1

22 | שיבושים בקליטה כיצד זנחה ישראל את בני העדה האתיופית

26 | מחזון להגשמהחמש יוזמות חברתיות ייחודיות שהצליחו10 | משאלת מוות מי שומט את הקרקע מתחת לקיומנו כאן, 20 | הקו האדום אלדד יניב מ"השמאל הלאומי" קורא לנו להתעורר, 28 | ההמצאה הגדולה ביותר פרויקט הומוריסטי32 | יש חיים אחרי התואר, 8 | מדור "שיניים" מסכם שנה, 34/14 | יום ללא בשר מול "אטליז"

בשיתוף

מאי 2010 גליון חזוןגיליון מס' 141

2

אלברט איינשטיין 1955-1879פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים. נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינו את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה )פיזיקה( וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית והסברת האפקט

הפוטואלקטרי )עליו קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921(.

על הדרך | במקום דבר העורך

חלמו וגם עשו...

עורך: ניר רייזלר | סגני עורך: לירון וינברג, נועם פורר | עריכה גרפית: סטודיו אנזלביץ | כתבים: אבירם אברהם, שחר בוגנים, אודי בצלאל, אילה גוטמן, גיא גולדשטיין, דניאל דולב, נופר דניאל, דורון זרצקי, גל חן, תלם יהב, עידו כהן, סיון מאירי, לינא סאלם, תמיר סבאג, טל סוקול, רננה סער, חן פרי, הדס צור, מור קומפני, שרי שביט, הדס שלגי, יעל שנער | צילומים: סטודיו ראובן אילת, דורין גבאי, אוהד

רומנו, Muper Photo | מאייר: יזהר שקדי

www.student.co.il\teza

www.student.co.il\teza | teza.magazine@gmail.com | 03-6419766 :ת.ד. 39975, תל-אביב 61397 | טל. 03-6427083 | פקס

הפקת העיתון: נכס בשיתוף עכבר העיר | מנכ"ל נכס: גיל גולדנברג | סמנכ"ל פרסום והפקה: ליאור אריאב | סמנכ"ל שיווק: דנה סירילו | מנהלת הפקות ואירועים: עדיה בר-גיל | שיווק וחסויות: עידן ישראל ועדי שקד | מפיקת מדיה וקד"מ:

קרן פוני | הפצה: עכבר העיר | מו"ל: אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל-אביביו"ר אגודת הסטודנטים: שחר בוצר | רמ"ח הסברה ודוברות: אורי רשטיק

תקשורת ומדיה סטודנטים

www.nehes.co.il 03-6427083 :לפרסום

הנרייטה סולד 1945-1860מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית, שחייתה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל. תמכה במהגרים היהודים בסוף המאה ה-19 ובראשית ה-20, וסייעה להם לקבל אזרחות. הייתה ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ופעלה לשיפור הישגי הרפואה בארץ ולביסוס שירותי הרווחה. עמדה בראש ארגון "עליית הנוער", ארגון שהעלה לארץ בני נוער שנמלטו מאימת השלטון הנאצי, קלט אותם

בארץ וחינך אותם בקיבוצים, בכפרי נוער ובפנימיות.

* הטקסטים לוקטו מאתר הכנסת, וויקיפדיה, סנונית ו-ynet אנציקלופדיה.

מרטין לותר קינגד"ר מרטין לותר קינג הבן כומר היה )1968-1929(בפטיסטי אפרו-אמריקאי, של זכויות למען לוחם השחורים בארצות הברית

וזוכה פרס נובל לשלום.

השנה נגעו גיליונות "תזה", כל אחד בדרכו הוא, בחזון אשר החברה הישראלית בת זמננו הותירה מאחור כזיכרון היסטורי, על אף שחיוניותו הקיומית עבורנו רק הולכת ומתחדדת ככל שעתידנו החברתי

והלאומי חדל להיות מובטח. בפתח גיליון זה, המוקדש להיבטים הקונקרטיים יותר של הניסיון לתרגם משנה רעיונית מופשטת למעשים, יובאו ציטוטים נבחרים מגיליונות השנה החולפת אשר ראוי לשוב ולהיזכר בהם כעת, כשהיא

באה לסיומה.גיליון "עם וספר"

"אם אתה מאבד את הרגש הזה שהציונות יצרה, שעל פיו היא בנתה את המדינה - אז אתה מקבל חברה הרבה פחות טובה והרבה פחות סולידרית. לעומת זאת, אתה לא תקבל שום שיפור ביחסינו עם הערבים. זה הרי לא משנה אם יהודי יגיד שהוא ציוני או לא ציוני. לדעת שני הצדדים קיימים פה שני

עמים" - ד"ר אלכס יעקובסון, "על העיוורון""נדמה לי שבתקופתנו יש קצת עייפות מהפירוק האינסופי של הכל: אומה, מחבר, אדם, ודווקא חיסל: מודרניזם שהפוסט מה לכל געגועים סובייקט עם זיכרון ורצון ועם אמת משותפת לו ולאחרים, והוא חי במציאות ממשית ולא וירטואלית,

פרופ' דני גוטווין, "עיין ערך הפרטה"גיליון "שורשים"

המאפיינים עם הקיבוץ את שמזהה "מי הנסיבתיים שהיו לו, נתפס לפולקלור ומחמיץ את המהות. הקיבוץ נולד מתוך התובנה שהמצוקה של לחיים הכמיהה היא המודרנית הנפשית משמעות, ושה'חירות' של ההמון הבודד לא יכולה להיות התרופה, מפני שהיא עצמה המחלה" - ד"ר

אסף ענברי, "בעיניים פקוחות"גיליון "עצמאות"

"האינדיבידואליזם, הפוסט מודרניות, הפציפיזם האירופי - כולם צומחים בנסיבות שבהן אנשים להיות יכולה לא המדינה מאחריות. פטורים פציפיסטית. יש סולידריות אנושית שמחייבת אותך לקחת אחריות ולהילחם ברע. ולהילחם זה לפעמים להרוג" - פרופ' אסא כשר, "מילת המפתח - אחריות""מדינת ישראל חייבת לקבל בשנים הקרובות החלטות היסטוריות. כדי שלא תהיה פה מדינה ערבית לאומית עם מיעוט יהודי, שזה סוף הציונות, עלינו לחלק את הארץ. זו המציאות והפתרון ברור: את הארץ יש לחלוק, גם אם הפלשתינאים לא ירצו בכך, שכן האינטרס הוא שלנו" - השר אבישי

ברוורמן, "במחשבה תחילה"

ומדבר במלים ולא בציטוטים" - פרופ' נורית גרץ, "עם וספר"

גיליון "שטח פרטי?""אחת הזכויות העמוקות ביותר של אדם היא הרשות להיות עצמו. ולא רק באוהלו. אלא גם ברשות הרבים. והזהות היא לעולם לא נפרדת. הקונספציה ש'להיות עצמו' זה ניגוד של הקולקטיב, מניחה שהאדם הוא 'אטום' שכפו עליו את המשותף; אבל התרבות, הזהות הקבוצתית והשייכות, הן חלק מצרכיו העמוקים ביותר של היחיד. מה העונש הגדול ביותר ביהדות, חוץ ממוות? בידוד. חרם. להגיד לאדם: אתה 'אטום'.

אתה לבד" - ד"ר גדי טאוב, "ספר הג'ונגל""המנקה היא אותה מנקה, עם אותו דלי, עם אותו סמרטוט ואותה אקונומיקה ואותו מגב, אבל אין לה יותר פנים, ואין לה שם, והיא ניתנת להחלפה בשנייה אחת ואתה לא תרגיש אפילו שהאישה שהייתה כאן אתמול, ואולי אף החלפת איתה מילה, לא נמצאת כאן יותר. זו פשוט עבדות" - ח"כ שלי יחימוביץ',

"עיין ערך הפרטה""בשביל זה המציאו את פוקו, כדי שיסביר לנו שכל פעולה ציבורית היא דיכוי. לא לחינם המרחב הפוסט-

מודרני התפתח במקביל לתאצ'ריזם. הפוסט-מודרניזם הוא בניין העל האידיאולוגי של משטר ההפרטה" -

3

בנימין זאב הרצל 1860 - 1904בנימין זאב תיאודור הרצל היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ופוליטיקאי יהודי, יליד בודפשט. זכה בעם ישראל לכינוי "חוזה המדינה", הוגה רעיון הציונות המדינית

ומייסד הציונות כתנועה לאומית מדינית.על מנת לממש את חזונו החל הרצל בפעילות דיפלומטית, הן בקרב יהודים ובעיקר

בין מנהיגי העולם, שמהם קיווה לקבל הצהרה בזכות הקמת מדינה ליהודים.

יצחק רבין 1922-1995היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים, מדינאי, חבר כנסת,

שר וראש ממשלת ישראל. חתן פרס נובל לשלום לשנת 1994. הממשלה שהקים רבין לאחר ניצחון מפלגת העבודה בשנת 1992 פעלה נמרצות לקדם את "עשיית השלום", כדבריו. ב-13 בספטמבר 1993 חתם בוושינגטון על הצהרת העקרונות עם אש"ף ולחץ את ידו של יאסר ערפאת. רבין חתם גם על הסכם

השלום עם ירדן באוקטובר 1994.

22 | שיבושים בקליטה הממשלה זנחה כל מדיניות העולים לשילוב מכוונת בחברה הישראלית - ובני העדה האתיופית משלמים

את המחיר ]אבירם אברהם וחן פרי[

28 | ההמצאה הגדולה ביותר או התגלית הרעיון, מהם התקלה ששינו לעד את פני ומי - ואת חיינו האנושות ביקש מהם לעשות את זה? 6 כתבים, 6 תשובות ]דניאל דולב, לירון וינברג, גל חן, תלם

יהב, חן פרי, הדס שלגי[

26 | מחזון להגשמה חברתיות יוזמות חמש על ייחודיות של צעירים שהתעקשו להפוך את חלומם למציאות

]תלם יהב[

32 | העולם הבא כתבת "תזה" יצאה לשוטט במטרה הקמפוס ברחבי לשאלה תשובה למצוא

הנצחית - יש חיים אחרי התואר?

]הדס צור[

8 | שיניים תחקירים וחדשות

פורר[ ]נועם סיום מסיבת משאלת מוות ]טל סוקול[

על תבונה ונגישות ]נועם פורר[ מגיע לנו ]חן פרי[

פרה פרה ]אילה גוטמן[ | בשער החוק ]תלם יהב[

6 | כיכר אנטין טורים אישיים

]לירון וינברג, לינא סאלם, נועם פורר ויעל שנער[

20 | הקו האדום השנה לסוף מיוחד מדור המוקדש לראיון פוליטי נוקב עם אלדד יניב, הרוח החיה מאחורי "השמאל הלאומי"

]דניאל דולב[

36 | כתיבה יוצרת קולנוע

האולם שייך לצעירים ]מור קומפני[

תיאטרוןכן תופים וכן יער

]שחר בוגנים[

34 | כתיבה יוצרת מוזיקה

אינדי-אנים ]גל חן[ עד הסוף ]סיון מאירי[

40 | כתיבה יוצרת ספרות

מדמיון לדמיון ]הדס שלגי[ ספרים חדשים ומומלצים

]שרי שביט[

44 | אנטיתזה מדור סאטירה ]דורון זרצקי[

42 | ארבעת המינים מדור סקס

]גיא גולדשטיין, נופר דניאל, שחר בוגנים ורננה סער[

רזה )1910- 1997( האם תפעילה הומניטרית ומקימת של המיסיונרים מסדר הצדקה שסייע לרבים. סיועה ההומניטרי ותמיכתה בעניים הפכו שבהודו בכלכותה אותה לסמל לצדיקות ויושר.

נלסון מנדלה - 1918אפריקאי, דרום מדינאי מראשי המאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, זוכה פרס נובל לשלום. כיהן כנשיא דרום אפריקה בשנים

.1999 - 1994

6

טורים אישיים

איש לא האמין בכתיבה שלי מלבדך. איש לא הזה לרגע לתת לי במה. נזכרת באין ספור פעמים שבהן תמכת, עודדת, החמאת, ובזהירות הערת ותיקנת, מחדד את משפטיי, משבח את דבריי, כמלאך נסתר. הענקת לי פינה קטנה משלי, 350 מילים, שהיוו עבורי משענת חודשית; גם כשהייתי אבודה ותשושה, הקמתי את עצמי במיוחד מהמיטה. ידעתי שאסור לי לאכזב אותך. כי אתה, יקירי, האמנת בי. גם בזמנים שבהם אבדה בי האמונה בעצמי. אדירה בעיניי כוחה

של האמונה, כנר בסמטה חשוכה.בשנה זו הלכתי לאיבוד יותר מבכל שנה, נאחזתי בהזיות והותשתי במעגלים שבורים. נזכרת בעצמי משתפת אותך במשפט או שניים על גודל האסון

וחוזק הכאב. פחדתי שבעיקר הגזמתי, שלרוב ידענו שנינו ושלעיתים קרובות פשוט מעדתי. אך מעולם לא ביקרת או הערת. שיחות נדירות שתיווכו את צעדיי והדהדו ברוחי בזמן שפסעתי מעל תהום נשמתי השסועה.

השילוש הקדוש אשה, ערבייה, נוצרייה

סוף הערב הגיע, נעמדתי מול החלון. חיפה מעולם לא נראתה יפה יותר. בזוויות עיניי בצבצו שלושת תיקיי התואמים שהונחו בסדר מופתי ליד הדלת. "מה לעשות עם הקלסר הזה?" קול מוכר נשמע מאחוריי. "איזה?" השבתי. "לא יודעת, הנחתי

על השולחן" הקול הלך והתרחק. נפרדתי מאדן החלון בלית ברירה וניגשתי לסלון. קלסר שחור מבריק עם הכיתוב "תזה" באותיות לבנה. חיוך עצוב מילא את פניי בזמן שדפדפתי בין הגיליונות המסודרים. התיישבתי לאטי על הרצפה והתחלתי בקריאת כל מאמר וכל טור שהשתתפתי

בו, משחזרת בראשי את מפגשנו הראשון. ידיד ואח יקר, לולא אתה לא הייתי מעזה לפרסם דבר מפרי יצירתי. כמו מעשה של קסמים, איתרת

אותי מבין ההמונים ועודדת אותי לכתוב.

סוף טור, תחילת מסע

לינא סאלם

ג’ונגל עירוני

הוא הזדמנויות לשוויון נשים של מאבקן מאבק עתיק יומין. עוד מימי התנ"ך היה מעמד האישה נושא שנוי במחלוקת, ולראייה הקביעה הבראשיתית הבעייתית שגורסת כי האישה היא עזר כנגד בעלה. במשך שנים רבות התנהל הדיון, המעוות כל כך, באם יש לראותנו, הנשים, ככפופות לגברים או כישויות שוות להם. השבוע נחשפתי לנדבך נוסף במאבק העקוב מדם שסיסמתו שוויון

זכויות למין הנשי.ידועה לשם הרקורד, חשוב לומר שאני לא כפמיניסטית גדולה ולא מתביישת להודות שיש דברים שגברים פשוט עושים הרבה יותר טוב מאיתנו, לדוגמא, חנייה ברוורס. אומנם אין לי שום סימוכין סטטיסטיים, אבל תחושת הבטן שלי

אומרת שנשים רבות מוצאות את כל נושא חניית הרכב מאתגר, בלשון המעטה, והגיע הזמן שנודה בזה.

אם כן, כאמור, השבוע קראתי כתבה פמיניסטית כלשהי ונתקלתי במקרה בנושא "חוק השמות". הכתבה עסקה, בין היתר, בהישגים שנרכשו במסגרת המאמץ לקידום מעמד האישה. מסתבר שבשנות ה-50 נחקק חוק שפסק שאישה רשאית לבחור כרצונה את שם משפחתה - לאמץ את זה של בן זוגה או לשמור על שלה. ואילו אני אומרת, איזה מזל שחוקקו את החוק הזה שמאפשר לי, כאישה, להחליט בנוגע לשמי שלי. היש דבר מקומם מזה? )טוב, אולי יש - בתי הדין הרבניים בעלי סמכות השיפוט הבלעדית בענייני נישואים וגירושים, אשר מתייחסים עד היום לנשים

כנחותות בחסות החוק(. פעם נקלעתי לוויכוח כזה במסגרת ארוחת שישי בבית משפחתו של אחד מבני זוגי לשעבר. אני אמרתי שלאחר שאתחתן חשוב לי לשמור על שם משפחתי,

שמלווה אותי מאז שנולדתי והוא חלק ממי שאני. סבתא שלו הרימה גבה ולדעתי, באותו הרגע

החליטה לנשל אותי מהירושה, אם וכאשר. בפייסבוק שאחד פעם זוכרת שראיתי אני החברים שלי צירף את שם משפחתה של אשתו לשם המשפחה שלו, והתגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה: "בוא'נה, זאתי תפסה אותו בביצים" )סליחה על הביטוי הציורי(. באופן מצער, אפילו

לי זה הרגיש כאילו הם הרחיקו לכת. ולסיכום, שם משפחה משותף זה חשוב, מפני שהוא הופך את הזוג מפרטים למשפחה - אבל לא במחיר של וויתור חד צדדי. זה שנתנו לנו את האפשרות, אשר נעשית יותר ויותר מקובלת כיום, לצרף את שמנו לזה של הגבר, לא אומר שמהפכת השמות נסתיימה. ביום בו נגיע למשרד הפנים לשינוי סטאטוס ונישאל איזה שם אנו בוחרים

לשמור, אז ורק אז נוכל להגיד "תם ונשלם".

השם ישמרנו

לירון וינברג

ידוע לי היטב שמעולם לא הבנת את חשיבות תמיכתך וגודל החותמת שלך בחיי. הרי שנינו שייכים למעגלים שונים. אך אולי דווקא בגלל המרחק נשמרה אמונתך, שהיוותה עבורי תקווה

כה נחוצה. אין ספק בלבי שנסיעתי למרחקים לא תדיר אותך מחיי. מדי חודש-חודשיים תשמע ממני, ולו מילה. אני בטוחה ששמך יגיע רחוק ושבעוד כמה שנים תגיע למקום הראוי לך, אי שם בהנהגת המדינה. כי למדינה הזו נחוצים אנשים עם נשמה,

מלאי תקווה וחזון. ולי יש אמונה גדולה בך. אני יכולה לדמיין אותך כעת מתפתל בכיסא, מתנגד לטור שמאזכר אותך, צניעות שרק מוסיפה

לך חן."נו? אז את צריכה אותו?" נשאלתי.

"את הקלסר?" חיבקתי אותו בין זרועותיי, "כן, ללא ספק" הנהנתי. שכן לכולנו נחוצה האמונה.

7

כיפה אדומה

הרפתקאותיו של דתי סוציאליסט

אי הבנה

סיום מסכתנועם פורר

כמה שהרגשתי רע כאשר עליתי לאוטובוס באותו יום. הבטן התהפכה, הייתי תשושה מכך שאת הלילה העברתי בשירותים במקום במיטה, ומצאתי עצמי נוחתת באפיסת כוחות על אחד הספסלים האחרונים. בשארית האנרגיות שנותרו בי, הוצאתי מהתיק שקית נייר עם לחם-בלי-כלום. סטודנטית שישבה בספסל שלפניי הסתובבה בפתאומיות וגערה בי - "את מוכנה להפסיק להתעסק עם השקית הזאת כבר? זה כל כך מרעיש!". בהלם עניתי: "להבא, אשתדל להוציא את הסנדביץ' שלי יותר מהר עבורך" ובלב חשבתי, שהפוסטמה הזאת צריכה או זין או כאפה; לעלות לאוטובוס ציבורי ולהעיר

לאנשים שאוכלים בו, חוצפה שכזאת. "להבא, תבואי עם שקית פחות מרעישה" היא זרקה, עם הגב אליי. עם הגב אליי! היא אפילו לא יודעת מי אני, וככה היא מזלזלת בי, מפטירה חצאי משפטים בכזה חוסר כבוד. "אני אמסור לשופר-סל

שהשקיות שלהם מטרידות את מנוחתך" סיימתי כשידי על העליונה. במילים לא מנצחים אותי.אף פעם לא ראיתי תור כזה בדלפק אגודת הסטודנטים. הוא השתרע מהחצר שמחוץ לבניין מיטשל אל תוך מדרגות הכניסה. היה צפוף, ומה יעזור לך אחי, אם תעמוד סנטימטר ממני או תיתן לי מרווח נשימה, תורך יגיע באותו זמן בשני המקרים. בתוך האוזן אני שומעת מישהו, שאפילו לא היה אחריי בתור, אלא אחרי מי שאחריי, צועק: "מה קורה? שנים, אז מה נשמע? וממצב? כן, וואלה,

נכון! יא אללה, שנים!"."טוב, אתה ממש עומד עליי" אמרתי לו. מה שלא היה רחוק מהמציאות. פניו של הבחור נפלו. לפני רגע הוא התרגש משיחת הטלפון שקיבל ממי שכנראה, לא דיבר איתו שנים, וכעת הוא לקח מטר ממני, צינן את ההתלהבות ולחשש לתוך הפלאפון משפטים שנגעו אליי, או בלשונו, "ממורמרת

תמהונית".לפעמים אני באמת ממורמרת תמהונית. זה מטבע לשון יפה מבחור זר שצועק מאחוריי בתור. "היי," פניתי אליו, "לא התכוונתי לפגוע" אמרתי, כשאני זוכרת איך הרגשתי כשמישהי העירה לי באוטובוס על לא עוול בכפי. "אנחנו סיימנו" פסק הבחור הרעשן בדרמטיות המלווה בתנועת יד

שהייתה רחוקה מלהיות מנומסת . אני יכולתי להיות הבחור הרעשן, ויכולתי גם להיות האהבלה שהעירה לי באוטובוס. האמת, נראה לי שהיה לה מבחן באותו יום, כי היא החזיקה דפי-קריאה ממורקרים וקראה בהם בשצף-קצף, כך שיש לה נסיבות מקלות. אני חושבת שחצי מהריבים והמלחמות בעולם מקורם באי הבנה, ולא

בכוונה. אולי אפילו הייתי יכולה להתחבר עם שניהם במקום אחר, בזמן אחר.

יעל שנער

מסטול עם החתוליזהר שקדי

אני עוף מוזר מאוד. דתי שמאמין בבורא עולם, חובש כיפה, שמאלני )בהיבט המקורי, הסוציאליסטי, של המונח(, ציוני-לאומי, מאמין בזכויות אדם )ואגב עוף, גם בזכויות בעלי חיים(, צמחוני ואפילו צרכן טרחן שמחרים בערך כל חברה קפיטליסטית שקיימת בשוק. אחת הסיבות שכתבתי את הטור הזה לאורך השנה האחרונה, מלבד שידול מצד עורך העיתון, היא שפשוט רציתי לפתוח צוהר מסוים לחייו של סטודנט דתי באוניברסיטה. ככל שאני מסתובב יותר בקמפוס, אני מגלה שיש פחות ופחות מאיתנו פה. השמועות אומרות שכולם הלכו למצוא בן או בת זוג באוניברסיטת בר-אילן, אבל לא בדקתי זאת מעולם; והדרך היחידה לראות תריסר כיפות במקום אחד היא ללכת לבית הכנסת,

או לפקולטה להנדסה.לשנות שמח שהייתי דברים כמה עוד יש בקמפוס שלנו. למשל, לחלק סוודרים, מעילים או גלולות ציאניד לכל מי שקר לה בקיץ ודורשת מאיתנו, המיעוט הגברי, לשרוד בחום הישראלי בלי מיזוג אוויר – ולעיתים בלי חלון פתוח – ולהרגיש כמו חסה בחממת גידול בגוש קטיף, בשיא החום של קיץ 2005, שנייה לפני ההינתקות. לא הייתי מתנגד לעשות מעשה "רובין הוד" לבורקסים של התכניות החוץ-תקציביות באשר הן, ולחלק את המאפים החמים והטריים לסטודנטים העניים של התכניות הציבוריות. הייתי גם משנה את השירותים בגילמן, משהו שם לא הגיוני. הייתי עושה מעשה קסמים כלשהו שהיה גורם ל"וירטואל טאו" לפעול כיאות גם לאחר השעה עשר בלילה, והייתי מוסיף כמה פופים במדשאות כדי שנוכל

לנוח קצת מדי פעם.אולי גם הייתי מכניס את החסיד הקוקו שצועק על הסטודנטים בכיכר אנטין "רבותיי, המשיח הגיע" לוועד המנהל, לסנאט האוניברסיטה או אפילו לחבר הנאמנים. אני בטוח שהוא יצליח יותר מבעלי התפקידים הנוכחיים להביא תקציבים מהמדינה

ותרומות מפוקפקות לטובת האוניברסיטה.לפעמים אני מרגיש שיש לי את הדעות הנכונות ביקום הלא נכון. אני מאמין שעוד אפשר לתקן את העולם שלנו, את המדינה שלנו, את הקהילה פשוט צריך בקלות. שלנו והסביבה והחברה להתחיל בעצמנו, לקבוע כמה מטרות קטנות ובעיקר, להיות נחמדים האחד לשני. וכמאמרו של הוגה הדעות הומר סימפסון: "שאלוהים יברך את הפאגאנים הללו... כדי להיות אהוב אתה צריך להיות נחמד לכולם כל יום, כדי להיות שנוא אתה

לא צריך לעשות כלום".

