19
שי עקביא והנר מרצה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב. נאמנות להלכה- מהי? א. נאמנות להלכה- הצגת הדילמה איש ההלכה מתמודד תדיר עם סתירות והתנגשויות שמתגלעות בין הנורמות והדרישות ההלכתיות כפי שהוא מבין אותן, ובין פרקטיקת חיי היומ־יום שלו, המעוגנת בתפישות ערכיות ונורמטיביות שונות. על־פי־רוב מנסה איש ההלכה להכריע את הכף לטובת הנורמה ההלכתית, אך למדות זאת נותרים בעינם פערים משמעותיים בין הדרישות ההלכתיות להתנהגותו בפועל. מצב זה מעורר דילמה עמוקה- כיצד יכולים פערים אלו לעלות בקנה אחד עם הצהרתו של איש ההלכה על מחויבותו ונאמנותו להלכה? דרך התמודדות מקובלת עם דילמה זו היא להסביר את הסטייה מההלכה ככישלון אשר מעיד על ״חולשת הרצון״ האנושית. אכן, איש ההלכה שואף ומנסה בכל כוחו להתאים את אורחות־חייו לדרישות ההלכתיות, אלא שלעיתים ה״יצר הרע״ מתגבר עליו ומכשילו. ואולם ״הסבר הכישלון״ אינו מספיק. ישנם מקדים רבים שבהם נראה בעליל שהפער שבין הדרישות ההלכתיות להתנהגותו של איש ההלכה, נובע מהכרעה מתמשכת ומודעת שנעשית ״לכתחילה״, ולא מתוך תחושה של מצוקה וכישלון. ושוב עולה השאלה: האם סטייה מודעת כזו מן ההלכה יכולה לעלות בקנה אחד עם נאמנות להלכה? תגובה אחרת לפערים שמתגלים בין דרישות ההלכה ובין התנהגותו של איש ההלכהאו( של קהילה) שלמה מנסה לטעון שהפער הוא מדומה בלבד, ושההתנהגות הנדונה מוצדקת מבחינה הלכתית. מהלך זה צובר תאוצה בשנים האחרונות בכתיבה ההגותית־מחקרית, ובהקשר זה אנו עדים לפיתוחם של83

שי ע' ווזנר, בתוך מסע אל ההלכה

Embed Size (px)

DESCRIPTION

neemanut lehalacha

Citation preview

והנר עקביא שיתל־אביב. באוניברסיטת למשפטים מרצה

מהי? - להלכה נאמנות

הדילמה הצגת - להלכה נאמנות א. בין שמתגלעות והתנגשויות סתירות עם תדיר מתמודד ההלכה איש

חיי פרקטיקת ובין אותן, מבין שהוא כפי ההלכתיות והדרישות הנורמות

על־פי־רוב שונות. ונורמטיביות ערכיות בתפישות המעוגנת שלו, היומ־יום

למדות אך ההלכתית, הנורמה לטובת הכף את להכריע ההלכה איש מנסה

להתנהגותו ההלכתיות הדרישות בין משמעותיים פערים בעינם נותרים זאת

לעלות אלו פערים יכולים כיצד - עמוקה דילמה מעורר זה מצב בפועל.

להלכה? ונאמנותו מחויבותו על ההלכה איש של הצהרתו עם אחד בקנה

מההלכה הסטייה את להסביר היא זו דילמה עם מקובלת התמודדות דרך

שואף ההלכה איש אכן, האנושית. הרצון״ ״חולשת על מעיד אשר ככישלון

אלא ההלכתיות, לדרישות אורחות־חייו את להתאים כוחו בכל ומנסה

אינו הכישלון״ ״הסבר ואולם ומכשילו. עליו מתגבר הרע״ ה״יצר שלעיתים

הדרישות שבין שהפער בעליל נראה שבהם רבים מקדים ישנם מספיק.

ומודעת מתמשכת מהכרעה נובע ההלכה, איש של להתנהגותו ההלכתיות

עולה ושוב וכישלון. מצוקה של תחושה מתוך ולא ״לכתחילה״, שנעשית

עם אחד בקנה לעלות יכולה ההלכה מן כזו מודעת סטייה האם השאלה:

להלכה? נאמנות

של התנהגותו ובין ההלכה דרישות בין שמתגלים לפערים אחרת תגובה

בלבד, מדומה הוא שהפער לטעון מנסה שלמה( קהילה של )או ההלכה איש

בשנים תאוצה צובר זה מהלך הלכתית. מבחינה מוצדקת הנדונה ושההתנהגות

של לפיתוחם עדים אנו זה ובהקשר ההגותית־מחקרית, בכתיבה האחרונות

83

ולערכים לנורמות ויחסה ההלכה של מהותה בעניין שונים חשיבה כיווני

עיקריות: מגמות לשלוש למיין ניתן הללו החשיבה כיווני את ‘חו־ץ־הלכתיים.

הלכתיים־ערכיים עקרונות כגון שונים, פנים־הלכתיים מנגנונים הדגשת א.

המאפשרים באלו(, וכיוצא הבריות״, ״כבוד הדחק״, ״שעת נעם״, דרכי )״דרכיה

של המרכזי תפקידה הדגשת ב. 2וכלליה: ההלכה בתוך וגמישות דינמיקה

לעצב מסוים חופש ההלכה לחכמי ניתן באמצעותה אשר ההלכתית, הפרשנות

ג. 3הערכיות: לתפישותיהם להתאימה ובכך דעתם, שיקול על־פי ההלכה את

שולחן־עדוך, חלקי ארבעת את רק כוללת אינה ההלכה ההלכה. מושג הרחבת

במסגרת 4ודרך־ארץ. מוסר ואינטואיציה, סברה הכולל חמישי״, ״חלק גם אלא

ובין ״הלכה״ בין ההלכתית ההבחנה הדגשת את גם לכלול ניתן זה, אחרון כיוון

דורשת אינה עצמה התיאורטית שההלכה עולה ממנה אשר למעשה״, ״הלכה

5למעשה״. כ״הלכה בפועל יישומה ובין בינה מלאה התאמה

אינם הם שגם דומני אך עלי, מקובלים הנזכרים החשיבה כיווני כל

את להצדיק הניסיון לפעמים, בה. דנים שאנו לדילמה מלא פתרון נותנים

אמיתי. ולא משכמג לא מאולץ, נראה הלכתית מבחינה הנדונה ההתנהגות

למיטב הנזכרת: הדילמה בפני שוב עצמו מוצא ההלכה איש אלה במקרים

בכישלון מדובר אין אך ההלכתית, לנורמה מנוגדת אכן התנהגותו הבנתו,

לזה ישוב ״שלא עצמו על להעיד יכול הוא אין חד־פעמית. במעידה או

אלא ה״ב(, פ״ב, תשובה, הלכות תודה, משנה רמב״ם, לעולם״)עי׳ החטא

ההלכה איש דומה. באופן ינהג הוא בעתיד שגם סביר דבר, של היפוכו

הלכה״ ״איש אכן ההלכה מן זו סטייתו לנוכח אם בתהייה, אפוא מתייסר

!בנפשו? עושה הוא שקר שמא או הוא,

לטעון, מבקש אני ההלכה. של שונים מודלים שני לשרטט אנסה זה במאמר

שבמסגרת בעוד הראשון, המודל על־פי בעיקר מתעוררת האמורה שהדילמה

שבהן הדרכים ושל ההלכה איש של אחרים פנים אולי מתגלים השני המודל

להלכה שהנאמנות ייתכן זה, מודל במסגרת להלכה. נאמנותו את מביע הוא

ההלכתיות, לדרישות בניגוד מתנהג ההלכה איש לעיתים אם גם נפגעת, אינה

כישלון. תודעת מתוך ולא ומכוונת, מודעת הכרעה מתוך נעשה הדבר אם וגם

ההלכה של מודלים שני ב. נמעניה אל פונה אשר התנהגות, כללי של נורמטיבית מערכת היא ההלכה

