יקנבו־ך ה׳ בעןךת

פ ל ת ת1ה נ עT ־

4* ^ ^ ועתק ינטרנט והוכנס ה לא * www.hebrewbooks.org ||ל J ( J

ים ע״י ז* תשע״ב חי \ •• I •

ים ע״י תשע״ב חי

ומנהגים דינים כולל־ : * • ! * ־

: T T **העדו־ת לכל

אשכנז ולבני המזרח עדות ל?ני : T T ־T r :ומבארת קלה בשפה

דעת לאדם החונן מגזרת חבךךניו

עובד אפריםנדה הלכות על ישראל״ ו״מקוה ב״ח שבת הלכות על השבת״ ׳׳תורת מח״ם

המודדים״ ו״תורת מנ?ןד נדה״ הלכות ו״קצור

תשנ״ח שנת

©

המחברעובד ד>ם9א

ת״ו נני-ברק עיה״ק

בני-ברק ,15 זוננפלד הרב רח׳

6777145 טל.

אהסכמות1

שבת הלכות על השבת״ ״תורת הספרים על נתנו ההסכמותשליפדא בעדני שמעדן רבי הגאון הסכמת

ברק בני וחיים תורה כולל ראשתשנ״־ז אב ער׳׳ח בס״ד

כולל ראש שליט״א, עובד אפרים ,ר הרה״ג וחביבי ידידי כבודסלה. טוב וכל וברכה שלום ברק, בני עיה״ק פה משה״ ״פגי

מחמדים, וכולם שבת בעניני חברת אשר הקונטרסים את ראיתי הדברים, של הנאה מהסדור מרובה רוח קורת מתוך עליהם ועברתי לכל השוה בדרך יקרים פנינים והעלית אדירים במים שצללת והעיקר

עיקרם על לעמוד המתאוה לת״ח והן למעשה הלכה למבקש הן נפש,הדורות. מאורי והפוסקים התלמוד בים ושרשיהם דברים של

אבל מקשיבים(, לחברים )אלא הסכמות לתת מנהגי שאין ובאמת השם, בית בחצרות לפרוח שהתחלת מאז שהכרתיך חביבותך מרוב

רבה במסירות תמימה השם בתורת הנפלאה שקידתך את מקרוב וראיתי לשבח אלה בשורות באתי כן על ומצאת, יגעת גדולה ובהשתדלות

שאין ובאמת ברקאי, אומר הרואה כל אשר ידיך מעשה את ולפאר מרובה תועלת בספרך שיש ובטח לכל בעליל הנראה על להעיד צריךאשר המזרח מעדות לאחינו וביחוד הלכה, זו השם דבר מבקש לכל

נחת. הרבה בו ימצאו אל הקצה מן שונות דעות בהם שיש החמורות שבת בהלכות ובפרט

השונות הדיעות רוב את שהבאת נאה מלאכה בזה ועשית הקצה, לפני ומסודר נאה שלחן וערכת פתח פתחת ובזה הנאמנים, ומקורותיהם

לאורייתא. חילך וישר דברים, של עיקרן על לעמוד הרוצה כל התורה במעלות ולעלות להמשיך שתזכה נאמנה בברכה ואסיים

אמן. והצלחה, נחת ברוב תתעביד רבא ולאילנא והיראהרבה בידידות

בעדני שמעון

2הסכמותב

שליפדא כהן שלום דכי הגאון הככמתירושלים יוסף פורת ישיבת ראש

תשנ״ז מנ״א ד׳ בס׳׳ד

חברם אשר שבת במלאכות העוסק מספר גליונות איזה לפני הובאובבני משה״ ״פני כולל ראש שליט״א עובד אפרים הרה״ג וסדרם

ת״ו. ברק הראה הלכה שכל ועוד וקלה, ברורה ובשפה נאה בסדר שסדרם וראיתי

להביא יכול והדבר רבה, ויגיעה בעמל נעשה שהדבר ונראה מקורה, אתידיעתם. את להרחיב זה בענין לעוסקים תועלת

א□ אלא הסכמה לתת אפשר אי למעשה בהלכה עוסק והספר והיות פד בו היצצתי אלא עשיתי לא וזה גדול, בדקדוק הספר כל על עוברים

שלא לברכו הנני. אבל כהסכמה, דברי אין כן על בעלמא, מקופיא ושם התורה על תחכמוני בשבת לשבת ויוסיף ידו, מתחת תקלה תצא

בב״א ביאגוא״צ עד ושלוה שקט מתוך ולהאדירה תורה ולהגדילתורה עמלי ,לכ הכו״ח

כהן שלום

שליט״א זילברשטיין יצחין רבי הגאון הפבמתברק בני אלחנן רמת שכונת רב

תשנ״ז תמו־ז ער״ח בס׳׳ד

כי לשמו, נאה והוא לו, נאה שמו שליט״א עובד אפרים ר' הרה״ג חידושים ומחדש בתורה מתייגע הוא ,,ה לתורת ועבד ״עובד״, הוא

תורתו על ישראל גדולי העידו וכבר עידון, מתוך ולא מסירות מתוךמלכים. שלחן על לעלות ראויה שהיא

ולתפארת לשם לברכה ומנשה כאפרים השי״ת ויתנהו רבה באהבה מברכו

זילברשטיין יעחק

גהסכמות3

שלינדא אנגלנדר שלמה רפי הגאון מרן ברכתבני-ברק שמעיהו״ רבי ״בית ישיבת ראש

לתורה גבוה מדרש בית לי נתן אשר מכתבו, את להדפיס הסכים שליט״א הישיבה ראשספר בפתיחת המועדים״, ו״תורת ישראל״ ״מקוה הספר עבור

זה עבר. בדורות ישראל, גדולי שמלאו והתפקיד התואר הוא ואב״ד ר״מ

הפסיקה עם כשהתאחדה התורה, הרבעת לזה, זה תרמו התפקידים שניבתורה״. ה״גדול דמות את שעעבה היא ־ למעשה וההוראה

למאד. עד נדיר הוא זה אחוד הדורות, בירידתתורה בהרבצת בעוסקים קיים הנ״ל, לערוף ״זכר״ בבחינת המשך־מה

המעשיות. בהלכות מהלומדים הנו ישיבתנו, תלמיד שליט״א עובד אפרים הרב

שמים וביראת התורה ביגיעת מופלג שמעיהו״, ״רבי בכולל המופלגיםטהורה.

מסקנותיהם של שטחי ליקוט אינו דינים, קיעור הנו שבחלקו אף הספר כפי תורה, של בדרכה רבה ויגיעה עמל פרי הנו אלא - אחרים של

שמעיהו״ ״רבי בכולל כבר הלכה. פסיקת בדרך. עברו, בדורות המקובל ואחרונים ראשונים בדברי בסוגיות, ונתן ונשא שבת בהלכות עסק

בו בב״ב, משה״ ״פגי בכולל זה בנושא לעסוק המשיך וכן ופוסקים, וזכה ותלמידיו, חבריו עם ונתן ונשא שבת, במסכת שיעורים מסר

מופלגים חכמים תלמידי ששימש ע״י דהלכתא, אליבא שמעתא לאסוקיהאמת. וחיפוש עמל מתוך הוראה, ויראי

לשבח. ועיינוהו אשרוהו - הספר על עברו מובהקים חכמים תלמידילאילנא דשמיא ובסייעתא - זו בדרכו בתורה לעלות שימשיך ברכתי

יתעבד. רברבא נאמנה ובברכה בהוקרה

אגגלנדר שלימה

4הסכמותד

שליט״א עמאר שלמה רבי הגאון המכמתתקוה בפתח אב״ד

התשנ׳׳ח השנה ראש ערב בעהית״ש,

וידידות ברכה דברייתיעב. מלכים לפגי במלאכתו מהיד איש חזית

עובד אפרים רבי הגאון הרב ולביא ליש וחביבי ידידי כבוד הנה דכולא כרכא טבא, ספרא האי בידיה מתניתא ואייתי אתא שליט״א

והמסועפות. החמורות שבת בהלכות ביה, את ראיתי שעיינתי ומהמעט בורר, בהלכות שכתב במה מעט ועיינתי

הקדושה תורתנו חוקת וזאת הלכה, זו ,ה דבר לברר כדי הגדול עמלו נקנית התורה שאין דל וכמאמרם רבה ויגיעה בעמל אלא נקנית שאינה

היגיעה ורוב העמל אחרי גם ואולם עליה, עצמו שממית למי אלא כי להשיגה, יגיעתו לו תועיל לא זה ובלעדי במתנה, לו נותנה הקב״ה

וכלוא אסור עדיין והוא חיים אלקים תורת להשיג האדם בכוח אין היגיעה, אחר שגם ומצאת״, ״יגעת נאמר ע״כ ואשר העוה״ז, של בחומר

נמשך שהוא סיני הר ממעמד נמשך זה וכל בידו, מציאה היא עדיין הוה לשון שהוא התורה, נותן בא״י הברכה במטבע קבעו וע״כ לעד,

לנו ונותן תמיד, יום בכל בטובו זו נתינה מחדש ועדיין נתן כי נמשך,ונפש העמל. שהוא השתדלותנו עושים שאנו לאחר רק זה אבל התורה.

לו. עמלה העמל רבנן ושיבחוהו הקודמים, בספריו נודע כבר שליט״א המחבר הרב וכב׳

בעד אור ומוסיף הולך הוא לאל ותהלות בתורה, והשגתו יגיעתו ילהיום. נכון עד ואור הולך אור,

על לברך ויזכה בעמלו, ברכה ויראה בידו, יצליח ,ה שחפץ ויה״ר ושלות ונחת בריאות מתוך הימים, בקרב זו גדולה מלאכה של גומרהה׳ לרחמי המצפה אמן, ומתוקנים טובים ושנים, ימים לאורך הנפש,

הקרובה. וישועתועמאר מ. ש. ע״זז

ההסכמות5

שליט״א שמעדן כן מסעדד דכי הגאדן הסכמתברק בני אלחנן רמת הספרדים דקהל ורב ומו״צ דיין

התשנ״ז אב מנחם ר״ח בס״ד

וביראת התורה, ביגיעת המופלג אומן, ידי מעשה בראותי לבי שמח והולך מוסיף הוא אשר שליט״א, עובד אפרים רבי הרה״ג טהורה שמים

שבו שבת מלאכות על החדש חבות שבכתב, ובתורה פה, שבעל בתורהבשפה בהלכה מסבירות פנים ומראה הפוסקים ממעינות ומשקה דולה הוא

ברורה. מעינותיו ויפוצו ולעלות, להמשיך בעזרו יהי׳ התורה שנותן לברכו והריני

ידו, מתחת תקלה תצא ושלא עמו ה׳ ויהי ולהאדירה, תורה להגדיל חוצהשמים. כבוד ולהרבות תורה של קרנה להרים הרבים מזכה בין ,ויהי

התורה ולכבוד בידידות המברך שמעון בן מסעוד

שליט״א שטרן מאיר יעקב רכי הגאדן הסכמת ברק בני שליט״א ואזנר הנר״ש מרן של דינו בבית מו״צ

הסופר משנת מח״ם - ויזניץ דק׳ הבד״צ וחבר

לפ״ק תשנ׳ץ טיון פ״ט בס״ר

אפרים ר׳ הגאון כבוד של הנכבד ספרו את עיני ראתה יקר כל הן שבו לשבתא רבתא הלכתא על הערך ורב גדול חיבור שליט״א, עובד

הרבה לרבות וגם בשערה, התלוים שבת דיני מאד נפלא באופן וסידר ערך ביתו לתוך אספם המחבר וכבוד בזמנינו, למעשה השכיחים דינים פרטי

וכן הפוסקים, וגדולי הש״ס מדברי טהור מקור הציב הלכה ולכל הגדול עמו ונימוקו טעמו נוטה ובדעת תורה בדעת למילתא מילתא בעצמו דימה וגם חדשים ואחרונים ראשונים רבותינו מדברי ודעת טעם בטוב ערוך

כסף במשכיות זהב תפוחי מלכים שלחן על לעלותם הדברים וראיתי ישנים, חוצה מעיינותיו להפיץ בידו יצליח ד׳ שחפץ רצון ויהי אופניו, על דבור דבר

ותלמידיהון. רבנן לב לשמחת ולהאדירה תורה להגדיל התורה בברכת בעה״ח וע״ז

שטרן מאיר יעקב

ה מ ד ק ה

r a t f a המשמר כל יוחנן רבי אמר אנא בר חיא רבי אמר קי״ח: דףT “ J ־, T r ״ ״״ T * ־ T ־ • T• ״ T ־ T״ T ״ ־ ! ־

לו, מוחלץ אנוש כדור זרה עבודה עובד אפלו כהלכתו שבת T ־ . . . T . . . - v ן . . T T T . ן r

תקף אל מחללו, עבת שמר וגו׳ זאת :עשה אנוש אשך שנאמרתשובה שבלא רמ׳׳ב סים בריש הט׳׳ז וכתב לו. מחול אלא מחללו

. T : ־ ״* T T V - - . . . T J J V 1 T ״ .

שנאמר כמו לו נמחל שיהא מועל אינו שתשובה אלא לו, נמחל אינוT : ״ : V T V T ״ V : ״* • : V I V V : T ־

]יסורץ תולה תשובה יץ בית ומיתות כדיתות על עבר פו. דף ביומאמועלה כהלכתו עבת עומר תשובה בעשותו אם לכן ממרקין.

J T J י י • T J ־ ־ • ״ ״״ : : T •־ ״ T : ״ : T T

יסירין, במקום שבת דשמיךת והטעם ןנךאה לו. נמחל שיהא התשובהבץ באכלתו בץ במעשיו בץ בשבת האדם את מגבלה שהיא

V־־ ־ : * J T T T V T ־ T ” ־־־ * : ״: T •״ ״ “ J“ ־ I . . T

ההלכה, לפי זה אם לידע צריך בשבת ודבור פעלה שבכל בהליכתו,\ T • ־ J T : V T : ״ : “ T T ״ ־ ״• 1 ״ J V • ־ ־ : T T '

השומר כל כתוב ולכן יתברך, השם לךצון ותאוותיו ךצונו לכף ןצךיךובדקדוק. הפו־טים כל עם דהינו כהלכתו שבת

ר ת כ המשמר כל בגמרא מקט קי׳׳ח דף בשבת יהרלע בן בספר ועל אף לרמז מלאכות, ט׳׳ל הם שבת דהלכות כהלכתו שבת

- T J • J T : ״ : - T ״• :T ו­­

מכח כבד כמשא השבת את יראה טבעו מצד האדם שחימר פיT T T V V * “ ״ J ״ T T - J T “ “ V V J *־ ״

במנוחה שבת וישמר חמרו על להתגבר צריך האדם הנה אזהרותיו,' T : ״ T T * 1 ד T T • • • : ״ : ־ : : T “ ד T ״

כטל תזל שכתוב וכמו בנחת שיורד הטל כמו בשמיו־תו, לו נח שיהיהתהיה לומר רוצה דיקא כהלכתו שבת המשמר כל שכתוב וזה אמרתי,

* T • . . . . - X T V V J * T J : ״ : T ״ : T״ v : ‘ - V

השבת. בהלכות רדמוז הטל כמו שמירתו עליו נתזהT • : T T T : ־ ־ T * * T T

כראוי, שבת הלכות כל את ללמד חיבים כהלכתו שבת לשמר וכדי: : T * ״ ״ :T ״ T V : * • T : T־ ״ T T '

אי כי דבש תגרת בספרו ותמים אותם בעל הגאון שהעיד וכמועל הדינים כל ילמד לא אם שבת מאסור שינצל במציאות כלל אפשר

T ! T J V - : ״ T * V ־ ״ *״ ״״ T • ״ : T - ״ *

שבת. הלכות על ברורה המשנה בהקדמת 1?! היטב- היטב ב!ץםיצחק הרב מורנו בשם יתרו בפרשת ב׳ שנה חי איש בבן וכתוב

V J T J ־ ״ T T : T T ״* ״• : : ״ ־ T * ״ : T ״

יותר השבת במצות הזכירה אזהרת שהצרכה דהטעם אבוהב

6 ז?יןדמה ו T T:״ ־

זזקדמה7T T ״: ־

ז

מפני וכר, לקדשו״ השבת יום את ׳׳זכור שכתוב כמו מצוות משאר•r ״ : T • - V T T V : J • T J : י .י " !

בדיל ולא התל בימי לאדם מתרים הם בשבת שנאסרו מלאכות שכלT • : 5 V V V T J T V ״״ \ T י T T T * ־ ״ : T ״

שבת ביום ורק בהם ע?זקו הוא השבוע ימי ששה דכל ומאחר מניהו,דעבד בהם, וינשל ישגה לבלתי גדולה זכירה לו צריך מהם, יבדל

J T ״ J 1 ״ T V ״• ״• T ״ : T ״ J * ״ : V ! י T ״״ T : V T “

יום את ״זמר שאמר וזה בכך, מרגל שהוא מחמת אדעתיה ולאוT J ״ ״ : • ־ ״ ״״ : : - T * T V V : ' 1 T : T : \ V

מןהיךןז אני זו במצוה למה תאמר ואם במצוותיו, לקדשו״ השבתועשית תעבד ימים ״ששת כי מפני הינו מצוות, משאר יותר בזכירה

• : * T : * •• T ״״ • ״״ : * : ־ ' ; ״ T V ־ ״ T I “ J י T

ורק מניהו, בדלת ולא החל בימי לך מתרים שכלם מלאכתך", כל צריך לכן מלאכה׳/ כל בו תעשה לא אלהיך, לה׳ שבת השביעי ״ביוםתש?ח שלא שבו הלאוין במצוות לקדשו !דולה ןכיךה בו לך שיהיה

חללנו.1וו למאכליו קשורים מהם והךבה ועמקים, רבים שבת שהלכות ד1וע

משום אלו בהלכות התר מורה והאדם האדם, של וגופו וממונוV V T T T J T T T V : T״ • T ־ * J

ד על זרוז יותר בזה וצריך והאכילה, הממון תאות שבת הלכות למוד י־ ־ * ’ V T י •J T : ״ T * ד T : T ״ ״ •״ : - •״ ־״ ; - T

שהנשגב המוסר באגרת סלנטר ישראל רבי הגאון שכתב וכמו בעיון,צר, לתחלואי הךפואה בשמוש והעקר עמק ועיון בעז ללמד הוא העקר כי וכו/ סעיפיה כל עם ההלכה עצמה, העברה דיני היטב

. . . “ T *״ ״ . T ־ ; T ' • ־ T ן V * J T * T T . ׳ . . -r

אצל טבע )השמור( ההו־גל את לעשות רק היא מהעברה השמירהוהרגל מלמוד רק תולד הטבע השתנות כי ידוע הלא וזאת וכר, האדם

J T T T ־ : ׳ : T ־ : ״ - V ; . . r • •* T • - v . . .

לשמירה עצמו את להכין הנכון והעמוד העקרי היסוד ולכן ׳ךבהנוגעת זו בהלכה הרב הלמוד רק הוא המצוות, ועשית מהעברות

1 ״ T• ״ : • ------ T r - ־ T י ־ r ־ ' ־

עושה הלמוד זה פי היטב, הדק בעיון וב?ךט זו, למצוה או זו לעברה ואם שם. ע!ן וכו׳, בטבע ממנו ט־חקת העברה להיות בנפש חזק קנ;ן

קשורים וחלקם ךבים שפרטיהם החמורות שבת בהלכות שכן כל פן לעשות התל ימי במשך שי׳ר׳ךגל ועח־ כל,4והז והממון הגוף לתאותהלכות ד1ללפ צךיך ולכן לעיל, וכנזכר השבת בשמירת מפרי? מלאכה

ההלכות כל חוכר יותר בלבו נחקק זה ידי שעל ובסברא, בעיון שבתבזה. היציאות שמעידה כמו לקימן, קל ויותר בתם על

בשבת שכתוב ?מו לגאלה, קרוב הוא כתקונה שבת שאמירת וידוע אלמלא יוחאי בר שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר קיח: דף

שצתר והינו וכו׳. נגאלים מיד כהלכתן שבתות שתי ישראל משמריןJ “ ! * ״ ״ : T ־־ *״ : ״״ T T : * : T י ״ T ״ : T * : : ־ : I . T

קפ׳׳ז דף האבודרהם וכתב וכדלעיל. כהלכתן השבתות את לשמר• V J ־ ־ J 1 T T : * J T ״ J *״ : T ־ T ״. ־ I | - T T

להשנו אומרים שאנו שבת, במוצאי הנביא אליהו להזכיר שתקנוV • ״ * T * ״• * : ״ : : T ״ T J ** ״ T V T : • : ־

אליהו׳ את לנו שלח מעתה שצויתנו כמו השבת את שמרנו הרי יתברך• : T- ״ J• ״ . . T ־ ״ T ״ ״ V : T “ ״ V J ־ T ־ . v T - j T

הנביא.■ T *

באבודרהב! עין פרטית, לגאלה זוכה כהלכתו שבת ששומר מי כל וכן• • • 9 T ״ V ״* “ J T ״ : V T ״ : \ T T J - T I . . - * T : T

של בערבית שחותמים שאחר שנוהגים הירחי אבן בשם קמ״ה דףהשבת, את ישראל מי ושמרו אומרים עלינו, שלום סכת הפורס שבת

T ־ “ V •״ T : ״ *״ : : T J ־ J ' ״־ T T ״״ T ־*

ר החכם יסד וכן כראוי, נשמרהו אם עלינו שלומו שיפרנ! כלומרJ ־ V ״ T J S ״ ״ *״ J J ״ T T V “ T » . T T

וכו׳. ישמרני אל שבת אשמרה כי לשבת פיוט עזרא בן אברהםTJ ־ V 1 V T T J ״ S ״ T * T J : V * T ״• • " : : : ״

עובד אפרים

8 הקימה חT T J ”

וכר פתח9T T “ V

ט

דבר פתחV ־ T T

״תורת הספרים ב׳ את לאור להוציא יתברך ה׳ בעזרת שזכיתי אחרי- T V״ • * V T * : 1 - T J ־ T J *

החכמים אצל בחביבות שהתקבל שבת, הלכות על השבת״ דק כולל שיהא מקד, שבת הלכות ספר לכתב נתבקשתי ותלמידיהם,

כדי ומבאךת, קלה ובשפה בקצרה הזה בזמן הניעות ההלכות אתלאשות. להבינו יוכל אחד שכל

פרטים בו שיש השבת״ ״תורת הקודמים הספרים על מבסס זה פפר- I ״־ . T . - T \ : V V . . ־ ־ • V T״, T J *

״תורת בק!פךים גם שיעין משגת שץדו מי לכל ואבקש רבים,לאשורו. דבר כל שיבין כדי והטעמים המקורות עם השבת׳׳

T T T ״״ T * 5 : ־ : 1 : ־ ״ T ־ ־ 1 ‘ T V ־5־

ת ואת לספרדים, שפרשתי או מרן בשם צינתי לספרדים ההלכה אV ־־ ־: T T ־ : T ״ : * : ־ ״ ״ ־* V 1 T T ־ * ״ ־ ״״ : T ״ ־־ ' : V

לאשכנזים, שפרשתי או הרמ״א בשם צינתי לאשכנזים ההלכה“ T T T ״ • “ : : ־ : * : •* V T : T ־ *״ : • T ־־ : : ־ • '

עדות. מנהגי הבאתי וכןו־אל, עם לכל לתועלת יהא זה שספר רצון ויהי הדעת ותךבה י

חן ונמצא ידי, מתחת תקלה תצא וליא כהלכתה, השבת ושמירתJ־ : T ־ ״־ ״ ״ :T T ־ ״״ •״ T ,T

ואדם. אלהים בעיני טוב ושכלJ *״ V : ״״ ״״ VI ׳ ״‘ T T T

המחבר

L0דזענינים תיכןי

העממם תכן17 עמוד ........................................................ל#בת: הכנות א: פרק מלאכה יד-טו. נםי?ה ח-יג. שבת בערב אכילה אסור א־ז. שבת לכבוד וההכנה הקנ?ז

שבח. מלבושי לד-לה. וטבילה רחיצה לג. צפו־נים קציצת לב. תספירת כט־ל. כביסה טז־כח.מג-מז. תרגום ואחד מקרא שנים לז-מב. לשבת הכנות לו.

ד.................וב#בת: #בת מערב והטמנה והזרה #ה;ה כ: פרק מו 26 ע חזרד דיני ז. לו ורע מצטמק ו. חשמלית פלטה ד-ה. בתנור א-ג. הגז גבי על שהיה דני

יז-כח. הטמנה דיני ח־טז.I T | * ” *

33 עמוד ........................................שבת: וקבלת נרות הדלקת ג: פדל! שכחך ח. סומאת ז. מדליקות בנות ד-ו. והאשה האיש חיוב א-ג. בהדלקה וההדור החיוב

או הדלקה לפני בו־כה יג. חשמל כשיש יח. יב, הדלקה מקום י-יא. הדלקה זמן ט. להדליק לאור וקחאה השתמשות כא. הדלקה אחר ושתיה אכילה כ. בהדלקה שבת קבלת יד-יז. אחריהלא-לז. שבת קבלת כה־־ל. בבית שאינו למי הדלקה כב-כד. הנרות

44 עמוד ..........................................................שבת: וזפלות ד: פךה| בתפלת הטועה יג. בתפלה בקשות הוספת יב. מוסף יא. התוךה קדיאת י. שחךית א-ט. עו־בית

יד-יז. שבת

48 עמוד ....................................................................קדו#: מ פרק טעימה ח-י. הקדוש זמן ו-ז. קטן ד. סומא ג. בעזים חיוב א-ב. היין ועל בדבחם קדוש חיוב יין לו יש יח. לו!ין אין יז. בלילה לקדש שכח טז. הקדוש לפני ידיו נטל יא-טו. קדוש לפני

הקדוש סדר כו-כח. היין דין כה. פגום יין כב-כד. הכוס דין כ. הפת כסוי יט. בצמצוםסד-עו. רבא קדושא מד־סג. סעודה במקום קדוש לט־מג. היין שתית כט־לח.

66 עמוד ..........................................................#בת: סעודות ו: פרק סעודה ודין בסעודות, פת אכילת ג. הבציעה סדר ב. משנה לחם א. ממנם סעודות ג׳ חיוב

מאה ט. בשבת תענית ח. והחליצנו רצה ה־ז. שבת ועינג ודגים בשר אכילת ד. שלישיתיא. בשבת למוד י. ברכות

5 5 T ־ T

70 עמוד ...........................................................#בת: מוצאי ז: פרי! לפני מלאכה אסור ג־ד. הבדלה לפני טעימה אסור ב. חוננתנו אתה א. הקדש על חל תוספתנשים חיוב טו. לאחדים מבדיל יג. יין שתית ט־יב. הבדלה סדר ו-ח. להבדלה יין ה. הבדלה

יאהענינים תיכן11

מלוה סעודת כב־כח. האש מאוך יט-כא. הבשמים דיני יה. להבדיל שכח יז. קטנים סז.כט־לא. מלכה

ד.............................................מלאכות: לפדל הקדמה ח: פרק מו 79 ע שאינו מלאכה ז. השיה פסיק ו. מתכון אינו ה. כשעור ד. בשנוי מלאכה א-ג. ותולדות אבות שנעשה מדבר הנאה אסור י. שנים ידי על או המלאכה מקצת ט. מקלקל ח. לגופה צו־יך

כ. ומים בחשמל שמוש יא־יט. באסור

85 עמוד .................................................................החוך#: ט: פלל!ו-י. גמות השואת משום גזירה ה. מטה גורר ד. בקרקע מים משקה א־ג. החורש גדר

ד...................................................................הזורע: י: פרק מו 87 ע פותח ז. ב^ציץ זורע ה-ו. במים $ף או חטים נותן ג. לזרעים מים משקה א־ב,ד. הזורע גדרט. שבת לפני השקאה בחי פתיחת ח. ?ציץ ל:ד חלון

א: פרק 89 עמוד ................................................................הקוצר: י ושמוש עליה י. עשבים גבי על הליכה ט. עש פף ד-ח. מץציץ התולש א־ג. הקוצר גדר

יא־יח. ובבהמה באילן

93 עמוד ...............................................................המעמר: יב: פרקה־ו. בחצר שנתפזרו פרות ד. קרקע גדולי באינו א-ג. המעמר גדר

94 עמוד .....................................ונולד: וסוחט חולב ודין הד>ט יג: פרק על אכילה כא. פדי מציצת טז־כ. פרות סחיטת ט-טו. חולב ב-ח. יקלוף מלילה א. הדש גדר לתינוק דמון סחיטת כה. ושלקות כבשים כג-כד. ומשקה אכל לתוך סחיטה כב. כפית ידי

מא-מב. ריח מוליד מ. סבון לט. קרח עשית לג-לח. נולד כז-לב. בגד סחיטת כו. שמשלשל

103 עמוד ................................................................היורה: יד: פרקו. מרסס ד. הרוח ידי על לחם פרורי מפזר ה. ג, ברוח הרוקק א-ב. זורה גדר

ד...............................................................הבורר: טד: פרק מו 104 ע ברר ט. לאח־חים ח. לאחדים בורר ד-ז. לאלתר פסלת מתוך אכל א־ג. אכל מתוך פסלת אחד במין בררה טו-יז. וספךים ובגדים כלים יח. יב-טו, אכלים מיני שני בדין יא. באסור

ופרות אבטיח גרעיני לח. דגים עצמות לז־מב. אכילה בדרך בררה כה-כז. תעריבת יט־כד. נד. חודים עם מצקת מח-נג. מסננת מה-מז. ואכל פרות קלוף מג־מד. פרות הדחת לט־מב.

נה. מלחיה

12דזעבינים מען3י

117 עמוד ...............................................................הטוחן: טז: פרק רסוק ו. טוחן אחר טוחן ה. קךקע גדולי שאינו דבר ד. ופרות ירקות חתוך א-ג. הטוחן גדר

מק ז. חרובים ט. תינוק לצרך בשניו רסוק ח. המזלג ?שני בננה ו

119 עמוד ..................................................................הלש: יז: פרק קלי קמח ז. מרסן ו. חריסת ה. וכה בלילה ב-ג. בעפר מים ושופך ורוקק משתין א. הלש גדר

חלבה יא. טחינה י. נמסות אבקות ט. וחזרת ושום חרדל ח. ועוגות לחם ופחדיי מצה וקמחיז-יח. טו, לרסק משקה נתינת יד. גבינה עם לבן או שמנת ערוב יג. מיונז סלט יב.

נ124 עמוד ..............................................................המבשל: יח: פרק בן מאכל אחר בשול קרוב ו. שמש דוד ה. חמה תולדות ד. האור תולדות א־ג. מבשל גדר

טו. מצקת יב-יד. ו־אשון מכלי ערוי י. שיתחמם האש כנגד נותן ט. מים חמום ז-ח. דרוסאי בשוי' אחר בשול כב. גוש דבר כא. בהן נמית יד יט־כ. תה יז-יח. בשול קלי טז. שני כליכט-ל. מגיס כז־כח. בשול אחר וצליה אפיה כו. וצליה אפיה אחר בשול כג־כה. ובעש בלח

:133 עמוד .................................................................הגוזז: יט: פרק ד-ה. וצפו־ניו שערו גוזז ג. מבשל מעוף נוצות תולש ב. וצמר שער התולש א. הגוזז גדר

יא. יבלת י. ועור צפרן תלישת ו־ט. בשער וחכוך סרוק

135 עמוד .............................................הבגדים: ובקרי המלבן כ: פרק ט-יא. משקין קנוח ו-ח. במגבת בגוב ג-ה. כבוסו זהו שחתו ב. הסוחט א. המלבן גדר

ממשקה בגד נעור יז. שנתקשה בגד שפשוף טז. בחמךים הבגד נקיון יב. רטיב בגד טלטול לח ניר במטפחת שמוש כו-כז. ונילון עור נקוי כ-כד. ולכלוך מאבק בגד נעור יח-יט. שעליו

לה-לח. בגדים קפול לד. גהוץ לב-לג. כביסה הורדת ל-לא. ליבוש בגד תלית כט.

142 עמוד .............................................................המנפץ: כא: פרקה. ציצית חוטי הפרדת א-ד. המנפץ גדר

ד..............................................................הצובע: :33 פרק מו 143 עערוב ה. באסלה הצובע סבון ג־ד. משקין וצביעת הצבע עין ב. אפור צבעי א. המתקים צבע ט-י. מכה דם ח. ובגד במפה ופיו ;דיו קנוח ז. באכלין צביעה ו. אדם ביין לבן יין או מים

יב. אתחג להצהיב יא. צבע המשנים משקפים

145 עמוד .....והפוצע: והאורג נירין בתי והעוגה והמםף הטווה ג:3 פרק הפוצע ו-ט. והסוו־ג האח־ג ה. מסך ג-ד. וסל ונפה נידין בתי העושה ב. השוזר א. הטווהי-יב. חוטין

יגהענינים תיכן13

147 עמוד ..................................................והמתיר: הקו#ר כד. פרי! בספר קעזר ו. החוט בראש קשר ו. קשר הדוק ד־ה. קשר מתיר א-ג. אמן ומעשה קימא קשריד. חבלים הפותל יג. לנוי הצואר סביב בעניבה קשר יא-יב. ועניבה אחד קשר י. תורה

149 עמוד ..............................................................התופר: כה: פרק מותח ג. בטחון וסכת מחט תחיבת ב. סכות ומהדק בחל חוט ידי על חבור א. תפירות ב׳

?טטולים שמוש ח. ועורות נירות דבוק ו. הבגד בנקבי חוט תחיבת ה. לחבר כך החוט ראשיא. פלסטר הדבקת י. המחספסים פסים דבוק ידי על מנעליו סגירת ט.

ד...............................................................הקורע: כי♦ פרק מו 152 ע וחלב סכר שקיות קריעת ד. סגור מכתב קריעת ג. גפן וצמר טואלט ניר א־ב. הקורע גדר

ח. סנדלים זוג נתוק ז. אשל וגביעי תה שקיות הפרדת ו. האכל שסביב חוט נתוק ה. וכדומה

ד..................................................................הצד: כז: פרק מו 154 ע כשיש ביתו דלת סגירת ה-ו. צפור צד ב־ד. תרבות ?;י ועוף ובהמה חיה צידת א. הצד גדר וךבוףם וזבובים פרעוש - נצוד במינו שאין דבר ט. דשן וחולה חגר צבי הצד ז־ח. רדה שם

טו. הקן שלוח יד. ועקרבים נחשים יג. עכבר יא-יב.

157 עמוד .............................................................השוחט: כח: פרק ד. תולעים הריגת ג. ופרעושים !תושים הריגת ב. המים מן דג השולה א. נשמה נטילת גדר

ט-יב. דם המוציא ח. ורמשים ושקצים נמלים ו־ז. המסכנים ורמש ודה ה. כנים

160 עמוד ..........................................................המפשיט: כט: פרקג. בשול לאחר המפשיט א־ב. עור המפשיט

161 עמוד ....................................................והמולה: המעבד ל: פרק העור את המרכך ג. חדש ?מבעל והליכה העור על הדורס א־־ב. העור את והמולח המעבד

ט. מבשל דבר מליחת יא. ח, ירקות מליחת ו-ז. כבשין כובש ה. מלח מי עשית ד. בשמןיג. תותים על סכר נתינת יב. חי ודג בשר מליחת י. קטניות מליחת

163 עמוד ................................................והממךח: הממהק לא: פרק ט. שנים צחצוח ז-ח. משחה מחוות ו. צפרן החלקת ג-ה. כלים החלקת א־ב. העור החלקת ממרח יד. בפמוטים נחת הדבקת יב. עב ושמן בשעוה נקב סותם יא. סבון י. נעלים צחצוחטו־טז. באכלין

166 עמוד ..........................................................המ#ךטט: לב: פרקא-ב. המשרטט גדר

״ דד * : • : •

167 עמוד .............................................................המהתף: לג: ®רקה. באכלין מחתך ד. מדה לפי ניר תך1הח א-ג. המחמך גדר

168 עמוד ..............................................................הכותב: לד: פרק אותיות ב׳ צרוף ד. אחת אות הכותב ג. אותיות ב׳ הכותב ב. בשמאל הכותב א. הכותב גדר

וחצאי אותיות קרוב יא. באויר כותב י. מתקים שאינו כתב ח. הסוךט ו. בעזרו על הכותב ה.יב. הספר דפי ובחדי קרוע בדף אותיות

ד..............................................................המוחק: לה: פרק מו 170 עי. עוגה גבי שעל אותיות חתוך ז־ח. אותיות במקום קךץה א־־ו. המחזק גדר

172 עמוד ................................................................הבונה: לד: פרק דלת המחזיר ה. נקב העושה ד. אבנים חבור ג. הבית כבוד ב. גמא החופר א. הבונה גדר

קדרה כסוי יא. לצל סדין פורס י. מטחה ח־ט. אהל שה1הע ז. שער קליעת ו. ותריס וחאן תל!ת טז-יח. עראי מחצות עש!ת יד־טו. ומטה שלחן העמדת יג. אכלין על קדרה כסוי יב.

בכלים בנץ כד. בסון הקזקלת כג. הבנין על תוספת כב. ר1ב כסוי כ. בע1כ לחבש יט. פרכת משחקי כט. ממשקפים שמאה זכוכית כח. נוח וכסא סטנדר הגבהת כו-כז. מפרקים כלי כה.

וכר בלון נפוח לד. בסיפולוקס סודה עשית לב. שנסתם כיור לא. #נמעכה מגבעת ל. הרכבה לה. גומי ל0♦

180 עמוד ...............................................................הסותר: לז: פרק פתיחת ח. בירה פחית פתיחת ז. שמותם קפסאות פתיחת ו. בכלים סתירה א-ה. הסיתו־ גדר

ט-י. בקבוקים

182 עמוד ....................................................בפטי#: המכה לח: פרק ה. ומשקפים מחט ישור ג. נקב העושה ב. מבגד וכדומה חוטים הלוקט א. המלאכה גדר

ט. מעורר שעון ח. השעון עריכת ז• בשמים ועצי קיסם חתוך ו. במנעל הרצועות הכנסת הפרשת טו. אכלין תקון יד. !מים שודה יב. בדלת ודפיקה כפים מחיאת יא. קול השמעת

טז-יז. ת1ומעשר ת1מרומ

187 עמוד ...........................................................המבעיר: לט: פרקה. ברזל המחמם ג. והטיתו נר הדלקת ב. האש את והמלבה בגחלים החותה א. המבעיר גדר

ד ״ • ■ • ד v ־ ז • : • s • t v : v ד - M ז r ״ * :v • • . . . . . i t

14 הענינים תיכן יד

טוהענינים תכן15

מזגן יג. תגור יא־יב. מקרר פתיחת ט. מעלית ח. וטיפ רמקול ז• טלפון ו. חשמלי מכשיר רחיצה כא. חמים במים טבילה יז־כ. ?שבת רחיצה טו. בשבת שבת שעון עריכת יד. והסקה

כב. קרים ?מים

ד...............................................................המכבה: מ: פרק מו 192 ע כבוי ו. שנפל נר ה. האש ממכת ד. הנר הטלת ג. הנר כנגד חלון פתיחת א-ב. המכבה גדר

ז־ח. דלקה

194 עמוד ......................................לרשות: מך#ות המוציא מא: פרק לרשות ודחיד מרשות ב. והנחה עקירה א. הו־?ים ?רשות אמות ד׳ ומע?יר והכנסה הוצאה רשות ה. tiki רשות ד. הו־?ים ?רשות אמות מד׳ פחות ג. באמצע הר?ים ורשות היחיד יא. מלבוש דרך הוצאה י. ובהמה חי אדם הוצאת ח-ט. פטור מקום ס. ז, כו־מלית ו. ה!־?ים המשמש דבר טז. לבגד המשמש דבר טו. הכובע על כסוי יד. מטפחת יג. ציצית יב. מעיל

ורכבה וסומא חגר כב. גפן וצמר תחבשת כא. מוך כ. מנעל יט. כובע יח. כפפות יז. לשערכח־־כט. עחב כז. מפתח כו. t שעון כה. קמיע כד. ועדשות משקפים כג. באפנים

203 עמוד ..............................................................מקצה: מב: פרק כיס חסרון מחמת מקצה ט. תפלין ד־ח. לאסור שמלאכתו כלי ב־ג. להתר שמלאכתו כלי

אכל יח. ועצמות פרות וגרעיני קלפות יז. לשמוש יחוד טו־טז. גופו מחמת מקצה י־יד.כה. משחקים כג־כד. חיים בעלי כב. תרופה כ. בהנאה שאסור דבר יט. לאדם ראוי שאינו

r : T T - T V T T T T T T - V ״ * ן •ו ז : * •

מחמת מקצה לב־־לו. ונתפרקו שנשברו כלים לא. גשמים ל. }טילה מי כו־־כס. רעי של גרף מצוה מחמת מקצה לט. רטבה שהיתר. כ?יסה לח. ושמן נר מ-מב. לז, דאתקצאי ומגו אסור

כלי מבטל נט. אתק נח. שלחן גבי על נר נו. בבגד כיס מו-נו. האסור לדבר בסיס מג־מה.סז-סט. בגופו וטלטול הצד מן טלטול סו. במקצה נפיחה סג־סה. במקצה נגיעה ס־־סב. מהכנו

220 עמוד ......................................דבר: ודבר הפצף ממצוא מג: פרק ח. פועל השכרת ו-ז. התחום על מחשיך ד-ה. בנכסיו עיון א-ג. בשבת וקפיצה וחצה הלוך שבת שכר יז. משכון טז. הפקר טו. מתנה יד. גורל מטיל יא־יג. מדידה ט־י. וממכר מקח

ספף כז־כח. חשבונות מ. ומעשיות ?דברים רבוי כה. מצוה דבור כג־כד. דבר דבר יח-כב. שתחת כתב לב. מודעות לא. אורחים רשימת ל. הדיוטות שטח כט. ועתונים ומדע ספוריםא. נדרים התרת לו. בעסקיו הרהור לה. הגהה עלי לד. הרחוב שם לג. תמונות

229 עמוד .............................................לנכרי: אמירה דיני מד: פרק והפסד דלקה ?מקום ג. התוחז מן האסור דבר ב. מדרבנן האסור דבר א. מתי ־ אמירה אסור?בין יג־יד. רישיה פסיק ט-יא. אור הדלקת ז-ח. רמז ו. ממכשול הר?ים להציל ה. גדול

16הענינים תיכןטז

וקבלנות בשכירות נכח מלאכת יז-כט. בו ומחאה נכח ממלאכת הנאה אסור טו. השמשות והשכרה מכירה לו. לתקון רכב לה. נכרי ידי על מכתב שולח לג-לד. משתף עסק ל־לב.

השאלת לט. וטרקטור ואוטובוס שדה השכרת לח. ומכונית אמנות כלי לז. חפץ ושאילת

מ. לנכךי בהמתו והשכךת

239 עמוד ...............................................לחל: מ#בת הכנה מדן: פרל! הכנת ח. הפסד מניעת ז. למקרר אכל הכנסת ו. הבית סדור ה. בגדים קפול ב־ד. כלים הדחת

י. שבת מוצאי לצרף בשבת ולמוד שנה ט. השבת אחר ללמוד וספר תוךה ספר

242 עמוד ......................בשבת: ויולדת וחולה נפ>ט פקוח דיני מוי: פרלן יג-יט. שבת מחללין כיצד יא-יב. קטן י. שטפון או שךפה ט. מפלת א־ח. נפש פקוח גדר

חש כו. ב^למא מחוש כה. אסמא כד. סכרת כב-כג. סכנה בו שאין חולה כ-כא. איבר סכנת על רפואה לב. ויטמינים לא. ברצף תרופות לה. ׳כט בבטנו חש כח. בשניו חש כז. בגרונו

קטן וילד תינוק דיני מב. כויה מא. קוץ הוצאת לח-מ. תחבשת לג־לז. תרופה בלי מעשה ידימה-נ. יולדת מג-מד.

255 עמוד ......................................................בעזבת: מילה מז: פדל!1 V V ״ J T ־ T *

הסכין טלטול ה. ?חד מוהלין ב׳ ג־ד. המילה דיני ב. קיסח נתוח ידי על נולד א. בץמנה מילהח-ט. מילה מכשירי ז. המילה אחר

257 עמוד .................................................בשבת: קטן דיני מח: פלל!ד. בו למחות חיב מי א־ג. חנוך חיוב

לעגת הבנות דיני - א פרי!17V V ״ ״ ” T “ J : ־ T

יז

ו י י א פ

T - ; Tלשבת הכנות דמ>

העבת את יום בכל לזכר מצור. לקדשו״, העבת יום את ׳׳זכור א.V T ־ ־ T : ״ - T : ־ T J * J ־ - v T I

תבוא מתי ומצפה ץ1מפז ויהא ממנו, עבת זכרון זז יהא ולואוכו׳. בשבת שני בשבת, אחד אלא ימנה לא הימים וכשימנה השבת.

T 5 : ״ * T ־ V : ״ V : T ״ ־ V T V V ״ T ־ : ״ ,״ T :

עכיח שאינו וועוב, מלבוע או כלי או מאכל דבר לי יזדמן אם וכןשבת. לכבוד יקנהו מתקלקל, עאינו דבר והוא יום בכל

כל לקנות )־נכון בשמחה, עבת צרכי להכץ עשי יום ?ביקר ישכים ג. כן עעושה הקרה בעעת דיאמר קידם, ולא ששי ביום עבת צרכי

וכדומה, ודגים בשר כגון מרבה הכנה עצריך בדבר אבל עבת, לכבוד* : “ J ' T־ T J T T 1 : T \ : T T “ i , * T V T T : T ־ : ״ V,

עעי, ביום להכינם או לקנותם ימצא שלא עחועע הקצרים ממים אואז וגם לעבת, להכינם פנאי לו שיהיה כדי חמיעי, ביום לקנותם מוטב

J V : * V . T I . . j ־ ־ T • - S ״־ ״ T ' ! ־ T

שבת. לכבוד כן שעושה ייאמר אל רבים, עם שלומד או קצוב זמן הודנפלה אחר ללנ*ד הרגיל ג.

לקנות ימצא עליא חועע ואם כך, אחר עבת צרכי רכין יבטלנו התפלה לפני בגיקר למפר רגילין ואם הקניה. אחר ילמד עבת, צרכיטוב, לחם או טוב בער ימצא עלא או התפלה, אחר לקנות ימצא וליא

: * : T ז .״ ־ ״־ . ״ * T T T : * V T ״ v /

אלא הצבור עם תפלה יבטל עליא בתנאי אך יתפלל, כך ואחר יקנההקדה. לפני עמע קריאת ויקרא יותר, מאחר מנ;ן לו ימצא

צרכי ומכינים לעמעו, ובנים אעה או עבדים כמה לו יע אפלו ד.־ “ T ־ ,״ * : J T ״ • T T ״ J ־ J J • ״ T : •*

כדי עבת לצרכי דבר איזה בעצמו להכין יעתדל עבורו, עבת. T “ •״ J T J T T V ״* : ־ : T ; T * 1 ״■ . .

ואפלו זה. ידי על תודה ע?בטל ואף מבעלוחו, יותר בו דמצוה לכבדו,זהו כי בכבודי, אפגים ליא ייאמר ליא מכבד אדם או חכם תלמיד הוא

\ T ״ J ־־ : T T T T ־־ J V % ״ ״ ' » : ״

סמוך עכן ומכל הקצרים ממים וב?ךט השבת, את עוצכבד כבודועבת. יתחלל שלא כדי כיחו בכל לעסק מחיב עאז לעבת,

\ T ־ : : T V ' T 1 ־ : T - . . . . . v . . . T

לעגת מכנז־ת דיני - א פרקיחT ־ : T ״ ״״ ״ ! V V

18

?פי ומבנות ובתבשילץ ונדץ בבשר ו:ךבה השבת, את לענג מצוה ה.ענג, להם החשובים ומשקים במאכלים יענגוהו מקום ובכל יכלתו,

ישים בשאר ויצמצם יכלתו, כפי יענגהו בבשר לענגו בידו שאץ ומיv •ד : • : ד : 1 ״ ד t : ״ ; t ! ״ : : : t י ־ד

יפחת שלא לזהר וטוב שבת. לצרכי לו נשאר שיהא כד מהוצאותיוT T : ״״ J V ״ ״״ : T J T : •י ז ־ ״ . T . . . . . ;

זני שאין ליא אם דגים, סעודה בכל וייאכל טוב וכן תבשילץ, מלצער. ולא נתנה לענג ןשבת ששונאן, או טבעו לפי לו נאותים

ואל ?עודות ב׳ הפחות לכל יקנה סעודות, לג׳ לקנות trg אין אם ו.צדקה מגבאי יקה סעודות, ב׳ בשביל לו אץ ואם ל?דיות, יצטרך

ויש שבת, סעודות לצרך ״לוה ;כול ואם סעודות, ג׳ לכל מזון מבקשלפרע, במה לו שיתה משער הוא כן אם אלא ילוה שלא אומרים

העדן. לפי והביל הם אם לידע כך שבת בערב שבת של מהתבשילץ לטעם מצוה ז.

בתענית הוא אם אפלו ומין, מין מכל לטעם ונכון כו)גן, מתקניםופולט. טועם

ר סו ה א ל כי שגת בערב א בימי אחת פעם )אפלו בבקר ואפלו שבת ןערב לקביע חכמים אסרו ח.

סעודת כגון הוזל, בימי לקבע רגילות שאיו ומשתה סעודה תיו( שתיל מי ואפלו זה, ביום דזקא זמנה שאץ מצוה ?עולת או מ!־עים כך שבת, בערב סעודה יקבע לא עשיר, כגון החל בימי ?עודה לקבע

לתאבון. שבת סעודת שייאכלמתר החל, בימי עליה לקבע אדם בני שרגילים סעודה אבל ט.

־ !J • • 2 V T J T ״״ T V T r : * T T ־ ־״ \ T

ולמעלה, שעות מתשע להמנע שמצוה אלא שבת, בערב לעשותהJ T ״ V V J T ־8 ״ : * V T V T ״ T ״ • •• - T : ־ : T /

אינו ואם ואילך. היום מחצות מחמיתן ויש יפסיק, ליא ?)דם הוגחיל ואם הרבה אפלו משקץ שת!ת או פרות או פת, מעט כגון בקביעות אוכל

משקין אבל תום, כל מתר ?זביעה, ליך בא שאינו בזה וכיוצא.יש שביעה, לידי ש;בוא עד הו־בה שותה או שאוכל או ה?ןשם־ץ

אף הבן פדיון או מילה בדית כגון שבת בערב שזמנה מצוה סעודת י. שסימוה מסכת סיום סעודת או פוךים ?עולת לצן בזמנו, שאינו

חצות קלם להקדימה ומצוה שבת, בעךב לעשותה מתר שבת, בערב ובשעת היום, חצות אחר לעשותה מתר להקדימה, אפשר אי ואם היום,שאם בעצמו שיודע ומי עשירית. שעה אחר אפלו לעשותה מתר הדחק

* T J 8 »״ - T־ T ־ • T T ־ ־ ־ : • : V - •״ V ״ * : J ״

משום שבת ?עולת בלילה לאכל יוכל לא זו, ב?זעודה הרבה ייאכלשחרית. בסעודת ואפלו הרבה מלאכל להזהר צריף גסה, אכלה

T * - J ״ T * J 1 * T T *״ ״ VI V - : . . - . . . . . - . . . .

אם אפלו שבת בערב לעשותה שאסור אומרים ?ש ארוסין וסעולת להקדימה או אחר ליום ללחותה וראוי מתיו־ין, ויש שבת, בעךב שדף

וכדומה. מתיקה מיני או פרות ילי על שיעשנה או חצות, לפניא. לאכיל ?לי שבת, ערב ?כל להתענות מעשה ואנשי חסידים לרך י

לשבת ולכנס התענית שמזיק למי אבל לתאבון, שבת ליל סעולתשבת. בערב להתענות אין מענה, כשהוא

ג. אב ?טירת ביום ?גון שבת בערב להתענות עצמו על שקבל מי י שרצונו התענית קבלת ב?זעת חשב או פרש ולא וכדומה, אם או מנחה אתר עד או עךבית תפלת הצבור שישלימו עד דק להתענות

שישלימו עד ולרמ׳׳א הכוכבים, צאת עד להתענות צריף למרן גדולה,: T 1 T T : ' T ־ י ״ : ״ : י T “ •• ־ : 'T : T ־ V. ; -

נלר, ?לשון אחד יום עצמו על אסר אם אבל ערבית. תפלת הצבורלהתענות לקבל שלא נכון ולכתחלה הכוכבים, צאת עד להתענות צדך

שבת. בערב חלום תענית המתענה או שבת ?ערב שחל בטבת עשרה צום יג.

הכוכבים. צאת עד להתענות צריך שבת, בערב: V V ־ T T 1 ״ J י ״־ ־־ : ״• * T *

ה ע סי ה נ אכ מל ס ו בו כ ת בערב ו שב

טוב יום ?ערב או שבת ?ערב נוקזעין אין הדין שמעקר גב על אף יד. נכון מקום ומכל בזה, להקל נהגו ?זמננו פרסאות, משלש יותר

לשם שיגיע או שבת, צרכי לו שיכינו כד בואו, על למארחיו להודיע. ״ T J T : ״ ״ ״ : * ״ : 'V T * ** I T • T V ״ ־ - T J

יט ת3לש הכמת דיגי - א רק8 191 V V ־ •״ ״ : T “ J T

לשכת הכנות דיני - א פרהכT ־ ״ . T ־5 *״ ״ ״ V V

20

ואם שבת, ק!דמ שבת צרכי לו להכין שהות שיהיה גדול היום בעודJ ־ T : J V : • V T 1 ״ I : *־ ״ J T ” V r T ״

להודיע יכו־ל ואינו שבת צרכי להכץ יכול אינו שם שנמצא במקום: V r T ״ T T J *״ T J T * ״ T : ־ ״״ J T ״ T : ־

לו מתר כר, כל בטוח שאינו במקום שנמצא או בואו, על למארחיוV r ' ־ T J T : ״ T J T J * V״ \ T ״ ' 1 T T T

השבת. מיסת לפני ש!גיע ובלבד כך, על להם שיודיע בלי אף לסע כשנוסע לכן השבת, לכניסת סמוך לסע או לילך של'א להזהר יש טד.

