76

שישי ראשון אחרי

Embed Size (px)

DESCRIPTION

קטלוג התערוכה הקבוצתית של סדרת התערוכות שישי ראשון

Citation preview

Page 1: שישי ראשון אחרי
Page 2: שישי ראשון אחרי

1

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-ג

Page 3: שישי ראשון אחרי

המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן

שישי ראשון - אחרי

Page 4: שישי ראשון אחרי

מוזיאוןאוצר ראשי ומנהל אמנותי: מאיר אהרונסון

מנהל אדמיניסטרטיבי: ציון קובאני ע’ למנהל אמנותי: תמי טריסטר

מנהלת מח' הדרכה: קרן דלח מנהלה: רונית שיריון

תערוכהליווי ואוצרות: איילת השחר כהן

הקמה: מזור סימנטוב

קטלוגעיצוב והפקה: סטודיו צביקה רויטמן

טקסט פתיחה: מאיר אהרונסוןטקסטים לתערוכות: איילת השחר כהן

עורכת לשונית: גל קוסטוריצהתצלומי חלל: איילת השחר כהן, מיכל טוביאס, יותם רונן

יאיר הרכבי, יובל חי, זיו ברקוביץ’, ענבל הרשטיגתיעוד וידאו ובלוג שישי ראשון: אריק פוטרמן

הדפסה וכריכה: ע.ר. הדפסות בע"מ

דימוי על הכריכה: מתוך טנדם, דניאל פישרShoot Yourself Hottiesh דימוי משמאל: רועי בושי

פתיחה: אוגוסט 2015

שישי ראשון - אחרי

© 2015, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן )ע”ר( ע”ש חנן רוזן

המוזיאון נתמך על ידי משרד התרבות והספורט ועיריית רמת-גן

Page 5: שישי ראשון אחרי

3

Page 6: שישי ראשון אחרי
Page 7: שישי ראשון אחרי

5

בשנת 2015 מוצגת במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן 23 אמנים, שנה ושנתיים לאחר תערוכה קבוצתית של שהציגו תערוכות יחיד בחלל שישי ראשון. הקטלוג מציע התבוננות על העבודות שהוצגו ב-2013 וב-2014, ומייצר

גם הקשרים לעבודות חדשות.

שישי ראשון - אחרי / 2015

Page 8: שישי ראשון אחרי

6

Page 9: שישי ראשון אחרי

7

Page 10: שישי ראשון אחרי

8

יניב יור, חיים אזוטריים

Page 11: שישי ראשון אחרי

9

Page 12: שישי ראשון אחרי

10

מיטל קובו, המדברים בשנתם, סקיצה לחלל

Page 13: שישי ראשון אחרי

11

Page 14: שישי ראשון אחרי

12

נעמי גרשטיין, קצר מועד

Page 15: שישי ראשון אחרי

13

Page 16: שישי ראשון אחרי

14

רותם מנור, להתראות מילים )צילום חלל: יובל חי(

Page 17: שישי ראשון אחרי

15

Page 18: שישי ראשון אחרי

16

Page 19: שישי ראשון אחרי

17

שישי ראשון – שנה תשיעיתמאיר אהרונסון, קיץ 2015

פרויקט שישי ראשון מתקיים במוזיאון כבר תשע שנים. הפרויקט התחיל בניצוחה של האמנית והצלמת יהודית מצקל, שניהלה אותו במשך שנתיים. זה היה פרויקט ניסיוני שנתן הזדמנות לאמנים בראשית דרכם להציג תערוכה מוזיאלית ראשונה. לאחר השנתיים הראשונות קיבלה על עצמה את הרצת הפרויקט איילת השחר כהן.

אבל מהו שישי ראשון מעבר לכך? נראה לי כי הדרך הטובה ביותר להסביר מהו הפרויקט ומה מייחד אותו היא לתאר את הרגשתי הפרטית: בבוקר, כשאני מגיע לעבודה, בדרך אל המשרד שנמצא בקומה השנייה, אני עובר דרך החלל שבו מוצגות תערוכות הפרויקט. כל חודש מתחלפת התערוכה, וכל בוקר מחדש המפגש עם האמנות הצעירה הזאת הוא בוקר של הפתעה. הפתעה מהחדשנות, הפתעה מהדינמיקה הזאת שניחנו בה

אמנים בראשית דרכם, הפתעה מההתחדשות המהירה שמתרחשת באולם הקטן.

כפי שכתבתי בעבר, תפקידו של המוזיאון אינו גילוי כישרונות צעירים. אבל, וכאן מגיע אבל גדול, האמנים שנבחרים אינם כישרונות צעירים בלבד. אלה אמנים פעילים המקבלים הזדמנות להצגת אמנות במסלול

מקצועי: אוצרת מלווה, טקסטים מבארים, תיעוד דיגיטלי וכמובן חלל מוזיאלי.

וכך, כל בוקר, כשאני עושה את דרכי למשרד, אני עובר בחלל התצוגה ומגלה עוד אמן צעיר או אמנית צעירה המציבים את תערוכתם, עובדים ומשפרים שיפורים של הרגע האחרון, ומקרינים, כמצופה, התרגשות. בעבורי זו היכרות עם המתרחש בזמן הווה באמנות המקומית. לעתים היצירות המוצגות הן הפתעה מוחלטת; לעתים הן מראה מקום להשפעות האמנים הוותיקים על הדור הצעיר; לעתים הן חידושים מרעננים של עשייה אמנותית המתרחשת בסטודיו של האמנים ויוצאת אל חלל תצוגה ואל הצופים, שהם חלק בלתי נפרד

מהעשייה האמנותית.

אחד הדברים המפתיעים בפרויקט שישי ראשון הוא העובדה כי לאחר תקופה, וכנראה כתוצאה מהצגה רציפה במוזיאון, האמנים האלה נכנסים לתוך השיח האמנותי, ועד מהרה, כפי שמתברר, הם מוזמנים להציג בחללי

תצוגה אחרים ובמוזיאונים נוספים, בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד.

וכך, במהלך ארוך של תשע שנות הצגה ו-108 תערוכות, מסמן המוזיאון באמצעות הפרויקט הזה את הדור הבא של האמנות הישראלית, ומקבע את נוכחותו ואת השפעתו של המוזיאון בחיי האמנות בישראל.

זו הזדמנות להודות לאמנים שמשתתפים והשתתפו בפרויקט על נכונותם. זו הזדמנות נאותה להודות לאיילת השחר כהן על העבודה המסורה של אצירת התערוכות הללו, וזו הזדמנות להזכיר את יהודית מצקל שהיתה

הראשונה לאצור את הפרויקט.

