59
הההההההההה. תתתתתתתתתת תתתתתת הההההה הההההה הההההה ההההה. ההההה הה- ההה הה הה ההה' הההה ההההה הההה ההההה הה ההההה ההה ההההה. הההה ההההה ההה ההההההההה הההההה הההההה ההההה הההה, ההה ההה הההההה הה הההה, ההה ההה הההה הההההה. הה ההה הההההההההההההה.-" הההההה "ההההה ההההה הההההה הההה ההה ההההה הה הההההה הההה הההה ההההה הההההההההה.הההה הההה הההה, הההה הההההההה ה'ההההה. ההההה- הההההה ההה ההההה' הההה ההההה ההה הההההה הה ההה הה הה ההההה. הההההה ההה ההההההה ההההה- הההההה הההההההההה הההההה הההההה, ההההה ההה הה הההה ההההה. הה ההההההההה הה ההה ההההההה ההה ההההה ההההה הה ההההה הההה הההה ההההה הה ההההההה ההההה הה ההההההה הההההה הה ההה ההההה ההה.1 . תתת תתתתתתתתתת , תת תתתתת תתת תתתתתתת ? ההההההההההה ההה ההה הההה . ההה"ה הההההה הההההה הההההה ההההה הההההה הההה הההההה הההההה הה הההההה- הה הה הההה . ההה הההה ההההה הה הההההה ההההההה . הההההה ההה ההה ההההה הה הההההה , הההה הההההההה, ההההההה, ההההההה , הההההה הההההה הההההה ההההה ההההההה . ההההה הההההה הההההההה ההההההה ההההה הההההה . ההה הההההה הה ההההה הה ההה הההההה.2 . תת( תתתתתתתתת תתתתתתתתתת תת תתתתתתתתתת תתתתתת) תתתתתת הההההההההה הההההה הההההההההה הההההה הההה ההההה ההההה הההההה ההההה הההה ההההה

סיכום כולל

Embed Size (px)

Citation preview

Page 1: סיכום כולל

אקספוזיציה

- מפוזרת בסיפור בחלקים שונים. פיזור זה יוצר תהליך של עיקוב אצלאקספוזיציה מפוזרת.

הקורא. סוג זה של אקס' תופס אותנו כאשר אנחנו כבר מעוניינים בסיפור ורוצים לשאוב מידע,

אנו כבר יודעים את הסוף, לכן היא מאוד ממוקדת. אך היא אינה ממוקמת "במקום הנכון

בסיפור"-הכרונולוגי.

כאשר אנו נשחזר את העלילה נסדר אותה בסדרה הכרונולוגי. מיקומה הלא-רגיל יוצר הזרה,

זוהי דפורמציה ז'אנרית. דחיית האקספ' לרוב תנומק בכך שהמספר לא ידע את כל המידע.

לעומתה אקספוזיציה תחילית- מאפשרת לנו להתכונן לקראת הסיפור, מספקת לנו את הרקע

הנדרש. אך חסרונותיה הן בכך שלעיתים היא עשויה לשעמם את הקורא מפני שהיא מכילה

רק תיאורים ומקשה על התמקדות בפרטים אם היא ארוכה מדי.

מהי אקספוזיציה , מה מקומה ומה תפקידיה ?.1

האקספוזיציה היא חלק סטטי . בדר"כ מופיעה בתחילת היצירה אך לא תמיד- יכולה

. והעלילה גוררת את הסיפור . היא אינה להופיע בתוך הסיפור במפוזר או במרוכז

תפקידה לתת רקע לקורא על הסביבה , מקום ההתרחשות, הדמויות, המניעים ,המגמות

וכוללת לעיתים רמזים מקדימים . מניחה יסודות למוטיבים שיתפתחו בהמשך היצירה .

היא מכניסה את הקורא אל תוך הסיפור.

יתרונותיה וחסרונותיה של אקספוזיציה תחילית ) או מפוזרת(.2

אקספוזיציה מפוזרת אקספוזיציה תחילית

תוךיתרון אל להיכנס לקורא עוזרת

הסיפור .

בלי נזרק לאמצע הסיפור הקורא

ורצון עניין בו נוצר וכך רקע

להמשיך לקרוא.

חוסר מידע פחות מסתורין מבחינת הקוראחסרון

: אקספוזיציה(1

- מאפיינת את דמותה של דינה )למרות שהסיפור רטרוספקטיבי –הרופא וגרושתו: תחילית

הרופא מספר את הסיפור לחבר, לכן לא מסתיר ממנו מידע(.

- במגבלות הסיפור הפרסונלי או הרטרוספקטיבי.רציטטיב

– תחילית מובהקת.יגון , יום הדין של פייבקה

- תחיליות מובהקות. הבחירה באקס' תחילית משרתת את הצורך במידע לגביאיוב, מגילת רות

איוב – הסיפור מתחיל במאורע מחולל )שיחת שטן ואלוהים(. על מנת שנבין - אנחנו חייבים

לדעת את הפרטים לפני כן )דמותו מתאפיינת מההתחלה(.

Page 2: סיכום כולל

.מרוכזת מאדמר יודע הכל, הבשורה ע"פ מרקוס -

- האקס' טומנת בחובה את כל הסיפור בזעיר אנפיןפראדל*

- נועדה להגביר את ההזדהות עם פרנהיים – אנחנו נחשפים למידע כשהואפרנהיים : מפוזרת

רלבנטי להתרחשויות )המפתיעות לרעה(.

- אין אקספוזיציה בנק' ספציפית. הסיפור מתחיל מיד.מתנת חכמי קדם

סדר כרונולוגי

הפאבולה היא כל האירועים המסופרים מנותקים ממיקומם בטקסט כשהם משוחזרים בסדרם

לאירועים המסופרים בטקסט, היא מתייחסת היא משהו מופשט. הכרונולוגי. הפאבולה

בהפשטה ממיקומם, כשהם מסודרים בסדרם הכרונולוגי. ניתן לראות בפאבולה ציר של ארגון

הזמן. מכיוון שהיא משהו מופשט היא אינה זמינה ישירות לקורא. הפאבולה מופשטת מתוך

הסגנון של הסוז'ט, השפה בה היא מועברת, ומערכת הדימויים והסמלים שבה. מבנה השטח

של הפאבולה נשלט על ידי עקרונות של זמן ושל סיבתיות, מכיוון שבפאבולה הכל מסודר בזמן

האמיתי שבו התרחשו הדברים בסדרם הכרונולוגי.

הסוז'ט היא מה שאנו קוראים. היא הביטוי של הפאבולה. בסוז'ט הדברים אינם מסודרים

בסדרם הכרונולוגי בהכרח, אפיון הדמויות יכול להיות מפוזר לאורכה, וייתן שתסופר מנקודת

מבט מסוימת. הסוז'ט היא הביטוי המוחשי שזמין ישירות לקורא. באמצעות הסוז'ט אנו

לומדים על הפאבולה.

הסוז'ט יכולה לממש "שיבושים" ביחס לפאבולה.

דוגמא אחת לשיבוש יכול להיות שיבוש בסדר של האירועים המופיע בסוז'ט. ביטויים עיקריים

באופן כלומר באיחור, מסיימים מופיעים בסוז'ט כאשר מתרחשים בסדר שיבוש של

יופיעו לפניהם רטרוספקטיבי, במבט לאחור, כאשר דברים שהתרחשו אחריהם בפאבולה,

בסוז'ט. ייתכן גם שיבוש הפוך בסדר, כאשר דברים יקדימו את זמנם, באופן מטרים, כאשר

דברים שהתרחשו לפניהם בפאבולה יופיעו לפניהם בסוז'ט.

לספק יכול הוא הפאבולה. של בעבר לנקודה חוזרת הרטרוספקציה, לאחור, המבט

אינפורמציה על עברם של דמויות, אירוע, או קו סיפורי שהוזכרו בסוז'ט, וכן על כאלו שלא

Page 3: סיכום כולל

הוזכרו בו. מבט לאחור יכול להיות פנימי, חיצוני, או מעורב. הכוונה במבט לאחור פנימי היא

שהרטרוספקציה חוזרת לנקודה ברצף הסיפורי שלאחר התחלת הסיפור. מבט לאחור חיצוני

חוזר לנקודה שמיקומה לפני הרצף הסיפורי שלנו. ייתן מצב שבו במבט לאחור חוזר לנקודה

שלפני תחילת הסיפור, אך בשלב מסוים מתחברת איתו. זו רטרוספקציה מעורבת.

הטרמה היא כביכול קפיצה לתוך העתיד של הפאבולה. היא מחליפה את סוד המתח הנוצר,

זה יקרה. בהטרמה טהורה ניצב הקורא מול אירועיםכיצדיקרה, אלה מה ואנו איננו תוהים

שעתידים לקרות וטרם התרחשו. בדרך כלל סיפורים בעלי מספרים פרסונלים משתמשים

יותר בהטרמה, מכיוון שהם לעיתים רטרוספקטיבים במוצהר, ולכן דם ההטרמה התרחשה

בעבר.

פנימית, כאשר היא מתרימה לאירוע שיתרחש עד סוף הסיפור, יכולה להיות גם התרמה

וחיצונית, כאשר היא מתרימה לאירוע שיתרחש אחריו.

עוד סוג של שיבוש של הפאבולה על הסוז'ט יכולה להיות בתדירות. הכוונה היא ליחסים בין

מספר הפעמים שאירע אירוע בפאבולה, לבין מספר הפעמים שהוא מופיע בסוז'ט. חשוב

לציין שחזרה על כל היבט של אירוע מספר פעמים אינה אפשרית, וגם כי כאשר חוזרים על

אירוע במקום אחר בסיפור הוא מקבל משמעות אחרת.

ותמצות. בחד-פעמיות הכוונה היא ישנם שלושה סוגים של תדירויות: חד-פעמיות, חזרה

ביותר. פחות זוהי התדירות השכיחה ומתואר פעם אחת. לאירוע שהתרחש פעם אחת

שכיחה היא תופעה בה אירוע שאירע מספר פעמים מסופר באותה תדירות שהתרחש. חזרה

היא כאשר אירוע התרחש פעם אחת מסופר מספר פעמים, ותמצות הוא כאשר אירוע שאירע

מספר פעמים מסופר פעם אחת.

. ציינו שני סוגים של "שיבוש" שהסוז'ט יכול לממש ביחס לפבולה.4

מבט לאחור) פלאשבק, נסיגה (, הטרמה.סדר-1

כיווף, הרחבה .משך-2

חד פעמיות, חזרה,תמצית .תדירות- 3

: פאבולה )המשוחזר(, סוז'ט )כנתינתו, העלילה( ואפקטים(2

שוני/דמיון נבחן לפי סדר, משך ותדירות.

:קשר בין הסיפור כנתינתו למספר

– הזיכרון בסיפור הבור.פנים אחרות( : flash back: אנלפסיס )סדר

– כדי להבהיר שהכל משל פותרים אתהבז - האקספוזיציה, פראדל פרולפסיס )הטרמה(:

הקורא מהצפייה לסוף.

- מתמצת את מות הגיבורה בפסקה.תכשיטים מזויפים: משך

– סיפור ההתעללות במגי קרה פעם אחת אך מופיע מספר פעמים.רציטטיב: תדירות

Page 4: סיכום כולל

: הקשר בין המספר ליחס בין הפאבולה לסוז'ט(3

זהות המספר, תכונותיו והאינטרסים:

)צמודהעיוורת )לא אמין(. מספר אוקטורלי – הרופא וגרושתו: מספר פרסונלי – זהות/תכונות

לתודעת הדמות(.

: פואנטה – המספר ימנע פרטים מסוימים כדי להרים להנחתת הפואנטה.אינטרסים

בשל העובדה שהסיפור מסופר מבעד לעיניה של דמות ללא עיניים, ישנו פער בין זמןהעיוורת -

התרחשות הדברים למועד מסירתם לקורא. לאור זאת, הסיפור הזה הוא דוגמא טובה למצב

שישנו פער כרונולוגי בין סיפור המעשה לעלילה. לדוגמא – התינוקת מתה לפני שהאם הבינה

זו, וגופתה נלקחה כשהיא חשבה שהיא עדיין מוטלת בעריסה. בחירה זו מגבירה את הזדהות

הקורא עם הדמות – אנחנו חווים ביחד איתה את הדברים בפעם הראשונה.

6 .

כאמור הפאבולה היא הרצף של האירועים כפי שהתרחשו המציאות בסדרם הכרונולוגי. היא

דבר מופשט שאינו זמין לקורא. מה שכן זמין לקורא היא הסוז'ט, שבה מסודרים האירועים של

מסודרת בצורה מאופיינות אינן והדמויות כרונולוגי, בהכרח מסוים שאינו בסדר הפאבולה

בהכרח. הסוז'ט היא הביטוי המוחשי של הפאבולה. ניתן לנסות לשחזר את הפאבולה מתוך

הסוז'ט, אך בכל אנו עלולים להיתקע במספר קשיים:

מובלטת.א. בהכרח ואינה הסיפור, כל לאורך מפוזרת להיות יכולה האקספוזיציה

וגם מתכונות וג'סטות קטנות שלהם, לבוא מתוך פעולות יכול דמויות איפיונם של

של אקסטנסיבית ניתוח עבודת דורשת הסוז'ט בתוך אלו כל מציאת מוצהרות.

הדמויות. יכול להיות גם שיהייה לנו קשה להבחין בין פרטים השייכים לאקספוזיציה

לבין פרטים השייכים לדרמה עצמה.

יכול להיות שבסוז'ט הדברים אינם מסודרים בסדרם הכרונולוגי. אם כך הדבר עלינוב.

להבחין בכל מקום שבו אירע שיבוש בסדר לסדר אותו מחדש. אך לא תמיד אנו שמים

לב למקומות בו אירע שיבוש בסדר הכרונולוגי של הדברים, וגם אם מצאנו שיבושים

אלה, לא תמיד נדע מה היה סדרם המקורי בפאבולה.

מסירת המידע בסיפור יכול להיעשות על ידי דמויות סובייקטיביות. כלומר אם מספרג.

הסיפור הוא מספר פרסונלי, אזי הסיפור נמסר לנו מנקודת מבט סובייקטיבית. המספר

לנו את כל האינפורמציה שאנו ולכן אינו בהכרח מוסר יודע על כל המתרחש לא

צריכים על מנת לשחזר את הפאבולה. הוא גם עלול לשבש את הסדר שבו הדברים

אם הכרונולוגי. בסדרם הדברים את לשחזר דרך לנו תהייה וייתכן שלא אירעו,

המספר הפרסונלי אינו נורמטיבי, ייתכן גם שהוא רואה דברים בצורה מעווטת ולכן אנו

לא מבינים חלקים מן הסיפור כראוי.

Page 5: סיכום כולל

אם שני דברים מתרחשים במקביל קשה לנו לשחזר את הפאבולה בצורה שמבטאתד.

זאת.

בסיפור בו אין קשר הדוק בין כל הדמויות והאירועים ייתכן שיהייה לנו קשה לשחזרה.

