פסק דין משכנות רזיאל נ' עיריית תל אביב - מחוזי

משכנות רזיאל תל אביב נ' עיריית תל-אביב1077-07 תא )ת"א( 1077/07)ת"א(

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ואח' תל-אביב ואח' נ' עיריית אביב תל רזיאל משכנות1077-07 ת"א

חיצוני: תיק

כהן אביגיל שופטתכב' ה בפני

התובעות

אביב תל רזיאל משכנות.1בע"מ ניהול רזיאל נאות.2

כספי ממשרד טימנס חגי ו/או טאובמן דורון עוה"ד ע"יושות'

נגד

הנתבעותתל-אביב עיריית.1- יפו אביב תל ולבניה לתכנון המקומית הועדה.2

ע"י עו"ד יואב קוק ממשרד שרקון, בן עמי, אשרושות'

חקיקה שאוזכרה: 100 : סע' 1984 תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-

246 , א 238 , ' א 157 : סע' 1965 חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1968 חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-

(. ג ) 3 , ( ב ) 3 : סע' 2000 תקנות בתי משפט לענינים מינהליים )סדרי דין(, תשס"א- , 4

62 , 60 , 36 , 35 : סע' [ פקודת הנזיקין ]נוסח חדשואגרות(, תש"ל- והבניה )בקשה להיתר, תנאיו - גירסא ללא 1970 תקנות התכנון

21 , 1 : סע' שירטוטים

פסק דין

₪ אשר הוגשה במקורה נגד עיריית תל26,000,000תביעה על סך לפני .1 ונגד מדינת ישראל.העירייה"(אביב יפו )להלן: "

התביעה נגד מדינת ישראל נמחקה בהסכמה. התביעה נגד העירייה נמחקה על הסף ע"י כב' השופטת ד"ר אגמון גונן.

1

http://www.nevo.co.il/law/74637/21


http://www.nevo.co.il/law/74637








http://www.nevo.co.il/law/98562/3.c

http://www.nevo.co.il/law/98562/3.b




http://www.nevo.co.il/law/91073/238a






מנת על הוחזר שהתיק זה במובן התקבל העליון לבימ"ש שהוגש ערעור נגד הועדה כי התביעה תוגש גם והוסכם, עניין, דיון לגופו של שיתקיים בו

"(.הועדה המקומיתהמקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו )להלן: " "( הינהמשכנות רזיאל – משכנות רזיאל תל אביב בע"מ )להלן: "1התובעת

7015 בגוש 15 בתל אביב יפו הידוע כחלקה 4בעלים של מבנה ברח' רזיאל "(. המבנה)להלן: "

"( הינהנאות רזיאל ניהול – נאות רזיאל ניהול בע"מ )להלן :"2התובעת חברת אחות של משכנות רזיאל.

".התובעותמשכנות רזיאל ונאות רזיאל ניהול להלן יכונו יחד: " הנתבעות הן כאמור, העירייה וכן הועדה המקומית.

ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן לפיו9.8.11. ביום 2

תקנות ל 100 תקנההתביעה נמחקה מחמת העדר עילת תביעה, מכוח הוראת "(. כן נקבע כי התובעותתקסד"א )להלן: "1984, תשמ"ד – סדר הדין האזרחי

₪. 15,000ישלמו לעירייה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של מיום הגישו ערעור על פסה"ד – 9.8.11התובעות העליון לביהמ"ש ע"א

7823/11 .ביום העליון המשפט בבית שניתן הערעור12.6.13בפסה"ד התקבל ,

בהסכמת העירייה, בעקבות המלצת ביהמ"ש. נקבע כי ההליך יחזור לביהמ"ש המחוזי וכי העירייה תישא בשכר טרחה מופחת

₪.10,000של עוד נקבע, בהסכמת הצדדים כי הוועדה המקומית תצורף כנתבעת נוספת

בתובענה, וכך נעשה. התיק הועבר לטיפולי לאחר חזרתו מבית המשפט העליון. ישיבות ההוכחות

סיימו הצדדים2014 אך רק בחודש דצמבר 2014התקיימו בחודש פברואר להגיש סיכומיהם. )ארכות ניתנו בהסכמה( לפיכך, ניתן בזה רק עתה פסק דין

.2007בתיק אשר נפתח בשנת

2

http://www.nevo.co.il/case/5603844







. עניינה של התובענה בנזקים אשר לטענת התובעות נגרמו להן, בשל סירובה,3 שלא כדין, של העירייה לאפשר לתובעות לאכלס את המבנה ממניעים זרים

עפ"י טענת התובעות(.–ובלתי סבירים. )כמובן ₪ אך משיקולי אגרה44,197,351בכתב התביעה נטען, כי הנזקים הם בסך

₪.26,000,000הועמדה התביעה על סך

רקע עובדתי:. 4קומות שהינו אחד מהבניינים הראשונים שהוקמו5המבנה הוא בניין ישן בן

בעיר תל אביב-יפו ושימש כבית מלון או אכסניה. לימים, הפסיק הבניין לשמש כבית מלון והפך לבניין משרדים ובכלל זה למשרדי

השקם.

"החוקה" שאושרה ע"י תוכנית הייתה התב"ע המקורית החלה על המבנה ובהתאם לה היו מותרים שימושים שונים ובכלל1.1.1933הנציב העליון ביום

זה השכרת חדרים לדירה עם או בלי אוכל וכן בתי מלון ופנסיונים. ותיקונים על המבנה נוספות החלות תוכניות לתוקף נכנסו השנים במהלך

מהווה תיקון לתוכנית "החוקה". 1956 משנת 479לתוכניות. תב"ע – "מיתחם כיכר השעון יפו"2572 נכנסה לתוקף תב"ע 1995החל משנת

(. 21)מוצג ת/בכל מגורים תהיינה במבנה המותרות התכליות בתוכנית, לאמור בהתאם הקומות. במסגרת "שימוש למגורים" הוועדה המקומית תהיה רשאית להתיר

שימוש לפנסיונים בבניין שלם, באגפים שלמים או בקומות שלמות בלבד. שכותרתו "שימושים חורגים" נכתב כי תוכן רשימה של שימושים22בסעיף

חורגים הקיימים כחוק בשטח התוכנית. במבנים בהם קיימים מתקני צה"ל, שנים10משרד הביטחון והשק"ם, ינתן היתר לשמוש חורג לתקופה נוספת של

מיום אישור התוכנית. במקרה של סתירה בין הוראות תכנית זו נקבע, בין היתר, כי: "31בסעיף

". והוראות התכניות התקפות בתחומה, תקבענה הוראות תכנית זו

3


נחתם הסכם מכר בין שקם בע"מ לבין משכנות רזיאל לפיו 29.9.1999 ביום

לתיק מוצגים מטעם התובעות(. 7רכשה משכנות רזיאל את המבנה )נספח "עמידר" שלוחתה, ע"י עליה ישראל באמצעות המשרד לקליטת –מדינת

" )להלן: בע"מ בישראל לשיכון הלאומית מעוניינתעמידרהחברה היתה )" לשכן עולים מבוגרים שעלו ממדינות חבר העמים ב"מקבצי דיור" זאת על מנתולתקופות בעצמם דירות לשכור יצטרכו לא המבוגרים החדשים שהעולים

קצרות. מדובר במעין תחליף לדיור מוגן המיועד לעולים קשישים, חסרי דירה, אשר התקיימו מקצבאות הביטוח הלאומי. )ראה עדותו של סמנכ"ל לדיור במשרד

(.2/2/14 לפרוטוקול מיום 40 עמ' –הקליטה, מר חביב קצב ועמידר היתה הזרוע המבצעת של זה פורסם מכרז למקבצי הדיור, לצורך

משרד הקליטה.

הסכם שכירות בין6.10.1999לאחר שהתובעת זכתה במכרז, נחתם ביום לתיק מוצגים מטעם התובעות(8משכנות רזיאל לנאות רזיאל ניהול )נספח

והסכם נוסף בין מדינת ישראל – המשרד לקליטת עליה באמצעות עמידר לבין נאות רזיאל ניהול, שכותרתו: "חוזה מקבצי דירות )מתן שירותי דיור( רזיאל-

"(.6.10.1999ההסכם מיום ת"א – יפו" )נספח ו' לכתב התביעה( )להלן: " 31.10.04 ועד ליום 1.11.99 חודשים, החל מיום 60הוסכם כי בתקופה של

את התובעות יופנו120יעמידו אשר אורחים לאירוח שבמבנה היחידות 2,630₪באמצעות עמידר או משרד הקליטה בתמורה לסכום חודשי של

עבור כל דירת מגורים בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן לחודש. 1999מאי

4


.2003אין חולק על כך, שהמבנה אוכלס בסופו של דבר רק בחודש אוגוסט

נחתם בין מדינת ישראל באמצעות "עמידר" ובין נאות רזיאל30/7/03ביום יפו )נספח–ניהול בע"מ "תוספת לחוזה מקבצי דיור )מתן שירותי דיור( רזיאל

חודשים מיום60יב' לכתב התביעה( ולפיו התקשרו הצדדים לפרק זמן של חודשים נוספים כאשר התמורה היא60 עם אופציה ל- 2/8/03 ועד 3/8/03 ₪ + מע"מ לכל יחידת דיור.2,402

התביעה היא בגין אחריות הנתבעות, הנטענת ע"י התובעות, לנזקים שנגרמולהן כתוצאה מהסירוב לאכלס את המבנה.

סקירת הליכים משפטיים שהתנהלו בקשר למבנה נגד משכנות רזיאל:.5

נעתר בית משפט לעניינים מקומיים בת"א )כב' הש' 19.12.1999ביום א( , במעמד צד אחד, שהוגשה ע"י נציגצו מניעת פעולותדיסקין( למתן

246 סעיףהיועמ"ש בהתבסס על תצהיר מהנדס, מתוקף סמכותה לפי "(.חוק התכנון והבניה )להלן: "1965, תשכ"ה – חוק התכנון והבניהל

במסגרת הצו היה על משכנות רזיאל ומשיב נוסף או על מי שעובד בשירותם, להימנע מכל פעולה להגדלת מספר היחידות לצורך שימוש כאכסניה או בית מלון ולהימנע משימוש ביחידות שנבנו לרבות אכלוס

לתיק2היחידות, מכירתם או העברת החזקות בהם, במבנה )נספח מוצגי התובעות(.

הגישה משכנות רזיאל בקשה לביטול צו המניעה השיפוטי 17.1.2000ביום לתיק מוצגי התובעות(. 3 )נספח 19.12.1999מיום

על עיכוב ביצוע צו המניעה השיפוטי, עד 19.1.2000ביהמ"ש הורה ביום לתיק מוצגי התובעות(. 4לדיון בבקשה במעמד הצדדים )נספח

5




י' שינמן בהחלטתו מיום ביטל את צו המניעה מיום 10.2.2002כב' הש' )נספח 19.12.1999 לתיק מוצגי התובעות(, אשר ביצועו עוכב עוד ביום5 , כאמור.19/1/2000

".פסק דינו של כב' השופט שיינמןהחלטתו תכונה להלן גם: "

י' שינמן קבע, כי המדינה לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים לצורך כב' הש' ולא הציגה תשתית ראייתית כיחוק התכנון והבניה ל 246 סעיףקבלת צו לפי

או מהיתר בסטייה או היתר ללא עבודות לביצוע הכנה בפעולת מדובר לפסה"ד(.47מתוכנית )סעיף

מהמסכת העובדתית עולה, כי פרק הזמן שבו היה צו מניעת הפעולותבין ביצועו הוא ל- 19/12/99בתוקף; עד אשר עוכב 19/1/2000.

חודש ימים.–כלומר הוצא 20.12.99ביום ב( לפי 420/99מספר צו הריסה מינהלי א 238 סעיף

ע"י יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א – יפו )מרחוק התכנון והבניהלחפירה, כדין: היתר "ללא מוקמת במבנה כי מצוין במסגרתו חולדאי( רון

(.12תבניות עץ עם ברזל זיון, משטח בטון" )תיק מוצגים - ת/

הגישה משכנות רזיאל בקשה לבימ"ש לעניינים מקומיים בת"א30.12.99ביום – יפו לביטול צו ההריסה המינהלי. בית המשפט )כב' השופט דניאל ארנסט( עיכב את ביצוע הצו וביקש את תגובת הועדה המקומית לתכנון ולבניה )תיק

(. 13מוצגים - ת/

ניתן פסק דין ע"י כב' הש' א' ספיר בבקשה לביטול צו27.11.2005ביום ( במסגרתו נקבע כי3( )תיק מוצגים - נ/5336/99ההריסה המינהלי )בשח

צו ההריסה הוצא כדין.כב' הש' ספיר דחה את הבקשה ואישר את הצו לביצוע.

חודשים כדי לאפשר לב"כ משכנות רזיאל להגיש ערעור3ביצוע הצו עוכב ב- ולהגיש לביהמ"ש המחוזי בקשה לעיכוב עד סיום ההליך.

6






כי הצו מתייחס רק לבנייה בקומתבמסגרת פסה"ד הבהיר כב' הש' ספיר זיון ויציקת משטח בטוןהקרקע , דהיינו חפירה, בניית תבנית מעץ עם ברזל

ואינו מתייחס לשיפוצים ולחלוקה הפנימית החדשה בקומות. מיום אהד נגה הש' כב' )ב"ש 3.7.2006בהחלטת עפ"א90787/06

( נקבע כי יש מקום לעכב ביצוע צו ההריסה המינהלי עד למתן80270/05(.16פס"ד בערעור )תיק מוצגים - ת/

שהוגשה לבית משפט המחוזי80013/06כב' השופט דוד רוזן במסגרת עפ"א לפיה נדחתה22/5/05על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים מיום

בקשת משכנות רזיאל לבטל את צו , כי צו ההריסה המינהלי לא יבוצע,10/6/07ההריסה המנהלי החליט ביום

אלא אם יאושש בפסה"ד שהוגש לביהמ"ש לעניינים מקומיים כנגד משכנות(.17רזיאל בשל אותו "בנוי" שבמחלוקת )תיק מוצגים - ת/

בבית משפט לעניינים מקומיים הוגש כתב אישום גם5415/05במסגרת תיק ג(דצמבר בחודש היתר טעונות בנייה עבודות ביצוע בגין רזיאל משכנות נגד

(.18 או בסמוך לכך, וזאת ללא היתר. )ת/1999

ע"י22.3.10בפסק הדין שניתן ביום כב' הש' לימור מרגולין – יחידי זוכתה משכנות רזיאל מחמת הספק ביחס לביצוע עבודות ללא היתר ולצורך בקבלת היתר בנייה באשר לשני מקטעים בקומת הקרקע של המבנה כאשר ביחס למקטע אחר בקומת הקרקע ניתנה החלטה ע"י כב' הש' מרגולין עוד ביום

(. 20 ו – ת/4 לפיה התקבלה טענת התיישנות )תיק מוצגים - נ/22.20.08

מהמקובץ לעיל עולה כדלקמן:ד( (.19/1/00 ל- 19/2/99נוהלו הליכים שונים ביחס למבנה. רק חודש ימים )בין וההליכים שנוהלו2003היה צו מניעה בתוקפו. המבנה אוכלס בחודש אוגוסט

לאחר האיכלוס בפועל לא גרמו לנזקים הנטענים בתביעה זו. רק ההליך הנוגע לצו מניעת פעולות פורט בכתב התביעה אך ב"כ התובעים פירט בסיכומיו את מכלול ההליכים על מנת לנסות להוכיח את טענתו ולפיה

7


העירייה סירבה לאפשר איכלוס המבנה למטרה של מקבץ דיור וסירובה בא בהליכים המשפטיים בהם נקטה.גםלידי ביטוי

תכתובות בין הצדדים:.6 התובעות טוענות, כי העירייה סירבה לעשות שימוש במבנה לצורך "מקבצילגורמים ישירות היפנתה אשר במכתבים גם ביטוי לידי בא וסירובה דיור"

במשרד הקליטה ובעמידר וכן במכתבים בין ב"כ הצדדים. הנתבעות טוענות, כי העירייה מעולם לא סירבה לאפשר איכלוס. לא הוגשה

וברור שבהיעדר בקשה אין–בקשה כלשהי בקשר לנכס למי מהנתבעות, החלטה.

התובעות טוענות, כי התכתובת בין הצדדים וכן התכתובת בין העירייה למשרדהקליטה ועמידר מבטאים את סירוב העירייה.

אפרט חלק מההתכתבויות הרלוונטיות: מי שהיה מנכ"ל המישלמה ליפו, ד"ר ישראל פלג, כתב מכתב ביוםא(

"הבניה הלא30/11/99 ביקש ממנו לעצור את ובו למהנדס העיר חוקית" במבנה, המבוצעות

ע"י יזם שרכש את המבנה ומתכוון להשמיש את המבנה למגורי עוליםאיכות לו שיש לשימור במבנה מדובר תפיסתו קשישים, שעה שלפי אדריכלית רבה והוא מיועד לשמש כמבנה לשימושי מלונאות / מגורים,התיירותית ההזדמנות את תחמיץ לעולים דיור כבית –והשמשתו

למוצגי התובעות(.10מלונאית שלו )מוצג

כתב מנכ"ל המישלמה ליפו, ד"ר פלג, למי שכיהנה20/12/99ביום ב( כשרת הקליטה, הפרופ' יולי תמיר מכתב, אשר עסק ב"פרוייקט מקבצי

במבנים המיועדים לשיקום ושימור ביפו". )מוצג–דיור לעולים קשישים למוצגי התובעים(.11

8


למבנה שבפנינו )אך לא רק אליו(, נימקגםבאותו מכתב אשר התייחס ד"ר פלג, מדוע הוא סבור, כי אין זה נכון ליפו ואין זה נכון לאוכלוסית העולים הקשישים למקמם באזורים המיועדים למסחר ותיירות, וכי יש

לקלוט עולים בשכונות ולא "בשער העיר התיירותי". במכתבו ביקש מהשרה לעצור את התהליך והציע לפעול במשותף עם עיריית ת"א יפו לאיתור מבנים מתאימים לצורך פתרון מצוקת הדיור של

אוכלוסיית העולים הקשישים בעיר.

בתיק המוצגים וכן בכל החומר המצוי בתיק מצויים מכתבים אשר לא אציין כל מחלוקת על כך, שמנכ"ל המישלמה ליפו סבר, כיאיןאחד ואחד מהם, שכן

אין מקום לאשר שימוש במבנה בעל ערך היסטורי ארכיטקטוני המיועד לשימור כמרכז זמני לקליטת עליה וסבר, כי יש לאתר מבנים מתאימים בתוך השכונות

לצורך אותם "מקבצי דיור". אין גם חולק על כך, שפנה לגורמים שונים במשרד הקליטה כדי "להעביר את

רוע הגזרה" מבחינתו.

לשרת הקליטה דאז, פרופ'13.1.2000במכתב מטעם מנכ"ל העירייה מיום ג( יולי תמיר, נכתב, כי במבנה נשוא התובענה ובשני בניינים נוספים שמוזכרים בו, נעשו פעולות בניה ללא היתר. הבניינים לא הותרו למטרה של מגורי קשישים וממוקמים באזורים ירודים בעיר. המבנה נשוא התובענה ממוקם ביפו ומיועדויכולתו האטרקטיבי מיקומו בשל מלון, כבית לשמש העירוני התכנון עפ"י

לתרום לסביבה הקרובה. הסביבה בה מצוי המבנה אינה מתאימה לקליטת אוכלוסייה נזקקת ולמגורי

עולים קשישים ואין בה את השירותים הקהילתיים המינימליים.