8

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

מסיבת סיום

השנה עדיין לא נגמרה, אבל דבר אחד בטוח - שביתה לא הייתה פה. שמונה חודשים אחורה, גורמים בהנהלת האוניברסיטה עוד הפגינו דאגה. "ישנו תרחיש אפוקליפטי בו לא נוכל להמשיך עם שנת הלימודים וסמסטר ב' לא ייפתח", הזהיר סמנכ"ל שיווק ותכנון אסטרטגי, אהוד אור, סמוך לתחילת הסמסטר הנוכחי. אך למרות החששות הכבדים וככל הנראה, הקיצוצים המשמעותיים, שעברו על האוניברסיטה בשנתיים האחרונות, היא מסיימת את השנה עם גידול בהכנסות. על פי ניתוח דן אנד ברדסטריט, את שנת 2009 סיימה אוניברסיטת תל אביב עם

הכנסה של 1.95 מיליארד ש"ח. אז מה היה לנו השנה?

מעונות אקירובכמעט שנה לאחר עזיבתו המפתיעה, מונה נשיא האוניברסיטה הקודם, פרופ' צבי גליל, לתפקיד דקאן בית הספר למחשוב באוניברסיטת ג'ורג'יה טק שבאטלנטה, ובשל כך יעזוב את עבודתו באוניברסיטה, בה שימש בשנה האחרונה כחוקר. בשנה האחרונה זכה גליל למספר הצעות עבודה בתפקידים ניהוליים. זאת, למרות שנאלץ לעזוב בשל מה שליאורה מרידור, יושבת ראש הוועד המנהל, הגדירה כ"כשלים ניהוליים". הפוסלת במומה פוסלת, יאמרו אולי אלו הזוכרים את החלטתה הניהולית של ליאורה מרידור, בשיא המשבר הכלכלי, לממש את כל תיק המניות ואת מרבית האג"ח הקונצרניות של האוניברסיטה, החלטה שהובילה להפסדים כבדים. אוניברסיטת תל אביב מיוחדת, מסתבר, לא רק בתכניות הלימוד וביחס החם לסטודנטים, אלא גם בדרכי קבלת ההחלטות - המבוצעות, כפי שהתברר,

במספר שיחות טלפון בין הוועד המנהל לאגף הכספים. יושבת ראש הוועד המנהל שלנו, חשוב לציין, היא גם דירקטורית בנייס מערכות, גילת רשתות לוויין, חברת טבע ואסם )בשתי החברות האחרונות משמשת מרידור כדירקטורית יחד עם דן פרופר, לשעבר חבר הוועד המנהל באוניברסיטה(. כמו כן, עוסקת מרידור במתן שירותי ניהול וייעוץ לחברות שונות. אחת החברות הזוכות לשירותיה היא אל-רוב ישראל בע"מ, המצויה בבעלותו של אלפרד אקירוב, עוד חבר בוועד המנהל שלנו, שדרך אגב ניהל את המשא ומתן ה'מוצלח' עם חברת שיכון ובינוי מקבוצת אריסון לתפעול מעונות האוניברסיטה - עסקה מפוקפקת שאת

תוצאותיה מרגישים על ארנקם מאות סטודנטים הדרים במעונות איינשטיין.שנה עברה, שנה חלפה - ולמרות מחאות שקטות מכיוונים כאלו ואחרים, הוועד המנהל נותר בעינו. במקום שיכהנו בו נציגי ציבור אמיתיים, מהווה הוועד חונטה עסקית הכוללת, בנוסף למרידור ואקירוב, את אנשי העסקים ד"ר בולק גולדמן )חבר קרוב של אקירוב(, ד"ר שוקי גלייטמן, רותה אורן )שותפה באחד ממשרדי עורכי הדין המקושרים בישראל( ורן קרול. רק שלושת החברים הנוספים, קרי, שליש מהוועד, הם אנשי אקדמיה. שנה לאחר פיטורי נשיא האוניברסיטה - וכשבסמוך לבניין הפקולטה למדעי הרוח מוקם סניף בנק - אין שום ספק בשליטת מי מצוי הקמפוס. יש להכיר בכך ולומר, בכל הכבוד הראוי: אנשי עסקים יקרים - צאו לנו

מהאוניברסיטה. היא שלנו.

דיבורים לחודמי שקולו כמעט ונדם במאבק על פני הקמפוס בשנה האחרונה הוא ארגון הסגל האקדמי הבכיר. אלו שהשביתו את הלימודים לפני פחות משנתיים בכדי לשפר את תנאי השכר שלהם, כמעט ולא פעלו למען עובדות הניקיון, שאוגדו על ידי אגודת הסטודנטים לוועד עובדים יציג ויצאו למאבק על תנאי עבודתן ולמעשה,

מהחונטה העסקית שהשתלטה על האוניברסיטה ועד לאיגוד עובדות הניקיון - מדור “שיניים” מסכם שנה

על פרנסתן; או למען משגיחות הבחינה, שפוטרו אשתקד מעבודתן. לאחרונה, שינה הסגל האקדמי הבכיר את תקנון הבחירות שלו ובקרוב צפוי לערוך בחירות אלקטרוניות, דרך המחשב, לוועד הארגון. בחירות אלו ייערכו, ככל הנראה, בצל דרישת המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות לצאת למשא ומתן על הסכם שכר חדש, בעקבות עליית המדד בשמונה אחוזים מאז

מאת נועם פורר

להלן סקירה קצרה של מחלקות האגודה השונות ותחומי אחריותן:

מחלקת מנהל ותכנון | טל. 03-6407656 אחראית על הקפיטריות והפיקוח על המחירים בהן, הסדרי נסיעות, חניונים, מרכז

www.student.co.il/minhal :הצילומים בבניין דה-בוטון ועוד. לפרטים

המחלקה לעניינים אקדמיים | טל. 03-6407648נותנת מענה על כל שאלה הנוגעת בזכויות וחובות אקדמיים, טיפול בתלונות על גורמים באוניברסיטה, תחזוק מערך צילומי הוידיאו של קורסים שונים ועוד. ניתן

www.student.co.il/academic :לפנות למחלקה

דלפקי השירות | טל. 03-6407662הזמנת מבחנים משנים קודמות, משלוח פקסים, מחסניות דיו, תווי קנייה, תלושים לקפיטריות, כרטיסי צילום, כרטיסי חנייה, כרטיסים להצגות, ספא וכמובן רוק

www.student.co.il/kabala .בקמפוס

מחלקת תרבות, קהילה וקשרי חוץ | טל. 03-6405130מארגנת פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה, פעילויות שבועיות בקמפוס, מועדונים סטודנטיאליים, מופעי רוק ועוד. כמו כן מטפחת קשרים עם סטודנטים בכל העולם

www.student.co.il/calender :באמצעות משלחות לחו"ל. להתעדכנות

מחלקת מעונות, מלגות ומעורבות חברתית | טל. 03-6407659האגודה מחלקת מדי שנה מלגות על סך למעלה משני מיליון שקלים לסטודנטים על מעורבות חברתית, פעילות ב"שגריר בעיר" והתמקצעות. בנוסף, דואגת המחלקה לרווחתם של כ-1600 סטודנטים דיירי המעונות. להתעדכנות במלגות:

www.student.co.il/dorms :אירועי מעונות ,www.student.co.il/milgot

מחלקת "ספרות זולה" | טל. 03-6405032בית הדפוס של אגודת הסטודנטים העוסק בהפקת מקראות סילבוס, חוברות

מבחנים, השאלת ספרים לסמסטר ומתן שירותי דפוס בצבע.www.student.co.il/szola

Xtra סטודנט | טל. 03-6406610המחלקה מפעילה חוגי העשרה במגוון נושאים, חוגי שפות, קורסי מנהיגות, קורסים מקצועיים, קורסי עזר ומרתונים מסובסדים לקראת המבחנים. לפירוט

www.student.co.il/xtra :הקורסים השונים

יעוץ משפטי ופיננסי | טל. 03-6407654רואה החשבון והמערך המשפטי של אגודת הסטודנטים כאן כדי לתת לכם ייעוץ

בנושאי מיסוי, השקעות, הקלות לסטודנטים וייצוג בפני גורמים שונים.www.student.co.il/legal_aid

i.אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נמצאת בבניין מיטשלנשמח לעמוד לשירותכם בכל נושא. טלפון כללי לבירורים: 03-6407666.

אגודת הסטודנטים - הבית שלך באוניברסיטה

9

חתימת ההסכם הקודם, בינואר 2008, ובשל כך שחיקת שכר הסגל. סוגייה נוספת עימה ייאלץ הוועד להתמודד היא גירעונות הענק בתקציבי הפנסיה של

האוניברסיטה. אז אולי כדאי, ערב סיום שנת הלימודים הנוכחית, שהמרצים שלנו, הקוראים לסטודנטים להתבונן במציאות באופן ביקורתי, יעשו עם עצמם חשבון נפש ויסתכלו לעובדות הניקיון בעיניים, כמו גם לאנשי הסגל הזוטר והמרצים מן החוץ, אשר זוכים למכתבי פיטורין מדי קיץ. פרופסורים חברי הסגל הבכיר - הגיע הזמן

שתרדו ממגדל השן.

לימודים לשמםבשנה האחרונה נעשה פה דבר מה חשוב נוסף. הקמפיין של אגף השיווק באוניברסיטה, הקורא לסטודנטים לעתיד "לסמן לאן ירצו להגיע", ואשר כלל אינסוף פרסומים באינטרנט, בעיתונים, ברחבי תל אביב ובסביבת הקמפוס, הוא במבט ראשון תהליך שיווקי סקסי גרידא המנצל את המדיה החברתית עד תום. עם זאת, ראויה לציון העובדה שהקמפיין קורא לצעירים ללמוד מה שהם אוהבים, לא מה שהאחות הגדולה או הסבתא אומרת שחשוב ללמוד; ועושה זאת, בין היתר, באמצעות בכירים במשק שניסו לשכנע את הסטודנטים לעתיד מדוע פילוסופיה או היסטוריה הן דיסציפלינות בעלות חשיבות חברתית לא פחות

מניהול, משפטים וכלכלה.

מהפכת הסטודנטים?הסטודנטים בתל אביב הוכיחו השנה, מעל לכל ספק, שאכפת להם מהחברה בה הם חיים. במקביל לפרויקט הדגל של אגודת הסטודנטים בשנה האחרונה, יוזמת "חוק הצעירים" )ראה הסיקור "בשער החוק" במדור זה(, יצאו הסטודנטים השנה למספר מאבקים חשובים. בצל מאבק משגיחות הבחינה שפוטרו בשנה שעברה, זכינו השנה לראות מאות סטודנטים צועדים בתהלוכת ענק מבניין האגודה עד בניין המנהלה, יחד עם עשרות מעובדות הניקיון שקיבלו מכתבי פיטורין. תהלוכה זו,

שסוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת, יחד עם עוד מספר צעדי מחאה אקטיביים שנערכו כנגד התנהלות האוניברסיטה בסוגיית העובדות, גרמו לאחרונה להתקפל

ולשבת עם המנקות למשא ומתן. בעצרת מחאה אחרת, אשר נערכה בכיכר אנטין, השתתפו אלפי סטודנטים שקראו למדינת ישראל להגביר את האכיפה נגד האלימות ולהקצות משאבים נוספים לחינוך ורווחה. העצרת נערכה בשיאו של חודש בו משפחות שלמות שוסעו בשל מעשי רצח ואלימות. אתם, הסטודנטים, הוכחתם השנה שלמרות שבדרך כלל אתם נדרשים לסיים שיעור ולרוץ למשמרת עד ארבע לפנות בוקר, או לפגישה עם בעל הדירה, או ללמידה לקראת בחינה - אתם גם יודעים לנהל מאבק שכל כולו אחווה חברתית נפלאה, על אפם וחמתם של נערי האוצר או עושקים חברתיים

אחרים המנהלים לנו את החיים בדרך כלל.

תורת הצמצום ומה צפוי לנו בשנה הבאה? לא מעט. כבר בקיץ נזכה להכיר רקטור חדש, אשר יחליף את פרופ' דני לויתן, המסיים כהונה בת חמש שנים. לפי השמועות, עתיד הרקטור הבא להיות חבר סגל מהצד המערבי של הקמפוס. בהמשך, צפוי מבקר המדינה לחשוף את דו"ח הבדיקה של משרדו לגבי התנהלותה של יושבת ראש הוועד המנהל אל מול נשיא האוניברסיטה המודח, פרופ' צבי גליל. למרות הבטחות האוצר, נראה כי האוניברסיטה תיאלץ להמשיך ולקצץ וכך נזכה, ככל הנראה, לפחות שעות תרגול, פחות רכש ספרים ועוד שאר קיצוצים יצירתיים;

ואולי, חלילה, אוכלוסיית עובדים נוספת שתיפגע. דבר אחד, כנראה, לא ישתנה בשנה הבאה - רמיסת יעדי החזון הציוני, בדגש על פיתוח מדינת ישראל באמצעות אכלוסה בבעלי מקצועות שונים, עידוד החינוך העברי ובניית חברת מופת המבוססת על צדק חברתי ושוויון. עושה רושם שגם בשנה הבאה, ואולי באלו שיבואו בעקבותיה, תעבור הדרך לקבלת קביעות באוניברסיטה שלנו בשיחה עם פרופסור בכיר שיסביר למסטרנט שאם ירצה להיות דוקטור מן המניין, עליו 'לקפוץ' לחו"ל למספר שנים. אם אותו צעיר

איכותי יחזור, זאת כבר שאלה אחרת.

פעילות גופנית בקיץהקיץ הישראלי, עם כל מעלותיו מזמין למתאמנים שתי מגבלות שמפריעות

לפעילות ספורטיבית תקינה - החום המעיק והלחות הבלתי נסבלת.בסביבה חמה, כזו הקיימת בישראל, פעילות גופנית בחוץ ובעיקר ממושכת, תגרום לעליה משמעותית בטמפרטורת הגוף. עליה זו גורמת לייצור אנרגיה של פי 15-5 בגוף הפעיל מאשר במנוחה. ככל שטמפרטורת הגוף גבוהה יותר כך הגוף מתקשה להיפטר מעודפי החום והוא מגיב בחולשה ובאי

יכולת התמדה.

מה אנחנו יכולים לעשות בכדי להקל על גופנו:1. התאקלמות - תהליך התאקלמות שעיקרו הסתגלות איטית לחום, הורדת קצב באימוני החום הראשונים ולאט לאט התאקלמות של הגוף

היינה הלך הכרחי.2. שיפור כש"ג כללי - ככל שהכושר הגופני הכלל שלך טוב יותר , כך גם

הליך ההסתגלות של גופך לחום יהיה טוב יותר.3. מאזן נוזלים - חוסר בנוזלים היינו מוגבר בסביבה חמה ולכן שתייה מרובה תאט את ירידת הנוזלים המוגברת בחום. ירידת נוזלים בגוף מעה במהירות

את טמפרטורת הגוף ופוגעת בתפקוד.

ובכל זאת, אפשר גם אחרת. במקום להתחרות בתחרות הבלתי אפשרית, שבה תמיד נצא מפסידים , בינינו ובין הסביבה )הרותחת(, נמצא לנו סביבה אחרת ולא "עוינת" . הפתרון נמצא באימון גופני בתנאי סטודיו או חדר כושר. אימון בחדר הכושר הוא האימון המתאים לתקופת הקיץ, על המסילה בחדר הכושר או אפילו בתרגילי כח אחרים הגוף מגיע למיצוי יכולתו , מבלי להתמודד עם

התהליכים פיזיולוגים של פליטת חום גבוהה כפי שקורה בחוץ.

גם בשעות הבוקר והערב בהם הטמפרטורות בחוץ מעט צונחות , אנחנו נתקלים "באויב" לא פחות נורא- הלחות!. בתנאי לחות כל תהליך ההזעה שלנו אינו טוב דיו וקירור הגוף אינו נעשה בצורה יעילה, כתוצאה מכך אנו מפרישים זעה מרובה )בנסיון להתקרר( ומאבדים נוזלים רבים, הגורמים

לירידה בתפקוד ואף לסכנה לגופנו.סביבה ממוזגת "ומוגנת" מפיגעי מזג האוויר החם מגנה אלינו מפני הלחות

המסוכנת למתאמן.

הכותב הינו אלון אפקמנהל נבחרות הספורט ומנהל הסטודיו במרכז עלית לספורט

www.sports-center.co.il

10

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

משאלת מוותהברחת מיטב המוחות לחו”ל היא נדבך בהרס מכוון ושיטתי של ההשכלה הציבורית בישראל ועימה-

מאת טל סוקולשל הבסיס לקיומנו כאן

אוניברסיטת תל אביב ידעה כבר מאבקים רבים. הסגל הבכיר, הסגל הזוטר, הסטודנטים, ועכשיו אף המנקות. אולם כל המאבקים הללו, כל אחד בנפרד, לא הביאו לשינוי מחשבתי הנדרש כל כך אצל קברניטי מערכת ההשכלה הגבוהה ומשרד האוצר: ההכרה בכך שללא מערכת אוניברסיטאית ציבורית איכותית ומתפקדת, לא ייתכן המשך קיומו של עם הספר היושב בציון. במשך אלפיים שנות גלות הקפיד העם היהודי לשמר ולפתח את המילה הכתובה בארון הספרים היהודי והציב את ערך הלמידה, בין אם דתי ובין אם חילוני, כערך עליון בין מטרותיו של אדם לאורך חייו. דווקא כ-60 שנים לאחר אחת המהפכות הגדולות ביותר שידע העם היהודי מאז ומתמיד, היא השיבה לציון והקמת הבית הלאומי בתקופתנו, עומדת מערכת החינוך של העם היהודי ומדינת ישראל בפני שוקת שבורה. החינוך הציבורי, אותו חינוך שאמור היה להוות את הבסיס התרבותי ללגיטימציה של התקומה הציונית, מפרפר בשנים האחרונות את פרפורי הגסיסה שלו ומכין את עצמו לקראת קבורה בארון המתים של מהפכת ההפרטה. המאבקים שצוינו לעיל הם אך קולות הזעקה

האחרונים בדמדומי ימיה של מערכת ההשכלה הציבורית.ההפרטה בה מדובר במערכת ההשכלה הגבוהה היא הפרטה מזדחלת, קרי - החלשה מכוונת וסיסטמתית של מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית, ובו בזמן

קידומן החברתי והתודעתי של מכללות פרטיות הפותחות שעריהן )וקופותיהן( בפני בני טובין, ושתופסות בהדרגה את מיקומן של האוניברסיטאות הציבוריות

כמוסדות העילית של החברה הישראלית. דוגמא לאופן שבו מוחלשות האוניברסיטאות הציבוריות ניתן לראות בשכר שמשולם לעוזרי מחקר באוניברסיטת תל אביב. כפי שנודע ל"תזה", שכר הבסיס שמשולם לעוזרי המחקר באוניברסיטה עומד על לא יותר מ- 21.70 שקלים לשעה. לאלו שנלחמים על העלאה, יכול להגיע השכר אף ל- 24 שקלים לשעה. כל זאת, נזכיר, בזמן ששכר סטודנט בסיסי עומד על 25 שקלים לשעה. העובדים חתומים על חוזים אישיים ואינם מאוגדים. השכר הזעום הזה אינו מקרי. הוא חלק מתהליך מכוון ושיטתי המיועד לצמק את מערכת ההשכלה הציבורית ולהבריח ממנה את טובי המוחות אל מכללות פרטיות או מוסדות מעבר לים. השכר המגוחך שיכולה אוניברסיטה ציבורית להעניק לטובי המוחות שאמורים בבוא הזמן להוות את הדור הבא שלה, מעיד על מחלתה הממארת של מערכת ההשכלה הציבורית. "עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות", כתב ברי סחרוף. אנו נוסעים בנתיב המהיר לקראת התנגשות עם המציאות, וסופה - לפחות במקרה של ההשכלה

הגבוהה בישראל - עגום וקודר. אלא אם נתעשת בזמן.

גבינות ויין הקלישאה המוצדקתמה תגידו ויין. גבינות ערב זה נדוש כמה שתגידו, יש הצדקה לכל הסיפור הזה. בעיקר כי יין וגבינות, בשילוב נכון, זה ממש טעים ופשוט אלא לבשל להתחיל בא שלא במיוחד עובד. סתם להעביר איזה ערב רגוע במינימום עבודה. או לחילופין, סיום מפואר לארוחה טובה, כמיטב

המסורת הצרפתית. לפני שמפוצצים בכל מיני סוגי גבינות ויין, שווה להשקיע מחשבה על איזה גבינות ואיזה יין מתאים. לכל גבינה יש את היין שיותר מתאים לה

והמחשבה כי כל יין הולך עם כל סוג גבינה אפשרית היא מוטעית.

אז הנה לכם כמה כללים פשוטים:באופן כללי, מקובל לחשוב כי יין אדום הולך יותר טוב עם גבינות, אך האמת היא שלרב הגבינות מתאים יותר יין לבן. אין כלל אצבע מנצח אבל ברב

המקרים שרדונה בעל גוף מלא וטעם עשיר ילווה היטב את רב הסוגים.עדיף להתמקד בשני סוגי גבינות מאד איכותיות ויין אחד מתאים מאשר

להגיש מבחר ענק של גבינות שחלקן הגדול יתאים פחות ליין. לגבינות חריפות כמו גורגונזולה ורוקפור טעם עשיר ודומיננטי. בניגוד למחשבה כי יין אדום עשיר ילווה און, כדאי לכם לנסות יין קינוח עשיר )כמו ירדן מוסקט, ירדן Height›s wine וירדן סמיון( אשר ירכך את הדומיננטיות

ייתן לאורחים חוויה אחרת לחלוטין.

לגבינות עיזים יש יחסי קרבה דווקא ליינות לבנים יבשים, בעיקר על טהרת הסוביניון בלאן.

גבינות קשות כמו פרמז'ן, גרוייר ואמנטל אוהבות יותר יין אדום. סנג'ובזה וקברנה סוביניון אלו זנים שמאד מתאימים במקרה זה.

גבינות מעושנות הן יותר בעיתיות בבחינת ההתאמה ליין. במקרה זה תנסו יינות לבנים על טהרת זן הגוורצטרמינר. כיום ניתן למצוא מבחר נהדר של יינות לבנים יבשים וחצי יבשים מזן זה אשר מתאפיינים בארומה מתובלנת

וטעמי פרי טרופי נפלא. גבינות חמאתיות ועשירות

כמו קאממברט וברי מתאימות הרבה ליין אדום. אבל לאלו מבניכם פחות שמעוניינים לטעום יין אדום שונה ומיוחד אני ממליצה על פינו נואר, הזן האדום מבורגון, עבור הקאממברט. . מומלץ להגיש פינו נואר מעט צונן. את הברי עדיף להגיש עם שרדונה עשיר בעל גוף

מלא.

דבי שיאוןמנהלת הדרכה

יקבי רמת הגולן

אימ

ב20

ה-ד

עצע

מבה

,ט

דנטו

סת

ודתע

ת צג

ה*ב

רח' ברודצקי 43 (מאחורי הקניון)

ברדצקי 43 הבר השכונתי החדשברמת אביב

פתוח בכל השבוע החל מ-18:00ביום ו׳ מ-15:00 (לדרינק של צהריים)

12

בשלוש השנים האחרונות משקיעה אוניברסיטת תל אביב מאמצים כבירים כדי לשפר את רמת הנגישות בקמפוס, ודואגת לכך שלכל סטודנט בעל מוגבלות יימצא הפתרון בכדי שיוכל ללמוד בה. ע', המתעתד ללמוד באוניברסיטה בשנה הבאה, גילה שלא כך הדבר בחוג לגיאוגרפיה. כשביקש להירשם לחוג והצהיר על מוגבלותו, הודו במזכירות החוג כי בניין "יד אבנר", הממוקם מחוץ לאוניברסיטה

עצמה, אינו נגיש לבעלי מוגבלויות.