את הפאבולה מכיוון שלא נדע איזה אירוע שייך היכן ומתקשר לאילו דמויות. רוב

הסיכויים שגם אירועים בסיפורים כאלה מתרחשים במקביל בין היתר, דבר שגם יקשה

על השחזור.

.קשיים לקורא בבואו לשחזר פבולה של סיפור 6

למצוא את הפעולה המרכזית את האירוע המרכזי הדרמה המרכזית ועל ידי כך ידע

דינמי הוא זה תהליך הסיפור- של והסוף האמצע ההתחלה נקודות את לשחזר

ומשתנה תוך כדי קריאת הסיפור-מה קשור לסיפור ולדרמה ומה בא רק כחומרי רקע

מציאת האקספוזיציה שיכולה להיות מפוזרת על פני הסיפור

כל השינוי בסדר הכרונולוגי בצורה שונה וסיפורו בדרך שונה, יוצר אפקט על המציאוצ

על הדרך היומיומית שלנו לתפוס ולהבין אירועים וסיפורים

לא תמיד אנו מרגישים שחומר מוקדם סולק ממקומו והוכנס במקום אחר יכול לבוא

בהפתעה כתוצאה מכך כל ההבנה שלנו לגבי המבנה של הסיפור יכולה להשתנות –

המידע נתקבל בסוף רק העיוורת- ( ההבנה את משנה הסוף פואנטה סיפור כמו

שהבעל הוא קברן(

מסירת מידע בסיפור יכולה להתבצע על ידי דמויות שלא יודעות את כל האינפורמציה

)פעולות ומחשבות של של דמויות אחרות( ואז המידע יכול להיות חסר או שגוי-כך

הדמות מבינה את הסיפור

סדר גילוי האירועים יכול לבוא מנקודת מבט של דמות ולכן אין בטחון שזהו הסדר

הכרונולוגי האמיתי של האירועים.

לפעמים קיים פער זמנים רחב בין אירוע לאירוע לעומת כמות טקסט קטנה- המון

מידע הושמט, המידע יכול לבוא בהמשך אם הוא חשוב להבנת העלילה או לא לבוא

בכלל אם לא.

בדר"כ אפיזודות באות אחת אחרי השניה ובגללה אך אפשר לשבש את הסדר וכך

הבנת הסיפור תשתנה אף היא

סופר לעיתים זורק לתוך הסיפור מידע מוטעה על מנת שנבנה היפוטזות שגויות וכך

שמתבררת בדמות הלב תשומת בלשי-מיקוד )סיפור חשובים לא בפרטים נתמקד

כחפה מפשע(

Page 6: סיכום כולל

בסיפור צנטריפוגלי-כלומר בסיפור בו אין קשר הדוק בין כל הדמויות והאירועים קיים

הסדר את להבין מנת על וזמנים דמויות פעולות מספיק לקשר נוכל שלא חשש

הכרונולוגי של הסיפור-למשל ברומנים ארוכים

רטרוספקטיבה

5 .

כל סיפור הנו רטרוספקטיבי. אם מספרים סיפור, אזי הוא כבר קרא. האירועים בסיפור,

"רטרוספקטיבי" הרטרוספקטיביות, ה"בדיאבד", הנקרא בסיפור מן העבר. אבל כולם

מוחצן. המספר עצמו מחצין את הבדיאבדיות. כאשר המספר אוקטורלי, הוא כל-יודע,

ולכן קשה להחצין את הרטרוספקטיביות. לכן, על מנת שסיפור יהיה רטרוספקטיבי, צריך

שהמספר יהיה פרסונלי.

מספר פרסונלי הוא משספר שקיים באופן מוחשי בעולם הסיפור. המספר הפרסונלי בעל

מספר מינוסים. הוא אינו יכול לחזות את העתיד, הוא אינו יכול לדעת על מחשבותיהם של

אנשים אחרים ופעולותיהם בחשאי, אלא אם ספרו לו. הפרספקטיבה שלו צרה יחסית לזו

של האוקטורלי, ומהימנותו נטולה בספק. אנו לא סומכים על שיפוטיו באופן מוחלט בחלק

מן המקרים.

מספר כזה, אשר בעל מגבלות מסוימות, יכול להחצין את הרטרוספקטיביות. אם הוא

מספר לנו על אירועי העתיד, או על דברים שהתרחשו במקביל, ברור לנו שהסיפור מסופר

באופן רטרוספקטיבי, מכיוון שמספר פרסונלי יכול לדעת דברים אלו רק לאחר שהתרחשו.

ידוע לנו שמספר שהוא פרסונלי, קיים מוחשית בעולם הסיפור, ולכן, בעולם הסיפור הוא

אדם בשר ודם כמונו. משתמע מכך שהוא אינו יכול להיות בשני מקומות במקביל. הוא

יאנו יכול לדעת על התרחשות הקוראת במקום אחד, בזמן שהוא מצוי במקום אחר. לכן

עניינים שאירועו יותר( )או שני על לנו פרסונלי, מספר לנו שהוא שידוע אם מספר,

במקביל, הרטרוספקטיביות מוחצנת, מכיוון שרק אם בעולמו של המספר הדברים כבר קרו,

הוא יוכל לדעת על התרחשויות מקבילות.

עוד מגבלה של מספר פרסונלי היא חוסר יכולתו לדעת על העתיד לקרות. מכיוון שמספר

פרסונלי הוא אכן דמות אמיתית, כאמור לעיל, בעולמו, כפי שאנו איננו יודעים על העתיד

Page 7: סיכום כולל

לבוא, גם הוא אינו יכול לדעת עניינים שכאלו. לכן אם מספר פרסונלי מספר לנו על

עניינים עתידיים לבוא בסיפור, וטרם התרחשו בעולמו של הסיפור, אזי הרטרוספקטיביות

מוחצנת. הדרך היחידה שמספר פרסונלי יכול לדעת על אירועים, זה אם הם כבר אירעו.

לכן אירועים המוצגים לנו מפיו כעתידיים, ידוע לנו שהתרחשו בעבר הסיפורי.

. מהו סיפור רטרוספקטיבי מה מאפשר למספר

ארועים מאוחרים נמסרו לאחר שכבר סיפור המעשה אירוע מתוך בטקסט של מסירתו

יותר-פה למעשה מתבטא המונח אנאלפסיס, האנאלפסיס מספק מידע על עברה של דמות או

מידע על אירוע שהתקיים בנקודה זו בטקסט –הומודיאגטי, או מידע על אירועים ודמויות

אחרות-הטרודיאגטי.

האנאלפסיס יכול להיות חיצוני-עוסקים בעבר הקודם לנקודת ההתחלה של הסיפור- למשל

אדם זקן מספר את סיפור חייו-מביאים הקדמה של חומר מאוחר שמחובר לנקודת תצפית של

דמות הזקן.

או פנימי: כלומר אחרי נקודת ההתחלה של הסיפור ובא להשלים פערים ומסופר בנקודת זמן

מאוחרת יותר מזו שהוא "שייך אליה"

למספר מתאפשר לספר סיפור בגוף ראשון וכמו כן לדעת פרטים נוספים שלא יכול היה לדעת

אלא בדיעבד )פעולות ומחשבות של דמויות אחרות(

: רטרוספקטיבה, ומה היא מראה(4

* למעשה, כל סיפור רטרוספקטיבי הוא פרסונלי.

* מאפשרת למספר פרסונלי להפוך ליודע כל.

שנה אחרי, הוא יודע שטעה – מחזקת את ההבנה שלו.20 - העובדה שהיום, הרופא וגרושתו

למסר הסיפור נוסף ניסיון חיים.

- הרטרוספקטיבה משרתת את המספרת כיוון שהיא נותנת לה ראיה שמגובית בניסיוןכריתות

נחשפה היא יודעים למה )אנחנו ומאפיינת את הדמות )מס' הנשים המגורשות שראתה(,

בילדותה מהסיפורים הפנימיים, ודרך ייצוג סיפורים אלה אנחנו לומדים על הרושם שנותר בה(.

נעימה ששון

Page 8: סיכום כולל

הגדה הראייה

: , פירוט( showing , תמצות( / הראיה ) telling הגדה )(5

( העיקר להראיה שהם שזוכים מפרטים להסיק -אפשר בניגודהמחרוזת לטקס, ההכנות

שנות העבודה הקשה(.10לתמצות

בקטע התיאורנעימה ששון שוטפת פיליםאפיון דמות על ידי הראיה של מה שעובר במוחה )

של כל מה שהיא רואה בדרכה הביתה(.

הדגה והראיה – הגדרות והבדלים ..7

– ייצוג ישיר של ארועים ושיחות שהמספר נעלם מתוכו. הקורא מסיק בעצמוהראייה

את מסקנותיו.

ייצוג בתיווכו של המספר. הוא מדבר על ארועים. מסכם אותם. הגדה-

מה טיפוסי לקטעי טקסט שהם הראיה או הגדה ..8

הגדה הראיה

: ציטוט. מבע ישיר

חופשי ישיר בלימבע ישיר מבע :

גרשיים . צורה טיפוסית של מונולוג בגוף

ראשון .

: ציון פעולה בלי פרוט ספציפיסיכום דיאגטי

של הנאמר .

: סיכום שאינו רקסיכום דיאגטי טהור פחות

אלא לשונית פעולה התקיימות את מציין

מייצגה במידה כלשהי .

: ניסוח אחר של הנאמר . התעלמותפרפרזה

מסגנון או הצורה של הניסוח המקורי .

עקיף הבטים שלמבע שימור : אשליה של

סגנון האמירה .

.הגדה והראייה הגדרות והבדלים

Page 9: סיכום כולל

הראייה- זמן קצר נכנס על טקסט ארוך –המספר מפרט לנו מאוד על אירוע מסויים גם ברקע

הפיזי וגם בפעולות-דחיסת אינפורמציה )ציטוט למשל( אירוע משמעותי

הגדה- סיפור על זמן רחב במעט טקסט- המספר מתאר בכלליות אירוע או תקופה בדר"כ בגוף

שלישי האירוע כנראה לא חשוב, הקורא צריך להשלים לבדו פערים של זמן ומידע שלא ניתנו

. טיפוסי לקטע טקסט של הראייה 8

זמן קצר, התמקדות באפיזודה אחת, דחיסת אינפורמציה, חשיבות גבוהה יותר ככל שמפרטים

נוכחים במקום, הרבה יותר דפים בספר עצמו, דמיון למציאות כאילו אנו יותר, ומתמקדים

פרטים, אין פערי זמן, אופייני לתיאורי מחשבות ולדיאלוגים

.

הראיה והגדה הנם שני ורסיות למסירת עולם. הראיה מוסרת אותו בהרחבה, בעוד הגדה

הנה תמציתית. בהראיה ישנו ניסיון יצור תחושה של מציאות, תחושה של ישירות, כאילו

אנו בתוך הסיפור, בעוד בהגדה הסיפור נמסר לנו בתמציתיות, ולכן מורגשת העקיפות שלו.

יצירה של ספרות יכול להאט את הקצב על ידי מילוי בכל מיני פרטים. דחיסה של פרטים

( זוהי "הראיה" יוצרת תחושה של מלאות ההווה, מלאות המציאות. (.showingרבים

הראיה היא ויזואליזציה מופלגת ומורחבת של המתרחש והנראה בסיפור. הראיה אורה

להיות יצוג ישיר שלפ המתרחש, כאשר תיווך המספר אינו מורגש כמעט. הקורא כאילו

נמצא בתוך הסיפור ומסיק מסכנות לבד על סמך האינפורמציה שהוא מקבל מהסצינה.

בעזרת ההראיה ניתן ליצור תאום מוחלט בין זמן הקריאה לזמן ההתרחשות, ואפשר גם

להרחיב את זמן הקריאה מעבר לזמן ההתרחשות. בהראיה מתארים משהו לעומק, ולכן

הזמן המיוצג בסיפור חופף לזמן במציאות, ואף ארוך ממנו. בהראיה יש לנו תחושה של

חוסר סלקציה. באופן עקרוני אין דבר כזה חוסר סלקציה בסיפור, מכיוון שאין מצב בו

האינפורמציה מכל זמן ומקום בעולם. תמיד יש איזושהי סלקציה, בכלכלמוסרים לנו את

סיפור. אך בהראיה יש לנו תחושה של חוסר סלקציה עקב הריבוי בפרטים. ההראיה אינה

יכולה לחקות את המציאות במלואה, מכיוון שטקסט יכול לחקות רק טקסט. אך ההראיה

יכולה ליצור תחושה של חיקוי, של מציאות. הראיה כמעט טהורה נעשית בייצוג הדיבור.

יותר קצרים ותמציתיים. ישנו צמצום של זמן. בהגדה מורגש המספר בהגדה הדברים

עליהם, לנו עיננו, אלא שמספרים מול קורים לא מרגישים שהדברים אנחנו ותיווכו.

אנו בהגדה סלקציה, חוסר של תחושה לנו יש בה להראיה בניגוד אותם. ומסכמים

חלקי באופן נמסרים שהפרטים לקח לב ושמים שנעשתה, הסלקציה את מרגישים

ומתמצת. בהגדה הזמן המיוצג בסיפור קצר מזמן התרחשות הדברים. ברוב הסיפורים חלק

ניכר מהמסופר, מסופר בצורת ההגדה, ויש תמצות מתמיד שמאפשר לנו לנוע בסיפור מהר

יותר מאשר הזמן בו הוא התרחש.

Page 10: סיכום כולל

כאמור, הראיה היא מסירת הטקסט באופן המחקה את המציאות וכמעט ריאליסטי..8

בהראיה ישנה הרחבה בפרטים, ונוצרת תחושה של מלאות ריאליסטית. נמסרים לנו

פרטים רבים באשר למתרחש ונראה, ונוצרת אצלנו התחושה שאנו נוכחים במקום,

ואיננו שומעים את הסיפור מפיו של מספר. אנו חשים כאילו זמן הסיפור חוף ואף

חלק רק לנו נמסרים מתומצת. הסיפור בהגדה המציאות. מזמן לעיתים ארוך

פרטים של הסלקציה ואת המספר, תיווך את מרגישים אנו בסיכום. מהפרטים

הנמסרים. הזמן המיוצר בסיפור מרגיש קצר מזמן המציאות.

לקטעי טקסט שהם הראיה אופייניים מספר דברים:

ראשית, בקטעים אלו נהוג להשתמש במבע ישיר ובמבע ישיר חופשי. מבע ישיר הוא

ציטוט של מונולוג או של דיאלוג היוצר אשליה של הראיה טהורה, למרות שאינו טהור

בו סימני הפיסוק דיבור אשר לא מצויים במלוא מובן המילה. מבע ישיר חופשי הוא

הרגילים כמו גרשיים )" "(, למשל מונולוג פנימי בגוף ראשון.

הסצנה סביבת של רב בפירוט השימוש בפרטים. הריבוי הוא להראיה אופייני עוד

לנו גורם בפרטים הרב השימוש המציאות. מליאות של להרגשה תורמת המתוארת

להרגיש שאנו נוכחים במקום ההתרחשות ורואים ושומעים את הקורה בעצמנו.

