פוליטיקאלי גליון מס 6

תוכן עניינים

דבר העורכות / קרן לוי גנני-סניידר ומור בר__________________________________________________

חשיפה לאלימות ויחס למבקשי מקלט בישראל / אוהד שקד וקרן לוי גנני-סניידר___________________

סייבר בעידן הרשתות החברתיות / פאתן חסין________________________________________________

שתיקת הכבשים / מוחמד כעביה_________________________________________________________

_________________________________________New Challenges in a New Land \ Lily Nellans

האם אירופה תצליח לעמוד בפני אתגר הפליטים? / ליאן נג'מי________________________________

גיס חמישי של מהגרים במלחמת הסייבר / שי זנדני_________________________________________

__________________________________________________ Yet, Here We Are \ Laura Muñoz

מאויימים מהמצב הביטחוני ושונאים זרים - מתכון מסוכן לחברה שסועה / קרן לוי גנני-סניידר________

הביאו כבוד- משלחת סטודנטים לכנס מודל האו"ם בהמבורג_________________________________

התחרות על הבית / ניר ברונשטין_______________________________________________________

איזה סוג של מהגרים אנחנו – מבחירה או מבריחה ? / מור בר_________________________________

מתגייסים להסברה / שלומי בן-עוז______________________________________________________

__________________________________________Immigration Initiation \ Jennifer Bachman

הגירה, עליה ומה שבניהן / ארתור בלכר_________________________________________________

____________________________________Poles - The Nation of Migrants \ Joanna Czyżycka

חדשות ביה"ס______________________________________________________________________

3פוליטיקאלי 6 / אפריל 2016

דבר העורכות / קרן לוי גנני-סניידר ומור ברגיליון מס' 6, חודש אפריל, תשע"ו

אחד הנושאים המרכזיים בסדר היום העולמי בשנת 2015 היה ללא ספק נושא ההגירה או ליתר דיוק,

ומבקשי מקלט התדפקו על דלתותיהם של מדינות שונות במערב ויותר פליטים יותר משבר ההגירה.

והגבירו את המתח הפנימי שבין הרצון לספק מקלט והגנה לפליטים ובין זכותה של המדינה המארחת

להחליט מי יכנס לתחומיה ובאילו תנאים. מספרם ההולך וגדל, המעמסה הפוטנציאלית שרואים בהם

לא לקבוצה הם, באשר המהגרים, את הפכו בעולם, הביטחוני המצב והידרדרות ובארה"ב באירופה

רצויה, בלשון המעטה.

תופעת ההגירה על מאפיינה השונים הינה חלק בלתי נפרד מהחיים בישראל מאז קיומה. עם זאת, לצד

התמודדות עם גלי הגירה, מהגרי עבודה ותופעות של הגירה שלילית, נוספה בשנים האחרונות תופעת

מבקשי המקלט למורכבות החיים כאן, וההתמודדות החברתית והפוליטית שלנו עם התופעה איננה שונה

מהמתרחש במדינות אחרות בעולם.

לאור חשיבות הנושא, בחרנו לייחד את הגיליון הנוכחי של עיתון ביה"ס למדעי המדינה לתופעת ההגירה

ולמשבר הסובב אותה. תופעת ההגירה מגוונת מאוד וכוללת תתי תופעות שונות ביניהן מהגרים, מהגרי

עבודה, מהגרים לא חוקיים, מבקשי מקלט ופליטים. לכן ביקשנו לכלול במסגרת הדיון בגיליון זה כתבות

בנושא ההגירה בעולם ובישראל, מנקודות מבט שונות של הסטודנטים והסטודנטיות של ביה"ס. במטרה

להציג תמונה מאוזנת ככל הניתן של התפיסות השונות בנושא – אפשרנו למעוניינים לכתוב על חוויותיהם,

דעותיהם וניסיונם האישי. שלל הכתבות בגיליון הנוכחי משקפות, לדעתנו, את כלל החוויות שלנו כחברה.

כתבו לנו סטודנטים עולים, סטודנטים מאוניברסיטאות שונות בעולם, סטודנטים שחוקרים את הנושא

וכאלו שבחרו לשתף אותנו בדעותיהם.

חשוב לציין, כי כלל הכתבות שהמוצגות בעיתון משקפות את דעתם של הכותבים בלבד ואינן מייצגות

את דעות חברי המערכת או את עמדותיהם, ולא כל שכן את עמדתו של בית הספר למדעי המדינה.

בעיתון להשקיע הנכונות על המדינה למדעי הספר לבית להודות רוצות אנחנו סיום לקראת וממש

שמורכב כולו מסטודנטים ולמענם. תודה מיוחדת לראש ביה"ס, פרופ' מייקל גרוס ולמנהלנית הראשית

של ביה"ס, מאירה יורן. תודה גדולה לד"ר ניסים כהן על הנכונות שלו לתת לנו לנווט את התהליך תוך

שהוא משגיח עליו מחד ומאפשר לנו מרחב תמרון מאידך. תודה רבה גם ללירון קרפל ציון, המעצבת

לכל תודה וכמובן, כך. כל לה האופייניים ובחן ברצון למשימה שנרתמה שלנו המוכשרת הגראפית

הכתבים והכתבות שלקחו חלק בכתיבתו של גיליון זה – תודה ששיתפתם אותם בחוויות האישיות שלכם,

בעמדותיכם ובדעותיכם.

עורכת העיתון: . . . קרן לוי גנני-סניידר

עורכת משנה: . . . . מור בר

. . . . . . לירון קרפל-ציון עיצוב גרפי:

הדפסה:. . . . . . . . . בית דפוס ועיצוב גרפי אוניברסיטת חיפה

"פוליטיקאלי", גליון מס' 6, תשע"ו, מרץ 2016

מור ברקרן לוי גנני-סניידר

3

4-6

7

8-9

10-11

12-13

14-15

16-17

18-19

20-23

24-25

26-27

28-29

30-31

32-33

34-35

36-37

פוליטיקאלי 6 / אפריל 2016 פוליטיקאלי 6 / אפריל 2016 45

בחודש אוקטובר האחרון, כאשר גל הטרור הנוכחי היכה בכל חלקי מדינת ישראל, אירע פיגוע בתחנה

וכדוקטורנט הפעיל במעבדה של פרופסור דפנה קנטי, העוסקת המרכזית בבאר שבע. כתושב העיר

בקונפליקטים ובחשיפה לאלימות, לא יכולתי להתאפק ומייד כששמעתי על הפיגוע, עזבתי את עיסוקי

ונסעתי לאזור התחנה המרכזית על מנת להבין את המתרחש.

הרשמים שלי מאירוע זה רבים הם. זעקו שם תופעות מוכרות בחקר מדעי המדינה - סוגיות של פריפריה

בישראל בדגש על בין קבוצות ביחסים נקודות בין קבוצות, ויחסים סוגיות של תקשורת טרור ומרכז,

היחסים בין יהודים למיעוט הבדואי. הרבה מהתיאוריות והתופעות שאנו עוסקים בהן במסגרת מחקר של

קונפליקט אלים ופוליטיקה באו לידי ביטוי באירוע זה - וכמו אירועים דומים אחרים הכל היה מהיר, חד,

חזק, קיצוני וללא מסכות.

בכתבה זו לגיליון שעוסק במשבר ההגירה על סוגיו השונים, בחרתי לכתוב יחד עם קרן לוי גנני-סניידר,

שעבודת הדוקטורט שלה עוסקת בחשיפה לאלימות ועמדות פוליטיות כלפי המהגרים וההגירה, על אחת

התופעות המשמעותיות ביותר שהתגלו בסיפור זה - היחס בישראל למבקשי המקלט במסגרת אירועים

קשים של אלימות קיצונית. הסיבה שמצאנו לנכון לספר את המקרה היא, שבעייננו, מקרה זה מייצג

ברמה מסוימת תופעה רחבה יותר שקיימת בישראל ואולי בעולם המערבי כולו, וממחיש את המודלים

התיאורטיים בהם עוסקת הספרות האקדמית המדברת על היחס לזר בתנאי אלימות.

היחס של ה"מארח" למהגרים בפרט ולזרים בכלל - הוא תמיד אמביוולנטי, ולמעשה מגלם בתוכו מתח

מובנה. לפעמים הוא מעודד ומקבל את הזר, לוקח בחשבון את הצדדים החיוביים של ההגירה, את הפיתוח

הכלכלי והתרבותי שהיא מביאה במחשבה תועלתנית, או מתמקד במוסר ובמצווה האנושית של הכנסת

אורחים. לפעמים, לרוב, היחס לזר מתמקד באיום שמייצג הזר על ה"מארח" ומשאביו - הפיזיים )מקומות

כשמדובר תרבותה(. גם כמו המארחת והמדינה החברה של )צביונה והרוחניים פשע( דיור, עבודה,

הסולידריות על ואף למדינה האזרח בין החיבור על תיגר וקורא לממשי הופך האיום לאום, במדינת

החברתית של האזרחים עצמם. כשמוסיפים ליחסים טעונים אלו בין הקבוצות, המקומיים/המארחים מול

הזרים, שגרת חיים של אלימות פוליטית בדמות טרור אקראי ומתמשך, המצב רק הולך ומחמיר. מדעני

ובעולם מצאו כי לחשיפה ממושכת לאלימות השפעות מרחיקות לכת הבאות לידי ביטוי מדינה בארץ

ברמות גבוהות של מצוקה פסיכולוגית בקרב אזרחי המדינות המעורבות בסכסוך אלים. חשיפה לאלימות

שכזו מתורגמת בין היתר, לתפיסות איום גבוהות, לחרדה ומתח שמובילים להקצנה פוליטית, התחזקות

עמדות מיליטנטיות וירידה בסובלנות הפוליטית.

חשיפה לאלימות ויחס למבקשי מקלט בישראל

אוהד שקד בשיתוף עם קרן לוי גנני-סניידר

מקרה בוחן של פיגוע הטרור בתחנה המרכזית בבאר שבע, 2015

זירת הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע זימנה לכולנו מבחן

בוחן לתיאוריות אלו, כשמוהנד אל עוקבי, אזרח ישראלי תושב

בדואי מאזור חורה, נכנס לתחנה המרכזית בבאר שבע, ירה

אחרים. ישראלים עשרות ופצע גולני, לוחם ז"ל, לוי בעמרי

להריגתו של הובילו האירוע במהלך אירועים אלא שמספר

מבקש אריתריאי שנחשד כמבצע הפיגוע בעצמו.

פיגוע טרור בכל מקום בעולם יוצר אימה, חרדה ובהלה ועל

התחנה כמו סגור במקום מתבצע כשהוא וכמה כמה אחת

מגבירים כיוון, מכל שמגיעים היריות, הדי בב"ש. המרכזית

את חוסר הוודאות, הבהלה והפאניקה לגבי כיוון היריות, כמה

זו, זיאד אסעם, קב"ט התחנה מפגעים יש וכו'. בתוך אווירה

מבקש זרהום, הבטום את זיהה ישראלי( )בדואי המרכזית

מקלט מאריתריאה. הבטום נראה לקב"ט שונה. הוא לא נראה

ישראלי וכנראה לא התנהג בצורה הדומה לכולם. זיאד טען

)סביר הגיב לא הוא אך לעצור, הבטום של לעברו שקרא

להניח שהיה מפוחד בעצמו(. מה שקרה מרגע זה ואילך עדין

אינו ברור ונמצא תחת חקירה, אך ידוע כי כשזרהום לא הגיב,

ירה בו הקב"ט. לאור המהומה במקום וחזותו של זרהום, ניתן

ניסיון כדי תוך בזיהוי, טראגית כטעות האירוע את לשפוט

למלא תפקיד והגנה על חיי האזרחים במקום. אך מה שקרה

לאחר מכן, כבר מצריך בחינה אחרת לגמרי. מבלי להיכנס

לתיאורי הזוועה, הבטום זרהום עבר לינץ'. כשהוא שוכב על

הריצפה, לעיתים בהכרה, לעיתים לא, הוא הוכה ע"י אזרחים

במקום ללא רחמים. מבצעי הלינץ' ראו בו את התגלמותו של

האויב. הוא היה זר.

