עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

אוניברסיטת תל אביב

הפקולטה למדעי הרוח

בית הספר לפיסלוסופיה

החוג למדעי הדתות

( בחוג ללימודי התרבות העברית ון תואר ראשמטעם תלמיד )

דיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות

)טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\חיסול הכעס

סמינר פרקטיקות מדיטטביות בבודהיזם וביהדות

מושאי המחקר הם ההרצאות של הרב יובל כהן אשרוב והרב

אריק נווה מבית מדרשו של הרב שיינברגר ללימוד פנימיות

מבית ושל הנזירה לאמה דבורה, התורה בדרכו של בעל הסולם

מדרשם של גאשה מייקל רואץ' וקן רינפוצ'ה

דוקטור פרסיקו תומר והדוקטור ארבל קרןעבור

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

037063674 ת.ז )תלמיד תואר ראשון(מגיש: עידו א. זילברשטיין

מבנה העבודה:

חלק א' - מבוא

חלק ב' - שלדי ומהלכי ההרצאה של הרב יובל, הרב נווה ולאמה דבורה

חלק ג' – סיכום נקודות הדמיון בין ההרצאות וקווי הביקורת הכלליים

חלק ד' - ביבליוגרפיה

חלק ה' – תודות

חלק ו' – נספחים, תמלולי ההרצאות במלואם וקבצי שמע של ההרצאות

חלק א' -מבוא

על המשקל והיחס שניתן לפרקטיקות המדדיטביות מול הלימוד התיאורטי

בהרצאות של לאמה דבורה, והרבנים יובל ונווה:

ישנם מספר טעמים שבגללם חשוב לכתוב מעט על המקום והיחס של פרקטיקה מול

תאוריה בלימוד של הרב יובל, הרב נווה ולאמה דבורה. הרצאות אלו נבחרו כיוון שהם

עם תכלית פרקטית ויישומית, שמטרתן "להעניקteachingמוגדרות במפורש כהרצאות או

כלים" ל"עבודה רוחנית" שיביאו לטיפול נכון בכעס ובגאווה וע"י כך יביאו לשיחרור מוחלט

מסבל, לאחדות, ואושר אינסופי.

מעבר לכך הרצאות אלה מציבות את ההתבוננות )זו הנכונה( או המדיטציה, ככלי המרכזי

בעבודה הזו. סיבות אלו הפכו את ההרצאות האלה, לכאורה, למושאי מחקר אידאליים

לסמינר שעוסק בפרקטיקות מדיטטביות.

יחד עם זאת החלק הארי של ההרצאות )למרות ההבטחה( אינו מדריך, טכני,

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

לשיטות מדיטציה יהודיות ובודהיסטיות שונות )את אלה צריך לדלות מרמזים ואיזכורים

קצרים שנעשים בדרך אגב או מהפרקטיקות לדוגמא שנותנת לאמה דבורה בסוף ותחילת

כל הרצאה(, אלא שהרצאות אלה הם לימוד של ספרים קדושים )בודהיסטיים ויהודיים(

שמתארים את הסיבה לסבל ואת הדרך לשיחרור ממנו, יותר ברמה המופשטת ופחות ברמה

1המעשית, הם מספקים הסבר לנקודת מבט רחבה, שיש )לפי המרצים( ל"בודהיזם"

לגבי כעס וגאווה, שמחה וענווה, סבל ואושר. 2ו"לתורה" או "ליהדות"

בסופו של דבר קריאה )גם האזנה( מדוקדקת, חוזרת ונשנית של ההרצאות חושפת

שתיאור הפרקטיקות עצמם הוא מועט ואפילו לוקה בחסר, בעוד שהחלק התיאורטי מאוד

נרחב )תופעה זו חזרה גם בקטעי המקור שהביאו המרצים פרסיקו וארבל במהלך

הסמינר(. ניתן לומר בלשון פשוטה, שהרבנים יובל ונווה ולאמה דבורה "לא סיפקו את

הסחורה" כפי שהבטיחו. הסיבה לכך כפי שאני מבין אותה ועליה ארחיב בהמשך, היא שלפי

שני הסוגים של הלימודים )היהודי והבודהיסטי(, העבודה מתחלקת לשתי רמות:

סימפטומטית, ועמוקה.

לפי שתי השיטות יכולתו של האדם לעבוד ברמה השניה היא מוגבלת והוא זקוק

ל"קארמה מתאימה" )בלשונה של לאמה דבורה(, "חסד" )בלשון כולם(, "חן ממרומים"

)בלשון הרבנים( וכו'.

יחד עם זאת לפי שתי השיטות בן האדם מאוד מוגבל ביכולתו לעבוד ולשנות את

המציאות החיצונית של מצבו, ולמעשה עיקר עבודתו הוא הלימוד, ההפנמה, וההשלמה עם

החוקים )האלוהיים אליבא דרבנים או הקארמתיים אליבא דלאמה דבורה( של חוק הפעולה

והתגובה )השם המגויר של חוק הקארמה בו משתמשים הרבנים(, או לחילופין הבנת מקומו

הנכון, האמיתי של האדם ושל האלוהים. אציין בקצרה שזהו הרובד הנונדואלי, הגדרה

שאותה אבאר בהמשך.

בודהיזם טיבטי כמובן. החל מנקודה זו והלאה כל פעם שאכתוב "בודהיזם", "דרך הבודהה", "דרכם1

של המוארים", או כל מונח כוללני אחר, הכוונה תהיה לבודהיזם טיבטי לפי הפרשנות של לאמה דבורה ובית

מדרשה

החל מנקודה זו כל פעם שאכתוב תארים כוללים אלה כמו "תורה" או "יהדות" הכוונה תהיה כמובן 2

לפרשנות של הרבנים יובל ונווה ובית מדרשם למושג יהדות על נגזרותיו

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

על היחס שבין ההתעסקות בנושא המוצהר כלומר "תיקון\חיסול הכעס" אל

מול ההתעסקות בגאווה - ענווה, ואושר – סבל

בכל שלושת ההרצאות, כמות המלל וההתמקדות בכעס עצמו, היא קטנה לאין ערוך

מההתעסקות במידת הגאווה והענווה, האושר והסבל. נקודת המוצא המשותפת של כולן,

זה שהכעס הוא תולדה של גאווה והוא מביא לסבל ועצב, ושהתולדה של הענווה היא

שמחה וחמלה והבנה. כפי שאראה ואדגים בהמשך גם העונשים הרוחניים שהכעס מביא

אליהם דומים )סילוק מכל ההישגים הרוחניים(, וגם ארבעת המימדים שבהם בשלושת

ההרצאות מסבירים למה הכעס הוא פסול, מה מזיק בו, למה צריך לתקן\לחסל אותו, ולמה

הוא לא אמיתי, הם גם מקבילים בכל ההרצאות.

ארבעת המימדים שבהם מוסבר מהו הכעס, למה הוא פסול, מה מזיק בו,

ולמה הוא לא אמיתי.

בכל ההרצאות עוסקים בכעס ובשליליותו במימד המוסרי,. המימד המוסרי\השיפוטי –1

מסבירים מדוע יש לתקן את הכעס ומדוע הוא פסול בכך שהוא לא מוסרי, פוגע, מזיק

לנמען ולמוען וכו'.

בכל ההרצאות מדגישים מדוע הכעס וחווית הכעס אינה. המימד הפרקטי\הגיוני –2

פרקטית - לא הגיונית, מסבירים כמה היא מזיקה אך לא בגוון מוסרי אלא בגוון מעשי.

מסבירים מאיפה נובע הכעס מבחינה רוחנית ומה הנזק שהוא עושה הן. המימד הרוחני –3

לאדם הכועס והן למי שכועסים עליו ברובד הזה.

הרובד הכי גבוה בכל ההרצאות הוא זה שבו מסבירים מדוע הכעס. המימד הנונדואלי –4

פשוט אינו אמיתי הוא פשוט נובע מתפיסה מוטעית של המציאות, של עצמנו, של הסובבים

אותנו, של העולם ושל מה שיוצר ומנהל את העולם. ברובד הזה כל העבודה של תיקון

הכעס היא למעשה ההבנה הזו עצמה. כל התירגול מטרתו הפנמה של אותה התובנה. יש

לציין שבכל ההרצאות הרובד מופיע ומוזכר אך בכוונה נמנעים מלהציג אותו וללכת איתו עד

הסוף, וזאת כדי לשמר את הרבדים הדואליים. כשהסברתי מקודם על הפער הכמותי בין

ההתייחסות לפרקטיקות לטיפול בכעס )הכותרת הרשמיות של ההרצאה( לעומת ההסברים

התיאורטיים, התייחסתי בדיוק לנקודה זו.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

תפיסות נפוצות לגבי ההבדלים בין הבודהיזם ובין היהדות בראי היהדות,

הבודהיזם והמחקר האקדמי אודותיהם, ועמדת העבודה ביחס אליהם:

. "מצא את ההבדלים"1

המוטיבציה הדסקרימינאטיבית: המכנה המשותף לתורות האיזוטריות היהודיות כמו

הבודהיסטיות כפי שהן מוצגות בהרצאותיהם של לאמה דבורה והרבנים נווה ויובל, הוא

הדגש שהן שמות דווקא על האלמנטים המבדלים אותן אלה מאלה ומייחדים אותן

כשלעצמן. המחקר האקדמי בנושא גם הוא עוסק ב"מצא את ההבדלים". מצאתי שבנושא

זה מעדיף השוק האקדמי את האופנה הגורסת חידוד ההבדלים הפילולוגיים האתנולוגיים

הקולטוראליים ההיסטוריוזופיים והסוציולוגיים מאשר את מעשה

ההארמוניזציה-הבין-תאורטי.

