי, וקשה ל׳ל וכן איתא (בזהר אמור דפ״ח ״״ל): וכל זמנא דלא אתקבר גופא, נשמתא שיקבר הגוף עכ׳י דאיתא (במס׳ שמחות פ״ה הלכה י״א לא עאלת קמי קוב״ה עכ״ל, ועוד ראיה וסמך לזה ממאת הרי זה טעון סקילה, לא שהעמידו עליו גל אבגים גדול •כעכן. אלא מ ״״ל): מגודר, של ׳והכי׳ איתא ״ ת סקילה עכ שליח ב״ד גוטל את האבן ונותנה על ארונו, •לקיים בו מצו (במ״ק דמיו, ובעדיות דפ״ה, טור וב״י סי׳ של״ד, ואיתא כבני יששכר דק״א ם״ב-ודל) ־וכפי -הנראה גט

ש לעמוד על ו נ א ם הללו, אבל אין מבוא ל י הדרכי ׳ עונשי עוה׳׳ב הרוחניים, הן המה-עפ׳ל היםורין, (ועיין במדרש רבה פ׳ תולדות ע מיתות נפללין כ ב ר א ה : ו ל א ב ר ש ב ד הדבר, וראיה ל פ׳ ס״ה ובילקוט שמעוני פ׳ תולדות פ< קט׳יו כ״ז) דיוקים איש צרורות שקיים בעצמו ארבע מיתותק (לחיי העוה׳׳ב), (ובדף. קמ׳-גהביא משם •ס׳ החסידים ס״ו תתשל״ו) כי כף לק ע ב״ד, ונכנס תיל •אדם, מסייעים תה כמו בחיים וכו׳ גם מזה יראה כי תעניות אוהביו. ורעיו ש הנפש במיט פ ש מ ב . ך ל אותו להעביר 'מעליו הנזירה, עכ״ל, (ובילקוטי מוהרץ דק״ה ע׳׳ב ״׳ל)•• ע״פ מר ודבר ב ל ד פט ודן עצמו על כ ה שהאדם שו משפט הוא מ יעמיד ארץ וכו׳ ארץ יראה, וושופט את עצמו , ה שהוא עושה בעצמו ם שידונו אותו למעלה, ובו׳, ועל ידי מ ר שעושה, טש דין למטה, אין דין למעלה, (ובדק׳׳ז ע״ב ״״ל)י• ולהמתיק ל מעלה, כי כשי ניצול מדין שה שעשה ידין וישפוט את עצמו• בעצמו ל מ הדין הוא ע׳׳י שהאדם דן• את עצמו, דהיינו על כט פ ש מ ך ראוי לו לעשות, ויפשפש במעשיו, ויתקנם כראוי עפ״י דין ו ל דבר, אם כ על כל מבטל הדין ש ק ו , על ידי זה ממתי ו עצמ התורה, ועיי זה שהאדם דן ושופט את.ל (וכן איתא בתורת האדם דף.ע׳-ע״א-וז״ל)ניוכן ״ כ .למעלה ע ן ה אין די ט מ ש דין ל מעלה, כי כשיל העוגשין שבעוה״ז גגעים, זה שאמרו חכמים לחיים ולמיתה, איגם בימים בלבד, אלא כר והגמול כ ש ם מיתד״יוכינוי ה ש ועוני, ומיתת הבנים, וכיוצא בהן כולם כינו אותם •חכמים בר לחיים, ורשעים ת ל א אר ענין צדיקים נכתבים ל ב אמרוהו בלשון חיים וכוי, ושם מבו הטוך היא חמדה, כריה־שוקלין תה ובינונים תלוייםעיי״ש באורך, (ועוד כתב שם ״׳׳ל)•• אלא כ למיה שמגיע לו ר לזכות• ולחובה בעולם הזה כפי מ ת ל א נכתב ונחתם ל ל אדם, ו מעשיו ש

בחלקו

ד״הונטרים בית פיל, ט״י(םי׳ כי< עולמים היהיאלי בחלקו לפי מעשיו מן העוה״ז, וכשהאדם נפטר לבית עולמו שוקלין בהם ופופקין עליוה שהאדם מצוד. ל מ כ ל הנדל ש חלמו הראוי־ לו לעוה״ב וכו׳״עכ״ל, נמצינו למדים מכת לנוף. ולעיניה כ ב ס לעשות לו מועילים לו, ואפילו לאחר מיתה׳ הואיל ועתה הנשמה מ עושים המלקות, וארבע מיתות ב־ד, ומצטערת גם היא, ואז נחשב לנוף ולנשמה כאלו. (וכן איתא בכל בו הלכות אבל) והלא תראה, האדם כשיחרב את ביתו יחמול ד ח קבלו עונשם יך ר ף מתבזה, ועל ד ו הנ עליו, ולבו יכאב אם יהיה למחוראות, וכן קשה לנפש כשתראה-י ע צ ר החי, עכ״ל, וגם הנוף כעצמו מרניש ב ש ב ט ב ח מ ת כ מ ה ל מ זה אמרו קשה רת ובו׳, עוד איתא (בהידישלמי) שהמת מ ה ל מ ל קשה ר ד ד הראיה ממ״ש ר ב ל שעושים לו, מ שומע קילוסו וכו׳ עד שובו לעפר. א״ב ה״ה נ־כ נימא לשאר ההרגשות, ולכן עוייד, להםל מעשים אלו שעושים להם, מייסורי עוה׳׳ז באשר על ידם נפטרים מייסורי ב״ד ה כ ר פ כ לל מעלה ושאר עונשי העולם הבא. וכן איתא (בשוחד טוב הוב״ד בס׳ טוב מעם יל״י ע״א) אמר שה אץ דין למעלה, - אמר הקב״ה ט מ הקב׳׳ה אני אומנותי לעשות דין ומשפט, ואס יש דין• לב הנז״ל ר ר ארצכם בעתו וביאר ה ט ת אומנותי, אני תופס אומנות אחרת, ונתתי מ ס פ אס ת

סמיכות בי יברכך ה׳ אלהיך לשופטים ושוטרים יעו״ש דבריו. והפדיון נפש והצדקות, מועילים מאד, הואיל ועיקר הפגם תלוי בגפש האדם, כי הגוףה הפדיון ק כמלבוש אל הנפש, ועונשה מרובה לעוה״ב, ולזה עושים ל הוא רתה כמו שמבואר(כשמואל ל מהמי לה מן הדינים הקשים, ועיר שהפדיון נפש מצי נפש, להציתת העוה״ב כמבואר מטה, א׳ פ׳ י״ד ויפדו העם את יהונתן ולא מת) ונם כאן מיידי להצילו ממית והצדקות שעושים •עבורו מועילים לו במאוד ק ד צ ל הפדיון מתחלק ל הכסף הזה ש ו מאד, אם בחייו היה רגיל בצדקות, להקל מעליו עונשי העוה״ב כמ׳׳ש 0׳ החסידים סי׳ תרי׳׳אב במשלי ל ממות, שתי פעמים כתו מהרי״ך. ז״ל ה׳׳ל): לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציף לא נתן בחייו וכו׳ אילו היו אחרים גותגים בשבילו בית קה וכו׳ א אחד שאם עשה צדת לא יועיל וכו׳,־ אם זכה וכמו כן עשה עבירות, יכול החי בשבילו מ ל ה א זהב בשבי ל מא יועיל, צדקה למעט פורענתו ובו׳, זהו דוקא אם זכה וחטא, אבל אם לא זכה ל וכו׳ וב ת ב״פ כתי ל ממו ב וצדקה תצי ת המפרש שם כ ר מיתה, ו ח א קה ל לכך מועיל צד וכו׳ ו אחד הנותן בעצמו, והשני הנותן בשבילו בעוה׳׳ז וכו׳ לאחר מיתתו בשבילו, ולעתיד נאמרצדקה למעט ה ר״ל כנ״ל ו ק ד הפסוק לא יועיל וכו׳ אם לא נתן בחייו וכו׳, מועיל צת אלו המתים, . (ובספרי) איתא כפר לעמך ישראל אלו החיים, אשר פדי ל « כ פורענותו, עת צדקה לכפרתם, (ובסי חסידים סי׳ תתשע״א) ת ם צריכים כפרה, ולזה נהנו ל מבאן שהמתיך ישראל וכוי וכן ׳מועיל למתים שהחיים מתפללים עליהם, או צדקה שנותנים מ ע ר ל פ כה לי ל ממות, ממות שבזה העולם, וממות׳ שלעולם הבא וכוי, כי מ צדקה תצי עליהם, וה מצוד, ב כ . וידוע מאמרז״ל, שעבירה מ ו י ה לי צדקה, וכו׳יוע׳׳ש באורך דבר הפלה, מה צדקה, וראינו כדניאל שיעץ לנבוכדנצר שיעשה צדקה, וינצל מן ב כ ואין עבירה מש וחטאיך בצדקה פרוק, ועדיך במיחן ענים, ואם י מ העונש ומן• פורעניות עוונותיו, כך נם מן ק פדה, הרי ל ת ת פ ל ל ק״ו לעושי רצונו, והתרגום תרנם מ עי לעוברי רצונו הו

ן הנפש. ב רמז לפתו הכתוך לעשות הפדיון נפש והצדקות, הואיל והוא הולך לידון בב״ד שלמעלה ועוד טעם שצריט והדק, מקדים פדיון נפשו בצדקה, לכפר עליו, ולרמז זה פ ש מ ־ולזה קודם ה מן התורה כמ״ש ונתנו איש כופר נפשו לה׳ בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותםך ת כתב (הכעהיט בפ׳ כי תשא וזיל): וסמך יוהב״פ לכופר נפשו, לומר שביום הבפורים, צ וה ביוה״כ. עוד ק ד ל העם נמנין ועוברין לפניו. ולבך נהנו לפסוק צ ליתץ כופר נפשו, כי אז כם אחת בשנה יכפר, וגם י זה ת ו פ כ ת ה א ט ם ח ד ם הבפורים ב׳ במסורה דין ואידך מ ב ש ת כ

רמז

) עולמיים היחיאדי טח ׳ כ ׳ י ם ^ ט ק י הסונטריס בית פקה ביוה־ב עב״ל ודרה בנלב־ע הואיל והוא נידון בעת סילוקו מן העולם, רמז לפסוק צדל כ ל ישנה ושנה, הואיל והוא נידון ב וכל הי״ב חד, וביום פקידת השנה (דדארצייט) ושל כל ישראל הזמנים הנדל, ראוי לו ולקרוביו להקדים בצדקה, ובפדיון כידוע ממנהגם ש, בעשיית הלמודים, וחלוקת כספי הצדקה, ומזה גבין שמגהג ותיקין זה ואין מן הראוי לבטלור פטירתו, והיה הצלמות ח א ש מועיל להאדם גם ל פ עכ׳׳פ נחזור לעגיגיגו שהפדיון נ שעושים עבורו אם גם הוא היה רניל לעשות צדקות בחייו וכן איתא (במסכת כלה רבתייפיח)ב הי ף ולי הזהב וגו׳ מאי ואומר? וכי תימא מאן דיהיב לאחר מות מהני? בי לאי ס כ ע״פ לי הא ב ר ר מ ך למיעבד, א ? ת״ש לי הכסף ולי הזהב, עד דיהבתיה גיהלך, חוה ל בחייו מתימ אחרי ד כ ת איגיש, אבד ממוגו עכ״ל ויש שמצור, לעשות לו הפדיון י ת שמע מיגר, מיצה והטדרה, קודם צאתו מפתח הבית, לרמוז על משה״כ והלך לפניך צדקך, כבוד הרחים הורדת הגויה אל הקבר׳ לרמוז על משה״כ ר ד,, יאספך, ויש שמצוין לעשות הפדיון, טבפרט ה לאחרים לעשות עבורו, ו ו ת שחת מצאתי כופר. וכיש שמועיל כשמצ ד ר פדהו מרך אלו העגיגים, שבודאי מועילים לו מאד ש מכספו ומממוגו, לצו י ר פ אם מחיים חיותו מ

אליבא דכולי עלמא.א כשאדם בחיים, מועיל לו הפדיון גפש כדי מ ל ש ב ן גם בזה תסשי כבראשונה, ש ב את עולמו, לאיזה צורך יש לו שלא ימות וישאר חי בעוה״ז, אבל אחרי שגפטר לביר כתבנו לעיל שעיקר החיים והמיתה והעונשין הם בעולם הנצחי, ושם ב בזה? אמנם כל שם, משים ומרים המיתה מיתת עולמים, והחיים הם חיים אמתיים׳ והעונשין והיםוריץ של עניניו ך מושאל, ובמו שהעוה״ז הוא הבל, גם כ ר ד מאד, אשר לא כן בעוה״ז הכל הוא ב הבל,אבל הוא פרוזדור לעוה־׳ב, עולם הנצחי והקיים, *) (וזיל הרמב׳׳ן זיל בס׳ תורת הארס כשערל מחויבי כריתות, כ הגמול יע״ח- עיכ) והכרת הזה שאמרנו, שהוא אבדן הנפש, אינו בק הנמור שיצרו תקפו, ואכל כזית מן החלב, אינו נברח מן העולם הבא, שהרי שהצדי כשמנו חכמים במשנתינו, ואלו שאין להם חלק לעוה״ב, לא מנו אלא הכופרים בעיקריפל לגוף ולנפש, ת המפורש בתורה׳ עוגש מכו ר כ ה ך עיקר ביאור העגין, ש התורה, אלא כת בחצי ימיו, כמו שאמרו שיש בהם במחוייבי כרת, שהעונש מגיע לו בגופו, והוא מת הכריתות צ ק מ ת בן חמשים שנה, זו היא מיתת כרת, ובן רומז בתורה ב >מ״ק ב״ח) מת בנופו, כיון שרובו ר שנאמר בהם ונכרת האיש ההוא מעמיו, לאחר שימות זה המחריב כ

זכיות, אינו יורד לניהנם, אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי נ׳׳ע.ת מי שעונותיו מרובין מזכיותיו, ועונש כרת שלו מניע לנפש החוטאת, ר ויש במחוייבי כ • לאחר שתפרד מן הגוף שהיא גכרתת מחיי גץ עדן, והם הרשעים שהזכרנו, שעונותיהן מרובין, ויש בכללן עון פושעי ישראל בגופן שמנו חכמים שיורדין לגיהגם, וגידוגין בה י״בת כפות רגלי הצדיקים ח חודש, לאחר יב׳׳ח, גופן כלה, ונשמתן גשרפת, ורוח מפזרתן ת ומחוייבי כריתות הללו הם שרומז בהם הכתוב, ונכרתה הנפש ההיא מלפגי, וכתיבת בגופן, אלא פעמים שהם בשלוה, ר והאבדתי את הגפש ההיא, רשעים הללו אין להם כ

ה שכתבנו למעלה. ך ברעתו וכפי מ ע מארי ש ב ויש ר ומוקינים בעוהיז, כדכתי ׳ וישי עוד במחויבי הכרת שנופו נכרת מחיי העוה׳־ז, ונפשו נכרתה אפילו מחיי העוה״ב, ואין צריך לומר מחיי גן עדן, שהוא גידון בגיהנם לעולם, והם עובדי אלילים,ת ם חלק לעוה׳׳ב. האומר אין תחי ה והכופרים, כגון אלו שמגו חכמים במשגת ואלו שאין ל

המתים • *) ואינני מתעצל לשרטט לך קורא נעים, עוד הקדמה אחת רבת התועלת, ואע״פ שהיא ארוכה, תורה היא וללמוד דברי הראשונים אנחנו צריכים, שבזה יש תרתי לטיבותא, אחת ששפתותיהן דובבות בקבר, ושנית כשנלמוד דבריהם ממש, אז הם לשלם במיטבא לנו, מעתירים

בעדינו עתרת החיים והשלום, וזכותם תעמוד לנו ולכל ישראל לדור דוריס אמן.

׳ כי) עולמים היחיאלי ת פרק נדו(םי י 2 D ־ ' ^ J I S f i

ם מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס, ומה שהוסיפו עליהם כברייתא, המתי דקתני בתוספתא, הוסיפו עליהן הפורק עול, והמפר ברית בשר, והמגלה פנים בתורה, והני דקתני באידך ברייתא, התם, האפיקורםק, והמינים, ושפירשו מדרכי צבור, ושחטאות ת ו ם בארץ חיים, יורדין לגיהנם, ונידונין לדורי ר ת ת ושהחטיאו את הרבים, ושנתנו חת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו רבותינו ר כ ת ת ר כ ם ה ה ב ב וכו׳ ורשעים הללו הם שכתות לעוה״ב, וכל זה לא נאמר בתורה, אלא לענין עובד אלילים, ומגדף, ר כ ת בעוד,״־,• ת ר כ הת הנפש ההיא עונה ר ב ר ה׳ בזה, ואת מצותו הפר, הכרת ת ב ב כי ד וכיוצא בהם, דכתיר ה׳ בזה, זה הפורק עול, ומגלה פנים בתורה, ואת ב (במסכת שבועית מיג) כי ד בה, ודרשול כ ב ש ר ד ת ג ר כ ב ר ברית בשר, ושם אמרו בפירוש שאין כפל הזה ש פ מ מצותו הפר, זה הב הזה, ולפיכך לא הזכירו רבותיגו אלא אלו הגזברים עבירות שבתורה, אלא שבכתוב הזה בעגיץ עובד אלילים גאמר, וריבה הכתוב את אלו וכיוצא בהם, לפי שהכתול הכופרים בעיקר, ובן •בשאר רשעים, לפי שמצאו בהן בקבלה, כי תולעתם כ והוא הדין ל

ר הכריתות אינו כן, אלא כמו שביארנו. . א ש א תמות, ואשם לא תכבה, הא ב לת בגוף בעוה׳׳ז׳ וכרת בנפש לעוה״ב, יש ר אעפ״י שיש בחטאים האלו האמורים, כת ר ן לו ואוכל חיי העוה״ז, וא״ת, והיאך חולין לו על כ כופר בעיקר, שמאריכיפר בעיקר זכות לעולם, לפי שהוא עושה לשם ל זכות שעשה, אין לכו שבגופו? אם בשביל בעל הרחמים, לרחם כפרגותו, ולא לשם הקב׳׳ה ית״ש? זו איגד, קושיא, שיש בדרכיו של ד ה שאמרו ח על מי שעושה טובה, ומעשה הגון בעוה״ז, אפילו עשאו לשם ע״א, כגון מל ת אומות שנגזר עליהם גלות בשבי צ ק באומות העולם עובדי אלילים. וכן בדברי הנביאים מה שעשו לישראל, ושאר אומות שלא הרעו לד^, לא גגזר עליהם גלות, וכן הכתוב מל ר רמזגו שיש בו תיקון, כ ב כ , וכ׳׳ש ש י כי גר היית בארצו ב מצר ע ת מזהירגו, לא תת •הללו־ שהדין גותץ להתלות, אפילו לעוע׳׳א להכעיס, ברוך שופט הצדק שיסד השאלו

הכל ברחמים. •י ואחרי שבארנו־ אמונתם ודבריהם ז״ל צריכין אגו לחוש ולפרש דברי הרב הגדול ר׳ר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה כ ר המדע ש פ ס ב ב ת ר מיימוץ, כ ה ב ש מת מ כל מי שאינו זוכה לחיים, הוא ה א יזכו לחיים שיכרתו וימותו, ו ל ופרעון הרשעים שת ר כ ת ת ר כ , וזהו הכרת שנאמר ה שאינו ״חי לעולם, אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמהמר שאותה הנפש ת לעוה״ב, כלו ר כ ת בעוה״ז, ת ר כ הנפש ההיא, מפי השמועה למדנו הף בעולם הזה, איגה זוכה לחיי העוה״ב, אלא גם מן העוה׳׳ב נכרתה, עוד ו רשה ימן הג שפיק ב א ת הנפש ההיא שעוונה בה, וזה ה ר כ ת ב ז״ל, הנקמה שאין נקמה למעלה ממנה, ש ת ככל לשון כליה, ר שחת, ואבדן ותפתה, ועלוקה, ו א ך ־משל, ב ר שקורין אותו הנביאים ד והשחתה, לפי שהוא הכליה, שאין אחריה תקומה, וההפסד שאינו חוזר לעולם, כל אלו

ל דברי הרב דב דל, לומר שאין עונש ויםורים ר א נטה דעת ה מ ם הללו, לבו נוקפו, ש מי שרואה דבריר בדרך החיצונים? חס ושלום ג אלא ע לנפש החוטאת, ולא תשיג אוחד, צן והכליוץ החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה, והוא הכרת ב דל, על סוף* האבדו ר דברי הלה בעונשי גיהנם, ה שנתייםרה תחי ד מ ב ל ה, מ להז טו כלל בה, שהבי ל הנפש, ו ו ט שהוא בה הנועם הגדול, שהיתר, ראויה ד ב א ויפוריץ. שבו שהוא עוגש גדול ואבדן; יחמור, לפי שם אוי למעלה, והוא זכות ה זכה, שלוקחה ממקום הכבוד, כמלאכי ד שהיא כרי צ לו מל וכמו שאנו עתידים לבאר, ואע״פ ב ד ר ה כמו שפירש ה הצדיקים ומעלתם שהם זוכים לו ך דין ויםוריץ, יש ראיה בדברי ל צורכו, בביטול הזה שיהיה מתו ב זיל כ ר שלא פירש הל הרשעים שעונותיהן ב בפרק אחד מפרקי הספר הנזכר׳ כ ת ד עליו זכות׳ שהרי כ ללמו

1 ״ מרובין

ת פרק ט״י(םי׳ כי) עולמים היחיאלי מט י הסונטריס בל ישראל יש להם הלק כ • מרובין דנין אותם כפי חטאתיהם. ויש לחם חלק לעוה״ב, ש לעוה״ב, ואלו שא־ן להם חלק לעוה״ב, אלא נכרתין ואובדין ונידונין כפי גודל רשעם, וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים, הצדוקיץ והאפיקורפין, והכופרים בתורה וכו/ הריל עונש וייסורי! לנפש שהפריש בין חייבי הברת הגמור ובין הנידון, ואם אין שם מקום שט הזה שגידון בו הרשע כפי רשעו? ובסוף יש לו חלק לעולם הבא, הא פ ש מ מה הוא הם ל במקום אחר דברים משבשי אין הכוונה אלא כמו שפירשנו. אבל יש לו להרב דה בפ׳ הלק ואמר, כי העונש הגדול הוא, שתפסק הדעות, הזר ושנה זה העניץ בפירוש המשנת ר כ ה שנזכר בתורה בענין כרת, כמו שנאמר ה הנפש ותאבד ושלא תשאר, והוא מב והיתד, נפש ת הנפש ההיא, ואמרו דל הכרת בעוה״ז תכרית לעוה׳׳ב, ואמר הכתו ר כ תה גמשך אל התעגוגים הגשמיים, וישליך האמת ר החיים, וכל מי שהי אדוני צרורה בצרו אחרי גוו, ויגביר השקר על האמת, יכרת ויאבד מן המעלה ההוא וישאר גוף אובד בלבדל זה גילה , ועם כ אתו ב וז״ל: אלא שהענין כמו שפירשנו, והדברים כמו שבי ת וכו׳ ובסוף כל שהוא מאמין בעונש דין וצער, יהיה באיזה זמן שיהיה, אחרי המות וכד, ב ד ר לנו דעתו הן הללו העתידין ל עיקרי התני כ ל שאין מחלוקת כין רבותינו בעיקר מ כ ל בעל ש ומכאן יבין כ י ובל דבריהם שלים בסגנון אחד (עכ״ל בש׳ תורת האדש ועוד כתב ז״ל, שש מדף ע״ו -פ״ג) •־ מוסר

ב ת ל ועוד כ וישוב לשונות הש׳׳ם במדות הקב־־ה ובעונשיו עי״ש באורך• דבריו ד הרמב״ן ן״ל (בהגהות מימיניות פ״ח הלכה א׳ מהלכות תשובה, וכן הם בפ׳ אחרי מות, וגם הובאו דבריות ומיתה האמורים לנפש החוטאת ובו׳. וממילא תבין ר ה ענין כ בספר שבילי אמינה דש״ט ע׳־א) מת שחת ד ר ל איך הם מועילים, לפדותה ולהצילה מ י ע ותקיש גם לאלו הענינים הנזכרים ל בגיהנם ובעוה״ב, (וז״ל שם: וכתב הרמב״ו ל״ל), כי הכריתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחוןל לקיום הנפש אחר המיתה, ובמתן השבר בעולם הנשמות, כי באומרו ית״ש ונכרתה ת נב עמה, וכן ונכרתה הנפש ההיא מלפני, יורה כי הנפש החוטאת היא ר ק הנפש ההיא מת בעוונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימים לפניו בזיו העליון, ולכן ר כ היא תש הנפש ההיא עוונה בה, כי העוון אשר בה הוא יכריתנה, וטעם זה הענין, כי ר פ הוא מב בה, ויפה באפיו נשמת ת כ נר ה׳ נשמת אדם, אשר נפחה באפינו, והיא נשמת שדי שת ב ד הרכבתה, ותהיה לה ס ר פ ת חיים׳ והנה היא בענינה לא תמות, ואיננה מורכבת ש הויה והפסד כמורכבים, אבל קיומה ראוי הוא, והוא עומד לעד, כקיום השכלים הנבדליםצטרך הכתוב לאמר, כי בזכות המצוד, תהיה קיומה, אבל יאמר כי בעונש ולכן לא י העבירות תגאל, ותטמא, ותכרת מן הקיום, והוא הלשון שתפסה בהם התורה כרת, כענףו יהיה שורש! (עכ״ל הרמב׳־ן דיל, והרב שבילי אמונה הוסיף ״״ל): ואני הנכרת מן האילן, שממנב בתורה גמול אחר, כי אם של זה העולם, לפי שגלוי ה שלא כתו אומר טעם אחר, כי מת שיזכו לחיי וידוע לפניו ית״ש, שישראל חפצים שיענשו על עוונותיהם בזה העולם, כש רז״ל, ולכן היה מאיים ר ד מ העוה״ב, כי כן היה בידם מימי יעקב ועשו. כאשר בא בם בו, לכפר אותם תמיד, בגמול זה העולם, ואומר להם ראו, כי אם היות שאתם חפציטב לכם, על חטאתכם, ואולם ראו כי הם עוגשים גדולים, וענויים עצומים, ולכן מוצרך להודיעם, כי ת ותזכו לשני עולמות, אבל הגמול שאחר מיתה לא הו שתשמרו המצול ישראל ר היה גלוי ומפורסם ביניהם, כ־ זה היה אשר היו כלם מחכים ומצפים, כי כ ב כ יש להם חלק לעוה״ב. שנאמר ועמך כולם צדיקים וכו׳ והוא העולם התדירי, אבלר הוא עובר, היו בו רוצים העונש, וכבר שאל מין אחד, לאחד ש בזה העולם א מחכמי עמנו, (ואעפ״י ששם בתוב כאורך השאלה והתשובה אכן אנן נכתבם בס״ד, בקיצור) השאלהם על העולם, ובדוחק משנים להם י ח ת מ מ ם בעולם הזה, ו היתד,: היות וישראל כטפליל תענוגי העוה״ז. ממאכלות, ופעילות, ושאר צרכי הגוף, כ סדרי בראשית, ומונעים אותם מ

י• י

(ז)

•«ו•

) עולמים היחיאלי ׳ כ ׳ י ם ) ו ׳ ׳ ט ק ר הסונטרים בית פר שלא ברשות, ונראים שאר האומות ב י כי אין לעולם צורך בהם, ואינם יכולים לעשות דה שירצו עושים, ואם כאומרכם אתם בנים למקום, היה צריך שיהיה ם העיקר, וכל מ ה שם טפלים, ואומות העולם הם עיקר ה א ת רשותכם, והמלכות שלכם, אלא ודאי ש ח הכל תת ובה שלשה חדרים ו ר מלכ צ ר ודם שיש לו ח ש ך ב ל מ , ל ך משל ר ד והחכם השיבו בר ם יש שרים ממונים׳ והנכנס אפילו הדר בחד ה בכל אחד מ חיצון ואמצעי ופנימי, ום הממונים אשר שם, ואם לאו ך לקחת רשות, מהשרי הפנימי, בעוברו שאר החדרים, צריר המלך, שהוא המשילם בו לעשות מ א ענוש יענש, כי בעוברו רשותם, כאלו עבר מך שאין עולם אחר כי אס זה, עולם ההרה ר ב ד כרצונם, כן הדבר בישראל, שאילו היה כך טובים ונכוחים, אמנם היות והבורא יחיש ברא עולם הרוחני ה היו דברי מ וההפסד, כ והוא החדר׳ והתיכוני והוא הגלגלים, והחיצון והוא עולם ההרה וההפסד, וזהו שניתןצה לומר כי זה העולם הוא להם לעיקר לאומות העולם, כי על כן גקראו אומות העולם, רו ועולם הרוחני הוא לישראל, וכמו שאי אפשר להיכנס אל חדר הפנימי, אם לא יעבור דרךת ומעשים טובים לעולם הרוחני, וזה ו •החיצוני, לזה גברא הישראלי בזה העולם לסגל מצך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין, מ צ אומרם העוה״ז כפרוזדור לפני העולם הבא, התקן על ד חלקו בעוידב, ואמרו ד והיות שגם זה לעומת זה עשה האלהים והמתענג בעוה״ז מפסיל חיי העולם הזה, לזה מנענו הי מתענוגי עוה״ז שהם הבל, כ יפה שעה אחת בעולם הבא, מן במקומו באורך גדול) י ועי ) מ׳ להתעגג בעוה״ב מזיו אורו ושפעת הדרו, החי והקיים לעולמים ו ובתשלום דבריו אמר, נחזור לענינינו, ונאמר אחר אשר הוכחנו, כי יש גמול אחר,ב הלבבות, ומדאיב המחשבות, אשר ממנו ר המכאי ב ל זה העולם, מעתה הוסר ד זולתי שק ט מעוקל, בצדי פ ש ה שראו בעולם, מ מ רה גמורה, מ ל הדורות, לכפי כ גמשבו רבים בי הגלגולים וכוי, בראיות גמעפ״ , ו , ורשע וטוב לו וכוי עכ׳׳ל, והוא יישבם לפי חכמתו ורע לוך חפץ, ע״כ. (ועיין עוד בשער המצות דף ג׳ בהקדמה בנדון הכרת יעי״שד) כ ם אם ל ש קחם מ ח מחדל, ת ו ר בכרת הנפש הוא בעולם הנצח־, וכל דל יצא לנו שעיקר עונש ו ם הנ הרי משני המאמריל הבל להתכפר בו, וללכת איש מישראל חפץ לקבל עונשו בזה העולם ש נקי ובר לעוה״ב, ולזה מצווים בעוה״ז לעשות להם הפדיון נפש, והמלקות, והארבעת בית דין וחילוקי הצדקות, ולימודי התיקון כרת, וכיוצא, לחלץ נפשם מייסורי אותו ו ת י מ

בך ובצל כנפיך ה כמ״ש ישכעון מטו ל צ עולם, וליהנות מזיו אור השכינה, ולהסתופף בל מאוויהם להשתדל לפעול ולהוציא לאור כ ה גדולה ־לקיים דבריהם, ו יחסיון, ולכן מצו

וכבל צוואותיהם.ך הוא ת לו הסדרים האלה עפ״י צוואותיו, אזהרה שמעגו שצרי צה לעשו י בטח שהרוה ת א ר בעצמו, שיהיה נזהר להניח שיעור הנון ומספיק מממונו ורכושו, ובמתנה הל מי שרוצה לעשות מצוה, יותר טוב לו ר ה׳ חננו, כי כ ש א דבת לבו הטוב והטהור, מ מנל אסייא דמגן מגן שוייא, וכן ה רב, ולא בחנם, ולא בחצי חנם, כאומרם ד ס כ לקנותה בת התלוי איתא (בס׳ מעבר יבק דקמ׳־ה ע׳׳א, משם הזהר פ׳ תרומה דף קפ׳׳ח ע״א) בי בהשתדלו במעשה המצות, אסור ליקח אותם בחנם. שרוח הקודש אינו נמשך על האדם במעשהל מי שרוצה כ מד אשמדאי לשלמה, ש ב בספר שלי אמר שכתו המצווח, אלא באגר שליין, ור הראוי לו לזה ב ך לקנות ד ר ממנו רוח הטומאה, ולכפות רוח זרה ממנו, כי צרי להעביו ורצון לבו, ולא שיטה לבו לימין ת משכנ ר ה ט ב וםגי, שהוא ב ת ר ף שלם, ובהשתדלו ס כ בח לקגותה כבתחילה, לפי ק ממגו, ולא יהיה בידו כ ח ר ת ה ת ר ה ט , ואם לא, ה ולא לשמאלת ח ק ה ל צ ר ש ר שהוא חנם עב״ל, וכן ראינו בדוד כ ב ד ר על ה שרוח הטומאה, תזדמן תמיא נתנם לו חנם, והוא מיאן ואמר לא אעלה עולות לה׳ בחנם וכר. נ מקום המקדש, ואתום כפי שיעור נדבת לבו, ושיהיה ה אם אין ידו משגת, אל יעמיס בצוואותיו, אלא באיזה מ ו

תמיד

V

׳ כ̂׳ עולמים דזיחיאלי נ י ם ) ו ״ הסונטריע בית פרק טד ש ל אותה הצוואה א בה פי עשר ידות משיעור הטורח, ש תמיר שפע צדקותיו יותר מרור ש יצווה, בכדי שיקובלו דבריו בשמחה, ואז תהיה השראת השכינה באותו צווי ומעשה אר נעשה ב ד ב האנשים המצווים ועושים, דאם לא עשה כן חיו, ה ב ה ובטוב ל ח מ ש יעשו בא ר ט ם ן ל ב ח״ו, ואז ב״מיהיה להיפך, ובמקום הקדושה יהיה משכ על כרחם בלא רצון טוף ס כ , ב טבא תםבמי ר חנן ה׳ או ש , להכניס א אחרא רחיל והי ישמרנו. וראוי והנון הוא נסכןל , למעבד נם הם איזה תיקונים טובים, שיש בהם תיקון ועילוי לנרנח״י ש בלבאטבא וזהב ור בנתינה צ ק הוריהם, כפי יכולתם אפילו דברים מועטים רק שיהיה בפזר גדול ולא עת לל הכבוד, וביתר שאת ולהרבות כ ל שחביבין עליהם המצוות ב כ מרובה וגדושה, להראות לרך פרגסתם, דירתם, ומלבושיהם, להתפאר ה שפורטים ומוציאים לצו מ בצדקות יותר מ בהם לעיגי אהוביהם וידידיהם, ולהראות שהם ותרנים גדולים, ה״ה ג״כ צריכים לעשותת ובכל מילי דמיטב, ואו יועיל להם הרבה להוריהם, וותרנות למנוחת קרוביהם בצדקוה שנותנים ק ד צ , (איתא בס׳ מעבי יבק דקי״ג וזיל): ה ל מין צער כדאמרן להקל מעליהם כב (רבינו ירוחם וספר התניא, ומוהרי״א קארו, ואחריהם), ת כ ך ש ר ת עליהם,־ על ד ר פ כ ר נפשם מ פ מ לכבד כבד אב, גם אחרי מותו בנז׳ בפי בחוקותי, על פסוק בן י וכךהוכרת הנשמות, ובן יה ותפלה וכוי שעושים ק ד צ ה אב עכ״ל, וכמו שזכרנו לעיל •(משם ספר החסידים סי׳ תר״ד ותריי״א) שם צריכים כפרה, ואיתא (במדרש תלפיות בענף עבור הנלבעים מועילת, וכנז׳(כשפרי) שהמתים נפדים בממון החיים, (ודבריו הובאו י לקמן סימן ל׳) הספד משם ספר צרור המור פ׳ ויחי) שהמתי

ת שילום טוב צ ולכן ישתדלו הבנים בתיקון אבותיהם אם יש לאל ידם, וזה נקרא נם בן קה שחננם ה׳ מ ו עמהם לנדלם, וכל זה אם האבות אין ביכולתם, ורק הבנים מ ח ר ט ה ש מ מ הם־עושים וכ׳׳ש וקיו אם גם האב הניח להם ירושה הגונה, שאז בודאי חייבים לעשות לו ביתרט ירושתם, ע מ ת ם פן ת מ צ ע שאת הצדקות, גם אם הוא לא ציוה להם לעשות, ולא יחושו לף ירות, וגאמן ל א כי אדרבה הם יעתירו בעדם בעולמות העליוגים. ויתוסף השפע להם כף ולרבבה. ואעפ״י שהאבות לא צוו לבגיהם לעשות ל א טבא ל לשלם להם במי ה' הקבים שהכגים ש ש ח ה שלא צוו, מ להם איזה תיקונים, הבגים מחריבים לעשות להם, כי אולי מ חיו יתרשלו מקיום צוואותיהם, או יקיימו אותם בלי רצוץ טוב, אלא בכפייתם עליהםם ה ההר כגיגית, ואז דדו לא יועילו למאומה, ולזה מנעו עצמם מלצוות, כי טוב שלא יעשו לר על כורחם, ויתגו בזה תוקף לםטרא אחרא חלילה וחס, ב ה שיעשו להם ד מ דבר מה, מב ומגפש, ל ם וכשעושים איזה מצוה, ואיזה צדקה, עושים אותה מ ל ישראל כשרי ומסתמא כב לכבודו ית״ש, כי הם זרע האבות גדיבים ורחמגים ה ובטוב .לבב, בנדיבות ל ח מ ש בי יכולתם, ת ה׳ באהבה גדולה ובהוצאה מרובה, יותר מכפ ו ל מצ גדולים, ועושים כו יפתח להם את אוצרו מה טוב חלקם לעוה״ב, ה׳ ברחמי אשריהם בעוה״ז, ואשריהם ול מעשי ידיהם, ולברכם בבני ומזוני, וחיי אריכי, להם ולבניהם ך את כ ר כ הטוב, • לר ש אחריהם, וצאצאיהם לעיניהם, עובדי ה׳ ויראי שמו ויקויים בנו ובהם מ״ש ישראל א

בך יתפאר אמין וכיר״א. [והנני כעת משרטט לך קורא נעים׳ בעהז״י ובס״ד, סדר הפדיון איך לעשותו להנפטר וכן המלקות

וארבע מיתות בית דין!.

ל כסף, המורים על הרחמים, הואיל ת ש א מטבעו ל למצו ד ת ש ה ב ל סדר הפדיון טוב (כשער מאמרי הז״ל ד״צ: יז״ל): והנה נודע כי ז׳ כוכבים הם, בזי ר כתב ה וך ה תנועתם שם, ד מתכות, ואמנם סדרם כ כ ם בארץ ב י ח ת מ רקיעים, וכנגדם מתיילדים ום כגגד מ צ ם הם ע ה יייא׳ כסף׳ זהב, נהושת, בדיל, עופרת, בסף חי, ברזל, וף ס כ , שבתאי צדמ מאדים המה נוגה כוכב לבנה, וגמצא כי ה ת כ ל ' י ב כ ו ז׳ כם בלא שם ליווי, וכבר ידעת כי ת כב חששי הנקרא כוכב ס חי הוא כנגד היסוד והוא כנגד כו

גם.

׳ כ׳) עולמים היחיאלי • ס ) ו ״ ט ק ד הקונטריס בית פף חי, ס מצא זהב חי אלא כ א נ נם היסוד נקרא איש חי וכננדו הוא הבםף החי. ואמנם ל והענק הוא כי הכסף הוא סוד החסד דשרייא וכוי, ונקרא איש חי דונמה הכסף החי וכוי,כב מיעקב עכ״ל יערי ־ש. אשר בזה ירמוז לתקון פנס היסוד, ויהיה ך כו ר אשר עליו נאמר דם ל במדרגת צדיקים הנקראים חיים, וזהו רמז לכסף החי, ועוד שמספר בסף הוא צף דוקא, ומשתדלים בכדי לחלקם אחרי עשיית ס ולזה עושים הפדיון במטבעות של כל כסף, ר חלוקתם בלי״נ ובם־ד. עשיית הפדיון בק״ם פרוטות ש ד הפדיון בנד לקמן סה מיני ש ל ש א ע״א) ה ״ ש ק ד ' ט ע״א עי ״ : 8 ק י י 0 א ״ ק ח ח צ כבר הודפסו >־־יח י ם כידוע, ו ל כמספר צל הרמב״ן זיע״א דהיינו באותיות פדיון נפש והבוחר יבחר אכן נהנו לעשות להנלב״ע הפדיון של כ כה לכך, אכן אס אותיות שמו עולה מספרם פחות מק״ם ב שמו ממש, בי העת צרי זאת, הוא חייב להזמין צדקתו לא פחות מק״ם ונרשים, פרנקים, שיליננים וכיוצא.) וכנמרל הממון אשר הזמין והכין לחלקם לצדקה, וכמה טוב ם אותם על כ הפדיון נפש מחלליף כ ל כ ת ש ף הצריך, ומה גם להכינם לו ממטבעו ס כ ויפה אס מחיים חיותו, מכין לו הל מוכן לפניהם כשלימות כהוגן וכראוי, ל בנקל נדול, שהכ כ ואז יהיה למקיימי צוואותיו, הת בנמר עשיית הפדיון, ובאמצע הבקשת רחמים. כששואלים עבורו הרפואה, ל הדברו כ ל יכוונו על רפואת נרנה״י שלו בעוה׳׳ב, וכן על החיים האמתיים שבעילם הבא ובו׳ ובו׳

בשאר הדברים.

(יכוונו בעת הפדיון ויאמרו בפה מלא:) אנ־נו עושים פדיון נפש זה לכללות כל מתי

ם אמי כיייע) להפריד ממנו(מהם) עמו ישראל ומכללם (לפב׳׳פ)(ומזכירים שבו מ כל הלקי הרע שאחוזים ונרמזים בשמו (בשמם), ובשישי נרנה״י שלו (שלהם) בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים ולהמשיך עליו (עליהם) רחמי שמים ולפדותו (ולפדותם) מיל תחלואי נרנה״י שלו (שלהם) וממיתת עוה״ב, ושיזכה (ושיזכו) לאור באור החיים ומכללם זה הנלביע

ותנצב״ה אמן, ויהי נועם וכף (ועושים הפדיון זבנזמרם יאמרו תפלה זר:) אנה ה׳ רופא ומהבש עצבות של כל הולים׳ המרחב נדכאים, השומע צעקת נופלים, חוס והמול ורחם, וכבה את האש, ואת הגחלים, מעל נפשות כל מתי עמך ישראל ומעל נפש (פב׳׳פ) ורפאהו(ורפאיהם) מכל תחלואי נפשו, רוחו, ונשמתו (נפשם, רוחם, ונשמתם) ותצילהו (ותצילם) מדינה של גיהנם, ותצילהו (ותצילם) מכל גזר די; הקשה, וממשהית, וממלאכי הבלה, ומכף הקלע, ומצעי חבוט הקבר׳ והלצהו (וחלציהם) מכל מכה, ומכל מכאוב, ומכל ציות, וחבלות, ותחלואי הנפש, ומדין הרמה בקבר. ומכל מין צער ונזק. בנדנה׳״•.שלו (שלהם)׳ ושלא יכרתו מארין החיים׳ ועמוד לימינו להצילו(לימינם להצילם).ממדת הדין החזק.והרפה׳ ויצא (ויצאו) בדימוס בדינו (בדינם)׳ וסעדהו ואמצהו (וסעדם ואמצם) למען שמך הגדול׳ כי הוא ב; (הם בני) אהוביך׳ האבות הסדושים׳ אברהם יצחק וישראל עבדיך אשר זכותם תמיד מגין על

בניהם

ק (םי׳ כ׳) עולמים היהיאלי נא י ת פ י דזסונטריס ב בניהם׳ ועל כל זרעם אחריהם׳ ומכללם על M להצילו (להצילם) מרדת שחת׳ וממלאך אכזרי׳ ותזכור לו(להם) צדקותיו ומצוותיו(צדקתם ומצותם) אישר עשה (עשו) לפניך ויעמדו נא לימינו (לימינם)׳ למליין טוב בעדו(בעדם)׳ וללמוד עליו(עליהם) סניגוריא׳ ובזכות הצדקה' הזאת אשר אנחנו מחלקים עתה׳ לעילוי נדנה״ י שיל כל מתי עמו ישראל ומכללם לנרנדרי של הצילהו (תצילם)(ג׳יכ) ממיתת עוזדב כמ״ש• וצדקה תציל ממות׳ ותזכהו(ותזכם) לאור באור החיים הנצחיים׳ ובזכות כל הצדיקים והחסידים ועושי רצונך שהיו מיום ברוא אדם על האר״ן עד עתה׳ ובזכות שמותיך הקדושים היוצאים מר״ת וס״ת וחילופי תיבות של כללות תורתך הקדושה והתמימה׳ ובזכות זה הפדיון תפריד מכל מתי עמך ישראל• ומכללם מ(פב״פ) את כר חלקי הרע שבניצוצי נרנה״י שלו(שלהם)׳ ובזכותם עם צרופי״זכות צדקותיו ומצוותיו(צדקתם ומצותם) תכפר על כל הטאתיו׳ עוונותיו׳ ופשעיו(הטאתיהם, עוונותיהם׳ ופשעיהם) שחטא ושעוה ושפשע (שחטאו ושעוו ושפשעו) לפניך מיום היותו (היותם) על האדמה עד היום הזה׳ בין באונס׳ בין ברצון׳ בין בשוגג׳ בין במזיד׳ בי; בגלגול זה׳ בין בגלגולים אחרים׳ אתה ברחמיך הרבים תכפר ותסלח, על כל מעלו(מעלם) אשר מעל (מעלו) לפניך׳ ולא תזכרנה לו (להם) עוד׳ כי אנוס היה (אנוסים היו) בעשייתם, מפתויי היצה״ר שהוא מאש ולא יכול(יכלו) לו׳(ברם) אך לא להמרותך נתכווץ(נתכוונו) ותצילהו (ותצילם) מצער הגלגול ושים נרנה״י שלו. (שלהם) כל אחת מהם במחיצתה ומקומה המיוהד לה בגנזי מרומים׳ במחיצת הצדיקים והתמימים׳ ועם כל עושי רצונך, ליהנות מזיו השכינה׳ אספקלריא המאירה להזות בנועם הי׳ ולבקר בהיכלו כל הימים, ואורך ימים וחיים טובים יוסיפו לו (להם) בההוא עלמא דקשוט, (כמ׳׳ש יז״ל ע״פ) למען יאריכו; ימיך בעולם שכלו ארוך׳ \למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ותהיה נשמתו (נשמתם) צרורה בצרור החיים והשלום אמן. וכן יהי רצק, יהיון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי(וכוין בשם יל״י המעלה את תפלות עמו ישראל). לרצו

ד לנפטר׳ כנהוג פה ירושח״ו, והוא כמו סדרם בערב י סדר המלקות, וארבע מיתות בה בני אדם, החשובים ש ל יי ר־ה. וערב יום הבפורים. כידוע, יושבים שם ויראי ה׳, ויהיו לדיינים, והיראים מהנמצאים, ומה טוב אם יהיו כלם תלמידי חכמימכל מיני יםורין ועונשין ל מין כרת, ו ומכוונים לפוטרו ע״י המלקות ובארבע מיתות ב״ד מכל ואת הנפטר א מ ד ש צ שנתחייב בהם בידי שמים בעולם הבא עולם האמת, וישיבתם תהיה ל

ישביבוהו

׳ כ׳) ערלמים היחייאלי־ ההונטריס בית פלל, ט״י(םיעל צדו הימני באופן שיהיו פניו לצפון, ואחוריו לדרום וכך אומרים כלם •בתחילה: הו בו ישכי

בשם ה׳ צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים׳ ובצירוף שכינת עוזנו עמנו׳ •כמ״שיאלהים נצב בעדת אל, הרי אנחנו בית דין דלתתאן ׳פלונית) במלקות וארבע מיתות בית דין׳ להצילו מדי; דנין׳־את~(פלוני ב י שמים כמ״ש הז״ל כשיש ׳דין למטה אין דין למעלה, ויהי נועם וגו׳ ואומרים ג׳

פסלקים אלי׳ מוסר ה׳ בני אל תמאס׳ ואל תקרן בתוכחתו. כי את׳ אשר יאהב

הי• יוכיח וכאב את בן ירצה(משלי ב׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסלן־ (דברים ה׳), ואח״ב הדיין שבצד שמאל נותן הרצועה לתוך ידו של• מלקה, ועושהו שליח ב״ד, ואומר לי•' הכה פעם ראשונה כנגד מה שפגם

(פב״פ) בשלש אותיות ראשונות, של שלש שמות הקודש׳ אהיה, הרה,

אל^ת, והמלקה אז מתחיל להכותו(וכן בכל פעם מארבע הפעמים, השליה ב״ד אינו מכה ער שהדיין

שבצד שמאל אומר לו הכה •ואז מכה), ואומר פסוק והוא רחום וכו׳ (על כל הכאה

מלה אחת) וחוזרו שלש פעמים,, ובפעם הראשונה כשמתחיל והוא רחום מתחיל להכות הכאהי

ראשונה בכתף שמאל, והכאה שניה בכתף ימין, והשלישית נגד החזה באמצע הגב, והוזר הלילה

t ואז / עך גמר כל הט׳׳ל מלקיות של פעם ראשונה, וכשגומר מחזיר הרצועה להדיין שממרה ל

הדיין, חוזר ונותנה לידו של־ המלקה ואומר ליי* הכה פעם שניה כנגד מל. יםפגס (פב־פ) י בשלשה אותיות שניות של שלש שמות אהיה הרה אדנות, והשליח ב״ר: הכה ו ר ל מ ו א מתחיל להלקות כנז״ל בפעם א׳. וגומר ומחזיר כנדל, והדיין נותן בידו הרצועה ו

פעם שלישית כנגד מה שפגם(פב״פ)בשלש אותיות שלישיות של.שלש. שמות אהיה הרה אדנות, והשליח ב״ד מתחיל להלקות כנדל, ומחזיר הרצועה להדיין והדיין נותבה לידו ואומר לו: הכה פעם רביעית כנגד מה שפגם (פב״פ) בשלש

אותיות אחרונות של שלש שמות אהיה הרה אדנות, והטעם להכאתו כנגד שלש שמות אלו, לפי שהם כללות כל האצילות, כמו שכתב האר״י החי בשעריו(והגר׳׳א על

םפר יצירה מ׳׳א אופן ה׳ עיי׳׳ש) באורך ותרווה צמאונך, (והם עולים גמטריא יב׳׳ק, ועל ירי המלקות

והעונש מתמתקים הדינים הרומזים למדת אלהים בהרחמים שהם הוי״ה ועולים גם כן יב״ק),

וידוע כמ׳׳ש רש׳׳י בפ׳ קדושים ע״פ בקרת תהיה וז״ל: ורבותינו למדו מבאן שמי שהוא במלקות

יהא בקריאה שהדיינין המלקין קורין על הלוקה, אם לא תשמור וגו׳ והפלא ה׳ וגו׳ עכ׳׳ל.

