ת מְ יםָ בְ , רִַָ ,אִ ַ ו לַ עְ פִ נְ א וִ נ בינה גלר–טליתמן, חנה שליטא יועץ מדעי: פרופסור יאיר הופמן יועצת בפדגוגיה ובמדרש: פרופסור שולמית ולר25.6.09 מיום2386 ' אישור מס

שמות נקרא ונפעל

Embed Size (px)

DESCRIPTION

סדרת נקרא ונפעל ספר שמות

Citation preview

שמותויקרא, במדבר, דברים

נקרא ונפעל

בינה גלר–טליתמן, חנה שליטאיועץ מדעי: פרופסור יאיר הופמן

יועצת בפדגוגיה ובמדרש: פרופסור שולמית ולר

אישור מס' 2386 מיום 25.6.09

בינה גלר טליתמן, חנה שליטא פירוש ועריכה ללומדים צעירים: פרופסור יאיר הופמן ייעוץ מדעי:

פרופסור שולמית ולר ייעוץ בפדגוגיה ובמדרש: ד"ר צפרירה שחם עריכה מגדרית:

ד״ר יעל ערן ייעוץ אמנותי: איילת שליטין־אופירם עיצוב ואיסוף תמונות:

שרה קרמין עריכה לשונית: סיון טולדו עימוד וגרפיקה:

תמי פרמונט הפקה: אלישע אופירם תצלומים:

אילן אוקו עמ' 160 איילת שליטין־אופירם

תודה מיוחד לאמנים,מבחר ציורי תנ"ך, אבל פן - איתיאל פן, ירושלים לבני משפחותיהם ולמוזיאונים:

משה ולוחות הברית, יעקב שטיינהרט - יוספה בר און־שטיינהרט המרגלים עם אשכול ענבים, אולג טרביז׳

משה שובר את הלוחות, מרים יוצאת במחולות, מכת בכורות - א"מ ליליין, חנה ליליין־קיפניס

השירות הבולאי מכת הדם, חציית ים סוף, משה בתיבה - שלום מושקוביץ -

שרה טאוב לבית מושקוביץ, הניה זוהר לבית מושקוביץ ונחמה מושקוביץ.

אהרון הכהן מדליק את מנורת המקדש - מוזיאון ישראל מכון המקדש פארק תמנע

לשכת העיתונות הממשלתית הגלריה הלאומית קופנהגן - הגדת קופנהגן הוצאת נהר

בית התנ״ך, רוטשילד 16 תל־אביב אלכס וודרובניק

יציאת מצרים, זאב רבן - מלי דורון הגדת מורביה

טביעת המצרים - כתב יד עתיק מפרס

איילת שליטין־אופירם איורים:

ISBN 965•509•013•8

הספר יצא באישור גף אישור ספרי לימוד, מס' 2386 מיום 25.6.09.

עוד בסדרה: ספר בראשית נקרא ונפעל

הוצאת כנרת מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו אישורם להדפסת התמונות והיצירות בספר.אנו מתנצלים בפני כל גורם שנעשה שימוש ביצירתו ושאינו מוזכר כאן. נשמח לשמוע מכל אחד אשר זכותו

לא הוכרה כאן.

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרךאו אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחור שבספר זה.

שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.

© כל הזכויות שמורותלהוצאת כנרת

נדפס בישראל, 2009

ספרשמות

י ש ת חמ ני מתוך חמש פר הש מות" הוא הס "ש

ה ני ה הש ל ך על שום המ פר נקרא כ תורה. הס

ראל..." ני יש מות ב ה ש סוק א: "ואל פרק א פ ב

ראל ני יש ר על יציאת ב מות מספ ספר ש ב

ה ואהרן, על נדודי ל מש הנהגתם ש צרים ב ממ

לת נען ועל קב ם לארץ כ דרכ ר ב דב מ ראל ב יש

התורה.

שמות � �

פרק א

אים מצרימה ראל הב ני יש מות ב ה ש ואל א או. את יעקב איש וביתו במעון לוי ויהודה. ראובן ש ב

שכר זבולן ובנימן. יש ג ר. ד ואש לי ג ן ונפת ד ד

בעים ל־נפש יצאי ירך־יעקב ש ויהי כ ה נפש, ויוסף היה במצרים.

מת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא. וי ו עצמו רבו וי רצו וי ש רו וי ראל פ ובני יש ז

לא הארץ אתם. מ מאד מאד, ות ב

ר: סוק ז מספ סוק א עד פ מפני יעקב כולל יוסף נים רבות, ב עברו ש

חותיהם מתו. פ ני מש וכל במצרים. ניהם התרבו ב ניהם ובני ב ב

ניו ניו ובני ב ל ב ל־נפש יצאי ירך־יעקב – כ כ ה ל יעקב. ש

ים עצמו – התרבו והיו רב רבו וי רצו וי ש רו וי פ ז וחזקים מאוד.

� � שמות

ר קם מלך־חדש על־מצרים, אש וי ח

לא־ידע את־יוסף. ראל רב ני יש ה עם ב ויאמר אל־עמו: הנ ט

נו. ועצום ממה והיה ן־ירב מה לו, פ הבה נתחכ י

ם־הוא על־ י־תקראנה מלחמה ונוסף ג כנו ועלה שנאינו ונלחם ב

מן־הארץ. ים למען ענתו רי מס ימו עליו ש ש וי יא

נות לפרעה את־ בן ערי מסכ סבלתם, וי בתם ואת רעמסס. פ

ה וכן יפרץ, ן ירב ר יענו אתו כ וכאש יב

ראל. ני יש ני ב קצו מפ ויפרך. ראל ב ני יש עבדו מצרים את־ב וי יג

חמר ה ב עבדה קש יהם ב וימררו את־חי יד

דה, את ש ובלבנים ובכל־עבדה בפרך. ר־עבדו בהם ב ל־עבדתם אש כ

ר: סוק יד מספ סוק ח עד פ מפש יר את יוסף. הוא חש צרי החדש לא הכ לך המ המ

תקף. הוא ראל ימרדו בו, אם מצרים ת ני יש ב שם. די להחליש ראל כ ני יש ה את ב העביד וענ

י יוסף לא־ידע את־יוסף – לא ידע על מעש ח צרים. הטובים למען המ

רך חכמה ש ד מה – בואו נחפ הבה נתחכ י וערמומית.

ראל יצאו מתוך ארץ ני יש ועלה מן־הארץ – בבואו מחוץ י די להצטרף אל האויבים, ש מצרים כ

לארץ מצרים. ח חים לפק ים – מנו מפק רי מס ימו עליו ש ש וי יא

רעה. על העבודה עבור פיש את ף ולהת די לעי סבלתם – כ למען ענתו ב

ה. ש לות הק ב עבודת הס ראל ב עם יששו מ ש י נו ערים ש ראל ב ני יש נות – ב ערי מסכ

בואה. מחסני ת כה וכן יפרץ – אף על ן ירב ר יענו אתו כ וכאש יב

רמה ג ה ש עבודה קש ראל עבדו ב ני יש ב י ש פיכו להתרבות. ראל המש ני יש לסבל ולענוי, ב

ראל. בני יש צרים מאסו ב קצו – המ ויה ומפרכת. רך – עבודה קש פ יג

חמר ובלבנים – הכינו טיט ולבנים. ב יד

י ציור קיר מצרי עבודה, איור על פ אים ב נ ב

שמות � �

דת העברית ויאמר מלך מצרים למיל טו נית ם הש פרה וש ם האחת ש ר ש אש

פועה. דכן את־העבריות וראיתן יל ויאמר: ב טז ן אתו, ן הוא והמת על־האבנים אם־ב

ת היא וחיה. ואם בדת את־האלהים ולא עשו יראן המיל ות יז ין חי ר אליהן מלך מצרים, ות ב ר ד אש כ

את־הילדים. דת ויאמר להן: קרא מלך־מצרים למיל וי יח

ין את־ חי ה ות בר הז יתן הד מדוע עשהילדים.

י לא רעה: כ דת אל־פ ותאמרן המיל יט

ה י־חיות הנ צרית העברית, כ ים המ ש כנדת וילדו. בוא אלהן המיל טרם ת ברב העם דת וי יטב אלהים למיל וי כ

עצמו מאד. וידת את־האלהים י־יראו המיל ויהי כ כא

ים. ת עש להם ב וין ל־הב רעה לכל־עמו לאמר: כ ויצו פ כב

ת ליכהו וכל־הב ש לוד היארה ת היחיון. ת

ר: רק מספ סוק טו עד סוף הפ מפלדו לבני ו י נים ש מיד את הב ה להש מלך מצרים צו

ראל. ישרעה. קול פ מעו ב דות לא ש יל המ

דה. זמן הל ים העוזרות ליולדת ב דת – נש מיל טו ן עוזרות ליולדת. ר את אש דכן – כ יל ב טז

יבו את היולדת עליהן הוש אבנים – אבנים שדה. עת הל ש ב

ים. חי אירו אותה ב ש וחיה – תקול אלהים והתנהגו מעו ב דות ש יל יראן – המ ות יז

ית. צורה טובה ואנוש ב

ים, יולדות ללא עזרתנו. חיות – מלאות חי יט

דות יל היו למ י רם ש יטב אלהים – אלהים ג וי כ ים טובים. חי

אלהים והבינו כא יראו את האלהים – האמינו בנהגו. י יצד הוא רוצה ש כ

חות. פ ים – אלהים הקים להן מש ת עש להם ב וידות יל רעה לא סמך עוד על המ כב לכל־עמו – פ

צרים. ופנה לכל המ

משימות לפרק א

במשך הזמן בני ישראל התרבו מאד

קראו מפסוק א עד פסוק ז

יעה למצרים? ר הג אש חת יעקב כ פ ל מש בה ש מה היה מצ .1

בו על: חש

רו בו ג קום ש רנסה ג. המ ב הפ רם ב. מצ א. מספ

סוק ז: קראו את פ

ראל ובני ישמאד מאד; עצמו ב רבו וי רצו וי ש רו וי פ

לא הארץ אתם. מ ות

נים ך הש מש ב ד ש למ ט המ פ ש סוק את המ תוך הפ א. מצאו ב .2

כם. רת מחב ט ב פ ש תבו את המ חה לעם. כ פ ש ראל ממ ני יש הפכו ב

נים ך הש מש ב ד ש למ ט המ פ ש סוק את המ תוך הפ ב. מצאו ב

רצו לגור בו כל מקום ש א ב ן, אל ארץ גש ראל לא רק ב ני יש רו ב ג

כם. רת מחב ט ב פ ש תבו את המ ארץ מצרים. כ ב

מצבם של בני ישראל השתנה לרעה במצרים, הם סבלו מאוד.

קראו מפסוק ח עד פסוק כב

לו, אבל לכל מלך רטי מש ם פ לכי מצרים היה ש לכל אחד ממ

רעה" עבר מאב לבן. רעה". התאר "פ בוד "פ הוסיפו את תאר הכ

פני עצמו. מש ואל ב ל אל הש נו ש רעה הוא ב פ צרים האמינו ש המ

כדאי לדעת

� � פרק א

.1לאחר העיסוק במשימה

אפשר לשאול:א. היש קשר בין המסופר

בסוף בראשית למסופר בתחילת שמות? התלמידים

יראו, שהמסופר בפרק א׳ בשמות הוא המשך למסופר

בפסוקים האחרונים בבראשית.

ב. בקשר למה נזכר פרעה בספר בראשית?

2. א. בעזרת האיור בעמוד 5 אפשר להדגיש שתהליך

התרבותם של בנ"י היה תהליך הדרגתי, שהתמשך

על פני כמה דורות.ב. כאן ההזדמנות לבסס את המושגים צאצאים, משפחה, בית־אב, שבט,

עם.

כיצד קורה, שגם בבראשית וגם בשמות מספרים על

פרעה, הרי עבר מאז הרבה זמן?

אפשר להסביר לתלמידים, שהשם פרעה הוא שם

תואר למלך מצרים. לכל מלך היה גם שם פרטי.

אפשר לדון: מדוע קוראים לספרנו ״שמות״?

אפשר להפנות את תשומת הלב לשם הפרשה ולהסביר

פרשה מהי.

פרק א � �

סוק י: קראו את פ

י תקראנה ה, והיה כ ן־ירב מה לו: פ הבה נתחכם הוא על שנאינו מלחמה ונוסף ג

נו ועלה מן־הארץ. ונלחם־ב

ה לאחר מות יוסף נ ת ראל הש ני יש רעה אל ב ל פ סוק: יחסו ש ענו לפי הפ .3

רעה? כנן פ מה ת רעה? ב. מה הדאיג את פ א.

ים. ס רי המ רעה עם ש הל פ נ יחה ש תבו ש א. כ .4

מלכה. רחבי המ צרים ב רעה עם המ ליחי פ הלו ש נ יחה ש ל ש גמה ש תבו ד ב. כ

זרות". ר "ג ספ רעה קורא המ ל פ קדות ש לפ .5

ם אותה. ב לקי חי גורמת סבל רב למי ש ה ש קד זרה היא פ ג

י קבוצות. ת רעה לש זר פ ג זרות ש נו את הג מי

ם לכל קבוצה. נו ש ני טורים. ת ש תבו ב כ

ימינו? י עובד ב מים ההם מחי י י עבד ב ה שונים חי מ ב .6

א: ידע הב קטע המ תוכלו להעזר ב

ים לעזב י פחות אינם חפש ל האדון. עבדים וש רטי ש עבדים הם רכושו הפ

את אדונם.

פחות כר. עבדים וש ם להם ש ל עות רבות ואינו מש האדון יכול להעבידם ש

אינם יכולים לבחר את סוג עבודתם. האדון יכול להכותם.

האדון יכול למכר אותם.

כדאי לדעת

קם מלך חדש על מצרים, תוב: וי סוק ח כ פרק א פ ב

ר לא ידע את יוסף. אשסוק ח: טוי מפ ב ט ב פ ש רת את המ חב מ לימו ב העתיקו והש .7

ללי אחר ה מנהל כ ר החנוך החדש מנ רי החנוך, ש פו ש ר התחל אש כ

אלו לא רדו כ למש

עבר. די לתאר פעל ב -ו' ההפוך כ ים ב ש מ ת ל ימינו לא מש עברית ש ב .8

קם"? ימינו "וי איך אומרים ב

יש לודא שהתלמידים מבינים את משמעות

המלה: "נתחכמה".

.5צריך להבהיר את

ההבדלים. תשלום מס כמושג בן זמננו לבין תשלום מס בזמנים

קדומים: המלך חייב את התושבים לשלם לו מיסים.

המסים נתנו בדרכים שונות:

א. התושבים חויבו לעבוד בבניה, בסלילת דרכים

למען המלך והממלכה. הם לא קיבלו על כך תשלום.ב. התושבים נתנו כמס חלק מהתבואה וחלק

מהבהמות שלהם למלך. התושבים שלמו מסים גם

בכסף. ג. למלך היו פקידים

שנקראו שרי מסים. הם היו אחראים לכך שאנשים

ישלמו את המס.

בימינו העבדות אסורה על פי חוק ברוב מדינות

העולם, אך בכל זאת במדינות עניות העבדות

עדיין קיימת. לפי נתונים של האו"ם, עדיין יש

בעולם 20 מיליון ילדים שנמכרו לעבדות על ידי

הוריהם בין כתשלום על חוב שהיו חייבים ובין

בגלל עניים שלא איפשר להם לגדל את ילדיהם.

סוק יג: קראו את פ

ה וכן יפרץ, ן ירב ר יענו אתו, כ וכאשראל. ני יש ני ב קצו מפ וי

סוק: תאימה לו מהפ ה המ ל אים את המ ים הב רוש התאימו לכל אחד מהפ .9

נאו ומאסו - א. ש

ה - רמו סבל קש ב. ג

ה - ל ויתרב ג. יגד

וקא? נים ד מדה על הב ירו, מדוע נגזרה ההש ערו והסב ש .10

מע — לך, או לא להש מע לצו המ טו: להש דות התלב יל המ יש להניח ש .11

עד? הן ב ל מוקים ש מה היו הנ

ני טורים. ש תבו ב הן נגד? כ ל מוקים ש מה היו הנ

רעה? ל פ מה קרה לתכניתו ש .12

10 � שמות

חידהית, ראש פר ב אני ההבטחה מס

מות. מי אני? ספר ש מה ב התקי ש

אפשר לבקש מהתלמידים להציע מילים נוספות

מאותה משפחה.המילים: פורץ, פריצה,

מפרץ, התפרץ

רצוי לעודד את התלמידים לחבר חידות כדרך חזרה

על הסיפור.

פרק א � 11

מצרים רך ב עבודת הפ

12 � שמות

פרק בת־לוי. ח את־ב ק ית לוי וי לך איש מב וי א

רא אתו ן ות לד ב ה ות הר האש ות ב לשה ירחים. נהו ש צפ י־טוב הוא ות כ

בת ח־לו ת ק פינו ות ולא־יכלה עוד הצ ג

ה ם ב ש פת ות חמרה בחמר ובז גמא ותפת היאר. סוף על־ש ם ב ש לד ות את־היה עש ב אחתו מרחק, לדעה מה־י תצ ות ד

לו. רעה לרחץ על־היאר ת־פ רד ב ות ה

רא את־ ונערתיה הלכת על־יד היאר, ותלח ש תוך הסוף ות בה ב הת

חה. ק את־אמתה ותה־נער לד והנ ראהו את־הי ח ות פת ות ו

לדי חמל עליו ותאמר: מי בכה, ותהעברים זה.

ר: סוק י מספ סוק א עד פ מפן. אמו לא בט לוי נולד ב ני ש חות מב פ ש לאחת המתוך ירה אותו ב ית. היא הסת ב מר אותו ב יכלה לשרעה. ת פ ל על ידי ב לד נצ אור. הי פת הי בה על ש ת

ירה אותו. נהו – הסת צפ ות ב ים. ירחים – חדש

לם. י־טוב – יפה ומש כבה העשויה מענפי צמח הגמא. בת גמא – ת ת ג

בה תה את הת פת – צפ חמרה בחמר ובז ותנימה. ים לא יחלחלו פ המ די ש חמר ובזפת כ בב אחתו מרחק – אחותו עמדה מרחוק. תצ ות ד

די לדעת. לדעה – כ

ים. חי אירה ב חמל – הש ות ו

ים. תוך המ ש ב דות נחלים או נהרות או ממ הגמא צומח על גים רו מחצלות, קלעו סל ים וגבוהים. מהגמא יצ לגמא קנים ירק

יקה. מצרים העת תבו ב עליו כ ירוס, ש פ והכינו פ

גם משער. בת גמא – ד תנ״ך בית הת נמצא ב

ירוס פ פ

שמות � 13

ן ל פ ר אב אור – צי פת הי ה על ש מש

14 � שמות

רעה: האלך ת־פ ותאמר אחתו אל־ב ז

ה מינקת מן העברית וקראתי לך אשלד. ותינק לך את־הי

לך רעה: לכי. ות ת־פ ותאמר־לה ב ח

לד. קרא את־אם הי העלמה ותלד רעה: היליכי את־הי ת־פ ותאמר לה ב ט

כרך. ן את־ש ה והינקהו לי ואני את הזניקהו. לד ות ה הי ח האש ק ות

ינוק זר. יניקה ת ה המ מינקת – אש ז

עירה. ערה הצ העלמה – הנ ח

לד. לד – קחי את הי היליכי את־הי ט

ר גוסטב דורה בה – צי ת ה ב מש

שמות � �1

רעה באהו לבת־פ לד ות ל הי גד וי י

ה ותאמר: מו מש קרא ש ויהי־לה לבן, ותיתהו. ים מש י מן־המ כ

צא ה וי ל מש גד מים ההם וי י ויהי ב יא

רא איש סבלתם, וי רא ב אל־אחיו ויה איש־עברי מאחיו. מצרי מכ

ך י אין איש וי רא כ פן כה וכה וי וי יב

חול. טמנהו ב צרי וי את־המים ני־אנש ה ש ני והנ יום הש צא ב וי יג

ה ה תכ ע: למ ים, ויאמר לרש עברים נצרעך.

ר ושפט עלינו, מך לאיש ש ויאמר: מי ש יד

ר הרגת אש ה אמר כ הלהרגני אתה ויאמר: אכן ירא מש צרי? וי את־המ

בר. נודע הדש ה ויבק בר הז רעה את־הד מע פ ש וי טו

ני ה מפ ברח מש ה. וי להרג את־משב ש ארץ־מדין, וי ב ב ש פרעה, וי

אר. על־הב

ר: סוק טו מספ סוק יא עד פ מפרעה. ה הפסיק לינק והעבירו אותו לארמון פ משרח דולה, ולכן ב נה ג סכ ה ב נים היה מש לאחר ש

למדין.

לד – הפסיק לינק. ל הי גד וי י ים. יתהו – הוצאתי אותו מהמ מש

ביב. ל מס כ ה להסת ה והנ נה הנ פן כה וכה – פ וי יב צרי עד מות. ה את המ צרי – הכ ך את־המ וי

ים – מתקוטטים. נצ יג

רעך – אדם אחר.

ר ושפט עלינו – מך לאיש ש מי ש יד ר או שופט עלינו? ה אותך להיות ש מי מנ

חד. ירא – פ ויצרי. ה הרג את המ מש רסם ש בר – התפ נודע הד

ארץ מדין. ב ב ארץ־מדין – היה לתוש ב ב ש וי טו מקום א לגור ב ב הוא אדם הב ימינו, מתיש ב

חדש.אר. ב על יד הב אר – התיש ב על־הב ש וי

י ציור קיר מצרי איור על פ

�1 � שמות

דלנה באנה ות נות, ות בע ב ולכהן מדין ש טז

קות צאן אנה את־הרהטים להש מל ותאביהן.

ה קם מש באו הרעים ויגרשום, וי וי יז

ק את־צאנם. ש ען, וי ויושבאנה אל־רעואל אביהן, ויאמר: ות יח

ן בא היום. מדוע מהרתד הרעים, ילנו מי ותאמרן: איש מצרי הצ יט

ק את־הצאן. ש לה דלה לנו וי וגם־דן ה עזבת ה ז נתיו: ואיו, למ ויאמר אל־ב כ

את־האיש קראן לו ויאכל לחם. ן את־ ת בת את־האיש, וי ה לש ויואל מש כא

ה. צפרה בתו למשי אמר רשם, כ מו ג קרא את־ש ן וי לד ב ות כב

ה. ארץ נכרי ר הייתי ב גמת מלך ים ההם וי מים הרב ויהי בי כג

ראל מן־העבדה אנחו בני־יש מצרים, ויועתם אל־האלהים מן־ על ש זעקו, ות וי

העבדה. זכר מע אלהים את־נאקתם, וי ש וי כד

ריתו את־אברהם, את־ אלהים את־ביצחק ואת־יעקב.

דע ראל, וי ני יש רא אלהים את־ב וי כה

אלהים.

ר: רק מספ סוק טז עד סוף הפ מפה עזר מדין. מש ים ב אר המ יע אל ב ה הג מש

קות את הצאן. ל כהן מדין להש לבנותיו שביתן. ה להתארח ב נות הזמינו את מש הב

דליים. אבו מים ב דלנה – ש ות טז

יל אותן. ען – הצ ויוש יז

אב. לה דלה – ש ד יט קה. ק – הש ש וי

ה, איפה הוא. איו – אי כ נו. ויאכל לחם – יבוא לסעד את

ים. ויואל – הואיל, הסכ כא

הו נחלת מיש ר – אדם החי מחוץ לנחלתו, ב ג כב אחר.

נולד לא יהודי ובחר ר הוא אדם ש ימינו ג ב להיות יהודי.

ה – ארץ זרה. ארץ נכריכאב. זעקו – צעקו ב וי כג

לה ועתם אל האלהים – צעקתם להצ על ש ותעלתה אל אלהים.

נאקתם – אנחתם. כד

משימות לפרק ב

בן נולד למשפחה משבט לוי. התינוק נצל בנס

קראו מפסוק א עד פסוק י

לדי ר על אחד מי פרק ב הוא מספ ראל. ב ר על עם יש ספ ר המ פרק א ספ ב .1

זרות. זמן הג נולד ב ראל ש יש

ר על הוריו? מה הוא מספ א.

ית? ב אר ב ינוק אם יש ארבה לת נה ש כ מה הס ב.

נה? יל את ב תה האם להצ יצד קו כ ג.

ני סוף? בה מק מדוע נבנתה הת א. .2

חמר ובזפת? בה ב תה האם את הת מדוע צפ ב.

בה? ת לד ב ארבו לי נות ש כ מה הס ג.

לד. קחה את הי ל טה לפני ש רעה התלב ת פ ב יש להניח ש .3

לא צריך? בה ש ריך לקחתו? מדוע חש צ בה ש מדוע חש א.

ית אמו? ה שוב אל ב יע מש יצד הג כ ב.

ונה ה? מה הדומה ומה הש בת מש בת נח את ספור ת ירה ת ה מזכ מ ב .4

יניהן? ב

תבו את ה היה קטן. כ ב קופה ש מע ספורים על הת ל ילד אוהב לש כ .5

ה על ילדותו רעה למש ת פ ר ב כם היתה עשויה לספ עת פי ד ל פור ש הס

דל. ר ג אש כ

ה ותאמר: מו מש קרא ש תוב: "ות סוק י כ פרק ב פ ב .6

יתהו". ים מש י מן המ כים את הטובע. ה מן המ יל מש צ ה": המ ה "מש ל ט למ פ ר מש יוסי חב

רת: חב מ לימו ב העתיקו והש

ים: ל חת המ פ ש ה ממ מל ש ב מ ת נעמי אמרה: הוא הש א.

פסוק י? תובה ב רש מ-ש-ה הכ ה מש ל מהי המ ב.

יתיהו"? ה "מש ל רוש המ מה פ ג.

פרק ב � �1

ההורים של משה מופיעים ללא ציון שמם רצוי לציין את יוכבד ועמרם משבט

לוי כהורי הילד.

1. ג.התלמידים יבינו שהחלטת האם להשאיר ילד קטן על

שפת היאור היתה קשה מאוד. מצד אחד, ארבו

לו שם סכנות שונות. מצד שני, היא ידעה, שבבית

עלולים שוטרי פרעה לגלותו ולהרגו. אפשר

לשאול: האם אתם מכירים מקרה, שבו נאלצו אנשים להחליט החלטות קשות?

.4יש לשער, שהתלמידים

יראו את המשותף בחומרים, שמהם נבנו התיבות: ״ותחמרה...

בזפת״ –״וכפרת... בכפר״.

המקום המשותף לשתי התיבות היה מים, ושתיהן

שימשו להצלה.

משימות לפרק ב

משה התערב לטובת החלשים

קראו מפסוק יא עד סוף הפרק

צא אל אחיו. תוב: וי פסוק יא כ ב .1

ראל ני יש ב יש ש רעה מלך מצרים, הרג בית פ דל ב ג משה, ש איך קרה ש

הם אחיו?

ים. ש ה לטובת החל הם התערב מש ב ה מקרים ש לוש פור יש ש ס ב .2

כל מקרה. ש ב רטו מה קרה ומיהו החל פ א.

י מקודמיו? ליש קרה הש ה שונה המ מ ב ב.

סוק יד: קראו את פ

ר ושפט מך לאיש ש ויאמר: מי ש

ר אש ה אמר כ עלינו, הלהרגני אתצרי? הרגת את המ

בר. ה ויאמר: אכן נודע הד ירא מש ויסוק: ענו לפי הפ .3

עס העברי? על מה כ א.

ברי העברי? ה מד מה נודע למש ב.

נה, מהי? אורבת לו סכ ה הבין ש מש ג.

ה אותך למנהיג עלינו. לומר מי מנ מך?" כ ה: "מי ש ד. העברי אמר למש

שו מ ת ט והש פ תבו מש בטוי זה. כ ים ב ש מ ת ל ימינו מש עברית ש ם ב ג

מן יע הז הג עיר ש י לאחי הצ מך". לדגמה: אמרת טוי: "מי ש ב בו ב

י?! ל א ש מך להיות אב ללכת לישן, הוא ענה לי: מי ש

יע לבאר. צרים. הוא הג חד מענש וברח ממ ה פ מש .4

קום ים היתה המ אר המ ב ים ש ה אנש מ ר על כ ית מספ ראש ספר ב א. ב

יעו? אליו הג קום ש ה ומהו המ ים האל בו עצרו. מי הם האנש הראשון ש

ה הם שונים? ה, ובמ ל מש קרה ש הם למ ל קרים ש ה דומים המ מ ב ב.

�1 � פרק ב

.1אפשר להפנות את תשומת

לב התלמידים לכך שיש הדרגתיות במקרים.

מקרה א׳סכסוך בין עברי לנכרי.

מקרה ב׳סכסוך בין עברי לעברי.

מקרה ג׳סכסוך בין שני נכרים:

משה מגיב לשלושת הרועים ובנות מדין.

.2א. המורה תוכל לספר,

שפרשנים רבים דנו בשאלה: כיצד קרה

שמשה הרג ללא משפט? התלמידים צריכים להבין,

שכל אדם, ולו הרשע ביותר, זכאי למשפט הוגן.ב. שערו מדוע הרג משה

את המצרי.השאלה מאפשרת תשובות

רבות:אולי משה ראה שהמצרי

מכה איש עברי, והבין שכוונתו להרוג.

אולי משה ראה שהמצרי הרג את העברי. כוונת

המילה ״ויך״ – הרג.יש פרשנים הטוענים שאכן

היה זה מעשה רע, ואסור

בית רעואל? ה ב ל מש יצד התקב כ א. .5

מדין? ה הפך לחלק מהחברה ב מש לפי מה יודעים ש ב.

ה ומחזיר אותנו, י מש אור חי רק עוזב הסופר את ת לקראת סוף הפ .6

הקוראים, למצרים.

בם ר את מצ ספ הם מתאר המ ב עלים ש עת הפ מצאו את ארב א.

כם. רת מחב ראל וכתבו ב ני יש ל ב ה ש ש הק

ראל לעזרה? ני יש נו ב אל מי פ ב.

רו ילדים. חב לפניכם חידות ש

קראו נ קבוצות ש נים ב ר. הם היו מארג דב מ חי ב דינים הם עם ש המ

די למצא מרעה לצאן. קום למקום כ בטים. הם נדדו ממ ש

דינים היו צאצאי מדין. המ

שות אברהם. ל קטורה, אחת מנ נה ש מדין היה ב

סוקים א-ב. רק כה פ ית, פ ראש ספר ב ר ב בר מספ הד

כדאי לדעת

חידהיל. ל והצ נצ

מי הם?

חידהן. צה ב אמ ת ש ב

מי אני?

פרק ב � �1

אפשר לעיין עם התלמידים בפסוקים המתאימים

מבראשית: פרק כד, פסוקים טז-יח ופרק

כט פסוקים ג-י, ולגלות מוטיבים חוזרים.

הבאר כמקום מפגש והיכרויות.

משה ויעקב הראו את וכחם ועזרו לרועות לגולל

את האבן מעל פי הבאר.

20 � שמות

פרק ג

ה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן ומש א

בא ר וי דב נהג את־הצאן אחר המ מדין, ויאל־הר האלהים חרבה.

ת־אש מתוך לב רא מלאך יהוה אליו ב וי ב

אש, נה בער ב ה הס רא והנ נה, וי הסל. נה איננו אכ והס

א ואראה את־ ה אסרה־נ ויאמר מש ג

ה, מדוע לא־יבער דל הז ראה הג המנה. הס

קרא אליו י סר לראות, וי רא יהוה כ וי ד

ה, ה מש נה ויאמר: מש אלהים מתוך הסני. ויאמר: הנ

ל־נעליך מעל קרב הלם, ש ויאמר: אל־ת ה

ה עומד עליו, ר את קום אש י המ רגליך כאדמת־קדש הוא.

ויאמר: אנכי אלהי אביך, אלהי אברהם, ו

ה ר מש סת אלהי יצחק ואלהי יעקב. וייט אל־האלהים. י ירא מהב ניו כ פ

י ויאמר יהוה: ראה ראיתי את־עני עמ ז

י מעת מצרים, ואת־צעקתם ש ר ב אשי את־מכאביו. י ידעת יו כ ני נגש מפ

ד מצרים ולהעלתו מן־ ילו מי וארד להצ ח

הארץ ההיא אל־ארץ טובה ורחבה, אל־נעני ארץ זבת חלב ודבש, אל־מקום הכ

י והיבוסי. י והחו רז י והאמרי והפ והחתאה ראל ב ני־יש ה צעקת ב ה, הנ ועת ט

ר מצרים חץ אש אלי, וגם ראיתי את הללחצים אתם.

רעה, והוצא לחך אל פ ה לכה, ואש ועת י צרים. ראל, ממ י בני־יש את־עמ

ר: סוק י מספ סוק א עד פ מפהר חורב. ה ב ה למש ל אלהים התג

די להוציא ה לחזר למצרים כ אלהים אמר למשראל. ני יש ם את ב מש

תו. חתנו – אבי אש א מו חורב. ש חרבה – אל ההר ש

ת־אש – לב רא מלאך יהוה אליו ב וי ב ליח ה׳ ה ש רי נראה למש דב נה המ יח הס מתוך ש

צורת להבת אש. באש, אבל ער ב נה ב יח הס ל – ש נה איננו אכ והס

רפה את ענפיו. האש לא אכלה ולא ש

ש. א - אג אסרה־נ ג

ה. הלם – הנ ה ל־נעליך מעל רגליך – חלץ את נעליך. ש

חד. ירא – פ ו

י. ני עמ ל ב בל ש י – הענויים והס עני עמ ז ל העם. ים ש ענ יו – המ נגש

ראל סובלים ני יש י – ב מעת ואת צעקתם שים ולכן הם זועקים. מהנוגש

שמות � 21

יק, תב עברי עת כימינו. תב עברי ב יו כ חת ומת

אגאל ר מרק ש נה הבוער – צי ה לפני הס מש

משימות לפרק ג

האל התגלה למשה במדבר בהר חורב

קראו מפסוק א' עד פסוק י'

פניכם. ל ש כותרת לאיור ש מ ש י ט ש פ סוק ב ובחרו מתוכו מש קראו את פ .1

כם. רת מחב ט ב פ ש תבו את המ כ

תוב: פסוק ב כ ב

ת־אש לב רא מלאך יהוה אליו ב וינה, מתוך הס

אש, נה בער ב ה הס רא והנ ויל. נה איננו אכ והס

סוקים ד-ה: קראו את פ

י סר לראות, רא יהוה, כ וינה קרא אליו אלהים מתוך הס וי

ני. ה, ויאמר: הנ ה מש ויאמר: מש

קרב הלם, ויאמר: אל־תקום י המ ל נעליך מעל רגליך כ ש

ה עומד עליו, אדמת קדש הוא. ר את אש

ך החוקרים ום כ נה, מש יח הס רטים על ש התורה אינה מוסרת פ

נה. ו יניהם לאיזה צמח הכ חלוקים ב

כדאי לדעת

22 � פרק ג

סוקים ד-ה: י פ ט על פ פ ש רת את המ חב מ לימו ב העתיקו והש .2

ים: ל מע את המ ה ש מש א.

ה אחת: מל ה ענה ב מש ב.

ה: ה על מש ה' צו ג.

ה "הנני". ל מ ם ב י ענו ג ר עליהם כ ספ מ ית ש ראש ספר ב ים ב אנש כרו ב הז .3

קרים? ים ומהם המ מי הם האנש א.

תשובתם זו? ה לומר ב ים אל מה רצו אנש ב.

כל בול? ר ב רק מצי פ ר ב ספ בולים וכתבו: מה מן המ התבוננו ב .4

נה. ס ה ב ה למש ל האל התג .5

אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יג אלהים את עצמו כ א. מדוע הצ

כך? יר ב יעקב? מה רצה לרמז ולהזכ

מצרים? מה ב ש הבטיח ה' לאבותינו התג ב. איזו מההבטחות ש

ים? הוא עומד להגש ה ש מה הבטיח ה' למש ג.

נען? ה אלהים את ארץ כ נויים מכנ אילו כ ב ד.

ה? ל יצד התג ית? כ ראש ספר ב ה אלהים ב ל אל מי התג .6

ה אליו? ל ר התג אש ה כ יל ה׳ על מש הט פקיד ש מה הת .7

א.

ב.

ג.

פרק ג � 23

.1-2א. מורה המעוניינת לפתח שיחה בענייני לשון תוכל

להראות את הקשר בין ל״ לבין המילה המילה ״ש

יל״: למשה נאמר: ״השל נעליך״. הנחש השיל ״ש

את עורו. האיש השיל מספר קילוגרמים ממשקלו

וכיו״ב.

ב. כאשר משתמשים במילה ״הנני״, מתכוונים להביע

נכונות לבצע שליחות ללא כל היסוס.

אפשר לעזור לתלמידים ולרמוז:

״ויאמר אליו: אברהם!ויאמר: הנני.

ויאמר: קח נא את בנך את יחידך...״ )בראשית כב

פסוקים א־ב(.״ויאמר: הלוא אחיך רעים

בשכם, לכה ואשלחך אליהם. ויאמר לו: הנני״

)בראשית לז פסוק יג(.

.4אפשר להציע לתלמידים

לתכנן בול משלהם בנושא ולערוך תערוכת בולים

מעבודותיהם.

.5חשוב שהילדים יכירו את הכינוי: "ארץ זבת

חלב ודבש" ואת הקשרו בפרקנו. מן הראוי שהמורה

תפנה את תשומת לב התלמידים לפירוש בפסוק ח. מורים מעוניינים יוכלו לשיר עם התלמידים את

השיר. בדרך זו יוכלו לזכור את הביטוי.

.6מורה המעוניינת בכך תפנה

את התלמידים לכמה מקורות בבראשית:

פרק יז פסוק א.פרק יח פסוק א.פרק כו פסוק ב.

יו. עש ה וממ י מש ה מקרים מחי מ לפניכם כ .8

הוא האדם זים ש ה מרמ רים על מש ספ קרים המ בו אילו מהמ א. חש

פקיד? תאים לת המ

ה. ל מש כונות ש תאימה לו מהת כונה המ ט את הת פ ב. התאימו לכל מש

כונה אחת לכל מקרה: ר להתאים יותר מת אפש

יט. ל ר ופועל ש יצד מדב צרי וראה כ לך המ בית המ דל ב א. ג

ה את העברי. הכ צרי ש ב. הרג את המ

צרי לעברי. ין המ ריבה ב מ ג. התערב ב

ה רעך?" ה תכ ד. אמר לאחד העברים: "למ

רועים. מאבקן ב ה. עזר לבנות מדין ב

מדין. ו. היה רועה ב

ה: ל מש כונותיו ש ת

יט ל ש יץ יודע להתנהג כ ים רודף צדק אמ ש מגן על החל

קול רם דו תורה, הם נהגו לקרא ב ימי קדם למ ראל ב ר חכמי יש אש כספורים רים ב ראל נהגו ללוות את ההסב תוב. חכמי יש יר את הכ ולהסב

דור "ספורי חכמים". מ לו ב פורים הל ה מהס מ יר כ ם מזמנים להכ שונים. את

כתוב שאלהים אמר למשה: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי

בני ישראל ממצרים". חכמים שאלו את עצמם: מדוע דוקא משה נבחר

לתפקיד הנכבד והחשוב? אחד החכמים ספר על כך את הספור הזה:

כאשר רעה משה את צאן יתרו במדבר, ברח גדי מהעדר. משה רץ אחריו

והשיגו ליד ברכה של מים. הגדי עמד ושתה. הגיע אליו משה ואמר: "לא

ידעתי שרץ היית מפני הצמא. בודאי גם עיף אתה מחם השמש."