תובענית, מערכת בהלכה לדאות מקובל ומצוות. איסורים של ברשימה

ובעצם להוראותיה, מוחלט וציות מלאה כפיפות מנמעניה דורשת אשר

בחיים״ ״ובחרת הכתוב האדם. בידי אמיתי בחידה חופש משאירה איננה

לבחור האדם את שמחייבת כהוראה זו תפישה לפי מתפרש י״ט( ל׳ )דברים,

כפיפות מנתיניו תובע אשר למלך, הדבר דומה ההלכתית. החיים בדרך

לחוקיו. מוחלט וציות מלאה

את מבטא האמור, המודל על־פי ההלכה את התופש ההלכה, איש

כפיפות מתוך עולה את עצמו על לקבל שואף שהוא בכך להלכה נאמנותו

ההלכתיים לצווים לציית יכולתו ככל מנסה הוא מוחלטות. ומחויבות

לפני בעומדו בלבד. ההלכתיות להכרעות בהתאם הערכי עולמו את ולעצב

ההלכתיות הקטגוריות באמצעות אותה בוחן הוא כלשהי, דילמה

כל ודוחה שלהם, ברלוונטיות מכירה שההלכה ההלכתיים והשיקולים

הדרישות בין פער מתגלה ואם 6רלוונטי. לא כשיקול אחר שיקול

הרצון״ ל״חולשת ההלכה איש זאת זוקף בפועל, להתנהגותו ההלכתיות

עליו. שהתגבר הרע יצרו מעצת שנבע זמני ולכישלון

ההתנהגות כללי תחת ומכפיפה אחרון, פוסק בהלכה דואה זו תפישה

היא, ההלכה איש של הנחתו אחרים. שאיפה או שיקול, רצון, כל ההלכתיים

בתוכו כולל ההלכתית, ההכרעה בבסיס העומד ההלכתי השיקולים שמעגל

כלפי הראוי הנורמטיבי היחס לקביעת הרלוונטיים השיקולים כל את

ההלכתיים השיקולים על לגבור שיוכל חיצוני שיקול ואין הנדון, המעשה

ההלכתית. העמדה את המעצבים

מושג של רחבה תפישה עם גם אחד בקנה לעלות יכול זה מודל זאת, עם

שולחן־ערוך חלקי בארבעת מצטמצמת אינה ההלכה שלפיה ההלכה,

ועל מוסדיות אינטואיציות על המבוססות נורמות גם כוללת אלא בלבד,

להן ונותנת חיצוניות שיקולים מערכות לתוכה מסגלת ואף 7אנושית, סברה

לאחר רק דינא״(. דמלכותא ״דינא הכלל במסגרת )למשל, מחייב תוקף

ההלכה איש מניח בהרחבה, או בצמצום ההלכה, של גבולותיה ששורטטו

ושרק בהלכה, כלולים הרלוונטיים השיקולים שכל זה, במודל המחזיק

המחייב. כוחם את יונקים הם מכוחה

מעגל זה, חלופי מודל לפי ההלכה. של אחר מודל לשרטט אבקש להלן

הנורמטיבי יחסה את ההלכה קובעת בסיסו על אשר ההלכתי השיקולים

ההכרעה לקבלת הרלוונטיים השיקולים כל את כולל בהכרח לא למעשה,

נקבעות על־פיה אשר משלה שיקולים מערכת להלכה האופטימלית.

לעיתים מתקיימים הזו השיקולים מערכת בצד אך ההלכתיות, הנורמות

מנקודת בחשבון הובאו שלא וחשובים, ראויים חוץ־הלכתיים, שיקולים

עליה שמורה לזו מנוגדת הכרעה לבסס עשויים ואשד ההלכתית, המבט

8ההלכתי. ההתנהגות כלל

- לפעמים נתפשות ההלכתיות הנורמות זה, מודל במסגרת ועוד: זאת

בלשון טביך ״עיטין - טובות״ כ״עצות אלא - מוחלטים כציוויים לא

לאדם לו ומייעצת מורה ההלכה החיים. בדרך האדם את המנחות - 9הזוהר

היא אך ההלכתיים, בשיקולים בהתחשב בה ללכת שראוי הדרך מהי

שיקולים מתקיימים ההלכתיים השיקולים שבצד לכך כביכול ״מודעת״

חוקים, וקובע גזירות הגוזר למלך הקב״ה של הדימוי לעומת נוספים.

של הדימוי - ובהתאמה לרופא, הקב״ה של הדימוי יותר כאן מתאים

רפואיים. התנהגות ולכללי חיים לסם ומצוותיה התורה

לאכול שלא הראשון לאדם שניתן הציווי את חז״ל המשילו בזה כיוצא

לחולה: שניתנה רפואית להודאה הדעת מעץ

לו: אמר הרופא אצלו. הרופא שניכנס לחולה דומה? הראשון אדם היה למה

מיתה גרם דבריו, על שעבר וכיון תאכל״. לא פלוני ודבר אכול פלוני ״דבר

מידת עליך עובר שהרופא ״תאמר לו: אמרו אצלו. קרוביו נכנסו לעצמו.

היה כך לעצמי״. מיתה שגרמתי הוא אני ושלום, ״חם להם: אמר הדין״.

וכיון תאכל״, לא פלוני ודבר אכול פלוני ״דבר לי: ואומר אותי מצוה

לעצמי. מיתה גרמתי דבריו על שעברתי

עובר שהקב״ה ״תאמר לו: אמרו הראשון, אדם אצל הדורות כל נכנסו כך

לעצמי. מיתה שגרמתי הוא אני ושלום, ״חס להם: אמר הדין״. מידת עליך

ורע טוב הדעת ומעץ תאכל אכול הגן עץ ׳מכל לי: ואומר אותי מצוה היה כך

מיתה גרמתי דבריו, על שעברתי וכיון י״ז(, ב׳ )בראשית ממנו׳. תאכל לא

]0תמות׳.״)שם(. מות ממנו אכלך ביום ׳כי דכתיב: לעצמי,

השלכות להיות עשויות רפואיים התנהגות לכללי המצוות של לדימוין

מבט מנקודת ההלכתיות הנורמות של התובענות מידת על הן עמוקות,

החיצונית מבטו מנקודת להלכה הנאמנות של משמעותה על והן הלכתית

ואמצעי ההתנהגות דרכי מהם לחולה שמורה הרופא, ההלכה. נמען של

תובע אינו ולהאריכם, חייו איכות על לשמור כדי לנקוט שעליו הזהירות

לחולה מייעץ הרופא שקבע. ההתנהגות לכללי מוחלט ציות מהחולה

פי ונהג עצמך על שמור היינו בחיים״, ״ובחרת חיים חפץ אם הודאותי על־

רואה הרופא אין לחוקיו, מלא ציות מנתיניו שדורש למלך בניגוד אתה.