לכן בעוד שהשליח ב״ד מלקה, הדיינים אומרים פסוקים •אלו בקול רם, ובטעמים מלה במלה, אם

לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה. את ה׳ אלהיך: והפלא ה׳ את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים: (דברים כ״ח) וחוזרים חלילה כל זמן ההבאות וכשגומר המלקה הפעם הרביעית אז עונים ואומרים כלם וסר עוונך והטאתך תכופר: (ישעידי י׳) כל כלי

יוצר עליך לא יצלח׳ וכל לשון תמום אתך למשפט תרשיעי׳ זאת נחלת1 עבדי 1

׳ כ׳) עולמים היחיאלי י נב (םי ת פרק ט״ו י הקונטרים בן ב א ד ״ ב ח י ל עבדי ה׳ וצדקתם מאתי נאםה׳ (ישעיה נ׳׳י) הסקילה ואה״כ לוקח שים ומשליכם בגובה ידו על גב ים קטנ מעט גדולה וםומכה על לב הנפטר, ולוקח עוד איזה אבנ

הנפטר, ועל חזהו, ועל לבו, ואומר עם הדיינים אם נתחייבת סקילה• למקום הרי אנחע

סוקלים אותך בב״ד שלמטד,;ויה״ר שתעלה לך סקילה זאת כאילו נסקלת בב״ד הגדול שבירושלים אילו היית שם. השרפה ואח״כ לוקח שליחת חמות מהשעוה, ואומרים ן על גבו, על •הזהו, ועל לבו, איזה מפו ב׳׳ד שעוה ומדליקה ומטפטפי

כלם׳ אם נתהייבת שריפה למקום הרי אנחנו שורפים אותך בב״ד של מטה

ויהיר שתעלה לך שריפה זאת כאילו נשרפת בב׳׳ד הגדול שבירושלים אילו היית שם. הרג תופסים אנשים בסדין שתחתיו מצד ראשו ומצד רגליו, וגוררים וסוחבים• אם נתחייבת ם ל ה לצד רגליו, ואומרים כ ט ד ראשו ולצד מ צ ר מעלה ל צ תו פעמים ושלש ל או

הרג למקום הרי אנחנו הורגים אותך על ידי גרילה וסחיבה בב״ד של מטה, ויה״ר שתעלה לך הריגה זאת כאילו נהרגת בב״ד הגדול שבירושליםי צדדי כורכים על צוארו ומושכץ מכאן ומכאן משנ אילו היית שם. הנק לוקחים סודר ו: אם נתהייבת הנק למקום הרי אנחנו חונקים אותך בב״ד ם ל הסודר, ואומרים כ

של מטה׳ ויה״ר שתעלה לך חניקה זאת כאילו נחנקת בב׳׳ד הגדולם ג״כ וסר עוונך וגו׳ ל ל הסדר אומרים כ בגמר כ שבירושלים אילו היית שם, ו

ל כלי וגו׳. כנז״ל: כ

ו פרנקים, שילינגים, רופיה א ל כפף( ף הפדיון, שהם ק״ס(160) גרושים ש פ סדר חלוקת כל כפף,) עשרה מהם גיתגים לשליח ב״ד׳ ולהדיינים, אם ירצו, ואם לאו ת ש וכו׳ מטבעול ואח״כ ד ג ל הסדר ה כף ומיד אחרי גמר כ לאיזה עניים ות״ח הנמצאים בתוך הביח, תיף הפדיון ס ת עליו, ואז שארית כ ת הנפטר, וכו׳ עד גמירא ופורסין הטלי ש ב ל נומרים הא ל חלק המשים ל ה חלקים כ ש ל ש ף מחלקים אותם ל ס ת כ המאה וחמשים (150) מטבעו פחות מזה׳ והם כנגד חמשים שערי בינה, לחלק אותם לעניים, ולת״ח, או לקרואים, או להדיינים ולהמלקה, כי אטרוחי רבנן בכדי לא מטריחינן, בזה האופן, חלק הראשון, דהיינוה מחוץ ת א צ ה מן הבית, וחלק השני, ב ט מ ת ה א צ ף הראשונים, ב ס ל כ החמשים מטבעות ש לחומת העיר, או מחוץ לישוב׳ וחלק השלישי בשומם את הגויה בתוך הקבר, והרמזיםת עשר ספירות גרגח״י שלו י העשר שגתחלקו בתוך הבית הם רמז לכללו ׳ כ ה ז שיש בש עולמות ל ת ש ש פעמים הגדל רמז לצאתו מכללו ל ש ר עליו, והחלוקה שהיתר, ב פ כ לן ודוחין הקלי׳ מעלי י ה מפ ק ד צ ת ה בי׳׳ע התחתוגים, אשר בהם אחיזת הקלי׳׳ ושעל ידי מצוב הגשמות, ועוד רמז בנתינת צ ח ואז עולה לו ונכלל בעולם האצילות העליון מקום מ הצדקה בעת הזאת לקיים מ״ש הפסול! והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, ובשומם

ד יאמרו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, וכפר אדמתו עמו׳ נפשו ב ל אותו בלברר הרע בטוב תלין וזרעו יירש ארץ, אמן, (ויכוונו שע״י הקבורה.בעפר לזכך וב ומוהרח״ו זצ״ל, (בשער המצוה פ׳ ויחי) ר ב נקי ומשוכלל כנז״ל בדברי ה האחוז בגוף ויהיה כלו טוו ל כששמ ש מ ם, ל ל חלק ליותר מחמשי ה שלישים יעלה כ ש ל ש ף בחלוקתו ל ס כ ואם הם ולהנדל ביתר שאת, ובטובת ישראל וכיוצא בזה, אז לא איכפת ויחלקום להנצרכי

עיין

׳ כ׳־כא) עולמים היחיאדי י ס ) ו ״ ק ט ר הסונטריס בית 2ם כנדר, ל הלק להמקבלי כ ם מ עיין, ובנדבת לבם הרווחה, או אם ירצו מחלקים חמשי. והשאר מניחים אותו לחלק בימי השבעה, ללומדים, ולמנחמים הבאים, ולנצרכים ובו׳ ובו,ם׳ והטעם ף פחות מחמשי פ ת כ ל פעם מספר מטבעו ק כ ל ח ל א יופחת מ ל ועיקר הקפידה שט שערי טומאה אעפ״י שיש כננדם מ״ט שערי קדושיה, ׳ מ היות ועד מספרי מ׳׳ט רומז לם ומעלה רומז ל כשעלה המספר לחמשי ב מאה כנגדם לינק מהקדושה, א היות כי יש לטום שערי בינה שאז מבינה ולמעלה אין כננדם שערי טומאה• ונם אין אחיזה לקלי׳. לחמשי (במ״ש עץ חיי• שער מיב פרק י״ג ״יל): והענין בקיצור כי הנה הבינה אם הבנים ובו׳ אשר שםה שאין כן בבינה עצמה בנודע, שאין אחיזה לחיצונים בה יש יכולת להחיצינים להתאחז, מר הוא• כנזכר כי הנה אין יכולת להחיצונים להתאחז בבינה אלא בזדן׳ וכדי ב ד ובו׳, וטעם הת אותן. להפסיק ש ב ל ך הבינה מ כ ל אור מהם. ולינק מהם, ל ב ק שלא יוכלו החיצונים לד מאור זו״ן. לפי שאינו א ל הזה אעפ׳־י שאורו מועט מ מ ש ח בינם לבין החיצונים. על ידי הש הכינה עצמה, אין יכולת להחיצונים להתאחז ש לבד, אמנם להיותו מלבו רק בחינת מלבול רחמי דילה נותנת לעלמא דאתי בנן עדן ב עוד ״״ל): והנה בינה כ בו, (ובשער מ״ג פיא ב- הארץ וכו׳ עכ׳־ל, (ובעער הכוונות יק־ג יז״ל): ונודע שאין החיצונים נאחזים בגיר מבינה ולעילאם שיהיו נתונים גם להנלב״ע הזה בעלמא דאתי צריך שלא ובו׳ עכ״ל, ולכן לעורר רחמים ת כסף, הרומזים לחמשי ם מטבעו ת פעמים הנדל. מחמשי ש ל ש ל פעם מ לפחות מלחלק, כת הרחמים ד מ הכסף סימן ל ד לבא, ו ב טוב הצפון לצדיקים לעתי שעריה שישפיעו לו רת נשמות הבני אדם הם שתתעורר עליו ג־כ, ועוד טעם אחר נלע״ד יען כי כללוב הרב (בשער הכוונות דררצ י״א מספירת העומר וזיל): ת כ ה ש ם שערים עפ׳׳י מ נמשכים מחמשים אלהים ואחר ש והגה עגין אלו הש׳׳ך דיגין הם בחכמה וגם בבינה וכו׳ וכולם דין מל א׳ כלולה ה אל הביגה געשים שם המשים שערים הם בחי׳ ה׳ גבורות כ מ כ ח ם מן ה שנמשכיד ואחד נמשך ח א ל מעשר וכו׳ ומאלו החמשים שערים שהם ודג נמשכות נשמות בני אדם כ״זגמתקו כולםע״י גתיגת ת כםףעי ר החמשים מטבעו פ ס משער פרטי עכ״ל, ולכן בנתינתו מם שערים ק אחד מהחמשי ת מ ל צדקה מ ע ש ב ט ק הדינין כי בל מ ת מ ה ל כ ר ד ה ש ק ד צ הם נמחק גם השער שנמשך ממנו נשמתו, אמנם אס החסיר מזה המספר ל ל כ הג״ל, ואז מ שם היא הקפידה שאולי לא נמתק שער הנמשך נשמתו ממנו ח״ו ולזה אין לפחות מהחמשים.ל שמו. בשיש - כ פ ם מ ש פעמים אם יחלקו ב ל ש ת בל ה ט שבכללו ר פ ב וביותר מזה וא ת ל ת טוב, אך בפחות מהק״ס מטבעו כ ר ב ומת נעים, ותבא עליו ב ו ה ט ביכולתו הנה מה ובקשת הרחמים עליו, יועיל לו ק ד צ סגי בלאו הכי כמדובר. ובכןע״י הפדיון, ונתינת הבפרט מהשבעה דינין ם ומהדיגים הקשים, ו י ת הנפש, ולפדותה, מהמקטרג ר פ כ להנלב״ע ל׳ בזהר פ׳ ויהי ז כנ ) רתן אשר יעברו ויחלפו עליו בצאתו מביתו, עד הניעו ונתינתו בתוך קבו עיי׳׳•־). ולתת לו חיים נצחיים בעולם הבא עולם האמת׳ בעזרת האל יתברך וברחמיו

המרובים עליו, ועל משכבו יהיה שלום, אמן.די חכמים, או זקנים, לבית עלמין ש שמצווים לשלוח עשרה אנשים יראים, או תלמי י - א ׳ ׳ כרת וכריית הקבר. י לקרוא ולהגות בדברי תורה עת חפי ושיקדימו את המטה, בכדר קנו בחיים חיותם את הקבר, וחופרים ומעמיקים, לקבר ב (ויש שעושים זה גם מחיים, אם כל האדם לעד לעולם עד זמן התודה, ולכן בפני קוגיהם כרצונם) והטעם היות ובית זה שם בל המזיקים, והמשטינים, והמקטרגים, ש ח מ רוצים לחנך אותו בדברי תורה, להברי׳ זהר ויחי ובכ״מ) בכדי שלא ישלטו בו עוד, ולא ״ כ ) ו ה ט בפרט לאלו שהיו הולכים לפני מ ון להחיצונים והקלי׳, ורמז לזה הוי בונה ביתו בלא צדמ׳ יהיה ביתו, זה הקבר, משכל פסוק ם כ ר ר הקריאה עת בריית וחפירת הקבר: ט ד (עיין על זה בזהר פ׳ מצורע) וזהו פ

ל ל העשרה, ונם כ ל כ י׳ בכנופיא ש ׳ י ויושב בסתר ו'גו׳ ופתיחת אליהו יג י ג ויהי נועם ו £םוקי

הקונטרים בית פרק ט׳׳ו(םייכ׳׳א ב״ב) עולמים יהידןי**ןלי נג פסוקי התהלים המתחילים באותיות ישם ־ הנלביע, (למשל שמי דאובן, אז ממדים כל^סוקי״חתחלים׳ ־ואח^ב -באותיות מד״ע ( P י ־ ד ו א ז ב ׳ יכ ׳ ת ב י א ת יי׳ י=ז כ ו א ̂ז ב המתחילים. באות ריש, וכן באות אי׳ י/ באות ר/באות עין, באות ש/ באות ם׳׳באותנו״ן ותמצא סדור והדפסת כל שטץ, (פסוקים המתחילים באות קכל ם להבריח הקלי׳ ו י התהלים עפ״י האותיות לקמן בבית האדם בס״י) היות כי סגולת פסוקי תתהל המקטרגים, וכל הדיגין כידוע, שהם נקראים זמיר עריצים (כמ״ש במדרש תחלים מזמור ק«מ)ט תסובבגי םלה, (הוב״ד בם׳ מעבר ל ב רני פ אמר הקב׳׳ה לדור, רנן לפני, ואני אפלטך דכתיח זבחים, מנחלת כ ס ר קדשים ולכל הפחוח מ ד ס בק דקע״א ע״א), גם לומדים משניוח מ י

ם מי׳׳ה ר ירד ה׳׳א ואץ, במילוי ש ש ט׳׳ל פרקים כידוע כמספ תםי תמיד, מדות, שבכללות ־יו״צןא כ ס מ ה רמזים ועוד ־עשרה פרקים מ מ ם כ ה , ויש ב ל י ט והוא סוד מוריד הח עליי, מ״ט יםערי טהרה, ולהבריח םעליי מ״ט שערי ובכללותם מ׳׳ט פרקים, לפחו טומאה בסגולת המשניות, שהם בסוד הדעת טוב ורע, (כנז׳ בס׳ מעבר יבק דק״ע ע״ב: ועיין

ר המ״ט, יעדש. פ ס מ ה רמזים ל מ ברשב״י בפ׳ שמות דט״ו ע״ב) שהביא כח על קברם עשרה אנשים יראי אלהים, ת״ה,י וזקנים, כלי יום כ״ב — יש שמצווים לשלוקבורתם׳ והטעם ד ולהגות בתורה-על •מצבת׳ ת ימי האבילות, ללמו ע ב ש ויום מר ד ך זמן האבילות, (ועיין בשער המצוות פ׳ ויחי), איך ס ש מ לכבוד המקיפים המסתלקים בת על הגוף• ופוקדת ל ב א ת מ ד הגשמה ה הסתלקותם עפיי שתי השמועות יעוי״ש, וגם לכבול שבעת ־הימים גפשו־של ־אדם יפוקדת לגופו אותו(עיין זהר ח״א דקכ״ב ע״א ״״ל): דתגן כ, וסדר הלימוד הוא זה: ל ומי כ א ומתאבלא עליו הה׳׳ד אך בשרו עליו יכאב וגפשו עליו ת משניות כל סדר קדשים׳ וסדר טהרות׳ וכל התיקונים׳ ואדרא רבא וזוטאדם הנ״ל, מו י ל הל ל ימי האבילות, ומחלקים את כ ך כ ש מ ל זה ילמדו ב וכל התהלים, כלוה ך גמר ימי האכי ש מ ב ר ודבר, עד ש ב ל ד כ ת מ צ לימי האבלות, ובכל יום ויום, לומדים קכאל ך מי א ל מ ר קדשים כדאיתא ש ד ל הסדר הגדל• והטעם ללימוד ס גומרים קריאת כר ד ס ל ולזה עלידי הלימוד מכשירין אותה להקרבה, וטעם ל א ר ש ל י ב נשמותיהם ש מקריטמאת בחייה, יוכו׳ וטעם להתיקונימ כשמן ל מין טומאה שנ כ ה מ ת ר ה ט טהרות, מובן נ׳־כ ל, ת חברי רשב״י ש ל רת ש כן הוא לתקן הנשמה, ולהאירה, והאדרות הואיל ונאמרו בפטיע ״ ב ל נ ה ת מ ש ר בהם נתגלו עיקרי סודות התורה, לזכות נ ש ובהסתלקות רשב״י זיע״א, אדל בסעיף הקודם נ בהם, הואיל ועיקר התורה לא ניתנה אלא לסודותיה כידוע, והתהלים כל הנשמה, ועשר ם המדרש, והטעם לעשרה הגשלחים, הם כגגד עשר ספירותיה ש ש מ מאמרות שבהם גברא העולם, כי האדם גם כן גקרא עולם קטן, וכגגד עשרת הדברות,ת קבורתו, ב צ ת על מ כ ל ל התורה, וגם על ידי שהוזמגו עשרה ל ת כ שהם כוללים כללול זיגין בישין, וםטרא אחרא אז שכיגתא קדמא ואתייא, ועל ידי גילוי הארתה מתכפיין כ מן קדמהא, כידוע, (וכ״ה בפ׳ יתדו דפ׳׳ע ע׳=) ובזמגא דאתגליא עתיקא, לא אתחזי דיגא כלל,ע א שלימתא, ודינא לא שלטא, ולזה טוב לקבו ת ו ח ח ן ב וכל עילאין ותתאין משתכחי

ל מצוה. הלימוד בכנופיא שה מהעשרה שיקראו ש ל אכן יש שמצווין בלימוד הנדל לעשות באופן זה: שמייחדים שת קבורתם, ושלשה מהם שילמדו ב צ ך השבעה ימי אבילות על מ ש מ ל התהלים, ב כת עלמין ב בבי המשניות, ושלשה התיקונים, ואחד האד״ר וזוטא, בכדי שלא יאריכו זמן רת במדד, גדושה ומרובה, ועגי בשיו, ואלמגה בתרגגולתה, אמרה תורה. ת כי אין בידם לב כגנד הנשייה, ת כ ב ך עליו והיות והתורה ש והנה גם לאלו יש להם טעם הגון וחשוב לסמו ושבע׳׳פ המשגה כגגד היצירה, והגמרא והפלפול וסברא וההלכה כנגד הבריאה, והצןבלה שהיא הזהר והסוד כנגד האצילות, (ועיין בשער המצות פ׳ ואתחנן דליה) ־והעשר ׳ספירותהכתר ת העולמות אז נה״י בעשייה, וחג״ת ביצירה,־ וחכ״ד כבריאה, ו כשתחלקם בכללו

כאצילות

) עולמים היחיאלי י ב ״ כ « י ס ) ז ״ מ ק י חהוזנםרים ״ביית• פpan באצילות • ודים גם כן כנגד נרנח׳׳י כידוע, (עיץ שעד מאמחז״ל על פרקי אבות ס״י יגצ״יו ע״י ה רומזים לנה״י׳ ושלשה לחנית, ושלשה לחב״ד, ש ל ש בארה יעיי״ש ועיין במעבר יבק דכ־׳ח ע׳א) ש

ל זה עושים לו לתקן הנרנח״י שלו והמקיפים כנדל. ב והעשירי •לבתר, ז [וכל הלומדים על •מצבת הקבר. צריכים בכל ־׳יום קורם הלימוד, לומר נוסח זה:]

לשם יחוד קובה״ו׳ בדחילו ויחישו, ורחימו' ודחילו׳ ליהדא שם ירך אי) ביתויא שלים השם ם ה״א אי ךא׳׳ך אי ךן״א (שם מ״ה שהוא.כמספר אי״ בשם בל ישראל״ החיים והמתים, הנה אנחנו באגו בשליחות (*ז כצווי פג-פ) להגות־ בחודה וללמוד בה לכבוד שכינת עוזנו׳ ולאקמא שכינתא מעפיאל (בא-ץ ישראל אומיים) השוכבים ובזכות לימודינו זה, יהיה עילוי לנינה״י של כ והטמונים פה,באדמת הקודש, (בחוצה לארץ אומרים) [השוכבים בחצר מות הזה׳] ומכללם לעילוי גר.נח׳׳ישל(פב״פ)הטמון.פה׳ולתיקון כל מקיפיהם׳ושכל אחד ׳ואחד מהם, יזכה למחיצתו העליונה׳ והנצחית׳ בעולמות העליונים׳ וישכנו בגנזי מרומים׳ ולהמתיק הגבורות על ידי לימוד התה״ק הנקראת זמיר עריצים׳ ולשכך על ידי •רדיאחה׳.את כל הדינים מעליהם׳ ולטהרם מכלחטאתיהם׳;עוונותיהם,'ופ־שעיהם, שעשו בין בגלגול זה׳ בין בגלגולים אחרים, זלהעלוח על ידיקייאה נאמנה של חודה, את כל נרנח״י שלהם, ממ״ט שערי טומאה׳.ולהכניסם למים שערי טהרה וקהושד.,וגם להכלילםשערי בינה, זבזכוח החררה יזכו ליהנוח •מזיו השכינה, ולהכניסם בחמשים: אספקלריא. המאירה׳ ונפשם בטוב חלין וזרעם יירש ארץ׳.ויצילם ה׳ מצער חבוט הקבר, ומצער הגלגול׳ ומצערה שלגהינם׳ ויחמול האל ויחוס וירחם עליהם׳ •וישכבו •בעלום •וינוחו ויעמדרלגורלם לקץ הימין׳ ובזכות הצדקה הנעשית -על ידי (פב״פ) הטמון פה׳ ובסיבתו, ובזכות הצדיקים .הנזכריםג ו בתוך• לימודינו׳ יעמדו לו •ולכללוח כל מתי עמו ישראל׳ •להמליץ ט בעדם׳ ולזכותם בדינם׳ ולומר ׳למלאך המשחית הרף. מצאנו כופר, פדם(תמצאם לקמן בבית האדם ׳ ו ג ׳מרדתשחת אמן כיד ויהינועםזגי •והפחיחח אליהן ו די״בע״א) ולומדים בכעפיא, לעיתש״א, ותקובל ברצון,,[והעיקר הואשלאלרבר באמ.צע.הלימנדכלל

ועיקר וכלל.] .

י ישראל, (עיין כשיח יצחק ת ך לבוללו עם מ ה שצרי מ הטעם הנבון ל פה. ר. בי דאיתי להגת הקבר.עלדקברים אחרים •ובפרט בו ישבםבי ו ן א לאמר כ ח׳׳א דצ:ז. ע׳׳א סעיף ר) שאם לם ,(נעילן ד ו ב כ מד ל ו ם לועג לרש, הואיל,ולא ל עובר.משו , אז , , נ מי ך -ארבע אמו ו ת . ם ה י ם א בש׳יס ברכות די״ח עי?, ועיין. עוד. לעיל בבית השם דמ״ט ע״א יעוי״ש ולקקן .בהגה גסעיף יזז) בעגין עלרורס ל מ ,המת.אלא •דבריו ש י ופירושו(ובס׳ תורת האדם להרמב״ן.ז״ל דפ:ב איה*$).אין -אומרים.בפגת ל מ א דברלם ש ל א . ת מ ה . י נ פ (וכהרמב״ם פי״ג הלכה ט׳ מהלכות אבל ויל):.וכן.אלן.אומרים ב וכו׳ת הקברות אפוה, ,(ועיין בכסף.מעל,.cr) המיישב,מאי ברברי תורה בפניו,.או בבי ק. אבל;לעסו, , .ומשם.הרמייה,דביק.דלכבלהו שרי קבת . על . בה שי א קמא, שהושיבו י ב ב ד ק ״ פ דאיתא ב

-־ יעוי׳׳ש

O^S^&H ^ פרקט״ו(םי׳כ*ב־צ״ג) עולמים ד!יד1יאלי נדח י ב י א כ ' אין לןורין ל m f e , ׳ י יבכס^ ° ' | נהג!1 (ובפרק ג׳ מהלכות קריאת שמע הלילח ב £ יעל״יש שר ת ו ת מ מ ר 'אי ״־מן ה ב ק ת מן• ה ו מ ע א ב ר ק א י ח ר ם ה א / ו ו מ צ ת ע מ ל ה צ א כ ל ח, ו יןקברו ום לויעכ ו ש ל מ ״ ב א ר ה ל , ו ה א י ר ק ו ה ה ל ת ל א ע ל , ש ד ״ ב א ר ה ; ו ם י ׳ ב מ ר " ה ת ר ב ס ל ת ו לו לצן

ם מתכויל להלא1ת׳ חכמתו א ׳ שמ״ד ס׳ ט׳*ז ובאהיט שם) ש י ד ס ״ ו ש יעד״ש, (וכמור 1בש־»ע י ל לן נ י ר מ א א ד ה ה ל ח ע ל א / יעויי״ש(ועיין •בתשובות ז>רדכ״ז תשובה רכ״רוז״ל): ש ר ל ש ד ו ב כ ק ל אסור, ר? ת ם btf מ י ר ב א ד ר ק , ימה נ ש ר ג ל ע ו ם ל ו ש , מ ח ל מ ם ש י ר ב א ל ל ת א מ י ה נ פ ם ס י ר מ ו אין אן י ק הד ו ד י צ , ו ל פ ס ת ד,מ ה מ י ח ר ב ? תשובה ד ת * י ה נ פ ה ל ר ו י ת דבר ש ' ו ר ל , נהגו ל י ל ה שת ו מ ע א ב ר ך א ו ת , ב ן ר מ ו א ר ל ת ו מ . ו ת מ ל י ם ש י ר ב ם ד י א ר ק ם נ ל ו כ ל א , ב א צ ו י כ ת ו ו ח כ ו ת ום ו ש ו דאייכא מ ל ם א י ר ב ד א ב צ ו י כ , ו ו ב ל ל ב מ ו ש או ל י ד ל ק ן ע מ ת א ו נ ע ל ל ב ׳ א ת ל מ של זה כ , ו ש ר עג ל ו ם ל ו ש א מ כ י א ׳ ד ה ר ו י ת ר ב ד ר ב ב ד ר ל מ ו ך ל י ר , ואין צ ר ו ס ש א ר עג ל ו לם ו ש ש מ ח י מ א ל כ י ל , ״נראה ד ו י ת לפג מ ל ה ש ע ר ו ד י ש ׳ ולעגין מ ת ל מ ו ש י ת ו מ ע א ב ר ך א ו ת ב׳ ו ל ב ק ל • ה ע ב י ש ו י ב י ש ו ה ן ש ג י ר מ א ה ל ה ל*ה, מ י א יש ל , ו ל י ב ע ו ק ד ו ב ב ל , כיון ד ש ר ג ל ע ו לה ו ל , ו ל ד ד ״ כ א חיישינן ע ד ל י ב ע ו ק ד ו ב כ ל א כיו! ל ל ? א ש ר ג ל ע ו ם ל ו ש א מ כ י א א ה ום י ר ו ב ק ט ה ר פ ב , ו ל א ר ש ו י מ י ע ת ל מ • כ ת מ ש ל נ ו נ ר ענ מ ו ך ל י ר , צ ת ו ר ב ק ת ה י ב ם ב י ד מ ו ל ש כש ם י ס ה ג , ו ד מ ו א ל ו ם ה ל ו ד כ ו ב כ י ל ו ה , ד ש ר ג ל ע ו ם ל ו ש ר מ ו ב ע א ל ל י ש ד ב , ב ל ד נ ה ב פא (בהגהת הזהר ד״ז ע״א על •זז*.• המאמר ובזהר מ׳&פטינז ת י א ל כ ד • ו מ י ל ם ב י ש ע ת ש מ , ו ח ת ת ח ם נ ה לו מ ר ם ךמאין(פי׳׳-רמיג* עייאיז) ו י פ י ק ן ת י ר נ ר ט מ א ו ם . י מ ד ק ל מ א ב ל ק ק י פ י נ כ ה ד ״ט ע׳ב) א ק

׳ ה מפיהם. ר ו י ת ר ב ע ד ו מ ש ¥ , ם י י 1 ד ם בין ה י ע ש ע ת ש מ , ו ו ת מ ר ש ו ד י ה ל ו ד ם ג י מ כ י ח ד י מ ל ת ל ה את ד י ק פ ב , ו ש ד ו ח ם ה ו ל ש ת ס ב ג . ו ת ו ל י ב א ת ימי ה ע ב ל ש כ ם ב י ד ו מ י ם ל י ש ו ע ש ש כ״ג יא ו ה ) ש ט י י צ ר ה א י ה ם ( ו י ב ם יחייב חוידש ו ו ל ש א ת י ה ה ש א ל מ ה , ו ה ר ס ח ה ה נ ש הם ד ו ק ב ה ־ ף כ י ע ס ל ב י ע ו ל נ ח כ ו ה ד ם כ ת י י ש ע ה יושנה• וד&עס ל נ ל ש ב . ל ה ש נ ש ת ה ד י ק פא ר ה א י נ ר ה ם נ נ מ , א ד כ ן ו י נ ל הדי כ ו מ ל י צ ה ל , ו ם י פ י ק מ ד ה ו ב כ ל ה ו מ ש נ י ה ו ל י ע א ל ו ה שה ר ש ע ת ה י ב ד ב ו מ ל , ל ם ד ו ק ף ה ו ע ס ב ב ו ת כ ש ה מ ר מ ד ו ס ת ו א ם כ י ש ו ע ש ש ) י א ) , ה י ט ש פ וr r r m r r r , ם י נ ו ק י ת , ה ת ו י נ ש מ ם, ה י תהל ל הי ר ש ד ת •אותו ס ל ״יום א כ , ב ם י ע ו ב אנשים• קת בית־ כ ל ה ע ש ו ד י י והטעם כ ת י ב ) יזה ב ן עושי י מ ל ח ע י ב ם ל ו ח ל ש י ם ש ו ק מ ק ב ל ד ד נ כי ד כ ב ' , ם ש ו ל ת ס י נ ם כ ד ו ה ק ר ה , ט ר ו ק מ ל ב ו ב ט ם ל ג , ו ה ב ת ר ו ר י ה ז ת ו ו י ק ה ג כ י ר ן צ י מ ל על ע א •ח״ו ב ו ם ה ט א ר פ ב ז י - ׳ ת ו ל כ ק ת ה י כ ה ב ר ו ש ה ה א מ ו ט ח ה ו ר , ז ׳ י ל ק ו •בו ה ז ח א ת א י ל שע, דו י ו כ ת ו ם א י א י ט ח מ , ו תו ם או קי י מז , ו ת ו ח ו ר ו ה ם ב י ש ב ל ת ץ מ י ע , ש ר ו ה א ט ל / ו , ך כל ו ב ט ם ׳עליו ל ש ו מ ת ר ז ח , ג״ב ב ם ד ש מ ל ם ו ש ס ל נ כ נ י ש ר ח , א ר ו ה א ט ו ם ה ם א ד ג עו וו ת ל י ב ה ־ ׳ע׳׳י ח ר י ם ה ל , ו נתלבישה בו , שי ח ו ל ב ק ת ה י ב ה ב ר ו ש ה ה א מ ו ט ה ל מ צ נ ה לו ׳׳׳ואין י ל ש ע ש כך ח ל י ן כ , אי ה ת ו ו ל ה ל ט מ ך יעם ה ל ו א ה ו ה ש ק כ ר , ו ה ר ה ט ה • ו ק מ בן גופו ם אי א , ו ע ר ר ב ע ד ד א י ה ל ו צ ל & מ ו ש ל ו י א ו ׳ ה ר ו ה ר ט ב . גופו ב פ ׳ א ט ה ד מ ח מ פת י ב ם ל י ש נ א ת ה ם א י ח ל ו ש ם ה י ל ב א ו ה ל ן א כ ל , ו ן ת עלמי י ב ס ל נ כ ה א ל ל ו ש ב ל ו , ט נקיד ח ^ ו י ל ו ד ל א י כ • ח״ו׳ כ י ם הקל ה ת ב ו ז ח א ת ה , ל א מ ר ג ם ל ה א יהיו ל ל י ש ד כ , ב ד ו מ ל ן ל י מ ל עם ם ה י א ר ק אז נ ך •צ״רגסתו. ו ר ו צ ל ח מחייחו, ו ׳ י ו ר ה . ל ה זאת, כ י ל ה ב א יאנוס • ר ק ך נ ל ו ה ש, ו א י ט ח ה ב ל ו ר ם ־זדו ׳עפ׳יי ה י ל ו כ י ' , ׳ בו י ל ק ה ' ז ח א ת ה י ב , כ א ו ט ח ו ל גרמא ל ו י ת ו ם א י ח ל ש מ ה, ־ומניחים ה ר ו ב ק ה ת ־ ב צ ל מ , ע ן י מ ל ת ע י ב ד ב ו מ ל ם ל ת ו ח א ו ל ש ל ם מ מ צ ם ע י ע ג ו ה מ ז ל ו, ה ר י צ י ד ה ג ג ה כ נ ש מ ה ו • , ה י י ל ע ד ה ג ג א כ ר ק מ י ה ג י , לסי ת י ב ד כ נ ר ה ד ס ל ה ד כ ו מ ל ם ל ת ו את (כמ״ש ׳הרב כשעל הטצזות ו ל י צ א ה ד ־ ג ג כ ׳ . ד ו ס ה ר ו ה ז ו ה ה א ל ב ק ה ו , , ה א י ר ב ד ה ג נ ד כ ו מ ל ת ה ום ר ו ג י ה ב ם ת ל ו ז א ל ט ם ח ו ר ג א ל ל , ש ם י מ ש ם ל ת נ ו ו ה כ ז ב י ם גם ה , ו ע ד ו ג דל׳יה ע׳יא בפ׳ ואתחנן) כ

( ״ . ם י מ י ש נ י ד ב ב י י א ח 1 ה ת א ז י ל פ , ב ם ל ר ׳מדיני א ו ט א פ ו ה , אעפ׳יי ש א ט ח י ת ש י ב ח ל

ד . י ועור­ !

י- ״) ־זראיה משאול ׳בחיריה׳ על שהרג יאה ׳הגבעונים וכי 'הוא •יהרגם? אלא ^הרג נוב עיר

D^K^CTl יית פרק ט׳׳ו (סי׳ כ׳׳נ) עולמים היחיאלים להנשלחים, בחמה מפני החמה, ובצינה מפניי הצינה, ה ןעגךיי טעס״כעיקר שחוששים לר בביתד ותועלתי יש בו׳ יעץ שהמקיפין נם הם שם בבית האבל, ם הסד ולזה ששיה שעושים הואילכבודם,׳ ומועיל להם, אכן בזה צריכים האבלים וקרובי ל מ ב ושימעין ורואים שר ונוסף עוד, וטוב עין הוא ז הגלבז׳עישלאיייקמצו ידיהם בנתינת הכסף,־ אלא לקיים יש מפב) ויש שלומדים ־משניות שם בבית הנלבי׳ע, ת טוב, אמן, ( כ ר יבורך, ׳ועליהסייתבואז בל גיהנם, וכמו ת הנלב׳׳ע מדינה ש הואילואומיות-משנה, הם אותיות גשמה,-והם.מצילים אל גיהנם, ומי שלומד יעקב הוא• עומד על ־פתחה ש ר •בנו שלי ש א ר א״א-דל, ש ר מ שהוגד •ל* מ

משנה הבחנים י־שהיו מספיקים -להם וכו׳ והוא הדין מציגו במשה רבינו עליו השלום. שכשחטאו ישראל בעגל -אמך -לר הקב״ה לך רד כי שחת עמך ורדל אמרו כלום גתתי לך גדולה אלא בעבורם וט*»אפןזיש-לתטוח טובא,-כי דרכייה׳ המה ישרים טובים ונכוחים ולמה יענש משה? אחרי שנתקדש כשר-צבא מרוםד בעוסדו לפני ה׳ ארבעים יזם וארבעים לילה לקבלת התורה ולמה ג״כ נענשל בשער הכוונות במזמור ל וקשה שנלקחו־ אורותיו ממנו? (כמ״ש האריי ד מ ג - ך כ - ל בעונשי כ שיר-ליום השבת •ודל): מה שביארנו בענין ישמח משה במתנת חלקו כי כשעלה מרע״ה אל הר סיני-לקבל,-התורה נתנו אליו אלף- חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי דאדם שת אנוש (בדברי הימי*) וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעדן ־ ישראל, ולא נשתייר בו רק הלק אחד מן האלף והיא סוד האלף זעירא תיקרא אל משה, ולפי שמשה לאי אבדם ע׳׳י חטא עצמו, אלא בעון ישראל;-לק• הקב״ה משלים אליו אלו האלף חלקים מחלקם של ישראל, שהם בחינת אותם האורות והעטרוח״והעדייס -שקבלו ישראל בהר ־סיני י ואדדכ נתנצלו ונתפרקו מהם כםש״ה ויתנצלו בני ישראל את עדיים ״מהר •חורב ומשה נטלם ונשלם בחלקם של ישראל, והנה בכל ע׳׳ש בבוא ליל השבח׳חוזרי טרע״ה לקחת אותם ״האורזת של אלף חלקים שלו־עצמם, שנאבדו ממנו, ולוקחם בסוד תוםפת: קדושת שבת, וכיון שלוקחם משלו, הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם,-ואלו האורות• •נתנים לישראל ערב שבת, בסוד תוספת קדושת שבה והבן •זה, וזה סוד ישמח-ימשה במתנת חלקו־ עצמו, הא׳ שנאבדו ממנו, ועתה ניתנו לר במתנה ביום השבת, והכוונה לומר ולהניד מעלת־ משה• רבינו ע״ה,כי אעפ״י שניתנו לו בתחילה האורות והכתרים מחלקם של ישראל, הנד, הוא• שמח כחלקו,׳ ודי לו בזה ותיכף מחזיר הארותיהם של ישראל להם, ואינו נוטלם •לעצמו; כי חפ>ך חוא לזכות־ את הרבים, ואינו אומר ביון שאני לא חטאתי, והם חטאו בעגל;-ובעבורם •אבדתי• שלי, א׳׳כ גם עתה אעכב א- שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז׳ מחזיר להם־ לישראל-־חלקם־ ונמצא כי בזה ניכרת׳ מעלת מרעיה, כי עבד נאמן קראת לו, כי אעפ״י שהפקיד הקב״ה בידו פקדוך חלקם של ישראל, הנה עתה ביום שבת, הוא עבד נאמן- לבעליו והם ישראל, (ניב לא ידעתי מה רבותיה דמרע״ה זי׳׳ע יותר מכל אדם להחזיד הפקתן שכן דרכםי של בני •אדם להחזיר־הפקדון לבעליו ולא נחשדו ח״ו ישראל בזה. אביגדור). וביאר מה׳ ואמר כי הוא כליל תפארת אשר בראשו נתת בעומדו לפניך על הר ז -הנ ן-םתנת-חלקו י ענ םיני ונאבדה׳ •ממגו, •ועתה חוזר .השי״ת ליתנה לו במתנה, ונחזור לענינינו, כי הנה בכל ע׳׳ש מקבלים •ישראל, תוספת׳ -נשמה, וקדושת שבת מאותם האורות שלקח משה מישראל כנד, וזהו שאמרמזמור• שיר ליום השבת־ כלומר ראוי לשורר ולזמר על יום השבת, לפי שאז מחזירין חלקו של-משה, •ועי״מ אנו; לוקחים חלקנו של תוספת שבת כנד־ כי מה שיש לנו תוספת קדושה בשבת, הוא-םח-שיש״לםשח-בימי׳החול,׳ והבן.זה עכ׳׳ל• ומעתה תיקשי לך למה נלקחו ממנו האורות ונתנו:•• לו בטקוםם אזרוח שלישראל?׳ ממה נפשך אם הוא לא חטא, וראוי •עדיין לאלו האורות לא היח-לו-לכביכול׳לקחתם ממנו? ואם: גם הוא בסיבת חטא ישראל איננו ראוי לאלו האורות למה לו להקב״ה ליתךלויאת־ ׳־של ישראל? •אסנם׳ ח״ד שהקב״ה עושה עול במשפטי ועביר דינא בלא ךינא, אלא• אדרבא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ופה בענין העגל גם משה היה לו קצת גרמא .בענין עון העגל, כמ״ש םוהרח׳׳ו בעץ הדעת טוב משם הזהר, שהערב רב והמכשפים כשרצו

) עולמים היד?יאלי־: נה ג ״ ׳ כ י ההונטריס בית פיק ט״י (טה הם אותיות ה לחמו, שמנ ר שמנ ש א ל גיהנם, וזהו שאמר הפסוק מ משנה, מצילו מדינה של תורה, ואז הוא יתן מעדני מלך, שע״י לימוד המעונה מצילו משנה, לחמו זהו לחמה שם י המלכי ך מלכ ל ל גיהנם ומנחילו חיי העוה״ב, וכל טוב אשר בגן עדן, וזהו מעדני מ מדיגה שר ד פ הנפטר, וגם פ ד פרקי משניות המתחילים באותיות ש הקב״ה, ולזה הרבה נוהגים ללמול מהדינין ולהעלותו מטומאה לטהרה, וסגולת פרק יש מעלץ י צ ח ם ויום, ל ו י בכל , ן י יש מעלק בזוהר היא גדולה, הואיל ונרמז במשניותיו אותיות גשמה ג׳׳כ כידוע. (ג) ויש שלומדים ר הקדוש להאיר לנשמה בסודות התורה הנרמזים באצילות, הואיל וגם הגשמה עתה היאבתלת נכללת בעולפ האצילות, וכבר נתפשטה מהנוף החומרי ומהעוה״ז הנרמזים בבי׳׳ע, וט רמז דרשה, ועתה נכללת היא באצילותה ש ל התורה שהם פ בחינות הראשונות שד וגמ׳ הנרמזת בסוד התורה, ולזה לומדים רק בזהר להאיר אליה.(ד) ויש שלומדים תלמוא ו כל מקום כפי מגהגו והכל מועיל לנשמת הנלב׳׳ע, רק אםה עכ״פ גהרא גהרא ופשטיה ופ בבית הגלב״ע, או בבית עלמק, לשם שמים, והעיקר שיהיה הלימוד לעילוי הגשמה, אם להרבות ג ל תורה, ו או במקום שהוא, שיהיה תכליר! המכוון להאיר הגשמה באורה של אחד ואחד כפי יכולתו, למגוחת מתו, ולעשות מ גחת רוח בעולמות העליוגים, ה כ ק ד צ בד א ולהצילו מהדינים הקשים ולהקל מעליו העוגשים, אכן צריכים הם להזהר הרבה מה בכך. שאין בהם לא חכמה. ולא מוסר, ולא ל מ בבית האבל, שלא יהיה שם דברים ש

נחמות לעשות הענל וכו׳ נתנו פתקא של עלי שור, שכתבה משה להעלאת ארונו של יוסף, מים סוף כידוע, ועי׳׳ז יצא העגל, ובזה נלכד משה. בעון, הואיל שלא נשמר לקחת הפתקא בחזרה, דאילו לקחה לא היה יוצא העגל, ולא היו ישראל חוטאים, וא׳׳כ הויה ליה למשה גרמא כזה, ועפייז ניחא למה יצא עגל, ולא צורהאחרת? כדאמרן, ועכשיו יבוא על גכוןלמה הפסיד משה'אורותיו? הואיל והוא היה גרסא והגורם חייב בדין שמיס וכמ״ש בתורה כי יפול הנופל :יממנו כידוע, ויען שבב״ד של מטה הגורם אינו חייב, לזה עפ׳׳י ב״ד של מטה הזר משה ולקח האורוח, שהפסידו ישראל על ידי חטאם, וגשארו לו לימי החול, אבל ישראל שחטאו בפועל, שגם עפ״י ב׳׳ד של מטה הם חייבים, לזה הפסידו חלקם בחול לגמרי, ונשארו ביד משה, ויען שבקדושת שבת נותנים תוספת לכאו״א מישראל, לזה משה נותנים לו גם את שלו, כדי שיהיה נוסף על איותו חלק שיש לו בחול, אמנם הוא מסתפק בשלו ומחזיר לישראל כל אורותיהם, אף אם ח׳׳ו אינם ראויים כ׳יכ אליהם, ורק בטובת עין ומתנה הוא נותנם אליהם, ובודאי שאילו לא היה גותנם להם, הקביה נותן להם אורות לכבוד שבת כפי הראוי לפי מעשיהם, אבל משה נהג בהם טובת עין ומחזיר

להם אותם אורות המעולים שהיה להם קודם החטא, מעת מתן תורה, שהם מעולים מאד: ועפי׳׳ה אזלא להקושיתו של הרב אביגדור, כי באמת יש לו למשה רבותא גדולה, כי איש אחר אומר,אעפ״י שגיתן לי תוספת אורות בשבת, בכל זאת אורות שהיו לי בחול, למה יגרעו ממיני? וכמו שישראל יש להם תוספת בשבח, שבחול לא היה להם אורות, ועכשיו ניתוםף להם לכבוד שבת, הוא הדין להשאיר לי ג׳׳כ של חול עם תוספת שלי שבת, כדי שיהיה לי הפרש מחול לשבת כישראל כנדל, אכן משה רבינו ןךה מסתפק בחלקו באורותיו, ומחזיר לישראל את שלהם, אעפ״י שהם נעשו מעולים ממנו, שהוא אלף אורות שיש לו בחול, לעומתם אלף אורות בשבת, רק שהם שלו, אבלי ישראל בחול לא היה להם כלום, ובשבת יש להם אלף אורות, ובכל זאת הוא שמח בנתינתו אותם להם, כדי לזכותם וזהו רבותיה מיתר האנשים, ונקרא עבד נאמן, ום״ש הרב שניתנו לו בפקדון פירושה עד שכל ישראל יחזרו בתשובה, ויקבלו עונשם על עון העגל, כמ׳׳ש וביום פקדי ופקדתי, וכשיהיו מנוקים מעון אז יחזירם להם ויקח את שלו ג׳׳כ גם בימי החול,א כיייע, עכ״£ מכל האמור יצא לנו ״ י א ת כ ג י ד ובשבת יקבלו אז אורות יותר מעולים, כפי מ שהאדם הגורם שיחטא הכירו, גם הוא ייענש• בדין שמים, ולזה נמנעים מלשלוח 'אותם לבית

עלמין ועושים הלימודים בבית.

־ ׳ 1 י ל א י ח י ) עולמים ח ז ״ כ - ד ״ כ ׳ י ם ) ו י ט ק 1 ם בית פ י ר ט נ ס ה

ח צער־ ר לא יועילו ולא יצילו את הנשמה, אלא מוסיפים ל ש ך ארק, א ד נחמות. ולא דל ישראל קדושים, ועושים תיקונים שונים לבד ויגק; ועגמת נפש, רחמנא..ליצלן, .אמנם כש תרופות וסגולות.לכבד הוריו וקרוביו ולעשות להם נייח** ק ב ל אחד •ואחד מ מהנדל, כ

בעלמא דין ובעלמא דאתי.ת שלשה.׳ימים •'(יעיין זכור לאברהם ח־יו״1 אות כ׳ וזיל: עמ״ש %ע סי׳ *'ציד ס״א כ*דירד־צריך:לבכות לו בן ולא בכה 58* דמעה מ • - ־שלשה ימים לבכ< זכו׳ כתב •הרב שיורי ברבה שם !ז״ל): מי שפ (ברדב׳׳ז סי׳ תקניים שם איי* אי), מיהו יכול למגוע הבצגיה ל דה על קושי ה ת •מדד, ירעה, מו ח א* בכה, •ואמרה לו איכותו ל ז ה פוגמת הראיה, כמ״ש בהגדה ע ת. העין,.כי הבכי מפגי מראי2 ך ׳ ^ ף • צאת מן הבית? והשיב תיכלא. ועוירא (הרד^* ***™ כי) מזה יש ללמן תרנגולת הוד ר ג ת ה ל ' ש י ש השנה, ויום הכפולים, (כמ׳׳ש הרב האר׳< ־^ל) ש א ת בתפילות ר ה •נוהג לבכו שהיא בימים, וירא מפגי לאוית עיניו, ותמנע היתד, 'דמעתו, ה בימים נוראים> והאיש הזה ב בבכיל ־בין בתפילת ימים נוראים לעשות קול בצי, ב א פ בין ב ך טו י כוונתו רצויה, א יפה עשה כב נשבר(שם יאות ג׳}(וע<ץ כשער המצות דיי,ע״ב) , ורחמנא ־לבאבעי ל י וכתיב כי שמע ה׳ קולבכי

ד דצלם; מ ל ה למעלה הנלמזים ב ט מ ש מקיפים מ ל ש ד ה נ נ ב ם ה י ש ה לבכ ש ל ש ם ל ע טנו ביוסף שעשה לאביו ל השבעה, והטעם לשבעת ימי אבלות כדמצי ם כ כ״ד, — ומחאבליד ל מתושלח שעש8ם, הקב״ה לכבו ו ש מי אבל י ד משבעת' מ ל • • ׳.•אבל שבעת ׳ימים, וק (כדפרש״י בפי נח) על פסוק ויהי לשבעת הימים, והמבול היה מים על הארץ, (ועיין י הצדד מיהם; ח בשער המצות פרשת •ויחי) שהם כגנד המקיפים.שנשארים בבית, ובכל יום הולך אם מתקבצים ל ת יום השביעי ככולו. שאז כ צ ק ת מ מ עד יום השביעי• שהולכים כולם, :ולזה את קבורתו•,. (ועיין בזהר ח׳׳א דקכ״ב. ע״א) טעם לחיוב האבלות שבעה ימים, הו^ןיל ו ב צ ל מ על שבעת הימים,׳־(ועוד ־איתא במקים אחר בזהר) ת על הגוף, ופוקדת אותו כ ל ב א ת והגשמה׳ מ כנגד.:שבעה עידגין דיחלפון עלוהל,ועיין עוד שגי טעמים(בעץ הדעת טוכלמוהרח״ו דל בח׳א דיצה •עגיגים לפטירה, ׳ועליית הגשמורח, מ • מקום וציונים־ על כ ה א כ׳יא^ובס׳ מעבר. יבק דצ׳׳ז)״ ^ב החפידיהמופלא בגסיתל ר ה נור וכוי • וכד,_0עיין עוד בס׳ כח,מע?זיו־בדף ס׳א)־ ל ומ״ידתן, וגהר די, זקן - ויושב• בישיבה,יבקש״ח מעעור ־הכהן אלחדיאד זלה״רז, בל האלהי ובנגלה המקול *־עדיש-ד ב ד ר ם ה ש • דברים הללו, אבילות .קריעה -בכיה; מ ה ש ל ש אר טעמים ל שביומנק מ, מי ל שבעת י ב ש לאביו א ע (ובילקוט.שמעוני פ׳ •ויחי איתא) טעם •לשבעת ימי אבלות, רא תצאו• שבעת ימים,־כננד שבעת ימי ח אוהל מועד ל ת פ מ ב ז י ם? דכת מי י ל שבעת. ב א שר להם בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק, ועשיתם מ המשתה, כלעומת שבא,־• כן. ילך, אם ל כ ל שבעת ימים,-לעולם *הבא, אני מחזיר, אותו־אבל, לשמחה, שנאמר והפכתי א ב לו א

• לששון זגחמתים ־ושמחתים־•מימינם.יש שעושים סעודות גדולות, ואבילות ללומדי התורה׳.ולהאביוגים וכו׳, והטעם עיין ו ^־ ן ^״ה ה יש תיקון להגלב״ע לתקן אכילותיו והנאותיו בז דף(49) שגם בז ח יצחק ח״ב ׳ י ש ^ בר הרשות, •או ־ממה שגהגה מן העולם בלא ברכה, ועל ידי שאוכלים עכשיו ב ד העולם בדת מצוה, ־ושולחן אשר לפני ה׳ בברכה •כהוגן. ונקראת סעו בגמר לימוד •הןתורה, ובגטילה וות הללו ו ת •כל פגמי• הגלביע, הואיל ובסיבתו, רבים עסקדבמצו נדןשב,׳בזה •מתקגים א. ומקטרג, ל שטן כ , מ ם ־בחייו, ואז ־זבות הרבים, מסייעתו, זמצילתו ה שאולז-ח״ו גרס פגם ב

׳ ,• ומקילה׳ מעליו הצער והדיגין כידוע., בצאתם מהאבלות, ובפקידת החדש, ת ת ב ל ר תגלבעי׳יס בבית ח ק ב ת ל כ ל כ״ן—וגהגו ל •והשנהובמשמרותגיסןיואלול כידוע׳ •והטעם להבקוריםהללו ׳וראיה ׳לדבר(ממ׳׳ש הדצ!־כ־׳ןעי עויליץ־לבית הקברות ומבקרק אותו, ולתכלית בס׳ חורת האדם דכ-ב ״״ל):•־ וליום השביח מזה ו ם גחת ל ה ם ־יש ל י ת מ ן אותו׳ומבקרין אותו, ועוד, הואיל וגם ה י״ב-חוךשזמשכיבי

׳לראות

המונטרים׳־ •בית פרק ט״ו(םי׳כז־כח)־ עולמים דדחיאלי' נו- • דלעגל.מתי ת ו ד ש ב ה דלחמאי ברי לואי ש ש ע מ ר •בפ׳ יי5י.א) מ ה ז ׳ ב « D לראות קרוביהם ה י לפני יעבר על קברו, ועוד שגית בכדי שהחיום יצוום לעמוד בתפל י בדיד״ וביום השגחל המצווה נ ו חס וחלילה, . . א עליהם לתקלה, ב ה וצוקה שלא ת ר ל צ אל נורא עלילה, על כך דתזיל לקברי מ י •יצחק לרבי יהודה, במטותא מ ר ליה רב מ א ) ד י ח י ח י ש ר פ א ב ן י י א ד ב ) ה ש ו ע ו

ת ו ח ב ת ש ה ה ך ־ ר ע ת ב ו מ ד ק ה א ב ־ ׳ ק ח ח צ ח י י ך בש׳ ש ר ו א ה ב ר ז ו א י ן 3 י י ע ו ) י ל ל שבעה, ותיבעי בעותך ע כא ר ב ן ־ שרי ק א מיתא לרבנ ת ר לקו ה מ א ) ד ם י w ש ה ז ב ) והיינו דאיתא ( ד ? י א ם ה צ מ ר ש ח ז מ ־ ׳ י כ ו

א ת המתים בעולם •הנשמות עבור החיים, כי אז ל ו ל פ א חיין, שאלולא ת אלמלא בעותז ל׳ ובי״ב חו.׳ הראשונים •ובימי ה ע ב ש ה כי •על ידי הליכתם שם ב ות ועוד ב היו יכולין להחין המיצר, כדאמרן ם עליהם רחמים, והי שומע ׳בקולם.לחלץ מיתיהס מ י ש ק ב הפקידה אז מ\בפרט כשהולכים .ולומדים דברי •מורה, לא, לעיל, אתערותא דלתתא עביד אתערותא לעי, 1תבונתו, .ומחלקין צדקות איש איש בפי -מסת ידו, -שבודאי כל אחד כפי ידיעתו, וחכמתו, גם על חיי ד להתפלל , לנשמת יהמה, וגם בזה:יהיה לו כח לעמו ד מאד א ל זה מועיל מ כס סי'׳ י ד י ס ח ר ה פ ם ס ש ; מ ת נ מ ש נ * ת ד י י ל ר ע פ ס ק ח??ע5א< ג ב י י ו כ ע י מ ק ש ב י מ כ ו ) ל , א ר ש קרוביו וכללות ים ־בחלום, ואמר לו ה ד מ ח א ת ל א מ ת למקום אחר, ב כ ל ו ל ד רצ ח : .קהל א ( ל ״ י » ״ ש ת ט ו י ש ת

ת הקברות •וכוי, ברזיל-י הנלעדי אמר אמות ו לבי י יש •לנו הנאה כשתלכ אל־ תעזבו אותנו, כ בעירי כי הנאה •יש למתים, שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתן טובה,ל החיים, וכלב יבן יפונה ם ע ם עליהם, הם מתפללי י ש ק ב מ ש מטיבין להם באותו עגין, :וגם כ) איתא •כך נשמתא א ״ מ . ב ״ כ ק א ד ״ ו י . . ר , ל ז כ 3 ׳ מן)(עכ׳׳ל, ( י ם ס י ד י ס ח . ר פ ס מ ) , ת ו ב נשתטח על קברי אסר ירחי, בבתי י תר לאתר. ר בעלמא, .נמפקדא לה. ב ל עונשא, אזלא ל ב ק ההיא דאתחדיא ל׳ •עליה רחמי ש ק ב י ל ד כ ת .בשנה הראשונה, ב כ ל זה:מרבים ל קברי ובעלמא וכו׳ ומשום..הנשמה.טהורה בצערה, ר ירחי ם ^ ר ) איתא ־כי ע ב ״ ב ע ״ ע י ד ר ח ר א ה ז ? ) שמים, :ובפירוש •ד ע צ א יוהעת ב י י עבור התריסר.-ירחי, ה ה העולם אינה יודעת, אבל אחר ז ב ים ש ומצער.החי׳כלטיבותא לה, .ולהיות כגומלים ׳ ה •העולם׳:ומבקשת ־עליהם .רחמים, ולזה ג ז ב החיים, ש

ת ובפקידות השגה •וכוי •כנדל״). ־ ־ ׳זה לזה, מבקרים אותם במשמרום ׳מצווים ללמוד בספריהם, בבלתם,.ובשבעה, •נבשלשיים, זביום כ׳׳ח — •יש.קצה מהחכמיבדי שיהיו •שפתותיהם ל •שגה ראשוגה׳.׳ושבכל שגה־!ושגה, גהטעם: . :הפקידה, ש

י י דובבות 1 " י יי י ־ ' "*) נפה ייש .מקום ׳להעיר, כי:לפעמים ,איזה אנשים, לוטיהים קדיש במם הטשמרה, בכית עלמין אעפ׳׳י שאין מנין •קרוב וסמוך •להם, ,בחושבם שע?י'־הדמית־-קולם, אפנלו •מי •שהם•.כל •כץ• דחנקים, ישמעו לקולם דענו, ולא .:נכון ׳לעשות,כן, אחך[:פן״מחמת •טרדתם •בנ^םא, לא יענו, ויםנית אולי:באותו עת הם ג״כ אומרים קדיש, ..או עונים צןדישל.על -איש אחר, ויבואו לידי בלבולים בעניית האמן, .או בבטולה ח״ו, ואז >זה האיש במקום־׳!הזכות, אהרבא נחשב לו לעון שמכשיל ומחטיא את .הרבים, .אלא •יותר טוב־.ש*לך ילמקום״;שיש >שם 'מנין, .או ייקרא מנין.אליו ויאמר;הקדיש בנחת, ובקו ל ;הרגיל, כמתחנן ומבקש לפני המלך, מלכו של עולם, *זתקובל תפלתו ואס כוונתו.עבור •עילוי נשמת הנלב״ע, הוא שומע גם אם לא •אמרו על מצבהו ממש, הה-טוב לו •בכדי שלא יכשילו את הרבים •גם מה שאנחנו רואים לפעלים -כשהולך אחד לבקר הרבה קברות, ואומר יקדיש על כל.קבר וקבר,•.הנא הד>ן י to .כן, ..כי לא״נכון'־לעשות כן, כי אין מרבים בקדישים •מדוע, אלא די באומרו,קדיש אהד על •ישראל על •לימוד המשנה, וקדיש אחד 'יהי שלמא •על לימוד התהלים, .וימין בהם׳לעילוי נשמת.כל.מתי עמו'ישראל, ומכללן קרוביו ואוהבהו: וגם ׳להזהר מאד .שלא לחלק, המיני אוכל ומשקה, שמביאים -מדיהם לעילוי הנשמות, •בתוךי-חצר בית .הקבילות, כי .יש ׳הרבה •טעמים •לדבר .זה -שלא לעשותו• שם, ולחפימא ברמיזה ,אלא שיצאוק •לבית .הקברות ושם יברפו ויאכלו .וישתו, זרי־בהערה ,1את, •נהשו£ע. :לדברינו אלה תבוא ח

עליו ברכת •טוב ויבורך מפי עליון אמן.