תודה נוספת שלוחה לצוות המוזיאון על עבודתם הנאמנה, ובראשם לתמי טריסטר ולמזור סימן טוב שללא מסירותם הכול כנראה היה נתקע.

Page 20: שישי ראשון אחרי

18

Page 21: שישי ראשון אחרי

19

שישי ראשון אחרי

התערוכה שישי ראשון אחרי מבקשת להגדיר את מרחב הזמן שבו פעילים האמנים הצעירים שנה ושנתיים לאחר שהציגו תערוכת יחיד במוזיאון – כמה מהם ממשיכים את התהליך שהחל בחלל שישי ראשון, ואחרים

יצאו בעקבותיו לדרך חדשה.

בשנת 2014 עברה הסדרה לחלל רחב שאפשר להציג פרויקטים ומיצבים שאפתניים יותר. בחלל קבועה דלת הכניסה לחדרו של מנהל המוזיאון מאיר אהרונסון. הדלת, דימוי הדלת ומה מה שנמצא מאחוריה, הובילו כמה

מן האמנים להתייחס אליה בעבודתם.

עד כה ליוויתי בפרויקט שישי ראשון יותר מ-70 אמנים צעירים – ארכיון מגוון של אמנים רב-תחומיים המבקשים לפתח את שפתם האישית בתוך קהילת האמנות המקומית או לצדה. בחרתי דווקא באמנים אלה כי אני מאמינה בדרכם, בבחירות שלהם ובאופני הפרשנות שלהם את חלל שישי ראשון. אני מאחלת להם שיצליחו, שיגדלו דור המשך, שיתפרנסו מכישרונם, שיטביעו את חותמם במקום, שיצאו לרחוב ויילחמו על חופש היצירה ועל חופש הביטוי, שלא ישכחו את העבר אבל שימציאו את עצמם, ושיעצבו את פני האמנות

המקומית ברוחב לב.

תודותאני רוצה להודות לאמן אחד ומיוחד שהציג בשנת 2013 וממשיך להגיע לכל הפתיחות.

אני מבקשת להודות לאיש שאיני מכירה. הוא מגיע לכל הפתיחות בדיוק בשעה 12:30 כדי לשתות ולנשנש את הכיבוד המתחלף, ומעולם לא אמר לי שלום ולא הביט בי ולו פעם אחת.

תודה למאיר אהרונסון שמפקיד בידי את הסדרה כבר שבע שנים, ממשיך לתת במה לאמנים בתחילת דרכם, וממשיך לתת בי אמון גם כשאני מטילה ספק.

תודה לתמי שמלווה אותי בכל תערוכה, משיאה עצות ויוצרת סדר בלוח הזמנים, ותודה למזור שמקים את התערוכות ומסייע להפוך את הרעיונות למציאות נוכחת בחלל.

תודה מיוחדת לכל האמנים שהצגתי בסדרה. כל אחד מהם פתח בפני את מאחורי הקלעים של עבודתו וחלק איתי מחשבות יקרות מפז שממשיכות להלך איתי. הריקוד שרקדנו יחד בחלל הוביל לעבודה משותפת

ששמחתי להיות חלק ממנה.

איילת השחר כהן, אוצרת ומלווה את סדרת התערוכות שישי ראשון משנת 2009

> רותם מנור, להתראות מילים )פרט(

Page 22: שישי ראשון אחרי

20

Iris ,קרן זלץ

Page 23: שישי ראשון אחרי

21

עבודות 2013

Page 24: שישי ראשון אחרי

22

שיראל ספרא / זיכרון אני אומר / ינואר 2013

ספרא, אמן צעיר העוסק בווידאו, ברישום, בצילום ובפרפורמנס, ממשיך לסמן דרכים למיפוי ולהיזכרות. עשייתו היא פעולה מתמשכת בחללי תצוגה; היא

צוברת חומרים על פני הזמן, ומייצרת ארכיון זיכרון, ארכיון אמנות.

אל החלל של שישי ראשון מכניס שיראל רהיטים מביתו. הוא מפקיע אותם מחייו הרוטיניים, צובע אותם ומבטל את כשירותם באופן זמני, ושותל אותם

במתחם הארעי של חלל התצוגה.

החלל הפנימי של התערוכה מוצג כמרחב כפול של זיכרון נוכח: ספרא מקיים פרפורמנס שינה בתוך מיטתו הניצבת בין הזמנים, ובאמצעות רישום קווי על גבי קירות החלל הוא "מקרין" את חדר ילדותו על גבי החדר השאול

מחייו הנוכחיים.

על הקיר שמחוץ ל"חדר" מוצגת קבוצת עבודות שנוצרה מתוך דיאלוג עם ספרי מסע ופלאות: על גבי דפים שנתלשו מתוך הספרים, נמחקו, נגזרו והובלטו מילים העוסקות בסידור מחודש ובאיתור זיכרונות רדומים מילדותו

המוקדמת של האמן ומתקופת התבגרותו.

נולד בירושלים. בוגר המחלקה למדיה, בית הספר "מוסררה", ירושלים.

Page 25: שישי ראשון אחרי

23

Page 26: שישי ראשון אחרי

24

רועי בושי / Shoot Yourself Hotties / פברואר 2013

תערוכתו של רועי בושי, המורכבת ממאות תצלומי מסך של סמארטפון המוקרנים בחלל, נשענת על מחקר ויזואלי/סוציולוגי שנערך בארכיב עצום של תצלומים

באפליקציה "אינסטגראם".

בושי מנכס תצלומים מתוך אלבומי תמונות אישיים, ומייצר אוספי תצלומים הממוינים ברשת על פי סטנדרטים. ליקוט התמונות הבודדות מהאלבומים השונים, עקירתן מהרצף האישי שבו מוקמו תחילה והצמדתן מחדש לתמונות זרות הדומות להן, מפקיעים את רגע הצילום הפרטי ואיתו את אשליית הפרטיות של הצילום. בין תצלומי המסך המוצגים בתערוכה: נשים מצלמות את ההשתקפות של עצמן במראה, נשים משרבבות שפתיים למצלמה, נשים מצלמות את הרגליים שלהן, מול המצלמה ועוד. הדימויים אינם מיועדים לצריכה פרטית, שכן הם מועלים לרשת וחשופים למבטם של כל ה"חברים" או ה"עוקבים" )followers(. אל חלק נכבד מהתמונות ניתן גם להגיע בעזרת תגיות )hash tag( שאותן מצמידים משתמשי האפליקציה לתצלומיהם, וכך חושפים את התצלומים למבטים ציבוריים

רחבים ואנונימיים יותר המחפשים נושאים מובחנים.

