ן י ט ס שראל-פל י ב י סט י נ ו מ ו ק י סט י כ ר נ א כתב-עת

קנביס: היסטוריה חברתית

אלטרנטיבהארבעה יסודות

בסקסיזםמאבק ורדיפה: אנרכיזם

ואקציוניזם ברוסיה

גיליון 6 - אביב 2014

מליאות בבוסניה והרצגובינה

מעצרו של מג'ד כיאל

ראיון עם קומוניסט-PFLP- חירותני מה

קנביס: היסטוריה חברתית / גיא מוראיסור השימוש בקנביס והאינטרסים שמאחוריו

469

עריכה: ועימוד: עיצוב עריכה לשונית:

תוכן עניינים

מתורגם

ארבעה יסודות בסקסיזם / מיכאל אוריצקיניתוח מקורות הסקסיזם בישראל

מאבק ורדיפה: ריאיון עם אנרכיסטית מסנט פטרסבורג על אנרכיזם, מחאה אומנותית והמצב הפוליטי ברוסיה

מעצרו של מג'ד כיאל ומשמרת המחאה בתמיכה בו ונגד המעצר / אריאל הררי

ראיון עם ח'סן עלי, קומוניסט-חירותני מ"החזית העממית לשחרור פלסטין"

בוסניה והרצגובינה: כל הכוח למליאות? אסיפות הדמוקרטיות בתנועת המחאה בבוסניה-הרצגובינה

גיא מוראלכסיי קיסץ

בן בלפראנו מודים לאתר activestills.com על תמונת השער הקדמי ולחמדה אבו רחמה )www.facebook.com/hamde.abu( על תמונת השער האחורי

14

1720

אחרשיחה עם אנרכיסטים פלסטינים במדינה תחת קולוניאליזם22

עמדה ביחס למאבק הפלסטיני / אחדות - ארגון אנרכו-קומוניסטי23

מקורי

צור קשר

unityispa.wordpress.com :אתר

פייסבוק: אחדות

ispaunity@gmail.com :מייל

אחדות - אנו ארגון אנרכיסטי קומוניסטי הפועל בישראל-פלסטין. מטרת הארגון היא איחוד המאמצים בתוך התנועה האנרכיסטית והחירותנית של הגורמים השואפים ליצירת

קומוניזם ליברטרי )חירותני, לא ממסדי(. הארגון מבקש לקדם תהליך מהפכני בו מועצות ואיגודים חופשיים, ועדים, קומונות, ארגוני עובדים, אחוות סטודנטים וכיוצא באלו,

הנוקטים בעיקרון הניהול העצמי, ימוטטו את הסדר הקפיטליסטי ואת המדינה ויחליפו אותם בחברה חופשית שתהיה מאורגנת על בסיס צרכי האוכלוסיה ורצונותיה.

עקרונות ומטרותמטרתנו העיקרית היא בנייה של חברה המבוססת על עקרונות של חופש, ניהול עצמי, ארגון עצמי, סולידריות ופדרליזם. הארגון »אחדות« נאמן לעקרונות שהוא מפיץ: שוויון, אחווה, העדר שלטון, חופש מכל כפייה, חופש אמונה, עזרה הדדית, חופש בחירה וגיוון. בהתאם

לעקרונות אלה, הארגון קורא למאבק בסדר הקפיטליסטי והמדיני, בפשיזם, בגזענות, בסקסיזם, באפליית להטבא”ק, בכיבוש ובאימפריאליזם, במלחמות, בהרס הסביבה וכיוצא

באלו.

אנרכיזםהוא התפיסה החברתית של התנועה. אנרכיזם הוא רעיון חברתי השואף לארגון-מחדש

מהפכני של החברה. אנרכיסטים מתנגדים למנגנונים סמכותניים והיררכיים לניהול החברה, כגון המדינה, הנוטלת את כוח ההשפעה האפקטיבי מהציבור, ומציעים גישה חירותנית ופדרטיבית לניהול חברה משגשגת וחופשית. חברה אנרכיסטית מאופיינת בניהול-עצמי

של החברה באמצעות ארגונים דמוקרטיים מבוזרים, שליטה קהילתית ודמוקרטיה ישירה. אנרכיסטים תומכים בהעצמה של הקהילה ושל היחיד, ותהליך קבלת החלטות דמוקרטי על

ידי אלו המושפעים מתוצאותיהן. העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם חירות, שוויון, סולידריות וניהול-עצמי.

קומוניזםהוא התפיסה הכלכלית של התנועה. קומוניזם היא שיטה כלכלית המוגדרת כביטול המעמדות

הכלכליים-חברתיים ובעלות מוחלטת של החברה בכללותה על הנכסים השונים שלה, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי ניכר וללא קיומם של מדינה או מוסדות שלטון סמכותניים.

אנרכו-קומוניזם מדגיש את השוויוניות, ביטול מערכת השוק והמטבע )ביטול הכסף(, ושימוש בכלכלה המתוכננת באופן דמוקרטי ומבוזר על ידי העובדים לשם סיפוק צרכי

החברה. העקרון הבסיסי של הקומוניזם הוא »מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו«.

מי אנחנו?

הקשר ב ישנו האוכלוסייה מרבית שאצל להעיד יכולתי ״לסביות גברים״, ל״שנאת פמיניזם בין מובהק די לוחמות״, ״נשים עם בעיות בחיים שלהן״. קיימת גם תודעה ולהגיד לזוז מפחדים גברים שבגללו פמיניסטי לובי על מילה מיותרת, כדי לא להיכנס לכלא. לפי דעה נפוצה זאת, הציביליזציה, בסיס על שמאיים ארסי כוח הוא פמיניזם הלאום והמשפחה. דבר שמנסה לכפות על גברים מיני איסורים ולשלול מנשים את מטרתן "הטבעית". לכאורה, פמיניזם כבר אינו אקטואלי וכיום רק קנאיות תומכות בו. כי הרי מבחינת החוק נשים שוות לגברים וכל התעסקות של פמיניסטיות עם נושא האלימות כלפי נשים — היא הגזמה שאינה שווה דבר. למעשה, גברים הם אלו שהפמיניסטיות מפרות את זכויותיהם, לאישה שמספיק מכיוון במעצר, מאוימים תמיד הם שהרי לגבר יתנו פשוט המשפט ובית והמשטרה תלונה, להגיש המסכן מספר שנים בפנים, בלי כל חקירה מורכבת. בוודאי,

עוצמה. רבות פמיניסטיות מפני משקשקת המערכת כי ברור כי אין אף אדם שטען טענות מסוג זה וגם חקר מתישהו האוכלוסייה בקרב נשים כלפי האלימות נושא את חייו במהלך בארץ. הטענה הנפוצה ביותר בין הגברים היא ״החבר שלי נחמד פרדוקסלי שבאופן מנשים סיבה״. שום בלא למעצר והוכנס אך שיטתי אינן מקבלות פמיניזם, ניתן לשמוע לא מעט פעמים הצהרה מזלזלת: ״אם כלבה לא רוצה, אז כלב לא ימצא״. קשה להסביר את ההיגיון שבתגובה מעין זו, אלא להסיק כי היא נובעת מודעת. להיות רצון חוסר או פרימיטיבית אי-מודעות מתוך גורמים בישראל אלימות על יבשים סטטיסטיים נתונים אפילו

באתר לראות ניתן כך סוד. לא בכלל הם אלו ונתונים לצמרמורת. הרשמי של הכנסת: בין חודשי ינואר ואוקטובר 2011 המשטרה קלטה בנושאי תיקים 2,919 ופתחה במשפחה אלימות על מקרים 12,260עבירות מין. חישבו על המספרים הללו. וכל זאת בלי למנות מספר רב של מקרים בהם נשים קורבנות מעדיפות שלא לפנות למשטרה, מתוך חשש להשפלה שהן תחטופנה במהלך החקירה. אז בפועל הספקטרום

של התופעה רחב יותר מסך הנתונים הרשמיים. אני מניח כי ישנה גם טענה האומרת כי סטטיסטיקה זו כוללת גם עבירות של ערבים ושל פליטים. לפי נתוני משרד הפנים, 83 אחוזים וברוב יהודיות, נשים כלפי מבוצעים מיני רקע על העבירות מן האלימות מחלת כי להפנים יש לכן יהודי. הוא האנס גם המקרים ייחודית ואינה הישראלית-יהודית, החברה בתוך עמוק מושרשת ל״אחר״, הזר והשעיר לעזאזל שבשולי החברה. על-פי מחקר המציג נתונים שלוקטו במשך עשור, כל אישה שלישית עלולה להיות קורבן של מדהימה בתדירות מתרחשות מין עבירות מינית. אלימות של עבירה בכל שש שעות בממוצע )!(. יותר משמונים אחוזים מהנשים

העבודה. במקום מינית מהטרדה בחייהן פעם לפחות סבלו נפוצים ברחבי האינטרנט, ומחקרים ראיונות נתונים סטטיסטיים, כלי פמיניסטיים. ארגונים מלבד בהם, מתעניין אינו אחד אף אך כלל, כאלו בדרך אינם מרבים בפרסום מקרים התקשורת הראשיים לרוב, רמון. או קצב הוא החשוד של ששמו במקרים מאשר חוץ התקשורת מתעוררת רק כאשר עבירות מסוג זה מבוצעות בידי ערבים האירוע, על מדברות הכותרות כל אלו, מעין במקרים פליטים. או בד בבד עם ציון המוצא האתני של העבריין. דעות קדומות על אנס הסוג מן מקרה בכל תודעתנו בתוך שחרוטות ״ערבי״, או ״כושי״

ארבעה יסודות בסקסיזםמיכאל אוריצקי

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 4

אלטרנטיבה5 גיליון 6 אביב 2014

הזה, אינן קשורות לשלום הציבור, אלא לגזענות נטו. אולם לא על דבר זה אני רוצה לדבר. אך בינתיים יש לקבל את העובדה: על-אף התרבות החוקים נגד אלימות כלפי נשים, אלימות זו הולכת וגוברת

הישראלית. החברה בתוך אבל כל הפעולות של הפמיניסטיות מכוונות להקשחת החוקים, שכפי שאנו ראים אינם מספקים את התוצאה הרצויה. התופעות מתרחשות לא בגלל רשלנות משטרתית, אלא בגלל עמדות שוביניסטיות החרוטות ישראליות של קורבן" "פסיכולוגיית וגם הישראלים, של בתודעה המכריחה אותן לקבל את המצב כמובן מאליו. הדיסוננס בין הנורמות רגילים אנשים הפמיניזם. כלפי לעוינות גורם החוק ולשון בחברה להתבונן על התנהגות סקסיסטית כדבר טבעי, ומבחינתם פמיניסטיות

מאיימות על טובת הגבר. אז מדוע דעות כה סקסיסטיות מושרשות בתוך החברה הישראלית? על מבוסס בארץ הסקסיזם לדידי, אותן? מדשנת סביבה איזו ארבעה מקורות: לאומנות הרואה באישה כלי לשמירת טוהר הלאום, שהוגדר מינים בין להבדל הטוענת ופסבדו-מדעית דתית אצטלה התנהגות המתגמל מיליטריזם "הטבע", בידי או אלוהים בידי או גוף האישה כסחורה. ובסופו של דבר, קפיטליזם – מאצו'איסטית,

לאומנותלפרסם מרבה הישראלית התקשורת לעיל, כאמור הגזענות, לגבי שלא "האחר". בידי בוצעה האלימות בהם המקרים את בעיקר במפתיע, הדבר מאפשר להוסיף עוד שמן למדורה הגזענית – "הם אונסים את נשותינו!". מילת המפתח כאן היא "נשותינו". אישה היא רכוש לאומי האוצר בתוכו את הגן הלאומי-אתני-גזעי. לכן, פגיעה בה מצד "האחר" מסמלת דבר-מה רציני יותר מאשר אלימות כלפי זו גם הסיבה לכך שיחסים הפרט. היא מסמלת פגיעה בטוהר הדם. מביאים מאפריקה פליטים או לערבים יהודיות נשים בין חופשיים להתמרמרות גסה יותר בציבור מאשר במקרה של אונס! בהקשר לדבר זה ניתן להזכיר דיון חריף שהתקיים לאחר מקרה אונס שביצע פליט לאזכורה עד רק אך זועמות, בתגובות מלא היה פייסבוק מסודאן. מבצע הקהל בניגריה. נולד שלה הזוג שבן מפורסמת, ציירת של סוויץ' מהיר ופונה נגדה, כשבאמתחתו שלל איחולים שתיאנס בידי קבוצת "פליטים". דוגמה נוספת: באוניברסיטה העברית בירושלים, במהלך דיון על הטרדות מיניות מידי ערבים, נשים רבות התלוננו גם "בנות הגנת למען פטרולים המקיימים יהודים מגברים הטרדה על מדוע הבינו לא ה"מגינים" לכך, בתגובה מ"האחרים". ישראל" הנשים מפרשות את חיזוריהם העקשניים בצורה שלילית. איך? הרי

"ערבים מסריחים". לא סתם יהודים! אנחנו

דתדתית- בחברה אישה להרחיב. צורך אפילו אין דתית בערות על שמרנית היא בעלת תפקידים מוגדרים ונוקשים, ולמעשה רכוש של בעלה. יש רק לציין את ההבדל בין הגישה הדתית והגישה החילונית, כאשר אצל האחרונה הטבע תופס את מקומו של אלוהים. ודאי, ישנם ידי זכר לנקבה, אך מסקנות שמועלות על בין פיזיולוגיים הבדלים אנשים חסרי ידע בסיסי בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה – דרך המחשבה של נשים היא שונה, נשים נעדרות יכולת מחשבה רציונלית, אוהבות הדתיים. מטענות כך כל שונות אינן – עליהן... שולטים שגברים הסיבה לכך היא אי היכולת להבדיל בין תפקידים חברתיים להבדלים פיזיולוגיים, בין מגדר לבין מין. האמונה בכך שאישה, לפי הטבע )או אלוהים(, זקוקה למישהו שישלוט עליה היא דבר נפוץ בחברה שלנו, ביותר השכיחה הציבורית שהתגובה מפתיע זה אין וכלל לצערי. לאמירתו של השוטר נסים ישי "ישנן בחורות הנהנות מאונס" היא:

"אמנם זהו אכן המצב, אך לא כדאי לומר זאת בפומבי".

מיליטריזםבדוגמה לסקסיזם כמקור מיליטריסטית תפישה להמחיש ניתן אופיינית אחת. בקרב החיילים הקרביים בצה''ל קיים מנהג: חיילים מצלמים את בנות זוגם ערומות עם תגי-החייל שלהם, ומתחרים אחד עם רעהו מי מהבנות נראית יותר "סקסית". התמונות הללו מועלות והגישה אליהן פתוחה לכל המעוניין. אף אחד ברשתות החברתיות, אינו מתלונן, ובניגוד למקרים הפוכים בהם חיילות "מבלות" בצורה זו, החיילים אינם מקבלים שום עונש. תגובות רבות לתמונות מסוג הלוחמים תבלו, בנים, "תבלו חיובי: פידבק כלל בדרך כוללות זה זקוקים לנופשון". וכידוע, גוף האישה היה תמיד ובכל מקום "נופשון"

ל"לוחמים" כגמול על עוצמה צבאית.

קפיטליזםאחד מהדיברות הקדושים של הקפיטליזם הוא: ביקוש יוצר היצע. ואפילו יהיה זה ביקוש לאלימות, יש להעריך אותו מבחינה כלכלית, לסחר מרכז הייתה ישראל לאחרונה עד רווחים. ייצור שהוא עד בעובדות מין. זו חדלה מלהיות כך רק בגלל הלחץ של הקהילה הבין-לאומית. עד אז, אלפי שפחות מין, רובן מארצות חבר העמים, סבלו )וגם והתעללות. אולם עונש קיבלו רק סרסורים מאלימות, השפלה במקרה זה, לא כולם(. צרכנים שהשתמשו ב"שירותן" של השפחות נותרו ועניין, דבר לכל אנסים היו ובפועל מצבן על ידעו האלה, חופשיים, ואינם מרגישים שום אשמה על מעשיהם. שהרי, הם רק קנו שירותים מסוימים ושילמו בכסף טוב עבורם. כיום "עוסקות" בתחום הזנות בעיקר נשים ישראליות, וזאת לרוב עקב מצב כלכלי נואש. אך אינם מין שירותי הדעות שלפיהן עדיין שוררות הישראלית בחברה אלא סחורה. אנשים באמת ובתמים אינם מבינים שרק חפצים יכולים להיות מוצר, ולא גוף של בן אדם. הבחנה בין הפרט לגופו היא בסיס ובלתי- יוצרת השלכות הרסניות לבריאות נפשית. התנכרות מהגוף הפיכות על התודעה. לכן אחוז ההתאבדות בין נשים המועסקות בזנות יותר מהאחוז בכלל האוכלוסייה. קשה להבין גברים שרגילים גבוה לראות בכל אישה מוצר, חפץ. בשבילם, כל אישה היא זונה שמנסה למכור את עצמה לכל המרבה במחיר. ונשים שמסרבות לדבר הזה – מזלזלות ב"הסכם" מובן מאליו. כתוצאה מכך ברור שהדבר נותן לגבר לגיטימציה להוציא לפועל את תגובתו על "הפרת" ההסכם ולהשתמש

באלימות.כמובן ממה שנכתב לעיל, שום חוק אינו יכול להשיג את מטרותיו בלא שינוי עמוק של התודעה החברתית. ודבר זה אפשרי רק אם נלמד לראות האחד את האחר/ת כאנשים ולא כאובייקטים מגדריים. אישה אינה מוצר, תגמול או אמצעי לשמירת "טוהר" הלאום. שוני בין נקבה תפקידים אלא אינם השאר כל הפיזיולוגי. בתחום רק מוגדר לזכר חברתיים. ובדומה לדת, דעות אישיות או אידיאולוגיה, תפקידים אלו יכולים להיות אך ורק בבחירה אישית. אי אפשר להצדיק כפייה של תפקידים מגדריים כתוצאה של "נטייה טבעית", דאגה למשפחה או מוסר דתי. כל אלו עדיין מהווים אלימות על הפרט. מבט סקסיסטי, שמתחיל מטענה שההבדלים בין נקבה לזכר הם לא רק פיזיולוגיים נשלטת להיות "צריכה" אישה וכי רוחניים, או נפשיים גם אלא בידי גבר, מביא לאלימות. בימינו דעות אלה מובנות מאליו בחברה עבדים שבעבר כפי בהן שתומכות הנשים מעטות ולא הישראלית, ראו בעבדות דבר מקובל ומובן מאליו. עבדים שקיבלו מספר זכויות-יתר מבעליהם שנאו את האלו שנלחמו נגד סדר הקיים. אך שינויים חברתי שינוי בלא אפשריים בלתי הם חברתית במודעות רדיקליים ידי גזענות, מיליטריזם, הבלים וכל עוד החברה נשלטת על עמוק. מן אחד יישאר לנשים סקסיסטי יחס קפיטליסטי, ומוסר דתיים

שלה. הבעיות

לגבי ב מחודשת למחשבה הקריאה האחרונות שנים המעמד החוקי של צריכה אישית וגידול של צמח הקנביס ולהתעניינות לעדנה זוכה וכו'( חשיש )מריחואנה, ותוצריו רבה במדינות המערב. סביב הנושא התגבשה מעין קואוליציה מוזרה של רסיסים מהשמאל ומהימין ה"ליברטרי" הקוראים למחשבה מחודשת על המדיניות הממשלתית בנושא קנביס.מהנשאלים 52% כי מצא ב-2013 בארה"ב שנערך מקיף סקר התנגדו(, 45%( במריחואנה השימוש של בלגליזציה תומכים כש-3 שנים לפני כן סקרים דיווחו כי רק 41% תמכו בלגליזציה1. מהנשאלים 46% כי מצא 2013 בשנת בישראל שנערך סקר תומכים בלגליזציה של קנביס או במדיניות של אי-הפללה כלפי שנערכו בסקרים בהרבה נמוכים מספרים לעומת משתמשים, בנוגע ספקות מביעים ויותר יותר רבים כיום, קודמות2. בשנים המלחמה על מיליארדים מוציאות המערב מדינות בו למצב בצרכני קנביס, בזמן שמוצרי ניקוטין ואלכוהול, המזיקים הרבה יותר למשתמש, חוקיים ומכניסים לבעלי ההון בתעשייה סכומים שימוש על האיסור ולניקוטין, לאלכוהול בהשוואה אכן, נאים.