) עולמים היחיאלי ט כ ־ ח כ ׳ י ס ff^tOTD בית פרק ט״ו (

ל הני ה בעולם העליון (במ׳׳ש באדיר) כ דובבות בקבר, ועוד שעי״ז נם נשמתם תחזור דבריל סודות תורתם, הנאמרת ם כ ה , שיסבירו ל מילין תימהון להון בעלמא דאתי, ובזה יזכו גם קמחשבה זרה כידוע. ט בזה העולם, אם היא תורה לשמה, בלי שום פגייה, ו ש פ מפיהם. בם מקומותיהם. אם כן הם רוצים להשתעשע בחידושי ועוד הואיל וגשמותיהם מבקריר מ א ד קלא ד תורתם, (כדאיתא בפי פינחס די־׳׳ד ע״א ״״ל) אתא ההוא טולא ובו׳, שמעו חר דצדיקיא אתחדש ביה מילי ת ל א ב ר לדי פינחם בן יאיר דאיהו גבייכו, דתגיגן ד ת פנון אד שראן ד לההוא אתר ואתי ליה לגביה. וכל שכן כ ד איהו בההוא עלמא, פקי דאורייתא, כא בההוא אתר דאמרי מילי דאורייתא וכוי, עכ״ל, ואיתא(בסבא ת ד ח ביה צדיקיא אחרגין, לע חידושי תורה כמ״ש והאי יומא חשיבגא דמשפטים דצ״ד עיב) שבאים מאותו עולם לשמוע מלין חדתין באורייתא ולא שמעגא מדי, (ושם ק״ע ע׳ב) ורמז אל התלמידי חכמים מ ש א דע ד״ת מפיהם. (ועיין בסי מעבר יבק דקמ״ג גדולי הדור שמתו ומשתעשעים בין החיים לשמום ערוכים על השולחן. וכמו שרגילים בחייהם ע״א יז׳ל): עוד אמרו כי לגשמות יש להם ספריד וכוי, ואולי אז רבי יוחגן אחז ד כן לומדים במותם וכוי, והרב יוצא לקראת התלמי ללמו, כי שגה תורתו, והעלהו עמו לגן עדן, עכ׳׳ל וכן ו ת א ר ק א ל ב ביד אלישע אחר אחר ש הובא (בספר עילוי הנשמות דקי״ו. משם ספר החסידים סי׳ תנ׳׳ה ותנ״י) מעשה שנכרים ראו יהודים קובלים זע״ז ועל החיים, ושהרב בביה״ק, וספרו על שולחנו וקורא בו(ועוד שם מביא) שהמתיד בעת מותו וכוי, ואמר רבינא כי שביבנא נפק רבי חייא ורבי יוצא לקראת התלמי, (ואיתא במפרש שם ״׳־ל): עוד ראיה להנ״ל ש שמועותיהן ומתרצן ר פ מ אושעיא לאנפאי, לפי שד שעסק בהם, יצא לקראתו כשמת, ה שעסק בחייו, שאפילו לתלמי מ ב ב ב ח ב מ ר שהרי הל כ דבר ידוע הוא ש . מיתה אוהב השמועות שעסק בהם בחייו, ו ר ח א ף ל א נראה מזה שלא גשמע שלאחר תא (לעיל סי׳ יצ׳א) ממי ם אוהב הוא עוסק בהם תמיד, כדאי ד א ה ש מב ר ם ובעגיגים שעסק בהם בחייו, (ועיין בברית עולם שם יז׳׳ל)•־ דלא גימא ל מיתה, לומד בדברי מירי עלי וכוי, גופא דעובדא (במסכת נדה דל׳׳ו ע׳׳ב) יעוי״ש בגמרא באורך והוא פלא, רבי יצא לקראתי וכר(עמ׳ש רבעו לקמן סי׳ תקנ״ט) ושם מבואר כשהוא סותר דבריו, כדי להראותק ש דברי צדי ר פ מ כל צדיק ש ה יגיע לו עי״ש, (ודל ספר החסידים סי׳ תקנ״ט): ו חריפותו, מת יוצא התנא מ ש ש דברי תגא או דברי אמורא, שהיה לפגיו, כ ר פ מ אחר, כגון אמורא שם להקל עליו, ולתיירו ללכת עמו, ולבקש מן המלאכי ר פגים יפות, ו ב ס , לקבלו ב כעדור אותו ק ועוסק לסתו לדבר עליו טובות, ואם צדיק עשה ספר, ובא צדי לפגי הקב״ה, ות מ ת הגה ה מ ש ת חריפותו ולא העמיד דבריו על האמת, כ , כדי להראו ספר, או מקצתול ליישב ד ת ש ה ל ה ז ל תוכחת מוסר גדול מ מ ר דבריו בחגם, ע א לסתו ב קובל על זה שה שאפשר, וק״ו שלא לבזותם, ולגגותם, כלאחר יד, מ ר אוחם, עד כ הדברים ולא לסחו

ומה גם אחרי מיחחם, כי לא מחלי על עלבוגם, כגדל.ח המקיפים אז ה יום השביעי לא יאוחר. והטעם כי בגמר הסחלקו ב צ מ כ״ם — גחיגח החשב על ה לג״ע העליון, והרוח לג״ע החחחון, והנפש חגוח ו ך ל ל הגשמה תה גפש, ב צ מ ב יעוי״ש) ולזה גלךאח ה - א ד נ ק , (כנז׳ בזהיק פ׳ לך לך דפ״א, ובפ׳ תרומה ד המצבה (כמ״ש במשנה! ובש׳׳ע יו״ד. וברמבים פ״ד היד, ובמשנה פ״ב דשקלים! ובונים לו נפש על קברו! ובס״ח סיםן

ה על קברו. (ועיי׳׳ש בברית ב צ ה עושים לו גפש היינו מ מ חר ה תשל״ח ״״ל): ר׳ גחן אומר מו, (ומהירושלמי ל במצבה ח עולם. להגאון חידיא ז״ל. הרב האדיי ז״ל בשער המצות פ׳ ויחי) שיש צורך ג

פ״ב דשקלים) חגיא רשב״א אומר אין עושין גפשוח לצדיקים דבריהם הם זכרוגם, (ועמ׳׳ש הרב׳ ער״ה דף ף׳ דפוס אשכנז) ואפילו אח׳׳ל דהא דרשב״א הוא ב״ע, אפשר דגם רשב״א י תאוה לעינים ס

ל צדיק, אמגם הגפשוח שהיו ר ש ב , על ק א ת ח ש ם איזה אבן, במו קי מודה דיחגו לצדיל ך לצדיקים, אבל אבז כ ר שאין צרי מ ל פי, ואופן זה א מן ש מסו אר ו עושין היו בגין מחו

שהוא

ההונטליס בית פרקט״י(םי׳כ׳יט) עולמים היחיאלי נזב (בחיים ת שהוא אפילו איגד, גדולה, מודה שהוא צריך, (כמ׳׳ש יבינו האי׳־י זצ׳׳ל) עכ׳־ל ועוד כ, שאל סי׳ עיא אות י) ואשר שאלת דחכם אחד מהגדולים ציוה ובו׳, וגם לא יעשו לו מצבה, נראה דלא ישמעו לו בכל, רק יעשו איזה וכוי, ברם אשר צווה שלא ישימו לו מצבהה קטנה׳ שיש תיקק לנפש בזה, (לפי דברי רבינו האר״י זיל כמבואר בשער המצות אשר סידר ב צ מ מוהר״ש ויטאל פ׳ ויחי ע״ש באייר)׳ ומשנתנו היא זו(פ״ב דשקלים) בונים לו נפש על קברו, ואילול ולא הבנין נזכר החכם שיש בזה סוד ותיקון לנפשו, לא היה מצווה כך, בן נ׳יל עכ״ת אניני הדעת, אלא העיקר הוא המצבה, האבן הניתנת ביום השביעי ר ב ס הוא העיהר כ אעפ״י שהיא קטנה (אך לא יותר מדאי, אלא כשיעור אורך ורוחב שיוכר בה צורת מצבה) בי בלעדי זה׳ ח״וד בלי שום א טט בעולם, ויהיה לה צער גדול מ ה מגוח ומרגוע, ותשו א ל צ מ הנפש, לא תה ולהחייפ, ואפילו למי שדעתו לבנות לאחר זמן, כשיהיה מגוחה, ותוכל לגרום היזק לל זאת לא יצער גפשות מתיו, אלא ביום השביעי ממש, בצאתו מהאבלות כ בידו היכולת, ברצה וירחיב ה׳ גבולו יבגה הבנין, כי הבגין לא מעלה יתן המצבה, ושוב אחר זמן כשיף וזהב לרוב, לעשות בנינים בהוני הונות, שחושבים ם ם כ ולא מוריד כדע,ואולי אלו המאבדיא עתידין ליתן את הדין, שמביישין העניים ב ר ד בזה שיהיה תועלת לנלביע, ח״ו, אלא אמחמת קנאת איש מרעהו י הבושה, ו ה עניים הנודדים ללחם מפנ מ שאין בידם, ואשר כ מוכרים גם כסותם, וממיתים עצמם ממש, ואת נפשות בני ביתם עמהם, •בכדי להשיגן גם את עורם, האם אין. בזה עוץ פלילי? בפרט כשהבוגים בלי רגש וחמלה. מפשיטי לבגות, ו, את יופי ת י ב ח ב אחד ל לאלו הבונים בסכום עצום? אם מעשה הנד בגמרא, שהראה רה נפשות השקעת בתוכה, ואפילו שביהכ׳׳נ מקום מ ת כ י ב הביהכ׳־נ אשר בנה, אמר לו חכמה ם. י ת ישראל, כ״ש וק״ו לאלו המאבד השראת שכינה, ויש בו קדושה ומועיל לכללוש מ ם ולא לחיים, אשר מ ממון על אבן דומם, שאין בו לא תועלת ולא הצלה, לא למתיה נפשות השקיעו, כי באותם הדמים היו יכולים להחיות כמה• נפשות מ עליהם נאמר כ אביונים, ונדכאים, ות״ח, ועניים, העשיר לו ירבה, בנובה אבנים עולה עד לשמים, י ומזיל מעשרים עד חמשים לירות לבנין הזה, ומראה ותרנות בשה״י פה״י ובו׳ וכשבאים הענייםר שאין בו מחיה ומזון ב ם גדול, ד וכו׳ איגו מעגיק להם מפרי צדקותיו, כי אם בצמצוה ר , ובעין צ ל ד ת ה באוגם גדול וכמי שכפאו ש ב ר מ ש עד עשר ל מ ח באיזה גרושים מה יעגו ליום הפקודה? האם העושר גיתן להם לאבדו גדולה בהם, ווי להאי כפופא, מש א לאבגים גדולות, במקום להחיות בו גפשות יקרות? אם רבן גמליאל גהג קלות רבה כיסוי ה דברים, כגון מדרגש לכלי מ בעצמו, שלא לבייש העניים, אם בגמרא שיגו כך בחברון הפגים וכיוצא, שלא לבייש מי שאין לו, ואלו אדרבא כל מעשיהם להיפך? הא ל עיר האבות שמאז ועד עתה אין בה שום בנין רק מצבות, קברי הראשונים שבירושת״ו, ואלו ממי למדו לעשות כן? נם ק המצבה החסידים והצדיקים וגאוני עולםמבלי שום בנין רה וכמה מאחרים הבגין, עד שתהא ידם משגת, מ כ גוסף עליהם, גרמא בהיזקה שכיח ש, , וצומח מזה צער גדול והיזק למתים ולחיים כדאמרן ומשאירים הקבר בלי שום מצבהר ב ו יש להם מנהג טוב שנתקן מימות גאוגי עולם, שלא להגיח שום ק ה ביתשת״ אכן פה קטנה, ואפילו לעני שבישראל שנקבר ב צ רת הקבר נותן מ ) והכולל עם מכי ׳ בלי מצבה,ה ב צ מ ה הקטנה צריכה להיות נתונה לו, וגם לעשיר המרומם נתנת לו ה ב צ מ חנם, הל נפש כעני כעשירי בכדי שיתנוה על הקבר ביום השביעי, ויהיה בה כ ח ל ו ש הזאת, הט לד, בעולם, והעני נשאר באותה המצבה, והעשיר נותן ט ו ש מנוחה לנפש הנפטר, ולא תם ו י ת ובאיכות, והבינוני מ ה בכמו ל ח ה יותר נ ב צ האבן הזאת בתוך הבנין, וקונה לו מ, וכשיזמין לו ה׳ לבנות בונה, וכותנה למעלה מהבנק, או מיתנה כבנין השביעי נותן המצבה

ונותן •) הן בעוון כי מקרוב שינו ובטלו מנהג זה, הגי אנשי דלא מעלי בעומדם בראש, וחטאמ יישאו ומי יתן והיה לבבם אל ה' אלו שיש בה דיח תורה, ויראת שמים, שיחזירו הדבר לאיתגו הראשון, זיתברכו בכלמילידמיטב מן החיים מן המתיש ומן השמים

(ח)

כט־ל־לא) עולמים היחיאלי ׳ סי ) ״ו הסונטליס בית פרק טה הראשונה כבנין ב צ מ ה בדמים, והסיבה שנותנין אותה ה ונותן אחרת יותר מעולה ממנ

ת אחר וכו׳ כידוע. ת ואסורה בהנאה לשום אדם אחר או מ מ ר זכה בה ה ב כ יען שה שנהגו, בה בירושת״ו מימות עולם (וכנז׳ כמודפס כשערי ב צ מ בטח תבין כי גם זה נתינת הת ת המכר של הכללות) הוא מגהג וחיקיץ, ואסור לו לשום בר ישראל, לבטלו שלא לל כללות עמו ם ולנפשות יקרות ש ל לרבי ה עם הקבר, בכדי שלא לגרום מכשו ב צ מר זה, עתיד ליתן את הדין. ונפשות ישראל ב מבטל ד ה ו , וכל המשנ ישראל כדאמרןת דבריו, מ א המשוטטות בעולם יקבלו עליו, ועל זרעו בעולם האטת, כל טענותיו בזה לם נוחה הימנו, ל וריק, וגקרא משיג נבול עולים, ואין רוח חכמי ב ה בביטול מגהג זה, הם לל עליה, וליטרקיה חויה מחותא וקריגן ביה ופורץ גדר ישבגו גחש, ליטותא דרבגן תחור ידעת שהעיקר הוא האבץ שתיגתןביום ב כ ה אםוותא. עכ״פ גחזור לעגיץ, ועתה ש דלית לת היצה״ר צ ע ך מ ר לא כן בגי הזהר ל ש השביעי כאמור, והבגין לא מעלה ולא מוריד אה מיום השביעי והלאה ב צ ה אותך, לבגות אחר זמן בגין החשוב, ותעזוב הקבר בלי מ ת פ מ הע לי הגר׳׳ח פאלאגיי זצ׳־ל (בספר רפואה וחיים ״יל י אדמס ת כזאת.ושףל תנ חלילה וחס מלעשוי כ״ג ״״ל): מי יתן והיה שלא יתנו אבן נתלה, כי אם אמה על אמה, י (עיין בס׳ צוואה מחיים סה גטמן וגגנז פב״פ מ״כ (רית מנוחתו כבוי) ויום הפטירה והשנה שהיה, ותו לא, כי ולכתוב פמי נשמתו, עכ״ל. הרי באשר חנגי ה׳ ה לעי ק ד צ הכל הבל, ואלו המעות היתרים, יפזרו לת הדרך הטוב לעבודתו ית״ש אמן. ק והיושר העמדתיך, ובחר לך א ד צ ך, ובמעגלי ה הדרכתיס יד על הארון, או על הנפטר, או על הקבר, בארץ ובחוצה לארץ ל׳— נוהגים להשי: עוד אמרו שם, שלכך משימים יד על הארון של והטעם, (עיין במעבר יבק דקנ״ט ״״ל)ל אדם ט׳׳ו פרקים. כמנין ט״ו ש רחמים על המת, לפי שבידו ש ק ב המת, או על הקבר, לכת כהן ד וגו׳, והמבין טעם סמי ך וגו׳, ואז יאמרו וגחך ה׳ תמי ק יחיו מתי תיבות שבפסות או על הקבר, מ גדול על הקרביים הנקרבים על גבי המזבח, יבין טעם שימת היד על הד ׳ תמי חךה נ קו ושו״ר (בזכור לאברהם חיו״ד אות ק׳ ״׳׳ל): כשישים ידו על הקבר יאמר פםון בפסוק ע שלום, וכשישים ידו ימי ם ותישן בשלום, עד בא מנחם משמי ב בשלו כ ש וכו׳ ת ונחךשיש בו פדו תיבות כגנד מנין קשרי היד ושמעתי שישים יד שמאלו דוקא ןלא(ע״כ מצאתי),ר וטצוה ג״כ יש בה, (עיין שבת ק״ה, כתובות דמיו, אבל פ״ג ש ד על אדם כ לא—גוהגיץ להספי י״ר ברכות ט׳—סיב ירושלמי תני הספד וכר, מ״ק כ״ח. סוטה מ״ח, מגילה כ״ח, ובהרמב״ן בס׳ תורת

האדם י״כ ע״א) וטעם לזה, הבי איתא, (במעבר יבק דדכ״א ע״ב זיל): הגה כי ביד האדם לגמולל פיו' הקדוש המצגן ודאי כוחות הדין מעליו(עיין במאמר ג׳ פ״ד), ב ה ת ב מ ת עם ה מ ל א ד ש ס ח, דהכי אפסיק בפרק גגמר הדין, וחכמי המשגה קראו עוד שם וההספד הוא יקרא דשכבית ת ד יתעוררו עליולמעלהיכחות החסדים, ויסתלקו כ פ ס ה ה להספד המת לשון עירור, בי ב(באבל רבתי ובירושלמי) איזהו עירור *)מזכירו בין המתים הדיגין דגיימין ושבבין עלוהי,:וכו׳, ופירשו כיבזכותהצדקהשגותגיץלכפרעלגפשו ביום שעוררין עליו, עירי ושכביליבעועליה רחמי עכ״ל.ב בפרקי רבי אליעזר על פסוק ויקונן ירמיהו על יאשיהו, התקינו ואיתא(עוד שם) שכתו

חכמים *) כן הוא בש״ם מ״ק ד׳׳ח בפירוש רבינו חננאל משם הירושלמי. הנה לענ״ד מזה הלשון מוכח שביום הזכרת הנפשות צריך לתת הצדקה, או להקדימה, ממה שאמר בזכות הצדקה שנותנין לכפרת נפשו ביום שעוררין עליו, משמע שנותנין בו ביום או שכבר הקדימו לתתה, לצורך העירור, וכדמוכח מלשון (הספרי) על פסוק כפר לעמך, שהמתים צריכים כפרה בצדקה, 'וכדאיתא, (בם׳ חסידים סי׳ תרי״א), שהצדקה למעט הפורענות, ואיתא (במדרש תלפיות בענף הספד משם םפר צרור המור פ׳ ויחי ודל): כי הקינות וההספד ודברי תורה, וכן הקדיש מועיל מאד למתים, והמתים נפדים בממון החיים (עיין באורך בספר נשמת חיים) עד שאמרו כשם שהקשת מעלה החץ, כן ההספד מעלה המת, וכבר נודע מעשה רבי עקיבא אשר היא כמו יסוד אל מנהג

ק ™ (סי׳ ל״א) עלמים היחיאלי נח ר הקונטליפ בית פל וקני ישראל וגדוליהם, שנאמר ויתנום לחק על ישראל. עוד כ חכמים שיהיו עושין כן לת (שם במדרש קהלת, ובירושלמי פרק אין מעמידין ג׳יכ)׳ בשם רבי זעירא, ובשם רבי אשיאן, מ את יודע ושומע קלוםו כמתוך החלום, וכל שאומרים בפניו הוא יודע עד שיסתם הנולל, מ ה ש וישוב אל העפר, ובן אמר רבא אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא, ואיתא (במש׳ • מ״ק)א יומא מאי קאמרת? וההספד יקרא דחיי ודשבבי כנודע, יאההו ם אמרו לספדנ שהחכמיב ר״ח בפירושיו ת וסיבת ההספד איתא(שם דקי״ב ע׳׳א ״״ל): וההספד הוא זכתן חסדי המת, כד דרבי פדת, וסדר הספד אב בית דין, וכמו שלמעלה בגן עדן פ ס ה כנראה (במועד קטן) מי קארו, כדוגמא זו עושים למטה, וכמה ת ר ה ו מ ח מי שהגיד ל ר הבטי ש א מכריזין מעשיו, כ היא תועלת הדמעות, וע״י התעוררות זו שעושים למטה, ובזה מעוררין אודות מעשיו בשמים ובארץ (ובפרק רבי אליעזר דאורג, ובפרק אלו מגלחין, במסכת כלה פרק בן־עזאי׳ בפ״ק דמגילה. ובפ״ק דברכות, ובסוף פרק חלק- ובקמא פ׳ הכונס, ובמציעא פרק השוכר את הפועלים,׳ ובסוטה פרק היה נוטל, ובבתרא פרק המוכר את הספינה, ומצוואת רבי מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי, כפ״י דעתם ג״כ ש בראשית רבה פרשת צו, הובא בירושלמי דכלאים, ובפרק הנושא בגמרא, וביפה תואר בפרק י״א) מ

ת בהספדו, (ובדף קמ״א איתא יזיל): ותפלת. הבן על אביו שילמדו מ גראה גחת רוח שיש לה יותר רצוייה, ם הלומדים זה עם זה, ודאי תהי ד על רבו, ותלמידי חכמי תורה, ובן תלמיתו או על בפרט בשבעה ימים הראשונים, בבי ותעשה להם יותר גייחא מתפלת אחרים, ו קברו וראיה (מזהר בראשית פ׳ ויחי) בבעותא דרבי יצחק מרבי יהודה,׳• (ובדף- עיו איתא׳1ז״ל):בתא בתא -דיליה לקבל מתי עוד גאמר לו פעם אחרת (להרב בית יוסף מהמגיד) דמתיל ישיבה שלומדים למטה, יש דוגמתה למעלה בשמים, ובזה כ עילאה והוסיף להודיעו שם מספידים נראה גיכ מבואר, בדרושי דרבי אילא בזהר שלח, ולזה גיחא •להוי שהחבריפטר יעוי״ש, (ובפל״ד) העשרה ל עניינים שסימנם טוב לנ וכו׳ עכ״ל. (ועיין באבות דר׳ נתן פכיי־י) כת מ דברים שנקראו חיים יעוי״ש וכן איתא (בס׳ חסידים בסי׳ תל׳־ד ילל): :.והטובה שנעשה לר ש ם עליו־.למטה, שהוא אדם כ מי ם עליו הוא זה, דמכח ההספד נראה שמסכי כשמתאבלית ע ד ם ל מי י בה כדאיתא (בסי׳ דכ״ד יכי) ועליונים מסכ ובו׳, ועי״ז גזכר ג׳׳כ למעלה לטום ב לי כי ברבי ר ק ה אקרא פדה בשלום נפשי מ התחחונים, (ובסי׳ תפ״ז בפירוש שם) אפמכול עלי יעוי״ש. (ועיין בם׳ רפואה וחיים להגר״ח ל פ ת ה ל הרבים שהיו בעזרתי ל היו עמדי בשבי

— פאלאגיי קדיש יתום. וכדהוכחנו(לעיל םי׳ כ״א) עוד ממה שאמרו איזהו עירור? מזכירו ־בין המתים, יש קצת" סמך למה שנהגו לומר הוא וכל שוכבי עמו ישראל, כדי לכוללו בין כולם, כי לאיטוב לבקש רחמים י על אחד לבדו פן ה״ו לא יהיה ראוי ויתעוררו המשטינין לעומתו, ולהראות רעתו לפניב״ד העליוןעיאבל על רבים אין ביכולתם על זה, כי לא ראי זה|כזה, ועון שישנו ודו בזה אינו בשני, וא״כ איך אותו משחית'שנברא מחמת אותו עון יכול לומר כולם עשאוניי ולזה נמנע מלהשטין כמ״ש (לעיל בבית השם באורך בדף מ״ט. הגה (ב)) וזהו רמז שאמרה שונמית לאלישע בתוך עמי אנכי יושבת,' שאם אנכי' תמיד נכללת עם עמי אנכי יושבת תמיד בעולם, ואין המשטינין משגיחין עלי'לקטרג עלי, מהי שאין כן כשאהיה לעצמי לבדי, פן ואולי יגרום החטא ח״ו, וכמ״ש (בזוה״ק נח ד״ע ע״ב) מאן דעייל רישיה בין עמיה לא ישגחון עליה לביש, בגין כך אמרה בתוך עמי וכר '(ובזוהר בשלח דמ״ד) ולא אשתמודע ביה בלחודוי, וכאומרם ז״ל לעולם יכלול אדם עצמו עם הרבים, וזהו רמז פדה בשלום נפשי מקרב לי, והטעם כי ברבים היו עמדי, שבכל־ תפלה ובקשה אני' כוללכ תוכחת מוסר יוצא לנו מכל זה, כי טוב מאד שאפילו בתחילת הלימוד, ״ א ׳ ז ם י ב ר י ב מ צ ע יאמר לעילוי נשמת כל מתי עמו ישראל אנשים ונשים וטף ומכללם (פבי׳פ), וכן כשעושים ההשכבה אומרים המרחם על כל בריותיו ומכללם (פב״פ), וכן ברפואה שה׳ ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל אנשים ונשים וטף ומכללם ל(פב״פ), וכן הוא לכלי בקשת

רחמים ולכל מילי דמיטב לעיתש״א, ודי בהערה זו.

) עולמים היחיאלי ב ל לא־ ׳ םי ) ו ק ט״ ר הסונטליס בית פ׳ יצוד, שלא יהיו נותנים לו שבחים בדרושים , ר ה ב &אלאג׳י זצ-ל, דיל סי׳ כ׳׳ב וז״ל): הירא את דל ולא יוסיפו על התואר ל ם ותנועות כ שדורשין עליו. כי אם לשונות הספד, בלי שבחיל עכ״ל. (ועיין לעיל בסי׳ כ״ב המובא משם הרמב״ם והראכ״ד והרפ׳׳ה והצור וש״ע שנותנים לו בחייו כלה ק לכבודו שרי, (ועיין שם תשובת הרדב״ז) מ ובאה״ט) שאם מתכויץ להראות חכמתו אסור רתר לאומרן, ומה שיש בהם משום לועג לרש, ואין מזרזיץ אלא ת שמו מ הם דברי ה

למזורז ושלי׳׳ב ושמ״ר אמן.ת שגפטר בו המת, והטעם ל צד, הסמוכים לבי כ ה בתים מ ש ל ל״ב — שופכים את המים שך המות, אם מפגי שלא להוציא א ל ל מ (כמ׳ בשיע יו״ד ובש׳׳ם) אם מפני סבינו שת מ כת מים בשכונת ה דבה, וכו׳, ושאר הטעמים, (והרב מעבר יבק דר״כ אמר): רמז לשפיתמת כה זו מן התורה שנאמר ו שאמרנו שהוא בםום הדין מעליו, אמרו כי יש רמז לשפי־לכתב (הזכור לאברהם יו״דאותמ׳ ד׳ו ע״ב וז״ל): שם מרים וסמיך ליה ולא היד, מים לעדה, עב׳ך המים (סימן שליט ס״ה ועיי״ש להבאה׳׳ט שכתב משם הצ״ז) דהיינו שלשה בתים מים המגהג לשפות יע׳׳ש, ןעייץ (להרב׳־דסי׳ ק׳׳ם ובספר כתונת יוסף הי״ד םי׳ ח׳ ) דר״ל ג׳ חצרו ה י וכתב (הרב שבט יהוד בית ל צ כ ל ב׳ בתים אשר מ ך המים, כ וז׳ל הרב ברכ״י יציו שם) מנהגיגו כירושלם לשפות א׳ חשובות, וכמ״ש (הב״ד סי׳ קס״א כל בית איש א׳ כבי ת בו, ו מ ה ת ש המת, חוץ מהביל המבוי יע״ש (ובשכנה״ג והרב מוהר״א אלפאגדרי) היה כ ר ב ב דיש להחמי ת ובס׳ מקום שמואל) כ

ר לפני מותו, ואז צ ח כתב עוד ודל, יש נוהנין להוציא מים ב חושש לזה ומחמיר בביתו׳ וך נה צרי ת דם במים, וכל מים שבשכו פ ל ט אין שופכיץ המים, וליתא דנקטינן כטעם שמפית אויר הרקיע, ליתא, (וכ״כ הכנה׳׳ג ח ת ך המים ש ת שלא לשפו צ ה שנהנו ק לשפוך, וכן מר יע״ש,וכן י״מ שהורו שלא לשפוך ב ד ב שכן גהגו בשאלוניקי ומ״ט ל ח כ יעיין שו׳־ג סק״ך) שה ח פ ש ל אופן שופכין וכן עיקר, מעשה ב כ ת ילד תוך ל״י ללידתו, ובנלילותינו ב מ ש המים כך ך המים, ולי נראה דצרי ת ישראל, ואמרו שהיו נוהגי! שלא לשפו ה בבי ת מ עכומ׳׳ז ש לשופכן, דלה״ט דסכנה אין לחלק. ואף דלעכומ״ז אין מזיקין המים וכמ״ש הב״ד, מ׳׳מ לנות אם צ ת בו עכומ״ז אסור, וכן הוריתי ועשו מעשה, ויש להסתפק ק מ ת ש המים שבבית נת מ ר ישראל, ומםתברא לאסור נמי מים שבשכו צ ח ב ת שכן עכומ׳׳ז, בבית ש מ ש ה״ה כ׳ ליה אות מ״ג שכתב שלא ראה חוששים בזה לא י ז דחמירא םכגתא, (ועיין לה״ר עיקרי הדיג• ם עםמ״צ י ת בשבת, וטעמא טעים(בס׳ ש ך המים אם מ למת נכרי ולא לנפלים עיש) יש נוהגי! שלא לשפות ר גם בזה (הרביד כי׳ ק־׳ס ובית יהודה סי׳ מ״ו כתבי) דאם אפו פ י״ד סי׳ ל״0, ול״ג דיש להחמיל בששים(עמש״ל אות ס׳ בע׳ סכנה) ט ל סכנה איגו ב ר ש ב ד ם אלו. דאכור, ד ל במי או כשלו תבשיר ולאסור ל מבושל, דכפי הטעם הגז׳ יש להחמי ם הללו בתבשי גראה דה״ה אם גפל ממיך בעגין זה ה שבשו״ת להרב המחבר חי״ד סי׳ ל״ב) שהארי י א ) ׳ ל וברור. עכ״ל הברכ״י, באות מ כ הל שכוגת ל תקופה, בין במים ש ר בין במים ש א דמיסתפיגא הייתי מתי : ואי ל דל ומסיק וה ת עצמו, במקום דאיכא הפסד מרובה (מכח ס״ם) אך מ מ ת ה המת, ואפילו במים שבבי, וכעת אין ולאו ורפיא בידי יע׳׳ש, ה בפרט דאיכא חששסבג אעשה דאגי מיראה ההוראה, ול ך המים כ מה לו בקושטא נהגו לשפו ב שכמדו ת כ (ועיין בח״ג דניט עיג ועיין בכנה״ג שם) שה שדימה השכונות שכהן •אינו יכול ליכנם שם יע״ש, ועיין עוד(להרב״ד שם בסי׳ קס״א)דכפי מם המגולים אינו רוחץ פניו ידיו ת למים המגולים, נראה דכמו שבמי מ נות ה מים שבשכוה אינו מזיק לאומות העולם מ וכו׳ ולא ידיח קערות וכו׳ כמו כן כאן ועיין שם טעם לר נזהרים בזה, משום דחמירא םכנתא מאיםורא, ושופכים ב יע״ש, עכ״ל, ורוב העולם כ המים ולא נהנין בהם, ורק מים שנתבשלו לפני כץ עם תבשיל, או שלשו בהם עיסה קודםבשכחה ל והלחם, ואפילו שהיה בשוגג ו ל התבשי כ כ אסורין, ושופכין ה ׳ לכן מותרין, אבלאח׳ס י ב ת ה ה בתים ה ש ל ש ל ה ך כ משום דחמירא םבנתא מאיסורא, ובירושת״ו גהגו לשפו

לבית

ם היחיאלי נט י מ ל ו ת פרק מיו(םי״ ל״ב־ל׳יה) ע י הסונטרים ית הרבים מפסקת באמצע, ויש מקומות לבית הגלב״ע מארבע צדדיו, אם אין דרך רשוע צדדיה, ב ר א ת בה המת, מ מ ר ש צ ח ה הצירות, הסמוכים ל ש ל שנהגו לשפוך המים כל ש

ל השכונה, וכל מקום כמנהנו נוהג ושלום על ישראל. כ ויש מ ל״ג — נהנו להסיר מלפני הנוסס קרוביו ובניו וכו׳ והטעם כנודע שלא יוכלו להתאפק לרוב צערם עליו ויצעקו בעת יציאת הנשמה, ואז תחזור הנשמה אליו לזמן מועט. ויסבול יםורים קשים כידוע, (כמ״ש הש״ע יו״ד ושאר ספרי הקודש, והרב מעבר יבק דק״ח ודיל):ר מ א ל ש ח נ ם אותו בזה, וסמיכות לזה(ממדרש הנעלם דר. צ״ח) מרבי אליעזר ה והטעם שמצערי לבנו וכו׳ ובתר דאםתלק מעלמא ואתי הבא ומחמי לון לא תבכה, דאינון קריבין עילאין,ך מהזוהר זכו׳, דולןא מ א ס (ובדף ר״ט כתב וז״ל: הגם שלמעלה בפיק צ״ו ממאמר ב׳׳) חזרתי למצו

י וכו׳, אמנם אם הוא בן לגבי אביו ת מבכ ת קולם, כי אז עת לחשו מ ר ה שלא לצערו ב בעת סילוק הנשמה והרוח והנפש הגשמית מידי רכיבתם על ענפיהם שבכח הבן, יהיה

ד הבן וכו׳, וכן הרב על תלמידיו ובו׳ עכ״ל. צ בזה בלי ספק מעלה אל האב מד נ״ל בסיד(וכמדומה לי ששמעתי ממי־י א־א< בי בנידון זה שהבן או התלמיד, כשעומד ״ נ ע ל וה מ כ ד ח ל רבו, בזה יתוסף לו להבן ולהתלמי ל אביו או ש על יציאת הנשמה ש. ותוספת הארה לנשמתם, הואיל והן יש להן חלק מנשמת האב. או הרב, הנלב״ע, וקדושירך פ בעת הפטירה, היות שלצו מצאי והיו יונקים נשמותיהם זה מזה בחיים, ה״ה ג׳־כ כשנד או הבן יזכו בהארת נשמתם יציאת הנשמה. היה גילוי השכינה בעבורה, לכן גם התלמים ת מ כ סף בהם ח עלת ויינקו אז מכח שורשם העליון, שבשכינה, ולכן תתו מהשכינה, המול ויהי נא א ש ש ה שמצינו באלישע עם אליהו, כ מ וקדושתם ביותר שאת, וראיה לזה, מ(כמ״ש זהר בראשית ך וכו׳ ת א פי שנים ברוחך אלי, ואז אמר לו אליהו אם תראה אותי לקוח מ דקצ״א ע״ב) וכן היה לו פי שנים, מכיון שראה את סוסי האש, ורכבי האש שעלה בהם אליהו והוא עת סילוקו, ובודאי גם שם שכינה היתה עמהם, אלא שאי אפשר לראותהך ולא ת א משום כי לא יראגי האדם וחי, וזהו דקדוק הדברים אם תראה אותי לקוח מה בראותו אביו או רבו נלקח ונלב״ע, יתוםו* לו הארה• , וגם פ תראה הגשמה לקוחה מאתית רבה, שלא להוציא הגה מפיו ולא ירים ך התחזקות והתאמצו וחכמה. כדאמרץ, אמנם צריב ואחר ד שנורם צער להנלב״ע, עוד בה כי בנילוי השכינה כתי ב ל ל ועיקר, כי מ ל קולו כל ת מלכו ש א ך להיות כל העומדים שם באימה ויראה, מ ה דקה וכן צרי מ מ כן קול ד עולם, אל אלהי הרוחות, המתנלה שם בעת יציאת הנשמה, ורק אמירתם פסוקי דרחמיובפרט כשהנלב״ע ד מורא שמים, ' ויחודי האל כגון שמע ויכו׳ בנחת ולא בצעקא לכבוה בתורה וביראה ובחסידות וכו׳ וכו׳ כי אז כל העומדים יזכו להארת נשמתם מ כ ח מופלג בם ולאורך ימים ושנות חיים טובים, כמ״ש ויחי עוד לגצח לא יראה השחת, כי יראה חכמי

ימותו ויזכה לחיים בתרין עלמין אמן.ף ל עיין לעיל פרק ט׳ ד ל ה כ ט מ ע ירושת׳׳ו שאין הנשים יוצאות אחר ה ו ף — הטעם למנ ״ לת ישראל הפוגעים בהם י״ט משום הפכגה העצומה הכרוכה בעקבייהו לכללורה לבלי התערב בחזרתם ובכגון דא אמריגן חמירא םכגתא מאיסורא, ויש יסוד לזה מהתות בית דוד ח פ ש ת משפחות, מ ץ משפחו ר א ה ה ד פ פ ם הנשים כמ״ש בזכריה י״ב ו האנשים עא שעוםקין בהספד ואין ב ד וגו׳, ובש״ס(סוכה נ״ב) הביא הקץ ומה לעתיד ל ב ד ונשיהם ל ב לה ח מ ש לט בהם, אמרה תורה אנשים לבד, וגשים לבד, עכשיו שעוסקין ב יצר הרע שול וכל, ולא כ ב להרחיקן מ ה ובמה*׳ ולכן בזמן הזה טו מ לט בהם על אחת כ ויצה׳׳ר שו ימצאו בלוית המת, ומגהג ותיקין הוא, שיסוד חזק יש לו ואסור לפרוץ גדר ולבטלו ולגרום

ת טוב. כ ר א עליו ב ב ת עדת ישראל, והשומע ת ח׳׳ו גזק לכללורד ל הגושאין כמו ל כתפיהם ש ע ל״ה — יש מצווים בירושת׳׳ו, להוריד מוטות הכליבה, מ

ההר

׳ ל-ה־ל״י) עולמים זדדדאלי (סי ״ו ק ט ר הקונטליס בית פל שפוע מורד ההר, ך כ ש כת המוטות בידיהם מ ההר ולגרור אותם על ההר ממש׳ במשילכפרת עוונותיהם ם סקילה וכיוצא, ו ה שגחשב להם כמקו ר פ כ שלפני בית עלמין, והטעם לל ת מבנו ש ל מס׳ שמחו ת אביו וכו׳ ומלשון הברייתא ש ורמז לזה מחוקיה שגידר עצמו

רחבי׳ת (המובאים לעיל פיק ז׳).

הם וממדותיהם ר ממעשי פ ס ל וכלל, ולא ל ל ץ — יש שמצווים שלא להםפידם כ ל הטובים, וטעמם וגימוקם עמס, (א) מפחדם פן יוסיפו ויפליגו בשבחם, ואז יהיהל הקב׳׳ה, ת על ידו אין מכגיםיץ אותו במחיצתו ש י ב עונש לגפטד ולמםפיד, וכל שגעגש ח (•צבת קמ׳׳ט) ועוד הואיל והמלאכים באים לשמוע מאי דאמרי איגשי, וגם ההספד שעושיםה הבריות אומרים עליו המספידים על הגלב״ע׳ במ׳׳ש רז״ל אומר להם הקב׳׳ה צאו וראו מת הבגי אדם. וכשיש איזה שקר ר ב ד ד העליון, כ מ ומה שהם שומעים עולים להעיד במן לנגד ם האלו מלפגיו ית׳׳ש לבר, כמ׳׳ש דובר שקרים לא י בדבריהם, אז גדחים המלאכי, לא עלינו ולא עליכם•(ב) טעם לנספד דו ם האלו, להזיק להמספי עיני, ואז חוזרים המלאכיר שנעשה בגלוי, עיין הרע וםטרא אחרא שולטים בו, ואין בו, ב ל ד כ אחר ידוע הוא, שה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכדאיתא כ ר ב ל אין ה ד ב ומעולה, כמ״ש ח ר טו שכה דםתימא ל ל מ כ (בשיח יצחק חלק א׳ בההקדמה יעו״ ש׳ וכן איתא בזהר ח״א ד״ב ע׳׳א)•' מכאן ד

בצל ידי כםיתיך יכו׳, והכי איתא(באד״ר וז״ל): א״ר לאת הה״ד ו י מעינא, כלקא לתועלתא ער וגניו, ולא מ ט א ה ד עותאדספראעכל מ י שמעון אםהדגאעלי שמיאוכו׳ אלא הכי תאנא בצגלא עכ׳יל, (ובשער הכוונות דרוש א׳ דפםח ה הוי עילאה ויקירא מכו ל אדכר, ולא אתגליא, ההיא מת אחיזה אל צ ה מן החזה, אז יש ק ט מ דע׳׳מ ע״ב ״״ל): והנה בהתגלות החסד והגבורה, לדפ פסוק ויוסיף דעת יוסיף מכאוב החיצונים בהם, במבואר אצלינו בדרושיהדעת טו״ר, ו כי כהיות הדעת נעלם ומכוסה תוך היסוד דאימא שהוא עד החזה, אז אין הקלי׳ נאחזים בו,ם בהיותו בגלוי, אז יוסיף ר אז ודאי הארתו גתופפת ש ש ה מן החזה, א ט מ ובהתגלותו לב זה עכ׳׳ל, ואם באורות עליונים ב גדול ממכאו ב שהם הקלי׳ הנאחזים שם, ואין מכאו מכאוע (ובם׳ ח׳־א ו ד ל הבני אדם מ ם טובים הגלויים ש כן יהיה בגילויים אחיזה לקלי׳, ה״ה למעשיג יותר , למי שלא היהבו, או שמוסיף להפלי ה מ ר ב ס׳ ז׳) איתא, בעגין הספד, וכל המזכיר דם ותוארים בכלל זה הכותבים שבחי למת ובו׳, ו ה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ו מדאי על מת בו, להצילו מרוחות מ ה ת ש ם בבי ת, (ובס׳ ט״י) כתב, ולכן מותר לומר תהלי על המצבות א כאותם שמסווגים להראו ל ל ב (אם איגו לכבודו) א ׳ כו א שאר דברי חורה, ו רעות, אבל לר עבדי, (ועיין מ׳ש לעיל סעיף כ״ב ה שאינו לכבודו, ולאו שפי ם ומעלתם, בדרוש שעל המת, מ ת מ כ חה שלאיםפידוהו וכו׳ שומעין לו ואיסור איכא דניד יעויש ועיין בזכור לאברהם חיו׳ ד אות צ׳) שהעלה במצו

אם לאי שמעוהו, (משם סמ״ג סי׳ רנ״ג םקס״ו, ועיין עמ׳׳ש דרך המלך שם אות בי, מוהריק״ש והשאלתות וחייםב גדול שאל): ועיין (בחיים שאל להרב חיד״א ז״לבםי׳ ליי) שהעלה למםקנא אפילו רל זאת חייבים לקיים צוואתו, ועיין(לי כ דים אותו, ב ה שמספי מ ד ב ב כ ת ה והצבור רוצים לע לו, א לתארו בההשככה, שג״כ מצוד. לשמו ל וה ג׳׳כ ש עוד שם בסי׳ ע״א אות י) במי שציד אין שומעים לו, ב , בזה ל א יעשו מצבה ל וה ש ורק בדבר הנוגע לתיקון הנפש, בענין שציה פשוטה, דאילו ידע שבזה יש תיקון לנפש ב צ ב הנפש, יתנו לו מ ש ו מ יען שהיא תיקון לו באורך (ויען שאינה ה׳ לידי את הספר, אמרתי לשנות דבריו ממש ג״כ, עדש דברי וה י לא היד. מצו הואיל ובהם יש תועלת שיהיו שפתותיו דובבות בקבר׳ וגם מוסר גדול בהם לכללות עם בני ישראל ואלו הם

ת דחכם אחד מהגדולים, ציוה שלא יאמרו לו שום תואר ל א דבריו ז״ל ״״ל): ואשר ש, ואמרת דגדולי א יעשו לו מצבה ד העם, גם ל ח א ה כ ב כ ש בההשכבה, כי אם יעשו לו הל את פי בזה, העיר, היו רוצים לשגות צוואתו, כי זה גראה כאילו מבזים אותו, ורצית לשאור רבי יוסי, בר גש דתנו מ ת (כירושלמי פ׳ עשירי דמסכת שביעית) א מ א ההש״ב אשי״ב, דע ד

חרא

ההונטלים בית פיק ט״י >סי׳ ליי) עולמים היחיאלי סמר לון אנא חדא חדא מיכלא, והוא אזיל לאתר, 'ואיגון מוקירין ליה בגין תרתי, צריך מיב יפה ר כתב ה מיכלא אנא חכים, והביאו הירושלמי הזה (בהגהות מימוניות פרק ז׳ ח־וצח) ו מראה, דאפילו לםברת רש״י פרק גיד הגשה, דלא אפור משום גנבת דעת, אלא כשהואד תורה, ואיהו לאו , אבל בסהם ואידך טעי שרי, הכי היינו טעמא, שזה נהנה בכבו מטעהוב (מהריא ב־־י׳ ת ך להודיע שלא ליהנות חנם, וכן כ א היא, צרי ת ב א ר ת ל בר הכי, והכבוד מ

ב ועכמ״ל ומ״ש מוהרימ״ט א״ח סימן ח׳) יש להשי

ן אותו, כאילו הוא גברא ד ההמון, שמכבדי ועל זה ידוו כל הדווים המקבלים כבול יתן דין וחשבון, חייב לומר רבא, ואיגו אפילו זוטא, והירא לגפשו כי על הכף בטלית שאיגו שלו, ט ע ת פטר מעוגש מ ד הזה, ובזה י בפירוש, כי איגו ראוי לכבור בדור א ת א דנ״ד, כי ירא לנפשו, שהתוארים שנוהגים ל ב א האי גברא ר ת ש איבו הה שהוא ראוי, ומשום הכי ציוה שלא לתארו בתוארים הנהוגים, והוא מ הזה, הם יותר מם חאגיז זלה״ה ר ה מ ב ר לתיקון נפשי׳ מאן ספין ומאן רקיע לעבור על מצותו? וכבר ה (במשנת חכמים סי׳ קשיי)• ציוה כן שלא יתארוהו בשום תואר, וגם אני שמעתי שבמה רבני׳ ס״ה) ערער י חכמי ארץ ישראל שציוו כן וגעשו כדבריהם׳ והגם (שמהרשד״ם באבן העזר סר בתואר שאינו נהוג בזמנינו, ע״ש, ומשמע א ת מ ן החכם המופלא, ואמר ש ד למד א ת על מי שר החכם, כפי התוארים הנהונים בזמן, וכיון שזהו המגהג א ת ך ל ל זמן צרי כ ב ו ד מדברי׳ מי עלה שמים למען דעת מה יאמרו בתואריס אלו? י מ אין לחוש, לזה אוי ומה גם שמזמן מהרשד״ם עד זמנינו, נתמעטה החכמה ונתרבו התוארים, ורבינו הארית מלעיג, שיצא מפי קדוש כמוהו, ואע״ג דיש ל ל היה מלעיג על ההשכבות, ובחון מ דא אינם עולים יפה בשמים מ ש ש ה בעגיגים אחרים גם כן, וכיון שהחכם הזה ח ש ר פ ל התוארים הללו ולתקון נפשו ציוה כן, ודאי חייבים לקיים צוואתו׳ ואשכחן שהרב מהר״שק שמו לבד, והרב הנדול מהרח״ש, ודישרן הלוי דל, ציוה שלא יתנו לו שום תואר דב בספר קורא הדורות דמ״ו עיי׳׳ש, ומהא סמיכין רבנן קדישי, קיימו צוואתו כמו שכתוה לא יתארוהו כלל, באיזה ב כ ש ה ב ל ציוה ד ב מוהר״ש הלוי שמעינן, דהגם שהרב ד ר ה דר אחר, שאינו השכבה, דהרי מצעו בהסכמת ב ד ענין אחר. יכולים הרבנים לתארו בב ר ה ם אותו ברמה, תוארים הראויים ל בה מוהר״ש הלוי, שם חכמים מתארי הרבנים לתשול התוארים ראויים אליו באמת, אפשר כ ז״ל, ועוד אני אומד בנ׳׳ד דאפילו נימא, ש שכוונתו בזה שציוה שלא יחארוהו. כי היכי דליהוי ליה כפרה, כי אין אדם צדיק בארץט ע מ ובד ואמרו שהקב׳׳ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ולכן סבר וקביל ענין זה לך ל מ ר דחזקיה ה ב ד בכבודו משום כפרה, ובודאי חייבים לקבל מצותו, ופוק חזי זכר לרסם ב מפו ש ר ר פ ה לאביו והודו לו חכמים, ואע״נ דיש ה ר פ נירר וכו׳׳ כי היכי דתיהוי כל שהוא לכפרה יש לעשותו, ולמדגו זה בהדרגות, וכן כ א ד ה בין הנושאים, שמעיגן מ) ברם אשר ציוה שלא ישימו לו מצבה, נלאה ״ב ך ע י י י י י ך ״ 0 י מ ס מ ) ע מ ש מ הלא ישמעו לו בכל, רק יעשו איזה מצבה קטנה שישי תיקון לנפש בזה, לפי דברי רבינו האר״י ןי׳ל (כמבואר בשער המצוות. אשר סידרמהר״ש ויטאל פרשת ויחי עיש באורך,ן לו נפש על קברו, ואילו נזכר החכם שיש בזה סוד ותיקון י ימשנתימ,היא זו פ״ב לשקלים) מנל נחזור לענין והכי איתא (במעבר יבק דפ״ב ע״ב ״יל): ״לעכ״ ; נ כ , ך כ ה ו צ מ ה י לנפשו, לא הד ב ל , יהי גסתר מבעלי הדין במוחו ואחר מוחו ג״כ, מ ם ד והמסתיר מעשיו בחייו מבני אן את ת ועוסק בתורה בפרהסיא, על ידי כתות המלאכים המשמשי ו ל העושה מצ ר ש כ ש כי הת ר צפנ ש ב טובך א ה ר ב ביה מ ה בעצמו, דכתי מ ק ר שכרו הוא עיי ה ת ס הגן, והעובד בצדקה תן ב הצפון, (ובדף קמ״א ע״א) והעשיר י כהלרבטו ו ליראיך, וכמו שצפון מעשיו, כן הוא זא ל ל ולזה גוה להם ש מ ר שכרה, ע הצו לאי א בגלוי, כי אז גקרא זורע לרוח ו ל בסתל׳ ו

להספידם

V

ק ט״י(םי׳ לי־לז) עולמים היחיאלי ר הסונטרים בית פן מ י ת שלא נספד • תא מ ם כפרה, כדאי ה להספידם,(ג) ועוד שעל ידי שאינם נספרים יש לל ב ה ת הדינין מעליו ומעליהם? והתשובה לזה כ ה אז יכולים לכפו מ ר ב מ א יפה לו, ואם ת, כנוץ ויהי נועם, ויושב בסתר, שנתקנו נגד פיהם באמרות מזמורי תהלים, ופסוקי דרחמית רת משנ המזיקים, ולשבר כהות הדינין, ולימוד התורה הנקראת זמיר עריצים, כאמית הדין ד ן מ י , והוא היה אומר, וכיוצא בהם וקדיש, אזי על ידי זה מפ עקביא בן מהללאלם וממתיקים את ת הרחמי ד ם עליו, אז מעוררים עליו מ ת רחמי ש ק מעליו, וגס על ידי בן פן ואולי ח׳׳ו, הדיגין מעליו, וזהו המועיל. (ף) ועוד טעם למצווין שלא יספידום, שמפחדיה שניטל הצדיק, מפני הפורענות העתידה ילכדו המפפידים בלשונם, ויאמרו לציבור, כי מא ל ר מינן, ובעת דין כזה הדברים פועלים, ואפילו ש ל ישראל, ב לבא על שונאיהם ש כמתכוין, כדאיתא במ׳׳ק בעגין הצפרגים, שגם בו אירע מילתא, לא עלינו ולא עליכם, עפ״יך ברית כרותה לשפתים? הרי ר ליה ולית ל מ א דבורו הקל, ולזה כשגטלם זרקם לפגיו׳ ו שאפילו בדבור בעלמא נתקיים, והטעם הואיל והמקטרג עומד לו שם, והוא הוא המשחית,ע ההספד. כדאיתא בזהר דניחא ך המות, שעולה ומקטרג, והוא עומד לשמו א ל הוא הוא מ ליה בהספדא, ולזה נוטל המלים ומשטין עליהם מלמעלה. ואינו זז עד שגורם גזק לשונאיהםת היוצאים מפי המספידים, בר מינן, אשר על כגון דא ל ישראל, ופועל הדין בדברו שר בסיבת ב ך כי שגנה היא, וכשח״ו יארע איזה ד א ל מ ר לפגי ה מ א ה ואל ת מ ל אמר שה ט ל מ דבליהם, אז גם עליהם כ״מ יהיה נגור עונש, הואיל והם היו גרמא, דאע״ג דב״ד של מעלה מענישין, כדהוכחנו לעיל ממשה, ואת״ל שזהו ד ש י אין מעגישין לגורם, אכן ב גקרא גרמא דגרמא שע״י דברותיו, נתעורר השטן והשמין על עוונותיהם, א״כ העון הגורםל זאת יש חסידים וצדיקים כ והם גרמא דגרמא גקראים ואולי גם מדין שמים פטוריץ, ב שגזהרים בזה מאד, יען שהקב׳׳ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ולזה מרחיקים מעלל ד מ א מ ל איסורא, בכדי שלא יהיו נכשלים ב ל נדנוד קטן וחשש וספק ספקא ש עצמם כל הקב״ה, (שבתקמי־) ולזה מרחיקים ל שחבירו נענש על ידו, אין מבנימין אותו במחיצתו ש כתא (מהר ח׳׳א -קצ׳׳ט ע״א ״״ל): זכאין אינון ל עבירה קלה שבקלות, כדאי ל נדנוד ש ם כ ה מר בעובדייהו בגין דלא ישתכח ן תדי צדיקיא דידעיץ לאםתמרא מחוביהון, ואיגוץ מפשפשי עלייהו מקטרגא בהאי עלמא, ולא יםטין עלייהו לעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקנן לחו

ה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ב דרכי הך בהו, דכתי אורחין ושבילין למית וקבורתו, כשבא לעיר הולך לבקרו מ רת ה מצא בפטי —גהגומי מהקרובים שלא נ לןל ת קבורתו, והטעם היות ובפטירת האדם רואה כ ב צ ת בבית הקברות, על מ מ לר מתו, ב כ ך למיטתו, ובין אלו ש ם בחיים חיותם עומדים סמו ה קרוביו ואוהביו, בין אלו שב לן, (עיין זהר ח׳׳א דרי״ח ת יציאת גשמתו, ורואה אותם כולם סבי א ר ק שבאים מאותו עולם לה דיומגו א ר ר ב י לרבי יצחק, אם כ מ ש ל ר א ש דרכ״ו ועוד בכמה מקומות, ועוד איתא בפרשת ויחי) ד

ד מהקרובים שהם בחיים לא היה ספק בידו לבא, אז ח א ש ל אביו? וכו׳ יעו״ש. ולזה כ שכלה לראותו, ולכן בבואו העירה הולך לו לבסרו על ר שלא י ע ה צ הגשמה מרגשת ויש לה גחת רוח, והנפש ה בראייתו, ובזה גותן ל ח מ ש ת קבורתו, מקום ישיבת הנפש ש ב צ משמה וכו׳, ומתנחמים כולם ומפינים בזה צערם, וראיה שיש מודיעה לרוח, והרוח לנר לחמאי, שבשרוהו ה דלואי ב ש ע מ ה לנפש בראותה קרוביה, .(מזהר שמות כ״ט ע״א) מ ח מ ש, ועוד ם ויראהו, הואיל והיה שבוי ביד נכרים ולא ראהו בפטירתו ש שבעגלה יעבור בנו מך מ ל קרוביהם. עוד ס בפרט ש ר החיים, ו ע צ ם יודעים ב מהמעשה הגדל הוכחה שהמתיה דתגיא באבל רבתי, מעשה מ ך לזה מ מ ׳ מעבר יבק דקי״ז ע״א מ״ל1: ואולי יש ס ס ב ) י ת א צ מת שמעון בן יהוצדק בלוד, ובא יוחנן אחיו מן הגליל, אחר שגסתם הגולל, ובאו ושאלו מ שר הקבר ויראה, והביא ברייתא צ ת •אל יטמא, אלא יפתחו לו ח מ א את רבי טרפון וחכמים, ו

זו

א י ס ל א י ז ד י י ־לח< עולמים ה ק ט״י(סי׳ לז ־ ס בית פ, י ר ט נ ו מ ד

זו הרשב״א (בתשובה יצ״א) הגם שמנה: זה הוא מדברים שאילו לא נכתבו ראויים להעשרת׳ל י• * ־ , ומשום ניחא דדעתא דחיי עכ׳ ׳משום יקרא דשכבי

ת מ ם לבית אחר פטירתם, בל זמן שנוף ה נ ב ה ל ה ש א להניח שום א ל ל״ה—יש שמצווים ש בבית, גם לא בת בונרת, והטעם היות ולא יבצר מלהיות איזה אשה נדה, וכשתבנם לבית, אזי יהיה כתוספת טומאה להנשמה בדאיתא (בש״ש:דה לי) אמר רבי שמעון בן לויל נדה, רבי נחמיא אומר אפילו ל בשלומה ש קשה היא הנדה וכר, דתניא אסור לשאו הדבור שהוא יוצא מפיה טמא. (הוב״ד בס׳ שבילי אמונה דכ׳־א ע׳׳ב), וכן איתא בזהר שאפילול ע״פ ותאמר לאביה אל יחר' בעיני אדוני ד כדרשת ר א אח האדם, ו מ ט ה מ ל הדבור ש כי דרך נשים לי, (ועיין של״ה משם הדמב״ן ז׳׳ל ומוס-ו בזה) ואביה לבן לא ענה לה מאומה, מטעםל תלתא דדחיין ל כ ב ר אתם כדע, ועוד איתא (מהד שמות ד׳׳ג ד־א) ש ב ד ל שהיו נזהרים מם היא הנדה, בגין דלית מסאבא בעלמא תקיף, בר ממםאבו דנדה, וכתיב ה שכינתא אחת מל מיני קורבא, ולא רק לאשתו, אלא אפילו מאתה לא תקרב, אפילו כ ואל אשד. בגדת טות בונרת שהיה לה אורח כנשים, והיות שהבל דבור הנדה מטמא, ל אשה, וה״ה ב כ לת שהוא נרתיקה, היא ־ כעת גלויה באויר, בלי לבוש מ והנשמה הטהורה החופפת על הן , לבלי התקרב אליו המזיקין ומלאכי חבלה המצערי הגוף, ורק חופפת על הגוף ומשמרתו אותו, כדאיתא (מהד אמור דש׳־ח ע״א), וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לא עאלת קמיה דגופא לא אתקבר צערא הוא לנשמתא, ודוח מםאבא אזדמן מ קובה׳׳ו וכד, וכל כל פי הנדות ב ה ל יטמאו נשמתם ב ב א גופא וכו׳, עכ״ל, ולזאת ל רשריא עלר, ולםאבא לההות אחר פטירתם, ורק יקוננו בחוץ או בחדר אחר• ועוד מצווים ששום אשד, לא תכנם לבית בצאתם מהבי י בין הנשים הספרניות, ו ך המות מצו א ל מ ה שזכרנו לעיל ש מ טעם אחר מל סימן ל׳ ושרק ט׳) (לעי ו ל בהם בדכתבנ כ ת ס מ ל ה כ או מהחדר שיש בו המת, אזי הם מזיקים לל ב׳׳מ, וחמירא סכנתא מאיסורא, לזאת ת לחב ך המות יש לו רשו א ל ובסיבת ראיה זו מת כו״ע, ולא יראוהו, ויש עוד מ למנוע חיזק דרבים, מצווים שלא יכנסו הנשים ׳ לחדר הל כ ע ב מ ש ר בשעה שחוזרות מן המת. מ מ א ק (הש״ס ברבות נ״א) הנדל, ש ט מדקדו ע סיוע מה או לאחריה׳ או עד שקברו ט מ ת בבית, או שהלכו לפני ה מ ל ה צ אופן, בין אם היו אם נ ע מ ש מ ן מסתכל בהן הואניזוק, ואפילו מדברי הזוהר כ נע ו ל עניןבחורתן כלהפו ת בכ מ הלך מאחריהם בכדי שלא יתראה \ ם הם בדרך הלוכם מויקין אלא יניחם לאחוריו או ד א פ א כן דת כמ׳׳ש מ עמהם פנים בפגים פן יגזק דייל אולי סבירא ליה ג׳׳כ בבל אופן חזרתם מן הא תקנה למלוים ׳בכדי שלא יפגעו בנשים, ך להמצי ר ד בש״ם וכדהוכחנו, ורק הזכיר ענין הם נקראים חוזרים מן ש בצאתם מ ת בשובם ו מ ד ה ך ג״כ כשנכנסו להספי ולעולמ אימא ל המת, וה״ה אפילו בראייתם אותו בבל מקום״) בשובם׳ נקראים חוזרות מן המת, והרואהמ מסתכן כנדל, וחמירא םכנתא מאיםורא, ולזה הצדיקים והחסידים לרוב פניהם ביה ישראל, ושלא יזוק ח״ו שום אחד בסיבתם, מצווים ומזהירים רחמנותם על קהל כללוכלל לא ל ו ל ד ואין שטן ואין פגע רע על שום בר ישראל כ ח לנשים שלא יכנסו כלל, ואז אין פב אמ1• וטעם ו ת ט כ ר א ב ב ל מחנה ישראל קדוש, ועליהם ת מםיבתם ׳ולא ועל ידם, והיה כב כתי ת בקבר ו מ וסמך לזה ממ״ש (בס׳ חסידים סי׳ תקל־; ״״ל): ואין מגיחין לעדג לראות את הק י ויצר יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט׳ את אביו, את עבדיו הצדיקים, ראוי לצדה את עצמות יוסף עכ׳׳ל ומזה עוד יש ש ב ויקח מ שלא יעסקו בו אלא הצדיקים כדכתית וכהלכה. ד לת מקוד, כ א יתעסקו בהם, כי אס אנשי שם וטהורים בטבי ל ראיה להמצווים ש

— ושד­

*) וראיתי מנהג פה בירושת״ו באחינו האשכנזים העי״א, דנזהרים מאד, שלא להניח שום אשה או גדי שיראה את המטה אפילו בראיה בעלמא, אם הנלב״ע הוא ת״ח, וחסיד, ורב. וגאון, ואז הם מכסין את המטה כל האנשים הנושאין אותה, על ידי כפיפת קומתם עליה זה מול זה.

