287
בס" ד ס יכומי חושן משפט חלק ג ערן וגה כולל נתיבי משפט חנוכה תשס" ח חיפה מהדור ת טיוטא נסיונית

חושן משפט סיכומים

Embed Size (px)

DESCRIPTION

הסיכומים מיועדים בעיקר כהכנה למבחני הרבנות הראשית לישראל

Citation preview

Page 1: חושן משפט סיכומים

ד"בס

יכומי חושן משפטס

חלק ג

ערן וגה

כולל

נתיבי משפט

ח"חנוכה תשס

חיפה

נסיונית טיוטאת מהדור

Page 2: חושן משפט סיכומים

[email protected] 3 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נזקי שכנים

סימן קנג

להשא

?מה דין אדם שמניח על כותל שכנו זיז או מתלה ומשתמש בו

תשובה

:כמה היבטים בשאלה זו

האם המשתמש בשימושו גורם להיזק ראיה.

האם יש חזקה למשתמש שלאחר פרק זמן יוכל לטעון מחלת לי.

מה משך הזמן שנדרש לחזקה ?

האם לחזקה כזו נדרשת טענת מכירה?

ש בזיז זההאם מותר לבעל הכותל להשתמ ?

. פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות, 2נאמר הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות 1במשנה בבבא בתרא .א

ונחלקו . ובעל הגג מעוניין לתקוע זיז בכותל בעל החצר, מתארת שמדובר כאן בשכנים בעל גג ובעל חצר' והגמ

מסיקה שאף ' מטפח כפשטה של המשנה והגמ אם בעל הזיז יכול להשתמש בזיז בפחות' האמוראים בגמ

מותר לו , יתרה מזאת. למחות בעל החצר ולמנוע את שימוש בעל הזיז בזיזו מפני היזק ראיה יכול בפחות מטפח

"3כיון שאין לו חזקה ויכול לחתכו לזיז אם יצטרך כל שכן שישתמש בו"אף להשתמש בו בעצמו בנימוק ש

למחות בבעל הגג מלקבוע את הזיז ואם החזיק בו פח יכול בעל החצרבפחות מטם שאף "להלכה פוסק הרמב .ב

שבזיז עצמו יש 4ם לשיטתו"שהרמב, וזאת למרות משמעות המשנה שאין חזקה בפחות מטפח. יש לו חזקה

שבפחות מטפח יכול 5ע"את החילוק האמור במשנה בין טח לפחות מטפח מבאר הסמ. חזקה אף בפחות מטפח

זיז כשהוא מפריע לו לבנות בחצר ומה שאין כן ביותר מטטפח לא יכול בעל החצר לעקור לעקור בעל החצר את ה

ע ולדעתו גם בפחות מטפח "ז חולק על הסמ"הט. את הזיז אך הוא יכול לבנות מתחתךפךיו בעודו תקוע במקומו

הזיז לעכב את אולם יכול לבנות תחתיו ומה שאין כן ביותר מטפח יכול בעל, לא יכול בעל החצר לסלק את הזיז

.הבנייה תחתיו

.דף נט 1מפני שבעל הזיז , של בעל הזיז לא יוכל בעל החצר לבנות במקום חזקהם מבאר שאחרי "ורשב. מחאהו חזקההמשנה עוסקת אפוא בשני עניינים 2

זה "וש בכותל מפני שאך כשלעצמו מותר לו השימ)מטעם פגיעה של היזק ראיה ( אפילו ללא חזקה)היא למנוע שימוש מחאהומטרתה של ה, מוחזק

"(. הנהנה וזה לא חסר .ה בבעל החצר"ם בד"רשב 3 .א אות ז"י באור הגר"עפ 4 .ו"סק 5

Page 3: חושן משפט סיכומים

[email protected] 4 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:שאלה

( ח-סעיפים ו)כיצד מסדירים מערכת יחסים בין שכן בעל גג שהמרזב שלו אמור לזרום לכיוון חצר שכנו שלמטה

?

:תשובה

מביאה שלשה באורים ' והגמ". המזחילה יש לה חזקה, המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה: "נאמר 1במשנה

על פי שלשת הביאורים למרזב גופו יש חזקה שיוכל , "זב אין לו חזקה ויש למקומו חזקהמר"אפשריים למושג

בעל החצר יכול לדרוש הראשון לביאור . לשפוך את מי הגג אלא שיכול בעל החצר לדרוש את שינוי המיקום שלו

ולביאור , רזביכול לתבוע בעל החצר לקצר את המהשני לביאור , את הזזת כל המרזב לאזור אחר סביב הבניין

, צינור הניקוז הגדול שמנקז את כל מי הגג-יכול בעל החצר לבנות תחת המרזב ומה שאין כן במזחילה השלישי

שזהו דווקא במזחילה של אבן שהיא חלק מן הבניין ' ואי אפשר אף לבנות תחתיה ומבארת הגמ, שבה יש חזקה

. שהבניה תחתיה תפגע בה

יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל ' אמר ר' שך הגמעניין נוסף בסוגיה זו מופיע בהמ

. בעל החצר מעכב עליו, הגג לסותמו

כיצד ניתן ליצור קניין 2ם שהחזקה היא הדדית כלומר הדבר דומה למקח וממכר והנתיבות מקשה"ומבאר הרשב

שבקניין 3פי חידושו בדיני קניינים והנתיבות מבאר את העניין על? שכזה שמכיל זכויות בדבר שלא בא לעולם

.שהתחייב המקנה להקנות תמורתו דבר שלא בא לעולם חלה התחייבות

. ב

בדין ולמאן דאמר שהבאור דברי 6חולקים' מבארים ששלושת התירוצים האמורים בגמ 5ש"והרא 4ם"הרשב

כן למאן דאמר שהחידוש הוא ו. אין בעל החצר יכול לקצרו ולשנות את מקומו, המשנה הוא שיכול לבנות תחתיו

. אינו יכול לשנות את מיקומו שלא כמו מאן דאמר שיש לו חזקה מרוח אחת אך יכול לשנותו, שיכול לקצרו

שאין בעל החצר יכול לפגוע כלל במרזב מלבד לבנות , ש כדעה האחרונה שהיא דעת המיקל"להלכה פוסק הרא

. תחתיו

או שהיה ארוך ורצה , ל הגג לעקור הצינור מצד זה ולהחזירו לצד אחררצה בע: "7ע"ם פוסק ואחריו השו"הרמב

אם 8וכן. שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מכל מקום, אין בעל החצר יכול לעכב עליו, לקצרו

שאין הצינור עשוי לתשמיש כזיז כדי שיחזיק , רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור אין בעל הגג יכול לעכב עליו

:דף נח 1 .ח"סק 2 .ג"סימן ר 3 .ה שאם היה ארוך"ד: דף נח 4 .סימן עב 5 .שלדעתו שלשת הדעות אינן חלוקות( ף"בדפי הרי: לא)י "אולם ראה נמוק 6 .סעיף ז 7 . סעיף ח 8

Page 4: חושן משפט סיכומים

[email protected] 5 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

העליון הוא זה -בעל הגג, ם הופך אפוא את הצדדים"הרמב". שאינו עשוי אלא לקילוח מים, באוויר החצר

.1שמעוניין לבטל את המרזב ובעל החצר מתנגד

ם הסיק את מסקנתו מהמחלוקת בסוגיה האם יכול בעל "מ הרמב"ולדעת המ, ם"ונחלקו הפוסקים בהבנת הרמב

. אך בעל הגג ודאי יכול לשנות את מיקום הצינור, רהתחתון לשנות את מיקום הצינו-החצר

אין לו חזקה מרוח אחת ' 'שלדעתו דברי הגמ, ם ישנו הסבר שונה בסוגיה"לומד שלדעת הרמב 2ע"אולם הסמ

נאמרו לא בעקבות דרישתו של התחתון לשנות ', שאם היה ארוך מקצרו'ו' אבל יש למקומו חזקה משני רוחות

יהודה אמר שמואל דלקמן שבעל ' דרישתו של העליון והם מוסבים על דברי ר את מיקום המרזב אלא לאחר

.4ה את צינור3החצר התחתון מונע מהעליון לבטל

שאדם שהניח מזחילה הדולפת לחצר חבירו שתחתיו יכול בעל החצר 5ע"ם והטוש"להלכה פוסקים עוד הרמב

. 6יר את המרזב שלולמחות ואם לא מחה יש חזקה וכן במרזב הוחזק בעל הגג להות

כלומר מרגע שראה בעל החצר את . מידע חזקה כזו נוצרת "ם והשו"לדעת הרמב? מהם התנאים ליצירת חזקה

שלש א ליצירת חזקה נדרשות "ם והרמ"ואילו לדעת רשב. נוצרה חזקה 7בעל הגג מניח את המזחילה או המרזב

.9טענהו 8שלש שנים

, הלכה שמרגע שהחזיק בעל הגג בזכות לשפוך את מי מרזבו לחצריהודה אמר שמואל נפסק ל' גם דינו של ר

שהדברים אמורים הן לעניין מי גשמים 10ע מוסיף"והסמ. החזיק גם בעל החצר בזכות לקבל את מי הגג לחצירו

. והן לעניין מי שפכים

, ל החצרהראשונים נחלקו בשאלה האם מותר לבעל הגג לסתור גגו באופן שתמנע המשך זרימת המים לבע

.שבעל החצר לא יכול למנוע זאת 11ע פסק"והסמ

:לסיכום

בעל גג שמעוניין להעמיד את המרזב שלו שיזרום לחצר שכנו מלמטה יכול לעשות זאת הן עם מי גשמים והן עם

מחלוקות )עם טענה או בלעדיה , מיד או לאחר שלש שנים, אולם אם החזיק, רק כשלא יתנגד שכנו. מי שפכים

.ם המדובר הוא כשהעליון הוא המתנגד לבניית התחתון"לעניין לבנות תחתיו גם לדעת הרמבאך 1 .ח"סקי 2יהודה אמר שמואל שבעל החצר יכול לדרוש מבעל הגג להמשיך את הזרמת את ' ע שאם כן למה נאמרו דברי ר"ז שדוחה את דברי הסמ"ך סק"ש' ועי 3

.הלא הדברים מובנים מאליהם, המים .מתייחס לבנייתו של התחתון בהתנגדותו של העליון' בגמ( שיכול לבנות תחתיו)להדגיש שלדעתו הבאור השלשי אמנם יש 4 'ג סעיף ו"סימן קנ 5 .וכאמור במשנה שלמרזב עצמו יש חזקה אלא שלמקומו אין חזקה 6 .או שמא מרגע שהמים זורמים 7ומבאר , ם משום שנגרם נזק לחצר ואין אדם שותק על פגיעה שכזו ברשותו"לדעת הרשבוהנתיבות מקשה מדין חופר בורות בחצר שיש חזקה מיד גם 8

.הנתיבות שדווקא נזק בחצר גופא נחשב לנזק ומה שאין כן כאן שיכוולים להסיר ברגע את המרזב או המזחילה .מחלוקת ראשונים זו מופיעה במקומות נוספים 9

.ו"סקט 10 .ז"סקט 11

Page 5: חושן משפט סיכומים

[email protected] 6 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך , בעל החצר אינו יכול להעביר את המרזב למקום אחר ואינו יכול לקצרו,להלכה. חזקתו מועילה (הראשונים

אם נפלה עליית העליון אינו מחוייב לבנותה מפני קיומו של . לבעל החצר ניתנת הזכות לבנות תחת מרזב זה

אך , סלק את מרזבווהוא יכול למנוע מבעל המרזב ל, מוחזק במצב הנתון, התחתון, גם בעל החצר. המרזב

. ם בעל המרזב יכול לקצר ולשנות את מיקום מרזבו"לדעת הרמב

:שאלה

לחומרים ולכמות בהם הוא , כשהוחזק השכן העליון בשימוש בצינור או מרזב האם יש משמעות לאיכות השימוש

? ( סעיף יב)מעוניין להשתמש

:תשובה

ר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת ממחין בידו שלא מי שהיה מוחזק בחצ" 2י"מביא את דברי הנמוק 1א"הרמ .א

לאור זה , הנתיבות לומד שחזקה לא מועילה בפעולה אלא על דבר קבוע כמו צינור" ישפוך בה חמש כביסות

.מבאר הנתיבות שהמדובר כאן הוא כשעעשה ביב או העמיד צינור בחצר חבירו

פ שלא החזיק אלא בדבר "וברת בחצר חבירו אעאבל השופך שפכין ברשותו דרך ביב הע: "א"בהמשך כותב הרמ .ב

א חילוק בין המוחזק "אנו מוצאים בדברי הרמ". אחד יכול לשפוך שם מה שירצה הואיל דברשותו הוא שופך

מבאר שהדגש 3ע"ואכן הסמ. לבין השופך שפכין ברשותו שמותר, לשפוך בחצר חבירו שאסור לשנות ולהוסיף

שכיוון שעל הביב עצמו הוחזק על תוכן 4ומבארו הנתיבות, הוא שופך ברשותוא הוא על המילים "בדברי הרמ

ולדעתו בהוחזק בביב , ע"אולם הנתיבות עצמו חולק על דברי הסמ". נפגע"השפיכה לתוכו לא יכול לעכב השכן ה

אלא דווקא כאן כשהביב הוא , שיצא מרשותו לרשות שכנו לא יכול לשנות המחזיק את תוכן וכמות קצב השפכים

.וש משותף שלכלל הדיירים יכול כל שכן לשפוך בביב מה שירצהרכ

:לסיכום

אדם שהוחזק להשתמש בחצר חבירו לשפיכת חומרי פסולת מסוג כלשהו אינו רשאי לשנות את החומר או את

ע משום שהוא מרשותו ולדעת הנתיבות משום "מותר לדעת הסמ 5אולם אם זהו ביב היוצא מרשותו, כמותו

.ותף לכלל השכניםשהביב כולו מש

:שאלה

?מה דין אדם שהשעין קורה על כותל חבירו ורוצה אחרי כן להחליפה בקורה גדולה וכבידה יותר

:תשובה

ם לדעתו החזקה "ראינו לעיל מחלוקת בין הרמב, בשאלה מהו משך חזקה הנדרש למחילת הבעלים למשתמש .א

.ת שלש שנים וטענהם לדעתו לחזקה נצרכו"ובין רשב, הינה מיידית וללא טענה

.סעיף יב 1 .ף"פי הריבד: ב דף ג"ב 2 .ח"סקכ 3 .ב"סקי 4 .דבר זה שכיח מאד בימינו כשצינור ביוב של כל הבנין עובר בדירות מסויימות 5

Page 6: חושן משפט סיכומים

[email protected] 7 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

1ה"שהיא אולם בסימן קנ, א סותר עצמו בשאלה זו ובכמה מקומות הביא את המחלוקת כמות"הרמ, להלכה .ב

ה באופן "א מכריע בסימן קנ"לא ראו בכך סתירה וסברו שהרמ 2חלק מהאחרונים, ואמנם. ם"הכריע כדעת הרמב

.ם שחזקת תשמישין היא מיידית"כללי לכל המקומות כדעת הרמב

והכריע לחלק בין חזקת , א הסתפק כמי לפסוק הלכה"והוא מיישב שהרמ, א"רואה סתירה בדברי הרמ 3ע"הסמ .ג

שדווקא בנזיקין שפעולתו היא בביתו כמו גפת משרה וירק שמניחם בביתו ללא , כלומר. תשמישין לחזקת נזיקין

תשמישין כגון זיז וקורה שמחזיק ומה שאין כן בחזקת , הרחקה נחשיבו כמוחזק מספק מפני שהוא מוחזק בביתו

.בחצר חבירו שחבירו הוא המוחזק ולכן שם המחזיק הוא המוציא ולא נחזיקו בספק

.סעיף לה 1 .ז בסימן קנה סעיף לה"וכן בט.ב"ע סוף סקל"העיר שושן מובא בסמ 2 .ב"סקל 3

Page 7: חושן משפט סיכומים

[email protected] 8 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

דסימן קנ

ב-סעיפים א חלוקת דירות

:שאלה

?האם מותר לאדם לחלק את דירתו ולהשכירה לשני שוכרים

:תשובה

ויש לחלק כאן בין , הנגרם לשכנים( המדרגותכלומר ריבוי דיירים בחדר )שאלה זו עוסקת בתחום ריבוי דרך

ונפרט את . 'מטבחים כפולים וכו, תוספת בנייה לבין חלוקה פנימית לשתי יחידות כגון באמצעות כניסה פנימית

: השתלשלות הסוגיה

לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו בחצר השותפין בנה עליה ל גבי ביתו 'נאמר 1ב פרק חזקת הבתים"במשנה ב

יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך לא

. 'ביתו

ם שרוב בני אדם יוצאים ונכנסים בחצר "ומפרש רשב' מפני שמרבה עליהם את הדרך? מאי טעמא' 2שם' ובגמ

ם רצה בונה את החדר לפנים א'מקשה אימא סיפא ' והגמ. עכשיו יותר מבתחילה וליכא צניעות כדמעיקרא

האמור ' את החדר בונה'הונא מאי ' אמר ר? והלא מרבה עליהם את הדרך' מביתו ובונה עליה על גבי ביתו

.אפתאי? ומאי עליה, (כלומר ולא שבנה חדר נוסף)שחלקו לשנים ? במשנה

ב את ביתו ולבנות עלייה אדם לא יכול להרחי' מבאר שלתירוץ הגמ ם"רשב: 'שני ביאורים נאמרו בתירוץ הגמ

והעלייה האמורה במשנה היינו שהאדם מחלק את דירתו גופה לשתים וחלק נקרא בפי , מפני ריבוי הדרך

לומר שכשם שבביתו יכול אדם להרבות ' ועוד ראשונים מבארים שכוונת הגמ י"הנמוקאך . 'עלייה'המשנה

.דיירים כך יכול להוסיף דיירים בתוספת הבנייה שלו

את ביתו ולדעת להרחיבלהוסיף ו שאינו יכולאלא 4בביתו להוסיף דייריםאדם יכול 3ם"אפוא שלדעת רשביוצא

.בביתו כמות שהוא ואף להוסיף דייריםביתו להרחיבאדם יכולי "הנמוק

י מבאר ומחדד את דבריו שאדם יכול גם להביא לביתו דיירים נוספים ובלבד שלא יעשה פתח נוסף "הנמוק

מפני שכשאין בביתו פתח מן הסתם לא ישכירנו לדיירים נוספים שאין הדרך לעשות כן ', אמור בגמכ, לכניסה

.שיעברו דיירים דרך ביתו

ומאידך אוסר להרבות דיירים בכל צורה , מחד מתיר לאדם להרחיב ולבנות את ביתו ככל שיחפוץ ם"הרמב

. שהיא בבית אפילו אם לא הרחיב את ביתו המקורי

:דף נט 1 .שם דף ס 2 .ה מאי"כנראה מדבריו בד 3 יכול לעשות בתוך ביתו מה שירצה ונראה מדבריו שאף חלוקה פנימית יכול לעשותם "שלדעת רשב' מ אות ג"ד' ועי 4

Page 8: חושן משפט סיכומים

[email protected] 01 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

המגיד משנה מבאר שדווקא השכרת הדירה לאנשים שאינם סמוכים על שולחנו ? ת ריבוי דייריםמהי הגדר

נחשבת לריבוי דיורים אך אדם שמוסיף משרתים או בני משפחה בית שסמוכים על שולחנו אינו נחשב כמוסיף

. 1דיורים

י ושלא "כנמוק, ביתו ם שיכול אדם להוסיף ככל שירצה ולהרחיב את"את דעת הרמב 2ע"להלכה מביא השו

ם "י והרשב"ם ולא כדעת הנמוק"ע להוסיף דיירים בביתו המקורי כרמב"ומאידך אוסר השו, ם"כדעת הרשב

.שמתירים להרבות דיירים

א "י ומוסיף הרמ"ם והנמוק"א מביא שיש חולקים שאדם יכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים כדעת הרשב"הרמ

. אינו מוסיף בנין חדשהסתייגות נוספת שכל זה אמור כש

א שבתוספת בניה לא יכול אדם להשכיר את ביתו לדייר שני אך אם לא הרחיב את ביתו "ויוצא אפוא לדעת הרמ

.יכול להשכיר את ביתו לשני דיירים

ובכלל זה הקמת פרוזדור כניסה משותף ( ללא תוספת בנייה)מקרה שכיח בימינו הוא חלוקת דירה לשתי יחידות

ע ברור "ם והשו"ולדעת הרמב. וצאות שתי דירות נפרדות לחלוטין הכוללות מטבח ושירותים נפרדיםשממנו י

א שריבוי דיורים מותר נראה בפשטות שבבית יכול להוסיף ככל שירצה "אולם לדעת הרמ, 3שהדבר אסור

.4דיירים

:לסיכום

א אסור רק "ולרמ, דירתו פנימה ם אסור אף בתוך"להלכה מותר להרחיב את ביתו אולם ריבוי דיירים לרמב

.בתוספת הבנייה

:שאלה

.באילו מצבים מותר לאדם לפתוח חלון לרשות חבירו

:תשובה

:הגמרא והפוסקים מחלקים את השאלה לכמה נידונים

.ולחצר חבירו( שגם לו יש חלק בה)הפותח חלון לחצר השותפין .א

.שינוי חלון במקרים אלו .ב

.בין שני החלונות עובר מבוי או רשות הרביםהפותח חלון מול חלון חבירו כש .ג

. נוסף בית אבניתן להגדיר במושגים בני ימינו שריבוי דיורים נחשב רק הוספת 1 .'א' ד סעי"קנ' סי 2 .ם אף אם דייר נוסף גר בתוך ביתו נחשב למרבה דיורין"שהלא לדעת הרמב 3יתכן שלחלק דירה לשתי יחידות יהיה , בה שמותר להרבות דיירים היא מפני שאין הדרך להעביר דייר נוסף דרך תוך ביתוי שהסי"אולם לדעת הנמוק 4

. אסור מפני שבמצב זה כן הדרך להוסיף דיורין שאינם עוברים זה על זה

Page 9: חושן משפט סיכומים

[email protected] 00 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

;שאלות של חזקה בהיזק ראיה .ד

.פתיחת חלון כשברקע חשש מחזקה של הפותח שימנע מחבירו לבנות בעתיד חלון מול .ה

:ונבאר את הדברים אחד לאחד

צר מעשה באדם אחד שפתח חלון לחמוסיפה ' והגמ לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפיןנאמר 1במשנה. 1

שאסור לאדם לפתוח חלון הן 2ע"וכן פוסק השו ובא לפני רבי חייא אמר לו יגעת ופתחת יגע וסתום' השותפין וכו

. ואם פתח פתח יסתום אותו 3לחצר חבירו והן לחצר השותפין

מביא את תשובת האבקת רוכל שאם רוצה 4כאמור נאמר שאם פתח חלון יסתמנו אולם הפתחי תשובה' בגמ. 2

ואין השכן יכול לחשוש שבעתיד הזכוכית תישבר , ל לסתום חלונו בזכוכית אטומה שאין זה היזק ראיההשכן יכו

. או שיפתח החלון

שינוי פתח. ב

משום שיכול שכנו לומר ע שהטעם "ובשו' ומבואר בגמ היה קטן לא יעשנו גדול: 5מגדיל חלון מפורש במשנה. 1

. 6תח גדולבפתח קטן יכול אני להסתר ממך ואיני יכול בפ

בפתח אחד אני יכול להסתתר ולא היה הפתח אחד גדול לא יפצלו לשני פתחים גם מהאי טעמא שאומר . 2

. בשנים

ע מבאר שני "והסמ". 'כאמור בגמ"לעשות מהם פתח אחד לא יוכל ש 7א"אם היו לו שני פתחים כתב הרמ. 3

. נו שימוש יותר נרחב מאשר שני פתחים קטניםשבפתח גדול יש' ב, שבפתח גדול יותר שולט הראיה' אביאורים

וכן מקשה . לא מופיע מקרה זה אלא המקרה ההפוך שאסור לפצל חלון אחד לשנים' מקשה שבגמ 8ך"והש

הוא בעוד האדם ' ז שהיזק ריאה האמור בגמ"ע שבפתח גדול ישני יותר שימוש דוחה הט"את טענת הסמ. ז"הט

לאחד מתיריםא ו"ך חולקים על דעת הרמ"ז והש"ואכן הט. חצרויושב בביתו ולא כשהוא משתמש למשאות ב

שהמתירים היינו דווקא כששני הפתחים צמודים ויש ביניהם הפסק מועט 9ומוסיף ומדגיש הנתיבות. שני חלונות

.ע אינו יכול לאחדם"אך כשהם מרוחקים זה מזה לכו

מפני שאחרי כן לא יוכל , שאיר חלוןשלא יסתום אותה וי 10ע"כתב הסמ, היתה לו מרפסת פתוחה לגמרי. 4

ועד עתה לא נחשב הוחזק זה להזיקו שכן )לבנות מולו השכן ולסתום את היזק הראיה מפני שהוחזק זה בכך

:דף נט 1 .ד סעיף ד"קנ 2שאמנם חדר מדרגות נחשב בימינו לחצר השותפין אולם ככל הנראה אין . תפיןנראה שבימינו פותח חלון לחצר חבירו שכיח יותר מפותח לחצר השו 3

. נראה ששכיח יותר( הפרטית)אולם פותח חלון לחצר חבירו , אנשים מקפידים עליו כל כך שאין עושים בו תשמישי צנעה .ט"סק 4 .דף ס 5 . שאין הטעם משום הזכות בחצר( שם)' ומבאר רבא בגמ 6 .ס ה"ד ס"קנ 7 .ט"קס 8 .ט"א סק"משה 9

.ז"סקט 10

Page 10: חושן משפט סיכומים

[email protected] 01 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ע שבית יותר מזיק בראייה מאשר מרפסת משום שמשתמשים בו "טעם נוסף מביא הסמ(. 1הוא מזיקו ממילא

.2יותר זמן

חלון מול חלון. ג

אם מבוי מפריד בין . 3ל חלון חבירו צריך לסותמו אפילו אם החלון הנפגע נמצא מעבר לחצרהפותח חלון מו

ואם רשות הרבים מפרידה בין שני החלונות נאמר . ר שלשה בתים"החלונות הדבר תלוי אם יש בין המבוי לרה

מר לו הריני מבארת שהטעם מפני שאו 5'שיכול לפתוח חלון ואינו מתחשב בהיזק הראיה שנגרם והגמ 4במשנה

ע מביאים את דברי הראשונים שאם החלונות הם מעל "י והשו"אמנם הב. ר שרואים אותך"הריני כאחד מבני רה

הוסיף שאפילו אם מקצת מהחלון 6ע"והסמ. ר רואים אותו אין יכול זה לפתוח חלון מולו"אמות שאין אנשי רה' ד

חולק וסובר שאמנם 7ך"והש, ו בחלון זהמתחת לארבע אמות אין הוא נחשב כניזק שכן בלאו הכי רואים אות

. 8רואים למטה אך אין רואים למעלה

ר אין היזק ראיה חנות "למרות שברה, ר כשהוא צופה בחלון חבירו"שלא יפתח אדם ברה, יוצאת מן הכלל חנות

. יוצאת מן הכלל כאן שכן המוכר יושב כל היום בחנותו ומביט בחצר חבירו

חזקה בהיזק ראיה

השנית היא חזקה , האחת חזקה בה המחזיק פוגע עכשיו בניזק וגורם לו היזק ראיה, ות בחזקהשתי סוגי

אל תאפיל "שכתוצאה מבניית המחזיק עכשיו נמנעת בניית חלון עתידית בגין טענת היזק ראיה או בגין טענת

:נדון תחילה בטענה הראשונה". עלי

ף אין חזקה "ם יש חזקה להיזק ראיה ולדעת הרי"ת הרמבלדע, הראשונים נחלקו אם יש חזקה להיזק ראיה. 1

. להיזק ראיה

חבירו ומחל לו חבירו כגון שבא וסייע עמו או שידע חצרם שאם פתח אדם חלון ל"כדעת הרמב 9ע פוסק"השו. 2

.פ שרבים חולקים"א הביא שכן ראוי להורות אע"והרמ. שידע ולא ערער הרי זו חזקה

וגם כאן , פתח מול פתח אף לדעת הסוברים שיש חזקה להיזק ראיה אין חזקהלגבי חלון מול חלון ו, אמנם. 3

בחלון מול חלון יש 11א"ה שהביאו הרמ"בשניהם אין חזקה אך לדעת הרמ, 10ם"נחלקו הראשונים שלדעת רשב

גבי שותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר דכופין זה את זה ואין אומרים הוחזקו שזוהי חזקה ( ג"ע סקכ"בסעיף ח ובסמ)ע כמו שלמדנו "והביא הסמ 1

שעושים מחיצה בחצר הנידון ולגבי שותפין, שלא מצינו שיוכל אדם למנוע מחבירו לעשות מחיצה מטעם חזקה, ולכאורה דבריו אלו קשים. )דממילא

(.הוא לחייבו להוציא הוצאות ולבנות מחיצה מכספו .דאז אפילו כשהוא בביתו יכול לראותע "ולשון הסמ 2 .סעיף ג 3 .דף ס 4 שם 5 .ב"סקי 6 .ד"סק 7 .ז"סק( א"משה)י ביאור הנתיבות "עפ 8 .סעיף ז 9

.ה לא יפתח דם לחצר"ד. דף ס 10 .סעיף ג 11

Page 11: חושן משפט סיכומים

[email protected] 02 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

חזקה להיזק ראיה שלא כמו איןה חולקים מדוע בפתח כנגד פתח "ם והרמ"מבאר שהרשב 1ע"והסמ. חזקה

ם הסיבה שאין חזקה בחלון מול חלון היא "ולדעת הרשב, חזקה ישהם בחלון המשקיף לחצר ששפוסקים שני

יוחנן דאמר קרא וישא בלעם עיניו וירא את ישראל שוכן ' מנהני מילי אמר ר 2'משום האיסור המובא בגמ

ע "דעת הסמבמצב כזה של פתיחת חלון באיסור ברור ל. ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, לשבטיו

של בעל החלון הנפגע הקפידאה הסיבה שאין חזקה היא "אולם לדעת הרמ, ם שלא תועיל חזקה"שדעת הרשב

.וקפידא זו קיימת רק בפתחים מכוונים ולא בחלונות ובהם מועילה חזקה, שלמרות שמחל מחילתו בטעות

עמו בבניית מחיצה למרות בחצר השותפין אין דין חזקה ויכול השותף האחד לחייב את רעהו להשתתף. 4

כלשון 3ע"כן כתב השו שממילא בלא שום מעשה הם מזיקים זה את זהמפני , ששנים רבות לא היתה קיימת

ש שהטעם שאין חזקה בשותפין הוא מפני שחזקה שייכת רק כשההיזק "הביא את דברי הרא 4ע"והסמ. מ"המ

5וכתב הנתיבות. לא חשש חבירו למחותן חזקה שאך כאן ששני השותפים מזיקים זה את זה אי, מגיע מצד אחד

מ בין שני טעמים אלו בגג שמשקיף לחצר שלדעה שאין חזקה כשההיזק הוא הדדי כאן תהיה "שנ 5הנתיבות

. אך לדעה שאין חזקה כשההיזק הוא ממילא לא תהיה כאן חזקה, חזקה

עצמו ולא היתה פעולה כשהמצב הינו מתמשך מ האחדיוצא אפוא שישנם שני מצבים בהם אין חזקה אוטומטית

.כההיזק הוא הדדי השני, מסויימת של פגיעה וגרימת היזק ראיה

הסוג השני של חזקה בהיזק ראיה היא חשש ממניעת בנייה עתידית

.י"סק 1 .ס דף 2 .סעיף ח 3 .ג"סקכ 4 .ב"א סקי"משה 5

Page 12: חושן משפט סיכומים

[email protected] 03 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

דיני שליחות

סימן קפב

:שאלה

?מהם גדרי שליחות ושליחות לדבר עבירה בה נאמר שאין שליחות

:תשובה

בהמשך הסוגיה מביאה ' והגמ. מדיני פסח ומדין גירושין: ובאים שני מקורות לשליחותמ 1במסכת קדושין' בגמ

דברי 'בקדושין שאין שליח לדבר עבירה מפני ש' מביא את דברי הגמ 2ע"מנין שאין שליח לדבר עבירה והסמ

שלא סבור היה'ומבאר שהטעם שאין שליח הוא מפני שיטען המשלח ש?' הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין

.3'ישמע לו

לעקרון של אין ' ע שלדעתו יש טעם אחר למסקנת הגמ"א שלא כדעת הסמ"מביא את דברי הריטב 4הנתיבות

שליח לדבר עבירה והנתיבות מבאר שהטעם הוא שבכדי לחייב בשליחות לדבר עבירה נצרך לימוד מיוחד שניתן

ושליחות כזו תקפה גם בקטן שהתמעט השליח מלבד ייחוס התוצאה למשלח כבשאר שליחות מעשה לחייב על

ושליחות לחייב על . מה אתם בן דעת אף שלוחכם בן דעת" אתם"מדיני שליחות הכלליים מהמיעוט בתרומה של

ולדברי הנתיבות בכלל החידוש סוג חדש , מעשה השליח נלמדת ממעילה בה נתחדש שיש שליח לדבר עבירה

א שהטעם שאין שליח לדבר עבירה הוא "בדברי הריטבוזהו אפוא הביאור . של שליחות לייחוס המעשה

שבמקומות בהם אל נתחדש שיש שליח לא נוכל לחייב את השליח ככל שליחות מפני שבלא לייחס אליו את

המעשה לא ניתן לחייבו ורק במקומות בהם נתחדשה שליחות שכזו כמו במעילה תועיל השליחות המחודשת

. לא תקף לגביו כאן' אתם'ת כזו ניתן יהיה לחייב גם קטן שכן המיעוט של ובשליחו, הזו לחייבו על מעשה השליח

חיובא אך אם -א הסתייגות ודווקא כשהשליח בר"א שאין שליח לדבר עבירה ומוסיף הרמ"להלכה פוסק הרמ

שבאשה ועבד אין שליחות לדבר : מ י"בבב' והמקור לדברים הללו הוא סוגיית הגמ. חיובא יש שליח-אינו בר

נאמר שיש שליח ' אי בעי לא עביד'לפיה רק על שליח ש' ה מפני שאינם בני חיוב אך ישנה דעה אחרת בגמעביר

חולק וסובר שלדעת המרדכי נפסק 5ך"א פוסק כדעה זו על פי דברי המרדכי אולם הש"והרמ, לדבר עבירה

. 'אי בעי עביד'כדעה של

.א"ע קפב סק"וראה גם בסמ: קדושין מא 1 .ב"קפב סק' סי 2 .ע כשברור למשלח שהשליח ישמע בקולו לא יפטר המשלח בטענה זו"ק איגר שלפי דברי הסמ"וכתב על זה רע 3 .א"שם סק 4 .א"סק 5

Page 13: חושן משפט סיכומים

[email protected] 04 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

Page 14: חושן משפט סיכומים

[email protected] 05 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן קפד

סעיף א

:שאלה

?לאדם אחד וקנהו לאותו אדם בשותפות עם אנשים נוספים מה דינו שליח שנשלח לקנות חפץ מסויים

:תשובה

: אומרת 1מ"בב' במס' הגמ

ולא אמרן אלא דלא צר , הני בי תלתא דיהבי זוזא לחד למיזבן להו מידי וזבן לחד מיניהו זבן לכולהו

. וחתים איניש איניש לחודיה אבל צר וחתים איניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן

ו מוצאים כאן חילוק לענין קניית השליח בין מסירת מעות צרורים וחתומים לשלשה צרורות לבין מעות אנ

, ואלו אם המעות נפרדים, יכול השליח לקנות בהם רק לשלושתם יחדיו, שאם המעות היו מעורבים. מעורבים

. ולא לשלושתם, הוא יכול לקנות רק לבעל המעות שמהם קנה

שלשה שנתנו לאחד לקנות להם מקח אם היו המעות : שים דין זה ומביאים אותו להלכהמפר 3ע"והשו 2ם"והרמב

פ שהיתה כוונת השליח לאחד מהם הרי המקח של כולם וחולקים אותו לפי "מעורבים וקנה במקצת הדמים אע

פ שהיה בלב השליח לקנות לכולם לא קנה אלא לזה "היו המעות של כל אחד צרורים וחתומים אע, מעותיהם

. שקנה במעותיו

( י השלושה"ע)בעת מסירת המעות ; והפוסקים מגדירים כאן שני מועדים בהם ניתן לפרש את דברי הגמרא

ם שהרגע הקובע הינו "ובשאלה זו נחלקים הפוסקים שהטור לומד בדעת הרמב. ובעת הקנין של השליח, לשליח

למרות שניתנו לו צרורים וחתומים , ביםשאם ברגע קניית השליח המעות מעור, כלומר, רגע הקניה של השליח

, לעומת זאת המועד הקובע הוא רגע המסירה 4לדעת הטור עצמו. הוא לא יכול לקנות בהם לאחד אלא לשלשה

ולכן אם מסרו השלשה את המעות לשליח צרורים וחתומים למרות שאחרי כן בעת הקניה היו המעות מעורבים

כשברגע המסירה לשליח היו המעות מעורבים וברגע הקנין , ההפוךבמקרה . החפץ יקנה רק לזה שנקנו מכספו

מצב כזה יחשב 5ע"שלדעת הסמ, ם"נחלקו האחרונים בדעת הטור והרמב, למרות, היו המעות צרורים וחתומים

ז סובר "ם מצב כזה יחשב למעות צרורים אך הט"יחשב למעות מעורבים ואילו לדעתו לדעת הטור בדעת הרמב

. ע עצמו"ם היא כדעת הסמ"שדעת הטור בדעת הרמב

הן , ע עצמו דלעיל בכל מצב בו היו המעות מעורבים החפץ נקנה לשלושתם"למעשה יוצא אם כן שלדעת הסמ

. 6כשבעת המסירה היו המעות מעורבים והן כשבעת הקנייה היו מעורבים

.דף עד 1 .ז הלכות מכירה הלכה יג"פ 2 .אד סעיף "קפ' סי 3 .י"י הב"עפ 4 .ק א"ס 5שבמצב שבעת המסירה לשליח מסר כל אחד מעות צרורים ואילו ברגע הקניה היו המעות מעורבים החפץ ; ניתן להסביר כאן שני הסברים מצטברים 6

ת מעורבים אך הליח ומאידך כשברגע המסירה לשליח היו המעו, באמצעות מחשבה למי יקנה החפץ( אין ברירה)נקנה לכולם מפני שלא ניתן לברר

י שכיוון "א בב"י ההסבר המופיע בדברי תלמידי הרשב"חילק את המעות ובעת הקניה היו המעות צרורים בשלשה צרורות גם יקנה המקח לשלושתם עפ

Page 15: חושן משפט סיכומים

[email protected] 06 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

קנין שקנה ישעיה שלדעתו גם במעות מעורבים אם אמר השליח במפורש בעת ה' א מביא את דברי ר"הרמ

ולדעתו אף באמר , ישעיה' ם חולק על דעת ר"ע מבאר שהרמב"הסמ. לאחד מהם יקנה החפץ לאותו האחד

ח שגם "בשם הב 1ך מוסיף"והש. השליח מפורש שקונה לאחד מהם לא יועילו דבריו והחפץ יקנה לשלושתם

נה החפץ רק לבעל ישעיה במקרה הפוך שהמעות היו צרורים ואמר השליח שקונה לשלושתם יק' לדעת ר

ך בין מעות צרורים שקונה לבעל המעות גם כשאמר "מבאר את החילוק בדברי הש 2והנתיבות. המעות האלו

שבמעות מעורבים ישנה כאן שותפות והשליח , מפורש למעות מעורבים שקונה לאחד מהם כשפירש השליח

ואילו במעות צרורים לא , קונה בשבילו לטובת זה שהוא, "זכין לאדם שלא בפניו"יכול לפרק אותה באמצעות דין

יכול השליח לקנות בשביל שלושתם שכן זה לא לטובת שלושתם להיות שותפים וכיון שזו חובה אין הוא יכול

. לעשות פעולה שכזו בממונם

סעיף ב

:שאלה

?מה דין קונה שדה שמבקש מהמוכר שטר נוסף על שטר הרכישה הראשון של השדה

:תשובה

" ואם אמר על מנת כופין אותו למכור, המוכר שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור"אומרת ש 3ק"בב' הגמ

, שנתכווין להטיל אימה שלא יצאו עליה עסיקין)ששת שהכי קאמר שהלוקח שדה בשם ריש גלותא ' ומבאר ר

דאנא לנפשי מהו דתימא מצי אמר ליה מידע ידעת' ובהמשך הגמ. אין כופן אותו ריש גלותא למוכרו( י"רש

בעלמא הוא דקבעינא וזוזי בכדי לא שדינא אלא אדעתא דכתב לי שטרא ( י"רש, הצלה)=שקילנא ופנחיא

כלומר הנידון הוא לגבי דרישת הקונה מהמוכר לכתוב לו שטר נוסף מלבד שטר זה שנכתב בכדי . אחרינא

יו שכוונתו להטיל על המוכר כתיבת שלא יצאו עסיקין מובן מאל' על מנת'אולם כשאמר מפורש , לבלום ערעורים

לא צריכא דאמר להו לסהדי קמיה דידיה חזו דשטרא ? פשיטא' על מנת'מקשה ואם אמר לו ' והגמ. שטר נוסף

. ל דמצי אמר שטרא מהיאך דקא שקלת בשמיה"קמ... אחרינא קבעינא

, תה מהמוכר שטר נוסףשקונה שדה סתם על שם אדם אחר ודורש ע: ם מביאים דין זה להלכה"ע והרמב"והשו

אולם אם התנה מלכתחילה שעושה כך בכדי להסתיר את העובדה שהוא הקונה הרי הוא כופה . בקשתו תדחה

שאפילו אמר כן בפני עדים בפני המוכר כופים את המוכר 4ע"את המוכר לכתבו שטר נוסף ומוסיפים הטוש

. לכתוב שטר נוסף

ז אינו "ולפיה "וראה פרישה ד)שהשלשה נתנו לשליח את המעות שלושתם כאחד זה בפני זה הרי הם כשותפים והשליח לא יכול לפרק את שותפותם

(.תלוי .א"סק 1 .א"ביאורים סק 2 :דף קב 3 .ם לא הביא דין זה"י שהרמב"אולם העיר הב 4

Page 16: חושן משפט סיכומים

[email protected] 07 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ש לוי "ואם קנה קרקע תחילה ע: "בשם בעל העיטור 1ם הגהות מרדכיע בש"א מביא דין נוסף על דברי השו"הרמ

" פ שלוי לא עשהו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו"אע

א בדברי המרדכי ולדעתו המרדכי מדבר כשמכירה נעשתה במעותיו של הקונה "ז חולק על ביאורו של הרמ"הט

באדם שקנה קרקע עבור חבירו ממעותיו שלו ועתה ז שהמדובר כאן"ומבאר הט. עצמו ולא של הצד השלישי

הסיבה . רוצה המוכר לחזור בו ולבטל את העסקה ופוסק המרדכי שאינו יכול לבטלה מפני שהמכר נקנה לחבר

. 'שדך קנויה לי במעות שפלוני נתן לך'אולם צריך החבר לומר למוכר , לכך היא על פי הדין הידוע של עבד כנעני

שזה דווקא בקנין כסף שהמעות עדיין בידי המוכר אולם בקנין סודר שחזר ( דברי המרדכיב)ז "אולם מדגיש הט

לא תועיל כיוון ' שדך קנויה לי בקנין שקנה ממני פלוני"שהלא בעת האמירה , כבר הסודר לבעליו לא יועיל הקנין

. שכבר חזר הסודר לבעליו

ובמעות שבידי המוכר ' שדך קנויה לי'מוכר ז שאם הקנין תלוי באמירת החבר ל"מקשה על דברי הט 2הקצות

? מדוע המוכר לא יכול לחזור בו קודם לכן והלא טרם חל קנין, ברגע זה

והקצות עצמו מבאר את דברי המרדכי באופן אחר ולדעתו מדובר שהקונה אומר שהוא מעוניין לקנות עבור

ועתה רוצה המוכר , (ן על השדהאלא מטרתו שלא יצאו עוררי)כשלמעשה הוא קונה לעצמו , חבירו במרמה

והדין הוא שהמוכר לא יכול , לבטל המקח בשל הסיבה שהחפץ לא נקנה לזה שעל שמו נקנה החפץ אלא לזה

. לחזור בו מפני שכוונת המוכר להקנות החפץ לבעל המעות ולא לאדם מסיים

.לפרק הזהב 1 .ק א"ס 2

Page 17: חושן משפט סיכומים

[email protected] 08 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן קפה

:שאלה

?אדם להיות שלוחו בקניית חפץ זה מה דין אדם ששלח שליח למכור חפץ ולאחר מכן מבקש ממנו אחר

:תשובה

ועתה באה האשה ( שליח הולכה)י שליח לאשתו "לגבי גט שאדם שלח ע 2'מביא את ספק הגמ 1ך בסעיף א"הש

ך אומר שספק דומה יהיה "והש, דין זה עומד בספק להלכה. ומבקשת משליח זה להיות שלוחה לקבלת הגט

ודין זה יעמוד בספק , ר ועתה בא הקונה ורוצה לשולחו לקנותאצלנו במצב כזה של אדם ששליח שליח למכו

.והמוציא מחבירו עליו הראיה

טלי 'בגט מבוסס על העקרון ש' ך ולדעתו אין לדמות גט לקנין מפני שספק הגמ"חולק על דברי הש 3הנתיבות

שהוא אינו יכול ולכן שליח הבעל לא יכול היות גם שליח של האשה מפני', גיטך מעל גבי קרקע אינה מגורשת

למסור את הגט מעצמו לעצמו ואינו יכול גם להניח את הגט על הקרקע בשם הבעל וליטול אותוע מהקרקע בשם

' לך משוך וקנה'לעומת זאת בשליח מכירה שאומר לו המוכר מכור את החפץ יכול השליח לומר לקונה , האשה

לך משוך 'וכל הוא להיות שלוחו של המוכר ולומר ואם כך י, ובכך סיים את תפקידו רק שהקונה יקנה את החפץ

. ולהפוך לשלוחו של הקונה ולבצע את הקנין בשבילו' וקנה

לגבי . בשליח לנתינת מלווה ופקדון ובשליח מתנה: ך מוסיף ודן בסוגי שליחות נוספים השייכים בממונות"הש

י שאדם השולח שליח למסירת מעות מפנ, ך שלא ניתן להביא את הנידון דלעיל"שליח להולכת מלווה אומר הש

אולם . ל"ולכן שם לא ניתן לדון בנידון הנ' תן כזכי'מפני ששם האומר ' היה שליח לקבלת המעות'הלוואה כאומר

.'וכדו' אל תזכה'מקשים עליו שגם שם ניתן לדון באופן שאמר לו 4האחרונים

:שאלה

?פחות ממנו או יותר ממנו, כום אחרמה דין השולח סרסור למכור חפץ בסכום מסויים ומכר בס

:תשובה

אל תמכור 'ועם זאת אם אמר הבעלים לסרסור , ע פוסקים שסרסור דינו כשליח וכשומר שכר"ם והשו"הרמב

אולם הנתיבות מוכיח שאין . מחויב הסרסור בתשלום ההפרש לבעלים, ומכר הסרסור בחמישים' בפחות ממאה

יה צריך להתחייב הסרסור את שווי החפץ האמיתי ולא את הסכום תשלום זה כדין שומר שכר שהרי אם כך ה

כל המשנה 'מבאר הנתיבות על פי העקרון ש? אם כן מהו מקור חיובו של הסרסור. שהבעלים הטיל עליו למכור

וכיון שהשליח משנה מדעת בעל הבית שאמר לו למכור במאה והרי הוא מוכר ', מדעת בעל הבית נקרא גזלן

. ו לפצות את הבעלים בכדי לתקן עיוות זה ושלא להקרא גזלןכוונת, בחמישים

.ק א"ס 1 :בגיטין סד 2 .ק א"ק א וביאורים ס"חידושים ס 3 .ק א"נתיבות ס 4

Page 18: חושן משפט סיכומים

[email protected] 11 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ולדעתו הדין האמור שהשליח משלם לבעלים את הפער בין הסכום , ש שחולק"א מביא דעת הריק"אולם רעק

אולם אם החפץ , 1האמור לו לסכום המכירה בפועל נכון רק כשהחפץ אכן שווה מאה או כשאין ידוע מהו שוויו

והבעלים אמר לו למכור אותו במאה ושינה השליח מדעת הבעלים ומכרו בחמישים לא עצמו שווה חמישים

. הסיבה היא כנראה מפני שלדעתו חיובו הוא כדין שומר שכר. יחוייב השליח בחמישים

מבאר שהסיבה 2ע"ההפרש מגיע לבעלים והסמ, אם השליח מכר ביותר משווי החפץ והסכום שציווהו הבעלים

טבעי צריך להגיע לבעלים מפני שלא מחל על סכום זה אלא שסבר שאין החפץ שווה בסכום היא שהסכום באופן

.זה

:לסיכום

השולח סרסור למכור בסכום מסויים ומכר בפחות מחוייב הסרסור או מטעם שומר שכר או מפני שהוא רוצה

.שלא להחשב גזלן

ענייני תיווך ושידוכים -י -סעיפים ו

סעיף ו

:שאלה

י "וח של מתווך שרכש את החפץ שלא על ידי המתווך וכן בשדכן אדם שהשתדך לאשה שלא עמה דין לק

?השדכן

:תשובה

ש בה נידון מתווך שנשלח למכור בית ולאחר שטרח המתווך לא רכש הקונה "הבית יוסף מביא את תשובת הרא

ת שאין המוכר מחוייב דמי ש כותב בפשיטו"והרא, (ולא מנימוקים ענייניים)את הבית רק בשל איבתו של המוכר

י דן "והב. 'שמי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו'תיווך למתווך זה למרות שבעטיו נמנעה העיסקה משום

י סובר שאף משכר טרחתו יפטר "והב, האם במקרה זה המתווך זכאי לשכר טרחתו או שאף מזה יפטר המוכר

סור שהקונה מעוניין לקנותו ואמר המוכר שזהו ש שאם אחר שאמר לו הסר"י בשם הרא"ומוסיף הב. המוכר

. שונאו אך אחר כך מכר המוכר לאותו הקונה זו רמאות והמוכר מחוייב בדמי התיווך

ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו : "א בסעיף ו מביא את הדין האחרון האמור בשינוי קל"הרמ

". חייב ליתן לשמעון סרסרותו י אחר"עכ מכרו ללוי "ר לו ואחללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכו

מביא את תשובת הנודע ביהודה שמקשה שאם כן מדוע לא יתחייבו הצדדים בתשלום העמלה למתווך 3ש"הפת

'? 4יכול להיות שהסרסור החדש הטעים לו טעמים נכונים מדוע לא יעכב המכר עבור השנאה'השני והלא

.1המוכר למתווך השני כפי חלקו 5חוייבי שי"ולמעשה מסיק הנוב

?ץשמדוע בספק נקבל את צווי הבעלים הראשוני כקובע את שווי החפ, ב"ודין זה צ 1 .ק ב"ס 2 .ק ג"ס 3ואלי היה מקום להוסיף נקודת חילוק בין מצב שהלקוח עצמו הגיע למתווך השני שגם פעולתו זו נובעת מכוח תיווכו של הראשון ואז היה מקום 4

.להפריש חלק מסויים מסך כל העמלה למתווך השני . שיבות למתווך השניאך יש לציין שבהמשך הדברים נראה שהוא מסתפק בדבר האם במתווך יש ח 5

Page 19: חושן משפט סיכומים

[email protected] 10 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

י שברור שלא מגיע לשדכן הראשון "ולגבי שידוך שנכנס שדכן אחר לעובי הקורה במהלך השידוך אומר הנוב

כיוון שבשידוך יש חשיבות רבה לאופיו של השדכן והשדכן 3כלל ורק לשדכן השני מגיע התשלום 2שום תשלום

. ותוהראשון לא יכול לזקוף את השידוך לזכ

י שאף במקרה שטוען המתווך שהמוכר דחהו בקש בטענה שהוא שונא את הקונה ואין זה אמת לא "ומוסיף הנוב

.יהיה המוכר נאמן בטיעון שכזה משום שהוא טענת שמא

:לסיכום

ברור שחייב , אם ניסה הלקוח לחמוק מהמתווך באמתלא של שנאה לצד השני ולמכור לו את החפץ ברמאות

אם הפרידה שנאה בינו לבין הצד השני אך לבסוף בא מתווך אחר וסייע , 4ם העמלה למתווךהלקוח בתשלו

ובשידוך הדבר ברור שכל דמי . 5בחתימת העסקה חייב הלקוח למתווך השני ולראשון את חלקו המגיע לו

.השידוך מגיעים לשדכן השני

:שאלה

דוך לפני הנישואין לגבי תשלום דמי ומה הדין כשהתבטל השי, מתי יש לשלם לשדכן את דמי השדכנות

?שדכנות

:תשובה

וכשאין מנהג יש , י שבענין מועד תשלום דמי השדכנות הקובע הוא מנהג המדינה"א מביא בשם מהרא"הרמ

.6לשלם צריך לשלם את דמי השדכנות במועד הנישואין ולא מיד

.ומשמע שיחוייב לשניהם לכל אחד לפי טרחתו והשפעתו היחסית על ביצוע העסקה 1 . שלא כאמור במתווך שמשלם לו כפי חלקו 2 . יש להדגיש שנראה שבימינו לא מקובל הסדר זה ושני השדכנים מתחלקים בדמי השידוך 3 .י"ש בב"תשובת הרא 4 .א"י בביאור דברי הרמ"נוב 5ף ויש להוסיף גם ,השכירות' סוף'אולם יש להבין מדוע כאן נחשב שלב זה כ.( מ סה"ב)א מבאר זאת על פי הדין הידוע ששכירות משתלמת לבסוף "הגר 6

.ששדכן הוא ככל הנראה קבלן ולא שכיר

Page 20: חושן משפט סיכומים

[email protected] 11 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן קפו

:שאלה

ואבד החפץ לפני או אחרי , הראהו לאחר וסרב לקבלומה דין לוקח חפץ מחנות בכדי ליתנו לאדם אחר ו

?שהראהו לאותו האדם

:תשובה

מביאה תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרן 1מ"הסוגיה בב, שתי סוגיות עוסקות בענין זה

שבהן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלים אותן ממני אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה

.ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר

והסוגיה שם דנה שהלוקח , האומרת אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב 2הסוגיה בנדרים

ולכן ההנאה היא של , (דהיינו סחורה שיש עליה קופצים)הוא הנהנה מהמכירה משום שמדובר בזבינא חריפא

. הלוקח

ע את דין הלוקח כלים "בהלכות שלוחים מביא השו. ע מביא להלכה את שני הדינים הללו בשני מקומות"והש

. ע את דין לוקח כלי מבית האומן על מנת לבקרו"מביא השו 3לשגרם לבית חמיו ובדיני קניינים

כלומר כשהוא , י חיובו הוא כדין לוקח"ב מביאים מחלוקת מהו מקור חיובו של לוקח זה ולדעת רש"בב' ותוס

עצמו חיובו הוא כדין שואל שכל הנאה ' ואלו לדעת תוס. נוטל את החפץ הוא קונה אותו אלא אם ישיבו לבעלים

, לאחר שהחליט הלוקח שהוא אינו מעוניין לקנות את החפץ הוא אינו חייב כשואל או כלוקח. מעיסקה זו שלו

דהיינו כיוון שיש לו הנאה שהראה את המוצר לחמיו , אולם הוא חייב כנושא שכר 4ולכן בחזרתו פטור מאונסין

.5"נתפאר בהן"ו

.דף פא 1 .דף לא 2 (.בסוגיות של קנין חצר)בסימן ר סעיף יא 3 .ה חייב חיובו כדין שואל אף בחזרתו"ד: ב דף פז"ם בב"אך לדעת רשב 4ה שבלוקח "ס ר הביא את דעת הרמ"והטור בס, מ לבקרו קיימת סברה זו"ולאור זה נחלקו הראשונים האם בלוקח ע. ה בחזירה פטור"ד. מ פא"י ב"רש 5

ב "ם בב"ודעת הרשב. ח מפני שהנאה זו לא קיימת"מ לבקרו דינו כש"כלי ע

Page 21: חושן משפט סיכומים

[email protected] 12 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן קפז

:שאלה

? מה דין שליח שטען טענת אונס במצב שהיו עדים רבים למקרה האונס

:תשובה

כשהגיע לקחתן אמר השליח , חביות יין 400מביאה מעשה באדם שנתן מעות לחבירו לרכוש עבורו 1מ"בבב' הגמ .א

כדעת , אך לא יוכל להפטר בשבועה,פוסקת שהשליח חייב להביא ראיה לאונס בכדי להפטר' והגמ. ין החמיץשהי

דהיינו נוכחים בעת מאורע , אולם אם יש רואה, "אין רואה"יהודה המופיע בסוגיה ששבועה פוטרת רק כש-איסי בן

שאף אם מפיו של 2מוסיף הנתיבותו. ע"ם ובשו"דין זה נפסק ברמב. אך לא שבועה, האונס יביא ראיה ויפטר

, השליח אנו למדים שהאונס אירע במקום שמצויים אנשים יתחייב השליח להביא עדים וראיות ולא יפטר בשבועה

והסיבה לכך משום שזהו כמיגו , ואין אומרים שנאמינו במיגו שיכל לטעון שהמאורע קרה במקום שאין כל רואה

.ולדעתו במיגו יאמן השליח, 4חולק ט"אולם המהרי. 3עדים-במקום אנן סהדי

כן הדין בכל 'כותב ש 5ם"הרמב? יהודה אמור אף בשבועות אחרות מלבד שבועת השומרים-האם דינו של איסי בן .ב

7ע"והשו, 6דהיינו שבכל שבועה שבידי הנתבע להוכיח את טענתו לא יוכל להפטר בשבועה', טענות שיטען שותף

ה שהדברים אמורים דווקא בשבועת "א מביאים את דברי הרמ"מאולם הטור והר. ם"פוסק כדברי הרמב 7ע"והשו

ומוסיף . השומרים אך בשבועת של פירעון והשבה שהדרך לעשותן בצנעא לא יתחייב הנתבע להביא ראיה

ה שגם בסוגייתנו המדובר בפקדון שהלא השולח הפקיד מעות בידי השליח מלכתחילה וביקש לקנות "הרמ

דוחה שאפשר שגם אם המעות היו פקדון אפשר שהשבועה היא לא שבועת והבית יוסף . החביות ממעותיו

יהודה שעל השליח להוציא בעצמו קול ביודעו שהבעלים לא יאמין -מבאר את דינו של איסי בן 8ע"הסמ. השומרים

ע שבטענת השבה ופרעון לא "ולפי זה מוסיף הסמ, 9לו כיון שמסתמא התרחש מאורע האונס לעיני צופים רבים

ומקשה . השומר להביא עדים שהלא היה זה לעיני הבעלים והוא לא חשש שהבעלים יכפור בהשבתו יצטרך

ומכח זה ? ם"ע והרמב"ה חולק על דברי השו"ע והלא הרמ"ה על השו"א מביא את דברי הרמ"ע מדוע הרמ"הסמ

ם שהדבר בדרך ם שדינו של איסי נכון בכל שבועה הדברים אמורים דווקא במקו"ע שגם לדעת הרמב"מוכיח הסמ

ע "ומוסיף הסמ. להוציא שבועה על טענת פרעון והשבה שבדרך כלל נעשות בצנעא ובהן תספיק שבועה, כלל ידוע

ה נדרשים גם שבועה של טענת שומרים וגם שהנתבע יוגדר שומר ממש אך לא בשבועה של שליח "שלדעת הרמ

. אן כשומרה להגדיר את השליח כ"ולכן חותר הרמ', שומר'שלא מוגדר ' וכדו

' והוא מעמיד את המעשה האמור בגמ, ה דינו של איסי האמור נכון רק בפקדון אך לא בשאר שבועות"לדברי הרמ .ג

חביות שהשולח מסר את המעות לשליח כפקדון במטרה שיקנה לו חביות יין ולכן שבועתו היא שבועת 300-ב

.דף פג 1 .א"סק 2 . ד"מבאר שאנן סהדי שאילו היו לו עדים שנאנסו היה מביאם לבי( ד"סק)ות להלן והנתיב 3 . הובא בנתיבות שם 4 . ר"בשם הרנב( ף"בדפי הרי: דף נא)י בסוגיא "כ הנמוק"וכ 5 . ופשוט שבשבועת היסת יצטרכו הוכחה ודררא חזקה מצד התובע בכדי לחייב את הנתבע בראיה 6 .סעיף ג 7 .ה"סק 8 .ע שהשומר עצמו הוציא את הקול לאחר האירוע"שמדוע נתחשב בקול שיצא לאחר אירוע האונס ובמיוחד באופן האמור בסמ, ר תמוהוהדב 9

Page 22: חושן משפט סיכומים

[email protected] 13 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ה שאפילו אם אין המעות פקדון מתחילה מקש 1שהקצות, ה"והקצות והנתיבות מתקשים בדברי הרמ. השומרים

. 2כלומר והמעות בידו עדיין ולא קנה בהם כלל חביות', שאינה ברשותו'השבועה היא שבועת השמורים

כמוה כטענת החזרתי שהטוען ' נתתי למי שציוות'חולק על דברי הקצות בעניין זה ומוכיח שטענת 3והנתיבות

. 5בטענת נתתי לפועלים 4דין חנווני על פנקסו שנאמןההוכחה לכך היא מ. אותה נאמן בלי שבועה

יתכן שעל שליח זה להשבע שלא קנה ' שבועה שלא פשעתי בה'ה שגם "עוד מקשה הקצות על הרמ

.6והנתיבות דוחה גם טענה זו שאם כך אין חיובו מטעם שומר אלא מטעם מזיק. חומץ בפשיעה

ע השליח שבועת השומרים שלא התרשל ה מדוע לא ישב"הנתיבות עצמו מקשה גם הוא על הרמ

.וכן צריך להשבע שאין היין ברשותו וזהו יין אחר ששייך לשליח עצמו. במניעת החמצת היין

ה לומר שכאן זהו פקדון שאם לא כן השליח "ה שכוונת הרמ"הקצות משיב על כל השאלות הללו על הרמ

כרחך שאין הוא שליח ואין ידו -ים ועליהיה פטור משבועה שהלא זו שמירה בבעלים שיד שליח כיד הבעל

. כיד הבעלים

אך אם נהיה שומר רק מרגע , תשובה נוספת מביא הקצות שדווקא אם נתן המעות כפקדון צריך להשבע

. 7שכיוון שאנו רואים יין חמוץ לפנינו אין אנו חוששים שלא נאנס, קניית החביות יפטר

.א"סק 1 .ה כיצד ישבע שבועה שאינה ברשותו שקיימת רק בשומרים"יש להקשות שאם אין הוא שומר כפי שמוכיח הרמ' ולכאו 2 . ב"סק 3 .וחייב רק שבועת היסת 4ניתן לחלק שבסוגייתנו גם לאחר טענת קניתי חביות נשאר השליח שומר לעניין היין ומה שאין כן בחנווני שלאחר השבת המעות לפועלים ' לכאוו 5

. פסקה לגמרי שמירתו .ויש להבין מדוע חיובו מטעם מזיק נוגד חיוב שומר שמטיל עליו בשבועה 6 .רצד' כדלקמן בסי 7

Page 23: חושן משפט סיכומים

[email protected] 14 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן קפח

:שאלה

ומה הדין אם השליח היה , והאם שונה דינם כפועלים לגבי שליחויות, לוח חרש שוטה וקטן וגויהאם ניתן לש

? כשר לשליחות בעת המינוי ונפסל לאחר מכן

:תשובה

. 3שאין גוי נעשה שליח ואין ישראל נעשה שליח לגוי 2מ"מביאים בעקבות מסקנת הסוגיה בב 1ע"ם והשו"הרמב .א

לעומת זאת עבד ושפחה בני . גם חרש שוטה וקטן אינם נעשים שליחים. ליחמוסיף שגוי לגוי נעשה ש 4והקצות

. 5הואיל וישנם במקצת מצוות ודומים בכך למשלח, דעת נעשים שליחים

ובעת ביצוע השליחות , דעת-מביא מחלוקת ראשונים במצב שבעת המינוי לשליחות היה המשלח בר 6הקצות .ב

ולדעת הטור הגט , ם זהו גט מן התורה אך פסול מדרבנן"מבולדעת הר, נשתטה המשלח ונהיה פסול לשליחות

ם שהשליחות אינה בטילה בעת שנשתטה המשלח לא יוכל "והקצות מבאר מדוע לדעת הרמב. פסול מן התורה

. לגרש השליח אפילו לאחר מות המשלח משום שבעת מיתת הבעל פקעו הנישואין

לפיו כבר מעת חתימת העדים מתחילה השליחות ' כין לועדיו בחתומיו ז'ד "נושא נוסף שמעלה הקצות הוא למ .ג

. 7ואם כן למה לדעתו בשטר שחרור ובשטר מתנה כשמת המשלח לא יוכל השליח לתת למוטב את המתנה

שכן דין זה לא מונע מהנותן , חולק על דברי הקצות ולדעתו אין קשר בין סוגיתנו לעניין עדיו בחתומיו 8והנתיבות

. מהמתנה ואם כן גם כשמת הנותן לא גרע מחזר בואת האפשרות לחזור בו

כשהם פועלים ברשות המשלח , ק"דהיינו גוי וחשו, מסתפק בדין הפסולים לשליחות האמורים לעיל 9הנתיבות .ד

הוכחה להבדל בין פועל . האם הם יכולים לקנות לו או שעומדת עליהם המגבלה הבסיסית שאין להם שליחות

ואילו פועל המגביה מציאה למעבידו , מגביה מציאה בשליחות חברו שלא קנה חבירו לשליח מביא הנתיבות מדין

.וכמו כן לענין שליח פסול יתכן שייחשב קנין אם הוא פועל שלו, קנה המעביד משום שיד פועל כיד רבו

, ווהנתיבות דן בדין זה גופא שפועל יכול לקנות במציאה למרות הדין שמגביה מציאה לחבירו לא קנה חביר .ה

כשקונה גט לאשה ' יד עבד כיד רבו'ומקשה הנתיבות איך יקנה הפועל והלא בעבד שגם עליו נאמר העקרון של

? ואם כן איך כאן יקנה הפועל כשאינו כפות, קונה רק בכפות שאם לא כן הוא מוגדר כחצר מהלכת

וישנו קנין שהחפץ מוגבה ישנו קנין כשהחפץ בידו בלי הגבהה, והנתיבות מבאר שישנם שני סוגי קנין הגבהה .ו

ובהגבהה מכוח הבעלים לא , ולכן בעבד שמקבל גט אשה ושליחות אין בו להחשב כמו האשה משלחתו, מכוחו

ובידו אין העבד יכול לקנות משום שיד קונה משום חצר וזוהי חצר ', ונתן בידה'יוכל העבד לקנות גט שנאמר בו

.סעיף א 1 .שליחות דכל התורה נמי מתרומה גמרינן, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, "אתם"דכתיב , מה תרומה דלא: 'הגממסקנת : דף עא 2 . בסוגיה שם 3 .ק א"ס 4 .ק ד"ע ס"סמ 5 .ק ב"ס 6 ".עדיו בחתומיו זכין לו"ואילו לגבי שחרור עבד מסיק הקצות שבשטר שחרור לא נאמר הדין של 7 .ק א"ס 8 .שם 9

Page 24: חושן משפט סיכומים

[email protected] 15 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כיון שהפועל קונה בשל ', בידה'שאין בו את המגבלה של , זאת לעומת, אולם בקנין. מהלכת אלא אם העבד כפות

. 1צוויו של מעבידו הרי זה כאילו המעביד מגביה את החפץ והקנין יחול

משום שבדרך כלל נדרש מעשה פיזי ממשי בשביל להחשב לקנין ולא תספיק גרימת הגבהה וקניין באמצעות , דרה זו של הנתיבות היא מחודשתהג 1

. הפועל

Page 25: חושן משפט סיכומים

[email protected] 16 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

דיני שומרים

אסימן רצ

:וישנם כמה נושאים לברר, בסימן זה נעסוק בדין שומר שכר

ומהי הצורההאם על מקבל השמירה לבטא בצורה מסויימת את הסכמתו לשמירה.

האם בשמירה נצרך קנין להחלת דיניה.

דין שומר שמסר לשומר.

.המפקיד, הבעליםו, או הנפקד השומר: שני צדדים בהסכם שמירה

ג-סעיף ב

:שאלה

מהו אפוא המעשה שמשקף את הסכמתו להחלת . בכדי להפוך לשומר על השומר המעותד להביע את הסכמתו

?דין שומר חינם

:תשובה

להחיל על עצמו את מתכווןמתי אנו רשאים להניח שהשומר , כלומר, ים כאן באומדנא של קבלת שמירהאנו דנ

.עליה נדון בהמשך הדברים, טכנית של החלת השמירה-אין אנו דנים כאן בסוגיה הקנינית. דין השמירה

ק ולחלק בין "בבוהנסיון לפשוט ממחלוקת התנאים של רבי ורבנן , "הנח"מ ב"בב' ספק הגמ(.א

:שוק לחצר

הנח את החפץ 'אומרת שאדם המבקש מחבירו לשמור לו על חפץ מסוים וחבירו אומר לו : מ פ"המשנה בב

ב "סק' קצות'ומוסיף ה)אינו שומר כלל ' הנח לפניך'שכשאומר לו , מתבאר' ובגמ. הרי הנפקד שומר חינם', לפני

(. ם"ולא כמשמעות דברי הרמב ,שלא שייך בו גם דין שליחות יד הנוהג בשומרים

רוצה לפשוט ממחלוקתם ' והגמ. האם מקבל בכך עליו שמירה או לא, "הנח"באומר :( א"שם פ)' ומסתפקת הגמ

לרבנן מקבל . ב ברשות ונחלקו רבי ורבנן"בסוגיא דהכניס שורו או קדירתיו לחצר בעה: ק מז"של רבי ורבנן בב

כ להשוות בין "רוצה א' הגמ. ונחת בקבלת הרשות גם קבלת שמירהולרבי לא מ, עליו בקבלת הרשות גם שמירה

Page 26: חושן משפט סיכומים

[email protected] 17 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ולרבי כמו שברשות לא קיבל על עצמו שמירה . ב מתיר לנפקד להכניס חפציו"למקרה שבעה, "הנח"המקרה של

. ולרבנן כמו שברשות מקבל שמירה כך בהנח מקבל שמירה, לא מקבל שמירה" הנח"כך ב

האם הטעם , לרבנן הספק הוא מדוע ברשות מקבל עליו שמירה. גם לרבנןדוחה שהספק קיים גם לרבי ו' הגמ

או דלמא שמקבל אחריות דוקא באופן של , לעולם מקבל אחריות" הנח"הוא משום שכשנותן לו רשות ואומר

וכן יש . בשוק שהשמירה קשה יותר שם לא מקבל אחריות" הנח"לעומת , בבית שהשמירה בו קלה" הנח"

האם הטעם שלא מקבל שמירה הוא משום שלעולם אינו מקבל עד שיקבל מפורשות שמירה להסתפק גם לרבי

על " הנח"כוונתו לתת רשות להניח אך בשוק שאין צריך את רשותו כשאומר " הנח"או דלמא שבבית כשאומר

. כרחך כוונתו לקבלת שמירה

.ואילו בחצר נחלקו רבי ורבנן, פ שהבעיא היא בשוק"מוכח עכ' מהגמ

.ה"ע שהמע"ולדינא פוסק בשו, לא נפשט" הנח"ב הספק

:ק איזו שמירה מקבל על עצמו בחצירו"בב' ספק הגמ( ב

כלומר שאם הזיק , שמירת נזקי עצמו, מסתפקת איזו שמירה קיבל על עצמו הנפקד' ק הגמ"באותה הסוגיא בב

י שהספק הוא "דעת רש. הספק אינו נפשט. גיעו מבחוץשורו את חפצי הנפקד יתחייב או אפילו שמירת נזקים שי

י וסובר שהספק הוא רק לדעת "ש חולק על רש"אך הרא. בין לרבי כשקיבל עליו שמירת נזקיו, בסתמא-בין לרבנן

אך לדעת רבי שרק אם קיבל על עצמו מפורש שמירה מחוייב בשמירה , רבנן שבסתמא קיבל על עצמו שמירה

משום שכשמקבל שמירת נזיקין המשמעות היא שהוא , יבל שמירת נזקין מעלמאאין להסתפק ולומר שלא ק

. כשומר חינם לכל דבר וחייב בשמירת נזקי העולם

:א"קושית הריטב( ג

ולרבנן " הנח"כלומר שנחלקו רבי ורבנן גם באופן של )מ לימא כתנאי "בב' א מקשה מדוע מקשה גמ"הריטב

והלא גם לרבנן שחייב הנפקד חייב בעל ( ר חבירו ברשות יהיה חייב גם בהנח בשוקשחייב הנפקד במכניס לחצ

.החצר רק בשמירת נזקי עצמו ולא בנזיקין דעלמא

.אינו אפילו כשומר חינם" הא ביתא קמך( "ד

' הגמ" . הא ביתא קמך"מביאה מעשה באדם שהפקיד שומשמין אצל חבירו והנפקד אמר לו . מ מט"בב' הגמ

אך תוס מעלים אפשרות , הוא דוקא לרבי' רוצים לומר שפסק הגמ' תוס. פוסקת שאפילו שומר חינם לא הוי

הדבר שונה שכן כשאומר " הא ביתא קמך"לומר שגם לרבנן שסוברים שקיבל על עצמו שמירה בחצר כשאומר

. הוציא עצמו מכלל שמירה" קמך"

Page 27: חושן משפט סיכומים

[email protected] 18 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך בהכניס . פטור משמירה, קמך ובהכניס לחצר בסתמא בהא ביתא, "הנח"ע שב"פסק השו( ה

:'בבית קפדי אינשי'ך חייב ד"לבית להש

ב שבהנח לפני חייב בשמירה בהנח לפניך אינו חייב בשמירה ובהנח סתם גם אינו חייב "ע פסק בס"בטוש

. ה"והמע' בשמירה משום שהוא ספק הגמ

ק "ע כרבי בב"בזה פוסק השו. ן הנפקד חייב בשמירהאי, ע שגם בחצר כשנתן רשות להכניס"ג פסק השו"בס

ף שפסק כשמואל שהלכה כרבי אך הטור "ע מהרי"מקור השו. שאינו חייב בשמירה עד שיקבל שמירה במפורש

ש אינו פוסק "י סובר שהרא"הב. מוכח שהלכה כרבנן' ש שפוסק כרבנן משום שמדברי רבא בגמ"הביא את הרא

. ף כרבי"אך למעשה פוסק כהריכרבנן אלא הביא זאת כאפשרות

ואילו אצלנו לא הביא זאת על דברי . א דעת הסוברים כרבנן שחייב בשמירה בסתמא"ח הביא הרמ"שצ' בסי

. ע"ך בצ"ע שפסק כרבי והניחו הש"השו

שבו נחלקו רבי )י שבהכניס החפץ לבית הדבר שונה מהכניס לחצר "הביא דעת הגהות אשר( ח"סק)ך "הש

. ע חייב בשמירה"שבהכניס לבית לכו, (ע דפטור"ורבנן ופסק השו

הסברא בדבר שבחצר המפקיד בעל החפץ יכול לשמור על החפץ שלו דלא קפדי אינשי ( ח"סק)מ "ומבאר הנתה

ולכן , אך בבית שקפדי על כניסתו אינו יכול לשמור על החפץ שלו, (וכן הלכה)ולכן סובר רבי שפטור , על כניסתו

. עצמו את שמירתוב מקבל על "מסתמא בעה

:ש שהמפקיד מנעלים אצל חבירו היוצא לדרך חייב בשמירה"תשובת הרא( ו

ש במעשה באדם שיצא לדרך ורצה חבירו שיוליך בשבילו מנעלים ואמר לו ההולך "הטור מביא את תשובת הרא

ש שחלוק מקרה זה "ראומבאר ה. ח לכל דבר"ש שחייב הנפקד כש"ופוסק הרא. ואבדו המנעלים בדרך, הנח כאן

ולכן אינו מקבל שמירה , החפץ נמצא בבית הנפקד המשתמר" הנח"משום שב, ה"שבסוגיין שהמע" הנח"מ

. ע שמירה"שאינם שמורים מקבל ע, כ במנעלים בדרך"משא

.ש להלכה"ע מביאים את דברי הרא"הטור והשו

מדובר בשוק הדומה , (שפטור" )הנח"ב הלא בסוגיין, אדרבא( ך"ש, דרישה, ז"ט, מ"ד)ומקשים כל האחרונים

ש אומר "למה הרא, ועוד? ש שבדרך יהיה חייב"כ למה אומר הרא"לפוטרו וא' ובזה דנה הגמ, לדרך ולא בביתו

? שסוגיין מיירי בבית והלא כאמור סוגיין מיירי בשוק

כגון בחצר , על החפץ אלא בין אופן שהמפקיד יכול לשמור, ש הוא לא בין בית וחצר"ח שחילוק הרא"ומתרץ הב

כגון שהנפקד יוצא לדרך שאז כיון שהמפקיד אינו יכול לשמור על , לאופן שאינו יכול לשמור על החפץ, ובשוק

. ע שמירת החפץ"החפץ מקבל ע

Page 28: חושן משפט סיכומים

[email protected] 21 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

בעוד זה תלוי , משום שהוא נוקט שבבית פטור בהנח, ש"הרא' ח עדיין קשים דברי תשו"אמנם לדברי הב

. ן חייבבמחלוקת רבי ורבנן ולרבנ

נוקטת בפשיטות שלרבנן ' שהקשה מדוע הגמ)א דלעיל "ש על פי קושיית הריטב"ובדרישה מתרץ את הרא

א "בשביל לתרץ את הריטב, (והלא לרבנן חייב רק בנזקי עצמו" הנח"שחייב במכניס ברשות לחצר יתחייב ב

ומחלקת בין " לימא כתנאי"' הגמל שהסוגיא הולכת אליבא דהצד שחייב גם בנזק דעלמא ולפי צד זה מקשה "י

לימא כתנאי ' ה לא קשה קושיית הגמ"בלא, (ולא בנזיקין דעלמא)אך להצד שחייב רק בנזקי עצמו . בית לשוק

שכן הם מחייבים רק בנזקי ( שמחייבים בהכניס ברשות לחצר חבירו)משום שאכן אפשר להסתפק גם לרבנן

".הנח"ם חייב בעצמו אך בנזיקין דעלמא עדיין אפשר להסתפק א

שחייב רק בנזקי עצמו אין מקום ( ק נזקי עצמו או גם נזיקין דעלמא"בב' בספק הגמ)ל "יוצא שלדידן דקיי

והספק בהנח קיים בין בחצר בין בשוק אך , בין חצר לשוק אינו קיים' לימא כתנאי וחילוק הגמ' הגמ' לקושיית ותי

.ק"בנזקי עצמו חייב מכח רבנן דסוגיא דבב

פ שגם בשוק "עכ' ש אינה מיושבת שכן אמנם אין חילוק בין בית לשוק אך עדיין מבואר בגמ"דעת הרא עדיין

? פטור ומה חלוק המעשה דיוצא לדרך דחייב משוק דפטור

כ "ויכול לשמור ומשא, ש לחלק בין בית ושוק שהמפקיד נשאר כאן"ח שכוונת הרא"על זה מתרץ הדרישה כהב

.מור חייבביוצא לדרך שאינו יכול לש

.ש"הרא' מ ואת קושיית האחרונים על תשו"ב' א על הגמ"ע את קושיית הריטב"כך מיישב הסמ

.פטור לגמרי" נח לפניךה"וב, חייב בנזיקין דידיה" הנח"ע שב"פסק הסמ( ז

וה ע מש"שאמנם השו". הנח לפניך"ל" הנח"ע שיש חילוק בין "על דברי השו( ד"סק)ע "י זה כתב הסמ"עפ

אך חלוקים הם שבהנח ( מ פא"הונא ובהנח לקולא עבדינן בבעיא דב' בהנח לפניך מימרא דר)ביניהם שפטור

הוא רק בייחס לנזקין מעלמא האם מחוייב בשמירה אך בנזיקין דידיה ' חייב על נזקי עצמו משום שספק הגמ

.ק"חייב מכח רבנן דסוגיא דב

.ע"אין צרכים לסמ ש"ע ואומר שבדברי הרא"ז חולק על הסמ"הט

פטור " הנח לפניך"חייב בנטירותא דידיה ולא בנטירותא דעלמא וב" הנח"שבחצר ב, ך מחלק בין חצר לשוק"הש

.ע דברו"אך בשוק הדבר תלוי בבבעיא ושם לא אמר הסמ, ע"כחילוק הסמ-לגמרי

' ולם קיימת בעיית הגמדבריו סותרים את הדרישה שנראה מדבריו שאין שום חילוק בין שוק לחצר ובכ' ולכאו)

"(.הנח"ב

:מהי הגדרת קבלת שמירה" נתיבות"נידון ה (ח

Page 29: חושן משפט סיכומים

[email protected] 20 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

!" שמור"מביא ראשונים הסוברים שקבלת שמירה חלה רק כשאומר המפקיד לשומר ( 'ח-ב ו"סק")נתיבות"ה

? ( כגון לרבנן דרבי במכניס ברשות" )שמור"צ לומר "מדוע כאן א" נתיבות"ומקשה ה

כעבור תקופה פשע הנפקד , באדם שהפקיד אצל חבירו חפץ שיניח בכספת שבביתו מביא גם מעשה" נתיבות"ה

. שהנפקד פטור לגמרי" נתיבות"ופוסק ה. בחפץ

והשני , האחד שהחפץ לא יהיה במקום שמור. שקבלת שמירה תלויה בשני תנאים" נתיבות"ומבאר ה

: ונפרט. הבעלים לא יוכל לשמור-שהמפקיד

ל כרבי "דקי)וכן בחצר . משום שהבעלים יכול לשמור את שלו" הנח"משמירה בפטור הנפקד ( להלכה)בשוק

. פ יכול הבעלים לשמור את שלו דלא קפדי אינשי ולכן פטור משמירה"אך עכ, שאמנם אינה שמורה( דפטור

ושם גם לא מקבל , לעומת זאת בכספת שאמנם לא יכול לשמור המפקיד על החפץ אך החפץ שמור מצד עצמו

!". שמור"רה אלא אם אמר הנפקד שמי

שלא כדעת )כוונתו החפץ ישמר על ידי הבית " הא ביתא קמך"אך כשאמר לו , בית אינו נחשב שמור כמו כספת

הא "אך כשלא אמר לו (. 'שכשאומר הא ביתא קמך מוציא עצמו מכלל השמירה ראה לעיל אות ד. מ מט"ב' תוס

דקפדי -מאידך המפקיד אינו יכול לשמור על שלו, כשוק אין אנו מתייחסים לבית כשמור אלא הוא" ביתא קמך

. הבית בשמירה-במצב זה מתקיימים שני התנאים ולכן בעל חייב בעל, אינשי

. כשייחד לו מקום לחפץ שאז יכול המפקיד לשמור בעצמו אין חייב הבעלים בשמירה

בינתיים לא נחשב , הלוקח לקחת הוא כשקונים בסודר והחפץ נשאר אצל המוכר עד שיבא" נתיבות"נידון נוסף ב

מאידך באופן שהמוכר מעכב הסחורה עד שיביא הלוקח המעות . המוכר שומר משום שלא קיבל כלל שמירה

. נחשב המוכר שומר שכר משום שהוא מרוויח בעיכוב הסחורה( ובמיוחד בזזבינא דרמי על אפיה)

. ח לעניין חיוב שמירה"נתן לו שכר דינו כש (ט

אם נתן למקבל שכר שיהיה שומר שכר הדין שווה ואינו מקבל שמירה " הא ביתא קמך"כותב שב( ו"סק)ך "הש

. בכך

(.ד"סק)ש "ואם נתן לו שכר הרי הוא ש, ש גם הדין כן"שמקבל שמירה בש" הנח לפניך"וכן ב

או הנוטלו שומר אבידה, ט אם משליך חפץ במטרה שישמרו חבירו"ח והמהרי"מחלוקת הקצוה( י

. שזוהי אבידה מדעת

ט שכאשר רצה אדם להפטר משמירה "על מנהג שנהגו בתקופת המהרי, ח"ט לקצוה"ישנה מחלוקת בין המהרי

ט מחייבו משום שהחפץ הפך לאבידה והשומר "המהרי. היה מטיל הבעלים את החפץ לארץ והשומר היה נוטלו

ליו וסוברים שכאשר האדם מטיל את חפציו לקרקע חולקים ע" נתיבות"וה" קצות"אך ה. שנטלו הוא שומר אבידה

Page 30: חושן משפט סיכומים

[email protected] 21 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מוסיף נימוק נוסף לפוטרו ששומר יכול להפטר מחיובי שמירה " קצות"וה. זו אבידה מדעת ואינו שומר אבידה

[. ע"ט צ"ודברי המהרי. וכשמניח על הארץ כוונתו להפטר משמירה

'סעיף ה

:שאלה

האם נצרך קנין בשביל להחיל את , להחיל דין שמירה( השומרהבעלים ו)מלבד אומדנא של רצון שני הצדדים

?השמירה במימד הטכני

:תשובה

.מחלוקת הראשונים אם שומר חינם צריך קנין או אינו צריך (א

:ונחלקו הראשונים מה פועלת המשיכה. 'תקנו משיכה בשומרין'. מ צט"בסוגיא ב

קנין למנוע חזרה קנין לחיוב באונסים

" הנח לפניך: "ש"והרא' תוס ש"שומר חינם וש

.מספיק ללא קנין

תקנו משיכה : י"ם ורש"להרמב

. בשומרין

.לא שייך

במשיכה : ם"והרמב' תוס שוכר ושואל

מ תקנת "ולהר' מדאו' לתוס)

.(.חכמים

מספיק " הנח לפניך: "ש"להרא

(. 'הכישה במקל'כמו )ללא קנין

תקנו : ם"והרמב' תוס

הונא משעת ' ולר)משיכה

(.קועבי

, ש אין צריך משיכה"ח וש"שבש' ש ותוס"שדעת הרא. ע כאן מביאים את שתי השיטות המרכזיות בסוגיא"הטוש

ש את המשנה של "צ משיכה מביא הרא"כראיה לכך שא. ש"ח וש"ם שצריך משיכה בש"י והרמב"אך דעת רש

. שלא מזכירה שום קנין" הנח לפניך"

מדובר שהכישה המפקיד במקל : א. שני תרוצים( י כאן"י מובא בב"ונמוקמ "מ)על קושיא זו מתרצים הראשונים

תירוץ נוסף מתרצים שמדובר בסימטא וקנאה : ב.(. מ צט"וכנזכר בסוגיה שם ב)וכך קנאה כשהלכה במשיכה

.אמות' השומר שם בקנין ד

Page 31: חושן משפט סיכומים

[email protected] 22 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.זמן החיוב הוא מרגע שיסתלקו הבעלים ויקבל עליו השומר שמירה, צ קנין"להסוברים שא (ב

ת ונשאלת השאלה מדוע צריך א. ע נקט כאן שצריך שיסתלקו הבעלים מלשמור ויקבל עליו השומר שמירה"השו

?שני התנאים הללו

. וחדא באידך תליא ומרגע שנסתלקו הבעלים חל חיוב השמירה על השומר, שהיינו הך( ח"סק)ע "ומבאר הסמ

ע שצריך שיסתלקו הבעלים משום שאם ימשיכו לשמור בזמן שגם השומר קיבל על "אפשרות נוספת מעלה הסמ

צריך שיסתלקו הבעלים ברגע שהשומר לכן. שמירת השומר היא שמירה בבעלים ולא חייב, עצמו שמירה

. מתחיל בשמירה

ו שרק אם הבעלים מסייע לשומר בענייני "שמ' שהרי מצינו לקמן סי, ע אלו"ממאן בדברי הסמ( ב"סקי)ך "הש

תוזק , כ כאן שהבעלים מסייע בענייני עצמו ובשמירת בהמתו כדי שלא"ומשא, השומר נחשב שמירה בבעלים

. ולא כדי לסייע לשומר

ך שכאן מדובר באופן שהבעלים מסייע לשומר לשמור בשביל השומר עצמו וכגון "מ מנסה ליישב את הש"הנתה

.אז נחשבת שמירה זו שמירה בבעלים, שנשאלו לו לשמירת הבהמה

.בשטרות אין צריך כתיבה בשומרים אלא מספיקה משיכה( ג

יקנה שטרות ( ללא מיעוט שטרות משמירה)איך , ח צריך קנין"ם שש"י והרמב"מקשה לדעת רש( ה"סק)' קצות'ה

' ? קני לך איהו וכל שעבודיה'שצריכים מסירה וכתיבת

מתרץ שרק במוכר שטר שמשייר לעצמו מזכויות השטר צריך כתיבה אך בהפקר ובמפקיד אין צריך ' קצות'ה

. כתיבה ומסירה

ולכן כאן השומר מתחייב בשמירה במשיכה לפי , בה ומסירהצ כתי"מחדש שמכירת שטר ללווה א' נתיבות'ה

. [השווי למוכר ולא צריך כתיבה ומסירה

' סעיף ד

לבין שומר , שחייב כשלא ידע את שווי החפץ הניזוק, ק בין אדם המזיק"י סוגיא ב"החילוק עפ( א

.שפטור

אם פשעה בו וניזק , "של כסף הוא, מרי עליוש: "אומרת שהנותן דינר זהב לאשה ואמר לה. ק סב"הסוגיא בב

אך אם . 'נטירותא דכספא קבילית עלי ולא נטירותא דדהבא'הטעם הוא שיכולה לומר . חייבת רק דינר כסף

. הזיקה אותו בידיים חייבת דינר זהב

Page 32: חושן משפט סיכומים

[email protected] 23 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. מביא להלכה דין זה' ד' ע בסעי"השו

.ונשבע ונוטל' תקנת נגזל'עשו ך במזיק כשלא ידוע הנזק האמיתי אם"ע וש"מחלוקת הסמ( ב

ע אומר שדווקא באופן שידוע הנזק האמיתי חייב במזיק בידיים כפי הערך האמיתי אך באופן שלא מוסכם "הסמ

.התובע לברר ולהוכיח טענתו שהמטבע היה עשוי זהב-צריך הבעלים, שאכן השומר הזיק זהב

. ונשבע ונוטל( השבע כמה גזלוהושנאמן ל)ך חולק ומביא מהטור שאדרבא עשו תקנת נגזל "הש

ע שאינו נאמן בשבועה "ך שיתכן שכאן כשבתחילת ההפקדה אמר שמפקיד דינר כסף סובר הסמ"וכתב הש

. משום שהורעה טענתו מדיבורו הראשון

.ערך-שנודע יקר( סייף)ונידון על חפץ . שומר שפטור מתשלום זהב הוא גם שואל (ג

. על של זהב" כסף הוא"י שגם בשואל פטור באמר לו הביא מהגהות מרדכ( י"סק)ך "הש

. ערך-ונודע שהיה סייף יקר, הסייף אבד. מעשה באדם ששאל מחבירו סייף(: ד"סק)' קצות'המעשה מובא ב

ק "פוסק שמקרה זה דומה למקרה בסוגיא בב' מרדכי'ה. ערך לא קיבל על עצמו-השואל טוען ששמירת סייף יקר

. ור מחיובי שמירת זהבשפט, במטבע כסף שנמצא זהב

' ים של שלמה'

. וסובר שבסייף חייב, שפוטר' מרדכי'ש חולק על דעת ה"היש

החילוק הוא שבכסף ונמצא זהב המפקיד פשע . ושעורים ונמצאו חיטין, לכסף ונמצא זהב, הוא מחלק בין סייף

. אל בכל שווי הסייףחייב השו, כ בסייף שלא פשע המפקיד ולא אמר כלום"ומשא" כסף הוא"בכך שאמר

ך "ש

ולכן בכסף ונמצא . שהמדד היחיד הוא הסיכוי שהחפץ שווה יותר.ש וסובר שבסייף פטור"ך חולק על היש"הש

, משום שהמפקיד עשוי לומר כן כדי שיקבל השומר את השמירה, זהב הסיכוי שהכסף יהיה זהב הוא גבוה

. ערך שפטור השואל-שכיח שיהיה יקרש בסייף שאינו "ש וכ"כ, ולמרות זאת אינו חייב זהב

קצות החשן

הוא מאריך לבאר מדוע בשומר אינו מחוייב לשמור אלא לפי השווי שנאמר . ש שחייב בסייף"פוסק כהיש' קצות'ה

שומרים מתחייבים בשמירה כל אחד לפי דינו משום שהתורה ' שד, :(נו)בכתובות ' הוא מביא את דעת תוס. לו

התחייבות השומר דומה למקח שצריך רצון . וצים להשתעבד למפקיד כל שומר כדינואומדת את רצונם שהם ר

Page 33: חושן משפט סיכומים

[email protected] 24 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נמצא שעל כלי זהב לא נתכוון , ולכן כאשר השומר סבר שהמדובר בכלי כסף ונודע שהוא זהב, ודעת לקיומו

. להחיל שמירה ולכן פטור מחיוב זהב

שפשיטא שהשומר חייב בתשלומי , קרהדבר דומה לחפץ שהתיי, ערך הוא-לעומת זאת בסייף שהתברר שיקר

גם סייף שהתגלה שיקר הוא הדבר כלול , כמו כן. רצון זה כלול בהתחייבותו בשעת תחילת השמירה, היוקר

ולרבנן , יהודה חייב' י אשו לר"ובאופן שהזיק אדם ע, אש המזיקה אין לדמות לעניין זה. בהתחייבות השומר

.שומר קיים פטור מיוחד שלא בזה נתחייב השומררק ב. פטור כשלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה

גילה השומר שהמטבע אינו של "( כסף הוא"באמר לו )שאפילו אם במהלך השמירה ' קצות'לפי זה מחדש ה

בשואל . משום שחיובו נשאר רק על כסף, גם אז יתחייב השומר תשלומי כסף ולא זהב, אלא של זהב , כסף

להשתמש בחפץ מגלה את הסכמתו להיות שומר של חפץ מזהב ולא הדבר שונה שכן עצם המשכתו של השואל

. רק מכסף

נתיבות המשפט

בעניין זה וסובר שגם בשואל כשהשאילו חפץ של זהב ואמר לו כסף הוא ' קצות'חולק על ה( י"סק)' נתיבות'ה

לכך היא הסיבה. למרות שהמשך להשתמש בחפץ, ונודע לשואל שהוא של זהב חייב השואל לפי שווי כסף

. שההתחייבות חלה על כסף והמשאיל הסתפק בזמן ההשאלה בחיוב תשלום כסף

:לסיכום

. במפקיד ומשאיל כסף ונמצא זהב השומר פטור

.פטור' נתיבות'חייב ל' קצות'בשואל ל. ח פטור"אם גילה השומר שהחפץ מזהב ש

. ח חייב"והקצוה ש"ליש. ך פטור"למרדכי והש: במפקיד חפץ ונמצא יקר נחלקו הפוסקים

.בשומר אבידה וגנב בחיטין מחופים שעורים' קצות'נידון ה( ד]

אם מחויב השומר בתשלום חיטין או , במקרה של חיטין מחופים בשעורים' קצות'בשומר אבידה וגנב מסתפק ה

נמצאו שעורין היא ל שהסיבה לפטור את השומר בחיטין ו"י מהרש"לחייבו עפ' קצות'בתחילה רוצה ה. שעורים

.כאן אין פשיעת מפקיד ואין לפטור את השומר בעילה זו. פשיעת המפקיד

כ בחיטין מחופים "וא, (י משיכה הראויה לקנין"ע)י הידוע שגנב צריך קנין "לאחר מכן הקצות רוצה לפוטרו עפ

משיכה אינה מועלת וכן בשומר אבידה צריך משיכה ו. שעורים היתה משיכה הראויה לקנין שעורים ולא חיטין

. בחיטין מחופים שעורים לחיטין

ל לאסוקי "אפילו אדם שהזיק דבר שלא הו' מכריע ששומר אבידה פטור משום שלדעת תוס( י"סק)' נתיבות'ה

ן שאדם המזיק חייב באונס גמור "לדעת הרמב)ש שומר אבידה וגנב פטור "ערך הוא פטור וכ-אדעתו שיקר

(.['נתיבות'יהיה גנב ושומר אבידה פטור ל, והסוגיא דנה בנאמנות התובע

Page 34: חושן משפט סיכומים

[email protected] 25 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. צ השומר לטרוח לשחררו"א, כשאמר המפקיד שאין לוקחים מכס מחפץ זה והתברר שטעה: א"רמ( ה

דין , ק מעשה באדם שהפקיד אצל חבירו ספרים להוליכם למקום אחר ונלקחו במכס"א מביא בשם המהרי"הרמ

באופן שאמר המפקיד לנפקד שאין מכס בספרים זו פשיעה מצדו ופטור אך . השומר לטרוח להציל את הספרים

.השומר מלטרוח ולהציל הספרים

ט-סעיף ו

והחילוק להלכה בין , ובפשע ויצאה לאגם, תחילתו בפשיעה וסופו באונס במעשה בצריפא דאורבני (א

.מחמת פשיעה ללא מחמתה

מקום זה אינו שמור בפני (. בית קש)יפא דאורבני מביאה מעשה בשומר חינם ששמר מעות בצר. מ מב"בב' הגמ

, זוהי תחילתו בפשיעה וסופו באונס. לבסוף נגנב החפץ. אך בגלל היותו בשדה הוא שמור מפני גניבה, שריפה

. ע"זהו גם פסק הטוש. פוסקת הלכתא שחייב' הגמ. ויש דעה שפטור ויש דעה שחייב

שלא נעל בפניה ויש חשש שתצא לאגם שם נמצאים זאבים ) אתמר פשע בה: מקרה אחר מופיע בסוגיא בדף לו

מאריכה לבאר שמחלוקת זו אינה ' הגמ. ורבא אמר פטור, אביי אמר חייב. ויצאה לאגם ומתה כדרכה( וגנבים

משום שכאן יש , ד שפוטר בצריפא דאורבני"ולאביי חייב אפילו למ. קשורה לנידון של צריפא דאורבני בדף מב

כלומר זהו תחילתו וסופו בפשיעה מחמת חשש שתמות )שכנראה הבלא דאגמא קטלה סברא להחמיר יותר

משום , (וכמו שנפסק להלכה)ד בצריפא דאורבני חייב "ולרבא שפוטר כאן היינו אפילו למ, (בהבלא דאגמא

ואילו כאן מותה של הבהמה לא היה נמנע אם היה , שבצריפי דאורבני האונס נוצר מחמת הפשיעה ולכן חייב

.'מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם'שאירה בבית משום שמ

פוסקים בתחילתו בפשיעה וסופו באונס ובצריפא דאורבני שחייב ובפשע , ט, ע סעיפים ו"הראשונים והטוש

יוצא אפוא שחילוק זה בין אונס מחמת הפשיעה או לא מחמת . ויצאת לאגם ומתה כדרכה פוטרים כרבא

. הפשיעה נפסק להלכה

התשלום הוא כשעת האונס ולא כשעת הפשיעה , מוסיף שגם בתחילתו בפשיעה כשחייב( ג"סקי)' ותנתיב'ה

(.מ ליוקרא וזולא"נפק)

כשנגנבה מהאגם ומתה כדרכה בבית הגנב ( ל פשע ויצאה לאגם חייב"דס)ומודה רבא ', דין נוסף שמופיע בגמ

. שחייב השומר כיוון שכבר קודם מיתתה נתחייב

.'ט' ע סעי"הוא בשו דין זה נפסק גם

Page 35: חושן משפט סיכומים

[email protected] 26 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.מחלוקת אחרונים בסופו באונס גמור( ב

ך "אך הש. ש כהן הסובר שבאונס שלא שכיח כלל אם תחילתו בפשיעה פטור"מביא תשובת מהר( ד"סקי)ך "הש

לכאורה מדובר כשהאונס נוצר מחמת )עצמו חולק על דעה זו וסובר שאף באונס גמור חייב בתחילתו בפשיעה

(.הפשיעה

.כשהשומר אינו יודע היכן הפקדון חייב והוי מזיק: סעיף ז( ג

שחייב השומר ומוסיף ' ופוסקת הגמ, מופיע מעשה בשומר שלא ידע היכן החביא את הפקדון.( מב)מ "ב' בגמ

. 'ז' ע סעי"וכן פסקו הטוש. ם שם שחייב השומר לשלם מיד"המהר

. ואף אם השמירה בבעלים חייב, שהשומר בזה נחשב כמזיק ולא כשומר הפושע( ד"סקי)בזה ' נתיבות'ומוסיף ה

.הסיבה לכך היא שעשה מעשה בחפץ שעל ידו הופך למזיק

.איני יודע אם נגנב בפשיעה מתוך שאין נשבע משלם( ד

להשבע ששמר שחייב מתוך שאינו יכול ' איני יודע אם אבד בפשיעה'מחלק בין מקרה שאומר ( ב"סקי)ע "הסמ

משום ששם אין מתוך שאינו יכול , לבין הדין המופיע לקמן בשומר שכר שאינו יודע אם נגנב או לא שפטור, כראוי

כי אין אנו יודעים אם , ואינו מחוייב שבועה) שאינו שצריך להשבע כי המוציא מחבירו עליו הראיה , להשבע

(. וא אך יתכן שלא פשעשודאי שומר ה' איני יודע אם פשעתי'לעומת , שומר הוא

שומר חינם , מבואר ששומר צריך לקדם את פני הרעה ברועים ובמקלות: מ צג"ב' בגמ: סעיף ח( ה

.בחינם ושומר שכר בשכר

יא-סעיף י

ף מדובר "לרי. עלתה לראשי הרים ונפלה ומתה פטור, העלה לראשי הרים ונפלה ומתה חייב( א

. ושומר חינם פטור, ם לא תקפתו אלא עלתה מעצמה שומר שכר יהיה חייבשא, שתקפתו ועלתה

ומדייקת ', העלה לראשי הרים ונפלה חייב'מ, מקשה על אביי שפשע בה ויצאה לאגם ומתה חייב: מ לו"בב' הגמ

, הא מתה כדרכה פטור ולא אומרים שמא מתה מהבל ההרים ולא כאביי ששמא הבלא דאגמא קטלה' הגמ

ולא חוששים שמתה )ולכן מתה כדרכה פטור , שמדובר שהעלה למקום מרעה שמן וטוב בהרים' מומיישבת הג

Page 36: חושן משפט סיכומים

[email protected] 27 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

? אם כך למה בהעלה ונפלה חייב והלא העלה כהוגן למרעה ' ומקשה הגמ. שהעלה למרעה זה( מההבל

אם כך למה בעלתה מעצמה פטור והלא היה לו ' ומקשה הגמ. שהיה צריך לשמור שלא תיפול' ומיישבת הגמ

. שתקפתו ועלתה ותקפתו וירדה' ומיישבת הגמ? שמור שלא תיפול ל

אך לרבא אפשר להעמיד אף כשעלתה , נצרך דווקא לאביי' שתקפתו ועלתה ותקפתו וירדה'זה ' ובפשטות תי

. מעצמה

. שקיימא לאביי' תקפתו ועלתה'ומאידך הביא אוקימתא זו של , ף שמחד פוסק כרבא"ומקשים הראשונים על הרי

ף הם לפי פסקו "שדברי הרי( ש שם"סוף הפועלים וברא' י למתני"ן הובא בנמוק"הרמב)רצים הראשונים ומת

ף "ופסק הרי, שנחלקו האמוראים אם חייב או פטור' עייל בעידנא דעייל אינשי'של שומר שכר ש:( דף צג)בסוגיא

לכן מעמיד , דנא דעיילי אינשיכ בעלתה מעצמה יהיה חייב אם עלתה ונפלה שהדבר דומה לעייל בעי"וא, שחייב

. ף אף לרבא לדידן שתקפתו ורק אז פטור משמירה"הרי

שהדבר דומה לעייל בעידנא דעיילי , מביא שלפי זה דוקא בשומר שכר עלתה מעצמה חייב( יא' סעי)י "הב

צא אפוא יו. משום שהוא פטור בעייל בעידנא דעיילי אינשי, אך שומר חינם פטור אף בעלתה ולא תקפתו, אינשי

.ש חייב"ח פטור וש"שש', גניבה ואבידה'שעלתה מעצמה מקביל ל

משום שהמדובר בשומר , יא שעלתה הבהמה מאליה אפילו לא תקפתו חייב-ע בסעיף י"ואכן זהו פסק הטוש

שהוא כמו , אך אם העלה הוא את הבהמה פושע הוא בכך וחייב אם נפלה אך אם מתה מעצמה פטור. חינם

. ל כרבא"גם ומתה דקייפשע בה ויצאה לא

ע "ומוסיף הסמ. אם העלה למקום מרעה טוב יהיה פטור אם נפלה ולא יכל למונעה מליפול' ולפי האמור בגמ

משום שלא היה , שאם המרעה בהר אינו טוב יותר משאר מקומות אלא כמו שאר מקומות חייב בנפלה( ז"סקי)

.לו להעלותה למקום זה

סעיף יב (ב

פסק הדין שבתחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא אם האונס מחמת הפשיעה הראשונים מקשים על

:. מהסוגיא בדף צג

מהברייתא של רועה שהניח עדרו ונכנס , פטור' עייל בעידנא דעיילי אינשי'שם מקשה על רבה שסובר ש' הגמ

מאי לאו דעייל ' קשה הגמומ. ואם לא פטור, אומדים אלו היה שם אם היה יכול להציל חייב, לעיר ובא ארי ודרס

והלא תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא ' ומקשה הגמ. דעייל כשלא עיילי אינשי, לא? בעידנא דעיילי אינשי

שומר ? אם כך מה היה עליו לעשות. שמדובר באופן אחר ששמע קול ארי ונכנס לעיר' ומתרצת הגמ? וחייב

.חינם לקדם עם רועים ומקלות בחינם ושומר שכר בשכר

והלא שם אין האונס , מבינה באופן פשוט שתחילתו בפשיעה חייב' הגמ, ומקשים הראשונים למה בסוגיא שם

{? כשעייל בעידנא דלא עיילי אינשי ובא ארי ודרס}בא מחמת הפשיעה

מתרצים ' תוס(. ה הוחמה בהר"ד. )והדברים מובאים בתוס עח, ובראשונים יש מספר דרכים ביישוב השאלה

משום שאולי אילו היה נשאר בשדה בשעה זו לא היה מגיע , קרה זה האונס בא מחמת הפשיעהשיתכן שבמ

Page 37: חושן משפט סיכומים

[email protected] 28 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ולכן מקרה זה נחשב שהאונס בא , או אולי היה הולך עם העדר למקום אחר, או אולי היה מכה את הארי, הארי

. מחמת הפשיעה

הפשיעה נחלקו אביי ורבא שבנושא זה של אונס מחמת , ף על השאלה"שם מביאים את תירוצו של הרי' תוס