"כיסא גלגלים זאת קצת בעיה", אמרו לו בחוג. "אין מעלית. אפשר השנייה מהקומה לבניין להיכנס ולהתנייד בקומה, שם מתקיימים מרבית הקורסים של השנה הראשונה. אגודת הסטודנטים מנסה לחשוב על פתרון עבור שאר הקומות". פרופסור יצחק בננסון, ראש החוג לגיאוגרפיה, שוחח אף הוא עם המועמד, הביע לחפש וניסה מצבו עם הזדהות פתרון להנגשת החוג עבור הסטודנט לעתיד, אך הודה כי הפתרון דורש משאבים וכי אינו אידיאלי. "בנייה זה תהליך. אם אתה מוצא פתרון, שלא דרך האוניברסיטה, אנחנו ננסה למצוא לכך משאבים", אמר. לבסוף, הבין המועמד שאם

הוא רוצה לרכוש השכלה אקדמית, החוג לגיאוגרפיה סגור בפניו."המצב הזה נוגד את החוק", מתרעם ארז כהן, נציג החוג לגיאוגרפיה באגודת הסטודנטים. "עלות הנגשת המבנה היא מיליון וחצי ש"ח, ואין מצב שהאוניברסיטה תשקיע בזה, כי היא לא משקיעה בחוג גם ככה". כהן סבור כי ניתן למצוא דרכים להנגיש את הלימודים בחוג לסטודנט בעל מוגבלות תוך הוצאת כמות משאבים מינימלית, אך למרות זאת בוחרת האוניברסיטה לסגור את שערי "יד אבנר" בפני

סטודנטים נכים. לאחרונה, ערך כהן סרט הממחיש את קשיי הסטודנטים בעלי המוגבלויות. "לקחנו מצלמה, התיישבתי על כיסא גלגלים ומדדנו כמה זמן לוקח לבחור עם כיסא גלגלים להגיע מהאוניברסיטה לבניין החוג, ומה הוא עובר בדרך: מעבר חצייה לא נגיש, שערים צרים, עליות תלולות הגורמות לו להידרדר וליפול. בסך הכל, לקח לי למעלה מארבעים דקות להגיע עם כיסא גלגלים לבניין החוג - רק על מנת לגלות ששער הכניסה אליו לא נגיש לנכים". אז מסתבר שכדי להיכנס לאקדמיה, לא תמיד ציוני בגרות ופסיכומטרי טובים יספיקו. לפעמים צריך גם

רגליים בריאות.

על תבונה ונגישותעל אף מאמצי האוניברסיטה בתחום נותר בניין החוג לגיאוגרפיה חסום בפני בעלי מוגבלויות.

מאת נועם פורר | צילום: דורין גבאיע’, סטודנט לעתיד, נאלץ ללמוד זאת על בשרו

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

עבודה לא סוציאלית/ עידו כהן סטודנטים וסטודנטיות מבית הספר לעבודה סוציאלית החליטו להרים את הכפפה ולהיאבק בתנאים הקשים השוררים בקרב העובדים הסוציאליים במשק. כך נולד הארגון "עו"סים שינוי", שתכליתו לדאוג לזכויותיהם של הסטודנטים לעבודה סוציאלית ושל העובדים המועסקים כיום. "עובדים סוציאליים מקבלים כיום שכר רעב ועובדים בחצאי משרות", אומרת שולמית גוטפריד, אשר לוקחת חלק במאבק. "כיוון שכיום כמחצית ממקומות התעסוקה מופרטים, נוצר מצב

בו תנאי ההעסקה נמוכים בהרבה ממקומות עם הסכמים קיבוציים".לפי נתונים העולים מהמאבק, שכר העובדים ההתחלתי עומד כיום על סכום של 2,299 ש''ח, כשעובדים ותיקים מרוויחים סכום של כ-6,000 ש''ח. בנוסף, עובדים בעלי תואר שני מקבלים תוספת זעומה של כ-10% למשכורת. חשוב לציין כי חלק ניכר מחברות המגזר הפרטי המעסיקות עובדים סוציאליים, אינן מקיימות את זכויות המגן להן הן מחויבות. ל-30% מהעובדים בעמותות הפועלות, לדוגמא, אין קרן פנסיה, ו-32% אינם מקבלים החזרי נסיעות. בנוסף, עובדים העוסקים

בתחום מסביב לשעון, כאשר בעסקים המופרטים נוצר מצב בו הם עובדים 42 שעות אך מרוויחים סכום השווה בערכו לעבודה בטווח של 39 שעות בלבד."התאחדנו עם האיגוד הארצי של העובדים הסוציאליים, מתוך הבנה שכיום מתקבלות ההחלטות המהותיות שיעצבו את פני מקצוע העבודה הסוציאלית לשנים הבאות", מוסיפה גוטפריד ואומרת שכחלק מהעזרה, יוצרים הסטודנטים קשר עם עובדים סוציאליים רבים על מנת לעשות סדר ברשימות העובדים

הפזורים ברחבי הארץ. זאת, במטרה לחבר אותם למאבק, שתכליתו להועיל להם ולעובדים הסוציאליים לעתיד. www.osimshinooy.co.il - לפרטים נוספים היכנסו לאתר

ביסים

lm_a_31990_a.indd 1 4/11/10 12:24:06 PM

14

פרה פרההנה יוזמה שגם לחובבי הסטייקים שבינינו כדאי לאמץ - יום צמחוני בשבוע כשלב במאבק להצלת

מאת אילה גוטמן | צילום: סטודיו ראובן אילתכדור הארץ

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

כמי שמאז ומתמיד, ובייחוד מאז שחזרה מארגנטינה, מקבלת צמרמורת כשמישהו מצהיר לידה שהוא צמחוני; כקרניבורית אמיתית המשחרת לאנטריקוט הבא; כמי שמנסה לברוח לצד השני של העולם, או לפחות של החדר, בכל פעם שמישהו פוצח בנאום אידיאולוגי בנושא - כי אני אוהבת חיות, אבל אוהבת בשר יותר - כבר חשבתי ששמעתי הכל. הסיבות הנפוצות לצמחונות הן בעיקר מוסריות: הרג בעלי חיים, תנאי המחיה המחפירים בהם הם מגודלים וענייני טעם וריח; אבל היוזמה

"שני צמחוני" בה יצאה אגודת הסטודנטים והסיבה לה הפתיעו אפילו אותי."שני צמחוני" קוראת להפחתת צריכת הבשר כחלק מהמלחמה בהתחממות הגלובלית. מה הקשר, אתם שואלים? דו"ח מיוחד של האו"ם חשף ב-2006 כי תעשיית המזון מן החי היא הגורם המרכזי להתחממות כדור הארץ. לפי הדו"ח, תעשיית המזון מהחי אחראית ל-18% מפליטות גזי החממה. איך זה קורה? אז כן, אולי לא נעים להודות, אבל האנטריקוט העסיסי עליו פנטזתי בתחילת העמוד הוא גם מכונת פליטת גזים אדירה. למעשה, ההערכות מדברות על כך שעדר פרות לא גדול במיוחד, פולט יותר גזים מזהמים ומסוכנים מאשר מכונית הנוסעת לאורך כל היום. ובתעשייה כמו בתעשייה, מדובר בהרבה מאוד פרות. וחיות אחרות. לכך יש להוסיף את תהליך עיבוד המזון, שגם הוא מזהם ביותר. היקף פליטות גזי החממה של התעשייה מגיע לכ-51% מכלל פליטות הגזים בעולם. עוד חשף דו"ח האו"ם כי 70% מיערות הגשם בדרום אמריקה נכרתו לצורך פינוי שטחי מרעה

לבקר, וחלק ניכר מהשארית משמש לשטחי מספוא. תעשיית המזון מן החי אף תורמת להכחדת מינים שונים של חיות, עקב כריתת היערות וזיהום האוויר והמים

בהפרשות בעלי החיים, המכילות אנטיביוטיקה והורמונים.היוזמה ליום צמחוני בשבוע באוניברסיטת תל אביב מצטרפת לקמפיין בינלאומי ,UCLA ,בו נוטלים חלק מוסדות גדולים ומכובדים בעולם, בהם אוקספורד, הרווארדקולומביה ועשרות אוניברסיטאות נוספות. את הקמפיין מובילים ידוענים כפול מקרטני ויוקו אונו, לצד גורמים מקצועיים בתחום האקלים ובתי ספר לבריאות

הציבור. לפני כחודש חולקו באוניברסיטת תל אביב כ- 30 קילוגרמים של מזון צמחוני, ובהפסקות שמעו הסטודנטים הרצאות בנושא וקיבלו מידע על התחממות כדור הארץ והתרומה האדירה שתתקבל אם כל אחד מאיתנו יצמצם את צריכת הבשר שלו ולו ביום אחד בלבד. יום צמחוני בשבוע, בבריטניה לבדה, שווה ערך להורדת 5 מיליון מכוניות מהכביש, מבחינת כמות הזיהום הפוחתת כתוצאה ממנו. בקנה מידה ישראלי, יום צמחוני בשבוע שקול להורדת כחצי מיליון )!( מכוניות מהכביש. אז להיות צמחונית לחלוטין אני לא אהיה, אבל תודו שזו בהחלט סיבה להרהר בלהוסיף קצת, רק קצת, ירקות לתפריט, כתחליף מזדמן לארוחות בשריות. אז בפעם הבאה שאתם מזמינים מק-בורגר עסיסי, או אפילו סתם מנת שווארמה,

תחשבו קצת על אמא טבע.

15

16

מאז ומתמיד אנחנו עסוקים בקיטורים. הפוליטיקאים מושחתים, הבירוקרטים מעצבנים, המאמן לא מבין בכדורגל, הטלוויזיה צהובה, השכר נמוך, מחירי הדירות

גבוהים, הפשע חוגג, המשטרה חסרת יכולת והחינוך על הפנים. אנחנו מומחים בתלונות.

האם יש לנו את הכוח גם לתקן?אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב החליטה לשפר את חיי הצעירים בישראל. לאחר ביצוע מחקר מקיף על ההיסטוריה של מאבקים ציבוריים במדינה, נפל הפור כי הדרך היעילה ביותר היא באמצעים חקיקתיים. כך נולדה יוזמת

חוק הצעירים.החוק מורכב משלושה נדבכים מרכזיים:

< רפורמה בהשכלה הגבוהה< סל הטבות

< רפורמה בתחום הדיורחוק הצעירים מבקש להשיב את ההשכלה הגבוהה לידי הציבור. כיום, רק כ-36% מהצעירים בישראל הם בעלי תואר ראשון. המטרה היא להעלות את המספר ל-50% לפחות. יוזמי החוק מאמינים כי יש להגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה, להרחיב את ההשקעה במעונות לסטודנטים ולהעניק מלגות קיום על בסיס סוציו-אקונומי לצעירים מהשכבות החלשות. על שערי ההשכלה הגבוהה להיות פתוחים בפני כולם, כך לפי ההצעה. בנוסף, כוללת היוזמה תוכנית להשבת מדענים מחו"ל באמצעות מענקים אישיים. החזון - שלוש אוניברסיטאות בישראל

יהיו בין 100 הטובות בעולם, ואחת בין 50 הטובות. אחד ממאפייני החוק שאין לגביהם קונצנזוס הוא יחסו לסוגיית שכר הלימוד. הרעיון השנוי במחלוקת גורס כי הסטודנט ישלם חלק משכר הלימוד במהלך הלימודים, וחלק נוסף מספר שנים לאחר סיום התואר, באמצעות מס המגולם

באחוז מסוים מההכנסה החודשית.היבט נוסף של החוק הוא גיבוש סל הטבות לציבור הצעירים בישראל. 50% הנחה על תחבורה ציבורית, 50% הנחה בארנונה וכן 100% הנחה בביטוח לאומי יכולים לחסוך לצעיר במדינת ישראל אלפי שקלים מדי שנה. אחת התוספות האחרונות להצעה היא קרן חסכון להשכלה הגבוהה, כאשר בכל חודש יוכל הורה להפריש עד כ-250 ש''ח ממשכורתו לטובת שירותי חינוך לילדיו. הקרן תהיה פטורה ממס

ויחולו עליה כל ההטבות אשר חלות על קרנות השתלמות. האספקט השלישי של החוק הוא הרפורמה בתחום הדיור. יוזמי החוק מדברים על הוזלה של דירות חדשות, הגדלת מספר הדירות להשכרה וכן הגדלת מספר הדירות הקטנות בישראל. מאפיין זה של החוק חשוב ביותר לכל אדם צעיר במדינה, אשר מבקש לקנות דירה במחירים הגיוניים. המע"מ על רכישת דירות, לפי טיוטת החוק, יבוטל, ובמקומו יעלה מס רכישה על דירות שמחירן עולה על מיליון שקלים. בנוסף, ההצעה מבקשת לחייב קבלנים לשמור כ-20% מהדירות, בפרויקט אשר כולל מעל 40 יחידות דיור, בגודל 50-90 מטרים רבועים. הטבות מס ספציפיות לשוכרי ומשכירי הדירות, אשר יהפכו את השכרת הדירות לאטרקטיבית, אמורות להגדיל

את היצע הדירות להשכרה. הדבר בהחלט עשוי להוריד את מחירי הדירות.ביום חמישי מדי שבוע, בין השעות 18:00-20:00, נערכים מפגשים פתוחים בקפיטריה של גילמן עם יוזמי ההצעה. למפגשים אלו כל אחד מוזמן להגיע, להציע הצעות לשיפור, לדרוש הבהרות ולקבל עדכונים בנוגע לחוק. צוות החוק ממשיך לאסוף הצעות לשיפור, ובהתאם להן מעדכן את טיוטת החוק לעתים תכופות. לאחרונה נערך דיון ער על חוק הצעירים גם ברשת, באתר האינטרנט של החוק

ובעמוד הפייסבוק שלו.

באם תתקבל ההצעה, יכול חוק הצעירים להשפיע על חיי כל אדם בן גילנו. לחוק היבטים חיוביים ביותר, אשר יכולים להביא לשינוי משמעותי לטובה. עם זאת, ודאי ישנם מקומות לשיפור ולתיקון. החשוב מכול הוא כי חוק הצעירים הוא צעד בכיוון

הנכון. הגיע הזמן שהצעירים במדינה הזו ייטלו את האחריות על חייהם.

בשער החוקכל מה שחשוב לדעת על “חוק הצעירים” - פרויקט הדגל של אגודת הסטודנטים שנועד לשנות

מאת תלם יהבאת חיי כולנו

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

מתחו את הגבולהאחד באפריל ידוע כיום מתיחות ותעלולים ברחבי העולם.

בחודש שעבר החליטה אגודת הסטודנטים, בראשותו של היו"ר שחר בוצר, לארגן מתיחה אידיאולוגית. בוצר שלח מייל לכל תלמידי האוניברסיטה, בו נכתב כי משרד האוצר החליט להגדיל את שכר הלימוד. אגודת הסטודנטים, לפי לשון המזכר, לא תהסס להוציא את הסטודנטים לרחובות כדי להפגין.

הודעה שהוציאה האגודה כעבור שעות ספורות הרגיעה רבים, והסבירה כי מדובר היה במתיחה. אמנם היה שימוש בכלים מעט קיצוניים, לפי ההודעה, אולם הם השיגו את המטרה - להוציא את הסטודנטים מאדישותם ולהשיג

מאות חתימות לחוק הצעירים.

אלה נהרגה בטיול בחו"ל/ עידו כהן אלה דן, בת 27 מאבן יהודה, אשר סיימה השנה תואר ראשון באומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, מצאה את מותה לאחר שנפלה לתהום בבוליביה, בדרך שזכתה לכינוי "דרך המוות". אלה הפיקה את פסטיבל

סמול-במה, אשר התקיים בתחילת שנת הלימודים. בני משפחתה וחבריה של אלה זוכרים אותה כבחורה אחראית, אוהבת אדם ומלאה בשמחת חיים. בארבעת החודשים האחרונים לחייה טיילה

בדרום אמריקה עם בן זוגה.

סגן נשיא האוניברסיטה הלך לעולמוסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב, אל"מ )מיל'( יחיאל בן צבי, נפטר לפני

מספר שבועות. בן-צבי שירת בצה"ל בשנים 1948-1972 ושימש, בין היתר, ראש ענף הקשר לעיתונות בצה"ל וסגן מושל עזה וצפון סיני. לאחר שחרורו, הצטרף לאוניברסיטת תל אביב והקים את האגף לקשרי חוץ. בשנת 1980 נבחר לכהן כסגן נשיא האוניברסיטה. לאורך השנים, שירת את משרד דובר צה"ל

במילואים, ובמבצע שלום הגליל אף שימש כנציג דובר צה"ל בביירות. יחיאל בן-צבי הנהיג את האגף לקשרי חוץ באוניברסיטה במשך 27 שנים, פעל רבות לגיוס מאות מיליוני דולרים למען קידום האוניברסיטה ולפני מספר שנים, עלה בידו לגייס את התרומה הגדולה בתולדותיה. בשנת 2007

זכה בתואר עמית כבוד של אוניברסיטת תל אביב.

יהי זכרם ברוך

18

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

מגיע לנועונת היתושים, האבטיחים והמבחנים בפתח - זה הזמן להקריא לכם את זכויותיכם

מאת חן פרי

לפני שתנקטו בצעד נואש ותלכו לתבוע את עלית כי הפרה )זאת מהשוקולד( לא עזרה לכם להתרכז במבחן, כדאי שתשקיעו דקה או שתיים בקריאת זכויותיכם

לתקופת הבחינות הבאה עלינו לטובה.זה לא אישי - בחינות ועבודות באוניברסיטה הינן אנונימיות. במקרה בו יאושרו

בחינות לא אנונימיות, מחויבת האוניברסיטה ליידע אתכם על כך מראש. מבעוד מועד - על מועדי הבחינות להתפרסם בתחילת שנת הלימודים, סמוך לרישום לקורס. במקרים מיוחדים, יפורסמו המועדים לכל הפחות חודש לפני מועד הבחינה. המרצה יסיים לבדוק את המבחנים לא יאוחר משלושה שבועות ממועד הבחינה. במידה שמועד ב' נקבע סמוך למועד א', יימסרו ציוני מועד א' לא יאוחר משבוע לאחר מועד ב'. במקרה בו האוניברסיטה לא עשתה כן, תהיו

זכאים למועד מיוחד. מועדים לשמחה - סטודנטית שילדה ונעדרה מהבחינה בתוך שלושה שבועות

מיום הלידה, תהיה זכאית למועד מיוחד. שלא נדע - סטודנט שקרוב משפחתו מדרגה ראשונה נפטר ביום הבחינה או

בשבועיים שקדמו לו, יהיה זכאי למועד מיוחד. ידי שני מורים: מורה ועידה - בחינה בעל פה תיערך בכל מקרה על שיחת

הקורס ומורה נוסף.לתת דוגמא - שאלון לדוגמא יועמד לעיון התלמידים. אם השאלון חסוי, יתקיים לאחר הבחינה מפגש בו היא תוצג. במידה שהשאלון אמריקאי, תוצגנה השאלות

שהופיעו בבחינה בלוויית הפתרון הנכון.חוזרים בתשובה - המרצה או ממלא מקום הבקיא בחומר יהיה נוכח בחדרי הבחינה או בקרבתם, במקום שידוע למשגיח, עד לסיום הבחינה. אם לא נכחו,

תהיו זכאים למועד מיוחד.

ציון דרך - על הבודק להבהיר בקצרה את הסיבה לכל הורדת ציון. תלמיד רשאי לראות את מחברת הבחינה או צילום ממנה לפני שערער. הנכם זכאים לערער בתוך 14 יום מפרסום הציון. הפקולטה רשאית לקבוע זמן קצר מזה, אך לא פחות מ-7 ימים. קחו בחשבון שבחינה עליה ערערתם ניתנת לבדיקה חוזרת בשלמותה; כלומר, הציון יכול גם לרדת. במידה והערעור נדחה, ירשום המורה

את הנימוק להחלטתו. "הכלב אכל לי ת'מחברת" - מחברתכם אבדה שלא באשמתכם? תוכלו לבחור כיצד ייקבע ציונכם מבין האופציות הבאות: קבלת ציון עבר )ללא ערך מספרי(,

ביצוע בחינה חוזרת או הגשת עבודת בית. מותנה באישור ועדת ההוראה.בזמן ששמרת - תקופת מבחנים. הלחץ בעיצומו. מעטפה חומה מבצבצת מתיבת

הדואר ומבשרת לכם כי נקראתם לדגל. הנכם זכאים למועד מיוחד במידה ש-< לא ניגשתם למועד א' כי שירתתם במילואים בזמן הבחינה.

< מועד הגשת עבודה חל בתקופת השירות או סמוך לה.< שירתתם תקופה של 7 ימים ולא יותר מ-20 יום, ותאריך הבחינה חל בתוך 7

ימים מיום שחרורכם.< שירתתם תקופה של 20 ימים ויותר ותאריך הבחינה חל בתוך 14 ימים מיום

שחרורכם.< שירתתם במילואים מעל 21 יום במהלך הסמסטר.

< הגשתם ערעור באיחור בגלל שירות מילואים.וחוץ מזה - בכל פקולטה ימונה איש סגל בכיר לטיפול בבעיות הסטודנטים. בכל בעיה פנו באופן מיידי למחלקה לעניינים אקדמיים באגודת הסטודנטים )ראה פרטי התקשרות במשבצת "אגודת הסטודנטים – הבית שלך באוניברסיטה"

המופיעה במדור זה(. בהצלחה!

ליקוי בשיפוטמדוע מאלצת אוניברסיטת תל אביב סטודנטים שאובחנו בעברם כלקויי למידה לשלם לה עבור

מאת תמיר סבאג אבחון נוסף?

סטודנטים רבים אשר סיימו את לימודיהם בתיכון או באוניברסיטה אחרת כאשר בידם אבחון המאפשר להם הקלות מחמת ליקויי למידה, מופתעים לגלות כי אם

ברצונם לשמר את אותן הקלות עליהם לבצע אבחון יקר נוסף.נראה שבמקום להכיר באבחונים הנעשים במכונים אחרים, ואשר מוכרים על ידי אוניברסיטאות ומוסדות השכלה שונים בארץ, מעונינת הנהלת אוניברסיטת תל אביב לגרוף רווחים נוספים על גבם של הסטודנטים. חשוב לציין כי על אבחון שנעשה מחוץ לכותלי הקמפוס, לא רק שהאוניברסיטה אינה מרוויחה את הכסף הישיר, אלא שהיא אף מאבדת אוכלוסיית מחקר יקרה )הסטודנטים הנבדקים(. אבחון של דקאנט הסטודנטים עולה כ- 970 ש"ח, או 770 ש"ח לבעלי אבחונים

תקפים ממקומות אחרים. מנגד עולות טענות לפיהן האבחון של האוניברסיטה אמין ואיכותי יותר, ובנוסף גם זול יותר ב- 300 שקלים מאבחונים אחרים, כמו זה של מכון מת"ל )"מערכת

לאבחון תפקודי למידה"( הממוקם בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה, ואשר אותו אוניברסיטת תל אביב דווקא כן מקבלת.

ואם בכל זאת יש צורך באבחון, מה עושים?ניתן לגשת ולעבור אבחון בדקאנט הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב,

הממוקם בחדר 214 בבניין מיטשל ופתוח בימים א-ה בין 13:00-09:00. טלפון: 036409692. פקס: 036409690.

חשוב לגשת לדקנאט לפני פתיחת שנת הלימודים ולא לחכות לרגע האחרון, שכן האבחון לוקח זמן. כאמור, אוניברסיטת תל אביב אינה מכירה באבחונים שבוצעו במוסדות אחרים או במכונים פרטיים, אלא רק באבחון שלה עצמה ושל מת"ל. מנגד, האבחון הנעשה באוניברסיטת תל אביב תקף עבורה בלבד. סטודנט שיעבור אוניברסיטה או ירצה להיבחן במרכז הארצי לבחינות והערכה לא יקבל

הכרה באבחון ולא יהיה זכאי להקלות.

19

20

אחד המסמכים יוצאי הדופן שפורסמו בשנים הלאומי". "השמאל הוא בישראל האחרונות מחבריו, עו"ד אלדד יניב והמחזאי שמואל הספרי, פרסמו אותו מתוך תחושת תסכול עמוקה שנוצרה בהם כשבחנו את המערכת הפוליטית בארץ, ולא הצליחו להבין איך הפך הביטוי 'שמאלן' מכינויו של מי שבנה את המדינה, הקים את צה"ל, לחם בערבים ואף הקים התנחלויות - לכינוי גנאי. פלצן, אומו, משתמט ועוכר ישראל הם חלק מהכינויים המופיעים במסמך, ומתארים את דמותו של ה'סמולני'. את חותמת הכשרות שלו כמסמך מכונן של תנועת שמאל ציונית חדשה קיבל "השמאל הלאומי" ביום העצמאות האחרון, כשהורד ממדפי צומת ספרים בלחץ קבוצות מתנחלים. לא מבינים?

אלדד יניב מסביר את זה טוב יותר.מהו החזון של השמאל הלאומי?

