44
קטיף גוש מתיישבי ועד בהוצאת קטיף גוש לקדושי קטיף ט קט ק ק ש ש ו ו ג ג ב ב ת ת מ מ ד ד ע ע

קדושי גוש קטיף הי''ד

  • Upload
    -

  • View
    340

  • Download
    0

Embed Size (px)

DESCRIPTION

יש תמונות נשים

Citation preview

Page 1: קדושי גוש קטיף הי''ד

ף י ט ק ש ו ג י ב ש י י ת מ ד ע ו ת א צ ו ה ב

לקדושי גוש קטיף

ף י ט טטק קקק שש וו גג בב תת ממ דד עע

Page 2: קדושי גוש קטיף הי''ד

ליקוט ועריכה: ועד מתיישבי גוש קטיףמרכז מסחרי אחוזת אתרוג ד.נ. לכיש צפון ת.ד. 450 מיקוד 79411

טל‘ 08-9738000 פקס‘ [email protected] אי-מייל

www.gushkatif.co.il אתר אינטרנט

Page 3: קדושי גוש קטיף הי''ד

פנים ניבטות אלינו.

פנים של בני משפחה חברים, שכנים, שותפים לדרך.

פנים של אלו ששילמו את המחיר היקר מכל למען גוש קטיף.

ומאחורי כל פנים יש מילים. מילים שקצת מנסות לגעת.

שהרי באמת אי-אפשר לגעת במילים מספר, בדמות מלאה חיים.

והדמעות צורבות בתוכנו,

זעקה שזעקנו עם בוא השמועה, עדין לא דממה בתוך ליבותינו. . .

ובחוברת זו

אנו רוצים לחבק את משפחתכם כחלק ממשפחת גוש קטיף.

להצדיע לכם, שהייתם שליחים של כולנו.

לומר לכם שקורבנכם לא יהיה לשווא

שגם אם בינתיים נותקנו מהאדמה שספגה את דמכם,

היא מרחוק ממשיכה להצמיח בנו כוחות.

סיפור חייכם ומסירות הנפש שלכם

נוטע בתוכנו תעצומות לדרך הארוכה והמתמשכת.

את מה שהספגתם באדמת גוש קטיף

לוקח כל אחד ואחת מאיתנו

לבניית המשפחה והקהילה. העם והמדינה.

ואנו נעשה את שלנו בכדי שהקורבן שלכם לא יהיה קורבן חינם

אלא חלק ממסכת החיים של דור הגאולה.

1בס"ד

ועד מתיישבי גוש קטיף

Page 4: קדושי גוש קטיף הי''ד

2

Page 5: קדושי גוש קטיף הי''ד

3

עמוד מקום הרצח מקום מגורים שנה חודש תאריך שם 4 צומת הגוש קטיף תש'ן כסלו ב' דהרי אביגדור 5 חממות כפר דרום כפר דרום תשנ'ב טבת כ'ה שורשן דורון 6 ניסנית ניסנית תשנ"ב ניסן י' גאווי יהודה 7 כפר דרום כפר דרום תשנ'ב אייר כ'ד ר' בירן שמעון 8 חממות גן אור גן אור תשנ'ג אדר ט'ו מגידיש אורי 9 גוש קטיף מדרשת הדרום תשנ"ג אדר יט' לוי שמחה

10 צומת עלי בשומרון נוה דקלים תשנ'ג אדר כ'ב כהן עופר 11 רפיח ים כפר ים תשנ'ג ניסן ז' דויטש שעיה 12 ע"י הישוב תלם כפר דרום תשנ'ד חשוון כ'ג איובי אפריים 13 אסון השייטת בלבנון נצר חזני תשנ'ז אלול ג' הילברג יוחנן 14 צומת הגוש/אוטובוס הילדים כפר דרום תשס'א חשוון כ'א אמיתי מירי 15 צומת הגוש\ אוטובוס הילדים כפר דרום תשס"א חשוון כ"א ביטון גבריאל 16 צומת הגוש נצר חזני תשס'א חשוון כ'ג יפת איתמר 17 כפר ים כפר ים תשס'א טבת כ' צאלח רוני 18 אילי סיני אילי סיני תשס'ב תשרי ט'ז הרפז לירון 19 צומת הגוש נצר חזני תשס'ב כסלו י'ב פחימה אתי 20 כביש כיסופים גני טל תשס'ב אדר ז' אמרגי אהובה 21 צומת הגוש נוה דקלים תשס'ב אדר כ'ו גובי אלקנה 22 חממות רפיח-ים פאת שדה תשס'ב ניסן א' דולינגר ניסן 23 חממות רפיח-ים רפיח-ים תשס'ג כסלו א' סעדה עמוס 24 חממות רפיח-ים בדולח תשס'ג כסלו א' צפירה אסף 25 ציר כיסופים נצר חזני תשס'ג טבת ט'ו ר' עראמה יצחק 26 ציר כיסופים קטיף תשס'ד אייר י'א חטואל הדר 27 ציר כיסופים קטיף תשס'ד אייר י'א חטואל הילה 28 ציר כיסופים קטיף תשס'ד אייר י'א חטואל טלי 29 ציר כיסופים קטיף תשס'ד אייר י'א חטואל מירב 30 ציר כיסופים קטיף תשס'ד אייר י'א חטואל רוני 31 מורג נוה דקלים תשס'ה תשרי ח' לוטטי ישראל 32 נוה דקלים ירושלים תשס'ה תשרי ט' טרטנר תפארת 33 ניסנית ניסנית תשס'ה תשרי ט'ו בטיטו שלומית 34 מחסום ארז ניסנית תשס'ה שבט א' ארביב ניסים 35 אזור מורג גני טל תשס'ה שבט ב' ריבלין גדעון 36 לבנון נצרים תשס'ו אב י'ח משולמי עמשא 37 מכינה עצמונה עצמונה תשס"ב אדר כד' זאנה אריאל יוסף 38 מכינה עצמונה עצמונה תשס"ב אדר כד' קורצוויל טל צבי 39 מכינה עצמונה עצמונה תשס"ב אדר כד' פיקאר ערן יוחנן 40 מכינה עצמונה עצמונה תשס"ב אדר כד' קרוגליאק אהרון מרדכי 41 מכינה עצמונה עצמונה תשס"ב אדר כד' מרקוס אשר צבי

קטיף“ גוש ”קדושי

Page 6: קדושי גוש קטיף הי''ד

4

קורות חיים:אביגדור בן הניה ואיתיאל נולד בתל אביב בי"ב בשבט תש"י (31.01.1950), אח צעיר

ליפה. אחריו נולד אחיו שריה. גדל בבית הוריו עד גיל 14 ועבר לקיבוץ גליל-ים עד גיל .18

אביגדור התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית, לחם במלחמת יום כיפור באזור תעלת סואץ. לאחר המלחמה פנה לכיוון של לימוד צמחונות וטבעונות, ועשה לעצמו דרך

חיים מאד מיוחדת. הוא גם החל ללמוד לימודי קודש.אביגדור נישא לסילביה, ושניהם יחד התחזקו בלימוד תורה ובקיום מצוות. בני הזוג גרו

בגוש קטיף, משנת 1982. נולדו להם שישה ילדים מקסימים ושניהם רקמו תכניות לגידולם. אביגדור ניהל את חממות הפרחים ואת הגידולים השונים של מושב קטיף

בהצלחה מרובה. אביגדור היה אדם חביב ואהוב על בני משפחתו, חבריו, שכניו וכל מכריו, גם הערבים שעבדו אתו, העריכו אותו מאד. הוא תמיד דאג להסיע את הפועלים למקום עבודתם

ולהחזירם לבתיהם. אביגדור היה איש צנוע ושקט, בעל חיוך שובה לב. נהג לומר ש"תמיד אדם צריך להיות בשמחה".

אחרי כמה שנים, החליט אביגדור לנהל מזנון בסמוך למחסום קטיף.ביום חמישי, ב' בכסלו תש"נ (30.11.1989), לאחר שאביגדור סיים את יום עבודתו וסגר

את המזנון, ביקש ממנו חייל שיפתח ויכין לו משהו לאכול. אביגדור לא היסס וברצון נעתר. הוא חצה את הכביש ליד חאן-יונס בדרכו חזרה למזנון, ולפתע הגיחה מכונית

נהוגה על-ידי ערבי תושב הרצועה ודרסה אותו ואת החייל שלידו. אביגדור נפגע בראשו ונהרג במקום.

בן 39 היה במותו. אביגדור הותיר אחות, אח, אישה וששה ילדים: גלעד בן השלוש-עשרה, תהילה בת התשע, אריאל, בן שבע, גבריאל בן שש, חגית בת השלוש ויונתן בן החודשיים.משפחת דהרי המשיכה להתגורר במושב קטיף עד עקירת יישובי גוש קטיף.

אביגדור דהרי הי"ד בן הניה ואיתיאל

נולד בי"ב בשבט תש"י, 31/1/1950 היה חבר במושב קטיף.

ההרוג הראשון בפעולות איבה בגוש קטיף.בב' בכסלו תש"נ, 30/11/1989 מקום אירוע: צומת גוש קיטיף

באזור רצועת עזה הותיר אישה וששה ילדים, אחות ואח.

נקבר בירושלים.

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 49

בן 39 במותו

Page 7: קדושי גוש קטיף הי''ד

5 דורון שורשן הי"דבן זהבה ושמואל

נולד בט"ו באייר תשכ"ב , 19/5/1962 התגורר בכפר דרום נהרג בפעולת איבה

בכ"ה בטבת תשנ"ב , 1/1/1992 מקום אירוע: רצועת עזה

באזור רצועת עזה הובא למנוחת עולמים בחולון

הותיר אישה וארבעה ילדים, אם ושתי אחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 60

בן 29 במותו

קורות חיים:דורון שורשן, בן לשמואל וזהבה, נולד בפתח תקווה בט"ז באייר תשכ"ב (19.05.1962). גדל

בפתח תקווה, למד בתיכון בכפר הירוק.בגיל שש-עשרה חזר בתשובה, עזב את הכפר הירוק ועבר ללמוד יהדות ב"מכון מאיר" בירושלים. לאחר שנת לימודים הצטרף למושב קשת ברמת הגולן, שם שילב את לימוד

התורה עם עבודת האדמה, עבודה שכה אהב.את שירותו הצבאי עשה דורון כלוחם בחטיבת גולני, היה מ"כ וחובש. בתחילת שירותו

פרצה מלחמת שלום הגליל ורוב ימיו בצבא היה בלבנון. ביחידתו היה ידוע כחייל מעולה וחובש מצטיין.

בשנה השלישית לשירותו נישא דורון לשלה רחל, אותה פגש לפני גיוסו לצה"ל. בני הזוג עברו להתגורר בירושלים.

לאחר שחרורו למד בישיבת "עטרת כהנים" והתפרנס כנהג אמבולנס במד"א. לאחר מכן, במשך שלוש שנים עסקו דורון ורעייתו בטיפול בילדים במוסד בירושלים. הם טיפלו

בשנים-עשר ילדים ממשפחות מצוקה, דאגו לחינוכם וליצירת בית חם ומוגן.בעת שגרו בירושלים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: אביחי, טל והדר. באותן שנים השלים

דורון את בחינות הבגרות, והמשיך ללימודי תקשורת בבית הספר "מעלה".אחרי כמה שנים החליטו דורון ורעייתו לבנות את ביתם בכפר דרום שבגוש קטיף. לביתם

החדש לקחו גם את אחת הבנות בהן טיפלו, ואימצו אותה כבת.בכפר דרום עסק דורון בחקלאות, אהבתו הגדולה. הוא גידל עגבניות ליצוא וירקות ללא

תולעים. בכל שנה הרחיב והגדיל את החממות שלו. הוא נהג לצאת לעבודתו מדי יום השכם בבוקר ושב לעת ערב, ולעיתים נהג לחזור הביתה בצהריים ולקחת את ילדיו

הקטנים, לטיול בטרקטורון ולעבוד אתו בחממות.ביום רביעי כ"ה בטבת תשנ"ב (01.01.1992), בדרכו חזרה מהחממות, ארב מחבל לדורון

בצומת הסמוכה לכפר דרום וירה בו למוות.בן 29 היה דורון במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אם, שתי אחיות, אישה

בהריון ושלושה ילדים. שבעה חודשים אחרי מותו נולד בנו, הקרוי על שמו - יאיר דורון.שלה שורשן, רעייתו של דורון, כתבה לזכרו, יחד עם עדינה אמיתי וכריסטינה קדמון, את

ספר הילדים "דורון והטרקטורון". הספר מספר בשפה פשוטה ובהירה על דורון והחלל שהותיר אחריו, ועל התמודדות המשפחה עם השכול, עם הכאב ועם השאלות.

Page 8: קדושי גוש קטיף הי''ד

6

קורות חיים:יהודה, בן יוסף ופורטונה, נולד בשנת תש"ד, (1944), בטריפולי, לוב. עלה ארצה עם הוריו ושבעת אחיו ואחיותיו בשנת 1948 בהיותו פעוט בן ארבע. המשפחה השתקעה באשקלון

ויהודה למד בבית ספר יסודי עוזיאל, ולאחר מכן בתיכון אורט בעיר.

את שירותו הצבאי עשה בגולני. לאחר השחרור עבד בחברת מקורות בסיני. בשנת 1969 נשא לאישה את מזל. נולדו להם שלוש בנות: ורד, הדס ודנה. הוא היה איש מלא שמחת

חיים, שעטף את משפחתו בחום ובאהבה.יהודה למד קורס מנהלי תחזוקה במלון תדמור. הוא השתלם במרכז הלימודי לטכנולוגיות

בנייה, ובמכונים האמריקאים להשכלה ולמד גרפיקה שימושית. עבד במשך חמש שנים כמנהל משק ואחזקה בכפר הנופש הצרפתי באשקלון. משנת 1980 היה קבלן בענף

הבנייה.

למרות השעות הארוכות והמאמצים שהשקיע בעבודתו תמיד מצא זמן לתחביביו: קריאה, ציור ופיסול. אפיינו אותו החריצות והמסירות. במשך השנים נהג להעסיק פועלים ערבים ותמיד קשר עימם קשרים טובים. הם היו נאמנים לו ולעתים תכופות הביעו את הערכתם

אליו.

בשנת 1990 החל לבנות את בית חלומותיו בישוב ניסנית. בבניית הבית, כמו בכל דבר, היווה יהודה את עמוד התווך של משפחתו.

בו' בניסן תשנ"ג, (28.03.1993), בשעות הצהריים, נסע יהודה מביתו באשקלון לביתו החדש שנבנה בישוב ניסנית. פועלים ערבים, שאסף באקראי במחסום ארז כדי להעסיקם

בבנייה התנפלו עליו ולאחר מאבק קשה רצחו אותו בסכינים ונמלטו.

המחבלים, חברי החזית העממית לשחרור פלסטין, נלכדו כחודש לאחר האירוע ונשפטו למאסר עולם.

יהודה היה בן 49 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון. הוא הותיר חלל עצום בלכתו, אישה ובנות כואבות וזוכרות אותו לעד.