עבורנו הישראלים, אם הזרים מסביבנו בעלי חזות ערבית ולא

מדברים עברית, הם לא פעם נחשבים לאויב. אנו מסתכלים

עליהם בצורה דמונית ומכלילה. זה לא היה משנה שהבטום

היה שונה מהמחבל מוהנד, בתרבותו, בחזותו ובדתו. באותם

בו, והם הכו ידי ההמון כמחבל עצמו. זוהה על רגעים, הוא

אזרחים רגילים, חיילים לובשי מדים ומאבטחי שב"ס הכו בו

ועידוד צעקות לקול ליד הבא ומכל ברגלים בידיים, למוות

ההמון.

כשהמשטרה השתלטה על המצב, הבטום הגיע במצב אנוש

לבית החולים שם מת מפצעיו. חשוב לציין, כי בה בעת שוטרי

האמיתי, המחבל עם יריות קרב ניהלו לזירה שהגיעו יס"מ

שבנתיים יצא ממבנה התחנה המרכזית. המחבל נהרג בסיום

האירוע אחרי שהוא משאיר בשטח עשרות פצועים.

על הראשוני הדיווח אחרי שעה בערך למקום, כשהגעתי

עדין באוויר. חלק מהאנשים עדין הייתה האירוע, הפאניקה

רצו מהמקום בבהלה )כאשר פתחו את הקניון הסמוך לתחנה

ואפשרו לאילו שנמצאים בתוך מתחם התחנה לצאת ממנה(

שהועלו לפני בזירה היו עדין האחרונים החרדה ונפגעי

לתחנה מחוץ עמדתי החולים. לבית והוסעו לאמבולנסים

נכחו חלקם בה, ששהו האנשים עם ושוחחתי המרכזית

באירוע עצמו. הם סיפרו לי על שני מחבלים שחוסלו וחלקם

אף התגאו כיצד בעטו בפניו של המחבל וזרקו עליו ספסלים.

בדרכה שהיתה אנשים של קטנה קבוצה על לי נודע עוד

להפגין מול בית החולים 'סורקה' נגד מתן הטיפול להבטום,

"כי לא ייתכן שנדאג למחבלים".

של קבוצה האירוע למקום הגיעה בערך, שעה חצי אחרי

עם לשוחח חוששים שנראו מאריתראה, מקלט מבקשי

עם לשוחח והחל אומץ אזר מהם, אחד במקום. האנשים

שלו הצלב שרשרת את להבליט דואג כשהוא המקומיים,

הוא מוסלמי(. ולא נוצרי היותו את להדגיש כדי )לדעתי

סיפר על החבר שלו, שהלך לחדש את אשרת השהייה שלו

הראה הוא לו. דואגים ושהם חזר ולא העבודה( אשרת )או

לאנשים במקום את דף הפייסבוק האישי של הבטום והמשיך

לשאול אולי מישהו במקום יודע מה אירע בגורלו. מכאן ואילך

התרחשו מספר שלבים, כפי שאני רואה זאת: בשלב הראשון,

כשהבינו המקומיים שמדובר באדם שהוכה בלינץ' הם החלו

ולכנות אותם "שקרנים, רוצחים, לצעוק על קבוצת החברים

הבינו הבטום של שחבריו בטוח לא מחבלים", מוסלמים,

הבינו בהחלט הם אבל עברית, דוברי כולם לא שכן הכל,

את המסר.


בשלב השני, החלו חלק מהאנשים בקהל להקשיב לחבריו, להסתכל על דף הפייסבוק ולהקשיב להם.

גם סרטוני הלינץ', שעשו את דרכם לניידים של כולם, היוו הוכחה נוספת לבית דין השדה שנפתח במקום

ומשהו השתנה באווירה. הצעקות נגד האריתראים הלכו והתמעטו וחלק מהקהל חיבר בין חברו האמיץ

של הבטום )שעד עכשיו איני יודע את שמו( לחוקרי המשטרה והשב"כ שהיו במקום.

בשלב הזה החלה להתברר הטעות. אני יכול להעיד על לא מעט גילויי אמפטיה לחבריו של הבטום. היו

גם שהחלו להתלונן על המאבטחים שהרגו אדם חף מפשע, כמובן שהיה נוח לבקר את המאבטחים שהיו

כולם בדואים בעצמם, ואף אחד לא דיבר על ההמון המשולהב שפשוט הרג את הבטום בדם קר. היו עדין

בודדים, קיצונים וממש לא מייצגים, שהמשיכו לטעון שזה לא משנה, ממילא כולם מחבלים.

שוחחתי גם עם אחד החברים של הבטום. בעברית משולבת באנגלית משובשת הוא סיפר לי על החשש

האדיר שלהם ללכת ברחובות בימים אלו וכי הם מפחדים שיאשימו את כל האריתראים בפיגוע. בראיונות

אחרים שהתנהלו עם נציגי הקהילה מאוחר יותר, כולם הודו שהם מפחדים יותר מהישראלים והתגובות

לאחר הפיגועים מאשר הפיגועים עצמם.

לסיכום, אינני יודע בוודאות מה השורה התחתונה של הסיפור הזה. אני מניח שהמסקנה הפוליטית תלויה

באידיאולוגיה של הקורא ועמדותיו. מה שניתן לומר הוא שהמקרה שהתרחש בבאר שבע באוקטובר 2015

מגלם את המתח הרב ביחס לזרים בתנאים של אלימות.

עבודה. מהגרי או פליטים להם תקראו תהיה, אשר המקלט מבקשי כלפי הפוליטית עמדתכם תהיה

תתמכו בסגירת הגבול בפניהם, פתיחתו, או בפתרון ביניים. תהיו בעד גירוש או בעד מתן אשרות עבודה

מלאות ואף אזרחות. לפחות כרגע, האנשים הללו הם חלק מחיינו. הם חלק מהמציאות בישראל- במיוחד

בערים הגדולות כמו תל-אביב ובאר-שבע. עלינו להבין את החולשה והסכנה של חברה הנמצאת בסכסוך

ותחת איום, שבקלות רבה מדי מאפשרת את הפיכתם של אנשים חפים מפשע למחבלים ללא סיבה- כיוון

שאף אחד לא באמת חושב שלהבטום הגיע למות.

# אוהד הינו דוקטורנט בבית הספר למדעי המדינה.

הכתבה משקפת את דעתו של הכותב בלבד ואיננה משקפת את עמדותיהם של חברי המערכת או של

בית הספר למדעי המדינה.

נושאים הנוגעים לחיבור שבין פרטיות ואבטחה שולטים בשיח הפוליטי יותר ויותר. פוטנציאל האיום של

מתקפות הסייבר עולה לראש סדר היום הציבורי ונושאים כגון מדיניות ממשלתית הכוללת את הסדרת

המרחב הקיברנטי ופיקוח על תחומים, שנחשבו בעבר כתחומים פרטיים, מגיעים לקדמת הבמה. כחלק

מהדיון בנושא עולה השאלה האם אזרחים יהיו מוכנים לאפשר לממשלתם להסדיר את המרחב הקיברנטי

)סייבר ספייס( כאמצעי הגנה מפני מתקפות סייבר אפשריות, ואם כן באיזו מידה. בשנת 2013, הבולשת

)FBI( ציינה בדו"ח השנתי בנושא הפשע הקיברנטי על 26,2813 תלונות צרכנים, עם הפסד הפדרלית

מוערך של 781,841,611 $ דולר ברחבי העולם. ההפסדים הכספיים המסיביים האלה הם תוצאה ישירה

יד ולאומית. אישית יציבות חוסר של ותחושה חרדה לפחד, הגורמים בינלאומיים אינטרנט פשעי של

ביד עם המספרים הגדלים וההיקף העצום של תופעה זו מגיעות בקשות להסדרת המרחב הקיברנטי,

ידע בלתי מוגבל במרחב פתוח ומעולם: נוגד, בעצם, את כל מה שהאינטרנט מייצג מאז מהלך אשר

כולם; על תשפיע האינטרנט על ממשלתית רגולציה שכן, העמקה, דורש זה פרדוקס גבולות. וחסר

קנטי, דפנה פרופ' התיזה שלי, בהנחייתה של עבודת ומשתמשים חפים מפשע כאחד. סייבר עברייני

בוחנת את הנושא ומנסה להבין מה מניע אנשים לקרוא להתערבות ממשלתית בתחום הסייבר. מחקר

זה עושה שימוש בגורמים פוליטיים ופסיכולוגיים ובודק האם חשיפה אישית למתקפות סייבר וההשלכות

הפסיכולוגיות שלה, בעיקר חרדה, משפיעה על תמיכה ברגולציה מדינית של סייבר. בחרנו לבחון שאלות

חשובות אלו במסגרת שני סקרים המשלימים אחד את השני. במחקר הראשון שכלל 120 משיבים, חילקתי

שאלונים ובהם תרחישים שונים של מתקפות סייבר לנוסעים ברכבת. חשוב לציין, כי השוני בזהות התוקף

)אנונימוס, חמאס או איראן( לא היווה שום הבדל מבחינה סטטיסטית על התמיכה ברגולציה מדינית של

סייבר. הרעיון של לחוות מתקפת סייבר הוליד תמיכה ברגולציה באופן אוטומטי. כמו כן, נמצא כי מצוקה

קריאת התרחישים ההיפותטיים ברגולציה לאחר על תמיכה גורם מרכזי להשפעה הייתה פסיכולוגית

1021 משתתפים. במחקר זה ובו האלו. כדי לבדוק את ההשערות במחקר לעומקן, יצאנו למחקר שני

הראיתי לנבדקים קטעי וידאו היפותטיים מקוונים המתארים שני מצבים של מתקפת סייבר אפשרית בשתי

עוצמות )גבוהה ונמוכה(. כאן נמצא כי עדים למתקפות כאלו חוו מצוקה נפשית מוגברת.

לסיכום, תוצאות שני המחקרים שערכתי מערערות על ההנחות הקריטיות של העולם הקיברנטי. בעבודה

רוצים היו ולא רגילים, מייצג בתנאים אני מראה שבזמן שאנשים מעריכים את החופש שהאינטרנט זו

שהממשלה תרחיב את הסמכות שלה בו, חוסר הביטחון והחרדה הפסיכולוגית הנובעים מהאפשרות של

מתקפת סייבר, מגדילים את התמיכה ברגולציה מדינית של סייבר.

# פאתן סיימה לאחרונה את לימודי התואר השני שלה.

הכתבה משקפת את דעתה של הכותבת בלבד ואיננה משקפת את עמדותיהם של חברי המערכת או של


סייבר בעידן הרשתות פאתן חסיןהחברתיות

מחקר חדש שנערך מצא: פחד וחרדה ממתקפות סייבר מובילים ליותר תמיכה ברגולציה מדינית של סייבר


מוחמד כעביהשתיקת הכבשים ?

בלחימה מעורבים ומדינות ארגונים מעשרה למעלה פליטים. ומיליוני וחטופים אסורים מאות בסוריה, ראינו ועדיין לא מספרים עצומים בתקופה כה קצרה,

התערבות בינלאומית ממשית לסיום מרחץ הדמים.

כולנו עדים למה שמתרחש כמה עשרות קילומטרים מהגבול, מלחמה, רציחות, חטיפות, אונס, והרבה

הרס ודם, עד כדי כך שהרעיון להיות פליט, הפך לחלום עבור מאות אלפי אנשים, ובדרך להשיגו הרבה

נורים למוות על גדרות של מדינות אחרות, חלקם טובעים למוות לפני הגעתם לחוף מבטחים, וחלקם

מוצאים את עצמם לבושים במדי אסיר ומחכים לגזר דינם.