לפי תיאורית האופנה האינטלקטואליות הרווחות, הרמוניזציה בין תיאוריות לכאורה

שונות, זה עמוק פחות, אינטיליגנטי פחות, ושווה מחקרית פחות, מלמצוא הבדלים

פילולוגים, אתנולוגיים, קולטורלים, היסטוריים, סוציאליים ואחרים. מתקיים איזה קונצנזוס

)שאולי אינו חף מאינטרס(, בין נושאי הבשורה הבודהיסטית, היהודית )ולדעתי גם שאר

דרשני מתודות רוחניות ודתיות אחרות למיניהם, אך אין זה המקום לעסוק בהם( ובין חוקרי

דתות ותורות רוחניות אלו.

קונצנזוס זה משרת את המטרות )אולי אפילו כלכליות-פוליטיות( של הקבוצות

ההגמוניות הללו כמו הממסדים הדתיים, הממסד האקדמי, ואסכולות רוחניות, שע"י שיח של

פירוד הם שומרים את נאמנותם את מסירותם ואת מימונם של אלו שהם מגדרים בחומות

השיח.

כשהבודהיסט בטוח שהאמת של תורתו ומהותה שונה בתכלית השינוי מזה של

המחפש הרוחני היהודי, וכשהחוקר מוכיח שאלה שונים מאלה, ושמחקר הבודהיזם נבדל

ונפרד בתכליתו ובמהותו מחקר היהדות )שלא לדבר על כל הכתות והפלגים שבתוך

ארכי-הקבוצות הללו(, וזאת על אף שהנחת מוצא משותפת היא שיש אמת אחדותית אחת,

אז שימור ההבדלים והנצחתם מבטיח את המשך קיומם של אותם קבוצות הגמוניות, של

אותם השיטות.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

כל נציג של כל שיטה תמיד ידגיש את האותנטיות )מובהקות מקומו בשרשרת

המסירה( שמובטחת בדרך שלו בניגוד לדרכים האחרות, וזאת במסגרת שיטות שבהן יוהרה,

גאווה והתנשאות הם בגדר דבר פסול ושגוי, מחסום שרק מפריד ולא מאחד, ושעל היחיד

ההולך באותה דרך להימנע מהם בכל מאודו.

לעומת זאת גאוות יחידה "על זה שאתה יהודי" או על "זה שאתה זכית לקבל את

הדהרמה המוארת והשלמה באמת של הבודהה" היא דבר מקובל ואף רצוי. דבר שהוא

הכרחי ונכון לפי לימוד השיטה ומקבל בצורה עקיפה אישוש מהמחקר האקדמי.

אין הכוונה כמובן שהמחקר האקדמי מצביע על הלימוד של לאמה דבורה למשל, וקובע

שהוא הלימוד האותנטי של הבודהה.

עניין זה קשור באופן עמוק לרובד הדואלי שהוא גם הרובד האקזוטרי של הלימוד,

ברובד הזה אתה כמחפש רוחני נמצא בתחילתה של דרך, שבה תעבור תלאות רבות, וקושי

בלתי פוסק, ואם תהיה מספיק טוב, תזכה אולי להגיע לאחדות הנכספת עם הברואים כולם,

עם החוכמה הנשגבה שלפיה הכל נוצר ועובד. אבל עד אותה נקודה נכספת )שלעולם אתה

כמי שצריך להיות בעל ענווה לא תדע אם ומתי תגיע(, טוב לך ואתה מחויב להיצמד לאותם

כללים מפרידים ומבדילים, ולמעשה להנציח אותם כמו סיזיפוס.

אותם כללים מפרידים שאתה נקרא לאשש ולהנציח, הם שיוצרים את גאוות היחידה

ונותנים לך את הרוח הגבית להמשיך בדרך )אולי לנצח(, לא להתייאש, לקבל את הסתירות

)והסטירות( וכו'. יחד עם זאת דרשני אותם שיטות כן יסבירו שישנו רובד נונדואלי איזוטרי,

שהוא התכלית הנשגבת, נקודת הסיום שבה לא יהיו עוד הבדלים ופירודים, אך כמו הורים

שלא ישלחו את בנם מהבית מתי שגדל, ויאפשרו לו לבעוט את עצמו החוצה, כך גם

הדרשנים הרוחניים יגלו טפח נונדואלי ויסתירו טפחיים, בעוד שהם חוזרים על המסרים

המפרידים והדואליסטים.

התרשמותי היא, שהשיח המחקרי ההגמוני באקדמיה, ובמיוחד ביחס הביקורתי שלה

לתורות הניו-אייג' )ששאופות לחבר ולמזג, לעיתים בצורה דמיונית, אינפנטילית וחובבנית את

אותם התורות(, מקבע ומנציח את אותה אג'נדה.

בעבודה זו אני מעוניין לאשש דווקא אינטואיציה הפוכה: שההבדלים בין

הפרקטיקות ותפיסות העולם הבודהיסטיות לקבליות, אינם אלא הבדלים לכאורה. היהדות

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

אינה חפה מהפגמים שהיא מייחסת לגישות הבודהיסטיות )וה"רוחניות האחרות"(, בעוד

שהיתרונות המייחדים אותה באופן אקסקלוסיבי, נמצאים גם בגישה האחרת.

בדיוק אותו הדבר נכון גם להיפך: מה שמייחד את התפיסה הבודהיסטית לדעת

דרשניתה נמצא בעצם בגרעין השיטה היהודית כפי שמציגים אותה הרבנים נווה ויובל, אותה

שיטה שממנה, אך לשווא, היא מנסה להתבדל.

ההבדלים בטרמינולוגיה או במונחים, אותם יציגו לרוב חוקרים כדי להדגיש את

הפערים התהומיים כביכול, והבלתי ניתנים לגישור בין התורות השונות, ובין הזרמים השונים

באותה תורה, הם לטענתי הבדלים פורמליים וסמנטיים יותר מאשר מהותניים.

למותר לציין שהעבודות הקאנוניות שעשו גדולי ההוגים הבודהיסטיים, היהודיים,

והנוצריים, גדולי הפילוסופים )בין אם זה מחברים פסדואפיגרפיים או מקוריים, קבוצות

מחברים שערכו את היצירות עם הזמן או כל אפשרות אחרת(, הם למעשה מלאכת מחשבת

של הרמוניזציה והצגת האחדות העמוקה שמעבר להבדלים הפורמליסטים בין תפיסות

שונות, למשל כפי שפלוטינוס עשה לאפלטוניזם ואריסטוטוליות, או כפי שלדעת חוקרים

עשה פטנג'לי בחיבורו היוגה סוטרה או הסינתזות שעשה הרמב"ם בהגותו ההלכתית

והפילוסופית.

היום אותה מגמה הרמוניטטיבית שתויגה כחלק מתופעת הניואייג', ולצערי באופן

אקדמי כמו גם באופן בלתי אקדמי, זוכה לתווית מזלזלת ו"לא רצינית", היא לטענתי גלגולה

של אותה שאיפה לעשות הרמוניזציה בין שתי תפיסות לכאורה מנוגדות, שהולכת אחורה

ימים ימימה, והייתה נחלתם של גדולי ההוגים במחשבת האדם.

על אילוצי קוצר היריעה ומה שנגזר מכך מבחינת מבנה העבודה

כיוון שזו מלאכה מורכבת להשוות בין הרצאות שונות של בודהיזם ויהדות )חוסר הסימטריה

בין סדרת ההרצאות הארוכה בנושא הכעס של לאמה דבורה, אל מול אורך ההרצאות

הרצאות של רבנים. כיוון שזו עבודת סמינר שמוגבלת בהיקפה2היהודיות, גרם לי לבחור ב

עמודים בלבד, נדרשתי לצמצמם ולסכם את ההרצאות בצורה30 עד 20טווח של כל

קפדנית ולכן שמרתי לעצמי את הזכות להוסיפם כנספחים )הן בפורמט של שמע והן בגרסא

מתומללת(.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

חלק ב' - שלד הלימוד של ההרצאות ומהלכן

בשלב זה בעבודה, נכון להציג את שלדי ההרצאה, כלומר תמצות של ההרצאות השונות,

את המהלך שלהם, וזאת תוך היצמדות לעיקר הדברים בהרצאות, וסינון של כל המידע

הלא רלוונטי למשל סיפורי דוגמא בדיחות וכדומה.

שלד הלימוד של ההרצאה של הרב נווה

הרב נווה מתחיל את הרצאתו בהקדמה שבה מוצגת השאלה למה באדם תבוני יש כעס?

כדי לענות על השאלה הוא מתחיל בהסבר על מהות/שורש ה"אני" הכועס, שלו הוא קורא

"אור אינסוף", או "קומת המרתף", או "נשמה", או "תודעה", שהווית כולם היא אחדות

וחוסר נפרדות, וזאת בניגוד לרעיון של "גוף" שמסמל פירוד )כגון: הבדלה ביני לזולת(,

סופיות וגבול )כגון: זמן ומקום( אנוכיות או אגואיזם.

