הכתבה _המוזיאונים נתפסים ברשת

24.6.2015 [email protected] Gmail "היי רם הכתבה "המוזיאונים נתפסים ברשת

data:text/html;charset=utf8,%3Ch1%20style%3D%22fontstyle%3A%20normal%3B%20fontvariant%3A%20normal%3B%20letterspacing%3A%20norm… 1/6

המוזיאונים נתפסים ברשתבהמשך למהפכים בתעשיית המוסיקה והספרות, מה יקרה למוסדות האמנות המסורתיים בעקבות?היצירות של אמנים במרחב האינטרנט

מאת מאיה מזרחי אפוק טיימס

צילומים: WestportWiki, באדיבות מוזיאון ישראל, יורם אור חן

לגיליון המלא לחץ כאן

כשרואים את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני, "ציידי האוצרות", בין אם אוהבים אותו ובין אם לא, קשה שלאלחשוב (במיוחד אם אתה אוהב אמנות מושבע) על המאמץ האדיר שעשו הנאצים במלחמת העולם השנייה

לגנוב ולהחביא יצירות אמנות ברחבי אירופה עבודות של מיכאלאנג'לו, ורמיר, רמברנדט ורנואר ועלהמאמץ המקביל שעשו האמריקאים והאירופאים כדי להצילן, גם תוך סכנת חיים. היום, 70 שנה אחרי, האם

היינו טורחים בכלל להציל יצירות מופת כאלה?

הופעת האינטרנט ושכלול הטכנולוגיה חוללו שינויים עמוקים ומשמעותיים בעולם התרבותי והחברתי שלנו.ראינו כבר איך תעשיית המוסיקה שינתה את פניה וגרמה לכך שגם מוסיקאים מפורסמים מאוד מעלים אתעבודתם בחינם לרשת. ראינו איך אנחנו נפרדים אט אט מהנייר בעקבות המידע הרב והזמין שהאינטרנט

מספק לנו בכל עת. השינויים שהתרחשו מטלטלים היום את המוסיקאים ואת אנשי הספר, הנדרשים להמציאדרכים חדשות להתפרנס וליצור.

גם בעולם האמנות נשמעות תהיות על השינויים הצפויים בו, בעקבות חופש היצירה שהאינטרנט מציעלאמנים. האם ערכם של מוסדות מסורתיים, כמו מוזיאונים וגלריות, עומד להיפגע (אם לא נפגע כבר) או שמא

להיפך להתחזק? ומה יקרה לאמנים עצמם?

ענן או מוזיאון?

http://land1.etnews.co.il/indexnew.php?srcCode=13&conTitle=%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D:%20%D7%90%D7%91%D7%99%20%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%9F,%20%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%A0%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%AA.%20259&conDesc=%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D:%20%D7%90%D7%91%D7%99%20%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%9F,%20%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%A0%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%AA.%20259&conCode=58&agent=8&opCode=5



רם גליק, יועץ לסחר באמנות

ד"ר אבי רוזן, אמן ויוצר ב"סייברספייס"

ד"ר אבי רוזן, אמן ויוצר ב"סייברספייס", מתריע כבר עכשיושהעשייה באינטרנט הופכת את המוסדות המוזיאליים לבלתירלוונטיים ומבשרת את סופה של האמנות המסורתית. לדבריו,

הרשת שואבת לתוכה כמות עצומה של אמנים שבורחיםמהעולם המסורתי של הגלריות והמוזיאונים, מסיבות כלכליות

ואמנותיות.

"באמנות המסורתית," מסביר רוזן, "היצירה האמנותית הייתהקבועה ומקובעת: לקחו תמונה, הציגו אותה במוזיאון והקהל

חווה את היצירה הקלאסית והמשיך הלאה. הטכנולוגיה אפשרהלתמונות לזוז מול קהל סטטי, כמו בקולנוע או בטלוויזיה

וגם המוזיאון, כדי לא לפגר מאחור, התחיל להציג תמונות נעותמול קהל שבא לראות אותן.

"הרשת לקחה את זה צעד אחד קדימה. עכשיו אפשר לצפותבסרטים תוך כדי הליכה או נסיעה, והתמונה לא רק זזה אלא

נעשתה אינטראקטיבית: כשאני מעלה יצירה לרשת אני מאפשרלצופים, שפעם היו פאסיביים, להשפיע ולשנות אותה. איזו

משמעות יש למוזיאון במצב כזה, כשהיצירות שמוצגות בו זמינותלכל אחד בכל מקום ובכל זמן?