בושי בוחן בעיקר תצלומי "סלפי" של נשים המצלמות את עצמן, כך שלא ניתן לפתור אותם בקלות כתוצרים ישירים של מבט גברי מחפצן. תמונות אלה מדגימות אולי את הפנמת אותו מבט גברי והפעלתו בידי אותן נשים. העבודה מעלה שאלות מהותיות הנוגעות לתחום הצילום והאמנות: של מי התמונות האלה? האם הצגתן היא הפרה של זכויות יוצרים? האם התצלומים האלה הם סוג של צילום דוקומנטרי? ואם כן, מהו הדבר שאותו הם מתעדים – את שברירי הרגעים הפרטיים שהתרחשו מול אלפי המצלמות או את העובדה שאנשים

משתמשים במצלמה באופן מתובנת, כמו מוכן מראש?

נקודת המבט של רועי בושי אינה מבקשת להעלות על נס את היופי והמקוריות של הצלם החובב או לחגוג את השכלול של הפילטרים הדיגיטליים, אלא להצביע על הסטנדרטיזציה של הצילום ועל המקום שבו הריבוי הופך לאחידות והצופים הופכים לעוקבים. שם התערוכה Shoot Yourself Hotties הוא שם של משתמש באפליקציה שאליו שלחו נשים פורטרטים של עצמן כדי לזכות דרכו ביותר

חשיפה, ביותר "לייקים" וביותר "עוקבים".

נולד בתל אביב. בוגר המחלקה לצילום, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים; בוגר תואר שני, מכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, אוניברסיטת תל אביב; דוקטורנט בפקולטה לאמנות באוניברסיטת

תל אביב.

Page 27: שישי ראשון אחרי

25

Page 28: שישי ראשון אחרי

26

אירה לין / Server’s Hype / אפריל 2013

אירה לין עוקבת אחר תהליכים חברתיים המתרחשים ברשת האינטרנט. הדימויים שהיא מנכסת מתוך היקום הסייברי עוברים מניפולציה ממוחשבת, ומתורגמים לציורים על גבי מצע פי-וי-סי שקוף. דימויי הפיקסל )משמע, הציורים עצמם( צפים בחלל ומתארים לוחמים, אובייקטים, קודים מילוליים וסימנים חזותיים המתארים כשלים בהעלאת אתרים. הדימויים המצוירים מיוצגים כפריטים בודדים וגם כקולקטיב רב-תרבותי המשלב בין האנושי

למכני, והמייצר מעין הדמיה של מתקפה.

מתוך המעקב אחר התהליכים החברתיים האינטרנטיים מתמודדת האמנית עם ייצוגים אלימים השאובים מן העולם הווירטואלי, מרחב שבו מתקיימות תאוות ותשוקות שלא ניתנות למימוש בעולם האמיתי, ומתחקה אחר סצנות מאבק בזירות מקוונות אינסופיות המאפשרות קריאה, בחינת השקפות

והפצת רעיונות ללא גבולות.

האמנית אינה לוקחת חלק פעיל בחיי הסייבר אך מצהירה כי זה המוטו המניע את עבודתה, וכי זה המקום שבו היא יכולה להתמיר דחפים רדיקליים ולממש אותם באופן מוחלט. את הדימויים שחיים ברשת היא מלקטת, מעבירה מטמורפוזה ומרכיבה יחד לכדי מפה שקופה המציגה את סך חלקיה במרחב.

בחלל נוצרת זווית אירונית, ילדית; מפגש התקוע בין עולמות.

נולדה באוקראינה. בוגרת תואר ראשון באמנות פלסטית ובתולדות האמנות, אוניברסיטת חיפה.

Page 29: שישי ראשון אחרי

27

Page 30: שישי ראשון אחרי

28

סיון גרוס מתייחסת לחלל התערוכה כאל חדר פרטי, ומציגה בו את עבודותיה כמודלים של רהיטים בפרופורציות המותאמות למידותיה. היא הופכת את חלקי גופה המפורקים לכלי מדידה פונקציונליים, ובודקת באמצעות האמה שלה את גודל חלל התצוגה גם באופן מטפורי, כמו בודקת אם המוזיאון ראוי

למידותיה ואם היא עצמה פונקציונלית כאמנית מדידה.

דימויי היד ככלי מדידה וכשלוחה של רעיון ושל פעולה ממשיכים את עיסוקה הקודם של גרוס ברישומי ידיים שאחזו חפצים, ובציורים שהתכתבו עם כרזות

סובייטיות ומודרניסטיות.

נולדה בישראל. בוגרת המחלקה לאמנות, “בצלאל” אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

סיון גרוס / Some Girls are Bigger than Others / מאי 2013

Page 31: שישי ראשון אחרי

29

Page 32: שישי ראשון אחרי

30

דניאל פישר / טנדם / יוני 2013

האובייקטים שמציגה דניאל פישר יוצרים שפה שמחברת בין מקומות: בין האדמה לשמים, בין זיכרון לשכחה ובין מקום בטוח לאזור ארעי. בתערוכתה של פישר מסדרון המוזיאון, שבסדרת התערוכות שישי ראשון משמש חלל

תצוגה, חוזר להיות מבואת מעבר, מקום של המתנה וציפייה.

החומרים שמהם יוצרת האמנית שאובים מן החיים ועוברים שינוי באמצעות כלים מגוונים. הצבע הכחול, שנוכח במרבית העבודות, מסמן טריטוריות של מעלה ומטה, ומופיע בעיקר כדימוי מבריק ומרשרש. בכמה מן העבודות מופיעים חצים. דימויי החצים מטבעם מאפשרים להתכוונן לדרך, אך בעבודות

של דניאל הם מוצגים כדימוי מרובה-אפשרויות וממוסגר.

בכניסה לחלל מרצד על גבי מסך המשפט "יהיה בסדר". המנטרה המרגיעה-לכאורה נראית כמו שלט פרסומת דיגיטלי, ונקראת כקול חיצוני או פנימי

המרחף מעל רוח התערוכה.

בערב הפתיחה של התערוכה ישבה האמנית לצד אוהל קטן מבד כחול מנצנץ וביצעה פרפורמנס קריאה.

נולדה בארה"ב. בוגרת המחלקה לאמנות, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, והתכנית לתואר שני, "בצלאל", אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 33: שישי ראשון אחרי

31

Page 34: שישי ראשון אחרי

32

קרן זלץ / Iris / יולי 2013

Iris עוסקת קרן זלץ ביחסים חברתיים. היא מתווכת אותם בתערוכתה באמצעות טכנולוגיה, ויוצרת התערבות בגבול שבין מציאות לבדיה.