אותו פירוד וחיכוך מתואר כתוכנית או מתווה אלוהיים להחזירנו לאותה אחדות, ועל

שבה האדם בודק ההתבוננותפרקטיקת מנת לחזור לאותה אחדות מציע הרב נווה את

את עצמו ביחס לאחד ומנסה להבין בינו לבין עצמו, או ביחס לזולת, היכן הוא "לא בסדר"

בעיני עצמו או בעיני אחרים, או היכן הוא יוצר נפרדות. הרב נווה מדגיש שזו איננה פרישות

או מדיטציה, ושהתבוננות היא דרך לראות ההקשרים בין התופעות השונות במציאות, או

במילים אחרות את האחדות שלהן.

כשאדם עושה התבוננות הוא משווה את עצמו לאחד ומשתמש באמת מידה

אבסולוטית שהיא היחידה שאיתה אפשר להשתמש כדי לבחון כל דבר שקורה וכל

סיטואציה. לפי תפיסה זו כל מה שקורה לנו הוא מכוון ולא מקרי, ואנו צריכים לבחון כל

פעולה ותגובה שלנו לפי אותו מדד: האם הן מקרבות או מרחיקות אותנו מהאחד. הרב נווה

מדגיש שזוהי איננה טכניקה לשיפוט עצמי, ושכל המופעים הם למעשה פידבקים אלוהיים

שמטרתם לפתח אותנו רוחנית אל עבר אחדות.

התבוננות באירועים לא נעימים בכלל, ובאירועים מכעיסים בפרט, מעלה רגשות

מרים ושאלות עצמיות וקיומיות )כגון למה זה קורה לי? למה עכשיו?( שתפקידן לעורר את

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

הבן אדם לעבודה פנימית לשינוי ולהתפתחות אל עבר האחדות. אותם מאורעות לא נעימים

לא ייישנו במידה והשיעורים או הלקחים יופנמו.

התבוננות מתמירה את חווית הכעס באמצעות התובנה שהכל מגיע מהקב"ה ואין על

מה לכעוס, לכן אין מקום לכעס כלל, יש כעס בקדושה אך הוא לא משהו שאנו מכירים אין

לנו השגה בו, הוא שמור לצדיקים בלבד.

הרב נווה מזהיר שלא לברוח מאותם רגשות מרים שעולים בעקבות ההתבוננות,

ובמיוחד לא לשיטות רוחניות אחרות שמנסות לטשטש, להקל, ולהעלים את הקושי משום

שאלה רק מחזקות ומעצימות את האגו ואת הפירוד, במקום לעמת את האדם עם הפגמים

שנוצרים בעקבות הנפרדות.

הרב נווה מדגיש שהתבוננות איננה הליך פסיכולוגי או דמיון, זוהי שיחה שבה האדם

מדבר עם הקב"ה, עם אותה מהות ממשית שנמצאת בבסיס כל הדברים ומקיימת אותם.

בעקבות שיחה זו מגיעות תובנות שבניגוד לדמיונות הן תמיד פועלות בניגוד לרצון, בלתי

נעימות, ומעמתות אותנו מול אמת כואבת חסרת פשרות, אך בו זמנית, גם יוצרות תחושה

של אהבה אינסופית, פעילה, עוטפת ועצומה. זוהי למעשה דרך מפוכחת ולמדנית בניגוד

לדרך של ייסורים ארוכה וכואבת שמכוונת גם היא אל עבר אותה מטרה.

יש עניין לעשות התבוננות תוך כדי התבודדות בזמנים מיוחדים בשנה, )כגון בחגים( או

במהלך היום )כגון השכם בבוקר( ובמקומות מסויימים כגון ביער או בים, כי אלו מסוגלים

לשפר את יכולת ההתבוננות באמת הפנימית. זהו תהליך של זיכוך שגורם לאדם להיות תוכו

כברו ולההפך לאחד עם אלוהיו.

ההתבוננות מחסלת את הכעס בכך שהיא מביאה אותנו להבנה שכשאנחנו כועסים

על משהו בבריאה זהו מסר אלוהי שמסמן לנו שטעינו ושעלינו לצעוד בנתיב הנכון.

שלד ההרצאה של הרב יובל:

הגאווה - מקור הכעס

בסדרת ההרצאות של הרב יובל על תיקון המידות מקדיש הרב יובל הרצאה אחת ללמד על

מידת הכעס והגאווה. הרב יובל מקדים ומציין שהשורש והמקור לכל המידות, הדפוסים, או

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

התכונות הרעות או המקולקלות שבנו, הוא בגאווה ובכעס, ואילו המקור או השורש לכל

התכונות הטובות והמתוקנות שבנו, הוא בענווה ובשמחה.

הרב יובל מסתמך על הרמח"ל ומסביר שמשמעות המונח הקבלי "גאווה" היא

תחושת העצמי, או תחושת היש שלי. גאווה הינה מידה תאומה, אך מנוגדת וקוטבית לענווה,

גאווה יוצרת כעס ואילו ענווה מביאה לשמחה. על מנת לתקן את מידת הגאווה ולהגיע

לענווה, נדרש קודם כל תיקון המחשבה, כי המחשבה או התודעה היא השורש לתפיסת

האני, או לתפיסת הקיום של עצמנו, או ל"גאווה".

לימוד מוסר קבוע מ"מסילת מציע הרב יובל לאמץ פרקטיקה ראשונהכ

, ספרו של הרמח"ל. הרב יובל מבטיח שלימוד קבוע של הספר מוביל להיכל המלך.ישרים"

זהו ספר מוסר קבלי אשר פורס עשרה שלבים המובילים הישר לתיקון מוחלט של המידות,

ומכאן שמו: "מסילת ישרים". בתוך פרק "הנקיות" שבו, מתוארות כל התולדות הרעות של

הגאווה: התנשאות וחשיבות עצמית, התעסקות ברושם חברתי, ובמעמד חברתי, הטלת

אימה ויראה על הזולת, ענווה צבועה ומזוייפת, חוסר יכולת לקבל דעתו של אחר, חוסר

רגישות לאחר, חוסר יכולת להקשיב לאחר, או ווכחנות.

גאווה, על פי הרמח"ל, הינה תועבה, כיוון שהיא יוצרת פירוד בין האדם לאלוהיו.

ללא ביטול העצמי והיש, לאור העליון אין מקום להיכנס אליו. למעשה, האור העליון

והגאווה, או האני, אלו הם שתי איכויות מנוגדות שלא יכולות להתמזג בגלל הפכיותן. מקורה

של הגאווה בבערות, או חוסר תפיסת מציאות נכונה. בערות זו באה לידי ביטוי בכך שהאדם

טועה לחשוב שהוא יישות )מלשון יש( כלשהי ומקור כל הדברים והתופעות בו, הוא זה

שבזכותו המציאות נוצרת, כשלמעשה, הוא כלום )ההיפך מיש(, שום דבר. עבודה רוחנית

נכונה תוביל לתחושת אפסיות, התאיינות היש, לביטול מחיצת האנוכיות, או האני, או

הגאווה, כלומר לענווה, לשמחה וליכולת מתגברת להתחבר לזולת ולאהוב את הזולת.

כעס לא נכון לעומת כעס נכון

כעס בהיותו תולדה של גאווה, של מחיצת האני והיש, שמפרידה אותנו מזולתנו ומאלוהינו,

מחריב זוגיויות, חברויות, ומשפחות. כעס מתוקן הינו כעס או ביקורת המופנים כלפי עצמנו,

בגלל האחר, בשביל האחר, ולא כלפי האחר.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

– התרחקות מכעספרקטיקה שניה

חכמי הזוהר המליצו לא להתחבר עם אנשים כעסניים, אלא רק עם אנשים שיודעים לכבוש

את כעסם, לא להגיב, ולסבול את בזיונם מהרבים. הם אפילו ממליצים לא להסתכל בעיניו

של הכועס, כי הכעס משמעותו הסתלקות הנשמה, הדעת והשכל, ומחיקה של כל הקומה

וההישגים הרוחניים, כלומר טיפשות או בורות, חוסר תפיסה נכונה של המציאות והאמת

הרוחנית.