עם שימוש בנ"ל, נוצרת בהראיה תחושה שהזמן המיוצג בסיפור חופף לזמן המציאות, או

ארוך ממנו. נוצרת התחושה שהדברים המתרחשים קורים במקביל לזמן קריאתנו.

לקטעי טקסט שהם הגדה אופייניים מספר דברים:

ראשית, בקטעים כאלו לרוב הדיבור מוצג בצורה של סיכום דייאגטי, פאראפראזה, או מבע

עקיף. סיכום דייאגטי הוא ציון של מבע בצורה עקיפה ללא פירוט של הנאמר. ישנו סיכום

דייאגטי פחות טהור, כאשר בו הפעולה הלשונית מיוצגת על ידי מניית נושאי השיחה.

פאראפראזה היא ייצוג הדיבור עצמו, עם התייחסות לנאמר במילים אחרות, ולא במילים

המקוריות של הדובר. במבע עקיף נוצרת אשליה כי נמסר לנו הדיבור בצורתו המקורית,

של מתיאור כחלק לנו נמסר עצמו הדיבור במדויק. הדובר של ציטוט זהו אין אך

למעלה(.106התרחשות, ללא הפרדה מיוחדת של הדיבור עצמו. )ראו דוגמא בספר, ע"מ

עוד אופייני להגדה הוא תמצות של ההתרחשות. אין הרחבה בפרטים, ואין רצון ליצור

לחושה של מציאות. הפרטים נמסרים לנו בסיכום על ידי המספר באופן בולט.

בעזרת שני הנ"ל, יוצרת ההגדה תחושה שהזמן המיוצג בסיפור קצר מזמן המציאות. זמן

קריאתנו של ההתרחשות יהיה קצר מזמן ההתרחשות עצמה.

- ניסיון לחיקוי המציאות )מימזיס( אחת דוגמאות לכך היא כתיבת הטקסט שנאמרהראיה. 7-8

בדיאלוג בשימוש במירכאות –ישיר ולא בתיאור של טקסט נמסר. הסופר מנסה ליצור אשליה

שלא הוא המדבר, הוא מוסווה ומציג באופן ישיר אירועים ושיחות. תיאור של פרטים שיוצר

Page 11: סיכום כולל

תחושה ממשית של ויזואליות מופלגת. ישנו ניסיון לריאליזם, למרות שאף סיפור אינו ריאליסטי

לחלוטין, לא ניתן להיות אובייקטיבים. תיאור המצב, האנשים והדיבור בצורה שהכי קרובה

למציאות. השאיפה לאוטנתיזציה משתמשת בתחבולות.

)הגדה tellingמסירה עקיפה של דיבור, ציון של סדרת אירועים באופן מופשט. הסופר הוא )

מוסר המידע היחיד ואין ניסיון להראות שמשהו אחר מעביר את המידע. הדיאלוג נמסר באופן

עקיף. המספר מתווך בין הסיפור לקוראים ומספר להם על כך.

כותרת

:יחסים בין כותרת לגוף סיפור

(.פראדל, התכשיט: הנושא ,הדמות או אובייקט עיקרי )מפרשת

)לגבי העלילה, הגיבור ואפיון עקיף של הדמויות(העיוורת, הרופא וגרושתו: רמז מטרים

הבשורה על פי מרקוס, מתנת חכמי קדם, הבז: מטפורה

יחסים אפשריים בין כותרת של סיפור לבין גוף הסיפור ..9

המשגה מופשטת או מטאפורה על תוכן הצירה .1

הנושא או התימה של היצירה .2

שם- של גיבור , מקום ,כינוי, חפץ. .3

. יחסים בין כותרת סיפור לגוף סיפור

לגיבור-לדמות יכול לרמז יגדיר את הפעולה המרכזית בסיפור או הדרמה המרכזית, למשל

המרכזית )החטא ועונשו, העיוורת(, שתעשה את הפעולה המרכזית, יכול לתת הגדרה מבנית:

"ארבעה סיפורים קצרים" )הגדרה שיכולה אף להיות שגויה(, השם יכול באנלוגיה להקביל

לתכונות אופי: "בעל זבוב"- הזמזום שמורגש בשם

Page 12: סיכום כולל

יש סוגים שונים של כותרות, כגון: כותרת מפרשת המרמזת על נושא השיר או הסיפור;.9

ועוד. כותרת שהיא הנושא של היצירה; כותרת שהיא מטאפורה של תוכן היצירה

הכותרת היא המפגש הראשוני של הקורא עם היצירה, ועל כן יש לה תפקיד חשוב.

כותרת המציית או רומזת על סוד הז'אנר )כמו טרגדיה או קומדיה, וכדומה( יכולה לשרת

תהייה שלו הקריאה הז'אנר, את מכיר אכן הקורא אם דרכים. במספר הקורא את

ממוקדת לעניינים ז'אנריים. הוא יוכל לשים לב לכל מיני סממני הז'אנר, או להזרות על

ולגזור מכך משמעויות שונות. מאפייני הז'אנר והצורה בה הם מופיעים הז'אנר עצמו,

יוכלו לרמז לקורא על העתיד להתרחש, או להטעות אותו בקשר לכך. קריאה בסיפור

ז'אנרית יכולה לעזור לקורא להתייחס בהתאם לדברים הנאמרים והמתרחשים בסיפור.

" יש לנו רמזKill Bill כותרת יכולה גם להוות רמז מטרים לסיפור. בכותרת כמו בסרט "

לעלול להתרחש, כלומר, להריגת ביל. הדבר יכול ליצור מתח אצל הקורה. מתי הדבר

יתרחש? כיצד הוא יקרה? אם בסופו של דבר ביל לא ירצח, אזי נהייה מופתעים עוד יותר,

והרי שהכותרת יצרה הזרה בעזרת הרמיזה המטעה.

הכותרת יכולה לכלול את שם הגיבור. לפני שנתחיל לקרוא את הסיפור כבר נדע מי

הגיבור, ובמי עלינו להתרכז כדמות מרכזית בסיפור. אנחנו נדע איזו דמות תיקשר לנו

לדרמה המרכזית, ולאיזו דמות להקדיש תשומת לב בעניינים כמו איפיון הדמות וכדומה.

כותרת המציינת בפנינו את הדרמה או הפעולה המרכזית עושה פעולה דומה לזו המציינת

את הגיבור. היא נותנת לנו אופציה לקריאה ממורכזת אל הדרמה, מבלי שנצטרך לגלותה

בדיעבד. אנחנו נדע אילו פרטים בסיפור חשובים לנו לדרמה המרכזית, מכיוון שאנו יודעים

מראש מהי.

שני סוגים אלו של כותרות יכולות ליצור גם סוג של קריאה בעייתית. יכול להיות שהם

יאפשרו לנו מעין קריאה מכוונת, אך זו תגרום לנו להתעלם מפרטים שכן חשובים לדרמה

או לגיבור, מבלי שנדע זאת. או שנתעלם מפרטים שאינם חשובים לזרמה המרכזית, אך

תורמים לסיפור בכללותו.

כותרת שאינה קשורה לסיפור בצורה לוגית תגרום לנו לנסות למצוא את הקשר. הדבר

יוביל למחשבה מעמיקה על נושא הסיפור ומשמעותו, וכך נחשוף רבדים שאולי לא היינו

לולי הכותרת. היא גם יכולה ליצור ערפול ומיסטורין סביב הסיפור שימשוך את הקורא

לתוכו, ויסקרן אותו.

:סוף פתוח/סגור

Page 13: סיכום כולל

,)טוני והרטמן יחזרו להיות ביחד לאור ההבנות החדשות של הרטמן?(פנים אחרות פתוח:

)מה בסוף קרה עם מגי?(רצ'יטטיב

. ברוב הסיפורים בספרות הקלאסית או המודרנית מרכז הדרמה יחוג סביב דמות ראשית ,

הגיבור, אשר יעבור במסגרת הדרמה איזשהו תהליך או יתגבר על איזה שהם מכשולים.

המכשולים יכולים להיות פסיכולוגים או חברתיים , בעיות זוגיות , אכזריות הסביבה ועוד.

סוף אופנים מוחלטים: בשני להיגמר יכולים בסיפור והתהליכים המתוארים המכשולים

פתוח, וסוף סגור. אלו הם הצורות המוחלטות של סיומות סיפוריות.

סוף סגור הוא סוף אשר בו כל הקצבות של הסיפור נסגרים. אנו מקבלים פתרונות לכל

מוחלטת בצורה לסיומה מגיע המרכזית הדרמה בסיפור. שהועלו והבעיות הדילמות

ומסכמת. אין לנו קצבות בלתי מטופלים, ואני מבינים באופן מוחלט כיצד הסיפור הסתיים.

כל בסוף שכזה, שכן אישית לפרשנות לנו מקום אין לפרשנויות. פתוח אינו זה סוף

ואינו משאיר מקום ברור ידי הסיפור עצמו. הסוף לנו על ניתנות והמענות הפתרונות

לערפול או חוסר ודאות באשר לסיומת.

סוף פתוח הוא סוף שמאוד לא נוח לנו אתו בקריאה הצנטריפטלית. סוף פתוח תשאיר את

ענייני הסיפור בלתי גמורים ובלתי פתורים. הוא אינו נותן מענה לשאלות ולבעיות שהועלו

במהלך הסיפור, ואינו מסיים את הדרמה המרכזית בצורה מוחלטת בהכרח. הוא משאיר

לנו מקום לפרשנות אישית. אנו יכולים כמעט ולהחליט איך נגמר הסיפור לפי דעתנו.

הסופר משאיר סוף מעורפל, וחמקמק, ואנו משלימים את החסר בראשנו.

נגמר בערך ישנם סופים אשר מביאים את הסיפור למעין מעגל סגור. כלומר הסיפור

בנקודה בה התחיל, ללא אמירה מוחלטת לגבי גורל הדמויות או פתירת השאלות. סוף

פתוח שכזה מביא למעגליות בסיפור שיכולה להיקרא בשני אופנים. אנו יכולים להניח כי

המעגל נסגר, הסיפור הונח בצד, וההמשך אינו ידוע, אך שונה. או שניתן לראות במעגל

רמז לכך שהדבר ימשיך לקרות, ושהדמויות לא למדו את הלקחים המתאימים. הם יישארו

באותו מעגל וימשיכו בדפוסיהם הישנים. הסיפור יחזור על עצמו.

כלומר, סוף פתוח וסוף סגור יכולים להיות גם עניין סובייקטיבי מאחר וסגירת מעגל הוא

דבר שונה בפני כל אינדיבידואל. לדוגמה ישנם סיפורים אשר יסתיימו במוות , מוות יכול

להחשב כסוף סגור מאחר וישנה הבנה כי מוות הוא סיומת החיים, אך גם ניתן לראות את

המוות כהתחלה חדשה וכפתיחה לתק' חדשה....

מאידך ניתן גם לראות סוף פתוח כסגור מאחר ויכול להיות שקורא מסיום יראה בסיומת

הסיפור כסיום של תהליך ולאו דווקא סימות המשאירה אותו פעור פה, עם רצון לדעת

מה קרה לאחר מכן.

Page 14: סיכום כולל

: רק שדמות מתה אנו חושבים שהגיע הסוף, סוף פתוח משאיר אותי עםסוף פתוח \ סוף סגור

שאלות שיש להם חשיבות. הקונפליקט הראשי וודאי פתור – אבל אולי יש קונפליקט לא ראשי

שעוד לא נפתר – האם מה שעוד קורה לה איננו מחוץ לגבולות הארגומנט. אין מושג כזה – סוף

פתוח. יכולת התנועה של הדמויות הגיע לידי מיצוי. הנמשל – לדמויות יש מנוע הפעלה –

האופי מכתיב את הפעולות. בכל סיםור שתקראו תחשבו – עד שהסיפור מסתיים מיצו את

יכולת פעולתם במסגרת הנתונה כמו משחק שח. סוף פתוח זה הדבר היחיד שהכותב רוצה

זה אומר על הקונפליקט הראשי, על הדמות להשאיר לקורא שלו, אם הוא לא פתוח מה

הראשית, על דרך הפיתרון. אחד האלמנטים של הקונפליקט נותר לא פתור , או שלא ברור איך

דמות מתנהגת בעקבות איזה מצב., שאלות כאלו נשארות מחוץ לדיון הספרותי.

סוף פתוח – אין באמת מושג כזה. לדמויות בסיפור יש 'מנוע הפעלה' שהוא האופי שלהן. בכל

סיפור, עד סוף הסיפור הדמויות מיצו את יכולת התמרון שלהן. לכן, צריך לחשוב על כל סיפור

כאילו אין מושג כזה 'סוף פתוח'. אם הסוף נראה פתוח, ייתכן שהקורא לא הבין את הארגומנט.

צריך לחשוב איך הארגומנט ה'חדש' סוגר את הסיפור.

ההגדרה הרשמית היא סוף שמשאיר קצוות פתוחים.

: פואנטה

.העיוורת, תכשיטים מזויפים, ענק היהלומים

מהי "פואטנה" בסיפור ומה תפקידה ?.12

, הפואנטה היא המפתח להבנת הסיפור , אחרי שלכל אורכו זרועים רמזים למניעים

מגמות ולהתנהגות הדמויות .דעת הקורא מוסחת מרמזים אלו עד שיגיע לסוף הסיפור-

הפואנטה . הגילוי הוא מקור החוויה לקורא .

סיפורים בעלי פואנטה הנם סיפורים בהם מסתירים מאתנו משהו לאורך כל הסיפור,.12

והדרמה המרכזית היא רגע הגילוי של הפואנטה. גם אנחנו וגם לפחות אחת מהדמויות

בסיפור צריכות להישאר בערפל באשר לפואנטה עצמה. לאורך הסיפור יהיו מונחים

רמזים באשר לפואנטה, ואנו נוכל לשים לב אליהם בצורה מלאה ושלמה רק בקריאה

שניה של הסיפור.

בסיפורי פואנטה אלו נעזרים בשיבוש סדר מסירת האינפורמציה. כלומר עושים שיבוש

של הפאבולה )הביטוי המופשט של הסיפור בסדרו הכרונולוגי( על הסוז'ט )ביטוי מוחשי

וכך נוצר של סיפור שאינו בהכרח בסדר כרונולוגי(. מוסרים לי מידע מוקדם באיחור,

Page 15: סיכום כולל

אפקט ההפתעה. דוחים אינפורמציה אשר שייכת באקספוזיציה, או בתחילת הסיפור.

כאשר אני מגלה את השיבוש, הסיפור מקבל משמעות אחרת ואני מופתעת לאור העובדות

שהוסתרו ממני.

על מנת שרמזים אלו יהיו מתרימים בצורה מספקת, אך לא יגלו את הפואנטה עצמה,

המספר האוקטורלי הוא המספר האידיאלי לסיפור שכזה. מספר אוקטורלי הנו מספר

כל יודע על כזה וסמכותיות. מספר ובעל מהימנות זווית ראייה רחבה, בעל כל-יודע,

המתרחש בכל זמן, על העתיד לבוא, ועל מחשבות סמויות של אנשים בסיפור. מכיוון שיש

לו ידע ופרספקטיבה רחבים, הוא יכול להניח רמזים במהלך הסיפור אשר יהוו הטרמה

לפואנטה העתידית, אך לא יחשפוה.