יהודה גאווי הי"ד בן פורטונה ויוסף

נולד בתש"ד , 1944 התגורר באשקלון

נהרג בפעולת איבה בו' בניסן תשנ"ג , 28/3/1993

מקום אירוע: רצועת עזה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים באשקלון הותיר אישה ובנות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 54

בן 49 במותו

Page 9: קדושי גוש קטיף הי''ד

7

קורות חיים:הרב שמעון צבי בן פאול-פנחס וחנה נולד בכ' בכסלו תשכ"א (09.12.1960) בניוקאסל,

אנגליה. היה הצעיר בין ארבעה ילדים. שנותיו הראשונות עברו בניוקאסל עד שהמשפחה עקרה לגולדרס גרין בלונדון, שהייתה סביבה יהודית יותר.

בשנת 1970 עלתה כל המשפחה ארצה. בתחילה עברו ימים קשים על שמעון בן התשע בבית ספרו החדש. כעבור שלושה חודשים, לאחר שקלט את השפה, עשה חייל

בלימודיו.בישיבה התיכונית הצטיין בלימודיו ובמקביל פיתח כישורים חברתיים. הוא ארגן אירועים

חברתיים רבים ואת זמנו הפנוי הקדיש לפעילות בתנועת "בני עקיבא", תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך.

לאחר שסיים תיכון למד בישיבת הסדר בשעלבים בעמק איילון. בתקופה זו שקע בלימוד תורה בהנאה ובהתלהבות. הוא נלחם במבצע שלום הגליל ונפצע. כשהחלים חזר

ללימודים אינטנסיביים. במקביל המשיך להקדיש מזמנו למען הקהילה, שימש אוזן קשבת לצעירים ממנו ופעל למען עולים ומסורבי עליה.

שמעון התקבל ללימודי רפואת שיניים לאחר סדרת בחינות ממושכת. לאחר לבטים, החליט לבסוף לפנות לחינוך. הוא סיים לימודי הוראה. ולאחר מכן למד הלכה לקראת

הסמכה לרבנות.בשנת 1984 נשא לאישה את מיכל ידידי ושינה את שם משפחתו לבירן. הזוג חי באושר

ובצניעות במעונות הישיבה. במשך חמש השנים הבאות נבחן שמעון בכל בחינות ההסמכה לרבנות. כשסיים בשנת 1989 עברה המשפחה להתגורר בכפר דרום בגוש קטיף. שמעון

מונה לרב הישוב. בשנים אלו נולדו לרב שמעון ולמיכל ארבעת ילדיהם: עטרת, גדעון, אורי ואיתיאל.

במקביל עבד הרב שמעון במכון התורה והארץ. ערך מחקרים בנושאי מצוות התלויות בארץ. מאמריו פורסמו בספרי המכון ובבמות אחרות. הוא היה שותף בפיתוח החסה ללא תולעים. הרב שמעון השתייך גם לצוות "מדרשת התורה והארץ" ונסע להרצות על מצוות שמיטה, על תרומה ומעשרות, ועל מגוון נושאים נוספים הקשורים במצוות התלויות בארץ.כרב בכפר דרום היה הרב שמעון מעורב בכל רובד של חיי הקהילה הקטנה. חברי הישוב

התייעצו עמו בכל עניין: חינוך בגני הילדים, צורת הטקסים ביום העצמאות, סכסוכי כספים בין שכנים ועניינים הנוגעים לפרט.

כרב של ישוב חדש היה עליו להתקין תקנות למנהגי המקום (למשל: לומר "יזכור" לחללי כפר דרום מתש"ח בכל יום כיפורים), לעקוב מקרוב אחרי בניית המקווה ולהשתתף

בפורומים הקובעים את צורת המקום.השילוב בין כהונתו ברבנות לבין עבודתו במכון התורה והארץ גרם לרב שמעון אושר

וסיפוק רב.בכ"ד באייר תשנ"ב (27.05.1992), בשעה שמונה בבוקר, הלך הרב שמעון מביתו בכפר

דרום אל מקום עבודתו במכון התורה והארץ שמול שער הישוב. כשחצה את הכביש, התנפל עליו מחבל ודקר אותו למוות.

הרב שמעון היה בן 31 במותו. הובא למנוחות ביום הרצחו, בבית העלמין נווה דקלים בגוש קטיף.

לאחר העקירה מגוש קטיף בכד' באב התשס"ה,הועבר קברו לחלקת קדושי גוש קטיף שבהר הזיתים.

שמעון צבי בירן בירנבאום הי"ד בן חנה ופאול פנחס

נולד בכ' בכסלו תשכ"א, 9/12/1960 התגורר בכפר דרום נהרג בפעולת איבה

בכ"ד באייר תשנ"ב, 27/5/1992 מקום אירוע: כפר דרום

באזור רצועת עזה הובא למנוחת עולמים בגוש קטיף

הותיר הורים, אישה וארבעה ילדים,שתי אחיות ואח

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 54

בן 31 במותו

Page 10: קדושי גוש קטיף הי''ד

אורי מגידיש הי"ד 8בן תורכיה

נולד בי"ד בשבט תשי"ד , 18/1/1954 התגורר בגן אור

נהרג בפעולת איבה בט"ו באדר תשנ"ג , 8/3/1993

מקום אירוע: גוש קטיף באזור השפלה הדרומית והנגב

הובא למנוחת עולמים בקרית גת הותיר אישה וארבעה ילדים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 57

בן 39 במותוקורות חיים:

אורי, בן תורכיה, נולד בי"ד בשבט תשי"ד (18.01.1954). גדל במושב שלווה שליד קרית-גת.

משבגר נישא לאסתר. זמן מה עסק בהוראה וניהל בית-ספר בירוחם, ובשנת 1987 עבר עם משפחתו לגור במושב גן-אור שבגוש קטיף.

בבוקר יום שני ט"ו באדר, שושן פורים תשנ"ג (08.03.1993), נסע אורי לעבוד בחממות שלו במושב. כשהגיע לחממות התנפלו עליו שניים מפועליו הערבים, רצחו אותו בדקירות סכין

ונמלטו. פועלים אחרים הזעיקו את אנשי המושב, שגילו את הגופה.אורי היה בן 39 במותו. הותיר אישה וארבעה ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין

בקרית-גת. בהלוויתו אמר אחיו: "נתת לערבים לאכול, והם שחטו אותך".

Page 11: קדושי גוש קטיף הי''ד

9

קורות חיים:שמחה, בת ג'יראן ויוס, נולדה בפרס בתש"ב (1942). בשנת 1950 עלתה לארץ עם

הוריה, ארבעת אחיה ושתי אחיותיה. המשפחה התיישבה במושב פטיש בנגב. אחרי שירות לאומי גרה שמחה באופקים. משנת 1968 עבדה עם מושבי גוש קטיף. מדי

יום הביאה פועלים ערבים מרצועת עזה לעבודות חקלאיות במושבים. בשנת 1992 עברה לגור במדרשת הדרום שבגוש קטיף והמשיכה לעסוק בהסעת פועלים מקומיים.

שמחה הייתה נשמה גדולה באישה קטנה, יהודייה גאה שחייתה בין הערבים לצורך פרנסה, אך לא חשבה לרגע על התקרבות לאיסלם. היא אהבה מאד את אנשי מדרשת

הדרום ביניהם חייתה, הייתה אשת חסד ומתן בסתר, שתרמה ארגזי תוצרת חקלאית למשפחות יהודיות וערביות נזקקות.

בבוקר יום ששי, י"ט באדר תשנ"ג (12.03.1993), אספה שמחה בחאן יונס פועלות לעבודות חקלאיות. ביניהן עלו לרכב שלושה מחבלים מחופשים לנשים. בתוך הרכב

לעיני הפועלות האחרות,השלושה רצחו את שמחה במכות ובדקירות סכין ונמלטו. בחקירה התברר, כי פועלות רבות קיבלו הוראה לא להגיע לעבודה באותו יום, כדי

להשאיר מקום למחבלים.שמחה הייתה בת 51 במותה. הותירה אחים ואחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין

באופקים.כשלושה חדשים אחרי הירצחה של שמחה הקדישה משפחתה ספר תורה לעילוי

נשמתה, שהוכנס לבית מדרשת הדרום בגוש קטיף. במלאת שנה לרצח שמחה הוציאו משפחתה וידידיה חוברת בשם "אורה ושמחה" ובה

דברים לדמותה של שמחה ומאמרים תורניים בנושא 'השמחה'. כתב מנהל מדרשת הדרום: "אני יושב כאן היום ומנסה להעלות קווים לדמותה של שמחה

ואני רואה אישה אשר טוהר, יושר ושמחה שופעים מדמותה. שמחה השפיעה על כל הסובבים אותה והקרינה חיים, מוסר עבודה ואהבת הארץ. וכאותם מים חיים שמשפיעים

על הטמא, כך שמחה השפיעה על כל הסובב אותה והעלתה אותו מעלה מעלה".

שמחה לוי הי“ד בת ג'יראן ויוסףנולדה בתש"ב , 1942 התגוררה בכפר דרום

נהרגה בפעולת איבה בגוש קטיף. בי"ט באדר תשנ"ג , 12/3/1993 מקום אירוע: ע"י מדרשת הדרום

באזור רצועת עזה הובאה למנוחת עולמים באופקים

הותירה אחים ואחיות

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 57

בת 51 במותה

Page 12: קדושי גוש קטיף הי''ד

10

קורות חיים:עופר אליהו בן ליליאן שמחה ושמעון סימון נולד בישראל בי"ט בניסן, חול המועד פסח

תשכ"ח (17.04.1968). גדל בבאר שבע עם אחותו הבכורה עליזה והאחים הצעירים ממנו חגית, יואל יצחק ישראל ונתנאל אהרון.

סיים בית ספר יסודי בבאר שבע ולאחר מכן למד בישיבה התיכונית בשעלבים. באותה תקופה הצטרף לתנועת הנוער "עזרא". הוא התבלט מאד בישיבת שעלבים בכושר

הלימוד העצמי שלו ובמיוחד במקצועות הקודש ובגמרא. משם המשיך לישיבת "מרכז הרב" בירושלים ואחר כך לישיבת ההסדר "הכותל".

עופר אליהו שירת בגולני. כשהשתחרר למד בישיבת "אידרא" בירושלים. הוא תכנן ללמוד הנדסת אלקטרוניקה במכללה באריאל בסיום לימודיו בישיבה.

עופר אליהו אהב כדורסל וטיולים בטבע ברגל ובאופניים. גם צילום היה אחד מתחביביו הגדולים, אך בעיקר היה בן תורה אמיתי. הבנתו בתורה הייתה ישרה ובכל סוגיה חקר וירד לעומק הדברים עד שהתלבנו אצלו בצורה ברורה. אהבתו לירושלים עיר הקודש

הייתה שם דבר,על טוב לבו ויחסו לזולת כתב אביו: "כשהיה עופר מבחין בבחור עם מצב רוח מדוכדך היה פונה אליו ומעודדו במספר מלות חיזוק. אחרי שיחה עם עופר העולם נראה תמיד טוב יותר. גם באחיו ובאחיותיו הוא תמך רוחנית וכספית, בהרבה מקרים הם כלל לא

ידעו שהוא זה שעזר ותמך. כאב לו לראות אנשים סובלים, אנשים חסרי בית ומשפחה המתגוללים ברחובות. כשפגש אנשים כאלה פנה אליהם, סייע להם, כאב את כאבם

ומצא את הטוב שבהם, ולא הבין מדוע אחרים מוצאים בהם פסול".

ביום שני כ"ב באדר תשנ"ג (15.03.1993), בשמונה וחצי בבוקר, היה עופר אליהו בתחנת האוטובוס בצומת עלי, בדרכו למכללה באריאל בה תכנן ללמוד. הוא הבחין במחבל

שסטה מהכביש עם המיניבוס בו נהג ודרס אדם שעמד בתחנה. עופר נתלה על הרכב כדי לעצור אותו. המחבל עצר בפתאומיות, עופר אליהו הועף לכביש, מפרקתו נשברה

והוא מת במקום.

עופר אליהו היה בן 25 במותו. הותיר הורים, שתי אחיות ושני אחים. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

עופר אליהו כהן ז"ל בן ליליאן שמחה ושמעון סימון

נולד בי"ט בניסן תשכ"ח , 17/4/1968 התגורר בבאר שבע נהרג בפעולת איבה

בכ"ב באדר תשנ"ג , 15/3/1993 מקום אירוע: צומת עלי

הובא למנוחת עולמים בירושלים - גבעת שאול הותיר הורים, אחים ואחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 56

בן 25 במותו

Page 13: קדושי גוש קטיף הי''ד

11 ישעיהו יוחנן שעיה דויטש הי“דבן בלהה וזאב

נולד בתשי"ד , 1954 התגורר בכפר ים

נהרג בפעולת איבה בח' בניסן תשנ"ג , 29/3/1993

מקום אירוע: גוש קטיף באזור השפלה הדרומית והנגב

הובא למנוחת עולמים בהזורעים הותיר אב ושמונה אחים ואחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 55

בן 39 במותו

קורות חיים:ישעיהו יוחנן (שעיה) בן בלהה וזאב דויטש נולד בשנת תשי"ד (1954) במושב הזורעים

(מושב עובדים של הפועל המזרחי), בגליל התחתון. בבחרותו עבר לירושלים. שם עסק בתחומים שונים ומגוונים. בשנת 1986 עבר לכפר-ים שבגוש קטיף. בנוסף לאהבתו את

הים עסק בחקלאות וגידל זנים מיוחדים של פרחים.ביום שני בערב, ח' בניסן תשנ"ג (29.03.1993), נקרא שעיה לחממה ע"י פועליו. שם

ארב לו ערבי, דקר אותו בליבו למוות ונמלט.שעיה היה אח אהוב, ידיד אמת, הולך ביושרו.

בן 39 במותו. שעיה הובא למנוחות בנוף ילדותו, במושב הזורעים. הותיר אב קשיש ושמונה אחים ואחיות.

Page 14: קדושי גוש קטיף הי''ד

12

קורות חיים:אפרים בן כאור ואהרון נולד בו' בטבת תשכ"ד (22.12.1963). גדל במושב זרחיה.

כשבגר אפרים נישא לימימה. גרו עם וארבעת ילדיהם בכפר דרום. הם התחילו את דרכם בגוש קטיף ב"מצפה עצמונה בגרעין משפחות שיסדו את כפר דרום.לימים הפך הישוב

מצפה עצמונה לישוב שליו. הייתה לאפרים חממה בה גידל עגבניות. בנוסף משנת 1984 הוא שימש כנהגו של הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי מתיישבי יהודה ושומרון.

ביום ראשון בבוקר, כ"ג בחשוון תשנ"ד (07.11.1993), הסיע אפרים את הרב דרוקמן ללימוד עם הרב ולדמן הי"ו. בעת שהיו בדרך בסמוך למושב תלם עקפה אותם מכונית

ערבית וממנה נורתה עליהם אש אוטומטית. אפרים נהרג במקום והרב דרוקמן נפצע.

בן 30 במותו. אפרים הובא למנוחות בירושלים. הותיר אישה בהריון וארבעה ילדים. חמישה חדשים אחרי הירצחו נולד בנו החמישי ונקרא על שמו אביחי אפרים.

