חנה רנדש 'הט אה הקה דקת' 114]הֹיה הָיה, במה צעירה להיסטוריה, גיליון 10 )תשע"ד(, עמ' 114–120[

חנה ארנדט ו'השאלה היהודית'

סקירת סרט: חנה ארדנט, מרגרטה פון טרוטה, גרמניה־צרפת־ישראל־לוקסמבורג: 2013

גיל רובין

בטנק העט רקם ה חר נקם התרחב בצ רה נקכרת הענקקן ה ודמק הצקב רק בהג תה טא חנה רנדש נקתן א מר טה:כה א חד הסמאקם המרכזקקם טא ה קנשאוש א ה קר :ק ב רצ ת הברקת, קטר א מערב קר :ה. מ ת מ מרקם עטר ת ס:רקם : רסמ עא נערכ ט נקם טקח בנק עם מכתבקם חא : ת כתבקה כן הג תה. טא ט נקם הקבשקם : רסמ בתרג מקם אט: ת רב ת. בברמן )Bremen( טבגרמנקה מ ענו, החא מ 1995, :רס חנה רנדש בגרמנקה נור גם רח ב ת ו רכבת עא טמה כן ה ד:ס ב א ד ר ב תר הר ח'. א: אקשקוה מדעק חנה רנדש 'מרכז ה ום הברקת ב רצ ת אזכרה.1 ה קנשרנש טא המרכז נ אמדקם ט רנדש הנה "הה גה המרכזקת טא ה: אקשקוה מדעק )Laqueur( ז ה:רזה : כ טר אשר א ור הקקתה א בעקדן המ דרנק". הר ח כתב ב־1998 ד ת ": אחן רנדש".2 ת הסרש חנה ארנדט טא הבמ קת מרגרשה : ן שר שה, הע סו בסדרת המ מרקם ט:רסמה רנדש ב־1963 עא ד ת מט:שן כחאו אהבקן קט ע רר , ט א הצקב רקת The New Yorker בסערה במגזקן קקכמן מהעקס ו הג בר בדמ תה טא רנדש בעט רקם ה חר נקם. רו בת ך הוטר תרב תק טב קכ אה מ אקהן כמ בנ ת נת:ס ת ה קנשאוש אקת טא רנדש חטקב תה מרכזק תה

דמ תה :רטה קנשאוש אקת ז אעמ ד במרכז סרש המק עד אוהא הרחב.

Bard ידי על הוקם ,The Hannah Arendt Center for Politics and Humanities המרכז, א

http://www.bard.edu/hannaharendtcenter/about במדינת ניו־יורק. ראו College

115חנה רנדש 'הט אה הקה דקת'

אל פונה שמה את הנושא שסרט כזו במידה תרבות לגיבורת ארנדט הפכה ואיך מדוע

הקהל הרחב? כיצד ניתן להסביר את המרכזיות הגוברת של ארנדט במערב אירופה, ארצות

הברית וישראל בשני העשורים האחרונים? אלו שאלות רחבות החורגות ממסגרת סקירה זו.