להחריד. שרירותי לפתע נראה בקנביס נגד השימוש בקנביס לא הייתה שרירותית, אך בפועל חקיקה אלא נוצרה על רקע נסיבות ואינטרסים מובחנים. היא באה לעולם זה, במאמר להבנתה. חשוב שהינו ופוליטי היסטורי רקע תחת נבחן בקצרה אילו אינטרסים עמדו מאחורי האיסור על השימוש בקנביס בעת המודרנית ושעומדים בימים אלה מאחורי "המלחמה More Americans favor legalizing marijuana: Pew Research 1Center surveyhttp://www.nydailynews.com/news/world/americans-favor-legalizing-marijuana-pew-survey-article-1.1308375סקר »המגזין«: מחצית מהישראלים בעד הפיכת עישון קנאביס לחוקי 2

1013683=co.il/Article/?ArticleID.http://news.nana10

בסמים" שמנהלות מדינות המערב, ובראשן ארה"ב.

חקיקה נגד שימוש בקנביס בעת המודרנית

השימוש נגד חקיקה ה-20, המאה ובתחילת ה-19 המאה בסוף במריחואנה צצה לראשונה במדינות בהן מיעוט לבן שלט באוכלוסיה אתנית ממוצא אחר. כך, בדרום אפריקה השימוש במריחואנה נאסר

ב-1913. בזמנו, בריטית קולוניה ובג'מייקה, ב-1911, עוד לפני האיסור הגורף על המריחואנה, עבר ב-1870 חוק בדרום הודים, עובדים ידי על במריחואנה השימוש את שאסר אפריקה כתגובה לתפיסה רווחת לפיה עובדים אלה הזיקו לשלטון הלבן3. דרום אפריקה, שנעשתה לאחת מחלוצות החקיקה נגד השימוש במריחואנה, בינלאומית למדיניות 1923 בחבר הלאומים מכן בשנת קראה לאחר כנגד השימוש במריחואנה, אשר פגעה לטענתה בפרודוקטיביות של העובדים )כוונתה הייתה בעיקר לעובדים השחורים במכרות של דרום

אפריקה(.השימוש נגד בינלאומית חקיקה בקידום נוספת נלהבת תומכת שימוש נגד חקיקה של ההיסטוריה מצרים. הייתה במריחואנה מידי מצרים כיבוש עם .1798 בשנת מתחילה במצרים בקנביס הממלוקים, נפוליאון נדהם לגלות עד כמה נפוץ היה השימוש בקנביס בקרב המעמד הנמוך במצרים. במצרים, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, השימוש בקנביס היה חלק בלתי נפרד מחייהם של קהילות אסר נפוליאון שהוציא צו מקומיות. וממסורות הנמוך המעמד בני הכוחות יציאת לאחר רבות שנים מצרים4. בכל בקנביס על שימוש הצרפתיים ממצרים, הוטל מחדש איסור על צריכת קנביס בהשפעת Cannabis Control in Europe« in A cannabis reader: global« 3 issues and local experiences: Perspectives on cannabis controversies,treatment and regulation in Europe

Gabriel G. Nahas, Hashish and Drug Abuse in Egypt 41 .20th Centuries, p 19th and During the

קנביס: היסטוריה חברתיתגיא מור

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 6

אלטרנטיבה7 גיליון 6 אביב 2014

הקנביס בעיניהם במצרים, הביניים ומעמד האליטות השקפתם של ורצונם של והעניים במצרים, היה מקושר לנחשלותם של העובדים הלאומים חבר של הבינלאומי בכנס למערב. להידמות האליטות בז'נבה ב-1925 בנושא הסחר הבינלאומי בסמים, הנציג המצרי ד"ר מוחמד אל גינדי תיאר בפני משתתפי הכנס את החשיש כסם הגורם

במצרים. השיגעון מקרי למרבית וכאחראי קשה חברתית למחלה עוד מהחוק במריחואנה השימוש הוצא המנדטורית בפלסטין גם הבריטי הצבאי המושל בצו בבריטניה. דומה חקיקה שעברה לפני ב-1919 הוגדר הסחר וההחזקה בחשיש )למעט שימוש אישי( כעבירה. של ז'נבה בכנס ההסכם על בריטניה של חתימתה לאחר ב-1925, חבר הלאומים ובהתבסס על חקיקה בריטית, נחקקה פקודת הסמים וכן המנדטורית, בפלסטין בחשיש. השימוש על המסוכנים שאסרה בעשורים הראשונים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, היו אלה בעיקר מרדיפת וסבלו בקנביס שימוש שעשו מזרחים ויהודים פלסטינים השלטונות. על פלסטינים שעשו שימוש בחשיש הוטלו קנסות ועונשי ללקוחותיהם חשיש שסיפקו פלסטינית בבעלות קפה ובתי מאסר,

ובעליהם נאסרו. נסגרו בצווים מנהליים,

מריחואנה: עשב השטןבשנות ה-30, כשהוטל האיסור על צריכת קנביס לראשונה בארה"ב, השם "מריחואנה" לא היה בשימוש נפוץ. למעשה, נראה כי הוא כמעט ולא היה בשימוש אפילו בקרב מעשני מריחואנה, שהעדיפו את השם "קנביס" או שמות מקומיים אחרים. אך השם "מריחואנה" נבחר על ידי הרשויות בארה"ב מבין שמות רבים בהם היה הצמח ידוע על מנת לייצג את הקנביס בפני הציבור. בהקשר האמריקאי השם נתפס כבעל נציגי מצד הקמפיין ואכן, ומאיימות. אקזוטיות זרות, קונוטציות היה בארה"ב בקנביס השימוש את לאסור תקשורת וגופי ממשלה קשור קשר הדוק לגזענות כלפי מהגרים מקסיקנים, שזוהו יותר מכל

עם הקנביס. כפי שדווח בלוס אנג'לס טיימס באוקטובר 1911:"לאור השימוש הגובר במריחואנו או עשב הלוקו ]"משוגע" מהעובדים גדול חלק בקרב משכר כחומר ג.מ.[ – בספרדית המקסיקנים, פ. ס. בודן, מפקח במועצת הפרמקולוגיה, ניסח ברשימת הסם את להכליל בבקשה לרשויות פנייה אתמול

האסורים."5 הסמים וסרטי בעיתונות שהתפרסמו זוועה סיפורי ה-30, בשנות הזהירו ו"מריחואנה" מדנס" "ריפר כגון בקולנוע תעמולה את הנערות האמריקניות מפני הסכנות הלא ידועות של "עשב הרסט רנדולף וויליאם של העיתונים אימפריית השטן". אינטרסים שבשל ייתכן )בהחלט ההפחדה למסע הצטרפה עסקיים מפוקפקים של הרסט( באמצעות סיפורי זוועה שהופיעו הפופולריות של את וקידמה הרסט, הצהובה" של ב"עיתונות

לקנביס. אחרים שמות פני על "מריחואנה" המונח עם הציבור בעיני שקושרו היחידים היו לא המקסיקנים רנסנס" ה"הארלם ובתקופת אורלינס בניו המריחואנה. המתפתחת, השחורה בתרבות חשוב חלק היה למריחואנה גרמה לבנים צעירים בקרב הג'אז מוזיקת של ולפופולריות

בארה"ב. השמרניים האלמנטים בקרב כבדים לחששות

רשות הסמים הפדרלית – נגד השימוש במריחואנה החקיקה בארה"ב בשנות ה-30 עברה ללא דיון ציבורי וללא הסתמכות על מחקרים אמפיריים נגד הסתה של כללית אווירה על בהסתמך אלא כלשהם, משתמשי המריחואנה העיקריים – מהגרים מקסיקנים ושחורים – וסיפורים, לעיתים קרובות מוגזמים או מומצאים, על מקרי

מקסיקנים. המערבים אלימות את שייסד אנסלינגר, ג'. הארי לכך אחראי היה מכל יותר רשות הסמים הפדרלית בארה"ב בשנת 1932 ועמד בראשה עד לשנת 1962. אנסלינגר תרם רבות לפחד מ"טירוף המריחואנה" שאחז בארה"ב, על אף שהשימוש בסם בארה"ב בכללותה היה באותה

תקופה זניח ואפיין בעיקר קהילות מהגרים ומיעוטים.בדיונים לפני חקיקתו של חוק המיסוי ב-1937, שאסר על שימוש רפואיים, העיד אנסלינגר על או בקנביס למעט לצרכים תעשייתים

החוק: שמאחורי הגזעני הרציונל "רוב מעשני המריחואנה הם שחורים, היספנים, נגני ג'אז ובדרנים. על מריחואנה ועישון במריחואנה, מקורה המוזיקה השטנית שלהם ידי נשים לבנות גורם להן לחפש יחסים מיניים עם שחורים, בדרנים ואחרים. זהו סם שגורם לאי-שפיות, עבריינות ומוות – הסם מחולל

אלימות יותר מכל סם אחר בהיסטוריה האנושית."6אנסלינגר הציג בדיונים מכתב שקיבל מעורך העיתון אלמוסה דיילי

קורייר:יכולה "הלוואי שיכולתי להראות לך מה סיגריית מריחואנה קטנה זוהי שלנו. המפגרים הספרדית דוברי מהתושבים לאחד לעשות הסיבה שבגינה הבעיה שלנו כה גדולה: האחוז הגדול של אוכלוסייתנו מורכב מדוברי ספרדית, רובם חלשים מנטלית בשל תנאים חברתיים

וגזעיים."7

אינטרסים עסקיים מאחורי האיסור על השימוש במריחואנה לא עמד רק רצון המחוקקים ובמהגרים כתרבות שחורה דקדנטית ידם על להיאבק במה שנתפס Quoted in Dale H. Gieringer, The Origins of Cannabis 5Prohibition in California, p. 20 Rudolph J. Gerber, Legalizing Marijuana: Drug Policy 6Reform and Prohibition Politics, p. 9 Quoted in Michael Woodiwiss, Organized Crime and 7223 .American Power: A History, p

היה שלעיתוניו למשל, להרסט, כי נראה לשליטה. וקשים פרועים עסקיים אינטרסים היו המריחואנה, בדמוניזציה של מכריע תפקיד חשובים בהוצאת הקנביס מהחוק. שאר הנפשות המעורבות חשודות השימוש על האיסור מאחורי מפוקפקים עסקיים במניעים הן אף בקנביס. באשר למניעיו של הרסט – לפי סברה מרכזית הוא קיווה ייצור הנייר מקנביס )המפ( תחוסל, יעלה ערכן של כי אם תעשיית העיקרי למקור יעשו והן ביערות הרסט של הנרחבות אחזקותיו

בחוף המערבי של ארה"ב8. הנייר לתעשיית הגלם חומר לאספקת מאז, אינטרסים עסקיים חשובים נוספים התפתחו אשר הביאו מגוון גורמים להיאבק נגד לגליזציה של השימוש במריחואנה. בין התעשיות הלגליזציה נגד המאבק בחזית עומדות עדיין או שעמדו הבולטות בתי ותעשיית האלכוהול תעשיית הטבק, תעשיית את למנות ניתן כי "שותפות למען אמריקה הכלא הפרטיים. בעבר עיתונאים חשפו בסמים בשימוש הנאבק גדול אמריקאי מלכ"ר מסמים", נקייה מתעשיות דולרים מיליוני בסך תרומות קיבל ללגליזציה, ומתנגד דיווחים הארגון ממשיך לקבל את פי מספר ועל והטבק, האלכוהול

הפרמקולוגית. מהתעשייה העיקרי מימונו אשר לוביסטים מפעילה בתורה, הפרטיים, הכלא בתי תעשיית קידמו חקיקה בנוסח "3 פסילות ואתה בחוץ" המחמירה את הענישה עם משתמשי סמים, ומנסה לקנות לה השפעה בקרב פוליטיקאים על

להיאבק בתנועה הקוראת להקלה בענישת צרכני מריחואנה9. מנת

סמים ככלי לשליטה חברתיתהחוקרים מסבירים ותיאוריה" ניסיון התנהגות, "הזיות: בחיבורם האמריקאים לואי ג'. ווסט ורונלד ק. סיגל את תפקידו של האיסור על

שימוש בסמים ככלי לשליטה חברתית:"תפקידם של סמים ביישום שליטה פוליטית נמצא יותר ויותר תחת דיון. שליטה יכולה להתבצע באמצעות איסורים ובאמצעות אספקה. לממשלה מעניק בסמים שימוש על חלקי אפילו או מוחלט איסור החלה לדוגמה, שליטה. של אחרים לסוגים חשיבות בעל מינוף סלקטיבית של חוקי סמים … כנגד חלקים מסוימים באוכלוסיה, כגון

פוליטיים." בארגונים או מסוימות מיעוט בקבוצות חברים חקיקה נגד שימוש בסמים כוונה תכופות כנגד מי שכונו "המעמדות המסוכנים": בנות ובני מעמד העובדים, העניים, מהגרים ומיעוטים ה-19 במאה כך, ניכרת(. חפיפה הייתה ביניהן )קבוצות אתניים בין חוקי. ההבדל נשאר בזמן שוויסקי הוצא מהחוק, ג'ין באנגליה הנמוך המעמד ובני בנות ידי על בשימוש היה שג'ין הוא השניים

באנגליה.נגעו בסמים השימוש את שהגבילו הראשונים החוקים בארה"ב, לעישון אופיום, אשר קושר עם הגירה סינית לארה"ב. כפי ששופט שלנו, חטא אינו אופיום "עישון החוק: את פירש ב-1886 באורגון ולהציק להרגיז יותר הינה זו חקיקה של מטרתה כי ייתכן ולפיכך

הסינים'".10 ל'כופרים המדיניות כיום ממשיכה לשקף את הקשר שנוצר בתודעה הציבורית ושחורים. מקסיקנים לבין מריחואנה בין המוקדמות ה-20 בשנות גדולה לבנים צעירים בקרב במריחואנה השימוש שתדירות אף על בהרבה מאשר בקרב צעירים שחורים, תדירות המעצרים של צעירים שחורים על ידי הרשויות בגין החזקת מריחואנה לשימוש אישי הייתה של המעצרים מתדירות 4 פי ואף 3 פי גדולה הייתה קבוע באופן

לבנים.11 צעירים Rudolph J. Gerber, Legalizing Marijuana: Drug Policy 8Reform and Prohibition Politics, p. 7 Gaming the System: How the Political Strategies of 9 Private Prison Companies Promote Ineffective IncarcerationPolicies, Justice Policy Institute Quoted in Doris Marie Provine, Unequal Under Law: 10Race in the War on Drugs, p. 72 Targeting Blacks for Marijuana Possession Arrests of 11

ואמנם, בשנות ה-70 המוקדמות בארה"ב, כאשר השימוש בקנביס ראו והאליטה, הלבן הביניים מעמד בקרב ויותר יותר נפוץ נעשה החלה כך קנביס. צריכת על העונשים את למתן צורך המחוקקים של ובספקים ביצרנים האכיפה רשויות מצד התמקדות של מגמה הסם ופחות בצרכני הקנביס. ד"ר סטנלי יולס, לשעבר מנהל המוסד הלאומי לבריאות הנפש ותומך בהקלת הענישה על שימוש בקנביס,

ב-1970: העיד "לאף אחד לא היה אכפת כשזו הייתה בעיית גטו. מריחואנה – ובכן, היא הייתה בשימוש על ידי מוזיקאי ג'אז או המעמד הנמוך, כך שלא ונערות 20 שנים בכלא. אך כשנערים קיבלו לך אכפת אם הם היה נחמדים ממעמד הביניים נתפסים בקולג', כשהם מבצעים את אותה העבירה ]...[ לפתע הגישה המענישה והנקמנית ]של הרשויות[ נגעה

לכל המעמדות בחברה."12כשהסמים שבשימוש קבוצות המיעוט האתניות השתנו, המדיניות משך נהוגה שהייתה במדיניות כך, בהתאם. השתנתה הממשלתית מעט שהוקלה עד ב-1986 הסמים חוק של חקיקתו לאחר עשורים לאחרונה, החזקת קוקאין בצורת קראק בכמות 5 גרם נחשבה חמורה בעוד אבקה. בצורת קוקאין של גרם 500 כהחזקת המידה באותה הסם, צורות שתי בין בסיכון להבדלים באשר חלוקים שמחקרים יותר נרחב בשימוש נמצא היה קוקאין שקראק הוא חשוב הבדל בקרב שחורים והיספנים, בעוד שאבקת הקוקאין נפוצה יותר בקרב

לבנים. משתמשים מדיניות באמצעות חברתית שליטה וסיגל, ווסט שמציינים כפי סמים נעשית לא רק באמצעות איסורים ורדיפה סלקטיבית, אלא גם באמצעות אספקה, היכולה לשרת מטרות שונות. בזמן מלחמת העולם בשני בצבאות בשימוש היו ומתאמפטמינים אמפטמינים שנייה, צידי המלחמה בשל תכונותיהם המעוררות. לאחר מכן, שימוש נרחב קוריאה במלחמת אמריקאים חיילים ידי על בהם נעשה יותר עוד ובמלחמת וייטנאם. נעשה שימוש באספקת סמים גם למימון פעולות ידי מחתרות שפעלו על עין מסחר בהרואין צבאיות, החל מהעלמת ועד ועוד(, ניקרגואה, אפגניסטן במימון ותמיכת ארה"ב )בבורמה, לאספקת אופיום באינדו-סין על ידי ארגוני הביון הצרפתיים לצורך

סודיים. מבצעים מימון

סיכום מטרתו של חיבור זה אינה רק להציג אנקדוטות היסטוריות. עלינו כי מדיניות הסמים, כמו שאר תחומי המדיניות של המדינות להבין מעמדית-שלטונית. אינטרסים מערכת של נגזרת היא השונות, קבוצות של ורדיפה אפליה וקבוצות, פרטים של בחירותם הפגיעה מיעוט אתניות – מאפיינים מובהקים של המלחמה בצרכני הקנביס –

הן. באשר הקפיטליסטיות המדינות של מאפיינים הן המאבק נגד ההפללה והרדיפה של המשתמשים במריחואנה מוכרח להיות חלק ממאבק רחב יותר כנגד האליטות שמנהלות מלחמה נגד מדוכאות וקבוצות אתניים מיעוטים והעניים, העובדים מעמדות מיני אחד תחום רק היא מריחואנה צרכני רדיפת העולם. ברחבי כלכליים, אינטרסים, מיני בשם דיכוי המדינה מפעילה בהם רבים

הרף. ללא שמשתנים ואחרים, גאוגרפיים פוליטיים, עם השינויים בדעת הקהל במדינות המערב, ייתכן בהחלט שנמשיך לראות בשנים הקרובות המשך המגמה של הקלת החקיקה נגד השימוש בקנביס ואף לגליזציה של הסם. סביר כי המדינה ובעלי ההון ימצאו בכך רווח, באמצעות מיסוי חדש על הסם שיזין את מכונות המלחמה

ורווחי עתק לבעלי ההון בתעשייה החדשה. אל לנו לעצור שם.