אפרים איובי ז"ל בן כאור ואהרון

נולד בו' בטבת תשכ"ד , 22/12/1963 התגורר בכפר דרום נהרג בפעולת איבה

בכ"ג בחשוון תשנ"ד , 7/11/1993 מקום אירוע: חברון

הובא למנוחת עולמים בירושלים הותיר הורים, אישה הרה וארבעה ילדים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 53

בן 30 במותו

Page 15: קדושי גוש קטיף הי''ד

13 הילברג, יוחנן אברהם ז“לבן בריינה ושמואל

קורות חיים:יוחנן היה בן שני להוריו, שעלו מארצות-הברית

שנתיים לפני היוולדו כדי להקים משפחה בארץ ולחנך את ילדיהם על ערכי היהדות והציונות. כשהיה יוחנן בן שנה, עברה המשפחה לקריית ארבע, וארבע שנים

לאחר-מכן התיישבה במושב נצר חזני שבדרום רצועת עזה. בשנתו הראשונה סבל יוחנן מבעיות בריאות

בקיבתו, אך עד גיל שלוש התגבר על בעיותיו אלה והפך לילד מלא חיים ושובב.

כאשר הגיעה המשפחה לנצר חזני, פגש יוחנן לראשונה בים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון. הוא חש במים כדג ובכל הזדמנות מיהר לים. יוחנן למד

בבית הספר היסודי, "נאות קטיף", שבגוש קטיף עד כיתה ח' ולאחר-מכן המשיך בלימודיו בישיבה התיכונית אור עציון שבמרכז שפירא. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון הלך יוחנן ללמוד שנה במכינה הקדם-צבאית בבית יתיר. הוא למד לימודי קודש בד בבד עם לימודי ניווט וקריאת מפות. במהלך שנות לימודיו הדריך יוחנן במסגרת תנועת בני עקיבא והרבה

לטייל בארץ. כך למד להכיר את מסלולי הטיול היפים והמעניינים ביותר.כאשר הגיעה העת להתגייס לצה"ל, קיבל יוחנן זימונים ליחידות שונות, אך אהבת הים שלו משכה אותו לנסות את הגיבוש לשייטת. באוגוסט 1993 התגייס יוחנן לצה"ל. למרות מבנה

גופו הצנום הצליח לעבור את המסלול המפרך של הכשרתו ללוחם השייטת בזכות כוח רצונו העז. לאורך כל חודשי ההכשרה נחשב יוחנן לחניך מצטיין הן בעיני מפקדיו והן בעיני חבריו, בשל המשמעת העצמית, השקט הפנימי שלו, חייכנותו וטוב ליבו, שצוין בספר סוף המסלול הוא זכה להערכה רבה. כאשר החל יוחנן להדריך, דמות המפקד שהתווה זכתה

להערצה בעיני חניכיו, לא בגלל כוח שהפגין, אלא בשל סבלנותו ורגישותו. כותב מפקד השייטת: "רבים מבני הנוער פונים עם גיוסם ומבקשים להתנדב לשייטת. הטובים

שבהם מתחילים את מסלול ההכשרה. מעטים מהם מסיימים את המסלול הקשה. מאותה קבוצת איכות של לוחמי השייטת, יוחנן היה מהטובים שבטובים. הוא היה מהטובים

שבטובים, משום שהאמין קצת יותר מכולם. האמין בכל לבו ובכל מאודו בצדקת ההגשמה הציונית אותה יישמה משפחתו. את אותה אמונה חסרת המירכאות של הגנה ושמירה על

המדינה ותושביה הוא ינק עם חלב אמו ועם סיפורי אביו על שירותו במרינס בוויאטנם.השילוב של הגשמת הציונות ומורשת הקרב הפרטית שהביא מהבית, יצר תמהיל ייחודי של לוחם איכותי בעל יכולת אישית נדירה של מקצוענות, חריצות וחברות ללא סייג. לגבי יוחנן,

העזרה לזולת והחברות היו צו פנימי שאין עליו הרהור או ערעור".במהלך שירותו פגש יוחנן בחברתו חן, שאיתה הרבה לבלות את חופשותיו במפגשים

ובטיולים. במהלך שירותו הצבאי שלח לה מכתבים ובהם סיפורי חוויות וגעגועים. לאחר השחרור חלם יוחנן להמשיך ולטייל בארץ וברחבי העולם.

ביום ג' באלול תשנ"ז (5.9.1997) נפל רס"ל יוחנן בקרב בלבנון כאשר הוא ועוד אחד-עשר לוחמי שייטת נפגעו ממטעני צד בדרכם לפעילות מבצעית. כמעט בן עשרים-ושלוש היה

יוחנן בנופלו. עימו נפלו: סא"ל יוסי קורקין , רס"ן ד"ר מאהר דגש, רס"ן ד"ר יצחק בנטוב, סרן רם לוינס, סרן צבי גרוסמן, רס"ל רז טבי, רס"ל איתמר איליה, רס"ל אריה אברמזון, סמ"ר

גיא גולן, סמ"ר גל רודובסקי וסמ"ר יניב שמיאל. יוחנן נטמן בבית-העלמין בגוש קטיף. השאיר אחריו את הוריו, את אחיו מאיר ואת אחיותיו: חנה, שפרה, נטע וצבי ואת חברתו חן.

משפחתו וחבריו של יוחנן הוציאו לזכרו ספר ובו דברי קרוביו וחבריו. כמו-כן בגוש קטיף נוצרה מסורת של מרוץ לפיד מדי חג חנוכה על שם יוחנן. בנוסף הוקם הישוב מועדון נוער

לזכרו.בעקבות תהליך "ההתנתקות" הובא יוחנן בשנית לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין

בניצן ביום כ"ה במנחם-אב תשס"ה (30.8.2005) לאחר שנעקר מחולות גוש קטיף.

נולד ביום ג' בתשרי תשל"ה (19.9.1974)בקיבוץ עלומים שבנגב.

Page 16: קדושי גוש קטיף הי''ד

14

קורות חיים:מירי בת נעמי וזבולון בונה נולדה בעיר רחובות בכ"ב בתמוז תשכ"ה (22.07.1965). בת

בכורה במשפחה ברוכת ילדים. היו לה ארבע אחיות ושני אחים. הוריה לימדו במוסד החינוכי-דתי "גבעת וושינגטון", הסמוך לקיבוץ יבנה, ושם גרה המשפחה. מירי ואחיה

למדו בבית הספר האזורי שבקיבוץ השכן.מירי הייתה פעילה בתנועת הנוער "בני עקיבא" עד היותה בת 12 אז עברה עם

משפחתה ליישוב עפרה, בגבול בין הרי שומרון ובין הרי יהודה. בכיתות ז'-ח' למדה בירושלים, בבתי הספר "ג'נגולי" ו"פרדס". את לימודי התיכון למדה במדרשיית "עמליה".

בזמן מסירת היישוב ימית – עזבה את לימודיה במדרשייה, עברה לימית והפכה שותפה בהקמת אולפנת "להב"ה" במקום. בתום ארבעה חודשים, כשנמסרה ימית למצרים, שבה

מירי ללימודיה ב"עמליה". מירי התנדבה לשירות לאומי ושירתה ב"טירת הילד" שבנתניה – מוסד לילדים

ממשפחות מצוקה. עם סיום השירות נרשמה ללימודי יהדות במכון "אורה" שבמכון "מאיר" – "כחלק מהתחזקות התהליך הדתי שהחל לפעום בה", כדברי המשפחה.

במהלך לימודים אלה, הכירה את בעלה לעתיד, אליעזר (לייזר). מאוחר יותר למדה מירי במכללת "חמדת הדרום" בנתיבות ובאוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. היא סיימה את

לימודיה וקיבלה תואר ראשון במדעי הרוח, במדעי החברה ובהוראה. מירי ובעלה לייזר היו בין מקימי העיר הדר-בית"ר (כיום - בית"ר עילית). לאחר כשנה עברו בני הזוג להתגורר בירושלים. שם נולדו שתי בנותיהם, רעות והילה. לאחר שנה

נוספת עברה המשפחה הצעירה להתגורר בגוש-קטיף. בגוש-קטיף מירי הייתה שותפה בגרעין לחידוש היישוב כפר-דרום. באותה תקופה נולד בנה יאיר. לאחר התהוות הגרעין

והעלייה לקרקע בכפר-דרום נולדה בת הזקונים של מירי ולייזר יראת. מכאן ואילך התגוררה המשפחה ביישוב הקבע כפר-דרום.

מירי לימדה היסטוריה וגיאוגרפיה בכיתות ז'-ט' באולפנת "נווה דקלים". לפני כן לימדה טבע ב"קרן-קרב" – בית ספר יסודי מטעם חברת "מקו"מ". ובבית הספר "אסף מיימון",

שבעיר אשקלון.מירי אהבה ספורט ואומנות. ביתה היה מלא בתעודות הצטיינות שבהן זכתה בילדותה

ובציורים שציירה במהלך השנים. כן אהבה בעלי חיים. במשך השנים הייתה לה סוסה, לתקופה מסוימת, וכלבים לרוב.

מידות טובות לרוב היו למירי, כדברי חברתה ליאורה: "מירי הייתה בשבילי שלוש נקודות: הכרת הטוב, מידות נאצלות, צניעות גדולה".

ביום שני, כ"ב בחשוון תשס"א (20.11.2000), בשבע וחצי בבוקר, פוצצו שלושה מחבלים פלסטינאים מטען-צד בסמוך לאוטובוס, שהסיע ילדים, מורים ומלווים מכפר דרום

לבית-ספר בגוש קטיף. 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ, ושניים נהרגו – מירי, שנסעה באוטובוס לעבודתה באולפנת "נווה דקלים" והשכן גבריאל ביטון.

מירי הייתה בת 35 בהירצחה. הותירה הורים, אחים ואחיות, בעל וארבעה ילדים. הובאה למנוחות בבית העלמין בעפרה.

מירי מרים חנה אמיתי בונה הי“ד בת נעמי וזבולון

נולדה בכ"ב בתמוז תשכ"ה , 22/7/1965 התגוררה בכפר דרום נהרגה בפעולת איבה

בכ"ב בחשוון תשס"א , 20/11/2000 מקום אירוע: כפר דרום

באזור רצועת עזה הובאה למנוחת עולמים בעפרה

הותירה הורים, בעל וארבעה ילדים, אחים ואחיות

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 62

בת 35 במותה

Page 17: קדושי גוש קטיף הי''ד

15 גבריאל גבי ביטון הי"ד בן מריה ואברהם

נולד בכ"ט בטבת תשכ"ו , 21/1/1966 התגורר בכפר דרום נהרג בפעולת איבה

בכ"ב בחשוון תשס"א , 20/11/2000 מקום אירוע: כפר דרום

באזור רצועת עזה הובא למנוחת עולמים בירוחם

הותיר הורים, אישה וששה ילדים, אחים ואחות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 63

בן 34 במותו

קורות חיים:גבי בן מרים ואברהם נולד בבאר שבע בכ"ט בטבת תשכ"ו (21.01.1966). גדל בירוחם

עם אחיו יעקב, תומר וישראל ואחותו עליזה. למד בבית ספר יסודי "אלי כהן" בירוחם, בתיכון "אוהל שלמה" בבאר שבע ובישיבת

ימית בגוש קטיף.גבי שירת בצבא בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. אחרי שחרורו היה ממקימי הישוב

כפר-דרום בגוש קטיף. שם התיישב עם רעייתו אביגיל מיד אחרי נישואיהם, כשהיו במקום רק משפחות בודדות. הוא עבד בבניית הבתים בישוב והיה קשור בכל מאודו

לכפר-דרום. אחר-כך עבד גבי בבית אריזה לעגבניות וכמשגיח כשרות במלון "חוף דקלים", בהמשך עבד בנגריה ולמד את מקצוע הנגרות באשקלון. משנת 1998 אחרי שהיה לנגר מוסמך

עבד כאיש תחזוקה בבית הספר בגוש קטיף.לגבי ואביגיל נולדו ששה ילדים: אלישיב, תמר, נעם, אוריה, שילה ועדי-פנינה. גבי היה

אדם אוהב את הבריות, מכניס אורחים ומשפיע חסד על סביבותיו. מלבד נגרות, התחביב אותו הפך למקצוע, אהב גבי מאד את השירה האנדלוסית ושירת יהודי צפון

אפריקה. היה לו קול מיוחד וכשרון פיוטי, ובימים הנוראים היה משמש כחזן בישוב מגוריו.

ביום שני כ"ב בחשון תשס"א (20.11.2000) בבוקר נזרק על-ידי מחבלים מטען חבלה אל "אוטובוס הילדים", שנסע מכפר-דרום לבית הספר האזורי ובו תלמידים, עובדי בית

הספר ומספר חברים מהישוב. בפיצוץ נהרגו שניים מנוסעי האוטובוס, גבי ביטון ומירי אמיתי, ושמונה נוסעים נפצעו.

גבי היה בן 34 במותו. הניח הורים ואחים, אישה וששה ילדים, אשר משתדלים כולם להמשיך את דרכו המיוחדת בחיים.

Page 18: קדושי גוש קטיף הי''ד

16

קורות חיים:איתמר בן רחל ובנימין נולד בכ"ה בתמוז תשמ"א (27.07.1981) במושב נצר חזני שבגוש

קטיף.הוא למד בבית הספר היסודי "נאות קטיף" בנוה דקלים והמשיך בישיבת "בית-יהודה"

בכפר מימון.איתמר היה ספורטאי מצטיין, שחקן כדור-סל מעולה. תחביבו העיקרי היה גלישה בים.

איתמר היה אמור להתגייס לצה"ל בחודש מרץ 2001. הוא התקבל לסיירות המובחרות וחיכה בקוצר רוח לגיבוש של סיירת דובדבן. בזמן שנותר לו עד הגיוס, הלך ללמוד

בישיבת ההסדר בנוה דקלים.מספר חדשים לפני הירצחו איתמר התחזק מבחינה דתית וחיפש משמעות לחיים.

הוא למד את ספר קהלת בהתלהבות רבה, כאילו גילה אוצר גנוז. איתמר הגיע למסקנה ברורה וחד משמעית, שהחיים בעולם הזה הם זמניים והם הכנה לחיי העולם הבא,

ושהתורה והמצוות הם הכלים שמכוונים אותנו לחיים נכונים בעולם הזה. ביום שלישי כ"ג בחשון תשס"א (21.11.2000), יום אחרי פיגוע באזור שבו נהרגו שני

חברי כפר דרום, נסע איתמר לכפר דרום לעזור בחיזוק גדרות הישוב.בדרכו לשם נורה למוות על-ידי מחבל, בן עוולה שפל שהסתתר בין שיחי הסברס בצד

הכביש, ליד הבית הלבן. בן 19 היה במותו. הניח הורים ושישה אחים ואחיות. הובא למנוחות בבית העלמין במושב

קדימה. כותבים בני משפחתו: "אנו מאמינים שאיתמר, יחד עם כל הרוגי הטרור של מלחמה זו,

הם מליצי יושר עבור עם ישראל, ומקווים שבמהרה תגיע גאולת ישראל". איתמר מונצח על-ידי שיעורי קהלת שניתנים לבני הנוער, וכן בכתיבת ספר תורה על

שמו.