"המוזיאון מטבעו רוצה לשמור על מעמדו כפונקציה של מוסדיחיד שקובע מה הקהל יראה. כך גם לגבי האקדמיה האמנותית",אומר רוזן. "האקדמיה היא מאוד שמרנית. היא מתנגדת למדיה

החדשה, שמערערת על מומחיותם של מורים מהדור הישןולמעשה מבטלת את תפקידם. פעם אספנים היו משלמים הרבה

כסף כדי לקנות אורגינל, אבל שכל אחד מורידיצירה ברשת בחינם, איזו משמעות יש עוד לאספנות?"


רוזן שם את היצירה שלו ב"ענן" וכולם יכולים לראות אותה בכלעת. באתר שלו ביוטיוב יש יותר מ53 אלף סרטונים, והוא מעלה חדשים בכל יום. לדבריו, כל הסרטים יחד זכו

ל4.5 מיליון צפיות, כלומר עשרות צפיות לכל סרטון, בעוד שלתערוכה המוזיאלית האחרונה שהשתתף בההגיעו "רק" 3,0002,000 איש במשך חודש.

"למעשה, המוזיאונים יורים לעצמם ברגל," אומר רוזן. "ברגע שהיצירה הופכת להיות דיגיטלית היאמשתכפלת ללא שליטה, ואז הסכר נפרץ והממסד הישן לא יכול להתקיים יותר. אם אתה מציג משהו שיכול

להיות מוצג בכל מקום, מה ההצדקה לקיום שלך? לפני שנים, כשהיצירה שלי התחילה להיות זמינהבחינם ברשת, אמרו לי 'השתגעת? ממה יחיה האמן?' היום זה כבר אחרת."




פרוייקט "גוגל ארט" הופך את אוספי המוזיאונים לדיגיטליים

הערך המניפולטיביממה באמת יחיה האמן בעידן הדיגיטלי והאינטרנט?

"יש משהו שנקרא חוק הזנב הארוך, שאומר שאפשר לעשות יותר כסף משלושה מיליון תפרנים מאשרמשלושה מיליארדרים. כשאני שם את היצירות שלי ביוטיוב, זה מאפשר פרסומת. זה מזכה אותי בכמה

סנטים. אם יש אלפי כניסות ביום אתה יכול לעשות יותר כסף מאשר אם תמכור אוריגינלים. במקביל אפשרלמכור עבודות מקוריות שאתה מעלה לאינטרנט לטובת בעלי ממון. האמנות באינטרנט הופכת להיות

דמוקרטית."

יצירה שתלויה באהבה של הקהל וב"דמוקרטיה" יכולה להתפרסם מאוד, אבל מי אמר שהיא דווקאטובה?

"מי קבע שאוצר מציג במוזיאון את הדבר הנכון? באינטרנט יש גם הרבה יותר יוצרים. מי מגיע להציגבמוזיאון? האלפיון העליון שהאוצרים אוהבים. באינטרנט כל אחד יכול. כל אחד הופך להיות אוצר ויוצר."

אתה בעצם אומר שאין קריטריונים לאמנות טובה ושלא צריכים להיות.

"מי קובע מהי אמנות טובה? האוצרים? מה הם מבינים ביצירה? הם לא יוצרים. מה שנותר זאת המודעותוהכנות של היוצר. דבר נוסף שקובע היום את הערך של יצירת אמנות זה השוק שלה, המסחר ביצירות אמנות.וזה אחד מהאסונות הגדולים של המאה ה20. הערך שנקבע בשוק הזה לאמנים וליצירותיהם הוא לאו דווקא



הערך האמיתי, אלא הערך המניפולטיבי. מריצים את שוק האמנות כמו שמריצים מניות. אם ינתקו אתהמסחור מהאמנות, תיוותר אמנות נטו. המדיה החדשה והאינטרנט מאפשרים לעשות את זה בלי התיווך של

סוחרים."

אז אם לא יהיו מומחים, איך בכל זאת ייקבעו הסטנדרטים לאמנות טובה?

"זה נקרא חוכמת ההמונים, שהיא חכמה יותר מכל גאון שהוא. התמקצעות שייכת לעולם הישן. המומחיםבוחרים לומר רק מה שהם רוצים לומר, רק מה שהם רוצים להעביר, אבל באינטרנט כל הידע זמין לכולם. כל

מי שמחובר ל'ענן' נהנה מהידע".