עס - ”העברה על המידות“ - כיבוש הכשיתפרקטיקה שלי

ההתגברות על הכעס, הוא פיתוח מידת ההשתוות - היכולת של אדם להרגיש שווה נפש, הן

לדברים שקורים לנו שהם בטובתנו והן למה שקורה והוא ברעתנו. הרב יובל מצטט את

"החפץ חיים" שאומר שכיבוש הכעס, כלומר, לא להגיב בשעת הכעס, לסבול בזיונות

מאחרים, או להעביר על המידות, מוחקים את כל העוונות, ואילו בנ"א שמגיב בכעס עובד

עבודה זרה, הגיהנום שולט בו, ונכנסים לתוכו עקרבים ונחשים, כי באותו רגע הוא שכח את

הקב"ה ואת אמונתו בו ואת הידיעה שהכל בא ממנו, שבעצם אין על מי לכעוס ושהכל

.3נסיונות ממנו. נסיונות אלו הם חסד שמטרתו לפתח את האדם והם יפסקו כשהלקח יופנם

עית – תורה )מלשון אור(פרקטיקה רבישינוי מהשורש –

הנסיון לעצור את הכעס ולהדחיקו, הינו פתרון חלקי ביותר משום שהוא לא מונע מהכעס

להופיע אלא רק להצטבר, להתעצם, ולפגוע יותר בכועס ובאובייקט הכעס. רק שינוי

מהשורש הוא אמיתי, אחרת זה צביעות או משחק שיוצרים באדם מתח וקונפליקט בין

פנימיותו לחיצוניותו. הרב יובל מסביר שאת הרפואה האמיתית, את התיקון והשינוי בשורש

ושכאן מהבעיה,25%אי אפשר להשיג בעבודה שאנחנו עושים, עבודה זו יכולה לתקן רק

ברגע אחד של כעס נמחקים כל החסדים וההשגים הקבלה בין הרב יובל ללאמה דבורה - 3

הרוחניים

הכל נסיונות ושיעורים שייפסקו כשהלקח יופנם - דבורה ולאמה ויובל נווה הרבנים בין הקבלה

העברה על המידות" אצל הרב יובל = פיתוח אורך רוח אצל לאמה" הקבלה:

דבורה, על פי שניהם מדובר על טכניקה לא אולטימטיבית, ונדרש שינוי מהשורש.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

ההבדל בין דרך תורה ל"שיטות אחרות": בדרך תורה האדם משתמש בהתבוננות ועושה

עבודה כדי להכין את הכלי לאור, והתיקון והרפואה עצמם נעשים בשורש ע"י האור ולא ע"י

האדם עצמו לדעת הרב יובל מרכיב זה חסר בשיטות האחרות.

הרב יובל מתאר רמות שונות של אנשים שכועסים: אנשים שמתרגזים מכל דבר,

כאלו שיכולים קצת להתאפק אך כעסם עדיין רב, כאלה שכעסם מועט, כאלו שאיך

שמתעורר הכעס בתוכם מגייסים את התבונה, השכל, או המוחין לכבותו וכעסם הוא רגע

ולא יותר – הרמה המתבקשת, וכאלו שהכעס כלל לא מתעורר בהם.

איך להכניס מוחין כדי לכבות את הכעס?

עצת הדיבור פרקטיקה חמישית -

הרב יובל מסביר שרוב הכעס תלוי בדיבור, ולכן צריך, כפי שאומר הרמב"ן )באגרת

הרמב"ן( להתרגל לדבר תמיד בנחת, בשקט, בנועם, ובמזג טוב. במידה שכעס עולה,

העצה הפשוטה היא לא לענות כלל ולהמתין עד יעבור זעם. במידה ועצה זו כשלה

נתוח הגיוני ומקיף של כל ,שישית – התבוננות הפרקיטקהוהתכעסנו מציע הרב יובל את ה

עשייה מתמדת של התבוננות תכניס אור של מוחין, של השכל, שיאירו על המעשיםהמהלך.

4 הרב יובל חוזר וממליץ למלא את הראש במוחין וללמוד חצי שעה ביוםבשעת עשייתם.

מתוך ספרי מוסר שמלמדים את האדם איך להתנהג, להגיב נכון בחיים, ולהמנע מהמידות

הרעות.

הרב יובל מסביר שהקב"ה נישען ותולה ארץ על כאלו שמצליחים לבלום את פיהם

להיות גיבורים ולהתגבר על כעסם. אותם גיבורים קונים כוחות נפש עצומים ונולד בתוכם

אור מיוחד וגנוז. לעומתם, הנכשלים, הגאים והכועסים מלבינים פנים שופכים דמים והורסים

שלום בית. הרב יובל מבטיח שהשינוי יכול להיות מידי ואפילו כשהוא חד צדדי, בי, הוא

מוכרח להשפיע על סביבתי.

כעס עצמי

יש להתחיל כל יום בחצי שעה לימוד הקבלה בין הרב יובל ללאמה דבורה – 4

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

תופעה נפוצה שקורית בעקבות הלימוד והעבודה הרוחנית היא: יתר כעס עצמי, ציפיות יתר,

ושיפוטיות עצמית. הרב יובל מסביר שלמרות שהכעס מוצדק, כי אכן האדם לא עושה את

המצופה ממנו, לא צריך יותר מחצי שעה של ביקורת עצמית ביום, כך שבשאר הזמן על

5האדם לשמוח באשר השיג.

שלד הלימוד של לאמה דבורה

למעשה מדובר על סדרת הרצאות של לאמה דבורה בנושא חיסול הכעס. ההרצאות

מתומללות ע"י תלמידיה, מוקלטות וגם נערכות. החומרים עליהם היא מסתמכת מתורגמים

על ידה לעברית.

הכותרת שנתנה לאמה דבורה לסדרה זו של הרצאות היא "להרוג את הכעס"

וטקסט המקור עליו היא מבוססת הוא חלק מהספר הידוע של מאסטר שנטידווה: "המדריך

ללוחם הרוח" - פרק שש, העוסק ב"אורך רוח".

חלק א' הרצאה ראשונה( )1תימלול

הנקודה הראשונה שחשוב ללאמה דבורה להבהיר היא האותנטיות של השיטה שתוצג

בסדרת הרצאות אלו על חיסול הכעס, והחיבור המדויק שלה לכתבים המסורתיים. היא

מסבירה ששיטה זו ניתנה בחמלה ע"י חכמים מופלאים במטרה להקל ולגאול את בני האדם

מסבל, ובכך היא מנסה לעורר בקהל השומע את התחושה שהדברים הם אמת מוחלטת,

.עצמי קיום של אשלייה / פירוד יוצרת גאווה - דבורה ולאמה יובל , נווה הרבנים בין הקבלה 5

בבערות מקורה עצמי קיום אשליית או גאווה - דבורה ולאמה יובל , נווה הרבנים בין הקבלה

.המציאות הבנת וחוסר

את", אני "המושג את בלפרק מתחילים כולם - דבורה ולאמה יובל , נווה הרבנים בין הקבלה

.זה בעניין בהצאה הדגש רוב את ושמים המציאות תפיסת

והלקאה עצמי שיפוט של שיטות על מדובר אין – דבורה ולאמה יובל , נווה הרבנים בין הקבלה

וקונסטרוקטיבית פרודוקטיבית נקיה עצמית לבחינה כלים על אלא עצמית

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

בדוקה ומנוסה שעבדה ועובדת דור אחרי דור.

לאמה דבורה מסבירה שקיימות שתי גישות לטיפול בכעס, ובמכלול הרגשות

6.הגישה האולטימטיבית )מכונה עזרה ראשונה(, והגישה החלקית השליליים שכרוכים בו:

השליליים בחיי האדם.

הגישה החלקית:

לפי לאמה דבורה, בבודהיזם כמו גם בשיטות אחרות, קיים לימוד שעוזר לנו לטפל ברגשות

קשים ושליליים כגון: התמרמרות, כעס, עלבון וכו' ע"י שינוי האופן שבו אנו תופסים את

המאורע. בסוג זה של לימוד, כל דבר שלילי הוא למעשה שיעור שמטרתו לקדם אותנו

לאמה דבורה מדגישה7בדרכנו, ולגרום לנו לנסות להבין כיצד לפעול בתבונה ובחוכמה.

שאלו הם שיטות להתמודדות עם הבעיה לא למניעתה, ושרוב העבודה שאנו עושים היא

8במסגרת הגישה הזו.

הגישה האולטימטיבית:

לפי הגישה הזו החזרה של אירועים שליליים אינה מקריות והיא קשורה בחוסר ההבנה שלנו

את מערכת הסיבות האמיתית שמחוללת אירעים בחיינו. הטענה היא שלו היינו מבינים

באמת את מקור הופעת הסבל בחיינו לא היינו מקיימים מציאות של סבל, ושניתן למנוע

לחלוטין הופעה של סבל בחיינו.

המקור טקסט

לאמה דבורה מסבירה על טקסט המקור: שנת כתיבתו, מקום כתיבתו, תירגומו מסנסקריט

לטיבטית, המשמעות האטימולוגית של שם המחבר, שם הספר, ומשמעות המונח

בודהיסטווה )מתרגל רוחני(.

כמו הרבנים נווה ויובל גם לאמה דבורה רואה קשר שורשי בין הכעס ובין שלל המופעים - הקבלה 6

השליליים בחיינו

גם לפי הרבנים נווה ויובל הכל שיעורים מהקב"ה שמטרתם להעמיק, לעצב ולפתח אותנו. הקבלה – 7

ושכל מה שהבן אדם יכול25% גם לפי הרב יובל עבודה ברמה החלקית יכולה לשנות עד הקבלה – 8

לעשות זה להכין את הכלים לאור שיבוא ויתקן מהשורש.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

איכויות שהמתרגל הרוחני צריך לפתח, אורך רוחששהספר של שנטידווה עוסק ב

)השלימות השלישית( היא רק אחת מהן. הפרק השישי העוסק בשלימות זו, מציע שיטות

חלקיות וגם שיטות אולטימטיביות לפיתוח שלמות זו, כלומר, פרק זה מלמד אותנו כיצד

להגיב למאורעות קשים בחיינו, וגם כיצד לבער אותם מהשורש.