אם כן אביי מחייב אף כשאין . בלא סברת הבלא דאגמא, ולאביי חייב בפשע בה ויצאה לאגם, :בסוגיא בדף לו

פ "אע, אביי לשיטתו עצמו שתחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב: ולכן הקשה בדף צג, האונס מחמת הפשיעה

. פ שהאונס אינו מחמת הפשיעה"בתחילתו בפשיעה אע משום שלשיטתו אכן חייב, שאין האונס מחמת הפשיעה

הדבר תלוי במחלוקת , ונאנסה שבא ארי ודרס, יוצא שכשנדון ברועה שפשע ונכנס לעיר כשלא עיילי אינשי

או , משום ששמא לא היה מגיע הארי)באופן זה מוגדר האונס כבא מחמת הפשיעה ' הראשונים שלדברי התוס

ף אין האונס מחמת "ולדברי הרי, וחייב( שמא היה לוקח את העדר למקום אחראו , שמא היה מביס את הארי

(. והסוגיא שמחייבת סוברת כאביי שאפילו שאין האונס מחמת הפשיעה חייב)הפשיעה ופטור

הוא תחילתו { למשל עם רועים ומקלות}ואילו היה נשאר יכל להציל , אמנם אם נכנס לעיר כשלא עיילי אינשי

. כמתבאר בסוגיא שם, חייבוסופו בפשיעה ו

אך אסור להכנס כשלא עיילי . ע פוסקים כאן שבשומר חינם מותר להכנס לעיר כדעיילי אינשי ופטור"הטוש

אך אם נכנס כשלא עיילי אינשי ונפגע החפץ ונודע . ולכן אם נפגע החפץ כדעיילי אינשי פטור בכל מצב. אינשי

שבא ארי }אך אם נאנס לבסוף החפץ . שתחילתו וסופו בפשיעהשבדיעבד אם היה במקום היה יכול להציל חייב

ד שחייב משום "ומכריע כדעת הראב{, שאין האונס מחמת הפשיעה}ף שפטור "מביא הטור את דעת הרי{,ודרס

. ף שפטור"ע מביא ופוסק את דעת הרי"אך השו. שהאונס מחמת הפשיעה

ך שלא מסתבר "ומדגיש הש. )ד שחייב"ים כהראבא לקמן שפוסק"הביא שיש פוסקים ובכללם הרמ( יח)ך "הש

(. ש שחייב"ף לש"לחלק בעניין זה בין שומר חינם שפטור כהרי

טו-יג סעיף

שמגששים }והאידנא דאיכא גשושאי. כספים אין להם שמירה אלא בקרקע'אומר שמואל ש. מ מב"ב' בגמ

אין להם שמירה אלא בין {, שוברי תקרות}רומאי והאידנא דאיכא פ. צריך לשומרם בשמי קורה{, בשיפוד הקרקע

אין להם שמירה אלא {,טופחים על הכותל לבדוק אם הוא חלול}והאידנא דאיכא טפוחאי . שורות כותל הבנין

. בכותל בטפח הסמוך לתקרה או לקרקע

או בכותל בטפח הסמוך, ו שכספים אין להם שמירה אלא בקרקעבסעיף ט ע "להלכה פוסקים הטוש

. אך אם שמר השומר את המעות באמצע הכותל הרי הוא פושע וחייב לשלם. או בכותל הסמוך לקורה, לקרקע

. עדיף להטמין בקרקע{, גשושאי}ע שכשלא שכיחי רמאים המגששים הקרקע "ומוסיף הסמ

רקע ואילו בק, אפשר להטמין בכותל משום ששכיחי טפוחאי-ע שאי"י והאחרונים מדוע פסקו הטוש"ומקשים הב

? אפשר להטמין ולא חוששים לגשושאי

Page 38: חושן משפט סיכומים

[email protected] 31 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ישנו חשש של טפוחאי " האידנא דאיכא טפוחאי"' ע שלדברי הגמ"שסוברים הטוש, (כא)ך "ומיישב הש

. ולכן מותר להטמין בקרקע, אך אין חשש של גשושאי, שטופחים על הכותל

ע עצמו "אך הסמ. שיש גשושאימשום , את דברי העיר שושן שלא יקבור עמוק מטפח בקרקע( כו)ע "והביא הסמ

אם מספיק לקבור טפח או שצריך שלשה ' והוכחתו מספק הגמ]חולק וסובר שאף יותר מטפח יוכל לקבור

[. ומוכח שיותר מטפח עדיף , טפחים כדי חפישת הכלב

ובמוצאי שבת חייב . ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות שלא אטרחינהו רבנן"שם אומרת ' הגמ

"אך אם צורבא מרבנן הוא סבר דמא מבעי ליה זוזא לאבדלתא. לקוברם מייד

משום שיתכן שיגיע , י מבאר שאם המפקיד צורבא מרבנן הנפקד אינו צריך במוצאי שבת להטמין החפץ"ורש

ש שצריך להמתין עד הבוקר שמא יצטרך המפקיד מעות "י מביא דעת הרא"והב. ]המפקיד ליטול מעותיו

.היינו הנפקד' ואם צורבא מרבנן הוא': סא אחרתי גיר"ומביא הב.[ להבדלה

? וכי רק צורבא מרבנן מבדיל ושאר אנשים אינם מבדילים, על הסוגיה( כז)ע "ומקשה הסמ

אך צורבא מרבנן אינו סומך על , ע שאנשים אחרים יוצאים בהבדלת חזן בית הכנסת"ומבאר הסמ

קד צורבא משער שגם המפקיד יעשה הבדלה וגם אם הכוונה היא לנפקד משמעותו שאם הנפ]הבדלה זו

[. בביתו

ח "ש אם המפקיד ת"וכן במוצ, ש פטור לטומנם"שבע, את האמור בסוגיה סעיף טזע ב"להלכה מביאים הטוש

. 'ח"ה אם הנפקד ת"ויש אומרים דה': א הביא"והרמ

מירה אלא שלא נאמר דין זה שכספים אין להם ש, יהודה ברצלוני' והטור בסעיף יח הביא דברי ר

מניח המעות במקום שמקובל להניח , אבל במקום שלא מצויים גנבים, אלא במקום ששכיחים גנבים, בקרקע

. שכן מקובל בימינו סעיף יחע ב"וכך פוסק השו. מעות

שעל כל חפץ צריך סעיף יגע ב"לומדים הטוש{, שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע}. מ מב"ומהסוגיא בב

. מקום ובצורה הראויים לוהשומר לשמור ב

. על סוג שמירה מסויים או מוגבל, שיכולים הצדדים להתנותבסעיף יז ע "ופוסקים הטוש

אינו , שכשמפקיד מעות אצל חבירו בשביל שיסחור עמהם, (י"מובא בב)ק "על פי המהריבסעיף יט ע "ופסק שו

. חייב כל פעם עד שיסחור לטומנם בקרקע

משום שהמעות ' ומבארת הגמ. ר שאם צרר השומר את המעות לאחוריו חייבמתבא. מ מב"במשנה ב

שאמנם ( כו)ך "ומביא הש. ע"וכן פוסק השו. 'וצרת הכסף בידך'וראיה מהפסוק , צריכים להיות בידו ולא לאחוריו

שבימינו אין צריך שמירה בקרקע וצריך, (בסעיף יח)י ברצלוני "בפשטות הדברים אמורים גם לאחר דברי הר

ש סובר שאם צורר המעות לאחוריו כמו שהדרך להניח מעותיו "ך שהר"אולם מביא הש, לשמור כמו מעותיו

. י ברצלוני"פטור לר

שומר שמסר לשומר

Page 39: חושן משפט סיכומים

[email protected] 30 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ד חייב מחלוקת אם הטעם משום אין "ובטעם מ. בשומר שמסר לשומר אם חייב או פטור' מחלוקת בגמ

.או הטעם דאיהו לא מהימן בשבועה', רצוני וכו

רב אמר , רבי יוחנן אמר חייב אפילו באונסין: איתמר שומר שמסר לשומר: מובאת מחלוקת. מ לו"בסוגיא בב

משום שמסר לבן , ח פטור"ש שגרע בשמירה ומסר לש"אמר אביי לרב אפילו ש. פטור מאונסים וחייב כדינו

אין רצוני שיהיה 'משום שאומר לו והטעם. ש"ח שהוסיף בשמירה ומסר לש"יוחנן חייב אפילו בש' ואילו לר. דעת

. 'פקדוני ביד אחר

יומא , דההיא סבתא דכל יומא הוו מפקדי גבה הנהו גינאי מרייהו, מסיקה דהא דרב מכללא איתמר' הגמ

מאן דחזא , רב פטרו מלשלם. לבסוף איגנבו, אפקיד גבה ואזל, שמע קול הילולא, חד אפקדינהו לגבי חדא דידהו

. ולא היא דשאני התם דכל יומא הוו מפקדי אינהו גופייהו גבה, סר לשומר פטורסבר משום דשומר שמ

את מהימנת לי 'שומר שמסר לשומר חייב אפילו עלוייה עלייה לשמירתו משום שאומר לו : ורבא מסיק הלכתא

.'אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר'טעם זה שונה מהטעם המובא לעיל . 'איהו לא מהימן בשבועה, בשבועה

יהיה השומר ' איהו לא מהימן בשבועה'שבאופן שלא יהיה החסרון של ( ה את מהימנת"ב ד"שם ע)' וכתבו התוס

שמסר לשומר פטור משום שלדעה זו אין שום פשיעה בהעברת החפץ לשומר אחר אלא שיהיה חייב משום

יו עדים לאונס ואין צריך אך אם ה. {והשני לא נאמן בשבועתו}שאינו יכול להשבע שנאנס החפץ ולפטור עצמו

אופנים נוספים שפטור . יכול להשבע בעצמו יהיה פטור{ שהבעלים האמינו}או שהשומר הראשון , לשבועתו

וכן בבני ביתו של נפקד שהמפקיד , כגון שהבעלים רגיל להפקיד אצל השני ומאמינו, מופיעים בראשונים

. באופנים אלו יהיה פטור שומר שמסר לשומר. מאמינם

אפילו אם מאמינו יהיה הראשון פטור מאונסים אך לא , ח מדגישים הראשונים"ש שמסר לש"נם בשאמ

.ם בעניין"וראה להלן דעת הרמב. כדינו-מגניבה ואבידה

לא שייכת טענת איהו לא מהימן , סוברים שאם השומר השני יותר נאמן מהראשון( את מהימנת: יא)ק "בב' תוס

ע שאף אם השני מהימן יותר "חולקים על זה וכן פוסק השו( ש וטור"רא)נו אמנם הראשונים אצל. לי בשבועה

. יכול השומר הראשון לטעון איהו לא מהימן לי בשבועה

תחילת סעיף כו

משום שאינו מאמין {, אפילו באונסין}ע פוסקים בסעיף כו דין זה ששומר שמסר לשומר חייב "הטור ושו

הבעלים מאמינו בשבועה כגון שרגיל להפקיד אצל השומר השני דבר אך אם {, שנאנסה}לשבועת השומר השני

או שיודע , [ערך לו-אלא דבר שוה, ומדגישים האחרונים שאין צריך שיהיה רגיל להפקיד דבר זה עצמו]כזה

. פטור, הראשון ויכול להשבע בעצמו

שאינו הופך }פן שאין מאמינו אפילו באו, שבפשיעה חייבים גם הראשון וגם השני( מא)ך "ומוסיף הש

שרצה מזה גובה ורצה מזה , והמקור הוא הדין של גזל ונתייאשו הבעלים. {להיות בעצמו שומר של הבעלים

. גובה

Page 40: חושן משפט סיכומים

[email protected] 31 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מה שייך דין זה לעניינינו והלא שומר אינו חייב בפשיעה אלא משום היותו שומר ( כז)' נתיבות'ומקשה ה

? ם מדוע יתחייב לבעליםוכיוון שהשומר השני אינו שומר של הבעלי

בשוכר שהשאיל בהמה : מ לו"יוסי במשנה ב' ר}ך לדמות זאת לעניין של "שיותר היה לש' נתיבות'וכותב ה]

כלומר שכשמשלם השומר השני לראשון הוא ', כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו{ 'ונאנסה שחייב

.[יעתו לראשון הראשון חייב הכסף לבעליםוגם כאן כשחייב השומר השני בפש. מעביר את הכסף לבעלים

סעיף כד

שהטעם ' נתיבות'ודעת ה. או שהוא מסתלק, מחלוקת הראשונים אם השומר הראשון נשאר שומר וחייב גם הוא

. כ בשואל"שפטור הראשון משום שמסר לבן דעת ומשא

י ולא שייכת טענת באופן שהבעלים מאמינים לשנ, ד שומר שמסר לשומר חייב"הראשונים חידשו שלמ

ש השני "חייב הש, ש"ש שמסר לש"חייב השומר השני בתשלומים כגון ש, וחייב כדינו, איהו לא מהימן בשבועה

.בתשלומי גניבה ואבידה

ודעת . לשלם במצב זה{ כגון שלשני אין לשלם}ונחלקו הראשונים אם גם השומר הראשון יתחייב

ה כל "ד: מב' בתוס)לעומתם רבינו תם . לשלם ולא הראשון ן שרק השומר השני בלבד חייב"ם והרמב"הרמב

, כ כל פקדון יאכלו בני ביתו והוא פטור"שאל. ש סוברים שחייב גם הראשון כשאין לשני לשלם"והרא( המפקיד

. ולהם אין מעות ואינם יכולים לשלם

. דיעותא הביא את שתי ה"ם והרמ"ע פסק כהרמב"ובשו. המחלוקת הובאה בטור סעיף כד

מתבאר , אפילו אין לשני לשלם, ן שחייב השומר השני בלבד ואילו הראשון פטור"ם והרמב"הביאור בדעת הרמב

:'נתיבות'מדברי ה

משואל שמסר , ח"ח שמסר לש"וש, ש"ש שמסר לש"שחלוק ש, ן"ם והרמב"מחדש לדעת הרמב( כד)' נתיבות'ה

נימוק הוא שטעמם שפטור השומר הראשון משום וה. ודאי חייב השואל הראשון, שאז גם לדעתם, לשואל

אולם בשואל שחייב אף , ולכן פטור הראשון משום שאנוס הוא בעניין זה, שמסרו לבן דעת שיושב ושומר כמוהו

ולכן כשאין לשואל השני לשלם יהיה חייב , באונסין לא יוכל השואל הראשון לפטור עצמו בטענת אונס כזו

. הראשון

לא נחשב פשיעה אך ' נתיבות'וה' קצות'ל. ם אם נחשב פשיעה"מחלוקת בדעת הרמבכשגורע משמירתו

.לא נאמינו בשבועה משום שהוא כאדם זר

Page 41: חושן משפט סיכומים

[email protected] 32 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כשמאמינו , ח"ש שמסר לש"כגון ש, בסוגיין מתבאר שגם כשממעט השמירה( י"בב)ש וברבינו ירוחם "ברא

אך בגניבה . משום שמסרה לבן דעת, הואין מיעוט שמירתו נחשב פשיע, פטור מאונס, י עדים"או ע, בשבועה

. ואבידה חייב הראשון

והוא שלא ימעט "ע "ם והשו"ולשון הרמב(. מו)ך "והביא זאת הש, ם חלוקות הדעות"בדעת הרמב

ואם יש עדים ששמר השני כראוי נפטר השומר . אבל אם מיעט בשמירתו הראשון פושע ומשלם, בשמירתו

". אם יש עדים ששמר כראוי פטור"וסיים , "פושע הוא"מם שפתח בם תמוהים כשלעצ"דברי הרמב". הראשון

, ם שלעולם השומר הראשון פושע בכך שמיעט בשמירת החפץ"א שטיין בדעת הרמב"ל ומהר"ודעת מהרש

ם שיפטר השומר הראשון רק אם יביא עדים שאין האונס "וכוונת הרמב. וחייב אף באונס משום תחילתו בפשיעה

. הוא מחמת הפשיעה חייב אך אם, מחמת הפשיעה

וכוונת , ם שבאונס פטור אף אם האונס מחמת הפשיעה"ך רוצה לומר שיתכן שכוונת הרמב"אמנם הש

אמנם . {א"ח שחייב בגו"ש לש"כגון ש}לומר שחייב כדינו ולא כדין השומר השני " פושע הוא"ם במילים "הרמב

ע "אך לדינא ובדעת השו, פשיעה היאשכשמיעט בשמירתו , ל"ך כדעת המהרש"ם מצדד הש"בדעת הרמב

. ש ורבינו ירוחם שאין זו פשיעה"מצדד כהרא

ואם יבואו עדים , ך שאין השומר הראשון פושע בכך שממעט בשמירה"לומד גם כהש( יב)' קצות'ה

ש שמסר "כגון ש, אך לענין להפטר בשבועת השני כשמאמינו לא יוכל להפטר, שנאנסה יפטר השומר הראשון

ח נחשב שומר ונאמן רק בעניין שלא "משום שהש, ש"ח להשבע שהיה אונס ולפטור את הש"יכול הש לא, ח"לש

, משום שכאן הוא נשבע על עניין שאינו בתחום שמירתו, פשע ופטור הוא אך לא נאמן לומר שנאנסה ולא נגנבה

, ילו שהבעלים מאמינוזה מתבאר על פי היסוד שרק שומר נאמן בשבועתו אך לא אדם זר אפ. ועל זה אינו נאמן

. אדם זר ולא נאמן בשבועתו{ השני}ח "נחשב הש, ואם כן כאן לענין השאלה אם מתה הבהמה באונס או בגניבה

יש שני ' נאנסה'משום שבאומרו , השני בשבועתו-ח"מוסיף לבאר מדוע לא נאמן הש( כא)הפתחי תשובה ]

זו אינה שבועת , והשני שבועת ביטוי שנאנסה. צמוופוטר בכך את ע, שבועת השומרים שלא פשע: אחד. חלקים

.[ ומשום כך לא נאמן בטענה זו, השומרים שבכך אינו נפטר

מדוע לא נאמינו שמתה , ח שהבהמה מתה"אם כבר האמנוהו לש, ושואל' קצות'חולק על ה( לא)' נתיבות'ה

? באונס ולא בגניבה

אך , י עדים יפטר"וע, רתו אינו פושע בכךם סובר שכשמיעט שמי"שאמנם הרמב' נתיבות'לכן מבאר ה

משום ששם אנו תולים , ש"ש שמסר לש"אין זה נחשב שהשומר השני הופך לשומר של הבעלים כמו בש

ח מסתמא לא ניחא "ש לש"אך כשמוסר בש, שמסתמא ניחא לבעלים שהשומר השני יהפוך לשומר שלהם

לכן . {אפילו במה שנוגע לפשיעה}הבעלים כלל אם כן השומר השני אינו שומר של, לבעלים שימעט בשמירתו

מתבסס על הסברה ' נתיבות'גם ה)שבשבועתו הוא כאדם זר שנשבע , לא מועילה שבועת השומר השני

(. שבשבועה נאמן רק שומר', קצות'שהתבסס ה

Page 42: חושן משפט סיכומים

[email protected] 33 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. ך לא נשבע"ולש, ע שלא שלחתי יד"לסמ? אילו שבועות צריך הראשון להשבע

.מ"רק כאן לא צריך להשבע משום שבגלגול לא אומרים מתושאיל. השני מחייבתיד של -שליחות: 'קצות'ה

אך כאשר יכול , משום שלא האמין לשני בשבועה, ל שומר שמסר לשומר חייב"דן לדידן דקי( מט)ע "הסמ

ע בפשטות שנשבע שלא פשע ולא שלח "ונוקט הסמ? איזו שבועה נשבע הראשון, הראשון להשבע נפטר בכך

. יד

הטעם הוא משום , ע ונוקט שפטור השני משבועות אלו"חולק על הסמ( ק מח"ד ס"בתה)ך "הש

ועיקר השבועה היא שבועה שנגנבה וכאשר נפר , ששבועות אלו שנשבע השומר נשבע רק מדין גילגול שבועה

. משבועה זו לא מתחייב מדין גילגול

אך , ך לומר שאין גלגול שבועהך הניחא כשיש עדים שנגנבה ונאנסה שיי"מקשה על הש( יד)' קצות'ה

? ומדוע לא יתחייב מדין גלגול בשבועה שלא שלח יד ולא פשע, כאן הלא נשבע הנפקד עצמו שנגנבה ונאנסה

ולכן מסכים . שבגלגול אומרים מתוך שאין יכול להשבע משלם, ך במקום אחר בעניין זה"מביא דעת הש' קצות'וה

. יד-ע שצריך להשבע שלא שלח"עם הסמ' קצות'ה

קצות והלא 'והקשה ה}י גלגול שלא שלח יד "ך מדוע לא נשביעו ע"מישב את דעת הש( לב)' נתיבות'ה

שכששלח השני יד ' נתיבות'ומיישב ה. ?{נפטר בשבועת עצמו שנגנבה או נאנסה ולמה לא נגלגל שלא שלח יד

כי די לנו במה שחששו , חשושולזה אין לנו ל, (כאן' קצות'כה)חייב הראשון מטעם גזלן ולא מטעם שליחות יד

שזו , אלא שלאבדה ונגנבה בפשיעה חוששים בכל אופן, ה"ת נחשוש שהמע"ל לשליחות יד אך לגזלה מה"חז

. ת נחשוש"אך לחשוש שנגנבה קודם מיתתה מה, מהות שמירתו של השומר

. או של השני, אשוןיד של השומר הר-שליחות, יד המחייבת בסוגייתנו-מסתפק בסוגיתנו מהי שליחות' קצות'וה

או שצריך להשבע , יד למרות שלא היתה בביתו-וכן מה נשבע השומר הראשון האם נשבע על עצמו שלא שלח

? יד -על השומר השני שלא שלח

יד של -א שאין הראשון מתחייב בשליחות"ודעת הריטב. א"ש וריטב"מחלוקת הרא' קצות'ומביא בזה ה

, [ע"והלא בשליחותיד יש שלד' קצות'ומקשה ה, ח לדבר עבירה בעניין זההנימוק לכך הוא שאין השני שלי]שני

ומקשה , יד-ואם כן צריך להשבע הראשון שהשני לא שלח, יד השני-ש סובר שהראשון חייב בשליחות"ואלו הרא

כן דברי -ואם? ידו-שהראשון אינו יכול להעיד שהשני מעולם לא שלח, ששבועה כזו לא תתכן כלל' קצות'ה

ע שלא אומרים בגלגול שבועה "שדעת השו' קצות'ומכריע ה. יד קשים-שהראשון נשבע שלא שלחע "הסמ

. מ"שמא לא אומרים מתושאיל-או שבתובע בטענת, מ"מתושאיל

כב-סעיף כא

. נאמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד, (יובא בהמשך)במעשה בקרטליתא : מ מב"בסוגיא בב

אך העברת החפץ כשלעצמה אינה , ר חייב רק משום שלא מהימן בשבועהששומר שמסר לשומ, להלכה

? ונשאלת השאלה מה החידוש המיוחד שמותר לאדם לתת לאשתו ובניו לשמור על החפץ, פשיעה

Page 43: חושן משפט סיכומים

[email protected] 34 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

איהו לא מהימן 'שהחידוש הוא שבאשתו ובניו לא קיימת טענת , (ה כל המפקיד"שם ד' תוס)וביארו הראשונים

.עתםונאמנים בשבו' בשבועה

. ע בסעיף כא"וכך אכן פוסקים הטוש

אך לא , וכן לעבדיו העבריים, רק לבניו הגדולים שסמוכים על שולחנו יכול למסור השומר את החפץ

.שלהם אינו יכול למסור, או בניו שאינם סמוכים על שולחנו, או בניו הקטנים, לעבדים כנענים

משום . שהחזיר את הפקדון לאשת המפקיד פטור שנפקד, והביא הדרכי משה בשם המרדכי שלמד מדין זה

כתב שיש חולקים ומחייבים כשנתן הפקדון ( כח)ך "ובש. א"וכן פוסק ברמ. ד אשתו ובניו מפקיד"שכל המפקיד ע

.לאשתו

.שבשואל הדבר שונה וחייב משום שכל הנאה שלו, מ שם דיעה"מביא בשם הד( לב)ע "ובסמ

אפילו , שאם דרך נפקד זה תמיד להפקיד חפציו אצל אנשים תחתיו, י"רע סעיף כב פוסק על פי הגהות אש"ובשו

.אינם בני ביתו פטור

וכן לענין . לא ישלם הראשון אלא השני, ת שאם אין לשני משלם הראשון"אפילו לר, שבזה( לב)ך "ומוסיף הש

(. ך מב"ש)שבועה צריך להאמין לשני

סעיף כג

.שניהם פטורים, שהם של בנה ולא שמרה כראוי להםמעשה בנפקד שהעביר המעות לאמו וסברה

ולא הבהיר לה , הנפקד העבירם לאמו. מספרת מעשה באדם שהפקיד מעות אצל חבירו. מ מב"ב' הגמ

משום שחשבה שבנה יזדקק בקרוב , אמו שמרתם בארגז ולא כדינם בקרקע. שהמדובר בפקדון שאינו שלו

משום שכל המפקיד על דעת אשתו ובני { הבן}ת השומר הראשון שאין לחייב א' דנה הגמ. למעות בשביל עסקיו

, ואין לחייבו על כך שלא אמר לאמו שהמעות מעות פקדון הם. ועל כן מותר לו להפקיד אצל אמו, ביתו מפקיד

ואת אמו גם אין לחייב משום שסברה . משום שסבר שאם תחשוב שהמעות שלו הם תשמור עליהם טוב יותר

שנשבעת האם ששמרה המעות בארגז ' ומסיקה הגמ. תה שיהיו זמינים לו לעסקיו כאמורורצ, שהמעות של בנה

. ופטורים שניהם, ונשבע הבן שאת מעות הפקדון נתן לאמו{, ז כדינם"פ שאי"אע}

.ע בסעיף כג"וכן פסקו הטוש

ה אך באופן שפשע, ז שגדר פטור האמא הוא משום שכלפי הבן היא פטורה"והט( לה)ך "ומוסיפים הש

.ולכן צריכה להשבע שטמנתם בארגז ומשם נגנבו המעות. תתחייב גם למפקיד, והיתה חייבת לבנה

ע "ומבאר הסמ? דן מדוע לא נחייב את האם להשבע שלא אמר לה בנה שהמעות של אדם אחר( לו)ע "והסמ

מעות שכן התובע לא טוען שאמר לה הבן שה, שאין משביעים האם בשבועה זו מכח טענת ספק של התובע

. ואין נשבעים על טענת ספק, אינם שלו

והיא מכחישה וטוענת שלא , שאם הבן טוען שאמר לאמו שהמעות אינם שלו, על זה( לד)ך "וכתב הש

.משום שהוא פטור בכל אופן, והבן לא נחשב נוגע בעניין זה. אמר לה חייבת שבועת היסת נגד הבן

Page 44: חושן משפט סיכומים

[email protected] 35 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, ברים במחלוקת הראשונים בעניין חיובו של הראשוןחולק על סברה זו ותולה את הד( לד)' נתיבות'וה

גם כאן ישלם , משלם השומר הראשון, שהראשונים שסוברים כדעת רבינו תם שכאשר אין לשומר השני מעות

פשע וכאלו אין לו { אמו}משום שהוא מודה שהשומר השני , הבן כשהוא טוען שאמר לאמו שהמעות של אחר הם

ך שאם הבן טוען שאמר לאמו שהמעות של "ואם כן דברי הש. לם הראשוןת מש"לשומר השני לשלם שאז לר

ך סבר כדעת "אך יתכן שהש. שנוגע הוא ואדרבא ישלם הוא בעצמו, אחר הם חייבת שבועה אינם נכונים

. שהשני חייב בלבד ולא הראשון, ם"הרמב

אך , אין המעות שלומחדש שדוקא כשהבן שומר חינם פוטר עצמו על כך שלא אמר לאמו ש( לג)ך "הש

והלא גם , ש"ח לש"מ בין ש"י מאי נ"ש סק"ומקשה הפת]ש היה מחוייב לומר לאמו שאין המעות שלו "אם היה ש

[. '?סברתי שבהכי מזדהרא טפי'ש יטען "בש

יתחייב { ח"והאם ש, ש"אלא שהבן ש}כ "שהמדובר ששניהם שומרי שכר שאל( יט)' נתיבות'ומוסיף ה

.{א"ע חייב הראשון בגו"ח שלכו"ש שמסר לש"ין שכד}א "בודאי הבן בגו

. ושבועת האם לא, שבועת הבן היא שבועת השומרים

אך , ששבועת הבן היא שבועת השומרים, מחלק בין שבועת הבן לשבועת האם( כא כב)' נתיבות'ה

,שבועת האם אינה שבועת השומרים משום שהיא אינה בעלת דברים של הבעלים אלא האם נשבעת לבנה

ם שהשומר השני הוא השומר של "אך לדעת הרמב. {ד אשתו ובניו מפקיד"שכל המפקיד ע}והמפקיד מאמינה

על כרחך כאן שנשבעת ישירות למפקיד ולא לבנה ואם כן זו שבועת , הבעלים ואינם יכולים לבא לשומר הראשון

כ לדעת "ומשא, ר הבעליםכ פשיטא שאינה נעשית שומ"שאל' שמרי'וגם צריך לומר שאמר לה בנה . השומרים

.ולמרות זאת נשבעת לבנה וממילא המפקיד מקבל את השבועה', שמרי'ת יתכן שלא אמר לה "ר

.תלויה במחלוקת הראשונים' קצות'שבועת הבן ל, בחפץ מסויים

נשבעת {, ולא כמו מעות שאינם מסויימים}א מביא את דעת המגיד משנה שכשהפקדון היה חפץ מסויים "הרמ

אך כשהחפץ מסויים וידוע , משום שכל תכלית שבועת הבן היא שהפקדון הוא זה שאבד, ולא הבןרק האם

. שהוא הוא פטור הבן משבועתו

שהדבר תלוי ' קצות'ומבאר ה. א שאף בחפץ מסויים נשבע הבן"הביא בשם הריטב( ח)' קצות'וה

שנותן השומר הראשון את הפקדון אם כן כ, ם שרק השני מחוייב בתשלומים"שלהרמב, ת"ם ור"במחלוקת הרמב

אם כן כשטוען נתתי לשני הרי זה כאלו טוען , לשומר השני הוא מפסיק להיות שומר והופך את השני לשומר

א סובר שהשומר השני "אך הריטב. מ"זו דעת המ. במצב זה אין חייב בשבועה, החזרתי ו נפטרתי מן השמירה

ואין זה דומה , אשון נתתי לשני עדיין שומר הוא וחייב בשבועהכ כשטוען הר"וא, שומר שומר של השומר הראשון

. שעדיין חייב הוא, לטענת נפטרתי

?ה"האם אומרים המע, א או פשיעה"ספק אם היתה גו

Page 45: חושן משפט סיכומים

[email protected] 36 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, הביא מחלוקת ראשונים במצב של ספק אם היתה גניבה ואבידה, (א"ה כתבו תלמידי הרשב"ד)י בסעיף כו "הב

אם אשתו נשבעת שהחפץ נאבד , ח"ש מסר לאשתו ובניו שהם ש"גון במקרה ששכ. אם חייב או פטור, או אונס

ויש ראשונים שסוברים שיכול הבעל לטעון שמא באונס . {הראשון-ש"הש}כלומר שלפי דבריה הוא חייב, או נגנב

וכן באופן שאין השני . מטעם שאינו יכול להשבע משלם, אך יש סוברים שחייב. ופוטר עצמו בטענה זו, מתה

. או שהלך למדינת הים חולקים הראשונים אם חייב הראשון או יכול לפטור עצמו בטענה שנאנסה, וצה להשבער

ויש , שהביא ששואל שמסר חמור על דעת הבעלים לשלוחו. שגם הנמוקי יוסף סובר שפטור( מד)ך "ומביא הש

. ופטרו, או בפשיעה, ספק אם מת באונס

.מטעם מתוך שאין יכול להשבע משלם, יבך מביא את דעת התרומת הדשן שמחי"הש

ואפילו להסוברים שמשעת אונסים נשתעבדו . וחייב' איני יודע אם פרעתיך'משום שהוא , ך עצמו מחייב"גם הש

משום שאמנם ששיעבוד , חייב{, כ הוא איני יודע אם היה אונס ונתחייבתי"וא}ולא משעת שאילה , נכסי השומר

. ואם כן הוא איני יודע אם פרעתיך, שעבוד הגוף מתחיל משעת שאלה אך, נכסים מתחיל משעת האונסים

, משום ששומר הוא איני יודע אם נתחייבתי. חולק וסובר שבספק פטור( ד"סק)שמ ' לקמן בסי' קצות'ה

, אלא אם נאנסה הבהמה לבסוף, אין החיוב ממש משעת שאילה, ואפילו להסוברים שהחיוב הוא משעת שאילה

.והרי זה כאיני יודע אם נתחייבתי, אך חיוב אין, ים למפרעמשתעבדים הנכס

והראשון חייב ולא , מכל שומר שמסר לשומר שאין השני נאמן בשבועה, ך מוכיח שבספק חייב כדבריו"הש

.אומרים מספק פטור

כשהשומר השני אינו נאמן על , שבשומר שמסר לשומר, את ראייתו( שמ' שם סי)' קצות'דוחה ה

רק שאם מתה באונס נחשב , פשיעה זו מחייבתו, ישנה קצת פשיעה במסירתו{, ו אשתו ובניושאינ}המפקיד

אך כשיש ספק הוא נידון כאיני יודע אם פרעתי משום שיש פשיעה המחייבת ואינו יודע אם היה אונס , לחזרה

. הפוטר

הוא , אנסהרק שיש ספק אם נ, ולעומת זאת כשמסר לאשתו ובניו שלא היתה כאן פשיעה המחייבת

.{אלא אם היתה קודם פשיעה}כאיני יודע אם נתחייבתי שלא חל חיוב עד האונס

. ומטעם איני יודע אם נפטרתי, מ"ומיישב מדוע לא נחייב מטעם מתושאיל. לומד שבספק פטור( כח)' נתיבות'ה

ליה לשומר לדעת אך כשלא הוי, ל לשומר למידע ואינו יודע"שחיובים אלו הם רק כאשר הו' נתיבות'ומיישב ה

.ל למידע אם החפץ נאנס פטור"ולכן כשמסר לאשתו ובניו שלא הו. פטור

ומבאר . או משום איני יודע אם נפטרתי, מ"בספק ישנן שתי שיטות בפוסקים אם חייב משום מתושאיל: לסיכום

.י אם נפטרתי"משעת שאילה ולכן הוא א( ע"לכו)ך ששעבוד הגוף חל "הש

ל "פטור משום שלא הו' נתיבות'ול, י אם נפטרתי"ע החיוב חל משעת אונסים והוא א"שלכופוטר משום ' קצות'וה

.למידע

סעיף כז

.אפילו בלא קנין, ח להיות כשואל"מתנה ש

Page 46: חושן משפט סיכומים

[email protected] 37 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ש ושואל להפטר "ח ש"אומרת המשנה שמתנים ש.( צד)בסוגיא בסוף השוכר את הפועלים

. ן הוא מתנה על מה שכתוב בתורהשדנה למה אי' ועיין שם בגמ. משבועותיהם ותשלומיהם

? ואיך יחייב עצמו בדברים' ומקשה הגמ. מביאה ברייתא שאף שומר שכר יכול לחייב עצמו כשואל' והגמ

והבעלים , בהנאה שיוצא עליו קול שאדם מהימן הוא, תשובה נוספת אומר רבי יוחנן. שעשו קנין' ומשיבה הגמ

יוחנן שבההיא הנאה גמר ' להלכה פוסקים כדעת ר. שעבד נפשיהגמר ומ, ממנים אותו להיות שומר חנם שלהם

. ומשעבד נפשיה

אם צריך , וטוען שנאנסה, ש"ח התנה להיות כש"א ששון באופן שש"מביא שנסתפק מהר 1ך"הש

ש "שכשהתנה להיות ש, ג מכריע"לקמן שא סק' קצות'וה]ח שלא פשע "או יכול לפטור עצמו בשבועת ש, להשבע

[. אין צריך להשבע, א"וכשהתנה להתחייב בגו ,צריך להשבע

ואחרי כן , שהנפקד מסר ביד שליח את החפץ שיתנו למפקיד, מקשה שבמסכת גיטין מובא מעשה( טז)' קצות'וה

והלא , מדוע צריך קנין' קצות'ומקשה ה. שצריך קנין' ומבואר שם בגמ, התנה הנפקד שיתחייב השליח באונסים

? תנה להיות כשואל אין צריך קניןח שמ"מתבאר בעניניינו שש

ח אי "משום ששם אחר שכבר נהיה קודם ש' בההיא הנאה'בגיטין אין סברת ' שבגמ' קצות'ומיישב ה

משום , ח רגיל יכול הבעלים להופכו לשואל"אמנם בש. משום שכבר כלתה ההנאה, אפשר להקנות בההיא הנאה

ומשלא מפסיק את , הבעלים להפסיק את שמירתוח רגיל יכול כל רגע "מפני שבש', ההיא הנאה'סברת ב

אך במעשה בגיטין שהנפקד . הופך לשואל, ח וממשיך את שמירתו"בההיא הנאה שמאמינו להיות ש, שמירתו

יכול עדיין {לידי השליח}אמנם ברגע ההעברה , מסר את החפץ ביד השליח והחפץ הופך להיות ברשות הבעלים

אולם לאחר מכן ההנאה . ח "בההיא הנאה שמאמינו להיות ש, ח לשואל"הנפקד להפוך את השליח מש

שתהיה כאן הנאה }ח "וגם לא יכול הנפקד כבר לחזור בו ולבטל את השליח מלהיות ש, ח נגמרה"שמאמינו כש

.ולכן שם צריך קנין. מפני שהחפץ עבר לרשות המפקיד{, ח"כמו כל ש, חדשה

סעיף כח

. שמירה בבעלים פטור

בזמן שהמפקיד שאול לו או שכור , שבכל אופן שמקבל שומר חינם שמירה' פי הגמ ע פוסקים על"הטוש

. פטור מתשלומי הפיקדון אפילו אבד בפשיעה, לו

אפילו היו שאולים לו , אך אם אחרי כן שכר או שאל הבעלים, הזמן הקובע לעניין פטור בעלים הוא זמן ההפקדה

.חייב, בזמן האבידה

או ששמירה , רה בבעלים מתחייב השומר בשבועה שלא שלח בה ידדן האם בשמי( יח)' קצות'ה

ויש מי , ויש מי שאומר שנשבע, מביא שנחלקו בדבר האמוראים בירושלמי' קצות'ה. בבעלים פוטרת גם משבועה

.שלא נשבע על שליחות יד' קצות'ומסיק ה. שאומר שלא נשבע

.ט"סקמ 1

Page 47: חושן משפט סיכומים

[email protected] 38 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וגם בשבועה שלא שלח יד משום , ליחות ידוסובר שחייב גם בש', קצות'חולק על דעת ה( לד)' נתיבות'ה

שם המיעוט הוא משמירה , לעומת זאת בעבדים ושטרות פטור אפילו משליחות יד. שהמיעוט הוא רק מתשלומין

. בכלל

סימן רצב

סעיף א

.ע פוסקים שאסור לשלוח יד בפקדון"הטוש

וטלטל הנפקד את , בעלים מקוםולא יחדו לה , נכתב שהמפקיד חבית ביד חבירו: מ דף מ"במשנה בב

ואם אחר , אך אם לצורכו טלטלה אם לפני שהניחה חייב, אם לצורכה טלטלה לעולם פטור, החבית ונשברה

. לצורכו בין מתוך ידו בין משהניחה חייב. ובייחד לה מקום לצורכה פטור. שהניחה פטור

Page 48: חושן משפט סיכומים

[email protected] 41 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מדברת {, לה מקום משהניחה חייבבייחד }שהסיפא יוחנן' דעת רו. דנה בבאור הסיפא של המשנה' הגמ

, שדעתו שרועה שגנב טלה מן העדר, ישמעאל' יוחנן שהרישא כר' ולאור זאת סובר ר. שהניחה שבמקומה

משום שלדעתו הגנב , עקיבא יהיה חייב' אך לדעת ר. ולכן אם נטלה לצורכו והניחה פטור, למקום שגנב יחזיר

ועל כן ביחד לה מקום לצורכו , עקיבא' יוחנן כר' לומד ראת הסיפא של המשנה . צריך להשיב לדעת הבעלים

אך הניחה לא }יוחנן שמדובר שהניחה במקומה' וסובר ר. ישמעאל פטור' אך לר, חייב אפילו משהניחה במקומה

. {ישמעאל חייב' במקומה אפילו לר

שלא מדברת כשהחזירה' ייחד לה מקום'יוחנן וסוברים שהסיפא ב' כמה אמוראים חולקים על ר

' ואם כן רישא וסיפא כר. {שכשהחזירה הגנב למקומה פטור}ישמעאל ' ועל כן יהיה חייב בסיפא גם לר, למקומה

. {לפני שהחזירה למקומה}ואמוראים אלו מבארים כמה אופנים מדוע חייב בנטלה לצורכו במשנה . ישמעאל

שגזל ונטל הכל ( ה שנטלה"ד)' תוס ומבארים. גזלןמבאר שהחיוב במשנה בטלטלה לצורכו הוא מטעם יעקב ' ר

. לצורכו

כלומר שנטלה להשתמש ( ה שנטלה"ד)' ומבארים תוס. לשלוח בה יד מבאר שנטלה על מנתנתן ' ר

שבגזילה צריך שירצה ליטול את כל החפץ , יש להוסיף שזהו אפוא ההבדל בין גזילה לשליחות יד. במקצתה

. י שמספיק שירצה ליטול את מקצתה"לעומת של

.מ להחזיר"י חייב אף בגוזל ע"שההבדל הוא שבשל, בעניין זה ישנה דעה אחרת בשיטה

שאז אין צורך שיטלה בשביל לגזול את , הוא גזלןש שואל שלא מדעתמבאר שהחיוב הוא מטעם ששת ' רו

. אלא כשנוטלה להשתמש בה ולהחזירה מתחייב מטעם גזלן, כולה או חלק ממנה

.אם שליחות יד צריכה חסרון או אינה צריכה ,מחלוקתבהמשך מביאה ' הגמ

שאין צורך ' שמואל אומר בגמ. מביאה שהגביהה ונטל ממנה רביעית משלם דמי כולה: המשנה בדף מג

מזה שדעת שמואל ' ומוכיחה הגמ. אלא מספיק שיטול על מנת ליטול רביעית חייב, שיטול בפועל רביעית

.שם הוכחה זודוחה ' הגמ. ששליחות יד אינה צריכה חסרון

אולם צריך שיתכנן לחסרה , ע פוסקים ששליחות יד אין צריכה חסרון ומשעה שמגביה את החפץ חייב"ובטוש

שצריך להגביהה את החבית על מנת .( שם מד, ל"הנ)דין זה מושתת על דברי שמואל . ולהשתמש בה בעתיד

. ליטול רביעית

. כהי משעת משי"לנמו. מ חייב משעת שימוש"לטור שש

ע "דעת הטושו. דינו כשואל שלא מדעת וכגזלן, ואם נוטלה להשתמש בה אך אינו מתכוין לחסרה

ומוסיף . ולא משעה שמתכנן להשתמש בה, שבתור שואל שלא מדעת מתחייב רק משעה שמשתמש בה בפועל

מר בשו, ולא משעת השימוש בפועל, שאמנם בעלמא בשואל שלא מדעת מתחייב משעת המשיכה( ג)ע "הסמ

. ולא מספיקה משיכה אלא צריך להשתמש ממש בחפץ, נחשב החפץ ברשות הבעלים{ שמשתמש בחפץ}

שסובר שגם שומר מתחייב משעת משיכה בשואל שלא , מביא את דעת הנמוקי יוסף( א)' נתיבות'אמנם ה

. מדעת מטעם גנב

Page 49: חושן משפט סיכומים

[email protected] 40 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ון והשתמש הנפקד שאם ייחד המפקיד מקום לפקד, מ"מחדש חידוש נוסף בשואל ש( ב)' נתיבות'ה

שאם הניח , ן"ן והרמב"ראיה לדבר מדעת הר' נתיבות'ומביא הה, מ ואינו גזלן"אינו נחשב שש, בחפץ במקומו

מ עליו "משום שבשביל להיות שש, והטעם. הרועה מקלו ותרמילו על הבהמה בעודה רועה בשדה פטור

בזמן היא גם שמורה ועומדת לטובת אך בו, ואלו כאן אמנם הוא משתמש בבהמה , להוציאה מהבעלים לגמרי

ולכן אינו , בייחד לה מקום ומשתמש בה במקומה עדיין החפץ שמור לבעלים, הוא הדין במקרה דנן. הבעלים

. נחשב שואל שלא מדעת

. ך חולק שגזלן הוא וצריך דעת בעלים"והש, מ שמחזיר החפץ חוזר להיות שומר"א ששואל ש"דעת הרמ

.ו כשאין הבעלים מקפידמבאר שכוונת' נתיבות'וה

שאם הפך השומר לשואל שלא מדעת והשיב החפץ למקומו נפטר בכך וחוזר ' מרדכי'א הביא בשם ה"ברמ( א

. להיות שומר

ע יחזיר "בשומר שגנב חפץ לר}ישמעאל המובאת לעיל ' עקיבא ור' משום שבמחלוקת ר, דין זה קשה לכאורה( ב

ואם , שצריך דעת בעלים, (כמבואר בסעיפים דלקמן)עקיבא' לכה כרה{, י יחזיר למקום שגנב"לדעת בעלים ולר

?כן מדוע כאן אין צריך דעת בעלים

ז "והוסיף הט. אך בגזלן לעולם צריך דעת בעלים, מ"א אמורים רק בשואל ש"שדברי הרמ( ד)ע "ומבאר הסמ( ג

ת הבעלים שבהשבת החפץ ולכן דע, לאינשי לא משמע להו, מ גזלן"פ ששש"שאע, (בתחלת דבריו)לבאר דבריו

.יחזור להיות שומר

בחפץ זה יתכן , מדבר על חפץ שאין הבעלים מקפידים בתשמישו' מרדכי'שה, א"ע מעיר על דברי הרמ"הסמ( ד

אצלנו מדובר בחפץ שהבעלים מקפידים משום . שאין השומר נחשב שואל שלא מדעת ולכן יכול להחזירו למקומו

".כגזלן דהוי"ע שכתב "א קאי על השו"שהרמ

מ "נחשב השומר שואל ש, שגם בחפץ זה שאין הבעלים מקפידים, ע"דוחה את דברי הסמ( א)ך "הש( ה

ך "דוחה הש, מ והחזירו חוזר להיות שומר"ששומר ששאל חפץ ש', מרדכי'י ה"א עפ"גם את דברי הרמ.וגזלן

מ גזלן הוא וחייב "שואל ש אך, דיבר בשואל מדעת' מרדכי'משום שה, לדין זה' המרדכי'וטוען שאין מקור מ

מ צריך דעת "וסובר שששואל ש, א"ך על הרמ"למעשה חולק הש, אם כן. {ע"כר}בהשבה לדעת הבעלים

.א"ך וחולק על הרמ"ז גם סובר כהש"הט. בעלים

מהסוגיא באלו מציאות שם מתבאר שמותר לשומר להשתמש , ע בעניין זה"מוכיח כהסמ( ג)' נתיבות'ה( ו

ששומר יכול לשאול ' נתיבות'ומוכיח מזה ה. אך אם הבעלים כאן חייב להודיעו, ת הבעליםבפקדון שלא מדע

. ודינו כשואל במצב זה. חפץ שלא מדעת הבעלים

ולכן , שמדובר כאן בחפץ שאין הבעלים מקפידים על תשמישו, א כאן"את דברי הרמ' נתיבות'ולפי זה מבאר ה( ז

" דהוי גזלן"ע שאומר "א קאי על השו"פ שהרמ"ואע{, ולא שואל}מר כשהחזירו השומר למקומו חוזר להיות כשו

משום " גזלןכ"ע קוראו "והשו, אלא לשומר שהשתמש בחפץ שאין הבעלים מקפיד, אין הכוונה לגזלן ממש

. וזהו כעין גזלן, שלכתחילה אם הבעלים כאן אסור להשתמש בחפץ

Page 50: חושן משפט סיכומים

[email protected] 41 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ועל כן לעולם , ששומר עומד במקום הבעלים', דכימר'ך מביא את דברי השלטי גבורים בביאור דברי ה"הש]

.[ מתבאר בפשטות לא כן' ך דוחה שבגמ"והש. נחשב שואל מדעת

:לסיכום

ך "דעת הש, ונחלקו בביאורו. אומר שאם שאל השומר את החפץ מהבעלים יכול להחזירו למקומו' מרדכי'ה

א שמדובר ששאל שלא "ת הרמדע. {והוי שואל מדעת}ז שמדובר ששאל החפץ מהבעלים בהסכמתם "והט

, סובר שמדובר בחפץ שאין הבעלים מקפידים שאז הוא אינו גזלן אלא כשואל רגיל' נתיבות'ה. מדעת הבעלים

.היינו שגם בחפץ זה כשהבעלים כאן צריך רשותם' דהוי כגזלן'ע "ולשון השו

סעיף ב

. כיון שלא הגביהה, ביעיתאינו משלם אלא ר, הטה את החבית ונטל רביעית ונשברה: מ מג"במשנה ב

. ע"וכן פוסקים הטוש

לא נטל 'שם אמר שמואל . מד' ובגמ. אם הגביהה חבית ונטל רביעית חייב על כולה: והמשנה שם ממשיכה( א

? צ חסרון"לימא קסבר שמואל שליחות יד א' ומקשה הגמ. 'פ שלא נטל"נטל ממש אלא כיון שהגביהה ליטול אע

דניחא ליה דתהוי כולה 'משום , מודה באופן זה שחייב על כל החבית, יכה חסרוןי צר"ד ש"שגם מ' ועונה הגמ

י צריכה חסרון כאילו נטל את הרביעית ונתנה "י נראה ההסבר כאן שגם אם ש"ברש. 'חבית בסיס להא רביעית

. כלומר כביכול יש כאן חסרון, בתוך החבית

או , האם הדינר נשמר טוב יותר על ידי הארנק, אשי הגביה ארנקי ליטול ממנו דינר' בעי ר' ובהמשך הגמ

.שהדינר אינו נצרך לארנק

אשי האם גם דינר מארנקי ' מסתפק ר, ד צריכה חסרון"כלומר למ, י צריכה חסרון"ד ש"בפשטות בעיא זו היא למ

משום , קצ חסרון אין להסתפ"ד א"אך למ{, כלומר כאילו הוציא דינר והחזירו לארנק}נחשב חסרון כמו בחבית יין

. חייב', דתהוי בסיס'שכל שהגביה וחשב לשלוח יד ולחסר בלא סברת

ד והלא "ומקשה הראב, בארנקי' מביא את בעיית הגמ, ם שפוסק ששליחות יד אין צריכה חסרון"אולם הרמב( ב

. חסרון מדוע לא נחייבו כמו כל חשב לשלוח ולחסר פקדון, צ"י א"לדידן שש

, ואם מגביה וחושב לחסר מעט מן החבית חייב, צ חסרון"י א"נראה שגם לדידן ששש( ד)' נתיבות'ומיישב ה( ג

ועושה }יתכן שכשמתכנן לשלוח יד באחת , אך בפקדון דוגמת כבשים, זהו דוקא בחבית שהיא יחידה וגוף אחד

חידה האם נחשב י' מסתפקת הגמ, ה כאן בארנק"ה. משום שאינן יחידה אחת, אינו חייב על כולן{, קנין בכולם

או שאינו נחשב יחידה , וכששלח יד במקצת מתחייב על כולו{ משום שדעת הבעלים שלא יפריד המטבעות}אחת

דלעיל ' אינו קשור לדברי הגמ, בארנקי' יוצא לפי זה שספק הגמ. אחת וחייב על כולו רק אם שלח יד בכולו

.ם שארנקי הוא ספק"רמבולכן פסק ה, צ חסרון"י א"ד ש"משום שהוא למ' דניחא ליה דתהוי בסיס'

ודבריו . צ חסרון"י א"ד ש"קיים גם למ', דניחא ליה דתהוי חבית בסיס'ם כותב שהתירוץ "מ על הרמב"המ( ד

?צ"י צריכה חסרון וא"ד ש"כ מאי בינייהו דמ"קשים שא

Page 51: חושן משפט סיכומים

[email protected] 42 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

י "עפ, צ"ד א"ד צריכה חסרון בין למ"קיימת בין למ' דניחא ליה'שסברת , מ"מבאר את דברי המ( ד)' נתיבות'ה(ה

אך אם , שההבדל בין גזלן לשולח יד הוא שגזלן אין כוונתו להחזיר או לשלם לבעלים, ק"הדעה המובאת בשטמ

לעומת דעות אחרות }לעומת זאת בשליחות יד חייב אפילו כוונתו להחזיר . מתכוין להשיב לבעלים אינו גזלן

שלא מצאנו שאם נטל ', נתיבות'ה מבאר הולפי ז. {י במעט מתחייב על הכל בשונה מגזלן"שהובאו לעיל שבש

צריך גם , בשביל להתחייב על כל החפץ. {צ חסרון"י א"ד ש"למ' אפי}חייב על כולו , מ לחסר מעט מהחפץ"ע

כלומר כיון . 'דניחא ליה דתהוי כולה חבית בסיס להא רביעית'זוהי סברת . לשלוח יד בכולו, צ חסרון"י א"ד ש"למ

אך בלא סברא . ולכן חייב על כולה, בסיס לרביעית זו כאלו שלח יד בכל החבית שניחא ליה שכל החבית תהיה

ד צריכה חסרון אפילו על זה לא יתחייב משום "ולמ, צ חסרון רק על המעט שמתכוון לחסר"ד א"זו יתחייב למ

. שלא חיסר בפועל

כאלו ' דניחא ליה'צ חסרון משום סברת "שכאן א, י צריכה חסרון"ד ש"מונח הסבר גם למ' בתירוץ הגמ

. יהיה פטור על אותה הרביעית, ד צריכה חסרון"למ, אך בלא סברא זו, חיסר ונטל היין והחזירו לחבית ולכן חייב

אפילו , יהיה חייב על אותה הרביעית, צ חסרון"ד א"למ, ועל פי זה בחבית שמן שמתכוון לחסר ממנה רביעית

משום שאין בשמן ענין של , על שאר השמן לא יהיה חייב אולם. צ חסרון"משום שא, שעדיין לא מחסר בפועל

יתחייב בכל החבית משום ששליחות , אמנם אם יתכוון להשתמש בכל החבית. 'כולה חבית בסיס להא רביעית'

דניחא 'ודווקא ברביעית יין , ד צריכה חסרון יהיה פטור בחבית שמן משום שאין כאן חסרון"אך למ. צ חסרון"יד א

אך בחבית שמן , משום שכאילו נטלה ושפכה לחבית והוי כאילו חסרה, חייב' ה בסיס להא רביעיתליה דתהוי כול

צ חסרון חייב משום "י א"ד ש"למ, וכן בחבית יין שרצה ליטול את כולה. ולא אמרינן שחסרה, לא שייכת סברא זו

ולא אמרינן כאלו ', ניחא ליהד'ד צריכה חסרון יהיה פטור משום שכאן אין את סברת "ולמ, שרוצה ליטול את כולה

דניחא 'צ חסרון "ד א"רק ברוצה לשלוח יד ברביעית יהיה חייב למ. כ יהיה פטור לגמרי"וא, נטלה ושפכה לחבית

כי כאן אין סברת , ובבהמה שהניח מקלו ותרמילו עליה ורצה תלוי במחלוקתם. וכאילו נטלה ושפכה לחבית', ליה

ד צריכה "ופטור למ, ולא עשה שום מעשה חסרון אחר' כאלו נטלה ושפכה'שלא שייך כאן ענין של ', ניחא ליה'

. משום שרוצה להשתמש בכולה, צ חסרון יהיה חייב"ד א"אך למ. חסרון

משום , האם כשרוצה ליטול דינר יתחייב על הכל, צ חסרון"ד א"בארנקי הוא גם למ' לפי זה ספק הגמ

.או שאינו נצרך, שכל הארנק נצרך לדינר

: לסיכום

וההסבר משום שכאילו נטלה )שכשהוי בסיס להך רביעית חייב, ד צריכה חסרון"מחדשת למ' הגמ

מ פוסק שהוי "אולם הר, ד צריכה חסרון"ובפשטות הספק רק למ. מסתפקת בדינר מארנקי' והגמ(. והחזירה

, דוקא ביחידה אחתהיינו , שגם לדידן שרוצה לשלוח יד במקצת חייב בכל. מתרץ א' נתיבות'וה. ספק גם לדידן

צ חסרון חייב בכל החבית רק אם יש סברת "ד א"שגם למ, מ"י המ"עפ. ב. אך לא בדבר כמו דינרים בארנק

. {י בכולה"הוי ש, י במקצת"וחולק על הסוברים שבש}כ יהיה חייב רק במה שרוצה לחסר "ואל, בסיס

Page 52: חושן משפט סיכומים

[email protected] 43 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סעיף ג

אם החמיצה החבית , ל הרביעית שנטלמבואר שאף שכשלא הגביה את כולה חייב רק ע. מ מד"ב' בגמ

מחדש ( ט)ע "והסמ. נזק זה שייך רק ביין ולא בשאר פירות. 'גיריה דיליה'מחמת שחיסרה חייב על כולה מדין

.שמסתמא לא החמיצו מחמתו, שגם במי פירות שהחמיצו כולם אחר שנטל רביעית אינו חייב עליהם

ה-סעיף ד

י בקידושין היינו "ולרש, י בסוגיין היינו באמר"לרש)יד בפקדון ה כשחשב לשלוח "ש וב"במשנה נחלקו ב

, ש היינו חושב לשלוח יד"לב" פשע דברעל כל "מחלוקתם היא בביאור המילה . ה שפטור"דעת ב( חשב ממש

.ה לומדים מכאן שיש שליח לדבר עבירה בשליחות יד"וב

(.ה"ס)ע "ושיש שלד, ה שלא מועילה מחשבה"כב( ד"ס)ע פוסק "השו

כגון , היינו באופנים שהשליח אינו משלם, שהאמור שיש שליח לדבר עבירה, ובפרישה חידש כאן( י)ע "בסמ( א

כלומר שלא ידע השליח שהחפץ הינו , או באופן שהשליח היה שוגג, או שאין לו מה לשלם, שאינו בר חיובא

.לשלם השליח משלם ולא המשלח{ וצריך}אך אם יכול . פקדון

והשליח שאינו שומר יכול , מקשה איך יתחייב השליח והלא שליחות יד קיימת רק בשומרים( א) 'קצות'ה( ב

.להתחייב רק בתור גזלן

כלומר באופנים שלא , ע שכשאין השליח בר חיובא חייב המשלח"לחדש שזו גופא כוונת הסמ' קצות'ורוצה ה

. י אז חייב המשלח"רק מטעם ש, ניתן לחייב את השליח מטעם גזל

י אף כשהשליח יכול לשלם "ע בש"ובפשטות בלא דברי הסמ. ע"והאחרונים מתקשים מהו ההכרח של הסמ( ג

ע "ך מוסיף להקשות שאם באמת סובר הסמ"והש. ע חייב רק המשלח"משום שכשיש שלד, משלם המשלח

.כיון שהחיוב מוטל עליו, אז גם אין לו מה לשלם יהי חייב, שחייב גם השליח

הטעם הוא משום . ורק אם אינו משלם ישלם המשלח, שאכן כאן חייב לכתחילה השליח( ד)ך "ומבאר הש( ד

, כ אין זה ריבוי"שא, ע שהחיוב חל על רק המשלח ולא על השליח"י שיש שלד"א לבאר את החידוש בש"שא

אך השליח, כ שהפסוק בא לרבות שגם המשלח חייב"ע. ל לרבות ולהוסיף"באים חז' כל דבר פשע'ובלימוד מ

אם אין למשלח מה לשלם , שחייב רק המשלח, ך מוסיף שאם משמעות הלימוד כפשוטו"והש]נשאר בחיובו

והריבוי בתשלומין הוא [. ואם כן אין זה ריבוי תשלומין, לעומת הדין הרגיל שהשליח היה משלם, יפסיד הבעלים

וכן , ע"ם שבשוגג תמיד יש שלדלהסוברי' וריבוי זה הוא אפי]שגם כשאין לשליח מה לשלם עובר החיוב לשליח

, ע וחייב השליח"ע אין שלד"אך כשאין לשליח מעות בעלמא לכו, כשאינו בר חיובא יש הסוברים שחייב המשלח

[.ל קרא שחייב המשלח"י קמ"וכאן בש

י בא לחייב את המשלח ולא לפטור "ע בש"שלדבריו יוצא שהחידוש שיש שלד, ך"מקשה על הש( א)' קצות'ה(ה

איך שייך ' קצות'ועוד מקשה ה. ע לא חייב השליח"והלא במעילה שגם בה נתחדש שיש שלד, את השליח

. ולעולם לא יהיה חייב המשלח, והלא בקטן אין שליחות, שליח שאינו בר חיובא{ ע"בדברי הסמ}

Page 53: חושן משפט סיכומים

[email protected] 44 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ר אין הכוונה שיש שליחות אלא שהשומ, י"ע בש"ט שכשחידשה תורה שיש שלד"על פי המהרי' קצות'ומבאר ה( ו

ועל פי זה עדיין יש לחייב את . ע כמו בכל התורה"אך שליחות אין כאן לד. נחשב פושע בכך ששלח את השליח

ורק אז יתחייב , או שאינו לו מה לשלם, או שאינו בר חיובא, אלא אם היה שוגג, השליח משום שהוא מזיק בידים

שאמנם אין , נו בר חיובא כאן היינו קטןולפי זה יתכן ששליח שאי. {ולא על שליחת השליח}השומר על פשיעתו

. אך עדיין יש כאן פשיעה מצד השומר, לו שליחות

, על כרחך שהחפץ נקנה למשלח, ע"שבשביל לחייב את המשלח מטעם שלד, ע"מקשה על הסמ' נתיבות'ה( ז

? כ למה חייב השליח והלא לא קנה החפץ לעצמו"וא. כ לא יתחייב לעולם"שאל

אך ציווה על המשלח על השליח , המדובר באופן שאכן קנה השליח את החפץ למשלחש' נתיבות'ומעמיד ה

. ג"לאכול את החפץ שאז דומה הדבר לגזל ולא נתייאשו הבעלים שרצה מזה גובה ורמ

כלומר שניהן , ג"ג ורמ"אלא רמ, ע"מקשה שהלא אם כן לא גובים קודם מהשליח כמבואר בסמ' נתיבות'אמנם ה

.שווים

.ים שדין השולח יד בפקדון כדין שאר גזלן לענין שבח וכחש ויוקרא וזולאע פוסק"הטוש

ש משלם אותה ואת גיזתיה "ולב, ה משלם כשעת הגזילה"יש מחלוקת לענין שבח גיזות וולדות שלב' ובגמ

. ה"ע או כב"ונחלקו שם אמוראים אם הלכה כר. ע משלם כשעת התביעה"ולר, וולדותיה

, ונתרוקנה חייב כדהשתא{, שנתעברה או נטענה צמר}לח יד בריקנית ונתמלאה ש: והטור מביא כמה אופנים

. שלח יד במלאה ונתרוקנה משלם ריקנית כדהשתא. כלומר ריקנית

ל שכל "על דין זה מדוע כששלח יד במלאה ונתרוקנה יהיה חייב ריקנית כדהשתא והלא קיי( ו)ך "ומקשה הש

ך על דברי הטור שלח יד בריקנית נתמלאה ונתרוקנה חייב "הש ועוד מקשה? הגזלנים משלמים כשעת הגזילה

ך "והש]משום שכשנתמלאה נוצר בכך שינוי ומשלם כשעת הגזילה , אפילו לא נתרוקנה חייב ריקנית, ריקנית

[. ל שהשינוי מקנה לו רק שבח הבהמה ולא את גופה"מביא את דברי המהרש

סעיף ו

שבלא ייחד לה מקום , שמחלקת בין נטלה לצורכו והניחה, משנה שםמקשה על דברי המשנה ה. מ מא"בב' הגמ

והסיפא שמחייבת , עקיבא שמצריך דעת בעלים' שהרישא שפוטרת קשה לר' והגמ. ובייחד לה מקום חייב, פטור

: והובאו בזה ארבע דרכים. ישמעאל שסובר שאין צריך דעת בעלים' קשה לר

. עקיבא' ישמעאל וסיפא ר' רישא ר. א

. ולכן יכול להחזירה לכל מקום, כל מקום מקומה הוא{ בלא ייחד לה מקום}ישמעאל אלא שברישא ' כולה ר .ב

.מ לגוזלה"והמחייב הוא מטעם גזל שנטלה ע. מדובר שהחזירה שלא למקומה, אך בסיפא בייחד לה מקום

. שנטלה לשלוח יד, והמחייב הוא מטעם שליחות יד, ל"י וכנ"כולה ר. ג

. מ להביא גוזלות"שנטלה ע, והמחייב מטעם שואל שלא מדעת , ל"כנ. ד

Page 54: חושן משפט סיכומים

[email protected] 45 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

חייב אפילו , ולכן בנטלה לצורכו לשלוח יד. עקיבא שגזלן טעון השבה לדעת הבעלים' כדעת ר הטור פוסק( א

.ובין ייחד לה מקום ובין לא ייחד , אך בנטלה לצורכה פטור בין לפני בין אחרי שהניחה. לאחר שהניחה

לומד שמדובר דוקא ( יא)ע "והסמ, אלא שלא הוסיף שמדובר בשליחות יד, עקיבא' פסק גם כר, ע כהטור"השו

ובכוונת הטור לאו )שהעמיד כשלח יד ' עיר שושן'ולא כה', שנטלה להביא גוזלות וכאוקימתא האחרונה בגמ

(. י"דווקא שש

ע בין בגזל "ולדידן שהלכה כר', הלא שלוש האוקימתות נמצאות בגמ, מ איך מדובר כאן"ז מקשה מאי נ"הט( ב

? מ חייב להשיב לדעת הבעלים"בין בשש, י"ובין בש

ולא מספיק , עקיבא להחזיר לדעת הבעלים' חייב השואל לר, שגם בשואל שלא מדעת, ע אלו"ומוכח מדברי הסמ

. להחזיר למקום הגניבה

ש שהעמיד "הע, דעת בעליםצ להחזיר ל"מ א"שבשש', ק ד"ע את מה שכתב בעצמו בס"ובזה סותר הסמ( ג}

. {ז מיושבת מאליה"וקושיית הט, א שם שגם כתב כן"רצה שלא לסתור דברי הרמ, י"כאן בש

ה שדן באופן שטלטל השומר את הפקדון לצורך מקומו האם נחשב כשולח יד לצורכו "הטור הביא את הרמ( א

. כגון שהניחו במקום פחות שמור חייב אולם אם יש בכך פשיעה, ה סובר שפטור"והרמ, או נחשב לצורכה, וחייב

שאם בסופו בא האונס מחמת , הדבר נידון כתחילתו בפשיעה, ה שאפילו אם הניחו במקום שמור"והוסיף הרמ

שאם טלטלה לצורך מקומה : א"וכן פוסק הרמ. אך אם האונס אינו מחמת השינוי מקום פטור, השינוי מקום חייב

.יחד מקום וטלטלה צלצורך מקומה לפני שהניחה חייב ומשהניחה פטורובלא י. כ בא מחמת כן אונס"פטור אא

אפילו שהמקום השני יותר שמור מהמקום , שאם האונס מחמת שינוי המקום חייב, ע מוסיף בזה"והסמ( ב

.הראשון

וטלטלה לצורך מקומה חייב אם האונס בא מחמת , ע מדוע בייחד לה מקום"מקשה על הסמ( ז)' נתיבות'וה( ג

' אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר'והדבר דומה ל}והלא שינוי למקום שמור יותר לא נחשב פשיעה , י המקוםשינו

ובשומר שמסר לשומר לא מצאנו שבייחד לו מקום יהיה חייב משום תחילתו {, שאינו פשיעה' שכתבו תוס

. בפשיעה

, זמנינו שאין חיוב לשמור כספים בקרקעכגון ב, ע שהמדובר באופן שגרע בשמירתו"חולק על הסמ' נתיבות'וה( ד

, משום תחילתו בפשיעה. ואחרי כן נאנסו חייב, והוציאם מן הקרקע לצורך מקומם, וסיכם עמו לשמור בקרקע

. {אפילו שכשלעצמו אינו פשיעה}כשהוציאם מן הקרקע בניגוד לסיכום ביניהם

אך לא קודם , ומה לאחר שהניחהא שבלא יחד מקום פטור השומר בטלטלה לצורך מק"על דברי הרמ( ה

? והלא יש לו רשות לטלטלה שהרי לא ייחדו מקום, מדוע חייב קודם שהניחה( ח)' נתיבות'מקשה ה, שהניחה

וכשהניחה במקומה לא ]שקודם שהניחה אנו תולים שמתוך כובדה נשברה והוי פשיעה ' נתיבות'ומיישב ה( ו

[. המשום שכבר נגמרה הפשיע, נחשב תחילתו בפשיעה

Page 55: חושן משפט סיכומים

[email protected] 46 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סעיף ז

לא ישתמש בהם השולחני אלא , אצל שולחני{ א"רמ. ולא נסכא}כותבת שהמפקיד מעות . מ מג"המשנה בב(א

והמשנה ממשיכה . שצרורים היינו שהם חתומים או קשורים קשר משונה' ומבארת הגמ, אם אינם צרורים

(. ך יד"ש)לים מקפיד בשימושם והטעם שמסתמא אין הבע, חייב באחריותם, שכשאינם צרורים שיכול להשתמש

. ב להשתמש בהם"אסור לבעה, המפקיד אצל בעל הבית. ובצרורים שאינו יכול להשתמש אינו חייב באחריותם

.ולהלכה דינו כשולחני, בחנווני נחלקו התנאים אם דינו כבעל הבית או כשולחני

ב דינו "בעה, היה בריבית בטור הביא בשם פוסקי אשכנז שבימיהם שגם עסקיהם של רוב בעל הבתים) ב

. ע"וכן הביא השו. כשולחני

האם , ישנה מחלוקת מהו חיוב אחריות המוזכר במשנה שמחויב השולחני כשמותר להשתמש במעות' ובגמ( ג

.או כשואל, היינו כחיוב אחריות שומר שכר

שבההיא , והטעם. {נחמן שהלכה כמותו' משום שכן סובר ר}ע שדינו כשומר שכר "להלכה פוסקים הטוש( ד

שאפילו אין כאן תגרים מצויים , ק"ע בשם המהרי"י והשו"ומוסיף הב. ש"הנאה שיכול להשתמש במעות הופך לש

. ש"נחשב ש, או הנפקד עני הוא

מדגיש שדינו ( ט)ך "והש. הופך הוא ללווה וחייב באונסים, ף שמרגע שמשתמש הנפקד במעות"ומוסיף הרי( ה

מטבע -ששואל נותן כעין שקיבל, באופן שנפסלו המטבעות, מ בין לווה לשואל"יא נוהוא מב}כלווה ולא כשואל

.{לעומת לווה שצריך לתת את הערך שקיבל, פסול

עד , אפילו החזירם למקומם נשאר הוא לווה ולא שומר, משעה שהשתמש הנפקד במעות והפך ללוה כאמור( ו

.ש בהם שובמשום שכיוון שהשתמש בהם מסתמא ישתמ, שיחזירם לבעליהם

.מחדש שמרגע שהוציא פרוטה מהמעות נתחייב בכולם( י)' נתיבות'וה( ז

ולבסוף , שכשיקנהו ישתמש במעות, מביא שאדם שנתן לחבירו מעות בשביל לקנות חפץ מסויים( יא)ך "הש( ח

.אסור לו להשתמש במעות, לא רצה המוכר בקיום העסק

:ש"הרא מביא את דברי( טז)ע "הסמ

ושם פוסק . שיכול להשתמש במעות, לגבי אבידה שמכרה המוצא, מביא סוגיא דומה לסוגיתנו ש"מהרא( א

והשאלה מדוע חלוק משיב אבידה שדינו כשואל , ף שכבר מהרגע הראשון שיכול להשתמש דינו כשואל"הרי

?ש"מנפקד שדינו כש

שמותר }דה לשימושי נפקדד שיש חילוק בין השימושים שיכול להשתמש שומר אבי"ש בשם הראב"ותרץ הרא( ב

, ולכן יכול להשתמש בחפץ שימוש לזמן רב, ששומר אבידה אינו חושש שיגיעו הבעלים עכשיו{, להשמש בחפץ

.ש"ולכן דינו כש, ולכן אינו יכול להשמש לזמן מרובה, נפקד לעומת זאת חושש שיגיעו הבעלים. לכן נחשב שואל

אפילו תובע , סוברים שכיון שיכול להשתמש הנפקד במעותבאלו מציאות ש' מביא את דעת תוס( ח)ך "הש( ג

. כדין לוה, אינו חייב לתת לו מעות אלו, אותם המפקיד קודם שהשתמש

Page 56: חושן משפט סיכומים

[email protected] 47 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שם לא אמרו דבריהם אלא באבידה שמהרגע הראשון הוא ' ך שהלא התוס"מקשה על הש( ט)' נתיבות'ה( ד

?ש"וכן בפקדון לדעת הסוברים שדינו כשואל ולא ש, שואל

כאלו תלו הדבר בדעתו אם ירצה , שכיון שבפקדון נתנו לו הבעלים רשות להשתמש' נתיבות'מחדש הו( ה

ולכן עתה כשתובעים הבעלים את מעותיהם יכול לומר להם , ישתמש ויהפוך ללוה ואם ירצה לא ישתמש

.נתכוונתי לקנות המעות ולכן יפסידו הבעלים המעות עצמם

:מביאים כאן מספר דינים נוספים וניםא בהגהותיו ובדרכי משה והאחר"הרמ

:שאלה

?מה דין התשואה , אם השומר השתמש במעות לעסקיו והמעות הניבו תשואה

:תשובה

:יש לחלק את התשובה למספר גורמים

האם השומר התכוון לשתף את הבעלים ברווחיו או , האם השימוש במעות נעשה מדעת הבעלים או נגד דעתם

.לא

ובין היו המעות מותרים . למפקידלתת מרווחיו אינו חייבא פוסק ש"י המעות הרמ"ע השומר אם הרוויח(א

. {שהיו צרורים}ובין היו אסורים בשימוש { לא צרורים}בשימוש

א שכשהשומר משתשמש במעות לצרכו ומעוניין שהבעלים לא יהיה שותף "מוסיף לאור סוף דברי הרמ 1ע"והסמ

ואם כן על כרחינו כאן המדובר שהודיע השומר כוונתו זו בפני . זאת בפני עדים ברווחיו אינו נאמן אלא אם הודיע

.עדים

א שצריך גילוי בפני עדים על כוונתו בשביל שיטול השומר "ע ומקשה על סוף דברי הרמ"עוד מוסיף הסמ

ומכח . וצריך גילוי דעת מצד הבעלים אם רוצה הרווחים לעצמ, א שאדרבא"על פי האמור ברשב, הרווחים לעצמו

, המפקיד=ואם גילה דעתו"א והגירסה בדבריו היא "שישנה טעות בגירסה ברמ 2קושיא זו מוכיח הנתיבות

ואם כן משמעות הדברים היא שבסיס ". שיעסוק בהם לצרכו אז צריך השומר עדים אם רוצה הרווחים לעצמו

לתת לו אלא אם יגלה דעתו בפני הדין הרווחים לשומר אך אם גילה המפקיד שרצונו ליטול מהרווחים על השומר

.עדים שאינו מעוניין בזה

לבעלים על חפץ שאבד אם נמצא הגנב ומשלם כפל שרצה לשלםששואל 3בסוגיא בתחילת פרק המפקיד(ב

רק ' כל הנאה שלו'הסיבה היא כיוון ששואל . השואל יקבל השואל את הכפל כבר שילםאך אם . יקבלו הבעלים

על פי סוגיה זו מחדש המרדכי שגם בסוגייתנו אם החפץ הניב . מפירות החפץ אם משלם בפועל הוא נהנה

.כ"סק 1 .ב"סקי 2 .מ דף לד"ב 3

Page 57: חושן משפט סיכומים

[email protected] 48 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך לאחר שהשיבו , תשואה אם היה זה קודם שהשיבו השומר לבעליו לא יהנה השומר מהתשואה אלא הבעלים

.1ע כאן"ודין זה הובא בסמ. וכאמור בסוגיה בתחילת המפקיד, השומר לבעליו יהנה גם השומר מהתשואה

. אין זו ריבית, שאם השומר רוצה לתת לבעלים מרווחיו 2ע"וסף מוסיף הסמדין נ( ג

ובתנאי . ברווחיםהנפקד חייב' שברצוני להרויח בהם תן לי מעותי'פקדונו ואומר דורשוהמפקיד בא אם(ד

(.בשם המרדכי' נתיבות')שיוכיח שהיה מרוויח מהם

עליו את לקבלם בעסקיו ואם ירצה המפקיד הנפקד שהם מושקעי ואמר לו, מעותיוהמפקיד ביקשאם (ה

. הנפקד ברווחי המפקיד אין חייב. והמפקיד סירב, ישתתף עמו רווחים וההפסדיםה

שמבטל כיסו של , על פי האמור בירושלמי, ופוטר גל חולק על האמור באות "מביא שהמהרש( טו)ך "והש(ה

?מדוע לא יחשב מבטל כיסו ויפטר, א אכן קשים"ודברי הרמ. וכאן הוא מבטל כיסו, חבירו פטור

אך אם המבטל עצמו , מרוויח בעצמו מהכיס' מבטל'רק אם אין ה, מחלק שמבטל כיסו פטור( יג)' נתיבות'ה(ו

משום , אולם אם המעות אינם בעין פטור, חילוק זה תקף רק כאשר המעות בעין. מרוויח מכיס המעות חייב

זהו הבאור באמור . ה נחשב שהרוויח מהמעות כיוון שאינם בעיןמרוויח מן המעות אין ז' מבטל'שאפילו אם ה

משום שהמעות אינם בעין , שהנפקד פטור ולא חייב מטעם מבטל כיסו דלעיל אות

.כ"סק 1 .א"סקכ 2

Page 58: חושן משפט סיכומים

[email protected] 51 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן רצג

סעיף א

:שאלה

?מה דין פקדון והלוואה כאשר הנפקד רוצה להשיבם במקום אחר ממקום ההפקדה

: תשובה

אך הלוואה יכול , בפקדון יכול לתבוע רק באותה העיר; חילוק בין הלוואה לפקדון לעניין תביעה מצד בעליו

.לתבוע בכל מקום

ורוצה להשיב , או שהפקיד אצלו חבירו חפץ, רומתבאר במשנה שהלווה אצל חבי. ק קיח"בסוגיא בב( א

.לא יחזיר לו במדבר, ההלוואה או הפקדון

אך . שכשרוצים להחזיר במדבר מעצמם אינם יכולים, שהדברים אמורים לגבי הלווה והנפקד, שם מתבאר' ובגמ

ואלו , מדברשבהלוואה יכול המפקיד לתבוע את כספו אפילו ב, לגבי המלווה והמפקיד שונה הלוואה מפקדון

. בפקדון יכול לתבוע את פקדונו רק באותה העיר שהפקידו

. ע"הדבר נפסק כאן בסעיף א בטוש

ואלו , שבהלוואה יכול המלווה לתובעו אפילו במדבר, דן בסברת החילוק בין הלוואה לפקדון( א)ך "והש( ב

, יכול המלווה לכופו לתתם לו ,ך שבהלוואה אם יש לו מעות"ומבאר הש. בפקדון יכול לתובעו רק באותה העיר

שכן גוף הפקדון , כ בפקדון כשיש לו מעות לא יכול לכופו לתתם לו במקום הפקדון"ומשא, משום שחייב לו מעות

. אינו כאן

יכול לכופו לתת , ויש לנפקד את אותם המעות בידו, כשהפקיד אצלו מעות, ך שגם בפקדון"ולפי זה כתב הש( ג

שכשנתן מעות , ח שהובאו לעיל"רצב סק' שאפילו לדעת עצמו בסי, ך"ומוסיף הש}תלו המעות אפילו בעיר אחר

למרות זאת מחוייב הנפקד לתת את , לשולחני אינו חייב להחזיר את אותם מעות אפילו קודם שהשתמש בהם

. {כ לא יחזיר לעולם"משום שאל, המעות למפקיד

שבהלוואה יכול , חילוק בין הלוואה לפקדוןמביא את ביאורו של בעל התרומות ב( ך"הובא בש)ח "הב( ד

ך שנראה שאין "ומוסיף הש. משום שפקדון מסתמא אינו עמו, כ בפקדון"ומשא, להשביעו שאין המעות בידו

לא נתקנה עדיין בימי הברייתא , ת"ששבועת ההיסת שעוסק בה הבעה', ת לבאר את דברי הגמ"כוונת בעה

. ת מחלק זאת בעצמו"אלא הבעה', שבגמ

כלומר שטוען המלווה ודאי אצלי שבידך , ת אמורים כשתובע המלווה בתורת וודאי"ך שדברי בעה"ד מוסיף השעו

וכתב , ת מסתפק בדבר"ך הבעה"ולפי גירסת הש}עתה מעולת אז נשבע הלווה בהלוואה ובפקדון אינו נשבע

. {"ופקדון אפילו יאמר ברי אולי אין להשביעו"

: לסיכום

Page 59: חושן משפט סיכומים

[email protected] 50 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

בפקדון אינו . והטעם משום שיש ללווה את אותם המעות. ע המלווה בכל מקום הלוואתובהלוואה יכול לתבו

אך אם אכן הפקיד אצלו מעות חייב לתתן לו בכל . שמסתמא אין הפקדון ביד השומר, יכול לתבוע את פקדונו

. מקום כהלוואה

.ברלא יכולים רק בעיר ולא במד, נפקד את שלו/שומר רוצים לתת למלווה/אם הלווה

שבפקדון נראה שלא יכול , חלוקים פקדון והלוואה, לעניין להשביע את הנפקד בשבועת היסת שאין המעות אצלו

.ובהלוואה יכול, שמסתמא אינו עמו, להשביעו

:שאלה

?מה דין שומר שאמר לבעלים המתן ואביא לך פקדונך

:תשובה

. והלך לו המפקיד חייב הנפקד א בשם המרדכי שאם רוצה לתת לו המעות"כתב הדרכי משה והרמ(א

המתן ואביא לך 'שהמדובר באופן שאמר השומר לבעלים ( ג)ע "ודעת הסמ, ונחלקו האחרונים בביאור דבריו

אך באופן שאמר המפקיד לנפקד הבא פקדוני . שהרי לא פרע לו, חייב השומר, ובינתיים הלך הבעלים' פקדונך

.וא כשליח המפקיד בהבאת הפקדוןפטור הנפקד משמירתו שהרי ה, ועתה אינו כאן

שעדיין לא יצא החפץ , וסובר שאין הנפקד יכול להיות שליח של המפקיד, ע"חולק על דברי הסמ( א)' קצות'ה( ב

. מרשותו

, ח"עדיין מחוייב הוא לשמור כש, שגם אם מינה המפקיד את השומר לשלוחו, מוסיף ומקשה( א)' נתיבות'ה( ג

? ע שפטור"ומדוע כתב בסמ

ע שכשביקש המפקיד מהנפקד להביא את הפקדון כוונתו להסיר ממנו את "שכוונת הסמ' נתיבות'ומבאר ה( ד

.ואין כוונתו שהנפקד שלוחו של המפקיד, השמירה ברגע שיביא את הפקדון

א מדבר באופן שהמפקיד אומר לנפקד הבא לי את "שסובר שהרמ' עיר שושן'מביא את דעת ה( ג)ע "הסמ( ה

א משמע "ע דוחה את דבריו שממשמעות הרמ"והסמ. א שחייב"ופוסק על זה הרמ, חרי כן הלךוא, הפקדון

.שהנפקד הוא שאומר למפקיד אחזיר לך הפקדון

Page 60: חושן משפט סיכומים

[email protected] 51 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וסימן רצ

סעיף א

ב מחיובו "ומקשה מדוע לא נפטור את בעה, (ב"שנשבע ונוטל מבעה)דנה בשבועת שכיר : בשבועות מה' הגמ

ומקשה רבא אם . ומיישבים רב ושמואל שמדובר ששכרו בעדים? שיכול לטעון לא שכרתיך, לשכיר על ידי מיגו

ועונה רמי בר חמא ? לא הפקדת בידי והלא יכול השומר לטעון, כיצד בשומרים משביע המפקיד את השומר, כן

ח שהפקיד אצלו בשטר והמפקיד "ומיישב רמב? והלא יכול לטעון החזרתי, ומקשה רבא. שהפקיד אצלו בעדים

. אצל חבירו בשטר צריך להחזיר הפקדון בעדים

.שאם אכן יהיה מיגו לשומר יפטר באמצעותו מן השבועה' ומתבאר בדברי הגמ

שמקשה על )ן מבין שרבא "והר. שמיגו מועיל לאפטורי משבועה', שלא כהבנת הגמהראשונים פוסקים כולם

זהו , י מיגש"ם והר"לדעת הרמבו. וסובר שמיגו לא מועיל לאפטורי משבועה, ח אלו"חולק על דברי רמב( ח"רמב

שדווקא להחזיק , בדעתו( א"סק) ע"הסמומבאר . שמיגו לא מועיל לפטור משבועה, כלל שתקף בכל שבועה

אך בשבועה אין שום מוחזקות לשומר שלא , כלומר לפטור מחיוב ממון משום כוחו של המוחזק, מועיל מיגו

, ם לא מועיל מיגו לאפטורי משבועה הוא"מבאר שהטעם שלדעת הרמב ז"הט .ולזה לא יועיל לו המיגו, להשבע

למרות שיש , השבועה כלומר אנו מעדיפים לברר את האמת על ידי, משום שכל מקום שאפשר לבר מבררינן

ועיקר חששו , ומוכן להשבע, מביא את דעת העיר שושן שהנתבע אינו חושש משבועה( א) ך"הש. לשומר מיגו

. ולכן לא מועיל מיגו לאפטורי משבועה, מממון

ונעוצה בכך שכשהשומר , הסיבה שלא מועיל מיגו לאפטורי משבועה היא מקומית ן"ש והר"לדעת הראואילו

שאנו פוסקים )וזוהי דעת רבא . משום שאינו מעיז לשקר למפקיד ולטעון החזרתי, אין זה מיגו ,טוען נאנסה

פוסק להלכה . 'מיגו דהעזה'משום שהוא , שהשומר לא נפטר בטענת נאנסו על ידי מיגו של החזרתי( כמותו

ומיגו לאפטורי ,הן על סמך הודאת עצמו שלא החזיר, ם ששומר חייב שבועה הן בעדים ובשטר"ע כרמב"השו

. ש"ן והרא"כלומר והוא מיגו דהעזה כהר, א כותב שאין המיגו טוב"והרמ. משבועה לא אמרינן

אך ללא עדים , ב"מסכימים הראשונים לפסוק כדעת רב ושמואל שצריך השכיר עדים ששכרו בעה שכירלגבי ]

מועיל מיגו כלשהו , ר מדרבנןמשום שכיון ששבועת השכי, פ שהוא לאפטורי משבועה ומיגו דהעזה"אע, פטור

למרות ששבועת , ם שחייב השותף שבועה אפילו שאין עדים על השותפות"דעת הרמב בשותפים. לבטלה

משום שרב ושמואל אמרו את דברם לחייב שבועה רק , חייב בשבועה ולא מועיל המיגו, השותפין היא מדרבנן

ם ששותפים כשומרים שלא "נים אם דעתו כהרמבש נחלקו האחרו"בדעת הרא". הבו דלא לוסיף עלה"בשכיר ו

ומועיל מיגו לפוטרם , ש ששותפים ששבועתם מדרבנן כשכיר"או שדעת הרא, מועיל מיגו לאפטורי משבועה

א מדוע לא הביא "ע על הרמ"ומקשה הסמ, ם"ש חולק בזה על הרמב"סובר שהרא( ב)ע אצלנו "הסמ. משבועה

.[ש בסימן צג"דברי הרא

Page 61: חושן משפט סיכומים

[email protected] 52 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ג-סעיף ב

משום , כשלעצמו אין השומר נאמן. ועתה טוען החזרתי, ב ע דנה בשומר שהפקידו אצלו בשטר"בב' מהג

. דנה להאמינו מכח מיגו שיכל לטעון נאנסו ולהפטר בשבועה' אולם הגמ, "שטרך בידי מאי בעי"הריעותא של

' בסוף פ)ף "תב הריוכ. 'נאנסו'שנאמן ובתנאי שישבע שהחזיר כשם שהיה נשבע אם היה טוען ' ומסיקה הגמ

. שיכל להפטר על ידה, שנשבע שבועה דאורייתא כשבועת השומרים של נאנסו, והטור( המפקיד

אולם אם . כדין כל כופר, נשבע שבועת היסת, וטוען החזרתי בלא שטרע שאם הפקיד אצלו "וכן פוסק השו

. נשבע בנקיטת חפץ כשם שהיה נשבע בטענת נאנסו בשטרהפקיד אצלו

, ממש שבועה דאורייתאלומדים שזו ( ב) והקצות( קכא' ובסי' כאן ג) ע"הסמ, ו האחרונים בבאור הענייןונחלק

ולא ' נאנסו'והדבר תמוה שהלא שבועת השומרים נאמרה ב. מ בינה לבין שבועה דאורייתא"ואין שום נ

?בהחזרתי

ת המשנה שצריכה אלא כעין דאורייתא וכשבוע, אינה דאורייתא ממשלומד ששבועה זו ( ג) ך"הש

. ובדרבנן נפטר משבועה, כנגדו נשבע' אולם אינה שבועה דאורייתא לעניין דין חשוד שבדאו. נקיטת חפץ

יש לשומר יתרון כשטוען החזרתי לעומת , ך שאם כן"מקשה על דברי הש( הובא בקצות ב ובנתיבות א)' תומים'ה

. יגו הוא כשאינו מרוויח בטענתו הנוכחית כלוםשמ, ואם כן אין זה מיגו, טענת נאנסו שאז שבועתו מדרבנן

אין שוםאולם , דאורייתא ממששבועה אין השבועהוסובר שאמנם ,ך"חולק על הש' תומים'המכח קושייתו

. ולגבי כל הדינים דינו כשבועה דאורייתא, מ בינה לבין שבועה דאורייתא"נ

בהחזרתי מיגו דנאנסו היה , דם תקנת חכמיםשמדאורייתא קו, שלשיטתו גם קשה' תומים'הקצות מקשה על ה

? ואם כן איך יפטר במיגו, (שכן עדיין לא נתקנה השבועה)פטור משבועה לגמרי

היא משום שכאן , והסיבה שנאמן לומר החזרתי, אינו מיגו כשאר מיגו בעלמאמחדש שמיגו כאן ( א) הנתיבות

משום , שש להשאיר את השטר בידי המפקידמשום שהשומר לא ח, "שטרך בידי מאי בעי"לא קיימת סברת

אין הוכחה בהמצאותו של השטר , אם כן". נאנסו"יטען השומר , "הבא לי פקדוני"שאם יטען הבעלים , שסבר

. שאכן אין זה ממש מיגו, שאין זה מיגו, ממילא מיושבת קושיית התומים. בידי השומר

סעיף ג

ומוסיפים הראשונים ". נאנסו"במיגו שיכול לטעון " החזרתי"נאמן השומר בטענת , בשטר, כאמור בסעיף הקודם

כגון כשהיה במקום . אינו נאמן בטענת החזרתי, שבאופן שאין לשומר מיגו שיכול לטעון נאנסו, י זה"ע עפ"והשו

במצב זה . אלא צריך להביא עדים, (רצד' י המבואר בסי"עפ)שאינו יכול לטעון נאנסו ולהשבע , שאנשים מצויים

".החזרתי"אמן בטענת אינו נ

, ישבע המפקיד ורק אז יטול, אולם אם יבקש השומר מהמפקיד להשבע. במצב זה יטול ישלם השומר למפקיד

אם אין , כלומר, ובדין זה לא טענינן לשומר. שמשביע הלווה את המלווה" אשתבע לי שלא פרעתיך"ככל דין

. מבקשים זאת מעצמנואין אנו טוענים לו ו, השומר מבקש מעצמו שישבע המפקיד

Page 62: חושן משפט סיכומים

[email protected] 53 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ם נראה "מביא שמלשון הרמב( ד)ע "הסמ? מהו מקום זה שבו אינו נאמן בשבועה וצריך להביא עדים

גם בדעת )ע דייק בלשונו ולומד "אולם השו. אין צריך להביא עדים ובטענת אונס נשבע ונפטר, שבסתמא

והדבר תלוי אם , סתמא בעניין זה ז חולק וסובר שאין מצב של"הט. שבסתמא צריך להביא עדים( ם"הרמב

.שלטא עינא או לא

סעיף ד

והבעלים אומרים שהיה שווה , השומר טוען זה החפץ, במצב שיש חילוקי דיעות בין השומר לבעלים

משום שהנידון הוא האם הוא מוגדר שומר בייחס לסכום , ואין זו שבועת השומרים, נשבע השומר היסת, יותר

שאמר , אולם אם הודה במקצת. ולא שבועת השומרים, שמכחיש שהוא שומר נשבע היסתוכ, או אינו שומר, זה

. נשבע שבועת התורה של מודה במקצת, חמישים הפקדת בידי וחמישים לא הפקדת

" מה שנתת אתה נוטלו, זהו שהפקדת"ע מחלקים בין אם אמר הנפקד "ם ובעקבותיו הטוש"והרמב

נשבע שאז " אלא חמישיםאצלי לא הפקדת"לבין אם אמר . א היסתאל, חייב שבועת מודה במקצת אינושאז

מה שנתת אתה "מבארים שכשאומר ( ו) ך"מ והש"י והמ"הב, ויש בזה שני ביאורים. מודה במקצתשבועת

לא הפקדת אצלי אלא "אלא אם אומר , ולכן אין נשבעים עליו 'דבר שבמדה ובמנין'מוגדר אין זה" נוטל

".חמישים

כלומר כאומר לתובע ', הילך'כהוא נחשב " מה שנתת אתה נוטל"באר שכשהשומר אומר מ( ו) ע"והסמ

משמע שאין הפקדון בעין עומד " לא הפקדת אלא חמישים"כ כשאומר "ומשא" טול את פקדונך שהוא בעין"

. לרשות התובע

לא "מר ואף כשאו, הוא הילךלעולם , בעיןכשהוא , בפקדוןשא "ן והרשב"הרמבוהפוסקים הביאו דעת

. ופטור משבועה, אין זה מודה במקצת אלא הילך" הפקדת אלא חמישים

לא הפקדת אלא מאה "ומשיב הנתבע , ע בתובע המפקיד מאה כור חיטים"מקרה נוסף מביאים הטוש

, וממילא נפטר גם משעורים, שנשבע שלא הפקיד חיטים( ז)ע "ומבאר הסמ. שנשבע היסת ופטור" כור שעורים

. הודה שאינוח חייב שעוריםשהרי התובע

אם כן אף , הוא משום מחילת התובע" טענו חיטין והודה לו בשעורים"א שהפטור ב"ע שלדעת הרמ"ומוסיף הסמ

.מטעם מחילה, יפטר( ואינו חייב חיטין)אם ישבע הנתבע שחייב שעורים

סעיף ה

יוחנן בסוף פרק ' קנין וכדעת ר או שואל מתשלומים אפילו בלא, ח להפטר משבועה"ע פוסקים שמתנה ש"הטוש

" בההיא הנאה גמר ומשעבד נפשיה"השוכר את הפועלים ש

. ח לפטור עצמו מפשיעה"מביא נידון אם יכול גם ש( ה)הפתחי תשובה

Page 63: חושן משפט סיכומים

[email protected] 54 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ח-סעיף ו

: ע"והביאום הטוש, ם"דינים אלו מקורם ברמב

, ישבע השומר שלא פשע. ר מכחישווהשומ, טען המפקיד שהתנה עמו השומר להתחייב אף בגניבה ואבידה

וכתב . ואגב שבועה זו מגלגל עליו המפקיד שבועה שלא היה תנאי. שהרי גם לדבריו שומר הוא וצריך להשבע

. ה שגלגול שבועה דאורייתא הוא"ה

נשבע השומר ". הנח לפניך"וכשהפקיד אצלו המפקיד החפץ אמר לו , טוען השומר שכלל לא קיבל עליו שמירה

. או אבדה בגרמתו, ושלא איבדו בידיים, וכולל בשבועתו שלא שלח בה יד וגנבה, ת היסת שכך אכן היהשבוע

פ שיש "אע. שלא יתחייב בשמירה כדרך השומרים, אולם תנאי היה ביניהם, טען השומר שאמנם פשע בפקדון

על , ום שיש כאן חזקת חיובמש, כנראה)למרות שבטענת תנאי כשלעצמה אינו פטור . נאמן במיגו דנאנסו, עדים

נפל המיגו , אולם אם הביא המפקיד עדים שאבדה בפשיעה ולא באונס. ונשבע כמו בטענת נאנסו(. ידי העדים

. וחייב, של השומר

ואלו לא שמעו את , שכיון שיש עדים שמעידים על ההפקדה, ם בזה וסובר"ד חולק על דעת הרמב"והראב

. זהו מיגו נגד עדיםו, אין כאן תנאי, אם כן, התנאי

ויצאו משם ואחרי כן התנה , שראו העדים שהפקידד בידו, ם"מ את דברי הרמב"בשם המ( יא)ע "ופירש הסמ

. על סמך התנאי המוקדם, ואחרי כן הפקיד בידו לעיני העדים, כתב שהתנה עמו קודם ההפקדה( ח)ך "והש. עמו

Page 64: חושן משפט סיכומים

[email protected] 55 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן רצז

:ערק

לדעת רבה . מובאת מחלוקתם של אביי ורבה, "אומן אין לו חזקה"לגבי הדין של ( דף מה)ב "בסוגיה במסכת ב

.( מו)שם ' הגמ. ואילו לדעת אביי אין צריך להחזירו בעדים, המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזירו בעדים

שראו )מדובר שמסר לאומן החפץ בעדים אם ה, היכי דמי' ודנה הגמ, מסיקה כאביי מהדין שאומן אין לו חזקה

. אנו רואים עתה את הטלית בידו, שבנוסף לעדים( ה אי"בד)ם "ומוסיף רשב, (שמוסרו בתורת פקדון ולא מכירה

הרי כל המפקיד אצל חבירו , אם כן מדוע דוקא אומן אין לו חזקה לטעון קניתי מידך את החפץ שהפקדת בידי

לא נאמן , ולכן כשרואים את החפץ ביד אומן, על כרחך המדובר שלא בעדיםאלא . בעדים צריך להחזירו בעדים

אך אדם . שכן הימצאות החפץ בידיו אינה חזקה, האומן לטעון מכח חזקתו קניתי את החפץ מבעליו הקודמים

.נאמן לטעון מכח חזקתו קניתיו מהבעלים, אחר שאנו רואים את החפץ בידיו

אולם אם יש עדים . נאמן לטעון לקוח הוא בידי, מוצאים את החפץ בידיו יוצא אפוא שבאדם שאינו אומן שאנו

. שבאדם שאינו אומן חייב' משתמע מקושיית הגמ, וגם אנו רואים את החפץ עתה בידיו, שהפקיד את החפץ

וגם ברור . שהלא העדים ראו שבתורת פקדון הוא בידו, והסיבה שבמצב זה אינו יכול לטעון לקוח הוא בידי

. שהלא אנו רואים עתה את החפץ בידיו, זה אינו יכול לטעון החזרתי את החפץ לבעליושבמצב

. חייב הנפקד להחזיר את החפץ, שכשיש עדי פקדון ורואים אנו את הפקדון בידיו, ע כאן"ואכן כן פוסקים הטוש

ממך או נתתו לי שאינו נאמן גם לטעון חזרתי ולקחתיו אחר ההפקדה( י"ף הובא בב"הרי)ומוסיפים הראשונים

.שזה אינו סותר את העדים משום שזו טענה דלא שכיחא כלל , במתנה

:ישנן סוגיות נוספות בענינינו

בא אחר ותבע , מביאה מעשה באדם שהוריש לילדיו שבע מרגליות עטופות בסדין:( פה)כתובות ' במס' הגמ

שנוטל ' ופוסקת הגמ. הונחו המרגליות שהוא הפקידן לאבי היתומים והביא ראיה לכך את התאור המדוייק בו

אמיד ( המוריש)שאין הנפקד ' ב. כאמור, שנותן התובע סימנם' א: התובע את המרגליות בהתקיים שלשה תנאים

. שאם כן היה מכיר את הסימנים, שהתובע אינו מצוי בבית הנתבע' ג. שלא נראה שהיה החפץ שלו

Page 65: חושן משפט סיכומים

[email protected] 56 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן רצח

: שאלה

? מה הדין במצב שנתעורר ספק על סכום הפקדון

ב-סעיפים א

השני כששניהם טוענים , כאשר התובע טוען ברי והנתבע שמא, יש לחלק את התשובה לשני אופנים האחד

.שמא

:פן הראשון כשהתובע טוען ברי והנתבע שמאבאו

מהשומר שמפקיד שתובע, י מיגאש"דעת הרהביאו את ( ו' שאלה ה)ם "הראשונים במסכת שבועות והרמב

שהוא כמודה . דינו לשלם, את סכום הפקדון המדוייק אינו יודעטוען ש והשומר, זהובים שהפקיד אצלו מאה

. מתוך שאין יכול להשבע משלםש, ואומר חמישים ידענא וחמישים לא ידענא

שדוקא כשהמפקיד אמיד מחייבים את השומר , ם מסייג את הדברים על סמך הסוגיה בסוף פרק הכונס"הרמב

. על סמך טענתו

היו שמאוהלה אומר , ם מקשה על דברי עצמו ממעשה בירושלמי שהתובע אמר יש לי יהלומים אצלך"הרמב

ם מדוע שם לא מתחייב השומר בלא שבועת "הרמב ומקשה, פקיד ונוטלופוסק הירושלמי שנשבע המ, זכוכיות

ם ששם דומה הדבר לטענו חיטים והודה לו בשעורים שפטור אף "ומיישב הרמב? מ"המפקיד מדין מתושאיל

היא על פי , והסיבה שבכל זאת נשבע המפקיד ונוטל במעשה בירושלמי. מ"ולכן אין אומרים מתושאיל, משבועה

ם "וסובר הרמב, גם באש( שנשבע הנגזל כמה גזל ממנו הגזלן)' תקנת נגזל'שעשו , הכונס בסוף פרק' הגמ

ועל כן נשבע , שהלא השומר אינו יכול לדעת כמה שווה הפקדון, שאף בפקדון עשו תקנה לטובת המפקיד

ו והודה ל פטור של טענו חיטים שכאשר יש, ם"דעת הרמבאם כן ישנו כאן חידוש נוסף ב. המפקיד ונוטל

.ונוטל, שעשו בו' תקנת נגזל'נשבע המפקיד משום , בשעורים

שעשו תקנת , ם מדברי הירושלמי שנשבע ונוטל"שדוחים את ראיית הרמב( ן"הרמב) יש מן הראשוניםאולם

שהניזק ובפקדון , מדבר במזיק באש" נשבע ונוטל"ראשונים אלו שהירושלמי שכתב סובריםו, נגזל גם בפקדון

שלא עשו תקנת , אך בפקדון רגיל שאבד לא נשבע בעל הפקדון ונוטל. ק מן האש נשבע ונוטלבעל הפקדון שניז

. נגזל בשומרים

ש "הראחולקים , מ"מתושאיל, השומר אומר איני יודעו במפקיד אומר היו מאהש, ם"על הדין הראשון של הרמב

זה נאמר רק כשהיה על הנתבע שכן דין, שאין יכול להשבע משלם מתוךדין של איןכאן ש סובריםו. ד"והראב

. מ"אין דין מתושאיל, שלא הוה ליה למידעאולם כאן בפקדון , לדעת את סכום התביעה ואינו יודע

משום שבמקרה זה שהשומר הנתבע אומר איני יודע , סיבה נוספתם מ"ד חולקים על הרמב"הראשונים והראב

.מ"זה אין חיוב שבועה וממילא אין מתושאילוב, ובמנין דבר שאינו במידה במשקלהדבר נחשב ל, כמה היו

Page 66: חושן משפט סיכומים

[email protected] 57 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

המקור לשבועה זו הוא תקנת נגזל . שנשבע המפקיד על סכום טענתו ונוטל, ד הדין באופן זה הוא"לדעת הראב

.המופיעה בסוף פרק הכונס שעשו לנגזל ולניזק באש

בשעה שכל ם"ומקשה עליו מדוע פוסק כהרמב חולק (א) ע"והסמ. מ"שמתושאיל ם"כהרמבפוסק ע"השו

.ם"סובר שיש בראשונים שסוברים כהרמב, ם"כהרמבחולק ופוסק ( א) ך"השו. הראשונים חלקו עליו

שכשהשומר אינו יודע כמה , ע בסימן צ"מדוע לא הביא דעה שהזכיר הוא עצמו בשו, ע"ע מקשה על השו"הסמ

. נשבע שאינו יודע ונפטר, היה הפקדון

ד לא נשבע "שכן לדעת הראב, שכן המקור לדעה זו מוקשה, צ' זו שבסי ע תולה את הקושיא בביאור דעה"הסמ

ואכן . אלא נשבע המפקיד ונוטל מטעם תקנת נגזל שנתחדשה גם בשומר שאינו יודע שווי החפץ, השומר ונפטר

דעה זו סוברת שאין ' א: שתי דרכים בביאור השיטה' דרישה'ומביא ה. מקשה מה המקור לדעה זו' דרישה'ה

שאין תקנת נגזל , וגם לא נשבע המפקיד ונוטל משום, מ משום שלא הוה ליה למידע"תושאילאומרים מ

, לפי הסבר זה עדיין קשה. ולכן דינו שנשבע ונפטר, (באש' תקנת נגזל'ודברי הירושלמי עוסקים ב)בשומרים

. ע אצלנו דעה זו"מדוע השמיט השו

שיתכן שמדובר באופן של , מעלה הדרישה( רשנשבע השומר ונפט)צ ' אפשרות נוספת לביאור הדעה בסי

ובאופן זה לדעת , ולא בטענו זהובים ואמר הלה איני יודע, הירושלמי שתבעו יהלומים ואומר הלה שמא זכוכיות

ג נחשב טענו חיטין ושעורים והודה לו בשעורים "ד עצמו סובר שבכה"ואמנם הראב)ד אין תקנת נגזל "הראב

(.פסק כמותו שאין בזה תקנת נגזל אולם אין זה טענו חיטין ושעורים' צ 'ע סי"אולם השו, ונשבע ונוטל

שפח ' ואלו לקמן סי, מ כאן"ע כאן שיש מתושאיל"א על פסקו של השו"מדוע לא חולק הרמ, מקשה( ד)ך "הש