הרופא של הוראותיו גם אכן, מרכזית. משמעות בעל ערך עצמו בציות

מאכלים לאכול לך ״אסור לעשן״; לך ״אסור - התנהגות ככללי מנוסחות

באלו. וכיוצא יום״; בכל פלוני כדוד ליטול עליך ״חובה כולסטרול״; רוויי

)קטגוריים(, מוחלטים הם המחוקק שקובע ההתנהגות שכללי בעוד אבל

מותנים כללים בעיקרם הם הרופא שקובע ההתנהגות שכללי הרי

רוצה הוא אם לנהוג עליו כיצד לחולה מורים הם שכן )היפותטיים(,"

מתכוון הוא לעשן״, לך ״אסור לחולה אומד כשרופא בריאותו. על לשמור

מעישון הימנע ועל־כן לבריאות, מזיק העישון דבר: של לאמיתו לו לומר

בריאותך. על לשמור רצונך אם

החולה של מצבו את הרופא בוחן לנהוג, כיצד החולה את להנחות בבואו

עיצוב על השלכה זו לעובדה הרפואיים. השיקולים של באספקלריה רק

יכול החולה לו. שניתנו הרפואיות ולהוראות לרופא החולה של יחסו

ההתנהגות כללי את להפר זאת ובכל רב, אמון בו ולתת הרופא את להעריך

מבין עצמו הרופא גם מזאת, יתרה הוץ־רפואיים. שיקולים בשל הרפואיים

לקבל החולה על להשפיע עשויים רפואיים, שאינם אחרים, ששיקולים

עם להזדהות עשוי אף הוא ולעיתים הרפואית, להמלצתו שמנוגדת הכרעה

למשל כך הרפואיים. ההתנהגות כללי את להפר החולה של החלטתו

הבאה: בדוגמה

פנה השחקן כרוני. מעשן של דמות בהצגה לגלם הוצע תיאטרון לשחקן

אותו ושאל והערכה, כבוד לו ורוחש רב אמון בו נותן שהוא האישי, לרופאו

חוות לתת התבקש הרופא הצגה. בכל אחדות סיגריות לעשן לו ״מותר״ אם

היתה כך ומשום בלבד, רפואיים שיקולים על המתבססת רפואית דעת

עישון שכן בהצגה, להשתתף לך אסור רפואית( ״)מבחינה תשובתו:

שלא דומני ואולם לבריאות״. מזיק בלבד, אחדות סיגריות ולו סיגריות,

המצליחה, בהצגה להשתתף כן דבר של בסופו יחליט השחקן אם נתפלא

מזאת, יתרה הבודדות. הסיגריות בעישון הכרוך יחסית( )הקטן הנזק למרות

מבין הוא גם שכן השחקן, של החלטתו עם יזדהה הרופא שגם מאוד סביר

זה במקרה לגבור עשויים השחקן של והכלכליים המקצועיים שהשיקולים

מערכת של המוגדרים בתחומיה אפוא מכיר הרופא הרפואי. השיקול על

הרלוונטיים השיקולים כל את בחשבון מביאה שאינה הרפואית, הכללים

הפעולה. לביצוע כטעם

על־פי ההלכתיות, הנורמות של משמעותן את להבין אפשר לכך בדומה

חיים לדרכי האדם את לכוון היא ההלכה של מטרתה האמור. המודל

מבוססים ההלכתיים ההתנהגות כללי אך ומסוכנות. רעות מדרכים ולהטותו

בקטגוריות הנדון העניין את בוחנת אשר ההלכתית, הפרספקטיבה על

אינם ההלכתיים שהשיקולים בכך מכירה עצמה ההלכה בלבד. הלכתיות

להלכה! הנאמן זה גם האדם, של הכרעתו את שקובעים היחידים השיקולים

ההלכה שכן מוגבלותה, על או ההלכה של ״חולשתה״ על מעיד הדבר אין

מקרה בכל הרלוונטיים השיקולים לכל להתייחס מתיימרת אינה מלכתחילה

ומקרה.

מוחלט לציות בהכרח זהה אינו להלכה הנאמנות מושג זה, מודל על־פי

המרכזית בחשיבותם הכרה משמעה להלכה, הנאמנות ההלכתיות. לנורמות

ובכך ההלכתית, ההכרעה בבסיס העומדים ההלכתיים השיקולים של

למדות אך האמורים. השיקולים את נאמנה משקפת ההלכתית שההכרעה

לנורמה בניגוד הכרעה ההלכה איש יקבל מסוימים שבמצבים ייתכן זאת,

כלולים אינם אשר ראויים שיקולים אותם מכוח מונע הוא כאשר ההלכתית,

הנורמה של הפרה אומנם היא זו הכרעה ההלכתית. השיקולים במערכת

בסתירה עומדת היא אין אך הלכתית, מבחינה לעבירה ונחשבת ההלכתית

כזה בהקשר שנעשתה עבירה להלכה. ההלכה איש של הכללית לנאמנותו

״גדולה חכמים: אמרו שעליה לשמה״, ל״עבירה מושגית מבחינה דומה

לשמה״. עבירה

לשמה עבירה גדולה ג. עבירה ״גדולה יצחק, בר נחמן רב של מאמרו של המדויקת משמעותו

ברור עמימותו, למרות ואולם בערפל. לוטה ‘2לשמה״, שלא ממצווה לשמה

‘3״לשמה״. שנעשתה עבירה ביצוע כלפי חיובי יחס מגלה זה שמאמר

הגבורה מעשה היא לשמה לעבירה התלמודית בסוגייה המובאת הדוגמה

אסורים אישות יחסי סיסרא עם קיימה התלמודית האגדה לפי אשר יעל, של

אויביו. מיד ישראל את בכך ולהציל ברשתה, ולהפילו להתישו כדי

להתמקד ברצוני נחמן, רב של מאמרו שמעורר הרבות השאלות מתוך

שמשקף הלכתי כלל הוא לשמה״ עבירה ״גדולה האם הבאה: בשאלה כאן

בכלל כאן מדובר שמא או לשמה, עבירה על ההלכתית המבט נקודת את

בנוגע ההלכה של כנמען נחמן רב של הערכתו את שמשקף חוץ־הלכתי,

לשמה? עבירה של לביצוע

באילו קובעים אשר חלות תנאי באמצעות מוגדרת הלכתית נורמה כל

נסיבות. תלויית היא הלכתית נורמה כל ועל־כן חלה, היא סיטואציות

למותרות, הופכות מסוימות בנסיבות לעבירות הנחשבות אסורות פעולות

הלכתי כלל קובע למשל כך אחרות. בנסיבות למתחייבות ואף למוצדקות

הופכת שבת חילול שעבירת הדבר, ומשמעות שבת״, דוחה נפש ש״פיקוח

גם לקרוא ניתן בדומה נפש. פיקוח של במצב למצווה, ולמעשה למותרת

מבחינה שמצדיק פנימי, הלכתי ככלל לשמה״ עבירה ״גדולה המאמר את

איננה לשמה עבירה זו, פרשנות לפי ״לשמה״. עבירה ביצוע הלכתית

המאמר שלפיו אחר, פירוש גם להציע אפשר ואולם לעבירה. נחשבת

זה, פירוש לפי להלכה. חיצונית מבט נקודת מבטא לשמה״ עבירה ״גדולה

בשונה 14היא. עבירה ״לשמה״ שנעשתה עבירה ההלכתית, המבט מנקודת

עבירה שביצוע הרי למצווה, שהופך נפש פיקוח של במצב שבת מחילול

מצריך והוא ״לשמה״, שנעשה אף־על־פי הלכתית מבחינה אסור לשמה

מבטו מנקודת אפוא נאמרה לשמה״, עבירה ש״גדולה ההערכה 15כפרה.

שבמקרים ומשמעה ההלכה, של נאמן כנמען נחמן רב של החיצונית

16עבירה! וביצוע ההלכתי ההתנהגות כלל של הפרה להצדיק ניתן מיוחדים

התנהגות כלל של הפרה ולשבח להצדיק הלכה איש יכול כיצד ואולם,

היא מדוע לשבח, ראויה כזו התנהגות אכן אם מזאת, ויתרה הלכתי?