המציאות תפיסת

לאמה דבורה דנה בסוגיית תפיסת המציאות של האדם בנוגע למקור הסבל בכלל, ושל

הכעס בפרט, היא טוענת שקיימת תפיסת מציאות נכונה, רוחנית, אולטימטיבית ותפיסת

מציאות שקרית. תפיסת מציאות נכונה מבינה שמקור כל התופעות הוא בתוכנו פנימה, ועל

מנת לתקן אותן או לשנות אותן נדרש שינוי פנימי ולא חיצוני. התפיסה השקרית היא שיש

דברים חיצוניים לנו, שפועלים עלינו מכוח המקרה ואינם קשורים בנו. זוהי התפיסה הרגילה

האנושית. תפיסת המציאות הנכונה מבטיחה חיים ללא סבל, וזו היא הגישה האולטימטיבית

לביעור הכעס משורשו. מתוך ההבנה שתפיסת מציאות נכונה היא שהכל נובע מתוכנו

ושאנחנו מייצרים את המציאות של עצמנו, נולדת המסקנה שאנו יכולים ליצור כל מציאות

שנירצה.

לאמה דבורה מדגישה את חלקיותם של ההסברים המדעיים, היא לא פוסלת או סותרת את

נכונותם, היא טוענת שהם מסוגלים להסביר רק את "איך קורים הדברים?" ולא את ה"למה

קורים הדברים?"

חלק ב' הרצאה ראשונה( )2תימלול

הנזקים של הכעס

לאמה דבורה מציינת שהנזקים של הכעס אותם מתאר מאסטר שאנטידווה מתחלקים לשני

סוגים: נזקים גלויים ונזקים סמויים. הנזקים הסמויים הם שחסד וזכויות שצובר אדם במשך

כל חייו, ואפילו במשך כמה גלגולים, נעלמים ברגע אחד של כעס, ושכעס הוא מקור

ההזדקנות והמוות. הגוף שלנו בנוי סביב מרכזים וצירים אנרגטיים, מחשבה של חמלה, או

אהבה, או נתינה, תפתח ותחיה אותם, לעומת זאת מחשבה של כעס, תחסום ותחנוק

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

במי תלויה הכעס של הקטלניות מידת אותם, ותגרום בסופו של דבר להזדקנות ולמוות.

שכעס הם הגלויים בהרבה. הנזקים חמור יהיה הנזק קדוש איש זה נגדו, אם מופנה שהכעס

'(ב חלק שיתשלי הרצאה )מתוך ועונג, לכיעור שלווה שימחה, לחוסר לחוסר גורם

9.הסובבים של ולהתרחקותם

פרקטיקה ראשונה - פיתוח סיבולת/אורך רוח

מאסטר שנטידווה מציין שאין יותר גרוע מכעס ושהתרגול הכי טוב עבור מצב זה הוא פיתוח

הסיבולת. זהו אימון מתמיד בהימנעות מלהגיב בכעס בסיטואצית מרתיחות, שבאמצעותו

נוכל להשהות לאלתר את הכעס, לצבור חסד רב, ולהגיע למצב של שימחה ועונג.

הטכניקה לא מונעת את היווצרות הכעס אלא רק את הביטוי שלו, בהמשך מבטיחה לאמה

10דבורה לתת טכניקה שתמנע את הופעתו לגמרי.

לאמה דבורה מסבירה שהמפתח לחיסול הכעס הוא הכרת המנגנון שגורם לו להתעורר

בתוכנו. היא מציינת שני מצבים שמעוררים את הכעס: א. כשקורה לי משהו שלא רציתי

שיקרה, ב. או כשלא קורה לי משהו שכן רציתי שיקרה. פיתוח מודעות למצבים אלו יכול

למנוע מאיתנו ליפול ברשת של הכעס, היריב הנורא.

חלק א' הרצאה שניה( )3תימלול

פרקטיקה שניה - פיתוח מודעות על ידי לימוד מדיטציה או יוגה

לאמה דבורה מסבירה כמה חשוב להתחיל את היום בחצי שעה לפחות של לימוד, או

מדיטציה, או יוגה. היא מסבירה, תוך כדי שהיא מצטטת את מאסטר שנטידווה, שמי שלא

מקפיד על כך "שם את ראשו בלוע הארי", מציף את עצמו ברגשות העוכרים ומזיק לעצמו

(4ולאחרים. )נא לראות הערת שוליים מספר

במדיטציה אנחנו לוקחים את התודעה שלנו ומנתקים אותה מהגירויים החיצוניים,

כמו הרב יובל מסבירה לאמה דבורה על הנזקים הגופניים והנפשיים שגורם הכעס. הקבלה - 9

הרב, בחסד אותנו מזכה מכעס בהימנעות שתרגול מבטיחה דבורה לאמה גם יובל הרב כמו הקבלה 10

"גנוז אור "זאת מכנה יובל

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

בכך אנחנו נעשים מודעים יותר ויותר לאותם הדברים שעולים בתודעתנו, גם כשאנחנו לא

במדיטציה. זהו תהליך איטי שיוצר שינוי הדרגתי בחיינו ובמציאות שלנו. אנחנו לא רק מגיבים

אחרת אלא גם מייצרים מציאות אחרת ומבינים יותר ויותר כיצד אנחנו יצרנו אותה.

לאמה דבורה מדגישה את האולטימטיביות שבה גישה זו מחסלת את הכעס בפרט,

ואת הגורמים השליליים בחיינו בכלל. היא מציינת, שאדם שפועל כך, יחווה שיפור עצום

באיכות החיים שלו, הן ברמה האישית, והן ברמה של היחסים שלו עם הסובבים אותו.

11בשלבים מתקדמים יותר הוא גם יגיע להארה מלאה.

אורך רוח

לאמה דבורה מסבירה שהכעס הוא הרגל, ומה שיעקור אותו הרגל זה אורך הרוח. אמנם

הרגל אורך הרוח אינו פתרון אולטימטיבי אך הוא הכרחי כשלב מקדים לפתרון

לאמה דבורה מציינת שלושה סוגים של אורך רוח או של קשיים שנדרשים12האולטימטיבי.

. אורך2. אורך רוח שיש להפגין כלפי אנשים בעיתיים 1להתקדמות ולהתפתחות הרוחנית:

. אורך רוח שיש להפגין3רוח שיש להפגין כלפי מצבים חיצוניים בעיתיים שמגיעים לחיינו

כלפי הקשיים וההקרבות ההולכים וגדלים שנדרשים בפני ההולך בדרך הרוחנית.

חוסר ההגיון שבכעס

לאמה דבורה מתייחסת לפסוק החשוב של שנטידווה על הכעס: "אם יש מה לעשות בעניין

מה טעם לכעוס בעטיו? ואם אין מה לעשות בעניין מה תועלת לכעוס בעטיו?" ומסבירה

שאנחנו הריבונים היחידים על התודעה שלנו, וההחלטה אם להישאר שמחים או להרשות

לדבר מה להפר את שימחתנו היא רק בידינו. הכרה בזאת ולקיחת אחראיות על כך, הם

המפתח לחסול הכעס.

לטכניקת ההתבוננות של הרבנים יובל ונווה. הקבלה - 11

12

לאמה דבורה בדיוק כמו הרב יובל עומדת על הבעייתיות של השהיית הכעס, כמוהו היאהקבלה -

מדברת על כך שזה לא פיתרון מוחלט ושזה יכול להביא לפיצוץ, ועל כך שעל אף זאת, זה הכרחי ובלתי נמנע

1להשתמש בשיטה הזו.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

הסבל והתפנית

לאמה דבורה מרחיבה על עיקרון בודהיסטי מרכזי - עיקרון הסבל, המצוי בבסיס הקיום

הרגיל שלנו. עיקרון הסבל אומר שהכל קל ונפסד, כל מה שהתחיל, או נולד, דינו להסתיים

לחדול ולמות, אין באפשרותו לשלוט או לאחוז בדבר, הכל יילקח מאיתנו וייגמר עד שנבין

את עיקרון הסיבתיות. הבנה והפנמה של עיקרון הסבל והכאב בחיינו יוצרת תפנית פנימית

ורצון להבין את מקור הסבל ולהפסיקו.

חלק ב' הרצאה שניה( )4תימלול

חישול הרוח

מישור הקיום האנושי להבדיל ממישורי קיום אחרים בבודהיזם )רוחות תאוות, אלים, חיות,

שדים( מספק שילוב נכון בין עונג לסבל, שמאפשר לבני האדם לעבור שינוי או תפנית,

ולהתפנות להתפתחות רוחנית. הכאב והקושי בחיינו אומר מאסטר שאנטידווה הכרחיים

לפיתוח חכמה, לחישול רוחנו, וליצירת תפנית זו.