African Americans in California, 2004-08 Quoted in David Cole, No Equal Justice: Race and Class 12in the American Criminal Justice System, p. 152

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 8

אלטרנטיבה9 גיליון 6 אביב 2014

בתנועה בולטת אנרכיסטית פסנקובה, הלנה ברוסיה, והאנרכה-פמיניסטית האנרכיסטית חברה במספר ארגונים ואחת מהמובילות באיגוד הסטודנטים האנרכיסטי )הפעולה הסטודנטיאלית( על "אלטרנטיבה" העת לכתב מיוחד בריאיון רוסיה את ועזיבתה אנרכיזם אומנותית, מחאה

השלטון. רדיפת עקב

מדוע עזבת את רוסיה?שביצענו קטנה פעולה בעקבות נוצרו לעזיבתי שהביאו הנסיבות - העברה סמלית של מחאת "מיידן"1 למרכזה של האימפריה שנגדה היא נאבקת. בנינו בריקדות מכ-50 צמיגים, הצתנו אותם והתחלנו לדפוק בקצב עם מקלות על פח - כמו שעשו זאת במיידן. שני אנשים החזיקו דגלים - אחד שחור ואחד כחול-צהוב )דגל אוקראינה(. כל זה קרה על הגשר שלידו התרחשה ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני.מעניין לציין שהקהילה האנרכיסטית בעצם הסתייגה מהפעולה בגלל הימצאותו של דגל אוקראיני. הם לא הבינו את פעולת ה"טרולינג" אוקראינים, אנרכיסטים להביע. ביקשה שהיא השלטון על והאיום בפעולה ראיתי לא כמובן אני התמיכה. על לנו הודו זאת, לעומת הזאת הצהרה רדיקלית, אבל השלטון עושה הכל כדי שאפילו האצבע

המשולשת שמראים לו תראה כמו טיל.לשלושת המשתתפים אשר נעצרו בפעולה נפתחו שני תיקים: בגין ״התפרעות״ )התיק בוטל( ובגין ״הפרת הסדר הציבורי" )קנס של 10

אלפים רובל, יש ערעור(.תנועת המחאה האוקראינית 1

אני אשתמש בשאלה הזאת כדי לספר על האופן המעניין שבו עובדת המערכת המשפטית אצלינו. כעיקרון, השופט לא יכול לתת זיכוי כי הוא יקבל על הראש. אפילו אם השופט לא יכול בשום אופן להטיל על אדם מאסר או קנס וסוגר את התיק או נותן מאסר על תנאי, אז ככלל הפרקליטות מתערבת ומגישה ערעור. אם היא לא תגיש ערעור אז היא תקבל על הראש. ואם השופט בערכאה הבאה יזכה את האדם אז אתה יכול להבין בעצמך מה יעשו לפרקליטות. אז לאחר ביטול וונדליזם. על תיק נפתח הפרקליטות לבקשת התפרעות על התיק האפר מהשריפה גלש למעקה של הגשר ולמרות שנוקה די מהר על ידי רכב ניקיון, זה לכאורה פגע במבנה הארכיטקטוני. זה לא הכל, אדם אשר לוקח על עצמו את האחריות ונמצא אשם בוונדליזם יכול כאשר מעשים, אותם עבור אבל מאסר, חודשי כמה או קנס לקבל מדובר בקבוצה של אנשים, מטילים שלוש שנות מאסר על כל אחד.שני המשתתפים אשר החזיקו את הדגלים מסתכנים פחות כי מחפשים את אלה שהציתו את הצמיגים. אתה יכול לנחש מי הצית. אז כולם מכחישים או בורחים, אבל חברנו פיוטר פוולנסקי לקח על עצמו את יודע מי האחריות והודה שהפעולה התבצעה ביוזמתו )אבל שאיננו הצית את הצמיגים(. הוא יותר אמן מאשר אקטיביסט וההתמודדות עם המערכת היא כמו דלק בשבילו - ככל שהמאבק אינטנסיבי יותר, ככה הוא יותר מתעמק במהות והפרויקטים האמנותיים שלו יותר מוצלחים. שדי )מה משמעותי מאסר יקבל שהוא סכנה שיש חושבת לא אני מעציב אותו( כי יש לו את העורך דין הטוב ביותר במדינה )בחינם, בוונדליזם האישום בשל אקטיביסטים(. של בתיקים שנפוץ מה

הינ

ריק

אוב

ה א

חמ

ה יכ

מת

ב "

תרו

חי"

הצי

קא

מסנט פטרסבורגמאבק ורדיפה: ריאיון עם אנרכיסטית

נאלצתי לעזוב את רוסיה מיד כדי להציל את עצמיי ואת חבריי מכלא.

הממשלה הרוסית מפחדת מפעולות אמנותיות?הרשויות חוששות מהאפקט התקשורתי שיכול לגרור אחריו ביטוי

פוליטי. לשליטה ככלי וברדיו בטלוויזיה בעיתונות, משתמשת המדינה היא היום הייתה אחד מכלי השלטון, בהמונים. אם פעם התקשורת אפיק של השלטון המרכזי. ללא היכולת ללחוץ על הממשלה בדרכים מתנגדי המונית, מחאה ובהעדר ישירות, ובפעולות ביורוקרטיות השלטון נאלצים להסתמך גם על התקשורת, ולפי תגובת השלטון -

עובד. זה לאקציוניזם מאקטיביזם עברתי שבגינה הסיבה בעצם זאת אין שבה רדיקלית, פוליטית אמנות של סוג זהו - )Actionism(כלומר, האמנותי. מהביצוע הפוליטי המסר את להפריד אפשרות גם הצורה בה הדבר נעשה וגם התוכן שניהם רדיקליים. כך הפעולה

רחבה. חשיפה מקבלת

ואיך אתם מצליחים להביא את זה לתקשורת?ברוסיה, כל כלי התקשורת נשלטים על ידי המדינה ברמה כזו או אחרת. אך יש לנו די הרבה כלי תקשורת שנחשבים רשמית כאופוזיציה תוכן אנטי-ממשלתי. ישנה האפשרות לפרסם עדיין ובהם לשלטון, יש לנו הרבה חברים מבין הצלמים והעיתונאים, ואנחנו מודיעים להם

מראש על הפעולות.

מאקטיביזם שלך המעבר את הזכרת מקודם, לאקציוניזם.

לפעילות המרכזי הזרם בתור האקציוניזם את רואה אני כרגע פוליטית במציאות של רוסיה, אף שאינני ממש מתחברת לזה או רואה פעולה - הקלאסיות הפעילויות את מעדיפה אני כאידיאלי. אותו ישירה, איגודי עובדים, הסברה ועצרות המוניות. אבל הכיוונים הללו אינם עובדים כיום ברוסיה - חלקם התיישנו, חלקם דורשים תמיכה נרחבת יותר מהאוכלוסייה. פעולות אלה אינן יכולות להתקיים בצורתן

המקורית והן גולשות לכיתתיות ולחלומות ריקים.

מודרנית לאמנות האקציוניזם מתייחס כיצד ישירה? ולפעולה

אקציוניזם הוא סוג של אמנות מודרנית, השואפת למחוק את הגבולות בה המשתתפים ובין והסביבה, היצירה תהליך האמנות, יצירת בין ולא-היררכי דמוקרטי מאוד חברתי יישום הוא אקציוניזם לצופיה. יכולה ובתוכנו. לדעתי, אמנות מודרנית באופן כללי אינה בצורתו להיות א-פוליטית. למעשה, שום אמירה אינה יכולה להיות חופשית מבין אמן כאשר בפוליטיקה…”. מתעסק אינך “אם - מפוליטיקה זאת, הוא מתחיל לעבוד במודע עם התלות הזאת ומשתמש בה ככלי מעצב לכלי האמנות את הופך זה לחיבור מודעות העדר לשחרור.

הקיימת. השיטה בשירות פעולה אמנותית לא תמיד נגמרת כשהיא מסתיימת מבחינת הזמן, אלא היא ממשיכה בדיון ציבורי, כמו למשל תנועת “אקציוניזם וינאי” )Viennese Actionism(, לה יש ממשיכים בכל העולם. או לדוגמה למעשה )Pussy Riot( ריוט פוסי אמנותית, מבט מנקודת אחרת לא עשו דבר – הן גרבו גרביונים צבעוניים ונופפו בגפיהן. הפעולה בכנסייה התחילה לעבוד רק לאחר שהסתיימה, כאשר הכניסו אותן לכלא. זאת אומרת, כשהמערכת הגיבה היא בעצם הוכיחה את הדבר הממשלה, עם הכנסייה התמזגות - עליו להצביע רצו ריוט שפוסי טבעה הסמכותי מרצון של ממשלת רוסיה, האימפוטנציה של החוק

והפחד מפני מידע אמיתי.אמורה פוליטית שאמנות להגיד רוצה אינני ואופן פנים בשום להתעסק לא יכולה אמנות יצירת אדרבה, תעמולה. על להתבסס נובעת היא אם משפיעה, מאוד להיות ועדיין בפוליטיקה ישירות ומצד פוליטית, משמעות יש החברתיים התהליכים שלכל מההבנה

ישירות מתעסקת שלכאורה אמנות יצירת להיות יכולה השני החתירה חוסר בגלל אמירה, כל חסרת היא בפועל אך בפוליטיקה

בחברה. הנסתרים התהליכים את להבין הרצון וחוסר לאמת

האם השתתפות השלטון בפעולות אלה מתוכננת מראש?

יגיב השלטון לפעולות, אך אנחנו כן. איננו מחשבים כיצד בדיוק בונים על כך שנקבל תגובה. מכיוון שכל פעולה אמנותית-פוליטית בה. פוגעת תמיד היא להסתיר, מנסה שהמערכת תהליכים מגלה שהוא מה את ולהראות להגיב לשלטון גורם הפחד דבר של בסופו גם כך יותר חזק אמן כלפי ככל שדיכוי להסתיר. מנסה כלל בדרך

מובהק. יותר נצחונו בפעולה מתחילים אנחנו כאשר בבירור: יודעים אנו אחד דבר יגיעו, המניאקים להם. תפריע שהיא עד ננוח לא בהופעה, או יסגרו בכלא, את השני ישלחו להסתכלות יתפסו מישהו, את האחד פסיכיאטרית. עורכי דין, עיתונאים... יהיה אקשן, בקיצור. המערכת תחשוף את עצמה, ולכן את כל ההופעה אנחנו מנסים להציג בצורה הכי מינימליסטית שאפשר. אתה לוחץ על הנקודה שכואבת, והמערכת

העבודה בעצמה. את שאר כבר תעשה

ברוסיה שהיו הגדולות ההפגנות על נדבר בואי למשהו? הביאו הן האם .2011 בשנת

קשה לומר, מאחר שבעייתי להעריך מה היה קורה אילולא הן היו מהפוליטיקה להבין יכולה שאני מה על אסתמך אם מתקיימות. הרוסית, אז התוצאות שלהן היו מזעריות. מעט מדי אנשים השתתפו בהפגנות, שהיו רכות למדי. האנשים התייצבו מול השלטון ואמרו לו במקום השני. עם אחד לדבר במקום השלטון”, את צריכים “איננו להתארגנות זכות מהשלטון דרשו האנשים עצמאי, ארגון לבנות המחאה תנועות של רובן שרוב לכך הסיבה לדעתי, וזאת, עצמית, נכשלו. רבים מהפעילים לא הבינו שצריך לא רק לעודד את ההמונים להדיח שליט מסוים מכס מלכותו, אלא גם לעזור להם להבין שהם כלל לא צריכים מנהיגים! כתוצאה מכך, השלטון נטל במהרה את המחאה לידיו, פוליטיקאים רבים עשו לעצמם פרסומת על גבה, הדריכו את ההמונים מה ואיך לעשות, וכל ניסיון של פעולה או אפילו התבטאות

“פרובוקטורים!”. זעקות מיידית עוררו רדיקלית

והאם אלו היו פרובוקטורים?פעולה או התבטאות כל הזאת. המילה את כך כל מבינה אינני האנשים פרובוקציה. מחוללת כלומר, כלשהי. תגובה מעוררת טיפשים. או חכמים משוחדים, כנים, להיות יכולים זאת שעושים המילה “פרובוקטורים” אינה תורמת דבר בהקשר הזה. זהו לקסיקון

גרידא. ריאקציונרי

בדרך תוצאה אף הביאה לא שהמחאה העובדה המחאה ולתנועת השמאל לתנועות עזרה הזאת ליותר אותן להפוך עזר זה האם בכללותה?

רדיקליות?באופן כללי לא הייתי מדברת על רדיקליזציה, אבל גל המחאה הביא איתו יוזמות מעניינות, הופיעו קבוצות חדשות שמתקיימות עד היום

ומתפתחות באופן מוצלח.צעירים, לפעילים נותנים לא שבהפגנות הבנו מסוים בשלב אנשי על-ידי נכבשה הציבורית הזירה שכל לנאום, וכנים חכמים מפלגה ותיקים הקוראים להתאחד למען “כל מה שטוב”. כמובן, אף פועל, מורה, - הללו מכוונות הקריאות היו מן השורה שאליו אדם שוער... - לא היה בין אלו שיכלו לעלות על הבמה. אחת מחברותיי לחכות צריך כך שלא על טוב נאום ממש ונשאה לבמה פרצה פעם השכונה, ברמת כבר להתאחד שצריך אלא אותנו, שיוביל למישהו האוניברסיטה, מקום העבודה וכו’. ניתן היה לראות שהקריאה שלה קיבלה תמיכה, ואנחנו הקמנו אגודת סטודנטים אנרכיסטית, “הפעולה הראש יושבת הייתי שנתיים. במשך שהתקיימה הסטודנטיאלית”,

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 10

אלטרנטיבה11 גיליון 6 אביב 2014

שהסטודנטים השתכנעתי כי ממנה, פרשתי שנה לאחר אבל שלה, אינם קיימים יותר בתור קבוצה חברתית. ברוסיה סטודנטים מהווים קבוצת גיל בלבד. לימודים באוניברסיטה הם אינם בחירה שנעשית מתוך מודעות עצמית, אלא נורמה. צעירים לומדים כי זה מה שכולם אבל וכו’. תעודה לקבל כדי ההורים, את לאכזב לא כדי עושים, כלומר, אתה ועל האנושות. ידע על העולם כדי לרכוש לומדים לא מכך, מרוצים האנשים רוב השכלה. לא אך מקצוע, לרכוש יכול מצאו לא יותר” טובה גבוהה השכלה למען “להתאחד וקריאותינו מענה. להפך, אנשים נבהלו מעצם הרעיון שהם יצטרכו להקדיש את הסטודנטים את לאחד בקיצור, בשאיפתנו עצמי. לפיתוח זמנם כל התלהבנו יתר-על-המידה מהמודל של שנת 1968. חלק מחבריי עדיין מחשיבים כבגידה את פרישתי מן האגודה. ייתכן שהם צודקים, אך אינני מסוגלת לעבוד עם קבוצה חברתית בלתי מוגדרת. אם נדבר על תוצאות בתחומים אחרים, אז ניתן לקבוע שהקהילה הליברלית הגיעה לתוצאות גבוהות יותר בכל מיני היבטים – מעקב אחר הבחירות, סיוע

ויוזמות התנדבות שונות. דיונים פוליטיים, ולאסירים לעצורים

פלגי בין היחסים מערכת בכלל נרקמת כיצד מדי דנים בישראל ברוסיה? השונים השמאל שמאלית. על” “מטריית הקמת על ברעיון פעם האם ? 2KSO ה- עם מה ברוסיה? המצב מה

חלק? בו נוטלים אנרכיסטים ואנרכיסטים שמאלי. ארגון אינו בהחלט KSO-ה – כל ראשית לא נטלו בו חלק, לפחות לא באופן מאורגן. היו בודדים שהתמודדו לא אך אנשים שמגדירים את עצמם כשמאל, וישנם שם במסגרתו, פעלו לפי הכרזותיהם. כשהוקם הארגון היה לי ברור שמדובר בניסיון בכלל. המחאה את להפיל לא אם קיטור, להוציא לאנשים לאפשר נגד “אנחנו מלבד דבר להגיד יכול אינו לימין השמאל בין איחוד פוטין”, ופוטין הוא כלום. אנחנו צריכים עמדות קונקרטיות, סדר יום

KSO – )המועצה המתאמת של האופוזיציה( הוקמה ברוסיה ע«י כוחות 2פוליטיים שונים בסתיו 2012, לרגע זה לא פעילה(למטרת תיאום פעולות המחאה של

האופוזיציה לפוטין

פעולה אסטרטגי למן שיתוף בתיאוריה אפשרות יש מפותח... אחרות. בנסיבות אבל כזה,

ארגונים אנרכיסטיים תמכו במחאה? כמעט כל ההפגנות התקיימו אז תחת הדרישה “למען בחירות הזאת, בסיסמה לתמוך יכלו לא שאנרכיסטים מובן הוגנות”. בהקראת הסתכמו ההפגנות בסיסמאות. רק היה לא והעניין

בקצרה. קיטור, שחרור החלטות. וקבלת דרישות האנרכיסטים ניסו להבהיר לאנשים בדיוק את הנקודה הזאת, הסכמה חוסר ידי על מוחלשים מעטים, היו שהם מאחר אך ביניהם וללא תוכנית או סדר פעולה משותפים, הם נתפסו לא

מוכנים.