"יש פה בארץ פרדוקס: רוב הישראלים מסכימים עם דרך השמאל, מסכימים על סיום הכיבוש ועל הצורך בחלוקת הארץ. רוב הישראלים מכירים בעיקרון של מדינה יהודית דמוקרטית ליהודים לפלסטינים. פלסטינית לאום מדינת ולצידה רוב הישראלים לא מגדירים את עצמם אמנם כסוציאל-דמוקרטים, אבל מגדירים את עצמם כלא-קפיטליסטים, ובכל זאת הדבר לא מיתרגם להצבעה בקלפי למפלגות שמאל. תמצית המסמך היא למעשה קול קורא לשמאל - בואו נחזור להיות ישראלים, כי זה לא אוקסימורון להיות ישראלי-

שמאלני-ציוני. זה אפילו הולך ביחד בול".למה כבר אי אפשר להשיג את המסמך בצומת

ספרים?'ויראלית' "בהתחלה המסמך הופץ בצורה באינטרנט, בתוספת למספר עותקים מצומצם שהדפסנו והעברנו. לקראת יום העצמאות החלטנו, ביוזמה משותפת עם צומת ספרים, להפיץ דרכם את המסמך בעלות סמלית של שקל אחד. כשהמסמך הונח על מדפי צומת ספרים, המתנחלים עשו מה שהם יודעים הכי טוב: להפעיל לחץ, לאיים, לצעוק, בדיוק מה שהם עושים לממשלות ישראל מאז 67' , וצומת ספרים החליטה משיקוליה להוריד

אותו מהמדפים"."השמאל הלאומי" כתוב בשפה מאד עממית, נגישה ובגובה העיניים, עד כדי כך שבחלקים ממנו ההרגשה היא שמדובר בסיסמאות כלליות, ולא

במסמך שנותן פתרון אמיתי.

מדור מיוחד לסוף השנה המוקדש לראיון פוליטי נוקב עם אלדד יניב, הרוח החיה מאחורי "השמאל הלאומי"

"הספרון הוא לא תכנית עבודה לראש הממשלה או תכנית מבצע לצה"ל כיצד לסיים את הכיבוש. הוא קול קורא למחנה שלנו שמנוסח בישראלית, בדיוק בדרך שבה כולנו מדברים. הוא צריך להיות בהיר, וחד, ולא מטשטש, ונוקב, ומכעיס, ובעיקר - מעורר, כי המטרה של הטקסט היא להקים מחדש את מחנה השמאל. להקים אותו מחדש שיהיה גדול וחזק וינצח

את הימין".

אחת הבעיות הגדולות היא אובדן אמון הציבור במוסדות המדינה. איך מחזירים לציבור את התחושה שבכנסת ובממשלה יושבים אנשים ראויים, וגם מושכים

למקומות האלה אנשים שצריכים לשבת שם?"הטקסט שלנו מנסה לעורר אחריות וקורא לאנשים לנקוט באחריות אישית, לקום ולעשות מעשה. אם אתה רוצה לשנות אתה לא יכול להמשיך לשבת על הטריבונה, אתה צריך לרדת למגרש. לא כל אחד חייב לרוץ לכנסת ולהיות פוליטיקאי, אבל כל מי שרוצה לשנות את המציאות צריך לעשות מעשה. אנחנו פרסמנו טקסט, אחרים יכולים להתפקד למפלגות, להתמודד בעצמם, העיקר לעשות מעשה. אני מסתכל על המאבקים המדהימים שמנהלים הסטודנטים ואומר שמה שהם עושים למען השכלה גבוהה טובה יותר ושיפור זכויות עובדי הקבלן, הם יכולים לעשות גם לשינוי פני המדינה. הסטודנטים צריכים להגיד לעצמם שהם יכולים לעשות הרבה יותר, משום שהם הכוח הכי גדול וסוחף במדינה. כל מי שאומר היום שאי אפשר לשנות את המציאות צריך לרדת מהטריבונה ולעזור בעצמו לשנות אותה, לא לקטר אלא להירתם ולשנות. הפוליטיקה שלנו צריכה יותר אנשים כמו ניצן הורוביץ ושלי יחימוביץ', שהקריבו שניהם משכורות מפנקות

ועמדות עיתונאיות נחשבות, ונרתמו לשינוי. הם צריכים להיות ראש גשר שאחריו יבואו עוד הרבה אחרים

ואחרות, ואם זה יקרה הפוליטיקה שלנו תשתנה". מה אתם עושים כיום כדי להפוך את החזון שבמסמך

למציאות?"בחודשים מאז שהופץ המסמך אנחנו מסתובבים במפגשים, בכנסים, בבתים, עוברים הארץ, בכל בפאנלים, ומנסים לקרב אנשים לרעיון. הדרך היחידה לשנות את הפוליטיקה היא להניע קול עממי, מלמטה, ומשם לצמוח ולצמוח ולגדול. אי אפשר לעשות הכול ביום אחד ובסך הכול עברו שמונה חודשים מאז שהמסמך התפרסם, והיום יש כבר קבוצה של 57 פעילים השותפים לרעיון, שנפגשים פעם בחודש וקובעים את תכנית העבודה לחודש הקרוב. מעבר לזה יש כבר 1,500 אנשים שנרשמו בבקשה להיות מתנדבים ולפעול למען הרעיון, ויש לנו קבוצות שותפים פעילות באוניברסיטת בן גוריון, בתא 'אופק' בירושלים ובחיפה,

בתא 'דור חדש' בת"א. היום כבר הרבה מאד אנשים שמעו עלינו, והרבה אנשים קראו את המסמך, אבל זה

לא מספיק. התנועה הזו צריכה לגדול עוד".אם היום תקום מפלגה ותאמץ את המסמך כמצע

שלה, כמה היא תצליח?"זו טעות של הרבה מאד פוליטיקאים. היהירות לחשוב שאפשר לשבת בבית קפה ולהחליט להקים משהו, והתפיסה הזו, 'פוליטיקאי נולד', תקרוס כמו אופנות חולפות בעבר. אי אפשר לשבת בבית קפה ולהחליט 'אני אהיה מרצ הבאה'. הדרך היחידה להקים תנועה פוליטית היא מלמטה. אנחנו מנסים ליישם את הדרך הזו בפועל, להקים תנועה עממית, ללכת מבית לבית בלי להתעייף, שבוע אחר שבוע, ואז להצליח לגייס את קבוצת הפעילים שרוצים לצעוד ולהתנדב למען הרעיון. לדעתנו רק דרך כזו תצליח להקהיל מחדש מחנה שמאל אמיתי, שקם מלמטה למעלה".

לבדו

ל יא

דנ

יותר צריכה שלנו "הפוליטיקה ושלי הורוביץ ניצן כמו אנשים משכורות שהקריבו יחימוביץ', מפנקות ועמדות נחשבות, ונרתמו לשינוי. הם צריכים להיות ראש גשר שאחריו יבואו עוד הרבה, ואם זה יקרה הפוליטיקה שלנו תשתנה"

"הספרון הוא לא תכנית עבודה לראש הממשלה או תכנית מבצע לצה"ל. הוא קול קורא למחנה שלנו צריך הוא בישראלית. שמנוסח להיות בהיר, וחד, ולא מטשטש, ונוקב, ומכעיס, ובעיקר - מעורר, כי המטרה היא להקים מחדש את מחנה השמאל. להקים אותו מחדש שיהיה גדול וחזק וינצח את הימין"

21

22

מהעדה נתקל בהם", היא מסבירה, "אבל אם במאה ה-21 לא מקבלים תלמידים אתיופים לבתי ספר,

הקליטה של יהודי אתיופיה בארץ נכשלה". בחינת הנתונים הסטטיסטיים מלמדת כי הצדק עם דרר. רק 32% ממסיימי כיתה י"ב מקרב בני העדה האתיופית זכאים לבגרות )יותר מ-12% נושרים לפני תום הלימודים(; ציוני מבחני המיצ"ב של תלמידי כיתות ה' ו-ח' נמוכים מאוד, ועומדים על 15 נקודות פחות מהנתון הממוצע של כלל האוכלוסייה; שיעור האבטלה בקרב יוצאי אתיופיה בישראל הוא כפול מהנתון הארצי; בעוד שכ-46% מהצעירים עד גיל 35 בישראל הם בעלי השכלה אקדמית, בקרב יוצאי אתיופיה מדובר ב- 15.2% בלבד; למעלה ממחצית)!( מבני העדה מקבלים סיוע מלשכות הרווחה, ואחוז דומה של משפחות מצוי מתחת לקו העוני. אפשר להתווכח על משמעות

המילה כישלון, אבל הצלחה זו לא.

שוויון הזדמנויות הוא המפתח

קרוב ל- 120 אלף איש מונה קהילת יוצאי אתיופיה. שני שלישים מהם עלו לארץ ב"מבצע משה" בשנות השמונים, במבצע "שלמה" בעשור שלאחריו, וגם בין לבין. השאר נולדו כאן. צברים. העולים ארצה הגיעו ברגל לסודן, במסע של שישה שבועות שהתארך לפעמים לחצי שנה. על פי מחקריו של ד"ר גד בן עזר, חוקר העדה האתיופית, נתקלו הנוסעים

הממשלה זנחה כל מדיניות מכוונת לשילוב העולים

בחברה הישראלית- ובני העדה

האתיופית משלמים את המחיר

שיבושים בקליטה

אבירם אברהם וחן פרי

אפשר להתווכח על

משמעות המילה כישלון,

אבל הצלחה זו לא

ישראלים תלמידים מ-150 יותר ממוצא אתיופי נדחו על ידי בתי ספר יסודיים

בפתח תקווה

בראשית שנת הלימודים 2009 לא הגיעו פנטנש אבבה וקליקדן יונדמנה, בנות שש, ליומן הראשון בכיתה א'. הוריהן, בני העדה האתיופית, קנו להן הכול- קלמרים, תיק וטושים, ולקחו אותן לשבת במסדרונות עיריית פתח תקווה, לאחר שמספר בתי

ספר בעיר דחו את בנותיהם. "חיכיתי הרבה ליום בו אעלה לכיתה א'", אמרה אז פנטנש, "האנשים

שלא מרשים לנו להיכנס לבית הספר הם רעים ורשעים".

הפרשה תפסה כותרות כמה ימים. יותר מ-150 תלמידים ישראלים ממוצא אתיופי נדחו על ידי בתי ספר יסודיים בפתח תקווה. חלק מהמעורבים ניסו לטעון שמדובר בבעיה בירוקרטית. נשיא המדינה שמעון פרס הפגין רוגז. "אילו הייתי היום אדם צעיר, הייתי נוסע לפתח תקווה להפגין", תקף, "אתם לא צריכים לעבור על זה לסדר היום". אחר כך חדלו לעסוק בכך. לסדר

היום שלום.

הצלחה זו לא בשנתה סטודנטית היא דרר אסתר

הראשונה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ואחת מ-93 בני העדה האתיופית הלומדים

באוניברסיטה. דעתנית ונחרצת, היא לא רוצה שתרחמו עליה גם כשהיא מספרת על הקשיים. "בצבא התקבלתי למסלול קצונה בחיל הלוגיסטיקה. הבנות בקורס היו כולן ממשפחות טובות, קיבלו חינוך טוב. זאת

באוניברסיטת תל אביב לומדים 93 בני העדה האתיופית מתוך למעלה מ-25,000

סטודנטים

רק 32% ממסיימי כיתה י"ב מקרב בני העדה האתיופית זכאים לבגרות )יותר

מ-12% נושרים לפני תום הלימודים(

למעלה מ- 1/2מבני העדה מקבלים של דומה ואחוז הרווחה מלשכות סיוע

משפחות מצוי מתחת לקו העוני

הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי עד כמה הפערים עצומים. כל הבנות גרו במרכז ואני גדלתי בקריית גת, ההורים שלהן עבדו בעבודות מכובדות והן כולן היו בחוגי העשרה ובתנועות נוער. הגילוי הזה השאיר אותי המומה. הייתי מתוסכלת". את הקורס לא עברה. נאמר

לה שהיא לא יכולה להיות קצינה.אין לה מבטא, לדרר. למי שמדבר איתה בטלפון קשה לדעת שנולדה באתיופיה והגיעה לארץ בגיל 10 חודשים. היא ישראלית מפוכחת, שמבינה את המציאות. "מכשולים ועלבונות קיימים, וכל אחד

23

24

בקשיים אדירים בדרכם. התמודדות עם מזג האוויר, התנכלות השלטונות, שודדים ורעב הפכו את מסעם ל"ירוסלם" ליציאת מצרים מודרנית, מלאת סבל. הם "ביתא ישראל", בית ישראל, יהודים בני יהודים, אחים. את עלבון הגיור שמאוחר יותר נדרש מהם לעבור בישראל יש שנושאים עד היום. אחר כך חיכו כשנתיים נוספות במחנות של הסוכנות היהודית בסודן עד שהועלו ארצה. 4,000 מחברי הקהילה מתו תוך כדי המתנה, חלקם ממחלות. כשהגיעו ארצה סוף סוף, הפערים בין "ביתא ישראל" לישראל עצמה התגלו כגדולים

מאוד.על רקע זה, סיפורו של אשר אליאס הוא יוצא דופן. צבר יליד אשקלון, שאביו הגיע לארץ באנייה מאתיופיה בתחילת שנות השישים, אין לו רגשי נחיתות. "אני לא אוהב להשתמש במילה פערים. אני מעדיף את המילה שוני. אנחנו פשוט שונים אחד מהשני. אין טוב ופחות טוב. זו סמנטיקה חשובה". עם ההגדרה 'צבר' הוא לא חי בשלום. "לא נכון להסתכל על הצברים מתוכנו במובן הפשוט של המילה. רובם גרים ב'אתיופיה הקטנה', ריכוזים גדולים של בני העדה בערים, עם כל הבעייתיות של זה. העובדה שצברים אתיופים גדלו

בארץ לא הופכת אותם לישראלים מן המניין". אליאס, 39, אב לשניים, היה לפני שנים איש היי-טק שקריירה מבטיחה לפניו. השינוי הגיע בינואר 1996. עיתון מעריב חשף כי מד"א משמידה את כל מנות הדם שנתרמות על ידי ישראלים ממוצא אתיופי, ללא בדיקה. הנימוק היה חשש מנגיף האיידס. הקהילה האתיופית, השקטה בדרך כלל, יצאה מגדרה, והפגנה מול משרד ראש הממשלה גררה התנגשות אלימה בין המפגינים לשוטרים. אליאס, אשר היה במקום באותה עת, הרגיש שהוא חייב לעשות משהו. "אני רואה חבר'ה ישראלים איכותיים, טובים, שמחזיקים גז מדמיע ואלות כי זו המשמרת שלהם. מצד שני אני רואה את הקהילה המתוסכלת שלי שרוצה למחות. אמרתי, אם אני יכול לראות גם דרך העיניים של השוטר וגם דרך העיניים של בן הקהילה שלי, אני צריך להקדיש את

הזמן לטובת איפוס התדרים של שני הצדדים". אליאס, אז מהנדס תוכנה, החליט ששוויון הזדמנויות הוא המפתח. הוא הקים את עמותת "טק-קריירה" שמעניקה לימודים בתנאי פנימייה ליוצאי הקהילה. המשתתפים מקבלים במשך שנה הכשרה טכנולוגית ללא תשלום, שמטרתה השתלבות בשוק העבודה. "לבצע קפיצה של כמה עשירונים סוציו-אקונומיים זה קשה", הוא מסביר, "צריך את התנאים המיטביים.

לכן הפנימייה הכרחית".

אין לישראל שום מדיניותאליאס יודע שהוא בשטח לא שלו, שזהו תפקידה של המדינה. "המדינה לא עשתה מספיק, אבל היא מתמודדת עם המון אתגרים. ההשקעה בחרדים הפכה מספרית, יותר גדולים מגזרים ובערבים, לפרויקט לאומי. אני מתפלל ליום בו המדינה תהיה

שוויונית בנושאים חברתיים", הוא אומר, "אבל אנחנו עדיין לא שם".

תהליך הקליטה של בני העדה האתיופית נכשל?"לא צריך לעסוק בקליטה, צריך לעסוק בהשתלבות. רוצים לקלוט ואנחנו 'קליטה' מניחה שיש עולה אותו. העולה פאסיבי והקולט אקטיבי, לרוב מבלי להכיר את המטען התרבותי של העולה. נעשות המון שגיאות. צריך להעביר את האקטיביות לעולה. הוא זה שצריך להכיר את ישראל והישראליות, והוא יבחר את הנתיב שמתאים לו. כמובן שצריך לגרות, ליצור סביבה מתאימה, להעשיר בידע, אך הנקלט הוא זה

שיצטרך לפעול".מדיניות הקליטה של ישראל לא מקובלת עליך.

"אין לישראל שום מדיניות בקליטת העלייה"."המדינה מעולם לא הצליחה לסייע לשילובם של יוצאי אתיופיה עם חשיבה ותכנון ארוך טווח, המלווים בתקציב הולם", מסכים אבי מספין, דובר "האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה". "המדינה אמורה להקל ולזרז את תהליך הקליטה וההשתלבות, אבל לא תמיד עניינם של יוצאי אתיופיה עולה לסדר היום של ממשלות ישראל, ואנחנו נדחקים לקרן זווית. המדינה פועלת במדיניות של 'כיבוי שרפות' עם פרויקטים קצרי טווח, שלא הובילו לשיפור מצבם של יוצאי

אתיופיה ברמה סבירה לטווח הארוך".

התכנית לא תוקצבהתכנית החומש עליה הוחלט במרץ 2008 בממשלת אולמרט, בה כיהן אלי אפללו כשר הקליטה, נועדה לתת מענה יסודי לבעיותיהם של בני העדה מתוך תכנון מדוקדק וחשיבה אודות ההשלכות העתידיות הן של המדיניות הנוכחית, והן של זו שנועדה לשמש לה אלטרנטיבה. עיקרה היה מתן סיוע לזוגות צעירים

מקרב יוצאי אתיופיה לקבל משכנתא לרכישת והתעסוקה החינוך ושיפור דירה,

בקהילה ב-15 מוקדים. בתכנית היו שותפים תקציבית משרדי

החינוך, השיכון, הרווחה, 870 והקליטה. התמ"ת מיליון ש"ח הוקצו למטרה שבעה שנים. לחמש זו, הצביע כך אחר חודשים אפללו אלי הקליטה שר בעד תקציב המדינה, בו לא

תוקצבה תכנית החומש אפילו בשקל אחד. התכנית גוועה. שנה

אחר כך הוחלט להפעיל אותה שוב, בקיצוץ של 170 מיליון ש"ח. תקציב

התכנית לשנת 2010-2009 קטן ב-40%. "האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה" נאבקה.

בג"ץ הוגש.לא מדובר במקרה בודד. ב-2001 אישרה ממשלת ברק את "הפרויקט הלאומי ליהודי אתיופיה". עיקרו היה שעל כל שקל שייתרם מארצות הברית תיתן המדינה שקל משלה . מעבר לים נתרמו למעלה מ- 25

מיליון ש''ח. המדינה הקציבה 7 מיליון בלבד. "מי שחושב שאילו היו מושקעים כל הכספים והמשאבים שבעולם, ואת הקליטה היו מנהלים רק אנשים חסרי פניות, אז הכול היה הולך חלק, טועה", מבהיר יאיר צבן, שר הקליטה בין השנים 1996-1992 מטעם מרצ, וממנהיגיו הבולטים של השמאל הישראלי בעבר. "אני יכול לומר שבתקופתי ההשקעה במשפחה אתיופית הייתה פי 4 מכל משפחה אחרת. מסתבר שזה לא כל הסיפור. יש פערים תרבותיים וכל הגירה

מלווה בקשיים".יש להדגיש כי צבן, הנושק לשנתו השמונים, אינו מסיר את האחריות מממשלת ישראל לדורותיה. ההפך הוא הנכון. "חורה לי שהמדינה לא המשיכה את קווי המדיניות שהנהגתי", הוא אומר. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית פרסם מסמך בו הוא קורא לכל הגורמים המעורבים בטיפול בקהילה האתיופית להתאחד כדי לפעול נגד גילויי גזענות כלפי בניה, ולהבטיח שכל האמצעים הדרושים יועמדו למימוש האתגר של השתלבותם המלאה בחברה הישראלית. של קבלתם לאי כתגובה נולדה צבן של יוזמתו התלמידים בני העדה האתיופית לבתי הספר בפתח תקווה. 11 שרי קליטה לשעבר, ביניהם אלי אפללו,

חתמו על המסמך.אתה חושב שהמסמך יעזור במשהו?

"בלי מאבק רדיקלי של בני הקהילה, שייתמכו על ידי חלקים נוספים מהחברה הישראלית, אני לא מאמין

שאפשר לקדם את הנושא באופן רציני".

הפוליטיקה הקטנה מנצחת את החזון

אסתר דרר, סטודנטית לתיאטרון, ואשר אליאס, מנכ"ל "טק-קריירה", לא מחכים לאף אחד. דרר התקבלה שוב לקורס קצינות, והפעם סיימה אותו. היא השתחררה מצה"ל בדרגת סרן. אליאס הספיק להכשיר למעלה לעבודה בני הקהילה מ-150 בתחום ההיי-טק. רובם, על פי

עדותו, גם עובדים בתחום.הוא, אלי אפללו? וח"כ אולי יותר מכל, התמצית של סיפור קליטת יהודי אתיופיה בישראל. היד שחתמה על העצומה של השר לשעבר יאיר צבן, היא היד שהונפה בהיותו בעד תקציב המדינה שר הקליטה, תקציב שכאמור לא הקצה ולו שקל אחד לתכנית החומש. לאחר מכן עוד כיהן בוועדת הכנסת לקליטת עלייה. ישראל של עידן ההפרטה נותרה אובדת דרך, נעדרת ראייה למרחוק, חסרת הבנה באשר למחיר שיגבה חוסר נכונותה לפעול לגיבוש אומה וחברה שוויונית. הפוליטיקה הקטנה, הרגעית, מנצחת את

הצורך של היחיד ושל הציבור. בוודאי את החזון.

"זאת הייתה הפעם הראשונה

שבה הרגשתי עד כמה הפערים עצומים"

"שוויון הזדמנויות

הוא המפתח"

אסתר דרר, סטודנטית בשנה הראשונה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב מספרת

על הבנות בקורס קצינות

אשר אליאס היה איש היי-טק והחליט להקים את עמותת "טק-קריירה" שמעניקה לימודים

בתנאי פנימייה ליוצאי הקהילה

25

26

מחזון להגשמהעל חמש יוזמות חברתיות

ייחודיות של צעירים שהתעקשו להפוך את

חלומם למציאות

תלם יהב

על כנפי נשריםאפשר לשנות את העולם.

שני צעירים בעלי חזון הצליחו לשנות את עולמם של בני גילם, בעלי צרכים מיוחדים, מקצה אחד נוער תנועת קרמבו', של 'כנפיים למשנהו. שהוקמה על ידי עדי אלטשולר ועודד אורלב, היא הראשונה מסוגה בארץ שמיועדת לצעירים

בעלי מוגבלויות. ואכזבות באהבות טרודים דורם בני עת ראשונות, היו אורלב ואלטשולר, אז בני 16, עסוקים בהקמתו של ארגון אשר יאפשר לצעירים לחיות

כשאר בני גילם.כיום מפעילה התנועה תשעה סניפים אזוריים בכל רחבי הארץ, ובהם כ-670 חניכים ומתנדבים. גילאי החניכים נעים מ-6 ועד 18. יש להדגיש בתשלום, כרוכה אינה בתנועה הפעילות כי והמתנדבים בארגון אף דואגים להסעות עבור

החניכים.בשנת 2008 נבחרה 'כנפיים של קרמבו' להדליק משואה ביום העצמאות ה-60 לישראל, ובשנת 2009 זכה הארגון באות המופת למתנדבים של

נשיא המדינה. מקורו של שם התנועה במאכל הקרמבו האהוב על הילדים. קרמבו הוא כה עדין ושברירי, עד כי במפעל לא המכונות הן אלו אשר עוטפות אותו, אלא העובדים. המטאפורה היפהפייה הזו מלמדת

יותר מכול על אופיו של הארגון.אותם צעירים בעלי צרכים מיוחדים אינם שונים מאף אדם. הם שואפים לריאותיהם את אותם חלקיקי חמצן המפעילים את אותו גוף בשר ודם כמו כל בני התמותה. לכולם יש אחים והורים, מאוויים ורצונות, אהבות ואכזבות, תקוות וכישלונות. לכל אדם מוגבלות כלשהי. אל תשפטו

אותם רק בגלל ששלהם גלויה לכול.לאתר לפנות ניתן נוסף ולמידע לתרומות

www.krembo.org.il האינטרנט

להקשיב ללא אומרדמיינו לעצמכם עולם שקט.