הרכיבו משה על כתפו והחזירו אל העדר. אמר הקדוש ברוך הוא: "כשם

שאתה רועה את הצאן ברחמים, כך תהיה רועה ומנהיג רחמן לעם ישראל."

חכם אחר ספר על משה את הספור הזה:

אמר משה לקדוש ברוך הוא: אתה אומר לי: לך והוצא את ישראל ממצרים.

כיצד אוכל לעשות זאת? איפה יגורו בחם הכבד ביום במדבר?

ואיפה יגורו בקר העז שבלילה במדבר? מאין אספק להם מזון ומשקה?

איך אוכל לדעת מה צריכים תינוקות, מה צריכים זקנים, ומה צריכות נשים

מעברות? איך אוכל לדאג לכל אחד מהם?

ספורי חכמים

24 � פרק ג

.8רצוי להרחיב ולספר

לתלמידים על עבודת הרועה והתכונות שהיא

מפתחת.

המורים יכולים לעסוק בסיפורי החכמים רק לאחר

שסיימו ללמד את הפרק. המורים יסבירו לתלמידים מהם סיפורי חכמים וכיצד נוצרו. חשוב שהתלמידים

יבינו שסיפורי התורה אינם חלק מהתורה.

חכמי ישראל סיפרו אותם לתלמידיהם, כאשר לימדו

תורה. החכמים נהגו ללוות את הסבריהם בסיפורים

שונים. לאחר הקריאה או סיפור המורה אפשר לנהל שיחה קצרה שמטרתה להבהיר

לתלמידים את מטרת הסיפור, או את הרעיון

שמות � �2

פרק ד

י אדני לא איש ה אל־יהוה: ב ויאמר מש י

ם לשם ג ם מש מול ג ם מת ברים אנכי ג דה וכבד י כבד־פ ך, כ רך אל־עבד ב מאז ד

לשון אנכי. ה לאדם או ם פ ויאמר יהוה אליו: מי ש יא

ר ח או עו ם או חרש או פק מי־ישום אלהלא אנכי יהוה.

יך והוריתיך ה לך ואנכי אהיה עם־פ ועת יב

ר. דב ר ת אשלח. ש יד־ת לח־נא ב י אדני ש ויאמר: ב יג

ה, ויאמר: הלא מש חר־אף יהוה ב וי יד

ר ר ידב י־דב י כ וי ידעת אהרן אחיך הלה־הוא יצא לקראתך וראך הוא וגם הנ

לבו. מח ב ושפיו, ברים ב מת את־הד רת אליו וש ודב טו

יהו והוריתי יך ועם־פ ואנכי אהיה עם־פעשון. ר ת אתכם את אש

ר־הוא לך אל־העם, והיה הוא יהיה־ ודב טז

היה־לו לאלהים. ה ת ך לפה ואת לר ידך אש ח ב ק ה ת ה הז ט ואת־המ יז

ה־בו את־האתת. עש ת

ר: סוק יז מספ סוק י עד פ מפפני קהל ר ב יצד לדב אינו יודע כ ה אמר לה׳ ש מש

ת היה חלק ת רעה. אלהים החליט ש ים ובפני פ אנשה לאהרן. ין מש פקידים ב ת

אמר. מה ש ב ב תחש ה ת ש בק י – ב ב י ם לשם – מאז ומעולם, ג ם מש מול ג ם מת ג

ר. עבר לא הייתי איש היודע לדב בה וכבד לשון אנכי – איני יודע י כבד־פ כלחני. ש ת דאי ש ן לא כ כנע ולנאם, על כ לש

ר הוא ה׳. ה – הנותן יכלת לדב ם פ מי ש יא קוחות והוא רואה. עיניו פ ח – אדם ש פק

יך – אעזר לך ואמר לך מה ואנכי אהיה עם־פ יב ר. ר ואיך לדב לדב

ל ש לקב ה עדין חש לח – מש ש יד־ת לח־נא ב ש יג הו אחר. לח מיש פקיד, ואמר: ש את הת

ה. עס על מש חר־אף יהוה – ה׳ כ וי יד

פיו – אהרן יאמר לעם ברים ב מת את־הד וש טו יד. תאמר לו להג ברים ש את הד

יד לכם ן לכם הוראה, אג והוריתי אתכם – אתמה לעשות.

מקומך. ר ב ך לפה – אהרן ידב יהיה־ל טז ליח היה ש ה ת היה־לו לאלהים – את ה ת ואת

בריו לאהרן. ל אלהים המוסר את ד ש

משימות לפרק ד

אלהים הטיל על משה שליחות חשובה

קראו מפסוק י עד פסוק יז

ל עליו את קב נע מל די להמ ה כ ש מש מ ת אילו טעונים הש א. ב .1

ה סעיפים.( לוש ש תבו ב ליחות? )כ הש

ה? ל מש שובת אלהים לטעוניו ש מהי ת ב.

הם לתפקיד חשוב. בוחרים ב ש ים כ ני האדם מרצ לל ב דרך כ ב .2

כך? לא רצה ב ך ש ה מכ ר ללמד על מש מה אפש

פקיד. ל על עצמו את הת ש מאוד, הוא קב ה חש מש אף ש .3

ירו מדוע? הסב

תוב: פסוק טו כ ב

פיו, ברים ב מת את־הד רת אליו וש ודביהו יך ועם־פ ואנכי אהיה עם־פ

עשון. ר ת והוריתי אתכם את אש

ברים? מי אמר את הד א. .4

ברים? למי נאמרו הד ב.

ם: רוש פ טויים ש ים או הב ל סוק את המ העתיקו מהפ .5

ר. תאמר לו מה לדב א.

ר. ה' יאמר למשה מה לדב ב.

ה' יאמר למשה ולאהרן מה לעשות. ג.

פי!" ברים ב ים ד פסיקי לש ן אמר לאחותו: ת ד .6

ן? ן ד ו למה התכ א.

טוי? ן את הב ין למד ד מנ ב.

טוי. ב שו בו ב מ ת ט והש פ תבו מש כ ג.

יעו גם והג היה להם פ ים אחרים ש ם או קראתם על אנש מעת האם ש .7

ה. לגדל

�2 � פרק ד

.1משה חשש לקבל את

תפקיד המנהיג.יש מקום להסברים שונים להיסוסי משה. התלמידים

בוודאי יגידו:פחד שאינו יודע לשכנע.

הוא מתרגש כשהוא מדבר.מפחד מכישלון. היה למשה

פגם בדיבור. אולי גמגם.

.4גם בימינו משתמשים

בביטוי: "לשים דברים בפיו" כאשר מתכוונים

שלא הדובר עצמו המציא את הדברים, אלא מישהו אחר אמר לו להגיד אותם.אפשר להציע לתלמידים

לחבר משפטים ולהשתמש בביטוי.

7. חשוב להדגיש שגם אנשים מוגבלים ונכים יכולים להגיע לגדולה.

דמוסתנס ביוון העתיקה היה מגמגם והפך לנואם

דגול ולמדינאי.רוזוולט שהיה משותק

נבחר לנשיא ארה"ב והיה בין המנהיגים שהצילו את

העולם מהנאצים.הלן קלר שהיתה חרשת

אילמת עיוורת הייתה לסופרת.

אחד החכמים ספר אגדה המסבירה מדוע היה משה כבד פה וכבד לשון:

היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאלו היה בנה, ולא היתה מוציאה

אותו מן הארמון.

ולפי שהיה יפה, היו הכל רוצים לראותו, ומי שהיה רואהו, לא הפסיק

להסתכל עליו.

והיה פרעה מחבקו ומנשקו...

ומשה היה לוקח את כתרו של פרעה ושם אותו על ראשו.

והיו שם יושבים חכמי מצרים החרטמים ואמרו:

"חוששים אנחנו ממשה שלוקח את כתרך ונותנו על ראשו... הוא עתיד

לקחת ממך את המלכות."

כמה מחכמי מצרים הציעו להרגו, וכמה מהם הציעו לשרפו.

רק אחד החרטמים אמר:

"תינוק זה אינו מבין כלום, אין בו דעת. ערכו לו

מבחן והביאו לפניו קערה ובה זהב וגחלת של אש.

אם יושיט ידו לזהב - הוא מבין מה שהוא עושה

והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת - אין בו דעת,

ואין עליו משפט מות."

מיד הביאו לפני משה בקערה את הזהב ואת הגחלת.

שלח משה את ידו לקחת את הזהב, ובא גבריאל המלאך והזיז את ידו,

ותפס משה את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו,

ונעשה כבד פה וכבד לשון המתקשה בדבור.

ספורי חכמים

פרק ד � �2

�2 � שמות

פרק ה

ה ואהרן ויאמרו או מש ואחר ב א

ראל: רעה: כה־אמר יהוה אלהי יש אל־פר. דב מ י, ויחגו לי ב ח את־עמ ל ש

מע ר אש רעה: מי יהוה אש ויאמר פ ב

י את־ ראל לא ידעת ח את־יש ל קלו לש בח. ל ראל לא אש יהוה וגם את־יש

ויאמרו: אלהי העברים נקרא עלינו ג

ר דב מ לשת ימים ב רך ש א ד נלכה נבר ד ענו ב ן־יפג חה ליהוה אלהינו פ ונזב

או בחרב. ה ה מש ויאמר אלהם מלך מצרים: למ ד

יו, לכו עש פריעו את־העם ממ ואהרן תלסבלתיכם.

ה עם הארץ ים עת רעה: הן־רב ויאמר פ ה

בלתם. ם אתם מס ת ב והשעם ים ב יום ההוא את־הנגש רעה ב ויצו פ ו

ואת־שטריו לאמר: בן לעם ללבן לא תאספון לתת ת ז

שו לשם, הם ילכו וקש תמול ש בנים כ הלבן. להם ת

ים ר הם עש בנים אש ואת־מתכנת הל ח

ימו עליהם לא תגרעו ש לשם ת מול ש תן הם צעקים ים הם, על־כ י־נרפ נו כ ממ

חה לאלהינו. לאמר נלכה נזב

ר: סוק יד מספ סוק א עד פ מפראל ללכת רעה לתת לעם יש רשו מפ ה ואהרן ד מש

עס והטיל רעה כ נות לה׳. פ ר להקריב קרב דב למרשו ה ד ה יותר. מעת ראל עבודה קש ני יש על בבנים. בן להכנת הל עצמם את הת אספו ב י מהם ש

גו. ויחגו – יחג א

ה לנו. ל נקרא עלינו – התג ג

עבודתכם יכו ב לכו לסבלתיכם – לכו והמש ד ה. ש הק

פסיקו אותם בלתם – ת ם אתם מס ת ב והש ה מעבודתם.

ביתה. להפסקת עבודה קוראים לפעמים שבים ראל והיו חי ני יש וטרים היו מב שטריו – הש ו

בנים מות הל עשו את כ י ח על אחיהם, ש לפקהיומית.

עבר. היה ב מו ש לשם – כ תמול ש כ ז שו – יאספו. וקש

מות קבועה. מתכנת – כ ח פחיתו. לא תגרעו – לא ת

ים – עצלים. נרפ

שמות � �2

לוקסור, מצרים ני ב ניסה לארמון רעמסס הש כ העמודים ב

30 � שמות

ים ויעשו־בה ד העבדה על־האנש כב ת ט

קר. דברי־ש עו ב ואל־ישי העם ושטריו ויאמרו צאו נגש וי י

י רעה, איננ אל־העם לאמר: כה אמר פבן. נתן לכם ת

ר בן מאש ם לכו קחו לכם ת את יא

בר. י אין נגרע מעבדתכם ד מצאו, כ תכל־ארץ מצרים, לקשש קש פץ העם ב וי יב

בן. לתיכם לו מעש ים אצים לאמר: כ והנגש יג

בן. היות הת ר ב אש יומו, כ בר־יום ב דמו עלהם ר־ש ראל אש ני יש כו שטרי ב וי יד

יתם י פרעה לאמר, מדוע לא כל נגשמול ם־ת לשם ג תמול ש חקכם ללבן כ

ם־היום? גצעקו אל־ ראל וי ני יש באו שטרי ב וי טו

ה כה לעבדיך. ה תעש רעה לאמר למ פן לעבדיך ולבנים אמרים לנו בן אין נת ת טז

ך. ים וחטאת עמ ה עבדיך מכ עשו, והנם ן את ים, על־כ ם נרפ ים את ויאמר: נרפ יז

חה ליהוה. אמרים נלכה נזבתן לכם, ה לכו עבדו ותבן לא־ינ ועת יח

נו. ת ותכן לבנים תרע ראל אתם ב ראו שטרי בני־יש וי יט

בר־יום בניכם ד לאמר, לא־תגרעו מליומו. ב

קר – לא יפנו לדברי דברי־ש עו ב ואל־יש ט ה ואהרן. ל מש קר ש הש

ר. ז פץ – התפ וי יב ש – לאסף. לקש

אצים – מאיצים, מזרזים. יג ן ו איץ, הוא מתכ הו אומר: אל ת ר מיש אש כ

זרז. לומר: אל תמו. לו – סי כ

ם את מת יתם חקכם – מדוע לא סי מדוע לא כל יד עה? קב נ מות היומית ש הכ

ללבן – להכין לבנים.ר: רק מספ סוק טו עד סוף הפ מפ

תלונות קשות לפרעה וגם או ב ראל ב שוטרי ישה ואהרן. למש

רי י אפש לת ן לעבדיך – זה ב בן אין נת ת טז רוש תן לנו החמר הד נ י לי ש לעשות לבנים מב

לכך.כך צרים חוטאים ב ם המ ך – את וחטאת עמ

ים אותנו. ם מכ את ש

בים להכין אותה ם חי נו – את ת ותכן לבנים ת יח מו לפני כן. ל לבנים כ מות, ש תכנת, הכ המ

שמות � 31

בים ה ואת־אהרן, נצ עו את־מש פג וי כ

רעה. צאתם מאת פ לקראתם, בויאמרו אלהם: ירא יהוה עליכם כא

עיני ם את־ריחנו ב ת ר הבאש פט, אש וישידם פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב ב

להרגנו. ה אל־יהוה ויאמר: אדני למה ב מש ש וי כב

ני. לחת ה ש ה ז ה, למ הרעתה לעם הזמך הרע ש ר ב רעה לדב אתי אל־פ ומאז ב כג

ך. לת את־עמ ל לא־הצ ה והצ לעם הז

גשו. עו – פ פג וי כ

בים – עומדים לפניהם. נצ

ה׳ יראה פט – הלואי ש כא ירא יהוה עליכם וישיכם הרעים. את מעש

נאתם ם, הש ם את־ריחנו – המאסת ת הבאש ם רע. רעה, הוצאתם לנו ש עיני פ אותנו ב

י ציור קיר מצרי איור על פ

משימות לפרק ה

משה ואהרן פגשו בפעם הראשונה את פרעה. פרעה נפגש עם שוטרי ישראל וזקני ישראל נפגשים עם משה.

קראו מפסוק א עד פסוק יד

ה ואהרן לפרעה, רו מש 1. א. מה ספ

נו? רשו ממ ומה ד

בריהם? רעה על ד יצד הגיב פ כ ב.

רעה את כם, האם הבין פ עת מה ד .2

ה ואהרן? ל מש ית ש נתם האמת ו כ

קו. ירו ונמ הסב

יד רעה להכב מדוע החליט פ .3

ולהקשות את עבודתם

ראל? ני יש ל ב ש

רעה את אמירת למי מיחס פ .4

קר"? ברי ש "ד

אים: טים הב פ ש קראו את המ

ראל על טענות לבני יש או ב ים ב הנוגש

בנים היומית מות הל לימו את כ לא הש ש

מיד: עשו ת מו ש כ

סוק יד( לשם" )פ תמול ש יתם חקכם ללבן כ "מדוע לא כל

תוב: סוק ב כ רק לא פ ית פ ראש ספר ב ב

לשום" תמול ש ה איננו עמו כ ני לבן; והנ רא יעקב את פ "וימיד היא לשום, ת תמול ש יתה ואמר: המורה אינה נראית כ יוסי חזר הב

יזה והיום היא היתה עצובה מאוד. על

לשום"? תמול ש טוי: "כ רוש הב א. מה פ

טוי. ב שו ב מ ת כם והש ל ט מש פ תבו מש ב. כ

32 � פרק ה

אפשר לבקש את התלמידים שיספרו את

הסיפור תוך שימוש במשפטים מתוך הספר.

בני ישראל מתלוננים בפני פרעה

קראו מפסוק טו עד פסוק כג

סוקים טז–יז: קראו את פ

ן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו, בן אין נת תים ה עבדיך מכ והנ

ך. וחטאת עמ

ים, ם נרפ ים את ויאמר: נרפם אמרים ן את על־כחה ליהוה. נלכה נזב

ני סעיפים( ש רעה? )ענו ב ראל לפני פ מה טענו שוטרי יש א. .1

ראל? ני יש רעה את ב ים פ ה האש מ ב ב.

ראל. רעה התאכזר לבני יש פ .2

הוא הוסיף להם עבודה.

ה זאת? מדוע עש

ל בותיהם ש מה לומדים על מחש .3

ה ואהרן ראל על מש ני יש ב

תלונות? או אליהם ב ר ב אש כ

פרק ה � 33

.3מתלונותיהם של בני ישראל אפשר ללמוד שחששם מפרעה היה

גדול יותר מרצונם להיות חופשיים. הם לא היו

מוכנים להיאבק ולסבול למען החופש.

ה ואל אהרן. מות קשות אל מש האש או ב ראל ב ני יש ב .4

ך. ם על כ עת למידים את ד יעו הת תות הב אחת הכ ב

ני ל ב ם ש הבינו ללב למידים ש ערו: מה אמרו הת ש

ראל? ני יש עסו על ב כ למידים ש ראל? מה אמרו הת יש

ה את אלהים? ים מש ה מאש מ ב .5

ן לעבדיך ולבנים בן אין נת תוב: "ת פסוק טז כ ב .6

אלה הש מוש ב ש ט זה נמצא ב פ אמרים לנו עשו". משבן אין רד הרוחה התלוננו: "ת קידי מש ל ימינו. לדגמה: פ עברית ש ם ב ג

חברה, ים ב ש נותנים – ולבנים אומרים לנו עשו". איך נוכל לעזר לחל

הבטיח?" סף ש רד האוצר אינו נותן את הכ אם מש

רת: חב מ לימו ב העתיקו והש

אה ועדת ר ב אש פר כ ית הס רון ב ט את מסד לה על עצמה לקש ה ג קב ת כ

למידים: קרת טענו הת הב

קת. מה יהיו נמוקיהם? ה מצד ל מש לונתו ש ת יש הטוענים ש א. .7

קת. מה יהיו נמוקיהם? ה אינה מצד ל מש לונתו ש ת יש הטוענים ש ב.

בול י" ב ח את עמ ל ט: "ש פ ש וקא את המ ר ד י ב הצ ל כם ש מדוע לדעת א. .8

ראל? הודים לעלות למדינת יש הנוגע לזכות הי

פות ערבית, ש ם ב י" רשום ג ח את עמ ל ט "ש פ ש כם המ מדוע לדעת ב.

רוסית ואנגלית?

34 � פרק ה

כדאי לדעת

י". את הבול ח את עמ ל ט "ש פ ש נים בול ועליו המ ר ש ראל הפיץ לפני מספ דאר יש

יה לעזב את ארצם מדינות ערב ובאתיופ רוסיה, ב חיו ב הודים ש די לעזר לי הוציאו כ

ראל. ולעלות ליש

כך. ה לכל יהודי הרוצה ב יג רשות עלי די להש עלו כ ראל פ יהודי העולם ויהודי מדינת יש

יחתם? לך, מה היה תכן ש ארמון המ רעה ב ת פ ה את ב גש מש אלו פ .9

יגו. ערו והצ ש

באותו היום שבאו משה ואהרן אל פרעה, באו אליו גם כל מלכי האזור.

כל המלכים הביאו לפרעה מתנות. הם הביאו אתם את פסלי אלהיהם.

עמדו משה ואהרן בפתח הארמון. נכנסו עבדיו של פרעה ואמרו לו:

"שני זקנים עומדים בפתח." אמר להם: "יעלו."

כיון שעלו, הסתכל בהם שמא הביאו לו מתנה, שמא הביאו לו אגרות

מהמלך ששלחם, והם אפלו לא שאלו בשלומו.

אמר להם: "מי אתם?"

אמרו לו: "שליחיו של הקדוש ברוך הוא."

אמר להם: "מה אתם מבקשים?"

אמרו לו: "כה אמר ה': שלח את עמי!"

אותה שעה כעס ואמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא

ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח! חפשתי את שמו בספרים ולא

מצאתי. בחור הוא או זקן הוא? כמה עירות כבש? כמה מדינות הכניע?"

אמרו לו: "אלהינו, כוחו וגבורתו מלא עולם. הוא היה עוד בטרם נברא

העולם, והוא יהיה בסוף כל העולם. הוא ברא את העולם."

ספורי חכמים

פרק ה � �3

אפשר לשאול:א. יש להניח שלא כל אחד יכול היה להיכנס לארמון

פרעה, אלא היה צריך לקבל רשות לכך.

מהו הסיפור שסיפר החכם, כדי לענות על השאלה:

כיצד נכנסו אהרון ומשה לארמון.

ב. מדוע אלוהים לא מוזכר בספרים שהיו לפרעה?

ג. מהם שלושת הדברים שסיפרו משה ואהרון על

אלוהיהם?

פרק ז

יך ה: ראה נתת ויאמר יהוה אל־מש א

אלהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך.

ך ואהרן ר אצו ל־אש ר את כ ה תדב את ב

ני־ ח את־ב ל רעה וש ר אל־פ אחיך ידבראל מארצו. יש

יתי את־ רעה, והרב ה את־לב פ ואני אקש ג

ארץ מצרים. אתתי ואת־מופתי בי את־ידי רעה ונתת מע אלכם פ ולא־יש ד

י מצרים, והוצאתי את־צבאתי את־עמ בפטים ש ראל מארץ מצרים ב בני־יש

דלים. גנטתי י־אני יהוה ב וידעו מצרים כ ה

ני־ את־ידי על־מצרים, והוצאתי את־בראל מתוכם. יש

ה יהוה אתם ר צו אש ה ואהרן כ עש מש וי ו

ן עשו. כלש ן־ש נה ואהרן ב מנים ש ן־ש ה ב ומש ז

רעה. רם אל־פ דב נה ב מנים ש ושה ואל־אהרן לאמר: ויאמר יהוה אל־מש ח

נו לכם רעה לאמר ת ר אלכם פ י ידב כ ט

ך מופת, ואמרת אל־אהרן קח את־מטין. לך לפני־פרעה יהי לתנ והש

ר: סוק יג מספ סוק א עד פ מפי ין. חרטמ ל אהרן לתנ הו ש רעה הפך מט ארמון פ ב

ך. ם הם כ מצרים עשו ג

מע רעה יש יך אלהים לפרעה – פ ראה נתת א ליח אלהים. ה ש י את קולך, כ ב

מו בריך כ ים את ד נביאך – אהרן ימסר לאנש ים. ברי אלהים לאנש ביא מוסר את ד נ ש

רעה – אני אגרם לפרעה ה את־לב פ ואני אקש ג ר להעניש היה אפש י די ש ן וסרבן, כ להיות עקש

ה. עש י האכזריות ש ל מעש אותו על כאת־אתתי ואת־מופתי – סימנים או הוכחות.

י את־ידי – אעניש. ונתת ד

יקה צרים העת ין – ציור ממ נ ת

די להוכיח נו סימן או אות כ נו לכם מופת – ת ת ט את כוחכם.

�3 � וארא

עשו כן רעה וי ה ואהרן אל־פ בא מש וי י

הו לך אהרן את־מט ש ה יהוה, וי ר צו אש כין. לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנ

פים רעה לחכמים ולמכש ם־פ קרא ג וי יא

להטיהם י מצרים ב עשו גם־הם חרטמ וין. כ

ינם, היו לתנ הו וי ליכו איש מט ש וי יב

ה־אהרן את־מטתם. בלע מט ויר אש מע אלהם כ רעה ולא ש חזק לב פ וי יג

ר יהוה. ב דרעה, בד לב פ ה: כ ויאמר יהוה אל־מש יד

ח העם. ל מאן לשימה ה יצא המ בקר הנ רעה ב לך אל־פ טו

ה ט פת היאר, והמ בת לקראתו על־ש ונצידך. ח ב ק ך לנחש ת ר־נהפ אש

ואמרת אליו: יהוה אלהי העברים טז

י ח את־עמ ל לחני אליך לאמר, ש שמעת ה לא־ש ר, והנ דב מ ויעבדני ב

עד־כה. י אני יהוה. דע כ זאת ת כה אמר יהוה: ב יז

ידי ר־ב ה אש ט מ ה ב ה אנכי מכ הניאר ונהפכו לדם. ר ב ים אש על־המ

מות ובאש היאר יאר ת ר־ב גה אש והד יח

תות מים מן־היאר. ונלאו מצרים לש

דעו לעשות י י מצרים – חכמי מצרים ש חרטמ יא וף וקסמים. ש י כ מעש

עשו. סמים ש פים ובק ש כ להטיהם – ב ב

סוק כה: סוק יד עד פ מפלח את אם לא יש רעה, ש ה ואהרן הזהירו את פ מש

ה את מצרים. ראל, אלהים יכ ני יש בם. ה הראשונה היתה: ד כ המ

ש ומסרב. רעה מתעק רעה – פ בד לב פ כ יד ים, מסרב. מאן – אינו מסכ

אור. פת הי ימה – יוצא אל ש ה יצא המ הנ טו

אור. ובאש היאר – ריח רע יעלה מהי יח ונלאו – לא יוכלו.

וארא � �3

ה: אמר אל־אהרן: ויאמר יהוה אל־מש יט

ך ונטה־ידך על־מימי מצרים, קח מטעל־נהרתם, על־יאריהם ועל־אגמיהם ל־מקוה מימיהם ויהיו־דם, והיה ועל ככל־ארץ מצרים ובעצים ובאבנים. דם בה יהוה ר צו אש ה ואהרן כ עשו־כן מש וי כ

יאר ר ב ים אש ך את־המ ה וי ט מ רם ב ויל־ הפכו כ לעיני פרעה ולעיני עבדיו, וי

יאר לדם. ר־ב ים אש המבאש היאר יאר מתה וי ר־ב גה אש והד כא

תות מים מן־היאר, ולא־יכלו מצרים לשכל־ארץ מצרים. ם ב ויהי הד

לטיהם, י מצרים ב עשו־כן חרטמ וי כב

ר אש מע אלהם כ רעה ולא־ש חזק לב־פ ויר יהוה. ב ד

ת לבו יתו, ולא־ש בא אל־ב רעה וי פן פ וי כג

ם־לזאת. גרו כל־מצרים סביבת היאר מים חפ וי כד

ימי תת ממ י לא יכלו לש תות, כ לשהיאר.

בעת ימים אחרי הכות־יהוה לא ש מ וי כה

את־היאר.

ך ונטה־ידך – הורד את ידך האוחזת קח מט יט אור. י הי לפ אלכסון כ ה ב ט מ ב

ם לב. ת לבו – לא ש ולא־ש כג

בעה ל ש מן ש ם הז י בעת ימים – הסת לא ש מ כה ויבם ם, ואחר חזרו למצ אור ד בו היו מי הי ימים, ש

הקודם.

ם - ת הד מכקוביץ לום מוש ר ש צי

�3 � וארא

משימות לפרק ז

אלהים שלח שוב את משה ואת אהרן אל פרעה

קראו מפסוק א עד פסוק יג

יר. ט מסב פ תבו מש כל איור? כ מה קורה ב .1

א.

ב.

ג.

ד.

פרק ז � �3

רעה – ה ואהרן לפני פ משר גוסטב דורה צי

סוק ה: קראו את פ .1

י־אני יהוה וידעו מצרים כנטתי את־ידי על־מצרים, ב

ראל מתוכם. ני־יש והוצאתי את־בט האומר: פ ש חרו וכתבו רק את המ ב .2

ת ה׳. דל ירו את ג צרים יכ א. המ

ראל מעבדות מצרים. ני יש חרר את ב ב. אלהים יש

תוב: סוק ט כ פ ב .3

נו לכם מופת...״ רעה לאמר ת ר אלכם פ י ידב ״כני אפנים: ש ר לפרש ״מופת״ ב לון אפש י המ על פ

א. מופת – נס.

גמה טובה. ב. מופת – ד

רת. חב מ תבו ב סוק? כ פ ה ״מופת״ ב ל ים מתאים למ רוש איזה מן הפ

ראל ני יש יוציא את ב צרים, לפני ש מדוע רצה אלהים להעניש את המ א. .4

צרים? ממ

פרק ז � 40 40 � פרק ז

.4א. התלמידים יאמרו, שהמצרים ייענשו על

הגזרות, על ההתאכזרות ועל הסבל שגרמו.

יש להבהיר שההבדל בין הפעולות שמשה ואהרון עושים אינו מכוחם אלא

מכוחו של אלהים.

משימות לפרק ז

אלהים העניש את המצרים,וכל המים במצרים הפכו דם

קראו מפסוק יד עד פסוק כה

אים: טים הב פ ש ף למ ת ש מה המ .1

רעה״ חזק לב פ ״וי

רעה״ בד לב פ ״כ

ח העם״ ל ״מאן לש

כל איור: ירו מה קורה ב סח - הסב ל פ דות שונות ש 2. לפניכם איורים מהג

ב. א.

פרק ז � 41

אור? וקא על הי ה הראשונה ד כ ה ה' את המ מדוע הכ .3

ירו. ערו והסב ש

תבו. יגו או כ ם, הצ ת הד זמן מכ ני ילדים ב ין ש יחה ב מינו ש 4. ד

ג.

לים מים ביה מקב רית. תוש מים. הארץ מדב ש מצרים לא יורדים ג ב

ילוס. ימינו הוא נקרא: הנ מצרים. ב דול הזורם ב הוא נהר ג אור", ש מ"הי

ה ורחצה. תי מוש יומיומי: ש אור לש אבו מים מהי צרים ש המ

דותיהם. קית ש אור להש עלות והעבירו מים מהי הם חפרו ת

מצרים. ש ב אור היה מקד הי

כדאי לדעת

42 � פרק ז

.3בהמשך אפשר לספר, שיש

על כך תשובות שונות:פגיעה במקור מים עיקרי

במצרים.פגיעה במצרים, שראו ביאור אל, היא פגיעה

באלוהיהם, המוכיחה את עליונותו ואת כוחו של ה '.

ה׳ העניש את מצרים בעשר מכות

קראו פרק ז מפסוק כו עד פסוק כט, ופרקים ח עד י

מודים. תכנית הל לולים ב רקים אלו אינם כ פ

רקים, קראו: לפניכם תכן הפ

הרות, הו על הנ ה את מט אהרן הט

ים וכסו עים עלו מן המ וצפרד

ש ק רעה ב ל ארץ מצרים. פ את כ

סירו את י ה ומאהרן ש ממש

עים. פרד הצ

הו מט ה ב אהרן הכ

ת על עפר הארץ, ומכ

אדם טה ב ש ים התפ נ כהמות. ובב

ק ים נסו לסל החרטמ

ים, אך לא נ את הכ

הצליחו. הם נאלצו

רעה, פני פ להודות ב

לח ש וסרב לש רעה התעק ל ה׳. פ דול ש דת על כוחו הג ים מלמ נ ת הכ כ מ ש

ראל. ני יש את ב

פרק ז � 43

המכות שמסופר עליהן בפרקים אלו, אינן נכללות בתכנית הלימודים. הבאנו

את תוכן הפרקים כדי ליצור רצף סיפורי.

אפשר להציע לתלמידים לקרוא את התוכן.

אפשר לספר להם את התוכן ולשלב פסוקי מפתח

מהתורה.אפשר להקליט ולהשמיע

לתלמידים.לאחר הבנת התוכן אפשר לשאול מספר שאלות כגון:

מי נפגע במכות?האם היתה אזהרה

מוקדמת לפני המכה?איך הגיב פרעה על כל

מכה?מה רצה אלוהים ללמד את

פרעה ואת המצרים?במהלך העיסוק במכות

אנו מציעות למורה להוסיף או לגרוע כרצונה תוך

התחשבות במגבלות הזמן ובתכנית הלימודים.

ני לח את ב ש י נו ש אור, לדרש ממ רעה ליד הי ה לפגש את פ ה על מש ה׳ צו

ת ערוב. מכ אם יסרב, יעניש אלהים את מצרים ב ראל ולהזהיר אותו ש יש

לא חיד ש צרים ובאדמתם. האזור הי מ עו ב יקים יפג ים מז עלי חי ל מיני ב כ

ת ערוב על מצרים. אה מכ ן. ואכן, ב ערוב יהיה ארץ גש גע ב יפ

ש ה ואת אהרן ובק רעה הזעיק את מש פ

תמורה ת הערוב. ב סירו את מכ י מהם ש

ראל ירשו לזבח לה׳ ני יש ב רעה ש יע פ הצ

תוך מצרים. ב

ה להם רעה ירש פ יך לדרש ש ה המש מש

ים, אך רעה הסכ ר. פ דב מ לזבח לה׳ ב

רעה ת הערוב, התחרט פ סקה מכ ר פ אש כ

לח את העם. ולא ש

אם לא רעה ש ה הזהיר את פ מש

ע פג ראל, ת ני יש חרר את ב יש

ל מצרים, קנה ש מ בר ב פת ד מג

ראל. ני יש ל ב קנה ש מ אך לא ב

ואכן, למחרת מתו הצאן, הסוסים,

ל קר ש ים והב מל החמורים, הג

סרובו ולא יך ב רעה המש מצרים. פ

ראל. ני יש לח את ב ש

יח וזרקו ה ואהרן פ מצות ה׳ לקחו מש ב

ר ז התפ רעה. האבק, ש מים לעיני פ אותו לש

אדם חין, מחלת עור, ב רם ש כל הארץ, ג ב

המה. ובב

חין. ש י מצרים חלו ב ם חרטמ ג

מע לדברי ה׳. ש ולא ש יך להתעק רעה המש פ

44 � פרק ז

רעה ה הזהיר את פ מש

לא בד, ש רד כ מחרת ירד ב ל ש

מצרים. מוהו ב היה עוד כ

צאו מ י ים ש ים ובעלי חי אנש

רד חוץ, ימותו. ואכן, ב ב

כל ארץ מצרים ופגע ה ב הכ

המה ובאדם. ב ה, ב מחי צ ב

ה ואת רעה הזעיק את מש פ

שו ק עים. ב י רש יק, ואני ועמ פניהם: ״חטאתי, אלהים צד אהרן והודה ב

ה מש ם אחרי ש כם.״ אך ג לח את עמ רד, ואני אש סיר את הב י מאלהים ש

רעה את הבטחתו. ם פ סק, שוב לא קי רד פ ש מאלהים והב ק ב

ני רעה מפ ה הזהיר את פ מש

ה, להקות חרקים ת ארב מכמידו דות ויש טו על הש פש י ש

דולי מחים ואת ג את הצ

רד. נותרו אחרי הב דה ש הש

נו שו ממ ק רעה ב עבדי פ

די ראל כ ני יש לח את ב ש י ש

יל את מצרים. להצ

ר אש ה ואת אהרן, מי יהיו ההולכים לעבד את ה׳. כ אל את מש רעה ש פ

לבד ילכו לעבד את ה׳. ברים ב הג יע ש ל העם ילך, הצ כ מע ש ש

ה לתשובתם. חכ לי ש ה ואת אהרן ב רש את מש רעה ג פ

ה ארב

פרק ז � �4

ה אכל ני הארץ. הארב סו את פ ה, והן כ רוח מזרחית הביאה להקות ארב

כל ארץ מצרים. דה, ולא הותיר שום ירק ב ב הש ל עש רות ואת כ ל הפ את כ

סיר את י שו מאלהיכם ש ק ה ואהרן: ״חטאתי, ב פני מש ן ב רעה התחנ פ

ה וון הרוח. הארב ה ואהרן והפך את כ ת מש ש ר לבק ה.״ אלהים נעת הארב

רעה, וגם ק את לב פ יך וחז ערבית אל תוך ים סוף. ה׳ המש רוח המ א ב נש

ראל. ני יש לח את ב עם לא ש הפ

ך מים, וחש ה נטה ידו לש מש

ך ה את מצרים למש ס בד כ כ

ובי יש ה ימים. רק ב לוש ש

רעה ראל היה אור. פ ני יש ב

לח ים לש ה והסכ קרא למש

רש ה ד ל העם. מש את כ

ם, חו עמ קנה יק ם את המ ג ש

יוכלו לזבח לה׳. שוב די ש כ

ם להרג אותו, אם ה ואי ת מש רעה סרב לדריש רעה. פ ה ה׳ את לב פ הקש

ה לראותו. ישוב מש

דאי לדעת" וענו: קראו את "כ

יכם? גמאות נוספות מחי האם תוכלו לתת ד

כדאי לדעת

לא היו אחראים לסבלם ם מצרים ש עו ג ונות נפג מכות מצרים הש ב

ראל. ני יש ל ב ש

ע ואינו נזעק ש עשו עול או פ נ רואה ויודע ש י ש מ ך למדו חז״ל ש מכ

ה. עש ף למ ת לעזר, הופך ש

�4 � פרק ז

ה? ל מכ מת לפני כ נה אזהרה מקד האם נת .1

כות: יעו המ פ כם הש איך לדעת .2

בי מצרים? א. על תוש

ראל? ני יש ב. על ב

אות: ימות הב ש חרו אחת מהמ ב .3

מיונכם. יד ד רו כ יכו וספ ת…" המש זמן מכ רעה ב ארמון פ י ב "התארחת א.

יד רו כ תבו או צי ת… ראיתי…" כ זמן מכ מצרים ב י רגלי ב רת ב. "סי

מיונכם. ד

ל דות שונות ש הג ל מכות מצרים ב צוגה ש ה וערכו ת ת ג. הביאו לכ

סח. פ

ני סל רעמסס הש פ

פרק ז � �4

פרק יא

ה: עוד נגע אחד ויאמר יהוה אל־מש א

רעה ועל־מצרים, אחרי־כן אביא על־פרש לה ג חו כ ל ש ה, כ ח אתכם מז ל יש

ה. יגרש אתכם מזאלו איש מאת אזני העם, ויש ר־נא ב ב ד ב

לי־כסף וכלי ה מאת רעותה כ רעהו ואשזהב.