כשהחלו הצעירים בפרברי חאלב, שבסוריה לצאת לרחובות להפגין כנגד השלטון, רובנו היינו בטוחים

שזה עניין של כמה ימים והכל ייגמר. הרי אף אזרח סורי אינו רוצה או חושב לחזור על מאורעות 1982,

כשאסד האב השתיק את ההתקוממות נגדו ביד ברזל ולא הייתה לו שום בעיה לגבות מחיר של אלפי חיי

אזרחים בכדי לא לערער את השלטון שלו. אך עם הזמן, בעולם התחילו להבין שהדם בסוריה רק ממשיך

לנזול, והופך לבוץ שבולע את כל מי שמנסה להיכנס לאדמה הסורית ולסייע.

130 אלף 330 אלף הרוגים, 250 ל- למעלה מעשרה ארגונים ומדינות מעורבים בלחימה בסוריה, בין

אסירים וחטופים, מעל חמישה מיליון שנדדו ממקום מגוריהם ו- 3,420,000 איש שהפכו לפליטים! מספרים

הדמים. מרחץ לסיום ממשית בינלאומית התערבות ראינו לא ועדיין קצרה, כה זמן לתקופת עצומים

העולם פחות אבדות בדם שבהם מעצמות אלימים שגבו הרבה פחות על מקרים מעידה ההיסטוריה

התערבו באופן מידי בכדי לשלוט במצב ולהשליט סדר, אך כנראה שבאדמת סוריה אין מה שיפתה את

צבאות מעצמות העולם לפעול.

סוגיית הפליטים הסורים, לדעתי, מחייבת תשומת לב יתרה - המוני אנשים ברחו בעל כורחם מבתיהם,

הרבה אנשים שעד לאחרונה בשלום ובשלווה לכאורה, נלחמים הם בכל כוחם על קבלת מעמד פליט

כשהם ניצבים בשערי הכניסה של מדינות אירופאיות בתקווה שיתקבלו כפליטים. בחלק מהמדינות הם

מתקבלים ובאחרות לא, בחלק מהארצות הם רצויים ובחלקם לא. ויש שזכו למעמד פליט וכבר הסתבכו

בפלילים בארץ שחיבקה אותם. כל העולם רואה את המראות המזעזעים והמחרידים של נשים, זקנים

וילדים המנסים להיכנס למדינות זרות, כל העולם שומע על הדרך הנוראית שעליהם לעבור, מבלי לדעת

בכלל אם יישארו בחיים בסופה, וכל העולם עדיין שותק.

כשעוסקים במשבר הפליטים מסוריה, אי אפשר שלא להזכיר את סיפור הסכסוך הערבי-ישראלי. מספר

לעומת המספרים הפלסטינים בתקופה בת וכמה בכל הקטגוריות פי כמה מוכפל בסוריה הקורבנות

ארבע שנים, אך הפליט הסורי עדיין שווה ערך פחות מהפלסטיני עבור הקהילה הבינלאומית, ולפליט

כל את לגנוב יכולה שהסתבך פלסטינאי מעצר על ידיעה באו"ם. יותר מכובד מעמד יש הפלסטיני

הפוקוס והפריים טיים במהדורות החדשות בעולם לעומת ידיעה על עשרות פליטים סורים, שנתקעו היכן

יכולות לקחת חלק אינן ולארגונים הפלסטינאיים, שהוא. מדינות המפרץ, שתורמות מיליונים לרשויות

ולסייע לאותם אנשים שנתקעו בגבולות בין אש המלחמה עקובת הדם שהחריבה את ארצם, לבין רחמיה

של ארץ אחרת שאולי תקבל אותם אליה, ואולי תעניק להם מעמד פליט?! ומה עם סעודיה שבתקופת

אלחג' שמספקת מאהלים ברמת חמשה כוכבים למיליונים של אנשים שעולים לרגל למכה, האם כל

הכסף והלוגיסטיקה הללו נעלמים כשמדובר בפליטים הסורים?

הרבה שאלות קשות עולות לגבי המצב בסוריה אך לאותם פליטים אין את הזמן הזה - כי מספרם של

הנרצחים והנמלטים עולה גם בכל יום. מתי העולם יתעורר אם בכלל? רק אחרי שהמספרים יהיו זהים

לאלה שהיו בשנות הארבעים באירופה? האם זו לא אותה מדיניות של קטלוג וסיווג סוגי דם וערכו ע"י

הקהילה הבינלאומית שהביאה אותנו למצב הזה? מדיניות שאומרת בלי מילים שדמו של האחת פחות

מדמו של האחר, ולכן אין טעם בלהתערב ולסכן את משאבינו?

# מוחמד כעביה הינו סטודנט לתואר ראשון בחוג למדעי המדינה ומזרח תיכון.




At first glance, Bowling Green, Kentucky may not seem like an international city. However, upon closer inspection, Bowling Green is a hub of multicultural activity. On any given street, you can find a church, a mosque, a Bosnian restaurant or a Laotian grocery story. Due to its low-cost of living, plethora of job opportunities and welcoming people, Bowling Green is one of America’s leading refugee resettlement communities. When refugees arrive in the US, the government directs them to Bowling Green, which also happens to be where I go to school. Once or twice a week, I get the privilege of spending time with members of Bowling Green’s refugee community. Usually I help children with their homework while their parents take English courses. Sometimes I help the adults with their coursework too.

The people I work with come from diverse corners of the world, Iraq, Myanmar, Sudan, Somalia, El Salvador and many countries in-between. All of them are fleeing persecution, terrorism and civil war. While they are safe from these threats in Bowling Green, new challenges arise. In between games of catch or conversations about the news, I hear stories about these new frustrations from the people with whom I work. The most obvious challenge is the language barrier. Many of the refugees arriving in Bowling Green have no prior English experience and learning a foreign language while adjusting to life in an unfamiliar country can be difficult. For these newcomers, everyday tasks such as going to the grocery store or making a phone call are arduous.

However, the challenges posed by the language barrier are even more insidious than an awkward encounter in the cereal aisle. Take for example, getting a drivers license. In order to receive many US welfare benefits, refugees must be actively searching for a job. In a city like Bowling Green with limited public transportation, being able to drive is an essential part of the job hunt. In order to get a driver's license in the US you must pass a written test and a driving exam. Those who don’t speak English are allowed to use translators during these tests. However, there is a catch, the translators must be certified by the US government.

New Challenges in aNew Land Lily Nellans

Our job as global citizens isn’t done once we bring refugees to our shores. We must continue to support and welcome them. It is not enough to give them refugee status and a place to live. They need guidance, friendship and practical assistance.

For refugees who speak commonly taught languages in the US, like Spanish or French, this is no problem. However, for those who speak rare languages like Arabic, Burmese or Korean, this can be an impossible barrier to overcome. It may take months, if not years, for a certified translator to make it to Bowling Green. Meanwhile, the refugee in question is either driving without a license, risking heavy fines and arrest, or not searching for a job. If he or she isn’t looking for employment, government benefits, which may be a critical part of his or her livelihood, will dry up.

Passing a driving test is just one of the many unexpected challenges refugees face. Without translators, they also face miscommunication with doctors, law-enforcement officials, social workers and others. In many cases, parents have to rely on their young children to translate for them in sensitive situations. It is not uncommon for children as young as six or seven to be translating between their parents and their teachers at parent-teacher conferences. In addition to language issues, refugees face other overlooked struggles, such as figuring out how to interact with the police (many of them come from police states) and cooking with the food available in American markets.

It is important to remember the struggle of being a refugee doesn’t end once you land in a new country. Recovering from the trauma of violence and adjusting to life in a new country is a process, a process that can be made less painful by the resettlement community. Our job as global citizens isn’t done once we bring refugees to our shores. We must continue to support and welcome them. It is not enough to give them refugee status and a place to live. They need guidance, friendship and practical assistance. If we truly want to call ourselves refugee resettlement communities, we must live up to the last part of that title and provide refugees with what they need most, community.

# Lily is an international student from the U.S. that studies peace and conflict studies.

The opinions expressed in this article are those of the author and do not reflect the position of the editors or the School of Political Sciences.

פוליטיקאלי 6 / אפריל 2016 13פוליטיקאלי 6 / אפריל 122016

האם אירופה תצליח לעמוד בפני אתגר הפליטים?

מיהו פליט?

בדבר הבינלאומית באמנה הראשון לסעיף בהתאם ובכן,

של מיוחדת בישיבה נחתמה אשר פליטים, של מעמדם

ונכנסה לתוקף האומות המאוחדות בז׳נבה ב-28 ביולי 1951

ב-22 באפריל 1954, הפליט מוגדר כאדם ״הנמצא מחוץ לארץ

אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב לחיות. נרדף מטעמי גזע,

דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית

ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך

האמורים המאורעות עקב הנמצא או האמור; הפחד בגלל

והוא מגוריו הקבוע, לכן מקום קודם היה לארץ שבה מחוץ

חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך

בגלל הפחד האמור".

מסוימות, זכויות לפליטים מקנה האמנה כי לעובדה בנוסף

זכותם העיקרית של הפליטים הינה הזכות שלא להיות מוחזר

33 באמנה הקובע כי בכוח למדינת המוצא בהתאם לסעיף

פליט, תחזיר ולא תגרש לא באמנה החברה מדינה ״שום

או חייו יהיו שבהן הארצות גבולות אל שהיא, צורה בשום

חירותו בסכנה מטעמי גזעו, דתו, אזרחותו, השתייכותו לקיבוץ

חברתי או להשקפה מדינית".

בתחילת יולי 2015 עברתי לגור זמנית בגרמניה לתקופה של

באוניברסיטת סטודנטים חילופי במסגרת חודשים, שבעה

שבגרמניה ברמן, בעיר ,)Jacobs University( ג׳ייקובס

האוניברסיטה בגרמניה. הישראלית בשגרירות והתמחות

המארחת שלי הינה אוניברסיטת פרטית בינלאומית המכילה

שונות מדינות מ-114 הבאים וסטודנטיות סטודנטים 1300

כסטודנטית שלי החוויה את העצים אשר דבר בעולם,

האקדמי בנוף בלט נוסף דבר אך בעצמי, בינלאומית

המובילה הקמפוס שליד הרכבת לתחנת בדרכנו בקמפוס.

לעיר התחתית ניתן היה להבחין במכולות כחולות, שהתחילו

להתווסף ולקבל צורה של בניין קומות. מספר שבועות אחר

צפון שתושבי הנחמדה, השכונה בבירור נראתה כבר כך

ברמן בנו לכבוד הפליטים מסוריה. קבלת הפנים של תושבי

סטודנטים של לעזרה בהירתמות גם ביטוי לידי באה העיר

מנת על חמים בגדים שאספו שלי מהקמפוס וסטודנטיות

לעזור לפליטים לשרוד את הימים והלילות הקרים של צפון

גרמניה, וכן משחקים עבור ילדיהם. ביוזמת הסטודנטים אף

קמה קבוצה שתסייע לנשים ולילדים בנושאים שונים.

ליאן נג'מי

הגרמנים חלוקים בדעותיהם באשר לקבלת פליטים ומבקשי מקלט מסוריה וממדינות אחרות בעולם. יש המנסים לעזור בכל דרך אפשרית לפליטים באותם מעוניינים שאינם ויש בחברה, השתלבותם את עליהם ולהקל פליטים ומזהירים מפני האיום שהם מהווים לזהות הנוצרית באירופה בכלל

ובגרמניה בפרט.