א חלוק דין מזיק שבו "ך שאפשר שלדעת הרמ"וכתב הש. מ"א שכשלא הוה ליה למידע אין מתושאיל"סובר הרמ

אולם למעשה . מ"ע שמתושאיל"ולכן כאן צדק השו, לעומת שומר שאפשר שהוה ליה למידע, ה ליה למידעלא הו

. מ"ם שבכל ענין מתושאיל"ע בכל מקום כהרמב"מסכים השו

לא , שבאבן טובה שלא הוה ליה לשומר לדעת כמה היתה שווה, ט"מביא גם את תשובת המבי( ה)ך "הש

שכשלא הוה ליה למידע לא אומרים , ע"ם והשו"דלא כהרמב, עת הראשוניםודעתו בזה כד, מ"אומרים מתושאיל

. מ"מתושאיל

כגון שהורישו אביו שק סגור והפקידו אצל חבירו ואבד , באופן השני כשהתובע והנתבע טוענים שניהם שמא

גם ש, ישבע השומר שאין הפקדון ברשותו, ועתה אין יודעים אם הכיל השק יהלומים או זכוכיות, בפשיעה

, ואגב זה ישבע שאין יודע מה הכיל השק, לטענתו ששמא זכוכיות הן וחייב לשלמן צריך להשבע שאינו ברשותו

.וישלם מה שמסכים גם הוא שודאי היה בשק

Page 67: חושן משפט סיכומים

[email protected] 58 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וחלוק )מ "ם מתושאיל"להרמב: הפקדתי מאה והשומר טוען שמא, כשהמפקיד טוען בטענת ברי: לסיכום

ם "ד וחלק מהאחרונים חולקים על הרמב"הראב(. נשבע כתקנת נגזל ונוטלמהירושלמי שנחשב טענו חיטים ולכן

דעה שלישית מביא . ואין זה דבר שבמנין, משום שלא הוה ליה למידע, מ"שלא אומרים מתושאיל, ופוסקים

וגם לא אומרים )שכן לא עשו תקנת נגזל בפקדון , שנשבע ונפטר, (לפי ביאור אחד)צ ' ע בסי"ע בשם השו"הסמ

(. מ"למתושאי

(לפי הסכום המוסכם גם על דעתו בודאי)נשבע השומר שאין הפקדון : כששניהם טוענים שמא

. ומגלגלים עליו שאינו יודע כמה היה שווה הפקדון ופטור, ברשותו

Page 68: חושן משפט סיכומים

[email protected] 61 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן ש

:שאלה

אילו הנתבע זוכר שרק אחד הפקיד בידו אך אינו זוכר ו, מה הדין בשנים שתובעים מאחד מנה שהפקידו בידו

? מיהו

:תשובה

ואיני יודע מיהו נותן לשניהם וכן , אומרת שאדם שמגיע ואומר לשנים גזלתי מאחד מכם מנה. מ לז"המשנה בב

שנים שהפקידו , ובהמשך המשנה. ואיני יודע מיהו חייב, אם אומר אביו של אחד מכם הפקיד בידי מנה, בפקדון

.נותן מנה לכל אחד והשאר יהיה מונח עד שיבא אליהו, ושניהם תובעים המאתיים, ה מנה וזה מאתייםז

' ומיישבת הגמ. ולא נותן כתביעת שניהם, שיהיה מונח, לסיפא, מן הרישא שנותן כתביעת שניהם' ומקשה הגמ

שהפקידו בשתי כריכות והדבר דומה לשניים , שברישא נותן לשניהם משום שהוי ליה למידק מי הפקיד אצלו

בסיפא לעומת זאת מדובר שהפקידו . ועליו מוטל לזכור מי הפקיד כל סכום, שמסתמא אין מאמין האחד לחבירו

משום שנראה שהם מהימנים זה על , ולא מוטל על השומר באופן זה לבדוק מיהו המפקיד אצלו, בכריכה אחת

. זה

שם מבואר , מהמשנה ביבמות, ן כתביעת כל אחד מהםעל דין הרישא של המשנה שנות' ובהמשך מקשה הגמ

אלא שמשנתנו עוסקת , טרפון' שאכן משנתנו כר' ומיישבת הגמ. טרפון' שמניח גזילה ביניהם ומסתלק לדעת ר

. ולכן נותן דמי הגזילה לכל אחד ואחד, בבא לצאת ידי שמים

אך זהו רק , ל למידק"גזילה ובפקדון כשהושאף בדיני אדם חייב ב, טרפון' עקיבא שחולק על ר' ל כר"לדידן קיי

אז חייב רק , היינו משום שאין תביעת ברי של שני הנגזלים, ש"וברישא במשנה שחייב רק לצי. בתובעים בברי

אך אם , ({ע ג"סמ}כך שכחתי אני , "שמא"משום שיכול השומר לטעון כשם שהמפקידים שכחו וטוענים )ש "לצי

. פטור, ל למידק"ובסיפא בכריכה אחת שלא הו. םתובעים אותו חייב אף בדיני אד

, ותובעים שניהם מאתיים בברי, שבשנים שהפקידו זה מנה וזה מאתיים', ע כאן סעיף א"וכן נפסק להלכה בטוש

ל למידק נותן מאה לכל אחד "כשהו, אך כשאין תביעה, מאתיים לשניהם{ גם בדיני אדם}ל למידק חייב "כשהו

.ש לתת מנה נוסף לשניהם"וחייב לצי, ח עד שיבא אליהווהמנה השלישי יהיה מונ

הוא רק באופן ששניהם תובעים אותו ואפילו , שבאמור לעיל שהמנה השלישי יהיה מונח( ה)ך "ומוסיף הש

משום שליכא , "יהא מונח"יחלק את המנה ביניהם ואין דינו , אולם אם אינם תובעים אותו כלל, בתביעת שמא

.רמאי

חייב , וכל אחד אומר אני הוא, באופן שאחד או אביו של אחד הפקיד ביד השומר, בסעיף גע "וכן פסק השו

על הנפקד , שדווקא כאן בפקדון( יא)ע "ומוסיף הסמ, משום שהוי ליה למידק מי הוא המפקיד בידו, השומר

. מוכרלא מוטל על הלוקח לזכור לזמן רב מי הוא ה, כ במכר"ומשא, לזכור לזמן מרובה מי היה המפקיד

, שבמקרה זה שיש ספק מיהו המפקיד, ש"ע בסעיף ג דין המובא ברא"א על דברי השו"והוסיף הרמ

, פטור השומר אפילו מדיני שמים, ואינם יודעים אם הפקידו בידו או לא, כשהמפקידים עצמם טוענים שמא

, ום ששם הפקידו שניםשדוקא באמור בסעיף א יש פשיעה מש, שאין כאן פשיעה גמורה, (יב)ע "ומבאר בהסמ

Page 69: חושן משפט סיכומים

[email protected] 60 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כ כאן שרק אחד "ומשא, ש"ולכן חייב אף בטענת שמא לצי, ועל השומר לדעת מי הפקיד מנה ומי מאתיים

ולכן , לא היה צריך לחשוש השומר שמא יבא אדם זר ויטען אני הוא המפקיד, אלא שנתעורר ספק מיהו, הפקיד

שאף באופן זה , וסובר, ש"דינו של הרא מ חולק על"והמ. כשהמפקידים עצמם טועינם שמא פטור לגמרי

. ש"חייב לצי, כשאינם תובעים, שהמפקיד הוא רק אחד

אולם אם תובעים , אם לא תובעים אותו פטור לגמרי, ל למידק"שלא הו, בכריכה אחת, ובסיפא של המשנה

ש "ע שאף לצי"ם שפטור וכן פוסק השו"והרמב' שדעת תוס, או פטור, ש"נחלקו הראשונים אם חייב לצי, אותו

. ש"א פוסקים שחייב לצי"ש והטור וכן הרמ"אולם הרא. אינו חייב

לקח "לעומת דין , ם אף מלצאת ידי שמים"ע והרמב"מחלק בין דין פקדון בסוגייתנו שפטור לשו( א)והקצות ]

שבלקח מאחד מחשמה הוא לווה של המוכר וחייב , שחייב לצאת ידי שמים{, רכב' שבסי}" מאחד מחמשה

, כ בפקדון שאין לנפקד שום חיוב השבה"ומשא, ומספק צריך לצאת ידי שמים ולהחזיר לכולם, חזירו לבעליםלה

[?למה יתחייב לשלם לכל אחד ואחד אם לא פשע

: לסיכום

: חיוב השומר במנה שלישי הוא

:שאלה

?מה נחשב הוי ליה למידק

:תשובה

ובשני מפקידים בשתי כריכות , ל למידק"נחשב הו, בפשטות בסוגיא נראה שבמפקיד אחד שהתעורר ספק מיהו

שהרי הם האמינו זה לזה והפקידו , ל למידק"וודאי שלא הו, רך אחדאך בשנים שהפקידו בכ. ל למידק"גם הו

לא הוה ליה ' אולם לתוס, ל למידק"ם הו"ף והרמב"לרי, ובאופן שהפקידו זה בפני זה בשתי כריכות נפרדות. יחד

.למידק שהלא סמכו זה על זה כשהפקידו זה בפני זה

כשאין תובעים אותו כשתובעים אותו

('מתני)ש "חייב לצי ( עקיבא' כר)חייב בדיני אדם ל למידק"כשהו

א "לרמ, ע פטור לגמרי"לשו ל למידק"כשלא הו

ש"חייב לצי

('סיפא דמתני)פטור לגמרי

Page 70: חושן משפט סיכומים

[email protected] 61 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שא

,ה, סעיפים א

:שאלה

?לגבי שבועה ולגבי תשלומי החפץ אם נפסד, האם יש דין שמירה בקרקעות ובמחובר לקרקע

:תשובה

הקדשות , שטרות, שאין דין שמירה לשבועה ולתשלומין בעבדים, מ נו בפרק הזהב קובעת"המשנה בב

ע הוסיף שהקדשות "והשו. שדיני הפרשה נאמרו רק כעין הפרט, לללומדת דין זה מכלל ופרט וכ' והגמ. וקרקעות

. ם אין דיני שומר"שגם בנכסי עכו, עוד הוסיף. היינו בין בקדושת הגוף ובין קדשות דמים

.שנשבע מטעם תקנה שלא יזולזלו ההקדשות, אמנם בהקדשות מתבאר בסוגיא בהזהב שם

אולם בפשיעה חייב , רים רק בייחס לגניבה ואבידה ואונסשהדברים אמו, ם מובאת בכל הראשונים"ודעת הרמב

. משום שהפושע כמזיק הוא, שטרות וקרקעות, השומר אף בעבדים

?מדוע בשמירה בבעלים פטור אף בפשיעה, ד מקשה אם פושע כמזיק"והראב, ם"הראשונים חולקים על הרמב

שבקרקעות ועבדים מוגדר הנפקד , יםויישב את הקושיא משמירה בבעל, ם"סו מכריע כדעת הרמב' ך סי"ובש

והנתיבות . ולכן פטור אף בפשיעה, לעומת שמירה בבעלים שלא נחשב כלל שומר, ולכן חייב בפשיעה, "שומר"

כ בקרקעות "אך הגזיה, כ בפטור שמירה בבעלים מדברת אף בפשיעה ולכן פטור בפשיעה"הוכיח שהגזיה( א)

.אלא בגניבה ואבידה ואונס, ועבדים היא כללית ואם כן בפשיעה לא נפטור

.כפשיעה, ם בתחילתו בפשיעה וסופו באונס גם יתחייב השומר"מסתפק אם לדעת הרמב( א)הנתיבות

. ם ואת דעת החולקים עליו"ע מביא את דעת הרמב"השו

(. סעיף ה)דינו כקרקע לענין דיני שמירה ושבועה , ענבים העומדות להבצר, כגון, המחובר לקרקע

משום שבשומר מסר לו הבעלים , שדין שומרים כאן שונה משאר דינים, מ"בשם המ( י)אר הגולה ומוסיף הב

.צה דינו כמטלטלין' לעומת שאר דינים שבסי, ולכן דינו כקרקע, לשמור את הענבים עם הקרקע

. ם פטורלשאר הראשוני, ם חייב"לרמב, ובפשיעה. אין חיוב שבועה ותשלומין בעבדים שטרות וקרקעות: לסיכום

:שאלה

האם צריך , והמפקיד חושד שהם ברשות השומר, שטרות וקרקעות כשטוען הנפקד שנפסדו, מה הדין בעבדים

?להשבע שאין הפקדון ברשותו

:תשובה

מביא ( א)אולם הדרכי משה , מ שאין צריך להשבע אף שבועה שאין החפץ ברשותו"הביא בשם המ( א)י "הב

. ותו מדרבנןן שנשבע שאינו ברש"את דעת הר

.ע שאין נשבע אף שאינו ברשותו"ופסק השו

Page 71: חושן משפט סיכומים

[email protected] 62 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כגון בטענת }כשפטור מתשלומים , שבשבועה שאינו ברשותו יש שני מצבים, ק קכד כתב"סו ס' ך בסי"ובש)

. הונא להשבע שאינו ברשותו' חייב רק מתקנת ר, אולם כשחייב לשלם. נשבע מדאורייתא שאינו ברשותו{ אונס

ד נשבע אף "אולם לדעת הראב. אך לא משבועה דרבנן' מ פטור רק משבועה דאו"המ ך מבאר שאף לדעת"והש

.(ואין זה כלול בפטור קרקעות משבועה, מדאוריייתא שלא שלח בה יד

.ע אין נשבע שאינו ברשותו"לשו: לסיכום

: שאלה

?מה דין שומר שמסר לשומר בעבדים שטרות וקרקעות

:תשובה

עבדים שטרות }ק "ש שמחייב בשומר שמסר לשומר עשו"ת תשובת הראא מביא א"ורמ( ב)הדרכי משה

.ק חולק ופוטר"והמהרי, משום דגרע מפשיעה{וקרקעות

איהו לא מהימן לי 'אלא שטוען הבעלים , שהלא שומר שמוסר לשומר אין נחשב כפשיעה, מקשה( ד)ך "והש

.שומר הראשוןפטור ה', איהו לא מהימן בשבועה'אך באופן שאין חסרון של ', בשבועה

ש מיירי באופן "אלא הרא, ק"ש בתשובתו לא נתכוין לחייב שומר שמסר לשומר עשו"שהרא, ך לומד"אלא הש

. שאז יש כאן פשיעה גמורה והיזק גמור לחפץ, שהשומר הראשון מסר לשני בתורת מתנה

בתורת מתנה אלא ש אמנם לא מיירי באופן שמסר לשני"ומוכיח שהרא, א"ך והרמ"חולק על הש( ב)הנתיבות

שכשלקח החפץ ונתן לחבירו הרי זה כלוקח , מטעם, ש שחייב משום מזיק"אלא שכוונת הרא, בתורת שמירה

או , וכאן שיש ספק אם החפץ בידו של השני בתורת גניבה. שהוא כמזיק ממש, ממון מבית חבירו ונותן לאחר

ק "אולם המהרי. שומר השני שאולי גנבוובמצב זה נחשב הראשון כמזיק שהכניס החפץ לידי ה, שאבד החפץ

ואז לא נחשב , ואין אנו חוששים שהוא בידי השני, שמדובר באופן שאנו יודעים שהחפץ נאנס, שפוטר סובר

. משום שבלא מעשהו גם היה נאנס החפץ, הראשון כמזיק

שנאבד החפץ חייב ולנתיבות אם אין יודעים, ך פטור"לש, ק"א בשומר שמסר לשומר חייב בעשו"לרמ :לסיכום

.פטור הראשון, אך אם יודעים שהחפץ נאנס, שאנו חושדים שהראשון גרם לגזילתו בידי השני, הראשון

ד-סעיפים ב

: שאלה

?והאם אפשר להתחייב בלא קנין? ק"כיצד אפשר לחייב בשבועה בעשו

:תשובה

. ק"י גלגול נשבעים אף על עשו"ע פוסקים שע"הטוש. א

Page 72: חושן משפט סיכומים

[email protected] 63 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, ם"ואילו שבועה שלא פשע שייך לחייב רק לדעת הרמב, שהיינו בשבועה שאינו ברשותו( ג)ומוסיף הנתיבות

. משום שקרקע אין נגזלת, ק"ובשבועה שלא שלח יד אינו חייב בעשו

, ק מדאורייתא"פ שאין נשבעים על עשו"שאע, הראשונים מוכיחים מהסוגיא בכתובות של הפוגמת כתובתה. ב

. כדין שבועת היסת, והוא שהיתה שם תביעת ודאי, ע שנשבעים היסת"ן בטושוכן נפסק כא. מדרבנן נשבעים

שם מבואר שבקנו , .מ נח"ומקור הדין הוא מב. מחוייב בשמירה ונשבע, אם קנו מידו להתחייב כשאר שומרים. ג

. שטרות והקדשות ככל שומר, מידו מתחייב בעבדים

, אף בלא קנין, ח להיות כשואל"מבואר שמתנה ש. מ צד"שלמרות שבב, (ז)ע "ומובא בסמ, י"ומבאר הנמוק

י "כאן לא יכול להתחייב ע, מוגדרת כקנין להתחייבות להיות שואל, משום שההיא הנאה שמסכים לעשותו שואל

י "ק ע"אולם בעשו', בההיא הנאה'קונה , ח שמוגדר שומר כשמתחייב להיות כשואל"ודוקא ש', ההיא הנאה'

. י קנין יכול להפוך לשומר"ורק ע, יב משום שאינו בפרשת שומריםלא יכול להתחי' ההיא הנאה'

משום שבדוקא , ח שמתנה להיות כשואל בלא קנין"כדין ש, מבאר שלא מועילה התחייבות בלא קנין( ז)ך "ובש

על שימושי ' התקבלתי'בפשטות הכוונה '}התקבלתי'משום שהרי הוא כאומר , ח יכול להתנות להיות כשואל"ש

כאילו 'ק גם שואל פטור ולא יכול לומר "שהרי בעשו, יתנה להיות כשואל יפטר' ק אפי"בעשו אך{, החפץ

. ולחייב עצמו' התקבלתי

כנראה }או במחייב עצמו בשטר חייב ' אתם עדי'שבאומר , ם"ן בדעת הרמב"הביא את דברי הר( ז)ך "הש. ד

שדווקא כשמחייב עצמו בודאות , או שטר' יאתם עד'י "ך שכאן לא יוכל לחייב עצמו ע"וכתב הש{, משום אודיתא

.אך בתנאי ובאסמכתא לא מתחייב באופנים אלו, ם שחייב"סובר הרמב

אמירתו לגבוה כמסירתו 'מדוע בהקדשות לא יתחייב השומר אף בלא שקנו מידו מטעם , מקשה( ב)הקצות . ה

'? להדיוט

וכאן , לא נחשב כאמירתו לגבוה תירץ שכל עוד לא אמר השומר מפורש מתי יתחייב( ד)והנתיבות

אלא , מ"ב' כמופיע בגמ, שאם כן אין השכר מוגדר שכר שבת, מדובר באופן שאין זה נחשב אמירתו לגבוה

ולכן הדבר נידון , אך בקנו מידם הופך הוא לשומר ממש, החיוב נוצר מהתחייבותו ואינו אלא התחייבות בעלמא

ואין זה חיוב תשלום , הופך השומר לשומר ממש, יה בקרקעותנתחדש כאן שבקנו מינ. כשכר שבת על שמירתו

.בעלמא

י קנין גם "ע, י גלגול"אולם יכול להשביעו מדאורייתא ע. ק חייב שבועת היסת כשתובעו מדרבנן"בעשו: לסיכום

ובאמירתו לגבוה בנתיבות מבואר שיכול , ושטר אינו יכול להתחייב בשבועה' אתם עדי'י "אך ע. יכול להשביעו

(. ע"ובקצות הניח בצ)להתחייב להיות כשומר ומחוייב בשבועה

סעיף ד

:שאלה

Page 73: חושן משפט סיכומים

[email protected] 64 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מה , ח"ש שהתנה להיות כש"ובש, האם כשאירע אונס צריך להשבע על כך, ש"שומר חינם שהתנה להיות כש

?דין שכר השמירה

:תשובה

תחייבותו תקפה גם אם ה, ש"ח שהתנה להיות ש"מסתפק בש( א מט"ך לעיל רצ"ובש, קצות ג)א ששון "המהר

או שחיובו תקף רק באופן שהוכח שהיתה גניבה , כלומר שבטענת אונס צריך להשבע שנאנס, בייחס לשבועה

. אך כשאין אנו יודעים פטור משבועה, ואבידה

גלים עליו אם כן מגל, ח שלא פשע"והקצות כתב שכיון שבלאו הכי חייב שבועה שאין החפץ ברשותו ושבועת ש

. גם שבועה זו שלא נגנב ואבד החפץ

ש לכל דבר "שאז הוא כש, מחלק הקצות בין אופן שקנה להיות שומר שכר, ש"ובאשר לחיוב שבועה כדין ש

. אך אם קנה להתחייב בגניבה ואבידה חייב, ובכלל זה שבועה

סעיף ו

: שאלה

?דינומה , גבאי צדקה שמסר אדם כסף בידיו לצדקה ופשע בו ואבד

: תשובה

ועל כן כאשר נמסרו מעות ', לשמור ולא לחלק לעניים, '"לשמור"ממעטת מלשון הפסוק .( צג)בסוף החובל ' הגמ

.י שהטעם הוא משום שממון זה אין לו תובעים"ומבאר רש. פטור, לגבאי בשביל לחלק לעניים

ולנותן המעות אינו חייב משום , תובעיםכאמור משום שאין לממון , שבייחס לעניים אינו חייב( ט)ע "ומוסיף הסמ

ואחרי , שבאופן שמסר הגבאי לאדם לשמור המעות, א על פי המרדכי"ולפי זה מוסיף הרמ. 'לשמור ולא לחלק'

והנתיבות ח . ]אלא לשמור ולהשיב לגבאי', לשמור ולא לחלק'משום שאז אין זה , חייב השומר, כן יחזרו אליו

אין זה הטעם , ן שהתחייב השומר במפורש לשמור את מעות הצדקהפ שהמרדכי עסק באופ"שאע, מוסיף

והנתיבות גם [. ולא מספיק להתחייב בדיבור בעלמא, שהלא במעות עניים צריך קנין כמו בקרקעות, שחייב

שהגבאי , הסיבה היא, המפקיד-שחייב באופן שהשומר צריך להשיב את החפץ לגבאי, א"מבאר את דברי הרמ

ואז יש , לתת את המעות לעני מסויים, בעוד המעות אצל השומר, ות מחליט כבר עתהשאמור לקבל את המע

.העני, ואם כן זהו ממון שיש לו תובעים, ומתברר שהמעות שייכים לאותו העני, ברירה

נחשבת ממון שאין לו , שדוקא קופה שמיועדת לעניים בלבד, הוסיף על דין ממון שאין לו תובעים( ו)ובנתיבות

משום , נחשבת לממון שיש לו תובעים, אך בקופה שמיועדת לצרכי הציבור ובכלל זה צדקה לעניים, תובעים

. שהציבור הוא הבעלים והתובעים של הקופה

. ולא בדיני שמים, הוא דוקא בדיני אדם, שהפטור בממון שאין לו תובעים, מוסיף בשם החוות יאיר( ו)ש "והפת

Page 74: חושן משפט סיכומים

[email protected] 65 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

בגבאי , (נתיבות)בצדקה לציבור חייב , (ש"י חייב בד"ולחו)דיני אדם בצדקה לחלק לעניים פטור ב: לסיכום

והנתיבות מבאר משום שהגזבר מיעד את , "ולא לחלק"חייב השומר שאין זה , שמסר צדקה לשומר שיחזירו לו

.הכסף לעני מסויים והוא תובעו

סעיף ח

: שאלה

?מה דין מעות יתומים לענין חיוב שמירה ולענין שימוש

:התשוב

משום שהקטן יתבענו , "אין נשבעים על טענת קטן"ואינו נפטר מכח סברת , לענין חיוב שמירה הרי הוא שומר

.לכשיגדל

שהדבר דומה למעות אבידה שאסורים , שאינו יכול להשתמש בהם: מ כט"ב' מבואר בגמ, ולענין להשתמש בהם

. בשימוש למוצאם

.אם יכול להשתמש בהם בינתיים, ציבור מסתפק בגבאי וגזבר שגובה מעות( ט)והנתיבות

סעיף ט

: שאלה

כמבואר בתחילת , כגון גוי שאין דין שמירה בנכסיו, מה הדין כשבחלק מהזמן היה בחפץ דין שמירה ובחלק לא

?שנתגייר, הסימן

: תשובה

סופו שצריך שיהיה תחילתו ו, "רעהו"ע פוסקים על פי התוספתא שלומדת מדכתיב פעמיים "ם והטוש"הרמב

.פטור השומר, ואם הקדיש הבעלים את החפץ בעודו ביד השומר. וכן הקדש, בחיוב

. אינו מתחייב בשמירה, והתגייר הגוי, שהוא הדין במפקיד אצל גוי שהגוי פטור, מוסיף( יב)ע "והסמ

ומוכיח זאת מכך , ע שגוי פטור מדין שמירה"הביא שהשער המשפט חולק על דעת הסמ( ט)והפתחי תשובה

.שגוי חייב כשהזיק ישראל

סעיף י

: שאלה

?מתי יש חיובי שמירה כשהמפקיד נתן החפץ בשביל לאבדו

:תשובה

Page 75: חושן משפט סיכומים

[email protected] 66 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומחלק שם רבה בין אתא לידיה מעיקרא בתורת , ולא לאבד" לשמור'"לומדת .( צג)החובל ' בסוף פ' הגמ

לבין אתא לידיה מעיקרא , (ע טו"סמ)שאז אנו תולים שמשטה הוא בו , ואחרי כן אמר לו קרע כסותי, שמירה

. שפטור, בתורת קריעה

סימן שב

:שאלה

?האם דין שומרים קיים באשה ובקטן

:תשובה

הן לענין להיות שומר הן לענין , ומכאן שדינה כאיש. משווה אשה לאיש לכל דינים שבתורה. ק טו"בב' הגמ

.להפקיד אצל אחר

. בו דין שמירה כגדולשיש ( ח"שא ס)ולענין קטן התבאר בסימן הקודם

אין נשבעים 'ואין כאן פטור של , ם שנשבעים על טענתו"שדעת הרמב, ם והטור"אולם לענין שבועה נחלקו הרמב

שאז קטן אינו יכול , משום שפטור זה שייך רק בשבועות שבאות מכח טענת ברי של התובע', על טענת קטן

. ים על טענתונשבע, ובשבועת השומרים שאין צריך טענת ברי, לתובעו

, וסוברים שאין נשבעים על טענת קטן אפילו בשבועות שאין צריך תביעת ברי, א והטור חולקים"הרשב, ן"והרמב

.אין נשבעים על טענתו, ולכן גם בשבועת השומרים

.א מביא שיש חולקים"והרמ, ם"ע פוסק כרמב"והשו

Page 76: חושן משפט סיכומים

[email protected] 67 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות שומר שכר

סימן שג

:שאלה

?מהו גדר חיוב השמירה בשומר שכר

:תשובה

, וניים בעידנא דניימי, מביאה מחלוקת בשומר שכר שעייל לעיר בעידנא דעיילי אינשי, .(צג)פ הפועלים "בס' הגמ

. והלכה כאביי. ולדעת רבה פטור, לדעת אביי חייב, ראו בזמן שישן השומ, ואבדה הבהמה בזמן שנכנס לעיר

שאף אם הטמין , (ה כגון"ד.נז)ק "בב' שדעת תוס, ונחלקו הראשונים עד היכן מגיע חיוב השמירה של שומר שכר

או שינה נפלה עליו , או שבא על השומר חולי של טירוף הדעת, השומר את הפקדון בקרקע בעומק מאה אמה

ומקובל }חייב אף בגניבת אונס , משום שכיון שחייב הכתוב בגניבה הקרובה לאונס. חייב, ונגנב החפץ, באונס

. {שלדעתם שומר שכר מתחייב בביטוח החפץ', לבאר את סברת התוס

אולם פטור אם היה האונס , שמגדיר ששומר שכר חייב בכל מצב שהאונס היה בגופו שלו, א"וכן דעת הרשב

שונים ' א ותוס"ונראה בפשטות שהרשב}י לסטים מזויין ששללו החפץ "יה עאו שבו, כגון שבורה, בגוף החפץ

ולדעת , ח שיובא להלן"וכן נראה מהקצוה, חייב הכתוב בכל גניבה אף בגניבת אונס' שלדעת תוס, בסברתם

.{א חייב בכל אופן שהאונס בגוף השומר ולאו דווקא בגניבה"הרשב

, שסתם גניבה קרובה לאונס, בהכונס' נו מן הטעם האמור בתוסשכל האמור לעיל היי, (א)והוסיף בזה הקצות

שחייב , אך לא באונס אבידה, ש"שדווקא באונס גניבה חייב ש, ומחדש הקצות. וחייב הכתוב אף בגניבת אונס

גם , שלפי זה, ומוסיף הקצות לחדש}פטור , ואם תקפו חולי ואבד החפץ. בה הכתוב מפני שקרובה לפשיעה

ואביי , אך בנגנב חייב בכל אונס שיהיה, היינו דוקא באבד החפץ, עידנא דעיילי אינשי פטורשעל ב, לדעת רבה

. {שמחייב היינו אף באבידה

, בעומק מאה אמה, שאם הטמין השומר את הכספים בקרקע, (ה אמר שמואל"ד. מב)מ "בב' אולם דעת תוס

.פטור, וכן אם חלה ונגנבו, ונגנבו משם

, שאם הטמין השומר את החפץ בקרקע בעומק, ן שדעתו"את שיטת הרמב, מביא( גליוןבחידושיו על ה)א "ורעק

ולכן כאשר , שהשומר מחוייב בכל עת לשמור בגופו את הבהמה, והטעם הוא. פטור, אך אם תקפו חולי, חייב

אך כששמרו בגופו ותקפו, שלא שמרו בגופו, חייב, או שהקיפו בחומת ברזל ואבד, הטמין את החפץ בקרקע

.פטור, חולי

Page 77: חושן משפט סיכומים

[email protected] 68 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, באונס דגניבה' לתוס}בהכונס שמחייבים בכל אונס דגניבה ' דעת תוס: שישנן שלש דעות מרכזיות, יוצא אפוא]

ודעת . אך לא כשקפץ עליו חולי, ן שחייב כשהחפץ היה שמור"דעת הרמב. {א באונס בגופו של שומר"להרשב

.[בהמפקיד שפטור בכל אונס דגניבה' תוס

כגון שהטמין ', ע מביא את האופנים שמובאים בתוס"והשו. א"ק והרשב"בב' יטת התוסע פוסקים כש"הטוש

.ש"ובכל אלו חייב ש, או קפץ עליו חולי, או הקיפו בחומת ברזל, בקרקע מאה אמה

.בהמפקיד והפוסקים שבגניבת אונס פטור' שהעיקר כתוס, ע"פוסק דלא כהשו( ד)ך "הש

או שהניח , כגון נפל עליו חולי, גופו של שומר שבסופו נגנבה הבהמהש בכל אונס ב"חייב ש, ע"לשו: לסיכום

שכל זה דווקא באונס דגניבה ולא , והקצות מחדש. אך לא שמר בגופו על החפץ, החפץ במקום שמור מאד

.שבכל אופנים אלו פטור השומר, חולק וסובר, בהמפקיד' י תוס"ך עפ"והש. באונס אבידה

:שאלה

?מה דינו , והתברר שגם אם היה שם השומר לא היה יכול להצילו, והחפץ נגנב, ץאם השומר עזב את החפ

:תשובה

, אלא תולים ההיפך, אין אומרים אלו היה שם היה מצילו, שאם נגנב החפץ שלא בנוכחות השומר, כתב הטור

של שהמדובר שהחפץ היה מוקף בחומה, ומוסיף לבאר הפרישה. שאם היה כאן היה מציל השומר את החפץ

אם היה כאן , אלא אומרים מסתמא, ויפטר, ומה יכל עוד לעשות, ואין אומרים הלא החפץ היה משומר, ברזל

. וחייב, והחפץ היה ניצל, היה הגנב נרתע

.יהיה פטור השומר, גם היה נגנב החפץ, שאם היה כאן השומר, ולפי זה אם אנו יודעים בוודאות

שבדבריו נראה שאפילו כשאנו יודעים בוודאות שאלו היה , ק ביאור זהאמנם בלשונו קצת דחו}ע "וכן פוסק השו

.{חייב, לא היה נגנב החפץ, שם השומר

חייב בה אף כשטוען שלא היה , שחייב אף בגניבת אונס, ל"שדוקא בגניבה שנתחדש בה כנ, (ג)ע "והוסיף הסמ

(.'י' ומקורו מלקמן סעי)פטור , ל להצילואמדנו שאם היה כאן השומר לא היה יכו, אך אם אכלו ארי, יכול להציל

. ולא היה יכול להציל, רק באופן שהיה השומר נוכח בשעת הגניבה, ע שהשומר פטור"ומוסיף השו

משום שבגניבה חייב אפילו , אף אם כשהיה כאן השומר לא היה החפץ נגנב חייב, שבגניבה, ז נראה"ומהט

ע "בסמ)אולם יש חולקים עליו . נכונים בשאר אונסים, ול להצילע שפטור באופן שלא היה יכ"ודברי השו, באונס

. פטור, שאף בגניבה שלא יכל להציל, (נראה שלא כדבריו' ובנתיבות ד', ג

סעיף ג

:שאלה

?ומה דין שכר השומר, מהו אופן הפטור בשבויה

: תשובה

Page 78: חושן משפט סיכומים

[email protected] 71 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וזהו שבויה האמור בתורה . 'בגמכמבואר , פ שמיטמר הליסטים מאינשי"אע, ש פטור בליסטים מזויין שגזלו"ש

(. ע ד"סמ)לפטור

משום שהליסטים מוסר את נפשו , ומסיקה לפוטרו, אם חייב, :מ צג"מסתפקת בב' הגמ, ואם הרועה עצמו מזויין

.יותר מהשומר

שדוקא שכרו שעד , (ג)והוסיף הנתיבות . ש"שנותן לו שכרו אחר שנשבע הש, (ה)ך "כתב הש, ולענין שכרו

לאסוקי , ב"לפועל ולבעה, שלא הוה לתרוייהו, כ הוא כפועל שפסק ממלאכתו באונס"שאח}נס נותן לומאורע האו

שאינו נשבע משום שבועת השומרים להפטר מן , כגון בקרקעות)ושבועת השומר ליטול שכרו . {אדעתיהו

(.נתיבות ג)היא שבועת המשנה וכמו בחנוני על פנקסו , (האונס

.ונוטל השכר שעד השבויה, והשומר נשבע שבועת המשנה, יין הוא שבויהגניבת ליסטים מזו: לסיכום

סעיף ג

: שאלה

?וכשיש חשש שנגנב לפני שנשרף, י שריפה"מה דין חפץ שאבד ע

:תשובה

, .מ מג"שמקורו מהאמור בב, (ה)א "וכתב הגר, נחשב כאונס, שכשנפלה שריפה בעיר ונשרף הפקדון, י"כתב הב

.ע דין שריפה לדין טביעה"ודימה השו', יםשטבעה ספינתו ב, אבדו'

אלא אם , אינו פטור, שאם יש חשש שנגנב, שדווקא אם יודע בודאי שנשרף החפץ ולא נגנב, א"י והרמ"וכתב הב

. ידוע שליסטים מזויינים הסתובבו באזור השריפה

או הכי אינו יכול והלא בל, מדוע חייב השומר באופן שגנבוהו הגנבים מתוך השריפה, (ו)ומקשה הנתיבות

אלא שהגנבים מונעים אותו ומאיימים , שהמדובר באופן שיכול להציל מהשריפה, ומיישב הנתיבות? להצילו

וכמו שמצאנו , משום שזוהי גניבה, ולכן אם לא מנע את הגנבים חייב. וברח השומר מפחדם, להשליכו לאש

אולם אם החפץ נשרף . וברח וגנבו החפץ חייבגם כאן אם אנסוהו , חייב, שאם השומר נאנס וחלה, בראשונים

שהכריע שבגניבת ( לעיל ד)ך "כמו שמצאנו בש, ואם נגנב בעוד השומר בפנינו פטור. פטור, לבסוף ולא נגנב

.אונס פטור

ך"סעיף ג בש

: שאלה

?ש"ח ובש"מה דינו בש, והציל רק את שלו, כאשר יש שריפה והשומר יכול להציל רק חפץ אחד

:תשובה

א "ומלשון הרמ, חייב, ש"שאם הציל את שלו ולא את של חבירו בש, א"מבואר בשם תשובות הרמ( ז)ך "שב

. ח יהיה חייב במצב זה"שאף ש, ך"מדייק הש', שהוא פשיעה'

Page 79: חושן משפט סיכומים

[email protected] 70 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אין כוונתו , א בתשובתו שהוי פשיעה"וסוברים שלמרות שנקט הרמ, ך"חולקים על הש( ה)והנתיבות ( ג)והקצות

ש "עוד מקומות שש, והביאו הקצות והנתיבות}ש חייב "אלא כוונתו לפשיעה שש, ח"לגבי ש ממש אף' פשיעה'ל

, ח פטור באופן כזה שיכל להציל רק חפץ אחד מן השריפה"והסיבה שש. '{פשיעה'כ "ונקראו ג, ח פטור"חייב וש

.ח פטור"וש, ש חייב בו"שש, הוא משום שאונס זה דומה לאונס בגופו של שומר

ש מוטל להציל את החפץ אפילו במחיר של "שעל הש, (המובאים בקצות ג)א "נראה בדברי הרמעוד חידוש

פ שיתכן שיפגע הזאב בגוף "אע, "זאב אחד אינו אונס: "מ צג"וראיתו היא מלשון המשנה בב. פגיעה בגופו

יש חשש פגיעה כש, ח אינו מחוייב להציל"אך ש, ש מחוייב להציל במצב זה"שדוקא ש, (ג)וכתב הקצות . השומר

.בגופו

.ו, סעיפים ד

: שאלה

?ברדלס ונחש, נמר, דוב, ארי, מה דין רועה וזאבים

:תשובה

זאב

אף , יהודה בשעת משלחת זאבים' ולדעת ר, שזאב אחד אינו אונס ושני זאבים אונס, מתבאר( מ צג"ב)במשנה

.נסאינו או, שזאב אחד אף בשעת משלחת זאבים, ק"והלכה כת. זאב אחד אונס

, אף אם יפגע מהזאב, ש מחוייב להציל בזאב אחד"שש, (ג)א המובאת בקצות "והבאנו את תשובת הרמ

.באופן שיארע לו נזק בגופו, ח שאינו מחוייב לשמור"כ ש"ומשא

כלב

אך , שדווקא מרוח אחת אינם אונס, ידוע הבבלי אומר, ששני כלבים אינם אונס, לגבי כלב מבואר במשנה שם

אך הטור פסק . ע בסעיף ד"וכן פסק השו, ששני כלבים אינם אונס, ק"ם פסק כת"והרמב. הוא אונסמשתי רוחות

, ק"ידוע הבבלי מפרש את דברי ת, שלדעת הטור, י"ומבאר הב. ששני כלבים משתי רוחות אונס, כידוע הבבלי

.ולא חולק עליהם

ובשלשה כלבים

ברדלס ונחש, נמר, דוב, ארי

, אולם אם הביא הרועה את הבהמה למקום גדודי חיה וליסטים, ו אלו הרי זה אונסשאם בא, במשנה שם מבואר

.חייב

סעיף ז

:שאלה

?כשהתגרה בו השומר, מה הדין בליסטים מזויין

Page 80: חושן משפט סיכומים

[email protected] 71 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

, מה הדין אם פגש הרועה את הליסטים, "הוליכם למקום חיה וליסטים חייב"דנה על המשנה של : מ צג"בב' הגמ

ופוסק שם ', ובידינו כך וכך כלי מלחמה, כך וכך רועים אנו, במקום פלוני אנו יושבים'מר לו וא, והחל להתגרות בו

. המבואר במשנה שחייב, שזהו הוליכם למקום חיה וליסטים, רבא

.ע בסעיף ז"וכן פוסק השו

.חייב, שאפילו כוונת הרועה היתה לטובה, ק"י המהרי"עפ( ז)ע "והוסיף הסמ

מההוא שהפקיד אצל , והוכיח זאת)ח פטור "אך ש, ש חייב כשהיתה כוונתו לטובה"א ששדווק, (ו)וכתב הקצות

(.שדינו שפטור, שתשמור פחות טוב, כתוצאה מכך גרם, וסבר שכך תשמור יותר, ואמר שהוא שלו, אמו

. פטור הרועה, בא הליסטים, שכאשר יש ספק אם בגלל התגרות הרועה בליסטים, ק"והקצות מדייק מהמהרי

ואלו כאן כשיש , חייב מספק, י ליסטים"או ע, כשיש ספק אם החפץ כלה בשריפה, ה הקצות מדוע בסעיף גומקש

. 'ואפשר לחלק'וכתב הקצות . פטור, ספק אם התגרותו הביאה את הליסטים

מוכח שבספק חייב , ומוכיח מדלא הדגיש המחבר דין זה שבספק פטור, חולק על הקצות, (ז)אמנם הנתיבות

. כהקצות ודלא

לדעת , ואם אין אנו יודעים אם הגיע הליסטים מחמת התגרותו. חייב, אם השומר התגרה בליסטים: לסיכום

. ולנתיבות חייב, הקצות פטור

.ט, סעיף ח

: שאלה

? ומה דינם אם לא הצילו, ח להציל ברועים ובמקלות"ש וש"עד כמה חיובו של ש

:תשובה

ש בשכר עד כדי דמי "וש, ח צריך להביא רועים ומקלות ולהציל את הבהמה בחינם"שש ,מבואר: מ צג"ב' בגמ

, (שרגיל הבעלים דוקא בבהמה זו)לכושרא דחיותא ' והתועלת לבעלים בהצלתה מתבארת בגמ. הבהמה

. ולטירחא יתירה שחוסך מהבעלים לטרוח ולקנות בהמה אחרת

אולם בטור . שהיינו דווקא דמי הבהמה ולא דמי הטרחה, (ח ט)ע "ובאר הסמ, ואם לא הציל חייב בדמי הבהמה

והלא לא , מדוע ישלם הטירחה, (ח)והקשה הנתיבות . שנותן לו אף את דמי הטרחה לקנות בהמה חדשה, כתב

.ולא הטרחה, שמשלמים את דמי הבהמה, עדיף הוא על מזיק וגזלן

.וכן הדין באיניש דעלמא, לו שכרו שחייב להחזיר', בשם תוס( ח)ך "כתב הש, ח הציל בשכר"ואם הש

(.ט"ע ס"שו)ולהשבע ולהפטר , נשבע ונוטל מהבעלים במגו שיכל לטעון נאנסה, אם הוציא השומר הוצאות אלו

, רק באופן שיצליחו להציל הבהמה, ש לשכור רועים ומקלות שיקבלו תשלום"שעל הש, (ט)וחידש הנתיבות

ואין לו משכון , לא יוכל להוציאו מהבעלים שאין לו מיגו, ם תשלוםאם תאבד הבהמה וידרשו הרועי, שאם לא כן

.שהלא הבהמה אבדה, עליהם

Page 81: חושן משפט סיכומים

[email protected] 72 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

דמים אלו . ולטור אף בדמי שווי טירחת הקניה, ש בשכר עד שווי הבהמה"וש, ח חייב להציל בחנם"ש: לסיכום

כפי שמשמע )ידו והבהמה משכון ב, מהבעלים בשבועה( וכל אדם שהציל, ח"וכן דין ש)ש "יכול להוציא הש

.ונאמן במגו דנאנסה, וטוען השומר הצלתי בשכר(. בנתיבות

סעיף י

: שאלה

כשהיה או לא היה יכול להציל ולענין , ובא ארי ודרס הבהמה, מה דין רועה שנכנס לעיר בעידנא דלא עיילי אינשי

?לחייב מטעם תחילתו בפשיעה

:תשובה

ד "למ' ומקשה הגמ. אם מותר להכנס לעיר בזמן שעיילי אינשי ,ש"מובאת המחלוקת בדין ש: מ צג"בסוגיא בב

מחייבים אותו , ובא ארי ודרס, מהברייתא של רועה שהניח עדרו ונכנס לעיר, עייל בעידנא דעיילי אינשי פטור

האם באופן של עידנא דעיילי אינשי , דנה באיזה אופן מדובר' והגמ. במצב שהיה יכול להציל אם היה נמצא כאן

. ולכן חייב, שנכנס בזמן שלא עיילי אינשי', ומסיקה הגמ, אם היה יכול להציל, שמע בברייתא שחייבשאז מ

? והלא תחילתו בפשיעה וסופו באונס, פטור, אם היה כאן, אם כן מדוע כשלא היה יכול להציל', ומקשה הגמ

.'ש בהמשך הגמ"ועי. ששמע קול ארי' וממשיכה הגמ

והלא אין , מוגדר הוא כתחילתו בפשיעה, שנכנס לעיר בזמן שלא עיילי אינשי מדוע באופן, ומקשים הראשונים

במקרה , (ה הוחמה"ד. מ עח"ב)' לדעת תוס. ויש בראשונים שתי דרכים בבאור הענין? האונס מחמת הפשיעה

או , שמא היה מגיע עם העדר למקום אחר)משום שאם היה שם היה מציל , זה נחשב האונס מחמת הפשיעה

(. מתמודד מול הארי ונוצחו שמא היה

ודווקא לדעת אביי שם בסוגיא חייב בתחילתו , ף אין נחשב שהאונס מחמת הפשיעה במקרה זה"אך לדעת הרי

ל שפטור אם אין האונס מחמת הפשיעה גם בעייל "אך לדידן שקי, בפשיעה אף אם אין האונס מחמת הפשיעה

.ם שאין האונס מחמת הפשיעהמשו, בעידנא דלא עיילי אינשי ונאנסה הבהמה פטור

ובא ארי ודרס , בפשע ועייל בעידנא דלא עיילי אינשי, יוצא אם כן שלדידן שחייב דוקא כשהאונס מחמת הפשיעה

. שאם היה כאן היה מציל, שנחשב שהאונס הגיע מחמת הפשיעה, חייב מטעת תחילתו בפשיעה' לתוס, הבהמה

.ף לדידן פטור באופן זה"אך לדעת הרי

אומדים אלו , ובין בזמן שאין דרך להכנס, פוסק שרועה שהיה רועה ונכנס לעיר בין בזמן שדרך להכנס ע"והשו

ולכן , ף שאין נחשב שהאונס מחמת הפשיעה"והיינו כדעת הרי. ואם לא פטור, היה כאן אם היה יכול להציל חייב

.חייב רק אם באמת בפשיעתו מתה הבהמה שאלו היה כאן היה מציל

משום , א שאם נכנס בזמן שאין דרך להכנס חייב בכל ענין"וי: 'ד כהתוס"א בשם הטור והראב"והביא הרמ

. שאם היה כאן היה מציל, שהאונס מחמת הפשיעה

Page 82: חושן משפט סיכומים

[email protected] 73 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ואם לא יכל , חייב( והאונס אינו מחמת הפשיעה לשיטתו), ע לדעתו שאומדים אותו אם יכל להציל"והוסיף השו

ודנו האחרונים בסברת דין . ע שחייב לשלם"כתב השו, אם יכל להציל אם אין הדבר ידוע, ובספק. להציל פטור

. י רועים ומקלות"שבסתמא היה יכול להציל ע, מבאר שהסברא בזה( יא)ע "והסמ, זה

?ואיך נאמר שבסתמא תולים שהיה מציל, והלא המוציא מחבירו עליו הראיה, ז על זה"והט( י)ך "ומקשים הש

. מ"וא מתוך שאילשה, ז הטעם"ך והט"ומבארים הש

האונס , ע בנכנס לעיר בעידנא דלא עיילי אינשי ובא ארי"ם והשו"ף והרמב"לדעת הרי, נחלקו הראשונים: לסיכום

, וכשאין יודעים אם היה יכול להציל. ולדידן פטור אם אומדים אותו ולא היה יכול להציל, לא מחמת הפשיעה

. מ"ך חייב משום מתושאיל"ולש, ע חייב מטעם שמסתמא היה יכול להציל"להסמ

. וחייב לעולם אף אם אומדים שאין יכול להציל, א נחשב שהאונס מחמת הפשיעה"והרמ' ולדעת תוס

סעיפים יא יג יד טו

: שאלה

?או העלה הוא, תקפתו ועלתה, ומה דין עלתה להר מעצמה, ש שהעביר הבהמה בגשר ונפלה ומתה"מה דין ש

:תשובה

ועל כן הוא צריך להעביר , מחוייב השומר שכר לשמור שמירה מעולה, על גשר הנהרבעת העברת הבהמות . א

.חייב, ונפלה אחת הבהמות לנהר, ואם לא עשה זאת. את הבהמות אחת אחת

. הרי זה אונס, עלתה לראשי צוקים. חייב, כתוב העלה לראשי צוקים ונפלה: במשנה צג. ב

תולה זאת במחלוקת ' אולם אם מתה כדרכה הגמ. חייב, מתהואם כן אם העלה את הבהמה לראש ההר ונפלה ו

.ואף במתה כדרכה פטור, ל כרבא שכשאין האונס מחמת הפשיעה פטור"וקי, אביי ורבא

אף אם אין האונס , שבתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, מעמידה לאביי' הגמ, שבמשנה פטור" עלתה"וב. ג

ולדידן (. כי מדובר שהעלה למקום מרעה שמן וטוב)ו וירדה שמדובר שתקפתו ועלתה תקפת, מחמת הפשיעה

ף "אולם הרי, צ להעמיד שתקפתו ועלתה"לכאורה א, רק אם האונס מחמת הפשיעה, שחייב בתחילתו בפשיעה

ל ששומר שכר צריך שמירה מעולה "שלדידן דקי, ומבארים הראשונים הטעם, פוסק שפטור רק בתקפתו ועלתה

כי אם שתקפתו , שעלתה מעצמה" עלתה"א לפרש את דברי המשנה "כ א"א, אינשי חייב וכשעייל בעידנא דעיילי

(. ח שלא חייב בעייל בעידנא דעילי אינשי"כ בש"ומשא)שבעלתה מאליה חייב , ע"ש השו"ולכן פוסק בש. ועלתה

.ופטור, אך אם תקפתו ועלתה זהו אונס

תחילתו בפשיעה , ע שחייב מטעם"ולשון השו, אף אם תקפתו ונפלה, חייב, ובעלתה מעצמה שנחשב כפשיעה

ואם , ח פטור"שהלא ש, מקשה שהלא עלתה מאליה הוא מעין גניבה ואבידה( יא)אולם הנתיבות . וסופו באונס

:( מ צג"ב)' א וסופו באונס שכתבו תוס"והלא הוא תחילתו בגו, פטור, כן מדוע עלתה מאליה ותקפתו ונפלה

. שפטור

Page 83: חושן משפט סיכומים

[email protected] 74 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שפשע שעלתה , אלא מטעם תחילתו וסופו בגניבה ואבידה, בו מטעם תחילתו בפשיעהומבאר הנתיבות שאין חיו

ואם כן הוא , אלא נפלה מחמת שעלתה, ועכשיו שמתה מחמת פשיעתו אין זו מציאות חדשה, א"פשיעת גו

. א"תחילתו וסופו בגו

הבהמה לראש העלה את, בגשר הנהר על השומר להעביר את הבהמות אחת אחת ואם לא עשה כן: לסיכום

עלתה מעצמה ותקפתו ונפלה מבאר הנתיבות שחייב מטעם תחילתו . פטור, מתה כדרכה. חייב, ההר ונפלה

. פטור, תקפתו ועלתה לראש ההר. א"וסופו גו

סעיף יב

: שאלה

?ואחר זמן, אם מתה מיד, מה דין שומר שסיגף את הבהמה

:תשובה

. העמידה במקום חמה או צינהוהיינו ש, מתבאר סיגפה ומתה חייב: במשנה צג

. חייב, לא מתה אלא אחר שנה' מ שאפי"ומחדש המ

בנזק רחוק ' שכל שיש לתלות אפי, כתב הטעם( י)אולם בנתיבות , מ"ובדבריו נראה הטעם משום מתושאיל

.שהפשיעה מחייבת כשלעצמה, ונראה מסברתו. חייב, שארע בעקבות הפשיעה

.יגף את הבהמה הגנובה שברשותו כןוהנתיבות מסתפק אם גם דין גנב שס

Page 84: חושן משפט סיכומים

[email protected] 75 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן דש

: שאלה

?קל ונפל חבית או מטען ונת, או חנם, מה דין סבל שנשא תמורת שכר

:תשובה

אליעזר אומר זה ' ר. ש ישבע"ח בין ש"בין ש, המעביר חבית ממקום, כותבת ):מ פב"ב)המשנה בסוף האומנים

.ש ישלם"ח ישבע וש"יהודה שש' מובאת דעת ר' ובגמ. וזה ישבע ותמיה אני אם יכולים זה וזה לשבע

ש "ח והש"ק מהשבועה שנשבעים הששניתן להסי, מאיר' מקשה על רישא דמתניתין שהיא דעת ר' והגמ

' והגמ. מאיר שמתקל פושע' ק דעת ר"והלא בב. ולכן נשבע שלא פשע ונפטר, שנתקל לאו פושע, ונפטרים

מאיר נתקל פושע ' שאכן לדעת ר' ובהמשך מסיקה הגמ. מאיר' אומרת בתחילה שאלו הם שני תנאים בדעת ר

שבלעדיה אין לך , אלא ששבועה זו תקנת חכמים היא, לווהיה עלינו לחייב סבל זה שנתקל ונשברה החבית בגל

כלומר והלא אינו יכול להשבע שנששברה באונס ? היכי משתבע' ומקשה ה גמ. אדם שיעביר חבית לחבירו

למרות שבעלמא נתקל פושע , אך אם נתקל, "שלא בכוונה שברתיה"שישבע ' ומבארת הגמ, שהלא נתקל פושע

.כוונהכאן פטור אם לא שברה ב, וחייב

אך , ש חייב משום שנתקל לאו פושע"וש, ח ישבע שאכן לא פשע ויפטר"יהודה שנתקל לאו פושע ולכן ש' ודעת ר

.ש חייב"א שש"הוא בדרגת חיוב של גו

יהודה שנתקל ' ש הוא מסכים עם ר"אולם בש, ש פטורים בשבועה"ח וש"אליעזר אומר שאמנם שמע שש' ור

אך , אליעזר שנתקל לאו פושע' ח דוקא סמקום מדרון סובר ר"ואפילו ש. בוחיי, מקביל לחיוב גניבה ואבידה

ל כאיסי בן יהודה שבמקום "כיוון דקי, ואפילו במקום מדרון שנתקל לאו פושע. נתקל פושע וחייב, במקום מישור

אם כן אם היו נוכחים בזמן, אלא צריך להביא עדים, שהיו נוכחים אנשים אין השומר יכול להפטר בשבועה

. לא יוכל להשבע השומר, השבירה

ושבועה זו מתקנת חכמים , ש פטורים בשבועה"ח ובין ש"שבין ש, ש כסתם משנה"ף והרא"להלכה פוסקים הרי

ש חייב מעיקר הדין אלא פטור "וש, ח פטור מעיקר הדין"אם כן ש, ל שנתקל לאו פושע"אלא שכיוון שקי, היא

שסבירא לן ' כי רק בגמ)שנשבע שלא בכוונה שברה ' בואר בגמולא כמ, ש שלא פשע בה"ונשבע הש, מהתקנה

שהלא , הוצרכנו לומר שנשבע שלא שברה בכוונה, והתקנה היתה לחייב אף בפשיעה, מאיר שנתקל פושע' כר

, א"ש שחייב בגו"התקנה היתה לפטור גם ש, א"אלא כגו, אולם לדידן שנתקל לאו פושע הוא, בפשיעה פטרונוהו

(. ערק שישבע שלא פש

, שנתקל לאו פושע, ש ישלם ששבירתה כגניבה ואבידה"שהמעביר חבית ונשברה דין תורה שש, ע"וכן פסק השו

.אולם תקנו חכמים שישבע שלא פשע ויפטר, א"אך כגו

, ד נתקל לאו פושע"אף למ, אך במקום מישור, ח פטור הוא דוקא במקום מדרון"והטור הוסיף שמדין תורה שש

לחלק בין מדרון , משמע כדברי הטור' שבגמ( א)ע "וכתב הסמ. ע לא הוסיף ענין זה"אך השו. הוא פשיעה וחייב

. ח"למישור גם בש

Page 85: חושן משפט סיכומים

[email protected] 76 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

' שהחילוק בין מישור למדרון הוא רק לדעת ר, ם"ע והרמב"כהשו' חולק ולומד שמשמעות הגמ( א)ך "והש

. שהוא אינו מחלק חילוק זה כלל, יהודה' אליעזר ולא לדעת ר

אך אם נשא דבר קל ונכשל ודאי דנתקל , הוא דוקא שנשא דבר כבד, ח"שכל הפטור בש( א)ות והוסיף הנתיב

.וחייב, פושע

, א"ש חייב מעיקר הדין שנתקל כגו"וש. דנתקל לאו פושע, ח פטור בשבועה שלא פשע מעיקר הדין"ש: לסיכום

ולדעת רבנן , פשיעה וחייבהוא ' א בגמ"לדעת ר, ח במקום מישור"ובש. אולם הוא נשבע שלא פשע מן התקנה

.ך אין חילוק"ולש, ע פוסק שגם לדידן יש חילוק בין מישור למדרון"והסמ, נחלקו הראשונים והאחרונים בזה

Page 86: חושן משפט סיכומים

[email protected] 77 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סיכום דיני שומרים

סימן רצא

סעיפים ב ג

. בהנח לפני מבואר במשנה בהאומנים שחייב .א

. שפטור' בהנח לפניך מבואר שם בגמ .ב

מסתפקת' ובהנח הגמ .ג

.לרבי פטור, מחלוקת רבי ורבנן במכניס לחצר חבירו ברשות לרבנן חייב בנזיקין דידיה או דעלמא .ד

. ע פוטר כרבי"השו .ה

. וכאן משמיט, מחייב כרבנן א"א במק"הרמ .ו

.אם נתן לו רשות להכניס, ך שבבית חייב אף לרב"וכתב הש .ז

.ב ישמור"ומבאר הנתיבות שאהילוך דבית קפדי אינשי ומסתמא דעתו שבעה .ח

שבהכניס ברשות מדובר בחצר ולכן לרבי פטור . מחלקת בין הנדון של רבי ורבנן לספק של הנח' הגמ .ט

. כ בשוק"ולרבנן חייב בחצר שהוא שמור וכוונתו שישמור ומשא. כ בשוק"אומש, ע"כיוון שהוא שמור מצ

שהא ביתא קמך אף ' רוצה לומר שזה כרבי ועוד תי' ובהא ביתא קמך מבואר באיזה נשך שפטור ובתוס .י

. לרבנן פטור

.ומבאר הנתיבות שכוונתו שיהיה שמור מכח הבית ששומר החפץ קצת .יא

.נו שמקבל שמירהש הביא מעשה דמנעלים לדרך שדי"הרא .יב

.ד להנח שהוא בחצר ואין הבעלים יכול לשמור"ול .יג

?כ תלוי ברבי ורבנן"מיירי בשוק שאל( מספק)וקשה שהלא בהנח דפטור .יד

משום שבמנעלים השומר הולך מכאן והבעלים אינו יכול , ח ששוק לא דמי למנעלים ושיירה"ומיישב הב .טו

.ע"וכן מיישב הסמ. שאר ולשמור כאןכ בהנח בשוק שהבעלים יכול לה"ומשא, להשאר ולשמור

: והנתיבות מביא כמה מצבים

. כשנתן לו ביד ודאי יש כוונה לשמירה .א

זהו . שהניח בבית ולא ייחד מקום שאז כוונתו לשמירה שאבית קפדי אינשי שיבוא המפקיד לשמרו .ב

. א"ך בשם הג"הש

. ייחד לו מקום אין הוא שומר שכן המקום של הבעלים .ג

.יתא קמך כוונתו שהבית ישמור לואמר לו הא ב .ד

.ח לענין זה"ש כש"דין ש. ה

תשלומי שומר כתשלומי נזיקין

Page 87: חושן משפט סיכומים

[email protected] 78 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סעיף ד

. חייב בנזיקין ופטור מדין שומרים. מבואר שאם נתן חפץ זהב לשומר ואמר לו הזהר של כסף הוא' בגמ .א

וה פטורע דוקא אם ברר המפקיד את השווי אך אם לא ידוע כמה הוא שו"ך והסמ"וכתב הש .ב

ך להסתפק שאולי דווקא כשאמר מלכתחילה של כסף הוא צריך להוכיח אך אם לא אמר כן "וכתב הש .ג

.חייב הנפקד אף אם לא יוכיח וברי של המפקיד עדיף

והמרדכי כתב שבסייף שהתברר שהוא יקר פטור .ד

ומקשים והלא לא אמר של כסך הוא ולמה לא יתחייב ב כל מחיר .ה

. כסף הוא סברה שהוא של זהב כי שכיח לומר כסף הוא ך שאדרבא בשל"ומיישב הש .ו

והקצות אומר שאם אמר של כסף הוא התחייב רק שמירת כסף ולא זהב משום שהחיוב הוא מכח .ז

ןלכן בהזהרי בו של כסף הוא , ואם כן יש כאן התחייבותש ל כסף ולא של זהב. ההתחייבות של השומר

. כל מזיק שחייב אף באונסיםאך במזיק חייב כ. ז התחייב"חייב רק כסף שע

ואומר הקצות שאם נתן לחבירו חפץ בתורת כסף לשמור בחינם והתברר שהוא זהב פטור אפילו אם .ח

. משום שהתחייב לשמור רק על כסף וכל חיובו הוא מכח התחייבותו, ידע השומר שהוא זהב

.אך בשואל שכל הנאה שלו וכל רגע שמשתמש כקנין הוא חייב .ט

.ק אף בשואל משום שעל דעת שהוא כסף השאילווהנתיבות חול .י

. זה התחייב ד"אך אומר הקצות שביוקרא וזולא יהיה חייב אף אם התברר שהוא יקר יותר משום שעד .יא

.ולכן גם בסייף שהתבררש הוא יקרי חייב משום שהוא כיוקראו וזולא

, התייחסות לסוג החפץוהקצות מסתפק בגזלן ושומר אבידה האם כיון שהתורה הטילה עליו שמירה אין .יב

.או כיוון שזה בגדרי קנין אם לא היתה דעתו בזה פטור

פ "והנתיבות פושט שחייב אף בגנב כסף והתברר שהוא זהב משום שהוא כמו שינוי שקונה הגזלן אע .יג

ל לאסוקי אדעתיה"אך באבידה לא מתחייב במקום שלא הו. שלא ידע

סעיף ה

. כה ובהנח מיירי שהיה בסימטא או שהכישה במקלח וצריך משי"ם תקנו משיכה בש"להרמב .א

.תקנו משיכה על שואל' צ משיכה והגמ"א' ש ותוס "להרא .ב

.ש מעות סגי"ובש .ג

ש שיסתלקו הבעלים "ע בדעת הרא"וכתב השו .ד

ע שאם לא נסתלקו הוא שמירה בבעלים "ומבאר הסמ .ה

Page 88: חושן משפט סיכומים

[email protected] 81 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ך שלא מצינו ענין זה"ומקשה הש .ו

יבלו עליהם שמירה לבהמה המושאלתומיישב הנתיבות שבא לאפוקי שנשאלו וק .ז

סעיף ו ט

תחילתו בפשיעה פטור אם לא מחמת הפשיעה כרבא כגון פשע ויצאה לאגם ומתה כדרכה שמלאך .א

שבגלל , אך כשהאונס בא מחמת הפשיעה חייב כמו בצריפא דאורבני. המוות מה לי הכא מה לי התם

.שהחפץ כאן נשרף

. ך חולק ומחייב"והש. פטור אם האונס לא שכיח כלל ך דעה שכשהאונס מחמת הפשיעה"מביא הש .ב

. מחדש הנתיבות שבתחילתו בפשיע השחייב אם האונס מחמת הפשיעה חייב כשעת הוצאה מן העולם .ג

כשנגנבה מחמת פשיעתו ומתה ( שתחילתו בפשיעה פטור אם אין האונס מחמת הפשיעה)ומודה רבא .ד

.שכבר נתחייב, בבית הגנב כדרכה שחייב

זסעיף

.אם הלא ידע איה החפץ חייב שכל לא ידענא פשיעתא .א

. י מעשהו שהטמין החפץ נעלם"וכתב הנתיבות שהוא מטעם מזיק שע .ב

וגם משום שאנו יודעים , מ"ע שבספק אם היתה גניבה בפשיעה חייב משום מתושאיל"והביא הסמ .ג

.שהיתה כאן גניבה

סעיף ח

.רה בחינםשומר חינם מחויב להציל ולהזעיק עז

סעיף י יא

שלא הי שם מרעה טוב ונפלה מההר חייב, העלה את הבהמה להר לחינם .א

.ל כרבא שכשאין האונס מחמת הפשיעה פטור"מתה כדרכה פטור שקיי .ב

, ש"מעמידה שתקפתו ועלתה והפוסקים פוסקים כן בש' ואמנם הגמ, להר ונפלה פטור מאליהעלתה .ג

שצריך שמירה )ל שבעייל בעידנא דעיילי אינשי חייב "מ קיי"מ ,צ לאוקימתא זו"ל כרבא וא"פ שקי"ואע

ח "ואמנם בש. ש פוסקים שתקפתו ועלתה"ולכן בש, ואם לא תקפתו ועלתה יהיה חייב( טובה יותר

.עלתה מעצמה פטור' צ להעמיד בתקפתו ועלתה אלא אפי"שפטור בעייל בעידנא דעיילי אינשי א

סעיף יב

.בעידנא דעיילי אינשישומר חינם יכול להכנס לעיר .א

Page 89: חושן משפט סיכומים

[email protected] 80 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.אם נכנס בעידנא דלא עיילי אינשי הוא פשיעה .ב

צ שהאונס יהיה מחמת "היינו לדעת אביי שא" תחילתו בפשיעה וסופו באונס"מקשה ' פ שהגמ"ואע .ג

.הפשיעה אך לדידן שצריך שיהי מחמת הפשיעה פטור

בעידנא דלא עיילי אינשי משום שאם לא היה עייל, חולקים ומגדירים זאת כאונס מחמת הפשיעה' ותוס .ד

היה מציל את הבהמה מן האריה ולדבריהם חייב אף לדידן

שעייל בעידנא דלא עיילי חייב שתחילתו ' א את דברי התוס"ך מדוע לא הביא כאן הרמ"ומקשה הש .ה

ש' בפשיעה והאונס מחמת הפשיעה כמו שהביא בסי

.צריך לשמור על כל חפץ כפי דרכו .א

(ירושלמי)מירה פחותה מהראוי אין זה פוטרו אפילו שומר על חפץ שלו ש .ב

כספים וחפצים יקרי ערך אין להם שמירה אלא בקרקע .ג

ע שהיינו דווקא בזמנם אך לא בזמננו"וכתב הסמ .ד

(י תמה למה השמיט גשושואי"והב) .ה

ש אסור להטמין יותר מטפח משום שיש גששים שמכירים"להע .ו

.ע חולק ואומר שכך עדיף"והסמ .ז

.ש"צ לטומנם עד מוצ"פים אש אם הפקיד כס"בע .ח

י המפקיד אינו צריך להטמין עד כדי שיבדיל שמא יצטרכו לו מעות"ח הוא לרש"ואם ת .ט

.ח ותיכף יצטרך למעותיו להבדלה"ח שחושש שמא גם המפקיד ת"הנפקד ת' ע אפי"ולהסמ .י

.אם התנה על סוג שמירה מסויים תנאו קיים .יא

.קידם בקרקעבנותן מעות לחבירו להרויח בהם אינו צריך להפ .יב

במקום שאין נוהגים שמירה בקרקע ישמור כפי שנוהגים .יג

.שצריך לשמור המעות בידו" וצרת הכסף בידך"כשהולך בדרך לומדים מ .יד

סעיף כא כב

.ד בניו הקטנים"ובמשנה מבואר שלא ע, ד אשתו ובניו הגדולים מפקיד ממימרא דרבא "כל המפקיד ע .א

א לקמן מחלוקת "ובשואל הביא הרמ, בשומר חינם יכולואם מחזיר השומר את החפץ לאשת הבעלים .ב

ך כאן כתב שגם בשומר חינם יש אומרים שלא יחזיר לאשתו"ובש

מי שידוע שמוסר פקדונותיו לאחרים יכול לעשות זאת .ג

.ע"והאחרים הופכים לנפקדים לכו .ד

.ש כהן שאסור וחייב בכל אופן"ך בשפ הר"דעת הש, ח"ש שמסר לאשתו ובניו בתור ש"ובש .ה

.ך שפטור"ודעת הש .ו

סעיף כג

Page 90: חושן משפט סיכומים

[email protected] 81 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ש חייב שצריך לומר לה "בש, ואבד, נפקד שהפקיד אצל אמו ואמר לה שהחפץ שלו שתשמור טוב יותר .א

.שאינו שלו

.ל למיעבד"ש פוטר דמאי הו"והפת .ב

.ח הוא נשבע שמסר חפץ זה לאמו כשהחפץ אינו מסויים"ובש .ג

.נתיבות. ' והיא שבועת השומרים דאו .ד

.ה כפי דינה כשחשבה שהוא בנהואמו נשבעת ששמר .ה

אלא נשבעת וממילא נפטר , ומוסיף הנתיבות שאין שבועתה שבועת השומרים שלא נתחייבה לבעלים .ו

(.בנה)הראשון

? ולהשיטות שהראשון מסתלק מדוע צריכה להשבע הלא בנה הסתלק מכאן .ז

".שמרי לי"כ שאמר "אומר הנתיבות ע .ח

(.תחילתו בפשיעה כעין)כ חייבת שלא שמרה כדינה לבנה "שאל .ט

.משום שידוע שהחפץ הזה נמצא אצל השני, מ אין נשבע השומר הראשון"ובדבר מסויים להמ .י

ולכן אין הראשון צריך להשבע , ומבאר הקצות שדעתו שבשומר שמסר הופך השני לשומר של הראשון .יא

.כלל

.א סובר שהראשון גם שומר כאן ולכן צריך להשבע אף בדבר מסויים"והריטב .יב

?ע למה לא תשבע האם שלא אמר לה בנה שזה פקדון"ה סמומקשה .יג

.ומיישב שזוהי טענת שמא .יד

.והבן אינו נוגע, א"ך מוסיף שאם יגיד הבן שאמר לה תצטרך להשבע שבועת ע"והש .טו

.א"ומוסיף הנתיבות שלדעה שהשומר הראשון נשאר שומר הוא נוגע ואינו ע .טז

.ך שבכל אופן יכול להשביע מדין גלגול"וכתב הש .יז

.קשה הנתיבות הא אין מגלגלים בטענת שמאומ .יח

סעיף כד

ומכאן לומדים הראשונים שבשומר הבעלים תובע מהשומר את שלו .א

ונחלקו הראשונים אם כשאין לשומר השני יכול לתבוע הבעלים מהשומר הראשון .ב

.שהשומר השני הוא השומר והראשון הסתלק מכאן, ם אינו יכול"ולהרמב .ג

ע האחר שומר ישור "לעיל שכשיודעים שהשומר רגיל למסור לאחרים לכו ך"ןיש להזכיר את דברי הש .ד

.של המפקיד

ע דוקא אם אמר השומר הראשון לשני שהחפץ של הבעלים חייב הוא לבעלים "ודעת הסמ .ה

לא הודיעו חייב לבעלים' ך שאפי"ודעת הש .ו

הוא לא בשואל והוסיף הנתיבות שכל הנידון בראשונים ששומר שמסר לשומר נפטר השומר הראשון .ז

.שהרי אין זה פטור ששואל חייב בכל אופן, "שמסרה לבן דעת"אין סברת פטור , שאז

Page 91: חושן משפט סיכומים

[email protected] 82 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סעיף כה

ב "בעה, פטור, ואמר הנפקד לשלוחו הבא לי כשות זה וערבו ביין, אדם שהפקיד אצל חבירו כשות בחנם .א

. נאתוב רק כדי ה"ומשלם בעה. מ הוא לו"והשליח פטור שסבר שמ, שאמר לשליח הבא מזה

.ל לדייק בלשונו"ב שהו"ש יש דעה שחייב בעה"ובש .ב

.ב שהיה צריך לשים לב"חייב בעה, היה כשות הפקדון רחוק ושהה השליח( ח"בש)ואם .ג

, ב שלא שם לב"ע חייב בעה"להסמ, ואם כשות הפקדון היתה קרובה והגיע השליח מהר .ד

רחוקה ובודאי כוונתו שיביא דווקא מ הוא לו שיביא מכשות "שלא שייך לומר מ, ך חייב השליח"ולש .ה

.מהרחוקה

.ב"ואם אין לשליח חייב בעה, ב פשע"וכתב הנתיבות שאמנם חייב השליח שהביא מהפקדון אך גם בעה .ו

.ך פוטר"י שחייב והש"אם היתה כשות הפקדון בבית אחר כתב הב .ז

סעיף כו

.ביד אחר טעם משום שאין רצוני שיהיה פקדוני' ויש בגמ, שומר שמסר לשומר חייב .א

.ולהלכה הטעם שאיהו לא מהימן לי בשבועה .ב

.או שהשומר ראשון ראה ונשבע נפטר השומר השני, מ שכשיש עדים"ונ .ג

(.מרדכי)ואם הפקיד בפני הבעלים לשומר השני גם נאמן השני .ד

ממעשה דגינאי שמסרו לההיא , וכן אם רגיל הבעלים להפקיד אצל השומר השני מהימן השני בשבועתו .ה

.סבתא

כן אם רגיל השומר להפקיד אצל אדם זה יודע הבעלים שיתכן שיפקיד אצלו ו .ו

ע שאף אם בדרך כלל מוסרים הבעלים לשומר השני מהימן ואף אם מוסרים חפץ אחר "ומוסיף הסמ .ז

.בשווי חפץ זה מהימן

.ק פוטרים"בב' ותוס, ע פוסק שחייב"ואם ידוע שהשני טוב מהראשון השו .ח

.עלים חייב השניואם הפקיד אצל הראשון בב .ט

.משום שאין השאלה בבעלים פוטרת אלא את הראשון ולא את השני, מ הטעם"למ .י

.מ הטעם משום שגרע מפשיעה כשנותן לשני"לכס .יא

.ש שחייב"ך לגירסת הפת"ואם הפקיד הראשון אצל השני בבעלים כתב הש .יב

רצה , ופשע השני ך ששומר שמסר לשומר כשאין רגיל להפקיד אצל השני ואינו אשתו ובניו"וכתב הש .יג

. מזה גובה רצה

מחמת )וחייב אף באונס , ל נחשב פשיעה"שומר שכר שגרע בשמירתו ומסר לשומר חינם להמהרש .יד

( .הפשיעה

.ל"ך שפטור לדעת מהרש"אך כשהאונס לא מחמת הפשיעה נראה בש .טו

Page 92: חושן משפט סיכומים

[email protected] 83 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.ך פטור כשיש עדים או נשבע הראשון או שמאמינו לשני שהיה אונס"לש .טז

כ "ח ג"דהא מסרה לבן דעת והש, ח לא נחשב פשיעה"ש שמוסר לש"ך שש"והקצות מבאר דעת הש .יז

.ש"משמר כש

.ק ומתה באונס נשבע הראשון שמתה באונס ופטור"מסר השומר לחשו' ך שאפי"עוד כתב הש .יח

שלא . מ שאם האונס מחמת הפשיעה חייב"ק ודאי שעצם המסירה להם נחשבת פשיעה ונ"אמנם בחשו .יט

.לא נחשב פשיעה ך"שלהש, ח"ש שמסר לש"כמו ש

משום , לא תועיל לשומר הראשון, ח"הש-ח שבועת השומר השני"ש שמסר לש"וכתב הקצות שבש .כ

שזו נאמנות , אך אינו נאמן שהיה אונס, ח"שהוא נאמן בשבועתו רק שלא היתה פשיעה כדין נאמנות ש

.ש"ש

לפוטרו מפשיעה ,והלא אנו מאמינים לסיפורו שמתה כדרכה, ומקשה הנתיבות מדוע לא נאמינו. כ

?ומדוע לא נאמינו כאונס

כגון באשתו )וכתב הנתיבות ששבועת השני לא תועיל משום שכל הטעם שיכול השני להשבע .כא

, שמסתמא כשנתן לו הראשון החפץ אינו מקפיד אם גם השני יהיה שומר, (ובניו ובמאמינו

, נו יכול להשבעוהשני אינו שומר של הראשון ואי, כ כשמגרע השמירה לא ניחא לו"ומשא

.ולא מועילה, ושבועתו כשבועת איניש דעלמא

.ך"לדעת הש, ח באונס"ש שמסר לש"או שיהיו עדים יפטר ש, אך אם ישבע הראשון .כב

י שבועת השומר "ע, יכול להפטר כאמור, שחייב מטעם איהו לא מהימן לי בשבועה, ח"ח שמסר לש"בש .כג

.יד ע שישבע שלא פשע בה ולא שלח בה"כתב הסמ, הראשון

כ "וא, ד שהשבועה העיקרית שנגנבה ושאר השבועות הן גילגול'י המבואר לקמן רצ"ך חולק עפ"והש .כד

.צ להשבע שלא שלח יד"ואז א, מספיק שיש עדים שנגנבה

ח שצריך עדים לשלש שבועות "ודלא כהב .כה

ששבועה שלא שלח יד רק מטעם גילגול, פטור, וכן אם נשבע הראשון שנגנבה .כו

, צ להשבע שלא שלח יד שהוא מטעם גלגול"ך שהניחא כשיש עדים שנגנבה א"שומקשה הקצות על ה .כז

ולא נגלגל עליו , אך כשנשבע השומר הראשון שנגנבה לשומר השני מדוע יפטר משבועה שלא שלח יד

.גם שבועה שלא שלח יד

י דשני "ש שהשומר הראשון מחוייב על של"שדעת הרא. והקצות דן בשומר שמסר לשומר בשליחות יד .כח

(.י חייב רק השומר"פ שבשל"אע)

.י של השני"ע לא חייב השומר הראושן בשל"א סובר שכיוון שאין שליח לד"והריטב .כט

. ע"י יש שלד"י של השני הלא בשל"ש שהשומר הראשון חיי בשל"והקצות מוכיח כהרא .ל

נו והלא אי, ע שאם נשבע השומר הראשון שהיתה גניבה נפטר"כ איך כתב כאן השו"ומקשה הקצות א .לא

-ך שכיון שנשבע השבועה העיקרית"ובשלמא להש)י תחת יד השני "יכול להשבע שלא היתה של

(.ש"י א"צ לשבועה שלא של"א, שנגנבה

Page 93: חושן משפט סיכומים

[email protected] 84 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

פ שלא נשבע שלא "מ ולכן אע"אין אומרים מתושאיל, ע שבאופן זה בגלגול"ומוכיח הקצות שדעת השו .לב

. פטור, שזו עיקר השבועה, כיון שנשבע שנגנגבה, שלח יד

צ להשבע שלא שלח יד "ה א"רק כתב שאפ, י"י דשני נחשבת של"בנתיבות הסכים עם הקצות ששלו .לג

ת לנו "מה, ל תקנו להשבע שלא שלח יד בעצמו ונהי שגם על השני יש אותו חשש"משום שחז, השני

ל וכמו שלא חיישינן כל מיני חששות נוספים כך לא "להמציא חששות חדשים שלא חששו להם חז

.י דשני"חיישינן לשל

Page 94: חושן משפט סיכומים

[email protected] 85 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות אומנים

סימן שו

:שני צדדים בסוגיה זו

.האומן-להלן, נותן השירות, האומן-בעל המלאכה: מצד אחד

.הבעלים-בעל חומרי הגלם דורש השירות להלן, כלומר, הבעלים: ומצד שני

-להלן, בעיקר במה שנוגע לחפץ בו נדרשת המלאכה, רכת היחסים בין שני צדדים אלוהסימן דלהלן עוסק במע

.החפץ

: הנידונים כאן עוסקים

בנזקים שארעו בחפץ.

גרם לחפץ שהאומןבנזקים.

ברמת השמירה המוטלת על האומן.

עד מתי החפץ באחריות האומן.

בשאלת היחס הקניני בין אומן ליצירתו.

: המשתנים כאן הם

האם שכיר או קבלן הוא, והאם הוא מקבל שכר, ופי האומן האם מומחה הואא.

או נזק רוחני, נזק בפועל או בכח, סוג הנזק שנגרם.

סעיף א

:שאלה

?מהי רמת השמירה שנדרשת מאומן בשמירת חפץ

:תשובה

אר שהנותן צמר שם מבו 1ק"וזה נלמד מהמשנה בב, חייב כדין מזיק, יש להקדים שכשהזיק האומן את החפץ

. 3ע"וכן פוסק השו. 2חייב הצבע בדמי הצמר, לצבע והקדיחתו היורה של הצבע

.הסעיף דלהלן עוסק בנזק שנוצר באופן עקיף שאין לחייבו כמזיק

:דף ק 1 .כפי שמבואר להלן, תשלום הנזק לשבח שנוצרמחוייב אף ב', אין אומן מקונה בשבח כלי'ד להלן "ך מוסיף שלמ"והש 2 .בסעיף ג 3

Page 95: חושן משפט סיכומים

[email protected] 86 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תחילה את מעמד האומן ולהבדיל בין שני סוגי מצבים 1בשאלה זו יש להגדיר

שכיר-עובד.

עצמאי-קבלן.

(:'וכו, ש"ש, ח"ש)שמירה של כל אחד מאלו במערכת השומרים עלינו לברר מהי הגדרת ה

' מאיר ור' תולה זאת בתחילה במחלוקתם של ר' והגמ, מבואר שכל האומנים שומרי שכר: מ פ"במשנה בב. א

ש משום שבהנאה שמעכב האומן את "ע כש"שאומן לכו' בהמשך מסיקה הגמ. ש"ח או כש"אם שוכר כש, יהודה

. ש"ש החפץ בשכרו נחשב הוא

בההיא ' ואין צריך לתרוץ הגמ, ש הוא"ש כשם ששוכר ש"ולכן אומן נחשב לש, יהודה' להלכה פוסקים כר. ב

. הנאה

. ש משום ההיא הנאה שמעכב את החפץ עד שיקבל שכרו"י מבואר שלהלכה נחשב אומן לש"בנמוק. ג

; שכרו ומה, ש"באחרונים מבוארים שני הסברים להלכה מדוע אומן נחשב לש, אמנם

ש"ח או ש"ך אם שכיר יום ש"ע והש"מחלוקת הסמ

טעם נוסף כתב . ששכרו של האומן הוא בכך שהבעלים שכר דווקא את שירותיו, כתב טעם אחד 2ע"הסמ. ד

שני טעמים אלו אמורים לדעת . וזהו חלק מתפקידו, שכיוון שהחפץ נמצא אצלו הוא נחשב שומר, ע"הסמ

, משום שאין לו שום הנאה מעבודתו, שכיר נחשב לשומר חינםע סובר שעובד "ואכן הסמ, דוקא בקבלן, ע"הסמ

3שכן מחר, שכיר יום אינו נחשב לשומר שכר, ששכרו הוא שהבעלים העדיפו אותו, לפי הטעם הראשון דלעיל

לפי ההסבר השני (. לעומת קבלן שהבעלים מקושר אליו עד גמר העבודה)הבעלים יכולים להעדיף שכיר אחר

ואז , שכן דווקא קבלן דרכו לעבוד בביתו שלו, ולא שכיר יום, ש"ע שדווקא קבלן נחשב ש"גם כן סובר הסמ דלעיל

לכן , ואין שמירת החפץ מוטלת עליו, לעומת שכיר יום שדרכו לעבוד בבית הבעלים, מוטלת עליו שמירת החפץ

.4ח"דין שכיר יום כדין ש

.והטור בהם מוזכר דווקא קבלן( משנהבתחילת ה)י "ע זו הם דברי רש"המקור לדעת הסמ

ובטעם שנחשב , והוא הדין שכיר יום, לאו דווקאי ובטור "ברש שקבלן סוברע ו"חולק על הסמ 5ך"הש. ה

וזה שייך גם , ששכרו הוא בזה שהבעלים שכר דווקא את שירותיו, ך כהטעם הראשון"ש סובר הש"האומן ש

אפילו כשעושה השכיר יום מלאכתו בבית הבעלים , ה זוך שמסיב"עוד מוסיף הש. ך"בשכיר יום לדעת הש

.ש שכן שכרו במה שבחר דוקא בו המעביד"נחשב לש

חידוש הנתיבות שהקנין הוא בתחילת המלאכה

. בהם לא שייך העובד באופן מוחלט לאחת משתי ההגדרות, שישנם מצבים, יש להוסיף 1 .א"סק 2 .שנה-ויש לדון בדין שכיר 3 .ח אינו"ש כתב שאף ש"והפת 4 .א"סק 5

Page 96: חושן משפט סיכומים

[email protected] 87 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

והאומן עושה בו מלאכתו ואינו עושה בו שום , כשהחפץ נמצא בבית בעליו, ך"מקשה לדעת הש 1הנתיבות. ו

?ש צריך קנין"ת חלק מהראשונים שוהלא לדע, ש"איך נהיה הוא ש, קנין

.ומבאר הנתיבות שתחילת המלאכה דינה כקנין

:לסיכום

. או משום שהחפץ נמצא בביתו, או משום שכר עבודתו, ש"קבלני דינו כש-עובד

.ש"ך כש"ולש, ח"ע נחשב לש"ושכיר יום לסמ

:שאלה

?מהו דין השמירה של אומן שסיים מלאכתו והחפץ עדיין ברשותו

:ובהתש

הדיון בשאלה זו הינו לשוני , ואם כן לכאורה, לבעל החפץ 3תולה את הדין בכוונת דבריו של בעל המלאכה 2'הגמ

טול את שלך ואיני "שכשאמר בעל המלאכה , א"הרשב' א בעקבותיו מביאים את תשו"י והרמ"הב, לכן. גרידא

.פטור בעל המלאכה ואינו עוד שומר כלל" שומרו

: ה אופנים בענין זהמוזכרים שלש' ובגמ

שאז כוונתו להפסיק את שמירתו על החפץ, "טול את שלך והבא מעות: "כשסיים מלאכתו ואומר.

אלא דינו כדין שואל שכלה זמן שמירתו, שאז אין כוונתו להפסיק את שמירתו, "גמרתיו"כשאומר.

ת המעותשמשמע שכוונתו לעכב נתינת החפץ עד קבל, "הבא מעות וטול את שלך: "כשאומר .

הבא "ובאופן השלישי באומר . ח"ששדינו כ 4מתבאר במשנה, "טול את שלך והבא מעות"ב, באופן הראשון

, ובאופן השני. משום שנהנה בעיכוב החפץ אצלו, שומר שכרשדין האומן כ 5'מוסכם בגמ, "מעות וטול את שלך

' ודעת רפרם בגמ. כלה זמן שאילתוש, שואלמצב מקביל למצב זה הוא ב. מה דינו' מסתפקת הגמ" גמרתיו"ב

ובאומן דינו , דינם כאלו נסתיימה שמירתו, "גמרתיו"ו, דהיינו שואל שכלה זמן שאילתו, שבשני מקרים אלו

.ח"שכ

וכן אם אמר , ח"דינו כש" טול את שלך והבא מעות"ע פוסק שכשנסתיימה מלאכת האומן אם אמר "ובשו

.ש"דינו כש" ות וטל את שלךהבא מע"אך אם אמר , ח"דינו כש" גמרתיו"

.א"סק 1 .ופא: מ פ"ב 2 .ל המלאכה מגדירה את מעמדומדוע רק דבריו ודעתו של בע, ויש להבין 3 :שם פ 4 .תחילת דף פא 5

Page 97: חושן משפט סיכומים

[email protected] 88 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, ואין אנו מבינים שכוונתו להפטר לגמרי מן השמירה, ח"דינו כש" טול את שלך והבא מעות"מבאר מדוע ב 1י"רש

.אך אין כוונתו להפטר לגמרי מן השמירה, שומרו עוד כפי ששמר מקודם משום שכוונתו שאינו

אם אמר השומר במפורש שאינו רוצה להיות עוד שפוסקים ש, א"א את דעת תלמידי הרשב"ולפי זה מביא הרמ

.ואינו שומר כלל, דבריו קיימים, שומר כלל

הבא מעות טול את שלך ואיני שומרו

ע שכוונתו שאחר שיביא "וסובר הסמ, "הבא מעות וטול את שלך ואיני שומרו עוד"דן כשאמר השומר 2ע"והסמ

.שאר שומר שכראך עתה כוונתו לה, לא ישמור השומר עוד, הבעלים מעות

ע "שמדברי הסמ, עוד מקשה הנתיבות. שאינו שומר כלל באופן זה, ע"מקשה שבפרישה כתב הסמ 3והנתיבות

, אך אין הדין כן, יכול, אך לא להיות שומר כלל, שאלו רצה השומר לעכב החפץ אצלו עד קבלת המעות, משמע

.דינו כשומר שכר, שכיוון שמעכב החפץ בידו

ועתה , וחזר בו מהמכירה, שם מבואר שבאופן שהמעות נמצאים אצל המוכר 5מ"וגיה בבמביא את הס 4ך"והש

" טול את שלך והבא מעות"מדוע שונה דין זה מ 6שם' ומקשים תוס, אינו שומר כלל" טול מעותיך"אומר ללוקח

? ח"שנשאר ש

הדבר , לשומר מעותשהבעלים עדיין חייב " טול את שלך והבא מעות"ך מתרץ על קושייתם שבסוגיתנו ב"הש

טול "מ כשהמוכר אומר לקונה "שבסוגיא בב 7ומבאר הנתיבות. שאין הקונה חייב כלום" טול מעותיך"שונה מ

ועל כן , שהלא על ביטול המכר כבר אמר לו ומשפט זה מיותר, על כרחך כוונתו שלא להיות שומר כלל" מעותיך

טול את שלך והבא "אין כוונת האומן במשפט , אולם בסוגיתנו, אנו מפרשים כונתו שלא להיות שומר כלל

ועל כן אנו מפרשים דבריו , אלא רק שרוצה לתת לו את שלו, מבטא את הפסקת השמירה לגמרי" מעותיך

.שכוונתו להשאר שומר חינם

:לסיכום

. שומר חינם, דינו" גמרתיו"או , "טול את שלך והבא מעות"אומן שסיים מלאכתו ואמר

. ש"דינו כש" הבא מעות וטול את שלך"אך אם אמר . אינו שומר כלל" את שלך ואיני שומרו טול"ואם אמר לו

. ולנתיבות והפרישה אינו שומר כלל, ש"ע ש"דינו לסמ" הבא מעות טול את שלך ואיני שומרו"אמר

.אינו שומר כלל, "טול מעותיך"ואומר המוכר לקונה , במכר שבוטל

סעיף ב

.ל"ה קמ"ד. פא 1 ד"סק 2 ב"סק 3 ב"סק 4 .מט 5 .ה אלא אפילו"ד 6 ב"סק 7

Page 98: חושן משפט סיכומים

[email protected] 011 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:שאלה

?אך לאחר שיצר את החפץ קלקלו , גלם במטרה ליצור חפץ בקבלנות-קבל חומרימהו חיוב אומן ש

:תשובה

חייב כדין , ברור שאומן שקיבל חפץ שלם וקילקלו, ואם כן. לעיל למדנו שאומן נחשב שומר שכר על החפץ שבידו

שלם ומהם יצר חפץ, כשניתנו לאומן חומרי גלם ולא חפץ מושלם, השאלה הנשאלת היא מה הדין, 1ש"ש

. וקילקלו

עד שימסר לידי , מהי הגדרת הבעלות על שבח חפץ מרגע שנוצר בידי האומן: התשובה תלויה בסוגיה עקרונית

. הבעלים, או לבעל חומר הגלם, והוא פטור על היזיקו, בעליו האם הוא שייך לאומן שיצרו

-או עובד, (של השבח)מוכר -הקונ: מהו בסיס ההתקשרות בין הבעלים לקבלן, אפשר לנסח זאת במלים אחרות

.מעביד

לא שנו אלא שנתן לאומן שידה '' אסי בגמ' ואומר ר, "נתן לאומנים וקלקלו חייבים לשלם: "אומרת 2ק"המשנה בב

ושיברם , אבל נתן לאומן עצים לעשות שידה תיבה ומגדל ועשה מהם, ושברםתיבה ומגדל לנעוץ בהם מסמר

. 'ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי', מסיק רבא 3'ובהמשך הגמ. 'יאומן קונה בשבח כל? מאי טעמא, פטור

ת שאומן קונה בשבח "י ור"ג ור"אולם שיטת הבה. שאין אומן קונה בשבח כלי, ע"ף והשו"ועל פי זה פוסקים הרי

.ומספק פטור האומן, "ספיקא דדינא"ך מכריע שענין זה מוטל בספק ומוגדר "הש. כלי

:לסיכום

אומן , משום כך. שאין אומן קונה בשבח כלי, אינו הופך לבעלים של התוצר, גלם של הבעלים-ר בחומראומן שיוצ

ך פטור שהוא ספיקא דדינא "ולש, (כשומר שכר)וחייב , מוגדר כשומר שקלקל ולא כבעלים, שקלקל מוצר שיצר

. אם אומן קונה בשבח כלי

:שאלה

?את יצירתו על בעליה ( רבאמצעות איסור נד)האם בכוחו של האומן לאסור

תשובה

:אם כן אין שבח הכלי שייך לאומן, שלהלכה אין אומן קונה בשבח כלי, נדון כאן לדעת רוב הפוסקים

. ב את השבח"פוסק שאינו יכול לאסור על בעה 4ש"הרא

ידיה משום שאין אומן קונה בשבח כלי ומעשי , אינם נאסרים, מביא שגם אשה שאוסרת את מעשי ידיה 5הקצות

. 6וגם חומר הגלם שייך לו, משום שהיא משועבדת לו, שייכים לבעל

.קלקול נחשב לגניבה ואבידה 1

:צח2

:צט3 .ב"בתשובתו המובאת בקצות סק 4 .שם 5

.קונה בשבח כליסובר שהלכה שאומן , בכתובות שסובר שיכול אשה לאסור על בעלה' והתוס6

Page 99: חושן משפט סיכומים

[email protected] 010 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, יכולה האשה לאסור את מעשי ידיה על הבעל, ד אין אומן קונה בשבח כלי"וסובר שאף למ, חולק 1הנתיבות

וזה , ב את מעשי ידיו"משום שהאומן מקנה מלכתחילה לבעה, משום שהסיבה שאין אומן קונה בשבח כלי הוא

.אשה שאסרה מעשי ידיה על בעלהאסור ב

: ננסח זאת במילים אחרות

אם כן , שאינו אלא עובד של הבעלים ועל כך מקבל שכר, התפיסה היסודית שאין אומן קונה בשבח כלי משום

שגם כשאין , אך לנתיבות תפיסה חדשנית בענין. ואכן כך פוסק הקצות, אינו יכול לאסור את יצירתו על הבעלים

ואם כן בכח האומן , בשבח הכלי הדבר נובע מרצונו של האומן להקנות את שבח הכלי לבעליוהאומן קונה

.לאסרו על בעליו

:לסיכום

.ולנתיבות אינו יכול, לקצות יכול אומן לאסור את הכלי על בעליו

:שאלה

פי קנין האומן מהו או, כן-אם. ך הדין מוטל בספק"אלא שלדעת הש, אין אומן קונה בשבח הכלי, כאמור, להלכה

?והיכן קונה, כמה קונה, בשבח הכלי 2לדעתו

:תשובה

הגדרת קנין האומן ביצירתו

' קצת קנין'והקצות מגדיר זאת כ, ד אומן קונה בשבח כלי אין הקנין גמור"סוברים שלמ, 4והנתיבות 3הקצות

צמו והחפץ שייך קנין האומן פוקע מע, ואם בא הבעלים ופרע לאומן את התשלום, דוגמת משכון בהלוואה

. 5לבעלים ואינו צריך קנין

ואם הקנין גמור , ומוכיח זאת מכך שדין האומן כשומר שכר שפטור באונסין, גם הנתיבות סובר שאין הקנין גמור

.והכלי שייך לאומן יפסידו אף אם אבד באונס

חלות הקנין במימדי החפץ

, ש הלוי מסתפק אם הקנין חל אף בגוף הכלי"מהרה, מביא שתי דעות באחרונים היכן חל קנין האומן 6הקצות

לאור זאת מכריע , ומימד השבח, הגלם-מימד חומר, התרומת הדשן סובר שיש לחלק את החפץ לשני מימדים

.שהקנין חל רק במימד השבח ולא בגוף החפץ, התרומת הדשן והקצות בעקבותיו

ג"סק 1 .'ד כן בגמ"וכן לדעת מ 2 ד"סק 3 ד"סק 4 .י התשלום"ק יפקע הקנין ע"ואף באומן חשו 5

ד"סק6

Page 100: חושן משפט סיכומים

[email protected] 011 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הנתיבות . אלא הוא אף בחומר הגלם הראשוני ,וסובר שקנין בשבח כלי הוא מעבר לשבח גופא, 1הנתיבות חולק

מזאת . למרות שאין שם שום שבח ממשי קיים, מוכיח זאת מכך שלגבי כובס שריכך בגד נאמר שקונה בשבחו

. 2שאף בגוף חומר הגלם קונה האומן כשווי השבח, אנו למדים

בל תלין

שהרי היחס בינו לבין האומן , 4'בל תלין'שאין הבעלים עובר ב 3'מתבאר בגמ, לדעה זו ששבח הכלי קנוי לאומן

. מוכר-הוא יחס של קונה

שכיר

אך אם השביח השכיר את החפץ , 6ב"עובר הבעה' בל תלין'שאמנם ב, 5כתב הקצות, בשכיר שמשביח חפץ

.7קונה הוא בשבח כלי

שבח לא ממשי

ואינו יכול לאוסרו על , בחואינו קונה בש, שצייר שצייר על לוח ציור, 8ש כתב בתשובתו המובאת בקצות"הרא

, ש שאין אומן קונה בשבח ציוריו"ומבאר הקצות שאין כוונת הרא(. ד אומן קונה בשבח כלי"למ)בעלי הלוח

ש שאין האומן יכול "אלא כוונת הרא, מבואר שאף בנותן צמר לצבע לצובעו אומן קונה בשבח כלי' שהלא בגמ

שאף כשאומן קונה בשבח כלי קונה , בענין זה 10הקצות לשיטתוו, 9לאסור את שבח הציורים כיוון שאין בו ממש

. לא יכול האומן לאוסרו, שבשבח אין ממש, ואם כן כאן, האומן רק בשבח ולא בגוף החפץ

ואם כן ודאי , ולא רק בשבח כדעת הקצות, שהאומן קונה בגוף החפץ, הנתיבות חולק על הקצות לשיטתו

? ש שאין יכול לאוסרו"ומדוע סובר הרא, אומן קונה בשבח כלישייך לדון שה, שבאומן שצבע את החפץ

היינו דווקא כשהזיק , שאומן קונה בשבח כלי, א בסוגיא"ש לפי שיטת הרשב"ומבאר הנתיבות את דברי הרא

ולפי זה מבאר הנתיבות , אך כשלא הזיקו אין אומרים שהאומן קונה אלא כנגד דמי השכירות, האומן את החפץ

משום שבאופן שלא הזיק האומן את החפץ אינו , שבציור אין הצייר יכול לאוסרו על הבעלים, ש"את דברי הרא

אך , א"אלא שאם הוסיף האומן נופך משלו לחפץ ודאי שהנופך נחשב של האומן אף לרשב, קונה בשבח הכלי

.לאוסרוואין הצייר יכול , הציור כולו שייך לבעלים, אלא ציור שבטל לחפץ, כאן שאין זה נופך משלו

:לסיכום

. ויכול לסלקו בעל כרחו כמשכון, אין בעלותו מוחלטת, בשבח כלי קונהלסוברים שאומן

, שהקנין גם בגוף ולכן יכול לאוסרו, שהנתיבות אמר דבריו לגבי השאלה בציור של אומן על טבלה על הבעלים, אין וודאות שהנתיבות חולק על הקצות 1

.נאמרו דבריו אך יתכן שכאן לא .כלומר האומן שותף בבעלות הכלי 2 ".?ד אומן קונה אמאי עובר"ואי ס. "ק צט"בסוגיא בב 3

.בשונה משכיר4 ג"סק 5 .ופטור, שלא כמו אומן שקונה בשבח כלי 67 ב"סק 8 .ויש לדון בהנאה מעצם הציור האם מותרת לבעלים 9

ד"בסק10

Page 101: חושן משפט סיכומים

[email protected] 012 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. אלא אם האומן שכיר', בל תלין'ב אינו עובר ב"בעה

. או בשבח לקצות, האומן הופך לשותף בגוף הכלי לנתיבות

ולנתיבות לא , איסור בדבר שאין בו ממשמשום שזהו , לקצות לא יכול לאסור, בשבח שאין בו ממש כציור, ולכן

. משום שכשהאומן לא הזיק אינו קונה בשבח כלי, קונה

סעיף ג

:שאלה

או צבעו בצבע שונה , כגון שיצר מוצר מכוער, מה דין אומן שקיבל חומרי גלם והפסיד פוטנציאל שהיה גלום בהם

?מבקשת הבעלים

:תשובה

אינו נחשב , משום שפוטנציאל זה שנפסד, ר או מזיק האמורים לעילבמקרה דנן אין לחייב את האומן מדין שומ

שהלא הבעלים אינו , כלומר לידי מי ינתן החפץ ושבחו, אלא שעלינו לברר את דין החפץ ושבחו, לנזק ממשי

. מעוניין בחפץ כמו שהוא

ה יתרה על ואם היציא, אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, צבעו כעור: נאמר 1ק"במשנה בב

, מאיר אומר נותן לו דמי צמרו' ר, וההיפך, נתן לצבע לצבוע לו באדום וצבעו שחור. על השבח נותן לו את השבח

אם השבח יתר על היציאה נותן לו יציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו , ל בצבעו כעור"יהודה אומר כנ' ור

אם היציאה יתרה על , ובנתן לו לצבוע אדום וצבע שחור ואם כן בצבעו כעור. יהודה' הראשונים פוסקים כר. שבח

. השבח נותן לו שבח ואם השבח יתר על היציאה נותן לו יציאה

.קרן ,יציאה ,שבח: נגדיר שלשה מושגים

.כלומר שהסכום שהחפץ שוה יותר מהקרן נחשב לשבח', קרן'נמדדים בהתאם ל' הוצאה'ו' שבח'ה

בח הפוטנציאלישיטת הירושלמי שקרן כולל גם את הש

שאם 5הקרן הינו החומר גלם והשבח שווה 15ועכשיו שווה 10ובפשטות במצב שהחפץ המקורי שווה

, 2משלם את ההוצאה, 3משלם את השבח אך אם ההוצאה פחותה מהשבח כגון שההוצאה 5-ההוצאה יותר מ

האומן היה אמור להיות ושכר, 10מביאים את הירושלמי שלומד שבאופן שהחפץ היה שוה 3אולם הראשונים

מלבד , במחיר החפץ 5דהיינו שירויח הבעלים נטו ) 25-והחפץ היה אמור להתייקר לאחר עבודת האומן ל, 10

ועתה בעקבות טעותו שוה החפץ רק , 10באופן זה אם הוציא האומן , (שהוציא ברכישת החפץ ובשכר האומן 20

נחשב לחלק מהקרן , 5יה הבעלים צפוי להרויח דהיינו משום שהרווח שה, לא משלם הבעלים לאומן כלום, 15

יציאה יתר 'וזהו , 2משלם 17ואם החפץ שווה עתה . מחוייב הבעלים 15-ורק בשווי החפץ יותר מ. של החפץ

ומקבל 2ושבח החפץ מעבר להכנסה שהיה אמור הבעלים לקבל היא 10כלומר שיציאת האומן ', על השבח

.2האומן

:דף ק 1 (.מ קא"ב) וכן הדין ביורד לשדה חבירו 2 .ה אם השבח"בד' ובכללם תוס 3

Page 102: חושן משפט סיכומים

[email protected] 013 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שווה יותר מיציאת האומן , 15ששבח החפץ מעל , כלומר', שבח יתר על היציאה'זהו , 26עתה ואם החפץ שווה

.10דהיינו , ומקבל האומן את היציאה( 10)

הוא רק שווי חומרי הגלם ולא הרווח הפוטנציאלי' קרן'ם ש"י והרמב"שיטת רש

שב שווי החפץ מעבר לשוויו נח' שבח'וכנראה לדעתם ל, ם התעלמו מחידושו זה של הירושלמי"י והרמב"רש

.'קרן'ובשונה מהירושלמי שגם רווח הבעלים נחשב ל, 10המקורי כלומר מעל

ואם היציאה , שאם השבח יתר על היציאה נותן לו היציאה, ושינה צבעו, ע סותם בדין צבעו כעור"השו

הביאו את ם שלא"י והרמב"ולומדים מזה האחרונים שדעתו כדעת רש, יתרה על השבח נותן לו השבח

. נחשב רק שוויו של חומר הגלם ולא הרוח הפוטנציאלי של הבעלים קרןש, 1ך"ואכן כך פוסק הש, הירושלמי

והאחרונים , ואלו דברי הירושלמי" ומה שהיה ראוי להשביח הוא בכלל הקרן"ע "א מוסיף על דברי השו"אך הרמ

יש 'הציב את דבריו כדעה חולקת בלשון מדוע לא , ע"א שדבריו חולקים על דברי השו"מתקשים בדברי הרמ

' ?אומרים

הגדרת הוצאה

שאף את הוצאותיו של 2ע"שדעת הסמ, ך בדעת הירושלמי"ע והש"ובענין הוצאות שהוציא האומן נחלקו הסמ

כלומר כשהחפץ היה אמור )ואין רווחים לבעלים , 15באופן ששוה החפץ עתה , האומן לא משלם לו הבעלים

שמשלם 3ך"אך דעת הש(. 5והוצאה 5שכר האומן שמורכב מרווח 10-ו, שווי הצמר 10וכם מת 25להיות שווה

ורק מה שמעבר לכך לא משלם כשאין 4הבעלים לאומן הוצאותיו ובכלל זה שכר טרחו של כל יום כשכיר יום

. שבח

ומוכיח , ו"וה טשהאומן מפסיד אף הוצאותיו ושכרו כשכיר יום כשאין החפץ שו, ע"מצדד בדעת הסמ 5הנתיבות

ק שאם לא קנה "שמבאר השטמ, ק לגבי מאן דיהיב זוזי לחבריה לקנות לו יין בזולשפט"זאת מדברי השטמ

וכן כאן שמנע האומן . נשתעבד השליח כדין ערב, משום שכיוון שסמך המשלח על השליח, השליח חייב למשלח