עם זאת ניתן לשער כי במידה רבה הדבר נובע מכך שארנדט הפכה לסמל של האינטלקטואל

היהודי־גרמני המגיב לשואה לא דרך פנייה אל הפרטיקולריזם והשייכות השבטית היהודית

אלא באימוץ מחודש של תפיסה אוניברסלית.3 לפי קריאה זו, בעמדתה על משפט אייכמן

ביקשה ארנדט להסיט את הדיון מעיסוק באנטישמיות לעבר שאלת הרוע האנושי בכלל,

וביקרה את האופן שבו המשפט עוצב כדי לשרת מדיניות ציונית. זאת ועוד, בביקורתה על

הציונות בשנות ה־40 של המאה שעברה מחתה ארנדט נגד רעיון מדינת הלאום היהודית

ותמכה במסגרות פוליטיות דו ורב לאומיות. דימוי זה של ארנדט כיהדות אוניברסאלית הפך

אותה לרלוונטית במיוחד לשיח הפוליטי במערב אירופה, אשר החל משנות ה־90 וכחלק

מתהליך האינטגרציה הפוליטי באירופה, הציב את זכרון השואה ורדיפת היהודים במרכז

זהות תרבותית אירופית חדשה.4 בהקשר זה הפכה ארנדט, יחד עם מספר יהודים־גרמנים

אחרים מבני דורה, למודל של האירופאי פר אקסלנס. דימוי אוניברסליסטי זה של ארנדט

באופן לעסוק החלו אשר אמריקאים יהודים הוגים מספר ידי על גם ה־90 בשנות אומץ

ביקורתי בציונות ומצאו בארנדט מודל לזהות יהודית המבוססת על שלילת הפרטיקולריזם

היהודי. אחד מספריה האחרונים של ג'ודית באטלר )Butler( למשל, בו שני פרקים מוקדשים

לארנדט והגותה נדונה לאורך כל הספר, מבקש להראות כיצד אתיקה יהודית )לפני הבנתה

של באטלר( מחייבת שלילת זהות פרטיקולריסטית בכלל ואת הציונות בפרט.5 מעמדה של

ארנדט בישראל קשור קשר הדוק לדומיננטיות של השיח הפוסט־ציוני באקדמיה בשנות

חנה ארנדט בחדר העיתונאים המסקרים את משפט אייכמן

גקא ר בקן 116

ה־90. ביקורתה של ארנדט על האסון שמדינת לאום יהודית תמיט על האוכלוסייה הערבית

ועל ניצול זיכרון השואה בידי הציונות, כמו הטרימה שתיים מהסוגיות המרכזיות שעתידות

משה הפוסט־ציונית. והביקורת החדשים" ה"היסטוריונים של המחקר במוקד לעמוד היו

צימרמן נתן אפוא ביטוי לרוח הזמן כאשר כינה את ארנדט בסוף שנות ה־90 כ'פוסט־ציונית'

מוקדמת.6 סרטה של פון טרוטה מאמץ ומקבע דימוי אוניברסליסטי זה של ארנדט. ארנדט,

כפי שעולה מהסרט, נחושה להסביר את פעילותו של אייכמן כנובעת לא מאנטישמיות אלא

מדינת היהודי, הציבור עם קרע במחיר גם זאת ועושה לחשוב, יכולת וחוסר מבנאליות

ישראל )המיוצגת בסרט על ידי סוכני מוסד( ואובדן שניים מחבריה היהודים הקרובים, קורט

בלומנפלד והנס יונס.

האקדמי והעניין הסרט במרכז העומד ארנדט, של 'האוניברסליסטי' שהדימוי אלא

מהמקום מתעלם ובייחוד הגותה למורכבות רבה במידה חוטא בארנדט, הגובר והציבורי

המרכזי שמילאה 'השאלה היהודית' בחייה ובכתיבתה. שכן הגותה של ארנדט, כפי שמספר

חוקרים הראו לאחרונה, התפתחה מתוך התמודדות מתמדת וכנה עם 'השאלה היהודית'.7

זו אינה רק תולדה של ההבחנה שגורלה של ארנדט בשנות ה־30 ו־ה40 היה גורל תובנה

יהודי מאוד – היא חוותה פליטות פעמיים, מגרמניה וצרפת, על רקע יהדותה. אלא משום

שארנדט בחרה להתמודד עם גורל זה על ידי פעילות במסגרות פוליטיות יהודיות. אחרי

עליית היטלר לשלטון בגרמניה התנדבה ארנדט לפעילות בהתאחדות הציונית בגרמניה.

של להגירה סייעו אשר ציוניים ארגונים עבור עבדה היא ה־30 בשנות בצרפת כפליטה

פליטים יהודים לפלסטינה. כפליטה בארצות הברית בזמן המלחמה קידמה את רעיון הקמת

ישראל'' לתרבות ''תקומה של הכללית כמזכירה שימשה המלחמה לאחר יהודי. צבא

באירופה. יהודיים תרבות אוצרות בהצלת עסק אשר )Jewish Cultural Reconstruction(

ובמהלך משפט אייכמן ישבה ארנדט באולם בית המשפט לצד ג'נט ברון )Baron(, אשתו של

ההיסטוריון היהודי הנודע סאלו בארון, שהוזמן למשפט כעד מומחה כדי לבסס רקע היסטורי

לשואה. ארנדט ניהלה קשרים מקצועיים וקשרי חברות קרובים עם ברון, שנבעו, לפחות

במידה מסוימת, מזיקה בין השקפותיהם על השאלה היהודית. את כתיבתה של ארנדט על

משפט אייכמן יש להבין אפוא, בניגוד לדימוי הרווח וזה העולה מהסרט, לא כעמדתה של זו

העומדת מחוץ למחנה אלא של זו הכותבת מתוכו.