תקלות יש דלפעמים השבת, מיסת לפני זמן.רב יסע ךחוק למקוםכ״ה. ?עיף להלן ]עין שבת. חלול לידי לחלילה חס ובאים

מנחה מזמן טוב יום בערב או שבת בערב מלאכה לעשות אסור טו.t • ־ ד : ד : : v v ד ־ : v v . t : • י

שמחלקים השקיעה, ?!דם זמניות ומחצה )שעתים ולמעלה, קטנה מזנון אובדים ויש שעה(, נקרא חלק וכל חלקים לי״ב היום אירך את

וכן מלאכה. מאותה ברכה סימן רואה ואינו ולמעלה, גדולה מנחה“ : V : T : ״ : T J T ד ״ ״ ד I ״ : T T J T ״ :

הבית בעל עם להתנות צריך הבית, בעל אצל מלאכה העושה שכירT T : V T * T ״״v ־ *־ - - . ' J I . T! ־ ־ • ־

קטנה. מנחה זמן עד אלא טוב יום וערב שבת בערב לעבד שלא כגון דב, זמן מסמשכת !היא קבע דרך מלאכה ?עושה דוקא יז.

דרך מלאכה לעשות מתר אבל בחנם, אפלו אסור וכדומה עבודהT : 8 ־ T V״ : ״ ־ T “ J T \ ־ ד : V V T T ’

מכתב לכתב כגון השבת, לצרך שאינה אף בשכר אפלו היום כל עךאיותפירת גנה השקאת או הוצאותיו ולחשב חשטותיו לכתב או מרעים

.............. * : T : : V : ״• ־ T T ־ ; ־ ־ • J T ״ ד

ועוף חיה צידת או !סממנים דיו שדית ואפלו מדם, וגהוץ כפתורעליה. קובע שאינו כיון מתר

היום כל מתר שכר, עליה נוטל ואינו שבת לצ'רך המלאכה אם יח.\ T T *״ ** : T ־ V J T T 1 : ־ T T T V T

לצרך חברו של או שלו ובגדם כלים לתקן או בגד לתפר כגון לתקן או אחרים לספר כגון שבת, לכבוד שעושה נכר )אם השבת.

אמן ידי על אפלו לעשות מתר והפלטה, הגז את או חשמלי קצר אפלו שבת, לצדכי מעות לו ואץ דחוק הוא אם וכן בשכר. ואפלו

היום. כל לעבד לו מתר לו, הראוי כפי טובים ומשקים ודגים לבשר: T : T T ״ י • : T י ; ״ ־ T ' \ ד T

ט. יפסיד עכשו אותה יעשה לא שאם דהינו האבד דבר מלאכת י: T T T T V V •• : ־ : T V • V “ : ד - . .

היום. כל לעשות מתר מהקרן,

218 לשבת הכנז־ת דיני - א רקT ־ : T ־ " 1 ״ : V V

כא

לכתיב אסור אבל היום, כל שבת בערב תורה חדושי לכתיב מתר כ.\ T ״ J ״* ״ V V J T ־ T T ־ T T ״ J

לאחרים ומזוזות ותפלין תורה ספר לכתיב אסור וכן בשכר, לחברוT J T *״ “J ״ T J ״ J ״• T V : י ״ ״ :

ספר לתקן שצריך או זזפלין, או למזוזה עתה צריך אם אבל בשכר, י׳׳ח, סעיף כדלעל שבת לצהני דחוק שהוא או השבת, לצרך תוךה

השבת. לצרך שאינם אף בשכר אלו דברים לעשות מתר\ T ־ ־ { T J ״״ ״ : V 1 - T T 1 ״״ V J T * ־ T

קטנה מנחה מזמן ללכוכיר( )לקנות במסחר לעסק אוקזו־ין יש פא♦ מקדם החניות את לסגר יש אטם נהגו. וכן מתירין, ללש ואילך,

לשבת. ולהתכונן לביתו להגיע יוכל שהמוכר כדי שבת לפניב. השבת, לכניסת סמוך אפלו שבת בערב במלאכה להתחיל מתר כ

\ J T ־ J • ״ : J T - V V J T T1 ״ ־ T ־ ־ ־־ ״ : ־ T '

במים לסממנים דיו לשרות כגון מאליה, בשבת תגמר שהיא אף רותחת יורה לתוך צמר לתן או השבת, כל נשרים להם שבת ?ערב

קולטת להיא בטיט( לטוווה האש על )כשאינה שבת בערב צבע שלנצלדים והם שבת מערב ודגים ועוף חיה מצודות ולפרס בשבת, הצבע

“ V ־ J ״ J * J T : ־ T I 1 T T ״״ ״ V V ־ T : ״־

אסור, ולרמ׳׳א מתר למרן בשבת, קול משמיעה זו מלאכה ואם בשבת.T T J * I T “ J ״ J r T • J ־ T \ 1 T T J ' T : ד :1 T ׳

כשבת, לטוין ש!משיכו כדי שבת ןעךב הרחים לתוך חטים לתן כגון נגמר להוא יום מבעוד להפעילו שצריך שידוע או הפסד במקום אבל

ולהשאירן ההשקאה ממטרות את שבת בערב לפתיח כגון מתר, מאליו,;אף ?:גנרטור, התר נהגו )וכן ס״ט. י׳ פו־ק להלן לעין בשבת, ?תוחלת

קול(. שמשמיעמדיח או כביסה מיבש או כביסה מכונת שבת מערב להפעיל אין פג.

. T ־ : ״ ־ ! T • : ־ : T ־ V V ״ ־ : ־ ! י ״ . . .

הלחק בשעת אבל השבת, ?ניסת אחר גם שיפעלו כלי כלים השבת לפני מועט זמן שבאו חללים או ישיבה בחוךי לצרך כגון מתר,

המכונות את במ?על להפעיל אין וכן השבת, יצי;את לאחר מלד ליטאיםשום בהם עושה שאינו אף בשבת, לפעל שלמשיכו ?לי השבת לפני

בשבת. מלאכהד - : ד ד :

בשבת, יהודים בה שישתמשו לחוש ויעז בשבת הפועלת מכונה כד.: T ־ V V : ־ T ״ : V T ־ ־ : T “ : • : T

משקה או מאכל המוציאה מכינה כגון בשבת, להשאירה אמךד על טלפונית. מזכירה או לחיצה)אבטומט( או מטבע נתינת י

. - ״ ״ : •״ : . . . J ״ T 5 ״־ J * T ״ V V T

ד על שבת בערב לסע אסור וט כד!. שבת לחלל החשוד נהג יT v ״ V V : ״ ״ T 1 ״״ : . . . - T ... ץ . - T

כניסת לפני לביתו להגיע באפשרותו ואץ לביתו, לחזר שצריךt v1״ • - • ן • t : 1 ״• : ' ן ; v : ״ : • ״״ : ״ •

השבת.T ־ ״

בשבת, לשמע כדי יום מבעוד המפעל ובדומה טיפ להשאיר אסור כו.T : ־ J ״ ״• J ־ V ־ \ T J ־ 5 : ״ T '

ד על יום מבעוד לכונו או בשבת. שיפעל כדי שעון י״ ־ : • : ־ : ״ : 1 T ״ ן• v ״ : - : - t

זו־ם את לחבר או לה?םיק ?ך שבת שעון יום מבעוד לבון מתר כז. לאחר או להקדים ?ך בו יתעסק לא ובשבת מסלם, בןמן החשמל

סט׳׳ו. ל״ט פרק להלן עץ החשמל. של הכבוי או ההדלקה את• • V : • ־ rr T *י ־ : ״ ״ ! ״״ ז ״ : r V V

ח. ומשמיע מצלצל שהוא אף מעורר שעון שבת מערב לכון מתר כ\ T : • • « ״ ״ • V V ״ J 1 T T י •״ . י,• ־ . . . . - . . .

לה?סיק אסור וכן שיצלצל, ?שבת לכלבו לאסור בשבת, קוללהלן לעץ מתירץ, ללש ?שבת, הפזנמון נצו־ת את לשחרר אל צלצולו

ס״ט. ל״ח פךקט. גם להחמיר ויש היום, כל שבת בערב בגדם לכבס אסור כ

5 T * ״• : t T * V V : * T - ׳ . . . .

ששי. בליל או בשבת חמישי ביום יכבסו אלא כביסה, במכונת• : : J * : - : ״ : T V 9 T• ״ : - T . . . . .

שבת. בערב לכבס מתר קדם, כבס ולא אנוס היה ואם\ J T ״״ ״ : T T T ״ : V r • ״״ T - v V S

המועד. חל כדין שבת בערב לכבס מתר לדם בגד ל.* J ״* I . . T - .... . . . . . T \ * T J

לדוקא מכבסים, לאינם החל בימי כבר שלבש ?גדם ללביש אץ לא. ולבנים גךבים כגון ?זעה, ומחלכלכים בגוף הנוגעים בבגלים

אלא שבוע בכל לכבס צריך אץ וחליפה וסולר המכנסים אבל וחלצה,T 5 * * T “ J T : \ J ״ • : V V ״ J• ״ T 1 ״״ T * ״ J ~ ״ : T T ״ T V

מל?לכים. הם כן אםשבת לכבוד ההכנות

־ ־ : T ״ : - T

אינו ואם שבת, בערב להסתפר מצוה מרבה, ראשו שער היה אם לב.V \ J * : T T ״ T J ״ ״ - : • : : T * V V : ״

ראש כשחל לכן חמישי, ביום יסתפר שבת׳ ?ערב להסתפר לכול

מי - א פרק בג 22 לעגת הכנו־ת ו1 w ז ־: ° י : - T

לעגה הכמ־ת דמי - א פרק29T - • T V •% ״ •

כג

אפלו היום כל להסתפר ומתר חמישי. ביום יסתפר שבת בערב תדשV V : V ־ T • : ־ •• : T \ ' - t ־ ־ ד : •

בחנם, ואפלו קטנה מנחה מזמן מחמידין רש בשכר, ואפלו יהודי מספרהיום. מחצות מחמיו־ץ רש

ידיו צפתי יטל שליא אומרים ויש שבת, בערב צפרניו לטל מצוד, לג.T י J ״ ״ V V : T : T ־ J ' T ״״ J ״ T • V : *״ T T

­ואסון כסדרו. צפרניו יטל שליא לכתחלה רזהר יום, באותו ורגליו־,: ! ־ : : T : * : T ״ ״ V T * : “ : •״ T * : : ־ T י : T

לחוץ. מוליכן המקום יכבד לארץ נפלו ואם לארץ, צפתיו להשליךחמישי. ביום צפרניו שיטל אומרים יש שבו/ בערב חדש ראש חל ואם

• * T : T ״ : ״ ' ד • V V : V T ״ : V : • ״ :

שבו/ לכבוד חמים במים ראשו את ולחף גופו כל לחזץ מצוה לד.ירחץ גופו, כל לרחץ יכול אינו ואם נשים, ואחד אנשים אחד

T • : T V ״ :T • T t v 1 : ״ T ' י ־

ובלא שבת בערב במקוה יטבלו שהאנשים וראוי בחמין. רז־ץ פניוT T J T T : 1 ״ “־ T “ J T V TJ ״ • : : : • :V V : Vr ־ T :

ל״ה. סעיף להלן ועץ ?דכה,חס שבת חלול לידי יבואו שלא כדי לחשכה סמוך ירחצו לא לה.

• : ״ : 1 T “ * T - ״ ״ י T V •״ : T *״ :

כלל להוזרחץ שלא ומוטב הקצרים, החךף בימי ובמ־ט וחלילה,להתרחץ ונכון וחלילה. חס שבת חלול ליד יבואו שמא לחוש יש אם

T T V T * ־ ״ ״ T ־ : T ״ I . . - ; . ; V T : T

ואם שבת, לכבוד מתתזץ שהוא נכר שאז היום חצות אחר שבת בערב ואם ששי, בלל יךחץ א?שר, אי זה גם ואם בבקר. יךחץ יכל אינו

חמישי. כיום יתיז אינו;כל זה גםאנשים אחד שהתרחץ, אחר שבת לכבוד נאים בגדים ללבש מצוה לו.

״ T ־־t T V 'י •• - : ־ V ־ ־ T ־ : ־ ד• ״ T : : ״ T : ״

אפלו החל, בימי שלבש מה מכל לבש שלא וטוב נשים, ואחד:T T V ״ ' : V ״ J ״ ־ T ־ T V* ״ ' ־ ״ ״

בדו־ך שנמצא מי ואף ל״א, סעיף לעיל ועץ ונעלים, וכובע קטן טלית אץ כי בגדו, את :חליף וחולה, זקן כגון לבדו בבית או לבדו

מוצאי עד בהם רלך שבת, לכבוד אם כי הרואים לכבוד המלבושים*,״*J T ״ : ״ ״ ״ ״ T J ־ * : ־ ־ *• T ־ V T ״

ל״א. סעיף ז׳ פר־ק להלן ועין הבדלה. אחר שבת להסיר וכן יום, מבעוד הבית את ולנקות לכבד)לטאטא( מצוד! וכן א.

המטות, הצעת ידי על הבית את לסדר וכן שבבית, עכביש קוריכל על מפה שיציע וראוי עליו, שאוכלים השלחן על מפה ויניח

V T : \ ־ ־ T ״ ־ ׳ ־ : : T T * J V 1 T ־ • ־ T ־ T

השבת. יום כל שם ויהיו שבבית השלחנות

והמכסה השמודים קפסאות כל את שבת ?ערב לפתיח ;ש לח.בשבת, בהם שמקזתמש ןכדומה !סכר חלב לשקיות מהבקבוקים

הנווד, את יוציא לכן י׳. סעיף ל״ז פרק להלן עין לפתחם שכח ואם שילחץ טוב )ליותר והסגירה, הפתיחה ידי על ידלק שליא כדי במקרר

ומצוה חתוך. טואלט דר וכן;כץ המנלחז(. להדלקת הגורם הכפתור אתבכל במעשיו ויפשפש בתשובה ליהךהר שבת, ?ערב הסכין את להשחיז

שבת. עךב אינו;כול ואם שבת, בערב לחלה ומעשרות ?תמות לכן;פתש לט.

רוצה שאינו או ברשותו עדץ הפרות שאין או זמן לו שאין כגלן הפרות על גם מועיל וזה שבת בעו־ב תנאי ;עשה מהחלות, ללזתיך ;כול שלו הפרות על אבל ודאי, טבל אינם אם ברשותו, שאינן

התנאי. בנסח סי״ז ל״ח ךק9 להלן לעין ודאי, טבל הם אפלו להתנות סמוך שבת בערב לכדומה( בבגדיו)בכיסיו אדם שימשמש מצלה מ.

מקצה בהן :ש שמא מביתו, שיוצא לפני ?שבת שכן לכל לחשכה,הרבים. לרשות ויוציאנו דבר כל או

T T T : ״ V ״ T J ־ *

עשךתן רכה, ?לשון ביתו לאנשי ישאל נרות הדלקת זמן לפני »א. הדליקו להם וייאמר עליהם(, מטל )כשזה חלה הפ־שתם ערבתן

לחלילה חס ;בלאו שליא כדי מלאכה לעשות שהסיקו ללןהיךם הנר, אתקדש. שבת חלול לידי

כניסת על נחת הדלקת לןמן סמוך העיר ?כל להכריז מצוה »כ. נרלת הךלקת זמן לפני דקות ?עשרים גם להמ־יז לנכלן השבת,

לשבת. שיתכוננו כדיתרגום ואחד מקרא )ן\נים

חיב בצבור, שבת כל כלה התורה כל שומע שאדם פי על אף מג.T ״ י ־ T V ־ •״ T ״־ T “ T T \ T ״ T ־ :

ואחד מקרא שנים השבוע אותו פרשת שבוע בכל לעצמו לקרותT ־ T T : J ־ : ״ T ״ ־ T ־ J * T : ״ ״ V : T

24 לשבת הכנות דיני - א פרק כדV V ־־ ״״ ״ ״: T : ״־ T

פרוש את גם שילמד וראוי ?בינו, שאינו אף התועום ויקרא תרגום,המ&זלים וכל ההפטרה. את גם לקרא נרהגיו וי&ז הפר&זה, על רש״י

• t ־ ־ ־ t t ' - ד — v - :״ • 1 ״ : ד ד : : — : •

ויעזים בנחת ויקראנה ושנותיו. ימיו לו מאריכץ הצבור עם פרשיותיוT • T T . - . . . T ן . V T : * J T : T T :-------- • ד :

הפסוקים. מן היוצא לדקדוקיה!למצוות!למוסר לב שיקראנה המבחר מן ומצוה הצבור, עם חשוב ואילך ראשון מיום מד.

מקום ומכל ?!בת, בליל יקראנה ;כול אינו !אם ששי, ביום חצות, עד האכילה את מעכב אינו אם שחרית סעודת קדם י&זלימנה

ויש המנחה, עד האכילה אחר ישלים האכילה, קז־ם העלים ליא ואםT V* * : * * J ־ : * T * : * ־ ־ T ’ " ! T ־ ־ * T J ' •*:

עצרת. שמיני עד אומדים ויש בשבת, רביעי עד אומדיםומצוה הפרשה, מקצת התפלה אחר יום בכל לקרא נוהגים יש מד!.

״ ־ T ״ : : J “י : “ ״ T י . T : * T T T “ T

דבר, ל&זום באמצע להפסיק מבלי אחת בבת כלה את לקרא מן וסוף. תחלה ולברך להפסיק שמתר הרבה למים צמא הוא אם מלבד לקרא ראוי !כן התךגום, כך !אחר פעמים ב׳ פסוק כל ©יקרא הראוי

התרגום(. הטעמים)בלא עם הפרשה את* : T־ * T T T ־ : ״“:

!אחד מקרא שנים הפרשה את לעצמו לקרא פנאי לו שאץ מי מו.צבור השליח עם הפר&זה כל את בלחע לקרא יכול תרגום,

: : ד ' ־ ״ ,״ ־ ־ : T T T “ T v .

התךגום, עם בביתו הפו־שה את עזוב יקךא כך ואחר בתורה, הקוךאצבור. מהשליח הפו־עיה קדיאת ןז^ומע מה על לסמיך אין אבל

הו&זענא ביום תרגום ואחד מקרא שנים יקרא הברכה וזיאת פרשת מז.T T * : ־ : T : * T T : ־ * * . T V : T ־ T : “ : J

קידם עצרת בימיני יקרא רבא בהושענא לקרא שכח !אם ךבא,שחרית.

כה לעגת הכנות דיני - א פרק 251 v • .« ״ ; T - ; T

והטמנה וחזרה #היה דיני - ב פרקכוT ד : ־ : T T * : ״ T ״ 5 ״ • * V V

26

ב פרק

ובשבת שבת מערב והטמנה וחזרה שה>ה דמי־ “ T ״ : ״״ : T T : ־ :T T ״ •״ \ •T - : T - V

שהיה דיניT ״ : *״

תגור בתוך או גז ?זל נירים גבי על שבת בערב לתן אסור א. תבשיל או רתוחים שאינם מים ןכדומה, המתר( ח?זמלי)בחשמל

צרכו כל ממצל הוא אפלו או השבת, בכניסת צרכו כל מב&זל שאינוV״ : T T T \ : ״ -T ' 8 ־ ־ ־ ״ J * I T T T : ״

שמא לחוש שיש ה?זבת, במ?זך טעמו( לו)משביח רפה מצטמק אבל שנתבטל תבשיל לשהות מתירין שיע ואף ?שבת. האש את :,?ביהלהחמיר לאשכנזים יש נהגו, ?«כן הרמ״א וכתב ב&זול, חצי לפחות

: T : ' * • T ־ J I .. T : T / ן. - . . - . . - : . במקום אבל מרן, דעת ?!כן להחמיר צריכים הספרדים וכן לכתחלה,

בשעה אורחים שבאו ?גון הדחק בשעת ןכן זמיר.1לה אץ להקל שנהגו ?שול, כחצי רק החמה שקיעת עד ?עבורם לבשל נספיק שלא מאחרת,

?גרופה אפ?זר )כ?זאי להחמיר, שנהגו ?מקום גם להקל אפשרושהה עזכח ואם בשולו. שיגמר עד האש על עומד ויניחנו וקטומה(,

. T : ״ * V ״״ * T ־ ״ T • V ״ •״ J ״ T T J * T

ב&זבת. לאכלו אדם לכל אסור ב$וא, לעלי&ז הגיע שלא תבשיל־ : . ... ״ . . . . J J T J T ' ״ . T T J T "י T

. על אזבסט או פח של כסוי ?זנתן כגון קטם, או האש, את גרף אם ג אפלו תבשיל ה?סר על ?זבת בערב לתן מתר הא&ז, להבת גבי

את גם ?זיכסה מדזמירין ויש מתר. מנקב, הפח אם ואפלו מב?זל, אינו ומספיק ה?יךים. מן שיוציאם או האש להבת את המגדילים הכפתורים

לכסות צריך ואין ;דו, על האש ?זדולק הכפתור את להוציא או לכסות אלא ?לבד, הכפתורים את להסיר או לכסות מועיל אינו אבל כלם. את

האש. את לכסות גם צריך את להגביה אין האש, להבת על הפח את שהניח שלאחר ונראה ג.

את המכסה הפח את ;סיר אלא השבת, כניסת לפני אפלו האשאת לממיך מתר אבל הפח, את :חזיר ושוב האש את ו:ג?יה האש

האע. את ?כסה שהפח ?עוד גם השבת( כניסת האש)לפני שבת, מערב תבשיל בו !שהה שלא להוומיר :ע ח?זמלי בתנור ד.

)שאינו חזק כסף בדר או בפח החים מקום את כסה כן אם אלא יפתח לא1 הכפתוךים. את להוציא או לכסות גם וצריך להקרע(, עשוי

מיל מכותנה שאינו קבוע חים בעל התנור אם אלא התנור דלת את המעידה בקרת נורת עם חם וסת בו ?ז:ע תנור שהוא או ?זבת(, )מצב

נורת בו אין !אם לפתחו, ;כול דולקת וכ&זהנורה התנור, פעלת על החשמל זרם את שאפסיק כך ?זבת, מערב ?זעין לתנור יחבר בקרת מהח?זמל. מנתק ?זהוא ב?זעה לפתחי מתר ואז קבועים, בזמנים עבי ?זבתיכי התב?זילין כן׳ אם אלא ??זבת, התנור דלת את לסגר ואץ

ס״ז. י״ח פךק פדלהלן צרכם כל מב?זליםשאי ?ייתר הגדיל לתם התנור חים את אי האש את ברחביה גם ה.

והכפתירים. האש את לכסות ;ע ייתר, להגביהו אפ?זר ?זליא תב?זיל אפלו עזבת ?ערב ל?זהית מתר ח?זמלית פלטה גבי על ו.

כסוי לתן צריך חים, ירגית כמה בה .יש ואם עז?ת, מעךב נתב?זל לכסית י&ז וכן הפלטה, על להקרע( עע(וי )?זאיני חזק כסף דר אי פח

התם. להגבהת הכפתור את להיציא אי לי ורע מצטמק האש על ו??זךדתי צרכי כל ב?זל1?ינן תב?ייל ז♦

היד וכעת שבת מערב שרתחו מים וכן לרעה(, טעמי )משתנה' J : ״ V ־ : * T T *״ ״ 1 ״ T V : ״״ V V ״ T J T •״ - T

?זבת מערב לה?זהיתן ומתר וקטימה, גריפה צריכים אינם בהן, סילדת אם וכן ,והכפתורים האש את ?סו ליא אפלו גז, ?זל כירים גבי על

?תיך ח;ה חתיכה נתן ואפלו העזבת לכניסת סמוך חי בשר הניחמכסה. האע שאץ אף לה?זהיתי מתר הקדרה,

חזרה דיני- ל ן !

אם אפלו לעם להחזירה לי אסור בשבת, האש מעל קדרה הניטל ח.T ־ ״ T ־ : ״ T ' T : ־ ־ : • T : T •

מכסה האש אם אבל לו, וחג ומצטמק צרכו כל נתבעל התבשיל את הניח ולא ב/ סעיף כדלעיל ריקנית בקךךה או ?אזבסט או בפח

בעבת, החזירה1? מתר ט/ סעיף כדלהלן וכדומה קרקע גבי על הקדךה ואפלו ס״ז( י״ח פרק להלן צךכו)עין כל נןגבשל כשהתבשיל ודןקא

חם עיעאר צךיך למוץ מו־ק, בו עיע לח ו?תבעיל לו. רפה מצטמק צלזיוס מעלות (80 אומדים )ן:ש 70 דהינו בו סולדת שהח־ ?חים

הוא אם בו סולדת ודד אץ אם אפלו ולךמ״א ס״ט, י׳׳ח פרק כדלהלןלהחזירו. מתר קצת חם

והניחה מכסה(, היא )אפלו בשבת האש מעל הקדרה את נטל אם ט.V “ T ״ , ״ T ־ •־ T ״־ : *״ T ״ ״ :־־ : \ I T י ״ T

אף להחזירה אסור ע?מטבח, השיש גבי על או קו־קע גבי עלכסא או מטה גבי על הניחה ואם להחזירה. דעתו היה שנטלה שמתחלה

V • : ״ T T T T J V T ־ ־ : : ־ ; * * * T ״ : T ל • - ־ . . .

שנטלה שמתחלה אף להחזירה מתר למוץ וכדומה, שלחן או ספסל או' : T T ־ V - : 1 T : \ T J י \ T : י ד ־ T 1 ־ V * : ״ T T : V T

עודה כן אם אלא להחזירה אסור ולרמ״א להחזירה, דעתו היה לאT T ־־־ J J *״ *“• ״ J T T J T J T * ־ : • T V T 1 *״ T

אין אפלו מדו בעודה להקל :ע הצרף ובעת להחזירה. ודעתו מדואו שלחן גבי על מיד הניח אפלו להחזירה כשדעתו או להחזירה, דעתו

־ ־ : : ־ ' : V ״ : T ־־ J J “ ־ T 1 : .% •״ - ־־ T * ־ * ״ ״ “J T ״ :

גבי על ?הניח גם מקלץ ויע קרקע. גבי על הניח ולא וכדומה ?סאלהחזירה. דעתו שאין וכדומה!אף ?סא או שלחן

סמוך אף יום מ?עוד להחךךה מתר יום, מ?עוד הקןךה את נטל אם י. כגון להחזירה, דעתו ואין קךקע גבי על הניחה אפלו לשבת,

אפלו א׳, סעיף לעיל מקלץ ליש ?עול חצי נת?על או לו ורע מצטמק הרמ״א לכתב ז/ סעיף לעיל עודה וכדץ וקטומה, גרופה הכיו־ה אין

אם וקטומה, גרופה עאינה ?ירה גבי על להחדר ללא להחמיר עטוב להךתיחה א?שר אי הקדרה נצטנן עאם לעבת כף כל סמוך הוא

להקל. צרך.יע עיע ו?מקום עצמו, ?עבת ?מו דינו עאז יום, מ?עודא. עאסור אומרים .יע החמה, ושקעה יום מ?עוד הקדרה נטל אם י

להחזירה. ודעתו בידו בעודה אף להחזירה

28 והטמנה וחזרה #היה דיני - ב פרק כחV V ״* י J ״ T T “ J ” T : ־ : T T

את להעביר מתר אחרת, להבה לו ויש אחת להבה כבתה אם יה.T T V T t T 5 : ־ ־ - . T % r %• V * T T V- .

יותר, גדולה היא ואפלו מכסה, היא אם השניה ללהבה הקדרה“ , "J * T T V * T ״ T ״ ״ : \ T ' ־ * : ' T : ״ ״ ־

התנאים בכל וכן צרכו כל מבעל והוא בו סולדת היד עדץ אם ודוקאI ־ rT J 1 ״------: ״ * J T T T \ J : V V T : ״ ״־ ! T ־ : T .

ללהבה אפלו להעביר אסור זה בלא אבל ח׳. סעיף לעיל המזכרים־ ״ -J ־ : T V : T ־J 1 ־ T ״״ I ״ T J \ ־ T T V : ״ :

יותר. קטנהעמתר אומרים יש בפלטה, החשמל הפסיק או הגז כבה אם יג.

T T 1 ״ : ״ ־ ־--------------: * “ : T T ' : ״ T \ V

אם השכן, על גז או פלטה גבי על ולהניחה הקדרה להעביר סולדת היד כשעדין ודוקא יותר(, גדולה הלהבה )אפלו מכפה האע

ויע לעל, הנזכרים התנאים שאר וכן צרכו, כל מבעל והוא בתבעיל׳ J 9 : T T T \ J : י : ־ ־ :״״ 9 ״״ : • T J ״ ״ * T : ־ T : י ״

לו־מ׳׳א אבל מחל^ת, מרן:ע ובדעת יותר, קטנה הלהבה אפלו אוסריןאם ובדיעבד לגמרי. נצטנן עלא זמן כל לעיל הנזכרים באפנים מתר

\ T T: T T ־־ ״ • : T ” : * T : - ״ V ־ : ,״ ־ : י *

מהתבעילים לאכל עלמא לכלי מתר לכירה, מכירה הקדרה את העבירוV: V ״ V י* . ״ T * ״ J T *, T • : T״ • . ״ T J T ״,. . . .

בשבת.J ״־ T

העבת באמצע החעמל ונפסק פלטה גבי על מנחת עהיתה קדרה יד.I,״ T ־ ־ ־ : V : - : ~ - 1 ־ : ״ : T T J ** “ ־ ״ ״ \ T J T V T ״

יע נט־י, ידי על החשמל תקן לעוב י״ג(, סעיף לעל )עין אכלנו1׳ אלא חם, לאכלו אסור בינתים הת?עיל נצטנן עאם אוכדים

חם. לאכלו עמתר אומדים ויע צונן, החשמל שמפסיק עבת ?זעון שבת מערב להפעיל אוסדין :ע טו.

אסור אמנם מתידין. רש בבקר, עוב ומפעילו בלילה מהפלטהכדי מפסק, עהחעמל בעוד אפלו הפלטה על קדךה להניח ןשבת

כף. אחר שיתחמםגרופה עאינה כירה גבי על בעבת הקדרה והחזיר עבר אם טז.

T ** . * * VJ V : * T : ־־ T ״״ ״ ־־ * T : T “ V T

עהחזירו בעעה אם לעיל, כנזכר האסורים באפנים או וקטומהT TJ :״ T T ״ T ־ • VJ V V T T : ' •״ : ־ ־ • :

ע?ני ?דךף חם עדין והוא לו ורע מצטמק צךכו!הוא כל ?בעל ה;הבעעה צונן היה ואם בעבת. לאכלו בדיעבד מתר אוכלץ, אדם

J • : T \ ' 1 * J T T־ J: ״ T : ״ T T * J T ״• T ־ T J

ואם בעוגג. החזירו ואפלו צונן אפלו לאכלו אסור והוחם, עהחדרו

כט והטמנה וחזרה #היה דיני - ב פרק 29V V ״ ״. ״״ ״ T 5 ״“ T T : ־ : T T

והטמנה וחזרה עהיה דיני - ג פרקלT T J ־ • T T • S ־ T ״ : •״ ״ ״ V V

30

צרפו כל מבשל שהיה אי צרכו, כל מבעל היה לא שהחזירו בשעהJ T T T \ J T T V ' J T T T \ ! T T • VI V V T T J

לא?לו. אסור חם ודה אפלו לו, רפה ומצטמקT T : ־־השמנה דמי

ומצטמק צךכו כל שנתבשל אף תבעל, עבת בערב להטמין אסור יז. זיתים על בפסילת כגון בתבשל, לחים הבל המוסיף בדבר לו, ורע גפן וצמר תבן יבעים, בץ לחים בץ וחול סיד מלח, זבל, וע?ו?(מץ,

קיהטמין מתר אבל לחים. עהם בזמן ועשבים בלויים בגדים וגו־יךת עבת, קבלו ליא עדץ אם חעכה בספק ואפלו עבת בערב תבעיל התבעיל, חים על עומר רק בתלעיל, 0ןח' הבל מוסיף שאינו בדבר פעתן על ונערת פרות וכתנה, צמר על עמיכות וכסתות, מרים ?גון

הבל, המוסיף ?דבר עבת בעךב והטמץ עבר לאם עצים. על ךח0ונעץ עבת, ענכנס לאתר נןכר ואם העבת, כניסת ךם1? מהטמנתו יוציאנו

כ״ח. סעיף להלן רק ?גון הבל, המוסיף בדבר מ?זמנת הקדחז מן חלק רק אם יח.

ולרמ׳׳א הטמנה, תעיב למוץ מהצדדים, או מלמטה או מלמעלהT 5 ״* “ J * T ”9 5 ״ •T י ד ד : T־ ״ : T J T ; , T T

היא אפלו האע גבי על מנחת הקדרה אם לכן הטמנה. חעיב ליא• ־ ד • j ״ ״ T •• 1 : ז r ! * ד ־ • . , - - •• T . . . . .

עמיכה או בגד עליה להניח אסור למוץ פלטה, גבי על או מכסהT \ I “ ־ T • J V V T V T “ ‘ “ J T * T T ! T T J

סבר לכן הצדדים, מן ?כסה אינו אפלו חמה, על לשמר ?די וכדו־מה הקדרה, גבי על וזוב דף או כלי נתן לאם מתר, ולרמ׳׳א איע, החזון נוגעות עאינן כיון וכדומה, עמיכות זה על לתן עלמא כלי1? מתר

בגלל זה הבל, מוסיף נחעבת עהעמיכה עכתבנו ומה בקדדה. עליא שכתבו ליע בזה, מוץ דעת לזו הקדרה, עמתחת לאע עמצטו־פת

עתחת לאע העמיכה את מצךפץ לאין בזה מרן הוראת נתקבלה מעדות .יע זה פי לעל הבל. מוסיף עאינו לדבר נחעב לזה הקדרה,

בזה. להקל שנהגו המזרח“ T J ״ ־ J T V T J ״*• V T

האע גבי על עומדת התחתונה אם זו, גב על זו קדרות עתי יט.

את רק אפלו לכסות אסור פלטה, גבי על או מכסה היא אפלו־ - r ; ״• ־ ־ t \ : • ״ : . . . - ; t T T

העליונה. הקדרה״r: ־־ T J V T T ״

&ובת מעו־ב מתר מפח, חשמלי ארגז בתוף מנחות הקלחת אם כ. אלא בפח נוגעות הקלרות שאץ כיון במדים, האתז את לכסות

כסות1? אסור אבל הפח, לדפני הקלו־ה דפני בין אויר ה?סק קצת :עשליא יזהר צרכו, כל מבעל אינו אחד תבעיל ואם עצמה. הקדרה את

* : J T ״* J ־* T * ־־ : * T V ״״ : \ T T T: ״ T •*

מהר מתבעל התבשיל זה ידי עעל ?עבת, זה ארגז יכסה או יסגירהנקרא החים לשמירת מתקן גבי הדין וכן ס׳׳ז. י׳׳ח פרק כדלהלן יותר

חם״. ״קלא. ??לי ?שהוא בו, סולדת עודד חם תבעיל בעבת להטמץ אסור כ

כך הבל, מוסיף עאינו ?דבר מטמינו אם אפלו בו, ענתבעל להטמינו אסור ?עבת, מהאע הקלרה לקח אם ולפיכך יתקרר, עליא

מכסה אינו ואם צרכו. כל נתבעל אפלו בבגדים, או וכסתות בכרים: T ז ״ T ״ : T ׳ ״ }• . . T T : : ״ ״ : \ V

בו סלןת עודד ?שיעור חם אינו !אם י״ח. סעיף כללעיל דינו לגמרי הבל, מוסיף עאינו ?לבר ?עבת להטמינו מתר צונן, הוא אם עכן וכל שודה הךאעון לכלי אותו לערה חזר ואפלו אחר, לכלי העבירו אם וכןסוללת ה;ד עדין אם אף הבל, מוסיף עאינו בדבר להטמינו מתר בו,

בו.ה. כלי לתוך האע, על העומד ממחם חמים מים בעבת לעחת מתר כ

\ T : T : ־ T « . . . • - • - T *״ ״ T ** : ״ י •

ולכסותו ״טךמוס״ מקרא המים חם את בתוכו להעמיד העעוי לפני לגמרי ?עה?לי;בע ולוקא המים, תם על לשמיר ?לי עלו, בפקק

י״ד. סעיף י״ח פו־ק להלן ועין אותו, ע?!מלאים או ונתגלתה הבל, מוסיף עאינו בלבר יום מבעוד הקלרה טמן אם כג.

להוסיף מתר לכן ולכסותה, לחזיר מתר מעחעכה, אותה עגלה לתן מתר הכסוי את ו?עמחזיר חמה, על לעמל כך ?סוי עוד ?עבת

בו ע;ך שלא ?איפן ?כסה, היתה שלא אחרת קלרה גם ה?סוי תחת

לא והטמנה וחזרה שהיה דיני - ג פרק 311 V V • *״ .״ ״ T ־ ״ . T־* T ־־ .״ : T T

והטמנה וחזרה #היה דיני - ג פרקלגT T ־ : : T T ־ : “ T * : * ״ ״ ״ V V

32

ולתן המ?זמנת הקדרה לטל מתר לכן אוסרין. ויש כדלהלן/ בעול מהשני׳ יותר חם שהז־אשון בץ מ?זמנת, עהיתה אחרת קדרה ??קומה

דוקא זה וכל מתר. כסוי עוד עליו להוסיף ואפלו להפך, וביןאסור, צרכו כל מבעל אינו אס אבל צרכו, כל מבעל כעהתבעל

V J----------J T T T \ : • : ' ־ : T ״ ״• : \ T J T T T

האש. על עומד אינו אפלו להסבשל, לו גורמת לפעמים זו עתוספת וזב על לעמר מתכון אינו אם בעבת אפלו לה?זמץ מתר כד♦

שלא או העכברים מן הקדרה את לעמר ?די רק אלא התבשל,מעפחדית. יטנף

לעום עבת מערב ממר האע, על עומדת עאינה חמה קדרה כה.:r״ * V T - T ״* V V T ־ T ' T T ־ V V •״ T \ ״

בעבת אבל לכסותה, קר דבר עכן וכל חמה אחרת קדרה עליהT " p: T V T ־־ V T : T * V V 1 •״ T T ״ : ,־ J T “ J T ־ T

רק כונתו ואם צונן, דבר אפלו בו עיש ?לי המכסה תחת לתן אסור־ץ.1אוס ויע מתר, צנתו, >הפיג

תוך1? בזה, וכיוצא מים או חלב בו ערע בקבוק בעבת לתן מתר כו. כל כעאין ודוקא בהן, סולדת ה;ד אם אפלו שני ב?לי חמים מים

בעבת להטמינו אסור אבל בזה, גם מתירץ ויע ?מים, מכסה הבקבוקשבת. מערב שטמן הקדרות גבי עעל השמיכה תחת

?לי לתוף או החמין, תבשיל לתוך ביצים עבת מערב לתן מתר כז. ואף פלטה, או גז על ?ירים גבי על העומד חמים מים בו עיע

חמין קדרת בתוך מבעלים ש?בר בער או ביצה לתן מתר בעבת אח עבת מערב לתן מתר וכן לחממו. ?די האע, גבי על נתון עאינו

קדרת לתוך כסף, ברר או נילון בעקית העטופים בזה וכיוצא חטים או. הארז אם אבל העקית. נקוב יז־י על להתיר ונהגו אוסרין, ויע החמין,

פלסטיק בקבוק או עמודים קפסת ?גץ ?לי ?תוך נתונים החטים אומתירין. דש החמץ, ?תוך לתנו אץ וכדומה,

היה אם הבל, המוסיף בדבר עבת מערב תבעיל הטמין אם כח.T T ' V V f • ־ T T J T ״ V V •• ״ J ־ ״ ״ : ״

על לו רפה ענצטמק או ההטמנה, ידי על ונתחמם צונן הת?עיל

כשעה בחמימותו עומד ואם בשבת, לאבלו אסור ההטמנה, ידי' ״ : ד ד : ־ t ד ־ • ' 1 ־ : : t : ד ־

בשבת הטמין אם לכן ?שבת. לאכלו מתר משביח, ואינו הראשונהבשבת. לאבלו מתר הבל, מוסיף שאינו בדבר

: T : T % ' V V 1 • “ V T T : : ־ T

ק י ג ו

שגת וקגלת נרות הדלקת דיניT ־ ־ T : ״ T : ־ ” •

מה לו שאין עני ואפלו בית,. בכל חובה שבת בערב הנר הדלקןת א. ואם אחד, נר וקונה הפתחים על ושואל בה, ח;ב עצמו משל ייאכל

לחזר צריך ואץ ברכה, בל:א שבת לכבוד מדליקה חשמל מנורת לו .ישהפתחים. על

אחד נתת ?זני קיהלליק נוהגים אחד, נר מ?פיק הדין שמעקר אף ג.נוהגים ויש בנרות, להרבות ומצוה שמור, כנגד ואחד זכור כנגד

. . . . . . / . . . T . . • 7 V V J T V : T V V J

נוהגים ויש נרות, עשרה להדליק נוהגים ויש הבית, בני כנגד להדליק ששה הכפותם וביום נרות, חמשה טוב )וביום נרות, שבעה להדליקמהם, תפחית לא נתת, של מסים מספר להדליק נהגה ואם נרות(.

: • T־ : J “ J T י * : V T \ : T 7 •• : • ' ־״ V

נהגו בביתה, מדלקת אינה ואם נדרים, התרת תעשה הדחק ובשעתנרות. שני רק להדליק

הפמוטים דהינו שבת, לכבוד יפה נר לעשות המבחר מן מצוה ג.־ ־ T : \ * 1 ״ T : ״ T - : ־ : T “ : ״ V T •״ :

זית שמן לו אץ ואם זית, ?שמן להדליק מצוה לכן להפתילות,בעששית מים יום מבעוד לתן ומתר צלול, שאורם שמנים בשאר ידליק

: T .* * 1 ״ “ T ״ I . . . T \ T T V . . - • ־ ־ : T .

או גפן מצמר פתילות רעשה השמן. את להגביה כדי בה, שהשמןמר להדליק ;כול ןשמן, מז־ליק אינו ואם בו;פה. נאחז שהאור אחר מוסמוכים הנרות יעמיד וליא צלול, שאות אחר חימר או משעוה בנרות

“ T V ־־ ״ ״ : V T - J ' : ״• ־ ״ :

מהר. כבים והנרות נוטפת להשעוה מזה זה חממים1מו הם כי לזה, זה

לג שבת וקבלת נרות הדלקת דיני - ג רק8 331 v v • ״״ * : T ״• T J “ - ד

עפת וקבלת נרות הדלקת דיני - ג פרקלדV V ״ *־ ״ : T ־ : ״״, T ד ־ ־

.‘14

­שגו מי ולכן הנר, הדלקת במצות חיבים האשה ואחד האיש אחד ד♦T * T T: ״ T t /״ V ״־ T ־ - : ״ : ״ : T ״ ,־ ! T ' T ״ ״ V

הנר, בהדלקת ח;בת גרושה, או אלמנה או רוקה אשה ?גון לבדבברכה. הנר בהדלקת חיב לבד שגר איש וכן

T 1 ״״ : V : ־ ״ T : ־ *. T *״* ־ ,־ * : T T

להדליק הבעל ירצה אם ולכן מהגברים, יותר בה מזהרות הנשים ה.. I : ״ ״ ״ •• T : ' ״ T J - ״* •• T T : % ״ T ־ . . . - - - V

שהאיש טוב מקום ומכל עליו, לעכב יכולה היא אשתו, במקום הנרות הדבקת או והפתילה השמן נתינת דהינו הנרות את :טיב

שהפתילה כדי ולכביתם הנרות כל את להדליק נוהגים ויש בפמוטים,J ' ' T J,״ * T ״ : “ V *״ : T “ 5 *״ ־ T V ״ ״ : ־ : ״ :

יום או טוב יום אחר שבת חל ואם יפה, בה יאחז והאור מחירכת תהאז T : V V : ״״ : ,״ , V T T ' : ״ T - J - -

הימים. לשני נרות יום מבעוד יכין טובים, ימים שני או שבת אחר טוב־ ד • . ; י ״ • t ' ״ י t •״ : • . . . - T .

בשאר שכן וכל להדליק, הבעל גם ;כול נרות, הרבה :ש אם ו.סעיף כדלהלן שם להדליק ש?ח;בים שם אוכלים שאין החדרים

ישמע ולכתחלה ההדלקה, על יברך לא אבל להדליק, הוא ;כול י״ב, כגון בבית נמצאת לא האשה ואם :דליק. כך לאחר וואשה מן הברכה במקום הבעל מדליק מדליקה(, היא בבית היא )ואם יולדת שהיא

הבית. בני לשאר קודם והוא ומברך, וושלחן לנר בנוסף מדליקה שהיא שבת נר הדלקת על לברך לבנות אין ז.

ברכח קדם ומברכת אחר בחדר מדליקה אם אף אמן, שמדליקה להל! )עין אחר, בחדר כשמדליקות לברך נוהגות :ש לארץ ובחוץ אמן,

אמן. בךכת קדם שיבךכו ובלבד כ״ח(, סעיף פקח, בעל לה :ש ואם ומברכת, נרות מדלקת )שרת( סומאת אשה ח.

תשמע להדליק, רוצה היא גם ואם ויברך, הןרות את הבעל :דליקאחר. במקום ותדליק הברכה ממנו

הדליק, לא בעלה וכן שבת, נרות הדליקה ולא ששלחה אשה ט.עכשו, עד להדליק שנהגה אלה על אחד נר ולהבא מכאן תוסיף

ואשה ששכחה, פעם כל על אחד נר תוסיף פעמים, כמה שכחה ואםT ״״ 1 ״ 9 ״ T : T ־ T \ T ״ : V ־ T------T : T V : ״ T

שהיתה ממה יותר ?דולים נרות שתדליק או שמן מעט תוסיף ענ;ה

שגת וקגלת נרזית הדלקת דיני - ג פרק 35V V ״ ” ־ ״ : T ״, T J ־־ ״ T

לה

אחת לערה תספיק נרות, להדליק ששכחה שאשה אומךים ויש תילה, צריכה אינה אנס, מחמת הדליקה לא ואם שתדליק. ?די נרות או שמן

ויש להוסיף, צו־יכה אינה רגילה, שהיא מהנחת פחתה אם ןכן להוסיף,בזה. מחמירין

עשרים הפחות לכל או שעה חצי הנחת ולהדליק להקדים מצוה י.* : T : ־* 1 ״ : ־ : • ־: • T : T T ־ J V T ״

שאין אומרים דש מנהגו(, לפי מקום )כל השקיעה לפני דקות שלא להשתדל .יש ולכן הבקיעה, לפני שעה כרבע מלאכה לעשות

אפשר ובדיעבד השקיעה, קידם שעה .רבע תוף הנחת הדלקת תהא שאשתו רואה הוא ואם השקיעה. לפני דקות כחמש עד להדליק בעצמו ש:דליק מוטב שבת, לחלול חושש והוא ההדלקה זמן מאחרת

את לסים הבית בני את לזרז ומצוה אשתו. במחאת :ישגיח ואל ואם רכה. בלשון זאת ו:עשה בן?ן, שבת נחת ולהדליק הכנותיהם

מבךכים ואין נחת, כמה ואפלו להדליק לנכד ייאמר ההדלקה, זמן עבראסור הכוכבים לצאת סמוך אבל השמשות, בבין ודוקא הדלקתו, על

להדליק. לנכח לומרא. ורבע שעה קידם דהינו המנחה׳ פלג לפני ההדלקה להקדים אין י

שבת שקבל אף ;צא לא בדיעבד ואף השקיעה, לפני זמנית הנחת את לכבות וצחך כלום, ולא זו בקבלתו ואין ?הדלקתו, נחת להדליק אין ואילך המנחה פלג מזמן ואף ?ברכה. שוב ולהדליקם

עד י?בו שלא גדולים הנרות ויהיו בהדלקתו, שבת מקבל כן אם אלאאלא ידליק ליא בהדלקתו שבת מקבל אינו אם אבל הסעודה, אחרי

״ ־ ״ ־ ־ T I ־ : } T * *־ “1־ : ״ T T : “ : T • : T־ V 1

צךיך אינו המנחה מפלג הדליק אם ובדיעבד י/ בסעיף הנזכר בןמןולהדליק. לחזיר

ב. בשאר גם אנעם האכילה, במקום נחת ב׳ להדליק המצוה עקר י ובחדר בפרוזדורים וכן שבת בליל בהם שמשתמשים החדרים

המאיר אור שיהיה או שבת, בליל דלוק נר שיהיה צחך ?דרגות,

ה וקגלת נרות הדלקת דיני - ג רק8 לו 36 עגT - ־ T ״ ־ : •• T ״ י ״ “* ! V V

שבמקום הנרות הדלקת על אלא לברך אין אבל אלו, למקומותהאכילה.

T ־ : * T

ויום שבת נרות הללקת על ברף1? אפשר אם מחלקת שיש כיון יג. שבןמן להקפיד יש אחר, אור בו דלוק שכבר מואר במקום טוב

את הבית מ?ני אחד כף;דליק אחר ורק אחר, אור יךויה לא ההללקה שהאשה או שבת, שעון ידי על כך אחר שיללק או החשמל ?נורותותכון הנחת, הללקת לפני שבת לכבוד החשמל אור את תלליק

זה. אור על גם בברכתהד ד : • :

אליקינו ה׳ אתה ברוך שבת, נרות שמלליקץ קדם לברך נוהגין .יש יד.שבת, של נר הדליק1? וצרבו במצוותיו קלשנו אשר העולם מלך

תשיח שלא !תזהר הפתילה, מן היוצא ריב לתלליק מדלקת, כך ואחר מע?.ין שליא שחה ואם עליהם, ש?בךכת הנרות הללקת ,?מר אחר על

קדם לאם וו!ברך, תחזיר אחד, נר אפלו הלליקה ליא עלין אם ההדלקה, ותברך. תחזר לא עליהם, שברכה הנחת מאלו אחד נר הדליקה ששחה

שבת ?קבלת היא ?ברך שאם ההללקה, גמר אתר ?יברך ;ש ולךמ׳׳א )לתלליק המץךח, מעדות ו!ךבה נוהגץ וכן להלליק, אסורה ושוב ב?ךכה הנרות את תלליק כך ואחר החלדים׳ שב?זאר הנחת את ?חלה

עם T? הנרות מאור להנות שלא הנשים לנוהגות האכילה(, שב?קלם על או הנחת מגד ידיהן ?ניחות הן ההללקה לאחר אלא הללקתם,

את מסיחת הן הברכה ולאחר ומבדכות, עיניהן את עוצמות או עיניהן בין בלבוד ת?סיק וליא האור, ?ן ונהנות עיניהן את פוקחות או יליהן

לכבות שליא ונוהגות תברך, ההדלקה אחר מיד אלא לברכה, ההדלקהד ד : * ־ : »% :** : ״ •״ t : ד t ן “ * “ ־ ד ״ ד v ' ד t : - ״

או מאליו שיכבה אותו ?ניחלת אלא ההללקה, לאחר הג?רור את ההדלקה, לפני ונדכה טעתה ואם ליכבנו. הגפרור יקח אחר ש?ישהו

?בךכין טוב ביום אבל להלליק. רמלה בטעות קבלה שזו אומדים יששהאנשים לנהגו בהללקה. שהזדנו תברך ולא מלליקץ כך ואחר

?ז!תנו טיב ומיהו בהדלקה, עבת מקבלין אינם ?זבת נרות ?זמלליקין משיתה ויזהרו הנר, בהדלקת שבת ?קבלץ ?זאין ההדליה ?עת בפרוש

כף ואחר לברף נהגו ולפיכף ?דלעיל, הנרות כל להדלקת הברכה בץ ?זהא?זה אף הנרות בהןלקת ?זהותו מבךכין ?זאין ונהגו להדליק.

נשואיה. אחר הראשונה בפעם נתת מללקת לפני ההדליה ?מר לאחר וכדומה התוו ידי על הנחת כבו אם גזו.

לאחר תצוה אלא בעצמה, להדליקם האשה תשוב לא שברכה,V ״* : T T T ״ J T *־ : ’ J V - : T V T : “ : ,T * ״'

תחזר בפתילה, האש נתפסה שלא מחמת הנחת כבו לאם להדליקם,ותדליק. בעצמה הא?זה

הנחת מאחד תדליקנו לא ההדלקה, באמצע הגפרור כבה אם גזז.נואחד ישירות הנחת את להדליק מתר אבל ולוקים, ?זכבר

דלוק הוא )אפלו הנר קצה את לחמם אסור לכן כבר. הדלוקים הנרותבפמוט. להדביקו כדי שבת, לכבוד הדלק שכבר נר של בלהבה כבר(

T - I . . - ; . . ; / T - . . P - : .. t : V •• V T T V : T J

שתתפלל וראוי לצדקה, פרוטות איזה ההדלקה לפני שתתן טוב יז.V י ' י *------ ״• : * י , T T •״ T : * v T J T T : * : V . .