־ הלונטלים בית פרקט״ו(םי׳ל״ח--ל׳׳ט) עולמים היחיאלי י

ם ש ב מ ת כ ך (בתשובת חסד לאלפים דכ׳ז מה-שהביא משם הראב״דיזיל), סוף מםכת תמיד ש ״ ן ^ ךח זיל ודל: בקיצור- היכא דאיכא נדה בביתא דכהן אסור ל הרי המקצועות שד מ א ל הביא לשון המקצועות ודל ד ק וכוי, ויש פוסקים שהתירו, והוא ד ו ד ליה למיסק לל כהן שנושא את בפיו, ואמו או אשתו או בתו טמאה, ׳ונכנס הוא באותו בית רבי יודן כ שנדה לשם, הרי תפלתו על ישראל תועבה וכוי, והביא עוד, שאלד תלמידיו את ר־ע בןר להם מעולם .לא הרהרתי לדבר. עבירה, ולא מ ה מפוארה, א מ כ ח ה זכית ל מ יוסף, בל דאפור תה נדה, ולא הסתכלתי בכהנים בזמן שפורשין כפיהם מכל דברתי עם אשד. כשהי ושאלו תלמידיו את ר׳ ישמעאל בן אלישע כה׳׳נ, ואמר להם מעולם לא הקרבתי קרבן

ל השקלא וטריא, מסיק דמותר לכהן לשאת • בשעה שהנדה בתוך ביתי, וכוי, עיי״ש ואחרי כם אפר פרה לזמן הזה, שכולם טמאים ה ת ישראל, ומחלק בין זמן שהיה ל ך א ר ב ידיו לת האוסרים והמתירים, ולבסוף מסתייע מןיהתנחומא (שבסוף פ׳ מציר•!) ר ב א מת> ומביא ס מ טמאת המת, מאת הנדה ולא כטו ם לפגי׳ ורריש כטו כ ר מאת הנדה היתה ד על פסוק כטול נדה אפילו כהן גדול נכנס עם ב ת בבית, אין כהן נכנס לשם, שהוא מטמאו א שהרי מבלבד שלא תהא האיצטבעו _ מתנודדת, והעלה סוף , ו הנדה בבית, ויושב על האיצטבעו סוף אחרי שהביא תשו׳ הפו׳ מערכה לקראת מערכה שאין לחוש לזה כלל, וצריכים לברך אתישראל ולא לבטל.מצות־עשה דאורייתא, יעויי׳־ש דבריו, ולבסוף אמר כמאמר הירושלמיפפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר׳ וכל הבחנים אינם מחמירים בזה, וכו׳, אם הלכה רוש בב״א, ויעשו לנו מי פרה, ונקריב קרבנות, ד ק מ על כן אין לחוש עתה בזה כלל, וכשיבנה ה. ל מ גשאל לגביא ולר׳ יורן שיחיה, ויגיד לנואת־מאמרו>ואז נדע את האמת במהרה אמן עכך ל הנדל שהואיל ועתה אין לנו בעוונותינו אפר הפרה להטהר, לפי כ ם מ נמצינו למדיס עם הנדה ה כללות עמו ישראל טמאים, הותר להם להכנ ב ת ש אגב טומאת מה ל ל כ ת עשה דאורייתא, דהותרה מ ו ל מצ ט ב א ל ל ך את ישראל, בכדי ש ר ב בבית, וה׳׳ה לפ על ידי האפר פרה, אבל לנבי קוביה והנשמה ר מזה, כי א ה ט ה בצבור, הואיל ואין אופן לר זה לעשותו לכתחילה, שיטמאו בטומאת הנדה, ב א הותר ד ל ל ע מ שהיא חלק אלוה מה בנהר דינור כידוע׳ ולזה בכדי שלא לצער הנשמה ולהכריחה ר ה הואיל ואית להם מקוד, טה צער, מטעם זה ג״כ יש נזהרים ומחמירים על עצמם ומצווים ה ב לה זאת שיש ל לטביל גשמתם מטומאה זאת, ־ולא א יכנסו לבית, אחרי מיתתן, בכדי להצי ל לנשים זכו׳, שה הנשמה, מהיותה חופפת על הגוף, ח ל ר ב להצריכה. עוד טבילה, ועוד מפחדם פץ תה דחייא מםאבו דנדה, קיו להנשמה שגם מ ו ק בת כניסת הנדה׳ כדאמרץ לעיל, שאם ל מסית קורבת •'המזיקים והמשחיתים מ ח ר גדול לגוף, מ ע דה ואז יהיה צ מאת הנ ה מפני טו ח ד היא תה לשמוע לדברי המצווים ולזה מצו . וצאים לקראתו כנדל, ה הי ל ב י ח אליו, וםיעת מלאכ׳ג.מזבח העליון כדי ולקיים דבריהם, ולהגיהם קדושים וטהורים כמלאכים, להקרב ע׳

ת עמו ישראל, אמן. ר על כללו פ כ לארכן ד׳ . ן ח ע׳׳ב וז״ל והמכי ף מ ד עור חפירת הקבר עיין בם׳ תורת האדם ב ל׳׳ט — שיברא באמתא יתיב, ורומן םדג ׳רחבןשיש משו ׳(ב׳ב קל0פי ק ו ח ר ת ורומן ז׳ ו ו מ א , א בוקעת ה ת א ל ו ה צ ו צ י שתהא טומאה ר ד כ ח פ ט ח ת ו פ ל ד ח ח א פ ספתא ט ש בתו ר ו פ ט ה ע ב שב ארוגות יש בהם פוחח־ טפח, ויש שמצווים ם אמריגן רו ת ה ועולה, וכן' בארוגות עושין כן דד ב , ל ם הקבר •כשיעור קומת אדם מן הגולל והדופק ולמטה, עד מקום משכבו ה ק ל להעמיל אדם כידוע ל כ ר וקבר ש ב ל ק ם ולמעלה, שהוא כשיעור כ ה משיעור החפירה, הגשאר מם והנזהרים ר מחיים לאידש, המדקדקי ב א בעפר, ומה גם אלו הקוגים ק ל מ ת שהוא מו א כנז״ל על מהכוגחו״<, ושרר (בלקוטי מוהרח׳ ה ח עושים כן ועומדים על חפירתו ש

זלה״ח _•) וכך םפר לי הרב החק״ל וכו׳ נסים עני ן׳ רבקה זלה׳׳ה ם״ש תרנ׳׳ט שהוא הקפיד

׳ ל״ט־ט) עולמים היחיאלי סב םי ) הסונטלים־ בית פרק ט״ור רז״ל בענין חבוט הקבר דיין ע׳׳ג וז״לי: כי אחרי מיתת האדם ונקבר מ א ף שער מ זלה״ה שבסוף ומידי באים ארבעה מלאכים, ומשפילים קרקע הקבר, ומעמידים אותו כ גופו בארץ, אז תך ט הקבר ועיי״ש וכוי, ולכן צרי עד •בדי גובה קומת האדם, כגז׳ בברייתא דר׳ אליעזר דחבוי שיהיה מקום ד הוא יותר טוב, כד א ה שהוא עמוק מ ל מ ד מאד, כי כ א להעמיק הקבר מט הגעשה בקבר לגעת שם, ולכן עגין הזה גקרא חיבוט הקבר, רצוגו לומר חבו ח לחובטו ו ו ת מפה מעל האדם וכו׳ עכ׳׳ל מוהרח״ו ן״ל (והרב שמן ששון ח״ד דקנ״ג ע׳יג וז״ל): לגער יאת הקליל דלעיל ב וכו׳ צי ה שהוא עמוק יותר טו ל מ ד מאד, כי כ א שם וצריך להעמיק הקבר מב שבעלי חיים יעמיקו, ואפשר דמשמע ת ם מעמיקים הקבר, וכאן כ ה ם י כ א ל מ ה מזה כתב, דם מעמיקים, עוד ך •למת, כמו כשהמלאכי ל כ ר ודם עדיף, דאין בו צער כ ש דמעשה בך ל כ ת כ מ ב ואין לו ל ד ועושהו מרווח, יותר טו א ד מ א ם המעמיק מ ד יש ילומר דעל ידי אמ כגדל, ת ב׳ מ ם איגם מרוויחים ומעמיקים מאד ויש צער ל צער, אשר לא כן המלאכיל והא ׳ ת שבאדם עם הגוף יע״ש עכ׳ ועיין(בזהר חדש מדרש רות) דזהו בבחיגת נפש הבהמיי ל לך מ״ש הרב (בשער הכמנותדם״ב ע׳־א בנתן זה ג״כ ״״ל): ובתחילה גבאר עגין אחד,שאמריל מי שנקבר' כ ר לו קבלה, היתד, בידו מרבותיו, ש מ א ל שקבל מאדם אחה ־גדול ש מורי דת בערב שבת, אחר שעה חמישית־־מךהיום,״שאץ ילו יחבוט הקבר, לפי שמן שעה החמשית עצמו, ואמר• לי כי"זה ב ספת קדושת שבת, ויש לו׳דין-כאילו גקבר ביום ש ל תו $תחיל הימים לא גזבר בהם ה׳ כמו ביום א׳, שלא אמר־ כ ל יום חששי, כי ב סוד ה׳ יתירה שת מיום ששי, תיכף׳ ו ע ש : ש מ ח האחד וכן יום ב׳ וכוי, אכל כאץ גאמר״ הששי לרמוז כי בך הששי מ האתן וכו׳, ותיכף גחשב כאילו הוא יום שבת׳ ולכך ס ם ו ך אליו ויבולו השמי מ סו והסכים אליהם (אמר שמואל נראה מדברי הרב זיל שאפילו ל הודה לדברי ויכולו וכוי, ומורי ד

ל נקבר בחוצה לארץ) עב״

ת יטיר השירים־ ם לבית הקברו ת ט ם יאת מ כי לי ך כשמו ר ד מ׳ יש שמצווים לקרוא, ב •׳• (אכן צריך שתהיה קריאתה מתוך הספר ולכל הפחות שיהיה ביד אחד'או שנים מההולכים יספר בידם' והשאר יאמרו עמהם על פה- הואיל ואיתא בש״ע א״ח סי׳ נ״ג םי״ד שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם' ע׳־פ כידוע)׳•בנ£פר, בניגון, ובגחת, ולשיר אותה כהוגץ, ויש ממוטות שמצווים ג״כ לקרואה כהוגן, ויש שמצווים לשיר ת ו קהלת־ בגינון(ובספר כנ׳׳ל) ובגחת, ולא בחפזון, ולשיר אל .מיטתם שירים ותשבחות לה׳, ויש שמצווים להוליכם בכלי זמר, ומגגנים לפניהם כ לפגיה ת וידוע #ז ו י ר השירים ה ם׳ בקול ערב׳ והטעם לשי הדרך, או פייטגים והזגים משורריל השירים (כמ״ש במשנה ידים פ״ג«״ד)־שהוא קדש קדשים, והוא מעורר• כ השיר הוא מעולה מך השכינה להיות שורה על ישראל, י ש מ מ ל בשכינה, ו א ר ש אהבת דודים התדבקות כנסת׳ יר והגגון, שהוא' ר י שכורת הקלי׳ כמו השי ב ודבקות הגשמה בו ית״ש, וידוע ג׳יכ שאין ד

״ • י מסיר על זה.מאד מאד, וחפרו ועשהו כן,מחיים חיותו מזה כשלשים שנה•שקנהו, והוא ז״ל יאמר לי

שני טעמים לזה, ואלו הם, ,א׳)• בכדי שלא יגיע ריח הסרחון למעלה לבני אדם העוברים, אן־ הלומדים על קברו, או על קברי מצבות אחרים הסמוכים, ב׳) בכדי שלא תוכל חיה לחטט אחריו ב״מ, ולגוררו כולו או מקצתו, כי בעומק כל כך לא תוכל לחפור, אלו הם תדב״ק•

הרשום מכרוני.ך עמוק אז האדמה ואשד יחזה לי לענ״ד הטעם השלישי והוא במספיק ג״כ, היות ובכל כ תהיה לחה ורטובה מאד, ובזה יהיה מהירות רבה לעיכול הבשר, אשר על ידי עכולו ישבות דין העליון מעליו כנז׳ בזהר ויקהל דף רי״דע״בכשמתעכל הבשר מתבטלין הדינין מעליו, אשר לא כן, אם אינו כל כך עמוק, אז מחום השמש על פני השדה יהיה יבש מאד, ויתעכב יותר זמן לעיכול הבשר, ובזה יהיה צער גדול להאדם בדין שמים, היות ואין מנוחה ונחת רוח להאדם ונשמתו

אלא כשמתעכל הבשר וישבתו וישתכחו. הדינין מעליו כידוע.

׳ מ׳) עולמים היחיאלי י ס ) ו ״ ט ק ר ההונטריט בית פ־ ודוח האלהיס ה והחרו ח מ ש ה והעצבון ורוח רעה שבאדם, ומשרה בו ה מסיר רוח הדאג, (כנז׳ בשאול המלך, ובאלישע הנביא, כמש״ה והיה כנגן המנגן יפי1) ולבן אומרים ת בקרבו מ ע פ מבפרט ל דרך הילוכו, ו אותו לפגי המת, לדחות הקלי׳ והמקטרגים. והמשטינים מעליו בכב לאומרו, שאז הוא עת וזמן ת היום. שבוודאי טו ת קודש ואחר חצו ב אם הוא בערב שת עם ישראל כידוע, וכחתן היוצא פפת נר׳׳ן לכללו ת קודש, ונתינת תו ב גילוי הארת שב האדם על אותו התוספת הבא ל ב חדוה, ומפעמת ב ה מרו ח מ ת כלה, כן הגשמה ש א ך ל לק הנלב׳־ע שמחד, היא, לגילוי הארת השכינה שגראית לה לה, וכן היא גשמת האדם הצדית א ר ק ש כיציאת חתן ל מ ם יוצאים לקראתה להקבילה, מ שכמה מלאכי בעת המיתה, וה בעולמות העליונים, לזאת מעוררת החשק והאהבה ה תוספת ועילוי יהיה ל מ ת באשר כ ל כ והתדבקותה באל ית׳׳ש, על ידי התעוררות התחתונים בניגון שיר השירים, שהוא קודש, ובזתר (ח׳׳ג דרפ׳׳ה ג׳) קדשים, כדי שיהיה לה שפע ומנוחה בעולמות העליונים, כדאמרןא עד דישתכח ברכאן בכולהו עלמין עכ״ל. ת ת ך ברכאן מעילא ל איתא, תאנא שירה משיל ב ל העוה״ז ועניניו הוא ה כ ב האדם בהזכירה לו ש ת ל ר ב ש וקהלת יש בה• טעם שהיא מם ולא גדולה, ולא ממשלה, כסי , ולא עושר, ולא נ ב ה ז . א ל 1 , ף ם כ - 8 ל מ ד א ואין מלוין לו לת והישר, בדרך החוקים מ א ך ה ר ד כי אם תורה, ומצות. ומעשים טובים, -והליכותיו ברפא לו, ו ' ר חטא ש א ר צונו ה׳ אלהינו: ושיתבונן בה האדם• לאחריתו, ושב מ ש א והתורות, כלהטבת עניניו ומעשיו בעוה״ז, עד יומו וגם היא תועלת גדולה לביטול גאותו של אדם, ול ו שמור, כי זה כ ר הכל נשמע, את האלהים ירא ואתמצותי ב ה סוף ד ב ב האחרון, כדכתים שירים •ותשבחות לה׳, הואיל וידוע שע״י שבח ת ט האדם, והטעם למצווים לעשות לפני מל הקלי׳ ויען שע׳׳י ציווי האדם הזה, בשיר*) היה כח ביחוד וקילוס לה׳ ית״ש, נכנעים כת מפניה, ונעשה נחת רוח פ פ כ נ שם האל, ותגבורת םטרא דקדושה על הסטרא אחרא ־ל זה הגלב״ע גחת רוח לפניו ית׳׳ש, לזד, נם הקב״ה במדד, כנגד מרה, עושה לה לגשמתו של הקלי׳ והמקטרגים, ומרימה למעלה ליהנות מזיו השכינה אספקלריא וכופה מפניה כל הדרך, או המאירה, ורמז וסמך לאלו המצווים להוציאם בכלי זמר, ומנננים לפניהם כל הנביאים, כשהיו הולכים ב ח ה שראינו ב מ בפייטנים וחזנים משוררים בקול ערב, הוא מהחבל הוא המגעים את הזמרה בפה, כדאיתא ל וכנור, ו ב ב בהו ולפניהם ת ומתנבאים כתי בצוערי הלוים המשוררים, והכנור הוא כלי שיר וזמרה כידוע, וזהו לרמוז על הנשמהציאתה מלבוש הגוף ונרתיקה מזה העולם, זוכה להבין עמקי סודות התורה, שעסקה שבי בהם• בזה העולם, ע״י גילוי אליה באורות העליונים. ורוח הקדושה דוגמת הנביאים, שהיול זה העולם, ואז בא להם רוח הקודש, ומגלים סודות ועתידות ל הגשמיות ש כ ם מ מתפשטיה שזכרגו לעיל התועלת הגמשך מ ד מ ב , ל הנסתרים מבני אדם, כן גם הוא לגשמה כדאמרןר בגדל, בטעם שיר השירים. ובן איתא (בז,־,ר אחיי דס״ד וז״ל): תא חזי ג׳ ספרי מהשי

א עילאה, שיר השירים חכמה, קהלת ת מ כ ח ה לעלמא, ובולהו ב מ ל א אפיק ש ת מ כ ח דל ג׳ אלין עבד ג׳ ספרים. שיר השירים כגגד חכמה הבי הוא, ב ק תבוגה, ומשלי דעת. לל איגון קראי בתרי ל דעת במאי אתחזי? אלא כ ב ק י ל קהלת לגבי חבונה הכי הוא, משלל גווגי איגון, רישא וסיפא תרי גרוני אתחזייא, וכר מםתכלי קראי דא כליל בדא ודא כליה ח־עת, עב׳׳ל. (הרמ״זשם פירששה״ש שהוא קודש קדשים, וקהלת מיוסד על בדא, ובג״כ שלןיל לקבלים י ר י ש ז׳ הבלים ומשלי בכל פסוק דבר והופכו סוד חו׳׳ג עכ׳׳ל, (ובשער הכוונות דצ״ה ע״ג) כי שיר ה

ל חב״ד, כגז׳ בספר הזהר. קהלת, ומשלי, ואיגון לקבו ושוב

*) וסופר לי מפי מגידי אמת ועדי ראיה שכך היה מעשה בארם צובא כשנתבש״מ הח״ר משה דודיך בן הרב הגדול ראש על ארץ רבא יעקב דוויך זלה״ה בחיי אביו לעת זקנתו פייטו' לפני מטתו בביהכ׳׳נ הגדולה אשר שם בעירך כשתי שעות לפני הדרשה וכך היד, מעשה

בירושת׳׳ו שאהד ציוה והוציאוהו בכלי זמר כך סופר לי מפי מגידי אמת.

ט-0־א) שלמים היחיאלי םנ ׳ (םי ו ד&ונטריס בית $יקט־ ף^ךי-י ךאיך*ל(בבית הבהירה כעט לקריאה •ביר השיריש בליל פסח, משט ספד כבאי יהמיט דמ״ה ע״א יהיא) לפי שרוב שיר השירים נאמר על ענין יציאת מצרים, ונתינת התורה וכר עכ״ל, ואם כן נתוסף לנו עוד רמז לנדון דידן, לרמוז לנו כי זה הנלב״ע, מודה ביציאתנום על ידי הקב״ה, ונם שהוא קיים התורה שניתנת לנו בהר פיני מאתו יתיש אתר ממצריב שם טעם אחר (מיבם הרב ת יציאתנו ממצרים, כפי יכולתו עד מקום שידו מגעת׳ עוד כך ל מ ה ספרים אשר חבר שלמה ה ש ל ש ה ך ש המקובל משה די מדינה בס׳ נעמה דוד יז״ל): דע ל

ה תיפארת, שיר השירים חסד, קהלת גבורה, ר מ ׳ ד ; ס ׳ עליו השלום, הם נגד הג״ת הל עיקר מיתוק הגבורות על ידי החסדים,*) לתועלת שפע כ משלי ותפארת, וידוע לכל, שד וכוחה גדול ועוזו א מ ל פסח מסוגלת עד ל העולמות וגשמות לישראל, לכן אמירתה בלי בשחקים עכ״ל, ולפייז ה״ה ג״כ בעת הלויה, הואיל והגשמה היא גלויה, ואינה יכול־ לעלותצתה עד קבורת הנוף (בדאמרן לעיל משם הזהר אמור דע׳׳ח ״״ל): וכל זמגא דלא אתקבר למחימפחדת מבעלי הדין, לכן עיי אמירת השיר גופא, גשמתא לא עאלת קמי קוביה וכוי, ול הדינין, וה׳׳ה ג׳׳ב באמירת ה כ כים עליה החסדים העליונים, וממתיקים ל השירים, ממשיב בדברי קודשו ר ר גילה לנו ה ש א ת הדינין, כ ק ת מ קהלת׳ אעפ״י שהיא רומזת לגבורה, מם י נ ק אלא בשורשו (שער הבוינור. דצ״ז ע״ב וי־ל)•• הדי ת מ ת בבמה מקומות, שאין הדין מן אלא בשורשם עביל ם בשורשם (ובדף ק״ד ״יל): כנודע כי אין הדינין מתבםמי מתמתקי (ועוד גכ״מ) כידוע, ולכן אומרים אותה למתק הגבורות הקשות. והדינים המתוחים על הנלב׳׳עם עד מקום קבורתו, (במ׳׳ש =זהר) על השבעה הדינין, שעוברים עליו, ו ל ך ה ר ב״מ, בכל ד מיציאתו מביתו, עד הניעו למקום קבורתו, וטמינתו בעפר, (ב:ז׳ בפ׳ ויחי שם, ועיין בם׳ מעבררה ועליית הנשמות ה ענינים, השייכים לפטי מ ם מראה מקום וציונים על כ ש יבק דצ״י) ש

וירידתן ונהר דינור וכר וכר יעוי׳־ש.ם מהבית, אחרי אמירת הקדיש על ת ט בן״א—יש שמצווים לתקוע בשופר, בעת הוצאת מל פעם ופעם שמספידים אותו ל כ הםפידם כנהוג, ויש שתוקעים ג״כ אחר קדיש, י שד לעשותו, להגן על הגפטר, וגם כין יש בו א ך הילוכם, עד בית הקברות, וגכון מ ר בבל ד תועלת להסיר ההיזק מעל כללות עמו ישראל החיים העי״א, דהכי איתא הטעם (בזהר ויקהלא מיתה מן ביתא לבי כ ש מ א א חד לאו למננא אתקיגו קדמאי שופר, ל דרי״וע״ב ה״ל<: ת קברי, אי תימא דעל מיתה ויקרא דיליה לחוד איהו? לא, אלא בנין לאננא על חייא דלאך המות לאםטאה לעילא, ויפתמרון מניה, פתח ואמר וכי תבואו לא ישלוט עלייהו מך המות הצורר א ל ר דא מ צ רר אתכם וגר ודייקנא על ה ר הצו צ ם על ה צ צ ר א ה ב מ ח ל מ תדיר, וקטיל לבני נשא (ואעיק לון לחייא) ובעי לקטלא אחרנין, מאי תקנתיה? והריעותם וכר

וסליק

*) ועפ״י כל הנדל, נובל להבין ג״כ טעם נבון למנהג ירושת״ו שאומרים שיר השירים. בזמן עצירת הגשמים ב״מ, ולא יבא ולא יהיה, ביום שבת קודש בכל קהילות הקודש העי׳׳א, ואעפ״י שכתוב בה הגשם חלף הלך לו, בכל זאת אומרים אותה, והוא יען שבתודה כתיב השמרו לבם פן יפתה וכו׳ ועצר וכו׳, ומתגברים הדינין ב״מ, לזה אומרים אותו לרמוז, כי מקבלים אנחנו עלינו, עול אלהותו ית״ש ועול תורתו, מכאן ולהבא, ומודים אנחנו לפניו שהוא הוציאנו ממצרים מעבדות לחירות וכו׳ ומעוררים דיבוק נפשותינו בו ית״ש, בחשק ובאהבה רבה, ואז יתעוררו רחמיו יתברך עלינו, כי אתערותא דלתתא עבי־ אתעדותא דלעילא, ויתמתקו הגבורות הקשות מעל כל עמו ישראל, ויומשכו עליהם ועלינו כללות החסדים, ויעננו האל תמיד בגשמי רצון ברכה ונדבה בעתם, גשמי בורות שיחין ומערות, ועל ידי אמירתה בנעימה ובזמרה, משברת כל כה הקלי׳ והםטרא אחרא, המפסקת כחומת ברזל, בינינו לבין אבינו שבשמים, והקב״ה שומע תפלתינו

באהבה וברצון, ומשפיע לנו כל טוכ, לעד נצה סלה ועד, אמן.

׳ מ״א־מ״י) עולמים היחיאלי י ס ) ן ״ ט ק ר הונטלים בית פל בני ד דינא, וקטי ופליק לעילא, בנין למיהוי קטיגורא עלייהו וכוי, וכ״ש בשעתא דעבי נשא וכוי, וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי וכוי, רחמנא לישזבינן וכוי, דהא דינא בעאפ נכון.למצווין לתקוע בשופר להרחיקו ע א ט עלייהו, ואשתכחו בחובין, וכוי עכ׳׳ל, ולזה תל עמו ישראל, ויהיה שלום ביניהם לעילא ולתתא, וח׳ עוז לעמו ת כ מעליהם ומעל כללו

יתן ה׳ יברך את עמו בשלום אמן. מ״ב — ועושים לו ההקפות בבית הקברות םמוך לקבורתו ובנומרם תכוימ מורידין אותוק בו, וכך הסדר עשרה זקנים מהנמצאים תופפים ב ד ה לקבר, שלא יחזרו הקלי׳ לו ומקיפים עליו ז׳ פעמים׳ ואומרים זה הנוםח ל צדדי כ איש יד רעהו ומפבבין אותו מף עמהם ומה ר ט צ הנדפס לקמן בסיד, ו מי שאינו נשוי, או מישנזדווג עם אשתו בלילה, אין מ׳ כידוע׳ וההקפות י ל ק ת עלמין כלל, בכדי שלא יתאחזו בו ה ב גם אם לא יכנפ לבי טוק ביום׳ וביום שאומרים בו תחגוגים, אך בלילה לא עושים, משום דלילה זמן תם ר עושים אור לבטלם, •וביום שאין אומרים תחגוגים גם כן אין עושין ההקפות ש פ טת הקלי׳ ואי א שליטה עליו (וראיתי הואיל ולרוב קדושת היום גדחין הקלי׳ בלאו הכי, ואין להם עוד שליה גטה דעתי בזכור לאברהם חיו׳׳ד אות ה׳ וזיל): הקפה, לעשות הקפות בימים שאין בהם תחנב ואל תעשה עדיף, דמחזי באבילות, אך אם רוצים לעשותם, עכ׳׳פ׳אין לעשותם ש לומר ד

בפרהסיא בבית הקברות אלא בבית״)(הרב ז״א סי׳ קמ׳׳י) עכ״ל. מ״ג — ויש שרגילים שאחר גתיגתו בקבר, לוקחים עפר ומשליכים על גופו, ואומרים והוא, ת ו ק ל ט עפר לכפרה כעין מ ע ה זורקין עליו מ ל מ ו ה ל רחום יכפר עוון וכו׳ועל כל מך על פגיו עפר, וכן הקברים בעת גתיגת הגולל, צריכים י אכן צריכין להוהר שלא להשלב ם ר ש ב הרמב״ץ(בסי תורת האדם דכ״= ע׳׳א) מ ת להזהר שירא יפול עפר על.פגיו, שכן כ

ל ט בפגיו יש בזיון בדבר, ואין ראוי לעשות כן עכ״ד ד ל טי נטורנאי גאון ודל, להטית כשחוזרין, תולשין עשבים מן הארץ, ומשליכים אותם מ מ׳יד — נהגו שאחרי קבורת הב הארץ, ומקנחים ידיהם בעפר או שרוחצים ש ע אחר גויהם, ואומרים ויציצו מעיר כר ש ידיהם ואומרים, ידיגו לא שפכו את הדם הזה ועיגיגו לא ראו כפר לעמך ישראל א פדית וכו׳ והטעם לזה (כן איתא בתורת האדם להרמבץ דל״טע׳א יז״ל<: ונשאל ׳גאון גוהגין אצלינוה טעם? חס ויושבין על הדרך מ ן ידיהס קורס כניסתן לבתי י צ ח בשעה שחוזרין מבה״ק תך כלום׳ וכשאמרו חכמים במי שחזר והשיב אין צר־כין לרחוץ, ואס נהנו ורוחצין אין בכת לישב דפ, לא אמרו אלא במי שהולך לביה״ק ובחזרתו, ובקרובים, וביום מ מאחורי הל הבלים וכו׳ מפני שהרוחות ב ראשון ובמקום שנהנו, וצריך לישב שבעה פעמים, כגגד ז׳ הל ב ב ב האי לא נהגו מעולם ב כל שעה ושעה שיושבין בורחיץ מהן, ואמר ר מלוות אותם, ול ב י אין בו כלום, אלא שרי למיעבד׳ א דהב לקנח ידיהם בעפר, וכן אנו רואים דמאן דעביר הכי, ליכא אלא למי שנשאו המטה, ע״כ לגאונים, ובמקומות הללו נהגנו ת ב נטילת ידים לבר לאחר קדיש, ולרחוץ ידים במים, ואומרים ך לקנח בעפר, ולתלוש עשב מן המחו כ בש ר ת באגדה ולקח הכהן מים קדושים בכלי ח מ א שהם רומזים ליצירת האדם, כעגין שה מן המים וסופה לעפר, לפיכך נבדקה במים ת ל ח ת ה מים ועפר? מפני ש מ ומן העפר, ל ובעפר, אם טהורה היא כברייתה, ואם לאו חוזרת לעפרה, וכן המים והעפר אלו רמזב הארץ, ומפי ש ע ם כענין ויציצו מעיר כ ת המתי ליצירה ולמיתה בס׳ והעשב רמז לתחית הטומאה, לומר טומאה זו אינה ר ה ט אחד מרבותי שמעתי, קבלה שבידו, שהוא רמז ל

ל ״ כ ם הללו, במים, ואפר, ואזוב, וזה טעם יפה ע ה דברי ש ל נטהרת אלא בכעניץ ש מ״ה

•) אמנם המנהג בירושת׳׳ו שביום שאין אומרים תחנונים, לא עושים ההקפות כלל, לא בבית ולא בבית הקברות, וה״ה בלילה דאין עושין ההקפות כידוע.

D -בנית פרק«£״ו (סי׳ מ״ה־מ״ט) עולמים היחיאלי םד ^ J W ת ובערב אחר מנחה, מ״ןין—בכל יום-בבית האבל אומרים צידוק הדין בבוקר יאחר שחריל מעשיו ועומדים מעומד בעת אמירת צידוק הדין והטעם הואיל והם מעידים על כ יתברך, ומצדיקים דיניו׳ עליהם, בתור עדות נאמנה׳ וכל עדות צריכה להיות מעומד כידוע, ועוד איתא (בס׳ ־ תורת האדם דל׳׳ח ע״א׳) ואח׳׳כ במקום שנהנו עומד הש״ץ ואומר עמדול צידוק הדין יקרים עמודו ־ועומדים ואומרים ברוך דיי! האמה, וכיוצא בזה דברים שב והוא עומד ומצדיק עליו את הדין, וביום שאי! בו תחנונים, אי ת ה (ובדף כ׳ ע״א) כ ר צ ק בפטר (כ״׳ בש״ע יו״ד) והיה בלילה שאין אומרים אומרים בו צידוק הדין, כי אם בפני ת׳׳ח שנ

צידוק הדין בלל, בידוע ובנדל,ת (הובא בס׳ תורת האדם דב״ו משם הירושלמי ״״ל): א״ר יוסי מ םן״ן — רנילים לקום מלפני הד (בהלכות פ אלין דקיימיץ מן קמי מיתייא לא קיימין אלא מקומי אלין תמליץ ליה ח ר״ן בן גיאת זיל) שמע מינה עומדין מלפני המת, וכן ראינו חפידים ואנשי מעשה עושים ע׳׳כת גוי חייב׳ (וככלבי ״״ל) הרואה את המת חייב לעמוד מפניו, ולנהוג בו כבוד, ואפילו מת ואינו מלווהו, עובר משום מ ללוותו ארבע אמות, (ובס׳ שיח יצחק דקע״ב ס׳ ב״ז), הרואה את הך ללוות לועג לרש, ובר נידוי הוא,• ולפחות ילוונו ארבע אמות ואפילו במקום שאינו צריד מפניו וארון העובר ממקום למקום' אם שלדו קיימת צריכין ללוותו ך לעמו המת, צרי כמו בשעת הוצאת המת(ובס׳ כ״ח, שם כתב משסהב׳׳י בפירוש דברי הכל בי) שחייבג״כ ללוות את הגוי, אם מפני דרכי שלום, או בגוי חסיד, דקיימא לן חסידיי אומות העולם יש להם חלהת והו מ לעוה״ב (סימן שש׳׳ז סעיף ל״ט וכן איתא בס׳ חסידים סי׳ תק״ו־) ומה שעומדים לפני ה

מלפני נושאי המת ואפילו הס עמי הארץ כענין הביכורים וכו׳ יעד״ש.ל י׳׳ב ל כ ת שלפני פקידת השנה, וגם ב ב ש ר בנביא ב ה שנהגו להפטי מ מ״ז -־ טעם ל• י• חדשיםי־הראשונים(עיין בכלבו בהלכות אבל המעשה על זה)• ואמר לו אין מי שיצילני אם לא ״

ד השם, (ועיין מעשה של רבי עקיבא המובא בזהר חדש שיאמר בני קדיש, או יפטיר בנביא לכבות החדש, והשנה החסרה, ב ש ר ב ומעשה של ר׳ פרחיא שם)• ומזה נתפשט המנהנ, להפטי

ל שנה ושנה כידוע. ב ב והתמימה ופקידת השנה, שה למיתיהס, בלי שום תואר וכבוד, כי אם ב כ ש מ״ךן — רבים וכן שלמים גהגו לעשות הה וכמה חסידים, ורבנים, שאומרים זה הנוסח ולא יותר • מ ר נהנו כ ש א בקיצור, כ אל מלא רחמים המלחם יעל כל בריותיו הוא יחוס על נלנה״י של (פב״פ) (וטוב להזכיר שם אמוכנז׳ בזהר בראשית יפ״א) הוא (היא)וכלשוכייעמוישראלרוחהי

תניחם בג״ע ונפשם בטוב תלין וזרעם יירש ארץ אמן. (ועיין לעיל מה טעם שצריך לכוללו עם כללות מתי ישראל). •

ה י ואינה יורדח עוד ל ו ת ־אחר יב״ח, לפי שלאחר יב״ח נשמחו ע מ מ״ט — אין להזכיר הב ב (הכלבו והוב״ד ב״י בסי׳ שמ״ד וז״ל): אמר ר ת וכן׳ (חכמת אדם סי׳ י׳יז ה׳ אבילות) וכן כך ם יום קודם הרגל, אלא בתו ן הספד ואפילו שלשי רת ו ר׳ יהודאי ״יין) אין מע בעל הלכות(ים עשר חדש, הגשמה עולה ואינה ל לאחרשג ב שגים עשר חדש, שהגשמה עולה ויורדת, את בידו, ואימתי זמן עירור יום ר יב׳׳ח, הרשו ח א ם ואפילו ל ה להזכירו בין המתי צ יורדת, ר שלשים, ויום משלם שנה (וכן ראיתי בס׳ תורת האדם להדמבין ז״ל יז״ל): ושם ההספד השניה דרבי, ושוב אין רשות להספידו שעבר עליו יותר משנה, נץבאשכבתי אשכבתא, בדאמריב עד י״ב חו׳, ואם נפטר בניסן ויש בשנה שני ל ח מן ה כ ת ש ת מ מ ם אין ה ואמרו חכמיל אדר שני, מפני שעובריץ עליו שנים עשר אדריץ וכו׳ שאי אפשר להשכיבו בישיבה שק •כמו אספמייא כך מקום מרחו ת לאחר יב׳׳ח, לפי מ חו׳, ואין מנהג, ואין דרך, ארץ, להזכיר ה־ ל בחי ד ומלהבטי ב״ח, פטורים מלהספי מגעח שמועה, אלא לאחרי ן ופראנציא, וכל שאי

כנסיות

הלוגטריס ־־־.בית- פרק ט׳־•(סי׳מ״ט־נ=) עולמים .. היחיאליב (כספר רפואה ודזייס ס־ ת ת, ולעשות אפילו- יום שמועה עב״ל. וכן כ כניםיות ובתי מדרשורצה ה כי אם כשי ב כ ש דת השנה (היארצייט) לא יאמרו ה ד פקי ב ל ב׳׳י), אחר היבי׳ה מר למנוחת נפש פב׳׳פ (ויותר =וב ת או מועד, יאמרו שמן למאו ב בראש חדש, או באיזה שת ג על ההשכבו י המלע להי ״ להקדים נדבתו זאת לשני אמירת ההשכבה אם ירצהלנדככנז׳ל) כי האר׳׳י זה יאמרו (במ׳ש הרב היד״א זציק״ל, ובחיים -אל איחא יזיל): לזה אומר, מי עלה שמיםלמען דעת מ בתואריםאלו? ומה• גם שמזמן מוהרשד׳׳ם עד זמנינו, נתמעטה החכמה ונתרבו התואריםת מלעיג, שיצא מפי קדוש כמוהו, ל י ז״ל היה מלעיג על ההשכבות, ובחון מ ת א ויכינו הכ (ועיין כבית השם בשסק, וכאזהרה המורה סימן ד׳. ההשכבה). ״ םג י ה בעניגים אחי ש ר פ ואע״ג דיש ללת ליל הפקידה, ויש מקומות ל עילוי הנשמות. בתחי ה עושים הלימודים ש מ נ — טעם לא בלילה, ויש מקומות שעושים בלילה וביום, (עיין בס׳ ל שעושים ביום הפקידה, וב .(הרב יערות י=־ש) בהספד ת כ ה ש מ חנוך לנער דל״= פיק יו״ד םלשון.זהר. חדש וכו׳)׳'ולענ״ד מ רבינו הקדוש, דיש אומרים שהיו מספידים ביום, וגרמי בליליה, ויש אומרים דהוו גרס־ום, ביממא ומספידים בליליה, והטעם •הוא דאיכא פלונתא, אם האדם נידון בלילה או ביך הדינין מעליו. א״כ למי שנהגו כ ש ולוה יבוא הטעם על נבון שהואיל וטעם הלימוד לל דביום ק ביום לעשות הלימוד, סי ה ו נ בלילה םבירא להם זמךהדין הוא בלילה, .ולמי של הדעות, אכן (כז״חדפיח ת כ א צ ת ביום ובלילה, ל הוא הדין על האדם, ויש שנוהנים לעשוך הלילה,וע״ז.נקראים לילות כמד־א ש , ח ע־׳ב ״׳׳ל)•• התחלת הדין ברשעים בגודנם משתחשךת טוב, אלו המחמירים ונוהגים לעשור. כ ר א ב ב ד בלילות וכו׳ עכ״ל, ועכ״פ עליהם ת ח פ מל לעילוי ת לימודים ביום ובלילה, שבודאי זכות ריבוי התורה, והצדקות, וכו׳ עושים רושם נ

בכל רנע כידוע. ל עת ו כ נשמת הנפטר, ואפילו ב נ״א—יש שנוהגים לעשות תקוץ כרת בשבעה ובחדש, ובתשלום השנה, ויש שעושים תקוןל שנה ושנה, (יאהרציי־) והטעם אעפ״י שזה נראה כמוזר כ ב ל הפסידה ש ל לי כ ת ב ר כמכרת דיומי ושני וכוי, אין הכי נמי, אבל תה ו א לחולה ולאיש חי,.להצילו ממי מ ל ש ב שה שהקדמנו בסי׳ >כ״א) כענין להנלב׳׳ע איזה סגולה ותקון כרת שייך לו? אמנם עפ׳׳י מם הרמכ״ץ ש דל מ / כנ ח צ נ הכרת והגמול והחיים הוא בעולם ה הפדיון נפש, שהעיקר העונש ון כרת, שאם ת לעי״נ הגלב״ע גםתקו ב הוא לעשו ה ונכרתה הנפש ההיא מלפני, לזה טו וכמשיה שייך לעשותו ת מלפניו, מועיל לו זה התיקון להצילו, וגם בכל,שנ ר ח״ו גגזר על הנלב״ע כגה היותר ל שנה בכדי להעלותו למדרי כ ך לו זה התיקון, יען שדנין אותו ב לו ואולי ניב שצרים ח״ו ידחה ויכרת מאותה ת מ ח ם היותר קלים, ופן מ ם עליו בדברי עליונה, ואז מדקדקית ר כ צה יותר פנימית, לזה עושים התקון כרת, להצילו מ נה במחי מעלה, והנאתו מזיו השכי עוה״ב עי״ז ועיי הלימוד, והצדקה, והתפלות וכו׳ כדי שבזכותם יזכה לחזות בנועם ה׳א וכי׳־ר. ב ק ב ד מר כבוד, ויעמוד לגורלו לקץ הימין, בבוא גואל צ ולבקר בהיכלו כולו אוש אנשים שנזהרים מלהכנס לתוך הבית עלמין, בעת הליכתם לבקור מתיהם, אלא עומדים על אמ הדרך, או בפתח י נ׳׳ב _ בית הקברות מול ציוני קרוביהם, ולומדים, ומתפללים ושופכים שיחס לפני ה׳, עבורם, ומבקשים להם מנוחה,• לזה, בכדי שלא יטמאו בטומאת בית הקברות בכניסתם שם, ויש להם על מה שיסמוכו בנדון זה, ופוק חזי מהכהנים הטע ו שמתפללים על קברי מיתיהם מרחוק כידוע ויען שתכלית הבקוד הוא בכדי שקרוביהם המתים יראו אותם גיכ, הואיל והם עומדים על מצבת קבורתם ורואים את החיים הבאים לבקרם !דהיינו המקיפים שנסתלקו בד, ימי אבילות שחונים על מצבתס כמי בשער המצות פ׳ ויחי, או נפשם החונה שם כנד מהר, בכי׳מ, וכמעשה דלחמאי בר לואי שראר. את בנו בעוברו דדך קבורתו יעי •׳ש זהר שמות דב״גן א״כ•• גס מרחוק בלי כניסתם לשם רואים אותם וראייה ממעשה של שמעון בן יהוצדק (הגדיל סי׳ ל״ז דים;) ועוד ראייה משאלת מחילה ממתי ישראל הנעשית בבית הקברות בריחוק כידוע (עיין שיח יצחקח׳יא)וטוב להשתדל בכל עיר, מקום, כפר, ומדינה. לעשות השאלת מחילה הזאת פעם אחת בשנה בעשרה לחדש ניסן יי״ב ״קה "א קפ מדי שנה בשנה, כמנהג ירושת״ו, או ביום אתר, הואיל וסגולתה מעולה עד למאד לשמירת כל הדרים בעיר ממיתות משונות, ומכל דבר רע, ומכל גזירות קשות ורעות, ויהיו אנשי העיר ההיא שמחים וטובי לב בעושר וכבוד, ובבריאות וככל מילי

דמיסב לעיתשיא.

ה (הקימו! ־־*י =.קייים< שלמים היחיאלי •יפה י הקונטריס ב

ההרמה לספר הבהורים מהמלבה־ד יאיר הנתיב ושביל ד,זך את רעיוננו, ואל ה׳ ויאיר לנו את הדרך הסלולה והנכונה כעיני אלהיס ואדם, ובעזרתו ית״ש הננו באים כבשולי היריעה, ומאחורי תרעא אע״ג שכבר קדמונו הרבנים הקדושים שרי קודש הלולים באמירותיהם הטהורות והנעימות באופני המצאת דרכי הקודש בעבודת הבורא, בספר הבקורים והקדמותיו ואשר כל דבריהם הובאו בפנים, על מתכונתם מבלי מגרעת אות אחת, בבל זאת מקום הניחו לנו להתגדר בו, למצוא אופן• ותרופה בם׳׳ד לפי רוח הזמן הזה אשד אנחנו בקרבו, לקיים כל הני מילי דרבנן, בעזרת צור שוכן טעונה, אשר בודאי בזה יתעשת האלהים לנו לפרוק שכינתא מעפרא ולהצמיח לנו את הגאולה הקרובה, ויהיה לנו ולכל ישראל לתקון נרנח״י לפניו, לכפרת עון, ולעבור על פשע, ולסלוח לנו על כל מין אשמה ורשע, ולטהרנו

מכל חטא, ונזכה יחד כולנו לעובדו באהבה ובתמים, ובהתדבקותנו בו לעד לעולמים אמן. ובהקדים הידוע למו״ר שעיקר בריאת הארס בכדי לברר ניצוצי הקדושה אשר נפלו בעמקי הקלי׳ מחטא אדם הראשון השייכים למחצב נשמתו, ונוסף עליהם את אותם הניצוצות אשר הפילם האדם ג״כ על ידי חטאתיו ופשעיו בגלגולים שעברו, ולנקות את הסיגים ולתקן נרנח״י שלו בעוה״ז להיותם שלמים לעוה״ב ולהעלותם אל מחצבם העליון אל הקודש פנימה, בכדי שיהנו מזיו השכינה ולהיותם חונים שמה במנוחה נכונה ועליונה, וכל כמה דלא נתקן האדם כל צורכו, אזי ח״ו לשוא צרף צורף, ועליו להתגלגל עוד בכמה גלגולים שונים ובגופים מחולקים עד שיקיים כל התרי״ג מצות הנותנים והממשיכים חיות להנרנח״י שבתוך רמ״ח איברי האדם. ושם״ה גידיו שבכללותם הם גס כן תרי״ג כידוע, שאז על ידי זה יהיו כולם ראוים לעמוד לשרת לפניו ית״ש וליהנות מאורו ולזכות לחיי עולם הנצחי• בלם דא עקא שהיצר האורב שהוא לפתח חטאת רובץ, אינו מניחו להאדם להתתקן, ולא לתקן את מעשיו, וגם לא את עצמו ומה גם את נרנח״י שלו, בכרי שלא לזכות לגן עדנו אלא אדרבא מכריחו עוד, שיקלקל את מעשיו, ואת דרכיו, ונוסף עוד לעבור רצון בוראו, בכמה עשה ולא תעשה, ויהיה בזה מאבד את עולמו, ונופל לו ברשותו של היצה״ר המפילו לבאר שחת, לכן הקכ״ה ברב רחמיו וחסדיו על כל ברואיו ויצוריו, הקדים תרופה למכה זו האנושה וברא לו את התשובה, שיתודה האדם על חטאתו אשר פעל, ויתנחם על רעתו אשר עשה, ויקבל על עצמו שלא ישוב עוד לכםלה, ושב בתשובה שלימה לפניו ית״ש, ונםלח לו על כל אשר העוה ואז חוזר וזוכה להיות במעלה רמה, לפנים, במקום הקודש פנימה כשר צבא ואראלי מעלה. כמ׳׳ש כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו והיה. שובו אלי ואשובה אליכם, ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה חיה יחיה, וכהנה רבות אלף שמורים לה׳, ועור כמאמרז״ל עתידים צדיקים להיות עומדים לפנים ממחיצת המלאכים כמ״ש ע״פ, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ושגם זה נרמז בפסוק הנז׳ באומרו כעת הרומז על התשובה, יאמר ליעקב למי שהיה עקב, ובשפל המדרגות לרובי חטאתיו ועוונותיו, ועתה ע׳׳י תשובתו גם לו יאמר אמירה רכה ונעימה כמו שיאמר לישראל רמז -לצדיק שתמיד היה ישר עם אל, ונקרא בשם ישראל, מה פעל אל? שהמלאכים שואלים גם אותם מה פעל אל? הואיל שמחיצתם ג״כ נעשית לפני ולפנים מהם מהמלאכים, ולא עוד אלא שאלו הבעלי תשובה נעשים יותר גדולים ממעלת הצדיקים גמורים הנרמזים במלת ישראל, וראיה לזה שהקדימם

הפסוק באומרו ליעקב תחילה ואח׳׳כ לישראל.

נבון מאד, שבאיזה זמן שיהיה, ובאיזה עת שישוב האדם בתשובה לפני בוראו, חשובה היא ומקובלת לפניו ית״ש כריה ניחוח, אם היא תשובה מאהבה, מבלי שום פניה ומחשבה זרה. ברם

היא

(פז)

D^JPPI בית (הקדמת ספר בקורים) עולמים היחיאלי היא לאקמא שכינתא מעפרא, ומה גם בעת המיתה כאומז״ל ע״פ על זאת יתפלל כל הסיד אליך, שהאדם יתפלל תמיד לפני ה׳ שיהיה לבו מסור בידו ודעתו צלולה, לעת לעשות תשובה מצא זו מיתה, רק לכל הפחות, ואז לשטף מים רבים רמז על הדינים ועוגשי גיהנם, וכל יסודי עולם הבא, אליו לא יגיעו, וידוע הוא מש״כ הרב (כשער הפסוקים וספר הליקוטים על התהלים דף קץ ע׳׳ד) שכל אחד ואחד מישראל, לפי ערך גודל נשמתו, ורובי צדקותיו וחסידותו, שעשה בכללות ימי חייו, יכול לברר גיצוצות הקדושה, בעת מיתתו יותר ממה שכידר כל •מי הייו׳ הקטן כערכו והגדול לפי מחצב גשמתו יוכל להתתקן, ולתקן גם את זולתו, וא״כ כשיתקדם להם הוידוי והתשובה והחרטה, אז אותם הבירורים יהיו מעולים מאד, ואולי בזה יזכה להציל עצמו מן צער הגילגול ויהיה לו שם מנוחת עולמים: ףין$ן שעכשיו הוא עקבות משיחא והיצר נתגבר על שונאי ישראל בכל כחותיו, למנוע מהם דרכי התשובה בעת ובעונה הזאת, על כן עלינו לאזור חיל כנגדו בכמה תצדיקי בקיום מאמז״ל שוב יום אחד לפני מיתתך, וכי יודע האדם מתי ימות? אלא ישוב היום שמא ימות למחר, וכן בכל יום ויום מכל ימי חייו יעשה זאת ונמצא כל ימיו בתשובה, נמצינו למדים מזה שגם האדם בעודו בבריאותו, עליו למהר תשובתו, ויכנע לבבו לשוב בתשובה מאהבה, ועפ׳׳י הרוב לא יהיה.לו זה ההתעוררות להרואה, כי אם בראותו מרדות חברו וצערו, ובפרט בהיותו שוכב על ערש דוי וםובל כל צרותיו ומכאוביו, לא עלינו ולא עליכם, שאז נמס לבו בקרבו, על רובי זדונותיו ופשעיו נגד השם ברוך הוא, ושב אל השם בכל לבבו כמשל המורגל בפומייהו דאינשי, כשהצפור רואה את חבירו, שנפל לו בפח מוקשים, ובמצודה הרעה, על השתוקקותו להנאת שעה קלה, ויאבד את חירותו ואת עולמו, אזי חכירו לוקח לו מוסר גדול מזה, ונושא עיניו למרום באומרו, ברוך ה׳ צורי, שלמדתני בחבירי, ולא למדת בי חבירי, וכן הוא האדם בראותו צער ויגון חבירו אומר בלבו כל זה היה לו להחולה מפאת חטאו ועוברו רצון בוראו ח״ו, ולבו נוקפו על רובי חטאתיו ומתחרט על מעשיו הרעים, ואם החולה הזה והמצטער הוא מפורסם לאיש צדיק וחסיד וחף מפשע ובכל זאת כעל יםורין הוא, אז רואהו נושא הק״ו בעצמו באומרו אם לעושי רצונו כך. לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה? ולכן מהרהר בתשובה, ובפרט בעת ובעונה הזאת, שזמן הישועה והגאולה קרוב הוא לבא, על כן נתעורר לכבוד ה׳ ברוך הוא, לקיים הני תרי מילי מעלייתא, להתוודות על החטאים והעונות שעשינום, או שגרמנו לאחרים ג׳׳כ לעשותם, בעודנו בתוקפינו בריאים, וגם בעת המיתה, ואז בודאי יחונן ה׳ את עם מרעיתו, ויקבצם לעיר נחלתו׳ הגם שבהאי עדנא כל כי האי ריתחא רתח עלן מריה דעלמא, ואחםורי דרא, ועמא אזלא ומתדלדלא, ותעינו ואבדנו כצאן אשר אין להם רועה, בכל זאת אם נתעורר לתקן עצמנו ואחרים גם ה׳ ב׳׳ה עוזר על ידינו כארז״ל אתערותא דלתתא עביד אתערותא דלעילא, ויהיה ספק בידינו להתתקן,כי בדרך שהאדם רוצה ללכת בה,מוליכים אותו כידוע, ובפרט כשכוונתינו ורצוננו לעבוד את בוראינו עבודה תמה ושלימה, ולזה גם מן השמים ימליצו טוב בעדינו אל ה׳ אלהינו שיחלצנו מן המצר ומיד האויב והאורב זה היצה״ר, כמ״ש פתחו לי כחודו של מחט

׳ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, לעובדו שכם אחד כאיש אחד מלב ומנפש.

ויען שבזמן הזה קשה לו להאדם לומר להחולה שיתודה, אם מחמת בעיתותא ודמיון של החולה או מחמת קרוביו ובני ביתו, כי יגרשוהו מביתו, ויחרפוהו על אשר לפי דעתם לא המל על נשמתו, על כן טוב מאד לעשות הסדר המתוקן לפניך, והמסודר כהוגן וכראוי עפ״י רצון ה׳ ית׳׳ש ואשר בו יהיה תיקון ותועלת מרובה בין להבריא, בין לההולה, באשר גם כן אין בו שום מיחוש ראש ודמיון פועל לא להחולה ולא לבני ביתו, הואיל וכל הדברים לא יאמרו לעומתו, כי אם לזולתו, ולהאומרים בעצמם והוא שומע ומבין וממילא משביל על הדבר הטוב הזה לעשותו, ואזי כל ישראל יזכו לאור באור החיים ולהנצל ממוקשי מות, ממיתת האדם בעולם הנצהי, הואיל ושב והתודה לפני נסיעתו. ונתן המם עבור חילוץ נשמתו, ולהצילה מיד כל צר ואויב החפץ לענותו, ולא יהיה נחשב עוד מאלו הנאמר עליהם, ווי ליה לההוא גברא דאזיל בלא מכסא! הגם ששם

רמזו

D^JDH בית (הקדמת ספר בקייים) עולמים היחיאלל סו רמזו בדבריהם על המילה השקולה לתרי״ג מצות, הוא הדין ג״כ להתשובה השקולה לכל המצות נרמזת בדברות קדשם במילת מכסא, ששם מיידי שממיר ערלת גופו, ופה מסיר ערלת לבבו, ועוד בה שהתשובה הנעשית מאהבה מקרבת הגאולה הואיל ובה תיקון לכל העבירות ולא עוד אלא שגם העבירות מתהפכים לו לזכיות, וכשמת בתשובה נכלל באלו שנאמר עליהם, אשרי מי שזוכה לקנות עולמו בשעה אחת כידוע מבמה מעשיות המובאים בש׳׳ם ובמדרשים ואיך זכו לחיי העולם הבא

עם הצדיקים והחסידים. והתיקון לזה לעשות קבוצת רעים ואהובים בכל שכונה ושכונה, ופרוור, ומושבה, ועיר ומדינה, מיראי ה׳ מרבים החפצים להדבק בה׳ ית״ש (לא פחות מח״י אנשים (18) וחי בהם למיסמנא , מבא ואם יותר ה׳ עליהם יחיו ויהיו לאלף ולרבבה) ונכון לקרותה בשם חברת אורחות חיים הואיל ונותנת חיים לעושיה ומדריכת,״ בדרך חיים אשד תכליתם יהיה לשמח אלהים ואנשים לקיים הני מילי מעלייתא הנדל, הנתקנים מפומייהו דהני אריוותא, בכל הני מילי דמיטב לעית׳׳ש לשם שמים מבלי שום פניה ומטרה, גס טוב שלא להכניס עניני כספים בזה כלל, בכדי שלאל ישם הזלב בגימטריא שמן ״ ז א ו כ ״ לגרום כניסה לשטן בקרבם ויהיו קפידות ומריבות ח (פירוש שלא יקבעו על שום אחד מהחברים לתת מם קבוע מדי חדש בחדשו או מדי שבת בשבתו בין רב בין מעט, אלא אס אהד עורר ה׳ את רוחו ונדבו לבו לעשות מצות צדקה מעולה להחברה הזאת לצורך הוצאות וכיוצא לאיזה חולים אביונים ועניים בנפש חפצה וברצון טוב לקיים כל נדיב לבו יביאיה את ת־ומת ה׳, מבלי שום בפייה ואונם או מחמת הבושה וכו׳ אז הרשות בידו

ותכא עליו."ברכת טוב, כי זאת היא הצדקה המעולה.) באופן כשאחד מהחברה ח׳׳ו נהלה ונפל למשכב, בוודאי הוא מקיים מאמחז״ל בש״ס, ביומא קמא לא לימא מידי דלא יתרע מזליה, ביומא תנינא ליכדיז בשוקא דאיהו חליש, מאן דרחים ליה בעי עליו רחמי, מאן דםני ליה חדי ליה ואז משיב ה׳ מעליו אפו כידוע, אך מהיום ההוא והלאה נכנסים אצלו לבקרו לא פחות משלשה יחידים מהחברה, הואיל ובתלתא שריא שכינתא (וכבית דין נחשבים) והס נכנסין אצלו לבקרו לדיוש בשלומו ולברכו ברפואה שלימה, ולעיין עליו אם אפשר לעשות לו איזה חסד בגופם חסר של אמת מחיים, מבלי קוה שום תשלום גמול כי אם לקיים מאמחז״ל על פםוק אשרי משכיל אל דל, מתבוננים בדעתם על כל רבר הצריך והנחוץ להחולה לעשותו לו, בכל מאי דאפשר להם לעשות כפי יכולתם בין בגשמיות בדברים הצריכים לו לרפואת גופו בעוה׳׳ז, בין ברוחניות בדברים הצריכים לו לרפואת נרנח״י שלו להחיותם בעולם הנצחי והקיים על ירי הרהורי התשובה, והוידוי, והחרטה על כל מעשה לא טוב אשר עשה אותו האדם בכללות ימי חייו, *) בכדי שיזכה להיות מנוי עם שאר הצדיקים והחסידים ועושי רצון האל ותתעדן נרנח״י שלו בגנזי מרומים ויהיה נחשב לבן להקב׳׳ה אשר נאמר עליו

ישראל אשר בך אתפאר. והנה בבוא המבקרים אצל החולה יזהרו מאד שלא לדבר אל החולה בעצמו, בשום דבור מעניני הוידויים, והחרטות וכר, אלא טרם כל ידרשו בשלומו ולדעת מפיו ומפי קרוביו את אשר צר ומציק לו, ולפייסו שכל היסורין האלה הם מאהבה, להרבות לו שכרו בזה ובבא, ולא יאונה לו כל און בם׳׳ד ויהיה בריא אולם, וה׳ יחישלרפאתו ברפואה שלימה בכלל כל חולה ישראל, ולהוציא מלבם שהחולי בא לו מאיזה סיבה ומקרה, כלל וכלל, אלא הכל בא לו בהשגחה פרטית מאתו, ית׳׳ש אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם, אם לכפרת עון. כי אין צדיק

בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, או להרבות לו שברו בעולם הזה ובעולם הבא. ־ ואח׳׳כ

*) כמ״ש בזהר האזינו דרצ״צ. בגין דקודשא בדיך הוא בעי דאע״נ דההוא בר נש איהו בבי אסירי דמלכא ואיהו אסיר בבי אסירי דישתדל בר נש עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי וכו׳ ועל דא אצמריך לאסייא חכים לאשתדלא עליה אי יכיל למיהב ליה אסוותא מן גופא יאות. ואי לאו יתן לה אסוותא לנשמתיה וישתדל

על אסוותא דנשמתא, ודא הוא אסייא דקב׳׳ה ישתדל עליה בהאי עלמא ובעלמא דאהי עכ׳׳ל.