מהות המהיינה – כוחה של חמלה

לאמה דבורה מסבירה שהמוטיבציה הנכונה והיחידה במאבק נגד נגעי הרוח בכלל ונגד

הכעס בפרט, היא החמלה – גאולת האחר מסבל. את התירגול אנחנו עושים לא למען

עצמנו אלא למען האחר, אנחנו לא נפטרים מהכעס למען עצמנו בגלל הסבל שלנו, אלא

כדי להוציא את האחר מהשליליות שלו. אלו שפועלים למען עצמם נקראים ילדים, אלו

שפועלים למען האחר נקראים בעלי סגולה. במלחמה זו מפסידים מערכות רבות, אבל

אסור להתייאש ולוותר, צריך להמשיך ולהאבק. מי שמצליחים בה נקראים גיבורים ומנצחים,

13כי הגבורה האמתית היא המלחמה הפנימית מול נגעי הרוח – האויבים האמתיים.

הסבל מאפשר את צמיחתה של החמלה, אדם שסובל לומד להרגיש את סבלו של האחר,

כמו הרבנים יובל ונווה גם לאמה דבורה מסבירה שלפי מאסטר שאנטידווה, הגבורה הקבלה - 13

האמיתית היא במלחמה הפנימית מול נגעי הרוח )או היצר(. היא מצטטת ממשלי "איזהו גיבור הכובש את

יצרו".

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

הסבל שוחק את הגאווה והאנוכיות, ומביא את האדם ללמוד, לתרגל ולהוציא את עצמו ואת

האחרים מהסבל. אדם גאה לא יכול ללמוד דבר, הוא מרגיש שהוא יודע הכל ושהכל

14בשליטתו, רק כשמתגלה לו כמה הוא חסר אונים מתגלה לו האמת.

זרעים קארמיים

תמונות מנטליות של מעשינו,65לאמה דבורה מסבירה שבכל רגע נתון המיינד שלנו רושם

מחשבותינו, ודיבורינו, וכל אחד מהם הופך לזרע, שנשמר בתת המודע שלנו. הגוון של אותו

מעשה או מחשבה או דיבור שנקלט ונשמר, יקבע בזמן שיגיע תורו של הזרע להבשיל, את

הטיב והעצמה של המאורע שיקרה לנו במציאות. לדוגמא אם נמנענו מלהושיט יד ולתת,

הזרע יבשיל למחסור שלנו בעתיד. זה המנגנון שמייצר את כל האירועים בחיינו. לאמה

ט,דבורה מסבירה שהרוב נקבע על ידי הכוונה, שתמיד קיים פער של זמן עד שאותו זרע נוב

ושהעץ תמיד יהיה יותר גדול מהזרע, כלומר הקארמה מתעצמת, והתוצאה תהיה יותר

גדולה מהסיבה.

חלק א' הרצאה שלישית( )5תימלול

דוגמא לפרקטיקה שניה - מדיטציה מעוררת חמלה לזולת

לאמה דבורה פותחת את ההרצאה במדטציה שמדגימה כיצד ניתן למקד את תשומת הלב

לאמה דבורה עושה בזולת, בסבלו, ובליבו שמלא כעס, ולדמיין אותו חופשי מכאב ומסבל.

15חזרה וסקירה, היא מסבירה שהשלמות שמביסה את הכעס היא אורך-רוח.

בספר של מאסטרששלאמה דבורה בוחרת לסטות בנקודה זו בהרצאה מלימוד של פרק

שנטידווה על אורך רוח, שהוא הפרק המרכזי עליו מבוססת סדרת הרצאות אלו, ועוברת

, שעוסק בחשיבות טיהור נגעי הרוח, כדי להבהיר את הרעיון שבעבודה5ללמד את פרק

שחיקת הגאווה )בדיוק כמו אצל הרבנים נווה ויובל( גם הם מדברים על כך שאדם שמלא הקבלה - 14

בעצמו לא יכול ללמוד ולהקשיב לאחר ולא יכולה לשרות עליו השכינה ושתכלית כל הייסורים היא לשחוק את

גאוותו של האדם שיבין שהוא תלוי לחלוטין בקב"ה.

בדומה לקשר שבין ספיגת בזיונות והתגברות על הכעס בהרצאות של הרב יובל ונווה. הקבלה - 15

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

הרוחנית, הדרך לשנות את המציאות החיצונית היא לעשות עבודה פנימית )"כדי לכסות את

16כל אדמת העולם הקוצנית בעור, צריך לשים רק סוליה על רגלינו"(

חלק ב' הרצאה שלישית( )6תימלול

התיאוריה האולטימטיבית לכעס ולאיך דברים קיימים

לאמה דבורה מסבירה את מאסטר שאנטידווה שמראה כיצד בעצם שום דבר לא קיים מצד

עצמו ושהכל זה תוצר של נסיבות. בין אם מדובר במחלה, או במלחמה, או באדם סדיסט,

או בכל תופעה שלילית )כמו גם חיובית( אין כל היגיון לכעוס בעטיים או להגיב בכעס

כלפיהם כי הם כלם תוצאה של שרשרת אינסופית של נסיבות.

לאמה דבורה מסבירה את ההתנצחות של שנטידווה עם התיאוריות הרווחות בזמנו

)תאוריית "הריבון הנצחי" ותאוריית "הגורם הראשוני"(, ע"י זה שהיא מתרגמת את אותם

התיאוריות, למקבילות שלהם )אליבא ד'לאמה דבורה( בימינו. היא מסבירה שתפיסות

העולם שבהן מחזיקים אנשים לגבי השאלה "כיצד קורים הדברים?" )בין שבמודע ובין שלא

במודע( נחלקות לשלוש קטגוריות.

למדע מיוחסת – אקראי שהכל שחושבים אלו(1

לדת מיוחסת – ולתודעתו לאדם חיצוני עליון כוח ע"י ונגרם נקבע שהכל שחושבים אלו(2

לתאוריית מיוחס – ומושלמת מדוייקת נסיבות מערכת של תוצר שהכל שמאמינים אלו(3

הקארמה.

סוגים של תפיסות עולם שהן בעצם נגזרות שלשניבנוסף מצינת לאמה דבורה עוד

האחרות:

עיקרון זה מודגש שוב ושוב בהרצאות של הרבנים יובל ונווה שמדברים על זה שכל החיים הקבלה - 16

שלושת המוריםהם נסיונות שלנו מול האחד, ושהדרך לשנות את המציאות ואת הזולת זה לשנות את עצמנו.

הללו נאלצים כל הזמן בהרצאה שאמורה להתמקד בחיסול הכעס, לדבר על המקורות לכעס ולסבל בכלל,

ולפיתרון האולטימטיבי שלהם.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

עולם תפיסת באיזושהי מלאחוז נמנע או בדבר מאמין שאינו מי(4

הנ"ל השונות התפיסות בין ונד נע הוא קונסיסטנטית אינה עולמו שתפיסות מי(5

ביקורת

האופן שבו לאמה דבורה מציגה ומנסחת כל עמדה, ומייחסת אותו לקבוצות שונות הוא

רדוקטיבי ושגוי ומזכיר משנות של מחזירים בתשובה. אני מבקש לטעון )ומקווה להרחיב על

כך אח"כ שאין סתירה אנהרנטית מהותית בין האמונה בהשגחה או כוח עליון לבימה דבון

היחס לקארמה )לשניהם אפשר להתייחס כרקים מצד עצמם ובאים ממני וגם לקארמה

אפשר לעשות אקזוטריקה כמו שלאמהדבורה עושה

ריקות וקארמה – כיצד הדברים קורים באמת. היחס לקארמה לפי גישת הבודהיזם

הטיבטי לפי לאמה דבורה

לאמה דבורה מסבירה שהריקות או האשלתיות של כל התופעות מקבילה למסך לבן שעליו

אותם תופעות מוקרנות בהתאם לחוקי הקארמה. הקארמה הם אותם הזרעים המנטאליים

המוקרנים בתודעה ומושלכים להיות הסביבה שלנו או אנחנו עצמנו. הטבע של כל הדברים

הוא ניטרלי, כמו המסך הלבן, והמשמעות שהם מקבלים נוצרת מתוך הקארמה. כלומר,

המציאות, כולל אנחנו עצמנו, ריקים מלהיות כך או אחרת, והקארמה תקבע את הגוון

17המשמעות והאופי שלהם.

הרצאה רביעית( )7תימלול

פרקטיקה שלישית - דהרמה והדרכה של יישות נאורה

לאמה דבורה פותחת בהסבר על כך שהדהרמה היא התרופה האולטימטיבית לכל בעיה

צרה ומצוקה. היא לא מכזיבה. אבל כדי לראות את השפעותיה צריך ללמוד הרבה, להבין

את מנגנון הסבל, לפתח חמלה, להתמיד, להתמסר ולהשקיע הרבה מאמץ. ושכדי לראות

את הסיבתיות/קארמה בפעולה נדרשת בנוסף הדרכה של יישות נאורה כדי להסיר מעל

מקביל להסבר של הרב יובל ונווה לזה שכל המופעים בחיים הם רק תחפושות של הקבלה - 17

הקב"ה, כמוהם היא מסבירה שכל מכשול ומאורע לא נעים בחיים הוא שיעור.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

18עינינו את צעיפי הבורות שמכסים את האמת בפנינו.

– יומןעיתפרקטיקה רבי

לאמה דבורה מסבירה שיש לנהל יומן שש פעמים ביום כדי לפתח מודעות ומשמעת. היומן

הינו ניהול מעקב עצמי אחר סדרת נדרים שמתחייבים ליישם אותם בחיינו. היא מפנה את

התלמידים ללמוד בפרוטרוט את התהליך באתר האינטרנט של הקבוצה, ומפליאה

בתיאורים של סגולות התירגול.