אם 'השאלה היהודית' היוותה היבט מרכזי בחייה ותפיסתה הפוליטית של ארנדט, כיצד

נוצר הדימוי האוניברסליסטי של ארנדט, כנציגה המובהקת של היהודי־גרמני שדחה את

השבטיות והפרטיקולריזם היהודי? במובן מסוים, ביקורתה של ארנדט על הציונות בשנות

אלו, בשנים שהתעצב קולקטיבסטי יהודי קונצנזוס לבין בינה ראשון קרע סימנה ה־40

זה. רגע בחשיבות להפריז שאין אלא בציונות. תמיכה סביב הברית, בארצות בעיקר

הטוטליטריות", "יסודות רחבה, להכרה שזכה הראשון ספרה פרסום טרם ה־40, בשנות

117חנה רנדש 'הט אה הקה דקת'

ארנדט עדיין לא נתפסה כאינטלקטואלית חשובה וכתיבתה על הציונות זכתה להתייחסות

מינורית.8 אין ספק לפיכך שהאירוע המכונן בעיצוב דמותה של ארנדט הוא הסערה הציבורית

שהתעוררה עקב מאמריה על משפט אייכמן שנאספו לאחר מכן בספרה אייכמן בירושלים:

אלו שמאמרים הביקורתי הציבורי ההד על נכתב רבות הרוע.9 של הבנאליות על דו"ח

עוררו, בעיקר בארצות הברית. שתי טענות מרכזיות ממאמריה של ארנדט עמדו במרכז

הביקורת הציבורית היהודית. ראשית, התייחסותה של ארנדט לאייכמן כמי שהיה מונע לא

מרוע ומאנטישמיות אלא פשוט מציות חסר מחשבה. ושנית, עמדתה של ארנדט לפיה לולא

המנהיגות היהודית במהלך השואה לא היו מגיעים ממדי השמדת היהודים למיליונים.

רדיקאליות פחות ארנדט של עמדותיה היו פעלה שבו ההיסטורי ההקשר בתוך אולם

אייכמן של והטכנוקרטיות הבנאליות בדבר טענותיה לחשוב. נהוג מאשר וחדשניות

התכתבו עם שיח תיאורטי רחב יותר על מאפייני הטוטליטריזם שעמד במוקד הכתיבה על

לו שיח וה־60, ה־50 בשנות האמריקאית באקדמיה הסובייטית ורוסיה הנאצית גרמניה

בחשיבות המעיטה זו תאורטית גישה הטוטליטריות. יסודות בספרה רבות ארנדט תרמה

המשטר מבנה כמו סוגיות המחקר במוקד והציבה הטוטליטריזם להבנת האידיאולוגיה

גם וציות. תעמולה ידי על האישי המרחב ומחיקת האזרחית החברה קריסת הטוטליטרי,

טענותיה של ארנדט בדבר אחריות ההנהגה היהודית לממדי השואה ונקיטת עמדה שיפוטית

באופן כללי כלפי היהודים בזמן המלחמה, היו חלק משיח רחב יותר שאפיין במידה רבה את

חנה ארנדט לאחר פרוץ הסערה התקשורתית עקב מאמריה

גקא ר בקן 118

היחס לניצולים בשנות ה־50 וה־60. בישראל, אם להביא רק דוגמא אחת מני רבות, שיקפו

ספרו בצרפת השואה.10 בזמן היהודים להתנהגות ביחס שיפוטית עמדה הקאפו משפטי

)Steiner( שפורסם ב־1966 על המרד היהודי במחנה ההשמדה ז'אן־פרנסואה שטיינר של

טרבלינקה העלה מחדש לדיון את השאלה האם הלכו היהודים כצאן לטבח, שאלה שנדונה

)Hilberg( לראשונה בצרפת כבר בסוף שנות ה־11.40 בארצות הברית ספרו של ראול הילברג

)Bettelheim( שפטו חורבן יהדות אירופה ומאמריו של הפסיכולוג היהודי ברונו בטלהיים

את הפסיביות היהודית אל מול מכונת ההשמדה הנאצית.12 ארנדט, כפי שהראה לאחרונה

דוד אנגל, הייתה אף רדיקלית פחות מהילברג ובטלהיים. הללו ביקרו את התנהגות היהודים בכלל בזמן השואה בשעה שארנדט התייחסה באופן ביקורתי רק למנהיגות היהודית.13