יוליוס פופס, מפל האותיות, מתוך התערוכה "חוקרים במופלא" שנערכה במוזיאון ישראל בשנת 2011


הערך האמנותיבניגוד לדעתו של רוזן (ולדעה הרווחת בכלל) מבשר היזם ומבקר האינטרנט אנדרו קין, מחבר הספר "כת

החובבנות", שהאינטרנט הורס את התרבות שלנו ומשחית את יכולתו של האמן להתפרנס בכבוד.

לדברי קין הפלטפורמה הדיגיטלית, שמאפשרת יצירה ואחסון של מידע אינסופי, מהווה סכנה: ללא שומריהסף התרבותיים ניתנת לגיטימציה ליצירה בינונית ולחובבנות. "אחת האשליות הגדולות ביותר של יוטיוב ושל

תעשיות התרבות ה'דמוקרטיות' היא שיש בהן דמוקרטיה," אומר קין בראיון לBBC, "אבל קשה מאודלהתבלט בין מיליארדים של קטעי הווידאו ביוטיוב. רק אחוז קטן מצליח, ואף אחד מהם לא מבוקר, מפותח או

נתמך על ידי מוסדות תרבותיים". קין חושש שיהיה קשה לחזור אחורה.

רם גליק, יועץ ישראליאמריקני לסחר באמנות, נוטה להסכים עם קין לגבי הסכנות שברשת, אבל הוא הרבה




מירה לפידות, אוצרת ראשית לאומנויותבמוזיאון ישראל בירושלים

יותר אופטימי ואינו חושש שהאינטרנט ימחק את האמנות המסורתית או את מוסדותיה. לטענתו, הוא מבחיןשתופעת האספנות לא נפסקה אלא אף נמצאת במגמת עלייה, כשהמוזיאונים והמוסדות למכירה פומבית

מושכים היום קהל רב יותר בזכות השיווק באינטרנט.

"התזה הזאת, שהאמנות המסורתית תיעלם, חוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה", אומר גליק, "אבלההיסטוריה שלנו חזקה מכל תזה, כי האמנות נוגעת במי שאנחנו בתור אנשים. 500 שנה אחרי דהוינצ'יאנחנו עדיין מדברים עליו בתערוכה". עם זאת, לדעתו אנחנו חיים בתקופה שכבר אין מאסטרים: "אין יותר

שאגאלים, אין יותר בוטיצ'לי או מונה. האמנות הפכה להיות יותר טרנדית. דמיאן הירסט, לדוגמה, שמוכר אתעבודותיו במיליונים, הוא הכי טרנדי שאפשר. רוב המומחים אומרים שזאת לא אמנות. פעם גם לאסוף אמנות

לא היה טרנד, הייתה חשיבות להשקעה ולהיסטוריה״.


גליק מסביר שהאינטרנט מאפשר לאמנים שיווק עצמי משופר וישיר, אבל אז הקניינים חייבים להכיר את עולםהאמנות כדי להבחין באיכויות. כשמדובר בסוחרים שמתווכים בין הקונים לאמן, הגבולות עוד יותר מעורפליםלדבריו: "אצל הסוחרים התשוקה לכסף חזקה מהתשוקה לאמנות, ואז המניעים לא תמיד טהורים והגבולות

מיטשטשים, במיוחד שבאינטרנט קשה להבחין באיכות כשאתה לא רואה את היצירה מולך״.

עתיד המוזיאוניםבפורום שנערך בבוסטון על עתיד המוזיאונים, דיווח מוזיאוןהמטרופוליטן בניו יורק על כשישה מיליון מבקרים ב2013,לעומת כ44 מיליון באתר האינטרנט שלו. הנתון הזה אינומפתיע: בשנים האחרונות הבינו המוזיאונים בעולם שכדי

להישאר רלוונטיים ולהגדיל את קהל המבקרים שלהם, עליהםלהתרחב ולפתח את פעולותיהם באינטרנט.

אחד המנועים לתופעה הזאת הוא פרויקט "גוגל ארט", שמאז2011 עודד כ300 מוסדות מוזיאליים ב54 מדינות (וביניהםהמטרופוליטן) להפוך חלק מהאוסף שלהם לדיגיטלי. הפרויקטמאפשר לגולש באתר לחוות אחרת את יצירות האמנות שהוא

מכיר ולהתוודע ליצירות חדשות, להרכיב לעצמו אוסף פרטי שלדימויים מתוך מאגר רחב של יצירות ולהתבונן ביצירה עד לפרטי

פרטיה, בשונה מההתבוננות במוזיאון.