עיני מצרים, ן יהוה את־חן העם ב ת וי ג

ארץ מצרים דול מאד ב ה ג ם האיש מש געיני עבדי־פרעה ובעיני העם. ב

ילה חצת הל ה: כה אמר יהוה כ ויאמר מש ד

תוך מצרים. אני יוצא בכור ארץ מצרים מב כור ב ל־ב ומת כ ה

פחה, כור הש סאו עד ב ב על־כ רעה היש פהמה. כור ב ר אחר הרחים, וכל ב אש

כל־ארץ מצרים, והיתה צעקה גדלה ב ו

מהו לא נהיתה וכמהו לא תסף. ר כ אשלב לשנו ראל לא יחרץ־כ ני יש ולכל ב ז

ר דעון אש המה, למען ת למאיש ועד־בראל. ין מצרים ובין יש יפלה יהוה ב

חוו־לי ת ה אלי והש וירדו כל־עבדיך אל ח

רגליך, ר־ב ה וכל־העם אש לאמר צא אתרעה צא מעם־פ ואחרי־כן אצא, וי

חרי־אף. במע אליכם ה: לא־יש ויאמר יהוה אל־מש ט

ארץ מצרים. רעה למען רבות מופתי ב פל־המפתים ה ואהרן עשו את־כ ומש י

ק יהוה את־לב ה לפני פרעה, ויחז האלראל מארצו. ני־יש ח את־ב ל רעה ולא־ש פ

ה להזהיר את לח את מש ר: ה׳ ש פרק יא מספ בכורות. ת ב כ רעה ממ פ

ה אחת. עוד נגע אחד – עוד מכ א

כם עד האחרון ל לח את כ ש י ש לה – כ חו כ ל ש כ כם. ב ש

ה ל איש וכל אש אלו איש מאת רעהו – כ ויש ב צרים. אלה מהמ הש חו ב ראל יק ש מי

ני עיני מצרים – ב ן יהוה את־חן העם ב ת וי ג ימו צרים ולכן הסכ עיני המ ראל מצאו חן ב יש

סף לי הכ הב ואת כ לי הז צרים לתת את כ המהם. ל ש

ד ומפרסם. דול – מכב ג

כור ן הב סאו – מהב ב על־כ רעה היש כור פ מב ה לוכה. הוא א המ ס עתיד על כ ב ב ש י רעה ש ל פ ש

מצרים. יותר ב ד ב כב כור הנ הבל כור ש ר אחר הרחים – הב פחה, אש כור הש ב יותר ועוסקת מוך ב עמד הנ ת המ היא ב פחה ש ש

יותר. שות ב עבודות הק בי זו ב חות זו על ג נ י אבנים עגלות המ ת רחים – ש

והטוחנות קמח. לב לשנו – ראל לא יחרץ־כ ני יש ולכל ב ז

ל רע לבני ה כ כורי מצרים לא יאנ כו ב י עה ש ש בח עליהם. לב לא ינב ראל. אפלו כ יש

יל. יפלה - יבד ר הולך ל העם אש רגליך – כ ר־ב ל־העם אש כ ח

אחריך.כעס. חרי־אף - ב ב

ה מופתים אעש די ש למען רבות מופתי – כ ט מצרים. ים ב רב

�4 � בא

תוב: פסוק ו כ ב ״והיתה צעקה גדלה

כל־ארץ מצרים״. בים מקוננות – נש

ציור קיר מצרי

משימות לפרק יא

משה חזר והזהיר את פרעה מאסון גדול - כל הבכורות ימותו.

קראו מפסוק א עד פסוק י

תוב: פסוק ה כ ב

ארץ מצרים כור ב ל ב ומת כסאו ב על כ רעה היש כור פ מב

ר אחר הרחים, פחה אש כור הש עד בהמה. כור ב וכל ב

סוק ה? י פ מותו על פ י ה ש ף לכל אל ת ש מה המ .1

כורי מצרים? ה את ב כ אכן ה׳ הוא המ מה עזר לפרעה להבין ש .2

רעה עד כה? גללה לא נכנע פ ב ה ש ב ה את הס יר ה' למש יצד מסב כ .3

עיני מצרים"? ן ה' את חן העם ב ת ימינו: "וי יצד אומרים ב כ .4

פרק יא � �4

פרק יב

ראל ה לכל־זקני יש קרא מש וי כא

כו וקחו לכם צאן ויאמר אלהם: משסח. חטו הפ חתיכם וש פ למש

ם ד ם ב ת אזוב וטבלת ם אגד ולקחת כב

קוף ואל־ ש ם אל־המ עת ף והג ס ר־ב אשם ף, ואת ס ר ב ם אש זוזת מן־הד י המ ת ש

יתו עד־בקר. תח־ב לא תצאו איש מפועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־ כג

זוזת, י המ ת קוף ועל ש ש ם על־המ הדן תח, ולא ית ופסח יהוה על־הפ

יכם לנגף. ת חית לבא אל־ב ש המה לחק־לך ולבניך בר הז ם את־הד מרת וש כד

עד־עולם.

ר: סוק כח מספ סוק כא עד פ מפראל ונתן להם הוראות ה אסף את זקני יש מש

מו את ראל קי ני יש סח. ב ם את מצות הפ יצד לקי כסח. מצות הפ

חות. פ ש י המ ראל – ראש כא זקני ישחה. פ ה לכל מש כו וקחו – לכו וקחו ש מש

ה. חטו את הש סח – וש חטו הפ ושבעולי ת אזוב – טבלו קבוצת ג ם אגד כב ולקחת

ם על ה, מרחו את הד דם הש ר( ב אזוב )זעתיכם. ת פתחי ב זוזות ב קוף והמ ש המ

מצרים. ת מות ב כג לנגף את־מצרים – להכות מכראל. י יש ת ג על ב ופסח – ידל

חית – מלאך ה׳. ש המ

ה לחק־לך ולבניך – בר הז ם את־הד מרת כד ושסח. ם את חג הפ בים לקי אים מחי ם הדורות הב ג

לים ירוש ת מצות ב אפי

�0 � בא

ן יהוה ר ית י־תבאו אל־הארץ אש והיה כ כה

ם מרת ר, וש ב ר ד אש לכם, כאת־העבדה הזאת.

ניכם מה י־יאמרו אליכם ב והיה כ כו

העבדה הזאת לכם. ר סח הוא ליהוה, אש ם זבח־פ ואמרת כז

נגפו מצרים ב ראל ב י בני־יש ת סח על־ב פקד העם יל, וי ינו הצ ת את־מצרים ואת־ב

חוו. ת ש ויה ר צו אש ראל, כ ני יש עשו ב לכו וי וי כח

ן עשו. ה ואהרן כ יהוה את־משכור ה כל־ב ילה ויהוה הכ חצי הל ויהי ב כט

רעה הישב כר פ ארץ מצרים, מב בבית ר ב בי אש כור הש סאו עד ב על־כ

המה. כור ב הבור וכל ברעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־ קם פ וי ל

מצרים, הי צעקה גדלה ב מצרים, ותם מת. ר אין־ש ית, אש י־אין ב כ

ה ולאהרן לילה ויאמר: קרא למש וי לא

ני ם־ב ם ג ם־את י ג או מתוך עמ קומו צרכם. דב ראל, ולכו עבדו את־יהוה כ יש

ר אש קרכם קחו, כ ם־ב ם־צאנכם ג ג לב

ם־אתי. ם ג ם ולכו וברכת רת ב דחם ל חזק מצרים על־העם למהר לש ות לג

נו מתים. ל י אמרו כ מן־הארץ, כ

ר: סוק לו מספ סוק כט עד פ מפצרים רעה והמ כורי מצרים, פ ל ב תו כ מ לאחר ש

עזבו את ארץ מצרים י ראל ש ני יש שו מב ק במהירות. ב

ילה. חצות הל ילה – ב חצי הל כט בבויים. ל הש כור ש בי – הב כור הש ב

ית הסהר. ית הבור – ב ב

ר אפרים משה ליליין כורות – צי ת ב מכ

בא � �1

צקו טרם יחמץ, א העם את־ב ש וי לד

כמם. מלתם על־ש ש ארתם צררת ב משאלו ש ה, וי דבר מש ראל עשו כ ובני־יש לה

מלת. לי־כסף וכלי זהב וש צרים כ ממעיני מצרים, ויהוה נתן את־חן העם ב לו

לו את־מצרים. אלום, וינצ ש ויראל מרעמסס סכתה סעו בני־יש וי לז

ברים לבד ש־מאות אלף רגלי הג ש כף. מט

ם, וצאן ובקר, וגם־ערב רב עלה את לח

בד מאד. מקנה כצרים ר הוציאו ממ צק אש ויאפו את־הב לט

י לא חמץ, עגת מצות, כצרים, ולא יכלו להתמהמה י־גרשו ממ כ

וגם־צדה לא־עשו להם. מצרים בו ב ר יש ראל אש ני יש ב ב ומוש מ

נה. ע מאות ש נה וארב לשים ש שע מאות נה וארב לשים ש ץ ש ויהי מק מא

ל־ ה יצאו כ עצם היום הז נה, ויהי ב שצבאות יהוה מארץ מצרים.

רים הוא ליהוה להוציאם מארץ מ ליל ש מב

רים מ ה ליהוה ש ילה הז מצרים, הוא־הלראל לדרתם. ני יש לכל־ב

ראל ני יש צקו טרם יחמץ – ב א העם את־ב ש לד וידי לאפות צקם יחמיץ כ ב ינו אפלו עד ש לא המת

לחם.אירו הש לים, ש מלתם – הכ ש ארתם צררת ב מש

חים על ח, היו מנ תפ י די ש צק כ הם את הב במלותיהם. כמם וקשורים לש ש

צרים אלה מהמ הש צרים – לקחו ב אלו ממ ש לה וילי זהב וכסף. כ

ר: סוק מב מספ סוק לז עד פ מפראל ני יש ל עבדות ב ה ש קופה הארכ מה הת י הסת

נען. ע לארץ כ ס מצרים. התחיל המ ב

פו ראל התאס ני יש לז מרעמסס סכתה – ביעו ם יצאו אל מחוץ למצרים והג רעמסס, ומש ב

לסכות. היו ים ש ערבת מעמ דול, ת לח וגם־ערב רב – המון ג

ראל ני יש דים למצרים, הצטרפו אל ב עב משע. ס ם למ ויצאו עמ

לט עגת מצות – מצות עגלות. ב. ולא יכלו להתמהמה – ולא יכלו להתעכ

רך. צדה – מזון לד

ני מר ה׳ את ב בו ש רים – לילה ש מ מב ליל שמצרים והורג חית העובר ב ש ראל מן המ יש

כורות. ב בראל לדרתם – לילה ני יש רים לכל־ב מ ש

כל יציאת מצרים ב רו ב ארו בו ערים ויספ ש י שכל דור. נה, ב ש

�2 � בא

משימות לפרק יב

בני ישראל מתכוננים לצאת ממצרים

קראו מפסוק כא עד פסוק כח

ראל? ה לבני יש אילו הוראות נתן מש א. .1

ראל? ה לבני יש ה מש ל איזה סוד ג ב.

אים? מה יענו ההורים? דורות הב נים ב אלו הב 2. מה יש

תוב. טים מהכ פ מש ש ב מ ת ם לכל איור. תוכלו להש נו ש ת .3

מכת בכורות

קראו מפסוק כט עד פסוק מב

ר אש רעה כ ה ואהרן עם פ ל מש תם הראשונה ש גיש אנחנו זוכרים את פ .1

ך ראל למש ני יש חרר את ב ם אלהים לש ש נו ב רעה לדרש ממ או אל פ ב

ר. דב מ נות לה' ב קריבו קרב י די ש ה ימים, כ לוש ש

רעה ענה להם: פ

סוק ב(. רק ה, פ י את ה'" )פ קולו… לא ידעת מע ב ר אש "מי ה' אש

ג.

ב.א.

פרק יב � �3

1-3אפשר לשאול:

כיצד הלכו והתפתחו מנהגי חג הפסח?

מה היה בפסח הראשון במצרים?

מה היה המנהג המרכזי בפסח בזמן שבית המקדש

היה קיים, וכיצד חוגגים את החג בימינו?

התלמידים יבינו, שבפסח הראשון במצרים הקריבו בני ישראל קרבן והתיזו מן הדם על המשקוף. כך

סח ה׳ על בתי בני ישראל פבזמן מכת בכורות, ובכורי

ישראל ניצלו. למחרת יצאו בני ישראל ממצרים, ובדרך

אכלו מצות.

כאשר בית המקדש היה קיים, עיקר הפסח היה

הקרבת קרבן הפסח ואכילתו בלילה עם מצה

ומרור.

כיום סדר ליל הפסח הוא הטקס המרכזי של החג.

בליל הסדר קוראים את ההגדה של פסח ומקיימים

את מצוות התורה הקשורות לחג.

המורה תוכל להביא לכיתה קערת פסח ולהצביע על

ה״זרוע״ כזכר לקרבן פסח.

אים: ברים הב רעה את הד כורות אומר פ ת ב ת זאת, לאחר מכ לעמ

סוק לא: פ י או מתוך עמ קומו צ

ראל, ני יש ם ב ם, ג ם את גרכם. דב ולכו עבדו את יהוה כ

סוק לב: פ קרכם ם ב ם צאנכם ג ג

ם ולכו, רת ב ר ד אש קחו, כם אתי. ם ג וברכת

ראל? רעה לאלהי יש ל פ ה יחסו ש נ ת ה הש מ ב א. .2

ירו. נוי? הסב רם לש כם ג מה לדעת ב.

סוק לב? צרים לפי פ צאתם ממ ראל ב ני יש ם ב מה לקחו עמ ג.

סף, וזאת אף לי זהב וכלי כ אילו להם כ ש י צרים ש שו מהמ ק ראל ב ני יש ב .3

ה ם אל עת ירו את ד יצד יסב תבו, כ י הם אינם עתידים לחזר. כ דעו כ י ש

דים לדעה זו? תנג ידו המ ה טוב, ומה יג עש המ בים ש החוש

ילה ל ראל ב ני יש בו ב ישו ומה חש יון: מה הרג תות נערך ד אחת הכ ב .4

יון. ם לד ם את ה? הצטרפו ג הז

יון. תבו דוח מן הד כ

�4 � פרק יב

צוה לזכר את יציאת מצרים? ימינו את המ מים ב יצד מקי כ א. .5

זמן סח הראשון ב בו נוהגים לחגג את החג, מהפ אפן ש ה ב נ ת מה הש ב.

כם: רת מחב לימו ב ימינו? הש סח ב יציאת מצרים ועד לפ

ך: ך:אז חגגו כ ימינו חוגגים כ ב

דה: גמה לכך מההג יציאת מצרים. לפניכם ד רים ב נו נזכ ל דר כ ליל הס א. ב .6

מצרים ויוציאנו ה׳ אלהינו עבדים היינו לפרעה ביד חזקה ובזרע נטויה. ם ב מש

דה הג ב דות ש למ גמאות נוספות המ סח וכתבו ד ל פ דה ש הג נו ב עי

ירים את יציאת מצרים. מזכ

י העבדות ואת יציאת יר את חי אים להזכ דר ב ליל הס אילו מנהגים ב ב.

מצרים?

ילה, ל ארים ערים עד מאחר ב ים נש סב מורים. המ דר הוא ליל ש ליל הסיציאת מצרים. רים ב סח ומספ ל פ דה ש הג קוראים ב

כדאי לדעת

יק ר ארתור ש יציאת מצרים - צי

פרק יב � ��

ב. כאשר בית המקדש היה קיים. ההבדל העיקרי בין

מצוות הפסח אז לימינו הייתה קרבן הפסח שהיו מקיימים בחצר המקדש.

פרק יגאמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב א

בני ל־רחם ב טר כ כור פ ש־לי כל־ב קד ב

המה, לי הוא. אדם ובב ראל ב ישה אל־העם: זכור את־היום ויאמר מש ג

ית צרים מב ר יצאתם ממ ה, אש הזחזק יד הוציא יהוה אתכם י ב עבדים, כ

ה, ולא יאכל חמץ. מזחדש האביב. ם יצאים, ב היום את ד

נעני והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכ ה

ר י והיבוסי, אש י והאמרי והחו והחתע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ב נשחדש ודבש, ועבדת את־העבדה הזאת ב

ה. הזביעי בעת ימים תאכל מצת, וביום הש ש ו

חג ליהוה. מים, ולא־ בעת הי מצות יאכל את ש ז

אר יראה לך חמץ, ולא־יראה לך שבלך. כל־ג ב

עבור יום ההוא לאמר: ב דת לבנך ב והג ח

צרים. צאתי ממ ה יהוה לי ב זה עשין רון ב והיה לך לאות על־ידך ולזכ ט

י פיך, כ היה תורת יהוה ב עיניך למען תצרים. יד חזקה הוצאך יהוה ממ ב

ה הזאת למועדה מרת את־החק וש י

מים ימימה. מי

ר: סוק י מספ סוק א עד פ מפה אמר לעם לזכר את יום יציאת מצרים ולחג משים בעה ימים מצו ך ש מש נה. ב ש נה ב י ש אותו מדחג זה חובה על האב ראל לאכל מצות. ב ני יש ברו את זכ י די ש ר לבניו על יציאת מצרים, כ לספ

כורות. ת ב זמן מכ ראל ב כורי יש לת ב הצ

ה ל אש ל כ כור ש ן הב כור – הב ש־לי כל־ב קד ב כים לה׳. י המה יהיו ש ב כור זכר ב וכל ב

בו הייתם עבדים. קום ש ית עבדים – ממ מב ג ש ה׳ מ ת צרים הש די להוציאכם ממ חזק יד – כ ב

כוחו הרב. בחדש האביב – חדש ניסן. ד

נען. ה מעממי כ נעני... והיבוסי – חמש הכ

ני ין עיניך – ב רון ב לאות על־ידך ולזכ ט אלו צוות ולזכרן כ בים לדעת את המ ראל חי יש

ד ולראש. הן קשורות לילמד ת די ש פיך – כ היה תורת יהוה ב למען ת

את תורת ה׳.מר ב לש ה חי ה הזאת – את מרת את־החק וש י

פסח. שורים ב ים הק רטי החק את פ

ן ר זאב רב יציאת מצרים – צי

�� � בא

רעה את־העם, ולא־נחם ח פ ל ש ויהי ב יז

י קרוב ים, כ ת לש רך ארץ פ אלהים דחם העם ן־ינ י אמר אלהים פ הוא, כ

בו מצרימה. ראתם מלחמה וש בר דב רך המ ב אלהים את־העם ד ס וי יח

ראל מארץ ים עלו בני־יש ים־סוף, וחמשמצרים.

י ה את־עצמות יוסף עמו, כ ח מש ק וי יט

ראל לאמר ני יש יע את־ב ב ע הש ב השקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־ פ

כם. ה את עצמתי מזר. דב קצה המ חנו באתם ב כת וי סעו מס וי כ

עמוד ענן ויהוה הלך לפניהם יומם ב כא

עמוד אש להאיר רך ולילה ב לנחתם הדלהם ללכת יומם ולילה.

לא־ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש כב

לילה לפני העם.

ר: סוק כ מספ סוק יז עד פ מפדרך ראל ב ני יש חר לא להוליך את ב אלהים בר. דב רך המ ה, ד דרך ארכ א ב קצרה לכנען, אל

י ים, כ ת לש רך ארץ פ לא־נחם אלהים ד יז ים ת לש רך ארץ פ ד י ש קרוב הוא – אף על פ

צרים לכנען, אלהים לא יותר ממ צרה ב היא הקדרך זו. הדריך אותם ללכת ב

א יתחרט. מ חם – ש ן־ינ פה. רך הארכ ד ב – סובב את העם ללכת ב ס יח וי

ק, והם היו לי נש ראל היו כ ים – לבני יש חמשחם. צטרכו להל י מוכנים למקרה שקד יפקד – אלהים יזכר אתכם. יט פ

מים יע מהש הג עמוד ענן – על ידי עמוד ענן ש כא בעד הארץ.

קומו, לא נעלם. כב לא־ימיש – לא זז ממ

בשלח � ��

משימות לפרק יג

כיצד עוד צריך לזכר את יציאת מצרים

קראו מפסוק א עד פסוק י

תוב: פסוקים א ו־ב כ ב

אמר: ה ל ר ה' אל מש וידבראל בני יש ל רחם ב טר כ כור פ ש לי כל ב קד

המה, לי הוא. אדם ובב ב

ם? ש היה קי קד ית המ ב זמן ש מה הוראה זו ב יצד התקי כ .1

סוקים ו, ז( פרקנו? )פ רות ב סח חוזרות ומזכ אילו מצוות פ .2

סוק ט: קראו את פ

והיה לך לאות על ידךין עיניך רון ב ולזכ

פיך, היה תורת ה' ב למען תצרים. יד חזקה הוצאך יהוה ממ י ב כ

יר את יציאת מצרים: פקידה להזכ ת רת מצוה נוספת ש ת פסוק זה מסת ב

ין. פל חת ת מצות הנ סוק זה כ רשו פ חכמינו זכרם לברכה )חז"ל( פ

ין. פל יח ת ב להנ יע למצוות חי ג ל נער המ כ

ה עבור זה עש יום ההוא לאמר: ב דת לבנך ב תוב: "והג פסוק ח כ ב .3

צרים". צאתי ממ ה' לי בסח קוראים סדר פ סוק ח: ב טוי מפ עזרת ב רת ב חב מ לימו ב העתיקו והש

מים את החובה: דה ומקי הג ב

�� � פרק יג

בני ישראל אינם מוכנים עדין לכבש את כנען

קראו מפסוק יז עד פסוק כב

ק יצד הוא מנמ צרה לכנען? כ רך הק ד א. מדוע לא הוביל ה' את העם ב .1

סוק יז( זאת? )פ

סוק יח( ראל? )פ ני יש חר ה׳ להוביל את ב ה ב ב רך ש מהי הד ב.

ר? דב מ הליכתם ב ראל ב ני יש פני ב יים יעמדו ב ערו, אילו קש ש .2

דים צרים מצי ראל יצאו ממ ני יש ב ר לדעת ש ט אפש פ א. לפי איזה מש .3

ק? נש ב

ת"? חמש ת ימינו "ת ה ב ל ים" למ ה "חמוש ל ין המ ר ב ש מה הק ב.

ערתכם. דקו את הש ל חיל חמוש. ב פקידו ש ערו מה ת ש ג.

ראל ני יש יצד ידעו ב וון ללכת. כ א ולדעת לאיזה כ ה להתמצ ר קש דב מ ב .4

סוק כא(. רך? )פ את הד

ה' מורה להם ראל ש "עמוד הענן" ו"עמוד האש" הראו לבני יש למדנו ש .5

אלה. הש טוי "עמוד האש" ב ב ים ב ש מ ת ימינו מש ר. ב דב מ רך ב את הד

ימינו. טוי "עמוד האש" ב רוש הב ירו את פ אות והסב גמאות הב קראו את הד

ה הראשונה" היו י "העלי * אנש

או עקבותיו ב ב "עמוד האש" ש

עליות נוספות.

ראל היא "עמוד האש" * תורת יש

כל פיו מתנהגים יהודים ב ל ש

הדורות.

סמל חיל חמוש

פרק יג � ��

עם עבדים שעבר סבל רב והיה רגיל להיות כנוע

וצייתן, יתקשה להילחם מיד בתושבי כנען.

עם שחסר כל נסיון צבאי, יתקשה לנצח. אלוהים

רצה שהעם יתחזק ויהיה מסוגל להילחם. הדבר

יקרה כאשר העם ילמד להתגבר על הקשיים שבחיי

המדבר. או אז הוא יהפך בהדרגה מעם כנוע לעם של

גיבורים.

1. ב. אפשר לצייר על הלוח תרשים של הדרך הקצרה

והדרך הארוכה.

בני ישראל יצטרכו ללכת בדרך הארוכה לכנען. הדרך

הארוכה עוברת במדבר סיני הנמצא בין מצרים

לכנען, ארץ ישראל.במדבר חם מאוד ביום

וקר מאוד בלילה. במדבר יורדים גשמים מעטים ויש

מחסור במים.במדבר חיים מעט אנשים.

הם מתפרנסים מגידול צאן, מגידול גמלים

ומגידול תמרים, במקום שזה אפשרי. הם נודדים

ממקום למקום ומחפשים מים ומרעה לצאנם. במדבר

יש צמחים ובעלי חיים מועטים. למקומות במדבר שיש בהם מים ועצי תמר

קוראים "נאות מדבר".

ראל. אדמת ארץ יש בר ב ים להק ש גולה ומבק ים ב חי ים ש יש יהודים רב

ראל. ארץ יש בר ב ש להק ק ראל, ב נימין זאב הרצל, חוזה מדינת יש ב

ראל לת יש מה ממש ראל, קי נה לאחר הקמת מדינת יש נת תש״ט, ש ש ב

לים. ירוש את רצונו, ועצמותיו העלו ארצה והובאו לקבורה ב

מו: הר הרצל. קרא על ש נ ראש הר ש עצמותיו נטמנו ב

כדאי לדעת

לים ירוש קבר הרצל ב

�0 � פרק יג

ה? ם מש ש לפני מותו קי ק יוסף ב ה ש ש ק איזו ב א. .6

ה? ך על מש ר ללמד מכ מה אפש ב.

דאי לדעת". תוך "כ תוב ב רק לכ פ ר ב ספ ין המ ר ב ש מה הק ג.

פרק יד

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב א

בו ויחנו לפני ראל ויש ני יש ר אל־ב ב ד ב

על ם לפני ב ין מגדל ובין הי י החירת ב פם. צפן נכחו תחנו על־הי

ראל נבכים הם רעה לבני יש ואמר פ ג

ר. דב ארץ, סגר עליהם המ ברעה ורדף אחריהם י את־לב־פ קת וחז ד

פרעה ובכל־חילו וידעו בדה ב ואכעשו־כן. י־אני יהוה, וי מצרים כ

הפך י ברח העם, וי ד למלך מצרים כ ג וי ה

רעה ועבדיו אל־העם ויאמרו: לבב פראל חנו את־יש ל י־ש ינו כ מה־זאת עש

מעבדנו. אסר את־רכבו, ואת־עמו לקח עמו. וי ו

חור וכל רכב ש־מאות רכב ב ח ש ק וי ז

לו. ם על־כ לש מצרים וש

ר: סוק יד מספ סוק א עד פ מפיעו לים סוף. עם והג מס יכו ב ראל המש ני יש ביגו אותם. ראל והש ני יש צרים רדפו אחרי ב המ

בו ויחנו – העם יחזר מעט לאחור, לעבר ויש ב ל ים סוף ויתחיל דה ש יע לג ג י די ש מצרים, כ

ה. רך הארכ ד ללכת בנכחו - מולו.

רעה ראל נבכים הם – פ רעה לבני יש ואמר פ ג לים ותועים הם מבלב ראל ש ני יש יאמר על ב

רך. ד ברעה פרעה ובכל־חילו – אביא על פ בדה ב ואכ ד

בדה מאוד. ה כ וחילו מכ

בות אסר את־רכבו – רתמו את הסוסים למרכ וי ו לחמה. המ

לי רכב ש מאות כ חור – ש ש־מאות רכב ב ש ז נבחרים.

דים. רי צבא, מפק ם – ש לש ש

יק בת מלחמה – ציור מצרי עת מרכ

בשלח � �1

רעה מלך מצרים ק יהוה את־לב פ ויחז ח

ראל ראל, ובני יש ני יש רדף אחרי ב וייד רמה. יצאים ב

יגו אותם ש פו מצרים אחריהם וי רד וי ט

רעה ל־סוס רכב פ ם כ חנים על־היעל י החירת לפני ב יו וחילו על־פ ופרש

צפן. ראל או בני־יש ש ופרעה הקריב וי י

ה מצרים נסע אחריהם את־עיניהם והנראל צעקו בני־יש יראו מאד וי וי

אל־יהוה. לי אין־קברים ה: המב ויאמרו אל־מש יא

ר, מה־זאת דב מ נו למות ב מצרים לקחת בצרים. נו להוציאנו ממ ית ל עש

רנו אליך ב ר ד בר אש הלא־זה הד יב

נו ונעבדה את־ במצרים לאמר חדל ממי טוב לנו עבד מצרים כ

ר. דב מ תנו ב את־מצרים ממיראו, ה אל־העם: אל־ת ויאמר מש יג

ר־ בו וראו את־ישועת יהוה אש התיצר ראיתם י אש ה לכם היום, כ יעש

את־מצרים היום, לא תספו לראתם עוד עד־עולם.

חרשון. ם ת חם לכם, ואת יהוה יל יד

נגוד למה יד רמה – ב ראל יצאים ב ובני יש ח ראל אינם מפחדים, ני יש ב, ב רעה חש פ ש

חון. אמץ ובבט והולכים ב

מו ש קום ש מ על צפן – ב י החירת לפני ב על־פ ט על מו ב ש י החרת, והוא נמצא לפני מקום ש פ

צפן.

רעה התקרב. ופרעה הקריב – פ י צעקה. לו ב ל צעקו – התפ וי

יך להיות נו – עזב אותנו ותן לנו להמש חדל ממ יב מצרים. עבדים ב

מקומכם. חם ב חם לכם – אלהים יל יהוה יל יד בר. עשו ד קט ולא ת ש בו ב ש חרשון – ת ם ת ואת

�2 � בשלח

צעק אלי, ה: מה־ת ויאמר יהוה אל־מש טו

עו. ראל ויס ני־יש ר אל־ב ב דך ונטה את־ידך על־ ה הרם את־מט ואת טז

תוך ראל ב ם ובקעהו, ויבאו בני־יש היה. ש ב י ם ב הי

ק את־לב מצרים, ויבאו ואני הנני מחז יז

פרעה ובכל־חילו, בדה ב אחריהם, ואכיו. רכבו ובפרש ב

בדי הכ י־אני יהוה ב וידעו מצרים כ יח

יו. רכבו ובפרש פרעה ב בע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ס וי יט

ע עמוד ס לך מאחריהם, וי ראל, וי ישעמד מאחריהם. ניהם, וי הענן מפ

ין מחנה מצרים ובין מחנה בא ב וי כ

אר ראל, ויהי הענן והחשך וי יש

ילה, ולא־קרב זה אל־זה את־הלילה. ל־הל כ

ם, ויולך יהוה ה את־ידו על־הי ט מש וי כא

ילה, ל־הל ה כ רוח קדים עז ם ב את־היים. קעו המ ב ם לחרבה, וי ם את־הי ש ויה, ש ב י ם ב תוך הי ראל ב באו בני־יש וי כב

מאלם. ים להם חומה מימינם ומש והמבאו אחריהם כל סוס פו מצרים וי רד וי כג

ם. יו אל־תוך הי רעה, רכבו ופרש פקף יהוה אל־ ש מרת הבקר, וי אש ויהי ב כד

הם את עמוד אש וענן, וי מחנה מצרים במחנה מצרים.

ר: רק מספ סוק טו עד סוף הפ מפביל יניהם ש ני חלקים ונוצר ב ים סוף נחלק לש

ראל עברו בו. ני יש יבש למעבר. בם, אך ם הם לי צרים רדפו אחריהם ונכנסו ג המרעה יעו את פ סו והטב ים חזרו למקומם, כ המ

וצבאו.

נים. ק אותו לש ובקעהו – חל טז

ך רם לחש ך – עמוד הענן ג ויהי הענן והחש כ מחנה מצרים. הם לא ראו מה קורה סביבם. ב

ילה – עמוד האש האיר רק לבני אר את־הל וייכו ללכת. המש ראל ש יש

תוב מתאר מהתחלה מה קרה: הכ

ם ה – הי רוח קדים עז ם ב כא ויולך יהוה את־היה׳ נסוג לאחור על ידי רוח מזרחית חזקה ש

הביא עליו.ה. ש ם ליב ם לחרבה – הפך את הי ם את־הי ש וי

ריחה. מרת הבקר – קרוב לזמן הז כד אשרם למהומה, אי־סדר ובלבול אצל הם – ה׳ ג ויים, ל אנש רעות ש ש התפ י ש ימינו כ צרים. ב המ

ש מהומות. י אומרים ש

בשלח � �3

כבדת. בתיו וינהגהו ב סר את אפן מרכ וי כה

י ראל, כ ני יש ויאמר מצרים: אנוסה מפמצרים. יהוה נלחם להם ב

ה: נטה את־ידך על־ ויאמר יהוה אל־מש כו

ים על־מצרים, בו המ ם, ויש הייו. רש על־רכבו ועל־פ

ם ב הי ש ם, וי ה את־ידו על־הי ט מש וי כז

לפנות בקר לאיתנו, ומצרים נסים תוך לקראתו, וינער יהוה את־מצרים ב

ם. היים ויכסו את־הרכב בו המ ש וי כח

אים רעה הב ים לכל חיל פ רש ואת־הפהם אר ב ם, לא־נש י אחריהם ב

עד־אחד.

י ל לג בתיו – ה׳ הסיר את ג סר את אפן מרכ וי כה בות. רכ המ

ם לאט. רם להם להתקד כבדת – ה׳ ג וינהגהו ב אנוסה - אברח.

ם חזר ם לפנות בקר לאיתנו – הי ב הי ש וי כז הבריא ימינו אומרים על חולה ש לכוחו הרגיל. ב

ב לאיתנו. וחזר לבריאותו הרגילה: ש

קוביץ לום מוש ר ש ת ים סוף – צי חצי

�4 � בשלח

ם, תוך הי ה ב ש ב ראל הלכו בי ובני יש כט

מאלם. ים להם חמה מימינם ומש והמד ראל מי יום ההוא את־יש ע יהוה ב ויוש ל

ראל את־מצרים מת רא יש מצרים, וים. פת הי על־ש

ה ר עש דלה אש ד הג ראל את־הי רא יש וי לא

יראו העם את־יהוה, מצרים וי יהוה בה עבדו. יהוה ובמש אמינו ב וי

ראל ראו ני יש ראל את־מצרים מת – ב רא יש וי ל מה. ל ה׳ קי הבטחתו ש ש

ל ליחו ש ה הוא ש מש ה עבדו – האמינו ש לא משה׳.

דת מורביה ים סוף - מתוך הג צרים ב טביעת המ

בשלח � ��

משימות לפרק יד

ה׳ הודיע למשה שהוא יגרם לפרעה לרדף אחרי בני ישראל ואז יעניש אותו ואת צבאו

קראו מפסוק א עד פסוק יד

תוב: פסוק ד כ ב

רעה, ורדף אחריהם, י את־לב־פ קת וחזפרעה ובכל־חילו, בדה ב ואכ

י־אני ה'. וידעו מצרים כ

כניתו? ה זאת, מה היתה ת יצד יעש רעה וצבאו. כ מיד את פ כנן להש ה׳ ת .1

תוב: פסוק ה כ ב

י ברח העם, ד למלך מצרים כ ג וירעה ועבדיו אל־העם הפך לבב פ וי

ינו ויאמרו: מה־זאת עשראל מעבדנו. חנו את יש ל י־ש כ

די ראל הולכים לכוון מצרים כ ני יש ב נודע לו ש ש רעה כ מה הבין פ .2

תאים. ט המ פ ש ר? העתיקו את המ דב יע למ להג

ריו? רעה וש על מה התחרטו פ .3

מה החליטו לעשות? .4

רדף אחרי רעה מלך מצרים וי ק ה' את לב פ תוב: "ויחז פסוק ח כ ב .5

יד רמה". ראל יצאים ב ראל, ובני יש ני יש ב

סוק ח: עזרת פ ט ב פ ש רת את המ חב מ לימו ב העתיקו והש

עולה על רוחם. ר לחניכיו לעשות כ לות לא אפש חוג להתעמ דריך ב המ

הוא נהל את החוג ב

�� � פרק יד

.2אפשר לשאול: א. הרי פרעה

נענש כל כך קשה; שערו למה בכל זאת לא ויתר,

והמשיך במרדף..התלמידים יבינו כנראה, שכאשר בני ישראל עזבו, נוכחו המצרים בחסרונם

הגדול ככוח עבודה.

צרי הולך ומתקרב מאחוריהם ואת ים סוף בא המ ראל ראו את הצ ני יש ב

רע לפניהם. ת מש

יצד התנהגו? קראו: כ

סוק יא פ

מצרים לי אין קברים ב ה: המב ויאמרו, אל־משר, דב מ נו למות ב לקחת

צרים. נו להוציאנו ממ ית ל מה־זאת עש

סוק יב פ

רנו אליך במצרים לאמר ב ר ד בר אש הלא זה הדנו ונעבדה את מצרים חדל ממ

ר. דב מ תנו ב י טוב לנו עבד את־מצרים ממ כ

פסוק יא? ראל ב ני יש מהי טענת ב א. .5

ני ש תבו ב לא. כ קת, ויש האומרים ש ענתם מצד ט יש האומרים ש ב.

עות. טורים נמוקים לכל אחת מהד

ראל מתחרטים ורוצים לחזר למצרים? ני יש ב ר להבין ש ה אפש ממ ג.

ה? ראל אל מש ני יש רים ב איזה טון מדב ב ד.

סוק יג פ

בו וראו את־ישועת ה' יראו, התיצ ה אל־העם: אל־ת ויאמר משר ראיתם י אש ה לכם היום, כ ר־יעש אש

את־מצרים היום, לא תספו לראתם עוד עד־עולם.

סוק יג? י פ ה לעם על פ מה הבטיח מש .6

ני צרים לא יצליחו להחזיר את ב המ ה ש ל מש טחונו ש ה נבע ב ממ .7

ראל למצרים? יש

פרק יד � ��

אפשר לשאול: בני ישראל התלוננו מאוד בפני משה והתנהגו בגסות. התוכלו

למצוא הסברים להתנהגות זו?

זו ההזדמנות להסתכל על בני ישראל לא רק דרך

עינו של המספר בתורה ולאפשר לתלמידים לגלות

גם אמפתיה לקשייהם.

המצרים יחשבו שבני ישראל תועים במדבר,ולכן הם יוכלו להחזירם למצרים.

קראו מפסוק יד עד סוף הפרק

ר לכל איור. איורים וכתבו הסב 1. התבוננו ב

3

2

�� � פרק יד

1

.1אפשר לשאול:

כיצד מסביר המספר את נס קריעת ים סוף?

אפשר להציע לתלמידים להיעזר בפסוקים טז, כא,

כד, כה: רוח קדים עזה, שהוליך ה' כל הלילה;

עמוד הענן שגרם את מפלת המצרים;

מטה משה שקרע את הים.אפשר לבקש מהתלמידים

לשלב בתשובותיהם משפטים מתאימים

מהפרק.