, מדובר שקבע לו זמן ולכן חייב לשלם ך חילק הנתיבות שבזולשפט"ובדעת הש. ב שבח חייב כדין ערב"מבעה

. כ בעניננו שלא קבע זמן לאומן אין מפסיד הוצאותיו"ומשא

:שאלה

שאם השבח יתר על , ושכר האומן הוא, דין החפץ להשאר אצל בעליו, צבע שצבע שלא כרצון הבעלים, כאמור

. ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח, היציאה נותן לו את היציאה

אלא רוצה שהחפץ יעבור לידי האומן כתשלום וישלם , כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין בהסדר זה, והשאלה היא

?מה דינו , לבעליו את שוויו המקורי

ה"סק 1 ט"סק 2 ה"סק 3 .ולא שכר קבלנות 4 ו "סק 5

Page 103: חושן משפט סיכומים

[email protected] 014 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

שכן אין משמעות אם יקבל האומן את דמי , שהנידון כאן אינו על סכום התשלום, יש להוסיף ולהדגיש

דהיינו , או האומן יקבל את הצמר וישלם את שוויו המקורי לבעלים ,והצמר ישאר ביד הבעלים, השבח

. אלא הנידון כאן ביד מי ישאר החפץ עצמו, שהשבח ישאר בידיו

ורוצה , כגון שהאומן רוצה את החפץ כמות שהוא, ל"ם פוסק שאם אחד הצדדים אינו מעוניין בהסדר הנ"הרמב

וכן אם הבעלים מציע לאומן ליטול , והבעלים מתנגד( צמר כגון דמי)לשלם לבעלים את דמי החפץ במצבו הקודם

הסיבה לכך . אין שומעין לבעלים, את החפץ כמות שהוא ולתת לו את דמי החפץ במצבו הקודם והאומן מתנגד

ומעיקר הדין שינוי אינו קונה והצמר צריך להשאר אצל , שדין זה הוא תקנת שני הצדדים, מבוארת בכסף משנה

. ין אחד מהם יכול לשנות את הדיןועל כן א, בעליו

1ל"ומבאר המהרש. שומעין לו, וסובר שאם רוצה האומן ליטול את החפץ, ם"ד חולק על דעת הרמב"הראב

ולכן אם רוצה יכול האומן , אלא שתקנו חכמים שלא יקנה, ד שהאומן קונה מעיקר הדין את החפץ"שדעת הראב

. 2לחזור לעיקר דינו

.ד"ל פוסק כהראב"והמהרש, ם"רמבפוסקים כ 3ך"ע והש"השו

כשהבעלים הוא התובע את האומן ליטול החפץ

:מ בוויכוח בין הבעלים לאומן במקרה זה"ך מאי נ"ל והש"נחלקו הרש

שאם שווה החפץ יותר משוויו , ופחת החפץ משוויו המקורי, כתב שמדובר דווקא באופן שאין שבח 4ל"שהמהרש

יטול את החפץ ימכרנו ויתן דמי שוויו , אומן את החפץ למה לא יסכים האומןכשרוצה בעל הבית לתת ל, המקורי

. 5ולכן לא יכול האומן לעשות זאת, ועל כרחך ששווה החפץ פחות משוויו המקורי? המקורי לבעלים

ולמרות זאת יכול , ל ומוכיח שמדובר גם באופן שהחפץ שווה יותר משוויו המקורי"ך דוחה את דין המהרש"הש

.האומן לטרוח למכור את החפץ להתנגד

:לסיכום

שכן , ם"אינו יכול לרמב' כשאחד מהצדדים מעוניין לבטל את דין כשהשבח יתר על היציאה נותן לו יציאה וכו

ל החפץ קנוי לאומן "ד ולמהרש"לראב. ומעיקר הדין החפץ אינו קנוי לאומן, תקנה זו נתקנה לטובת שניהם

. ך אם רוצה הוא יכולומתקנה אינו יכול ליטול החפץ א

.שווה עתה יותר' ך אפי"ולש, ל מדובר כשהחפץ שווה פחות מבתחילה"ולמהרש

ו"ך סק"נמצא בש 1 .אך הבעלים אינו יכול לחייבו ליטלו, ז דווקא האומן יכול לתבוע את החפץ"ולפ 2 ו"סק 3 .ך שם"נמצא בש 4 .מ בסכום התשלום"וזה שלא כפי שכתבנו בתחילת הדברים שאין נ 5

Page 104: חושן משפט סיכומים

[email protected] 015 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סעיף ה

:שאלה

?או מדרבנן , מה דין טבח ששחט שחיטה הפסולה מספק

:תשובה

, (אבעיא בחולין)שנמצא בספיקא דדינא , ששהה במיעוט סימנים, האחד: בראשונים מובאים שני מקרים כאלו

.ואנו מסופקים אם היתה כשרה במהלך השחיטה, שמצא השוחט את הסכין פגומה לאחר השחיטה, והשני

:ונחלקו בזה הראשונים

בספק פסול פטור השוחט : א"דעת הרשב

כלומר הבעלים )שהמוציא מחבירו , שוחט שהבהמה נעשתה ספק טריפה פטור, א בתשובתו"לדעת הרשב

. 1עליו הראיה( שמעוניין להוציא תשלום פיצויים מהשוחט

קושיית האחרונים מביטול מקח בספק איסור

ומקשה , היא משום שהמוציא מחבירו עליו הראיה, א השוחט פטור"לומד שהסיבה שלדעת הרשב 2ע"הסמ

ומדוע אין הדין כמו , המקח בטל ומחזיר הדמים, שם מבואר שמוכר בשר ונודע שהוא ספק טרף, 3ע לעיל"מהשו

יזדקק לראיה שהבהמה , כלומר שהקונה שתובע את הכסף ששילם)ירו עליו הראיה בסוגייתנו שהמוציא מחב

? (פסולה בכדי לקבל את כספו

משום שאצלנו הטבח יצטרך לפצות את , ע לעיל"גדולה יותר מאשר בשו הוצאהע שאצלנו ישנה "ומיישב הסמ

ואין הוא צריך להוציא , לעומת המקרה במכירה שם צריך המוכר להשיב את המעות לקונה, הבעלים מכיסו

.ולכן לגבי זה אין אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה, מכיסו מעות חדשים

ואנו מוצאים ממנו ממון , ה"והלא הממע, ע לעיל במוכר המקח בטל"ע מדוע בדברי השו"מקשה על הסמ 4ך"הש

כלל וזהו מקח טעות כיון שאנשים לא אוכלים אותו, ספק טרף נחשב למום גמור, ך שבמכר"ומבאר הש, מספק

.ולכן אין אומרים המוציא מחבירו 5גמור בודאי ולא מספק

ד"קושיית התה

התרומת הדשן מקשה על שיטה זו מדוע לא יתחייב השוחט שלמעשה הזיק את הבעלים כיון שאינם יכולים

.לאכול בשר זה שמקובל לאסרו

ן שהיזקו "ומיישב הרמב, א היזקו אינו ניכרשהקשה מדוע חייב השוחט והל, ן"לפי דברי הרמב 6ומיישב הקצות

כאלו 'אך כיוון ששחט הבהמה שחיטה שלא כדין וזהו , נחשב לניכר כיוון שאמנם אנו איננו רואים שהבשר טרף

אולם סברה זו שייכת . ולכן חייב( שאנו רואים שיש כאן בשר ולא בהמה חיה)זהו היזק ניכר ', התיז ראשה בסייף

.ה בספק"ע גם מכח המע"והלא פטור לדעת השו, א והנתיבות מה צריך לטעם זה"והקשו עליו רעק ,שהשוחט היה אנוסו מוסיף סברא "ע בסקט"והסמ 1 .ז"סקט 2 .ב"רלב סי' סי 3 . ט"סק 4 .ודאי ולא ספק נזק-טריפה זהו נזק ממשי כיון שאנשים לא אוכלים ספק, שיתחייב, שמדוע לא נאמר כן גם לגבי שוחט, ועדיין אין הדברים מספקים 5 .י"סק 6

Page 105: חושן משפט סיכומים

[email protected] 016 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך בטריפה מדרבנן שהבהמה מדאורייתא שחוטה ורק אנו יודעים שמדרבנן , ורייתארק כשהבהמה טריפה מדא

. ולכן פטור בשוגג' כמתיז ראשה בסייף'שאינו , זהו היזק שאינו ניכר, 1הבהמה אסורה

כל דתקון רבנן כעין דאורייתא 'משום ש, וסובר שגם איסור דרבנן נחשב להיזק ניכר, חולק על הקצות 2הנתיבות

.'תקון

כששחט בפסול שנוהגים לאסור חייב: עת תרומת הדשןד

ולא , ככשרה שחיטה המקובלתמשום שעל השוחט לשחוט , לדעת תרומת הדשן חייב כשאנו נוהגים לאסור

שאצלנו שאנו נוהגים , או שחיטה כשרה מדאורייתא ופסולה מדרבנן, שחיטה כשרה בספק שאי אפשר לאוכלה

.זוהי שחיטה פסולה, חומרות אלו

פוסק 3ך"והש, פטור, או פסול דרבנן, שאם פסל השוחט את השחיטה מספק, א"א פוסקים כרשב"ע והרמ"והש

.חייב, שכיוון שטעה בדבר המוסכם לאסור בהלכות שחיטה, כדעת התרומת הדשן שחייב השוחט

ך"הכרעת הש

חייב , זהך מכריע כדברי התרומת הדשן שבשהה במיעוט סימנים שמקובל אצל השוחטים להחמיר ב"הש

ך שכאן אין זה נובע "פוטר הש, אך כשבדק הסכין לאחר השחיטה ונמצאת פגומה, שהתרשל ולא שהה, השוחט

.ולכן אינו מחוייב, שהלא בדק את הסכין בתחילת השחיטה, מרשלנותו

שכר השוחט

ש שמפסיד השוחט את שכרו שהמוציא מחבירו עליו "א בשם הרא"לגבי שכר השוחט מוסכמים דברי הרמ

.הראיה

:סיכום

(.האחרונים מחלקים מדין מקח טעותו)פטור מתשלומי ההפסד , שוחט ששחט שחיטה פסולה מספק. א

.אך אם הפסול ניכר חייב, הקצות מבאר שזהו מטעם שאיסור דרבנן נחשב להיזק שאינו ניכר. ב

. גם הבעלים פטור מתשלום שכר השוחט. ג

. השוחט שכן בפועל אין הבעלים יכול לאכלו ד בספק טריפה חייב "לדעת התה. ד

שבזה נאנס השוחט , ך מוסיף שהמדובר רק בשהה במיעוט סימנים ולא כשיש חשש שהסכין פגומה"הש. ה

.שהלא בדק הסכין מתחילה

סעיף ו

. שטעה באבחנתו( שהוא מכל תחום)כגון יועץ , בסעיף זה נעסוק באחריותו של אומן לנזק רוחני שגרם

:שאלה

כגון שולחני אומן או הדיוט שנתבקש לתת חוות , מהי אחריותו של יועץ הנותן חוות דעת שגויה ונגרם בעטיו נזק

?ומה דין הלקוח ביחס לנותן המטבע , (שהכשירו)וטעה בהבחנתו , דעת על טיב מטבע

.יש ששייכו סברה זו לכך שאיסורים דרבנן הינם איסורי גברא 1 .ח"סק 2 .י"סק 3

Page 106: חושן משפט סיכומים

[email protected] 017 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

ותנא אידך בין אומן בין , תנא חדא אומן פטור הדיוט חייב, איתמר מראה דינר לשולחני, מובא 1ק"בסוגיא בב

פפא כי תניא ההיא דאומן פטור כגון שולחנים אומנים כדנכו ואיסור שלא צריכים למיגמר ' אמר ר, הדיוט חייבים

. וטעו במטבע חדש שהועמד זה מכבר ועדיין לא היו בקיאים בו, כלל

שלשה סוגי יועצים

.שרק הוא פטור, אומן ואומן כדנכו ואיסור, הדיוט(: במקרה דנן שולחנים)יוצא אפוא שישנן שלש רמות יועצים

יש להוסיף שכאן אנו עדיין . חייב, והדיוט או אומן שאינו בקי, ע שאומן בקי כדנכו ואיסור פטור"וכן פוסקים הטוש

.בחינםשולחני שנותן שירות -עוסקים ביועץ

אופן החיוב בשולחני

אך אם נמחקה , באופן שנחסר המקבל מחמת רעתוהביא שדעת המרדכי שחיוב השולחני הוא דווקא 2בקצות

משום שלא גרע שולחני שטעה ממזיק בידים שפטור בשף צורת מטבע חבירו , פטור, צורתו וטעה בזה השולחני

.והקצות מביא שהפוסקים השמיטו דין זה וחולקים עליו וסוברים שאף כשטעה בצורה פטור השולחני. בידים

יועץ בשכר

משום , שלא כמו טבח שבשכר חייב, שאומן בשכר פטור 3א"שדעת הרשב. ן אומן בשכרונחלקו הראשונים בדי

ולכן , ואין כאן פשיעה, כ שולחני שאפשר שאינו מכיר מטבע זה"ומשא, 4שבשחיטה מסתמא אם ניבלה פשע

. כמו טבח שדינו כן, ם שבשכר חייב לשלם אף אומן"אך דעת הרמב. פטור אף בשכר

בין אומן להדיוט קיים רק ' וחילוק הגמ, שבשכר חייב לשלם אף אומן בקי, ם"כרמבפוסקים 5ך"ע והש"והשו

. א שבין בחנם בין בשכר אומן פטור"פוסק כהרשב 6ל"אך המהרש. בחינם

"(חזי דעלך קא סמיכנא)"הצורך בידיעת האומן שהלקוח סומך עליו

ף כתב "והרי. 'חזי דעלך קא סמכינא' הלקוח צריך שיאמרבשביל לחייב את השולחני אםעוד נחלקו הראשונים

משום שמסתמא , ש פסק שאין צריך שיאמר כן בשביל שיתחייב"אך הרא', חזי דעלך קא סמכינא'שצריך שיאמר

.7לשאול השולחני עושה על פיו כשבא

ש וכתב "א מביא את דעת הרא"והרמ', חזי דעליך קא סמכינא'צ שיאמר "ף שא"פוסקים כהרי 8ך"ע והש"השו

. 'חזי דעליך קא סמכינא'ש שאין צריך לומר "פסק כהרא 9ל"ומהרש, ף"קר כדעת הרישהעי

, הוא הדין אם היו הדברים מוכיחים שעליו הוא סומךש, כתבו הראשונים' עלך קא סמכינא'ולדעה שצריך לומר

. שחייב השולחני אף אם לא אמר כן

:דף צט 1 א"סקי 2

.י"בב מובא 3 .ש חייב"כגניבה ואבידה דש 4

א"סקי5 א"ך סקי"מובא בש 6 .ולכאורה זוהי שאלת אומדנא. ח"ע סקי"והובא בסמ, ש"ברא 7 ב"סקי 8 ב"ך סקי"מובא בש 9

Page 107: חושן משפט סיכומים

[email protected] 018 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ף בדין "ונחלקו האחרונים בדעת הרי". הוא סומךשהדיוט לא מחוייב לשלם עד שיודיע לו שעליו "ף "ולשון הרי

חייב אף כשלא 2אך אומן, ר ברוך שדווקא בהדיוט פטור אם לא אמר כן"ם ב"דעת מהרהביא את 1ך"שהש, אומן

עלך קא 'שאומן פטור אף אם אמר לו סוברעצמו חולק ו ך"והש ,3כשלא אמר שעל מי יסמוך אם לא עליו

. שקל הוא מהדיוט ',סמכינא

.משום שבשביל זה נותן לו שכר, 'חזי דעלך קא סמכינא'שבשכר חייב אף בלא שפשוט 4הוסיף והנתיבות

שצריך שיחוייב הלקוח לפעול על פי הוראת היועץ בכדי לחייבו: דעת רבינו אפרים

באופן רק חייב לשולחני שמראה דינר, י לסוגייתנו"המובא בהגהות אשר דעת רבינו אפריםך מביא את "הש

אם אמר לשולחני , ך שגם לדעה זו"ומוסיף הש. אך בלאו הכי אינו חייב, לשמוע בקול השולחני לקוחהשמחוייב

. 5חייב, אף שאינו מחוייב לשמוע בקולו', חזי דעלך קא סמכינא'

, כגון שמברר אצל חבירו על פלוני אם כדאי להלוות לו, ה בייעוץ בענינים אחרים שחייב היועץ"ך שה"והוסיף הש

.'חזי דעלך קא סמכינא'חייב היועץ אם אמר לו שלדעה זו

"אל תסמוך עלי"כשאמר היועץ ללקוח

פטור סברא פשוטה ש' אל תסמוך עלי'השולחני ללקוח אם אמרמביא את דברי השלטי גבורים ש 6ך"הש

.השולחני

אחריותו של נותן המטבע

המטבע ולהחזיר לחזור לנותן מטבע מקבל ה לא יכול 8השלטי גבוריםלדעת 7ובענין אחריותו של נותן המטבע

לנותן המעותהמקבל סובר שיכול לחזורו, חולק ך"השאך , ולהחזיר לו מעותיו אחר שסמך על דברי השולחני

.שזוהי אונאה כדין מכר לו כסף ונמצא נחושת. אחר שהתברר שטעה השולחני, ולהחזיר לו מעותיו

:לסיכום

ל פטור "א ומהרש"ובשכר לדעת הרשב, חינם פטורב, צ להתלמד שטעה"שא, שולחני אומן כדנכו ואיסור

והדיוט או אומן שצריך להתלמד . כטבח, ך חייב"ע והש"ולדעת השו, שאינו דומה לטבח שיש בו מן הפשיעה

. חייב בין בחינם בין בשכר

ך "ע וש"ף ושו"הדיוט שחייב לרי, ובחינם. 9'עלך קא סמכינא'חייב אף בלא ( ע"ואומן לדעת השו, הדיוט)ובשכר

ואומן . 'עלך קא סמכינא'ל חייב אף בלא "ש ומהרש"ולרא', עלך קא סמכינא'דווקא כשאמר או שמוכיח שכוונתו

. 'עלך קא סמכינא'ך פטור אף באמר "ולש' עלך קא סמכינא'ב חייב אף בלא "ם בר"למהר

.ב בסופו"סקי 1 .א שלעולם חייב"ה כתב הנתיבות סקי"ובשכר בלא, כ בחינם פטור"שאל, לכאורה מדובר באומן רגיל ולא כדנכו ואיסור 2 ב"נתיבות סקי 3 א"סקי 4 .כ השלטי גבורים"וכ 5 שם 6 .כגון הלווה או הלוקח 7 .ב"ך סקי"מובא בש 8 א"נתיבות סקי 9

Page 108: חושן משפט סיכומים

[email protected] 001 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.ך יכול לתבוע"ולש, ג אינו יכול לתבוע"ולענין תביעת המקבל מהנותן את המטבע לש

ז, ף הסעי

:שאלה

ועל מי , של שולחני וטבח' מומחה'ו' בקי'מהי הגדרת , לאחר שראינו שישנו הבדל בין טבח מומחה ושולחני בקי

ומה דין עובד שמקבל את שכרו באחוזים האם נחשב ? מוטלת חובת ההוכחה לגבי מומחיות זו של האומנים

? עובד בשכר

:תשובה

לשולחני בקי נחשב שולחני שאין צריך . שלשה עופות קטניםטבח ששחט 1ך"כטבח מומחה מגדיר הש

.'כמבואר בגמ, להתלמד כדנכו ואיסור

כמבואר , כלומר עליו להוכיח שמומחה הוא ופטור ואם לא יוכיח זאת יתחייב, חובת ההוכחה מוטלת על האומן

מ "ולומד המ, ומחיותואם כן על הטבח להוכיח את מ', אייתי ראיה דמומחה אתה ואפטרך'יוחנן ' אמר ר' בגמ

.כל שכן בשולחני, שאם בשחיטה שרוב המצויים בה מומחים הדין כן

( כגון שנטרפה הבהמה)למרות שכשנכשלה המשימה , גם הוא נחשב לשכר בעניננו, ולענין תשלום באחוזים

.אינו מקבל שכר

:לסיכום

הטבח והשולחני להוכיח שכאלו ועל. ושולחני כשאין צריך להתלמד, טבח נעשה מומחה מששחט שלשה עופות

.טבח שמקבל שכרו בחלקים מן הבהמה נחשב לעובד בשכר. הם

סעיף ח

:שאלה

? משקלקל , או יחיד, מה הדין בייחס לפיטורי אומן עובד ציבור

:תשובה

מן הסתם מדובר כאן כשאין התחייבות . מסוגיא זו משמע שיש להתרות בעובד ציבור לפני פיטוריו

.הצדדים חוזית בין

רבא לטעמיה , אתא לקמיה דרבא אמר ליה שפיר עבד. סלקיה, אפסיד, רוניא שתלא דרבינא הוי 2מ"בב' בגמ

מלמד תינוקות שטעה , במקיז דם שקלקל, וכן בטבח שניבל. כמותרה ועומד האומן דמי, שבפסידא דלא הדר

.ולימד טעות או שלא לימד כלום וסופר שטעה בשטרות

ז"קס 1 .קט 2

Page 109: חושן משפט סיכומים

[email protected] 000 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

משום שישנה , למרות שלמדנו שמשלם הזיקו, מ שטבח שקלקל נחשב פסידא דלא הדר"י והמ"ומבאר הנמוק

והטבח מפסיד שלא יעבוד , או שהמדובר בחינם שפטור מלשלם והוא פסידא דלא הדר. ב"בושת אורחים לבעה

. יותר גם בשכר

שכר האומן המקלקל

אם כן . שאת השבח קיבלולא על הפסד השבח משמע , ש מתלונתו של השתל על שסילקו"והוכיח הרא

. באופן זה צריך לתת לאומן את השבח או את שכרו

ע מביא דין זה רק בנוטע "וכן השו. משום שהעובד הוא עובד ציבור, ם כתב שהטעם שיכולים לסלקו הוא"הרמב

.א"והביאו הרמ. אך הטור כתב שממעשה דרוניא נראה שהוא הדין בעובד של יחיד. לבני המדינה

זה דווקא כאשר הוחזק שלש , שכאשר מעבירים את האומן שקלקל ממשרתו, י"א על פי הנמוק"מעוד הוסיף הר

. ואם התרו בו מעבירים אותו אף בפעם אחת, ואז מעבירים אותו אף אם לא התרו בו, פעמים לקלקל

:לסיכום

י "ולנמוק, תראהעובר ממשרתו בלי ה, שקילקל בפסידא דלא הדר, ולדעת הטור גם עובד של יחיד, עובד ציבור

.אך את שכרו על עבודה זו הוא מקבל כדינו. פ"זהו דווקא אחר ג

Page 110: חושן משפט סיכומים

[email protected] 001 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות שוכר

סימן שז

.בסימן זה נעסוק בחיוביו של שוכר ובתחולתם עליו

:דין שוכר מורכב משני חלקים

כשאר חיובי שומרים, דין השמירה וחיוביו של השוכר על בחפץ.

קנין השכירות של השוכר בחפץ המאפשר לו להשתמש בו כמו בשאר קנינים.

סעיף א

:שאלה

?ומדוע, דהמהו חיובו של שוכר בגניבה ואבי

:תשובה

. יהודה' ל כר"להלכה קיי. או כשומר שכר וחייב, א"אם שוכר כשומר חינם ופטור בגו 1יהודה' מאיר ור' נחלקו ר

. א"וחייב בגו, ש"ששוכר כש

.3שהנאתו מהחפץ מחשיבתו כשומר שכר, 2ע"ומבאר הסמ

סעיף ב

:שאלה

?קנין השכירות והשימוש בחפץ האם יש אקט כלשהו שמחיל על השוכר את חובת השמירה ואת

:תשובה

ם היינו גם "ולדעת הרמב. כך תקנו משיכה בשומרים, כשם שתקנו משיכה בלקוחות, ר אלעזר"א 4מ"ב' בגמ

אך לענין שמירה מחוייב מרגע , ש היינו לענין חזרה ושימוש בחפץ"והרא' אך לדעת תוס. לענין חיוב שמירה

. השומר בשמירה חייב, שסילק הבעלים את שמירתו מחפצו

ואלו לענין שימוש בחפץ לדעת כולם , אם נצרכת משיכה או לא' ם ותוס"הרי לנו שלענין דיני שמירה נחלקו הרמב

.החפץ עומד וקנוי לרשות השוכר מרגע שנעשה קנין

' יש אומרים'ש בשם "והביא את דעת הרא, ם ששוכר צריך קנין להתחייב בגניבה"ע מביא את דעת הרמב"והשו

.סילק הבעלים ידיו נתחייב השוכר בשמירהשמש

:מ צה"בב1

.יהודה' ה ר"ד: מ פ"י ב"י רש"עפ, א"סק2 .אם הנאת השכירות מיועדת גם בשביל שישמור החפץ' הדבר תלוי לכאו 3

.צט4

Page 111: חושן משפט סיכומים

[email protected] 002 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שדין זה נגזר מדין , ומבאר הקצות? כיצד יתכן ששוכר אינו צריך קנין' ש ותוס"מתקשה בסברת הרא 1הקצות

וכן בשומר משסילק הבעלים שמירתו והתחיל לשמור השומר , פועל שמשהתחיל במלאכה נחשב לקנין בפעולתו

.ינוהרי זה כאלו התחיל במלאכתו וזהו קנ

ן שכתב שמשיכה היא כהתחלת הפועל במלאכתו מבאר הקצות שכוונתו שתחילת המלאכה עיקרה "גם ברמב

.2מרגע המשיכה

:לסיכום

:לגבי חיוב שמירה

. ן שוכר צריך אקט של משיכה בכדי להתחייב בדין שמירה"ם ולרמב"לרמב

הפועל את -כאלו התחיל השומר, והטעם לדידם משום שכשסילק הבעלים שמירתו, צ משיכה"א' ש ותוס"לרא

.כתוצאה מכך חלים עליו חיובי שמירה, פעולתו

:לגבי קנין שימושי שכירות

. חלות הקנין היא מרגע משיכת החפץ

סעיף ג

מעשה בשוכר "ש הובא כ"ע בסימן זה משום שבתשובת הרא"ומובא בשו, סעיף זה אינו שייך לדיני שכירות

".בית

:שאלה

והבית ניזוק מהחומר נזק איטי או משום ליקוי בבית או בעקבות , ומר מסוכן בבית חבירומה דין אדם שהניח ח

?הכנסת החומר

:תשובה

השכנים התרו בו שהדבר . והניח בו חיטים זמן רב, ש באדם ששכר את בית חבירו"ע הביאו תשובת הרא"הטוש

. והזיק את הבתים השכנים, נפל ,בעקבות זאת נפגע הבית. אך הוא לא הוציא משם את חיטיו, פוגע במבנה

. ש פוסק שפושע הוא וחייב לשלם את כל ההיזק"הרא

4ע"והסמ. שכיוון שהוא גירי דיליה וגרע מפשיעה והוי כמזיק בידים ולכן חייב 3ך"מבאר הש, טעם החיובאת

ק על ידי משום שכאן נעשה ההיז, מוסיף כאן שדין זה שונה מפורץ גדר בפני בהמת חבירו שפטור מדיני אדם

.5כ פורץ גדר שבהמת חבירו היא המזקת"ומשא, תבואתו

.א"סק 1 .המקביל להתחלת פעולת הפועל ומחייב את השוכר בחיובי שמירה, שהמשיכה היא קנין להתחלת השמירה, כלומר 2 א"סק 3 ג"סק 4 .הלא מחוייב מדין מזיק בעלמא, ע דווקא כאן בדיני שכירות"כ למה הביאו השו"אותמוה 5

Page 112: חושן משפט סיכומים

[email protected] 003 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

התראה במזיק לפני גרימת נזק

האחד כאשר היו . שישנם בדין זה שני מצבים, 1ומבאר, לשכן שגורם נזק' התראה'הנתיבות נכנס למושגים של

ואם נתרועעו הכתלים . וחייב בכל אופן, אז אין צריך התראה לחייבו, הכתלים רעועים עוד לפני שהכניס חיטיו

יש לדון שנחשב , ובמקרה של חומר מסוכן, ולא התראת השכנים, אז צריך התראת בית דין דוקא, מחמת חיטיו

. כמותרה ועומד

:לסיכום

ואם נתרועעו . חייב, אם היו הכתלים רעועים קודם לכן, אדם שהכניס לדירה חומר שהזיק לבנין ולסביבתו

, י חפציו"ך שהוא כמזיק בידים כיון שהוא ע"ומבאר הש, ד"על ידי התראת ב הכתלים בעקבות חפציו חייב

.כ פורץ גדר"ומשא

סעיף ה

:שאלה

?מה דין התשלום; שהשואל משלם לשוכר, ומתה באונס, מה דין שוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר

:תשובה

' אך ר, קבל השוכר ולא הבעליםודעת חכמים שאת התשלום י, 2יוסי במקרה זה בפרק המפקיד' נחלקו חכמים ור

. ולכן התשלום יגיע לבעלים, "?כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו"יוסי אומר

יוסי ' טעמא דר 3'שלבאור התוס, יוסי' ונחלקו הראשונים בביאור טעמו של ר. יוסי' שם נפסקת הלכה כר' בגמ

וממילא ישלם לו , ר איני חפץ בשבועתךכלומ', דל אנת ודל שבועתך'משום שיאמר הבעלים לשומר הראשון

ולפי זה . כלומר איני חפץ בעדות עדיך', דל אתה ועדיך'וכן אם יש לשוכר עדים יאמר לו הבעלים , השואל

' דל אנת ושבועתך ועדיך'שאז אינו יכול לטעון , שבאופן שהבעלים עצמו היה נוכח בשעת האונס' מסיקים התוס

. השוכר את התשלום מהשואל מקבל, משום שראה את האונס בעצמו

שסברתו שהשוכר משאיל את הבהמה לשואל בשליחות , יוסי באופן אחר' ש מבאר את דעת ר"אמנם הרא

. דין זה שייך אף כשהיה הבעלים נוכח בזמן האונס. ולכן תשלומי השואל מגיעים לבעלים, הבעלים

משלם השואל לבעלים ולא , באונסשאף כשיודעים הבעלים שמתה הבהמה , ש בענין זה"הטור פוסק כהרא

.4ך"וכן פוסק הש. לשוכר

משלם השואל , "אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל"ש שאם אמר במפורש המשכיר לשוכר "וכתב הרא

. לשוכר ולא לבעלים

א"סק 1 :מ לה"ב 2 ה תחזור"ד: לה 3 ג"סק 4

Page 113: חושן משפט סיכומים

[email protected] 004 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הדבר דומה לקנין דקל לפירותיו ..." אם תרצה תשאילנה"מבאר שבאופן שאמר הבעלים משפט זה של 1הקצות

שאם לא כן ישנו חסרון , 2כלומר שהבעלים מקנים לשוכר את הפרה לתשלומי השואל אם תאנס, הבעליםמצד

.של דבר שלא בא לעולם

שפעמים שמשלם ' שייך הדין המובא בגמ, ..."אם תרצה תשאילנה"ך מביא שבאופן זה שאמר הבעלים "הש

.ממנו וחזר והשאילה לו וחזר ושכרה, כגון שהשאילה השוכר לבעלים, הבעלים לשוכר כמה פרות

ח מכספו "משום שמוציא הש, אף לר יוסי( בגניבה ואבידה)לפטור 3ש דעת השבות יעקב"ח שמסר לש"ובש

.אך יש פוטרים אף לרבנן, ש"ומשלם לש

:לסיכום

, הבעלים-והתשלום עובר מהשואל לידי המשכיר, "כיצד הלה עושה סחורה בפרת חבירו"יוסי ש' הלכה כר

שאין השוכר יכול להשאיל מעצמו השוכר אלא בשליחות הבעלים אלא אם הקנה לו הבעלים את ש הבאור"ולרא

. מ כשראה הבעלים את האונס"נ, שהבעלים לא מקבל את השבועה והעדים' ולתוס, 4התשלום על האונס

. ש"האחרונים פוסקים כרא

.לום ולא הבעליםמקבל השוכר את התש, "השאילנה ויהיה דינך עם השואל"וכן אם אמר הבעלים

סעיף ו

.סעיף זה גם הוא עוסק בענין שלא קשור ישירות לדיני שוכר

:שאלה

?ועתה אינה יכולה לעשות מלאכתה לתקופת מה , מה דין בהמה שנפגעה ונולדה בה מכה ברשות השוכר

:תשובה

אך . מתשלוםשאין חיוב שבת בבהמה ופטור , בשם חכמי צרפת 5ש"שדעת הרא, נחלקו בענין זה הראשונים

פחתה אם ימכרנה , כיוון שנפסד הבעלים שבהמתו שעומדת להמכר כל יום, ש שיש מחייבים שבת"הביא הרא

. 6עכשיו

ואם כן הוא , שפטור, מ בבהמה שנכחש בששרה וסופו לחזור"ש' משום שהטור פוסק בסי, א פוסק שפטור"והרמ

.שפטור משבת, בבהמה שנולדה בה מכה, הדין בענייננו

למרות שהמדובר שם ) 1ודווקא בזה פטור, שנכחש הבשר מאליו שאני, א"דוחה את ראיית הרמ 7ע"והסמ

(.בשואל שחייב באונסים

ב"סק 1ויש להבין למה לא יכול להשאיל , ונראה שאין כל אפשרות שישאיל השוכר את הבהמה מעצמו אלא בשליחות הבעלים או שהקנו לו את תשלום האונס 2

.את הבהמה המושכרת לו( בשליחות הבעלים ולא)מעצמו א"ש סק"נמצא בפת 3 .ל"וכדברי הקצות הנ 4 .מובא בטור, ד' פרק השואל סי 5 .לפי שומת שבת או לפי שומת נזק, ויש לדון מהו התעריף לתשלום 6 י"סק 7

Page 114: חושן משפט סיכומים

[email protected] 005 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

י פסק הטור "עפ, א לפטור"ומסכים עם הכרעת הרמ, ש נכחש מאליו מנולדה בה מכה"דוחה דמ 2ך"אך הש

.לפטור בנכחש מאליו

חייב השומר משום שזהו נזק , להוציא הוצאות על בהמתו שאם הוצרך הבעלים, הביא דין נוסף 3ובפתחי תשובה

.ולא שבת, ממש

:לסיכום

, י פסק הטור לפטור נכחש מאליו"ך פוטרים עפ"א והש"הרמ, נחלקו הראשונים אם ישנו חיוב שבת בבהמה

.וסובר שרק בנכחש מאליו פטור, ע דוחה את הפסק"והסמ

, מקשה( שם)והקצות , כ בנולדה בה מכה"משאו', הרי שלך לפניך'אומר לו בנכחשה מאליה כחש דהדרשמ שהסברא בזה ש' ומבאר הקצות בסי 1

.ל"ע משמע שפטור מתשלום משום שאין שבת בבהמה ולא משום הש"שבסמ ה"סק 2 ג"סק 3

Page 115: חושן משפט סיכומים

[email protected] 006 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שח

. שוכר שחייב בפשיעה וגניבה ואבידה ופטור במתה מחמת מלאכה ובאונסדין

.א"ומתי לפשיעה וגו' מחמת מלאכה'בסימן זה נדון מתי נחשב הנזק ל

.ה, סעיף א

:שאלה

?או מהשימוש הנורמאלי , וחרג השוכר מהתנאים, מה דין שוכר בהמה בתנאים מסויימים

:תשובה

ל גזלן וחייב באונסים משום דהוי שולח "ה" 1מקובל בחפץ כותב הקצותכשחרג השוכר מהשימוש הנורמאלי וה

".יד

אולם כשלא חרג מהשימוש המקובל בעולם אלא רק מתנאי השכירות שסוכמו בהסכם שבינו למשכיר הדין

:מורכב יותר

י בחריגה מתנאי השכירות"שלש שיטות בב

. מפאת כובדה של האשה 3ע"ומבאר הסמ. השהשוכר חמור לאיש לרכב עליו לא תרכב עליו אש 2מבואר' בגמ

. פטור השוכר, אם רכבה עליו אשה באיסור, שלמרות זאת 4א"וכתבו תלמידי הרשב. ע"וכן פוסקים הטוש

אלא שהצדדים סיכמו ביניהם שלא יעשה זאת , שכיוון שחמור רגיל מסוגל לשאת גם אשה, והסיבה לכך היא

.אך אין זה הופך אותו לפושע, השוכר

שאם הוסיף השוכר אחד משלושים במשא הבהמה מהמשקל שסיכם עמו 5,ם"הרמבזאת כתב לעומת

.6חייב, ומתה הבהמה, המשכיר

, פ שאסור לשוכר לעשות כן"אע, שבאופן שדרך כל חמור לשאת כמות זו, חולק וסוברן "הרמבהביא ש 7י"והב

. פטור

שיש חילוק אלא, ן שפטור בכל שינוי"רמבולומד שהם אינן סוברים כהא "תלמידי הרשבי מביא את שיטת "הב

לבין אופן , שמסתמא הדבר מסכן את הבהמה, שאז חייב, הגביל את השוכר ושינה שהמשכירבין אופן

י כותב "הב. שמן הסתם אין הדבר מסכן את הבהמה, שאז פטור אם שינה, את עצמומעצמו הגביל שהשוכר

".דברי טעם הם"א "שדברי תלמידי הרשב

.א"ססק 1 :מ עט"ב 2 .א"סק 3 .א"א ס"י וברמ"מובאים בב 4 .'נמצא בטור בסעיף ה 5וכפי שנראה בסימן הבא שבהר ובבקעה אם אנו יודעים שהבהמה , פטור, אך בשינוי לא משמעותי, אפשר דהיינו דוקא כשמתה מחמת תוספת משקל 6

.פטור, מתה שלא מחמת השינוי .שם 7

Page 116: חושן משפט סיכומים

[email protected] 007 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אם חרג השוכר מתנאי השכירות , ם"לדעת הרמב; י"כאן שתי שיטות מרכזיות שהן שלש בדעת הב שיש נמצא

א הדבר תלוי אם המשכיר יזם "ולתלמידי הרשב, ן פטור"ולדעת הרמב, חייב, אף באופן שאינו מסכן את הבהמה

.ואם השוכר פטור, את התנאי שחייב

:להלכה

. א פוטר"הביא שהרשב' א בסעיף א"והרמ', וכן סתם בסעיף א ,ם לחייב"את דעת הרמב' ע הביא בסעיף ה"השו

היינו כאשר המשכיר יזם את , ע שפוסק שחייב השוכר כאשר חרג מתנאי ההשכרה"מוסיף שגם השו 1ע"הסמ

.א"וכדעת תלמידי הרשב, אך אם השוכר יזם את התנאי פטור, התנאי

(ט"בסימן ש)ש בענין מוליך בהמה בקצב מהיר "תשובת הרא

הולך בהמתי :"בענין משכיר שהשכיר לשוכר בהמתו ואמר לו, ש"הביא הטור את תשובת הרא' ט סעיף ג"ש' יבס

ולאחר מספר ימים , והחזירה באותו היום, והוליך השוכר את הבהמה בקצב מהיר, "למקום פלוני והחזירה למחר

שלדעת , ם"כדעת הרמבשזהו 3י מבין"והב. 2ע"וכן פסק השו, ש שחייב השוכר"שדעת הרא, מתה הבהמה

. ן פטור כשמתה מחמת חריגתו מתנאי ההסכם"הרמב

א הפוטרים באופן ששינה "ן והרשב"ח מביא את דעת הרמב"ש' שבריש סי, א"על דעת הרמ 4ך מקשה"הש

. ש המחייב"ט לא הביא את דעתם לחלוק על דברי הרא"ש' ואלו בסי, מתנאי ההשכרה

ע חייב"לכוכשהמשכיר יזם את התנאי : ך"תשובת הש

, ן ופוטרים"א והרמב"ובזה חולקים הרשב, ח מדובר באופן שהשוכר יזם את התנאי"ש' ך שבריש סי"ומיישב הש

ע "בזה חייב השוכר לכו, "החזירה למחר: "ט שהמשכיר אמר"ש' כמו בסי, אך באופן שהמשכיר יזם את התנאי

אך , לוקת רק כאשר השוכר יזם את התנאישישנה מח, ך נראה אפוא"ומדברי הש. ואין בזה חולקים, אם שינה

.אם שינה, ע חייב השוכר"כאשר המשכיר התנה לכו

ן פטור השוכר אם חרג מתנאי "שלרמב, אלא אף כשהתנה המשכיר קיימת המחלוקת, כך-י נראה לא"אולם בב

.ם מחייב"והרמב, ההסכם

.רק כשהתנה השוכר או, ן שפוטר אם היינו גם כשהתנה המשכיר"יוצא אפוא שנחלקו הדעת הרמב

.ע"כשברור שהשינוי יצר את הנזק חייב לכו: תשובת הקצות

, 5ז"וכתב הקצות ע. ן"ם ולא כדעת הרמב"ש כדעת הרמב"י שלומד שדברי הרא"הקצות חולק על דברי הב

שכיוון שמתה בסוף שמונה ימים "ש "שלשון הרא. ן מודה"וגם הרמב, אין חולקים, ש שחייב"שבאופן שכתב הרא

ן מודה "ובאופן זה כשהתנה המשכיר ומתה מחמת השינוי גם הרמב, "הוכחה גדולה שמתה מחמת השינוייש

שכשמתה הבהמה , ואם כן שניהם לדעה אחת נתכוונו". אלא אם מתה ודאי מחמת המשא: "כלשונו, שחייב

אמנם . ש"וכך מדובר במעשה של הרא, חייב, אך כשמתה בודאי מחמת החריגה מההסכם, סתם פטור השוכר

(.ה"בס)א "סקי 1 .ג"שט ס' סי 2 .ם"ה לשון הרמב"סד, ה"שח ס' סי 3 .א"שח סק' סי 4

.א"שח סק' סי5

Page 117: חושן משפט סיכומים

[email protected] 008 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שבכל אופן חייב השוכר ואף כשידוע בוודאות שלא מתה הבהמה מחמת , וסובר, ם חולק על שניהם"הרמב

.החריגה

ש מדבר אף באופן שאין הוכחה ודאית שמתה הבהמה בעקבות "וסובר שהרא, חולק על הקצות 1הנתיבות

, "ולה שמתה מחמת השינוייש הוכחה גד"ש ש"ובלשון הרא. ש"וגם אז חייב לדעת הרא, החריגה של השוכר

ש לדחות רעותא שנוצרה "כלומר כוונת הרא, כוונתו לפתור את המרחק בין המיתה לחריגה מתנאי השכירות

ש "ועל זה השיב הרא, כתוצאה מכך שחלפו שמונה ימים מהרגע שהאיץ השוכר בבהמה בדרך לבין המיתה

חייב לדעת , אנו יודעים אם מתה מחמת השינויואין , אך באופן שמתה מיד". יש הוכחה שמתה מחמת השינוי"ש

.ן"ופטור לדעת הרמב, [שתולים שמתה מהשינוי]ש "הרא

אך אם שינה מהמקובל , ל בשם הקצות"כל האמור כאן הוא בשינה השוכר מתנאי השכירות שבינו למשכיר וכנ

.ע"חייב לכו, בעולם

:סיכום

וכשהתנה . ם חייב"א פטור ולרמב"לרשב, וניםכששינה השוכר מתנאי השכירות שהתנה השוכר נחלקו הראש

ולדעת , ם חייב אף אם ידוע שמתה הבהמה כדרכה"ולדעת הרמב. 2ן פטור"י כתב שלרמב"והב, המשכיר חייב

ש נחלקו הקצות "ובדעת הרא. ן פטור השוכר אלא אם ידוע שבודאי מתה הבהמה מחמת השינוי"הרמב

. או שדעתו לחייב אפילו בספק, חמת השינויוהנתיבות אם מחייב משום שידוע בודאי שמתה מ

סעיף ז

: ומכאן ואילך אנו עוסקים בנושאים שונים במקצת, כאן למעשה מסתיים עיקר הסימן

בשוכר עובד ושינה מתנאי השכירות.

בשכירות שלא מדעת.

:שאלה

?ובכך שינה מתנאי העבודה, שהוסיף לו המעביד משא על משאו, מה דין סבל

:תשובה

:שא זה עלינו לדון בשתי שאלותבנו

מהו חיוב המעביד בתוספת שכר.

וגדר התשלום לעובד, מהו חיוב המעביד בנזקי העובד.

ומדוע ישלם , והלא בר דעת הוא' ומקשה הגמ. חייב( סבל)שהמוסיף קב לכתף , 3בפרק האומנים מבואר

אשי אמר ' ר. לא לאגרא יתירארבא אמר לא צריכא א. אמר אביי בשנחבט לאלתר' ומיישבת הגמ? המעביד

. ולכן חייב המעמיס למרות שהכתף בר דעת הוא, כשהכתף סבור שחולשה אחזתו

.א"שח סק 1 .י"ודלא כהב, ע חייב"לכו( א"שח סק)ך "ולש 2 :מ פ"ב 3

Page 118: חושן משפט סיכומים

[email protected] 011 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, או יותר מההסכם ביניהם, שכשהעמיס המעביד על גב הסבל מעל המקובל, אשי' ע פוסקים כר"הראשונים והשו

. חייב המעמיס בנזקיו, והסבל סבור שאחזתו חולשה ונשא המשא וניזק

. אם לא ארע לסבל נזק, אשי חייב גם באגרא יתירה של תוספת המשא' שלדעת ר, מוסיףז "הט

ן מהו חיוב המעביד"קושיית הרמב

? והלא לא מכוחו הגיע ההיזק , ן מדוע חייב המעביד כשהעמיס גב הסבל"י מביא את קושיית הרמב"הב

והטעהו שחייב השולחני כן כאן חייב כגיריה וכמראה דינר לשולחני, גרמי שחיובו הוא מטעם 1ומבאר הקצות

. המעביד שהעמיס על הפועל כמות גדולה מהמקובל

משום שאין זה דין , שלא חייב המעמיס בארבעה דברים אלא רק בנזק 2ה"ולפי זה מבאר הקצות את דעת הרמ

.דברים' אלא דין היזק גרמי שאינו חייב בד, מזיק

המעביד למזיק בידיםמחלוקת הקצות והנתיבות אם בנחבט מיד נחשב

משום שנחשב להיזק מכוחו כאדם , דברים' ובנחבט הסבל לאלתר סובר הקצות שיתחייב המעמיס גם בד

.המזיק

שעל ידי גרמתו בא הנזק ולא על ידי , חולק על הקצות וסובר שאף בנחבט הסבל לאלתר פטור המזיק3הנתיבות

. מעשהו

:לסיכום

ואם ניזק , להוסיף בשכרו( חייב המעביד א, ל או מההסכם שביניהםסבל שהעמיס עליו המעביד יותר מהמקוב

. וחייב בנזקו מדין גרמי( ב 4דברים' פטור מד

.ולנתיבות פטור, דברים' לקצות חייב בד, ואם נחבט הסבל מיד

:שאלה

' ?שוכר'האם מוגדר כ, מתוך מטרה לתת שכרו, מה דין אדם שמשתמש בחפץ שלא מדעת בעליו

:תשובה

: בה כאן נגזרת מכמה נתוניםהתשו

האם החפץ עומד להשכרה.

האם הבעלים נצרך לחפץ עכשיו.

לאיזו מטרה זקוק הבעלים לחפץ עכשיו.

.דינו כגזלן, שלא מדעת בעליו שלא עומד להשכרהד ששוכר חפץ "הביא מהתה 5א"הרמ

ב"סק 1 .א בטורהמוב 2 ג"סק 3 .ה"רמ 4 .סעיף ז 5

Page 119: חושן משפט סיכומים

[email protected] 010 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

או , החפץ במקום שכרו ואם ירצה הבעלים משלם פחת, ומשלם לו שכרו, אינו גזלן עומד להשכרהואם החפץ

.1במתה מחמת מלאכה, שוויו

.דינו כגזלן, עתה הבעלים צריכים אותואך , החפץ עומד להשכרה אםאך

שכירות לא מדעת לצורך השבת אבידה

והשוכר מעוניין בחמור למניעת הפסד , כגון חמור לגבות חוב, אם הבעלים צריכים את החפץ בשביל רווח מסוים

, ד"דין זה נובע מתנאי ב. אינו נחשב לגזלן, ומציע לבעלים את תשלום הפסדו, חוב גדול יותרכגון , גדול יותר

ומשלם , ששופך בעל הדבש את היין להציל את הדבש, בענין חבית של יין ושל דבש 2ד"רס' המבואר לעיל בסי

. ד"מתנאי ב, לבעל היין

דינו כשוכר ופטור , חמור חבירו ולשלם לו הפסדוד שיכול השוכר לשכור "שכיוון שזהו תנאי ב 3ומוסיף הנתיבות

חולק וסובר שאינו מוגדר כשוכר וחייב במתה 4אך הקצות. שדינו כשוכר לכל דבר, אף במתה מחמת מלאכה

. מחמת מלאכה ופטור באונס

ויש סוברים, ד"ד ישנה מחלוקת בענין זה של תנאי ב"רס' שבסוגיא של יין ודבש לעיל בסי, מקשה 5ע"הסמ

?א דין זה כמוסכם "ומדוע כאן מביא הרמ, שאסור ליטול חפץ חבירו ולשלם בשביל להציל את שלו

אך בסוגיתנו כשאין , יש סוברים שאסור לעשות כן, ע שדווקא לעיל כשבעל היין נמצא כאן ומתנגד"ומיישב הסמ

.מ לשלם"ע, ד"תקנת בע מותר ליטול את של חבירו בשביל להציל את שלו מ"לכו, הבעלים מתנגד ואינו כאן

:לסיכום

או בפחת , וחייב בשכרו, אך בחפץ שעומד להשכיר אינו גזלן; שוכר שלא מדעת הוא גזלן: ד"פ התה"א ע"הרמ

אף אם הבעלים צריכים את החפץ ובתנאי שישלם לבעלים , ד"ולהציל שלו מותר מתקנת ב. 6אם ירצה הבעלים

אין ליטול , אך בעוד הבעלים מתנגד בפנינו, 7ע מותר"שאז לכוהאמור הוא כשאינו נמצא ומסתמא יתנגד . הנזק

.את חפצו בלי רשותו

.ח"חידושים סק, נתיבות 1 .ה"ס 2 .ה"סק 3 .ג"סק 4 .ד"סקי 5 .נתיבות 6 .ד"ע סקי"סמ 7

Page 120: חושן משפט סיכומים

[email protected] 011 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שט

ב-סעיף א

:שאלה

?מה דין שינוי מתנאי השכירות במקום העבודה של הבהמה

:תשובה

אפילו , ומת, השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה או ההיפך: כתוב 1במשנה בהאומנים

הוחם , 3הוחלק בהר חייב. 2חייב -ואם הוחם בבקעה , פטור -ואם הוחלק בבקעה . חייב -אותו המרחק במשך

.בהר פטור

. ואלו כשהוחלק בבקעה או הוחם בהר פטור, דנה מדוע ברישא כשמת החמור סתם חייב' והגמ

, ר הבקעה וההר שוניםשאווי 4י"ומבאר רש, מדובר ברישא שמת מחמת אוויר ינאי' רל, ונאמרו בזה כמה תרוצים

.המדובר שידוע שהאוויר באותו יום שונה 6ש"ולרא 5'ולתוס. ואם מת אנו תולים שמת מחמת השינוי, שונים

.דהיינו עייפות, מתרץ שברישא חייב בכל אופן משום שמת מחמת אובצנא ח"יוסי ב' ר

. מתרץ כגון שהכישה נחש רבה

וסיפא כדעת , ולכן חייב בכל אופן, ב נקרא גזלן"בעה שכל המשנה מדעת, מאיר' אמר רישא ר חייא בר אבא' ר

.ולכן חייב רק בהוחמה בבקעה או הוחלקה בהר, רבנן

כגון נזקהשינוי ל לא מחייב אלא אם גרםכשלעצמו שינוי ש, פסק רק את הסיפא של המשנה ם"הרמב

הא מני ' -' הגמם סובר כתירוץ האחרון של "שהרמב 7מ"וכתב המ. שהוחלקה הבהמה בהר או הוחמה בבקעה

.ם רק את דעתם בסיפא"פוסק הרמב, ל כרבנן"כלומר וסיפא כרבנן וכיון שקי', מאיר' ר

ושלא . או אובצנא, נחש, פוסק גם את הרישא של המשנה ומביא את התירוצים שמתה מחמת אוויר הטור

.ם"כרמב

, חייב -בקעה ואם הוחלקה הבהמה בהר או הוחמה ב, ם שאם שינה ומתה פטור"ע פוסק כרמב"השו

. כטור, חייב, א מוסיף שכששינה ומתה מחמת אוויר או אובצנא"והרמ

ל כרבנן "שקיי, באופן שמתה הבהמה מחמת אוויר או נחש פטור, מ"ם על פי המ"מוסיף שלדעת הרמב 8ע"הסמ

א ורק בסיפ, שאין זה מחמת השינוי ממש, אפילו על ידי אוויר או נחש, שברישא פטור במתה מחמת השינוי

א שמחייב אף במתה מחמת אוויר או אובצנא "והרמ. שמחמת השינוי של חום הבקעה והחלקת ההר מתה, חייב

.מ דף עח"בב 12 .אך אין בה חשש החלקה( י"רש) 'שהבקעה מעלה הבל', בבקעה קיים סיכון להתחממות

3 .אך אין חשש להתחממות ,בהר ישנו סיכון להחלקה

.תה מחמת אווירה שמ"ד 4 .ה כגון שמתה מחמת אוויר"ד 5 .ט' סי 6 .י"מובא בב 7 .א"סק 8

Page 121: חושן משפט סיכומים

[email protected] 012 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ם ולדעתו "מ בבאור השמטת הרישא של הרמב"אפשר שנחלק על המ' יש אומרים'ולא כתב בלשון , כששינה

.ם פוסק כתירוצים הראשונים"הרמב

:סיכום

.1שינוי בתנאי השימוש לא מחייב כשלעצמו

ויש מהראשונים . 'ובמשנה מבואר ברישא שחייב בשינה ומתה הבהמה מחמת אוויר או נחש כמבואר בגמ

שחייב רק באופן , ם פוסק רק כסיפא"והרמב. שחייב אף בשינה אך רק כשמתה מחמת אוויר, 2שפסקו כרישא

ע "סמא לביאור ה"ולדעת הרמ, שמתה מחמת השינוי עצמו שמתה מחמת חום הבקעה או החלקת ההר

.ם חייב אף ברישא בנתיגעה הבהמה"לרמב

:שאלה

גם דין שוכר שהתנה להתחייב . 3ח יכול להתנות להתחייב באונסים"שש, בדיני שומר חינם למדנו

. באונסים כן

האם עליו , ומתוקף התחייבותו עליו לשלם את שוויו לבעלים, ונאנס החפץ, שוכר שהתנה להתחייב באונסים

?השכירות לשלם למשכיר את דמי

:תשובה

: הביא תשובה מהמרדכי בענין זה 4ך"הש

ולדעת רבו של המרדכי משלם רק את דמי הבהמה ולא . לדעת המרדכי משלם לו דמי הבהמה ושכר השכירות

. 5'לא קצבתי לך שכר אלא בהחזרת החפץ ולא בהחזרת דמיו'שכרו משום שיכול השוכר לומר

. אם לא שהתנה בהדיא לחייבוך מכריע שפטור "הש

. 'נהנה'יתחייב בתשלומין כדין , שאף לדעת רבו של המרדכי שפטור מדמי השכירות 6הקצות מחדש

: הגדיר שני מצבי שכירות המחייבת אונס 7ובנתיבות

ההתחייבות –כשסיכם השוכר עם הבעלים לשלם כשעת השכירות ובכלל זה גם אם יאנס הפקדון , האחד

. 'נהנה'וגם מתשלום , ופטור מדמי השכירות, רה משעת השכירותנחשבת למכי

. שאז משלם את שכר החפץ עד רגע זה, תשלום באונס כשעת אבידת החפץ 8כשסיכמו, השני

.ה נאמר שאם הוסיף במשקל חייב"שח ס' ולכן בסי, אף שמקובל להשתמש באופן כזה, אלא אם השימוש מהוה הרעה בשימוש בחפץ 1 .הטור 2 .ז"רצא סכ' וראה לעיל סי. בלא קנין 3 .א"סק 4ומדוע לא ישלם , שהלא השבתו את החפץ היא בבחינת השלמת חסרון הבעלים וכאלו השיב לבעלים את הפקדון המקורי, רה זאתבפשטות יש להבין סב 5

.על תקופת השכירות .א"סק 6 .א"סק 7 .כונתם כרגע האונס –בסתמא , ובפשטות 8

Page 122: חושן משפט סיכומים

[email protected] 013 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נחשב להפרת ההסכם על , שהתנה להוליכו בהר והוליכו בבקעה, מצב של שינה מתנאי השכירות כגון בסוגיתנו

.הרי היא בטלה בעקבות הפרת הסכם זן וחייב בתשלומי נהנה, ל מכירהידי השוכר ואפילו אם סיכמו ע

:סיכום

, מחוייב בדמי השכירות שעד האונס, במרדכי מובאת מחלוקת אם כשהשוכר משלם במצב של אונס

' נהנה'והנתיבות מחייב מטעם ', נהנה'והקצות נוקט שחייב בכל אופן מדין . ך נוקט שאם לא התנה פטור"והש

, שאם כזמן השכירות, ואם לא שינה הדבר תלוי לפי איזה זמן מתחייב בתשלום, נה מתנאי השכירותרק אם שי

.על השוכר לשלם את דמי השכירות, ואם סיכמו לשלם כשעת האונס, אינו חייב בדמי השכירות

:שאלה

.עתה אנו עוסקים במחרישה. לעיל דנו בשינוי בתנאי השכירות של בהמה שכורה

?י בשמירת בהמה ומחרשה מבקעה להר וההיפך לענין חיוב השוכר ועובדי המחרישה הקבועיםמה דין שינו

:תשובה

, אם נשבר הקנקן, השוכר את הפרה לחרוש בהר ושינה וחרש בבקעה, נאמר 1מ בפרק האומנים"במשנה בב

בה לכך היא הסי. חייב, אם נשבר הקנקן, שכר לחרוש בבקעה ושינה וחרש בהר. פטור, דהיינו יתד המחרישה

. שיש בו סלעים, שההר קשה לחרישה מן הבקעה

?' היכא דלא שינה מאן משלם'דנה ' והגמ

זה אוחז בדורבן וזה אוחז , י מבאר שהבעלים מעמיד עם המחרשה לרשות השוכר שני נערים שיוליכו אותה"ורש

דנקיט מנא , והלכתא' 'ומכריעה הגמ? כשלא שינה , מי משנים אלו משלם כשהשומר פטור' ושאלת הגמ. ביתד

דנקיט –( הקנקן)האוחז את הכלי ? מי משלם, ומהו דין האומנים ששברו בעת חרישה"ע "וכן פוסק השו. 'משלם

. בעת החרישה הוא משלם -מנא

:בסוגיא שלשה מתדיינים

. מחרישה והפרהשוכר ה: השוכר. בעל המחרישה והפרה: המשכיר

. והם מפעילים אותה אצל השוכר, פועלי המחרישה ששכר בעל המחרישה, הנערים-האומנים

.[ואחד מהם אוחז במרדע, אחד מהם אוחז בקנקן]

, הנער דנקיט מנא –מן חייב האו, כאשר התנה המשכיר עם השוכר לחרוש בבקעה וחרש בבקעה, ואם כן כאמור

:כדלהלן, והראשונים דנים אם יכול השוכר לתבוע הנזק מהנערים. חייב השוכר, וכאשר חרש בהר

.מ דף פ"ב 1

Page 123: חושן משפט סיכומים

[email protected] 014 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

? הנערים-על תשלום האומנים' לא דנה הגמ, מקשים מדוע כאשר שינה השוכר מבקעה להר שמשלם 1שם' תוס

ש אין הנערים "והרא' אך לדעת תוס ,חייבים לשוכר, ם אכן סובר שהנערים האומנים נושאי המחרשה"והרמב

. 2אנו לא קבלנו על עצמנו אלא לחרוש ולשמור בבקעה ולא בהר, משום שיטענו, חייבים לשוכר

למרות שפשעו בכך שסייעו לשוכר לעבור על תנאי , ושכרם של האומנים בכל אופן צריך המשכיר לתת להם

שאמרו מסתמא , ם מחוייבים לשמוע בקולואינ, משום שכל עוד לא התנה עמהם המשכיר במפורש, ההסכם

. שנותן להם המשכיר שכרם רק כאשר נשבעים לו ששמרו כראוי 3ומוסיף הנתיבות. דעתו שישמעו בקול השוכר

א מביא שיש "והרמ, ם שיכול השוכר לתבוע את תשלומי המחרישה מהנערים"ע פסק בעניין זה כרמב"והשו

. ש"ינו הראוהי, אומרים שהנערים פטורים מתשלום זה

כשאדם שכר אומנים למחרישה של עצמו וסיכם , ה בלא שוכר ששכר המחרישה"שה 4והביא הנתיבות

. ש"ם והרא"וגם בזה יחלקו הרמב, ובפועל הטיל עליהם לחרוש בהר, עמם בבקעה

אם אין דרך המשכיר להשכיר , אומנים-שבאופן ששכר השוכר ולא המשכיר את הנערים 5ומוסיף הנתיבות

ואם מסר למי שרגיל להשכיר . כדין שומר שמסר לשומר כשאין רגיל להשכיר לו, חייב השוכר, נים אלולאומ

,א האם חייב הראשון או השני"רצ' ש בסי"ם והרא"כשפשעו האומנים הדבר תלוי במחלוקת הרמב, המשכיר

. משלמים –והשוכר הנערים –ששניהם 6'ומבואר בגמ, זהו סיכון גדול יותר, ואם היתה השדה מעלות מעלות

י מבאר "אולם רש, 7ע"וכן מבאר הסמ, מבואר משום שבמצב זה גם על האומן נושא המרדע להזהר' ובתוס

. 8וכן מבאר העיר שושן, שחולקים מטעם שהוא ספק מכח מי נשברה החבית

:סיכום

נה השוכר כאשר שי. וחייב האומן הנושא את הקנקן, פטור השוכר, כשלא שינה השוכר מתנאי השכירות

ש אם יכול "ם והרא"ונחלקו הרמב. חייב השוכר בנזקי המחרשה, מתנאי השכירות במחרשה מבקעה להר

. השוכר לתבוע את נערי המחרישה

.ה היכא דלא שני"ד1

?ם למה אכן חרשו בהר אם לא קבלו זאת עליה' ולכאו 2 .ו"סק 3 ה"סק 4 .ד"סק 5 .שם 6 .ז"סקט 7 .ע שם"בסמ 8

Page 124: חושן משפט סיכומים

[email protected] 015 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שי

ב-סעיף א

הדין המאורע מטרת השכירות אופן השכירות

/חמור סתם

משא

-----

/נסתמא/ חלה

פטור המשכיר

וחייב השוכר

בתשלום השכר

/ כלי זכוכית חמור זה

אדם

.1נשתטה

-----------------

המשכיר חייב

ם מפסיד "לרמב

, שאר שכרו

ולטור חייב

להעמיד בהמה

.אחרת

חמור סתם

-----------------

חייב להעמיד לו

ואם לא , אחר

.2ירכוש בדמיו

-----------

חמור זה

/ כלי זכוכית

אדם

יכול לרכוש מת

חמור אחר

מדמי חמור זה

. פטור המשכיר, ובנלקח לאנגריא לעבודת המלך 1ם "ע שלדעת הרמב"ומביא הסמ. ו הביא מחלוקת אם צריך קנין לזה או שמשיכת הבהמה מחייבת את המשכיר בהעמדת בהמה חלופית"ע סק"והסמ 2

. בהמה חלופית במשיכת הבהמה נשתעבדה היא לרכוש בדמיה

Page 125: חושן משפט סיכומים

[email protected] 016 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ם פטור "לרמב משא

המשכיר וחייב

השוכר שכר חצי

.הדרך

סעיף ג

:שאלה

?לזמן מסויים שהתעכב בהשבת החפץ איזה תשלומים מתחייב שוכר חפץ

:תשובה

. ש בענין זה"ע מביאים את תשובת הרא"הטוש

והציף נהר את הדרך ועיכבו מלהחזיר הבהמה , ש לשוכר בהמה להגיע למקום מסויים"בתשובתו מתייחס הרא

:ש מציג שני סוגי שכירות"הרא, למשכיר

עיכובשאז משלם השוכר על כל יום -תשלום שכירות לפי ימים.

אז , שסיכמו סך מסויים תמורת שיסע השוכר ויחזור ממקום פלוני, כלומר, תשלום שכירות לפי יעד

, ושהנהר עלול לעלות על גדותיו, המשכיר והשוכר את הדרך למקום ידעו שניהםהדבר תלוי שאם

אך אם , 1ירשהנהר עלול לעלות על גדותיו גם כן מפסיד המשכ שניהם לא ידעווכן אם , מפסיד המשכיר

. 2שהיה עליו להתנות, ההפסד שלו, שיכול הנהר לעלות על גדותיו ידע רק השוכר

כאשר קבעו לימים או ידע ]כאן , בבהמה' שבת'שאין תשלום 4ל"שלמרות שקי, 3ומוסיף לבאר הפתחי תשובה

. אלא תשלום מדין שוכר שעדיין הבהמה בשכירותו, משום שאין זה תשלום שבת, משלם[ השוכר

שבתחילה רצה לומר שחייב בדמי , דן בגדר תשלום השכר כשעיכב הבהמה כששכרה לפי ימים 5ע"והסמ

, כלומר, ע שחיובו הוא רק כפועל בטל"אולם בהמשך רוצה לומר הסמ, שכירות גמורים כשאר ימי שכירותו

בהמה ולא כשכר שאר ימי השכירות של , משלם השוכר על הזמן שעיכב הבהמה לפי תשלום בהמה בטלה

. עובדת

על ( של הבעלים)המוציא מחבירו עליו הראיה וידו ע במושג "משתמש הסמ, כשידעו שניהם או שלא ידעו שניהם שפטור השוכר –בשני מקרים אלו 1

. ועלינו להבין כיצד מושגים אלו מבארים את הדין כאן. התחתונה ?מחייבתו בתסופת תשלום' היה לו להתנות'ומדוע סברת , לום הוא תמורת ההגעה ליעדהתש, שהלא לפי הסיכום, ויש להבין. ב"ע סקי"י באור הסמ"עפ 2 .י"ב בשם הנוב"סק 3 .ו"שז ס' לעיל סי 4 .א"סקי 5

Page 126: חושן משפט סיכומים

[email protected] 017 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאז אם לא נשאה משא , ומחלק בין אופן שסיכמו השוכר והמשכיר שתישא הבהמה משא, חולק 1והנתיבות

. משלם השוכר שכר כשאר הימים, אך כשסיכמו על שכירות סתם, משלם כבהמה בטלה, בימים אלו

י"חו –כמה אופני שבת במטלטלין

:מביא כמה אופנים של שבת ברכוש 2י"החוו

.פטור –כיסו של חבירו מבטל (א

.חייב –הדר בחצר חבירו העומדת להשכרה (ב

.חייב –תוקף ספינתו של חבירו (ג

.חייב כששכרה לפי ימים –מעכב בהמת חבירו , נידון דנן (ד

, מחייבתש, כמו בדר בחצר חבירו ובספינת חבירו, תקיפה י מבחין בין"בשביל לבאר את חילוקי הדינים החוו

-ולפי זה שוכר דירה מחבירו . משום שלא חטף את הכיס פטורמבטל כיסו של חבירו שכגון כניסה ברשותלבין

. פטור, אם סרב לצאת ממנה לאחר תום הזמן, שלא תקפה

לעומת ביטול ,בהם השכר נחשב כהפסד קיים, עומדים לשכרחצר וספינה ה ביןי "מובא בחוו חילוק נוסף

. לכן פטור המבטל, ת של בעל הכיסשבשביל שיווצרו נדרשת פעולה חיובי, רווחי כיס

של מבטל כיסולעומת קרקע אינה נגזלתלפיו דר בחצר חבירו חייב משום ש, עצמו מציע הסבר נוסף הקצות

. מחוייב לשלם, תוקף ספינה שמתכוין לשלם לבעליה שכר שימושו. משלם כשעת הגזילהושגוזלו חבירו

שוכר בהמה למספר ימים ועכבה אצלו באונס

הוא מביא מעשה בשוכר בהמה למספר ימים ונאנס . יאיר מביא בתשובתו אפשרות נוספת החוות

שאם סיכמו שכר , לבין סיכום לפי יום, וכתב לחלק בין סיכום על תשלום לשמונה ימים, ועכבה אצלו משך חודש

ימים פטור תשלום לשמונה אך אם סיכמו, חצי זהוב ליום חייב השוכר לפי הימים שהיתה הבהמה בידו בפועל

עומד ואף לטעם ש, שכאן אין תקיפה תקיפהי שפטור הן לטעם שבכדי לחייב נצרכת "השוכר וכפי שכתב החוו

. זהו רק מטעם גרמי אך כאן באונס אינו מתחייב מטעם גרמי, חייב לשכר

',לפי יעד'למחיר ' לפי יום'שמלבד האופנים שלמדנו בתחילת הסעיף המחלקים בין מחיר , אם כן יוצא

.גם במחיר לפי מספר ימים שעבר השוכר את המספר פטור השוכר אלא אם עשה זאת בפשיעה

. י שבשכור לשמונה ימים אפילו כבהמה בטלה לא משלם לו משום שניחא ליה שהבהמה תעבוד"ומוסיף החוו

יב על כל וחי, דינו כסתם, ואחרי כן לקח בסתם בחצי זהוב ליום, ואם אמר למשכיר שנוטל הבהמה לשמונה ימים

. יום שעיכב וכמו שמצאנו בתנאי מכירה

הקצות מסכים עם עצם דברי החוות יאיר אלא שחולק עליו באופן שאמר בתחילה שלוקח הבהמה ליומיים ואחרי

, אך לדעת הקצות אינו נחשב לסתם ופטור, י שנחשב לסתם וחייב"שדעת החו, כן בסתם חצי זהוב ליום

כ במכירה שמחל "ומשא)מסויים ודאי גמרו המקח על דעת התנאי הראשון וממכירה אין ראיה שקוצב לזמן

(. לתנאי בהמשך

.ח"סק 1 .א"נמצא בקצות סק 2

Page 127: חושן משפט סיכומים

[email protected] 018 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

והתעכב השוכר בהשבה חייב לשלם על העיכוב' לפי יום'כשסיכמו השוכר והמשכיר שכירות.

אינו חייב אלא אם ידע רק השוכר שישנו סיכון בעיכוב , והתעכב השוכר באונס' לפי יעד'כשסיכמו

.שניהם פטור( או לא ידעו)בהגעה ליעד אך אם ידעו

ובאונס פטור כדין גרמי, כשסיכמו שכירות למספר ימים והתעכב השוכר בפשיעה חייב.

Page 128: חושן משפט סיכומים

[email protected] 021 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שיא

ג-סעיפים ב

:שאלה

, לגבי חיוב שכר שכירות הספינה, וטבעה הספינה באמצע הדרך, מה דין שוכר ספינה להוביל מטען חביות יין

ספינה , או ההיפך, בעלי הספינה והלקוח על ספינה מסויימת אך לא סיכמו על חביות יין מסויימות כאשר סיכמו

?לא מסויימת וחביות יין מסויימות

:תשובה

ומובאים , וטבעה הספינה בחצי הדרך, מובא נידון בשוכר ספינה להוביל מטען חביות יין 1מ בפרק האומנים"בב

: כמה חילוקי דינים' בזה בגמ

וטבעה ,איזה חביותאך לא פרט , את חביות היין שלו בספינה זוכם הלקוח עם בעל הספינה להוביל כשסי

ואינו יכול להוביל , שכן לא השלים בעל הספינה את מתן השירות לבעל היין, פטור בעל היין מהתשלום, הספינה

. ינה יחזיר לו התשלוםוכן אם כבר שילם לבעל הספ". ספינה זו"את חביות היין בספינה אחרת שכן אמר

פטור , סתם ספינהאלא על , אך לא סיכמו על ספינה זו חביות אלושסיכמו הצדדים על הובלת , במקרה הפוך

ועל כן חייב , וחביות אחרות לא נתחייב להוביל לו, בעל הספינה מהובלה לבעל היין משום שחביות אלו אבדו

.בעל היין לשלם בכל מצב לבעל הספינה

מ לבעל "ומאי נ, להוביל חביות יין אחרות בספינהחביות אלו קשים מדוע לא יוכל בעל היין כשאמר הראשונים מ

מדוע לא יוכל בעל הספינה להביא ,ספינה זווכן יש להקשות במקרה הראשון ב? הספינה איזה חביות יוביל עמו

? ספינה אחרת

לא יכול חביות אלו צדדים על ה שמסיק מסוגיה זו שאכן כאשר סיכמו ה"והטור מביא את דעת הרמ

ודווקא כאן לא , שבעלמא יכול להחליף הלקוח את המשא 2ש"ן והרא"אך דעת הרמב. להחליף הלקוח את המשא

".שהקפדה גדולה יש בספינה זו: "ם"ולשון הרמב". שמצאה הקפידא מקום לנוח"משום , יכול לעשות כן

משום , חביות אלוח את החביות גם כאשר סיכמו על שבעלמא יכול לשנות ולהחליף הלקו, מבאר זאת 3ע"והסמ

אך כאשר אבדו החביות ואינן בעולם לא יכול הלקוח להכריח את בעל הספינה לשאת ', כופין על מידת סדום'ש

.שבטל החיוב, משא אחר

איני חביות אלו שבעל הספינה יכול לטעון כשסיכמו על , שושן בענין זה-ע מביא את דעת העיר"והסמ

וכן כשסיכמו על , שהן קלות מחביות אחרות, משום שדווקא חביות אלו הסכמתי, ת חביות אחרותחפץ לשא

. משום שהיא פחות בטוחה מהספינה שנתרצה בה, יכול לטעון הלקוח שאינו חפץ בספינה אחרתספינה זו

טענתו לא, שושן שכאשר מסרב אחד הצדדים לקבל שינוי בהסכם ללא סיבה-ויוצא אפוא מדברי העיר

. טענתו מתקבלת, שאף כאשר אין לצד זה שום הצדקה לסרובו, ע חולק על זה"והסמ, מתקבלת

.א"סוף עט ע 1 .י כאן"מובאים בטור ובב 2 .ב"סק 3

Page 129: חושן משפט סיכומים

[email protected] 020 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ספינה זו לבין , חביות אלו וספינה סתםבין מקרה של , מחלק בין שני המקרים האמורים כאן 1ך"והש

רק כאשר טבעה ונפסדה , שבמקרה הראשון יכול בעל הספינה לסרב לשאת חביות אחרות, וסתם חביות

לעומת זאת במקרה . לא יכול לסרב בעל הספינה לשאת חביות אחרות, אך אם רק אבדו חביות היין, ינתוספ

. ולאלץ את בעל הספינה לפצותו 2השני בו יכול לסרב בעל היין לספינה אחרת אפילו שלא אבדו ספינותיו

; חביות אלוכשאמרו ך דורש שני תנאים בשביל שימאן בעל הספינה לשאת חביות אחרות "במילים אחרות הש

יכול בעל החביות לסרב בספינה אחרת אם ספינה זואך כשאמרו . שאבדה הספינה' בשאבדו החביות ' א

.אבדה הספינה אפילו אם לא אבדו חביותיו

לא יכול בעל היין ספינה זו שאף ב, ך וסובר"א שחולק על הש"מביא את דעת רעק 3הפתחי תשובה

ושלא כדעת . 4שאבדו החביות' ב, שאבדה הספינה' א; או שני התנאיםלמאן בספינה אחרת אלא אם נתמל

. ל שמספיק שאבדה הספינה בכדי שיוכל בעל היין למאן בספינה אחרת"ך הנ"הש

שייכת , לא יוליך עמו חביות אחרות חביות אלושכל קושיית הראשונים מדוע באומר , מחדש בענין זה 5הקצות

שכן , ן שייך להקשות שיתן לו ספינה אחרת ואין שייכת כפיה על מידת סדוםאי ספינה זואך באומר , רק בחביות

ואם כן בספינה זו לעולם לא . ולמה ידרוש ספינה אחרת אם אבדה ספינתו, כל קנין השכירות שלו הוא בספינה זו

.יתן לו ספינה אחרת

שחייב הלקוח ' בגמשמבואר , כשטבעה הספינה, חביות אלו וסתם ספינהב בראשוניםנמצא נידון נוסף

ונחלקו הראשונים כמה חייב . משום שבעל הספינה עצמו מעוניין לספק את השירות, לשלם לבעל הספינה

שמשלם בעל היין לבעל הספינה שכר הדרך , א בהגהה"והביאו הרמ 6ש"שדעת הרא, הלקוח לבעל הספינה

שפטור , היום באופן בלתי צפוי וראייתו מדין שוכר פועלים ותמה המלאכה באמצע, שעשה עד הטביעה בלבד

פטור , דהיינו שטבעו חביות היין, וכן כאן ששכר הלקוח ספינה ותמה המלאכה, מלשלם לפועלים על שאר היום

. מלשלם על שאר היום

היינו אם לא קיבל כבר , ש שמשלם רק שכר מחצית הדרך"שאף לדעת הרא', בשם תוס 7ע"ומוסיף הסמ

.כיוון שהוא מוכן לקיים תנאו, וחזק הוא בשכרו אינו צריך להחזירואך אם מ, כבר בעל הספינה את שכרו

וסוברים שחייב לשלם בעל היין לבעל הספינה שכר כל , ש"ם והמחבר חולקים על דעת הרא"ף הרמב"הרי

את הקושיה מפועלים שתמה המלאכה במחצית . אף על הדרך שלא הוביל את חביות היין אחר שטבעו, הדרך

.2שכאן שהפסיד בעל הספינה את ספינתו מקבל שכר כל הדרך 1ן"שם ריבב 8'היום תרצו תוס

.א"סק 1 ".שאין כל הספינות שוות"מ "ומבאר זאת המל 2 .א"סק 3, והסיבה לכך משום שהמשא לא אבד, אם מת, יכול וצריך בעל החמור לתת לו חמור אחר, "חמור זה"שבשוכר ששכר שי' וראייתו מדברי הטור בסי 4

.א"אם כן לא נתקיים התנאי השני שמצריך רעק .א"סק 5 .ם"ה אי אתה בשם ריב"ד: עט' וכן הביאו התוס 6 .ה"סק 7 .ה אלא בספינה"ד. עט 8

Page 130: חושן משפט סיכומים

[email protected] 021 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

ולדרוש , יכול בעל הספינה לסרב להוביל חביות אחרות, כשטבעה הספינה חביות אלו וספינה סתםב

מ יכול "אך כאן שיש לבעל הספינה נ, משום שאמנם בעלמא כופין על מדת סדום ויכול לשנות, תשלום שכרו

שרק , ך מבואר"ובש, יכול לסרב ואין כופין על מדת סדום 4ש סובר שרק כשטוען לחשש הפסד"והע, 3לסרב

ותשלום בעל . אך לא כאשר אבדו רק החביות, בגלל הפסדו, כאשר הפסיד בעל הספינה ספינתו יכול לסרב

ש "היין לרא וכשהמעות עדיין ביד בעל, 5ע על כל הדרך"החביות אם בעל הספינה מוחזק במעות משלם לו לכו

. ף כל הדרך"משלם רק שכר חצי הדרך ולרי

שכן אבדה ספינתו ואינו מספק את השרות , חייב בעל הספינה בתשלום סתם חביות וספינה זווב

, ע אפילו בלא כן יכול לסרב"ש יכול לעכב בעל החביות משום חששו מטיב הספינה האחרת ולסמ"ולע, ללקוח

א יכול לסרב רק אם הפסיד ממון "אך לרעק, חביותיו שחושש מספינה זוך יכול לסרב אף אם לא אבדו "ולש

. חביותיו

ה-סעיפים ד

:שאלה

חביות סתם אך מה הדין ב, או ספינה סתם וחביות אלו, בשאלה הקודמת עסקנו בדין ספינה זו וחביות סתם

?חביות אלו וספינה זואו ב, וספינה סתם

:תשובה

, ספינה זו ויין זהב" ואם לא נתן לא יתן, אם נתן לא יטול"רייתא שנתן בב' מעמידה את דברי ר 6'הגמ

אני לא אעכב חלקי מרגע , 'שיאמר הנתבע למעות לתובע 7ומבארים הראשונים. ואז ישארו המעות ביד המוחזק

.'שתביא אתה את שלך

ולתת כאשר אין אף אחד מהצדדים מעוניין להמשיך ספינה סתם ויין סתםשב' פפא אומר שם בגמ' ור

אך אם בעל הספינה מעוניין לתת ספינה אחרת ובעל היין אינו מעוניין לתת חביות יין . חולקים, חפץ חלופי

.וכן ההיפך, חייב בעל היין לשלם, אחרות

. חולקים, או שהוליך יותר ממחצית הדרך, שאף אם לא הוליך חצי הדרך, ע מצדד לומר בדין זה"והסמ

:לסיכום

.ב"ך סק"שהובא ב 1 .לענין תשלומי בעל היין על כל הדרך, שארע לבעל הספינה, ויש לדעת מה משמעותו של הפסד זה 2 .א"ע סק"סמ 3 .כגון שטוען שהחביות האחרות כבדות יותר 4 .ה"ע סק"סמ 5 :מ עט"ב 6 . ה אלא ביין זה"י שם ד"רש 7

Page 131: חושן משפט סיכומים

[email protected] 022 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כאשר אף אחד מהצדדים אינו מעוניין , ובספינה סתם ויין סתם. מעות נשארות אצל המוחזקבספינה זו ויין זה ה

.חולקים, לספק את חלקו

סעיף ו

:שאלה

?מה דין שוכר ספינה שרצה לעזוב אותה במהלך ההפלגה

:תשובה

אלא נותן לו שכר חצי הדרך ואין לו עליו, נאמר השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך 1בהאומנים' בגמ

מאי ' ומבארת הגמ. לעולם דמשכח לאגורה, אי דלא משכח לאגורה כוליה אגרא בעי שלומי' ודנה הגמ. תרעומת

ח וכן דעת "מפרשים בשם ר 2'י שהוסיף חבילות לספינה ותוס"ומבאר רש. דפרקה לטועניה בגוויה? פרקה

ח היינו "ולדעת ר, נוי דעתאמשום שי? ומאי תרעומת' ומוסיפה הגמ. שמכר סחורתו שבספינה לאחר, ף"הרי

אי נמי לאשלא יתירא היינו שמא ירצה השני , שהורגל בקשר עם הראשון ועתה צריך להתרגל לקשר עם השני

. להתרחק יותר

שאם לא מוצא השוכר ', אי דלא משכח לאגורה כולי אגרא בעי לשלומי' 'ע פוסק בעקבות דברי הגמ"השו

ומחדש הטור בענין זה שכשלא מצא השוכר שוכר . י כל ההפלגהחייב בתשלומ, להשכיר את הספינה לאחר

.אמנם המחבר השמיט דין זה. אחר משלם לבעלים רק שנותן לו שכר ספינה בטלה

א שצריך לתת לבעלי הספינה את "ומוסיף הרמ, ואם מוצא להשכירה משכירה ויש לבעל הספינה תרעומת עליו

.ורת השניהפסד הספינה בהוצאת סחורת הראשון והעמסת סח

:מ עט"ב 1 .ה דפרקיה לטועניה"ד 2

Page 132: חושן משפט סיכומים

[email protected] 023 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שיב

סעיף א

:שאלה

?או למכור את הבית , ועתה נזקק לביתו ומעונין להוציא את השוכר, מה דין משכיר בית לחבירו לפרק זמן

:שובהת

כלומר כשנפל בית המשכיר . נפל ליה ביתא אומר לו לא עדיפת מינאי, פשיטא, אומרת 1מ בפרק השואל"ב' הגמ

.יכול להוציא את השוכר בטענה שאינו עדיף ממנו

שאין המשכיר יכול להוציא את השוכר , בשם הירושלמי המדובר כשנסתיים זמן השכירות 3ש"והרא 2י"לדעת רש

אך תוך זמן השכירות אין . בית המשכיר עצמו ואין לו היכן לדור יכול להוציא את השוכר ורק כשנפל. 4מהבית

.מוציאים את השוכר מהבית בשום אופן

י ולדעתם אף באמצע זמן השכירות יכול המשכיר "חולקים על דעת רש' מביא שתוס 5ס"א בהגהותיו לש"הגר

.להוציא השוכר אם נפל ביתו

אולם השוכר ימשיך , יכול למכור את הבית, זקוק לכסף שאין לו כדי מזונותיו ש מביא שאף אם המשכיר"והרא

. לדור בו

אפילו נפל , ש שבאמצע זמן השכירות אין יכול המשיכר להוציא את השוכר"י והרא"ע כאן פוסקים כרש"הטוש

. רוכן אם אין לו מה יאכל יכול למכור הבית אך אין יכולים המשכיר והקונה להוציא השוכ. ביתו

.ך שיכול הקונה להשכיר את הבית לכשתסתיים תקופת שכירות זו"ומוסיף הש

.'דבכדי לא הוי עביד'ואף כשלא אמר , שיכול להשכירו משום שהוא כאומר מעכשיו 6ומבאר הנתיבות

, ומעוניין למכור ביתו המושכר, המרדכי פוסק שאם זקוק המשכיר למעות בכדי להציל את ביתו השני מיד הגוי

. ל להוציא את השוכר מביתו אף תוך זמן השכירותיכו

שמסתמא דעת המרדכי שבנפל ביתו מוציא 7אך הקשו עליו האחרונים, א מביא את דברי המרדכי האלו"הרמ

ל שאין מוציא "אך לדידן שקי, ולהציל ביתו מן הגוי הוא כמו נפל ביתו, המשכיר את השוכר אף תוך זמן השכירות

.ציל מן הגוי אינו מוציאהשוכר בתוך הזמן אף לה

:סיכום

:קא 1 .מינאי ה לא עדיפת"ד, שם 2 .כה' סי 3

(.ח"ס)כפי שיבואר בסעיפים הבאים להלן , וכן דעתו בתחילת הסוגיה4 .'א בדעת תוס"א חולק על דעת הגר"אמנם הקצות כאן סק. י שם"על רש 5 .ב"סק 6 .ג"ז ונתיבות סק"ט 7

Page 133: חושן משפט סיכומים

[email protected] 024 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ויכול . או אין לו כסף למזונותיו, אף אם נפל ביתו, אין המשכיר יכול להוציא את השוכר בשום אופן, להלכה

.המשכיר למכור הבית אך השוכר ישאר לדור בבית

:שאלה

?ם השכירותמהו מועד תו, אך השוכר הקדים מעות למשכיר, כשלא סיכמו השוכר והמשכיר זמן לשכירות

:תשובה

ואף אם נתן , ש והטור כותבים בשם הירושלמי שאם מכר המשכיר את הבית אין הקונה מוציא את השוכר"הרא

.אין יכול להוציאו, כבר השוכר את המעות למוכר

?והאחרונים מתקשים מהו החידוש בענין זה שנתן השוכר המעות למשכיר

אין , ו שכר הבית בסתם והקדים השוכר מעות למשכירשהחידוש בדברי הטור הוא שאפיל 1י"ומבאר הב

.י אלו להלכה"א את דברי הב"והביא הרמ. המשכיר יכול להוציאו עד תום הזמן שנתן לו מעות

האם הקדמת מעות מהווה הוכחה לגבי זמן השכירות

כבר שהרי שילם , שהחידוש כשנתן השוכר דמים הוא שאף שאין הקונה מקבל דמים מהשוכר 2ע מבאר"הסמ

.אין יכול להוציאו, למשכיר

. ע כשלעצמו"מקבל הסמ, זמן השכירות הוא עד תום המעות, י שכשהקדים השוכר מעות"את עצם דינו של הב

וראייתו . וסובר שהקדמת מעות על ידי השוכר לא מהווה ראיה לזמן השכירות, חולק על דין זה 3ך"אך הש

.ל שאין הדמים מודיעים"מדקי

משום שדין זה נאמר באופן שיתכן , אינו שייך כאן" אין הדמים מודיעים"ך וסובר שדין "השחולק על 4הקצות

ואלו שקוראים ', בקר'שיש שקוראים לצמד , 5'צמד ובקר'כגון ב, שהדמים סותרים את הנאמר על ידי הצדדים

ר צמד שזה סותר אין הדמים יכולים להודיע על אדם שאינו קורא לבק', צמד'לצמד אינם קוראים לבקר ' צמד'

שכן אין לנו , יכולים הדמים להודיע, לעומת זאת במקרה דנן שאין אנו יודעים לכמה זמן הושכר הבית. את דבריו

.הדמים מלמדים אותנו מהו זמן השכירות, לכן סובר הקצות שכשהקדים השוכר דמים. סתירה להודעת הדמים

משום שסתם שכירות , סותרים ואינם מודיעים ולדעתו אף במקרה דנן הדמים, חולק על הקצות 6הנתיבות

.ואין הדמים יכולים לסתור זאת ולהודיע מעבר לכך, לשלושים יום

:סיכום

.א"ס 1 .ב"סק 2 .ד"סק 3 .ב"סק 4 :ב עז"ב 5 .ד"סק 6

Page 134: חושן משפט סיכומים

[email protected] 025 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאין הדמים , הדמים מודיעים מהו תום תקופת השכירות, כשהקדים השוכר מעות למשכיר, י והקצות"לדעת הב

אין הדמים 'ך מדמה זאת לדין "והש, לקיםך והנתיבות חו"אך הש. סותרים דבריהם שלא היה כאן שום דיבור

.שכירות לשלושים יום, ולנתיבות אין הדמים מודיעים משום שבסתמא', מודיעים

סעיף ב

:שאלה

?מהי אחריות המשכיר לקבלת השוכר את הנכס המושכר

:תשובה

בעקבות ם אנס את הנכס המושכר ו"שאם המשכיר השכיר או מכר לעכו, ע בעקבותיו פוסקים"ם והשו"הרמב

.חייב לתת לו בית אחר כמותו, זאת מנע מהשוכר לממש את שכירותו

וכן , מדוע חייב המשכיר לת לשוכר בית אחר והלא אם מנעו אחר מלהכנס לביתו אינו חייב 1ומקשה הנתיבות

?ם מלהכנס מדוע יהיה חייב המשכיר"כאן שמנעו העכו

ויש לו בענין , לשוכר לממש את זכותו ולהכנס לנכסשעל המשכיר מוטלת חובה לאפשר , ומוכיח מכאן הנתיבות

.חייב להעמיד לו נכס חלופי, ולכן כאשר בגרמתו לא נכנס השוכר לנכס. זה שעבוד הגוף ושיעבוד נכסים

:לסיכום

חייב , ואם נוצרה מניעה מהחפץ בגללו, המשכיר אחראי ומשועבד להעמיד לשוכר את הנכס או החפץ המושכר

. להעמיד חפץ אחר

סעיף ה

:שאלה

?ועתה רוצה לפנותו, (שלא סיכמו את משך השכירות, כלומר)מה דין משכיר חפץ לחבירו בסתמא

:תשובה

, אומרת שהמשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מסוכות עד הפסח 2מ פרק השואל"המשנה בב

, שבימות הגשמים אין יכול להוציאו, לומרכ, שהיינו לענין להודיעו' ומבארת הגמ. ובימות החמה שלושים יום

.ובימות החמה יכול להוציאו שלושים יום לאחר שהודיעו

הסוגיה מדברת אף באופן שסיכמו הצדדים על זמן מסויים 3י"שלדעת רש, ונחלקו הראשונים בבאור הסוגיה

.שים יוםאסור למשכיר לפנות את השוכר בחורף או בקיץ קודם שלו 4גם באופן זה, והגיע זמן זה

.ורק כשכר בסתמא לא יכול לפנותו, באופן זה ודאי יכול המשכיר לפנות את השוכר 1ולדעת שאר הראשונים

ה"סק 1 :קא 2 .ה להודיע קתני"ד 3 .מדוע כשהגיע תאריך סיום החוזה לא יכול המשכיר לחייב את השוכר לצאת, מוה מאדת 4

Page 135: חושן משפט סיכומים

[email protected] 026 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.ע"וכן פוסקים הטוש

. זה' סתמא'ודנו האחרונים מהו

, כגון שסיכמו כך וכך לחודש, הביא שדווקא בסתמא באופן שסיכמו את מחיר השכירות אסור לפנותו 2ע"והסמ

אך אם התבצעה העיסקה בלי שום מועד פקיעה כלומר שלא סיכמו תאריך וסכום , ו שלושים יוםצריך להודיע

אפילו שעה ' ידור פלוני בבית זה'שם מבואר שהאומר , ריב' ע הוא מסי"ומקור הסמ. לחודש יכול לסלקו מיד

.אחת במשמע

נכס מעצמו משמעות דבריו שדווקא שם כשנותן לו המשכיר את ה, ע ודוחה את ראייתו"חולק על הסמ 3ך"והש

.אך בסתם שכירות צריך המשכיר להודיע לשוכר שלושים יום קודם שרוצה לפנותו, כך

:לסיכום

אלא צריך , ך אינו יכול"ע יכול לפנותו מיד ולדעת הש"לדעת הסמ, ך במשכיר חפץ סתמא"ע והש"נחלקו הסמ

ע כשקבעו את המחיר לפי זמן "ולדעת הסמ. מיםואין יכול לפנותו בימות הגש, להודיעו שלושים יום בימות החמה

.ל"כלשהו כגון לפי חודש גם צריך להודיעו כנ

סעיף ז

:שאלה

?מהם חיוביו כלפי המשכיר, שוכר שמעונין לפנות את הנכס

:תשובה

שכשם שהמשכיר מחויב להודיע לשוכר , מביאה ברייתא שמשווה את דין השוכר לדין המשכיר 4מ"בב' הגמ

כך השוכר שרוצה לצאת צריך להודיע שלושים יום בימות החמה ואינו יכול לצאת , ל"וכנ, יאוכשרוצה להוצ

.ואם לא הודיעו לא יצא ויתן שכר הדירה. ובחנויות צריך להמתין שנים עשר חודש, בימות הגשמים

כך , יובכדי שיספיק לגבות חובות, כשם שהמשכיר צריך להודיע לשוכר שנה מראש, שבחנויות 5י"ומבאר הב

.השוכר צריך להודיע למשכיר שנה מראש כדי שיעמיד חנותו למכירה למוכרים שצריכים לסיים לגבות חובותיהם

.שאם לא הודיע השוכר חיובו אינו אלא כגרמא בעלמא, בשם שער המשפט 6וכתב הפתחי תשובה

יכול לעשות זאת רק אם , ורוצה להכניס אחר במקומו, י שאם רוצה השוכר לצאת בלי הודעה למשכיר"וכתב הב

שכן יש נזק מסויים ביחסו לשכנים , שאם אינו הגון יכול לטעון המשכיר שאינו רוצה שוכר זה. השוכר השני הגון

.ושינוי דעתו בגביית השכירות

.כד' ש סי"רא 1 .ו"סק 2 .ז"סק 3 :קא 4 .א"ע סקי"מובא בסמ 5 .ד"סק 6

Page 136: חושן משפט סיכומים

[email protected] 027 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אינו מעמיד אחר , א ששון שאם שילם השוכר הראשון דמי השכירות תחילה"בשם מהר 1והביא הנתיבות

. במקומו

:לסיכום

ויכול להכניס . ואם לא הודיע חייב מטעם גרמא. הודיע למשכיר קודם עזיבתו כדין המשכיר עצמוהשוכר צריך ל

אלא אם נתן כבר המעות, שוכר אחר הגון במקומו

סעיף יא

:שאלה

? האם יכול המשכיר להוציא את השוכר , משכיר בית ונפל בית המשכיר

:תשובה

. ע"וכן פוסקים הטוש. לו לא עדיפת מינאילמשכיר ביתא אומר -אומרת שנפל ליה 2מ"בב' הגמ

אך בשכירות לזמן ידוע אין יכול להוציאו תוך זמנו אפילו נפל ', סתם'לומדים שמדובר בשכירות ב 3והראשונים

.בית המשכיר

שכירות סתם לפני היום השלושים

ובאופן זה , םמדובר שכבר דר השוכר בבית שלושים יו 4ע"לדעת הסמש', שכירות סתם'ונחלקו האחרונים ב

.אך קודם שלושים יום כיוון שסתם שכירות לשלושים יום כבתוך זמן השכירות ואין יכול להוציאו, יכול להוציאו

ואם כן גם , לשלושים יום נוספים, כעבור שלושים יום השכירות מתחדשת' סתם'לומד שאף בשוכר 5ז"הט

.ום יכול להוציאוי רק בסוף כל שלושים, יכול להוציאולאחר שלושים יום אין

האם בשכירות סתם השכירות מתחדשת בסוף השלושים יום

אם לאחר השלושים יום מתחדשת , שסתמה לשלושים יום' סתם'ז נחלקים בשכירות "ע והט"יוצא אפוא שהסמ

.או שאינה מתחדשת, השכירות מחדש לשלושים יום נוספים

ואלו לעיל , לא יכול להוציאו תוך שלושים יום' סתם'ע מדוע לדעתו כאן שוכר בית "מקשה על הסמ 6הנתיבות

?יכול להוציאו מיד' סתם'כתב שבשוכר 7'בסעיף ה

:סיכום

.ו"סק 1 :קא 2 .ש שם"א והרא"י הרשב"רש 3 .ז"סקט 4 .א"כאן סי 5 .ח"סק 6 .ו"סק 7

Page 137: חושן משפט סיכומים

[email protected] 028 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ז אף לאחר "ולדעת הט, ע רק לאחר שלושים יום"לדעת הסמ. יכול להוציא את השוכר' סתם'משכיר ביתו ב

.וציאוורק בסיומם יכול לה, שלושים יום מתחדש ההסכם בכל פעם לשלושים יום נוספים

סעיף טו

:שאלה

מה דין תשלום , ונתעברה השנה, שוכר דירה או מטלטלין תמורת מחיר מסויים לשנה או לשנים עשר חודש

?חודש העיבור

:תשובה

:דנה במקרה זה ומחלקת בין מספר מקרים 1המשנה בפרק השואל

. נוסף כשנתעברה השנה השוכר מרוויח חודש', שנה'אם סיכמו ביניהם הצדדים על שכירות ותשלום לפי

והמשכיר מרוויח בעיבור השנה שהשוכר , המחיר נקבע לפי חודש ,שנים עשר חודשאך אם סיכמו הצדדים על

.צריך לשלם לו על חודש נוסף

.מרוויח השוכר, ונתעברה שנהיוצא אם כן מהסוגיה שבאמרו

גם חודש העיבור למשכיר ' שנה'א שב"שיטת הרשב

השוכר מרוויח 'השנה'או ' זו הדירה מושכרת לשנה'שדוקא כשאמרו הצדדים 2א"רשבהטור מביא את שיטת ה

. אין חודש העיבור בכלל' שנה'אולם אם אמרו , את חודש העיבור

ולמעשה גם , שכן הראשונים לא הזכירו חידוש זה, א לא אמר דבריו למעשה"שהרשב, י מביא"אולם הב

. סתם מרוויח השוכרשנה ע שב"וכן פוסק השו. לשוכרסתם חודש העיבור שנה א מסכים שגם ב"הרשב

שנה א שאף באומר "ובמקום אחר פוסק שלא כרשב, א"מקשה סתירה בדעת הטור שפוסק כרשב 3ע"והסמ

.סתם מרוויח השוכר אם נתעברה השנה

המשמעות היא שנה זו כולל חודש העיבור , סתם שנהשכשאומרים , א"ע בדעת הטור והרשב"ומבאר הסמ

כלומר עד , שהלא יהיה משמע עד סוף השנה, השנה אז לא יכל לומר, אך זהו דווקא באמצע השנה ,לשוכר

שיכלו לומר , אך בתחילת השנה, סתםשנה לכן נאלצו לומר , ולא שנים עשר חודשים, ראש השנה הקרוב

חודש בשביל שלא לכלול את השנהאנו למדים מכך שנמנעו לומר , שגם כך משמעו שנים עשר חודש, השנה

?השנהשאם רצו לכלול את חודש העיבור למה לא אמרו , העיבור

יתכן שמתכוין לכלול את חודש ' שנה'א שבאמצע השנה כשאומר "ע בדעת הרשב"ויוצא אפוא מדברי הסמ

חודש העיבור למשכיר משום , ורק בתחילת השנה, ועל כן חודש העיבור לשוכר כדעת שאר הראשונים, העיבור

. שלא אמרו השנה

.קב 1 .י בסוגיה"נמצא גם בנמוק 2 .ג"סקכ 3

Page 138: חושן משפט סיכומים

[email protected] 031 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

אם סיכמו על שנים עשר דינרים . אם סיכמו השוכר והמשכיר על דינר לחודש ונתעברה השנה מרוויח המשכיר

. מרוויח השוכר, לשנה

. מרוויח השוכר אך בשנה סתם לא מקבל השוכר את חודש השכירותלשנה זו א רק כשסיכמו "לדעת הרשב

אלא אם היה הדבר , א"לדעת הרשב, השכירות סתם מרוויח השוכר את חודששנה ע מוסיף שגם ב"והסמ

.שנה זובתחילת השנה שאז היה עליו לומר

ואף , השוכר מרוויח את חודש השכירות שנה א וסובר שבכל צורה שהזכירו הצדדים "ע לא פוסק כרשב"השו

.סתם שנהב

:שאלה

או ', שנים עשר דינרים לשנה'ו' דינר לחודש'מה דין חודש העיבור כשהזכירו הצדדים בחוזה את שני הלשונות

?ההיפך

:תשובה

, 2שיחלוקו את חודש העיבור 1פוסקת המשנה', שנים עשר דינר לשנה דינר לחודש'באופן שסיכמו הצדדים על

דינר לחודש שנים עשר ': וכן כשאמרו ההפך, משום שישנו ספק אם תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון

.'דינרים לשנה

.ולכן יחלוקו, בר כשבא המשכיר לשוכר ותבעו באמצע החודשולדעת שמואל המדו

מסתמכת על דעת סומכוס שממון המוטל ' וסובר שהמשנה שסוברת יחלוקו, נחמן חולק בסוגיה על המשנה' ר

, גם במשנתנו, כדעת רבנן', המוציא מחבירו עליו הראיה -ממון המוטל בספק 'אולם להלכה ש, בספק חולקים

נחמן שקרקע בחזקת ' ולכן פוסק ר. 'עליו הראיה'יהיה דין , ראשון או תפוס לשון אחרוןבספק אם תפוס לשון

אף אם הגיע המשכיר בסוף , והקרקע עומדת ביד המשכיר והשוכר אינו יכול לשהות בקרקע, בעליה עומדת

.'והעמד קרקע על חזקתו, שהספק לא עכשיו נולד אלא מתחילת החדש, '3י"ומבאר רש. החודש

נחמן שקרקע בחזקת ' שפוסקת כר 4נחמן על פי הסוגיה לקמן בפרק המקבל' ע פוסקים כר"ונים והטושכל הראש

.והשוכר צריך לשלם למשכיר דמי חודש זה, בעליה עומדת

המטלטלין נשארים ביד , אולם במטלטלין, ף מוסיף שדין קרקע בחזקת בעליה עומדת נאמר רק בקרקע"והרי

.6ך"השו 5ע"והביאוהו הסמ, התפוס בהם

.ואין אומרים קרקע בחזקת בעליה עומדת, שאם תופס השוכר בטענת ברי מועילה תפיסתו 7ך"עוד מוסיף הש

:שם קב 1 .'חסורי מחסרא וכו' וכמבואר בגמ 2 .נחמן' ה ור"ד, שם 3 .קי 4 .ו"סקכ 5 .ד"סקי 6 .שם 7

Page 139: חושן משפט סיכומים

[email protected] 030 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ואין יודעים אם עד ' עד אדר'שאם סיכמו הצדדים , י בשם האור זרוע"את דברי הגהות אשר 1ך"עוד מביא הש

. 'חולקים השוכר והמשכיר את תשלום חודש אדר ב' או עד אדר ב' אדר א

?ומדוע כאן יחלקו בספק, נחמן' כר, ך שהלא להלכה קרקע בחזקת בעליה עומדת"ומקשה הש

.וגם במקרה דנן יפסיד השוכר, דהיינו שאכן קרקע בחזקת בעליה עומדת, ך פוסק שלא כאור זרוע"ואכן הש

חזקת בעליה שכאן אין אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה וקרקע ב, ך"וליישב את דברי האור זרוע מבאר הש

ולכן כאן הספק אם , חולקים וכן כשיש מחלוקת הפוסקים' תיקו'משום שהאור זרוע לשיטתו שבספק של , עומדת

אולם להלכה מקובל שגם . ובזה חולקים לדעת האור זרוע' תיקו'תפוס לשון ראשון או אחרון הוא כספק של

. האור זרועאם כן אין ההלכה כדברי , במקרה זה המוציא מחבירו עליו הראיה

:לסיכום

הדבר מוטל בספק אם תפוס לשון ראשון או לשון ', שנים עשר לשנה' 'דינר לחודש'אם אמרו את שני הלשונות

נחמן שקרקע בחזקת בעליה עומדת והשוכר ' אולם אנו פוסקים כרבנן וכר, ובמשנה מבואר שיחלוקו, אחרון

, משום שזהו כדין תיקו שחולקים ולא המוציא מחבירו, לדעת האור זרוע חולקים' עד אדר'וכשסיכמו . מפסיד

.עומדת-המשכיר–ך לדידן המוציא מחבירו וקרקע בחזקת בעליה "ולש

סעיף יז

:שאלה

?ונפל , בשוכר בית או דירה, מהו חיוב המשכיר לשוכר

:תשובה

, טן לא יעשנו גדולהיה ק. המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית': אומרת 2המשנה בסוף פרק השואל

.'גדול לא יעשנו קטן

' וכו, קטן אמאי לא יעשנו גדול' בית סתם'אי דאמר , נפל אזל ליה', בית זה'אי דאמר ? היכי דמי, 'דנה' והגמ

. 'אני משכיר לך בית כזה' כשאמר ליה' אלא מתני

:דירה/זו אנו למדים על שלשה אופנים של שכירות בית' מגמ

. המשכיר צריך להעמיד לו בית אחר, כשנפל' בית סתם'כשאמר , הבית הפסיד השוכר כשנפל' בית זה'כשאמר

. כנאמר במשנה' היה הבית קטן לא יעשנו גדול וכו, צריך להעמיד לו בית כזה' בית כזה'וכשאמר

אם הרס המשכיר את הבית , שהמשכיר לא יכול להרוס את הבית' בית זה'שגם כשאמר 3ם מחדש"אולם הרמב

.4משכיר להעמיד לשוכר בית אחרהבית חייב ה

.ו"סקט 1 .מ קג"ב 2 .יז' בתחילת סעי, ע כאן"נמצא בשו 3 .שיעמיד הבית לרשות השוכר, שמבאר שמוטל שעבוד הגוף ונכסים על המשכיר, ה"וראה לעיל נתיבות סק 4