לסבר נוכל הרופא, לדוגמת נחזור אם הלכתית? מבחינה לעבירה נחשבת

מניעים מתוך הרפואי הכלל של להפרה דומה לשמה עבירה אוזנינו. את

״רעה״, היא הכלל הפרת הרפואית, מהפרספקטיבה לא־רפואיים. ושיקולים

להיות עשויה הרפואי הכלל הפרת יותר, הרחבה מהפרספקטיבה אך

מבחינת היינו ההלכתית, מהפרספקטיבה לשמה; עבירה גם כך מוצדקת.

השיקולים מערכת לעיל, כאמור אך אסור. המעשה - ההלכתיים השיקולים

הנוגעים הרלוונטיים השיקולים כל את בתוכה כוללת אינה ההלכתיים

גם עיניה לנגד הרואה יותר, הרחבה שמהפרספקטיבה ייתכן ועל־כן לעניין,

בר נחמן רב וראוי. מוצדק העבירה מעשה האחדים, השיקולים כל את

מביע הלכה, איש של מובהקת פדדיגמטית דמות האמוראים, מגדולי יצחק,

מן סטייה משום בו שיש אף לשמה, עבירה שביצוע עמדתו, את אפוא

ההלכה איש של הכללית לנאמנותו בסתירה עומד אינו ההלכתית, הנורמה

להלכה.

נחמן רב דברי של הרלוונטיות מהי השאלה, את לעורר עשוי זה מהלך

שגם נראה פנימית? הלכתית מבט מנקודת נאמרים הם אין אם יצחק, בר

ההלכה איש בעיני שציירנו: המודלים שני בין הבדל ניכר זה בעניין

רק ביטוי לידי באה היהודית המסורת של חשיבותה הראשון, מהטיפוס

הלכה שאיש מסתבר, ההלכתית. המערכת את משקפת המסורת כאשד

סטייה מצדיקה אשר חוץ־הלכתית לאמירה משקל ייתן לא זה, מטיפוס

הפרשנות את ידחה שהוא גם מסתבר לכך. הבנה מגלה או מהדין כלשהי

איש של תפישתו היא שונה ואולם, לשמה״. עבירה ״גדולה למאמר שהצענו

לא להלכה, ונאמנותו מחויבותו את מעצב הוא שכן השני, מהטיפוס הלכה

פי רק פי גם אלא הפנימית, מבטה מנקודת ההלכה של דרישותיה על־ על־

מגדיר שהוא כפי להלכה, הנאמנים ההלכה אנשי קהילת של הפרקטיקה

היא אם גם יצחק, בר נחמן רב של לאמירה רב משקל יש מבחינתו אותה.

נאמן בוודאי יצחק בר נחמן רב פנימית. הלכתית מבט מנקודת נאמרת אינה

מודל לשמש בהחלט יכולה להלכה מחויבותו בעיצוב דרכו ועל־כן להלכה,

לחיקוי.

את סותרת אשר הלכה איש של פרקטיקה שכל כמובן טוען אינני

לעניות חשוב אך לשמה״. עבירה ״גדולה בבחינת היא ההלכתית, הנורמה

בכך יצחק בר נחמן רב מכיר אכן אם התיאורטי. המודל על להצביע דעתי

לנורמה בניגוד להכריע האדם רשאי למדי, נדירות גם ולו שפעמים,

על גם הדבר משליך - לשמה״ ״עבירה בבחינת עבירה ולעבור ההלכתית

יכול לשמה עבירה של שהמודל אפוא, לומר נוכל אחרים. למקרים היחס

אם גם ראויים, חוץ־הלכתיים משיקולים עבירה שביצוע הטענה את לבסס

להלכה״. ״נאמנות עם אחד בקנה לעלות יכול לשמה, כעבירה מוגדר אינו

ישראל כלל הצלת הלכתית, שמבחינה נראה וסיסרא. יעל לדוגמת נחזור

יחסי לקיים ליעל היה אסור ועל־כן עדיות, איסורי על לעבור מתירה אינה

יותר, רחבה בפרספקטיבה ואולם, זה. במקדה גם סיסרא עם אסורים אישות

כדי בעבירה הכרוך המחיר את לשלם שהסכימה על לשבח יעל ראויה

עצמה על שנטלה זו בהכרעה שאין ובוודאי אויביו, מיד ישראל את להציל

מלובלין: הכהן צדוק ר׳ כותב לכך קרוב להלכה. נאמנותה ערעור משום

דיעל. לשמה׳ ׳עברה דרך על כזה לעניין עצמו להכניס יוכל האהבה, ומצד

והיא, דילפינן. הוא מהתם רק מותר, זה שדבר בתורה בפירוש מצינו ולא

סיסרא כמו כמוהו ה׳ ואויב צורר ולבער ישראל להצלת ואהבתה חשקה מרוב

בנזיר, שאמרו כמו בה, שהטיל הזוהמה ועל העברה על הביטה לא מהעולם,

בשביל נפשה גם הפקירה מקום מכל אצלה, הוא רעה זה שדבר ע״ב, כ״ג

מכל זה, על תיענש והיא זה לדבר היתר שום אין אפילו שחשבה זה, דבר

אסתר עשתה זה דרך ועל מהעולם. ה׳ צורר ויאבד היא תאבד מוטב מקום

ושלום, חם הנפש אבדת על גם היינו אבדתי״, אבדתי ״וכאשר שאמרה במה

17ישראל. להצלת ברצון עברה שעשתה מה ידי על

ההלכתית, הפרספקטיבה מן לא אפוא נאמר לשמה״ עבירה ״גדולה המאמר

לכנות ניתן מסוימים במקרים יותר. רחבה חיצונית, מפרספקטיבה אלא

ה׳״. ״רצון גם זאת פרספקטיבה

,ה״ ו״וצון ההלכה ד. לתפישה ההלכה. לציווי ה׳״ ״רצון בין זהות שקיימת טוענת רווחת תפישה