ומה הם ניסו לעשות?האנרכיסטים נטלו תחילה חלק במחאות וניסו להעלות עמדה וביצעו בהפגנות משלהם בלוקים הקימו אנטי-סמכותנית, פעולות לא מתואמות, אבל כשהם ראו שאי אפשר להוציא את אותה עזבו ההון, ובעלי הפוליטיקאים של מידיהם המחאה

עצמם. שלהם הפרויקטים במסגרת הלאה לפעול והמשיכו

איגוד של סוג ליצור כלשהו ניסיון יש האם )ארגון CNT ה- דוגמת גלובלי עובדים

בספרד(? אנרכיסטי עובדים מהסטודנטים, שונים אינם העובדים הזה בעניין ראה, אולי סוף, יתארגנו סוף יודעת מה דרוש על מנת שהם ואינני רעב של ממש או שיושפלו במידה כזו שבאמת לא תהיה להם ברירה. ברוסיה ישנו איגוד עובדים צהוב )רפורמיסטי( דוגמת שהוא וברור אוטומטי, באופן נעשה אליו השיוך ההסתדרות,

בכלל. איגודית בפעילות מתעסק אינו כך כל והעובדים דל המימון מאוד, חלשים עצמאיים איגודים יש מפחדים מהדיכוי של הבוסים, שלפעילים קשה מאוד להבין בכלל מהו המצב לאשורו במפעל כזה או אחר, שלא לדבר על עבודת הסברה.

אמרת שעל מנת שהעובדים יתחילו לפעול בדרך זאת מאוד, עד מושפלים להיות עליהם כלשהי אומרת שגל החקיקה המדכא של הזמן האחרון, על יותר כבדים עונשים הטלת הלהט"ב, דיכוי לעורר עשויים אלו כל במחאה, ההשתתפות

העובדים? בקרב מחאה המצב את לך לתאר לי תן אכפת? שלעובדים חושב אתה האם הפוסט-סובייטי. בימי הצארים, העובדים האמינו תחילה באדומים, חשבו שהנה ממש עוד מעט תפרוץ החירות ויבוא השוויון. רק החלו תקוותיהם להתממש והבולשביקים באו והפכו את כולם, ככל שהיה טעמו שאנשים לאחר וזה פחות. עוד לחופשיים אפשרי, הדבר פרחה, העצמית ההתארגנות 1922 ל- 1917 השנים בין מהו. חופש מועצות חופשיות הוקמו, הייצור העצמי פרח, רבים ביטלו את מוסד הנישואים... אנשים הבינו שהם יכולים לעצב את עולמם בעצמם. ואז 70 שנה העובדים סבלו תחת השלטון המושחת. באו הבולשביקים. איתו שיביא החופשי לשוק הריעו ההמונים ,90 ה- שנות ובבוא ואותו קפיטליזם שאליו הם התפללו בכמיהתם את החופש המיוחל, לחופש שם אותם בעבדות כלכלית גדולה עוד יותר מזאת שהם היו בה קודם, כך שהיום כל מי שבא לפועלים עם רעיון פוליטי כלשהו - מקבל את התגובה הבאה “מכירים אתכם - אתם תדפקו אותנו”, וזה בכלל לא משנה אם הוא מלמטה או מלמעלה. בקיצור, אנשים אינם מאמינים לדבר וחושבים שהדרך הטובה ביותר להתנגד לשלטון היא

פשוט לא לשים אליו לב.

והאם יש רעיון מה לעשות עם זה?מה לעשות עם זה בטווח הקצר אינני יודעת, ולכן התחלתי להתעסק עם האקציוניזם. איננו יכולים לפתור את הבעיות אבל אנחנו יכולים

קינס

בל פ

טריו

פשל

"גר

"פה

ציאק

ברה

טש

מ

להפנות אליהן זרקור. אולי זה יעורר סוג של זעם, אולי אפילו זעם כלפינו, אבל העיקר שזה יביא לפעולה כלשהי, כרגע יש רק אדישות.

לא מופנים הם האם החדשים, הדיכוי וחוקי האוכלוסייה נגד רק אלא האוכלוסייה כלל נגד

שמוחה?מי רצויים. הבלתי כנגד נחקקים רבות ולעתים מיושמים חוקים אף מחאה, ומארגני פעילים הם הזאת ההגדרה תחת כרגע שנופל שפקידים הרוצים להצטיין בחנופה מפטרים מדי פעם גם פרופסורים שהעזו להכיל איזה ספר חכם בתוכנית הלימודים וגוערים בהורים על כך שאינם נותנים דוגמה טובה להתנהגות משפחתית נאותה. כמובן, הקהל שכלפיו החוקים ייושמו יתרחב בקרוב, אבל האנשים מעדיפים

שלא לדעת את זה, כרגיל.פעם מדי רואה אני הומוסקסואלית. תעמולה נגד החוק למשל ברכבת, רק מדי פעם, אבל רואה, זוג לסביות מחובקות. אף אחד לא ילדים מידיו של פשיסט זה, אבל אם תנסה להציל יעניש אותן על “אוקיופיי השם תחת חבורה שאירגן ברוסית( )סכין “טסאק” בשם שיגעון עם מהורים או אנשים, של חיים שהורסת פדופיליה” פרובוסלאביות קיצוני, אז יעצרו אותך. יש לנו פרויקט בשם “ילדים 404”3 שעוזר למתבגרי להט”ב. הנערים שולחים מכתבים ובהם הם מתלוננים על חטיפת מכות ממישהו בשכבה שלהם או על היתקלויות ובעיות עם ההורים, וחברי הפרויקט מנסים לעזור להם. על זה פתחו

תיק. נגדם עוד דוגמה טובה - החוק נגד סוכנים זרים. אם ארגון לא ממשלתי )אל הפוליטיים החיים על להשפיע ומנסה חיצוני מימון גם מקבל זה אומר(, עליו להירשם ברשות המתאימה כסוכן תשאלו אותי מה להתפרק ריגול, כסוכנות עצמו על להצהיר - אחרות ובמילים זר, או לשלוח את ההנהגה שלו לכלא. אילו האנשים היו מאמינים פחות לערוצי התקשורת, הם היו מתנגדים לפגיעה בארגונים המגינים על

שלהם. הזכויות עוד דוגמה: החוק נגד קיצוניות. מה זה קיצוניות? איש אינו יודע, זהו מונח חלול, ואף-על-פי שהוא נועד בעיקרו נגד הארגונים הנאו-תחתיו מורשעים שמאל פעילי גם בהצלחה, נגדם ומיושם נאציים אבל החוק. תחת מורשע להיות עשוי אחד כל ובהמשך פעם, לא אנשים כמו-מהופנטים על ידי הרגשות שמייצרות המילים הנבובות “קיצוניות”, “טרור”, “אנרכיה”, או המונח הפופולרי החדש: “הגנה

על תושבים דוברי רוסית”.אותו מכנים אנחנו מילדים, מזיק מידע למניעת החדש החוק או החוק למניעת מידע מהילדים. האם אתה חושב שהוא מקומם אנשים? לא. הם חושבים שהחוק החדש לא רק שלא יפריע להם אלא גם יסייע

לילדיהם להשיג מקצוע, משפחה ובית, והם צודקים. וגם השחיתות ככלל, הפחד באשר לעתידו של התחת האישי שלך “בואו ואומר להם לכדי דרגת סגידה. כשאתה בא לאנשים מורמות למחות!”, הם אומרים לך “אתם כולכם צועדים כשסעיף אישום רובץ לכך דואגים לא כלל והם אליכם”, קשור להיות לא עדיף עליכם, שיעמוד מי יישאר לא כבר כלפיהם ייושמו האלה החוקים שכאשר

לצדם.

המאורגנת האנרכיסטית התנועה של מצבה מה פחות? והמאורגנת

לשתי התפצלה שלאחרונה האוטונומית”, “הפעולה קיימת אצלנו רדיקליים , וספורט בריא חיים אורח שוחרי של קבוצה קבוצות: אנטי-סמכותניים5 אינטלקטואלים של וקבוצה הומופובים4, אך הלהט”ב ארגוני עם לעבוד יכולים אינם שהם טוענים הראשונים .מאוד שנכון מה בורגניים, ארגונים הם אלה כי והפמיניסטיות ברוסיה. השניים מנגד טוענים שזהו אינו אלא מסך עשן שנועד פשוט www.facebook.com/children.404 3www.avtonom.info 4www.avtonom.org 5

להסוות עמדות שוביניסטיות ואסטרטגיה פופוליסטית, ושהראשונים פשוט אוהבים משמעת והיררכיה. עם זאת, לדעתי הפיצול נובע פשוט

השני. עם האחד להידבר יכולת וחוסר גמישות מחוסר האוטונומית הפעולה של המאוחד לקיומה האחרונים בחודשים עבודה קבוצות הקמת באמצעות פיצול למנוע כדי ניסיונות נעשו ממוקדות שימנעו מאנשים עם נקודות מבט מתנגשות קשר תכוף, אך מאחר שהניסיונות נעשו בשלב מאוחר מדי, הפיצול לא נמנע. ישנה גם RSD, התנועה הסוציאליסטית הרוסית. הם יותר אינטלקטואלים גם אך שוביניסטיים אינם האוטונומית, מהפעולה רדיקליים ופחות גם יש ביניהם יצירתיים חדשים למאבק. אינם תרים אחרי רעיונות

אנרכיסטים.יש גם משהו שנקרא “החזית האדומה שחורה”. יותר נכון יהיה לקרוא להם “החזית האדומה חומה”. אלו בסך הכול בריונים ספוגי שוביניזם, הומופוביה ולאומנות שמכנים עצמם משום מה אנרכיסטים. לאחרונה הם התאחדו עם נאו-פשיסטים לשעבר. הם מתים על ישראל, וקוראים

למתנגדיהם “רוסופובים”, “הומואים” ו”יהודונים”. ארגון לשום השתייכו אנרכיסטים שלא “מופרעים” גם אצלנו היו אבל נפגשו מדי פעם ולא עשו שום דבר מעשי יותר מלכתוב שלט, אך עדיין הם היו עקביים למדי בפעילותם, לטעמי. הם התפרקו במרוצת

הזמן.

כלפי הרוסית האנרכיסטית בתנועת היחס מהו הכיבוש? וכלפי ישראל מדינת

רוצה. שהייתי ממה פחות ישראל, על הרבה מדברים לא ברוסיה היא רחוקה ושאלת הכיבוש אינה נתפסת כרלוונטית עבורנו )למרות שבעקבות המאורעות באוקראינה עוד מעט היא תהפוך לרלוונטית(. ככלל, בשמאל האנטי-סמכותני ישראל מצטיירת כמדינה פשיסטית. לאום למדינת דוגמא בישראל רואים ו"אנרכו"-לאומנים לאומנים אפילו חיובית. אותו דבר אבל מתוך הסתכלות מיליטריסטית, שזה ולכן אף מסתכלים נאו-נאצים אצלנו אומרים שיש ללמוד מישראל

על יהודים באופן חיובי.

בנוגע לפעולה האוטונומית, הרי מדובר בארגון די גדול. מה יהיה איתם?

אני רוצה לסייג כבר בהתחלה ולומר שאינני חברה בארגון, ועלולה שלא לדעת פרט זה או אחר.

האוטונומית” “הפעולה של והספורט הבריאות שוחרי של הפלג נמשך יותר ויותר לעבר המיליטנטיות, והוא או שימשיך את המגמה הזאת עד לאבסורד ויתאחד עם החזית האדומה שחורה, או שיתפרק

קטנות. לקבוצות הפלג האינטלקטואלי שיחרר אנחת רווחה אחרי עזיבת ה“גברים”. יש רצון להאמין שאם הם יתגברו על הצבת אינטרסים אישיים מעל למטרה המשותפת ויציגו תוכנית פעולה פוזיטיבית וברורה, הם יגדלו

לכדי ארגון רב משתתפים חזק ופורח.

בין להבדיל יש שברוסיה משיחתנו מבין אני אנרכיסטים מאורגנים לבין אלו שמשתתפים בכל בארגון חלק שיטלו מבלי פעולה קבוצות מיני

כלשהו?זאת לא שאלה פשוטה כל כך, כי קשה בכלל להגדיר מיהו אנרכיסט. נראה שעד תחילתו של דיכוי קשה יותר נעסוק בשאלה התיאורטית יותר “אמיתי”. אותי למשל, רבים אינם מחשיבים של מי אנרכיסט כאנרכיסטית מפני שאני מתעסקת באקציוניזם, המוגדר על ידם כזבל

בורגני.

הפעילים את מאפיין חיים אורח מין איזה כזה? קיים אם האנרכיסטים,

גם בקרב חיים הנפוץ רבים בקהילה האנרכיסטית מיישמים אורח אוכלוסיות אחרות ברוסיה: עובדים באופן עצמאי או עובדים במשרות

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 12

אלטרנטיבה13 גיליון 6 אביב 2014

החיים אחרים. ומוצרים מזון מוצרי ומפקיעים פעם, מדי מזדמנות נוחים יותר כשאתה יכול לצאת לפעולה ולא לדאוג שתפוטר מהעבודה רעב. להישאר פוחד וכשאינך שתיעצר, במקרה מחר תגיע לא אם אשראי על חיים מכם שרבים יודעים היו ברוסיה האנרכיסטים לו האשראי בשבילנו מחוריהן. יוצאות היו שלהם העיניים והלוואות, הוא סממן מובהק של שליטה אמריקאית הקושרת אותך ברגליך וידיך

הקיימת. אל השיטה הרבה ובו מצב יוצרות החוק על ותדירות קטנות עבירות מאידך, מהאדרנלין המחאתי משוחרר על מעשים כאלו, ופחות ממנו מוקדש למאבק בשיטה, ואז נוצר מצב שאתה לומד להתעלק עליה ובעתיד אתה עלול לרצות פחות להשמיד אותה, כי כל נוחות יוצרת מלכוד. כך או כך, עבור רוב האנרכיסטים זה פשוט אורח חיים ולא מעשה מהפכני, אף אחד לא חושב שהפקעת מוצרים כשלעצמה מקדמת את

בואה של מהפכה חברתית.

באוקראינה האירועים כיצד לעכשיו. נעבור השמאל? על השפיעו

המחאה )תנועת ב”מיידן” תמכו לא רבים אנרכיסטים להפתעתי, צהובים כחולים דגלים זיהו שהם ברגע באוקראינה(, שפרצה שהללו הצהירו ישר הם הרשמית לתקשורת בדומה )אוקראיניים(. פאשיסטים. אני אוהבת את זה שבקרב האנרכיסטים ברוסיה, בניגוד לאהדה, זוכה אינו המדוכאים” “לאומנות המכונה הדבר לישראל, את להבין הניסיונות שאלה. זו לאומני? המיידן היה האם אבל

היו לא שם שהיו לאנרכיסטים לעזור לעומק המצב ה”אנרכו”- לטעמי. הרצויה הרצינות במידת ננקטו פאשיסטים תומכים ב”פלג הימני” )איגוד של תנועות

במיידן(. שונות ולאומניות נאו-נאציות

ארגנתי עם חבריי אירוע תמיכה במיידן. האנרכיסטים באוקראינה העריכו את זה, ברוסיה לא.

היו ברוסיה רבים 2011 מחאת אחרי יחזיק לא שפוטין אמרו באופוריה, הזה הרוח מצב האם שנה. אפילו

נרחבים? בחוגים השתנה הדעות בנושא חלוקות. יש הטוענים שאחרי סיפוח חצי האי קרים, כשפוטין חשף את טבעו הרודני, הוא טבעו קוריאה בצפון בסדר, אבל מעמד. יחזיק לא הרודני של המנהיג הנערץ חשוף כל הזמן, מה שאינו את עשה פוטין רבים בעיני היטב. לחיות לו מפריע הדבר הנכון - “הראה סוף סוף את העוצמה הרוסית”. במחאה גם מנהיג. מחפשים שאנשים היא הבעיה עכשיו שיושב המנהיג את שיחליף מנהיג מחפשים ושאפשר יהיה לצאת למחות נגדו ביתר קלות. לאנשים לא עולה בראש המחשבה שאפשר לעשות משהו במו והרעיון של תארגנות-עצמית נתפס כצל של ידיהם,

המועצות. ברית

המועצות ברית של הרפאים רוח בכלל? להתפוגג עומדת

לא עושה רושם שבעתיד הקרוב. המשימה העיקרית של האנרכיסטים היא להראות לאנשים שהם יכולים לעשות דברים בעצמם. כפי שהם יכולים הם כך ההון, הוראות מבעל בלי כלים בבית יכולים לשטוף לנהל את העיר שלהם. אבל קשה לשבור סטריאוטיפים. בשביל רוב ממך שמושכות מאופרות דודות פירושו עובדים” “איגוד האנשים, כסף לחתונות והלוויות – האיגודים מתעסקים בעיקר בבידור ופנאי זה את חוו הצעירים שלא האנשים עובדים. במאבקי ולא לעובדים הם התקווה עכשיו, מה גם שביניהם רעיונות סוציאליסטיים חוזרים

לאופנה.

מה לדעתך פירוש הדבר להיות אנרכיסט?זוהי יצירה פוליטית מתמדת שנועדה להרוס את ההיררכיה בחברה ועקרון בני האדם, היא ההפך מקונפורמיזם, ובתודעה האישית של יסודה. אנרכיזם אינו מוגבל בתיאור החברה המחאה התמידית הוא זו הקיימת - שניתן לתאר בקיצור שאותה הוא רוצה ליצור במקום כקומוניסטית. הוא אינו מסווה )בניגוד לתיאוריות פוליטיות אחרות( התגשמותן ברגע הופכות לרוב שאוטופיות העובדה את מההמונים לאנטי-אוטופיות, אלא גמיש דיו על מנת לתת את מלאכת היצירה של

החברה החופשית - לחברה המשוחררת.