9


לפיכך, מבוקש לעצור לאלתר את האכלוס המיועד במבנים המוזכרים במכתב ומומלץ לא להיכנס להתקשרות חוזית. העתקים נשלחו, בין היתר, למר חביב

(.1קצב ממשרד הקליטה )תיק מוצגים - ת/

ההתכתבות נמשכה גם לאחר פסק דינו של כב' השופט שיינמן.ד( כתבה המשנה ליועמ"ש העירייה דאז, עו"ד שרי אורן, לב"כ30.5.2002ביום

"( כי על המבנה חלהעו"ד טוניקהתובעות דאז, עו"ד יהודה טוניק )להלן: " - ככר השעון, על פיה נמצא המבנה באזור מגורים ב' עם חזית2572תוכנית

מ"ר. 70מסחרית והשטח הממוצע ליחידת מגורים נקבע ל – כן צוין כי עם הפסקת השימוש של משרדי השקם במקום, ניתן יהיה לעשות שימוש של מגורים בבניין וכי הואיל ולא ניתן למצוא את ההיתר המקורי לפיו הוקם בניין המגורים והואיל ונעשו שינויים בבניין לצורך משרדי השקם, הרי

מ"ר )נספח70שעם החזרת שימוש למגורים, הצפיפות תקבע לפי ממוצע של למוצגי התובעות(. 28

המופנה לעו"ד שרי אורן משיב עו"ד טוניק כי הטיעון4.6.2002במכתב מיום ה( בדבר הדרישה כי שטחה הממוצע של יחידת מגורים במבנה צריך לעמוד על

מ"ר אין לו על מה שיסמוך 70 והוא נוגד את הוראות התכניות התקפות החלות על המבנה וכן, כי אין מקום לעכב עוד את אכלוס המבנה בעולים חדשים, עפ"י ההסכם עם חברת עמידר

מיום ביהמ"ש החלטת על )נספח 10.2.2002ובהסתמך למוצגי29 התובעות(.

מטעם עו"ד טוניק המופנה לעו"ד אחז בן ארי אשר14.7.2002במכתב מיום ו( המבנה התאמת לעניין אישור התבקש לעירייה כיועמ"ש אז לשימושכיהן

מצידה של העירייה.לפנסיון

10


הוסבר כי לאור ההליכים אשר נוהלו ע"י העירייה נגד מרשתו בקשר למבנה, נוצר חשש בקרב אנשי חברת עמידר, אשר הביא אותם להתנות את אכלוס

המבנה בקבלת הודעה מוסכמת מאת העירייה, לפיה אין מניעה לאכלוס. "נוכח פסק הדין של כב' השופט שינמן מיום למכתב כי: 12מצוין בסעיף וההבנה אשר הושגה, לפיהן אין מניעה לאכלס את המבנה10.2.2002

רזיאל פנסיון, הרי4ברחוב לרבות במתכונת של למגורים, בשימוש שדומה כי אין כל מניעה כי יינתן אישור, לעניין התאמת המבנה לשימוש

. לפנסיון מצידה של עיריית תל-אביב-יפו" לתיק מוצגי התובעות(. 30)נספח

כתב היועמ"ש של העירייה, עו"ד אחז בן ארי לב"כ התובעות כי:19.8.02ביום ז(

"...הריני לאשר בזאת, כי לאור פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט ביום שינמן, השופט כב' ...ע"י מקומיים 10.2.2002לעניינים

וכן לאור הוראות התכניות התקפות החלות על והקביעות במסגרתו, המקרקעין בהן מצוי המבנה שבנדון, עמדתנו הינה, כי בכפוף להוראות

אינו. למגורים"הדין, אין מניעה לעשות באותו מבנה שימוש )הדגש א.כ.(.–במקור

לתיק מוצגי התובעות(.32)נספח

מיום ח( היועמ"ש של העירייה למנכ"ל29.10.2002במכתב מטעם שהופנה חברת עמידר )גב' תמר מיארה( הובהר כי אין מניעה לעשות במבנה שימוש

כ"מקבץ דיור" לאכלוס עולים בודדים, במסגרת פרויקט של משרד הקליטה. על גבי המכתב הוסף בכתב יד ע"י המשנה ליועמ"ש כי לדעתה "מקבץ דיור"

אינו בגדר ייעוד של מגורים רגיל )נספח י"ב לכתב ההגנה(.

כתבה עו"ד שרי אורן, המשנה ליועמ"ש של העירייה למנכלי"ת7.1.03ביום ט(עמידר כי:

11


"גם את היית ערה לעובדה כי "מקבץ דיור" אינו בגדר מגורים רגיל,ובקשת כי נתייחס במפורש לשימוש המבוקש...

וביום דיור" "מקבצי לגבי מדיניות קבעה המקומית 2.2.00הועדה קבעה קריטריונים לאישור מקבצי דיור והחלתם כנוהל עירוני.

בין השיקולים שנקבעו לענין אישור מקבץ לדיור הוא מיקום הבנין וכן היות הבנין "בנין לשימור". לגבי בנין לשימור, נקבע כי כל מקרה ייבדק

לגופו ע"י צוות השימור..2572 הינו בנין לשימור עפ"י תוכנית 4הבנין ברחוב רזיאל

וכל התייחסות עד היום צוות השימור לא התייחס לשימוש המבוקש, היתה משפטית בלבד.

לענין התאמת המבנה מבדיקה ראשונית שנעשתה ע"י מהנדס העיר דיור לעולים, עמדתו היא שהשימוש המבוקש אינו לייעוד של מקבץ

מתאים למבנה המיוחד והייחודי ולא לסביבה בה ממוקם המבנה. לאור כל האמור לעיל, השימוש של "מקבץ דיור לעולים" אינו מתאים

לתיק מוצגי התובעות(. 41 )נספח לבנין הנדון".

15/4/2003למרות עמדתה של עו"ד שרה אורן, המשנה ליועמ"ש, נשלח ביום י(מכתב מטעם היועמ"ש של העירייה עו"ד בן ארי לב"כ התובעות:

.הרבה ישבנו על המדוכה בענין האפשרות להשתמש בבנין שברחוב1" )"בית סורסוק"( כמקבץ דיור. 4רזיאל

.ההתלבטות בענין זה לא היתה רק משפטית מובהקת, אלא נבעה מן2 הרצון לשלב בנין זה במרקם הסביבתי שהועדה המקומית מבקשת לקדם

באזור. . בסופו של דבר, בהתחשב גם בהערות בית המשפט לעניינים מקומיים3

ת.ב. אביב במקום01/99/004093בתל בעצמי שביקרתי ולאחר והתרשמתי, כי הדירות המיועדות למגורים מבוססות על החדרים שהיו קיימים בתקופה שבה החזיקה חברת שקם בבנין, אני מודיע כי אין לנומשרד של פרוייקט במסגרת דיור כמקבץ ישמש שהבנין התנגדות

שנים מאכלוסו של הבנין.5הקליטה. בשלב זה הסכמתנו ניתנת למשך . כמו כן, רשמנו בפנינו את נכונותכם לבצע שיפוצים בחזית הבנין, לפי4

נאה בהתחשב לו מראה להקנות מנת על מינהל ההנדסה, הוראות בעובדה שמדובר במבנה לשימור.

12


. אנו רואים במכתב זה סיום למחלוקות שהיו בינינו". 5

למוצגי התובעות(.46)נספח ע"י שניתן המיוחל האישור הוא התובעות, עפ"י זה, מכתב

העירייה לצורך איכלוס המבנה כמקבץ דיור.

מיום יא'( נוסף הוא4.5.2003במכתב כי העירייה של היועמ"ש הודיע מאריך את ההסכמה לשימוש חורג לעשר שנים מיום אכלוס המבנה,

שנים5לאחר שהובהר לו כי הסכמה לשימוש בבניין כמקבץ דיור ל – יש בה כדי לסכל התקשרות בין היזם )נאות רזיאל ניהול( לבין משרד

לתיק מוצגי התובעות(.47הקליטה )נספח

בזאת באה אל סופה התכתבות שקדמה לאיכלוס המבנה ונחתמה ביוםמיום 30/7/03 להסכם לאיכלוס6/10/99התוספת הובילה אשר

בפועל של המבנה כ"מקבץ דיור".

תמצית טענות התובעות בכתב התביעה:. 7מיום א( ההסכם חתימת בסדרת6.10.1999עם החלו התובעות ,

התאמות פנימיות של המבנה על מנת לאכלסו בהקדם האפשרי. העירייה לא ראתה בשיכונם של עולים קשישים מחבר העמים מטרה שראוי להתגאות בה ולפיכך פעלה שלא כדין ועשתה ככל שביכולתה עלולאפשר לעולים שימוש בקניינן כדין מנת למנוע מהתובעות לעשות

הקשישים להתגורר במבנה. לשם הוצאת צו המניעה השיפוטי, רקמה העירייה נגד התובעות עלילה כאילו הן חורגות מהיתר בנייה בעוד שהיה ברור שהתובעות אינן חורגותעניינה וכל ואין כל מניעה שהיא מהמשך פעולותיהן במבנה מהיתר

האמיתי של הבקשה היה מניעת אכלוס עולים קשישים מחבר העמים.

13


עולה, כי סירובה10.2.2002מפסק דינו של כב' השופט שינמן מיום ב( של העירייה, שבא לידי ביטוי בהגשת הבקשה שאינה עומדת בדרישותסבירים בלתי זרים, מטעמים נעשה ופרוצדוראלית, מהותית החוק

בעליל ובחוסר תום לב בוטה. לטענת התובעות, הנתבעות בהתנהלותם הנפסדת, ברשלנותן ובחוסרועליהן לשאת בנזקים תום ליבן הביאו לידי כך שהמבנה לא אוכלס

שנגרמו כתוצאה ממעשיהן ומחדליהן.

במשך כל אותה התקופה בה סירבה העירייה מלאפשר לתובעות לאכלס אתג( המבנה, נגרמו לתובעות נזקים רבים, ובין היתר, נמנע מהתובעות מלהשכיר

היחידות שבו למשרד הקליטה בהתאם להסכם מיום120את המבנה על לתקופה של 6.10.1999 וכן, כרעו התובעות5 שנים בדמי שכירות גבוהים

תחת עלויות מימון רכישת המבנה ושיפוצו שנאלצו לשאת בהן בשל העובדהשלא יכולות היו להשכיר את המבנה במהלך כל התקופה.

, העירייה נמנעה10.2.2002גם לאחר פסק דינו של כב' הש' שינמן מיום מלקיים את פסה"ד באמתלות שונות והכל בכדי שלא לאפשר את אכלוס

העולים הקשישים מחבר המדינות.

.10.2.2002התובעות פנו לעירייה וביקשו כי תפעל בהתאם להחלטה מיום ד( אישר עו"ד אחז בן ארי היועמ"ש של העירייה את השימוש19.8.2002ביום

במבנה למגורים במכתבו לב"כ דאז של התובעות, עו"ד טוניק )נספח ח' לכתבמיום בניגוד להחלטה לכאורה10.2.2002התביעה(. אך שניתן ולאישור

במכתב, סירבה העירייה לאפשר את אכלוס המבנה בעולים קשישים מחבר של עו"ד שרי אורן,7.1.2003העמים, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במכתב מיום

המשנה ליועמ"ש של העירייה שהופנה למנכ"ל עמידר דאז, הגב' תמר מיארהלכתב ט' )נספח למבנה מתאים אינו לעולים דיור מקבץ של השימוש כי

התביעה(. התובעות שבו ופנו לעירייה וביקשו ממנה לפעול בהתאם להחלטה מיום

וביום 10.2.2002 הסירה העירייה את התנגדותה במכתבו של15.4.2003

14


עו"ד בן ארי )נספח י' לכתב התביעה(, אשר שב על קביעותיו וטען במכתבולב"כ דאז של התובעות כי אין לעירייה התנגדות שהמבנה ישמש כמקבץ דיור.

והאריך את ההסכמה לשימוש במבנה4.5.03ביום חזר היועמ"ש העירייה שנים מיום אכלוסו. 10 שנים ל – 5כמקבץ דיור מ –

, אישרה כי10.2.2002על אף שהתובעות פעלו בהתאם דין וההחלטה מיום ה(

התובעות פועלות בהתאם לייעודו של המבנה ולהיתרים החלים עליו, כרוכותלאכלס את היו יכולות ולא העירייה של ליבה שרירות אחר התובעות היו לבוא עקב מעשי וזה התמהמה אישורה של העירייה שיתקבל עד המבנה

ומחדלי העירייה.

רק לאחר ביטולו של הצו, לאחר שהעירייה נאלצה להשלים עם רוע הגזירהו( ולהתיר את השימוש המורשה עפ"י התב"ע והתובעות השמישו פעם נוספת

את המבנה, עלה בידי נאות

לחוזה בתוספת עמידר עם נוספת פעם להתקשר ניהול רזיאל שנים אך5 לתקופה בת 30.7.03מקבצי דיור )מתן שירותי דיור( מיום

הפעם, דמי השכירות הנגבים ע"י נאות רזיאל ניהול קטנו לסכום חודשי בתוספת2003 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה לפי מדד יוני 206,572של

מע"מ משני טעמים: הפחתת דמי השכירות החודשיים בגין כל יחידה . 86וכמות היחידות שהושכרו קטנה ל –

העירייה פעלה שלא כדין וסירבה לאפשר את אכלוס המבנה מנימוקיםׂז(קיצוני, סבירות בחוסר הגינות, ללא לב, בתום ופסולים, שלא זרים ובניגוד ביהמ"ש והטעיית שווא מצגי הצגת תוך חמורה ברשלנות לנורמות הציבוריות המחמירות החלות עליה בהיותה רשות מינהלית.

תמצית טענות הנתבעת בכתב ההגנה: . 8

15


דינה של התביעה להידחות או להימחק על הסף בשל העדר עילה,א( העדר יריבות, התיישנות, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לבמביהמ"ש מהותיים פרטים של והסתרה העלמה תוך בהגשתה,

במסגרת כתב התביעה. )כאמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף התקבלה ובהתאם לפסיקת

בימ"ש העליון הוחזר התיק לצורך קיום דיון בטענות לגופו של עניין(.

מןב( ולו לשום בקשה של התובעות סירבה לא העירייה מעולם בקשה כדין הגישו לא מעולם שהתובעות הפשוטה הסיבה

ותקנותיו ו/או לפי חוק התכנון והבניהמתאימה לפי חוק רישוי , בקשר עם אכלוס הבניין. עסקים

מעולם גם לא הודיעה העירייה לתובעות כי היא מונעת באמצעי כלשהואו כי בכוונתה למנוע בפועל את אכלוס המבנה כמקבץ דיור.

כפי שמודות התובעות, הצדדים קיימו ביניהם אך ורק תחלופת מכתביםלוועדה תכניות או בקשות מהגשת )להבדיל עבודה פגישות ומספר לרווחת דאגתם את העיריה נציגי הסבירו גם במהלכן המקומית(, העולים הקשישים שאמורים לאכלס את הבניין, תוך שהתובעות נתבקשו להעביר לידי נציגי העירייה תכניות מפורטות, תרשימים ומפרטים של יחידות הדיור המתוכננות, שטחן והשטחים המשותפים בבניין כדי שיוכלומידת את ולבדוק החדשים לעולים הצפויים מהתנאים להתרשם

התאמתם לקריטריונים העירוניים למקבצי דיור.

חוזה השכירות מול עמידר לא מומש רק עקב מחדלי התובעות עצמן.

וענייניג( מקצועי באופן לתביעה הרלוונטיים ההקשרים בכל פעלה העירייה לחלוטין, כרשות ציבורית, הדואגת לרווחת התושבים האמורים להתגורר בנכס דנן, בשעה שהתובעות ניסו להשמיש נכס ששימש שנים רבות כבנין משרדיםהיתר, ללא בניה עבירות ביצוע תוך למגורים, דיור מקבץ שמהווה לבניין

16





הוועדה עם או העירייה עם אלו פעולות של מראש תיאום ללא ובפרט, המקומית וללא עמידה בקריטריונים המקובלים או המינימליים לשיכונם של

עולים חדשים בודדים וקשישים.

כיד( כן, חשש של עניינים וממניעים כדין הוגשה שיפוטי צו למתן הבקשה מתבצעות פעולות הכנה לביצוע עבודות בניה ללא היתר, או בסטייה מהיתר או מתכנית. מכיוון שניתן צו שיפוטי למניעת פעולות בהתאם לאמור בבקשה, לפי החלטת כב' הש' דיסקין )במעמד צד אחד(, חל כאן ניתוק הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעות לבין החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים, מה גם שממילא הבקשה הוגשה ע"י העירייה בשם ובעבור המדינה, שרק היא בעל הדין הנכון

של התובעות בקשר עם בקשה זו. עוכב ביצוע הצו19.1.2000זאת ועוד; לפי החלטת כב' הש' דיסקין מיום

מיום דינו של כב' השופט שינמן לדיון במעמד הצדדים. עד מתן פסק עד , עמד עיכוב הביצוע של צו המניעה השיפוטי בתוקפו. 10.2.2002

תב"ע ה( לפי א' לשימור מיועד חזית2572המבנה מגורים עם ומצוי באזור הם מגורים בכל הקומות2572מסחרית. היעודים המותרים לפי תב"ע

ובמסגרת "שימוש למגורים" הוועדה להתיר שימוש לפנסיונים בבניין שלם, באגפים שלמיםרשאיתהמקומית תהא

חייבת(. אינה )אך בלבד שלמות בקומות לאאו מעולם מקומית הועדה נתבקשה ע"י התובעות להתיר שימוש בבניין דנן כפנסיון וממילא מעולם לא

. הרשתה שימוש כזה בהחלטה כלשהי בשל ייחודיות הבניין והערך ההיסטורי שלו, הוא סומן בתכנית האב שהוכנה

לעיר יפו לשימוש כבית מלון קרי: כיעד תיירותי. , הפיכת הבניין10.2.2002כב' הש' שינמן בפסק דינו מיום כפי שנקבע ע"י

לבניין המשמש לייעוד משרדים )קרי: בשימוש חורג( לא נעשתה בהליך מסודרבהיבט החוקי.

17


בפסה"ד שניתן ע"י כב' הש' שינמן אין כל הוראה אופרטיבית לעירייה ומדוברו(הבקשה התקבלה את לבטלבהחלטה הזמני הפעולות מניעת מיוםצו

19.12.1999.

ז( העיריה עשתה ועושה כל שביכולתה לסייע בקליטת עליה בתחומיה. לעירייהנשוא לבניין הנוגע בכל התובעות אחרי דווקא "לרדוף" אינטרס כל אין התביעה, אלא מדובר במדיניות כללית הנוגעת למקבצי דיור, הכל כדי

להבטיח תנאים בסיסיים ומינימליים לעולים החדשים שישוכנו באותם מקבצים ובמקביל לכך- גם לדאוג כי לא תהיה פגיעהוכי לא תהיה פגיעה גם במרקם האורבני – ארכיטקטוני של המבנים בעיר

בתכניות הפיתוח והשיקום של העיר יפו.

הקמת מקבץ דיור במבנה, לא רק מחמיצה הזדמנות לחיזוק ולשיפור פני העירח(עולים קשישים, בין120יפו אלא שגם הבניין אינו מתאים לאכלוס של כ-

באיזור המסחרי מצוי והוא כלשהם ציבוריים לשטחים אינו קרוב כי היתר, והתיירותי של יפו – בכניסה לעיר והוא לא מצוי בשכונת מגורים ולכן, לא ניתן להציע לקשישים שבמקבץ הדיור דנן את התנאים הבסיסיים ואת השירותיםידוע כי מדובר באוכלוסייה חלשה הקהילתיים הדרושים להם, כאשר מראש

ונזקקת.

הסכמת היועמ"ש לעירייה להבהיר משפטית כי בנסיבות של המבנה, אין צורךט( בהיתר מיוחד לשינוי הייעוד ממגורים לייעוד של "מיקבץ דיור" היתה מותנית

בשניים:התובעות יבצעו שיפוץ של חזית הבניין.(1)

התובעות לא ביצעו כל שיפוץ של חזיתהגשת כתב ההגהעד ליום כ- שמזה למרות בעולים3.5הבניין ידן על מאוכלס הבניין שנים

קשישים.

נבלעות, מבחינת העירייה לפנים משורת הדיןעם מתן האישור הנ"ל, (2) ובתוך זה גם כלתביעות ודרישות התובעות כלפי העירייה כל טענות,

18


הטענות על נזקים כספיים שנגרמו לתובעות עד לאותו מועד בקשר עם שנים אחרי קבלת האישור לאכלוס מאת היועמ"ש, הוגשה3.5הבניין.

התביעה דנן בניגוד לסיכום הדברים.

האישור העקרוני של היועמ"ש בשאלת חוסר הבהירות המשפטית לענייןי( סיווג מקבצי דיור לא ניתן עקב כך שהעירייה נאלצה להשלים עם רוע הגזירה של פסיקת ביהמ"ש לעניינים מקומיים )שממילא לא היתהלסייע כדי אלא הבניין(, אכלוס לעניין אופרטיבית הוראה כל בה עולים של הדיור מצוקת על להקל הדין, משורת לפנים לתובעות חדשים וכדי לסיים בפשרה מוסכמת את כל המחלוקות בין הצדדים וכן

את המגעים וההתכתבויות המתמשכים.