במקרה ה׳ רצון את משקף תקף הלכתי ציווי כל אחד, מצד פנים: שני זו

הופך ה׳ רצון בבחינת שהוא דבר כל אחר, ומצד חל, הוא שבו הקונקרטי

ואולם 18מפורש. פוזיטיבי מקור לה אין אם גם מחייבת, הלכתית לנורמה

השילוח, מי בעל ליינר, יוסף־מרדכי ר׳ מאיז׳ביצה, האדמו״ר של במשנתו

יעמדו ההלכה שציוויי ייתכן לדידו המושגים. שני בין הבחנה מוצאים אנו

הגותו במסגרת חשיבות נודעת זו לסתירה ה׳. לרצון בסתירה לעיתים

גוברת להתעניינות זוכה אשר מאיז׳ביצה, האדמו״ר של האנטינומיסטית

של חשיבותה את תדיר מדגיש הוא בתורותיו האחרונות. בשנים והולכת

אינה לשבח הראויה הדתיות לשיטתו, הדתית. בעשייה האוטונומיה

האמיתי רצונו מהו לברר בניסיון אלא ההלכתי, לצו עיוור בציות מתבטאת

ה׳ רצון אם המתמיד בספק כרוך אשר ניסיון ומקרה, מקרה בכל האל של

יש כיצד 19מקרה. אותו על שחל ההלכתי לציווי זהה אכן הקונקרטי במקדה

שוב, ה׳? לרצון ההלכתי הציווי בין סתירה מתגלה שאכן במקרה לנהוג

ההלכתית מהפרספקטיבה ההסתכלות. ובנקודת בפרספקטיבה תלוי הדבר

של דרכו השילוח, מי דבעל אליבא היא, זו ההלכתית. לנורמה לציית יש

ואולם ההלכה. איש של הפרדיגמטית דמותו להצגת לו המשמש יוסף, שבט

אל תמיד להביט יותר: עמוקה דתית חוויה מסמלת יהודה שבט של דרכו

שהיא ההלכתית לנורמה מנוגד הדבר אם גם על־פיו, ולנהוג ה׳ רצון

׳עת כי ההלכה, נגד מעשה לעשות לפעמים יחייב זה ״ועניין יותר: מוגבלת

יהודה של היצמדותו 20קכ״ו(״. קי״ט תורתך׳)תהילים, הפרו לה׳ לעשות

משקף ה״׳ ״רצון תורתך״. ״הפרו בבחינת והיא להלכה, מנוגדת ה׳ לרצון

למרות אשד הפורמלית, להלכה החיצוניים השיקולים מעגל את אפוא

אינם הם ה׳!(, רצון את מבטאים הרי )הם לערעור הבלתי־ניתנת חשיבותם

וסיסרא, יעל מעשה אל הדברים את נשליך אם ההלכתית. בחשיבה מוכרים

זאת ה׳. רצון את קיימה היא שעבדה, ההלכתי האיסור שלמרות לומר נוכל

מעשה היינו תורתך״, הפרו לה׳ לעשות ״עת בבחינת לשמה, עבירה היא

שהוא משום ראוי למעשה נחשב הוא אך עבירה, הוא הלכתית שמבחינה

ה׳. לרצון הישמעות מתוך שמים, לשם נעשה

נטייתו תדיר מודגשת מאיז׳ביצה, האדמו״ר על העכשווית בכתיבה

הכללים מכבלי תודעתי ולשחרור לאוטונומיה לחירות, ושאיפתו

אפשריות השלכות על מספיק דגש הושם שלא דומני אך 21ההלכתיים,

ה׳ לרצון ההלכה בין ההבחנה ההלכה. תפישת על זו משיטה שנובעות

היינו לעיל, ששידטטנו השני המודל בבסיס העומדת התפישה את מבטאת

השיקולים כל את כולל אינו ההלכתיים השיקולים שמעגל התפישה

שאינם וחשובים ראויים שיקולים לעיתים יש אחדות: ובמילים הרלוונטיים.

השיקול יעל: של במקרה כאמור כך ההלכתית. השיקולים במערכת כלולים

באיסורי מדובר כאשר הלכתית מבחינה מוכר אינו ישראל כלל הצלת של

לנורמה בניגוד מכוחו, שפועל מי אשד ראוי, שיקול הוא זאת ובכל עריות,

22יצחק. בר נחמן רב של מפיו לשבח ואף להצדקה זוכה ההלכתית,

ולהיענש? עבירה לעבור לאדם ״מותר״ האם ה. לכללי הלכתיים התנהגות כללי בין לעיל שהצענו ההשוואה לכאורה,

שכבר כפי הדי יפה. עולה אינה לחולה, הרופא שקובע רפואיים התנהגות

ולכן שקבע, ההתנהגות לכללי שיציית מהחולה דורש אינו הרופא ציינו,

ההלכה זאת, לעומת לו. מציית שאינו חולה על סנקציה מטיל לא גם הוא

ללמוד נוכל לא האם ההלכתיות. הנורמות את המפר על עונשים קובעת

שכמו לציין יש ראשית להוראותיה? מלא ציות תובעת שההלכה מכאן

ההלכתית בחשיבה ניכרת זה, בעניין גם כך אחרים רבים בעניינים

המודל בצד תמיד אלא עצמו, בפני עומד אינו הרפואי והמודל דיאלקטיקה,

ולעיתים מלך גזירות לעיתים משמשות ההלכתיות הנורמות הראשון.

ובאילו מתי לקבוע כדי שונים מבחנים לפתח אף וניתן רופא, של הנחיות

חשוב המושגית הבחינה מן ואולם מהמודלים. אחד כל מתאים הקשרים

העונש. מושג על להגן אפשר עצמו הרפואי המודל במסגרת שגם לציין,

שלא האלוהי הציווי הפרת על הראשון אדם של עונשו לעיל, שראינו כפי

מהאכילה, הנובעת טבעית כתוצאה הז״ל בעיני נתפש הדעת מעץ לאכול

פועל אינו הוא אם מתגברת מחלתו אשר החולה של ל״עונשו״ בדומה

פי עונשים: סוגי שני בין אפוא להבחין יש שקיבל. הרפואיות ההנחיות על־

נובעת שאינה מוסדרת סנקציה העונש משמש המלך, מודל במסגרת

מקסימלי ציות להבטיח היא העיקרית ומטרתה האסור, מהמעשה במישרין

במסגרת זאת, לעומת ההלכתיים. ההתנהגות לכללי ההלכה נמעני של

טבעי באופן הנובעת הרעה״ ה״תוצאה את העונש מבטא הרפואי, המודל

בתוצאה היינו בעונש, לשאת מוכן לשמה עבירה העובר 23האסור. מהמעשה

העבירה. במעשה הכרוכה הרעה

דן הוא שבו החינוך, ספד בעל של מדבריו בקטע לעיין ראוי זה בהקשר

הוא לדיון הרקע ולהיענש. עבירה לעבוד לאדם לו ״מותר״ אם בשאלה

התורה אין זה, כלל לפי הזהיר״. כן אם אלא ענש ״לא התלמודי הכלל

במפורש כן לפני שתקבע בלא מסוימת התנהגות על עונש מטילה

להסיק היינו יכולים שלכאורה למדות זאת 24אסורה, זו שהתנהגות

בעל מסביר וכך 25עונש. גוררת שהיא העובדה מעצם אסורה שההתנהגות

זו: בכפילות הצורך את החינוך ספר

רבותינו שאמרו וזהו אזהרה. מבלי במצווה העונש הזכרת לנו יספיק לא כי

תבוא לא שאם מפני הוא, והעניין מניין?״. אזהרה שמענו, ״עונש תמיד: ז״ל

היה בכך", ייענש פלוני דבר ׳׳עושה שיאמר אלא האל, מניעת בדבר לנו

לעבור לצערו, יחוש ולא העונש לקבל הרוצה כל ביד רשות שיהיה במשמע

המצווה דבר ויחזור ומצוותו, יתברך ה׳ חפץ כנגד בזה יבוא ולא המצווה, על

או ויעשהו, וכך כך ייתן פלוני דבר לעשות הרוצה כלומר וממכר, מקח כעין

שהאל אלא בכך, המצוות על הכוונה ואין 26ויעשהו. כך לסבול שכמו ייתן

מלבד מידו, לנו המגיע העונש במקצתן והודיענו בדברים מנענו לטובתנו

אלא ענש ״לא מקום: בכל ז״ל אמרם וזהו הכל. מן קשה שהיא רצונו העברת

הבא העונש האל יודיע לא כלומר ע״א(, פ״א יומא, הזהיר״)בבלי, כן אם

שלא הוא שרצונו תחילה הודיענו כן אם אלא המצווה, העברת על עלינו

עליו. בא שהעונש הדבר אותו נעשה

שמזכירות ההלכה, של מנוגדות תפישות שתי מציג החינוך ספר בעל

שאותה האחת, התפישה לפי לעיל. שהצגנו המודלים שני את רבה במידה

את קובעת רק אלא להוראותיה, ציות תובעת אינה ההלכה דוחה, הוא

כרוכה אסורה התנהגות שונות. התנהגויות של הנורמטיבי ״מחירן״

שקובעת ההתנהגות כללי העונש. הוא ההלכה, שקובעת ה״מחיר״ בתשלום

אם שמשמעם: )היפותטיים( מותנים התנהגות כללי מעין אפוא הם ההלכה

לפי וכך. כך מלעשות הימנע או וכך, כך עשה - להיענש רוצה אינך

ציווי מפר אינו - בעונשו ולשאת עבירה לבצע שמעדיף אדם זו, תפישה

הם ההלכתיים ההתנהגות כללי השנייה, התפישה לפי זאת, לעומת הלכתי.