Page 140: חושן משפט סיכומים

[email protected] 031 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

לא יוכל , אף אם הציע השוכר לבנות בעצמו את הבית, אם נפל הבית' בית זה'שב, א"י ומביאו הרמ"ומוסיף הב

.שכן אין זה אותו הבית, ואף אם בנאו המשכיר לא יוכל השוכר לדור בו. לדור בו

, ות או לשכור בית חדש מפסולת הבית שנפלה שיכול השוכר לקנ"שדעת הרמ', בית זה'בדין 1ונחלקו הראשונים

ש חולק עליו וסובר שאין זה "הרא. שיכול השוכר לקנות או לשכור אחר בדמיו, וכמו שמצאנו בחמור שכור שמת

כ בית שאינו עומד למכירה אלא "ומשא, משום שחמור עומד למכירה ולכן דמיו מיועדים לשוכר, דומה לחמור

.ולשכור בית אחר בדמיואין השוכר יכול למוכרו , לבניה

וחייב המשכיר , עדיין נשאר חיוב לשוכר על הבית, שאם נפל רק חלק מהבית ולא כולו, ש בתשובה"וכתב הרא

וכותב שהמשכיר חייב לבנות לדיעה זו את הבית רק ', יש אומרים'ש בשם "ע מביא את דברי הרא"השו. לתקנו

. 2אם יש בידו סכום מספיק לכך מדמי השכירות

?ולא ממעות אחרים, מדוע דוקא ממעות אלו חייב המשכיר לבנות הבית, ע תמה על דין זה"הסמ

. ולכן רק מדמי שכירותו צריך המשכיר לשלם, שדווקא בית זה נשתעבד לזכות השוכר 3ומבאר זאת הנתיבות

. 'בית'ובלבד שיקרא , בית אחר ואפילו קטן4חייב המשכיר לספק לשוכר ' בית סתם'כשאמרו

.המשכיר חייב לתת לו בית בגודל זה, מחדש שאם דר השוכר כבר בבית גדול 5י"ם הנמוקאול

.6אך לא בביופיו ובקישוטו, חייב המשכיר להעמיד לשוכר בית כזה במדותיו' בית כזה'וכשאמרו

:סיכום

או שהרס המשכיר את , אלא אם נשאר קיים חלק מהבית, אין חייב להעמיד לו בית אחר בית זהב

.ובפסולת הבית נחלקו האחרונים אם יכול לקנות או לשכור בה השוכר בית כזה, יתהב

.'בית'ובלבד שיקרא , ואפילו קטן, צריך המשכיר לתת לשוכר בית אחרבית סתם ב

.צריך המשכיר לתת לשוכר בית כזה במידותיו בית כזהב

:שאלה

' ?בית סתם'כשסיכמו על , רתוהאם יכול המשכיר במהלך תקופת השכירות לפנות את השוכר מדי

:תשובה

מובאת מחלוקת אם יכול המשכיר לפנות את השוכר מבית גדול , ז כאן"ובט 7ע"י המובא בסמ"בנמוק

. א לא יכול לשנות"ולדעת הריטב, אמות' ם יכול לתת לו בית ד"שלדעת הרמב, לבית קטן

.הובאו בטור כאן 1 .הדין כן, שאף אם אין מעות השכירות בעין, ב"ע סקל"ומוסיף הסמ 2 .א"סקי 3 .י"שאפשר שאין זו כוונת הנמוק, וראה להלן 4 .ז כאן"ג ובט"ע סקל"מובא בסמ 5 .א כאן"רמ 6 .ג"סקל 7

Page 141: חושן משפט סיכומים

[email protected] 032 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ז מדובר כשנפל הבית שאז "ע והט"משלדעת הס, א"ם והריטב"ונחלקו האחרונים באיזה אופן נחלקו הרמב

אך . אולם אם לא נפל הבית לעולם לא יכול לפנותו', בית סתם'ם יכול לפנותו לבית קטן כשאמרו "לדעת הרמב

ם אין "ואז לדעת הרמב, נראה שאף אם לא נפל הבית יכול לפנות המשכיר את השוכר 1ך"א והש"בדברי הרמ

.א צריך לפנותו לבית כזה"ת הריטבולדע', בית'יכול לפנותו רק למקום הנקרא

ללא כל ' בית סתם'ם כיצד יתכן שיכול המשכיר לפנות את השוכר כשאמרו "מתקשה בדעת הרמב 2והנתיבות

? סיבה

אבל לא יותר , בטענת אונס או טעות, והנתיבות נדחק שאפשר שפעם אחת יכול לפנות המשכיר את השוכר

.מכך

:סיכום

או , אם נחלקו איזה בית יכול לתת לשוכר כשנפל הבית, וקת הראשוניםנחלקו האחרונים בבאור מחל

שגם אז יכול המשכיר לפנות את השוכר ונחלקו אם יכול לתת לו בית , שהראשונים דברו באופן שלא נפל הבית

וזה רק בטענת , רק פעם אחת יכול לפנותו, והנתיבות מוסיף שגם לדעה זו, או שצריך לתת לו בית כזה, קטן

.אונס

:שאלה

?לגבי תשלום השכירות על הזמן הנותר , כשנפל הבית בית זהמה הדין ב

:תשובה

פסקו בתחילת הסעיף שהמשכיר מחזיר לשוכר את דמי שאר 5ע"והטוש, 34בשאלה זו נחלקו הראשונים

לומד 6ע"והסמ', אלא אם נשרפה כל העיר, נשרף הבית דינו כנפל'א כתב ש"אך הרמ. שאר ימי השכירות

אלא , ת היא שבנפל ונשרף הבית לא חייב המשכיר להחזיר לשוכר את תשלום שאר ימי השכירותשהמשמעו

שלדעה זו כשנפל הבית , אם כן משמע. אם נשרפה כל העיר שאז חייב המשכיר להחזיר לשוכר דמי שאר הימים

ע "והסמ. ירשאז מפסיד המשכ, אלא אם נשרפה כל העיר, חייב השוכר בשאר ימי השכירות וההפסד מוטל עליו

.'ויש אומרים שצריך השוכר ליתן למשכיר כל שכרו'א היא "מבאר שנראה שהגירסא בדברי הרמ

:לסיכום

.ט"סקי 1 .ב"סקי 2 .שלד שתי שיטות בזה' הנתיבות הביא מלקמן בסי 3 .ונפל הבית למשכיר, או ששכירות שיעבוד היא, וכשנפל הבית נפל לשוכר, ת ממכר היאהאם שכירו, ובפשטות המחלוקת היא 4 .ש"י הרא"עפ5

.ד"סקל 6

Page 142: חושן משפט סיכומים

[email protected] 033 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, אך בבנשרף הבית ונשרפה כל העיר. נחלקו הראשונים אם השוכר צריך לשלם על הזמן שאחר נפילת הבית

. ע מפסיד המשכיר ופטור מלשלם לו"לכו

סעיף יח

:שאלה

?עליה זו שעל גבי בית זהלחבירו מה דין משכיר

:תשובה

להעמיד , המשכיר, חייב בעל הביתעליה זו שעל גבי בית זה מתבאר שהמשכיר לחבירו 1מ"בב' בגמ

יכול השוכר לבא , ואם לא עשה זאת. משום שמשמעות דבריו היא שהבית ישתעבד לקיום העליה, לשוכר עליה

. השהשתעבד לעלי, בבית, ולדור במחיצת בעל הבית

וכן . שם מסתפקת אם בעל הבית יכול לדור בביתו עם בעל העליה או שרק בעל העליה ידור בבית' הגמ

. אם בעל העליה יוצא מפתח הבית או דרך עלייתו, כשנפלה העליה ודר בעל העליה בבית' מסתפקת הגמ

ם שצדדים אלו משו, ובעל העליה יוצא מהבית, להלכה פוסקים הראשונים שבעל הבית דר עם בעל העליה

.'אם תמצי לומר'נאמרו כ

שלדעתו לא צריך המשכיר בעל הבית להוציא הוצאות , ה"והטור הביא כאן באריכות את דעת הרמ

אך לדעת הטור צריך בעל הבית להוציא הוצאות ולטרוח בבניית . לתיקון הבית אלא ידור השוכר במחיצתו

.העליה

ה אין צריך בעל הבית לתקנה "שלדעת הרמ, יה לגמרינידון נוסף מובא בראשונים באופן שנפלה העל

ולדעת הטור גם , מחוייב בעל הבית לתקן תקרתו, שהיא רצפת העליה, רק כאשר נפלה תקרת הבית, באופן זה

שאף בנפלה כל העליה , פוסק כאן כדעת הטור א"הרמ. אם נפלה לגמרי העליה מחוייב בעל הבית לתקנה

.ה"י כרמ"פסק הבולא כ 2מחוייב בעל הבית לתקנה

שהבית משועבד לעליה זו , עליה זו שעל בית זהע שכונתם במשפט "ז מבאר את דעת הטור ופסק השו"הט

.כמות שהיא

:לסיכום

בא דייר העליה ודר בבית עם בעל הבית עד , המשכיר לחבירו עליה שנמצאת על בית זה ונפלה רצפת העליה

א פוסק שאף באופן זה צריך בעל "ליה נחלקו הראשונים והרמואם נפלה כל הע. שיבנה בעל הבית את העליה

. ונחלקו הראשונים אם בעל הבית מחוייב להוציא הוצאות לבניית העליה. הבית לבנות את העליה

:קטז 1 .מ"סק ע"סמ 2

Page 143: חושן משפט סיכומים

[email protected] 034 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

Page 144: חושן משפט סיכומים

[email protected] 035 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שיג

סעיף ג

:שאלה

?מה דין בית או חצר המושכרת לענין קנין חצר

:בהתשו

. מעמידה בחצר דמשכיר ושוורים דאתו מעלמא 2'והגמ. ,"הזבל של בעל הבית"נאמר 1מ"במשנה בב

ם "אולם הרמב. הכוונה שלא השכיר את החצר 3י"שלדעת רש' חצר דמשכיר'ונחלקו הראשונים בבאור המלים

בעל החצר ולא וגם באופן זה נקנה הזבל ל, אפילו באופן שהשכיר בעל החצר את חצירו, שהמדובר 4לומד

.לשוכר

. שאף כשהחצר מושכרת קונה בקנין חצר לבעליה, ם"ע פוסק כרמב"השו

ם שבסוגיית קנין כסף "ד מקשה על הרמב"הראב: ם כמה קושיות"הראשונים והאחרונים מקשים על הרמב

?והלא החצר קונה למשכיר, קונהו בקנין חצר, שכששוכר קונה את מקום החפץ, מבואר

. מועיל קנין בחצר מושכרת לשוכר, כשיש דעת אחרת מקנה, שיה זו שבסוגיה זומיישב קו 5ך"הש

הקצות . שלכך שכרה, ודאי שקונה בקנין חצר, שאדם ששוכר חצר בשביל לקנות בקנין חצר, ך"עוד תירץ הש

משום שאין המשכיר מקנה לשוכר את החצר אלא , שחצר שכורה קונה למשכיר, ך"ממשיך את דברי הש

ומה שאין כן כשהשכיר לו על מנת לקנות קנין , ולא לקנין חצר, סויימים שהדרך להשתמש בהםלתשמישים מ

.חצר

?ומדוע לא תקנה החצר לשוכר, שכירות ליומא ממכר היא, ם שהלא"הבית יוסף הקשה על הרמב

ת וגם לסוברים ששכירו, ששכירות ליומא לאו ממכר הוא 7מביא שהדבר שנוי במחלוקת ויש שסוברים 6ך"הש

.ורק שימושי החפץ קנויים לשוכר, ליומא ממכר הוא אין זו מכירה גמורה וגוף הדבר שייך למשכיר

ע לגבי חצר שגרים בה "ס פוסק השו"ר' שהלא בסי, שהחצר קונה לבעליה, ע כאן"מקשה על דעת השו 8ע"והסמ

? ר ולא רק למשכי, כשנכנס אליה צבי שבור, שהחצר קונה לשניהם, בה השוכר והמשכיר יחדיו

שכירות 'הביא את התורת חיים שיישב מדוע לא חל כאן הכלל של 1ך"הש, ונאמרו כמה יישובים לקושיה זו

ומה שאין כן בצבי שבור ', ממכר הוא'ובאופן זה אין אומרים , משום שאין החצר עומדת לזבל', ליומא ממכר

. קונה בה השוכר, שהחצר עומדת לכך יותר

:קא 1 .קב 2 .ה בחצר דמשכיר"ד, שם 3 .אות א, א שם"מובא בהגהות הגר 4 .א"סק 5 .א"סק 6 :מ נו"בב' תוס 7 .ה"סק 8

Page 145: חושן משפט סיכומים

[email protected] 036 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

2והנתיבות? והלא היא בידי השוכר ומשתמרת לו, צר משתמרת לבעל הביתך דן עוד מדוע נחשבת הח"והש

אך כשרצה השוכר לקנות בקנין , למרות שהיא מושכרת, מבאר שבשביל בעל הבית החצר נחשבת משתמרת

.ואין הפסק בין חצר בעל הבית לחצירו אין נחשבת חצירו למשתמרת, חצר

:לסיכום

אם המדובר בחצר של , שהזבל של בעל הבית בחצר של משכיר' גמנחלקו הראשונים בבאור דין המשנה וה

. משכיר המושכרת לשוכר או המדובר בחצר של משכיר ממש

מקשים הראשונים מספר קושיות ממקומות בהם , לדעת הראשונים שהחצר קונה למשכיר אף בעודה מושכרת

בעת השכירות ובעת , לקנין חצר שהמודד הוא מטרת השוכר, והתירוץ המרכזי בענין זה הוא, קונה השוכר

.כניסת החפץ לקרקע

.שם 1 .א"סק 2

Page 146: חושן משפט סיכומים

[email protected] 037 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שיז

:שאלה

והמשכיר , שהשוכר טוען שילמתים, מה הדין כשנתגלעו חילוקי דעות בין המשכיר לשוכר ביחס לדמי השכירות

?מכחיש

:תשובה

אי בתוך או ? על מי להביא ראיה, ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי' בעו מר: נאמר 1מ"בב' בגמ

. 'לאחר שלושים יום בחזקת שנפדה, בחזקת שלא נפדה, מת האב בתוך שלושים יום': 2דתנן, לאחר זמנו תנינא

יוחנן ' אמר להו ר? או לא, דפרע ביומא דמשלם זימניהלא צריכא ביומא דמשלם זימניה מי עביד איניש

ב טרוד בפועליו אבל שוכר דהכא "שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליהדסעה;'תניתוה

.מהימן בשבועה

אך כאשר טוען אחר , אינו נאמן וחייב, פרעתי, שכשטוען השוכר קודם תום הזמן, ואכן כך פוסקים הפוסקים

ע בין שהיתה השכירות בשטר או בעדים או שלא "ומוסיף השו. ו אפילו ביום הפרעון פרעתי נאמן ופטורהזמן א

.יכול השוכר לטעון פרעתי רק בתום השכירות, בשטר ועדים

קודם תום השכירות

ע לומד בפשטות שהשוכר משביע את המשכיר "והסמ. ע שהמשכיר מוציא את התשלום מהשוכר"מבואר בשו

מחוייב , מדוע בהלוואה שאין אדם פורע תוך זמנו, ע"ומקשה הסמ. רק לאחר שנותן לו המעות, תבשבועת היס

, ע שבשכירות אין דרך העולם כלל לפרוע תוך הזמן"ומבאר הסמ? המלווה להשבע היסת קודם שנותן לו המעות

שלעיתים רחוקות ומה שאין כן בהלוואה , ולכן צריך המשכיר להשבע היסת רק לאחר שמקבל מעותיו מהשוכר

.עוד לפני שמשלם לו המעות, ולכן צריך להשבע לו המשכיר, אדם פורע תוך זמנו

ובשני המקומות שבועת ההיסת , ולדעתו אין כל הבדל בין שכירות להלוואה בענין זה, ע"חולק על הסמ 3ך"הש

.באה אחר הפרעון

.ין נאמן השוכר תוך זמנו לטעון פרעתיא, שגם כשהיתה השכירות בעדים ואין העדים לפנינו, 4ע"וכתב הסמ

אין אדם פורע 'לט שם מבואר שכאשר אין מביא המלווה את העדים לא קיימת טענת ' מלעיל סי 5ומקשה הקצות

?אין נאמן גם בלא עדים, ומדוע אצלנו בענין שכירות שין נאמן לטעון פרעתי תוך זמנו', תוך זמנו

:קב 1 .ענין פדיון הבןב, בבכורות 2 .ג"סק 3 .א"סק 4 .א"סק 5

Page 147: חושן משפט סיכומים

[email protected] 038 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נאמן הלווה לטעון , שטענת המלווה רעועה כשלא מוציא שטרשדוקא לגבי הלואה רגילה , ומיישב הקצות

. אלא שלא יחזיק השוכר בקרקע, כ כאן שלא מקובל להוציא שטר על המעות"ומשא, פרעתי

מדוע לא יהיה נאמן . ע שאם השכירות היתה בלא עדים חייב השוכר קודם זמנו"מקשה על דברי השו 1והנתיבות

?השוכר במיגו

וכן אין מיגו של , משום שבטענה זו המשכיר מסלקו מהבית' עבר הזמן'מיגו של טענת ומבאר הנתיבות שאין

.משום שרוצה להפטר מכל התשלום שטוען ששילם' קצצנו פחות'טענת

ביום תום השכירות

שגם אז נאמן לטעון השוכר , שהדברים אמורים אפילו בתחילת היום 2ע"כתב הסמ, לגבי יום תום זמן השכירות

לעומת סוף היום שאז נאמן גם לטעון , 3אינו נאמן' פרעתי בתוך זמני'אבל אם טוען בתחילת היום ', פרעתי'

.'פרעתיך בתוך זמני'

לאחר תום השכירות

מדוע לאחר תום זמן השכירות כשיש ביד המשכיר שטר שכירות אינו יכול לתבוע מהשוכר , מקשה 4ע"הסמ

ע ששטר שכירות אינו דומה לכל שטר "ומבאר הסמ? ל הלוואהכמו בכ' שטרך בידי מאי בעי'מעותיו מכח טענת

ולכן אחר זמן ההלואה , ולא להוכיח שלא פרע, משום ששטר שכירות מטרתו שלא יחזיק השוכר בקרקע, הלוואה

.אי אפשר להוציא באמצעותו את המעות מהשוכר

:לסיכום

אין השוכר נאמן , וקודם תום הזמן, הויכוח הדבר תלוי בזמן בו נולד, כשהשוכר והמשכיר דנים על דמי השכירות

ואם . והמשכיר צריך להשבע לו שבועת היסת, וחייב, אפילו כשהשכירות בלא עדים ושטר', פרעתי'בטענת

שזהו שטר , ואפילו השכירות נעשתה בשטר, לאחר תום הזמן טוען פרעתי נאמן השוכר ואפילו ביום הפרעון

.דלא ליחזק בקרקע ולא שטר גוביינא

:שאלה

לענין דינים אלו של ספק אם פרע ' סתם שכירות שלושים יום'שדינה , מה הדין כשהיתה השכירות בסתם

? השוכר

.א"סק 1 .ד"סק 2 (.ע שם"סמה)ח "ע' כמבואר בסי 3 .א"סק 4

Page 148: חושן משפט סיכומים

[email protected] 041 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

ובפשטות נראה שהמדובר בסתם שכירות שדינה ' יום על השוכר להביא ראיה' אם תבעו בתוך ל'ע "לשון השו

עח שבסתם הלוואה לא קיים הכלל ' לעיל בסי ע"השו ך לשיטתו של"ומקשה הש, 1ך"וכן מפרש הש, שלושים יום

? והלא כאן זוהי סתם הלוואה, מדוע כאן אין השוכר נאמן לטעון פרעתי תוך זמנו', אין אדם פורע תוך זמנו'של

אלא שבסתם הלוואה דרך העולם לפרוע , תלוי במנהג העולם' אין אדם פורע תוך זמנו'מיישב שדין 2והקצות

ולכן אינו , לעומת סתם שכירות שאין דרך לפרוע תוך ימי השכירות, ולכן לא שייך שם כלל זה ,תוך זמן ההלואה

.נאמן לטעון פרעתי

שבסתמא , ולא בסתמא, כלומר', כגון ששכרו לשלושים יום, 'ע"ומוסיף בדברי השו, ך"א חולק על הש"אמנם הרמ

.ונראה שכוונתו לסתם שכירות, ם יוםע שלושי"א מדנקט השו"וראיתו של הרמ. אפשר שאדם פורע תוך זמנו

:לסיכום

ך גם "ולדעת הש', אין אדם פורע תוך זמנו'אם קיים הדין של , ע"בסתם שכירות נחלקו האחרונים בדעת השו

. א דין זה לא שייך בסתם"ולדעת הרמ, בסתם שייך דין זה

סעיף ב

:שאלה

ועתה , ובשטר לא הופיע מועד תחילת השכירות, לפרק זמן מסויים, במשכיר קרקע לחבירו בשטר, מה הדין

, וכן אם נוצרו חילוקי דעות בנושא אחר? מהי ההכרעה, נתגלעו חילוקי דעות כמה שנים נותרו עד תום השכירות

? מה הדין, כמו עלות השכירות

:תשובה

, מהימן, ניםואמר לו נקיטת חמש ש, וכתב ליה שטרא, האי מאן דאוגר לחבריה לעשר שנים: נאמר 3מ"בב' בגמ

שהויכוח הוא על תחילת , ולמעשה פוסקים כפירוש הראשון. שני פירושים בשם רבינו חננאל' ש בתוס"ועי

.תקופת השכירות

.אלא אם השוכר הביא ראיה, המשכיר נאמן, שכשנוצר ספק מתי התחילה תקופת השכירות, ע"וכן פוסק השו

.ב"סק 1 .ב"סק 2 .קג 3

Page 149: חושן משפט סיכומים

[email protected] 040 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאר ספיקות

שדינו , כגון שהתפתח ויכוח סביב מחיר השכירות, ענות שביניהםה בשאר ט"שה, א מוסיף בשם המרדכי"הרמ

שאחר זמן , וכן דעת הנמוקי יוסף, ומיהו יש אומרים, קרקע בחזקת בעליה עומדת ועל השוכר להביא ראיה

. השוכר נאמן במיגו, ג שקרקע בחזקת בעליה עומדת"אע, השכירות

לא שייך , המרדכי ודאי שאחר תום ימי השכירות וסובר שאף לדעת, א בהבנת המרדכי"חולק על הרמ 1ך"והש

וכדעת , שהנידון הוא על המעות והמוציא מחבירו עליו הראיה, ופשוט, לומר קרקע בחזקת בעליה עומדת

. שאז אכן אומרים קרקע בחזקת בעליה ולא המוציא מחבירו, אלא שהמרדכי עוסק בתוך ימי השכירות, י"הנמוק

:לסיכום

וכשנוצר . עומדת, המשכיר, אנו מכריעים שקרקע בחזקת בעליה, נים חלפו מן השכירותכשיש ויכוח כמה ש

גם הדין קרקע בחזקת , אם התפתח הויכוח באמצע תקופת השכירות, ויכוח על פרט אחר כמו תעריף השכירות

א"ולדעת הרמ, ה"ע המשכיר מפסיד מדין המע"ך לכו"אולם בסוף תקופת השכירות לדעת הש, בעליה עומדת

.השוכר מפסיד שקרקע בחזקת בעליה עומדת, לדעת המרדכי

סעיף ג

:שאלה

ולטענת המשכיר ', שנים'כמו באופן שכתוב , כשיש ויכוח באשר למשמעות הכתוב בשטר השכירות, מה הדין

?ולטענת השוכר הכוונה לשלש שנים, הכוונה לשנתיים

:תשובה

שלדעת , וכר את הפירות של השנה המסופקתמובאת מחלוקת בשאלה זו באופן שאכל הש 2מ"ב' בגמ

. כהנא' והלכה כר. כהנא פירות בחזקת אוכליהם עומדים' ולדעת ר, יהודה קרקע בחזקת בעליה עומדת' ר

שהמצב הוא מילתא דעבידא , שבמקרה זה', ומיישבת הגמ, ל קרקע בחזקת בעליה עומדת"מקשה והא קי' והגמ

שאין ידוע אם הכונה לשתים או ' שנים'במקרה זה של , כלומר. מטרחינן אטרוחי בי דינא תרי זימני לא, לגלויי

. ולכן אין אנו פוסקים ומוציאים עתה הפירות מהשוכר, ויבארוהו, מסתמא יבואו בקרוב עדי השטר, שלש

ואכל ', שנים'כשאמרו , שקרקע בחזקת בעליה עומדת, נחמן' ל כר"שלמרות שקי, ע"וכן פוסקים הפוסקים והטוש

.ד"אין מוציאים ממנו משום טרחת בי, ר את הפירותהשוכ

, שהמשכיר לא התנגד, שזהו דווקא כשתפס השוכר את הפירות קצת ברשות, א"בשם הריטב 1ך"ומוסיף הש

מוציאים ממנו את פירות השנה , בעוד המשכיר מתנגד, אך אם תפס את פירות השנה השלישית המסופקים

.המסופקת

.ה"סק 1 .דף קי 2

Page 150: חושן משפט סיכומים

[email protected] 041 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כשאין הדבר יכול להתברר

, ד"ד את הפירות משום טרחת ב"שכשהדבר יכול להתברר על ידי העדים לא מוציאים ב, על פי סברה זו

מוציאים , כגון שמתו העדים, ד שלא יוכל הדבר להתברר"שבאופן שרואים ב, ע בעקבותיו"ש והשו"פוסק הרא

משום שקרקע בחזקת , משום שמעיקר הדין הפירות שייכים למשכיר, הפירות מהשוכר ומעבירים אותם למשכיר

. ומה שאין כן כשהדבר אינו יכול להתברר, ד מתערבים"אלא שכשהדבר עשוי להתברר אין ב, בעליה עומדת

כשהספק אם נגמרה השכירות ואכל השוכר את הפירות

אם תמו שנות , כגון, כשיש ספק כמובא בסעיף הקודם, באופן שאכל השוכר את הפירות, דן 2ע"הסמ

אם גם במקרה זה , ואכל השוכר את פירות השנה המסופקת, (במשמעות האמור בשטר ולא ספק)השכירות

? ד "אומרים שאין מוציאים את הפירות מפני טרחת בי

משום שזה נאמר רק , ד"שאין אומרים כאן נמתין ולא נוציא הפירות מפני טרחת בי, ע נוטה לומר בזה"והסמ

כגון , אולם כשנתעורר ספק חיצוני לשטר, ו עדיו ויפרשוהושאז אנו מצפים שיבוא, כשיש ספק במשמעות השטר

אין אנו מצפים , שאין זה שייך לאמור בשטר, במקרה דנן שהספק הוא אם מילא השוכר את תקופת שכירותו

. שזה לא מוטל על העדים לזכור, שיבואו עדים ויעידו מתי התחילה השכירות

אין , ואכל השוכר פירות, אם נסתימה תקופת השכירותוסובר שגם כשהספק הוא , ע"ז חולק על הסמ"אך הט

. מוציאים מידו

:לסיכום

כגון שהספק הוא , אם הספק יכול להתברר, ואכל השוכר פירות, אם התעורר ספק בין המשכיר לשוכר

כשהדבר עשוי , ד"אין מוציאים את השוכר בכדי לא להטריח את ב, אם השכירות היא לשנתיים או לשלש

. אם מתו העדים, להוציא, די עדיםלהתברר על י

ע אין זה נחשב עשוי "לדעת הסמ, אם תמה תקופת השכירות, כגון, ואם הספק הוא בנושא חיצוני לשטר

.ואין מוציאים הפירות, ז נחשב עשוי להתברר"ולדעת הט, ואנו מעמידים קרקע בחזקת בעליה, להתברר

.ח"סק 1 .א"סקי 2

Page 151: חושן משפט סיכומים

[email protected] 042 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סיכום הסימן

ופעמים , וישנן כמה מצבים בהם חלוקים הצדדים, ין השוכר למשכירהסימן עוסק באופן שנתגלע ויכוח ב

. משאירים הקרקע אצל השוכר, ופעמים', קרקע בחזקת בעליה עומדת'אנו פוסקים מכח דין

, והדבר תלוי מתי נולד הויכוח, זה אינו שייך לנידון של קרקע בחזקת בעליה. אם שילם השוכר דמי השכירות. א

ואם לאחר תום השכירות או ביום תום , שמסתמא לא פרע, ת הדין עם המשכירשאם קודם תום השכירו

.מכח מנהג העולם, והלכות אלו נגזרות. ה"שהמע, נאמן השוכר, השיכורת עצמו

עוד דנים כשיש עדים על . שמטרת שטר השכירות היא למנוע חזקה של השוכר בקרקע, והאחרונים דנים

. שהיא שלושים יום, ומה הדין בשכירות סתם, במיגוומדוע לא יהיה נאמן השוכר , השכירות

. בזה מעמידים הקרקע בחזקת בעליה, אם נגמרה תקופת השכירות, כשמתעורר ספק תוך תקופת השכירות. ב

ע מוציאים ממנו "לסמ, כשאכל השוכר את פירות התקופה המסופקת, כשהספק לאחר תום תקופת השכירות. ג

. ז אין מוציאים עד שהדבר יתברר על ידי המשכיר"ולט, התבררמשום שאין נחשב יכול ל, הפירות

ואכל השוכר את פירות התקופה , אם תמה תקופת השכירות, כשהספק לאחר תום תקופת השכירות. ג

ז אין מוציאים עד שהדבר יתברר"ולט, משום שנחשב יכול להתברר, ע מוציאים ממנו הפירות"לסמ, המסופקת

האחרונים דנים אם יש להחיל על דין זה , בנוגע לתעריף השכירות, השכירות כשהספק לאחר תום תקופת. ד

וגם בזה יש אומרים , א לומד בפשטות שהדבר שנוי במחלוקת"והרמ, את העקרון של קרקע בחזקת בעליה

.ולא קרקע בחזת בעליה, ע בזה המוציא מחבירו עליו הראיה"ך סובר שלכו"והש, קרקע בחזקת בעליה

משאירים את , ואין יודעים אם הכוונה לשנתיים או שלש', שנים'כגון שכתוב בו , בהבנת השטר כשהספק הוא. ה

.שאז הקרקע בחזקת בעליה, אלא אם מתו העדים, וממתינים שיבואו העדים ויפרשוהו, הפירות ביד השוכר

Page 152: חושן משפט סיכומים

[email protected] 043 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות שכירות פועלים

סימן שלא

סעיף א

:שאלה

?את פרטי ההסכם , כשלא פרטו הצדדים, מהו הקובע בשכירות פועלים

:תשובה

וכשביקש השוכר , "הכל כמנהג המדינה", נאמר 1מ בתחילת פרק השוכר את הפועלים"במשנה בב

ואפילו הוסיף בשכר הפועלים אינו יכול לטעון שנתכוון להוסיף . אינם מחויבים לכך, הפועלים להשכים ולהעריבמ

.הכל לפי תנאו, שאם התנה מתחילה, 2'ומוסיף תוס, בשביל שישכימו בבוקר

רש ומפ, שפועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בעל הבית, מביאה את דברי ריש לקיש שלומד מהפסוקים 3'והגמ

יוצא על , וביציאתו מן העיר לשדה בבקר, בכניסתו לעיר צריך לוותר משלו ולהשאר בשדה עד החושך, י"רש

. ב"חשבון הזמן של בעה

שלקטו והגיעו , בנקוטאי? ונחזי מהיכא קא אתו. בעיר חדשה? ולחזי היכי נהיגי' וממשיכה הגמ

.ל דאורייתאאיבעית אימא דאמר דאגריתו לי כפוע(. י"רש)ממקומות מספר

על הפועלים ', כדין תורה'או ששכרו את הפועלים , שבעיר חדשה שאין בה מנהג, א"וכך אכן פוסק הרמ

.ובערב לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים, בזריחת השמש, ב"לצאת בבוקר על חשבון זמנו של בעה

.ת הנרולהדליק א 4א שבערב שבת על הפועלים לצאת מוקדם בכדי לצלות דג קטן"ומוסיף הרמ

כ בלילה "ומשא, משום שהוא בדרכו לעבודתו, ב"שבבוקר הפועל יוצא על חשבון זמנו של בעה, 5ע"ומבאר הסמ

.שהוא בדרכו לביתו

וסובר , ההפך' ומבאר את הגמ, שחולק על דין זה, חננאל' מביאים את דעת ר, י"והב 6בסוגיה' ותוס]

' והבסיס לדין הגמ. ולמרות זאת הוא הקובע', י טובלעולם יכנס אדם בכ'שמנהג העולם שונה מהאמור בפסוק

, לענין הבנת דעת הצדדים בחוזה שכירות פועלים, שמנהג המדינה עדיף', הכל כמנהג המדינה'הוא ענין

.[ ם לדין זה"ף והרמב"י את השמטת הרי"ולפי זה מבאר הב. מהמציאות המשתמעת מהפסוק

.פג 1 .ה השוכר"ד, שם 2 .ב"א ותחילת ע"סוף ע, שם 3 .ודאי צריך זמן רב מצליית דג קטן, שכן בפועל שלא היה כל היום בביתו, ןהשתרבבו בטעות לכא', דג קטן'שהמילים , סובר( ג"סק)ע "והסמ 4 .ב"סק 5 .ה פועל"ד: פג 6

Page 153: חושן משפט סיכומים

[email protected] 044 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאם לא היה מנהג בעיר אולם ?' ונחזי מהיכא קא אתו', 'הגמ לומדים מקושיית, א אחריו"והנמוקי יוסף והרמ

. מנהג זה הוא הקובע, רוב אנשי העיר הגיעו מעיר אחרת

למרות שאת העבודה , עוסק במדינה בה נשכרו הפועלים' מנהג המדינה'הירושלמי לומד שהמושג

.הקובע הוא מקום השכירות, ביצעו במקום שרווח מנהג אחר

על בעל , שכשהתפתח ויכוח בין בעל הבית לפועל אם היה תנאי מיוחד נגד המנהג, 1רושלמידין נוסף מובא בי

משום שטענתו של בעל הבית היא נגד , למרות שאינו מוחזק, ואם לא כן השכיר מוציא ממנו, הבית להביא ראיה

.מנהג

יר כולל את אם שכר השכ, ב"שהתעורר ויכוח בין השכיר לבעה, 3הביא מעשה מהתרומת הדשן 2והקצות

אף )ג הדמים מודיעים שכוונתו לא לכלול את הוצאות הדרך "שבכה, וסובר התרומת הדשן, הוצאות הדרך

אולם כאן שאין הדמים סותרים , היינו כשהדמים מכחישין פשטות הלשון, ל בעלמא שאין הדמים מודיעין"שקיי

שמתבאר שאף אם נתן המשכיר , יתנווהקצות מקשה על התרומת הדשן מסוגי(. משמעות הלשון הדמים מודיעין

והניח , אין אנו אומרים שהדמים מודיעים שנתכוון לשכרו להשכים ולהעריב, לשכיר מעות עודפים מהמקובל

.הקצות בצריך עיון

:לסיכום

לשון , הקובע הוא, ובעיר שאין בה מנהג". הכל כמנהג המדינה: "הכלל המרכזי במצב שלא היה סיכום אחר הוא

מנהג , ובעיר שרוב תושביה ממקום מסויים. ח עצמו"ובערב ע, ח זמן המשכיר"בבוקר יוצא השכיר עש, הפסוק

.אותו המקום מחייב

.א כאן"ש ורע"נמצא ברא 1 .א"סק 2 .י"כ בב"הובא ג 3

Page 154: חושן משפט סיכומים

[email protected] 045 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלב

סעיף א

:שאלה

ב באזני "והוסיף השליח על הסכום שהסכים בעה, מה הדין כשאדם שלח את חברו לשכור פועלים בסכום מסוים

?הפועל

:תשובה

אין להם זה על זה אלא , השוכר את האומנים והטעו זה את זה 2מבארת את דברי המשנה 1מ"בב' הגמ

.שאחד הפועלים הטעה את חבריו, 3כלומר, דאטעו פועלים אהדדישמדובר , תרעומת

דהא , תרעומת מאי עבידתיה, ב בארבעה ואמר השליח בשלשה"אי דאמר להו בעה, ממשיכה לדון' והגמ

, ב בארבעה ואמר השליח בשלשה"דאמר בעה, לעולם, סברה זו ואומרת' ה הגמבהמשך דוח. סבור וקביל

לשכירים יש תרעומת על , כלומר, ?"אל תמנע טוב מבעליו"דאמרי ליה לית לך , סבור וקביל, ודקאמרת

.שמנע מהם להרוויח טוב יותר על פעולתם, השליח

, אי דאמר שכרכם עלי, היכי דמי ,ב בשלש ואמר השליח בארבע"אי דאמר ליה בעה, דנה בהמשך' והגמ

דאמר להו שכרכם על , לא צריכא. ב מה שההנהו"וחוזר ונוטל מבעה' דתניא וכו, ישלם להם מדיליה

לא , ב ישלם ארבעה"בעה, על כרחו, אי מתגרי בארבעה, י"ומפרש רש ?ולחזי פועלים היכי מיתגרי, ב"בעה

. צריכא דאיכא דמתגר בשלשה ואיכא דמתגר בארבעה

:כום הדינים העולים מהסוגיאסי

אל "אך יש להם תרעומת משום , מקבלים הפועלים שלשה, והשליח אמר בשלשה, ב אמר בארבעה"כשבעה. א

".תמנע טוב

משלם להם , שכרכם עליאם אמר השליח לפועלים , והשליח אמר בארבעה, ב אמר בשלשה"כשבעה. ב

.ב כפי שיבואר להלן"וגובה מבעה, ארבעה

כשהדרך לשלם על , ב"שכרכם על בעהואמר השליח , והשליח אמר בארבעה, אמר בשלשהב "כשבעה. ג

.ב ארבעה"משלם להם בעה, פעולה זו ארבעה

יש לפועלים תרעומת , באופן זה. ב שלשה"משלם בעה, כשהדרך לשלם על פעולה זו גם שלשה וגם ארבעה. ד

.על השליח

.דף עו, פ האומנים"ר 1 :שם עה 2 .ה דאטעו"ד, י שם"רש 3

Page 155: חושן משפט סיכומים

[email protected] 046 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ב בשכרכם עלי "כמה מקבל השליח מבעה

שחייב השליח , בארבעה שכרכם עליב אמר שלושה והשליח אמר לפועלים "כשבעה', ן בובעניין די

כשזהו המחיר הנהוג , שבעל הבית משלם לשליח ארבעה, ה"הביא הטור את דעת ברמ, לפועלים ארבעה

. למרות שאמר לו לשכור בשלושה, במדינה

ה וסוברים "ש חולקים על הרמ"ף והרא"הרי, שלדעת הבית יוסף, ש"ף והרא"ונחלקו גדולי האחרונים בדעת הרי

חולקים 3ך"וש 2ע"והסמ 1אך הדרכי משה, גם כשמנהג המדינה לשלם ארבעה, שחייב בעל הבית לשליח שלשה

ב לשליח "ה שכשמנהג המדינה לשלם ארבעה משלם בעה"ש מודים להרמ"ף והרא"וסוברים שהרי, י"על הב

אך כשהמנהג לשלם , מנהג המדינה לשלם שלשההם כש, ש שמשלם שלשה"ף והרא"ודברי הרי, ארבעה

. משלם ארבעה, ארבעה

ב את מלא התשלום "ב משלם בעה"אך אם אמר שכרכם על בעה, שכרכם עליכל האמור הוא כשאמר השליח

. הנהוג במדינה

ב כשאמר שכרכם עלי "עד כמה מקבל השליח מבעה

, 4שלם את התשלום הנהוג במדינהה מ"שבע, שכרכם עלישבאמר להם , ה"הטור מביא את דברי הרמ

אך אם עבודתם שווה , והשליח אמר לפועלים בארבעה ועבודתם שווה ארבעה, ב אמר בשלשה"דווקא כשבעה

. משלם רק ארבעה ולא יותר, יותר מארבעה

, ב"שהוסיף השליח מהסכום שקבע בעה רביעיתשעד , י הבינו"שהב, ה"ונחלקו האחרונים בהבנת דברי הרמ

פטור , כגון ששווה פעולת הפועלים חמשה, אך אם הוסיף יותר מרביעית, ועלים כמנהג המדינהמקבלים הפ

.ב מתשלום הדינר החמישי"בעה

שדווקא בסכום שקבע השליח חייב , ה"אלא כוונת הרמ, ה"אין זה הבאור בדברי הרמ 5ך"אך לדעת הש

ב "אין בעה, ווה יותר מהסכום שקבעאך אם עבודתם ש, אם זהו שווי עבודת הפועלים למנהג המדינה, ב"בעה

ב "חייב בעה, ומנהג המדינה בחמשה, ושכרם השליח בחמשה, ב אמר לשליח לשכור בשלשה"ואם בעה, חייב

משום שמתוקף מנהג המדינה מחייבים , ב רק ארבעה"חייב בעה, י שגם באופן זה"כ לדעת הב"ומשא. חמשה

.רק ארבעה

.אות א 1 .ב"סק 2 .ב"סק 3 .ב ארבעה"משלם בעה, ב"ושכרכם על בעה, ואמר השליח ארבעה, לם ארבעהשכשמנהג המדינה לש, ה דלעיל"וכדעת הרמ4

.ג"סק 5

Page 156: חושן משפט סיכומים

[email protected] 047 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ב"כשאמר השליח שכרכם על בעה

שאם המנהג לשלם על עבודה כזו , ב כמנהג המדינה"משלם בעה, ב"שליח שכרכם על בעהכשאמר ה

שכשאמר השליח לפועל 1ש"ומבאר זאת הרא. למרות שאמר בתחילה לשליח שלשה, ארבעה משלם ארבעה

.ב לשלם כמקובל בשוק"וחייב בעה, ובכך בטלה שליחותו, ב שאמר שלשה"בארבעה שינה משליחותו של בעה

אם מלאכתם ניכרת , שאף אם מנהג המדינה לשלם על עבודה זו ארבעה', י הגמ"הראשונים עפוהוסיפו

ובלבד שכשוכרים פועל לעשות מלאכה ניכרת ויפה כזו משלמים לו , ב ארבעה"ושווה ארבעה חייב להם בעה

.2ארבעה

השליח למרות שאמר להם , מקבלים הפועלים שלשה, וכשמנהג העולם לשלם על עבודה מעין זו שלשה

אלא שיש להם , 3ב"משום שלא היה עליהם לסמוך על השליח והיו צריכים לברר הסכום עם בעה, ארבעה

.תרעומת על השליח שהטעם

:סיכום

משלם השליח את מלא הסכום , שכרכם עליאם אמר , ב"כשהוסיף השליח על השכום שאמר בעה

, חרונים משלם לו כשווי העבודה בשוקשלדעת הא, ב לשליח"ונחלקו האחרונים כמה משלם בעה, לפועלים

. וכמו שאמר לשליח, ש משלם שלשה"ף והרא"י לדעת הרי"ולדעת הב

, ולכן כיוון שאין השליח שלוחו, ב"על הפועלים מוטל לברר מה כוונת בעה, ב"שכרכם על בעהאם אמר השליח

. אינו מחוייב בסכום שאמר השליח אלא במחיר הנהוג בשוק

י "ורק לדעת הב, וב השיטות תמיד מקבלים הן השליח הן הפועלים את מלא סכום שווי העבודהשלר, יוצא אפוא

. אפילו כשזהו שווי העבודה בשוק, ב את מלא השווי"לא מקבל השליח מבעה, שכרכם עליכשאמר השליח

סעיף ב

:שאלה

?ב "מהסכום שאמר לו בעה, מה הדין כשהפחית השליח כששכר את הפועלים

:תשובה

שבאופן זה מקבלים הפועלים את הסכום הקטן שסיכם , יוצא, לעיל' המובאים בסעיף א' דברי הגממ

.שמנע מהם טוב, אלא שיש להם תרעומת על השליח, שבסכום זה נתרצו, השליח עמם

.ב את הסכום שביקש ממנו בתחילה"שאף השליח עצמו לא מקבל מבעה 4ך"וכתב הש

.י"ומובא בב, א' סי 1 .ח"ך סק"ש 2 .ה"ך סק"וש, ג"ע סק"סמ 3 .י"סק 4

Page 157: חושן משפט סיכומים

[email protected] 048 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ועשו , והשליח שכר את הפועלים בסתמא, שליח לשכור פועלים בארבעהב ל"שכשאמר בעה, 1ך"והוסיף עוד הש

.2ב ארבעה"משלם להם בעה, הפועלים מלאכה ששווה ארבעה

:לסיכום

ויש להם תרעומת על , ב לפועלים כפי שאמר השליח"משלם בעה, ב"כשגרע השליח מהסכום שסיכם עם בעה

.אם כך התנה עמם, ב כפי המחיר ההוג בשוק"ואם הליח שכרם בסתמא משלם להם בעה. השליח שהפסידם

ד-סעיף ג

:שאלה

הרינו ואמרו הפועלים , ב"מה הדין כשהיה פער בין הסכום שאמר השליח לפועלים לסכום שאמר לו בעה

?ב "נשכרים כמו שאמר בעה

:תשובה

הפועלים ואמרי ליה, ב לשליח בתלתא ואמר השליח לםועלים בארבעה"אי אמר בעה: פשיטא: נאמר 3'בגמ

ב "אמר בעה, אלא. כוונתם להוסיף על דבריו ולא לגרוע, כלומר, דעתייהו אעיליוא', ב"כמו שאמר בעה'

מהימנת לן דהכי 'אדיבורא דשליח סמכי דאמרי ליה , מאי, לשליח בארבעה ואמר השליח לפועלים בשלשה

.אינה פושטת ספק זה' והגמ ?ב סמכי"או אדיבורא דבעה', ב"קאמר בעה

ף השליחהוסי

ב לשליח בשלשה ואמר השליח לפועלים בארבעה ואמרו "ע שכשאמר בעה"להלכה פוסקים הטוש

שאם שווה , ב כפי שווי עבודתם"משלם בעה, ב"שכרכם על בעהאם אמר , ב"כמו שאמר בעההפועלים

ה ואם שוו. שבלטה שליחות השליח', וכמו שלמדנו בסעיף א, ארבעה נותן להם ארבעה למרות שאמר שלשה

. נותן להם שלשה, עבודתם שלשה

משלם השליח לפועלים ארבעה אף אם עבודתם שווה , שכרכם עלישאם אמר השליח לפועלים , 4א"ומוסיף הרמ

.שלשה

.א"סקי 1 .ב לא אמר לשליח סכום זה"ובעה, ויש לדון כששווי העבודה הוא ארבעה 2 . עו, ריש השוכר את הפועלים 3 .מ"י המ"עפ 4

Page 158: חושן משפט סיכומים

[email protected] 051 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ב"כשנשכרים בשלשה ובארבעה כמה משלם להם בעה

אם לא)שדינו כפי ששווה עבודתם בשוק , כאשר הוסיף השליח ואמר לפועלים בארבעה, ח"לדעת הב

משום שכוונת . משלם ארבעה, אם עבודתם שווה בשוק גם שלשה וגם ארבעה, ('שכרכם עלי'אמר השליח

כלומר הפועלים הוסיפו משפט זה שאף במצב לא ברור ישלם , לעילויא ב"כמו שאמר בעההפועלים במשפט

.ב את הסכום הגבוה ביותר"בעה

, ועבודתם שווה שלשה או ארבעה ב"מר בעהכמו שאולדעתו גם כשאמרו הפועלים , ח"חולק על הב 1ך"הש

.משלם שלשה

גרע השליח

, ב"כמו שאמר בעהואמרו , ב לשליח לשכור בארבעה ואמר השליח לפועלים בשלשה"ואם אמר בעה

. קולא לנתבע, ודינו, ב"כמו שאמר בעההדבר נשאר בספק מהי כוונת המילים

.א ארבעהב בשלושה ול"בענין זה קולא לנתבע היא לחייב את בעה

', קרקע בחזקת בעליה עומדת'הכלל של , לגבי גופם של הפועלים, מקשה מדוע לא חל כאן 2הקצות

אנו אומרים קרקע בחזקת בעליה , מדוע לגבי שכירות קרקע כשנתעורר ספק על החודש השנים עשר, כלומר

צריך לשלם על , יתאפילו לאחר שדר בב, והשוכר, עומדת והבעלים מוחזק בקרקע לפני החודש השנים עשר

על , כיוון שהוא מוחזק בגופו, ואלו כאן אין אנו אומרים שאחר שהפועל עשה את פעולתו, החודש המסופק

. ב לשלם"בעה

והרי זה , זהו כתפיסה ברשות, כיוון שעשה מרצונו את פעולתו, ומיישב הקצות שפועל שעשה פעולתו

אין , שהשוכר דר בה בלי ידיעת והסכמת המשכיר, עומה שאין כן בקרק, ב את פעולת הפועל"כאלו תפס בעה

.נחשבת דירתו לתפיסה ברשות

:לסיכום

אם, ב"הרינו נשכרים כמו שאמר בעהואמרו הפועלים , ב"כשנקב השליח לפועלים סכום שונה מזה שנקב בעה

שכרכם עלי שב, ('ב"כמו שאמר בעה'של )דינו כמו שהוסיף השליח בסכום בלי משפט זה , השליח בסכום הוסיף

.ב כפי המקובל בשוק"ב משלם בעה"משלם הכל ובשכרכם על בעה

.ב פטור מלשלם זאת מספק"ובעה, ודינו לקולא' הדבר ספק בגמ, ב"השליח מהסכום שאמר לו בעה גרעואם

.ב"יסק 1 .ה"שיב סק' ובסי, ב"סק 2

Page 159: חושן משפט סיכומים

[email protected] 050 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלג

פתיחה

. או הפועל, המעביד, כלומר, ב"בעה, וחזר בו אחד הצדדים, בשוכר פועל או פועלים, סימן זה עוסק

: הדין בענין זה מושפע מכמה גורמים

מי הוא החוזר בו.

או אחריו, האם קדם לתחילת העבודה, ד החזרהמוע.

או משיכת כלי העבודה, כגון סודר, האם נעשה קנין כלשהו.

או קבלן( ולא עבדים לעבדי" עבדי"שנאמר עליו )יום -שכיר, סוג הפועל.

האם ניתן להשיג עבודה או עובדים חלופיים, כלומר, מהו המצב עכשיו בשוק העבודה .

:ים לפצות את חבירו ישנם גם כן כמה מצביםבאופן שעל אחד הצדד

והאם קיימים דינים נוספים , ויש לדון האם יש מצבים שאין תרעומת, "תרעומת"הדין הבסיסי הוא דין

.כגון מחוסר אמנה

ידו על תחתונה"ישנו דין."

ב"וגם בזה עלינו לדון עד כמה משלם בעה, ישנו מצב של תשלום שכר מלא לפועל כפועל בטל.

?האם גופו קנוי והאם דינו כעבד עברי, פועל-מהו מעמדו של עובד, עלינו לברר גם

:המושגים בצדדי העיסקה בענין זה הם

.בעל הבית-והמעביד, או הקבלן, עובד-שכיר-הפועל

סעיף א

:שאלה

?לפני שהתחיל הפועל במלאכה , וחזר בו אחד הצדדים וביטל את העסקה, מה דין השוכר פועל

:תשובה

, ואין לנפגע אלא תרעומת, שפטור החוזר בו, או הפועלים חזרו בהם, שחזר בו, דין השוכר פועלים, לכאורה

:ונפרט זאת עתה. בהם החוזר בו חייב, ישנם כמה וכמה מצבים, אולם

Page 160: חושן משפט סיכומים

[email protected] 051 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כמופיע במשנה , שאם התחיל במלאכה דינו שונה, כשלא התחיל הפועל במלאכה, כל דברינו כאן אמורים

אם בעל הבית חזר , ידם על התחתונה, השוכר את האומנים וחזרו בהם: בה נאמר 1ק האומניםבתחילת פר

לאחר שעשו מקצת שהמדובר הוא , 2י"ומבאר רש. וכל החוזר בו ידו על התחתונה... ידו על התחתונה, בו

הפועל בטרם התחיל, ודברינו כאן אמורים, ודין פועל שחוזר לאחר תחילת המלאכה יבואר להלן. ממלאכתם

.במלאכה

מבארת שהכוונה כאן שחזרו בהם ' והגמ)ב "את בעה השוכר את האומנים והטעו , מובאת הברייתא 3'ובגמ

.כשלא התחילו את מלאכתם, והיינו. אין להם זה על זה אלא תרעומת, ב הטעה אותם"או בעה, (האומנים

.הדין הבסיסי בשוכר פועלים, כאמור, וזהו. אלא תרעומת, במקרה זה, שאין לחוזר בו, ע פוסקים כאן"הטוש

, ע והפוסקים"ומכח זה פוסקים השו, עושה מלאכה ליושב בטל...אינו דומה , נאמר' בברייתא נוספת בגמ

.כפועל בטל, ב לפועל"שמשלם בעה

?על מה יש תרעומת

. חדשב היא משום שיש להם עתה טירחה למצוא עבודה מ"שהתרעומת של הפועלים על בעה, מבאר 4ך"הש

שהתרעומת היא , ישנם ראשונים שסוברים, אולם. אין לפועלים תרעומת, ואכן כשאין החזרה גורמת טרחה

, אולם כשאין שום טרחה ממש, וגם לשיטתם היינו דווקא כשיש עדיין קצת תרעומת, אפילו כשאין טרחה כלל

.אין תרעומת

, יש לו תרעומת, אף שאין לו שום טרחה, םאם חזרו בהם הפועלי, ב"אך ביחס לבעה, וכל זה ביחס לפועלים

.משום שאין דרכו לעסוק בשכירות פועלים

.יכול לחזור בו ואין עליו תרעומת טענה רבהמביא שכאשר יש לחוזר בו מהעסקה 5הקצות

?"מחוסר אמנה"מה דין החוזר בו לגבי

לוקת הפוסקים בענין ותולה זאת במח, מחוסר אמנההאם כשיש תרעומת נחשב החוזר בו ל, דן 6ע"הסמ

, אם חוזר בו משום תועלת שיש לו, גם כאן. אם כשיש לחוזר בו תועלת נחשב למחוסר אמנה, מחוסרי אמנה

.לחלק מהפוסקים נחשב למחוסר אמנה

:לסיכום

:מ עה"ב 1 .ה וחזרו בהם"ד, שם 2 :עו 3 .א"סק 4 .א"סק 5 .א"סק 6

Page 161: חושן משפט סיכומים

[email protected] 052 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אלא אם חוזר בו עם , שהטריחם למצוא עבודה חדשה, יש לפועלים תרעומת עליו, אדם ששכר פועלים וחזר בו

ולענין . ב תרעומת בכל אופן"יש לבעה, ואם חזרו הפועלים. אין תרעומת, וכשאין להם טרחה כלל ".טענה רבה"

.הדבר תלוי בשיטות בענין מחוסר אמנה, מחוסר אמנהלהחשיב את החוזר בו כ

.שיש מצבים רבים שחייב החוזר בו לשלם, בהם נראה, דין זה מותנה וקשור לדינים הבאים

:שאלה

?החוזר בו חייב בתשלום מלא השכירות האם יש מצבים ש

:תשובה

ב כשלא יכל הפועל לעשות מלאכה"חזרת בעה

במה דברים : ל"מופיעה בהמשך הברייתא הנ', אין לו אלא תרעומת'הסתייגות ראשונה לדין האמור לעיל ש

. ם משלםנותן להם שכר, (1שאינה ראויה לעידור)אבל הלכו הפועלים ומצאו שדה לחה , שלא הלכו, אמורים

מטעם , ב"בעה, ואז חייב השוכר, לא שכיח שימצאו עוד להשתכר, שאחר שהלכו הפועלים לשדה, מבאר 2'תוס

.ם"וכפי שיבואר להלן בשם הרמב, ולכן חייב דווקא כשפשע, גרמי

. חייב השוכר אותם, שאם הלכו הפועלים לשדה ומצאו שהיא לחה, ע"וכן פוסק השו

ומצאה , ב מלאכתו מבערב"אם ביקר בעהאך , מצב של רשלנות מצד השוכרע שכל זה רק ב"ומוסיף השו

הא דסיירא לארעיה ' ם בדברי הגמ"דין זה מבוסס על הבנת הרמב. אין לפועלים כלום, שצריכה לפועלים

שם וראוה ולא הבינו שהיא הפועליםשהוליך , י הפירוש הוא"ולדעת רש, הא דלא סיירא מאורתא, מאורתא

ואם לא , בערב בשדהו שאז לא פשע ולא משלם לפועל ב"בעההכוונה היא שסייר , ם"ת הרמבאולם לדע, לחה

. סייר בשדהו משלם לפועל

באופן שהלכו הפועלים לאתר , ב לפועלים שכרם כפועל בטל"חייב בעה, שבהתקיים שני תנאים יחדיו, יוצא אפוא

. ת מצד השוכרוזהו רק כשהיתה רשלנו, והנה אי אפשר לבצע את העבודה, העבודה

ב משך את כליו בקבלן"חזרת הפועל כשבעה

שאם משך , 1על פי שיטת רבנו תם בפרק הזהב, א מוסיף הסתייגות נוספת בדין הבסיסי שהחוזר בו פטור"הרמ

משום . 2אפילו לאחר שחזרו הכלים לידיו, שוב אין האומן יכול לחזור בו, ב את כלי העבודה של הפועל"בעה

?הא בעי לממשך תספורת, והספרשם ' ת מוכיח זאת מדברי הגמ"ר. רותנגמר קנין השכיש

.ה אם הלכו"י ד"בתוך רש 1 .ה אין להם"ד: עו 2

Page 162: חושן משפט סיכומים

[email protected] 053 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומוסיף . אין הפועל יכול לחזור בו, ב את כלי האומנות"שאם משך בעה, א בשם יש אומרים"על פי זה פוסק הרמ

.אינו יכול לחזור בו, 4ואף אם ירצה שתהיה ידו על התחתונה, שבכל אופן אין הפועל יכול לחזור בו 3ך"הש

ב או תפס את כלי העבודה בשכיר"שמשך בעהכ

ובו , "עבדי הם"אך לא לגבי שכיר שעליו נאמר , שכל זה נאמר רק לגבי קבלן, מבואר, א בעקבותיו"וברמ, ת"בר

. לא מועיל קנין בכלי המלאכה

עד שיעשה לו, יכול לעכבם, ב את כלי המלאכה"בעה תפסאם , שגם בשכיר, י"א מוסיף על פי הנמוק"אך הרמ

.אלא בגדר תפיסה, אך אין זה בגדר קנין. השכיר מלאכתו

ולדעתם לא מהני , 5ת"י שחולקים על דעת ר"א ור"י שהביא את דעת הרשב"מקור דין זה הוא מדברי הנמוק

משמשך הספר את כליו אינו יכול לחזור 'ש', וממשמעות הגמ, משיכת קולמוס לחייב את הסופר שלא לחזור בו

ב שיכול לעכבם עד "ששם הסיבה שלא יכול לחזור בו היא משום שחפציו תפוסים ביד בעהמשום , אין ראיה' בו

. אך אין זה מחייבו מטעם קנין, שיעשה מלאכתו

עד שיעשה , יכול לעכבם, אפילו בשכיר שלא מועיל קנין, ב את כלי האומן"שכשתפס בעה, א"מדין זה הוציא הרמ

. הפועל מלאכתו

ב לתפוס כלי האומנות כמשכון ולעכבם בידיו אם "שיכול בעה, אשונים שסובריםאת דעת הר, מבאר 6והנתיבות

ב הכלים בידו אם לא היה כאן שום "מדוע יוכל לעכב בעה, שהדברים לכאורה תמוהים, השכיר מעוניין לחזור בו

. 7שלדעתם אין כאן שום קנין, קנין

ב קנה את כלי האומנות עד "שבעה, משוםהוא , ב את כלי האומן"שהטעם שיכול לתפוס בעה, ומבאר הנתיבות

ולכן יכול , ב"וכל עוד לא עשה האומן בהם את אומנותו הכלים ברשות בעה, שיעשה בהם האומן את אומנותו

רק עד , כאמור, משום שהם קנויים לו, אמנם ודאי הוא שלא יכול למוכרם ולקנות אחרים במקומם. לעכבם בידו

לשכור אחרים , הכוונה יכול לעכב כלי האומנות ולשכור אחריםא "רמובלשון ה. שיבצע האומן את פעולתו

.מכספו שלו ולא בכלי האומנות

נאמר , שחידוש זה שמועילה תפיסת הכלים לחייב האומן להשלים מלאכתו, א דין זה"מנין לרמ, מקשה 8ך"והש

. ת"חדש זאת גם לדעת ראך מנין לנו ל, על תפיסת הכלים' שמבארים את כוונת הגמ, ת"רק לחולקים על דעת ר

ת "ורק החולקים על דעת ר. ב בכלים באופן שלא היה קנין"שתועיל תפיסת בעה, שאין זה פשוט מסברא

.שלא מועילה משיכת כלי המלאכה לקנין מוכרחים שתפיסת הכלים מועילה, וסוברים

.ירא שמים יחמיר ויחזיר לפועל את שלוא וכותב ש"ך חולק על דין הרמ"ואכן הש

.ה והא בעי"ד' תוס. מח 1 .ב"ע סק"לפי הסמ 2 .ד"סק 3 .שידו על התחתונה, לגבי פועל שחוזר בו לאחר שהתחיל במלאכתו' כאמור במתני 4 .ט' ש בהזהב סי"י ברא"י גם בהגהות אשר"מובא בשם ר 5 .ב"סק 6 .ת החולק עליהם"שלא כדעת ר 7 .ה"סק 8

Page 163: חושן משפט סיכומים

[email protected] 054 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:כוםלסי

.אם חזר בו אחד הצדדים אין עליו אלא תרעומת, ב את העסקה"אחר שסיכמו הפועלים ובעה

רק , ב בתשלום שכרו כפועל בטל"חייב בעה, ונמצא שהעבודה לא אפשרית, אך אם הגיע הפועל לאתר העבודה

ל בקבלן ת מתחייב הפוע"לר, ב את כלי הפועל"אם משך בעה. 1ב ולא בדק את המקום מבערב"אם פשע בעה

וגם . י כליו"ע אינו נקנה ע"לכו, ושכיר. ויש חולקים, ב עד שיעשה מלאכתו"משום שקנאם בעה, במלאכתו

. יכול לעכבם, ב את כלי המלאכה"אם תפס בעה, לדעת החולקים, בשכיר

סעיף ב

:שאלה

?למקום העבודה וחזר בו מעסיק זה קודם שהלכו הפועלים, מה הדין כשיכלו הפועלים להשכר למעסיק אחר

:תשובה

:ב כשיכלו הפועלים להשכר למעסיק אחר"מדוע חייב בעה, ישנן כמה דעות

שחייב מטעם גרמי' שיטת תוס

.גרמיחייב לשלם להם מטעם , ב"כתבו שאם הפסידו הפועלים עבודה אחרת בעטייו של בעה 2בסוגיה' תוס

? פטורהוא ו של חבירו מבטל כיסוהלא דין , מדוע חייב מטעם גרמי, מקשה 3הקצות

שחייב כשם , בפועל, כגון בסוגייתנו, שקיים חילוק בין מבטל כיס חבירו למבטל חבירו עצמו, הקצות מתרץ

. חייבאהדקיה באידרונא ולכן מצאנו ש, באדם המזיק שבתשמצאנו חיוב

למרות שבעל ,פטור המבטל, וביטל את העסקה, שאם שכר אדם את בהמת חבירו, מוסיף הקצות, ולפי זה

.שבתמשום שבבהמה אין דין , הבהמה יכל להשכירה לאדם אחר והפסיד

"דבר האבוד"ן שחייב מטעם "שיטת הרמב

ב "חייב להם בעה, שאם אמש יכלו הפועלים להשכר ועתה אינם נשכרים, א"ן והרשב"על פי הרמב ע פוסק"השו

.כדבר האבוד להםמשום שזהו , שכר כפועל בטל

וכדעת גרמי ע משמעותו שחייב מטעם "שלדעת הסמ, חייב כדבר האבודנים בבאור המושג ונחלקו האחרו

.גרמימחיוב 1זהו חיוב שונה, א"ורעק 4ולדעת הקצות', תוס

.ע"ם ושו"לרמב 1 .8' וראה גם הע, ה אין להם"ד: עו 2 .ב"סק 3 .ג"סק 4

Page 164: חושן משפט סיכומים

[email protected] 055 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שיטת הנתיבות שחייב מתוקף תקנת חכמים

חוזר ב ה"אין חיוב בעה, והראשונים כשיכלו הפועלים להשכר ועתה הפסידו זאת' סובר שלדעת תוס 2הנתיבות

, חייב אהדקיה לחבירו באידרונאשאמנם ב, משום שלא יתכן שחיובו הוא מטעם גרמי ממש, מדאורייתא, בו

ב אחר שאמר לפועלים בתחילת "וכן כאן לא יתחייב בעה, אולם אינו חייב על העבודה שהפסיד אחר ששחררו

ב "שחיוב בעה, סבור הנתיבות, ועל כרחך, ומדוע חייב על כל היום, על שאר היום, שאינו נצרך להם, היום

.כשחזר בו הוא מתקנת חכמים

אחר שהלכו הפועלים

וכן פוסק , שעתה אינם מוצאים עבודה, ב מטעם גרמי"חיובו של בעה, גם אחר שהלכו הפועלים' לדעת תוס

ב לא "בעה, חולקים וסוברים שאחר שהלכו הפועלים, ע"וכן דעת הסמ 4יש מהראשונים, אולם. 3העיר שושן

. ולכן מחוייב לשלם להם את שכר פעולת כל היום, כול לבטל את העסקהי

משום ששליח הפועל אינו יכול , ב להפסיק את השכירות"יכול בעה, שאם שלח הפועל את שלוחו, א מביא"והרמ

.להתחיל בעבודה

:לסיכום

. דבר האבד הוא משום, כשיכלו להשכיר עצמם קודם לכן, גדר החיוב במבטל עיסקת שכירות פועלים

אלא אם , אין לנפגע אלא תרעומת, השוכר או הפועלים, עד כה למדנו ששוכר פועלים וחזר בו אחד הצדדים

:התקיים אחד מהתנאים הבאים

ב ולא ביקר שדהו"כשפשע בעה, התחילו הפועלים לעבוד.

עבודהובשכיר יכול לעכב כלי ה, ב את כלי הקבלן חייב הקבלן לסיים עבודתו"מרגע שמשך בעה.

ב לשלם לו"צריך בעה, ובגללו הפסיד זאת, ב"אם יכל הפועל להשכיר עצמו קודם ששכרו בעה.

.ב לפועל את דמי השכירות כפועל בטל"משלם בעה, במצבים אלו

:שאלה

השכר עתה מה דינו כשיכול הפועל ל, ודינו שמשלם לפועל את שכרו כפועל בטל, ב את השכירות"כשביטל בעה

? לאחרים תמורת סכום פחות

:תשובה

.ערבא נראה שחיוב דבר האבוד הוא כחיובו של "ובריטב 1 .ג"סק 2 .ו"ע סק"מובא בסמ 3 .י"נמוק 4

Page 165: חושן משפט סיכומים

[email protected] 056 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ב לשכר "ההפרש בין שכר בעה, כלומר, משלם הפחת, ע כותב שאם נשכרים עתה הפועלים בפחות"השו

.המעסיק החדש

, ב לפועלים את הפער בין שכר פועל בטל"שבמצב זה משלם בעה, התמוהים 2ע"מביא את דברי הסמ, 1ך"והש

וכאן לא התבטלו אלא נשכרו , והלא פועל בטל הוא תשלום כשהפועלים בטלים, ך"ומקשה הש. לשכרם הנוכחי

?לאחר

במצב שיכול הפועל להשכר לעבודה קשה יותר מעבודה , א"א מביא מחלוקת בין המרדכי לתלמידי הרשב"והרמ

ויתכן שהוא הדין כשיכול להשכיר עצמו בתנאים פחות. אם עליו לעשות זאת, זו אלא שיקבל שכר רב יותר

. טובים מתנאי מעסיק זה

:סיכום

ב "דינו של בעה, הפסידו הפועלים מעסיק פוטנציאלי אחר, ובעקבות זאת, ב את השכירות"כשהפסיק בעה

אולם אם יכולים להשכר עליו לשלם להם את הפער שבין שכרו לשכר שנשכרים . לשלם להם כשכר פועל בטל

.ב את הפועל כדי להפטר מחיוב שכר פועל בטל"ייב בעהיש מחלוקת אם יכול לח, ובמלאכה קשה יותר. עתה

סעיף ג

":ולא עבדים לעבדי, עבדי הם", מ"סעיף זה עוסק בדין האמור בפרק ראשון בב

:שאלה

?יכול לחזור בו, האם לאחר שהחל הפועל את מלאכתו והגיע חצי היום

:תשובה

' כי לי בני ישראל עבדים'דכתיב : והטעם .םאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היונאמר 3מ"בב' בגמ

.עבדי הם ולא עבדים לעבדים

יכול , שאפילו אחר שהתחיל הפועל את מלאכתו והגיע חצי היום, ע"פוסקים הפוסקים ובכללם השו, על פי זה

. לחזור בו

מ שיכול להפסיק מלאכתו באמצע היום"הטעמים והנ

שלדעת תשובת מימוני היא . הפסיק את עבודתו במהלך היוםבסיבה שיכול הפועל ל 5מביא מחלוקת, 4הקצות

כפי שיכול גם , להחזיר למעסיק את שכר שאר היום, כלומר, גרעון כסףמשום שהפועל יכול לנקוט פעולת

.לעשות עבד עברי בתוך ימי עבדותו

.י"סק 1 .י"סק 2 . ודף עז. דף י 3 .ו"סק 4 .שהדבר שנוי במחלוקת אמוראים בירושלמי, מתבאר, ו"ובנתיבות סק 5

Page 166: חושן משפט סיכומים

[email protected] 057 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ם מבלי שהפועל יכול להפסיק את עבודתו במהלך היו, אנו למדיםעבדי הם שמהפסוק , יש סבורים, אולם

.הלקוח מעבד עברי, להיזקק למושג גרעון כסף

ועתה אין המעות , שגם כאשר שילם המעסיק לפועל את שכרו בתחילת היום, ק"ע פוסק על פי המהרי"השו

שלסוברים שהסיבה , אולם הדבר תלוי בסברות דלעיל. יכול הפועל להפסיק את פעולתו, קיימים אצל הפועל

ורק לסברה , ואינו יכול להפסיק בחצי היום, במצב זה אין גרעון כסף, כגרעון כסף היא, שיכול להפסיק בחצי היום

כשאינו , יכול להפסיק את מלאכתו אף במקרה זה, שיכול להפסיק ממלאכתו ולאו דווקא מטעם גרעון כסף

. מחזיר לבעלים מעותיו

'?ולא עבדים לעבדים" עבדי"'האם קנין מבטל את דין

. אין הפועל יכול להפסיק מלאכתו בחצי היום, סודר-שאם נעשה קנין, א"דעת הריטבמביאים את 1האחרונים

קנין לעשות , כלומר, דברים-והלא זהו קנין, איך מועיל קנין סודר בנושא זה, ראשית. מקשה על דין זה 2ך"הש

. תוקף-וקנין כזה אינו בר, פעולה

עבדי ולא "שלא נאמר בו דין , זהו דווקא בקבלן, שגם אם מועיל קנין למנוע חזרה בחצי היום, ך"עוד כתב הש

.ולא בשכיר יום, "עבדים לעבדי

ולכן אין זה קנין , וכאן אכן משתעבד גופו להיות פועל, כל שמשתעבד גופו לא הוי קנין דבריםמחדש ש 3הקצות

.לעשות פעולה

מעסיק לשוכר את שכר שבדבריו מדובר גפ באופן ששילם כבר ה, א"ע חולק על הריטב"והקצות מוכיח שהשו

ב לחזור "ע שיכול בעה"ולמרות זאת פוסק השו, ב"שהכסף קונה לבעה, וזה שווה למצב שנעשה קנין, פעולתו

.א"ומכך אנו למדים שלא כדעת הריטב, בו

:סיכום

או משום גרעון כסף או משום , ונאמרו בזה שני טעמים, "עבדי ולא עבדים לעבדי"פועל יכול לחזור בו מדין

.מ כשאין לפועל להשיב הכסף לבעליו"ונ, וקהפס

ע אין קנין "ולשו, שזהו משום שקונה את גופו, ומבאר הקצות, א אין יכול להפסיק עבודתו"וכשנעשה קנין לריטב

.ך כתב שהיינו דווקא בקבלן"והש. 4מועיל

:שאלה

? ל לכתחילה קיים גם באדם המוכר עצמו לפוע, "ולא עבדים לעבדי, עבדי"האם הדין האמור של

.ד"ך סקי"י וש"ב 1 .ד"סקי 2 .ה"סק 3 .ה"י הקצות סק"עפ 4

Page 167: חושן משפט סיכומים

[email protected] 058 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

פועל שרוצה להשכיר עצמו לשלש שנים ויותר

, מפני שבכך הופך עצמו, שאסור לאדם להשכיר עצמו כמלמד לשלש שנים, א פוסק על פי הגהות מרדכי"הרמ

. מקצה שלש שנים כשני שכירעל פי הפסוק , לעבד, כביכול

.משלש שנים יותרמוסיף שהיינו דווקא ל 1ך"והש

, יכול למכור עצמו אף ליותר משלש שנים, שבתור פועל, וסוברים, מחלקים בין פועל לעבד' שתוס 2ך מביא"הש

.ואלו האיסור נאמר רק בעבד

כשם שיכול למכור עצמו לעבד במצב , מותר למכור עצמו, שכאשר הפועל עני וזקוק לכסף זה, 3ך"עוד מביא הש

.כזה

נשבע לעבוד יותר משלש שנים

האם נחשב לנשבע לבטל את , על אדם שנשבע לשמש כחזן משך שש שנים, ת יאיר נשאלמביא שהחוו 4הקצות

?"עבדי"האיסור של

. מהונו' אלא מכבד את ה, והחוות יאיר נוטה שאין זה כלול בדין עבדי משום שבתפילתו אינו משמש את הקהל

.ולמרות זאת אסור, אולם הקצות דוחה שאינו גרוע ממלמד שגם הוא מקיים מצווה

.שהוא דרבנן" עבדי"לא נעקרת על סמך דין , הקצות לומד ששבועת החזן שהיא דאורייתא, אמנם

:סיכום

וכן הדין . אסור לפועל להשכיר עצמו ליותר משלש שנים, ('אך לא לדעת תוס, מ"בשיטת הגה)א "לדעת הרמ

אין זה , על שלש שניםואם נשבע לעשות מלאכה מ. אלא אם הוא עני ונזקק לכך מאד, לאיסור במלמד וחזן

.ואינו מבטל השבועה, הוא דרבנן" עבדי"משום שדין , נשבע לבטל מצווה

סעיף ד

:שאלה

?והפסיק לעבוד בחצי היום , מה דין פועל או קבלן שחזר בו

:תשובה

.ז"סקי 1 .בשם ספר באר שבע 2 .ז"סקט 3 .ז"סק 4

Page 168: חושן משפט סיכומים

[email protected] 061 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

חילוק בין פועל לקבלן

דוסא בין ' לדעת ר, כלומר. ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, דוסא תרתי קאמר' ר :נאמר 1'בגמ

ויכול לחזור בו ואין ידו , אולם לדעת רב בשכיר אין הדין כן, יד פועל החוזר בו על התחתונה, בשכיר בין בקבלן

ידו על "בהמשך נראה שההבדל בין . ]ולא עבדים לעבדי עבדי הםמשום שנאמר בפסוק , על התחתונה

ב ולא "ר בין זמן ההסכם בין הפועל לבעההוא דווקא כשהשתנה המחי, "ידו על התחתונה"או " העליונה

.[כשהמחיר הקודם קיים

ידו על , קבלן, לעומת זאת. ונוטל, שמין לו מה שעשה, שפועל שהפסיק את עבודתו בחצי היום, ע פוסקים"הטוש

.התחתונה

?מהו ההבדל המעשי בין שתי שיטות חישוב אלו

שקיבל בגד לארוג , כגון. את השאר לחומראומקבל הקבלן , שמין את החסר עוד להשלמת המלאכה ,בקבלן

לכאורה היה מקבל ארבעים שקל על מחצית , ובאמצע העבודה הפסיק מלאכתו, תמורת שמונים שקלים

בכדי שהבעלים , יקבל רק עשרים שקל, על ידי קבלן אחר, אם יתר העבודה שווה שישים שקל, אולם, העבודה

. יוכלו לסיים את המלאכה באמצעות פועל אחר

שלדעת הטור , ך"נחלקו הטור והש, (כגון שהוזלה העבודה)שיתר העבודה שווה רק עשרים שקל , במקרה הפוך

שכן זהו שווי עבודתו , מקבל הקבלן רק עשרים שקל 2ך"ואלו לדעת הש, יקבל ארבעים שקל שזהו שווי עבודתו

.ידו על התחתונהוזהו המושג , בשעה זו שהוזלה העבודה

מקבל הפועל , והפסיק את עבודתו במחצית היום, וכשקיבל בגד לארוג בשמונים, התחתונהאין ידו על ,בפועל

.משום שפועל אינו כעבד, הטעם, וכאמור. ב צריך להוציא שישים שקל"גם במצב שבעה, ארבעים שקל

, ע משלם לפועל שישים"שלדעת הטוש, כשעתה שווה העבודה עשרים, ונחלקו הראשונים בענין זה בפועל

.אלא שאין ידו על התחתונה, ידו לא על העליונה, 3ך"אולם לדעת הש, שידו על העליונהמשום

שידו על העליונה או לפחות אין ידו על , לבין פועל, בין קבלן שידו על התחתונה, זוהי משמעות ההבדל

.התחתונה

ום שסיכם עם יותר מהסכ, ויתר העבודה שווה, כשהתייקרה העבודה, שידו על התחתונה, מה הדין בקבלן

?הקבלן בתחילה

מדברי 4ומדייקים האחרונים. כיוון שאינו תופס משלו, שאין הקבלן צריך לשלם מכיסו, הטור עונה על שאלה זו

. ב מרכושו של הקבלן יכול לעכבו בידו"שכשתופס בעה, הטור

את כוונת )יניהם לא מקבל מעבר לשכר שסיכמו ב, ב"וסוברים שאף אם תופס בעה, חולקים 5ך"ח והש"אולם הב

(.הטור הם מפרשים בצורה שונה

: מ עז"ב 1 .ב"סקכ 2 .ט"סקי 3 .ז"ע סקט"י וסמ"ב 4 .א"סקכ 5

Page 169: חושן משפט סיכומים

[email protected] 060 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הוא דווקא כשהשתנה מחיר , אם ידו על התחתונה או עליונה, לחלק בין פועל לקבלן' שכל הדיון בגמ, ונראה

בין בפועל ובין קבלן את חלק , משלם המעסיק בכל מצב, אך אם נשאר מחיר העבודה יציב, העבודה בשוק

(.הזהה לנוכחי)ראשוני העבודה היחסי משווי העבודה ה

:לסיכום

משלם לפועל , כשהתעריף המקובל בשוק עכשיו זהה לתעריף הסיכום הראשוני, פועל שהפסיק באמצע עבודתו

.בין בשכיר בין בקבלן, את חלקו היחסי

. אם התייקרה העבודה או הוזלה הדין מורכב יותר

מקבל את שווי העודף מהסיכום , קרה העבודהדהיינו אם התיי. ידו על התחתונה, שהפסיק עבודתו קבלןשב

לטור , מקבל רק את החלק היחסי של עבודתו, ואם הוזלה העבודה, הראשוני על עלות שאר העבודה שהוקרה

. ך לפי השווי הנוכחי"ולש, לפי הסיכום הראשוני

לם לו את כלומר שכשהוזלה המלאכה מש, ישנה מחלוקת אם ידו על העליונה, שהפסיק עבודתו פועלואלו ב

ואם הוקרה . או שאין ידו על התחתונה ומשלם לו את חלקו היחסי, הסיכום הראשוני בקיזוז יתרת המלאכה

. העבודה משלם לו את חלקו היחסי בלי להתחשב בהפסדו של המעסיק

:שאלה

?את פעולת השכיר , באמצע המעסיקמה הדין כשהפסיק

:תשובה

ואם , יתן להם לפי מה שעשוש 2י"ומבאר רש, על התחתונה ב חוזר בו ידו"אם בעהמתבאר ש 1במשנה

.חוץ ממה שצריך להוצאות השלמתה, הוזלה מלאכת הפועלים יתן להם כמה שפסק

.אלא כפועל בטל...נותן להם שכרם משלםתני תנא קמיה דרב , מבואר 3'בהמשך הגמ

... הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, ע"פוסק השו' בסעיף א, א פוסקים את שני הדינים האמורים"ע והרמ"והשו

. נותן להם שכרם כפועל בטל

.ה החוזר בו דינו כקבלן שידו על התחתונה"ובע' א פוסק בסוף סעיף ד"והרמ

וככל . או משלם לפועל שכר פועל בטל, אם ידו על התחתונה, ב שחזר בו"יש כאן סתירה בענין בעה, אם כן

לבין מצב שלא השיגו , שאז ידו על התחתונה, בודה חלופיתהנראה הדבר תלוי בין מצב שהפועלים השיגו ע

:לסיכום.שאז דינו לשלם שכר פועל בטל, עבודה אחרת

.ואם לא מצאו משלם להם שכר פועל בטל, אם מצאו הפועלים עבודה ידו על התחתונה, ב חזר בו"אם בעה

.עה 1 .ב חוזר בו"ה ואם בעה"ד 2 :עו 3

Page 170: חושן משפט סיכומים

[email protected] 061 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.ד-נסכם בטבלה זו את הדינים המרכזיים העולים מהסעיפים א

ב "חזרת בעה

הערות הדין המצב

לפני

לת תחי

המלאכה

מחלוקת אם תרעומת בסתם

יש דין מחוסר

(.ע"סמ)אמנה

בטענה רבה

(.קצות)חוזר

כשאין טרחה ,

אין תרעומת

(.ך"ש)

ב את "משך בעה

. כלי האומנות

אין יכול לחזור

.בו

היו יכולים

, להשכיר עצמם

.ועתה לא

חייב כפועל

.בטל

לא הלכו ' אפי

.לעבוד

ובתנאי שלא

סקר נכסיו

.ערבמב

אחר תחילת

המלאכה

כגון שהלכו

מצאו עבודה

.אחרת

חייב כפועל

.בטל

רק באופן שלא

ב "סקר בעה

.נכסיו מבערב

Page 171: חושן משפט סיכומים

[email protected] 062 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

לשדה ולא

, היתה עבודה

.או בחצי היום

לא מצאו עבודה

.אחרת

.ידו על התחתונה

חזרת פועלים

הערות הדין המצב

או אחרי , לפני. סתם פועל

.תחילת המלאכה

יכול לחזור בו וידו על

.העליונה

ולא " עבדי"מטעם

.עבדים לעבדי

ך אין ידו על "ולש

.התחתונה

מחלוקת באחרונים .עשו קנין

ך ”ש)אם יכול לחזור בו

(.וקצות

ב כלי "משך בעה

.אומנותו

.יכול לחזור בו

אחר תחילת קבלן

.המלאכה

.ידו על התחתונה

ה כלי "משך ב

.אומנותו

ד כופים "ונראה שב .כול לחזור בולא י

.אותו

ו-סעיף ה

:שאלה

?לגבי חשש נזק בלתי הפיך שעלול להגרם למעביד , מה דין עובד שהפסיק באמצע את עבודתו

Page 172: חושן משפט סיכומים

[email protected] 063 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

כשהפסיק בפשיעה

, לא רק שכיר, ובדבר האבוד, דבר האבודמוגדר כ, או ליתר דיוק שלא באונס, עובד שהפסיק עבודתו בפשיעה

. אינו יכול לחזור בו, אלא גם פועל

פועלים שוכרב "שבעה 1מתבאר במשנה, אפילו לא התחיל עדיין את מלאכתו, אם למרות זאת העובד חוזר בו

וכל זה בכדי למנוע . מרמה אותם ומוסיף להם שכר, כלומר, או מטען, על חשבונם, כלומר, עליהםאחרים ביוקר

.מובן וברור שהמעביד לא משלם שכר לעובד על זמן ההיעדרות באופן כזה. היווצרות נזק מהיעדרותם

.יבואר להלןשוכר עליהן או מטען דין

כשלא יכל להשיג פועלים אחרים

י "והנמוק, "שוכר עליהן או מטען"נאמר , אם כשלא יכל המעביד להשיג פועלים אחרים, ונחלקו הראשונים

, ועתה הפסיק הפועל עבודתו שוכר עליהן ומטען, ריםע סוברים שרק כשהיה המעביד מוצא פועלים אח"והשו

וסוברים שאף כשלא יכל המעביד להשיג פועלים אחרים נאמר , חולקים 2ן"א בשם הרמב"אמנם תלמידי הרשב

.ולא מכריע בסוגיה, ך נשאר בספק"והש. הדין של שוכר עליהן או מטען

כשהפסיק ממלאכתו באונס

אלא חזר , אין הדין כך, כגון שחלה או מת לו מת, עבודתו בעקבות אונס אם הפסיק הפועל את, גם בדבר האבוד

.להיות דינו ידו על התחתונה

:סיכום

הכלים , והמעביד מעונין להשיג עובד אחר שימלא את מקומו, שנגרם נזקלפני בהעדרות של פועל באמצע היום

והראשונים נחלקו . מטעהואחרים או פועליםשוכר על חשבונו : ב ולהגנתו במצב זה הם"העומדים לרשות בעה

.אם דין זה נאמר כשלא יכל המעביד להשיג פועלים אחרים

.ולא כשנאנס, דרכים אלו אפשריות רק בפשיעת ורשלנות העובד

.האם על העובד לשלמו, לא עסקנו כאן בשאלת נזק שנגרם למעביד בעקבות היעדרות העובד

:שאלה

?דרות העובד מה דין נזק שנגרם למעביד בגין היע

:תשובה

:עה 1 .ח"ך סקכ"י ובש"נמצאים בב 2

Page 173: חושן משפט סיכומים

[email protected] 064 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ונגרם לו בגין כך , שאם לא שכר המעביד עובד אחר במקום זה, י"והנמוק 2ן"פוסק בעקבות דעת הרמב 1א"הרמ

שזהו דווקא , י ותרומת הדשן"א את דברי הגהות אשר"בהמשך דבריו מביא הרמ. אין העובד חייב בנזקו, נזק

.על בנזק שנגרם מדין גרמיאך כשהיה נזק ממוני חייב הפו, כשלא היה נזק ממוני

כשיכל המעביד לשכור פועל אחר ולא , אך דווקא, ן אמורים גם כשהיה נזק ממוני"מבאר שדברי הרמב 3ך"והש

י שמחייב כשנגרם נזק אמורים כשלא יכל "אך דברי הגהות אשר. 4שאז נגרם הנזק בגלל רשלנותו, עשה זאת

. המעביד לשכור פועלים אחרים

אלא אם התרשל המעביד בהשגת , חייב השכיר על נזק שנגרם בגין היעדרותו, יקר הדיןשמע, אם כן נמצא

.פועלים אחרים

:סיכום

פטור , אם התרשל המעביד בהשגת פועלים אחרים, ובעקבות זאת נגרם נזק למעביד, פועל שנעדר מעבודתו

.5אך אם לא כן חייב הפועל, ן"הפועל כפי שמבואר ברמב

:שאלה

?פועלים אחרים כשהפסיקו לעבוד בדבר האבד ן ושוכר עליהןמטעמהו דין

:תשובה

ולבסוף משלם להם . בואו וטלו שנים? ואומר להם סלע קצצתי , שהמעביד מטעה את העובדים, משמעו מטען

.רק סלע

, ונחלקו הראשונים עד כמה. שהמעביד שוכר פועלים אחרים על חשבון פועלים אלו, משמעושוכר עליהם

. ומוסיף סכום זה לפועלים החדשים, משלם רק מהכסף שחייב לפועלים על עבודתם שעד עכשיו 6י"ששלדעת ר

.לא שוכר עליהם, שאם כבר פרע להם חובו, ש"ולפי זה מוסיף הרא

היינו עד כפל מדמי העבודה שסיכם , וסובר ששוכר עליהם, י"חולק על דעת רש, בעקבותיו 8ע"והשו, 7ש"הרא

.וסכום זה צריכים להוציא הפועלים מכיסם, בתחילה עם הפועלים

וכפי שדרך בעלי בתים לשכורבעת , זוזכשבאתה חבילה לידו משלמים לו עד ארבעים וחמשים מבואר ש' בגמ

אך , ולדעת חלק מהראשונים אלו הם כלי העבודה של הפועלים, חבילהונחלקו הראשונים מהי . 1הצורך

. ב"שהוא הדין בכל ממון הפועלים שביד בעה, י"בדעת רש 2ך"הש וכן מכריע, ראשונים אחרים חולקים וסוברים

.בסעיף ו 1 .י"מובא בב 2 .ט"סקל 3 .שהמעביד מוחל בזאת לפועל, ואפשר שהטעם 4 .גרמיוכדעת הפוסקים מדין 5 .ה עד כדי שכרן"ד. עח 6 .ו' סי 7 .סעיף ו 8

Page 174: חושן משפט סיכומים

[email protected] 065 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שלא , י"א בשם הנמוק"פוסק הרמ, אם לא שכר המעביד במקום פועלים אלו פועלים אחרים על חשבונם

.3משלמים הפועלים למעביד הזיקו

:סיכום

ואם נשאר בידיו ממון . עד כפול משכרם, ח הפועלים ומכיסם"ששוכר המעביד ע, דין שוכר עליהן להלכה הוא

. שלהם יכול לשכור עובדים עד ארבעים וחמישים זוז ליום לפועל

:שאלה

?לגבי משכורתו בתקופת ההיעדרות "( חופשת מחלה)"מה דין פועל שנעדר מעבודתו באונס או חלה

:תשובה

חיוב המעביד בשכר תקופת ההיעדרות באונס

.שכר תקופת ההיעדרותשאין המעביד חייב לשלם לעובד , מדייקים מהסוגיה בפרק האומנים 4הראשונים

אינו צריך , שעבד עברי שחלה שלש שנים ובטל מעבודה, שם מתבאר 5והראשונים מקשים מהסוגיה בקידושין

מדוע אצלנו , ואם כן. כלומר שתשלום האדון חל גם על תקופת החולי, להשלים לאדונו את התקופה החסרה

משלם האדון גם עבור תקופת החולי , ואלו בעבד עברי, אין האדון משלם לעובדמבואר שעבור תקופת החולי

?ואין העבד משלים את התקופה החסרה

:והראשונים עונים כמה תשובות

לכן אין צריך העבד להשלים , בין עבד עברי שהאדון שילם שכרו בתחילת פעולתו, ם"בשם מהרמחלק ש"הרא

ובמקרה זה לא צריך האדון לשלם , מעביד לפועל עד סוף עבודתולבין פועל שלא שילם ה, התקופה החסרה

. לעבד את שכר ההיעדרות

אין צריך הפועל להחזיר לו את , גם בפועל אם כבר שילם המעסיק את שכרו מתחילת העבודה, ולפי זה

.התשלום

, ד לעבודהוקבלו המעבי, שבמצב שהעובד חוזר לעבוד אצל המעביד, בין הסוגיות ש מביא הבדל נוסף"הרא

, מחל לו האדון בקבלתו, ולכן בעבד שלאחר החולי חזר העבד לעבוד. מחל בקבלתו על תקופת ההיעדרות

. ולכן הפסיד הפועל את שכר היעדרותו, לעומת פועל שנעדר בסוף זמן העבודה ואין כאן מחילה מצד המעסיק

.ו"ע סקכ"בסמ' עי 1 .ד"סקל 2 .בתשובה הקודמת, שנגרם למעביד וראה עוד בענין נזק 3 .ו' ש כאן סי"ברא' עי 4 .יז 5

Page 175: חושן משפט סיכומים

[email protected] 066 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

צריך המעביד לשלם לו תקופת אין, ופוסק שאם נעדר העובד באונס, ש"א פוסק את שני תרוצי הרא"הרמ

שאם קיבל הפועל , א"וכן פוסק הרמ. ש"כתירוץ הרא, אלא אם חזר העובד לעבוד לאחר היעדרותו, היעדרותו

וכתירוץ , ואם לא קיבל אין המעסיק צריך לשלם, אינו צריך להחזירו למעביד, את שכרו קודם ההיעדרות

.ם"המהר

אולם זהו רק כשהיתה מחילה , יד לשלם לעובד על היעדרותו באונסשעל המעב, אם כן נמצינו למדים מדיעה זו

. מצידו של המעביד על היעדרות העובד

. ודווקא היעדרות של שלש שנים, שבהיעדרות של עבד עברי ההפסד נופל על האדון, במסכת קדושין מתבאר

. 1ן היעדרות העובדאין משמעות למשך זמ, שכיוון שהדבר נגזר מכח מחילת המעביד, ולאמור כאן נראה

א בקידושין המחלקים בין עבד לפועל"והריטב' שיטת תוס

, ההפסד של האדון, לאדונו שאם חלה קנוי גופוש עבד עבריפועל ל מחלקים חילוק אחר בין בקידושין' תוס

.למעביד ואם חלה ההפסד לעצמו אין גופו קנויש פועלומה שאין כן ב

ב את הפועל להמשיך "לחלק בין קיבל בעה, ש"א על פי הרא"ה את פסק הרמודוח, בקידושין' פוסק כתוס 2ך"הש

.מפסיד את זמן העדרותו, פועל שנעדר מהעבודה, ך פוסק שבכל אופן"והש. או אם הקדים לו דמים, בעבודתו

שמיועד , שהחילוק הוא בין עבד, ומוסיף לבאר, שם בין עבד לפועל' א בקידושין סובר כחילוקם של תוס"הריטב

שנשכר למטרה מסוימת שכשלא ביצע , לעומת פועל, וכשחלה מפסיד האדון, כל מלאכה שיחפוץ האדוןל

.מלאכתו ההפסד שלו

דינו , א פועל ששכרו לכל מטרה שיחפוץ"וסובר שלדעת הריטב, א"ודעת הריטב' מחלק בין דעת תוס 3הקצות

שלדעתם הדבר תלוי בשאלה אם ' תוס אך אין הדין כן לדעת, 4והמעביד מפסיד את זמן ההיעדרות, כדין עבד

.אף אם שכרו לכל מטרה, ופועל אין גופו קנוי, גוף העובד קנוי

אין דינו כעבד , שאף אם אדם שכר עובד לכל עבודה שיחפוץ, ומבאר, א"חולק על הקצות בדעת הריטב 5ך"הש

.שטר או חזקה, משום שלא קנאו בכסף, עברי

:לסיכום

.שאין המעביד צריך לשלם לפועל שכר על תקופת היעדרותו, דיןשמוסכם מעיקר ה, נמצא אפוא

והדבר . את שכר תקופת ההיעדרות, מטעם מחילה, אלא שהראשונים נחלקו אם צריך המעביד לשלם לעובד

יהיה פטור בשכיר , ולראשונים המחלקים בין עבד לפועל. תלוי בתירוץ סתירת הסוגיות בהאומנין ובקדושין

להיעדרות באמצע היום , ש והראשונים שמחלקים באופן בין היעדרות בסוף היום"לראאך , משכר ההיעדרות

.הדבר נגזר ממחילת האדון, לפי הסבר זה, למרות שגם בעבד עברי1

.ז מכח מוחזקות"וכן פוסק הט 2 .י"סק 3 .חייב לשלם על תקופת ההיעדרות, אף בשכרו לכל מלאכתו, ז שאין עבד עברי נוהג"אך בזה 4

.ה"סקכ5

Page 176: חושן משפט סיכומים

[email protected] 067 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

את שכר , מטעם מחילה, יהיה המעביד חייב, שלאחריה קיבל המעביד את העובד חזרה ומחל על העדרותו

.תקופת ההיעדרות

שאין המעביד , סיסיוהדין נגזר מהדין הב, כשמדובר במקום עבודה מסודר, יתכן שבימינו לא תקף טיעון מחילה

.אלא אם סוכם אחרת בחוזה, חייב את שכר תקופת ההיעדרות

:שאלה

, לאור זאת. שוכר עליהן או מטען, שכשהמעביד עלול להפסיד בעקבות הפסקת העבודה של הפועלים, למדנו

ות זאת אם למר, ומה הדין בדיעבד, האם גם אז שוכר עליהן או מטען, מה הדין אם היו פועלים אחרים בשוק

?שכר עליהם והטען

:תשובה

בזמן שאין שם פועלים לשכור אבל יש שם פועלים לשכור אין לו עליהם , במה דברים אמורים, נאמר 1'בגמ

. אלא תרעומת

שוכר י מילים אלו מתייחסות למושג "שלדעת רש, במה דברים אמוריםונחלקו הראשונים בבאור המילים

שגם כשיש פועלים אחרים , ונראה מדבריו, שוכר עליהןים לשכור אינו שכשיש פועלים אחר, כלומר, עליהן

. מטעה את הפועלים כדי שיעבדו אצלו, כלומר, מטעןלשכור

שכשמוצא , כלומר, במה דברים אמוריםמתייחס המטען וסובר שגם לדין , חולק על ביאור זה 2ש"אך הרא

צריך , שאם היו פועלים אחרים והטען, ש מוסיף"הרא. פועלים אחרים לשכור לא מטעה המעביד את הפועלים

.ולא את סכום הסיכום המקורי, מה שהבטיח להם, כלומר, ליתן להם התוספת

.כשיש פועלים אחרים לשכור דין מטעןהאם נאמר , ש חלוקים"י והרא"שרש, נמצא אפוא

ול להטעותו אף כשיש יכ, שכתב בתשובותיו שקבלן שמפסיק לעבוד, ש"מקשה סתירה בדברי הרא 3ך"אמנם הש

ש "ך מחדש שדברי הרא"והש. ש שאין יכול להטעותו כשיש פועלים אחרים"ואלו כאן נאמר ברא, פועלים אחרים

הרי לפניך פועלים אחרים אמורים דווקא כשהעובד אומר למעביד , אצלנו שכשמוצא פועלים אחרים לא מטען

. ו אף אם עדיין לא התחיל בעבודתובעל הבית יכול להטעות, אך אם לא אמר העובד כן, לשכור

אלא אם אמר , שיכול להטעות בעל הבית את הקבלן, ך מוסיף וממשיך דין זה לכל קבלן בדבר שאינו אבוד"הש

, ב"והסיבה לכך שבקבלן גם בדבר שאינו אבוד יש תרעומת לבעה, הרי לפניך אחרים לשכורב "הקבלן לבעה

שכשלא היה יכול לחזור הפועל , י"ך מקשר לזה את דברי הנמוק"הש. ואם אין מראה לו פועלים אחרים מטעהו

אינו מקבל שכר אלא כפסיקה , אפילו בדבר שאינו אבוד, אם הטעהו המעביד כדי שלא יחזור, אלא בתרעומת

.ב מטעהו"בעה, כלומר, הראשונה

:מ עו"ב 1 .ב' סי 2 .ל"סק 3

Page 177: חושן משפט סיכומים

[email protected] 068 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

י עוסק במצב "נמוקוה, וסוברים שאינו שייך לענינינו, י"ך מהנמוק"דוחים את ראיית הש 2והנתיבות 1הקצות

אך אם , ואז אין צריך להוסיף בשכרו, אלא שפייסו והפועל הבין שיוסיף בשכרו, ב לא הטעהו במפורש"שבעה

.מחוייב לעשות כן, אמר לו במפורש שיוסיף בשכרו

וסובר , ך שקבלן שלא התחיל בעבודה וחזר בו כיון שדינו בתרעומת מטעהו"גם על הדינו של הש 4חולק 3הקצות

ודין מטען כשיש תרעומת . לא נאמר בומטען אך דין , שאמנם יש בו תרעומת, י קבלן שלא התחיל לעבודשלגב

. נאמר רק כשהתחיל הפועל במלאכה, י"האמור בנמוק

:לסיכום

, י מטען"לדעת רש מטעןאולם ביחס ל, שוכר עליהןאין דין , כשהפסיק הפועל עבודתו ויש פועלים אחרים בשוק

, אם למרות שהיו פועלים נוספים בשוק, ש אנו מקבלים תשובה לשאלתינו השניה"ברא. מטעןש לא "ולדעת הרא

. צריך לשלם התוספת לפועליםש שגם בדיעבד "בזאת פוסק הרא, הטען

זהו דווקא כשהעובד אומר , ש שכשיש פועלים אחרים לא שוכר עליהן ומטען"ך מוסיף שלדעת הרא"הש

מטעה המעביד את , שכשיש תרעומת, י"ך לומד מזה כדברי הנמוק"הש .למעביד הרי פועל לפניך במקומי

והקצות חולק וסובר , מטעהו, ך שאף בקבלן שלא התחיל לעבוד כיוון שיש תרעומת"ומזה מסיק הש. הפועלים

.שכשלא התחיל לעבוד לא נאמר מטען אפילו כשיש תרעומת

סעיף ח

:שאלה

האם , והמשיך העובד לעבוד, יה לא חידשו הצדדים את החוזהואחר, במעביד ששכר עובד לתקופה, מה הדין

?החוזה הקודם תקף

:תשובה

השכיר על דעת תנאי השנה , 5שכשהשכיר עצמו שנית בשנה השניה, ש"י תשובת הריב"א כתוב עפ"ברמ

.לא נשאר בתוקף התנאי הראשון, אולם אם עמד עמהם בשתיקה. הראשונה

תנאי , וסוברים שאף כשהמשיך עבודתו בשתיקה, ש"א בדברי הריב"ז חולקים על הבנת הרמ"והט 6ך"הש

.7ההסכם הראשונים בתוקף

(.בחציו השני)ב "סקי 1 .א"סקי 2 .א"סקי 3 .שדווקא כשמשך מטען, י לומד"וכן הנתיבות סק 4 (.א"ע סקל"סמ)ש עם אותם מנהיגים "וכ, עם מנהיגים אחרים 5 .ד"סקמ 6 .שהמעשה הראשון אינו בתוקף, מעשה קטןאלא אם היה זה כעין 7

Page 178: חושן משפט סיכומים

[email protected] 071 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

א התנאים הראשוניים אינם "לרמ, אם התחיל העובד לעבוד ולא השכיר עצמו מחדש לשנה או תקופה נוספת

. ע התנאים הראשונים בתוקף"ואם השכיר עצמו מחדש לכו. ז הם בתוקף"ך והט"בתוקף ולש

Page 179: חושן משפט סיכומים

[email protected] 070 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלד

מבוא

ובמהלכה נקטעה , הסימן שלפנינו עוסק במצב של סיכום בין שני צדדים מלכתחילה לתקופת שכירות מסויימת

.לאחר שהופסקה השכירות שכר יתר הזמןהצדדים דנים על תשלום ו, השכירות

: ועלינו לדון בזה על כמה אופנים

או שהצדדים יכלו , האם הסיבה בגללה נקטעה השכירות היתה צפויה מראש לאחד הצדדים או לשניהם

?לגלות אותה לאחר ההסכם ביניהם

זק מקומיהאם הסיבה בגללה נקטעה השכירות נחשבת למכת מדינה או לנ?

העבודה הושלמה מעצמה, האם השכירות נקטעת בעקבות מניעת המשך העבודה או שההיפך?

בשכירות פועל או בשכירות קרקע, באיזו שכירות מדובר.