אמן ערום מסתכל על אשכיו ממוסמרים למרצפות הקרמלין – זו מטאפורה לאפתיה, האדישות הפוליטית

והפטליזם בחברה הרוסית המודרנית

פעיל ב לפילוסופיה, חיפאי סטודנט נכתב, זה טור עוד שבחיפה משפחתו בבית יושב בעיתון, טור ובעל פוליטי כזה מצב הדלת. מפתן את מצאת ומנוע בית, מעצר צו מכוח נשמע מעט מסתורי ומוזר, עד שנשמע כי שם הבחור הוא מג'ד עכשיו אל-ערבי1, א-ספיר הינו כותב הוא בו והעיתון כיאל,

מוכר... לצלצל מתחילים דברים 40 לציון כנס בביירות 2014( התקיים )אפריל זה חודש בתחילת הערבי האזור "עתיד הכותרת תחת א-ספיר, עיתון פרסום שנות 2054 - כתוב את חלומך". כיאל הוזמן לנכוח, ונסע. לעבור את גבול ישראל-לבנון אי-אפשר, ככלל; כיאל הסדיר ניירות מעבר מתאימים

ברשות הפלסטינית, ונסע דרך ירדן ככל הנראה.המסע היה כולו גלוי וידוע, דווח בבלוג של כיאל ובאתרים אחרים, של מבטו מנקודת ביירות, העיר רחובות אודות נרגש טור כולל פלסטיני המבקר בה2. בשובו לארץ, בגשר השיח' חוסיין )בין ירדן לפלסטין( - עצרוהו, בחשד לביקור במדינת אויב וקשר עם סוכן חוץ. ישראליים מבקרים מעת לעת עיתונאים כי מספר יצויין זו בנקודה במדינות 'אויב', ללא בקשה או קבלת אישור, ומשוחחים עם 'סוכני המפורסמת תוצאתיהם בשל לרשויות ידועים כאלו וביקורים חוץ';

בתקשורת, ואין איש מזמנם לחקירה או מעלה כלפיהם חשדות.מעצרו, להארכת בבקשה שופט, בפני כיאל הועמד היום למחרת השופט, פרסום. איסור צו ולהטלת בעורך-דין, היוועצותו לאיסור אגב, היה ד"ר זאיד פלאח, לשעבר השופט הצבאי הדרוזי הראשון ובנו של השופט בדימוס פארס פלאח, שהיה בצבא מדינת ישראל,

http://www. :בתרגום מילולי: השגריר הערבי; אתר 1assafir.com

http://www. :בירות - הפעם הראשונה" באתר ג'דליה" 2/jadaliyya.com/pages/index/17308

השופט הדרוזי הראשון במדינת ישראל. הדיון התנהל שלא בפניו של של משפחתו ובני והמשטרה, כיאל באי-כוח נכנסו תחילה, כיאל: כיאל, והתדיינו, יצאו, ורק אז הוכנס כיאל לאולם, לבדו, להצהרה לאקונית. השופט ד"ר פלאח החליט כי שוכנע בסבירות החשדות נגד כיאל, ויותר מכך, שוכנע כי בשחרורו ישבש כיאל את הליכי החקירה ו"יסכן את בטחון הציבור". פלאח נענה לכל בקשות התביעה, זולת שביקשה כפי ב-15 ולא ימים, ב-8 רק הוארך אשר המעצר, משך

.2014 המשטרה, עד ה-22 ביולי אומר, הווה הממוסדת, העיתונות בכל כובד הפרסום איסור צו דבר המעצר לא פורסם בטלוויזיה, ברדיו או בדפוס עד שהוסר הצו לבסוף. אף על פי כן, זמן קצר לאחר מעצרו של כיאל )13 באפריל גם זמן-מה ולאחר לאוזן, הידיעה, בעיקר מפה לפוץ 2014( החלה

ועוד. בפייסבוק אלקטרונית"3 "אינתיפאדה באתר באינטרנט: במאמר מוסגר ננגיד את תפוצתו הרחבה של דבר מאסרו של כיאל לעומת הרשעתו של פעיל פוליטי פלסטיני אחר, מוכר עוד יותר: סעיד נפאע, איש הברית הלאומית הדמוקרטית )א-תג'מוע(, אשר הורשע רק שבוע קודם באותן עבירות בדיוק: ביקור במדינת אויב, קשר עם נפאע ליווה בו )!( 2007 בשנת בסוריה בביקור מדובר חוץ. סוכן קבוצת שיח'ים דרוזיים, אשר גם הם הואשמו אישומים פליליים. שם נ' סעיד נפאע. התיק התיק הוא תפ"ח 47188-12-11 מדינת ישראל לא נדון תחת צו איסור פרסום, ועל דבר ההרשעה התפרסמה ידיעה זמן נותרו לא הידיעות הנראה, ככל נענע-10. ובחדשות ב'הארץ' רב בראש האתרים )מדוע?( ומעטים בציבור העברי שמו אליה לב. הינה בהרשעה, לו עלתה אשר פגישה, נפאע נפגש עמה האישיות טלאל נאג'י, סגן מזכ"ל 'החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה לבין הארגון בין בלבלו העברית בעיתונות הידיעות שתי הכללית'.

http://electronicintifada.net 3

רשימות בשולי מעצרו של מג'ד כיאלומשמרת המחאה בתמיכה בו ונגד המעצר

אריאל הררי

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 14

אלטרנטיבה15 גיליון 6 אביב 2014

החזית העממית לשחרור פלסטין, ואף שגו בתחילה באיות שמו של נאג'י. ידיעה נוספת, ב'וואלה חדשות', כמעט והבליעה את הרשעתו

של נפאע והדגישה יותר את האישומים נגד השיח'ים הדרוזים.חזרה לענייננו ולשבוע של פסח 2014. גם לנו, חברים ב"אחדות", את לתרום החלטנו קצרצר דיון ולאחר כיאל, של מעצרו על נודע חלקנו לקעקוע איסור הפרסום ולעירור מודעות למעצר הנואל. מדוע

עשינו זאת? הרי...

אפילו לנו ידוע היה ולא אנארכיסט, אינו כיאל •בברית פעיל היה )כיאל כרגע הפוליטיות עמדותיו מהן

שנים(. מספר במשך הדמוקרטית הלאומית

רבים פלסטיניים פוליטיים ואסירים עצירים ישנם •ישראלים(. אזרחים מהם רבות ועשרות למעשה, )אלפים,

• ממילא התקרב יום האסיר הפלסטיני )ב-17 באפריל(, ומישהו בטח היה עשוי להזכיר זאת היכנשהוא.

• המשאבים הארגוניים שלנו אינם במצב כה שפיר, ואנו מתקשים לקדם את התארגנותנו לקראת האחד במאי.

• ארגון משמרת שאמורה להיות לה חשיפה תקשורתית בתוך יומיים, כשרוב אותם יומיים הינם חג, אינו דבר כה

פשוט.

יש לכך כמה סיבות:

מחאתי משהו עושה אחר אחד שאף היה נראה לא •הבחור. לטובת

• חלק מאיתנו מכירים את כיאל באופן אישי.אישית, ב'הארץ' עיתונאים מכירים מאיתנו חלק •של בראשותו בועד מאוגדים אפילו שם והעיתונאים לא שהם אז, סוציאליסטי. מאבק חבר גוטליב, אריאל

מקובל. לא משהו? יפרסמו • ביקורו של כיאל בלבנון מקעקע את ההפרדה החברתית, בין לשמר ישראל מבקשת אשר והפוליטית התרבותית האוכלוסיה תחת ריבונותה והאוכלוסיה בארצות הערביות הגבול את מקעקע הביקור אחרות, במילים - השכנות בין מדינת ישראל לסביבתה. זהו מעשה פרוגרסיבי לפי

האנארכיסטיות. תפיסותינו החוקי האיסור את מקעקע בלבנון כיאל של ביקורו •תשתית את מקעקע ובכך אויב', ב'מדינות ביקור על ללא הפרשה את כיאל שיעבור ככל הביטחון. חקיקת עונש, או אפילו ללא משפט, ניתן יהיה לראות בכך הסגה אפקטיבית, גם אם מצומצמת מאוד, של ריבונות מדינת ישראל על אזרחיה. אף זהו מעשה התואם את עמדותינו

כאנארכיסטיות.

על לעצמנו לטפוח בעיקר מיועד ההתלבטות שתיאור תחשבו אל השכם. הרי, אנחנו מזניחים לחלוטין את המתרחש בסוריה ובמצרים; לגזרי-דין-מוות מודעות ולעורר למחות לצאת שלנו והתוכנית ההמוניים שהוטלו במצריים על מאות מפגינים, לאחר משפט בזק -

לפועל. יצאה לא על כל פנים, אספנו דגלים, שלטים ריקים וטושים, ניסינו להודיע בתל- שוקן ברח' 'הארץ', בית מול לנו ונעמדנו שאפשר, מי לכל כיסוי מעט לא קיבלנו המועד. חול של הראשון בבוקר אביב, כתבה החברתית", "הטלוויזיה של וידאו כולל בנסיבות, בהתחשב של אורן פרסיקו מן "העין השביעית" ושיחה עם אומבודסמן הארץ, אהוד עין-גיל )איש "מצפן"(. "הארץ" עצמו לא הפר את צו איסור הראשי בטור ידיעה אחרים: דברים שני עשה כן העיתון הפרסום; ענת מפי מצוטטת טענה עם בכלל, פרסום איסור צווי אודות שלו

והצטרפות לעתירה משפטית להסרת קם על חוסר-התוחלת שבהם; הצו. משמרת המחאה עצמה לא כוסתה בעיתון. מבנין הארץ המשכנו משתמש בו מתקן קיבוץ-גלויות-סלמה, במזלג המשטרה, למטה גם השב"כ לביצוע חקירות. עמדנו לאורך מדרגות הכניסה, וקראנו שהינו )מעשה והמדינה השב"כ המשטרה, המעצר, בגנות קריאות לכאורה עבירה על תקנות ההגנה לשעת חירום מ-1945, אשר תקפות הקראנו במשמרת, ערבית דוברות משתתפות בעזרת היום(. עד בקול גם את טורו של כיאל אודות הביקור בבירות, אל מול מבטיהם

המדרגות. במעלה שעמדו השוטרים של המשועשעים בערב אותו יום התקיים דיון נוסף, בו קוצר צו איסור הפרסום עד בישראל פרסום איסור צווי בצהריים. באפריל( 17 ה' )יום למחרת אינם מחזיקים מעמד זמן רב במיוחד, אך אפשר לומר שהיה זה זמן קצר מן המצופה וייתכן כי פעילות המחאה - אשר המחישה שהנושא למעשה מפורסם כבר, ולו בתפוצה מוגבלת, בציבור - סייעה להסרת

הצו.למחרת - ביום האסיר הפלסטיני, למרבה הסמליות - התקיים דיון ביותר, חיובית בהתפתחות מעצרו. הארכת על כיאל של בערעורו המשטרה הודיעה כי לא תאשים את כיאל במגע עם סוכן חוץ, אך לא זנחה את האישום המתוכנן בביקור במדינת אויב. בשנים האחרונות לא ידוע לנו על מואשמים בביקור במדינת אויב מבלי שיואשמו אישום נוסף בעבירה פחות 'טכנית', וכך לא ברור האם האישומים יוותרו על כנם, או יבוטלו. יתר על כן, נקבע שכיאל יעבור למעצר בית, עד תום תקופת הארכת מעצרו המקורית. ומה לגבי הסכנה לבטחון הציבור? ולתקוע הכביסה בחדר מסוכנות מזימות לרקום יוכל שכיאל נראה

מבטים מאיימים בעוברים-ושבים מחלון הבית.התפרסמו כיאל, של ושחרורו הפרסום איסור צו ביטול לאחר אודותיו כמה כתבות ארוכות יותר, כולל כיסוי בוידאו ודברים שהוא

למצלמה. אומרים והוריו עורכי-דינו עצמו,

למרות שמדובר ברצף מאורעות די יוצא-דופן, זכרונו מעורר מספר בגיליון לדון בכוונתנו לציון, אשר בחלקם ראויים ושאלות עניינים

הבא של 'אלטרנטיבה'.כיאל, מג'ד הוא עצור כל לא השב"כ: של החסויים המעצרים מה בארץ. פוליטיים לפעילים רחבים קשרים ובעל פובליציסט או פלסטינים, ערבים כולם האם עוצר? השב"כ אשר אחרים לגבי לא מקושרים מאוד אפילו ודאי מן העצורים גם אחרים? חלק שיש ומשפחה מחברים חוץ למעצרם, לב שם מי שלהם... החברה בתוך המצטנפים בפחד מן המשטר? יש המעלים את הסברה, שעל כל עצור

אלכי

ד ג'

מ

שידוע עליו, ישנם עשרה שנעצרים ומשוחררים לאחר זמן-מה ללא אישומים, ומתוכם אחד אשר אולי מואשם בדבר-מה. כך יכול השב"כ ליצור רושם לפיו כל מי שנחקר על-ידיו הוא מן הסתם אשם. האם אכן כך הדבר? ואיך אפשר לדעת כמה אנשים נעצרים על-ידי השב"כ או

בחו"ל? מביקורים לארץ בחזרם המשטרה עבירות החשד: עברת "מגע עם סוכן חוץ" היא כה גורפת, עד שדי מדינה בפעולה מטעם רק _חשוד_ הוא לקשר הפסול בכך שהאדם אחרת או "ארגון מחבלים". הוא אפילו לא צריך לעשות משהו בפועל. זהו כמעט סעיף האוסר מגע עם אנשים מפוקפקים בעיניי המדינה. הסעיף הזה בחוק העונשין גם הופך את נטל ההוכחה, ובמקום שהמדינה תידרש להוכיח כי מקיים המגע הונע ממניע פסול כלשהוא )מבחינת לכך". ב"הסבר בית-המשפט להניח את דעת החייב הוא המדינה(, במדינת המבקר אדם כל כמעט להפליל מאפשר הסעיף של קיומו חוץ, ובפרט פלסטינים המבקרים במדינות ערב. העבירה השניה הינה אדם כל על אוסרת ישראל שמדינת הידעתם אויב"; לארץ "יציאה כך, ממש מסביב? המדינות לאחת מישראל לצאת בשטחה הנמצא כפשוטו. העונש הרשמי הוא 4 שנות מאסר. רבים אינם מכירים את התשתית החקיקתית הדכאנית העניפה במדינת ישראל - חוקים פרי-עט מחוקקי ישראל, תקנות מנדטוריות וצווים - המאפשרת למשטר להפליל בקלות כמעט כל פעילות פוליטית החורגת מן הנסבל עליה.

כיאל מג'ד מקרה מחד, ביקורי-החוץ: שיבוש במדיניות המגמה הוא מקרה מזעזע; מאידך, בסופו של דבר, הוא שוחרר ללא אישום אישומי-שווא, לטפול מסוגל כי השב"כ )וידוע זר סוכן עם בקשר בין היתר לאור שיעור ההרשעות המתקרב ל-100% בהליכים פליליים מגמה משינוי חלק הוא הזה המקרה האם ובכן, כאלה(. בעבירות או מסביב? בארצות לבקר לנוסעים המדינה של ההתנכלות ברמת

שמא זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל?משפטים פוליטיים כלפי תנועות פלסטיניות: הפללת ביקורי-החוץ תנועות נגד גם משמשת אלא פרטים, נגד דיכוי אמצעי רק אינה סמכותניות( תנועות של )במקרה ראשיהן באמצעות - פוליטיות והאישומים מן המעצרים בהן. מהי התמונה המתקבלת ופעילים/ות בעשורים פלסטיניות תנועות ופעילי פוליטיקאים נגד השונים

האחרונים?כולה כמעט הורכבה המשמרת במשמרת: המשתתפים/ות הרכב מדוברי עברית, ומספר משתתפות אשר הגיעו מן הצפון לשמע דבר או תלמידים באוניברסיטת דוברי ערבית מיפו, קיום המשמרת. אך תל-אביב לא נצפו בהפגנה. הדבר ממחיש את כוחו של האפרטהייד בין עברים לערבים בארץ, כאשר אפילו בעניין כזה אין ידנו כארגון

ליצור פעילות עברית-ערבית משותפת של ממש. משגת סיסמאות: עוד בעניין ההפרדה. בהפגנה היו שתי רשימות סיסמאות והוביל הארגון ליקט אחד מחברי - האחת בעברית, אשר בשימוש את המפגינים/ות בקריאתן; והשניה בערבית, של אחת המשתתפות בשפה הסיסמאות מן באופיין שונות היו הסיסמאות רוב הבודדות. ולא השפות; בשתי סיסמאות עם מוכנים באנו לא אנחנו האחרת; על שחוזרת תופעה זוהי השפות. בין סיסמאות תרגום על חשבנו עצמה במשמרות והפגנות ערביות-עבריות רבות, ויוצרת מה שניתן לתאר שתי הפגנות בו-זמנית במקום אחד, תומכות זו בזו אך נפרדות.

אילו השכנות: הארצות לתושבי ישראל מדינת נתיני בין קשרים לבין עברים, או ערבים 'ישראלים', בין להתקיים מצליחים קשרים ומהו הטעם אנשי המדינות השכנות? מהו הפוטנציאל הגלום בהם, המהותי כל-כך למדינה לסכל אותם? לאורך העשורים נודעו מספר "פרשות" ידועות - אשר לא היו אמורות להיות כלל בגדר "פרשות" - של יצירת קשרים כאלו: דרך הניצוץ עם החזית הדמוקרטית לשחרור בכירים עם ציונים-יוניים פוליטיים ופעילים עיתונאים פלסטין, עברו ואילו דוכאו אילו ועוד. פלסטין, לשחרור הארגון בהנהגת

שבקשר? הצדדים ולשני לציבור הפיקו, ומה בשתיקה? או שהמשטרה למי קורה מה משתחרר: שלא ומי שמשתחרר, מי נראים איך אישומים משמעותיים? אותו להאשים השב"כ מחליטים

מדוע? זיכוי? בהם להשיג ניתן האם הללו? המשפטים תפיסת הציבור את מואשמי השב"כ: אחד ממכריו של כותב שורות אלה, בשמעו על פרשת המעצר, אמר "טוב, אני לא מכיר אותו, וגם אתה לא ממש מכיר אותו. אתה לא יכול לדעת מה קרה שם. אולי ניסו לגייס אותו גם בלי שהוא יודע." זוהי אחת מן האמירות המתונות יותר אשר נשמעות כלפי אנשים המואשמים ב'עבירות ביטחוניות'. זאת, בניגוד לאתוס הליברלי, הכולל בתוכו חזקת חפות של נאשמים. מהי המעשה 'חזקת אפילו או האשמה', 'חזקת של החברתית החשיבות

הנפשע' כלפי המואשמים על-ידי המדינה, בעבירות כאלה ובכלל?האויב' 'מדינות את מונה הסתננות למניעת החוק אויב: מדינת הבאות, לצורך העבירה בה נחשד כיאל: לבנון, סוריה, עיראק - וגם עימן חתמה נותרו מדינות, ועוד אחרות. האם בכוונה ירדן מצרים, ההבדל מהו האויב? מדינות במסגרת שלום, הסכמי על ישראל

השונות? המדינות בין באכיפה העיסוק בשאלות אלה יכול לפרנס גיליונות רבים; אנו ננסה למקד

מבט אנארכיסטי בחלקן, בגיליון הבא.

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 16

אלטרנטיבה17 גיליון 6 אביב 2014

אחת ההתפתחויות החיוביות ביותר במחאה הבוסנית-הרצגובינית, אך – ישירה דמוקרטיה על המבוססות אסיפות של הולדתן הייתה

עדיין ישנם כמה אתגרים מרכזיים שנותרו על כנם.

ברו כבר שבועיים מאז החלו ההפגנות בבוסניה והרצגובינה. עבוסניה מתושבי 88% כי מראה לאחרונה שנערך סקר והרצגובינה תומכים במחאה. ההפגנות עדיין מתקיימות, אך הן לא אלימות עכשיו, ולכן תשומת הלב התקשורתית אינה גדולה כבעבר, על אף שהן נותרו כנושא מאוד מדובר בקרב אנשי האזור. אולם, המוקד העיקרי של תנועת המחאה כיום, ככל הנראה, עבר להיות המליאות )האסיפות הכלליות(, המבוססות על דמוקרטיה

ישירה, שמתעוררות בכל רחבי בוסניה והרצגובינה.