4

5

רק. פ רים ב ספ מהלך הארועים המ ראל ב ני יש ישו ב ערו מה הרג 2. ש

ראל ני יש תבו מה ב ני כ טור אחד ובטור הש העתיקו את הארועים ב

א. ראש העמוד הב שובות, ב סל ת ישו. תוכלו להעזר ב הרג

ך הם כ ישו ב אולי הרג רק פ רים ב ספ הארועים המ

פו מצרים אחריהם. רד וי

לי אין קברים. המב

ם לחרבה. ם את הי ש וי

ם. תוך הי ה ב ש ב ראל הלכו בי ובני יש

ם. תוך הי וינער ה' את מצרים ב

ים. רש ים ויכסו את הרכב ואת הפ בו המ ש וי

ם. פת הי ראל את מצרים מת על ש רא יש וי

פרק יד � ��

עס אמונה חד יאוש כ שובות: פ סל תדהמה אוה ת מחה התלהבות ג ש

אות: ימות הב ש י המ ת חרו אחת מש ב .3

ר מונות. תוכלו לצי רק מתאים להכנת סרטון. הכינו רצף ת פ ר ב ספ א. המ

רטון. ם לס נו ש מונות שונות. ת ל ת כפ עצמכם, תוכלו לש ב

ה העליב את מש התחרט על ש ראל, ש ני יש הו מב יש מ ער ש ב. נש

ה לאחר טביעת ב למש תב מכת תלוננים עליו, כ ין המ היה ב ועל ש

ב. כת תבו את המ צרים. כ המ

ים". קעו המ ב ם לחרבה, וי ם את הי ש תוב: "וי פסוק כא כ ב .4

סוק כא: ה מפ עזרת מל אים ב טים הב פ ש רת את המ חב מ לימו ב העתיקו והש

חל ר היה לעבר את ערוץ הנ מים ואפש ש לא ירדו ג .1

ם י לח יש קטעים ב ן לים המ רד הפסיקו את הזרמת מי הי לאחר ש .2

הם ר ללכת ב אפש ש

אחד החכמים שאל את עצמו: הרי המצרים נענשו כבר קשה מאוד;

האם לא היתה דרך להציל את בני ישראל בלי להטביע את המצרים?

על כך הוא ספר את הספור הזה:

בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להטביע את המצרים בים, עמד עזא

המלאך ושאל את הקדוש ברוך הוא:

"רבונו של עולם, אתה הרחמן, מדוע אינך מרחם על המצרים?"

מיד קרא הקדוש ברוך הוא לכל המלאכים ושאל מה דעתם על הטבעת

המצרים בים.

היו כאלה שהצדיקו את עזא ואמרו שאסור להטביע את המצרים.

כיון שראה המלאך מיכאל כך, רמז לגבריאל שיעוף למצרים ויביא לבנה

מתוך קיר, שבו קברו המצרים תינוק מבני ישראל.

הביא גבריאל את הלבנה לפני הקדוש ברוך הוא. החליט הקדוש ברוך הוא

לא לרחם עליהם אלא לנהג בהם על פי המגיע להם ולהטביעם.

המלאכים שמחו ושרו בשעת טביעת המצרים, ואלו הקדוש ברוך הוא

התעצב ואמר: "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!"

ספורי חכמים

�0 � פרק יד

פרק טו

ירה ראל את־הש ה ובני יש יר־מש אז יש א

הזאת ליהוה, ויאמרו לאמר:אה י־גאה ג ירה ליהוה כ אש

ם. סוס ורכבו רמה בי י וזמרת יה ויהי־לי לישועה, עז ב

זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארממנהו.

מו. יהוה איש מלחמה יהוה ש ג

ם, רעה וחילו ירה בי בת פ מרכ ד

עו בים־סוף. יו טב לש ומבחר ש מו אבן. המת יכסימו, ירדו במצולת כ ת ה

כח, רי ב ימינך יהוה נאד ו

רעץ אויב. ימינך יהוה ת הרס קמיך, אונך ת וברב ג ז

ש. ק ח חרנך יאכלמו כ ל ש ת בו כמו־נד יך נערמו מים, נצ וברוח אפ ח

לב־ים. נזלים, קפאו תהמת ב

ר: סוק כא מספ סוק א עד פ מפלים רים לכבוד ה׳. הם מהל ראל ש ה ובני יש משביא אותם י לים לה׳ ש ל בורת ה׳. הם מתפ את ג

הבטיח להם. לארץ ש

י ה׳ ר לה׳ כ אה – אני ש י־גאה ג ירה ליהוה כ אש א תו. דל הראה את ג

ם. ליך לי ם – הש רמה בייע יל והוש ר לה׳, ה׳ הצ י וזמרת יה – אני מזמ עז ב

אותי.ברים יפים. ר ד אנוהו – אפאר, אספ

ל את ה׳. וארממנהו – אהלח. ה׳ איש מלחמה – ה׳ נלחם ונצ ג

ם. ם – זרק לי ירה בי ד סו אותם. ים כ המת יכסימו – מים רב ת ה

ים. במצולת – מים עמקיר וחזק. ל ה׳ אד כח – כוחו ש רי ב נאד ו

ח. נצ בר, ת ש רעץ – ת תך. מו נגד ק הרס קמיך – הרסת את אלו ש ת ז האש מו ש ש – כ ק ח חרנך יאכלמו כ ל ש תל ה׳ עסו ש ך כ ש, כ קלות את הק שורפת ב

מיד את אויביו. השיך נערמו מים – ה׳ הביא רוח מזרחית רוח אפ ב ח

י ת ש ים ב ערה העמידה את המ ם. הס על הי ערמות.

מו קיר. ים עמדו כ בו כמו־נד נזלים – המ נצ

צרים – טביעת המיק מאיספהן תב יד עת מתוך כ

בשלח � 71

לל, ק ש יג, אחל אמר אויב ארדף אש ט

מו י תוריש י, אריק חרב מלאמו נפש תידי.

עופרת מו ים, צללו כ ס פת ברוחך כ נש י

ירים. מים אד בר מכה נאד אלם יהוה, מי כ מי־כמכה ב יא

ה פלא. קדש, נורא תהלת עש ב

לים ס על ידי חי תפ נ ל האויב ש לל – הרכוש ש ש ט זמן מלחמה. ב

ח מהם. אק לל ש י – אהנה מהש מלאמו נפש תי. לף את חרב י – אש אריק חרבמידם. ש מו ידי – ידי ת תוריש

מו ים כ מים רב עופרת – האויב טבע ב צללו כ י ים. מ וקעת ב ש בדה ש עופרת כ

צרים טובעים – המרננדו לואיני ר ב צי

72 � בשלח

משימות לפרק טו

בני ישראל הרגישו חפשיים ומשחררים,הם שרו והודו לה'

קראו מפסוק א עד פסוק יא

טים. פ ף לכל קבוצת מש ת ש א המ 1. מה הנוש

עמודים 71, 72 ים ב רוש פ העזרו ב

קבוצה אאלהי אבי וארממנהו �

כח רי ב ימינך ה' נאד �

אלם מי כמכה ב �

קבוצה בעו בים סוף. יו טב לש ם ומבחר ש רעה וחילו ירה בי בת פ מרכ �

ירים. מים אד עופרת ב מו ים צללו כ ס פת ברוחך כ נש �

רעץ אויב. ימינך ה' ת �

ני טורים: ש תבו ב ירה? כ ש תוב ב איך כ .2

תוב: פרק יד כ פור ב ס תוב:ב ירה כ ש ב

צרים אחריהם. פו המ רד וי א.

חם לכם. ה' יל ב.

רעה באו אחריהם כל סוס פ ג. וי

ם. יו אל תוך הי רכבו ופרש

ם"? ירת הי ל "ש כנה ש מה ת .3

איזה חג. ערו ב ראל. ש י יש אחד מחג רים ב ם" ש ירת הי את "ש .4

עיניכם. צא חן ב מ ירה ש ט מתוך הש פ ה מש רזה וכתבו ב הכינו כ .5

סוק יא וענו: 6. קראו את פ

ר"? ה "נאד ל יר" לבין המ ה "אד ל ין המ ר ב ש מה הק א.

מכה"? ה "כ ל ל ימינו את המ עברית ש איך כותבים ב ב.

יעה את ה, מב מרים, אחות משר אפרים רקוד - צי מחתה ב ש

ה ליליין מש

פרק טו � 73

פסוקים א ו-ב הולחנו. אפשר להיעזר במורה למוסיקה וללמד את

המנגינה בכיתה. בדרך זו יוכלו התלמידים לזכור את

הפסוקים.

מסעם של משה ובני ישראל לארץ כנען התחיל

מפרק טו פסוק כב עד סוף פרק טז מספר:

נען התחיל. ראל לארץ כ ה ובני יש ל מש עם ש מס

ם לא מצאו מים. רכ ת ד תחל בר ב כ

ה. תי הם מי ש אין ב מקומות ש הובילם ב ה על ש טענות אל מש או ב הם ב

ים הפכו למתוקים. ה עץ למעין מר, והמ ליך מש הוראת ה׳ הש ב

ראל מה לאכל, והם רעבו. ר סין לא היה לבני יש ם למדב דרכ ב

פע. ש ם היה מזון ב י ש צרים, כ הוציאם ממ ה על ש טענות אל מש או ב הם ב

רעב. ל העם ב די להמית את כ ה זאת כ ה עש מש הם אמרו ש

ה על הארץ. ק כבת טל ד ש זון ירד כ ה לדאג למזון לעם. המ ה׳ הבטיח למש

ת. ב כל יום חוץ מיום ש ן ירד ב ראל קראו לו מן. המ ני יש ב

לו כל בקר, ובערב יכלו לאסף צפורי ש ן ב ראל יכלו לאסף את המ ני יש ב

רן. ש ולאכל את ב

ת. ב ם ליום ש ל מן ג פולה ש מות כ י כ ש יום ש ה לאסף ב אלהים צו

חרת. ן ליום המ מר מן המ בוע אסר עליהם אלהים לש אר ימי הש ש ב

חרת. ל יום המ ן עד הבקר ש אירו מן המ ה, והש מעו אל מש ראל לא ש ני יש ב

נו ריחות רעים. ן התקלקל, ועלו ממ המ

י אספו ש יום הש מרו את מצות ה׳. ב לא ש הם על ש עס עליהם ונזף ב ה כ מש

ן ראוי למאכל. מר המ ת נש ב ש ת. ב ב ם ליום הש פולה, ג מות כ ן כ מן המ

ראל אכלו מן ני יש ת. הם לא מצאו מן. ב ב ש ם ב ט ג צאו ללק י ים ש היו אנש

נען. יעו לארץ כ הג נה, עד ש עים ש ך ארב מש ן ב המ

הדורות די ש ן, כ כ ש מ ימה ב רת ולש א צנצנת מן למזכ ה למל אלהים צו

ר. דב מ ראל ב ק מזון לבני יש אג לספ ה' ד אים ידעו ש הב

74 � פרק טו

פרקים אלה אינם כלולים בתכנית הלימודים. הבאנו את תוכנם כדי ליצור אצל התלמידים תמונה שלמה יותר של חיי בני ישראל

במדבר.לאחר העיסוק בתוכן אפשר להביא תמונות

ממדבר סיני, כדי שהתלמידים יתרשמו מהנוף המדברי ומחיי

המדבר.אפשר להציע לתלמידים

עבודת חקר על המדבר ועל החיים בו.

התלמידים יבינו, שכמות המים במדבר מצומצמת.

התושבים המעטים הם נוודים הגרים באוהלים ומתפרנסים מגידול צאן.

במדבר גדלים רק צמחים הזקוקים למעט מאוד מים. בנאות המדבר יש מעיינות

מים ותמרים.במדבר יש הבדלים

קיצוניים בין היום החם

פרק יט

ראל ני־יש י לצאת ב ליש חדש הש ב א

ר או מדב ה ב יום הז מארץ מצרים, בסיני.

חנו ר סיני וי באו מדב סעו מרפידים וי וי ב

ראל נגד ההר. ם יש חן־ש ר, וי דב מ בקרא אליו ה עלה אל־האלהים, וי ומש ג

יהוה מן־ההר לאמר: כה תאמר לבית ראל: יד לבני יש יעקב ותג

יתי למצרים, ר עש ם ראיתם אש את ד

רים ואבא נפי נש א אתכם על־כ ואשאתכם אלי.

ם מרת קלי וש מעו ב ש מוע ת ה אם־ש ועת ה

ל־ ה מכ ריתי, והייתם לי סגל את־בל־הארץ. י־לי כ ים כ העמ

היו־לי ממלכת כהנים וגוי ם ת ואת ו

ר דב ר ת ברים אש ה הד קדוש. אלראל. ני יש אל־ב

ם ש קרא לזקני העם, וי ה וי בא מש וי ז

ר ה אש ברים האל ל־הד לפניהם את כהו יהוה. צו

ו ויאמרו: כל ענו כל־העם יחד וי ח

ה את־ ב מש ש ה. וי ר יהוה נעש ב ר־ד אשברי העם אל־יהוה. ד

ר: סוק יג מספ סוק א עד פ מפיעו לרגלי הר סיני. ראל נסעו מרפידים והג ני יש ב

ראל. רית עם עם יש ה לכרת ב יע למש ה׳ הצה. ר ה׳ נעש ב ר ד ל אש העם ענה: כ

קופה אותה ת חדש סיון. ב י – ב ליש חדש הש ב א פרק תוב ב כ מו ש נה מחדש ניסן, כ התחילה הש

סוק ב. יב פה עלה אל ההר. ה עלה אל־האלהים – מש מש ג

י לכם אגת רים – ד נפי נש א אתכם על־כ ואש ד נפיו. א את גוזליו על כ ר הנוש מו נש כ

רית מו את הב קי ריתי – אם ת ם את־ב מרת וש ה כם. אכרת את ש

ראל ים – עם יש ל־העמ ה מכ והייתם לי סגל ים. ל העמ יהיה יקר ומיחד מכ

ראל יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש – לעם יש ו ים. צוות לכלל העמ מצוות מיחדות ושונות מהמ

יט מצרי כש ר, ת נש

יתרו � 75

א ה אנכי ב ה: הנ ויאמר יהוה אל־מש ט

מע העם עבור יש עב הענן ב אליך בד ג ך יאמינו לעולם. וי ך וגם־ב רי עמ דב ב

ברי העם אל־יהוה. ה את־ד משה: לך אל־העם ויאמר יהוה אל־מש י

מלתם. סו ש ם היום ומחר, וכב ת ש וקדיום י ב י, כ ליש והיו נכנים ליום הש יא

י ירד יהוה לעיני כל־העם על־הר לש השסיני.

מרו לת את־העם סביב לאמר, הש והגב יב

ל־הנגע קצהו, כ הר ונגע ב לכם עלות בהר מות יומת. ב

קל או־ירה י־סקול יס ע בו יד כ לא־תג יג

המה אם־איש לא יחיה, רה אם־ב ייה יעלו בהר. משך היבל המ ב

ים עב הענן – עב וענן הם מל א אליך ב ב ט בוד ה׳ נמצא כ פות. העם יראה את הענן ש נרד

תוכו. ב

ים וטהורים. ה עליהם להיות נקי צו ם – ת ת ש וקד י

האיש גד ש פת התורה קוראים לב ש מלתם – ב ש מלה. ים, ש ה לובש או האש

נכנים – מוכנים. יא

הרו לא קצהו – הז הר ונגע ב מרו לכם עלות ב יב השהר. לגעת ב

מות. י ליכו עליו אבנים עד ש קל – יש סקול יס יג

ים. לחו אליו חצ רה – יש ירה יי

הרי סיני

76 � בשלח

ש ה מן־ההר אל־העם, ויקד רד מש וי יד

מלתם. סו ש את־העם ויכבת לש ויאמר אל־העם היו נכנים לש טו

ה. שו אל־אש ג ימים, אל־תהית הבקר, ויהי י ב ליש ויהי ביום הש טז

בד על־ההר, וקל קלת וברקים וענן כר ל־העם אש חרד כ שפר חזק מאד, וי

חנה. מ בה את־העם לקראת האלהים ויוצא מש יז

ית ההר. תחת בו ב תיצ חנה, וי מן־המר ירד עליו ני אש לו מפ ן כ והר סיני עש יח

ן, בש ן הכ עש נו כ על עש אש, וי יהוה בל־ההר מאד. חרד כ וי

ה פר הולך וחזק מאד, מש ויהי קול הש יט

ר והאלהים יעננו בקול. ידברד יהוה על־הר סיני אל־ראש ההר, וי כ

על ה אל־ראש ההר וי קרא יהוה למש ויה. מש

ן־ עם פ ה: רד העד ב ויאמר יהוה אל־מש כא

נו רב. יהרסו אל־יהוה לראות ונפל ממשו, ים אל־יהוה יתקד ש ג וגם הכהנים הנ כב

הם יהוה. ן־יפרץ ב פה אל־יהוה: לא־יוכל העם ויאמר מש כג

נו ה העדתה ב י־את לעלת אל־הר סיני, כתו. ש ל את־ההר וקד לאמר הגב

ה ויאמר אליו יהוה: לך־רד ועלית את כד

ך, והכהנים והעם אל־יהרסו ואהרן עמם. ן־יפרץ־ב לעלת אל־יהוה, פ

ה אל־העם ויאמר אלהם. רד מש וי כה

ר: רק מספ סוק יד עד סוף הפ מפה ס בד כ רקים, ענן כ מעו קולות ונראו ב בקר נש בעבר ית ההר ונזהר מל תחת את ההר. העם עמד ב

ן לו. מ ס בול ש את הג

ל־העם – העם נבהל מאוד. חרד כ טז וי

עם – הזהר את העם. כא העד בבול א יפרצו את קו הג מ ן־יהרסו אל־יהוה – ש פ

ויעלו אל ההר.ים ימותו. נו רב – רב ונפל ממ

סיני ר ב נוה מדב

בשלח � 77

משימות לפרק יט

בני ישראל חנו מול הר סיני וה' כרת עמם ברית, הסכם מחיב

קראו מפסוק א עד פסוק ט

כם: רת מחב ענו ב

ראל? יע ה׳ לעם יש 1. מה הצ

רית? ל את הב כנע ה׳ את העם לקב יצד ש 2. כ

שובת העם? 3. מה היתה ת

ב העם? 4. למה התחי

ב אלהים? 5. למה התחי

תוב: פסוק ה כ ב

קלי מעו ב ש מוע ת ה אם ש ועתריתי, ם את ב מרת וש

ים, ל־העמ ה מכ והייתם לי סגלל־הארץ. י־לי כ כ

תוב: פסוק ו כ ב

היו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ם ת ואת

היה י ך ש ראל כ נאי העמיד אלהים לעם יש סוקים ה-ו: איזה ת לפי פ .6

ראוי להיות עם נבחר?

יע: ה' הצ ם ש שובת העם להסכ תובה ת פסוק ח כ ב

קראו:

ו ויאמרו: ענו כל העם יחד ויה. ר יהוה נעש ב ר ד כל אש

ב העם? סוק, למה התחי לפי הפ .7

78 � פרק יט

א. הפרק הוא מעין מבוא לקבלת עשרת הדיברות.

המורה תשתדל ללמד את הפרק באווירה חגיגית.

אפשר לחפש דרכים שונות כיצד לעשות זאת:

מוסיקת רקע מתאימה, קריאה דרמתית, ציורי

אמנות וכיו״ב.ב. התלמידים יבינו,

שההכנות למעמד הר סיני נועדו ליצור בעם ציפייה

לקבלת לוחות הברית.ג. חשוב להבהיר, שמעמד

הר סיני הוא מעמד של כריתת ברית, הסכם

מחייב, בין ה׳ לבין עם ישראל.

ד. אפשר להציע לתלמידים שיספרו על בריתות שכרת

אלוהים בבראשית.יש להניח, שיזכירו את הברית בין ה׳ לאנושות לאחר המבול ואת ברית

המילה בין ה׳ לבין אברהם וזרעו.

אפשר להציע לילדים שיסבירו למה התחייב כל צד בכל אחת מן הבריתות

לעיל.ה. אפשר לשאול:

האם שמעתם על בריתות

מעמד הר סיני

קראו מפסוק י עד פסוק כד

ה לעם? אילו הוראות נתן מש א. .1

י? ליש יום הש איך נראה הר סיני ב ב.

מי עלה להר סיני? ג.

ב העם? היכן נצ ד.

י מינו ובלת עמד הר סיני היה מעמד מיחד ב מ ר לדעת ש לפי מה אפש .2

עיני הנוכחים? ח ב כ נש

אה: רך הב ד ארע ב תוכלו לתאר את המ .3

לד שואל את אביו ין ילד לאביו: הי תנהלת ב יחה המ יגו ש תבו או הצ א. כ

יר. תרחש, והאב עונה ומסב אלות על המ ש

יור צ בו ב ל רצו, ש י. אם ת ליש בקר היום הש רו את מראה הר סיני ב ב. צי

טים מהתורה. פ מש

קול ה'. מעו ב ש י תנאי ש בחר ב ראל יהיו לעם הנ ני יש ב

ניו מתיחסים יפה ר ב גמה לעם אש הם יצטרכו להוות ד

ים לים, דואגים לעני לכל איש ואיש: לא מעליבים, לא מקל

חברה. לא גונבים ולא רוצחים. ים ב ש ולחל

אה. חידה הב י ך נלמד ב רטים על כ פ

פרק יט � 79

כתוב בפסוק ד: ואשא אתכם על כנפי נשרים.

חכמים שאלו: למה נבחר דוקא הנשר לסמל איך העביר ה' את בני ישראל

ממצרים להר סיני?

אחד החכמים הסביר בקשר לכך:

כל העופות מחזיקים את גוזליהם בין רגליהם, כאשר הם עפים ממקום

למקום.

ולמה לא על גבם?

כי הם מפחדים מעופות אחרים, שיעופו גבוה יותר ויטרפו את גוזליהם.

אבל הנשר אינו מפחד מהעופות האחרים, משום שהוא חזק מהם וגם עף

גבוה ומהר מהם.

הנשר מפחד רק מצידים, לכן הוא שם את גוזליו על כנפיו - כך שאם יירה

הציד חץ, יפגע החץ בו, ולא בבניו.

ה' נשא את עם ישראל ממצרים להר סיני בבטחון ובמהירות, כשם שנושא

שהנשר נושא את גוזליו על כנפיו.

ים ראל העלו יהודים רב עם הקמת מדינת יש

ראל. מבצע הטסתם דינות שונות למדינת יש ממ

רים״. נפי נש ימן לארץ נקרא ״על כ ל יהודי ת ש

כדאי לדעת

ספורי חכמים

80 � פרק יט

אפשר לשאול: מיהו הנשר ומי הם הגוזלים על פי

הסברו של החכם.אפשר להציע לתלמידים

שיעשו עבודת חקר על הנשר.

אפשר להציע שיציירו על פי הסיפור.

על פי מכילתא, פרשת בחודש ב.

פרק כ

ה ברים האל ל־הד ר אלהים את כ וידב א

לאמר:ר הוצאתיך מארץ אנכי יהוה אלהיך אש ב

ית עבדים. מצרים מבני. לא־יהיה לך אלהים אחרים על־פ ג

ר מונה אש ה לך פסל וכל־ת לא־תעש ד

ר חת ואש ארץ מת ר ב על ואש מים ממ ש בחת לארץ. ים מת מ ב

י אנכי חוה להם ולא תעבדם, כ ת לא־תש ה

א פקד עו ן אבת על־ יהוה אלהיך אל קנעים לשנאי. ים ועל־רב ש ל נים, על־ש בה חסד לאלפים, לאהבי ולשמרי ועש ו

מצו תי.וא, ם־יהוה אלהיך לש א את־ש לא תש ז

ה יהוה את י לא ינק כוא. מו לש א את־ש ר־יש אש

שו. ת לקד ב זכור את־יום הש ח

ך. ל־מלאכת ית כ עבד ועש ת ימים ת ש ש ט

ת ליהוה אלהיך, ב ביעי ש ויום הש י

ך ה ובנך ובת ה כל־מלאכה את לא־תעשר ך וגרך אש ך ואמתך ובהמת עבד

עריך. ש ב

ר: סוק יד מספ סוק א עד פ מפראל. רית עם עם יש רת ב הר סיני – אלהים כ ב

רת לים את עש ראל מקב ני יש הר סיני – ב בי אלהים. רות מפ ב הד

יותר צוות החשובות ב רות הם המ ב רת הד עשי ה׳. דבור מפ צאו ב י ראל, ש ליש

אמינו לא־יהיה לך אלהים אחרים – לא ת ג אלים אחרים. ב

מונה – אסור להכין ה לך פסל וכל־ת לא־תעש ד ל אליהם. ל די להתפ מונה כ סל או ת פ

יד חמיר עם החוטאים ומקפ א – אל המ אל קנ ה ם. להעניש

ים ועל־ ש ל נים, על־ש פקד עון אבת על־ב נים, חה חוטאת יענשו הב פ מש עים לשנאי – ב רב

ם על חטא אביהם וסבם. ינים ג כדים והנ הנה חסד לאלפים, לאהבי ולשמרי ועש ו

ך מש צוות ולבניהם ב מי המ מצותי – נותן למקיה טוב. מול טוב על מעש אלפי דורות ג

בע ש וא – לא ת ם־ה׳ אלהיך לש א את־ש לא תש ז קר. בועת ש ם ה׳ ש ש ב

לח לו, הוא לא יוכל להתנקות ה – לא יס לא ינק מהחטא.

בטו ר מחוץ לגבולות ש ר הוא אדם הג רך – ג ג י או ארצו.

יתרו � 81

מים ה יהוה את־הש ת־ימים עש ש י ש כ יא

ם, ר־ב ל־אש ם ואת־כ ואת הארץ, את הירך יהוה ן ב ביעי, על־כ יום הש נח ב וי

הו. ש ת ויקד ב את־יום השך, למען יארכון ד את־אביך ואת־אמ ב כ יב

ר־יהוה אלהיך נתן ימיך על האדמה, אשלך.

גנב. נאף. לא ת רצח. לא ת לא ת יג

קר. לא־תענה ברעך עד שת ית רעך, לא־תחמד אש לא תחמד ב יד

רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל ר לרעך. אש

וכל־העם ראים את־הקולת ואת־ טו

ן, פר ואת־ההר עש ידם ואת קול הש פ הלעמדו מרחק. נעו וי רא העם, וי וי

נו ה עמ ר־את ב ה ד ויאמרו אל־מש טז

ן־ נו אלהים פ ר עמ מעה, ואל־ידב ונשנמות.

י יראו כ ה אל־העם אל־ת ויאמר מש יז

א אלהים, ובעבור לבעבור נסות אתכם בי תחטאו. ניכם לבלת היה יראתו על־פ ת

ש אל־ ה נג עמד העם מרחק, ומש וי יח

ם האלהים. ר־ש הערפל, אש

ם נת התחת היו נאמנים לבן הזוג ש נאף – ת לא ת יג אתו.

ט אסור פ ש מ קר – לעד ב לא־תענה ברעך עד ש ר. ק לש

ך י אינו ש ב אין לרצות את ש ל ם ב לא תחמד – ג יד לך.

ר: סוק יח מספ סוק טו עד פ מפראה על ההר, הם ראל ראו את המ ני יש ר ב אש כה מקום אלהים. מש ם ב ר את דב י ה ש שו ממש ק ב

יע את העם. הרג

קולות. ראים את־הקולת – מבחינים ב טו עזעו והתנודדו. נעו - הזד וי

רות - מגזרת ניר ב רת הד עש

82 � יתרו

משימות לפרק כ

עשרת הדברות

קראו מפסוק א עד פסוק יח

הר סיני, ראל ב ה את עם יש ו אלהים צ צוות, ש ר המ ל לעש קב ם המ הש

רות. ב רת הד הוא עש

ר. ב לשון יחיד אומרים ד ב

ברים. רת הד רות: עש ב רת הד ים את עש מות מכנ ספר ש ב

ני לוחות לל ש דרך כ נסת, מעל ארון הקדש, מתנוססים ב י הכ בת ב

רות. ב רת הד ר עש ח מקצ נס תובים ב רית, ובהם כ הב

רית על חזית מוסדות ר לראות את לוחות הב לפעמים אפש

ים שונים. יהודי

פרק כ � 83

המורים ישקלו אם לספר לתלמידים שבספר דברים

פרק ה נמצאת גירסה נוספת של עשרת הדברות.

כל אחד מהאיורים? ז ב רמ מ ר ש ב 1. מהו הד

14

25

36

י קבוצות: ת רות לש ב רת הד ק את עש נוהגים לחל .1

י אלהים. לפ ם כ ב לקי אדם חי רות ש ב ד

י חברו. לפ ם כ ב לקי אדם חי רות ש ב ד

בוצות. גמה לכל אחת מהק הביאו ד

84 � פרק כ

י קבוצות אחרות: ת ם לש רות ג ב רת הד ק את עש ר לחל אפש .3

ה״. עש ה״ ומצוות ״לא ת מצוות ״עש

בוצות. גמה לכל אחת מהק הביאו ד

ד את אביך ב ר ״כ ב ד נים ב יל הב ר ג לא מזכ ך ש ר ללמד מכ מה אפש .4

ה? ר הז ב ם את הד קי ל האדם המ מול יקב ך״? איזה ג ואת אמ

רות. ב רת הד עש תובות ב ראל כ ני יש הוטלו על ב צוות ש ל המ 5. לא כ

סח חג הפ שורות ב מדנו על יציאת מצרים, קראנו על מצוות הק ל ש כ

סוק סוק כז, פ רק יב פ צוות? )פ הוא חג זכרון יציאת מצרים. מהן המ ש

מב(.

ירו מדוע. ם? הסב בר יכולים לקי ם כ ם את רות ג ב אילו מהד .6

כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה,

צפור לא ציץ, עוף לא פרח,

שור לא געה, מלאכים לא עפו,

הים לא נזדעזע,

הבריות לא דברו.

העולם שתק והחריש.

ויצא הקול: "אנכי ה' אלהיך".

ספורי חכמים

פרק כ � 85

אפשר לשאול: איך דמיין לעצמו החכם את מעמד

הר סיני.

פרק כד

ה: עלה אלי ההרה ויאמר יהוה אל־מש יב

נה לך את־לחת האבן ם, ואת והיה־שי להורתם. תבת ר כ צוה אש והתורה והמה על מש רתו, וי ע מש ה ויהוש קם מש וי יג

אל־הר האלהים.בו־לנו בזה, עד קנים אמר: ש ואל־הז יד

ה אהרן וחור ר־נשוב אליכם, והנ אשש אלהם. ברים יג כם, מי־בעל ד עמ

ה אל־ההר, ויכס הענן על מש וי טו

את־ההר. הו בוד־יהוה על־הר סיני, ויכס כן כ ש וי טז

ה קרא אל־מש ת ימים, וי ש הענן שביעי מתוך הענן. יום הש ב

ראש אש אכלת ב בוד יהוה כ ומראה כ יז

ראל. ני יש ההר לעיני בעל אל־ההר, תוך הענן וי ה ב בא מש וי יח

עים עים יום וארב הר ארב ה ב ויהי משלילה.

ר: רק מספ סוק יב עד סוף הפ מפל את די לקב ה לעלות אל ההר כ ה את מש ה׳ צו

ה. ל ני לוחות האבן ואת התורה כ ש

ד את העם את מצוות התורה. להורתם – ללמ יב

ט. פ ש לו ריב או מש י ברים – מי ש על ד ב יד

רית - ה ולוחות הב משטינהרט ל יעקב ש חתוך עץ ש

86 � משפטים

משימות לפרק כד

ה' הזמין את משה לעלות להר סיני

קראו מפסוק יב עד פסוק יח ופרק לא פסוק יח

ים רות והן את החק ב רת הד מעו הן את עש ראל ש ני יש ב לאחר ש .1

ה לעלות להר סיני. הנוספים, הזמין ה' את מש

ה להר סיני? ם מה הזמן מש לש א.

רך? חלק מן הד ה ב ה את מש מי לו ב.

וקא איש זה? מדוע נבחר ד ג.

ה עלה עליו? מש ש יצד נראה ההר כ כ .2

ה עלה על ההר? ר מש אש פט את העם כ א. מי ש .3

ה? ל ב לא יוכלו לטפ עיה מיחדת ש תעורר ב ר ת אש קנים כ ב. אל מי יפנו הז

ירו. לוחות אבן? הסב ים ב ג. מדוע היה צריך לחרת את החק

ה היה מנהיג אחראי? מש ר לראות ש רק אפש פ י איזה ענין ב על פ .4

בריכם. קו את ד נמ

העם אמר רית רק לאחר ש ל את לוחות הב ה לקב מדוע נקרא מש .5

ירו. מע"? הסב ה ונש "נעש

קול אהרן ראל ב ני יש מעו ב אלה אם יש ש תות התעורר וכוח ב אחת הכ ב .6

בו חש קולם, והיו ש מעו ב הם יש בו ש חש ה. היו ש ל מש העדרו ש וחור ב

עות. י הד ת ירו את ש תבו והסב קולם. כ מעו ב לא יש ש

פרק כד � 87

אגאל ר מרק ש הב - צי עגל הז

פרק לא

הר ר אתו ב כלתו לדב ה כ ן אל־מש ת וי יח

תבים ני לחת העדת, לחת אבן כ סיני שע אלהים. אצב ב

88 � כי תשא

פרק לב

ה לרדת מן־ ש מש י־בש רא העם כ וי א

הל העם על־אהרן ויאמרו אליו ק ההר, ויר ילכו לפנינו ה־לנו אלהים אש קום עש

ר העלנו מארץ ה האיש אש י־זה מש כמצרים לא ידענו מה־היה לו.

הב, רקו נזמי הז ויאמר אלהם אהרן, פ ב

ניכם ובנתיכם, יכם ב אזני נש ר ב אשוהביאו אלי.

ר הב אש ל־העם, את־נזמי הז רקו כ תפ וי ג

ביאו אל־אהרן. אזניהם, וי בהו עש חרט וי צר אתו ב דם וי ח מי ק וי ד

ראל ה אלהיך יש כה, ויאמרו: אל עגל מסר העלוך מארץ מצרים. אש

קרא ח לפניו, וי בן מזב רא אהרן וי וי ה

אהרן ויאמר: חג ליהוה מחר.שו ג עלו עלת וי חרת וי ימו ממ כ ש וי ו

קמו תו וי ב העם לאכל וש ש למים, וי שלצחק.

ר: סוק יד מספ סוק א עד פ מפב מההר. ה לא ש עים יום מלאו ומש ארב

ר ילכו ה להם אלהים אש עש י העם אמר לאהרן שלפניהם.

ש – אחר לבוא. בש א ף. הל – התאס ק וי

פו יחד. התאס ים ש ל אנש קהל קוראים לקבוצה ש אף מים ב ש עות ש יטי זהב: טב כש הב – ת נזמי הז ב

ובאזנים.

חרט ה ב הו עגל – אהרן עש עש חרט וי צר אתו ב וי ד דמות עגל. סל ב פ

י לוחות. ב ש לכתיבה על ג מ ש ד ש חרט – קנה מחד

סל עגל פ

כי תשא � 89

חת י ש ה: לך־רד כ ר יהוה אל־מש וידב ז

ר העלית מארץ מצרים. ך אש עמיתם עשו ר צו רך אש סרו מהר מן־הד ח

חו־לו זב חוו־לו וי ת ש כה, וי להם עגל מסר העלוך ראל אש ה אלהיך יש ויאמרו אל

מארץ מצרים.ה: ראיתי את־העם ויאמר יהוה אל־מש ט

ה־ערף הוא. ה עם־קש ה, והנ הזם, י בהם ואכל י ויחר־אפ יחה ל ה הנ ועת י

דול. ה אותך לגוי ג ואעשני יהוה אלהיו, ויאמר ה את־פ ויחל מש יא

ר ך אש עמ ך ב למה יהוה יחרה אפדול וביד כח ג הוצאת מארץ מצרים ב

חזקה.רעה הוציאם ה יאמרו מצרים לאמר ב למ יב

ני הרים ולכלתם מעל פ להרג אתם בחם על־ ך והנ האדמה, שוב מחרון אפ

ך. הרעה לעמראל עבדיך זכר לאברהם ליצחק וליש יג

ר אלהם דב ך ות עת להם ב ב ר נש אשמים, וכל־ כוכבי הש ה את־זרעכם כ ארבן לזרעכם י את ר אמרת הארץ הזאת אש

ונחלו לעלם.ר לעשות ב ר ד חם יהוה על־הרעה אש נ וי יד

לעמו.

חת – חטא. ש ז חטא. הו ש חת על מיש לפעמים אומרים אדם מש

מו שור ן וסרבן כ ה־ערף – עם עקש עם־קש ט ן ואינו על ערפו על אך הוא סרבן ועקש חורש, ש

לם. ת הולך במיד אותם. ם – אש אכל י

ן. ש והתחנ ק ה ב ויחל – מש יא ה כועס ה את ך – למ עמ ך ב למה יהוה יחרה אפ

על העם?

נה רעה. כו רעה – ב ב יב

90 � כי תשא

ני לחת ה מן־ההר וש רד מש פן וי וי טו

ני עבריהם תבים מש ידו, לחת כ העדת בתבים. ה הם כ ה ומז מז

ב כת ה, והמ ה אלהים המ חת מעש והל טז

חת. ב אלהים הוא חרות על־הל מכתרעה, ע את־קול העם ב מע יהוש ש וי יז

חנה. מ ה: קול מלחמה ב ויאמר אל־משבורה ואין קול ויאמר: אין קול ענות ג יח

ה, קול ענות אנכי שמע. ענות חלושרא את־ חנה וי ר קרב אל־המ אש ויהי כ יט

לך ש ה וי חר־אף מש העגל ומחלת, ויחת ההר. ר אתם ת ב חת ויש דו את־הל מיאש רף ב ש ר עשו וי ח את־העגל אש ק וי כ

ים ני המ זר על־פ ק, וי ר־ד טחן עד אש ויראל. ני יש ק את־ב ש וי

ה לך העם ה אל־אהרן מה־עש ויאמר מש כא

י־הבאת עליו חטאה גדלה. ה, כ הזה ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני, את כב

י ברע הוא. ידעת את־העם כר ילכו ה־לנו אלהים אש ויאמרו לי: עש כג

ר העלנו ה האיש אש י־זה מש לפנינו כמארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו.

נו־לי ת רקו וי ואמר להם: למי זהב התפ כד

ה. צא העגל הז לכהו באש וי ואשי פרע הוא, ה את־העם כ רא מש וי כה

קמיהם. מצה ב י־פרעה אהרן לש כ

ר: רק מספ סוק טו עד סוף הפ מפידו. הוא ראה את ני הלוחות ב ה ירד מההר וש מש

העם רוקד סביב העגל.ר קרה ומדוע הכין עגל זהב. ר לו את אש אהרן ספ

ים. ני המ ר על פ רף את העגל, טחן ופז ה ש משבר אותם. הוא עלה ליך את הלוחות וש ה הש משרה על חטא העגל. ש סליחה וכפ שוב אל ה׳ לבק

תובים עליהם כ ים ש לחת העדת – לוחות החק טו רות. ב הד

ל העם. מחה ש רעה – קולות ש קול העם ב יז י מזהים לת ים ב קול ענות – קולות רועש יח

מחה או לאבל. לש

ר. ז זר – פ וי כ

רנדט ר רמב רית – צי ליך את לוחות הב ה מש מש

כי תשא � 91

חנה ויאמר: מי ער המ ש ה ב עמד מש וי כו

ני לוי. ל־ב אספו אליו כ ליהוה אלי, ויויאמר להם: כה־אמר יהוה אלהי כז

ימו איש־חרבו על־ירכו, ראל, ש ישחנה מ ער ב ער לש עברו ושובו מש

והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו.