?זיתן והברכה ההדליה גמר אחר מןליק( כשהוא האיש )או הא?זהבתורה. המאירים זכרים בנים יתברף השם לה

T ־,* ' *.T־, T I * T י : T ־ *,־

?זאין ?מקום הנתת להדליק אין ללכן ?הדלקה, תלוי המצוה עקר ידו. לכבות לצריף בו, ?זמ?זתמשין במקום הנר ולהניח בו מ?זתמשין

אחד במקום הנרות להזליק אין ולכתחלה בברכה. ולהדליק ולחזר ש?שני אף לבית(, מהסכה )כגון אחר למקום כף אחר ולהעבירן ?מקום מעבירם אם להקל ;ש הצרף ?מקום אף מ?זתמ?זים, המקומות

?זאינה אעזה ולכן האכילה, למקום הסעודה לצרף משתמשים בו שגם)שאין לידה, כסא על ויניחם הנחת לה יביאו ממטתה, לקום יכולה

: T T * * T T • 1 ״ V ׳ T T : •• ״ ־ ; - ד ך

?זהדליקתם ולאחר ?;דים(, הפמוטות את מחזיק כשאחד להדליקםהאכילה. למקום יעבירום

־ : " T 1 : * ״ * T י !

לאתר עליהם ?זבו־כו שבת נרות לטלטל ?זלא להזהר !ש יגז.

לז עבת וקבלת גרות הדלקת דיני - ג רק8 371 V V ־ י* ״ : T ״ T ־ ־ T ,־ 5 ‘״ -

עגת וקגלת נרות הדלקת דיני - ג פרקלחT - ~ T . ״ •״ ־ T J “ V •• ״ • •* V

38

קבל לא ?זעדין מי אפלו שמן, בהם להוסיף לא וכן שהדלקו,להקל. ;ע מצוה ולצו־ך ?זבת,

כל את ולסים מנחה ולהתפלל שבת בגדי וללביש להתרחץ ראוי כ.T : ״ J 1 1 ״* ־ J : ״ J *־ ״ T ״ * ־ : ״ " T 5 : ״ : T V ־

בהדלקתה. עבת מקבלת שהאשה כיון ההדלקה, לפני הכנותיהT “״ V T ״ I ״* ““T T J ״״ V V u : T * T V 1T ־ T ! ־ : T ,T T

מקבלת אינה עעדין ההדלקה לפני )בפה( תנאי תעשה הצרך ובשעת ההדלקה׳ אחר מלאכה לעשות או להתפלל ותוכל בהדלקתה, שבת

סעיף לעיל )עין קדש ?זבת כניסת לפני הכנותיה כל את לגמיר ותזהרולא בהדלקתה, שבת קבלה היא זה, תנאי עשתה ליא האשה ואם י׳(,' : T ־ : T J T T ״ T ״ : ' V ־ T PT T : T ' :

עום תעשה לא וכן ?יתים, עךבית תתפלל אלא מנחה כך אחר תתפללשבת קבל לא שעדין למי לומר לאשה ומתר מדרבנן, ואפלו מלאכה

:t t ר ־ • ־ : •T T' i ־־ t • ז t \ ״ v • j*ד *״1״ י * ־ ־ י *

ל״ה. סעיף להלן עץ גמורה. מלאכה לעשות שתקדע, עד נרות שהדליקה אחר לשתות או לאכל לאשה אסור כא.

תתנה לעזתות, או לאכיל ?זצריכה מינקת או חלעזה היא ואםותשתה ותיאכל בהדלקתה, שבת מקבלת שאינה הנרות הדלקת בעעת

* : “ “ : T ״ ־ V •״ J T ״ ' J ״־ V V ־ T 1T T J “ J T ־ J ״ : V

סי״ב. ה׳ פרק להלן ועין החמה, ל?זקיעת סמוך עד צךכה לפי הקטנים להפשיט כגון הנרות, לאור מגנה ת?זמיע להשתמע אין כב.

מגנה, דבר לפניהם להניח או לגמרי, ערים אינו אפלו לאורםלה?זתמש מתר דוךבה, עיון צי־יך ואינו מגנה ?זאינו ת?זמיש אבל

לאורם.T :

או הציציות לבדק או בגדיו לפלות כגון הרבה, עיון ?זצריך דבר כג. מוציא אינו אפלו הנחת, לאור להעתמש אסור בספר, לקרא

אחד כל אם אבל מתר, אחד, בספר אחד בערו קורין ?זנים ואם מפיו, אצלו מניח ואם אחד, בערן שקורץ אף אסור עצמו, בפר ספר תופס לאשתו;כול ואפלו מתר, אטה, שלא עלי דעתך תן לו שאומר שומר

מזמורי כגון הרבה, בה רגיל שהאדם וקריאה עליו. שומרת להניחהI ״ ־״ T * T T T T V T * : T T V V T ״ ' ,״ : ־

כשחל פסח של והגדה הקדוש לפני ותפלה שבת זמירות או תהלים־ “ י• : * T * : T ־ ״ : * * : !T V : * V V T T

בהם. שרגיל למי מתר וכדומה, בשבתJ T “ J ־ T V • : T \ V״ V T

עיון שצריך ?דבר אף לאורם, לה&זתמ&ז מתירין שעוה.י© בנרות כד. תורה ללנ*ד כגון מצוה ולצרך אוסרין, וי© קריאה, ?גון רב

אור גם ;© ואם עומר, להניח לו א?שר אי אם להקל אפשר וכדומההנר. ?אור גם ©פ?ותמ© אף לקרא אפשר בחדר חשמל

בביתו שאינו למי ההדלקה חייבלכל אם אחד, בבית שגרים וחמותה כלה או הנשואה ובתה אשה כה.

: T ־ T : ־ T ״ T ״ • J “־ T V T - ״ T J * ' T V

במקום מדלקת החמות או שהאם נהגו מיחד, חדר יש אחת.— T V •״ ״־ “ T T \ 1 V V •״ T V ״ : V V״ I T J

©הנרות וצריך לה, מיחד בחדר מדלקת הכלה או והבת ©אוכלים, או לבת אץ ואם כ״ו. סעיף להלן ועץ לחןךם, ©!גיעו עד יז־לקוהברכה ישמעו אלא בברכה, להדליק יכולות אינן מיחד, חדר הכלה

J : * T * 1 י : * : J 1T ״* T \ : V V T ־ ־ V T T I *־ T T J

אחר. במקום מדליקו החמות או מהאם אחר, במקום או תמותה או אמה אצל ?©בת המתארחת א©ה ןכן כו.

באותו תדליק בו, ת?שים1מק אחרים ©אין מ;חד חדר לה .י© אם להדליק יכולה אינה ?דחד חדר לה אין ואם להלן. ועץ ??רכה, חדר

הוריהם בבית או?לים רק הם ואם כ״ה. סעיף כדלעיל ו.יע©ו ??רכה ובלבד ©ם, שישנים ?מקום :דליקו אוור, במקום או בביתם ישנים )הם

האשה ©תצא או ל©ם, ©!תץרו עד שידלקו כדי אר?ים הנתת ©יהיו הנרות אין אם אבל קצת, מ©החשיך השבת כניסת לאחר מביתה בבית ©!דליקו עדיף השבת, כניסת לפני הבית מן ויוצאים אר?ים

ברכה. בלי ©ם שאוכלים: • T : ״ T T I

הגרות בנות וכן בפנימיה וגרים בי©יבה ©לומדים בחורים כז.* V : ״ ״ T : T ״ * J ״ * T - T I . . . T

האכל, בחדר בברכה מהם אחד וידליק בנרות י©תתפו בפנימיה,; T ״ * I ״ * ־ : * ־־ *• ־ ' : T V 1 * J *״ T T : • V “ ־ ־ :“ V T '

וי© ברכה. בלי חדר בכל נר ידליקו ח©וכים, ©להם ה©נה חדרי ואם•״ : T T : * : V V T : ״ 1 * : ־ * *J V T V T ״• ־ •* .״ ־

?חדר ©בת נתת ידליק לארץ, בחוץ נמצאים הוו־יו ©אם אומתםלחדרו. ©יגיע עד ידלקו ©הנרות וצריך עליהם, ויברך השנה

מלון, ?בית בגון אחד, במקום לאכל ©נזדמנו ©ונים בתים בעלי כח.

לט עבת וקבלת נרות הדלקת דיני - ג פרק 391 V V ־־ ״* ״ T J ״ T ,־ : •״ - - - t

40 עגת וקגלת נרות הדלקת דיני - ג רק9 מ. ״ . - T . ״״ T ״. “ . “ T

©לחן• על אוכל אחד שכל אף הנשים כל תברכנה לא למרן! T T י T J •״ T T J ־ T ‘ 1 ־ T V T V 1 : \ ־ ״ T

?לי ולדליקו אמן !נענו ה?ךכה עו2?©נ והשאר תברך אחת אלא עלו,כל נשמדלקת ודוקא שלי/ נרות על מברכת אחת כל ולרמ׳׳א ברכה,

: T T J T J T T - ־ ; V V T ־ •• T 1V V ; - V : 1T : - : ' T V

ק1ךח ?ברכה להדליק אין אבל ©לה, האכל ן1ל©לו מקום ?קרוב אחת אשד; אלא אחד, בשלחן נ©ים הרבה ©מדליקות ?גון אכילתם ממקום

תדליק אחת ©כל או בךכתה, קזמף על תדלקנה והאחרות תברך אחתעד דלקו ©הנתת וצריך לה, מיחד הוא אם ה©נה בחדר בברכה

* 1 • T T J• ״ - ־• T ״ : %, I . . . . . . . . I • T J T T

לחדרה. ©תגיעהבעל חיב בביתו, נ©אר ובעלה הוריה, בבית המתארתת א©ה כט.

T ״* J ־ ־ T I * ״ T ״ V, ־ ־ : T - ' •• : T ! * T -----------

חיבת אינה להאשה ר, סעיף כדלעיל ?ברכה ?ביתו נרות להדליק כז־לעיל לגמרי לה המ;חד חדר לה .י© כן אם אלא הנרות, ?הדלקת

בברכה בביתו מדליק בעלה חולים, בבית ©והה היא ואם כ׳׳ו. סעיף מדליק ואינו ?ביתו נמצא לא ה?על ואם ההדלקה, מחובת נפטרה והיאסעיף ?דלעיל ותנהג החולים, בבית בהדלקה ודבת הא©ה נרות, ©ם

כ״ח.©ם ידליק ל©נה, מיחד חדר לו יש אם חברו, אצל המתארח אי© ל.

\ T •• J T •• ' *״ -J V •• ־ •• T : • ־ ; V V ' 1 ״ : ״־ T

©אם קצת ©ם שי©תמ© לצריך ?ביתו, מדלקת שא©תו אף ??רכה אם לשנה, נדחד חדר לו אין ואם יברך. לא כלל לאור צריך אין

אשה לו אין אם אבל ההדלקה, מחו?ת נ?טר הוא בביתו מדלקת אשתו שייאמר או הבית, בעל עם בפרוטה להשתתף צו־ין ?ביתו, ©מדליקה

צריך ©אינו אומי־ים ר© ©לו, ?נר חלק לו ©!קנה הבית לבעלהסעודה דמי הבית לבעל מ©לם הוא כן אם אלא עמו, להשתתף

אצלו. ©סועדבתש קבלת

- ד י - - t

?יום בין טוב ?יום בין בשבת בין הקד© על מחל להוסיף מצוה לא.הא©ה, ואחד האי© אחד ביציאתו, ובין בכניסתו בין הכפורים,

I ״ T * J “ ״ ״ ״ T • T T V : * T T V 7 T

ת וקבלת נרז־ת הדלקת דיני - ג פרק 41 פ מא עJ - - T # - . . . 1• T . - . . . I v V

לעיל עץ החמה, עקיעת לפני דקות ?חמע שבת לקבל צריף ולכן עושה אינו ואם העבת, את עליו שמקבל בפה עזאומר ודדנו י/ סעיף

הצבור עם שבת יקבל ולכתחלה שבת, קבלת מצות מקים אינו כן עקיעת לפני עבת לקבל יספיק עלא רואה ואם ל״ד, בסעיף כדלהלן

דקות עערים ממלאכה לפר'ע וראוי לעיל. כנזכר בפה ייאמר החמה------T * ״ • *.־ ־ J “ : •״ :T ״ : * I - • : V T T J

משבח, זה הרי זה זמן קדם שבת לקבל המוסיף וכל העקיעה, לפני ק'ןם זמנית וו־בע שעה תוף המנחה,'דהינו ?לג אחר עיודה ובלבד י״א. סעיף כדלעיל קבלה קבלתו אין לכן קדם אבל החמה, עקיעתהשבת, את לקבל בלבו גמר רק אלא בשפתיו הוציא לא אם ואפלו

t : • • • ״ v t T ״ : • : * ז־ ״ ' - - v •״ ־ ך ■

אמר ואם מדרבנן. ואפלו האסורה מלאכה מכל ויפריע קבלה זו הרי״ J T T־ T : T * T T*־ T * ־ : ־ ־ ־ : T * : , T T ״

שבת, ליל של ערבית התפלל או השבת ליום עיר מזמור או דודי לכה תנאי לעעות מועיל !אין המלאכות, בכל ואסור העבת את קבל הרי

כן אם אלא עבת, קבלה נתת עהדליקה ואעה עבת. מקבל שאינו שהדליק והאיש כ/ סעיף כדלעיל עבת ?קבלת שאינה תנאי עעתה עאינו תנאי ש!עעה ועדף התנה, עליא אף עבת מקבל אינו נחת

י״ד. סעיף כךלעיל שבת מקבלדודי לכה אמירת ידי )על המנחה מפלג עבת קבלו הקהל ריב אם לב.

“ T *T ־ : ,י T * : 5 : ״ ־ ־ •• : - T־ * “ : T

המעוט עךבית(, תפלת ידי על או העבת ליום עיר מזמור או להל! עין דרבנן, אפלו מלאכה בעעדת ואסור פרחו ?על אחריהם נגרר ?מה בה עיע ובעיר נתת. הדליקה לא שעדין אשה ואפלו ל״ה, סעיף וקבלו אחת ?נסת בבית מתפללים הצבור ריב אם אפלו כנסיות, בתי

נגררים עבעיר כנסיות בתי בעאר עמתפללים הצבור אין עבת,“ T •״ ־ ״ ״ V ״ J “ : ״ * : T T ** : ״ ,״ T V• ״ : T ״

עמהם ה;ה שלא אף מסימת, ?נסת בבית להתפלל עדךכו ומי אחריהם, שם. שמתפלל הצבור אחר נגרר שהוא אומרים !ע עבת, קבלת ?שעת

שבת, קבלו לא עדין שבעיר כנסיות בתי שאר ריב עאם אומתם דעלו. הקבוע הכנסת בית אחר נגרר אינו

כיון שבת, קבלו הצבור כל אם אף מנחה להתפלל מתר אמנם לג. הכנסת בית בתוך מ?חה יתפלל לא אבל בעצמו, ©בת קבל ©לא

מתר מרן ולדעת ©ם, ויתפלל החוצה יצא אלא ©בת, בו קבלו ©כברT V T “ J r * T J V ״ ״״ ״״ T ״ * ־ : * : T .* • ־ T %. 1 T T

©יודע אף ©בת, הצבור ©יקבלו ל?ני מנחה להתפלל התחיל1? לו לו ;© ©אם אומךים וי© ה©בת, את הצבור יקבלו תפלתו שבאמצע

:ענה ©לא ויזהר בחוץ. אלא ©ם יתפלל לא בו, התפלל1? בחוץ מקום ענה ואם ה©בת, את לקבל ?כון ©אינו אף הקהל, עם ״ברכו״ ©בת, לקבל ©לא כרן ואם מנחה, להתפלל ;כול אינו בסתם ״בךכו״

ששכח מי וכן אוסרץ. וי© מנחה, להתפלל עדין ©;כול אומרים !©עךבית יתפלל אלא מנחה יתפלל לא מנחה, ©התפלל קדם ©בת וקבל

©תים. לקבל ©יוכלו כדי מקדם, מנחה להתפלל הצבור על ?דולה מצוה לד.

ידי על התמה ©קיעת לפני דקות כמה מנחה( תפלת )אחר שבת לעיל ועץ החמה, ?!קיעת לפני כלה בואי ויסימו דודי, לכה אמירת הצבור !מתינו לא החמה, שקיעת לפני סמוך ןמן הגיע ואם ל״א. סעיף ה©קיעה, לפני שבת קבלת מ?ות יבטלו ©לא כך גדול, אדם1? אפלו ואם התמה. שקיעת לפני ©בת ©;קבלו כך הצבור את לזרז ומצוה ©קיעת לפני ©בת לקבל ?ספיקו ולא מנחה מלהתפלל מתע?בים הצבור לפני ©בת ולקבל מלחה התפלל1? ©יוכל אחר מרן לו ואין החמה, לקבל ©!ספיק כדי ב;חיד מנחה ©יתפלל אומרים !© החמה, קזקיעת

שלא אף הצבור עם ©יתפלל אומדים כ© החמה, שקיעת לפני ©בת לא )ב;חיד( מנחה יתפלל לאם החמה. שקיעת לפני ©בת ?יקבל !?פיק שבת ©יקבל אומדים ;© החמה, ©קיעת לפני ©בת לקבל .יספיק

יקבל כך ואחר מנחה ©יתפלל אומדים ו!© ©תים, עךבית ויתפלל

42 עפת וקהלת נרות הדלקת דיני - ג •רק מגV V * ־ ־ : T ' ­ז­ ־ T ־

לעעזות ה©בת את קבל שלא לחברו לומר מתר ©בת, שקבל מי לה. קבלו ולא ה©בת נכנסה לא ©עדין ודןקא ?מורה, מלאכה בגבורו

לע©ות מתר שבת שקבל מי לכן ל״ב. סעיף ?דלעיל ©בת הצבור אסור התמה( מפקיעת דקות וחצי ע?!רה ?©ל© )דהינו ה?זמ©ות ?ביתלצרף ©יהא והוא דאוריתא, מלאכה לידי לבוא קרוב ©אינו דרבנן

T T “ J ״ V• • T rT ״ ״ ' : I : •• • V : י T : T : T T

דבר או גדול לצרף או ©בת, לצרף או אורחים לצרף או עוברת מצוה תרומות להפר© כגון ?רבה, ה?סד לו ילדה כעת !עשנו לא ©אם

י©ראל, בארץ חלה להפריש וכן ודאי(, )בטבל ?ברכה אפלו ומע©רות )אבל מ©נה, ללחם תלות לו שאץ או מתקן אחר אכל לו כ©אץ ודוקא ונפה© בשבת יאכל אלא ה©מ©ות בבין חלה !פח© לא לארץ בחוץלסעודה כלים להטביל מתר וכן ©בת(, במוצאי הפת מ©ירי חלה

' J ־ ־* T : ־ ־ ״*T J * T ־ T 1 '״ \ T : ״ ״• * : ־ • T I

©אינו ?דבר קדרה להטמין מתר וכן אחרים, כלים לו אין אם ??רכה אם אמנם תב©ילין. וערובי חצרות ערובי לע©ות מתר וכן הבל, מוסיףלנכרי לומר מתר אבל זה. בכל אסור בתפלה, ©בת קבל הצבור

־ V T J T T * : ״ T ״* **,״ : T \ T ״־ : J T *

הצבור ©ק?לו אף ת^ה אסור ואפלו ה©מ©ות בבין מלאכה לע©ות כגון מצוה, צו־ף או ©בת צרף או גדול צרף בזה כ©!© ודוקא ©בת,

זכתן. נר או הח©מל או (י/ סעיף לעיל הנר)עץ את להדליק לזג©ות אסור ©בת ק?לו ©הצבור או ©בת ©קבל ידי ©על אף לו.

החמה, ©קעה ©לא זמן כל יום ח©וב עלץ מלרבנן, אפלו מלאכה עלץ אם ©בת, קבלת אחר עד ©שי ביום ?נו את מל ©לא אדם ולכן לפני ©שי ביום ©נולד תינוק וכן למולו, חיב הוא החמה ©קעה לא

עץ החמה ?זקיעת אחר נולד ואם הבא, ©©י ליום נמול החמה, שקיעת ©©י, ?ליל העמר ספירת לספר ©כח אם וכן ס״א. מ״ז פרק להלן ©בת, קבלת אחר גם החמה ©קיעת לפני ?רכה א?ל ®"91? יביל

הפסק לע©ות הספיקה ©לא א©ה וכן ??רכה. &ייב י39י !יםי? יב&יאר©תגמיר ובלבד כן אחרי גם לע©ותו מתר הנרות, הללקת לפני טהו־ה

החמה. ©קיעת לפני

מג עפת וקפלת נרות הדלקת דיני - ג רק8 43 v V ״ . . . - . T - - T I - . . . I - T

וביחח־ מאד, עד עצומה בשמחה ומזמח־יה ©בת קבלת ייאמר א.T * ־, T V : * T : ״ : T *״• f . - T : .

©בת, ?קבלת לעמד ך© לכו/ כלה בואי המלים את ?©*יאמרדודי״. ?״לכה מערב ?לפי פניהם לה&ך ונהגו

ד׳ פרק 9

שבת תפלות דיניT - . . . . .

פי על ונהגו ל״ז. סעיף ג׳ פרק לעיל עין ©בת קבלת בערן א.©בת. ©ל ערבית תפלת תחלת ©ל וברכו בקדי© לעמז־ האריז״ל

T ־ ״ : :״־ ״ ״ ״ ן - T ״ • ... . : - - • : • • : V : T

בליל מקום מכל בזמנו, ערבית להתפלל החל ימי כל ©נוהגין אף ב.ןהינו ואילף, המנחה מפלג הצבור עם להתפלל להקדים ;כול ©בת

©בת ?עךב ©יתפלל ובלבד החמה, ©קיעת קידם זמנית ורבע ©עה פרק להלן עין יום, מבעוד ולאכיל לקד© ומתר המנחה. פלג לפני מנחה

מחמידין ף© לילה. ודאי ?©הוא &זמע קריאת ויקרא ולחזר ס״ט, ה׳ לאכיל תאב ©הוא לא אם להחמיר וי© בלילה, דוקא ערבית להתפלל

וכדומה. בית ©לום מ©ום או ?מו לעד י©ךאל עמו את ©ומר בה חותם אינו השכיבנו בברכת ג.

ועל עלינו ופריס אומר לעמיד( בעדנו)מזגו והגן אחר אלא ?חל,©לום סכת הפורס ה׳ אתה בחך ושלום, רחמים סכת עירך יח©לים

T J 1 ״ ״ ־ T %. ־ * ־ T ־ %־ •״ T ״ ״ T T : ״ :

עמו ©ומר וחתם ©טעה ומי יח©לים. ועל ישראל עמו כל ועל עלינו• ״ • : • : •• ד 1 • ־ t ־ : ד ד t • ד : t t v ־

©לום סכת הפורס to יאמר1 דבור כדי תוך נזכר אם לעד, ישראלד ־ \ ‘״ T ״ ־ ״ ״* : 1 - : ״ ' ־ T ״ T : ״

רבי עליך ©לום ©ייאמר כדי )הוא דבור כדי אחר נזכר ואם וכו/־ - : • • : ' : י • ־ v 1 ד ד •• : ״ : ־

הפעם. עוד לחזר ולא לאמרו צריך אין לעד, תבת ©סלם מעת ומוח(?ני ן©?!רו ה©כיבנו בךכת אחר לומר קהלות ועוד הספרדים ומנהג

.,וגו השבת את י©האל

44 עגת תפלות דיני - ד פרי! מד

מה עבת תפלזית מני ־ ד פרין 45

ל?ני מכר אם לאמרו שכח לאם ערבית, בתפלת ויכלו אומרים ד.אתה ברור שאמר אחר נזכר ואם לויכלו, חוזר הברכה את שסים

V ״״ ״ T T J - V ״ ״״ ״ , : • ־ T ־ • ־־ : ״ ״ : ' ; V־ - T -ך ״ I

בויכלו !יזהר לחזיר. צריך ואינו חנה ול?!עיך השבת מ?ןך&ז לחתם ה/את. ובין אליקים בץ להפסיק

תוהו לומר נוהגים שבע מעץ ובבךכת בעךבית קדעת אתה בנסח ה.ר&ז בם, ולנוחו קז־עך שבתות ובמנחה בו, תוחו ולשחרית בה,

כדי ותכלית, ל&זמף־ בין להפסיק לצריך בו. רנוחו קלשך שבת אומריםוחללה. חם למעלה כחחר יהיה שלא

T ״ T : ־ T J ־ : ״* J V : ״

׳ןכו ויכלו הצבור כל לומר חוזרים עמית על לחש תפלת אתר ו.אפלו אומרו הצבור, עם ויכלו אמר לא ואם ובעמידה, רם בקול . « T - - . - T . . / ך . ן . .. . - . / . . . .

ויע בתורה, כקידא אלא עדות ל&זם יתכון שלא וראוי ובעמידה, מחיד סלם1? למרד אין מקום ומכל בערם, ויכלו ולומר להדר עלע אומו־ים

הקהל. עם ויכלו עיאמר כדי תפלתו. V ״ : . . T - - . ץ . - T rT

הצבור וצריך שבע, מעין בךכת צבור השליח אומר ויכלו אחר ז.לכן וחתימתה, פתיחתה עם עמו לאמרה רשאי הצבור ואין לעמד,

ולע אותה, אומרים אץ בעבת ?זחל פסה ובליל אומרה. ודחיד אץ במקום או ואבלים חתנים בבית אותה אומרים ואין לאמרה. נוהגץעלע מקום בכל אותה אומרים האריז״ל ולפי תורה, ספר בו עאץ

עשרה.־ : T T

צבור השליח שאומר בשעה לא ויכלו #אומרים בשעה לדבר אין ח.- ״ J ־ י* V T T J .״ * J V T T J ״• * J 1 *״

שבע. מעין ברכהשליא או עבת, על הזכיר ולא חל, של תפלה והתפלל טעה אם ט.

T T : ״ ״“: T 7 ־ V ״ : ״ : V T 7 ״ : •

ועד מתחלתה שבע מעץ ברכה צבור משליח ושמע כלל, התפללT J ' T J ״ ־־ ״ : ־ ־ T T J 1 ״* ״״ V - * : ״ T T : ־

לע לכתחלה מקום ומכל לצא, תפלה, חובת ידי לצאת ונונכון סופהתפלת בעצמו ולהתפלל עזבע, מעץ ?ברכת חובה ידי לצאת שליא לכרך

שבת. על ערבית

עגת תפלזית דיני - ד פרקמוT . ־־ . . . . I v

46

שכח ואם שאמר, ברוך קידם מזמורים להוסיף נוהגים שחרית בשבת י.: “ T 1 ״ • -I״ : ״ 1 ״ : ״ ־ T • : ' “ T V 1 T V r ־

שאמר ברוך אחר לאמרם שיוכל נראה שאמר, בחך ואמר לאמרםT J T J T J ״־ V V : • • T V ■ T ־ T : T J ־ * T י T V•

הים, שירת אחרי חי כל נשמת מוסיפים וכן תהלים. מזמורי שכלם כיוןT ״* % V 1T * : : ״ J י י • 1 ״״ T * J ־ ״ ״—! ־ ־ • T

מהמזמורים דלג התחלו, כבר ®הצבור ומצא הכנסת לבית והנכנסT : - ״״ : ־ : ״ ־ : : • “ V T T V V ״ : • r . . . . - . :

שידלג אומרים יש בזה, די אץ ואם עמהם, להתפלל כדי שמוסיפיםV ״ ״ J ״ ״״ ״ ־ : ״ : * V T : * ־ 1 *״ V T : ״ V : • ••

חמרה מפסוקי שידלג אומדים ל.יע ךזט־ה, מ?סוקי ידלג לא נעמתלא עדין אם ישתבח, אמר וכבר נעמת לומר עעכח ומי נעמת. ויאמר

־ ־ ! : T ״ * V־ 5 ־ ־ ־ :T ־ •ך . .-----------. /

התחיל אם אבל חתימה, בלא נעמת עם ייאמר אור, יוצר ברכת התחל־ T * “• ״. “ ״. ״ T ־ ' ״* ־ J ״ ״ : • • T . . . .

התפלה. אחר חתימה בלא נעמת ייאמר אור, יוצר בבךכתא. יחיד כל על חיוב עיש התורה, קריאת כל את לשמע מאד יזהר י

• T : ״ : ״* T ״ T J ף - » ' T .

הענה. כל התורה כל קריאת לשמע• r : “ J• ־־ T ־ T T ־־ T T

. ג אחר לאודה דאין עחחת, תפלת אחר to הוא מוסף תפלת ןמן י פועע ענקרא אף עעות עבע עבר )אם מהיום, עעות עבע

ענתעכב ומי לעו־ב. תשלומין לה אין היום עבר ואם מוסף, יתפלל יתפלל מהיום(, עעות וחצי )עע מנחה זמן עהגיע עד מוסף מלהתפלל

למוסף, מנחה מקדימין אין בצבור אבל מוסף. כך ואחר תחלה מנחהמ?חה. כך לאחר מוסף מתפיןילץ אלא

בלבו ודאגה צער לו .יע ואם עבת, בתפלות צו־כיו לבקע אין יג. לונביע ח־וקא מתר. לו, יחח זה על עיבקע ידי על ,,אם בעבת,

בימי זיאת לבקע רגיל אם אבל אסור, בו רגיל עאינו מחדע דברV T \ J T T״ •{* T ״ T ״ T ־ T ״ ־ : ״ • . . .

תורה כגון חחניות לצרך ובפרט בעבת, גם זיאת לבקע מתר ל,1הווכדומה.

V • :

שועה ת ה מפל שבת ב

מתוך להתפלל לטוב בה, יקזעה עליא עבת בתפלת מאיד יזהר יד.אמר אם בעבת, תל תפלת להתפלל והתחל שטעה ומי הסדור.

J T T V״ : ״ ״ • • ! • ״ : ־ “: :t״ ' T •

ברכה אותה גומר במנחה, בין בשחרית בין בעךבית בין חונן אתה

בעךבית "אתה״, רק אלא ״חונן״ אמר לא ואם שבת. לתפלת וחוזראתה לומר כונתו שהיתה אף אחד, אתה או קדשת אתה מסים ומנחה

: t : ־1 ״ T ־ T״ : t v 1 - ' t v t * t ז ז T ~ ־ ־

שהוא יודע רדה אם אתה, בתבת חיל1מו #אינו ?#חרת אבל חונן,אם אבל מ#ה, ישמח יאמר אתה, תבת התחיל בבונה ושלא עבת

T ’ 5 ־ J V : T ־ T ״* ׳־ ״• ״ T ־ : * ־ T *J V

חונן אתה ?ר?ת גומר חונן, אתה לומר והסבון תל לשם כונתו רדתה אפלו תל של ברבות משאר ?אחד התחיל ואם מ#ה. ישמח ומתחיללתפלת וחוזר ברכה אותה גומר ענץ בכל אחת, בתבה רק התחיל

- ״ : ״ ״• : T T : T ,״ T J * T : ״ “ T ״* : 1 ״ : ״

חונן, אתה והתחיל החזרה בתפלת שטעה צבור שליח אבל שבת.־ ־ ״ ״ : ’ T T V • ״ • : T T ־ :J * J T T ־ ״ T ' ״ • •

פוסק היחיד אפלו מוסף ובתפלת שבת. לתפלת וחוזר נדד מפסיקשבת. לתפלת בתוכה)חוזר שנןכר בודה באמצע

רגליו עקר שלא עד נזכר אם ב#בת, חל #ל והתפלל טעה אם טו.T T ״ :J״ ״ • J V ״ T ״ T ; - I - T

הזכיר ואם לריאש, חוזר רגליו עקר ואם שבת, לתפלת מיד חוזר• : T * ״ ״ J ״ T״ T * : T ״, T . . .

או ה#בת ביום במנוחתנו נא רצה שאמי כגון תפלתו, בתוף שבת ע?!ןברכה קבע שלא אף יצא וכדומה, הזה השבת ביום והחליצנו רצה

J ״־ : ־ ״“ן ״ T I ־ : V ־ T ־ ” : ״ . - lT ... | - T T V

רחזיר בה שנזכר הברכה ץמר החיל, בךכות באמצע נץכר ואם לשבת, ויש שבת, לשל ויחזיר to יפסיק ברצה בזכר אם וכן שבת, לתפלתחובה. ידי ויצא ויבוא יעלה שם שאומרים במקום שבת שיזכיר אומרים

T t ־ • ־־־: V י .״ T ״ V : ״ T ־ : I T־ t V״ T ״* J ״

מוסף, ובקרבן יום ?תמידי חובותינו לפניר ונעשה אמר אם ?מוסף וכןיום והזכיר #בת תפלת והתפלל וטעה בשבת #חל טוב ביום וכן יצא,

T T״ : ', T V ־ :T T : T ״ :J״ ־ ,־ ־ * T ״ :

טוב יום תפלת והתפלל וטעה בשבת הדין וכן יצא, ויבוא, ביעלה טוב“ T T J T ־ : : . T T T : V • * ״ : ״ : : • -

יצא. באמצע, שבת והזכירT T ־ : V T T ־ * : • :

?ערבית #התפלל ?גון בזו, זו של והחליף #בת ?תפלות הטועה טז.בתפלה ומתחיל פוסק באמצע נזכר אם בו, וכיוצא מישר,״ "י#מח

.י# מוסף ?תפלת אבל ;צא. ה#בת, מקד# ?ר?ת סים ואם הךאו;ה, ו!# !צא, לא מוסף בשל ךת1או או ?אחרת אותה החליף #אם אומריםויכון צבור משליח החזרה י#מע ?צבור מתפלל ואם #!צא, אומרים

מז עגת תפלות דיגי - ד פרק 47. ״ ... ... . . . . - T

אחר ונזכר אחרת, תפלה הספלל מוסף בנןקום לאם חובה, ידי לצאת קךבן פניך1? ונעעזה יאמר חנה, #התחיל ?)דם האמצעית ברכה #?נםבתוך גם הזה הנסח את הוסיף1? #;בול אומתם ונ# בזה. ויצא מוסף

רצה. ברכת שחוזר אומרים יש חל, של או שבת של פלל1הו אם נסתפק אם יז.

חוזר. שאינו אומרים ויש רגיל, שהוא כמו אמר דמסתמא לראשד ד ד : • t : ־ 1 : v ״ **: : * v •״

ה׳ ■רק

קדוש הלכות״זכור #נאמר בדברים, ה#בת את לקד# התורה מן עשה מצות א.

u 1 ״ •״ ־ : ״ : t״ • v ד ־ ־ ‘ : • v ' ד : v v ד ־

שבת זכירת ידי על בכניסתו זכרהו ־ לקד#ו״ ה#בת יום את זכיךה שדנהא צריך סופרים ומדברי ס״ב(, ז׳ פרק להלן )ועין בקדוש,

על או ה!ין על לקך# צריך התורה שמן אומרים ו.יש נין. כוס על זומדרבנן. אלא אינו הנין נועימת ורק הפת,

לא המקך# שמא שהסתפק או הנץ, על קד# אם ספק לו נ# אם ג. כבר אם ויקד# נחזר לא בזה, וכיוצא קדו# חובת ידי הוציא1? כון

השליח #אומר #בע מעין לבו־כה #התכון או שבת, תפלת ר׳ספלל אלא התורה, מן קדו# חובת ידי בזה #יוצא או?ךים ך# ?ייו י׳צבו

על יקד# אפ#ר אי ואם אפשר, אם אחר מאזים הקדו# את י|מע וחתימה. בפתיחה ומלכות #ם הןכרת בלי הקדו# של הנסח ויאמר הנץ,

האנשים את מוציאות הנשים פיכך1? התורה, מן בקדוש דדבות נ#ים ג♦והאי# הנץ על וקדשה ערבית הןנפללה שהיא אף קדו#, חובת ידי

לצאת יקנו והם להוציאם שיתכון ובלבד קד#, ולא התפלל לא עדץד אנ#ים תוציא לא #הא#ה נכון צניעות מ#ום אמנם קדוש. חובת י

T י T ״ : ״ T J T •״ ״־ : * T V ־ ״ : T *

48 קרוע הלכות - ה פרק מח

מטקדוש דולפות - ה !דין49

האשה שאין אומרים ויש ביתה. מבני הם בן אם אלא קדוש, חובת ידי וקד&ז התפלל שהוא אף האשה את מוציא והאי© האיש. את מוציאה

בןה. מחמירין לי# קד#ה, ולא התפללה לא עדין והיא הנין עלד הפקחים ביתו ובני אשתו את להוציא רכול בקדועז חיב הסומא ד. י

ויוציא גדול ©הוא פקח יקדש ?זלכתחלה אומרים ויש קדוש, חובתד כלם את בכך. נחלשת הסומא ?זל דעתו אין אם קדו&ז, חובת י

לצאת שיכונו הקדו&ז לפני ביתו לבני הבית בעל שיזכיר הנכון מן דו.לד כלם וישבו בדברים, השבת את לקדש התורה מן עעזה מצות

r 1 ־ ־ : • - . r״ V ־ “ T : ‘ T ״״ ' ״: T \ I : -

ועין ומלה. מלה כל היטב וישמעו ואנה, אנה יסתובבו ולא השלחן“ \ : 1 T : ״ : : J T T T V T * : : “ ״ J T * T * T ״ "**

ל״ד. סעיף להלן מ#ום סופרים מדברי בקדוש רובין ?זבת מענץ היודעים וקטנה קטן ו.

קדו&ז, חובת ידי ?דלה 'אי גדול להוציא יכולים אינם אבל חנוך, וכן אחד ויום שנים י״ג בן וקטן התפלל. לא והקטן שהתפללו אף

ספק .יש ואם התורה. מן בקדוש חעין אחד, ויום ?זנים י״ב בת קטנה חובתן ידי ה?דרלים את מוציאים .אינם ?זערות, ב׳ הביאו לא ?זמא

הא?יה או האיש ואם בזקנו. &ער לברי לו ?זיהא עד הלילה, בקדושב׳ הביא אם ;דוע ?זאץ אף להוציאם הקטן !כול עךבית, התפללו

חולקץ. דע שערות,בלחש, במלה מלה הקטן עם תאמר לקדש, יודעת האשה אין אם ז.

לפניה. לחם או יין כוס ויהאT V T J V V 1 ״ ־ ״ *

יכול לאכל תאב אינו ואם מיד, ולאבל לקדש ימהר לביתו כשיבוא ח.J T V J ״ : *־ ״ : ״״* : J T * VJ V ״ ״* T VJ V *• T

או בית עזלום משום בזה .יש אם אבל ?זיךעב, עד מלקד&ז להמתיןמד. ויאכל יקך# לאכל, תאבים ?זהם אוךחים או מ?זךתים בביתו ?ז!עז

מפלג ואפלו ולאבל, ולקדש יום מבעוד ?זבת לקבל אדם רשאי ט.)כגון יום מבעוד סערדתו ל?מ'ר רכול כן, ל?ני לא אבל המנחה,

כך ואחר ה?זבת(, כניסת לפני הערב ארוחת את ?זמגי?זים חולים בבתי

50קדוש הלכו־ת - ה #רקנ

צאת לפני שעה חצי תוך לאכיל !יזחיל ליא אבל ערבית, יתפלל לפני יקדש שלא אומרים ויש שמע. קריאת חובת מ$ום הכוכבים

ויאכל, יקך# כך ואחר יום מבעוד ?ו־בית להתפלל דכול ערבית, תפלת ויזהר הכוכבים, לצאת שעה חצי תוך אפלו לאכיל להתחיל מתיתן

תוך לאכיל :תחיל שלא מחמיתן ו:ש בלילה, שמע קריאת ולקריא לחזירבלילה. שמע קריאת ?ייקרא עד הכוכבים, לצאת שעה חצי

ויאכל הכוכבים צאת עד סעודתו למשך שיזהר וסוברין חולקין ו:# ואם המזון. בברכת שבת ן:ןכיר להחמיר, ראוי וכן בלילה, פת כזיתאם בלילה, פת כזית עוד לאכיל יכול ואינו יום מבעוד סעודתו גמר

T ־ T J ־ J J ״ VJ V T ־ “ ״ ״ ״ ״ : T '

והחליצנו, רצה להזכיר צריך למוץ היום, משקדש המזון ברכת מברךמזכיר. אינו ולרמ״א

: T J T *״ : ־ ״

יום, מבעוד יקד# לא שבת, בליל מצוה בר ונעשה ?זה}דיל קטן י. :חזיר לא יום, מ?עוד קדש ואם הכוכבים. צאת עד :?תיו אלא

צאת אחר שמקדש ממי קדוש י?זמע אלא הכוכבים, ?צאת ויקדשפת. כזית שוב וייאכל הכוכבים

ואפלו שיקדש, עד החמה משקיעת מים ואפלו כלום לטעם אסור יא♦ ?זבת קבל ואם ס״ח. סעיף להלן עץ ב?זחתת, הקדו# ל?ני

?זיקך#ו, עד כלום ל?זע'ם אסור נתת, ?זהלליקה א?זה וכן יום מבעוד לפני במים הפה את זנ\ף1לז מתר אבל סכ״א. ג׳ פרק לעל ועץ

;טל ואינו סעודתו לפני ?זעה תרופה לקח צתך אם וכן הקדוש, לשתות שצריך חולה וכן מים. עט2נ עם לבלעה מתר מים, בליא לבלעה

עד להמתין :כול אינו וכן בעצמו לקד&ז :כול לאינו וכדומה, תהאם סכר בלי ?זיהא וישתדל הקדו#, לפני ל?זתות מתר לו, עזיקדשו

אפשר.T J V

ב. לקדש יכולה ואינה למים, מאד צמאה והיא נרות #הדליקה אשה י* V T ״ : ״ T״ : •״ ״ : " T . . ד . I . . T . .

#לה, ?זיקדשו עד להמתץ וליא בעצמה לשתות ?ימיזרת או?ותם :הכוכבים. צאת עד מים

נאקדוש הלכות - ה פרק51

לאכל מתר ה/ סעיף כדלעיל בקדוש וחיב לךזברןד #הגיע אף קטן יג. לתן לגדול מתר ואף צמא, או רעב הוא אם הקדו# לפני לל#תות

ובדומה ממתקים הקדוש לפני לאכיל לו לתן אין אבל לאכיל, מדים לודעבונו. מחמת להם צךיך כשאינו

ןשתה ]אכל עבר ואפלו טעה אם הקדו#, קדם לטעם שאסור אף יד. לטעם לו לאסור שנזכר, בעת מד לקדש צךיך ,סעודתו תמר

הבאה פת או פת כזית הקדוש אחר ליאכל שיקדש, עד משנזכר כלום ואם סעדה. במקום קדוש #יהא כדי :ין, רביעית י#תה אל בכיסנין

ומספיק פת לאכיל צו־יך שאין אומדים :# המזון, נדכת אחר מד נזכר ופורס מד לה?סיק ח:ב קד#, שלא אכילתו לאמצע נזכר לאם בקדו#.

מבעוד לאכל התחיל אם לכן בסעודתו, :משיך כך לאחר ומקד# מפה לאם ומקד#, מפה ופורס אכילתו את להפסיק צרך החמה, ל#קעה ילם בדכת בלא הקדו# ובךכת ויכלו אלא אומר אינו תחלה :ין #ותים היו

שלם אחד לחם או שלמים לחמים שני יקח :ין לו אין לאם ה:ין, יבךך ללא הקדו# ובדכת ליכלו ליאמר פרוסות, שתי או לחם ופרוסת

מברך אינו ה:ין על מקדש אם שאף אומרים וי# המוציא, שובסעיף כדלהלן פת כזית יאכל כך לאחר להקל. ברכלת וקזפק המוציא,

נ״ח. ממנו, שטעם לפני לנזכר הקדוש לפני המאכל על וברך שטעה מי טו.

כוס על יקדש כך לאחר לבטלה בךכתו תהא שלא כך מעט יטעם:יו•

לפני ידים נטילת על וברך ידיו ונטל שכח #בת בליל אם טז.״ T ך “ ד ; ־ T T ־ ** : . . . - ד - . . - ו ״ . .

מאחר קדו# י#מע ולכתחלה ה:ין, על יקד# לא למרן הקדו#, ללדמ״א הפת, על :קד# לל, #יקד# אחר אין לאם מאקזתל, ואפלו לטל צךיך ואין הפת, על יברך כך אחר ומד לישתה ה!ין על יקך#צרך לכתחלה אבל ע׳׳ה(, סעיף להלן עין )ובשחרית דיו, את #וב

52קדוש הלכות - ה פרקגג

ברכת הפת על מתחלה ברך ואם :דיו. לטל כך ואחר ודין על לקד# הקדוש בדכת מ;ד יאמר קד#, לא שעדין נזכר #טעם ולפני המוציא,

המוציא, בדכת בלא הפת ייאכל כך ואחר ויכלו, ?לא מעזנה לחם עלויכלו. ייאמר היעודה ובתוך

>מחר ת#לומץ לו .יש במזיד, בין בשוגג בין בלילה קד# ליא אם יז. אך בלילה, כמו הקדוש ובךכת הגפן פרי בורא ומברך היום, כל

לצאת ויכון ו־בא, קדושא חובת ידי גם בזה ויוצא ויכלו, אומר אינו לפני ?שחרית הקדו# אחר נזכר ואם היום, ושל הלילה של קדוש ידי

בורא ?ליא הקדו# ?ך?ת עליו ףיאמר !ין כוס עוד יקח לפת, ;דיו שנטל ?דלעיל דינו המוציא, ברך או ;דיו שנטל אחר מכר ואם הגפן, פרי

ואם י״ד. סעיף מלעיל דינו אכילתו שגמר אחר נזכר ואם ט״ז, סעיף #ם הזכרת ?ליא הקדו# !ל הנסח ה!ין( )על ייאמר השמשות, בין מכר

וחתימה. בפתיחה ומלכותT . - ד . . . ; -

על יקדש שבת בליל לו, מזיק שה:ין או לקדוש לו:ין אין אם ידו.כך ואחר ידים, נטילת על ויברך תחלה ידיו #יטל דהינו הפת,

.,־“ ״ ־ : J T T , V ״ T ״ T ־ ־ 1 ״ * : T “ ־ ' : “ “ T ’

כך ואחר בוצע, ואינו המוציא ומברך ויכלו ואומר הפת על ;דיו מניח שאר על ;קדש פת, גם לו אין ואם הפת. ובוצע הקדוש ?ך?ת אומר

דשחךית ובקדו# ס״ח. ז׳ פרק להלן עין מדינה, חמר הם אם משקיןע״ד. סעיף להלן עין

אחר בצמצום רביעית )להינו :ין #ל אחד כוס ךק לו :ש אם יט.:# ואם הפת, על ?ל;לה ויקד# להבדלה :ניחנו המים(, מזיגת

?לילה יקדש ס״ח, ז׳ פרק כדלהלן מלינה חמר שהן משקץ #אר לו יקזיש :ץ, של כוסות ב׳ לו יש ואם משקין. #אר על ו:?דיל היין על

חמר על :עשה שחךית וקדו# ה#ני, על ו:?דיל הראשון על ?לילה פת, או :ין לקנות כסף לו רש פת לו אץ ואם הפת. על או מדינה

עליו. ויקד# והיום הל;לה לסעודת פת יקנה

גגקדוש הלכו־ת - ה !די!53

ה*ץ )י*)הקדוש סדר את עליה דתן רו!לוון, על פרוסה מפה #תהא צרו הקדו# קד־ם כ.

הפת את להשאיר וטוב אחרת, מפה עליהם ויפלס מעזנה הלחם צריף בכיסנין, הבאה פת על ?מקדש גס המוציא. ט־כת אחר עד מכסה

יגלהו כך ואחר ויכלו, ויאמר יכסהו הפת על ?קדש ואם לכסותה. זה ודין הקדוש. וברכת המוציא ויברך שוב ויכסהו עליו מ־יו ב׳ ו!ניח

שלישית בסעודה שגם או?!ךים מעז טוב. ?יום וגם שחרית ?קדו# גםהסעודה. לפני מקדש שאינו אף הפת את יכסה

מלאכיו ?י כך ואחר עליכם, שלום הקדוש לפני לומר נוהגין כא. ונהגו וגו׳, ימצא מי חיל אשת פרק כך ואחר וגו/ לך יצוה

אחסר. לא רועי ה׳ לדוד מזמור גם לומר הספרדיםT : V ׳ * T : : י * 1 ־ T : ־

אומרים .יש יותר(, הלג)או ך?יעית שמחזיק כוס נוטל כך אחר ■25 מ?חוץ ושוטפו מ?פנים ומדיחו גרם, 150 אומרים דש ?דם 86

ואין גדולה כוס אלא לו ?שאין ו?דיע?ד ל?ךכה, הכשר מין וממלאו ך?יעית אלא בו אין אפלו עליו לקדש :כול למלאו, כך !ין מספיק לו שרבו ו!ין מים, הךבה בו יתן לא אבל מים, ?מעט למזגו ונוהגין !ין.לקדש אין ולכן הגפן פדי בורא עליו לברך אין הספרדים לפי מים

עליו.T T

פעמי, חד לשמוש העומד בכוס ישתמש ולא נאה, כוס אחר יהדר כג.כלל, כוס לו אין ואם זה, ?כוס יקדש אחר כוס לו אין ואם

#?בקבוק. ה!ין על יקזיש בין סדוק, או פגום או שבור יהא שלא שלם, הכוס שיהא צריך כד.

טס לו ?שאין ו?ךעבד ?בסיס, ובין ?דיפן בין העליונה בשפה התחתון בחלק נקוב כוס אבל שלם. אינו אם גם לקדש אפשר אחר ואינו שנסדק זכוכית כוס וכן ולמטה, הנקב מן הלג רביעית לי?” !איני

?דיעבד. אף לקדוש פסול חמים, משקים מחזיק

54קדוש הלכות - ה פרקנד

רק ואפלו זה, מ!ץ כבר ##תו דהינו פגום !ין על יקך# לא כה. לא הבקבוק מן #תו ואפלו ק#, ידי על ואפלו מעט, ממנו טעמו

ה?יו את לתקן ואפשר עליו. ויקד# כים לתוך #בו ה!ין את ימ\ג רביעית בו שי# מבקבוק או מכיס !ין מעט עליו וסיף’# יז־י על הפגום

בו #־# מכוס מים ה!ץ על ינוזג אחר, לו!ץ אץ ואם פגום, שאינו !ין ראוי היין שיהא כך מים הו־בה ימזג ולא ממנו, שתו שלא ךביעית

את לתקן אפ#ר #אי הדחק ובשעת כ״ב. סעיף כללעיל לברכה עלץ ;צא פגום, !ין על וקדש #כח אם ןכן פגום, על!ין לקד# אפ#ר ה!ין, לא למצוה, #וב בו לה?זתמ# וריצה ה!ין מן #תה )אם חובתו. ידי

י#פ'ך כך ואחר מהבקבוק !ין מעט עליו יוסיף אלא לבקבוק, !חזיתולבקבוק. ה!ץ כל את

מצוה ולכתחלה לקדו#, ומ#בח טיב יין לברר המבחר מן מצוה כו.\ J T ״ T : \ ־ T * 1 : ״ 5 1 * “ J ״ : ־ : ' 1 ״ T ״ : T

לבן, כ!ין מ#בח #אינו או אדם לו!ין אין ואם אדם, !ין לקח לקד# ומתר להאדימו. כך אדם עליו!ין יתן ולא לבן, !ין על מקן#ץ

מן מצוה אבל #בת, בערב הענבים נסחטו אם אפלו ענבים מיץ על1 T - J • ־ ־ : • ״ ״ : : T ־ : I . 1 ; . T / T . V V : * T

!ץ על לקך£י מתר וכן יום. ארבעים עליו שעברו !ץ על לקד# המבחר אומרים ן!# למ^קו, ןב# או סכר מעט בו #נתן !ין על או מבשל

לכתחלה. להרזמיר ןךאוי עליהן, ?!קד#ין #אין מחמת קצת מםךיוו #הוא כגון רע, #ריחו לץ ?ל ?!קז־שץ אין כז.

לו !# ואם הקדו#, לפני יטעמנו כחמץ ריחו ואם רע, ריח #קלט אפלו לקדו# פסול ?חמץ טעמו אם אבל עליו, מקדשץ !ין טעם

ריח!ין. לו #!# אף בןיעבד, נחשים שאין הזה בזמן ואפלו ?!גלה, #ה;ה !ין על מקדשין אין כה.

מועטת, שעה ??גלה אפלו להחמיר !# ולכתחלה בינינו, ?צוייםעליו #עבר או וטעמו ריחו בנ#תנה אם כי פסול אינו בדיעבד אבל

T •S : ־ ״ ־ ־ : ״״ T ־ : * : ״ ״ T ״* ״ : : T V״ T T

לא אם מקרר, או ארץ בתוך מגלה עמד ואם מגלה. כ#ה;ה אחד לילהעליו. ?קדשץ וטעמו ריחו נ#תנה

נהקדוש הלכו־ת - ה רין559

עךבית. בו שהתפלל מגבעת רחביש העליוו בגד ילבע כ&זמקד&ז כפז. מד יס!ע ולא לימינו, ונוזננה בעתי•;דיו הכוס את נוטל המקדש ל.

זקופות כעאצבעותיו ימינו t על הכוס את להעמיד ונכון שמאל,אדם, כל שמאל שהיא עלו בימין נותנה ימינו יד ואטר הכוס. סביב

* V 9 • T : ״ : ־ *״ ״ J ־ • : T״ : T T T

ידיו על יש ואם אדם. כל ימץ שהוא בשמאלו שיאחזנו אומרים ויש•״ : : • V ־ :T T T I V : * V : • ־ ״ T T

מתר מדיו, גבס או תןזבישת !ש ואם הקדוש, לפני להסירם נכון כפפות בו חתן טפח, השלחן מעל הכוס את להגביה צריך הכוס. את כך לאוזיז

ממנו. ד?תו עלא:סיח עיניו תלים, מי על מעביט נקי המקום יהא הקדוע עבשעת יזהרו לא.