נשמע נחמד בהתחלה, לא?עולם שבו לא שומעים צעקות, בכי ואת שאון

המכוניות בכביש המהיר. עכשיו דמיינו לעצמכם עולם שבו אתם שקופים. עולם שבו מרחמים עליכם כשאתם מנסים לדבר, וצוחקים עליכם מאחורי גבכם. עולם שבו איש

לא מבין את שפתכם.בישראל חיים כ-10,000 חירשים שעבורם, הידיים הם כלי הביטוי המרכזי. התכנית 'תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים', אשר הוקמה על ידי שר-אל אורן אוחנה, נוצרה בדיוק לשם המטרה עליה מעיד שמה. התכנית כוללת שישה מפגשים שבועיים, במהלכם לומדים אנשים שומעים את שפתם של החירשים. ההשתתפות במפגשים היא ללא תשלום, מתוך כוונה שכל משתתף יעביר הלאה את הידע שרכש לאדם אחד לפחות. החזון- להפוך את שפת הסימנים לשפה רשמית במדינת ישראל, ולשלבה כחלק מתכניות הלימודים בבתי

הספר.טעות נפוצה היא לחשוב כי שפת הסימנים היא שפה בינלאומית. שפת הסימנים הישראלית )שס"י( שונה משפת הסימנים האמריקאית, ההודית והאיראנית. שפת הסימנים היא שפה לכל דבר, ולקהילת החירשים בישראל היא נחשבת

כשפת אם. בסדרת המפגשים הללו המשתתף מקבל יידע טעימה מהשפה, וכשייצא מהדלת הוא רוב לתקשר בצורה בסיסית עם אדם חירש. ההדרכות מועברות על ידי מתנדבים חירשים, ביותר עם כי ההיכרות הטובה מתוך אמונה עימה. במפגשים תיווצר החירשת הקהילה התכנית מנסה לנתץ את הסטריאוטיפים בהם תויגה הקהילה החירשת, ולהבהיר לדוגמא כי חירשים אינם בהכרח אילמים, אינם סובלים מליקוי קוגניטיבי כלשהו, ומנהלים חיים רגילים לחלוטין. המטרה של שר-אל היא ליצור שינוי

חברתי.עכשיו דמיינו לעצמכם עולם שקט שבו כולם

מבינים אתכם. נחמד, לא?לפרטים נוספים:

www.payitfwdisl.org.il/home

27

חוזרים לציונותבן גוריון ודאי נח רגוע בקברו למראה סטודנטים

המיישבים את הנגב והגליל. "האדמה היא מקור החיים", אמר פעם, "והיצירה

והתרבות היא העצמאות האמיתית".עמותת 'איילים', אשר הוקמה על ידי כמה סטודנטים חדורי מוטיבציה ואידיאולוגיה, מצליחה

ליישם את חזונו של ראש הממשלה הראשון. הרעיון בבסיס העמותה הוא הקמת כפרי התיישבות מיוחדים, מתוכם ייצאו הסטודנטים לפעילויות חברתיות תמורת מלגה ושכר דירה נמוך. המטרה, בסופו של דבר, היא כי המשתתפים

יחליטו להישאר במקום.העמותה מתקראת 'איילים' על שמם של שניים מחבריה, אייל ויעל צור, שנרצחו בידי מחבלים ביישוב כרמי צור בהיותם בני 24. יעל הייתה

בחודש התשיעי להריונה.בינתיים הקימו 'האיילים' 11 כפרי התיישבות בנגב ובגליל. הם פועלים חברתית בשיכון ד' בבאר שבע, בדימונה, בקריית שמונה ובמקומות רבים

אחרים. במסגרת הפעילות הקהילתית עובד כל סטודנט כ-500 שעות שנתיות עם ילדים מעיירות הפיתוח והשכונות העניות. הם בונים גנים, משפצים בתי ספר ועוזרים להקים מועדוניות לצעירים. תושבי המקום לא יכולים בלעדיהם. לאחר שנים רבות שבהן אף אחד לא הסכים אפילו להתקרב לאזורים הללו, פתאום מגיעה חבורה של צעירים ומעלה

להם את איכות החיים.העמותה חרטה על דגלה את טיפוח הציונות ואת עידוד החיבור בין האדם לאדמה ובין האדם לחברה. בשנים המעטות בהן הם קיימים, הם

הצליחו בצורה מסחררת. הם מפריחים את השממה.

www.ayalim.org.il :לפרטים נוספים

עובדים עלינומנצלים אותנו.

כוח עבודה זול ונוח לתמרון. חלומו של כל טייקון ואיל הון. הסטודנטים במדינת ישראל עובדים ימים כלילות, בעבודות מתישות ומייגעות, רק כדי שירמסו את זכויותיהם ויתעלמו מבקשותיהם.

אנחנו לא לבד. כ-80% מהעובדים במדינת ישראל אינם מאוגדים. לפי החוק בישראל, על מנת להקים וועד כלשהו עליך להיות חבר בארגון גג- ההסתדרות, לדוגמא. כדי להיות חברים בהסתדרות הכללית, חייבים העובדים לשלם כמעט אחוז ממשכורתם מדי חודש. לא מעט

כסף, עבור עובד ממוצע. לפני מספר שנים החליטו ליאת יקיר-טמינג, שי כהן וד"ר עמי וטורי לקחת את העניינים לידיים. הם הקימו את 'כוח לעובדים'- ארגון עובדים כללי המאגד תחתיו עובדים ממגוון תחומים. על מנת להצטרף לארגון, על העובד לשלם 25 ₪ בחודש, או 10 ₪ אם משכורתו החודשית עומדת

על פחות מ-4,000 ₪. ההסתדרות הכללית, טוענים ב'כוח לעובדים', קובעת לוועד המקומי מה הבקשות שלו בדיון על השכר. המבנה הלא דמוקרטי של ההסתדרות מוביל לכך שיש וועדים חזקים יותר, ויש וועדים חלשים, מה שמוביל להיווצרותם של עובדים סוג ב'. ארגון 'כוח לעובדים' שומר על שוויון בין כלל חבריו. מבנה דמוקרטי מבטיח כי השליטה

על הארגון תישאר בידי העובדים. ל'כוח לעובדים' אין עדיין הישגים משמעותיים, אולם מקימיו הצליחו לגבש סביבם כמה אלפי עובדים ממגזרים שונים, ובמתינות צובר הארגון

ניסיון ותאוצה. טיפתם של "כוח לעובדים" חוצבת לאיטה

בסלע.לא נוכל לטמון את ראשנו בחול לנצח. גם בת

היענה מרימה את ראשה מדי פעם.www.workers.org.il :לפרטים נוספים

ידע הוא כוחהחינוך במדינת ישראל מיטיב עם השכבות הגבוהות. האוניברסיטאות מגביהות את שכר הלימוד מדי שנה, המכללות הפרטיות הולכות וצוברות תאוצה והשכבות החלשות סופגות את

מירב הפגיעה. לפני מספר שנים החליטו ד"ר עדי קול, דב לאוטמן, פרופ' דוד מנשרי ופרופ' אריאל פורת ליזום שינוי. גמלה בליבם ההחלטה להקים את תכנית 'אוניברסיטה בעם', אשר מאפשרת לשכבות מוחלשות לרכוש השכלה גבוהה. בבסיס התכנית עומד הרעיון כי ידע הוא כוח אשר ראוי כי יימצא בידי כולם, או כהגדרתם, 'דמוקרטיזציה של הידע'. ידע חיוני מרוכז בידי שכבת אוכלוסייה מצומצמת, עובדה שהופכת את השכבות שמתחתיה לתלויות

בה לחלוטין. החזון - צמצום פערים חברתיים.מאות מבוגרים ובני נוער כאחד פוקדים את ונוטלים חלק כתלי האוניברסיטה מדי שבוע ביוזמה הברוכה. מרגע הגעתם הם מחולקים לקבוצות של כ-60 אנשים כל אחת, ומשתתפים זכאים הם בסיומו אשר שנתי מבוא בקורס לתעודת גמר. הקורסים מורכבים מחמש מגמות שונות: משפטים, רפואה, מנהל עסקים, תקשורת ופסיכולוגיה. כל קורס עוסק בהבהרת מושגי יסוד

באותו תחום, וכן בהקניית ידע רלוונטי נוסף.את התכנים מעבירים סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, אשר כל קורס אותו הם

מלמדים מקנה להם נקודות זכות אקדמיות. אוכלוסיית הסטודנטים במדינת ישראל נוטה לקחת כמובנת מאליה את הזכות לחינוך. החופש ללמוד ולהשכיל אינו ניתן לכולם. אחד המשפטים שנאמרים לכולנו עוד מילדות הוא- "ידע הוא כוח". הכוח הזה נמצא בידיהם של מעטים, אשר מנצלים

אותו על חשבונם של החלשים מהם. רבי שלמה אבן גבירול אמר פעם כי "ערך כל

אדם- כפי מה שהוא יודע".האחריות עלינו.

לפרטים נוספים ולתרומות www.unibaam.tau.ac.il

28

ההמצאה הגדולה ביותרמהם הרעיון, התגלית או התקלה ששינו לעד את פני האנושות ואת חיינו ומי ביקש מהם לעשות את זה? 6 כתבים, 6 תשובות

תיכנסו לפרופורציותלירון וינברג סוגרת חשבון עם יוון העתיקה

ובובת ה"ברבי"

לכל אורך ההיסטוריה עסקה האנושות באסתטיקה. כבר בתקופה הקלאסית של התרבות היוונית, במאה השישית לפני הספירה, החלה הסגידה לאידיאל היופי הבא לידי ביטוי בהרמוניה פלסטית. האומנים בתקופה זו הרבו לעסוק בגופו של האתלט, אשר תואר כמושלם מבחינה אנטומית. השלמות, בעיקר הפיסולית, שיקפה סגידה ליופי ואידיאליזציה של האדם, ובאה לידי ביטוי

בגוף הפרופורציונאלי, השרירי ונטול השערות. במאה ה-14 חזרה התקופה הקלאסית, שהפעם קבעה את בירתה באיטליה וזכתה לכינוי 'רנסאנס', שפירושו לידה מחדש. אומנים כמו דונטלו, ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו ורפאל למדו את האנטומיה של גוף האדם ויצרו תיאור חזותי מושלם על פי מיטב

המסורת היוונית. בסוף המאה ה-16 הייתה אירופה נתונה בתקופת הבארוק, אשר הייתה ההפך הגמור מהרנסאנס, ובה חל איזשהו שינוי באידיאליזציה. לפרק זמן מסוים נדמה היה שתם עידן הסימטריה. הדמויות הפכו אנטי-קלאסיות, כלומר, רחוקות מלהיות מושלמות

במובן הקלאסי, ונולד אידיאל יופי מדושן. דימוי הגוף בחברה השתנה ואומנים החלו לפסל נשים בריאות,

עגלגלות ומלאות, ואף שמנות במונחים של היום. הסגידה לממדים השופעים לא החזיקה מעמד לאורך זמן, וחזונם של היוונים והרומאים הקלאסיים אנו. בעולמנו חותמו את והטביע לתחייה קם קידוש אידיאל היופי בעזרת המהפכה התעשייתית והתפתחות הטכנולוגיה הביא לפיצוח הקוד האסתטי בכל הקשור לאומנות, והצעד הבא היה לא אחר מאשר פיסול הגוף האנושי עצמו. בתוך כך צמח דור שתפיסת

היופי שלו מחייבת התערבות כירורגית. הרצון להיראות כמו "זורק הדיסקוס" של מירון היווני, או לימים בובת ה"ברבי" של הנדלר, הניב את תעשיית הרפואה האסתטית. הבל החן ושקר היופי המושלם והסימטרי שהנחילו היוונים מהווים מקור הכנסה בלתי נדלה למנתחים הפלסטיים בתקופתנו אנו. כירורגיה פלסטית, חיטוב הגוף והמסת שומן, ורידים, אסתטיקה בלייזר, העלמת הסרת שיער וגינאלית, לפני ואחרי, 'ליפטים' והגדלת חזה - כל אלה נועדו לשפר לנו, בעיקר לנשים, את איכות החיים. כיום ניתן לממש את החזון היווני בקלות, כי אין משהו ש-12 אלף שקלים לא יוכלו לפתור. פשוט מוסיפים cc בכל צד. ומה אפשר לבקש ליום ההולדת 200

הבא? אולי אף חדש ומעוצב, או מריטת שערות בלתי נסבלת לצמיתות.

ניתוב גורליחן פרי יוצאת להילחם במערכת

כולנו זוכים להתקשר מפעם לפעם אל גופים בהם מותקנת מערכת לניתוב שיחות. זהו שער הכניסה של הלקוח המסכן אל העסק. בעלי העסק רואים במערכת כזו יתרון, שכן אחרת לא היו מתקינים אותה. בפועל, ייעול שכזה גורר לקוח עצבני ומותש. משך זמן הניתוב )כולל ההמתנה, המלווה במוזיקת רקע מרגיעה או גרוע מכך, בפרסומות, והשלבים המקדימים את ההגעה אל נציג השירות האנושי שיפתור את בעייתנו( הוא

ארוך מנשוא. מייד לאחר החיוג מקבל את אוזנינו קול מתכתי: "ברוכים הבאים לחברה X, לעברית נא להקיש 1". את השלב הזה רובנו עוברים בהצלחה. "לפניכם מערכת לניתוב שיחות, אם ידועה השלוחה המבוקשת נא הקש מספרה כעת". מסכת הייסורים מתחילה. אם לא מדובר בעסק אלא באדם פרטי, כנראה שהוא מתכוון פשוט לשבור מנטלית את הפונים אליו, או

29

ההמצאה הגדולה ביותרמהם הרעיון, התגלית או התקלה ששינו לעד את פני האנושות ואת חיינו ומי ביקש מהם לעשות את זה? 6 כתבים, 6 תשובות

סתם לעצבן אותם. אחרי שהקשנו את מספר תעודת הזהות ואחריו סולמית, קוד סודי ואחריו שוב סולמית )בשלב זה, אגב, חשוב להיות זהירים וממושמעים להוראות שכן, אם טעיתם אתם עלולים לחזור לשלב הראשון...( המערכת סוף כל סוף זיהתה אותנו. כעת אפשר להמשיך, בתקווה לזכות במענה אנושי, אך לא! הקול הזר ממשיך: "הקש 4 ללקוחות עסקיים, 5 ללקוח חדש, 6 ללקוח פרטי, המספר שבחרת אינו תקין, 7 לתקלה

טכנית, המספר שבחרת אינו תקין"."הינך מועבר אפילו המערכת כבר מתייאשת: לנציג שירות" )אמיתי!!!(. הישועה הגיעה. או אז אנו מתבשרים כי זמן ההמתנה ארוך מהרגיל ועדיף וחוץ מזה "המנוי יותר, שנתקשר במועד מאוחר

בשלוחה אליה הגעתם אינו יכול לענות". והנורא מכל: אחרי שפינינו את לוח הזמנים שלנו, ביטלנו את כל הפגישות והוצאנו את התוכי, החתול והכלב לסיבוב, אנו מגיעים ללא אחר מאשר הנציג הנכסף. קול אנושי נשמע מן העבר השני של הקו. אנו נרגשים, מבולבלים, כמעט ששכחנו מה הייתה הסיבה לכך שהתקשרנו. אנו מתחילים לגולל את סיפורנו בפני הנציג, הוא מבקש מאיתנו להמתין, ואז הגרוע מכל קורה - השיחה מתנתקת. אין סיכוי בעולם שנגיע

שוב אל אותו נציג שירות. ממוטטים ומרוטי עצבים אנו מניחים את השפופרת בייאוש.

יש לי חזון - עולם ללא מערכת לניתוב שיחות. דמיינו לעצמכם... מצליחים? מושלם, הא?

מציאות מדומהגל חן מתקשה להיזכר בתקופה שלפני

2.0 web -ה

המשימה לבחור באדם אחד בעל חזון שהשפיע על העולם גרמה לי לקונפליקט של ממש בין ארבע הטוויטר, הפייסבוק, הגדולות שלי: האובססיות האייפוד וגוגל. מארק צוקרברג, ג'ק דורסיי, סטיב ג'ובס או לארי פייג' את סרגיי ברין. מי מהם הוא

הגיבור האמיתי שלי?הסוגיה היא כמו לבחור בין אמא לבין אבא, טרגית לא פחות מבחירתה של סופי - ופתטית לא פחות מליין ההופעות הזקן והחבוט העומד להציף את חופי

ישראל בקיץ הקרוב.לאחר התחבטויות רבות הבנתי שלא אוכל להכריע באופן מוחלט בדילמה הקשה, לא בלי להרגיש שאני בוגדת באחד הצדדים, ולכן אין לי ברירה אלא להכריז:

גיבור התרבות שלי הוא ה-web 2.0 וגרורותיו.בין אם מדובר בגישה לאינסוף קבצי מוזיקה, חיפוש מידע מיותר סלאש חשוב, תמונות של בחורות שמנות בביקיני או שורות שנונות מחייו הפרטיים של אדם זר, אני מכורה. אני לא פותחת את היום בלי לבדוק את חשבון הג'ימייל, הפייסבוק והטוויטר שלי - ולא סוגרת יום בלעדיו. ואם המשפט האחרון גרם לכם לחשוב שמדובר אך ורק בפעמיים ביום, אתם טועים בתכלית. ביניהן נמצאות שעות שלמות ביום של ריפרשינג, גוגלינג, פוסטינג, יוטיובינג ופייסבוק-סטוקינג. בין לבין אני כמובן מתהלכת עם אוזניות, שהעולם האמיתי לא

יטריד אותי, חלילה, ממה שקורה שם בפנים. קראו לי חנונית, קראו לי היפסטרית. זה לא מעניין

אותי, אני ממילא לא אשמע. אני עם האייפוד.קשה לי להיזכר בעולם נטול אינטרנט. בעולם המייסר הזה שהייתי צריכה לדבר בו עם אנשים בשביל שהם יידעו מה קורה בחיים שלי, במקום שפשוט יעקבו

אחריי בטוויטר. בעולם וירטואלי קל להיות הגיבורה בסרט של עצמך. באינטרנט של פרה עידן ה-web 2.0 פתחתי בלוגים כמעט באותה תדירות בה סגרתי אותם. בלוג דורש השקעה, הקפדה, פרסום. העולם החדש הזה, מיקרו-בלוגינג, אם תרצו, נותן לי אומנם רק 0.15 שניות

30

- ולא 15 דקות, אבל כמהירות הזרקור כך גם מהירות התגובה. יתרה מכך, אני אפילו לא ממש רוצה תגובה. מעדיפה ריטוויט. פשוט תחזרו על המילים שלי בפני כל מי שעוקב אחריכם. אולי אשיג מכך זרים מוחלטים

חדשים שיעקבו אחר 140 התווים שלי. אל תגיד שאני יפה, פשוט תעשה like על תמונת הפרופיל שלי. ניצולת הרבה יותר נכונה של אנרגיה. חוץ מזה, ככה כולם יידעו, שזה יותר חשוב מהאמירה

עצמה.אני לא יודעת אם לקרוא לזה חזון או לקרוא לזה אחרית הימים - אבל בין אם אתם מכורים כמוני, ובין אם סרבני-מצפון, אי אפשר להתכחש לעובדה

שה-web 2.0 הוליד עולם שונה. OMG ?3.0 web-ומה יהיה בעידן ה

ניתן ליצור עם גל קשר וירטואלי ב- galchs@gmail.com Twitter.com/galchs או

הכדור והארץתלם יהב סוגד לאליל בן תשעים הדקות

לא מעט המצאות עיצבו ושינו את חיינו לבלי הכר: הגלגל, הדפוס, הנורה, הטלפון ועוד רבות אחרות. לכל אחת מהן מקום כבוד השמור לה בספרי ההיסטוריה. אולם, זהותה של ההמצאה החשובה ביותר ידועה

וברורה לכל. אותו בחור אשר הטיל כדור לתוך מגרש וצעק: כוחות!" הוא האדם נעשה בואו כדורגל. "יאללה המבריק ביותר בזמן המודרני. אלמוני, יליד אנגליה, חתום על אחת ההמצאות ששינו את תרבות הפנאי בעולם. בהינף יד, גאון עלום שם מייסד את אחד מענפי

הספורט המצליחים והמוצלחים ביותר. תחילת הכדורגל באמצע המאה ה-19, כאשר החליטו האנגלים, בצעד שמאוד לא מתאים להם, לקבוע לענף חוקים וכללים. ההתאחדות האנגלית כללה מספר קבוצות, עד אשר הכדורגל התפשט גם מעבר לגבולות האי הבריטי אל שאר העולם, במחצית השנייה של המאה ה-20. בשנת 1930 שוחק בפעם הראשונה המונדיאל, או גביע העולם, ומאז הפך לאירוע השיא של הכדורגל. מומחים סבורים כי מעל מיליארד איש ישובים מרותקים למסכי הטלוויזיה בעת גמר המונדיאל ובשלבי ההכרעה של ליגת האלופות. הסטטיסטיקה המקומית אינה כה מדויקת, אולם הידענים טוענים כי מאות מיליארדי אנשים דבוקים לכיסאותיהם ברחבי הפלנטה מדי שנה כאשר שתי הקבוצות המובילות ביקום נפגשות למפגש ענקים במפעל העתיק בהיסטוריה- גביע הטוטו הישראלי.

כדורגל זה ענף הספורט היחידי בעולם שבו ילד נמוך ושובב, משכונה ענייה בארגנטינה, יכול לשלהב המונים, וכל זאת רק בזכות יכולתו המרהיבה ללהטט בכדור ולבעוט בו בצורה מדויקת אל עבר שער מרושת. כמובן שגם בארצנו הקטנטונת- אימפריה עולמית

בכדורגל לדעת הרוב- יש להטוטנים לא פחות, אם לא יותר, גדולים. לצערנו, העובדה כי החמצן בריאותיהם מחזיק לרבע שעה, אביהם לא מתיר להם לשחק כל עוד המאמן על הקווים, הסוכן שלהם מאמין כי הליגה הבלגית החמישית זה כבוד גדול לילד והיכולות התיאטרליות שלהם מודגמות לא ב"הבימה" אלא בבלומפילד, מותירה את שחקני הפלא שלנו מחוץ

לבמה העולמית. אולי יבוא יום ואותם ענקי המשחק הישראלי, אותם כולנו מכירים ומוקירים, יבינו כי הדמיון בין כדורגל ובין קומדיית הטעויות המביכה שהם מציגים קלוש עד לא קיים. מצד שני, תמיד אפשר לנסות את מזלנו

בקריקט.

חופש התקתוק הדס שלגי תוהה האם צריך את המקלדת

הדעה המקובלת היא, בהנחה שמישהו נתן על זה את הדעת, לפני שלקחו לו אותה לגמרי )שאז צריך היה לבדוק אם המשטרה מטפלת במקרים של גניבת דעת( היא שהמקלדת, וכל הדברים שמתלווים לה, כמו עכבר, מסך ומחשב, הם פרי חזונם של אנשים שראו לנגד עיניהם את הצרכים המשרדיים. כי כידוע, אף אחד לא באמת חשב שמישהו ימצא עניין במחשבים אישיים, בדומה לסיפור המוכר על מבקרי הטלפון, שתהו מדוע שמישהו ישתמש באמצעי הבלתי-יעיל

הזה, כשכל-כך יותר נוח לשלוח שליח.אבל לענייננו - המקלדת. לדעתי, חזונם של ממציאי המשטח המכופתר ועושה הקליקים לא היה לספק את צורכי המשרד, שהרי מי שמע שלמשרד יש צרכים, אלא שהם נשאו מבטם למטרה נעלה הרבה יותר. עזרים לאנשים מוגבלים. יש מי שזקוק לכך שמכונת הממתקים בקמפוס תאמר לו תודה )ובאמת, טוב לדעת שהנימוס עדיין לא פג מן העולם ושיש מי שמעניק לך תשומת לב בבוקר קודר ועמוס שיעורים(, ויש מי שצריך, כמוני, מכשיר שמאפשר לו להחליף את ההירוגליפים המצריים וכתב היתדות שידיו מפיקות באותיות נאות ואחידות, בלי להזדקק לשיעורי הוראה

מתקנת בכתיבה תמה.כמובן, שלעניין הזה יש גם כמה חסרונות ידועים, שהרי, חוזי המקלדת, שראו בדמיונם כיצד יחוסו על עיניהם האומללות של קוראיי, גם אם לא על נפשם, וחלמו על היום שבו אוכל לתקתק להנאתי את רשימת המכולת שלי, לא שיערו בנפשם שאז כבר לא יקנו במכולת. אבל בעיקר, לא צפו את גודל הנזק שייגרם למה שמתעקש להיקרא כתבי יד של ספרים. שכן, כתבים אלו, שנוי אותיותיהם המודפסות מתעתע בכל מי שבהישג ידו מקלדת לחשוב שהוא סופר, מציפים את ההוצאות במבול ספרים מתחזים, ואלו, בתגובה, מוציאות את הוצאותיהן על היצורים

היוצרים, בבחינת יראו וייראו.

לו היו חוזים את העתיד נכוחה, קרוב לוודאי שהיו ממציאי המקלדת מחוקקים צו בנוסח "אל תשלח ידך אל המקלדת לשווא", ואז אולי הייתה נמנעת גם הקלות הבלתי נסבלת של הטקבוק, המעוגנת בחופש הטמטום. אבל בינתיים, נשארנו בעיקר עם התהיות, האם המילה ה"כתובה" שנלכדה ברשת

תשרוד את "הישרדות".