איתמר יפת הי"דבן רחל ובנימין

נולד בכ"ה בתמוז תשמ"א , 27/7/1981 התגורר בנצר חזני

נהרג בפעולת איבה בכ"ג בחשוון תשס"א , 21/11/2000

מקום אירוע: כפר דרום באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בקדימה הותיר הורים ושישה אחים ואחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 68

בן 19 במותו

Page 19: קדושי גוש קטיף הי''ד

17

קורות חיים:רוני בן נאווה ונעים צאלח נולד בישראל בי"ט באלול תש"ל (20.09.1970). אחיהם של

משה ושל מוטי, למד בבית הספר הממלכתי "גאולים" ברמת גן וב"תיכון חדש" בתל אביב. מצעירותו היה רוני חובב רכיבה על אופניים והרבה לצאת עם חבריו למסעות ארוכים

לאורכה של ישראל ולרוחבה.את שירותו הצבאי עשה ביחידת "גולני" ולאחר מכן עבר לחיל השריון. במהלך שירותו הצבאי הוענקו לו מספר תעודות הצטיינות, וביום העצמאות תשנ"א נבחר כחייל מצטיין

וקיבל תעודת הצטיינות בבית הנשיא.לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1991, הגיע רוני לגוש קטיף והתיישב בישוב כפר ים. הוא

עבד במושב עצמונה שבגוש קטיף בחקלאות, בענף תפוחי-האדמה. רוני נשא לאישה את אושרית, ולזוג נולד בן ראשון גל.

בכל מקום רוני נודע בשל מזגו הטוב. אמון באדם וחיוך של שלווה עמוקה היה נסוך על פניו בכל שעות היום, חיוך "מדבק"… רוני היה אדם אהוב ומחוזר. הבריות תמיד חיפשו את

קרבתו. הוא היה אדם שקט, מסביר פנים לכל, יהודים וערבים כאחד. בדיונים פוליטיים תמיד שתק "שתיקה רועמת". די היה במבטו הבוטח כדי לפייס, להשכין

שלום.

ביום ראשון בערב, כ' בטבת תשס"א (14.01.2001), הותקף רוני על-ידי שלושה מחבלים פלסטינאים בחממות משקו הפרטי. מתחקיר עלה כי המחבלים ביקשו לחטוף אותו לעזה ומשם, כנראה, ביקשו לנהל משא ומתן על שחרורו. הוא נאבק בהם דקות ארוכות, ולאחר

נסיעה קצרה של כ – 200 מטרים הבינו המחבלים שלא יצליחו לחטוף אותו, ובמהלך מאבק נוסף שניטש בחלקת בצל סמוכה ירו בו למוות.

רוני היה בן 30 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגוש קטיף. הותיר הורים ושני אחים, אישה בהריון ובן. כשבעה חודשים אחרי מותו נולדה בתו, הקרויה על שמו - לירון.

רבים החברים והקרובים שביקשו להספיד את רוני, חברים מבית, מן השירות הצבאי ומהעבודה. מן הדברים שנכתבו עליו: "מנהיג לצעירים ולמבוגרים כאחד, לא יכולת להרע

לאיש, מידותיך הטובות והמיוחדות הם נכס לכל, חרוטות לעד בלבנו – זה שצוחק, שדואג… שקט ומתבונן לעומקה של כל נשמה".

לאחר מותו נתגלה למשפחתו כי נהג לסייע רבות, בסתר, לישיבות ולנזקקים.לאחר הגרוש מגוש קטיף,נעקר קברו לבית העלמין בראשון לציון.

רוני ז'וז'ו צאלח ז"ל בן נאווה ונעים

נולד בי"ט באלול תש"ל , 20/9/1970 התגורר בנווה דקלים נהרג בפעולת איבה

בכ' בטבת תשס"א , 14/1/2001 מקום האירוע: כפר ים

הובא למנוחת עולמים בגוש קטיף הותיר הורים, אישה, שני ילדים ואחים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 74

בן 31 במותו

Page 20: קדושי גוש קטיף הי''ד

לירון הרפז הי"ד18בת אתי ואריק

נולדה ביום ג' בתשרי תשמ"ג (20.9.1982) באשקלון,

אחות לחן ולשני.

קורות חיים:בהיותה בת שמונה עברה המשפחה להתגורר ביישוב אלי סיני. לירון למדה בבית-הספר

היסודי 'שער הנגב' בשדרות וסיימה בהצטיינות את לימודיה בבית-הספר התיכון עירוני א' באשקלון. בתיכון למדה במגמת תקשורת וספרות וקיבלה במקצועות אלה ציון 100.

לירון, לירי בפי חבריה וחברותיה המרובים, הרבתה לקרוא ספרים בנושאים שונים ומגוונים ואף כתבה בעצמה שירים רבים ואיירה אותם בציוריה. שנתיים ימים הייתה

חברה בחוג לתיאטרון, השתלבה בו ונהנתה מהשתתפותה בחוג. לבה היה פתוח לכל הנעשה בסביבתה, רצונה העז לתרום לחברה השפיע על המסלול שבו בחרה לשרת

בצה"ל - מורות-חיילות.בחודש אוגוסט 2001 התגייסה לירון לצה"ל. במהלך הטירונות הפגינה כושר מנהיגות.

היא אהבה לעזור לחברותיה והיוותה דוגמה אישית להן. בתום הטירונות התמלאה שאיפתה והיא צורפה לקורס מורות-חיילות. גם בקורס בלטה באכפתיות שלה,

בפתיחות וברגישות כלפי הסובבים אותה. רגישות שהתבטאה בין השאר באהבה לזולת. מפקדיה, אשר עמדו על תכונותיה אלו, סימנו אותה כמועמדת לחיילת מצטיינת.

באחד משיריה הרבים, 'תן לי יום', היא מבקשת:"יש לי יום של אושר/ יש לי יום ללא הגבלות/ תן לי יום בלי סוף, תן לי יום מלא

אשליות/ תן חיוך בסוף הקרב/ תן ליטוף לאחר שמורד המסך.// יש לי יום של אושר/ ואין לי עוד מחסום לפרוץ/ תן לפרח לפרוח/לעלה להפוך לירוק/ תן לדשא לצמוח/

והשמש שתאיר מרחוק.// תן לי יום בלי חדשות/ תן לי יום בלי אסונות/ ותן חיוך אחד קטן לפני שכולנו נישן.// כי יש לי יום של אושר/ יום שהפך משגרה לחלום.// תן לי יום

כזה ואל תיתן לזמן לנסוע קדימה/ תשאיר אותי באתמול, ותן חיוך קטן לפני שכולנו נלך לישון."

ביום ט"ז בתשרי תשס"ב (2.10.2001) נהרגה לירון עם חברה הראשון בפיגוע חבלני כאשר מחבל חדר ליישוב אלי סיני וירה לכל עבר. לירון הובאה למנוחת עולמים

בבית-העלמין הצבאי באשקלון. בת תשע-עשרה היתה במותה.

http://www.lironi.org/main.php

Page 21: קדושי גוש קטיף הי''ד

19אסתר אתי פחימה אלחייאני ז"ל

בת חסיבה וחיים

נולדה בט' בתמוז תש"כ , 4/7/1960 התגוררה בנצר חזני

נהרגה בפעולת איבה בי"ב בכסלו תשס"ב , 27/11/2001

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים בערדהותירה אם, בעל, שלושה בנים ובת,

12 אחים ואחיות

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 73

בת 41 במותה

קורות חיים:אסתר (אתי) בת חסיבה וחיים אלחייאני נולדה במקנס שבמרוקו בט' תמוז תש"כ

(04.07.1960). בת למשפחה ברוכת ילדים היו לה חמישה אחים ושבע אחיות. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1963.

אסתר גדלה בערד. היא למדה בבתי הספר "עופרים" ו"טללים". את לימודי התיכון עשתה בעיר פתח תקווה, בבית הספר "בית בלומה". אחר-כך למדה והוסמכה כגננת

בסמינר לגננות של "חמדת הדרום" בנתיבות.משבגרה, נישאה אסתר לגבריאל פחימה. לבני הזוג נולדו הילדים איתי, תמיר, רותם

ויוחאי. המשפחה גרה בישוב נצר חזני שבגוש קטיף. היא עבדה כגננת באשדוד, במועצה האזורית חוף עזה, בגוש קטיף, באופקים, בנתיבות ובנצרים.

הייתה רעיה מסורה ואם למופת. נודעה ביכולתה "לפזר אור" סביבה, לאהוב את הכול ללא תנאי. אסתר הייתה אדם בעל תאווה לחיים והבריות העריצו אותה עקב כך וביקשו

את קרבתה. היא האמינה בכל לבה בערכים נעלים, ולאורם חייתה. על אסתר נאמר שהייתה אישיות קורנת, שהסובבים אותה שאבו ממנה כוחות גם בעיתות משבר שלה עצמה. תמיד הייתה נכונה להושיט יד לעזרת הזולת, הייתה חדורת אמונה וערכים של

בין אדם לחברו.

אסתר אהבה את הארץ בכל רמ"ח אבריה, והאמינה תמיד כי מדינת ישראל שייכת לעם היהודי. במקצוע החינוך שבחרה ראתה כדבר שבשליחות. גם אם עבודתה דרשה

לפעמים נסיעה באזורים מסוכנים לא היה בכך להצר את צעדיה. הילדים שחינכה בביתה ומחוצה לו היו יקרים לה מכל. היא תמיד אמרה שהם אינם אשמים ב"מצב",

באותה מציאות מדינית קשה, המבוגרים הם האחראים.

ביום שלישי אחר הצהריים, י"ג בכסלו תשס"ב (27.11.2001), עשתה אסתר את דרכה לבאר שבע, בדרכה לשמח חתן וכלה ביום כלולותיהם. מכוניתה הייתה ראשונה בשיירה של ארבע מכוניות ואוטובוס. בציר כיסופים סמוך לגוש קטיף שברצועת עזה, פתח מחבל פלסטינאי בירי לעבר מכוניתה וזרק רימוני-יד לכל עבר. אסתר נפגעה מהירי, מצבה היה

אנוש והיא נפטרה במקום כעבור זמן קצר.בת 41 הייתה במותה. אסתר הותירה בעל, בת ושלושה בנים, אם, אחים ואחיות. הובאה

למנוחת עולמים בבית העלמין בערד.

המשפחה הוציאה ספר זיכרון לאסתר, בו נכתבו מכתבי הספד וזיכרון וכן סיפורים וחוויות הקשורים אליה שסיפרו מכריה הרבים.

Page 22: קדושי גוש קטיף הי''ד

אהובה אהובתי אמרגי דוידוביץ הי“ד20בת יהודית ומאיר דן

נולדה בג' בכסלו תשל"ב 21/11/1971 התגוררה בגני טל

נהרגה בפעולת איבה בז' באדר תשס"ב, 18/2/2002

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים בגוש קטיף הותירה הורים, בעל ושני בנים, אחות ואחים

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 62

בת 30 במותה

קורות חיים:אהובה בת יהודית ומאיר-דן דוידוביץ נולדה בטבריה בג' בכסלו תשל"ב (21.11.1971).

אחותם של שרה, של אליעזר, של דוד ושל אריאל. גדלה במושב בית מאיר שממערב לירושלים. למדה בבית הספר היסודי "קדימה" במושב ובתיכון לבנות "חורב" בירושלים.

לאחר השרות הלאומי, אהובה למדה באוניברסיטת "בר אילן" ברמת גן, בחוג למשפטים והוסמכה כעורכת דין. לאחר שנישאה ועברה לגור בדרום הארץ, עבדה במשרד עורכי

הדין "אביטן-מלכיאל" בבאר שבע ובמשרד "ארדן-הרגיל" שבאשקלון. עמיתיה מספרים שאהובה הייתה אדם אחראי ביותר, מסורה לחלוטין לתפקיד, ושתמיד "היה כיף לעבוד

אתה".אהובה נישאה לרפאל אמרגי, והייתה אם ליצחק ולאפרים. בני המשפחה התגוררו בישוב גני-טל שבגוש קטיף. אהובה הגיעה לגני-טל במהלך השירות הלאומי, שם גם התאהבה

בבעלה לעתיד ונשארה.אהובה הייתה אדם רגיש וטוב. היו לה תחביבים רבים, ביניהם גם כתיבה יוצרת. היא

אהבה לכתוב שירים והצטיינה בכך. בנעוריה כתבה שיר עידוד לאחותה: "מתח השפתיים הצידה / לובן השיניים יבהיק / משהו יצוף בך פנימה / שכל קצף ורוגז ישתיק /

החכם הופך זאת לשיטה / ידידים כך קונה במהרה / קובע זאת לסגנון ודרך חיים / בעזרתו פותר בעיות וקשיים / ...זה עושה טוב, נסה אותו גם אתה / זה לא קשה וגם לא

עולה אגורה / טעות לחשוב שזו צביעות / זה סם החיים ואיתו אתה יפה יותר".ביום שני, ז' באדר תשס"ב (18.02.2002), בשעה שאהובה עשתה את דרכה מנתיבות

לביתה ברכבה הפרטי, מחבל פלסטינאי פתח עליה בירי ממארב. בקרבת צומת כיסופים. אהובה נפגעה ממספר כדורים ונהרגה מיד. חיילים ממוצב קרוב שמעו את היריות וחשו למקום. שניים מהם, רב-סרן מור אלרז וסמל-ראשון אמיר מנסורי, נהרגו במהלך חילופי

האש עם המחבל. המחבל עצמו חוסל בסופו של דבר.אהובה הייתה בת 30 במותה. הותירה בעל ושני בנים, הורים, אחות ושלושה אחים. היא

הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין האזורי בגוש קטיף.כשהייתה אהובה בת 14, שש-עשרה שנים לפני מותה בפיגוע, כתבה:

"מי שראה פחדם של ילדים / באוטובוס מנופץ חלונות / לא הוא יצעק אל תגיב / לא הוא יוכל לשתוק.

אדם ששמע, שהבין, שראה / לא יתנגד ולא יבליג / הוא לא יאמר די בנקמה / ושמור הכאב, לא יגיד / כי הוא מבין שהכאב הוא שתיקה / ואת השפתיים ינשוך / אך גם

שהסבל גדול מנשוא / תגובה חייבת לבוא!".

לאחר הגרוש מגוש קטיף באב תשס"ט נעקרה מקברה, ונקברה בחלקת קדושי גוש קטיף שבהר הזיתים, תנצב"ה.

Page 23: קדושי גוש קטיף הי''ד

21 גובי, אלקנה הי“דבן מרים ומשה

נולד ביום כ"ד בסיוון תשמ"א (26.6.1981) בישראל. ילד רביעי להוריו,

אח לאושרת, יצחק, בועז, אלעד, דורית ודוד.