שיבוש הזמן ומסירת הדברים לא לפי סדרם לא פוגע באוקטורליות ובמהימנות של המספר.

זה חלק מהמבנה של סיפור פואנטה. זו אינפורמציה תחילית שניתנת בסוף. כדי להסתיר

פרט בצורה הגיונית אתה צריך לדעת אותו. המספר מוסר לנו את כל הפרטים שנדרשים

להבנת הסיפור, אך הוא מתעתע בנו.

מספר אוקטורלי יכול לחבר עצמו לתודעה של אחת הדמויות בסיפור ולספר את הסיפור

דרך משטר פנימי המקושר לדמות. זה מאוד קרוב למספר פרסונלי, אך זה בגוף שלישי.

הדבר מאפשר לנו גם לצאת אל מחוץ לדמות מדי פעם, ולראות דברים בראייה רחבה מזו

שלה. בסיפור פואנטה, חיבור המספר האוקטורלי לתודעה של אחת הדמויות יכול לנמק

לנו את השיבוש בסדר מסירת האינפורמציה.

גילוי הפואנטה בסוף הסיפור הוא מקור החוויה לקורא. במבט לחור הוא ישים לב לרמזים

שהיו פזורים לאורכו של הסיפור, ולא יבין כיצד אינו שם לב אליהם. התחבולה המרכזית

של הסיפור, שיבוש סדר מסירת הדברים, היא הנותנת לקורא את הנאתו. הגילוי בסוף

יהיה דרמטי עבורו כמעט כמו לדמות. העובדה שגם הוא עבר תהליך של מרמה, בדומה

לדמות, תגרום לו להזדהות עמה. הקורא יחווה את רגע הגילוי במקביל לדמות, ויחוש את

גורמת לקורא לעבור מסע משותף עם אותה תחושת הפתעה שהיא חשה. הפואנטה

הדמות, ולחוות את הסיפור אתה ודרכה.

Page 16: סיכום כולל

צנטרליסטי

תוך כדי קריאה הקורא מגיע לדינמיקה עם הסיפור ועם הטקסט. הוא מנסה לבנותו בראש

בסדר כרונולוגי, ולהבין את התפתחות העניינים. הדינמיקה בין הקורא לבין הסיפור נוצרת

לאט , תוך כדי שהקורא בונה לעצמו קוים כללים בסיפור בו הוא יכול להיאחז על מנת

שהוא יכול להבין אותו טוב יותר. הקורא בעצם בונה את קו הדרמה המרכזית ומסדר אותה

לעצמו במוחו.

דינמיקה זו מתאפיינת במספר דברים.

ישרה עלילה בונה הוא , צנטריפוגלית או מירכוזית בצורה קורא את הטקסט הקורא

אנליטית וברורה כדי שיכול לארגן ולפרש את הסיפור. הוא קורא את הטקסט תוך שמירה

במחשבתו את הדרמה המרכזית, ודרכה מתייחס לשאר האירועים הסובבים. זהו תהליך

טבעי מאחר וכל בן אדם מנסה לארגו במוחו פרטים חשובים ומרכזיים בסיפור על מנת

להבין אותו טוב יותר ועל מנת לעכל אותו טוב יותר... הקורא קורא את הסיפור תוך כדי

מישמוע כל חומריו אל המרכז, אל הדרמה. הוא מנסה לחבר וללכד את כל חומרי הסיפור

ואירועיו. הוא מנסה למצוא חיבורים חזקים בין כל חומרי הסיפור – הדמויות, הסביבה,

האירועים, התיאורים – אל מנת להבין את קשרם למרכז.

יעריך את המשכו של עוד מאפיין של הדינמיקה היא הימצאות הקורא ב"אויר". הוא

. הוא תמיד ינסה לנחש מה והיפותזות להמשך הסיפור ויתן כל מיני השערות הסיפור

יתרחש הלאה בעלילה ומה יכול להיות המהלך הדרמטי הבא בתור. הקורא נמצא תמיד

במצב של שאילתות אשר נסגרות אך הוא מיד ימצא במצב זה שוב פעם כאשר יפתחו

חדשות ויסגרו שאילתות קודמות. הוא ינסה לשייך את חומרי הסיפור תחילה להתחלה

ולבסוף אל הסוף שלו )אפקט האחרונות(. במהלך הקריאה שלו )אפקט הראשוניות(,

אינטרפטציה של והוא מנסה לעשות במלואו, להבין את הטקסט ינסה הקורא עצמה

החומרים מרגע תחילת הקריאה. כך הוא יוצר היפותזות דינמיות המשתנות לכל אורך

הקריאה ומתחלפות בזו אחר זו.

ייצור משמעות בקריאת טקסט סיפורי: הטקסט הכתוב מניע את הקורא . הדינאמיקה של

לבנות את הטקסט הבלתי כתוב ותהליך זה תורם לאופיו הדינאמי של תהליך הקריאה. הקורא

ממציא את עצמו בקריאת הסיפור ע"מ לפגוש את המספר הבדיוני, הוא מגייס את עצמו

יותר יותר מאשר במציאות- לסיפור- הוא מביא את "המיטב" שבו. בספרות הקורא מוסרי

ליברלי יכול להזדהות עם דמויות שליליות

Page 17: סיכום כולל

:קריאה מרכוזית: הדינמיקה של ייצור משמעות(6

הבחנה בין עיקר לטפל – אלימינציה אוטומטיתא.

מילוי פערים באפיון דמויות )קניית הפרחים ב"פנים אחרות" – מקרה קטן שממנוב.

גוזרים מידע

בניית סדר כרונולוגי )שחזור(ג.

זיהוי הגיבור )המרכז מתחלף במהלך הסיפור(.ד.

.

אינטרטקסטואליות

כל יצירה מתכתבת עם יצירות אחרות, בין אם הם ספרותיות או לא. כל סיפור באופן טבעי

מתכתב עם המילון למשל. התכתבות זו היא אינטרטקסטואליות. כלומר מציאת זיקה בין

טקסט אחד בטקסט אחר. בדרך בסיפור ישנה אינטרטקסטואליות עם הספרים הקנונים של

ליצירות ספרותיות אחרות אינטרטקסטואליות נכתב הסיפור, אך תיתכן בה אותה שפה

ויצירות אומנות בכלל.

ישנם סופרים אשר ישתמשו ביצירות משלהם על מנת ליצור אינטרטקסטואליות, למשל

הם יכניסו דמות שכבר כתבו עליה בספר קודם לספרים נוספים. בדרך כלל דמויות קיימות

הסיפור סיפורים, במספר דמות על לחזור בוחר סופר כאשר אך הסיפורי, בעולמן רק

בהמשכים על הדמות יוצרים לדמות חיים משלה. היא מתפתחת וחיה לבדה. הדבר מוציא

את הריחוק האסתטי מהטקסט.

אינטרטקסטואליות יכולה להיות גם משהו אישי. יכול להיות שמשהו בסיפור יזכיר לי יצירה

אחרת שקראתי, או ראיתי, או משהו שחוויתי או למדתי. כך אני יוצרת משמעויות אישיות

לאלמנטים בסיפור, על ידי אינטרטקסטואליות הפרטית שלי.

השימוש באינטרטקסטואליות היוצרת לנו דמות בהמשכים גורמת למספר דברים:

היא יכולה להפוך את הדמות לאותנטית יותר, כלומר הדמות תהיה בעיני הקורא מוחשית

יותר מאחר והוא כבר מכיר אותה. הקורא הספיק להכיר אותה בסיפור / רומן אחר וכבר

מכיר את אופיה ומהלכיה.

הדמות תיראה ריאליסטית יותר מאחר והקורא כבר מכיר את הדמות מהתרבות המערבית

או מספר אחר ולכן תיהיה הרגשה שהדמות באמת "חיה".

, יהפכו ל"כתבים בהמשכים" והכותב משתשמש בדמות מספרו הקודם הכתבים במידה

כלומר כבר היה שימוש בדמות ונראה היה כי הסתיים סיפורה אך לא כך הדבר ,היא עדיין

קיימת וממשיכה בסיפורים אחרים ) כדמות משנית או לפעמים ראשית(. הדמות תתפתח

Page 18: סיכום כולל

אל מול עיננו, ואנו נרגיש שזהו חבר ותיק אשר אנו מכירים. אנו רואים את הדמות גדלה

ובכך מפתחים איזושהי קירבה רגשית אליה. היא חשובה לנו, וקרובה ללבנו.

: התכתבות בין טקסטים(7

אנלוגיה ניגודית( או -נעימה ששוןב , איוב ואילוף הסוררתפראדל )לאה באנלוגיהלשם יצירת

– ציטוט של פסוק שהוא מצוות מתן הגט, שבא לחזק את המשמעות ההפוכה – גטכריתות)

הוא גזר דין מוות לאישה(.

לייט מוטיב

. סמל הוא "משהו" שעומד במקום משהו אחר. כלומר משהו שבא לייצג משהו אחר. הדבר19

יכול לכלול שם, ניב, עצם, מקום, וכו'. זוהי דוגמא למולטי-פונקציונליות. גורם אחד מתפקד

ביותר מפונקציה אחת. בסיפור קצר במיוחד יהיו הרבה גומרים מולטי-פונקציונליים. לגורם

המסמל משמעות עצמית משלו, אך הוא גם מייצר רעיון או תכונה, רגש, או פעולה אחרים.

סמל יכול להיות מוסכמה תרבותית או ז'אנרית, וכך יזהו אותם הקוראים וידעו מה הוא בא

לייצג ולסמל. אך סמל גם יכול להיות אישי של הסופר. על מנת שגורם יהפוך לסמל הוא

יצטרך להופיע מספ פעמים כדי שנוכל לזהותו ואת פונקצייתו הנוספת. לייטמוטיב הנו אמצעי

אומנותי שהכותב או הסופר ישתמש בו לאורך היצירה. לייט מוטיב הנו מוטיב שחוזר מספר

פעמים באותו סיפור, או בכמה סיפורים של אותו סופר. בעזרת מוטיב שחוזר כמה פעמים, יכול

הסופר ליצור סמל שהוא שלו אישי, שאינו בא מתרבות מסוימת.

הליט מוטיב יכול לשקף את המצב הרגשי או האופי של הדמות לאורך היצירה, כלומר דרך

הלייטמוטיב החוזר ניתן לחוש בשינוי או בסטטיות של מצבו הרגשי של הדמות /הגיבור.

הלייט מוטיב גם תורם לצנריפוגליות של היצירה וגורם לחומריה להיראות כבעלי קשר הדוק

היצירה ושחומרי קו מנחה, אנו מרגישים שביצירה לזה אפקט אסתטי, כאשר יש יותר.

קשורים זה לזה. הדבר יוצר תחושה של קשר אורגני, טבעי ובכך הלייטמוטיב תורם לסגנון

המציאות. מאחר והקורא מנסה לקרוא בצורה ממורכזת וצנטריפוגלית הלייטמוטיב יעזור לו

למרכז את קו העלילה ואחוז בסיפור היטב עקב חזרתו הנישנת לאורך היצירה. הלייטמוטיב

הוא רעיון ראשי , המשתלט על שאר המוטיבים ביצירה , מארגן אותם סביבו .

Page 19: סיכום כולל

לגבי כן. למשל המוסכמה התרבותית שלנו גם מוטיב סמלי לייט להוות יכולות אנלוגיות

משמעותם של עונות השנה. לכל עונה משמעות משלה, היא סמל למשהו נוסף, והיא יכולה

לשמש כאנלוגיה לתחושה או אירוע אחר בסיפור. גם האנלוגיות תורמות ליצירת קשר הדוק

של מהאלמנטים אחד על אקרא שאני מספיק היפותזות. וליצירת החומרים, בין יותר

האנלוגיה, ואני אדע גם על השני.

סמלים יכולים להיות מוחבאים בצורה כל כך יסודית עד שלא נשים לב אליהם. הדבר יכול

לפגום בשלמות של הבנתו את היצירה. ישנם סמלים אשר מוחבאים היטב, אך לא יפגמו

ונפח מיוחד ליצירה אם נגלה אותם. ישנם גם בשלמות ההבנה, אלא רק יתנו ערך מוסף

סמלים אשר מוחצנים בצורה כה בולטת עד שקשה שלא לשים לב אליהם.

.מהו סמל ) או לייטמוטיב ( וכיצד הוא מתפקד בסיפור ?19

חפץ מסוים המציין תכונה או מצב נפשי . ייחודו טמון ביכולתו להעביר מתחוםסמל:

לתחום – מהגלוי לסמוי מבלי להרוס את הקשר בין השניים .

לסמל אין פרשנות חת כי אם פרשנויות רבות אשפריות . הוא גורם לקורא לחדור עמוק

יותר אל תוך היצירה ולא לקרא באופן שטחי .

:ישנן שלוש דרגות של סמליות

*יצירות שבמידה ולא מפענחים אותן הן פגומות

. פענוח הסמליות מוסיף עוד *יצירות שבמידה ולא מפוענחות –שומרות על שלמותן

נפח.

*יצירות שהסופר שותל בהן דמויות או חפצים שנדמים משונים או לא שייכים ליצירה

במקומות בלתי צפויים כך שהקורא מוכרח לתהות על הסמליות שלהם .

מוטיב ) מקור המושג במוסיקה ( . חלק של היצירה ) מלה, ביטוי, רעיון, : לייטמוטיב

תבנית ( שחוזר במהלך העלילה בכמה מקומות. תפקידו לקשור את העלילה ליחידה

אחת אורגנית ושלמה . החזרה מצביעה על חשיבותו בעיני המחבר ותורמת להיכרותו של

הקורא עם היצירה , לתחושת ריתמוס ולתפיסה של אחדות היצירה .

, מארגן אותם , המשתלט על שאר המוטיבים ביצירה הלייטמוטיב הוא רעיון ראשי

סביבו .

– הפרחים, כובע דמוי הינומה, עשןפנים אחרות: חפץ המציין תכונה/מצב נפשי ) סמל(8

הסיגריה(

: חלק שחוזר בעלילה, ותפקידו לקשור אותה ליח' אורגנית. החזרה מצביעה עללייט-מוטיב

כינורו שלחשיבותו. רעיון ראשי המשתלט על שאר המוטיבים ביצירה ומארגן אותם סביבו )

– העיניים(בת ישראל – הכינור, רוטשילד

: יותר נקודתי. מתפקד לפעמים ליצירת ריאליזם.מוטיב

Page 20: סיכום כולל

גיבור

: זהות הגיבור

- הדמות שהסיפור מתמקד בה

- הדמות שנושאת את הקונפליקט

הדמות שמחברת בין שאר הדמויות-

20 .

כאשר הקוראים ינסו לבנות במוחם את קו העלילה המרכזית ויצרו סדר בסיפור הם ינסו לבחון

מי הוא הגיבור.