ברווז עיתונאי דניאל דולב מתגעגע )תרתי משמע(

לדודו גבע

האגדה מספרת כי מבין כל יצירותיו הצליח ואן-גוך למכור במהלך חייו תמונה אחת בלבד. רק לשם השוואה, בשנת 1987 )97 שנים לאחר שהתאבד( נמכר אחד הציורים בסדרת החמניות שצייר ב-39 מיליון דולר. דודו גבע הוא ואן-גוך התל-אביבי, לא פחות. בשנות חייו האחרונות הגה גבע את "התכנית לבירווז תל-אביב", שרצתה להכניס לנו לחיים קצת נונסנס, לעשות עיר "קרקסית" שיש בה אמנות מחתרתית

נגישה לכולם, ובעיקר, שכיף לחיות בה.גדולתו של גבע הייתה בשילוב הכל-כך מדויק של נונסנס וסאטירה, סוג של קרקס עם אמירה פוליטית נוקבת שבו הכל מותר. להציג לול תרנגולות כמחנה ריכוז, לשלח מחבל מתאבד אל אבריה האינטימיים של שרה בממשלת ישראל ואפילו, רחמנא ליצלן, להציג את מובי-דאק, גיבור הלול בן דמותו של דונאלד-דאק, כשהוא מקיים יחסי מין עם שתי תרנגולות בו-זמנית )כאן אגב, התערב ביהמ"ש העליון וקבע כי מדובר

בהפרת זכויות יוצרים(.גבע, בניגוד לואן-גוך, זכה להצלחה והכרה עוד בחייו, וספק אם יש בארץ עוד אמן כה מחתרתי שהצליח להחזיק מדורים קבועים בשלושה עיתונים גדולים )"חדשות", "מעריב" ו"העיר"( במשך יותר מעשרים שנה; אלא שאת חזונו ל"בירווז" תל אביב, לא זכה

להגשים. בפברואר של שנת 2005 הלב אמר די, וגבע נפטר כשהוא מותיר אחריו אלפי ברווזים יתומים. שני ברווזיו הביולוגיים, תמי ואהרון, החליטו להגשים את החזון, ויחד עם שורת אמנים הביאו את עיריית תל אביב להציב בלון-ברווז ענק על גג בניין העירייה למשך כשלושה שבועות. יוסף )פקיד העירייה(, שרגא צדרבוים )העיתונאי(, הרב-שאנן )גיבור-העל הצה"לי שניצח את גודזילה( ושאר דמויותיו של גבע עמדו נפעמות,

ואיתן עוד כמה מאות אלפי מברווזי העיר. מאז עבר הברווז הענק למוזיאון הקומיקס בחולון, אבל אחיו הקטן עדיין נמצא לא רחוק משם, בכיכר מסריק, עם תיק המסמכים ביד, נותן טיפת קרקס וחיוך בלב של מדינה שנמצאת תמיד בין פרשה למלחמה,

ועדיין )כמו תמיד(, אופטימי.

32

כתבת "תזה" יצאה לשוטט ברחבי הקמפוס במטרה למצוא תשובה לשאלה הנצחית - יש חיים אחרי התואר? הדס צור

בקרוב תסתיים עוד שנת לימודים. יש מי שיוכל לנשום לרווחה, כשבפניו עומדות עוד שנה או שנתיים במסדרון שנקרא תואר ראשון; ויש מי שייאלץ לצאת ברגליים רועדות אל העולם הגדול, להתגלגל מראיון עבודה אחד למשנהו ולהתחיל לבחון את ערכו של

התואר בו השקיע שלוש שנים מחייו.אז מה מקנה לנו התואר? האם הוא פותח בפנינו דלתות, ואם כן, האם לדלתות האלה כיוונו? האם התקדמנו בחיים, או שמא חזרנו לנקודת ההתחלה ועכשיו אנחנו פשוט מלצרים משכילים יותר? האם

אין מנוס מלהמשיך היישר לתואר שני?

התואר פתח לי את הראש"לסיים תואר ראשון זה כמו להיות אחרי צבא - רק יותר גרוע", מחייכת יעל, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון וב.א. כללי, "כמו השלב בו כולם חוזרים מהטיול ולא יודעים מה לעשות עם עצמם. במיוחד אם לא למדת מקצוע של ממש. כשסיימתי, זה הרגיש כאילו אני צריכה

לעשות משהו עם החיים שלי... אבל מה?"לאחר שסיימה את לימודיה לתואר טסה יעל למשלחת התנדבות בקמבודיה, במסגרתה חיה בכפר ולימדה אנגלית במשך שלושה חודשים. המסע השפיע עליה מאד, לדבריה, וגרם לה להבין שלאוניברסיטה היא לא רוצה לחזור. לא עכשיו. המוסד האקדמי, הסגור, נראה לה מיושן, והיא הבינה שהיא רוצה לעסוק בחינוך כחלק מהחיים. מצד שני, מאמינה יעל כי עבור רבים מאיתנו מהווה התואר הראשון, בנוסף לתעודה ולמקצוע שהוא

מעניק, שלב בבירור דרכנו בעולם. "ברור לי שגם לכיוונים החדשים, שלא קשורים לתואר, לא הייתי מגיעה מבלי ללמוד. הייתי מעזה פחות, יודעת פחות. התואר פתח לי את הראש, הייתה לו משמעות, הוא העצים אותי. לכן, במידה מסוימת, נראה לי פחות חשוב מה אתה לומד. העיקר שזה יגרום לך להיפתח, להתעניין, להבין מה אתה רוצה". מה שבטוח, ללחץ הסטודנטיאלי, לתחושות האשם, למבחנים ולמטלות יעל ממש לא מתגעגעת, ובשנה האחרונה היא מברכת על הזכות

לחזור לעסוק בדברים שהיא אוהבת.

כשיש רק עבודה, משהו חסרניר, סטודנט לתואר שני בפיזיולוגיה, מזדהה עם הדברים. "התואר הראשון עזר לי להבין מה אני רוצה, מה מעניין אותי. עשיתי תואר ראשון במדעי הים, והבנתי שאני נמשך יותר לביולוגיה מאשר למקצוע שלמדתי". לאחר שסיים את לימודיו לתואר הראשון, חיפש ניר במשך כשנה עבודה בכל תחום שמצריך

מספיק שהתנסיתמשלושת הסיפורים שלעיל עולה כי ניתן לסווג את מקצועות הלימודים לתואר ראשון לכאלו המעניקים לבעליהם סיפוק רוחני גרידא, לעומת כאלו המתגמלים אותו במישור הכספי והתעסוקתי. האם אלו הם אכן פני הדברים? לא בהכרח. מורן, בוגרת תואר ראשון בקולנוע, מספרת כי רבים מאלו שסיימו איתה את התואר השתלבו לאחר מכן בתעשייה. מורן עצמה החליטה להמשיך ללימודי עריכת סאונד, כך שלא התנסתה בחיפוש עבודה בסוף התואר, אולם בימים אלו מונחת הצעת

עבודה לפתחה.

"זה תחום שתלוי הרבה באמביציוזיות של הסטודנט", היא מדגישה, "השאלה היא האם הוא לוקח ומנצל את מה שמוצע לו בלימודים. בתחום הקולנוע, אוניברסיטת תל אביב מציעה הרבה, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת מוניטין. הרבה מבוגרי החוג הפכו ליוצרים ושחקנים מרכזיים ומוערכים בתחום, ומי שמלמד בפקולטה מגיע ממש מתוך התעשייה". עם זאת, טוענת מורן שבתחום הקולנוע, לא התואר הוא שקובע. "מספיק שהתנסית", היא אומרת, "שצברת ניסיון והצלחת

להכניס רגל לתחום, וכבר זכית במשהו".

את התואר לא למדתי מתוך ענייןאם השיחה עם מורן מגלה כי גם לימודים בעלי ישימה בעליל עשויים להפתיע תדמית בלתי ולהוביל לאפיקים מעשיים, הרי שסיפורו של מיכאל ממחיש כי גם ההפך עלול להיות נכון. שבוי במקסם השווא של בועת ההיי-טק, צעד מיכאל במסלול בטוח כביכול לעבודה יציבה עם משכורת שכבר מתחילתה מתגמלת כראוי, אך החיים הפתיעו וניפצו את תכניותיו. כשהתלבט איזה מקצוע ללמוד, החליט משיקולי רווח ותועלת לבחור בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. בתקופה ההיא סטודנטים 'נחטפו' על ידי חברות היי-טק שחיזרו אחריהם כבר בשנה השלישית והרביעית ללימודיהם; אולם ככל שהתקרב מיכאל לסיום

תואר במדעי החיים, ולא מצא דבר. תקופת החיפושים הייתה בעיצומו של המשבר הכלכלי, מה שלא הקל על הסיכוי למצוא עבודה, אולם נראה כי שורש הבעיה עמוק יותר. "כל מי שלמד איתי במחזור וסיים, או שהמשיך לתואר שני או שמצא עבודה שמתבססת על ידע אחר, מהצבא לדוגמא. אף אחד לא נכנס לשוק

העבודה בתחום בו למדנו". בסוף שנת החיפושים המתסכלת עשה ניר חושבים. "החלטתי לחזור ללמוד. מעבר לרצון להגדיל את הסיכוי למצוא עבודה, הרגשתי צורך בכך. כשיש רק עבודה בחיים שלי, משהו חסר". גם מלימודיו לתואר שני בפיזיולוגיה לא ייצא ניר עם מקצוע ועבודה מובטחת, אך לדבריו, תואר שני הוא אכן מקצועי יותר, פרקטי יותר ובתקווה, הילת היוקרה שהוא משווה לבעליו

גם תסתבר כאפקטיבית יותר בקורות החיים.

לי לא היה ספק כל הדרךבעוד שעבור יעל וניר שימש התואר הראשון בעיקר מראה אשר בעדה יכלו להתבונן טוב יותר בעצמם, הרי שישנם גם כאלו המשתמשים בו כמקפצה ישירה אל עבר העתיד. כזה הוא המקרה של דנה, בוגרת תואר ראשון באדריכלות, אשר בניגוד לדעה המקובלת לפיה קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לתחום, עובדת כיום במשרד אדריכלות בתל אביב. לאחר חמש שנות לימודים עתירות לילות לבנים, בהם שקדה על עבודות והתכוננה לבחינות, יצאה דנה אל שוק העבודה, אף היא בתקופת המשבר. לקח לה שלושה חודשים

להתקבל למשרד.

"כמעט כל מי שאני מכירה מצא עבודה", היא מספרת. "אתה מתפשר על היוקרה, הכסף והדברים שאתה רוצה. יש המרגישים תסכול, כי המשכורות מסתכמות בפרוטות ואתה עלול להרגיש שלמדת קשה מאד במשך חמש שנים, מבלי לזכות בתגמול בסוף". דנה, לעומתם, מרוצה. היא מרגישה שיש לה עוד הרבה מה ללמוד ומודה על כך שהתקבלה ללא ניסיון לעבודה בתחום בו היא מעונינת, ושהיא שלמה עם הבחירה בו. "לי לא היה ספק כל הדרך. לא הייתי שורדת את חמש השנים הללו אם לא הייתי בטוחה

בכך שזה מה שאני רוצה".

"פוטרתי חודש-חודשיים לפני סוף התואר. היה ברור שאנחנו, הראשונים נהיה הסטודנטים, שנעוף. בסוף חזרתי לאוניברסיטה כמתרגל, נתתי שיעורים פרטיים ולימדתי בתיכונים. ולא, זה לא גרם

לי לרצות להתעסק בחינוך"

העולם הבא

"גם לכיוונים החדשים, שלא קשורים לתואר, לא הייתי מגיעה מבלי ללמוד. הייתי מעזה פחות. התואר פתח לי את הראש, הייתה לו משמעות, הוא העצים אותי. לכן, במידה מסוימת, נראה לי פחות חשוב מה לומדים"

33

התואר, הלך שוק ההיי-טק והידרדר. עוד כסטודנט עבד בחברה מצליחה והיה צפוי להתקדם, אבל אז הגיע המשבר ומיכאל לא רק שלא נחטף, אלא אף פוטר והפסיד את תקן המהנדס שלדבריו, כבר

היה מונח לו בכיס. "פוטרתי חודש-חודשיים לפני סוף התואר", הוא נזכר. "אבל הכינו אותנו לפיטורים הרבה לפני כן. היה ברור שאנחנו, הסטודנטים, נהיה הראשונים שנעוף". מרבית חבריו, שחוו אכזבה דומה, חזרו לאוניברסיטה לתואר שני. "אני המשכתי לחפש עבודה, אבל חיפשו אנשים עם ניסיון של ארבע שנים לפחות. באיזשהו שלב מצאתי עבודה, אבל אז הייתי 'סנוב' והייתי בטוח שאמצא משהו יותר טוב. בסוף חזרתי לאוניברסיטה כמתרגל, נתתי שיעורים פרטיים ולימדתי בתיכונים. ולא, זה לא

גרם לי לרצות להתעסק בחינוך". עכשיו מתכונן מיכאל ללימודי תואר שני במנהל עסקים, מתוך מחשבה שהדבר יפתח לו אופציות נוספות בעתיד. "אני, את התואר לא למדתי מתוך עניין", הוא מודה. "אם הייתי בוחר את מה שמעניין אותי הייתי הולך על יחסים בין לאומיים. הלכתי על

תחום שהוא כביכול בטוח מבחינה תעסוקתית, אבל מסתבר שזה תחום מאד רגיש להשפעות הכלכלה

העולמית, אז אני מנסה להיפתח לדברים אחרים".

מחשבות חלוקותקשה לנבא גורל אחיד למסיימי תואר ראשון. יש מי שמסיים תואר במה שמכונה 'מקצוע' ואינו מוצא עבודה, ויש מי שמסיים תואר במדעי הרוח ומוצא. אין נוסחאות להצלחה. כל בוגר הוא סיפור בפני עצמו. מול הניסיון לבחור בנתיב אקדמי על סמך חישוב הסתברויותיו התעסוקתיות, ניצבת שאלה ערכית בדבר תכלית התואר עצמו. יש הבוחרים במקצוע לימודים לתואר ראשון כחלק מתהליך בירור ולמידה עצמיים. הבוחרים ללמוד בחוגים לספרות, ללימודי מזרח אסיה ולסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, או לחילופין להשלים תואר בין-תחומי באומנויות, כנראה מלכתחילה לא מגיעים לאוניברסיטה במטרה לרכוש מקצוע אלא דעת, השכלה רחבה ותעודה שיש בצדה סטאטוס. אחרים מתחילים לימודיהם לתואר ראשון מתוך הנחה מקדמית שיעשו גם תואר שני. סוג שלישי של סטודנטים הם אלו המעדיפים תואר ראשון שבסופו

סטאז', אשר יוציאם היישר אל עולם העבודה. אחת מהסיבות לזילות ערכו של התואר הראשון היא ריבוי המוסדות האקדמיים בארץ. כיום פועלים בארץ שמונה מוסדות אוניברסיטאיים, לצד 49 מכללות אקדמיות. מספר הסטודנטים כיום גדול פי ארבע מאשר בשנות השמונים. נתון זה מעורר מחשבות חלוקות. יש הטוענים כי מדובר במגמה השכלה. לרכוש לרבים המאפשרת מבורכת, מנגד, טוענים אחרים כי צדה השני של התופעה הוא ירידה משמעותית בערך התואר. כך או כך, עובדה זו משנה את השוק, שנאלץ לפתח מסננים תעסוקתיים נוספים, כגון תואר שני. יש לשאול כיצד ניתן למנוע את הפגיעה באלו שמתקשים לעמוד מבחינה כלכלית בדרישה לתואר שני; מה יהיה על אלו שאינם רוצים לשוב לאקדמיה ולחיים סטודנטיאליים; ומה יהיה השלב הבא, כאשר גם

התואר השני יאבד מערכו?בנימה לא - חד-משמעית זו, נאחל הצלחה ליוצאים אל העולם ונאמר תודה לאל בשם הנשארים זמן מועט של חסד בחממה המתקראת לעוד

לימודים לתואר ראשון.

יעל - בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח

התיכון וב.א. כללי

דנה - בוגרת תואר ראשון באדריכלות

מיכאל - בוגר תואר ראשון בהנדסת חשמל

ואלקטרוניקה

ניר - סטודנט לתואר שני בפיזיולוגיה

מורן - בוגרת תואר ראשון בקולנוע

מצאתי עבודה!

יום משכורת

בונוס

קביעות בעבודה

פיטורים - חזור לנקודת מוצא

34

אינדי-אניםגיא בן-שטרית ואור בהיר מלהקת “אטליז” על הקשר בין נוסטלגיה, סקס Muper Photo ,גרוע והורדות בחינם. ראיון עם בשר / מאת גל חן, צילומים: אוהד רומנו

/ מוזיקה

"באטליז מוכרים חלקים של בעלי חיים, שהפסיקו להיות חיים - וכשהם על הצלחת, בסוף, התוצאה יכולה להיות או טעימה ומהנה, או פשוט ניסיון לא מוצלח ולא מעניין", ענה לי גיא בן-שטרית, אחד הגיטריסטים של EatLiz, להקת רוק אלטרנטיבי ישראלית, שמרעננת את סצינת האינדי המקרטעת בארץ, כאשר

נשאל מהו מקור שמה של הלהקה.חייכתי. שלפת את זה עכשיו מהראש?

"מודה. אבל זה בדיוק הרעיון שמאחורי השם. השם תמיד מוצא את מקומו בתוך ההקשר. אפשר למצוא לו עשרות פרשנויות – וכל פרשנות היא תמיד רלוונטית. חלק מהמטרה היה, כמובן, להתאים את עצמנו גם לקהל ישראלי וגם לקהל לועזי,

עם משחק המילים שהשם יוצר."הראיון נערך בסלון דירתו הפלורנטינאית של בן-שטרית. למרכז תל-אביבניקית מושבעת כמוני, פלורנטין היא כמו חו"ל. הודו, אם תרצו. בכל פעם שאני מגיעה לשכונה אני חומקת רק בקושי ממטר מי-המזגנים הפונים לרחוב. ציפיתי להגיע לדירת אומנים טיפוסית בפלורנטין, עם לונגים מהוהים בעלי הדפס זול של מפות

אסטרולוגיות ורצפות שלא נשטפו זה זמן רב. והנה עוד קלישאה תל-אביבית התנפצה לי מול העיניים. הבניין החדש בו גר בן-שטרית מבהיק מניקיון, הריהוט חדש, בלי בדים המכסים את חורי הסיגריות וכתמי הקפה - והוא אינו מגיש לי ערק, אלא מיץ תפוזים טבעי. השיא, אם אתם

מוכנים לזה, היה טמון בעובדה שהבניין כלל מעלית.חברי הלהקה כוללים את בן-שטרית ואור בהיר, עימם נפגשתי, בנוסף לעמית ארז, לי טריפון, הדר גרין ועומרי הנגבי. הם חברו אחד לשני מתוך מעגלים משותפים בברנז'ה, והחלו להופיע יחד בשנת 2000, כאשר ההופעה הראשונה התקיימה

במועדון האלטרנטיבי "תיאטרון תמונע".לא קל להיות מוזיקאים. האם הבחירה בתחום הייתה מודעת, מכוונת-מטרה?

"גם לא קל להיות איש אפור", אומר גיא."ניסיתי לא להיות מוזיקאי הרבה פעמים", קוטע אותו אור, "אף פעם לא הצלחתי."חברי "אטליז" דוגלים בפרי-שרינג, ושני אלבומיהם מוצעים להורדה בחינם באתר שלהם. "אנחנו רוצים לתת למעריצים שלנו להוריד את הדיסק לפני שהוא נמצא באינטרנט. לפני שפורצים אותו. המרחק מולם הולך ומצטמצם ככה, זה

אנחנו והם."אבל אתם לא מרגישים שבאופן מסוים המוזיקה מאבדת משהו מהקסם שבה? מהייחודיות שבה? שיש כבר יותר מדי היצע ומהירות-מודם מכדי שאפשר יהיה להתעמק באמת באלבום אחד, כפי שהיה בימים בהם היינו קונים דיסקים, קוראים

את המלים פעם אחר פעם, צורכים פחות מוזיקה?"מצד אחד", מתחיל אור, "משהו ברומנטיקה הלך לאיבוד. כבר לא צריך לקום ולהחליף צד לתקליט. מצד שני, הרבה דברים שהיו מתפספסים פעם מתגלים.

אני מגלה דרך MySpace המון להקות שלא הייתי מכיר, אם הייתי מקשיב רק למוכר המגניב בחנות הדיסקים."

"התוהו ובוהו יוביל לרה-אורגניזציה", אומר גיא. "אנחנו רק צריכים לצייר את הציור מחדש. דווקא מתוך הנתק הזה אנחנו נאלצים למצוא את היהלומים בתוך כל הז'אנר, אבל עכשיו אנחנו יכולים לבחור. לי זה עדיין מוזר שאנשים אוהבים את Eatliz. זה כמו להיות בספרייה ענקית, עם מיליוני מדפים. אנחנו נמצאים במדף D3675 - ואנשים עדיין מבקשים מהספרן להגיע עד לשם ולמצוא את

הדיסק שלנו."למרות עובדת היותם חברי להקת אינדי חדישה, מסכימים גיא ואור על כך

שהמוזיקה שהם באמת אוהבים נוצרה כבר לפני שנים. "אולי זה עניין של גיל", אומר גיא, "כשהייתי צעיר יותר הייתי שומע הכל. כל להקה חדשה, כל שיר חדש, היה עושה לי משהו. עכשיו אני באמת מרגיש רק את המוזיקה שמחזירה אותי לרגעים מסוימים. כשהיינו צעירים היו יותר דברים שעוצרים את הזמן, לטובה ולרעה. Midnight Owl, למשל, תמיד יזכירו לי זיון גרוע.

השירים האלו, הנוסטלגיים, תמיד ייקחו אותי למקום אחר.""זה לא שאני לא אוהב מוזיקה חדשה", ממשיך אור, "אני שומע אותה, היא באייפוד שלי ואני נהנה ממנה, אבל מאז Sea Change של Beck )2002( לא היה

אלבום שממש התחברתי אליו. שהוא ממש רגע בזמן בשבילי.""ברגעי קיצון אתה מתחבר לחושים. גם במוזיקה", מסיים גיא, "אבל לא משנה

מה החושים שלך אומרים לך, אתה עדיין לא אוהב פולק. זה כי אתה חכם."ומה הלאה?