:שאלה

ובמהלך היום נוצר מצב שאין הפועל יכול להמשיך בעבודה מכל סיבה , אדם ששכר עובד לעבודה משך יום

? המשך היום מה דין התשלום על, שהיא

:תשובה

ונשאלת , ובמהלך היום הופסקה העבודה, כשסיכמו הצדדים על יום עבודה אחד, שהמדובר, יש להקדים

. השאלה אם על המעסיק לשלם לעובד את המשך היום

, מופיעות כמה דוגמאות בענין 1מ"ובסוגיא בב, התשובה תלויה בסיבה בגללה הפועל מפסיק את עבודתו

או שהעבודה הושלמה מעצמה באמצע היום בעזרת איתני , בודה לא מתאפשרת משום תקלה באתרכשהע

.הטבע

:להלן תמצית הגמרא

אי , ואתא מטרא ומלייה מיא, (שכר פועל לחרוש, כלומר)האי מאן דאגר אגירי לרפקא , דאמר רבא (א

כשהעבודה , דהיינו. פסידא דבעל הבית, לא סיירא מאורתא, פסידא דפועלים, סיירא לארעיה מאורתא

.נעצרת בגלל אונס במקום העבודה הדין תלוי אי סיירא מאורתא או לא

.עז: עו 1

Page 180: חושן משפט סיכומים

[email protected] 071 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ופסק נהרא בפלגא , (שכר פועל להשקות שדהו, כלומר)האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא , ואמר רבא (ב

, (אם הפועלים בני עיר זו,כלומר)אי בני מתא , עביד דפסיק, דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים

. ב"לאו בני מתא פסידא דבעה, פסידא דפועלים

פסידא , ואתא מטרא( שכר פועל להשקות שדהו, כלומר)האי מאן דאגר אגירי לדוולא , ואמר רבא (ג

. ב ויהיב להו שכר פועל בטל"פסידא דבעה, אתא נהרא, דפועלים

ייב בשכר שאר היום כשפסקה או שאין המעביד ח, כשאנו מנתחים דינים אלו אנו נוכחים שהדין הבסיסי כאן הוא

במקרה כזה על המעביד להזכיר . אלא אם פסקה במצב שמראש ידוע שעלול להווצר, נגמרה העבודה באונס

פטור המעביד כשסיירא לארעיה , אי אתא מטרא ומליא מיא"זהו הדין הראשון . זאת בעת השכירות לעובד

.ק את הקרקע מלכתחילהולא סייר ובד, אלא אם התרשל. שאז אנוס הוא" 1מאורתא

כשהתפתח פטור בכל ענין , וראה שנצרכים פועלים, ה המלאכה מבערב"אם ביקר בעש, 2א"כך פוסק הרמ, ואכן

. האונס

סירייה לאורתהבמילים ' שמפרש את כוונת הגמ, י בסוגיה"א את פרוש רש"מביא הרמ, לפני כן בתחילת דבריו

רק אם לא , דה כשהיתה מלאה מים ההפסד שלהם שלא ראו זאתשאם הפועלים סיירו בש, כלומר, על הפועלים

אם לא ראו הפועלים הקרקע א "ופוסק הרמ. אינם מפסידים, סיירו הפועלים בשדה ולא ראו שמוצפת היא במים

, ולפי זה יוצא אפוא שלא כתחילת דברינו. ונראה שאם ראו השדה הם מפסידים, ב"פסידא דבעה, (והוצפה)

א באשמת המעביד הוא מחוייב בתשלום שכר הפועלים אלא אם היתה רשלנות מצד שאם פסקה העבודה של

. הפועלים

משום , ב"פסידא דבעה, שכיח שהנהר ייבש, כלומר, שאם עביד דפסיק נהרא, ישנה הסתייגות' בדין השני בגמ

ד ולשלם וכיון שלא עשה זאת עליו לשאת בהפס, שעליו להזהיר מלכתחילה את העובד שיתכן ועבודתו תופסק

ויודע שיתכן , כגון שהעובד גם הוא בן המקום, רק אם גם הפועל יודע על מצב זה. לעובד את שכר יתר הזמן

ואין צריך לשלם לו את יתר תקופת , 3אז לא מוטל על המעביד להזהירו על כך מלכתחילה, שהנהר ייבש

.5ע"ואכן כך פוסק השו, 4השכירות

שאם חלה התלמיד באופן פתאומי מפסיד , לגבי מלמד ותלמידו, 6ע"השובדומה לזה פוסק המרדכי ובעקבותיו

, שאינו בן עיר זו, והמלמד לא ידע על כך מלכתחילה, אלא אם התלמיד רגיל בחולי, המלמד את שכר יתר הזמן

.ומשלא עשה זאת ההפסד עליו, שאז על האב היה מוטל לדווח למלמד על מצב בנו

.ב"נו בעההייסייריה ם "ולדעת הרמב 1 .יש אומריםב בשם "בס 2אבל אם שניהם יודעים או שניהם לא , ב אלא אם הוא יודע והפועל לא יודע"לעולם לא יתחייב בעה(: א"ע סק"נמצא גם בסמ)הטור מסכם 3

.יודעים הפועל מפסיד .נשאלת על איזה ספק נאמר כאן דין זה והשאלה, המוציא מחבירו עליו הראיהשבמקרה זה ההפסד על העובד משום , ש מוזכרת סברה"וברא 4 .א"בריש ס 5 .ד"ס 6

Page 181: חושן משפט סיכומים

[email protected] 072 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. לא מקבל העובד את שכר ית היום, ח מצב פתאומי שהפסיק את העבודהלאור האמור לעיל יוצא שכשהתפת

ודאי שהפועל מפסיד את יתר , אלא מהעובד עצמו, שכשהאונס נובע לא ממקום העבודה, ואנו יכולים ללמוד מכך

.2א"וכן פוסק הרמ, 1היום

א משלם המעביד שבמטר ל, 3י"מבאר רש, אתא נהראל אתא מטראשמחלקת בין ' לגבי הדין השלישי של הגמ

לעומת נהר שאין העובד מכיר את שדהו , לעובד את המשך היום מפני שהמטר צפוי והעובד יודע שאפשר שיבא

.5ע"וכן פוסק השו, וחייב המעביד 4ואינו יודע מהם הסיכויים שיציפה הנהר, של המעביד

:לסיכום

אין , העבודה מסיבה בלתי צפויה ותוך הזמן הופסקה, אדם שסיכם עם פועל לעבוד אצלו משך זמן מסויים

ואם כבר מלכתחילה היה סיכוי מסויים . המעביד מחוייב לשלם את שכר הפועל במלואו אלא מה שעבד בפועל

או נהר שלפעמים , או תלמיד שחולה לפעמים, שירד גשם שהוא דבר שעלול להיות, כגון, שיארע מקרה זה

, וייב לשלם לעובד גם את שכר השעות שלא עבד לבסוףמח, אם ידע רק המעביד על אפשרות זו, מציף שדות

.אך אם גם העובד ידע על אפשרות זו מפסיד הפועל את שכר הזמן בו נעדר

:שאלה

? בענין זה מכת מדינהומהי הגדרת , ואינו יכול לעשות עבודתו, מה דין שוכר עובד וארע אסון טבע ומכת מדינה

:התשוב

מחלוקת במכת מדינה

נאמר על מלמד שהשלטונות אסרו עליו 6שכא' ואמנם בסי. שכא' לעיל סי' ואם הוי מכת מדינה עי יןא מצי"הרמ

ויש חולקים וסוברים שמכאן ולהבא בדין , (מרדכי)ב "דהוי מכת מדינה וכל ההפסד של בעה, להמשיך בעבודתו

, מהמשך עבודת המלמדם פאדוואה המעביד יכול לחזור בו "לדעת מהר, כלומר, (ם פאדוואה"מהר)חזרה קאי

.ולדעת המרדכי הדבר נחשב למכת מדינה ומשלם לו המעביד שכרו, ואינו מחוייב לשלם את שכרו מכאן ואילך

במובן מדינהלמרות שאין זו מכת , נחשב למכת מדינה, אנו למדים מכאן שמלמד שגזר עליו המושל שלא ללמד

.הפשוט

.א"א ס"רמ( מקרה לא שכיח כשהאונס אירע אצל העובד)ולא העובד , אלא אם ידע המעביד על העיכוב הצפוי 1 .א"ס 2 .ב"ה פסידא דבעה"ד. י דף עז"כך נראה מכלל דברי רש 3 .ין אנו תולים שיכול לדעת מה הסיכוי שהנהר יציף שדה מסוימתז לבאר שאף אם הפועל מבני העיר א"ע סק"ומוסיף הסמ 4 .ב"ס 5 .א"א בדברי הרמ"בס 6

Page 182: חושן משפט סיכומים

[email protected] 073 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שבמכת מדינה המעביד נושא , לרמוז לדעת המרדכי שכא' סילעיל ב' עיא בציונו "לומד שכוונת הרמ 1ע"הסמ

.בהפסד

והלא אפילו כשארע למעביד עצמו , ע מדוע במכת מדינה ישא המעביד בהפסד"מקשה על הסמ 2אולם הנתיבות

ישא העובד בהפסד , ובודאי כשארע אונס של מכת מדינה בעובד עצמו, אונס מפסיד הפועל את שכר יתר היום

?המעבידולא , שאר היום

אלא לעולם נושא , 3שהמעביד נושא בהפסד, א אינו סובר כדעת המרדכי"והנתיבות עצמו לומד שאכן הרמ

, לומר שמכת מדינה שונה ממניעה אחרת, א בציינו את דברי המרדכי אלו"אלא שכוונת הרמ, העובד בהפסד

ל המעביד לחייבו להמשיך לא יכו, י מאמץ רב"שאם ארעה מניעה אחרת שהעובד יכול להמשיך את מלאכתו ע

לעומת זאת במכת . משום שהעובד יכול לחזור בו ולהפסיק את עבודתו, בעבודתו אם אינו מסכים לתנאי העובד

זהו , יכול המעביד לחייב את העובד להמשיך בעבודתו, י מאמץ רב יותר להמשיך במלאכה"מדינה כשאפשר ע

. ביד לשלם לעובד במכת מדינהאך ברור שאין דין שמחייב את המע, דין מכת מדינה

, שמלמד שנאסר עליו ללמד משלם לו המעביד את יתר שכרו, ומוסיף הנתיבות לבאר את דברי המרדכי]

, לא משלם לו המעביד את יתר שכרו, בכל עובד שנמנע מהמשך עבודתו בעקבות מכת מדינה, שאמנם כאמור

, אלא שנאסר עליו רק ללמדם, התלמידיםר בשימומשום שהמלמד יכול להמשיך , אלא שבמלמד הדבר שונה

את זה יכול הוא , אך כאמור במסכת נדרים שכרו של מלמד הוא רק על שימור ולא על לימוד התורה גופא

דין זה קיים אם כן רק במלמד שמקבל שכר שימור והאיסור עליו הוא על , ואם כן שכרו מגיע לו, להמשיך לעשות

.[ לימוד תורה

האם המעביד מחוייב לשלם לעובד את יתרת , ע לנתיבות במכת מדינה"מחלוקת בין הסמיוצא אם כן שישנה

ע מחוייב ולהבנת הנתיבות בעובד מכל תחום אחר לא מחוייב המעביד לשלם את יתרת "שלהבנת הסמ, השכר

.השכר מלבד מלמד בו השכר הוא על השימור

?מהי מכת מדינה

אם ברחו מחמת שינוי אוויר הוי כשאר אונס והוי פסידא ווה שם פאד"א בהמשך דבריו מביא בשם המהר"הרמ

, ם פאדווה כשברחו רוב אנשי המקום אם הדבר נחשב למכת מדינה"נחלק עם המהר 4ך"והשדפועל או המלמד

ך מוכיח מלשון "והש, ם פאדווה הדבר אין זו מכת מדינה אל אאם כל אנשי המקום ברחו"ולדעת מהר, מדינה

.זוהי מכת מדינה, ף כשברחו הרובשא אשתדוף רובא באגי' הגמ

. 5אף כשנאסר על המלמד להמשיך ללמד את תלמידיו נחשב למכת מדינה, יש להוסיף שכאמור לעיל

.ב"סק 1 .א"סק 2 .כפי שיבואר להלן, ואף דעת המרדכי עצמו אינה כן 3 .ג"סק 4, ינה למלמד שנאסר רק עליו ללמדם פאדווה לא נחשב למכת מד"בו לדעת המהר, ויש להבחין בין מצב שהתפנו רוב אנשי העיר בעקבות שינוי אוויר 5

.לא צריך בהכרח כל אדם להתפנות, לעומת שינוי אוויר שכשהתפנו רוב אנשי העיר, אך הוא מוחלט, משום שבמלמד אמנם האיסור הוא רק עליו

Page 183: חושן משפט סיכומים

[email protected] 074 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:סיכום

ולדעת הנתיבות , ע על המעביד לתת לו שכרו"לדעת הסמ, כשמכת מדינה מעכבת את העובד להמשיך בעבודתו

.לא יקבל את יתרת שכרו

:שאלה

?או שעזב את הדירה בעקבות אסון טבע או מכת מדינה, ן שוכר דירה שמת באמצע תקופת השכירותמה די

:תשובה

אם מת השוכר בתוך , ם"ולדעת המרדכי בשם המהר: 1א מביא מחלוקת ראשונים בשאלה זו"בדרכי משה וברמ

ק וסובר שאף אם א חול"אך בתשובות הרשב. תקופת השכירות פטורים יורשי השוכר מהמשך תקופת השכירות

כלומר שכירות , כאלו מכרו לומשום שלכל זמן השכירות , צריכים היורשים לשלם את יתר הזמן, מת הדייר

.וההפסד לשוכר, ממכר ליומא

אך אם שולמו אין , שדבריו אמורים דווקא כשעדיין לא שולמו דמי השכירות, ם"לומד במרדכי והמהר 2ך"הש

ך שהמשכיר מחזיר לשוכר את השווי המועט שמרוויח בכך "ומוסיף הש. כרצריך המשכיר להחזירם ליורשי השו

.3שביתו אינו מאוכלס בפועל

ך כאן פוסק "אך הש, א שצריך לשלם דמי שכירות גם לאחר מות הדייר"פוסק כרשב 4שיב' י בסי"ולהלכה הב

שכירות ליומא ממכר ולמרות שמקובלנו ש, ם שאין היורשים חייבים בתשלום לאחר מות הדייר"כמרדכי והמהר

שיתכן שכירות ממכר ליומא היינו , ם שהשכירות מפסיקה לאחר מות הדייר נכונים"דברי המרדכי והמהר, הוא

. שאז מפסיק השכירות והמכר, אך לא אם לפתע מת השוכר, לכל יום בפני עצמו

ף באופן שהוכרחו ם מטיקטין מחייב לשלם א"מביא שהמהר 5ך"הש, ולגבי אסון טבע ומכת מדינה שהתרחשו

ואין השוכר צריך , וסובר שההפסד על המשכיר, ז חולק"אך הט, אנשי העיר לברוח מחמת דבר ושינוי אוויר

.לשלם את המשך תקופת השכירות

:לסיכום

.ך פוסק שפטורים היורשים אלא אם שילם השוכר מראש"והש, כשמת השוכר נחלקו הראשונים

.ז פטור השוכר מהמשך השכירות"ולט, ן חייב השוכר בהמשך השכירותם טיקטי"למהר, וכשהגיעה מכת מדינה

.א"בסק 1 .ב"סק 2 .כעין שכר פועל בטל 3 .ב"ך כאן סק"הובא בש 4 .ג"ססק 5

Page 184: חושן משפט סיכומים

[email protected] 075 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:שאלה

והאם יש , נעשתה מלאכתו בכל אופן שהוא מעצמה, מה דין שוכר עובד שבמהלך תקופת השכירות או לפניה

?משמעות למעמדו של העובד ולאופן ההסכם עמו

:תשובה

מפסיד השוכר את שכר העבודה שנעשתה , חצי היוםמבואר שאם בא מטר בלילה או ב 1בסוגיה שהובאה לעיל

מפני , ואז מחוייב המשכיר בתשלום יתר שכרו, אלא אם ייבש הנהר שהוא דבר לא צפוי אצל העובד, מעצמה

. שהיה עליו ליידע את העובד מלכתחילה שאפשר שלא יזדקק לו

ר שכר המלאכה שלא עבד מפסיד השוכ, אך כאמור כשהושלמה המלאכה באונס שלא ידע המעביד מלכתחילה

.והשלמה מעצמה

מקבל האריס את חלקו בפירות , אם הושלמה המלאכה מעצמה, אמנם בפרק מי שאחזו בגיטין מבואר שבאריס

משום , והראשונים מבארים שדווקא אריס מקבל את חלקו למרות שלא גידלו בעצמו, למרות שלא גידלם בעצמו

. 2ע"השווכן פוסק , שאריס נחשב לשותף ביבול השדה

:סיכום

שאין המעביד , כלומר, הדין הבסיסי מטיל את ההפסד על הפועל, כשנוצר מצב שהמעביד אינו נזקק לעובד

אלא אם הדבר נבע מידיעה מוקדמת שהיתה אצל המעביד ולא חשף אותה מלכתחילה . מחוייב על שאר הזמן

. מתוכנן מקבל שכר מלא כמוסכםמלבד אריס שנחשב שותף ביבול השדה ולמרות שלא עבד כ. לעובד

.מ עז"ב 1 .ראשונים שסוברים שגם קבלן מקבל מלא שכרו אפילו אם נעשתה חלק מהמלאכה מעצמה י כאן מביא"והב. ג"ס 2

Page 185: חושן משפט סיכומים

[email protected] 076 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלה

:השאל

והאם יש משמעות לכך , וסיים העובד את מלאכתו בתוך היום, מה דין שוכר עובד למלאכה מסוימת למשך יום

?שהפועל ראה מה מוטל עליו לעשות

:תשובה

אי אית ליה עבידתא דניחא , אמר רבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא ושלים בפלגא דיומא: נאמר 1;מ"בב' בגמ

נותן להם מקשה שבמקום אחר נאמר' והגמ. נותן להם כפועל בטל, קשה מינהד, מינה או דכוותה יהיב להו

י שאכלוסי "ומבאר רש, שבאכלושי דמחוזא משלם שכר מלא' ומיישבת הגמ, ולא שכר פועל בטל שכרם משלם

ואם כן אין להם , וגם עתה כשסיימו מלאכתם אינם נחים ועושים מלאכות כהרגלם, מחוזא אינם יכולים להבטל

.ועל בטלשכר פ

שוכר עובד למשימה מסוימת

יכול לחייבו , שאם יש למעביד עבודה חלופית כזו או קשה פחות לתת לעובד, ע"כך פוסקים הטוש, ואכן

שאז מקבל שכר , אלא אם אינו יכול שלא לעשות למלאכה. צריך לשלם לו שכרו כפועל בטל, ואם לא, לעשותה

. מלא

אך אם שכר , שהדברים אמורים בשכרו למלאכה מסויימת, וסיפיםע בעקבותיהם מ"ש והראשונים והשו"הרא

. יכול לתת לו לעבוד בכל עבודה שיחפץ המעביד, המעביד את העובד שלא למלאכה מסויימת

ראה העובד את העבודה

, לבין אם הראהו את המלאכה האמורה, שיש הבדל בין מעביד ששכר עובד למלאכה מסוימת, ע מוסיפים"הטוש

שכן ידע מהו , שכר פועל בטל-אף אם עתה הוא בטל-ובד את המלאכה המוטלת עליו אינו מקבלשאם ראה הע

.מקבל שכר פועל בטל, ורק כשלא ראה הפועל את המוטל עליו וסיים את המלאכה, משך הזמן של העבודה

סיכם עם העובד ליום אחד והספיק בפחות מיום

שאם ראה הפועל את כמות העבודה עליו להבין שאינו ,דין זה 2ע"שלדעת הסמ, והאחרונים חולקים בדין זה

אף , אך אם אמר המעביד לעובד ששוכרו ליום אחד 3ליום אחדנאמר רק כשלא סיכם עמו , שכור ליום שלם

.כשראה את כמות העבודה שקטנה היא מכדי יום אחד הוא סבור שהמעביד יוסיף לו עבודה

אם ראה העובד את , מר המעביד לעובד ששוכרו ליום אחדוסובר שאף כשא, ע"ז חולק על דעת הסמ"אולם הט

והמוציא . ולא לסמוך על דברי המעביד, העבודה עליו להבין שיתכן שאין לו מספיק עבודה לכדי יום אחד

.עליו הראיה -העובד מהמעביד-מחבירו

.עז 1 .ב"סק 2 . השכירות היא ליום אחד, ומכלל זה אנו למדים שאם שכרו בסתם 3

Page 186: חושן משפט סיכומים

[email protected] 077 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:סיכום

: ישנן שלש אפשרויות, כששכר אדם עובד ליום

.ול להטיל עליו כל משימה משיסיים את משימתו הראשונהיכ, שלא למטרה מסויימת כששכרו סתם

אצל מעביד אחר או עבודה , יכול להטיל עליו לעשות דווקא עבודה כזו במקום אחרכשכרו דווקא למשימה כזו

. פחות קשה מזו

.אינו יכול להטיל על העובד אפילו משימה דומה או פחותה מזוכששכרו למשימה זו שרואה העובד

ז אינו מחוייב לשלם לו על יותר "לט, את המשימה עשוי העובד להבין שתארך פחות מיוםכשהראהו אם

.יוםע משלם לו אלא אם לא הזכירו מלכתחילה "ולסמ, מעבודתו

:שאלה

איזה תשלום מחוייב , והלך העובד לבצע המשימה ונכשל בעשייתה, אדם ששכר עובד לבצע מטלה מסויימת

?זמןועל כמה , המעביד לשלם לעובד

:תשובה

שליח שלא הצליח לבצע את השליחות

נותן , ולא מצא מה שיביא, השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום :מביאים את התוספתא 1ע"הטוש

.חייב השולח שכר שלם, ולא נמצא החפץ, כשהלך עובד להביא חפץ בשליחות שולחו, כלומר. לו שכרו משלם

:ובראשונים' בגמשתי דוגמאות לדין זה מופיעות

.2וכשהביא לחולה נמצא שמת, להביא אוכל לחולה( בתשלום)שלח שליח

.3ולא הסכימה לבוא,שלח להביא את אשתו

4ומת השוכר באמצע הדרך, אדם ששכר את מלווה לשמשו בדרך

.ר מלאהשכיר שכ-השוכר לשלם לשליח-שחייב המשלח, כאמור, במקרים אלו הדין

?ומדוע לא פטור השולח מתשלום כשהיה אנוס, מדוע משלם את שכר כל היום

מדוע לפועלים ששכר לעבוד בשדהו והגיעו ולא מצאו , מביאים את קושיית המגיד משנה 5ע והאחרונים"הסמ

? ולא שכר מלא, 6משלם רק שכר פועל בטל, תבואה

אך לא נמצא , ליח שעשה כל שנדרש לקיום שליחותולש, שחלוק דין פועלים שבטלו משך היום, מ"ומבאר המ

.שכיון שעשה את כל הפעולה שהיה עושה אלו מצא את החפץ מחוייב בשכר מלא, החפץ

.ב"ס 1 :ק קטו"ב 2 .ש"ת הרא"בשם שו' ג אות ס"ז ובה"ע סק"סמ 3 .א"ת הרשב"שם בשם שו 4 .ג אות ט"ובה, ח"ע סק"סמ 5 .א"שלג ס' סי 6

Page 187: חושן משפט סיכומים

[email protected] 078 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומבאר שכוונתו להקשות מדוע בשוכר פועלים ולא מצאו תבואה אם היה , מ"חולק בביאור דברי המ 1הנתיבות

ין אנו פוטרים את המשלח אם היה אנוס באי המצאות ואילו כאן א, פטור, שסייר בשדהו מבערב, אנוס בכך

?החפץ במקום השליחות

שחייב , שחלוק שוכר פועלים ולא מצאו תבואה ולא ביצעו המלאכה, י ביאור הנתיבות"מ עפ"על זה עונה המ

אלא שהחפץ לא , לעומת זאת בשליח שעשה את כל שליחות שולחו, כי עדיין לא עשו כל מלאכה, מטעם גרמי

וברור שחייב השולח שכר שלם , וכהוציא הוצאות על פיו, אם כן הרי זה כטורח על פיו, מקום השליחותנמצא ב

.ולא שכר פועל בטל

א בדעת המרדכי כשבוצעה המשימה בטרם התחילה השליח"הרמ

, מבאר שהמדובר שנמצא הסוחר 2א"והרמ. פסידא דפועל, ומצאו תגר, שליח נושא אגרת בשכר: המרדכי כותב

.וכיון שכך מפסיד השליח שכרו שלא ביצע משימתו, השליחות נמען

. ע חולק ולומד שבמקרה זה יהיה חייב השולח בתשלום כל הפעולה כיון שבוצעה בסופו של דבר"אולם הסמ

רק . מלחמה ולכן לא ביצע את שליחותו-שנקלע השליח לתיגר, ע"מבאר הסמ ומצאו תגרואת פירוש המילים

.ולח מחוייב בתשלום השליחותבאופן כזה לא יהיה הש

. 3לא מחוייב השולח, אונס, כלומר, ע שכאשר השליח לא מבצע שליחותו בשל מלחמה"יוצא אפוא מדברי הסמ

. אפילו מצא מיד את הנמען מקבל את מלא דמי שליחותו, אך אם ביצע את שליחותו

ם לו את מלא השליחות אלא את וסובר שכשמצא השליח מיד את הנמען לא משל, ז"על הדין האחרון חולק הט

.4שכשבא מטר ונגמרה המלאכה אינו נותן לו אלא שכר חצי היום, כאמור בסימן שלד, חלקו היחסי

בשוכר חבירו לשמשו

. חייב לשלם לשמש, ששוכר חבירו לשמשו ומת השוכר באמצע הדרך, ע"תמה על הדין המופיע בסמ 5הנתיבות

.שחלה או מת התלמיד אין צריך האב לשלם למלמד 6מדוע שונה דין זה מהאמור בסימן שלד

ומה שאין כן , ולא לפי הזמן, כלומר שהמשמש שכור עד סוף הדרך, והנתיבות מבאר שאצלנו מדובר בקבלן

אך במשמש שמת , לא מילא את תפקידו, ולכן במלמד כשמת התלמיד. במלמד ששכור לבעלים עד לפי זמן

. יך השוכר לשלם לוהרי זה כאילו התקצרה הדרך וצר, השוכר

ד שבקבלן שירדו לו גשמים מחוייב לו בעל הבית "מוסיף הנתיבות שדברים אלו נכונים רק לדעת הראב, אמנם

מרוויח את חלקו היחסי ולא , שרק אריס שירדו גשמים, 7ע לעיל בסימן שלד"אך לפסק השו, את מלוא שכרו

.לא מחוייב לשלם לו את מלוא התשלום ,אם כן גם בשוכר מלוה שישמשנו בדרך שדינו כקבלן, קבלן

.ב"סק 1 .ע"ובהגהותיו לשו, מ אות ג"בד 2

.פטור המעביד, והעובד אינו יכול להמשיך מלאכתו, שאם ארע אונס למעביד, דין זה נראה דומה לדין היסודי המופיע בסימן הקודם3 בבאו ( ג"לעיל שלג ס)מחלוקת הראשונים ועוד יש לתלות זאת ב. מן השמים נסתייעוש, האמור שם אתא נהראולכאורה אפשר לדמות דין זה ל 4

. ב"או שדינו כפועל שהרווח לבעה, שהרווח אליו, גשמים בשדה קבלן האם דינו כאריס .א"סק 5 .ד"ס 6 .ג"ס 7

Page 188: חושן משפט סיכומים

[email protected] 081 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

מקבל את , אך שלא בסיבתו לא הצליח לבצע אותה, עובד שנשלח למבצע משימה ומילא את חלקו בשליחותו

הדברים . הדברים אמורים כשמצדו השקיע מאמץ כמו שהיה משקיע אם היה משלים את המשימה. מלא שכרו

(.שפטור, ובשונה מסייר שדהו)בגרימת המשכיר אמורים אף אם ביצוע המשימה נכשל שלא

ז מחוייב בתשלום "לט, א פטור המעביד לגמרי מתשלום"אם סיים את משימתו מיד כשהתחיל לבצע אותה לרמ

.ע מחוייב במלא התשלום שסיכמו ביניהם"ולסמ, חלק העבודה היחסי

.וםפוסק הנתיבות שלא חייב את מלוא התשל, ובשוכר מלווה לשרתו בדרך ומת

Page 189: חושן משפט סיכומים

[email protected] 080 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלו

:הסימן עוסק בשתי סוגיות שונות

והראה לעובד את שדה חבירו, שוכר עובד לעבוד בשדהו.

ן מכל סוג שהואדין תשלום מעות לעובד ולא תשלום טובי.

:שאלה

?מהו אופי התשלום שמחוייב מעביד לשלם לעובד

:תשובה

דין תשלום במזומן לפועל

אין , השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרךנאמר 1מ"במשנה בסוף ב

.כסף מזומן-על המעביד לשלם לעובד מעות, כלומר .2שומעים לו

ששונה דין תשלום לפועל משאר דיני תשלום כגון נזיקין , מציינים על פי משנתנו 3מקומות ואכן תוספות בכמה

.ואייתי זוזי, אמר ליה זיל טרח וזבין, אי לית ליה לבעל הבית זוזישבפועל , והלוואה

תשלום במזון

5בו העובדאך מזון שעבד , מביאים את דעת המרדכי שדוקא תבן וקש לא יכול המעביד לתת לעובד 4האחרונים

.יכול לתת לו 5העובד

ניתן לשלם לעובד בעבודתו, בהפקר

?והתניא שומעין לומקשה על משנתנו ' הגמ

שבשוכר פועל לעבוד בשל הפקר 6י"ומבאר רש. נחמן כאן בשלו וכאן בהפקר' אמר ר' ולבסוף מיישבת הגמ

שיש , ר פועל לעבוד בשל עצמוומה שאין כן שוכ, 7נמצא שאין פעולתו עליו ואין כאן בל תליןמשום ש, שומעים לו

.צריך לשלם לעובד גם מעות, תלין-חיוב בל

.דף קיח 1 . מאי דאתני בהדיה משמע, כתיב שכרוגבי פועל בל תלין : י מביא מקור לכך"ורש 2 .ה רב הונא"ד. ק דף ט"ב: ראה למשל 3 .ב"ך סק"ג וש"ע סק"סמ 4 .האם יכול, ויש לדון אם רוצה לשלם לו במזון שלא עבד בו 5 .ה בשל הפקר"בד 6מדוע אין חיוב בל תלין בשוכר , ועוד קשה. אלו הם שני דינים נפרדים, אך לכאורה. לבין דין בל תלין, י קושר כאן בין החיוב לתת לעובד מעות"רש 7

. עובד לעבוד בהפקר

Page 190: חושן משפט סיכומים

[email protected] 081 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

-ואם כן ישנו כאן דין בל, זוכה המעביד בחפץ ההפקר, מקשה הלא גם בשוכר פועל לעבוד בשטח הפקר' והגמ

. כאמור, ומחוייב לשלם לפועל במעות, תלין

, תלין וחיוב תשלום מעות-ה מעבידו ויש בלכלומר בהגבהת הפועל זוכ, כאן בהגבהה כאן בהבטה' ומיישבת הגמ

ולא , לא זוכה בו המעביד, כגון לשמור על הפקר, כלומר פועל לשנשכר לפעולת הבטה בהפקר, אך בהבטה

. תלין ובתשלום מעות-מחוייב בבל

אך . מחוייב המעביד לשלם לעובד במעות, תלין-שיש חיוב של בל, יוצא אפוא שבשוכר עובד לעבוד בשל עצמו

תלין יכול גם לומר לפועל טול מה -שאין ביחס אליו חיוב של בל, וכר עובד לעבוד בשטח או בחפץ הפקרבש

.שעשית בשכרך

כלומר , אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך, ששוכר פועל לעשות בשלו', את דברי הגמ 1פוסק כאן ע"השו

שברגע שמלקט הפועל מן ההפקר זוכה בו , קרוכן בשוכר פועל ללקט לו מן ההפ, צריך לתת לו מעות מזומנים

יכול המעביד לשלם לעובד , שהנכס נשאר הפקר ואין הפועל זוכה בו, אולם שוכר עובד לשמור על נכס. המעביד

.תלין-משום שאין כאן דין בל, שלא במעות מזומנים

:סיכום

אולם . כסיו ולהשיג לפועל מעות מזומניםואם אין לו עליו למכור מנ, שוכר פועל מחוייב לשלם לו במזומן או במזון

.שוכר פועל לעבוד בנכס שנשאר הפקר ואינו זוכה בו בהגבהתו יכול לתת לו אף מטלטלין ולא מעות מזומנים

:שאלה

על מי מוטל לשלם את הוצאות העבודה או , והתברר שאין הבית שלו, לביתו, מה דין שוכר עובד או מזמין שירות

? או שלא אמר לו דבר , או שאמר לו שהבית של חבירו, ן השירות שהבית שלוכשאמר לנות; השירות

:תשובה

"שכרך עלי"באומר

.משום שהוציא הוצאות על פיו, בכל מצב משלם לו שכרו" שכרך עלי"באומר המעביד לעובד

"שכרך עלי"בלא אמר

".שכרך עלי"הנידון בסוגיתנו מתחיל כשלא אמר

נותן לו שכרו משלם וחוזר , השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נאמר 2מ"ובברייתא בסוף ב

משום שהפועל סבר שכוונתו לשלם , ולמרות זאת חייב, "שכרך עלי"והיינו כשלא אמר . ונוטל משל בעל הבית

.משום שזהו ביתו

.ג-בסעיפים 1 .דף קיח 2

Page 191: חושן משפט סיכומים

[email protected] 082 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ר לשלם משום ואין הפועל יודע של מי המקום על השוכ, שאף בשוכר פועל לעבוד, 1ע מוסיף ומבאר"הסמ

. שהפועל סובר בסתם שהמקום של השוכר אותו ושכרו עליו

שוכר עובד לעבוד בבית חבירו

, משום שהמשמעות הפשוטה היא ששכרו עליו, חייב בשכר הפועל" לעשות בשלו"מדייקים שדווקא שוכר 2'תוס

ייב השוכר את תשלום אין ח, שהנכס שייך לאדם אחר 3והפועל ידע בשדה חבירואך שוכר פועל בסתם לעבוד

".שכרך עלי"שהלא לא אמר , "טול מה שעשית בשכרך"אלא יכול לומר לו , שכרו

:סיכום

. משלם בכל מצב, שוכר עובד לעבוד אצל חבירו אם אמר לעובד שכרך עלי

אך אם . וכן כשלא אמר לו דבר על בעלי המקום. חייב השוכר, אם אמר לעובד שזהו ביתו, כשלא אמר שכרך עלי

.פטור מתשלום לעובד ויטול מה שעשה, אמר לו שזהו בית חבירו

.ד"סק 1 .ה לעשות בשלו"ד 2 .ד"ע סק"י באור הסמ"עפ 3

Page 192: חושן משפט סיכומים

[email protected] 083 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שלט

:שאלה

?ושכר עבודה קבלנית , מהו גדר הלנת שכר בשכירות נכסי דלא ניידי ודניידי

:תשובה

.ונושאים אלו נידונים בה, 1מ"בבתלין נמצאת בפרק תשיעי -סוגיית בל

ל הרחיבו את הבנת המצוה "אולם חז, שכיר שאין להלין את שכרו-תלין האמור בתורה נאמר בעיקרו בפועל-בל

.כדלהלן

דין קבלן

תולה ספק זה בשאלה האם אומן ' והגמ, או רק בשכיר, תלין נאמר גם בפועל קבלן-מסתפקת אם דין בל 2'הגמ

אין בינו , אם שייך הכלי לקבלן. או לבעל הכלי, האם הכלי שמשביח קבלן שייך לקבלן, כלומר, קונה בשבח כלי

משום ששבח הכלי שייך לקבלן ובעל הכלי , מוכר-אלא של קונה, מעביד-לבין בעל הכלי מערכת יחסים של עובד

ותשלום המוכר הוא אך אם אומן אינו קונה בשבח הכלי . תלין-ברור שאין דין בל, מוכר-ביחסי קונה. קונהו ממנו

.תלין-גם בקבלן שהתשלום הוא על עבודתו יהיה חיוב בל, ולא על שבח הכלי, על העבודה

.תלין-ובה שייך בל, ולכן התשלום הוא על העבודה, ע שאין אומן קונה בשבח כלי"להלכה פוסקים הטוש

תלין -חייב בעל הכלי בבל ולכן פוסק שלא, אם אומן קונה או לא קונה בשבח כלי, מסתפק להלכה 3ך"אמנם הש

. אלא אם שכר את הפועל לעבודתו

שכירות חפצים

לרבות " בארצך" מאחיך ומגרך אשר בארצךלומדת מהמילים בפסוק 4'הגמ, שכירות חפצים-לגבי הלנת שכר

.5ע"וכן פוסקים הטוש. תלין-שכירות בהמה וכלים שגם בהם קיים דין בל

שכירות קרקע

, תלין-לדין בל' מתרבה בגמ" מה שבארץ"ה שדווקא "הטור מביא את דברי הרמ', בגמ לגבי קרקע שלא מופיעה

.תלין-שבשכירות קרקעות אין דין בל, כלומר, קרקעות-ולא הארץ עצמה

.בשם יש אומרים 6ע"וכן פוסק השו

.תלין-שגם בקרקע יש דין בל, סובר 8מביא שהשער משפט 7הפתחי תשובה

.קיב-:קי 1

.דף קיב 2 .שו' א וכן לעיל בסי"סק 3 :קיא 4 .בסעיף א 5 .א"ס 6 .א"סק 7 .ג בשם תורת כהנים"וכן היראים בשם רס 8

Page 193: חושן משפט סיכומים

[email protected] 084 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:סיכום

. ך הוא ספק"ולש, תלין-פוסקת שגם בו יש דין בל' הגמ, לגבי קבלן. בעיקרו בפועל רגילדין בל תלין נאמר

. ויש סוברים שאף בשכירות קרקע הדין כך, נאמר דין בל תלין, בשכירות חפצים

:שאלה

?תלין -מהו מועד התשלום שמתחייב לשלם דמי שכירות מתוקף דין בל

:תשובה

: רנאמ, בסוגיא המובאת לעיל, 1במשנה

, שכיר יום גובה כל הלילה

, שכיר לילה גובה כל היום

שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום

שכיר יום ושכיר לילה

עד הבוקר , צריך לספק המעביד את השכר במהלך הלילה, יום שעובד במהלך כל היום-מבארת שלעובד' הגמ

על , ה שעובד כל הלילה עד הבוקרליל-ובעובד ,לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקרואם הלינה עובר ב

. ביומו תתן שכרוהמעביד לספק לעובד שכרו משך היום עד הלילה מהפסוק

שכיר שעות או שמסתיימת עבודתו באמצע היום

אך לרב שכיר שעות , שלשמואל חלוק שכיר שעות ביום משכיר שעות בלילה', בשכיר שעות יש מחלוקת בגמ

שכיר שעות גובה כל הלילה וכל ולשון המשנה . ת דלילה גובה עד סוף הלילהביום גובה עד סוף היום ושכיר שעו

' כל היום'ו, בשכיר יום' כל הלילה'שבמשנה משמעותן ' כל הלילה והיום'המילים , כלומר, היינו לצדדין היום

.בשכיר לילה

.פוסקים כרב שהלכה כמותו באיסורין, תלין הוא נידון איסורי-כיון שדין בל, להלכה

נחשב גם שכיר חודש או שבוע או כל פרק זמן אחר שכלה זמן שכירותו באמצע היום או הלילה כיר שעותשל

.שעל המעביד לשלם שכרו עד סוף היום או הלילה, ולא בסופו

צריך לפרוע , אלא עד אמצע היום או אמצע הלילה, שאינם עובדים עד הערב או עד הבוקד ממש, פועלי ימינו

.מהערב או מהבוקר שכרם עד הקרוב יותר

תלין-עד מתי נשאר חיוב לא

אך . תלין-ומכאן ואילך אינו עובר בלא, תלין כשמלין השכר רק עד בוקר ראשון-נאמר שהמעביד עובר בלא' בגמ

ומכאן ואילך , תלין עובר המעביד רק בבוקר בפועל יום ובערב בפועל לילה-כלומר בלא, לא תשהאעובר הוא ב

.2ע"כן פוסק השו. בלא תשהאאין המעביד עובר אלא

:דף קי 1 .סעיף ח 2

Page 194: חושן משפט סיכומים

[email protected] 085 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

,על המעביד לשלם שכרו עד הבוקר, עובד שנשכר עד סוף היום בדיוק, כלומר, בשכיר יום

.כלומר עובד שנשכר עד סוף הלילה על המעביד לשלם שכרו עד הערב, בשכיר לילה

כגון , תה עבודתושנשכר למשך שעות על המעביד לשלם שכרו בתום היום או הלילה בו כל בשכיר שעות

. על האדון לשלם שכרו בשקיעת החמה, שהסתיימה עבודתו כשעה לפני שקיעת החמה

.לאחר שעבר כבר המעביד על איסורים אלו אינו עובר יותר אלא בלא תשהא

:שאלה

?בהם לא קיים חיוב פריעת שכר שכיר , איזה מקרים יש יוצאי דופן יש

:תשובה

תלין -לשכור פועלים אין המשלח עובר בלא 1בשולח שליח, תלין-אין איסור לאמובאים מספר מקרים בהם ' בגמ

.שעל בל תשהא עובר השולח 3ע"וכן פוסק השו 2'אמנם כתבו תוס. משום שהוא לא שכרם

-מובא גם שאם יודע העובד שדרך המעביד שלא לשלם את השכר עתה אלא ביום השוק הקרוב אין דין לא' בגמ

תלין אלא משום לא -לומדים שאף כשיגיע יום השוק לא יתחייב המעביד משום לא 4ע"יתרה מזאת הטוש. תלין

.תשהא

.ב ותחילת קיא"דף קי סוף ע 1 .ל"ה א"ד. דף קיא 2 .סעיף ז 3 .סעיף ט 4

Page 195: חושן משפט סיכומים

[email protected] 086 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות שאלה

סימן שמ

' מתה מחמת מלאכה'לאונס של , (כגון מתה כדרכה)בסימן זה נעסוק בהבדל בין אונס המחייב שואל בתשלום

.מחמת מלאכהנדון בהגדרת המילים . ששואל פטור

:במהלך הסימן עלינו ללבן את הנושאים הבאים

עליה סיכמו הצדדים מלכתחילהמה דין מלאכה שונה מהמלאכה.

מה דין מלאכה קלה מהמלאכה עליה סיכמו.

מחמת מלאכה'מה דין שואל שמעוניין להתחייב בנזק'.

האם יש משמעות לנזק מחמת מלאכה שנגרם במהלכה לבין נזק שהגיע אחריה .

מה דין נזק שאירע במהלך המלאכה אך לא מחמתה.

המשאיל מה דין נזק באונס שהיה קורה גם בבית.

מה הדין אם נתגלע ספק בחיוב השואל.

:שאלה

? לפיצוי הבעלים אם נפגע החפץ, שנדרשת משואל חפץ 1מהי רמת האחריות

:תשובה

.נאמר ששואל מחוייב באונס ובגניבה ואבידה 2במשנה

.3אנו למדים שאף שואל מחוייב גניבה ואבידה, מחיובו של שומר שכר בגניבה ואבידה

'לאו לאוקמה בכילתא שאילתה'שואל פטור כשמתה בהמה מחמת מלאכה מטעם של נאמר ש 4'ובגמ

נזק מחמת מלאכה קלה מהמלאכה המקורית

אך אם השתמש בו שימוש אחר ', מתה מחמת מלאכה'שדווקא כשהשתמש בחפץ כדרכו פטור אם 5נאמר' בגמ

.'מחמת מלאכה'אין זה נחשב ל

שאף אם המלאכה הנוכחית קלה , ם"ולומדים לדעת הרמב, ע בעקבותיו מרחיבים דין זה מאד"מ והשו"המ

. 'מתה מחמת מלאכה'אין זה מוגדר מצב של 6מהמלאכה המקורית

(.כשלא מילא השואל את חובתו)ולא חיוב שמירה עם סנקציות , שהגדרת חיובו של שואל היא חיוב פיצויים לבעלים, די מוסכם באחרונים 1 ".שואל משלם את הכל. "מ דף צג"ב 2שמחוייב אפילו כשיתכן שהחפץ , ידה מסויימתא הוא חיוב חמור במ"שגו, א"מוסיף שאין ללמוד מחיובו של שואל באונס את חיוב גו( ב"סק)ע "והסמ 3

.קיים ואפשר להשיגו : בסוגיא בדף צו 4 !"אייתי ראיה דלא שנית: "דף צו 5 .בענין זה היא ככל הנראה המלאכה עליה סיכם השואל עם הבעליםהמלאכה המקורית 6

Page 196: חושן משפט סיכומים

[email protected] 087 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומדוע אם , הלא מקובלנו שמותר להשתמש בחפץ שאול שימוש שווה ערך לשימוש המקורי, האחרונים מקשים

' ? מלאכה-מחמת'נפגע החפץ ממצב זה אינו מוגדר ל

ואמנם מלכתחילה מותר , מדובר כשידוע שלבסוף הפגיעה בחפץ היתה בעקבות השימושדוחק שה 1ע"הסמ

.2אך אם נפגעה הבהמה אנו תולים זאת בשינוי, בשימוש זה

.ע שלא נראה שמדובר דווקא כשידוע שהנזק נגרם בעקבות השינוי בשימוש"ז דוחה את דברי הסמ"הט

. טרז עצם שינוי השימוש מונע את השומר מלהפ"ולדעת הט

ע חייב רק כשידוע שהנזק "ולדעת הסמ, ז חייב בכל אופן"יוצא אפוא שבשימוש קל מהשימוש המקורי לדעת הט

. נגרם מחמתו

המרדכי-השאלת חפץ שביד אדם שלישי

, המרדכי מביא מקרה של השאלה סבוכה שחפץ של פלוני היה משכון בידיו של נכרי עבור הלוואה שקיבל ממנו

ערך המשכון )גם הוא מהנכרי הלוואה הציע לבעל המשכון ללוות גם הוא על משכון זה אדם אחר שרצה לקבל

לאחר זמן ארעה שריפה אצל הנכרי המלווה ונשרף חפץ , בעלי המשכון הסכים לכך, (היה רב מערך ההלוואה

שואל על האם הוא נחשב כ, והשאלה היא מהו הסטטוס של משכון זה ומהו היחס בינו לבין הלווה השני, המשכון

?משכון זה ויתחייב בתשלומים

האחת שכיוון שלא היה כאן קנין משיכה על ידו אינו מחוייב , המרדכי מביא שתי סיבות לפטור את הלווה השני

.כשואל

שחיובו של שואל באונס הוא רק כשאירע האונס מחמת השואל ולא מחמת , סיבה נוספת מחדש המרדכי

.ולכן במקרה זה פטור השואל, הבעלים

דווקא כשאירע "ומסיק מזה שחיובו של שואל באונס הוא , א מביא את הנימוק השני של המרדכי להלכה"הרמ

".אבל אם אירע מחמת המשאיל פטור, האונס מחמת השואל

עיר 'גם ה. פטור השואל, כמו במקרה של המרדכי, כאשר היתה שריפה אצל השואל שלא מחמתו, אם כן

כגון השואל בית מחבירו ונשרף , וסק שאם אירעה שריפה שלא מחמת השואלופ, מסכים עם דעה זו 3'שושן

.4פטור, באונס

למרות שיתכן , אף בבהמה שמתה מעצמה, שהלא מקובלנו ששואל חייב באונס, תמה 5אולם הנתיבות

ומכח זה . ואם כן מדוע כשהיתה שריפה לא חייב השואל, המשאיל, שהבהמה היתה מתה גם בבית בעליה

שהלווה השני פטור משום שלא קנה את , שהמרדכי נשען בעיקר על הטעם הראשון שכתב, יבותמסיק הנת

.. א ששואל פטור אם אין האונס קשור אליו"וזה נראה שלא כפסק הרמ, הערבון בקנין ואינו מוגדר כשואל

כשנתן בעל ,לכן בנידון דידן. חייב, אם השתמש בחפץ ללא קנין, והנתיבות מוסיף שאף שואל שלא עשה קנין

שהמשאיל כבר פרע ( הנכרי)אם החפץ מתעכב משום כך אצל המלווה , החפץ רשות לאחר למשכן את החפץ

.ד"סק 1 '? מחמת מלאכה'כ שכיוון שמותר להשתמש מלכתחילה מדוע לא יוגדר, אין לזה הבנה' לכאו 2 .א"ך סק"ע ובש"מובא בסמ 3

.ע מקשה שהלא אין שמירה בקרקעות"והסמ 4. .א"סק 5

Page 197: חושן משפט סיכומים

[email protected] 088 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך , כאלו הוא משתמש בחפץ, הדבר נחשב, לנכרי את הלוואתו ונכרי מעכב את החפץ בשל היותו משכון לשואל

לא חייב השואל בנזקי , כון למשאילאם עדיין המשאיל לא פרע את חובו ובלאו הכי הנכרי מעכב את החפץ כמש

. החפץ שכן לא קנהו וגם לא השתמש בו

:סיכום

.שואל חייב באונס ופטור במתה מחמת מלאכה

.מחוייב השואל, אם נגרם לפקדון נזק בגין מלאכה שאינה השימוש המקורי המוסכם של החפץ

. הנזק לא נוצר מחמת השימושאף אם נודע ש, חייב, אפילו אם השתמש בחפץ שימוש קל מהשימוש המקורי

ולדעת הנתיבות , כמו במשאיל משכון ונשרף ביד הגוי, פטור, א אם האונס נגרם שלא מחמת השואל"לדעת הרמ

.כמו שמצאנו שחייב בכל אונס אחר, אף במצב זה חייב השואל

א השתמש בהם ודברי הנתיבות שזהו דווקא כשל, הטעם הראשון במרדכי שבמשכון חסר קנין ולכן פטור השואל

.השואל ולא כשתמה תקופת הערבון של המשאיל

:שאלה

' ?מחמת מלאכה'האם וכיצד יש אפשרות ששואל יחייב עצמו גם ב

:תשובה

לקצות הדבר שנוי במחלוקת

או , על השואל לעשות קנין' מתה מחמת מלאכה'מביא שנחלקו הראשונים האם בשביל להתחייב ב 1הקצות

מחייב את השואל גם כשמתה מחמת מלאכה , בזמן ההשאלה, בדבדיבור בל, שגילוי רצון

מדוע בקרקעות נצרך קנין בשביל להחיל עליהם חיוב 2'והקצות תולה את המחלוקת בהסברים שנאמרו בתוס)

, משום שבקרקעות שפטור אף משבועה נצרך קנין בשביל להתחייב' הסבר אחד כתבו התוס; שומרים-תשלומי

.ה שהשואל פטור רק באמצעות שבועה יכול לחייב עצמו אף ללא קניןאם כן במתה מחמת מלאכ

הנאתו של -ששומר חינם שהופך לשואל יש כאן סוג של קנין אף בלי קנין ממשי' אך בהסברם השני כתבו תוס

לפי הסבר זה אף שואל שמעוניין . ולעומת זאת בקרקעות שאין הנאה יש צורך בקנין, שומר החינם להיות שואל

.( וצריך קנין-כיוון שכבר שואל הוא אין לו הנאה, צמו חיוב במתה מחמת מלאכהלהחיל ע

'מחמת מלאכה'לנתיבות שואל לא זקוק לקנין בכדי להתחייב

, וסובר שאין דעה ששואל שמעוניין להתחייב במתה מחמת מלאכה זקוק לקנין, חולק על הקצות 3הנתיבות

אלא , שהלא חיובו הוא ככל דין מזיק, דש במתה מחמת מלאכהשהשואל אינו צריך ליצור חיוב ח, והסיבה לכך

זהו כאלו נאסר על השואל , אך אם מתנים הצדדים אפילו ללא קנין, ששואל כיוון שיכול להשתמש בחפץ פטור

.ואם כן הוא מתחייב במתה מחמת מלאכה, 4להשתמש בחפץ

א"סק1

.ר יוחנן"ה א"ד. מ נח"ב2 ב"סק3

. וזהו גדר חדשני, הבעלים לא מאפשרים לו שימוש', מחמת מלאכה'ל שלגבי פטור "י, למרות שלמעשה הוא יכול להשתמש בחפץ 4

Page 198: חושן משפט סיכומים

[email protected] 111 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

כיון שמיסודו צריך , ולנתיבות, ים שזקוק לקניןולקצות יש סובר' מחמת מלאכה'שואל יכול להתחייב בחיוב

.ולענין זה אין הבעלים מאפשרים לו שימוש, רק כיוון שמותר בשימוש פטור, להתחייב שואל מחמת מלאכה

סעיף ג

:שאלה

אלא הזיקוהו חיות או ליסטים , אם נולד אונס בחפץ השאול במהלך תקופת השאלה שלא כתוצאה מהשימוש

'?מתה מחמת מלאכה'חשב להאם הדבר נ, בדרך

:תשובה

ובאו ליסטים או חיות באותה הדרך , ה ששואל בהמה ללכת בדרך מסויימת"ע הביאו את דברי הרמ"הטור והשו

. 1'מתה מחמת מלאכה'שזהו כ, פטור, והזיקוה

שלא מתה הבהמה מחמת ', מחמת מלאכה'וסוברים שאין זה , חולקים, ך בעקבותיו"א והש"והרמ, ש"הרא

, 2פטור השואל רק כשמתה מחמת פשיעת הבעלים' מחמת מלאכה'שב, ש מוסיף ומבאר"והרא. ה גופאהמלאכ

.3וכאן אין פשיעה מצד הבעלים

כשנגנבה בדרך

ולכאורה גם מצב זה , שנחשב לאונס ודינו כגנב 5דן באופן שנגנבה הבהמה בדרך על ידי ליסטים מזויין 4הקצות

ואם יתברר ששקרו ישלמו כפל ככל שומר שנפטר , ע"ה והשו"הרמ לדעת, נחשב למחמת מלאכה ויפטר השואל

.יוצא אם כן שישנה אפשרות ששואל ישלם כפל. י טענת גניבה"מתשלום ע

אין הדבר נחשב , שאם הגניבה היתה יכולה להתרחש גם בבית השואל, מוסיף הסתייגות בדין זה 6הנתיבות

משום שגם בביתו יכל בחפץ , לים אין זה מחמת מלאכהואם כן אם נגנב החפץ שלא בפני הבע', מחמת מלאכה'

.'מחמת מלאכה'ואין זה נחשב ל, להגנב שלא בפניו

:שאלה

?מה דין שואל שהשיב בהמה או חפץ שכחש לבעליו כשנראה שישוב החפץ בקרוב למצבו הקודם

:תשובה

..דווקא שהשואל סיכם עם המשאיל לקחת את הבהמה בדרך הזו ולא אם שאלה ולקחה בדרך סתם, אמורים יתכן שדברים אלו 1יוצא שאם נולד אונס אחרי כן בבהמה שלא בפשיעת הבעלים ' ולכאו. ונראה שאין הכוונה לגדרי פשיעה המקובלים. ג"ע סק"סברה זו מובאת גם בסמ 2

. יהיה חייב השואל, ת מלאכהואחרי כן כשהשתמש בה מתה מחמ, שחלתה מעט .היה ניתן לומר שיש כאן פשיעה מצד הבעלים בכך שאפשר לשואל ללכת במקום זה שחשוף ללסטים וחיות' ולכאו 3 .ג"סק 4 .וחייב לשמור מפני גנבים, ככל הנראה פשוט שחייב שואל שחיובי השמירה שחו חא גרעו משומר שכר, אך בגניבה רגילה 5 .ה"סק 6

Page 199: חושן משפט סיכומים

[email protected] 110 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאפשר שנכון גם )ית כחש בהמה לטובת סוגי, אנו סוטים כאן מהנושא המרכזי בסימן זה של דיני וחיובי שואל

(.לדיני נזיקין

.פטור השואל, נכחש בשר הבהמה מאליו וסופו לחזור: הטור כתב כאן

ושם ישנה מחלוקת האם על השוכר לשלם , לגבי שוכר בהמה ונולדה בה מכה 1שז' מקרה דומה מופיע לעיל בסי

?השואל והשאלה הנשאלת מדוע כאן פוסק הטור בפשטות שפטור, את כחש הבהמה

3ע"אך הסמ, לומדים שהטור בסוגייתנו פוסק כדעת הפוטרים בסימן שז ולכן נוקט כן בפשיטות 2ך"י והש"הב

בכזה מצב , שבסוגיתנו המדובר שכחשה הבהמה מעצמה, סובר שהמקרה בסוגיתנו שונה מהמקרה דלעיל

', הרי שלך לפניך'ן שהגנב אומר וכמו שמצאנו בגונב חפץ ונולד בו מעצמו חסרו' הרי שלך לפניך'אומר השואל

. 'הרי שלך לפניך'ובשונה מלעיל שם נולדה בה מכה שאין יכול לומר

אופן חיוב שבת ברכוש

, והלא מוסכם שפגיעה ברכוש שכור, מבאר מדוע מוסכם על הפוסקים שאין חיובי שבת בבהמה 4הנתיבות

כגון צלקת , בחפץ שינוי וחסרוןרק כשיש ומבאר הנתיבות שחיוב שבת ברכוש קיים . נחשבת נזק גם לשוכר

. 56אין תשלום שבת, אך אם ישנו שינוי זמני שירפא תוך זמן, אבר-שאינה נרפאת או חסרון

חיוב ריפוי

, ועל השואל מוטלות ההוצאות רפואיות שנגרמו בעטיו לבהמה, הנתיבות מוסיף שחיוב ריפוי קיים גם ברכוש

. אפילו תוך משך זמן ארוך יותר ,אלא אם הפגיעה עשויה להחלים מאליה

:סיכום

נחלקו האחרונים בחפץ או בהמה שכחשו מעצמם בידי השואל אם מחוייב לשלם לדעת הראשונים המחייבים

.ולשאר האחרונים חייב כאן, ע לדעת כולם פטור כאן שיכול לומר הרי שלך לפניך"ולסמ, שז' בסי

.זק מוחשי ובלתי עוברובתנאי שישנו נ, חיוב שבת קיים בפגיעה ברכוש

.חיוב ריפוי גם נאמר ברכוש ובתנאי שהמצב לא יחזור מעצמו לקדמותו

:שאלה

' ? מחמת מלאכה'האם נזק כתוצאה ממאמץ המלאכה ולאחריה נחשב ל

.ו"ס 1 .ה"שז סק' ד ולעיל סי"סק 2 .י"ו ולעיל סק"סק 3 .ג"סק 4 .לכאורה הדברים אמורים גם בהיזק בידיים ולא רק בחיובי שואל 5שגם היזק השב לקדמותו , היזק שאינו ניכר לא מסביר דין זה)ומהו הצורך בחסרון מוחשי שאינו חוזר לקדמותו , יש להבין מהו הנימוק לחילוק זה 6

(. יכרלכאורה נחשב לנ

Page 200: חושן משפט סיכומים

[email protected] 111 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:תשובה

דוגמת פרה שמתה מרוב מאמץ )נזק כתוצאה מהמלאכה ואחריה –האחד : נגדיר שני מצבי נזק מחמת מלאכה

פרה שלא )נזק כשהחפץ נכשל ולא הצליח במלאכתו נפגע כתוצאה מכך –השני ; ( מה את עבודתהלאחר שסיי

(.הצליחה לבצע את מלאכתה ומתה

–האחד ; מובאים שני לשונות הפוטרים במצבים בהם מת חתול שנשאל בשביל לקטול עכברים 1'בגמ

פוטרת מטעם ' בשני הלשונות הגמ. םכשמת לאחר שאכל עכברים רבי –השני , כשהעכברים חברו עליו והרגוהו

. 'מחמת מלאכה'

. פטור השואל כדין מחמת מלאכה, שאפילו אכל החתול עכברים רבים ומת –הטור פוסק את המקרה השני

משום שהפגיעה נוצרת תוך כדי , ודאי פטור השואל, מסיק מהטור שכשהעכברים הרגו את החתול 2ע"הסמ

א לעומת זאת מביא רק "הרמ. ל שמת לאחר המלאכה וכתוצאה ממנהלעומת חתו, ציד החתולים –המלאכה

ע מנסה להוכיח מדבריו אלו שדווקא נזק שהתפתח "והסמ, שכשהרגוהו העכברים פטור –את המקרה הראשון

, ע"אמנם לאור דברי התרומת הדשן סבור הסמ. 3ולא נזק שנגרם אחריה. א"תוך כדי המלאכה פוטר לדעת הרמ

א פטור אף "ולכן יתכן שלדעת הרמ', מחמת מלאכה'לאכה וכתוצאה ממנה נחשב כיותר יתכן שנזק לאחר המ

. בנזק לאחר המלאכה

:סיכום

ונזק , נזק שאחר המלאכה וכתוצאה ממנה: ע מסתפק האם קיימות שתי הגדרות של מחמת מלאכה"הסמ

.שהתפתח תוך כדי המלאכה

א "והרמ, אף בנזק כתוצאה מהמלאכה ולאחריהישנה מחלוקת בין הטור שפוטר , בהנחה שקיים הבדל שכזה

. שפוטר רק בנזק שנוצר תוך כדי המלאכה ובמהלכה

:שאלה

? לענין מחמת מלאכה , והאויב הביסו והחרים את נשקו, מה דין שואל נשק להלחם באויביו

:תשובה

זאת מחתול הוא מוכיח, מביא מקרה זה ופוסק שהדבר נחשב כמחמת מלאכה 4ע"התרומת הדשן ואחריו הסמ

.נחשב למחמת מלאכה כשהרגוהו העכברים, שכאמור

לעומת נשק שכשהובס , דוחה את ראיתו שחתול הוא עצמו כלי שנכשל כשאכלוהו העכברים 5ך"אולם הש

.'מחמת מלאכה'ואינו נחשב ל, הלוחם זהו כשלונו של הלוחם ולא שלהנשק עצמו

.מ צז"ב 1 .ח"סק 2וכאמור בתחילת , לאפוקי פגעו בו ליסטים בדרך)ומהמלאכה עצמה , תוך כדי המלאכה: א"לפי זה נדרשים שני תנאים לפטור מחמת מלאכה לדעת הרמ 3

(הסעיף .ח"סק 4 .ו"סק 5

Page 201: חושן משפט סיכומים

[email protected] 112 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אלא , אין הדבר נחשב להשאלה, להציל את חייו מוסיף שבמצב שאדם שאל מלכתחילה נשק בכדי 1הנתיבות

. והנשק אינו שאול בידיו, הרי זה חוב של הצלת חיים על המשאיל

:לסיכום

או שהכשלון הוא שלו ולא , נחשב מחמת מלאכה, נחלקו האחרונים אם שואל כלי נשק להלחם באויביו ונצחוהו

.של כל הנשק

:שאלה

ואיננו יודעים אם הוא , גון שניזק החפץ במהלך תקופת השמירהכ, מה הדין כשנתגלע ספק בחיוב השואל

?מחמת מלאכה או באונס

:תשובה

(.ך שם"בעיקר בש)כו ' חלקה השני של הסוגיה נמצא בדיני שומר חינם בסימן רצא סעי. שאלה זו שכיחה מאד

מתה מחמת ש)ודוקא שהרגיש : ש ואלו דבריו"א בשם הרא"הדיון בסוגיה זו מתחיל מנדון שמביא הרמ

דדלמא בלאו הכי , לא יוכל להשבע שמתה מחמת מלאכה, בעודו במלאכה אבל אם לא הרגיש מיד( המלאכה

ש שאינו יכול "ומספק פוסק הרא, יש כאן ספק אם ישנה סיבת פטור של מתה מחמת מלאכה .נמי היתה מתה

.וחייב, להשבע

.ים שפוטריםוקבוצת פוסק, מביא קבוצת פוסקים שמחייבים במצב כזה 2הקצות

הפוסקים שפוטרים בספק

.מדוע לא יפטר מטעם המוציא מחבירו עליו הראיה, ש שחייב בספק"י מקשה על דברי הרא"הב

ה פוטר שואל חמור עבור שלוחו לרכב עליו ומת בדרך ולא ידוע אם באונס אם מחמת "י בשם הרא"הנמוק

. י פוסק שפטור מספק"והנמוק, מלאכה

וניזק החפץ ואין אנו יודעים באיזה אופן ניזק , שבשומר שמסר לשומר" רבינו"את דברי א הביאו "תלמידי הרשב

.פטור השומר הראשון' רבינו'ולדעת , (שאין השומר השני מוכן לברר על ידי שבועה)

הפוסקים שמחייבים מספק

.א עצמם סוברים שלא מצי למימר שמא מתה באונס ועליו לברר"תלמידי הרשב

.משום שדין מתוך שאין יכול להשבע מחייבו לשלם, (י"כפי שהקשה הב)ה "ע אין כאן דין הממעך מבאר מדו"הש

איני יודע אם כדין חזקת חיוב והלא ישנה כאן , י בספק"מדוע פוטר הנמוק, י"ש מקשה על דברי הנמוק"היש

. שחייבפרעתיך

ש והקצות אם שומר מחוייב בהשבת החפץ לבעליו"מחלוקת היש

שהשומר מחוייב בהשבת הפקדון משום , מדוע ספק בשומר מוגדר איני יודע אם פרעתיך ש מנמק"היש

.חיוב זה מעמידו בחזקת חיוב, על השומר מוטל חיוב להשיב את החפץ לבעליו, כלומר, לבעליו

.ו"סק 1 .ד"סק 2

Page 202: חושן משפט סיכומים

[email protected] 113 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ולדעתו . מ"חייב מטעם מתושאיל, ועל הסוברים ששואל שאנו יודע אם מתה הבהמה, ש"חולק על היש הקצות

. לכן אין השואל מוגדר בחזקת חיוב, לבעליו חיוב להשיב את הפקדון שום ומראין לש

שלכאורה חל חיוב עוד משעת , 2באונס מתחייב משעת משיכהששואל 1'הקצות מוסיף שגם לדעה בגמ

' משעת משיכה מתחייב'משום שהמושג , אין הדבר כן, והדעת נותנת שמצב זה נחשב לחזקת חיוב, השאילה

וכשיש ספק אם , ולא לחיוב עצמו שחל רק כאשר נוצר נזק, 3שחל מעת השאילה יעבוד נכסיםשל רקמתייחס

. 'חזקת פטור'נוצר נזק המצב מוגדר ל

משום ששבועת שואל העיקרית היא שבועה שאינה , מ"שבשואל אין מצב של מתושאיל, ועוד מוסיף הקצות

מתוך שאין יכול 'שבועת גלגול אין דין ועל, ואגב זאת נשבע השואל שבועה שמתה מחמת מלאכה, ברשותו

.'להשבע משלם

, דין שומר שמוסר לשומר כשנוצר ספק באשר לסיבת הנזק, 4י"לאור האמור בנמוק, יוצא מן הכלל בענין זה

משום שיש כאן אלמנט , אך במצב ספק יחשב כבחזקת חיוב, שאמנם אם יכול השומר המוסר להשבע פטור

.5והדבר נחשב בחזקת חיוב, יל שיהיה פקדוונו ביד אחרשאין רצונו של המשא, פשיעתי

:לסיכום

: שתי שיטות מרכזיות בנושא זה

מטעם , חייב -שבספק פטור בשומר , ש בעקבותיהם"א בשם הרא"והרמ, ך"והש, חלק מהראשונים סוברים

.מ"או משום מתושאיל, שאינו יודע אם קיים את חובת השבתו לחפץ, חזקת חיוב

אלא )ומבאר הקצות שאין לו חיוב השבה . ששומר נחשב בחזקת פטור, ע סוברים"ים וכן השווראשונים אחר

.לשבועה שאינו ברשותו, מ לא שייך לגבי שבועת גלגול"ומתושאיל, (שיעבוד מתחילת שמירתו

:שאלה

?איזה מעשה מחיל על השואל את דינו

:תשובה

:נחלק את התשובה לשלשה מדיני השואל

. זכויות שימוש. ג. חיוב טיפול ואחזקת החפץ. ב. ת באונסיםחיוב אחריו. א

:נמצא בכתובות לד 1

.ולאפוקי מהדעה שבשעת פשיעה מתחייב2 .אם מכר נכסיו מאז רגע השאילה: מ"והנ 3 .לבין שואל חמור לעצמו והעבירו לשלוחו שחייב בספק, י מחלק בין שואל חמור בשביל שלוחו שפטור בספק"הנמוק 4ולמרות , שהלא אין מסירה זו של השומר הראשון לשני נחשבת לפשיעה לחייבו אם נשבע שמתה מחמת מלאכה, דברי הקצות הללו מחודשים וקשים 5

.ולהחשיבו בחזקת חיוב, התחלת פשיעהת הקצות מגדיר זאת כזא

Page 203: חושן משפט סיכומים

[email protected] 114 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

רגע החלת האחריות הפקדון

חיוב האחריות באונס המוטל על השואל 1'ם ולתוס"לרמב; נחלקו הראשונים במועד חלות חיוב אחריות בשואל

.חיוב האונסים חל מרגע שהסתלקו הבעלים 2ש"ואלו לדעת הרא. חל רק מעת משיכת השואל

שימוש בחפץ גם מהווה קנין: יבותהנת

השואל , צורת הקנין היא כזו. מחדש שגם שימוש בחפץ ללא קנין בכוחו לחייב באחריות אונסים 3הנתיבות

.4תמורת השימוש שלו בחפץ עושה עצמו לשומר, קנין כסף –משתמש בחפץ והרי זה כקבלת ממון

חיוב טיפול ואחזקת החפץ ומזונותיו

מועד החיוב הוא שעת . כלומר חיוב מזונות מוטל על השואל', משיכה חייב במזונותיה משעת' -נאמר 5'בגמ

.המשיכה כאמור

' משעת משיכה חייב במזונותיה'בפרק הפועלים ' ולכן האמור בגמ, 6י מוסיף שחיוב מזונות מקביל לאחריות"הב

. ת חל עם סילוק הבעליםש שחיוב אחריו"ולא לדעת הרא 7ם שנצרך קנין להחלת אחריות"מתאים לדעת הרמב

זכות השימוש

הוא מזמן , דהיינו שמכאן ואילך לא יכול המשאיל לבטל את ההשאלה, רגע תחולת זכות השימוש של השואל

מועד זה מוסכם אף על הסוברים שחיוב האחריות . 9'תקנו משיכה בשומרים' 8וכאמור בסוגיה בהשואל, המשיכה

.האחריות הוא מזמן סילוק הבעלים

:שאלה

. אלא גם של הבעלים –לעומת שוכר שאין כל הנאה שלו , ששואל כל ההנאה שלו, בין שואל לשוכר הוא ההבדל

?מה הדין בשואל כשגם הבעלים נהנה, אם כן

:תשובה

:אנו דנים כאן בגבול שבין שוכר לשואל

הבעלים להוציא מצב בו גם , הנאה שלוכל מחדש שבשביל להחשב לשואל צריך להיות מצב ממשי של 10הקצות

והקצות מוסיף שאף אם הבעלים נהנה גם הוא בפחות משוה פרוטה כגון שהשומר משלם . נהנה אפילו במשהו

.11משום שכאן אין כל ההנאה שלו, ולא שואל שוכרדין השומר להיות , פ"לו פחות משו

.ה כך תקנו"ד. מ צט"ב 1 .בפסקיו שם סימן טו 2 .ח"סק 3

.הופך לשואל' ח להיות לשואל"מתנה ש'ומדין , ח"והנתיבות נוקט שבתחילה נעשה לש4 .מ צא"ב 5 . שלא יפגע –וחיוב מזונות , החפץ נרמז כאן שחיוב מזונות הוא חלק מאחריותו הכללית של השואל אם נפגע 6 ?מדוע חיוב מזונות חל משעת המשיכה, ש שחיוב אונסים חל ללא קנין"י מוסיף ומקשה לדעת הרא"והב 7 .מ צט"ב 8 .ביקע בו קנאו –ד שם "ושלא כמ 9

.ה"סק 10 . הנאה שלוכל משום שבעינן , הדבר כן בשוכר ושואל אין, שכרומוסיף הקצות שבשונה משוכר משומר שכר בו דוקא שווי פרוטה מוגדר כ 11

Page 204: חושן משפט סיכומים

[email protected] 115 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

. נחשב לשכר רק בפרוטה לפחות –לעומת זאת -שכר שומר שכר

:סיכום

, אפילו פחות מפרוטה, וכשהבעלים מקבל הנאה שהיא, לבעלים הנאהל הוא מתן טובת ההבדל בין שוכר לשוא

היא פחות ' הנאה, 'כלומר לשוכר נחשב שואל שאין כל הנאה שלו אלא שגם הבעלים נהנה. הופך לשוכר

.מפרוטה

.לפחות פרוטה -מוגדר רק ממון ' שכר'כ, לבעליםשכר ההבדל בין שומר חינם לשומר שכר הוא מתן

:שאלה

?מהו דין השאלה באמצעות אדם שלישי או שליח

:תשובה

ואם אמר , שלוחו או עבדו ומתה פטור השואל, השואל את הפרה ושלחה לו המשאיל ביד בנו: נאמר 1במשנה

. חייב', שלח'השואל שלחה לי ביד אלו או שאמר המשאיל הריני שולחה ואמר השואל

לשליח השואל שאונס בידו , המשאיל שאונס אצלו לא מחייב את השואל יש לחלק בין שליח, לאור דברי המשנה

.'שלח'הגדרת השליח כשליח השואל נעשית על ידי אמירת השואל . מחייבו

? והלא לא מינם לשלוחיו, שלוחי השואל -' שלח'באמירת השואל -כיצד נעשים כל אלו 2הראשונים מקשים

".אמור לו בשמי שיביאם לי, הוי כאלו אמר לו" -לות ק את הבעיה בק"בתירוצו הראשון פותר השטמ

כל 'המושג ערב משמעו ש. להבנת הענין ערבן שנזקק למושג "ק את דברי הר"בתרוצו השני מביא השטמ

כסף אין צורך דווקא -בכדי ליצור קנין, כלומר. 'נתחייב לו חבירו כדין ערב, המוציא ממון מרשותו על פי חבירו

גם כאן כיוון שהבעלים . אלא גם עשיית דבר על פי המוכר נחשבת לקבלת כסף על ידו, בקבלת כסף ממשית

באמצעות קנין , מוציא מידיו את החפץ על פי בקשת השואל נוצרה כאן סבת קנין לשואל והרי זה כאלו קיבל כסף

.3הכסף הופך להיות שומר

:סיכום

אך אם שלח על פי הוראת השואל , בידיו הפקדון נחשב עדין, כשהמשאיל שולח את הפקדון לשואל מעצמו

השליחים נחשבים . המשמעות המעשית של זה היא אונס שארע לחפץ בדרך. הפקדון נחשב ביד השואל

.או שהפקדון נקנה לשואל כדין ערב, (על ידי מינוי המשאיל לבקשת השואל)לשליחי השואל

:מ צח"ב 1 .א"מובאים בנתיבות סקי 2הופך ' ח להיות שואל"מתנה ש'ולאחר מכן באמצעות המושג , בתחילה נהיה השומר באמצעות הקנין שומר חינם: הנתיבות בונה זאת בשני שלבים 3

.השומר לשואל

Page 205: חושן משפט סיכומים

[email protected] 116 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שמא

:שאלה

?על השואל להשיב את הפקדון ' סתם'תוך כמה זמן בהשאלה

:תשובה

.אם גם הדין כן 1ובהשאלה נחלקו הראשונים. הלואה שלושים יום' סתם'בהלוואה מקובלנו ש

ע שהשאלה סתם אינה לשלושים יום אלא מיד לאחר ההשאלה יכול המשאיל לבוא "להלכה פוסקים הטוש

.ולתבוע את חפצו מהשואל

החפץ נחשב שאול , המשאיל חפצו מהשואל אף יותר משלושים יום מוסיף שלפי זה אם לא תבע 2הנתיבות

. 34בידו

6זמן זה מחייב אף את יורשי 5אך בהשאלה לזמן מסויים' סתם'יש להדגיש שהאמור כאן הוא דווקא בהשאלה

. 7שני הצדדים

:לסיכום

.אלא עד שיתבע המשאיל, אין לה זמן' סתם'שאלה

:שאלה

?של שארים שירשו חפץ מופקד לאביהם ( ותשלומים שמירה)מהם חיובי האחריות

:תשובה

:תשובה זו מורכבת מכמה גורמים

איזה שומר היה האב.

האם היורשים ידעו שהחפץ מושאל.

לחיוב נכסי האב שנחשבים כאחריות לחובות , יש להפריד בין חיובי היורשים עצמם מנכסיהם שלהם

.האב

מירה שעשויים לחול על היורשיםהאם ישנם חיובים נוספים מלבד אחריות ש.

. ואין חייבים באונסיה, הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה :נאמר 1בכתובות' בגמ

הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם , כסבורים של אביה וטבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול

.א"ע סק"ראה סמ 1 .א"סק 2 . תקופת השאלה תמהירות שלושים יום שלדידם בתום שלושים היום לעומת הסוברים שסתם שכ 3 . ומעניין לדון האם כעבור כמה זמן מסתיימת ההשאלה מעצמה, וכנראה אף כשהשואל משיב את החפץ למשאיל תמה תקופת השאלה 4 .ואין בניו יורשים זכות ז', סתם שאלה שלושים יום'ד "מביא את דברי השיטה שלמ( א"סק)והקצות 5 .'אין השואל רשאי להשאיל'מוסיף שהמדובר כאן הוא ביורשים הסמוכים על שולחן אביהם שאם לא כן ( ג"סק)והנתיבות 6 .יובא בהמשך: י האמור בכתובות לד"עפ 7

Page 206: חושן משפט סיכומים

[email protected] 117 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כלומר הניח להם אחריות נכסים ) אן דמתני לה ארישאמ. איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא

כל שכן (משום שחיוב השואל באונסים חל עוד מזמן ההשאלה בחיי האב, חייבים לשלם כשמתה מעצמה

פטור בשבתר פפא היתה פרה שאולה לו וטבחה "דא, פפא' ופליגא דר( כשטבחוה חייבים לשלם) אסיפא

. (משמע שחיוב שואל באונס הוא בזמן האונס גופא ולא בזמן ההשאלהו)שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד

. פפא' והיינו דר, אבל ארישא לא( כשטבחוה חייבים לשלם) ומאן דמתני לה אסיפא

או , בסוגיא זו אנו רואים שתי דעות האם חיוב השואל באונסים מתחיל עוד לפני האונסין מרגע ההשאלה, אם כן

.ס בפועלשהחיוב חל רק מרגע האונ

:מסוגיא זו אנו מסיקים כמה הלכות

דין היורשים

.יורשים שקבלו חפץ בירושה מאביהם אינם חייבים באונסו

.א"בסוגיא שם מחדשים שדווקא מאונס פטורים היורשים אך דינם הוא כשומר שכר וחייבים בגו' תוס

אך אם לא ידעו , היה שאול לאביהםאלו אמורים דווקא כשידעו היורשים שהחפץ ' מוסיף שדברי תוס 2הנתיבות

ובכל אופן אף כשידעו שהחפץ שאול הוא מותרים להשתמש בו עד . וסברו שהוא של אביהם אינם חייבים דבר

.סוף תקופת ההשאלה

החזירו לי את הפרה או 'שכשהמשאיל אומר ליתומים , מחדש -' יש מי שאומר'ע בשם "ובטוש -ש בסוגיא "הרא

במצב זה אם הם ממשיכים להחזיק בחפץ הוא הופך , כלומר, 3הברירה ביד היתומים', קבלו עליכם חיובי שואל

.לשאול להם

.יוצא אפוא שהיורשים אינם מחוייבים כלל כשלא ידעו שהחפץ שאול בחיובי שמירה

, מביא את דברי השלטי גבורים שאף כשלא ידעו היורשים שהחפץ הוא פקדון אם פשעו בחפץ חייבים 4הנתיבות

.בות עצמו חולקוהנתי

נהנה –חיובים נוספים

היורשים את הבהמה טבחוולכן ב, חיוב נהנה –קיים חיוב נוסף , יוצא שמלבד חיוב אחריות שומרים' מהגמ

שהלא אינו ,ואת העור חייבים היורשים בעודו בידם. נהנהכדין , דמי בשר בזולחייבים לשלם , ונהנו ממנה

.שלהם

.דמי בשר בזול כשווי שני שליש מערך הבשר האמיתיהראשונים מפרשים את המושג

2אולם הקצות. משום ששינוי קונה, כותב שאת העור היורשים יכולים להשאיר בידם כאשר יצרו בו שינוי 1ע"הסמ

ולכן היורשים צריכים לתת את העור לבעלים אף אם , חולקים וסוברים ששינוי אינו קונה אלא בגניבה 3והנתיבות

.עבר שינוי

.ק קיב"וכן בב: דף לד 1 .ה"סק 2 .פץ שאולוהלא כבר קודם לכן ידעו היתומים שהח, מה משמעות אמירתו זו של הבעלים, והדבר תמוה 3 .ה"סק 4

Page 207: חושן משפט סיכומים

[email protected] 118 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וב האב לאחר מותוחי

ולכן כשמתה . אחריות זו מהוה ערובה להמשך ביצוע חובות האב, 4כשהניח האב ליורשיו אחריות נכסים

אם כשמתה הבהמה אצל היורשים חייבים לשלם מאחריות נכסי ' בגמ( ד"א)הבהמה באונס ישנן שתי דיעות

גם לדעה שחיוב . גע האונס בפועלאו רק לאחר מותו מר, האם החיוב החל כבר בתקופת האב, כלומר, האב

והסיבה לכך היא , שהיורשים חייבים כשטבחו את הבהמה' האונס לא מתחיל עוד משעת ההשאלה מתבאר בגמ

לעומת מקרה שהבהמה מתה . שהיתה פשיעה מצד האב בחייו כשלא סיפר ליורשיו שבהמה זו שאולה בידו

אמירת , במקרה שטבחוה, מועילה להצלת הבהמהאז אמירת האב ליתומים שהבהמה שאולה לא היתה , באונס

.5האב היתה מצילה את חיי הבהמה

?הודעת האב ליורשיו נחשבת לפשיעה-האם אי

ואם , פשעשעל האב להודיע ליורשיו טרם מותו שהבהמה שאולה בידו ואם לא עשה כן , מהסבר זה יוצא אם כן

.מאחריות נכסי האב -היה עוד בחיי האב ש -גובים על רגע הפשיעה הזה , בעקבות זאת טבחוה היורשים

?אמירת האב ליורשיו נחשבת לפשיעה והלא מת לפתע באונס -מקשה מדוע אי 6ך"הש

אך כשטבחו היורשים את , אונסל אלא פשיעהנחשבת ל אינהאמירת האב -מבאר שאמנם אי 7והנתיבות

.הודעתו ליורשיו טבחו את הבהמה-משום שבגלל אי, וגובים מנכסיו, הבהמה זמן החיוב מתחיל עוד מחיי האב

לאור זאת פוסק הנתיבות שבשומר חינם ושומר שכר שהורישו בהמה וטבחוה היורשים אין גובים מאחריות

. הודעת האב-הנכסים משום שאינם חייבים על האונס של אי

.חר מותודן בשומר שכר ושוכר שהוריש ונוטה לבסוף לחייב מטעם פשיעת האב את נכסיו גם לא 8גם הקצות

ם והסתירה בדבריו"הרמב

ושואל שטבח , בהמה שאולה שמתה ביד היורשים כשהניח אחריות נכסים :מקבילה בין שני מקרים' הגמ

אם החיוב מתחיל עוד מרגע , כלומר, מתבאר שבשני מקרים אלו הדין נגזר ממועד החיוב בשואל. בשבת

וכן , שום שהחיוב הוטל על כתפי אביהם עוד בחייוהיורשים חייבים מ –בשני המקרים חייב השואל , ההשאלה

החיוב החל עוד מרגע , משום שכאמור', קים ליה בדרבא מיניה'שואל שטבח בשבת חייב למרות הפטור של

.ההשאלה

. ובשני המקרים פטור השואל הראשונים פוסקים שהחיוב נוצר רק ברגע האונס

.א"סקי 1 .ב"סק 2 .ז"סק 3

.אף מטלטלין( אחר התקנה לגבות מטלטלין מיורשים)ז "שכוללת בזמה 44 .ג"ע סקי"וראה סמ 5 .ו"סק 6 .ח"סק 7 .ד"סק 8

Page 208: חושן משפט סיכומים

[email protected] 101 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, כלומר שהחיוב חל עוד משעת ההשאלה, רשותםפוסק מחד שהיורשים חייבים כשמתה הבהמה ב ם"הרמב

ם סותר דבריו בשאלה "יוצא אם כן שהרמב. כלומר שהחיוב חל רק בזמן הטביחה, טובח בשבת פטור, ומאידך

.מהו מועד החיוב של השואל

, ם חולק על שאר הפוסקים וסובר שמועד החיוב בשואל הוא רגע ההשאלה"באחרונים רווחת הדיעה שהרמב

:השלטי גבורים כפי שיבואר מלבד לדעת

ם שרק כשמתה הבהמה ביד היתומים בפשיעה או בטביחה מחוייבים "כוונת הרמב 1שלטי גבוריםלדעת ה

. אך במתה כדרכה פטורים היורשים משום שמועד החיוב הוא עתה ולא בחיי האב, (משום פשיעת האב)לשלם

.לא מזמן ההשאלהם חיוב שואל באונס חל בעת האונס ו"כן לפיו לדעת הרמב-אם

ולכן נאמרו כמה , ם ולדעתם חיוב אונס בשואל חל מעת ההשאלה"שאר האחרונים לא לומדים כך בדעת הרמב

.ם"הסברים מדוע שואל שטבח בשבת אינו חייב לדעת הרמב

ם ששואל הטובח בשבת פטור מכפל שהיינו דווקא מכפל אך בקרן חייב משום "לומד בדברי הרמב 2ך"הש

ולמרות שבפשטות אין אפשרות ששואל ישלם כפל שאינו נעשה גנב בטביחה . ]ת ההשאלהשהחיוב חל מע

[מוסיף שהמדובר כשהוציאו השואל ממקום שייחדו לו הבעלים ובכך נעשה גנב 3בגניבה נעשה גנב והנתיבות

, אך גם מקרן, מכפלאף ם משמע שבטבח בשבת פטור השואל "ך שבלשון הרמב"והנתיבות מקשה על דברי הש

!?ומדוע יפטר מהקרן והלא חיובו מתחיל משעת ההשאלה

משום שמשלם , היינו פטור מתשלום מלא, ם ששואל שטבח בשבת פטור"לומד שדברי הרמב 4נתיבותה

אך למעשה מעיקרו הוא מחויב באונסי הבהמה משום שחיובו מתחיל , בנבילה של הבהמה חלק מן התשלום

(.ל היורשיםם במתה אצ"וכמו שפסק הרמב)מרגע ההשאלה

ם שאמנם חיוב אונסים בשואל חל עוד מזמן ההשאלה ולכן יורשים מחוייבים "מבאר בדעת הרמב 5קצותה

מחוייב מטעם מעשהו גניבהאך טובח בשבת לא מתחייב משעת השאלה משום שבטביחתו בתורת , כשמתה

.זה ולא משום חיובי שאילה מזמן ההשאלה

אך עצם החיוב , אל חייב עוד משעת ההשאלה היינו שעבוד נכסיםם ששו"לומד שגם לדעת הרמבמשנה הכסף

. 6חל רק מאירוע האונס

:לסיכום

(.ג מחוייבים בפשיעה"ולדעת הש)יורשים שקבלו לידיהם חפץ ולא ידעו שהוא שאול אינם חייבים כלל באחריותו

:מ נו"ב 1 .ו"סק 2 .ט"סק 3 .ט"סק 4 .ג"סק 5 .מ בזה בין טובח בשבת לחיובי יורשים"חה את דבריו שמאי נאולם הקצות דו, ם"מ לישב את הסתירה בדברי הרמב"בדבריו אלו מנסה הכס 6

Page 209: חושן משפט סיכומים

[email protected] 100 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אחריותם כדין שומר מותר להם להשתמש בו עד סוף תקופת ההשאלה אך, אם ידעו היורשים שהחפץ שאול

ש הבעלים יכול להציב בפני היורשים את הברירה אם להיות שואלים או להשיב את החפץ "לדעת הרא. שכר

.לידיו

בחיי –נחלקו הראשונים מאימתי חל חיוב שואל באונסים האם מרגע ההשאלה , אם הניח האב אחריות נכסים

ולדעת , חיוב חל מרגע האונס ופטורים היורשיםולדעת כל הראשונים והפוסקים ה. או מרגע האונס, האב

.וחייבים לשלם מאחריות האב, החיוב חל עוד משעת השאלה( ג"מלבד לדעת הש)ם "הרמב

סעיף ו

:שאלה

?האם ישנה השאלה שתקפה לזמן רב משלושים יום

:תשובה

. הומהדר ליה קתי... והוא דקנו מיניה... שואל אדם בטובו לעולם: נאמר 1מ"בב' בגמ

' ?בטובו'מהו

כשהשואל מבקש מהמשאיל לשאול חפץ , מפרש שהמדובר 2י"רש ,שואל בטובוונחלקו הראשונים מהו המושג

עד שהכלי לא יהיה , ולכן ההשאלה בתוקף זמן רב, כל עוד החפץ טוב וראוי למלאכה, כלומר, בטובו של החפץ

.ראוי למלאכה

3ע"הסמ. של המשאיל -שלו בטובומהמשאיל לשאול הכונה כאן שהשואל מבקש ם"ף והרמב"הרילדעת

ולא , "השאילני בטובתך"ז מוסיף שדווקא כשאמר "והט. 4'אדם טוב'מוסיף שמדובר כשהשואל יודע שהמשאיל

.שזוהי דרך העולם" בטובתך השאילני"אם אמר

.השאלה תקפה לעולם' השאילני בטובתך'שאף כשאמר , ם"ף והרמב"ע פוסק כדברי הרי"השו

. השאלה בתוקף כל עוד החפץ ראוי למלאכה' השאילני בטוב החפץ'י שכשאומר "א מביא את דעת רש"והרמ

. שלהלכה אינן חולקות, סובר שהלכה כשתי השיטות 5ע"הסמ

בטובו 'אין מקור לחידוש שהשאלה ', בטוב החפץ'עוסק ב' שחידוש הגמ, י"חולק וסובר שלדעת רש 6הנתיבות

.תקפה לעולם' של השואל

הצורך בקנין

. ונחלקו הראשונים מהו הצורך בקנין זהוהוא דקנו מיניה נאמר ' בגמ

.דף קג 1 .ה שואל אדם"ד 2 .ו"סקט 3 . והלא זהו דרך העולם, יוצרת שאילה לעולם" בטובתך"ש מדוע אמירת "ובזה מישב את קושיית הרא 4 .ו"סקט 5 .י"סק 6

Page 210: חושן משפט סיכומים

[email protected] 101 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כלומר אפילו אם החזיר השואל את החפץ למשאיל מחוייב ,אפילו מחזירו חוזר ונוטלו כשיצטרךי מחדש ש"רש

עלים להחיל חיוב על הבדהיינו , לצורך זה י הקנין נועד"לדעת רשו. המשאיל להשיבו לשואל כשיצטרך

.'כלתה קנינו'בכדי למנוע מצב של , להחזיר את החפץ לשואל גם לאחר שיחזירו אליו

. שקנין הסודר מחיל חיוב על גוף המשאיל להשיב את החפץ לשואל לעולם, מוסיף ומבאר 1והנתיבות

כל עוד החפץ בצורתו 2ם לומדים שהקנין נועד לחזק את ההשאלה ולקבוע שתחול לעולם"ף והרמב"הרי

. נוכחיתה

מפני , לא יכול הבעלים לתבוע את חפצו מהשואל, ף"שלדעת הרי, 4ע"והסמ 3כותב הנתיבות, לפי מחלוקת זו

י לפיו מטרת הקנין היא להקנות בשלב שאחרי "לעומת דעת רש. שהקנין יצר כאן מצב של השאלה לעולם

.לו יכול הבעלים לתבוע את חפצו כשהשואל אינו זקוק, ואם כן, ההחזרה לבעלים

'טובו'תום תקופת השאלה ב

. 5זהו סוף תקופת השאלה, כשנשבר הכלי וותרה ממנו רק קת, כלומר, ומהדר ליה קתיהנאמר ' בגמ

'טובו'אירע אונס בהשאלה ב

משום שרק במצב זה , כתב הטור שאם אירע אונס בהשאלה בטובו מחוייב השואל לשלם לבעלים דמי שברי כלי

.ולא לפני כן, יםהיה משיב את הכלי לבעל

משלם השואל את שווי החפץ בניכוי דמי השחיקה , שבכל תשלומי אונס בשואל, לומד מכאן 6והנתיבות

.וההשתמשות של החפץ בידיו

:סיכום

א אם הכוונה "ע והרמ"ונחלקו הראשונים והשו. היא שאלה לעולם כל עוד החפץ במצבו הנוכחי' בטובו'שאלה

.כשהוא אדם טוב -או בטובתו של הבעלים, וד החפץ טובכל ע-לשאלה בטובו של החפץ

ף הקנין נועד לחזק את ההשאלה כדי שלא יכול "לדעת הרי', בטובו'נחלקו הראשונים מדוע נצרך קנין בשאלה

י הקנין נועד להחיל חיוב הגוף על הבעלים להשיב את החפץ "ולדעת רש. המשאיל ליטול את החפץ מהשואל

.לשואל

.ב"סקי 1 ?יש להבין מדוע לא תועיל לכך משיכה גרידא' ולכאו 2 .ב"סקי 3 .ח"סקי 4 .ם יש לומר שההשאלה היתה רק במצבו הנוכחי של החפץ"ולדעת הרמב, משום שההשאלה היתה רק בעוד החפץ טוב, י זהו פשוטו"לדעת רש 5 .א"סקי 6

Page 211: חושן משפט סיכומים

[email protected] 102 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שדמסימן

:שאלה

כיצד יכול לעשות , שואל שמעוניין תוך כדי תקופת השאילה שלו לשנות את הגדרתו כשואל בהסכמת הבעלים

?זאת

:תשובה

:ישנם כמה דינים מעין זה

לווה שמעוניין להפוך לשומר חינם.

[.קרע כסותי והפטר]שומר שהבעלים מאפשר לו להזיק את החפץ

בעלים והבעלים מאפשר לו להשתמש בחפץ כהלוואהגנב שמעוניין להשיב את הגזילה ל.

.ועלינו לדון בכל אחד מהמקרים כיצד משנים הצדדים את הגדרת היחסים ביניהם

ולדעתו אין , שדן במלווה שמבקש להפוך את הלווה לשומר חינם 1ק"המקור המרכזי בסוגיא זו הוא המרדכי בב

קרע "תו של המרדכי היא מדין מפקיד שאמר לשומר שלו ראיי. המלווה יכול להפוך את הלוה לשומר אלא בקנין

. א פוסק כדברי המרדכי"והרמ, חייבש" כסותי

הבאור במרדכי שהסיבה היא משום פטומי מילי

כלומר שדבריו כן " פטור– והפטרקרע כסותי "שהלא בסוגיא גופה נאמר , א"מקשים על הרמ 2האחרונים

פרש את דבריו שאז דבריו מועילים או סתם את דבריו שאז אינם וככל הנראה הדבר תלוי אם הבעלים, מועילים

.מועילים משום שאנו תולים דבריו בפטומי מילי

באור הנתיבות

:א וכדלהלן"הנתיבות מפריד בין דעת המרדכי לדעת הרמ

:היחסים-הגדרת-בסוגיה ישנם שלשה מנגנוני שינויי לדעת המרדכי

, ח"שלשת מנגנונים אלו אינם שייכים בשואל שמעוניין להפוך לש. תנאי בתחילת הדברים, דין ערב, מחילה

: ונפרטם עתה

משום שהדבר דומה , ח ולמחול על חיובי האונס שלו"לא שייכת בבעלים שמוכן להפוך את השואל לש מחילה

.3כלומר אין זו מחילה על חוב וודאי כיוון שלא נוצר כאן עוד האונס, "אסמכתא"ל

נחשב כהוציא הוצאות ובכוחו ' קרע כסותי'ואף ' מוציא הוצאות על פי חבירו'אדם הוא המחייב כשדין ערב

.'הוצאה על פיו'ח אין דין ערב מועיל משום שאין כאן "אך להפוך שואל לש. 'והפטר'רק כשאמר -לפוטרו

הרי ולכן גזלן יכול להפוך ללווה משום שעתה כשמעוניין להשיב את הגזילה, מועיל רק בתחילת השמירה תנאי

ח "וכן בשואל שמעוניין להפוך לש. וזה למרות שלא נתן לו בפועל, זה כאלו השיבה לבעלים וזה הלווה לו מחדש

.א"ובשלמות בנתיבות סק, ג כאן"ע סק"מובא בסמ 1 .א"א ונתיבות סק"קצות סק 2 .ע"ויש כאן גם חסרון של דשלבל 3

Page 212: חושן משפט סיכומים

[email protected] 103 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אך , ח"והרי זה כאלו השיב את הפקדון והפקידו מחדש כש, יכול לעשות זאת אם מציע לבעלים את חפצו שלו

.אם לא עשה כן הרי נשאר דינו להיות שואל

אינו יכול , ח בהסכמת הבעלים לאחר תחילת ההשאלה"שואל שמעוניין להפוך ש, דכיכאמור לדעת המר, אם כן

לאחר תחילת 1ח"אף שומר שכר שמעוניין להפוך לש, ולפי זה. לעשות זאת שאין כאן מחילה ערב ותנאי

. אינו יכול, שמירתו

ח "א רק שואל אינו יכול להפוך לש"לדעת הרמ

ולא בשומר שכר ושומר חינם שלדעתו שואל ושומר , כתב דין זה דווקא בשואל א"והנתיבות מוכיח מכך שהרמ

. חינם יכולים לבטל דינם אף לאחר תחילת השמירה

, ש לאחר תחילת שמירתו"ח וש"שדווקא בשואל נאמר שאינו יכול להפוך לש, א"ומבאר הנתיבות את דעת הרמ

שהלא חייב אף באונס כשאינו יכול , תשלומין-חריותמשום שאין לו שום חיובי שמירה אלא כל דינו הוא חיוב א

ש לעומת זאת "ח וש"בש, שכן זהו לחיוב עתידי וזוהי אסמכתא כדלעיל, ולכן אינו יכול להפטר מחיובו, לשמור

, לכן יכול המפקיד למחול לשומר על חובותיו ואין זו מחילה עתידית, שחיובם הוא חיוב שמירה וחיובם חל מייד

.להמחילה כזו מועי

:לסיכום

. לדעת הקצות רק אם התנה בפירוש מועילה מחילתו, ח בהסכמת הבעלים"שואל שמעונין להפוך לש

ומחילת הבעלים לא תועיל משום שזוהי , שאינו יכול לשנות מצבו, א אינו יכול לעשות זאת"ולדעת המרדכי והרמ

ולדעת ', ח"מתנה שואל להיות ש'ש ש"ח וש"ורק לפני תחילת ההשאלה יכול לשאול עם דיני ש. מחילה עתידית

. א יכול משום שאין זו מחילה עתידית"ודעת הרמ, ח"ש אינו יכול להפוך לש"המרדכי ש

סעיף ב

:שאלה

?מהי חובת השמירה של שואל שנאנס הפקדון ברשותו ועתה נשארו בידיו רק שברי הפקדון

:תשובה

:וכפי שיבואר להלן, ובדן החפץ או שטרם הודיעהתשובה תלויה בשאלה האם הודיע השומר לבעלים על א

הוזלו השברים

והנשאר מהחפץ ושבריו שייכים , משיבו לבעלים במצבו הנוכחי, שואל שנאנס החפץ בידיו ואינו ראוי לשימוש

הסיבה לכך היא . מפסיד הבעלים מערכם, אם הוזלו שברי החפץ בעודם בידי השואל: יתרה מזו. לבעלים

ולכן , וחפץ זה ברשותו מרגע השבירה וכאלו לא נשבר כלל, חפץ מוטל על הבעליםשהטיפול בנשאר מה

.הבעלים מפסיד

.בהסכמת הבעלים -ניין להפקיע חיובו לאחר תחילת שמירתוח שמעו"וכן ש 1

Page 213: חושן משפט סיכומים

[email protected] 104 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

"ול את שלךט"חילוק אם אמר

, חייב בשמירתו מפני גניבה ואבידה, "טול את שלך"י שאם לא אמר השואל לבעלים "י הנמוק"א מחלק עפ"הרמ

:א"אחרונים בכוונת הרמונחלקו ה. אינו חייב בשמירתו" טול את שלך"ואם לא אמר

א אחר שאמר"ובגו, "טול את שלך"מחלוקת האחרונים בחיוב אונסין לפני שאמר

הפך להיות " טול את שלך"אך אם אמר , מחוייב השומר אף באונסין, "טול את שלך"לפני שאמר ע"לדעת הסמ

. 'ו נאנסו השואל חייבנאבדו א, 'א וגורס נגנבו"ע את הגירסה בדברי הרמ"בעקבות דבריו משנה הסמ. ש"ש

מרגע שבירת החפץ מפסיק השואל להיות שואל משום שאינו יכול , 2והנתיבות 1לדעת הקצותלעומת זאת

טול את "ומרגע שאמר השומר ". שהואיל ונהנה מהנה"וחייב רק בגניבה ואבידה משום , 3להשתמש בחפץ עוד

.מפסיק לגמרי את שמירתו ואפילו שומר שכר אינו" שלך

ף גסעי

:שאלה

מה דין התשלום של , אלא שלא ידוע מה שווי החפץ, כשהחפץ אבד בידי השואל ועתה מעוניין לשפות הבעלים

?השואל

:תשובה

איני יודע כמה היה החפץ שווה ישבע הבעלים 'שכשאומר השואל , ש"י תשובת הרא"ע פוסקים עפ""הטוש

נשבע הבעלים פטור השואל אוינו נחשב למחוייב אם לא ', השבע אתה והפטר'והבעלים טוען מאידך ', ויטול

.שבועה ואינו יכול להשבע

שהלא מן הסתם מודה שהחפץ היה , והאחרונים דנים מדוע לא נחשב השואל למחוייב שבועת מודה במקצת

וכמה הסברים נאמרו בדין . מ"כדין מתושאיל, ואינו יכול להשבע על שאר שווי החפץ וישלם, שווה יותר מפרוטה

:זה

התובע תובע בטענת ברי את השואל על פרוטה -האחת שכיוון שאין הבעלים, מביא שתי תשובות בדבר 4ע"הסמ

. 5'מתוך'אין זה נחשב ל, זו

שאז אין הוא נחשב למודה במקצת , ע שהמדובר כשהשואל נותן מיד פרוטה למשאיל"תשובה נוספת בסמ

.'הילך'בייחס לשאר שהלא זהו

, כשהנפקד לא היה עשוי לדעת את שווי החפץ' מתוך'שאין אומרים , ח"בשם הב 6ך"תשובה נוספת מובאת בש

.כגון כאן שאין השואל יודע את שוויו המדוייק של הפקדון

.ב"סק 1 .ב"סק 2 (.כעין מזיק)י חייב באונס לא כדין שואל אלא משום שלא הודיע לבעלים על החפץ השבור "והקצות מוסיף שיתכן שלדעת הנמוק 3 .ח"סק 4 . שהלא השואל כן מודה שהחפץ שווה יותר מפרוטה, דין זה מוקשה כשלעצמו 5 .א"סק 6

Page 214: חושן משפט סיכומים

[email protected] 105 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

משום שמדובר כשהחפץ לא נפסד לגמרי והשואל אינו יודע בוודאות אם ' מתוך'ך מבארים שאין כאן "ז והש"הט

.'מתוך'רורה של השואל בכדי שיחשב מודה במקצת לחייבו מדין ואם כן אין כאן הודאת חיוב ב, נפסד החפץ

שלא מדובר שטוען שאבד החפץ בפשיעה ', מתוך'מבאר באופן אחר מדוע לא מחוייב השואל כדין 1הנתיבות

, אלא שאינו מוכן להשבע על כך ולכן חייב, אלא מדובר שהשואל טוען שהחפץ אבד מחמת מלאכה, ולכן חייב

שהלא את ' מתוך'וב הפרוטה אך ביייחס לחיוב על הסכום המסופק אי אפשר לחייבו כדין אך זהו בייחס לחי

הפרוטה הזו אינו חייב באופן ודאי שהלא לשיטתו מתה מחמת מלאכה אלא שחיובו על הפרוטה הוא משום

.'מתוך'שאינו רוצה לשלם ובאופן כזה אין אומרים

:שאלה

ועתה אין יודעים , ומתה הבהמה, ואחרי כן השאילה הופכת לשכירותמה הדין במשאיל בהמה לחבירו לפרק זמן

.אם מתה בתקופת ההשאלה או השכירות

:תשובה

או שאלה היום ושכרה , עוסקת במקרה של השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום 2מ"המשנה בב

שאולה או , ה המתהועתה מתה בהמה והתגלע ספק מה היה מצב הבהמ, או שכר אחת ושאל אחת, למחר

. שכורה

שעל השומר להוכיח לנו שאכן הבהמה השכורה היא שמתה ' שכורה מתה'הנדון בסוגיא הוא על שבועת

. כדרכה

ישבע -ואם לא היתה שם ראיה בזמן שהמשאיל טוענו ודאי, המוציא מחבירו עליו הראיה: ע פוסק בזה"השו

ישבע השומר שבועת השומרים שמתה -אומר אינו יודעובזמן שהמשאיל , השוכר ששכורה מתה או שאינו יודע

ה אם זה אומר שאולה מתה וזה אומר "וה. כדרכה ועל ידי גלגול ישבע השומר ששכורה מתה או שאינו יודע

.שכורה מתה או זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע

, ה המוזכרת בהמשךע בולט ההבדל בין השבועה הראשונה שמוזכרת בתחילת דבריו לשבוע"בדברי השו

שהשבועה השניה היא שבועת גלגול שמתה כדרכה שהלא אף אם שכורה מתה עליו להשבע להוכיח שלא מתה

והאחרונים לומדים שהשבועה הראשונה בדברי , ע גלגול"אך בשבועה הראשונה לא הזכיר השו. בפשיעה

.ע אינה כשבועה השניה אלא היא שבועת היסת"השו

?ומהו המקרה הראשון בו אין גלגול שבועה, ע"דיל בין שני המצבים האמורים בשואלא שיש להבחין מה מב

כגון שמאמין הבעלים , מבארים שבמקרה הראשון מדובר כשאין צורך בשבועה שמתה כדרכה 4ך"והש 3ע"והסמ

שכורה 'ולכן לא יכול הבעלים לגלגל על השומר שבועת , הבעלים לשומר שמתה כדרכה או שיש עדים בדבר

.ג"סק 1 .דף צז 2 .ג"סקי 3 .ג"סק 4

Page 215: חושן משפט סיכומים

[email protected] 106 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, שהיא שבועה קלה יותר, ב זה יכול הבעלים להשביע את השומר רק מדין שבועת היסת מדרבנןובמצ. 'מתה

. במצב כזה אינה שייכת לשבועת השומרים שהלא אין אנו יודעים כאן איזה שומר הוא' שכורה מתה'ושבועת

אז אפשר , ךע מדובר כשאין אנו יודעים שמתה כדרכה ועל כן צריך השומר להשבע על כ"ורק בסוף דברי השו

. לגלגל עליו ששכורה מתה כדרכה

ולכן יכול להשביע את , ע מדובר כשטוען הבעלים ברי שבודאי שאולה מתה"מוסיף שבתחילת דברי השו 1ך"הש

שאם הבעלים טוען 2ך"ומאידך מוסיף הש. אך בספק לא יכול הבעלים להשביעו היסת, השומר שבועת היסת

ר מחוייב בשבועת השומרים ששבועת השומרים קיימת רק בטענת בודאי שמתה הבהמה בפשיעה אין השומ

. הבעלים-שמא של התובע

ע בתחלת דבריו אמורים אף בספק שלדעתו בספק אפשר להשביע "ע לומד לעומת זאת שדברי השו"הסמ

.ע שקיים בתביעת ספק של הבעלים"וגלגול שבועה בכל אופן יוצא בדברי השו. שבועת היסת

מ"ודע ולא מחוייב מדין מתושאילמדוע נשבע שאינו י

מדוע נשבע שאינו יודע ולא 3ע"ומבאר הסמ. או שאינו יודעישבע השומר ששכורה מתה ע נאמר "בדברי השו

מ שכשהשבועה המקורית נוצרה בטענת שמא של "לפי דעת המ, אומרים מתוך שאינו יכול להשבע משלם

אולם זה מותנה דווקא בתביעת , שבועה נאמר דין מתוךגם בדין גלגול , כלומר. מ"התובע אין אומרים מתושאיל

כגון בעניינינו . אך כאשר נוצר גלגול על ידי תביעה בטענת שמא אין נאמר מתוך, התובע-וודאי של המשביע

ועתה מגלגל עליו הבעלים גם , שהבעלים אינו יודע כיצד מתה הבהמה ונשבע השומר ככל שבועת שומרים

ילו בטענת ודאי אין אומרים מתוך בכזה מצב רק אם היה משביעו על ידי טענת אפ, ששכורה מתה ולא שאולה

. ודאי שמתה בפשיעה

ש שבטענת שמא של "וכן לדעת הרא', מתוך'ע מוסיף ומדגיש שלדעת הראשונים שאין אומרים בגלגול "והסמ

.'מתוך'ברור מאליו מדוע כאן אין דין , השומר אין מגלגלים שבועה-הנתבע

:בראשונים בסוגייתנו בדין שבועות בטענות שמא, דרך אגב, כמה מחלוקת המופיעות נוסיף עתה

כגון שומר שנשבע שבועת , נחלקו הראשונים האם גלגול שבועה נאמר גם בתביעת ספק של התובע .א

האם יכול לגלגל עליו שבועה גם בטענת שמא או , השומרים והבעלים מעוניים לגלגל עליו שבועה נוספת

. ענת ברי יכול לגלגל עליושדווקא בט

.מחלוקת נוספת בראשונים אם דין גלגול נאמר בטענת שמא של התובע .ב

ולדעת , נאמר אף על גלגול שבועה' מתוך שאינו יכול להשבע משלם'מחלוקת נוספת ישנה האם דין .ג

.וחלק מהראשונים נאמר דין מתוך אף בגלגול שבועה' תוס

נאמר אף על גלגול שבועה מלבד במצב ' מתוך'דעתו דין ול, דעת המגיד משנה מחודשת בענין זה .ד