וכן וכדומה, רגלים וממי מצואה נקיים עאינם וחתולים ומבגלים יהיו העומעים וכן לנקביו, צריך יהא שלא נקי גופו שיהא צריך

לנקבים. צריכים לחיו עלא נקי יהא וגופם נקי במקום )ועין וגר, השמים ויכלו העשי יום באמירת הקדוע את מתחיל לב.

העומעים וכל שהמקדע נהגו ןחספו־לים כ״א(, סעיף לעיל הקדוע אומרים ולרמ״א הקדוע, סוף עד ויכלו עאומר מעעה עומלים מן ויש השם, לכבוד קצת עומדים ויכלו כשמתחיל ורק מיעב

עיניהם יתנו ויכלו וכשמתחיל הקדוש. כל לעמד ענהגו האעכנזים וראוי ל/ סעיף כללעיל בכוס עיניהם יודננר הקלוע ובעעת בנרות, סעיף לעיל עלן קדוע, חובת ילי לצאת לשומעים תכיר הקדוע על?ני

בוךא ואומר לחיים השו?ןעים כל ועונים 131? ,סבי אומר כך ואחר '׳ההקדוע. וברכת הגפן פו־י

:צא, לאזניו, העמיע לא ואם לאזניו, הקדוע את להעמיע צריך לג.בלבו, הרהר רק אלא הקדוש( בר?ת בעפתיו)את בטא לא ואם

יצא. ל;אT T

ה׳. סעיף לעיל ועץ רם, בקול יקלע חובה ילי אחרים מוציא אם לד.אחר שמו וברוך הוא ברוך :ענו שלא הקדוע לפני ולזחירם

קרוע הלכות - ה מרקנוI . י ״ ; v V

56

ללא &זמו, וברוך ־הוא ברוך וענו עברו ואם שבברכות, השם הןפדת ידי שאו ל״ו(, סעיף להלן )עין וחתימה ומלכות עם מלע&ע החסירו

?שיל ללא הברכלת, על אמן רזננו שוב. ולקלע לחזיר ואין קדוש חלבת מפי מין ברכת על אמן ענ:ת שתכלה עד הקדוש על בברכה המקלע

אפלו ובדיעבד אמן. בעדת המאריכים ביניהם :ע אם גם העלמעים, כלחלבה. ידי לצאת התכלנו אם קדוע חובת ידי אמן;צאו ענו קיא

אל רבים ביתו שבני מחמת המקלע, את לע&ע אפער אי אם לדו. יקלעו מהברכה, לתבות אותילת בולע אל בלעלנל מגמגם עהוא

הקדוע, ברכת את בלחע יברכו בזה, אפשר אי לאם אחר, כוס על על אמן :ענו ללא המברך, ע?:ד ?כלס עיניהם יתנו הבתה ובעעת המקלע עעתה מה על ליסמכו ה:ין מן מעט רטעמו המקלע, ברכתפתיחת מלבד הברכה נסח את המקלע עם אלמרים ואם לגמיו. מלא

: \ : V . . . . . T ־ - \ ־ : t t . : - : . -

אבל קדוע, חובת ידי יוצאין כראוי(, זאת )שעומעץ וחתימתה הבו־כהעם הקדוש כל את עמו יאמרו או המקלע, מן הכיל ישמעו לכתחלה

והחתימה. הפתיחה־ ־־ : t • : ־ ד ״ ן

)שם הקלוע על להחתימה הפתיחה את רק עמע אל אמר אם לו. את עהשמיט אף קדוע חובת ילי :צא שבת, וקדשת ומלכות(

חלבת ידי יצא הגפן, פרי בורא ברכת את כלל עמע ליא ואפלו העאר.* : T “ ־ : • V T : • T ״* ־ : י : * “ T T . V ;

הגפן. פרי בלרא עינדך על ה:ין מן לטעם לו אסור אבל קלוע, אלא עבת, ממחלל שעלמע ילי על קדוע חלבת ידי לצאת אין לז.

אינל לאם )בלווע(, במלה מלה המקלע עם לייאמר :ין כוס יאחזהפת. על בצנעה יקלע כוס:ין, על לקלע :כלל

אין:כול לכן לעלן, אלתו שמבין לללקא לעלן, ?כל לקלע א?שר לח. לשון מל?ד לעלן, אלתו מ?ינים הם כן אם אלא אחרים להלציא

ו?לבד מבינים, עאינם אף חובה ילי יל?אים שהשומעים הקלעאם ?לחש במלה מלה המקלע עם עיאמרו לראוי לקדוע, ש:קשיבו

להם. אפשר

נזקדוש הלכות - ה פרק57

ל&זתות המקדע )צריף מ:שב, הנין מן שותה הקדוש !סיס אחר לט.י דהיבי לגמיו מלא ה?ןקדע עי?זתה אומרים רש רביעית, י

רביעית. לשתות צריך אדם, בני מסתם יותר גדול יו9&ז ואדם רביעית,: * • : T * V T T •• ״ : T : •״ I . t ' 7 T . ; . .

- מעזעיי יותר סופה ועד &זתיה מתחלת יעהה ולא ומצוה רביעית. ת^ אחד עיטעם מוטב נץ מעט לו נעז ואם הקדוע. ממס כלם שיטעמו לקדוש למחר הנותר שישאר כדי כלל, יטעמו לא והמסבץ כשעור

לשתות לאחר יתן ממיו, מלא ל&זתו־ת ;כול המקדש אין ואם והבדלה.מלא לעתות יכול עאינו מי יקדש לא לכתתלה אבל לגמיו, מלא

: \ : T ' ״־: T * : “ : T : ״,1־ * V״ • T ־ J J

מלא לשתות שיכול למי לקדש יתן אלא הבית, ראש הוא אפלו ל?מיועתית לגמיו, מלא לעתות עיכול מי אין שאם אומרים ויע לגמיו.

% : T V . I . . . . . . . . . . . T ״ : : \ : T / ; . -

לא לגמיו, מלא הקדרעז מכוס עתו לא ואם לכשעור. מצטךפת כלםד ש:צאו אומרים ונש קדוש, חובת ידי :צאו לחזר׳ אין ומספק חובה, י

קדש. לא עעדץ מאחר קדוע ישמעו אפשר ואם אחר עד הקדוש אחר בדבור :פסיקו שלא והמסבים ה?קדש יזהרו ».

אחד או המקדש שטעם קדם ואם לגמיו, כמל:א המקזיע שישתה :צאו הסעודה, או הקדוע לצרך שלא בדבור המקדש ה?סיק מהמסבים,

לחזר צריך אבל הקדוש, בר?ת עוב לברך צריך ואין קדוע, חובת ידי בלי לשתות יכולים שהמסבים אומרים דש הגפן, פך בורא ולברך

בדבור. הפסיקו לא אם ברכהא. בדעתו הנה ולא ממנו, שטעם קןם המקדש של כוסו נ?זפך אם »

כוס להביא צריך הקדוש, ממס חוץ נין לעתות עברך בעעה הקדוע, בך?ת ואמר לחזר צרך אין אבל הגפן, פי־י בורא ולברך אחר לגמיו כמלא עותה ל?יתות, מהם אחד וכון ה?םמן ל?ני נין .יש ואם

כלם. ויצאו ברכה בלי ממנוT \ : T : T T : • : V *

כ. אם נין, בו שאין ונמצא נין מ שנע בחשבו הכוס על קדע אם »אלא ולקדש לחזר צתך אין מקום, באותו מדינה חמר ט ה;ה

או חמץ או מים בו נמצא ואם וישתה, בדברו נהיה שהכל עליו יברךT J 1 ״״ V T T״ ־ : T 1 : ״ V • • T : * • J V i • : T

ולחזר דן בוס לקה צריך מקום, באותו מדנה חמר עאינן משקץ שאר מצעה מתחלה בדעתו דדה ואם הקדוע, ובךכת הגפן פרי בורא ולברך פו־י בורא ולברך לחזר צריך אין הקדוע, מכוס חוץ :ץ ל?זתלת שקדע

הקדוש. בךכת רק אלא הגפן לפטרו פון אם הסעוןה, שבתוך ה:ין פוטרת קדוש על היין בךכת מג.

מכוס כשטעם לדלקא הסעודה, בתוך :ין לעתות עדרכל אל ואם לגמיו, כמלא ה:ין מן עתה אם משקין מיני כל פוטרת וכן הקדוע.

עיון. צריך ,בעלמא ?זעימה רק טעםקעודה 01נ«ק3 קזיוש

אחריו, סעד ולא קדע אם ולכן סעודה, במקום אלא קדוע אין מד.קדוע, ידי ;צא לא לילה, באותו כלל לאכיל רוצה אינו אם אפלו

דעתו שודה בין אחר, בבית או בחצר ואכל זה בבית קדש אם וכן בו שקדש בבית לאכיל דעתו עודה בין אחר, בבית לאכיל מתחלה

אכל ולא זה, בבית אחר בחדר או אחר בבית לאכיל נמלך כך ואחר עקדע במקום :ין רביעית ה?יס אל מזיגורג, מיני או פת כזית

ואפלו כלום לטעם ואסור קדוע, ידי ;צא לא נ״ח-נ׳׳ט, סעיף כזלהלן ויש האחר, בבית שיאכל קןם ולקדש לחזיר וצריך קדוע, על מה:ין

ולקדע, לחזיר צריך אין אחר, ?בית לאכיל ד?תל ודה עאם אומריםמאחר. הקדוע ומספק:עמע

משם לראות :כול האחר בבית אכילתו בשעת שאם אומרים :ש מה.מקצתו, רק ואפלו חלון דרך אפלו בו, שקדע המקום את

ודה לא אפלו קדוש, לע?:ן אחד ?מקום אלו ?קומות עני חעו?ים ודחיד ע?יל עאין לדוקא ולקדע, לחזר צריך ואין מתחלה, לזה דעתו

זה על לסמיך לאין ביניהם, מפסיק הגשמים ו?ימלת החמה ?ימלת הקבועלאינו בהכרח לכך שהצרך הלדוק ??זעת ?דיע?ד רק לחצר, מ?ית אפלו

58 קדוש הלמ־ת - ה פרק גדו

נטקדוש הלכות - ה ןךי,59

במקום מאחר הקדוע לשמע :כול ואינו הקדוש, במקום לסעד ;כולהשני•

קרוב אחר בבית לאכל הקדוע ב?זעת ד?תו ?זאם אומו־ים וכן:ש »ו.שקדש, מקום באותו המקדש את משם ל&זמע ;מל שה;ה ל?זם,

סעודתו במקום נמצא ?זאינו י9 על אף סעודה ל?קום נח?זב זה הריוכדלעיל הדחק וב?זעת בדיעבד אלא זה על לס&ך ואין הקדו&ז. ב?יעת

מ״ה. סעיף או השני, בחדר ואוכל זה ןחןר וקד&ז אחד ןבית חדרים ?זני מז.

לכר דעתו היה לא אם )בעליה(, באגרא ואוכל בארעא שקדשJ T J ” J ״ J י : T T !“ 1 י T ; » - T T ' T

ואם ולקדש, לחזר וצריך קדועז ידי ;צא לא מקומו, את רואה לאינו את רואה ?זאינו פי על אף ה?זני בחדר לאכיל ?זקדש בעזעה דעתו ה:ה

צןיך אץ מתחלה, לכך דעתו ה;תה ולא ?!קומו את ?זרואה או מקומו, במקום כזית ייאכל אלא כן :עעזה לא לכתחלה אבל ולקדש, לחזר

דעתו אם לכתחלה זה על ל?מ'ך מקומו;כול את רואה גם ואם ?זקדש.מתחלה. לכך

T J ״ : • י T

טךקלין הוא אפלו אחרת בפנה לאכיל ונמלך זו בפגה קדש אם »ח. אלא כן .יע?זה ליא לכתחלה אבל ולקד&ז, לחזר צריך אין גדול,

מוית לאכיל הקדוש ב?זעת ד?תו ודתה ואם ?זקדש. במקום כזית ייאכל המקד&ז את לשמע ?זק?זה כגון ?זם, לאכיל לכתחלה ;כול אחרת,

אפלו במקומו, כך אחר לאכיל דעת על הקדוש ל?זמ'ע אליו ומתקרבוכדומה. יעזיבה ?זל אכל חדר כגון גדול במקום

שירדו או בבית, לאכיל ורוצה ג&זמים וירדו בסכה קדש אם מט.ד: T \ ־ *,•״ ־ : : T ״ : v : V v------1 ... ' :

אם בסכה, לאכיל ורוצה הג?זמים ופ?קו בבית וקד&ז געזמים רק אלא מפסקת הבית מחצת ?זאץ לבית סמוכה או הבית בתוך הסבה מחוץ הסכה ואם שם, קדש ?זליא אף ?זם לאכיל ;כול הסכה, מחצתמקום את ?זאוכל ממקום תאה ואינו מפסקת הבית .ומחצת לבית

60קדוש הלכות - ה פרי!ה

ואחר עקדע במקום דן רביעית יקזתה או בסכה כרת ייאכל הקדוש, ת9מ אפלו כזית עם לאכל ;כול אינו ואם העני, במקום ייאכל כך

;כול ואינו :ין, ךביעית עם לעתות ;כול אינו וכן ?כיסנין, הבאהקדוע. בלי שם ייאכל העני, במקום מאחר הקדוע לעמיע

ואפלו £צר זמן אפלו :פסיק ולא מ:ד, הקדוע במקום לאבל צךיך נ. בין ללמד אין וכן הקדוע(, לפני הכיל ;כין )אלא הסעודה, לצו־ך

לבךכם מתר הקדוע, לפני הילדים את ברך לא ואם לקזעודר הקדועלסעודה. הקדוע בין

מ;ד, שם לאבל בדעתו ודה אם לסעודה, הקדוע בין הפסיק אם נא. ה;ה לא אם וכן באנס, גדול זמן עם עעהה אף קדוע ידי יוצא

ה;ה שליא או אחר במקום או זמן לאחר אלא נדד, שם לאבל דץתו ;צא הקדוע, במקום מ;ד ואבל ונמלך לילה, באותו כלל לאכיל דעתו

ואכל והפסיק ונאנס מיד עם לאכל בדעתו היה לא אם אבל קדוע. ידיV ״ T V! V : ־ J T T ״ T “* •״ •״ : 8 V J T 9 * ! * : ־ : T ־

הפסיק אם אבל ולקדע, לחזיר וצריך קדוע :די :צא לא זמן, לאחר עםיצא גוני דבכל אומרים ויע יצא. הסעודה, לצרך עהם הדברים מחמת

” V J 1 ״ T J ־ ------: ״ V ־ J , , J T T T J ״ ״ : T ״ : ־, T T

אחר ואפלו שתים או שעה אחר לאכיל תחלה בד^תו ה;ה אם אפלו שיהרהר או מאחר הקדוע ויעמע >קדע, :חזר ליא ומספק עכול, עעור

ומלכות. שם בלי אותה ייאמר או הקדוע ברכתאבל הפסק, חשיב ליא לסעוז־ה, הקדוש בין עראי שנת ;שן אם ב.7

עיון. צריך קבע בענת לצו־ך אפלו אחר לחדר הקדוע אחר :צא שליא מאיד יזהר נג.

שדעתו אף צרכיו, לעעות או לסעודה דבר להביא כגון הסעוןה, ודה אם אחר, לבית אפלו ;צא ןאם הקדוע. ב?קום מ;ד ללאכל לחזיר שלא ;צא ואם ולקדש. לחזר צךיך אין צרכיו, לעעות או סעודה לציץ :ע הקדוע, במקום לאכיל מ;ד וחזר אחר לחדר אפלו הסעודה, לצךך

ולקדע לחזר צו־יך שאין אומרים ויע ולקדע, לחזיר שצתך אומףםשקדע. למקום וחזר לביתו חוץ אפלו:צא

פאקדוש הלכות - ה פרק61

זה שלוע כיון עמהם, אוכל שאינו אף לאחרים לקדש אדם יכול נד.T T T : ״ ' V T ,ז •י ' V T ״ •״ ‘־V 1 ־ ״ י* “J T ״ V

לא עדין שהוא ובין ק'ךם קדש כבר שהוא בין סעודה, מקום על מקדע אם וכן כן, לעעזות מתר עזחרית על לקדוע ואפלו קדע, המוציא בברכת אף ומוציאם לאחרים, לקדע ;כול בלילה הפת

הפת, על בשחרית מקדש אם אבל עמהם. אוכל עאינו אף שבקדוע הפת בברכת וכן עמהם, אוכל אינו אם לאחרים לקדע ;כול אינו

כשאינם ודוקא עמהם. אוכל אינו אם להוציאם אינו;מל הקדוש שאחר יכולים שאינם לקטנים וכן בקדוע, להוציאם ;כול בעצמם לקדש יודעים למצוות, לחנכם כך עמהם אוכל שאינו אף לקדש, מתר לעצמם לקדש עמהם, אוכל ואינו לביתו קדש ל;א עדין ואם ביתו. מלני אינם ואפלו

קדוש. קדם כלום לטעם אסור כי הכוס, מן כלום יטעים לא זה ודיעמהם, אוכל עאינו אף פעמים כמה אפלו לאחרים לקדע אפשר נד!.

T . . I - • T J V " “ V 1 ־ • “J י ״ ! * T J T״• ,״ * V T

מקדש עזהוא או וכדומה, וחדר חדר לכל חולים בבתי כגון מועיל אינו אבל לקדש, יודעות שאינן אלמנות חובה ;די להוציא

לביתה, לאכיל תלך כך ואחר הקדוש לשנ*ע לביתו תכנס שהאלמנה הקדוע לשמע חברו לסכת ונכנס סכה לו שאין מי וכן נ״ו. סעיף ועץ

למקום עאינו כיון קדוש חובת ;ך יוצא אינו בביתו, אוכל כך ואחרשישתה או פת כזית לפחות בסכתו שיאכל להזמינו צריך אלא סעודה,

1 * T T V T I : ־ : • T J T \ : “ V “ - * ־ V ־ : V

נ״ח-נ״ט. סעיף כדלהלן נין ךליעיתידי יצא מיד, עם ואכל משכנו הקדוש ושמע בביתו שהיה מי נו.

J T T V ״* : T “ ״ י‘ ־ : T T T ‘ T “ T :

חאהו אינו ואפלו לגמרי אחר בבית הוא אפלו קדוע חובת המקדע בין מפסקת זרה עמדה או צואה כשאין )ודןקא מחלונו,

לצאת העומע שנתכון והוא /I? לעשות ;כול לכ^חלה ואפלו לעומע(, את להוציא :כול לביתו אוכל המקדש אין ואפלו להוציא, ומעמיע

אפער ולכן נ״ד. סעיף כןלעיל לעצמו לקדע יודע אינו אם שכנו,ך ולהוציא החולים לית של לפרחדור לקדע החולים את קדוש חובת י

62קדוש הלכות - ה פרקפג

לפרוזדור יוצאים הם אם אבל דלעיל, התנאים לפי בחךךיהם ממאיםואחר נ׳׳ח-נ״ט, סעיף כדלהלן כזית שם לאבל צריכים הקדוש, לעמע

לחןךיהם. לחזיר כך סעודתם לאכיל צריכים קדוש חובת ידי שיוצאים המסבין כל נז.

אחד ואם עם, סועד עה?וקדע במה מועיל ואינו הקדוש, במקום אכלו המסבץ אם לכן קדוע, חובת ידי יצא ליא הוא שם, סעד ליא מהם

קדוע, חובת ידי ;צא ליא הוא עם, אכל ליא והמקדע קדוש במקוםנ׳׳ד. סעיף כדלעיל חובה ידי יצאו הם אבל

־ : T •י T : : ' ’ ' T ״* : ״ : T ״

פת כזית אכל אם מקום מכל סעודה, במקום אלא קדוע שאין אף נח. כגון מבעל בין אפוי בין דגן, מיני מחמשת ?!זונות מיני כזית או

קדוע, חובת ידי ;צא פרס( אכילת בכדי כזית )וייאכל וכדומה אטריות ס״ב. סעיף להלן ועץ קדוע, בלי אחר במקום כך אחר לאכיל מכול הקדוע מכוס יעתה עליא המקדע יזהר מזונות כזית שם אוכל ואם

עתה ואם אחרונה, ברכה על בספק יהא עליא כדי יץ, מרביעית פחות. •ן . . . . T J ** J V “ ״ T T : V ־5 ־ T ״ T T

אחת, בבת רביעית ™,?י? 1׳,לבי יינוא ׳,י’^' ליוסי מרביעית פחות ושאר המזונות. על שמברך שליע מעין ?דכה ?תוך הגפן על יכליל

עין משקין, משאר לשתות רוצים כך לאחר ד.יין מן עטלעמין המס?ץמ׳׳ג. סעיף לעיל

חובת ידי יוצא הקדוע, מכוס :ין רביעית היס ם?א אומרים !&י נט♦ יין ר?יעית עותה אם דלקא אלמףם רע סעודה, ??קום קדוש

בקדוש וכן הןווק, ?שעת אם ?י להקל ואין הקדוע, כוס מל?דלין. מספיק לל כשאין אלא להקל אין ?שחרית

הגפן פך בורא ??ך?ת קדוע חלבת ידי ילצאין מילה בברית פ. ?לבד הכלם מן ך?יעית ?עתנת להקל אץ אבל עם, עאלמךם

עם יטעם ליא הכי בלאו אבל מזונות, כזית עם ייאכל אלא כדלעיל,: * J *״ T V ״ T ״ ־ ־ J ' ־ : T I T • ־ : ״ T

הכלס, מן יטעמו לא מזונות, כזית עם ׳אוכל אינו אחד אף לאם ?לום,לחנוך. שהגיע לתינוק לשתות יתנו אלא

פגקדוש הלבות - ה רק638

סעודה במקום קדוש חשוב אינו דברים, ושאר ת1פר באכילת פא. מקדש אם וכן הרבה, מהם ואו־פל עליהם קובע אם אפלו

ו1ע שותה אפלו סעודה, במקום בו יוצא אינו מדינה, חמר על בשחריתבקדוש. ששתה מה מלבד לביעית

3D. לכל מזונות מיני שקדש ם1במק לאגל מועיל שלא אומדים .יש ואפלו סעודה, במקום קדוש שיחשב כך דברים, שאר שכן

אם אף ולכן גמורה, סעודה במקום יקדש אלא שחרית, של ?קדוש !ש הקדוש, אחר נץ רביעית שתה או בכיסנץ הבאה פת כזית אכל

סעודתו במקום הקווש שיהא כך שלחנו על ולקדש לחזיר מחמיריןהעקלית.

סעודת אוכל אם אף הנר, במקום סעודתו ,ולא* לקדש צליך פג.הזבובים או האויר מפני הרבה מצטער ואם יום, מבעוד שבת

׳ ״ : ־ ״ -I T ‘״ J ־ ״״ : ־ • : ׳ • • T ־

ויזהר הנר, את רואה שאינו אף שם ואוכל בגג או בחצר לקדש ;כול מהם שנהנה כך לביתו שיבוא עו שידלקו אלכים הנרות שיהיו

כמיעיל בחצר וייאכל בבית יקדש ליא אבל סכ״ו. ג׳ פרק וכדלעיל פת, כזית שם ריאכל בבית שיקדש טוב שיותר אומרים ויש מ׳׳ד. סעיף רניח לנרות מקום שם יתקן ;כול ואם בחצר. סעודתו יגמר כך ואחר

כל לפניו נראץ ויהיו הרוח אותם יכבה שליא כדי עששית, בפניהם־ V ״״ J ״ : J ' * T •־ s T T V - : V ״ 5 ־ J * : 1 ״ : T T T

הסעודה.T I *

א ש א קדו רב

מבית בבואו ומסדר ערוך שימצאנו ?ך בבקר, ערוך שלחני יהא פד. משנה הלחם את עליה רוזן השלחן על פרוסה מפה ותהא הכנסת,

הם הקדוש כיס ודיני כ/ סעיף לעיל עץ אחרת, מפה עליהם ויפלסכ״ב-כ״ח. לעיל*סעיף עץ בלילה, הקדוש כדיני

לדוד מזמור הקדוש ל?ני לומר ונוהגץ נושב, הקדוש את אומר פה.בני ושמרו וגל, תלך משבת תשיב אם וגל, אחסר ליא לעי ה׳

64קדוש האיכות - ה פרקפד

דש ויקדשהו, השבת יום את ה׳ ברך כן על וגו/ השבת את ישראל אלא פסוק, חצי דק לומר דאין ברך כן מעל להתחיל שאין אומר־ים להתחיל נוהגין ויש וגו/ ה׳ עשה ;מים ששת כי הפסוק מתחלת נתחיל

לעשות. ראוי וכן וגו/ לקדשו השבת יום את זכור הפרשה מתחלת״ J T ־ “ V T T T T ־ ־ ״ I ״ ־T • 8 . ! : ־

בורא ומברך לחיים, השו?!עים כל ועונים מרנן סבך אומר כך אחר ךבא קדושא נקרא וזהו ל״ט. סעיף לעיל עץ ה?ץ, מן ושותה הגפן פרי

סופךם. מד?ך מצוה והואצריך וכן חובה, ידי האנשים את ומוציאות בו חיבות הגשים גם פו.

“ T ׳־ ״ T ״ T V ־ : T ״״ : ״ T . T * *

לחנוך. שהגיעו הקטנים את בזה לחנךשאינו או חובה ידי כבר שיצא אף לאחרים, לקדש אדם יכול פז.

I - . T T T . •״ V T •״ J T J T T V ו - ' .

נ״ד. סעיף כדלעיל חובתו, ידי עתה לצאת רוצה מ״ד, סעיף כללעיל ?עודה במקום שיהא צךך זה קדוש גם פח.

בין חלוק ואין י״א, סעיף כדלעיל הקדוש קדם כלום יטעים ושלא עין לחנוך שהגיעו קטנים ובדין ע״ג. סעיף להלן ועץ לאנשים, נשים סעודת את ייאכל הקדוש אחר שמ;ד אומךם לש י״ג. סעיף לעיל

שליא יזהר אבל להקל, ונהגו וכדומה, מזונות מיני ייאכל ולא השבת“ T J ־־ : : ״• * ־ : T ־ “ J T J V *״ ' • : t • r . .

לתאבון. השבת ?עולת את שייאכל ?די ?ךסו ימלא מוסף, פלל1הו ליא שעדין אף שחךת תפלת אחר חל הקדוש חיוב פט.

אבל שיקדש, עד כלום לטעים אסור שחךת ספלת אחר ולכן )כדי סכר עט2נ עם לקפה תה או מים לשתות מתר ש!זךת ספלת ל?ני

שחיוב או?ןךים ויש מתר. לךפואה ומשקין אכלץ וכן לשתותו(, שיוכל מוסף, תפלת לפני שקדש אף ולכן מוסף, תפלת לאחר דלקא חל קדוש

מוסף. תפלת לאחר ויקדש ש?חזר טוב תבשיל או מאפה דבך או פת התפלה לפני לאכיל שצדיך חולה ע.

פרות באכילת לו די ואם שייאכל, לפני יקדש דגן, מיני מחמשתדאשונה פרשה תחלה שייאמר טוב איפן ובכל קדוש, ?ליא ייאכל וכדומה,

פהקדוש הלכות - ה ךין658

ויקדש ;חזר התפלה לפני שקדש שאף אומרים ויש שמע. שבקריאתהתפלה. אחר

הכנסת, בבית התפלה ,?מר עד להמתין ואינו;כול לבו שחלש מי עא. יתפלל אלא קדוש, ידי על אפלו שחךית תפלת לפני ייאכל ליא

שעור עד בכיסנץ הבאה פת אי פת ויאכל ויקדש, בביתו שחרית קדיש לשנ*ע הכנסת לבית .ילך כך ואחר ולבה, אפלו פרות או כביצה שיתפלל לפני ?עודה ייאכל ל;א אבל התורה. וקריאת וקדשה ובדכו לו מתר עראי, אכילת לו מ?פיק שליא חלש הוא ואם מוסף, תפלת צריך ואץ מכביצה, יותר שהוא אף דעתו שתת:שב עד פת לאכל

לו:ין אין ואם מוסף. תפלת לפני ייאכל שלא כדי ב:חיד מוסף להתפלל לאכיל לו מתר ע״ד, סעיף כדלהלן עליו לקדש שאפשר משקה ולאשעור עד בכיסנין הבאה פת או ודבר, אפלו פרות מוסף תפלת לפני

קדוש. בליא אף כביצה כזית ולאכיל לקדש :כול מוסף, קדם לבו וחלש כפיו שנישא כיהן עב.

ואם כפיו, ישא כך ואחר ממש פת כזית או בכיסנץ הבאה פת-T • J T T * ־ ־ ־“־־ י T : 1 ־ ־־ T ־ T ״ : ' ך ־ ־

מכיס ששתה ממה חוץ :ין ךביעית לשתית לי מתר לאכל רוצה אינוהקדוש.

האיש, ?לץ ה^פלה לפני לשתות מתרת להתפלל שךגילה אשה עג.בקשה איזו שאמרה כיון להתפלל, רגילה שאינה אשה אבל

V T * T *J •״ T J T V l T . j . . T *־ ״ T ,T

ואשה לשתות. מתרת כן לפני אבל לשתות, ואסורה כתפלה חשיבT • י : ״ T ־ ! ז ׳ : ״ T ־ ד • : : * V V \ י ״ ״ ר

מתרת לה, שיקדשו להמתץ אי לקדש יכילה שאינה יילדת אי חילהקדוש. חיבת עליה וחל שהתפללה אף הקדוש לפני ולשתות לאכיל

אף משקין ושאר שכר על ]לא ה:ין, על לקדש המבחר מן מצוה עד. עץ בעיר, מצוי :ין אץ יכן :ין לי אין ואם מדינה, חמר שהם

)בירה( שכר כגין זה, במקים מדינה חמר על :קדש ס״ח, ד פרק להלןץ אבל ל״ט, סעיף כדלעיל ל,?מיו כמלא מהם וישתה )איק/ שךף אי:

66ת3ש סעודות זייגי - ו פרקפו

ואפלר פת לו :ש אם מדינה, חמר לו אץ ואם הפת, על יקדש לא לכן, קדם אחר דבר לאכיל ואסור המוציא, עליו יברך פת חתיכת אין ואם היום, בקדוש לומר שנוהגים והפיוט המסוקים כן ל?ני וייאמר

יקדש סעודתו באנ!צע :ין לו הביאו ואם קדוש, ללי אוכל פת גם לועליו.

T T

ואחר מ:י וישתה היין על יקדש הקדוש, לפני ונטל:דיו שכח אם עה. לעיל ועץ :ליו׳ את שוב לטיל צריך ואץ הפת, על יברך כך

הלילה. קדוש גבי ט׳׳ז סעיףקזעודה לפני לקדש צריך שנץ; םעוןה ל?ני לקדש שכח אפ עו.

שלישית.

ר ?רק

ת דיני שגז* סעודו

סעוחת, שליש בשבת לאכל אשה בץ איש בין אדם כל חיב א.* J T T ״ * ״״ ״ ״״ T T T T ־ J V: V T '

חצות קדם !£1ב השנ:ה ס׳׳ט, ה׳ פךק לעיל עץ בערב, הראשונה היום, חצות אחר יסעד היום, חצות ק'ןם לסעד הספיק שליא ומי היום,

שהתפלל לאחר :עשנה ולכתחלה ואילך, ,?דולה מנחה מןמן והשלישיתכל להתחילה אפשר ובדיעבד החמה, שקיעת לפני אותה ויתחיל מנחה,

: *t: ״“' : T * : ־ T------ “,״i ,״ ־ : • : T J V • : ־ :T T

כשלא ולוקא השקיעה, לאחר דקות וחצי עשרה כשליש עברו שלא ולא נאנס ואם שנ:ה(. סעוןה )מלבד ,?דולה מנחה מזמן פת עלץ אכלעני ואפלו סעודות. ג׳ ביום ייאכל שבת, בלל ראשונה סעודה אכל

t: • •t־ ״ : ״ : ־ ד ־ ד ־ * * t ־

בשבת. סעודות ג׳ סועד הצדקה מן המתפתסשלמים לחמים שני על אלו סעודות משליש אחת בכל לבצע צריך ב.

T 1 ״ * J ־ T I ־ ־ * J T ״ : ־ ״״* : T ״ •״ : ״

בציעתן. אחר אלא בלחם הדבוקה התרת :סיר לא לכן לגמו־י,

פזת2ש סעודות דיכי - ו פרק67

ואם משנה, ?ילחם קפוא לחם לצרף ואפשר סכ״ב. ט״ו פו־ק להלן לעין חל1שד> ולחם מקצה, שאיני קיסם ידי על לחברי אפשר הלחם נשבר

נחשב עמי הכפר עילה הפרוסה כשאוחז אם לגמו־י, שלש ולא להחתךללחם שלמה מצה לצרף יכיל שלמים, לחמים שני לי אין ואם לשלם.

: T י •״ ״ ״ ״״ J ״ T J ״ ״״ : ״ T J T ־ * *״ T : ״* V V ; T

לי אין ואם פרוסה, לי יצרף שלם, אחד לחם דק לי ש:ש ומי משנה, יהא ככר אי פרוסה ובכל עליהן, ייבצע פרוסות שתי יקח שלם לחם

י׳׳ב סעודה בכל להניח צריף הסיד ולפי כביצה. אומרים ויש כזית,T J T ־ • ־ : 1 ״ T ־ • : T ״* J * t **J ״ ־ ״ J

ייתר(, )לל;א לחמים ד :ניח לחמים י״ב לי אץ ואם שלמים, לחמים )ללא לחמים ב׳ י&ל לחמים ד לי אץ לאם שנים, גבי על שנים ליסזדם

לישמעו ידיהם שי?זלו להם ל:מתין משנה, ןלחם ח;בית הנשים גם ג׳(.משנה. לחם על המיציא בךכת

ד על ?ברך )לאם הלחמים, בשני בח־י ייאחז המיציא ?שמברך ג. ב׳ ,יאחז לחמים י״ב על מברך לאם העליונים, ב׳ יאחז ?'חמים

על ידיו שתי ויתן בידי, כפפה תהא ולא האמצעיים(, העליינים הלחמיםt : ״־ : v t • : v t * t ״״ ; ; ' • ״ : t : t t ׳ * י י T T ״* : ,;

המיציא, ברכת אחר עד מכסים שיהיו לטיב הברכה, בשעת הלחם זה, גבי על זה ברכה בשעת הלחמים שני את :נידו שבת ובלל

שבת וליים התחתין, על ליבצע העליין מן אליו קריב יהא להתחתין יחיו ופניהן בזה זה הככרות שלי :דביק הסיד ולפי העליין, על יבצע

כזית שעור הימני הלוום מן יבצע המיציא ברכת שסים לאחר לצדדים, לפני לטעם רשאץ המסביו לאין ממנו. ויטעם במלח לי^ל לעצמי יבצע כך לאחר ל?ניהם, גם משנה לחם כן:ש אם אלא הביצע, שטעם ליתן ?מלח ויטבל הלחמים בב׳ איחז עלץ כשהוא כביצה שעור

אף הלחמים, בב׳ אוחז עלין כשהוא לכלם ביצע הוא כך לאחר לאשתי, לחם של הלחמים שני על למיע שניהגץ ל:ש אחד. מככר רק שביצעהשעור לפי מכביצה ייתר לבצע ומתר הסעודית. מן אחת בכל משנה

• - • : T י* 5 * ״* ־ J ״ T \ J ־ 1 * ־ ־* T : V J ״

את יזרק לא לכן המסבץ, ב:ד הלחם את י?וסר ללא בסעוחז. שיאכלל?ניהם. אלא:ניח הלחם,

68עפת פעודזית דיני ־ ו פרקפח

יכול שאינו ומי פת, מכביצה יותר סעודות השלש בכל לאכל צריך ד.T 1 ״ T *• V * / — j . . . . . . . T “ T ! VI V

בלי ידיו ויפיל מכזית, יפחית לא פנים כל על פת, הרבה לאכילv : V ־ ' T T ד . . ״ T : .

או־בע שהוא פרם אכילת ?די תוך ?זית וייאכל ;דים, נטילת על בך?ת פת לאכיל ;כול אינו ואם הסעודה. בתחלת הכזית שייאכל וראוי דקות,

עליו שמברך דגן מיני מחמשת העשוי מאכל ייאכל שלישית, בסעודה* T J : ־ ־־ ' ״ :“ j . . T . . . . . . . T T 1 ,״ T J V ״ T T ״״ ״ .

אומו־ים ויש !כדומה, לדגים בשר אפלו אומדים ויש מזונות, מיני בוךאוישאיר מקדם שניה סעודה שייאכל בריאשו עיניו וחכם פרות, אפלו

־ : * •• T T I ״• V J T ־ : T , \ T * J T ־ ״ : :

לפני אחדים במאכלים כרסו ימלא ליא לכן עלישית, לסעודה מקיםלתאבון. שבת סעודת לאכל &ז»&ז ביום, או בלילה נטילת:דים

לכן ומגדנות, עוף או בהמה בשר על ושנ:ה דאעונה סעודה יקבע ה.עליו(. ש?קדש ה:ין )מלבד הסעודות עלש בכל :ין ל&זתות מצלה

דגים אכילת להקדים ויש הסעודות, שלש בכל דגים לאכיל ומצוה:T V : ״ V T ״ T T J - : ־ • :■ ־ : :*״ : * T .

וידיח ביניהם פת ייאכל וכן לבשר דגים בץ ידיו ויטל הבשר, לאכילת• ־ ״ ־ ־ ־ : ” T T ! . T I .• T T * J T T : י ״ “ - . . . . . . . . T . -

החשובים ומשקים במאכלים יכלתו כפי השבת את לענג ומצוה פיו.־ - : J T : • J T ־ ־ V ״• - : T : ״ : I . . - . T -

לסעודה רק ומספיק עליו שחביב חשוב מאכל לו יש ואם עינג, להםv V T ' : * ״״ • T . . I - I . . - T 7 • T V T T

ל:לה. משל עליף יום שכבוד שחרית לסעודת מניחו אחת, ומי ל?דומה, משקל מטעמי בשבת מאכלים מא?ילת להמנע אץ ו.

ששונא ומי מאכלים, מאכלת להמנע רשאי לו מזיקה שהאכילהT V ״ T ״ ־ T« ־ ־ . . T - ־ ־ : T י '

ללהג דשאי בדיאות, מטעמי צמחוניים מאכלים לאכיל שרגיל או דגיםכלל יכול שאינו ומי ודגים. בשר דוקא לאכיל חיב ואינו בשבת כן

• T J T ״ * T ן T T *T : ־ v״. V T ־ ״ : T “ : ״ ״ ♦ V

ט׳. סעיף להלן לעין מלאכיל. פטור לו, מזיק שהאיכל כגון לאכילוכן וכדומה, והלכות מוסר בעניני שבת בסעודות תורה בדברי ידבר ז.

• T - : ״ T ״* : * : ״״ ־ : ״ : : ״ : T - : / I ־ J T ־ V

עבת. לכבוד ולזמר לעיר מצוה- T ״ ; . * T T J

?זלישית, בסעודה גם להחליצנו רצה להן?יר צךך המזון בברכת ח.ךבע תוך ?זית ?שא?ל לדלקא היום, צאת אחדי שנמשכה לאף

גם כך אחר ייאמר המלעד בחיל או טוב ביום חל לאם מהשקיעה, שעה

ת פעודו־ת זייני - ו פרין69 פטענ

]ישבח יטעה שלא כדי סדור מתוך המזון מ־כת ויברך רבוא, :עלה ראשונה בסעודה והחליצנו ךצה הזכיר ולא שכח ואם וההליצנו, רצה

רצה הזכיר אם מסתפק ואפלו המזון, ברכת לראש חוזר ושנ:ההאשה שאץ אומרים ויש האשה, ואחד האיש אחד חוזר, והחליצנו,

J T * T T י* V : * T T V״, J ״ V י ״ T * T

שאמר אחר נזכר ואם והחליצנו. ךצה הזכירה לא ודאי אפלו חוזרת ומזזיר חקיך למדני ייאמר ירושלים, בונה שחתם לפני ה׳ אתה ברוך שהוזחיל או ירושלים בונה חתם ואם כרגיל, ו:חת'ם והחליצנו לךצה מלך אליקינו ה׳ אתה ברוך רק שאמר דהינו והמטיב, הטוב בךכת ךצה אמר אם מסתפק הוא )ואפלו אבינו, האל אמר ולא העולם

לא עדין )אם העולם מלך אלקינו ה׳ אתה ״ברוך ייאמר והחליצנו(, שבתות נתן א?זר העולם( מלך אליקינו ה׳ אתה ברוך לברך התחיל מקדע ה׳ אתה ברוך ולברית, לאות ?אהבה ישראל לעמו למנוחה

ןאם ;חוזר אינו והחליצנו חנה שכח אם עלי&זית ובסעודה השבת״. חקיך למדני יס:ם ירו&זלים, בבונה חתם ולא ה׳ אתה ברוך רק אמר

תבת התחיל וליא ירועזלים בבונה חתם ואם והחליצנו. לרצה רחזיר אכל שאם אומרים ו:ש ומלכות. עזם ?לא נתן אשר ברכת ייאמר ברוך,

ושכח שניה בסעודה פת אכל כך ואחר בבקר בכיסנץ הבאה פתT ־ ■ : T T״, -: PV---------T ’ T ־ ״ : ״ T ״ :T : T־

חוזר. אינו ךצה!החליצנו, להזכיר לומד אם אפלו היום, חצות עד ואפלו בשבת, להתענות אסור ט.

פלל, או תוחז חצות קידם ?זחתת סעודת לסעד צריך לפיכך מ ומכל דינו, 1$ ?ייקרע כדי ?שבת חלום תענית להיענות ומתר היום, ענג שבטל מה על לכפר ?די ראעון ?יום גם להיענות צריך מקום _רע, חלום עום על ?שבת יןנענה לא הזה שבזמן אומרים ו:ע שבת.יום כל בתורה ויעסיק ובשתיה, באכילה ויתענג סעודות ג׳ יסעד אלא

T V ״ t : ־ : ״ ־ - ״‘: : • T 5 ״• T ״ T T

רא&זון ?יום יתענה ירצה ואם לו, ויתכפר תהלים ?ספר ויקי־א השבתצדקה• ולתן

r מז־צאי דיני - ז רק0ע a ti V V ״ . . . . . ן • - j70

בזה לזהר יש העבת ביים וכן ברכות, מאה יים בכל לברר מצוה י.T J T ' : •• 9 ״ ״״ T J T ״. ״ ** T J : ־ * T ״ ״״ T ״״ V T

ולכן קצרות, שהתפלות מחמת ברכות הרבה שחסרים כחץ מאז־,- v ״ ' : . : - . •• ן . . T . . - ז ״ : ־ v - ן ׳ 1 ״• ד : 9 :

ברכות, מאה מנץ להעלים כד ריח ומיני ומגדם בפרות בעבת ירבהJ V ־ J T •״ : T ״ ....................... I ״״ : • J * . T 9 ״* י : T

על פעמים כמה עמברך כגון צריכה, עאינה ברכה יברר עליא ויזהרJ ״ T ״• T : V *1 ״ V T T J •״ T J V 1 J T * J T 1 ״״ - T : T ־

אבל מינים, כמה בהם יע אפלו העץ פרי בורא ברכת עלפניו פרותT T *״ : V ״ * : ״* : * T ״ ״ ־1 1 ״״• T • V T ־־ ״ ״* T

ולא זה מץ לאכל מתחלה מתו היה עליא או מלאבל, דעתי הסיח אם. . . . V ״ . I V T * : • : • T T V 9 V« V 1 ״ V :

והמגדנות הפרית את להעאיר מתר וכן שוב. לברך צריך לפניו, היהt 9 T T J T T ״ T I . . . 1 . . T j I . - . . ״• - ; T

עליהם לברך כדי המזין בךכת ?יאחר עד העלחן, על לפניו עהובאודגים על לברך ניהגץ ויע ברכות. מאה ולהעלים ואחריהם לפניהם

* J *״ J V ״* ־ ־ : 5 V ־ J * ״״ T J T ״ • : S“ 1 1 ״ • •T J ־ T •

מעום כן לעשית ואין ;דים, נטילת ל?ני הקדוע אחר יכדימה וסלטיםלי ואץ ברכית ק׳ ממנץ לי חסר ואם צריכה. שאינה ברכה חעע

־ : - : V T T ״• I . . . T . r I - . . . . . T . . T . . T

לתיו־ה. מהעולים הבדכית ישמע ומגדים, פרית מספיק שבתית נתנו עליא ללמז־, זמן לקב!ע צריך עחרית סעודת אחר יא.

וטוב בתורה, בהם שיעסקו כדי אלא יעראל לעם טיבים וימים:T ״ ״ J ־ • : V : T V •• T ־ • : V T r ־ J T

)בהלכה בה ילכו אער הדרך את לעם ללמד ברבים עעורים לקבעV 1 V ־ V T T ״ ״ J ״ ־ T • * ־ . ״ V ״* : T T “ J “ T

למד הכי בר עאיני ומי בעבת, תירה חדועי לחדע ומצוה ובאגדה(.T ־ T T ״ : T : * ״* ״ ״״ T “ J T ״ V״ - 2 י ** T “ ״

ללמז־ יכל ואיני הצהרים בענת ערגל ומי הנה. עד למד עליא דברים\ T . V * T ״ ' T ״״ ־ V • Tי ״ J ־ • J • “ T! T ״• J • T

בה יאריך לא אבל בעבת, ליען יכול העיפות, מפני הסעודה אחר*J T *״ J ״ T : ־ ־־ ־ ״ T I ״ . - . - . T

לה/ חציי עיהא צריך שהרי ללמד, גם עיוכל כד מדאיJ ״ ־ ״״ V 9 J ״ ״ ־ : T 1 ״ V : •״ . . .

ד פרק ״

שבת מוצא*T - •• T

הכפורים ויום העבת ביציאת גם ה?!דע על התל מן להיסיף מצור. א. כיכבים ג׳ צאת אחר דהינו ל״א, סעיף ג׳ פרק כדלעיל טיב ויים

?נוסף להמתץ מחמירץ רע לזה, זה ךצופים אלא מפזרים לא קטנים

ת מזיצאי דיני - ז פרק71 - Jענ . . T . . . I vvעא

ךב5?® אדם כל נעלם שבו לזמן גם קטנים כוכבים ג׳ של זה לשעור ®התפלל אף דרבנן, אסור אפלו לעשות אץ כן ולפני השמים, ך?ןיע

החמה שקיעת אחר שעה חצי אומרים )יש הכיס, על להבדל ערבית נחשב שלא תם לבנו כדעת שמחמיו־ין ויש דקית(, 40 אימו־ים ר®

דקות 3 עיד וממתינין החמה, עזקיעת אחר דקית 72 ®!עברו עד לילה זמניית, ורביע שעה ®:עברו עד או?!ךם ו!® הקד®, על מחל לתוספת

תם. כרבנו להחמיר ®מים לירא ראד תם, כרבנו לן קימא דלא ואףז 9 ־ .״ ״ ; J T T ״ ״* T T * ״״ T * ״ J ״״ “ : ״ : ־ T

על מחל להוסיף כז־י שבת במיצאי ערבית תפלת את לאחר וראוי קצת להאי־יך ונכון עךבית, לפני מןמירים להוסיף ®נהגו ר® הקד®, ואיני;כול אנוס ®הוא ומי עו־בית. שקידם המברך ה׳ את בו־כו בענ:ת

המנחה מפלג ערבית להתפלל לו מתר ®בת, במוצאי ולהבדל להתפללבעש:ת ואסור נר, ללא הכוס על מבדל וכן חיננתנו, אתה ואומר

העבת. צאת עד מלאכה ד ד T - - •״ - :

העבת יום את הבדלה( יך )על לקד® התירה מן עשה מצות כ.והבדלתי ומעלתי היום קדשת את ®נזכיר דהינו ביציאתי, בדברים

* J : ־ : ' T ״ T J ״ V ״ r : V\ ־ ־ “ J־ T T J • : T

ערלית ובתפלת מדרבנן. מצוה ®זי אימו־ים ר® ®אחריו, ה;מים מן להלדל ®כח יאם הכיס, על להלדיל צריך וכן חיבתנו, אתה אימריםאמר ואפלו הכיס, על להבדל עתיד ®הוא כיון חיזר איני בתפלה,

״ •״ •״ ' ד • : - t ז v ־ ' ־ - ״ : ־ : ״. ״ ז * ־־*

ואם חיננתנו, אתה לומר חיזר ואיני הדעת, חינן יסים ה׳ אתה ברוךלהבדיל ®®כח ומי חיננתנו. אתה לימר חוזר ה׳ ®אמר ?!דם נזכר

T ־ ״ V V r- ־״ ״״ “ T J * T ״ T V־ . - : .

אי ®יבדיל, עד דרבנן אסור ואפלו מלאכה לעשית ®ליא יזהר בתפלה,־ T T ז “ V ** T ״ T ״ ; ״ : V ■t ־ : ״ ״ ־ T ״ : ״ '

לפני מלאכה ועשה ®כח ואם לחיל. קד® בין המבדיל ברוך ®*אמר עדומתפלל. חיזר איני כן

®ום לשתות אי מאכל ®ום לאכיל לא®ה בץ לאי® בין אסור ג.J I •* . . I . . T ״ VJ V T ־ ־ : T . .

אף הכיס, על שיבדל עד החמה משקיעת ממ:ם, חוץ משקהובדעבד יום, מלעיד פת לאכל התחיל אם אמנם בתפלה. שהבדל

8עג שבת מוצאי דיני - ז רק■ל - ד•• •• • ״ v v

72

משהו טעם ואפלו החמה, משקיעת דקות וחצי עשרה שלש תוך אפלואכל אם אבל הכוכבים, צאת אחר אפלו לאכיל להמשיך מתר מה®/

VI 1 ״ : ־ : T \ ' ־ ־־ •״ V - ״ ' • T “ ״* י ־ ״ ! : T ז ״­­

מד להפסיק צריך משקים, ושאר :ץ שתה או ?מונות מיני או פרות רק מתר קטן אבל מזונות. מיני לאכיל בהתחיל מתיו־ץ ו.י® החמה, בשקיעת

ואם בהבדלה. וודב לחנוך שהגיע אף הבדלה, לפני ל&זתו׳ת או לאכללבטלה. ברכתו תהא שלא כדי מעט ממנו יטעם המאכל, על וברך שכח

T ־ “ • •• •״ ־־ : ״ ' ד ־ : ־ • • J V : • : V ״ * : J T ־ T T

לאחר אף המזון בךכת אחר לעתות מתר המזון בךכת ?כוס והנוהגיםברכות. ®בע של בכוס הדץ וכן הכוכבים, צאת

®הבדל קדם משהו וטעם שכח וגם חוננתנו אתה לומר ששכח מי ד.T V“ ־ ־ T : * T : ־ T ־ T J ־ “ V r V . . . . .

®אם וייאמר ,יתנה ®יתפלל לפני עךבית, להתפלל חוזר הכוס, עלהבדיל אם אבל נדבה. תפלת זו תהא ערבית להתפלל לחזר צריך אינו

f 1 ״ * T ־ ־ ־ T T : ־ ־ ! ״ : ־ ! ־ ! : T ־ • : •

צריך כן פי על אף הכוס, על ®הבדיל לפני וטעם ושכח בתפלהכדלהלן מבדל אינו ראעון ביום אבל בללה ודוקא הכוס, על להבדיל

י׳׳ח, סעיף קדם ןרבנן, ואפלו מלאכה ?ל לעשות לאשה בץ לאי® בץ אסור ד!.

לומר לו מתר אבל ®בת, ®יצא אף הכוס, על או בתפלה ®יבדילV * : • ״ : ־ T 1 ־ ' ־ ־ T T V ״ T \ T ” 1 T

לו לעשות ®הבדיל או חוננתנו אתה ואמר התפלל ®?בר לחברו להנות לו ומתר לו, לבשל או בעבורו אור להדליק ?גון מלאכה, מתר לחל, קץ® בין המבדיל בחך אמר )אם זו. ממלאכה ולאכיל

הכנסת. מבית ?יציאתו to הטלית לקפל ונוהגין מלאכה. בעש:תהיין ודין הבילה סדר

הבדלה. נר, בעמים, יין, הוא: ®בת במוצאי הכוס על הבדלה סדר ו.T־ V״״ T J ־ ־ : T •• ־ T T J * ' • T • / | - T

ני® גרם 86 אומחם .י® יותר(, הליג)או ך?יעית ®מחזיק כוס ויטל הכ&יר ?!ץ וממלאו מ?חוץ ושוטפו מ?פנים ומדיחו גרם, 150 אומרים כוס אחר ויהדר במים. ימזגנו ולא סכ׳׳ב, ה׳ פרק לעיל ועץ לברכה.