שונה איננה הסורים הפליטים פני את קיבלו ג׳ייקובס אוניברסיטת של והסטודנטיות הסטודנטים בה הדרך

כלל מהתרבות שהגרמנים הנחילו, תרבות הקבלה שבה מברכים את הבאים )Willkommenskultur(. קנצלרית

גרמניה, גברת אנגלה מרקל, הוכתרה כמלכת ה-Willkommenskultur כשהובילה מהלכים להסרת ההגבלות

שחלו על פליטים המבקשים מקלט בתחומי גרמניה. עם זאת, מחובתי לספר גם על העובדה שמיתוג המדינה

כ'ידידותית' לפליטים נמצאה מבחילה מצד חלק מהאוכלוסייה. אנשים אלו מלאים בחשדות ותהיות שמא חלק

מאותם פליטים סורים חדשים עלולים לכלול בתוכם חברי דאע"ש במסווה - תהיות אלו עלו בלבם עוד לפני יום

שישי ה-13 בפריז )בו התרחש אירוע הטרור המשולב בבירת צרפת(. חששות אלו רק הגבירו את העוינות כלפי

המדיניות שהנהיגה מרקל, אותה מדיניות של זרועות פתוחות )Open arms policy(. עוינות זו אף גדלה מתוך

המפלגה שלה )מפלגת ה- CDU( ונתמכה על ידי משרד הפנים, כאשר המשרד החליט להחזיר ולהטיל מחדש

את אותן ההגבלות על פליטים ומבקשי מקלט שמרקל כל כך שמחה להסיר.

אנו יכולים לראות קוטביות באשר לקבלת אותם מהגרים בקרב האזרחים האירופאים בכלל והאזרחים הגרמנים

בפרט. יש כאלה שמנסים לעזור בכל דרך אפשרית לפליטים ולהקל עליהם את השתלבותם בחברה הגרמנית.

אך לצידם, ישנם גם אזרחים שאינם מעוניינים באותם פליטים ומצדיקים את דעתם זו בטיעון שהזהות הנוצרית

של אירופה בכלל ושל גרמניה בפרט תיפגע כתוצאה מקבלת פליטים סורים – טענה שהשמיע ראש ממשלת

Jean Claude( הונגריה בהתייחסותו לנושא. בתגובה לטענה זו אמר נשיא הנציבות האירופיות, ג׳אן-קלאוד ג׳ונקר

Juncker(: "עלינו לשים את הדברים בפרופורציות. מאז תחילת המלחמה בשנת 2011, 4 מיליון פליטים סורים מהווים זאת, הפליטים הסורים עם סוף השנה. עד מיליון על יעמוד אולי בגרמניה, המספר לאירופה. הגיעו

0.11% מהאוכלוסיה האירופאית בעוד שבלבנון, הפליטים מהווים 25% מהאוכלוסייה".

בתחנות הולך אתה - מקום בכל כמעט היטב נראה השינוי גרמניה. גם וכך שינוי, עוברת אירופה לסיכום,

מרכזיות ורואה את האוהלים בהם הפליטים נרשמים ברשויות. אתה רוכב על האופניים לתחנת הרכבת המקומית

ועובר ליד שכונה, הבנויה ממכולות, מלאה במשפחות של פליטים מסוריה, השמחים כי הגיעו למקום מבטחים

לאחר מנוסה מאותם אנשים הרודפים אותם עקב דתם, גזעם וכו׳.

במסגרת שהותי בגרמניה הזדמן לי לשוחח עם מספר פליטים ולשמוע את סיפור מסעם לחופש ואני חייבת לציין

שאי אפשר שלא להתפעל מהאומץ וההתמדה שהיו להם לאורך כל המסע הקשה והמסוכן. גרמניה מנסה, וכך

גם אירופה, להבין איזו מדיניות תביא את התוצאות הטובות ביותר, מדיניות כלכלית, חברתית ותרבותית. אנו

עומדים בפתחו של אתגר חדש- שילוב תרבויות שונות על אותה אדמה, אתגר שנחל הצלחות וכישלונות בעבר.

האם אירופה תצליח?

# ליאן נג׳מי הינה סטודנטית שנה ב' )אחרונה( לתואר ראשון בביה"ס למדעי המדינה. מרצה ופעילה לקידום תמונה מאוזנת של ישראל במדיה הבינלאומית.

הכתבה משקפת את דעתה של הכותבת בלבד ואיננה משקפת את עמדותיהם של חברי המערכת או של בית

הספר למדעי המדינה.


לתמוך האחרונות בשנים בחרו מאירופה, בעיקר העולם, ברחבי שונות ממדינות מוסלמים ויותר יותר

במאבק שמנהיג ארגון הטרור דעא"ש וביקשו להגר למדינות כמו סוריה ועיראק על מנת לקחת חלק פעיל

במאבק. תגובת ההנהגה של המדינה האיסלמית היתה "יש לנו כבר מספיק חיילים, הרי כבשנו שטח

שגדול מבריטניה במשך פחות מכמה חודשים. אנחנו צריכים אתכם שם, בארצות המוצא שלכם. משם

יהיה לכם הרבה יותר קל ליישם את מתקפות הטרור ומתקפות הסייבר הבאות. אנחנו כבר ננחה אתכם".

תגובה זו איננה מפתיעה לאור תפיסת העולם של הארגון ומנהיגיו והשימוש שהם בוחרים לעשות בכל

אותם מהגרים מוסלמים המתגוררים באירופה במשך עשרות שנים, המבקשים לסייע לארגון. מהגרים

אלו יכולים להוות כוח רב עוצמה במסגרת הלחימה במרחב הסייבר. ניתן להבין תפיסת עולם זו, מעוותת

ככל שתהיה, בחלוקה לשני מימדים שונים.

ולזו המתקיימת בזירה המימד הראשון הינו הצורך להילחם במרחב הסייבר, במקביל ללחימה הפיזית

התקשורתית. הלוחמה האמיתית, נוכחנו לגלות בשנים האחרונות, איננה מתקיימת רק בשטח. התקפות

סייבר על ארגונים ממשלתיים, חברות אנרגיה וארגונים פרטיים, הוכיחו את עצמן כשיטות לחימה יעילות

וכואבות במיוחד. רק לאחרונה נחשפו התקפות על רשת הסכרים בארה"ב, חברות אנרגיה וגז, כמו גם

בנקים מובילים בעולם וחברות ריטייל שסבלו מהפסדים של מאות מיליוני דולרים, תוך חשש לחיי אדם.

ארגוני הטרור בכלל, ודאע"ש בפרט, הבינו שחייבים לעשות שימוש גם במרחב הסייבר אם המטרה היא

לגרום לתחושה של פחד בכל מקום ובכל זמן, שהרי המטרה העיקרית של הטרור הינו לשבש את שגרת

החיים, ולגרום לכך שתחושה זו של פחד תבוא לידי ביטוי בכל מקום ובכך תחדד את הפגיעות והשנאה

מבפנים מאחר והיא תראה בכל מקום.

המימד השני מחשב בקור רוח את קלות ההתקפה מתוך המדינה כחלק מהגבול הפנימי, לעומת ההתקפות

אין משמעות לגבולות עוינות. במבט ראשון, הטענה הרווחת היא שבעולם הסייבר המגיעות ממדינות

ולכן ניתן לתקוף כל דבר מכל מקום. אם כך, מדוע מעדיפים מנהיגי ה'חליפות' להשאיר את הלוחמים

הפוטנציאלים, אותם מהגרים חדורי מוטיבציה, מעבר לפוטנציאל הטרור העתידי? הנימוק העיקרי לדעתי,

קשור לתכנון מוקדם של הלחימה במרחב הסייבר, מאחר והרבה יותר קל להפעיל מישהו מעולם הסייבר

במדינת היעד מאשר מרחוק. אחת משיטות ההגנה העיקריות בזמן תקיפה הינה לחסום ערוץ תקשורת

המגיע ממדינות עוינות. לדוגמא במהלך מבצע 'צוק איתן' זוהה ערוץ תקשורת וניסיונות תקיפה ממדינות

כמו איראן, וחברות רבות ניתקו את התקשורת אליהן, כדי למנוע מתקפות קיימות ועתידיות. עצם הניתוק

כמעט לא גרם לחברות אלה נזק, מכיוון שאין כמעט שירותים לתושבי המדינות הללו ביום יום, אם בכלל.

זדוני בכזו קלות, יושבים בישראל אי אפשר היה לנתק את אותו ערוץ זאת, אם המפגעים היו יחד עם

אם בכלל. כשאתה נמצא במדינת היעד, כאזרח מן המניין, יש לך גישה מקומית לרשת, ומכאן הדרך

להפוך לגייס חמישי סלולה וקלה. תארו לעצמכם עשרות, או מאות לוחמי סייבר הפועלים מתוך המדינה

להיות עלולות התוצאות – ארגונים לאותם לחדור כדי המקומיות ברשתות שימוש עושים המותקפת,

הרות אסון מאחר ולמדינה המותקפת מבפנים קשה עד בלתי אפשרי לנתק את אותו ערוץ שתוקף אותה

מהתקשורת הפנים מדינתית, מבלי לפגוע פגיעה אנושה בהמשך השירות ללקוחות שלה.

משלים לכל אלו, הפן התקשורתי. נושא זה חשוב לא פחות ומתקיים אחרי שההתקפה מצליחה והכאוס

חוגג. אז, כשהבטן רכה, המכה כואבת אף יותר כשהכל מונצח בתקשורת, אחת מזירות הלחימה העיקריות

של ה'חליפות'. ההשקעה בתחום הזה מצידם היא עצומה, הן בתחום הטכני – מצלמות איכותיות ואנשי

כזו מביאה את עשרות הלוחמים הפוטנציאליים כל הצלחה והן בתחום השיווקי, שכן מקצוע בתחום,

הבאים.

אני מעריך שעדיין לא ראינו את המיטב בנושא מטעם ה'חליפות'. טוב עושות מדינות וארגונים שמשתפים

ויחסמו והן בתשתיות טכנולוגיות שיזהו פעולה ומשקיעים בהגנה בתחום הסייבר הן בנושא המודעות,

מתקפות קיימות ועתידניות, אך לכולם ברור שהאיום קיים והוא מוחשי.

,Cytegic # שי זנדני הינו סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת חיפה, מייסד משותף ומנכ"ל של חברת סטארטאפ המפתחת מערכת ייחודית וחדשנית לניהול מערך הסייבר הארגוני.



גייס חמישי של מהגרים במלחמת הסייבר

הפועלים סייבר לוחמי מאות או עשרות, לעצמכם תארו מתוך המדינה המותקפת, עושים שימוש ברשתות המקומיות כדי לחדור לארגונים. התוצאות עלולות להיות הרות אסון מאחר ולמדינה המותקפת מבפנים קשה עד בלתי אפשרי הפנים מהתקשורת אותה שתוקף ערוץ אותו את לנתק השירות בהמשך אנושה פגיעה לפגוע מבלי מדינתית,

ללקוחות שלה.

שי זנדני


Yet, Here We Are.

When I finally sat down to rest on the bus back to Haifa from Nazareth, my mind was committed to one too many languages. Just in that one day, I heard a little boy calling his mom in Russian, got advice in Hebrew from a bus driver, received church directions in French, stumbled into German in the streets, practiced some Arabic over coffee, spoke with my travel partner in English and retold the entire day to my mother in Spanish.

Sitting in the back of that bus, I stopped to think about the thousands of years of cultural and linguistic richness that were at my disposal. Each language was nurtured over thousands of years by the cultural environment to which it belonged. I was exposed, even if only minimally, to a spectrum of cultures and worldviews. In the richness of this diversity, I felt my mind flourish. I was not surprised.

In fact, I had already been introduced to the benefits of diversity. As a Colombian immigrant in the United States, diversity was my bread and butter. I went to school with students of diverse origins, religions and ethnicities.

In history classes, I learned America had welcomed immigrants and reaped the benefits of the incoming diversity. I learned that the potato famine brought approximately 20 percent of Ireland’s population to America. I learned that Chinese peoples fleeing drought found a home in America and helped built the railroads that would sprawl across the continent. I learned that Italians, Poles and Jews crossed the Atlantic to find shelter and contribute to the unique character of the American entrepreneurial spirit. I learned that America was a place for those fleeing oppression and disaster. I learned that immigration increased economic capacity, maintained a young demography and enriched the nation’s culture. I learned that America was a nation of immigrants. I learned that, as an immigrant, I was a part of America.