כמה עד להבטיח, שעניינה סנקציה משמש הפרתם על והעונש מוחלטים,

מוחלט ציות ודורשת התנהגות מכוונת ההלכה להם. הציות את שניתן,

אם גם עבירה, ולעבור הציווי את להפר לאדם מרשה היא ואין להוראותיה,

27זו. בהפרה שכרוך ה״מחיר״ את לשלם מוכן הוא

שמציג התפישות שתי בין אי־שם עומד שהצענו ההלכתי שהמודל דומני

עבירה לעבוד לאדם מתירה ההלכה אין עקרוני, באופן החינוך. ספד בעל

לתאבון״, נבלות ״אוכל מעשה. לאחר העונש את לשאת מוכן הוא אם אף

נחשב - העונש נשיאת במחיר אף לו רצויה האסור שעשיית שטוען

התפישה את חלקי באופן מאמץ כן המוצע, ההלכתי המודל ואולם לעבריין.

העבירה לשמה, עבירה בביצוע מדובר כאשר החינוך; ספר בעל שדוחה

את ולשלם העבירה את לעבור לאדם לו ש״מותר״ אלא היא, עבירה עדיין

שבו בשבת, נפש פיקוח של ממצב להבדיל העונש. את לשאת היינו המחיר,

אינו זה במצב השבת שחילול בכך וקובעת השבת, את לחלל ההלכה מורה

נמען שבו לשמה, עבירה שבביצוע הרי כלשהו, נורמטיבי במחיר כרוך

)וההלכה העבירה את לעבור והכריע השיקולים מאזן את בחן ההלכה

האסורה שההתנהגות לדעת צריך הוא כזו(, להכרעה מתנגדת אינה כאמור

העבירה ביצוע מחיר. בתשלום כרוכה אף ושהיא ההלכה, בעיני ״דעה״

נחשבת הנדונה ההתנהגות ועל־כן חשוב, הלכתי באינטרס פוגע לשמה

למנוע כדי העבירה את לבצע לבחור האדם דשאי זאת עם אבל לעבירה,

זו בסיטואציה האמור. ההלכתי באינטרס מהפגיעה יותר גדולה רעה

ולא ההתנהגות, של מחירה את כקובעת ההלכתית הנורמה אפוא מתפרשת

לשקול האדם ורשאי ומוחלט, סופי באופן התנהגות שמכוון התנהגות ככלל

בגדר הנכנסים אחרים שיקולים לאוד ההתנהגות של ההלכתי מחירה את

ה״לשמה״.

להוראותיה, מוחלט ציות תובעת ההלכה אין לשמה, עבירה של במצבים

לציית אם בעצמו לבחור אמיתי בחידה חופש האדם בידי משאירה אלא

העבירה אלה שבמקרים היא הדבר משמעות לאו. אם ההלכתית לנורמה

רחבה בעדשה אלא ההלכתיים, השיקולים של בעדשה לא אך ״מוצדקת״,

שכן הלכתית, מבחינה עבירה בגדר הנדון המעשה נשאר כך משום יותר.

המעשה ביצוע את שמצדיקים השיקולים את לתוכה מסגלת אינה ההלכה

נמעניה, על מלאה ציות חובת מטילה ההלכה אין זאת למרות אך האסור,

חזקים טעמים הנדון במקדה שקיימים לכך כביכול ״מודעת״ שהיא משום

28האסור. המעשה לביצוע

תימוכין למצוא ניתן האם ו.המוצעז למודל ההלכתית בספרות

נתקלים אנו ההלכתית, בספרות המוצע למודל תימוכין למצוא בבואנו

בעיקרו נעשה המודל של אפיונו דאינו, שכבר כפי שכן מובנה, בקושי

היחס על לעמוד ראוי העניין, הבהרת לשם להלכה. חיצונית מבט מנקודת

שהוזכר לאחרונה, ומתפתח ההולך השיח לבין המוצע המודל שבין

ובעניין ההלכה, של הקפה ותיחום מהותה בעניין זה, מאמר של בראשיתו

למוסר, דת בין יהדות: בספרו חוץ־הלכתיים. לשיקולים ההלכה שבין היחס

ולשיקולים למערכות ההלכה של יחסה את בהרחבה שגיא אבי מנתח

וכיוצא אנושית סברה טבעי, מוסר טבעי, משפט כדוגמת חוץ־הלכתיים,

ביטויים למצוא אפשר היהודית שבמסורת היא, העיקרית טענתו באלו.

הוא זה בהקשר אלו. חוץ־הלכתיות במערכות ההלכה של להכרה רבים

רק כוללת אשד הצד, במובנה ההלכה ההלכה: של מושגים שני בין מבחין

)ההבט פנימיים הלכתיים שיקולים על המבוססות הנורמות את

מה ״כל את בתוכה הכוללת הרחב, במובנה וההלכה האינטנסיונלי(,

שיקולים של המחייב בתוקפם גם ומכירה בו״, מחויבים שהיהודים

29האקסטנסיונלי(. חוץ־הלכתיים)ההבט ומערכות

המודל במסגרת בעיקרם ממוקמים הנזכרים, ההלכה מושגי ששני דומני

מקורות של ובתוקף בלגיטימיות ההכרה לעיל. שהצגנו הראשון

הרחב המושג של בהקשר שגיא מדבר שעליה חוץ־הלכתיים, נורמטיביים

המקורות אכן, הלכתית. מבט מנקודת תמיד ניתנת ההלכה, של

נכללים כן הם אך הצד, במובנה להלכה מחוץ עומדים החוץ־הלכתיים

לעיל שהצגנו השני המודל זאת, לעומת זה. מושג של הרחב במובן בהלכה

של סוג מעניק אשר ההלכה, איש של החיצונית מבטו בנקודת עניינו

מכירה אינה ההלכה אשר חוץ־הלכתיים ושיקולים לנורמות לגיטימציה

לשמה״. עבירה ״גדולה בבחינת בהם,

הנזכר בספרו שגיא אבי שמביא מאלף בקטע נעיין הדברים, להמחשת

ה״חתס־סופר״: של נינו גלזנר, שמואל הרב של מדבריו (151 ׳)עמ

לא אפילו בהם, קצה אדם של שנפשו המאוסים דברים דבכל תדע, ועוד

על שעובר ממי מתועב יותר ואוכלן העובר האדם היה אוסרתן, התורה היה

לתועבה, הנאורים אדם בני בעיני שנתקבל מה כל כי בתורה. מפורש לאו

חוקי על העובר מן גרע זה על העובר לאיסור, בתורה מפורש אינו אפילו

כ״ב אשה״)דברים, שמלת גבר ילבש ״לא אמרה התורה למשל, התורה.

הוא אבל אסור, שהוא בתורה איפרש לא בשוק ערום לילך שלא אבל ה׳(,

הרגישו החטא אחר מייד וחוה ואדם דעה. בעלי כל אצל קבוע וחוק נימוס

עלה ויתפרו ויתבוששו, השדה, כחית ערום לילך גדול פחיתות בעצמם

שקץ מי אשאלך: ועתה העתה. בשר לכסות חגורות מהן לעשות תאנה

על להימלט שמוכרח עד באש בוער והבית במטתו, ערום ומושכב משנתו

יעשה? מה ערומיו, לכסות אשה שמלת רק לפניו ואין החוצה, ולרוץ נפשו

כסות מללבוש מפורש, לאו בזה שאין חוצות, בקרית ערום לצאת מוטב

עברה ערום דלצאת הדבר פשוט ובעיני ילבש?... דלא לאו בו שיש אשה

היא כי אשה, ובגד שעטנז לבישת או המת, באהל מלשהות גדולה יותר

הנברא אדם מכלל יצא עליה והעובר דעה, בעלי כל אצל המוסכמת עברה

30אלקים. בצלם

מבט מנקודת נאמדו גלזנר שמואל הרב של אלה שדברים לטעון ברצוני

שהנורמות ומסביר ההלכה, של רחב מושג מצייר גלזנר הרב הלכתית!