לא היתה כל מניעה בפועל כלפי התובעות מלאכלס את הנכס, מעולםיא'( לא היתה הודעה כלשהי של העירייה על סירוב לאפשר את האכלוס ולא נשלחה כל דרישה קונקרטית לתובעות ע"י העירייה בהקשר זה. לכן ממילא לא נגרם כל נזק לתובעות שהיו יכולות לאכלסו בכל עת, לאחר קבלת החלטת עיכוב הביצוע לעניין הצו השיפוטי )וגם לעניין הצו

המנהלי(.

וסיכומי.9 העדים עדויות הצדדים, טיעוני את ובחנתי ששקלתי לאחר הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות וזאת כפי שינומק

בהמשך:

מיום.10 ופסה"ד הנתבעות ידי על שהועלו המקדמיות הטענות מהות 9/8/11 :

19


חרף העובדה שהפרוטוקול משתרע על מאות דפים )תמלול של ישיבותא(ב"כ ע"י שבוצעו ממושכות נגדיות מחקירות כתוצאה מוקלטות( התובעות בעיקר, אזי המחלוקת בתיק דנן היא משפטית בעיקרה, וניתן

היה להסתפק בחקירות קצרות ביותר של העדים.לשאלת בנוגע במהותההאחריותהמחלוקת משפטית למעשה היא

אותה בוחנים רק אם קיימת אחריות(, ולא–)שלא כמו שאלת הנזק טענותלסילוק על הסףבכדי ב"כ הנתבעות טען לצורך דיון בבקשה

משפטיות בעיקרן.גונן בפסק דינה יצאה מנקודת מוצא–גם כב' השופטת ד"ר אגמון

אם הן–ולפיה העובדות המוצגות בכתב התביעה הן כנטען, ואז בחנה לפסק הדין(.4 – 1 שורות 10מגלות עילת תביעה. )ראה למשל עמ'

חלופת המכתבים בין הצדדים, לרבות מכתבים שהופנו למשרד הקליטה ו/אומקומיים לא לעניינים בבית המשפט קיום ההליכים המשפטיים וכן עמידר,

שנויים במחלוקת ולא היו שנויים במחלוקת בשלב ההוכחות. כך גם לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית על כך שמעולם לא הוגשה בקשה רשמית כלשהי לועדה לתכנון ובניה לגבי איכלוס המבנה ואף לא הוגשה בקשה

רשמית לעירייה בעניין.להגיש כללא היו צריכותהתובעות טוענות, כי לא הוגשה בקשה כיוון שהן

בקשה.האיכלוס היה מותר ותאם את הוראות הדין מאז ומתמיד.

כפועל יוצא מכך, אין מחלוקת עובדתית על כך שבקשה לא הוגשה. הנתבעות טוענות, כי הטענה לפיה לא היה צורך בהגשת בקשה אינה נכונהולפיה לא היה צריך להגיש זו של התובעות, אך גם אם הולכים לפי גישה בקשה והאיכלוס היה אפשרי גם ללא בקשה, הרי שהתובעות יכלו לאכלס את

כאשר עוכב ביצוע צו המניעה, ובוודאי לאחר מתן– 19/1/00המבנה עוד ביום

20


, שהרי לא היתה כל החלטה10/2/02פסק דינו של כב' השופט שיינמן ביום שמנעה מהם לאכלס את המבנה.

בין כך ובין כך, הניתוח העובדתי במקרה שלפנינו הוא פשוט ביותר, ועובדותמעטות טעונות הכרעה.

גונן: – פסק דינה של כב' השופטת ד"ר אגמון ב( כיוון שהמחלוקת אינה עובדתית במהותה אלא משפטית בעיקרה, קבעה כב'

גונן בפסק דינה, כי יש לסלק התביעה על הסף. זאת–השופטת ד"ר אגמון כיוון שהתכתובת בין העירייה לנציגי התובעות, אשר מטרתה לאשר, כי ניתן לעשות שימוש במבנה כמקבץ דיור, על מנת להפיס דעתן של עמידר ומשרד

אישיות משפטית–הקליטה, אינה סותרת את העובדה כי רק הועדה המקומית חוקנפרדת מהעירייה, היא זו שפועלת בכל הקשור לדיני התכנון והבניה עפ"י

.התכנון והבניה התובעות מעולם לא פנו בבקשה ולא הגישו תוכנית כלשהי לועדה המקומית

בנוגע לבקשה לאיכלוס כמקבץ דיור. נקבע, כי לא היתה מניעה לאכלס את המבנה לאחר מתן פסק דינו של כב'

בשל עמדת העירייה כי "מקבץ דיור" איננו שימוש–השופט שיינמן, ולחלופין למגורים, יכלו התובעות להגיש בקשה לשימוש חורג או להגיש עתירה מנהלית

אך לא עשו דבר מאלה.–סטטוטורית ניתנה החלטה ולא לועדה המקומית פנייה כל נעשתה משלא

לא של רשויות התכנון ולא של העירייה, ממילא לא עמדה–המונעת איכלוס לתובעות עילה נגד העירייה.

כמו כן צוין בפסק הדין של כב' השופטת אגמון - גונן: "למעלה מן הדרוש אבהיר, כי גם אם אקבל את עמדת התובעות, לפיהןנזקקו לא הן ומשכך נובעות מהתב"ע המקורית זכויותיהן הבסיסיות לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אין בכך כדי לסייע לתובעות. התובעות אינן יכולות לאחוז בחבל משני קצותיו, מחד גיסא לטעון כי לא

21




הייתה כל מניעה להשתמש במבנה כמקבץ לדיור ומאידך גיסא לשבתבפועל". המבנה מאכלוס ולהימנע ידיים עמ' בחיבוק 12)מתוך

לפסה"ד(.

כי בקביעותיה של כב' השופטת דינו, בית המשפט העליון לא קבע בפסק גונן נפלו טעויות. כל שנקבע הוא כי יש להחזיר התיק לצורך קיום דיון–אגמון

בתיק העיקרי תוך שמירת טענות כל הצדדים. "... מיותר לומר שאין בקבלת הערעור משום אמירה או רמזנקבע:

לגופם של דברים. ההליך יחזור, על כן, לבית המשפט המחוזי...". לסיכומי7 – 5ב"כ התובעות אמנם מצא לנכון להפנות בסיכומיו. )ראה עמ'

במסגרת העליון משפט בבית שהתקיים בדיון שנאמרו לדברים התשובה( הערעור ואף ב"כ הנתבעות מצא לנכון להפנות לדברים שאני אמרתי במהלך

הדיון.אין מקום להפניות אלו.

חילופי דברים שנאמרים ע"י שופט במהלך דיונים אינם בגדר "החלטה" או"פסק דין".

שופט יכול לאמר דברים במהלך דיון או לשאול שאלות על מנת לקבל תשובותועדיין אין בכך משום גיבוש דעה או הכרעה שיפוטית.

רק "החלטה" או "פסק דין" מבטאים את דעת בימ"ש על הסוגיה שבמחלוקתולא אמירות או רמזים אשר ניתנים לפרשנות ע"י כל בעל דין לפי הבנתו.

כתב התביעה אינו מבסס עילה נגד הועדה המקומית:ג( גם לאחר שצורפה הועדה המקומית כנתבעת בתיק בהתאם להמלצת בית

המשפט העליון, לא שונה כתב התביעה. כתב התביעה אינו כולל עובדות המבססות עילה נגד הועדה המקומית, שכן מכל החומר הרב שלפני עולה, כי לא הוגשה כל בקשה לועדה המקומית.

ממילא גם לא התקבל "סירוב" כלשהו מהועדה המקומית.

22


לעניין זה ראה גם תעודת עובד ציבור של מר מיכאל גפני, מנהל מחלקת מידע )אשר צורפה ע"י הנתבעות( ולפיה לא הוגשה בקשה30/2/08בעירייה מיום

בקשר למבנה.1990להיתר החל משנת הועדה המקומית אף לא שלחה את המכתבים אשר הוגשו כראיות בתיק.

לרבות משלוח מכתבים לצדדי ג' )כמו: משרד הקליטה(.דומני, כי ב"כ התובעות בסיכומיו מסכם עניין זה יפה:

"...הועדה המקומית לא הביעה מעולם כל התנגדות לאכלוס. מדוברזו שלבסוף והיא נערכו אל העירייה בהתנגדות של העירייה. הפניות

לסיכומים(.352.3)מתוך סעיף הסירה את התנגדותה...". ישויות הן שתי והועדה המקומית כי למרות שהעירייה טוען, ב"כ התובעות משפטיות נפרדות, אין בכך כדי ללמד על הפרדה ביניהן ויש לבחון כל מקרה

)סעיף אין בכתב התביעה כל טענה352.13לגופו. לסיכומיו(; אך בפועל המבססת עילה נגד הועדה המקומית. היא לא נטלה חלק באירועים נשוא

ולא כגורם–הפרשה שלפנינו והיא אושרה, לא כגורם שהוגשה לו בקשה שהוגשה לו בקשה והיא סורבה.

:15/9/13יפים גם דברי ב"כ התובעת בישיבת ק"מ שהתקיימה ביום "...כל טענותינו מופנות לעירייה ולא לועדה המקומית אבל בית המשפט

לפרוטוקול(.2 – 1 שורות 2 )עמ' העליון המליץ לצרף אז צרפנו".

לאחר האמור לעיל, אעבור לבחון את הטענות המקדמיות לגופן.

באשר לטענת ההתיישנות:.11הנתבעות טענו, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.א(

נטען, כי מאחר וה"סירוב" לאכלס את המבנה כמקבץ דיור, על פי כתב , אז שלח מנכ"ל המשלמה ליפו30/11/99התביעה, נעשה כבר ביום

17מכתב למהנדס העיר, עם העתקים לגורמים נוספים. )ראה סעיף לכתב התביעה ונספח ז' לכתב התביעה( ובו ביקש לפעול לעצירת

"השמשתם של בתים אלה כבתי דיור לעולם מחמיצההבניה, כיוון ש, ולמצער, את ההזדמנות התיירותית מלונאית שלהם.."

על פי כתב התביעה ניתן לראות את "הסירוב" במועד הגשת הבקשה – חוק התכנון והבניה ל 246 סעיףלמתן צו שיפוטי למניעת פעולות לפי

23




)ראה גם סעיף 19/12/99 לכתב התביעה(, אזי הגשת התביעה19 היא לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.2007בחודש ינואר

בסירובב( שעסקינן כיוון שהתיישנה בתביעה מדובר אין כי טענו, התובעות מתמשך של העירייה לאכלס את המבנה.

כלפון נוה 3139/05ב"כ התובעות ביקש ללמוד על ענייננו מענין כלפון )ע"א 08 תק-על ארזים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה ואח'

, שם נמנע במשך כעשר שנים מהתובעת היתר בניה, שלא1314, 1305( 1)כדין.

לתבוע בימ"ש איפשר בתוךשם העוולה הנמצאים חלקי אותם "בשל התקופה שטרם התיישנה גם אם מעשה העוולה הראשון אירע מחוץ

זו" ללתקופה היפנה כן כמו נ' הועדה 9413/03 ע"א . אילן אלנקווה 573/12 ע"א ( ול22/6/08)ניתן ביום המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים,

,9160, 9152( 3 )12תק-על הבנק הבינלאומי הראשון נ' גולדסיל בע"מ שם נקבע, כי במעשה עוולה נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק

השנים, גם אם חלק7מתחדש, ניתן לתבוע בגין העילות המתחדשות בתוך מ- למעלה נוצרו ניתן7מהעילות לא )בגינן התביעה הגשת לפני שנים

לתבוע!(.

המקרה שלפנינו אינו דומה לדוגמאות שניתנו. 2003בענייננו, מאשר ב"כ התובעות כי גם על פי גרסתו ה"סרוב" הוסר במאי

1999 לסיכומי התשובה(. אין מדובר בעוולה מתמשכת משנת 31)ראה סעיף ועד סמוך למועד הגשת התביעה.

"במקרה דנא, עילת התביעה היאטענת ב"כ התובעות בסיכומי התשובה: העירייה של להגשתסירובה המתמשך בתקופת שבע השנים שקדמו

27" )סעיף עילת תביעה זו לא התיישנה ובמקומה היא עומדת התביעהב"כ גרסת פי על גם עובדתית מבחינה מדויקת איננה לסיכומי התשובה(,

מאי מחודש שכן עצמו, ינואר 2003התובעות ועד הוגשה– 2007 אז התביעה, לא היה כל "סרוב".

24




שנים, מהמועד שבו על פי גרסת התובעות7יחד עם זאת, מאחר שלא חלפו ג( , לא מצאתי לנכון לדחות התביעה בשל טענת2003הוסר ה"סירוב" בשנת

התיישנות, הגם שטענת ב"כ הנתבעות איננה משוללת יסוד, כלל ועיקר.

באשר לטענת שיהוי:.12ולפיה לא מצאתי לנכון לדחות התביעה א( טענתבשלאפתח בקביעה

וזאת מתוך רצון וזאת למרות השיהוי הניכר בהגשת התביעה שיהוי מועד–להכריע בסוגיה לגופו של עניין ולא בשל עניין המצטייר כ"טכני"

הגשת התביעה.

עסקינן אמנם בתביעה אזרחית - נזיקית ולא בעתירה מנהלית, אך גםב(תביעה אזרחית ניתן לדחות בטענת "שיהוי".

זה: לעניין והישיבה 6805/99 ע"א ראה הכללי תורה תלמוד ,הגדולה עץ חיים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים

לפסה"ד:14בסעיף כמובנו"הש שיהוי כשלעצמה, אינה, תביעה בהגשת תהות

שיש מקום נוצר ההתיישנות תקופת בתוך שיהוי במשפט.

לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות-בהשתהות בפנייה התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבעההליך של לרעה ניצול כדי המגיע שימוש – להיתבע שלא

מונד ]- עזרא נ' המועצה המקומית תל 4928/92 רע"א השיפוטי )11 ;]D.W. Oughton, J.P. Lowry, R.M. Merkin

Limitation of Actions ]60[, at p. 23.)

25




לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע אתשיהוי שעניינו שלישי חלופי תנאי שהוסיפו היו לרעה. מצבו

תמיר נ'403/63לבו של התובע )ע"א -שנגרם עקב חוסר תום [ בעמ' 12שמאלי עיזבון המנוחה רבקה 410/87 ע"א ; 53[,

)להלן – פרשת ליברמן ]ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר 13,)] (. 756-755בעמ'

הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען ...".לכך, קרי הנתבע

בתביעהג( מדובר אמנם שבו זה במובן ייחודי הוא שלפנינו המקרה אזרחית של חברות פרטיות נגד רשות ציבורית, אך נושא התביעה. היינו - "סירוב" נטען לאפשר איכלוס מבנה, הוא נושא אשר באופן טבעי ורגיל צריך להבחן ב"זמן אמת" ע"י ערכאה מנהלית, ומדובר בעניין

מנהלי במהותו.ולא מינהלי, בערוץ הוא לבירורה המלך שדרך במחלוקת, מדובר בתביעה המוגשת שנים כה רבות לאחר שכבר הסתיימו המעשים ו/או

המחדלים המיוחסים לרשות הציבורית.

דיור", לרבות בבסיס התביעה עומד סירוב העירייה לאכלס מבנה כ"מקבץ פניה ישירה למשרד הקליטה על מנת שלא יאפשר את איכלוס המבנה כמקבץ

דיור. 2003 בחודש מאי לכל המאוחר, והסתיים 1999ה"סירוב" החל בשלהי שנת

.2007עפ"י גרסת התובעות. התביעה דנן הוגשה רק בשנת

התשס"א -תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים )סדרי דין(לא בכדי נוקבות ד( במועדים לצורך הגשת עתירה מנהלית. מועדים סמוכים ביותר למועד2000

למתן ההחלטה בגינה עותרים, שאם לא כן בימ"ש רשאי לדחות העתירה עקבשיהוי גם אם עניינה מוצדק.

26




לתקנות אלו קובע, כי עתירה תוגש בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, )ב( 3 סעיף יום מהיום שלעותר נודע על ההחלטה או קיבלה )המוקדם45ולא יאוחר מ-

לתקנות נקבע, כי בימ"ש רשאי לדחות עתירה אם ראה כי 4 בסעיףמביניהם(. או )ב( 3 תקנהבנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה במועד לפי

)ג(. 3 תקנה אם הוארך המועד להגשתה לפי

עיריית תל 869/11, 867/11 עע"מ ( 28/12/14בפסק דין שניתן לאחרונה )ה( , בחן כב' השופט פוגלמןאביב יפו נ' אי.בי.סי. ניהול ואחזקה בע"מ ואח'

ידרש לעתירה שלא הוגשה בסמוך לאחר מתן בהרחבה אימתי בית משפט ההחלטה המינהלית.

כב' השופט פוגלמן סקר את אופן בחינת השיהוי המינהלי:יבחן את רכיבי השיהוי – בשלב הראשון בית משפט )בחינתהסובייקטיבי –

האם השתהה משום ש"ישן על זכויותיו", ברשלנות וכו'(–התנהגותו של העותר לצד– האובייקטיביוכן השיהוי להיגרם עלולים או שנגרמו הנזקים בחינת

שכנגד, שהיו נמנעים אילו ננקט ההליך במועד הראוי. צד ג' או כלל הציבור שהסתמכו על ההחלטה הנתקפת ושינוי– נזקים ישירים

להשיב מצב או בלתי אפשרי שיהיה קשה באופן מצבם לרעה בעקבותיה הנגרמים מזק ראייתי הנובע– ונזקים עקיפיםלקדמותו אם העתירה תתקבל,

מחלוף הזמן, העלמות מסמכים, פקידים שטיפלו בנושא אינם זמינים או אינםזוכרים את העובדות כדבעי, וכן נזקים נוספים כפי שנקבע בפסה"ד:

יחדיו מצטברים אלה עקיפים "תורת המספרים–"...נזקים בבחינת חזני נ' הנגבי, 1954/14 רע"א לנזק לא מבוטל )השוו: –הקטנים" ( ומובילים למסקנה כי הידרשות4.8.14 לחוות דעתי )2פסקה

כשלעצמולעתירה לאחר שחלף זמן רב ממועד היווצרות העילה גורם נזק לאינטרס הציבורי. ודוקו: אף שחלוף הזמן כלשעצמו אינו עולה כדי שיהוי אובייקטיבי המצדיק לדחות עתירה... הגשת עתירה באיחור ניכר

לפסה"ד(.25)מתוך סעיף באינטרס הציבורי...". כשלעצמהפוגעת

השיקולים עם איזון תוך נבחן הציבורי אינטרס של זה שיקול כי נקבע, האחרים.

27



http://www.nevo.co.il/law/98562/3.c





לפסק הדין נקבע:26בסעיף האובייקטיבי הרכיב לבין( האשם )הסובייקטיבי הרכיב בין הבחנה" לשני הולם משקל להקנות המשפט לבית לסייע נועדה( הנזק)

.מנגד המונחים האינטרסים מול האיזון במלאכת אלה רכיבים)אזרחי לשיהוי בניגוד השיהוי(, פרטים של זכויות בין המאזן

.הציבור אינטרס לבין הפרט של זכות בין לאזן מבקש המינהלי הנזק לבין האשם בין סיבתי קשר נדרש האזרחי שבמשפט בעוד

דורשת אינה השיהוי דוקטרינת(, הרשלנות בעוולת, למשל))היסודות שני בין סיבתי קשר שיתקיים (.1935' בעמ, ג כרך זמיר

העותר של התנהגותו אם גם שיהוי בשל להידחות עלולה עתירה נזק הסב כשלעצמו הזמן שחלוף נמצא אם וזאת, אשם כל נטולת

במקרה, מנגד. שלישיים לצדדים או הציבורי לאינטרס ניכר בשיעור שהתנהגות העובדה עצם, רב אינו הזמן מחלוף שנגרם שהנזק".משקל לה ויוקנה לזכותו תפעל באשם לוקה אינה העותר

נקבע, כי לאחר שבוחנים את הרכיב הסובייקטיבי והרכיב האובייקטיבי ונותנים אינטרס ההגנה –להם משקל, בוחן בית משפט את הרכיב השלישי של השיהוי

.על שלטון החוק אם נפל פגם קשה במעשה המינהלי כגון החלטה שנתקבלה בחוסר סמכות או

מדובר על אינטרס הגנה של "שלטון החוק"–שנגועה בשחיתות שלטונית ובוחנים אם דחיית העתירה עקב שיהוי תפגע לא רק באינטרס הצר של בעל

לפסק הדין של28הדין אלא בעקרונות היסוד של שלטון החוק. )ראה סעיף כב' השופט פוגלמן(.