Today, I am either questioning my education or I am questioning my nation. As a Latina, it has been particularly heartbreaking to hear my community described as outsiders, rapists and criminals. In the aftermath of these comments, I felt like an intruder in my own home. I felt like my very identity was being labeled as incompatible with American values. However, I quickly realized that history was repeating itself.

Although I am shocked by the aggressiveness of the national discourse, I am not completely surprised by the critics of the current wave of immigration. Each generation of immigrants was met with critics who feared negative economic and cultural consequences of immigration. However, these fears were largely misguided and the result of immigration was contrary to the critic’s expectations. Besides the cultural richness and diversity brought by immigration, research by renowned economists shows that immigrants do not harm, and might even benefit, native-born workers1. Because immigrants tend to work complementary jobs, they often make American workers more productive. Immigration is also a demographic force that keeps the American workforce competent and young. Even more, immigrants tend to be innovative, they bring business contacts from other countries and are less likely to commit crimes2.

In a sense, a history lesson and some economic figures could positively serve the current immigration debate. However, in the context of the global refugee crisis, the national conversation takes two more steps backward. It is inundated with fear, ignorance and hatred.

The civil war in Syria and the rise of global terror at the hands ISIS has created a distinct outflow of refugees. As refugees, this immigrant group seeks, not a better life, but mere survival. Even more, their oppressors have taken credit for multiple terror attacks and fed the world a wave of propaganda that makes the Western public assimilate fear with their very identity. The emotional proximity of the Paris attacks and the terrorist group’s stellar propaganda campaign has succeeded in spreading fear. In addition, the lack of knowledge of the conflict and misconception of Islam by the general public has brought together a very ugly situation. Fear and ignorance have coupled to breed hatred.

As a Colombian immigrant studying abroad in the Middle East, I sat in the back of the bus back to Haifa thinking hard. Then, I remembered sitting with my peers in history class looking with disappointment at those bad episodes in history. Everyone shamed the aggressors and was puzzled as to why the rest of the world would let this happen. Yet, here we are.

# Laura Muñoz is an international student from George Washington University pursuing a degree in International Affairs.


1. David Madland and Nick Bunker, “Legal Status for Undocumented Workers Is Good for American Workers,” Center for American Progress Action Fund, March 20, 2013, https://www.americanprogressaction.org/issues/labor/news/2013/03/20/57354/legal-status-for-undocumented-workers-is-good-for-american-workers/

2. U.S. Chamber of Commerce – Report – Immigration, https://www.uschamber.com/sites/default/files/legacy/reports/Immigration_MythsFacts.pdf

Laura Muñoz

A Latina’s Reflections on the Immigration and Refugee Crisis


בימים בהם חבל הסבלנות ההדדית של כולנו מתוח עד לקצה גבול היכולת, ננסה בעיקר לא לשפוט.

כי בטעות הניח המקלט במבקש שירה המרכזית התחנה של הביטחון שקצין קרה איך להבין ננסה

ושבים, עוברים לקבוצת גרמו פיגוע של בעיצומו והפחד הכעס וכיצד מחבל? הינו האריתראי הבחור

שכנראה ניצלו מהפיגוע בעצמם כמה דקות קודם לכן, לבעוט בגופו של הפצוע ולהביא למותו, כי גם הם

חשבו שהוא המחבל. מבקשי המקלט הפכו בשנים האחרונות לחלק מהנוף האנושי ודווקא סימן ההיכר

שלהם, צבע עורם הנבדל מגווני העור המוכרים באזורנו, הוא שאמור היה להבהיר לניצולי הפיגוע כי לא

מדובר במחבל. השאלה המתבקשת היא אם כן, מדוע בכל זאת הדרדר המצב מטעות אנוש לאובדן אנוש

של ממש?

לפחות חלקה של התשובה, נעוץ בהשלכות החברתיות העמוקות וארוכות הטווח של החיים במציאות של

אלימות פוליטית מלווה בטרור אקראי ומתמשך. מדעני מדינה בארץ ובעולם בחנו בעשור האחרון אזרחים

ממושכת לחשיפה כי מצאו הם וטרור. דמים שפיכות אלימות, אירועי עם יומיומי באופן המתמודדים

לאלימות השפעות מרחיקות לכת הבאות לידי ביטוי ברמות גבוהות של מצוקה פסיכולוגית בקרב אזרחי

המדינות המעורבות בסכסוך אלים. מצוקה זו גורמת, מעבר לאובדן ולפחד, גם למתח רב בקרב החברות

המותקפות, ומהווה מבחן למרקם הדמוקרטי שלהן. חשיפה לאלימות שכזו מתרגמת בין היתר, לתפיסות

איום גבוהות שחשים האזרחים הן כלפי הקבוצה המאיימת עליהם והן כלפי זרים באשר הם.תפיסות איום

מוגברות מתרגמות לעמדות שליליות כלפי זרים, תמיכה בהדרתם ועד נקיטת אלימות כנגדם במקרים

קיצוניים.

בשנה האחרונה ערכנו פרופ' דפנה קנטי, פרופ' יעל ישי ואנוכי סדרת מחקרים בנושא ומצאנו שקיים קשר

ישיר בין חשיפה לאלימות פוליטית ובין עמדות מדירות כלפי מבקשי מקלט. מה שניתן ללמוד מהנתונים

בברור הוא שכאשר אנשים מרגישים שהם מאוימים, כשסכין מונחת להם על הצוואר, כשפיגועי טרור

הופכים לעניין יומיומי הם מאוד מתוחים, ומגלים אפס סובלנות כלפי האחר, במקרה הזה, כלפי מבקשי

מקלט.

קרן לוי גנני- סניידר

שרודף אלים, פיגוע במהלך הסערה, שבשיא קורה איך אזרח מפצעיו מת האחרונים, בשבועות פיגועים עשרות הכאוס האם ישראלים? ע"י דווקא באכזריות שהוכה זר, במקום, הפחדים, המציאות המתוחה כבר שבועות, תחושת הביטחון שנעלמה לה מזמן, יכולים להסביר את ההתקפה

האלימה על גופו של אדם פצוע מצד העוברים ושבים?

מאויימים מהמצב הביטחוני ושונאים זרים - מתכון מסוכן

לחברה שסועה

בקרב סקר ערכנו איתן' 'צוק מבצע לאחר מיד

בשדרות 'ספיר' ממכללת יהודים משתתפים 300

מתקפות השפעת את שבחן חיפה, ומאוניברסיטת

הרקטות והאלימות במהלך המבצע על עמדות כלפי

מבקשי מקלט. המשתתפים התבקשו לדרג כמה נחשפו

לאלימות ששררה באותה תקופה בארץ, לדוגמא האם

איבדו בן משפחה או חבר או אם מי מקרוביהם נפצע

וכן האם המשתתפים ספגו פגיעה זו במהלך תקופה

כלכלית כתוצאה מהעימות האלים. לגבי עמדות כלפי

מבקשי מקלט התבקשו המשתתפים לדרג את מידת

ממשלתית מדיניות לגבי הסכמתם אי או הסכמתם

בנושא מבקשי המקלט. בין היתר, נשאלו המשתתפים

מבקשי כל את לאסור המדינה על לדעתם האם

נשים גברים – לפחות שנים 3 של לתקופה המקלט

לארצות מקלט מבקשי את לגרש צריך האם וטף?

מאפשר איננו שם הביטחוני המצב עוד כל מוצאם,

זאת, האם המדינה צריכה לדאוג לשירותי רווחה וסעד

למסתננים/מבקשי מקלט.

רמת בעלי משתתפים 42.5% כי עולה מהסקר

במדיניות תמכו פוליטית לאלימות גבוהה חשיפה

לעומת מקלט, מבקשי כלפי קשוחה ממשלתית

21.4% ממשתתפים בעלי רמת חשיפה נמוכה שתמכו

היא הנתונים על להסתכל נוספת דרך זו. מדיניות

לאלימות רק 6.6% מהמשתתפים החשופים כי לומר

פוליטית ברמה גבוהה תמכו במדיניות ממשלתית רכה

יותר כלפי מבקשי מקלט, לעומת 19% מהמשתתפים

במדיניות שתמכו נמוכה ברמה לאלימות החשופים

ממשלתית זו.

של בהשפעה שעסקו הממצאים פחות לא מעניינים

עמדות על מערבים בפחד שמקורן איום תפיסות

כלפי מבקשי מקלט. שכן, לכאורה, אין קשר בין שתי

האוכלוסיות הללו ועם זאת נמצא כי ככל שהמשתתף

במדיניות תמיכתו עולה כך מערבים יותר מאוים חש

ממשלתית קשוחה כלפי מבקשי המקלט.

סטודנטים בקרב יותר חזקה זו מגמה ועוד, זאת

ממכללת ספיר )65.4%( , שהיו חשופים יותר למבצע

מאוניברסיטת סטודנטים בקרב מאשר איתן' 'צוק

חיפה )33.3%( שהיו פחות חשופים למבצע זה.

כמו כן, 43.3% מהסטודנטים באוניברסיטת חיפה בעלי

תפיסות איום נמוכות מערבים בישראל תמכו במדיניות

פחות לעומת מקלט מבקשי כלפי רכה ממשלתית

תמיכה שהביעו ספיר במכללת מהסטודנטים מאחוז

במדיניות ממשלתית רכה יותר כלפי מבקשי מקלט.

המצב שבין מהחיבור שנוצרת הרתיחה בנקודת

הביטחוני המתוח ונוכחותם של מבקשי המקלט, קיבלנו

החברתיות הפסיכולוגיות, להשלכות מוקצנת הצצה

והפוליטיות של הסכסוך רב השנים שאנו חיים בצילו.

רק מצטמצמים אינם הכעסים ומצבורי הפחדים

זולגים למערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים, אלא

ומשפיעים גם על היחס כלפי זרים בכלל. ככל שאנחנו

מרגישים מאויימים אנחנו מקצינים. עלינו להבין כמה

עמוקות ורחבות ההשלכות של המציאות בה אנו חיים.

ולהתעצב. קצה. אל אותנו להוביל עלולות הן כמה

שיושב זר, נתין של המיותר מותו בעקבות להתעצב

אכזרי טרור לפיגוע שנקלע מקלט, כמבקש בתוכנו

ומת כתוצאה מטעות זיהוי ואלימות של עוברים ושבים

ישראלים.

דוקטורנטית הינה סניידר, - גנני לוי קרן #בביה"ס למדעי המדינה.

הכתבה משקפת את דעתה של הכותבת בלבד ואיננה

משקפת את עמדותיהם של חברי המערכת או של בית

הספר למדעי המדינה.


הביאו כבודמשלחת סטודנטים מאוניברסיטת חיפה, החברים

במועדון מודל האו"ם, ייצגה את ישראל בכנס בינלאומי של מודל האו"ם באוניברסיטת המבורג, גרמניה

חברי המשלחת שכללה שמונה סטודנטים, ארבעה מתוכם מבית הספר למדעי המדינה, לקחו חלק פעיל בכנס

יצוין ויחד עם סטודנטים מעשרות אוניברסיטאות ברחבי העולם עסקו בפעילות המדמה את פעילות האו"ם.

בגאווה כי המשלחת הישראלית גרפה ארבעה פרסים וזכתה בחוויה ייחודית. כמו כן, רואיינו חברי המשלחת

לעיתון Hamburger Abendblat, אחד מהעיתונים הגדולים ביותר בגרמניה והגדול ביותר בצפון גרמניה.