פל מן־ ה, וי דבר מש עשו בני־לוי כ וי כח

ת אלפי איש. לש ש יום ההוא כ העם בה: מלאו ידכם היום ליהוה, ויאמר מש כט

בנו ובאחיו, ולתת עליכם י איש ב כרכה. היום ב

ה אל־העם: חרת ויאמר מש ויהי ממ ל

ה ם חטאתם חטאה גדלה, ועת אתעד רה ב אעלה אל־יהוה אולי אכפ

אתכם. חטא חטא ה אל־יהוה ויאמר: אנ ב מש ש וי לא

עשו להם ה חטאה גדלה וי העם הזאלהי זהב.

אתם, ואם־אין א חט ש ה אם־ת ועת לב

. תבת ר כ פרך אש מחני נא מסר חטא־ ה: מי אש ויאמר יהוה אל־מש לג

פרי. לי אמחנו מסר־ ה לך נחה את־העם אל אש ועת לד

ה מלאכי ילך לפניך, י לך הנ רת ב דאתם. י עלהם חט קדי ופקדת וביום פ

ר עשו את־ גף יהוה את־העם, על אש וי לה

ה אהרן. ר עש העגל אש

ים מלאו ידכם היום ליהוה – הנכם ממנ כט ן. כ ש מ רות ב לתפקיד ש

יג סליחה עבורכם. רה – אולי אש אולי אכפ ל

סלח לחטאיהם. אתם – אם ת א חט ש אם־ת לב ואם־אין - ואם לא.

ה אמר לה׳ תבת – מש ר כ פרך אש מחני נא מס מיד את העם. איננו רוצה לחיות אם ה׳ יש ש

נחה – הנהג. לד מיד את י – אמנם איני מש קדי ופקדת וביום פ מים יום מן הי העם, אך העם יצטרך להענש ב

על חטא העגל.ים מתו. עם. רב פה ב גף – היתה מג וי לה

רית – ה שובר את לוחות הב משר אפרים משה ליליין צי

92 � כי תשא

משימות לפרק לא פסוק יח ולפרק לב

מה קרה במחנה ישראל כאשר היה משה על הר סיני

קראו פסוקים א-ו

יהם. רו ספור קצר על פ פור. חב לפניכם איורים לפי הס

12

34

5

פרק לא-לב � 93

רת ת אגה מסת ה: "לא ידענו מה היה לו." איזו ד עם אמרו על מש א. ב .2

מאחורי אמירה זו?

בו: נו אל אהרן. חש פ ראל לפני ש ני יש ין ב יחה ב יגו ש תבו או הצ כ ב.

עות? יניהם חלוקי ד דעה אחת? האם היו ב ם היו ב ל האם כ

ה ידו אל ראל? מה יג ני יש ל ב ר להבין את התנהגותם ש האם אפש ג.

ראל? ני יש ה הכועסים על התנהגות ב ידו אל ם? מה יג בינים ללב המ

ני טורים. ש תבו ב כ

סוק ב: קראו את פ

ויאמר אלהם אהרן,ניכם יכם ב אזני נש ר ב הב, אש רקו נזמי הז פ

ובנתיכם, והביאו אלי.

סוק ד: קראו את פ

כה, הו עגל מס עש חרט, וי צר אתו ב דם וי ח מי ק ויראל, ה אלהיך יש ויאמרו: אלר העלוך מארץ מצרים. אש

אלות, מה הייתם שואלים אותו? אל את אהרן ש רותכם לש אפש אלו היה ב .3

תבו. כ

ערו, מדוע לם, הכריז אהרן: "חג לה' מחר." ש הב הש סל הז פ לאחר ש .4

יום אחד? הב ב חה אהרן את החגיגה לכבוד עגל הז ד

רשו לבנות את העגל? ד ש ראל כ ני יש רות עברו ב ב רת הד ר מעש ב על איזה ד .5

אהרן י אהרן. הם אמרו ש רך להבין את מעש שו ד ראל חפ חכמי יש

סף עבור הב והכ ימו לתרם את הז ראל לא יסכ ני יש ב ער ש ש

ינתים אולי ב ב ש י חש יום אחד, כ חה את החגיגה ב סל. הוא ד יציקת הפ

עיה. ה ויפתר את הב ירד מש

94 � פרק לא-לב

ה' כעס על התנהגות העם ורצה להענישו

קראו מפסוק ז עד פסוק יד

יך לא מש מ ה ערף, ש ן, קש ראל עם עקש עם יש מדוע אלהים רואה ב .1

ה? אלהים ובמש לבטח ב

ראל? כנע את ה' לסלח לעם יש די לש ה כ ש מש מ ת אילו נמוקים הש ב .2

כות להיות ר על הז ת ו ך ש ראל מכ ל ה' לעם יש חסו ש ר ללמד מי מה אפש .3

אבי עם חדש?

ר אפש סלחו לו, ויש הטוענים ש י העם לא היה ראוי ש יש הטוענים ש .4

מוקים ירו את הנ ך. הסב ל כ בד כ יע לו ענש כ בו ולכן לא מג להבין את מצ

עה. ל ד ל כ ש

אים טים הב פ ש ל אחד מהמ כ דת ש למ תוב, המ לשון הכ גמה ב נו ד 5. ת

ה: מתאים להתנהגות מש

ראל ומרחם עליו. אוהב את עם יש א.

ראל. מגן על עם יש ב.

עת ה׳ להיות אבי עם חדש. ר על הצ מות ג.

ראל חטאו. ני יש ב כך ש מודה ב ד.

צרים ילעגו לה׳. המ ש ש חוש ה.

פרק לא-לב � 95

.1אפשר לשאול: בפסוק ט

מכנה אלוהים את עם ישראל: "העם הזה", ואילו בפרק ג פסוק ז מכנה את עם ישראל: "עמי". קראו

את הפסוקים והסבירו מה ההבדל בין שני הכינויים.

יש להניח שהתלמידים יבינו ש"העם הזה" הוא

ביטוי של כעס, ניכור ומרחק.

"עמי" הוא כינוי של קרבה, שייכות וחיבה.

.5אפשר לשאול: האם למדנו

בפרק משהו חדש על מנהיגותו ועל אופיו של

משה?

משה ירד מההר אחרי ארבעים יום

קראו מפסוק טו עד פסוק לח

פרק לא: סוק יח ב קראו את פ

ר אתו כלתו לדב ה כ ן אל מש ת ויני לחת העדת, לחת אבן הר סיני ש ב

ע אלהים. אצב תבים ב כ

פרק לב: סוק טז ב קראו את פ

ב ב מכת כת ה, והמ ה אלהים המ חת מעש והלחת. אלהים הוא חרות על־הל

ן אותם ת י די ש ה, כ תן למש ה' נ רית ש לוחות הב יחד ב מה היה המ .1

ראל? לעם יש

רית וכתבו אותו. ף ללוחות הב ם נרד פסוק יח ש מצאו ב א. .2

ה עד(. ל מ כרו ב ה "עדות"? )הז ל רוש המ מה פ ב.

ים עדים? ש מ למה הלוחות מש ג.

ה ותלמידו, ל מש רתו ש ע, מש א. יהוש .3

לות ההר. ה לשובו למרג חכ

מע את הקולות? ש ש ב כ מה חש

ע? ה ליהוש מה ענה מש ב.

מו עיניו את העגל והחגיגה? ר ראה ב אש ה כ יש מש ערו, מה הרג ש א. .4

חסר אפוק? ר הגיב ב אש מנהיג, צדק כ ה, כ מש בים ש ם חוש ב. האם את

96 � פרק לא-לב

הב? ה עגל הז מעש ה ב ים מש את מי האש א. .5

ים? את מי לא האש ב.

ך? ה מכ ר ללמד על מש מה אפש ג.

תוב: פסוק כו כ ב

ויאמר: מי לה' אלי,ני לוי. ל ב אספו אליו כ וי

לימו: הש .6

מי הקורא? א.

למי הוא פונה? ב.

מה אמר? ג.

ריאה? מי נענה לק ד.

עבדו לעגל. ראל ש ני יש ני לוי הרגו 3,000 איש מב ב .7

ה? עש עריכים את המ ה המ ידו אל ים אותם? מה יג גנ ה המ ידו אל מה יג

ל צד. ל כ ני טורים את טעוניו ש ש תבו ב כ

ש מאוד ה היה נרג מש ר רוצה לומר ש ספ ר המ אש תורה, כ ב

לך, ש יו: וי ים את מעש פעלים רב וכעוס מאוד, הוא מתאר ב

ק. ש ר וי ז טחן, וי רף, וי ש ח, וי ק בר, וי ש וי

ה ת מש מעו לדריש ריאה: מי לה' אלי. הם נש ני לוי נענו לק ב

רתו ש י ה ש זכות זאת הם יהיו אל להעניש את עובדי העגל. ב

עתיד. ראל יבנו ב ני יש ב ש ש קד מ ב

פרק לא-לב � 97

כאשר המספר המקראי רוצה לתאר תכונה של

דמות/אדם בתורה הוא משתמש בפעלים רבים, ואנחנו הקוראים נצטרך לחשוב לאיזו תכונה הוא

מתכוון. כאן רוצה המספר להדגיש, כי משה כעס מאד על מעשה העם והיה נחוש לשבור את לוחות הברית.

אפשר להזכיר לילדים שגם מתתיהו הכהן השתמש

בביטוי ״מי לה׳ אלי״.

פרק לד

ני־ סל־לך ש ה: פ ויאמר יהוה אל־מש א

י על־ ראשנים, וכתבת לחת אבנים כחת ר היו על־הל ברים אש חת את־הד הל

. רת ב ר ש הראשנים אשוהיה נכון לבקר, ועלית בבקר אל־הר ב

ם על־ראש ההר. בת לי ש סיני ונצך וגם־איש אל־ירא ואיש לא־יעלה עמ ג

קר אל־ירעו ם־הצאן והב כל־ההר, ג באל־מול ההר ההוא.

ראשנים. ני־לחת אבנים כ פסל ש וי ד

על אל־הר סיני ה בבקר וי ם מש כ ש ויני ידו ש ח ב ק ה יהוה אתו, וי ר צו אש כ

לחת אבנים.

ר: פרק לד מספ בים ולעלות ני לוחות חדש ל ש ה לפס ה על מש ה׳ צו

בקר. על ההר ב

מו הלוחות הראשונים. ראשנים – כ כ א

היה מוכן. והיה נכון – ת ב

לאנג׳לו סל, מיכ ה – פ מש

98 � כי תשא

עים יום ם עם־יהוה ארב ויהי־ש כח

עים לילה, לחם לא אכל ומים לא וארברית ברי הב חת את ד כתב על־הל תה, וי ש

ברים. רת הד עשני לחת ה מהר סיני, וש רדת מש ויהי ב כט

ה רדתו מן־ההר ומש ה ב יד־מש העדת ברו אתו. דב ניו ב י קרן עור פ לא־ידע כה ראל את־מש ני יש רא אהרן וכל־ב וי ל

ת אליו. ש יראו מג ניו, וי ה קרן עור פ והנבו אליו אהרן ש ה וי קרא אלהם מש וי לא

ה אלהם. ר מש עדה, וידב אים ב ש וכל־הנם ראל, ויצו ני יש ל־ב שו כ ואחרי־כן נג לב

הר סיני. ר יהוה אתו ב ב ר ד ל־אש את כניו ן על־פ ת ם, וי ר את ב ה מד ויכל מש לג

מסוה.ר אתו יסיר ה לפני יהוה לדב ובבא מש לד

ר אל־ סוה עד־צאתו, ויצא ודב את־המה. ר יצו ראל את אש ני יש ב

י קרן ה כ ני מש ראל את־פ וראו בני־יש לה

סוה ה את־המ יב מש ה והש ני מש עור פר אתו. ניו עד־באו לדב על־פ

ר: סוק לה מספ סוק כח עד פ מפהר סיני. עים לילה ב עים יום וארב ה היה ארב מש

תה מים, וכתב על הוא לא אכל לחם ולא שר ירד מן ההר קרן אש רית. כ ברי הב הלוחות את ד

חד להתקרב אליו. ניו. העם פ עור פ

ה זהרו והיו מלאות ל מש ניו ש ניו – פ קרן עור פ ל אור.

חדו. יראו - פ וי בטים. עדה – אספת מנהיגי הש אים ב ש וכל־הנ לא

סוי. ניו כ ם על פ ניו מסוה – ש ן על־פ ת וי לג

כי תשא � 99

משימות לפרק לד

משה עלה שוב על הר סיני

קראו מפסוק א עד פסוק ד ומפסוק כח עד פסוק לה

עם הקודמת, פ שו ב חש פי ש ראל, כ ני יש שו ב עם חש ם הפ ערו: האם ג ש .1

שובתכם. ירו את ת ה על ההר? הסב היה מש ש כ

פרק לב ר ב עליהם מספ ה דומים הלוחות הראשונים ש ה שונים ובמ מ ב .2

פרקנו? ר ב עליהם מספ ים ש ני מהלוחות הש

תב עליהם?( בו: מי הכין אותם? מי כ )חש

סוק כט: קראו את פ

ה מהר סיני, רדת מש ויהי ברדתו מן־ההר ה ב יד מש ני לחת העדת ב וש

ניו י קרן עור פ ה לא ידע כ ומש

אה ה ב מ ה. ב ה מרצ גלל חטא העגל, היה מש גרם לו ב נ אב ש א. למרות הכ .3

ה, איך ראו זאת עליו? ל מש ראה ש מ ה הזאת ב חוש טוי הת לידי ב

לומר ניו קרנו", כ בטוי דומה: "פ ים ב ש מ ת ל ימינו מש עברית ש ם ב ב. ג

טוי. ב שו ב מ ת ט והש פ רו מש ר. חב מחה ומאש ניו האירו מש פ

ה חזר מן ההר י מש ראו כ ך ש ראל מכ ני יש יקו ב ערו: איזו מסקנה הס ש .4

ים? ובידו הלוחות החדש

רית - ה ולוחות הב משיז ר אולג טריב צי

100 � פרק לד

.2הלוחות הראשונים היו

מעשה אלוהים והלוחות השניים נכתבו בידי משה.

.4יש להניח שהתלמידים

יבינו שהלוחות החדשים הם סמל לכך, שהברית

בין אלוהים לעם ישראל ממשיכה להתקיים.

מפרק לה עד פרק מ

בני ישראל בנו משכן שיהיה משכן לאלהי ישראל

מודים. תכנית הל ד( אינם ב ש ני ן )מקד כ ת מש ני רים על ב ספ רקים המ הפ

אן: ן כ כ ש ר על המ ספ ר המ קראו את העק

ים, קדש והחצר. דש ה חלקים: קדש הק לוש ן היו ש כ ש למ

נות, וכיור לרחצה. עליו הקריבו קרב ת, ש חש ח הנ ן היו מזב כ ש חצר המ ב

נות לה׳. די להקריב קרב ן כ כ ש נס רק לחצר המ ר להכ ראל היה מת לבני יש

ן. כ ש מ פקידים ב או ת בט לוי מל ים מש רק אנש

ן העמידו את כ ש תוך המ ב

רית. בו היו לוחות הב ארון ה', שים, וצפו אותו ט הארון נבנה מעצי ש

פנים ובחוץ. זהב ב ב

ן היתה מנורת זהב כ ש מ ב

בעה קנים. עלת ש ב

ח לקטרת. ן היה מזב כ ש מ ב

ן היו שורפים כ ש מ ערכו ב נ קסים ש ט ב

טרת ח. הק זב טרת על המ את הק

ם. ל צמחי בש ערבת ש הכילה ת

ה מפיצים ריח ניחוח צמחים אל

רפים. ר הם נש אש נעים כ

פרק לה-מ � 101

לעניות דעתנו, אין צורך לדרוש מהתלמידים את

ידיעת הפרטים הקשורים במשכן.

אפשר להסתפק בידיעה כללית.

חשוב להבהיר לתלמידים, שיש למשכן שמות שונים כגון: אוהל מועד, מקדש )פרק כה פסוק ח(, משכן

העדות פרק לח פסוק כא(.המשכן סימל את המחשבה

ואת האמונה, שאלוהים שוכן בו.

המשכן שימש מקום פולחן:בו הוקרבו קרבנות, הועלה

נר התמיד, והוקטרה מים על ידי קטורת בש

כהנים מבית אהרן.במשכן נגלה אלוהים

אל משה ואל בני ישראל באופנים שונים.

ענן ה׳ שכן על המשכן, ובעלותו שימש סימן לבני ישראל להמשיך במסעם )פרק מ׳ פסוקים לז-לח(.

לחן לחם ן היה ש כ ש מ ב

נים. הפיחו חלות. לחן הנ על הש

גדי קדש. דול היו ב לכוהן הג

דול אפוד עשוי על חזהו ענד הכוהן הג

רה ים עש ת צו ש ב בו ש ן, ש זהב ועליו החש

ל אבן אבנים יקרות מסוגים שונים. כ

תוך בטים. ב גה את אחד הש ן יצ חש ב

ים. וי רתו הכוהנים והל ן ש כ ש המ

גדים מיחדים. ים ולכוהנים היו ב וי ם לל ג

כל הדורות. ראל ב נורה היתה סמל חשוב לעם יש המ

מות? ספר ש ן ב כ ש ר על המ ספ דינה למ ה קשור סמל המ מ 2. ב

102 � פרק לה-מ

פרק מ

ויכס הענן את־אהל מועד, וכבוד יהוה לד

ן. כ ש מלא את־המי־ ה לבוא אל־אהל מועד כ ולא־יכל מש לה

כן עליו הענן, וכבוד יהוה מלא את־ שן. כ ש המ

ני ן יסעו ב כ ש ובהעלות הענן מעל המ לו

כל מסעיהם. ראל ב ישואם־לא יעלה הענן ולא יסעו עד־יום לז

העלתו.ן יומם ואש כ ש י ענן יהוה על־המ כ לח

ראל ית־יש היה לילה בו, לעיני כל־ב תכל־מסעיהם. ב

גב נ מנע ב רק ת פ ן ב כ ש ל המ חזור משער ש ש

פקודי � 103

משימות לפרק מ

מלאכת המשכן הסתימה

קראו מפסוק לד עד פסוק לח

ראל? אילו סימנים נתן ה׳ לבני יש .1

יבותם? ראל ומה חש ה לבני יש ימנים האל מדוע נתן ה׳ את הס .2

ר לא אש רש העם כ ימנים, ומה ד נו הס טרם נת רה ב ק מה ש כרו ב הז

סוק א( רק לב פ נוכחות אלהים. )פ יש ב הרג

אלהים מוסיף ללוות את העם? תוב ש ר לדעת לפי הכ 3. איך אפש

תמונה מעמ' 127 בספר הישן

ה "מסעיהם". ל מ ם ב י מות מסת ספר ש

ר. דב מ ראל ב ני יש ל ב עיהם ש ר עוד על מס אים יספ ספרי התורה הב ב

ש רגנסבורג, גרמניה נורה, מתוך חמ אהרן הכהן מדליק את המ

104 � פרק מ

ת י מתוך חמש ליש פר הש קרא הוא הס וי

י תורה. ש חמ

ה הראשונה ל ך על שום המ פר נקרא כ הס

קרא". פר – "וי הפותחת את הס

יצד עשו הכהנים קרא כ ספר וי אנו למדים ב

מרו על ן, וכיצד ש כ ש מ את עבודת ה׳ ב

ר. דב מ עת נדודיהם ב תו ב קדש

בואו על עם י רכות ש קרא מופיעות הב ספר וי ב

ריתם עם אלהים. מרו את ב ראל אם יש יש

בואו על י ללות ש קרא מופיעות הק ספר וי ב

רית עם ה׳ ראל אם יפרו את הב עם יש

צוות. מו את המ ולא יקי

ספרויקרא

ויקרא � 105

פרק א

ר יהוה אליו מאהל ה וידב קרא אל־מש וי א

מועד לאמר:

פרק יט

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב א

ראל, ואמרת ני־יש ל־עדת ב ר אל־כ ב ד ב

י קדוש אני יהוה היו, כ ים ת אלהם קדשאלהיכם:

תתי ב יראו ואת־ש איש אמו ואביו ת ג

מרו, אני יהוה אלהיכם. ש תכה לא פנו אל־האלילם ואלהי מס אל־ת ד

תעשו לכם, אני יהוה אלהיכם.

ה ובקצרכם את־קציר ארצכם, לא תכל ט

דך לקצר, ולקט קצירך לא את ש פט. תלק

רמך לא וכרמך לא תעולל, ופרט כ י

עזב אתם, אני יהוה ר ת ט, לעני ולג תלקאלהיכם:

רו איש ק גנבו ולא־תכחשו ולא־תש לא ת יא

עמיתו. בלת את־ קר, וחל מי לש בעו בש ולא־תש יב

ם אלהיך, אני יהוה. שלא־תעשק את־רעך ולא תגזל, יג

ך עד־בקר. כיר את ת ש על לא־תלין פן ר לא תת ל חרש, ולפני עו לא־תקל יד

אלהיך אני יהוה. מכשל, ויראת מ

שורים ים הק תובים חק סוק ד כ סוק א עד פ מפראל לה'. ין עם יש חסים ב לי

ים הם מצו ראל ש היו – ה׳ אמר לעם יש ים ת קדש ב ים, ך יהיו קדוש ם את מצוות התורה ועל ידי כ לקי

ים. אר העמ לים ושונים מש נבד

בוד כ יראת ב תנהגו יראו – ת ת ואביו אמו איש ג י ההורים. לפ כ

שורים ים הק תובים חק סוק לז כ סוק ט עד פ מפין אדם לחברו חסים ב לי

גמר לקצר דה, קצהו. לא ת ת הש נ דך – פ את ש פ ט דה. פנות הש מצאת ב בואה הנ את הת

לים ב אסף את הש ט – אל ת ולקט קצירך לא תלק ארו ש י ש די כ ציר, הק זמן ב נופלות ש הבודדות

ים. לעניציר ב את גמר ת ר אש תעולל – כ לא וכרמך י שוב לאסף את הענבים, העוללות, הענבים אל ת

פנים. ארו על הג ש נ שאסף ענבים בודדים ט – אל ת רמך לא תלק ופרט כ

רו על האדמה. ש נ שהו, יש סף ממ ם רכוש או כ לא־תכחשו – אם לקחת יא

בים. ם ואינכם חי לא לקחת טענו ש אל תלפגיעה גרם ת ה את זו ה על פ ידי לת – על וחל יב

כבודו. ת ה׳ או ב קדש ביע לו. ג ן לחברך את המ לא־תעשק את־רעך – ת יג

לום ש ת את דחה ת כיר – לא ש ת על פ לא־תלין לילה אחד. כיר אפלו ב כרת לש ש המ

106 � ויקרא � קדושים

מאזנים – ציור קיר מצרי

א ט, לא־תש פ ש מ לא־תעשו עול ב טו

צדק ני גדול, ב ר פ פני־דל, ולא תהדפט עמיתך. ש ת

יך, לא תעמד עמ לא־תלך רכיל ב טז

ם רעך, אני יהוה. על־דלבבך, הוכח נא את־אחיך ב לא־תש יז

א עליו תוכיח את־עמיתך, ולא־תשחטא.

ך, ואהבת ני עמ לא־תקם ולא־תטר את־ב יח

מוך אני יהוה. לרעך כני זקן ויראת קום והדרת פ יבה ת ני ש מפ לב

אלהיך אני יהוה. מארצכם, לא תונו ר ב ך ג וכי־יגור את לג

אתו. כם, ר את ר הג ם יהיה לכם הג אזרח מכ כ לד

ארץ י־גרים הייתם ב מוך, כ ואהבת לו כמצרים, אני יהוה אלהיכם.

קל ש מ ה ב ד מ ט, ב פ ש מ לא־תעשו עול ב לה

שורה. ובממאזני צדק אבני־צדק איפת צדק והין לו

ר־ צדק יהיה לכם, אני יהוה אלהיכם אשהוצאתי אתכם מארץ מצרים.

טי פ ל־מש ל־חקתי ואת־כ ם את־כ מרת וש לז

יתם אתם, אני יהוה. ועש

עול – אי־צדק. טו צדק. אסור פט ב א פני־דל – צריך לש לא־תש גלל רחמים. לשופט להפלות לטובה את העני ב

ני גדול – אסור לשופט להפלות ר פ לא תהד יר. ם את העש לטובה ג

ברים ר ד יך – אסור לספ עמ לא־תלך רכיל ב טז מיץ אותם. ים ולהש רעים על אנש

ר אש תערב ותעזר כ ם רעך – ת לא תעמד על־ד נה. סכ י רעך ב חי

הוכח תוכיח את־עמיתך – אם אדם רואה יז ה רע, עליו לומר לו זאת. ה מעש חברו עוש ש

ה נקמה. ה מעש עש לא־תקם – לא ת יח נאה. עס וש ך כ לב מר ב ש ולא־תטר – לא ת

ד ני זקן – יש לכב קום והדרת פ יבה ת ני ש מפ לב ר ל זקן, אין לדב זקנים. אין לתפס את מקומו שח עם זקן, אין ללעג לזקן. מקומו, אין להתוכ בארצם. ראל אבל חי ב ני יש אינו מב ר – אדם ש ג לג

רמו. לא תונו – לא ת אלו היה ר כ ם – צריך להתיחס אל הז אזרח מכ כ לד

ב קבוע, אזרח. תושארץ מצרים – עליכם לתת י־גרים הייתם ב כ ארץ מצרים, רים ב י הייתם ג רים כ יחס טוב לג

ר. ם מבינים מה זה להיות ג ואתפט ב לש ופט חי ט – הש פ ש מ לא־תעשו עול ב לה

הר לא לרמות ראל צריכים להז ני יש ם ב צדק, ג בר. יש ולנהג ב

נה למדידת קרקעות. ו ה – הכ ד מ ב מן, גון ש מודדים בו נוזלים כ לי ש שורה – כ ובמ

מים, חלב.קילה. ק לש יר מדי מאזני צדק - מכש לו

ים ש מ ת ש מ ק ש קל מדי מש אבני־צדק – אבנים ב קילה. הן לש ב

ים, ק למדידת חמרים יבש לי מדי איפת צדק – כ ה. גון חט כ

קת למדידת נוזל. ה מדי הין צדק – מד

קדושים � 107

משימות לפרק א

אם העם יקים את החקים הכתובים בתורה,הוא יהיה לעם קדוש

קראו פסוק א ופרק יט מפסוק א עד פסוק ד

ם רת את צרים, כ ראל ממ ני יש ה׳ הוציא את ב מות למדנו ש ספר ש ב

ר. דב מ רות והוליך אותם ב ב רת הד רית, נתן להם את עש ב

ה. תן ה' למש נ ים ש תובים הוראות, מצוות וחק קרא" כ ספר "וי ב

תוב: פסוק א כ ב .1

ר ה' אליו ה וידב קרא אל־מש וימאהל מועד לאמר:

ירו. ערו והסב וקא מאהל מועד? ש ר ה' ד ב מדוע ד

איורים מצאו ב ם "אהל מועד"? רמז לכך ת ש ם ב ן ג כ ש מדוע נקרא המ .2

פניכם. ל ש

108 � פרק א

אפשר לשאול:עיינו בפסוק א.

א. מדוע נקרא ספר ויקרא בשם זה?

ב. האם אתם זוכרים ספר תורה נוסף שנקרא על שם

המילה הראשונה בפרק הראשון?

שורות לעבודת אלהים קראו על מצוות הק סוק ד ת סוק א עד פ א. מפ .1

גמה לכל קבוצה תבו ד ין אדם לחברו. כ ב חסים ש שורה לי ומצוה הק

ה. פסוקים אל תוב ב מתוך הכ

ין אדם ב ין אדם לחברו ולמצוות ש ב גמאות נוספות למצוות ש תבו ד ב. כ

לאלהים.

יצד הן קשורות. ירו כ שורות לפסוק ד. הסב מונות הק א. לפניכם ת .2

פסוק ד? תוב ב ך הכ י ל מצוות ש ב. לאיזו קבוצה ש

ים זאת? יצד עוש היו״. כ ים ת ראל: ״קדש ני יש ה על ב ה מש פסוק ב מצו ב

תורה. ב ים ש צוות והחק ם את המ ל לקי ד ת ץ ולהש ראל צריכים להתאמ ני יש ב

בות ראל על ידי ה׳, ולכן הן מחי נו לבני יש ין אדם לחברו נת ב צוות ש המ

ין אדם לאלהים. ב צוות ש מו המ ראל כ ני יש את ב

כדאי לדעת

פרק א � 109

1. ב. הזדמנות להיזכר בנלמד בספר שמות. יש להניח שהילדים יזכירו

חוקים מעשרת הדיברות, חוקים הקשורים ביציאת

מצרים ובקדושת השבת.

השורש קד"ש במקרא משמעותו נבדל מ-.

לדוגמה: א. כשמקדשים את השבת על ידי "הקידוש" מכריזים בכך שהשבת נבדלת משאר

ימות השבוע.ב. כשאומרים על אדם

שהוא נבדל משאר האנשים מכריזים בכך שהוא

"קדוש" )בימינו משתמשים במלה "צדיק"(.

ג. בטקס החתונה מכריז החתן בפני כלתו: "הרי

את מקודשת לי" בכך הוא מכריז: את נבדלת משאר

הנשים. את שייכת לי.

תוב: פסוק יא כ ב

גנבו ולא תכחשו לא תעמיתו. רו איש ב ק ולא תש

תוב: פסוק יג כ ב

לא תעשק את רעך ולא תגזלכיר ת ש על לא תלין פ

ך עד בקר. את

סוף יום העבודה? כרו ב ם לפועל את ש ל ימים קדומים לש 1. מדוע היה חשוב ב

רו: קראו את החק ואת הסב

סוק יד(. ן מכשל )פ ר לא תת ל חרש ולפני עו לא תקלדי לפגע בו. ל אדם כ ל נכות ש אסור לנצ

לאו הכי אין הוא שומע. ב בה ש מחש ל חרש ב קל אל ת

רמת ה ג את ילא הוא לא יודע ש מ מ בה ש מחש דרכו ב ר ב יל עו כש ואל ת

לנפילתו.

דע י לי ש הו מב ילים מיש הם מכש ב בים שונים ש ל למצ גמה ומש החק הוא ד

ך. על כ

ללה לשומע? ה שונה קללה לחרש מק מ 2. ב

לים חרש? בו מקל ב ש ר למצ פני עו מים מכשול ב בו ש ב ש ין מצ ף ב ת ש 3. מה המ

כדאי לדעת

כרת, ש לום המ ש ב את ת עביד מעכ ר המ אש ראל, כ מדינת יש ם ב ג

סף ״לן״ אצל אלו הכ שון לינה, כ כר״, מל בר ל״הלנת ש ב הד נחש

לו. בר אינו ש כ סף ש כ ש ב מ ת ר לו להש עביד ומאפש המ

ר אפש יותר ש מוך ב כר הנ כר מינימום״ קובע מהו הש חק ״ש

ם לעובד. ל לש

110 � פרק א

יש להסביר לתלמידים שבימים קדומים בני אדם האמינו שקללה מתקיימת.

משימות לפרק יט פסוקים ט־י

החקים מחיבים כל בעל שדה להשאיר לענייםמגדולי שדהו

כם: רת מחב ענו ב

ל אחד הקוצרים נו ש ב .1

דה: על הש אל את ב ש

ה לקצר מדוע אינך מרש

צה? דה עד הק את הש

על יר לו ב מה הסב

דה? הש

ל ה קב דה החט על ש ב .2

פועלים לעבודה. מה

יר להם? הסב

ל פועלים רם קב על הכ ב .3

ציר. מהן לעונת הב

תן להם? נ ההוראות ש

פרק יט � 111

ירו : קראו את החק והסב

מוך"? צוה "ואהבת לרעך כ ם את המ ה לקי ערו מדוע קש 4. ש

פניכם: ל ל הנוצות״ ש קראו את ״מש

משל הנוצות

עיר יטים הפיץ ב כש סוחר הת ר ש ופט וספ א אדם אל הש מים ב אחד הי ב

ים: ילדיו יו אינם חי עת יקרה, ומאז חי נו טב נב ממ הוא ג מועה ש ש

ה, נ ל חברותיה מתרחקות ממ כ תו בוכה ש ים לצאת לרחוב, אש ש י מתב

ב. נ ים אותו ג כנ מ י העיר ש ואלו לו יש וכוח אינסופי עם אנש

ופט להביא את הסוחר אליו. ה הש צו

ב? נ אדם זה אכן הג אל את הסוחר: האם יש לך הוכחה ש ופט ש הש

אותו יום חנותי ב ר ב ק י ב י בו כ דת אמר הסוחר: אין לי הוכחה, אך חש

ש י ב, הוא יתב נ הוא הג אם אפיץ ש י ש ערת עת. ש ב בו נעלמה הט ש

עת. ב ויחזיר את הט

אותו היום? כנס לחנותך ב נ חיד ש ופט: האם הוא האדם הי אל הש ש

ים. ים רב ענה הסוחר: נכנסו אנש

סוחר. ופט קשות ב נזף הש

ה? עש ר על המ יצד אוכל לכפ אל: כ הצטער הסוחר וש

ית ל ב פתח כ יח נוצה ב ק נוצות ולהנ ופט: עליך לקחת ש ענה לו הש

י העיר. ת מב

ופט. ן וחזר אל הש ה כ הסוחר עש

ק. ה חזר ואסף את הנוצות אל הש ופט: עת אמר לו הש

סוק טז( יך )פ עמ לא תלך רכיל בברים נכונים, ם אם הד פניו, ג לא ב ר ספורים על אדם ש אסור לספ

קרים. ר עליו ש אסור לספ אי ש ובוד

112 � פרק יט

י, הרוח ופט ואמר: לא הצלחת עות אחדות חזר הסוחר אל הש עבר ש כ

אה את הנוצות לכל עבר. נש

ן ר לתק ך אי אפש לא הצלחת לאסף את הנוצות, כ ם ש ש ופט: כ אמר הש

. הפצת רכילות ש רמת ב ג זק ש את הנ

ל? ש ר ללמד מהמ מה אפש 5. א.

ירו. ה והתורה אוסרת אותה? הסב מדוע רכילות היא עברה קש ב.

החק:

סוק לב( ני זקן )פ קום והדרת פ יבה ת ני ש מפ

יב להם ולעזר להם. נים, להקש ים זקנים, להאיר להם פ ד אנש צריך לכב

ם מצוה זו? ב לקי מי חי .1

צוה? ם את המ יצד יכולים ילדים לקי כ .2

ים ולעזרה? ר עם אנש קנים לקש מיחד הז מדוע זקוקים ב .3

כדאי לדעת

ה ל אל הו – כ ל מיש ניו ש חיר פ ה, להש ב ר לשון הרע, להוציא ד לדב

ה לרכל. ל ם קרוב למ רוש פ טויים ש הם ב

ראל מדינת יש ם ב יך״ קי עמ עת חק התורה ״לא תלך רכיל ב פ הש ב

ברים לומר אסור לפרסם ולהפיץ על אדם ד חק אסור לשון הרע – כ

יק לו. החק קובע ענש מאסר מו הטוב ולהז ש עלולים לפגע ב ש

נה על העובר על החק. ל עד ש ש

פרק יט � 113

רו: קראו את החק ואת הסב

ל רון חף את רון והוא נפל. חבריו ש ימות ד אל למידים הנוהג ב אחד הת .1

ד ולא התערבו. עמדו מהצ

ם רעך״? קרה לחק ״לא תעמד על ד א. האם מתאים המ

י חק זה? ל רון לנהג על פ יצד היו צריכים חבריו ש ב. כ

מות? ת ספר ש תחל כרו וכתבו: מי נהג לפי חק זה ב ג. הז

רו: קראו את החק ואת הסב

ט״ – למי מפנה החק? פ ש מ עשו עול ב ״לא ת .1

פט לטובת העני? ופט יש הש ש ש א. מדוע יש חש .2

יר? פט לטובת העש ופט יש הש ש ש ב. מדוע יש חש

החק:

סוק טז( ם רעך )פ לא תעמד על דהו או מעליבים אותו ים מיש כ מ ר רואים ש אש כ

ד. נה, אסור לעמד מן הצ סכ ר רואים אדם ב אש או כ

צריך להתערב ולעזר לו.

החק:

ט, פ ש מ לא תעשו עול בני גדול ר פ א פני דל ולא תהד סוק טו(לא תש )פ

צדק. ב לנהג ב ופט מחי הש

פניו. פט ב אים להש ים הב וה לכל האנש אפן ש עליו להתיחס ב

114 � פרק יט

תוב: פסוקים לג-לד כ ב

ארצכם, לא תונו אתו. ר ב ך ג לג וכי־יגור את

כם, ר את ר הג ם יהיה לכם הג אזרח מכ לד כ

ארץ י־גרים הייתם ב מוך, כ ואהבת לו כ

מצרים, אני יהוה אלהיכם.

ב ואין לו אדמות. ראל. הוא תוש חי עם עם יש ר הוא אדם ש ג .1

ר? ר לג קש פסוקים לג-לד ב ה התורה ב מה מצו

ר ולעזר לו? ווי להתיחס יפה לג קת התורה את הצ יצד מנמ כ .2

איורים. 3. התבוננו ב

יר לכל הפרה. ט מסב פ כם מש רת מחב תבו ב כל איור? כ הופר ב מהו חק התורה שא.

ג.ב.

פרק יט � 115

חשוב שהתלמידים יבחינו בין המושג "גר" במקרא לבין המושג "גר" בימינו. התלמידים יבינו ש"גר" בימינו הוא אדם שעבר

תהליך של גיור והפך ליהודי שחלות עליו כל

המצוות. ואילו גר בתורה הוא אדם שבא לגור ואין לו נחלה. מכיוון שלגר אין זכויות כמו לאזרח, קובעת

התורה חוקים שנועדו לעזור לו ולהגן עליו. הוא

נכלל בקבוצת החלשים בחברה. הוא רשאי להנות

מלקט, שכחה ופאה ואסור להתפתות לרמות אותו

ולנצל אותו. בויקרא יט, לד כתוב: "ואהבת לו כמוך".

יוסף גנב ענבים

מהכרם שלי!

אני עני,

לקחתי רק אשכולות

של ענבים קטנים

שאותם מתר לעניים לקחת .

פסק הדין:

עליך, יוסף, לשלם ליוכבד

על הענבים שלקחת .

אתן לך רק מחר.

סימתי את העבודה.

אנא תן לי את שכרי.

ד.

ה.