אם– הנ"ל בחן בית משפט העליון את השאלה 867/11 עע"מ בפסק הדין ב ראוי להידרש לעתירות חרף שיהוי בהגשתן וזאת בנוגע לחיובי ארנונה. נקבע

לפסק הדין כי:51בסעיף .שקלים של רבים מיליונים כדי המגיעים בסכומים מדובר כי חולק ן"אי

במישור הן, השבה תביעות עם להתמודד תידרש העירייה, לכך מעבר)הייצוגי במישור הן הפרטני וככל(, הוגשו אכן ייצוגיות השבה תביעות התשלום( – חלקית או מלאה )בהשבה שתחויב

יש לכך. הבאות בשנים שיסופקו מוניציפאליים שירותים חשבון על יבוא חקיקת נוכח בארנונה החיוב אופן בשינוי מוגבלת העירייה כי להוסיף

את לספק או שייווצרו החובות את לכסות תוכל לא היא. ההקפאה28



יגרמו אלה כל. לממן נועד להשתלם אמור שהיה שהמס השירותים בהתנהלות ולקיפאון תקציבי ודאות לחוסר, השירותים באיכות לפגיעה לפגיעה להקנות שיש הרב המשקל את להוסיף יש לכך. העירייה הליכים לברר האפשרות מעצם כתוצאה בכללותו לציבור שתיגרם

וחשש המשפט בתי על רב עומס הטלת: ניכר כה בשיהוי המוגשים שנגרם ראייתי ונזק; הרשויות מצד משאבים השקעת; סותרות מהכרעות. "הוא ניכר – אלו שיקולים של משקלם. הזמן מחלוף כתוצאה

התביעה שלפנינו היא אמנם תביעה אזרחית, אך במסגרתה נדרשת העירייהו( ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענת התובעות כתוצאה26,000,000לשלם לתובעות

מסירוב הנתבעות לאשר איכלוס המבנה כמקבץ דיור. נושא מתן אישור זה או אחר ע"י עירייה או סירוב ליתן אישור, הוא נושא בעלגם )האפשרית השיהוי טענת נבחנת וכאשר המינהלי, להליך ברורה זיקה יותר ממקרה של יש לבחון אותה באופן נוקשה בתביעה אזרחית "רגילה"( "פרטיים", מסחריים גופים או פרטיים אנשים שני בין "רגיל" כספי סכסוך

ובאוריינטציה של כללי המשפט המנהלי בכל הנוגע לטענת שיהוי.

ב"כ התובעות טען, כי בימ"ש לעניינים מנהליים עדיין לא היה קיים בפרק הזמןז( יום ממועד ה"סירוב" וכל עוד לא ניתן פסק דינו של כב' השופט שיינמן45של

לא ניתן היה לפתוח בהליך אחר. אך גם אם בראשית התקופה בה אנו עוסקים עדיין לא הוקם בימ"ש לעניינים מנהליים, אזי ניתן היה כבר אז לעתור נגד רשות ציבורית לבג"ץ, וזאת ללא

שיהוי. זאת ועוד מעבר לעובדה שניתן לנקוט בהליך מינהלי במקביל להליכים בבית משפט לעניינים מקומיים. במקרים מתאימים, לא ניתן להתעלם מכך שפסק

והתביעה דנן הוגשה רק 2002 פברואר דינו של כב' השופט שיינמן ניתן בחודש . 2007 בחודש ינואר

אין מדובר בעניין פורמלי או סמנטי, שאין לו השלכות אופראטיביות.ח(סירוב מתמשך של העירייה לאפשר את איכלוס כי עקב התובעות טוענות, המבנה בעולים החדשים, נגרמו להם הנזקים הנטענים, על כן, הם דורשים

מהעירייה לשלם להם עבור נזקיהם.

29


3/8/03 עד האיכלוס ביום 18/1/00 חודשים מ- 43מדובר בדמי שכירות עבור יחידות שאוכלסו לאחר אוגוסט86בצירוף ריבית, וכן הפרשי תקבולים ביחס ל-

אך בדמי שכירות מופחתים וכן פיצוי בגין 2003 יחידות שלא אוכלסו גם34 אז הוסרה המניעה לאכלסן ובנוסף– 2008 עד אוגוסט 2003לאחר אוגוסט

עלויות מימון חריגות. 26,000,000 לשלם לתובעות 2007העירייה נדרשת בתביעה שהוגשה בשנת

₪ בגין נזקים, אשר ניתן היה למנוע אותם )או למצער - את חלקם( לו היתה מוגשת עתירה לערכאה המתאימה מבעוד מועד, ובמסגרתה היה נטען כי אין יסוד חוקי לאותו "סרוב" ודינו להתבטל, או להגיש את התביעה סמוך למועד

אז ניתן היה לבקש–שבו נודע על ה"סירוב", ואם אכן לא כל הנזקים התגבשו כמובן פיצול סעדים.

ככל אשר בעירייה, אלא "פרטי" בנתבע מדובר אין כי לזכור, יש לתובעים הכספים לשלם תצטרך היא נגדה, התביעה שתתקבל

הציבור כלל לטובת המיועדים השירותים – מכספים לטובת המוניציפליים.

אשר ביותר, משמעותי סכום הוא שקלים מיליוני עשרות של סכום גריעתו מקופת העירייה תפגע בפועל בתושבי תל אביב וכלל הציבור.

ציבורית במועד נגד רשות אחת המטרות של תחימת הגשת עתירות יחסית, היא מניעת מצב שבו התביעה תשולם בסופו של דבר קצר מכספים המיועדים לטובת כלל הציבור וזאת כשתביעה מוגשת בשלב שבו מדובר ב"מעשה עשוי" שלא ניתן למנעו או לשנותו בחלוף פרק

זמן כה רב.

לסיכום עניין זה:ט(התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.

שעסקינן לכך לב ובשים העניין בנסיבות מצאתי לא זאת, עם יחד השיהוי טענת בסיס על המחלוקת את להכריע אזרחית, בתביעה )בימ"ש רשאי שלא לסלק הליך בטענת שיהוי גם אם עובדתית התביעה

הוגשה בשיהוי(, ועל כן אינני דוחה התביעה מטעם זה.

30


באשר לטענת המניעות:.13 הנתבעות טענו, כי מכתבו של היועמ"ש עו"ד אחז בן ארי לעו"ד טוניקא(

)מוצג 15/4/03מיום לטענת46 הסיר אשר התובעות(, למוצגי התובעות את הסירוב לאיכלוס, מונע מהתובעות לתבוע אותן.

במכתב נכתב:ב(4"הנדון: מקבץ דיור ברחוב רזיאל

בבנין1 בענין האפשרות להשתמש ישבנו על המדוכה . הרבה )"בית סורסוק"( כמקבץ דיור.4שברחוב רזיאל

. ההתלבטות בענין זה לא היתה רק משפטית מובהקת, אלא2שהועדה הסביבתי במרקם זה בנין לשלב הרצון מן נבעה

המקומית מבקשת לקדם באזור.

. בסופו של דבר, בהתחשב גם בהערות בית המשפט לעניינים מקומיים3ת.ב. אביב במקום01/99/004093בתל בעצמי שביקרתי ולאחר

והתרשמתי, כי הדירות המיועדות למגורים מבוססות על החדרים שהיו קיימים בתקופה שבה החזיקה חברת שקם בבנין, אני מודיע כי אין לנומשרד של פרוייקט במסגרת דיור כמקבץ ישמש שהבנין התנגדות

שנים מאכלוסו של הבנין.5הקליטה. בשלב זה הסכמתנו ניתנת למשך . כמו כן, רשמנו בפנינו את נכונותכם לבצע שיפוצים בחזית הבנין, לפי4

נאה בהתחשב לו מראה להקנות מנת על מינהל ההנדסה, הוראות בעובדה שמדובר במבנה לשימור.

. אנו רואים במכתב זה סיום למחלוקות שהיו בינינו...".5 למכתב יוצר מניעות להגשת תביעה זו.5ב"כ הנתבעות טען, כי סעיף

עו"ד בן ארי הצהיר, כי היה ברור שהסכמתו ניתנת מתוך רצון טוב ומתוך הבנהג(שהפרשה תבוא לסיומה.

31


בסעיף מהאמור כלשהי הסתייגות שלחו לא ומכאן5התובעות למכתב, שנים לאחר קבלת "אישור"4שהסכימו לטענת הנתבעות לתוכנו ואכן רק כ-

העירייה לאיכלוס, הוגשה התביעה.

ב"כ התובעות כמענה השיב, כי עו"ד בן ארי העיד, כי לא דרש אישור העדרד(תביעות וממילא מעולם לא אישרו התובעות, כי לא יתבעו את הנתבעות.

לפרוטוקול75עו"ד בן ארי אישר, כי לא. קיבל אישור על היעדר תביעות )עמ' ה(( והוא אף לא דרש מכתב היעדר תביעות.20 – 19 שורות 9/2/14מיום

76עו"ד בן ארי אמנם העיד, כי לא העלה בדעתו שתוגש תביעה )ראה עמ' לפרוטוקול(. אישר, כי הוא לא חשב, כי העירייה פעלה שלא כדין וכי19שורה

יכול להצמיח עילת תביעה )עמ' שורות 75הסכסוך לפרוטוקול(16 – 15 למכתב הוא למעשה כותב, כי הוא מקווה שבכך באה5וכאשר כתב את סעיף לפרוטוקול(.16 שורה 77הפרשה לסיומה )עמ'

בגין אותה כי לא חשב שתוגש תביעה בן ארי, אני מאמינה לעו"ד אמנם, שנים ממועד מכתבו שאיפשר את האיכלוס ולמעלה4"פרשה", ועוד בחלוף

שנים ממועד תחילת הפרשה, אך לא ניתן לראות במכתבו מכתב שבו7מ- התובעות ויתרו על זכותן לתבוע ולפיכך, אין מקום לדחות התביעה בעילה של

מניעות.

יש להיכנס משלא מצאתי לנכון לדחות התביעה בגין טענות מקדמיות אלו, לטרקלין ולבחון את התביעה לגופה.

עדויות הצדדים:.14במהלך ישיבות שמיעת הראיות, נחקרו עדי הצדדים.

32


מטעם התובעות העידו עדים אלה: מר אברהם )הרשל( וידר; עו"ד ארנון אשר–חוטר ישי; רו"ח בועז ברזילי וכן מר חביב קצב סמנכ"ל משרד הקליטה

זומן לעדות מבלי שהגיש תצהיר עדות ראשית. מטעם העירייה העידו: עו"ד אחז בן ארי; עו"ד שרי אורן; מר מיכאל רועה;

רו"ח יוסי ארנסט. כן הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מר מיכאל גפני. רו"ח ברזילי ורו"ח ארנסט נתנו חוות דעת בשאלת הנזק.

עדי התובעות:.15

אסקור בתמצית את העדויות שהתייחסו לשאלת האחריות:

– על פי עדותו הוא איש עסקים, בעל נכסי נדל"ןאברהם )הרשל( וידר(15.1בשליטתו חברות באמצעות בישראל להשקיע ביקש אשר בארה"ב עולים, ששכרם הנאה בצידם. יישוב ציוניים בישראל של בפרויקטים של דיור מקבצי באמצעות דיור שירותי למתן במכרז שזכה לאחר את בשליטתו חברות באמצעות הקים עליה, לקליטת המשרד לנאות אותו והשכירה המבנה את רכשה רזיאל משכנות התובעות. רזיאל ניהול, אשר התקשרה בחוזה מקבצי דירות )מתן שירותי דיור(

. 6.10.99עם עמידר ביום כי כאשר ניגש למכרז על2.2.14העד הבהיר בחקירתו הנגדית מיום

הפעלת מקבץ דיור במבנה, לא היו לו עדיין זכויות במבנה אבל היתהיוכל לרכוש את המבנה )עמ' לפרוטוקול14הבנה שבסכום מסוים

הדיון(. יצוין כי לשאלות רבות שנשאל השיב כי אינו זוכר וכי הוא העסיקמומחים ועורכי דין שבדקו את הדברים עבורו.

כיצד בדיוק העירייה מנעה מהתובעים הנגדית נשאל בחקירתו העד ישירות פנתה העירייה כי השיב העד מעמידר. הדירה את להשכיר לעמידר, שלחה לה מכתב, קיימה פגישות, וזאת במקום לפנות לבעליםמ"רוסים" למנוע דרך בכל ניסתה לטענתו, העירייה המבנה. של

להיכנס למבנה.

33


במשך התובעות עשו מה בעדותו, נשאל מהן4כאשר נמנע שבהן שנים להשכיר את המבנה, השיב: כי הם "לחצו" והוא הגיע כמה פעמים לפגישות,

)עמ' ניתן לפתור את הבעיה כיצד לפרוטוקול שורות 21לראות 10-11.) לאחר מכן נשאל אם התובעות נקטו בהליך משפטי נגד העירייה והשיב כי זה לא היה עוזר. לטענתו, אין מדובר בעניין משפטי. העירייה לדעתו לא רצתה

21שאנשים מסוימים יכנסו למבנה ועשתה כל שיכולתה כדי להשיג זאת. )עמ' (. 12-19שורות

לתצהיר עדות ראשית הצהיר כי מר רועה הסביר לו כי התנהלות13בסעיף העירייה נגד אכלוס המבנה כמקבץ דיור נובעת מרצונה לאכלס במבנה סוג אוכלוסייה שונה מעולים חדשים ואף ניסה לדבר אל ליבו על מנת שישקול

הקמת מלון חלף מקבץ דיור, אך הוא סירב. כאשר נשאל: מדוע לא נקטו התובעות בהליך משפטי נגד העירייה, אם סברוכיוון לביהמ"ש הוגש הליך משפטי לא כי כדין, השיב פועלת אינה היא כי

שהובטח לו שהעניין יסודר והעירייה "תחשוב על זה".

מר חביב קצב:(15.2 סמנכ"ל לדיור במשרד הקליטה אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל אגףנושא המקבצים את יזם הוא עדותו, פי על לדיור במשרד הקליטה. בכיר

ופרסם מכרזים פומביים בנושא. מעדותו עלה, כי עמידר היא השלוחה המוסמכת של משרד הקליטה בנוגע

למקבצי דיור. משרד הקליטה פרסם את המכרזים, החליט על הבחירה שלהם ועל המחירים והעביר את הביצוע לעמידר. עמידר מחויבת לדווח באופן שוטף על כל פעילות שלה למשרד הקליטה. ביתר פירוט העיד, כי גב' תמר רז ששימשה באותה תקופה מנהלת יחידת מקבצי דיור והגב' תמר מאירה שהיתה מנהלת מערך האכלוס בעמידר ולאחר מכן מנכ"ל עמידר, היו צריכות לקבל ממנו אישור, על

כל פעולה חריגה בנוגע למקבצי הדיור.

על פי עדותו, "מקבץ דיור" זה היווה למעשה תחליף לדיור מוגן, שמטרתו לתתמחבר שהגיעו עצמאי, תפקוד שמתפקדים קשישים, לאכלוס מהיר מענה העמים חסרי דירה, התקיימו מקצבאות קיום של ביטוח לאומי ונדדו מדירה

34


לדירה בשכירות. המטרה היתה להעמיד להם פתרון של שכירות ארוכת טווח ושלא יצטרכו לשלם מכיסם את ההפרשים בין סכום הסיוע בשכר דירה שהםמקבלים לבין עלות השכירות בשוק החופשי, במיוחד באזורי ביקוש כמו ת"א.

העד העיד כי משרד הקליטה לא קיבל את עמדת העירייה כפי שבאה לידימוצג )ראה ביפו מנהל המשלמה למוצגי11ביטוי במכתבים שנשלחו ע"י

התובעות(. משרד הקליטה סבר שהמבנה כן מתאים לקשישים כמקבצי דיורשורות 47)עמ' ועמ' 23-24 שורות 38 (. כן הדגיש כי משרד הקליטה1-3

בדק את המבנה בזמן המכרז וקיים דיונים מקיפים על המבנה וציין כי: "אנחנו עובדים מול הרשות אם צריך היתרים אנחנו מבקשים היתרים. לטעמנו בנין כפי שהיה בראשית הדרך לא היה צריך היתר, כי לכאורה זה שימוש למגורים והיעוד שלו צריך היה להיות במגורים, צריך להביא את האישור הזה ואין לנו, לא רואים בעיה וכמובן כמובן לא נתערב בשיקולים של העירייה אם רוצים להפוך את זה ליעד זה או ליעד אחר".

(. 12-17 שורות 48)עמ'

הגם שהוא סבר, כי לא היה צורך בקבלת היתר מעיריית תל אביב הוא אישר,כי העירייה טוענת שיש כי משנודע למשרד הקליטה מתוך מכתבי העירייה, צורך בהיתרים וכי קיימת בעיה עם איכלוס המבנה, אישר כי משרד הקליטהיאוכלס המבנה בקשישים כל עוד עיריית תל אביב אינה עמד על כך שלא

מאשרת זאת.וכלשונו:

באותו רגע שמנכ"ל עיריית תל אביב בא ואומר למשרד הקליטה שהוא"עיכוב צו מוציא לבנין, אני צו הריסה מוציא רשות ממשלתית שאני איכלוס...אנחנו משרד ממשלתי, אנחנו לא שולחים, לא מהמרים עלאביב תל עיריית במקום שמחר קשישים נשים לא קשישים, איכלוס תוציא לו צו הריסה או נשים אותם במקום שחלילה נסכן את חייהם במקום, וזאת נקודת המחלוקת או שנגררנו למחלוקת בין היזם לביןוהעירייה כשהיזם אומר שהמקום הוא חוקי נושא הזה, על העירייה

35


אומרת 'המקום לא חוקי אתה לא יכול לאכלס'... לקחנו מבנה שיש לושלנו והאדריכלים שלנו והמהנדסים שיפוץ התאמה, הסבה, תהליך צריכים לאשר שהבנין עומד בפני כל, לפי כל הפרוגרמות ואכן יש לו את כל הרשיונות". באותו הרגע שעיריית תל אביב מוציאה רמזור אדום... אנחנו כמשרד ממשלתי נעצרים. באים אומרים 'או. קי, מצוין, תביא לנו את כל ההיתרים, ללא כל ההיתרים אנחנו לא יכולים'. בנוסף אנחנוארוכים דיונים קיימנו ...אנחנו משפטי, יעוץ עם גם התייעצנו ומייגעים... אנחנו כמעט בממוצע פעמיים בשבוע התייצבנו בעיריית תל אביב...אנחנו אינטרסנטיים לאכלס את המבנה כמה שיותר מהר על

(. 50-51מנת להתמודד עם הסוגיה הזו". )עמ'

)בעמ' חקירתו, לאכלס60בהמשך שקלו הם כי העיד אף לפרוטוקול( בשלבים את המבנה.

כמו למשל, לאכלס קומות מסוימות, אשר לגביהם לא היה ויכוח בין העירייה "אבל באותו רגע שאנחנו לא קיבלנו את ההיתרים באופן מלאליזם

אנחנו לא יכולים לאכלס קשישים למעלה כשלמטה מחר יגידו או.קי. (.20-23 שורות 60)עמ' אני לא יודע מה מתבצע, איזו עבודה".

מעדותו של מר חביב קצב עלה, כי משרד הקליטה עמד על כך שיינתן אישורלאיכלוס כמקבץ דיור ולא רק הסרת ההתנגדות לאיכלוס המבנה. וכלשונו:

"שוב אני רוצה להדגיש עוד נקודה בסיסית, אני חוזר לראשית דבריי,אנחנו אמרנו, אנחנו רוצים אישור של העירייה לאכלס מקבצי דיור".

(. 8-9 שורות 61)עמ' רוצים את ההיתר איכלוס אבל אנחנו כוונתנו כשאנחנו אמרנו שאנחנו"

של העירייה, זה בדיוק מה שאנחנו ביקשנו, את ההיתר של העורך הדיןכי הוא זה יכולים לאכלס את הבנין' 'אתם של העירייה שבא ואומר

שורות68 ועמ' 22-24 שורות 67..". )עמ' שאסר עלינו לאכלס את הבנין.1-2 .)