לדוגמה, המוזיאון לאמנות בקליבלנד, שהפך כ95 אחוזמהאוסף שלו לדיגיטלי, פיתח חוויה מוזיאלית שבה המבקר יכול

להגיע למוזיאון עם האייפד שלו, להוריד אליו את היצירותשעליהן הוא מעוניין לקבל מידע ולחקור את היצירה עד הפרט

הכי קטן שלה, להפעיל עליה מניפולציה וכל זאת כשהוא עומד מול היצירה, פיזית. אחר כך אותו מבקר יכוללחזור אל ביתו ולהמשיך את המחקר והחוויה. בארץ היה מוזיאון ישראל בירושלים אחד מהחלוצים שעבדו

בשיתוף פעולה עם גוגל, כשהעלה ב2011 דימויים של מגילות ים המלח לאתר אינטרנט. המבקר באתר יכוללראות את המגילות עד לרזולוציה הכי גבוהה ולקבל עליהן מידע מקיף.

עם זאת, בפורום בבוסטון הסביר מנהל הפרויקט של "גוגל ארט", עמית סוד, שהמוזיאונים עדיין חוששיםמהתהליך של הפיכת האוסף לדיגיטלי: "יש להם חשש מהאינטרנט, מזכויות יוצרים על יצירות ודימויים,




מסגירה של מוזיאונים בגלל מחסור בקהל ובתרומות... אלה פחדים אמיתיים וצריך להתייחס אליהם״.

מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות במוזיאון ישראל, אינה חוששת לקיומו של המוזיאון או לרלוונטיות שלו."הכלים הדיגיטליים, כמו מדריך קולי, עוזרים להפוך את חוויית הביקור במוזיאון למעניינת ומקיפה. ואני לא

מאמינה שאנשים יפסיקו להגיע למוזיאון אם יוכלו לראות ולחוות אמנות באינטרנט. לראות אמנות דרך האייפוןאו המחשב זה כמו לראות מאסטר שף בטלוויזיה בלי לטעום את האוכל שהם מכינים. יש ממד גופני לחוויהשל ביקור המוזיאון במוזיאון: היצירה נראית קטנה או גדולה יותר ממה שדמיינו כשראינו אותה בתמונה או

באינטרנט. זאת אחת מהאיכויות שיש ליצירה וזה משפיע על החוויה וההבנה שלה. בנוסף, ליצירה יש יצירותשכנות בתערוכה שהצופה מושפע מהיחסים ביניהן, והוא גם מושפע ממה שראה קודם לכן. כל זה משפיע

מאוד על חווית הצריכה של האמנות״.

לפידות מסבירה שהמוזיאון עדיין לא ביצע רכישות רבות של אמנות רשת, כמו עבודותיו של אבי רוזן. לדבריה,בגלל הדמוקרטיה של היצירה ברשת, יש הרבה שאלות שהמוזיאון עדיין לא ענה עליהן, בעיקר בנוגע

למשמעות של בעלות המוזיאון על עבודה כזאת אותה סיבה שבגללה אמנים כמו רוזן מציגים מלכתחילהבמרחב הווירטואלי.

ב2012 הציג המוזיאון עבודה אחת שהייתה קשורה לרשת, אבל שהיה לה ביטוי פיזי הכרחי בתערוכה:"bit.fall" של האמן יוליוס פופס, שהוצגה בתערוכת העיצוב "חוקרים במופלא", הציגה מפל מים שעליו נוצרות

מילים הנופלות יחד עם זרם המים. המילים נראות אקראיות, אבל למעשה נאספו על ידי תוכנה מיוחדתשאוספת מילים באמצעות אלגוריתם מאתרי חדשות באינטרנט בזמן אמת.

היצירה של פופס יכולה להוות מטאפורה נהדרת לכך שזרם המידע העצום והמתחלף באינטרנט יכול לקבלביטוי מפתיע ומסקרן כשהוא עובד בהרמוניה עם המרחב הפיזי. למה צריך לבחור, אם אפשר ליהנות משני

העולמות ולהעשיר את שניהם?



Documents

הכתבה _המוזיאונים נתפסים ברשת