גם אלא בתורה, במפורש שנאמר מה את רק כוללות אינן ההלכתיות

הגדול והחידוש הנאורים״, האדם ״בני על המוסכמות טבעיות נורמות

איסורים על לגבור אף עשויות אלו טבעיות שנורמות הוא שבדבריו

בגד ללבוש עדיף מביא, שהוא בדוגמה למשל כך בתורה! המפורשים

היא זו הכרעה גלזנר, הרב של לדידו ואולם לרחוב. עירום מלצאת שעטנז

שכן ההלכה, על עבר לא כזה במקרה שעטנז הלובש הלכתית. הכרעה

התנהגות כלל קובע ההלכה( מושג של הרחב )במובן ההלכתי השיקול

פני שעטנז לבישת המעדיף זה קטע עירום. כשהוא חוצות בראש הליכה על־

למודל סיוע בו ואין לעיל, שהצגנו הראשון המודל עם להשתלב אפוא יכול

תימוכין למצוא הקושי את שוב מבליטה זו שדוגמה דומני שהצענו. השני

עצמה. ההלכתית בספרות זה למודל

ההלכתית בספרות למצוא שניתן דומני לעיל, האמור למדות ואולם,

כאן נעמוד אותו. ומחזקות המוצע המודל עם שמשתלבות אחדות אמירות

מהן. שתיים על

שקאפ שמעון ר׳ של המשפטים״ "תורת ו.

בליטא הישיבות ראשי מגדולי שקאפ, שמעון ר׳ של המשפטית תפישתו

בתוקפה מכירה שהיא בכך האמור, למודל לסייע יכולה (,1939-1860)

הדברים את נתאר חוץ־הלכתית. נורמטיבית מערכת של הבלתי־תלוי

מתקיימת ההלכתית המערכת שבצד טוען שקאפ הרב אגוז; בקליפת

מהכרת המשפטי תוקפה את יונקת אשר ״חילונית״, משפטית מערכת

הגדרת למשל, כך ההלכה(. בבסיס )העומד האלוקי מהציווי ולא השכל,

כולן הן חוב, לפרוע והחובה אדם של בקניינו לפגוע האיסור הקניין, זכויות

את לתוכה ההלכה מאמצת על־פי־דוב המשפטים. בתורת הכלולות נורמות

איסור למשל, כך דתי. תוקף גם בכך להן ומוסיפה המשפטיות, הנורמות

לפגוע כאמור האוסרת המשפטית לנורמה דתי מימד מוסיף ההלכתי ה״גזל״

חוב בעל )״פריעת חוב לפרוע ההלכתית המצווה גם וכך אדם, של בקניינו

כאן עד המקבילה. המשפטית לנורמה דתי מימד מוסיפה מצווה״(, -

הרב ואולם לעיל. שהצגנו הראשון למודל גם להתאים הדברים יכולים

נותנת אינה ההלכה שבהם מקרים באותם שגם ואומד, מוסיף שקאפ שמעון

המשפטית הנורמה ממשיכה המשפטית, לנורמה הלכתית גושפנקה

שקאפ, שמעון הרב של לדידו הדתי. המימד ללא מחייבת כנורמה להתקיים

ההלכה ונמען המחייבות, הנורמות מכלול את אפוא ״מכסה״ אינה ההלכה

הוא מכאן המשפטית. למערכת גם אלא ההלכתית, למערכת דק לא מחויב

בתלמוד(, הדעות אחת מותר״)על־פי - הגוי ש״גזל נאמר אם שגם מחדש

הלכתית־דתית מבחינה כלומר, ההלכתי. בהקשר אלא אמורים הדברים אין

אך דתית, עבירה עבר לא מהגוי הגוזל ועל־כן מגוי, לגזול איסור אין

אוניברסלי(, הוא המשפטי האיסור )שכן אסור הדבר משפטית מבחינה

31הגוי. לבעליו וישיבנו הגזלן של מידיו הגזול החפץ את יוציא ובית־הדין

הנורמה הפרת ועל לשמה״ ״עבירה על מדבר אינו שקאפ הרב אכן,

מוגבלת המשפטית במערכת ההכרה משפטיים. שיקולים בשל ההלכתית

אלא ההלכתי, הדין את סותרות אינן המשפטיות הנורמות שבהם למקרים

הנורמה כאשר המערכות, שתי בין סתירה מתגלעת אם אך עליו. מוסיפות

של ידה - הלכתית מבחינה שאסורה פעולה לעשות מחייבת המשפטית

לפי ריבית: איסור של במקרה למשל כך העליונה. על ההלכתית הנורמה

ככל ומחייבת תקפה ריבית, לשלם הלווה של התחייבותו המשפטים, תורת

את זה במקרה לקיים הלווה על אוסרת ההלכה ואולם אחרת, התחייבות

שקאפ הרב שמעניק התוקף עצם הוא לענייננו שחשוב מה אך 32התחייבותו.

את יונקת ואינה עצמה, בפני עומדת אשר חוץ־הלכתית משפטית למערכת

ההלכתיים שהשיקולים בכך זו עקרונית הכרה מההלכה! וסמכותה כוחה

המודל להעמדת חיונית הרלוונטיים, השיקולים מכלול את מכסים אינם

כאן. לפתח מנסים שאנו

התניא" ״בעל של בתפישתו לקבלה הלכה בין היחס .2

הסתירה על פעם שנשאל התניא, מהבד מליאדי, זלמן שניאור ר׳ על מסופר

בכינוי )הידוע שחיבר בשולחן־ערוך הכרעתו בין המתגלה

דעת את מעדיף הוא בסידורו בסידורו. פסקיו ובין ״שולחן־ערוך־הרב״(,

בין מחלוקת של שבמקרה קובע הוא ההלכתי שבחיבורו בעוד המקובלים,

בעל של תשובתו הפוסקים! של כדעתם להכריע יש למקובלים, הפוסקים

הבא: בקטע מובאת התניא

כמה הכריע בהסידור, התניא[ ובעל אדמו״ר הנהיג אשר והדינים המנהגים

חיים, אורח חלק נחמיה, דברי בשו״ת שלו)ומבואר ערוך השולחן נגד דברים

לנהוג שיש ד׳, אות י״ח, סי׳ ז״ל, צדק צמח אדמו״ר ושו״ת כ״א, סי׳

יגעתי והנה לשונו(. כאן עד באחרונה, חובר שהסידור מפני כהסידור,

דלא שזה ומצאתי ומקורם, הקדושים דבריו להבין ופרט פרט בכל ומצאתי

על רק ערוך, שבשולחן מדבריו חזר הסידור שחיבר שבעת לומר טועים כיש

זי״ע פאריטשער הלל ר׳ המפורסם החסיד הגאון הרב מפי ששמעתי דרך

לנהוג יש איך הזקן אדמו״ר את שאלו אחד פעם אשר עלינון, יגן וזכותו

יש ״מסתמא אדמו״ר: והשיב הפוסקים, עם מחולקים שהמקובלים בדבר

שלו)סי׳ ערוך בשולחן בעצמו הוא ׳׳הלא אותו: ושאלו כהמקובלים״. לנהוג

כותבים ״כן והשיב: הפוסקים?״ אחר לילך שיש כתב כ״ח( סעי׳ כ״ה,

כותבים המקובלים אבל הפוסקים(, אחר נמשך ערוך )ובשולחן הפוסקים

”שמעתי. כאן עד המקובלים״. אחר לילך

בעל של בתפישתו מעניינת דיאלקטיקה מתגלה אלה שבדברים דומני

אלא אחת, רחבה ״הלכתית״ מערכת של בשמה מדבר הוא אין התניא.