אם טענותיה של ארנדט לא היו חדשניות באופן מובהק, ואולי אף רדיקליות פחות מעמדות

של עמדותיה דווקא אלה שהיו העובדה את להסביר ניתן כיצד אלה, סוגיות על אחרות

ארנדט אשר עוררו סערה ציבורית? ראשית, הדבר נובע במידה מסוימת מהאופן הבוטה שבו

ניסחה תפיסות אלו ומהעובדה שארנדט הייתה הדמות הציבורית המוכרת ביותר שביטאה

אותן. שנית, בגלל הזמן והמקום. למרות שיהודי ארצות הברית החלו לעסוק בזכרון השואה

כבר בסוף שנות ה־40, משפט אייכמן היווה אירוע מכונן לאורו התעצבה מחדש זהות יהודית

אמריקאית סביב מרכזיות זכרון השואה והקורבנות היהודים.14 האופן שבו ערערה ארנדט

על מרכזיות האנטישמיות בפועלו של אייכמן והביקורת שהטיחה במנהיגות היהודית בזמן

השואה ערערו על אבני היסוד של הקונצנזוס היהודי אמריקאי של שנות ה־60. מאמריה של

ארנדט עוררו סערה ציבורית משום שחרגו מקונצנזוס זה, אך בה בעת הביקורת הציבורית

על עמדתה של ארנדט סייעה לבסס אותו. לבסוף, לא ניתן להתעלם מההיבט המגדרי. אחת

ההאשמות המרכזיות שהוטחו נגד ארנדט, האשמה החוזרת ונשנת גם בסרט, היא שעמדותיה

על משפט אייכמן נעדרות אמפתיה כלפי הקורבנות היהודים, או כפי שגרשום שלום ניסח

זאת במכתבו המפורסם לארנדט, אין בה 'אהבת ישראל'. היעדר אמפתיה – איזו מן האשמה

מוזרה זו כלפי הוגה או פילוסוף. האין זאת ההתנתקות מהמרחב הרגשי והמחויבות לחשיבה

ראציונלית המעניקה להוגה במסורת הנאורות את היכולת לבסס שיפוטים מוסריים בעלי

תוקף כללי? קשה להתחמק מהתחושה שהיעדר אמפתיה או רגש היא האשמה שקל יותר היה

להפנות כלפי ארנדט בשל היותה אישה.

ודמותה, בוטאו, בו ההיסטורי ההקשר אלא ארנדט, של טיעוניה בהכרח אלה היו לא

שעומדת כמי ארנדט של דימויה מאמריה. סביב הציבורית הסערה לפרוץ הובילו אשר

מחוץ למחנה היהודי, כמי שדוחה את הפרטיקולריזם היהודי ומאמצת את האוניברסליזם,

ולאו דווקא של עיון מדוקדק בכתביה זו הוא בראש ובראשונה תוצר של סערה ציבורית

ביקורתי לא באופן מאמץ טרוטה פון של סרטה במחשבתה. היהודית' 'השאלה ובמעמד

דימוי שגוי זה של ארנדט במקום לעורר דיון על ההקשרים ההיסטוריים שבתוכו נוצר, לעיין

119חנה רנדש 'הט אה הקה דקת'

בצורה מעמיקה במקום 'השאלה היהודית' במחשבתה ולתהות מה ניתן ללמוד מהרלוונטיות

הגוברת של ארנדט במערב אירופה, ארצות הברית וישראל על האופן שבו התעצב זכרון

השואה במקומות אלו בעשורים האחרונים.