שבמקרה כזה אמנם מגלגלים , השבועה דאורייתא היתה בטענת שמא של התובע-שהשבועה הראשונה

.ג"סק 1 .ד"סק 2 .ד"סקי 3

Page 216: חושן משפט סיכומים

[email protected] 107 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אפילו אם בשבועת הגלגול כן ישנה תביעת שמא של ', מתוך'שבועה על הנתבע אך אין אומרים

.הבעלים

.ופר הכל האם מתחייב הנשבע אף בטענת שמאמחלוקת נוספת ישנה לגבי שבועת היסת שבכ .ה

כשתובע , ך מחדש ששבועת השומרים נאמרה רק בטענת שמא של התובע ולא בתביעת ברי"הש .ו

.הבעלים בברי אין השבועה נחשבת לשבועת השומרים

:לסיכום

או ועתה אין ידוע אם מתה כדרכה בתקופת השאלה וחייב, במשאיל פרה לחצי יום ומשכיר לחצי יום ומתה

אם הבעלים מקבל את גירסת השומר שמתה כדרכה נשבע לבעלים שבועת היסת ששכורה , בתקופת השכירות

, ואם אין הבעלים מקבל את גירסת השומר שמתה כדרכה נשבע השומר שבועת השומרים שמתה כדרכה, מתה

.ואגב זה נשבע בגלגול ששכורה מתה

Page 217: חושן משפט סיכומים

[email protected] 108 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שמו

סעיף יז

:שאלה

והאם קיים כאן הפטור , מהו דין השמירה שלו בהם, לבעלה, אשה שמוסרת את נכסיה או נכסים שהופקדו בידה

' ?ליםשמירה בבע'של

:תשובה

שואל הוי או שוכר ' קא מבעיא לרמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמא והדר נסבה וכו: נאמר 1מ"בב' בגמ

.לוקח הוי ופטורי "ומפרש רש. 'אמר רבא בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח וכו? הוי

. ופטור אפילו פשע... ן שומר שאשה ששאלה ונשאת הרי הבעל כלוקח ואין לו די, ע כאן"וכן פוסק השו

. משום שהחפץ אינו שלה ובבעלותה אלא שאול הוא בידיה, א שאינו פטור מטעם שמירה בבעלים"ומוסיף הרמ

ע"קושיית הסמ

בסוגיה האמורה שחדשו שאמנם בעל בנכסי אשתו נחשב ללוקח שאין בו דיני 3'מביא את דברי התוס 2ע"והסמ

מזה שבכל לוקח לשלושים יום על הלוקח מוטל לשמור ' ומסיק התוס, וטלים עליואך חיובי שומר חינם מ, שמירה

.שלוקח בהמה לשלושים יום דינו עליה כשומר חינם 5ע בסעיף הבא לקמן"וכך אכן פוסק השו. 4ח"כש

אף שדינו כלוקח , ע מדוע כאן אין בעל האשה השואלת חייב בפשיעה כדין שומר חינם"על פי זה מקשה הסמ

?חיובי שמירה שאין בו

ועל חיוב כזה נחשב , ע מנסה להשיב שהבעל פטור משום שלגבי חיובו בפשיעה זהו חיוב ביחס לאשה"והסמ

. ש והטור"וכן כתבו הרא, שהלא האשה משועבדת לו, כשמירה בבעלים

שבדבריו נראה שסיבת הפטור של הבעל היא משום היותו , ע"ע שאין אלו דברי השו"אך עדיין מקשה הסמ

.ולא משום שנחשב לשמירה בבעלים' לוקח'גדר כמו

לגבי דין שומר חינם של הלוקח -ע לחלק בין קנין עולמי לקנין מוגבל"דעת הסמ

כלומר עד שיכלה החפץ , ע מחדש שאין חיוב פשיעה בבעל כדין שומר חינם במצב של שאילה לעולם"אך הסמ

אך בשאילה לזמן מוגבל כגון , היותו לוקחובמצב זה פטור הבעל אף מפשיעה משום , או עד שתמות האשה

ע את "בזה מיישב הסמ. לשלושים יום דין הבעל כשומר חינם וחייב בפשיעה אלא אם היתה השמירה בבעלים

זהו משום , שסבעיף יח שנאמר שלוקח בהמה לזמן הוא שומר חינם וחייב בפשיעה, ע"הסתירה בדברי השו

:דף צו 1 .ח"סקכ 2 .ש"ה בעל בנכסי עי"תוד: דף צו 3ם שלוקח לזמן "שכתב הרמב, ח"ם חולק וסובר שאין ללוקח לזמן דין ש"מביא שהרמב( מ שם"בב' א בבאורו כאן ועל התוס"וכן הגר)ה "והקצות סק 4

. כ שאין לו שום חיוב שמירה"וע, פץיכול לפגוע בח .סעיף יח 5

Page 218: חושן משפט סיכומים

[email protected] 111 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

משום שההשאלה ' שמירה בבעלים'הבעל פטור לגמרי אף בלא פטור אך בסעיף יז , שקנין הלוקח שם הוא לזמן

.פטור אף מפשיעה בהשאלה עולמית, ולכן למרות שבעל נחשב ללוקח, היתה עולמית

משום שלדעת , לבין שואל עד שתמות האשה, ע בין שואל עד שיכלה החפץ"דוחה את השוואת הסמ 1הקצות

לעומת זאת השאלה , ללא הגבלת זמן שזהו זמן מוגבל הקצות שואל עד שתמות האשה אינו נחשב להשאלה

.עד שיכלה החפץ נחשבת להשאלה ללא הגבלת זמן

, פטור הבעל לגמרי אף מפשיעה משום שאמור, ע אצלנו שבעל כלוקח"ע בדברי השו"יוצא אפוא שלדעת הסמ

. קנינו הוא לעולם

ך שהבעל חייב בפשיעה כשומר חינם"דעת הש

ובשניהם חייב הבעל , ע ולומד שאין חילוק בין השאלה עולמית להשאלה מוגבלת"מחולק על דברי הס 2ך"הש

אין כאן משום שהבעל הוא ' שמירה בבעלים'ך מוסיף פטור של "הש. בפשיעה כדין לוקח שהוא שומר חינם

(.כמו אשתו ששאולה היא לו)שומר של הבעלים הראשונים ואלו אינם שאולים לו

משום שדינו בנכסי אשתו להפטר לגמרי ואינו ככל לוקח , פטור הבעל לגמרי ך מביא סברא אחרת מדוע"והש

אינו חייב , אף לאחר מותה, אך כיוון שנכסיה שייכים לו לעולם, משום שאמנם בעל נחשב כלוקח בנכסי אשתו

.שחלוק דין לוקח מדין בעל, ע לוקח בפשיעה"ולכן בסעיף הבא מחייב השו, כלל לוקח בפשיעה

תיבותתרוצו של הנ

שמדובר כאן שאין , ע מדוע אין הבעל חייב בפשיעה כדין לוקח לזמן"מתרץ על קושייתו של הסמ 3הנתיבות

ח משום שיכול לחייבה לשמור על החפץ "וסבר שהוא שלה ולכן אינו חייב כדין ש, הבעל יודע שהחפץ הינו שאול

.בעצמה

ז"דעת הט

מפני שהחפץ , ייבים בפשיעה אמורים בבעל שלוקח הואהמח' ע שאין דברי תוס"ז מיישב את קושיית הסמ"הט

ואין . ואם כן אינו מחוייב כדין לוקח לשלושים יום שחייב בפשיעה, ואינו לוקח של המשאיל, אינו של אשתו

. 'שמירה בבעלים'משום -ע"הסיבה לפטור הבעל כפי שהקשה הסמ

.רק לוקח לשלושים יום חייב בפשיעה' ולדברי התוס

:לסיכום

.הבעל נחשב עליו כלוקח ופטור, אשה ששאלה חפץ ונישאה. א

משום שזוהי שמירה בבעלים לדעת , שלוקח לזמן חייב בפשיעה' אף בפשיעה פטור למרות שכתבו תוס. ב

. ש"הרא

א שאין בבעל פטור של שמירה בבעלים משום שאין אשתו מוגדרת כבעלי "לומדים בדעת הרמ 1האחרונים. ג

. החפץ

.ד"סק 1 .ב"סקי 2 .ו"סק 3

Page 219: חושן משפט סיכומים

[email protected] 110 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כ "ומשא)משום שהחפץ אצלו לעולם , בכל מצב אין הבעל מחוייב אף כשומר חינם בפשיעהך "לדעת הש. ד

וכן כותב הנתיבות , ז פטור אף בפשיעה משום שאינו בכלל דין שמירה"וכן לדעת הט, (בלוקח לשלושים יום

. שפטור מפשיעה משום שאין כאן קבלת שמירה

אך אם שאלה , לם שאז אין הבעל מחוייב בפשיעהע פטור מפשיעה רק כששאלה האשה לעו"אך לדעת הסמ. ה

.לזמן מחוייב הבעל בפשיעה

.נתיבות, ז"ט, ך"ש, ע"סמ 1

Page 220: חושן משפט סיכומים

[email protected] 111 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הלכות נזיקין

ן שפסימ

סעיף א

א סעיף יב"וסימן תכ

:שאלה

?מה דין האומר לחבירו קרע כסותי

:תשובה

.שכן זוהי סוגיא אחת, א סעיף יב יחדיו"ע כאן ובסימן תכ"בשאלה זו נסכם את הדינים בשו

קרע את . חייב, על מנת לפטור. חייב, קטע את ידי שבור את רגלי, האומר סמא את עיני: נאמר 1ק"במשנה בב

ומאי שנא , שחייב( יד ורגל, עין)דנה מאי שנא רישא 2'והגמ. פטור, על מנת לפטור. חייב, סותי שבור את כדיכ

'? על מנת לפטור'כשאמר , שפטור( כד וכסות)סיפא

: שני ביאורים' ומבארת הגמ

צעני על מנת שאומרת לעיל הכני ופ, וברייתא 3י"ומוסיף רש, משום שאין אדם מוחל על ראשי איברים: רבא אמר

.משום שעל צערו אדם מוחל, לא תיקשי, פטור, להפטר

ושאלו ' קרע כסותי'י שהמדובר כשאמר הניזק "ומבאר רש. יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן: יוחנן אמר' ר

הרי זה , בתמיה' הן'י הפירוש הוא שאם אומר הניזק "ולדעת רש', הן'וענה לו הניזק ?' על מנת להפטר'המזיק

אנו ' הן'בראשי איברים כשאמר ' ואילו לדעת תוס. הרי זה כאומר הן, בתמיה' לאו'ואילו אם אומר , ומר לאוכא

אנו תולים שאמר זאת ' לאו'ומה שאין כן בנזקי ממונו שאפילו כשאמר הניזק , תולים שהתכוון לומר בתמיה

.שכוונתו על מנת להפטר שהלא בתחילה אמר קרע כסותי, בתמיה

עה בגוףבפגי-להלכה

שאין אדם 4הלכה כדברי רבא ם"ולדעת הרמב, יוחנן או הלכה כדברי רבא' ונחלקו הראשונים האם הלכה כר

שבראשי איברים אין מועילה מחילה כלל בשום מצב 5ע בסימן תכא"וכן פוסק השו, מוחל על ראשי איברים

.דף צב 1 .שם צג 2 .ה רבא אמר לפי"בד 3 . יוחנן הם מימרא בפני עצמה ולא נאמרו כביאור במשנה' מ דברי ר"ם לפי באור המ"ולדעת הרמב 4 .סעיף יב 5

Page 221: חושן משפט סיכומים

[email protected] 112 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

המזיק -סבור היה הניזק שחבירושהסיבה לכך שבראשי איברים כיון שאין אדם רוצה בחסרונם 1ע"ומבאר הסמ

.לא יזיקו

על 'ולכן בראשי איברים כששואל המזיק , "יש הן שהוא כלאו"יוחנן ש' הלכה כדברי ר ש"ף והרא"לדעת הריו

. 2כוונתו בתמיה' לאו'ובממון כשאומר , ('וכביאור תוס)כונתו בתמיה ' הן'ועונה הניזק ?' מנת להפטר

פטור אלא שאם לא ', קטע את ידי והפטר'אומרים שאם אמר הניזק למזיק תכא בשם יש' א בסי"וכן פוסק הרמ

. אנו תולים שלא נתכוון לכך' והפטר'אמר בפירוש

בפגיעה בממון

, שהלא על ממונו אדם מוחל, פטור המזיק' לפי שני תירוצי הגמ', קרע כסותי והפטר'כגון ב, לגבי פגיעה בממון

האם 3א"ע והרמ"אך אם לא מחל בפירוש נחלקו השו, למחול ולפוטרו ברורה דעתו שמעוניין' והפטר'וכשאמר

' ולדעת תוס', לא'וענה הניזק ?' על מנת להפטר'ושאלו המזיק ' קרע כסותי'כגון כשאמר הניזק , כוונתו למחול

אך . וכוונתו שיקרע כסותו, בתמיה' לא'אנו תולים שאמר ' קרע כסותי'א בממון כיוון שאמר הניזק בתחילה "והרמ

.חייב המזיק' לא'ע כיוון שאמר הניזק "לדעת השו

:לסיכום

.פטור, וקרע', קרע כסותי והפטר'האומר לחבירו .א

.חייב, וקרע', קרע כסותי'האומר לחבירו .ב

.א פטור"ף והרמ"ולרי, ע חייב"ם ולשו"לרמב, וקטע', קטע את ידי והפטר'האומר לחבירו .ג

שאין אדם מוחל על ראשי איברים וגם , חייב', הן'וענה ?' רואפט'ושאלו ' קטע את ידי'האומר לחבירו .ד

.מסתמא אמר בתמיה

א פטור שמסתמא אמר את "ולרמ, ע חייב"לשו', לאו'וענה ?' ואפטר'ושאלו ' קרע כסותי'האומר לחבירו .ה

.'קרע כסותי'שהלא בתחילה אמר , בתמיה' לאו'ה

.א"א סקכ"תכ' סי 1 .או צער הגוף' ראשי איברים'ב האם לדיעה זו הקובע הוא "תכא סקכ' ש בסי"ע והע"ונחלקו הסמ 2 .א"פ ס"ש' סי 3

Page 222: חושן משפט סיכומים

[email protected] 113 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן שפב

:שאלה

'?אתה אמרת לי להורגו'ואומר , כגון ההורג את שורו, רומה דין המזיק את חבי

:תשובה

. פטור', אתה אמרת לי לקוצצו, אתה אמרת לי להורגו', 'שורי הרגת נטיעותי קצצת'תניא : נאמר 1ק"בב' בגמ

? כ לא שבקת חיי לכל בריה"א: 'ומקשה הגמ

.משום שלא שבקת חיי לכל בריה', גואתה אמרת לי להור'מכאן אנו למדים שאין מזיק נאמן לומר לחבירו . א

שור שהמית ואשירה או עץ הנוטה 2י"ומבאר רש, בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה: מיישבת' והגמ. ב

אתה 'ובאופן זה נאמן הפוגע לומר , ר שעל הבעלים מוטלת מצווה לסלקם ועל הנוטל מידיו מצווה זו לפצותו"לרה

.'אמרת לי להורגו ולקוצצו

אלא , משום שאין דרך אנשים להסכים שיזיקו את ממונם' אתה אמרת לי'א אפוא שמזיק אינו נאמר לומר יוצ

.בחפץ שמצווה לקוצצו שעל מצווה כזו יש אנשים שמוותרים

כגון שאין עדים שהוא , הראשונים דנים במצב שאומר המזיק אתה אמרת לי לקוצצו ולהורגו ויש מיגו לטענתו. ג

אתה 'במצב זה לכאורה יש למזיק מיגו לטענת . הודאת המזיק עצמו אנו יודעים שהוא המזיקהמזיק ורק על פי

אולם הנמוקי יוסף סובר שאין זה מיגו משום שזהו כמיגו במקום חזקה שחזקה ואנן סהדי ', אמרת לי לקוצצו

.שאין אדם מפסיד את ממונו

. אינו נאמן לטעון שנתן לו הבעלים רשות, 'לא הזקתי'א כאן שאפילו יש למזיק מיגו לומר "וכך פוסק הרמ

מדוע נצרך הנתבע למגו 3ע"ומקשה הסמ. ונאמן לומר לא הזקתי במיגו דלא היה שלך: א"ומוסיף הרמ. ד

ע בעקבות שאלתו משנה את הגרסה בדברי "והסמ? והלא נאמן הוא בטענה זו כשלעצמה ' לא הזקתי'בטענת

ודבריו קשים מאליהם כפי שמקשה . אמרת לי במיגו דלא היה שלך נאמן לומר אתהא ולומד שהגרסה היא "הרמ

.מפני שהוא מיגו במקום עדים, אינו נאמן כאמור' אתה אמרת לי'שהלא לומר , ז"הט

נאמן לומר במיגו דלא הזקתי דלא היה שלך : ז עצמו משנה גם הוא את הגירסה בכדי לבאר את הענין"והט

במיגו שיכל לטעון , ולכן אני פטור, שקניתיו ממך, מר שלי החפץ הניזוקכלומר נאמן המזיק לו, מעולם אלא שלי

.לא אני הוא שהזקתי

:לסיכום

:דף צא 1 .ה עומד לקציצה"ובד, ה עומד להריגה"בד 2 .ד"סק 3

Page 223: חושן משפט סיכומים

[email protected] 114 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.אפילו באמצעות מיגו' אתה אמרת לי להזיק'אין מזיק נאמן לומר .א

(.ז"ט)נאמן באמצעות טענת מיגו , ולומר חפץ זה שהזקתי קניתיו ממך .ב

אתה אמרת 'אם טוען , ל חבירו שחייב בעשרה זהוביםכשהנדון הוא לקיחת מצווה כגון קוצץ אשירה ש .ג

.נאמן ופטור', לי

:שאלה

?מהו חיוב חוטף מצווה מחבירו

:תשובה

וקדם , ומעשה באחד ששחט: מתבאר שנוטל מצווה מחבירו מחוייב להשיב לו עשרה זהובים בשכרו 1ק"בב' בגמ

.וביםוחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זה, (כיסוי הדם)חבירו וכיסה

:כמה נידונים בסוגיה זו

גדר התשלום.

האם התשלום משתנה בין אדם ואדם.

על אילו סוגי מצוות מחוייבים בחיוב זה.

החיוב בזמן הזה.

, ף"והראשון שעסק בזה הוא הרי. קנסאו דין הראשונים דנו אם גדר תשלום זה של עשרה זהובים הוא . א

.אם קנס הוא זהו קנס מקומי בכיסוי הדםש, שהוכיח מסוגיתנו שגדר החיוב הוא דין

' ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב והוא י 'וכוחייב לשלם כמו שיראו הדיינים ע "ם והשו"להלכה כתבו הרמב

.ונחלקו בדעתם כדלהלן. זהובים

ע"ם והשו"פשטות דעת הרמב

ם כמו שיראו הדיינים זהו והדעה הראשונה שמשל, ם מביא כאן את שתי הדיעות האמורות"הרמב 2מ"לדעת המ

. קנס ואלו לדעה שמשלם לעולם עשרה דינרים זהו דין

ף כיצד ניתן ללמוד קנס מהמעשה בכיסוי הדם "ך ליישב לדעה הראשונה שזהו קנסא את קושית הרי"ומוסיף הש

. שהדבר שנוי במחלוקת ולדעת רב ניתן ללמוד מקנס, לשאר מצוות

ע"ם ובשו"ך ברמב"באור הש

ולכן , ע תשלום עשרה זהובים הוא דין ולא קנס"מ ולדעתו לשתי הדעות בשו"לק על תלייתו של המך חו"הש

לדעה הראשונה משלם כפי ראות עיני הדיינים ואלו לדעה השניה זהו קנס ככל קנסות קצובים האמורים בתורה

. שגם הם נחשבים לדין שאפשר ללמוד מהם למקומות אחרים

:דף צא 1 .ג אות ב"נמצא בבה2

Page 224: חושן משפט סיכומים

[email protected] 115 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כלומר שאם , שתשלום זה הוא כפי חשיבות המצווה אצל המפסיד 1ע"כתב הסמ בגדר כפי שיראו הדיינים. ב

.חשובה היא אצלו יחייבוהו בסכום גדול ומה שאין כן אם אינה חשובה אצלו

אלא , ע שאין דנים דינים אלו משום שאין בהם חסרון כיס"וכן השו 2הראשונים מכריעים, בזמן הזה, להלכה. ג

. שאם תפס לא מפקינן מיניה

משום שמנע ממנו ארבע , שמחוייב ארבעים זהובים 3בחולין' במברך ברכת המזון במקום חבירו מבואר בגמ. ד

.ברכות שבברכת המזון

'קושיית תוס

בחולין מקשים מדוע מחוייב המונע רק ארבעים זהובים ולא חמישים שהלא מנעו גם מברכת בורא פרי ' תוס

כלומר שהחוטף מחוייב , אכסא דברכתא אלא אכסא קמא ותו לא צ לברך"ד דא"דסבר כמ' ומתרצים תוס? הגפן

.ג ורק לדעה שאין ברכה כזו אינו מחוייב"בעשרה זהובים על ברכת בפה

ך"תירוץ הש

שרק על מצוות דאורייתא קיים חיוב פיצוי של עשרה , ומיישב באופן אחר' מתקשה בתירוצו של תוס 4ך"הש

וארבעים הזהובים , שהיא דרבנן אין חיוב פיצוי' הטוב והמטיב'ת ולכן על ברכ, זהובים ולא במצוות דרבנן

ג שגם היא "האמורים בסוגיא בחולין הם חיוב על שלש ברכות דאורייתא שבברכת המזון ועל ברכת בפה

. דאורייתא

קושיית הקצות

ם עליה ומדוע מחייבי, 6ככל ברכת הנהנין, ג גם היא דרבנן"ך שהלא ברכת בפה"מקשה על דעת הש 5הקצות

.ועל כרחך שאפילו על ברכות דרבנן קיים פיצוי, פיצוי

תירוצו של רבינו ירוחם

ך מביא את תירוצו של רבינו ירוחם שעל ברכת הנהנים אין מחייבים פיצוי עשרה זהובים אלא על ברכת "הש

.ג שברכת הנהנין היא"ולכן אין מחוייב החוטף פיצוי על ברכת בפה, השבח

'העונה אמן יותר מהמברךגדול 'ך ש"קושית הש

וגדול העונה אמן יותר ', אמן'ך מקשה מדוע חוטף ברכת המזון חייב בפיצוי והלא יכל המפסיד לענות "הש

ך שהמדובר רק "ומכח קושייתו זו מעמיד הש. ומשום דין זה פוטר רבינו תם חוטף מצווה מתשלום, מהמברך

.וטף מן הבית בזמן הברכהכגון שהוציאו הח, במצב בו לא יכל המפסיד לענות אמן

.א"סק6

.ג"ה וחייבו ר"סד: ק צא"ב' תוס7 .דף פז 3 .ג"סק 4 .א"סק 5 .'ז בלא ברכה"אסור להנות מהעוה'ש: אמסבר 6

Page 225: חושן משפט סיכומים

[email protected] 116 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ך שהחיוב הוא רק על ברכה בפני אחרים"הוכחת הש

ך מוכיח מהסוגיה שהחיוב בחוטף ברכת המזון הוא רק כשהמפסיד היה אמור לברך בפני אחרים שאם לא "הש

ך שהוציאו "ומעמיד הש, כן הלא יכול המפסיד לברך לעצמו ועל כרחנו שהמדובר שחטף ברכה בםני רבים

. ולאחר מכן הלכו האנשים ועתהה אין המפסיד יכול לברך, ירךמהחדר וב

ע שחוטף מצווה חייב רק במצוות מחויבות"חידוש הסמ

חטיפה מחייבת בעשרה זהובים משום שאחר שנשחטה , מחדש שדווקא במצוות כמו כיסוי הדם 1ע"הסמ

.שחוט אין חייב החוטףאך במצוות כמו מצוות שחיטה שאין אדם מחוייב ל, הבהמה מחוייב השוחט לכסות

דעת רבינו תם שעניית אמן מהווה פיצוי על חטיפת המצווה . ה

מטעם שכיוון שענה המפסיד אמן על הברכה , ק שולל חיוב פיצוי בחוטף מצוות כיסוי הדם מחבירו"ב' ת בתוס"ר

את החוטף ג עשרה זהובים "שהלא אם כך כשחייב ר 2ל מקשה"והמהרש. לא מגיע לו פיצוי על הפסד המצווה

וזהו דוחק שמדובר ? שאם כן למה יתחייב החוטף', אמן'המדובר כשלא ענה המפסיד , את מצוות כיסוי הדם

. 'אמן'כשלא ענה

משום , שעניית אמן אינה נחשבת לפיצוי על חטיפת מצווה, ת"ל שלא כדעת ר"ומכח הוכחתו זו מסיק המהרש

. שההפסד הוא לא רק הברכה אלא גם המצווה גופא

שההפסד עליו יש חיוב עשרה זהובים הוא לא המצווה אלא רק , ת"ל ופוסק כדעת ר"ך חולק על המהרש"הש

ך מוכיח זאת מהסוגיא בחולין שם נאמר שהפיצוי הוא שכר "הש. ולכן עניית אמן יכולה להוות פיצוי, הברכה

.יד לא יכל לענות אמןועל כרחינו המדובר בכיסוי הדם שהחוטף בירך בשקט שהמפס. הברכה ולא שכר המצווה

פטור החוטף -כגון ברכת מילה וברכת המזון-מוסיף שדווקא בחוטף מצווה שברכתה נאמרת בקול רם 3ע"והסמ

.אך לא במצוות שברכתן עשויה להאמר בנחת ושלא בקול רם כמו ברכת כיסוי הדם, שמסתמא יענה המפסיד

:לסיכום

.ור הדין הוא מחוטף מחבירו מצוות כיסוי הדםומק, חוטף מצווה מחבירו מחוייב בעשרה זהובים .א

ע יש שלמדו "ולדעת השו, ף הוא דין"הראשונים נחלקו אם חיוב חוטף מצווה הוא דין או קנס ולדעת הרי .ב

.ע דין"ך הוא לכו"שהביא את שתי הדעות ולדעת הש

מת הצער ע שהדבר תלוי בר"ומבאר הסמ, ע מביא שתי דיעות אם החיוב הוא כפי שיראו הדיינים"השו .ג

.או שהחיוב קבוע על עשרה זהובים, של מפסיד המצווה

.אך אם תפס המפסיד לא מפקינן מיניה, בזמן הזה אין מחייבים חיוב זה .ד

.ה"סק 1 .ד"ך סק"נמצא בש 2 .ז"סק 3

Page 226: חושן משפט סיכומים

[email protected] 117 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

והקצות מוכיח שעל ברכות דרבנן . ל אין מחייבים על חטיפת מצוות דרבנן"ך והמהרש"לדעת הש .ה

.נהניןולדעת רבינו ירוחם אין מחייבים על חטיפת ברכת ה. מחייבים

אך זהו רק במצוות שברכתן נאמרת , ת האפשרות לענות אמן פוטרת מתשלום עשרה זהובים"לדעת ר .ו

.בקול רם

ע רק חטיפת מצוות מחוייבות כמו כיסוי הדם שאחר השחיטה מחייבות בעשרה זהובים ולא "לדעת הסמ .ז

.מצוות שאין מחוייבות

:שאלה

?תו שמל או, מה דין חוטף מצוות מילה של בן חבירו

:תשובה

.התשובה על שאלה זו תלויה האם החוטף חטף את המצווה מהאב עצמו או מאחר שציווה האב למול

.כשציווה האב על אחר למול השאלה תלויה בסוגיית מינוי שליחות לקיום מצוות

ש בחולין"הרא. א

:1ש בחולין"כתב הרא

לא זכה באותה מצווה לחייב , נופ שאמר האב למוהל אחד למול את ב"דאע, נראה לי לפטור המוהל

וכן האב שחייב , מי ששפך יכסה, "וכסה" "ושפך"ולא דמיא לכיסוי דאמר תורה . אם קדם ועשאה, אחר

, כל ישראל חייבים למולו, אבל אם אין האב רוצה למולו, למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב

.קדמו זכה למצווה לחייב לאחר אם לא, ובדיבור שאמר האב למוהל

אינו מחוייב , אך אם כיבד האב אחר וחטף ממנו, ומדבריו אנו למדים שהחוטף מן האב חייב עשרה זהובים

.בעשרה זהובים

. א הביא דין זה"והרמ

ע בחילוק בין חוטף מהאב לחוטף מאחר"באור הסמ

אותו האדם יכול משום ש, שכשחטף מאדם שנתן לו האב את מצוות המילה אינו מחוייב בפיצוי, מבאר 2ע"הסמ

ולכן פטור ', גדול העונה אמן יותר מהמברך'ת שכיוון ש"בשם ר 3'וכמו שכתבו תוס, על ברכת המילה' אמן'לענות

אך חוטף מהאב עצמו שמצוות מילה , (שציווהו האב למול)אך זהו דווקא בחוטף מאדם שאינו האב . החוטף

. לא תועיל עניית אמן להחשב לפיצוי, 4מיוחדת לו

.ו אות ח"פ 1 .ז"סק 2 .ה וחייבו"ד: ק צא"ב 3 .וצריך להבין במה מיוחדת מצוות מילה לאב 4

Page 227: חושן משפט סיכומים

[email protected] 118 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ך בחילוק"הש באור

אינו מחוייב לשלם עשרה ' אמן'אם יכול האב לענות , ע ולדעתו אף בחוטף מן האב"חולק על הסמ 1ך"הש

ולכן בחוטף מהאב מחוייב בעשרה ' אמן'אך כאן המדובר שלא ענה האב . זהובים ואין חילוק בזה בין האב לאחר

ולכן אין , ות את זכותו למול לחבירו וכדלהלןזהובים אך בחוטף מאחר אינו מחוייב משום שאין האב יכול להקנ

.אנו יכולים לחייב אחר שחטף ממנו

האם האב יכול לצוות על אחר למול את בנו. ב

ך שאין האב רשאי להעביר מצוות מילה לאדם אחר "חידוש הש

סיבה שה 2ומבאר הקצות. ש אלו שהיודע למול אינו רשאי ליתן את בנו לאחר למולו"ך מוכיח מדברי הרא"הש

שהמצווה שחייבו המקום לעשות בגופו היאך לכך היא שאין שליחות במצוות מילה המוטלת על האב משום

ך לזה היא שאם לא כן מדוע לדברי "הוכחתו של הש. ד לגבי כלל המצוות"רי' כלשון התוס, יפטר על ידי שלוחו

לא שאין בדיני מצווה כמילה א, והלא האב שלחו ושלוחו של אדם כמותו, ש לא מחוייב החוטף מהאחר"הרא

.ולכן אין האב יכול לשלוח אחר, שליחות

דעת התבואות שור

כשם שבכל , ך ולדעתו יכול האב למנות שליח במקומו לקיים את חובתו"חולק על דעת הש 3התבואות שור

וה היא שהמצו, שכוונתו, ש דוחה התבואות שור"ך מדברי הרא"את ראיית הש. התורה שלוחו של אדם כמותו

. מלכתחילה מוטלת על האב ויכול להעבירה לאחר אלא שאין המצווה קנויה לו

א"דעת הרמ]

והקצות מקשה . א מקשה כמו התבואות שור מדוע לא יוכל האב לכבד אחר והלא שלוחו של אדם כמותו"הרמ

ה א בסוגייתנו שאם חטף אדם מאחר פטור ומהאב חייב בעשר"שמאידך פוסק הרמ, א"סתירה בדברי הרמ

א "ולכאורה דין זה מבוסס על ההנחה שאין דין שליחות במצוות המילה של האב ושלא כקושיית הרמ. זהובים

. עצמו

שכיוון שהאב גילה שאחר יכול לקיים המצווה יכולים אף אנשים אחרים לקיים , והקצות מבאר באופן מחודש

.[א שאם חטף מאדם אחר שאינו האב אינו חייב"המצווה ולכן כתב הרמ

פסק הקצות

אלא , ך שאין שליחות במצוות מילה ולכן על האב לקיים המצווה בגופו אם הוא יודע למול"הקצות סובר כש

שאף אם אינו יודע למול ועל כרחו מטיל על אחר את המצווה לא ישלח , שכתב גם להחמיר כדעת התבואות שור

שור שיש שליחות למילה וישלח אדם קטן למול את בנו משום שאין שליחות לקטן ויש לחוש לדעת התבואות

.שליחות-שהוא בר

.ד וכן הביא בשם העיר שושן"סק 1 .ב"סק 2 .נמצא בקצות כאן 3

Page 228: חושן משפט סיכומים

[email protected] 121 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

פוטרת מחיוב רק במצוות שברכתן בקול רם' אמן'עניית . ג

כאמור , אך לא מהאב עצמו, בחוטף מאחר)ע שדווקא במצוות מילה עניית אמן נחשבת פיצוי "עוד מוסיף הסמ

ומה שאין כן , כה וענה אמןומסתמא שמע המפסיד את הבר' רם-בקול'משום שברכת מילה נאמרת , (לעיל

. בשאר ברכות

:סיכום

ך מדובר כשלא ענה "חייב עשרה זהובים ולדעת הש, ש כתב שחוטף מצוות מילה של אב את בנו"הרא .א

.ע מדובר אף אם ענה ואין זה פוטרו שמצוות האב חשובה"ולדעת הסמ', אמן'האב

. זהו רק כשענה המפסיד אמןע "ולביאור הסמ, ש פוטר את החוטף"אם כיבד האב אדם אחר הרא .ב

אין האב יכול לשלוח שליח לקיים את חיובו משום שזוהי מצווה שבגופו , ך אף שלא ענה"ולביאור הש

.ולכן פטור החוטף

ולכן היודע למול עליו למול את בנו , ך אין אדם יכול לשלוח שליח לקיים מצוות מילה שלו בבנו"לדעת הש .ג

.ות לזהולדעת התבואות שור יש שליח. בעצמו

.ע דווקא במצוות שברכתן בקול רם החוטף פטור שיכול לענות"לדעת הסמ .ד

Page 229: חושן משפט סיכומים

[email protected] 120 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן תיט

:שאלה

?והאם גובים מנכסים משועבדים , מאיזה סוג נכסים גובים תשלומי נזיקין

:תשובה

משלם ורק בדלית ליה " או כסף או מיטב"דין נזיקין הוא 1הונא' נחלקו האמוראים בשאלה זו לדעת ר .א

יהושע דין נזיקין מלכתחילה בכל מטלטלין הוא ואפילו ' הונא בריה דר' פפא ור' ואילו לדעת ר. סובין

.2"דבנזיקין כל מילי מיטב הוא"סובין משום

.פוסקים הראשונים שכל מילי מיטב ולאו דוקא כסף אפילו בדאית ליהלהלכה

. כהשאין לו גובים מקרקעות ם שתחילה גובים ממטלטלין ורק"על פי הרמב 3ע פוסק"והשו .ב

אין זה עניין מהותי אלא מעיקר הדין 4ע"ע ולדעת הסמ"ם והשו"ונחלקו האחרונים בהבנת דברי הרמב .ג

.והדבר תלוי ברצונו, יכול לשלם המזיק הן ממטלטלין והן מקרקעות

מעדיף ישנו דין קדימה למטלטלין על פני קרקעות אפילו אם המזיק 5ך"י והש"לדעת הב, לעומת זאת

.לשלם קרקעות

שכשעמד בדין כמלווה "האחת , הביאו שתי דיעות בעניין 6ק"בב' בעניין גביה מנכסים משועבדים תוס .ד

אפילו לפני " מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וחייב: "והשנית. אך לא אלפני כן" בשטר דמי

. העמדה בדין

משועבדים דווקא לאחר העמדה בדין או אף את שתי הדעות האם גובים בנזיקין מ 7ך"הביא הש להלכה

. אף לפני כן

.9ולהלכה בדמזיק שיימינן, 8כשגובים מקרקע המזיק גובים מעידית שבקרקעותיו .ה

הוא רגע " עידית"ו" מיטב"עקיבא איגר שהזמן הקובע לעניין הגדרת ' מביא דעת ר 10הפתחי תשובה .ו

.11ינה נחשבת לעידיתא, אך אם קנה המזיק קרקע נוספת טובה יותר לאחר מכן. הנזק

לסיכום

.בבא קמא ט 1 .ש נידון אם קיימת מחלוקת ביניהם"ת הביא הרא"אך לדעת ר. ה' ש כאן סי"הונא וברא' ה ר"ד. ט' ף המובאת בתוס"זו דעת הרי 2 .בסעיף א 3 .א"סק 4 .ב"סק 5 .ה כולן"ד. דף ח 6 .א"סק 7 (.שמות כב" )מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: "כאמור 8 (.ע"ף ושו"רי, ש"רא)עקיבא ' כדעת ר 9

.א"סק 10 . אך הערוך השלחן חולק 11

Page 230: חושן משפט סיכומים

[email protected] 121 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

וכשגובים . ולדעת חלק מהראשונים תחילה ממטלטלין ואחרי כן מקרקעות, גובים ממטלטלין של המזיק

ולפני העמדה , ואם מכר את נכסיו לאחר העמדה בדין גובים מהם. מקרקעות דווקא מהעידית שבנכסיו

. בדין נחלקו הראשונים

:שאלה

?ואלו המזיק מעוניין לתת לו קרקע אחרת" בקרקע זו אני חפץ"המזיק ואומר מה הדין כשבא הניזק לגבות מ

:תשובה

אי שקלת "והמזיק אומר לו , במצב שהניזק מעוניין דווקא בקרקע בינונית ולא בעידית כדינו 1דנה' הגמ .א

מסיקה שאיו המזיק יכול לומר כן מפני ' והגמ". כדינך שקול כדהשתא ואם לאו שקול כיוקרא דלקמיה

.שהניזק יכול לחייב את המזיק בתשלום הבינונית, ומשמע". אם כן הורעת כוחן של נזיקין"ש

ונראה לי דוקא כדאמר ליה אי בעית למשקל : ע בעקבותיו מוסיפים הסתייגות בעניין זה"והשו 2ש"הרא .ב

א דכיוון דגלי דעתיה לתתה לו אם ירצה צריך ליתנה לו כזול, בינונית כיוקרא דלקמיה יהיבנא לך

אבל אם אמר קרקע זו חביבה עלי ואיני רוצה ליתנה לך כלל לא כייפינן ליה שהרי כל מה ... דהשתא

שמוטל עליו לפרוע יפרע לפי דעתו ולא לפי דעת הגובה כגון אם יש כמה קרקעות שכולן עידית יתן לו

.בקרקע זו אני חפץ( המזיק)איזה קרקע שירצה ולא יכול לומר

ש שכשיש למזיק כמה עידיות יכול המזיק לתת לניזק איזו מהן שירצה "הרא לומד שדברי 3העיר שושן .ג

אך אם יש , הם דווקא בכמה עידיות, אלא אם יסכים לקבל את העידית שהוא חפץ בה כיוקרא דלקמיה

ז מבאר זאת "והט. שלא יכול לחייבו ליטול כיוקרא דלקמיה' לו עידית ובינונית נכונים דברי הגמ

וחיובו בבינונית הוא חיוב ראשוני , ש מחיובו בעידית"המזיק לתתה משום שהוא כשבבינונית מחוייב

כשיש למזיק שתי עידיות יכול לחמוק מן החיוב ולתת לניזק , אך בחיובו מעידית, שאינו יכול לחמוק ממנו

. 4איזו עידית שירצה

זיק לתת הקרקע אם מסכים המ, ואף בכמה עידיות, ש ולדעתו בכל מצב"חולק על דעת הע 5ע"הסמ .ד

ולכן יכול הניזק לחייבו לתתה ואינו יכול , שאין הקרקע חשובה אצלו גילה דעתולניזק כיוקרא דלקמיה

. לדרוש שומא כיוקרא דלקמיה

ומדוע לא , ז מדוע אחר שגילה שחביבה היא אצלו לא יוכל לתבוע לשלם כיוקרא דלקמיה"ומקשה הט .ה

? כיוקרא דלקמיה מוכן הוא לתתה יטען חביבה היא אצלי אך תמורת סכום גדול

שהניזק הוא הקובע איזו קרקע , ל שהיא החדשנית ביותר בעניין זה"מביא את דעת המהרש 1ך"והש .ו

.2יטול

:זק "ב 1 .פרק א סימן ב 2 .ג"ע סק"מובא בסמ 3 .ש אלא חיובו של המזיק לתת בינונית הוא מאליו"ברא, האמור" גילוי דעת"לכאורה לדעה זו לא נצרך 4 .שם 5

Page 231: חושן משפט סיכומים

[email protected] 122 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:לסיכום

יכול הניזק לבחור את הקרקע הרצויה לו רק בעידית ובינונית אך לא עיר שושן לדעת ה: ישנן שלש דעות

המזיק יכול לומר קרקע זו חביבה ע"הסמולדעת . זו קרקע יתןכשיש כמה עידיות שאז המזיק יחליט אי

ההחלטה בכל מצב ביד הניזק ל"המהרשלדעת . אלא אם גילה שהוא מוכן לתתה כיוקרא דלקמיה

.מאיזו קרקע יגבה

:שאלה

?מהו סדר התשלומים מיורשי המזיק כשמת

:תשובה

הכא במאי ... לנכסים שיש להן אחריותתנא שוה כסף מלמד שאין בית דין נזקקין אלא "נאמר 3'בגמ .א

.ומכאן שיתומים גובים רק מקרקעות" עסקינן ביתמי

4ף"והביאו הרי. אולם הראשונים ציינו כאן את תקנת הגאונים שבעל חוב גובה ממטלטלי דיתמי .ב

ש פוסק שגובים ממטלטלין והוסיף "והרא. מחלוקת בעניין אם תקנה זו נאמרה גם בנזיקין 5ש"והרא

דהוי כגמלא , ס אף בלא תקנת הגאונים"ות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינא דשבדור"ש

". 6דערביא דאשה גובה פורנא מהן

.שאף בנזיקין גובים ממטלטלי דיתמי 7ע"להלכה פוסק השו

ונחלקו האמוראים אם האמור , "אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית"נאמר ש 8במשנה בגיטין .ג

ונחלקו הראשונים . או גם מגדולים גובים רק מזיבורית, ביתומים קטנים אך גדולים גובים מעידית דווקא

. להלכה

. 9ע פוסק בסתמא שמיתומים גובים מזיבורית ומשמע אף מגדולים"והשו

סיכום

להלכה גובים ממטלטלי היתומים תשלומי נזיקין ומקרקעותיהם גובים רק מזיבורית אפילו היתומים

.גדולים

.ד"סק 1 .להוציא מצב שראו הדיינים שזו מידת סדום 2 :ק יד"ב 3 . ף"בדפי הרי. דף ו 4 .יט' פרק א סי 5 .עצמו חולק שדווקא לגבי כתובה מטלטלין נחשבים כמקרקעיןך "והש. ה"ך סק"מובא בש 6 .ג' סעי 7 :דף מח 8 .ע בין גדולים לקטנים"קח מחלק השו' ה שסי"ע סק"והביא הסמ 9

Page 232: חושן משפט סיכומים

[email protected] 123 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סימן תכ

:שאלה

?מה דין חובל בעבד כנעני שלו

:תשובה

2'והגמ. יהודה אומר אין לעבדים בושת' ר, החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן: נאמר 1ק"במשנה בב

אחיו הוא "ואילו לדעת רבנן חייבים בבושת מפני ש, יהודה הוא שלעבד אין אחווה' מסבירה שטעמו של ר

".במצוות

ם מסיק שכיוון שאחיו הוא במצוות המכה עבד כנעני של חבירו בפחות מפרוטה לוקה כדין כל מכה חבירו "בהרמ

.3שהרי הוא חייב במצוות

ומדוע במכה עבדו שלו לא יהיה , ם נוקט דוקא המכה עבד חבירו"והבית יוסף והאחרונים תמהים מדוע הרמב

:וכמה באורים נאמרו באחרונים? הדין כך

אך מכה עבדו שלו אף , מפני שביותר מפרוטה משלם ואינו לוקה, שדווקא מכה עבד חבירו אמורח מבאר "הב

.ביותר מפרוטה לוקה כיוון שאינו משלם שהלא שלו הוא

ח ולדעתו מכה עבדו אף ביותר מפרוטה פטור הן מממון והן ממלקות משום שלאדון יש זכות "ז חולק על הב"הט

.דעתו מכה עבדו אף בפחות מפרוטה פטורולכן ל. 4להכות ולהוכיח את העבד

למרות 6ח ולדעתו פטור ביותר מפרוטה משום שהדבר נחשב כאלו הוא משלם"חולק על הב 5ע"גם הסמ

ע הוסיף שאף בפחות מפרוטה פטרו את האדון מתשלום שאם לא כן "והסמ. 7שבפועל אדון המכה עבדו פטור

. עבדו חבלת יותר מפרוטהכיוון שאף ביותר מפרוטה הוא פטור ימהר לחבול ב

:לסיכום

החובל בעבדו . ופחות מפרוטה פטור מתשלום ולוקה, החובל בעבד חבירו יותר מפרוטה חייב תשלום לבעליו

לדעת . ח לוקה בין יותר מפרוטה ובין פחות"ולדעת הב. 'מה שקנה עבד קנה רבו'שלו פטור מתשלום מטעם

ע ביותר מפרוטה פטור "ולדעת הסמ. ש לו רשות להכותוז פטור ממלקות אף בפחות מפרוטה מפני שי"הט

ובפחות מפרוטה פטור מתקנה מפני , ככל חובל( למרות שבפועל פטור)ממלקות מפני שאין לוקה ומשלם

.החשש שיכה את עבדו יותר מפרוטה

.דף פז 1 .דף פח 2 .שבחבלת יותר מפרוטה משלם ואינו לוקה ובפחות מפרוטה לוקה, שדינו 3 .א סוף סעיף יג"תכ' וראה סי 4 .ו"סק 5 .דאין לוקה ומשלםל "וקי 6 .שישלם' אינו לוקה'אך אין זו סיבה לחייבו ולהחשיבו , הוא פטור' מה שקנה עבד קנה רבו'אלא כיון ש, ע חל חיוב תיאורטי"וכנראה לדעת סמ 7

Page 233: חושן משפט סיכומים

[email protected] 124 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ת כללי בחושן משפט חלק ג"שו

פועלים ואומנים

, אומן קונה בשבח כליהאם .א( 1

? והאם זה קנין גמור או משכון בעלמא. ב

?(מסברא)האם בכיבוס בגדים קונה הכובס בשבח כלי .ג

(3ו "ס)

זהו ( שו ג)ך "ולש, אך להלכה פסקו הראשונים שאין אומן קונה, יש מחלוקת אם אומן קונה או אינו קונה' בגמ.א

.ג פסק שקונה"ספיקא דדינא משום שהבה

ועוד חידש הקצות , י האחרונים שהוא קנין בשבח ולא בגוף החפץ"עפ( שו ד)ד אומן קונה חידש הקצות "למ. ב

.שהוא נחשב למשכון בעלמא ויש לו רק קצת קנין בו

: ב את עבודתו"נדון תחילה באומן שאסר בנדר על בעה.ג

ש שיש הבדל "הרא' י תשו"עפ( שו ב)ב בציור שצייר האומן כתב הקצות "לענין איסור נדר של האומן על בעה

כיוון שאין בצבע הציור ממש אינו יכול , שלמרות שאומן קונה גם כאן בשבח כלי, בין איסור נדר לדין אומן קונה

אך כיון שאינו יכול להסירו או שאם , לאסור את הציור כי אין בחפץ האסור ממש כיוון שאמנם הוא של האומן

לק על הקצות ולדעתו אומן קונה היינו בגוף החפץ דהיינו שיש לו חלק לא חו( ג)והנתיבות . יגרדנו אין בו ממש

.וממילא גם לעניין נדר זהו דבר שיש בו ממש, מסויים בגוף החפץ

מ אם יכול "ד אומן קונה אלא שהנ"ז בבגד לכבסו הן לדעת הקצות והן לדעת הנתיבות קונה האומן למ"ולפי

ולדעת הנתיבות חל , על הבעלים משום שהוא דבר שאין בו ממש האומן לאסור שלקצות לא יכול לאסרו האומן

א "א לא יכול לאסרו שהביא הנתיבות את דברי הרשב"י הרשב"אך עפ. האיסור על גוף הבגד וממילא יכול לאסרו

כ כיוון שכאן לא הוזק החפץ "וא. שרק אם לבסוף הזיק האומן את החפץ נאמר שאומן קונה אך אם לא הוזק לא

.לא קונה בשבח כלי ע אומן"לכו

ולדעת , ולסיכום יוצא שנחלקו הקצות והנתיבות אם יש ממשות בשבחו של האומן שיכול לאוסרו על הבעלים

.א כלל לא נאמר דין אומן קונה אלא במצב שהאומן הזיק"הרשב

Page 234: חושן משפט סיכומים

[email protected] 125 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?ןוהאם הבעלים חייב לשלם לאומ, מה דינו( דבר אחר, צבע אחר)אומן ששינה ממה שציוהו הבעלים . א( 2

ב והמוצר עצמו יקח "ב לאומן שיתן דמי המוצר לבעה"ב או בעה"האם האומן יכול לומר לבעה.ב

?האומן

(2סו )

ואם ההוצאה יתרה על השבח , נוטל את ההוצאה, מבואר במשנה שבמקרה כזה אם השבח יתר על ההוצאה. א

וכן דעת , שביח השווי המקוריוהראשונים נחלקו אם כמו בדין יורד הדין כאן ששבח נחשב מה שה. נוטל השבח

א אין הדין כמו ביורד "והרמ' ש ותוס"ולדעת הרא, ע שסתם כן"ם והשו"י והרמב"חלק מהראשונים ובכלל זה רש

. נחשב אם התייקר החפץ מהשווי שהיה אמור להיות שווה לאחר פעולת האומן" שבח"ו" קרן"אלא

זהו 24אם עתה משקלקלו שווה הצמר 5להיות ורווחי בעל הצמר אמורים 10אם החומרים שוים : כגון

מקבל האומן את היציאה שזה שכרו 26אך אם החפץ שווה עתה 9היציאה יתרה על השבח ומקבל האומן

.10דהיינו

, ב אפילו את הוצאותיו"לא משלם לו בעה 15ע אם החפץ שווה פחות מ"ולדעת הסמ, ך"ע והש"ונחלקו הסמ

כדין ערב בגלל הנאתו שבחר בו הבעלים להתחייב על שירותיםוהנתיבות מסביר שהאומן קנה

. ב

?האם בשכירות פועל יש אונאה( 3

סמע סוף )אך קבלן אינו נחשב כעבד ולכן יש בו אונאה , פועל שכיר כיון שגופו קנוי אין בו אונאה שנחשב כעבד

(. רכז

:פועל יכול לחזור בו בחצי היום( 4

?תנה הדיןהאם כשעשה קנין האם יש. א

(ס ח"תש)?אם הולך לעבוד אצל אחר האם יכול לחזור בו. ב

(ע)? מה דין קבלן. ג

.(.מ עז"ב)בחצי היום שנאמר עבדי ולא עבדים לעבדי כדאמר רב ' פועל יכול לחזור בו אפי. א

כשלא שדווקא( ך שלג יד"ובתשובה ובש: עו)א "וכתב הריטב, האחד שעשו קנין סודר, וישנם שני סוגי קנינים

ך "והש". עבדי הם"כלומר שלא יוכל הפועל לחזור בו בחצי היום בטענת , עשו קנין אך אם עשו קנין לטפויי אתו

. מדלא חילקו הפוסקים בזה, חולק( שלג יד)עצמו

ולא בפועל , ת"ה ידו עה"י לחזור בו זהו בקבלן שבלא"א גופיה שסובר שבקנין א"ך שאף הריטב"ועוד הוסיף הש

.רגיל

Page 235: חושן משפט סיכומים

[email protected] 126 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומקורו מדברי . ב לחזור בהם"שקנו את כלי האומן שאז לא יכולים האומן ובעה( שלג א)א "ברמ, רות נוספתאפש

( שלג ב)ע "י לחזור וכתב הסמ"שסופר שהשכיר עצמו ומשכו קולמוס שלו שוב א.( מח)בהזהב ' ת בתוס"ר

. העבודה של הפועל ז מוסיף שאף אם קנה בחצירו את כלי"והט. ב את הקולמוס לסופר"החזיר בעה' שאפי

א שזהו דוקא בקבלן ולא בשכיר "ומביא הרמ. שאינו יכול לחזור בו בשום ממון( ו' האומנים סי)א "ולומד בזה ההג

.יום

ש כאן "י מסתפק בזה שאפשר שכיוון שהוא ממשיך בעבדותו ל"מביא מחלוקת בזה שהחוו( שלג ד)ש "הפת. ב

יכול לחזור בו משום שמהפסוק לומדים שלבעלים אין בעלות עליו ג"ומכריע שגם בכה, עבדי ולא עבדים לעבדים

ש ש נראה שהטור חולק שלדבריו אם חוזר בו הפועל מטעם יוקר "והביא הפת. מ מה הוא הולך לעשות"ואין נ

ש שכשאינו יכול "ועוד דן הפת. ה כאן"כ ה"וא, ורק אם רוצה להפסיק לגמרי עבודתו יכול לחזור בו, י לחזור בו"א

. ת"ולא שיכול וידו עה, ור בו אינו יכול לחזור בו כלללחז

".עבדי הם"ואין בו הדין של , קבלן ידו על התחתונה ואינו יכול לחזור בו בחצי היום. ג

?מהם גדרי האיסור על אדם למכור עצמו לעבד( 5

( ע)

אך . חולקים. י' ש ותוס"בהאומנים שאסור למכור עצמו בעבד לג( תס' סי)מקור האיסור בדברי הגהות מרדכי

. ש"שאם דחוק ועני וחייב מעות יכול להשכיר עצמו לג( שלג טז)ך "וכתב הש (ג"שלג ס)א פסק כמרדכי "הרמ

.שהאיסור הוא ביותר משלש ולא בשלש( שלג יז)ך"כ הש"ועו

אך . ילהאת החוות יאיר שדווקא עבודת חולין אך לא חזן שכל עבודתו היא פולחן התפ( שלג ז)והביא הקצות

ואם נשבע לעבוד . 'ז נחשב עבודתו מדאו"הקצות דוחה זה שכיוון שתפילה היא רק דרבנן אינו מחוייב בזה שאי

. ז שבועה לעבור על דבר מצווה שהוא איסור דרבנן"ש שבועתו מועלת ואי"ג

?מה דין אומן שקלקל מומחה ושאינו מומחה בחינם ובשכר ( 6

(ע)

ובמטבע לשולחני צריך . חינם פטור אם הוא בקי ואם אינו בקי אף בחינם חייבהעקרון הוא שבשכר חייב וב

או שצריך שיאמר " עלך קסמיכנא"ונחלקו הראשונים אם סתמא כאומר לו " חזי דעליך קא סמיכנא"שיאמר לו

. צ שיאמר חזי דעלך קסמיכנא"ש שא"א בשם הרא"ע כתב שצריך שיאמר לו ויש דעה ברמ"והשו. לו

?ש"אם טבח שנוטל כרכשאות הוא שה. א( 7

Page 236: חושן משפט סיכומים

[email protected] 127 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?ש"צורף שהתבקש לבדוק חפץ ואם יתברר שהוא זהב נוטל חלק מהרווח האם נחשב לש. ב

?האם הברכה נחשבת לשכר לשוחט. ג

(ע)

פ שאם ינבל את "ש משום שזהו שכרו ואע"שטבח שנוטל כרכשאות נחשב לש( שו ד)א "כתב הטור והרמ. א

. שהלא ניבלה, ני שאז פשע ולא עשה מלאכתוהבהמה לא יקבל הכרכשאות זה מפ

ד לטבח "ח מפני של"והקצות סובר שאינו ש, ח"ש או ש"מחלוקת אם הוא ש( רכז יא)בצורף הביא הקצות . ב

כ בקרקשאות שאם ינבלה לא "ז זהב לא יקבל שכרו כלל למרות שאין זו אשמתו ומשא"מפני שאם יתברר שאי

. יקבל שכר משום שזו אשמתו

ז ומוכיח מהא דדומר אבידה שנוי "ש אך הקצות עצמו חולק ע"הביא מהמרדכי שהברכה מחשיבה לש ג"הש. ג

. ע אינה נחשבת שכר"במחלוקת שהברכה לכו

שומרים

האם מחוייב , והנפקד מכחישו או טוען שנגנב, אדם הפקיד אצל חבירו חפץ שווה פרוטה אך עליו הוא חביב( 1

?כ ישבע או אף שכפר הכל"ודה במקצת ואחוהאם צריך שהנפקד י? שבועה

(ג"סתש)

? למי מגיע הרווח, היו בידו מעות פקדון והשתמש בהם ברשות או שלא ברשות. א( 2

?מה דין הרווח" אני רוצה להרוויח לעצמי"אם תבע ממנו בעל הפקדון ואמר .ב

?מה הדין בהלוואה .ג

(18סב , סו א)

י שאם השתמש בהם בין ברשות ובין שלא ברשות הרווחים לעצמו כתוב בשם המרדכ( רצב ו)א "ברמ. ב-א

ובסוף . ב את חלקו"חייב לתת לבעה, ב את הרווחים"ובהמשך כתוב שאם הגיע זמן הפרעון וביקש ממנו בעה

אלא אם אמר בפני עדים שהוא , ב"הרווחים לבעה, א שאם עסק במעות בסתם"הרשב' הדברים כתב בשם תשו

. מתעסק בשביל עצמו

Page 237: חושן משפט סיכומים

[email protected] 128 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

סותרים את סופו שרק בעדים , שלא ברשות הרווח לעצמו' ע שאפי"שתחילת דברי השו( כ)ע "מקשה הסמו

ע שגם בתחילת הדברים מדובר שאומר השומר בפני עדים שלוקח המעות לרווח "ומוכיח הסמ. הרווח לעצמו

.ולמרות זאת יוצא שאם ביקש הבעלים את המעות חייב ליתן את הרווח לבעל המעות, שלו

ב את כספו להרוויח בעצמו והשומר לא "ל שחולק וסובר שאף כשביקש בעה"מביא את המהרש( טו)ך "הש אך

הנתיבות מיישב שאמנם מבטל כיסו פטור . נתן לו אינו מ חוייב לתת לו את הרווחים שהוא מבטל כיסו של חבירו

, את הרווחים למפקידכ כאן שמרוויח בעצמו חייב לתת "ומשא, אך זהו רק כשאין המבטל מרוויח בעצמו

.וסובר שמבטל כיסו פטור אף אם מרוויח בעצמו, ז"ל כנראה חולק גם ע"והמהרש

שאם השתמש בהם בין ברשות ובין שלא ברשות אם אמר אני נוטל את הרווח לעצמי הרווח לעצמו יוצא אפוא

. אך אם תבע בעל הפקדון את הרוח לעצמו מקבלו. ה אין הרווח לעצמו"ובלא

ב ומחוייב כמבטל כיסו "מ מחלק בין הלוואה לפקדון שבפקדון המעות שייכים לבעה"בשם המל( יג)ות הנתיב. ג

ב ואין שייך "כ אין כאן מעות מיוחדים של בעה"כ כשכבר השתמש השומר במעות א"ומשא, שמשתמש בכיס

.לחייבו משום מבטל כיסו

?גזבר או כל אדם שאיבד מעות צדקה מה דינו( 3

.חובל מבואר לשמור ולא לחלק לענייםסוף ה' בגמ

. ע שלתורם אין קשר למעות משום שיצאו ממנו"י שהוא ממון שאין לו תובעים ומוסיף הסמ"ומבאר רש

.מ שישיבו לו עצמו חייב"י המרדכי שאם מוסר הגזבר לאדם לשמור ע"א עפ"ז כותב הרמ"ועפי

רך העניים ואם ישנו סכום מיותר משיבים להם ומוסיף הנתיבות שאם הקהל נותנים מעות צדקה בדיוק לפי צו

.הדבר נחשב ממון שיש לו תובעים

. אך בדיני שמים חייב גם בצדקה, ז היינו רק בדיני אדם"י שכ"ש בשם החו"וכתב הפת

קנינים בשומרים( 4

שומר חינם

ח מתחייבים "ש וש"ן גם ש"ש שלרמב"מביא מחלוקת אם רק בשוכר חייב באחריות או גם בש( שז א)הקצות

ש אין מה לחייב משעת "ח וש"י רק בשוכר חייב משעת משיכה אך ב"משעת משיכה בשמירה כפועל ולנמוק

. משיכה

שוכר

Page 238: חושן משפט סיכומים

[email protected] 131 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כשם שקרקע נקנית בכסף שטר ( ק עט"ובב: )מ צט"בב' שוכר קונה בכסף שטר וחזקה המקור מדברי הגמ

. וחזקה כך שכירות

אך לדעת , מ יא אפשר לקנות שכירות קרקע בקנין סודר"ש בב"אלדעת הר סודרונחלקו הראשונים אם קונה ב

(.שטו א)ע "וכן הסמ( קצה ח)ש "והקצות מכריע כדעת הרא. שם לא קונים בסודר' התוס

בערכין הסיקו מזה שגם בקנין לזמן לא מועיל סודר משום שאינו קנין בעצמותו של החפץ והקצות לומד ' תוס

. ש חולק"שהרא

.הדעות ע מובאות שתי"בשו

כ השכיר לו "אא)מכריע לחלק בין שכירות במטלטלין שמפסיד בגוף החפץ לבין קרקע ( ד"קצה סק)והנתיבות

.שלא מפסיד בגוף הקרקע ולא מועיל בו סודר שזהו קנין זמני בלבד( לחפור בורות שיחין ומערות

, מתחייב באחריותם "ן מתחייב משעת המשיכה בשמירה לדעת הרמב"שלדעת הרמב( שז א)וכתב הקצות

א לומר שמשעת "כ א"ל שרק משעת פשיעה מתחייב באונסין ולא משעת משיכה וא"ן לשיטתו שקי"והרמב

ל שחל חיוב אחריות "כ אפ"ל שמשעת משיכה מתחייב באונסין וא"ם לשיטתו שקי"והרמב, משיכה מתחייב

. משעת משיכה

?תה מחמת מלאכההאם נחשב מ, י מחבלים"השואל רכב מחבירו והוזק ע. א( 5

(סז יג) ?ונגרם נזק למנוע, כשעלה חום המנוע והמשיך ליסוע, ומה הדין בשואל. ב

?מה דין מתה מחמת מלאכה שלא בשעת מלאכה.ג

?מה הדין כשאין השואל יודע אם מתה מחמת מלאכה. ד

(יב, תשס)? האם יכול שואל לחייב עצמו במתה מחמת מלאכה בלי קנין . ה

(ע)? ל שמתה באונס בלי קנין מה דין שוא. ו

. א

בפקדון שנמצא )ה היה מגיע האונס אליו "שבפקדון שבלא, פ השואל"יש להקדים את האמור במרדכי ר, ראשית]

ה הפקדון נמצא במקום זה והיה "מפני שבלא, פטור, (ועתה הלווה גם לשואל על חשבון פקדון זה, ביד הנכרי

. [שלא היה קנין, חולק ודוחה שהעיקר הוא הטעם השני של המרדכי( שמ א)והנתיבות . מגיע האונס לפקדון

ז מחמת "למרות שאי, ה זה נחשב למתה מחמת מלאכה"ובעניין זה ישנה מחלוקת בראשונים לדעת הרמ

והמחבלים )מ משום שכיוון שחיות רעות "ומוסיף לבארו הבדק הבית שזה חשיב ממ, המלאכה עצמה ממש

ג שאינו נחשב "חייב בכה( שלפנינו ש"אינו ברא)ש "ולדעת הרא. מ"לכן זהו מאינם נמצאים בעיר ( ד"בנד

. מ"שעכברים קטלוהו ופטור משום מ.( מ צז"ב)' והמחלוקת היא האם זה דומה לשונרא האמור בגמ. מ"לממ

.מ"ומכריעים שלא נחשב מ. ן שבשונרא פטור משום שהוא פשיעה דמשאיל "מביא את הרמב( שמ ה)ך "והש

Page 239: חושן משפט סיכומים

[email protected] 130 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נ כוונת השאלה "אך ככה( ח"ואולי אף ש)מן הסתם זו פשיעת השואל ופשוט דחייב , פן שעלה החום מידבאו. ב

ש שסובר "ובזה נחלקו הרא, לאחר הנסיעה ניזוק המנוע, אלא שבהמשך, באופן שהיה זה שלא בפשיעת השואל

. מ פטור רק בזמן המלאכה גופה"מ שסובר שממ"והר, (ד' השואל סי)מ "שגם זה נחשב לממ

כ זהו ספק ובזה הביא הקצות הנידון כשיש "ש שדווקא שהכיר שהתחממה בעודו במלאכה שאל"ומוסיף הרא

כותב שהוא ( שמ ז)ך "ה והש"ל שפטור מהמע"י השמיט דין זה משום שס"והב. ה"האם חייב או שהמע, ספק

אין זה גם חזקת חיוב שלא ו. סובר שכיוון שאיןלשואל חיוב השבה אינו חייב מספק( שמ ד)והקצות . מ"מתושאיל

.אלא רק שעבוד נכסים חל למפרע מרגע זה( אף לסובר משעת שאילה)חל שום חיוב מרגע השאלה

ם פטור רק "ולדעת הרמב. מתה אחר זמן מרובה פטור' אפי( ד' סי)ש בהשואל "לדעת הרא .ב

. אם מתה ממש בזמן מלאכתה

י והלא "ומקשה הב. ת מלאכה ולא מספקש היינו דוקא שיודעים בודאי שמתה מחמ"גם לדעת הרא.ד

י אם נתחייבתי "וכאן בא הנושא הגדול של הגדרת שומר האם נחשב לאיני יודע אם פרעתיך או א? ה"המע

. מ ולכן בספק חייב"ך הוסיף שהוי מתושאיל"והש(. ד, שמ)בקצות ' ועי

ור ומקשים שהלא יש כאן י שאם יש ספק אם מתה מחמת מלאכה פט"נמוק( א"רצ' בסי)ך "והביא הקצות והש

' ואפי, י אם פרעתיך"ומבאר הקצות שכיון שאין בשואל חיוב השבה אין שייך בשואל א? י אם פרעתיך"א

, ז חזקת חיוב משום שלא חל ממש חיוב אלא שאם נזוקה הבהמה אחרי כן"לסוברים שמשעת משיכה איחייב אי

משתעבדים נכסיו מלמפרע

שרגיל למסור לשני שאין טענה עליו חייב משום שהוא סוג של ' אפיאך לעומת זאת בשומר שמסר לשומר

. ג זו מעין חזקת חיוב"פשיעה ובכה

.ך יש חיוב השבה בשומרם"ל שהביאו הקצות והש"אך לדעת מהרש

' מביא מחלוקת ראשונים אם י כול לחייב עצמו בלי קנין וזה תלוי בשני התירוצים של תוס( א, שמ)הקצות . ה

וכאן הוא כבר שואל או , כול להתנות בלא קנין רק במקום שהופך עצמו לשואל משום ההיא הנאהאם י)בהזהב

ולנתיבות לשני התירוצים יכול לחייב עצמו .( שיכול להתנות רק במקום שלכתחילה מחוייב בשבועה וכאן מחוייב

א היה שומר היה חייב א דנו הראשונם אם צריך קנין אך כאן שאם ל"ח באונס ובגו"שדוקא לחייב ש, בלא קנין

.בלא קנין' אם התנה חייב אפי, מ רק ששואל פטור בזה"בממ

. שחייב משום שההנאה עצמה היא כקנין כסף(ח, שמ)כתב הנתיבות . ו

?מתי הוא פטור, מסר פקדון שבידו לגנבים שבאו עליו. א(6

?ומי גרוע יותר, והאם יש חילוק בין שומר לאינו שומר. ב

(4סב )

וכן פוסק . נאמר אי איניש אמיד הוא אדעתא דידיה אתו ואי לא אמיד אדעתא דפקדון אתו:( קיז)ק "ב' מבג. ב-א

( ע רצב יז"מובא בסמ)א "וכתב הרשב. שם שהסברה היא שלדעת כן הפקידוהו' וכתבו תוס(. רצב ח)ע "השו

Page 240: חושן משפט סיכומים

[email protected] 131 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מ שאף בלא "שדעת המ אך הביא שם. ל מזיק בידיים"כ חייב שהלא הו"שדוקא כשהיתה יד הגנבים שולטת שאל

ז יוצא שיש חילוק בין שומר לאדם אחר "ולפי. 'ש תוס"יד הגנבים שולטת חייב שאדעתא דהכי הפקידו בידו וכמ

מ אך לדעת "וזהו לדעת המ, שאדם אחר אם לא היתה יד הגנבים שולטת והראה להם חייב אך שומר פטור

. שולטת פטורה היתה יד הגנבים "מ אם בלא"ולדעת המ. א אין הבדל"הרשב

ך כתב שהסיבה היא "ע כתב שדווקא בפקדון זה הדין משום שבגלל הפפקדון יצא לו שם עשיר והש"ובסמ

.לכל חד כטעמיה, פ לפי דברי שניהם יוצא שזהו רק בשומר"ועכ. 'ש התוס"שאדעתא דהכי קיבל שמירה וכמ

? ובאיזה אופנים , ע בשליחות יד"האם יש שליח לד( 7

(ע)

ע "מקדושין אומרת שמכאן לומדים שבעלמא אשלד' י והגמ"ע בשל"ים מהפסוק שיש שלדלומד. א

(.רצב ה)וכן נפסק להלכה

או שאין לו כסף , שלא ידע שזו דבר עבירה, שאין השליח בר חיובא :ע מעמיד באחד משלשה אופנים"והסמ. ב

.לשלם

ועוד מקשים שהלא ? ע לאוקימתא זו"סמע ולמה הוצרך ה"י יש שלד"ל שבשל"ומקשים האחרונים שהלא קיי. ג

.ע"אין שלד' ג שאין לו כסף וכו"גם בכה

כ הפסוק בא לרבות חיוב "אך למה יפטר השליח שע, י"ע בשל"נ שיש שלד"ע סבר שאה"ך שהסמ"ומיישב הש. ד

וזהו דווקא. כ שמדובר כשאין השליח יכול לשלם מכל סיבה שהיא"ולכן ע, במשלח ולא למעט את חיוב השליח

ע שאין לשליח כסף או שאינו "ולכן העמיד הסמ. ע"ה יש שלד"כ שבלא"צ לגזה"כ א"ע שאל"באופנים שאין שלד

.ח או שלא ידע"ב

י שליח נחשב לפושע וכפי שחידש "י היא משום שע"ע בשל"ע שהסיבה שיש שלד"והקצות לומד בסמ. ה

.ע"דכ בודאי שיש לחייב אף את השליח שלא נפטר מדין יש של"ט וא"המהרי

?י חייב רק השומר שרק הוא יכול לקנות החפץ"והנתיבות מקשה מדוע חייב השליח הלא אינו השומר ושל. ו

.ומכח זה מעמיד הנתיבות שאכל השליח החפץ ולא רק נטלו

מ לשלם שכירות האם הוא גזלן והאם מחוייב במתה מחמת מלאכה באופנים "שוכר שלא מדעת ע( 8

:דלהלן

.לשכירותבחפץ שלא עומד . א

.בחפץ שעומד לשכירות. ב

.כשעומד לשכירות אך הבעלים נזקק לחפץ. ג

.כשעושה כן להציל ממון עצמו. ד

ס שח"ס

Page 241: חושן משפט סיכומים

[email protected] 132 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.בחפץ שאינו עומד לשכירות נחשב לגזלן גמור .א

שכנראה גם בשואל שלא מדעת חפץ העומד להשאלה )בחפץ שעומד לשכירות נחשב לשוכר .ב

חוייב במחמת מלאכה למרות שהוא שוכר אך שכר לא במקרה זה מ(. ח אינו גזלן"כגון בגמ

.יצטרך לשלם

. כשהבעלים נצרך לחפץ אינו שוכר אלא גזלן .ג

ד ומקשה "א שזהו משיב אבידה ופטור וזהו תנאי ב"כשעושה כן להציל ממון עצמו כתב הרמ .ד

אם להלכה ( ה"רסד ס' ש בסי"ף והרא"הרי)ע שלגבי חביות של דבש ויין נחלקו הראשונים "הסמ

וכתב , ישמעאל שיש תקנת משיב אבידה או שהוא יחידאה כאמור בסוף מרובה' ל כר"קיי

ע יכול לעשות כן שמחלוקתם היא כשהוא מתנגד אך "ע שכאן שאין בעל החמור כאן לכו"הסמ

.ע להציל לעצמו מדין משיב אבידה"אם אינו כאן יכול לכו

שומרים שבועה ומיגו( 9

?עהמה דין מיגו לאפטורי משבו. א

? מה דין מיגו שטענת הפטור היתה שבועה דאורייתא. ב

המקרה הוא בטוען נאנסו . אם מיגו לאפטורי משבועה אמרינן או לא אמרינן( רצו א)זוהי מחלוקת ראשונים . א

מ שחייב בשבועה "שיכול לטעון להד

לא התכוון לפטור ע ש"ולדעת חלק מהראשונים הסיבה שאין אומרים מיגו לאפטורי משבועה ומבאר הסמ. 1

.ש"ך מהי סברא זו ומבאר כעיר שושן ודבריו אינם מובנים עי"עצמו ומקשה הש

.מ"ולדעת ראשונים אחרים בעלמא מיגו לאפטורי משבועה אמרינן רק כאן אינו מעיז פניו לטעון להד. 2

ויש כמה . ונחלקו האחרונים אם בטענת הפטור היתה שבועה דאורייתא כגון בטען החזרתי במיגו דנאנס.ב

(.רצו ב)דיעות בזה

ומוכיח זאת הקצות שאם לא כן אין זה מיגו כלל שנוח , ע והקצות השבועה היא דאורייתא ממש"לדעת הסמ. 1

. לו לטעון טענה שלא יצטרך להשבע שבועה דאורייתא

בינה לשבועה מ "אך בלי שום נ, כלומר, לדעת התומים המובא בקצות זוהי שבועה דרבנן עם דינים דאורייתא. 2

.כדי שלא ירצה להרוויח בטענה זו. דאורייתא כגון בגלגול ובחשוד

.מ אלו דינו כדרבנן"ך זו שבועה דרבנן לכל דבר ואף נ"לדעת הש. 3

Page 242: חושן משפט סיכומים

[email protected] 133 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שומר שמסר לשומר (10

? מה דין הראשון והשני כשטוענים שהיה אונס. א

?ומה דינם בפשיעה .ב

?מה הדין כשיש ספק.ג

אלא אם הוא אשתו ובניו או , דאיהו לא מהימן בשבועה', כאמור בגמ, הראשון חייב, ונסכשטוענים שהיה א. א

. שרגיל להפקיד אצלו

גם השני חייב כדין רצה , ך שלמרות שיכול לומר איהו לא מהימן ולכן הראשון חייב"אך בפשיעה כתב הש. ב

.והנתיבות הביא לזה מקור אחר מהא דשוכר פרה מחבירו. ג"מזה גובה רמ

.י אם נתחייבתי"י אם פרעתיך או אם זהו א"וכשיש ספק נחלקו הראשונים והאחרונים האם נחשב לא. ג

:מה דין שומר שמסר מעות לאמו ולא אמר לה שאינם שלו( 11

?מי נשבע .א

?מה תוכן השבועה .ב

?( השומרים, דרבנן', דאו)ואיזו שבועה היא זו .ג

?מה הדין לגבי תשלומים. ד

?(ש"ח או ש"ש)בסוג השומר והאם הדין תלוי .ג

?ומה הדין אם אמר הבן לאמו שזהו פקדון .ד

נתן האלוהוא נשבע שאת המעות ; נאמר ששניהם נשבעים.( מב)בסוגיא בהמפקיד ? מי נשבע .א

. ושניהם פטורים, הם המעות שנגנבו שאלוואמו נשבעת , לאמו

שבעת רק האם ששמרתם כפי אך בחפץ מסויים נ, י שזהו דווקא במעות שאינם מסויימים"וכותב הנ

.ופטורה, שסברה

ומבאר הקצות , א חולק וסובר שאף בחפץ מסויים צריך להשבע הבן"מביא שהריטב( רצא ח)אך הקצות

אך הדעה שבדבר , כ אין אנו יודעים שמר לה החפץ"שלדעה זו הסיבה שמחוייב הבן להשבע שאל

.אם הופכת לשומרת ישירה של המפקידצ הבן להשבע סוברת שאינו צריך להשבע משום שה"מסויים א

ושבועת האם היא ששמרה את , תוכן השבועה של הבן הוא שנתן את המעות האלו לאמו .ב

.המעות האלו והניחתם במקום שמור במקצת

שאין האם נשבעת שאכן לא אמר לה שאלו הם מעות שלו משום שזוהי טענת ( רצא לו)ע "וכותב הסמ

.יהואין נשבעים על, ספק מצד המפקיד

, ך שאם האם נשבעת שהמעות אבדו נשבעת גם בגלגול שבנה לא אמר לה שזהו פקדון"אך כותב הש

שאינה נשבעת שלא אמר לה שזה פקדון היינו כשאינה נשבעת כלל ולכן ( ע"בדברי הסמ)והאמור כאן

.אי האמור שבשבועת השומרים מגלגלים אף בטענת שמ"שזהו עפ, ומוסיף הנתיבות ומבאר. אין גלגול

Page 243: חושן משפט סיכומים

[email protected] 134 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

חייבת להשבע , שאם הבן אומר שאמר לאימו שהחפץ הינו פקדון ואינו שלו( לד)ך "ז הש"עוד מוסיף ע

.א שמחייבה שבועה"שיש ע, שאינו כן

, משום שהלא מודה שאמו פשעה, ז הנתיבות שמאידך אחר שתשבע יתחייב הבן לשלם"ומוסיף ע

שני אינו משלם יצטרך לשלם כאן ולסוברים שבשומר שמסר לשומר גם השומר הראשון מחוייב כשה

. כ ישלם הוא"והיא אינה משלמת א, שהלא הודה שאמו פשעה, הבן

ועוד כותב . 'ש ששבועת הבן היא שבועת השומרים דאו"י הרא"עפ( רצא כא)וכותב הנתיבות .ג

אולם לסוברים ". שמרי"הנתיבות ששבועת האם אינה שבועת השומרים שהלא כלל לא אמר לה

.כ שאמר לאמו שמרי"ר השני עשחייב רק השומ

.לגבי תשלומים כאמור שניהם פטורים אך אם הבן טוען שאמר לאמו והאם מכחישה הוא משלם כאמור . ד

ומקשה . י שאין הדין כן ומחוייב הבן לומר לאימו"ש כתב הנמוק"ח אך בש"הוא בש' האמור בגמ. ה

.ישב שהנידון הוא מי ישלםומי, א"ש והלא שניהם מחוייבים בגו"מ בש"הנתיבות ומאי נ

?מה נחשב לקבלת שמירה( 12

, זוהי אינה קבלת שמירה, כשאמר הנח לפניך, כשאמר השומר לבעלים הנח לפני זה מהווה קבלת שמירה. א

מ לעניין אם הזיקו בעצמו "ע כתב שנ"אך הסמ, ה ואינו שומר"ומספק המע' וכשאמר הנח סתם זהו ספק בגמ

.ע שמירת נזקי עצמו"ז שום קבלת שמירה ובהנח סתם מקבל ע"שבהנח לפניך פטור שאי

בשיירא שיוצאת ואמר לו הנח מקבל שמירה ולמרות שלא אמר הנח לפני כיוון שהולכת השיירא ברור שהיה . ב

ובבית מקבל . ג בחצר לא מקבל שמירה"ובכה. ל איני מקבל שמירה ושונה מכשיכול הבעלים להשאר כאן"צ

שמירה

משום שכך מוכח , ב לשמור"אם לא יחד לו מקום צריך בעה, מפקיד את החפץ לבית השומראם הכניס ה. ג

.ע"ופטור משום שכאילו החפץ שמור מצ" הא ביתא קמך"אך אם ייחד לו מקום זהו כאומר , מעניינו

?תחילת השמירה או ההיזק, לפי איזה שער משלם השומר. א( 13

?ה או התשלומיןהשביר, הגניבה, לפי איזה שער משלם גנב.ב

?שעת הנזק או שעת התשלומין, לפי איזה שער משלם מזיק. ג

אולם כתב , אם חיוב התשלום חל משעת משיכה או משעת גניבה' הדבר תלוי בסוגיית הגמ' לכאו בשומר. א

א שאף לסוברים שמשעת שאילה איחייב חיוב תשלומים הוא מזמן וכפי זמן "בשם הריטב( רצא א)הקצות

והקצות מבאר שלכן חלוק דין גזלן שמשלם כשעת הגניבה שחל . א שהשיעבוד חל מעת המשיכההפשיעה אל

.משום שבשעת משיכה לא חל שום חיוב, משומר שמשלם כשעת הפשיעה, חיוב כבר משעת הגניבה

. ב

Page 244: חושן משפט סיכומים

[email protected] 135 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?הבא אופנים ששומר חייב למרות שלא עשה פעולה שאסורה עליו( 14

(ע)

, חייב, למרות שמותר לו לעשותה, ה מהמלאכה שלשמה שאל את החפץשואל שעשה עם החפץ מלאכה קל. 1

(. ע שמ ד"סמ)משום ששינה , ואינו נחשב כמתה מלמת מלאכה

.שומר שמסר לשומר. 2

?מה דין שוכר שרוצה להשכיר את ביתו לנופשים( 15

( ע)

שדווקא בספינה , חרמ שיכול השוכר להשכיר לאדם א"מביא בשם הר( ף"דפי הרי. מט)י בהאומנים "הנמוק

( שנז' סי)וכן הביא המרדכי כאן .וזה לא שייך בבית, שאינו יכול מפני שינוי דעתא:( עט)כתוב

והקשו . כתב שלא יכול השוכר להשכיר שלא בהסכמת המשכיר( תקכט' סי)חזקת ' ב פ"אך המרדכי בב

. קו שלא כדבריו אלוופס, סתירה בדבריו( חזקת' ש בחדושי אנשי שם על המרדכי פ"עי)האחרונים

הגדיל ולמד בדברי המרדכי שם שאם שילם השוכר מלכתחילה דמי השכירות יכול לגבות ( שטז ג)ע "והסמ

כיצד הלה עושה סחורה בבית ( שם ב)ומקשה עליו הקצות , המשכיר אף מהשוכר השני שרשאי הוא להכניס

. שילם השוכר הראשון והקצות חולק ולומד שאינו מקבל שכר הבית מהשוכר אם כבר, חבירו

ב ומחלק בין אם "שדן לעניין תשלום השכירות לבעה( ף"דפי הרי. ק ט"ב)ח "י בסוגיא דזנוזל"ויש עוד נמוק

.משכיר את הבית ברשות או שלא ברשות

?מה דין פשיעה בקרקעות עבדים ושטרות( 16

?מה דין פשיעה בבעלים

אולם , ת כל הראשונים פטור קרקעות קיים גם בפשיעהולדע, נחלקו הראשונים אם בפשיעה בקרקעות חייבים

ע "ם והשו"והאחרונים נחלקו אם לפסוק כרמב. ם פשיעה בקרקעות חייב משום שפושע כמזיק"לדעת הרמב

ם "ד לפשיעה בבעלים שפטור גם לדעת הרמב"ול, ם"פוסק כרמב( שא א)ך "והש, (שא א)הביא שתי הדיעות

כ שפשיעה "ח פטור בבעלים והיינו מתשלום וע"ב מפורשת שש"יש גזיהמשום שבבעלים , א פושע כמזיק"ול

.א ואילך"כ בקרקעות שאפשר להעמיד את הפטור בשאר שומרים אגו"ומשא. בבעלים פטור

?(ב חודש ונתעברה השניה"כגון שאמר שנה י)מה הדין כשנולד ספק בשכירות בקרקע . א( 17

?מה הדין בספק בשכירות מטלטלין. ב

?פועל-ומה הדין כשנולד ספק בשכירות אדם. ג

Page 245: חושן משפט סיכומים

[email protected] 136 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

(ע)

הדין עם המשכיר שקרקע בחזקת בעליה עומדת והמקור מסוגיא, בשוכר קרקע שנתעורר ספק. א

נחמן קרקע בחזקת ' שמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או אחרון ולר:( מ קב"ב)דמשכיר בית ונתעברה השנה

שכיוון שבעליה . שהספק התעורר אחר שעברה תקופת הספק' וזה דוקא בקרקע ולא במטלטלין ואפי. בעליה

(.שיב טו)כ במטלטלין שלא מפקינו מהתופס "ומשא. מוחזק כאילו דר השוכר בקרקע של הבעלים

( טו)ך "כתב שיחלוקו את חודש העיבור אך הש( ל' סי)א בהשואל "ובשוכר בית עד אדר ונתעברה השנה בהג

.עומדת כאן גם הדין כך והשוכר מפסיד ל שקרקע בחזקת בעליה"כתב שכיון שקי

והשוכר מוחזק לא , שאין הדין כן כיוון שאינם עומדים ברשות בעליהם( שיב כו)ע "ובמטלטלין כתב הסמ. ב

דלמרות שבשביל תפיסת מטלטלין צריך טענת ברי כאן שתפס ברשות מועילה ( יד)ך"ומוסיף הש. מפקינן מיניה

.תפיסה אף בספק

ב בתחילת החודש אין חייב "הדין אם בא בעה, ונתעברה השנה והתעורר ספק, גון מלמדכ, ובשוכר פועל. ג

שלמרות שגם באדם קימת ( שיב טו)א "א בשם הרשב"כתב הרמ, אך אם בא בסוף החודש. הפועל לעבוד

.ב"כיוון שהמשיך הפועל ללמד אנו תולים שמחל הפועל על זכותו ופטור בעה, הסברא שקרקע בחזקת בעליה

?מה דין שוכר בית ונפל הבית. א (18

?מה הדין אם מת השוכר. ב

?מה הדין בשוכר חמור זה ומת. ג

( ע)

שם בסוף )א כתב "והרמ. י דברי המרדכי שצריך המשכיר להשיב לשוכר מעותיו"עפ( שיב יז)ע נאמר "בשו. ב-א

גם אם לא נשרפה כל , י האמור"עפ' ולכאו, "שאם נשרפה כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו משכירותו( "הסעיף

א שאין מנכה משכירותו וההפסד הוא של "א מביא י"שהרמ( לד)ע "ולכן לומד הסמ? העיר מנכה משכירותו

. ובזה אם הוא מכת מדינה ההפסד על המשכיר, השוכר

י שהמרדכ, מחלוקת( שלד א)א "והביא בזה הרמ, ובענין אם מת השוכר זו מחלוקת אם שכירות ממכר ליומא. ב

א הביא דעה נוספת שחייבים היורשים "והרמ, הביא שפטורים יורשי השוכר משאר הזמן( שמה' האומנים סי)

לומד ששני דינים אלו של מת השוכר ושל נפל הבית הם היינו ( יג)שיב ' והנתיבות בסי. לשלם גם את שאר הזמן

כתב שדווקא כאן הובאה ( ב)שלד ' והנתיבות בסי. הך ובשניהם המחלוקת היא אם שכירות ממכר ליומא

ע לא צריך לשלם שכר "שיב שנפל הבית לכו' משום שבסי, א"המחלוקת אם שכירות ליומא ממכר בדברי הרמ

ך כתב שהדעה "והש)כ כשמת השוכר צריך לשלם השכר "הזמן שאחר הנפילה משום שזהו כמקח טעות ומשא

ממכר ליומא אלא אפשר שכל יום הוא הסוברת שבמת השוכר פטורים יורשיו מלשלם לא בהכרח ששכירות

(. שכירות בפני עצמה

. האם גם בזה אומרים שכירות ליומא ממכר, נידון אם הקדים השוכר מעותיו למשכיר( שלד ב)ך "ועוד הביא הש

Page 246: חושן משפט סיכומים

[email protected] 137 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

כהדעה ( ב"שלד סק)ך פסק "והש, ח לאו ממכר"שכירות ליומא ממכר ולב( ס שיב"ס)י "ולדינא נחלקו בזה ולב

פוסק כדעה הראשונה שלאו ממכר ( שיב' בסי)ז "והט, השוכר על כל הזמן ששכירות ממכר ליומאהשניה שחייב

. ליומא ופטור על שאר השכירות

(. ב, שי)ע "פ השו"שמשלם שכר חצי הדרך ויש לו עליו תרעומת וכ.( עט)מ "בשוכר חמור זה נאמר בב. ג

כיר שכר הזמן הנותר לבין שוכר בית שסובר ע מחזיר המש"ש שוכר חמור שלכו"מקשה מ( שיב יג)והנתיבות

ע אין זו שכירות ליומא ממכר משום "וכתב לחלק שבשוכר חמור לכו? א שאין מחזיר שכר הזמן הנותר"הרשב

כ זהו שיעבוד על הבעלים להעמיד לו חמור "שמשועבדת הנבילה שאם מת החמור יקנה בנבילה חמור חדש וא

.ז ממכר"ע אי"ולכן לכו

מחלק בין שוכר חמור לרכיבה שחייב להעמיד לו חמור להמשך הדרך לשוכר חמור ( ב, ע שי"בשו)ם "והרמב

ע "ומבאר הסמ. א"ת לחלק ומביאם הרמ"ד וכל הראשונים מה"והקשו עליו הראב, שאין חייב להעמיד לו, למשוי

.וזה מקורו לחלק, "השוכר חמור לרכב עליו"ם היתה "הרמב' שגי( ט, שי)

חרג השוכר מהסיכום ביניהם אך לא מהמקובל כגון שסיכמו לרכב עליה איש והרכיב השוכר בהמה ו( 19

?או סיכמו על משא במשקל מסויים והטעין עליה יותר מזה מה דינו, עליה אשה

(ע)

' ב. הביא שתי דיעות באיש ואשה אם חייב או פטור( א, שח)א "ברמ' א, ע ישנם שלשה מקורות בענייין זה"בשו

אם ' ג. שאם הוא י ותר משלושים ממה שסיכמו חייב( ה, שח)ע "יותר מכדי המשא כתב השואם הטעין עליה

. סיכמו להוליכה היום ולהחזירה מחר והוליכה והחזירה בו ביום חייב

:ומקורות הדין

א מביא שתי דעות "והרמ, כתוב השוכר את הבהמה לרכב עליה איש לא תרכב עליה אשה:( מ עט"ב)בברייתא

, מ"ם כמו שלומד בדבריו המ"ובפשטות המחייב הוא הרמב, או פטור וזהו רק דין לכתחילה, אם חייבבעניין זה

שכתב שאם התנה המשכיר שיוליך הבהמה ליעדו ( ג, שט' שהובאה בסי)ש "הרא' מ לומד שזוהי תשו"אולם הד

שחייב אם שינה מ זהו מקור הדעה"ולדעת הד, ויחזירנה למחר והוליך את הבהמה והחזירה בו ביום חייב

ש שהביאה "הרא' א לחלוק גם על תשו"כ היה צריך הרמ"מקשה שא( א, שח)ך "אך הש, מההסכם הראשוני

ד ללקמן שכאן התנה השוכר ולכן אם עבר על התנאי של "ך של"ולכן לומד הש, (ג, כאמור שט)ע לקמן "בשו

. ע אם עבר על תנאו"יב לכוכ שם שהתנה המשכיר ברור שהתנאי בא לעכב וחי"ומשא, עצמו לא מחוייב

שלכן חייב כי המדובר שהתנה ( א"שח סקי)ע כתב חילוק זה גם בעניין של חריגה ביותר מאחד משלושים "והסמ

. המשאיל

כתב לחלק בעניין זה בין מצב שברור שההיזק נגרם בעקבות השינוי לאופן שנגרם נזק ואין ( שח א)והקצות

. יודעים כלל אם הוא בגלל השינוי

Page 247: חושן משפט סיכומים

[email protected] 138 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?מתי חלים חיובי התשלום בשומרים ( 20

(ע)

ויש , מת השואל גובים מנכסיו' יש מחלוקת אם משעת שאלה נשתעבדו ואפי.( ק קיב"נ וב"כתובות פרק א)' בגמ

ע פוסק שמשעת מיתה מתחיל השעבוד ולכן דוקא "והשו. לישנא שלא גובים מנכסיו שמשעת הנזק חל השעבוד

ם מחייב אף במתה מעצמה משום שמשעת שאילה "פטורים אך הרמבבטבחוה חייבים אך במתה מעצמה

מ ולא "פפא שהיתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דקלב' ם כר"ומאידך פסק הרמב. איחייב באונסיה

ם "ג בהשואל אכן כתב שלרמב"והקשו זאת כל האחרונים והש. אמרינן שמשעת שאילה איתחייב באונסיה

.אך כל האחרונים חולקים עליו, שאילה מתחייב משעת מיתה ולא משעת

אלא , ם פטור רק מכפל אבל קרן חייב שמשעת שאילה איתחייב"נ ולרמב"מתרץ שאה( שמא ו)ך "ובש

ע חייב רק משעת גניבה בפועל ולא משעת "מ כוונתו רק על כפל שזה לכו"ם שפסק שפטור משום קלב"שהרמב

. שאילה

לום מדין גנב שמתחייב על מעשהו עכשיו לתשלום מדין שומר מ בין תש"מביא שיש נ( שמא ח)והנתיבות

שאם חיובו כדין שומר משלם רק פחת המיתה אבל כיון ששמין לשואל אינו מלם את ; שמחוייב משעת שאלה

מ "וכיון שיש נ. כ השברים משלם את שויים"כ אם חיובו מדין גנב אף אם הוזלו אח"ומשא, פחת הנבילה עצמה

ואל שגנב וטבח בשבת פטור ולמרות שחיובו כשמומר החל עוד מאתמול מתחילת ם שש"זהו שפסק הרמב

חוזהו רק לדידן שחיובו של . נ וכשואל חייב מרגע השאלה"חיובו כגנב מתחיל עכשיו וכגנב פטור אך אה, המירה

ן פ עצמו משמע שפטור לגמרי ולא חייב כלל אף את חיובו כשואל ולכ"שואל מתחיל משעת השאלה אך בדברי ר

.בדבריו שרק משעת אונסים מתחייב' לומדת הגמ

ז חיוב "רק שאי, ם מתחייב משעת השאלה ולא משעת האונסים"נ לרמב"שאה, א"מבאר בא( שמא ג)והקצות

משום שחיובו הוא עתה ומתחילה יש עליו רק שעבוד , גמור לחייבו בגנב ושחט בשבת משום החיוב הראשוני

.פ"והיינו כר' הגמאלא שדברי , א"ש הריטב"נכסים וכמ

מה דין שואל חמור שלא מדעת ( 21

?אם לא עומד החמור להשכרה .א

?אם עומד להשכרה .ב

?אם עומד להשכרה אך בעליו צריך אותו .ג

?אם עומד להשכרה ומת מחמת מלאכה .ד

?מ"אם נוטל החמור בשביל להציל חמורוש לו מה הדין ומה הדין לענין ממ .ה

( ע)

ומת הדשן שאם אין החמור עומד להשאלה הוא גזלן כשואל מביא מהתר( ז)ס שח "א בס"הרמ .א

. שלא מדעת

Page 248: חושן משפט סיכומים

[email protected] 141 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.ז שואל שלא מדעת"ואם החמור עומד להשכרה אי .ב

.חייב כגזלן, ואם עתה צריך בעל החמור את חמורו ואמרו לו זה בני הבית .ג

חייב שאין כאן פטור של , שאם עומד להשכרה ונטלו ומת מחמת מלאכה( שח ג)כתב הקצות .ד

מ הטעם שפטור הוא משום פשיעת וידיעת "ומבארים דבריו משום שבממ, וכרמ ככל ש"ממ

.אך כאן שאין משאיל ששאל מעצמו לא שייך לפוטרו, המשאיל

ע "ומוסיף הסמ. ד הוא להתיר לו לעשות זאת"אם נוטל בשביל להציל חמורו אינו גזלן שתנאי ב .ה

היינו דווקא שהוא כאן ומתנגד , יםלחולקים ביין ודבש ואוסרים לשפוך היין נגד רצון הבעל' שאפי

מ משום שבתנאי "שפטור בממ( שח ה)וכתב הנתיבות . ע"אך אם אין הבעלים כאן מותר לכו

. ד כאלו השאילו לו הבעלים"ב

?האם קיימת אפשרות ששומר יהפוך לגנב על הפקדון( 22

(ע)

ם כפל שייך בשואל "אך לדעת הרמבש כפל בשואל "י ל"ולדעת רש. הביא שזו מחלוקת ראשונים( שמא ו)ך "הש

. שכיון שיחדו לו הבעלים מקום ונוטל השואל בתורת גזילה מחוייב כדין גזלן( שמא ט)ומבאר הנתיבות

?מה דין שומר חינם שנטל את הפקדון בתורת שאלה האם נחשב לגזלן ככל שואל שלא מדעת( 23

(ע)

, את הפקדון להשתמש לעצמו צריך להחזירו למקומושהמרדכי כתב שאם נטל השומר , נחלקו בזה האחרונים

גם ( רצב א)ך "ולדעת הש, מ"היינו כשנטל דשלא מדעת הבעלים ואינו נחשב כשואל ש( רצב ג)ע "ולדעת הסמ

ע וכותב שאמנם אם "מוכיח כדברי הסמ( רצב ג)והנתיבות , ג נחשב גזלן והמרדכי מדבר מדעת הבעלים"בכה

(.גזלן ולא גזלן ממשכולכן נחשב )אך אם אינו כאן יכול להשתמש הבעלים כאן צריך לבקש רשותו

?היכן צריך השומר להשיב את הפקדון לבעלים. א( 24

?היכן צריך לוה להשיב את ההלואה למלוה. ב

?והאם יש הבדל ביניהם.ג

?מה דין נתינה בעל כרחו בפקדון.ד

( ע)

Page 249: חושן משפט סיכומים

[email protected] 140 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ואלו השומר יכול , פקדונו מהשומר רק במקום ההפקדהמבואר שאין הבעלים יכול לתבוע .( קיח)ק "בב. ב-א

אך יש בענין זה יוצא דופן כשמוסר השומר את . אף בעל כרחו, לתת לבעלים את הפקדון אף במקום אחר

.הפקדון לבעלים במדבר יכול הבעלים לסרב לקבלו

מהלוה להשיב את שיש חלוק בזה בין הלואה לפקדון שבהלואה יכול המלוה לדרוש ( רצג א)ע "ומביא הסמ

שאם מעות הפקדון עצמם ( רצג א)ך "ומחדש הש. כ בפקדון שאינו יכול לדרוש"ומשא, הפקדון אף במקום אחר

. ביד השומר צריך לתת לבעלים בכל מקום שמבקש ממנו

והלוה יכול להשיב לו את הלואתו בכל , בהלואה יכול לתבוע מהלוה את ההלואה בכל מקום אם יש לו מעות. ב

(.ע רצג א"סמ)חוץ מבמדבר מקום

צ לתת לו אלא "ובפקדון א, אחרים' א לתת לו מעות אפי"שבמלוה צריך בכ, מ בין הלואה לפקדון כאמור"והנ. ג

שבמלוה בבברי יכול המלוה להשביעו שאין לו מעות ובפקדון אין יכול ( רצג א)ך "מ נוספת בש"ונ. מעות אלו

. בברי' להשביעו אפי

ב והניח השומר את "ב המתן כאן ואביא לך את הפקדון והלך בעה"שאמר השומר לבעהמה הדין כ. א( 25

?החפץ ואבד

מה הדין כשאמר הבעלים לשומר הבא את החפץ והביא השומר ובינתיים הלך הבעלים ו הניח את החפץ . ב

?וניזק

ך ואבד החפץ חייב כתוב בשם המרדכי בגיטין שאם הלך השומר להביא הפקדון והמפקיד הל( רצג א)א "ברמ. א

( ע רצג ג"בסמ)ונחלקו האחרונים בביאור הדברים שלדעת העיר שושן . הנפקד

?האם בעצם מתן הרשות יש קבלת שמירה, אדם שמבקש מחבירו להכניס את כליו לחצרו או לביתו(26

(16סב )

וקתם של רבי ורבנן מחלקת בין מחל' והגמ, :(פא)מ "והובאה בסוגיא בב.:( מז)ק "זו מחלוקת רבי ורבנן בב

' כתבו תוס" הא ביתא קמך"וכשאומר . ולהלכה פוסקים כרבי שאינו חייב עד שיקבל עליו שמירה". הנח"לנידון ב

ומבאר הנתיבות שהסיבה היא שזהו כיחוד מקום לחפץ ובזה הוא מטיל את , שאינו מקבל שמירה.( מ מט"בב)

.אשמור כיון שיכול לשמורכאומר אני " הנח"ובחצר אם אומר . השמירה על המפקיד

אם קיבל שמירה על סמך שהוא כסף ונתברר שהוא זהב( 27

?כמה צריך לשלם אם התברר לו אחר הנזק .א

?כמה צריך לשלם אם התברר לו לפני הנזק .ב

Page 250: חושן משפט סיכומים

[email protected] 141 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

והאם יש הבדל בין סוגי השומרים

(16סב )

, השומר שהוא של מתכתוסבר , בהגהות מרדכי בהכונס מביא מעשה באדם שנתן לחבירו לשמור סייף. א

והקצות מביא נדון רחב בזה האם . והמרדכי כתב שפטור, והשאלה היא אם חייב, ואבד, והתגלה שהוא של כסף

ד "ל של"וכתב המהרש, והתגלה שהוא של זהב' הזהרי בו של כסף הוא'זה דומה למעשה בסוף הכונס של

ך כותב איפכא שסייף לא שכיח "והש. היפךכ בסייף לא אמר ה"ומשא', של כסף הוא'-משום ששם אמר ההיפך

. כ מטבע אף כשאומר שהוא של כסף שכח שהוא של זהב ואומר כן שלא להשביע עצמו"שהוא של זהב ומשא

וכל השומרים מתחייבים משום , בכתובות שחיוב שמירה אין מתחייבים אלא מדעת' י תוס"והקצות מייסד עפ

אך . כ לא מתחייב השומר בדבר שלא ידע שהוא נמצא"וא( 'וכוש כדינו "ח כדינו וש"ש)שכך דעתם להתחייב

ד בסייף יתחייב השומר משום שלא גרע ממקרה שהתייקר הפקדון שצרך לשלם "בכל זאת סובר הקצות שבנ

. ל"כ פוסק כדברי המהרש"וא, את ערכו

ע "סף לא קיבל עשכן על כ, ח פטור"הקצות מחלק בין שומר חינם לשואל שש, ואם התברר לו לפני הנזק. ב

אך הנתיבות חולק . אך שואל חייב שכן הוא עדיין משתמש בחפץ ושימושו הופכו לשואל שכל הנאה שלו, שמירה

.ונתרצה בכך הבעלים, ידע מפני שאדעתא דזהב לא קיבל שמירה' צ לשלם אפי"ולדעתו גם שואל א

. שחייב רק של כסף' מבואר בגמ, אם אמר הבעלים שהוא של כסף והתברר אחר שאבד שהוא של זהב: ולסיכום

ואם . ובשואל לקצות חייב זהב ולנתיבות חייב כסף. ע חייב השומר רק כסף"ח לכו"ואם התברר לפני שאבד בש

נחלקו בזה המרדכי פוטר ונחלקו , לא אמר הבעלים שהוא של כסף אלא בסתמא נראה לעין כל שהוא של כסף

. בזה האחרונים והקצות מחייב

מקח וממכר

והאם , ומה דין הפירות שאכל הקונה, מתי בטל המקח, כ נתבטלה"אדם שנאלץ למכור מחמת עלילה ואח( 1

?הכסף או השטר שקיבל יכולים להועיל לאחר ביטול העלילה

( ס ב"תש)

קונה שסיכם מרצונו עם המוכר שאם יהיו ביד המוכר מעות ישיב את המקח לידיו האם זה מועיל והאם זו ( 2

?ריבית

הצד שלא יועיל תנאי כזה הוא משום שתנאי זה הוא לטובת המוכר בעוד שהלוקח הוא זה (1

רז ישנם שלשה ' י האמור בריש סי"ועפ, "פטמי מילי בעלמא"שהתנה כאן ויתכן שזהו רק ל

: מצבים

Page 251: חושן משפט סיכומים

[email protected] 142 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

בסוף , (כשאין התנאי לטובתו כי אם לטובת המוכר)אם התנה הלוקח (א

. אינו קיים -שהוא לטובת המוכר–תנאי כזה , המקח

. התנה הלוקח' התנאי קיים אפי, אולם אם היה התנאי בתחילת המקח (ב

.אם היה התנאי לאחר גמר המקח לא מועיל התנאי בכל מצב (ג

ומבארים רוב :(. מ סה"ב)שאין זו ריבית ומותר ' מתבאר בגמ, אם התנה הלוקח מעצמו (2

, עיל התנדבות בעלמאהראשונים שאם התנה מעצמו אין זה מחייב את הלוקח אלא כאמור ל

.והיינו כשהתנה בסוף המקח

ומקשה הטור אם כן מדוע , התנאי קיים ומחייב את הלוקח( ז, רז)ע "ם והשו"אך לדעת הרמב (3

כלומר מדוע אם התנאי מחייב את הלוקח להשיב את המקח כשיקבל , אין הפירות ריבית

?המעות הפירות שאכל הלוקח בחפץ משמשים לשכר המתנת המעות

י מיישב שלאחר גמר המקח עשו הצדדים קנין נוסף על השבת החפץ בעתיד מהקונה "והב (4

.ולכן כיוון שזהו קנין מחודש אין זו ריבית, ללוקח

מ שכשהמוכר לא יזם תנאי זה והלוקח "בשם הכ( ז' סעי, רז)ע "תשובה נוספת מביא הסמ (5

. מיזמתו מסכים להשיב את המעות לידי המוכר אין זו ריבית

?ע או אסמכתא או שנדר שלא למכור"דין נודר או נשבע למכור דשלבמה ( 3

אך בתורת נדר שאם מת או נשאל על נדרו אינו , (ש"א רט ד בשם הריב"רמ)ע מועיל "נשבע למכור דשלב( 1

. מחוייב לקיים

ינו שהי( סוף רז)ע "שבשבועה אין אסמכתא ומבאר הסמ( ק"ד ב"פ)באסמכתא בשבועה או נדר כתב המרדכי ( 2

ז "ש חשוב ומחזק הקנין ועתה אי"שזהו כב, ע כאן לא תועיל שאלה או מיתת הנשבע"עם הקנין ובשונה מדבשלב

ח חולק וסובר שאף עם קנין זה מועיל רק מדין שבועה אך אם מת או נשאל השבועה בטלה "אך הב, אסמכתא

.ואינו מחוייב

(א רח"רמ)יל בנדר שלא למכור זהו הנדון של מקח שנעשה באיסור שמוע( 3

ומה דין , באיזה ענין יש חילוק בין אב הנותן מתנה ובין אחר/ ?ע לבנו האם קונה"דשלב (6

?סבא ואמא

(ט, תשס)

:תשובה

Page 252: חושן משפט סיכומים

[email protected] 143 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מי ' ב פ"בב' פוסקת הגמ, לבנו עובר -כלומר, במקנה לבנו שלא בא לעולם (א