החומרים בתערוכה לקוחים מסרטים המתעדים ניסויים בכלי נשק, מסרטוני תעמולה שהופצו בקרב הציבור האמריקני בתקופת המלחמה הקרה, ומסרטי מדע בדיוני הוליוודיים. הדימויים המנוכסים עוברים תהליך של בידוד ועריכה, ומהווים צומת של מערכת יחסים דינמית בין נראות חיצונית לבין מורכבות

פנימית.

המיצב בחלל מדמה חדר שליטה שנתקע בין זמנים, ובו מסכים המקרינים תרחישים שקרו, שקורים או שיקרו. השימוש במונטאז', בחיתוך ובלכידה של פריימים בודדים מעורר שאלה בנוגע לקיומה של אוטוריטה או אמת אחת,

ומציע מענה המעלה אפשרות של מציאות מפוצלת.

נולדה בגבעתיים. בוגרת המדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל. בעלת תואר שני, התכנית הבינתחומית באמנויות, אוניברסיטת תל אביב.

Page 35: שישי ראשון אחרי

33

Page 36: שישי ראשון אחרי

34

מיכל טוביאס מתבוננת בקירות הגלריות הוותיקות בתל אביב, ומצלמת אותם בין פירוק של תערוכה אחת לתלייה של תערוכה אחרת. קירות הגלריה הריקים מעידים על ההיסטוריה הנצברת של מערך התערוכות שנתלו עליהם לאורך השנים. בתצלומיה מופיעים על גבי הקירות עקבות חרותים שתוקנו שוב ושוב ועדויות לתערוכות קודמות: שאריות חלודה מתערוכה של יעקב דורצ'ין, ברגים ודיבלים של יוסף קריספל, קיר קלוף לאחר תערוכה של פסח

סלבוסקי, שרידי צבע מתערוכה של סיגלית לנדאו ועוד.

M", "גורדון", "גבעון", התצלומים שצולמו בגלריות התל אביביות "ג'ולי "שלוש", "זומר", "דביר" ו"נגה" נתלים בחלל שישי ראשון ישירות על גבי הקירות החשופים. הפעולה של הכנסת דימויי הקירות מתוך הגלריות המסחריות בעלות השם אל תוך החלל הציבורי של המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן, שמציג אמנים צעירים המחפשים את דרכם, היא פעולה מודעת המבקשת לבחון תפיסות מושגיות לצד היבטים פוליטיים בשדה

האמנות המקומי.

נולדה בירושלים. למדה במחלקה לספרות כללית והשוואתית, האוניברסיטה AND ניו יורק. בוגרת המחלקה העברית, ירושלים, ובבית הספר למחול לצילום, בית הספר "מוסררה", ירושלים. סטודנטית ללימודי המשך לתואר

שני, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

מיכל טוביאס / הפוליטיקה של הטיח / אוגוסט 2013

Page 37: שישי ראשון אחרי

35

Page 38: שישי ראשון אחרי

36

יעלי גבריאלי / עבודת השם / ספטמבר 2013

יעלי גבריאלי מציגה בשישי ראשון פרשנות אחרת לתערוכה שהציגה בחודש יולי 2013 במסגרת פרויקט הגמר במחלקה לצילום שבמרכז האקדמי “ויצו”,

חיפה.

בתערוכה מוצגים חיבורים בין עבודות גדולות לבין דימויים קטנים המופיעים כהדהוד או כאזכור למעשה הבימוי, וחושפים שכבות נוספות מתוך הפעולה

הצילומית או מתוך המחשבות שמאחוריה.

דרך צילום מבוים והעמדה פרונטלית מפסלת גבריאלי ייצוגים מוקצנים של דמויות גברים ונשים בטריטוריות ביתיות ובטבע. בעבודתה מופקע הגוף מפרטיותו, עובר טרנספורמציה, ומוצג מחדש כמרחב חשוף ופגיע, מגוחך

ועלוב, פרוע ומנוון כאחד.

השימוש בפניה הרבים של האמנית בתערוכה הוא בבחינת מחקר פרטי – מעין אקרובטיקה ומתיחת גבולות בין הפסיכולוגי לפיזי באמצעות צילום ישיר ועבודת פוטושופ. העבודה שבה מפנה האמנית את פניה מן האופק אל המתבונן בחיוך חושף שיניים ובאחוריים חשופים היא עבודת מפתח הקורצת

לצופה ומציבה בפניו רמז לעשייה מתעתעת.

במבואת החלל תלוי תצלום של אישה צעירה ומהורהרת. האישה הלבושה בחלוק סטן מאויר בלבבות אדומים יושבת בתוך סבך של חורשה, ואינה מתמסרת למבטה של הצלמת. הרגע הטעון והפרטי של מודל הצילום נחשף לעיני הצופה כמשחק מקדים לפעולת הצילום המודעת של גבריאלי.

נולדה בחיפה. בוגרת המחלקה לצילום, המרכז האקדמי “ויצו”, חיפה.

Page 39: שישי ראשון אחרי

37

Page 40: שישי ראשון אחרי

38

יעל ברנט / בין שני גופים או יותר / אוקטובר 2013

יעל ברנט מזמינה את הצופים להשתתף בסצנה שאותה היא תופרת מחומרים שונים, ודרכם מתחקה אחר דפוסי צפייה ומנגנונים המגיבים למתח פנימי. במקום שבו מתנהל הזמן במחזוריות, ההצבה התיאטרלית מגדירה את החלל

כמרחב פעיל, ואת הצופים כניצבים )סטטיסטים(.

עבודת החלל מפגישה את הצופה עם צלילים, עם תנועה ועם הדמיה של אירועים העשויים להזכיר לו דבר מה שאולי חווה: נוכחותו של צליל מלודי החוזר על עצמו ובוקע משומקום מלווה ברחש אורבני טורדני; חוט המתפתל באטיות מהפנטת בין שני גופי מתכת קוטביים; חוויית צפייה בזריחה של ירח מלא שצולמה במדבר חשוך והופכת להתבוננות "יד שנייה" בזריחה

המתרחשת בחלל סגור.

בערב הפתיחה של התערוכה פעלו בחלל זוג שחקנים אילמים שישבו על ספה זה לצד זה. מאחוריהם זרח הירח ועלה מעל ראשם, ופסנתרן, שישב בגבו אליהם, ניגן שוב ושוב את אותה היצירה )"סולו פיאנו" של גונזלס(.

לאחר ערב הפתיחה הושמעה בחלל הקלטה של היצירה.

נולדה בירושלים. בוגרת המחלקה לצילום, בית הספר "מוסררה", ירושלים. המכללה לאמנות, במדרשה באמנות המשך ללימודי בתכנית למדה האקדמית בית ברל, ופילוסופיה ואמנות רב-תחומית באוניברסיטת תל אביב.