מראי מקום.1998 ,Laqueur 1 ראו

ראו לאקר, שם. לדוגמא נוספת בהקשר ישראלי 2ראו את ההקדמה של עדית זרטל לקובץ המאמרים חנה ארנדט: חצי מאה של פולמוס בו היא כותבת של ההיסטוריה את לקרוא רבות דרכים "יש כי מבלי אותה לקרוא דרך אין איך ה-20; המאה וצוקרמן זרטל ראו ארנדט." חנה את לקרוא

)2004(,עמ' 9.לדיון על המתח בין תפיסה פריטקולרית לתפיסה 3שניידר ראו ארנדט של בהגותה אוניברסלית

.)2007(אינטלקטואלים שגם לציין חשוב .)2009( ג'אט 4במזרח אירופה אימצו את הגותה של ארנדט, אם כי מסיבות אחרות. הם ראו את כתיבתה כמציעה את ושתופסת מרקסיסטית לא מהפכה של מודל על המושתת חברה של כדגם הברית ארצות חירות. אני מודה לנתן שניידר על שהפנה אותי

לעיין בנקודה זו. ראו באטלר )2012(. 5

ראו צימרמן )2007(,עמ' 181–193. 6ראו לדוגמא דינר )2008(, אנגל )2009(, אשהיים 7 .)1996( וברנשטיין )2011( שניידר ,)2001(קובץ פרסום את לציין גם חשוב זה בהקשר המאמרים והמכתבים 'כתבים יהודיים' של ארנדט בגרמנית, אנגלית ועברית. ראו ארנדט )2012(.

ראו ארנדט )2009(. 8

ראו ארנדט )2000(. 9ראו שפירא, )1998(. 10

ראו מוין )2005(. 11ראו אנגל )2009( עמ' 168–183, דינר )2000(,עמ' 12

.119ראו אנגל, שם. 13

ראו דינר )2010( ונוביק )2000(. 14

רשימת מקורותAschheim, Steven (2001), Scholem, Arendt, Klemperer: Intimate Chronicles in

(Turbulent Times) Bloomington.

Bernstein, Richard (1996), Hannah Arendt and the ‘(Jewish Question) ‘Cambridge.

Butler, Judith (2012), Parting Ways: Jewishness and the Critique of Zionism) New

York.(

Diner, Dan (2000), Beyond the Conceivable: (Studies on Germany, Nazism and the

Holocaust) Berkeley.

_________ (2008), ”Ambiguous Semantics: Reflections on Jewish Political

Concepts“, Jewish Quarterly Review.(1) 98 ,

Diner, Hasia (2010), We Remember with Reverence and Love: (American Jews and

the Myth of Silence after the Holocaust, 1945-1962) New York.

Laqueur, Walter (1998), ”The Arendt Cult: Hannah Arendt as Political Commentator”,

Journal of Contemporary History.(4) 33 ,

Novick, Peter (2000), (The Holocaust in American Life) New York.

גקא ר בקן 120

Shapira, Anita (1998), ”The Holocaust: Public Memories, Private Memories ”,Jewish

Social Studies.(2) 4 ,

Sznaider, Natan (2007), ”Between the Universal and the Particular: Hannah Arendt’s

Jewish Cosmopolitanism ”,European Journal of Social Theory.(112) 10

____________ (2011), Jewish Memory and the Cosmopolitan Order) Cambridge.(

Moyn, Samuel (2005), A Holocaust Controversy: (The Treblinka Affair in Postwar

France) Waltham.

אנגל, דוד )2009(, מול הר הגעש: חוקרי תולדות ישראל לנוכח השואה )ירושלים(.

ארנדט, חנה )2000(, אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע )תל אביב(.

________ )2009(, יסודות הטוטליטריזם )תל אביב(.

________ )2012(, כתבים יהודיים )תל אביב(.

גירון גרשון תרגום: ,1945 מאז אירופה תולדות המלחמה: אחרי ,)2009( טוני ג'אט,

)ירושלים(.

זרטל, עדית )2004(, "הקדמה", עדית זרטל ומשה צוקרמן )עורכים(, חנה ארנדט: חצי מאה

של פולמוס )תל אביב(.

צימרמן, משה )2007(, "חנה ארנדט, ה'פוסט־ציונית' המוקדמת", סטיבן אשהיים )עורך(,

חנה ארנדט בירושלים )ירושלים(.