116 � פרק יט

ם יצד קי רו ספור: כ ין אדם לחברו וספ ב ים ש חרו אחד או יותר מהחק ב .4

ר או ילד את החק. מבג

ספרבמדבר

ת ר הוא הרביעי מתוך חמש דב מ ספר ב

י תורה. חמש

ל ספר מו ש נן סבות שונות לקריאת ש יש

י תורה נקראים ת חמש קרא. חמש מ ב

ל סוק הראשון ש פ ה ב לל לפי מל דרך כ ב

פר. הס

ה ל י המ ר על פ דב מ פר נקרא ב הס

סוק א. פרק א פ ית ב החמיש

ם ר מתאים ג דב מ ל ספר ב מו ש אך ש

לתכנו.

ר על קורות עם ר מספ דב מ ספר ב ב

ני ר מאחד לחדש הש דב מ ראל ב יש

צרים ועד נה הראשונה לצאתם ממ ש ב

דול. זמן־מה אחרי מות אהרן הכהן הג

ה מש ים ש תובים חק ר כ דב מ ספר ב ב

פני העם. הביא ב

פרק א

אהל ר סיני ב מדב ה ב ר יהוה אל־מש וידב א

נית נה הש ש ני ב אחד לחדש הש מועד, בלצאתם מארץ מצרים לאמר:

ראל ני־יש ל־עדת ב או את־ראש כ ש ב

מות ר ש מספ חתם לבית אבתם, ב פ למשלתם. ל־זכר לגלג כ

ל־יצא צבא נה ומעלה, כ רים ש ן עש מב ג

ה פקדו אתם לצבאתם את ראל, ת יש בואהרן.

ה, איש ראש ט כם יהיו איש איש למ ואת ד

לבית־אבתיו הוא.

סוק מז סוק מד עד פ סוק ד ומפ סוק א עד פ מפצרים, נערך ה לצאתם ממ ני נה הש ש ר: ב מספנה רים ש ני עש ברים הלוחמים, מב מפקד לג

ומעלה.

ים ר לפי ספירת החדש ני – חדש אי לחדש הש א תורה. ב

או את־ראש – ספרו, ערכו מפקד. ש ב

חות ונערך פ בט נחלק למש ל ש חתם – כ פ למש חה. פ כל מש ברים יש ב ה ג מ ום כ רש

תי אב. ה ב מ ללה כ חה כ פ ל מש לבית אבתם – כ

ל ל כ ום ש ראל – יערך רש יש ל־יצא צבא ב כ ג בא. סים לצ י תג ברים המ הג

דבר 118 � במ

משימות לפרק א

משה הצטוה לערך מפקד של כל הגבריםמעל גיל עשרים

קראו מפסוק א עד פסוק ד

ה זמן עבר מאז יציאת מצרים? מ כ .1

פקד? מ מים( ב רש דים )הנ ק תפ א. מי היו המ .2

ב. מי היו הפוקדים?

אלו ערו מה ש פקד. ש מ ים ב אלו הפוקדים את האנש ר מה ש ג. לא מספ

תבו. פסוקים ב עד ד. כ ידע ב לפי המ

סוק ד: קראו את פ .3

ה, ט כם יהיו איש איש למ ואתאיש ראש לבית אבתיו הוא

טים: פ ש לימו את המ הש .4

סוק: פ תוב ב בט״ כ ה ״ש ל מקום המ א. ב

תוב: בט״ כ יא הש מקום ״נש ב. ב

א: ידע הב קראו את המ

ר? דב מ ראל ב ני יש מפקד ב ד ב ק מי התפ .5

ימינו? מפקדי האכלוסין ב ד ב ק מי מתפ .6

כדאי לדעת

לומר ראל ״מפקד אכלוסין״. כ מדינת יש ם ב נים מתקי ה ש אחת לכמ

בי אים שונים על תוש נוש לה מידע ב מש רדי המ מוש מש אוספים לש

ה הם מ רנסים? כ ה הם מתפ לתם? ממ כ רם? מה הש דינה: מה מספ המ

ירה? ד חה מתגוררים ב פ ני מש ה ב מ ביתם? כ ה חדרים ב מ רים? כ כ ת מש

גילים שונים. ים וגברים ב דים נש ק מפקד האכלוסין מתפ ועוד. ב

אלונים. ים לענות על ש ש ק דים מתב ק תפ המ

פרק א � 119

2. ג.התלמידים יבינו שהמפקד

במדבר פקד רק את אנשי המלחמה, מגיל עשרים ומעלה, כחלק מההתארגנות לקראת

כיבוש כנען. בעוד שלמפקד בימינו יש מטרות אחרות.

.3התלמידים צריכים להכיר שלושה מושגים מקראיים: "שבט", "משפחה" ו"בית

אב"."בית אב" הוא המשפחה

הגרעינית: הורים עם ילדיהם. כשהילדים

בגרו כל אחד מהם בונה לעצמו בית אב משלו.

כל בתי האב משתייכים ל"משפחה".

.6

אפשר לשאול: לאיזה מטרות עורכים מפקדים

בימינו? אפשר לבקש מהתלמידים

לחפש מידע על כך באינטרנט, אפשר להציע

להם לשאול מבוגרים. התלמידים יבינו שמפקד האוכלוסין בימינו נועד

לצרכים שונים. לדוגמה: למשרד החינוך מועיל

המפקד לתכנן מראש כמה גני ילדים וכיתות לימוד

צריך להכין לשנים הבאות. המפקד מועיל למשרד העבודה לתכנן יצירת

מקומות עבודה נוספים ולהקנות הכשרה מקצועית

במקומות בהם חסר כוח אדם. משרד המסחר

והתעשייה מתכנן בעזרת

פרק ו

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב כב

ניו לאמר: כה ר אל־אהרן ואל־ב ב ד כג

ראל, אמור להם: ני יש תברכו את־במרך. יברכך יהוה ויש כד

. ך ניו אליך ויחנ יאר יהוה פ כה

לום. ם לך ש ניו אליך, ויש א יהוה פ יש כו

ראל, ואני ני יש מי על־ב מו את־ש וש כז

אברכם.

הכהנים רכה ש תובה הב סוק כז כ סוק כב עד פ מפראל. ה את עם יש יברכו ב

ראל ני יש יברכך יהוה – הכהנים מברכים את ב כד ם ה' ש י היא ב ם כ רכה תתקי ם ה׳. הב ש ב

עם ה'(. )מט

חסד. ך ב ך – ינהג את יחנ כה

ימינו. ת הכהנים ליד הכתל ב רכ ב

120 � נשא

משימות לפרק ו

הכהנים יברכו את עם ישראל בשם ה'

קראו מפסוק כב עד פסוק כז

תוב: פסוקים כד-כו כ ב

מרך. כד יברכך ה' ויש

. ך ניו אליך ויחנ כה יאר ה' פ

לום. ם לך ש ניו אליך, ויש א ה' פ כו יש

ם ה'? ש ברכים ב 1. מי המ

רכה? זמן הב 2. אל מי פונים הכהנים ב

רכה מברכים הכהנים? איזו ב 3. ב

לום? ני אדם יהיה ש אילו קבוצות ב לום״ – ב ם לך ש רכה נאמר ״ויש ב ב .4

ך. חת פ מש לום ב לדגמה: יהיה ש

כדאי לדעת

נסת. בית הכ כל יום ב ת כהנים ב רכ ימינו אומרים את ב ב

ית. טל ים ב הם מכס ש הל כ הכהנים פונים לק

רכה. יהים את ידיהם ואומרים את הב הם מגב

פרק ו � 121

פרק י

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב א

ה סף מקש י חצוצרת כ ת ה לך ש עש ב

ה אתם, והיו לך למקרא העדה עש תחנות. ע את־המ ולמס

ל־העדה אל־ הן, ונועדו אליך כ ותקעו ב ג

תח אהל מועד. פ

ר: סוק י מספ סוק א עד פ פרק י מפ בסף. י חצוצרות העשויות כ ת ה לעשות ש ה נצטו מש

ה. חצוצרות לפי הוראת מש הכהנים יתקעו בנו על ידי מ ס פקידים שונים ש לחצוצרות היו ת

גון: לאסף את העם, קיעות ותרועות שונות, כ תע, לצאת ס מ יאים, להתחיל ב ש לאסף את הנ

ים ולהודיע י חדש ים ובראש חג לחמה, להריע ב למנות. רב על הק

לם. סף ש ה מגוש כ עש ל חצוצרה ת ה – כ מקש ב

ע – לקרא לעם ולתת אות למקרא העדה ולמס ע. ליציאה למס

ל החצוצרות גם משער ש ד

122 � בהעלתך

אחת יתקעו, ונועדו אליך ואם־ב ד

ראל. י אלפי יש יאים ראש ש הנחנות החנים רועה, ונסעו המ ם ת ותקעת ה

קדמה.חנות נית ונסעו המ רועה ש ם ת ותקעת ו

רועה יתקעו למסעיהם. ימנה, ת החנים תתקעו הל ת ובהקהיל את־הק ז

ולא תריעו.חצצרות, ובני אהרן הכהנים יתקעו ב ח

ת עולם לדרתיכם. והיו לכם לחקארצכם וכי־תבאו מלחמה ב ט

ר הצרר אתכם והרעתם על־הצם לפני יהוה רת חצצרת, ונזכ בם מאיביכם. עת אלהיכם ונוש

י מחתכם ובמועדיכם ובראש וביום ש י

חצצרת על עלתיכם ם ב יכם ותקעת חדשרון למיכם, והיו לכם לזכ ועל זבחי ש

לפני אלהיכם, אני יהוה אלהיכם.

ראל – יחידות לוחמים. אלפי יש ד

ש סימן מ ש רועה – קול חצוצרה מיחד המ ת ה רך. ליציאה לד

צד מזרח. קדמה – ב

רום. צד ד ימנה – ב ת ו

אספו את העם. ר ת אש הל – כ ובהקהיל את־הק ז

ר הצרר – האויב. הצ ט

צלו מאויביכם. חו ותנ נצ ם מאיביכם – ת עת ונוש

יכם. חג מועדיכם – ב ב י

דול ל הכהן הג ת )משערת( ש לבש תדת ונציה מתוך הג

בהעלתך � 123

ת ימים, לש רך ש סעו מהר יהוה ד וי לג

רך רית־יהוה נסע לפניהם ד וארון בת ימים לתור להם מנוחה. לש שנסעם וענן יהוה עליהם יומם, ב לד

חנה. מן־המה: קומה נסע הארן ויאמר מש ויהי ב לה

נאיך יהוה ויפצו איביך, וינסו משניך. מפ

ובנחה יאמר: שובה יהוה רבבות אלפי לו

ראל. יש

ראל עזבו ני יש ב ר ש סוק לו מספ סוק לג עד פ מפרך. הארון נסע לפניהם על את הר סיני ויצאו לד

תפי הכהנים. כ

רית־יהוה נסע לפניהם – ארון ה׳ נוסע ב וארון לג תוכו. חנה ולא ב לפני המ

תאים מ ש להם מקום ש לתור להם מנוחה – לחפ לחניה ולמנוחה.

אחרי ע ס מ ב התחילו ראל יש ני ב - הארן נסע ב לה או את הארון. ים נש וי הל ש

רו. ז ויפצו – יתפ

וינסו – יברחו.

ר הארון חנה. אש ובנחה – כ לו

למקום ראל יש המוני את ה׳ ב ה׳ – הש שובה לא יחסר אחד מהם. מנוחה ש

124 � בהעלתך

משימות לפרק י

קול החצוצרות שמש לעם סימן לבצע פעלות שונות

קראו מפסוק א עד פסוק י ומפסוק לג עד פסוק לו

מים – למה? שו סימנים מסכ מ חצוצרה ש קיעות ב הת .1

קיעות ני סוגי ת אילו ש .2

חצוצרות? יתקעו ב

פקיד לתקע ל את הת מי קב .3

חצוצרות? ב

איורים. ב רמזים ש העזרו ב

גם כשבני ישראל יחיו בארצם הכהנים יתקעו בחצוצרות

קראו פסוקים ט-י

תוב: פסוקים ט, י כ ב

ר ארצכם על־הצ ט וכי־תבאו מלחמה ב

חצצרת, הצרר אתכם והרעתם בם מאיביכם. עת ם לפני ה' אלהיכם ונוש רת ונזכ

י מחתכם ובמועדיכם ובראש י וביום ש

חצצרת... ם ב יכם ותקעת חדש

ני נו ש ארצם? צי ראל יחיו ב ני יש ר ב אש חצוצרות כ מתי יתקעו ב .4

ים. מוש ש

רות ים ובססמאות למט מל סימני צלילים, ב ים ב ש מ ת יום מש ם כ ג .5

הם? ים ב ש מ ת ניות מש מ אילו הזד תבו ב שונות. כ

בהעלתך � 125

.4אפשר להפנות את תשומת

לב התלמידים לכך, שמשה דאג להנחיל לעם

מסורת ומנהגים שהם ״חוקת עולם״. חוקים אלו מתאימים לא רק לחיי המדבר, אלא גם

לחיי העם בארצו בדורות הבאים.

.5צלצול הפעמון, סיסמאות

לגיוס, צפירה לעמידת דום בימי הזיכרון לחללי צה״ל

ולנספים בשואה, צפירת אות להיכנס למקלט,

אות מוזיקלי לפני תחילת החדשות, זמזום מיוחד לעיוורים ליד הרמזורים.

תפלת משה

קראו מפסוק לג עד פסוק לו

ר. דב מ עם ב מס ראל ב ני יש יכו ב לאחר מעמד הר סיני המש .1

מו? התקד רחק ש ר את המ ספ יר המ יצד מגד א. כ

רחק? ך את המ ימינו נוהגים למדד כ ם ב ב. האם ג

רה? י ראש הש ג. מי הוביל ב

וון ללכת? יצד ידעו לאיזה כ ד. כ

ראו את ענן ה׳ מעליהם? ש ראל כ ני יש ישו ב יצד הרג ה. כ

תוב: פסוק לה כ ב

ה: נסע הארן ויאמר מש ויהי בקומה ה' ויפצו איביך,ניך. נאיך מפ וינסו מש

תוב: פסוק לו כ ב

ובנחה יאמר:ראל. שובה ה' רבבות אלפי יש

שות. ראל היו חש ה ולבני יש מש ל ר להבין ש ה אפש פל מתוך הת .2

שו? ה חש ממ

רך? ר יצא לד אש ה כ ל מש ל א. על מה התפ .3

יעו למקום החניה? הג ש ה כ ל מש ל ב. על מה התפ

מקרה זה? וקא ב ה ד ה אל פל ברי ת ג. מדוע אמר ד

כדאי לדעת

ר פותחים את ארון הקדש אש ה כ ת מש פל נסת אומרים את ת בית הכ ב

ומוציאים את ספר התורה.

126 � פרק י

.1ב. גם בימינו נוהגים לפעמים לציין מרחק

ביחידת זמן: המרחק בין תל אביב לאילת הוא חמש

שעות נסיעה באוטובוס. המרחק מניו יורק לתל אביב הוא עשר שעות

טיסה וכיו״ב.

.2לעם ישראל יש תפילות כתובות לתפילת בוקר

)שחרית(, לתפילת אחה"צ )מנחה( ולתפילת הערב )מעריב(. יש גם תפילות כתובות לחגים ולשבת.בעם ישראל קיים גם

נוהג של תפילת יחיד, שבו האדם מבקש בשבילו

ובשביל משפחתו. אפשר להציע לתלמידים לספר על

מקרים שבהם התפללו.

פרק יא

אזני יהוה, מתאננים רע ב ויהי העם כ א

ם אש בער־ב חר אפו, ות מע יהוה וי ש ויחנה. קצה המ יהוה ותאכל ב

ה ל מש ל תפ ה, וי צעק העם אל־מש וי ב

קע האש. ש אל־יהוה ותי־ בערה, כ קום ההוא ת ם־המ קרא ש וי ג

בערה בם אש יהוה.אוה, קרבו התאוו ת ר ב והאספסף אש ד

ראל ויאמרו: מי ני יש ם ב בכו ג בו וי ש ויר. ש יאכלנו ב

מצרים ר־נאכל ב גה אש זכרנו את־הד ה

חים ואת־ אים ואת האבט ש ם, את הק חנצלים החציר ואת־הב

ומים. ואת־השי לת ה אין כל ב נו יבש ה נפש ועת ו

ן עינינו. אל־המדלח. עין הב ד הוא, ועינו כ זרע־ג ן כ והמ ז

טו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו ש ח

רור ועשו אתו עגות, פ לו ב דכה ובש מ במן. ד הש טעם לש והיה טעמו כ

ן חנה לילה ירד המ ל על־המ וברדת הט ט

עליו.

ר: סוק ט מספ סוק א עד פ מפר. דב מ ים ב יי החי פני ה׳ על קש העם התאונן ב

קצה בריהם הכעיסו את ה׳, והוא הבעיר אש ב דני ים נספו. שוב התלוננו ב ר אנש חנה, ומספ המ

היו דגים ובירקות, ש ר, ב בש ראל על מחסור ב ישקות, לונותיהם לא היו מצד מצרים. ת פע ב ש להם ב

ילים טעימים. בש ן יכלו להכין ת י מהמ כ

והאספסף – ערב רב. ד תוקקו, רצו מאוד. אוה – הש התאוו ת

ד ד – צורתו דומה לזרעי צמח הג זרע־ג כ ז בלין. ש ת מ ש המ

טו העם ולקטו וטחנו – העם שוטט סביב ש ח ל אבן. רחים ש ן וטחן ב חנה, אסף את המ המ

ש. כת מ ן ב דכה – מעכו וכתשו את המ מ כו ב דיר. ס רור – ב פ ב

כבה העליונה, טעם הש מן – כ ד הש טעם לש כת ביש מן המופק מכ ל הש חה ש מנונית והל הש

זיתים.

בהעלתך � 127

ר ריצ'רד סיולד ן - צי אסוף המ

128 � בהעלתך

חתיו פ ה את־העם בכה למש מע מש ש וי י

חר־אף יהוה מאד, איש לפתח אהלו, ויה רע. ובעיני מש

ה אל־יהוה: למה ויאמר מש יא

ה לא־מצתי חן ך ולמ הרעת לעבדה ל־העם הז א כ עיניך לשום את־מש ב

עלי.ה, אם־ ל־העם הז האנכי הריתי את כ יב

אהו י־תאמר אלי: ש יהו? כ אנכי ילדתא האמן את־הינק על ר יש אש בחיקך, כ

עת לאבתיו. ב ר נש האדמה אשי־ ה? כ ר לתת לכל־העם הז ש מאין לי ב יג

ר ונאכלה. נו בש נה־ל יבכו עלי לאמר: תל־ את את־כ י לש לא־אוכל אנכי לבד יד

י. נ י כבד ממ ה, כ העם הזי, הרגני נא הרג, ה ל ־עש כה את ואם־כ טו

עיניך, ואל־אראה אם־מצאתי חן ברעתי. ב

בעים י ש ה: אספה־ל ויאמר יהוה אל־מש טז

י־הם ר ידעת כ ראל, אש קני יש איש מזזקני העם ושטריו, ולקחת אתם אל־אהל

ך. ם עמ בו ש מועד, והתיצי מן־ ם ואצלת ך ש י עמ רת י ודב וירדת יז

או י עליהם, ונש מת ר עליך וש הרוח אשך. ה לבד א את א העם ולא־תש מש ך ב את

שו למחר ואל־העם תאמר: התקד יח

אזני יהוה כיתם ב י ב ר, כ ש ם ב ואכלתי־טוב לנו ר? כ ש לאמר מי יאכלנו ב

ם. ר ואכלת ש מצרים; ונתן יהוה לכם ב ב

ר: סוק כג מספ סוק י עד פ מפה. ל העם הכעיסו את ה׳ וגם את מש לונות ש הת

ליחות א את הש ה למל הוא מתקש ה אמר לה׳ ש משהטיל עליו. ש

בעים זקנים מהחשובים ש ה, ש אלהים ענה למשהנהגת העם. עם יעזרו לו ב יותר ב דים ב כב והמ

רמת לי רעה. ך - ג הרעת לעבד יא

ה עלי – מוטלת ל־העם הז א כ לשום את־מש בדה להנהיג את העם. ל האחריות הכ עלי כ

ה ני העם הז ל־העם – האם ב האנכי הריתי את כ יב הם? ל ב חובתי לטפ הם ילדי, ש

אהו בחיקך –הטלת עלי י־תאמר אלי: ש כ ינוק חיקה ת את ב מו אם הנוש את את העם כ לש

יונק.

פקיד א את ת ה לי למל י – קש נ י כבד ממ כ יד עצמי. נהיג ב המ

י מן־הרוח – רוח החכמה, האמץ, ואצלת יז ם על זקני ה ג נוח מעת בואה ת נהיגות והנ המ

העם. הנהגת א העם – יעזרו לך ב מש ך ב או את ונש

העם.

בהעלתך � 129

לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא יט

רה ימים ולא ה ימים ולא עש חמשרים יום. עש

כם ר־יצא מאפ עד חדש ימים, עד אש כ

ם את־ י־מאסת והיה לכם לזרא, יען כבכו לפניו לאמר: כם ות קרב ר ב יהוה אש

צרים. ה יצאנו ממ ה ז למש־מאות אלף רגלי העם ה: ש ויאמר מש כא

ר ש : ב ה אמרת קרבו, ואת ר אנכי ב אשן להם ואכלו חדש ימים. את

חט להם ומצא להם? אם הצאן ובקר יש כב

ם יאסף להם ומצא להם? גי הי ל־ד את־כקצר? ה: היד יהוה ת ויאמר יהוה אל־מש כג

ה תראה היקרך דברי אם־לא. עתברי ר אל־העם את ד ה וידב צא מש וי כד

קני העם בעים איש מז אסף ש יהוה, ויעמד אתם סביבת האהל. וי

אצל ר אליו וי ענן וידב רד יהוה ב וי כה

בעים ן על־ש ת ר עליו וי מן־הרוח אשנוח עליהם הרוח קנים, ויהי כ איש הז

או ולא יספו. תנב וים חנה, ש מ ים ב ני־אנש ארו ש ש וי כו

נח ני מידד, ות ם הש ד וש האחד אלדתבים, ולא יצאו כ ה ב עלהם הרוח, והמ

חנה. מ או ב תנב האהלה, ויד ה ויאמר: אלד ד למש ג ער וי רץ הנ וי כז

חנה. מ אים ב ומידד מתנבחריו ה מב רת מש ן־נון מש ע ב ען יהוש וי כח

לאם. ה, כ ויאמר: אדני משה לי? ומי א את ה: המקנ ויאמר לו מש כט

קיאו אס עליכם, ת כם – ימ ר־יצא מאפ עד אש כ אותו.

אס עליכם, יגרם לכם געל. והיה לכם לזרא – ימ

ה חט להם ומצא להם? – מש הצאן ובקר יש כב ם את ההבטחה ר לקי לא יהיה אפש ש ש חש

ך חדש ימים. מש ר ב ש לם ב ק לעם ש לספ

קצר? – האם ה׳ לא יצליח לעשות היד יהוה ת כג ר ירצה? את אש

האהל – אהל מועד. כד

ר: רק מספ סוק כה עד סוף הפ מפבחרו להנהגת העם נאספו סביב אהל נ קנים ש הז

ם. לוים מן הי הביאה ש לח רוח ש מועד. אלהים שעודם אוכלים מן לו. ב ראל אספו מן הש ני יש ב

הם. לו, ה׳ הרג ב הש

נוח עליהם הרוח – ה׳ העניק להם רוח ויהי כ כה או. עזרתה התנב ב חכמה מיחדת, ש

עם נוספת. בר לא קרה פ ולא יספו – הד

ימת כו לרש י ת ד ומידד הש תבים – אלד כ ה ב והמ כו הזמנו לאהל מועד. זקני העם ש

למידו ע היה ת חריו – יהוש ה מב רת מש מש כח חור צעיר. ה מאז היותו ב ל מש ועוזרו ש

לא את כ ים ב ה לש יע למש ע הצ לאם – יהוש כאו. לא יתנב די ש ד ומידד, כ אלד

130 � בהעלתך

ן יהוה י־ית ל־עם יהוה נביאים, כ ן כ יתאת־רוחו עליהם.

חנה, הוא וזקני ה אל־המ אסף מש וי ל

ראל. ישלוים מן־ גז ש ורוח נסע מאת יהוה, וי לא

דרך יום כה חנה כ טש על־המ ם וי היתים חנה וכאמ וכדרך יום כה סביבות המ

ני הארץ. על־פילה ל־היום ההוא וכל־הל קם העם כ וי לב

לו; אספו את־הש חרת וי וכל יום המטחו ש רה חמרים, וי מעיט אסף עש המ

חנה. טוח סביבות המ להם שרת, ואף יהם טרם יכ נ ין ש ר עודנו ב ש הב לג

ה ה רב עם מכ ך יהוה ב יהוה חרה בעם וימאד.

קום ההוא קברות ם־המ קרא את־ש וי לד

ם קברו את־העם י־ש אוה, כ התים. תאו המ

אוה נסעו העם חצרות, ברות הת מק לה

חצרות. היו ב וי

גן עלי. ת ה לי? – אין צרך ש א את המקנ כט

ה לוים – רוח הביאה עמ גז ש ורוח נסע... וי לא לוים. ש

חנה מ לוים ב רה את הש ז טש – הרוח פ ויל יום הליכה לכל ובסביבותיו עד למרחק ש

וון. כ

לוים היו כה רה חמרים – הש מעיט אסף עש המ לב ב מועט. ר ערמות נחש ל עש אסוף ש ים, עד ש רב

עודנו – עדין. לג

סיני רי ב נוף מדב

בהעלתך � 131

משימות לפרק יא

בני ישראל מתלוננים בפני משה וה'

קראו מפסוק א עד פסוק ג

ער ר לש עם הראשונה, אך אפש פ ראל ב ני יש רור על מה התלוננו ב לא ב .1

ער זאת? ר לש תוב אפש כ י מה ב בד. על פ כך חטא כ אלהים ראה ב ש

ה את הארוע? יצד הנציח מש א. כ .2

בר הנצחו על ם וכתבו: אילו ארועים כ בר למדת כ ספורים ש כרו ב ב. הז

ם למקום? ידי קריאת ש

יוצאי מצרים התלוננו פעם נוספת

קראו מפסוק ד עד פסוק י

ה ומי הצטרף אליהם? ני עם הש פ תלוננים ב א. מי היו המ .1

לונתם? קו את ת יצד נמ ב. כ

פעם זו? תלוננים ב ר להגן על המ ספ ה המ יצד מנס כ .2

ראל? ש מזון לבני יש מ ש ן ש ח את המ ב ר מש ספ ערו: מדוע המ ש .3

תלונתם. ראל צודקים ב ני יש ב א. יוסי טען ש .4

פויי טובה. ראל כ ני יש ב מר טענה ש ת

מר. ם ת ש תבו טעונים ב כ

ם יוסי. ש תבו טעונים ב כ

ראל? ני יש לונת ב מע את ת ש ש ה כ יש מש ערו: מה הרג ב. ש

עות. ס זמן החניות והמ מרו על סדר ב מעים וש לל ממש דרך כ ראל היו ב ני יש ב

תוב: סוק כג כ פרק ט פ ב

מרו. מרת ה׳ ש עו, את מש י ה׳ יס י ה׳ יחנו ועל פ על פה ואל אלהים. תלונות אל מש או ב עם הם ב י פ ד מ מות ש ספר ש בר למדנו ב עם זאת, כ

132 � פרק יא

3, 2. המספר מביע בעקיפין את דעתו על התלונה.

4. התלמידים יבינו שמשה היה עצוב ומאוכזב

מהתנהגותם של בני ישראל.

משה מתלונן בפני ה' וה' עונה לו

קראו מפסוק יא עד פסוק יז

ה? יע ה׳ למש צ מ תרון ש 1. מהו הפ

קנים? בעים הז יצד יעביר ה׳ סמכיות הנהגה לש 2. כ

תוב: פסוק יד כ ב

את י לש לא אוכל אנכי לבדי. נ י כבד ממ ה, כ ל העם הז את כ

א את ש להפסיק למל ק י," הוא לא ב ה אמר: "לא אוכל אנכי לבד מש ש כ .1

ש? ק מנהיג. מה הוא ב פקידו כ ת

ים ל ל את המ מעג יפו ב ברים? הק ה את הד איזו נימה אמר מש 2. ב

תאימות: המ

ה עבד ה כ ש בק כעס ב צער ב כאב ב ב

חירתכם. ירו את ב הסב

ה נת מש בד״ דומה לכו ה ״כ ל נת המ ו אים כ טים הב פ ש ט מהמ פ איזה מש ב .2

תאים. ט המ פ ש רת את המ חב סוק? העתיקו למ פ ב

בד. י היה כ ל כ יחה את הס ה הנ א. האש

בור. בדים על הצ ים כ ר האוצר הטיל מס ב. ש

חון, אמר: ט ר הב ש ם כ לה לכהן ג מש שו את ראש המ ק ר ב אש ג. כ

י." נ בד ממ בר כ "הד

פרק יא � 133

ה' ממלא את רצונם של בני ישראל ונותן להם בשר

קראו מפסוק יח עד פסוק כג

ל יכלתו ש ק ב קפ ה פ מש דים ש למ תוב המ טים מתוך הכ פ העתיקו מש .1

ק את להיטותם לאכל. ר לכל העם ולספ ש ק ב ה׳ לספ

סוק כג(. שובתו? )פ ה לפי ת ל ה׳ למש ר ללמד על יחסו ש 2. מה אפש

משה נהג לפי עצת אלהים, והבטחת אלהים לעם מתקימת

קראו מפסוק כג עד סוף הפרק

סוק כה( קנים? )פ בעים הז ה׳ אכן אצל מרוחו על ש ה ש איך ידע מש .1

ש להעניש עליו? י ה ש ד ומידד מעש התנהגות אלד ע ב א. מדוע ראה יהוש .2

ל ה לקב ים מש ב. מדוע לא הסכ

ע? ל יהוש עתו ש את הצ

לו ירה ירידת הש ה מזכ מ ג. ב

ן? את ירידת המ

מה הכעיס את ה׳? .3

מדוע העניש את העם?

לו נקרא מקום ירידת הש .4

אוה״ – מדוע? ״קברות התלו ש

כדאי לדעת

ר, והוא החליט ש לי ב ר ב ד ראל אינם יכולים להסת ני יש ב אלהים הבין ש

בול ית. עד המ ראש ספר ב בר ראינו מקרה קודם ב לוים. כ ק להם ש לספ

ה לבני ש ק בול אלהים הבין ש ני האדם מן הצומח, אך לאחר המ נזונו ב

קרים ני המ ר. מש ש ה להם לאכל ב ר, ולכן הוא הרש ש האדם לא לאכל ב

ני האדם יעמדו ב ר לצפות ש אי אפש רישות ש ש לו ד י אלהים הבין ש

ר עליהן. ר לות הן. אם זה לא הכרחי, אפש ב

134 � פרק יא

3. בני ישראל לא עמלו כדי לקבל את מזונם. הוא היה בבחינת ״מתנה״. גם השלו

וגם המן נפלו מהשמים ואפשר לראות בהופעתם

נס אלהי.

פרק יג

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב א

נען ים ויתרו את־ארץ כ לח־לך אנש ש ב

ראל, איש אחד ר־אני נתן לבני יש אשלחו כל ש ה אבתיו ת איש אחד למט

יא בהם. נשארן על־ ר פ דב ה ממ לח אתם מש ש וי ג

ראל י בני־יש ים ראש ם אנש ל י יהוה כ פה. המ

ן־ מוע ב ה ראובן ש מותם: למט ה ש ואל ד

זכור.ן־חורי. פט ב מעון ש ה ש למט ה

ה. ן־יפנ לב ב ה יהודה כ למט ו

ן־יוסף. שכר יגאל ב ה יש למט ז

ן־נון. ע ב ה אפרים הוש למט ח

ן־רפוא. לטי ב ה בנימן פ למט ט

ן־סודי. יאל ב ד ה זבולן ג למט י

ן־סוסי. י ב ד ה ג ה מנש ה יוסף למט למט יא

י. מל ן־ג יאל ב ה דן עמ למט יב

ן־מיכאל. ר סתור ב ה אש למט יג

ן־ופסי. י ב לי נחב ה נפת למט יד

ן־מכי. אואל ב ה גד ג למט טו

ה לח מש ר־ש ים אש מות האנש ה ש אל טז

ע ה להוש קרא מש לתור את־הארץ, ויע. ן־נון יהוש ב

נען, ה לתור את־ארץ כ לח אתם מש ש וי יז

גב ועליתם נ ויאמר אלהם: עלו זה באת־ההר.

ים ר אנש נים־עש לח ש ש י ה ש ה על מש ה׳ צולו את ארץ ירו וירג כ י נען ש י העם לארץ כ מראש

רה מהם לים חזרו, טענו עש רג ר המ אש נען. כ כלים לכבש את הארץ. ראל לא יהיו מסג ני יש ב ש

ה. רו ויתבוננו ב נען – יבק ויתרו את־ארץ כ ב ר נוסעים לבק ים ש רים לאנש י ימינו קוראים ת ב

ולראות ארצות אחרות.בט. ה - ש מט

בשלח � 135

וראיתם את־הארץ מה־הוא, ואת־העם יח

ב עליה, החזק הוא הרפה, המעט הישהוא אם־רב.

ה, הטובה ב ב ר־הוא יש ומה הארץ אש יט

ר־הוא הוא אם־רעה, ומה הערים אשמבצרים. מחנים אם ב ה הב הנ ב ב יוש

מנה הוא אם־רזה, היש־ ומה הארץ, הש כ

ם ם ולקחת קת ה עץ אם־אין, והתחז בכורי ענבים. מים ימי ב רי הארץ. והי מפר־צן עד־ דב תרו את־הארץ, ממ עלו וי וי כא

רחב לבא חמת.ם אחימן בא עד־חברון וש גב וי עלו בנ וי כב

בע י ותלמי ילידי הענק, וחברון ש ש שנים נבנתה לפני צען מצרים. ש

ם כרתו מש כל, וי באו עד־נחל אש וי כג

אהו ש כול ענבים אחד, וי זמורה ואשאנים. נים, ומן־הרמנים ומן־הת ש במוט ב

יות. צפ ערכו ת וראיתם - ת יח

ש. רפה - חל

וב ללא חומה. יש מחנים – ב הב יט ש בו צריפים, י ימינו קוראים מחנה למקום ש ב

יתנים. אהלים או בף חומה. וב מק מבצרים – יש ב

ה. מנה – פורי ש כ רי שונים. ה עצי פ ה עץ – האם יש ב היש־ב

ה ב קופה ש יץ, ת כורי ענבים – ימי סוף הק בכורים. ילים הענבים הראשונים, הב מבש

מיחד. בוהים ב ים ג ילידי הענק – ענקים, אנש כב

פן. זמורה – ענף ג כג ך בד כ כול היה כ נים – האש ש אהו במוט ב ש וי

את אותו. ל איש אחד לש כוחו ש לא היה ב ש

אנהרמון ת

136 � בשלח

כול, על קום ההוא קרא נחל אש למ כד

ני ם ב רתו מש ר־כ כול אש אדות האשראל. יש

עים יום. ץ ארב בו מתור הארץ, מק ש וי כה

ה ואל־אהרן ואל־ באו אל־מש לכו וי וי כו

ארן ר פ ראל אל־מדב ני־יש ל־עדת ב כל־העדה בר ואת־כ יבו אתם ד ש ה וי קדש

רי הארץ. ראום את־פ ויר אנו אל־הארץ אש רו־לו ויאמרו: ב ויספ כז

נו, וגם זבת חלב ודבש הוא וזה־ לחת שריה. פ

יז׳ ר אולג טרב לים – צי רג המ

פע חלב זבת חלב ודבש – ארץ טובה הנותנת ש כז ודבש.

בשלח � 137

ארץ, והערים ב ב י־עז העם היש אפס כ כח

דלת מאד, וגם־ילדי הענק צרות ג בם. ראינו ש

י והיבוסי גב, והחת ארץ הנ ב ב עמלק יוש כט

ב על־ נעני יוש הר, והכ ב ב והאמרי יושן. רד ם ועל יד הי הי

ה ויאמר: לב את־העם אל־מש הס כ וי ל

י־יכול נו אתה, כ עלה נעלה וירשנוכל לה.

ר־עלו עמו אמרו: ים אש והאנש לא

י־חזק לא נוכל לעלות אל־העם כנו. הוא ממ

רו אתה ר ת ת הארץ אש ב ויציאו ד לב

ר ראל לאמר: הארץ אש ני יש אל־בעברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת

ר־ראינו ביה הוא, וכל־העם אש יושי מדות. בתוכה אנש

ני ענק מן־ פילים ב ם ראינו את־הנ וש לג

חגבים, וכן היינו הי בעינינו כ פלים ונ הנעיניהם. ב

אפס – אבל. כח

יץ. עז – חזק ואמ

יק. ת הס – הש וי ל

ן נצא נו אתה – אנחנו כ עלה נעלה וירש י נצליח לכבש את הארץ. לחמה, כ למ

ח. לים לנצ יכול נוכל לה – אנחנו מסג

נען. ברים רעים על ארץ כ ר ד ת הארץ – לדב ב ד לב

ה נת וקש ביה - ארץ מסכ ארץ אכלת יוש ה. לחיות ב

דולות. עלי מדות ג ים ב י מדות – אנש אנש

דולים וגבוהים מאוד. ים ג נפילים – ענקים, אנש לג

ר גוסטב דורה ראל - צי בים למחנה יש רגלים ש המ

138 � בשלח

משימות לפרק יג

לפני הכניסה לארץ שלח משה מרגלים לכנען

קראו מפסוק א עד פסוק טז

טים מן התורה. פ מש ש ב מ ת תשובותיכם תוכלו להש ב

ל את הארץ? לחים לרג ש ים הנ קבוצת האנש מי ומי ב .1

מו את רים לכם? רש כ ים המ ים היוצאים יש אנש ימת האנש רש האם ב .2

מותיהם. ש

סוק כ וענו: סוק יז עד פ קראו מפ .3

בי הארץ? לים לברר על תוש רג מה צריכים המ א.

ימת הרגול? בט למש ל ש לח נציג מכ ה לש יד מש ערו: מדוע הקפ ש ב.

כדאי לדעת

לל למקום זר דרך כ לחים ב ש ים הנ לים הם אנש ל, מהו רגול? מרג מיהו מרגאו לארץ אויב:

ל יטות ההגנה וההתקפה ש ל האויב על ש די לאסף ידיעות על כוחו ש כ

צבא האויב.

ליו. ל חי חימה ש ל האויב, על רוח הל רשותו ש צוי ב ק המ ש ידיעות על הנ

כלל, איך ואיפה ק סודי מש רשות האויב נש עליהם לברר אם יש ב

רים אותו. מיצ

ל כניותיהם ש לים אוספים מידע על ת ימינו מרג ך, ב נוסף על כ ב

ה. כניות אל ל ת די לסכ טרור כ העוסקים ב

לים ליחת מרג יג מידע על ידי ש ר להש ימינו? אפש איך אוספים מידע ביות, על ידי אסוף מידע מהעתונים ומהאינטרנט, צפ ערכו ת י ש

וין רגול. ב ומל חש מ עקב אחרי הדאר האלקטרוני ב ממ

יטות אסוף ימינו לבין ש ידע ב יטות אסוף המ ין ש לים ב מהם ההבד .4

קראו את ת ה? ענו לאחר ש לחו על ידי מש ש נ לים ש רג ל המ ידע ש המ

ידע. קטע המ

פרק יג � 139

משה נותן הוראות למרגלים

קראו מפסוק יז עד פסוק כ

לים: רג ה לדעת מהמ ש מש ק א. מה ב .1

תוב. טים מהכ פ תשובותיכם מש ב ב ל תוכלו לש

על הארץ?