Page 41: שישי ראשון אחרי

39

Page 42: שישי ראשון אחרי

40

שרה לביאשוילי / עבודה שחורה / נובמבר 2013

שרה לביאשוילי, אמנית צעירה הפועלת בתחומי אמנות שונים, מתייחסת בעבודותיה להיבטים מורכבים של דו-ממד ותלת-ממד בחללי ההצבה

שבהם היא מציגה.

שם התערוכה – "עבודה שחורה" – מתכתב עם עברו של מוזיאון רמת-גן כמפעל מסחרי, ומכוון אל החומרים שמהם עשויה העבודה, אל צבעוניותה, אך גם אל אופן פעולתה של האמנית מהרגע שבו החלה לחקור את המבנה המוזיאלי ועד להצבת העבודה בחלל, תהליך שבו היתה מעורבת הן כיוצרת

והן כ"פועלת שחורה".

המיצב שבנתה לביאשוילי מתייחס לקירות החלל של שישי ראשון ולרצפתו כאל מרחב של תנועה, של שיקוף ושל הקפאה. ההיטל השחור של מעטפת המוזיאון על גבי הרצפה משול לצל או לברכה שחורה הכולאת את החלל ואפילו את המוזיאון כולו, והעבודה מהדהדת את המבנה הארכיטקטוני של

המוזיאון שבו היא מוצגת.

נולדה בחולון. בוגרת בהצטיינות של המחלקה לצילום, מכללת "מנשר" לאמנות, תל אביב. בוגרת תואר ראשון במדעי הרוח מטעם האוניברסיטה

הפתוחה.

Page 43: שישי ראשון אחרי

41

Page 44: שישי ראשון אחרי

42

נעמי גרשטיין / קצר מועד / דצמבר 2013

נעמי גרשטיין מתארחת בחלל שישי ראשון ומציגה פעולה ושיירים של פעולה. המיצג שאותו ביצעה האמנית בערב הפתיחה של התערוכה עסק בדינמיקה שנוצרת בין ספר לבין מסתפר כבמעמד אינטימי וחשוף התובע

מן המשתתפים התמסרות ונתינה.

לאחר ערב הפתיחה נותרו בחלל שאריות השער של האנשים שסיפרה האמנית וכלי התספורת ששימשו אותה, בהם חלוקים, מספריים ומסרק.

עוד הוצגה בתערוכה עבודת הווידאו "פרדוקס האמן" בשיתוף יואב ויס, עבודה שבה מתועדת שיחת ייעוץ והתלבטות שקרתה בין מסתפר לצופה

בפרפורמנס הסתפרות שביצעה האמנית באירוע אחר.

נולדה בירושלים. בוגרת האקדמיה לאמנות ריטפלד, אמסטרדם.

Page 45: שישי ראשון אחרי

43

Page 46: שישי ראשון אחרי

44

Page 47: שישי ראשון אחרי

45

עבודות 2014 <

Page 48: שישי ראשון אחרי

46

קטורה מנור / אקרופוליס 2 / ינואר 2014

ציוריה של קטורה מנור אינם אישיים אך הם מייצגים את ראיית העולם הפרטית שלה. דרך מלאכת הציור היא עוסקת בפעולת ההתבוננות, ומעידה

כי זו דרכה לתהות על הממשי.

שם התערוכה "אקרופוליס 2" מרמז על עיסוקה של הציירת בהכפלה, בתיווך ובדיאלוג עם המקור. ואמנם, מנור, המתרגמת רעיונות ומאפיינים חברתיים ותרבותיים לדימויים חזותיים, מייצרת בתהליך עבודתה זוגות "סודיים" של ציורים דומים )לא זהים(, ואלה מספקים אמירה כפולה מעוררים סקרנות 2" מתאר דגם של ליצור ביניהם השוואה. כך למשל, הציור "אקרופוליס האקרופוליס באתונה המשקיף מתוך תא זכוכית אל מבנה האקרופוליס הנעדר מן הציור. גם שמה של עבודה אחרת, "שומר 2", מתייחס לדימוי של

שומר שנוכחותו חסרה.

בעבודותיה מתארת מנור היכלות ומזבחים חילוניים שהם סמלי תרבות של כוח ושל ידע. הפער בין הנראות המהוגנת של ציוריה לבין מה שנחבא בהם משקף את הסמוי מן העין הנבנה בהדרגה לנרטיב הקושר בין הדימויים. הצבע האפור נוכח במינונים שונים בכל הציורים הצבעוניים, ויכול להתפרש הן כחומר והן כדימוי. בזיכרון ילדותה של קטורה הבתים דומים זה לזה, עשויים מבטון ומרווחים באופן שווה. בכל בית חדר קטן ובו "מזבח" קטן ופונקציונלי

מבטון שמסמן את תקרת המדרגות היורדות למקלט.

המדרשה להוראה", "המצוינים התכנית חצבה. בוגרת נולדה במושב לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל. בוגרת בהצטיינות מסלול דו-חוגי

של פסיכולוגיה ותכנית רב-תחומית באמנויות, אוניברסיטת תל אביב.

Page 49: שישי ראשון אחרי

47

Page 50: שישי ראשון אחרי

48

רוני קרני / עתידים / פברואר 2014

רוני קרני פועלת בחלל שישי ראשון ככוריאוגרפית. היא מייצרת במרחב ואקום, מקיימת דיאלוג בין הכול לכלום, ומציבה שאלה על נוכחות ועל

טריטוריה.

בעבודתה מצביעה קרני על נוכחות החלל הריק וגם על הנסתר והנעלם. על גבי הקירות הלבנים היא מדביקה פסי נייר לבנים ומחודדים הנטמעים כמעט לתוך הקיר ומסמנים בו תנועה. נוכחות הנייר על קירות החלל כפיסול דק

מצטמצמת לכדי שאריות תכונותיו.

הצופים שנכנסים לחלל המתעתע ופוגשים את ריקנותו, מוזמנים להלך בין ניואנסים. הצבה זו היא אחת מתוך שרשרת של עבודות תלויות חלל שהציגה

רוני בשנים האחרונות.

נולדה בחדרה. בוגרת תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות, “בצלאל” אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 51: שישי ראשון אחרי

49

Page 52: שישי ראשון אחרי

50

יאיר גוטרמן / טבע לא דומם / מרס 2014

יאיר גוטרמן חוקר בעבודתו את הימצאותו של המוות בטבעי, ומייצר דימויים של כליה. כשהוא מתכתב עם מסורת ציורי טבע דומם מהמאה ה-17 בונה יאיר בחלל התרחשות פיסולית, ומציב קומפוזיציות של ירקות ופרות אמיתיים

על גבי משטחים.