קורות חיים:ילד יפה עם שיער זהב גולש ועיניים כחולות,

גדולות ומאוד-מאוד עליזות. עד גיל שנתיים גדל בכפר אחים, ואז עברה המשפחה לנווה דקלים

שבגוש קטיף, שהיה עדיין בשלבי הקמה." אלקנה היה ילד מלא רוח חיים, תמיד מתרוצץ לחפש

תעסוקה לעצמו ותמיד מוקף חברים רבים.אלקנה החל ללמוד בביתם-הספר היסודי 'נאות

קטיף', תלמיד מצטיין שלא אהב להשתעמם.לאחר שמונה שנות לימוד ותעודות הצטיינות רבות, למד

ארבע שנות תיכון בישיבת 'שעלבים'. בכיתה י"א בחר במגמה הביולוגית, ובענף הכוורות כתחום התמחות.

ידו של אלקנה היתה בכל, 'יד ימינו של אביו' היה לכל דבר ועניין, סיוד פה, מדף שם, תיקונים מהירים, והכל בשקט ובדייקנות מדהימה, שהיו חותמו האישי בכל דבר שנגע

בו.בתקופת לימודיו היה אלקנה חניך, ובהמשך מדריך, בתנועת 'בני עקיבא', בשבט 'עמיצור' בנווה דקלים. "במשך שנתיים וחצי נתת לנו מעצמך," סיפרו חניכיו, "את

המסירות שלך, המידות שלך, הערכיות שלך. ספגנו ממך את כל התמיכה, האהבה, את כל היסודות החשובים שניסית להעביר לנו."

בתום לימודיו התיכוניים החליט אלקנה להמשיך למסלול של ישיבת-הסדר, ובחר בישיבה בשדרות. לא סתם בחר ללמוד בעיירת פיתוח, הוא בא כדי לחזק את המקום

ואכן כבר בתחילת לימודיו התערה בקרב התושבים, ועד מהרה נוצר קשר חזק. בין היתר, התבטא הקשר בקניות שערך בבקרים, לפני הלימודים, למבוגרים נזקקים, או בעירוב

היישוב, שהיה אחראי לו מדי יום שישי. בנוסף, יחד עם חבר, הקים אלקנה בישיבה את מוסד הגמ"ח (גמילות חסדים) 'ובלכתך בדרך'.

בחודש אפריל 2001, לאחר כשנה וחצי בישיבה, התגייס אלקנה לצה"ל. הוא בחר במסלול קרבי, ולאחר הכשרה הוצב, לקראת סוף שנת 2001, כתצפיתן ביחידת דובדבן באיו"ש, כפי שרצה מאז שיבוצו ליחידת התצפיתנים. אלקנה השקיע את כל כוחו ומרצו

בצבא, והותיר רושם עז על כל מי שפגשו.ביום כ"ו באדר תשס"ב (9.3.2002) נפל אלקנה בקרב עם מחבלים. לאחר מותו הוענק לו על-ידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, ציון לשבח על יוזמה, קור רוח, נחישות

ואומץ לב. בצל"ש מתואר האירוע: "בהיות אלקנה בחופשה, ובזמן נסיעה על ציר כיסופים עם שני אחיו, הוא זיהה מחבל אשר פתח באש לעבר מכוניות אזרחיות בחולפן על הציר.

אלקנה עצר את רכבו בצד הדרך, תפס עמדה ופתח באש לעבר המחבל שברח. כוח כוננות מהגזרה, אשר הבחין באלקנה כשהוא שוכב ויורה בלבוש אזרחי, החשיבהו בשוגג למחבל ודרסהו למוות. אלקנה בפעולתו מהווה דוגמה ומופת לחייל לוחם ולאזרח כאחד,

באחריות, בנחישות ובאומץ הלב שהפגין, ובאופן טראגי שילם על כך בחייו."בן עשרים-ואחת היה אלקנה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט. אלקנה הובא

למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנווה דקלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים.

בישיבה בשדרות, שבה למד אלקנה, נבנה מבנה לזיכרו.בני המשפחה הוציאו לאור את הספר 'לכתך אחרי במדבר', לזיכרו של אלקנה. בספר הגדה של פסח בתוספת ביאור

'מנחת אשר' מאת הרב אשר וייס, מאמרים תורניים על חג הפסח, ופרקי זיכרון לאלקנה מתחנות חייו השונות.

בעקבות תהליך "ההתנתקות" הובא אלקנה בשנית לקבורה בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל ביום כ"ה במנחם-אב תשס"ה לאחר שנעקר מחולות גוש קטיף.

Page 24: קדושי גוש קטיף הי''ד

22

קורות חיים:ניסן, בן רחל ושלמה, נולד בחולון בט' בתמוז תשי"ח (27.06.1958), אחיהם של אורנה ורון. גדל והתחנך בחולון, למד בבית הספר היסודי בקרית שרת והמשיך ללימודי תיכון

במסגרת פנימיית "כפר סילבר" הסמוכה לאשקלון.כשסיים את לימודיו התיכוניים התגייס לחיל הים, ושירת שירות מלא באזור שארם

א-שייך. ניסן אהב מאד את הים, והיה גאה בשירותו הצבאי. לאחר שירותו למד והוסמך כחשמלאי בניין. הוא עבד במקצועו זה במקומות שונים, ובשנים האחרונות, מאז שהיה

ממקימי הישוב פאת-שדה בגוש קטיף, עבד באגודה החקלאית המקומית.ניסן היה נשוי לאוה ואביהם של מירב, בלה, מיקי, יניב, אייר ועדן. המשפחה התגוררה

בפאת-שדה שבגוש קטיף. ניסן היה בעל ואב מסור, תמיד עם רצון עז לעזור לכולם. מגיל צעיר הוא היה איש של טבע. אהב לשהות בקרבת חיות, אהב את הים והירבה לעסוק

בדייג. "אם הייתה לו אפשרות לחיות בתוך יער, או מול הים עם סוסים וציפורים", סיפרה אשתו, "הוא היה עושה את זה, וזה היה בשבילו כאילו הרוויח במפעל הפיס".

ביום ראשון א' בסיוון תשס"ב (12.05.2002), סמוך לשעות הצהריים, הסיע ניסן פועל מעזה, שזה היה לו היום הראשון בעבודה באגודה החקלאית, לביתו. זאת אחרי שהפועל

טען כי הוא חש שלא בטוב. במהלך נסיעתם, ביקש הפועל לעצור בשדה, יצא מהרכב והוציא ממקום מחבוא אקדח עם משתיק קול. בשובו לרכב הפועל ירה בחזהו של ניסן

שלוש יריות, והרגו.ניסן היה בן 44 במותו. הותיר אישה ושישה ילדים, הורים, אח ואחות. הוא הובא למנוחות

בבית העלמין שבגוש קטיף.לאחר העקירה מגוש קטיף בכ"ה אב תשס"ה הועבר קברו לבית העלמין במבקיעים.

ניסן דולינגר ז"ל בן רחל ושלמה

נולד בט' בתמוז תשי"ח , 27/6/1958 התגורר בפאת שדה נהרג בפעולת איבה

בא' בסיון תשס"ב , 12/5/2002 מקום אירוע: גוש קטיף

באזור השפלה הדרומית והנגב הובא למנוחת עולמים בגוש קטיף

הותיר הורים, אישה ושישה ילדים, אחות ואח

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 65

בן 44 במותו

Page 25: קדושי גוש קטיף הי''ד

23

קורות חיים:עמוס בן ג'וליה ודוד נולד בטריפולי שבלוב בי"ב בניסן תשי"א (18.04.1951), אח של שאול, של ניסים, של אסתר ושל טוני. כשהיה עמוס בן חודשיים עלתה המשפחה

לישראל. כיוון שלא נתנו לתינוקות לעלות למטוס החביאה אותו אימו בבטנה ואמרה שהיא בהריון. כבר אז, סיפרה האם, התגלה אופיו הביישני והשקט של עמוס, אשר לא

פצה את פיו כל זמן הטיסה וכך הצליחה המשפחה לצאת מלוב ולהגיע לישראל.אחרי הלימודים התגייס עמוס לצה"ל בשנת 1969. לאחר שירות החובה הוא המשיך

לשירות קבע והיה מפקד המחנה בבסיס חטיבת השריון 500. במהלך שירותו השתתף במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. לאחר מכן הקים את החטיבה הצפונית בעזה. שם

עבר את האינתיפאדה הראשונה. בשנת 1991 השתחרר רס"ב (רב סמל בכיר) עמוס מצה"ל, לאחר 22 שנות שירות.

בעת שירותו הצבאי, בשנת 1984, עבר עמוס לגור ביישוב רפיח-ים שבגוש קטיף עם רעייתו אסתר וילדיו איילת, דודי, חן וג'ולי. בשנים הבאות נולדו אבירן ושרון. עמוס היה

עמוד השדרה של משפחתו, בעל ואב שתמיד דאג לכולם מכל הלב, שתמיד אפשר היה לסמוך עליו בכל עת.

עמוס היה בין מקימי רפיח-ים, ופעיל בכל תוכנית ההקמה. עם הזמן היה לעצמאי, הקים חממות ופתח מסעדה שהצליחה מאוד. לאחר שהמסעדה נשרפה ע"י פלסטינאים, עמוס

חזר לנהל את החממות במלוא המרץ ובמשך הזמן גם הקים מתפרה.עמוס נודע בתור איש צנוע מאוד וביישן. הוא אהב לעזור לכולם, תמיד היה מעורה

מבחינה חברתית ותרם רבות לקידום הישוב. מעלם לא פגע באיש, דאג לכל צרכיהם של עובדיו והיה מספק תרופות לילדיהם. לא היו לו שונאים או אויבים. כולם דיברו רק

בשבחו.

בבוקר יום רביעי, א' בכסלו תשס"ג (06.11.2002), סמוך לשעה שמונה, הייתה התראה חמה לפיגועים. הצבא לא הודיע על כך למעסיקים, אך ביקש מהם לרכז את הפועלים

הערבים. עמוס בדיוק הגיע למשרדו שבמפעל הטקסטיל, כאשר מחבל פלסטינאי נכנס למתפרה וקרא בשמו. כאשר הרים עמוס את ראשו, המחבל ירה לעברו שלושה כדורים.

עמוס מת במקום.זמן קצר קודם לכן ירה המחבל למוות באסף צפירה תושב בדולח. כעבור דקות אחדות

המחבל נורה למוות ע"י קצין ביטחון במקום.

עמוס היה בן 51 במותו. הותיר אישה, שישה ילדים, נכדים, אחים ואחות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.

עמוס סעדה הי"ד בן ג'וליה ודוד

נולד בי"ב בניסן תשי"א , 18/4/1951 התגורר ברפיח ים

נהרג בפעולת איבה בא' בכסלו תשס"ג , 6/11/2002

מקום אירוע: גוש קטיף באזור השפלה הדרומית והנגב

הובא למנוחת עולמים באשקלון הותיר אישה ושישה ילדים, נכדים, אחים ואחות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 72

בן 51 במותו

Page 26: קדושי גוש קטיף הי''ד

24

קורות חיים:אסף משה, בן רבקה ואפרים, נולד בישראל בט"ו בתשרי תשמ"ה (11.10.1984). גדל

בישוב בדולח שברצועת עזה, ילד שני להוריו, אח של שירה, של דביר, של אריאל, של עדן ושל עדי.

אסף למד בבית הספר היסודי האזורי "נאות קטיף" והמשיך ללימודים תיכוניים בישיבה בכפר מימון אותם סיים בהצלחה. בחופשות מלימודים היה עוזר לאביו

במפעל "ירק קטיף" בדרום גוש קטיף, בהובלות במשאית. הוא אהב כדורגל והשתתף בתחרויות מקומיות הוא היה שחקן מצטיין.

ביום רביעי בבוקר, א' בכסלו תשס"ג (06.11.2002), לאחר התראה על פיגוע, התבקשו מעסיקים להוציא מהשדות את פועליהם הערבים ולרכזם. אביו של אסף

והפועלים היהודים נעדרו מהמקום. עקב דרישת רכז הביטחון ניגש אסף לחממות כדי לקרוא לפועלים. למרות שלא הכיר את החממות כיוון שחא עבד שם ביצע את

המשימה. פועל ערבי שהתחבא במקום ירה באסף מטווח אפס והרגו.

היורה רץ לאחר מכן למפעל סמוך, שם הוא רצח את עמוס סעדה. כעבור זמן קצר הצליח מאבטח ישראלי להרוג את המחבל.

אימו של אסף מספרת, כי בלכתו אל החממות הוא עשה את כיבוד ההורים הגדול ביותר האפשרי, ובעצם הציל את חייה. הוא לקח את רכבה, ובכך מנע ממנה מלהיות

על הכביש בו התנפל מחבל על רכב וניסה לפגוע ביושביו.

אסף היה בן 18 במותו, שבועות אחדים לפני הגיוס לצה"ל שכה ציפה לו. הותיר הורים, שלוש אחיות ושני אחים. הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.

ביום כ"ב באב תשס"ד הוכנס ספר תורה לבית הכנסת בבדולח לזכר אסף, ומפעל הירק של אביו נקרא על שמו.

אסף משה צפירה ז"ל בן רבקה ואפרים

נולד בט"ו בתשרי תשמ"ה , 11/10/1984 התגורר בבדולח

נהרג בפעולת איבה בא' בכסלו תשס"ג , 6/11/2002

מקום אירוע: גוש קטיף באזור השפלה הדרומית והנגב

הובא למנוחת עולמים באשקלון הותיר הורים, שלוש אחיות ושני אחים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 74

בן 18 במותו

Page 27: קדושי גוש קטיף הי''ד

25

קורות חיים:יצחק בן שמחה ולוי נולד בהרצליה בי"ד בחשוון תשכ"ג (11.11.1962). אחיהן של רבקה

ושל דינה. למד בבית הספר היסודי ע"ש גורדון בהרצליה, ולאחר מכן ב"מדרשית נעם" שבפרדס חנה.

את לימודיו המשיך יצחק בישיבת ההסדר בקרית שמונה, שם גם הוענקה לו תעודת הוראה. לימד בבית הספר "נעם" ברחובות כשנתיים וב"ישיבת הדרום" ברחובות שנה.

במקביל למד בכולל בכפר סבא.בהיותו בן 25 נישא יצחק לאשרת. במשך כשנתיים התגוררו ברחובות. משם עברו השניים

לגוש קטיף. שם יצחק למד כשש שנים בכולל להכשרת רבנים וקיבל סמיכות לרבנות. כעבור זמן מה, בשנת תשנ"ו, יצחק קיבל משרת רב בישוב נצר חזני בגוש קטיף וכיהן

בתור רב הישוב עד מותו.משפחת עראמה התגוררה בנצר חזני עם ששת הילדים: קרן, מתתיה, מלאכי, רעיה,

שירה ולבנת.יצחק כתב הרבה מאמרים תורניים במסגרת תפקידו. בין היתר כתב ספר ובו פירוש

לקהלת, ספר שנכתב לעילוי נשמתו של איתמר יפת, תושב נצר חזני שנרצח בפיגוע בתשס"א.