כ״ג. סעיף שם עץ פעמי, חד לשמו® העומד בכוס יעהמ® לא נאה

עפת צאי1מ דיני - ז &דה!731 V V י* ״ T ־ •״ T

עג

בשפה בץ סדוק או פגום או שבור יהא שלא שלם, הכום שיהא וצריךכ״ד. סעיף שם עץ בבסיס, רבץ בדפן בין העליונה

טעמו רק ואפלו זה, מ:ץ כבר ששתו ךהינו פגום :ץ על ;בדיל לא ז.שתחי :ץ על מבדילץ ואין סכ״ה. ה׳ פו־ק לעיל עץ מעט, ממנו

כחימץ ךיתו ןאם רע, ריח שקולט מתמוז קצת מסריח שהוא כגון רע,טעמו אם אבל עליו, מבדילץ יץ טעם לו יש ואם הבדלה, לפני יטעמנו

״ : * : V * : ־ ״״ : T “ ! T T * ’ * : * " * “ “ • : ' T T ־ ־ :

איו ו?ו !ץ• ריח לו ש:ש אף בדיעבד אפלו להבדלה פסול כחמץ הכוס על הבדיל ואם כ״ח. סעיף שם עץ מגלה, שודה :ץ על מבדילץ

מ״ב. סעיף שם עץ בו:ץ, שאץ ונמצא בו:ץ שיש ?חשבו :ין בעיר להשיג נתן אם לו שאץ אף דוקא, ה:ין על להבדיל מצוה ח.

שאץ ובמקום אחר. משקה על ולא עליו :בדיל בייקר, הוא ואפלו דלא ל^מיו, כמלא ממנו לשתות ;כול ואינו מזיקו שה?ין או מצוי :ץ

שישתה לחנוך שהגיע קטן אפלו שלו בהבדלה היוצא אחר נמצאאו לבנה או שחורה בירה כגון מדינה חמר על להבדיל יכול במקומו,

T T : T J T • 1 : T * : V V * * : ־ : T 1 : ״

וכן וקפה, ותה חלב או קל משקה על :בדל לא אבל וארק, קונ:אק לו מתר מדנה, חמר או :ין לו אין ואם לחם. פת על להבדיל אץ

הבשמים על יברך וכן בתפלה, שהבדל ובוזנאי הבדלה, בלא לאכל ואם ומלכות. שם בלא קפה על ש:בךל שטוב אומרים ויש הנר, ועל

יין, כוס על שיבדיל למחר עד ייאכל ליא יין, למחר לו שיהיה מצפה/ | ״ - V T T : ״ ־ ' T T J V ~ * 1 : ״ V V ־ :

וקשה חלש הוא אם אבל הנר. ועל הבשמים על יברך שבת ובמוצאי: T : - - 1 “ T : T - •• T ״ - ־ : ״• **: T ־ ״ V T : T

עין בצמצום לו:ין :ש ואם ה?דלה. ?לי ייאכל למחר, עד להתענות לוסי׳׳ט. ה׳ פרק לעיל

וכן הטס, על ש:בדיל אחר עד שעליו השבת בגד את י?שיט ליא ט.ל״א. סעיף להלן ועץ ההבדלה, אחר עד ?מפה מכסה שלחנו יח;ה

לפני לשלחן לחם ;ביא לא ההבדלה, אחר מ:ד ל?זעד רוצה ואםכוס על להבדיל ומצוה ומכסנו. מפה עליו פורס הביא ואם ההבדלה,

• : - : T J * V ־ : T ־ T T י* ’ • I T T : ־ ־

עבת מזיצאי דיני - ז פרקעדד • ״• t • 9 w

74

על ה:ץ מן מעט נשפך שיהיה עד הכוס את למלאות ונוהגים :ץ, מלא אבל השבוע, בתחלת טוב לסימן והוא ההבדלה, צלחת על או הארץ

בורא עליו שבךכו )ההבדלה( אחר הקךקע על שבכיס מה:ץ לשפך אץמצוה. בזוי משום הגפן, פרי

וכן השומעים, כל את ה?דלה ידי להוציא שיכון צריך המבדיל י.המבדיל וצריכים מפיו, הבדלה ידי לצאת לכון צריכים השומעים

. . ; . . . | . . ץ . . . . . \ . J T . . ' : ־ ־ “ : •

דעתם לסיח! שלא כדי הבדלה־, ובנר בכוס עיניהם לתן והשומעים שמו׳/ וברוך הוא נענר״ברוך שלא השומעים ויזהרו אחרים. לדברים

סעיף ה׳ פו־ק לעיל ועץ המבדיל, ברכות כל על אמן לענות ח:בים והם וכן בשמים מיני בורא בךכת מברך אחד שכל נוהגין רש ל״ד-ל״ח.

לצאת שלא שיכונו !צריך ,המבדיל אחר מ;ד האש מאורי בורא אסור !כן אלו, כרכות אחר אמן :ענו שלא !כן מהמבדיל, אלו בברכותלבטל וראוי בהבדלה, הפסק חשש משום אמן, אחריהם לענות לאחדים

זה. מנהגT : *

א. הבית, בני גם :עמדו ואז ההבדלה, בשעת לעמד נוהגין :ש י ויש בחדר, מפזרים יהיו ולא המבדיל מסביב לעמיד !:קפידו

שבשעת ויזהרו :שבו. השומעים גם ואז ההבדלה, בשעת לישב נוהגץוחתולים ומבגדים רגלים, מי של מעביט נקי המקום יהא ההבדלה

' * : T ־ •״ V ״ T ״ •״ T T * ״״ I T T : ־ ־ * • J ־ ! ״

!נוהגים סל״א. ה׳ פרק לעיל ועץ רגלים, וממי מצואה נקיים שאינםההבדלה. לפני ופסוקים בקשות לוכד

ה. שמאל, ב:ד ;ס:ע ולא לימינו, ונותבה בשתי:דיו הכוס את נוטל י ?וביב זקופות כשאצבעותיי ימינו r על הכוס את להעמיד ונכון

ויש אדם, כל שמאל שהוא שלו בימין נותנה ימינו יד ואטר הכוס,•* J T T T J V ״ ״ T ־ T J ״ : ־ ״* ״ : 9

כפפות עליו יש ואם אדם. כל ימין שהוא בשמאלו שיאחזנו אומרים־ V ״ \ :V ״ J T T T 1 * : V J * ״* T J T T

השלחן מעל הכוס את להג?ידו וצריך ההבדלה. לפני להסירם נכון!אחר וגו/ אשיא :שועות מס הפסוקים ואומר ?שפ)אלו, הבשמים !אוחז

עפת מזיצאי דייני - ז פרי,75י ד ״״ • v 1 ••׳ ד ־ •

עה

בורא ת3בך ואומר לוויים׳ השומעים כל ועונים סבדי'מתן, אומר כף■ומנהג לימינו, והבשמים לשמאלו הכוס את מעביר כר ואחר הגפן. פרי

־ : • ' ״ ״ T : ״ : : * ־ V * ־T 1 - 5 ־ ־* .״ V V 1 ־ • :

®לעולם האשכנזים ומנהג להם, הראויה ברכה עליהם לברך הספרדיםT ־ J״ ־ : T ״ י •״ V T T J T T T ! V ״ : ״ T ״ ־ : : ־ T J V

אחד שכל ומצוה השלתן, על ומניחם ומריח בשמים, מיני בירא מבוך יקרב הנר( על הבו־כה )לפני כך אחר בע?מו. הבומים :ריח מהשומעים

מכסה והביהן כפו תוך אל אצבעותיו ראשי ו;כיף לנר הימנית ת־ויהנה מהשומעים אחד ®כל )ומצוה ימינו, יד בצפרני ומסתכל תחתיהם,

J ״ J T ״ ' * : ־ ״״ T V T V T J *״ ״ : ־ ״V I

לימינו הכוס את מחזיר כך ואחר הא®. מאורי בורא ומבוך הנר(, מן ידי ;צא דוךיח, לבךכת וער ברכת הקדים ואם המבדיל. בךכת ומברךלפני והא® הריח על יברך ה:ין, בךכת אחר המבדיל ברך לאם חובה.

ה:ץ. מן שיטעם וצתך ךביעית, ריב דהינו לגמיו, כ?ולא וי&זתה :®ב ההבדלה אחר יג.

ךביעית(, ®ת:ת כדי תוך )דהינו אחת בבת ךביעית ממנו ®ישתהגמרו העונים ®ריב אחרי רק וישתה ®לי®. מעץ עליו שיברך כדי

: v : • : T • •• •• T T 1 " T : V ־ r ״־ • ״ - : V • : ד ד

אפלו ל&זודה ההבדלה בין בז־בור :?סיק ולא בךכתו, אחר אמן לענות ואם דבור, מכלי יותר בשתיקה :פסיק לא וכן טוב, ®בוע באמירת

ה׳ ?רק לעיל עץ ממנו, ®טעם קום הכוס ®נשפך או בדבור ה?סיק ששתה אחר עד ידברו ®לא ה^מעים יזהרו לכן מ׳־מ״א, סעיף

היוצאים מהשומעים אחד )או הוא ®תה ליא ואם לגמיו. כמלא המבדיל. ; . . T V T T * : T : \ : ״ •

כלם ®תית אבל הבדלה, חובת ידי יצאו לא לגמיו, כמלא חובה( ידיX ' \ T T J ״ T ״ J ! ! ״ ־ ״ : T ' T T : ־ ״ % T

מה:ין מעט רק טעמו אם שאפלו אומרים וי® לגמיו, למלא מצטרפת הלדלה ישמעו אפשר ואם ולהבדיל, לחזיר אין ומספק חובה, ידי :צאו

:כלל ®אינל מי :בדיל ליא לכתחלה אבל הבדיל. לא שעדין מאחר למי להבדיל יתן אלא הבית, ריא® הוא אפלו למןיו כמלא לשתלתההבדלה מכוס לעתלת שליא הנעים ונהגו לגמיו. כמלא לשתות ®יכול

T V ־ : • : \ : T : T ־ T T : ־ ־ ־ : ־ V ־ T ־ :

לעצמן. מבדילות הן כן אם אלא

עבת מוצאי דיני - ז פרי!מיt - ד • ״ •• . v v

76

ד. לסימן דהוי בצלחת, הנשאר מן מעט ישפך כשעור ששתה לאחר י ענעפך ב?ץ העינים את לךחיץ ונוהגים השבוע, בתחלת טוב

לך״ ״ליתן לומר נוהגים כך ואחר !,rap חבוב משום ההבדלה בצלחת!to,המלה. לפני לף״ ״ליתן לומר אשכנז ומנהג ׳

הבדלה, חובת ידי כבר עיצא אף לאחרים להבדל אדם יכול טו.T T T . . . . . . . . . ״ . T ־ J T T V : ־־ : •T T'

הבשמים, על יברך וכן לעצמם, להבדל יכולים כשאינם ודוקאהנר, על להם יברך לא אבל ברכתו, אחר מיד בהם שיריח ובלבד

T ־ : • V־ * V T ״ T ־ ־ * : T ־ ׳ : T : T *1 ״ V T ־ '

אף להבדיל מתר קטן בשביל ואף להם. יברך עדין ברך שלא מי אלאסעיף ה׳ פרק לעיל עין ?ע?מו, לברך יודע אינו אם ביתו, ממי &זאינו

נ״ד.וולה לכן חולקין, ד&ז בהבדלה ח:בות נשים טז. תבדיל לא לכ

לא שהאיש וראוי האיש, מן ההבדלה תשמע אלא לעצמח, האשהT * T : * ־ ־ :T V ' t ־ : * : ־ T־ V T J . T I . T T•

ויוציא בביתו להבדל שיוכל כך הכנסת, בבית הבדלה חובת ידי .יצאויצא מאחר ההבדלה #שמע או הבדיל כבר הוא ואם ביתו. בני את גם

. . . . . : * : T • : ״ T V* ־ ־ : T T ״* ־ ״״ : T T

לעצמה, תבדל האשה אלא האשה, בשביל שוב יבדיל לא חובתו, ידי״ *: T ' ״ : ״ * : * T ״ T : * : T * T T V ' T '

הבדלה, חובת ידי חברתה את להוציא יכלה לעצמה, המבדלה ואשה: • T * ־ : * T : T : * J T : י T : V “ J V : •״ ־ ״ : T T

הבדלה. חובת ידי האיש את להוציא יכולה אינה אבל־ : T : T •• T : ״ T V ־ ־ •״ : ״ : T T

להחילן וודבין בהבדלה, ויבין שבת בערן היודעים וקטנה קטן יז. ועין אחר, קטן להוציא לאף לעצמן להבדיל ליכולץ הבדלה, לשמע

ו׳-ד. סעיף ה׳ פרק לעיל to :?דל ?מדד, בין ?שוגג בין שבת ?מוצאי הבדיל שלא מי יח.

עילישי)עד יום סוף עד ומבדיל ביום, ובין בלילה בץ כ|נזכר והנר הבע!מים על מברך אינו אבל הךמ״א, פסק וכן החמה(, ?זקיעת

יום כל אלא מבדיל שאינו אומרים וי&ז בלבד. שבת מוצאי בליל אלאT V : ״״ T ״‘ “ T ״״ * : ״ : : • V »* - : ״ T T V

?יום שאף אובדים ה?דלה ל?ני טעם אם וכן ילתר, ולא ראשוןלעל, הנןכרים האפנים ?שני להקל ?רכלת ו?פק :בדל, לא ךאשלן

עז עגת צאי1דיני» - ז ןךק 77

יהא שלא ?די בסוף הגפן ?רי בורא )ויב!־ך ומלכות, שם ?לי ן:בדל&זני בלל מבדיל rat? במוצאי שחל באב בתשעה אבל הפסק(.

V : י ־ r י ! T : ״ : T ״. T : T V T “ ״ T * : ״ . . .

להבדיל ;כל שאינו חלה וכן ראשון ביום מתו שקבר ואונן בברכה.ראשון ביום מבדל ח/ סעיף כללעיל הבדלה בלי לאוכל שבת במוצאי

ומלכות. ?שםr <להבדלה והגר הבשמים ינ

T : ־״ : ״• ־ : * T : ־ ״ T

הלם על לברך ונהגו בשמים, שאר מאשר הז־ס על לברך טוב יט. שאר על יברך הדס לו אץ ואם ריח, בו ;ש עלץ אם שבלולב

שאץ אומרים ויש בשמים, מיני בורא יברך בשם פוי ועל בשמים, כגון רע ריח או הזעה ריח להעביר המיעד בשם ועל עליו. לברך

לברך. אין הרחה, טבק על וכן אויר, ?טהר יבוך לא מצנן, שהוא או הריח חוש לו שאין כגון נדיח שאינו מי כ.

אחד יברך אלא ביתו, בני את בזה מוציא אם גם הבשמים עלT *״ *״ : V V T * ״ ־ ״ T I ־ J T V 1 ‘״ T V

מעט יריח אמן :ענה והלה המבדיל, את גם להוציא ויכון הבית מבניאחריו.

־ “ :T

שלא וטוב שבת, מוצאי של לבשמים ממזדת קפסה לדוד טוב כא. נקבים בה :ש לאם לגמרי, סגורה תהא אלא נקבים בה יחיו

:ריח ולא טוב, ריח שיהא כדי הברכה, בשעת הקפסה את יפתחהממה. דרך בבשמים

רב, שאורה אבוקה על האש מאורי בורא לברך המבחר מן מצוה כ>5 רקפיד בזה, זה קלועים נרות שני לפחות שיחיו להינו אפלו או נחת שני יקח אבוקה לו אץ ואם בזו, זו תגענה שהשלהבות

אחד, נר אלא לו אץ ואם לזו, זו להבותיהם את ויקרב גפרורים, ?זניהנר. ברכת עליו לברך לו מתר

\ T : T 1 •י T T . . -

שחללק נר על לא אבל להאיר, העשוי נר על אלא מבךכץ אץ כג.חתן לכבוד שהדלק נר על לברך אץ ולכן לכבוד, או למצוה

שהדלק נר או חנכה, נר אי נפטר, נשמת לעלוי שהדלק נר או וכלו/בעביל ולא חשוב אדם לכבוד שהדלק או התפלה, לכבוד הכנסת בבית

J •״־ ״ : V V ״ J ״ J ״ r * J \ V ' t 5 י T T T . . . .

חמום, או בשול לצוץ שהדלקה אש על מבךכים אץ P] לו, להאירנפט. פתיל!ת על או גז כירי על להבות ?גון

על המפעל פנס או החעמל אור על האע מאורי ברכת לברך אץ כד.״ ־ ״״ T ״״ ״. * : ״ 1 ״* T : 1 ״* : ־ ־ ־ T \ ״ T T ״ J

בטריה. ידיJ ״• T T ״ T

לו סמוך עיהא להינו לאורו, שלאותו עד הנר על מברכין אץ כה. צךך אץ ואז למ?זבע, מטבע בץ ולהבדיל להכיר שיוכל בכך

אינו אם הנר על לברך אץ אבל עבחזד, החעמל אור את לכבות הכנסת, עבבית הוועמל אור את לכבות נוהגים ולכן אלץ, קרוב עומד אינו אם ן?ן הנר, מן להנות יוכל לנר כך כל סמוך עאינו מי עגם כך

בקרן עהוא ?גון ממנו, ונהנה לנר קרוב עהוא אף העלהבת את רואה הבדלה, בעעת הנר מן להנות עאינו;כול ומי עליו. לברך אץ זוית,

מן חזוק עמד אם אפלו ובךיעבד המבדיל. בךכת גמר אחר לנר יתקרבאפער ואם חובה. ידי יצא הנר את עראה כל ממנו, נמה ולא הנר

: V T T V T V * T V I V ״* ־־ I T T ״״ T : ״ T J V

מי׳בעמים להדיח הספיק שלא מי וכן לצאת. ויכון מאחר הברכה יעמעהמבדיל. ברכת גמר אחר ;ריח הבשמים, בךפת אחר

נהנים והם ?ברכתו אחדים עמוציא אף הנר, על מברך אינו סומא כו. אחר אמן הסומא :ענה ולא הנר, על אחר יבוץ אלא הנר, מן

האע. מאורי ברכת* J ״ J ״״ T ״*

והנר כעהבעמים גם מהם ולהבות והנר הבעמים על לברך אפער כז.T J T : V“ ־ - י ; T ״ ״״ ־ : ״ ״ : T ״״ V J • V ״ T J * :

אחדים. ב:ד נמצאים אם ולכן ההבדלה, את מעכבת הנר ו?ךכת ה?עמים ?ך?ת אץ כח.

נר או בשמים י?שא ואם בלעךהם, :בךל נר, או בעמים לו אץלברך. אינו;כול כך אחר אבל עליהן, יברך הל;לה, ?מעך זמן לאחר

78 עפת מזיצאי דיני - ז פדל! עחT • • • » v v w י ז ־ •

מלאכית לט״ל הקימה - ח ®רק79T : - : T T 2 * V V

עט

ה ?עח*ת א ה מ מלכ

ט. וי® לכזית, אלא צריך אינו אפלו עבת במוצאי שלחנו את יסדר כ: - •• T J T J \ V ־ •״ I T• ״ " T 1 ״ T V

אלא בידיו ינקט ולא ככרו!/ ב׳ על הסעודה שתהא אומריםT 2 ״ T 2 * ־ T : ־ ״״ V 2 ״2 V T T 2 r

מסעודת שבע שהוא ואף מכביצה, יותר מעט פת לאכל ומצוה אחת, J ״ • / - - v I - . / T . . . . . . . . _ VJ v T . . - . .

או חמה פת לאבל ויהדר פת. בזית לאגל עצמו את ידחק ?זבת, להכץ וטוב לךפואה. מועל עיזה חם משקה ישתה וכן חם, תבשלואם שבת, סעודות מעירי רק לאכיל לא זו, לסעודה מיחד תבשיל

\ T ״ : ־* J 2 ״ V* V 2 ' T ״ T J2 ״״ * J T *

מבעל, תבשיל לפחות או מזונות מיני יאכל לחם, לאכל יכל אינו9 V V V! V T 2 2 •״ * ־ T 2 ״ 2 ־ \ T

מקים שאינו מי כל הקדוש הזהר שלפי זו, סעוזד! ם5ל? מאד וישתדללאבל חיבות הנשים וגם שלישית. סעודה קים לא כאלו רביעית סעודה

: T : ״ J• 2״ T 2 ' • r • ־ VJ ־־ * T ־ : V T

מלכה. מלוה ?זעודת אינו ואם ה?זבת, ליציאת סמוך ?ולכה מלוה סעודת להקדים טוב ל.

בה שיש מלאכה יעעזה לא אבל לאחרה, יכל לאכל, אז תאבT VJ V T T ! ־ i־T ד ׳ T ־ : * T ״ • V T T 2 V

?זעות אךבע סוף עד לקימה ומצוה זו, סעודה עיאכל עד קביעותאומרים ויש הלילה. חצות אחר אותה יאחר לא מקום ומפל בלילה,

• •• T : ־ ־ S T T * ' T ־ ־ ־ ״T 2 ן ־ ־ ן י 2 ״

הללה. כל זמנה שבדיעבדV : ־ ״ . T “ 2 • ן - - T T

עד במפה מכסה שלחנו יהא וכן שבת, בגד יפשט שלא ראוי לא.v T ״״ : ״ : ״ “ T “ J V \ J T 2 \ ** J J T

ולומר זו, בסעודה נרות להרבות ?זנחזגים רש זו. סעודה אחרעבת. למוצאי המיחדות הזמירות בה

T ־ J 2 ־ ״ \ T 2 T ״ ** T

ח׳ פרק

ה מ קד ש״ל מ ת ל כו א ל מ

כדכתיב. העבת, ביום מלאכה לעעזות שלא ויו־צרנו בוראנו צונו א.* I T *״ J J ״* V 2 ־ • : T “ “ : T T 2 “ I ״

כל תעשה לא אליהיך לה׳ עבת העביעי ״רום י״ד( ה׳, )דברים: T 1 ־ • : ־ : ' ״ V VJ “ T ־* T V

במעכן שהיו אלו אלא מלאכה נקרא שלא חכמים וקבלו מלאכה״,: J T T "״ J :“׳ T V T T J T J * V * T ״* T V 1 : • ־ T

במשכן היו מלאכות ותשע ועלושים המשכן. למלאכת צריכים שהיוT V : ״ • : V V ־ * : T ״ : ״ T ־ *״ : T : * * T T ״

הטוחן, הבורר, הזורה, הדש, ה?ןעמר, הקוצר, החורש, הזורע, והם: נצרכים היו האלו מלאכות וכל המבשל(, )או האופה הלש, ה?!ו־קד,

המלבנו, הצמר, את הגוזז היריעות. את בהם צובעץ שהיו לסימנים חוטץ, ב׳ האורג נירין, בתי ב׳ העושה המסך, הטווה, הצובע, המנפצו, מנת על הקורע תפירות, ב׳ התופר המתיר, הקושר, חוטץ, ב׳ הפוצע

מאןיג. שנעשו היריעות לציךך במשכן ודה זה כל תפירות, ב׳ י6לוזנ המע(ךטטו, עורו, המעבד המולח, המליטו, ה&זוחטו, ?בי, הצד

ענעשו היריעות לצרך המ&זכן בנןלאכת רדה זה כל המחתכו, הממחקו, מנת על המוחק אותיות, ב׳ הכותב חחשים. ועורות אילים מעורות

המכבה, המשכן. בקךשי הלה זה הסותר, הבונה, אותיות, ב׳ לכתבוהמוציא למשכן, זהב צוךפי ב?!לאכת הלה זה ?פטיש, המכה המבעיר,

לרשות. מךעותהתולדות, הם בדמיון להם הדומים וכל אמת, הם מלאכות אלו כל כ.

T J T *״ T 9 : • : V T T : ' T '

תולדה או אב והעושה מלאכה, נקראים התולדות וביו האבות ובץT T T V T : T T I ״ T . * T י ״״ T T 1 •״

השביעי ״וביום שנאמר בשבת, ממלאכה !זב'ת7ל עשה מצות בטל במזיד כל תעשה ״לא שנאמר תעשה לא על ועבר יב(, כג, )עמות תשבית״התראה בלא ובמזיד סקילה, חיב בו התת ואם י(, כ, )שמות מלאכה״

T T J .״ : ״ T * J T ־ • * * : : : T־ T

מלאמת ותשע השלושים כל עשה ואם חטאת, חיב ובשוגג כרת, ודבT ־ * •• : •• T T ־ T ' * י T T T : T : ־ ״* T ״ ־

גזרו וחכמים ואחת. אחת כל על חיב אחד, בהעלם תולדות( או )אבותT V •* J V J T T ' ־־ T ־ T ־“ ־ ־ : ־ ־ : T ׳ J T

מלאכה להתיר ויבוא לו יתחלף שלא למלאכה קצת הדומה דבר בכלT T T J ־ T J I . . . . . v T T J * T , V : ״ ־ : T T

עבת חלל ואם אותו. ו?עךן מךדות מכת אותו מלקץ והעובר גמורה,זה. על תעובה הוראה למורה ישאל

V T J T T : - : *

לפני בפרהנדא שבת המחלל עכל המהוות, מכל עזבת מצות וחמורהומגעו פסולה ושחיטתו זרה, עבודה כעובד הוא הרי מישראל עשרה

S *• T J * * T ׳“5 T' • - T ־ j : T * J T T T “ S ** J

80 מלאכוית לט״ל הקדמה - ח רק8 פT : * : T T : “ 1

פא מלאכו־ת לט״ל הקדמה - ח פרק 81T T J “ 1 V V : ״־ : T

לעדות. פסול והוא נסך לין כדן אלתו אוסר בייןוכל ב/ סעיף כדלעיל התורה p חיב הכונה חיב שנאמר מקום כל ג.

VJ V V r T T ־ * T * ״ T T 9 ־ * T *־ J * : T ״״ T ! 1 * T

וכל מדרבנן, ואסור התורה מן פטור הבונה פטור שנאמר מקום7 9 T “ VJ V V ־ “ T T T • ־־ ״ T : T * : ״ T J 1T T

לכתחלה. מתר זה הרי וכך כך לעשות מתר שנאמר מקום אותה ?ועועין .כדרך שמנשה עד חלב אינו המלאכות אלו כל ד.

ופטור, t כלאחר נקרא זה שנוי, ידי על עשה אם אבל מלאכה,. : T T * T *J T T ־ : * V ״ : T ״ J *7 7 ״־ ־ '

תזצינא במרא או במחרשה שלחרש עד חלב אינו והחופר החול&ז כיצד בורר וכן מדו, שיתלש או בכלי עיקצר עד קוצר וכן וכדומה(, )מעדר

או בוזזים שיטחן עד לטוחן בו, לברר המיחד בכלי &זיברר עד לבך, ענתכון אף בקו־קע, חריץ לעע(ה כלי גורר ודה קיפיבך במ?ת&זת.

או ןכף לטוזן בו לבלר דרך שאין בכלי ובלר לפיו תל&ז אם וכן פטור,ובץ בימינו בין שעשה המלאכות וכל פטור. כלם, וכן דסכינא בכתא

T • • J T * J : ־* 7 : 7 ' 7 \ 9 ,״ : t T V T . . . ן . . 9

ס״ב. ל״ד פרק כדלהלן בשמאל שפטור מהכותב חוץ ורב, בעזמאלופחות עשה ואם בהן, הנאמר כשעור שיעשה עד חיב ואינו דו.

־“״.* ־ T “ ‘־ : : V ־ * ־ VI V ־ V T ״ J ״ T T T

להרבה התורה מן אסור אבל חיב, אינו משהו ואפלו מכשעור. - . : “ T T * 9 7 ־ ״,־,־ J / T * - V . . . . .

החוה« כגון בע^תן, ?זעור בהן נאמר &זלא מלאכות וי&ז ראעונים.ל עחלב והסותר והבונה והזולע עהוא. מ

כלל מכון אינו אם אבל מלאכה, לעשות שיכון עד חלב ואינו ו.מתר מלאכה, תעשה זה ידי שעל שאפשר פי על אף למלאכה,

־V T : V V ״ *־ ,־ ' T T : ־ T T \ 7 ־״ V *״ : ־ : V T

לכך, מכון אם חול&ז מ&זום חלב בקלקע חליץ העושה כיצד, לעשותה, אף לצלכו, וספסל מטה קלקע גבי על לגרר מתר כן פי על ואף

בכל ?זאמרו הוא וזה לכך, כונתו &זאץ כיון חליץ, &ז»עע«ה &זאפ?זרמתר. מתכון &זאין דבר מקום

להינו לישיה, פסיק הוא אם אבל לישיה, פסיק שאינו בענלן ודוקא ז.אף ודב זו, ■מלאכה שיעשה לא אם זה דבר לעשות אפשר שאי

V י T J V ״ ־ : V T T ־ V ־ : י ־ T ־ ' V :7 7 ־

בללבנן(. רישיה ?סיק ונקרא אסור ללבנן באסור )וכן מתכון, שאינו

מלאכות לט״ל הקדמה - ח פדקפבT J “ : T T ״ ־ ״ : V V

82

אף בעבת, ראשו ןוותך הקטן בו לצחק העוף לראש עצתך הדי כיצד שאי מזע שהדבר חלב בלבד, בו לשחק אלא ע:מות מתכון שאינוr הנוטל וכן ויחלה. העוף ראש שללזתך אפשר r אף זרעים, על במים דהוי לדוקא זה, ידי על שיצמחו ודאי שהרי חלב שיצמחו, ממן שאינו אבל עתצמח, ליה דניחא שלו בקךקע כגון ליה, לניחא רישיה $םיק

וללעת חלב, אינו לא, או ת?מח אם ליה אכפת ללא חברו על בעדה כיון למתר הערוך ודעת מלרבנן, אסור פנים כל על הפוסקים רב

ליה. ניחא ללא ריעיה פסיק !נקרא מכון, שאינו והינו לתכליתה, צתך עאין אלא מלאכה לאותה מכון אם אפלו ח.

מקלקל, עאינו ובלבד חיב לרמב׳׳ם לגופה, צריף עאינו מלאכה : V T T״ • I. . . I - . . . . . - J . T - T . - T w j . » • T /

לעפרה, אלא צריך ואין גמא החופר כגון פטור, הפוסקים ורב ולמוץוכיון חורע, הוי ובעדה בונה הוי ובבית הגמא עשית היא עהמלאכה

V ־ T T J ־ ״ :V \ ־ ״־ ־ : . - - T״ “ VJ V T ״ V*״ ' T ** J

עצים המכבה וכן לגופה. צריך שאינו מלאכה הוי לגמא צריך עאינו המלאכה לתכלית צריך אינו הרי בו, וכיוצא עליהם עחס מפני דולקים אלא עצמו בשביל לכבוי צריך אינו וכאן פחמים, עעלת שעקרה לגוף צריך זה הרי פחמץ מהן לעעות כדי המכבה אבל לעצים, עצתך

באסור ואפלו עיכבה. לא אם פחמץ לעעות אפער אי עהרי המלאכה,- : V ' T T *״*» • T : V - - . ן . T . « . . . . . . . - . . . : .

חכמים. m< המלאכה לגוף צתך כעאץ לרבנןאסור אבל פטור וקלקול, השחתה דרך בעבת מלאכה העועה כל ט.

T T : V T T : *־ T 9 J J T T : “ 1 V V T ־ : T T

צד מלרבנן, קרע או החוותה דו־ך בבהמה או בחבת עחבל הדי \ם וערף על וקלקל קרע אם אבל פטור, זה הת העחתה, דרך מד לבנות כדי עסתר או הקרע את כך אחר לס*• כד כגון לתקן, מנת

אחר, במקום זו בקריעה ותקן קרע אם לכן חלב, בזה, ותקן במקומו מפני עליו, לקריע חלב עהוא מת על או בחמתו הקורע כגון חלב,

זה, בדבר עוככת וחמתו והואיל יצרו, וינוח זה בדבר דעתו עמתיעבV • : ־ ״• ־ J : • * T : V T T J J • ־ } * V T T J V V T '

ajrn כמתקן זה הרי

מלאכו־ת לט״ל הקדמה - ח פרק83T J ־ : T T ״ ״: V V

פג

אם אבל סלף, ועד מתחלה לבדו המלאכה כל עיעעה עד חיב אינו י.“ T ’ ־ : T ״ J ״ ״ : T T : ־ T V ־J־ V ־ T ־ J

חברו ובא בח־ו וחפץ לחוץ tr עפעט כגון מקצתה, רק עשהשניהם הנחה, עשה והשני עקירה עשה שהראשון נמצא מידו, ולקחה

T J״ T T . . T I . - . T T I ‘ T V T J * T * T י T T : ״ V

מלאכה עעזו שנים אם !כן מןךבנן. כן לעשות שאסור אלא פטורים, ודוקא אותיות. ב׳ מחד וכתבו בקולמוס שאחזו כגון אחת, ?פעם אחת

אם אבל חבת, סיועת בלא זו מלאכה לעשות יכול מהם אחד כשכלT V T V I *״ T V ־ ־ : : T T : ־ ־ ־ ' •״ ן : T

חעץ. עניהם חברו, סיועת בלא לבדו לעעותה ;כול מהם אחד אץאלא אינו והשני חיב עיכול זה יכול, אינו ואחד יכול אחד ואם

' T V V ״ : T ** T V : T T V ־ J T ״ ״ ,״ ־* T V

מלאכה לעשות התחיל אם אבל ממע. בו אין מס!ע לן וקןמא כמסיע, עצריך כגון ח;ב, כשעור, שעעזה כיון מקצתה, אלא עשה ולא ,?דולהס״ג(, ל״ד פרק להלן )עין ח;ב, אותיות ב׳ שכתב כיון אגרת, לכתיב

בזה. כיוצא כל וכןבשבת באסור שנעשה מדבר הנאה אסור

־ ! T T ״ T - : • : T . “ V T T

א. שאסור מלאכות משאר אחת במזיד שעשה או במזיד המבשל יי T T V * •״ : •• ־ : ־ י • T : * ־ ־ : V T : T

חכמים קנסוהו י״ד(, סעיף להלן )עץ התורה בעבת.מן לזנעותןלבנו קנסו מת ואם מלאכה, מאותה לעולם להנות ביתו ולבני לו ואסרו

: J T • • ' • : ״ . IT *״ T : T ״* : . • : T T : T; . :

מפני בה, לבשל להם אסורה בעבת בה שבשל הקדרה ואפלו אחריו.־ ־ :J * T- ״ » ” ״* T . . . . . . T : ־ T ־ : 5 V T T ״ ־ T ״ : ״•

של מדמיה להנות להם מתר אבל להם, האסור מדבר בלועה עהיאV ״ : T ״ T V T * T ” V T T \ T "S V T T T T T

עבת במוצאי אבל בשבת, דבר באותו אסור אחר ויעראל המלאכה.: T־ T : ״ :T“ “ •י T J T - : ' t - : T T : T *• ־T

to ,מבני ואינו בנו הוא ואפלו עבורו, הדבר נעשה אם ואפלו מתר• T \ T ' ־ • • ־1־ : . ־ T ־ . . . . . . . . / -j T T

ביתו.ג. וסבר בדין שגג או היום, עשבת שכח כגון ?עוגג עעזה ואם י

הוראת פי על כן עעה ואפלו בעבת, לעשות מתר זו עמלאכהT *», T T : V ־ : ־5 ־ T ־־ : * T T •ד ״ 1 ״­

לאחרים, גם דבר מאותו להנות ביום בו אסור בהוראתו, עטעה חכםT T T : T T V T T ־* ־ T ‘״ T T -

מתר בעבת שגם אומרים ויע לו, גם מתר to עבת במוצאי אבל־ : T : T ־ *״ T ״ T \ T ״ ־*: : * V־ : ־ T \ T

ובמקום להחמיר, ויע ?עוגג, עעשאו כיון לו אפלו דבר תו1מא להנות

?עוגג. בעשה המקלץ על לסמך ליש או?דים :ע הצירך ?זמחלל לב שם וליא מתעסק שהעז או אנס, מחמת שבת חלל אם יג.

שלא ובלבד ??זבת, מזה להנות מתר ?זבת, חלל שהקטן או ?זבת,גדול. לדעת הקטן לעשה

אם דרבנן, אלא תורה אסור בו שאץ מלאכה העושה או המבשל יד.- . . . . V T T J V T •1 ״ 1 ״ T T * : T V T

בעשה אבל בשבת, מלאכה מאותה לועות לו גם מתר ?נזוגג היהT T ״• \ T ־ •* T *״ T “ : T T J T ' ־ : T T : T

to עבת במוצאי אבל בשבת, ממנה להנות לאחרים גם אסור במזידJ •• ז ״ - •• T ״T J T • : ' T * : T V ״* • T * T

ממנה. להנות לו גם מתר\ T ־ “ T V * T

או התורה, p אסור זה אם מחליקת בו שיש דבר בשבת עשה אם טו.T T ״־ ״ J T ״ ״ ד - - . .T - P . J v . n

ערב של השמעות בין ענעעה או בעבת נעעה אם ספק עישT *' ־ ״ ! . T ־ J T ־ . - - - . T ן 1 . . T

ודוקא בעבת, מלאכה מאותה לועות לו גם מתר עבת, מוצאי או עבת\ T “ ״ T T ־ T ״* ־ T *־ T T J T : ״ T : “ J T

לו, עהתיר חכם הוראת פי על עעה חברו אם עכן וכל שוגג. כעהיה: T T V ״• V T J ** ־ * ״ ' T T ־ T ״ ־ T T ״״ :

לנוהגין או עמודים, קפסת לפתיח )כגון דין, פי על אסור עצמו לו אבל לכל מתר קצת(, דום שעדין לח בדבר בעול אחר בעול ןאין כו־מ״א

ךבותיו. או מרן לפי כן לעעות לו ?זאסור אף מזה לועות אחד אחרים, לצרך ?מדד ?עבת ?זם עמבעלים מלון בית או מסעדה טז.

צור. לא אם אף לעולם, תבעיל מאותו לועות לאחרים גם אסורj - . . . . . T * 1 ־ ' T : * : ״ ־* T ״״ .

?ק?יעות. ?מדד כן עושה ?זהוא כיון ?שבת, ??ז?ילו ל?על אותו עוברי לידי יסיע ?זלא כדי ממנו לקנות אץ ?עבת העובד מפעל יז.

?עבת ?זחול?ים חלב או ?עבת ?אסור שנלקטו ירקות וכן עברה, כעזהתחיל וכדומה באוטובוס לסע אין וכן לקנותם. אין בזה, וכיוצא

העבת. יציאת עם לתחנה להגיע כדי העבת, יציאת לפני לסעגוף העתנה ולא התורה, מן האסורה מלאכה בעבת עשה אם ידו,

T “ • T T T : T “ J T T * ״ T “ J * : T ״

מרעות עהוציא כגון בו, ענעשית המלאכה מחמת הדברJ : ־ - T T ־ * V T T- י : י ״ T - : • V .

אסור ו?מךד ?עבת, לו אפלו מתר ?עוגג להפך, או הר?ים לרעותהר?ים רשות ירך מפתח וה?יא עהדד ?גון עבת, מוצאי עד לכלם

84 מלאכות לנדל הקדמה - ח פרק פדV V ״ ״ « T T : ־ : T

פההחורש - ט ךק858

עוד הכנסת בית את יסגרו אלא עם, לכנס אין הכנסת, בית ופתחרו במזיד שעבר כגון דרבנן ?:אסור אבל נכת. י?תח ואז הפעם י

כן אם אלא אוסתן ויש בעבת, גם מזה להנו־ת מקלין .יש כךמלית,ההוא. מהמעעה נהנה שאינו למקומן חזרו

ט. המזדגות, בחדר או בביתו חשמל או נר בעבת הדליק יעראל אם יבלא הןחק ידי על לקרא ;כל הוא אם אפלו מזה, להנות לו אסור

החשמל. בהסקה או בוועמל טוב ביום או בעבת להעתמע אוסרים .יע כ.

עבת מחללים הם שלפעמים כיון יהודים, ידי על המיצר מרכזיתT : V • ״ ־ \ T - . . - T ״ / . . . . . . . . . . T . . .,. I T

המגיעים הזוךמים במים להשתמע גם אוסרים !ע זה ומטעם בהפעלתו, יהודים על חברה ידי על חשמלית במעאבה עאיבתם ידי על לבתים

בחעמל דאפער היכא להעתמע להקפיד יע ולכן בעבת. גם העובדיםT : ־ : ־ ״ T : 1 ״ ד : • : ״ ״“: - : - ; T ; V ; T *״ ״

כבר הנמצאים במים להשתמע וכן מ?בר, או גנרטור ידי על המפעלבדוד. או במכל עבת בערב

V V J ־ T ־, : T

ט ?וי!

החורש או לזתעה הראדה בקרקע חתץ העושה או החופר או החורע א.

החורש לכן שהוא. בכל אפלו חירע מעום התורה מן ודב לנטיעה,אומרים ויע חודע, מעום ח;ב הזרע, את לכסות כך הזריעה אחר

זורע. מעום שח:ב התל או הגבעושית את שהשפיל כגון הקרקע את המעוה וכן כ.

חוו־ע. מעום חיב בעפר, ומלאן גמות בה עהיו או ורדדו,J ״ T T V J \ ״ : j T : 1 T ׳ - T

את מ:פה או הקרקע את מרפה זה יך עעל בקרקע פעלה כל וכן ג.

86 זזחזידע - ט פדל! פוv V ״

מתוף הרעים עשבים המנכע כגון חורש, משום רוב ,הקרקעמה.1וכד האילנות עקרי מתוף או הטובים

ואם חורש, משום ודב לזריעה, העומדת בקרקע בשבת מים המעקה ד.משום שח;ב אומרים ויש זורע, משום ח;ב כבר, זרועה הקו־קע

על ידידם לטל אסורים בננות האוכלים לפיכף זורע. ומשום חורש מתכונים שאינם אף עשבים, גבי על או לזריעה העומז־ת קךקע

וטוב היא׳ רישא פסיק הזו־עים, להשקות או הקךקע את להכשירמעקים, ושאר במים עם מעתמע אם בגנות לאסל עלא להחמיר

; - . . T . . . . . . . • yg y y : “ ״ : T י ! ־ ׳ •

אינו אם אפלו אוסרץ ויע מים, עם יפלו עלא לזהר אפער שבקישילעם. נהפכים והמים אחר למקום אלא לעם המים עופף

אם בגנה, או בעדה וספסל ועלחן כסא מטה לגרר בעבת מתר ה.\ J T ־ T ״ : * T * ״• J 1 T J \ I ־ J V T J T J ״ T

עיעעה מכרוז כעאינו ודוקא בבירתו, חריץ לעעות מתכון אינוק עגורר כגון בגרירתו, חרק עיעעה מכרוז אם אבל בגתרתו, חי בגרירה ודוקא אסור. רכה, שהקךקע או מאד כבדם שלחן או מטה

או עגלה עמוליף כגון דריסה, ידי על חריצים עועה אם אמי אסור,T ד ׳ T • ר v • ״ : •״ : ־־ T T - 1 1 • 1 : ' T

מתר. רכה, קךקע גבי על עקבים עם בנעלים הלכת עהאעהעמא לזריעה ועומדת ענחו־עה בעדה בעבת צרכיו לעעות אסור ו.

1 * T־ V V J T : J V V V T J T “ J T T J 5 ״ * T V T

אסור בחל אפלו חברו על עדה היתה ואם גמות, להעוות יבואJ T ״־ J \ J י V V T T J T ״ ?״־ ״* :־־ : T

ומקלקלו. נירו עדע מפניעמא קרקע, גבי על וכדומה מלות באגוזים לעחק ?עבת אסור ז.

גמות. להעוות יבואJ T ־ :

נקווה שמא מו־צפת, עאינה קרקע ?מטאטא לכבד ?עבת אסור ח.רף עער בעל במטאטא לכבד מתר למוץ ?רצפת ו?קרקע גמות.

אסור. וכדומה בגנה אבל מתר, בבית דוקא ולרמ״א נעבר, עאינוV״ T ״ ״ : T J ' T S ־ ! J T “ I T *% • - - rT ״ T : ־ T V

ואם מרצף, עהוא בבית אפלו קו־קע להדיח או לסוף ?עבת אסור ט.שמעתמשים מגב ידי על לגררם מתר מרצף, ?מקום מים נעפכו

פזהזורע - י פרי!87

ידי על לספגם מתר אם ס״ט ,כ פרק להלן ועין רצפה. לשטיפת בומטלית. ידי על לספגם מתר מגב ידי על שגררם אחר אבל מטלית.

־ ״ : ־ T : ד \ T ־ •״ : - T T : V ־ ־ T ן : T - . . . - : •

שמא בקךקע, לקנחו אסור אדם על מנעלו אי רגלו גבי שעל טיט י. גבי על הנמצא רק ?רגליו לשפשף אסור לכן גמלת, להשולת ;בוא

לפי לדךסל מתר אבל שפשופו, בדרך גמלת להשולת ;בלא שמא קךקע,למהזו יתכון עליא ובלבד לדךסל, שמתכון אף הלוכו בדרך תמו

גמות. ולהשוות

? י ?ו

הזורע באילן( היחוד )עתולזב המךכיב או אילנות הנוטע או זרעים הזורע א.

?עבת הזלמר אל המחבר( ענף בקרקע )מטמץ אילנות המבריך אי?כל ועעורו זורע, מעום ח;ב בעפר, הזרע את המחפה אל עיצמח כך

שהוא.וירקלת פרלת גרעיני אל זרעים יעליך על;א בעבת אדם יזהר כ.

״ T * ................................: ־ • T J 1 ״ J ־־ V T ־ J T T ״״ T ״

להשקותו/ עדרך ?מקלם או גשמים ירידת ?מקום או לחה ?קו־קעשליך שלא יזהר וכדומה, לתחגולים משליך ואם להצמיח. סופן עהו־י י

הוא ואם ליומים. אחת ?בת :עליך או בעם לבו אכילתן עעור אלאלצמח. סופן עאץ כיון מתר אדם, רגלי דריסת ?מקום

אדם צריך הלכך זורע, מעום ח;ב אילנות, או לצמחים מים המעקה ג. ש:ע ?מקום הכוס ירחץ או ;דים יטל או מים ישפך עלא להזוור

?שאר אף לזהר וראוי להצמיח. בזה מכון עאינו אף וזרעיו עע?יםס״ד. ט׳ פרק לעיל ועץ מ?יקין.

פרותיו את או האילן את מש?יוו זה ;ך עעל פעלה דועועה כל וכן ד♦

88הזורע - י פרקפח

המאבק, המפסל, המזהם, כגון זורע, מ&זום ורב הןרעים, את אובתים. לו העושה המנקב, הסך, הקוטם, המתליע, המפרק,

ומנגו אבוקדו כגון פרות וגרעיני ועזעירים חטים במים השורה ה.יותר טובים ויהיו ?זיתר?כו כדי או שיצמחו, ?די בהם וכיוצא

אבל אחד. בגרגיר אפלו ודב ע!עוףם, &זכר מהם לעשות או לזריעה,לבהמות ראכילם ?ייתרככו כדי מועט לזמן במים כעורים לתן מתר

בשבת.T ־־ :

ויהא ש!שריש כדי וכדומה בשמים עצי כגון ?:מים ענף הנותן וכן ו.להצמיחן מכון אינו אם אבל זורע. משום ח;ב בקרקע, לזריעה ךאוי

עליהן יוסיף שלא ובלבד מתר, יכמשו, שלא לחותן על לשמר רק אלא שהיו במים להחזירו ולוקא במים, לכתחלה להעמידן אוסךין ויש מים,במים, להפתת ?!זסופן הסגורים פרחים בהם י?« ואם מתר. עזם, כבר

: T \ ' T T : ״ ״• T : V T ״ : “ ״ T * : 1 T V ״ ־ : ־

כלי ונטלם ב&זבת במים כבר היו ואפלו בשבת, במים לתנם אסורT : ״ T״ ־ ־ *־ ' T ־ : : : * T J T * ״ :T T : T . . .

בעבת. למים להחזירם אסור בהם, להריח: T ־ ״ T - ; . - - T . - . - . T V T

וכן חיב. ביתו, רצפת בעפר או ביתו גג £זעל בעפר בעזבת הזורע ז.־ ־ •• “ - V T T : T ־ : ־ *• . I ־־ 7 ״• ־ : • ־ : . . T

ס״ה י״א פרק להלן ועץ ח;ב. קטן, שו־עז כלי נקוב בעציץ הזורע אומרים $1 נקוב, שאינו בעציץ הזורע אבל ממקומו. להזיזו מתר אם

רה.זהתו מן שווב אומרים ן.יש מדרבנן, רק שאסור שתן.רח ?לי וכדומה החלון את לפתח אסור עציצים, בו W חדר ח.

להגן כדי סלין לפרס או החלון את לקזגיר אסור וכן השמש, עליהן חממות של הזכוכית מכסה את לפתיח שאין שכן וכל הקר. מן עליהן

ואם זה, ילי על ?,•יצמחו מתכון אם וכלומה, ירקות בהם שמגלליםמתר. להנאתו, אלא הצמחים מ$ום מתכון לאינו ?ביתו החלון את פותח

הז־לקת קלם עזבת בערב ההשקאה בחי את לפתיח מתר ט.לזהר צריכים אבל ?זצריך, מה כל פתוחים ולהשאירם הנרות

הצנור ?זל הברז את שיסגיר ה?חים, את שסוגרים ?זקןם ??זבת

בצנור המים לחץ יגבר שלא כך הממטרות, לכל כוים המספק הראשי גורם הוא בזה כי השני, את שסוגר ידי על פתוח הנשאר אחד

ישתמש שלא #אפשר מה בכל יזהר וכן אסור. וזה מגברת להשקאהT : ** T * . T VJ ״T J ־ : V V : \ T ״ T J V V .. . :

להחמיר נכון לכן פתוחים, ההלקאה ?זבחי זמן כל שבבית בברז ק?זר שום יהא ולא הךא?זי, מהצנור לצא בגן המשקה שהצטד ולסדר

לבית. מים המספק הצנור לבין בינו והשתלבות

י״א ®יק

הקיצי או תמרים הגודר או ענבים הבוצר או קטניות או תבואה הקוצר א.

מן שגדולו דבר כל הקוצר או חאנים האוךה או זיתים המוסק בהם, לצבע סממנין או בהמה מאכל או אדם מאכל שהוא בין אךץ,1ו

אב מ&זום ודב בהן, וכיוצא לבנ;ן או להסקה סו־ק מאילני עצים אוחלב מאלו, אחת בידו והתולש כלי, יך על שקצר כיון קוצר מלאכת

קוצר. תולדת מ&זום דרך שאין פטור פחת, והשיר האילן על בזה וכיוצא אבן הזורק .3

וכיוצא הזית את המנקף אבל מדרבנן, אסור אבל בכף, תלישההרי פרותיו, ?זישיר כך מךעידו או האילן את המנענע או ?מקל, בזה

וחלב. קוצר תולדת זהועעזבים בסנה שעלה וכשות עעזבים בו שעלו מצחר התול&ז גם ג.

T : ״ V ־ : T T V : * T ״ : V “־ : T •

כיון ולףב, מים, בו ש#ואבין הדלי גבי על או חבית גבי על ?זצמחוגדולו. ממקום דבר שעקר

ואפלו חלב. קטן, ב?די נקוב בעציץ ?זגדל ממה התול&ז לכן ד.הגזע, שמתחת העפר נגד הנקב וו;ה אם העציץ, בדפן הנקב הלה

מנח שהוא ובין קרקע גבי על מנח העציץ אם בין וח;ב, כמחבר נח&זב

פט הקוצר - יא פרק 89

90הקוצר - יא !רקצ

אבל פטור נקוב שאינו מעציץ התולש אבל באויר. יתדות גבי על דנו נקוב אינו אפלו חו־ס של שעציץ אומרים רש מדרבנן, אסור

מקוב, דינו נקוב אינו אפלו עץ על שעציץ אוסרים ויע כנקוב, או עפר מלא העציץ שאם אומתם ף® הסברות. כעני לחמו־א וחוששץ הקךקע, פני לרואץ לעציץ חוץ ;צאו העציץ אותו של גדוליו שמקצת

ממנו והתולש כמחבר, העציץ עןתוף מה אפלו הגדולץ כל הוי עובנקוב. עאינו אף חיב,

יתדות, גבי על ומניחו נקוב עציץ הקרקע מן שהמגביה אומתם :ע ה.גבי על היה ואם מדרבנן. עאסודו אומרים רע תולע, מעום חיב

״• ־ ־־ T T * : ״T T “ : ״ * V ״ . ■ך -

גבי על להניחו ולקחו הקרקע, פני את רואה העציץ שנקב באפן יתדות קוצר משום ודב הקךקע, לאויר העציץ נקב בין המ?סיק בגד או ספסל הקךקע, גבי על והניחו יתדות גבי על מנח ה:ה אם לכן עלמא. לכלי

ואם מדרבנן, עאסורל אומתם ויע זורע, מעום שח;ב אומרים .יעודב יתדות, גבי על והניחו וכדומה הבגד או ספסל גבי מעל הסית

עלמא. לכלי זורע מעוםT J T ־״ \ J ־ •״

לחים עיהיו כדי עבת מערב בעפר שתחב ועשבים פרחים מיני ו.־ ״ T : ״ • : ־ “ T T V ־ T V * T •׳ T * V V : ״' V • : - .

שלא והוא ולהחזירם, ולהוציאם בעלים לאחזם מתר בהם, להריח: T ״ T V T : T : T \ V T״ J T J ־ ״־ ' T ״ :

לזריעה. כלל ?מן ואינו בהשרשתן רוצה אינו וגם השרישווגם עם, ונערעו עפר, בהם עיע בעלים להשתרש שדרכן בצלים ז.

T J ״ V ־ : T ״ ; ״ ; T ״״ T V״ V״ ־ ׳ T : : ״ ' T T V T ״ ן

מגלה הבצל עכל גב על אף ורב, מהם התולע בהשרשתן, רוצה על האמהות ונתכסו מ&לת עליהן נפלה אם אבל ?:כך. גדולו דרך ואין

ווב. בהעו־עתן, רוצה אינו אפלו גדולן, כדרך ?וגלץ והעלץ הבצליםמתר בהם, להריח עעומדים בעמים מיני עם מים בה עיע צנצנת ח.