הגיבור הנו הדמות הראשית בסיפור. הוא הפרוטגוניסט. הגיבור נושא את הקונפליקט המרכזי

יעמוד הגיבור לרוב באפיונו. ומסייעות לגיבור הדמויות האחרות קשורות רוב הסיפור. של

 במרכז העלילה וסביבו תתחולל הדרמה. הוא דמות בולטת שסביבה נעה העלילה ביצירה.

 הגיבור תופש את עיקר תשומת הלב של הקורא, ואנו נתייחס באופן מיוחד ומדוקדק לתיאור

המספר מתרכז בו, מקפיד לעצב אותו ולהאיר אותו מעשיו, התנהגותו, גורלו ועולמו הפנימי.

 ובהבלטתו.  הגיבור  כל שאר הדמויות מסייעות באפיון מזוויות שונות.

למילה גיבור בספרות הקלאסית היו שתי משמעויות: הדמות שעומדת במרכז, אדם בעל תכונות

נעלות. בספרות הקלאסית הגיבור היה אדם משכמו ומעלה. הוא היה בעל תכונות נעלות

ומיוחדות שלא נראות אצל כל אחד. הוא היה משכבה העליונה של החברה, כך שגורלו היווה

גם גורל חברתי ולא רק אישי. הוא היה מודל לחיקוי. עקב מיקומו הגבוה בסולם החברתי,

בטרגדיה, כאשר נפל, נפילתו היית הקשה.

Page 21: סיכום כולל

הגיבור במאפייני מתאפיינים אינם אשר אחרים גיבורים מכירים אנו המודרנית בספרות

הקלאסי. עם טכנולוגיית הדפוס המהפכה התעשייתית, והפצת הקרוא וכתוב הרבה אנשים

ברמה סוציו-אקונומית למדו קרוא וכתוב. הדבר יצר שוק קוראים חדש אשר ביקש לקבל ייצוג

בספרות. פתאום נשים ואנשים מהמעמד הנמוך היוו גיבורים. התכונה של הגיבור כאדם נעלה

גיבור כבר לא בהכרח חייה להיות בעל לנו רק תכונתו כדמות המרכזית. ונשארה נמוגה,

תכונות נעלות, הוא כבר לא צריך להיות סופר-אדם.

מכאן נוצר המושג אנטי-גיבור. האנטי-גיבור הרבה פעמים הנה דמות כנועה, חסרת זוהר

חיצוני, ולא תמיד מנהלת מאבק אקטיבי בסיפור. היא יכולה להיות חסרת אונים, וממעמד

חברתי נמוך. האנטי-גיבור מהווה אנטי-תזה לגיבורים הקלאסיים אשר היו אנשים נעלים ולא

יומיומיים. הם היו אנשים שהעמדנו מעלינו, חשבנו עצמנו נמוכים מהם, וראינו בהם זוהר.

האנטי-גיבור יכול להיות כמונו, או אף נמוך מאתנו. הוא אדם מן השורה. הוא לא מושג של

זוהר ועליונות בלתי נתפשת.

לביקורת באשר עיננו את להאיר יכול בחינות, מני מכל נמוך היותו למרות האנטי-גיבור,

חברתיות. הוא יכול להאיר אור שלילי על החברה הסוגדת לגיבורים כמו הגיבור הקלאסי. דרך

אינם הקלאסי הגיבור הערכים של וכמה אכזרית, כמה החברה לראות ניתן האנטי-גיבור

רלוונטיים ואפילו מגוחכים.

מי ואצל בסיפור, הרבה הכי מופיע מי עצמנו את לשאול עלינו הגיבור מיהו לברר כדי

הקונפליקט? הגיבור נושא את הקונפליקט על גביו. לעיתים יהיה זה קונפליקט אישי ולעיתים

קונפליקט מול אנטגוניסט. הקונפליקט ופתירתו יהיו קשורים קשר הדוק לדרמה המרכזית

בסיפור, או שיהוו אותה. לכן הגיבור יופיע הרבה מאוד בסיפור, מכיוון שהוא נושא על כתפיו

גם את הקונפליקט המרכזי וגם את הדרמה המרכזית. בעזרת תכונות אלו נוכל לזהות את

הגיבור.

לעיתים העבודה נעשית עבורנו, ושם הגיבור מופיע בכותרת.

: אפיון הדמות(9

פנים: עשייה, דיבור ומחשבה )של הדמות המאופיינת או של דמויות אחרות בסיפור(. עקיף

– העיניים החמות( בת ישראל – הצבע החום, אחרות

(איוב – מתואר באקספוזיציה, יום הדין של פייבקה: המספר מונה תכונות במפורש )ישיר

- הסוס והגיבורמועקה: אנלוגיה ישירה

– הזכרות באילוף הסוררת ובאיוב בהקשר של המספרתנעימה ששון: אנלוגיה עקיפה

)תיאור העיירה ותושביה משליך על יעקב ברונזה(כינורו של רוטשילד: דרך הסביבה

)עונות השנה(העיוורת : דרך מזג האוויר

– לאה.פראדל: דרך התכתבות עם טקסט אחר

*אם מדובר במספר פרסונלי – אופן העברת הסיפור

Page 22: סיכום כולל

. אפיון של דמות יכול לעשות בצורה ישירה, על ידי הגדרה שלה ולש תכונותיה, והוא יכול

להיעשות בצורה עקיפה, כאשר אנו ננתח אותה האופן אישי ונסיק מסכנות אינדיבידואליות.

ומפורש. אפיון שכזה צריך ישיר באופן לנו דמות, תכונותיה מצוינות ישירה של בהגדרה

אוקטורלי. המספר רצוי שיהיה מפיו של מספר כלומר להיעשות מקול סמכותי בטקסט,

להיות אמור הוא דמות. של לתודעתה להיכנס ויכול כאמור, כל-יודע הוא האוקטורלי

אובייקטיבי ומהימן, ולכן שיפוטיו סמכותיים. כאשר מספר כזה יציין בפנינו תכונה של דמות, או

יאיר על דמות אור חיובי או שלילי, אנו נאמין לו.

אם אפיון ישיר של דמות יעשה על ידי מספר פרסונלי, או דמות מתוך הסיפור שאינה מספר,

אנחנו נטיל עליו צל של ספק. מספר פרסונלי הוא אדם בשר ודם בסיפור, וכך גם דמויות

אחרות. מכיוון שאין להם גישה למעמקי הנפש של האנשים הסובבים אותם בסיפור, והם

אינם אובייקטיבים ומהימנים באופן מוחלט, שיפוטים שיעשו על ידם לא יהיו סמכותיים לגמרי.

כאשר דמות מן הסיפור מאפיינת דמות אחרת, ייתכן שזוהי דעתה האישית, ואיננה עובדה

נורמטיבית. )למשל אפיון הרופא את דינה מוחלטת, במיוחד אם הדמות המאפיינת אינה

ב"פנים אחרות" של עגנון(.

אפיון עקיף של דמות יעשה על ידי הקורא כאשר הוא ינתח כל מני אלמנטים בסיפור וישליך

אותם על הדמות. בדרך כלל עושים אפיון שכזה תוך התייחסות לפעולות הדמות, דיבורה

)צורה ותוכן(, הופעתה החיצונית וסביבתה. האפיון העקיף אשר נעשה על ידי הקורא מושפע

מידע הקורא עצמו, ומסביבתו התרבותית-חברתית.

לפי הגישה הממטית . הדמות בסיפור בדרך נולדה לפני תחילת הסיפור, ולכן בגלל שנולדה לפני

כן יש להניח כי כבר יש לה תכונות אופי ודפוסי התנהגות. לדמות יהיה בדרך כלל תכונות רבות

ומגוונות כשאר הקורא ינסה למרכז אותן ולאחד אותן על מנת לבנות במוחו דמות מסוימת

שתלווה אותו לאורך הסיפור. הקורא יושפע ביותר מהרושם הראשוני והוא זה שילווה אותו

לאורך הסיפור.

הקוראים לפי גישה זו באים ליצירה עם ידע מוקדם. הם לא באים בתור דף חלק. הקורא בא

עם דעות סטריאוטיפיות למשל, אשר יושלכו על דמויות העומדות בקריטריונים המתאימים.

אם לדמות יש תכונה סטריאוטיפית מסוימת, אנו נשייך אותה לקבוצה חברתית העומדת באותו

קנה עם התכונה. גם הידע האסוציאטיבי שלנו מיצירות ספרות קודמות יכול להשפיע על

ניתוחנו את הדמות. ייתכן שדמות בעלת אותו שם, או דמיון אחר לדמות הנוכחית, הופיעה

ביצירות קודמות שנחשפנו אליהם.

הקורא בא גם עם ידע פסיכולוגי ועל תורת הנפש עוזרת לנו להשלים את החסר. בבניית

אופי הדמות.

Page 23: סיכום כולל

אלו ואיך ובמשפחה בחברה הדמות מקום של בהבנה שעוזר סוציולוגי ידע עם בא הוא

משפיעים עליה. גם הידע ההיסטורי של הקורא תורם בהבנתו את הדמות ויכול עזור לנו להבין

את הדמות ואת המניעים.

מסירת סדר הדמויות. על שישתקף מסויים ואור הדמות על מאגי אפקט יתנו מיתוסים

האינפורמציה שנקבע על ידי הסופר גם בעל משמעות באפיוננו את הדמות.

יכולות להיות נוכל להבין אלמנטים שונים מהסיפור. פעולות דמות בעזרת כל הידע שלנו

רגולריות, סדירות, או שהם יכולות להיות חד-פעמיות. תכונות חד פעמיות חושפות את ההיבט

הדינמי שבדמות, ומוציאות אותנו משגרתה היומיומית. גם מעשים שמתכננת הדמות לעשות

ירמזו לנו על תכונותיה, במיוחד אם היא מתכננת ולא עושה, הדבר יעיד על פאסיביות. דיבור

הדמות הן בצורה והן בתוכן יכול להעיד על מוצא, שייכות קבוצתית, מקצוע, מעמד חברתי,

ומאפיינים אינדיבידואלים. הופעה חיצונית לפי תיאוריות פרוידיאניות משקפות את אופי הבן

אדם. הופעה חיצונית, במיוחד כאשר מדובר בלבוש, יכול להעיד גם הוא על מעמד חברתי,

תחומי עניין, או מצב נפשי. הסביבה של הדמות יכולה לחשוף בפנינו תכונות שלה, וגם לשמש

כהקבלה למצבה הנפשי גם כן. ככל שהמרחב התרבותי של הקורא גדול כך הוא יכול לפרש

את הנקרא לתכונות רבות יותר ולהבין טוב יותר את הדמות.

21

. כיצד לומדים הקוראים אודות אופיה של דמות ?

באמצעות שימוש בהגדרה ישירה , קבלה מפוקשת של תכונות הדמות בטקסט

) שם עצם , שם תואר ( ןע"י הצגה עקיפה . בה הקורא לומד באופן עצמאי על תכונות

גם את ההופעה החיצונית כפי שהיא . יש מקום לציין הדמות מתוך מעשיה למשל

מתוארת בטקסט. בין אם מדובר בנתונים פיסיים אשר לא ניתנים לשליטת הדמות ) תוי

פנים ( ובין אם מדובר בלבוש – שכמובן יכולים להיות נתונים להחלטת הדמות אך יכולים

לנבוע מהנסיבות ) סביבה בה הדמות חיה (.

. הדמות המרכזית בסיפור ובעלת תכונות נעלות )במשך השנים הפכה דמות הגיבור גם לדמות

שוליים(-היא הגיבור. אנו מבחינים בה לפי תכונותיה ותפקידן )גיבור בטרגדיה למשל הוא גיבור

בעל תכונות מצוינות(. הגיבור נושא את הקונפליקט המרכזי של הסיפור. רוב הדמויות האחרות

ביצירה. העלילה נעה שסביבה בולטת דמות באפיונו. ומסייעות לגיבור הדמות קשורות

מעשיה, התנהגותה, גורלה  בתיאור�על היצירה ועל תשומת לב הקורא הראשית "משתלטת"

המספר מתרכז בה, מקפיד לעצב אותה ולהאיר אותה מזוויות שונות. ועולמה הפנימי. כל 

בדרך כלל זו דמות עגולה ובהבלטתה.  הדמות הראשית  שאר הדמויות מסייעות באפיון

. כיצד לומדים הקוראים על אופי הדמות- לפי אופנים- פסיכולוגי )אנו יוצרים דיאגנוזה על21

הדמות- מנסים להבין את המוטיבציה שלה לנקוט בפעולות, תסביכי אופי, מניעים, השפעות

Page 24: סיכום כולל

ילדות, טראומות(, סוציולוגי )התנהגות שנובעת מרקע מעמדי מסויים, או מצב משפחתי-בן

בלבוש, פי הסביבה ההיסטורית המתאפיינת )הכרת הדמות על יחיד(, היסטורי בן זקונים,

בשפה(, סטריאוטיפי )הנובע מהסביבה הקרובה שלנו(, ניסיון החיים הפרטי שלנו )עוזר לנו

לנמק את פעולות הדמות(.

דליית הפרטים פעולת פרטים המפוזרים במהלך הסיפור. פי על בונה את הדמות הקורא

הניתנים והנסתרים הינה פעולה בלתי פוסקת של הקורא.תכונותיה של הדמות מצטלבת בקו

בפעולותיה של יוצר הכללה אנכי עם שרשרת האירועים המרכיבים את העלילה. הקורא

הדמות ליצירת תבנית הקובעת את אופייה.

הכיר פורסטר בשוני במידת ה"מליאות" של הדמויות ויצר הבחנה בין1927. בשנת 22

דמויות "שטוחות" ל"עגולות

: דמות מורכבת/שטוחה(10

: מורכבת

מעמיקים באפיונה-

בדרך כלל מתפתחת-

: שטוחה

- לא מתפתחת

– ראמזי, מר יודע הכל- עולמן הפנימי לא מוצג, תודעת נותרת אטומה ) – האם,העיוורת

– האב( פייבקה

. דמות שטוחה היא דמות שאינה מתפתחת במהלך היצירה, היא אינה מורכבת, היא פשוטה.

היא משמשת מעין תפאורה בסיפור, כאשר היא יכולה להיות נוכחת על מנת להבליט את

התכונות של הדמות הראשית, על מנת למסור איזשהו מסר, או לעצב את האווירה. הדמות

תהייה בעלת תכונה בודדת, או תכונה אחת מובלטת וכמה תכונות משנה. ישנם שלושה סוגים

של דמויות שטוחות: אלגורית, קריקטורה, וטיפוס. מות אליגורית מיוצגת על ידי השם הפרטי

קבוצה המייצגת בולטת תכונה ולטיפוס ומוגזמת, מובלטת תכונה אחת לקריקטורה שלה,

שלמה. דמויות אלו סטטיות. הם לא מתפתחות במהלך העלילה. בדרך עולמו הפנימי אינו

מוצג ותודעתה נשארת אטומה. הדמות המשניות בד"כ יהיו דמויות שטוחות.