בנוסף, שני חברי המשלחת, מור בר וסלים באשרת השתתפו בפאנל דיון לכבוד יובל ליחסים הדיפלומטיים בין

ישראל לגרמניה. בין המשתתפים בפאנל היו, שמעון שטיין, שגריר ישראל בגרמניה לשעבר, פרופ' פניה עוז

זלצברגר, מרצה באוניברסיטת חיפה ובתו של הסופר עמוס עוז וכריסטיאן סיברס, מגיש חדשות ופרשן לנושאי

מזרח תיכון. בסיום הדיון המעניין חברי המשלחת כולה השתתפו בקבלת פנים וארוחת ערב, יחד עם חלק

מקהל הצופים והמשתתפים.

חוויה לימודית ומעצבת זו התאפשרה תודות לאגודת הידידים של אוניברסיטת חיפה - גרמניה, שתרמה למודל

האו"ם ומימנה את השליחות, הזמינה את המשתתפים לפאנל ולראיון העיתונאי.

ג'ואן נג'אר, סטודנטית לתואר

שני בדיפלומטיה, שנה שנייה

במודל האו"ם וחברה בצוות

האקדמי של המועדון

One year ago Model United Nation became a huge part in my life, when I started to participate in different conferences in Israel and abroad. The Hamburg Model United Nation is one of best experiences I’ve had. It wasn’t my first time to Germany, and definitely not the last. We had a four-day conference at Hamburg University where I had the chance to meet people with different backgrounds, ideas and thoughts. I participated in the Human Rights Council where we discussed, shared and solved the world’s most important issues such as women education and censorship. HamMUN did not only give me the academic experience and an opportunity to meet new people, but it gave me the motivation and the power to continue my career. Moreover I was honored to win the most distinguished delegate award in my committee, which made my experience much more priceless.

מור בר, סטודנטית שנה ב'

בבית הספר למדעי המדינה,

שנה שנייה במועדון מודל

האו"ם וחברת סגל אחראית

על קשרי החוץ והמדיה

The delegation to Hamburg was one the most rewarding trips I have yet to experience. The conference consisted of four intensive days in which we debated and solved current political disputes. I was part of the “African Union” – representing Egypt. In Model UN, in order to properly represent the country, you have to fully understand the fundamental essence of its mind set, and understand why the country acts and makes its decisions. When you are able to see the world from the eyes of the country you represent, it helps you understand how conflict management and decision making works in the international political system. Representing Egypt, a neighboring country to Israel, and in light of the complex situation in the past years was challenging and interesting. In addition I was honored to take part of the “Bridging the Gap – The Future and the Past” dialogue. I met fascinating people and had an amazing opportunity to speak honoring the 50 years of diplomatic relations of Israel and Germany. This subject is very close to my heart, since I am a second generation Holocaust survivor. My grandfather was forced to escape Germany and his home at the age of 11, in 1938. For this experience I am truly grateful. דניאל טורבן, עולה חדש מברזיל

משנת 2014, סטודנט לתואר שני

בלימודי דיפלומטיה

Being selected to travel abroad in a delegation from the university is undoubtedly an experience that almost every student would like to have, especially if this travel is to Germany, the new fetish of the Israeli youth. Nevertheless, the stay in Hamburg and the MUN experience carry a much deeper meaning for those that were part of it. In my case, as a new immigrant to Israel, this week had an even more special importance considering the moment that I'm living. From an individual perspective, the trip gave me an opportunity to meet people from different groups within the Israeli society, practice my Hebrew and, for a week, no more be considered the Brazilian in the Israeli society. Rather, I was considered an Israeli, representing my new country, the University of Haifa and our MUN society. On a group level, the stay in Hamburg provided us with a unique academic experience. From the books and lectures in class to actual practice of diplomacy, being players on the political arena, in a high level international conference with students from all over the world. In my case, instead of being in a regular MUN committee, I had the honor of being accepted to an expert joint cabinet crisis, in which I had a position in a Mexican cartel, having to deal with a rival cartel, as well as the U.S. and Mexican governments. In the end, not just my cartel got the prize of the best cabinet, but I got the best delegate prize, which helped turning this cold week into warm and pleasant memories and learnings.


תמונות מהכנס בהמבורג

Krafft Angerer :כל התמונות מהכנס צולמו על ידי


התחרות על הבית

את האחרונות בשנים משנה ה"ירידה", לכנות שנהוג מה ישראל, ממדינת השלילית ההגירה תופעת

ואף אינה תופעה חדשה. ייחודית לישראל פניה לכיוון מדאיג מאוד. הגירה שלילית היא אינה תופעה

לעצמם יותר וטוב קל עתיד למצוא מנת על הארץ את אנשים עזבו הראשונות העליות בתקופת עוד

ולילדיהם. אמנם על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ב-2012 מאזן ההגירה מישראל

נתונים אך שנה, 40 מזה ביותר הנמוך היה זו בשנה הירידה ושיעור 2001 מאז ומשתפר הולך לחו"ל

אלו אינם משקפים בהכרח את גל המעבר של צעירים למדינות אירופה. נתוני הלמ"ס, מתייחסים רק

למספר האנשים שיצאו מישראל ולא שבו אליה במשך שנתיים, מה שמוציא כמעט לחלוטין את מי שהיגר

למדינות אירופה. המהגרים לאירופה, בשונה מהגירה למדינות רחוקות דוגמת ארה"ב, קנדה, אוסטרליה

וכד', חוזרים לביקורים תכופים בארץ בשל זמני הטיסה הקצרים ומחירי הטיסה שירדו משמעותית בשנים

האחרונות. למעשה מעבר לאירופה היום אינו שונה משמעותית ממעבר בין מדינות בארצות הברית או

באיחוד האירופי. רבים מהמהגרים לאירופה הם ישראלים צעירים המחזיקים בדרכון אירופי שניתן להם

ולעבוד בכל אחת ממדינות יכולים להתגורר מוצא משפחתם במדינות האיחוד. כך הם למעשה בשל

האיחוד. לפי סקר שנערך בשנת 2008, כ- 42% מהישראלים הם בעלי זכאות לדרכון של האיחוד האירופי,

ארצות הברית או קנדה. הסכנה אינה בהכרח במספרים, אלא דווקא במאפייני האנשים שמהגרים. בעוד

בעבר רוב היורדים מישראל היו משפחות עם ילדים, הרי שהיום רוב משפרי הדיור לאירופה הם צעירים,

רווקים ומשכילים שמנהלים את חייהם הכלכליים מחוץ לישראל.

ככל שמדינת ישראל מצטרפת לכפר הגלובאלי הליבראלי והקפיטליסטי, כך מתחזקות תפיסות העולם

האינדיווידואליסטיות של אזרחיה. בעוד בעבר היו נתפסים היורדים כ"נפולת של נמושות" ואפילו בוגדים,

היום מי שמצליח בחו"ל מתקבל בחברה כגיבור. בעוד בעבר הכבוד היה נרכש על ידי שירות מיוחד לציבור

כמו שירות צבאי או פוליטי, היום הגיבור הוא מי ש"עשה את המכה" – הרוויח הרבה כסף במעט עבודה.

פתיחת השוק לתחרות והפיכת התחרות לפתרון כל הבעיות, מכניסה גם את שוק ההגירה לתחרות כך

שהתפיסה היא שאם אני יכול לחיות ולעבוד במדינה שהתנאים בה יותר טובים, המשכורות גבוהות יותר

ויוקר המחייה נמוך יותר, אעבור לגור שם. הפעולה הזו מתקבלת כטבעית כמו לקנות את מעדן החלב

הזול ביותר. רבים מהיורדים החדשים ישובו וודאי לישראל בשלב מסוים, אבל רק אחרי שיתבססו מבחינה

כלכלית במדינות הנוחות יותר.

ניר ברונשטיין

ההגירה ענף גם התחרות את המקדשת בחברה ישראל מדינת התחרותי. מהמשחק לחלק הופך עדיין לא הבינה שאם לא תשפר את תנאי המחייה בה, הצעירים שלה יפנו למותג אחר, משתלם יותר.

המחיה, יוקר להורדת שאת ביתר לפעול צריכה היא הזאת. לתחרות להיכנס חייבת ישראל מדינת

העלאת גובה המשכורות, הורדת מחירי הדיור לרכישה והשכרה וכמובן שיפור המצב הבטחוני. תופעת

העבודה בעגלות, של צעירים אחרי צבא, שמסתכנים במעצרים וגירושים בשביל "לעשות את המכה",

מוזיקאים צעירים שעוברים לנגן וליצור בחו"ל כי בישראל אי אפשר, אקדמאים שעוברים ללמוד וללמד

חייבת ועוד, אירופים או אמריקאים בחולים לטפל שנוסעים רופאים לישראל, מחוץ באוניברסיטאות

להדליק נורת אזהרה חמורה למקבלי ההחלטות בישראל ולשנות כיוון ביחס המדינה לצעיריה.

בחינוך ועוסק טרי אב המדינה, למדעי בביה"ס ראשון לתואר ב' שנה סטודנט הינו ניר #והפקת אירועים.




איזה סוג של מהגרים אנחנו- מבחירה או מבריחה?

מציאות החיים העולמית בשנים האחרונות מלמדת אותנו על גלי הגירה שאינם מתוך בחירה אלא כורח.

משבר ההגירה בסוריה, לדוגמה, הוגדר ע"י האו"ם כאחד האתגרים ההומניטריים הנוראיים ביותר של

זמננו מבחינת ממדי האסון, היקף השפעתו ומשכו. עד היום, מעל ארבעה מיליון אזרחים סורים ברחו

רק המשבר מהותיים, אוכלוסייה ריכוזי לקראת המתקדמים דאע"ש כוחות עם ולאחרונה, מבתיהם

מדרדר. חטיפות, עריפת ראשים, אונס, סחר בבני אדם והרג המוני, הם רק חלק משגרת היום יום של

רבים מאזרחי סוריה. משבר זה הינו רק חלק מתופעה גדולה ורחבה הכוללת כ-55 מיליון פליטים ברחבי

העולם שנעקרו בכוח מבתיהם. רק בשנה החולפת, 42,500 איש ביום בממוצע, ברחו מבתיהם בתקווה

למציאת הגנה במקום אחר.

לעומתם, במדינת ישראל, שהינה המדינה השנייה בעולם במדד המדינות המשכילות, בעלת רמת איכות

החיים הגבוהה ביותר במזרח התיכון ומהגבוהות בעולם כולו, האזרחים מהגרים מסיבות קצת אחרות.

הישראלים מחפשים טוב יותר, חופשי יותר, גבוה יותר והכי חשוב – זול יותר. ולכן רבים מאתנו מהגרים

כדי לנסות לשפר את איכות חיינו, בעקבות יוקר המחייה, המצב הביטחוני, הממשל או חיפוש אחר חופש

מדת. לכל מהגר יש את הסיבות שלו, המכנה המשותף הוא המרדף אחר האושר, אך האושר של כל

מהגר שונה.

הגענו רחוק מימי הצנע ועד היום, בפרק זמן קצר זה התקדמנו רבות כמדינה. היום, ישראל נמצאת במצב

הטוב ביותר בתולדותיה במישור הכלכלי, מבחינת היקף ההשכלה וכו'. אנחנו חיים במדינת שפע ועוד

ידנו נטויה. ניתן לומר שהדור שלנו, קיבל את המדינה כפי שהיא היום, ללא כל מאמץ, ולכן מקבל את

נהוג בה למדינה הפכנו צנע ומשטר קיבוצים בעלת קטנה ממדינה מאליה. מובנת כאקסיומה קיומה

להשוות את מצבה לארצות הברית, ומשנכנסנו למועדון המדינות המפותחות )OECD(, אנו משווים עצמנו

קולוניות שהיו למדינות ישראל את להשוות לדעתי, יותר, נכון לסקנדינביה. ובפרט אירופה למדינות

וקיבלו עצמאות בתקופת פירוק הקולוניאליזם האירופאי כדוגמת מרוקו, סומליה, הודו וירדן. ההשוואה

יכולה ללכת לשני הצדדים, לדוגמא בהודו – מדינה צעירה גם כן, מעצמה בפוטנציה בעיית אוכלוסייה

גדולה ושטח נרחב לצד עוני והגירה פחותה ביחס למדינות מתפתחות אחרות. בהודו, תופעת ההגירה

דומה לזו שאנו מכירים בישראל וניתן לומר כי תופעה זו אינה ייחודית לנו.