D יית (הקדמת ספר בקורים) עולמים היחיאלי ^ J H l

ואח״כ מתחיל אחד מהמבקרים לדבר עם שני רעיו שבאו יעמו לבקור החולה, ומבאר להם את אותן המרות טובות אשר בהחולה, ולהראות להם קצת זכיותיו ומעשיו הטובים, בבדי להליין טוב בעדו וללמד עליו םניגוריא, וכשםמליצים טוב בעדו מלתתא, הוא הדין מתעוררים גם כן הסניגורים עליו מלעילא, בבדה״צ העליון ולפני ה׳ ברוך הוא, בדאיתא בזהר פ׳ וישלח דקע״ד ע״ב וז׳׳ל: פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, הני קראי אית לאםתכלא בהו, וכי לא אתגלי כלא קמי קוב׳׳ה? דאיהו צריך למלאכא דיימא קמיה טב או ביש? אלא ודאי אצטריך, דכד אית ליה לבר נש סניגורין לאדכרא זכו דידיה קמיה, זלא אית ליה קטיגורין כדין ויחוננו ויאמר פרעהו טרדת/ דבר אחר מצאתי כופר, ההוא זכו דקאמרח, איחד עליה כופר, למפרי שחת מצאתי כופר, וכו ליה דלא יחות לגיהנם ולא ימות, ועל דא מיבעי ליה לבר •נש למיהך באורח קשוט וכו׳, ובדקע״ו ע״ב איתא, ת׳׳ח כמה גרים עובדא דבר גש דהא כל מאי ראיהו עביר •כלא אתרשים וקיימא קמיה דקוב״ה וכו׳, וכמ׳׳ש מוהרח״ו בליקוטי תורה, וכן שמעתי מהחכם הד׳ שמעון טורגי זלל׳׳ה על פסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, אם טוב ואם רע כן עושה ובורא םניגורין או קטיגורין עכ״ל, וכן איתא בזה״ק פרשת צו דל״א וז״ל: בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, מה דתלי בעובדא בעובדא, מה דתלי במילין במילין כד אתגזר, במילה אתער הכי לעילא ואי תימא מילה מה אתער אלא הכי כתיב ודבר דבר וכו׳ ואיתער מה דאיתער אי טב טב אי ביש ביש, ואיתא בפרשת ויגש דר״י ע׳׳ב וז״ל: מכאן דררגא דלעילא לא איתער לעילא עד דאיתער כקדמיתא לתתא עכ״ל, ועל כן טוב להזכיר מקצת צדקותיו, לעורר עליו רחמי שמים, ולהמליץ טוב בעדו

בין לתתא בין לעילא כדאמרן*). ומוסיף עוד לומר לחביריו: הואיל וההולה הזה יש בו כל אלו המדות טובות שזכרנו בטח הוא, ומן הראוי לו, שלא יהיה חולה עוד ומוטל על ערש, הואיל והוא בעל מצות, דאין לך ריק בישראל שאינו מלא מצות כרמון, ואף אם תמצאו לומר מחטת איזה חטאות שעשאם בלא כוונת הלב או מפאת פיתויי היצר, בא לו אלו היםורין, הלא אנוס הוא בזה נקרא, אם מחמת חוסר ידיעתו בגוף האיסור, אם מחמת שהיצר מאש והוא בשר ודם ולא היה יכול לו, וא״כ מהראוי שיוסרו מעליו, ובכל זאת אנן אמרינן כי זכיותיו יכולים להגין עליו, ובשכר צדקותיו אשר עשה ויעשה יתרפא מהליו זה בקרוב, כמ׳׳ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, וכהםכמתנו אנחנו השלשה, הנדמים לבית דין, כן יהי׳ הסכמת בדה״צ העליון, והסכמת קב״ה ושכינתיה השרויה עמנו, וה׳ ישלח לו רפואה שלימה בקרוב, בכלל כל חולי עמו ישראל, אמן, ואז בכל אלו הדברים יהיה נחת רוח להחולה ולבני

ביתו, ומקבלים ייסורי ה׳ עליהם מאהבה. ושוב מוסיף המבקר לדבר עם ריעיו באומרו, הנה נא ידידי לפי המסופר מצדקותיו: בטח לא היה ראוי לו שיהיה זה חולה כלל, ואם אנחנו רואים אותו חולה, אולי עוונותינו אנחנו גרמו לו היםורין, יען שכל ישראל ערבים זה לזה, ובפרט אנחנו החברים אשר אהבת ה׳ בנו, ואהבת רעים ודודים ואחים, אנחנו אוהבים זה לזה לכבוד שמים, לקיים מצות עשה דואהבת לרעך כמוך, אשר הוא כלל גדול לקיום כל התוה״ק, לכן אחינו זה נתייסר בחולי הזה, ועל כן עלינו אנחנו הגורמים לו כל זה, לשוב בתשובה שלימה לפני ה׳ ולהתוודות על כל חטאתינו ואשמותינו כוידויי יום הכפורים, בכדי שעל ידי זה נסלק מן החולה הזה, ומכל אנשי ביתו כל

מיני *) ויען שהוא בבית האסורים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים וצריך הוא לסיוע מזולתו ולתפלת

ובקשת הרחמים עליו מהאהובים והחברים/ המברכים אותו וממליצים מוב בעדו לפני ה׳ לחלצו מן הייסורין

ןהקב״ה ישמע ויושע ועיין ם׳ חסידים ס׳ תיסנ״גוז״ל: ולפעמים על עצמו אינו נענה משום אין חבוש מתיר עצמו

•גינאמר בכל צרתם לו צר- והוצרך מלאך פניו להושיעם, ורבי חייא התפלל על פשתן אחרים ונענה, ועל

פשתנו ולא נענה.

D יית (הקדמת ספר בקורים) עולמים היחיאלי םז ^ J H l מיני צער ויםויין, ובכדי שלא נכלל ח׳׳ו בכלל אלו הגורמים עונש לחבריהם, ונטרדץ, ממחיצתו של הקכ״ה, כמ׳׳ש בשים שבת דף קמ״ט אמר רבי יעקב ברה רבת• יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מבנימין אותו במחיצתו של הקב״ה, ולכן עלינו להתחרט על כל מעשינו הרעים שעשינום לפני ה׳ ולהתוודות עליהם לפניו, הואיל ושכינה היא למעלה מראשותיו של החולה, וישמע ה׳ ויםלק חרון אפו מעלינו, ומעל כל עמו ישראל, ושום בר ישראל לא יענש בםיבתינו, ויתמלא עלינו האל ברחמים ויסיר כל מין חולי ומחלה מעל כל חולי עמו ישראל, אנשים ונשים וטף, ומכללם מעל החולה הזה (פב״פ) וה׳ ישלח• לו ולהם רפואה שלימה בקרוב, בזכות תשובתינו זאת וניחמתינו, על טעשינו הרעים שעשינום נגד רצונו ית׳׳ש, אנחנו וכל בית ישראל גדולים וקטנים אנשים נשים וטף (ומכוונים בדעתם גם בעד החולה הזה) [ואומרים סדר הוידוי הגדול וסדר ספר הבקורים הזה ג׳׳כ כרצונם באורך או בקיצור, שלשת המבקרים ביחד, מבלי להסתכל גם בפני החולה אך טוב לגמור כל הכתוב בספר הזה, והחכם יעשה בדעת נבונה לפי העת והזמן וה׳ יהיה בעזרתם] ובגומרם כל הסדר, פונים אל החולה• בלב שמח, ובפנים שוחקים, ואומרים לו שלום וכל טוב סלה לעדי עד יהיה לך מאדון שמים וחושבנא טבא מכאן ולהבא יען שככר פייסנו אותו בהתשובה השלימה שעשינו לפניו ית״ש ויה״ר שלא יפקד מושבך מאתנו, אל ה׳ ויאר לך ולנו, ותהיה בריא אולם וחזק לעית׳׳ש, וה׳ יאריך ימיך בטוב ובנעימים כרצונך וברצון כל אוהביך ואנשי ביתך ויקרים בך מקרא שכתוב ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך• שלום רה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום

והולכים להם לחטו״ל אחרי דרישתם עוד ממנו אס ברצונו שיעשו• לו איזה שירות וכיוצא. וביום השני •באים שלשה יחידים אחרים מהחברה לבקרו, לא אותם שהיו אתמול, ועושים כסדר הנז״ל, מראש ועד סוף, וכן ביום השלישי, באים שלשה אחרים, עד גטר קיום מצות הביקור ועשיית התשובה כל יחידי החברה העי״א, במשך ששת ימי השבוע, לבד מיום השבת — הואיל ונמצאים הרבה מבקרים מקרובים ורחוקים, ובגומרם אז חוזרים חלילה על אותו הסדר הראשון, והרי על ידי זה זכה החולה לשמיעת הוידויים ככל יום ויום, ובטח הוא שאם יכול הוא ינוע שפתיו עמהם, ואם לאו דעתו מסכמת לבל דבריהם, ותשובתם, וגם הוא מהרהר בה, ואס ח׳׳ו לאו בר הכי הוא, הרי הם נעשו, שלוחים בעד כל ישראל בוידוי, ובתשובה, ובחרטה, שעשאום הכין לאדם שלא בפניו, ומה גם שכוונו בעדו ג״כ ובפרט בפניו שטועיל לו,. כדאמר

רבי מאיר על רבו אלישע שמתוך תשובה נסתלק רבי, כידוע.) מקיימים ד ובתיקון הזה הרבה טובות יצאו מזה (א) מרבים האהבה בין איש לרעהו, ( מצות ביקור חולים, (ג) גמילות חסדים בגופם שאם ראו צריך לו דבר מה עושים לו, ואם ראו שאיש עני ואביון, מודיעים לאנשים צערו, להטפל בו ובהוליו, ולפעמים מצווים לאחרים, לעשות לו איזה גוביינא, אם הוא ראוי לכך, ועושים את מצות משכיל אל דל כתקנה, (ד) זוכים הם להיות מבעלי תשובה, שמכריעים את כף מאזנים שלהם ושל כל העולם, לזכות ולטובה ולברכה, (ה) שגם החולה הזה נעשה בעל תשובה גמורה מאהבה בכל יום ויום, וניתוםף לו חיים טובים וארוכים בעוה״ז ובעוה״ב, ואם ב״מ נסתלק מן העולם, הרי בתשובה סליק ונקרא חי בעוה״ב עולם הנצחי, ולא יצטרך עפ׳׳י הרוב לשוב עוד בגלגול, (ן) נקראים זוכים ומזכים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, (ן) מקרבין לבבות בני אדם לאביהם שבשמים ועושים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ומקיימים הפסוק או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי, שלום לעילא ושלום לתתא, וך׳ ישרה שכינתו על ישראל, ויבנה להם בית הבחירה בשלוח לנו את משיחנו כבנין ירושלש על תלה כבתחלה. במהרה בימינו והיה ה׳ למלך על כל הארין ביום ההואת אור־חדש וצמד־צדיר. ר ב יהיה ה׳ אחד ושמו אחד אמן וכייר. נא״ה ח

< • בירושת״ו

ם עולמים היחיאדי י - -בקו ת ספ, י הקונטריס ב הקדמה מהגאון הרב המחבר כמוהי״י מרדכי בבביהר-י שמואל דדים בשאן זלה-ד-

אשר אזן ותקן ספר כקורים הלזה והילך לשונו: הרי אלו מצות בקורים בל״יר הולים חברים מקשיבים אשר נועדו עברו יחדיו במסדרת הברית לקיים עליהם להיות עושים בזמניהם בקור הולים כראוי. ולעמוד אצל החולים בשעת אמירת הוידוי. וכן בשעת יציאת נשמה. וסדרים ינעם בסדר זמנים סדר הוידוי וסדרסי מעבל יבק דל ומהרב בעל ב ב ר ה פסוקים ווידויים בעת יציאת נשמה קצתם נ*יקטו מ שגי לוחות הברית זיל. עם כמה פסוקים ותפלות ווידויים אשר סדרתי פה ק״קוירונךןיע״א: מצות בקורים המבקר צריך שיהיה שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו כאשר כתב הרב שני לוחות הברית במסכת פסחים יע״ש. שלם בגופו המבקר יתעסק בגופו בצרכי החולה אם צריך לו ובצ׳וקי האיש ירצה להתעסק הוא בעצמו ברפואתו. ודבי עקיבא כיבד וריבץ לפני תלמידו שהיה חולה ואמר לו התלמיד רבי החייתני וזה נקרא גומל נפשו איש חסד. שלם בממונו ישתדל המבקר בכל השתדלותו שאם החולה עני שלא יחסר לו די סיפוקו. והחולי והעניות אחים הם והם לענה וראש. ומה עצמו ראשיהם לכן העני אשר נפל למטה בחליו כי יפול לו יוטל. זה יתנו מתנה הגונה וראוייה. ואין צדקה גדולה מזו והנה כי כן יבורך גבר ירא ה׳. שלם בתורתו ישתדל בכל עוז ותוקף שיהודה החולה לפני בוראו להציל נפשו מני שחת. ולא ימתין עד שיכבד עליו חוליו כי אז הוא כמו חוץ מדעתו ולא יועיל לו וידויו ומת בלא תשובה רחמנא ליצלן. זהו העיקר הגדול בבקור חולים. ויסדר המבקר את דבריו בחכמה ובהשכל כדי שהחולה לא

יחרד לבו. ולא יכבד עליו חליו. והכל כפי מה שהוא האדם. (א״ד, ואל יחוש אם המצא ימצא שם איש או אשה אשר ינגדו את דבריו לאמר כי זה האדם המבקר את החולה מקרב מיתתוידבשומעו שיחודה ויעשה תשובה כי קרוב יום מותו יתעלף ולא יעצד כח להתחזק וימות לשחת ויהיה דמו בראשו רחמנא ליצלן כמו שכן הוכיח במישור בנועם שיח האדם הגדול בענקים הגאון הרב המפורסם מהרים אלשיך ז״ל בביאור קהלת על פסוקים אלו:ש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם: ביום מ ש ך ה ש ח עד אשר לא הח והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות שיזעו שומרי הביל בנות־ ד וישחו כ ו ה ויקום לקול הצפ ל קול הטחנ פ ש בארבוח: וםגרו דלחים בשוק ביפתבל החנב ותפר האביונה כי ד ו ך וינאץ השק ר ד כה ייראו וחתחתים ב ר: נם מנ השי

ך האדם אל בית עולמו וםבכו בשוק הסופדים:1 ל ה והילך לשונו הזהכ הצריך לענינינו:

ואם עד אלה לא תשמע לי לפחות עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ובו׳ל בם׳ הזוהר פ׳ ויחי דשלשים יום קודם פטירת האדם נשמתו נחשכת ממנו י בהזכיר מאמר ח כי בכל לילה מסתלקת ממנו. ומוליכים אותה ומראים לה מקומה למעלה, ובעובדא דרבי יצחק שאמר לרבי יוסי שהיה רואה שנשמתו לא היתד, מאירה לו בלילה באשד בתחילה. ושהצלם והבבואה חשכת ממנו ולא היה רואה אותה בעת שומע תפלה. והענין כי הנשמה הולכת ומתפררת ממנו מעט מעט משלשים יום קורם. והנה אין ספק כי הנשמה מתהילת להתפשט מהגוף,ואחיכ הרוה,ואה״כ הנפש, והס כדבר מושאל בגוף. ונבא אל הכתוב והוא בי חמשה הדרגות באדם א׳ הנשמה, רוח, נפש, חמשה חושים, והאבלים הגשמיים והעבים. והנה תחלה נפשטת הנשמה ואח״כ הרוח ואחריה הנפש שמתחשבים מן האדם ל׳ יום לפני מותו, ועדיין הולך על רגליו. ואח״כ משתברים ומתרועעים החושים ונופל למשכב. וזהו עד אשר לא תחשך השמש וכוי כי בהיות השמש על הארץ יש אור גדול. ובנםוע השמש עדין יש אור בעולם מבהיקת השמש והוא למטה מאוד השמש וזך מאור הירח. והירח זך אורו מאור הכוכבים. ולכן משל אל הנשמה יהיה השמש. והרוח אל האור. והנפש אל הירח. והכוכבים אל החושים. בי בתחילת הל׳ יום תחשך ממנו הנשמה הרחוקה יותר מהחומר. ואחיכ הרוח. וא־דב הנפש. ואחר כך הכוכבים הם

החושים

הסוגטריס בית ם־רבקייים עולמים היחיאלי סח החושים ישתכרו ונפל למשכב. ואז בהיות כחות הרוחניות כמשרללרת מעבירת האברים, יהפכו אל היובש וכל ישעם וכל חפצם לשתות מים חמיד ולא יחפצו באוכל. וזהו ושבו העבים אחר הגשם, כאשר בהיותו עפר טרם נפיחת הנשמה באפו. והענין, עד אשר לא תחשך וכו׳ שוב אל ה׳. ואם לא שבת באלה, כי תחשוב שגם שחלית והיית על המשכב, עודך מייחל להבריא, ולמה תפתח פה לשטןלהתודות, כמורה שימות, כדרך האנשים נםהרי לב קרובי החולה. ונשים רחמניות כשומעם איש בא לבקר את החולה, ופתוח יפתח לו שערי תשובה, באמור אליו שים נא כבוד לה׳ אלהיך ירצך, ותן לו תודה, וזכור את בוראך אשר חטאת לו. ושובה ישראל ער ה׳ אלהיך, בטרם תבא ותראה פני אלהים. אשר למה תראה את פניו זועפים על רוב עוניך? ואיככה תוכל וראית ברעה אשר תמצאך? פן תאכלך האש הגדולה. ואוי לה לאותה בושה אשר מפניו תבהל. על כן מהרה חושה עמוד על נפשך. קום קרא אל אלהיך וכדומה לדברים אלה. והנה מדי שמוע נשים ומיודעיו, כלביא יקומו לעומת מי שבא לדבר כדברים האלה.ויתמררואליובחמת כחן להלחם בו, באמור אליו, מי ביקש זאת מידך לרמוס חצרנו? לשפוך דם האדם באדם, כי למה תמית נפש אהד מישראל? כי הלא בשומעו כי תאמר אליו יתודה, כי קרוב יום מותו יתפעל ויתעלף, ולא יעצר כח להתחזק, וימות לשחת ויהיה דמו בראשך. והאיש כשומעו האלה הזאת אז. ידלג כאיל מידם, בדוח יברח, והמה כמוצא שלל רב ישישו בשמחה, וידברו על לב החולה ואומרים, הראית איש משתגע בא לבעתך, באמור לך התודה על אשמותיך, כאילו קרבה פקודתך. ואתה בריאל תחוש, כי אתה תקום, חנוח ותעמוד, וחיה תחיה, יותר ממנו וקבור תקברנו. ובין כך אולם * ובין כך, הולך האדם ההוא אל בית עולמו, כי קו לקו הלוך ילך ומכביד חוליו, עד הראות בו םימני מית־וגרי ביתו עודם מחזיקים בפתיותם, לבלתי הניחו שוב מרשעו והתודות לקונו. על כן בא שלמה בחכמתו, ויאמר אל יהי סכל, לשמוע בקולם למה ימות בלא עתו. ומשארות אשמותיו צרורות בשמלותיו על שכמו, ואומר לו בני הלא צויתיך אל תיחל עד תפול למשכב. והנה סדרתי לך סדר זמנים קודם לכן. אך לא שבת, עד הכביד חולייך, לפחות שוב לך כי תראה סימני מיתה, והוא ביום שיזועו שומרי הבית, הם הידים שומרי הגוף, דבהתקרב יום המות בהניפו ידיו וזרועותיו, יזועו וידתתו ועדין יש כח להתורות ולשוב טרם תמות ותתלש, כי עוד מעט ויתעותו אנשי החיל, כי עד בה היו האצבעות ביושר. ואחר כך יתעותו ויתכווצו האצבעות, הם אנשי החיל מרתתי האברים כלם, הראשים כלפי היד, ויהיו כמתעתעים וכממששים בתוהו, על גב השמלה אשר יכסה בה, כי הוראת קרבת עתו למות יותר מהקודם, ואחרי כן ובטלו הטוחנות םללעום ומלאכו5־ שום דבר כלל. ושמא תאמר הלא גם מאז שבו העבים אחר הגשם לא היה אוכל, ומה נתחדש לו כעת? הלא הוא כי מיעטו, כלומר כי מה שהיה בתהילה בשוב העבים אחר הגשם הוא הוא הטוחנות מעטו, כי היה הגשם הוא השתיה עיקר, והמאכל מעט מזער דבר קל, אך עתה, ביטלו לגמרי. ועדין אפשר להתודות, ולשוב בצד מה, ולא תייחל עוד, כי עוד מעט וחשכו הרואות בארובות,הם עיני בשד, כי תחשכנה עיניו מראות, כלומר אך עיניו שאינם בארובות כי אם החוש הרוחני, יראה אז יותר בקרוביו שכבר מתו, הבאים להקביל פניו כמבואר בם׳ הזוהר. ועדין יש כח לשוב, ולתת לו יתברך תודה, בי אחדי זאת אין לו תקנה, כי הלא קל מהרה. וסוגרו דלתים בשוק, הם השפתיס דלתות הפה, בי תאלמנה שפתיו, ואין מענה להתודות, ועדין יש קצת ניחור בראש האצטומכה הטוחנת המאכל, וזה בשפל קול הטחנה והוא מה שאומרים שהוא הקדרה כי תיחר נחושתה. ומתחילה מתחיל בקול נמוך אותו הניחור והנענוע, וזה בשפל קול הטחנה כי כבר סוגרו דלתים מלדבר, בבא שפל, ואזלת יד דברי וידוי ממנו, עם שאפשר בתנועה פנימית בצד מה. ושמא תאמר כי הלא אחרי אלה יתעורר ויתנועע בכה, כאלו הוא שיפקדנו הבריאות, אל תחוש, כי אינו רק שיקום לקול הצפוד, הוא הכרוז המכריז ברגע יציאת נשמה, ואז יקום כמתעודר להעזד, ופותח פיו והוא יציאת נשמה. ואז וישחו כל בנות השיר והוא כי תנועות השיר והדבור, הן גרון וחיך ושנים ושפתים וחוטם כנודע, כי יש אותיות הגרון

ויש

ת ספר בקורים עולמים היחיאלי י ס ב י ך ט ג ן מ « ף ויש של ההיך. דיש של שנים. ואותיות השפתים. והנה עד בה מאז םוגרו דלתים, בטלו רוב בגות השיר, ועדין הגרון היה מנהר. אך אחר קומו לקול הצפור ישחו כולם כי גם הגרון יושה. ושמא תאמר הנה אחרי כן ינוח המת ואז טוב לו מלראות את מפחידו. לזה אמר הנה גם מגבוה הוא מן הדין של מעלה, ייראו כחות הנפש הנזכר השמש והאור והירה, וכמאמר ספר הזוהר על פסוק והשטן עומד על ימינו לשטנו, ומלאך ה׳ עומד. וזהו אם יניחוה לעלות גובה שםים, כי גם משם ירעדו ויפחדו. ומה גם עתה מי יעלנה השמיטה? כי הלא בנםוע הנפש לעלות, הנה כמשא כבד יכבדו עליה כטה כהות הטומאה כארבה, ויםחבוה אלה מפה ואלה מפה, במו אבן במרגמה והם המשחיתים אשד ברא במעשיו הרעים, וזהו וחתחתים בדרך כי כאשר השקד שהוא כפירש׳׳י כמו הנצו הרםונים,והוא כי כאשר ינץ שעלה ניצה ממנו לעלות השקד, השוקדת וממהרת יותר לעלות. כן הגשמה ממהרת לעלות מיד אל מקורה. ואז יסתכל ההגב עליו, הם הכתות הנזכרים. ואז ותפר האביונה,היא התאוה מלעלות למעלה. והוא ענין ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, ועל כל אלה ראוי החי יתן אל לבו. כי יראה במות דעהו, כי גם עליו יעבור כוס התרעלה. כי מי גבר יחיה ולא יראה מות. ומי זה האיש יהיה נכון לבו בטוח מחתחתים בדרך? ומדינה של גיהנם? אלא שאין איש שם על לב על בן לעוררם מתרדמתם. הלא מהראוי כי כאשר הולך האדם אל בית עולמו אל יבכו למת, כי הלא •בה יועיל לו להצילו. כי הולך הוא אל בית עולמו אם טוב או הפכו, אך וסבבו בשוק הםופדים. ולא בבית הקברות אל הסת, כי אם אל החיים אשר בשוק, למען ידעו שימותו וישובו מדרכם הדעה,ויקדאו אל אלהים בחזקה כי הן דאתהוה ארכא לשלוותם.וזהו אומרו כי הולך וכו׳ וסבבו בשוק וכו׳ עב״דז״ל ושפתים ישק.

תפלה שיתפלל המבקר את החולה כשיבא יאמר אלו הפסוקים:

ך: לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלי ומוב שיאמרו להחילה שיאמר פסוק זה:

רפאני יי וארפא הושיעני ואושעה בי תהלתי אתה: ואח״כ יתפללו המבקרים את החולה ויאמרו

ך וחסדיך המרובים חום וחמול על (פביפ) ל ולמען רחמי ח נ ך ה מ ל עולם למען ש ליונו שו עם י ל אבי ו ועל כ י ש הזה החולה, ושלח לו רפואה שלימה, על נופו ועל בל חולה עמך בית ישראל אמן? יהיו לרצון אמרי פי וחניון לבי לפניך יי צורי ונואלי: כ אח׳׳כ יאמרו החברים אל החולה שצריך שימחול לכל מי שהבא כנגדו, קודם שית!דה, שנאמר נשא עון ועובר

על פשע, למי נשא עון?למי שעובר על פשע, ויאמר החולה וז׳׳ל

ם רע ת ישראל שהכעיסו והקניטו אותי, או שהוציאו ש הריני מוחל לכל בר ישראל או ב עלי, או שדברו עלי תועה ולשון הרע, או שחטאו כננדי בין בנופי בין בממוני ביןה ב ש ח מ ר אחר שיהיה, בין באוגם בין ברצון בין בשוגג בק במזיד בין ב ב ל ד בכבודי בין בכר בין במעשה בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, מותר להם, מחול להם, שרוי להם, בין בדבו

: ולא יעגש שום בר ישראל או בת ישראל בסבתי ואם החולה אינו מבין בלשון הקודש יאמרו אותו בלשון לעז. ואח״כ יאמרו אל החולה שיסיר כל מחשבותיו

מעניני העולם הזה, ויחשוב בעצמו כאלו הוא עומד בפני ב״ד הגדול, ויאמר זה הוידוי בכוונה גדולה:

ל זה אגי מאמיןבאמוגה שלימה: ם אמתיים,ועל כ ל ל כ ד ודברי ר ותורתו אמת, יי אלהיםאמת, ואח״כ יאמרו אל החולה אלו המזמורים

ר הרחבת לי חגגי ושמע צ ד: בקראי עגגי אלהי צדקי ב למנצח בנגינות מזמור לדון ריק חבקשו כזב סלה: ודעו ה חאהבו ט ל ב ה כבודי ל : בני איש עד מ תפלתים כ ב כ ש ם על מ כ ב ב ל ד לו יי ישמע בקראי אליו: רגזו ואל תחטאו אמרו ב כי הפלה יי חסיל יי: רבים אומרים מי יראגו טוב גסה עליגו אור ק ובטחו א ד ודמו סלה: זבחו זבחי צה ואישן כי אתה ב כ ש : בשלום יחדו א ת דגגם ותירושם לבו ע ה בלבי מ ח מ פניך יי: נתת ש

ח תושיבני: ט ב ד ל ד ב יי ל למנצח

ם עולמים היחיאלי םט רי ר בקו פ הקונטריס בית סה ישגבך שם אלהי יעקב: ישלח עזרך מקודש ר למנצח מזמור לדוד: יענך יי ביום צך וכל ב ב ל ך כ ומציון יסעדך: יזבר בל מנחוחיך ועוילתך ידשנה סלה: יחץ לך: עתה ידעתי תי ל משאלו עצתך ימלא: נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדנול ימלא יי כב ואלה בסוסים כ ר כי דןשיע יי משיחו יענהו משמי קדשו בנבורות ישע ימינו:־ אלה בך ה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: יי הושיעה המל מ ואנחנו בשם יי אלהינו נזכיר: ה

יעננו ביום קראנו:ד הטה יי• אזנך ענני כי עני ואביון אני: שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך תפלח לדוח נפש עבדך מ ל היום: ש אתה אלה* הבוטח אליך: הנני יי כי אליך אקרא כ כי אליך אדני נפשי אשא: כי אתה יי טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך: האזינה יי תפלתיך באלהים אדני ואין והקשיבה בקול תחנונותי: ביום צרתי אקראך כי תענני: אין כמו: כי נדול אחה ר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך ש ל גויים א במעשיך: כ: הורני יי דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך: ועושה נפלאות אתה אלהים לבדךהצלת נפשי משאול ל עלי ו ת ך לעולם: כי חסדך נ מ ל לבבי ואכבדה ש ב אודך יי אלהי בה: אלהים, זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לננדם: ואתה אדני תחתיד ואמת: פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך והושיעה לבן ס אל רחום וחנון ארך אפים ורב ח

בה ויראו שונאי ויבשו כי אתה יי עורתני ונחמתני: אמתך: עשה עמי אות לטום הואהאלהי י י אלהי אברהם אלהי יצחק ואלדד יעקב י ת מ מולה״) אני לפניך ייאלהיואלהי את אין עוד. היה״הוה, ויהיה, שרפואתי בידך ומיתתי-בידך: ח ת מ ן ת א ל ועל ה ע מ בשמים מי רפואה שלימד״כי רופא נאמן ורחמן אתה, ואם אמות יהיה יך שתרפאנ יךץ רצוץ מלפנל נופי מזבח בפרה, ונפשי קרבץ טהרה, ומיתתי תהיה מחילהופליחה וכפרה, על כל פשעי שחטאתי שעויתי ושפשעתי לפניך בילדותי בבחרותי ל עונוותי ועל כ חטאתי על כה בין׳ בדבור בין במעשה בין בשוגנ בין במזיד בין ב ש ח מ (ואם הוא זקן יאמי־ ובזקגותי) בין בעה בין בראיה באוגס כין ברצון בין ער בין ישן בין במתכוין בין שלא במתכוין בין בשמי בין במישוש בין בטעם בין בריח מיום היותי על האדמה עד היום הזה בין בגלגול וה ביןל לי, כפר לי, ותן חלקי עם הצדיקים ח לי, מחו ל בגלגולים אחרים, על כלם אלוה סליחות פ. תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך גצח: וידעת היום ק בנץ עך ל ת איץ עוד: יי מ ח ת ל ועל הארץ מ ע מ ך כי יי הוא האלהים בשמים מ ב ב והשבות אל ל

ך יי ימלוך לעולם ועד: ל יי מא יכלו, כי ל חטאתי ופשעי, יכלה הזמן והמה ל ש כ ר פ אלהי ואלהי אבותי אם באתי לט מזער ע עונותי רבו מלמנות, וחטאתי ופשעי עצמו מספר, אבל אזכיר מהם מא לפניך תפלתי ואל תחעלם ב ב בני אדם נכשלים בהם, ובכן ת מאותם העברות שרו« ל שאץ אני עז פנים וקשה ערף, לומר לפניך־ יי אלהי ואלהי אבותי צדיק אני ו / , ת מתחנדה על איזה עבירות חטאתי, אבלי חטאתי עדתי פשעתי אגי ואבותי והגם בי עתה אני מתו שיודע אני שעתה לא נכשלתי בהן, מתירא אני שמא עברתי עליהן בגלגולים אחרים לכן

דה עליהן: אני מתוה ראשונה כ ר י נטילת ידים. אכלתי ולא ברכתי ב אשמתי אשמות רבות. אכלתי כלל ד סולדת. אכלתי פת ש ה ת במקום ש ב ש ל שנתחמם ב כ א ואחרונה. אכלתי מת אסורות והמתועבות. אכלתי ושתיתי ר התנור. אכלתי מאכלו ש כ ישראל שנאפה בלי הדי חכמים. בעת ימי החג• בגדתי. בזיתי מצותיך. בזיתי התורה. בזיתי תלמי ה בש כ ס חוץ לת מנחה וערביח• גזלתי. גגבתי ממון. גנבתי דעת המקום ל פ ד תורה. בטלתי ת בטלתי תלמו

• דבלתי דופי. דברתי בגנות ן ו י ז ה ש י א י י ת י ו א י פ ת ח 1 י , ג י ר ב ד ח ר ר ס י י ן ל י ה הבליייז• ג ע ד ו חברי

•)טוב לומר כל נוסח התפלות והוידויים בלשון רבים אפילו שהאומרם הוא יחיד עיין ספר חסידים סימן תר״א

הסונטרים בית ספי בקייים עולמים היחיאלי חברי. דברתי אחת בפה ואחת בלב. דברתי לשון הרע וניבול פה. דברתי דברים בטלים.ה ובשעת חזרת שליח צבור ל פ ת ת ה ע ש דברתי על שוכני עפר. דברתי בבית הכנסת ב העמידה ובשעת קריאת התורה. העויתי• הרהרתי הרהוריםרעים. הלכתי במושב לצינםל נוים. הוצאתי •מם רע על חברי.הלבנתי פני חברי ברבים. התכבדתי ובבתי קרקיםאות שך חמור ל כ ה וידעתי כי העון הוא כ ל ט ב בקלון חברי. התפללתי שלא בכוונה. הוצאתי זרע לבה וכפרה. הקשתי עצמי לדעתי והלשעתי,והנדלתי פשע וגם רשע. שכמעט אין לו תשוי אשד, שכבתי ונשכבתי. ב על קיאו.ואת זכר משכב ב ש ל כ וידוי אמרתי וחזרתי לסורי והייתי כ זלתי.זניתי עם נויה ועם פנויה ועם אסור ערוד, שיש בה עונש מיתת בית דין כרת לאו או עשה או. אםורא דרבנן וחבקתי ונשקתי אותם. זרקתי את צפורני. זלזלתי הורים ומורים. המסתי. חמדתי בית ואשת חברי וממון חברי. חשדתי בכשרים. חנפתי. חללתי שבתותר ובגלר-טפלתי.שקר בדברי ת ס ל מועד. חללתי שם יי אלהי ב וימים טובים וחולו ש־ טעיתי בהוראה). טמאתי ברית = א ה י א ר ו ה ה ר ו א פ ו ם ה א ו שקרים וכזביט. טמאתי את עצמי. (ע דברי תורה-יעצתי,רע. יעצתי בני ת בעת הדרוש ולא הלכתי לשמו ב ש קדש. טיילתי בל שחרית ולא ה ש נ . יחדתי עם נשים שאסור לד־ותיחד עמהן. ישנתי ש אדם כפי דרכית הכנסת להתפלל עם הצםיריכזבתי/כחשתי. כעסתי. בניתי שם רע לחברי. הלכתי לביא נשאתי ונתתי באמונה. ד תורה. לא קבעתי עתים לתורה. ל לצתי. לא נדלתי בני לתלמוב רע היה לי ל עת לישועה. לא קריתי הפרשה שגים מנ־ךא ואחר תי־גום. ל כ לא צפיתי בד חכם ומפני זקן, לא עברתי על מרותי, לבשתי שעטגז. על חברי. לא קמתי מפני תלמית ממיתי. מסרתי ממון ישראל ביד ר מ / י ת ד ל מ י ל ו ש כ לבשתי כלי אשה. לפני עור נתתי מ נוי. מאסתי התורה. מאסתי מצותיה• נאצתי. נקמתי ונטרתי. נגעתי במקומות המטונפיםד וברגל• סללתי. בשעת התפלה. נשבעתי לשוא ולשקר. נדרתי ולא קימתי. נאפתי בק בשבת• עויתי. עניתי ־ ס מ ם האסורים, סרקתי ב סורר ומורה הייתי. סחורה עשיתי בדבלית וימיט טובים מן המנחה ולמעלה. עשיתי ה בערבי שבתו כ א ל עדות שקר. עשיתי מת לא תעשה* ת עשה ועל מצו ת בחול המועד האסורות לעשותן. עברתי על מצו מלאכוי מעלי עול תורד, ומצות. פניתי לבי ת ק ר פ . י ת ע ש פ י ם ת ו נ ק עברתי על חרמי הקהל ועל תת ישראל. צעדתי ר ישראל או ב • צללתי. צעדתי ב ר מ צ לבטלה. פרשתי עצמי מן הת צדקה. ת ל י מ • משיתי. ערף. קלקלתי דרכי. קבלתי לשון הרע. קפצתי ד ם י י י ח ל ע ב

• שהתתי. י ת " ות ד ם ורע לברי . רדפתי אחרי ריבות. רע לשמי -לשעתי י ו א ד ולא נתתיה ב שנאתי מוסר. שמחתי בנפילת אויבי. שכבתי עם אשתי בשעת וסתה, ואוי לי כי שכבותיל כזה נעשה ח יגם ומגע נוי, ואוי לנו כי בעונות איסור נ עמה גם בעת גדתה. שתיתי סתםי לגו כהיתר• תעבתי. תעיתי. תעתעתי. תפלין הגחתי בלי גוף גקי וגם םחתי דעתי מהם.ל כחי ואילי כ תקעתי כפי לחברי ולא קיימתי שבועתי. אוי לי על שברי כי לא עבדתיך בך הטובים ולא שוד, לי. ואתה ך וממשפטי תי ולא זכרתי כי אתה אל מחוללי. וםרתי ממצו

ת עשית ואני תרשעתי. מ ל הבא עלי כי א ק על כ צדייך שוכן שחקים הלא הנסתרות והננלוות לפנ מד, אומר לפניך יושב מרום ומה אספר.ל חדרי בטן ל חי אתה חופש כ אתה יודע אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתר־ כ

ך ואין נסתר מננד עיניך. מ ר נעלם מ ב לב ואין ד ובוחן בליות ול ל חטאתי ותמתיל לי על כ ך יי אלהי ואלתי אבותי שתםלח לי על כ י ידי רצוץ טלפנל פשעי שחטאתי אני בעצמי ושגרמתי לאחרים להיות חטאים תכפר לי על כ עונותי ו

יך באונם וברצון על חטאים שחטאתי לפנת קבועה ושאינה קבועה : א ט ם שאני חיב עליהם ח ועל חטאי

ועל חטאים שאני חייב עליהם אשם ודאי ותלוי

ם עולמים היחיאלי ע י ר ו ק י ב פ ת ס י המונטריס פת: ת מרדו כ וע״ח שאני חייב עליהם מלקות ארבעים : וע״ח שאני חייב עליהם מ: ת וערירי ר וע״ח שאני חייב עליהם מיתה בידי שמים : וע׳׳ח שאני חייב עליהם כ

ועל חטאים שאני חייב עליהם ארבע מיתות בית דין:כל תולדותיה. חנק וכל תולדותיה. סקילה וכל תולדותיה. שרפה וכל תולדותיה. הרנ ול ל כ ת עשה, ובמצות לא תעשה, לאו הבא מ ףעל חטאים שאני היב עליהם בביטול מצו עשה. ובלאו הניתק לעשה, ובלאו שאין בו מעשה. את הנלוים לי ואת שאינם נלויםג הבל ך עליהם. ואת שאינם נלוים ל ם לפניך יי אלהי והורתי ל ר אסרתי ב ם לי כ י לו לי אתהנד שנאמר הנסתרות ליי אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ב י גלוים וידועים לפניך כל דברי התורה הזאת. ואשר גואלתי ואשר חטאתי הכל תעביר ותסלח לעשות את כך אשר הפקדתם על שערי י ת ח ש עשרה מ ל ך הרבים ובחסדיך הגדולים ובסוד ש ברחמיה אשר אינם חוזרות ריקם כאשר הודעת לעניו מקדם במה שנאמר ויעבור יי ער ל פ תי אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נצר חסד לאלפים נשא עוץ י פניו ויקרא יי 1ך ל י ישורון ומבלעדיך אין לנו מ ופשע וחטאה ונקה. בי אותה בולחץ לישראל ומוחלן לשבט

מוחל וסולח אלא אתה:ך ך יי אלהי ואלהי אבותי אהיה אשר אהיה שתופיע נא בהמון רחמי י ובבן יהי רצון מלפנל אשר נכתם לפ;יך ל חנילוים עמי, ותלבין כ עלי ועל נפשי רוחי ונשמתי ועל כר יהיו: מ צ ם יאדימו כתולע כ ב אם יהיו חטאיכם כשגים כשלג ילבינו א מעוגותי, כדבתיד ס ת נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ ח ך נשא עוץ ועובר על פשע לשארי מי אל כמול חטאתם: תתן אמת ליעקב הוא: ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כ: ובל חטאתינו וכל חטאת עמך בית ם ד חסד לאברהם אשר גשבעת לאבותיגו מימי קן ב לעולם: יהיו לרצו א יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על ל ך במקום אשר ל ל תשלי א ר ש

אמרי פי והגיון לבי לפגיך יי צורי וגואלי: ואח״ב יאמר החולה זה המזמור בזה הסדר

שיך למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי: עזרי מעם יי עושה שמים וארץ:א ינום ולא יישן שומר הל הנ מק~: ל ינום שו א ך ל נ ר ט ו מ (והעומדים שם אומרים) אל יתן ללה: יי ישמרך ש לא יכבה וירח בלי מ ש ם ה מ ו ך על יד ימינך: י ל : יי שומרך יי צ שראלך ובואך מעתה ועד ען־לם:(ויאמי אותו ג׳ שעמים) ת א ל רע ישמור את נפשך: יי ישמור צ כ מ/ ויחשוב במחשבתו, שאם זאח״כ יזהירו א" החולה שיאמי שמע,זיבזץ בתיבת אחד^מסור נפשו על קדושת ה יבא גוי, או אנס, לכוסו להמיר דתו ח״ו, או לכפור בדברי חזי*,, ואסייאו רוצה להמיתו, באבנים סקילה, או להשליך שתילה של אבר לתוך פיי שרפה, או להורגו בחרב הרג. או לחנוק אותי חנק, יקבל במחשבתו כל אלו הארבע המיתות בית דין על קדושת ה׳ ועל תורתו הקדושה. ועיי זה אמר דוד הע״ה כי עליך הורגנו

כל היום ואשרי הלקו כי \היה מזומן להיי העולם הבא ויאמר

: שמע ישראל יי אלהינו יי אחד ויבוין כל זה בתיבת אחד ואחד כך אומדים

ך יי אלהי ואלהי אבותי בזכות אברהם יצחק וישראל עבדיך שיהיה י ויפן יהי רצון מלפנ נרצה לפניך מחשבתי זאת כאילו בפועל גסקלתי,וגשרפתי,וגהרגתי,ונחנקתי,כתורהד והנורא והמיוחד יי הוא האלהים,יי הוא האלהים: מ ג ך הגדול ה מ ר כבוד ש ב וכהלכה,על ד

ך יי ימלוך לעולם ועד: ל ך יי מ ל יי מרה וידעת היום והשבות ב בתו ת מלכנו ואפס זולתו ככתו מ א אלהינו ואין עוד אחר א ן -

ת אין עוד: ח ת p מ א ל ועל ה ך כי יי הוא האלהים בשמים ממע ב ב אל ל ברוך אתה השם שעשני יהודי:

יאמרו אל החולה שיתן צדקה לחברה קדושה שיי בקור הולים ה״י לתת לעניים חויים כי אין מצוה ההוייכה

לפני

ר בקודים עולמים היחיאלי פ D יית ס ^ J H l לפני האדם כמו הצדקה שנאמר והלך לפניך צדקך- ואומר א׳ מהם. מי שברך וגו׳ הוא יביך את החולה הזה שמתנדב כך וכך לעניים ובזכות. זה ירפאהו הקב׳ ה רפואה שלימה ויצילהו מכל צרה וצוקה יכאשר רפא את

חזקיהו מחליו כן ישלח לו רפואה עם כל חולי עמך בית ישראל אכייר:

ואם השעה החוקה שאינו יכול החולה להאריך כל כך יאמרו וידוי זה בקיצור, ועכיפ לא יתודה שני פעמים בתוך כדי שעה שלא יהיה חיו ככלב שב על קיאו:

ת אסורות. בגדתי במצות־ך. ת רבות.אכלתי בלא גמילת ידים.אבלתי מאכלו אשמתי אשמוד תורה. בטלתי תפלה. גזלתי. גגבתי ממון. גנבתי • - בזיתי התורה. בטלתי תלמוש והזקן. דברתי דופי. דברתי לשון הרע ושם א ר דעת הבריות. גיליתי סוד. גלחרתי פאות ה. ה ולא כונתי בתפלתי ל פ ת ת הכנסת בעת ה רע על חברי. דברתי •נבול פה. דברתי ־ בבי העויתי.ד,לבגתי פגי חברי ברבים. התכבדתי בקלון חברי. והרשעתי. והגדלתי פשע. וידוי.י אשד. שכבתי וגשכבתי. זרתי. זגיתי עם ב כ ש ה פעמים וחזרתי לסורי. ואת זכר מ מ אמרתי כת חברי וממוגו. חשדתי ש . חמדתי א ת אל גבר ועם אםורערוה. זלזלתי הורי ומורי. חמסתי בל מועד. חללתי שם יי אלהי. טפלתי שקר ת וימים טובים וחולו ש בכשרים. חללתי שבתות עצמי: (ואם הוא מורה הוראה יאמר טעיתי בהוראה). טיילתי דברתי שקרים. טמאתי א. יחדתי עם גשים שאסור ת הלימוד. יעצתי רע. יעצתי בני אדם לפי דרכי ע ש ת ב ב ש כל עם הצבור. ל פ ת ה ת הכנסת ל חד עמר,ן. ישנתי שנה של שחרית ולא הלכתי לבי להתיל ם ובבתי קרקיסאות ש י הלכתי במושב לצי . בניתי שם רע לחברי. לצת כזכתי. כחשתיא נשאתי ולא נתתי ד תורה. לא קבעתי עתים לתורה. ל לתלמו . י נ גויס. לא גדלתי בה מריתי. ר . מ ל. מרדתי באמוגה׳ לא צפיתי לישועה. לבשתי שעטגו. לפגי עור גתתי מכשו מסרתי ממון ישראל ביד גכרי. גאצתי. גקמתי וגטרתי. גשבעתי לשוא ולשקר. םררתי;. עויתי. עגיתי עדות שקר. עברתי על חרמי ק כשבת ר ס מ סורר ומורה הייתי. סרקתי כ. צעדתי הקהל ועל תקגותם. פשעתי. פושע הייתי בפריקת עול תורה ומצות מעלי. צררתיר ישראל או בת. .ישראל. קשיתי ערף ולא שמעתי לקול מורי. קלקלתי מעשי. קפצתי בה ל ט ב ות הייתי. שחתתי הוצאתי זרע ל ם ורע לברי ע לשמי . ר ת צדקה. רשעתי ת ל ידי מת וסתה, ואוי לי גם בעת גדתה. ע וידעתי כי גדול העון הזה מגשא. שכבתי עם אשתי כ. ושמחתי בנפילת אויבי. שתיתי סתם •יינם כי בעוגיגו ובעוץ אבותיגו געשה לגו כהיתר. תעבתיא גוףגקי וגם הסחתי דעתי מהן. תעתעתי אחרים וגרמתי ל . תפלין הגחתי ב תעיתי. תעתעתיך הטובים ולא ך וממשפטי תי ם לחטא, והייתי טן המחטיאים את הרבים. וסרתי ממצו ה ל

: ת עשית ואגי הרשעתי מ א עלי כי א ב ל ה ק על כ שוד. לי. ואתה צדי ואח״כ יאמר מה אומר וכו׳ עד ברוך אתה השם שעשני יהודי, כמו שכתוב למעלה מדף ס׳יט ע״ב עד ע׳ ע״ב,

ואחיכ יאמרו החברים הי׳׳ו גם כי כבר התודת, בפרטות תחוור והתודה פעם אחרת בדרך קצרה בכללות.

ל חטאתי עוגותי ופשעי וידעתי כי עוגותי רבו ר התודיתי לפגיך על כ ב ל עולם כ לבונו שת חטאתי עויתי פשעתי ר ועתה אגי חוזר ומתודה עליהן בכללו פ ס מלמגות וחטאתי עצמו מה גמורה וחלוטה ובכן אגא יי אלהי ט ר מתחרט אגי עליהט ח בגלגול זה ובגלגולים אחרים ום לעוגות ולפשעיט שחטאתי שעויתי ושפשעתי לפגיך בין ח גא לחטאי ל ואלהי אבותי סל המות הזה באהבה ב ק ת אגי מ בגלגול זה בין בגלגולים. אחרים ואם הגיע.עת-פקודתי למול הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי. ק על כ ת הדין. ואתה צדי ק עלי א י וברצון ואני מצדל עונותי חטאתי ה על כ ר פ א מיתתי כ ה ת ך יי אלהי ואלהי אבותי ש י ויכן יהי רצוץ מלפנך המיוחד וברחמיך הרבים תקבלנה מ ת נפשי על קדושת. ש ופשעי ואני מוסר את ח מ ש ח ב בת בחיריך לשמו ת בטו ר החיים ואזכה לראו רה בצרו כסרבן קדושה ותהיה צרו: אל תעזבני יי אל ך פי תמעיטני פ א ט אל ב פ ש מ . יסרני יי אך ב ל עם נחלת־ ל ה ת ה גויך ל

תרחק

ר בקודים עולמים היחיאלי עא £ הלונטרים ־ בית ם: נפשי ליי משומרים לבקר שומרים לבוקר: אני : חושד, לעזרתי יי תשועתי תרחק ממנינחך: בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי אל אמת: בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמות ת יי: בברי ך מברי מ ר ו פ ״ לישועתך קויתי: ל : לישועתך קויתי יי: קויתי יי לישועתך:

יי לפורקנך• יי לפורקנך סברית: ואח״כ אומר שיר למעלות אשא וכו׳ כמו שכתוב לעיל דף ע׳ ע״א, והעומדים עם יאמרו בולו עד סופו ג׳ פעמים. ואח״כ יאמרו אל החולה שימסור נפשו במחשבתו על קדושת השם ויחשוב בעצמו כאילו דחפוהו ממקום גבוה ושמו אבן גדולה על לבו ורגמוהו. סקילה: וכאילו השליכו לתוך פיו פתילה של עופרת•שרפד,: וכאילו חתכו אתי בס,^• הרג: וכאילו שמו סודר על צוארו וחנקו אותי• חנק: ומוסד עצמו על קדושת ה׳ ויכוין בתיבת ע א י

אחד ויאמר:ד מלכותו לעולם ועד: שמע ישראל יי אלהינו יי אחד: ברוך שם כבו

ואחייב יאמר י״ג •עיקרים וז׳׳ל

א אני מאמין באמונה שלימה כי אתה יי אלהי נמצא במציאות גמורה : ב אני מאמין באמונה שלימה כי אתה יחיד ביהוד שאין יחידות כמוהו :

ת הגוף מה כי־ אינך גוף ולא דמו ג אני מאמין באמונה שלים : ל הנמצאי כ י אני מאמין באמונה שלימה כי אתה קדמון לד : ל ולך ראוי לעבו כ ה אני מאמין באמונה שלימה כי אתה אדון ה ו אני מאמין באמונה שלימה כי אתה המשפיע הנבואה לנביאים :ל הנביאים: כ ה רבינו עליו השלום למעלה מ ש ז אני מאמין באמונה שלימה כי נבואת מה רבינו עליו השלום נתת לנו התורה : ש ח אני מאמין באמונה שלימה כי על יד מה ש ט אני מאמין באמונה שלימה כי התורה אשר בידינו היא אשר ניתנה על ידי מ רבינו עליו השלום ולא תהיה מעולם מוחלפת לא גופפת ולא גגרעת :ת בני אדם : ל מחשבו י אני מאמין באמונה שלימה כי אתה יודע כ

יא אני מאמין באמונה שלימה כי אתה נותן שבר טוב לצדיקים ועונש •לרשעים יב אני מאמין באמונה שלימה כי אתה תביא משיחנו ואם יתמהמה נחכה מ :

מה כי אתה תחיה המתים יג אני מאמין באמונה שליש עשרה עקרים אני מאמין באמונה שלימה וחלוטה: ל ש ל *־־־*לו ה כ

ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכגו:

ואחר יאמר ברכה זו בכוונה גדולה

ברוך אתה השם שעשני יהודי; ואחר כך יאמר סדר המודעה בכונה בפני עשרה בני אדם וז״ל

מולה אני לפניכם מורי ורבותיי כי אני מאמין באמונה שלימה ביי אלהי ובתורתו הקדושהה אמת. וכן אני ש ש הנביאים. מ א ה רבינו עליו השלום ר ש אשר נתנה על ידי מל דבריהם אמתיים וכשיגיע עת מיתתי מעתה ומעכשיו ל כי כ ד ל מאמרי ר כ מאמץ בת עשית ואני הרשעתי. מ ל הבא עלי. כי א ק עלי את הדין. ואתה צדיק על כ הריני מצדיס ל להמיתני, ח מ נ ת והמקטרג ה ף ובלבול דעתי, יבא המסי ך טרו ואם באותו זמן מתו, או לכפור חם ושלום בתורתו ר כיוצרי עושי ומראי ם, חלילה, וחלילה, לכפו ושלוף ו ו בצר ה המדושים והטהורים,או באחד מדברי חדל, מעכשי ת ממצותי ח א הקדושד״או בם חם א ה הזאת לפניכם, ש ב ך הוא. ואתם עדה קדושה, הריני מוםר מודעה ר קודשא כריה הן במעשה, הנני אומר ב ש ח מ ר הן ב ה אודה לו ולדבריו, הן בדבו ל י ל ח ושלום חלילה ו לפניכם, כי ההודאה ההיא, אם באולי אעשנה, מעתה ומעכשיו אינה כלום, וחשובה היא כחרס הנשבר, שאין בו ממש, ותהיה נחשבת כאילו מעולם לא עלתה על לבי אותה

ההודאה

ר בקורים עול^ם הידדאלי פ D^DJW בית ס ההודאה ההיא שאני עושה אותה שלא מדעתי חס ושלום, אלא אני עושה אותה מתוך פחד

ובלבול וטירוף דעתי וצערי ואין אדם נתפס על צערו:ך יי ימלוך לעולם ועד: ל ך יי מ ל מעתה ועד עולם: יי מ . רך ו יהי שם יי מב

ע ישראל יי אלהינו יי אהד: מ שר אהיה. הוא היד, הוא הוד, והוא יהיה. דיין אמת ש יחיד ומיוחד שאין יחידות כמוהו. אהיה א

ת ומחיה. לפניו לא נוצר אל ואחריו לא •יהיה: ממיד מלכותו לעולם ועד: ברוך שם כבו

ה מורשה קהלת יעקב: ש תורה צוד• לנו מת וחיי מ ם ונתן לנו את תורתו תורת א י ע ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התו עולט נטע בתוכנו הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו: אהבתו ויראתו לעשות: יהי רצון מלפניך יי ק ולא נלד לבהלה ב שלם. (למען) לא ניגע לרי ב ל רצונו ולעבדו ב אלהיט־ ואלהי אבותינו שנשמור חקיך ומצותיך בעולם הזה. ונזכה ונחיה ונירש טובהד ולא ידם יי אלהי לעולם אודך: יי חפץ למען וברכה לחיי העולם הבא. למען יזמרך כבוה ך כי לא עזבת דורשך יי: יי אדונינו מ מ ך יודעי ש צדקו ינדיל תורה ויאדיר: ויבטחו ב

ל המיחלים ליי: ם כ כ ב ב ל הארץ: חזקו ויאמץ ל כ ך ב מ אדיר ש בעת שהוא גוסס יאמרו החברים אנא בכה ויכוונו כשם מ׳־ב כזה

א ב ג ד ה ור צרורה: . אבג״יתין א0> בכח גדולת ימינך תתי

ז ח ט י יא יבו גורא: קיע־שמן ל דגת עמך שגבנו טהרנ ב ק

יג יד צו טז יז יחי״י=ע ג ת שמרם: : ב ב גא גבור דורשי יחודך כ

יט כ כא כב בג כד.: בטי־צתג ם ל מ ד ג י מ ך ת ת ק ד ם רחמי צ ר ה ם ט כ ר ב

כה בו כז כח כט ל: חקבימנע בך נהל עדתך ב טו חסין קדוש ברו

לא לב לג לד לה לו :ך פנה זוכרי קדושתך יגי״מזק מ ע יחיד נאה ל

לז־ לח לט מ מא מבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות : -קי׳־צייז ב שועתנו ק

ד מלכותו לעולם ועד: ו ם כב ברוך שה רבו צרי רבים קמים עלי: רבים אומרים ם בנו: יי מ מזמור לדוד בברהו מפני אבשלו: : ואתה יי מגן בעדי כבודי ומרים ראשי לגפשי אין ישועתה לו באלהים סלהא : ל : אגי שכבתי ואישנההקיצותי כי יי יכמכגי ר קדשו סלה ה קולי אל יי אקרא ויענגי מל אויבי ב שתו עלי: קומה יי הושיעני אלהי כי הכית את כ ר סבי ש ת עם א אירא מרבבו

ך סלה: ת כ ר : ליי הישועה על עמך ב ת ר ב לחי שני רשעים ש ויאמר מזמור יענך ה׳ ביום ציה ככתוב לעיל בדף ס״ט עיא

א ירביצני על מי מנוחות ינהלני: נפשי ישובב ש ד יי רועי לא אחסר: בנאות ד מזמור, לדות לא אירא רע כי אתה : גם כי אלך בגיא צלמו ק למען שמו ד יגחגי במעגלי צך לפגי שלחן גגד. צוררי דשגת בשמן ראשי ה יגחמוגי: תערו מ ך ומשעגתך ה ט ב עמדי ש

ת יי לאורך ימים: ל ימי חיי ושבתי בבי ב וחסד ירדפוגי כ : אך טו ה ד כוסי רת ר ד ה ו ליי ב ד שמו השתחו ד ועז: הבו ליי כבו ד הבו ליי בגי אלים הבו ליי כבו ת מזמור לח קול יי כ ם: קול יי ב ם רבי ד הרעים יי על מי קדש: ל^ל יי על המים אל הכבוישבר יי את ארזי הלבגוץ: וירקידם כמו עגל לבנון ושריון : קול יי שדבר ארזים. ו ר בהד

כסו

ת ספד בקודים עולמים היחיאלי עב י הלונטלים ב: מול יי ש ד ר ק ב ד ר ןחיל יי מ ב ד ם: קול יי חוצב להבות אש: קול יי יחיל מ כמו בן ראמיך לעולם: ל ל ישב וישב יי מ יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד: יי למבו

יי עז לעמו יתן יי יברך את עמו בשלום:ל שדי יתלונן: אומר ליי מחסי ומצודתי אלדד אבטח בו: כי הוא צ ישב בסתר עליון בר הוות: באבדתו יםך לך ותחת כנפיו תחסה צנח וסוחרה ב ד יצילך מפח יקוש מב ישוד צהרים: ט ק ר כאפל יהלך מ ב ד : לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם: מ אמתוט ושלמת רשעים תראה א יגש: רק בעיניך תבי ך אלף ורבבה מימינך אליך ל ד צ יפול מת מעונך: לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך: כי מ כי אותה יי מחסי עליון של ח ל דרכיך: על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך: על ש כ ך ב ר מ ש ך ל מלאכיו יצוה לס כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי: •יקראני מ ר ך ת ר ופתן תד

ם אשביעהו ואראהו בישועתי: י מ : ארך י ה אחלצהו ואכבדהו ר צ ואענהו עמו אנכי ב ויאמר שיר למעלות אשא עיני וכר ככתוב ייעיל דה ע׳ ע״א

שיר המעלות ממעמהים קראתיך יי: אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקולר יה אדני מי יעמד: כי עמך הסליחה למען תורא: קויתי תחנוני: אם עונות תשמולך שומרים לבוקר: יחל ישראל יי מותה נפשי ולדברו הוחלתי: נפשי לאדני משומרים לבו

ל עונותיו: כ ת: והוא יפדה את ישראל מ אל יי כי עם יי החסד והרבה עמו פדו הללויה שירו ליי שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילוצה יי בעמו יפאר ענוים ף וכנור יזמרו לו: כי רו ת במלכם: יהללו שמו במחול בד ירננו על משכבותם: רוממות אל בנרונם וחרב פיפיות בישועה: יעלזו חסידים בכבו בידם: לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאטים: לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי

ל חסידיו הללויה: כ ט כתוב הדר הוא ל פ ש ברזל: לעשות בהט מב גדלו ר הללויה הללו אל בקדשו הללוהו !ברקיע עזו: הללוהו בגבורותיו הללוהו כף ומחול הללוהו במגים ח הללוהו בתקע שופר הללוהו בגבל וכגור: הללוהו בל יה הללויה:כהתי״ה ל ה ל הגשמת ת י תרועה: כ י שמע הללוהו בצלצל ועוגב: הללוהו בצלצל ואם רואים את החולה שהיא סובל יסורין בשעת הגסיסה כוב שיקראו לפניו אלו השבעים ושתים פסוקים

ויועיל לנשמה

ק אילותי לעזרתי חושה: אומר ח ר : ואתה יי אל ת ואתר, יי מגן בעדי כבודי ומרים ראשי ליי מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: עיני יי אל צדיקים ואזניו אל שועתם: יי אלהיםל היום: אני שכבתי ואישנה צבאות השיבנו האר פניך ונושעה: חנני יי כי אליך אקרא כה יי תזנח נפשי מ ך ואמונה• עניתני: ל ק משפטי ד הקיצותי כי יי יפמבני: ידעתי יי כי צב ר פניך ממני: יי אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה גגדך: לולא האמנתי לראות בטו תסתיה נפשי הושיעני למען חסדך: ישבעו עצי יי ארזי לבנון אשר צ ל יי בארץ חיים: שובה יי חד ה יי תעמו מ : הנה כי כן יבורך גבר ירא יי: ל ך משגב לעתות בצרה ד נטע: ויהי יי משגב לל : הודו ליי קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו: ברכו יי כ ברחוק תעלים לעתות בצרהה נא יי צ ו עושי רצונו: קוה קויתי יי ויט אלי וישמע שועתי: נדבות פי ר צבאיו משרתים י ל ח י מ צה יי את יראיו את ה : על כן אודך בגוים יי ולשמך אזמרה: רו ך למדגי ומשפטי: זה היום עשה יי ננילה ונשמחה בו: באו נשחחוה ונכרעה נברכה לפגי יי עושנו ז לחסדום: חלצני ך הגל הארץ ישמחו איים רבי ל י הצילני: יי מ ח ת ו נ ת יי וענני ומכל מ דרשתי א: זמרו ליי יושב ך יי אלהי ואל ישמחו לי ק ד צ ם רע מאיש המסים תנצרני: שפטני כ ד א יי מ ציון, הגידו בעמים עלילותיו: אודה יי כצדקו ואזמרה שם יי עליון: ואני עליך בטחתי ייד עמקו א ך יי מ ה גדלו מעשי ה גפשי: מ ט ל : ובשם יי אקרא אנא יי מ אמרתי אלהי אתהך יי שועתי ובבקר תפלתי ל הארץ פצחו ורננו וזמרו: ואני אלי ך: הריעו ליי כ מחשבותי

תקדמך

ת ם-ר בקורים עולמים היחיאלי י המוגטליס בך יי ה רגלי חסד ט : יי אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך: אם אמרתי מ תקדמך'שמת מעונך: ימין יי רוממה ימין יי עשה חיל: יראי יי ן ו יסעדני: כי אתה יי מחסי עליל רע כ ה: יי ישמרך מ ת שקר מלשון דמי פ ש לה נפשי מ בטחו ביי עזרם ומנינם הוא: יי הציל ישמור את נפשך: יי ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם: מי ימלל גבורות יי ישמיע כ-תהלתו: יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך: אל תעזבני יי אלהי אל תרחק ממני: עבדול יי ומהלל ח ה באו לפניו ברננה: אודה יי מאד בפי ובתוך רבים אהללנו: נ ח מ ש את יי בד יי לעולם ל נפלאותיך: יהי כבו מאד ולגדלתו אין חקר: אוח־־, יי בכל לבי אספרה כמ חלים ך יי וחסדיך כי מעולם המה: הנה -עין יי אל יראיו ל ישמח יי במעשיו: זכר רחמי: ה ל ש ל מ כ : יי מנת חלקי וכוסי אתה תומיך נורלי: יי בשמים הכין כסאו ומלכותו כ ו לחסדם ל הכפופים: יהי ש כ צה יי בעמו יפאר ענוים בישועה: סומך יי לכל הנופלים וזוקף ל כי רות ע להכרי : פני יי בעשי ד ב ואלהי לצור מחסי יי מבורך מעתה ועד עולם: ויהי יי לי למשנצדקה מאלהי ת יי ו א ל הארץ: ישא ברכה מ כ ך כ מ ה אדיר ש : יי אדנינו מ מארץ זכרם,ת לבך: שמע יי וחנני יי היה עוזר לי: שובה יי עד ך משאלו ישעו: והתענג על יי ויתן לות יעקב: חי יי וברוך צורי וירום מחי והנחם על עבדיך: אוהב יי שערי ציון מכל משכנב ענני יי חקיך אצרה: ל ל כ י ישעי: כי בחר יי כציון אוח למושב לו: קראתי ב ה ל אך על יד ימינך: יחל ישראל אל ל צדיק יי בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו: יי שומרך יי צ

יי מעתה ועד עולם: ואם רואה את החולה שהוא סובל יםורין בשעת הגסיסה כתב הרב מעבר יכק ז־׳ל דטוב להתיר את החולה נדריו. ויאמרו לו שיאמי נחמתי אם הוא בדעתו. ואם לאו יעשו אחד מהח״ק יב״ץ בעד החולה ויענו כלם ויאמרו

מותר לך. מותר לך. מותר לך.: שרוי לך. שרוי לך. שרוי לך מחול לך. מחול לך. מחול לך:

ן כאן שבועות. אין כאן חרמות. אין נחים. אין כאן שמתות. אין כאן נזיפות. אין כאן אים י ר י ת מ קבלות. אין כאן קללות. אדרבא יש כאן מחילה וסליחה וכפרה. וכשם של מעלה: וסר עונך וחטאתך תכופר: ך יסכימו ויתירו לך בבית דין ש ה כ ט ל מ לך בבית דין ש

(ויאמרו כזה ג׳ פעמים) עוד מ״ך בספר מעבר יבק ז׳יל דאם יש שהות לחולה שיאמרו אלו המזמורים הנאותים לומר קצת מהם אי כולם

עם שכיב מרע דתקיף ליה עלמא.