ביום שישי, ט"ו בטבת תשס"ג (20.12.2002), נסעו יצחק ומשפחתו ל"שבת חתן" של קרוב משפחה בעפולה. בכביש כיסופים, ביציאה מגוש קטיף, נורו לעבר שיירת כלי

הרכב היוצאת מהגוש צרורות כדורים מידי מחבלים. למעלה מ 400 כדורים נורו לעברם, אך רק כדור אחד היה קטלני. כדור בודד שפגע ישירות ביצחק והרגו במקום. איש מלבדו

לא נפגע באירוע.

הרב יצחק עראמה היה בן 40 במותו. הותיר הורים, אישה ושישה ילדים, ושתי אחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה.

"כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי" (משלי ד', ג'), ספדו הוריו של יצחק.במסגרת פעולות ההנצחה יצא ע"י רבני גוש קטיף ותושביו הספר "בארות יצחק",

המכיל כתבי יד של הרב יצחק עראמה.

יצחק עראמה הי"ד בן שמחה ולוי

נולד בי"ד בחשוון תשכ"ג , 11/11/1962 התגורר בנצר חזני

נהרג בפעולת איבה בט"ו בטבת תשס"ג , 20/12/2002

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בהרצליה הותיר הורים, אישה ושישה ילדים,

שתי אחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 72

בן 40 במותו

Page 28: קדושי גוש קטיף הי''ד

26

קורות חיים:הדר שמחה בת טלי ודוד חטואל נולדה בישראל בכ"ב בניסן תשנ"ה (22.04.1995). ילדה

שנייה להוריה, אחות של הילה אסתר, של רוני שרה ושל מירב רחל. נולדה באשקלון וגדלה בישוב קטיף בגוש קטיף. למדה בבית הספר היסודי לבנות "עצמונה".

הדר הייתה ילדה חכמה וגיבורה אמיתית. הייתה לה יכולת איפוק נדירה, וכבר אמרו חז"ל – "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". חרוצה הייתה ואהבה לעזור. חברותיה שאבו ממנה

עידוד וכוח. והיא הייתה להן לדוגמה ולמופת.

ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית

ההתנתקות מעזה, שעליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים וירו למוות בטלי

ובארבע בנותיה.

הדר הייתה בת תשע שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זיכרון שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על הדר:

"הדר – כולה הוד והדר, אצילות מיוחדת, חן ונעם הליכות...הדר שלנו אהבה מאד ללמוד ובמיוחד תורה, נביא ומקצועות תורניים. כל משימה לימודית

ביצעה בשמחה ובצורה מושלמת. הקפידה מאד על סדר בספריה, ובמיוחד במחברותיה שכל אחת מהן הייתה דוגמה ומופת. תמיד התפללה ברגש ובכוונה, ואהבה לומר

תהילים... הדר, כל כולך שאפת לפאר ולרומם אם שם ה'..".

הדר שמחה חטואל הי"ד בת טלי ודוד

נולדה בכ"ב בניסן תשנ"ה , 22/4/1995 התגוררה בקטיף

נהרגה בפעולת איבה בי"א באייר תשס"ד 2/5/2004

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים באשקלון הותירה אב

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

בת 9 במותה

Page 29: קדושי גוש קטיף הי''ד

27

קורות חיים:הילה אסתר בת טלי ודוד חטואל נולדה בישראל בה' בטבת תשנ"ד (19.12.1993). בת

ראשונה להוריה, אחריה נולדו הדר שמחה, רוני שרה ומירב רחל. נולדה באשקלון וגדלה בישוב קטיף בגוש קטיף. למדה בבית הספר היסודי לבנות "עצמונה".

הילה הייתה בעלת סקרנות טבעית, שדחפה אותה להתעניין, לשאול, לברר, לדעת, להבין וללמוד. נערה יפהפיה, כמעט בת-מצווה ובוגרת מכפי גילה, מאד יצירתית, היו בה שמחת חיים וחיוך תמידי. ידעה להכיר תודה גם על דברים פעוטים, ודנה את הכול לכף זכות. ברגישותה הרבה השכילה להשכין שלום בין חברותיה, שאהבו אותה מאד. ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע

בנותיה במכונית המשפחה בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תכנית ההתנתקות מעזה, שעליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים

פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה.

הילה הייתה בת עשר וחצי שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זיכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על הילה:

"הילה עטופת אור והילה, צנועה וביישנית, נחבאת אל הכלים... הכיתה חסרה בלעדייך. מקומך הריק זועק. אך דעי, הילה, שמקומת בליבנו חרות. אנו מנסות, מאז

עזבת אותנו, להמשיך את תכונותייך ומעלותייך בחיים, להרגיש שאת עוד איתנו. הרגישות המיוחדת שלך, הארת הפנים, החיוך, הנימוס, הכרת התודה, להתאמץ, ולא

להישבר גם כשקשה...".

הילה אסתר חטואל הי"ד בת טלי ודוד

נולדה בה' בטבת תשנ"ד , 19/12/1993 התגוררה בקטיף

נהרגה בפעולת איבה בי"א באייר תשס"ד , 2/5/2004

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים באשקלון הותירה אב

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

בת 10 במותה

Page 30: קדושי גוש קטיף הי''ד

28

קורות חיים:טלי בת שושנה ומומי (שלמה) מלכה נולדה בישראל בכ"ד בסיון תש"ל (28.06.1970). נולדה

וגדלה באשקלון, אחות לסיגלית, לאורית וליובל. למדה בבית ספר יסודי בשדה יעקב שבעמק יזרעאל, שם גרה המשפחה תקופה מסוימת והמשיכה לתיכון "רוגוזין" באשקלון.

את התואר האקדמי קיבלה באוניברסיטת בר אילן. טלי למדה באוניברסיטה עבודה סוציאלית.

לאחר שנישאה לדוד חטואל עברו בני הזוג לגור בישוב קטיף שבגוש קטיף. טלי החלה לעבוד כעובדת סוציאלית במועצה האזורית עזתא והמשיכה במועצה האזורית חוף עזה. בסוף שנת

1993 נולדה הבת הילה אסתר, באפריל 1995 נולדה הדר שמחה, בסוף 1997 נולדה רוני שרה ובסוף 2001 נולדה הבת מירב רחל. טלי הייתה אם ורעיה למופת, עודדה את בעלה

ללמוד וללמד. את בנותיה חינכה לאנושיות אוהבת.טלי הייתה דמות בולטת ודומיננטית. היא הייתה מעורבת בחיי הקהילה של גוש קטיף ונטלה חלק פעיל בתכנון ועיצוב בית הכנסת המקומי. טלי הובילה מאבקים למען הארץ

וישוביה. בעבודתה כיועצת סוציאלית סייעה לאנשים רבים במצוקתם.

יופייה של טלי היה חיצוני ופנימי כאחד. יופייה הפנימי בא לביטוי בענווה, ביראת שמים,

בחיבה יתרה שהעניקה לאדם באשר הוא, בשאיפה לשלמות בכל מה שיכול היה להוסיף טוב ואור בעולמו של הקב"ה.

ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי וארבע בנותיה במכונית

המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, עליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב.

לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה.

טלי הייתה בת 33 במותה, בחודש השמיני להריונה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד ארבע בנותיה.

הותירה בעל שאיבד את כל משפחתו, הורים, אח ושתי אחיות.

בחוברת זיכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על טלי: "טלי – טל חיים, עדינות, רוגע ושלווה, אהבה ונתינה...

טלי למדה לתואר שני בעבודה סוציאלית, ואמרה שאמנם היא לומדת דברים חדשים, אבל הכול נמצא בתורה שלנו. ובאמת, בשיעורי תורה ראינו את טלי עם מבט קורן מאושר, עיניים

מאירות וחיוך שהלך והתפשט על פניה עם כל רעיון חדש שנלמד".

בחודש אוגוסט 2005, במעמד המשפחה, קיבלה האחות סיגלית את תעודת התואר השני של טלי בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

טלי חטואל מלכה הי"ד בת שושנה ומומי (שלמה)

נולדה בכ"ד בסיון תש"ל, 28/6/1970 התגוררה בקטיף

נהרגה בפעולת איבה בי"א באייר תשס"ד, 2/5/2004

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים באשקלון הותירה בעל, הורים, שתי אחיות ואח

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

בת 33 במותה

Page 31: קדושי גוש קטיף הי''ד

29

קורות חיים:מירב רחל בת טלי ודוד חטואל נולדה באשקלון בט"ו בחשון תשס"ב (01.11.2001). ילדה רביעית להוריה, אחות של הילה אסתר, של הדר שמחה ושל רוני שרה. חיה בישוב קטיף

בגוש קטיף.מירב בת השלוש הייתה פרח מזהיר ביופיו, מלאת שמחת חיים. אהבה לשיר ולרקוד,

לחקות את המטפלת בגן, 'לשחק' בתפקיד המבוגר, לעזור לאימה ולהתכרבל בזרועות אביה האהוב.

ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית

ההתנתקות מעזה, שעליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים וירו למוות בטלי

ובארבע בנותיה.

מירב הייתה בת שנתיים וחצי במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זיכרון, שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על מירב:

"מירב מים רבים, עוצמה, מלאת חן ומרץ... בבוקר הגעת מוקדם למעון, בשיר, גיל, שמחה ורון... אהבת תמיד ריקודים ושירים, לקשקש בקשקשן ולהכות בתופים. כך נזכור

אותך, מירב מתוקה. מלאת תום וחן, מרץ ושמחה".

מירב רחל חטואל הי"ד בת טלי ודוד

נולדה בט"ו בחשוון תשס"ב , 1/11/2001 התגוררה בקטיף

נהרגה בפעולת איבה בי"א באייר תשס"ד , 2/5/2004

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים באשקלון הותירה אב

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

בת שנתיים במותה

Page 32: קדושי גוש קטיף הי''ד

30

קורות חיים:רוני שרה, בת טלי ודוד חטואל, נולדה באשקלון בד' בחשון תשנ"ח (04.11.1997). ילדה שלישית להוריה, אחות של הילה אסתר, של הדר שמחה ושל מירב רחל. גדלה בישוב

קטיף בגוש קטיף, למדה בבית הספר היסודי לבנות "עצמונה".

ילדה טהורה וזכה הייתה רוני. מורתה העידה כי בתפילת שחרית בכיתה הייתה מרוכזת כל כולה בדביקות רבה בתפילה מרגשת. תפילה כזו של תינוקות דבית רבן שלא ידעו חטא,

ותפילתם מפלסת דרך אל כיסא הכבוד.ביום ראשון לפני הצהריים, י"א באייר תשס"ד (02.05.2004), נסעו טלי חטואל וארבע בנותיה במכונית המשפחה, בדרכן מגוש קטיף למרכז הארץ להפגנה נגד תוכנית ההתנתקות מעזה, שעליה נערכה הצבעה באותו יום. ביציאה מהגוש פתחו שני מחבלים פלסטינאים בירי לעבר

הרכב. לאחר שהרכב התהפך התקרבו המחבלים, וירו למוות בטלי ובארבע בנותיה.

רוני הייתה בת שש וחצי שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון, לצד אימה ושלוש אחיותיה.

בחוברת זיכרון שהוצאה ע"י מועצת גוש קטיף ובית הספר בו למדו שלוש מהבנות, נכתב על רוני:

"רוני – שיר ורון, שמחת חיים, חיוך לכל, אהבה ודאגה לזולת...

ללוות ילדה בכיתה א' זה לגדל אותה ממש, ללמד, לחנך, בינה לאלף. זה ללטף אותה ולחבק, לתמוך בה ולנשק... כך צעדנו יד ביד אני, המורה, ורוני. לימדתי, חינכתי, אהבתי

וטיפחתי, והיא הקשיבה, הפנימה, והיא השיבה לי אהבה תחת אהבתי. והיא עודה ילדה... וכבר הפכה לאגדה".

רוני שרה חטואל הי"ד בת טלי ודוד

נולדה בד' בחשוון תשנ"ח , 4/11/1997 התגוררה בקטיף

נהרגה בפעולת איבה בי"א באייר תשס"ד , 2/5/2004

מקום אירוע: ציר כיסופים באזור רצועת עזה

הובאה למנוחת עולמים באשקלון הותירה אב

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67

בת 6 במותה

Page 33: קדושי גוש קטיף הי''ד

31 לוטטי ישראל הי“דבן רחל ואלי

נולד ביום ד' באדר ב' תשמ"ד 8.3.1984)) בנתיבות. אח לאבי, ארנית, שני, שיראל ודניאל.

קורות חיים:בהיותו בן 7 עבר להתגורר עם משפחתו ביישוב נווה דקלים שבגוש קטיף.

למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים "נאות קטיף". הוא עשה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית בכפר מימון. בשעותיו הפנויות התנדב במד"א בנתיבות.

ישראל היה מתנדב מסור, שתמיד ביקש לעזור ואף נהג לבלות את חופשותיו בהתנדבות ב'מוקד ביטחון חוף עזה'.

עם תום לימודיו בישיבה, ביום 25.11.2002, התגייס ישראל לצה"ל, ל"גבעתי". הסיבה העיקרית לכך היתה שרצה לשמור על ביתו, שהרי חטיבת "גבעתי" יושבת ברצועת עזה,

שם התגורר.כ-10 ימים לפני נפילתו, עבר ישראל תאונה במסגרת פעילותו הצבאית וסבל מכאבים

איומים. הוא סירב לקבל חופשת מחלה משום שידע שמשמעות הדבר היא שחייל אחר יצטרך להישאר בבסיס במקומו. ישראל היה מוכן למסור את נפשו לזולת, לעם ולארץ-

ישראל. כל חייו היו מושתתים על עזרה לזולת וגמילות חסדים.ישראל היה אהוב על כולם, הסתדר עם כולם, אהב שלום והשכין שלום ותמיד שימש אוזן

קשבת לחבריו.ביום ח' בתשרי תשס"ה 23.9.2004)), לאחר שנה ועשרה חודשים של שירות מסור, נפל

סמ"ר ישראל לוטטי בקרב במוצב מורג והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בגוש קטיף. הותיר אחריו הורים, אח, ארבע אחיות, גיס - אמנון ואחיינית - שי, שמלאו

לה חודש ימים.אלי, אביו של ישראל, כותב עליו: "אנחנו חושבים שהצוואה שישראל ז"ל השאיר לנו

ולאומה ככלל היא נתינה, גמילות חסדים ואהבת ארץ הקודש. אלה הם שלושת הדברים שאיפיינו אותו."

לזיכרו של ישראל ניטעה חלקת יער ביער מיתר מטעם מנהל מד"א נגב, יהודה שושן, בשיתוף קק"ל מחוז דרום גילת, בנטיעות ט"ו בשבט תשס"ה.

בעקבות תהליך "ההתנתקות" הובא ישראל בשנית לקבורה בחלקה הצבאית בבית-העלמין בניצן ביום כ"ה במנחם-אב תשס"ה לאחר שהועבר מחולות גוש קטיף.

Page 34: קדושי גוש קטיף הי''ד

32

קורות חיים:תפארת שרה בת בתיה-חנה ושלמה טרטנר נולדה בישראל בג' באדר תש"מ

(20.02.1980). גדלה בירושלים, למדה באולפנת נווה רוחמה.כשהייתה תפארת בת 14 נפטרה אמה. כעבור כשנתיים נישא האב לתמר, שהייתה

לאימה החורגת.בתום לימודיה התיכוניים שירתה בשירות הלאומי בנווה דקלים שבגוש קטיף, ברצועת

עזה. במסגרת השירות הלאומי תפארת עבדה בפינת החי. באותה תקופה גם למדה אילוף כלבים.