רובנו התחנכנו לחשוב שמונח ההגירה הגיע מתוך "מסכנות" - קושי קיומי ממשי, הגובל בסכנה לחיי אדם.

הביניים דווקא במעמד יותר גבוהה גלובלית, המוביליות החברתית בפרספקטיבה רבות, במדינות אך

ומעלה, אנשים היכולים להרשות לעצמם לחפש חיים יותר טובים, מחוץ למדינת מוצאם ולשפר את תנאי

יומית היום הקיום במלאכת עוסקים יותר, נמוכים ממעמדות אזרחים לעומתם, כאשר המחייה שלהם

הקשה כך שנבצרה מהם בריחה למציאות אחרת מלבד בחלום.

הציונים, המתיישבים ראשוני הראשונה, ההגירה מפונקים. פחות אחרים, היו האנשים שבעבר יתכן

אוכלוסייה ששמה את עיקרון ההתיישבות היהודית לפני הפרט. אנשים שוויתרו על חיי עושר ורווחה כדי

לעלות ארצה, לתנאי מחייה קשים ביותר, לארץ לא מיושבת ולא בנויה במטרה להקים מדינה, על מנת

לשפר את תנאי המחייה של ארץ ישראל ולא את של עצמם.

עליה בעקבות ומשפחתנו ביתנו את לעזוב שמוכנים אנשים שאנו החלטנו מתי לנו? אבד זה מתי אז

במחיר המילקי, העגבניות והקוטג'? אנשים שמחפשים תמיד יותר, בסוף מקבלים פחות. מתי נהיינו אנשים

הבוחרים להגר מן הארץ, אזרחים יהודים ושאינם יהודים, הבוחרים לוותר על מדינה עם כלכלה מפותחת,

שבה מורגשת הערבות ההדדית וביטחון למיעוטים, על מנת לחיות חיים נטולי קהילה בנכר?

# מור הינה סטודנטית שנה ב' לתואר ראשון בביה"ס למדעי המדינה וכן פעילה במועדון מודל האו"ם של האוניברסיטה.

הכתבה משקפת את דעתה של הכותבת בלבד ואיננה משקפת את עמדותיהם של חברי המערכת או של


מור ברבשונה ממיליוני פליטים ברחבי העולם הנוטשים את מדינתם הישראלים אחרות, במדינות ומקלט הגנה למצוא כדי מחפשים במדינות אחרות משהו טוב יותר, חופשי יותר, גבוה זול יותר. ולכן רבים מאתנו מהגרים כדי - יותר והכי חשוב לנסות לשפר את איכות חיינו, בעקבות יוקר המחייה, המצב

הביטחוני, הממשל או חיפוש אחר חופש מדת.


במהלך 67 שנותיה הגיעה מדינת ישראל להישגים יוצאי דופן בכל התחומים: בניין הארץ, כלכלה, יזמות

ומדעים. לצד התרומה וההישגים הרבים בתחומים אלה נמצאת ישראל בליבה של מחלוקת בינלאומית,

כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני עומד במוקד העניין הבינלאומי ומעורר תגובות רבות. מדינת ישראל

נאלצת להתמודד עם שאלות בדבר הלגיטימציה של פעולותיה ועצם קיומה. בתקופה האחרונה אנו עדים

לקולות רבים הקוראים להחרים את מדינת ישראל בתחומים שונים, החל מיבוא מוצרים ישראלים וכלה

בחברות בגופים בינלאומיים.

BDS (Boycott, Divestment and ה- תנועת היא הזה במישור הפועלות המרכזיות התנועות אחת

Sanctions( הקוראת לחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על מדינת ישראל. הארגון מחיה את האנטישמיות המודרנית, ואל לנו לטעות - לא מדובר רק על החרמות על מוצרים מעבר לקו הירוק, אלא על עצם קיומה

של מדינת ישראל, כאשר מבחינתם דין אריאל כדין חיפה. אותם המחרימים אינם מאמינים בזכות הקיום

של ישראל. קריאה נוספת לחרם הגיעה ממנכ"ל חברת אורנג' העולמית שקרא לנתק קשר עם ישראל.

.FIFA -ישראל מ הפוליטיקה הגיעה גם לספורט לאחר עתירתו של שר הספורט הפלסטיני להשעיית

מדיניות אקטיבית ונחושה של הממשלה, כולל הקצאת תקציבים בהתאם, יכולה לסייע רבות במאבק נגד

הדה-לגיטימציה. גם לנו כאזרחים יש את היכולת להשפיע ולקחת חלק בהסברה הישראלית.

"ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה" )נ. אלתרמן(

החיים במדינת ישראל טומנים בחובם קשיים. אזרחי המדינה נאלצים להתמודד עם עלויות מחייה גבוהות

ובעיות של ביטחון שוטף. אך עם כל זאת אנחנו בוחרים להישאר במדינתנו כי אין לנו ארץ אחרת. לצד

הקשיים והאתגרים היום יומיים עומדת גאווה גדולה של מדינה קטנה שנבנתה בעמל רב ותרמה תרומה

משמעותית בתחומים רבים.

לפני מספר חודשים הינו עדים למה שאני קורא "משבר ברלין". ישראלים שהיגרו לברלין ניסו לשכנע

את חבריהם למה כדאי גם להם לעזוב את ארץ מולדתם ולהצטרף אליהם. לדעתי, הגירה מהמדינה אינה

פתרון.

בואו נחשוף את הפנים היפות של מדינת ישראל ונציג את ההישגים יוצאי הדופן של ישראל. מדינה צעירה

שידועה באנשי ההייטק המוכשרים שלה. המוח הישראלי מאופיין ביצירתיות, יזמות וחדשנות, וטכנולוגיה

ישראלית פורצת דרך הנמצאת בשימוש בעולם כולו לדוגמא: Waze, Dok ועוד. ההשפעה של ישראל על

המדע והטכנולוגיה בעולם עצומה בכל קני מידה, ובמיוחד לאור גילה הצעירה של המדינה. לישראל 12

חתני פרס נובל )שיעור הזוכים מהגבוה בעולם(, מחקרים פורצי דרך בתחומים רבים )רפואה, כלכלה, ננו-

טכנולוגיה, מחשבים וכו'(, מובילות טכנולוגית גבוהה ופטנטים רשומים רבים. חברות בינלאומיות מרכזיות

כמו Google, Microsoft, Qualcomm, Broadcom ורבות אחרות, מעריכות מאוד את היכולת האנושית

של המדענים והמהנדסים הישראליים ומתרגמות הכרה זו להקמת מרכזי פיתוח בישראל.

רבות של לרכישות עדים ואנו ישראליות הזנק חברות של הגבוהה ביכולת רבה הכרה קיימת בנוסף

למרות מאוד, וחזקה יציבה עומדת הישראלית הכלכלה כן, כמו בינלאומיות. חברות ע"י אלו חברות

המשברים הכלכליים בעולם שפגעו בכלכלות של מדינות רבות.

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך"

)ג. קנדי(

נושאים אנו המדינה כאזרחי ישראל. מדינת לטובת בהסברה חלק לקחת הקוראים, לכם, קורא אני

באחריות לתדמיתנו בעולם.

איפה ניתן להשפיע? פנים מדינתי – בקרב קולגות לעבודה, חברים לשולחן הלימודים, בצבא ובמסגרות

נוספות. אל תהיו פסיביים ותעודדו את האנשים סביבכם לקחת חלק בהסברה. חוץ מדינתי – שגרירים

חיובים של ישראל בחו"ל. סעו בשלום ותחזרו בשלום ואל תשכחו לדברר ולהציג את ישראל היפה. נצלו

את הבמה להראות תצלומים מהגליל, ספרו על ההייטק והכלכלה החזקה בישראל, כל דבר חיובי על

המדינה הרי הוא מבורך. נצלו זמן חופשי להשפיע ולכתוב ברשתות החברתיות; בפייסבוק, באינסטגרם

ובטוויטר לדבר לשבחה של ישראל. תחשפו את הסובבים אתכם ליופיה של המדינה וסגולותיה. כל אדם

שתצליחו לגעת בו יוכל להפוך לשגריר של המדינה. תגובות ענייניות המלוות במידע רלוונטי, שלם ואמין

יכולות לעשות פלאים. אני סבור שככל שהחוסן הלאומי איתן ונהיה מאוחדים נוכל לעמוד מול הקולות

הקוראים לחרם ולהפוך אותם ללא לגיטימיים וכך למנוע בעתיד תופעות מעין אלו.

חסרי אותם אל פנו מדינתנו. של בשבחה לדבר מטרה, לעצמכם הציבו למיואשים תקווה הפיחו

התקווה, המיואשים, והסבירו להם שאפשר לשנות מציאות והיא תלויה בכל אחד ואחת מאיתנו. הזכירו

להם שאין לנו ארץ אחרת ורתמו גם אותם למאבק ההסברתי.

התגייסות של אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, גזע ומין למען ההסברה הינה הכרחית. עלינו לעמוד כגוף

אחד אל מול הקולות הקוראים להחרימנו ויחד נוכל להוביל לשינוי אמיתי.

עלינו להביט קדימה ולחשוב על דור העתיד, ולזכור שאנחנו הפנים של מדינת ישראל.

אל תוותרו, קחו אחריות. שדרו אופטימיות – נסו לתמצת את המסר ולהעבירו בצורה הנהירה ביותר. זה

בידיים שלנו.

מלמד אשר ציוני, פרויקט זהו ברשת. שגרירים בפרויקט באוניברסיטה השתתפתי האחרון בסמסטר

לשעבר, שגרירים של מהרצאות למדנו הקורס במהלך ברשת. לדיפלומטיה פרקטיים כלים ומעניק

מומחי תקשורת, וכן עברנו סדנאות בנושא Debate ועמידה מול קהל עוין, הסברה ברשת והקניית כלים

ברשתות החברתיות.

הצטרפו אלינו וקחו חלק במאבק ההסברתי למען מדינת ישראל.

# שלומי הינו סטודנט לכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. בוגר קורס שגרירים ברשת הפועל למען ציונות, התנדבות ודיפלומטיה דיגיטלית.



מתגייסים להסברההציבו לעצמכם מטרה, לדבר בשבחה של מדינתנו. פנו אל שאפשר להם והסבירו המיואשים, התקווה, חסרי אותם מאיתנו. ואחת אחד בכל תלויה והיא מציאות לשנות הזכירו להם שאין לנו ארץ אחרת ורתמו גם אותם למאבק

ההסברתי.

שלומי בן-עוז


Immigration Initiation Jennifer Bachman

When I was eight years old, Miami saw a massive influx of immigrants from the Caribbean islands of Haiti and Cuba. The United States was the land of opportunity, and both Haitians and Cubans were willing to risk their lives on overcrowded and flimsy boats in order to take the chance at having a better life. I was provided a rare opportunity as a young girl at that time. My mother took me to the detention camp where the refugees were held and housed after being picked up by American authorities. We were there to donate clothing and personal articles like toothbrushes and toilet paper, and as soon as we arrived, I was surrounded by children stroking my hair and chattering excitedly. The Haitians had never seen blond hair before, and they thought I was a goddess from the sun. They almost passed out when I handed them Polaroid photos I took of them with my camera!

I was able to witness for myself the conditions these people were in after first arriving – many with sores on their torsos from hanging over the sides of the boats while making the days-long journey. The little ones had skinny legs and huge bellies due to malnutrition from eating only white rice. These people were so poor they were literally starving to death, and still they had enough hope to get themselves and their children onto those boats.