הזמן החולף הוא עניין מכריע בעבודותיו של יאיר. המרחב שהוא יוצר משתנה לאורך חיי העבודה עד שהעבודה מתקבעת בזמן משלה. החומר האורגני אמנם משמר מאפיינים ותכונות אך גם מתחפש לדימויים חדשים כדוגמת בעלי כנף ומכרסמים – חיות ששימשו בקומפוזיציות של טבע דומם

כאזכורים לשפע ולנוכחותו של המוות בחיים.

בפעולת ההצבה העמלנית של תפירה ושל טוויית חוטים אל תוך החומר האורגני ומתוכו מבקש גוטרמן להקפיא את החומר בשיא יופיו ולכלוא בתוכו את זיכרון רעננותו. החומר החי מגיר את מיציו על משטחי העץ, קורס אל תוך עצמו וגורר אחריו את סבך החוטים המסמנים בהתרופפותם

את מהלך הדעיכה.

נולד בחיפה. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 53: שישי ראשון אחרי

51

Page 54: שישי ראשון אחרי

52

נעם בר / דף הבית / אפריל 2014

מיצב החלל של נעם בר מושתת על תקשורת ויזואלית בין מערכת מודולרית לבין מיצב פיסולי ומערך ציורי.

המערכת המודולרית מזינה את עצמה, בנויה ממחשבים חשופים, מספקים, ממסכים ומאובייקטים פלסטיים, ומשמיעה רחשי תפעול. רשת המחשוב מסמנת שיטוט בתוך מבוכים של ידע אינסופי, חוברת להיגיון ולאסתטיקה של אמנות יצרנית, ומשתמשת בחומרים נמוכים ובכאלה המסמנים איכות.

מורכב מפודיום מוזיאלי מרקד, ועליו מונח בית יצוק Home Base הפסל מבטון שאת יציבותו מפר בסיסו הנמצא בתנועה מתמדת. המערך הציורי עוסק בקבוצת גופים הממוקמים במרחב ביחס לעצמם וביחס לחלל. חלקם

נוסקים, אחרים נכנעים לכוח הכבידה.

העבודות בתערוכה מאופיינות ביחסים ובמעברים חוזרים ונשנים בין מצב פסיבי למצב אקטיבי, ובין עולם של תלת-ממד לעולם ממוסך, אשלייתי

ודו-ממדי.

נולד בישראל. בוגר לימודי התואר הראשון בהצטיינות, המחלקה לאמנות, “בצלאל”, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 55: שישי ראשון אחרי

53

Page 56: שישי ראשון אחרי

54

מיטל קובו / המדברים בשנתם / מאי 2014

מיטל קובו מקליטה ישראלים המדברים בשנתם. כל אחד מהם מוקלט בחדרו במשך כשלושים לילות, ומתוך ההקלטות הללו מלקטת קובו את שברי הדיבור

ואת קולות הלילה האחרים, ובונה דיוקן קולי אישי.

אנשים מדברים בשנתם בייחוד בתקופות של מתח רב. רק מעטים מדברים באופן קבוע ולאורך שנים. הדיבור מתרחש לרוב בשלבי השינה העמוקה וללא קשר לחלימה. לעתים רחוקות מתרחש הדיבור במהלך שנת חלום )REM(, אז

משפטים הנאמרים בחלום דבורים בקול.

דיבור מתוך שינה הוא מעין דלת אחורית אל המתרחש במוחו של האדם הישן – משקף את הלא-מודע ואת המודע בחייו הערים: קונפליקטים חבויים, רגשות

עזים ומודחקים וגם שיח שגרתי של אדם עם עצמו ועם סביבתו.

בחלל שישי ראשון נפגשים קולות של אנשים המדברים בשנתם, בהם גבר בן 39 הנאנח שוב ושוב וטוען ששכח ללכת; ילד בן שנתיים וחצי ששר שיר הלקוח מסדרת טלוויזיה גרמנית; ילד בן 13 הממלמל בבהילות ולוחש "תעזור לי"; ילדה

בת 9 החוזרת לילה אחר לילה על הבקשה "די".

תמונת הסאונד בחלל מורכבת מלופ מרכזי המושמע דרך חמישה רמקולים מסונכרנים, ומשמונה דיוקנאות קוליים של מדברים בשנתם המושמעים דרך אוזניות. החלל, המכיל מושבים שונים, מוטען בתנועת האנשים הנוכחים בו,

ומזמין את הצופה להיות שותף פעיל.

נולדה בהרצליה. בוגרת המחלקה לאמנות, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, ו-Royal College of Art, לונדון.

Page 57: שישי ראשון אחרי

55

Page 58: שישי ראשון אחרי

56

מיכל אלפרן / A Living Condition /יוני 2014

מיכל אלפרן חוקרת את מעמדם הייצוגי של אובייקטים ושל אלמנטים אחרים הקשורים לתצוגה. עבודתה מותאמת החלל עוסקת בפירוק סביבה ביתית ותרבותית ובבנייה של קונסטרוקציות פיסוליות מתוך שרידי המקור.

באובייקטים החדשים שהיא בונה מוטמע זיכרון החפצים שפורקו, נוכחותם מהדהדת שאריות ממרחב מחיה אחר, הם משמשים זיכרון למעמדם הקודם, משקפים אותו והופכים לאינדקס חברתי, ואנחנו כצופים נקשרים אליהם

ומנהלים איתם מערכות יחסים אינטימיות.

מיצב החלל של אלפרן מצביע על הדינמיקה שבין פעולת האמנות לבין חיי היומיום, ומציע לשקול מחדש את הידע שיש לנו על חפצי היומיום ועל ייצוגם.

בעבודתה חושפת האמנית את הטבע התצוגתי המושתק, הנוכח הנעדר, ובכך מחדדת את הקונפליקט בין כמיהתנו לנשגב לבין טבעם השימושי של חפצים. האמנית מדמה את המוזיאון להיכל שמקדש אובייקטים מעשה ידי אדם, "משמיעה" את קולם של הקירות שעליהם נשענים האובייקטים, ושואלת

מה ניתן לומר על המנגנון שמקנה לחפץ את המעמד שלו.