מיז כ״ד מ״ג צ״א קייח ק׳׳ל קמ׳׳ג כ׳ כ׳׳ה נ״א ק׳׳ב ק״כ ק״מ קמ׳׳ח כ׳׳ב ל׳ ם״ז ק״ג קכ׳׳א קמ׳־א קמ״ט

כ״ג מ״ב פ׳׳ד קט״ז קב״ג קמיב ק״ן והם כיח מזמורים שהם סוד י׳׳ד הגדולה, וי־ד החזקה, וליחוד כ״ח טחנות שכינה.

ואם יאחד מלפרד ומצמער דדו יאמרו (פרשת האזינו] ואה״כ שבעה פעמיםר ליי מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא מ ל שדי יתלונן: א צ ישי בסתר עליון בר הוות: באבדתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנח וסוחרה ב ד ח יקוש מ פ ״ יצילך מם: ב ישוד צהרי ט ק ר באפל יהלך מ ב ד אמתו: לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם: מט ושלמת רשעים תראה: ק בעיניך תבי א יגש: ר ף ורבבה מימינך אליך ל ל ך א ד צ יפל מך: ויכוונו ת מעונך: לא תאנה אליך רעה וגגע לא יקרב באהלי מ כי אתה יי מחסי עליון שך: ויאמרו שבעה פעמים פסוק זה בכל פעם ופעם: ך בכל דרכי ר מ ש ך ל ו יצוד, ל ק כי מלאכי ו ס מ

ר ותנין: כי בי פ כפי מ ר ך ת ר ד על כפים ישאוגך פן תגף באבן רגלך: על שחל ופתן ת: ה אחלצהו ואכבדהו ר צ : יקראני ואענהו עמו אנכי ב חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי

ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי: ויוסיפו

ם עולמים היחיאלי עג די בקו הסונטריס בית ם*- ויוסיפו סדי לויך כנודע

דהיינו ל• שעמים לישועתך קויתי יי: ששה שעמים ויהי נעם יי אלהיט־ עלינו ומעשה ידינו בוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:

: ם ו ך של ך ויחנך: ישא יי פניו אליך וישם ל ברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אלי עשרה שעמים יל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי כ חמשה שעמים המלאך הנואל אותי מ

אברהם ויצחק וידנו לרוב בקרב הארץ: עוד כתב הרב מיי זיל שאם החולה הוא בדעתו מוב שיאמר

ברוך שמו חי וקיים לעולם וער: שכן אמר משה בשעת שמירתו וממנו ילמוד כל אדם:

ומנהגנו עיר תהלה אןמיר יע״א אס יש שהות ללמוד שיר השירים כולו בששה ברורה ובהכנעה גדולה לעודד

לב האדם בתשובה: וגם לומר והוא רחום וכו׳ האומרים בב׳ וה׳ אות באות תיבה בתיבה:

ואח״כ יאמרו החברים אל החולה שיאמר אלו השסוקים. ואם אינו בדעתו יאמרו אותם החברים ה״י

: י ם: יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממנ ם רבי ם יקחני ימשני ממי י^זלח ממרול היכל א ה ו ח ת ש ב חסדך אבוא ביתך א ר ת החיים: ואני ב אתהלך לפני יי בארצונתך: עזרנו אלהי ישענו על ק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמו ד צ ך ביראתך: ואני ב ש ד ק: ל חמתו ב אפו ולא יעיר כ : והוא רחום יכפר עוץ ולא ישחית והרבה להשי ך מ ד ש ר כבו ב ד

שמע ישראל יי אלהינו יי אחר: ב־־וך שם ככור מלכותו לעולם ועדך יי ימלוך לעולם ועד: יי הוא האלהים יי הוא האלהים: ל ך יי מ ל יי מ

ת ומחיה לפניו ת ממי מ ר אהיה הוא היה, והוה, ויהיה, דייץ א ש אחד יחיד ומיוחד אהיה אא נוצר אל ואחריו לא יהיה: עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למעץ ל

תורתך. עשה למען קדושתך:ר ו ד אויב תצ ח פ בי עתה שבבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי: שמע אלהים קולי בשיחי מד מרעים מרגשת חיי: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול בי יקחני סלה: תסתירני מסוד יי כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה: ואני עני ואביון אלהים פועלי און: נפלה נא בים יקחני ימשני ממים רבים: ואני ל תאחר: ישלח ממרו חושה לי עזרי ומפלטי אתה יי אי ף עבדך עזרתי היית אל תטשנ א ט ב ר פניך ממני אל ח ת ס בתומי אלך פדני וחנני: אל תל ימי חיי ת יי כ ת יי אותה אבקש שבתי בכי א ואל תעזבני אלהי ישעי: אחת שאלתי מך ד פ ב ח ר : ואני ב ר גרי יי אלהי יגיה חשבי : כי אתה תאי ת בנועם יי ולבקר בהיכלו ו ז ח ל: י אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך: יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממנק ד צ ת החיים: אני ב אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי יי יכמכני: אתהלך לפני יי בארצו אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך: בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי אל אמת: הוציאה ממסגר

ך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי: מ גפשי להודות את ש ואם החולה הוא בדעתו יאמר זה הוידוי וזיל

בה שלימה לפגיך יי אלהי ואלהי אבותי חטאתי עויתי פשעתי והגה עתה חזרתי בתשוא על ידי יסורים ך הרבים אך ל ם ברחמי ת ו ת נפשי ומדוק א ר פ ויסודי נופי יהיו כ

: רעים והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה ואח״ב יאמרו אלו הפסוקים:

ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני יי: וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבחא ו ל המזבחה עולה ה כ ב: וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את ה סבי

אשה ריח ניחח ליי: ואס רואים החברים שהחולה כדעתו יאמרו לחולה שיאמר זאת התפלה:

(י) יהי

ואם רואים החברים שאין כת לחולה לומר כל זה ילמדוהו החברים שיאמר זה

ל עוניתי. יהי רצון ה על כ ר פ א מיתתי כ ה ת ק מלפניך ש צ תה באהבה. יהי ר ל המי ב ק אני מא מנורתי.ברוך שמו הי וקיים לעולם ועד: ד ת מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי ש

ואם רואים החברים שהחולה ביסורים גדולים בשעת גסיסה יתשללו עליו זאת התסלה

מך נופלים ורופא חולים ומתיר ר אהיה כו ש ר אהיה א ש ל ב כ אנא יי אלהי הרוחות לם ותמלא נא ברחמיך ך השמי ש ד ו למעון ק א נא תפלתנ ב אסורים וממית ברחמים הטל על ערש בך על החולה הזה >פב׳פ) המו ת טו ד מ הרבים ותתעטף בחסידותיך ותשפיע בר ועזבוהו כחו, תיקר נא את נפשו ח ר ח דוי השואג מנהמת לבו ואין מתום בבשרו ולבו ס־ ח י ב ך חושה גא לעזרתו ואם גגזר עליו מ מ ר נפשו להודות את ש בעיגיך והוציאה ממסגה נפשו ויתוסף ט ל ק לאסוף* עתה אליך רוחו ונשמתו ואפפוהו חבלי מות אנא מ ד צ דינך הה ויזכה לראות פני שובן מעונה עליו רוח קדושה וטהרה ויסבול ויקבל יסוריס באהבנה ותצא נפשו בנשיקה ודיבקותא רוחא ברוחא ולא ר השכי ויתדבק רוחו ונשמתו כאוא אהרא ורעיונוהי אל יבהלוהו ותשמור נא יציאת נשמתו ולא חאונה ר ט טת ס צטער בשלי ים ו ל ש ם ותצעידהו לשלום יתםמכהו ל א יקרב באהלו ותוציאהו לשלו אליו רעה וגגע לך ומן גערתך יגופון ומן קול רעמך יחפזו! ויגדל נא בח ר ד ל אויב ואורב ב ף כ כ ותצילהו מק שערי אירה שערי רצון ד יי בקרבן נשמתו רוחו וגפשו ויפתחו לו שערי רחמים שערי צת חסדי האל, יחונן אותו וירחם איתו ל מתנ צר גדול ש צטרך לאו ה וחגיגה ואם י ל מ שערי הד ולרחמים אנא אל אלהים יאירו נא פניך ילעגי ס ח ל חולי עמו ישראל הצריכים ל עם כי נפשו ויזמר בכורך בנן ד לימק אביון להושיע משפט מ ע החולה הלז וברהמיך הרבים תם ליהנות ש א ר עטרות אורם על ר ש ך היושבים לפניך א י ד ס עדן ולא ידום עם נפשות חל ישראל אמן ב עז ותעצומות עם כ ר ר פניך ואורך ימים ושנות חיים תוסיף לנו ב מאו

כן יהי רצון: ובזמן שהוא קרוב ליציאת נשמה יאמרו החברים אלו השסוקים

ברכך יי וישמרך: יאר יי ך ויי יהיה עמך: יי אלהיו עמו ויעל: י ך יי: ל ח ל ך מ ש לו גבריאל כאל משמאל : מימיגו מי ם מ ך ש ך ויחונך: ישא יי פניו אליך וישם ל פניו אלית כי עמך יי אדהיך ח ל תערץ ואל ת נת אל: חזק ואמץ א ו אוריאל ועל ראשו שכי מאחריי הוחילי ל ע י מ ה ה תשתוחחי נפשי ומה ת : מ ך יאפר פני ילכו והניחותי ל : ו ך ר תל ש ל א כ בט אותו על ירך המזבח צפונה לפני יי וזרקו ח ש לאלהים כי עוד אודנו ישועות פני ואלהי: ום והקטיר הכהן את ב: וקרבו וכרעיו ירחץ במי ת דמו על המזבח סבי בני אהרן הבחנים אל כ ר אתכם מ ד ט ה ריח ניחח ליי: כי ביום הזה יכפר עליכם ל ש לה הוא א בההעו ל המז ב הך משגב ד ב ל : ויהי יי משג ד כ ך אפים ורב ה ר : רחום וחנון יי א ו י יי תטהר כם לפנ חטאתי: ך יי וחסדיך כי מעולם המה ממה ימין יי עושה חיל: זכור רחמי : ימין יי רו ה ר צ לעתות בא יוטל ד ואמת: כי יפיל ל ס ך אפים ורב ח ר ם וחנון א ל רחו ! יי א י ויעבר יי על פניו ויקרא ים עליך י מ ק ת אויביך ה ב ליריאיו ויחלצם: יתן יי א ך יי סבי א ל מך ידו: חונה מ י יי סו כם ינוסו לפניך: תזרם ורוח רזשאס בשבעה דרכי ך ו ד יצאו אלי ח ך א ר ד גגפיס לפניך בת ו ך משאל : והתעגג על יי ויתן ל ל ל ה ת וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל ביי בקדוש ישראל ת: כגשר יעירקגו על גווליוירחף יפרושכגפיו ך ת א צ ה ב ת אך וברוך א ה בבו ת : ברוך א לבך

יקחהו

ר צרורה: אבג״יתץ ה גדולת ימינך תתי כ אגא בל דגת עמך שגכגו טהרגו גורא: קרע״שט ב ק: נגד״יכש ת שמרם ב ב ר דורשי יחודך כ מ נא גד נמלם: במר״צתג ך תמי ת ק ד ם רחמי צ ר ה ברכב טבך נהל עדתך: חקב״טנע חסין קדוש ברוב טו יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך; יגל״שזקל ושמע צעקתגו יודע תעלומות: שקו״צית ב שועתגו ק

ד מלכותו לעולם ועד: ברוך שם כבו ואחייב יאמרו החברים ה״י

כסה פגיו ובשתים יכסה ם י ד בשתי ח א בגפים ל ש בגפים שש. ל לו ש ע מ שרפים עומדים מא ל ת מ ל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי צבאו רגליו וכשתים יעיפף: וקרא זה אק שומר אמוגים: .וקרי יי יחליפו־כח יעלו ל הארץ כבודו: פתחו שערים ויבא גוי צדי כה ר ה ר אורך וארוכתך מ ח ש אבר בגשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו: אז יבקע כת גפשך ועצמותיך ד והשביע בצחצחו ד יי יאספך: וגחךיי תמי ך כבו ק ד ח והלך לפגיך צ מ צ תך גשא עון ועובר על א יכזבו מימיו: מי אל כמו ה וכמוצא מים אשר ל יחליץ והיית כגן דות עמגו משגב־ לגו ת נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא: יי צבאו פשע לשאריך יעננו כיום קראנו: ל מ : יי הושיעה ה ת אשרי אדם בוטח בך : יי צבאו ה אלהי יעקב סלר צ י מ ט רני תצרנ ל ה תסובבני פ ל : ס ט תסובבני סלה ל י רני פ ר תצרנ צ ר לי מ ת אתה סל רע ישמור כ : יי ישמרך מ ח וחיתו באור תראה ר בשל מ ע ה נפשו מ ד ר אתה: פ ת לי ס

ך ובואך מעתה ועד עולם: ת א את נפשך: יי ישמור צב גודלו: ר ו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו: הללוהו בגבורותיו הללוהו כ ל ל ה ן ך ר ל ל הם י ג מ ף ומחול הללוהו ב ת הללוהו בתקע שופר הללוהו בגבל וכגור: הללוהו בל יה הללויה. כהתי״ה ל ה ל הגשמה ת י תרועה: כ י שמע הללוהו בצלצל ועוגב: הללוהו בצלצל

ואחר כך יאמרו

ך האלהיס ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם א ל ויסע מם ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר הם: ויבא בין מהנה מצרי ויעמד מאחריה את ידו על הים ויולך יי את הים ש לה: ויט מ ל הלי ח הלילה ולא קרב זה אל זה כ א

ל הלילה וישם אח הים לחרבה ויבקעו המים: ברוח קדים עזה כ ויכוונו החברים בעת יציאת נשמה לומר פםוק זה

ך בי יבהירו צדיקים כי חגמול עלי: מ ר גפשי להודוח אח ש הוציאה ממסג ויאמרו שבעה פעמים

ד מלכוחו לעולם ועד: שמע ישראל יי אלהיגו יי אחד: ברוך שם כבו יי הוא האלהים, יי הוא האלהים:

ויכוונו החברים בכל מאמצי כחם שתצא נשמת הגוסס 'באחד (עיין מ״ש לעיל פרק ט״ו סעיף ג׳ דמ׳׳ג עיא

איך להתנהג בפרט הזה)

וחיים ושלום. ח״ו ש״ל ב״ע

המודעה הודפסה לעיל בחיא הנקיא בבית־השם דף עיג ע־י־ב. [וכיתר סדודי התפלה תמצאנה גיכ כלע׳׳זן.

כשימ*

המונטרים בית ספר בקורים עולמים היחיאלי כשיבא לבית עלמין קרוב ארבע אמות לקברים יאמר (אם עבר שלשים יום •שלא היה שם)

כלכל ם בדין. וברא אתכם בדין. ו כ ת צר א ר י ש ך העולם א ל ברוך אתה יי אלהינו מתכם ו ם בדין. והוא עתיד להח־ ב ל ר כ פ ס אתכם בדק. והמית אתכם בדין. ויודע מך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני ם: יחיו מתי ה המתי ה יי מחי ת מכם בדין. ברוך א הקי י ו

ל: ך וארץ רפאים תפי ל אורות טלי עפר כי ט הקפות שעושים למת קודם שיקבר לאיש ויא לאשה

א דחם נא עליו אל אלהים חיים. ומלך עולם. כי עמך מקור חיים. ותמיד יתהלך בארצותר החיים: ותנוח החיים. ותנוח נפשו' בצרו ב חנון ברוב רחמיו. יכפר את עוניו. ומעשיו הטובים יהיו לננד עיניו. ויהיה לעומתו עםת החיים: ותנוח ל נאמניו. ויתהלך לפניו בארצו כב יהיה לו לפני צורו. להנחיל חיל יוצרו להניח אורו. לקיים חזיונו וחניון מאמרו ג, זכרון טו כי בריתי היתד, אתו השלום והחיים: ותנוחא נפתחים. ועיר שלום תחזה ומשכנות מבטחים. ומלאכי השילום צ מ י שערי שמים תך לקץ ותנוח ותעמוד: ותנוח ך יעמד. ואתה ל לקראתך שמחים. ובהן הגדול לקבלל ב ק ל ירעה לה. ושם פנקס ת ם לכרובים שם א ש מ י. גשמתך תלך למערת המכפלה. ום ולא בחוץ תעמוד. ה למרו ל ע ך מלמעלה. ושם ת ה עמוד משו לגן עדן שבילה. ושם תחזך לקץ ותגוח ותעמוד: ותנוח ואתה לי אל. ויתחבר עמך המלאך ג פ ש יפתח מיכאל. ויקריב גשמתך כקרבן ל ד ק מ י שערי הר שם ישראל. בנועם מקום זה תהי זוכה לעמוד. ואתה לך ש הגואל. עד שערי ערבות אד: ותנוח לקץ ותגוח ותעמור החיים. עם ראשי ישיבות וראשי גליות עם ישראלים ובחגים ז תהי גפשך צרורה בצרוך לקץ ל צדיקים וחסידים. ובגן עדן תנוח ותעמוד. ואתה ל עם.שבע כתות ש ולוים. ו ותגוח ותעמוד: ותנוח הבן חייב לזרוק העפר תחלה בקבר דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב ובניו. ואחר כך כלאחד זורק העפר. ואחר זריקת העפר כל אחד אומר ג׳ פעמים והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל המתו. ונוהגין שלא להושיט אדם להכירו הכלי שלא להושיט צרה ליד חבירו. ואח׳׳כ הולכין כדי לצאת לחוץ מבתי החיים ותולשץ העשבים שנים או שלשה פעמים והוא רמז להחיות המתים ואומרים ויציצו מעיר כעשב הארץ אתה גבור לעולם ה׳

מחיה מתים אתה רב להושיע וכו׳ עד ונאמן אתה להחיות מתים: טוב שירחצו ידיהם שלשה פעמים להעביר טומאת המת. וכתוב במעבר יבק שאומרים בעת רחיצת ידים. ת^וך.עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן: עד. יעבור עמך ה׳ עד יעבוד עם זו קנית: והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה׳ אלהיכם: רבון כל העולמים מלא ירינו מברכותיך וברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך ומברכותיך יבורך בית עבדך לעולם כי אורך

ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לנו עם כל ישראל אמן:

וחיים ושלום ת־ו ש״ל ב״ע

דזקונטלים בית (הק־ית) עולמים היחיאלי עה

ההקפות הרגילים לעשות בעיה׳׳ק ירושלים תובב״א [בבית עלמין סמוך ונראה לקבורה׳ וביום שאומרים בו וידוי ותחינה]

ת ו פ ק ה הקפה א׳

ח בו: כי ט כ ל שדי יתלונן: אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי א צ יושב בסתר עליון בך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה ר הוות: באבדתו יםך ל ב ד ח יקוש מ פ הוא יצילך מם: ב ישוד צהרי ט ק ר באיפל יהלוך מ ב ד ד לילה מחץ יעוף יומס: מ ח פ : לא תירא מ אמתוט ושלומת רשעים תראה: י ק בעיניך תב ף ורבבה מימינך אליך לא ינש: ר ל ך א ד צ יפול מ

: כי אתה ה׳ מחסיך וכבוד ה׳ יאספך: ק ד ר צרורה: והלך לפניך צ אנא בכח גדולת ימינך תתי

ל יצחק בנו בעודנו חי ע ר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מ ש ולבגי הפלגשים א: ם ד ה אל ארץ ק מ ד ק

ל (פב׳יפ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי והוא ירחם על נפש רוח ונשמה שכפר עון ולא ישחית יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן גפתלי גד ואשר. והוא רחום י

: ל חמתו והרבה להשיב אפו ולא יעיר כ

הקפה ג׳ יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אומר ילה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפה יקוש מדבר הוות: באבדתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם: מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי:רה: ר צרו ה גדולת ימינך תתי ב אגא ב

ל רגת עמך שגבנו טהרגו גורא: ב קת שמרם: ב ב ר דורשי יחודך כ מ גא גך וכבוד ה׳ יאספך: ק ד והלך לפגיך צ ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנוח וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי

קדמה אל ארץ קדם: והוא ירחם על נפש רוח ונשמה של'(פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן נפתלי גד ואשר. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיביאפו ולא יעיר כל חמתו:

הקפה ב' יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות: באבדתו יםך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו: לא תירא מפהד לילה מתץ יעוף יומם: מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי:ר צרורה: אנא בכח נדולת ימינך תתי

ל דגת עמך שגבנו טהרנו נורא: ב קך וכבוד ה׳ יאספך: ק ד והלך לפניך צ ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי

קדמה אל ארץ קדם: והוא ירחם על נפש רוח ונשמה של(פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון יוםף ובנימין דן נפתלי גד ואשר. והוא רחום יכפר עון ולא ישחיח והרבה להשיב אפו ולא יעיר

. כל חמתו:

יושב

״ >הק־י״) עולמים היחיאלי י הסונטריס 3 ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי

קדמה אל ארץ קדם: והוא ירחם על נפש רוח ונשמה של (פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שטעון לוי יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן נפתלי גד ואשר. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו:

הקפה ר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות: באבדתו יםך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם: בדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי:ר צרורה: ת ימינך תתי ל ח אנא בכה נ

קבל רנת עמך שנבנו טהרנו נורא:ת שמרם: ב ב נא גבור דורשי יחודך כד נמלם: ך תמי ת ק ד ם רחמי צ ר ד ברכם ט

בך נחל עדתך: חםין קדוש ברוב טו יחיד נאה לעמך פנה זוכרי קדושתך: והלך לפניך צדקך וכבוד ה׳ יאספך: ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנז בעודנו ח•

קדמה אל ארץ קדם: והוא ירחם על נפש רוח ונשמה של (פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן נפתלי גד ואשר. והוא רחוס יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר

כל חמתו:

הקפה ז׳ יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות: באבדתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה

וסוחרה

הקפה ד׳ יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך • מפח יקוש מדבר הוות: כאבדתו יםך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו: לא תירא מפהד לילה מחץ יעוף יומם: מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד..צהרים: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך.לא יגש: רק בעיניך .תביט ושלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי:ר צרורה: ת ימינך תתי ל ח ח נ כ אנא ב

קבל רנת עמך שנבנו טהרנו נורא:: ם ר מ ת ש ב ב י יחודך כ ש ר ר ח מ נא נד גמלם: ך תמי ת ק ד ם רחמי צ ר ה ברכם ט והלך לפגיך צדקך וכבוד ה׳ יאכפך: ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי

קדמה אל ארץ קדם:• והוא ירחם על נפש רוח ונשמה יטל (פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן נפתלי גר ואשר. והוא דחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר

כל חמתו:

הקפה ה׳ ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן; אומר לה׳ מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו: בי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הווח: באבדתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף..יומם: מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים: יפול ׳מצדך .אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט זשלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי:רה: ר צרו ח גדולת ימיגך תתי כ אגא ב

ל רגת עמך שגבגו טהרגו גורא: ב ק: ת שמרם ב ב ר דורשי יחודך ב מ גא גד גמלם: ך תמי ת ה ד ם רחמי צ ר ה ברבם ט: בך גהל עדתך ב טו חסין קדוש ברוך וכבוד ה׳ יאספך: ק ד והלך לפגיך צ

ת (הקפות) עולמים היחיאלי עו י הסוגטריס ב.יחודך ־כבבת ־שמרם: וסוחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה מחץ נא נבור דורשיד גמלם: י מ ך ת ת ק ד ם רחמי צ ר ה יעוף יומם: מדבר באופל יהלוך מקטב ברכם ט

: ישוד צהרים: יפול מצדך אלף ורבבה חםיץ קדוש ברוב טובך נהל עדתך מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך:

ל ושמע צעקתנו יודע ב ושלומת רשעים תראה: כי אתה ה׳ מחסי: שועתנו קר צרורה: תעלומות: ח גדולת ימינך תתי כ אנא ב

ך וכבוד ה׳ יאספך: ק ד קבל רגת עמך שגבנו טהרנו נורא: והלך לפניך צר לאברהם גתן אברהם מתגות וישלחם מעל יצחק בגו בעודגו חי ש ולבגי הפלגשים א

: ם ד ה אל ארץ ק מ ד ק והוא ירחם על נפש דוח ונשמה של (פב״פ) שהוא בן אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי

יהודה יששכר זבולון יוסף ובנימין דן נפתלי גד ואשר; ל חמתו ב אפו ולא יעיר כ והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשי

ואומרים קדיש יהא שלמא רבא

ומוליכים את הנלב׳׳ע לקברו״ ובעת ההולכה אומרים:

ך לקץ ותנוח ותעמוד לרגלך לקץ הימין: ואתה ל אל מלך יושב על כסא רחמים וכר.

בעת הנחתו על הקבר אומרים יי׳ג מידות. ואח״כ אומרים

הנה מקום הנה מלון הנה מנוחה לנחלה, אשרי מי שיאמרו לו באסיפתו, שלום בואך:אך: ם בו ו ל מלאכי החן הממונים על שערי החן, הם יצאו לקראתו ויאמרו לו באסיפתו, ש, שלום בואך: מלאכי החסד הממונים על שערי החסד׳ הם יצאו לקראתו ויאסרו לובאפיפתו מלאכי הרחמים הממונים על שערי הרחמים, הם יצאו לקראתו ויאמרו לו באסיפתו,

שלום בואך:ל שערי השלום, הם יצאו לקראתו ויאמרו לו באסיפתו, ם הממונים ע ו ל ש מלאכי ה

שלום בואך: והוא מרחם על נפש החי והמת, ודינו דין אמת: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה

: ל חמתו ב אפו ולא יעיר כ להשי ' , ו צת צת שלום תהארבי א אסיפתו(אםיפתה),קבורת שלום תהא קבורתו, רבי ה אסיפת שלום ת

א שכיבתו: ה בת שלום ת א מחיצתו, מנוחת שלום תהא מנוחתו, שכי ה צת שלום ת מחיל קהל עדתו, יבא, יבא שלום, יבא, יבא (לנקבה לה) כ ן ויאמרו לו, ויאמרו לו, ויאמרו ל

שלום, יבא, יבא שלום, ינוח על קבורתו.ל קהל עדתו, יבא, יבא שלום, יבא, יבא שלום, יבא, ויאמרו לו, ויאמרו לו, ויאסרו לו כ

יבא שלום, ינוח על רביצתו.ל קהל עדתו, יבא, יבא שלום, יבא, יבא שלום, יבא, ויאמרו לו, ויאמרו לו, ויאמרו לו כ

יבא שלום, ינוח על מנוחתו.ל קהל עדתו, יבא, יבא שלום, יבא, יבא שלום, יבא, ויאמרו לו. ויאמרו לו, ויאמרו לו כ

יבא שלום. ינוח על שכיבתו.ל קהל עדתו, יבא, יבא שלום, יבא, יבא שלום, יבא, ייאמרו לו, ויאמרו לו, ויאכדו לו כ. תס הולך נמחו ב יבא שלום, ינוחו על משכבו , כדכתי יבא שלום, ינוח על משכבו

ב תלין וזרעו יירש ארץ. ר החיים. נפשו בטו א נפשו צרורה בצרו ה ת אחר סתימת הגולל יאמרו : [ביום עיש בו וידוי ותחינה!

ק ד ך צ ת ק ד ל מעשיו: צ כ ל דרכיו וחסיד ב כ : צדיק ה׳ ב ך י צדיק אתה ה׳ וישר משפטן מי ך שלטו ל ל מ ב ר ד ש א ת צדקו יחדיו: ב מ י ה• א לעולמ ותורתך אמת: משפט

יאמר

ת) עולמים היחיאלי ת (הקפו י ד&ונטרים בל ם פעלו כי כ ר תמי ה והיא באחד ומי יש״בגו ונפשו אותה ויעש: הצו ש ע ה ת אמר לו מק ואמת: ברוך דיין ד פט צ ת שו מ ק וישר הוא: דיין א י ט אל אמונה ואין עול צד פ ש דרכיו מ

ק ואמת: ד ו צ ל משפטי ת כי כ מ א ה זאח״כ יאמרו השכבה: ויש אומרים נוסח זה בקיצור: (המרחם על כל בריותיו הוא יחוס וירחם

על נרנח״י של (פכ״ס) רוח ה׳ תניחהו בנן עדן עם כל שוכבי עמו ישראל בכלל הרחמים והסליחות אמן)ך נבלתי ל פנים, וחרפת עמו יסיר: יחיו מתי צח ומחה ה׳ דמעה מעל כ בלע המות לנל: והוא רחום ך וארץ רפאים תפי ל ל אורות ט .יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי ט

: ל חמתו ב אפו ולא יעיר כ יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיך וכו׳ וקדיש יש׳׳ר . מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהל

יצמח פורקניה יתגדל ויתקדש שמיה רבא: בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה. וב ואמרו אפן. ל בענלא ובזמן קרי א ר ש ל בית י ב ויקרב משיחיה: בחייכון וביומכון ובחיי דך לעלם לעלמי עלמיא •יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ר ב א מ ב ייהא שמיה רא שירתא ת כ ר ל ב ך הוא: לעילא מן כ ה דקודשא כרי ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמי

: תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמןל עמו ישראל א וכפנא ומותנא ומרעין בישין יעדון מננא ומנכון ומעל כ ב ר ח י ל כ ת ת )

ואמרו אמן:)א מן שמיא. חיים ושבע וישועה ונחמא ושובא ורפואה וגאולה וסליחה ב א ר מ ל יהא ש

: לכל עמו ישראל ואמרו אמן הצלה לנא ו וכפרה וריוח ו: ל עמו ישראל ואמרו אמן ו יעשה שלום עלינו ועל כ עושה שלום במרומיו הוא ברחמי

צלן לנפש חייה (להרבנים והיחידים, שהיו לומדים בחברתינו מי בתמידות מי לפרקים בלימודים הכללים מש׳ תרס״ט עת החיסדות

החברה עד היום ש׳ תרפ׳׳ח, ונתבקשו בישיבה של מעלה להתעדן בגנזי מרומים אמן) היחיד הרב מו״ז הישיש יצחק ישעיה אלפייה ן׳ היחיד החכם שלמה אל חאריל

כ ״ ״ שלמה שאקו כהן ״ ע ף ן ת ס י ך נ ״ מ ץ ״ ש ב ת ה נ נ י ל

״ - מדא יעקב חיים רפאל ישראל אלפייה ף ״ ׳׳ אליאו (אביץ׳) חמיוי שרה נתבש״מ כ׳׳ג שבט תרע׳׳ו

אברהם בכר אפרים אברהם ביג׳אג׳ו

עזרא נג׳אר ״ הישיש שבתי טיסכה ״ המחזיק חיים ביבאס a , ,״ ״ ״ רפאל סתהון

) ״ הבחור הנלב״ע בקיו״ש בן דודתי י י י י ט י ( ל ע r מ ™ , ״ עזרא הררי בן פוליסה ז ״ י ש ״ ' ט ״ י י

י ואחיו הבחור הנלב״ע בקיו״ש יצחק בן פוליסה א י ש ) י י ל ז י י י ש ) י א פ י

נסימ פרנס יעקב יפדגן

נתן התימני הסופרי ד ״ ז ? י ראובן בר ארון / ־ °

ט \ חזקייה בכר משה ן ב ח ל ב א ו מ ע

רפאל שלמה לניאדו }לפרקים ־ יאודה עטייה החכם דוד משה הכהן בן לונה* י חיים בועז

ש ^ ״ שלום צבעוני ח נ ה מ מ ל ש

אלה בכות (מזכרת לקרובי ושאר בשרי)

אבי אמי מויז הישיש שלמה ן׳ דיין צלחה (דהיה לה שם בעריסה שרה) אביה מרדכי אידלכי נ״ע אב תרניב ניע ח׳ אב תרמיד אמה צלהה

אשתו זקנתי מזל נ״עתשרי הרל׳׳ו זקנתי אם אבי שרה אחותה רינה בנם דודי הישיש שאול ואשתו צלהה בתם דודתי הנפטרת בקיו״ש רחל מויח הישיש משה הכהן ן׳ לונה

״ ״ הבחור הנלב׳׳ע בקיו״ש משה אשת כו״ז אם אבי מזל אשתו חמותי אסתר בת חנה בתם אדונתי אמי הנפטרת בקיו״ש אשת מו״א רבקה חתנם גיסי הרב חיים סימאנה

ת החיים והשלום אמן. ר ת יה״ר תגצב״ה ויעתירו בעדינו ע

ת אורחות חיים עולמים היחיאלי עז י ההונטלים בח ״אורחות חיים״ הנוםדה בתוככי ירושתיו ר ב העתקת תקנוה ח

אנחגו חותמי מטה יחידי חבלת ״אולחות חיים״ תכב״ץ אשל בעיר... שבונת... לעדת... העי״א, בכדי שלא נצטרך עוד לשוב בגלגול ולזכות ולתקן נרנח״י שלנו בזה ובבא׳ ושיזכו להתעדן מזיו אור הגבינה מאספקלריא המאירה, על כן נתעוררנו בעזרת השם יתברך׳ להתחבר יחד איש את רעהו׳ בלב תמים ובנפש חפצה׳ להיות באהבה עזה׳ אהבת רעים נאמנים, בגוף אחד נצמדים׳ לקיים הני מצוותא רבתא, דשקילי לכלהו אורייתא, תלתאהמה דמיטבתא: א) מצות ואהבת לרעך כמוך: ב) מצות גמילות חסדים טובים חסד של אמת (שאינו מקוה לתשלום גמול) מחיים (ולגומלו עם החיים): נ) מצות ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעתבקולו, כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא יעזבך ולא ישכח את ברית אבותיך: ואתיא מכללא, לקיים כל סדר התקנות הנז׳ מטה על מתכונתם בס׳׳ד, לעשות בהם נחת רוח ליוצרינו ולאקמא שכינתא מעפרא: ורדה כשח׳׳ו יבא פקודתינו לפניו, באיזה עת וזמן שיעלה ברצונו יתברך, לקבל פקדונו מאתנו, אזי יהיו כל ניצוצי נרנח״י שלנו, מתוקנים לפניו כהוגן וכראוי, ויקדמנו מלאך ה׳ מלאך הרחמים, ונסתר בצל כנפיו׳ ובצלו נחסה ונתלונן וננצל מכל העונשים, ומכל הייסורין של היי העולם הבא הקיים והנצחי, ומדינא של גהינם׳ כמ״ש בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת׳ והי אלהיים אמת׳ יאיר זיוו עלינו, ויעזרנו תמיד על דבר כבוד שמו אמן.

ח״י תקנות הברת אולחות חיים תכב״ץד באהבה עזה יחד איש את רעהו. (א) להיות תמי

ת החולה(א) ל יום מימי השבוע יבקרו א כ ב נה עשר כדי ש א יופחתו משמו (ב) יחידי החברה ל _ שלשה

(א) הביקור חולים בכלל גמילות חסדים עיין ב״מ ר״ל ע״ב, תני רבי יוסף והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה, הדרך זו גמילות חסדים, אשר ילכו זו ביקור חולים, ביקור חולים היינו גמילות חסדים, לא נצרכה אלא לבן גילו, דנוטל אחד מששים בחוליו, ואפילו הכי מיבעי ליה לםיזל לגביה. ובנדרים דל״ט ע׳׳ב, תניא ביקור חולים אין לה שיעור למתן שכרה, ואפילו גדול אצל קטן, רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום, אמר רבי אחא בר הנינא כל המבקר חולה נוטל אחד מששים בצערו, (נ״א מחוליו) רב חלבו חלש, נפק אכריז רב כהנא, רב חלבו באיש׳ לא איכא דקא אתי, אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו היה אומר לו רבי החייחני, יצא רבי עקיבא ודרש, כל מי שאין מבקר הולים כאילו שופך רמים [פרש׳׳י שם, מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושין לו לחולה כל צרכיו] כ; אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיהיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות, שימות ס״ר? אלא כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות, [פירק

ההונטרים בית אירחית חיים עולמים היחיאדיה מהם, ושום אחד מהם׳ לא ילך שני פעמים בשבוע אחד, בתור חובת יחיד. ש ל ש

ת ימי ש א בשם ראש דגי) כננד ש קי ה גבאים (ע=״ אחד מהם: ש ם ש ה (ג) על החברים למנות מם יבחר לו לחלקו עוד שני חברים המתלוים אליו תמיד, והרי ה השבוע, וכל אחד מ הם בכללותם ח־י אנשים, העי׳־א. ואם ניתוספו עוד היחידים בן פורת יוסף בין פורתת הגבאים הנד, יצ״ו, וכל גבאי יבחר לו יום מימות השבוע ש עלי עין, יחולקו על שר ולקיים ל ויעשה בדעת ומזמה לשמו כ ש לעשות חובת הבקור עם יתר חביריו,גם יבין בר הבקור־ם, הזה ולאומרם בדרך קצרה, או ארוכה פ פ ר אמרות הקדושות הנזכרות ב ד ל ס כה ט ־ ח ה רי התשובה ו והרהו > ב ) י דו י רת הו ף פעם אחת, מאמי א ימנע א כפי העת והזמן,אך לל זה לומר כל הק־ייאת שמע ב עוד לכסלה, ותכו״מ אחרי כ על העבר, ושלא לשות עול מצוותיו ל ב ק ה ת שמים, והיה אם שמוע שיש ב ו ת עול מלכ ל ב ה ק ב ש י מואהכת שת ופסוק בידך אפקיד רוחי ו צית השקולה, ורמוזה לתרי״ג מצ יתברך, ויאמר פ׳ צית המכוון מהביקור, בכדי לקיים הני מילי מעלייתא, ומבלי להפיל וגו׳, כי זהו התכלי שום בעיתותא, לא על החולה, ולא על שום אחד מבני ביתו יצ׳ד(ב:ז״* כהחקדמה) ועל

ם ויחכם עוד. כ ח כגון דא אמרינן תן ל

- - מתאבפים הרץ, נראה בעיני דה״ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, בגון שמצטער החולה בחוליו הרבה, ואי אפשר לו שיחיה בדאמדינן בפרק הנושא, (ז־ק״ד) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעאל כמהזימנין לבית הכסא,ואנח תפילין וקא מצטער, אמדה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים, בלומר דלימות רבי,«ימשום הבי קאמ־דהמבקר חולה מועילו בתפילתו, אפילו לחיות, מפני שהיא תפילה יותר מועילה, ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות, אלא אפילו היכא דאיבא ליה הנאה במיתה אפילו אותה זוטרתי אינו מהנהו]. ולענ״ד עור -איה ממ׳יש בש״ב ב״מ פ״ד ע״א בענין ר׳ יוחנן דהוה קא בבי ואמר היבא את בר לקישא? היכא את בר לקישאי והוה קא צווח עד דשב רעתא מניה, בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה, אמר רב בל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה/ אין דל אלא חולה שנאמר מדלא יבצעיני אי נמי מן הדין קרא, מדוע אתה כבה דל בן המלך בבוקר בבוקר וגו׳. ואין דעה אלא גהינם שנאמר כל פועל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה, ואם ביקר מה שכרו וכו׳ בעולם הזה, ה׳ ישמרהו וגו׳ ה׳ ישמרהו מיצר הרע, ויחייהומן היםודין, ויאושר בארץ״ שיהיו הכל כתכבדץ בו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו דיעים, בנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרהבעם שחילקו את מלכותו, והרםכ׳׳ם בפי״ד מהלכות אבל ה׳־א, כתכ, שביקור חולים וכו׳ הם גמילות חםדים בגופו שאין להם שיעור. והן בכלל מצות ואהבת לרעך כמוך, ובהיר כתב, וכל שאינו מבקר כאילו שופך רמים, ובה׳׳ה כתב ומבקש עליו רחמים ויוצא, ועיין יו״ד םי׳ שליה םדר הביקור ובקשת הרחמים וכר, ובבאה׳׳ט שם כתב משם ספר החיים ביקור הולים בשלשה דרכים א) הן בענין הרפואות פן ואולי יודע לו רפואה או שישתדל בעדו לרפאו־*, ב) להפיק לו צרכו אם אין לו ג) שיתפלל בעדו, ובבאה׳׳ג שם ציץ עוד ירושלמי רפאה םפ״ג ובמכת שמהות.

(ב) הנה נודע כי כל איש החוטא בזמן המקדש כשמתחדט ושב בתשובה לפני ה׳ היה מביא קרבנו ומתודה עליו, ואם לא התודה אינו מועיל לו קרבנו, והוידוי הזה היה עושהו בעת שהיה בריא ובתוקפו, אם כן הוא הדין עכשיו שאין לנו בית המקדש להקריב בו קרבן על בל עון אשר חטא, בכל זאת, וידוי הדברים והחרטה על מעשים הלא טובים, שעשינום לפני ה׳, ושובינו בתשובה שלימה, וקבלתינו על עצמינו שלא נשוב עוד לכםלה, למה נמנע מהם מלעשותם בכל עת ובכל שעה? ובפרט בעת הביקור, בראותינו צער חברינו ומכאוביו, שאז הלב נכנע לפני ה׳ כרוך הוא ביתר שאת, יען שאין לך אדם ממנו שאינו עובר בבל יום ויום, על במה מצות עשה, ולא תעשה, ושבועת שוא, ושקד, ודבר כזב, ואונאה, ותרמית, וכיוצא, ובפרט במשא ומתן, ואם כן אם ישוב בתשובה, ויעשה וידוי הדברים בהצטערו בצער הכירו, יועיל לו במאד

ת אורחות חיים עולמים היח^לי עח י הסוגטרים ב, בכדי ם הנכאים לפחות פעם אחת בחודש, ולעתות הנצרכים, וליוצא מן הכלל (ד1 מתאספיעבד ם אל החולה למי ב ל ל להתיעץ בהכנסת והוצאת חברים, וקיום החברה, ובהשכי

ליה נייחא, וכיוצא וכוי.ל שום מם על יחידי החברה לא מם חודשי ולא מם זמני. יה) איז להטי

1 אם מאד, הואיל ובל צער הבא לו להאדם הוא בכלל היםורין שמבפרץ, והם במקום הקרבן, ובמו שבקרבן צריך לו וידוי וחרטה, הוא הדין בכל מין ייסורין צריך וידוי וחרטה, ואז יתכפר בהן, וכן איתא בילקוט שמעוני פ׳ בחוקותי ע״פוהתורו את עונם ואת ערן אבותם במעלם אשר מעלו בי, שביון שנתהפך לבם לתשובה ומתודין על עוונותיהם מיד מרחמין עליהם, וכתב שם משם הספרי וז״ל: רבי נחמיא אומר חביבין יםורין שבשם שהקרבנות מרצין כך היםורין מרצין, בקרבנות הוא אומד ונרצה לו לבפר עליו, וביםורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהייסורין מרצין יותר מהקרבנות, שהקרבנות בממון וייסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו עכ׳׳ל, ואם כן אין מן הצורך להמתין עד שיהיה חולה ב׳׳מ וישוב מחטאו, אלא בעודו בריא וחזק יעשה זאת התשובה והוידוי והחרטה, כי זאת היא התשובה המעולה ממצות התשובה, המכרעת א.ת עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, כמ״ש בקידושין ד׳׳מ: עשה מצוה אחת אשריו' שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, והרמבים כתב בפ״א מהלכות תשובה ה״א ודל: בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אץ שם אלא תשובה, והתשובה מכפרת על בל העבירות וכו׳ וכשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשד, כי יעשו וגו׳ והתודו את חטאתם אשד עשו זה וידוי דברים, ואץ מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתורו וידוי דברים, •שנאמר והתודה אשר חטא עליה, ובפ״ג ה״ג כתב שמכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עכ׳׳ל, וכל דבריהם מיירי בבריאים ולזה תיקנו שהבריאים המבקרים את החולה אפילו שאין בו שום סבנה רק מיחוש ראש, הם בעצמםם שאין בו וידוי ותחנונים ונפילת אפיים יכולים לומר ו י ב יתורו וישובו בתשובה וכו׳ כנז״ל, ופישע שעשינום לפני ה׳ ולא ן ו ו א ע ט עיקר הוידוי, [הרי אנחנו מתחרטים על בל מין ח .נשוב עוד לכםלה,] כי מלות אלו הם עיקר הוידוי, ואפילו ביום קדוש כר׳׳ח וכו׳ אומרים שלש״ ו נ א ט ו ח נ ח נ •מלוד,. אלו בכדר התפילה כידוע, ובן איתא ביומא דפ׳׳ז אבל אמר * א ב ל א תו לא צריך וכו׳ שמע מינה עיקר וידוי האי הוא, ועיין הדמב״ם בפ״ב מהלכות תשובה, ובש״ע ירד סי׳ של״ח ס״ב ובא״ח סי׳ תרב״א ם״ה יעויי״ש. ומה שקבענו שיהיו שלשה חברים המבקרים לא פהות והאחד ידבר עם שני חביריו בענין התשובה, הואיל וכן איתא בהרמב״ם בפ״ב ה״ה יםשבח גדול להשם, שיתודה ברבים, ועיין יו״ד סי׳ רכ״ח ם׳ כ״א, אין נקראים רבים פחות משלשה, ובאה״ג ציין ברב נחמן גיטין מ״ו ע״א הרא״ש והרשב״א והר״ן ושאר פוסקים ועוד

שהשכינה שרויה ביניהם כידוע.ם עושים התשובה והוידויים לפני החולה ואפילו שאין בו םכנה אז יקח קיו י א י ד ב ה ש כ ו בעצמו וגם הוא יתורה עמהם אם יכול מבלי שיכנס לבית הדמיון, ואם לא יכול להתוודות עמהם, כבר הם התוודו לפניו בעד כללות בל ישראל ובעדו ג״כ ומועיל לו הרבה מאד הואיל והוא מצטער בחוליו ומדוכא ביסורין, והיםו-ין ממרקין ומכפרים עוונותיו של אדם דווקא כשקדמה להם התשובה כדאברן, והרי זה מועיל להחולה ולהמבקרים הואיל וגם הם נצטעדו בצערו והתודו ושבו בתשובה אשר עי׳׳ז ג״כ עוונותיהם מתכפרים וניצולים מן הפורעניות וזוכים ומזכים את הרבים, ומכ״ש אם התולה יש בו סבנה, שאז הנשמה בצאתה ממנו תהיה טהורה וקדושה בעלת תשובה גבורה הואיל ובבר קדם לה שמיעת הוידוי והתשובה והחרטה וא״כ מועילים לה במאד מאד ואין לדאוג ולומר, שמא יקחו דמיון החולה ובני ביתו בזה מחשש המות אושח״ו החולה הוא מסוכן, חלילה והס, היות ותקנתינו זאת נוסדה בכל מין חולה שאינו אנוש ואפילו של כאב ראש, אם כבר עברו עליו שני ימים שהוא חולה שוכב על ערש, שאז מיום השלישי ואילך בתהילים לעשות סדר הביקור חולים, ומהרהרים בתשובה ומתורים וכו׳, כנז״ל.

י ד י ח י ם ה י מ ל ו ת אורחות חיים ע י C ב D ^ t o J D i i

ה להחברה ר מ ב דב ד נ ה ל צ ב לבו ר (ו) אם אחד מיחידי ההברה, או שלא מיחידיה, בטות הצורך, לבוא בהם לעזרת החולה הדל, והאביון, והמסכן וכר, ע בכדי שיהיה מצוי לת שום מ ח ב לבו ורצונו, ולא מ ה מטו הרשות בידו לעשות זאת הנדבה, אך ורק שתהיך בתתך ב ב ת נתן תתן לו, ולא יירע ל ו זכר אונס וכפייה ולהיראות ח״ו, אלא לקיים מצם י י ב ד ) > ג ) ך י ד ח י ל ש בכל מ ל מעשה ידיך ו כ ברכך ה• אלהיך ב ר הזה י ב ד לו כי בנלל הרת כספי הקודש הנקרא נה על שמי ׳ יי-י) וצריך שימםרנה ליד נבאי החברה הממו ו ם י פ

ת הנכאים והיחידים יצ״ו• ם סוכן, אשר יבחרוהו כללו ש בה מן היחידים, או ממי שאינם יחידים, מן הכלל, או מן ר ב ח ה מצא איזה נדבות ל (ז) אם יצה לארץ, ימסרו ביד הסוכן הנאמן, אשר בחרו בו, ת הקודש, או מחו ו הפרט, מארצה גבאים, ומראה חשבון הכנסה והוצאה ש ש ת ה מ כ ס ה טה כי אם ב ואינו מוציא פרות יד הסוכן לעת הצורך ח ד ת ה חדשים׳ וצריכים הכפפים שיהיו מצויים תמי ש . בכל ש

ם בפרט לפתע פתאו אליהם, ורך ר החולים. מיחדים להם שעה קבועה מן היום לצו ומםלבקו ר יגיע תור י ש ח) היחידים אר עצמו מהביקור הזה, גם לא ם יכול לפטו ה הביקור, והולכים יחד, ואין שום אחד מר גדול כזה אמרינן מצוה ב ד ב י ל הניכר רכל עין, כ ח למנות אחר במקומו, אם לא באונם נ' זוכה ומזכה. בה מאהבה, בפרט שהוא בעצמו יהיה באותו יום בעל תשו ׳ ו בו מבשלוחום הנז״ל,פעם, ושתים, ושלש, מבלי שום זכר אונס וסיבה אי (ט) היחיד אשר לא יקיים התנ

ם ולא יזכה עוד בוכיותיהם. מת היחידים החברי מכרעת, אזי יוסר שמו מרשיל שירות כ ם יצ״ו, חובה על •המבקרים להיטיב אליו ב ב אחד מהחברי כ ש מ (י) בנפול לא לו רופא הנוף אשר יוכלו לעשות לו. בעת שאין לו מי שישרת. אותו, בנון להביצרך לו מן השוק, ר הנ ב ל ד ורפואות, מכים החולה בעצמו ומממונו, ולקנות לו כבד וריבץ לפני תלמידו, ואמר ד בנופם עמו, ומי לנו נדול כרבי עקיבא שכי פ ולגמול הה מ ת ועיקר ותועלת הביקור, לעשות כ י לו תלמידו רבי החייתני, כידוע, וזהו תכל

ם במיטבא, לאלפי רבבה. ר כ א נחת רוח להחולה, והי ישלם ש י י להמצ ק ח צ תה אנשים מיחידי החכרה ש ל ל יום ויום, על ידי ש (יא) לבקרו מיום השלישי ואילך לחליו, בכת קודש וימים טובים, י הואיל ונמצאים ב ד מיום ש ב ל ימי השבוע, ל ך כ ש מ יציו בל כללות ם אצלו, והיחידים כביקורם החולים הולכיןעפ״י הסדר׳ עד גמר כ הרבה מבקרית הביקור, ועשייתם החרטה והוידוי והתשובה, ובנומרם ו יחידי החברה לקיים מצ

ל הסדר, אזי חוזרים חלילה. י״ב כ

ו כ ש נ ת פ ש ט הדבר אפילו- בחולה כל דהו, אז לא ישאר בית מיחוש כלל, ואפילו לחולה אנוש, ועוד אחרי שהמבקרים עושים זה הסדר ם י י ת ח ו ח ר ו הואיל וכך היא דרכה של חברת א לעצמם ואינם מדברים לו להחולה בענין זה כלל וכלל, רק הוא מאליו חכם ומבין בדעתו את הצריך לו, לכן אין לחוש להדמיון הזה כלל ובלל, עוד בה הואיל ותקנות החברה הם כך, והם אינם הולכים ומבקרים כי אם להחברים, יהירי החברה, היודעים הם ובני ביתם םדרי החברה ותקנותיה, והתועלת המביאה בזה להבריאים ולהחיים ולהתולים ולכללות ישראל, אם כן היחיד הנכנס בההברה מטוב רצונו, הרי הוא אדעתא דהבי, םביר וקביל עליו כל תנאיה, ובודאי שנם לבני ביתו הודיע, מהטובות הללו שהחברה גורמת בתקנותיה הנז׳, ולזה לא נשאר להם שום

דמיון ודאגה לא לההולה ולא לבני ביתו, כי אם חדוה ושמחה ועונג ימצאו בזה. (ג) ואיתא בכתובות ם׳׳ח ע״א, דאמר רבי אלעזרבואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר וקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא, ותני רבי חייא בר רב מדפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הבא השטר לך פן יהיה רבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודה

זרה, אף כאן עבורה זרה עכ״ל.

n חיים עמימים היחיאלי עט דגוונטריפ יית ™ת היחידים יצ״ו ם במר הסדר לכללו ר (יב) אם בעזרת האל יתברך שמו׳ נתרפא החולה, ט, מתחילים ות הביקור, אזי כשלא יבא ולא יהיה, ובר מנן בנפול יחיד אחר למשכב במצור ואז חוזרים ת לבקר אלו שלא הלכו לבקר בפעם הראשונה, עד גמר הסד כ ל לל אפיא ל קנאה בין החברים יצ״ו, ויהיו כ ל פעם ופעם, כדי שלא להטי כ חלילה, וכן ב

שוין בנוח־ המצוד, הזאת. (יג) בהיכנס החברים לבקר שואלים בשלום החולה, ומברכים אותו ברפואה שלימה,ל מין דאגה, ופחד, ועצבות, ומדברים ומדברים על לבו להפיג צערו, ומםירין ממנו כ לפניו דברי בדיחות ושחוק, ומזכירים צדקות החולה וזכיותיו לפניו, בכדי לעורר עליום ש ק העליון, כמ״ש בההקדמה לספר ביקורים, מ ד צ ת דין ה הזכות ומליצי יושר בכימדבר כו פפד חסידים, וכל אלו הדברים נאמרים בלשון לעז אשר מבינו ו הזהר ו

החולה ובני ביתו העי״א•ד ר אל החולה ביחוד, בשום ענין מעניני הוידויים, והחרטה, והתשובה, בכ ב ד (יד< אין לת הדמיון. ורדל אמרו, שלא תזוח דעתי עליו,ולא יצטערו נם בני ביתו, ויכנסו כולם לבים פונה אל חביריו יצ׳׳ו, ואומר להם, דמיון פועל. אלא כדאמרן לעיל אחד מהמבקרית ומעשים טובים וכו׳ כנדל, אם כן אין מן ו אחרי שראינו שהחולה הזה בעל מצ הראוי לו להיות חולה, כי אם שיהיה בריא וחזק לעבודתו ית׳׳ש׳ ועתה שהוא חולה, ומה גם. ב עוונותינו אנחנו, הואיל וכל ישראל ערבים זה לזה כדרדל בודאי מרו) לפני י בה שלימה( ר לשוב בתשו ה מ להיותו חברינו, נלכד בעון רשענו, לכן עלינו לל עמו ישראל ועלינו ועליו בכלל, ה׳ ברוך הוא, בכדי שה׳ יתמלא ברחמים על כב שעשינו ננד ואומרים: הרי אנחנו מתח־יטים חרטה גמורה על כל מעשה לא טו רצונו ית״ש, ומתנחמים אנחנו איש איש על רעתו אשר עשה, ובעזרת השם מבאןל כ ללכת ב ם עלינו עול אלהותו יתברך, ו ואילך לא נשוב עוד לכסלה, אלא מקבלית ה׳ באמונה, ובאורח סלולה ונכונה, ו ל מצ ר ולעשות כ דרכי התורה והיראה, לשמו

־ ומתחילים ד) הנה ידוע כי אחת ממצות עשה היא התשובה כמ״ש ושבת עד ה׳ אלהיך וכו׳ ואפילו שהתשובה הזאת היתד, מחמת צער ויםורין וחולאין בכל זאת מקובלת ומכפרת כדאיתא במסכת יומא פ״ו, אמר מר לפי שנאמר בחורב תשובה ונקה וכו׳ הא כיצד מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינם שבין, אמר רבי חםא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובותם אוהבם נדבה, שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם וכו׳ כאן על ידי יסורין, אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמד שובה ישראל עד ה׳ אלהיך, א״ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מה טעם ובא לציון גואל י משום דשבי פשע ביעקב, אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות [כששב מיראה] ושזדונות נעשות לו כזכיות [כששב מאהבה], אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם שנאמר ובשוב רשע מרשעתו חיה יחיה תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר, ארפא םשובותם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו, ובנדרים דל׳׳ט איתא, תשובה מכלל שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם, ובקידושין ד״מ ע״ב איתא רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו רשע גמור בל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, וכן כתב הרמב׳׳ם בפ״א מהלכות חשובה ה׳׳ג, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב דבר םרשעו, ועיין ביומא ברל׳׳ו בענין ארבע חלוקי כפרה שאינם מכפרין עד שתהיה תשובה עםהם, וכן כחב הרמב״ם בהלכות תשובה פ״ב ה״ד בארבע חלוקי כפרה ושהייסורין מכפרין

כשקדמה להם תשובה, ועיין כסף משנה שם.