מדוע זה לא הגיוני לכעוס על אנשים

. כי אין על מי לכעוס - כל האנשים בעולמי תלויים בנו בהשלכות שלנו שנקבעות על פי1

הקארמה שאנחנו יצרנו בהתאם לאיך שאנחנו התנהגנו כלפי אחרים. אף אדם לא בא

להזיק לי מצד עצמו, כולם ריקים מצדם הם.

הקארמתיים הזרעים ידי על, שלהם הרוח נגעי ידי על מונעים אותי שמרגיזים האנשים כי. 2

שלהם השליליים

. כי הם עדיין לא הבינו את טבע המציאות, הם עדיין לא הבינו ריקות, הם לא מבינים שהם3

אחראיים לעולמם ושהם משליכים אותו בהתאם למה שהם חושבים עושים ואומרים, ולכן

הם פועלים בצורה לא נכונה ופוגעת.

כשאנחנו רואים אנשים שעושים עוולות עלינו לחמול עליהם ולהבין שהסיטואציה באה

מאיתנו וכדי לתקן את השליליות הזו שבאה מאיתנו עלינו להושיט עזרה ולמנוע עוולה

נוספת, אסור לנו להתכעס, לשפוט ולסגור את הלב, כי זה ימשיך לקיים את מעגל

השליליות.

נכון כעס

לאמה דבורה מסבירה שאם כבר כועסים, הכעס היחידי שלגיטימי זה על עצם העובדה

שאנחנו כועסים, ועל עצמנו כמי שהם הסיבה הראשונית לכעס - גישה של לקיחת אחראיות

דהרמה אצל לאמה דבורה = אור התורה אצל הרב יובל הקבלה - 18

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

19טוטאלית על כל מה שקורה לנו בחיים.

בתשובה לשאלה מהקהל שנוגעת לאשמה שמתעוררת כשרואים את כל הסבל כדבר שנובע

מאיתנו, מסבירה ברמז לאמה דבורה, שאין טעם בהאשמה עצמית, כיון שגם הזהות

העצמית שלנו היא למעשה ריקה ולא קיימת מצד עצמה מבלי שהיא תלויה בנסיבות, גם

היא השלכה של קארמה ולכן היא אשלייתית.

זוהי נקודה שלאמה דבורה נמנעת מלפתח, והיא מדגישה כל הזמן שכאילו ישביקורת -

איזה אני שבוחר להישאר בגלגל הסבל או בוחר לצאת ממנו, שבוחר להישאר בור, ואז

בוחר לצעוד להארה, אני שרוצה לשלוט במציאות של עצמו אחרי אינספור גלגולים שבהם

היה נתין של שר המוות. לאמה דבורה בוחרת להישאר ברובד הדואלי-הנמוך שבו יש מי

שברובד הסובייקטיבי והאובייקטיבי משוחרר מהסבל, מהמוות, מהבורות, מכעס, ממחלה

וכו' ויש את מי שעדיין לא השתחררו ולכן הם מזדקנים, חולים, מתים וכו'.

הכעס טיהור -חמישית פרקטיקה

לאמה דבורה מסבירה שתהליך הטיהור מהכעס, שמקורו בבורות, כולל חרטה שמהולה

בחכמה. אנחנו מתחילים להבין כיצד המציאות עובדת וקולטים שטעינו וקילקלנו כי תפיסת

המציאות שלנו הייתה שגויה. חרטה זו נקייה מרגשות אשמה, כי רגשות אשמה קשורים גם

הם לתפיסת מציאות שגויה - לאחיזה באני שגם הוא לא קיים מצד עצמו ושגורם לסבל.

לאמה דבורה ממליצה לצלול לתוך חרטה זו יותר ויותר כפרקטיקה נוספת לחיסול

אולטימטיבי של הכעס.

הבנת מציאות נכונה מולידה את ההבנה שאלו שבאים וכועסים עלינו, או מכעיסים אותנו,

אלו שפוגעים בנו, מאמנים אותנו באורך רוח, ועוזרים לנו לחסל את הכעס תוך כדי שהם

מקריבים את עצמם בכך שהם זורעים לעצמם קארמה שלילית, כדי ללמד אותנו כיצד

עובדת מערכת הקארמה והסבתיות.

גם הרבנים יובל ונווה מסבירים שאם כבר יש מקום לכעס זה לכעס שאנו מפנים כלפיי הקבלה - 19

עצמנו.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

חלק א' הרצאה חמישית( )8תימלול

מאסטר שנטידווה, מסבירה לאמה דבורה, מדבר על החשיבות של הבריחה מהרדיפה אחר

כבוד ושם טוב, לאמה דבורה בעצמה מצטטת את האופן שבו הדבר מנוסח אצל חז"ל שמי

שרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו ולהפך.

לאמה דבורה מדברת על כך שכל מה שנתגאה בו יאבד בסופו של דבר. הדרך היחידה

לשמר כל סגולה טובה שיש לנו, זה להבין שזה פשוט התגשמות של קארמה טובה שזרענו

20בעבר, ולהשתמש באותו הדבר לשירות הזולת.

חלק ב' הרצאה חמישית( )9תימלול

לאמה דבורה מסבירה ששנדטידווה מראה איך, בכך שאנשים מונעים מאיתנו שבחים, הם

משחררים אותנו מההיאחזות שיש לנו בצורך לקבל מחמאות וחיזוקים לשמנו הטוב. במקום

להיות מתוסכלים וכעוסים על אלו שפוגעים בשמנו ושלא מעריכים אותנו, נראה אותם

21כדוחפים אותנו בדרכנו הרוחנית.

במובן הזה מראה שנטידווה ומסבירה לאמה דבורה הבודהות והברואים הם שווים ושניהם

הכרחיים כדי שנתקדם בדרך הרוחנית.

לאמה דבורה מקדישה מקום לא מבוטל להזהיר מההתגאות רדיפת הכבוד, הגאווה הקבלה - 20

והקנאה בדומה מאוד לדגש ששם על כך הרב יובל

ח של הקב"ה,הרבנים נווה ויובל שמסבירים לנו שכל מי שמרגיז אותנו הוא שלי שוב כמוהקבלה21

מדגישה לאמה דבורה כיצד אלו שהכי מרגיזים אותנו הם שליחים של הבודהות או הבודהות עצמם שמקדמים

אותנו בדרך.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

לאמה דבורה מסבירה ששנטידווה מראה שהדרך בגדול, לגמול לבודהות וללאמות על

החסד שנתנו בכך שהביאו לנו את הדהארמה, היא בכך שנהיה טובים לבריות. למעשה, כל

העבודה כולה היא ללמוד כיצד לפתח אורך רוח כדי להנעים לבריות. כלומר, הדרך לצאת

מהסבל שלנו היא להוציא אחרים מסבלם.

ביקורתהרצאה שישית( = )10תימלול

כאן לאמה דבורה עושה חזרה לכל מהלך ההרצאה, ועונה על שאלות, היא מדגישה כאן

נקודה חשובה. *אני מפרט אותה כאן בנוסף לביקורת האפשרית שלי עליה. שואלים אותה,

למה ואיך נמשך זרע שלילי של כעס שמבשיל, דווקא אליי, ודווקא בזמן שהוא נמשך, כאן

פתאום לאמה דבורה עושה פניית פרסה חדה מכל מה שהיא מסבירה )בדיוק כמו הרבנים

יובל ונווה(, הטיעונים עליהם חזרה שוב ושוב שהשיטה הזו היא לוגית ומדויקת ואפשר ללמוד

אותה מא' ועד ת' בשכל, מתחלפים פתאום ויש סגירה של הידע )איזוטריקה(, פתאום

השיטה )שהיא עדיין לפי לאמה דבורה מדויקת במאה אחוז( מכילה אמיתות חבויות עמוק

עמוק שגם עם ההיגיון אי אפשר להשיג ובשביל זה צריך להיות בודהה )מה שבלשון קבלית

נקרא אמונה מעל הדעת, או חשבונות של שמיים(. מתי זה יתגלה אחרי הרבה שנים של

שוב בדומה מאודעבודה ותירגול ומסירות ושינון חוזר וריטריטים אז האמת החבויה תתגלה )

לטיעונים בדבר השגת האמת אצל הרבנים יובל ונווה(.

הלאמה דבורה מסיימת בהסתמכות דווקא על היוגה סוטרה של פטנג'לי שכידוע היה יוגי

הינדואיסט.