נולדה בישראל. בוגרת תואר ראשון באמנות פלסטית, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 59: שישי ראשון אחרי

57

Page 60: שישי ראשון אחרי

58

אוריאל זיו / Loading / יולי 2014

חלל התערוכה של אוריאל זיו מתפקד כמקום חוץ-אטמוספרי ומלאכותי, ומייצג תצורות שונות של תנועה – אור וקול. האובייקטים המוצבים בחלל מכליאים דימויים אורגניים וטכנולוגיה דיגיטלית, ומתקשרים ביניהם כרשת גופים המחוברים למוח אחד. הם כולאים בתוכם עקבות ומפיצים קולות קדמוניים ודיגיטליים. תפיסת הזמן בחלל מייצרת חוסר ודאות: הזמן ספק עוצר, ספק חולף, מעיד על תרחיש עתידני, על אסון קרב, על צורה חדשה

שתיווצר.

את הקונפליקט שבו עסוק האמן משקפים מיני מצבי ביניים – בין חי למת, בין וידאו לסטילס, בין חומר המתגבש לצורה ובין אובייקט פסיבי לתנועה הדינמית שבתוכו. החיבור בין דימויים דיגיטליים הנטענים שוב ושוב לבין יבבה קדמונית וגופת חיה שהשתמרה דורך את החלל המוזיאלי, וזה מתפקד

לרגע כקפסולת שימור.

בתערוכה חוזר על עצמו שימוש באלמנט עגול ומייצר ריטואל והתכנסות אך גם מצביע על דרך ללא מוצא. בכניסה לחלל מוזמן הצופה לעבור בין שתי מראות שבהן משתקפת דמותו. בבואתו של הצופה מתמזגת אל תוך שתי הקרנות הווידאו המטופלות של סצנת השליפה מתוך המערבון "הטוב הרע והמכוער" )במאי: סרג'יו לאונה, 1966( המוקרנות בלופ בתוך המראות. וכך, בקריצה אירונית-נרקיסיסטית, מרמז האמן לצופה כי הוא הצלע השלישית

בסצנה, וכי החלל הוא תעתוע המשתקף גם אל תוכו.

נולד בירושלים. בוגר המחלקה לאמנות פלסטית, "בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

Page 61: שישי ראשון אחרי

59

Page 62: שישי ראשון אחרי

60

גיא קניגשטיין / העובר כאן ישכח / אוגוסט 2014

חלל הזיכרון והשכחה שיוצר גיא קניגשטיין מכיל הדמיה של מרחבי הנצחה מוכרים. החפצים האינטראקטיביים שפזורים בו נוקטים עמדה באשר לאופיה הפוליטי של פעילות ההנצחה המקומית, ומבקשים לעודד השתתפות מודעת

בהבנייתו של הזיכרון הלאומי.

בכניסה לחלל הצופה עובר תחת שלט ציווי אלקטרוני שמזהה את תנועתו ומתזמן בתוך השלט היפוך בין שתי מילים – "זיכרון" ו"שכחה". כמו מנטרה הפכפכה מפנה השלט המזפזפ את המבקרים אל חופש הבחירה האישית:

זכרו או שכחו.

בקצה החלל על גבי במה מוצב חמור קפיצה ללא פרש ה"משקיף" אל דימוי מוקרן של העמק המיתולוגי. בקצה האחר של החלל בנויה תחת פיגום/מגדל עץ אנדרטה מיניאטורית לאירוע מכונן בתולדות המדינה. לצד האנדרטה )צמוד לחדרו של מנהל המוזיאון שדלת הכניסה אליו נמצאת בחלל( ממוקמת פינת המתנה ובה כיסאות, עציצים, חומר עיוני ופסל קיר הניתן להפעלה ידנית באמצעות מנואלה. המנואלה מניעה מנגנון פנימי להחלפת מספרים בתוך שורת ספרות, וכך, בהפעלתה, יכולים הצופים להיות שותפים פעילים

במניין הנופלים במלחמות ישראל.

נולד ברמת-גן. בוגר האקדמיה לעיצוב איינדהובן, הולנד; תואר שני מכון סנדברג, אקדמיה לאמנויות ריטפלד, אמסטרדם.

Page 63: שישי ראשון אחרי

61

Page 64: שישי ראשון אחרי

62

יניב יור / חיים אזוטריים / ספטמבר 2014

במהלך רב-שנים של התבוננות בחרקים ופרוקי רגליים ושל תיעודם מעמיק יניב יור לעולמם הזר והמיקרוסקופי, ומגלה מגוון שלם של אופני התנהגות

שבהם הוא מוצא חיוניות המזכירה את הקיום האנושי.

מתוך קהילת החרקים שבה הוא מתבונן בוחר יניב לבודד דווקא את אלה שנפגעו ונאבקים לשרוד. לצדם הוא מציג קבוצות חרקים הנתונות בריטואלים החוזרים על עצמם שוב ושוב, ויוצר פעולות יזומות שנוגעות הן לחיבור אליהם והן לחיבור לחומרים אורגניים שאסף בביתו, במרפסת, ברחוב ובשדה הסמוך.

עבודות הווידאו המוקרנות על גבי קירות החלל במוזיאון בונות הומאז'ים עצומי ממדים ותשקיפים אנושיים של רגעים קטנים בחייהם של היצורים המתפקדים על פי חוקי הטבע. מאחורי כל חרק המופיע בתערוכה עומדים סיפור אישי ופיסת חיים רצופת אנקדוטות שבהם השתמש האמן ליצירת

מרחב תנועתי רוחש ומרצד הנע בין תיעוד לבימוי.

נולד ברמת השרון. בוגר המחלקה לצילום, בית הספר "מוסררה", ירושלים.

Page 65: שישי ראשון אחרי

63

Page 66: שישי ראשון אחרי

64

שאשא דותן / תיירת בארצי שלי / אוקטובר 2014

שאשא דותן הופכת את חלל שישי ראשון למרחב עבודה בתנועה. לאורך ימי התערוכה דותן שוהה במוזיאון, יוצרת ומזמינה את המבקרים בחלל המתהווה לדיון, לתגובה. עוגן התערוכה הוא חלקי מסע המגולמים כיצירת וידאו בחמישה מופעים החולקים פסקול אחד. הסרטים, המתעדים מסע המחובר לפרפורמנס, מצולמים בגבעת התקשורת בתקופת מבצע צוק איתן, בכותל המערבי בירושלים, על קברה של רחל המשוררת בכנרת, בסדום שליד ים המלח וברכב המשפחתי. אל המסע, שאותו דותן מכנה "מסע כיבוש ברחבי ארץ ישראל", היא יוצאת עם הוריה בניסיון לפענח את זהותה הפרטית מול

התא המשפחתי והמדיני במקומות מסמלי ציונות ויהדות.