על ערי הארץ?

בי הארץ? על תוש

ן ללמד מהם? ה? מה נת ה היו חשובים למש רטים אל ב. מדוע פ

י מה? י קבוצות, על פ ת לים לש רג קו המ א. עם שובם התחל .2

כל קבוצה? לים היו ב רג ה מהמ מ ב. כ

בוצות? י הק ת ל ש עות ש ף לד ת ש א. מה המ .3

עוט? לים לדעת המ רג עת רב המ ין ד ל ב ב. מה ההבד

נו ן יפונה: ״עלה נעלה וירש לב ב ל כ בור נאמרה מסקנתו ש איזה טון ד ב .4

ם. ם את יעו ג יכו והצ שות. המש התרג י־יכול נוכל לה״? לדגמה: ב אתה, כ

דעת הרב. ענו לדן. מכו ב ע וכלב לא ת הוש י סדר ש ן אמר: זה לא ב ד .5

ראל? לים למחנה יש רג יבת המ ה את ש איך הנציח מש .6

ית. לת מש רות המ י 7. לפניכם סמל חברת הת

רק? פ ר ב ספ מל למ ה קשור הס מ ב

לים לבין ספור העגל? רג ין ספור המ מיון ב ם מוצאים ד 8. האם את

ר עברנו בה לתור אתה, תוב: "הארץ אש פסוק לב כ א. ב .9

ביה הוא". ארץ אכלת יושראל: ה הסופר אפרים קישון את יש נ ים, כ גועים קש היו פ זמן ש ב

ן. ו ערו למה התכ מינה". ש ביה ואינה מש "ארץ אוכלת יוש

עיניהם". חגבים, וכן היינו ב עינינו כ הי ב תוב: "ונ פסוק לג כ ב. ב

ר אש דורסל מצלח. כ חקן כ ן הוא ש סוק לג: ד טוי מפ עזרת ב לימו ב הש

חגב. יגה האמריקאית אמר לעצמו כ חקני הל ראה את ש

140 � פרק יג

.5המטרה להוביל את

התלמידים להבנה שאדם צריך לפעול תמיד מתוך

אומץ לב ויושר פנימי על פי מצפונו והבנתו ולא להיגרר

אחרי הרוב אפילו אם יתקשה לשכנע את הרוב

ויתקל בעוינות

.8התלמידים יוכלו להתייחס

לדמיון בעונש )שמות לב פסוקים ט-יד, לא-לה(;

בתגובת העם:"ויתאבלו" )שמות לג, ד(.

פרק יד

בכו נו את־קולם, וי ת ל־העדה וי א כ ש ות א

ילה ההוא. ל העם בני ה ועל־אהרן כל ב לנו על־מש וי ב

ל־העדה: לו־ ראל, ויאמרו אלהם כ ישה, ר הז דב מ ארץ מצרים או ב מתנו ב

לו־מתנו. ולמה יהוה מביא אתנו אל־הארץ הזאת ג

נו יהיו לבז, ינו וטפ חרב, נש לנפל בהלוא טוב לנו שוב מצרימה.

נה ראש ויאמרו איש אל־אחיו: נת ד

ונשובה מצרימה.ל־ ניהם לפני כ ה ואהרן על־פ פל מש וי ה

ראל. ני יש קהל עדת בה ן־יפנ ן־נון וכלב ב ע ב ויהוש ו

גדיהם. רים את־הארץ, קרעו ב מן־התראל ני־יש ל־עדת ב ויאמרו אל־כ ז

ר עברנו בה לתור אתה לאמר: הארץ אשטובה הארץ מאד מאד.

נו יהוה והביא אתנו אם־חפץ ב ח

ר־ אל־הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשהוא זבת חלב ודבש.

יראו ם אל־ת מרדו ואת יהוה אל־ת אך ב ט

ם י לחמנו הם, סר צל את־עם הארץ כיראם. נו אל־ת מעליהם ויהוה את

אבנים, ל־העדה לרגום אתם ב ויאמרו כ י

ל־ אהל מועד אל־כ וכבוד יהוה נראה בראל. ני יש ב

ר: סוק י מספ סוק א עד פ מפה ואהרן העם הכריז על מרד וטען לפני מש

ר או לשוב למצרים דב מ מוטב היה למות ב שנען. ארץ כ לחמה ב מ ר למות ב מאש

ע וכלב ה׳. יהוש שו לא למרד ב ק ה ואהרן ב מששו שות על הארץ הטובה ובק התרג המליצו במע להם עזרת ה׳. העם לא ש מהעם לבטח ב

אבנים. ורצה לרגם אותם ב

כי. מיעו קולות ב נו את־קולם – הש ת וי א

לנו – התלוננו. וי ב

היינו מתים. לו־מתנו – הלואי ש

חרב – לההרג. לנפל ב ג

נען. בי כ ל תוש בויים ש יהיו לבז – יהיו ש

חזיר י ה מנהיג אחר ש נה ראש – נמנ נת ד אותנו למצרים.

גדיהם – לאות אבל. קרעו ב ו

חפץ - רוצה. ח

ברים עשו ד מרדו – אל ת יהוה אל־ת אך ב ט נגוד להוראות ה׳. ב

י לחמנו הם יראו את־עם הארץ כ אל־ת גומרים מו ש נען. כ בי כ פחדו מתוש – אל ת

ל את עם הארץ. ך נחס קלות, כ לאכל לחם ב

אבנים – העם זרק עליהם לרגום אתם ב י די להמית אותם. אבנים כ

בשלח � 141

ה: עד־אנה ינאצני ויאמר יהוה אל־מש יא

כל ה, ועד־אנה לא־יאמינו בי ב העם הזקרבו. יתי ב ר עש האתות אש

ה אתך לגוי־ נו, ואעש בר ואורש נו בד אכ יב

נו. דול ועצום ממ גי־ מעו מצרים כ ה אל־יהוה: וש ויאמר מש יג

רבו. ה מק העלית בכחך את־העם הזה י־את מעו כ ב הארץ הזאת ש ואמרו אל־יוש יד

עין נראה ר־עין ב ה, אש קרב העם הז יהוה בד ענן ה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמ את

ה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה. אתאיש אחד, ואמרו ה כ ה את־העם הז והמת טו

מעך לאמר: מעו את־ש ר־ש הגוים אשה י יכלת יהוה להביא את־העם הז לת מב טז

חטם ש ע להם, וי ב ר־נש אל־הארץ אשר. דב מ ב

רת ב ר ד אש ל־נא כח אדני, כ ה יגד ועת יז

לאמר: ע, א עו ן ופש ים ורב־חסד נש יהוה ארך אפ יח

נים ה פקד עו ן אבות על־ב ה לא ינק ונקעים. ים ועל־רב ש ל על־ש

ך, גדל חסד ה כ סלח־נא לעו ן העם הז יט

צרים ועד־ ה ממ אתה לעם הז ר נש וכאשה. הנ

דברך. י כ ויאמר יהוה: סלחת כ

לא כבוד־יהוה ואולם חי־אני, וימ כא

ל־הארץ. את־כבדי ים הראים את־כ י כל־האנש כ כב

ר, דב יתי במצרים ובמ ר־עש ואת־אתתי אשמעו עמים ולא ש ר פ וינסו אתי זה עש

קולי. ב

ר: רק מספ סוק יא עד סוף הפ מפעס על התנהגות העם ורצה להכותם אלהים כ

עד העם וטען ל ב ל ה התפ מידם. מש דבר ולהש במיד את העם, הגויים לא יאמינו אם ה׳ יש ש

ני ל הבוגרים מב כ זר ש כוחו. אלהים סלח, אך ג ביציאת מצרים, ימותו היו ב נה ומעלה, ש רים ש עש

ע וכלב. בד יהוש ר מל דב מ ב

ברים עד־אנה ינאצני - עד מתי יאמרו עלי ד יא רעים.

ה י־העלית בכחך את־העם הז מעו מצרים כ וש יג ה תוכם העלית את העם הז מ צרים ש רבו – המ מק

מעו. יש

ה ה׳ נמצא עם ה – את קרב העם הז ה יהוה ב את יד העם ועוזר לו.

אין לה׳ יכלת. יון ש י יכלת יהוה – מכ לת מב טז

ים – אינו ממהר לכעס. ארך אפ יח

ה טוב. רב־חסד – מיטיב ועוש

א זוכר את ע – אינו סולח אל א עו ן ופש נש עתיד. די להעניש ב ה החטא כ מעש

ים ועל־ ש ל נים על־ש פקד עו ן אבות על־ב אצאים על חטאי עים – ה׳ מעניש את הצ רב

אבותיהם.

עו ן – חטא. יט

. אתה - סלחת נש

142 � בשלח

י עת ב ר נש אם־יראו את־הארץ אש כג

לאבתם, וכל־מנאצי לא יראוה. י כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ועבד כד

ר־ א אחרי והביאתיו אל־הארץ אש וימלה. נ ה וזרעו יורש מ א ש ב

נו עמק, מחר פ ב ב נעני יוש והעמלקי והכ כה

רך ים־סוף. ר ד דב וסעו לכם המה ואל־אהרן לאמר: ר יהוה אל־מש וידב כו

ה ר המ עד־מתי לעדה הרעה הזאת אש כז

ראל ני יש לנות ב ינים עלי, את־ת מלי. מעת ינים עלי ש ה מל ר המ אש

אמר אלהם: חי־אני נאם־יהוה אם־לא כח

ה לכם. ן אעש אזני, כ ם ב רת ב ר ד אש כקדיכם לו פגריכם וכל־פ ה יפ ר הז דב מ ב כט

נה ומעלה, רים ש ן עש רכם מב לכל־מספר הלינתם עלי. אש

אתי ר נש באו אל־הארץ אש ם ת אם־את ל

לב י אם־כ ה, כ ן אתכם ב כ את־ידי לשן־נון. ע ב ה ויהוש ן־יפנ ב

ם לבז יהיה, והביאתי ר אמרת כם אש וטפ לא

ה. ם ב ר מאסת אתם וידעו את־הארץ אשה. ר הז דב מ לו ב ם, יפ ופגריכם את לב

נה עים ש ר ארב דב מ ובניכם יהיו רעים ב לג

גריכם או את־זנותיכם, עד־תם פ ונשר. דב מ ב

ם את־הארץ רת ר־ת מים אש ר הי מספ ב לד

או ש נה ת נה יום לש עים יום, יום לש ארבם נה, וידעת עים ש את־עו נתיכם ארב

נואתי. את־ת

ברים רעים. רים עלי ד דב ל המ וכל־מנאצי – כ כג

וון ה את כ נ ר – ה׳ מש דב נו וסעו לכם המ מחר פ כה ר. דב מ ההליכה ב

ינים - מתלוננים. מל כז

ל אלהים. בועה ש חי־אני נאם־יהוה – ש כח

תים. גריכם – גופות המ פ כט

בשלח � 143

ה י אם־לא זאת אעש רת ב אני יהוה ד לה

לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי, ם ימתו. מו וש ה ית ר הז דב מ ב

ה לתור לח מש ר־ש ים אש והאנש לו

ל־ ינו עליו את־כ ל בו וי ש את־הארץ, ויה על־הארץ. העדה להוציא דב

ת־הארץ רעה, ים מוצאי דב מתו האנש וי לז

פה לפני יהוה. ג מ בה, חיו ן־יפנ ן־נון וכלב ב ע ב ויהוש לח

ים ההם ההלכים לתור מן־האנשאת־הארץ.

ל־ ה אל־כ ברים האל ה את־הד ר מש וידב לט

לו העם מאד. תאב ראל, וי ני יש בעלו אל־ראש־ההר מו בבקר וי כ ש וי מ

קום נו ועלינו אל־המ לאמר: הני חטאנו. ר־אמר יהוה כ אש

ם עברים את־ ה את ה ז ה: למ ויאמר מש מא

י יהוה, והוא לא תצלח. פכם, ולא קרב י אין יהוה ב עלו כ אל־ת מב

גפו לפני איביכם. נ תם לפניכם נעני ש י העמלקי והכ כ מג

ם מאחרי בת ן ש י־על־כ חרב, כ ם ב ונפלתכם. יהוה ולא־יהיה יהוה עמ

לו לעלות אל־ראש ההר וארון עפ וי מד

רב ה לא־משו מק רית־יהוה ומש בחנה. המ

הר ההוא, ב ב נעני היש רד העמלקי והכ וי מה

תום עד־החרמה. כ כום וי וי

יהם, ימותו. מו את חי מו – יסי ית לה

רו ב ד לים ש רג ת־הארץ – המ ים מוצאי דב האנש לז נען. רעה על ארץ כ

לים. רג ים מתוך קבוצת המ חי ארו ב חיו – נש לח

ר: פר מספ סוק מ עד סוף הס מפתה ל את הענש ונס ים סרבה לקב קבוצת אנש

נענים הרגו לצאת לכבש את הארץ. העמלקים והכאותם.

קול ה׳. י יהוה – לא שומעים ב עברים את־פ מא

לחמה. מ חו ותמותו ב נצ גפו – ת נ ת מב

מותו. חרב - ת ם ב ונפלת מג

סו. לו - טפ עפ וי מד

חנה. חנה - לא עזבו את המ רב המ לא־משו מק

מדה. חרמה - הש מה

144 � בשלח

משימות לפרק יד

כניסת בני ישראל לכנען נדחתה בארבעים שנה

קראו מפסוק א עד פסוק י

תוב פסוק א כ ב

נו את קולם ת ל העדה וי א כ ש ותילה ההוא ל בכו העם ב וי

ל העדה״? א. מי הם ״כ .1

קול רם. כו ב הם ב ד ש למ ט המ פ ש ב. העתיקו את המ

ר? ספ ן המ ו ג. לאיזה לילה מתכ

ל העדה? א. על מה התלוננו כ .2

ל העם? לונות קודמות ש לונה זו מת ה שונה ת מ ב. ב

ר אש תם כ ריש פרקנו את ד ה ב ל העם ממש תו ש ריש ירה ד ה מזכ מ א. ב .3

מות ספר ש נו ב עי ת ראל? ענו לאחר ש ני יש רעה רדף אחרי ב צבא פ

סוק יג. רק יד פ פ

תו? ריש ר ללמד על העם מד ב. מה אפש

יכלתו לכבש את כנע את העם ב ע וכלב לש אילו טעונים נסו יהוש א. ב .4

תוב. טים מהכ פ מש ש ב מ ת הארץ? תוכלו להש

ע וכלב את העם? ה הזהירו יהוש ב. ממ

ע וכלב? ברי יהוש יצד הגיב העם על ד ג. כ

פרק יד � 145

ם נו ש י קבוצות. ת ת איור לש ב טים ש פ ש נו את המ איור. מי התבוננו ב .5

לכל קבוצה.

משה מתחנן בפני ה' שיסלח לעם

קראו מפסוק יא עד פסוק לט והתבוננו באיור.

ה? יע אלהים למש מה הצ .1

כנע את אלהים לסלח לעם? ה לש ה מש איך נס .2

146 � פרק יד

למי זה יקרה? .3

ד. פה מי מג א. ימותו ב

ר. דב מ דודים ב מהלך הנ ב. ימותו ב

ר. דב מ נה ב עים ש דו ארב ג. ינד

ענשו? נ לים והעם לבין הענש ש רג חטאו המ ין החטא ש ר ב היש קש .4

סוק לד( ירו. )פ הסב

נען? כנע את העם לא לצאת למלחמה לכבוש כ ה לש ה מש יצד נס א. כ

ראל? ר לכנות את התנהגות עם יש ב. איך אפש

מקרה זה? ל העם להתנהגותו ב ג. האם זכורה לכם התנהגות דומה ש

המורדים נענשו

קראו מפסוק מ עד סוף הפרק

יון לכבש את ההר? ס מה היתה תוצאת הנ

פרק יד � 147

פרק כ

ר־צן ל־העדה מדב ראל כ באו בני־יש וי א

מת קדש, ות ב העם ב ש חדש הראשון וי בם. בר ש ק ם מרים ות ש

ה הלו על־מש ק ולא־היה מים לעדה, וי ב

ועל־אהרן. ה, ויאמרו לאמר: ולו רב העם עם־מש וי ג

גוע אחינו לפני יהוה. גוענו בולמה הבאתם את־קהל יהוה ד

ם אנחנו ה, למות ש ר הז דב אל־המובעירנו.

צרים להביא אתנו ולמה העליתנו ממ ה

ה, לא מקום זרע קום הרע הז אל־המתות. ותאנה וגפן ורמון ומים אין לש

תח הל אל־פ ני הק ה ואהרן מפ בא מש וי ו

רא כבוד־ ניהם וי לו על־פ פ אהל מועד וייהוה אליהם.

אמר: ה ל ר יהוה אל־מש וידב ז

ה והקהל את־העדה ט קח את־המ ח

לע ם אל־הס רת ה ואהרן אחיך ודב אתלעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים

קית את־העדה ואת־ לע והש מן־הסעירם. ב

פני יהוה ה מל ט ה את־המ ח מש ק וי ט

הו. ר צו אש כ

רה. עם ה, מתה ונקב ר: מרים, אחות מש רק מספ פ בה ואהרן לא מים. מש ראל התלונן על מחסור ב יש

נהגו לפי הוראות ה׳, ונענשו.

היינו מתים גוע אחינו – הלואי ש ולו גוענו ב ג ר. דב מ תו אחינו ב מ ם ש ש כ

המותינו. עירנו - ב ב ד

לשבץ תמונה מעמוד 84 בספר הישן

לע - משה מוציא מים מן הסר גוסטב דורה צי

148 � חקת

ני הל אל־פ ה ואהרן את־הק קהלו מש וי י

מעו־נא המרים לע, ויאמר להם: ש הסה נוציא לכם מים. לע הז המן־הסלע ך את־הס ה את־ידו וי רם מש וי יא

ת ש ים ות צאו מים רב עמים, וי הו פ מט בהעדה ובעירם.

ה ואל־אהרן: יען ויאמר יהוה אל־מש יב

ני ני לעיני ב יש י להקד ם ב לא־האמנתה הל הז ראל לכן לא תביאו את־הק יש

י להם. ר־נתת אל־הארץ אשראל ר־רבו בני־יש ה מי מריבה אש המ יג

ם. דש ב ק את־יהוה, וידש אל־מלך ה מלאכים מק לח מש ש וי יד

ה ידעת ראל את אדום: כה אמר אחיך ישר מצאתנו. לאה אש ל־הת את כ

מצרים ב ב ש רדו אבתינו מצרימה ונ וי טו

רעו לנו מצרים ולאבתינו. ים, וי ימים רבלח ש מע קלנו וי ש צעק אל־יהוה וי ונ טז

ה אנחנו צרים והנ מלאך ויצאנו ממבקדש עיר קצה גבולך.

דה ש א בארצך, לא נעבר ב רה־נ נעב יז

לך רך המ ה מי באר, ד ת ובכרם ולא נשר־ מאול עד אש ה ימין וש נלך לא נט

בלך. נעבר גן־ י, פ ויאמר אליו אדום: לא תעבר ב יח

חרב אצא לקראתך. בה נעלה מסל ראל: ב ני־יש ויאמרו אליו ב יט

י ה אני ומקני ונתת ת ואם־מימיך נשרגלי אעברה. בר ב מכרם, רק אין־ד

צא אדום לקראתו ויאמר: לא תעבר. וי כ

בד וביד חזקה. עם כ ב

קול י ה׳. לא שומעים ב המרים – ממרים את פ י ה׳.

גלל. יען – ב יב

דיוק רור מה ב ים. לא ב ה ואהרן נענש לכן – מש ים שונים. לדגמה: רוש ך פ היה חטאם. יש על כ

לע, ואלו ר אל הס ה ואהרן נצטוו רק לדב משלע. ס ה ב ה הכ מש

בר ראל כ ני יש ר: ב רק מספ סוק יד עד סוף הפ מפזרחי, לגבול אדום. ן המ רד יעו לעבר הי הג

ראל לעבר ן לבני יש ת י לך אדום ש ש ממ ק ה ב משים והתכונן לצאת תוך ארצו. מלך אדום לא הסכ ב

ני נו ב חם, פ די לא להל ראל. כ יש למלחמה בהר ההר מת אהרן. דרך אחרת. ב ראל ללכת ב יש

נו. דול עבר לאלעזר, ב פקיד הכהן הג ת

ליחים. מלאכים – ש יד

יים והאסונות ש ר מצאתנו – הק לאה אש הת רו לנו. ק ש

ה. ש בק ה לנו לעבר ב א – הרש רה־נ נעב יז

ית. רך ראש לך – ד רך המ ד

דות נס לש מאול – לא נכ ה ימין וש לא נט לך, ולא נגרם לכם רך המ י ד צד ב רמים ש ולכ

שום נזק.

לולה. לך הס דרך המ ה – ב מסל ב יט ה. בת מסל י הרכ ימינו קוראים לפס ב

בר רע, אין לכם מה לפחד. בר – אין ד רק אין־ד

חקת � 149

גבלו ראל עבר ב וימאן אדום נתן את־יש כא

ראל מעליו. ט יש ויל־ ראל כ באו בני־יש דש, וי סעו מק וי כב

העדה הר ההר. הר ה ואל־אהרן ב ויאמר יהוה אל־מש כג

בול ארץ־אדום לאמר: ההר, על־גי לא יבא אל־ יו כ יאסף אהרן אל־עמ כד

ראל, על י לבני יש ר נתת הארץ אשי למי מריבה. ר־מריתם את־פ אש

נו, והעל קח את־אהרן ואת־אלעזר ב כה

אתם הר ההר. ם ת ש גדיו והלב ט את־אהרן את־ב והפש כו

ם. נו, ואהרן יאסף ומת ש את־אלעזר בעלו אל־ ה יהוה, וי ר צו אש ה כ עש מש וי כז

ל־העדה. הר ההר לעיני כש לב גדיו וי ה את־אהרן את־ב ט מש פש וי כח

ם מת אהרן ש נו וי אתם את־אלעזר בה ואלעזר מן־ההר. רד מש ראש ההר, וי ב

בכו י גוע אהרן, וי ל־העדה כ ראו כ וי כט

ראל. ית יש ים יום כל ב לש את־אהרן ש

דול וחזק. צבא ג בד וביד חזקה – ב עם כ ב כ

יו – ימות. יאסף אהרן אל־עמ כד

קולי. ם ב מעת י – לא ש מריתם את־פ

הרי אדום קיעה ב ש

150 � חקת

משימות לפרק כ

עברו שלושים ותשע שנים של נדודים במדבר. דור יוצאי מצרים מת. מתחילה שנת הארבעים,

השנה האחרונה לפני הכניסה לכנען.

קראו מפסוק א עד פסוק יג

ה נענשו. אהרן ומש

ר צין. מדב סעיפים מה קרה ב קצרה ב תבו ב כ .1

מעו נא המרים״. מורים ראל ואומר: ״ש ני יש ה אל ב פסוק י פונה מש ב .2

ה את העם מורדים? ה מש רושו מורדים. מדוע מכנ פ

ה ואהרן? ל מש א. מה היה חטאם ש .3

ה נענשו? מ ב. ב

ה אמת לא מבין מדוע אלהים לא סלח למש אל: אני ב לעד ש א. ג .4

לעד. ולאהרן. ענו לג

ה ואהרן נענשו? מש ך ש ימינו ללמד מכ ב. מה יכולים מנהיגים ב

בין משה לבין מלך אדום התנהל משא ומתן

קראו מפסוק יד עד פסוק כח

רק. פ ר ב ספ בים לפי המ כת לימו את המ העתיקו והש .1

ה אל מלך אדום מאת משמעת מה קרה לנו ב אי ש וד ב

ש אני מבק

אני מבטיח

פרק כ � 151

מנהיגים צריכים לשמש בהתנהגותם מופת ודוגמה לעם. לכן בתורה מנהיגים

נענשים בחומרה.

1. אפשר לשאול:א. כאשר הגיע לגבול

אדום, למה לא המשיך משה להוביל את העם

לכנען?חשוב שהתלמידים יבינו,

שבגבול אדום היו מבצרים וחומות, ואפשר היה לעבור דרך ארץ אדום רק ברשות

המלך.ב. למה סירב מלך אדום?

יש להניח שחשש, שמא עם הנודד שנים רבות במדבר מחפש לו ארץ להתיישב

בה, ועל כן הוא עלול להתיישב בארצו.

ייתכן גם שחשש מזעמם של העמים השכנים, אם

ייתן לישראל לעבור בארצו.

ה מאת מלך אדום אל משים ש תך. לא אסכ ש אני מסרב להענות לבק

י עזו להמרות את פ אם ת

ה אל מלך אדום מאת משאני חוזר ומבטיח

ה אני מבטיח הבטחה חדש

ה מאת מלך אדום אל מששובתי היא ת

תוב: פסוק יז כ ב .2

דה ובכרם ש א בארצך, לא נעבר ב רה נ נעבלך נלך, רך המ ה מי באר, ד ת ולא נש

בלך. ר־נעבר ג מאול עד אש ה ימין וש לא נט

סוק: רת מתוך הפ חב מ לימו ב הש .3

ה... ל י המ ר לראות זאת על פ נימוס. אפש נה ב ה פ א. מש

ית. רך הראש ד לכו רק ב י ה מבטיח ש ב. מש

האדומים חפרו. ארות ש מי ב ש ב מ ת ה מבטיח לא להש ג. מש

ה הראשונה? ש ק ה לב ל מש ה ש ני ה הש ש ק מה דומה הב ב .4

ה? ני ה הש ש ק ה לבין הב ל מש ה הראשונה ש ש ק ין הב ל ב מה ההבד

ה? ת מש ש ים מלך אדום לבק ערו: מדוע לא הסכ 5. ש

חם? ר ולא להל החליט לות ש ה כ 6. אילו נמוקים היו למש

תבו. ימינו? כ ם ב תקי ין מדינות המ ן ב א ומת ם יודעים על מש 7. האם את

152 � פרק כ

.4משה פנה פעמיים. מדוע

חשב שבפעם השנייה ייענה מלך אדום לבקשתו?

התלמידים ישימו לב, שבפעם השנייה משה

מבקש פחות:לעבור לא בדרך המלך,

אלא בדרך הררית: "במסילה נעלה". בפעם השנייה משה גם מציע תשלום תמורת שימוש

במים.

תפקיד הכהן הגדול עבר מאהרן לאלעזר בנו

קראו מפסוק כב עד סוף הפרק

טים: פ ש רת את המ חב מ לימו ב הש .1

ה, אהרן ואלעזר עולים ל: י צו מה׳, מש א. על פ

ם על: יש דול והלב גדי הכהן הג יט את אהרן מב ה הפש ב. מש

קרא: מקום הנ ג. אהרן מת ב

ך ימים. מש לו על אהרן ב ראל התאב ני יש ד. ב

אות: ימות הב ש י המ ת חרו אחת מש ב .2

י רו על חי ים. הם ספ ים רב לוית אהרן ספדו לו אנש ב ער ש ר לש א. אפש

כונותיו הטובות. ה ועל ת יו למען העם ולמען מש האיש, על מעש

בריהם. ערו וכתבו את ד ש

תבו. יד את אחיו אהרן - כ ה מספ מש ב.

ה ואהרן ל מש חה ש פ ש עץ המ

פרק ב � 153

בתורה כתוב: "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל".

שאלו חכמים: במה זכה אהרן שכל בית ישראל יתאבלו עליו שלושים יום?

אחד החכמים ספר על כך:

אהרן לא אמר לאיש מימיו: "חטאת", ולאשה לא אמר: "חטאת".

אהרן היה רודף שלום והחזיר רבים לדרך הישר.

כיצד?

היה אהרן מהלך בדרך ופוגש אדם רשע, היה מברכו לשלום.

למחרת בקש הרשע לעבר עברה.

חשב הרשע לעצמו:

אוי לי! איך אוכל? אם אפגש את אהרן שברכני בשלום, הרי אתביש מפניו.

ונמצא אותו אדם מונע את עצמו מן העברה בזכות אהרן.

ומקרה אחר:

שני בני אדם עשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן אצל אחד מהם ואמר: בני,

ראה, חברך מצטער צער רב על המריבה. הוא תולש שערו, אינו מוצא

מנוחה לעצמו ואומר: אני הוא האשם במריבה.

היה אהרן יושב עמו, עד שחלף כעסו. אחר היה אהרן הולך אצל חברו ואומר

לו אותם דברים. כשנפגשו בעלי המריבה, חבקו ונשקו זה לזה. לכן אמרו על

אהרן:

היה אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו.

לכן כתוב בתורה: "ויבכו את אהרן... כל בית ישראל".

ספורי חכמים

154 � פרק כ

פרק כא

ראל מלאכים אל־סיחן מלך־ לח יש ש וי כא

האמרי לאמר:דה ובכרם, ש ה ב רה בארצך, לא נט אעב כב

לך נלך עד דרך המ ה מי באר, ב ת לא נשבלך. ר־נעבר ג אש

גבלו. ראל עבר ב ולא־נתן סיחן את־יש כג

צא לקראת ל־עמו וי אסף סיחן את־כ ויחם ל בא יהצה, וי רה וי דב ראל המ יש

ראל. יש בירש את־ארצו ראל לפי־חרב, וי הו יש כ וי כד

בול י עז ג ני עמון כ מארנן עד־יבק עד־בני עמון. ב

ה, ל־הערים האל ראל את כ ח יש ק וי כה

בון חש כל־ערי האמרי ב ראל ב ב יש ש וינתיה. ובכל־ב

ר: רק מספ סוק כא עד סוף הפ מפל סיחון מלך ראל התקרבו לארצו ש ני יש בהאמורי. סיחון סרב לתת להם רשות לעבר

לחמה מ חו ב ראל נצ הם. יש ארצו. הוא נלחם ב בוכבשו את ארצו.

ראל ירש את־ארצו מארנן עד־יבק – עם יש וי כד חל ארנון עד נחל יבק בש את ארצו מנ כ

פון. צ ב ש

ביב לעיר ס מ ובים ש ש נתיה – ובכל הי ובכל־ב כה בון. חש

יקה. בון העת אן, היא חש ל חיסב לים על חרבות ת צלום: מטי ת ב

חקת � 155

משימות לפרק כא

בני ישראל כבשו חלקים של עבר הירדן המזרחי

קראו מפסוק א עד פסוק יג

רק. פ ר ב זכ לך הנ ם המ תבו את ש 1. כ

בר? 2. למי קרה הד

א. הכוהו וכבשו את ארצו.

לחמה את ארצם. מ ב. הפסידו ב

תו מאדום? ש ה מהאמורי לבק ת מש ש ק מה דומה ב 3. ב

מקרה האמורי? גובתו ב מקרה אדום מת ה ב ל מש גובתו ש מה שונה ת 4. ב

ן. ימים את ם מסכ את ערות ש העתיקו רק הש .5

י: ארצו כ ראל לעבר ב ים להרשות לבני יש סיחון מלך האמורי לא הסכ

מו את הבטחותיהם. קי י לא האמין ש

סוגו מאדום. נ מו ש ראל יסוגו כ ני יש ב ב ש חש

חם בו. לא יעזו להל ב ש חש

ה. ה לאף אחד אחר, וגם להם לא הרש הוא לא הרש

ן. ימים את ם מסכ את ערות ש העתיקו רק הש .6

י: חון על סיחון היה חשוב כ צ הנ

כוחם. ראל ב ני יש ל ב טחונם ש ק את ב � חז

ה׳. ק את אמונתם ב � חז

ב רוח טוב. מחה ומצ רם לעם ש � ג

ל סיחון האמורי. ארצו ש ב ב בר יוכלו להתיש ראל כ ני יש � ב

הבטחה להם. נען ש ארצו חלק מארץ כ ראל ראו ב ני יש � ב

156 � פרק כא

פרק כב

ערבות מואב חנו ב ראל, וי ני יש סעו ב וי א

ן ירחו. מעבר לירדה ר־עש ל־אש ן־צפור, את כ לק ב רא ב וי ב

ראל לאמרי. ישי רב־הוא, ני העם מאד כ גר מואב מפ וי ג

ראל. ני יש ני ב קץ מואב מפ ויה ילחכו ויאמר מואב אל־זקני מדין: עת ד

ור לחך הש ל־סביבתינו כ הל את־כ הקן־צפור מלך דה. ובלק ב את ירק הש

עת ההוא. למואב בער ן־ב לעם ב לח מלאכים אל־ב ש וי ה

ני־עמו הר ארץ ב ר על־הנ תורה אש פצרים ה עם יצא ממ לקרא־לו, לאמר: הנ

ב ה את־עין הארץ והוא יש ה כס הנלי. ממ

ה י את־העם הז א ארה־ל ה לכה־נ ועת ו

ה־בו י אולי אוכל נכ נ י־עצום הוא ממ כר־ י את אש י ידעת נו מן־הארץ, כ ואגרש

אר יואר. ר ת ברך מברך ואש תלכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים וי ז

רו אליו לעם וידב באו אל־ב ידם, וי בברי בלק. ד

בתי ילה והש ויאמר אליהם לינו פה הל ח

ר יהוה אלי, ר ידב אש בר כ אתכם דלעם. רי־מואב עם־ב בו ש ש וי

ר: סוק כ מספ סוק א עד פ מפן צפור, לק ב יעו לגבול ארץ מואב. ב ראל הג ני יש ב

לח לקרא ראל. הוא ש ני יש חד מב מלך מואב, פל את בוא לקל י עור מארם נהרים, ש ן ב לבלעם ב

ים לא יסכ לעם ש ה ה׳ על ב ה צו חל ראל. ת ני יש בך הזהיר ה׳ את להזמנה, והוא אכן סרב. אחר כ

אם יענה להזמנה, יהיה עליו לומר רק מה לעם ש בה אותו. ה׳ יצו ש

חד. גר – פ וי ג

יהם. חי קץ – מאסו ב וי

בואת ארץ מואב. ל ת ילחכו – יאכלו את כ ד

ור אוכל הש מו ש דה – כ ור את ירק הש לחך הש כ דה. ש ל הצומח ב את כ

רו רב. נראה ה את־עין הארץ – מספ ה כס הנ ה ל הארץ. ה את כ הוא מכס ש

פת ה נרד מי. ״ארור״ היא מל ש ל ב י – קל ארה־ל ו ל. למקל

ל. ל יהיה מקל קל ת אר יואר – ומי ש ר ת ואש

בלק � 157

לעם, ויאמר: מי בא אלהים אל־ב וי ט

ך. ה עמ ים האל האנשן־צפר לק ב לעם אל־האלהים: ב ויאמר ב י

לח אלי. מלך מואב שצרים ויכס את־עין ה העם היצא ממ הנ יא

י אתו אולי ה לכה קבה־ל הארץ, עתיו. ת חם בו וגרש אוכל להל

לעם: לא תלך ויאמר אלהים אל־ב יב

י ברוך הוא. הם, לא תאר את־העם כ עמרי בלק: בקר ויאמר אל־ש לעם ב קם ב וי יג

י י מאן יהוה לתת לכו אל־ארצכם, ככם. להלך עמ

לק, באו אל־ב רי מואב וי קומו ש וי יד

נו. לעם הלך עמ ויאמרו: מאן בים רים רב לח ש לק, ש ויסף עוד ב טו

ה. דים מאל ונכבלעם, ויאמרו לו: כה אמר באו אל־ב וי טז

נע מהלך אלי. ן־צפור אל־נא תמ לק ב בר־תאמר דך מאד וכל אש ד אכב י־כב כ יז

י את העם א, קבה־ל ה, ולכה־נ אלי אעשה. הז

לעם ויאמר אל־עבדי בלק: ען ב וי יח

סף וזהב, ן־לי בלק מלא ביתו כ אם־יתי יהוה אלהי לא אוכל לעבר את־פ

ה או גדולה. לעשות קטנ

בילי את עם ש ל ב קל י אתו – לך ת לכה קבה־ל יא ראל. יש

ים, סרב. מאן – לא הסכ יג

158 בלק

ילה, ם הל ם־את בו נא בזה ג ה ש ועת יט

י. ר עמ ב ואדעה מה־יסף יהוה דלעם לילה ויאמר בא אלהים אל־ב וי כ

ים קום לך או האנש לו: אם־לקרא לך בר אליך ר־אדב בר אש ם, ואך את־הד את

ה. אתו תעשלך חבש את־אתנו וי בקר וי לעם ב קם ב וי כא

רי מואב. עם־שב תיצ י־הולך הוא, וי חר־אף אלהים כ וי כב

טן לו, והוא רכב רך לש ד מלאך יהוה בני נעריו עמו. על־אתנו וש

רך ד ב ב רא האתון את־מלאך יהוה נצ ות כג

ט האתון מן־ ידו, ות לופה ב וחרבו שלעם ך ב דה, וי ש לך ב רך ות הד

רך. את־האתון להטתה הדרמים, עול הכ מש עמד מלאך יהוה ב וי כד

ה. ה וגדר מז דר מז גחץ ל רא האתון את־מלאך יהוה ות ות כה

לעם אל־ לחץ את־רגל ב יר ות אל־הקיר, ויסף להכתה. הק

מקום עמד ב ויוסף מלאך־יהוה עבור וי כו

מאול. רך לנטות ימין וש ר אין־ד צר אשץ רב רא האתון את־מלאך יהוה ות ות כז

ך לעם וי חר־אף ב לעם, וי חת ב ת

ל. ק מ את־האתון ב

ר: רק מספ סוק כא עד סוף הפ מפלק מלך מואב. ה׳ לעם יצא רכוב על אתונו אל ב ב

ראל. ל את יש הוא הולך לקל ך ש עס על כ כ

א לקראתו מלאך ה׳. האתון ראתה את רך ב ד בעס לעם כ ידו, ונעצרה. ב לופה ב לאך וחרב ש המלאך. לעם את המ ם ב ה אותה. לבסוף ראה ג והכר עליו לומר רק את אש לאך אמר לבלעם ש המ

ר ר את אש דב י לק ואמר ש א אל ב לעם ב ירצה ה׳. בפיו. ים אלהים ב יש

ה, סטתה. רכ ט - זזה מד ות כג

עול – מעבר צר. מש כד

בליט אבן לעם רוכב על אתונו – ת ב

בלק � 159

ר גוסטב דורה לעם – צי לאך מופיע לפני ב המ

160 � בלק

י האתון, ותאמר ח יהוה את־פ פת וי כח

יתני זה י הכ יתי לך כ לבלעם: מה־עשלש רגלים. ש

י, לו לת ב י התעל לעם לאתון: כ ויאמר ב כט

יך. ה הרגת י עת ידי כ יש־חרב בלעם: הלוא אנכי ותאמר האתון אל־ב ל

ר־רכבת עלי מעודך עד־היום אתנך אשי לעשות לך כה? נת ן הסכ ה ההסכ הז

ויאמר: לא. רא ויגל יהוה את־עיני בלעם וי לא

לפה רך וחרבו ש ד ב ב את־מלאך יהוה נציו. חו לאפ ת ש קד וי ידו, וי ב

ית ויאמר אליו מלאך יהוה: על־מה הכ לב

ה אנכי לוש רגלים? הנ את־אתנך זה שי. רך לנגד י־ירט הד טן כ יצאתי לשלש ט לפני זה ש ראני האתון ות ות לג

ה י עת ני כ רגלים, אולי נטתה מפי ואותה החייתי. ם־אתכה הרגת ג

י לעם אל־מלאך יהוה: חטאתי כ ויאמר ב לד

רך, ד ב לקראתי ב ה נצ י את י כ לא ידעתי. עיניך אשובה ל ה אם־רע ב ועתלעם: לך ויאמר מלאך יהוה אל־ב לה

בר ים, ואפס את־הד עם־האנשלך ר, וי ר אליך אתו תדב ר־אדב אש

רי בלק. לעם עם־ש ב

עמים. לוש פ לש רגלים – ש ש כח

ך? י – האם הייתי רגילה לעשות כ נת ן הסכ ההסכ ל

קח את עיניו לראות. ויגל – פ לא

דרך לא נכונה, ה הולך ב י – את רך לנגד ירט הד לב ר תוקפים מטוס אויב אש ימינו, כ ה. ב רך עקמ ד

ילים אותו, אומרים: הצליחו לירט את ומפטוס. המ

אפס - אבל. לה

בלק � 161

צא י בא בלעם, וי לק כ מע ב ש וי לו

בול ר על־ג לקראתו אל־עיר מואב אשבול. קצה הג ר ב ארנן אש

לח לעם: הלא ש לק אל־ב ויאמר ב לז

ה לא־ י אליך לקרא־לך למ לחת שדך. ב הלכת אלי, האמנם לא אוכל כ

ה־באתי לק: הנ לעם אל־ב ויאמר ב לח

ר מאומה, ב ה היכל אוכל ד אליך עתפי אתו ים אלהים ב ר יש בר אש הד

ר. אדבבאו קרית לק, וי לעם עם־ב לך ב וי לט

חצות. ח לבלעם ל קר וצאן, ויש לק ב ח ב זב וי מ

ר אתו. רים אש ולשלעם לק את־ב ח ב ק ויהי בבקר וי מא

ם קצה רא מש על, וי מות ב עלהו ב ויהעם.