הן מתפתחות בקוטב השני ישנם דמויות עגולות. לדמויות אלו נפח אפיוני וקו התנהגות מסוים.

במהלך העלילה. הדמות העגולה מורכבת, ותכונות אופי רבים שלה מוצגים לנו )בין אם בדרך

ישירה או עקיפה(. ישנן דמויות יוצאות מן הכלל אשר אינן מורכבות, אך מתפתחות, ואשר

לבושה, סביבתה, מעשיה ידי על זו תאופיין לעיתים דמות אינן מתפתחות אך מורכבות.

Page 25: סיכום כולל

ודיבורה. במקרה הקיצוני ביותר של דמויות אלו, נוכל גם להיכנס לתוך עולמם הפנימי ולדעת

על תודעתם. בדרך כלל דמויות ראשיות יהיו עגולות )אך לא בהכרח(.

הבעייתיות עם ההגדרות האלו של דמויות היא שהם דיכוטומיות מדי, מוחלטות מדי. הם לא

משאירות הרבה מקום למה שבניהם. כאמור, ישנם דמויות עגולות, מורכבות, בעלות עולם

פנימי, אשר אינם מתפתחות. יכול להיות שהדבר עקב טראומת ילדות, ויכול להיות שלא נמצא

אינן אבל דמויות המתפתחות ישנם כן, כמו הדמות. של התפתחותה לחוסר לוגי הסבר

מורכבות, ומאופיינות בשטחיות. לאן שני סוגים אלו של דמויות שייכים? האם הראשונה דמות

עגולה שאינה מתפתחת או דמות שטוחה מורכבת? האם השנייה דמות שטוחה המתפתחת או

הדמויות של הבנתו את מגבילות מדי מוחלטות הגדרות מורכבות? חסרת עגולה דמות

הספרותיות. לא כל דמות תוכל להשתייך לאחת מן הקטגוריות שללו באופן מוחלט.

העיקרית22 הבעיה מהי . פשוטה לדמות מורכבת דמות בין ההבדל את הסבירו .

בהבדלה זו ?

דמות פשוטה היא זו שלא מתפתחת במהלך העלילה , עיקרה ברובד אחד. זוהי דמות חד

מימדית . חסרת לבטים . קלה ליהו ולהגדרה .היא מתפקדת כדמות עזר ותורמת לעיבוי

הרקע ועיצוב האוירה . דמות זו מכונה גם דמות שטוחה .

דמות מורכבת מעוצבת לעומק. היא מגלה תכונות אופי מובהקות ואיכות אנושית . היא

פעילה ומתפתחת : רב גונית , יציגה ונושאת אידאה . מכונה גם דמות עגולה .

הבעיתיות היא שחלוקה זו היא גיכוטומית מדי ואינה מותירה מקום לגווני ביניים. ישנן

דמויות פשוטות שדווקא מתפתחות וישנן מורכבות שלא .

) יכולה להיות דמות פשוטה ומורכבת בו זמנית (.

שטוחה- תכונותיהדמות ותיאור העלילה במהלך מתפתחת אינה זו דמות לקריקטורה. מקבילות

מצומצם. הקורא בד"כ מזהה אותן מהר וזוכר אותן בקלות. לרוב תכונה אחת בולטת, דמות חד מימדית.

 יותר מספקת מידע על מיקומה בסיפור מאשר על תכונותיה. דמות המוצגת בתכונה אחת בדרך כלל.

ותורמת לאווירה.  היא מתפקדת כדמות עזר היא אינה משתנה.   היא מוצגת לפנינו בצורה חיצונית, 

לחדור לעולמה הפנימי ולתאר את חיי הנפש שלה. ללא ניסיון

מוגדרת על דרך השלילה, בעלת יותר מתכונה אחת ומתפתחת במהלך העלילה. קשהדמות עגולה-

ולהסביר את כן בכוח על האינטגרציה או לעשות ניתן לשמור כל התכונות. בין ליצור אינטגרציה

כמו בחיים. התופעה במורכבותה של הדמות. דמות המוצגת במגוון תכונות, היא מורכבת, אנושית, 

על  מתארים אותה באירועים ובמצבים שונים  היא מתוארת לעומק מזוויות שונות. מתפתחת משתנה.

בדרך כלל הדמות הראשית עגולה. עולמה הפנימי, תכונותיה ולבטיה.

Page 26: סיכום כולל

: הזרה(11

אמצעי אומנותי הגורם לעיכוב ההבנה. גורם לקורא להיות אקטיבי.

- קונבנציות

- צפיות הקורא

- מספר פרסונלי לא נורמטיבי

לשון הספרות, בניגוד ללשונות כתיבה אחרים, אינה שואפת לשקיפות. היא אינה מעונינת.25

להעביר את הסיפור בצורה הברורה והמיידית ביותר. אי השקיפות של הספרות גורמת לעיקוב

אסתטי. ערך בעל הוא הזה העיקוב לדה-אוטומטיזציה. גורמת היא הקורא, של הבנתו

עיקובים האלו גורמים לנו לחשוב על האומנות ועל אופן נתינת המשמעות לה. כל אמצעי

רטורי ואומנותי מעקב אם אתה מבחין בו. כל הסיפור בספרות היפה הוא עיקוב אחד גדול.

יותר. אבל הקונבנציות ושקוף ישיר אוויר עם משהו רוצים לשאוף אנחנו עיקובים מרוב

מתעללות בנו, וגם כאשר אנו נתקלים במשהו ישיר וברור לכאורה, אנו איננו מאמינים שהוא

מפורש יוצר, ומחפשים את הפירוש הנסתר.

)קבוצה שחקרה ספרות בשם הפורמליסטים העניקה לכל העיקובים הללו את השם "הזרה"

estrangement)ההזרה היא גם תחבולת העיקוב וגם אפקט התחבולה עצמה. ההזרה היא .

והסכנה שאנו הגורמת לדה-אוטומטיזציה. המושג הזרה מציין את הזרות, הבלבול, החרדה

חשים ברגע שדבר מוכר הופך לזר, כלומר שמתעכבת הקליטה שלו. ההזרה יוצרת תחושה

של זרות ומרחק מהאוטומטיות של שפת היומיום.

הזרה יכולה להיות תחבולה לשונית כמו מטאפורה. היא יכולה להיות אנלוגיה בין דמויות, או

בין שם של דמות לדמות עצמה. של מה שגורם לנו לעצור לרגע ולחשוב על הטקסט בצורה

כלומר שתצפה להתנהגות או קונבנציות, גם הזרות של ישנם יותר, הוא הזרה. מעמיקה

התרחשות אחת, אך יפתיעו אותך באחרת. הזרות יכולות להיווצר גם על קונבנציות ז'אנריות.

כאשר אדם בקי בז'אנר מסוים, הוא יודע למה לצפות בסיפור. הזרה יכולה להיווצר פה תוך

משחק עם הציפיות של קורא הז'אנר, כאשר הסיפור לא יעמוד בציפיות הז'אנריות שלו. עוד

סוג של הזרה היא הזרה באמצעות המספר. אם הסופר בוחר במספר לא נורמטיבי, הראייה

שלו את הדברים המתרחשים תצור הזרה על הבנתנו את המציאות.

. מהי הזרה , מה מעלותיה , וכיצד ניתן לנמק אותה בטקסט סיפורי? 26

הזרה היא ריקון המילה ממשמעותה . הפיכת המוכר לזר . דה-אוטומטיזציה של קליטת

השפה ע"י הקורא . היא הופכת את המוכר לחדש , מזעזעת . היא מה שגורם ליצירה

להיות יצירת אומנות בכך שהיא מפרידה אותה משפה רגילה . היא גורמת לאפקט של

ערנות על הצופה במשך הקריאה . היא שומרת על עניין וחידוש בקריאה.

Page 27: סיכום כולל

דמויות משנה

משנית, כל.26 דמות בין להבחין יש משניות. דמויות הן ראשיות דמויות שאינן הדמויות

שחשיבותה מרובה יחסית לבין דמויות שוליות. דמות משנית יכולה לתפקד בקטע מסוים של

היצירה כדמות ראשית. הדמויות המשניות מסייעות לעתים קרובות לשאר מרכיבי היצירה,

מקדמות את העלילה, מאפיינות את הדמות הראשית, בונות את הרקע החברתי וכדומה.

דמויות משניות הן לרוב שטוחות. דמות שטוחה היא דמות שאינה מתפתחת במהלך היצירה,

היא אינה מורכבת, היא פשוטה. היא משמשת מעין תפאורה בסיפור, כאשר היא יכולה להיות

נוכחת על מנת להבליט את התכונות של הדמות הראשית, על מנת למסור איזשהו מסר, או

לעצב את האווירה. הדמות תהייה בעלת תכונה בודדת, או תכונה אחת מובלטת וכמה תכונות

משנה. ישנם שלושה סוגים של דמויות שטוחות: אלגורית, קריקטורה, וטיפוס. מות אליגורית

מיוצגת על ידי השם הפרטי שלה, לקריקטורה תכונה אחת מובלטת ומוגזמת, ולטיפוס תכונה

בולטת המייצגת קבוצה שלמה. דמויות אלו סטטיות. הם לא מתפתחות במהלך העלילה.

בדרך עולמו הפנימי אינו מוצג ותודעתה נשארת אטומה.

אנחנו לא נקדיש תשומת לב מיוחדת לדמויות המשנה עקב היותם שטוחות לרוב. הם יהוו

מעין רקע, תפאורה, או קונטרה לדמויות הראשיות. אנחנו לא ננתח אותם בצורה מעמיקה,

ולא נקדיש זמן רב לאפיונם. מספיק לנו לדעת על דמויות אלו בצורה שטחית על מנת להבין

את היעד שלהם בסיפור.

דמויות משנה אשר אינן חשובות יהוו תפאורה, רקע. הם יהיו חלק מהאביזרים של הסיפור

וישמשו אותנו ביצירת אווירה.

דמויות משנה שאכן חשובות ליצירה יכולות לשמש למספר דברים. הם יכולות להוות קנטרה

לדמויות הראשיות, ובכך להבליט לנו תכונות חשובות אצלם. הם יעוררו את תשומת ליבנו

לפרטים קריאתנו את מכוון הוא ובכך הסופר, לדעת ביותר החשובים הדמות למאפייני

מסוימים. דמויות אלו יכולות גם לקדם את העלילה. לעיתים הדמות הראשית צריכה עזרה

בקידום העלילה, והם יכולות ליצור קשר סיבתי לקידום זה.

כמקבילות לה או כמנוגדות לה כדי לאפיין את . דמויות משנה: דמויות הפועלות לצד הדמות הראשית

  ולהבליט אותה.  לייחד   או כדי הדמות הראשית

תאור מקום

Page 28: סיכום כולל

עיקר החומרים בסיפור הם סוכני הפעולה )הדמויות( והפעולות שהם עושים. אך מעבר.27

לחומרים אלו, ישנם עוד חומרים המוסיפים לעיבוי המציאות. חומרים אלו כוללים תיאורי נוף,

ואביזרים בנוף(, מצויים )שחלקם סימני תקופה כוללים אוויר(. הם )מזג ותיאורי אקלים

וסביבה חומרית.

הפונקציה הריאליסטית. למלאות מוקדשים הסיפור. הם ריאליזציה של עושים אלו כל

ואותנטיזציה. ככל שאני והראשונה של חומרי עיבוי אלה היא לגרום לריאליזם הבסיסית

מעבה את הסיפור אני מתרחק מהמרכז מכיוון שחומרים אלו אינם תורמים לדרמה המרכזית.

אבל מכיוון שהם תורמים למלאות הריאליסטית הקריאה הצנטריפטלית יכולה לקבל אותם

מכיוון שזהו קשר מספיק חזק.

כדי ליצור תחושה של מלאות ריאליסטית נשענים על קונבנציות. לא כל פרט ופרט יכול להיות

מצוין לנו בסיפור, מכיוון שזה יעמיס עלינו. בעזרת הקונבנציות לא כל דבר צריך להיות מתואר

לנו. למשל אם מתארים לנו אדם מלפנים, מיותר לציין שיש לו גם גב, אנו נבין זאת.

כדי ליצור מלאות ריאליסטית מספקת משתמשים בחומרים שממלאים יותר מתפקיד אחד.

ואביזרים תקופתיים, פריטים הנוף, תיאורי מולטי-פונקציונליים. שהם חומרים כלומר,

חומריים אחרים, יתרמו מעבר לתיאור הסביבה גם לתחושת אווירה, ואף לתיאור הדמויות.

בבניית רקע , מרחב ותיאורים הכותב בעצם בונה את עולם הדמות, ומנחיל קו שיאפיין את

הסביבה לאורך כל העלילה.

ויתנו לנו תחושה של תיאורי הנוף הסביבתי של עולם הדמויות יכניסו אותנו ליצירה לאט,

האווירה הקיימת. הם חלק מהאקספוזיציה של הסביבה. מעבר לכך, תיאורי נוף במיוחד, וגם

תיאורים חומריים שמו של מצב הבית בו גרה הדמות, יכולים לתאר לנו גם את מצבה החברתי,

את השייכות שלה, היכן היא גרה ובאילו תנאים. הסביבה של הדמות יכולה גם לחשוף בפנינו

תכונות שלה, וגם לשמש כהקבלה למצבה הנפשי גם כן. תיאורי הנוף יכולים להוות אנלוגיה

לדמות.

בסיפור הקצר לרוב , הפרטים הרקע והתיאורים בסיפור יהיו בעלי משמעות, מאחר והטקסט

עוד לתת ובכך וסימבוליקה סמלים דרך שיותר כמה להביע מנסה הכותב וחסכוני קצר

משמעויות לסיפור. בפאבולה תיאורי הסביבה נמצאים במלואם, כפי שהם סביבנו בחיים.

הסלקציה של הסופר אלו מהפרטים חשוב לו להכניס לסוז'ט, ובאיזה סדר לתאר אותם מכוון

לנו להתעמק על מנת להבין את הסיפור ליבנו לפרטים החשובים שבהם כדי את תשומת

והדמויות במלואם.

. מה תפקידו של תיאור מקום בסיפור ?28

תאור מקום בסיפור מהווה אמצעי מבע נוסף המאיר את הדמות ונותן לה עוד קווי אופי .

. יתכן שמקום מגוריה של הדמות לא נעשה וגם הפיזי מדובר גם ל מיקומה האנושי

Page 29: סיכום כולל

מבחירה ) מגורים בשכונת עוני( ואז ניתן להסיק מכך על תכונות אופי נוספות של הדמות

) מרמור , תסכול , כעס( .

ילד

מספר פרסונלי בקוטב הקיצוני ביותר מול המספר האוקטורלי הוא מספר שלא יודע כלום,

שראייתו צרה, ושאינו נורמטיבי ולכן אינו סמכותי ומהימן. מספר זה הוא פרסונלי. הוא קיים.