המליאותאסיפות כלליות, בצורותיהן השונות, הן אמצעי ותיק מאוד של ארגון דמוקרטי ישיר של המדוכאים בתקופות של הפגנות, מרידות, שביתות 1936 בקטלוניה או 1905 ו-1917 ברוסיה, ומהפכות )כמו במהפכות אסיפות של כלשהו סוג של המוקדמות הגרסאות בהונגריה(. 1956"תיאורטיקניים בעוד העתיקה, באתונה כבר קיימות היו כלליות אוטופיסטיים" רבים מעלים בדעתם סוג כלשהו של אסיפות כלליות

בחזונם אודות החברות הדמוקרטיות הפוטנציאליות של העתיד.בוסניה של גדולים בחלקים המליאות של הפתאומית הופעתן הן עצמן המליאות כי לומר ניתן כולם. את הפתיעה והרצגובינה הראשונה המליאה כה. עד המחאה של ביותר החיובית ההתפתחות הופיעה בטוזלה, המרכז ונקודת ההתחלה של המחאה, בה המפגינים מליאות מכן, לאחר מההתחלה. ביותר והמאורגנים המנוסחים היו החלו להופיע בערים אחרות גם כן, כשהמפגינים לוקחים את טוזלה

שלהם. כדוגמה לערים הבאות יש כיום מליאות משל עצמן: סראייבו )הבירה(, טוזלה, צאזין, קונייץ, גוראז'דה, ברצ'קו, טראווניק, מוסטאר, זניצ'ה, מפגשים לעכשיו, נכון ובוגוינו. אוראשייה פויניצה, ואקוף, דוניי במליאות מתקיימים על בסיס קבוע, ובהם א/נשים דנות/ים בבעיות הן ביותר )כשהנפוצות דרישות מהממשלה ודורשים/ות הפוליטיות שינוי מדיניות ההפרטה, דרישות חברתיות שונות, נטילת פריבילגיות כדי מתמשכים מאמצים גם ישנם בנוסף, וכו'(. מהפוליטיקאים, לנסות ולתאם בין כל המליאות הקיימות ברמת המדינה, על מנת לפתח

דרישות אוניברסליות, ולא רק דרישות מקומיות. המליאה המשותפת הראשונה מתוכננת להתקיים בבירה, סראייבו, אליה יגיעו כל נציגי

המקומיות. המליאות באזור, "מליאה" במילה שימוש ישנו בה הראשונה הפעם לא זו במטרה לתאר "אסיפה כללית" דמוקרטית וישירה. הפעם הראשונה בה הייתה המילה בשימוש, במטרה לתאר "אסיפות כלליות" שכאלה, בקרואטיה סטודנטיות/ים מחאות של גדול גל של בתקופה הייתה גם ,2010 בשנת יותר, מאוחר הופיע הזה המונח .2009 בשנת ברור לא כי )אם ובגרמניה באוסטריה הסטודנטים/ות במחאות לתנועת הסטודנטיות/ים בקרואטיה, ישיר איזשהו קשר ישנו האם במחאות וב-2011 מאוד(, מוזר מקרים בצירוף מדובר שמא או הסטודנטים/ות בסלובניה ובסרביה )שם הייתה השפעה ישירה של

הקרואטית(. הסטודנטיות/ים תנועת והרצגובינה, בבוסניה המליאות את שמארגנות/ים המפגינים/ות מודים/ות בגלוי שהן/ם משתמשים/ות בניסיון תנועת הסטודנטיות/ים הקרואטית, ובמדריך שהם/הן כתבו במטרה להסביר איך להקים שכל כמובן הכיבוש". בישול "ספר בשם שנקרא כלליות, אסיפות המליאות הללו דומות מאוד לאסיפות הכלליות בהן חזה העולם בשנת 2011, במהלך פעילותה של "אוקיופיי וול סטריט" ובמקומות נוספים, ולכן אפשר לקשר אותם באופן עקיף ל"מסורת האוקיופיי" של השנים האחרונות. בכל מקרה, זה די ברור שניתן למצוא דפוסים נפוצים של שורשים ארגון של כזה לסוג יש שכן לעולם, מסביב אופקי ארגון

עתיקים מאוד, אולם צורת ארגון זו גם רועננה בעת האחרונה.

מה יש לעשות?כשיטה עצמן את הוכיחו בהחלט המליאות והרצגובינה, בבוסניה יעילה מאוד בארגון המפגינים וניסוח דרישותיהם. בימים האחרונים, למורכב הופך שלהן כשהמבנה במליאות, אבולוציה סימני ישנם או הקרואטית הסטודנטיות/ים בתנועת כמו בדיוק כך, יותר. קבוצות ארגנה בטוזלה המליאה סטריט", וול "אוקיופיי במהלך שהן תוך ומיוחדים, שונים נושאים עם להתמודד שמטרתן עבודה מחקות את פעילות המשרדים הקיימים בקנטון טוזלה: חינוך, מדע, תרבות וספורט; פיתוח ויזמות; תכנון מרחבי והגנת הסביבה; תיאום ענייני וכרייה; אנרגיה תעשייה, וממשל, צדק עשיית עובדים, עם הפנים; בריאות; חקלאות, ניהול מים וייעור; מסחר, תיירות, תחבורה

בוסניה והרצגובינה: כל הכוח למליאות? מאטה קאפוביץ // תורגם מאנגלית ע"י רועי זיסקינד

ותקשורת; עבודה ומדיניות חברתית; אוצר; בעיות של ותיקי מלחמה; משפטיות. בעיות

יעילה דרך אכן הן כל, קודם נטולות חסרונות. אינן אך המליאות לארגן מפגינים, אך הן לא ממש מייצגות את האוכלוסייה הכללית. יש דיווחים על מליאות בבוסניה והרצגובינה שבהן ישנה נוכחות של יותר מ-1,000 איש ואישה, ובמקרים רבים ישנה גם השתתפות ערה מצד האינטרנט. עם זאת, 1,000 איש ואישה במליאת סראייבו לא באמת יכולות/ים לייצג את העיר כולה, בה יש למעלה מ300,000 תושבים. שלא לדבר על העובדה שהמליאות בדרך כלל מתיימרות לייצג לא רק עיר אחת, אלא קנטון שלם, בזמן שעבור א/נשים החיות/ים מחוץ למרכזי הקנטונים יקר מאוד להגיע למליאות, הן מבחינה כספית והן

מבחינת זמן.כמובן שגם אם כולם/ן היו יכולות/ים להגיע, היה זה בלתי אפשרי לקיים אסיפה כללית בת עשרות אלפי א/נשים. אולם, צריך לזכור כי גם ל"דמוקרטיה" הייצוגית הבורגנית יש הרבה מאוד פגמים, וכי היא במקרה הטוב סוג מוגבל מאוד של דמוקרטיה. על כן, עדיין יש לשאוף והשתתפותית. רחבה שיותר כמה שהיא ישירה דמוקרטיה ליצירת המליאות המאוחדות ברמת העיר או הקנטון הן דרך נפלאה ולגיטימית להתחיל להתארגן במהלך המחאה, אך הן אינן יכולות להיות הפתרון הסופי והאולטימטיבי. אפילו עכשיו יש מליאות בערים קטנות יותר )כמו צאזין, פויניצה או דוניי ואקוף(, שאינן מהוות את מרכז הקנטון, ועוסקות בנושאים מקומיים יותר )ולא בפוליטיקת הקנטון כולו(, אך נראה שאין תיאום קפדני בין המליאות ברמה התחתונה לאלה ברמה העליונה יותר )מה שלא בהכרח מהווה הפתעה בשלב מוקדם זה של

פיתוח המליאות(.ישנן מספר סוגיות על כף המאזניים כאן. אחת היא האם המליאות יוכלו לשמור על מספרן לאחר שהמחאה תתפוגג )מה שחייב להתרחש בשלב כזה או אחר( ולאחר שהילת החדשנות שבהן תתפוגג. זו נראית הקרואטית, הסטודנטיות/ים תנועת את שפקדה המרכזית כבעיה אט ואט הצטמצמו המליאות המחאה, התפוגגות לאחר הזמן, שעם חדלו מלתפקד, במקרה אחד המליאה חדלה לתפקד רק לאחר כמה בחלק שלפחות לציין, יש כי )אם עדיין אבל המחאה, מאז שנים מהאוניברסיטות בקרואטיה, המליאות עדיין קיימות בצורה כלשהי, יכולות להתאסף כשנראה שזה הכרחי(. העתיד של כאשר הן תמיד המליאות בבוסניה והרצגובינה יהיה תלוי בחלקו בהצלחתן. ניצחונות לדרישה בתגובה הפוליטיקאים/ות, בטוזלה, הושגו: כבר מסוימים של מליאת טוזלה, כבר ויתרו על חלק מהפריבילגיות שלהן/ם )הם/ן כבר שהן/ם לאחר מקבלים/ות שהן/ם השנתי השכר על ויתרו

תפקידם/ן(. את מסיימות/ים ובכל זאת, קשה לצפות לנוכחות המונית במליאות לנצח. לא/נשים צריכות/ים שהם/ן וכמובן שלהן/ם, האישיים האינטרסים את יש לעבוד לפרנסתם/ן )אם הן/ם ברי/ות מזל מספיק כדי לעבוד, שכן שיעור האבטלה בבוסניה והרצגובינה עומד על כ-45%(. איננו באמת יכולות/ים לצפות שמישהו/י שעובד/ת 8 שעות )או יותר( ביום, ת/

אנחנו )אם הכללית באסיפה נוספות שעות כמה מכן לאחר ישקיע רוצים/ות להשיג סוג מסוים של דמוקרטיה ישירה, אנחנו מחויבות/בלתי כמעט זה כן, כמו יותר(. קצר עבודה ליום לחתור כמובן ים

מציאותי לצפות שכולם/ן ירצו להחליט על כל דבר כל הזמן.עם זאת, הרעיון של דמוקרטיה ישירה הוא לא שכולן/ם תצטרכנה/שהדמוקרטיה היא הנקודה הזמן. כל דבר כל על להחליט יצטרכו להחליט והאמצעים האפשרות את לכולם/ן לספק צריכה הישירה ישירות בנושאים מסוימים )אם זה מה שהם/ן רוצות/ים לעשות(. כך, בתיאוריה, אנו בהחלט יכולים/ות להצביע באופן ישיר על כל דבר, אך בפועל נעשה זאת רק מתי שאנו רוצות/ים ומתי שישנה החלטה

חשובה מאוד שיש לקבל.אפשרי בלתי כלל בדרך זה הבורגנית, הייצוגית ב"דמוקרטיה" הם עם, הרבה משאלי שוויץ, שמקיימת כמו הכלל, מן )כשיוצאים נדירים(, כי כמעט כל ההחלטות )למעט משאלי עם פה ושם( מתקבלות

לעשות למעשה שיכולות/ים הנבחרים/ות", "הנציגות/ים ידי על במערכת כנבחרות/ים. כהונתם/ן בתקופת רוצות/ים שהם/ן מה דמוקרטית ישירה, ההבדל יהיה טמון בעובדה שהנציגים/ות שנבחרו עצמן/ם דעת על החלטות הרבה כך כל לקבל תוכלנה/יוכלו לא )למעט בענינים קטנים, טכנים ויומיומיים(, אלא תפעלנה/יפעלו על בסיס ההחלטות שיתקבלו באסיפה, ותפקידם/ן יהיה רק לבצע אותן. "נציגות/ים" אלה/ו תהיינה/יהיו דומים/ות יותר לסוג של מוציאות/

ים לפועל, שיהיה ניתן לבטל את תפקידם/ן בכל עת )שוב, באמצעות ישירים דמוקרטים באמצעים או עם, משאלי כלליות, אסיפות אחרים( אם א/נשים לא תהיינה/יהיו מרוצים/ות מעבודתן/ם. כמות ההחלטות שתשארנה בפועל בידי "המוציאות/ים לפועל" )אם נהיה מרוצות/ים מהם/ן( וכמות ההחלטות שיילקחו ישירות על ידי כולן/ם – ברמה המקומית, העירונית, האזורית או הארצית – יהיה עניין של

והצרכים הפוליטיים. הבחירה שלנו, הנסיבות הקונקרטיות

האם יש למסד את המליאות?ברור מהיכן מגיעה הלגיטימציה הפוליטית של האסיפות הכלליות יחדיו, לה שהתקבצה א/נשים של חבורה פשוט זו )המליאות(. באסיפות פתוחות לחלוטין שבהן כולן/ם יכולים/ות לדבר ולהצביע בתנאים זהים כדי להחליט על עניינים הקשורים בכלכלתן/ם. לפיכך, המליאות אינן מבקשות את הלגיטימיות שלהן מאף אחד – הן לוקחות כוח משפטי אין שום והרצגובינה, בבוסניה למליאות כרגע, אותה. רשמי, אך השפעתן נובעת בעיקר מהפחד של הממשלה שהתעלמות מוחלטת מדרישותיהן של המליאות עשוי להוביל שוב לסוג של מחאה

אלימה, שהותירה אחריה בנייני ממשלה שרופים בכל רחבי הארץ.על להתגבר יכולות המליאות האם היא הגדולה זאת, השאלה עם לגופים ולהפוך – המחאה של ארגוניים גופים – עכשיו שהן מה קבועים של קבלת החלטות פוליטיות. האם המליאות יוכלו להמשיך גם לאחר שהמחאה תיפסק? שאלה נוספת היא האם התפקוד העתידי הפוטנציאלי שלהן יהיה בלתי פורמלי )כפי שהוא כעת(, כסוג של גוף פוליטי מקביל ובלתי רשמי המנסה לבטא את האינטרסים של ה99%, רשמיים פוליטיים גופים של מסוים לסוג יהפכו המליאות שמא או וחוקיים )מה שנראה כמופרך כרגע(. רבות/ים בבוסניה והרצגובינה עם יומי. בסיס על בהן חלק ולוקחות/ים מהמליאות מתלהבים/ות זאת, נראה כי אין כל דרישה שהמליאות יוכרו באופן רשמי על ידי החוק ושיוענקו להן סמכויות ממשיות )שלא לדבר על היעדר קריאות

מליאות במקומות העבודה(. לארגון למרות שזה בהחלט אפשרי לדרוש באופן מיידי וכללי את כינונה )מבלי לספק פרטים והרצגובינה של הדמוקרטיה הישירה בבוסניה בבוסניה המליאות אם טוב זה יהא תתפקד(, היא בה הצורה על והרצגובינה יתפתחו יותר ברמה המקומית )מתחת לרמה של מליאות הערים/קנטונים הקיימות( וברמה הארצית )מעל לרמה של מליאות עת, בטרם בתהליכים להאיץ צורך אין הקיימות(. הערים/קנטונים צריך אולי אבל פוליטי, חידוש בגדר עדיין הן שהמליאות בזמן )ברמה של ניסיון לארגן מליאות מקומיות כבר להתחיל לחשוב על עם אותן ולתאם הלאה(, וכן מחוזות עיריות, מקומיות, קהילות מליאות הערים/קנטונים, וכך להחליף את מליאות הערים/קנטונים

יציגות. פחות שהינן כיום, הקיימות המאוחדות כמובן שיכול להיות שיהיה קושי בהיתכנות המליאות הקטנות הללו – זה אפשרי מאוד שלא יהיה מספיק עניין להשתתף במליאות קטנות ומקומיות יותר, כך שנראה שאין צורך לנסות לארגן מליאות שכאלה עד אשר צורך אמיתי לקיומן יגיע באופן אורגני מלמטה. הצעד הבא ברמת מליאות פדרציה של ליצור אפילו או ולתאם לנסות אז יהיה מתקיימים כיום הוזכר, שכבר כפי האפשר. במידת כולה, הארץ המליאות כל את ולתאם לנסות כדי והרצגובינה בבוסניה מאמצים שכבר קיימות בערים/קנטונים המאוחדים, וזו בהחלט התחלה טובה.

זה די ברור שלא ניתן לעשות דבר כזה בלילה אחד, ושבכל מקרה עד המקומית מהרמה המליאה" "דמוקרטיית מסובך. די זה יהיה

אלטרנטיבהגיליון 6 אביב 2014 18

אלטרנטיבה19 גיליון 6 אביב 2014

כשם שמערכת למדי, מורכבת בהחלט תהיה ביותר העליונה לרמה הדמוקרטיה הייצוגית הקיימת היא גם מאוד מורכבת. המערכת עשויה לעבוד במספר דרכים שונות ובשילוב עם סוגים אחרים של דמוקרטיה ישירה, כמו משאלי עם ברמות שונות – מהרשויות המקומיות לארץ כולה. זה גם די ברור שאנו צריכים לצפות להרבה ניסויים שמטרתם להבין את האופן היעיל ביותר בו תהליך קבלת החלטות מסוג זה יוכל

לעבוד.נראה ישרדו, והרצגובינה בבוסניה שהמליאות רוצות/ים אנו אם כי ניסויים שכאלה הם הכרחיים. דרך להתחיל יכולה, למשל, להיות כדי האפשר, ככל מקומיות, מליאות שיותר כמה לארגן בניסיון לנסות לארגן דיונים מקומיים במספר נושאים חשובים, ולאחר מכן סוג הארצית. ברמה משותפת דרישה ו/או למסקנה ולהגיע לנסות כזה של מערכת יהיה באופן בלתי נמנע רחוק מלהיות מושלם, לפחות יותר דמוקרטי מכל סוג של זה הרבה יהיה בהתחלה, אך בכל זאת כיום במסגרותיה של הדמוקרטיה תהליכי קבלות החלטות הקיימים שאלן כפי הקפיטליסטי, הפרלמנטריזם )או הייצוגית הבורגנית

לזה(. קורא באדיו בכל מקרה, אנחנו יכולות/ים רק לקוות שאיזשהי דרישה למיסוד בדרישות תיכלל כללי( באופן הישירה הדמוקרטיה )או המליאות או נאיבי/ת מלהיות להימנע שיש כמובן התנועה. של העתידיות מיותרת מפסימיות להימנע יש מידה באותה אך מדי, אופטימי/ת גם כן. למשל, אחד/ת מהמפגינות/ים הבולטים/ות מטוזלה אמר/ה באחד הראיונות כי היא/הוא לא מאמין/ה שהמליאות יכולות לתפקד כשתהיה בעתיד, אפשרי להיות עשוי שזה אך הארצית, ברמה טכנולוגיה ש"תאפשר לכולנו לקחת במידה שווה חלק בתהליך קבלת ההחלטות גם ברמה הארצית". עם זאת, הטכנולוגיה הזו כבר קיימת: בארגון חשיבותה את הוכיחה כבר והיא האינטרנט, נקראת היא

כה. עד והמליאות המחאה הארץ לכל אפשרות לתת יכול לא שהאינטרנט ברור שזה למרות להיות חלק מאסיפה כללית ענקית אחת )זה יהיה מגוחך בכל מקרה(, הוא יכול לעזור הרבה בתיאום בין מליאות נפרדות ברמות הנמוכות את לשלוח צורך שום אין כיום, לנו שיש הטכנולוגיה עם יותר. כפי או שליחות/ים, דואר החלטות המליאות המקומיות באמצעות גם יכול האינטרנט ב-1936. קטלוניה או ב-1917 ברוסיה שהיה לעזור לנו בקבלת החלטות דרך משאל עם. אם כבר יש מקרים של ואם הייצוגית, הבורגנית הדמוקרטיה במסגרת אלקטרונית הצבעה די למשנהו אחד בנק כספים מחשבון להעביר יכולים/ית אנו כיום בבטחה באמצעות האינטרנט, למה שיהיה זה בלתי אפשרי להצביע הדרישות את דמוקרטי באופן ולתאם אלקטרוניים, עם משאלי על וההחלטות של אסיפות כלליות שונות דרך האינטרנט? למותר לציין, זה מגוחך לפעול כי עלינו להימנע מפטישיזם טכנולוגי מיותר, אך כאילו אנחנו עדיין ב-1871. אם ברצונם של כוחות אנטי-מערכתיים

שכנגדם. מהכוחות יותר מודרניות/ים להיות עליהם/ן לנצח, הטכנולוגיה כבר כאן, הבעיה היא בעיקר בשימושה על מנת להפוך יותר. כמובן שאחת הבעיות הגדולות את החברה שלנו לדמוקרטית הנוכחי, מהמצב שמרוויחות/ים מי עם להתמודד איך תהיה ביותר כלומר עם האוליגרכיה הפוליטית והקפיטליסטית. דמוקרטיה ישירה בהחלט תצא ישירות נגד האינטרסים החומריים והאישיים שלהם/ן, ואין שום ספק שההתנגדות שלהן/ם לכך תהיה גדולה )כפי שהיא כבר

היום גדולה(.