הלא - הרי. לז

ר מאומה – האם אני ב היכל אוכל ד לח י. עת ר על ד יכול לדב

ם מקום. על – ש מות ב ב מא

לק זובח ב

162 � בלק

משימות לפרק כב

מלך מואב חשש מבני ישראל

קראו מפסוק א עד פסוק כא

ן צפור, מלך מואב? לק ב ש ב ה חש א. ממ .1

ה? יל את עמו? מה עש ן צפור להצ לק ב כנן ב יצד ת ב. כ

לומר אלהים ער אינו עברי ובכל זאת הוא נביא אלהים, כ ן ב לעם ב ב .2

ל ר ש ש ך על הק ר ללמד מכ יצד לפעל. מה אפש ה אליו ואומר לו כ ל מתג

ים אחרים? אלהים עם עמ

לעם לא היה מוכן ל מלך מואב, ב לחת הראשונה ש ש ת המ ני א. לאחר פ .3

ראל. מדוע? ל את עם יש לך לקל ל המ תו ש ש ק ם את ב לקי

לק? לח ב ש ה ש ני לחת הש ש י המ ה החוזרת מפ ש ק לעם לב ים ב ב. מדוע הסכ

ליחות? לעם את הש ביא ב ל על עצמו הנ נאי קב איזה ת ג. ב

תוב: פסוק כ׳ כ ב

לעם לילה ויאמר לו: בא אלהים אל ב וים, ים קום לך את או האנש אם לקרא לך ב

ר אליך ר אדב בר אש ואך את־הד

ה. אתו תעש

לעם? ה ה׳ את ב א. מה צו .4

לעם? ה הזהיר ה׳ את ב ב. ממ

פרק כב � 163

סיפור בלעם הוא סיפור חריג בתורה ומעורר שאלות רבות והרבה

קשיים.לעניות דעתנו, אין צורך

להיכנס לפרשנויות ולפרטי פרטים. חשוב שהתלמידים

יכירו את התוכן. צריך להבהיר, שבעולם הקדום

היה מקובל להזמין קוסמים או מכשפים לקלל

מתוך אמונה שהקללה

היה נהוג לתת לנביא מתנות על שרות שנתן.

במקרה זה על שקילל את ישראל.

בלעם ואתונו יצאו למואב

קראו מפסוק כב עד פסוק לה

סוקים בר? )פ ה הד יצד נעש רך – כ ד לעם ב ב את ב אלהים החליט לעכ .1

כב-כז(

רה לו עם ק עקבות מה ש לעם ב ערו: אילו רגשות התעוררו אצל ב ש .2

האתון?

ירו. אמצעות האתון? הסב לעם ב מדוע רצה אלהים להעניש את ב .3

בלעם נפגש עם בלק במואב

קראו מפסוק לו עד פסוק מא

עם פ רב לבוא ב ס לעם על ש לק נעלב מב ב ר לדעת ש איך אפש .1

סוק לז( הראשונה? )פ

לק? פני ב לעם ב ק ב יצד הצטד כ .2

סוקים לו, מ( בוד לבלעם? )פ לק חולק כ יצד ב כ .3

לק? קות ב פור מת ה שונה סוף הס מ ב .4

סוף דבר

ראל. ביב על עם יש קיף מס על והש ית הב מת ב לעם עלה על ב ב

רכה: ב ראל ב רך את יש ראל הוא ב ל את יש מקום לקל ב

ראל״ נתיך יש כ בו אהליך יעקב מש ״מה ט

164 � פרק כב

2, 3. יש להניח שבלעם הרגיש את עצמו מושפל שהאתון ראתה את מה

שהוא לא ראה. הוא הבין שאינו יכול לרצות גם את בלק המבקש שיקלל את

ישראל וגם את אלהים שאמרו לו במפורש: לא

תאר את העם כי ברוך הוא )פסוק יב(.

במשפט: "מה טובו אוהליך יעקב" מתחילה תפילת

שחרית. לפי רב עמרם גאון נהוג לאומרה מיד בכניסה.

בפרק לב מספר:

בני שבט ראובן וגד בקשו להשארבעבר הירדן המזרחי

כנו: מודים. קראו את ת תכנית הל רק לב אינו ב פ

בט ני ש שו ב ק זרחי, ב ן המ רד עבר הי טחים ב בשו ש ראל כ ני יש ב לאחר ש

הם י היו ב אותם אזורים, כ ה להם להתנחל ב רש י ה, ש ד ממש בט ג ראובן וש

ד וראובן. בטי ג ל ש קנה הרב ש טחי מרעה למ ש

לחמה ט מהמ מ ת ד רוצים להש בט ג בט ראובן וש ני ש ב ב ש ה חש מש

נען. לכבוש ארץ כ

נען. בוש ארץ כ לחמה על כ מ ף ב ת ת נתם להש כו ש ב י הם הבטיחו ש

יהם, את ילדיהם זרחי את נש ן המ רד עבר הי איר ב נים להש ו הם מתכ

נען, ישובו אל נחלותיהם ארץ כ לחמה ב מר המ ג ר ת אש ואת צאנם, ורק כ

ן. רד עבר לי מ ש

ה חל פו ת ת ת ש י תנאי ש זרחי, ב ן המ רד ים לתת להם את עבר הי ה הסכ מש

הבטיחו. מו ש כבוש הארץ, כ ב

לו על עצמם ד וראובן קב ני ג ב

נאי. את הת

ן רד עבר הי ב ב עבר זמן התיש כ

ה. בט מנש ם חצי ש זרחי ג המ

פרק לב � 165

אחרי שהתלמידים למדו על כיבוש עבר הירדן המזרחי, יש להניח שיתעניינו לדעת אם השבטים התנחלו שם.

בעזרת התוכן ידעו התלמידים, שלא כל

השבטים התנחלו בעבר

ספרדברים

י תורה ש ת חמ חמש י והאחרון ב פר החמיש הס

פרק א ה ב ני ה הש ל י המ ברים על פ נקרא ד

פסוק א. ב

צוות ים מן המ תובים רב ברים כ ספר ד ב

פרים הקודמים. ס תובים ב כ ים ש והחק

ל העם, ה אל כ ברי מש תובים ד ברים כ ספר ד ב

ראל ני יש עים ליציאת ב נה הארב ש אמרו ב נ ש

ר אל ב ד ברים האחרונים ש צרים, וכן הד ממ

העם לפני מותו.

166 � דברים

פרק א

ל־ ה אל־כ ר מש ב ר ד ברים אש ה הד אל א

ערבה מול ר ב דב מ ן ב רד עבר הי ראל ב ישארן ובין־תפל ולבן וחצרת ין־פ סוף ב

ודי זהב. עיר עד רך הר־ש ר יום מחרב ד אחד עש ב

רנע. קדש בר חדש י־עש ת עש נה, ב עים ש ארב ויהי ב ג

ראל ני יש ה אל־ב ר מש ב אחד לחדש, ד בה יהוה אתו אלהם. ר צו כל אש כ

ר אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אש ד

ן ש בון, ואת עוג מלך הב חש ב ב יושאדרעי. רת ב ת עש ב ב ר־יוש אש

ה ארץ מואב, הואיל מש ן ב רד עבר הי ב ה

אר את־התורה הזאת לאמר: בחרב לאמר, ר אלינו ב ב יהוה אלהינו ד ו

ה. הר הז בת ב רב־לכם שנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל־ פ ז

גב פלה ובנ ערבה בהר ובש כניו ב ל־ש כבנון עד־ נעני והל ם ארץ הכ ובחוף הי

רת. דל נהר־פ הר הג הני לפניכם את־הארץ, באו ורשו ראה נתת ח

ע יהוה לאבתיכם ב ר נש את־הארץ אשלאברהם ליצחק וליעקב לתת להם

ולזרעם אחריהם.עת ההוא לאמר: לא־ ואמר אלכם ב ט

את אתכם. י ש אוכל לבדכם היום ה אתכם, והנ יהוה אלהיכם הרב י

מים לרב. כוכבי הש כ

דבריו הוא ר אל העם. ב ב ה ד ר: מש פרק א מספ ברו להם, ק ארעות החשובים ש יר להם את המ הזכיר ר, ולא הכ דב מ דול מהעם מת ב חלק ג ום ש משראל ני יש ב ה היה מענין ש רה. מש ק ל מה ש את כ

ל ם את כ ה׳ ולקי עליהם להאמין ב ך ש יבינו מכתורה. תוב ב הכ

נה מאז עים ש נה – עברו ארב עים ש ארב ויהי ב ג צרים. צאתם ממ

ר הוא ר חדש – החדש האחד־עש י־עש ת עש ר. דב מ ראל ב י ספירת יש בט על פ חדש ש

יק. רב־לכם – מספ ו

שו. כב רשו – ת ח

ה וכבד את אתכם – זה קש י ש לא־אוכל לבד ט להנהיג את העם לבד.

דברים � 167

כם יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם כ יא

ר ב ר ד אש עמים, ויברך אתכם כ אלף פלכם.

אכם י, טרחכם ומש א לבד איכה אש יב

וריבכם. ים חכמים ונבנים וידעים הבו לכם אנש יג

יכם. ראש ימם ב בטיכם, ואש לשר־ בר אש ענו אתי, ותאמרו: טוב־הד ות יד

רת לעשות. ב דים בטיכם, אנש י ש ח את־ראש ואק טו

ים ן אותם ראש חכמים וידעים ואתרי רי מאות וש רי אלפים וש עליכם, ש

בטיכם. רת ושטרים לש רי עש ים וש חמשעת ההוא ה את־שפטיכם ב ואצו טז

ם צדק פטת ין־אחיכם וש מע ב לאמר, שרו. ין־איש ובין־אחיו ובין ג ב

דל ג טן כ ק ט כ פ ש מ ירו פנים ב לא־תכ יז

י ני־איש כ מעון, לא תגורו מפ ש תר בר אש ט לאלהים הוא, והד פ ש המיו. מעת קרבון אלי וש ם ת ה מכ יקשל־ עת ההוא את כ ה אתכם ב ואצו יח

עשון. ר ת ברים אש הדדול ר הג דב ל־המ לך את כ ע מחרב ונ ס ונ יט

רך הר ר ראיתם ד והנורא ההוא אשה יהוה אלהינו אתנו, ר צו אש האמרי כ

רנע. בא עד קדש ב ונאתם עד־הר האמרי ואמר אלכם: ב כ

ר־יהוה אלהינו נתן לנו. אש

לונותיכם אכם וריבכם – ת טרחכם ומש יב כם. ל ריבות ש והמ

ה אמר ט – מש פ ש מ ירו פנים ב לא־תכ יז ירים את אלו אינכם מכ בו כ חש ופטים: ת לשוה. אפן ש תיחסו אליהם ב פט. ת אים להש הב

ופטים ה אומר לש ני־איש – מש לא תגורו מפ ט צדק. פ פט מש לא יפחדו לש ש

168 � דברים

דברים � 169

ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את־הארץ, כא

ר יהוה אלהי אבתיך ב ר ד אש עלה רש כחת. ירא ואל־ת לך אל־ת

לחה כם ותאמרו נש ל קרבון אלי כ ות כב

רו־לנו את־הארץ, ים לפנינו ויחפ אנשר נעלה־ רך אש בר את הד בו אתנו ד ויש

ר נבא אליהן. ה ואת הערים אש בנים ם ש ח מכ בר, ואק עיני הד יטב ב וי כג

בט. ים איש אחד לש ר אנש עשכל, באו עד־נחל אש עלו ההרה וי פנו וי וי כד

לו אתה. וירגרי הארץ ויורדו אלינו, קחו בידם מפ וי כה

בו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ ש ויר־יהוה אלהינו נתן לנו. אש

י יהוה מרו את פ ולא אביתם לעלת, ות כו

אלהיכם.נאת יהוה ש רגנו באהליכם ותאמרו: ב ות כז

אתנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אתנו מידנו. יד האמרי להש ב

אנה אנחנו עלים אחינו המסו כח

נו דול ורם ממ את־לבבנו לאמר, עם גני מים, וגם־ב ש דלת ובצורת ב ערים ג

ם. ענקים ראינו שואמר אלכם: לא־תערצון ולא־תיראון כט

מהם. חם יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא יל ל

מצרים כם ב ה את ר עש כל אש לכם, כלעיניכם.

פחד. חת - אל ת ירא ואל־ת אל־ת כא

לו. רו - ירג יחפ כב

ולא אביתם – לא רציתם. כו

דבר ם לעשות כ דת י יהוה – התנג מרו את פ ות ה׳.

ם. לפעמים אומרים ם והתאוננת עסת רגנו – כ ות כז ן. ה להתאונן אדם נרג רב מ על אדם ש

המסו את־לבבנו – הפחידו אותנו. כח

170 � דברים

אך יהוה ר נש ר ראית אש ר אש דב ובמ לא

כל־ נו ב א־איש את־ב ר יש אש אלהיך כם עד־באכם עד־ ר הלכת רך אש הד

ה. קום הז המיהוה ה אינכם מאמינם ב בר הז ובד לב

אלהיכם. רך לתור לכם מקום ד ההלך לפניכם ב לג

רך ד אש לילה לראתכם ב לחנתכם, בלכו־בה ובענן יומם. ר ת אש

קצף בריכם, וי מע יהוה את־קול ד ש וי לד

בע לאמר: ש ויה הדור ים האל אנש אם־יראה איש ב לה

ר ה, את הארץ הטובה אש הרע הזי לתת לאבתיכם. עת ב נש

ה ה הוא יראנ ן־יפנ לב ב זולתי כ לו

ה רך־ב ר ד ן את־הארץ אש ולו־אתא אחרי יהוה. ר מל ולבניו, יען אש

גללכם לאמר, ף יהוה ב י התאנ ם־ב ג לז

ם. ה לא־תבא ש ם־את גן־נון העמד לפניך הוא יבא ע ב יהוש לח

ה י־הוא ינחלנ ק כ ה, אתו חז מ שראל. את־יש

ם לבז יהיה ובניכם ר אמרת כם אש וטפ לט

ה יבאו ר לא־ידעו היום טוב ורע המ אשה והם יירשוה. ננ ה, ולהם את מ ש

רך רה ד דב נו לכם, וסעו המ ם פ ואת מ

ים־סוף.

עס מאוד. קצף – כ וי לד

... ני ש יען – מפ לו

עס מאוד. ף – כ התאנ לז

פקידו א את ת יוכל למל די ש ק – כ אתו חז לח מנהיג אחריך. כ

דברים � 171

ענו ותאמרו אלי: חטאנו ליהוה אנחנו ות מא

נו יהוה ר־צו כל אש נעלה ונלחמנו כלי מלחמתו רו איש את־כ חג אלהינו, ות

הינו לעלת ההרה. ותויאמר יהוה אלי: אמר להם: לא תעלו מב

כם, ולא קרב י ב י איננ חמו כ ולא־תלגפו לפני איביכם. נ ת

מרו ם, ות מעת ר אליכם ולא ש ואדב מג

עלו ההרה. זדו ות י יהוה ות את־פהר ההוא ב ב צא האמרי היש וי מד

ינה עש ר ת אש פו אתכם כ רד לקראתכם ויעיר עד־ ש תו אתכם ב כ ברים, וי הד

חרמה. מע בכו לפני יהוה, ולא־ש בו ות ש ות מה

קלכם ולא האזין אליכם. יהוה בר מים אש י ים כ בו בקדש ימים רב ש ות מו

ם. בת יש

לי מלחמתו – רו איש את־כ חג ות מא ק. נש ם ב דת הצטי

ם. הינו - העזת ות

נה נגד אלהים. כו זדון, ב יתם ב זדו – עש ות מג

בורים הד מו ש ברים – כ ינה הד עש ר ת אש כ מד רת. ו תקרב לכ מ מתקיפות ועוקצות מי ש

תו – הכו. כ וי

מורה. מדה הג עד־חרמה – עד להש

פרק ב

ויאמר יהוה אלי לאמר: רב־לכם סב א

נו לכם צפנה: ה פ את־ההר הז

172 � פרק א

משימות לפרק א

חדשים לפני הכניסה לארץ נאם משה לפני בני ישראל

בריו: ר ד רים. קראו את עק ה והסב ל מש אומו ש סוקים מנ לפניכם קטעי פ

ר: לשונם: ההסב ה כ ברי מש ד

ני טורים: ש י קבוצות וכתבו ב ת ה לש ל מש בריו ש ר ד נו את עק מי

ה ר מש מה ספ

ל העם? ל העם? על עתידו ש על עברו ש

פקידים. עלי ת יתי ב מנ

ה קול אלהים ונס מע ב העם לא ש

ענש. נ ד לאחר ש נס לכנען מי להכ

מן לצאת לכבש את יע הז הג

נען. ארץ כ

צדק. פט ב ופטים לש יתי על הש צו

הליכה ראל ב ה׳ העניש את עם יש

נה, והמית עים ש ך ארב מש ר ב דב מ ב

צרים. ל היוצאים ממ ר את כ דב מ ב

תאוריהם. הפחידו את העם ב

א. נהיג הב ע נבחר להיות המ יהוש

בטיכם, י ש ח את ראש ואק

ן ים חכמים וידעים, ואת אנש ים עליכם. אותם ראש

י מרו את פ ם, ות מעת ולא ש

עלו ההרה. ה׳... ותר באו ורשו את הארץ אש

ע ה׳ לאבתיכם. ב נשין איש ובין ם צדק ב פטת וש

רו. אחיו ובין גה אם יראה... הדור הרע הז

את הארץ הטובה.

אחינו המסו את לבבנו

דלת ובצורת לאמר:... ערים גני ענקים מים, וגם ב ש ב

ם. ראינו שן נון העמד לפניך ע ב יהוש

ה. מ הוא יבא ש

פרק א � 173

תוב: פסוקים ל-לא כ ב .3

סוק ל פ

חם לכם, יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילמצרים לעיניכם. כם ב ה את ר עש כל אש כ

סוק לא פ

אך יהוה אלהיך ר נש ר ראית אש ר אש דב ובמנו א־איש את־ב ר יש אש כם ר הלכת רך אש כל־הד ב

ה. קום הז עד־באכם עד־המ

איורים, אילו מתאימים לפסוק ל, תארים ב ין הארועים המ מב .2

ואילו לפסוק לא?

סוק ל 1. פ

סוק לא 4. פ

.2

.5

.3

.7 .6

פרק ו

ר טים אש פ ש ים והמ צוה החק וזאת המ א

ד אתכם, לעשות ה יהוה אלהיכם ללמ צוה. ת ה לרש מ ם עברים ש ר את ארץ אש ב

מר ירא את־יהוה אלהיך לש למען ת ב

ך ר אנכי מצו ל־חקתיו ומצו תיו אש את־כיך, ולמען נך כל ימי חי ה ובנך ובן־ב את

יארכן ימיך. ר מרת לעשות אש ראל וש מעת יש וש ג

ר ב ר ד אש רבון מאד, כ ר ת ייטב לך ואשיהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב

ודבש.ראל, יהוה אלהינו יהוה אחד. מע יש ש ד

כל־לבבך ואהבת את יהוה אלהיך ב ה

ך ובכל־מאדך. ובכל־נפשך ר אנכי מצו ה אש ברים האל והיו הד ו

היום על־לבבך. ך בת ש ם, ב רת ב ם לבניך ודב נת נ וש ז

ך ובקומך. כב רך ובש ך בד ביתך ובלכת בם לאות על־ידך, והיו לטטפת רת וקש ח

ין עיניך. בעריך. יתך ובש ם על־מזזות ב וכתבת ט

י יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ והיה כ י

ע לאבתיך לאברהם ליצחק ב ר נש אשדלת וטבת וליעקב לתת לך, ערים ג

ר לא־בנית. אש

ר: רק מספ סוק א עד סוף הפ פרק ו מפ בי מר את חק יך ולש ה מזהיר את העם להמש משני נען. על ב ארץ כ בו ב ר יתיש אש ם כ התורה ג

ניהם את מצוות התורה. לבני ד את ב ראל ללמ ישירו לכל אחד מהם זכ י ראל יהיו סמלים שונים ש יש

את מצוות ה׳.

ים. תרבו ותהיו רב ר ת אש רבון מאד – כ ר ת ואש ג

כל כוחך כל־לבבך – אהב את ה׳ מאוד ב ב ה ל האהבה. יותר ש בוהה ב ה הג רג ד ך, ב ויכלת

דעו י ניך עד ש ד את ב ם לבניך – למ נת נ וש ז היטב.

ין ם לאות על־ידך, והיו לטטפת ב רת וקש ח צוות בים לדעת את המ ראל חי ני יש עיניך – ב

דים ולראש. הן קשורות לי אלו ש ולזכרן כ

174 � ואתחנן

את ר לא־מל ל־טוב אש ים מלאים כ ובת יא

רמים ר לא־חצבת כ וברת חצובים אש . בעת , ואכלת וש ר לא־נטעת וזיתים אש

ר ח את־יהוה, אש כ ש ן־ת מר לך פ הש יב

ית עבדים. הוציאך מארץ מצרים מבירא ואתו תעבד, את־יהוה אלהיך ת יג

בע. ש מו ת ובשלא תלכון אחרי אלהים אחרים, מאלהי יד

ר סביבותיכם. ים אש העמך, קרב א יהוה אלהיך ב י אל קנ כ טו

מידך ך והש ן־יחרה אף־יהוה אלהיך ב פני האדמה. מעל פ

ר אש לא תנסו את־יהוה אלהיכם, כ טז

ה. ס מ יתם ב נסמרון את־מצו ת יהוה אלהיכם, ש מור ת ש יז

ך. ר צו יו אש ועדתיו וחקעיני יהוה, למען ר והטוב ב ש ית הי ועש יח

ת את־הארץ הטבה ייטב לך ובאת וירשע יהוה לאבתיך. ב ר־נש אש

ר ב ר ד אש ניך, כ ל־איביך מפ להדף את־כ יט

יהוה.אלך בנך מחר לאמר, מה העדת י־יש כ כ

ה יהוה ר צו טים אש פ ש ים והמ והחקאלהינו אתכם.

רם רי הכ פ

ית רי הז פ

ואתחנן � 175

ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה כא

יד צרים ב מצרים, ויציאנו יהוה ממ בחזקה.

דלים ורעים ן יהוה אותת ומפתים ג ת וי כב

יתו לעינינו. פרעה ובכל־ב מצרים ב בם, למען הביא ואותנו הוציא מש כג

ע ב ר נש אתנו לתת לנו את־הארץ אשלאבתינו.

ים ל־החק נו יהוה לעשות את־כ ויצו כד

ה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב האלה. היום הז מים לחיתנו כ ל־הי לנו כ

מר לעשות י־נש נו, כ היה־ל וצדקה ת כה

צוה הזאת לפני יהוה אלהינו ל־המ את־כנו. ר צו אש כ

חד מתוך הערכה והערצה. ליראה – לפחד. פ כד

ה צדקה. נו – יהיה לזכותנו מעש היה־ל וצדקה ת כה

176 � ואתחנן

משימות לפרק ו

משה מדבר על המצוות ועל החקים, שבני ישראלחיבים לקים בארץ אבותיהם

אלה תשובה לכל ש סוק כ תאים מתוך הפ ט המ פ ש מצאו את המ .1

והעתיקו:

סוק ב( ה אלהים? )פ ו צ ים ש מר את החק ב לש 1. מי חי

סוק ה( יע אל אלהים? )פ ראל להב ני יש ריכים ב צ 2. מהו הרגש ש

סוק טו( 3. מה יקרה אם העם יעבד אלהים אחרים? )פ

מר את מצוות ה׳? ראל אם יש ל עם יש 4. מה יקב

סוקים ג, יא, יח, יט( )פ

יציאת מצרים? ר ב ש לספ י ראל ש ני יש סוק למדו ב י איזה פ 5. על פ

סוקים כ, כא( )פ

תוב: פסוק ד כ ב .2

ראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד מע יש ש

סוק? מתי קראו יהודים את הפ .1

סוק? תוך הפ איזו הכרזה טמונה ב .2

תוב: פסוקים ח-ט כ ב

ין עיניך ם לאות על ידך, והיו לטטפת ב רת ״וקשעריך״ יתך ובש ם על מזזות ב וכתבת

מר את בותו לש ראל את התחי יר לעם יש די להזכ מים כ 3. אילו סמלים קי

אים: רמזים הב כל יכלתו? העזרו ב ה׳ כ י התורה ולהאמין ב חק

ין? פל יח ת תי חובה להתחיל להנ 4. ממ

ים בו יהודים? חי ית ש ר לזהות ב 5. איך אפש

פרק ו � 177

פרק כד

כיר עני ואביון, מאחיך או לא־תעשק ש יד

עריך. ש ארצך ב ר ב רך אש מגכרו ולא־תבוא עליו ן ש יומו תת ב טו

א את־ י עני הוא ואליו הוא נש מש כ השנפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך

חטא.נים ובנים לא־ לא־יומתו אבות על־ב טז

חטאו יומתו. יומתו על־אבות, איש בר יתום, ולא תחבל ט ג פ ה מש לא תט יז

גד אלמנה. בך פד מצרים וי י עבד היית ב וזכרת כ יח

ך ן אנכי מצו ם, על־כ יהוה אלהיך משה. בר הז לעשות את־הד

כחת עמר דך וש י תקצר קצירך בש כ יט

תום ר לי דה לא תשוב לקחתו, לג ש בולאלמנה יהיה, למען יברכך יהוה

ה ידיך. כל מעש אלהיך בר י תחבט זיתך לא תפאר אחריך, לג כ כ

תום ולאלמנה יהיה. ליר רמך לא תעולל אחריך, לג י תבצר כ כ כא

תום ולאלמנה יהיה. ליארץ מצרים, על־ י־עבד היית ב וזכרת כ כב

ה. בר הז ך לעשות את־הד ן אנכי מצו כ

ים תובים חק רק כ סוק יד עד סוף הפ פרק כד מפ בבודם ולעזר מר על כ ים, לש אים להגן על העני הב

להם.

גזל. עשק – ת ת יד

כר. ש כיר – עובד ב ש

אותו יום על ם לו ב ל ש כרו – ת ן ש יומו תת ב טו עבודתו.

ל ה לקב א את־נפשו – הוא מחכ ואליו הוא נש כרו. את ש

נים – אבות לא יענשו לא־יומתו אבות על־ב טז ניהם. גלל חטאי ב ב

יו. ל אדם אחראי למעש חטאו יומתו – כ איש ב

ט פ מש יע ב רש ר יתום – אל ת ט ג פ ה מש לא תט יז ר גון ג גן עליהם, כ י י אין מי ש ים כ ש ים חל אנש

ויתום.

גד אלמנה – אם נתת הלואה ולא תחבל ב י אולי ה, כ גד כון את ב מש ח כ ק לאלמנה לא ת

גד אחר. אין לה ב

לים. ב עמר – חבילת ש יט

יל את די להפ ית כ עץ הז ה ב כ תחבט זיתך – ת כ יתים ולאספם. הז

ענפי העץ ש ב חפ לא תפאר אחריך – אל ת ארו אחרי האסיף. ש נ זיתים ש

קטף את הענבים. ר ת אש י תבצר – כ כ כא

ארו ש נ ש עוללות ענבים ש חפ לא תעולל – לא ת פן. ג ב

178 � כי תצא

משימות לפרק כד

מדגישים במשפטים אחרים חקים חברתייםשכבר נתנו בספרי התורה

קראו מפסוק יט עד פסוק כב

רם: גים שונים. קראו אותם ואת הסב ירים מש ה מזכ פסוקים אל 1. ב

ים לו, לכן הוא נאלץ לעבד אצל אנש אין לו אדמות מש כיר - אדם ש ש

עלי אדמות. הם ב ש

אינו עברי ואין לו אדמות. לכן הוא נאלץ לעבד אצל ארץ ש ר - זר ב ג

ל על עצמו ב ק מעותה לא יהודי ש ר מש ה ג ל ימינו המ עלי אדמות. )ב ב

ר.( י לומר התג הדות, כ את מצוות הי

ארו ללא אדמות. אביו מת, והוא ואמו נש יתום - ילד או נער ש

ין אחיו. קו ב עלה מת, ולפי החק אדמותיו חל ב ה ש אלמנה - אש

ארת חסרת כל. האלמנה נש

ין עבד עברי לבין עבד ל ב כסף לאחרים. יש הבד ר ב מכ נ עבד - אדם ש

מעם אחר.

רים? זכ מ ים ש ף לכל האנש ת ש מה המ .1

ן ת יומו ת כיר יום? החק קובע: ״ב כרת לש ם מש ל א. מתי צריך לש .2

נה? ו כרו״. למה הכ ש

כך מן: ״והיה ב ז כר עבודה ב ם ש ל ש אם לא ת תורה קובע ש ב. החק ב

אותו יום? כרו ב ם לעובד את ש ל חטא״. מדוע היה חשוב לש

ים: ש עלי האדמות לעזר לחל רים ב ים האכ יצד מצו כ .3

ציר? זמן הק א. ב

יתים? זמן מסיק הז ב. ב

ציר הענבים? זמן ב ג. ב

פרק כד � 179

180 � פרק כד

ה? רים על קיום מצוות אל ל האכ מול ש מה יהיה הג .4

תוב: פסוק יז כ ב

גד אלמנה. החק: ולא תחבל ב

נת החק: ו כ

גד לוה לה, לקחת את הב מ ש הלואה אסור למי ש אה לבק אם אלמנה ב

החוב יחזר. חון ש ה לבט ל ש

חון לוה לא לקחת מהאלמנה חפץ לבט ת התורה מהמ ה דורש 5. למ

להחזרת החוב?

תוב: פסוק יז כ ב .6

נים ובנים לא יומתו על אבות, החק: לא יומתו אבות על ב

חטאו יומתו. איש ב

ל אחד חה אחרים על חטא ש פ ני מש ם ב דמו לחק זה נענשו ג ק תקופות ש ב

ם. חת פ ני מש מב

הו רע וכל ה מש הם אחד עוש ב פר ש בית הס ירים מקרים ב ם מכ האם את .7

ת? בוצה נענש הק

עביד ים המונעים מהמ ים רב מים חק ראל קי מדינת יש ימינו ב ב

כיר. ל ולעשק את הש לנצ

ל זמן קבוע, למש רתו ב כ ם לעובד יומי את מש ל ב לש החק מחי

סוף יום העבודה. ל חדש או ב סוף כ ב

לבד. עות ב מונה ש לפי החק, יום עבודה כולל ש

לום על ימי מחלה. נתית, ולתש ה ש לום לחפש אי לתש ל עובד זכ כ

זמן ל ב ר אותו והוא מקב רות מלואים, אסור לפט אם עובד יוצא לש

י. אמ טוח הל כרת מהב העדרותו מהעבודה מש

כדאי לדעת

פרק לד

ה מערבת מואב אל־הר נבו על מש וי א

ראהו ני ירחו, וי ר על־פ ה אש סג ראש הפן. לעד עד־ד ל־הארץ את־הג יהוה את־כ

לי ואת־ארץ אפרים ל־נפת ואת כ ב

ם ל־ארץ יהודה עד הי ה, ואת כ ומנשהאחרון.

קעת ירחו עיר ר ב כ גב ואת־הכ ואת־הנ ג

מרים עד־צער. התר ויאמר יהוה אליו: זאת הארץ אש ד

י לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, עת ב נשה מ ה. הראיתיך בעיניך וש ננ לזרעך את

לא תעבר. ארץ מואב ה עבד־יהוה ב ם מש מת ש וי ה

י יהוה. על־פית ארץ מואב מול ב י ב קבר אתו בג וי ו

עור, ולא־ידע איש את־קברתו עד פה. היום הז

מתו, לא־ נה ב רים ש ן־מאה ועש ה ב ומש ז

כהתה עינו ולא־נס לחה. ערבת ה ב ראל את־מש בכו בני יש וי ח

מו ימי בכי אבל ת ים יום וי לש מואב שה. מש

י־סמך ן־נון מלא רוח חכמה כ ע ב ויהוש ט

ני־ מעו אליו ב ש ה את־ידיו עליו, וי משה יהוה את־ ר צו אש עשו כ ראל וי יש

ה. מש

ר: פרק לד מספ בל ארץ ה עלה להר נבו. ה׳ הראה לו את כ מש

נען. כרים ן מאה ועש ה, והוא ב ן מת מש לאחר מכ

נה. שראל נהיג, ובני יש ן־נון הפך למ ע ב יהוש

הולכים אחר מנהיגותו.ה היה נביא יחיד ומיחד. מש

יכון. ם הת ם האחרון – הי הי ב

אמן לה׳ נ בוד למי ש אור כ עבד־יהוה – ת ה קולו. ושומע ב

ולא־ידע איש את־קברתו – איש לא ידע ו היכן קברו.

לא־כהתה עינו - למרות זקנתו ראה היטב. ז

איש צעיר. ולא־נס לחה – היה רענן וערני. כ

מו. י מו - הסת ת וי ח

וזאת הברכה � 181

ר ה, אש מש ראל כ יש ולא־קם נביא עוד ב י

נים. נים אל־פ ידעו יהוה פלחו יהוה ר ש לכל־האתת והמופתים אש יא

ארץ מצרים, לפרעה ולכל־ לעשות בעבדיו ולכל־ארצו.

דול, ד החזקה ולכל המורא הג ולכל הי יב

ראל. ל־יש ה לעיני כ ה מש ר עש אש

ה. מו מש דול כ ולא־קם נביא – לא היה נביא ג י ביאים. נ דול ב הוא היה הג

ימינו ם ב ראל מהר נבו – צל קיפים על ארץ יש מש

182 � וזאת הברכה

משימות לפרק לד

משה מת, ויהושע בן נון יהיה למנהיג החדש

קראו פסוקים א-יב

תוב: פסוק ד כ ב

ר ויאמר ה' אליו: זאת הארץ אשי לאברהם ליצחק וליעקב עת ב נש

ה, הראיתיך בעיניך ננ לאמר לזרעך את

ה לא תעבר. מ וש

נס לכנען? לא יכ ה ש כרו: מדוע נענש מש 1. הז

תוב: פסוק ז כ ב

מותו נה ב רים ש ן מאה ועש ה ב ומשהתה עינו ולא נס לחו לא כ

לל? דרך כ ים ב ל אנש קנתם ש ה מז ל מש ה היתה שונה זקנתו ש מ 2. ב

ק? די מדוע לא ידע איש את מקום קבורתו המ .3

ה? ראל לאחר מות מש עם יש תעוררו ב י יים ש ש ערו: מהם הק ש .4

א אחריו? נהיג הב ה, לפני מותו, למ ה מש א. את מי מנ .5

ע? וקא יהוש ערו: מדוע נבחר ד ב. ש

ה. ר את מש ספ ח המ ב הם מש ב טים ש פ תוב מש ג. העתיקו מתוך הכ

ה היה לומר מש ה״. כ מש ראל כ יש ר כותב: ״לא קם עוד נביא ב ספ המ .6

ר אמירה זו? ספ ק המ ביאים. איך מנמ דול הנ ג

פרק לד � 183

3. משה היה נערץ על העם. כך יימנע פולחן אישיות

לאיש.

ערו מדוע. ביאים״. ש ה ״אבי הנ א. נוהגים לכנות את מש .7

ערו מדוע. נו". ש נוי "רב ה את הכ ב. יש הנוהגים להוסיף למש

נו( ל רושו המורה ש נו" פ )"רב

אות: ימות הב ש חרו אחת מהמ ב .8

רו על ראל ספדו לו וספ ני יש ב לויתו יש להניח ש לא היו ב א. על אף ש

תבו. מנהיג ועל מסירותו לעם. כ יו כ יו, על מעש תולדות חי

ים, ירו האנש ערו, מה הזכ ים יום. ש לוש ה ש כו את מש ראל ב ני יש ב. ב

יחה יגו ש תבו או הצ ם התחרטו. כ ישו ואולי ג רו, מה הרג ב על מה ד

חה. פ ש מ ב

כדאי לדעת

נו. ה רב ל מש טירתו ש אדר הוא יום פ סרת, ז׳ ב י המ על פ

ואה ומקום קבורתם לא נודע, ש ספו ב נ ים ש רון לאנש יום זה הוא יום זכ

קום קבורתם לא נודע. מ רב ש ק ספו ב נ לי צה״ל ש ולחי

בעה ומקום קבורתם ט קר, ש הר הרצל לחללי הצוללת ד הוקמה ב רטה ש האנדלא נודע.

184 � פרק לד

.6התלמידים יבינו שהדבר

נעשה כדי למנוע את הפיכת קברו של משה

למקום פולחן.