בשבועות הקרובים יוצאת "אטליז" לסיבוב-הופעות בזעיר-אנפין בגרמניה, שיכלול את המבורג, רוטלינגן, ברמן והאמלבורג. באוקטובר, כנראה, תצא לסיבוב ארוך יותר, במספר מדינות באירופה. חברי הלהקה בקשר עם לייבל ספרדי חדש,

ומקווים ששיתוף הפעולה ייצא לפועל.אם לא יוצא לכם להגיע לגרמניה בזמן הקרוב,

תוכלו לראות אותם בהופעות הבאות בארץ: 13.5 - יום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב

14.5 - לבונטין 7 בתל אביב 20.5 - פאב הפינה בקיבוץ חמדיה

5.6 - מועדון הבאסס בירושלים 8.7 - מועדון הג'ק במודיעין

17.7 - מועדון שבלול באשדוד17.7 - מועדון המרתף ברעננה

להורדת האלבומים ולשמיעת השירים בפס www.eatliz.com :רחב

סרטו של פאטי אקין

פסטיבל ונציה2009

עכשיו ב ת"א וברחבי הארץ5155*לרכישת כרטיסים ובחירת מקומות ישיבה:

36

האולם שייך לצעיריםקולנוע, חברה ומה שביניהם - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים יוצא לדרך / מאת מור קומפני

בשבוע שבין התאריכים 5-12 ליוני ייערך הפסטיבל הבינלאומי ה-13 לסרטי סטודנטים מטעם וטלוויזיה לקולנוע החוג מאז אביב. תל באוניברסיטת היווסדו בחוג בשנת 1986, צבר הפסטיבל מוניטין מרשים ודורג על ידי "קליקט" )הארגון הבינלאומי של בתי הספר לקולנוע( כאחד מהמובילים בתחומו. עיקר ייחודו מתבטא בתפעולו וניהולו על ידי

סטודנטים לקולנוע.את הפסטיבל מנהלות הילה רגב, ונועה מפיקה, שטרית, לשתיים בחוג. דוקטורנטית מסייעים מאה סטודנטים מהחוג לקולנוע וטלוויזיה, אשר נרתמים מלאה. בהתנדבות לפרויקט "השנה יינתן דגש מיוחד ליצירת יש מאין, זוהי התמה המרכזית של הפסטיבל", אומרת רגב ומוסיפה כי "הפסטיבל הוא מקום התכנסות ליוצרי ואוהבי קולנוע מכל העולם. יותר מ-100 סטודנטים זרים מ-55 מדינות שונות יבקרו בתל אביב להקרין את סרטיהם, ויחד איתם יגיעו לכאן כ-30 יוצרי קולנוע מקצועיים, מנהלי פסטיבלים, מפיקים ומרצים ממחלקות הקולנוע בארץ ובעולם. הפסטיבל יוצר סביבה בה יכולים סטודנטים להיפגש, לעבוד יחדיו ולהרוויח מניסיונם של יוצרי

/ מוזיקה וקולנוע

סרטים בולטים. מדהים להיות חלק מפרויקט כזה".במסגרת הפסטיבל תתקיים התחרות הבינלאומית הגדולה ביותר מסוגה לסרטי סטודנטים בעולם. 80 בתי ספר מ-50 מדינות ייקחו חלק בתחרות, במהלכה יוקרנו בסינמטק תל אביב 123 סרטים בדיוניים, דוקומנטריים, מאוירים וניסיוניים. חבר השופטים יורכב מיוצרי סרטים מרחבי העולם. לצד התחרות הבינלאומית, תתקיים תחרות ישראלית בה ייבחרו סרטי הסטודנטים הטובים ביותר שנוצרו

בארץ במהלך השנתיים האחרונות. בנוסף לתחרויות, ילוו את הפסטיבל שתי יוזמות הראויות לציון. האחת היא הפרויקט הקולנועי הישראלי-פלסטיני "קפה - בין מציאות לדמיון", במסגרתו חברו זה לזה עשרה יוצרי סרטים, ישראלים ופלסטינים, כדי ליצור סרטים קצרים בהשראת קפה. כל אחד מהסרטים יציע נקודת מבט אישית ואמיצה על המציאות

בה אנו חיים. היוזמה השנייה היא "לחם. עבודה" - סדרה דוקומנטרית של מספר סרטים קצרים אשר נוצרו על ידי סטודנטים מהחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב. בצל המשבר הכלכלי העולמי, התמקדה הסדרה במציאות היומיומית של גברים ונשים עובדים, והשילוב בין סרטיה עשוי להוות מעין תמונה מייצגת של העבודה בישראל בשנת 2009. כן יציע הפסטיבל לבאים בשעריו כיתות אמן,

הקרנות בכורה של סרטים, מסיבות, תערוכות וכנסים. תעשיית הקולנוע הישראלית מצויה כרגע בפסגה חסרת תקדים, והשפעתה על התדמית הישראלית בעולם הינה מכרעת. הסטודנטים הזרים יתארחו בבתיהם של סטודנטים ישראלים, ילוו על ידיהם בטיולים ברחבי הארץ ויזכו אולי להזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם ישראל שונה בתכלית מזו המצטיירת במהדורות החדשות

העולמיות העוסקות בסכסוך.www.taufilmfest.com :לפרטים נוספים היכנסו לאתר

עד הסוףגבריאל בלחסן באלבום חדש ונטול פשרות / מאת סיון מאירי

בסוף מרץ האחרון הוציא גבריאל בלחסן את אלבום הסולו הרביעי שלו. בלחסן מוכר לחלקנו כגיטריסט להקת אלג'יר האגדית. הלהקה, ששרדה לא יותר משני אלבומים, אינה זכורה לרבים, ויחד עם זאת תישאר חקוקה לנצח בפסקול החיים

של כל אלו אשר זכו להכירה. את שני האלבומים הראשונים של בלחסן, "רכבות" ו"השנים היפות של גבריאל", הקהל הישראלי כמעט ואינו מכיר כלל. אולי בשל הישירות הבלתי מתפשרת, אולי הקפיצות החדות בין מלל מעציב וחסר תקווה לבין שירים הומוריסטיים, ובכלל, כל ההליכה הזו על הקצה, המאפיינת את גבריאל האדם לא פחות מאשר את גבריאל האמן. בשנת 2006 הוציא בלחסן את אלבום הסולו השלישי שלו, "בשדות"; אלבום מלודי יותר, אולי אפילו בוגר יותר, מקודמיו. את המוזיקה של בלחסן אפשר להגדיר בדרכים רבות, אבל הגדרה אחת שתופסת תמיד, לגבי כל אחד ואחד משיריו, היא שזו מוזיקה שונה. לרוב הלחנים רק מלווים את שטף

המילים אותן מקריא גבריאל כמו נושא בשורה חדשה לאנושות.

לאחר ארבע שנים של שתיקה מוחלטת שהחלו עם סיום העבודה על "בשדות", מוציא בלחסן את "עתיד". גם כאן, כמו באלבומיו המוקדמים, אין פשרות. לאלו שחששו שבלחסן התרכך עם השנים; למודאגים, שפחדו שכבר אין לו מה לומר, שקשה להתעלות על מלל כתוב כל כך נכון, כל כך חודר - אל דאגה. חלק מהמבקרים

כבר הכתירו את האלבום כאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר שיצאו בישראל."עתיד" הוא אלבום בועט. כמעט ואין בו שירים מלודיים. המילים מותחות את האכזבה עד הסוף, עד למקומות בהם אתה בטוח שהיא תתערב ותבקש מבלחסן להפסיק. שיר הנושא של האלבום, המסתיים במילים "אני בטח אלחם בקורי עכביש מצטברים, ערירי בלי שיניים טוחנות\ ואחכה מחוץ לבית,\ שיחלוף עוד יום, מבלי לדעת דבר..." מסכם את האווירה והאמירה הכללית של האלבום. המילה "עתיד", שבדרך כלל מעלה בנו קונוטציות חיוביות, אולי חיוך כאשר אנו חושבים על הלא נודע, אצל אנשים מסוימים עושה את ההפך. האזנה לאלבום של בלחסן מאפשרת

הצצה נדירה למוח של אמן החושב את ההפך, בעל כורחו.

37

shai@shaine.co.il • www.shaine.co.il ï 050-3233232 ï אירועים צלם נייבורג - שי

עד הסוףגבריאל בלחסן באלבום חדש ונטול פשרות / מאת סיון מאירי

38

כן תופים וכן יערשימלפפניג קפץ לביקור, ברכט מדבר עברית ואפילו שייקספיר נראה צעיר

מתמיד. שלוש הצגות תיאטרון חדשות / מאת שחר בוגנים

/ תיאטרון

על שלוש הצגות יסופר: על אחת שרצה, על אחת שתרוץ ועל אחת שהגיעה למקומה הראוי. המכנה המשותף ביניהן הוא היותן עיבודים מחודשים, צעירים

ברוחם, למחזות ידועים."תופים בלילה" הוא מחזה שיצר וביים ברטולט ברכט, ואשר עוסק בהשלכות המלחמה והמאבק בין המעמדות, כמו גם באהבה, תשוקות ותככים. המחזה הוצג לראשונה בשנת 1922 על ידי אנסמבל ברלין. בארץ הועלה בשנת 1983על ידי תיאטרון באר שבע, בבימויו של מיכה לווינסון, ומאז לא הומחז שוב, עד לעיבוד החדש בהפקת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. ההצגה תעלה במסגרת פסטיבל סמול במה בבימויו של עירא אבנרי, בוגר תואר שני בבימוי ותיאטרון באוניברסיטה, שמספר על ההפקה: "העיבוד והתרגום החדש ל'תופים בלילה' הוא הפקה תקופתית שיוצרת דגשים רלוונטיים לימינו. ברקע, מעבר לסיפורים ולדרמה, ניצבת מלחמה עקובת דם המעלה את השאלה: מהי תועלתה?". הצגת

הבכורה תתקיים ב- 20.5 בפסטיבל סמול במה, בניין גילמן."האישה שלפני" הוא מחזה פרי עטו של המחזאי הגרמני רונלד שימלפפניג, שעלה לראשונה בוינה בשנת 2004. בבסיס המחזה עומדת החרדה מפני עלייתם המחודשת לתודעה של תכנים שהודחקו, כאשר פרנק וקלאודיה עומדים מול דמות מן העבר המופיעה בפתאומיות ומשבשת את מהלך חייהם. המחזאי הגרמני,

אשר בגיל 38 הספיק לכתוב 16 מחזות שתורגמו ל-20 שפות, נחשב לכוכב עולה בתיאטראות אירופה וארה"ב. בחודש אפריל עלתה ההצגה בעיבוד חדש על בימות האוניברסיטה, בבימויה של דניס שמע, כהפקה של החוג לאומנות התיאטרון. זו

הפעם הראשונה בה מעלה תיאטרון ישראלי את המחזה. ולבסוף, ההצגה "חלום של לילה בלב קיץ" רצה בתיאטרון "בית לסין" ומספקת עיבוד מודרני משעשע ודרמטי לקומדיה הידועה של שייקספיר, המלווה בקטעי מוזיקה ושירה שמוסיפים להצגה את חינה המיוחד. הצופה זוכה להתוודע מחדש לשני זוגות האוהבים שגורלם קשור זה בזה, על רקע היער המכושף בו נרקמים מזימות ותככים על ידי שדונים חומדי לצון. חלקי העלילה השונים מתערבבים

לקומדיית טעויות שהינה שנונה, מבדרת, מותחת ומרגשת.הבימאי גלעד קמחי והמנהל המוזיקלי עמיר לקנר ערכו עיבוד שהולם את האנגלית השייקספירית הפיוטית בת המאה השש עשרה, לצד התאמתה ביחד עם המוזיקה לאווירה צעירה וזורמת. לא פלא שרוב הקהל היה מורכב מבני נוער, אשר פקדו את האולם ושחררו את התיאטרון מעניבתו. התלבושות, התפאורה, הסאונד והמשחק נוהלו אף הם באופן נכון ומשכנע. חבורת הצעירים של "בית לסין" מבהירה בהפקה זו כי לתיאטרון הישראלי נכון עתיד מזהיר, ומזכירה לנו

כי צריך להגביר את התמיכה באמנות במקום לקצץ בתקציביה.

ערב עירוני / לירון וינברג

החל מחודש פברואר מוצגת ב"צוותא" הקומדיה "לילה בתל אביב", מאת חנן פלד )"זהו זה", "השיבה מהודו"( ובבימויו של דור צויגנבום )"בלוז לחופש הגדול"(. ההצגה לוקחת את הצופים למסע רווי צחוק דרך תחנות החיים המרכזיות, ומורכבת משלושה סיפורים המתרחשים באותו לילה, במקומות שונים בעיר: חדר לידה בבית חולים, 'סוויטת כלולות' בבית

מלון וחדר מתים. השחקנים גיא לואל, פיני טבגר ודניאלה וירצר מגלמים שלוש דמויות כל אחד, השונות זו מזו באופן מהותי, מה שמאפשר להם לחשוף בפני הצופה קשת רחבה של כישורי משחק. מתוך ההצגה, אשר נעה בין דרמה מרגשת לקומדיה מטורפת, עולה וצפה בבואה של עיר גדולה ושוקקת,

על אנשיה וסיפוריה. ולמה אנחנו מספרים לכם על זה? כי יש הנחה לסטודנטים - במקום 110 ש''ח לכרטיס, ניתן לרוכשו ב- 50 ש''ח בלבד. המעונינים מוזמנים ליצור קשר

עם מוקד ההזמנות בטלפון: 03-5745005, קוד מבצע 1000.

המתח בשיאו / אולגה מטיוך

השפעתם של דימויים מסוגי המדיה השונים ניכרת כמעט בכל אחד מהרבדים של חיינו. כיצד יכולים הקולנוע והטלוויזיה להשפיע על תחושות של מתח והשהייה? מה מקומן של התפיסות החברתיות והתרבותיות שמתעוררות בנו בהקשר זה? תשובות לשאלות אלו ואחרות ינסה לתת הכנס האקדמי של Suspenseful" החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שכותרתו

."Times and the Moving Imageהכנס יארח חוקרים מובילים מישראל ומרחבי העולם מתחומי לימודי אמנות הקולנוע, מדעי הרוח, מדעי החברה וחקר המוח, שיעסקו במגוון תחומים, כולל קולנוע דוקומנטרי )ג'נט ווקר ומייקל רינוב(, ייצוגי מלחמה ומוות )אליזבת ברונפן, ג'יי וינטר(, מלודרמה )לינדה וויליאמס(, מחקר קווירי )ג'ודית' הלברסטאם(, מחקרי מוח ורגשות )טורבן גרודל(, היצ'קוק )וויליאם

רות'מן(, קולנוע גרמני )גרטרוד קוך(, לימודי טלוויזיה )דניאל דיין( ועוד. הכנס ייערך בין התאריכים 10-8 ליוני, בבניין מקסיקו של הפקולטה

לאומנויות.

הוא משלנו / לירון וינברג

לחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב בהחלט יש במה להתגאות. נמרוד שפירא, סטודנט שנה ד' בחוג, כתב וביים קליפ שהשתתף בתחרות סרטונים עולמית ונבחר ערב יום העצמאות, מבין כ-500 מועמדים, להיות הקליפ הרשמי שילווה את הסינגל החדש של הזמר והמוסיקאי מובי, "Wait for me", לקראת צאת אלבומו החדש. תסלחו לי על הגאווה האוניברסיטאית-ישראלית, אבל אני מוצאת את זה מרגש שסטודנטים 'משלנו' זוכים לקטוף את פירות עמלם ועל הדרך

גם מוכיחים לעולם, פעם נוספת, מה אנחנו שווים. הקליפ התמודד בשלב הסופי של התחרות מול חמישה במאים מדנמרק, ארצות הברית, צ'כיה, אוסטרליה ובולגריה, ועמד לבחינת הגולשים, אשר הצביעו עבור הסרטון האהוב עליהם. עם זאת, בסופו של דבר היה מי שבחר מובי עצמו, במסגרת תחרות שערך באתר שהקים במטרה לסייע לסטודנטים צעירים, בו

הוא מאפשר להם להוריד את פסקולי שיריו ולשלבם בסרטיהם דלי התקציב. הקליפ, אשר צולם במשך 48 שעות וב-11 לוקיישנים שונים, עוקב אחר מעריצה, בגילומה של שני בן חיים, המנסה לזמן אליה את הזמר באמצעות שחזור קטעים מעשרה קליפים קודמים שלו. על הקליפ עמלו עשרות אנשי צוות, כשעל הבימוי והתסריט אחראי כאמור נמרוד שפירא, על ההפקה - אופיר גולדמן,

.http://genero.tv/watch-video/4562 על הצילום - אמנון האס ועל העריכה - ג'וליאן פדר; כולם סטודנטים בחוג לקולנוע. ניתן לצפות בקליפ המלא באתר

40

מסעה של נינה \ מאת לנה איינהורןנינה, אחיה רודק ואמם היו בין האחרונים שעזבו את גטו ורשה בחיים. עלה בידם להישאר בגטו עד לרגע האחרון, וכשסוף סוף ברחו, תלשו מעליהם את הטלאי הצהוב, ונעלמו. המסע המתואר בספר מבוסס על קורותיה האמיתיים של גיבורתו, אותם מביאה בספר זה בתה לנה, דרך סיפור הישרדות לא ייאמן. נינה איינהורן הגיעה לשוודיה כפליטה ב- 1946, והפכה לרופאה ולחוקרת בכירה. בתה לנה עוסקת בבימוי סרטים תיעודיים, ו"מסעה של נינה" אף הוא עובד לסרט שזכה לפרסים ולשבחים ברחבי

שוודיה ובעולם. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 255 עמ'.

מוסקווה המאושרת \ אנדריי פלטונוב "מוסקווה המאושרת" התפרסם ברוסית רק בשנת 1991, לאחר שנגנז במשך שנים ארוכות בהוראת השלטונות. עתה הוא רואה אור לראשונה בעברית, בתמיכת המפעל לתרגומי מופת ובתרגומו של פטר קריקסונוב. פלטונוב הוא הסופר הרוסי החשוב והמרתק שהתגלה למערב מאז התפרקותה של ברית המועצות. הרומן הקצר החל להיכתב על ידיו ב- 1933, וכתיבתו לא הסתיימה לעולם. גיבורתו היא אישה צעירה ויפה, יתומה שנקראת על שם העיר בה נולדה וחיה. אהבתם העזה של הגברים שפוגשים אותה פועלת כאנרגיה פנימית המניעה את הרומן, על רקע התקופה

הקומוניסטית. לצד יצירה זו מופיעים בקובץ שני סיפורים נוספים. הוצאת כתר. 230 עמ'.

שנת הגנן \ מאת קארל צ'אפקצ'אפק, מגדולי הסופרים הצ'כיים המודרניים, מספר את סיפוריו בהומור, שנינות ואירוניה מפוקחת, אך גם מנקודת מבט אופטימית על בני האדם. ניתן להחשיבו כאחד החלוצים של המדע הבדיוני האירופאי, שעוסק בחברות עתידיות בכדור הארץ ובהשפעתה של טכנולוגיה חדישה עליהן. צ'אפק, גנן חובב אך אדוק, עוקב במשך שנה בהתבוננות מרוכזת אחר הלך רוחו של הגנן, אחר הרהוריו שלעולם אינם מפליגים הרחק מדי מחלקת הגן שלו, אחר תפילותיו וחרדתו מפני פגעי מזג האוויר, ואחר קשריו

עם צמחיו ועם היסוד שבו הם נובטים - האדמה.הוצאת ידיעות. 134 עמ'.

הוא הלך בשדות \ מאת משה שמיררומן הביכורים של משה שמיר, נולד ערב קום המדינה והיה ברבות השנים לאבן יסוד בספרות העברית החדשה ולסמל של תקופה שלמה. סיפור אהבתם של אורי, קיבוצניק צעיר ויפה תואר, פלמ"חניק וציוני נלהב – דגם האב של דמות ה"צבר" - ושל מיקה, עולה חדשה "משם", נרקם על רקע היישוב העברי הצעיר, הנאבק בערבים ובבריטים, ומתמודד עם צלקות המלחמה באירופה. החיבור המרגש והטעון בין אורי למיקה נמתח על הציר שבין השורשי לעקור, בין הציוני לגלותי, ובין החיים למוות. לאה גולדברג כתבה על הרומן: "לא הלשון בלבד, לא צירופי המילים וביטוי הרעיונות לבדם הם הדברים העושים את מיטב הרושם, כי עיקרו של דבר אותה תחושה

ממשית של חיות האדם בנוף."הוצאת עם עובד וידיעות ספרים. 359 עמ'.

מדמיון לדמיוןהדס שלגי תועה במבוך המראות האינסופי של הספרות

ספרות היא סוג של פנטזיה. כמעט תמיד, פרט לסיפורים אמיתיים או היסטוריים, היא פנטזיה של מישהו, שבחר לחלוק את העולם שראה בעיני רוחו; שהחליט לשתף בדברים הכמוסים שבנפשו, אפילו כשהוא כותב על אנשים שלא היו ולא

נבראו, אלא על-ידיו. סופר הוא בעל חזון. הוא רואה לפניו את הדמויות. יודע עליהן מראש, ומכירן במהלך הכתיבה. מניע את פרי דמיונו במסלולי העלילה. מתרגם את החיזיון

למילים, שיתורגמו מחדש על-ידי דמיון הקורא.אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אולי מכאן בא האתגר הגדול של הסופר – לתאר למישהו אחר מה הוא רואה. להסביר מה חש. משימה חשובה ובלתי אפשרית, שנדונה להצלחה חלקית. לכל אדם תודעה פרטית, הצבועה בגוון רגשותיו, התנסויותיו הקודמות וחלומותיו לעתיד; וכל עולם ומלואו כזה מתבונן

דרך עצמו על היצירה הכתובה, ומפרשה לפי המושך את לבו.אמנם, לעתים מוארים הדברים באור אוניברסלי, קול המדבר אל רבים. אבל האור נשבר ומתפזר לכיוונים שונים, ויש שיבחינו באולטרה-סגול, באינפרה-אדום או

ביתר חלקי הספקטרום. קיימות יצירות שהפעימו לבבות רבים לאורך הדורות, חובקות עולם ונפש ופורצות מחסומים תרבותיים. אבל, אם לא הייתי ברחובות מונטריי במאה ה-19 או בחורשות קנדה המושלגות אי-אז, לעולם לא אכיר באמת את המציאות שסיפרו עליה ויקטור הוגו או ל.מ. מונטגומרי; ואפילו אם אקרא ספר המתרחש בתל-אביב ב-2010, לא אדע את טעמן האמיתי של מחשבות המחבר.

הייתי בעירו, בזמנו, אבל לא בראשו.במובן מסוים, אין זה משנה. לכל אחד יש תרבות פנימית, המתרגמת לו את העברית, ואפילו היא שפת המקור. כקוראת, האוצר הוא מה שמצאתי אני בין

הדפים. אבל בכותב, בוער עדיין הרצון שיבינו. הרי זה הסיפור שלו.החזון שלי הוא לכתוב באופן שישרטט לקוראיי את מפת העולם לפי ראיית עולמי הפנימי. אבל, כשאני נזכרת בחזיונות-של-פעם על כתיבה זה פשוט יותר: אם אצליח לכתוב ספר אחד, שייגע בילדה אחת כפי שאחד מהספרים שאהבתי

כל-כך נגע בי, הרי זו השלמות.

/ ספרות

ספרים חדשים מיוחדים ומומלצים * שרי שביט

41

desig

n-stud

io.co.il

השני שלךלמצוא את החצי

www.onlyu.co.il

הכרויות לאקדמאים וסטודנטים

42

את המיוחדות אני זוכרת יותר מדי.

היא עבר!" זמן כמה "רננה! את טומנת ואני מחבקת האף בתוך כל השיער הסמיך שלה, מסניפה אותו וכמעט תלתל בגלל מתעטשת

שנכנס לי לאף.בשביל מספיק "לא שאשכח את החיוך שלך" אני עונה בלי בושה והיא מחייכת שוב, אולי אפילו מסמיקה. אילו רק הבר

לא היה חשוך כל כך.אצל בסטאז' "עדיין זוכרת אני הסוטה?" מה היא עושה בחיים. שלא וחבל זוכרת

מצליחה לשכוח."כן. תאמיני לי, אם הייתי אומרת שאני לסבית הוא מזמן היה מניח לי."

"למה לא לספר? זה יחסוך לך הרבה כאב ראש.""נראה לי שהוא יודע ובגלל זה הוא ככה. הסטרייטים כאלה סוטים."

אנחנו מצחקקות ואז, אני מפילה את הפצצה. לא שוכחת מה קרה אז, כשיצאנו. מצפה לאכזבה.

"את יוצאת עם מישהי עכשיו?""כן..." עם חיוך אבל בלי שיניים. חיוך של נימוסים.

"איזה יופי" אני משקרת ומשתדלת להישמע הכי אמיתית שאפשר."תודה. היה נחמד לראות אותך. אולי קפה מתישהו?"

"אולי" אני עונה כשבפנים אני מרגישה לימון. כל כך חמוץ שיש לי עוויתות בפנים.

יצאנו יחד לפני שנה וזה היה מאוד קצר. היא סיימה קשר ארוך, ואני חיכיתי. נדלקתי עליה בשנייה הראשונה, ולמרות שניסיתי, לא היה פשוט להסתיר את זה. המשחקים האלו שאנחנו צריכות לשחק כדי שהצד השני

לא ייבהל ויברח. מהר מאוד היא הבינה וזה הפחיד אותה. היא שמרה את זה בסוד בזמן שאני המשכתי להאמין שהיא זו שאני צריכה לעצמי. לא הבנתי שאני דלוקה, אבל היא פשוט כבויה. ובאותה מהירות שזה עלה זה גם ירד. ריבאונד של מערכת יחסים כושלת. לה היה טוב שאני שם, על חשבון זה שלי היה רע. וגם אני, טיפשה שכמוני, חיכיתי לשמוע "אני אוהבת אותך", גם אם זה לא השאיר אותה איתי. אני יודעת שהיא אוהבת אותי, אבל לא כמו שהייתי רוצה. חמישה חודשים של ביחד, שבעה לחוד, והיא נתנה לי שנה של לב סדוק בזמן שאפשרתי לה לשכוח את האקסית שלה ולהמשיך הלאה. כנראה שתמיד ארגיש שפספסתי כי אולי היא לא הייתה מוכנה, כי אולי זה רק תזמון נכון שחסר לי בחיים. או

שאולי היא בכלל לא האחת.ראיתי אותה נושקת להווה שלה בצדי הבר ולא יכולתי להסתכל יותר.

הסטתי את הראש מהעבר והבטתי לכיוון הדלת, לעבר העתיד.