והמערכת ההלכתית המערכת נורמטיביות: מערכות שתי של בשמן

ההלכתית המערכת חוץ־הלכתית. כמערכת בעיניו שנתפשת הקבלית,

נראה )אשר המקובלים ואולם המקובלים, על הפוסקים את בבירור מעדיפה

הם - לשמה״ עבירה ״גדולה בבחינת נוהגים אליהם( עצמו משייך שהוא

גם כמותם. הלכה אין ״הלכתית״ שמבחינה אף כמותם, שהלכה סוברים

הוא שהרי נכונה, אינה האמורה ההלכתית שההכרעה טוען אינו התניא בעל

מכריעים הקבלי השיקול בשל כלומר, שכתב. ההלכות בספר לה נאמן

מבחינה ההלכתית! להכרעה בניגוד בעקבותיהם, התניא ובעל המקובלים,

לשמה״, עבירה ש״גדולה אלא כביכול, עבירה״ ״עוברים הם הלכתית

קבליים. בשיקולים ונתמכת שמעוגנת עבירה גדולה

סיכום דברי - להלכה הנאמנות על ז. השלכות להיות עשויות למדי, כללים בקווים כאן שהצענו זה, למודל

האדם את וכמכוונת כמרריכה ההלכה של מקומה מבחינת לכת מרחיקות

ההלכה נתפשת שבה המקובלת, התפישה לעומת הנפתלות. החיים בדרכי

ב״עיניים על־פיה ללכת וחייב יכול שהמאמין התנהגות מכוונת כמערכת

ההלכה שהכרעת לכך ערובה אין השנייה התפישה שלפי הרי עצומות״,

על רק מבוססת ההלכה הכרעת שכן ללכת, יש שבה הנכונה הדרך את מודה

ההלכתיים השיקולים על היינו הנדון, לעניין הרלוונטיים הנתונים מקצת

ויעדים מטרות שיקולים, חשיבה, כללי משלה, יום״ ״סדר יש להלכה בלבד.

ככל וראוי חשוב ויהיה שיקול, בכל לדון ״מחויבת״ היא ואין משלה,

״דעה״ היא מסוימת פעולה שדרך ההלכה מורה איסור, בהטילה שיהיה.

בדרך לבחור ונכון ראוי שבו מצב ייתכן שראינו, כפי אך הלכתית: מבחינה

להשיג כדי או יותר, גדולה רעה למנוע כדי הלכתית(, ה״רעה״)מבחינה

34הנדון. בהקשר בהם מכירה אינה ההלכה אשר חשובות, ומטרות רווחים

אם גם ה׳, רצון לפי עצמו לכוון האדם על - השילוח מי בעל של ובמונחיו

ההלכתית. לנורמה זהה אינו ה׳ רצון

הכרעה בידינו אין החיים. שבמציאות המורכבות את מדגישה זו תפישה

ומוחלט סופי באופן ותקבע הרלוונטיים, השיקולים כל של סיכום שתיתן

היא ההלכה אסורה. או מותרת מסוים עניינים במצב פלונית התנהגות אם

משאירה היא גם אך במשמעות, החיים את לנו הצובעת העיקרית המערכת

לו שיבור הדרך מהי בבירור קובעת ואינה להכריע, כיצד בספק אותנו

תהיה מסוימות בדרכים שבחירה בבידור אותנו מיידעת היא זאת, עם האדם.

ורוחני. ערכי במובן מחיר״, ב״תשלום כרוכה

קשות. לדילמות לעיתים נקלע ההלכה שאיש בכך דברינו את פתחנו

פי הבאה: בדוגמה נעיין לסיום לחלל קטן ילד של להוריו אסור הדין על־

והובהל שנכווה האהוב בנם במחיצת להיות כדי לבית־חולים ולנסוע שבת

הילד, שהורי נניח נפש. פיקוח של צורך בנסיעתם אין אם לבית־החולים,

מוסרית חובה עליהם מוטלת שכהודים מדגישים נאמנים, הלכה אנשי

הם אותו. ולעודד בו לתמוך כדי הקשה, בשעתו בנם של במחיצתו לשהות

האמוציונלית, לתחושתם ההלכתית־דתית הנורמה בין אפוא נקרעים

מיטת ליד לשהות אותם המחייבת מוסדית, באינטואיציה גם המעוגנת

35בנם.

כישלון. לעומת בניסיון עמידה של שאלה כאן יש הראשון המודל לפי

לכלל לציית מהם ודורשת במבחן, עומדת להלכה ההורים של נאמנותם

החלטה זה, מודל במסגרת שכן בכך, הכרוך העצום הקושי למרות ההלכתי

נאמנות עם אחד בקנה עולה אינה ההלכתית לנורמה בניגוד לפעול מודעת

מאמץ כל אפוא יעשו נאמנים, הלכה אנשי כאמור שהם ההורים, להלכה.

יצליחו לא דבר של בסופו ואם בביתם, ולהישאר רגשותיהם על להתגבר

הרצון. מחולשת נבע אשר ככישלון הדבר יוסבר הקשה, בניסיון לעמוד

אכן, שונה. תוצאה להביא עשויה השני המודל של הפנמה זאת, לעומת

המחויבות שכן זה, במקרה שבת לחלל אסור ההלכתיים השיקולים מבחינת

השיקולים במערכת נכללת אינה הקט ילדם כלפי ההורים שחשים

עבירה)״לשמה״?( לעבור לכתחילה להכריע עשויים ההורים אך ההלכתית.

בלב זאת יעשו הם האהוב. בנם מיטת ליד להיות כדי השבת את ולחלל

ומתוך שבת, חילול של חמודה עבירה עוברים שהם הכרה מתוך דואב,

יחושו לא הם ואולם בכך. הכרוך הכבד המחיר את לשלם נכונות

להלכה. בנאמנותם אנוש באורח מחבלת העבירה את לעבור שהחלטתם

בכך ההכרה בעצם ביטויה את מוצאת להלכה נאמנותם זה, במקרה

אשר ההלכתיים, השיקולים מכלול את נאמנה משקפת ההלכתית שהפסיקה

התנהגותם. דרכי את מכתיבים כרגיל

ובין ההלכה שבין הקונפליקט את אפוא משמר שהצענו המודל

לעיתים עומדת הפרקטיקה אכן, אותו. מרכך בזמן בו אך הפרקטיקה,

אך למעשה״(, ה״הלכה )היא למעשה בפסיקה ביטויה כולל להלכה, בניגוד

ייתכן זה מודל לפי ועוד, זאת להלכה. בנאמנות מחבלת אינה היא

כלל לקבוע באה לא לפרקטיקה, בניגוד שעומדת ההלכתית שהנורמה

כיוון, קריאת לתת אלא מוחלט, באופן הפרקטיקה את אוסר אשד התנהגות

מציבה שההלכה בערכים הפגיעה מפני ומזהירה הצווחת בת־קול מעין

או זו מפעילות להימנע דווקא לאו האדם את מדריכה היא מעייניה. בראש

ההלכה בהכרעתו. שכרוך הבלתי־נמנע למחיר מודע להיות אלא אחרת,

ואת האדם של תודעתו את המעצבת חינוכית מערכת זה בהקשר משמשת

הערכיים גווניה על החיים, מציאות של המורכבות על הסתכלותו

בציות ביטוי לידי באה אינה להלכה הנאמנות לעיתים והנורמטיביים.

אשר ההלכתית, התפישה ברוח התודעה בעיצוב אלא ההלכתית, לנורמה

מודעות מתוך המעשה בעולם החלטות ולקבל להכריע האדם יוכל מכוחה

למשמעותן. מלאה