״V V V : ״ * T * ״* ״ ״ ״ : T : • J V * T ־ ״ T \ ' V T

בהם, להריח כך המים מן להוציאם מתר וכן בעבת, לטלטלה אלא ע!עךעו, דעת על עם הניחם ללא במים הערישו עליא ובלבד

אם ס״ו י׳ פרק לעיל לעץ למים, להחזירם מתר לכן לכמעו. שלא כך

צאהקו־צר - יא פרק91

לכתחלה. המים לתוף לוזננם מתר מתר פרות, בו ויש שבת מערב מהאילן שנתלש אילן על ענף ט.

ס׳׳ח. י׳׳ג פרק להלן ועץ מהם, ולאכל בשבת לתלען התורה מן אסור לחים עקציהן אם באילן, המחברים היבשים פרות י.

ח:ב אינו האילן, גם ע:בע או עקציהן עעו ואם בשבת, לתלשן מן שח;ב או?ךים ויש מדרבנן, אסור אבל ממנו, הפרות תליעת על

לקרקע• מחבר שהאילן פיון האילן, גם אם:בש אפלו התורהא. אפלו יבשים, בין לחים בין עעזבים גבי על לילף בשבת מתר י

שנכנסים או רגליו, דריסת מנח נסלעים שלפעמים אף הולף:חף, ונדבקו שנתלעו לאחר )אמנם ןנתלעים, א^לעותיו קערי בין

עיע במקום אבל מקצה(. מעום בידיו להסירם אסור באצבעותיוT T 5 I V J 5 ־" * T T : T ״ \ :V ־ 1 : V T J T* ״

עיתלע ריעיה פסיק דהוי עליהן, :רוץ שלא יזהר גדולים עעליםליהר• צריף כן גם לכזזרה עליהן לילף עאפלו ואפער בודאי,

ג. ואין בו, נתלץ ואץ :בע, בין לח בין לעבת, באילן עולין אץ י לגע מתר אבל ויתלע, שמא:עלה גזרה בכיח, בו ונסמכים ?שעניו

לירד, מתר בשוגג בשבת, באילן עלה ואם ינידנו. שלא ובלבד באילןויע בעבת, לירד מתר יום מבעוד עלה ואם לירד, אסור ובמזיד

T • •• J . . ׳ . . . . j •% . . T T . . . ן - . . . ' ׳ . .

כיון משחשכה, :רד לא יום, מבעוד לירד ד?תו ה:ה לא שאם אומריםבאסור. עם ליעב דעתו עהיה

. . T . . . . . - T T V

או חפץ איזה עליו להניח כגון כלל, באילן להעתמש אסור וכן יג.ל אם ואפלי חפץ, ממנו לטל לקח אסור צזדין, דהוי v)v,יי?ל לי

נקרא עזה באילן, התקוע ב:תד תלוי הסל כן אם אלא הסל, מן דבראת אבל דבר, בו להניח או בסל שמנח מה לטל מתר עאז צדדין, צדי

! T י T \ T V • ־ T \ V ־ ־ ־ : ־ ־ T T ' ־ : T

אין האילן,• על סלם סמף עבת מערב אם וכן לטל. אסור עצמו הסל בצדי התקוע :תד על הסלם סמף כן אם אלא בעבת, עליו עולץ

על רגלו יניח עליא ויזהר הסלם, על לעלות בעבת מתר ואז האילן,T * T ״ : I T \ T *־ T ״ ״ ־5 ־ V •• T * J T - • - - :

92הקו־צר - יא ךק39צ

אפלו בשבת, הסלם לקמיך לכן'אסור הסלם, עלבי על אלא ודתדבו. התקוע ה:תד על דק סומכו

אם אלא לאילן, הקשורה נןנדה גבי על ?עבת ליעב אסור וכן יד. לתלות או להוריד אסור וכן באילן. התקוע ל:תד קעורה היא כן

חבל על סל״א( כ׳ פרק להלן עין ?עבת, לתלותן )המתרים ?גדים הוי לאילן, המחבר לגלגל מחבר החבל ואם באילן, הקעור ??יסהאסור אבל בגדים, ממנו להוריד או לתלות ומתר צדדץ צדי החבל

T T :*־ ' ״ T I V ״ J : ״ T \ ״ * T : ־״ * V V ־*

אינו הגלגל כן אם אלא האילן, ?צדי מקזתמע עהרי החבל את לגלגלברזל. חוט או חבל ידי על לאילן קעור אלא באפן:שיר, לאילן מחבר

נפלו עמא באכילה אסורין בעבת, האילן תחת הנמצאים פרות מו.־ ' T ־ : ,T י T ־ “ ״ T : ״ ־ ־ ־ ״ ן : * T V T : ד

?טלטול, גם אסורים ולפיכך ויתלע, :עלה עמא וגזרו ?עבת,מקצה. ןהוי

ייאכלנו עמא ותפוח, אתרוג כגון מחבר, עהוא בפרי לרדיח אסור טז.T : T ״ : ״ - ״ V : T V ' - - J J V * J T *% J V

בזה, וכיוצא בעוענים להריח מתר אבל בעבת, תולע ונמצאT J T “ : •״ T J ״ : \ T “ J ' T ״ “ ן • ־ : ״ V T

להריח ולא להחמיר ונהגו מקצה, עהן מפני ?:דיו יזיזם עלא ובלבד

עליה ליעב כגון בה להעתמע או בעבת, בהמה על לרכיב אסור יז.T ״ I ־ J ״* T - . T / . . . . . . T V T . ד . . . . I

לסמיך או עליה, גופו לסמיך או ?מקומה, ועומדת קעורה עהיא אףלישב או לרכיבה, עומדת עאינה דקה בהמה ואפלו בחזק, עליה ידיו

r V J T V T T T' ־ ן - V *T ״״ : • י T ״ V V T * ז * T . . . .

ענף :חתיך עמא גזרה והכיל לבהמה, ךתומה כעהיא ?עגלה או ?קרון?מזיד, אפלו ?המה גבי על עלה לאם שתלך. בבהמה להכות מאילן

לירד. מח:ב לעלות כגון מצוה, לד?ר אפלו ??המה או ?אילן להעתמע אסור יח.

או עופר להביא כדי בהמה גבי על לרכיב או האילן גבי עלT ״ T ■ • : ״ ־ ־• J ״• T : *״ : T ״ T

?המה. או אילן על נסמך עקרקעיתה סכה גבי על לעלות או לולב,עדין אם ודוקא לתולע, עדומה מפני מכורת דבע לרדות אסור יט.

צגדגועמד - יב פרק93

על צף שהךבע או מדוכורת נעקר כבר אם אבל לכוו־ת, דבוקהשעוה. מן הדבש ולהוציא לר?קו אסור אבל לשבת, לטלו מתר פיה,

חיים מבעלי בשר או הזבוב מן תל או כנף !התולש אומתם .י&< כ.קוצר. מ&זום ח;ב דם, מוציא באפן!אינו אפלו

י״ג פרק

הפ»גמר !אר או עמתם, מהן ועשה קצותם !בלים המאסף הוא המעמר א.

קפות לתוך ואספם !ם שגדלו במקום המפזי־ץ וירקות פרות מיני עצים המלקט וכן ?עמר. משום ודב פרות, !ני אסף ואפלו סלים, או בזה, כיוצא וכל לצבע, סממנץ או ?המה למאכל או להסקה ע!בים או

מעמר, מ$זום חיב בהם, לה&זתמ&ז כד יחד וצוברם עזם שגדלו ממקום* T : : T J T V T ״ ,״ : “ ־ * ־ : ״ : T “ V T ״ ־ : ־ '

יקבצו של:א ופי־דסים בגנות היו!בים על להזהיר )רש קשרן. !לא אף כגון מקצה ח!ש בזה !אין אף אחד, למקום ירקות או פרות !ני אפלו

להודיעם .יש ולכן ההמון, מעיני נעלם זה ואסור יום, מבעוד שנפלוםקילה(. אסור בזה שיש

גדל עמר מהן ועע!ה וקבצם קטנים עמרים מנחים כבר היו אם כ.T \ T I T י T TJ • ״ ־ :״ J ״ . T T J T •״ ״ T V I

ארגז לתוך סלים כמה !פך אם וכן מעמר. מ$ום ח:ב וק!ךן,מעמר. משום שחיב אפשר גדול,

V T J V T ״ T ״• ״־ : ״

החבל והכרס תאנים !נקב או עגול, ממנו ועשה דבלה המקבץ וכן ג.בביתו. אפלו ותב מעמר תולדת זה הרי אחד, גוף !נעשו עד בהם

על קרקע( גדולי )!הם חרוזים או מתליות המחתז !גם אומרים וי&ז תאנה לתוך וכדומה ושקדים אגוזים ובמז־בק מעמר. משום ח;ב החוט,

ב׳ או תאנים ב׳ שלוקח אף שמתר נראה יחד, לאכלם כדי תמרה אוT T J : ״* : T J T ' ״ : I. . v I - T \ V V - ; . . .

או ארך כגון נוי ל!ם מדודת בצורה בזה זה :דביקם לא אבל תמרים.בונה. משום !ורב אומתם דש ט־בע,

כל לאסף חכמים אסרו קע,1? ?גדולי אלא עמור שאץ גב על אף ד.לקןבץ אסור כן על קרקע, גדולי שאינו אף גדלו ממקום דבר

מפני התתגולים, !הטילום ממקום ביצים או המלח, ממשךפות המלח ממקום אבנים או כאבן גס מלח !המעמר אומרים ן.יש למעמר. !דומה

קו״קע־ גדילי דהוי ורב !נחצבו, לתוך יתן לא אבל ואוכל, אחד אחד מלקט בחצר, !נתפזרו פרות ה.

עו!ה !הוא כדרך וכדומה וכסותו חיקו לתוך או הקפה או הסל נתפץרו ואם מדךבנן. אסור מקום מכל גדלו, מקום זה !אץ אף ,,ל* צרורות לתוך נפלו אם אבל הסל, לתוך לתן מתר אחד, למקום רק

או הקפה או הסל לתוך יתן ולא ואוכל, אחד אחד מלקט ועפרורזתמ;ד. לאכלן דעתו אם אפלו וכסותו, חיקו לתוך

בטנים החתן על ארק חתן ובשבת תורה בשמחת שנהגו מה ו.T V ־ T “ ־ : T ־* : ״ : ן T ״ ״ : r ־ T 1 T T V : .

כיון ה!קית, לתוך ונותנים מלקטים והילדים וכדומה, ו!קךיםכן. לעשות מתר עושים, שמחה שמעום

V״ ״ : T ״ \ T 1 ״• ־

94 דע מלאכת - יג פרי, צדV V ״ : T V V

יג פרל,

דש מלאכתT V V :

במקל, או לדישה המיחדת מכונה או בהמה ידי על תבואה הדש א.T ־ J T ״ : ״• J ״״ V V \ * T J T : ״ J T ־ '

החטים את הכותש וכן ה!בלים, מתיך התבואה להוציא ?די וכן .ri? לאכלו כדי זאת !עו!ה אף דע, מעום ויב קלפתן, להסירמעום !ורב אומר־ים ויש דע, מעום ורב פ!תן או גפן צמר המנפץ

או החטים גךעיני את מדיו שמפרק ?גץ ?!בת, כוללות המולל ג. מתוך הקטניות את !מפרק או העבלים, מתוך העעוךם

אסור וכן מלו־בנן, !אסור אומרים דע דע, מעום ודב ה!ךביטין,

ע מלאכת - יג דק0 95 צד! דT v V : • V V

?יחסיר ?די מהבבלים שנתפרקו אחר ה!עוךם או החטים למלל ,to כדיילאכל אצ?עותיו בראשי ?!נוי למלל מחר ולמוץ קלפתן. שדעתו אף מחמידץ &ףש הרמ״א וכתב ה!־?ה, ימלל שלא ובלבד הדגן פךק1נו ואם מתר, שנוי ידי על העבלים לרכך )ודוקא ,to לאכיל

מיד, לאכיל דעתו אם עלמא לכלי לקלפו מתר עבת, בערב מהשבלים~J J r : ״ T ״ * •״ : T \ T ~ V V \ ״ VJ V : • * T J T ״ T

או לוזים האגוזים לפרק אין לעיל ולמחמיו־ין הרבה(. לקלף ואפלו יעביר אלא ענוי, ידי על אפלו היו־קה, קלפתן מתוך גדולים אגוזים גופא, האגוז עעל הדקה הקלפה את לקלף מתר ואז הקשה הקלפה

.to לאכיל ?עד^תו ולוקא לפני ך? ןמן לקלפו עדךך ק?זנית או ?פךי אמורים ןבךים ?מה ג.

עדרכו פרי אבל אכילתו, עעת עד קלוף אותו ומאכסנים אכילתו* T : ״ : : ־ T־ : ־ ״ ״ * : * T ' T : ״ V ־ :

ידי על אפלו קלפתו לקלף ?עבת מתר אכילתו, ל!עת סמוף לקלפו בין וגךעינים פקאן אגוזי כגון מ:ד, לאבלו כך לכך, המיחד ?לי

הדקה. מקלפתן ובין הקעה מקלפתן את להוציא מתר ר,עך?יט, את גם עאוכלץ לחים שעודן קטניות ד.

אלא מתר אינו השרביט לןריק רוצה ואם ,השרביט מתוך הקטניות עאין או יבעים הם אם אבל סמ״ה. ט״ו פרק ?דלהלן to לאכיל כך

?קלפתן, העמ!מין וכן שלנו פולין כגון לאכילה, ךאויין העו־ביטיו מן הקטניות נסקו ואפלו מהשךביטין, להוציאן עלמא לכלי אסור

ידי ועל מתר מעט ודוקא .to לאכיל מתו ואפלו מ?פנים, השך?יטץ ושקדים בטנים וכן ב׳. סעיף כדלעיל מק■ לאכיל ?שדעתו ולןקא ענד, בין ?ענוי אלא לקלפן אוסרים :ע קלופים, למ?ךן שדרך ר.ןה ?זמן

,to ולאכלו־ אחד ולקלף ולחזר to ולאכלו אחד לקלף או אצ?עותיו,מתר. לכך הנדחד ?כלי לפצח אפלו זה ו?אפן

את ממנו ולהוציא ?שבת עום ראע לעבר שאסור אומרים .יע ה♦הקלפה את יסירו אלא ,to לאכיל כדי אפלו העום, גרעיני

. . . . T . I. - ״ . T T V T * VJ V •* : ‘ ־J ־ .

96דש לאכת1נ - יג פרי!צו

את ממנו לפרק בשבת מתר ואז שבת, מערב השום שמעל החיצונה“ T *% T 5 T •״ ־ “ ״• V T ״ ־ V V ״. * T ״. T ״ ״ •״ V

שבת, מערב החיצונה הקלפה את להסיר עבת ואם השום. גרעיני- : T * "* V * T ״ : ־ - T “ ״ T “ V V •• T

ע אפשר הקלפה פרוק בלא כף וייאכל השום !ביר9! ידי על להתיר דT?, ביב הדבוקה הדקה הקלפה את בסכין אפלו לקליף מתר אבל!?

t. לא^ל מנת על העום, גךעץ o

שלא כיון שנוי, בלא אף למתר א?ער וכדומה, ??יי׳ תפילי להנף ו.?פרק. בו עץל

דש. משום שורב אומרים .יש עעליו, העפרורית מן הפרי את המנפץ ז.מ״ג. סעיף ט״ו פרק להלן ועץ

שדעתו אף התלושין המכבדות מן תמרים לפרק עאסור אומרים :ע ח.עלמא לכלי מתר פרות שאר אבל מתירין, דש ,to לאכלן

ולוקא האשכול, מן הענבים לגרגר מתר ןכן התלוש, מהענף לתלעםאכילתו. בשעתחולב דיני

אף דישה, תולדת שהוא מפרק משום ודב ?עבת הבהמה מן החולב ט.בו שיש כלי לתוף חולב ואם ,to החלב מן ל!תות עריצה

באיכל, נבלע החלב כל אם אפלו מדרבנן, פנים כל על אסור אכלין,T TJ ״ ״ T ־ T T ־ י ״ : 1T T׳ I“ ״ T T V T ״ V T T J

מריב מצטערת ?שהיא ?שבת ?המתו לחלב לנכרי לומר מתר אבל מקום ומכל החלב, עיינקו ?דיים או עגלים עם כעאין ולוקא החלב,

אומו־ים :ע ריקן, כלי לתוף חולב ואם אכל, לתוף הןכך ע!חלב טוב נךאה יהיה עליא כדי מועט, ?דבר הנכרי מן החלב את לקנות עצתףואסור ביום, בו בהנאה אסור החלב אפן ובכל ישראל. לצרף כחולב

- ־ T T T V י V T : ־* T : * 1 V : ״• : : T T ־ : T

נכרי. מבהמת נחלב ואפלו מקצה, עהוא מעום לטלטלו על בעבת ?המתו את לחלב ליעראל מתר מצוי, נכרי שאץ ?מקום י.

או מאוס ?לי גבי על או לאבוד, הולף עהוולב באפן קרקע גביכלי, לתוף לחלב אסור אבל וכדומה, נפט כגון התקלקלו חימר בו ש:ע

97sft צז?ולאבת - יג פרק

לשבת לחלב אץ וכן קרקע, גבי על החלב את ל&זפיך בדעתו אם אפלולאבוד. חולב כן אם אלא קטן, ידי על

א. לשעת המחברת חשמלית מכונה ידי על הבהמה את לחלב מתר י“ V ״ T ..״ S ־ T ־ : : T “ : “ • ־ : \ I T J V V

כ!אין דן?ןא הבהמה לעטיני הממנה את ויחבר יום, מבעוד המכון בעוד הבהמה עטיני אל המכונה את לחבר מכרח ואם פועלת, הממנה

לאבוד, :לך הו־אשון שהחלב כך הארץ על :חלב פועלת, שהמכונהאחר אם אמנם החלב, לקבל הצנור תחת כלי להעמיד כך אחר ואסור

T J ־ ־ T י • • ־ “ ־ ״ .* • —. ־ : י ־ “ • T : T T T V ״ -

להעמיד מתר החשמל, זרם נפסק לאבוד הולך שהחלב ב!עה עזהלביעזהצנוד. תחת כלי

ב. לו מתר מהבהמה, חם חלב ליניק שרפואתו לבו מכאב הגונח חולה יT \ t “ T T • T ,. V * . . . . . . .

מ^טער אם אבל סכנה, בו &זאץ אף בשבת, מהבהמה חלב ליניקב!בת. מהבהמה ליניק לו אסור בלבד, ו־עמן מחמת

לאכל לו לסיע שצריכה אף בשבת, בנה את להניק לאשה מתר יג.\ J T ״ T J V * * T J T : ־ T ' 1 ־ Vt V - . T * V

ש:ש החלב ךבוי מחמת מ?טעךת היא ואם הדד. על לחיצה יך על מנת על אפלו הקדרה, לתוך או מס לתוך מהחלב לקלח אסור לה,

לתוך או קרקע גבי על מהחלב תקלח אלא זה, מחלב בנה את להניק החלב את המקלקל חימר בו שיע כלי לתוך או לאבוד, ש:לך הכיורידנית משאבה ידי על החלב להוציא מתרת בזה, אפשר אי ואם מיד,

* J T * ״ V T T : V ׳ .J V V ״ T T V ״‘ : ־ ** : ־ T T T *

נופל שהחלב במכל תחלה &זע(מה ודוקא לכך, המיחדת חשמלית( )ולאJ ״ * ־* : ־ \ T J V V ״ : י T * : T T V T J ־־ : T •״• %• T T

מ:ד. מתקלקל החלב זה שעל:ך וכדומה, סבון מי לתוכוד. הדד את !יאחז כך התינוק, של פיו לתוך לקלח לאשה מתר י

ואץ אחר מאצל נזון ואינו זה לחלב זקוק התינוק ואם ויינק, )אם נפע. פקוח ןהוי כלי גבי על לקלח מתר להניקו, :כולה האשהלחלב מתרת חלב, אותו עזיינק לולד עסכנה כעסה או נבהלה האעה

T ״ T ־ V T " i T T ־ V T T " T T 1 ־ י V V % ' T T ־ • :

היד. לתוך או כלי לתוך לא אבל לאו־ץ, מדדיהכשאין סכנה בה עאץ חולה אשה על מדדיה חלב להתיז אסור טו.

S T ״ ״ T V “ ‘ T T־ * V T T *1 ״ T ״ V : T T •י ״

דע מלאכת - יג פרקצחT V V J 1 V V

98

מחוש לה עזי&ז כגון גדול צער לה יש אם אבל גדול, צער להT " J T “ “ T * *״ T ־ ־ V 1 J T י, T

טפת מדדיה להטיף לה מתר למשכב, ונופלת בראשה שחשה אוי האזןJ T T \ T : * I V V : T J T T V 1V T ״ ־ ״ - •T V- •

אזנה. לתוך רותח חלבT : T 1 : ־ *״ T T ־

סוחט דמי זדב בכלי, בין ב:ד בין מ!קץ מהן להוציא וענבים זיתים הסוחט טז.

ואפלו מ:ד, לשתותן !רוצה אף ןד&ז, תולדה !הוא ?פרק מ&זום ואם לאכילה. עומדים היו אפלו !בת, מוצאי עד אסוךין מעצמן ;צאו

היהלאין המ!קין ב!בת, לסחטן !אסור אף !בת, מערב :פה נתרסקו :ין הרבה יש אם !בת, מערב נתרסקו לא אם ואפלו מתףן, מהן

:ין מהו ונתוסף ב!בת מתבקעים !הענבים אף !בת, מערב בגיגיתם מתבטל מהענבים היוצא :ין !כל ל!תותן, מתר בגיגית, ב:ין ב!!י

שבגיגית. מ!קץ, מהן להוציא ירמונים תותים לסחט סופרים מדברי אסור יז.

רמץ חתך אם ולכן מתר, לאכילה, עומדים אם מעצמן, :?או )אם החתוך, בשעת מאליו !נסחט מ!קה מעט שם וניזקבץ ?סכין תפוז או

ואם אסור. ?סתמא, או למ!קין עימדץ ואם בשבת. ל!תותו מתר אבל מתר, משקה, קצת מהם ונסחט בלבי׳ למתקן או לך?כן כונתו

!להן. למ!קה צריך !אינו אף לרככן, כדי אפלו אסור וענבים בזיתיםח. אותן !סוחטין )אף למימיהן לסחטן דרך !אין פרות !אר י

להוציא לסחטן מתר י״ט( סעיף להלן )עין הדץ מעקר לךפואה(, מקצת נהגו ןאם להקל, אין להחמיר, !נהגו במקום אבל מ!קה, מהןש מחמת למ!קה מס:ם פף לסחט אןם בני אסור פרות, הרבה להם !יהרבה העולם לכל היה אם &זאפלו בפרי אבל לסחטן, העולם לכל

T ' 1 T J T J T T T I • : ״ V ־ ״• : “ T T T : T T ״ • :

המ!קה להם נח !אינו מ$ום מ!קה, ממנו עו!ין היו לא כמותם מקום באותו אמנם למ!קה, ההוא הפו־י לסחט מקום בכל מתר ההוא,

אף :דנית, אפלו במסחטה פו־י שום לסתט להתיר אץ אבל להקל. איןכלל. לסחטו פרי אותו דרך !אץ

צטדש מלאכת - יג פרק99

?תותים דינם מימיהן,1? סחטן1? !דרך הדר פרות ו&זאר תפוזים יט. אגסים וכן מ!קה. מהן להוציא T? אפלו לסחטן ואסור ורמונים

אין הזה, בזמן למימיהן לסווטן שדרך וכדומה ועגבניות עץ ותפוחי על חכם שאלת לעע*ות ויש שבת. מעךב !רסקן אף מקום ?כל לסחטן

לכך, המדת־ים מכשירים ידי על פרות לסחיט ?זמננו !דרך הפרות, כל כן ואם לסחטן, שלא הפרות בכל החמירו הפוסקים מן !לדבה ועוד

כ״ו. סעיף להלן !עין ?ח־ו, כגון ?!נוי אפלו לסחטן אסור אוסךים פוסקים הך?ה למונים, לסחיט מתר מרן שלדעת שנראה אף כ.

כגון משקה לתוך לסחטן ואפלו משקה, מהן להוציא למונים לסחיט על הלמון את לחתיך אין ולכן כ׳׳ג, סעיף כדלהלן אסור וכדומה, תה מתר לאכלו, ?ך סכר לתוך או אכל לתוך סוחטן ואם תה. כוס גבי

ראשון מכלי רותחים מים עליו יערה לא )אבל כ״ג. סעיף כדלהלן שודד שני ??לי לו!נו שלא אף מחמירין ויע סי״ד, י״ח פרק כךלהלן את כך אחר לתן ד?תו אם אבל ס״כ(. י״ח פרק כדלהלן בו סולדת הסכר, על משקןה או מים לתן דעתו ואם אסור, המשקה, לתוך הסכר תה כוס ?תוך למון חתיכות לתן ומתר הסכר. על למון לסתט מתר

זב משקה ש?עט אף ?דלעיל(, בו סולדת ה:ד שאין !ני ?כלי )אפלו ?כפית אותו ידחק !ליא יזהר אבל ט״ז, סעיף כדלעיל התה לתוך

את יוציא שלא יזהר לעיל הנזכרים האפנים ובכל מימיו. להוציא. T • : * T : * ־ * T• TJ T T : T ״* * : .

ט״ו ?רק להלן עין בורר, אסור משום האכל מתוך הלמון גךעיניסל״א.

פרות ו!אר ןתפחים מענ?ים המשקןה ?פיו למצץ אוסףן :ש כא. שנבלע המרק למציץ אוסרין וכן סכר, מקני או לססטן האסירין

ייהר רק להקל, רש זה, ?כל מתירין רש בפת, !נ?לע ה!ץ או ?ב!ר יש וענ?ים בזיתים אמנם המציצה, ?!עת T? הפרי את יסחיט !לא

ומוצץ פיו בתוך מ!ימם אם אבל המ!קה. ?פיו ימציץ !ליא להחמיר

100נזלאכת - יג פרק aftק

אסור מקום ומכל עלמא. לכלי מתר לחוץ, החךצנים ומוליך המשקהסי״א. כ׳׳ח פרק להלן עין ולפלט, השנים !בין דם ל?צץ

כפית, ידי על האשכולית מן או התפוז מן לאכל אוסךץ כב.מתידין. ניש הכפית, ידי על המשקה מן סוחט ?!הוא

סמיך א'כל לתוך למובים !כן וכל חננבים זיתים אפלו לסחט מתר כג. ואפלר למשקין, עומדין !הפרות אף וכדומה, סמיכה טחינה כגון

רופךי !בתוך מה כל את מגרד הוא כן אם אלא מתר, ,to אוכל אינו המ!קה !ר'ב ולוקא .to אוכל אינו אם אסור ואז וכדומה(, תפוז )כגון מחמירין ויע אסור, האכל, מעל צף הוא אם אבל מתר, באיכל, נ?לע או ריקן כלי לתוך לסחטן אסור וכן באכל. נבלע המ!קה כל !יהא אכל בתוך לתנו דעתו אם אפלו מ!קה, !רבו מרק כגון מ!קה, לתוך

לסחיט !לא מחמידין ויע המאכל. בו לטבל או לתוכו אכל לתן או בזה, להחמיר וטוב ,to לאכל כלי אפלו &צל לתוך וענבים זיתים

לצךך וכן כלל, להחמיר אץ בלמון אבל ברכה, עליו תבוא והמחמירכ״ו. סעיף להלן עץ בענבים, אפלו להחמיר אין וכדומה תינוק

לאכילה, ראויים !אינם פרות ו!אר בסר לסחט !לא להחמיר .י&ז כד. ןאם אכל, לתוך אפלו הלחק(, ילי על רק לאכילה ךאויים )ואפלו

עקר. וכן אויסרין, ר&י ממירין, ,to לאכל רוצה !לא כלי במלח או ?חמץ המנחים ירקות ומיני )פרות כב!ים כה.

ממשקה !נ?לע ציר בו כבוע דג או ו!לקות, :רקבו(ש אס!%ות או לעלמא, הצף ממ!קה לסחטן מתר וכדומה, !מ! בהן !י

??1’ft סוחטן אפלו למימיהן, צךיך ןאינו לא?ילה לתקנן ?ך בהן ונבלע לצרך ולוקא בהם, להשתמש כונתו ןאץ אכל, בה !אין קערה לתוך

אבל איכל, בה שיש קדרה לתוך לסחיט מתר למימיהן צךיך ואם השבת.מ!קה. לתוך או אכל בה !אץ קלרה לתוך לסחטן אסור

מיץ כגון ל!ל!ל, או לעצר תינוק ?!?יל לסחנז צריך אם .1כ

י!אדש ?)לאבת - יג פרק101

ולוקא מדרבנן, היא !סחיטתו פרות לקזחיט מתר וכדומה, דמוניםולוקא הכיס, תוף1? :!ר בכפית אלא t? יסחט שלא כגון !נוי, ידי על

סכנה. ח!ע בו כ!אץ למ!קה, צריך !אינו אף בו שנ?לע ממשקה בגד לסחט אסור כז.

כ׳ פרק להלן ע!ן ?לבן, משום ורב בו !נבלעו ממים סוחטו ואםס״ב.

מל בןבר מעזקין !ל בקבוק לסתם אסור כח. סחיטה, לידי לבוא !;ברר. גם אוסרים רש בד, בחתיכת או במוכין כגון

צבוע !הוא כגון מלבן, !אינו אף המפה, על מ!קה כ!נ!פך כט.לאבוד, !מ!ליכו אף לנקות, בדי בכף אותו י!אב לא וכדומה,

יצבע שלא יזהר ?בועים ו?משקים בסכין. אפלו בכדו ללחיק אסור וכן !יזהר מים כשנשפכו !כן וכל גריי־תו, ידי על המפה מקומות !אר

ס״ט. כ׳ פרק להלן לעץ מוזחלה. !ודה המקום ילחלח !לא בקךקע, או ה!לחן על !נפלו מ!קין או מים ?!בת לקנח אסור ל.

אחיזה בית לו _י&ז ואם בו, לאחיז אחיזה בית לו !אין ספוג יל' עלס״ט. כ׳ פרק להלן ועין אחיזתו. לבית ?!אוחזו וללקא בו, לקנח מתר

ואפלו לכף, ה^חדת ?מגבת וקערית כוסות בשבת לקנח מתר לא. וכדומה מסית כגון צר כלי אבל מתר, אחת, ?מגבת ר?ים כלים

ינגבנו. לא מים, בו !?!ארו נילון !הוא ברייט״ ?״סקוטש )אי פלדה ?צמר כלים לנקות אץ לב.

משום מלאכותית, או טבעית בליפה או בספוג או ארוג(' , T : * : * T * J : * T

! ?עת מים מהן !נסחטים לסוחט ודומה לזה, זה צפופים !להן הסי?ים ארוג אינו אם כלל, בולע שאינו סינטטי בחימר אבל בהן. השמוע

T ״״ ״ T J - ״״ ״ ' V * V : * V : T *1 :־ V T ״ ־

בשבת בו להשתמע מתר ״ננס״(, )כגון מים בו נספג ולא בצפיפות .T “ : ” ” : ־ : T \ ' T T י : ״ * T : * : * : *

מחימר ע&ויין !שערותיו ?מ?ך!ת תינוק בקבוק לנקות מתר וכן שבת לצרך !יהא ו?לבד לזה, זה צפופין ואינן סינטטי .

נולד דץלשברם כלומר קרח, או ברד או שלג לרסק בשבת אסור לג.

T : ־ J T ״ ” ־ T : T I • : ' • PV T T V V

r והנוטל מים, מהם &זיזובו כך דקות לחתיכות r במים בחו־ף יהיה שלא ידיו שתי בין ידחקם שלא יזהר ברד, או &זלג בהם &זי&ז

v •ד ״ v v v ' ד •,ד ״ ! v * : ־ ד : ,•י 1״״ ן v ז : * v

r י!פ!ף לא וכן מךם. מרסק r נמות !הוא לפי סכר, או במלחמים. ונע!ה

שאר או מים בו שיש בוס לתוך קו־ח או ברד או שלג לתן מתר לד. לדסקן אסור ולמוץ !ם, ?מוחים שהם אף לצננו, ?ך משקה

בו לש אם מתירין רש מ!קה, בו ש:ש אף הכוס לתוך מדים מעצמן, !ם שיפשרו כך ריקן בכלי אפלו להניחן מתר ולמוץ מ!קה. ;כול שאינו במקום וכדומה התנור חם כנגד או בחמה מניחן ואפלו ואם ריקן, בכלי להניחן אסור ולו־מ״א מתר, בו סולדת ל;ד להגיע אליו נ?ךך והוא מים לו אין ואם נולד, מדין אסורים המים שם, הניחן

מתר מים, בו שיש בכלי להניחן אפשר ואי אחר, לצרך או לשתותמים. בלי אפלו בחמה להניחן

1״“: T ־ ־ T . . . . .

וכן כפית, ידי על וכדומה תה כוס בתוך סכר לבומז מתר לד!. להכינן מצזכח ב!בת !חל פסח בליל כגון מלח מי מעט כ!עו!ה

מתיךין וי&ז כפית. ידי על למים המלח את לבחיע מתר שבת, מערבהמ!קה. לתוך מדים לרסקן אפלו

זבת, קרח או ברד או שלג להפשיר מתר לו. הולכים מימיו אם בד ״.• v ״ : * : ד \ • : ד ״• • ' ד - : -,V ד

לתוך !מ!ליכן או לצננן כך אכלין גבי על !נותנן כגון לאבוד,הכיור.

ה!לג אף ב!בת !לג גבי על לןרס מתר א. וכן כך, יך על נמוח !!לג, מלאים המקומות !כל במקום ב!לג דגלים מי להטיל מתר

דגלים מי יטיל !לא לזהר צךיך !לג, מקום בכל !אין ?מקום אבלבשלג.

sh 102 נזלאכת - יג פרי! יןג

בבאר או בנהר ואפלו שתחתיו, מים לפול כדי הקרח לעבר מתר לח. \ t : - 1 - ״״V- : ״ ״ - • t : - v ' -:- ז ז ; ״ ....

ה לצרך לעברו מתר לו כשאין tt לטל כדי או סבילה, ?גוו מובצמא. ומצטער לשתות מים לו שאץ כגון צער במקום או אחדים, מים להפכם לדי בע?ת המקפיא תא בתוף מים לתן אוסרין .יע לט.

להקל. אפשר גדול ולצרף קלח, לבביות עבת, מעו־ב במים אותו :מים אלא בעבת, בסבון לךויץ או?זךץ :ע מ.

בעבת. בו לרחץ מתר ואז: 1 : • T %. T : ־ T

א. או המטפחת או הבגד על ?עמים להניח ?גון ריח, להוליד אסור מהבגד על ריח להוסיף ואפלו מריח, עיהיה כדי נכרית הפאה

v •י ־ . . v . . . . • T T : • ״־ ־־ ־ ״ V V

או בעער בשמים ■לתן גם אוסרים ויש אסור. ריח, בבר בו עהיהT I I »• • - . . . . . T / - T I T T V ״ - . . T

הגוף. חלקי שאר ועל וידים על בשמים לתן מתר אבל בזקן,באכלין לתן מתר אבל שיריחו, כדי במים בעמים לתן אסור מכ.

T י ״ ׳ : T ״ : ־ ־ : ״* T V״* ״ T \ T ’ ׳ ״ T TJ T 9 ״

ריח. בהם ענותנים אף לאכילה למתקן ת?לינים

יד פרין I ״ ...

זורה מלאכתהזורה אחד חיב, גרוגרת, כעעור לרוח ברחת בעבת הזורה א.

V : ־ J T * ־ T ״ : ־ : V T V T “ V V

גדולי מעאר בהן וכיוצא ס?מנין הזורה !אחד קטניות, או תבואה לקח אם וכן מצדה, ?רוח לפרח עראוי ?אפן כעזודה ודץקא קרקע,את או המוץ את להפריח פיו ברוח ענפח או לרוח, וזרקו בזיו תבואה

: T T J T T J T ־ ' T V־ I - . . . . . . . . t

תבואה לזריק אסור וכן וחיב. זורה תולדת זה הרי פסלת, ועאר העפרJ V V V V ' V : T J T T V ־ J T 1 ״״ T * : י : T

גבוה. ממקום לעופות פרק כדלעיל בשנוי בשבת ושקדים ??זנים או ושעורין חטץ המולל ב.

פיו ברוח ינפח לא עבת, מערב מלילות לו עהיו או ס״ב, י״ג' J T V ״״ ״ T — V V : ־ - :

קג זורה מלאכת - יד רק8 103V V V : 9 V V ״

לנעוץ דהינו זיו, בעתי אותם לנפח אסור וכן הקלפות, את להפריחשיצאו כדי ולהשפילן ידיו ולהגביה זיו בעתי לטלן או לחברתה, מזו

* T J V - T ' ״ : T ״* : ״ ״ T T : ־ J ‘ ־ T T : 1 ״ : ־־ T : •״ V •״ :

ו ועביה אחת בזו לחזיקם אלא הקלפות, כיחו בכל אפלו דשפילה זמז. לאכיל כערוצה ודוקא הקלפות, שיצאו עד

אף לזורה, שדומה משום אסור הריק, נופזר !הרוח ברוח הרוקק ג.וכן.יע זורה. מעום חטאת עורב אומדים רע לכך, מתכון עאין

יע החח. ידי על שמתפזר במקום רגלים מי להטיל עליא להזהרT J V •• T • J 1 ־ : ־ ״״ ״ : V * T * : “ *• ״ ־ : T

עמתר אומדים דע טאבאק, הנקרא הטחון העעזב בחח לפזר אוסךיןברוח. הטאבאק לפזר

בערב וכן לעופות, לחם פחדי הרוח ידי על לפזר עליא להזהר .יע ד.לרוח, החמץ פרורי את לפזר שאסור אומרים יע בעבת עחל פסח

V ־ T “ : T V ״״ : * T V . . . . ... •• - : T V *י * T - !

בזה. מתירין דעלמקום עופך ואינו ערוב, שיע החלון)במקום דרך מים לעפיך מתר ה.

י על מספזרים שהמים גב על אף צמחים(, הרוח. ז שעל בישם, בקבוק או אויר מטהר במו־סס בעבת להעתמע מתר ו.

על יתיז עליא ויזהר האויר, לחלל הבשם מתפזר עליו לחיצה ידיJ * : ״״ : T T ־ V ־ :־־־ ־ T • . * ד י :

מ״א. סעיף י״ג פרק לעיל ועין ריחא. מוליד מעום הבגדים

טי פרק

רר13 הלכותאכל מתוך פסלת

אסור כ״ה-כ׳׳ו(, סעיף להלן )עין מערבים ופסלת איכל לפניו היו א. עושה אם אפלו האכל, מתוך הפסלת את בעבת לברר• התורה מן

לברר ואפלו אחת, בזו זאת עועה אם ואפלו מז, לאכיל דעת על כןהפסלת על נדבה האכל אם ואפלו התורה. מן אסור הפסלת מן חלק

104 בורד הלכות - טו פרי! קד

קזזפורר ת1הלה - טו פרק105

האכל, מתוך הפסלת את לטיל אסור האכל, בברירת גדול טרח וישד(. סעיף להלן נדד)עין לאכיל כך הפסלת מתוך האכל את יטיל אלא

אסור הדחק, ידי על לאכיל ראויה אלא גמורה פסילת שאינה אף כ.v •״ V י ־ : V T : T V T : : T ־ ; ־ : T ׳ T ו

עלין לטיל אסור ולכן האכל, מתוך הפסלת את לברר מדרבנן !רוצה העלין מתוך הדחק ידי על לאכלן שו־אויץ קצת המעפ!ץ

לו אסור הא!כלל, מן ענבים האוכל וכן מ;ד. לאכיל כך אפלו לאכלן, הךחק׳ לך על לאכילה שראויין אף טובים, שאינם הענבים את להוציא

כ״א. סעיף להלן לעץ מ;ד. ויאכלם הטובים הענבים את יוציא אלא מכל לקח לו מתר נכרים, לאינם מקלקלין !חלקן מפרות אוכל אם ג.

ועין אחר. פו־י רקח בצד :ניחו־ מקלקל ,הפך ימצא לאם לז, הבאהראויים את דלקא לטיל יזהר נכדים, הם אם אבל כ״ג. סעיף להלן

לאכילה.T י :־־ ־

ך אכל תו ת מ סל תר פ לאל

בזה 5לה!תמע או לאכיל כדי ב;דו פסילת מתוך אכל לברר מתר ד.זמן, לאחר לאלל כדי פסלת מתוך אכל לברר אסור אבל מז,

כגרוגרת ברר ואם האכל, מן חלק רק בורר ואפלו בןדו, בורר אפלוכשיע שבצלחת האכל את אכילתו אחר לברר אסור ולכן חטאת. חיב

“ T J T * T ״ ״״ T * : ־ ־ V V T V T * “ J ־ ־ ־ - : V ••

לכן הבאה, לסעוז־ה האכל להצניע כך כ״ו(, סעיף להלן )עץ פסילת בהלהלן לעץ ולהצניען, !בצלחת אכל סוגי !ני אכילתו אחר למין אסור

וי״ח. י״ב סעיףויע לאלתר, חשיב לסעודתו עזעה תוך בורר דאם אומרים יש ד!.

״ T T : ״ T T 1 ״ ״ :

אומרים ויש לאלתר. חעיב לסעודתו עזעה חצי שתוך אומרים: * V ■ ־ : * T T J * T T • , - . - . . . : .

סמוך אלא סעודתו לצרך יברר ללא להחמיר ויש ממ&ז, מ;ד !צךיך הסעודה, לפני האכל ולסדר להכין !דרך בזמן דהינו ממע, לסעודה

ברית סעודת כגון לסעודה, מזמנים הרבה .יש לאם אסור. לזה קןם אבלרב זמן הסעודה את להכין !צריך וכדומה בי!יבה או ברכות, !בע או

106גו־רר זזלכז־ת - טר פרקקד

מתוך אכל ל?ר'ר צךיך זה ידי עעל אף להכין מתר הוןועודה, לפני לפני שעלת כמה מ״ה( סעיף )כדלהלן פרות או ביצים לקלף או פסלת

את ולהשאיר בררה, בהם עאץ בהכנות להתחיל יש אמנם הסעודה,־ ־ ״ J ״ I ״’ T J T T : ־ : V T ״ •י V T : ״״ f T : - . .

את ולהכין לברר מתר וכן לסעודה. סמוך בררה בהם שיש ההכנות־ ־ ! V T *י V T : 1 *״ T T ־ T J : ** ״ \ I . t : : • T

שסעודתו אף בסעודה, לאכל כדי הסעודה לפני הכלים או האכלV T - . . Vt *״ J T J ־ • . V ־ T J ' 1 ״ T : V

סעודתו. בסוף עברר המאכל את וייאכל עעית כמה נמעכת* V : ״ J T T “ V V ־ ־ ־ : T : 1 : T

אף בהם, ללמיד עיצטךך שיידע ?!פרים כמה ולהכין לברר מתר וכן ו.רק יעתמע הספדים מן ולחלק שעות כמה למודי עימעך פי על

בהם, הלמוד לפני הספדים את ל?לר ?שאיני;כיל ודוקא למודו, ?סיף לפני הספדים את עמ?ין אי ספדים, שאין במקום ללמיד שהולך כגון

זמן. הרבה שימשך עעור אמידתאי הסעודה לאחר גם שיעתיר כדי וכונתי הסעודה לצרך בירר אם ז.

: 1 V ־ T J ״ !V : T T • : ־ “ ־ ! ־ ״״ ־־ : T

הסעוז־ה לצרך דק ?ונתר היתה אם אך חטאת, ח;ב אחרת, ל$עוןה כלום בכך אין הסעוןה, לאחר עד מ?דיךתי נעתיר ממילא אך הזאת,

י׳. סעיף להלן ועין ?התר. ברר עכבר כיון בירר איני אפלו ה׳, סעיף כדלעיל פסילת מתיך אכל לברר מתר ח.

מתר לכן עמהם, איכל איני אפלו אחדים, לצרך אלא ?ש?ילולאכיל כדי עליו עמזיניתיהם ועיפית וחיה לבהמה מאכל ולברר להכין

: T ־ ־ : ״ : ״ ״ : T * : ״״ T : ־ J V : T ״״ %• V : ... . . . T T

לפני לאף לכלב, ללוזנן העוף אי הבשר מן העצמית להיציא כגין מך,להכץ מתר וכן לכלב. ולתבן האכל מן העצמית לברר יכיל אכילתי

8“ * T T 5 ״ T - J T 1 ״ J V T ״ V V J 1 T J : 1 ־״ **, T : ד . I

לאכיל כדי וכדימה בננה אי ביצה לקלף כגין לתינלק, מאכל ולבררלבלר מתר ה?פוךים, ?יום כגון מזה לאכיל לי אסור אם ואפלו מך,

לקטו* אפלו האורחים לצו־ך פרית לקלף אי פסלת מתיך אכל ל?ר'ר מתר ט.

כל את האיךחים ייאכלו ליא ש?ודאי שיודע אף פרית, ?לאה קערהקערה לפניהם לה?יא עביעה דכיון מעט, אם כי עבקערה הפרית

קזבורר זלכות - טו ךי!1070

עיע הקליף אחר עמק־ ובלבד האורחים, כבוד מ&זום מתר חסו־ה,מיד להניח כדי וכדומה, פרחים או ניר מפיות לברר מתר וכן לפניהם.

* J ״ J V ״ *״ %, T ״ : • • T : T J . . - ' . ״ ; - » - • T

האורחים. לפניבזה עבר כלל, אכל ולא ונמלך מיד, לאכל כדי בהתר ברר אם י.

V : V : •• V J ״ T ' : • : ״ ' : V T “ T T J “ T

ממה מעט שייאכל לזהר ;ש ולכן מדרבנן, פנים כל על אסור!?!ירי

א. או בכלי, פסלת מתוך אכל ?גון ב&זוגג אפלו ?אסור ברר אם י כך אפלו אכל מתוך פסילת !ברר או זמן, לאחר לאכיל ?ך ?ךו

סעיף להלן ועין לאחרים, ?ץ לו בין זה מאכל לאכיל אסור מך, לאכיל אחר ומך זמן, לאחר לאכיל ?ך פסלת מתוך אכל ברר אם )לכן י״ב.

לאכיל ואסור האסור את לתקן מועל אינו מך, לאכיל נמלך !ברר ולברר לחזר לו אסור ?איכל, הפסלת את )ערב חזר אם ואפלו מזה,

מך. לאכיל כך אפלו פסלת מתוך אכלאכל»ם ממי גדין

ה. אותו מהם, באחד חפץ והוא מערבים אכלים מיני ני0 לפניו היו יT T : T : ״ * ״״ •T T ״ : T ״ : T 1 ♦־ ; v •• T v '

צריך ולכן פסילת, נח!ב בו חפץ !אינו ןהמין אכל נח!ב המין המין את י?רר לא אבל מך, לאכלו כך בו !חצה האכל את ל?ר'ר נותנו )אם מך, ה!!אר המין את לאכל כך אפלו בו, חפץ !אינו חמין את ברר אם ח׳. סעיף כדלעל מתר מך, !ייאכלנו כך לחברו הבאה לסעוןה ואפלו נ!אר1ו המין את לאכל כך בו, חפץ !אינו

מסעודה ברר אם אבל בדיעבד, לאכלו מתר עעות, כמה עוד שתהיהT : T \ ' T T - V : • V : : ״ - ״ • T ־ ן T : * ״

כדי אפלו וכברה בנפה שברר או הבאה, הסעודה לצירך קדם( זו)או. : T T : T T : ־ י V J V״ . . . . . . T T “ T . . . . . .

בשבת. זאת לאכיל אסור מיד, לאכילV : V T T ' VJ V : ־ T

?פני נכרת אחת וכל אחת ?קערה .גדולות חתימת .יש אפלו יג. כך בו !חפץ מה אלא יברר לא ?מעך?ים, נךאים הם אם עצמה,

כ״ה-כ״ו. סעיף להלן )עין מך, לאכלו

np8108גורר הלכות - טו ךק

מיני שני ולכן בשמם, או ?טעמם שחלוקין כל נחשבים מינים &זני יד. או דגים מיני מ|ני חתיכות או הדר( פוי מיני עני )אפלו פחת

תלוקין אם אחד ?מץ ואפלו בו־רה. בהם ע;ך עופות, מיני מעני עזיפים או תפוחים כגון בררה, בהם וערף מינים כעני וועיב בטעמם

ונטעים ומבשלים חיים פרות או חמוצים, בהם דע מתוקים בהם ע:ע בעזר חתיכות וכן וצמוקים. ענבים כגון ויבעים חיים פחת או במלח, או בבשול נקדחו שחלקן או ?לויות, או ומטגנות מבעלות בהן עיע

נקי פת או עוגות, סוגי עני וכן ממלא, עאינו ודג ממלא דג או בטגון,אכלים. מיני ל!ני נוועזבים עונה, עטעמם הסבין( קבר)עם ופת

דץ ע;ך המערבים ספו־ים או בגדים או כלים של סוגים בעני וכן טו.וכל ,r!a בו להשתמע כדי בו עחפץ מה אלא יטל ולא בודה,

גדולה כף כגון מינים, ב׳ חעיב אחר שמוע להם ע:ע כלים עני אוכל אינו אם היעודה לצרף כלים לברד אסור ולכן וכדומה, וקטנה

to, הכלים בעאר להשתמע כדי בהן רוצה עאינו הכלים לברר או to, די המערבים הכלים את למין אסור וכן י״ח. סעיף להלן עין?

)לצרך הכלים נונגב או וכעחחץ לו, הנדווד לתא סוג כל לסדריכול לנגבו או להדיחו עגמר ואחר בנפרד כלי כל לקח יכול העבת(,

: • : T 1־ ״ T T ** ־ • : T : - ־ T V“ ׳ ך ■ : - : T

לו. המיחד בתא להניחוT \ : ־ T ״ ״ ־ :

למחרת ללבעו כדי הבגדים מעאר בגד בלילה לבלר אסור וכן טז.I *״ ״ T ״ J ־ ־ : V V T ״ *. T ־ : T ״ : ״* T T J T “ J T J

להעתמע כדי דוקא עצחך מה את יברר אלא עעה, לאחר או בגדים על סוגים ועני מערבים. בגדים למין אסור לכן ,to בו

גדולה חלצה אל וקטן גדול סדין או וסודר חלצה כגון עונה, ששמושם צבעים בו עיע אחד ממין בגדים !ני ואפלו מינים, ב׳ חעוב וקטנה, ?גון מינים, ב׳ חעוב זה, או זה ללביע עליהן להקפיד לדרך עלנים, אל )לחל(, לאדמים )לעבת( לבנים גך?ים או חל, וחליפת עזבת חליפת

רגילה. וחלצה דגמא)פרחונית( עם חלצה\ : I T : ,»״ : * : * T : \ • T ״ T

קטגורד הלכות - טו פרין109

הספרים מנחים ואם מד. בו לומד אינו אם ספר יברר לא וכן יז.. T . - ״ ז \ • : T * . •״ ״• • V •• : • 1 •״ :

י&ז ללכן הספרים, בארון ??וקומם לסדרם פדי למינם אסור ב?עו־ב, וכדומה הסדותם עם החמ&זים את לערב שלא ה?נסת לבית להזהר ואחר לחוד הוומשים את יקחו אלא למקומם, ולהחזירם למינם כף ואחר

ספר בכל מעט יקו־א לסןךם, ורועה מעךבים הם ואם הסדורים, את פףלמקומו. מחזיתו

בפני מין כל לאכל ורוצה מערבים אכלים מיני שני לפניו היו יח.v נ * ז : י !זז ..............................: זז ! ז : v v ״ 1 ״ ד

רוצה אם ואפלו עצמו. ??ני מץ כל ל?ר'ר אסור זמן, לאחר עצמו לאורחים כגון מברתם המינים שני שיהיו וחפץ כעת שניהם לאפל

הערבים בין יאכל השני ומין to אחד מין לאכיל שרוצה או וכדומה, אם ודק ?נפרד, מין כל יללר שלא מחמיתן :ש שניהם, ?ברות וחפץהנשאר, במין כלל תקון :חשב שלא עד מערב משניהם הרבה ?שיר

מתר.ז %

אחד במין ןרךהט. מה אפלו ולהניח לביר מתר שוה, וטעמן אחד מץ שהוא כל י

שבורר כגון ץמן, לאחר אפלו הנשאר לאציל כדי רוצה, שאינו ה?ת את או לבנות, מתוף שחורות או ?דולות מתוף קטנות חתיכות שרוצה מה את .רק שיברר מחמידין רש ה:פים, מהפרות :פה שאינו

החתיכות את לתן שרוצה ?גון ??תרתן מקפיד ואם מ:ד. לאכיל ?די החתימת את לברר אוסרין :ש ש:מאו, חשו?ים לאורחים הגדולות החתיכות את להוציא אוסוין P1 מ;ד, מהן אוכלין אץ אם הגדולותהחתיכות את כעת לאכיל לוון לתן כך כעת, אוכלן שאינו הקטנות

הגדולות.מינים כשני חשיב שונה, ששמושם אחד במין סוגים שני אמנם כ.