דמוקרטיה ישירה וקפיטליזםמאבק עצמה. בפני מטרה איננה ישירה שדמוקרטיה גם ברור חברתי צדק על במאבק גם בהכרח קשור יותר דמוקרטית לחברה שיטה של קיומה הקפיטליזם. נגד במאבק כלומר, ושיוויון, עדיין והתקשורת המשאבים כשהעושר, לבדה, ישירה דמוקרטית עדיין שלהן/ם הליברלית וכשההגמוניה הקפיטליסטי המעמד בידי בכל אפשרית הייתה ולא הרבה משנה הייתה לא פגע, ללא קיימת

ומעוותת מסולפת היא כרגע לנו שיש שה"דמוקרטיה" כפי מקרה. להיות יכולה ישירה דמוקרטיה קוו, הסטטוס של התחזוקה לצרכי מעוותת גם כן. אנו יכולים/ות לראות הצצה לכך במקרים שהתרחשו בשוויץ או בקליפורניה, מקומות בהם יש משאלי עם באופן די תכוף, על בעלותן/ם דרך היטב, מוגנים עדיין ההון של האינטרסים אך הזרם המרכזי של התקשורת, דרך משאביהם/ן העצומים שמשמשים אותן/ם ליצירת קמפיינים ציבוריים מסולפים, וכן הלאה. כך, הקולות להצביע החליטו בקליפורניה מתקדמים והבלתי צפויים" ה"בלתי נגד קמפיין )בעזרת ב-2012 גנטיים מהונדסים מוצרים תיוג נגד דולר(, מיליון כ-45 בו ושהשקיעה מונסנטו, חברת שיצרה התיוג או ההצבעה נגד מגבלות השכר במשאל עם בשוויץ ב-2013 )שגם כן

ה1%(. של אכזרי ציבורי קמפיין בזכות נגרמה מתיישב אינו חוקית, שחיתות בהגדרתו שהוא קפיטליזם, אינה )שכביכול( חברה של אחזקתה אמיתית. דמוקרטיה עם מראה ה-20, המאה של הסוציאליזם ניסיונות כמו קפיטליסטית, סוג ללא כוח של ריכוז למנוע אפשרי בלתי כמעט שזה בבירור, כלשהו של דמוקרטיה ישירה – בדיוק כפי שזה בלתי אפשרי לקיים למען מאבק לפיכך, בלבד. אחת במדינה לא-קפיטליסטית חברה להיות מחובר בהכרח עם אנטי-קפיטליזם, ישירה צריך דמוקרטיה ואסיפות כלליות לא צריכות להתקיים רק בעיריות, ערים וארצות –

כן. גם ובמפעלים בחברות אלא והרצגובינה היא שהמרד שם הוא כמעט כמובן שהבעיה בבוסניה ולא אנטי-קפיטליסטי בגלוי. יש שם אמנם הרבה סנטימנטים אנטי-על כשמדברות/ים )למשל מודעים ולא אורגניים קפיטליסטיים אנטי- תנועה מלהיות מאוד רחוק עדיין זה אך ההפרטות(, בעיית שהלחימה אומר זה אין זאת, ובכל ומודעת. גלויה קפיטליסטית שכן זמן, בזבוז היא והרצגובינה בבוסניה ישירה דמוקרטיה למען אנטי- ממאבק חלק גם במהותן הן ישירות דמוקרטיות פרקטיקות

יותר. רחב קפיטליסטי מיותר לציין, שאי אפשר לחזות את העתיד. רק לפני שבועיים היה בוסניה יצוצו בכל רחבי כלליות זה בלתי אפשרי לדמיין שאסיפות לכל לצפות מציאותי לא לחלוטין זה לעכשיו, נכון והרצגובינה. סוג של התפתחות מהירה של תשתית פוליטית יציבה המבוססת על בלתי )לפחות מליאה דמוקרטיית של סוג איזה כלליות; אסיפות פורמלית( בבוסניה והרצגובינה. אך אין צורך להאיץ דברים. העמקת התהליך הדמוקרטי יכולה להתפתח בעיצומו של המאבק לצדק חברתי וכלכלי, בדיוק כפי שההתעקשות על פיתוחן של המליאות לא דורשת התעלמות מצורות אחרות של התארגנות )כמו איגודים מיליטנטיים, או פורמליות, ובלתי -פורמליות שונות אנטי-מערכתיות יוזמות

אנטי-קפיטליסטיות(. פוליטיות מפלגות אפילו בכל מקרה, אפילו אם כל זה היה נעצר כעת בבוסניה והרצגובינה, הרבה כבר הושג. צריך לזכור ששינוי פוליטי וחברתי גדול לא יכול תמיד הן אמיתיות פרוגרסיביות תמורות וכי אחד, ביום להתרחש קשות ובעייתיות, עם המון טעויות, מעידות וכישלונות. מהפכה לא יכולה להתרחש ביום אחד, אלא היא בראש ובראשונה תהליך ארוך. זה משהו שהרבה מפגינים בבוסניה והרצגובינה עדיין צריכים להבין. בכל מקרה, השמאל הבינלאומי צריך/ה להסב את מבטה/ו אל עבר דברים שם. המתרחשים גדולים דברים יש והרצגובינה. בוסניה – לעולם גם אלא הזה, והאזור המדינה לאזרחי רק לא החשובים טוב עולם למען להיאבק עלינו איך על טוב ולקח טובה כהשראה

יותר.

*מאטה קאפוביץ' הוא מרצה בכיר באוניברסיטת זאגרב שבקרואטיה, ופעיל שמאל.

ח'סן עלי הוא דור שלישי למשפחת פליטים פלסטינית. סביו וסבתותיו גורשו מהכפר שבו גרו,

הנמצא כיום בשטחי מדינת ישראל. הוא והוריו נולדו במחנות פליטים ברצועת עזה. כילד, זרק אבנים

בתקופת האינתיפאדה הראשונה )87-93(. הוא משחזר את דרכו לאלטרנטיבה חירותנית, מסביר את עמדתו

בתור קומוניסט-חירותני החבר בחזית העממית )PFLP(, ואת נקודת מבטו על ההתנגדות לכיבוש.

מה המצב בעזה מאז המלחמה בינואר )עופרת יצוקה( ?

עזה נשארה במצב של קיפאון. מצד אחד, המצב ההומניטרי ממשיך להידרדר. המצור שהטילו ישראל והקהילה הבינלאומית סגר אותנו בתוך הגטו הזה, בתוך מקום בו א/נשים מתמודדות עם הרס, רעב ואסון סניטרי. יותר מארבעים אלף בתים ובנייני-עם ומתמודדים אוהלים, במחנות גרים ודריהם נהרסו, מגורים

באוהלים. שלהם הראשון החורף הפרויקט את ממשיכה ישראל אנוש: הוא גם הפוליטי המצב הקולוניאלי שלה, לאחר שכפתה את תנאיה על הממשל האמריקאי, ויישרה עמן קו. המצביאים/אדוני- כשאירופה הזדנבה מאחור, עתידיות, במלחמות עזה על מאיימים הישראלים המלחמה

ראיון עם ח'סן עלי, קומוניסט-חירותני מ"החזית העממית לשחרור פלסטין"

כשהמערב מגיב לכך בהשהיית פרסום הגינוי של ישראל בידי ועדת האו''ם. של החקירה

נוסף על כך, ישנו המצב הפנימי, שמשפיע עלינו יותר מכל סוגיה שממוקדים ופת''ח, חמאס ע''י שמונע פנימי מאבק ישנו אחרת. באינטרסים שלהם, ובבריתות האזוריות והגלובליות שלהם. הציבור הללו. הקונפליקטים על ישלם דבר של זה שבסופו הוא הפלסטיני המאבק היה לא מעולם רבים. סיכונים וישנם מאוד קשה המצב

היום. כמו סכנה בכזו הפלסטיני

איך הצטרפת לחזית העממית לשחרור פלסטין?אוסלו", "הסכמי בתקופת אבל פת''ח. תומך הייתי נער, בתור שעמד במאבק, משפיעה דמות אל-שאפי, עבד חיידר את פגשתי לי נתן 91'. הוא לועידת מדריד בשנת בראש המשלחת הפלסטינית שהם הסכנה את לי והסביר אוסלו", "הסכמי פרוטוקול של העתק אותה מתוך נבנתה שלי הפוליטית המודעות למאבקנו. מציבים החברתי, הצדק אי השחיתות, על שלי ההתבוננות ומתוך פגישה, המאסרים הפוליטיים והדיכוי של כל הקולות שהיו ביקורתיים כלפי סמכות ושלטון בתוך החברה הפלסטינית. בתקופה הזו, שנקראת "ימי "החזית של הסטודנטים לאיגוד נכנסתי אוסלו", הסכמי של הזהב

עצמו. לארגון גם הצטרפתי מכן, ולאחר העממית",

איך היית מתאר את החזית העממית בשנת 2009? האם ישנם פערים בין חזון הארגון לבין הפוליטיקה

תרגום של ריאיון בין ח'סן עלי לניקולס פסדינה מאנרקיסמו.נט משנת 2009

אלטרנטיבה20גיליון 6 אביב 2014

אלטרנטיבה21 גיליון 6 אביב 2014

בשטח?בלבד מושבים בשלושה העממית החזית זכתה ,2006 בשנת וחמאס, פת''ח ממדיניות אכזבה מתוך אולם, הכלליות. בבחירות יותר הרבה שמשרתות אזרחים, ולמלחמת פנימית לחלוקה שגרמה את הכיבוש מאשר את הציבור הפלסטיני, יותר א/נשים מחפשים/ות אלטרנטיבה, ומצבו של הארגון טוב יותר. אבל החזית העממית ושאר להיתפס יכולים ולא שנים, במשך כבר מצטמקים השמאל ארגוני כאלטרנטיבות חזקות ויציבות. בכדי שיוכלו להיתפס ככאלה, עליהם

באסטרטגיה. משמעותיים שינויים לערוך

בתור קומוניסט-חירותני וחבר בחזית העממית, מה הוא מעמדך בתוך הארגון?

ורחבים. ל"חזית העממית לשחרור פלסטין" יש שורשים מגוונים הארגון היה בעיקר לאומני-ערבי כשהוקם ב1967, אך מאוחר יותר, ב1972, הוגדר כמרקסיסטי. הארגון מתמקד במאבקים לשחרור ולצדק חברתי. הרבה חברים בארגון מזדהים כמאואיסטים או סטליניסטים, אך ישנם גם ליברטריאניים מיליטנטיים כמוני. כולם מנסים להשמיע את קולם. בתור קומוניסט-חירותני, אני חושב שמאבקים משותפים כוחות לאחד בפלסטין. השמאל כוחות כל מאיחוד חשובים יותר יותר. על מנת ולאפקטיביות גדולים יוביל לכוח חלשים לא בהכרח מסקנות ולהסיק להתבונן צריכה העממית החזית בעתיד, להתרחב בתקופת העממיות בוועדות ההתנסות לדוגמה, העבר. ממקרי חברתיים, חינוכיים, מבנים שיצרו הראשונה", "האינתיפאדה תרבותיים וכלכליים אלטרנטיביים. בתי הספר העממיים החליפו את ומקומיים ביתיים וקואופרטיבים הכיבוש, כוחות ע''י שנסגרו אלו היוו תחליף למקומות העבודה שאבדו בישראל, בשל מניעת הגישה. זה היה מאבק מאוד אפקטיבי, הניסיון הזה סחף רבים מהציבור – בסיטואציה פליטים. מחנה או עיר כפר, בכל ילדים גברים, נשים,

כזו, אפשר אולי לדבר על שמאל מאוחד.

מהם יחסי הכוחות כיום בין חמאס, פת''ח והחזית העממית?

"חזית עיקרון: היה תמיד פלסטין" לשחרור העממית ל"חזית בכל דמוקרטית התדיינות ולמען הכיבוש נגד ומאוחדת משותפת העממית, החזית חברתיים". ולמאבקים הפנימיים ליחסים הנוגע הפת''ח והחמאס, מנסים לשנות את המצב הפנימי, ולסיים את הסכסוך והחלוקה הפנימיים. לצערי, שני ארגוני הימין – חמאס ופת''ח, מאוד נגדנו". את/ה איתנו, לא את/ה "אם של באופן בעצמם, מסוגרים שניהם רוצים במונופול על הלגיטימיות הפוליטית, ושאחרים ינהרו העממית החזית ,2006 בשנת הבחירות אחרי עמדותיהם. אחר דמוקרטיה למען מאוחד, מאבק למען "אנו ברורה: בהצהרה יצאה מתנגדים/ות אנו מאז, אותנו מנחה וזה הפלסטיני". לציבור וצדק למאסרים פוליטיים, ולכל הפרה של חירויות פרטיות וקולקטיביות. בעיני החזית העממית אין דבר שיצדיק כי פלסטינים יהרגו אחד את השנייה בזמן המאבק בכיבוש. אך עמדות אלו גרמו לנו לבעיות עם מנגנוני ה"ביטחון" בגדה המערבית ובעזה. כלומר, עם שתי ה"רשויות

הפת"חית(. וזו החמאסית )זו הפלסטיניות"

מהו מצבן של התנועות החברתיות כיום במאבק הכיבוש? כנגד

החמושה ההתנגדות ,2000 בשנת שהחלה השנייה באינתיפאדה

לאחר ההתקוממות, של השלישי החודש עד החלה לא והמאורגנת בין הכוחות במאזן הפער ישראלים. כוחות ע"י במפגינים הטבח המפגינים הפלסטינים לבין מטוסי הקרב הישראלים הטובחים בהם, החוסר היא שנותרת הבעיה אך חמושה. עממית התקוממות הציתה נדרש הפלסטיני )הלאומני( השלטון פוליטיות. ובדרישות בתכנון לדון עם השלטון בישראל – מה שמאז ומתמיד לא קידם שום דבר דמגוגיה להפיץ ממשיכים הם לחמאס, בנוגע לארה"ב. ולציית –

הישראלית. הברוטליות ידי על שמוזנת נגד הכיבוש: החרם ישנן מספר דוגמאות למאבקים עממיים אולם )BDS(, ההפגנות השבועיות בגדה כנגד הגדר, הקמפיינים למסיקת זיתים משותפת עם הפלאחים הפלסטינים, וכן הלאה. אם הפלסטינים/הפעילויות את להרחיב יוכלו הבינלאומית הסולידריות ותנועת ות

שלהם, נוכל לצבור השפעה במאבק כנגד הכיבוש.

ל"אינתיפאדה בדרך אנחנו האם לדעתך, שלישית"?

נמצא המו"מ אפשרי. שכזה דבר אם לומר קשה הנוכחי, במצב במצב של מוות קליני, והשלטון הישראלי אינו מעוניין למסור שום דבר למחמוד עבאס, שהוא האחרון שעוד מאמין במו"מ. הכל אפשרי, אך היעדרותה של אחדות עממית, וקיומם של חיכוכים פוליטיים בין שתי החזיתות הפלסטיניות לא מייצרות תנאים ארגוניים אופטימליים שהאינתיפאדות לזכור עלינו אבל שלישית". "אינתיפאדה לפרוץ

הקודמות צצו בספונטניות יחסית, ואיש לא ניבא את פריצתן.

לסיכום, השאלה המציקה: מדינה אחת, או שתי מדינות?

הייתה דרישה פלסטינית מובהקת 1974 כי עד לי להזכיר הרשה לחץ לאחר נגנזה הזו הדרישה ודמוקרטית. חילונית אחת, למדינה שתי למען להיאבק החל אש"ף מאז, הבין-לאומית. מהקהילה ייסודה של מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו ב67', מדינות, תוך ומתן, המשא תחילת מאז המנדטורית. מפלסטין ל27% שתואמים שמטרתו הייתה ליישם את החלטות האו"ם בנוגע לסכסוך, לא היה עד כך וזה הללו, בהחלטות ישראלית להכרה אחד סימן לא אפילו נקרעו העתידית הפלסטינית המדינה של השטחים אדרבא, היום. לגזרים; נושא שיבת הפליטים נגנז; סיום הכיבוש נדחה ללא הגבלת 20% מהציבור – ישראלית אזרחות עם פלסטינים לכך, ונוסף זמן. במדינת ישראל – נמצאים בסכנה שמא יגורשו, מתוך מטרה להסיר את האיום שהם מהווים על ה"טוהר הדמוגרפי של המדינה היהודית".הכיבוש את לסיים הוא פלסטין, דרי לכל לדעתי, החשוב הדבר הקולוניאליסטי הישראלי, ולקדם הסתכלות שוויונית על האזרחים/יכולה דמוקרטית אחת מדינה אתני. מוצא או דת הבדלי ללא ות, ויחסי שהמצב חושב אינני היום, אך להתממש. הזה לחזון לגרום הכוחות בין הצדדים יכולים אפילו להעניק צ'אנס לפתרון שכזה. בכל מקרה, מה שלא תהיה העמדה של פלוני/ת בנוגע לסוגיה הזו, הדבר המיידי שיש לעשות הוא לסיים את הכיבוש הקולוניאליסטי ולהיאבק

למען חיים בכבוד, שיוכלו להעניק תקווה גם לדורות הבאים.