חלק ג' – השוואות ונקודות דמיון וקווי הביקורת הכלליים

נקודות הדמיון והשוואה

הרבנים יובל ונווה, ולאמה דבורה, על מנת שיוכלו להסביר את מהות הכעס ואת תיקונו,

נדרשים שלושתם להסביר את תפיסות המציאות השגויה שיוצרת את הכעס, אל מול תפיסת

המציאות המתוקנת שבה אין לו קיום כלל. ההסבר לכך שבהרצאות של שלושתם, על אף

הבטחותיהם, אין עיסוק רב בכעס עצמו וברפקטיקות לחיסולו, ולעומת זאת מתעסקים

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

הרבה במושגים כמו גאווה,ענווה, אורך רוח

סיבולת, ספיגת בזיונות, ייסורים, העברה על המידות וכו' הוא שלדעת שלושתם הכעס הינו

תוצר לוואי של תפיסת מציאות שגויה, של תחושה כוזבת של קיום עצמי נפרד, של מציאות

חיצונית ומאורעות שאותו האני עובר מבלי שהם מלכתחילה קשורים בו. מטרתם של שלושת

ההרצאות היא בעיקר פירוק תפיסת השגויה הזו , שכוללת מושג אני כוזב, אני נפרד בעל

קיום עצמי, אני שמרגיש את עצמו יש )גאווה(. לפי שלושת השיטות המצב ההתחלתי הוא

מצב של בורות ונבערות, הבורות היא שמולידה את כל התובנות הכוזבות הללו והיא

שאחראית לשרשרת השגיאות, והלימוד מטרתו לבער את הבורות הזו ע"י הבאת חוכמה.

הסיבה שבגללה בשלושת ההרצאות העיקר הוא שינוי תפיסת המציאות וניפוץ אשליית האני

הנפרד היא שזהו הפיתרון האולטימטיבי ששיטות אלו מציעות לכל בעיות הקיום האנושי

בכלל ולכעס בפרט. מי שעקר מהשורש את ראיית הפירוד ואינו רואה את עצמו יותר נפרד

ח מהקב"ה שמטרתו לחברבכלל מזולתו, מי שרואה בכל אירוע בחייו, ובכל אדם בחייו שלי

אותו לאחדות הכללית, או לחילופין להזכיר לנו שאין מציאות חיצונית לנו, שהכל ריק מצד

עצמו, והינו רק השלכה מנטלית שנקבעת לפי מכניקה של נסיבות, מכוח חוק הפעולה

והתגובה )חוק הקארמה(, חזקה עליו שלא יתעורר הכעס בליבו כלל. שלושת ההרצאות

אכן מציעות לנו פתרונות חלקיים לטיפול בכעס, מציעות פרקטיקות ונימוקים חלקיים

שמסבירים מדוע עלינו להימנע מכעס, מדוע מזיק לכעוס וכו' שלושתם ידברו על החשיבות

שהבלגה ושתיקה מתי שמכעיסים אותך ולחילופין אך בעוד שהן עושות כן הם גם מסבירות

שפתרונות אלה חלקיים בלבד ושעצם מטרתם היא למזער את הנזק לבינתיים, כדי שנוכל

בסופו של דבר לראות את האמת האולטימטיבית ולהבינה.

פרקטיקת ההתבוננות אצל הרב נווה ויובל, ומדיטציה על עקרון הריקות אצל לאמה דבורה

הם השערים אל האמת האולטימטיבית, כי הם מביאים לפיתוח המודעות, וצמיחת התובנות

הנכונות לגבי תפסית המציאות והאני.

בשלושת ההרצאות הרחיבו והדגישו את חשיבות השתיקה וכיבוש הכעס מתי שהוא מתעורר,

הסבירו כמה הרסני זה ברמה הרוחנית, על הנזקים שיהיה לזה במציאות הפיזית. שלושתם

מביאים מהכתובים הסברים על כך שברגע אחד של כעס אדם מאבד את כל קומתו והישגיו

הרוחניים, הם מסבירים כיצד כולם מתרחקים ממי שכועס.

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

ביקורת עצמית היא אלמנט הכרחי בעבודה על הכעס לפי לאמה דבורה והרבנים יובל ונווה.

הם ידגישו שלא מדובר על האשמה עצמית והלקאה עצמית, אלא הם ידברו על שימוש

בפרקטיקות של התבוננות או יומן על מנת לפתח מודעות עצמית אמיתית )לדעת כולם

הדבר כרוך באומ ץ וביכולת להתבונן בבבואה הבלתי סימפטית שנשקפת פעמים רבות

אלינו כשאנו מציבים ממולנו מראה(.

כיוון שלדעת כולם למקריות ולאקראיות אין חלק במנגנון שלפיו מתרחשים האירועים בחיינו,

מסבירים לאמה דבורה, הרב יובל והרב נווה שכל הסיטואציות שבהם כועסים עלינו, או

מביאים אותנו בפני מצב מכעיס, קורים אך ורק בגלל שעוד לא למדנו את כל שיש לנו

ללמוד כדי להימנע לחלוטין מהכעס. ברגע שנלמד עד תום ונתרגל את כל שיש לתרגל

בעבודה על הכעס, יחדלו מצבים אלה מלהתקיים. לכן לפי שלושתם הכל זה בעצם אימונים

או נסיונות או שיעורים שמגיעים מהקב"ה לפי הרבנים או מבודהות או בודהיסטוות לפי

לאמה דבורה, שתכליתם אחת לפתחנו רוחנית. לאמה דבורה והרבנים מסבירים שתכלית

כל הייסורים היא להביא לשינוי התודעתי הנ"ל ושהכוח של לימוד התורה או הדארמה הוא

לחסוך מאיתנו את הדרך הקשה הזו, לפי שלושתם עד שלא נלמד נתייסר שוב ושוב ויותר

ויותר.

שלושתם מדברים על ההכרחיות שבלימוד, הרב יובל ולאמה דבורה מדברים על כך שהכרחי

להתחיל את היום בלימוד של חצי שעה, והרב נווה מתאר את הדרך הרוחנית כדרך למדנית

שחוסכת ייסורים.

קווי הביקורת

הם שאותם התורות של המדעי אופי על מדברים ונשנה חוזר באופן דבורה ולאמה נווה הרב

הדיוק על ומדברים, עצמם שלהם והמדעי האקדמי הרקע את מזכירים הם, מציגים

מאחורי שעומד המושלם וההיגיון התבוניות את, מציגים הם שאותה החוקיות של המושלם

הרב. ההיגיון למבחן ולהעמידה השיטה את לבדוק השומעים את ומזמינים, הללו התורות

לא שאנחנו פתאום מסבירים הם שבה בהרצאה לנקודה שניהם מגיעים דבורה ולאמה נווה

למדרגה להגיע מנת ושעל, בלבד שלנו השכל בכוחות הזו האמת את ולהבין להשיג יכולים

הזו החוכמה ולמידת לשינון מאמצינו כל את ונקדיש, יום כל נלמד אם גם ההבנה של הזו

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

בנו תוטמע הזו הגבוהה שהחוכמה כדי גדול חסד כאן ושנדרש מאיתנו נשגבה תישאר היא

. בנו ותתקיים

והפרקטיקות, ממש של פרקטיקות מוצעות לא שלושתם של בהרצאות דבר של בסופו

שלושתם, מהותי באופן מהשניה אחת נבדלות ממש לא למעשה הם אותן שכבודקים

בחסדה שגדולה פלאית בצורה מעצמה קורית הטרנספורמציה דבר של שבסופו מסבירים

ובין, והמאמץ התירגול כמות בין ישר יחס אין, במאמצינו להרוויח זכאים שאנו ממה בהרבה

.התוצאות

מגיבים אחרים אדם כשבני מדוע להסביר מאוד מתאמצים דבורה ולאמה ונווה יובל הרבנים

שמעמידים ה"הקב של חיםשלי שהם ובהבנה בחמלה להגיב צריך כלפינו ברוגז או בכעס

קיימים לא והם זרענו שאנו מזרעים שתצמחו קארמתיות השלכות שהם או בניסיון אותנו

. הצדקות סוג לאותו מקום יהיה לא, שלנו לכעס מגיע כזמה שלושתם אך, עצמם מצד

חלק ד' – ביבליוגרפיה

הרצאתו של הרב נווה "תיקון הכעס"(1

הרצאתו של הרב יובל "תיקון מידת הכעס והגאווה" מתוך סידרת ההרצאות "תיקון(2

המידות"

של המכון11סדרת ההרצאות של לאמה דבורה "חיסול הכעס" מתוך קורס מספר (3

ללימודי אסיה הקלאסית

חלק ה' – תודות

וותהתודתי הראשונה נתונה לאישתי היקרה והמסורה תמר זילברשטיין מאיר שלי(1

אותי, עזרה ותמכה בכל השלבים של כתיבת עבודה זו.

אני רוצה להודות למרצים שלי תומר פרסיקו וקרן ארבל על הסמינר המרתק על(2

הייעוץ וההכוונה וההתחשבות הרבה והסיוע הרב ששניתן לי וההזדמנות היקרה

ללמוד ידע נפלא זה.

אני רוצה להודות לרבנים יובל ונווה וללאמה דבורה ולמפעלם המבורך ולכל(3

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

האנשים המסורים שדואגים לתמוך ולהפיץ את החומרים הנהדרים הללו

אני רוצה להודות לאנא שלי דבורה זילברשטיין על העצות וההגהות. (4

חלק ו' – נספחים

מצורפים בקוב נפקד תמלולי ההרצאות במלואן, קבצי השמע, וקישורים לכתבי המקור

המרכזיים אליהם מתייחסים בהרצאות

נספחים

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור

עיון השוואתי בהרצאות על פרקטיקות בודהיסטיות )טיבטיות( ויהודיות בנות ימינו לתיקון\

חיסול הכעס

זילברשטיין עידו - מגיש ארבל קרן ודוקטור פרסיקו תומר דוקטור עבור