גן נעול | רננה סער | לסביתכרוניקה של קשר לא ידוע מראש | נופר דניאל | סטרייטית

אחרי כל מערכת יחסים שמגיעה לקיצה אני יותר ויותר מבינה מה אני רוצה וצריכה, ועדיין מוצאת עצמי תוהה מי יהיה הבחור הבא. עד כמה הוא יהיה רגיש אליי ולצרכיי? האם נצליח להצחיק האחד את השנייה? האם אני בכלל מסוגלת לאהוב שוב באותה מידה? רק לגבי התשובה לשאלה האחרונה יש לי קצת מושג: אני מסוגלת לאהוב, אבל זו בהכרח תהיה אהבה שונה מקודמתה. לאורך כל הדרך חברותיי ואני אמרנו שאם רק היה מישהו שיוכל להבטיח לנו שבסוף נמצא, אז החיים היו הרבה פשוטים והיינו מצליחות,

אולי, ליהנות מהחיפוש.ועד שמוצאים, החיים נראים כך: מגיע בחור וכובש בסערה, נשיקה ראשונה, פגישה ועוד פגישה, לילה במיטה ואז הנוחות הזאת, שמאפשרת לא להוריד יותר שערות מהרגליים בשעווה, להכיר את המשפחה ולאמץ ביחד חתולה. פתאום אי אפשר להיזכר איך היו החיים לפני, והזיכרון של האקס האחרון מיטשטש אט אט. הכול נעים וכולם מרוצים ויש מעין הרגשה

שהנה, הגענו לנחלה. ואז, בלי הודעה מוקדמת, משהו משתנה. אל מערכת היחסים מתגנב חוסר ביטחון, או שאחד מבני הזוג תופס מרחק ונפערת תהום. ואז מחלחל הפחד הזה ויש ריח של סוף, שהיה כל כך לא צפוי אך עם זאת כבר די ברור, ומיד מתחילים לנתח את מה שהיה ומה שכבר לא יהיה. מישהו קם ועושה מעשה ומפרק ברגע את מה שנבנה במשך תקופה כה ארוכה. ואחרי שמצליחים לאסוף את השברים מנסים להביט קדימה וללמוד לחיות עם הכאב, שלא

מניח עד שלא מגיע משהו אחר. האמת היא שאני כבר לא כל כך זוכרת את ההרגשה, כי בפעם האחרונה שנכנסתי לקשר, בלי יותר מדי ציפיות, זה פשוט קרה. ועכשיו אין יותר פחד. לא חושבים שיכול להיות סוף מר. זה פשוט: בחור שאוהב בחורה, והיא אוהבת אותו בחזרה, והכול במידה הנכונה. האהבה האמיתית שלי דווקא לא הגיעה בסערה. היא פשוט הייתה ברורה מאד. בסך הכול אנשים שונים עם מטרה דומה, שלאט לאט מתרגלים אחד לשיגעונות של השנייה, מקווים שזה יחזיק מעמד לנצח, מוכנים להישבע זה לזו אמונים בטוב וברע. והסוף? אי אפשר לדעת. נותר רק לקוות שלפעמים המשפט "הם חיו באושר ובעושר

עד עצם היום הזה" הוא לא רק קלישאה שחותמת סיפורי עם.

ציפיות

43

די נדיר שאני חרמן עד ה"אין נדר שבירת כדי סטוצים" שנדרתי מזמן, כשחשתי את הריקנות עם סקס עוד שלאחר

בחור שלא הכרתי.אבל כמו שאומר הפתגם הידוע: "כשהזין עומד, השכל השיפוט כושר לתחת". יורד משתבש והראייה שלי מיטשטשת. פתאום כל כיעורן מאטרף נראה זיון פוטנציאלי לא רע, ואפילו הודעות זוכות באינטרנט מבטיחות לא

לתשומת לב מצידי. בחור העונה לכינוי "שחום שרירי 32" פונה אליי: "הי, מה מחפש?"

אני עונה בנימוס:"הנאה הדדית."

ממשיך הוא פס*?" או "אק בשאלות המעצבנות.

"אק, ואתה?" אני מנסה לקדם את הדיון שברומו של עולם.

"פס, מעולה! בא לך לבוא לקחת אותי מבית הוריי בבת-ים ולהחזיר אותי אחר כך?"

מכיוון שאני בעיקר רוצה לזיין, ולא להיטרטר על קו ת"א בת-ים, אני ממשיך לכרטיס הבא - בחור שכאשר הייתי במוד זוגי ומחייב אמר לי מבלי להניד עפעף שאני נראה לו סבבה לסקס, לא ליותר מזה. עכשיו, כשאני פונה

אליו, אני מגלה שאפילו לסקס אני לא סבבה. הוא לא עונה לי. למה כבר ציפיתי ? קצת סקס פעם בחצי שנה,כשנשבר לי מלישון עם הכלבה שלי? הרי תמיד כשאני מחפש זוגיות, נראה לי שיש היצע אינסופי של מחפשי סקס. אז איפה אתם? למה חוק מרפי מתעקש להוכיח את עצמו

דווקא בחיפושי הסקס הנדירים שלי? אני לא מתייאש, עושה קצת שכיבות שמיכה כדי לנפח ת'זרועות, לובש חולצה צמודה והופ, אני באוויטה - אחד הפיק אפים, שבאופן קבוע לא יוצא לי מהם כלום. מחייך להוא ולוטש מבטים באחר, פותח בסמול טוק סתמי עם תייר גרמני, עושה את עצמי מסמס כדי שלא יחשבו שאני סתם לבד. בדיוק כשאני מתחיל להשלים עם המחשבה שאצטרך לחכות עוד חצי שנה לסקס הבא, הוא מגיע - גבוה, לא מגולח, שרירי וחתיך כמו שאני אוהב.

אני אוזר אומץ וניגש להציג את עצמי. להפתעתי, משהו טוב מתחיל לצאת מהערב הזה. יוני, זה שמו, מסתכל עלי מרום גובהו, ונראה שהוא די אוהב מה שהוא רואה. השיחה מתחממת והוא מצטרף אליי לביתי. אני נרגש: הלילה סופסוף אזיין. אנחנו מתחרמנים בטירוף. הכול נראה כל כך מבטיח שבא לי לצבוט את עצמי. יש מצב שמרפי נרדם על משמרו? אז זהו, שלא! מהר מאוד אני מבין שהבחור הצטרף למאמץ הלאומי לחיסכון במים. הלו! מקלחת שדה זה לא נחשב. ולחשוב שזלזלתי

ככה במרפי, שייבדל לחיים ארוכים.

הפיתוי האחרון של מרפי | גיא גולדשטיין | הומו צעצוע של סיפור | שחר בוגנים | סטרייט

אני מחכה לה כבר חמש דקות: יושב, עומד, הולך מסביב, עובר מאחור, בועט באבנים קטנות, מסתכל שוב בשעון. הטלפון לא מצלצל. אולי אין קליטה? אולי הוא על רטט או על שקט? או שנגמרה הסוללה? היא לא מאחרת, זה אני שהקדמתי. כל דקה נדמית כנצח. אני רוצה לראות אותה, לדבר ולחייך אליה. זו הפגישה השנייה שלנו. הקודמת הייתה לי כמו חלום. ישבנו על ספסל בפארק מול המזרקה זה מול זו חמש שעות רצופות ודיברנו,

צחקנו והתאהבנו. כמה זמן לוקח לנהג המונית הזה לנסוע, תזוזו כבר מהכביש! אל תתנו לה לחכות! או לי. אפילו לא דקה. חשבתי עליה כל היום. לא האמנתי שאפשר להתאהב כך. מוקסם מהפגישה אתמול, לא יכולתי להתאפק והרגשתי שאני מוכרח לראות אותה גם היום. הייתי כמו מהופנט. להסתכל עליה ככה ולשמוע

את קולה. אילולא צינת הלילה לא היינו מפסיקים את הרגע הנפלא.עשינו את זה לבסוף, מימשנו את אהבתנו. חודש וחצי שהתחרמנו עם בגדים. כמעט ונשבר לי הזין, זה לא דבר פשוט לנסות לחדור דרך שתי שכבות של כותנה גסה. אז כן, עשינו את זה הפעם ללא בגדים וללא מחסומים שיפריעו, חוץ מדבר אחד שכן הפריע. משהו גרם לי להתאכזב. מבחינתי הסקס היה

טוב ופרוע וממש השתדלתי, אבל לא נראה לי שהיא גמרה.היא אמרה שזה לא אני ולא באשמתי. זאת היא שלא גומרת מחדירה רגילה )אני רגיל?( והוציאה מכשיר עזר קטן ורוטט. "זה החבר הכי טוב שלי" אמרה, "קטן אבל עושה את העבודה". בעזרתו היא גומרת. אף גבר לא גרם

לה לגמור בלעדיו, חוץ מאחד שהכירה פעם, הסטוץ היחיד שלה. ניסיתי לדבר על ליבה: ננסה תנוחות אחרות, שעבדו במקרים רבים ולא עם אחת. נבדוק נקבים אחרים, אולי שם תתגלה הישועה? נחליף תפקידים, נתחפש, נרד, נרביץ או נקשור. העיקר שלא לשמוע את הרטט ולקנא בצעצוע

פלסטיק עם סוללות אצבע. אז ניסינו את הכול ושום דבר לא צלח. אמנם היה כיף, אבל היא לא גמרה ללא המכשיר, כלומר, רק ממני. לא יכולתי להתמודד עם החבר הקטן שלה. בעיות אגו ושליטה התגברו על ההבנה והסובלנות. אמרתי לה שהיא פריק קונטרול, לא מוכנה להתמסר לפאלוס הגברי ולמה שמחובר אליו, ועד שהיא

לא תשחרר את העכבות המיניות שלה אני הולך.אז הלכתי, ופספסתי כנראה את אהבת חיי בגלל ויברטור קטן שאיים

עליי.

44

הסוציולוגיים, הפוליטיים והדמוגרפיים שלהן, אני רושם בסגנון מכובד - "השאלה הנשאלת היא לא מדוע פרצה המלחמה, אלא מדוע 2000 שנה אח"כ ריצ'רד ברטון מתחיל לדבר עליה בסרט 'מי מפחד מווירג'יניה וולף?' כאילו היא התרחשה לא מזמן". בסוף המרצה זורק לי איזה פירור של כמה נקודות ומכשיל אותי בקורס, אבל אין כמו ההרגשה של לכתוב תשובה כזו במבחן. מרגיש כמו ריח הנאפל"ם על הבוקר, או

בשבילכם, כמו ניצחון. )מתוך "משפטים שלעולם לא תשמעו מסטודנטים"(

נתנו לנו לעשות עבודה במקום מבחן. אצלנו זה נורמה בתואר, לא רק בגלל השביתה, כי במדעים שלנו )מדעניות מדינה(, הרבה יותר קל לסיים את התואר. הנושא של העבודה שלי היה, כמה מפתיע, מקומות אזוטריים בת"א. אז במקום ללכת ולהסריח מסיגריות ב"ריף-ראף" אמרתי נלך לרחוב יעל, שחוץ ממי שגר שם, אף אחד לא יודע על קיומו, וגם לגת הרומית העתיקה שליד רחוב הלסינגפורס. מילא רחוב יעל, שהוא סתם משעמם, אבל הגת הזאתי מלאה בקקי של כלבים של כל מיני עשירות מכיכר המדינה ובשאריות של ג'אנקים שבאים לקנות שם חומר מהפושר שלהם. בסוף אבל קיבלתי 100, כי

המרצה מאוד התלהב מהתלתל והתמונות שצרפתי לעבודה. )הדס גוטמן, תל אביבית במקור(

יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים וללמוד כימיה או ביולוגיה עם כל הקוסיות העאמות, וגם להצליח בבחינות אחרי שאני לא כותב כלום כל השנה ורק מפנטז עליהן בהרצאות למרות שאני יודע שיש להן חבר קבוע. יכולתי ללכת ללמוד כלכלה וניהול כי זה מאוד אינטואיטיבי וזה גם מה שכולם לומדים ויש הרבה מה לעשות עם התואר ומרוויחים הרבה מאוד כסף. יכולתי גם ללכת ללמוד B.A. כללי ולסיים בהצטיינות בזלזול ולהוריד את הרמה של המשפחה ולבייש ת'עדה כמו שאבא אומר. רק מה,הלכתי ללמוד את מה שאני אוהב, עם הרבה אידיאולוגיה, ועכשיו אני תקוע עם הסנסקריט

המסריחה הזו לקראת הבחינה, שאני יודע שאני לא אשתמש בה שוב לעולם. )מתוך "משפטים שלעולם לא תשמעו מסטודנטים"(

זהות במבחן

ה ר י ט א ס ר ו ד מי ק צ ר ז ן ו ר ו ד

מי שצוחק אחרוןמוסף סאטירה מורחב לגיליון סוף השנה ובו: המדור לחיפוש קרובים מפתח פיצול אישיות

לקראת הבחינות, וחכמת החיים של דורון נחשפת

"אין מענישין, אלא אם מזהירין" )אוניברסיטת בר-אילן מגייסת את המקורות כדי למנוע העתקה בבחינות. זה עוד כלום, הייתם מתים לדעת איזה זיכרון גייסו שם כדי לקרוא לכיכר המרכזית. זה לא כמו אוניברסיטת ת"א שצריך לשלם

מיליונים, כדי שיקראו על שמך איזו בלטה. שם הכל אידיאולוגיה(

מה אני יגיד לכם, דווקא יש לי הרבה מאוד עבודה מאז הסטודנטים אלה, אצל המבחנים תקופת שהחלה האשכנזים. כי וואלה, הם ממש מסכנים, החברות שלהם מגילמן מזדיינות רק עם מרצים או עם רוקרים מאגניבים מפלורנטין, אז הם באים אליי. רק מה? אין להם כסף, כי גם לא עבדו בשביתה ועכשיו בטח שלא עובדים, אז עשינו בארטר - הם מלמדים אותי דברים שאני לא יודעת ואני נותנת להם לדעת אותי. למשל, אתמול היה אצלי איזה דוקטורנט לפילוזופיה והביא ובגללו בא לי הקתרזיס - "אשה לא נולדת ויקי טלמורי, אשה נעשית

ויקי טלמורי". )ויקי טלמורי - זונה בכביש 6(

השקר השלישי הנפוץ ביותר בעולם אחרי "אל תדאג, הצ'ק בדואר" ו"בהתחלה זה יכאב לך, אבל אחר כך את תיהני", הוא להגיד שאתה נורא עסוק כי עכשיו אתה בתקופת מבחנים. וואלה על מי אתם באים לעבוד, הרי במהלך הסמסטר אתם כל הזמן עובדים בMcjob-ים שלכם, שמזיקים יותר מאשר מועילים לכם, או שורפים שעות ב-Facebook, כדי לגלות שלקוסית הבלונדינית, שנמצאת במקרה ברשימת החברים של חבר שלכם, יש חבר. ואז, כשמגיעה תקופת הבחינות, אתם ממש בולעים ת'חומר כדי להקיא אותו בבחינה, שמראה לאן

הידרדרה רמת האקדמיה בישראל. )מתוך "משפטים שלעולם לא

תשמעו מסטודנטים"(

אני מסובב מטריצות בראש, זוכר 30 ספרות אחרי הנקודה של המספר e, מפתח טורי פורייה תוך כדי גילוח בבוקר וכותב להנאתי אלגוריתמים שמורכבים מרקורסיה בתוך רקורסיה בתוך לולאה. את המבחן בחשבון אינפיטיסימלי ג' שהיה היום סיימתי שעה לפני כולם ועוד הספקתי לבדוק אותו פעמיים. אולי עכשיו מישהו מוכן להסביר לי למה המוכר הגרוזיני במכולת, שגם עם חשבונייה לא יודע לחשב, עובד עליי

כל יום מחדש?! )מתוך "משפטים שלעולם לא תשמעו מסטודנטים"(

לפעמים, בעצם כמעט כל הפעמים, שאני לא לומד כמו שצריך לבחינות, אני אומר לעצמי - נביא אותה בהברקה, באופן שהמרצה לא יידע מאיפה זה בא לו וייתן לי את מלוא הנקודות ואפילו בונוס. זה בגלל שהוא יבין שהגשמתי את החלום הרטוב של כל מרצה וזה שאני לא מקיא את החומר שהוא למד בשיעור, אלא מראה סימנים של חשיבה בעצמית, שזה כמעט שואף לגאונות בעיני מרצים. אז במקום לזכור את כל המהלכים הטקטיים של המלחמות הפוניות ואת כל ההיבטים

45

האמת שמתחת לפני השטח

טעויות שמצטערים עליהן כל החיים

שבוע לפני שנולדת סבא שלך נפטר. מחליטים לקרוא לך על שמו.

גיל 3 ההורים הביטניקים שלך מחליטים שיהיה ממש מגניב לרשום

אותך לגן אנתרופוסופי.

גיל 8 פורים. אמא חשבה שתיראה ממש מקסים בתור כלנית.

בר מצווה המוכר הפרסי בחנות הבגדים משכנע את הוריך שצהוב חרדל-

ירוק בקבוק-כתום-מנדירה-וורוד-עתיק הולכים ביחד.

קיץ 94' פסטיבל ערד. החברים שלך עושים צמות אתיופיות.

אתה נשבר.

גיל 16 כדי יח"ל, פיזיקה חמש ללמוד בוחר י'. אתה כיתה סוף שתהיה לך בגרות מדעית ותוכל להירשם לכל מה שתרצה

באוניברסיטה.

גיל 17 מיונים לצבא. אתה מאמין לזה שיש יחידות מובחרות שהן

לא קרביות.

גיל 17.25 טסט ראשון. אתה חושב שאם תחנה ברוורס עם יד אחת

הטסטר יתלהב.

גיל 19 צבא. אתה מקשיב למפקד וחושב שזה באמת יהיה הפסד

גדול מאוד אם לא תצא לקורס קצינים.

גיל 23 לחברה אמונים נשבע אתה בהודו. ת'ראש לדפוק נוסע שהשארת בארץ ומוצא את עצמך בהוסטל עם 5 שבדיות

חרמניות בורנאסי.

גיל 24 פאב בת"א. אתה מאמין לבחורה ההיא מהפאב שאין לה

מחלות והיא על גלולות.

גיל 25 שנה א' באוניברסיטה. אתה שואל את המרצה שאלה מסובכת

דקה לפני שההרצאה נגמרת.

גיל 25.5 אתה אומר לרכז פר"ח שאתה מוכן לעשות חונכות לילד ששני

ההורים שלו נרקומנים שרק עכשיו השתחררו מהכלא.

גיל 26 אמצע התואר. אתה הולך לעבוד בשירות לקוחות טלפוני כי זו

עבודה עם משמרות שמסתדרות טוב עם הלימודים.

גיל 27 ערב ראש השנה. אתה משתכר ומגלה לאחותך הקטנה שהיא

בעצם מאומצת.

גיל 30 הריון ראשון. אשתך ואתה עוברים לפתח-תקווה כי יש שם

דירות גדולות במחירים זולים.

המסע לפוליןבדיחות ביידיש

לתת לאמא יותר כבוד מאשר לאבאלעבור באופן בוטה על חוקי הדת

החמישייה הקאמריתמוזיקה קלאסית

אוכל בלי תבליניםמוסף הספרות בעיתון "הארץ"

ערוץ 8דיכאון קליני

אופניים ורודים עם סלסלה מקדימהפשטידות

לנשק מזוזותאמונות תפלות

לעשות קולולולולו בשמחותלהגיד "כפרה" או "נשמה"

ערוץ ויוהקידוש

ש"סFM 91

בגדים מנומריםהונדה שחורה

מירס

שלוקחים ממך עט ומכניסים אותו לפה.שמחזיקים אותך בממתינה דקה שלמה.

שלא רוצים לספר כמה הם מרוויחים.חברה את הכירו הם איך לספר רוצים שלא

שלהם.שכל הזמן מנקים את עצמם עם ג'ל לניקוי ידיים.

שלא יודעים מה זה ט"ו וט"ז בגימטריה.שממחזרים שקיקי תה.שלא שותים מפה לפה.

שלא נוסעים באוטובוס כי זה לא לרמה שלהם.ששואלים אותך מה אתה עושה בחיים.

שצורחים עליך לשטוף ידיים ביציאה מבית קברות אבל הולכים לתקוע אחר כך לבן בפיתה במפגש

הסטייק.שקוראים רק את עיתון "הארץ" וחושבים ש"ידיעות"

ו"מעריב" זה לא לעניין.שעושים שמיניות באוויר להוציא דרכון אירופאי.שלא מסתדרים בלי פלאפון, אינטרנט ומעליות.שתקועים במערכת יחסים רק בשביל הסטטוס.

שלא יודעים עברית תקינה.שמזמינים 0.5 מנה פלאפל.

שקוראים לך מהעיתון. שמחטטים לך בפלאפון.

ששואלים למה אתה לא מפוצץ את החצ'קון שיש לך על הפנים.

דברים שערסים בחיים לא יתחברו אליהם

דברים שאשכנזים בחיים לא יתחברו אליהם

אנשים שצריכים לחסל

46

ה ר י ט א ס ר ו ד מ

* עד שלוקחים מטריה לא יורד גשם, וצריך להסתובב כל היום כמו מניאק עם המקל הזה.

* כשבאים לתור של ה"עד 10 מוצרים" בסופר, תמיד נתקעים מאחורי לקוח בעייתי.

* נשים שאומרות שהן רוצות "גבר רגיש", אבל בחיים לא ייצאו עם אחד כזה.

* כששוטפים כלים עם כפפות מגנים אולי על עור הידיים, אבל לא ממש על שלמות הסט של כוסות החרסינה

שסבתא הורישה לך.* שסנדוויץ' יכול להיות הדבר הכי טעים בעולם, אבל שרוב

הסיכויים שילד סנדוויץ' ייצא דפוק.* ש-90% מהבליינדייטים היו נגמרים אחרי 2 שניות, אם

רק לא היה ת'קטע הזה של "לא נעים".* שלא משנה כמה נתאמץ, עדיין נתנהג כמו ההורים

שלנו.כמו אמא עדיין תיראי * שלא משנה כמה תשתדלי,

שלך.* שדווקא הרשתות האלחוטיות בעוצמה הכי חזקה של

השכנים שלך הן מוצפנות.

לענות לשיחה בטלפון ממספר חסוי, רק כדי לבדוק מי זה.לחתום על חוזה עם חברת סלולאר ל-3 השנים הקרובות.

לנסות את המתכון שניר צוק הראה בערוץ 2.לקנות את המכשיר הזה לדיאטה מיידית שראיתם בערוץ הקניות.

לנסוע לסדנת טנטרה בגולן, רק כי חברה שלך התעקשה.להירשם לקורס באוניברסיטה ביום ראשון בשעה 08:00.

לנסות לרכב על אופניים בלי ידיים.לחבר יותר מדי מכשירים חשמליים בבית תל אביבי מתפרק.

לנסות לעקוף בתור בקופת-חולים.להגיד לבוס מה באמת חושבים עליו ועל החברה.

למשוך את הקצה של החוט מהתפירה שנפרמה בחולצה החדשה.להתנדב להיות חניך תורן בטירונות.

לקנות נעליים צרות בתקווה שהן תתרחבנה עם הזמן.לרשום את הילדים שלכם לחוג שחמט במקום לכדורגל.

הפרדוקסים של היקום

דברים שאף פעם לא נגמרים בטוב

* שבחורות בנות 25 יכולות לצאת עם גברים בני 40, כי הן נמשכות אליהם אינטלקטואלית, אבל בחורים בני 25 יכולים להימשך אינטלקטואלית לנשים בנות 40

עד מחר.שהסמולניות הכי גדולות יכולות להתחרמן מחיילים *

קרביים.* שיש אנשים כאלה שנוהגים רק בתוך העיר. כאילו שברגע

שהם יחצו קו מסוים, הם ידפקו רוורס.* שיש אנשים שברגע שהם מתחילים לדבר אנגלית מתחלף

להם המבטא.* שאחרי שהסבון לשטיפת ידיים כמעט נגמר, מצד אחד אין מה לעשות עם פיסת הסבון הקטנה, אבל מצד שני

תמיד שומרים אותה. אנשים שאומרים שירושלים היא אפורה ומכניסה אותם *

לדיכאון, אבל לא מוכנים לחלק אותה בשום אופן.* שנהגי מוניות מצייתים לכל חוקי התנועה בצורה מופתית

רק כשיש אצלם נוסעים ברכב.* שאנשים היו מוכרים את הנשמה שלהם כדי להשיג

זכויות יוצרים על התנ"ך.

לענות לזקנה הזו באוטובוס שמתחילה לשאול שאלות.לענות לסקר בטלפון.

ללכת לרופא שיניים בלי הרשיון שחבר שלך המליץ לך עליו.לחתום ערבות לחבר הזה שתמיד עשה קומבינות בתיכון.

להגיד "אל תדאגי, אני אגמור בחוץ."להגיד למשפחה שהשנה אתה לא בא לליל-הסדר.

לשבת בהוסטל בבלגיה ולהגיד שאתה מישראל.לצאת לטרק בהרי ההימלאיה עם חולצה קצרה, כי ממש חם באותו יום.

להגיד בתחקיר הביטחוני שעישנת יותר מפעם אחת.לא להזמין מראש כרטיסים לסינמה-סיטי ולבוא 5 דקות לפני שהסרט מתחיל.

לשפוך את כל הרוטב מהבשר לכיור ביום שישי בערב.לשים במקפיא את השמפניה ולצאת לסידורים.

להיכנס לשגרירות איראן בלונדון ולשאול אם הם מעניקים מלגות לסטודנטים יהודים.

47

48

שלום חנוךהיהודים

רמי פורטיסערן צור

שלומי שבןאפרת גוש

גבע אלוןT R E E ולהקת

עמיר לבירמי קפלןבמת הלם כרך:

אייל אבן צוראלישע בנאי

איטליז, הקרטל כל החתיכים אצלי

קיצו, יוני דריאל מוריסונסקולקטיב

הידועה בציבור אסף יעקובי

ומגדלי הבקר

אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב מארחת את מכללת שנקר

החל מ- 12:00 הכניסה חופשית*

special.walla.co.il/student 10 !כנסו לוואלהואולי תזכו בקטנוע מתנת KHORTYTSA )בכפוף לתקנון האתר(

* לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב והמכללות המתארחות | לקהל הרחב עלות 35 & הכניסה לארוע משערים 7, 4 ו- 2 | התשלום בקופות יום הסטודנט במזומן בלבד

ץבי

זלאנ