צוחק הפעיל אחמד להיגמל מההרגל הלאומי", "אני בכנות מנסה השיחה נושא ברמאללה. קפה לבית מחוץ משוחחים בעודנו נימר שלנו נראה מאד לא סביר: לחיות כאנרכיסטית בפלסטין. "במדינה תחת קולוניאליזם קשה מאד לשכנע אנשים בפתרון אנטי סמכותני או/ו אנטי מדיני. אתה נתקל הרבה פעמים במנטליות לאומית אנטי ולא כמעט בפלסטין אנרכיסטיות אכן, נימר. מצר קולוניאלית." זוכות לנראות. למרות פרופיל גבוה של פעילות אנרכיסטית באירופה ובישראל, נראה כי בקרב הפלסטיניות המודעות האנרכיסטית אינה

גבוהה.הדיון העכשווי בנושאים אנרכיסטים שם דגש על נושא כוח: דחיית כרעיון אנרכיזם על "כשמדברים עם. כוחה של והעדפה על הכוח היז'לה, מוגדר כדחיית המדינה", מסביר סעי אבו הוא אז פוליטי, מרצה לגאוגרפיה אנושית באוניברסיטת אן – נג'אח בשכם. "הרעיון האנרכיסטי מדבר על חופש וארגון עצמי ללא התערבות המדינה". אז כיצד אנשים חסרי מדינה עוסקים באנרכיזם, מונח המרמז התנגדות

לצורה כלשהי של המדינה כתנאי לקיומו?"בפלסטין, אלמנטים של המאבק העממי היו היסטורית בעלי ארגון אנרכיסטים. כמאבקים ישיר באופן מזוהים היו לא אם גם עצמי היררכיות, של לא – או ביצעו התארגנויות אופקיות, "אנשים כבר חייהם", אומרת ביסאן רמדאן, אנרכיסטית מקומית נוספת, המתארת תוויות. בהדבקת הצורך את המערערת כ"טקטיקה" האנרכיזם את ובדרך בה אקטיביזם "זה כבר מוטבע בתרבות שלי היא ממשיכה, כשביתה לדוגמא, הראשונה, האינתיפאדה במהלך פעל. פלסטיני מנת על ספונטני באופן כמעט התארגנו אנשים נהרס, מישהי של לשורשים חשוב מצפה אני פלסטינית כאנרכיסטית מחדש. לבנותו של האינתיפאדה הראשונה. היא לא הגיעה מהחלטות פוליטיות. היא יאסר עראפאת הכריז על עצמאות באה בניגוד לרצונו של אש"פ". ,1987 1988 בעוד האינתיפאדה הראשונה פרצה בדצמבר בנובמבר אומרת רמדאן "כדי לנכס את המאמצים של האינתיפאדה הראשונה."המקרה הפלסטיני מסתבך עוד יותר בעשורים האחרונים. הנוף של ארגון עצמי אופקי באינתיפאדה הראשונה נעקר עם חתימת הסכמי מלמעלה הבנויה )רש"פ( הפלסטינית הרשות של והקמתה אוסלו למטה. "עכשיו, כאן בפלסטין" מתארת רמדאן, " אין לנו את אותה לנו יש תיגר… עליה קורים אחרים סמכות שאנשים המשמעות של את הרש"פ ואת הכיבוש, וסדרי העדיפויות שלנו תמיד מעורבבים זה בזה. הרש"פ וישראלים הם תמיד באותה רמה כי רש"פ היא כלי של וטוען שטענה הדעה אותה את חולק נימר אותנו". לדכא ישראלים כוחו של הרואים ברש"פ את בא- רבים פלסטינים רווחת בקרב זו

הכיבוש."להיות אנרכיסטית אינו אומר להחזיק דגל אדום-שחור ולהתהלך בגוש שחור" מציינת רמדאן תוך שהיא מפנה את דבריה לטקטיקת מחאה אנרכיסטית המאופיינת בלבוש כל שחור והסתרת פנים. "אני לא רוצה לחקות שום קבוצה מערבית בדרך בה הן 'עושות' אנרכיזם, את התודעה של העם ליצור צריך כי אתה כאן לעבוד הולך לא זה מבינה רמדאן זאת, עם הזה". הרעיון מבינים את לא אנשים כולו. בקשר מודעות וחוסר פלסטינים, אנרכיסטים של נמוכה נראות כי לאנרכיזם בקרב פלסטיניות לא בהכרח אומר שיש רק אנרכיסטיות בודדות. "אני חושבת שיש מספר מכובד של אנרכיסטיות בפלסטין" זו לעכשיו, נכון "לרןב, המאוחרת, ההודאה למרות מציינת, היא

אמונה אישית, למרות אנחנו כולנו פועלות בדרך שלנו."לנבוע יכולה בפלסטין מאורגנת אנרכיסטית תנועה של העדרה

התמקדו באמת לא מעולם מערביים שאנרכיסטים מעובדה בודור טוענת צריכים", היו לא מערביים "כותבים בקולוניאליזם. חסן, אקטיביסטית וסטודנטית למשפטים. "המאבק שלהם היה שונה" יכולה קולוניזציה – דה אמריקאי אנרכיסט "בשביל נימר, מציין שצריך מה פשוט זה בשבילי, סמכותני; אנטי ממאבק חלק להיות

לקרות".מעבר אנרכיזם של שלה ההבנה את מרחיבה חסן יותר, חשוב לסופר מתייחסת היא קולוניאלית. סמכות או מדינה נגד לעמדות פלסטיני ע'סאן כנפאני שאמנם ערער את הכיבוש "… הוא גם ערער את היחסים הפטריארכליים ואת המעמדות הבורגנים… זה למה אני סוריה, מצריים, בפלסטין, ערביות כאנרכיסטיות שאנחנו חושבת בחריין צריכות לנסח מחדש אנרכיזם כך שיבטא את החוויה שחנו של קולוניאליזם, חוויות שלנו כנשים בחברה פטריארכלית, וכך הלאה."

מצהירה אותך", יציל לא פוליטית, מהתנגדות חלק להיות "רק רמדאן ומוסיפה כי עבור נשים רבות " כשעת מתייצבת מול כיבוש את צריכה להתייצב גם מול משפחה." למעשה, דגש – יתר ששמים על תיאור נשים בהפגנות ממסכת את העובדה כי נשים רבות צריכות להיאבק רק כדי להיות שם. אפילו השתתפות בפגישות ערב מחייבת נשים צעירות להתמודד עם גבולות חברתיים שעמיתיהן הגברים לא

איתם. להתמודד צריכים "כפלסטיניות, אנחנו צריכות להשיג את התקשורת עם אנרכיסטיות שקיבלה בחומר מקריאה המושפעת רמדאן אומרת ", ערביות מאנרכיסטיות ממצרים וסוריה. "יש לנו כל כך הרבה במשותף, אבל בגלל ההפרדה אנחנו מסיימות את המפגשים עם אנרכיסטים בינ"ל תפיסות של רושם משאירים שלהם, הפוליטיקה כמו שלפעמים,

ואיסלמופוביה." מוטעות אנרכיסטיות, "הארות ונקרא בז'אדאלייה שפורסם קצר בקטע במיה מוחמד טוען הערבי" מהאביב הערות וסמכותניות: ליברליות כי ההתקוממויות הערביות האחרונות משתקפות … "שילוב נדיר של שיטה האנרכיסטית וכוונה ליברלית, "וציין כי " … הסגנון המהפכני הוא אנרכיסטי, במובן זה שהוא דורש ארגון קטן, מנהיגות, או אפילו תיאום נוטה להיות חשדן כלפי תנועות והיררכיות גם לאחר שהמהפכה

הצליחה."בשביל רמדאן, לאומיות מהווה בעיה משמעותית. "אנשים צריכים הופך לפעמים זה ]אבל[ מודה, היא המאבק" של בזמנים לאומיות שלילית? לאומיות של משמעותה מה יודע …אתה מכשול להיות היחיד הוא שפלסטיני כפלסטיני, רק חושב שאתה היא משמעותה שסובל בעולם" נימר מוסיף, "אתה מדבר על 60 שנות כיבוש וטיהור 60 שנות התנגדות דרך הלאומיות. זה יותר מדי, זה לא אתני, ו –

די מהר." יכולים לעבור מלאומיות לפשיזם בריא. אנשים תקווה לתת יכולים עוד תחריר בכיכר דצמבר של ההמונים החוקתיות השיפוטיות, הסמכויות כנשיא, פלסטינים. לאנרכיסטים והביצועיות נמצאות תחת משרדו. מה שהוביל קבוצות אנרכיסטיות להצטרף להפגנות. המצרים האלה באמת קוראים לעצמם אנרכיסטים ומאמצים אנרכיזם כמסורת פוליטית. נימר אומר: אני בד"כ פסימי, יכולים אנחנו לפלסטינים, בספקנות להתייחס יכול לא אתה אבל להתפרץ בכל רגע, אינתיפאדה ראשונה פרצה בגלל תאונת דרכים."

http://tahriricn.wordpress.com/2013/07/20/palestine- :מקורpalestinian-anarchists-in-conversation-recalibrating-anarchism-in-a-

/colonized-country

שיחה עם אנרכיסטים פלסטיניםג'ושוע סטפנס

במדינה תחת קולוניאליזם

אלטרנטיבה22גיליון 6 אביב 2014

אלטרנטיבה23 גיליון 6 אביב 2014עמדה ביחס למאבק הפלסטיני

בחסות הכוחות האימפריאליים ובשירותם השתלט מפעל ההתנחלות הציוני על פלסטין, דחק וממשיך במאמציו לדחוק את המוני התושבים המקוריים אל מחוץ לאיזור שבשליטתו או לפחות

לרכזם במובלעות מצומצמות. חלק מן הפלסטינים שרדו את המאמצים לסלקם, והיו לאזרחי/ות ישראל – מופלים לפי חוק ונוהג. מדינת ישראל ממשיכה במאמצים לנשלם; לאחרונה מתרכזים מאמצים אלו ב'תוכנית פראוור' בנגב,

המעלה את זכרונות מהלך 'ייהוד הגליל' בשנות ה-1970, ויום האדמה. חלק אחר מן הפלסטינים, בשטחים שנכבשו במלחמת

1967, נמצאים ברובם תחת שלטון צבאי; חופש-הפעולה הניתן לו לדחקם או לרכזם בגושים גדול בהרבה מאשר בשטחי הריבונות

הישראלית. בנוסף להשתלטות ההדרגתית על רוב אדמתם, ישראל מגבילה את הפלסטינים בפיתוח הכלכלי האישית וקיבוצי, מונעת מהם חופש תנועה, אסיפה, וביטוי ומדכאת בדרכים מגוונות את

ההתנגדותם להמשך תהליך ההתנחלות והכיבוש. עם זאת יש לציין כי לא מתקיימות בפלסטין שתי כלכלות נפרדות: הפלסטינים בשטחי

1948 משולבים לחלוטין במשק הישראלי – כעובדים שכירים מופלים לרעה, וכיישובים בתת-פיתוח; וחלק ניכר מתושבי הגדה

המערבית הפלסטינים עובדים כשכירים של בעלי עסקים ישראליים, או במיזמים עסקיים מקומיים אשר מוכרים לשוק הישראלי – אם

במפעל ההתנחלות בגדה המערבית, אם בשטחים שבריבונות ישראל הרשמית.

רוב הפלסטינים שגורשו אל מחוץ לארץ וצאצאיהם, וגם רבים מאלו ששרדו את גלי הדחיקה והגירוש חיים כפליטים או עקורים – הן בשטחי כיבוש 1948, הן בשטחי כיבוש 1967 והן בארצות

השכנות.הפלסטינים מתנגדים לאורך השנים לדחיקתם, דיכויים וניצולם. במקומות הימצאם השונים מוצאת ההתנגדות את ביטויה בדרכים

שונות: חלקן הפגנתיות, חלקן סמליות, חלקן פעולות ישירות; חלקן מזויינות, חלקן בלתי-אלימות, חלקן אלימות בלתי-מזויינות; רובן ללא שיתוף-פעולה עם ישראלים המתנגדים למדיניות הציונית, אך חלקן ביחד עם פעילים כאלו. למרבה הצער, ההתנגדותם של המוני העמלים הפלסטינים לאורך השנים, לגווניה, הצליחה בעיקר לעכב ולצמצם את תהליכי ההשתלטות, אך לא הצליחה ככלל להחזיר את

הגלגל אחורנית.איננו שותפים לאשליה של חלקים בציבור העמלים הפלסטינים והישראלים, כי במצב העגום בו אנו נתונים יש לקבל את 'פתרון שתי המדינות'. חלוקת פלסטין לשתי מדינות מקודמת מזה כמאה

שנים על-ידי המעצמות – בריטניה, צרפת, ארה"ב, ברה"מ ואחרות. זהו חלק ממעורבותן הכללית באזור, אשר דנה אותו לדרך ללא-

מוצא, למשטרים רודניים, לעוינות וללחימה בין-עדתית ובין-דתית, ללא ההתפתחות הכלכלית והפוליטית לה כמהים תושביו. הקמת מדינה פלסטינית, בין אם יוקצו לה 15% או 25% משטחי פלסטין המנדטורית, לא תפתור את בעיות היסוד השוררות בארץ, וודאי שלא תביא 'קץ לסכסוך': לכל היותר יהיה בכך הסדר פשרה בין

העלית הקפיטליסטית הישראלית למשטר משתף-הפעולה ברשות הפלסטינית; הסוכנים המקומיים יקבלו לידיהם את הסמכות לדיכוי

ולניצול הישיר של התושבים, לטובתם ולטובת האינטרס הזר.נכון הדבר, כי נסיגה ישראלית משטחי 1967 תבלום את תהליכי

הנישול והדיכוי הישירים של הפלסטינים שם בידי הכוחות המזוינים של ישראל. היא צפויה לצמצם את החיכוך וההתנגשויות בין תושבי

הגדה והרצועה לבין כוחות הצבא והמתנחלים, ואת המתקפות הצבאיות הישראליות, אשר מציתות בלב כל אש של שנאה, ומחזקת

גם את הלאומנות – אצל כובשים ונכבשים כאחד. ונסיגה כזו אף עשויה לאפשר חזרת מצומצמת של פליטים לתחומי המדינה

הפלסטינית.מצד שני, הסכם על הקמת מדינה פלסטינית כזו יזכה את מדינת ישראל בלגיטימציה בין לאומית לכיבושי מלחמת 1948 ול'נכבה' – נישולם, עקירתם וגירושם של מאות אלפים )כיום מיליונים(. הסכם כזה גם יחזק את ההפרדה הפוליטית והכלכלית בין שני

חלקי הארץ, אשר בשניהם יושבים פלסטינים, ואת ההפרדה בין האוכלוסיה העברית והערבית. הדבר יקשה על המאבק למען הכרעה

צודקת בעימות המתמשך עם התנועה הציונית – ממנו סובלים בעיקר העמלים הפלסטינים, אך גם העמלים העברים בתחומי מדינת

ישראל, באופנים שונים. וכל עוד לא שבו הפליטים, כל עוד לא הוחזרה גזלתם; כל עוד שורד המשטר הישראלי, הלאומי-הציוני, המדיר, המפלה והמדכא את נתיניו ואזרחיו הפלסטינים – לא יגיע

'הקץ לסכסוך'. חלקים אחרים בציבור העמלים, בעיקר בקרב הפלסטינים, דוגלים

בהקמת מדינה דמוקרטית אחת לכל תושבי פלסטין-ישראל. מדינה דמוקרטית אחת, לו קמה, יכולה הייתה לאפשר שיוויון אזרחי למי שיהיו אזרחיה, וקץ לאפליה הממוסדת הרשמית נגד הפלסטינים. ייתכן מאוד שהייתה מאפשרת שיבה של הפליטים. כמו-כן, כינון מדינה כזו מצריך פירוק של מדינת ישראל ושל

הרשות הפלסטינית, בניגוד למטרות המעצמות האימפריאליסטיות; כך, מצע כזה מבוסס על מידה של תקווה, ולא ייאוש והשלמה עם

הסדר הפוליטי הקיים.אך מדובר בתקווה תועת-דרך כי כל עוד לא הובסה העילית הקפיטליסטית-הציונית השלטת של מדינת ישראל המדינה

האחת שעל הפרק היא רק זאת שכבר קיימת למעשה. אפילו יצלח הניסיון להקים מדינה דמוקרטית כזו, אין גם לשכוח כי מדינות

בכלל, ומדינות דמוקרטיות בפרט, הינן צורות פוליטיות המוקמות ומתוחזקות על-ידי מעמדות מיעוט שליטים, לתחזוק מערכות יחסים חברתיים שהינן דכאיות ונצלניות. אופי הדיכוי והניצול

משתנה ומשתכלל במדינות מפותחות יותר, אך יסוד זה לא נעלם ולו לרגע. במדינה כזאת

העמלים הפלסטינים והעברים יכולים לצפות לחיות בחברה כדוגמת דרום-אפריקה, בה מיעוט קטן של בעלי-הון לבנים ושותפיהם

הזוטרים הלא לבנים מחזיק ברוב אמצעי הייצור והאדמות, ותאגידים רב-לאומיים נהנים מחופש פעולה רחב.

אנו מצטרפים למסקנה אשר קודמים לנו במאבק כבר הסיקו: תבוסת המעמד השליט הקפיטליסטי-הציוני, ומפעל ההתנחלות

והנישול שלו, מצריכה מהפכה חברתית עמוקה, שינוי ביחסי הייצור ויתר היחסים היסודיים בחברה, ולא מהפכה פוליטית גרידא. סביר אף להניח, שמהפכה כזו תתאפשר רק בקנה-מידה אזורי, בכמה

ארצות סובבות גם-יחד, ולא בפלסטין-ישראל בנפרד ולכשעצמה. רק שינוי שכזה יאפשר בניין חברה בלתי-סמכותנית, חפה מניצול;

בה אכן ישררו חופש שיוויון ואחווה; בה תפוג האיבה הלאומנית שהצטברה.

יחד עם האמור לעיל, נאמר גם את המובן מאליו: אנו ניאבק, כארגון וכפרטים, יחד עם הפלסטינים תושבי הגדה ועם פעילים

ישראלים ואחרים במאבק היומיומי נגד כל היבטי הכיבוש והדיכוי בשטחי כיבוש 1967; נתמוך ונשתף פעולה כמיטב יכולתנו עם מאבק

תושבי עזה מול התוקפנות הישראלית והמצור הישראלי-מצרי; ונפעל בתוך גבולות 1948 נגד ההפליה, הדיכוי והנישול של העמלים

הפלסטינים בעלי האזרחות הישראלית.

אחדות – ארגון אנרכו-קומוניסטי | الوحدة – تنظيم شيوعي ال سلطوي