במציאות הסיפורית הוא אדם בשר ודם, עם המגבלות הנלוות. כמונו, מספר פרסונלי אינו יכול

לדעת מה העתיד, אלא אם העתיד כבר קרה )סיפור רטרוספקטיבי(. הוא אינו יוכל לדעת על

כן אלה יספרו לו רגשות של אנשים, חלומות של אנשים ומחשבות של אנשים, אלא אם

עליהם. מעבר לכך, הוא אין לו ראייה רחבה. הוא לא יכול לראות הכל, ולכן לא ידע על

אירועים שהתרחשו במקום אחד בזמן שהוא היה במקום אחר.

יודע על כזה הוא בעל מינוסים רבים. הוא אינו מהימן. הוא אינו אומנם מספר

התרחשויות אלא אם הוא נוכח בהם, והוא לא כל-יודע. אך המינוסים האלו, והרמה שלהם,

נבחרים על ידי הסופר. ניתן לראות בהם איזשהו מסר שהסופר מנסה להעביר לנו. ראיית

ביקורת על נורמטיבי, במיוחד האופן קיצוני, עלולה להוות עיניו של אדם לא העולם דרך

החברה, או לתת לנו פרספקטיבה קצת אחרת.

מספר פרסונלי יכול להיות נורמטיבי, אך ברמה הקיצונית ביותר שלו הוא יופיע כלא נורמטיבי.

מספרים לא נורמטיביים יכולים להיות ילדים, נשים, זקנים, מפגרים, מהגרים, עיוורים, וכדומה.

למספרים אלה ראייה לא נורמטיבית על המציאות, כלומר, ראייה מעוותת. הם יראו דברים

יחסי בעיוות מתוארת תהייה הסיפורית והמציאות אליה, רגילים שאנו מזו שונה בצורה

למוסכמות שלנו.

השימוש במספר פרסונלי לא נורמטיבי יוצרת סוג של הזרה. הזרה כאמור, גורמת לנו לעצור

לנו ראייה נורמטיבי מעניק לא יותר לעומק. השימוש במספר ולבחון את העניינים לרגע

וגורם לנו לבחון עניינים שאנו לוקחים כמובן מאליו וכברורים בצורה מעוותת של הדברים,

שונה.

אומנם מספר אוקטורלי הוא סמכותי, ומהימן, וכל-יודע. אומנם הוא יכול להעניק לי ראייה

רחבה, שיפוט אובייקטיבי. אך הוא משעמם, רגיל, וחסר הערך המוסף שנוצר אצל המספר

הפרסונלי. הדברים שהוא אומר מוחלטים מדי ולא משאירים לי משום לעצמי בסיפור. אצל

הפרסונלי מתאפשרת לי פרשנות אישית על הנאמר, או מחשבה עמוקה עליו. בדומה לסוף

ויש עליהם עוררין. יש מקום לפרספקטיבה שלי בתוך פתוח, העובדות מולי אינן מולטות

הסיפור, דבר המתאפשר לי עקב התיקונים שאני צריכה למשמע לעיוותים של המספר.

Page 30: סיכום כולל

בקיצור, אומנם אנחנו נקבל ראייה מעוותת של הסיפור אם המספר אינו נורמטיבי, ולא נוכל

לסמוך על הפריטים שניתנו ושלא ניתנו לנו, אבל אנו נוכל למצוא את עצמנו בסיפור. אנו נוכל

ואולי אף תמים על החברה. נוכל לקבל מבט ביקורתי וגם למצוא מקום לפרשנות אישית,

מוסף ערך לתת יכולה נכונה בצורה נעשית שאם הזרה, יוצר הדבר לכך מעבר

לדה-אוטומטיזציה של הסיפור.

(אדום שליליצהוב חיובי-יתרונות וחסרונות של סוגי מספרים )

: מספר

(העיוורת, פרנהיים, יגון, מופאסן, סיפורי המקרא : )אוקטורלי

אך קשה להזדהות איתו,לא מעורר תחושה של קרבה.חוסר אותנטיות.,תמיד צודק ומהימן-

)תודעות פנימיות וזמנים שונים(,רוחב יריעה ואינפורמציה רבת היקף.חודר לכל מקום-

- אחראי על בחירות סגנוניות ועל עיצוב התמה

- מבטא את ההגמוניה

באופן פרדוקסלי העובדה שהוא מאוד מהימן הופכת את הטקסט לפחות מהימן.הסיפור קצת

לא מציאותי-אולימפיות-

:פרסונלי הרופא וגרושתו, רציטטיב, כריתות, מר יודע הכל, נעימה ששון שואבת)עד-פנימי

(גידים

אחד הדמויות-

ודווקאלפעמים פוגע במהימנות – לכן לעיתים לצד הסיפור יהיה סיפור מתוקן( )- סובייקטיבי

בגלל זה זה נראה יותר אותנטי ולכן קצת מהימן.

ידע מוגבל לגבי התרחשויות ורגשות הדמויות האחרות-

- משאיר מקום לפרשנות הקורא

לא תמיד קורה בהתחלה.לפעמים יש מעבר ממספר אוקטורלי לפרסונלי.

מרופד כמו דמות אנושית ועל כן חלים עליו חוקי בני האנוש.)נקודת תצפית,הרגשה,הבנה-גיל-

למשל הוא תנאי לרמת הבנה מסוימת(

-צריך להסביר מאיפה הוא יודע מה שהוא יודע.

SHOWING\TELLING .אופציות של המספר להעביר את הסיפור

Page 31: סיכום כולל

. אין זהו הסופר של היצירה, אלא המספר.. כשאנו קוראים סיפור, משהו מדבר עמנו29

אין לי אינדקציות אחרות לגבי זהותו. זהותו נבנית מתוך הסיפור. המספר קיים מתוך השיח

. המספר כמין ישות קיים רק תוך הסיפור, מתוך הסיפור. ישנם מספרים שהידעודעותיו

שלהם נרחב, ברור לי שהם מסתכלים על הדמויות מלמעלה ויודעים על כל מה שמתרחש.

מצד שני ישנם גם מספרים בעלי ידע מועט, ראייה צרה, אשר נמצא בתוך הסיפור כאחת מן

הדמויות.

. שמות שונים אלו מעידים עלומספר אולימפי גם מספר כל-יודע, א נקרהמספר האוקטורלי

הכוונה בלדעת הכל כוללתהתכונות שלו. קריאה למספר זה ככל-יודע מעידה על הידע שלו.

.גם את העתיד, וגם את משבותיהם הסמויות של אנשים, את רגשותיהם, ואת חלומותיהם

השם אוקטורלי מעיד לי על הסמכות שלו. זהו מספר סמכותי ואני אסמוך על האינפורמציה

לי. אנו סומכת על השיפוט שלו, אני לא מערערת על סמכותו נותן( )או לא נותן שהוא

ומקבלת את דבריו כאמת המוחלטת. השם אולימפי מעיד על מיקומו של מספר זה. הוא

זה שהואנמצא במיקום גבוהה, כלומר ראייתו רחבה. הוא לא רק כל-יודע אלא גם כל-רואה.

. הוא חייב לעשות סלקציה, אך אני אסמוך עליויודע הכל לא אומר שהוא מספר לי הכל

יש לו את הזכות לעבור מממקד למממקד.בעשיית סלקציה זו.

מספר כזה אינו יכול להיות אמיתי. אף אדם אינו יכול לדעת את העתיד, או לקרוא מחשבות

של אנשים אחרים. לאף אדם אין פרספקטיבה כל כך רחבה שהוא יכול לראות מעל כולם,

מעל אלוהים. ובמיוחד אין לאף אדם יכולת שיפוט אובייקטיבית שאנו יכולים לסמוך עליה.

תכונות אלו קיימות רק אצל המספר האוקטורלי שאינו קיים אפילו במציאות הסיפור. הוא

מושג, ישות.

בקוטב הקיצוני ביותר מול המספר האוקטורלי הוא מספר שלא יודע כלום,מספר פרסונלי

שראייתו צרה, ושאינו נורמטיבי ולכן אינו סמכותי ומהימן. מספר זה הוא פרסונלי. הוא קיים.

במציאות הסיפורית הוא אדם בשר ודם, עם המגבלות הנלוות. כמונו, מספר פרסונלי אינו יכול

לדעת מה העתיד, אלא אם העתיד כבר קרה )סיפור רטרוספקטיבי(. הוא אינו יוכל לדעת על

כן אלה יספרו לו רגשות של אנשים, חלומות של אנשים ומחשבות של אנשים, אלא אם

עליהם. מעבר לכך, הוא אין לו ראייה רחבה. הוא לא יכול לראות הכל, ולכן לא ידע על

אירועים שהתרחשו במקום אחד בזמן שהוא היה במקום אחר.

אומנם מספר כזה הוא בעל מינוסים רבים. הוא אינו מהימן. הוא אינו יודע על התרחשויות

אלא אם הוא נוכח בהם, והוא לא כל-יודע. אך המינוסים האלו, והרמה שלהם, נבחרים על ידי

הסופר. ניתן לראות בהם איזשהו מסר שהסופר מנסה להעביר לנו. ראיית העולם דרך עיניו

של אדם לא נורמטיבי, במיוחד האופן קיצוני, עלולה להוות ביקורת על החברה, או לתת לנו

פרספקטיבה קצת אחרת.

Page 32: סיכום כולל

השימוש במספר פרסונלי לא נורמטיבי יוצרת סוג של הזרה. הזרה כאמור, גורמת לנו לעצור

לנו ראייה נורמטיבי מעניק לא יותר לעומק. השימוש במספר ולבחון את העניינים לרגע

וגורם לנו לבחון עניינים שאנו לוקחים כמובן מאליו וכברורים בצורה מעוותת של הדברים,

שונה.

אומנם מספר אוקטורלי הוא סמכותי, ומהימן, וכל-יודע. אומנם הוא יכול להעניק לי ראייה

רחבה, שיפוט אובייקטיבי. אך הוא משעמם, רגיל, וחסר הערך המוסף שנוצר אצל המספר

הפרסונלי. הדברים שהוא אומר מוחלטים מדי ולא משאירים לי משום לעצמי בסיפור. הם לא

סגור, לסוף בדומה עליו. עמוקה או מחשבה הנאמר, על אישית פרשנות לי מאפשרים

העובדות מולי ואין עליהם עוררין. אין מקום לפרספקטיבה שלי בתוך הסיפור, דבר התאפשר

כאשר המספר הפרסונלי אינו נורמטיבי לחלוטין או אינו מהימן ואני צריכה למשמע תיקונים

לעיוותים שלו.

. מספר פרסונלי בקוטב הקיצוני ביותר מול המספר האוקטורלי הוא מספר שלא יודע כלום,30

שראייתו צרה, ושאינו נורמטיבי ולכן אינו סמכותי ומהימן. מספר זה הוא פרסונלי. הוא קיים.

במציאות הסיפורית הוא אדם בשר ודם, עם המגבלות הנלוות. כמונו, מספר פרסונלי אינו יכול

לדעת מה העתיד, אלא אם העתיד כבר קרה )סיפור רטרוספקטיבי(. הוא אינו יוכל לדעת על

כן אלה יספרו לו רגשות של אנשים, חלומות של אנשים ומחשבות של אנשים, אלא אם

עליהם. מעבר לכך, הוא אין לו ראייה רחבה. הוא לא יכול לראות הכל, ולכן לא ידע על

אירועים שהתרחשו במקום אחד בזמן שהוא היה במקום אחר.

הסימן המובהק ביותר של סיפור פרסונלי הוא השימוש במילה "אני" וכל פעולותיה

)ראיתי, שמעתי, עשיתי וכו'(. כלומר סיפור פרסונלי מסופר מגוף ראשון. המספר הוא חלק

מעולם הסיפור. הוא דמות בתוכו, ולפיכך הוא אדם אמיתי בתוכו. הוא אדם המשוטט בין

שאר הדמויות ומעביר לנו את הסיפור, כאשר הוא יכול להיות בעצמו דמות הראשית )כמו

למשל באוטוביוגרפיות(, או שהוא יכול להוות עד ראייה להתרחשות המרכזית.

עוד סימנים מובהקים של סיפורים פרסונליים נובעים מעצם היותו של המספר אדם. המספר

ומבחינה תפישתו, מבחינת אלים ביטוי לראות וניתן אנושיות, מגבלות בעל אדם הוא

פסיכולוגית.

מבחינה תפיסתית של מרחב וזמן, המספר הפרסונלי מוגבל. מבחינת המרחב הוא יכול לראות

רק מה שמסביבו, הוא אינו יכול לראות מה שעיניו האנושיות אינם מאפשרים לו. הוא אינו

יכול לראות מפר דברים באופן סימולטני אם הם אינם מתרחשים באותה הזירה. אם הוא

בחוץ, לא נוכל לראות את הפנים, וכן אלאה. מבחינת הזמן הוא מוגבל לידע מוחלט על ההווה

בלבד. את העתיד אף ישות אנושית אינה יכולה לראות, ואת העבר ניתן לראות רק בזיכרון.

הזיכרון הוא דבר הפכפך וחמקמק, ולכן לא ניתן להסתמך עליו בתורה מוחלטת.

Page 33: סיכום כולל

מבחינה פסיכולוגית יש לבחון את המספר הפרסונלי בציר ההכרתי ובציר האמוטיבי. בציר

ההכרתי, מספר פרסונלי יודע רק את אשר נאמר לו ואת אשר ראה. הוא אינו יכול לחדור לתוך

ראשם ונשמותיהם של אנשים על מנת לגלות את סודותיהם ושאיפותיהם הכמוסים. בציר

האמוטיבי, המספר הפרסונלי מוגבל שיפוטית. מכיוון שהוא אדם אמיתי במציאות הסיפורית

הוא אינו יכול להיות אובייקטיבי, כשם שאף אדם במציאות שלנו אינו יכול להיות אובייקטיבי.

גם כאשר אנו מנסים להיות אובייקטיבים ולהרחיק אמוציונלית את נושא השיפוט מאתנו, אנו

באים עם מטען נפשי תרבותי וחברתי שאין מנוס ממנו, ואשר משפיע על שיפוטינו.

צרה, ראייה ראשון, בגוף דיבור הם פרסונלי סיפור של המובהקים הסימנים כן, אם

סובייקטיביות, חוסר מהימנות, ומוגבלות אנושית.

. מספר אוקטורלי בעל השמות כל-יודע ואולימפי בין היתר. השם אוקטורלי מעיד לי על32

הסמכות שלו. זהו מספר סמכותי ואני אסמוך על האינפורמציה שהוא נותן )או לא נותן( לי.

כאמת דבריו את ומקבלת סמכותו על מערערת לא אני שלו, השיפוט על סומכת אנו

המוחלטת. השם אולימפי מעיד על מיקומו של מספר זה. הוא נמצא במיקום גבוהה, כלומר

ראייתו רחבה. הוא לא רק כל-יודע אלא גם כל-רואה. זה שהוא יודע הכל לא אומר שהוא

מספר לי הכל. הוא חייב לעשות סלקציה, אך אני אסמוך עליו בעשיית סלקציה זו. עקב

התכונות העל-אנושיות שלו המעניקות לו פרספקטיבה רחבה ידע עצום וסמכות מהימנה, אני

אסמוך עליו ועל שיפוטיו בעיניים עצומות.