Little did I know at that time that less than fifteen years later I would also take a risk for a better life, in Israel. Although I was able to fly safely in an airplane in relative comfort, immigrating to a new country was still a frightening experience. Frightening and exciting. Leaving what you know and heading full-force into a sea of unknowns requires a combination of courage

and madness. On the one hand, there is something pushing you to take that leap of faith, to let go of what has become routine and mundane in search of something more thrilling. On the other, striving to become and be accepted as a part of a people and a place that you were not born into can be tiring and frustrating. Interacting in a language that doesn’t flow easily off of your tongue, adapting to a way of being that goes against what you’ve been taught is acceptable in your native country, and navigating a bureaucratic system that seems to make no sense can tax your patience and belief in your own abilities. Yet, there is an empowerment and satisfaction in these very same difficulties. You find yourself accepting challenges more readily than before, knowing that everything will be okay in the end, unwilling to believe that something is not possible. You start to feel the connectedness of everything and everyone, because you have come from one place and rooted yourself in another, yet you belong to both.

People immigrate for many different reasons and under many different circumstances, but I feel safe in saying that there is at least one thing in common to all immigrants – we want to feel accepted and welcome wherever we are. And no matter where we came from, leaving the land of our birth took courage and hope.

# Jennifer is a graduate student from the U.S. who is studying for her Masters in Peace and Conflict Management.


There is at least one thing in common to all immigrants - we want to feel accepted and welcome wherever we are. And no matter where we came from, leaving the land of our birth took courage and hope.

פוליטיקאלי 6 / אפריל 2016 30


הגירה, עליה ומה שבניהן

"זכרו, זכרו תמיד, שכולנו, אתם ואני במיוחד, צאצאי מהגרים ומהפכנים" – בנג'מין פרנקלין.

אני שומע לא מעט במהלך ויכוחים פוליטיים, בין ימין ושמאל, בין יהודים וערבים את הטענה: "אנו לא

- שעליה היא הגירה, ולדעתי, אנו שוכחים פרט מאוד חשוב וזאת המדינה שלנו". מהגרים, אנו עולים

ומעבר המולדת עזיבת היא ההגירה הגדרתה, מעצם הגירה. אבל אידיאולוגיה, או לאום דת, מטעמי

יודע ומכיר את משבר ההגירה כי למקום חדש בתוך המדינה או מחוצה לה, זמנית או לצמיתות – אני

חוויתי אותו בעצמי.

אני זוכר את עצמי ילד בן 8, יליד העיר ברסט, שבבלארוס שאמו מודיעה לו, "אנחנו יהודים ואנחנו נעלה

לישראל". עדין לא הייתי בטוח מה זה אומר שאני יהודי וכבר הייתי צריך לעזוב את החברים שלי, את

בית הספר, את המולדת שכל כך אהבתי ולעבור למקום זר, שונה, שהוא "מולדת אבותיי". אם לומר את

האמת, זה לא משהו שילד בן 8 מצליח לעכל, שכן זה לא מובן מאליו להגיע למדינה זרה ולהבין שזה

הבית החדש שלך, לפתע, החברים שלך הוחלפו בחברים חדשים, השפה שלך כבר לא אותה שפה

נוכחתי – נגמר ההגירה זו תהליך לרגע חשבתי שבנקודה אם אך אותה התרבות. לא כבר והתרבות

לדעת, שבשלב הזה הוא רק מתחיל וההבנה שלי לגביו היא רטרואקטיבית.

בישראל, אלו שאמורים להיות חבריי החדשים, לא מקבלים אותי כי אני שונה, לפתע קוראים לי 'רוסי'

למרות שאף פעם לא דרכתי על אדמת רוסיה )עד לפני כמה חודשים(, השפה החדשה שלי מלווה במבטא

ונימוסים לעומת והנידוי, התרבות החדשה שלי מתגלה כחוסר תרבות רוסי כבד ההופך לסימן הזיהוי

הסטנדרטים שאני רגיל אליהם ולפי מה שחונכתי. לפתע הייתי זר במקום האמור להיות ביתי, שונה בין

שונים, מהגר בין מהגרים ומה שמבדיל בין מהגר למהגר הוא הוותק. המהגרים הוותיקים מרגישים בעלי

בית ודוחים את החדשים לשולי החברה. ולכן, מצאתי את עצמי מוקף מהגרים, חדשים, כמוני, הדוברים

את אותה השפה, שפת האם שלי, בעלי אותה התרבות, אותו החינוך והחשוב מכל, לא שייכים כמוני.

מצאנו את עצמנו במעין "גטו חברתי" בו כל דבר השונה מתרבותנו, פסול, כל דבר המזכיר את התנהגות

המקומיים, לא מקובל.

כמו להיות ולהפוך שידעתי מה כל את לעזוב או בגטו להישאר להחליט, האם צריך הייתי זה במצב

כולם, "צבר", ולהיות חלק מהחברה הישראלית. החלטה הגוררת עמה התכחשות כללית למוצא, לשפה,

למבטא, לתרבות ולכל דבר היכול לקשר אותך להיותך מהגר ולא בן בית.

התהליך שניסיתי לתאר במטרה לחדד את הנקודה ולהעביר את תחושת הניכור הינו תהליך מתמשך ולא

נגמר, והוא כמובן לא צבוע בשחור ולבן כמו שתיארתי. תהליך זה יכול להסתיים מהר ויכול להמשך ולא

להיפתר עד גיל ההתבגרות, בהתאם לסביבה, לאופי המהגר ולשלל גורמים נוספים.

כמובן שההסתכלות שלי על המצב הינה סובייקטיבית לחלוטין ומסופרת דרך עיני מהגר בן 8 מבלארוס.

צאצאי כולנו אנחנו תמיד, "זכרו פרנקלין: של דבריו בציטוט דברי את להתחיל בחרתי אני זאת ועם

מהגרים". אל לנו להתייחס למהגרים החדשים בצורה לא שוויונית ומזלזלת, אלא לקלוט אותם בחברה

ולדאוג להם, גם אבות הצברים הם מהגרים אשר נקלטו פה ע"י דור ותיק יותר. דברי מכוונים לא רק כלפי

מהגרים יהודים הבאים לפה במסגרת חוק השבות אלא גם כלפי מהגרי עבודה ופליטי מלחמה, שכן "וגר

לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" – שמות כ"ג, ט'

# ארתור הינו סטודנט שנה א' לתואר ראשון בביה"ס למדעי המדינה ומשתתף במועדון מודל האו"ם.



ארתור בלכר

דבר כל בו חברתי" "גטו במעין עצמנו את מצאנו את המזכיר דבר כל פסול, מתרבותנו, השונה התנהגות המקומיים, לא מקובל. בשלב זה הייתי צריך מה כל את לעזוב או בגטו להישאר האם להחליט, שידעתי ולהפוך להיות כמו כולם, "צבר", ולהיות חלק

מהחברה הישראלית.


Poles - The Nation ofMigrants

The process of migration was always part of Polish culture and history. Why is that? Long story short, Poland is located between two main powers in Europe - Germany and Russia. That is why it was always a place of turbulent and often brutal history. For ages, Polish intelligence, labor workers and members of minority groups were departed in the pursuit of a better and more stable life. The biggest centers of Polonia nowadays are located in Chicago, London and Dublin.

However, once Poland joined the European Union, migration between various European countries became much easier. That is why Polish migration grew into one of the biggest in the continent.

The present factors of migration are very different than its historical background. The main motivation nowadays is simply financial stability and career opportunities. Mass emigration of young people and a relatively small number of foreign migrants creates a dangerous situation with an aging population.

Since 1989, when Soviet Union collapsed, Poland’s population has fluctuated between 38 and 38.5 million. But by its own projections, the country’s population is forecasted to fall to 33.9 million by 2050. Only in 2013, more than 70 thousand Polish residents moved to countries such as the UK and Ireland. Most of them were young graduates and professionals in certain fields, which is why Polish emigration is usually called a “brain drain.”

What is the solution for this problem? One of the main ideas that Poland has to realize is to develop into an attractive destination country for migrants, and evolve from a nation of emigration to a target country for transit and immigration. With one of the biggest and the most growing markets in the European Union, this vision should become a reality within the next few years.

Only now, Poland is a great migration destination for those from Eastern-European nations, such as Ukrainians and Russians. The similarity of language, culture and habits makes it much easier to create friendly environment for these newcomers. Since the conflict in eastern Ukraine started, more and more Poles feel obliged to assist and help Ukrainian refugees to come and settle in Poland. Although, most of the Ukrainians are not legally registered in Poland, the government estimates theirs number between 300,000 - 400,000.

# Joanna Czyzycka is an international student from Poland. Actually, she is pursuing Dual Degree from the University of Warsaw and Haifa University. Joanna is involved in various NGOs, which works toward more tolerable and open society.


Joanna Czyzycka

Being Polish makes it impossible to be indifferent to the problem of migration. While the world is facing a global migration crisis caused by refugees from the Middle East and Africa, I would like to bring back some historical facts about migration within the Polish nation and how the problem of migration looks in my country nowadays.


:השניפנו למרכזות התואר , לפרטים נוספים

, מירי פיינרמן' גבהמחלקה לממשל

ורעיון מדיני04-8240019

[email protected]

, בלה בוטניק' גבהמחלקה ליחסים

בינלאומיים04-8249096

[email protected]

, אורלי משה' גבהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית

04-8249089 [email protected]

תשחץ


חדשות ביה"ס

צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

הגיע ריבלין ראובן מר המדינה, נשיא כבוד חיפה. באוניברסיטת לביקור לאחרונה במהלך ביקורו נפגש הנשיא עם הסטודנטים, הנשיא והעובדים. האוניברסיטה הנהלת ביה"ס תלמידי עם לשוחח גם זמן מצא קבדה, אקלילה בתמונה, המדינה. למדעי בתוכנית שני תואר ותלמידת ביה"ס בוגרת

לדיפלומטיה עם נשיא המדינה.

ברכות לרותם מילר מרכזת המרכז לניהול ומדיניות ציבורית ודוקטורנטית של ביה"ס למדעי המדינה, על הולדת בתה

ביה"ס למדעי המדינה מברך את גב' מירי פיינרמן על קבלתה לתפקיד מרכזת המחלקה לממשל ורעיון מדיני ואחראית על לימודים מתקדמים במחלקה

ברכות לעדי משולם, מרכזת תכנית חובלים ומזכירת ביה"ס למדעי המדינה, על הולדת בנה

ביה"ס למדעי המדינה מברך את גב' נועה אברהם על כניסתה לתפקיד מרכזת BA לימודי יום וניהול אתר ביה"ס

התמונות צולמו על ידי: מיקה הקנר

נפתחה רשמית המעבדה לפסיכולוגיה פוליטית של אלימות פוליטית באוניברסיטת חיפה

הראשונה בישראל

ד"ר אורן ארגוון – מנחים: פרופ' בני מילר וד"ר כרמלה לוטמר

ד"ר אבנר ברנע – מנחה: פרופ' אורי בר-יוסף

ד"ר מוטי גבע – מנחה: פרופ' גבי בן-דור

ד"ר יואל גוז'נסקי – מנחים: פרופ' גבי בן דור ופרופ' אהרון קליימן

ד"ר יעקב הכט – מנחה: פרופ' אבי בן-צבי

ד"ר שירה קופפר – מנחה: פרופ' אנבל הרצוג

ד"ר מירית קיסנר – מנחה: פרופ' ערן ויגודה-גדות

ד"ר יוסי שריד – מנחים: פרופ' דפנה קנטי וד"ר ישראל ויסמל-מנור

ד"ר אמיר שרייבר – מנחה: ד"ר ישראל וייסמל-מנור

ברכות למקבלי תואר דוקטור

Documents

פוליטיקאלי גליון מס 6