36


מול התנהל אלא המקומית לועדה הגיש בקשות לא הוא כי אישר, העד העירייה, ראש העיר, מנכ"ל העירייה, יועמ"ש העירייה, מנהל אגף הרישוי של

"אני הלקוח, אני(. 72העירייה, מנהלת מחלקת הקליטה של העירייה. )עמ' היזם צריך לספק לי את הבנין, אני לא אלך לעשות את העבודה במקומו

(. 1-2 שורות 73 )עמ' מול הועדה המקומית".

מר חביב העיד כי מה שעיכב את עמידר באכלוס, היה אישור עיריית תל אביב(. 19-20 שורות 83לאכלס את המבנה כמקבץ דיור )עמ'

כשנשאל מר חביב אם האישור שהם דרשו בחוזה זה תעודת גמר למבנה, מר ביקשנו שהעיריה לא תתנגד. עיריית תל אביב לא יכולהחביב השיב: "

". לתת אישור גמר למבנה כזה הכוונה לחוזה והעד השיב: "4.4.1ובהמשך, ב"כ העירייה הפנה אותו לסעיף

שעיריית תל אביב מאשרת". : יודע אם היזם הגיש לועדה המקומית איזושהיכשנשאל העד "אתה

בקשה להיתר איכלוס, לתעודת גמר, לאיזושהי תעודה? "הבנין היה בצו הריסה". השיב כי:

העד נשאל אם ראה בקשה מסודרת סטטוטורית של היזמים לועדה המקומית והשיב כי אינו צריך לראות. הוא צריך לראות את האישור אכלוס של העירייה

-1 שורות 86ואינו מתערב במה שהיזם יעשה עד לקבלת אישור איכלוס. )עמ' 10 .)

דומני, שאין מחלוקת על כך, שהתובעות לא הגישו בקשה מסודרת סטטוטורית 352.3לוועדה המקומית וממילא העד אכן לא ראה בקשה כזו )ראה סעיף

לסיכומי ב"כ התובעות(.מעדותו נלמדו העובדות הבאות:

העוליםא( לצרכי התאים המבנה ועמידר הקליטה משרד מבחינת הקשישים והם סברו כי יש לאשרו כמקבץ דיור.

37


כל עוד לא התקבל אישור העירייה, כי היא מסכימה לאכלס המבנהב( לא אושר האיכלוס ע"י עמידר / משרד הקליטה.–כמקבץ דיור

עו"ד ארנון חוטר ישי:15.3 עו"ד חוטר ישי עפ"י תצהירו הוא היועץ של התובעות ולמעשה הוא הגורם אשר היה מעורב אישית ברוב רובה של ההתנהלות הרלוונטית והדברים ידועים לו

מידיעה אישית. , למעט2000בחקירתו הנגדית העיד, כי המבנה היה ראוי לאכלוס בינואר

(. 6-8 שורות 31אזורים מסוימים. )עמ' באשר לתעודת גמר העד העיד כי לא נדרשה תעודת גמר ולא הוגשה בקשה

(. כן העיד כי במועד המסירה הראשונית23-24 שורות 32לתעודת גמר )עמ' ( ולאחר מועד המסירה21-23 שורות 34היו בידי התובעות כל האישורים )עמ'

לתצהיר עדות ראשית30הראשונית כל האישורים נמסרו לידי עמידר )סעיף לפרוטוקול(. 1-3 שורות 35ועמ'

העד העיד כי: "אין ספק, העמדה שלנו היתה קונסיסטנטית כלפי העירייה "אל תדברו עם השוכר ואין לכם עילה לעכב" וכלפי עמידר "תתעלמו מהעירייה היא על בסיס לא מוצדק ולא ענייני'. אנחנו ניסינו בכל דרך אפשרית לדאוג

(.20-23 שורות 118)עמ' לאכלוס המבנה".

בעדותו הבהיר העד כי עד שניתן פסה"ד של כב' השופט שיינמן, אזי חרףכמי שמפירה חוזה, הרי שעמידר טענה ראו בעמידר העובדה שהתובעות שאינה יכולה להיות בסיטואציה שהיא מאכלסת אחר המבנה ולאחר מכן, לאור

התוצאה של הכרעה שיפוטית תצטרך לפנות את הקשישים מהמבנה.

העד העיד כי למרות שאיים על עמידר בתביעה לאכיפת חוזה, לא נקט בהליךכזו לתביעה בסיס רואה אינו הוא דין שכעורך משום עמידר נגד משפטי

ומבחינתו, ניסה למעשה, לשכנע את עמידר בכל דרך אפשרית.

38


בהקשר זה העיד כי:יותר מאשר העגל "בתוך תוכי אני מאמין שעמידר רצתה את הבניין רצתה לינוק הפרה להניק. היא רצתה את הבנין, היא רצתה לאכלס אתולו העירייה היתה מסירה את הסירוב לי בזה ספק, הבנין. לא היה באיזושהי צורה הבנין היה מתאכלס, אבל כל עוד יש הליך תלוי ועומד של פינוי הבניין עד ששיינמן יואיל לתת את ההחלטה אז אנחנו נמצאים

ואחר כך לפנות אותם חס120בסיטואציה שעמידר לא יכולה להכניס (. 120-121)ראה עמ' וחלילה"

או נגד עמידר הליך משפטי איזשהו נקטו לא התובעות מדוע נשאל העד העירייה לכל אורך השנים הללו והשיב:

"...ההערכה שלנו שאוטוטו כל יום אנחנו מקבלים את האישור הנכסף אז אתה הולך לבית משפט, זו עילה מצויינת לעירייה להגיד 'עכשיו זהיכול וזה יכריע' בית המשפט מתערבים, לא אנחנו משפטי, בטיפול לקחת גם חודשים רבים, והאמונה שלנו היתה, ככה לפחות העירייה שידרה לנו, 'הנה זה נפתר, הנה זה נפתר'. אתה תראה מכתבים מיד אחרי פסק הדין של שיינמן של העירייה שאחז מאשר למגורים ואז שרי אומרת 'אתם לא יכולים לגור כמקבץ' ואז אחז אומר 'אתם כן יכולים'. אתה תיראה את הפינג פונג הזה. אנחנו האמנו שאוטוטו, יותר מהר לנוולהסיר את המניעה מאשר ללכת לבית להיתדפק על דלתי העירייה

משפט".

העד העיד בחקירתו כי לא הוגשה בקשה כלשהיא לוועדה המקומית הואיל ,להפסיק את הסירוב שלה כי אם ביקשו מהעירייה ביקשו אישור לאוהתובעות

(.9-10 שורות 124שתפסיק לפנות לעמידר ולומר לה "אל תאכלסו". )עמ' "שאוכלס במאה שנה האחרונות,העד טען כי לא צריך אישור לאכלס בניין

(. כן23-24 שורות 124)עמ' אני זקוק להסרת המניעה שהם עצמם יצרו" העיד כי לא ביקש מעו"ד משרי אורן ועו"ד אחז בן ארי חוות דעת,

שהייעוד של מקבץ לעולים תואם את

39


הייעוד של התב"ע, אלא ביקש שיסירו את המניעה וינחו את העירייה שהפעולה 125שלהם להתערבות ביחסים החוזיים עם השוכר היא אסורה ופסולה )עמ'

(. העד אישר, כי ההתכתבויות היו רק עם1-4 שורות 126; עמ' 16-20שורות (. 21-24 שורות 125המחלקה המשפטית של העירייה )עמ'

לוועדה המקומית בבקשה מסודרת. כשנשאל העד בחקירתו מדוע לא פנו מהלך שהיה מאפשר לתקוף את ההחלטה בעתירה מינהלית, לפי הפרוצדורה הקבועה בחוק ובמקום זה פנו במכתבים למחלקה המשפטית בעירייה, השיב, כי הועדה המקומית לא אסרה ולא התירה, המחלקה המשפטית ואחז בן ארי אסרו את האיכלוס ועל כן, הפניה היתה למחלקה המשפטית של העירייה )עמ'

(. 1-8 שורות 127 עמ' 22-24 שורות 126 מעדותו עלה, כי כל עוד היה הליך תלוי ועומד בפני כב' הש' שיינמן, אין לומר שהסירוב של העירייה לא אפשרי וכשנשאל: "אבל מהרגע שפסק הדין של שיינמן ניתן אתם לא תוקפים את ההחלטה, אתם טוענים שמדובר בהחלטה

למה אתם לא תוקפים אותה בבית המשפט?"ואני אישית שומע מהעירייה,השיב: עילאי, עושים מאמץ "כי אנחנו

האיכלוס שהנה הקליטה, משרד מבכירי גם העירייה, מבכירי מתאפשר ואני מפחד מאוד שהליך משפטי רק

יאפשר לדחות את האיכלוס משום שאנחנו מכירים את בתי המשפט, , מהר2002. אם אני אגיש תיק ב- 2007אנחנו היום בתיק שהוגש ב-

יום ואחר כך עד שיקבע דיון, ואחר כך מי יודע,30מהר, יהיה להם פגרה ויותר מהר לקבל אישור מאיחז ולאכלס. אני חשוב לי לומר לךמתאפשר 'הנה הבטחות ושמענו התחבטנו הזמן כל אנחנו זה, את

אני באופן אישי מפרנסי העיר. אני האמנתי שזה מתאפשר". האיכלוס'

)מוצג 18/2/03באשר למכתבה של עו"ד שרי אורן לעו"ד טוניק מיום 45 למוצגי התובעות( בו כתבה בין היתר, כי אם הוא סבור לאור פסק דינו של כב' השופט שיינמן, כי השימוש של מקבץ דיור לעולים תואם את השימוש של פנסיון שהותר לבניין "הרי שאין מניעה שתפעל ע"י שיקול דעתן", ואם אתה מעוניין

,45שנאשר לך כי השימוש מותר, עליך להמציא פירוט שהתבקש לנספח השיב:18.2.2003מכתב מיום

40


"הכל היה בסדר, להבנתי והיה אפשר להתנהל אחרת. אלא, שכששרי אורן כותבת בינואר, חודש קודם, לשוכר 'שים לב אתה רשות ציבורית, אתה משרד הקליטה, אל תאכלס' אז היא לא יכולה להבנתי להיתמםלסכל את קודם היא פעלה כי חודש לטוניק תפעל כהבנתך ולהגיד

(. 131 עמ' 9-12)שורות התפעל כהבנתך".

עדי הנתבעות:.16 אחז בן ארי: עו"ד(16.1

שימש עו"ד בן ארי בתפקיד היועמ"ש של2007 – 2000בין השנים שב"כ–העירייה. בתצהירו כתב, כי כל מעורבותו בנושא נבעה רק מכך

התובעות דאז פנה אליו באופן אישי וביקש סיוע.כי הגיע לעירייה רק בספטמבר בן ארי העיד, והתוודע2000עו"ד

לפרשה רק כשנתיים לאחר מכן..2000 – ו 1999 אין לו ידע אישי לגבי אירועים משנת –כלומר

במבנה דיור" "מקבץ של לפרוייקט התנגדות היתה העירייה עמדת הואיל ומדובר במתחם תיירותי מרכזי אך הבהיר כי מה שחשוב זה האם

לפרוטוקול31העירייה פעלה כדין ופחות חשובות העמדות שלה. )עמ' (. 17-22 שורות 9/2/14הדיון מיום

הוא לא ידע מידיעה אישית אודות התכתובת בין העירייה לבין משרד הקליטה בראשית הפרשיה. לטענתו, רק מאוחר יותר שוחח עם הגב'

מיארה.יותר עו"ד אחז בן ארי העיד כי העמדה שעו"ד שרי אורן נקטה בה מייצגת ומשקפת את הדין מאשר עמדתו, ועמדתו לאשר בסופו של דבר

שורות49את המבנה כ"מקבץ דיור" היא "לפנים משורת הדין". )עמ' 7-12.)

41


והיתה התלבטות לא כי היה מודע להסתבכות עו"ד בן ארי הבהיר, ליתן פתרון למצוקה של מנת כיצד לפתור את הבעיה. על פשוטה

(. 7-14 שורות 50סקטור מסוים. )עמ' העד חזר וטען כי סבר שבמקרה הספציפי הזה, צריך להתחשב ולעזור

(.52למשרד הקליטה לשכן עולים ופעל לא מטעמים משפטיים )עמ' עוד הוסיף כי אם סברו התובעות שלעירייה יש עמדה לא נכונה כאשר היא סבורה שהמבנה אינו צריך לשמש למקבץ דיור מבלי להגיש בקשה אזי, היו צריכות התובעות לפנות לבימ"ש ולא לפעול בדרך של שליחת

(. 53מכתבים )עמ'

)שלא כעמדתה15/4/03מעדותו עלה, כי בסופו של דבר נתן "אישור" ביום של עו"ד שרי אורן, ששיקפה לעמדתו יותר את עמדת החוק( וזאת כהחלטה

לפרוטוקול( ולאו דווקא משפטית.10 – 6 שורות 75"ערכית" )עמ' נגד תביעה בעתיד שתוגש בדעתו העלה לא הוא האישור את נתן כאשר

העירייה וסבר, כי מכתבו מסיים את הפרשה.

: עו"ד שרה אורן16.2 בתקופה הרלוונטית לתביעה שימשה עו"ד אורן בתפקיד היועצת המשפטית של

הועדה המקומית. עו"ד שרי אורן שהיתה היועצת המשפטית של הועדה המקומית ומי שהיתה

לפרוטוקול מיום 81אחראית על ענייני התכנון והבניה )ראה עמ' 9/2/14) סברה כל העת, כי "מקבץ דיור" איננו שימוש רגיל ל"מגורים".

עמדתה היא למעשה עמדת היעוץ המשפטי של המחלקה האזרחית בעירייה. לפרוטוקול(.85)ראה עמ'

42


ועל כן, היאמעולם התובעות לא פנו לוועדה המקומית בעדותה הדגישה, כי -6 שורות 88לא ענתה בשם הוועדה המקומית למכתבים שהופנו אליה. )עמ'

(. לדעתה, גם כיום יש בעיה בתוקפו של האיכלוס והועדה ניסתה להוציא צו10יועץ משפטי של כי למניעת האיכלוס אך לא הצליחה. עו"ד אורן הוסיפה,

במקוםעירייה יכול במכתבו להביע עמדה, אך הוא אינו יכול לתת אישור הועדה המקומית. אם צריך אישור, אז לא היועץ המשפטי נותן את האישור.

היו צריכים(. על כך חזרה העדה לקראת סיום עדותה "1-4 שורות 89)עמ' (. 3 שורה 158". )עמ' להביא את זה לוועדה. אחז לא יכול לאשר

עו"ד שרי אורן העידה כי: "...אני חושבת שאי אפשר היה לאכלס את הנכס כי אם זה פנסיון זה היה צריך לקבל אישור מיוחד מהוועדה המקומית כמו שכתוב בתב"ע. אם זה מגורים זה לא תאם את ההוראות של התב"ע לגבי מגורים. היו קריטריונים של העירייה לגבי מקבץ דיור, זה לא תאם את הקריטריונים,

92 עמ' 22-24 שורות 91". )עמ' אז איך אפשר להגיד שאפשר לאכלס?(. 1-2שורות

שורות92עוד העידה כי לדעתה, דעתו של עו"ד אחז בן ארי אינה נכונה )עמ' 9-10 .)

עו"ד טוניקבשאלה משפטית.עו"ד שרי אורן הבהירה כי אליה פנו התובעות מעולם לא אמר לי תני אישור כי וכי "שאלה משפטיתדיבר איתה תמיד על

אם היא היה אומר לי תני אישור, הייתי אומרת לו לך לוועדת המקומית. חוץ מזה וגם אני כתבתי לרב פורוש בסוף המכתב אם תשים לב שלא נעשתה פנייה לבקש אישור. שאיש לא פנה ולא נעשתה פנייה. והיההשאלה על התווכחו איתי אישור. צריך לאכלס רוצים שאם ברור

המשפטית... עמ'האם זה כן תואם תב"ע או לא תואם תב"ע, זה מה שהיה אצלי".

(.17-23 שורות 103

43


העדה העידה כי אם היו פונים לוועדה המקומית כנראה שהיו מחילים גם עלהוועדה בפרוטוקול המצוינים הקריטריונים את התובענה נשוא המבנה

)נספח א לתצהיר עדות2.2.2000המקומית לבניה ולתכנון, ועדת משנה מיום 116ראשית מטעם מר רועה( וכי הוועדה אף פעם לא פונה מיוזמתה )עמ'

(. 1-9 שורות 117, עמ' 22-24שורות כן מציינת העדה כי אימצו את הפרוטוקול כאילו זו החלטה ונהגו על פיו ובנוגע

(.1-6 שורות 118למבנה נשוא התובענה אף אחד לא פנה לוועדה. )עמ'

את תואם אינו הדיור שימוש במקבץ לעמדתה כי מפורשות העידה העדה שורות 131התב"ע )עמ' ידיעתה עד היום לא הוגשה ע"י1-2 וכי למיטב )

(. 22-23 שורות 134התובעות בקשה כלשהי לוועדה )עמ' ב"כ התובעות אמנם סבור, כי עמדתה של עו"ד אורן שגויה וכי לא היה צורך

בכל אישור שהוא על מנת לאכלס את המבנה כ"מקבץ דיור".ניכר ובין אם לאו, נכונה מבחינת משפטית עו"ד אורן בין אם עמדתה של מעדותה, כי זו היתה עמדתה המשפטית לאורך כל הדרך. אין מדובר באישור

שלא ניתן בשל גחמה זו או אחרת של פקיד, יהא בכיר ככל שיהא.לאיכלוס בנוגע "אישורים" לנפק המוסמכת הרשות היא המקומית הועדה ועו"ד אורן לא ראתה מעולם את המכתבים שהופנו אליה כבקשה המופנית

לועדה המקומית לצורך אישור איכלוס.

מר מיכאל רועה:16.3 מר רועה היה בתקופה הרלוונטית יו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה של עריית

ת"א וכן סגן ראש העירייה. הוא אחד מאלו שעו"ד חוטר ישי ועו"ד טוניק נפגשו עימם ביחס לנושא והוא

אף ערך סיור במבנה עם עו"ד חוטר ישי.

הוא אישר, כי היו לוביסטים רבים שפנו אליו בעניין.לעניין זה ראה עדותו:

44


והוא בא והסביר לך, גם אמר לך על ההשלכות הכלכליות הרחבות"שנגרמו לאותם משקיעים כתוצאה מאי אכלוס המבנה, נכון?

העירייהת: של חובתה לא בעצם שזה הסבר קיבל גם הוא כן, לחשוב על זה מכיוון שהוא בא אלינו ומציב עובדות. יש כמה דברים שאני זוכר, אמרתי לו 'אתה מגיע למקום הלא נכון כדי

לפרוטוקול(.5 – 1 שורות 14)עמ' לקיים מיזם לא נכון'",

אני רוצה שתנסה להבין דבר נורא מהותי ואני חייב להדגיש את"לא אומרים אנחנו שבו האידיאולוגי בין הקטע הבדל יש זה. מתאים ביפו, באזור הספציפי הזה לשים אוכלוסייה של עולים קשישים חלשים, לבין חוקי התכנון והבנייה שזו הסמכות שלי והיא הסמכות הבלעדית. אם הבניין עומד בתקנות שאנחנו חושבים, ואני רוצה להגיד לך, היתה מלחמת המפרץ ואחרי זה היו עוד אירועים נוספים. הבניין לפי תפיסתי, עד אשר הוא לא עובר את הבדיקה של הרשויות המתאימות, של מנהל ההנדסה, שאומרות שהבניין הוא במאה אחוז מתאים, מבחינתי אי אפשר לאכלס. אפשר לאכלס גם עם ויכוחים אידיאולוגיים. לא קיבלו את דעתו,

אפשר לאכלס אותו כשהוא עומד בכללי הוועדה המקומית.נציג שלש: גם במקרה הזה אבל משרד הקליטה הוא, עמד פה

משרד הקליטה, הוא בא ואמר 'נוכח הסירוב של העירייה, אנילא אני אז עד העירייה, של הגושפנקא את לקבל חיכיתי

מאכלס', כך היה. בצדק כי אם בעתיד היה פוגע טיל בבניין הספציפי הזה ואין בות:

משרד את צולבים לא שריפה פורצת או המיגון מערכת את )עמ'הקליטה, היו צולבים אותנו, זו האחריות הציבורית שלנו".