אלי ם עילםים היח̂י י י הלוגטליס בית אייחיי׳ ח !ומתחילים במעמד החולה לומר סדר הוידוי הארוך או הקצר, כפי העת והזמן, ושעת הכושר. וגש כ" הצריך שילמדנו החולה מספד ביקויים, לומדים הם על מתכונתו, מה טוב דבר בעתו, ותמיד אומרים כיי דבר ודבר, הוידויים, ובקשות הרחמים, כלשון רבים. ומכוונים המבקרים להיות הם בעצמם שלוחים בעד כ" ישראל בכל מקומות פזוריהם, ומכללם בעד החולה הזה (פב׳׳פ). ואעפ״י שמצוות הוידוי צריכה להיות מעומד, פה יבויה וגם טוב שתהיה מיושב, בכדי שלא ירגישו הנשים. וגם בבדי שישמע החולה אמרותיהם הקדושות. וצריכים לומר כל דבר ודבר מלה במ״ה, שאם ירצה החולה יוכל לומד עמהם גם כן- אמנם גס אם העת דחוקה,לא יפחתו מלומר הויתי,(ה) וקריאת שמע עם שלש פרשיותיה, ופסוק בידך אפקיד רוחי

ל הנז״ל פונים אל החולה ומברכים אותו שוב ברפואה לכו׳ לאיזה פסיקי דיחמיו ובגמר כך ורוצה שיעשו לו ל ושואלים ממנו עוד אם הוא צרי א ר ש ל כל חולה עמו י ל כ שלימה בב נפטרים ממנו לביתם לחיים טובים ולשלום. ב ה ובטוב ל ח מ ש איזה שירות הנוף, ואז בם וכו׳ אז עליהם להודיע ק אנוש ומוכרח לשומרי ד מ >טו< אם המבקרים ראו שהחולה ברת החולים, או להודיע לממוני ת שבעיר אם ישנם המתענינות בשמי זאת להחכרו

וגזברי העיר שהם יטפלו בזה•לה נחוץ הוא לאגורת כםף, אז עליהם להודיע לגבאי החברה (טז) אם המבקרים ראו שהחום ה ת פקוח נפשות, שנו כאן״ ואין ל ו ל הצורך, כי מצ כ ף בקופה הוא נעזר כ ם אם יש כד לחולה אחר, אלא הוא קודם, ף בקופה, פן יצטרכו אליו בעתי ס להגבאים להניח כ, ולכן ה לשטן דה ואולי להיות, ומה גם שאץ לפתוח פ ואין דוחין נפש, מפני נפש לעתיל דרכי בני אדם, ל ובעתיד ה׳ ירחם, כי עיניו פקוחות על כ ם ב ר ם ברפואתו ט מטפליף ס ם יצ״ו׳ לעשות לו קבוצת כ ה לעזור לו, וירצו מהחברי ר ב ח ואם אין בכים הת נתונה בידם לעשות זה, בידיעת הגבאים יצ״ו, אמנם נוביינא ת העם, הרשו י משארה חדשים׳ גם לא לגבות ש ל ש ה כי אם פעם אחת ל ם יצ״ו, לא תהי בזאת על ידי החברים יציו, בכדי שלא יקוצו ם בשום אופן ובשום זמן על ידי החברי י פעמי לה אחד' י לחוה עליהם להודיע דלותו וצערו לרבים, דהיינו ליתר אנשי השררה בהם העם, אמנם מצו הפקידים והממונים על קופת הצבור, שישגיחו עליו בעין חמלתם, הואיל ובידם להושיע,ה שאם ירצו הם יעשו לו איזה גוביינא, וטוב ר ב ח ה ר עם אנשים שאיגם יחידים מ ב ד גם לל להכניסו בבתי החולים ד ת ש ה ר יכפה אף, גם טוב ל ת פ ל בסתר, שמתן ב כ שיהיה הד ף גוביינא, וח׳ העומד לימין אביון יעזור על ידם תמי ל א אם אפשר, וזה יותר טוב לו מ

וישלח ה) גס הוידוי הוא אחת ממצות ה׳ בדהובהנו לעיל ס׳׳ב, וכמ״ש בתורה וסמך ידו ע^ראש קרבנו והתודה את אשר חטא עליה, והתוודו את עונם ואת עדן אבותם וכו׳ ובבהאי גוונא מצינו ביום הבפורים וסמך שתי ידיו עליו והתורה, וביומא דל״ו ע״ב והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, אלא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי, ובן בדור הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו, וכן בשלמה הוא אומד חטאנו והרשענו ומרדנו, וכן בדני<ל* הוא אומר חטאנו והערנו וה״שענו ומרדנו, תנו רבנן וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר, אתה אומד בכפרת דברים או אינו אלא כפרת דמים, הרי אני דן נאמרה כאן כפרה ונאמדה להלן כפרה, מה בפרה האמורה בשעיר דברים אף כפרה האמורה כאן דברים וכו׳ עיין פרשיי שם, ובסנהדרין פרק ו׳ דם״ג ע׳׳ב כל המומתין מתורץ שכל הםווורה: יש לו הלק לעוה״ב שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבור לה׳ אלהי ישראל ותן לו תודה וכו׳ ומנין שכיפר לו וידוייו וכו׳ ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עבוד לעולש הבא, ועיין בידר סי׳ של״ח וידוי החולה. ובאה״ג צייןשם, בספר תורת האדם להדמבץ !׳דל?ל כ ל כ קבלנו מחסידים ואנשי מעשה וכר, ואיתא בספרי ואשמה הנפש ההיא והתודה, זה ה;ת א המתים שיטענו וידוי, והרי׳׳ף והרםב״ם והדא״ש וש״ע ובחכמים בברייתא דיומא דף ליו ע׳׳ב וכמ״ש בא׳׳ח םי׳ תרכ׳׳א, ורמב׳׳ן בם׳ תורת האדם ממסכת שמחות, ובחב הףמב״ם בפיב מך.לבור>

ת אורחות חיים עול^ם היחיאלי פ י D ב ^ j l p H ר ודם, אמץ. ש וישלח לו רפואה שלימה בקרוב, ואל יצריכהו האל לידי מתנות ב

ד על שום אחד מהיחידים שיעשה איזה דבר, ושירות, בחינם, ואפילו שיש (יז< לא להכביד מחיובי הביקור וכו׳ כנדל. ב ה גדולה, ל בה מצו

י שאין שום אחד חולה מהיחידים העי׳׳א. ׳ (חי) אם היחידים נתייעצו והסכימו ביניהם שאעפ׳ל יום ויום בבית הכנסת לקיים בכל זאת רוצים להנהיג אמירת ספר ביקורים בכא וכר, ותשובתם זאת תהיה בשליחות לפני ה׳ בעד בל קהל מ מאמז״ל ישוב היום של כ ה יחידים ל ש ל ל יחידי החברה יצ״ו, ובסדר הנז׳ עושים ש ישראל, ומכללם בעד כל היחידים העי״א, ואז חוזרים חלילה, יעשו ויצליחו, ל כללות כ יום עד נמר הסדר של יום, זוכים ומזכים את בה בכ , ונקראים שהם בעלי תשו ה חל שנם זאת היא מצוד, נמצא איזה יחיד חולה בר מק, אז עליהם • דרבים, ואין קץ למתן שכרם, אמנם ביום שיד בל ר כבוד שמו תמי ב ת המכוון, וה׳ יעזרנו על ד לעשות הסדר לפניו, בי זהו תכלי

ת ובתמים אמן. מ א הימים ב כל הנדל קבלנו על עצמנו בלי נדר לשמור ולעשות ולסיים בס״ד, בלב תמים ובנפש חפצה׳ מבלי שום זכל אונס וכפייה, בביטולינו, מעתה ומעכשיו׳ ולפני ה׳ בלוך הוא, כל מין פנייה ומחשבה זרה שאינה כרצון האל יתברך, לק כוונתינו היא לעבוד את ה׳ אלהינו עבודה תמהד יגמור עמנו לטובה. ד כדת מה לעשות׳ באמת ובתמים ובלב שלם׳ ו ויקיים את חברתינו, ויזכנו להוציא מהשבתינו לטובה ולברכה׳ כרצון כל יראי ה׳ מרבים וכרצונו יתברך שמו׳ ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, הבאעה״ח ןבש״א לחודש השני הוא היש זיו דאיהו זיווא דברבאן דעלמא, דמיניה נפיק זיווא לעלמא (זהר במדבר דקי״ג ע״ב) חדש שהתחילו בו בנין בית המקדש

ה יי2״?' והכל שלב ולוייס• ^ י י - בימי שלמה המלך יה״ר שיבנה במהרה בימינו אמן• -׳ חפר״ח 2

תשובה, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו, ומת בתשובתו בל עוונותיו נםחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו, וכן כתב בהגהות מימוניות שם ועיין במושיע א״ח םימן תר״ו ותר׳׳ז ובהגהותיו שם עייש״ר. והרי לך סמיכות וראיות ברורות

מרז״ל על כל תקנות החברה הזאת: עור ידוע לך מאי דאיתא באבות כל העושה מצוה אחת, קונה לו סניגור אחד, ובקידושין דל״ט איתא בל העושה מצוה אחת מטיבים לו, ואתה ידיר, בקיומך תנאי החברה מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, מצות גמילות חסדים בגופו, מצות ושבת עד ה׳ אלהיך, מצות וידוי דברים במ׳׳ש קהו עמכם דברים ושובו אל ה׳, מצות זוכה ומזכה לרבים שאין חטא בא ע׳׳י, ומה גם אם תצטרף מצות הצדקה להראוי לה, הרי כמה מצות אלו שהם יבולים להגן עליך אלף המגן

ולהיטיבך באחריתך וזכיות אלו יהיו לך למגן וצינה ולזרעך אחריך עד עולם.

ומעתה יכולה כל עדה ועדה אשר בפרוורי ירושת״ו לתרגם בל הנז״ל כפי שגרת לשונם אשר מדברים בו בני עמם ומשפחתם אשר בשכונתם. ולעשות חכרת אורחות חייב הנ״ל לכבוד ה׳ ויאקמא שכינתא מעםרא,׳ וגם בכל כפי ושכונה, ועיר, ומדינה, אשר בארה״ק ה ל ולתקון נדנחיי שלהם, ועליהם תבא ברכת גוב לעד ש

ובחו״ל, יכולים לעשות זאת, ויתברכו מן השמים, בהון ועושר וכבוד על אחת שבעתיים לאלפי רבותייס אמן.

לסונטריס בית ירוש־(א) עולמים היחיאלי [*) הננו להוסיף פה עפ״י הגורל הני אמרות טהורות הנאמרות מיחיד חברחינו חד מחברי״א יצ״ו

בהספק של צדיקים וחסידים זיע״א]

דרוש (אי). (מה שאמרתי בסיד באשכבתיה דהרה״ג הדיין המצויין המקובל האלק״י כקש״ת נחמן אננ׳יל זלה״ה לשני פתח קיק חסידים בית אל׳ נתבש״מ בריח כבת תרפ״ה, והלויה היתה למחרתו ביום זאת חנוכת המזבח:)

: והנדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה: ט הנושא בס׳ ויג׳ והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה: המאמר, איתא בתנחומא בפ׳ שמיני: וידי ביום השמיני זה שאמר הפםוק צדיק כתמר יפרח

שתולים בבית ה׳ וכו׳ והיכן נטע אותם? שתולים בבית ה׳: יבכו החכמים ויתאבלו קמוני עם, על הלקח מאתנו ארון האלהים ביים החרוה, וששון נהפך לתוגה ודאגה: מה אעידך! מה אדמה לך! הבת ירושלם על אבידתך אוצר כלי חמדה אחד םבוגיך, גדול כים שברך מי ירפא לך: וי לארעא דישראל דחםרא גברא רבא, בר אכהן ובר אורין עבד ה׳ מאהבה, מתהלך בתומו צדיק מר ניהו רבא: לב הוא דבעי קריעא על האי שופרא דבלי בארעא, תצלנה אזנים משמוע, וכל עין תדמע דמוע, כל בהאי דיבא רעה: מר דיינא, דנחית לעומקה דדינא, תפלותיו עפ׳׳י הסודות ובכוונה, טינא ובר טינא, אתו ושילוהו לרב נחמן אסמכתא דדינא: הלוך הלך מאתנו, נעלם ממנו ואיננו, הנמצא כמוהו אם נבקשנו? נהרי נחלי דמעה יזלו עינינו, כי הן בעוון את הצדיק אבדנו: אם בדורות הראשונים, שכולם היו כמלאכי אלהים חבמים ונבונים, היו מספידים את הסתלקות הצדיקים, אעפ׳׳י שאמרו רז״ל עד שלא שקעה זרחה, בכל זאת הוכרחו לדרוש מלות לנו, ועתה, כידוע, אנן בדורינו זה, אשר שדי לנו המר, מה נענה ומה נאמר? כי החכם הגדל בינינו נמצא כמרגלית היקרה, הוא זיוה, והודה, והדרה, ובהעדרו ממש אין לו חליפה ותמורה, יען שהבנים, עלי תולע אמונים, במקום לגדלם על ברכי התורה והיראה כמלפנים, מנהלים ומחנכים אותם ללא תורה ויראה רק בעזות פנים, ועל לשונות הזרים הם גדלים בפנים מפנים שונים: ואת תורת ה׳ הם מזניחים, ובהבלי העולם הם משגיחים, ואם אין גדיים אין תישים כך רבותינו משיחים, לכן דעו נא רבותי את אשר לפניכם, ומאין תבוא תשועתכם? אם לא בשמירת תורת אלהיכם, ובגדול בניכם כאשר גדלו הוריכם אתכם, ואז לא תשאו את עון בניכם־ על צואריכם: וכראותכם את יום החדוה הזה איך נהיה לנהי ואנחה, וערבה לכם כל שמחה, בטח תדעו נאמנה כי זאת היא לנו משמים לתוכחה, בכדי לתקן המעוות, ויקוים בנו ובאה השמש וזרחה, ורבי נחמן יתפלל בעדינו לפני ה׳ אלהינו שיצילינו מכל צרותינו ויפרוק שכינתא מעפרא, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: איתא בתנחומא ר׳ שמעון בן אבא בשם ר׳ יוחנן, כל מקום שנאמד ויהי משמש צרה, ומשמש שמחה, ויהי משמש צרה, אין צרה כיוצא בה, ויהי משמש שמחה, אין שמחה כיוצא בה, עכ׳׳ל: ולכשתדקדק במ״ש בחורה ויהי ביום השמיני, היה בו שמחה שלא היה שמחה כמותה, שאותו יום נתעטר בעשר עטרות כדרז״ל, וירדה אש מן השמים ונתקדש שמו יתברך, והוא הדין גם כן שהיה בו צרה, שלא היה כמותה, שנסתלקו בו שני גדולי ישראל, נדב ואביהוא, ששקולים כמשה ואהרן וכל ישראל, מצינו בויהי אחר הדברים, שלא היה שמחה לאברהם באותו יום שציוהו ה׳ בעקידת יצחק, שזה היה גדול "מכל נםיונותיו, אשר בו נתגלו כל צדקותיו, וחהלוכותיו את ה׳ לעיני כל העמים, שאפילו על בנו יחידו לא חם, רק לקיים מצות קונו, והוא הדין אותו היום

היה

*) הודפסו למזכרת נצח להבחור הנלב״ע בקיו״ש, המדוכה ביסורין קשים ומרים, והיה מיח שנים בעמל

ל נ״ע ה ן׳ דיין p מז ש תלאה ולא זכה לחופה, והוא באוצר יראת שמים נחפה, דודי אח אמי היה מ

כירושת״ו ייפו אייר שנת תרעיה יהיר תנצב״ה, ואחיו דודי הישיש שאול נ״ע ד׳ אייר תרפיג במנששתר:

ההונטריס בית יייש(א׳) עולמים היחיאלי פא היה בו עברה וצרה שלא היה כמותה שמתה בו אשתו שרה, אשת נעוריו שהיה טפל אליה בנבואה. גם היום הזה שיש בו שמחה גדולה זכרון לימי החשמונאים שגברו בו על שונאיהם של ישראל והכניעו את הםטר״א וגברה בו הקדושה על ירם, וזכו לנם פך השמן, ונתקדש שמו יתברך, לעיני כל העמים כי הוא מלך עוזר לעם ישראל בכל עת וזמן, לא מאסם ולא געלם, גם הוא מושיעם למען שמו, ולא עוד אלא שבימים הללו מימות הקדמונים נגמרה בהם מלאכת המשכן יהיה מן הראוי להקמת המשכן בהם, ורק הואיל וברצונו יתברך רצה לקובעה בחר ניםן, על כן לא הוקם בהם המשכן, אבל כל לעומת הימים היו ראויים להקמתו, ובכדי שלא להוציאם בפחי נפש מלפניו זכו בימי החשמונאים לאותו הנצחון הגדול והמזהיר ולטהרה המזבח והמקדש, והוקבעו לדורות בקדושה ובטהרה, כבימי ניסן שאסורים בתענית ובוידוי וביגון ואנהה, כי אם שיהיו להלל ולשמחה כמ״ש באו׳׳ח סימן תר״ע ם״ד ובאה״ט שם דאםור הוא בהספד, גם עתה אירע בהם צרה ותוכחה בפטירת הצדיק הזה ריכא ובר ריכא, שראוי לקונן עליו באיכה, כדפםקו לנו רז״ל בש״ס מו׳׳ק כ׳׳ז: ובש׳׳ע יו״ד סימן ח״א ס״ה דלת״ח בפניו מענות ומקוננות כמו בחול, וכמ״ש באו׳׳ח הלכות חוה״מ סימן תקם״ז ס׳׳ו ובסימן תריע סיג דאין מםפירין בהם אלא לחכם בפניו, וידוע הוא דמיתת חכמים היא קשה מכל הצ׳׳ח קללות, גם מחרבן הבית כדרשת ההוא צורבא מרבנן ע״פ הנני מוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו כידוע, וכמו שהתירה לנו התורה בהספדן ובבכיתם של נדב ואביהוא, גם באותו יום בעצמו שהיה ריח ומקודש בעשר עטרות, כדאמרן וכמ״ש ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף הי, שהתיר להם גם באותו היום להספיד את הצדיקים, כן אירע גם לנו שביום הזה שאין שמחה לעומתו, גם בו אירע צרה גדולה בהסתלקותו, וכל העם בוכים עליו בחרדה על אשר הוא היה מקדש להשראת שכינתו, ומה גם בזמן הזה שאין לנו חליפתו, אין לנו תמורתו, וכשגדיים לא נשמע קולם בבית המדרש, איך נזכה לראות דוגמתו, מלאך משרת בבית אל נגד שכינתו? ובכן רבותי תרי הפכים בנושא אחד אנחנו רואים, שכמעט אי אפשר לסובלם, וקשה עד למאוד להולמם, רהנה ידוע דעיקר השמחה משכנה בלב, כם׳׳ש נתת שמחה בלבי, והלב איננו שמח ועלז עד אשר ישיג כל חאוחו ומבוקשו, כמ״ש תאות לבו נתת לו, ואז וארשת שפתיו שהולך ומשבח ומודה לה׳, בל מנעת םלה שע״י שהשיג כל מבוקשו לכן הוא שמח שמחה שלימה, גם את הצער ורוב היגון משכנם בלב כמ״ש עלי לבי דוי, שכל האיברים אינם מרגישים בצער כי אם הלב, הוא המשכיל ומבין את זאת ולזה דומים להדר/ שכמו שהשמחה גדולה הפתאומית אי אפשר לו להלב לסובלה לפי שעה, הוא הדין בדאגה ואנחה הפתאומית, אי אפשר לו ללב לסובלה, וזהו ראיה ג״כ ששניהם משכנם בלב, אעפ״י שהם הפכים זה לזה שהשמחה ישיגנה האדם במלאת רצונו, והדאגה והצער בהמרות חפצו ורצונו, וא״כ למה עשה אלהים זאת לנו לתה לנו שני ההפכים בנושא אחד ובזמן אחד? ואיך אפשר לנו לקיימם ובפרט לסובלם לרוב גודלם בפתע פתאום? וה״ה כדוגמת זה מצינו בתקנת ח׳׳ל לנו ביום הכפורים, שהוא אחד מימים טובים ומעולים, כמ״ש רז׳׳ל לא היו ימים טובים לישראל כיום הכפורים שיש בו שמחה גדולה שנמחלים כל עוונותיהם של ישראל, באו ותקנו לנו רז״ל הזכרת מיתתם של צדיקים, המעוררת צער גדול ודאגה באותו יום של חדוה, עיין ש״ע או״ח סימן תרכ׳׳א ם׳׳א, ולמה עשו כן? ותקנו שני הפכים בנושא אחד, שקשה לכל אחד ואחד מישראל לקבלם בלבו בבת אחת, הואיל וזה נעשה מרצונו וזה נגד רצונו? אכן כד דיקת שפיר וראית שהכל הוא שמחה ואין שום דאגה ועצבות, ואפילו אלו המאורעות שזכרנו הם שמחה שלימה והם מתאות לבו של אדם ומלוי חפצו ורצונו גם בהם, ושייך בהם שמחה אעפ״י שמראיתם כעין צער ודאגה, אבל בפנימיותם ובאמיתותם גם בהם יש שמחה מרובה, וכמו שנבאר בם״ד בשלש תשובות בדבר. (א) עפ׳׳י מאמרו של אבא מרי דאם האדם נותן בדעתו, כי הוא נברא אך ורק לעשות רצון בוראו, וזהו עיקר ותכלית בריאתו, ואין לו בעולמו שום חפץ ורצון כי אם עשות רצונו ית״ש, כי זה הוא תאות לבו ומגמתו, ומה גם כשנותן בדעתו כי כל המאורעות של

א) האדם י )

) עולמים היחיאלי הלונטלים בית ייוש(א׳ האדם אינם באים לו להאדם אלא ברצון יוצרו, בין לטכ כין למוטב, א״כ לזה ככל האופנים והמאורעות שיהיו לו, בא לו ללבו כל תאותו, והוא שמח בהם כמוצא שלל רב, הואיל ועשה בהם רצון בוראו, וכן חםצא באברהם איש החסד וראשון להאבות, שאעפ״י שמראית ציווי העקידה היה מראה לצער ודאגה, בכל זאת לבו היה שמח עליו, הואיל והוא משלים רצון בוראו, וזהו תאות לבו עשות רצון הבורא, ולזה היה שמח בזה עד למאד, וכמאמר הפייטן עין במר בוכה ולב שמח, והיה במות עליו שרה אשתו, יען שכך היה רצונו ית״ש, ולזה ג״כ היה שמח כלבו, הואיל ובזה משלים רצון בוראו, ואיכ באופן זה לא נשארו שני הפכים בנושא אחד, כי אם בכולם יש חפץ הלב ומלוי תאותו, ולכן הלב תמיד הוא שמח בהם, הואיל ובהם רצון האל יתיש, והיה ביום השמיני שכמו שרצון האל היה לעטרו בשמחה ובכמה עטרות של קדושה, היה היה ברצונו בהסתלקות אותם הצדיקים, והואיל וכך רצונו ית״ש, ועיקר תאות הלב, למלאת אחרי רצונו ית״ש, על כן בכל אלו העגינים הגראים בהפכים, לגבי הלב יש שמחה, הואיל ובהם היה רצון הבורא והוא שמח על שתאותו באה לו למלאות ולעשות רצון בוראו, ולזה הוא שמח ולא נשארו שני הפכים בנושא אחד, כי אם כולם אופן אחד ושייך בהם רק שמחה. ולזה תמצא טעם נכון, למה הוכרח הפסוק לצוות ואחיכם כל בית ישראל יבכו? ויש לדקדק כי איך יעלה על דעת ושכל אנושי שלא יבכום כל ישראל יחד? אכן כדאמרן הואיל ובזה היה רצון הבורא ושמחה בלבם שנעשה רצון הבורא בהסתלקותם, אם כן היה םלקא דעתין שגם בכיה של מצוה לא יבכו עליהם, ולכן הוכרח הפסוק לצוותם על הבכיר. עליהם, ולקמן בס״ד נבאר לאיזה צורך יש בה?: והיה ביום הזה כמו שברצונו ית״ש נקבעו לשמחה והלב שמח בעשותו רצון בוראו, הוא הדין ג״כ בהסתלקות הצדיק, יש שמחה בלב האדם, הואיל וכך הוא רצונו ית״ש ותאות לב האדם גשלמה בעשותו מצות ורצון בוראו בין לטב בין למוטב, ומזה הטעם היה צד להתעצל בהםפידן של צדיקים הואיל וכך הוא רצונו ית״ש, ולזה הזהירונו חז״ל בהםפידן של צדיקים ואמרו כל המתעצל בהםפידן וכו׳ וכשנבאר בלי נדר למטה טעם לציווי הפסוק בבכיה נדב ואביהוא, יובן ג״כ בסיד טעם לתקנת רז״ל בהםפידן של צדיקים בעז׳׳ה• (ב) עוד טעם שעשה הקב״ה כן, שביום שמחה יארע איזה דאגה כזאת, בכדי שלא תזוח דעתו של אדם עליו מרוב שמחה, ותמיד יזכור יום המיתה לנגד עיניו ושאיך הוא מעותד לעמוד לפגי ה׳ ברוך הוא לתת דין וחשבון ואפילו על שמחה של מצוה שהיא קודש, פן ואולי יערב בה איזה דבר של חול בהנאת גופו וכיוצא, ולא מבעיא אם ב׳׳מ יצא ממנה איזה נדנוד עבירה, ולכן עשה את זאת ה׳ לעם קדושו, בכדי להרהר תשובה בלבם, ולומר בעצמם אם לעושי רצונו כך, לעוברי רצונו לא כל שכן, ובזה מתקדש שמו יתברך ביותר שאת, ודייה למצות קידוש השם יתברך והתשובה שמהרהרין בלבם, להגן על כללות ישראל אלף המגן, ותשרה שכינתו יתברך בקרבם תמיד כל הימים, ומטעם זה תקנו לנו רז״ל ביום הכפורים הזכרת מיתת הצדיקים זיע״א. (ג) ועוד יש לומר שהסתלקות הצדיקים היא בעצמה שמחה הואיל והיא גורמת שמחה גדולה בין להקביה כם״ש רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, גם לצדיק יש שמחה שניצול ממלחמת היצר והחזיר פקדונו שלם אל ה׳ אלהיו, גם לבני אדם יש שמחה בהסתלקות הצדיק כנ״ז בזהר גדולים צדיקים בחייהם ובמיתתם יותר מבחייהם, דכתיב וגנותי על העיר הזאת להושיעה, למעני ולמען דוד עבדי, ואלו בחייוהו לא כתיב כן, הרי לך שבפטירתם מועילים לכללות הבני אדם בזכותם ובתפילתם יותר מבחייהון, דתפילת הצדיקים בעולמות העליונים לצורך הבני אדם היא מעולה עד לםאד, כםיש בזהר אלמלא בעותן עלן לא היין, שלא היינו יכולין לחיות בעוה״ז אלמלא תפילתם עלינו בפטירתם בעולמות העליונים, ומכיון שכן שבהםתלקות הצדיקים יש שמחה ותענוג, לכן ביום שיש בו שמחה ותענוג ותוספת קדושה אז תוכפל שמחתם שם, ולזה הצדיקים גמורים מסתלקים בעתות חדוה ורצון, ובדםצינו בהסתלקות שלשה צדיקי עולם ג״כ בעת הרצון, שהוא יום שב׳׳ק עת המנחה, והם משה יוסף ודוד כידוע, ושזה מורה על גודל צדקתם

ותוספת

) עולמים היחיאלי פב א ) ש ו ר ההונטלים בית ד ותוספת שמחתם בהסתלקותם בעתות של שמחה, וגם נדב ואביהוא שנסתלקו ביום ר׳׳ח שהיה בו תוספת קדושה מלבד אותו היום שנתעטר בעשר עטרות ובקדושות מרובות שעל ידי זה גדלה שמחחם של אלו הצדיקים, שהיו שקולים כמשה ואהרן וככללות כל ישראל, ולכן נסתלקו ביום קדוש כזה, וה׳׳ה לכל הצדיקים שםםתלקים ביום שיש בו תוספת קדושה שאז יש לנשמתם שמחה יוחר מעולה, הואיל וביום שיש בו תום׳ קדושה כר״ח ושבת ויו״ט אז כל הדינין משחככין וםחכפיין ודינא של גהינם לא שלטא, ואין שום שטן ויצהיר ומקטרג המעכב לעליחם, והדרך הנכונה וסלולה פתוחה לעומתם, והנשמה עושה את דרכה מבלי שום מונע וטפריע כי״ע: אמנם לפי האמור יצא לנו קושיא חזקה כי למה הקב״ה ציוה ואחיכם כל ישראל יבכו,? ורז״ל גיכ חייבו אוהם לבטל השמחה של אותו יום קדוש, כחוה׳׳מ, וחנוכה, ופורים, וריח, ולהספיד בהם אח החיה בפניו? עד שאמרו כל המתעצל בהםפידן של צדיקים ראוי לקוברו בחייו? והלא כדאטרן בהםתלקותם יש שמחה לעליונים, ולתחחונים, לה׳, ולצדיק, ולבני אדם, וא׳יכ למה צורך בהספד ובכיה עליו? ולחרץ זה בם״ד נקדים מה שהביא מוהרח״ו בם׳ עץ הדעת טוב פ׳ ואהחנן דף ה׳ ע״א וז״ל: מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושוע, כשישראל כולם או מקצתם יבקשו את ה׳ בתשובה וכו׳ ועוד בצר לך ומצאוך לשון יחיד, שכיון שלאיזה יחיד פרטי נתקיימה בו קללה אחת, הרי כאילו נתקיימה בכל ישראל וכו׳ עכ״ל, וכדרז״ל ע״פ ידין בגויים מלא גויות אבל בישראל מחץ ראש על ארץ רבה׳ שכולם ניצולים בזה כידוע, והנה תכלית בכייתם והםפדן על הצדיק על שסבל אלו הייסורין ושנםתלק בהם, שמצר עצמו וזכותו לא היה ראוי לאותם הייסורין אלא מפאת עוונם הם,ולזה הם בוכים שגרמו לו כל זה הצער,אך לא עבורמיתחו וסילוקו םהם״שבזה אדרבא יש לו עילוי ושמחה שיצא לו מעולם השפל ונכנס בעולמות העליונים שלכלם יש שמחה, וזה דוגמת הבן שיצא ונולד מבטן אמו העכור והחושך ובא לו לעוה״ז הגדול הזך והמאיר, שכולם שמחים בהולדו אביו ואמו ויחר הברואים ורק מה שםצטערים לפעמים, עבור הקשותה בלדחה וצערה, וצערו, שנולד בעינויים, בעת שהיה לו להולד ביותר מנוחה וקלות מכאובים, ה״ה בצדיק בהסתלקותו באופני חולאין וייסורין כאילו שעברו עליו ובאמיתות לגודל צדקתו היה לו להפטר מהעולם באופן הכי קל מבלי שום ייסורין וחולאים לא עלינו ועליכם, וגם מבלי לסבול גם צער המיחה לרוב צדקתו, וחסידותו, ואותן הייסורין שקבל הם במקום כללות כל ישראל ולכפר על עוונם קבל יםוריהם, ומפאת דין ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה והואיל והם כולם כללותם כאיש אחד וכגוף אחד לכן כשקבל הצדיק הייסורין מועיל להם ג״כ כאילו כללות ישראל כולם קבלו אותם הייסורין, וניצולים מהם עיי שקבלם הצדיק, ומה שבוכה הילד בצאתו מרחם אמו עבור שהמלאך סטרו על פיו, והשכיחו כל התורה, אבל הצדיק בצאתו מהעוה״ז החשוך הנדמה לרחם האשה, לעולם העליון הגדול ומאיר ביותר שאת, כאוז״ל כל עולם חחחון לא יבוא כגרגיר חרדל כנגדה מ ל עולם העליון ממנו, והוא כדוגמת רחם האשה לזה העולס, אזי הוא שמח, יען שהמלאך מזכירו כ שלמד ושכח בעוהיז, ולא עוד אלא שמסבירים לו כל סודות התורה שהגה בה בעוה״ז: וא״ת בברכות אמרול הייסורין מכפרים כשקבלם לדעת כנז׳שם מה אשם לדעת אף הייסורין לדעת, וע״כ איך יעלה על דעתו י ת של צדיק לקבל הייסורין םדעתו עבור אחרים החוטאים? אמנם הטעם הוא, שהצדיק מדת קונו יש בו, וכמו שראינו שהשכינה בגלות עם ישראל, וסובלת צרותיהם להקל מעליהם הפורענות, כדכתיב בכל צרתם לו צר, ועי׳׳ז מקרבת להם הגאולה, כמ״ש ומלאך פניו הושיעם, וכן גם כן שהמשיח סובל ייסורים של ישראל להקל מעליהם, כמ״ש אכן חלינו הוא נשא ומכאוביגו סבלם ובו׳ הוא הדין בצדיק שמדת קונו יש בו, הוא מקבל עליו את הייסורין הראויין לבוא על ישראל, בכדי לכפר להם עוונם, כדמצינו ג״כ ברבי אלעזר ברבי שמעון שהיה אומר להם בכל לילה, בואו אחי בואו רעי, הואיל ומדת קונו יש בו, וזהו הטעם שמקבלם מדעת ומועילין לכפר על כללות ישראל: ואם כן כשישראל בוכים וטצטערים על עוונותיהם וחושבים בדעחם שכל אלו הייסורין שבאו לו להצדיק הם היו מפאת חטאתם, ועליהם היה מן הראוי לקבל את כל אלו הייסורין שסבל

הצדיה

ההוגטדים בית (דתש א) עולמים היחיאדי הצדיק עבורם, ובפרט בעת המיתה. אם מטעם שםדת קונו יש בו, אם משום ערבות כללות ישראל זה לזה, אס מטעם ואהבת לרעך כטוך שרצה לזכות הדור לחיי העוה״ב, כסו שהוא רוצה לזכות לחיי העוה״ב, ולזה קבל ייםוריהן עליו, ולכן הם מצטערים על זה מאד, על שהיו לו לגרמא לאלו הייסורין הקשים שבאו עליו, ומתנחמים על אשר לא עשו כהוגן לפני ה׳, וטתחרטים על עוונם, ואזי בזה מראים להצדיק רוב השתתפותם בצערו שנצטער, ושבאמת כללות ישראל הם כולם כגוף אחד, וכשקבלם הוא כאילו גם הם קבלום עליהם, שהרי גם הם מצטערים בצערו של צדיק ובוכים באנחה על שעוונם גרם לו כל זה: ואז נמחלים עוונותיהם גם כן כמ״ש בש״ע או״ח סי׳ חרכ״א ם״א ובבאה׳׳ט משם הזהר והארידל שהמצטער ומוריד דמעות מוחלין לו עוונותיו, ועל כן הצדיק הוא שמח בזה שהראו השתתפותם בצערו, ושהייםורין שקבל הועילו לו בקבלתם שהקל מעליהן הייסורין וכאילו גם הם קבלום, וכמו שבקבלת הייסורין חוזרין בתשובה שלימה כמ׳׳ש בצר לך ומצאוך וכו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך וכו׳ הוא הדין גם פה בהשתתפותם בצערו ובבכייה ובחרטה על מעשיהם הרעים, גם הם שבים בתשובה לפגי ה׳, והצדיק אז שמח על שהועילה להם תקנה זו, ומוחל להם על צערו הואיל ובזה מתעלת נשםתו, שגרם להם תשובה גדולה כזו וזכה ורבים זיכה, ומתפלל עליהם לפני ה׳ ומשפיע להם כל טוב מעולמות העליונים, כדאמרן גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהט׳ אשר לא כן באי התעוררותם בהספדו וכשםראים שהם נפרדין ממנו ולא משתתפין בצערו אזי ח״ו עי״ז הפירוד, כל מה שקבל הצדיק מהייסורין עבור ישראל לא יחשבו עליהם גם כן כאילו קבלום, והויה ליה צערו של צדיק עבורם כעל חנם, ועליהם מחדש לחזור ולקבל את כללות כל הייסורין שקבלם זד• הצדיק הואיל ולא הועילו להם, ולזה אמרו רז״ל כל המתעצל בהםפדן של צדיקים, ראוי לקוברו בחייו ופירוש לקוברו בחייו הוא שכמו שהמת הזה נקבר ואינו נגלה לעין כל, וייסוריו לא הועילו לו, הוא הדין זה המתעצל בהראותו את הפירוד, גילה דעתו דלא ניחא ליה בהשתתפות ייסורי הצדיק ולכן עליו לחזור לקכל כל הייסורין ויהיה מדוכה בהן, ואםור בהם על מיטתו, וכלוי בביתו ולא יכול לצאת ולבוא

ולא ישתכח בין האנשים, וישבת מלבם כמת, ויהיה נחשב לקבור בחייו מחמת אלו הייסורין שצריכין כולם לבוא עליו, הואיל ולא השתתף בצערם של צדיקים, ועמד לו מנגד ובניו מתים בים עבור שלא בכה והוריד דמעות על אדם כשר כידוע, וזהו אומרו ראוי לקוברו בחייו שעל ידי הייסורין יהיה ג״כ אסור בביתו וכקבור שם מחיים, ולכשתדקדק תמצא ככל דברינו ממה שאמר הפסוק ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳, והיה לו לומר יבכו את גדב ואביהוא שמתו ונחםרו מהם, אלא בודאי שעל סילוקן יש שמחה גדולה, לפגי ה׳, ולהם ולבני ישראל כדאמרן, אכן הצער והבכייה שנתחייבו בה ישראל, הוא על שםילוקן היה בשריפה שזה בודאי לא סבלו מהמת גודל עוונם, אלא מחמת עוונם של כללות ישראל, יען שישראל באותו זמן נידונו כבת כהן שזינתה שמיתתה בשריפה, והצדיקים הללו להקל מעל ישראל צער השריפה, קבלוה עליהם ונידונו בה לכפרת עוונם, הואיל וכן ובכדי שתועיל גם לישראל צער השריפה, צום ה׳ שיבכו את השריפה וישתתפו בצערם זה שליהצדיקים, ויראו בעצמם שהם כולם כללות אחת וכגוף אחד הם נחשבים, וכשקבל אחד מהם הייסורין אזי הוא נחשב על כולם ג״כ כאילו קבלום ומתכפר עון כולם, ומה גם בשובם בתשובה שלימה, ואז הצדיק יחזור למעלה יותר עליונה* הואיל וזכה וזיכה את הרבים, שהרהרו בתשובה בלבם בסיבתו, והשראת שכינתו יתברך תוכל: נוכחנו לדעת מכל האמור ת כ לחזור להיות שרויה בקרבם, כמלפני החטא, ולזה אץ קץ למתן ש שהעיקר להצטער בסילוק הצדיק, בהתבוננותינו על מרת הייסורין שנסתלק בהם ולזכור החמא הגורם לזה ולשוב ממנו, ולאי יודעינו בייסורין על איזה עון באו, לכן אנחנו מתחרטים על כל מעשינו הרעים והלא טובים שעשינום לפני ה׳, ושעי״ז גרמנו צער וייסורין לצדיקים ולאדם כשר וכו׳ וגרמנו להם שנסתלקו מאתנו, ובצערנו זה מראים אנחנו שיש בינינו אהבה ואחוה שלום וריעות וכללות ישראל כגוף אחד נחשבים, ושע״י הקזת הדם מאבר אחד מתרפא כל הגוף

כנ״ז

הלונטלים בית ייוש(א׳) עולמים היחיאלי פג כנ״ז בזוהר, ולא נצטרך לסילוק צדיק אחר, הואיל והשתתפנו בצערו ובהספדו ככל הצורך ושבנו בתשובה לפני ה׳ ונתכפרו כל עוונותינו, והצדיק מוחל לנו ג״כ על צערו, ומתפלל בעדינו לפני ה׳ ומשפיע לנו כל טוב, כנדל, ולעולם סילוק הצדיק יש בו שמחה גדולה, ובפרט כשםילוקו ג״כ יהיה ביום שמחה, וזהו כוונת המאמר ויהי בייום השמיני זה שאמר הכתוב צדיק כחמר יפרח, שויהי לשון שמחה, וא״ת סילוק הצדיק יש בו צער ודאגה וכשיהיה ביום שמחה אז יהיו שני הפכים בנושא אחד ואי אפשר בלב לסובלם, על זה אמר שתולים בבית ה/ שאדרבא יש שמחה בסילוקם שיזכו להתעדן בגן עדן העליון, וגדולים צדיקים במיתתן יותר םבחייהון, והייסורין שקבל מאהבה הוא להרבות לו שכרו, והיכן ה׳ נטע אותם ? לזה אמר שתולים בבית ה׳, היות ומרת הצדיק בעוהיז כתמר יפרח שעושה פירות וגדל מיום ליום בתורה במצות ובמעשים טובים, ואפילו שתש כחו מהיםורין, כארז הוא מעדן עצמו, בעבודת ה׳, ובתפילותיו, בלבנון, הנרמז לבית המקדש שמלבין עוונותיהם של ישראל, הוא הדין בתי כניביות ובתי מדרשות שנקראים מקדש מעט, שהצדיק ישגא בהם, שמרבה בהם ישיבותיו ומהלך בהם ברג״ש, בברד, ברוח, בן;שם, בעןלג לעשות רצון אביו שבשמים, ולזה ג״כ ה׳ שותלו בביתו בגן עדנו העליון מרה כגגד מרה, כל זה מפאת הצדיק בעצמו שנסתלק, אבל לנו ויהי מורה על צער גדול ומהו? שע׳׳י עוונותינו הצדיק קבל ייסורינו ונסתלק בהם, זהו אומרו ויהי כיום השמיני צדיק כתמר יפרח, והוא פרח מאתנו ע״י ייסורינו שקבל וא״ת מה תועלת בצערינו זה אחרי שכבר מת, על זה אמר, שתולים בבית ה׳, שע׳׳י השתתפותינו בצערו זה וחזרתינו בתשובה שלימה, אז כל הדור יהיו שתולים בבית ה׳ שכולם ראויים יהיו לחיי העוה״ב, והצדיק הגורם כל זה עליו תחשב המצוה וזהו אומרו והיכן נטע אותם לבני דורו? שתולים בבית ה/'• ונשאר עלינו לבאר עודשע״י הםפד ובקשת הרחמים על הגפטר בפסוקי דרחםי זוכים להצילו משבעה רינין ריתלפון עלוהי מביתו ער בית הקברות, ולהרחיק מעליו כל מין שטן ופגע־ רע בדרך, הואיל והגשמה לא תוכל לעלות למקומה אלא אחרי קבורת הגוף, וכשתגיע למקומה אין לה שום פחד, הואיל ומצותיה ותורה שעםק בה מגינות עליה, אך פה בעוה״ז בעודה גלוייה בלי נרתיקה, יש פחד עליה, ולזה אנחנו מםפידין ומבקשים עליה רחמים על ידי אמירת ד׳׳ת ופסוקי דרחמי, וגם הקב״ה שולת כתות מלאכים לקבלה ולהקדים לה שלום ולשומרה בדרך, והוא ג׳׳ב כביכול בא לקבלה, וע״י גלויו אליה בורחים כל הקלי׳ ממנה ונרחעים לאחוריהם, כם״ש בזהר מדרש הנעלם, פ׳ וירא כשנשמת הצדיק עולה, אומר הקב״ה לאברהם וליצחק, שילכו לקראתה ולהקדים לה שלום, והם עונים להקב״ה אין מדרך ארץ שהאב ילך לקראת הבן, ואז הקב״ה מצווה ליעקב שילך, והוא הולך עמו, וכשרואים כן אברהם ויצחק שה׳ בעצמו הולך, אז גם הם הולכים להקבילה וזש״ה מבקשי פניך יעקב סלה, ואז נדחים כל הקלי׳ מפניהם והנשמה נשמרת בדרך הלוכד. עד שיקבר הגוף, ותעלה לםחיצתה העליונה, וזהו כוונת פסוק הנושא, והגדתם לאבי את כל כבודי שהוא מצווה למליצי יושר שיגידו לה׳, שהוא נקרא בשם אב לצדיק כם״ש ה׳ אסר אלי בני אהה אני היום ילדתיך, את כל כבודי אין כבוד אלא תורה, מה שעסקתי בתורה ומלת כל לרבות במצוות וכמעש״ט, וא״ת שכל זה עשהו בנקל? לא ולא, כי אם בטורח רב במצרים במלחמת יצרים? שתמיד גלחמים יצה״ט עם יצה״ר והוא מגביר יצרהטוב, ואת כל אשר ראיתם שע״י סילוקו באילו הייסורין, זכה וחזרו כולם בתשובה זא״כ זבה ורבים זיכה, ולכן וםהרתם והורדתם את אבי, וא״ת אחרי שכל זאת עשה בודאי יגחל עולם הבא, ומה פחד יש לו שרוצה שה׳ יבוא לקראתו? לזה אמר הנה כי פה בעוה״ז יש לו פחד עד עלית הנשמה למקומה, ואז שם אין לו פחד מהם כדאמרן, ובעבור זה מבקש במהירות בוא הקב׳׳ה והאבות לקראתו, להנצל על

ידם מכל הדינין השייכים הנה בזה העולם:

חזרתי ואמרתי והגדתם לאבי זהו אבינו שבשמים את כל כבודי, זהו שמירת התורה והמצוות ע״י עם ישראל הקדוש, במצרים מתוך דוחק וצער וייסורין קשים ומרים, וא״כ ראויים אנהנו לגאולה שלימה בקרוב, וםהרתם והורדתם את אבי הקב״ה הנה, שתיגלה מלכוחו עלינו בבנין בית קודשינו ותפארתינו במהרה בימינו, ובילע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים ולא נוסיף לדאבא עוד, ולא ישמע שוד ושבר בגבול ישראל, ונסו יגון ואנחה והיתד, הרווחה והצלתה בגבולינו, וגשמע תמיד קול ששון ושמחה, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

גדול העצה וגו׳ והוא רחום וגו׳ וקדיש תתכלי חרבא, ויהי שלםא רבא:

) עולמים היחיאלי ב ) ש ו י ת י י זסונטריס ב

דרוש (ב׳) [שעשיתי בשתחא דבי נשיאה, באשכבתיה דהאי תנא ירושלמאה, הדה״ג הזקן ויושב בישיבה מבני מערבאד זצוקיל נתבש׳מ אחר חצות יום א ד ל ח ד כהן א הרב החסיד המקובל האלהי כהנא רבא, בקשית מפעו

ערב שבת קודש! כ״ד לחודש סיון תרסיזן.

) וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם״ כי שגגה היא, (הנושא בפ׳ שלח פרשה מיו פסוק כ״ה:

והם הביאו את קרבנם אשה לה׳ וחטאתם לפני ה׳ על שגגתם.

וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל וגםלח להם, כי שגגה היא, והם הביאו את קרבנם אשה לה׳ וחטאתם לפני ה׳ על שגגתם:

(המאמר במדרש רבא פרשת אחרי פ׳ כ״ד סימן ו׳••) רבי יורן פתר קרא בכהן גדול בכניסתו לבית קודש הקודשים, וחבילות חבילות של מצות יש בידו, בזכות התורה וזאת התורה, בזכות מילה זאת בריתי, בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת, בזכות ירושלם זאת ירושלם, בזכות שבטים וזאת אשר דבר להם אביהם, בזכות יהודה וזאת ליהודה, בזכות ישראל זאת קוםתך, בזכות תרומה וזאת התרומה, בזכות הםעשרות ובחנוני נא בזאת, בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן:ב ןיקוננז השפתיים, וי! על הסתלקות ארון הקודש אחד מן הרמתיים, וי! כי נגדע ל יאנח ה הרב החסיד כהן לאל, בבית אל, ספיר גזרתים, ויי על הזקן ויושב בישיבה, שמעולם לא נטר איבה יקוננו מר בכפליים, וי! כי אבד חםיד מן הארץ שומו שמים, וי! לארעא דישראל דחםרא גברא רבא ויקירא מאיר עינים׳ —קול אנחה כל הגוף שוברה, קול קורא במדבר מרוח שואה מסערה, קול צעקה גדולה, ומרה בעיר המהוללה, את בני המעיים חומרת, קול נהי ויללה נשמע מהר הקודש צווחת ואומרת, קול נשטע םציון זקנים טשער שבתו עוטים אדרת, קול העם בחרדה איך פנה הודה מדברת, קול הנערים מיללים ובוכים עטרת זהב גדולה נעדרח, קול ה׳ יחולל, והתורה על קינה תילל, כליל תפארת, קול משמים צדיק הוא זה בא לשכון במעון נהדרת, קול הכהן הגדול נשמע בואו אל הקודש ושכינת אל עליו כוחרח, קול דודי זה בא לבטל כל הדינים מעל עמו ישראל היא גוזרת, קול הנשמה לתת הוד ליוצרה עולה ומזמרת, קולה כשרפי מרום ולפנים ממלאכי עליון משוררת, קולי שמעה ה׳ לא תוסיפו עוד לדאבה לכל עם ישראל נאמרת, קול מבשר ואומר ובא לציון גואל, ומשיח לישראל, במהרה בימינו, יהיה לנו,• דעך לכם רבותי כי אבדה גדולה אבדנו שאין כדוגמתה, אשכול הכופר, איש ן מ למשמרת א שהכל בו, בלול במקרא, במשנה, באגדה, בקבלה, ובבל מילי דחםידותא, איש, ששמש בבית אל אחד ועשרים שנה בכהונת הרב החסיד, איש, שכיתת רגליו במדברות וביערים, במדינות ובערים, למצוא עזר לכל הני ברכי דרבנן מקיימי דת אל, בק״ק חסידים בית אל, בנטירותא יתירחא, איש, שהתפלל בו רוב ככל ימיו ושנותיו בכוונות הארידל עפ״י הםור זה כששים שנה, איש, שזכה לחבר הגי ספרי דבי יב כח מעשיו ושמחת כהן בפרד״ס התוה״ק, איש, עניו ונשוא פנים שנושאין פנים לדורו בעבורו, איה לנו חליפתו? איה לנו תמורתו? מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, ואבכה על האי שופרא דבלי בארעא, על הגזרה הרעה, ארץ התרועעה, לב הוא דבעי קריעה, אמנם צדיק הוא וצדיק דינו כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, וראיתי לרבינו מוהרח״ו בעץ הדעת טוב ח״א פרשת אחרי, שפירש בזה ודל; וזהו סוד ונפשו אוותה ויעש, והענין דהוה ליה למימר והוא אחד, מאי באחר? אלא ירמוז כי הלואי יהיה צדיק גמור אחד בכל דור כם״ש וצדיק יסוד עולם ועליו כתיב

וזרח

ת דרוש (כ) עולמים היחיאלי פד י jynBJliTt ר וזרח השמש וכר, והקכ״ה כשרוצה לכפר עון הדור ההוא, משגיח באותו הצדיק האחד המיוחד שבהם לסלקו מן העולם, ואין בכל הדור מי שיהיה ראוי להתפלל על הצדיק ההוא שלא יסתלק, וזהו ומי ישיבנו? ואם תאמר כי גם זה מהיות הצדיק ההוא בלתי גמור, כיון שמי ישיבנו, ואין כחו להגן עליו, לזה אמר אינו כן, אלא אדרבא מרוב צדקתו, נפשו יתברך, אוותה וחשקה בו, וסלקו מהעוה״ז להשתעשע בו, ויעש את אשר חשב בתחילה, כנדל על והוא באחד עכ״ל: ואעפ׳׳י שתפילתו אינה חוזרת ריקם עבור אתרים, עבור עצמו ממש לפעמים לא תועיל כדאיתא בם׳ חסידים סי׳ תשנ״ג, שרבי חייא התפלל על פשתן אחרים ונענה ובשהתפלל על פשתנו ולא נענה, ומצינו ג׳׳כ במשה שתפילתו לא היתה חוזרת ריקם כשהתפלל על אחרים, ותקט״ו תפילות התפלל על עצמו ולא נענה, כידוע, והטעם כדארדל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, וצריך גם הוא לתפילת אחרים עליו, ולזה חקנו לנו רדל שחובה על האדם להתפלל על החולה ומה גם אם הוא ה״ח שצריך שיחלה עצמו עליו כם״ש בברכות די״ב ע״ב, אמר רבא אם ת״ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו״ מאי טעמא וכו׳ ואני בחלותם לבושי שק וגו׳ ועיין בהגדות סהרשיא שם, אכן יש להרגיש במה שאסרו רדל גדולים צדיקים במיתתן יותר םבחייהם ואם כן למה צריכים לחלות עצמם עליהם? והתירוץ לזה כמה שידוע כי כל נשמה ונשמה יש לה איזה חלקים מבחיגת פרדים התורה׳ השייכים אך ורק אליה לגלותם/ לצורך בני דורם, אשר אין כה ביד זולתה לגלותם, אפילו שחהיינה גדולים ממנה בחכמה ובמנין, כידוע, ובזה יהיה תיקון והשלמת ניצוצי נשמות בגי דורם, אס יזכו לזה, וכשלא יזכו ח״ו לשומעם, אז עליהם לשוב בגלגול, ולשמוע אלו התירושים, להשלים בהם תיקוני נרנח״י שלהם, ולזה כשהת׳׳ח חולה, לכבוד התורה אשר בקרבו, ולצורך החידושים אשר הוא עתיד לחדש להם השייכים לבחינת נרנח״י שלהם, ולתקונם בגלגול זה, ופן ואולי עוונם גרם לזה, שלא יתגלו החידושים האלו. או מפאת שלא הגיע זמנם להתגלות, לזה שבים בתשובה שלימה, ומחלים עצמם על הת״ח שלא יסתלק מן העולם, ושיתרפא מחוליו, בכדי שיוכל לגלות להם חידושי התורה של גיצוצי נשמתו המיוחדים לו, ואשר בסילוקו מהעוה״ז, געלמים מהם לגמרי, עד שיחזרו בגלגול לצורך חידושי התורה ואפילו אחד כנז׳ משם מוהרח״ו, בעץ הדעח טוב ח״ב, הוב״ד לעיל בחלק ביה השם בכבוד חכמים, ולזה הם מתפללים עליו, בעת חוליו, גם אחרי מיתתו, םספידים אוחו, ומצטערים בעבורו, ושבים בתשובה שלימה לפני ה׳, מפאת חטאם ועוונם, שאם ח״ו עיי סילוקו הוכרחו איזה חידושי התורה להתעלם מהם, אז בזכוח ההספד, והתשובה, חוזרת נשמת הצדיק הנלב״ע, ומתלבשת בצדיק אחר שבדור, ומגלה לאוחו הדור כל חידושי התורה שנתעלמו מהם, כידוע, וכדמצינו בפטירת משה שנחעלמו מהם שלשת אלפים הלכות וכו׳ ושלש מאות הלבות, ונולדו לו שבע מאות ספקות וכוי ובמתניתא תאנא אלף ושבע מאות םפקות של גזירות שוות, ושל קלין וחמורין, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אעפ״כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וכחיב וילכדה עתניאל בן קנז (תמורה טיז: והוב׳׳ד בילקוט שמעוני ביהושע ע״פ ועתה קום עבור את הירדן יעוש׳׳ד) שהוא היה חכם ובו התלבשות ניצוצי נשטת טשה, כם״ש רז״ל ע״פ ויתעכר ה׳ בי לםענכם, שבא בםור עבור בכל ח״ח שבכל דור ודור, וכניז בש״ס משה שפיר קאםרת כידוע, וזכו להחזרתם הואיל והספידוהו כראוי, ומטעם זה דרשו רז״ל ביהושוע שלא הספידוהו, שנתגעש עליהם ההר להורגם, ולמה? עבור ניצוצי התורה השייכים לנשמתו, שנחםרו מהם לנמרי הואיל ולא הספידוהו, וזהו נרמז במלות ״להיר גע״ש׳״ שמספרם עם שש אותיותיהם ושני תיבותיהם עולים בגמטריא *התור׳׳ה״ הואיל והפסידו אורותיה ונעשית להם כאבדה שאינה חוזרת, ונשארו נשמות כולם פגומים חיו. לזה גתגעש עליהם ההר להורגם כדרדל, אשר לא כן, אם הספידוהו כראוי הקב״ה ממלא חסרונם עיי צדיק אחר, שמתלבש בו זה שהםפידוהו, ומגלה להם חידושי תורתו. השייכים רק לנשמתו, לחדשם לצורך דורו בגלגול זה׳ ושלא יצטרכו לחזור בגלגול׳ ולהרויח מה שאבדו ולא שמעו, הואיל והספידוהו

כראוי

) עולמים היחיאלי ב דזהונטרים בית דרוש( כראוי, כמו שראינו במשה רבינו עליו השלום, שע״י שהםפידוהו זכו• שעתניאל בן קנז החזיר להם כל מה שנשתכח בימי אבלו של משה, וראיה שהםפידוהו כמ״ש בכתובות דק׳׳ג ע״ב