דבר שלא בא לעולם לא קנה לשקנה למרות שבעלמא מקנה :( קמב)שמת

(. רי א)ע "וכן פוסקים הטוש. כיוון שדעתו קרובה אצל בנו קנה, :(ב קמב"ב)

מ יכול להקנות "מ ובעל העיטור שדווקא שכ"דעת המ( רי א)ע "והביא השו

.לעובר-ע"לבנו שלב

ע נחלקו האחרונים אם דומה לאמור שם "שלבד ובמקנה לבנו גדול (ב

כמו ע קנה "הביאו הדיעה שמקנה לבנו דשלב( א"א וכן רעק, רי)ש "שהפת

ע לא "אך יש אחרונים שחולקים וסוברים במקנה לבנו דשלב, ע"לבנו שלב

. ם"קנה ומוכיחים מהרמב

ה בשם "לא קנה אולם הרמ, שאינו בנו( כלומר לעובר)ע "דשלבלובמקנה (ג

שאם לא חזר בו המקנה ונולד העובר ( א, א רי"נמצא ברמ)ש פוסק "הרא

ה הזו הוא הדין "עת הרמז אם לד"ע והט"ונחלקו הסמ. וקנאו במשיכה קנה

, ע"דשלבלע מקביל למקנה "ע מקנה דשלב"ולדעת הסמ, ע"שלבדבמקנה

כ "משא, ע אפשר שלא קונה שאין כאן חפץ קנין"שלבדז מחלק שב"והט

.ע שיש כאן רשות הקונה אלא שיש בו איזה חסרון"דשלבלב

שכאחר דמי אך ( א, א רי"נמצא ברמ)ש בתשובתו "ובאבי האב כתב הרא (ד

. ד חולק ולדעתו בן בנו כבנו דמי"הביא שהתה( ד, רי) הקצות

. מחלוקת אם היא כאביו או כאחר( א, רי)ש "ובאמו הביא הפת (ה

.מ להחזיר שנגנבה או מתה"מתנה ע( ב"תשס 2) (7

?האם חייב לשלם

?האם צריך לשלם מה שנהנה מהמתנה

ש בסוכה "אך הרא. א ואונס"ה ולא בגוז מוקדש כותב שאינו אלא חייב אלא בפשיע"ה ה"ד: ב קלז"ם ב"רשב. א

.ם"ח פוסק כרשב"רמא ס' ע סי"השו. מביא מחלוקת הראשונים בזה ומכריע שחייב אף באונסין

, אלא שהיא בידו כפקדון, ש אם עתה שלא החזיר המתנה בטלה המתנה מלמפרע וכמו התנאי"ונסתפק הפת. ב

שכיוון שלא החזיר באונס אינו מחוייב אך כיוון שלא או שלא בטלה המתנה אלא, א אלא בפשיעה"ואינו חייב בגו

ש נוטה שכשאבד החפץ בטלה תנאי מלכתחילה וחייב "והפת. בטלה המתנה אינו מחוייב בתשלום השימוש

.המקבל בדמי שימושיו

נ אם שומר הוא יתחייב אף באונס ואם "הנתיבות מקשה מדוע מחוייב בפשיעה ואינו מחוייב באונסים דממ. ג

?ה חייב בפשיעהלאו למ

Page 253: חושן משפט סיכומים

[email protected] 144 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

? מתי קנה נגד מעותיו, מכר קרקע או מטלטלין ועייל ונפיק אזוזי. א (8

?והאם יש הבדל בין קרקע למטלטלין. ב

(7סב )

כגון . רק שיד החוזר בו על התחתונה. מאן דזבין מידי לחבריה ועייל ונפיק אוזי לא קני:( עז)סוגיא בהאומנים . א

אם חזר בו הלוקח , וכן ההפך. יחזיר לו את מעותיו או מן קרקע המקח יחליט הלוקח האם, שחזר בו המוכר

.יחליט המוכר האם לתת לו קרקע או מעות

או שהוא , כלומר שחל מקח בחלק הקרקע ששילם לו, והאחרונים דנו כשנותן לו קרקע האם זהו בתורת מקח

או שמשלם ( שלום נזיקיןכת)מ כשמשלם מהקרקע האם משלם כשער של עכשיו "ונ. בתורת תשלום נזיקין

, יש סתירה בענין זה( קצ י)א "וברמ(. דהיינו שהמקח חל על חלק קרקע זה)מהקרקע כשער של זמן המכירה

. שבתחילה בחזר בו הלוקח כתב כשער של עכשיו ובסוף כשחזר המוכר כתב כשער דמעיקרא

המקח בטל , אך אם כלל אינו מתכנן לתת מעות, וקא כשהלוקח עדיין רוצה לתת מעותומוסיף הנתיבות שזהו דו

. את כל המעותעכשיו ובחידושים לשונו שדווקא כשרוצה לתת . לגמרי

.ורוצה ללכת לדור בעיר אחרת, מוכר שדהו מפני רעתה, יוצאים דופן בדין זה שעיל ונפיק אזוזי מבטל המקח

ע משמע שיש הבדל מסויים בין קרקע "אלא שמלשון השו, לין לעניין ביטול המקחאין הבדל בין קרקע למטלט. ב

מ בדבר שאין בו כדי חלוקה שבמטלטלין בטל המקח לגמרי באין בו כדי "כתב שנ( כח)ע "והסמ. למטלטלין

שאין בה כדי חלוקה אם עייל ונפיק נעשים ' כ בחצר אפי"ומשא( א לתת חלק למוכר וחלק לקונה"שא), חלוקה

וחלקו עליו וסברו שגם , ש מטלטלין מקרקע לעניין זה"חלקו עליו והקשו מ( ז"ט)אך האחרונים . ותפים בחצרש

, והיא, מ אחרת בין קרקע למטלטלין"וכתבו שיש נ. ח בטל המקח"ב כ"בקרקע שא

?איך עושים מודעה( 9

(ע)

.ראשית צריך שיראו עדים אונסו .א

ד טועין שיקבלו המודעא בלי "שאם לא כן חיישינן לב ולכתחילה צריך שיהיו אלו אותם עדים .ב

.עדות על האונס

אך בודאי אם אנסוהו לתת ממון , יש מחלוקת אם דווקא אונס הגוף או גם הפחדה ואונס ממון .ג

צ עדות על אונסו אם "וכן במתנה שא, והוצרך למכור חפץ זה אין זה נחשב לתליוהו וזבין

.עצמו האונס מתנתו מתנהאנוסוהו סתם ונתן מתנה כדי להסיר מ

.במתנה אף אם אין יודעים באונסו המודעא מועילה .ד

Page 254: חושן משפט סיכומים

[email protected] 145 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

, אם כפהו לתת פחות מהמחיר נחשב למתנה ואין מכירתו מכירה בין במטלטלין ובין במקרקעי .ה

ואם לא כפהו על הסכום אלא על עצם המכירה בקרקע אין . למרות שאין אונאה בקרקעות

.אונאה ובמטלטלין יש אונאה

ודעא שהמקח בטל אפילו הודה שקיבל דמים אין הודאתו מחייבתו להשיב דמים לאנס כשמסר מ .ו

ד לכשלא עשו מודעא שאז נחלקו הראשונים אם "ע של"שהלא אנוס היה על כך ומוסיף הסמ

.ששם היה זה בלי מודעא, מועילה הודאת האנוס

ני מיחה אין זה והמשמעות היא שזהו במצוות המוכר שאם יאמרו ראינו שפלו, מודעא היא שטר .ז

א השמיט זה כאן שלדעתו אין צריך שיהיה "אך הרמ. מועיל אלא צריך שימנם לכתוב המודעא

. בשליחות המוכר משום שזוהי תקנה לאונסו

כיוון , י מחדש שכשמסר מודעא לא רק המוסר יכול לחזור בו אלא גם הקונה כשנודע לו"החו .ח

.ט"שהמקח הוא מק

המשכיר שאם לא ימכור לו השדה יסתיר שטר השכירות במעשה דפרדיסא איים השוכר על .ט

ודנו הראשונים . 'ואם הביא עדים וכתב מודעא היא מועילה כאמור בגמ, וישאיר הקרקע לעצמו

ש "ד ואמר לו הקרקע שלי ואז אנו רואים שאונסו והע"מ לומד שתבעו בב"היאך יכיר באונסו והמ

כ אין "ע שא"שמאיים לאונסו ומקשה הסמז לומדים שהטמין עדים מאחורי הגדר ששמעו "והט

זה איום שיכול להביא עדים אלו ולהוכיח שזהו איום ולא מעיקר הדין כלומר אין זו מכירה

. מועילה

ם וישראל שאינו ישראל לענין ביטול "ם לישראל או שותפות עכו"ם או עכו"מה דין אונאת ישראל לעכו( 10

.מקח או השבת אונאה

א "ם וישראל שאינו ישראל וא"עכו. ם שאונה ישראל חייב שלא יהיה טוב מישראל"אך עכום "אין אונאה לעכו

.אך בביטל מקח מוציא משניהם בשווה, ם משלם הישראל מדין כי ליכא לאישתלומי מהאי"להוציא מהעכו

?מה הדין בתליוה וזבין כשלא התרצה( 11

?או שילם לו בשטר, וכשכתבו הצדדים שטר

(ע)

.זבין זביני זביני אלא אם היתה מודעאתליוהו ו. א

.לא אמר בפירוש שהתרצה מכירתו מכירה שמסתמא חושש' ע והנתיבות שאפי"ומחדש הסמ. ב

אם צריך שידעו עדים באונסו שאם אין יודעים באונסו לדעת הטור אינו זביני ( ע"בסמ)נחלקו הראשונים . ג

.ם זביני זביני"ולדעת הרמב

Page 255: חושן משפט סיכומים

[email protected] 146 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שאם לא אמר רוצה אני אין מכירתו מכירה אך אם אמר רוצה אני לא תועיל בחמסן כותב הנתיבות .ד

.זו' רוצה אני'מודעא שהלא לא אנוס הוא באמירת

משום שכאן וודאי שהקונה חפץ מאד במכר , ש מביא ספק האחרונים אם מועיל קנין כסף בלי שטר"הפת. ה

.שלא כמו בעלמא שצריך שטר במקום שכותבים השטר

ויש דיעה שמועילים עדים , ע שמועילים אף עדים שראו שהודה שקיבל המעות"ש סוברים בשוי, התשלום. ו

. ויש אומרים שאף עדים על שטר לא מועילים, דוקא שנתן לו המעות אך עדים על שטר גם מועילים

. ך הכוונה כאן לשטר מכר בלי מעות"ולדעת הש, ע המושג שטר בהקשר זה הוא שטר על המעות"ולסמ. ז

.ע מביא מיש מי שאומר שאין אונאה"נחלקו הראשונים אם יש בקרקעות אונאה והשו .ח

תליוהו וקנה אין הקנין מועיל. ט

:מה דין מכירת איסור( 12

.או נגד נדר ושבועה, מקח הנעשה באיסור כגון בריבית. א

.דרבנן, דאורייתא, בהנאה, באכילה, מכר חפץ אסור. ב

. סודר בשבת. ג

(רח)ור חל וכשמקנה נגד שבועתו חל הקנין מקח באיס. א

(רלד ד)בין דרבנן זוהי אונאה ומחזיר את המעות אף אם מכר את החפץ ' חפץ אסור בהנאה בין דאו.1 .ב

ואם לא אכל ( ג"נתיבות שם ס)צ לעשות תשובה "ט משום שא"חפץ אסור באכילה דרבנן אם אכל אין זה מק. 2

.מחזיר לו הפירות וזה מחזיר המעות

.ם או לכלבים יקזז סכום המכירה"אסור באכילה דאורייתא יחזיר המעות אם אכל אך אם מכר לעכו. 3

(.ס קצה"ס)ע "כ אין שליח לד"סודר בשבת חל והקצות מוכיח מזה שהעדים אינן שליחי הבעל שאל .ג

?מה דין נשבע שלא למכור האם מעכב את מכירתו.א( 13

?קנין לתת האם אין זו אסמכתאומה דין נשבע בקנין או שלא ב. ב

(. רח)מכירתו הנשבע אין שבועתו מעכבת .א

אך בקנין . הנשבע לתת אין זו אסמכתא אך דינו כדין כל שבועה שאם מת או נשאל אינו מחוייב .ב

ד חשוב "שלדעתו אינו יכול להשאל ואף בניו חייבים שלא גרע מב( ט"רז סי)ע "נחלקו הסמ

ש שלא השיב כן אלא לדעת "ח לומדים בדעת הריב"והב ך"והש, ש"הריב' והוכיח זה מתשו

.השואל ולדידיה זהו כשבועה

?מתי כותבים שטר למוכר בלי הקונה( 14

(ד, תשס)

Page 256: חושן משפט סיכומים

[email protected] 147 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.אך אין כותבים שטר ללוקח בלא המוכר, פ שאין לוקח עמו"כותבים שטר למוכר אע:( קסז)ב "משנה ב

כ "שאל, ע שכבר קנה באחת מדרכי הקניה"עיד עהקנה לו או שה מידם והוא ש"י הרמב"ע עפ"ומוסיף הטוש

אך לדעת אביי עדיו בחתומיו זכין לו וקונה (. ויהיה שטר מוקדם)איכא למיחש לכתב בניסן ולא נתן עד תשרי

אם הלכה כאביי ( מ"ק דב"ף בפ"ש והרי"הרא)ונחלקו הראשונים . מרגע השטר אף אם לא היה הקנין בפועל מיד

.אסי' א עדדיו בחתומיו כר"פסק שא( ארלח )ע "אסי והשו' או כר

וגם צריך . כ חיישינן שיכתבו בשם הבעלים וזה אינו הבעלים"וזה מותנה שמכירים העדים את המוכר שאל

.שיכירו העדים את הקונה

שאם בא רק המוכר הם , או אם מגיע רק המוכר, מבאר שהשטר חלוק אם באים שניהם( רלח ד)ע "והסמ

לפניהם ואז לא יוצא שום קול על הקונה ואינו מפסיד ולכן יכול ים לכתוב זאת אף כותבים בשטר שהמוכר בא

כ יוצא קול על הקונה שהוא "כ כשבאים שניהם המוכר והקונה צריך שיכירו את שניהם שאל"ומשא. בלי דעתו

עצמו ולכן אם מכירים שזה הוא , בעל אמצעים שהלא הוא קונה את שדהו של המוכר והיה נוכח בזמן המכירה

.משום הקול, יכולים לכתוב אך אם לא אינם יכולים לכתוב

, ועוד נחלקו הראשונים האם כותבים שטר כזה דווקא כשיודעים ששילם הקונה למוכר או אף כלשא יודעים

אך . ה עלולים להוציא התשלום מהקונה"י כתב שדווקא כשכותבים בשטר ששילם כותבים השטר אך בלא"והנמו

.כשלא כותבים ששילם כותבים שאדרבא לא יגבו גם אחר השטר מהלוקח את הכסף מספקן כתב שגם "הרמב

:קנין בשכירות( 15

?מה דין קנין חליפין בשכירות .א

?כיצד קונים קנין חזקה בשכירות .ב

(ע)

והסיבה שאין חליפין :( מ יא"ב)' ומקורה תוס, מביא דעה שחליפין לא מועילים בשכירות( קצה ט)א "הרמ. א

אם ' ומביא הקצות מחלוקת התוס(. ?ש שם"ומקורם מהרא)א שמועיל "אך י. ם לקנות בהם טובת הנאהמועילי

.מ להחזיר נקנית בחליפין"מתנה ע

מחלק בין מטלטלין לקרקע שלסוברים שאין שכירות קרקע נקנית בסודר שכירות מטלטלין ( קצה ד)והנתיבות

כ "כ בשכירות מטלטלין שנפחת גוף החפץ א"חפץ ומשאנקנית בסודר מפני שבשכירות קרקע לא נפחת גוף ה

. הוא מעין מכירה

שהלא אין זה , צ ולא מועיל נעל גדר פרץ"שאפשר שא, דן איך נקנית שכירות קרקע בחזקה( קצב ו)הנתיבות . ב

והנתיבות עצמו כתב שאם הוא קנין , א סובר שצריך הכנסת כלים"והביא שם שהמחנ, בבעלותו ואין זה שימושו

וקנין חצר יכול לקנות . י שימוש"אך אם הוא קנין רק לתשמישין יכול לקנות ע, צריך נעל גדר פרץ, גוף הקרקעב

.רק אם קנה בגוף ולא רק שימושים

Page 257: חושן משפט סיכומים

[email protected] 148 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

? מתי יש דין מחוסר אמנה( 16

(ע)

ולהלכה בדברים יש משום מחוסר , יש מחלוקת אם בדברים יש משום מחוסר אמנה או לא.( מט)מ "ב' בגמ

יוחנן במתנה מועטת שיש בה ' נאמר שבמתנה אין משום מחוסרי אמנה אך מודה ר' ובגמ. יוחנן' כר, האמנ

' שם סי)ש "אך הרא, ה ביוקרא יש מחוסרי אמנה"שה( ה מודה"ד. מ מט"ב)' וכתבו תוס. משום מחוסרי אמנה

ע לא הביא חילוק בין "שווה. וחבל מהראשונים סוברים שאין ביוקרא וזולא בתרי שערי משום מחוסרי אמנה( יד

. הביא את שתי הדעות( רד יא)א "אך הרמ( ע יב"ש בסמ"ז ועי"ד ס"ר)תרי תרעי

קנינים

.דין קנין אגב קרקע בתלוש ולבסוף חיברו( 1

, שתלוש ולבסוך חיברו נחשב לקרקע לגבי אגב אסיפא דביתיה: ק קד"י בבב"מדייק מדברי רש( ב, רב)א "רעק

.שחיברו לקרקע הבית ,המפתן-י סף"שמפרש

:כשלא אמר אגב

מ פוסק שבצבורים "והר. אם צריך שיאמר קנה אגב' ב, אם בעינן צבורים' ישנן שתי בעיות א( ק"קדושין פ)' בגמ

. ורק באין צבורים צריך לומר אגב, צ שיאמר אגב"א

.ד אף בצבורים צריך לומר אגב"ולדעת הראב

ע משום "ולדעת הסמ. מ היא שיקנה מטעם קנין חצר"ך הכוונה בר"מ שלדעת הש"ונחלקו הראשונים בהבנת הר

.שבטלים לקרקע

ומבאר שהסיבה היא משום ששקדמו המטלטלין , ד מדוע לא מועיל בצבורים קנין חצר"ך מבאר בראב"והש

.ח"ג לא קונה בק"לבעלות על היצר ובכה

.מו המטלטלין לחצרך שההלא מקובלנו שקונה אף כשקד"והאחרונים מקשים על הש

ולא קונה , שקנין חצר פועל מעין צמשיכה, ח משום שלא אמר לך משוך וקני"והנתיבות מבאר שלא קונה בק

.באגב שאמר לך חזק וקני רק על הקרקע ולא על המטלטלין

ז כלול "ז דוחה שכ"והט, ע רוצה להכריע מלשון הפסוק עם ערים מצורות"נחלקו הראשונים והסמ אם אמר עם

.האם הלשון בפסוק היא לשון המקנה או לא' עיית הגמבב

, אגב בהפקר ובגניבה שאין דעת אחרת נחלקו הקצות והנתיבות אם מועיל אגב בהפקר ובלא דעת אחרת מקנה

.ק קיח שמועיל והנתיבות חולק שלא מצאנו בפסוק אלא כשדעת אחרת מקנה"י בב"והקצות מדייק מרש

Page 258: חושן משפט סיכומים

[email protected] 151 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?ודר ללא שטר מועיל ס/ חזקה/ האם קנין כסף. א( 2

?האם סודר קונה בגוי. ב

אך במקום שכותבים שטר בקנין סודר מביא . במקום שאין כותבים שטר בודאי שאי כתיבת שטר לא מעכבת. א

ע שקונים בחזקה במקום "נאמר מפורש בשו לגבי חזקהו, ש מחלוקת באחרונים האם מועיל קנין הסודר"הפת

או שקשה לקנות , קצ אם קל לקנות מחזקה וקונה' ש בריש סי"ק הפתמסתפ לגבי סודראך , שקונים בשטר

. ולא קונה, משום שאינו עושה קנין בגוף הקרקע

ם כישראל "שלמרות שאנו לומדים שעכו( קצה א)קידושין קונה ומבאר הקצות ' לדעת תוס סודר בגויובעניין . ב

.לא הוזכרו שםקונה גם בחליפין שאינם קנין ולכן , קנין כסף-קונה רק בחדא

האם סודר קונה :

?בהמות .א

?עופות .ב

?פרחים. ג

. בבהמות מופיע בהרבה מקומות שקונה בסודר .א

חליפין שדנו מדוע יש, (ז"ע קצה סק"מובא בסמ)בעופות נראה שזה תלוי בנידון הראשונים בטלה .ב

, חלב או משום הצמר שלה ושעתיד לתת' בבהמה האם משום שאפשר לשאת עליה משאוי וכדו

ה עופות שיש להם נוצות ועתידים לתת "ז ה"שלפי' ונראה לכאו. ולמעשה מכריעים שטלה נחשב לכלי

.ביצים

ובפרחים יש להקדים את נידון הראשונים דפירי לא עבדי חליפין ויש הסוברים שדווקא פרי משום .ג

ר העשוי בידי שמתכלה אך יש סוברים שכל דבר לא עושה חליפין ויש עוד סברא בראשונים שכל דב

ע הביא "שכל מטלטלין לא עושים חליפין והסמ( קצה ב)א פסק למעשה "והרמ. שמים ניחשב לפרי

א שכל "ל שכל דבר הנעשה בידי שמים הוא פרי וזה לא מסתדר עם פסק הרמ"א הנ"כטעם לפסק הרמ

ד

.ארבעה דברים בהם קנין חליפין שונה משאר הקנינים( 3

(ס"א תש)

Page 259: חושן משפט סיכומים

[email protected] 150 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

י זה בא הקצות לבאר "ועפ(. קצות קצה א)ולכן אין בהם אונאה " מכר"ף חליפין אינם נחשבים ל"לדעת הרי. 1

.ל"כנ" מכר"משום שאינו נחשב ל, ת דגוי קונה בחליפין למרות שהתמעט מכל הקנינים"דעת ר

ז "בהעז בא"מביא ודוחה דעת הט( ז"קצז סק)והקצות , ד"ל שבכל הקנינים יכול לחזור רק תכ"לגבי חזרה קי. 2

אך בחליפין יכול , (ש מביא שיש מחלקים בין משיכה לשאר קנינים"והפת)ד "שבכל הקנינים אינו יכול לחזור תכ

ונחלקו האחרונים בטעם (. ז-ו' ע קצה סעי"שו. )ב קיד"לחזור בו כל עוד עסוקים באותו ענין וכמבואר בסוגיא דב

דעת מספקת ולכן צריך אפשרות לחזור ומוסיף ש שבחליפין אנשים קונים בלא גמירות"החילוק ודברי הרא

ע מבאר שדווקא שאר "והסמ. ד מספקת"ך ומבאר שכיוון שאין צורך שהחפץ הנקנה יהיה כאן קונים בלי גמ"הש

כ חליפין ואף כסף הוא כנגד כל החפץ ולכן כאלו "קנינים כמו משיכה והגבהה קונים משום שנעשים בחפץ ומשא

. נעשה בחפץ

לא נתן את הכסף בחליפין ובשונה משאר קנינים שבמקום שנותנים את הכסף קודם לא קונה לפני קונה אף ב. 3

.כן

.שבגוי ישנו קנין חליפין בשונה משאר קנינים.( בקדושין ג)ל "ת הנ"דעת הר. 4

מ ובקידושין אין שכירות קרקע נקנית בחליפין ומבאר הקצות משום שזהו כטובת הנאה "בב' לשיטת תוס. 5

מ "בערכין אף אין קונים בה במתנה ע' ולדעת תוס(. קצה ט)א "ע בם י"ה ממון להקנות בחליפין והובא בשוואינ

.להחזיר

וכן לענין סודר באין צבורים . 'חצר וכו, יד, כ במשיכה"אין סודר מועיל בגט משום שאינו הכנסה לרשותו ומשא. 6

(.קצות רב ד)לא מועיל

: 'מה הדין בקנין לאחר ל( 4

? לא נתעכלו המעות/בכסף כשנתעכלו .א

?בשטר . ב

?בחזקה . ג

?בסודר . ד

(ע)

ובכל הראשונים מובא שבכסף לא קיים חסרון זה משום ". כלתה קנינו"ככלל לא מועיל משום ש' קנין לאחר ל. א

. ואלא אם אמר מעכשי' א למרות זאת פוסק שבכסף לא מועיל קנין לאחר ל"אך הרמ. שהחיוב נשאר על המקבל

ז "והט. ע בדוחק שהמדובר שהמעות אינם קיימים"ומיישב הסמ? ומקשים האחרונים שהלא בכסף נשאר חיוב

והנתיבות . מתקשה בזה ומבאר בדוחק שהמדובר באופן שקונה בשטר ולא במעות ובשטר יש כלתה קנינו

..............................מבאר שהמדובר

. נו אלא אם אמר מעכשיובשטר אם אין השטר קיים כלתה קני. ב

.בחזקה גם ישנו חסרון של כלתה .ה

Page 260: חושן משפט סיכומים

[email protected] 151 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומקשים , מ מעכשיו"ע: א נקט בלשונו שעל כן צריך שיאמר"בסודר יש חסרון של כלתה והרמ .ו

מ "ע הסיבה משום שמספקא לן אם ע"ולדעת הסמ. האחרונים מדוע צריך את שני הלשונות

ך "ולדעת הש, משום תקנה דרבנן מ לבד לא מספיק"ובע, תנאה או חזרה ולכן צריך מעכשיו

.במעכשיו לבד מספיק

? ( אי קנין אתן לא מועיל' אפי)האם ישנה אפשרות ליצור חיוב לתת חפץ מסויים ( 5

קי שאדם יכול לקנות חפץ "הזהב קונה את הכסף ומחייב את הכסף מחדש הנמו' י האמור במשנה ובגמ"עפ

צות מוסיף ששייך חיוב רק עם שיעבוד הגוף שאם יאבד החפץ והק. מחבירו ותמורת זה להתחייב בחפץ מסויים

. משום שאין שיעבוד הגוף בלי חיוב אחריות שכל מהותו של שיעבוד הגוף הוא חיוב אחריות, יתחייב לשלם

.אולם הנתיבות חולק ולדעתו יתכן שיעבוד הגוף ללא חיוב אחריות

והקצות , חפץ מסויים בשכרו יכול לתת לו דמיםוהקצות והנתיבות מקשים מפועל שאם השוכר מסכם לתת לו

והנתיבות מתרץ שכיון שאין , מיישב שפעולת פועל היא כמו מטבע שאינה מחייבת משום שאין מטבע יוצר חיוב

.קנין בגוף הפועל אין זה נחשב לקונה דבר שמחייבו בחפץ מסויים

האם קנין דרבנן מועיל לדאורייתא. א( 6

מ "למאי נ. ב

כח בזה והובאו בקצות קצד ג ובקצות רלה ד ולדעת רבינו ירוחם קנין דרבנן לא מהני ' ו בסי"י ורי"הב נחלקו. א

.'ד הפקר מהני דרבנן לדאו"י כיוון שהפקר ב"ואילו לדעת הב' לדאו

הפעוטות ' י מהא דשקלים שקטנים ששקלו משתמשים בהם לקרבנות ציבור ולכאו"והביא הקצות ראיה לדברי ב

.'כ דמהני לדאו"וע, מדרבנןקניינם רק

.ר"ולא גרע מיאוש וש' ע מהני לדאו"ש הביא שדוחים זה שכשמסר לאחר לכו"והפת

כנראה )ד הפקר משום שאינו מועיל רק להפקיר ולא לקנות "י שהפקר ב"והנתיבות דוחה גם את סברת הב

(.משום שהפקר מועיל להוציא ולא להכניס

לשחרר עבד שאב הקנה לבנו שלא כהוגן , פעוטות לשקול קרבן ציבור, ש לקדושין"מעמ: מ רבות בזה"יש נ. ב

.למכור לגוי באגב, (ח"חעוחב)

:קנין אגב וחצר( 7

?(כלומר שהיו מונחים חפצי הפקר בשדה הפקר)האם ניתן לקנות קנין אגב מהפקר . א

Page 261: חושן משפט סיכומים

[email protected] 152 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

לחבירו והניחו שאם הניח המקנה שטר קנין החצר , "שטרו וידו באין כאחד"האם שייך בחצר לומר .ב

?בתוך החצר האם יקנה כדין גיטה וידה

?האם אפשר להקנות גט באגב וסודר .ג

א "אפשר לקנות באגב אף מהפקר כשאין ד( רעה א)ולדעת הקצות , נחלקו הקצות והנתיבות בשאלה זו. א

ים צ לומר קנה באגב אך לסובר"שאפשר לקנות באגב בצבורים כשא( ם"רמב)וזה רק לדעת האומרים . מקנה

אך לדעת הנתיבות לא ניתן לקנות קנין אגב מהפקר . ז שייך"אי, שצריך לומר קנה אגב אף בצבורים( ש"הרא)

(.ב"ב סק"ר' א וסי"ה סק"רע' סי)משום שבפסוק עם ערים מצורות מדובר כשדעת אחרת מקנה

נין אלא כניסה צ ק"פוסק שאין שייך גיטו וידו במצב זה משום שזה שייך רק בגט שא( ה"ר סק)הקצות . ב

.לרשותו לעומת שטר קנין שצריך קנין

י "א להקנות גט בסודר וכן באגב באין צבורים ובאגב בצברורים נחלקו רש"מחדש שא( רב ד)הקצות . ג

א בסודר משום שבגט כאמור העיקר הוא הכנסה לרשותה ולא "והסיבה שא. והראשונים אם אפשר להקנות גט

.להקנאה לאשה ולכן בסודר לא מועי

.ארבעה אופנים בהם חלוק קנין באמצעות דעת אחרת מקנין מהפקר( 8

כ בדעת אחרת מקנה "ומשא, ג"ר' ביבמות פ' קונה מהפקר כשאינו מתכוין לקנות לא קונה כדאי .א

' מעשה דר. ב מא"י ב"ד ונמוק"ד בשם ראב"ה סק"קצות רע)שמתכוין המקנה להקנות קונה

(.ענן

' ועי)ם זה מטעם זכיה על הדעת "דעת אחרת מקנה ולדעת הרמב קטן אינו יכול לקנות אלא אם .ב

.בעלמא א"זהו מדין ד' ולדעת תוס, (ד"ה סק"קצות רל

מ יא דעת "בב' הגמ' בקנין חצר כשאין משתמרת קונה לדעת חלק מהראשונים שפוסקים כתי .ג

ר בשם ' תחילת סי)ולדעת הקצות , והביאור שהמקנה משמרה. אחרת מקנה אותן שאני

.צ שיהיה נוכח כאן"כ בהפקר וא"עצם בעלותו של המקנה שומר ומשא( ק"השטמ

אפשר לקנות אך לדעת הנתיבות אפשר לקנות באגב ( רעה א)בקנין אגב מהפקר לדעת הקצות .ד

(.דומיא דויתן להם ערים מצורות)רק כשדעת אחרת מקנה

כ כשיש "בהפקר קונה מספק ומשא, ג בהמה דמספקא לן אי קונה או לא"כגון לקנות כלים שע, בספק קנין. ה]

[ע רב יג"כד ושו' מ סי"ק דב"ש פ"י הרא"וזה עפ. ק"דעת אחרת מקנה ויש חזקת מ

האם יש קנין חליפין ( 9

Page 262: חושן משפט סיכומים

[email protected] 153 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?בשכירות ובשאלת קרקע. א

?מ להחזיר "במתנה ע. ב

?בטובת הנאה של מתנות כהונה. ג

. א"בשם י( בסוף קצה) ע פוסק זה"כותבים שאין והשו' בשכירות ובשאלת קרקע תוס .א

. משום שאין טובת הנאה נקנית בחליפין, מ להחזיר"בערכין כתבו כן אף לגבי מתנה ע' והתוס .ב

.ש חולק על שני הדינים האחרונים"והרא

ך "והש, שלא נקנית טובת הנאה בחליפין(רג א)א "מ והרמ"ופסק הגה' זו מחלוקת בגמ' לכאו .ג

לעניין קיום מצוות נתינה במתנות כהונה אך עצם הוא רק ' הקשה ודחה שהאמור בגמ( רג א)

. בירושה ובודאי שלא נקנית בחליפין' והקצות מקשה שטובת הנאה אינה עוברת אפי. הקנין חל

ך ואומר שכמו שמטבע אינו נקנה בחליפי למרות שבעלמא ממון "וכן הנתיבות חולק על הש

. ש טובת הנאה שבעלמא אינה נחשבת לממון"כ, ממש הוא

.ך"א והקצות והנתיבות מול הש"כ זו מחלוקת הרמ"וא

מה דין את וחמור( 10

?(הנידון המקורי)במקנה לאדם ובהמה .ז

?במקנה מטבע ומטלטלין בסודר, בקנין חליפין .ח

?ע "ע עם דשב"במקנה דשלב .ט

ם גם המטבע וג)קונים שניהם ( 1דיעות בחליפין במטבע ומטלטלין אם 3המרדכי בפרק מי שמת מביא : ג-א

.קונה המטלטלין אך לא קונה המטבע( 3או . לא קונים שניהם( 2או ( המטלטלין

קני את )"ע שבמקנה לאדם ובהמה "מביא השו( ג"רי ס)' ובסי. את שלשת הדעות( י"רג ס)א מביא "הרמ

רט ורי הביאו רק' ע מדוע בסי"ומקשה הסמ(. א"ד ברמ"ס)רט ' וכן בסי. 3כלומר כדיעה , קנה מחצה"( וחמור

.את האומרים שקנה מחצה ואילו ברג הביא את שלשת הדיעות

.רג הביא את כל הדיעות משום שזה מקור הדין' ובסי, 3שהלכה כדיעה ( ט"רג סקי)ע "מתרץ הסמ' א' ובתי

ד את וחמור "שקנה רק מי שיכול לקנות משום שהדיעה שלא קנה מבוססת על מ 3ל כדעה "ב מתרץ שקיי' ובתי

.3-דידן שקנה האדם נכונים דברי הדעה הלא קנו שניהם אך ל

Page 263: חושן משפט סיכומים

[email protected] 154 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

קנין אתן ( 11

?האם מועיל אתן בקנין . א

?והאם מועיל בשטר . ב

וכי "ב בשם הגאונים כתב שלא מועיל וזהו "י בריש ב"נחלקו הראשונים בענין זה האם מועיל והנמוק: בקנין. ב-א

ע "וכן הביא השו. מועיל שאדם אומר אשחרר עבדישלא :( מ)וכן מוכח מסוגיא דגיטין , שם" ?קנו מידן מאי הוי

פוסקים שמועיל אתן ' ע בדעה ב"ת והשו"א בשו"אך הרשב. ו"א בשם מהרי"בדעה אחת וכן פוסק רמ( רמה א)

. ה קונה"ז שמועיל קנין לאדם אחר מזה שהבטיחו משום שנותן לו יותר כסף ומשמע שבלא"ומקורו מהסוגיא בע

נ ושם "והקצות מביא שאפשר שמועיל ואה. משום שהוא בשטר ולכן לא מועיל מ שהיינו"ובגיטין מיישב המ

.ז שחרור מצד עצמו"ל שאי"אלא שקמ, בגיטין מחוייב לקיים דבריו

.ויוצא שבאתן זו מחלוקת ואף לסוברים שמועיל הקצות מסתפק אם מועיל בשטר

ז "ומקשה הט. רת זכויות קונהא שבמחילה לא מועיל אתן אך בהחז"א בשם הרשב"רג ס' א מביא בסי"והרמ

א הבין "כ שהרמ"ומיישב שע. א שלא מועיל אתן"ו ולא כהרשב"א כמהרי"ה פוסק הרמ"רמ' שהלא בסי( רג)

(. ואינו סובר כלל שאתן לא מועיל)ע מועיל בסילוק זכויות "א שלכו"שכוונת הרשב

לה עכשיו שלא מועילה לבין א בין מחי"ע שמשמע מדבריו שהחלוקה בדעת הרשב"ד הסמ"ז ע"עוד מקשה הט

.מחילה עתידית שמועילה

? אימתי אין צריכים לדיני תנאים בכדי לבטל מקח. א( 12

?מתי דברים שבלב הוו דברים. ב

(ו, תשס)

למרות שלא התנה כדיני , כ נכשלה תכניתו"י חוזר בו אם אח"מ לעלות לא"אדם שאמר שמוכר שדהו ע. א

הוא רק בקרקע :( מט)שגילוי דעת זה שמועיל כפי שיוצא מסוגיא בקדושין ,י"א הביא דעת רש"והרמ. התנאים

הביא שיש סוברים שבמטלטלין הוא ( רז ד)ש "ובפת( קצת לא נראה חילוק זה' ובתוס)אך במטלטלין לא מועיל

. כ כשהמוכר מוחזק אין מוציאים מידו"ומשא, רק מכח ספק

אך אם קונה רוצה לחזור בו , אז יש חלוק בין קרקע למטלטליןז הביא לחלק בין כשהמוכר רוצה לחזור בו ש"והט

.מועיל אומדן דעת אף במטלטלין

ההפך ' וזה לכאו)ורק בקרקעות צריך , צ תנאי כפול"בשם עטרת צבי שבימנו במטלטלין א( רז א)נתיבות

( . י שבמטלטלין לא מועיל אומדנא"מדברי רש

, מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה שממילא נוצר שיור"כמו בע, אבדבר שהוא ממיל: צ לדיני תנאים"אופנים שא

. כ בתורה הוא מחלוקת בחולין"אך אם זה עמש. צ לדיני תנאים"כ אי"וע

שאף במתנה ( ף"מהגהות הרי)א הביא "והרמ ):קדושין מט' תוס)באומדנא דמוכח דברים שבלב הוו דברים . ב

.לבטלה באומדן דעת כל דהו והסברא דיותר קל אצלו. דברים שבלב הוו דברים

Page 264: חושן משפט סיכומים

[email protected] 155 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

:מ"איזה קנין חשוב יותר ומאי נ( 13

?הגבהה או משיכה. 1

?מסירה או משיכה. 2

?חזקה או כסף. 3

(ע)

.הגבהה חשובה מכל הקנינים. 1

האם היא אחז בה במצוות , וזה תלוי מהי מסירה, במסירה נחלקו הראשונים אם עדיפא ממשיכה או לא. 2

המוכר או

ע כשלא חל הקנין"הדין במקנה דשלב מה. א?

?כגון מטבע, מה דין המקנה בחליפין באופן שלא חל חלק מהקנין. ב

(ע)

. א

. שאם יחד מטבע לחליפין כיון שלא קונה לא קונה גם את החפץ שתמורתו( רג ג)א בשם הטור "כתב הרמ. ב

הגוף ע חיוב לתת חפץ בלי שעבוד "האם אדם יכול להתחייב ולהחיל ע?

(ע)

לא ניתן להחיל חיוב על חפץ מסויים בלי שעבוד הגוף ( רג ב)נחלקו בזה הקצות והנתיבות שלדעת הקצות

. יכול להתחייב חיוב ממון בלי חיוב הגוף( רג ג)ואלו לנתיבות , (וליחד תמורת חפץ שקונה אפשר רק מעות)

?מה דין מקנה כלים שעל גבי בהמה עם הבהמה . א( 15

?ה הדין במקנה רק כלים שעל הבהמה ומ. ב

(ע)

ומטעם חצר לא קנה משום . חצר ומשיכה: ויש לדון כאן שני סוגי קנינים( ע רב יג"ובשו: מ ט"הסוגיא בב. )א

ומטעם משיכה לא קנה משום שהם אופנים שונים של משיכה בהמה בהליכה . שהיא חצר המהלכת ולא קונה

Page 265: חושן משפט סיכומים

[email protected] 156 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ן אם מוחזק הלוקח קונה מספק "ולדעת הר, ק"ה כי המוכר מוחזק במומספק פושטים שלא קונ. וכלים בגרירה

לא קונה שזו תפיסה לאחר שנולד הספק ולא מהני ( כד' מ סי"ק ב"פ)ש "ולדעת הרא, משום שזו תפיסה ברשות

(. ך רב ט"מובא בש)

חזקה בנכסי ש מכמה איבעיות בעניני"דן מ( רב ז)והקצות . ש שקונה מספק כיון שהוא מוחזק"ובהפקר כתב הר

. ש שחילק בין תפיסה למוחזקות"ועי, הגר שאם החזיק ובא אחר ונטל ממנו הנוטל הוא המוחזק

לא קנה שחצר אין כאן שהיא של המוכר ומשיכה אין כאן משום שבדרך כלל קונה בצורה אחרת ולכן לא יכול . ב

. לקנות במשיכה

?בהאם ניתן להקנות טובת הנאה בחליפין או בקנין אג( 16

(ע)

מ ובעל העיטור שטובת הנאה לאו ממון ואי אפשר להקנותה בחליפין ואגב וזה "בשם הגה( רג א)א פוסק "הרמ

שלא ' ז חצר משתמרת ואומרת הגמ"יהושע והלא אי' ג לר"איך הקנה ר' שמקשה הגמ:( יא)מ "תלוי בסוגיא בב

לכה כאמור נחלקו הפוסקים אם קאי האי ולה. יכול להקנות באגב שטובת הנאה לאו ממון להקנות באגב וחליפין

ל שאגב קונה טובת "א ומוכיח מסגיא דקדושין דקי"חולק על הרמ( רג א)ך "והש. תירוצא שטובת הנאה לאו ממון

ה לאו ממון היינו רק "אי נסבור ט' ך שאפי"והוסיף הש. שטובת הנאה ממון ולכן קונה אותה בחליפין ואגב, הנאה

והקצות חולק ומוכיח שטובת (. רג ב)ך "והנתיבות דחה ראיית הש. נין שכירות קרקעלענין מתנות כהונה ולא לע

. ך"כ שלא צדק הש"בירושה אינה עוברת וע' הנאה אפי

נחלות

מה דין ירושת בן ( 1

? מומר .א

?מחלל שבת .ב

?מוסר .ג

(2ז ו "ס)

מ שאם רצו קונסים "וסיף הרומ. נלמד שמומר יורש מקרא דכי לעשו נתתי את הר שעיר. בסוגיה בקדושין יח. א

ש במרדכי עוד כמה הלכות "ועי. אך אם יש לו יורשים ישראלים נותנים להם(. מ"מ)ד הפקר "דהפקר ב, אותו

. ז מומר נחשב כמי שאינו"ע מומר נחשב למת ולדעת הט"ולדעת הסמ. בזה

והוכחתו . ף הלכה שאסור"ת הריולדע. יש מחלוקת אם ממון מסור מותר לאבדו או אסור.( קיט)ק "בסוגיה בב. ג

והמרדכי דוחה זאת ולדעתו אמנם אסור לאבדו אך מותר ". עשו תקנת נגזל במסור"מסוף הכונס שדנים אם

Page 266: חושן משפט סיכומים

[email protected] 157 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

א שמותר ליטול "א מביא שי"והרמ, מוסר שאסור לאבד ממונו' ע בהל"ז פוסק השו"ועפי. לאדם לקחתו לעצמו

. ף"דעת הריך פוסקים כדעה הראשונה וכ"ל והש"והמהרש. ממונו

פטורים ( מ שלא להשיבם"ע)י שאם תפסו ישראלים פקדונותיו בחייו "י תשובת רש"א עפ"ובמומר פוסק הרמ

י מבוססת על דעת הפסוקים במוסר "ך בשם חתנו שהלא תשובת רש"ומקשה הש, מלהשיבו ליורשיו לאחר מותו

ך "ובמיוחד קשה לדעת הש, (ף"הרי) א להביא גם את דעת החולקים שם"כ היה לו לרמ"וא, שמותר לעכבו בידו

.ף ולא כהמרדכי"עצמו שפוסק כהרי

: העברת נחלה( 2

?האם האיסור להעביר נחלה מבן אחד לשני הוא מן הדין או מידת חסידות. א

(1סז ו ) ?או לפני מותו, והאם מותר לאב להעביר רק חלק מהנחלה לאחד בחייו. ב

?מהם לצדקה בשעת מותו האם מותר לאדם לתת כל נכסיו או חלק. ג

(3סז ו )

ולשון המשנה . מבן רשע לבן צדיק' נאמר שאסור לאב להעביר נחלה אפי:( ב קלג"ב)במשנה .א

ולכן אין , והסיבה לאיסור היא שמא ייצא מזה ה בן זרע כשר". אין רוח חכמים נוחה הימנו"

.רפב' ע סי"וכן פוסק השו. למנוע ממנו

, אין זה כל נכסיו' א: ס בהתמלא שני תנאים אלו מותר"ולדעת החת, ן זהש מביא מחלוקת בעניי"הפת. ג-ב

ג ומוכיח "ץ אוסר אף בכה"אולם התשב. ונראה מדבריו שצדקה כהקדש. אין זה לבניו אלא להקדש' ב

.ומוכיח מהסוגיה שאף להקדש אסור, מסוגיא דכתובות שאסור אף במקצת נכסיו

?האם גם חלק הפשוט שלו, חלק הבכור ירושת הבכור שאין האב יכול להעביר( 3

ראוי ( 4

?נכסים גנובים שהושבו האם הבכור יקבל בהם פי שנים. א

?האם יש הבדל בין ראוי של בכור ושל בעל.ב

(13סב )

. א

ודוקא ספרים שאינו (. ס רעח"בס)א להלכה "המרדכי אומר ביש נוחלים שספרים גנובים אינם ראוי ומביאו הרמ

דוחה את ( רעח יד)אך הקצות . אך שאר דברים לא, כ לידיו"שמבתמא יחזרו לידי ישראל ואחמתייאש מהם

Page 267: חושן משפט סיכומים

[email protected] 158 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ולדעתו כל מטלטלין .א ולדעתו המרדכי מדבר בכתובת אשה ובזה כתב שאינו ראוי ולא בבכור"הבנת הרמ

. גנובים נחשבים לראוי

לא נוטל בשבח ואילו בעל נוטל ב כתב שיש הבדל בין ראוי של בכור לראוי של בעל שבכור "ם בב"הרשב. ב

כגון דקל . והסיבה לכך היא שבעל אינו יורש בראוי מפני שדאינה אשתו אך מה שכבר ירש שלו, בשבח

כ "בעל יורש מפני שבבכור עד שיורשו שייך לתפוסת הבית ולא לבכור וא, שבכור אינו יורש, שהוציא פירות

ה של האשה מקבל את הדקל כמות שהוא כ בעל שמרגע המית"ומשא, משהשביח מקבל ממנו כפשוט

. וברשותו השביח

ף אין הבעל יורש "ולדעת הרי, ונחלקו הראשונים בהלואה שהלוות ההאשה לאחרים ועתה הגיעו מעות הפרעון

. זה אך יש ראשונים שאומרים שגם זה הבעל יורש

יכירדין

?אמןמה דין אדם שמוחזקים בפלוני שהוא בנו ואומר אינו בני האם נ. א( 1

?ל"ומה הדין באח כנ. ב

(סז יב)

ונחלקו הראשונים אם נאמן . לומר זה בני בכורי. כ שאדם נאמן על בנו"דין יכיר נאמר בבן מגזיה .א

י שאומר על בנו קטן "ב נאמן לומר ממילא זה אינו בני ע"ב' בתוס' גם לומר זה אינו בני ולדעה א

א "אינו בני ובכ שאינו נאמן לומר זה' אך יש דעה בתוס. שהוא הבכור

.ולכן כשיש לו בני בנים אינו יכול להכיר את במנו ולומר הוא אינו בני, בבן בנו אין דין יכיר

. באח אין דין יכיר. ב

?"זה בני בכורי"האם אדם נאמן לומר אף על אדם שלא מוחזקים שהוא בנו . א( 2

?האם נוטל פי שנים, אב שאמר זה בני בכור. ב

?ומר זאת ברמיזה או בכתיבההאם נאמן ל. ג

(סג י)

ע שזהו רק מטעם מגו ולא מדין "אדם נאמן לומר זהו בני אף שאין מוחזקים שזהו בנו וכתב הסמ. א

ונחלקו הקצות ( למאי הלכתא: ב קכז"ם ב"ומקור דבריו רשב), ונגד חזקה אינו נאמן מטעם יכיר. יכיר

משום שמיגו של , ולדעת הקצות נאמן, ירושה והנתיבות אם נאמן מטעם מיגו אף נגד חזקה לעניין

. ולדעת הנתיבות אינו נאמן שרק במקום שאינו מנגד לחזקה נאמן במיגו, בידו מועיל נגד חזקה

Page 268: חושן משפט סיכומים

[email protected] 161 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

( ליורשו פשיטא ה"ד: קלד)ם "ולדעת רשב, נחלקו הראשונים אם נאמן לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו

.ם נאמן"רמבולדעת ה, (אלא אם מטעם מיגו)לא נאמן

.ונוטל, נאמן .ב

י הכוונה שרוצה "בודקים אותו לירושת בנו הבכור ולרש.( עא)נאמן והמקור מסוגיא דגיטין .ג

. הכוונה שרוצה להכירו כבכור' ולתוס, להשוותו

אפוטרופוס

?נפקד שמוכר פקדון מפני קלקול האם יכול ליקחנו לעצמו. א( 1

?למכור בממון יתומים האם יכול לקחת לעצמוומה הדין באפוטרופוס שצריך . ב

(סז טו)

. נאמר שאסור ליקח לעצמו( מ לח"ב)' בגמ

ספרא אפוטרופוס ולמרות זאת מותר לו ' י שהיה ר"ד בנמוק"מבאר הראב. ב קמד"ספרא בב' בסוגיא דר. ב

חרונים ומקשים הא, ואינו חייב לתת לאדם אחר, ז"לעשות להם רווחים בעצמו בממון וליטול שכר ע

ד "ומיישבים שיתומים שאני שב, ש משומר שאסור למכור לעצמו"מ( ה"בהג' ג שם על סעיף ח"ע רצ כ ובאה"סמ)

.ז כאלו מינהו אביהם"אביהם של יתומים וה

כ ראה שקשה לו וחפץ לחזור בו מהסכמתו "ד או אביהם של יתומים ואח"אפוטרופוס שמינוהו ב. א( 2

(סו יב) ?האם יכול, ולהעתיק מגוריו

(ע)? איך הדין בשומר שמעוניין להפסיק שמירתו. ב

ש "ש שכ"א בשם הריב"ומוסיף הרמ. י לחזור בו"ב שאפוטרופוס משהחזיק בנכסים א"איתא בתוספתא דב. א

(. רצ כג)אם נתעסק בדבריהם וכמו פועל משהתחיל במלאכה

כי לי בני "לא משום שבפועל הטעם משום ומבאר הקצות שלמרות שפועל יכול לחזור בו בחצי היום אפוטרופוס

.'כ כאן שהוא עושה מצווה ועבד הוא לה"ומשא" ישראל עבדים

.ויתרה מזו חידש הקצות שכופין אותו על מצוה זו שלא לחזור בו

(.וכן הדין בשומר רצג)אך אם רוצה לעזוב את העיר אין מחייבים אותו להשאר

Page 269: חושן משפט סיכומים

[email protected] 160 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

אפוטרופוס שסילקוהו מחמת החשד( 3

?האם נשבע בטענת שמא שלא הפסיד מנכסיהם. א

?מתי ומהם התנאים שאפוטרופוסין מחויבים בשבועת המשנה ומתי בשבועת היסת. ב

?האם הלכות אלו קיימות באפוטרופוס של הקדש וצדקה. ג

(סו יג)

אפוטרופוס של הקדש עניים שפשע ונגנב או ניזוק( 4

?אלו דיני שמירה חלים בו . א

?בו שבועת השומרים האם יש. ב

(ז טז"ס)

כאמור , ולדעת חלק מהראשונים אפוטרופוס פטור אף בפשיעה, הביאו מחלוקת בזה.(ק לט"ב)' וה' בד' תוס. א

' וה' ובסוגיה דד. י מקשה מתורא דככי ושיני דהמפקיד ומוכיח שחייב בפשיעה"אך ר. ה מימנעי"דאל, בסוגיא שם

.ולכן הוא פטור בפשיעהמיירי באפוטרופוס לשור ולא ליתומים

. י"ש מדין פרוטה דר"א שהוא ש"א מוסיף שלסוברים שחייב בפשיעה לדידן חייב אף בגו"והרשב

. א"ד שחייב בגו"למינוהו ב, ן לחלק בין מינהו אבי יתומים שפטור לגמרי"ודעת הרמב

.רק בפשיעה ש וכאן פסק שחייב"י ששומר אבידה ש"א כר"ע סותר שיטתו שפסק במ"ך שהשו"ומקשה הש

.ע"ך נראה שסובר כשו"ה והש"ך עם חלק מהפוסקים שכתבו שהמע"ולהלכה נחלק הש

י משום שהוא "סוף החובל נאמר לשמור ולא לחלק לעניים שפטור בממון עניים ומבאר רש' ויש להוסיף שבגמ]

מון שיש לו תובעים ע אך אם מסרו לו ממון של עניים מסויימים זהו מ"וכן פוסקים השו, ממון שאין לו תובעים

[וכן אם מסר לו גזבר בעצמו. וחייב

: אפוטרופוס שאומר שנתן משלו ליתומים ותובע( 5

?מה דינו. א

?מה הדין כשהוא מוחזק. ב

?מה הדין אם יורשיו טוענים מצאנו כך בכתביו של אבינו. ג

?מה הדין כשבניו מוחזקים .ד

Page 270: חושן משפט סיכומים

[email protected] 161 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

(סז יח)

. הוא יכול להוציא בשבועה. א

.ל"כנ. ב

. אך אם היו מוחזקים נראה שיכולים, בניו לא יכולים לתבוע על סמך זה. ג

ך חולק ולדעתו לא "והש, ש שכשבניו מוחזקים יכולים להוציא"הרא' מתשו( ך רצ ל"בש)ם מדייק "המהרשד. ד

בממון וקצת נראה בדבריו שיורשי האפוטרופוס לא נחשבים למוחזקים " )אמר לי אבא"מהני תפיסה על סמך

(.היורשים וזהו כפקדון

נזיקין

?האם יש הבדל בין העדאת עדים של נזיקין מהעדאת עדים של שאר תביעות( 1

(סו ט)

מקבלים , ז נאמר שאם היו הנתבע או עדיו חולים"וע, ד"נאמר שאין מקבלים עדות שלא בפני בע: ק קיב"בב

שבנזיקין אין מקבלין , כותב שנזיקין חלוקים מבעלמא( ף"דפי הרי: בכיצד הרגל י)י "והנמו. עדות שלא בפניהם

ד הוא משור המועד "ומבארים שעיקר דין שלא בפני בע, ש"והקשו הראשונים מ. ד בחולה"שלא בפני בע

. כ בשור המועד"ד מדרבנן ובחולה הקילו ומשא"רק בעלמא צריך בפני בע, "והועד בבעליו"מ

א "ומקשה עליו רעק, (ד מעכב"ושלא בפני בע, בחולה' אפי)ד "בע א למד מזה שכל נזיקין צריכים בפני"והרמ

(.ש"מובא בפת)א לשאר נזיקין "ואיך השליך זה הרמ, שזהו רק בהעדאת שור ולא בכל שאר הנזיקין

:תשלום שבת( 2

?מה דין אהדקיה באינדרונא.א

?ומתי , האם יש שבת בפועל שביטלו ממלאכתו.ב

?רומה דין מבטל כיסו של חבי. ג

?ומה דין ריפוי? 1מה דין שבת במזיק בהמה נזק שיתרפא תוך זמן קצר מעצמו. ד

, ודנו הראשונים האם יש דין שבת גם באופנים נוספים של נזק שבת, בתורה מחוייב אדם המזיק אדם בשבת. א

.או בכלים, באהדקיה באינדרונא, למשל בפועל שביטלו ממלאכתו

. ינדרונא חייבנאמר שאהדקיה בא:( פה)בהחובל

ולמרות ששבת היא חידוש היא רק באדם שניזק , בפועל שביטלו ממלאכתו יש שבת( שלג ב)לדעת הקצות . ב

כ הוא כמבטל כיסו "ם סובר שאין שבת באדם אם לא במזיק ובמעשה בידיים שאל"אך מהר, ולא במבטל כיסו

.שמ ונתיבות' סי 1

Page 271: חושן משפט סיכומים

[email protected] 162 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שהטעהו ולא מוצא עבודה אחרת ולמחרת נתברר, מ היא האם פועל ששכרו בערב"והנ. של חבירו דפטור

והטעם שחייב . ם פטור"ולקצות חייב ולמהר, האם חייב בשבת שלו( למרות שאתמול היה מוצא עבודה)

וזה מחייבו , כהתחילו לעבוד והפסיקם, כלומר, (י בסוגיא"וכמובא בנמוק)ם הוא משום דבר האבוד "למהר

. ח"אך הנתיבות כתב שהתשלום הוא מתק. תשלום

שאם ( רצב יג' בסי)אך כתב הנתיבות , נאמר שמבטל כיסו של חבירו פטור( ו"ב ס"ק פ"ש ב"ברא)שלמי בירו. ג

. המבטל נהנה בעצמו מהכסף חייב

אך , האם השבת כלולה במחיר הנזק או שאין שבת( מ"ש בב"גיטין והמרדכי הרא' תוס)נחלקו בזה הראשונים .ד

שמ מביא רק את הדעה ' ע את שתי הדיעות ובסי"יא השומב( ו"ס)שז ' ולהלכה בסי. שבת לבד ודאי שאין

. שבפשיעה חייב. ע מחלק בין פשיעה לבין ניזוקה מאליה"אך הסמ, ע"ך לומד שזוהי הכרעת השו"והש. שפטור

ומחדש הנתיבות שכיוון . והנתיבות מקשה מדוע פטור על שבת דבהמה והלא מפסיד הוא הפסד ממשי

ולכן , ולא על הפסד שלא יהיה ניכר, ק על הפסד שניכר לעין כמו צלקתחייב ר, שבבהמה חייב רק על נזק

.בכחשה הבהמה וסופה לחזור נזק אין כאן ואינו מחוייב

לבין לא יתרפא שאז ודאי, ולענין ריפוי הנתיבות מחלק בין יתרפא מעצמו שאז אינו צריך לשלם

.ש שח"וכן הפת. שמחוייב לשלם

(ך שז"ש)פטור , נזק ואם מנע את עבודת הבהמה בלי שום

?כ קיבל קלקול קיבה האם חייב בעל המסעדה בהוצאות הריפוי"אדם שאכל במסעדה ואח. א( 3

?במקום אלפיים ונגרם לו נזק האם חייב לשלם₪ 200ק של 'מה הדין כשכתב בעל מוסד לעובד שי. ב

(תשס י)

4 )

הפקר

ובא אחר וזכה , והחזיר המחזיק את הנכסים, שלא מתכ שמעו "ואח, גר שמת ועמד אדם והחזיק בנכסיו( 1

? מי זוכה בנכסים ומדוע, כ התברר שהשמועה הראשונה היתה אמת"ואח, בהם

(11סב )

כ שמעו שמת "נאמר גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שאשתו מעוברת ואח. ב קמב"ב' בגמ

שעובר יורש ולכן חזקת ' א, ישנם שני טעמים' ובגמ. מקבליםהבן והפילה אשתו וזכו בנכסים אחרים האחרונים

Page 272: חושן משפט סיכומים

[email protected] 163 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מ שאין קנינם של הראשונים "ולהלכה פוסק הר, שמעיקרא רפיא בידיהו של הזוכים' ב, הראשונים אינה חזקה

.ופקע קנינם קנין ומבארים הראשונים שהסתלקו מקנינם כששמעו שאין שמיעתם אמת

?ר בוהאם בהפקר יכול לחזו. א( 2

?האם יש הבדל בין הפקר לזמן להפקר עולמי. ב

(2תשסב )

מ שאם מת אין "וכתב הקצות שנ. מ שבהפקר אסור לחזור בו משום שהוא מטעם נדר"כתב הר .א

.בניו מחוייבים לשלם נדרו

.הבא מקום בו קונה חזקה בהפקר ולא קונה במכר. א( 3

.הבא מקום אחד בו קונה חזקה במכר ולא בהפקר.ב

(עה יבר)

מ שבחזקה מחבירו לא קונה "ולומד מזה הר' ב מובאים כמה מקרים שקונה בנכסי הגר כאמור בגמ"ב' בגמ. א

והאופן הראשון הוא המוצא פלטרין . מ שהיינו שלא בפניו אך בפניו מועילה אף חזקה מועטת"ומוסיף הכ. ג"בכה

. בנויים וסייד וכייר אמה מול הפתח

ם קונה מחבירו אך בנכסי הפקר לא קונה "שלדעת הרמב, א הפקד הוא אכילת פירותמקום בו קונה חזקה ול. ב

. לעולם

נהנה

?האם חייב לשלם, האומר לחבירו בא ודור בחצירי. א( 1

?המפרנס יתום האם יכול לתבוע שכרו.ב

?האומר לחבירו בא ואכול עמי האם חייב . ג

(12סב )

, ד"וזה סותר את האמור לגבי אכול עמי שמחייבו התה. ץ שפטור"שבי בשם הר"מביא מהב( שסג י)א "הרמ. א

' ז פוסק שחייב וכבסי"והט, א מביאו להלכה ופוסק כמותו שפטור"אך הרמ. ה"ך שמספק המע"ולכן פוסק הש

.רמו

(ך"ח וש"ב)ה "וספק והמע( א"רמ)פטור ( ז"ט)ולסיכום שלש דעות חייב

Page 273: חושן משפט סיכומים

[email protected] 164 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מ לגבות בעתיד לעצמו "ואם התכון ע, ת חסד ודאי שאינו יכול לתבועהמפרנס יתום אם התכון לתת לו בתור. ב

א אינו יכול "ולדעת רעק, ובסתמא לדעת חלק מהפוסקים אם הוא מוחזק יכול להחזיק ממון היתום. יכול לגבות

.להחזיק את ממון היתומים

וראה . שחייב" קרע כסותי"וראייתו מ. חייב לשלם" אכול עמי"ד שהאומר לחבירו "מביא מהתה( רמו יז)א "הרמ.ג

. א"שזו סתירה בדברי הרמ' את האמור לעיל אות א

כלומר שחיובו , שבקרע כסותי פטור אם לא אתי לידיה בתורת שמירה( ט)ך מקשה "ושתי קושיות בזה שהש

מ להפטר פטור רק משום שהוא "שבקרע כסותי ע( רמו א)ומיישב הקצות , בקרע כסותי הוא רק מדין שומר

אך באכול עמי שהוא חיוב נהנה לא שייך בו , ות שאינו מזיק כלל ולא מטעם מחילה בפשטות ההבנהמזיק ברש

.ומחילה אין בקרע כסותי והפטר, הפטור של מזיק ברשות

לגבי מתנות כהונה שאכלן ' וכפי שכתבו תוס" הייתי מתענה"מקשה מדוע לא יכול לומר ( בקצות ב)ט "והמהרי

, א במתנות כהונה פטור בטענת הייתי מתענה משום שהוא ממון שאין לו תובעיםומיישב הקצות שדווק. שפטור

אך באכול עמי חיובו מטעם נהנה ובזה לא , וחיובו רק כשיש משתרשי ובגלל טענת הייתי מתענה אינו משתרשי

. מועילה טענת הייתי מתענה

.וטעמיהם, הבא שלש דוגמאות שמשלם מה שבהמתו נהנית. א( 2

?(בינונית או זיבורית, עידית)מה שנהנית איזה תשלום משלם כשמשלם . ב

(15סב )

מהו תשלום מה שנהנית האם הוא דמי ' וישנה מחלוקת בגמ. ר פטור מנזק אלא משלם מה שנהנית"שן ברה. א

. שעורים בזול או דמי עמיר ולהלכה ש פוסקים כך ויש פוסקים כך

. מצידי הרחבה, מפתח החנות, מקצה מקום:ר"שב לרהוהאופנים שמשלם מה שנהנית הם כל האופנים שנח

ש כאן התקנה שלא "ח ול"והסיבה שנהנה אינו מזיק ודומה לבע. שמשלם מזיבורית( שצא ב)כתב הקצות . ב

תנעל דלת

אונאה

(ע)? לענין אונאה( סוס ורוכבו)מה דין שוכר אוטובוס עם נהג ( 1

מצד הבהמה יש , הפועל אין אונאה-פ שמצד עצמו"ורוכבו אעד שהשוכר סוס "בשם התרה( רכז לג)א "כתב הרמ

. שבו אין אונאה, והחלק היחסי של הפועל, ובו יש אונאה, ומשערים את החלק היחסי של הבהמה. אונאה

Page 274: חושן משפט סיכומים

[email protected] 165 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

( א"סקס)ע "כתב הסמ, א להשיב את הבהמה לבעלים תמורת ביטול המקח"אם כבר נעשתה המלאכה שא

.אנהשמשיב הבעלים לשוכר את מה שנת

י ונמצא בו מום "קונה חפץ ונטלו למדה( 2

?י"מה הדין כשהמוכר לא ידע על המום והלוקח הודיע למוכר שנוטלו למדה .א

?מה הדין כשלא הודיעו .ב

?מה הדין כשידע המוכר מהמום .ג

על מי מוטלות הוצאות הנסיעה של השבת החפץ למוכר והאם מחייבים את המכר בהוצאות נשיאת החפץ

?י "למדה

(ע)

י ונתגלה "פוסקים שהלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא לוקחו למדה( רלב כא)ע "ם והשו"הרמב .א

למרות שלא ידע , שיש בו מום אין הלוקח צריך לטרוח בהשבתו לבעליו אלא על המוכר לטרוח

ומרגע שהודיעו הלוקח על קיומו של המום החפץ עובר לרשות המוכר . על קיומו של המום

ל "ואם לא הודיעו הלוקח לא מפסיד המוכר בנזק דמאי הו. ד מפסיד המוכרשאם אב, ולאחריותו

( יז)ך "שאם לא הספיק להודיעו חייב המוכר ולא הלוקח אך הש( רלב נא)ע "וכתב הסמ. למעבד

ואף אם עדיין לא הספיק ההפסד , ש עד שמודיע למוכר"ח חולק ולדעתו הלוקח ש"מביא שהב

. יזדמן לו ריווח מהחפץ ישתמש בועל הלוקח שיש לו הנאה מהחפץ שאם

ע "וכתב הסמ. י לא חייב המוכר להביאו ועל הלוקח מוטל להשיבו"אם לא הודיעו שנוטלו למדה .ב

.שאין צריך להביאו ממש לידי המוכר אלא צריך להביאו לאותה העיר( רלב נג)

שום דינא ה שחייב בהוצאות הלוקח מ"י הרמ"ע עפ"אם המוכר ידע מקיומו של המום פוסק השו .ג

לא נושא המוכר בהוצאות החזרת , ואם לא יידע את המוכר שלוקחו למדינה אחרת. דגרמי

. החפץ

?מה דין המוכר לחבירו טבעת בדיל ונמצא שהיתה מזהב ( 3

?מה הדין ההפך

( ע)

קת שאדם שקנה חפץ בחז, (מ של כותל ישן"י והמרדכי בסוגיא בב"י הגהות אשר"עפ, ח "רלב סי)א "כתב הרמ

א "והטעם מתבאר בדברי הראשונים משום שהוא אבוד ממנו ומכ. צ להשיבו למוכר"בדיל ונמצא שהוא זהב א

Page 275: חושן משפט סיכומים

[email protected] 166 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

מה הם הסוגים של מקח טעות ( 4

(ע)

המקח לא בטל ולעולם , וכן טעות במנין המעות, 99טעות במנין כגון מוכר מאה פריטים ונמצאו (1

והמקור מדברי רבה בקדושין , אחר כמה שנים' פחות מכדי אונאה אפי' קנה ומחזיר אונאה אפי

(.רלב א)ב דבר שבמדה משקל ומנין "פ

לאחר כמה שנים מבטל המקח אך בתנאי שהלוקח לא השתמש ' מום במקח שנמצא אפי (2

( .רלב ג)כ בודקו "המקור מהא דאין אדם שותה בכוס אא. בינתיים בחפץ

בדיקה מחל באי בדיקתו על המום ולא עשה הלוקח את ה, מום שאפשר לגלות בבדיקה פשוטה (3

(.ע"סמ, ג, רלב)כ בודקו "ל אין אדם שותה בכוס אא"המקור מהנ

טעות במחיר זהו הדין הידוע שעד שתות המקח קיים ובשתות קנה ומחזיר אונאה ויותר משתות (4

.ז בכדי שיראה לקרובו"וכ, המקח בטל

טל ושניהם יכולים לחזור מכר חפץ מסויים והתגלה שאינו אותו החפץ הדין פשוט שהמכר ב (5

(.רלג א)ה חיטים אדומות או יין ונמצא חומץ "ב פ"המקור בב. בהם

ז חפץ בכזה סטנדרט אין "מכר חפץ באיכות מסויימת כגון חיטים יפות במיוחד והתברר שאי (6

(.רלג א)ח "ב שם אר"המקח בטל אלא המפסיד יכול ללחזור בו אך לא השני והמקור מב

אלא , ינו מסורס ונמצא איל מסורס המקח קיים ומחזיר לו דמי אונאתומכר לו בשר בחזקת שא (7

( א"רלג א רמ)ג "אם ידוע שהוא איסטניס ומקפיד ואינו אוכל בכה

. חולק וסובר שכיוון שהתנה שלא יהיה מסורס יכול לבטל המקח( ג שם"נמצא בבה)ח "והב

?או דרבנן או מוכר באיסור' ן מוכר דבר אסור באכילה בהנאה דאומה די( 5

ויש חילוק בין מאכל האסור מדאורייתא , הנידון הוא לענין אונאה' במוכר מאכל אסור מדאו (1

שנחשב כמי שאינו ועל המוכר להשיב את כל מעות המכירה לקונה אפילו אכל הקונה את כל

( . רלג)החפץ

והנתיבות , אם אכל הקונה את כל המאכל פטור המוכר ממעות המקחבמוכר מאכל איסור דרבנן (2

מבאר שהסיבה שלא מחזיר המעות ללוקח משום שבאיסור דרבנן בשוגג אין צריך לעשות

(. רלג' סי)תשובה ובדיעבד אחר שאכל בשוגג כאילו אכל דבר היתר

לא חלה ולא כיון שהמכירה, מדרבנן חייב המוכר להשיב את כל הסכום' איסור הנאה אפי (3

(.רלג ד)מפסיד הלוקח למוכר כלום במה שאכל שהלא אסור לו לאכילה

ובזה אם מכר באופן שיש אבק ריבית . מוכר באיסור הנידון הוא האם המכירה חלה כשלעצמה (4

.ל שהמכירה חלה"קיי

Page 276: חושן משפט סיכומים

[email protected] 167 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?המה דין מוכר חפץ ובמהלך המכירה נגרם נזק לחפץ שנתן לתיקון. א( 6

האם יכול , ונתגלה מום, מ שאין אתה חוזר עלי אם יהיה בו מום"ץ ואמר לקונה עמה דין מוכר חפ. ב

?לחזור

( ע)

נאמר שהמוכר לחבירו בתים בעיר אחרת וקודם גמר המקח נכנבו גויים ( רלב ה)ע "ש ובשו"הרא' בתשו. א

ומוסיף . יוא בשם המרדכי שהסיבה היא שסית מכר לו ועדיין שם בית על"וקלקלום המקח קיים ומבאר הרמ

. כל שהוא המקח בטל' שזהו דווקא במום עובר אך במום קיים אפי( רלב יד)ע "הסמ

מ שאין אתה חוזר עלי במום אין דבריו קיימים שיכול לומר חשבתי "אם אמר ע( רלב ז)ע "ם והשו"כתבו הרמב. ב

כדי כך וכךעד שיפרט את המום או שיאמר מום הפוחת במקח עד , שאומר אתה כך כדי להשביח דעתי

מה דין מוכר בהמה לחבירו ונמצאת טריפה האסורה רק מרבנן או רק ממנהגא האם זהו מקח טעות . א( 8

?

?טבח אומן שקילקל ושחט נבילה דרבנן האם מחוייב בנזקו.ב

?האם הבעלים צריך לשלם לו שכרו.ג

?מדוע אין פוטרים טבח אומן שניבל מטעם גרמא. ד

(ע)

ן מבטלת "ולדעת הרמב, אשונים אם טרפות דסירכא מבטלת המקחט נחלקו הר"לענין מק .א

(.רלב יב)ע "והובאו שתי הדעות בשו. ש אינה מבטלת המקח"המקח ולדעת הרא

ד חולק אך הוא פוסק שאין "א שהתה"וגם בזאת מביא הרמ( שו ה)ע "באומן שקלקל פוטר השו .ב

ט ובפועל "וברים שהוא מקט יש הס"ומתקשים האחרונים מדוע בענין מק. מחייבים את האומן

שבפועל לחייב הפועל הוא יותר הוצאת ממון מאשר ( שו טז)ע "וכותב הסמ? ט"ע אינו מק"לכו

ע שהלא גם "מתקשה בדברי הסמ( שו ט)ך "והש. במקח טעות ולכן בפועל אין מוציאים ממנו

מקח ך שב"ולכן מבאר הש, במקח טעות עדיין זוהי הוצאה ואיך מוציאים את המעות מהמכור

.טעות כיון שהוא מום שפורשים ממנו מבטלים המקח

ד שמוציאים מהאומן את פיצוי על הנזק אלא שהוא מחלק בין "כדעת התה( שו י)ך עצמו "ועוד פוסק הש

טרפות שמלמדים את כל הלומדים שחיטה לטרפות שהן חומרות שאינן מעיקר הדין שמלמדים את

. הלומדים שחיטה

ב לא מחוייב לתת לטבח את שכרו במצב זה "ש שבעה"י והרא"י הב"עפ( שו ה)א "כתב הרמ. ג

. ה"שהמע

Page 277: חושן משפט סיכומים

[email protected] 168 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ומיישב ? ן מדוע לא פטור טבח אומן שקלקל מדין גרמי"את קושיית הרמב( שו ט)והקצות מביא .ג

. ן שטבח שקיקל כניבול הוא"הרמב

, ה בסייףבשחיטה הפסולה מדרבנן שלא שייכת סברא זו שהוא כמתיז ראש( שו י)והקצות עצמו דן

ומחלק בין אופן שהקלקול ניכר שאז זהו היזק ניכר לבין אופן שאין הקלקול ניכר שאז מחוייב רק אם היה

.תקון ולכן בכל אופן חייב' חולק על הקצות ולדעתו כל דתקון רבנן כעין דאו( שו ח)והנתיבות . במזיד

?(פגומות)מה דין מוכר ביצים ונמצאו מוזרות (9

(ע)

?מה דין מוכר לחבירו בהמה ונמצאת טריפה ולא יודעים אם היתה כן בזמן המכירה או לאחריה .א( 10

?מה דין מוכר גבינות ונמצאו מעופשות האם זהו מקח טעות. ב

(ע)

ומקור הדין הוא מסוגיא . אם הדמים בידו עליו לתתם למוכר' שבספק הלוקח מפסיד ואפי( רלב יא)ע "כתב השו

. שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה אמר: דכתובות עו

אלא שכשאין אנו יודעים אם היו כך בזמן המכירה או שהעפישו , ט"גם גבינות שנמצאו מעופשות זהו מק.ב

( בסוגיא שלשה ימים)אחרי כן אם אנו משערים שהגבינות מעופשות פרק זמן גדול מזה שחלף מאז המכירה

, האמור בדברי הטור כאן" ה"המע"י בביאור הילים "ע ןהב"ונחלקו הסמ. ה"עאך אם זהו ספק המ, ט"זהו מק

ד לבהמה שנמצאת טריפה דלעיל "ול, אם המעות ביד הלוקח פטור מלתתן למוכר( רלב לה)ע "ולדעת הסמ

משום שלבהמה יש חזקה ולכן , שבספק מוציא המוכר את המעות מיד הלוקח משום שנולד הספק ברשותו

י גם כאן "אך לדעת הב. אך בגבינות שדרכן להתליע אין אומרים כלל זה, או כאן היו וכל שנולדאומרים כאן נמצ

.וגם כאן אם המעות ביד הלוקח צריך לתתן למוכר( א"סי)הדין שווה בדיוק לההיא דלעיל

?המוכר שור לחבירו ונמצא שאין לו שיניים כשגם הספסירא לא ידע( מתווך)מה דין ספסירא . א( 11

?מוכר חפץ לחבירו בתורת זהב ונמצא שהוא בדיל האם הוא מקח טעות. ב

?מה דין ביצים שנמצאו מוזרות על מי נופל ההפסד. ג

( ע)

Page 278: חושן משפט סיכומים

[email protected] 171 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ם ההפסד נופל "בספסירא נחלקו הראשונים על מי נופל ההפסד אם על המוכר או על היתומים ולדעת הרמב. א

. מפני שהיה צריך לבדוק, (ש בסוגיא המעשה בפרטות"עי)על היתומים והאפוטרופוס

י "והב. פ שגם המוכר נתאנה"שהוא מקח טעות ואע( א רלב יח"רצא והובא ברמ' בהמפקיד סי)כתב המרדכי . ב

כתב

ם שבההפסד "ומוכיח מזה הטור דלא כרמב. שזהו מקח טעות' ש בתשו"בביצים שנמצאו מוזרות כתב הרא.ג

ד למעשה דספסירא שכאן לא אמר "שזה ל( ע רלב מד"א בסממוב)י "ומקשה הב. נופל על הקונה ולא על המוכר

י וסובר שזה "כותב חולק על הב( רלב מד)ע "אך הסמ, ם את דברו שהלא כאן הלוקח אינו יכול לבדוק"הרמב

משום שכיון שכאן שניה ם לא יכולים לדעת זה מקביל לאופן ששניהם כן יכולים לדעת , דומה למעשה דספסירא

. כמעשה דספסירא

ט בביצים מוזרות והמנהג מבטל "שהמנהג לא להוציא המעות מדין מק( רלב יט)ע "י והשו"מעשה כתב הבול

. הלכה

כללי

!"פרוק, הואיך ועליך המצווה"אדם שבהמתו רובצת תחת משאה ובעליה יושב ואומר לחבירו

?האם יש עליו מצוה לפרוק. א

?האם יכול לקבל שכר על פריקה זו. ב

?דרים בקבלת שכר על מעשה מצווהמהם הג. ג

(ז יד"ס)

.אין עליו מצווה לפרוק אלא אם הבעלים הוא חולה או זקן. א

. ב

?האם אדם צריך להכנס לסכנה בכדי להציל את חבירו

(ז"ה תשס)

ע"שלד

Page 279: חושן משפט סיכומים

[email protected] 170 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

(ז"ד תשס)? ע בעבריין"האם יש שלד. א

(ע)? ע"האם יש שלד באופן ששלח אדם שליח לגנוב חפץ והשליח סבר שהחפץ של המשלח. ב

וכתב " סבור הייתי שלא ישמע לי"ע משום "ע הטעם שאין שלד"שם כתב הסמ קפב' ע סי"ענין זה נמצא בסמ. א

.ז במומר יהיה חייב המשלח"א שלפי"רעק

.א עצמו סובר שהטעם משום שאין שליחות חלה בדבר עבירה וזהו אף במומר"אולם רעק

ג יש "שחייב המשלח שבכה( רלז' סי: מ י"ב)משלח כתב המרדכי כשלא ידע השליח שהחפץ אינו של ה. ב

א "ונחלקו בדעתו הרמ. ע"ג אשלד"ולדעתו גם בכה, דחה זאת( ף"דפי הרי. כט)י במרובה "אך הנמוק. ע"שלד

. פטורים שניהם( שמח ו)ך "ולדעת הש, שלדעתם חייב השליח( כ"שמח סק)ע "והסמ

משורת הדין במקום שנפסק להלכה שטוב לעשות לפנים

?ד כופה על כך"האם ב. א

?מהם אופני הכפיה. ב

?האם ניתן לקבוע כללים לחיוב ולכפיה של לפנים משורת הדין. ג

)סו יא)

?האם גובים מנכסיו של אדם צדקה

והביא הקצות . מ"פ הר"וכ, (או תכשיט)נאמר שגובים ממי שנשתטה דבר אחר והיינו צדקה . כתובות מח' בגמ

ונחלקו הקצות . מ גובים אף שלא בפניו"ולהג. י"כגון שהלך למדה, ם שלא בפניו גובים מממונו צדקהמחלוקת א

והנתיבות סובר , והנתיבות אם צדקה הוא חיוב על הממון ולדעת הקצות צדקה היא חיוב על הממון כשלעצמו

, יוב לקופת העיר ותמחויולכן גובים מנכסיו רק דברים שהתחייב בהם כגון ח, שבצדקה החיוב הוא אך על האדם

. אך צדקה שנתחייב בפיו אינו מחוייב כשנשתטה

( ז"ג תשס)

?מהי תקנת השוק. 1

?מה הדין במתנה. 2

?האם חלה תקנה זו על כל דבר. 3

.ב"יוחנן אומר והלכה כמותו שלוקח מקבל דמים מבעה' ר. ק קטו"ב המקור מסוגיא ב"שנו ס' סי. 1

Page 280: חושן משפט סיכומים

[email protected] 171 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

נה חפץ מגנב כשלא ידע שהוא גנב מחוייב להשיב לו את החפץ אך הגנב חייב בתקנת השוק אדם שק: כלומר

.להשיב את התשלום שהוציא הקונה לבעלים

ע אין תקנת "אך כשידע הלוקח שהוא גנב מפורסם לכו. ונחלקו הראשונים בגנב מפורסם אם יש תקנת השוק

מפני שכוונת הקונה לתת , פילו מהגנבלא מקבל פיצוי א, ומוסיף המרדכי שאם ידע הלוקח שהחפץ גנוב. השוק

.המעות מתנה

ך עצמו חולק וסובר שבמתנה אין "והש, ש שבמתנה ישנה תקנת השוק"י בשם הרא"ך מביא את הב"הש. 2

.ש אמורים בשיעבד מטלטלי אגב מקרקעי וזה לא מועיל במתנה משום תקנת השוק"ודברי הרא. תקנת השוק

.וק והקצות מסתפק אם קיימת תקנת השוקבעבדים יש סוברים שאין תקנת הש. 3

.והקצות מוכיח שיש תקנת השוק. ך שאין תקנת השוק"ובבהמה גם מביא הש

?"תקנת השוק"מהי

?מה הדין במתנה

!פרט?האם תקנה זו חלה בכל דבר

(ג תשסז)

ל מוציא שתקנו שאם אדם קנה חפץ והתברר שהוא גזו, מקור תקנת השוק מסוגיא דהגוזל ומאכיל: ו"שנ' סי

(.ונשבע הלוקח כמה הוציא)הבעלים את החפץ מהלוקח אך משיב לו הבעלים את דמיו

.ובקרקעות ועבדים נחלקו האחרונים אם יש תקנת השוק

.ובפרה גם נחלקו האחרונים אם יש תקנת השוק

.שהלא אין החפץ שלו, ואם התייאשו הבעלים גם אין תקנת השוק ואין הקונה צריך להשיב לבעלים

ך חולק וסובר שאת שכר טרחתו של האומן ואת הוצאותיו אין כוללים "והש, שהתחייב לספק לבעלים ולא סיפק

.פ מקבלם האומן"בחיוב זה ועכ

ך "והש, (הצאותיו ושכר טרחו)ע פוסק כהירושלמי שצריך האומן להפסיד מה שיותר "גם נחלקו כמי לפסוק והסמ

.ג"שו ס' סי. י שאין מפסיד האומן"פוסק כרש

(6ב "תשס)

?אם יש ללוה או למזיק שתי עידיות האם יכול התובע לדרוש אחת מהן.א

?"כשעה שעתיד להיות"אם ברצונו נותן לתובע הקרקע שביקש האם יכול לתת לו . ב

.ש שאין התובע יכול לתבוע עידית מסויימת אלא הנתבע יחליט איזו לתת לו"י הרא"ע פוסק עפ"השו

Page 281: חושן משפט סיכומים

[email protected] 172 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

.אינו יכול והתובע יכול לתבוע כדהשתא, שעה שעתיד להיותאם רוצה הנתבע לתת כ

ח כיוון שמעיקרא "ע שבע"ומיישב הסמ, ח נאמר שיכול לתבוע התובע כדהשתא"ע מקשה שלגבי בע"אולם הסמ

.ח לתת לו כדמעיקרא"יכול הבע -שלא כדינו-דינו בבינונית אם רוצה המלווה לקבל עידית

.........................................ש כתב "והע

:יורד

?האם חייב לשלם לו, ירד לבית חבירו וסיידו ושיפצו שלא מדעתו. א

?ב שלא היה מסייד בעצמו כלל"מה הדין אם טען בעה. ב

?האם שומעים לו" עשית זאת חינם"ומה הדין אם טוען . ג

(סז יא)

אך בחצרות שדרכן לבנות אומדין , לבנות וזהו בחורבה שאינה עשויה. היורד לחורבת חבירו ידו על התחתונה. א

וכנראה שהדין כן (. נמצא במרדכי בהשואל, ם בשם הגאונים"ע בשם הרמב"שו)כמה אדם רוצה ליתן ומשלם לו

ש שאם בלעדיהם לא נשקף שום "ולגבי סיוד וכיוד כתב הרא(. אם כי ברור שאין כל בית עשוי לבנות)גם בבית

". יני צריך לזהא"ב "יכול לומר בעה, סיכון לבית

. ב שלא היה בונה כן הרי זה כאינו עומד לבנות וידו על התחתונה"ואם טוען בעה. ב

:כ בתורה מה דינו"מתנה עמש

? באונאה. א

? והאם צריך קנין , בשומרים שרוצה לשנות דינו. ב

רק במפרש , דעתיה באונאה לא יכול להתנות משום שאמנם התנאי כשלעצמו מועיל אך בסתם לא סמכא. א

ש מבאר שהסיבה שלא מועיל תנאי "והע( ע"סמ)שיש כאן אונאה מועיל ובתנאי שיודע בדיוק את סכום האונאה

א שבדבר שבממון מועיל תנאי "י האמור ברשב"כ בתורה והקצות מבארו עפ"בסתם משום שזהו מתנה עמש

מ "מ כאומר ע"ז כאומר ע"עלי אונאה אימ שאיו "ואם כן כאן כשאומר ע" מ שתמחלי"ע"משום שכוונתו היא

. שתמחל

מ שאין בו"ואם אמר ע

, יש שתי דעות אם צריך קנין או אינו צריך' ובתוס, ע"שומר יכול לשנות דינו ולהחמיר או להקל ע. ב

צ קנין"ע פסק שא"והשו

Page 282: חושן משפט סיכומים

[email protected] 173 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

הצלת עצמו על חשבון חבירו

? מה הדין להציל ממונו בממון חבירו. א

?בממון חבירו האם מותרלהציל חייו . ב

? מה הדין מפסיד ממון עצמו בשביל להציל ממון חבירו האם מקבל את הפסדו.ג

? מה דין פקדון שמסר השומר לגנבים בשביל להציל ממון עצמו . ד

מציל עצמו בממון חבירו הוא סוגיא ב. א

. ב

.ד שישלם לו"לא מקבל הפסדו אלא אם סיכמו מלכתחילה או שהתנה בב .ב

ואם אינו אמיד אדעתא דפקדון אתו , שחזינן אי איניש אמיד הוא אדעתא דידיה אתו:( קיז)ק "ר בסוגיא בבנאמ.ד

נ השומר ביד פטור אי אתו מחמת הפקדון מפני "שלמרות שנו( ה ואי לאו"שם ד)' ומוסיף תוס. ויכול למוסרו

היתה יד הגנבים שולטת בו א סובר שדווקא כש"שהרשב( רצב יח)ך "ומביא הש. שאדעתא דהכי אפקידו גביה

א שאם היו מוצאים אותו הגנבים פטור אף "בשם הרשב( ט"סקי)ך "ומאידך כתב הש. כ חייב אף בלא אמיד"שאל

.באמיד

שדוקא בפקדון פטור אי לא אמיד משום שמחמתו יצא לו שם עושר ולא בממון חבירו , כתב( רצב כה)ע "והסמ

. ידוהו מובןשלדעת כן הפק' כ תוס"י מש"ך כתב שעפ"והש

:מחובר לקרקע מה דינו

?לגבי קנינים האם הוא נקנה בקניני קרקע והאם קונה את הקרקע .א

?לגבי שומרים האם דינו כקרקע לגבי שמירה ושבועה .ב

ע בין "וישנה סתירה בשו, ונחלקו הראשונים כמי ההלכה, מ ורבנן בשבועות ובעוד מקומות"בענין זה נחלקו ר. א

א דינן "ע ענבים העומדות להבצר דינן כמטלטלין ולדעת הרמ"א לדעת השו"ע והרמ"השוקצג שם נחלקו ' סי

צ "ע כתב שבצריכים לקרקע דינם כקרקע ובא"צה השו' ובסי. ע שדינן כקרקע"שא פוסק השו' ובסי. כקרקע

. כמטלטלין

צריך קצת לקרקע ששם העומד ליתלש ו, ומחלק בין קנינים, לומד שמדובר שצריכים קצת לקרקע( קצג)ע "והסמ

כלומר –צה היינו שומרים ולכן בצריך לקרקע ' כ לענין שומרים ושבועה דינו כקרקע ובסי"ומשא, דינו כמטלטלין

. דינו כקרקע, צריך קצת לקרקע

א שהוא כקרקע היינו לענין לקנות בקנין אגב אך אין דינו "כ הרמ"ש כותב שלעולם דינו כמטלטלין ומש"והע

.בשאר קנייני קרקעכקרקע גמורה לקנות

Page 283: חושן משפט סיכומים

[email protected] 174 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ותירוצו שרק . אלא שלדעתו אין חילוק בין צריכים קצל לקרקע ללא צריכים, ך מחלק גם בין שומרים לקנינים"והש

שא כיוון ששם זהו שומרים שם ' ובסי, כאן שמדובר בקנינים ולכן דינו כמטלטלין ומדובר באין צריכים כלל לקרקע

.דינו כמטלטלין, ז שומרים"כיוון שאיצה ' ובסי. ע"ורק שם דינו כקרקע אף לשו

(:לא עבד-ישראל)אדם

?האם יש אונאה באדם ובאילו אופנים. א

?האם יש שמירה על אדם ובאילו אופנים. ב

שיש ( רכז נט)ע "אך בקבלן כתב הסמ. ל בישראל כגון בשכירות פועלים"בעבדים אין אונאה וכנ .א

וס ורוכבו והיתה אונאה בודקים את החלק היחסי של ובשוכר ס. מםני שאינו קנוי למעביד, אונאה

.ועליו יש אונאה, הסוס

חייב , המרדכי בהאומנים כתב שאדם ששלח את חבירו בחינם לעשות עסק מסויים ונתפס .ב

ק חולקים ולדעתם פטור ואינו "ן ומהרי"והרמב. השולח לחלצו משום שנחשב הוא עליו כשואל

, שבאדם אין שמירה בפועל שהוא כעבד, ל"ע הנ"הסמ י"עפ( קעו ס)ומוסיף הנתיבות . כשואל

אך בקבלן שאינו כעבד יש שמירה ודברי המרדכי שנעשה שואל נכונים רק כשנהיה קבלן שלו

.ולא פועל שאז אין שמירה בעבדים( בחינם)

:ספיקא דדינא

?מה דין תפיסה בספיקא דדינא. א

?ק"והאם יש הבדל בין תפיסה מהפקר לתפיסה ממ. ב

מ "ולדעת הר, האם מועילה תפיסה( רב ג' בסוגיא דצרורות ונמצא בסי)בספיקא דדינא נחלקו הראשונים .א

.אגב בקרקע לאחד ומטלטלין לאחר' ולדוג. ר לא מועילה תפיסה"מועילה תפיסה ולדעת ש

(. ה מוחזק התופס"מ בלא"ולדעת הר)ק מוחזק "ק לא קונה שהמ"כשיש מ, ם"לדעת החולקים על הרמב. ב

אך , מ בהחזיק בבהמה האם קנה מטלטלין שעליה לא קנה משום הספק"ז בבעיא דבב"ש שלפ"וכתב הרא

ומבאר הקצות שאמנם קנין אין כאן אך יש כאן מוחזקות שאין זה מחייב (. רב יג)ק "מהפקר קנה משום שאין מ

אכ כאן "וחזק ומשולכן בספק בנכסי הגר בעודר האם קנה המיצר השני לא קנה שאינו נחשב למ. זה את זה

(.רב סקז)שאף אם אינו קנין נחשב למוחזק

:ם"עכו

?ם וישראל שאינו ישראל "ם לגבי אונאה ומה דין עכו"מה דין עכו. א

Page 284: חושן משפט סיכומים

[email protected] 175 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

?ם שהתגייר"ם לגבי שמירה וכן עכו"מה דין עכו. ב

?ם "באיזה קנין קונה עכו. ג

(ע)

ם וישראל שהונו "ועכו. דלא יהיה קל מישראלם שהונה ישראל מחזיר אונאה "אך עכו, ם אין אונאה"לעכו. א

, ם גובה מהישראל מדין כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי"א להוציא מהעכו"ם א"ישראל אם בדיני עכו

ג כי "א להוציא ממנו לא אומרים בכה"ם אלא שהוא גברא אלימא וא"אולם אם בדיניהם אפשר להוציא מהעכו

. ליכא לאישתלומי

ם "ולכן חפץ של עכו, יתן איש ביד רעהו אונו לומדים שדווקא בישראל ולישראל יש דיני שמירהמדכתיב כי כ. ב

אם מסר או קיבל חפץ לשמור והתגייר אין בו דיני ' ויתרה מזו אפי, ם לא יכול להיות שומר"אין שמירה בו וגם עכו

. שמירה דבעינן שיהיה תחילתו וסופו בישראל

. ם לישראל חייב בשמירה דלא יהיה קל מישראל"משפט שעכוהביא משער ה( שא ט)ש "אך הפת

דין קטן

?לעניין קנית מטלטלין .א

?לענין מכירת מטלטלין .ב

?לעניין קניין קרקע .ג

?לענין מכירת קרקע .ד

?והאם נדרשת ממנו רמת הבנה כלשהי, באילו קניינים הוא קונה ומקנה בכל אחד מאלו

טלין משהגיע לעונת הפעוטות כדאמרינן בהניזקין מפני תיקון העולם קטן קונה ומקנה ונותן מתנה מטל. ב-א

וזהו כשיודע בטיב (. ש מכדי חייו של משום כבוד אביו"מ שהקשה מ"ק דב"י בפ"נמוק' ועי)משום כדי חייו

מ "ולדעת הר( קניינו' ויש מחלוקת אם מועיל גם לדאו, א שלא קונה"ואם עשה שלא כהוגן בדרבנן י)מ "מו

. צ לבודקו"ואילך א' צריך לבודקו ומי' ש עד י"אולם לדעת הרא, ודקו עד בן יג אם הוא בר דעתצריך לב

(.ם"ע שפוסק כהרמב"ש על דברי השו"א שהביא לשון הרא"ע אדברי הרמ"ומקשה הסמ)

אין מועיל בו משום סודרלעניין מי שפרע וכן ' שאין מועילים בו אפי מעותאך לא ב משיכהז דווקא ב"כ

ומוסיף הנתיבות שבחליפי שווה בשווה לסוברים שאינו מתורת , (נתיבות רלה יא" )איש"נאמר שבפרשה

קנין וב. מ שהקנין כשטר ואין העדים חותמין על השטר אלא אם נעשה בגדול"אך לשון הר. חליפים קונה

.ר אינו יכול לקנות משום שאין חצר לקטןחצ

.יקנו אף סודרך אם כשם שיש לה חצר ת"מ והש"ובקטנה נחלקו הר

נחלקו הקצות והנתיבות שלדעת הקצות לא מועילה מסירה לדעת הסוברים שבעינן מסירה מסירהובעניין

.ז דין של בפניו אלא של במצווות המוכר"בפניו ואלו לדעת הנתיבות אי

Page 285: חושן משפט סיכומים

[email protected] 176 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

שיש ועוד שאם נתן כ. ח נותן מתנה אף כשיש לו אפוטרופוס"ולדעת ר. ואם יש לקטן אפוטרופוס אינו מקנה

.לו אפוטרופוס מועיל לעניין לכשיגדיל ולעניין אם תפס הקונה

ואם הקנה ומחל על השימוש פטור הקונה . 20ובנכסי אביו עד גיל 13בקרקע אינו יכול להקנות עד גיל . ג

צ מחילה חיובית אלא מספיק שידע הקטן "ע מבאר שא"והסמ. מתשלום הפירות אך מחוייב להשיב את הקרן

.לת הפירות להחשב כמחילהומשפחתו מאכי

זהו ' מ ולדעת התוס"לדעת הר" זכין לאדם שלא בפניו"קניינו קנין ש, קטן שקנה קרקע .י

ומבאר הקצות שגם . או דרבנן' ונחלקו הראשונים אם זכין הוא דאו. משוםשדעת אחרת מקנה

ע "והסמ, ם הוא שנתן דמים והחזיק בקרקע"ולשון הרמב". דעת"מ הזכיה היא על ה"לדעת הר

ד שאינה מועילה משום שעד שנותן מעות אינו גומר בדעתו "מסתפק אם חזקה לבד מועילה א

ועוד כתב שיכול לחזור בו אף לאחר שניהם שכל הדין מבוסס על זכיה . שמעות חביבים אצלו

.ויכול לגלות שחובה היא לו

אסמכתא

(ע)? איך בעלמא פותרים את מכשול האסמכתא. א

?בפועל פותרים את מכשול האסמכתאואיך בשידוכים ו. ב

(10סב )

והמחלוקת נמצאת בסוגיה דאיזהו . ד חשוב"צריך ב' ם מספיק קנו מיניה מעכשיו ולדעת תוס"לדעת הרמב. א

ל אם אי "דקתני הלוהו על שדהווא)' ומניומי אמר אסמכתא היא ולא קני ולמניומי קשיא מתני.:( מ סו"ב)נשך

מ זהו כפשוטו ולמד מכאן שזה "ולדעת הר. ל קני מעכשיו"ע דא"אב' וכו( א שלי קנהש הרי הי"אתה נותן לי תוך ג

. ש בסוגיה לומד שדווקא כאן מועיל משום שהחפץ נמצא בידי המקבל"אך הרא, מועיל

והוא כמו אם אוביר ולא אעביד , שהקנס בשידוכים ובמלמד אינו אסמכתא( רז טז)ע "שמופיעה בשו' דעה ב. ב

א בדעת "ולדעת הרמ. כי יש כאן גם הפסד בושת וצער בטלת התלמיד של חבירו:( מ קד"ב)אשלם במיטבא

ך שהחיוב הוא מדין בושת מעיקר "מבין בש( ז)והקצות . צ קנין"א( ד"רז סקכ)ך "ולדעת הש, המרדכי צריך קנין

לקו אם צריך קנין או וגם באם אוביר נח? ומקשה שחיוב בושת הוא רק בגופו ואיך בשידוך יתחייב בלי קנין , הדין

(.ד"הקצות שם בסה)צ ולדעת הקצות צריך ובמלמד תחילת הלימוד כתחילת השכירות ונחשבת לקנין "א

מתחייבים בקניין : שהיו חכמי ספרד עושים למנוע בעיית האסמכתא( רז טז)ע "מ ובשו"שמובאת בר' ודעה א

ויש ? ה מדוע לא עשו קנין מעכשיו בתנאיה מקש"וה. מאה זוז ומוחל המקבל את החוב בתנאי שיעשה כך וכך

ם קנין מעכשיו אינו "מ מקשה והלא לדעת הרמב"והכ, מ מתרץ שהוא אסמכתא"המ( 1: בזה ארבעה תירוצים

( ע מו"ג אות ז ובסמ"נמצא בבאה)מ שאין קונים מטבע בחליפין ולכן לא עשו קנין במעכשיו "הכ( 2. אסמכתא

נ "ע לומד שאהכ"הסמ( 3צמו אינו מחייב עצמו במטבע מסויים ולכן ז מסתבר שהמחייב ע"ע אומר שאי"והסמ

ז מבאר "הט( 4. אלא שבהכי שפיר הוי על הצד היותר טוב, שמועיל קנו מיניה מעכשיו שלא תהיה אסמכתא

.ע ולכן לא מועיל בהתחייבות בקנו מיניה מעכשיו"כ הרבה מעות והוא דשלב"שיתכן שאין לו כ

Page 286: חושן משפט סיכומים

[email protected] 177 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

ונותנים לשליש שיתן , אופן שונה במקצת שכותבים שני שטרות התחייבות למנהא מוסיף שיש שנהגו "והרמ

.את השטר לפי מה שיתבצע

ע"דשלב

?ע"האם אפשר למחול על דשלב( 1

?ע"האם אפשר להסתלק מדשלב( 2

? ע"האם אפשר לשייר דשלב( 3

?ע"האם אפשר לשעבד דשלב( 4

(ע)

( רט ח)א "כתב הרמ' ובהמשך הסי. ע"למחול על דשלב א"הרן שא' הביא מתשו( ס ד"רט ס)א "הרמ( 2-1

ד למחילה שלא יכול שכאן מדובר שכבר יש שיעבוד "של( רט כא)ע "ומחלק הסמ, ע "שאפשר להסתלק מדשלב

הקשה סההפך הוא הנכון ( ד"בס)ז "והט. כ יש משהו בעולם וכל יכול להסתלק"רק אין את הנכס המשועבד וא

כ יכול לסלק עצמו יותר בנחלה שכלל לא "וא, אדם מתנה עליה שלא ירשנהא "שנחלה הבאה לו לאדם ממק

כ אחר שנשתעבד לא יכול "ז עצמו מחלק ההפך שאם מסלק עצמו קודם החיוב יכול לסלק ומשא"והט. הגיעה לו

. לסלק עצמו

ייר בעין יפה ע רק לעצמו מש"שאינו משייר דשלב.( קמח)ב "י הסוגיא בב"עפ( רט ז)ע "בעניין שיור פוסק השו( 3

. ומהני

אדם יכול ( ה ולימרו"ד. קנט)ב "ב' לפי תוס, מחלוקת בראשונים( רט ד)א "ע מביא הרמ"בענין שיעבוד דשלב( 4

ומבאר . ולדעתו זו מחלוקת, א יכול לחזור בו"בשם הרשב( ה אמר"ד: לז)מ "י ב"ולפי הנמו, ע"שעבד דשלב

ך "ונחלקו הש. ע חל השיעבוד"אך אם לא חזר בו לכו, ו לאשהמחלוקת היא אם יכול לחזור בו א( רט ח)ך "הש

,כמי לפסוק( ח"רט סק' סי)ש "והע

יאוש שלא מדעת

?ב ניחא להגיש לו אוכל האם מותר "מה הדין באורח שיודע הוא או אדם שלישי שלבעה. א

הא מותר לעשות וצריך לפרנס את בניו ובנותיו ( י"כגון שנשתטה או הלך למדה)מה דין אדם שאינו כאן . ב

?כן

האם מסתמכים ( ע שלא חל המכר"כגון במוכר דשלב)במקום שאם היה יודע היה ניחא ליה דליקו בהימנותיה .ג

?על כך לענין לפטור את המשתמש

?מה הדין בחפץ מצווה כגון אתרוג או סוכה של חבירו שיודע שניחא ליה לחבירו שיעשה מצווה בממונו. ד

(ע)

Page 287: חושן משפט סיכומים

[email protected] 178 250-5890925לערן וגה הזכויות שמורותכל ©

צשום שיאוש , ב"שאין להאכיל אורח על סמך שמסתמא יתרצה בעה( ה מר זוטרא"ד. כב) מ"בב' כתב תוס. ד-א

ד ליאוש דאביי משום שביאוש בתחילה "ך עצמו חולק של"והש( שנח א)ך "והובא בש. שלא מדעת לא הוי יאוש

ל שניחא ליה כ באוכ"ומשא, ובאיסורא אתי לידיה, עדיין אין יאוש ואם היה יודע שהוא בידו גם לא היה מתייאש

אמרינן כיוון ' ד שבמצוה שניחא ליה שתתקיים אף לתוס"י ביו"בשם הב( שנח א ורסב א)וכתב הקצות . כל הזמן

אסור ' ולאור האמור יוצא שבאופנים שיש לומר שהיה ניחא ליה לתוס. שאילו היה יודע היה ניחא ליה נותנים

, ג לא נאמר יאוש שלא הוי יאוש"משום שבכהך מותר "ולש, להשתמש משום שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש

.י"ש הקצות בשם הב"מותר וכמ' ובדבר מצוה אף לתוס

ך "שבשואל שלא מדעת פטור והקשה הש( רצב ד)ע שכתב "ך מוקשים שהוא עצמו חלק על הסמ"ודברי הש)

רינן לא שבשואל שלא מדעת חייב אף אם ניחא לבעלים שלא כדבריו עצמו שכשניחא לבעלים לא אמ( רצב א)

(.הוי יאוש

גם אומרים מסתמא היה ניחא ליה ואם ביטלו אחר זמנו מותר להשתמש ( רסב א)ובביטול חמץ לדעת הקצות ]

[א זה בביטול חמץ דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו"א( רסב ד)בו אחר הפסח ולנתיבות

לבנים ולבנות ואין לו אשה והיו שם דברים ראויים, מי שהיה במדינת הים ושלח שליח להביא מתנות לביתו

?מה יעשה, ובנות

(ז, תשס)

והראויים לבנות יתנם לנשי בניו ואם יש לו בנות והן נשואות ( ע רמז"ושו: ב קמג"ב)הראויים לבנים יטלו הבנים

ואם הבנות נשואות והבנים לא יטלו . אך אם בנותיו לא היו נשואות יטלו הבנות, יתנם לכלותיו ולא לבנותיו

.הבנות

: ונסדק בקבוק הוויסקי, שנים שהיו מהלכים בדרך לאחד בקבוק יין ולאחד בקבוק וויסקי

?אם אמר בעל הויסקי לבעל היין שפוך יינך ואשלם לך וכן עשה האם חייב. א

(14סב )? אם עשה זאת בעל היין מדעתו האם חייב לשלם לו.ב

(ע) ?סקי לעשות זאת בעצמוהאם מותר לבעל הוי, כשבעל היין אינו מראה דעתו בענין.ג

.ד"נאמר שחייב וכן אם היה תנאי ב( :קטו)ק "במשנה בב.א

. במשנה שם נאמר שפטור מתשלום כל שווי הויסקי וחייב בתשלום שכרו כשכר פועל. ב

ועיקר המחלוקת , כשבעל היין אינו עושה זאת נחלקו הראשונים האם מותר לבעל הויסקי לעשות זאת מעצמו.ג

, ף שלהלכה אסור לבעל הדבורים לקוץ ענף חבירו שרק עשרה תנאים התנה יהושע"רא שכתב הריבהגוזל בת

' ע הביאו שתי הדיעות בסי"א והשו"והרמ. ז מוכרח ואפשר דהלכתא נינהו"כתב שאי( טז' י סי"ק פ"ב)ש "והרא

. ורעד( ה"ס)רסד