לפרוטוקול(.22 - 15 שורות 17

היו צריכיםכןלמרות שבימ"ש קבע, כי יש לבטל את הצו, הסביר, איזו בקשה לפרוטוקול(.13 – 1 שורות 20להגיש לועדה המקומית )עמ'

פעם אחר פעם נשאל, אם היה צורך בהגשת בקשת היתר לועדה המקומית,ועמד על כך, בכל תוקף , שהיה צורך בהגשת בקשת היתר לועדה המקומית.

45


עפ"י עמדתו, ברור שבמבנה שבו מתאכלסות עשרות רבות של יחידות דיור, ברור שיש צורך באישור מכבי אש, באישור לכך שיש ממ"ד או ממ"ק )שכן בעת

הועדה מקומיתבניית המבנה עדיין לא בנו ממ"דים( הוא עמד על כך, כי שרק בוחנת נושאים אלו ולא העירייה. הוא אף הדגיש, כי אם חלילה היה קורה אסון

וכו'( ממ"ד בהעדר טיל פגיעת בטענות למשרד–)שריפה, באים היו לא הקליטה אלא לנתבעות.

המסגרת הנורמטיבית – עוולת הרשלנות.17סעיפים (17.1 בהוראות מעוגנת הרשלנות ל35-36עוולת הנזיקין פקודת

)נוסח חדש( הקובעים כדלקמן: .עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן35"

נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותןנסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות,

או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותוזו הרי – נסיבות באותן נוקט או משתמש היה יד משלח התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לורשלנות, זו הרי שנהג, כפי לנהוג שלא חובה נסיבות באותן

והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל35.החובה האמורה בסעיף 36

כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה

או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

בהתאם למודל המסורתי לבחינת עוולת הרשלנות, לצורך קביעה אם(17.2 מזיק חב בנזיקין בעוולת הרשלנות יש לברר קיומם של שלושה יסודות

מצטברים: – האם קיימת למזיק חובת זהירות כלפי הניזוק.חובת זהירות(1

46







חובת זהירות זו.הפר – האם המזיק התרשלות(2– האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק.קשר סיבתי (3

שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית 145/80 ע"א )ראה למשל: קבוצת גיאות בע"מ 7633/12 ע"א ; 122, 113( 1 )שמש, פ"ד לז

)נגד גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ 16.9.14 .))

במסגרת (17.3 עמית הש' כב' ע"י הוצג העליון ביהמ"ש שבפסיקת ע"אהגם פלוני 4486/11 נ' ) פלוני )להלן:"15.7.13 פלוני"( חדשעניין מודל )

לבחינת עוולת הרשלנות הרי בחלק נכבד מפסקי הדין של ביהמ"ש העליון שניתנו ביחס לעוולת הרשלנות לאחר פסק הדין בעניין פלוני עדיין דבקים

במודל המסורתי. (22.6.14 )עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי 3521/11 ע"א ראה למשל: ב

7633/12 ע"א )כב' הש' י' דנציגר, כב' הש' נ' הנדל וכב' הש' א' שהם( וכן ב קבוצת גיאות בע"מ נגד גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי

)דין בע"מ י' עמית וכב' הש' נ'16.9.14 ( )כב' הש' ס' ג'ובראן, כב' הש' סולברג(.

את (17.4 ראשון בשלב לבדוק יש החדש", "המודל פי – ההתרשלות" "על ההתנהגות הבלתי סבירה של המזיק נבחנת: האם ההתנהגות יצרה סיכונים

בלתי סבירים אשר אדם סביר יכל לצפותם באופן סביר. האם אדם נבון וסביר נמנע היה מיצירתו–כאשר מדובר בסיכון צפוי, בודקים

אורי שתיל ואח' נ' מקורות חברת 1327/04 , 10078/03 ע"א של אותו סיכון ).18, פסקה 803( 1 )מים בע"מ ואח' פ"ד ס"ב

בין ההתנהגות קשר סיבתי עובדתי ומשפטילאחר מכן בשלב השני בוחנים . שיקולי מדיניות בוחנים בשלב השלישיהעוולתית ובין הנזק, ולאחר כל אלו

47











)למעשה, מדובר בעיקר ב"חובת הזהירות" אשר עפ"י המודל המסורתי נבדקתכשלב ראשון(.

מושגית(17.5 זהירות" "חובת אין כי טוען, לא הנתבעות ב"כ שלפנינו, במקרה דיון ועל כן אין צורך לנהל ובין הנתבעות, במערכת היחסים שבין התובעות

אקדמי בסוגיה זו. עזבון המנוח חגי יוסף נ' מדינת 3580/06 ע"א ב83די אם אפנה לסעיף

שם נקבע:ישראל "... קיומה של סמכות שלטונית בידי הרשות עשויה אף להוות גורם בעל משקל לגיבושה של חובת זהירות מושגית החלה עליה במישור האזרחי: "הסמכות השלטונית מעניקה שליטה, פיקוח וכוח. נוצרת מציאות שלמושגית". זהירות חובת להקים העשויים וצפייה, הסתמכות תיפקוד,

(. קיום סמכות763; ענין עיריית חדרה, בעמ' 135)ענין גורדון, בעמ' סטטוטורית הנתונה לרשות הציבורית לא רק שאינו מעניק חסינות אואבן-יסוד לשמש דווקא עשוי אלא האזרחית, אחריותה את שולל

לקיומה של חובת זהירות מושגית על הרשות". בפסיקת ביהמ"ש העליון הוכרה קיומה של חובת זהירות מושגית של רשות

אליהם לקבלתהפונהמקומית, רשות תכנון מקומית ועובדיהן, כלפי הציבור אינפורמציה.

עיריית קרית-אתא נ' אילנקו בע"מ פ"ד מב 209/85 ע"א ב ( 1 )190 ,204 נקבע:

"רשות מקומית המרכזת במחלקה ממחלקותיה אינפורמציה ייחודית בנושאי תכנון ובינוי ערים, ואשר עובדיה נוהגים לספק מידע בנושאים האמורים לציבור פונים, והם עושים זאת אגב מילוי תפקידם הציבורי, הרי עובדי אותה הרשות, ומכוחם הרשות המקומית עצמה, חבים חובה שלא להתרשל באספקת המידע המבוקש ולספק מידע אמיתי ומהימן,מקום שההסתמכות על אותו מידע צפויה ומסתברת בנסיבות העניין".

48




,102( 4 ) עיריית בני ברק נ' ברוך רוטברד, פ"ד מה 324/82 ע"א וכן נקבע ב119:

"חובת הזהירות משתרעת על תחום הספקתו של אותו מידע, שעומדלהיות הבסיס להסתמכותו ולפעולתו של מקבל המידע".

רשות מקומית חבה חובת זהירות, ברמה העקרונית, כלפי בעלי זכויות בנכסים(17.6 המצויים בתחומה הפונים אליה לקבל את עמדתה באשר לאפשרות לאכלס מבנה בתחומה, מקום שניתן לצפות כי המבקש יסמוך על עמדתה ויפעל על

פיה.

במקרה דנן, הנתבעות אינן טוענות כנגד החובה העקרונית של רשות ציבורית כלפי הפונה לקבלת שירותיה הסטטוטורים אלא ב"כ הנתבעות טען, כי מחדלי התובעות שוללות אחריות או קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעות לבין הנזקים הנטענים )ראה פרק י' לסיכומיו( וכי העירייה כלל לא התרשלה, שכן מעולם לא היתה החלטה סטטוטורית שלה שלא לאשר את איכלוס המבנהוכי שיקולי מדיניות שוללים הטלת אחריות י"א סיכומיו(, כמקבץ דיור )פרק

)פרק י"ג לסיכומיו(. על כן, בין אם נבחן את עוולת הרשלנות לפי המודל המסורתי ובין אם נבחן אתכאשר תוצאה, לאותה להגיע אמורים אנו החדש", "המודל לפי העוולה

מיישמים את ההלכה ביחס לנסיבות הספציפיות שבפנינו.

היישום העובדתי:.18 המסקנות העובדתיות המתבקשות משמיעת העדויות, ומכלול הראיות(18.1

עיקרן כדלקמן:

49



מעולם לא הוגשה בקשה סטטוטורית לועדה המקומית על מנת לקבל אישור(1) איכלוס או כל בקשה אחרת ע"י התובעות ביחס למבנה, וממילא לא סורבה

פניה שכזו.

התנגד(2) מ"העירייה"(, חלק דיוננו, לצורך )שהוא יפו, של המשלמה מנהל ייעשה שימוש לשיכון עולים חדשים קשישים כמקבץ עקרונית לכך שבמבנה דיור. הוא לא הסתיר התנגדותו ושלח מכתבים גם למשרד הקליטה על מנת

למנוע שימוש שכזה. מכתביו לא נכתבו כמענה לפניית התובעות, שכן התובעות לא פנו אליו ולא

ביקשו ממנו או מהעירייה כל בקשה ביחס למבנה.מכתביו נכתבו לאחר שנודע לו, כי היזם עושה פעולות להשמשת המבנה.

התנגדותו אינה נובעת מ"שנאת עולים" או "שנאת קשישים", כמשתמע מטיעוניהתובעות.

הוא פעל לפיתוחה של יפו כעיר תיירותית וסבר, כי המבנה המיוחד שבו אנו עוסקים הוא בעל ערך לפיתוח התיירות ונמצא בשערה של העיר התיירותית, וגם לטובת העולים עצמם אין לפעול לשיכונם במבנה, כי אם בתוך השכונות

עצמן. מר מיכאל רועה הסביר בעדותו, מדוע במישלמה ובעירייה חשבו כי לא טוב לשכן עולים חדשים באזור שבאותה עת היה "שממה", "ריק מאנשים עם מעט

(.6 – 3 שורות 23/2/14 לפרוטוקול מיום 11פעילות עסקית". )עמ' הגורמים הרלוונטיים בעירייה לא חשבו שאין למצוא פתרון למצוקת העוליםשישמשו חלופיים מבנים במציאת עזרה הציעו ואף הקשישים, החדשים למקבצי דיור, אך סברו, כי אין לשכן במבנים המצויים ברחובות הראשיים את

העולים כי אם בתוך השכונות עצמן.

משרד הקליטה / עמידר לא הסכימו לאפשר איכלוס המבנה לצורך "מקבץ(3)דיור" כל עוד לא ינתן אישור מתאים מהעירייה.

ביום עו"ד מוזר שייצג את עמידר, 13/12/00עו"ד טוניק כתב מכתב למי למוצגי התובעות(. שטח במכתבו כל טיעוניו ובכלל זה: כי אין צורך15)מוצג

, כי אין צורך ברישיון עסק ואין19/1/00בהיתר בניה, כי צו המניעה עוכב ביום מיארה לגב' מכתב כתב ואף עסק רישיון בקבלת התובעות לחייב מקום

למוצגי התובעות(.16סמנכ"לית עמידר )מוצג

50


אז בוטל צו10/2/2002גם לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט שיינמן ביום 26/2/2002המניעה )שעוכב קודם לכן(, כתב לגב' תמר רז מכתב בתאריך

למוצגי התובעות( ובו טען, כי אין צורך כלל בהצגת "אישור איכלוס".22)מוצג

מיום במכתב רז לגב' )ב"כ עמידר( השיב )מוצג 16/4/02עו"ד פלס 23 למוצגי התובעות( כי:

. על פי הדין הישראלי, בכל תחום חיים יש רשות נוגעת אחראית4" ובמקרה דנן הרשות האחראית היא עיריית תל אביב / הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א יפו וזו הרשות האחראית לכל נושא הבנייה בתחומיהבנייה השלמת אופן הבנייה, ביצוע אופן אביב, תל של השיפוט

וההיתרים / אישורים הנדרשים לבנייה כאמור. למכתבי לעיל( בשום פנים4 ו-3. בנסיבות העניין, )האמור בסעיפים 5

יזם מקבץבעצמהואופן, עמידר לא צריכה לפרש או להחליט באם לבניין למגורים שלרזיאל נדרש היה לקבל היתר בנייה להפיכת הבניין

)על כל המשתמע מכך( ו/או לקבל ותעודת אכלוס עם גמרמאות אנשיםהבנייה.

כרשות ציבורית האמורה לשכן מאות אנשים כשוכרי משנה שלה במקבץ ובכך להיות אחראית לביטחונם וביטחותם, עפ"י חוק, משרד הקליטה, באמצעות עמידר, חייב לדרוש ולקבל מהיזם המארח אישור בכתב של/ הוועדה המקומית, להיתר עיריית תל אביב דהיינו הרשות הנוגעת, לדיור היחידות בכל האנשים מגורי לשם אכלוס תעודת ו/או בנייה

או תעודת אכלוס )באם נדרש היה מהיזם–במקבץ ואישור זה משמעו לבצע את הבנייה על פי היתר בנייה( או אישור הרשות לכך כי הבנייה / שיפוצים בבניין לא הצריכו היתר בנייה וממילא לא נדרש מהיזם / מארח

תעודת אכלוס של הרשות.

51


מהרשויות הנדרשים המקדמיים האישורים לכל בנוסף זאת כל אישור אש, מכבי אישור דהיינו בבניין, ובטיחות לביטחון האחראיות

הג"א וכיוצ"ב".

בתך "ברחל לעמידר הובהר לא עוד שכל כך על מחלוקת אין - כלומר הקטנה" כי מבחינת עיריית תל אביב יפו / הועדה המקומית ניתן לעשות שימושהאיכלוס את הקליטה משרד / עמידר איפשרו לא דיור", כ"מקבץ בבניין

וההסכם עם התובעות לא יצא לפועל.ו- 15/4/03רק לאחר קבלת מכתבו של עו"ד בן ארי מיום , נחתמה4/5/03

; אשר הובילה לאיכלוס בפועל.6/10/99 תוספת להסכם מיום 30/7/03ביום

היתה (4) איכלוס אישור קבלת לצורך התובעות ע"י שנעשתה פניההפעילות לגורמים שונים בעירייה ומחוץ לעירייה.

כך למשל נעשתה פניה לסגן השר דאז, הרב פורוש. נערכו פגישות של עו"ד טוניק עם גורמים בעירייה כמו סגן ראש העיר דאז מיכאל רועה. פגישות עם עו"ד אחז בן ארי, פגישות שערך עו"ד חוטר ישי עם גורמים שונים. כך למשל העיד מר רועה, כי פנה אליו מי ששימש יו"ר

"מפלגת הקשישים מר טיומקין" כדי שינסה

לפרוטוקול(9 – 5 שורות 15"לפתור את המצוקה של העולים". )ראה עמ' וכן "פנו אלי והיו לוביסטים מכל מיני מקומות, מכל הקשת, זה תפקידו של

לפרוטוקול(.22 – 21 שורות 15נבחר ציבורי לשמוע את כולם". )עמ'

למרות שהתובעות סברו לאורך כל הדרך, כי אין צורך ב"אישור איכלוס" או(5) בהיתר כלשהו, ועל פי גישתן ניתן היה לעשות שימוש במבנה כמקבץ דיור עוד

, )לולא היתה מיידעת עיריית ת"א את משרד הקליטה כי היא2000בשנת סבורה כך(; ולמרות האנרגיה הרבה שהשקיעו בפגישות / שיחות אלואינה

ואחרות עם גורמים שונים בעירייה ומחוצה לה כדי לקבל את האישור המיוחל, הן בשום שלך לא מצאו לנכון להגיש בקשה רשמית לקבלת היתר, לא לפני

פסק דינו של כב' השופט שיינמן ולא אחריו.

52


בהעדר בקשה לקבלת היתר או כל בקשה אחרת אשר אמורה להיבחן ע"י(6) ,חוק התכנון והבנייה הגורם המוסמך לבחון הבקשות עפ"י –הועדה המקומית

הרי שעו"ד שרי אורן, שהיתה באותה עת האחראית על ענייני התכנון והבנייה ראתה במכתבים שנשלחו בעניין מטעם התובעים כמכתבים שדורשים ממנה

למעשה "חוות דעת משפטית" או מציגים "שאלה משפטית". מעדותה עלה מפורשות, כי גם היום היא סבורה שהיה צורך בהגשת בקשה לועדה המקומית על מנת לאפשר איכלוס כמקבץ דיור, וכי מכתבו של עו"ד בן

ארי ניתן שלא על דעתה.

"אישורו" של עו"ד בן ארי שהיה היועמ"ש של העירייה באותה עת, מחייב את(7)העירייה.

וכך דיור ישמש כמקבץ כי אין לעירייה התנגדות לכך שהמבנה הוא הודיע, נעשה בעקבות אישורו, המבנה אוכלס.

אישור אמור לתת לא עירייה שיועץ משפטי של בכך הנתבעות ב"כ צודק חוקלאיכלוס מבנה. אישור לשימוש במבנה לייעוד מסוים צריך להינתן עפ"י

.עירייה והתקנות ולא ע"י יועץ משפטי של התכנון והבנייה משניתן האישור, הוא חייב את העירייה והיא אכן פעלה על פיו.–יחד עם זאת

אף גורם לא ביקש לבטל את "האישור" בשל העדר סמכות. היתה הנגדית חקירתה במהלך "אישור" מאותו אורן עו"ד של הסתייגותה שקופה ביותר ומעדותה עולה כי עד היום היא סבורה, כי לא היה מקום לאשרהיא לא גם נעשו, אך דיור" באופן שבו הדברים כ"מקבץ איכלוס המבנה

ביקשה לפעול בניגוד לאישור היועמ"ש.

ה"אישור" שניתן ע"י עו"ד בן ארי היה למעשה תוצאתו של מסע שתדלנות(8) אשר נשא פרי, ובסופו של דבר התרצה עו"ד בן ארי ליתן את ה"אישור" וזאתעת אותה שגתה העירייה כי שסבר, כיוון ולא בעיה לפתור רצון מתוך

בקונספציה המשפטית שלה.וכדבריו:

53





תראה, עד לשלב מסוים אנחנו מדברים על בדיקה של הבקשה"ש: הזו באמות מידה חוקיות מובהקות, וזה אולי לא יהיה לך נעים לשמוע אבל לדעתי העמדה ששרי נקטה יותר מייצגת ומשקפת

את הדין מאשר העמדה שלי. האם אתה יכול לומר לי,ש: והמכתב שלי הוא לא מכתב שמשקף בדיוק את הדין, הוא משקףת:

)עמ'משהו שהוא מעבר לדין, מחוץ לזהו, לפנים משורת הדין". לפרוטוקול(.12 – 7 שורות 49

וכן:בגלל שזה לא זה לעשות מעשה, צריך ראיתי שאני "תשמע, פשוט משקף בדיוק את הדין, אלא הלכתי למקום, ידעתי על ההסתבכות הזו, קיבלתי טלפונים ממיארה על מה עם האישור, מהרב פורוש אולי אפשר לעזור, והחלטתי כפי שהחלטתי, זה מתבטא ב, זה לא בגלל שזה לפיעל ישבתי 'שם שם הפתיח לכן לדין. מעבר זה אלא הדין, דעתי המדוכה, הרבה ישבנו על המדוכה', כן? 'על החלון ישבתי ו', כן, זה פחות או יותר אני והמדוכה, זו היתה התלבטות לא פשוטה בשביל בסוף לעשות משהו שהוא אולי נכון מבחינה ציבורית, מבחינת הפתרון של בעיה ומצוקה של סקטור מסוים של עולות, לא בגלל שזה מתחייב מן

לפרוטוקול(.14 – 7 שורות 50)עמ' הדין".

וכן:אני עשיתי את זה בהכרה מלאה,"ת:מאה אחוז.ש: מתוך הבנה שאני עושה מעשה נכון מבחינה לבר משפטית, זהת:

לפעמים הנקודות, ככה אני פועל אגב, כשיש נקודות שבהן יועץמשפטי צריך לקחת על צמו אחריות.

כן, יועץ משפטי לוקח אחריות לפעול בניגוד לדין?ש:אתה יודע מה, שאלה טובה.ת:

54


האם אתה כשנתת את האישור פעלת בניגוד לדין?ש:אני לא בטוח שזה היה,ת:

האם פעלת בניגוד לדין, כן או לא? פעלת בניגוד לדין?ש:להיות.". ת: יכול להיות, שורות 55)עמ' יכול 5 – 15

לפרוטוקול(.

ב"כ התובעות טען, כי אחד הנימוקים המחזקים טענתו לפיה לא היו(9)ובנייה נובעת צריכות התובעות להגיש בקשה כלשהי לועדה לתכנון

לסיכומים112מכך שסופו של ההליך מלמד על תחילתו. )ראה עמ' (.352.2סעיף

לטענתו, עובדה היא שהסירוב הוסר באמצעות מכתבו של היועמ"ש שללעמידר. "קרי, ההליכים שנקטו התובעות היו ההליכיםהעירייה

הנכונים שהביאו גם בסופו של יום להסרת הסירוב הפסול".