היא התאהבה במקום וכעבור כמה שנים החליטה לחזור לשם. היא שכרה בית והחלה לעבוד כמטפלת בקשישים ובנכים.

בנווה דקלים תפארת המשיכה לעסוק בתחביביה, היא טיפלה בבעלי חיים, ציירה, כתבה שירים ואף החלה לכתוב ספר.

בבוקר יום שישי ט' בתשרי, ערב יום כיפור תשס"ה (24.09.2004), נהרגה תפארת כאשר פגז מרגמה שירו מחבלים נחת והתפוצץ בביתה בנווה דקלים.

בת 24 במותה. תפארת הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותירה אב, אם חורגת, אח וארבע אחיות.

תפארת שרה טרטנר הי"דבת בתיה חנה ושלמה

נולדה בג' באדר תש"מ , 20/2/1980 התגוררה בנווה דקלים נהרגה בפעולת איבה

בט' בתשרי תשס"ה , 24/9/2004 מקום אירוע: נוה דקלים

באזור רצועת עזה הובאה למנוחת עולמים בירושלים - גבעת שאול

הותירה אב, אם חורגת, אח וארבע אחיות

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 68

בת 24 במותה

Page 35: קדושי גוש קטיף הי''ד

33

קורות חיים:שולמית (שולה) בת גוהרה ועמוס מכלוף נולדה בישראל בז' באלול תשכ"ח

(31.08.1968). נולדה וגדלה בשכונת שמשון באשקלון. בת זקונים להוריה ולה שני אחים וחמש אחיות. כשהייתה בת ארבע שנים נפטר אביה.

שולה למדה בבית הספר היסודי ע"ש בן-צבי ובתיכון "אורט" באשקלון. נערה חיננית ושופעת חיוכים הייתה. אהבה ספורט, הצטיינה בשחייה והשתתפה בתחרויות מטעם

מועדון "מכבי" בעירה.כשהייתה שולה בת 14 הכירה את אלי בטיטו, שכעבור כמה שנים היה לבעלה. בני הזוג

היו מראשוני המתיישבים בישוב ניסנית שבצפון רצועת עזה. שם גם נולדו הבנים מעיין ושניר.

שולה עבדה כמטפלת בבית התינוקות בניסנית משנת 1992 ועד יום מותה. הייתה מוכרת ואהובה בישוב ובסביבה בזכות עבודתה המסורה ובזכות היותה פעילה חברתית

ומתנדבת קבועה במועדון הנוער המקומי. שנים אחדות לאחר בואה לניסנית למדה ספרות ועיצוב שיער, ואחר כך פתחה מספרה בחצר ביתה, בה עבדה לאחר העבודה בפעוטון.

ביום חמישי בבוקר, ט"ו בתשרי, סוכות תשס"ה (30.09.2004), יצאה שולה כדרכה מדי יום להליכת הבוקר והתכוונה גם לבקר את בעלה, שעבד כמציל בחוף הים. לא רחוק

מהבית המתינו שני מחבלים שתכננו פיגוע גדול, ושולה "קלקלה" להם את התוכניות. שני המחבלים ירו בה והרגוה במקום.

בהמשך האירוע הרגו המחבלים אחד מחיילי הצוות שהגיע למקום. אחר כך נורו המחבלים למוות, ואז התברר שאחד מהם נשא על גופו חגורת נפץ.

שולה הייתה בת 36 במותה. הותירה בעל ושני בנים, אם, אחים ואחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון.

שולמית שולה בטיטו מכלוף הי"ד בת גוהרה ועמוס

נולדה בז' באלול תשכ"ח , 31/8/1968 התגוררה בניסנית

נהרגה בפעולת איבה בט"ו בתשרי תשס"ה , 30/9/2004

מקום אירוע: ניסנית הובאה למנוחת עולמים באשקלון

הותירה בעל ושני בנים, אם, אחים ואחיות

מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 63

בת 36 במותה

Page 36: קדושי גוש קטיף הי''ד

34

קורות חיים:ניסים (ניר) בן שרה ומאיר נולד בישראל בי"ג באלול תשל"ט (05.09.1979). גדל

באשקלון. "בגן היית ילד שובב, סקרן וחקרן", מספרת האם. "התעניינת בחרקים, אספת חרקים לתוך צנצנות והתבוננת בהם. זה היה האוסף הסודי שלך. אהבתך לבעלי חיים

רק הלכה וגדלה.כל חיה פצועה הבאת הביתה וטיפלת בה".

למד בבית הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם". אחר כך עברה המשפחה דירה, ובשל כך עבר ללמוד בבית הספר "הראל". היה תלמיד טוב, אהב מאד את שיעורי הספורט

ולשחק כדורגל וכדורסל וכן למד לנגן בכינור.בתום לימודי היסוד למד בתיכון "אורט - אפרידר". כעבור זמן מה עברו ניסים, אימו

ואחיו לגור בנצרת עילית. הוא למד שם בתיכון "יגאל אלון". באותה תקופה למד צילום אמנותי ובעקבות לימודיו הראה למשפחתו עולם מלא בתמונות שצילם. את לימודיו

התיכוניים סיים בפנימייה החקלאית בנהלל.בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת במחסום ארז כמאבטח מעברים.

זמן מה לאחר שחרורו מצה"ל, בעת שגר באשקלון, הכיר ניסים את מיטל. השניים נישאו לאחר מספר חודשים ועברו לגור בניסנית בצפון רצועת עזה. הוא עבד כנהג במפעל

תפירה באזור התעשייה הצמוד למחסום ארז. בחודש אוקטובר 2002 נולד הבן שליו. מאז את כל אהבתו ומרצו הקדיש ניסים לבנו האהוב.

בעקבות החלטת ממשלת ישראל על פינוי רצועת עזה, שהתקבלה בסוף שנת 2004, החל פינוי המתפרה שבה עבד ניסים, ששכנה במחסום ארז.

ביום ראשון 02.01.2005, ימים ספורים לפני שנסתיימה מלאכת הפינוי של המתפרה, עבדו ניסים ומעסיקו בשטח המפעל בעת שנפלה במקום פצצת מרגמה. השניים רצו לתפוס מחסה מתחת לסככה, אך אז נפלה במקום פצצה שנייה וניסים נפצע באורח

אנוש.

לפני שאיבד את הכרתו הספיק לבקש שישמרו על בנו. הוא הועבר לבית החולים. שם נאבק על חייו במשך קרוב לעשר יממות במחלקת טיפול נמרץ, כשהוא מקבל מנות דם

רבות ותרופות, אך ללא הועיל. ביום שלישי א' בשבט תשס"ה (11.01.2005) נפטר ניסים.

בן 25 במותו. ניסים הותיר אישה ובן, הורים, אחים ואחיות. הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.

ניסים ניר ארביב ז"ל בן שרה ומאיר

נולד בי"ג באלול תשל"ט , 5/9/1979 התגורר בניסנית

נהרג בפעולת איבה בא' בשבט תשס"ה , 11/1/2005

מקום אירוע: מחסום ארז באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים באשקלון הותיר אישה ובן, הורים, אחים ואחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 63

בן 25 במותו

Page 37: קדושי גוש קטיף הי''ד

35

קורות חיים:גדעון בן סוניה ומרדכי רבלין נולד בישראל בכ"ח באב תשי"ד (27.08.1954). דור שמיני

למשפחת רבלין מירושלים, שיזמה את היציאה אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. נולד וגדל בקיבוץ סעד בדרום, אח של אהוד, של אבנר ושל יורם. למד בבית ספר ממלכתי-דתי בקיבוץ,

והמשיך לתיכון בישיבת אור עציון במרכז שפירא.

לאחר לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל. את שירותו סיים כקצין חינוך בפיקוד דרום בדרגת רס"ן.

גדעון נשא לאישה את שמחה, ובני הזוג היו ממקימי הישוב גני טל בגוש קטיף בשנת 1978. בישוב נולדו חמשת ילדיהם: ניר נולד ב- 1979, יערה ב- 1981, עומר ב- 1984, אסף נולד ב-

1990 ובשנת 1993 נולד גלעד.

גדעון היה חלוץ בן זמננו. היה חקלאי ויצואן מצטיין, שהתמחה בגידול וביצוא פרחים ופלפל מיום שהגיע לגני טל ועד יום מותו. כן היה במשך שנים רכז הביטחון (רבש"ץ) במושב מגוריו.

משנת 1990 עבד כקבלן משנה ומנהל אזור הדרום בחברה העוסקת במערכות גידור אלקטרוניות עבור צה"ל. בנה גדרות להגנה בכל רחבי הארץ בין היתר בקריית ארבע ובדרום הר חברון. היה מעורב בהקמת ותחזוקת הגדר ברצועת עזה, בדק אותה מדי יום וזכה לכינוי

"איש הגדרות".

גדעון היה כל כולו אהבת הארץ. הוא ידע והכיר את נופיה ושביליה, בהם הלך בדרך כלל ברגליים יחפות. היה מדריך לידיעת הארץ, ורכז סיורים במדרשת הדרום השוכנת בגוש קטיף.

כך גם חינך את כל ילדיו, לאהבת הארץ ולטיולים בכל שביליה.

בבוקר יום רביעי ב' בשבט תשס"ה (12.01.2005) נסע גדעון עם אנשי צה"ל לבדוק את הגדר באזור הישוב מורג בדרום גוש קטיף. שלא כמנהגו, לא נסע ברכבו אלא בג'יפ הצבאי. סמוך

לחממות של מורג עלה הג'יפ על מטען שהטמינו מחבלים. שלושה חיילים נפצעו, גדעון נהרג במקום.

זמן קצר לאחר הפיגוע אותרו המחבלים ונורו למוות ע"י כוחות צבא.

גדעון היה בן 50 במותו.. הובא למנוחות בבית העלמין בגוש קטיף, בהלוויה צבאית בהתאם להחלטתו של אלוף פיקוד הדרום. לאחר פינוי גוש קטיף, באוגוסט 2005, כ"ה באב תשס"ה,

הובא גדעון בלוויה שנייה לקבורה במשואות יצחק.

גדעון רבלין ז"ל בן סוניה ומרדכי

נולד בכ"ח באב תשי"ד , 27/8/1954 התגורר בגני טל

נהרג בפעולת איבה בב' בשבט תשס"ה , 12/1/2005

מקום אירוע: רצועת עזה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בגוש קטיף הותיר אישה, ארבעה בנים ובת, אב אם

ושלושה אחים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 75

בן 50 במותו

Page 38: קדושי גוש קטיף הי''ד

36

קורות חיים:לידתו זכורה כמאורע מרגש מאד ומשמח. בבית הוא גדל כילד מפונק וחביב. בהיותו בן

שבע עבר עם משפחתו לגור בנצרים שבגוש קטיף.בגיל ביה"ס היסודי התגלו אצלו קשיי למידה, ולמרות שאובחן כילד מאד אינטליגנטי, התקשה להשתלב במסגרת הלימודים הרגילה. בסוף כתה י', בהיותו תלמיד בישיבת מצפה רמון,החליט לעזוב את הישיבה, ולעסוק בחיפוש המשמעות לחייו באופן מאד

עמוק ולהעמיד במבחן את הקשר שלו לתורה ולמצות. הוא ניסה לחוות חיים של אדם חילוני, אולם יחד עם זאת, עסק בבירורי אמונה מעמיקים. כל מי שפגש אותו באותה

תקופה, יודע לספר על התלבטויותיו הרבות. חברו הטוב מנצרים מספר, שבאחת משיחותיהם אמר: "יש לי נשמה גדולה אם אני לא מניח תפילין ,אני מרגיש נורא". חבריו

מ"צור ישראל" מספרים, שבשיעורי התנ"ך לא פסק מלשאול שאלות באמונה.בהיותו בן שמונה עשרה וחצי פגש את יונת, שהחלה ללמוד במדרשה לבנות בעופרה,

ויחד הם התקדמו במהירות בדרכם החדשה ישנה. עמי חזר לקיים תורה ומצות, והם החליטו לבנות את ביתם המשותף בישוב עופרהעמי חזר הביתה בכל המובנים

עמי התגלה כבעל חסד גדול. לאחר החתונה,כאשר גר בעפרה נהג להזמין ולארח בחורים בודדים, שהיה. כשהיה נוסע והיה רואה רכב תקוע בצידי הכביש, היה מקפיד

לעצור ולעזור.

עמי היה אידיאליסט גם במובן הצהלי וגם במובן ההתיישבותי. היו לו שאיפות לבנות ישוב על גבעה שנקראת "בני אדם" לאחר שחרורו מהצבא ולהקים שם משק חקלאי.

אהבת ארץ ישראל בערה בעצמותיו, ולכן התייסר מאוד כאשר פינו את משפחתו מנצרים, והתלבט אם להישאר במסגרת הצבא. בסופו של דבר ההבנה שהצבא הוא ערך המבטא

את החזרת ריבונותנו על ארצנו בתהליך גאולת ישראל הכריעה. הוא נשאר בצבא למרות כל הסבל והכאב שהרגיש בידיעה שיבצע רק את המשימות התואמות לתורת ישראל.מתוך אותה ראיה אידיאליסטית, עמי היה נחוש לצאת לקרב ולהלחם למען המדינה. הוא חיזק את חבריו לפי היציאה לקרב להתמסר למשימה והביא לפניהם את דברי

הרמב"ם: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא ירא ולא יפחד, ולא יחשוב

לא באשתו ולא בבניו... ויפנה מכל דבר למלחמה" (הלכות מלכים פ"ז ט"ו)

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

עמשא ישראל (עמי) משולמי הי"דבן יהושע ורחל

עמי נולד בכה' אדר א' תשמ"ו (5.3.86) בישוב בית מאיר שליד ירושלים . עמי היה הילד ה-12

במשפחה, בן לאחר שלוש בנות.

Page 39: קדושי גוש קטיף הי''ד

37

קורות חיים:אריאל בן שרה ואבי נולד בירושלים בו' בתשרי תשמ"ד (13.09.1983). בכור במשפחת עולים מסורתית מצרפת; אחיהם הבכור של רפאל, של אפרים ושל מרים. גדל והתחנך

בירושלים. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "גילה". בנעוריו יצאו הוריו לשליחות ציונית בצרפת. אריאל למד אז בבית ספר ישראלי בפריז. בתום השליחות, בת השלוש שנים

וחצי, השלים את לימודי היסוד בבית הספר "דוגמא" בירושלים.כבר מגיל צעיר התגלה אריאל כאח בוגר וכמנהיג מלא אחריות. בתום לימודי התיכון

פנה אריאל למכינה בעצמונה שבגוש קטיף. כשהתקבל לעצמונה, שמח מאוד. כהרגלו הפך חיש-קל לדמות דומיננטית.אהבת הבריות הייתה התכונה הבולטת באישיותו.