מפסוק ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום: וראיתי להרמב״ן בס׳ תורת האדם דמ״ז ע׳׳א שכתב וז״ל: תנו רבנן (מו״ק כ׳׳א) אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין, בשלישי ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם כאו פנים חדשות אינו חולץ, דברי רבי אליעזר, רבי יהושוע אומר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ, ואמר רב מתנא מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה, אמר רב עינא מאי טעמא דרבי יהושוע דכתיב ואחריתה כיום מר, ופרש״י דל האי דקאמרינן שני ימים אסור להניה תפילין ומשני ושני ככלל מותר להניח, דשני ימים אסור בהם ומקצת שני ככולו, וכן שלישי לרבי אליעזר, וכך נמי פירש הראב׳׳ד ז״ל לרבי אליעזר שנים הראשונים בכולן ומקצה שלישי אסור, דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה אין ימי פחות משנים וכתיב ויתםו אלםא שלימים בעינן, שמשלים עליהם מן השלישי, וטעםא דרבי יהושוע דכתיב ואחריתה כיום מר, מדכתיב כיום ולא כתיב יום משמע שיש עליו תוםפת מן השני כמעט, ולפי הדרך הזו שפירשו רז״ל נראה שבשני אינו מניח שחרית עד שיתפלל ויעמדו מנחמין מאצלו ולאחר מבן מניחן כל היום ושוב אינו חולץ וכו׳ יעויש״ד: ולפי זה קשיא לי טובה מרישא דקרא לסופיה, שברישא דקרא כתיב ויבכו וכו׳ שלושים יום ובסופיה דורש אין ימי פחות כשנים, משמע שרק שני ימים שלמים דהינו שלשה ימים בכו אותו,? וכדרשת אין ימי פחות משנים היא םתמא דתלמודא ואין חולק: ושרר לשון הספרי והוב״ד ג״כ בילקוט שמעוני פ׳ וזאת הברכה ודל: ויבכו בני ישראל את משה, ה י ל ע הרי אחד, ויתמוימי (בכי) הרי שנים, [בכי] אבל משה הרי שלשה, שלשים יום אלו מה טיבן? אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום, ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום, נאמר כאן ימי ונאמר להלן ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום, אף ימי האמור להלן שלשים יום עכ״ל הספרי, ובסדר עולם פרק י׳ והוב״ד בילקוט שמעוני בתחלת יהושוע על פסוק ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחרש וגו׳ מאחד בשבט עד ששה באדר שלשים וששה ימים פירש משה את התורה כולה שנאמר הואיל משה ביאר, בששה בו ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות, באותו היום נאמר לו צו את יהושוע, מה היתה צוואתו חזק ואמץ כי אתה תביא וגו׳ בשבעה באדר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה וגר, ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום וגו׳, ויהי אחרי מות משה וגר, משה עבדי טת ויצו יהושוע את שוטרי העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעור שלשת ימים וגו׳, והעם •עלו מן הירדן בעשור לחדש צא מהם שלשים ושלשה למפרע ואתה למד שבשבעה באדר מת משה, מלמד שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אםלא, עכ״ל, הרי משמע שבכו אותו אחרי מיתתו שלשים יום? ויש לומר שמדרשים חלוקים הם — אען בס׳׳ד יש לישב הבל, ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואינם חלוקים, שמת שבכו שלשים יום קודם מיתתו, הוא להתפלל לפני ה׳, ולחלוח עצמם עליו, כדין תלמיד חכם שחלה כנדל, ואעפ׳׳י שפה לא חלה כיון שידעו מיתתו, ממה שהתחיל לבאר להם התורה, ועוד ממה שראוהו הוא ג׳׳כ מתפלל על עצםו כם״ש ואתחנן, התחילו לבכות ולהתפלל לה׳ עבורו, ולמה שלשים יום רק ולא יותר? הואיל שהצל מתחיל ללכת לפני פטירת האדם בשלשים יום כנ״ז בפ׳ ויחי זהר ח״א, וכההיא מעשה דרבי יצחק יעו״ש,דל בסברת רבי אליעזר ואחרי פטירתו בכו עליו עוד שלשה ימים, כדמשמע מויתמו ימי בכי כנ בדין התפילין, וכראיתא במו״ק דב״ז ע״ב, אל תבכו למת וכו׳ הא כיצר שלשה ימים לבכי, ושבעה להספד, ושלשים לגיהוץ ותספורת, מכאן ואילך אמר הקב״ה אי אתם רחמנים בו יותר ממני [ובאה״ג ציין שם םימוניות הלכות אבל פי׳׳ג הי״א םמ׳׳ג טושיע שם םי׳ שצ׳׳ר סעיף א׳] והטעם שלא בכו עליו יותר משלשה ימים אחרי מיתתו, יען שהוא ביקש מאת ה׳ שימנה

עליהם

) עולמים היחיאדי פה ב ) ש ו ר הקונטרים בית ד עליהם איש במקומו, וה׳ טינה את יהושוע והוא סמך שתי ידיו עליו, ולזה נתנהנזו ישראל בו ונתרצו במינויו כדבתיב וישמעו אליו בני ישראל, אמנם יהושוע שהוא עתה במקום משה ונחשב לכללות בני ישראל, והוא שקול לכולם, בראותו שנחסר ממנו רבו משה, ואיך נשתכחו ממנו כמה הלבות בימי אבלו של משה בנדל, נשאר בוכה ומתאבל עליו כל השלושים יום עד שאמר לו ה׳, עד מתי אתה בוכה ומתאבל על משה וכי לך לבדך מת? כדרז״ל, ע״פ ויאמר ה׳ אל יהושוע משה עבדי מת ועתה קום עבוד את הידין ועפי״ד, יתישב על נכון לשון הספרי והסדר עולם, שהספרי מיירי על בכייתם עליו קודם פטירתו דהיינו תפילתם עליו, והסדר עולם מיירי על בכית יהושוע עליו שלשים יום אחרי מיתתו והוא נחשב כנגד כללות כל בני ישראל כדאמרן, ושאר ישראל בכוהו אחרי מיתתו רק שלשה ימים, כנז׳ ולענ״ד זה מדוקדק בפסוק בעצמו באומרו ויהמו ימי בכי אבל משה, שמלת אבל כמיותרת והיה די לומר ויתמו ימי בכי משה, אמנם לפי האמור ניחה לחלק בין בכיתם קודם מותו שהיתה לשלשים יום לבכיתם של אחרי מותו בימי אבלו שהיתה רק שלשת ימים, כנדל, וראיתי להרב המלבי״ם שפירש בזה הפסוק ויתמו ימי בכי אבל משה ודל, במות גדול הדור יקום אחר תחתיו וזרח השמש ובא השמש ויתום האבל, אבל במשה שלא קם כמוהו ולא יקום לא תמו רק בבי של אכל משה

שפסקו מלבכות אבל האבל על מיתתו לא יתום לעולם עכ״ד: ןיען שיהושוע בכה על חסרון רבו משה השלשים יום ונצטער עבור אורות התורה שנחםרו ממנו במיתת משה, בזכות זה זיכהו ה׳ ונתגלו אליו בל אלו ההלכות הנשכחות, שהחזירם לו עתניאל בן קנז בפלפולו, שהוא היה חיח ונשמת משה מתעברת בו כנדל, יצא לנוי מזה שעל ידי הככיה וההספד שעושים לצדיק זוכים להחזרת אודות התודה שנסתלקו מהם והפםידום על ידי מיתתו, ועתה הקביה מחזירם להם על ידי צדיק אחר, שמתלבשת בו נשמתו של הצדיק הנפטר, בכדי שיוכל לבאר להם חלקי סודות התורה'השייכים ־לנשמתו, לצורך בני דורו כדהוכחנו לעיל, וכדכתכ מוהרח״ו בעץ הדעת טוב חיב דט׳׳ז ע׳׳א, משם הזהר ח״א פ׳ וישב דע׳׳ז ע״ב, ר׳ נתן אומר

נשמתן של צדיקים מסייעים וכו׳ םוד העיבור: ןע£יי* בסיד אוכל להבין דברי הרטבים כפי״ג מהלכות אבל ה״י שכתב ודל: אין בוכין על הסת יותר מג׳ ימים, ואין מםפידין יותר משבעה, במה דברים אמורים בשאר העם, אבל תלמידי חכםיס הבל לפי חכמתם, ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום, שאין לנו גדול ממשה רבינו וכתוב ויתמו ימי בכי אבל משה, וכן אץ מםפידין יוחד על י״ב חדש, דאין לנו בחכמה גדול מרבינו הקדוש וי״ב חדש בלבד נספר, וכן חכם שבאה שמועתו לאחר י״ב חרש אין םופדין אותו עכ״ל, והכסף משנה כתכ ודל, אין בוכין וכו׳ ואין מםפידין בסוף מיק דכיז: ום״ש בד״א בשאר העם וכו׳ נראה מסה שיבא בסמוך: ומיש ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום ובן אין מספידין עליהם יותר מי״ב וכו׳ בפ׳ הנושא דק״ג ע״ב: ומ״ש וכן חכם שבאה שמועתו וכו׳ בפרק הערל (דף עיט) גבי •םאול שלא נספר כהלכה, אמר דוד שאול נפקו ליה

תריםר ירחי שתא ולאו דרכיה למםפדיה: עכיד: ןךןךואך, יראה דהרםב״ם הביא ראיה לדבריו, שתלמידי חכמים נספרים לא יותר משלשים יום, י * מסוף הפסוק ממלות ויתמו ימי וגו׳ שנדרש בשים מיק כיא שאין ימי אלא בי, ובמ״ש בספרי, וא״כ מהיכן יש לנו ראיה לשלשים יום? ומדוע לא נקט ראיתו מויבכו כני ישראל וכר, במ״ש בכתובות דק״ג ששם מיידי בפירוש על שלשים יום? וגם הרב הכסף משנה ציין על מם׳ כתובות הנז/ ולא דקדק על זה ובדוחק יש לומר שתפס סוף הפסוק במקום התחלתו ולא דק בזה, אמנם יש עוד לתרץ, הואיל זרבינו הביא השתי הלכות ביחד הן לענין שאר העם שבובין רק שלשה ימים, והן לענין ת״ח שמספידין אותן לא יותר משלשים יום, ובכן הוא הביא אותן המלות שנדרשו בשני הפכים האלו, ממלת ימי הנ״ז שמצינו בש״ם מיק כ״א, ובספרי שדרשו לענין התפילין, שהוא שלשה ימים, ומזה נלמד שלכל אחד מהעם בוכים רק שלשה ימים, וממה שראינו שמלת ימי בעצמה דרשה בספרי לענין נזיר שהיא שלשים יום בנדל, ממנה נוכל ללמוד שעל הת״ח אין להוסיף יותר משלשים יום, וזהו אליבא דכ״ע, שהבכיה מיידי אחרי הפטירה, אבל מהתחלת הפסוק ויבכו וגו׳ לא רצה להסתיע הואיל ונזכר בספרי בפירוש שבכוהו קודם שלשים יום, ובשים כתובות כתוב בסתם, ונובל לומר שגם שם מיידי קודם פטירתו, ולזה נםתיע מםיף הפסוק: וא״ת אם נדרוש הפסוק בשים קודם פטירתו, איך נוכל ללמוד ממנו לת״ח רק שלשים יום אחרי פטירתן? והלא הפסוק מיידי קודם פטירה, לזה יש לומר ממה שהיה בידם יכולת לבכות יותר משלשים יום כדאםרן לעיל, מעת התחלתו לבאר את התורה, שאז ידעו שימות והיה ספק בידם לכבותו ששה ושלשים יום, ולא בבוהו כי אם שלשים, ממנו למדנו לכל ת״ח

שאין

) עולמים -היחיאלי־ ב ) ש ו י ׳- המגטריס ,-בית״ י .שאין., לבכות .עליהם-יותר משלשים מס. אחרי פטירתם,. דילפינן.אחרי מיתה מקודם מיתה בקיו, אם. למשה דבינו בכו לפגי ה׳, והתפללו עליו שיישאר כחיים רק משך שלשים .יום קודם פטירתו, בעת שהיה באפשרות שישאר בחיים, לו רצה ה׳.שישמע לתפילתם, ליתר התיח ואחרי פטירחם, שאי. אפשר עוד להחיותם כי אם עד שיגזור אומר, ה׳ בתחיית -המתים, לא כל שכן שדי להם כשלשים יום לבכי ולא יותר, - ולפייז ישתוו כל המדרשים והדעות. זהו מה שנראה לי לי-שכ לענ״ד בם״ד לעבודת קוגי, ובדרך זה ראיתי ליישב ג״כ בעה״י, •מה שראיתי בספר חיים לגופא. דל״ו. ע״א. מה 'שכתב הרב 'בן ציון- בכמהרי״ש ג׳וקריל ז״ל •בדרוש להספד וז׳׳ל: והנה בדרך לומדי-אבא. העיר, כמה .שכתוב-בם׳ דבר יוםףיז״ל אשר כסוף •הספר מראה הנוגה, שהביא בשם הרב אזני יהושוע בדח״י.עיג משם הספרי, ע״פ ויבכו בגי.ישראל את-משה שלשים יום, מה טיבן.של שלשים .יום?-אלא - מלמד שבכוהו-קודם למיתה שלשים• יום וכר, ובזה פירש הרב.זיל כוונת-מאמז״ל, בשעה שמת אהרן- הוברחו-•ענני כבוד, -ונתקבצו כל ישראל לסופרו אמרו משה אבל, אלעזר אבל, מי לא יתאבל? מיד. מה. כתיב המן,-וישמע הכנעני מלך •ערד-וכו׳_כאן נמצאתי ואין עמי ספרים,.חמהתי לכאורה בהא -דאמרו•בספרי שבכו אותו למשה ובהיות י קורם לג־תה,.מהא דאמרו-בשבת ופסקו מרן ז״ל, דהגוםס היי הוא כחי לכל דבריו, •ובכלל הוא דאין מספירין עליו וכמו שפסקו מרן,. שם בש״עין״ד סי׳ של״ט סעיף א׳, ובודאי דהבכיה נמי אסורה, דהא נפקא מינה לענין עגונה, וכן, מבאר בתוספות .פרק בתרא דיבמות שהגוסס אין מעידין על אשתו, וכ״כ התוספות להדיא בפרק קמא דבכורות ד״ך ע״ב, ואם' כן מכל הגיגם דאינו שעת גסיסה, דהא איתא התם דהיה טעמי ילא היה .להם לבכות למשה מקודם, ומה. שלשים יום קודם, ובהיות שאין לי פנאי ואני כאורח נוטה 'ללון, לא יכולתי לראות הדברים

על בורין, ולחפש בספרי הראשונים .ואחרונים, המדברים על ענין זה עכ״ל: ולענ״ד יתישב בזח שאמרנו שחייבים לחלות עצמן על תיח, כמ״ש בברכות די״ב כנז״ל, אז אין מקום לתמיהתו של הרב, כי הבכיה הזאת לא בכו משום הספד עד שיקשה קושיותיו הנזיל, אלא בכו כמתחננין לאל עבורו שלא ימות,. וא״כ לא נשאר מקום לתמיהתו של הרב הנז״ל:א בעתה, ועש״ק היום ל . י ומן הראוי •לנו להגדיל המספד על אחת שבעתים, אכן מה נענה כ ־ ושמירת קדושת שבת עלינו לשמור במצותה, ולכן נסתפק לפי שעה בשני דברים קצריםיפה לו, כהאי אומרם מת ו י לכבוד האי גשמתה, כי זאת היא אחת •מסגולת הנלב״ע ושסימנ שלא נםפד כהלכה סימן יפה לו, ואיך יוכל להיות זה, הלא מצינו ביהושוע שנתגעש עליהם ההר להורגם, על שלא הספידוהו, ובשאול על שלא נספר כהלכה, ורזילאמרו ראוי להמתעצל לקוברו בחייו, א״כ משמע שיש עונש להאנשים ׳כשלא הספידוהו, וגם להנפטר יש עונש הואיל ונענש הבירו על ידו, כמ״ש ישבת קמ״ט כל שנענש הכירו על ידו, אין מכניםין אותו במחיצתו של הקב״ה, ואם כן איך אומר פה •שסימן יפה לו? אבן זהו ההבדל שאם הקהל כולם רוצים להספידו, כראוי לו לפי חכמתו והםידתו, ואמנם י הדין אינו נותן להם לעשות זאת כהאידנא, שאם נגדיל המספד לא יוכל להשיג הקבורה קודם שבת, וא״כ בכדי שנקיים מצות אלהינו בשמירת הדת כראוי, עלינו לקצר בהספד, וזה נקרא שלא נםפד כראוי, ומאיזה טעם? •כהלכה שהדין נותן כן לשמירת קדושת השבת, א״כ זהו סימן יפה לנפטר, הואיל ובני דורו רצו להספידו ונאנסו מחמת שמירת מצות התורה, שהוא כדין וכהלכה א״כ אין עליהם שום עונש ונחשב להם שעשו כראוי, ולא עוד אלא שקיימו מצות ה׳ בעידן רתחא, ולזה עליהם תבא ברכת טוב והיה לצדיק סימן יפהלו, וזהו אומרם שלא נםפד מאיזה טעם? כהלכה שהדין נותן: נחזור אל ביאור המאמר, הבהןהגרול בכניסתו לביתקה״ק, רמז לנשמת הצדיק ו כן אז סימן יפה ל בסילוקה מזה העולם, להבנם בעולם הנצחי ובגן עדן העליון, וחבילות של מצות בידו, ואין לו פחד מהרינין ומהמשטינין והמקטרגים לרוב זכיות שבידו, זכות התורה שהנה בה,. זכות •המילה ששמרה כראוי, זכות השבת שנקרא ת״ח, וגדול בדורו, שהחכם נקרא שבת כמ-׳׳-ש באד״ר אוף אנת רשב״י שבת אתקריאת, בזכות ירושלם שקבע בה דירתו, בזכות שבטים שםבב בכל עירות הו״ל בזכותם למצות הצדקה לקיום התורה, ודת אל בבית אל, בזכות יהודה שהיה תמיד עניו וכשהרגיש בעצמו שפלט ממנו איזה שגגה, תכו״מ היה מבקש הסליחה ואפילו מן הקטן ממנו ובפני רבים כיהודה שהודה ולא בוש, בזכות 'ישראל שהיה תמיד ישר עם אל, וגם שהיה ראש ודואג לצרתם של ישראל, ולזה גיכ זכות ישראל עומדת לו, בזכות התרומה שהיה מקדיש עצמו לעבודת ה׳, וזאת היא תרומת נפשו לה׳, בזכות -המעשרות שהיה משחדל תמיד להיות מעשרה הראשונים בביהב״נ, בזכות הקרבנות שהיה שליח ציבור בתפילותיו בכיונה, והתפילות הם במקום הקרבן כידוע, בזאת, בכל אלו המצות יבא אהרן, בעל השלום שהוא היה כהן לאל

עליון

D^lSJlSfl ""בית דרוש (ב) עולמים היחיאלי' פו

עליון, ויכנס לבית המקדש העליון, להליץ טוב כעד כל ישראל, ולעשות י שלום בינם י לבין אביהם שבשמים, ומתפלל בעדם שיהיו המדד ששים ושמחים, ונסו יגון ואנחה, והיתה להם הרווחה ובגבולם ששון ושמחה, ואורך ימים ישיגו בעושר וכבוד ובהצלחה אמן, ךןךןן שרמזתי בנושאי מקדם, ובפר הכהן וגו׳ רמז לצדיק־ שאע״ב שעולח להליץ טוב על כל, עדת ישראל, שהוא, מתפלל בעדם לפני ה׳ שיסלח לכל עווגם, ולמה כיי שגגה היא', אפילו זה העוין ניחשב להם לשגגה, הואיל ולא זכרו חומר האיסור, כי לבם בל עמם, מרוב הצרות והגלות 'וצער הפרנסה יוכו׳ ונוסף פיתוי היצר שהוא מאש, והם בשד ודם ולא יוכלו לו,• ולזה עוו לפני ה׳,'ולכן נקראים שוגגים, ועוד יהם ־הביאו את קרבנס אשה לה׳, במה שנצטערו ונחסר מהם 'החלב והרם, שזהו חשוב אשה לפני ה/ ׳וחטאתם מלשון הזיה כמ״ש וחטאת את המזבח שבע &עמים, והם הדמעות שזלגו מעיניהם ונםכום לפני ה׳ עבור השגגה הזאת, ואז כולם נעשים צדיקים גימורים וראוים

— לגאולה •שלימה שתהיה במהרה בימיגו בעגלה ובזמן קריב אמן: י י ״זרתי "ואמרתי וכפר הכהן היינו על מלאך מיכאל, •ישהוא- הכהן • הגדול העליון המקריב. נשמותיהן של ישראל, בפרט נשמות הצדיקים, לכפר בהם על כל עדת ישראל, •ונפלח להם לכל עון מטעם כי שגגה היא, כי לא במרד ובמעל נתכוונו בעונם כי •אם למלאת תאותם ונקראים שזגגים בזה ועוד אשה לה׳, שהקרבן שהביאו •בעד העדן, הוא אשה לה׳ מהמובחר מגדולי הצדיקים והחסידים, וזהו וחטאתם על חסרון עבודת ה׳ מלשון אני ובני חטאים,• כי שגגה היא ואפילו שהיתר. בשגגה, ולכן זה הקרבן ״עולה־ לריח-ניחוח לה׳, ומכפר לכל עוונם ומתרצה הקב״ה בו ומשתעשע בו, ובזכותו בלע •המות לנצח, ומחה" ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים והאל פוקד אותנו מן הגלות, בשלוח לנו גואל צדק, ומלכות בית דוד תצמח במהרה בימינו• אמן.

1לבמשת החבייים יצ׳ו, הדפסנו שני עוינים אלו: (א) נוםח ההתרה למי שנתנדה בחלום ב״מ. בכדי •שיהיה מצוי י ביד כל אדם. (ב) את המעשה הנורא אשר היה בליל הלימוד בחג השבועות עם מרן הבית יוסף ואיך רוח ה׳ דבר בו, בשבתו עם החברים להגות בתורה בלילה הזאת׳ לזכות את. הרבים, ולהראות להם את יקרת מעלת ערך התורה הנאמדת לשמה! ומה גם ברבים, שאיך עושה פרי גדול למעלה בעולמות העליונים, ונחת רוח ותיקון מועיי לשכינת עוזנו ולאקמה שכינתא מעפרא: מועתקת מהשליה במסכת שבועות דרע״ג ע״א—

רע״ד ע״א, אות באות מלה במלה וכה תוארו:!

(א) בטור יו״ד סימן של״ד: נידוהו בחלום הוי נידוי וצריך התרה, ואפילו התירו לו בחלום אינו בלום, ואפילו יודע מי נידהו אינו יכול להתירו, ואין לו התרה אלא ע״י עשרה דתנו הלכתא, או מתנו, (לשון הרמב״ם פרק ז׳ מהלכות ת״ת והש״ע שם סעיף ל״ה) וצריך עשרה בני אדם ששונין הלבות להתירו, לא מצא טורח אחריהם עד פרסה, לא מצא מתירין לו אפילו עשרה ששונין משנה, לא מצא מתירין לו עשרה שיודעין לקרות בתורה [לא מצא מתירין לו] אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות, לא מצא במקומו עשרה מתירין לו אפילו שלשה ע״כ, ומלשון א״א הל־א״ש זיל יראה שאין לו התרה אלא על ידי עשרה דמתנו או תנו: יש אומרים שנדוהו בחלום ושלח שליח להתיר לו שלא בפניו אם מצא השליח את העשרה מכונסים מתירים לו ואי לא(שם סעיף ל״ו) ובב״י שם ת״ל: עיין (נדרים ח:), וכתב הרץ צ״ע במי שנידוהו בחלומו אם לא י צריך לנהוג בבל דיני המנודה ובו׳, מ״ר מי שנידוהו בחלום ובאים להתיר לו, יאמרו: מחמת דאישתמית פלוני בחלמיה, מותר יהא ליה, לא יסורין ולא קללה יבואו עליה, ויאמרו יהי ראובן ולא ימות וגו׳ תודיעני אורח חיים וגו׳ ה׳ שמעתי שמעך וגו׳ ויאמרו ג״פ ויעבור, עכ״ל: ועיין בפרישה שם, ןי^ל, שישנם מסתפקים בהבנת הלשון אם צריך לומר ג״כ גוםח ההתרה הנהוגה בתוספת הנ״ל, או די באמירת הנ״ל, לכן לצאת הובת כל הדעות, מן הנכון לומר ההתרה הידועה

ובה להוסיף כל הנז״ל וכה תוארה: (ואומר העומד)

שמעו נא רבותינו, הרי אנחנו (והשליח אומר: אני שליח [בעד כללות עמו ישראל ומכללם] כעד פב״פ) מבקשים מן קובה״ו ומב״ד של מעלה, ומב״ד של מטה, וממעלתכם שתתירו לנוי [ולנשותינו ולבנינו ולבנותינו ולכל הגלויים אלינו] כל מיני קללות ונזיפות ונידויים והדמים ואלות ושמתות בין בחלום בין בהקיץ, וכל חלומות ופתרונים רעים וכל מיני טחשכות

ר ת ז

D 1בית (התרת המנודה בחלים) שלמים היחיאל* f̂cJ*Dft זרות ורעות וכל מיני עין הרע וכיוצא לבטלם ביטול גמור ושלם ואנחנו מבקעים מכם

שתבטלו והתירו לנו התרה גמורה: (ויענו היושבים)

מותרים יהיו כל קללות אלות ושמתות וחרמים ונידויים וארורים ונזיפות ובטויים וכשופים וכל דברים רעים וחלומות ופתרונות רעים ומסירת דין ופתחון פה לרעה וכל מיני דברים אסורים וכל מיגי גזירות קשות ורעות וכל מיני עין הרע שהושמו עליכם [או על פב״פ שאתה שלוחו או על שום אחד מבגי בתיכם]/ וכל קללות שקללו אתכם אחרים או שקללתם עצמכם ככל צד ואופן שיהיה או שנחחייבחם שום קללה או אירור או נידוי או חרם או נזיפה או שום גזירה רעה בכל צד ואופן שיהיה, בין בחלום בין בהקיץ על הכל אנחנו מתירים ומבטלים הכל, וכך אנחנו, אומרים בצירוף קוכ״ה ושכינתיה וברשות ב״ד של מעלה וברשות ב״ד של מטה וברשות: מותרים לכס (ג״פ) ה נ ט תורתינו הקדושה וברשות םנהדרי גדולה וברשות םנהדרי ק שרויים לכם (ג״פ) מהולים לכם (ג״פ) אין כאן קללות אין יכאן אלות אין כאן שמתות, אין כאן אירורים, אין כאן חרמים, אין כאן נדויים״ אין כאן נזיפות, אין באן במדים, אין כאן כשופים, אין כאן דברים רעים, אין כאן חלומות ופתרונות רעים, אין כאן מסירת דין, אין כאן פתחון פה לרעה, אין כאן מחשבות זרות והרהורים רעים, אין באן גזירות קשית ורעות, אין כאן עין הרע, וכלם יהיו בטלים ומבוטלים וחשובים כחרם הנשבר, ובדבר שאין בו ממש, ומחמת דאישתמית (פלוני) בחלמיה מותר יהא ליה לא יםורין, ולא קללה יבואו עליה[ יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר: תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח: ה׳ שמעתי שמעך יראתי, ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים חודיע, ברוגז רחם תזכור: ויעבור ה׳ על פניו, ויקרא ה׳|ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חםד ואמת נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה (ג״פ) (ויש אומרים) וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, בה תברכו את בני ישראל אטור להם, יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך ויחונך, ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום (ג״פ), וכשם שמסכימים ומתירין לכם ב״ד של מטה כך יסכימו ויתירו לכם ב״ד של מעלה ובל הקללות וחלומות ונידויים ופתרונות רעים ופתחון פה לרעה וכל גזירות קשות ורעות כולם יתהפכו לכם לטובה ולברכה ככתוב ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה׳ אלהיך לך אח הקללה לברכה, כי

אהבך ה׳ אלהיך, וכתיב ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום:

(ב) להראות גדולת מעלת זאת הלילה איך שחביב לפני הקדוש ברוך הוא לבלתי נדוםי ר ב ר ך ב ד ץ ל נ מ רגע אחת מדביקות התורה, גם יש רשות להפסיק בין ענין ל התעוררות מוסר, ופשפוש מעשים, ולתקן תקגות ליראת ה׳, אכתוב לכם מעשה שאירע קרוב לזמנינו. והועתק מכתב המקובל הר׳׳ר שלמה הלוי אלקב׳׳ץ, שהיה מתחבר בבית של רבינו

בית יוםף, והופיע עליו רוח הקודש, וזה נוסח הבתב:ן לכם כי הסכמנו החסיד נר״ו ואני עבדו ועבדיכם מהתברים, לעמוד על נפשינו ליל ^ ך שבועות ולנדד שינה מעינינו ותהלות לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר תשמעו ותהי נפשכם וזהו הסדר(עי׳ לקמן ההדר הנכון עפ״י האי»יז־ל)שתקנתי וסדרתי בלילה ההוא, ראשונה תודה מרינו םפ׳ בראשית עד ויבולו בנעימה בקול גדול, אחר כך בחודש השלישי עד סוף םידרא, עוד מפרשת משפטים ואל משה אמר ער סוף סידרא, עוד מפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל עד סוף, ופר׳ שמע ישראל, עוד מפר׳ וזאת הברכה ויעל משה עד לעיני כל ישראל. עוד ההפטרה ויהי כשלשים שנה, והפטרה תפלה לחבקוק הנביא אח׳׳כ מזמור השמים מספרים ומזמור יקום אלהים אחר כך האלפא ביתא בלא השירות, אחר כך בל מגילות שיר השירים וכל מגילות רות, ואחר כך פסוקים אחרונים של דברי הימים, ובל זה באימה ביראה בניגון, בטעם לא יאומן כי יסופר ואח׳׳ב למדנו משנה בל םרד זרעים ואח״ב למדנו ע״ד האמת, ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיר נר״ו,קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים, והיה הנעימות רב, והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח י־איש לישא עיניו ופניו לראות, מרוב המורא, והדבור ההוא מדבר עמנו, והתחיל ואמר: שמעו ירידי 'המהדרים מן המהדרים, ידידי, אהובי, שלום לכם, אשריכם ואשרי יולדתכם אשריכם בעה״ז אשריכם בעה־׳ב אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר תובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה, התחזקו ידידי, התאמצו אהובי, שמתו ועלצו ודעו בי אתם מבני עליה, וזכיתם

להיות

D^BJ15H ביית מעשה חג שבועות עולמים היחיאלי להיות מהיכלא דטלבא, וקול תורתכם והבל פיכש עלה לפני הקב״ה, ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה והקב״ה שומעים את קולכם, והנני המשנה הא׳ המייםרת, את האדם, באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר אבל עכ״ז נתעליתם ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי, אשר נדדתם שינה מעיניכם, ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה, וע״י החבירים אשד בעיר הגדולה עיר ואם בישראל, ואין אתם באותם השוכבים על ממות שן שינה שהיא א׳ מששים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם ביקו״ק, והוא שמח בכם, לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו, באהבתי, בתורתי, ביראתי, ואלו הייתם משערים א׳ מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשד אני שרויה בו לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם, ולא שחוק בפיכם, בזובריכם בי בםבתכם אני מושלכת בעפר, לכן חזקו ואמצו, ועלצו בני ידידי, המהדרים, ואל חפםיקו הלימוד, כי חוט של הסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב״ה, לכן עמדו בני ידידי על רגליכם, והעלוני, ואמרו בקול רם כיום הכיפורים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ועמדנו על רגלינו, וקטרי חרצינו משתרין ואמרנו בקול כאשר נצטוויגו, וחזר ואמר אשריכם בני שובו, אל ליםודבם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל כי לא כל העתים שוות ואין מעצור להושיע ברב או במעט ועיניכם אל תחום על כליכם. כי טוב הארץ העליונה תאכלו, ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו, לכן מהרו ועלו, כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכס, ואתם שלום, ובתיכם שלום וכל אשר לכם שלום, ה׳ עוז לעמו יתן ובו׳ את כל הרבדים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו, ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה,. כמה ובמה הבטחות גדולות, וכלגו געינו בבכיה מרוב השמחה, וגם בשומענו צרת השכינה בעונותינו, וקולה כחולה המתחננת אלינו, ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירםא מפומנו, בגילה ורעדה ויהי בבוקר הלכנו וטבלנו, כאשר עשינו שני ימים קודם ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את, כל הטובה אשר עשה ה׳ עמנו, וימס לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכיה, וגם אנחנו התחזקגו כגגדם, ויען בםבתם לא זכינו עוד, והפסדנו כאשר אמד למעלה, ויאמרו מי יתן והלילה הזאת השניה, נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן, ועם שבלילה ראשון שיגה בעינינו לא ראינו, אפילו רגע כמימרא, וגם ביום לא הונה לישן, כי דרוש דרש החסיד נד׳׳ו אחר המנחה, וישבנו שם, ועם כל זה שנםנו בעוז מתנינו, ועשינו בלילה השני כסדר הראשון ומרוב השמחה שהיינו עשרה, לא המתינו עד עת קרא המשנה, ולא עד חצות, כמו בלילה הראשון שהיה ממש בחצות הלילה, רק תכף שהיינו קוראים דברות של משנה תורה, בהגיענו אל פרשת שסע, קול דודינו דופק והתחיל שמעו ידידים, המהדרים מן המהדרים, הקיצו ורננו יםוכני עפר, בםוד עפר העליון שני ההין כו׳ ודברים רבים של חכמה אמר הנה, אחר כך אמר אשריכם ידידי אשריכם המעלים אותי, כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בעולמות העליונים, אשריכם ואשרי יולדתכם, אל תיראו חרפת אנוש, ומגרופם אל תחתו, כי אתם המעלים לכנסת ישראל, ודעו כי אתם מבני עליה בו׳ כדלעיל, ואתם םחדבקים בי והכבוד חופף על ראשיכם, וחוט של חסד משוך עליכם, ואלמלא נתן רשות לעין, הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת, לכן חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר, והעלוני בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כיום הספורים, ודברים אחרים כמו חצי שעה, וחזרנו לסוד הלימוד ואח״כ בחצות הלילה חזר הדבור פעם שניח, ודבר שעור שעה ויותר; וחזר לשבח הענין הלימוד ההוא, ואמר ראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, אם זה כמה מאה שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זביחם ולכן מכאן והלאה חהיינה עיניכם פקוחות על דרכיכם, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, והחלש יאמר גבור אני, והחזיקו עצםיכם לגדולים בי אתם מבני היכלא דםלכא, וזכיתם לפרוזדור, השתדלו ליכנם לטרקלין, ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שעד הפרוזדור, דמו בראשו, הקיצו בני וראו כי אני מדברת אחכם, הקיצו ירידי, התאמצו והיו לבני חיל, ועתה אל תתלוצצו, חזקו ועלצו וחוט של חסד המשוך עליכם מידי יום ביומו, זרו הלאה ומעכו אוחה, וראו כי אתם שכורים מהמרת העולם הקיצו שכורים, כי הנד, יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאוריו, בהנאת העולם ואת אלילי זהבו, חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל כי יש לאל ידכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו, והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו, וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחדים מבמה דודוה, והאריך הרבה בענין הזה׳ ועתה בנים שמעו לי הטו אזניכם תנו לבבכם מי פתי ישמע כדברים האלה, ולא יקה ערמה, וחסר לב ולא יקנה, מי עור ועינים לא יראה זכות בזה, ולא יתן אל לבו לשוב אל ה׳ בכל לבבו, ובכל נפשו, ובכל מאודו, ומעיד אני שמים

וארץ

נ שבועות עולמים היחיאל,, הל\£3ריס בית כעשה ח וארץ כי כל זה שדברתי פה ובקונטרים,. אינו חלק אחד ממאה ואחד, ואפילו בקונטרים ההוא תראו כין תיבה לתיבה םגולתא כזה יי' לפעטים והיז* הוכחה, כי שם היה דבר נעלם, ולא הרשיתי עצמי לכחוב אותי• אז״וי. ועמי שמעו ותהי נפשיכם, כי החברים השלמים אשר ראו כל זה, רוח חדשה נתן בקרבם, ובם ביום השבת הזר הדבור אל החסיד, והפלא לשבח את אשר עשינו.בשני הלילות האלה, ואמר, פעם ופעמים ושלש, פקוד לחברים דיםתמדון מחובייהו, מאחר שנכנסו לפרוזדור, ישתדלו ליכנם. לטרקלין^ כי אשר יצא החוצה דמו בראשו, ואנחנו נקיים, ואז עמד החסיד קודם אכילת הבקר, וקבצם כולם ביחד, ודבר הוא אליהם והתרה בהם, 'באשר צווה, ואח״ב אמד אני׳ עבדכם, ויענו כולם ויאמרו נעשה ונשמע, ותקנו תקנות רבות ואחת מהם שיהיה יום רביעי כולו לזבד החורבן, ושלא נאכל בשד ולא נשתה יין לילו ויומו, כל כ״ד שעות, אם לא יהיה בסעודת. מצוה,. או איכםניה, או הולך כדרך, וכאלה רבות. ואתם אחי הקיצו הזקו ואמצו, עלצו בעבודת יוצדנו, וראו כי כפי.המובן ׳מדברי המגיד, ליל ראשון של שבועות/ וכן נזכרתם, ובליל השני לא נזכרתם גם אתם.כולכם־ או מקצתם, כמו כן.נועדתם לעבוד את ה לכן, עמדו על לנפשכם .ושימו כל הדברים האלה על לבבכם, ומי יתן והיה פי המדבר אליכם, אז תראו ותתמהו, י ופקחו עיניכם ממה שהובטח בקונטרים הזה, במראה אחרונה, בי נדר החסיד ואני, לשבת בארץ, .והחברים ויבאו מלאכים כוי לכן, כל אחד יתן אל לבו, ועינכם אל תחום על כליכם, ולא יעצם עיניכם חמדת העולם, ומיעוט ההבטחה פן תתנחמו, ואין לאל ידיכם כי כבר אמר עת הזמיר הגיע, ולא כל העתים שוות, פקחו עיניכם, ואין לי פנאי להאריך בזה יותר ולבי בוער בקרבי,׳ ראו כמה.סבות סבב האל עלי, מה שאין לעוכל האנושי מבואר כן ואני בער ולאיאדע, והיתה הכוונה מאתו יתברך, להראות אלי הענין הגדול הזה, ואתם גם אתם התאוששו והתקוששו, והשיבו על לב, והחלש יאמר גבור אני, ואיש את רעהו יעזורו, ואני את נפשי הצלתי, חזקו אל תרפו ידיכם, ודעו יכי גם קבלו החברים הנה, כי בערב ט׳ באב לא יאבדו שום תבשיל, ואפילו של עדשים, וזה כל היום, ובסעודה המפסקת פת הריבה וקיתון של מים, וכאלה רבות עמהם, לכן חושו על י כבור יוצריכם, ותנו אליו כבוד, והזהדו פן תתנחמו חלילה, ואל שדי אתחנן, יתן בלבבכם לחוס על עצמיכם, ויזכני להתאחד עמכם, אל אדמת

הקודש, לעובדו שכם אחד אמן: כה דברי לשוני אחיכם, שלמה הלוי אלקווי״ץ עכ״ל הכתב: אשרי עין ראתה כל אלה, ע״כ כל אחד יקדש ויטהר עצטו, בתוספות קרושה וטהרה, וטוב

שיזהרו שלא ידברו באותה הלילה, בשום לשון חול, רק הכל בלשון הקודש עכ״ל השל״ה: אךןףי הופיע עלן רוח הקודש רבינו האריז״ל ביאר לגו אופן םדר .לימוד ליל חג השבועות ע״י תלמידו רבעו מוהרח״ו ז״ל, כמודפס בםפר קריאי מועד אמנם בלי קריאת המשנה בלילה הזאת כלל וכלל כי לא נכון לקרותה כנז״ל בח״א דף מ״ז ע״ב, במרות טובות םק״ג, וכך נוהגים ללמוד בארץ הצבי וברוב ככל תפוצות בני ישראלי העי״א, והנני מעתיק בזה מש״כ בשער הכוונות דרוש (א) להג השבועות ודל: ןילא עוד אלא שצריך האדם שלא לישון בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה ניעורים ועוסקים בתורה כנ״ז באורך בהקדמת ספר הזהר בפרשת בראשית ובפרשת אמור, ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, *) מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכמ״ש ברשב״י בהקדמת'בראשית וז״ל: דיפוק ־"יא שתא בשלם בו׳ ע״ש. ולא עוד אלא שהוראת חיי אדם בשנה ההיא תלויה בענין זה כי אם לא ישן בלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא, ודאי בזה, ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות וכו.: ההן הסדר של המקרא שתעסוק בו בלילה הזה כדי להמשיך וכר, תתחיל מפרשת בראשית ותקרא פסוקי בראשית ער אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו׳ ואח״כ תדלג ותקרא שלשה פסוקים האחרונים של בראשית, ומשם ואילך תקרא ג׳ פסוקים הראשונים וגו׳ האחרונים מכל פרשה ופרשה משאר הפרשיות, ואם נזדמנה פרשה קטנה של ד׳ או ה׳ פסוקים הן בהתחלת איזה פרשה הן בסופה תקראנה כולה, וכשתגיע לפרשת יתרו אז תקרא ג׳ פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן בחדשי השלישי לצאת בני ישראל עד סוף פרשת ־ יתרו, וכשתגיע לפרשת משפטים תקרא ג׳ פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן ואל משה אמר עלה אל ה׳ כו׳,עד תשלום הפרשה

.) דוק מינה שאם-היה ניעור. כל הלילה ולא למד בתורה. .או שח״ו דבר דברים בטלים דברי היתול ושחוק וקלותראש בר מנן שאעפ״י שהגה ג׳״כ בתה״ק׳ לא יזכה לסגולה הזאת שיהיה מבני מטרוניתא דמלכא׳ אשר עליהם נאמר ישראל אשר בך אתפאר׳ מלבד העון הכרוך על עקבו שנהיה מכלל הקוטפים מלוח עלי שיח כידוע ופוגם באורות ובמדות העליונות׳ ולכן ראיתי בני עליה העי״א שנהגו שלא לדבר כלל וכלל מעת התחלת הלימוד ער גמירה ועד חזרתם מלטבול במקוה טהרה ורק שותים קפה״יטה וכו׳ להעביר חבלי שינה מעיגיהם׳ ובין לימוד ללימוד׳ או בגמר הלימוד יושבים בשתיקה גמורה׳ מפחד

ואימת המלך הגדול והנורא מלך מלכי המלכים הקב״׳ה: אמר

הלונטרי© יבית,,םדר.הלימוד. ורטז״תהלים• עולמים^ היחיאלי פה (אמר שמואל ובפרשת פינחםתקרא וביום הביכורים וכר), וכשתגיע לפרשת ואתחנן־ תקרא שלשה פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא עשרת הדברות.השניות'שהם מן ויקרא משה אל־ כל ישראל עד סיום פרשת .שמע ישראל שהוא עד ובשערך, ומשס תדלג ותקרא שלשה פסוקים׳ האחרונים וכשתגיע לפרשת ראה תקרא ג׳ פסוקים הראשונים וחדלג ותקרא מן שבעה שבועות תספר לך עד סוף הפרשה, וכשתםיים לקרוא כל הפרשיות על הסדר תקרא כל נביא י ונביא וכל כתוב וכתוב מן הכתובים על דרך הג״ז, ג׳ פסוקים הראשונים וג׳ פסוקים אחרונים שבכל אחד ואחד מהם ער שתסיים כל הכ״ד ספרים, והפסוקים של מגילת איכה תקראם בלהיט מפני שהוא יו״ט ומגלת רות תקראנה כולה, ובהגיעך אל יחזקאל תקרא הפטרת יוםיראשוןשלשבועות כולה שהיא מן ויהי כשלשים שנה וכר, ער תשלומה ותדלג אל •פיסוק ותשאני׳ רוח וכר, ׳ומשם תדלג אל שלשה. פסוקים האחרונים שבו ובהגיעך• אלי חבקוק יתקרא שלשה י פסוקים הראשונים ישבו ותדלג אל פסוק וה׳ בהיכל קודשו כר תפלה לחבקוק וכו/ עד םוף חבקוק כי זאת היא הפטרת יום ב׳ דשבועוח וזהו הסדר ׳המוכרח בענין המקרא, ואח״כ שאר הלילה בסודות התורה ובספר הזוהר כפי השגת שכלך,ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עלות׳ ׳השחר 'בעת שמשחירין פני'הרקיע במזרח אשר יאז נקרא אילת השחר כנודע, אז צריך שתטבול במקור, וכו׳ • ועליו־ ׳נאמר׳ וזרקתי עליכם מים טהורים וכו׳, ועי״כ אנו מקבלים תוספת קדושה וכול וטעם הדבר וכו׳, עכ״ל: אחה הראית לדעת כי לא תיקן ללמוד משנה כלל וכלל, ורק בלימוד הזוהר והסוד תיקנו לנוי׳ללמור האדר**

רבא קדישא כמודפס בקריאי. מועד: ע>־ אשר שאלתני מדוע תקנו לנו חז״ל בסדר לימור •־ ליל הושענא רבא את קריאת האדרא זוטא אעפ׳׳י שהלילה ארוכה, ובסדר ליל חג השבועות את האדדא ״רבא קדישא למרות שהלילה קצרה? דע לך ידידי כי־ כל דבר ודבר הנתקן מחדל הוא עפ״י טהרת הקודש וישי לו יסודות חזקות וכל תקנותיהם לנו עפ״י חקי התה׳׳ק, והנך, ידוע שמצוה לדרוש הלכות חל בחג.והוא הרין מרי שבת בשבתו היו דורשים מענינא דיומא, באותו סדר של פרשת השבוע, ולכן הואיל ואנחנו רוצים להגות בסודות התה״ק בשתי הלילות הקדושות הללו, על כן תקנו לנו ללמוד באותו סדר השייך לאותו שבוע, ויען שחג שבועות 'עפ״י הרוב יבוא בסדר פרשת נשא כתקנת חדל מנו ועצרו, לכן תקנו לנו האדרא רבא קדישא. הנאמרה באותה פרשה, ובליל הושענא רבא הואיל ובאותו שבוע למדנו פרשת האזינו לכן תקנו לנו ללמוד האדרא זוטא הנאמרת באותה פרשה; הואיל ואין

וזאת הברכה בסדרי הזוהר, ומזה תדע כי כל תקנות יחדל ומנהגיהם יםודותם בהררי קדש:

ו ע׳׳א) אמרת לה׳ אדני אתה טובתי בל עליך, אבוא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך י ז חהלים מ מ ר ) לבדך, ויש לדקדק בפסוקים הללו כי איך דוד המלך עליו השלום אומר לה׳ מובתי בל עליך, אחרי שהוא בעצמו אמר אתה סתר לי וכו׳ וכהנה רבות, ועוד בפסוק השני אומר אבוא בגבורות אזכיר צדקתך לבדך, דוק מינה אם לא יבוא בגבורות אז לא יזכיר צדקת ה׳ לבדו, כי אם עם אחרים, ומי הם עוזריו? בלתי ה׳ לבדו! ורבותא שהוא ג״כ אמר בל הנשמה תהלל יה, שעל כל נשימה ונשימה, הוא משבח את ה׳, וא״ב ח״ו נראים דבריו כסותרים זה לזה? אמנם לכשתדקדק תראה, כי כל דבריו צדקו יחדיו, ובהקדים הידוע מרז״ל שבל הפותח פתחו להכירו חייב בכבודו, ולהכיר לו תודה, עוד ידוע כי דוד היה לו להיות נפל אמנם אדם הראשון נתן לו מחייו שבעים שנה, וכשהגיע זמנו של אדם להפטר מן העולם, אז נתחרט ורצה לקחתם בחזרה, והקב״ה לא נתנם לא לזה ולא לזה, וחזרו אבות העולם ונתנו לו את השבעים שנה (ה5) מאברהם, (כח28) מיעקב, (לז37) מיוסף, הרי שבעים שנה, איב זהו אומרו אמרתי לה׳ אדני אתה, שאתה הוא אדון על בל הברואים ועל כל העולם, בכל זאת טובתי זאת התורה שאני הוגה בה, כי אין טוב אלא תורה, לא עליך, לא מםיבתך, הואיל ואתה לא גזרת לי חיים, כי אם לקדושים אשר בארץ, לאבות העולם, שהם נתנו לי שנות היים משנותיהם, וא״כ להם ג״כ יש זכות בתורתי, כדאמרן הפותח פתחו לחבירו וכו׳ ולהם ג״כ אני מחוייב לתת תודה כמו שאני מחוייב לתת תודה לך, ברם אם אבוא בגבורות, שהם שמונים שנה (חגיגה י״ג ע״א) אז אומר כמו שהאדם נתחרט, גם האבות נתחרטו, ורק אתה לבדך נתת לי כל חיותי, מראש וער סוף, ואז אזכיר צדקתך לבדך, מבלי לתת תודה לשום אחד מאלו הנדל, וזהו בקשת רחמים שהיתה לו מאת ה׳ בכדי שיוסיף לו חיים טובים, להגות בהם בתורה ובמצות, ובמע״ט ודוק כי נכוןלעיתש״א:

אערוך לו, תהלה, לצור העולמים י שזיכני לסדר, את, בית עולמים אתחנן במו פי, ליוצר האדם _שיעזרני לשרטט, את, בית האדם

מפתחות

ם י מ ל ו ת ע י ת ב ו ח ת פ מ פרק התוכן מדף ד.ה

ר• לבישת הפשתן וקגולתם וטעמם ה, ׳* - — ו, ע״ב א קדמת אר״ש לבאר חיקוני רדל בכל עניגיהם כתפילה וכר ע״א — ה, ע׳׳א ג לבישת הלבגים סגולתם וטעמם י, ע״ב — ט, ע״א ד טעם לרחיצת המת ט, ע״א — ט, ע״ב ה םדר הלבשתם, וכמה מיני בגדים, ולמה רומזים? ט, ע״ב — יא ע״ב ו ארבע כנפות, וטליה גדול, ותועלתם יא, ע׳׳ב — יג ע׳׳ב הכליבה והארון וטעמם יג, ע״כ — יז ע׳׳א ה טעם להאיםור והמניעה מלהיכנס באדון יז, ע״א — יח ע״ב-ט טעם לשבירה כלי חרם, והחרם, ומניעת יציאת הנשים אחדי המת יח, ע׳׳ב — P ע״א י טעם לעשיית הרמזים למח בדבור ובעשיה —> י־ ע״א — כד ע׳א יא טעם לכניסת הארון בחוצה לארץ ואיסורו בארץ ישראל כד ע׳יא — כט ע״כ יב טעם לאיסור .לבישת השחור בארץ ישראל על המת כט ע״כ — לד ע׳׳ב יג איםור שינוי המנהג ואיך משחנה פתאום לד ע״ב — לח ע״א יד דרך •;'טוב :למלוים בהליכתם •אחרי המטה לח, ע״א — מ, ע׳׳א טו הצוואות ט, — םד ע׳׳ב

א י , ע ו נ -׳ ב • ע ו נ -ב ״ , ע ז • נ

ב ׳ ׳ , ע ח נא ׳ ׳ ׳ ע ט נ -

ו > ג — • ב ״ , ע • סא י , ע א ס • ב ״ - ע א ס -א ״ , ע ב ס -א י ׳ ע ג ס -ב י ׳ • ע נ ס -

• ב ״ , ע ה ה נ ד ו ע ס ם ל ע כו טב • ׳ ׳ , ע ה ת נ ו ר ב ק ת ה י ב ר ב ו ק י ב כן הא ׳ ׳ , ע ו ם נ י ר ב ח מ ל ה ם ש ה י ר פ ס ׳ ב מ י ל כח ה

־ כ ״ ׳ ע ו י נ ע י ב ש ם ה ו י ה ב ב צ מ ט ה כ- ב ״ ׳ ע ז ן נ ו ר א ל ה ד ע ת י מ י ל ש- ב ״ ר נז< ע ש ם כ ד ד א פ ס א ה ל- ב ׳ ׳ , ע ח ם נ י מ ת ה כ י פ ב ש לא • ״ , ע ט ם נ י ב ו ר ק ת ה ר ס לג ה־ א ״ , ע ט ה נ נ א צ א ת ם ל י ש ד נ ל- א ״ , ע ט ה נ ר י ר ג ה ה ל- ב ׳ ׳ ׳ ע ט ם נ ד י פ ס ה א ל ל ם ש י ו ו צ מ לן הב • ״ ׳ ע ה ס ד י ט פ א ב צ מ א נ ל ב ש ו ר לן קא - ״ , ע א ת ס מ ת ה י ב ה ל ש ת א ס י נ ת כ ע י נ ח מ לא - ׳ ׳ , ע א ר ס ב ק ק ה מ ו ת ע ר י פ ר ח ו ע י ט ש ל

ם י ר י ש ר ה י מ שר פ ו ש ת ה ע י ק א ת מ

ת ו פ ק ה ב ה מר פ ו ע י ל ך ע י ל ש ה מג ל

ם י ב ש ת ע ש י ל ך ת מן י ד ק ה ו ד י ה צ מ

ת מ י ה נ פ ל ם מ ו ק מן לא י ב נ ר ב י ט פ ה מן ל

ה ב כ ש ה ח ה ס ו ח נ מ

א ״ , ע א ב — מ ״ ׳ י ע מב ׳ ׳ ע ׳ א א — מ ״ ׳ ע א מ׳ ב — , ע׳ א מא ״ , ע ב ב — מ ״ , ע א מב ״ ע ׳ ב א — מ ׳ ׳ , ע ב מב • — ״ ׳ ע ב מ

א ׳ ׳ ׳ ע ד — מ

ת . ר ו ט ק ד ה ו מ י לח כ א ב נ א

ו נ י ז א ת ה ש ר פת י ן ז מ ת ש ק ל ד ה

ה ב ו ש י ת ר ו ה ר ה ו ו ד י וע מ ת ש א י ר ק

א ״ , ע ג ה מ י מ ע ט כ ה ו י ק ו ד ק י ד ה ב א י ר ק הא ׳ ׳ , ע ג ח מ ב ש ו ל נ י ל עא ״ ׳ ע ג ה מ ר ו ת ה - י ק ו ס פ ת ו ו י ת ו אא ״ ׳ ע ד ם מ י ד ת י ל י ט נא ״ ׳ ע ד ה מ י נ י נ ה ע ט מ ל ה ו ע י ר ן ק י ע כ

- א ״ , ע ב ס- א * , ע ג ס- ב ״ , ע ג ם- ב ״ ׳ ע ג ס- ב ״ ׳ ע ג סא ״ , ע ד ס

א • ׳ ׳ ׳ ע ד סא ״ ׳ ע ד סא י ׳ ע ד ס

, עי ד ב — ס ״ , ע ד ׳ ס ב ח ״ ר י ח ת א מ ר ה י כ ז ה ן ל י ט א מכ — — - י , ע ד ם ס י ד ו מ י ל ם ל ע נ ט

ב ״ ׳ ע ד ת ס ר ן כ ו ק נא תכ ׳ ׳ , ע ד ן ס י מ ל ת ע י ב ס ל נ כ י ה ן ל י נב א

ה ל י ח מ ת ה ל א ת ש ו ש ע ב ל ו ט ול א ר ש י י ת מ מ

ב — ״ עא ״ ׳ ע ה ב — מ ׳ ׳ ע

א - עב ״ , ע ה א — מ ״ ע

א ״ , ע ו — מ ב ״ עא — ״ עב ״ , ע ו א — מ ׳ ׳ ע

ב ״ ׳ ע ב — נ ב ״ ע

א ׳ ׳ ׳ ע ג נ ־ - ב ״ עא ״ ׳ ע ד א — נ ״ עא ״ , ע ה א — נ ׳ ׳ עב - - — — ״ עב — ׳ ׳ ע

׳ ד ף מ ו ג ל ה כ ם ו י נ פ י ה ו ס י כ׳ ד ע מ ק ר ק ל ה ו ע ת נ י ת נ׳ ה ת מ ו ר נ ף ב ו ג ב ה ו ב ס­ ה ב מ ו ז א ה׳ ה ב מ ו ח ט י ר׳ ה ה מ ל י ב ט ה, ו ו מ י נ י ל ע ר ע פ ע׳ ו ס מ ד ה ה

ד ״ ת ב ו ת י ע מ ב ר א ת ו ו ק ל מ׳ ו ם מ מ ע ט ש ו פ ן נ ו י ד פ ה ו

א ״ ׳ ע ן נ ו י ד פ ר ה ד סא ״ , ע א ת נ ו ק ל מ ר ה ד סא ״ ׳ ע ב ף נ ס כ ת ה ק ו ל ר ה ד ס

- ב ר נ ב ק ת ה י ר ת כ ד ע ו מ י ל הן נג« י מ ל ת ע י ב ן ל י נ ת מ מ י ד ק׳ נ ׳ נ ו כ ה ו ע ב ש ם ב י ד ו מ י ל ה

׳ ה ם נ י מ ה י ש ל ת ש י כ ב, ה ת נ ו ל י ב י א מ ת י ע ב ש ם ל ע מ

א ב נ ד ה ו ו

ח ט

>!

יא יב יג יד טו טז יז

יחט י כ

כאב כ כג.

ד כה כ

כא דרוש (ב) פג, ע״ב — פו, ע׳׳א כב התרת המנודה בחלום פו, ע״ב — פז, ע״א

כג מעשה חג השבועות רמז ההלים פז, ע״א — פח,ע״א

םה, ע״א סז, עיב

סז, ע״א עד, ע״ב עו, ע״ב עז, ע״א — פ, ע״א פ, ע״ב — פג, ע׳׳א

טז הקדמת ספר בקורים יז ספר ביקורים

יח ההקפות כמנהג ירושת׳׳ו עה, עיא יט אורחות חיים

כ דרוש (א)

ת תקין טעי< ם צ ו ק מ ה ב ר ו ף ש , ד ל י ם ג ו ק מ ה ב ר ו ף ש , ד ל ״ ם צ ו ק מ ה ב ר ו ף ש דכ ״ ה ו פ י ״ ה ו ג י ב מ ״ ם ה ע י ר ד ג ם ב י ר ד נ , ב ב א ׳ ם ב ע י מ כ י ח ר ב ה ד ר ו י ת ר ב , א ד א ״ ב ע

ת א י ר ק ת ב ק א ז ב ג ע־יא ט ה מ ל ע מ י ה מ ה ר ל ע ה מ י מ ד ר , ל ב י ו ע ם ל ד א ת ה מ ש נ ה ש מ ד א ת ה מ ש נ א ש , ב א ״ ט ע יו ה ו ע מ ש א י ו ל ה ו ע מ י ש א א ל ב ל י ט ע ב נ ת ב כ ־ ג כ , י ב י ב ע ם (642 נ י ק ר פ ם (624) ה י ק ר פ ד ה , כ ב ״ ג ע מ