אינני שותפה למסקנה זו. "אישורו" של עו"ד בן ארי נבע מרצונו לפתור את הבעיה שנוצרה ולא כיוון שהגיע לתובנה המשפטית, כי העירייה שגתה בגישתה. כאשר נתן את אישורו, הוא ידע, כי האישור אינו מוסכם על עו"ד שרי אורן שייצגה גם לדעתו את "הגישה המשפטית" הנובעת מדיני התכנון והבניה. הואשל השתדלנות שמסע העובדה אך פעל, שבה בדרך לפעול בחר התובעות צלח )ואין באמירה זו משום אמירה שלילית כלפי התובעות!( והוביל לאישור שניתן ע"י יועמ"ש העירייה, איננה מעידה על כך שאישור

חוקשכזה היה צריך להינתן ע"י העירייה ולא ע"י הגורם המקצועי עפ"י .התכנון והבנייה

כאשר אני מיישמת את העובדות והמסקנות אליהן הגעתי, בכל הנוגע(18.2)לעוולת הרשלנות, אני סבורה, כי יש לדחות את עילת התביעה בגין רשלנות.

55




בטרם התקשרו התובעות בהסכם מקבצי דיור עם עמידר הן לא פנו(18.3)בבקשת מידע לעירייה או לועדה המקומית.

אמנם, מר וידר ועו"ד חוטר ישי העידו, כי התובעות שכרו שרותי אנשי מקצוע אך לא הוצג מידע קונקרטי ממנו עולה, כי מי מאנשי העירייה אישר לתובעות,

".מקבץ דיורכי ניתן יהיה לעשות שימוש במבנה לצורך "

עדיין לא היתה הגדרה2000 – 1999יש להדגיש, כי מהעדויות עלה שבשנים של "מקבץ דיור" בהוראות הדין, ועדיין לא היה ברור, אם "מקבץ דיור" דינו

כ"מגורים" רגילים לכל דבר ועניין.

( על3ב"כ התובעות בסיכומיו הרחיב בנוגע לסטטוס התכנוני )פרק ג' (18.4)ניתן היה להשתמש במבנה בשימושיו המקוריים: בתי מלון, מנת לשכנע, כי

אשר37פנסיון, מגורים, השכרת חדרים לדירה עם או בלי אוכל" )ראה סעיף מפנה גם לפסק דינו של כב' השופט שיינמן(.

אם–אציין, כי פסק דינו של כב' השופט שיינמן לא קובע מסמרות בשאלה היה צורך להגיש בקשה לאישור, אם לאו.

ומפאת הבאים הדברים נאמרו שיינמן, כב' השופט של דינו פסק בהמשך חשיבותם אצטט אותם כלשונם:

"מהאמור לעיל, עולה כי הטענה בדבר כוונת המבקשת לעשות שימוש במבנה כפנסיון או בית מלון, גם אם תסתבר כנכונה, הרי שאין להגדירה

כשינויי ייעוד מתכנית.לצורך שימוש במקום לעשות היה ניתן המקורית, לתוכנית בהתאם או מלון בתי להפעלת או אוכל בלי או אוכל עם חדרים השכרת

פנסיונים. זה היה הייעוד המקורי וכך שימש אף את מקימיו...

גם התב"ע החדשה קובעת שהייעוד של המבנה הנו להקמת פנסיונים אוכדברי נציגת העירייה הגברת אלטמן, להקמת בתי מלון או פנסיונים.

56


גם אם התב"ע החדשה חלה, הרי שניתן לראות גם מתוכנה של התב"ע וגם מדברי העדים מטעמה, כי הייעוד אותו מתכוונת המבקשת לעשות

במבנה, וכלשון הבקשה לצו מניעה:"להסב.... את הייעוד לאכסניה או בית מלון"

הינה הסבה התואמת את התב"ע והחשוב מכל את רצונות המבקשת ואת תפיסתה התכנונית, אלא שיש לנקוט לטענת המשיבה בצעד פורמליהוועדה ע"י יאושר זה שימוש כדי זו, פעילות מימוש לצורך נוסף

המקומית.המקורית מהתב"ע נובעות הבסיסיות זכויותיה כי המבקשת טוענת מבתי כאחד לאחר הקמתן בסמוך בבניין בפועל שנעשה ומהשימוש המלון הראשונים בעיר תל אביב ומשכך, אינה זקוקה לכל אישור שלתוך הפסקת ולהיתר המקורי, לחזור לשימוש כדי הוועדה המקומית,

השימוש החורג.

כי אין זו של המבקשת, הרי שניתן לראות גם אם אתעלם, מטענה המדובר, גם לפי גרסת המשיבה, במקרה בו נעשות פעולות מתוך כוונה

להסב את הייעוד בניגוד מוחלט ובוטה להיתר של המבנה או לתב"ע. לכל היותר, ובייחוד לאור הצהרת נציגי המשיבה ותפיסתה, כי המבנהיש צורך באישור )גם אם מלון, לבית ידם כמבנה שמיועד על סומן הוועדה המקומית לכך(, הרי שמגמה זו עומדת בסתירה לטענת המשיבהסטייה מהווים אכסניה, או מלון לבית המבנה הפיכת כי בבקשתה,

המצדיקה הוצאת צו למניעת פעולות... יש גם אם זה, כשמדובר בהכנה לפעולות שניתנות לאישור ובמקרה צורך באישור כזה, וביחוד כאשר יש מקום לסבור כי יתקבל האישורולעשות שימוש בצעד כזה, אין להיחפז לאור האמור, הרי שבמקרה

)הדגשדרסטי של הוצאת צווים זמניים הפוגעים קשות באזרח ובקניינו... א.כ.(.–אינו במקור

57


מהדברים עולה כי כבר כאשר עמדה על הפרק הבקשה לצו מניעה היתהשימוש לעשות מנת על המקומית הוועדה באישור צורך יש אם מחלוקת

(. כב'10.2.2002 להחלטה מיום 16לפנסיון במבנה )ראה גם סעיף ג בעמ' הש' שינמן לא הכריע בשאלה - האם היה צורך באישור של הוועדה המקומית

כיוון שלא נדרש לכך לצורך הכרעה בעניין שעמד בפניו.

, מצוין כי רק במהלך הדיון הסתבר כי "מינוחי"46בהמשך ההחלטה, בסעיף ישמש ל"מקבצי והחשש העיקרי השתנה לחשש כי המבנה המדינה השתנו

דיור". כי: נאמר זה "הרצון לשכן עולים בדירות המצויות "במבנה",בהקשר

תואם לעניות דעתי ברוב המקרים את הגדרת הייעוד "למגורים". אין חולק כי היעוד "למגורים" הנו יעוד מותר, ואין איש יכול למנוע מסוג

אוכלוסייה כזו או אחרת, להתגורר בבניין המיועד "למגורים". גם אם היה מדובר במגורים הנכנסים למונח אכסניה, אני סבור כי לא

היה מקום לטעון כי מדובר בשימוש הנוגד את הייעוד, ועל אחת כמהדבר לכל במגורים המדובר כי סבירה, באפשרות כשמדובר וכמה,

ועניין".

אלא שנושא "מקבצי הדיור" לא היה הנושא שעמד על הפרק בעת הגשת הבקשה לצו מניעה ועל כן, לא נבחנו במסגרת פסק הדין נושאים שעל פי

טענת הנתבעות יש לבחון כאשר מוגשת

ועוד. משלא יחידה, כיבוי אש בקשה לועדה המוסמכת כגון: גודלה של כל ניתנה הכרעה בפלוגתא שנבעה מ"מקבץ דיור"; לא ניתן לאמר, כי כב' השופט

כי לצורך שימוש במבנה כ"מקבץ דיור", אין צורך בהגשת בקשהקבעשיינמן לועדה המקומית.

)גם אם סבר, כי יש לאשר בקשה לשכן את העולים לצורך מגוריהם במבנהככל שמוגשת בקשה כזו בכל הקשור לנושא הייעוד(.

58


לאחר שניתן פסק דינו של כב' השופט שיינמן, סברו התובעות, כי די בכך ופנו(18.5לעמידר.

מיום בעמידר דיור מקבץ למנהלת ישי – חוטר עו"ד מטעם מכתב )ראה לו צורף העתק פסה"ד של כב' הש' שינמן, בו מבוקש להודיע לו על11.2.02

למוצגי התובעות(.21מועד נוח וקרוב לתאום האכלוס של הבניין )נספח

ישי )עם3.3.2002ביום (18.6 דיור בעמידר לעו"ד חוטר השיבה מנהלת מקבצי העתק למנהל אגף בכיר לדיור במשרד הקליטה( כי "חוזה ההתקשרות מחייבבין היתר, אישור אכלוס מהרשות המקומית. עפ"י הצגת אישורים לעמידר, חוות דעת משפטית, פס"ד אינו פותר אתכם מחובת הצגת אישור האכלוס וכן האישורים הנוספים הנדרשים, תקפים למועד מסירת המקבץ לאכלוס". )סעיף

לתיק מוצגים מטעם התובעות(. 22 לנספח 2 26.3.2002 השיב עו"ד טוניק במכתב מיום 3.3.2002- כתגובה למכתב מיום

מיום השיפוטי המניעה צו וכי איכלוס" "אישור בהצגת צורך כל אין כי עפ"י החלטת כב' הש' מ'19.1.2000 עוכב והותלה עוד ביום 19.12.1999

מיום כך שהחל משפטית29.2.2000דיסקין. מניעה כל היתה לא ואילך לתיק מוצגים מטעם התובעות(. 22לאכלס את המבנה )נספח

בנוגע לצורך באישור, עו"ד ערן פלס שכתב את מכתבו כב"כ משרד הקליטה– נספח 16.4.2002לגב' תמי רז מעמידר )מכתב מיום לתיק מוצגים23

מטעם התובעות(: באם יזם מקבץבעצמה"...עמידר לא צריכה לפרש או להחליט

לבניין למגורים שלרזיאל נדרש היה לקבל היתר בנייה להפיכת הבניין )על כל המשתמע מכך( ו/או לקבל ותעודת אכלוס עם גמרמאות אנשים

הבנייה. כרשות ציבורית האמורה לשכן מאות אנשים כשוכרי משנה שלה

במקבץ ובכך להיות אחראית לביטחונם ובטיחותם, עפ"י חוק, משרד הקליטה, באמצעות עמידר, חייב לדרוש ולקבל מהיזם המארח אישור בכתב של הרשות הנוגעת, דהיינו עירית תל-אביב / הוועדה המקומית, להיתר בנייה ו/או תעודת אכלוס לשם מגורי האנשים בכל היחידות

לדיור

59


במקבץ ואישור זה משמעו – או תעודת אכלוס )באם נדרש היה מהיזם לבצע את הבנייה על פי היתר בנייה( או אישור הרשות לכך כי הבנייה / שיפוצים בבניין לא הצריכו היתר בנייה וממילא לא נדרש מהיזם / מארח

תעודת אכלוס של הרשות...".

במכתב מובהר, בדיוק איזה אישור יש לקבל. גם אם התובעות סברו, כי אין צורך באישור, הרי הוסבר להם בבירור שיש

לקבל תעודת איכלוס. אם אכן הכל ברור ולכשתוגש בקשה סטטוטורית אזי לא תהיה סיבה שלא לקבלה, מדוע שלא תוגש בקשה שתוביל לאישור המיוחל, במקום להמשיך

בניסיונות השתדלנות אצל גורם זה או אחר בעירייה?!

האם העובדה שהעירייה יכלה לצפות שייגרם ליזם פרטי נזק–נשאלת השאלה (18.7לעשות ניתן לא כך שמבחינתה על מידוע משרד הקליטה כתוצאה כלכלי שימוש במבנה לצורך "מקבץ דיור" וכי המבנה אינו אפשרי לאכלוס במתכונת

זו, היא התרשלות.

אני סבורה, כי במקרה דנן, אין מדובר בהתרשלות.

הרשות אשר נקבעה על פי הדין לטפל בענייני תכנון ובנייה היא אינה העירייהידי הנתבעות. )ראה אלא הועדה המקומית לתכנון ובנייה, בדיוק כנטען על

, "המהנדס"חוק התכנון והבנייה ל א' 157 בסעיףהגדרת "הרשות המאשרת" לתקנות התכנון והבנייה, וכן 1 בתקנהכהגדרתו לתקנות התכנון 21 תקנה

והבנייה אשר עוסקת בגורם המוסמך לחתום על אישור איכלוס(. כאשר מוגשת בקשה לרשות המוסמכת על מנת לקבל אישור, עליה לבחון את

הבקשה לגופו של עניין וליתן החלטה. גם כאשר הרשות המוסמכת מתמהמהת במתן החלטה או משיבה בשלילה על

הבקשה, נקבעו דרכים המאפשרות למגיש הבקשה להשיג עניין זה.

60






השיקולים צריכים להיות ענייניים וגם אם יתברר בדיעבד, כי הרשות המוסמכת שגתה והיתה צריכה לאשר בקשה והשגתו של המבקש מתקבלת, אין פירושו של דבר כי הרשות המוסמכת התרשלה כאשר נתנה בתום לב את החלטתה

הראשונית.

דנן, בשום שלב התובעות לא הגישו בקשה רשמית לקבלת אישור במקרה וגם לאחר איכלוס לועדה המקומית, ואף לא הגישו בקשה רשמית לעירייה פסק הדין של כב' השופט שיינמן, לא נכתב במפורש במכתב רשמי שלהן, כי מבוקש אישור לצורך שימוש כמקבץ דיור. )ראה מכתבו של עו"ד טוניק לעו"ד

שם ביקש אישור לשימוש לפנסיון(.14/7/02בן ארי מיום

ועדה מקומית עשויה כי ב"כ התובעות מציין בסיכומיו פסיקה ממנה עולה, לשאת באחריות נזיקית בגין הפעלה רשלנית של סמכויותיה והוא מאזכר את

אפרים אוריון 5965-08-07 ת.א. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב שם חויבה הועדה המקומיתנ' הועדה המקומית לתכנון בעיריית תל אביב,

שנים.3בשל עיכוב רשלני בהליכים להיתר בנייה שהביא לעיכוב בן לא היא וממילא המקומית לועדה פניה כלל נעשתה לא שבענייננו, אלא סמכותה ובוודאי שלא הפעילה ברשלנות את כלל סמכויותיה הפעילה את

ב"כ התובעות אליו הפנה הוגשה–ובאשר לפסק הדין הרי שבענייננו לא בקשה לועדה המקומית לקבלת היתר וממילא הועדה עצמה לא עיכבה כלל

את ההליכים.

נבחרי ציבור כמו מר רועה אינם או גורמים בעירייה כמו מנכ"ל המשלמה האינטרסים את רק שיקוליהם במערכת לקחת צריכים אשר הגורמים

הכלכליים של היזמים הפרטיים. פיתוח יפו וכן לקחת בחשבון–זכותם לקחת בחשבון גם את אינטרס הציבור

את האינטרסים של העולים הקשישים עצמם.

61



חוק התכנוןקיימת הפרדה ברורה בין הועדה המקומית כרשות תכנונית על פי העירייה.– לבין הרשות המקומית והבנייה

יונתן שוחט נ' הועדה המקומית לתכנון 2339/12 עע"מ )ראה לעניין זה: (.19/8/13 ניתן ביום ולבנייה כפר סבא

הם אינם צריכים לחשוש מלבטא את דעתם ולפיה לא יהיה טוב לעולים עצמםלשכן אותם במקום אשר באותה עת היה מקום נידח יחסית ולא מפותח.

מהעדויות אשר נשמעו עלה, כי מנכ"ל המשלמה ואף עו"ד בן ארי, מר רועה,המבנה את לאכלס מנת על כי סברו, אכן אמת" "בזמן אורן שרי ועו"ד בעשרות רבות של קשישים עולים חדשים יש צורך בהיתר, והם האמינו בתום

לב, כי הייעוד של המבנה אינו מתאים לאותו "דיור מוגן" מבוקש.

עובדי העירייה אינם אמורים להכריע בעניינים שלא מצויים בתחום סמכותם. אני סבורה, כי רק כאשר נעשית פנייה לגורם המוסמך וזאת בקשר לסמכויות שהוענקו לו על ידי המחוקק, רק אז קיימת התרשלות ככל שאותו גורם מוסמך

הפר את חובת הזהירות. הגורמים אשר עסקו בפיתוח יפו ובהיבט התיירותי פנו למשרד הקליטה לא רק ביחס למבנה נשוא התביעה. פנייתם היתה כללית בנוגע להקמת מקבצי דיור

ברחובות מסחריים של יפו ולא בתוך השכונות. ( מתייחס לשני10 )מוצג 30/11/99כך למשל, מכתב מנכ"ל המשלמה מיום

מנכ"ל המשלמה מכתבי וכן זו תביעה נשוא מלבד המבנה נוספים מבנים ( מתייחסים אף הם למבנים1 ו- ת/11ומנכ"ל העירייה לשרת הקליטה )מוצג

נוספים. אין מדובר ברדיפה אישית של מי בעירייה כנגד התובעות, אלא מדובר בעמדהבהיבט הן שנבחרו במקומות להיות צריכים אינם המקבצים ולפיה כללית האורבני והן בהיבט של איכות אספקת השירותים החיוניים לעולים הקשישים

באותם מקומות.

62





יכולה בכלל על כן, אני סבורה כי במקרה דנן, כלפי הועדה המקומית לא ב"כ של רצונו למרות שונים גופים בשני מדובר טענת התרשלות. להיטען התובעות להוכיח, כי העירייה והועדה המקומית הם היינו הך. וביחס לעירייה, הרי פעולותיה נעשו בתום לב ומתוך אמונה שאין מקום לאשר את איכלוס המבנה לצורך מקבץ הדיור וכן בעמדתה ולפיה על מנת לשכן כמות כה גדולה

של עולים קשישים במבנה, יש צורך לקבל היתר. יועמ"ש העירייה ולפיו אין–בסופו של דבר, ניתן מכתב של עו"ד אחז בן ארי

התנגדות שהבניין ישמש כ"מקבץ דיור". האישור לא ניתן כיוון שהעירייה הגיעה למסקנה כי שגתה קודם לכן כאשר סירבה לתיתו, אלא ניתן כיוון שיועמ"ש העירייה רצה לסיים את הפרשה ולסייע לפתרון הבעיה, ועל כן כתב את המכתב, בניגוד לעמדתה המשפטית של מי

שטיפלה בענייני התכנון והבנייה בעירייה. , אשר את כל מרצן הפנוהתובעותבאופן זה, הקטין יועמ"ש העירייה את נזקי

לא–לשתדלנות והתכתבות, שעה שלא הגישו בקשה סטטוטורית לגבי המבנה לפני רכישת המבנה. לא לאחר רכישתו, בטרם ניתן פסק דינו של כב' השופט

למרות שהובהר להם מפורשות, כי יש צורך–שיינמן וגם לאחר פסק הדין באישור.

בקשה לה שמוגשת למרות אישור ליתן מסרבת ציבורית רשות כאשר סטטוטורית, פתוחה הדרך לפניה לערכאה מנהלית, והרשות הציבורית צריכה

אף היא לפעול על פי הוראות הדין.ממילא לא היתה צריכה לבחון–כאשר לא הוגשה בקשה לועדה המקומית

בקשה שכזו.העירייה אף היא לא היתה צריכה להתחשב רק באינטרס הכספי של היזמים.

היא סברה, כי לטובת פיתוח יפו ולטובת העולים הקשישים, אין זה טוב לשכנםכי אם זו( נוספים שאינם נשוא תביעה )ובאזורים באזור של "כיכר השעון"

בשכונות עצמן.

63


שנה, לא היתה "כיכר השעון" ביפו במצבה היום, אלא15הודגש, כי לפני כ- טרם פותח האזור, )לרבות: תחבורה ציבורית נוחה( על כן, "העירייה" כעירייה ולא כ"ועדה מקומית לתכנון ובנייה", היתה רשאית לפנות בעניין זה למשרד

הקליטה.

לסיכום עניין זה: אני סבורה, כי בנסיבות העובדתיות בענייננו, העירייה והועדה המקומית לא"שיקולי של לנושא זאת בכל אתייחס אך התובעות, כלפי כלל התרשלו

מדיניות" אשר נבחנים על פי המודל החדש של עוולת הרשלנות.