עבודתה של שאשא מחברת בין החיים לאמנות, בין אקטואליה ליצירה אינטואיטיבית ובין מסרים "שחורים" לציור פרימיטיבי. הפנים החתומות המופיעות בעבודותיה מזכירות מסכות טקסיות וגם מתייחסות לאלימות ולרעולי פנים. מדי יום ביומו מתוספים לחלל חומרים חדשים המגיבים למציאות שבחוץ, למחשבותיה של האמנית ולאורחים שמגיעים. הדיאלוג של שאשא עם המבקרים בתערוכה על נושאים המצויים בלב החברה הישראלית מהווה גם שיח על תפקידה של האמנות בתוך המציאות הישראלית, ועל

הפער שבין יצירת תרבות לבין חיים במדינת מלחמה.

י במוזיאון שוחחתי עם שאשא על נוכחותן החדשה בחלל באחד מביקורשל ערמות חול שבראשיהן מתנוסס דימוי. חשבתי עליהן כעל היאחזויות מוקטנות המצהירות על כיבוש. הן עוררו בי מחשבות גם על המנהרות שנחפרו באותו זמן בעזה. שאשא אמרה שהערמות מזכירות לה קברים או תלוליות עפר שנוצרו בעקבות חפירות, והזכירה את סבתה הארכיאולוגית. שתינו הסכמנו שנוכחות "האדמה" על רצפת הבטון קשורה לשיח שלה על המקום כדימוי מטפורי ופיזי, ושנוכחות החול/האדמה כחומר אורגני המשמש גם לבנייה מצטרף לחומריותן של אבני הכותל ולאבן המצבה של המשוררת

רחל, שאותה שוטפים האמנית והוריה בטקס ממלכתי/פרטי.

נולדה בתל אביב. בוגרת המחלקה לאמנות רב-תחומית, מכללת "שנקר", תל אביב.

Page 67: שישי ראשון אחרי

65

Page 68: שישי ראשון אחרי

66

נועם עומר / מתחת לכר / נובמבר 2014

בתערוכה "מתחת לכר", מציג נועם עומר ציורים ורישומים בדיו, בפחם סינתטי ובאקריליק.

עומר מעלה את גרסתו לדימויים קלאסיים כמו "הפיאטה", "הבשורה", "ונוס" ו"משה", ומשתמש כהשראה בתצלומים של דיאן ארבוז ורוג'ר בלאן, שני

צלמים שמתבוננים בחלש ובסבלו של האחר.

הקו הציורי הרוטט שאותו עומר נוקט כולא אינפורמציה של תנועה ומכיל עולם רגשי עמוס ומפורט. בציוריו הוא מפגיש דמויות מיתיות עם יצורי כלאיים מדומיינים, בעלי חיים וארכיטקטורה, וכולו קשוב לציירים הנערצים עליו, בהם אביבה אורי, משה קופרמן, שטרייכמן ומשה גרשוני, ציירים שבעיניו מציירים ציור ישיר ולא מביעים רעיון יבש. כל ציור שלו הוא עולם שלם אך גם חלק מרשת רחבה של עשייה הבוחנת שוב ושוב את אותם

תכנים, מחשבות ורגשות.

פרופ' חיים עומר, אביו של נועם, כותב על התערוכה: "שם התערוכה הוא גם שמו של ציור המשקף את חווייתו של נועם עומר, שקיומו )או קיומנו( עומד על קרום דק, שמתחתיו נפרשות מערות, מנהרות, חורבות ומפולות. העולם שמתחת לכר רוחש דימויים מערערים ומאיימים, אך לא רק בהם. לצד גלריה של דמויות החיות בחרדה קיומית תמידית נרקמים

שם גם יסודות לחוויה ולמציאות אחרת.

"החרדה מפני הלא-נודע היא אחד המקורות המרכזיים של האמונה הדתית. נועם עומר הוא לא אדם בעל אמונה דתית במובן הרגיל של המילה, אבל זה לא אומר שאין לו אלים. אולי דווקא היעדר האמונה המגובשת מביא לכך שדמויות על-טבעיות נרקמות והולכות מתחת לכר תוך כדי הושטת

יד לדימויים דתיים על-זמניים."

נולד בתל אביב. אוטודידקט. למד אצל מורים שונים.

Page 69: שישי ראשון אחרי

67

Page 70: שישי ראשון אחרי

68

רותם מנור / להתראות מילים / דצמבר 2014

רותם מנור מציגה דימויים שראשיתם התבוננות עמוקה ואחריתם שיבוש ואי-תקינות. השיבוש בעבודותיה מתחיל כ-Ready Made של באג זמני במצלמה, וממשיך כציור נוף שביטל את קו האופק והפך לאנכי, או כקיר

צבוע שהוא גם מרחב פיסולי וגם פיסת שמים.

מנור חשה אי-נחת משטיחותו המגבילה של מדיום הציור, ולכן פולש הציור שלה לתוך החלל, מהדהד את עצמו דרך חומרים נוספים, ומשאיר סימנים עליה, מערערים המציאות, את ממסכים השיבוש וההיפוך מתעתעים. ובמקביל מייצרים קודים חדשים להתבוננות בה. כך למשל היא משתמשת בתצלומי נופים המתורגמים לחומר ולטקסטורה. התצלומים מתרחקים מן המקום הממשי שבו צולמו אך טעונים בו, ופיסות שמים שצולמו במצלמת

טלפון במהלך היממה הופכות לריבועי צבע.

עבודותיה של מנור כמו דוגמות את החומר שממנו עשוי העולם ומגדירות אותו כמרחב להימלט אליו. אוצרות טבע – מחצבים, אבנים, קווי אופק, מים ושמים – מוכנסים לתוך החלל ויוצרים דגמים מוקטנים של עצמם,

מאורגנים בסדר חדש.

על אחד הקירות בחלל, בניסיון ליצור קו אופק "נכון" ומאוזן בין אדמה לשמים, משורטטים פסים אופקיים שנראים כמו תרשים ססמוגרפי או לחלופין כמו אימון בכתיבה תמה. פעולת הציור האופקית יוצרת נזילות של צבע המנכיחות את המתח בין החומר לבין מצב הצבירה שלו, ונקשרות גם

לכוח הכבידה הפועל באזורים נוספים בחלל.

"להתראות מילים" הוא משפט שמכוון לפרדה משפה ומסמלי תרבות, ומזמין לשיח אחר.

נולדה בחיפה. בוגרת המחלקה לאמנות, “בצלאל" אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. בוגרת התואר השני באמנות, אוניברסיטת חיפה.

Page 71: שישי ראשון אחרי

69

Page 72: שישי ראשון אחרי

70

Page 73: שישי ראשון אחרי

71

Page 74: שישי ראשון אחרי
Page 75: שישי ראשון אחרי
Page 76: שישי ראשון אחרי