מספר פרסונלי בקוטב הקיצוני ביותר מול המספר האוקטורלי הוא מספר שלא יודע כלום,

שראייתו צרה, ושאינו נורמטיבי ולכן אינו סמכותי ומהימן. מספר זה הוא פרסונלי. הוא קיים.

במציאות הסיפורית הוא אדם בשר ודם, עם המגבלות הנלוות. כמונו, מספר פרסונלי אינו יכול

לדעת מה העתיד, אלא אם העתיד כבר קרה )סיפור רטרוספקטיבי(. הוא אינו יוכל לדעת על

כן אלה יספרו לו רגשות של אנשים, חלומות של אנשים ומחשבות של אנשים, אלא אם

עליהם. מעבר לכך, הוא אין לו ראייה רחבה. הוא לא יכול לראות הכל, ולכן לא ידע על

אירועים שהתרחשו במקום אחד בזמן שהוא היה במקום אחר.

כלומר, המספר האוקטורלי אינו יכול להיות בלתי מהימן מעצם מהותו. רק מספר פרסונלי יכול

להיות בלתי מהימן. האובייקטיביות היא לב לבה של הפרסונליות. לכן מספר פרסונלי חשוד

באובייקטיביות גם אם הוא לא בקוטב הקיצוני והרחוק ביותר מן האוקטורלי. אם המספר

הפרסונלי יהיה בעל תכונות נורמטיביות מקובלות אני אוכל לקבל את דבריו כמהימנים. אם

הוא יהיה אדם משכיל, שפוי, ומייצג את הערכים של החברה שלי, אני אוכל לסמוך עליו.

כשאני מתחילה לקרוא סיפור אני יוצאת מנקודת הנחה שהמספר הפרסונלי מהימן.

אך מהימנות זו יכולה להיפסק. אם המספר יתחיל לומר דברים שיראו לי כחשודים, דברים

שלו יעלו בקנה אחד עם הערכים המוסכמים בחברה שלי, אזי אני אתחיל לפקפק בו. אם

המספר הפרסונלי יתפעל מדמות אחרת שאינה בעלת תכונות חיוביות, או יבקר דמות אחרת

Page 34: סיכום כולל

שכן בעלת תכונות חיוביות למשל, אזי מהימנותו תהייה מוטלת בספק. כלומר, ככל שסולם

הערכים מפוקפק ואינו מתואם לסולם הערכים שלנו המספר יאבד ממהימנותו.

עוד סיבה לאיבוד מהימנות היא חוסר נורמטיביות. ככל שהמספר יתרחק מנורמטיביות, אני

אפקפק בו יותר ויותר עד אשר לא אסמוך עליו בכלל. התרחקות מנורמטיביות יכולה להתבטא

בדמות שהיא ילד או דמות מפגרת, או אישה, אשר ראייתם אינם נורמטיבית לפי מוסכמות

החברה שלנו.

ונימוק לא יתקבלו יפה ע"י הקורא גם אמירות של הסופר הפרסונלי אשר אין להן ביסוס

ויעוררו אצלו חשד באשר למהימנות.

התופעה הזו יכולה לגרום לקורא לאבד את החשק בהמשך קריאת הסיפור מאחר והוא כבר

מבין שאין כל קשר רציונאלי בין הכתוב לבין המציאות וכי נעשה פה שיבוש בקו הריאליסטי של

הסיפור. למרות שהקורא יכול לנסות למשמע את עיוותי המספר לצורה ריאליסטית ורציונלית,

הוא עדיין יישאר בתחושה כי חלק מהעלילה אינה מתיישבת יפה עם הרציונל וההגיון.

אך ניתן לראות בחוסר המהימנות איזשהו מסר שהסופר מנסה להעביר לנו. ראיית העולם דרך

עיניו של אדם לא נורמטיבי, עלולה להוות ביקורת על החברה, או לתת לנו פרספקטיבה קצת

אחרת. השימוש במספר פרסונלי לא נורמטיבי יוצרת סוג של הזרה. הזרה כאמור, גורמת לנו

לעצור לרגע ולבחון את העניינים יותר לעומק. השימוש במספר לא נורמטיבי מעניק לנו ראייה

וגורם לנו לבחון עניינים שאנו לוקחים כמובן מאליו וכברורים בצורה מעוותת של הדברים,

לעיוותים עושים המישמוע שאנו עקב אישית לפרשנות מקום גם מאפשר הדבר שונה.

בסיפור.

אנאלוגיה

יכולתה של אנלוגיה היא אמצעי לתגבור אפיון. היא עוד סוג של אפיון עקיף.

לעמוד יכולה אינה והיא קודם, עיצוב על מבוססת באפיון לסייע האנלוגיה

כשלעצמה. אם אנלוגיה מנסה להביע שמחת חיים של דמות, נצטרך עוד גורמים

המעידים על שמחת חיים זו, ולא נוכל להסתמך על האנלוגיה בלבד. אנלוגיה היא

קישור טקסטואלי בסוז'ט, אשר חסרת תלות של סיבתיות בפאבולה. אנלוגיה יכולה

להתפתח מקשר של סיבה ותוצאה )כמו נוף בגינה של דמות שיכול להעיד על מצפה

הנפשי עוצב באופן פיסי על ידה(, אך אנלוגיה טהורה היא חסרת קשר סיבתי.

נופים אנלוגיים, שמות ידי על דרכים: בכמה הדמות אפיון את לתגבר יכולה אנלוגיה

אנלוגיים, ואנלוגיה בין דמויות.

Page 35: סיכום כולל

ויזואלי )אותיות השם וצורתם(, באופן שמות אנלוגיים יכולים לבטא את האנלוגיה באופן

אקוסטי )כמו באמצעות אונומטופיאה(, בדרך ההיגוי של השם, באופן מורפולוגי. אנלוגיה זו

יכולה להדגיש הבדל בין שם ותכונה ועל ידי כך ליצור אפקט אירוני. נוף טבעי שאינו נשלט

על ידי האדם יכול להוות גם הוא אנלוגיה, ומבט למצב הנפשי של הדמות. אנלוגיה זו יכולה

להיות ישרה, כלומר לייצג דמיון בין הנוף לבין הדמות, או הפוכה, כלומר לייצג ניגוד בין הנוף

לבין הדמות.

אנלוגיה בין דמויות מתרחשת כאשר שתי דמויות מוצבות במצבים דומים או מודגש איזהו

דמיון אחר בניהם. כאשר דמות אחת בעלת אלמנט דומה לדמות אחרת )במראה, במצבים

חברתיים, במצב משפחתי(, בולטת ההשוואה בין השניים. גם כאשר אין ביניהם אף דמיון,

והם הפכים מוחלטים, נוכל לשים לב שיש מקום להשוואה. בבדיקתנו את האנלוגיה, ייתכן

שהדמויות דומות ומקבילות זו לזו בעניינים רבים, ויתכן שהם מהוות אנטיתזה אחת לשניה.

הדבר יבליט לנו את התכונות אצל שתי הדמויות ויעניק לנו התעמקות בהם. אנחנו נשים לב

מיוחד לתכונות ולאלמנטים שהובלטו על ידי האנלוגיה בין הדמויות. שימת דגש זו תביא

אותנו להבנה טובה יותר של הדמות ושל מעלליה בסיפור.

. מה תפקידה של אנאלוגיה בין דמויות ) או בין עלילות( בסיפור ?25

תפקיד האנאלוגיה בין דמויות היא להמחיש את הניגוד השוני ביניהן או להיפך לראות

נקודות דמיון וכך לגרום לקורא להתעמק ולחשוב במשמעיות העולות מן האנאלוגיות

הנ"ל .

בניית דמות סיפורית

. אפיון של דמות יכול לעשות בצורה ישירה, על ידי הגדרה שלה ולש תכונותיה, והוא יכול

להיעשות בצורה עקיפה, כאשר אנו ננתח אותה האופן אישי ונסיק מסכנות אינדיבידואליות.

ומפורש. אפיון שכזה צריך ישיר באופן לנו דמות, תכונותיה מצוינות ישירה של בהגדרה

אוקטורלי. המספר רצוי שיהיה מפיו של מספר כלומר להיעשות מקול סמכותי בטקסט,

להיות אמור הוא דמות. של לתודעתה להיכנס ויכול כאמור, כל-יודע הוא האוקטורלי

אובייקטיבי ומהימן, ולכן שיפוטיו סמכותיים. כאשר מספר כזה יציין בפנינו תכונה של דמות, או

יאיר על דמות אור חיובי או שלילי, אנו נאמין לו.

Page 36: סיכום כולל

אם אפיון ישיר של דמות יעשה על ידי מספר פרסונלי, או דמות מתוך הסיפור שאינה מספר,

אנחנו נטיל עליו צל של ספק. מספר פרסונלי הוא אדם בשר ודם בסיפור, וכך גם דמויות

אחרות. מכיוון שאין להם גישה למעמקי הנפש של האנשים הסובבים אותם בסיפור, והם

אינם אובייקטיבים ומהימנים באופן מוחלט, שיפוטים שיעשו על ידם לא יהיו סמכותיים לגמרי.

כאשר דמות מן הסיפור מאפיינת דמות אחרת, ייתכן שזוהי דעתה האישית, ואיננה עובדה

נורמטיבית. )למשל אפיון הרופא את דינה מוחלטת, במיוחד אם הדמות המאפיינת אינה

ב"פנים אחרות" של עגנון(.

אפיון עקיף של דמות יעשה על ידי הקורא כאשר הוא ינתח כל מני אלמנטים בסיפור וישליך

אותם על הדמות. בדרך כלל עושים אפיון שכזה תוך התייחסות לפעולות הדמות, דיבורה

)צורה ותוכן(, הופעתה החיצונית וסביבתה. האפיון העקיף אשר נעשה על ידי הקורא מושפע

מידע הקורא עצמו, ומסביבתו התרבותית-חברתית.

לפי הגישה הממטית . הדמות בסיפור בדרך נולדה לפני תחילת הסיפור, ולכן בגלל שנולדה לפני

כן יש להניח כי כבר יש לה תכונות אופי ודפוסי התנהגות. לדמות יהיה בדרך כלל תכונות רבות

ומגוונות כשאר הקורא ינסה למרכז אותן ולאחד אותן על מנת לבנות במוחו דמות מסוימת

שתלווה אותו לאורך הסיפור. הקורא יושפע ביותר מהרושם הראשוני והוא זה שילווה אותו

לאורך הסיפור.

הקוראים לפי גישה זו באים ליצירה עם ידע מוקדם. הם לא באים בתור דף חלק. הקורא בא

עם דעות סטריאוטיפיות למשל, אשר יושלכו על דמויות העומדות בקריטריונים המתאימים.

אם לדמות יש תכונה סטריאוטיפית מסוימת, אנו נשייך אותה לקבוצה חברתית העומדת באותו

קנה עם התכונה. גם הידע האסוציאטיבי שלנו מיצירות ספרות קודמות יכול להשפיע על

ניתוחנו את הדמות. ייתכן שדמות בעלת אותו שם, או דמיון אחר לדמות הנוכחית, הופיעה

ביצירות קודמות שנחשפנו אליהם.

הקורא בא גם עם ידע פסיכולוגי ועל תורת הנפש עוזרת לנו להשלים את החסר. בבניית

אופי הדמות.

אלו ואיך ובמשפחה בחברה הדמות מקום של בהבנה שעוזר סוציולוגי ידע עם בא הוא

משפיעים עליה. גם הידע ההיסטורי של הקורא תורם בהבנתו את הדמות ויכול עזור לנו להבין

את הדמות ואת המניעים.

מסירת סדר הדמויות. על שישתקף מסויים ואור הדמות על מאגי אפקט יתנו מיתוסים

האינפורמציה שנקבע על ידי הסופר גם בעל משמעות באפיוננו את הדמות.

יכולות להיות נוכל להבין אלמנטים שונים מהסיפור. פעולות דמות בעזרת כל הידע שלנו

רגולריות, סדירות, או שהם יכולות להיות חד-פעמיות. תכונות חד פעמיות חושפות את ההיבט

הדינמי שבדמות, ומוציאות אותנו משגרתה היומיומית. גם מעשים שמתכננת הדמות לעשות

ירמזו לנו על תכונותיה, במיוחד אם היא מתכננת ולא עושה, הדבר יעיד על פאסיביות. דיבור

הדמות הן בצורה והן בתוכן יכול להעיד על מוצא, שייכות קבוצתית, מקצוע, מעמד חברתי,

Page 37: סיכום כולל

ומאפיינים אינדיבידואלים. הופעה חיצונית לפי תיאוריות פרוידיאניות משקפות את אופי הבן

אדם. הופעה חיצונית, במיוחד כאשר מדובר בלבוש, יכול להעיד גם הוא על מעמד חברתי,

תחומי עניין, או מצב נפשי. הסביבה של הדמות יכולה לחשוף בפנינו תכונות שלה, וגם לשמש

כהקבלה למצבה הנפשי גם כן. ככל שהמרחב התרבותי של הקורא גדול כך הוא יכול לפרש

את הנקרא לתכונות רבות יותר ולהבין טוב יותר את הדמות.

. כיצד לומדים הקוראים אודות אופיה של דמות ?21

באמצעות שימוש בהגדרה ישירה , קבלה מפוקשת של תכונות הדמות בטקסט

) שם עצם , שם תואר ( ןע"י הצגה עקיפה . בה הקורא לומד באופן עצמאי על תכונות

גם את ההופעה החיצונית כפי שהיא . יש מקום לציין הדמות מתוך מעשיה למשל

מתוארת בטקסט. בין אם מדובר בנתונים פיסיים אשר לא ניתנים לשליטת הדמות ) תוי

פנים ( ובין אם מדובר בלבוש – שכמובן יכולים להיות נתונים להחלטת הדמות אך יכולים

לנבוע מהנסיבות ) סביבה בה הדמות חיה (.

. כיצד לומדים הקוראים על אופי הדמות- לפי אופנים- פסיכולוגי )אנו יוצרים דיאגנוזה על21

הדמות- מנסים להבין את המוטיבציה שלה לנקוט בפעולות, תסביכי אופי, מניעים, השפעות

ילדות, טראומות(, סוציולוגי )התנהגות שנובעת מרקע מעמדי מסויים, או מצב משפחתי-בן

בלבוש, פי הסביבה ההיסטורית המתאפיינת )הכרת הדמות על יחיד(, היסטורי בן זקונים,

בשפה(, סטריאוטיפי )הנובע מהסביבה הקרובה שלנו(, ניסיון החיים הפרטי שלנו )עוזר לנו

לנמק את פעולות הדמות(.

דליית הפרטים פעולת פרטים המפוזרים במהלך הסיפור. פי על בונה את הדמות הקורא

הניתנים והנסתרים הינה פעולה בלתי פוסקת של הקורא.תכונותיה של הדמות מצטלבת בקו

בפעולותיה של יוצר הכללה אנכי עם שרשרת האירועים המרכיבים את העלילה. הקורא

הדמות ליצירת תבנית הקובעת את אופייה.

Page 38: סיכום כולל