שיקולי מדיניות:(18.8 מוסכם על באי כח שני הצדדים, כי כאשר בוחנים אם העירייה התרשלה, יש

לבחון שיקולי מדיניות. ב"כ התובעות טען, כי אין בנמצא שיקולי מדיניות שיש בהן כדי לשלול את

האחריות של העירייה במקרה דנן. לטענתו, העירייה היא זו שמנעה את האיכלוס. היא בעלת הסמכות הגורפת

לסיכומים( ואין יסוד לחשש מפני הרתעת יתר של264בנוגע לכך )ראה סעיף העירייה אלא ככל שתוכר אחריותה המשפטית של העירייה, כך יעלה בידה

לייעל את פעילותה ולשפרה. להבא תדע תושביה יכולה לפעול באופן שרירותי כלפי אינה "ואף אםהעירייה שהיא

צריכות העירייה של פעולותיה לב, משאלת היתה המשלמה לנציג להיעשות בשום שכל, לאחר בדיקה ראויה של הנתונים, של העובדות,

)מתוךשל ההשלכות ושל התועלות של נקיטה בפעילות כזו או אחרת". לסיכומים(.265סעיף

64


נטען, כי בכל רגע נתון יכלו הנתבעות לסיים את הפרשה על ידי הודעה לשוכרעל הסרת המניעה כפי שנעשה בפועל בסופו של דבר.

ב"כ הנתבעות טען, כי שיקולי המדיניות שוללים הטלת אחריות על העירייה.דווקא אחרי הוא מדגיש, כי לעירייה לא היה כל רצון או אינטרס "לרדוף"

התובעות ודווקא אחרי המבנה נשוא התביעה.הרלוונטיות בתקופות דיור. למקבצי הנוגעת כללית במדיניות מדובר היה לתביעה כלל לא היתה למונח "מקבץ דיור" הגדרה כלשהי בחוק או בתוכנית

דבר אשר חייב ביתר שאת הפעלת שיקול דעת.דיור מקבץ של השימוש ולפיה כי עמדתה המשפטית סברה, אכן העירייה העולים במבנה אינו תואם את השימוש המותר בתב"ע היא הנכונה וגם אם טעתה, הרי פרשנותה זו אינה בגדר התרשלות )היפנה לעניין זה גם לפסק דינו

רחל פורטמן נ' הועדה 1119/07 בת.א. 25/2/14של כב' השופט טובי מיום הועדה 4079/05 ע"א אשר היפנה גם להמקומית לתכנון ובנייה תל אביב

המקומית לתכנון ולבנייה שומרון נגד מעונה חברה לבנייה בע"מ.

האם יש להפעיל–אני סבורה, כי במקרה דנן מתחדדת ביתר שאת השאלה בנוגע מצנן על העירייה כאשר היא מביעה את מדיניותה הכללית אפקט לנושא מסוים בכך שכל העת יצטרכו הגורמים הרלוונטיים )שאינם הגורמיםהיזמים של הכספיים האינטרסים את עיניהם לנגד לשוות הסטטוטורים( למרות ראשיהם מעל תונף הכספית התביעה "חרב" שבו באופן השונים, וכן עמדתם המשפטית היא ולפיה מדיניותם עמדתם המקצועית, תמת הלב

הנכונה.

במקרה דנן, באה לידי ביטוי גם תופעה נוספת שיש להסב את תשומת הלבאליה:

ההתנהלות מול רשות מקומית וכן ועדה מקומית לתכנון ובנייה אמורה להיותבדרך פורמלית ולא בדרך של שתדלנות או הפעלת לחצים.

ובקשתו ובנייה לתכנון המקומית לועדה בקשה מגיש פרטי גורם כאשר מסורבת, נקבע בדין כיצד הוא יכול לתקוף את אותה החלטה.

גם לפני שהוקם בית המשפט לעניינים מנהליים, ניתן היה לקבל מענה לבעיותמסוג זה בבית המשפט הגבוה לצדק.

65



כאשר גורם פרטי רוצה לבקש או לקבל דבר מה מהרשות המקומית ובענייננואם בקשות. לאותן מענה לקבל בקשות, להגיש עליו אביב, תל מעיריית בקשותיו נדחות ואף אם לא ניתן מענה לבקשה שהגיש, פתוחה בפניו הדלת

לפנות לבית משפט בעניין זה.ב"זמן אמת" לא הוגשה בקשה לקבל אישור לאיכלוס המבנה כמקבץ דיור.

זו עובדה שלא ניתן לחלוק עליה. פנייה לגורם זה או אחר ש"ילחץ" על עורך דין בן ארי או על גורם אחר בעירייה על מנת שיתן מכתב ובו ייכתב כי יש אישור איכלוס, וזה יתקשר וישתדל אצל

גורמים בעירייה או במשרד הקליטה, היא איננה דרך המלך. ניתן אמנם לקיים פגישות ולנסות לקדם הליכים אך המסגרת של אותן פגישותדנים או הבקשה אשר עומדת על הפרק אמורה להיות הבקשה שבעניינה

וטעונה הכרעה.סטטוטורית מהגשת בקשה התובעות נמנעו שנים שלפנינו, במשך במקרה ואף למחלקה כלשהי לרשויות המוסמכות. הם בחרו לפנות לפרנסי העיר, המשפטית של העירייה על מנת לבקש בפועל "חוות דעת". הם נעזרו כל העת בייעוץ משפטי וסברו כי הם לא צריכים בפועל אישור אלא על פי הוראות הדין, לדעתם, יכלו לאכלס את המבנה באופן מיידי וללא צורך באישור, הם התעקשו כל העת לקבל גושפנקא רשמית של עיריית תל אביב לצורך איכלוס המבנה

בשל דרישת משרד הקליטה / עמידר.

)יועמ"ש המיוחל האישור את לנפק בדין הוסמך שלא גורם אותו כאשר העירייה(, התרצה בסופו של דבר והסכים ליתן את ה"אישור" וזאת גם על פיו דבריו שלו, לא מטעמים משפטיים צרופים, אזי רואות בכך התובעות משום אישור לכך שהן פעלו כדין לאורך כל הדרך. הרי עובדה שבסוף האישור ניתן.

משמע, זה הגורם אשר היה צריך לבקש ממנו אישור.

66


ידי הגורמים בתור מדיניות, בית משפט לא צריך לעודד מתן "אישורים" על שלא הוסמכו לכך על פי הדין רק בשל הרתיעה מתביעה כספית אשר יכול

ותוגש בשל נזקים שנגרמים למאן דהוא.יינתנו על בסיס בקשות המוגשות ו"אישורים" יש לעודד מצב שבו החלטות באופן רשמי וכדין ולא בשל הפעלת לחץ זה או אחר על פקיד, יהא בכיר ככל

שיהא. אבהיר, כי אין בדברי אלו משום הפניית טענה כלשהי בנוגע לכשרות פעולותיו

של עו"ד בן ארי.

הוא אכן רצה לעשות סוף לאותה סאגה מתמשכת. חשב לאחר ביקור במקוםייגרם נזק לאינטרס דינו של כב' השופט שיינמן, כי לא ולאחר שניתן פסק כי )אדגיש, המבנה. לאיכלוס המניעה תוסר אם עצמם ולעולים הציבור בתחילה הוא נתן אישור על כך שניתן לעשות שימוש במבנה לצורך מגורים ורק

נתן את האישור.לאחר מכן נתן אישור נוסף שהתייחס למקבץ דיור(. ולפיכך

לסיכום עניין זה:ניתן לקבוע, כי גם שיקולי מדיניות אינם מובילים לקבלת התביעה.

באשר לסוגיית האשם התורם:.19 למעלה מן הנדרש אציין, כי לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה העירייה התרשלה ביחס לתובעות, אזי אני סבורה כי במקרה דנן, מחדלי התובעות עצמן וכן אי הקטנת הנזק על ידן, מובילים היו לאיון התביעה ולהטלת אשם תורם בשיעור

וזאת ממספר טעמים:100%של בטרם התקשרו התובעות בהסכם מקבצי דיור עם עמידר במבנה, היה(1

לגבי מידע לקבלת בקשה / מוקדמת בדיקה לבצע מהן מצופה המבנה.

67


או מגורים לצורך ניתן להשתמש במבנה כי גם אם סברו התובעות לצורך פנסיון עפ"י הסטטוס התכנוני, הרי שבענייננו מדובר ב"מקבץ

דיור". לא "סתם" פנסיון אלא למעשה מעין דיור מוגן. מצופה לדעת לפני שנכנסים להתקשרות כספית בעלת השלכות כה/ הועדה המקומית ביחס לשימוש המיועד רבות, מה עמדת העירייה

במבנה.

לאורך כל הדרך נמנעו התובעות מלהגיש בקשה סטטוטורית כלשהי(2למבנה בקשר המקומית ולועדה איכלוס–לעירייה להיתר בקשה

דיור, בקשה לקבל אישור הועדה המקומית לשימוש במבנה כמקבץ כפנסיון או כל בקשה אחרת.

מיליוני(3 עשרות של בהיקפים בנזקים מדובר אכן אם דנן, במקרה היה המבנה, את לאכלס הסירוב בשל לתובעות הנגרמים שקלים מצופה מהתובעות לנקוט בהליך מנהלי בערכאה משפטית מוסמכת ולא להמתין לסופה של הפרשייה בחלוף שנים רבות ולהגשת תביעה

בשעה שכבר מדובר ב"מעשה עשוי" ובנזק אשר אירע.

ב"כ התובעות טען, כי עד לתקופה שבה ניתן פסק דינו של כב' השופט שיינמן,וגם לאחר לא היה מקום להגיש בקשה שכן ברור שהבקשה היתה נדחית, שניתן פסק דינו של כב' השופט שיינמן סברו התובעות וגם נאמר להם שהעניין

ייפתר לאלתר. עוד טען, כי אם היתה מוגשת תביעה בטרם "מוצו ההליכים", סביר להניח שבית משפט לא היה מטריח עצמו ב"סוגיה הנטענת להיפתר אוטוטו מחוץ

לסיכומי התשובה(.192לכתליו". )מתוך סעיף

אינני שותפה לעמדה זו.

68


גם אם ההליך המנהלי שבו היו נוקטות התובעות "בזמן אמת" לא היה מסתיים בפסק דין לגופו של עניין אשר יפתור את הבעיה, אין להתעלם מכך שהסוגיה היתה מובאת לפתחו של בית משפט בזמן אמת כאשר ניתן לפתור את הבעיהפוחתים ולמצער, הנטענים הנזקים נמנעים היו זה ובאופן באיבה, בעודה

באופן משמעותי ביותר.

גרם הפרת חוזה.20 בכתב התביעה לא נכתב דבר בעניין "גרם הפרת חוזה", אך בסיכומי התובעות

הוקדש פרק שלם לעילת גרם הפרת חוזה )פרק ה'(. ]נוסח חדש[ קובע:פקודת הנזיקין ל 62 סעיף מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב)א(

כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה

זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

ייחשבו)ב( לא נישואין ידי על הנוצרים היחסים זה, סעיף לענין כחוזה, ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה.

ספק בעיני אם ניתן להעלות בסיכומים לראשונה עילה שלא רק שלא הוזכרהבכתב התביעה, אלא גם יסודותיה העובדתיים לא נטענו בכתב התביעה.

לגופו של עניין, אין מקום לקבל התביעה בגין עילה זו. עולה, כי רק "אותו צד שלישי" יכול לתבועפקודת הנזיקין ל 62 סעיףמלשון

לסיכומי התובעות283בעילה זו; אם סבל על ידי כך נזק ממון. )ראה סעיף שם נכתב, כי עמידר היא הצד שכלפיו הופר החוזה(.

ובין במקרה דנן, הטענה היא כי הנתבעות גרמו לתובעות להפר חוזה בינן עמידר, ועל כן העוולה היא כלפי עמידר.

וכי עמידר נקטה עמידר אינה תובעת כאן. לא הוכח כלל, כי החוזה הופר וביום 30/7/03בהליך כלשהו כלפי התובעות בגין הפרה נטענת של חוזה,

ויתור הדדי על תביעות6/10/99נחתמה תוספת לחוזה מיום , שכלל סעיף

69






למוצגי התובעות(, וממילא התובעת אינן אלו שיכולות51 )ראה מוצג 6בסעיף לתבוע בעילה זו.

על כן, אין מקום לקבל התביעה בעילה זו.

עוולת הנגישה.21גם עוולה זו נזכרה לראשונה בסיכומי התובעות.

קובע:פקודת הנזיקין ל 60 סעיף נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי"

או רגל בפשיטת או בפלילים אדם, נגד – ומסתברת סבירה סיבה בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו,תוגש לא אך כך; להסתיים עשוי ההליך היה אם לטובתו, ונסתיים תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת

."שפתחה בהליכים

מוזכר רק הליך משפטי אחד 2007בכתב התביעה שהוגש בשנת בקשה– למתן צו שיפוטי למניעת פעולות.

ביום צו ביום 19/12/99ניתן עוכב אשר ביום19/1/00 דין ובוטל בפסק , לכתב התביעה(.25 ו-9 – 3. )ראה סעיפים 10/2/02

ב"כ התובעות בסיכומיו טוען ביחס לעוולת הנגישה, כי "העירייה נקטה בהליכיםוכי 294משפטיים שונים ורבים כנגד התובעת... )סעיף לסיכומיו( "בשורות

אלו נבקש להציג בפני בית המשפט הנכבד זווית נוספת של התנהלותבעצם והיא שלהמשכתהעירייה פתיחתו לצד המשפטיים ההליכים

לסיכומיו(.297 )סעיף ..."..2005ההליך הפלילי שנת

בכל הכבוד, לא ניתן לדרוש בסיכומים לקבל תביעה בגין עילה שלא נכתבה כלל בכתב התביעה כאשר העובדות שמבססות את אותה עילה כלל לא נכתבו

בכתב התביעה.

70




צו שיפוטי למניעת פעולות אינו הליך–ההליך אשר כן אוזכר בכתב התביעה פלילי וכמובן אינו הליך פשיטת רגל או פירוק חברה.

לכשעצמי, אני סבורה, כי מדובר בצו שהוא במהותו צו מניעה אזרחי. )ראה יוסף קוסטה נ' הועדה 8752-03-13 עפ"א ב19/5/13פסק דין שנתתי ביום

המקומית לתכנון ובנייה בת ים( כב' השופט שיינמן בפסק דינו ניתח את מהותו של ההליך והגיע למסקנה כי להליך יש "גוון" פלילי, תוך ציון העובדה, כי בתי משפט שדנו בסוגיה הגיעו

למסקנות שונות. סופיה אהרון הלוי נ' 53/83כך למשל נקבע ע"י כב' השופט קדמי בע"פ

)א( הועדה המקומית לתכנון ובנייה מרכז. ס"מ תשמ"ד כי מדובר77 , בהליך אזרחי, ולאחר שהוקם בית המשפט לעניינים מנהליים נקבע ע"י הרכב

)השופטים גרוס בן שלמה ורובינשטיין( השופטים בבית המשפט המחוזי בת"א , כי מדובר בהליךמדינת ישראל נ' משכן הפרקליט בע"מ 1607/99בע"פ .מנהלי

בין כך ובין כך, אין מדובר בהליך שננקט במקרה דנן נגד התובעות "בפלילים"גם אם יש "גוון" פלילי לצו מניעת פעולות במקרים מסוימים.

לפיכך, אין מקום לקבל את התביעה בגין עוולת נגישה.

שאלת הנזק:.22להיזקק(22.1 צורך אין הנתבעות, לאחריות ביחס הטענות את משדחיתי

ואתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק. אך פטור בלא כלום אי אפשר לעניין זה.

תקופת החוזה היתה ל- 6/10/99על פי ההסכם מיום חודשים.60 חמש שנים עם אופציה להאריך את תקופת החוזה לחמש–כלומר

שנים נוספות.מיום להיות אמורה היתה החוזה לתאריך1/11/99תקופת עד

31/10/04. בפועל, בעקבות החתימה על התוספת להסכם התקשרו התובעות עם

ואף2/8/08 ועד 03//3/8עמידר בהסכם לתקופה של חמש שנים מיום דיור במבנה במשך חמש שנים התובעות אכן נתנו לעמידר שירותי

2014 שנים. )על פי העדויות, אף בחודש פברואר 10 –נוספות. כלומר ממשיכה ההתקשרות בין התובעות ועמידר(.

71



במסגרת התביעה תבעו התובעות פיצוי בגין שתי תקופות נזק:ועד 18/1/00 חודשים מיום 43תקופת נזק של (1 מועד3/8/03

האיכלוס בפועל.

של (2 מיום 60תקופה חודשים ועד 3/8/03 כך3/8/08 בגין וזאת יחידות מתוך 86שבאותה תקופה אוכלסו רק וכן דמי השכירות120

יחידות34פחתו ביחס להסכם הראשון וכן בגין הפסד תקבולים בגין ועד להסרת המניעה לאיכלוסן.2003שלא אוכלסו גם לאחר אוגוסט

באשר לתקופת הנזק הראשונה:(22.2ולא2000אני סבורה, כי תקופת נזק זו אכן צריכה להתחיל בחודש דצמבר

.2000בחודש ינואר 14/12/00( בין נציגי עמידר ונציגי התובעות מיום 17על פי סיכום ישיבה )מוצג

יחידות דיור וכן דרישה להשלמת פרטים80ניתן לראות אישור לאיכלוס של כ- מסוימים בנוגע לקומות נוספות כאשר נכתב כי קומה א' לא ניתנת לאיכלוס מסיבות בטיחותיות. תקופת נזק זו אמורה להסתיים לא כנטען בתחילת אוגוסט

אלא לכל היאוחר עם מתן אישור יועמ"ש העירייה עו"ד בן ארי מיום2003 ולפיו יתאפשר האיכלוס.15/4/03

.15/4/03העירייה לא אחראית לנעשה לאחר 100כמו כן לא היה מקום לדרוש פיצוי לגבי תקופת הנזק הראשונה בגין

יחידות שלא אוכלסו.יחידות אך ניתן לראות שעמידר120אמנם, ההסכם עם עמידר התייחס ל-

יחידות דיור והמהנדסים מטעם עמידר אישרו80עצמה אישרה לאכלס רק כ- יחידות דיור.120 יחידות בלבד תוך התנייה ובוודאי שלא 106קבלה פיזית של

באשר לתקופת הנזק השניה:22.3

72


החלטת עמידר לאכלס את המבנה בשלבים כאשר בשלב הראשון יאוכלסו רקשיפוצים86 לקצב אלא העירייה ל"סירוב" כלל קשורה היתה לא דירות

והתאמות במבנה. על כן, לא היתה צריכה העירייה לפצות את התובעות בגין העובדה שהם לא

יחידות דיור.120יכלו להשכיר זאת ועוד, ברור שהיה צורך להפחית מסכום הפיצוי הנטען את היחידות הפנויות

אשר הושכרו בשכירות חודשית על ידי התובעות.

אינני טוענת כי לתובעות לא נגרמו נזקים כתוצאה מאותה פרשייה, אך העירייה22.4אינה האחראית לנזקיהן.

הן אלו אשר בחרו את דרך ההתנהלות שלהם. לא הקטינו את הנזקים באופן מובהק ומבקשות למעשה "לגלגל" את נזקיהן לכתפי הקופה הציבורית, שהריאלא בעירייה, ההחלטות מקבלי לא הם הכספים, את לשלם שאמור מי לפעילותה המיועדים כספים ומתוך תקציבה מתוך עצמה העירייה

המוניציפלית.

לסיכום:.23לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.א(

משפטב( הוצאות ולחוד, יחד לנתבעות, ישלמו ולחוד, יחד התובעות, ₪.50,000ושכ"ט עו"ד בסך

ולאור תוצאת פסק הדין, התובעות19/2/14בהמשך להחלטתי מיום ג( פטורות מתשלום המחצית השניה של האגרה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.ד(

73


, בהעדר הצדדים. 2015 פברואר 08ניתן היום, י"ט שבט תשע"ה,

5129371

54678313

54678313אביגיל כהן ועריכה ניסוח לשינויי כפוף זה מסמך נוסח

כאן הקש – נבו באתר ועוד פסיקה, חקיקה במסמכי ושינויים עריכה בעניין

74

http://www.nevo.co.il/advertisements/nevo-100.doc

Documents

פסק דין משכנות רזיאל נ' עיריית תל אביב - מחוזי