. . • • ז ' v ז ״v ז •% 1 • : ״ : ז : ז

בו שיש דק מלח מצה, וקמח מצה כגון בורר, אסור בהן ןש:ףוכדומה. גס מלח פרות

110פורר הלכות - טו פרקה!י

א. מה, מקפידין אדם !?ני למדה שונה !טעמן אחד ממץ פרית פ מתוקים בהם !יש ענבים או תפוחים לגון מינים, כשני ח!יב

על רק לאכילה ףאויץ מהן חלק אם וכן י׳׳ד, סעיף לעיל עץ וחמוצים, מהן !:ש ודגים עופות חתיכות כגון מדרבנן, פסילת ח!יב הדחק, ידי

ודאויין !נכמשו מהן שיש פרות או הטגון, או הלשול מחמת !נקדחוב׳. סעיף לעיל ועץ הןחק, ידי על דק לאכילה

בהן &דש או ערלה משום האסודין פרות בהן !נתערבו פרות *32 בהן שיש ירקות בהן !נתערבו ירקות או ׳תומעשרי תרומות

אלא יברר ולא כפסלת, האסור ח!יב אחד, ממין והצל ספיחץ, אסורומעשרות ותרומות חלה הפריש ואם מיד. לאכלן כדי המתרים את

: - ־ : T ־ ״ J * * J T ״ ״ T : T : ״״ J ״ T \ ״*

את וסמן מקום שקבע ידי על ל!בת, המיעדות החלות על !בת מערב !החלה כדי יאת חתך ליא ועדין ומעשרות, והתרומות החלה מקום

!ברך )אחר זיאת לחתיך ל!בת מתר משנה, ללחם !למה ת!אר, כלאחר ולטלן וטעם( המוציא או ,to חלה מאותה כ!אוכל ודוקא ז

יותר. מעט !!תתיך הקטנים את לבלר מתר אחד, לכלי פרות מיני !ני לפניו היו פג.

ל!ני הגדולים את ולה!איר בהם, רוצה שאינו אף המינים ! לוקח אם וכן המינים. בץ כלל מפריד !אינו כיון המינים, !לשני

ועץ מתר, לידו, עולה מין איזה מקפיד ואינו לזו הבא מכל מהתעלבתג׳. סעיף לעיל

!חלק היין מן הקפדה ל!:ש מערבת ?סלת ב!בת להפריד אץ כד. כגון מקצה(, !ל לע;ה כ!אין )אפלו מערבת, תהא לא מה?סלת

כדי להפי־ידם דאסור !ליעית, קדשת בה !יש פסלת מערבת !לפסילת מערבים אם וכן ה!מטה, בפח !ליעית קדשת בה !:ש הפסלת לץריק

!נוטלן פי על אף להפרידם אסור חלה, או ומעשרות תרומות בפסילתיד. כלאחר

T ־ *

I llקיאגורר הלכות - טו פרק

תערבת

דהינו !חד, המערבים בדברים דוקא אלא בררה אסור &ףף לא בה. שנוגעים או מ״ה, סעיף להלן עלן קלפה, כגון בזה זה שמחברים

בדברים ואפלו זה, בצד זה או זה על זה שמנחים ידי על בזה זה או שונים ממינים עופות או דגים חתיכות כגון תערבת, חשיב גדוליםנקרא אינו כנפרדים, ונראים בזה זה נוגעים אינם אם אבל ספרים,

T . * ״ ׳ ״ T : * J ״ J * J V T V • : T ** ״ T :־־־ ' ״ T ״

מזה. זה להרחיקן ומתר תערבתבזה, זה נוגעים ואינם אחת בצלחת או בקערה המנחים מינים שני כו.

: \ T ״ ״ , J T T---------״* : ־ ־ ־ J T ״ V T V

לא. או מעו־בים נחשבים אם עיון צריף חשיב לא הסדר, את משןה רק אלא התערבת את מפריד אינו אם כז.

כשהוא התערבת לצדי אחד מין או הפנזלת שמסלק כגון בררה,כ״ח. סעיף להלן ועין מעו־ב, עדין

יסיר לא למשקה, או למאכל בזה וכיוצא יתוש או זבוב נפל אם כה.־ ־ ־ : V T ־ : ־ : ד : T 1V : : T •

מך, ולשתות לאכל פדי אפלו בכלי, בין T? בין הזבוב את בו לנשיף ומתר משקה, מעט עם הזבוב שיצא עד הכוס מן ישפף אלא הכוס הטלת ידי על להסירו נירו שיהא כדי הכוס, לצדי לקרבו כדי

קצת עם כף ידי על י?זלנו בזה, אפשר אי ואם כ״ז. סעיף כדלעיל כדי המשקה לתוף אצבעו יתחיב כף, לו אין ואם משקה, או מאכל

אצבעו. על הזבוב שיעלה חמים מים במס שהנחה התה שקית את בשבת להוציא מתר ט.2

להוציאה מחמירין ויש סי״ט(, י״ח פרק כדלהלן שלישי )בכליקצת עם בכף יוציאנה המס, לתוף שערה נפלה ואם כף. ידי על דוקא

משקה• של גדולות חתיכות וומךק או החמין מתוף ?שבת להוציא מתר ל.

נכרות שהן כיון עתה, לאכלן רוצה שאינו אף ירקות, או בשר אין לאכלן, רוצה שאינו אכל של קטנות חתימת אבל עצמן, בפני

מרק. מעט עמהן מוציא כן אם אלא להוציאן

צריף■ ואין לשבת, להוציאה מתר התה, לתוך שנתנה למון חתיכת לא. למון של גו־עין אבל מחמידין. ו:ש מהתה, מעט עם להוציאה

מהסלט. מעט עם יוציאנו הסלט, לתוך שנפל1 J “ T V ־ T T ' ״ ... . ; - * - T T

■מן להוציאו אדקיךין .יש הדיסא, או החלב על הצף קרום( שמן)או לב.את לאכל או החלב את לשתות כדי אפלו כף ידי על החלב

T T v - . . VJ V T T V V : • ״• : | - .

מוציא שאינו או עמו, חלב מעט עם השמן את מוציא ואם מך, השמן להוציא מתר החלב, ?ני על השמן מן מעט מניח אלא השמן כל אתשישתה ובלבד מך, החלב מן לשתות רוצה אינו אפלו כף, יך על

בשבת. ממנו* V ־ .״ T

ל!פך ורוצה מים העליון לחלקה שיש לבן או אשל של צנצנת לג.המים, את י!פ'ך כן אם אלא לאכל :טל אינו אם המים, את

או המים את ל!פ'ך בלי גם לאכל :כול ואם מך, כשאוכל ודוקא מתר, מים מעט !שאיר אלא המים, כל את :שפיך לא מך, לאכל רוצה שאינו

וכן כף. יך על ואפלו האשל מן ?עט עם המים כל את שי!פך או המשקה את ל!פך שרוצה וכדומה ומלפפונים זיתים לשמורי הדץ

המים את ולא מהאכל למעלה הצ?ים המ:ם את רק לשפך מתר שבהם,באכל. המערבים

• T J ״ V T

מצא ואם וחרקים, מתולעים החסה עלי את בשבת לבדיק מתר לד.\ V T “ J 9 : * T ־ J T" ״ T ״ T * ־ *״ : “ J ״ T T

חרקים החסה מן יסיר לא אבל להסירה, מתר גדולה תולעת• J : ־ ־ T \ T־ * T ' ־־: t T ־ן ־ ־ 1 • ״ - .I . T

עד בהם ינשף או העלה, מן קצת עם ?סירן:חד כן אם אלא קטנינשי?לו.

שמעליו המין את יוציא כן אם אלא לאיכל להגיע יכול אינו אם לה.J T ״ ־ • T V V T ״ ' - • V 1 • 1 ״ V ״* T T

המין את לאכל כך זאת עושה אם להוציאו מתר בו, חפץ שאינוt ממנו שלמטה o. שנמצאת פסלת אבל ובגדים. ספרים לגבי הדץ וכן

V ; ־ T • V • T : ״ ־ ן 1 • ־ ’ ״ : T ״ : T ‘ ־ . v ד : . . . . .

להגיע יטל שאינו גב על אף להסירה שאסור אומרים יש האכל, מעלT ״ .״ ״״ V T 9 ״ •• V ־ * T ־ 1 ־ V״ ־ * ־ J T ״

כל את לשפך צךך אלא הפסלת, כל את יוציא כן אם אלא לאיכל

כרת - טו ןךק קיב 112 בורר ה

קיגךר1ג הלכו־ת - טו פרק113

את להסיר שמוזר אומו־ים ויש לאכיל, !רוצה מה את ויטיל התערבתהפסלת.

שני' של או ואיכל פסילת של תערבת לפזר !מתר אומדים .יש לו. אסור בלי בנקל לקח יוכל זה ידי ועל נפרדים, !יחיו ?די מינים

אוקדין. ^י1 בררה,ת)קלוף.1פר הדחת אפילה, גדרך בררה

פח־ לאכיל כך אפלו אכל מתוף פסלת לברר !אסור גב על אף א. ממש !רדתו או אכילתו !?!עת אומרים לש א/ סעיף כדלעיל

את לאכיל נח יותר לו !יהא כדי אכל, מתוף פסלת אפלו להסיר מתר הכךיעו וכן אוסרץ, ולש ?קלות, מלאכיל מעכבו !הפסלת כגון האכל,

ל״ח-מ״ב. סעיף להלן ועין האחרונים,קדם מהדגים העצמות את להוציא אין עצמות בהם שיש דגים לח.

V * T •״ V T ז * V״ ״ T ־ •״ T T V ״ : ״ ״• :

ו?עת הא?ילה. לתחלת סמוך תכף מוציאן אם אפלו הסעודה,וכל עאוכל, מהדג להסירה מתירין יע בעצם, כשפוגע ממש אכילתו

־ “ V : T ״ : T •* ־ V V T ' •־ ־ ״ ״ ־ ־ ״ T ; ' V T “ ״• T • ן

שהמ־עת לכיון אכילה, ?שעת הדקות העצמות את להסיר !כן ה?!ר את ינל אלא להקל אין ל״ז, סעיף ?דלעיל להחמיר האחרונים

העצם את השנלה t? מחזיק אם ואף מזלג, ידי על אפלו העצם מן את יוציא בזה, לו ק!ה מפיו,ואם העצמות את יוציא או מתר, בקעךה, קטנים ולצרף !בעוף. בעצמות יע!ה וכן מהאבל, ?עט עם העצמות

אם אבל לאכיל. להם כשנותן העצמות את ולהוציא להקל אפשרJ T V J T I T J V־ V : T *1 ״ T “ J VJ V V T

והעוף, לדגים סמוכין ונמצאים העוף מן או מהדגים נפו־דו העצמותאסור לאכל כשגמר וכן מיד, לאכל כדי אפלו ולסלקם לבררם אסור

t : t : י• : י !״־ ד״ י ־ י ד v ? v ״ *״ : ' ד ״ :t v־ v : v ן

ישאירם אלא הבאה, לסעודה ולהניחו הבשר או הדגים את לברר לוT ! ־ * ־ : T T ־ ‘ T ־־ V : ״ V T T “ T . . . . .

?צלחת. אפלו הגרעינים את להוציא אץ גרעינים בהם שיש אבטיחים לט.

זה יך !על ?כיח החתיכה את !ינתז אומרים ויש !אוכל, ?!עה

במזלג, או בזים להוציא מתר בהתזה יפיל !לא ומה הגרעינים, לצאו, כלאחר לדחותם קצת #נוי ידי על להוציאם ורצוי לאבל יבול ואם ז

:T J T ״ ״״ : ־ T J * T J • : ״ ־ T : ״ VJ V T

כן. לעשה מפיו, הגרעינים ולהוציא ואם לאכילתו, סמוך !בתוכו הגרעינים ולהוציא לפתחו מתר מלון מ.

להסירן. אין הסרתן, ?לי לאכל אפ!ר אם גךעינים מעט בו נ!ארו ראוי !אינו גחנץ בו !יש וכדומה מ!מ# או תמרה אוכל אם מא.

הגרעץ להסיר ורוצה הדחק( ידי על ראוי הוא )ואפלו לאכילה התמרה ולאכיל הפרי מתוף בזו להסירו !מתר אומרים לש מתוכו,

רין, לל# מז, את ומו!ף אחת בזו הגרעין את לאחיז ל&ז ולכן או את לקפל מתר וכן ומ!ליכו, בזו הגרעין ונ!אר השנלה בזו הפך בהם !לש וכדומה לצמוקים בענבים !כן וכל נלפל. !הגרעין עד הפריהגרעינים וילציא בפיו הענבה יניח אלא להלציאן, שאסור גרעינים כמה

* J ־ T * ״ T V : ״ T V ' 9 T ־ ־ ־ T־ !T T : • : • ------: • ״

מפיל. העקץ את להלציא !מתר אומרים ל&י עקץ, בראשו !י&ז פרי מב.

בזל העקץ את יאחז ללכן רין,9אל ללש הפך, את !אלכל ב!עהומ!ליכל. בזל העקץ לנשאר השניה בזל הפך את לימ&זף אחת

!מתר אלפדים לש ואבק, ל?לוך עליהם !לש וירקלת פרלת מג. לכן המים, ידי;רם על מאליו לסור !הלכלוך כך במים להדיחן

סמוך זאת כ!עו!ה ודוקא הפרי, !על הלכלוך את לנגב מתרבן או להדיחן אלםרין לל&ז לאכילתו, לעיל ועץ !עליהן, מהל?לוך לנ

מערב להירקלת הפרלת את ל!טף להקפז לש ולכן ס׳׳ז. י׳׳ג פרק נקיות משום ?דיחן הוא אלא בעין לכלוך עליהם אץ ואם !בת.

מתר וכדומה, רסוס וזמר עליהן !לש מון!# !מדיחן כגון בעלמא, לכן ?!בת. מהן !יאכל ובלבד מז, לאכלן רוצה אינו אפלו להדיחן

?!בת. #וב להדיחן מתר !בת, מערב הךוון אםמים, בו !ל# כלי לתוך ה?!ערבים ו?סלת אכל ?!בת לתן אסור מד.

114 בורר הלכו־ת - טו פרק קיד

קטופודר הלביית - טד פרק115

לאכיל כך אפלו למטה, תרד או למעלה תעלה שהפסילת כך מך, לאכלן כך הברז תחת ומדיחן בקערה הפרות את מניח ואם מך, מתר, משם, מסלקן מך אלא המים עם בקערה הפרות את משהה ואינוהפרות את יוציא אלא בפרות, המערבים המים את כף אחר ישפך ולא

מיד. לאכלן כדי מ#ם* T : T : “ : T ״ ״ T

לסעוןה סמוך אן מך לאכלן רוצה אם וירקות פרות לקלף מתר מה. ביצה כגון לאכילה !־אוך הקלפה #אין ואף ה/ סעיף כדלעיל

להסיר מתר וכן אגוזים, ?מפצח לשבךם ומתר וכדומה, קךץ#1 ואגוזין אותיות(. מקריעת )ויזהר מך, לאכלו־ פך הנקניק על הדבוק הנך את

בעור רוצה שאינו אף לקלף מתר וכדומה, העוף #ל העור את אבלבשבת. העוף מן #ייאכל ובלבד מך, העוף מן אוכל ואינו

לקלוף. המ:חד כלי #הוא במקלף ליא אבל ?סכין, אלא לקלף אין מו.

הנוצות או הקטנות השערות את העור מן להוציא מתיךין .י# מז. העוף מן לאכיל כדי הבשול, לאחר העוף ??נף #נשארו הדקים

כן. יעשה הבשר, כשאוכל מפיו להשליכן אפשר ואם או־סדין, וי# מך,

מסננת שאין במקום אמנם מסננת, בפיו שמתקנת בבח לה#תמ# מתר מח. במדה וכדומה(, בצנורית תקון שעשו )?גון מספיק נקיים המים . ?ברז להשתמש אין סנון, בלא מהם #ותים אינם אדם בני שריב

נקיים מים אפלו לשתות שאינו:כול אםטניס וכן ממנת, ?פיו שמתקנת שמערב מים וכן מסננת. ?פיו שי# ?ברז לה#תמ# לו אין סנון, ?לי לה#תמ# אין סבון, בלי אלו ממים בפסח לשתות אסור אם חמץ, בהם

?מקום הדין וכן מסננת. ?פיו שמתקנת ?ברז טוב ויום ?#בת ?פסחסנון. ?לי מהמים שותים תולעים!אין ?מים #:#

116ו־רר3 הלכות - טו ןךי!י!טז

צריך בשבת, מים לסנן שאסור לעיל הנזכרים האפנים בכל מט.: T TJ T T ״ ״ * : T * : ״״ T V : ״ ־ ••י *־ : “ I T* ״

ששכח או בזה אפשר אי ואם שבת, מערב מסננים מים להכיןT J ־ י ״ * T \ J ״״ ״ T V V T T J V * * J T * V V•

במסננת אוחזים #שנים כגון שנוי, ידי על בשבת לסננן מתר להכין, או המסננת, לתוך המים את שופך לה#לי#י במסננת גמא עו#ץ ואין

על העולים המים p וימלא מפה עליו ויפריס במים גדול כלי שימלאV• • ־ : * : T • ־ : T . - - I . T “ T T

הכוס. מן לישתה ממנו ששלתה הכוס על מפה #:ניח או המפה, נפלה אם מסננת, בפיו שמתקנת בברז להשתמש #מתר באפן נ.

ולכן לסחיטה לחו# י# כלו, רט'ב )בגד( הוא אם ב#בת, המסננתV : ״ ־ V : ״ T V V * T \ ' ״• T ״ : * T : T 1 ״

אסור אבל עראי, באפן לתלותו מתר ו־,ת:?# הוא לאם בו, יגע לא אין בברז הנתון גומי וכן בחל. #עלשין כדרך הברז על היטב לכךכל

הידית נפלה אם וכן הברגה, בלי אף לברז ב#בת להחזירו אל להלציאל: * : ־ ־ “ T ״ T T ' : ” 1 : ־ * : י “ V V ־ T ־ : ״“: T : T ״

להחזירה. אין הברז, של ?פיו #:# אף איכל שאריות שבמטבח בקערה להשליך מתר נא.

#:# אף שבכילר המ#ל# לתוך פסלת להשליך מתר לכן ממנת,נ?ןבים. בל

ב. תה, עלי בתחתיתו #:# מקומקום צלולה תה תמצית ל?!זג מתר נ סמוך למטה נמצאת המסננת שאין לדלקא ממנת, ?פיו #יש אף

הכאה ידי על כגלן התמצית, ?תלך מעך?ים התה עלי לאם לעלין.את למזג אין תמצית, מעט רק שנ#אךה אל הקומקום #ל חדק לנענוע

המסננת. דרך התמצית המיץ, ?תוך #נפלו הפרי #ל קטנלת חתיכלת ־mp? לסנן מתר כג.

לסנן. לו אסור סנון, ?לי לשתלת #אינו:כלל אסטניס הוא לאם או דיסא או שלהן, מהמים מבשלות אטרילת במסננת לסנן אסור לכן

את לאכל :כול שאינו תינוק לצרך גושים, בהם שיש תינוקות חלבהגו#ים.

מסתננים שהנוזלים חוךים בה #:# ?מצקת ?#בת לה#תמ# אין נד.

לסנן בשכונתו לדלקא לאכילתו, סמוך זאת שעושה אף דרכם, ?יסנן כונתו אץ אם אבל באכל, מרק הך?ה #יהא רוצה #אינו כגון

לאכילתו. סמוך זאת כ#עו#ה להקל .י# המצקת, את שם מ!הה ואינו או מלח גו#י בה #3 המנקב, המכסה דרך מלח המפזרת מלויה נה.

בשבת. בה ?'ה!תמ# מתר #בת(, מערב ארז)#נתן ?תוך שנותן דהינו בורר,■ תולןת משום התותז מן אסור המחבץ נו.

למון כגון החלב את המחממים דברים #אר או קיבה עור החלב I T ; T T T V ד * - . . . . T T V V . ן I

אסור וכן החלב. ממי הגבינה את מפריד זה ידי ועל קלציום, אוT 1 ״• J T T V • T ״ J ־ V • : ״ V •• J ־ : ' J : ־■

להחמיצו ?די בו, סולדת ויד אץ אפלו חם ?מקום חלב להעמידג?ינה. ולע&ותי

ממנו יטפו החלב שמי כך ?ד, לתוך חמוץ חלב ל#פך אסור וכן נז.הגבינה. ות#אר

T ״ J ״ ‘״ T ״ :

טז פרקחן דין טו

#ל או t #ל ?ו־חים ובבואה הטוחן אחד ויב, כגרוגרת הטוחן א. מהם לע#ות לחלקם במ?ת#ת כות# או ח#מל, #ל או מים

או ?מ?תשת תבלין ו#אר פל?לץ או סממנים הכותש ואחד ,?ריסים, קפה גךגרי לטחין אסור ןכן וויב. טוחן מלאכת אב זה הרי ?רווים, ואפלו חריין( )לע#ותו חזרת או פלפלץ לדוך מתר אבל #להם. ברחים אבל שבת, אותה לצרך ודוקא הקערה, ובתוך ספץ #ל בקתא ודבר, לאכל פך אפלו סכין, של בקתא מעט אפלו מכתשת ?תוך לדוך אסור ר. סעיף להלן ועץ מלח, לגבי הדין לכן ד. סעיף סוף להלן עץ פיד, ?קתא לשחקם שמתר פרות, ו#אר ו#קדים ואגוזים #ום לגבי הדץ וכן

r? לפו־רם #מתר שכן וכל הקערה. ובתוך ס?ץ #ל r.

יויז חן1ט דין - טז ךק8 117

118דין - טז פרק flrteקיח

לפרר שלא להזהר יש ולכן טוחן, משום חיב עפר רגבי המפרר ב.“ T J *• ״ J ״* T T ־־ T • •• י ' T J ״ : ״״ ״ *״ T ״• T J V ״•

ובין מבחוץ #מ#?#פו בץ בדיו, ואפלו וכדומה, בבגד הדבוק טיטמבחנים. #מ#פ#פו

מתכת #ל לשון השף או שלהן, בנסרת להנות עצים המנסר לכן ג.לחתיכות בסכין אפלו עצים המבקע וכן ח:ב. בעפרה, לה#תמ# כדי

ס״א. ל״ג פרק להלן ועץ ח:ב. דקות, ?כל להאמיר ניש טוחן, מ#ום ח;ב דק, דק בסכין ה»ךק את המחתך ד.

וכדומה ובצלים ומלפפונים עגבניות כגץ דק, דק לחתכו שלא ;רק בימות #!־גילים ממה קצת גדולות לחתיכות לחתך אלא סלט, לעשות

ל?!עוןי/ סמוך זאת עו#ה אם דק דק לחתכם מתר ולרמ״א החל. וס״ח. ס״ה ט״ו פרק כדלעיל בהמה לצרך או אחךים לצרך ואפלו !:# ,to לאכיל ?ך אפלו אסור )פמפ:ה( במודדת אבל בסכין, וזזקא

#אסור נראה מרן ולדעת בה. לקצץ המייעדת ?ס?ין,?דולה גם אוסךץ חתיכות :ע#ה ולכן מז, לאכיל כך אפלו דק דק בסכין אפלו לחתיך

לדעת גם מחמידין !ש וכן מחי. לאכלן רוצה אם אף קצת גדולות חזרת או ת?לץ ושאר פלפלץ דק דק ?ס?ץ לחתיך #ליא הו־מ׳׳א

מ:ד. לאכל ?ך אפלו חריץ(, )לעשותואו קשה גבינה או דגים, או צלי או מבשל בשר בסכין לחתיך מתר .1ד

\ T 1 : ־ I *״ ״ ״ T T \ I T T ״ T PT T * J ' * T

>את #!עשה ו?לבד ,to אותן אוכל #אינו אף דק, דק ביצים.to לאכיל ?ך אפלו במגרדת)פמפ:ה( וליא!חתיך ה#בת, לצרך

כאבן שנתקשה אף לתתגולים, או לתינוק ?#בת לחם לפרר מתר ו. טוחן #אץ פיון וקטנים, ןקנים לפני מצה לפח־ או :#נו, מחמת

ךג?ים ונעשה שנודב# טחון קפה או הרחה טבק וכן טוחן. אחרסמוך רק לפרר זה בכל וראוי אצבעותיו, ברא#י לפרח מתר מדבקים.

T V J ' T 1 *• T J V T : T 1 ״ T J J T : T \ י י : T J : V

רג?ים #נע#ו מלח או סכר גך?ךי או ק?יות וכן להרחתו. או לא?ילתודק ?ס?ין לחתכם או לפה־ם מתר בךסא, שנוצח גו#ים או מדבקים,

סעיף כדלעיל במכתשת י#חקם #ליא ובלבד ,1ז בשבת לאכלם בך דק מלח ?מ?רלת אותו #חוצבים מלח אבל #לקללןה. לגבי הדץ ובן .׳א

א׳. סעיף ?ולעיל ?שנוי אלא גו#יו את לפרר אץ אבנים(, )מלח זקנים לפני קשים וחרובים גרוגרות לק וק בסכץ לחתיך אסור ז.

to לאכיל כך דאפלו אומו־ים וי# לאכלן, יכולץ #אינן ותינוקותב#כת ז® לאחר לאכלן כדי אפלו מתר, אדם בני ל#אר אבל אסור.

T ־ : T : * T : ״ T \ T T ' 1 : ״* : ״ :־־ T : T : ־ * ; : - T

אוסוין. וי# זו, אפלו המזלג, ?#ני אבוקדו או ע,?בנ;ה או בננה לוסק אומ־ץ .י# ח♦

?ך הכף ?זית או המזלג ?זית יוסקו אלא ,to לאכלן ?ך תפוחי וכן וסי״ז. סט׳׳ז י״ז פךק להלן ועץ ?#בת, התינוק שייאכל למריוו אין לכן ?#נוי, וק אלא ה?חל ?#ני לוסקן אץ מבשלים אדמה

לחם. פרוסת על וכדומה אבוקדו לתינוק, to להא?ילו כדי קשה דבר ?#ניר ולוסק ללעיס מתר ט.

אסור לאחר, להאכילו מכינו ואינו לאכלו חפץ #אינו דבר אבלT * • V T T T •1 ״ : J J T ״ 5 *״ I ־ J־ * T ** “ J

טחינה. מ#ום ב#ניו ללעסו

קיט לש דיני - יז פרק 119

יז פיקלש דיני

T

או העפר את המגבל וכן עסה, ממנו ועשה במים קמח בשבת הלש א.T T V V *• ־ : ־ 9 ״ : ' 1־ • V * T T J ״ ,,־ : ־ ״V T ־ J T ־

משום התורה מן חיב עסה, מהם ועשה הגבס את או הסיד את- T •״ T T J V V ־ V ״ ־ I . T “ T * V

נתן לאם יום. מ?עוד בעפר או ?קמח מים נתן ?בר אם אפלו ל#, ?#בת, עסה מהן עשה #ליא אף וכדומה בעפר או בקמח מים ב#בת

אבל התורה מן חיב #אינו אומרים וי# התורה, מן #חיב אומרים י#- T T ־ V ״ : I . T - . . . . . : . . . / T - « . T

קמח גבי על מים נותן בין חלוק ואץ עקר. לכן םלפו־ים, מדבך אסורמים. ג?י על קמח בלתן אל

לש דיני - יז פדק?כT * י י ״ V V

120

או חול או תחוח עפר על להשתין שלא בשבת להזהר י# ולכן ב.: T 1 ״״ J י T ״ J ־ J V T ־ J ־ ״ ״ T T T

תחוח, עפר הוא הקךקע &זכל במקום ?#נמצא הדחק ובשעת טיט, או עפר במעט הוץלים מי את יכסה ולא המ־יות, ?בת־ מפני להקל :#

היהר1? :ש וכן )כדלהלן(. אפר או עפר הרבה עליהם יתן אלא אפר,או עפר שם שאין בארץ יריק אלא אפר, או עפר על בשבת יריק שלא

1 T : ״־ T *־ T T ״• V 1 V T T 1 T T V V 1 ״״ T T T

היו האפר או שהעפר וכגון אחת, בבת הרבה עפר עליו ויתן אפר,•• T T T T I ' v ״״ : ־ : * T V “ T T T V V 1 : “ T

ברגלו. אותן שיתן או יום, מבעוד מזמנים וכדומה, תחוח עפר גבי על מים ישפך שלא ?#?ת להזהר יש וכן ג.

ואם עעזבים, שם אץ אפלו בגנה פניו שוטף או :דיו שנוטל ?גוןאסור וכן #לו. העפר ?#אץ להקל אפשר ,ידיו, לניל אחר מקום אץ

#נוהגים כדרך עפר, גבי על המציצה דם את לךקיק ?#בת למוהל?חל. לעשות

דיו להכין כדי כמים עפצים ב#בת ל#תת התורה p אסור ד.T * י “ T ; ” T T ״ J ״ ״ ־ : * * : : T * ״ :

#אינו אף צבע, להכין כדי במים סממנים ל#רות או לכתיבה,ל#. ואינו מגבל

אלא בשבת, להכין אסור אחד גו# נע#ית #אינה רכה בלילה גם ד!.: * T ־ v T ״* T J T T V - T ־ ״ ־ t ׳ T v

את לתן ךגיל הוא החיל ?ימי אם כלומר הסדר, מן י#נה כן אם המשקה, ?תוך ה:?# החימר את יתן בשבת ה:?#, החימר ?תוך המשקה

יתן ב#?ת המשקה, בתוך ה;ב# החמר את לתן ו־גיל החיל ?ימי לאם את יתן בזה, קבוע סדר ?חל אין לאם דדב#. התמר בתוך המ#קה את

?#בת. תקנה לו #אץ אומרים ויש ה;ב#, החימר ?תוך המ#קה ?אמצע :פסיק ולא אחת ?בת יתננו ה;ב#, ?חימר המ#קה את וכשנותן#צריך אלמרים וי# ע#יתה. מתחלת רכה תהא #הבלילה כדי ה#פיכה,

“ : * T ״ : ־ V ' T : •״ ״ J * T ־ ״ * T ״ T T י ! V, ,

נענוע ידי על או ?אצבעו שי?ח# דודנו ה?חי#ה, ?אפן גם לשנות ואם להחמיר. ראוי לכן אחת, ?בת הו־בה אפלו לבח'# מתר לאז ה?לי,דרך :ע?יךנו וכדלמה, מןלג או כף כגץ כלי ידי על לבח'# צךיך

לש דיני - יז פרק121T ״

קפא

שיוציאנו שטוב אומדים רש פעמים, כמה ואפלו ועו־ב !תי התערבתוערב. השתי בין התערבת מן

מן יתן וכדומה, הרסת כגון בשבת עבה בללה לה?ץ צדך אם ו.בכל !יתערב כדי ממנו )יתן שבת, מערב ודבש בחימר המ!קה

לשבת מ!קה להוסיף מתר )אז !בת, מעו־ב קצת ויעךבנו ודב&ז, החמר העש בחימר המ!קה נתן לא )אם .׳ה סעיף כדלעיל ?!נוי ןל?תש כגון בשבת, זה למאכל זקוק !הוא כגון הןווק שעת ןהוא !בת, מערב טדי !י!אר ?ך ?!?ת דוקא להכינו צךך !הוא או פסח, בליל חרסת

הןתינה בסדר ל!נות רקפיד ל!בת, להכינו לו מתר וכדומה, לתינוק ללילה !!ע!נה טוב יותר אבל ה׳. סעיף ?דלעיל הלחי!ה לאפן ןגם

י׳׳ח. סעיף להלן ועין ה/ סעיף לז־לעיל וי!נה אפ!ר אם רפה#נופלת החטה גרעיני #ל העבה מרסן)הקלפה ב#בת לגבל אסור ז.

T ! ״ ״' I ״ T J \ T * “ . ״ T T V T ״ - . . . . “ * V V V T

לתת או מים בו !?ש כלי בתוך לתנו מתר אבל כתי!תם(, ל!עת מכלי לנערו או וערב, !תי מקל ידי על כגון ל!נוי ולערבו מים, עליו אחד, לכלי הדלה אפלו זו בךךך לערב ומתר !יתערב, כדי ללי אל

לצרך ודוקא ולהמה, בהמה כל לפני )יתן הרבה לכלים יחלק כך )אחר נתן אם ודק הרמ׳׳א, כתב )כן ל!בת, מים לתן אוסךן וי# ה!בת.

תעריבת בו יש אם אבל כזלעיל, לשינוי לערב מתר שבת בעו־ב מיםעלמא. לכלי אסור קמח,

!אינו קמח ללו# ;בוא !מא הרבה קלי קמח ל!בת מגבלץ אין .1ד פרודי או לחם פחדי או מצה קמח ל!בת לגבל אץ וכן קלי,

ממה מועטת כמות ללוש כלומר מעט, מעט לגללם ומתר וכדומה. עוגה צדיך ידועה, לכמות ללו#ו בחל ךגילות אין )אם לחל, ללו# !רגיל אוסףן וליש ז׳. סעיף ?דלעיל וערב !תי !יערבו לגון ?!נוי ללושוה5!.יז או !בת, מעךב מים בו לתן צריך ז׳ ?סעיף לעיל _רכה ?לילה !

ר. סעיף לעיל עץ תינוק ולצרך ה׳. סעיף כזלעיל

לש דיני - יז פריןל,ככT •• • 9

122

מערב שדכו )חריין( חזו־ת או שום וכן !בת מערב !רסקו חרדל ט. ומתר חמץ(, או או!ץ )מים ?!בת המשקץ את בו לתן מתר !בת,

אלא החל בימי כדרכו ?כיח יערב לא אבל בכלי, בין מד בין לערבו בהן לערב אוסרין ויש מד. אלא בכף לערב אץ ולרמ״א בנחת. יערב

י!נה וב!בת !בת, מערב המ!קה בהן יערב אלא ב!בת, המ!קה שבת, מערב המ!קה בהן לתן !?ח ואם ד, סעיף כדלעיל בערוב

ה׳. סעיף כדלעיל רכה בלילה :ע!ה ואין בכף אפלו ולעךבן הנמסות אבקות מיני במים לתן ב!בת מתר י.

מלח או סכר וכן וקקאו, נמס קפה או טחון קפה כגון !נוי, צדך דיסא או )מטתה( חלב אבקת לכן סודה, אבקת או !ודה אבקת או

סי״ט י״ח פרק להלן עץ ב#ול, מאסור להזהר ויש וכדומה. נמסהס״ו. ט״ז ופרק לסנ״ג סל״ב ט״ו פרק ולעיל

טחינה, אבקת או ג׳לי או פילינג אבקת על מים ?!בת לתן אין אבל סמיכה יותר )!היא ךכה, בלילה עושה אם אפלו לערבם אין וכן

להקל אין אדמה תפוחי של נמסה ו?א?קה לעיל(• והנזכרים מקפה גלידה להכץ אסור וכן ר. סעיף לעיל עין תינוק ולצרך ב!נוי. אפלו

.׳ה סעיף כללעיל וי!נה רכה בלילה כן!ע!ה אם אלא מאבקהא. ואפלו ולמון מים הוספת ידי על ב!בת טחינה להכין אוסלץ :ש י

אם ואפלו ?עסה. ונעשית ק!ה1מי היא !ביזחלה כיון ב!נוי,כן אם אלא חומוס או שום בה יערב ליא שבת, מערב אותה הכינו

V V T 1 ״ . . . T ... T . . T . T

?!בת מים בה לתן מתר שה?ינה לאחר אבל ה/ סעיף כדלעיל י!נה?כוו. יטריף !ליא ובלבד לר?כה, ?די

ב. שבת מערב אותה הכינו כבר ואם מ£זבת, חלבה להכין אסור י1 * T J T ״ T J * : ' ! ־ : T I ״ •״ T •• . T - ״ /

ובלבד מתר וכדומה, עגבניות אי ת?לינים ?!בת להוסיף ורוצהכדי ב#בת מים בה לתן מתר אבל ה׳. סעיף כדלעיל בשנוי שיערב

T J V ״״ J ״ J ״ J 1 ״ * T ־ : T %, T • •• י T ־ • : T ;

י״א. סעיף ?ללעיל ?כיח יטריף !ליא ו?ל?ד לד?כה,

קכגT .. . # v vלש דיני - יז פרק123

וביצים וגזר אדמה תפוחי חתיכות גבי על מיונז ב#בת לתו מתר יג.\ T * ־ : 1 ״ T T ־ ״ ־ • —. ״ ־ ״ : v ... . T T . . .

וחרדל ושמן ביצים לערב מתר וכן מחד, הכיל ולערב וכדומהאו אדמה תפוחי עם יחד כתוש שום או בצל לערב מתר וכן ומלח.

V 1 ״ \ T : T ״״ T T T ־ * ־ ־ : T T

לאסר .יש נמוחות או מאיד קטנות החתיכות )ואם מרסקים, אבוקדו כדלעיל י#נה כן אם אלא זה בכל או?וךץ ויש ט״ו(. סעיף כדלהלן

בשבת לערב מתר #בת, בערב הסלט על מיונז הניח ואם ה/ סעיף1 * T : ־ • • ״ T *־ ־ י T : T *% T “ V V : T T ־ : *״ T

כדלעיל. ועו־ב #תי יןי על בשנויויש בזה, זה ולערבם גבינה גבי על לבן או שמנת לתן מתר יד.

\ T 1 ־ 1 ״• ״ V V V V ״ ־ ־ V T V T : T : T * J '

דלעיל השנויים על דקפיד רכה בלילה עושה כן אם אלא אוקזריןבגבינה. דבש לערב אין עלמא לכלי אבל ה/ סעיף

דק המרסקים לדגים או לכבד או לביצים וכדומה &זמן לתן אין טו.ה׳. סעיף כדלעיל לשנות צ!־יך אלא ב&זמן, לערבם או דק

סלט לתוך וכדומה בסקויט או לחם של קטנות חתיכות לתן אין טז.אלא לבן, או #מנת או גבינה בתוך או מרסקין, ירקות או פרות

ה׳. סעיף כז־לעיל י#נה כן אם לתן אסור בננה, כגון י־סוקו ידי על המדבק שפת אומךים :ש יז.

עזבת. מעךב רסקו אפלו ולעךבו, נדסק כשהוא לתוכו מ#קה חמין מים עליו יערה )וליא בבננה מ#קה לתן להקל .י# תינוק ולצרך .יש ואם בכיח, יטריף ליא אבל סי׳׳ב(, י״ח פרק כדלהלן ךאשץ מכלי

או ה/ סעיף כדלעיל ב#נוי יערב וכדומה, מזקויטים או פת בבלילתו פתת על למון לסחיט מתר וכן כלל, לערב בלי מעזקה בו #יתן

בבלילתו לש ואם ?כיח, י?זר'ף לא אבל ויערב התינוק, לצרך הכתושיןה׳. סעיף כדלעיל בשנוי יערב וכדומה, פת

ליא אבל לרככו, כדי ולעו־בו עבה תבעזיל לתוך רטב לתן מתר ידו.בכיח. יטריף

בין מיד, לאכיל רוצה אם גם אסור לישה, משום #אסור מה כל יט.T ־ T V * י T T ״ ־ T * V: V V ״ •״

רכה. בבלילה בין עבה בבלילהT ״ T T * J •1״• : T־־ T״

124?כעל דיני - יזז פרי!קכד

אפלו הביצה, על החלמון את או החלבון את ב!בת להקציף אסור כ.מזלג. יד על

ל$ מ&זום חלב במים, בהם וכיוצא עזמעזמין או פ!תן זרע הנותן כא. שמעזמין !ל גךעינים נפלו ואם בזה. זה ונוזלים !מתעךבים מפני

כדי בריק או במים אצבעו ילחלח ליא בלז־ו, לקבצם ורוצה ב!לחןכלש. דהוי לקבצם

t : •״ ־ : ד : ן

יח פרק

פזבשל דיני )עין המים את המחמם או המאכל את ךומב!ל או הפת את האופה א.

פרות ?גון חי שהוא כמו נאכל אפלו דבר וכל (,׳ח סעיף להלןןה?וטגן, והמע!ן וה&זולק הצולה וכן מב!ל. משום חלב וחלב, וירקות

מב!ל. מ&זום חלבולכן התורה, מן בשול אסור בהם יש אכלץ שאינם בדברים גם כ.

:T T ״״ V ״ T J ״ T ״״ 1 ״ V T ״ ״ ״ ־ T : ' T •י ״

המחמם או מתכות, ממיני אחד המתיר או הסממנים את המבשל הממיס או לצרפה, או לרככה ונתכון גחלת שתעשה עד המתכת את והגפו־ית והכפר הזפת או החלב או החמאה או )שעוה( הדונג את

חרס &זיעע!ו עד אדמה כלי המבשל וכן מבשל, מ$ום חיב בהם, וכיוצא- J ־ V T •״ ־ : I . . . / . . - ; . T *״ T T ־ V ״• T

הכלל זה מב!ל. מעזום חלב !יתלבעז, כך בתנור עץ חתיכת הנותן אומב!ל. מ$ום חלב רך דבר או!הק!ה קשה דבר !רפה בץ

ח!מלי תנור כגון הח!מל ידי על או האש ידי על המב!ל אחד ג.או גל מיקרו ידי על או ליזר קרני ידי על או וכדומה ןטיםטר

מב!ל. משום חלב גל, טוךבומשום חיב האש, בתולדות אלא ממע האש על ב&זל ליא אפלו ד.

J“ ־ ״• • ״ T ־־ *״ T : : T V T *״ “ T

קפהמבעל ך?י - ידו !רק125

בזה, וכיוצא התנור או האש מן שנתחמם דבר דהינו מבשל,• / J ־ : V T T 1 ״ ״״ ־ : ״ T ־ : ------- ״״ T *•*

תנור כגון בו, סולדת היד ועדין האע את כבו או מהאש והסירותוהעבירוה האש על שהיו וכדומה פח או קדרה או חם, ונשאר עכבה

T ** . ' * J * J T T V ־ T V V ־ T *״ : T • VS V

ואפלו וכדומה, תבלץ לתוכה לתן אסור האש, את כבו או האש מעלמב#ל. מ$ום חיב להתבשל, דבר בתוכה והניח מהקדרה התבשיל ערה

. . J T . . r . - . . . - T ־ ״ ״ J • : T T T J״ ' • “ T . .

מבשל. מ&זום חיב ביצה, עליו וצלה האש אצל בגד חמם אם וכן" T T T T J ״״ V V ״״ * 1 ״״ : T V ״* T “ T . .

סודר על ביצה לב#ל כגון חמה, בתולדות לב&זל שלא גזרו חכמים ה.T “ J ״ J V J T 1 ־ : : ״ ־ J ' T : ״ “ ־* T ־ T

אבל וכדומה, טבחה בחמי או בחמה, !הוחם רותח גג או חול או מניח )?שאינו השמע חים ידי על מים לחמם או ביצה לב!ל מתר

השמ&ז(. מכירו !הוחם ?חיל הביצה סולדת ?!ודד !מש דוד ידי על !הוחמו ?מים לב!ל אסור לכן ו.

ג׳(, סעיף ?דלעיל הח!מל ידי על !הוחם ?דוד !כן )וכל בהן, ?כלי המים נמצאים אם אבל מב!ל, !אינו דבר על מהן וערה3! כגון ברז את לפתיח ?שבת אסור וכן ט״ז. סעיף כדלהלן מב!ל אינו !ני, !הווומו אף !מש, דוד ידי על !הוחמו ?מים ולהשתמעז החמים המים ייך על ומת?!לים המים לדוד צוננים מים שחוךךם כיון שבת, מערב מים חודרים אין !אז בדוד הברז את סגר ואם !?תוכו. החמים המים

ל״ט פרק להלן ועין !?דוד. החמים במים להשתמש מתר לדוד, צו?ביםכדלעיל. בהם לבשל אסור אבל סי׳׳ז,

5“ T T : ״* ־ V T . . . . .

!לי&ז דהינו דתסאי בן ?מאכל רק אלא לגמרי ?!ל !ליא אף ז.ליא אבל כבר ול2עזנתב? דבר המבשל וכן התורה, p חיב ב&זולר,

“ T • ׳ך ־ י / . . . V T T - I ״• ־ : ״ : T ־ : T

??שולו הוסיף אם דרוסאי בן למאכל הגיע אפלו צךכו, כל נת?!לכל לב&זול הגיע לא אם אפלו התורה מן אסור זה הרי מעט, אפלו

’ I ״ ' • ־ !’ I . T V - ד . . . . . . . . . T

שבת, מעךב צךכו כל נת?!ל !לא ?חמין להזהר ז5י׳ ולכן צרכו. !ליא ה?יךה, מן ונטלו צרכו, כל נת?!ל לא עדין אם מסתפק ואפלי

בתב!יל )ואם גרופה, וה?יךה ?;דו עדין כ!הוא אף לכירה !חזיתו

126מבעל דיני - יח #רקקבו

מנח הוא ואפלו לאכלם(, !ךגילים במקום מחמירים ל;!ז עוף של עצמות וכן בקח־ה, לגיס ולא לאש בשבת לקריבנו שלא להזהר ל&ז הכיךה על למהר 'גוךם זה ידי שעל לחדרנו, ליא מהחמין המכסה את הסיר אם

לא שעדץ תבשיל הטמנה( בארגז)תבת או ?תנור ל&ז אם וכן ב$ולו. לא מקצתו, ואפלו ?!בת הדלת את פזזחו אם צךכו, כל נתב!ל מתרבה זה ידי !על אסור, לג?!ךי םו?רו אינו אם ראפלו &זוב, יסגוד,ו

גבי שעל ההטמנה כסוי את הוציא אם וכן מהר, יותר ומסבשל החים כל נתב!ל ליא !עדין תב!יל !ם )לש ת?של, להוציא כדי הקדרות

את יוציא כן אם אלא הקדרות, גבי על הכסוי להלוזיר אסור צרכו, !בת. מערב לבדו אותו !יכסה או צךכו, כל מב!ל !אינו התב!יל

בן כמאכל מב&זל שהיה אחר בשבת ב&זלו קרב אם בדיעבד אמנםJ T : T ־ ״ , J------V ־ J T \ I T T V ־ ־ T “ : ״ ••״•» • ־ :

!נתב!ל אף ב!בת התב!יל מן לאכיל מתר בשול(, )כ!ליש דרוסאיצרכו. כל

J T T

התורה מן אסור בהן, סולדת שהיד עד אכלין שהמחמם אומרים יש ח.. . 71 T • י V ־ T 1 * T ' 1 V T V V T

דרוסאי. בן כמאכל ב!ל !ליא אף חצי!עור, מ&זום סולדת !הלד עד והתחממו נ!!קץ שאר או מים ?!בת המחמם ט.

לש סולדת t )!עור מב!ל, משום התורה מן חלב זה הרי בהן, אומו־ים )ל&ז צלךוס, מעלות 43 אומרים ול# צלזיוס, מעלות 45 אומרים

40?- להחמיר לש תורה לאסור נוגע !זה )כיון צלזיוס, מעלות 40 וז?!ל3! חם ת?!יל ךהי? ג?י על להחדר לשלן אבל צלזיוס, מעלות

בהם י?צ כן אם אלא יחזירם שליא להחמיר י?צ ריטב, בו ויע צרכו כלT T : ״ • . V T ... * : ־ : •* ' : . I . . • t V

אם וכן צלזיוס. מעלות 80 אומרים ויש צאיוס, מעלות 71 !ל חים לד !בו במים )אין מכסה( האעז)אפלו גבי על עומד המים !ל הדוד

זה ידי על !גורם הדוד, ברז דתך• גם מים ממנו להוציא אסור סולז־ת, !כן )כל מהר, יותר סולדת לד לידי לגיעו בדוד הנותתם !המים

ד. סעיף לעיל )עלן לאש, להקתבו !אסור

י!כזמפעל דיני - יח פרק127צונן חלב או צוננץ מים או מבעל שאינו דבר בשבת לתן מתר י.

• • ד \ T ז • • • י \ : • • V T T 9 ״ : ״ ־ T T ״• •

סולדת לד של לתם לגיעו ולא שיפשרו ?ך האש, מגד וכדומה אף אסור בהן, סולןת אד להגיע שלמלץ במקום מניחם אם אבל בהן,

לתן אץ וכן בהן. סולדת אד להגיע יוכלו !לא מלד להסירם !רוצה מים מחם על או לאש סמוך ללבשו מ!קץ מעאר או ממים רטיב בגד

אסור וכן בהן. סולדח !הלז־ ב!עור להתחמם !יכולים במקום וכדומה,שהמים במקום התנור, חם נגד לעמד רטבים בבגדים הלבוש לאדם

: T • T T ״ : T ־* ״ : ״ -.* V ז ־ • *•״ V T “ ״

רק !ם עומד אם ואפלו בהן, סולדת !היד ל!עור להגיע יכוליםלהחמיר. לש עצמו לחמם

נתן ואם םב!ל, מ&זום חלב פניה, !נקו־מו עד עסה ב!בת האופה יא.לו מתר במזיד, נתנה אפלו לאפותה, כדי התנור בתוך עסה בשבת

; - t • ״• ; - ־ 1 : ד t v i v !” 7 ; ״ t : • ' \ ד

הדין וכן יתחלב, !לא כך פניה, !יקךמו ?!דם במךדה אפלו לחיותההאש על צרכו, כל נתבשל שלא תבשל בה עיע קדרה בשבת בנתן

: t ־ : 1 ־ t :״ ״ דז •%• T - ; . . ­ד ־ ' ד: ד . .

להסירו !צריך כז־לעיל, בבשולו !חלב במקום וכדומה ראשון בכלי אישלא כדי האש מעל להוציאו צריך זאת שרואה אחר אדם וכן מעם.

* T 1 ״* .״ T T ־ T V V ״־ ״״ ״ : 1 ״ T . . . . .

עיע כיון מהתנור הפת לרדות אחר לאדם אסור אבל חברו, יתחיב־ . “ T T J T T ״״ : I ־־ ; ״ ־ - - - •• T' . . . . .

!יזכה כך קל חטא אפלו חטא לאדם אומרים ואץ דךבנן, אסור בו־דלהסקילה. מאסור אפלו וינצל חבי״ד

מכלי בהן( סולדת )!הלד חמים מים או תב!יל )העופך( המערה יה. !עחי כיון התורה מן בעול הוי מב!ל, !אינו דבר על ראעון

מאכל על ראעון מ?לי המערה לפיכך קלפה. כדי ?!בשל ראעון מכלי מתר אבל בשבת. באכילה אסורה !הקלפה לקלפו, צריך מבשל, !אינו להלן עץ לבע, והוא כבר !נתב!ל מאכל על ראשון מ?לי לערות נמס לןפה על ראשון מכלי לערות !לא מוזמירין ולע כ״ג. סעיף

!נתב!ל אף הנמסות, מאבקות וכדומה ומלח סכר או קקאו ואבקתעבת. מערב כבר

: T *י T “ V V

128?פעל דיני - יח פרקקפח

פן ולרא קצת( )נשרף תבשילו עהקדיחה וראה בבקר המשכים יג.מבעלן, שהוא מ?ני מים עם לשפך התורה מן אסור יותר, לקדיח

על לעפכן מתר לרמ״א קצת, חמים ונעארו כבר שנתבשלו מים אבל־ : T ־ * J * V ־ J T : J ״ J I“ 1 , ־ ״־ T : T J T \ T : T T

חזרה, איסור של בעיה עאץ ובאופנים האע, על נמצא אפלו התבשיל• * : ־ ״־ י י ״ * T : ״ : T ״* V T T J J * T T ״ ~ T T

הלז־ אץ אם יץימךן מכסה, ?שהאע ולוקא ח׳-ט׳, סעיף ב׳ פרק לעיל עץ אבל האש, מעל הסירוהו אפלו התבעיל על לעפכן אסור בדון סולדת

הקדרה את עמוציא כגון התבעיל, על לעפכן מתר בהן סולדת הלד אם עאם מחמירין )רע מהמחם, מים לתוכה ומערה מדו ומחזיקה מהאעסולדת היד אפלו התבעיל על לעפכן אסור עני לכלי המים את העביר

VJ V ״ V - - • * : • ״ ״״ T : T : T ־ * * : ־ ־ ״ V V T

זה. בכל מחמירין רע כ״ה(, סעיף כדלהלן בהן מים על בו סולןת שהלד ראעון מכלי מים יערה עלא להזהר לע יד.

על חמץ מים מעט ?ערה כן אם אלא עבת, נוערב נתבעלו עליא לתוך ראשון מכלי לעחת אץ ולכן להפשירן, כדי רק צו?נין מים הו־בה

טפץ. מעט רק עם שלש אף הדחתו משיורי לנגבו יע אלא רטבה, מס לאסיר אץ טפץ מעט עם היו אם ראעון, מכלי עליו וערה נגבו לא ואם

מים עם היו ואם העתיה. לאסיר יע ענכרים מים שם בהיו אבל העתיה,“ T T : T ״ : ־ S ' T ״ ־ V ״ T ״• ״ V: V ־ : * J T ״ T T

טפץ מעט עם .יע אם כ״ד(, סעיף להלן )?ץ ונצטננו כבר ענתבעלו ואין ראשון מכלי חמין מים עליהן לערות מתר הכוס(, את שנער )אחר עם לע אם אבל הכוס, את ומנגבין בזה גם מחמירין ולע לנגבה, צריך לאסיר אין בדיעבד אבל ראעון, מכלי עליה יערה לא הנכרת, מים כמות

זכוכית צנור בצדו שיע מים בדוד בעבת להעתמש מתר ולכן העתיה.:J T %, 1 *• T J T ״ : ־ *V ״ ־ : T ־ ! ,״“״ : * ״ : •

קצת נצטננו שבצנור שהמים גב על אף שבדוד, המים גיבה את המגלהעוב. ומתבעלים שבדוד במים עךבים1מן כך ואחר

דינה ראעון מכלי וכדומה מרק בה ששואבים שמצקת אומרים לע טו. אין וכן בעול, מעום בו עיע דבר בתוכה לתן ואין ראעון, ככלי

כל ?בעל, עאינו דבר גבי על שבמצקת האכלין או המעקין לעחתאם אבל עני. ככלי המצקת שדץ אומרים ולע בהן. סולדת שהלז־ זמן

קכטנוכעל דיני - יח ןךי!129

העלו ©בתוכה התבשיל או שהמרק עד ךא&זרן בכלי !חתה המצקת !התה ?לא גם להחמיר ויש עלמא, לכלי ראשון ככלי דינה רתיחות,

מגיס. בדין כ״ט סעיף להלן ועץ ראשון, בכלי המצקת אינו האש( על !הלה ראשון מכלי לתוכו !ערו !ני)כגון כלי טז.