החיוך התמידי שלו גרם לסובבים אותו לחוש את שמחת החיים שלו ולהיות שותפים לה. אריאל היה מלא ביטחון מחד, אך נטול גאווה או שחצנות מאידך. מספרים עליו כי מעולם לא נטר טינה לאיש. על אריאל נאמר שידע אופטימיות אין קץ. תמיד חיפש את

אותו "טוב גנוז". הוא קיווה לשרת בצנחנים, אך חלומו הגדול עוד יותר היה לשמש שליח של שלום.

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר לחלקו הדרומי של גוש קטיף מחבל של ארגון החמאס. המחבל הגיע למתחם המכינה בעצמונה ומשם ירה לכל

עבר. הוא השליך רימוני יד לעבר לקמפוס ולבתי המגורים. באירוע נפגעו עשרות צעירים. חמישה מהם נהרגו, ביניהם אריאל. ההרוגים היו כולם חברים ללימודים.

אריאל היה בן 19 במותו. הותיר הורים, שני אחים ואחות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר המנוחות בירושלים.

לזכר חמשת הנרצחים ערכו במכינה בעצמונה את הספר "חמושי עוז", ובו סיפורי חייהם ומותם.

אריאל יוסף זאנה הי"דבן שרה ואבי

נולד בו' בתשרי תשמ"ד , 13/9/1983 התגורר בירושלים

נהרג בפעולת איבה בכ"ד באדר תשס"ב , 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בירושלים - גבעת שאול הותיר הורים, שני אחים ואחות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 66

בן 18 במותו

Page 40: קדושי גוש קטיף הי''ד

38

קורות חיים:טל בן יפה ביילה ודוד נולד בירושלים ביום כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשמ"ד

(29.09.1983). אח ליעל הבכורה ולרבקה, שנולדה אחריו. בגיל שלוש עבר עם משפחתו לקריית הרצוג בבני ברק. למד בבית הספר היסודי "עוזיאל" והמשיך לחטיבת ביניים

בישיבה התיכונית "קריית הרצוג". בכיתה ט' עבר ללמוד בירושלים בישיבת "נתיב מאיר" אחרי שנה חזר לישיבת "קריית הרצוג" בבני ברק. שם סיים את לימודי התיכון במגמה

הביולוגית.

טל היה כל חייו נונ-קונפורמיסט, מקורי בחשיבתו, בהתנהגותו ובהשקפותיו..

טל היה הומניסט ומתון בהשקפותיו. ציוני גאה שלא היסס לצאת חוצץ נגד קריאות "מוות לערבים". עמד בתוקף על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה.

טל היה איש עקרונות ואידיאליסט, שהתייחס בסלידה לתופעת ההשתמטות משירות צבאי. בתום לימודיו בתיכון הוא למד במכינה התורנית הקדם-צבאית "עצם" בעצמונה שבגוש

קטיף כהכנה לקראת הגיוס לצבא. בלימודיו במכינה בא לידי ביטוי אופיו החקרני והעיוני. הוא התעמק בלימודי אמונה תוך שאלות וחקירות בלתי מתפשרות ותוך התמדה בלימוד.

בעיקר מצא עניין רב בספרי הרב סולובייצ'יק ("קול דודי דופק" ו"איש האמונה"), למד גמרא, נמשך ל"עבודת המידות" ולמד מספר פעמים את הספר "מסילת ישרים". בספריו נותרו

בשולי הדפים הערות רבות בכתב ידו.

בעת לימודיו עבר טל מבדקים לקורס טייס והתכוון לצאת לגיבוש, לחזור למכינה לשנה נוספת ולהצטרף לקורס הטייס בינואר 2003.

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר מחבל לבית המדרש של המכינה הקדם-צבאית בעצמונה וירה לכל עבר. במסע הירי שלו נרצחו חמישה מתלמידי

המקום, ביניהם טל תלמידים רבים נפצעו.

טל היה בן שמונה-עשרה וחצי שנים במותו. הותיר הורים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין סגולה, בפתח תקווה. על מצבתו נחקק: "טוב לב לכל אדם חי, זך טהור וישר בחייו

ובמותו".

טל צבי טליק קורצווייל הי"דבן יפה ביילה ודוד

נולד בכ"ב בתשרי תשמ"ד , 29/9/1983 התגורר בבני ברק

נהרג בפעולת איבה בכ"ד באדר תשס"ב , 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בפתח תקוה - סגולה הותיר הורים ושתי אחיות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 74

בן 18 במותו

Page 41: קדושי גוש קטיף הי''ד

39

קורות חיים:ערן בן רחל ואלי נולד בפריז שבצרפת בג' באדר תשמ"ג (15.02.1983). אח של צוריאל,

של יואב ושל נועה. בהיותו בן חדשיים עלתה המשפחה לישראל.

ערן גדל והתחנך בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי "חורב", ובתיכון "בהימלפרב" בירושלים. היה ילד מאושר, אהוד ומחוזר. בנעוריו היה חניך תנועת הנוער "בני עקיבא"

והדריך בקייטנות של עולים מאתיופיה.ערן נודע בשל חוש ההומור המפותח שלו. היה לו כשרון מיוחד לחיקויים מצחיקים. אהב

מאד ספורט והיה כדורגלן מצטיין. בעת לימודיו בתיכון היה בנבחרת הכדורגל של בית הספר והשתתף בתחרויות ובמשחקים ייצוגיים.

ערן היה בעל השכלה כללית רחבה ביותר, נער חכם וחרוץ. הוא נבחר לשרת ביחידה מובחרת בצה"ל. לפני שירותו הצבאי, ביקש להעמיק את ידיעותיו ביהדות ובמקורות, ועל

כן החליט ללמוד במכינה הקדם צבאית ביישוב עצמונה, שבגוש קטיף.

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר מחבל של ארגון החמאס לתוך מבנים של המכינה בעצמונה. המחבל ירה והשליך רימוני יד. כשלושים בני אדם נפגעו במהלך הירי באותו לילה. חמישה מתלמידי המכינה נהרגו וביניהם גם ערן. הוא

נפגע מצרור יריות ומת מפצעיו אחרי זמן קצר.ערן היה בן 19 במותו. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

ביום שישי, לפני כניסת השבת, בנוכחות קהל רב אוהב וכואב, הובא ערן למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

ערן יוחנן פיקאר הי"דבן רחל ואלי

נולד בג' באדר תשמ"ג , 15/2/1983 התגורר בירושלים

נהרג בפעולת איבה בכ"ד באדר תשס"ב , 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בירושלים הותיר הורים, שני אחים ואחות

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 73

בן 19 במותו

Page 42: קדושי גוש קטיף הי''ד

40

קורות חיים:אהרן מרדכי (אריק) בן מרים ויעקב נולד בירושלים בכ' באלול תשמ"ג (28.08.1983). בן שלישי להוריו, שעלו מרוסיה בעלייה הגדולה של שנות השבעים והשתלבו היטב בחיי

הארץ. אח של אליעזר, של בן-ציון, של יהונתן ושל דניאל.

המשפחה עברה לבית אל כשאריק היה קטן והוא התחנך במקום מילדות. את לימודיו החל בבית הספר הממלכתי-דתי בישוב. אריק היה ילד עדין וביישן, אך עם השנים התפתח לעלם חמודות ונהיה מרכז החבר'ה בכל אירוע והתכנסות. החיוך ושמחת החיים הפכו

ל"סמל המסחרי" שלו.בסיום לימודי היסוד המשיך אריק ללימודים בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים בה

סיים י"ב כיתות. בהיותו בכיתה י' הוא סיים קורס במגן-דוד-אדום, ומאז היה למתנדב במד"א ירושלים, מתנדב שלא היה מוכן להפסיד אפילו פעם אחד את ימי ההתנדבות. עם הזמן הוא מונה לאחראי משמרת, והרבה חבר'ה צעירים זוכרים אותו בתפקיד זה. לאריק

תמיד היה רצון לעזור. במד"א הרצון הזה התחבר עם המעשה. הוא נכח ועזר בכמה פיגועים בירושלים, חילץ פצועים, וקיימות עדויות לא מעטות ממקור ראשון של אנשים

שחבים לו את חייהם.

לאחר סיום התיכון החליט אריק ללמוד שנה במכינה קדם-צבאית בעצמונה, כדי לגבש את השקפת עולמו ולבנות את אישיותו בטרם יתגייס לצה"ל. כמו בכל מקום, גם במכינה בלט

בחיוכו, בשמחת החיים ובנינוחות שהישרה סביבו.

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר מחבל חמוש לשטח המכינה בעצמונה. הוא הבחין במבנה קטן שחלונו פתוח ושנשמעה ממנו מוזיקה. המחבל זרק רימון

דרך החלון והמשיך לכיוון בית המדרש. בחדר שאליו נזרק הרימון פרצה שריפה, ושני התלמידים שהיו בו נפגעו. אריק נשרף כליל, וגופתו זוהתה מאוחר יותר על פי בדיקת דנ"א. חברו לחדר, ערן פיקאר, נפצע אנושות ומת בבית חולים. שלושה תלמידים נוספים מהמכינה

נהרגו באותו לילה מירי המחבל.

אריק היה בן 18 וחצי שנים במותו. הותיר הורים וארבעה אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בבית אל.

"הוא לא הספיק הרבה בחיים הקצרים שלו", כותבים הוריו של אריק, "אך מה שהספיק היה מלא רצון עזרה לזולת, מלא חסד ורצון טוב, מלא כוח נעורים ורצון לחיות. הוא חלק מהארץ הזאת, חלק מהייסורים שנקנית בהם ארץ ישראל, חלק מעם ישראל שנאבק על

קיומו בארץ הבלתי אפשרית הזו. אנו תקווה שמותו לא יהא לשווא".

אהרן מרדכי אריק קרוגליאק הי"ד בן מרים ויעקב

נולד בכ' באלול תשמ"ג , 28/8/1983 התגורר בבית אל

נהרג בפעולת איבה בכ"ד באדר תשס"ב , 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בבית אל הותיר הורים וארבעה אחים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 74

בן 18 במותו

Page 43: קדושי גוש קטיף הי''ד

41

קורות חיים:ברוך אשר צבי בן איטה רבקה ויצחק שלמה נולד בירושלים בי' בחשוון תשמ"ד

(15.10.1983). אחיהם של עמוס זכריה ושל אריאל בצלאל – גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר "מיימון" בקריית משה ובתיכון "הימלפרב" בבית וגן. בילדותו היה אשר ילד שובב ולא רגוע, אולם בבגרותו הרצין בלי לאבד את שמחת החיים שלו אהב לשחק

ולבלות עם חבריו, יחד עם זאת רצונו לרכוש דעת וחוכמה היה עז. מגיל צעיר נמשך אחר מקצועות שדרשו זיכרון מפותח, כגון היסטוריה ומתמטיקה.

אשר נהג לבלות את שעות אחר הצהריים בתנועת הנוער "בני-עקיבא". בסוף כיתה י' אשר הדריך את שבט "ניצנים" של התנועה. הוא התמסר לחניכיו וקנה לעצמו שם בזכות מרצו ומסירותו. אשר תמיד חייך, תמיד היה רגיש למצב רוחם של

חניכיו – אלה זכו לתמיכה ממנו, אף בימים שלאחר ההדרכה, כשפנו איש-איש לדרכו.השילוב בין אשר ובין תיכון "הימלפרב" היה מושלם: "דרכו החינוכית של המקום עמדה

בקנה אחד עם דרכו שלו והיא הותירה את חותמה בו לנצח" (מדברי המשפחה). כשבועיים לפני מותו, והוא כבר תלמיד מכינה, כתב לחברו אריאל: "אני רוצה לומר לך

שלא השלכתי את כל מה שקיבלתי מהימלפרב...".בתקופת התיכון אשר נסע עם משלחת לביקור בפולין, במחנות ההשמדה אושוויץ-

בירקנאו. הוא הקריא מול המשרפות ההרוסות מספר שירים שכתבה סבתו בזמן שהייתה במחנה. בשיחת הסיכום של המשלחת, הגדירו רבים מחבריו למסע את הקראתו

המרגשת כשיאו של הביקור. בערב השלושים למותו, אמר עליו מנהל בית ספרו, הרב ירמי סטויסקי, כי באותם רגעים הוא הרגיש שאשר ממחיש במלוא העוצמה את "נצח

ישראל", את היותו חוליה בהיסטוריה של העם היהודי. בתום תקופת התיכון החליט אשר ללמוד במכינה הקדם-צבאית בישוב עצמונה שבגוש

קטיף. כמיהתו ללימודי הקודש הייתה עצומה. חברו ללימודים, יאיר, תיארו לימים כ"תלמיד חכם, גדול וצנוע, שתמיד מוכן לעזור". בחודשי חייו האחרונים של אשר, לימודי

התורה הפכו למשהו שכמו חי בו. אשר סיפר במכתב שכתב בתקופה זו לחבר: "דבר אחד שהשתניתי בו – שאני חושב לפני כל דבר שאני עושה... מאז שהגעתי לכאן, קיבלתי יותר

תשובות, למה אני עושה מה שאני עושה."ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדרה חוליית מחבלים של ארגון

החמאס לחלקו הדרומי של גוש קטיף. תוך כדי התקדמותם, הם ירו ברובים והשליכו רימוני יד לעבר מבני מגורים בישוב. בין היתר פגעו במבני המכינה הקדם-צבאית

שבעצמונה. כשלושים בני אדם נפגעו מהירי, חמישה מתלמידי המכינה וביניהם אשר נהרגו. כמדי ערב אשר עסק בתורה, ובעת ששקד על תלמודו נורה ונהרג.

בן 18 היה במותו. הותיר הורים ואחים. אשר הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, בחלקת "קהילות ירושלים".

אוהד חברו של אשר, ספד לו: "חשוב מאוד שכולנו נדע שבעולם הזה היית לנו 'מתנה' למשך כשמונה-עשרה שנים, וחייך אינם מתחלקים ליסודי, תיכון ומכינה, כי חייך היו

מכלול אחד גדול, שיצרו אדם כל כך נפלא".

ברוך אשר צבי מרקוס הי"ד בן איטה רבקה ויצחק שלמה

נולד בי' בחשוון תשמ"ד , 16/10/1983 התגורר בירושלים

נהרג בפעולת איבה בכ"ד באדר תשס"ב , 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בירושלים - גבעת שאול הותיר הורים ושני אחים

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 71

בן 18 במותו

Page 44: קדושי גוש קטיף הי''ד

www.gushkatif.co.il :חומרים נוספים אודות הנופלים אפשר למצוא באתר האינטרנטובמרכז לתיעוד ותודעת גוש קטיף

"מרכז קטיף" ת.ד 19 ניצן ב' ד.נ אבטח מיקוד [email protected] :אימייל

טלפון: 077-4320515 פקס: 077-4320516 אורה אוחנה 054-5651235, מרדכי (מוכי) בטר 054-7775604

wwww.ggug hshkak

00

tati

44

f c

7

7

o

2

ll

8

ט

דmקירקק גג

מ:t

תתת

קק@

עעא

דפgg

ווא

00m

ווצ

,7i

דמ

55

1ער

33

ת

5