!על המחם על הכלי את חמם ואם בו, סולדת וולד אפלו מב!ל,ואסור האש, מכח חמין !דפנותיו כיון ראשון, ככלי חשוב הוא האש,

בו. לבשל ויד יק )דג האס?נץ וקולליס ל!ן מלוח דג כגון הרכים דברים יז.

!אץ מלוח דבר או ביותר, ורף דק דבר בהן וכיוצא ביותר( בכלי לתן התורה מן אסור חמין, במים הדחה בלא כלל לאכלו־ יכולין חמץ מים עליהן לערות ואפלו !ני, בכלי גם מתב!לץ !הן כיון שני, !קיא מחמירץ ולש בשולן, גמד היא זו !הדזותן אסור, !ני, מכליבלא כלל לאכלו ראוי שאינו ק&זה דבר כל וכן שלישי. בכלי גם לתנם

’ T I ־* * V V T T T T . * I * J,״ T : : T I T :

תבשיל ולכן מלאכה. גמר דהוי בשבת ל&זרותו אסור שדה,• : ד '1: ־ • :T : ד ־ ד ״ : ״ • ד : - . .

©יערו עד גמורה לאכילה ראוי שאינו באפן שבשלוהו ה״כוסכוס״: V : : * V ״ T •• V ־ ־ . T ; V ־ T : T ״ :

שני, מכלי אפלו בשבת רותח מרק עליו לערות אסור רותח, מרק עליוT T T T ד ; T T T T T ־ ״ * :”J T״ • ,I״ ־ * *

בשולו. נגמר עליו המרק ערוי ידי &זעל־ % ד“ ״״ ״• : • ד . . T T ד

!הוא כירן בו, סולדת !הלד !ני בכלי אפלו תרנגלת ביצת לתן אץ יח.!ני, מכלי עליה לערות !לא גם מחמירין ולש !ם, להתבשל קל

בה ו!לא !הלד !ני בכלי פת לתן !לא לזהר לש ,־כן שלי!י, ב?לי לי ב&זול קלי הן מה בקיאץ אנו !אין לכיון כ״ו. סעיף להלן עץ בו, סולדת

דבר שום לתן אין !לישי־, בכלי לתנה ו!לא שני בכלי גם המתבשלים אין חלב !גם או?רים ולש בו, סולדת !הלד !ני בכלי מב!ל< )!אינו

!הלד אף !ני בכלי לתנם מתר ותבלין ו!מן מים ורק !ני, ב?לי לתןלי!י בכלי אבל י״ט, סעיף להלן ועץ בו, סולדת דבר, כל לתן נהגו !

בכלי אפלו לתנו מתר למוץ מבשל !אינו ומלח בו, סולדת !הלד אף!ני. בכלי אפלו לתנו אסור ולרמ״א האש, על ראשון!לא

130מבעל זייני - יח ךק8■קל

ט. לערות אין כ״ו(, סעיף להלן )עין קפה או תה ב!בת כשעועזים י מים שם שלש !ני כלי בתיך לוזנו אין וכן ךאשון, מכלי עליו

מקלי הקפה או התה שמא לחוש שלש מ&זום כהן, סולןת !הלד חמץ י״ז. סעיף כדלעיל !ני מכלי גם עליו יערה !לא מחמידין ויש בשול, אפ!ר אי ואם ךאשון, בכלי !בת מערב התה תמצית את לב!ל והנכון

בתוך היטב התה את הערוי בעת ולהפך ראשון, מכלי עליו יערה בזהעליהן לערות מתר ומ!זבת למעלה, ומלמטה למטה מלמעלה הרותחים

1 • J T : ־ J T J ־ T ״ : ״ T J “ J T : ־ T : T \ T ־ ״ V י• :

בהן, סולדת !הלד חמין עדין הם אם ראשון, מכלי רותחץ מים אסור צוננץ הם אם אבל כ״ד, סעיף כדלהלן קצת חמין אפלו ולרמ״א

מכלי עליהן לערות מתר ©אז יב&זים העלים כן אם אלא לרמ׳׳א, אפלוT V T : T • “ J • ”״T V• : ״ ״־ I T . T \ T V . . .

אף !ני בכלי התמצית לתן מתר חמין, ואינם יב!ים אינם ואם ראשון.אלא צובע, משום !ני בכלי יתנו !לא מחמיו־ץ ולש בו, סולדת !הלד

©ני. מכלי עליו יערה. . . . . . T T V T :

בכלי אפלו מבשל !אינו )מתה( נענע עלי התה בתוך לתן אין כ. למון מי או למון פלח לתן מתר אבל בו, סולדת שהלד זמן כל !ני

לדעת מחמירין )לע שני, כלי אפלו תה כוס בתוך !בת מערב !נסחטוהתה, לתוך יסחטנו שלא ויזהר שלישי, בכלי אלא לתנו זלא27 הרמ״א

T V : • V T : T • : • : 1 ״ : V - S : • V ** T • J ־ ••

ס״כ. י״ג פרק לעיל עלןא. נכוית !הלד עד כך כל חמין !ני !בכלי המים !אם אומרים לש פ

מים כגון בשול קלי !אינו דבר אף התורה מן מב!לין הן בהן,משום התב!יל לאסיר אץ ובןיעבד בזה. להחמיר וראוי ותבלין, ו!מן

זה• אפלו התורה מן מבשל בו סולדת שהלד גוש !דבר אומךים ל&ז כג.

או קר מרק על וכדומה חם בשר לתן אין ולכן !ני, ב?לי נמצא מב!ל( )!אינו תבלין יתן !לא להזהר ל&ז וכן !בצלחת, צו?נים מיםוכדומה ק&זה ביצה או אירז או אדמה תפוחי או דגים או עוף על

1 V T T *J • T ״, T T T :

מג^ל זייני - יזז רק1318 ... ... « . . . . . . קלא.

יפתחנו כך אחר ואם בהן, סולדת שהיד זמן כל שני, בכלי הנמצאים* * J * * T J ״ •* י ' J T 9 ־ V 1 ״־ T “ “ • S 1 V T V V T ״ V J J

ולע בו, סולןת הלד אין !מבחוץ גב על אף שמבשל לומר לעבהן. סולדת שהיד זמן כל וכו׳ ורביעי שלישי בכלי אפלו מחמירץ

• : • J ״ : ״ : T : 9 1 ״ V T V V T “ V

עדץ אם אבל עני, בכלי הגוש היה אפלו התבשיל לאסיר אץ ובדיעבד־ ״ : ־ • : ־ - VJ V 9 ** ־ : . • : ״ ־ T T ״ : I . . T י . .

אפלו לאסיר יש וכדומה, תבלין עליו והניח שני בכלי הגו© הנח לא- . . I ד ־־ • ״ ; • ״• • : ״ T . - . . . . . . . . .

בדיעבד• !נצטנן אף ריטב, בו !אין יבע והוא צרכו כל !נתב!ל דבר כג.

לכירה, סמוך או וקטומה גרופה כירה גבי על וב5? לחממו מתר \ T : ״ : - . . . « T * “ ’ T T r : T : T

אסור אבל י״ב, סעיף סוף לעיל ועץ מב&י, בשול אחר ב&זול !אין חשמלי, תנור בתוך או וקטומה גרופה אפלו ממעז האש גבי על להניחו

על אבל האע, גבי על העומדים מחם או קדרה גבי על מניחו אלאT V “ * י* . ״* ־ ־ T *־ ״ T : ״ י “ T “ 5 *• T

להניחו. איקזרין .יש הגז, כסוי גבי על או הפלטה גביסולדת ודד !אין עד ונצטנן !?סב!ל רטב בו !לש ?דבר אבל כד.

בו, סולדת ליד !לגיע כך עוב לח?ומו התורה נון אסור לפדן בו, מים עליו לערות אין וכן וקטומה, גרופה כירה גבי על מניחו אפלו לרמ״א אבל י׳׳ד, סעיף לעיל !עלן בו, סולדת !הלד ראשון מ?לי חמין

גבי על ונקרע !נתב!ל ושמן לחממו. מתר קצת חם !נ!אר זמן כל לך על דבמוח !חוזר אף כ״ג סעיף ?דלעיל לבש דבר חשוב אכל, !?מוח, לאחר ע?מו ?פני נכר ה!מן אם להחמיר לע ילךמ׳׳א החים׳ צךיך עלמא לכלי קו־ח, גו!י עליו ויע מהמקפיא לחם מוציא אם אבל

!לחממוהו. ק'ןם ממנו להסירם להחזירו אסור שני, ל?לי ראשון מ?לי ערה !אם אומרים לע כה.

ואם בו. סולדת וולד !עדין אף האש על אינו אפלו ראשון לכלי ל?לל עוב לערות מתר הקלוח, והפסיק !נל לכלל ראשץ מ?לל ערה אלן לרמ״א, לגמרל !הצטנן או למוץ בו סולדת הלד אץ אם אבל !נל,

בו סולדת ללד ?לע1לה לכול אם !נל, לכלי ראשון מכלי עוב לערותי״ד. סעיף כדלעיל

132מבעל דיני - יח רק8קלב

או שנאפה דבר אבל יבש, בדבר בעול אחר בעול דאין אף כו.־ ' ״* T T T : ״ ־ ־ ״ 1 ״״ : 1 ־ : T VJ V V T T T

כך אחר בעלו אם רותח, עדין הוא אפלו נקלה או נצלההקל שמרן ענךאה אף פוסקים, לכמה בעול מעום בו .יע במעקה,

עקד או מצות או ??!קויטים או פת לתן אין ולכן להחמיר, לע בזה, עני בכלי אפלו ?!בעלים(, )עאינם טחון קפה או אטךיות או מרק

העהה )ולא מצקת ידי על עני לכלי המרק ערה ואם בו. סולדת עודדפת עם ולתן להקל אפער האש(, על כשהלה ךאעון בכלי המצקת את

וכדומה. מרק עקד אוענתבעל דבר ולכן בעול, אחר צל*ה או אפיה עיע אומרים יע גז.

V * J* T------v . . ד • ־J ״ T T I . . T . . . . . . .

בסמוך או התנור לתוך או רוטב בלי לאע סמוך לתנו אסור ?בר, ולא שיתחמם כד רק עם מניחו אם אבל בו, סולדת עהלד ?מקום לו

על כעת מניחו ואינו צרכו כל ענתבעל ודוקא מתר, עיצלה, כדי: J • V T J “ J T \ V T * V ל ״• ־ ; . T • - ״• ; ץ .

האש.T ״״

או לאע סמוך לתנו מתר חטב, בו ואץ נצלה או ענאפה דבר כדו.T J * T V S V V T T : *1 ״ T V ״ T 1 T J ״

עליא ו?ל?ד בו, סולדת עהלד ?מקום האע שעל מחם ג?י עלד על דאם אומרים ויע האע, גבי על יתן )?נימים(, מקעה נעשה זה י

האע. גבי על מניחו אץ אפלו אסור, נת?עלה עלא זמן כל בקןךה )לערב( להגיס התוךה מן אסור כט.

ממנה להוציא ואפלו האע, מעל הקדרה העביר אפלו צרכה, כלI ' T : T T״ ־ VJ V ״*1: ־ ״T ־ ״ T ־ ' '״ ־ : T״ ״ : ״ ־ V

י על כל נתבעלה אבל צרכה. כל נתבעלה עלא זמן כל אסור, כף זT ,־ •״ : ' T :“״V : T:“״ : T T T ־ :T ״ : ” T T I

כל צרכה כל נתבעלה אפלו בה להגיס אוסרץ ויע מתירין, יע צרכהI . . - . . T J T. . . ״J T ״ T J ,״J ׳ : ־ T T : T T T:“״

ד על ממנה להוציא מתר אבל האע, על עהיא זמן עלא )ויזהר כף, י על זה אם מחמידין ויע סכ״ד(, כדלעל מעט שהצטנן ר'טב ?כף יהא

לתן כגון מ?וה לצךך אבל הקעךה. לתוך הקדרה מן יעךה אלא האע, אוכלים אינם ה?ית ו?ני כעת, מיה לאכל שצךי?ים לילדם או לענילצרך ממנו להשאיר וצךי?ים כעת אוכלים ה?ית ע?ני או כעת, מזה

י!לגהגו־זז - יט פרין133

לצר־ך או אכלו לא שעדין קטנים ילדים לצרך או לאורח ?גץ מצוה,על נמצא אפלו כף לדי על ויוציא להחמיר, צריך אין !לי!ית, סעודה

האש.T ״״

מתר וכן צךכה, כל מבשלת היא אם לאש הקדרה להקריב מתר ל. מים להוסיף או !עליה(, מהטפות אותה הקדרה)וינגב ?סוי להחזיר

צךכה, כל ?!לה1!נן לקדרה בהן, סולדת עודד חמין והן שנתבעלו מוץמירץ ןיעז י״ג, סעיף לעיל היטב כ?*?אר האש על עומדת אפלוולש האש, על כשהיא ?כלי לכסותה שלא וכן מים בה לתן !לא

יט פרק

הגוזז נוצות, או !ער או צמר וכדומה( ס?ין או )מ?<פו־ים ?כלי הגוזז א.

מן ואפלו מיתה, לאחר בין מחלים בין עוף, או חלה או מ?המה שהוא בין לחלב, גוזז מלאכת זה הרי שהפשטו, אחר שלהן העורות

מן העור לנקות צריך רק לו צריך !אינו ובין !גוזז לשער צךיך- Tהשער.

מיתה, לאחר ?ין מחיים בין חלב העוף, מן נוצות ?לדו תולש אם כ.אבל פטור בחייה, חיה או מבהמה עער או צמר התולש אבל

“ T T V ״* : * T *״ V V ״״ T ״.־ J T * T ־ : T

עער יתלש שלא לזהר צריך לפיכך חיב. מיתה ולאחר מדרבנן, אסורT ־ : 1״ T T' ־ ־ : ’ T ״ T ' T * J T י ״ •T ** : • V • • T

חיה. או בהמה מעור העשויים ממעילים- T ״ ״ *,,J T ״ : ״ T •• J

עורו, את לאכל ?ד ?בשל מעוף ושער נוצות לתלש מתירין לע ג.כן. לעשה הבשר, ?!אוכל מפיו להעליכו אפ!ר ואם אוסו־ץ, וי&ז

המשיר בסם או בכלי זקנו, או שפמו או שערו או צפרניו את הגוזז ד.T J T : T : T : T * V • : ־ ־ • • ״ •

בשניו, או בידו תלשן או נטלן אם אבל גוזז, משום חיב שער,. . T T 5 • T “ I ' * • • T - / T ״ : T T ״ : T : ״ T '

מדרבנן. אסור אבל פטורT T *J T * : 1 ״ T T

אסור אבל פטור אחת, שערה גזז ואם חיב, שערות, שתי גזז אם ה.T“ ״ • : T T ! • T * J T * T I ־ “ T T - : T

לבנות, מתוך שחירות או שחירות מתוך לבנות לקט ואם התוחד מןליא משום אסור בתל אפלו זה ודבר בידו, תלש ואפלו חיב, אחת אפלו

־ J־ ־ ־ ״ : * ' Tי ־ T ־ V T T J T J ״ : T

אשה. עמלת גבר לבש שלא אפשר שאי מפני ?מסרק, זקנו אי ראשו שער לסרק אסור ו.

משער העשרה ?מברעת לסלק ואפלו הסרוק, יךי על שערו יתלשבמברשת או בידץ ולהבדילן שערותיו לסדר מתר אבל אסור, רך,

\ T / 1־ ' 1 ־ T : • •־ ״ T : - : ״ T T I 1 T : ״ : V V

המברעת ותהא הנימץ, להסיר מתכון שאינו כיון רך, משער העשרהאסור. בשבת לטלטלו ואפלו אסור, זה גם במסרק אבל לעבת, מיחדת

: \ J V V ־ T ״ • J T ׳־ J *״ r ׳־ T V * ״ :־־׳ J ־ T T “ J : I

רזהר שער(, במקום אף בגופו )או בנחת, ראשו ב!ער לחכך מתר ז.הרבה יחכך ליא לכן בחזק, יחנך ליא בח־ו וכן בכלי, יחנך שלא

שלא להזהר צריך בזקן ובפרט שער, יתלש שמא צפרניו, עם ובפרטT י ״ T I ״ * T V T J T ״״ ,י T ' ״ : T ־T , r T T 1 ״ : * T ••

?די מחת, לקנחה יזהר קצת עף?שה החטם וצואת בנחת. ואפלו יחנך ?מים להרבות יזהר צרניו בעשלת ?עמקנח וכן השער, לעקר שלא דבר ?שער לו עלע ומי השער. לעקר שלא ?די לדים, ?רפיון ויקנח

?נחת. להסירו יזהר ה?*צערו, השער מעיר זה ידי שעל ?עבת, ??!סרק נ?ךת פאה לסלק אץ ח.

רך, מעער העעויה במברעת או ?יד, השער את לסדר אבל ממנו,T ״ “ • V : ״״ ־ V "י* ״ T “ T : ״ T “ J T V V S י •* T - / |

ף. סעיף כדלעיל מתר

עבת, מערב ליאשה לסלק ועכחה עבת בלל טבלתה עחלה אעה ט.J T T ״ V T ״ T J T J T “ : T T ״ ! T r *״ V V ־ T '

את לפיל עכחה ואם בעבת. עעלותיה את לסלק לנכלית תיאמרT V - I • V r : • • : T J ״ - T : ״ T J T

אי ואם בעניה, או בידיה לטלן לנכרית ת(!מר עבת, מערב צפרניהJ T ״״ T V : T ״ J * T “ V V ״ ״ T V • : T V T : 1 T J,״ :

תחת היטב תנקר נכרית, אין ואם ??לי, אף ?נ?רית מתר אפער,לטלן לנ?רית תתן ולא תנקר רגליה ו?צפרני נקי, עיהא ותעלן הצפרן

בכלי.'

134 הגוזז - יט פרק קלד

סביב האצבע מעור ש?ךשו דקות רצועות כמץ שהן ציצין או צפי־ן י. לו אסור לגוף, עדין שזבר ומעוטן מהגוף רבן ךשו3ש אף רן,3הצ

אותו. ע?עערות אף בעניו, או בידו אפלו לטלןא. או בעניו אפלו יבשה, בץ לחה בץ מגופו לבלת לחתיך אסור י

לאחר. בץ לו בץ בזו,

קלה הבגדים ןנקןי לבן1הנ - כ פרק 135

כ׳ ןךק

בן מל ם ןנקו> ה די בג ה

בזה כיוצא כל ומ העני, את או הפשתן את או הצמר את המלבן א.• J “ י •״ V V V • V • ״ T ** V 1 T J * ! ״ ״ T ״״ ־ V T

מכבס ןאם ודוב, מלבן מלאכת אב זה הךי להתלבן, שדרכו ממהזה הרי צבוע, או לבן שהוא בץ אחר, נקוי חימר בכל 1א במים בגד

J V V ״ ״ V T J * ״ ״• ' ״״ “ י T 1 T T V ׳ ״I ״ ** V

או זעה בי עיע אלא בבגד לכלוך אין ואפלו וחיב. מלבן תולדתv v : ן 1 ״• ־ - x - - V t • 1 : • 1 •״ . ן v v v•* •• ד

מלם. מעום חיב מכבסו אם וכדומה, לביעתו מחמת עהעחרv \ : ־ • • ד v ן - ; t • : • ״* ן t • : י

מערב המים כענתן אפלו במים, ענערה אחר הבגד את הסוחט וכן ב.עבו, המים מן הבגד את המנער וכן עפעפו, עליא אף ח;ב עבת,

דע, מעום לסחטו מדרבנן אסור מעקין, בעאר או ?!ץ נרטב ואם דובי׳. סעיף להלן ועין כ״ז. סעיף י׳׳ג פרק לעיל עץ

בועט על? הנותן וכן המלבן, מעקה בעאר או במים בגד העוחז ג.ובנזין נפט כגון נקוי ־rah או המלבן, מעקה שאר או ריק או מים

צואה כגון טנוף בו .יע אם ללבנו, כדי ט׳׳ז( סעיף להלן )עץ וכזיומה או מעפעף אינו אפלו מלבן, מעום ורב וכדומה, דם טפת או רק או

ו3 עיע או עלבעוהו מחמת עהעחר אלא סגוף עליו אץ ואם סוחט.\ J 1 ״* ״ : V T V 1 T T ״ ״ I״ • T t V

עריתו על חיב עאינו אומרים יע וכדומה, עמן( )כתמי רבב או זעהV v •״ V • T : T י ; - T , . - T • / v

מדרבנן אסור אבל שסחטו, או )מעפעפו( מכבסו כן אם אלא במיםאו במים עריתו על עחיב אומרים ויע מים. עליו לעפך או לעמתו

T ״ J ״ T 1 J ״• : ״ ־ J ״ V ״ T ״ : ־ T : - •

136הבגדיפ ונקרי הנזלבן - כ פרקקלו

ובין לבן בגד !הוא בין לכלוך, עליו אץ אפלו מים עליו כענותןעקר. לכן צבעוני, !הוא

עליו לתן אסור לכלוך, !אר או רגלים מי עליו !לע בגד ולכן ד.!מא בקנוח ידחק ולא ?נחת, במטלית מקנחו אלא מים, ?*עט אפלו

לווךטינ: אסור וכן איפן. בכל בה לקנח אסור רטבה המטלית ואם יסחט.בה. לקנח ?די מים ?מעט אפלו המטלית

או להתפלל או ללמד ורוצה ?}דו׳ על וה!תין תינוק אחז אם ה.עליו לשפך או במים הבגד את ל!רות התורה מן אסור לברך,

ידיו לגל מתר אבל אסור, עליהם ידיו לטל ואפלו מים, מעט אפלו־ ־־ ־ : ״ : T V T ״ ״ : T ' ־ T * ד \ T ן T

לבטלס רק ויכין ה!תן, ?מקום יקנחם מים מעט רק ;דיו על ו?!יע ;ע חלים, ?מי !נסלחלח ציצית !ל וחוט הבגד. את ולל?ן לכ?ס ולא

אלא: אוסרין, ויע חלים, המי את לבטל כך מים עליו ל!פ'ך מתירין ?חיקו התינוק לקח !ל'א וטוב וכדלעיל. ;דיו את !נטל אחר יקנחו

התינול את והרוזוץ ?;דו. על !!תץ פן כר( גבי על )אלא בשבתשלא יזהר ידיו הנוטל וכן במים, בגדו את יע(ים &זלא יזהר ב£זבת

. T • T T 1 ״* : ' ״ ־ J : * V ״ T V ״* T * T ־ : .

השרוול. על מים י!פ'ך בה !מקןחין ?מגבת ;קנחם לא !כדומה, ?טיט t׳t !נתלכלכו מי ו.

אלא המפה. לכבס ויבוא בחל עושה שהוא כדרך יעעיה ©לא ידים,T * ״ V ־־ : T : : V 1 V V : V : ־־ ־־ ״ ־ T V T

r ירחץ r ׳;ךו לךחיץ אינו;כול ואם ?מגבת, ינגבם כך ןאוור הטיט מן אם עליו מקפיד !אינו ?דבר 1א כבוס, בי !;ך !לא ?דבר יקנחם

לנער טוב מרן לדעת ?מגבת, לנעם ורוצה ;דיו הרוחץ או הנוטל ז. !לא ?ך בזו זו ?כוו י!פ!פם אי מזיו, המים את בכרו ולזריק

מתר ולרמ״א עלמא, לכלי לנגבם מתר ואז מים, מעט רק עליהם ישאר־ ״״ T ״ t * “ ־ J 1 V ־־ { T : - : T \ T J \ ״״ T J T : T J T \ ד

!חלק או מאד רטבה המגבת ואם ל!פ!פם. ?לי אפלו ??!גבת לנגבםיבש. במקום ינגב אלא יסחט, שמא שם ינגב ל'א מאד, רטיב ממנה

J T ״ T V ״ ׳ ־ ! T V T ' ־ : T״ V :“״ ״• T 1 T : ״

גופו !טבל או סי״ח( ל״ט פרק להלן ורגליו)עין פניו רחץ אם ח.שלא ובלבד במגבת, גופו שעל המים את לנגב לו מתר ?!בת,

?מגבת ינ*בם אלא שעליהם, המים מן הזקן או הראש שער יסחט וכן השער, על ילחץ לא אבל ה!ער, על המגבת שלניח ידי על גדולה משקין, !אר אל מים האדם שלתה וכאשר מדיו. הזקן !ער לנפץ מתר

במטפחת. יקנח אלא בידיו, העיפה שער יסחט שלא להזהר נכוןT ״ : ״ T *״ V ־ ־ : ־ : י T V T T J T T . . . - -

וכיוצא הבית קרקע על או השלחן גבי על מים מעט נ!פכו אם ט.יש אם אבל בו. לקנח מיחד שאינו אף בבגד לקנחם מתר בזה,

v * “ V V : T ; U : T \ ' V T . _ T- . ■ן . . . - . . I . . .

יתךטב, !לא עליו !מקפיד ?בגד לקנחם אסור מר?ים, מים !ם עליו מקפיד לאינו לקנוח כדחד הוא ואם לסחטו, לבוא !מא לחי!ינן

על מים נ!פכו ואם ס״ט. ט׳ פרק לעיל ועץ בו. לקנח מתר !יתרטב,את יסיר ורק סחיטה, לידי יבוא עיליא בכח לגררם &זלא יזהר המפה,

* T “ : T * I * T V : T I T : V •* T * T “ ”

שאר יצ?ע !לא יזהר צבועים המ!קים ואם מלמ?לה. הצף המ!קה !לא !יזהר מים ?שנשפכו !כן לכל }תדחו, ילי על המפה מקומות

מתחלה. יבש עוזהיה המקום ירטיבT . ; . •• T T T V 1 T * ־

ו!אר או!ין מים בהן בשדרה צר, !פיהן כלסלת ?מפה לנגב אסור י.המ!קין. נסחטין דחקן ומחמת טפלת ביון!?!אתם מ!קין,

א. על לסגנן מתר לכדומה, מין1ק? אל מתללעים מים לסנן !צריך מי י לעיל לעץ לסווטה. עליה מקפיד !אין לכך המיחדת מטלית ילי

מ״ח. סעיף ט״ו פרק. ג עשרה ילי לעל יסחטנו, !מא לטלטלו אסור ?מים !נשרה בגד י

?גון רטוב הוא אם עליו מקפיד אינל ואם לטלטלו, מתר אלם ?נילטלטלל. מתר וכדלמה, לסנון !מיחד בגד אל מטלית

ולפל להחליק שיכלל במקלם או במים בבגדיו לעבר בשבת אסור יג.T ” J T • ־ : • : T T : ־ * : I . . . . . T V 1 T . .

יסחט. !מא ?מים,צריך אין במים, ונ&זרו בגדיו על גשמים וירדו בשבת הולך היה יד.

T T ״ * *״ ־ :T : : T : T, *״ :T : T T; - - . ' ״ »״ T • י

קלז הבגדים ונקוי המלבן - כ פרק 137

138הבגדים ונקרי הנללבן - כ פרקקלח

לאם י״ט. סעיף להלן לעץ לביתו, בהן לילך מתר אלא לפ&זטןבגדים לל כשאין לכתחלה אפלו ללבשם מתר במים, בגדיו נשרו

ד ד: ד : - - ■ ' %. t : t : T • v • : - : ״ : : r י • 1 : t ״

ל׳( סעיף להלן )עץ להניחם לו אסור אבל אוסרים. tin כמותם, אחריםלהגיע שיכול במקלם התנור, או האש ליד עליו בעודם לי&זב אל

. . . “ T ד : . : T T •־* ־ ״ : J T V r T *־ * ־

ס״י. י׳׳ח פרק לעיל ועץ בל. סולדת שהיד ל!עורמים, בה שיש גיגית או חבית פי על מגבת או מפה לפרס אסור טו.

T “ : * T ־ V V ״ T ״ * * V״ ' • - T ״

מתר לכסוי מיחדת היא ואם לסחטה, ויבוא המים לתוך תפל שמאT V . . ו - - . : T : T : T : * ״ : \ V V : ד \ ״

בה. לכסותT ־ :

מים, שם נתן לא אם אף מלבן, אסור ז0ל הבגד שמנקה אפן בכל טז.!בבגד !מן כתמי גבי על מלח או טלק אבקת לפזר אסור ולכן

להסירם. ?די וכדומה ה??יסה, לאחר !מסק!ים בהן לכיוצא פ!תן ובנדי כלבעים וכן יז.

ז2וי? ומל?נן, מצחצחן זה ידי !על ולרככן מדיו ל!פ!פן אסור מקפיד !אדם עליון בגד ודוקא מינים. ?!אר ?ין ?פ!תן בץ מחמירין

אחר בגד לו ואין ב!בת לל?של !צריך חלוק אבל !!צהיר, לבונל על כלי ןיי על אבל לר?כו רק מסכיו !אינו ?לדים ל!פ!פו מתר כמותו, קמטים לעשות ואסור ?לדיו. אפלו בגד ?כל מחמירין ז2רי> אסור,

לכך. העשויים כלים ידי על ה?!כבסים ?ךבךם )קפלים( ה!לג מן או הטל מן לכדומה( כהה כחיל )אל !חר בגד המנער יח.

מ&זום חי? הבגד, על בעודו ללב&זל שליא מקפיד אם עליו, &זירדt v• • ' ד v ־* ־ : ד: : v • :״ ־ ד v ־ t

מתר הבגד, על ?עינו עומד אלא נמס לא עדין ד!!לג ואם מלבן, פלסטי, מחימר או מניללן עשוי הוא לאם ?והקה, ליא אבל ?קלות לנערו

כלל. בולע כיון!אינו ?חזקה אפלו לנערו מתרגוזמים, ממי שנרטב או במים ©נשרה עתר אינו אפלו חד&ז בגד יט.

J T T V V״״ ״ ־ J T I * V T ״ ־ V • ץ : ״• ״ ״ . /

שכבסוהו י׳צזן בגד או חד© אפלו ג$ם מעיל אבל לנערו, אסורT : *־8 ־ J T • J ״ V V ־ : * T T V V T T ״ J • V

עשוי הוא כן אם אלא בחןקה, לנזנרו ליא אבל לנערו, מתר אחת, פעםפלסטי. מתמר או מנילון

מן מגבעת או וכדומה( כהה כחיל is) שחר בגד לנער אסור וכן כ.עליו מקפיד אם כלי, ידי על בין בידו בץ #עליו, העפר או האבק

T : 1 ' T T V T T V r T T T ״ ף • • ' • : ״״ : 1 ״״ T T

כשיש צבעונים, ושאר לבן בבגד גם מחמירץ ויש נעור, בלי ללבשו: J T : ״• : ' • ״ - . . . T T V V J - I ״ : T ״ : • * V **

לד כלאחר לנער מתירץ ולש מו־איתם. !?קלקל אבק הרבה עליהם כבוד ובמקום שרוולו, ידי על או במרפקו כגון שזזיר, בבגד אפלו

ד על אבל בזה, להקל י# הבריות וטוב הבגדים. בכל אסור מברשת יV •״* T : •• ״ : ־ T ' ד - : T : • •״ : ־ ד T : T V v • :

ויעלו לארץ יפלו שלא כדי שמור, במקום ובגדיו כובעו להניח לזהרV 1 *״ : T T : T T J T * ״ J ״״ T ״ T T : * V

וחלילה. חם שבת לחלול ויבוא אבקT i r T T ״ T־ : : - T״T

א. והאחר מקפיד והוא אחר בשביל הבגד את מנער הוא אם גם כלהחמיר. .יש להפך, או מקפיד, אינו

פ^מקפיד אוסרין ולש ?שבת, הבגד מן נוצות >הסיר מתידין ל® .3כמבגד נוצה שום להסיר שלא לזהר נכון ולכן כך, לצאת שליא

T 1 •״ T י : T *1 ״ T * 1 T *״ T * T J V ״ V V

בו. הנתלה דבר &זום ולא שחרT T : T ״ ־ : V

בצפירן לגרדו מתר לח הוא אם לכלוך, או טיט עליו שיע בגד כג.V,״ T T ״ ' 1 : • ״ \ T J T ״. J ״ V ״

מבחוץ ל!פשפו אסור אבל מבפנים, ל!פ?זפו מתר וכן בסכין, או כטוחן, דהוי אסור הכיל כבר נתלב&ז ואם ללבון, שדומה הטיט במקום

לגרדו מתר צואה, או טיט מראה רק׳ בו יש ואם מתר. נכרי ידי ועל- T \ ״ J T ״* : ־ : . . . . T . . . \ T : T ״ . T :

אבל בנקיות, להתפלל כך או הבריות כבוד משום בצפרן או בסכיןהבגד. את ל!פשף ליא

וכדומה, ואבטיחים תמו־ים גרעיני או מאכל ןבר בבגדו נדבק אם כד. שלא כ!מקפיד ושחר חדש בבגד מחמירץ ויש לקלפו. מתר

כך. לצאתבזה, וכיוצא שבכיתל במסמר או בקוצים בגדו שנסתבכו מי כד!.

V 1 ־ ״ ״ ! T T * J ״ : * V M J ־ : “ V T י

יקרעו, שלא לאט לאט אותם שמו!ך ובצנעה, בנחת מט־י&זואסור. עבר ליא נזדמן!נקרע, אם בנחת עו!ה וכיון!הוא

סנטטי מחימר העשוי או רך, אפלו מעור העעיוי מנעל או בגד כו.• : T V T י \ - . ״ ... T . . ... . . . . . .

קלט גדימ3ה ונקרי ן3ל1ד!נ - כ פרק 139

140הבגדים ונקיי המלבן - כ ךק9ג!מ

לכלוך עליו .יש אפלו במים לשרותו או לעטפו מתר נילון, ?גון תינוק מכנסי או מוילון מפה או סדין לשטף מתר ולכן לנקותו. ומכון

בו לה&זתמש מןזצךיך ודוקא מים, בו־ז תחת מנילון, או מגומי העשוייםישפשפו לא וכן מים, עם בזה זה צדדיו לשפשף אסור אבל בשבת,

טבעיים מחוטים תפור שהוא או בד בו תפור ואם במטלית. או ביד - T . . . . T v - ד . . . . ' * ״ : ״ .וצלחות כוסות אמנם כדלעיל. מים עליו לתן או במים ל&זרותו אסור

: ז T » • • • ן • T ״ * ־ ״ : ״ : T - ; T : T

במים, לשפשפם ואף בשבת לשטפם מתר מפלסטיק, העשויים ומוצץבשבת. בהם להשתמש צריך אם

?פת או מעור מנעל גבי שעל לכלוך או אבק לקנח מתר וכן בז.!עליהם, והלכלוך מהאבק לנערם או יבשה, מקלית ידי על נילון,

וכן !הוא. כל חמר או מבך!ת ידי על הנעלים את להבריק אסור אבל ;בוא !מא גזרה מנעליו, אי רגליו !על טיט בקךקע לקנח אסור

לקנחו אוסו־ץ ול&ז בכיתל, לקנחו מתר אבל בקךקע, גומות לה!וות ומחזקו. הבנ;ן על ?מוסיף !ןךאה משום בנץ, של הוא אם בכתלועץ ?צפוץ, או ?ס?ין המנעל !על בזה( )וכיוצא טיט לקנח ואסור

ס״ב. ל״א פרק להלן !ל'א ו?לבד בהם, !מ!תמ&ז המ!קפים את ?!בת לנקות מתר ♦כח

מתר אבל הנקוי, לציו־ך בה !מ!תמש המטלית את לרטיביב!ה. במטלית ולנגב הזכוכית את להךטיב

כיון ?נחת, מקנח אם אף לחה נלר ?מטפחת ב!בת לקנח אסור כט.שבת(. מערב מהגלל תלשה )אפלו שבה, הלחלוחית שנסחט

־ : ״ • . t ״ : ־ ־ ״ v,• ־ ד : ד v •״ • ד ־ ״• : v ־ t

הוא ואפלו !יתלבש, כך ךט'ב בגד ל!^ז או לתלות ב!בת אסור ל. אסור ?ביתו ואפלו הבגד, מקצת רק נךטב ואפלו מזעה, רק לח לו, המיחד ?מתלה לתלותו או ?סא על להניחו מתר אבל לשטחו.

עץ לאש, סמוך להניחו אסור אבל לל?#ו, !מתכון נכר !אינו ?אפןכדרך ©וטחו אם לבש בגד אפלו ל!נ\ח אומרים ולש י״ד. סעיף לעיל

קמאהגגדים ונקוי ן3דונןל ־ כ פרק141

!טיחה. בלא החבל על לתלותו מתר אבל מכבס, בגד ששוטח )!מקנחץ ומטפחות מגבות וכן הקטנים בהם !מלפפים בגדים לא.

וכדומה(, )צואה לכלוך קצת בהם נכר אם החטם(, צואת בהןלהעתמע ומתר עיתיבעו, כדי בחמה אפלו ב&יבת לשטחן מתר

\ 1 T : T : T : ־־ T ־ : ' \ T ״״ : T ־ ־ ״ ן “ : • V

!הם אלא ל?לוך בהם אץ אפלו מתירין וי&ז זה, קיצר־ך כביסה ?מהדקי המקלין, ?לד למוזות ואץ התינוק, בהם !ה!תץ מד!!תנה לחים

האש כנגד לשטחן אסור אפן ובכל ברכה. עליו תבוא והמחמירT : T 1 V T : T T J T י 5 “ ־ 5 T T : ״ ז : T V V ״•

סי״ד. י׳׳א פרק לעיל עץ ?אילן, לה!תמש אסור וכן כדלעיל. ?ניסת ל?ני ?יסלקו חלב אינו !בת, מעו־ב !טוחים !היו ?גדים לה.

חיב אינו אסור #עבר אף בשבת, בגד ו&זטח עבר ואפלו העבת,* “ T * *J “ T ־ T J ־ V V : ־ T V 1 - ' T־ . . . - T

לסלקו• לעיל עץ ה!בת, לצרך כ?יסה מחבלי כבסים הוריד1? ?!בת מתר לג.

!?ת ?ערב ה!מעות בץ כל ךט?ים היו ואם סי׳׳ד, י״א פרקתי?עו.3! אחר אפלו להורידם אסור ל!מוש, ראויים היו באפן!לא

במעגלה, לעגל בץ ?מגהץ ?ין בגד שום ב!בת לגהץ אסור לד.אסור. ?לדו, הבגד את למתיח ואפלו

אם אלא הקודם, בקפולו וכדומה מפה או בגד ?!בת מקפלץ אץ לה. ה!מוע לצרך הקפול !להא א. הבאים: התנאים כל יתקלמו כן

הבגד !להא ג. עלץ. נתכבס !לא חדש הבגד !להא ב. היום. ?אותו אף ?!בת, זה ל!מוש הראוי אחר בגר לו !אץ ד. צבעוני. ול;א לבן

ה. מתר. חל, ?גלי רק לו לש אם אבל הראשון, כמו לפה !אינו את לניח לא וכן שנים, ילי על וליא אחד אדם ילי על לע!ה !הקפול

וכדומה. ג?י!לחן על הקפול ?!עת הבגד !אר נתקלמו !לא אף הרא&זוץ, בקפולו !ליא בגד כל לקפל מתר לו.

?לרך !לא לקפלו ל&ז מצוה הטלית וכן ל״ה. !?סעיף התנאים!אץ אף הראשון, קפולו ?דרך לקפלו מקלץ ולעז הראיון, קפולו

?דרך שלא ולקפלו להחמיר ולע היוב באותו שוב בל להתעטף בדעתו?כך. מתקלקל אינו אם קפול בלא שלניחנו או הראשון, קפולל

שאינו אף לקפלו מתר הראשון, הקפול בו נפר שלא וסדין ?גד לז.בענת. 1? משתמש

T • : .

מתר שנתפשט, מעיל על צוארון !כן ענתפעט עבמכנסים כפל לח. לאם ענתק^טה, מגבעת על השקע את להחזיר מתר לכן להחזירו,

לסדרה. אסור לגמרי, נתקמטה

142 הנןנפץ - 3פ ךי!9 קמב

כא ן5פך

הפזנפץ דהינו בהן, וכיוצא העני את או ר&עתן את או הצמר את המנפץ א.

מעום חלב כחוטץ, אלתם עעלעה עד וכדומה במקל עליהן שחובטמעום חלב והצמר, הפעתן שסורקין כמו אותם סלרק אם p) מנפץ.

מנפץ• אל אריך( עע(ב גמי)מץ או הדקל( ?יבלת9 )עגדל סיב המנפץ וכן כ.

עעועה עד ?מקל עחלבטן או חוטין לחוטין עמחלקן דהלנו הוצץ,מנפץ. מעום חלב כחוטץ, אותן

אותן שעלשה עד הגידץ על במקל עחובט דהינו גידץ, ה?עפץ וכן ג.מנפץ. מעום חלב עועים, עהסופל־ים כמו אותן לטוות כחוטץ

עחלב אומדים ולע דע, מעום חלב קנבוס, או פעתן גבעולי המנפץ ד.מנפץ. ומעום דע מעום - עתים

לבדקן דזהר בעבת, להפרידם אסור הציצית, חוטי נסתבכו אם ה.. ; • : י . - . . T : ־ : • T : 1 ־rT : T : •• T • : ' T

שבת. מערב

קמגע1ב1חצ - פג פרל!143

כב פרק

בע1הצ שדרף דבר ובכל צובע, משום ורב המתקןים, בצבע בשבת הצובע א.

כלים או נעלים או בגד או צמר חוטי הצובע כגון זדב, לצבעוV . , ... . . . . - . . I • T * J T J - - . - ן

כגון כלל, מתקים !אינו בצבע הצובע אבל וכדומה. הבית וקירותאבל פטור וצבעו, נחשת או בחל גבי על ששר או סרק ©העביר

T ” T T • VI V V - ־ •• - ״ T T J V : V J - T ן

מןךבנן. אסור. או ©פתיה או פניה או שערה לצבע או עיניה לכחל לאשה אסור ג

I T ״ T • • *״J • T V * ־ J־T V T J T V T T

מתקלם הצבע אץ ואפלו !קוף, !הוא ?צבע אפלו ב!בת, צפו־ניה מבעוד ?בר צבועות !פתיה היו אם ואפלו )פולרה(, אפור אבקת כגוןאדם, צבע בו ©י© ?בגד פניה תקנח לא וכן בשבת. לצבען אסור יום,

T : T : T, ; ־ T : ־ : י ״״T V T “ r ״ T . . . . V V /

לצביעה. מכונת ©אינה אףV *״ V 1־ V “ J T “ : ־ T

מיני ©מערב כגון צובע, מ©ום ח*ב ©בת,3 הצבע עין העושה ג.v T ״ T ״ t • • . t • 9 ; ' ־ י . . . .

לקבל כדי יחד ©ונים צבעים ©מערב או במים, צבע או סממנים- : T ״ V- • 7 ״ ־ T : V •״ r - : . . . - - . * T J . .

המים לצביעת צריך ואם מדרבנן. רק שאסור אומרים וי© חד©, צבע v*־ t v • : ••: t t * י * ד : • - - • : • t • 9 • : ז

?to כדי זאת !עו!ה או לנוי, ןכו?ית ב?לי ול!פך המים לצבע !דרך עלמא. לכלי חלב הקונים, ?בור המראה לתקן

ל!נות ?די מ!קץ !אר או מים לתוך צבע להטיל אסור וכן ד.ממיני אלו דבךים ואין הצבע עץ לע©ות כונתו !אץ אף מךאיתם,

­הצבע עין ריחנית סבונלה הכסא !בבית המים ?מכל ?!?ת לתן אסור ללכן ה.

מערב זאת נתן אם אבל המים, את הצובע חטוי תמר המכלהv • : ־ t • • ״• * • ־ ז , ־ v ״״ ״ ־ t • ד v

מים נכנסים כך ידי ©על אף לאסלה, המים את להוריד מתר ©בת,- • T ־ - V * : T %. ' T ־ : T ' 9 ־ V- : 9 •״ T י : T •

יש המים, את הצובע סבון באסלה י© ואם ונצבעים. למכל חד©ים־ : T * ־־ : T : 4 J T י : • •• T ־ : T ״ - 9 ־• - V

נכרת. כיון!הצ?יעה אוסו־ץ ר© ?!בת, המים את להוריד מתיךין

144כע1הצ - כג ךק0קמד

לתן או לבן, !ץ לתוך או מים לתוך לין.אדים בשבת לתן אוסןץ ל© ו.כרבתו אין אפלו שצובעם, מ?ני מים, לתוך פטל או תה תמצית

מכרך איני אם אדים, לין לתוך לגן לץ או מים לתן מתר אבל לצבע, ?נון אינו' אם לבן לץ לתוך אלם לץ לתן אפלו מתירין ןל&ז לצבע. שרוצה כגון איבע המכון אבל טעמו. שפור או לתקון רק אלא לצבע, קיילד או לאורח פטל או תה ©מכין או קדו©, לצוץ אלם הלץ ©יהיה

מתיךץ. לל© אסור, כראוי, צבוע ©יהא לרוצה לתבשיל או למרק וכדומה כךכים לתן מתר ולכן באכלין, צליעה אץ ז.

תבעל לרטב או אדים ?ליו פת לתן מתר וכן ©צובע, פי על אף אלסו־ץ, ול© מתירץ ל© לצבע, כונתו אם אבל הפת. את ©צובע אף

מראהו. ללפות כדי וכדומה הטחינה ?ני על תבלין לתן אין ולכןהצובעים, פרות ©אר או ©תרים ענבים או תותים בשבת האוכל ח.

T * J ” T ״ S־T ״ J T : J ״ '

המפה את ©צובע מ©ום במפה, ולדיו פיו יקנח ©לא ליהר צריךצבע ויעביר תחלה וידיו פיו ירחץ אלא ובידיו, ©בפיו הפרות בצבע

: v ״• - ־ v : ״ : T V T T : ־ V ״ T • : :דד ״ 1 ־ ״

בנלר רדיו פיו לקנח מתיו־ץ לל© למפה. לקנח פך ואחר מהם הפו־ות פיו לקנח מקלץ ול© אלתו(. זורקים פו השמו© )©אחר לקנוח העומד

נלר, לו ואץ ולדיו פיו לו־תץ לכל ©אינו ובמקום ?מפה, אפלו ללדיואלם. ?בגד יקנח ליא אבל למפה, ולקנח להקל אפ©ר

אלא צלבע, משום בגד עליה לתן אסור המפה, מן דם יצא אם וכן ט.J ״ ״״ T T T ״" * ״ ״ T T * 1 ״״ V V T V T ״ *• T V

בגד, עליה לתן כך ואחר הדם ללעביר תחלה המכה את יךחץ לי© בגד, עליה לתן מתר לכלומה, דם הרבה ממנו ©נלטף הדחק ו?©עת ?דם. נצ?עת שהתלזבישת אף אפן, בכל המכה מקלם את לח?© מתירץ

?נלר, אלא ?מפה לקנח לא דם, המוציא הטחוךים חלי לו ©ל© מי וכן מתר אפ©ר אי ואם במפה, לקנח פך ואחר ?מלם תחלה ©*!־חץ או

אלם. ?בגד יקנח ליא אבל לכלוך, דךך דהוי כיון ?מפה אפלו לקנחלקנח למים סדינים תחתיה ולהציע ב©בת, בתלה למל מתר י.

\ T ״ : : T - : T ' : - ״ - “:r - ; * T : * • : T v. . -

וכן ם.1א ?בגד לקנח אסור אבל צביעה. לאסור לחוש ואץ בהם, מתךת נקיים, ?ז׳ עצמה !בודקת או ?!בת ?טהרה הפוסקת א!ה בבגד תקנח לא אבל בדם, מתלכלך !לפעמים אף בעי לבד'ק

קדם. מקום אותו רחצה כן אם אלא בטהרה ?!מפסיקהא. לצל. משמש צבעם המ!נים מ!קפים עם ?!בת לילך מתר יב. !מניחו ידי )על טוב ביום או ?!בת אתרוג להצהיב אסור י

למצוה. נאה כדי!יהא תפוחים(, בין

כג פרק

האריגה מלאכת: 5 T V V־ * T

שווה ך ה ס מ ה ה ו רי ע ה תי ו רין ב רג ני או ה צע ו הפו ו

הנטוה, דבר מכל טפחים ד׳ ?ארך מצמר חוטץ העו!ה - הטווה א. גידין או !ערות או נוצה או פ!תן או הצמר את הטווה אחד חלב.

חיב. בידו, טווה אפלו אלא בכלי דוקא ולאו בזה, כיוצא כל וכןT • : ־ rT : ־־ T J V T •״ ־ T * *״ ! V ־ : * T : V ' ־T

משום חלב לכדומה, חבלים העו!ה כגון אותם !שוזר חוטץ הלוקח כ.אותם י!זו־ !לא !זירתן, !?פתח הציצית בחוטי להיהר ולש טווה,

ב&זבת.T ־ :

או ?יד, הבית ?תוך חוטין !ני !נותן דהינו נידין, בתי !תי העו!ה ג.ה טבעת בכל מכניס !?הן ע?יבות, ב׳ או טבעות ב׳ תקן או !ע!

חיב. אחד, חוט עניבה או־ ; • T “ T V T

מטה שאורג או סבכה או סל או כברה או נפה העושה וכן ד.T ״ ‘״V T T : ־ T T : T T V T 1 ״־ :

ניוין, עו!ה תולדת זה הרי דבר, ו?כל ב?ן&ז או ?תבליםחיב. בתים ב׳ ומשיעשה

־ V ״ : T ־ י T V ״

ושנים וברחבה, הידיעה בארך תחלה החוטין שמותחין האורגין דרך דו.

קמה זזאריגדו מלאכת - כג פרק 145T V J 9 V V ־ : * T ״

אותם ומתקן ד&וטין על ?!בט שובט ואחד מכאן וזה מכאן זה ארחזין כדרך החוטץ ומתיחת ׳עךב או !תי כלה !תע!ה עד זה, בצד זה

הפנס1? ומתחיל אותה וכשכופלץ מלאכה, אב והר מסך נקרא האיךגץזה הרי ויתקנא עיחפו־קו עד החמין על והשובט אורג. נקרא השתי,

וחלב. מסך תולדת בץ בחחלה !ארגן בין חלב, אצבעות, ב׳ ברחב חמין שתי האורג ר.

ואם חוטין, !ני שעורו הארוג, על ואו־ג ארוג הבגד מקצת !הלהחיב. הבגד, בו והשלים אחד חוט ארג

T ־ J T V ״ J ״ “ V V ־ י T

ענפי קליעת או רקמה עבח־ות או גךבים או פסקאות הסורג לכן ז.האורג וכן אורג, משום חיב בזה, וכיוצא ברזל חוטי או ערבות

: ״• T:־־ V ־ J V ־ T ' ״T ״ ** . T ״*

הרי עליו, לסכך !עו!ין כמו עץ מחתיכות חלונות !עושה או ?קניםוחיב. אורג תוללת זה

V V *״ : “ T

תוללת זה קרי נכךית, פאה כגון תלוש ושער נימץ הקולעת וכן ח.ס״ז. ל״ו פרק להלן עלן במחבר, הראש !ער הקולעת אבל אורג.

אורג תולדת זה הרי האריגה, בעת ומפו־ידן החוטץ את המלקדק ט.והיב.

T ־־ :

או להפך, או עךב1ו מן ה!תי חוט !מוציא דהינו חוטץ ב׳ הפוצע י. והסותר פוצע. מ&זום חלב המסכת, מן האריגה אחר חונזין ב׳ !חתך

פוצע. תו־לדת זה הרי לתקן, כלי הקליעה את המכה על לתן נפרלין חוטץ כ!צךיכין להזהר הרופאים וצריכין יא♦

מלאכה והוי החוטין, ומפךידץ פ&זתן פד חתיכת ולוקחץ וכדומה,דאוריתא.

T : T :

ב. אחר המוציא או הארג מ!כבת רקמה !ל מ!י חוטי המוציא וכן י או חבמ־ו, ממקום גפן)מוך( צמר חתיכת התולש או תפור, מבגד

פוצע. משום חלב שזורים, חוטים המתיר

146 האריגה מלאכת - כג ן5ר9 המו1 T V V : 1 V V ־ ! * T

קמזוהמתיר דוקושר - פד פרק147

כד ®דק

הקושר)הממיר של ?ק!ר אלא חלב אינו מוץ ולדעת חלב, קלמא !ל ק!ר הקושר א.

הגמלים ק!ר כגון ואמיץ, חזק קשר דהינו אמן, מע!ה והוא קלמא ע!לתן. ?!עת הרצענים שקושרים וסנדל מנעל !ק!ךי הסמים וקשר

דנחשב אפ!ר ?'עולם, שיתקלם ?די זה גב על זה ק!ךים !ני !הקו!ר ק!ר קושר ואם חלב. אינו להתירו, זמן קוצב אם אבל אמן!חלב, קשר אמן)!ני מעשה או ועניבה(, ק!ר )?גון אמן מע!ה ואינו קלמא !ל

פטור זה הרי ביום, בו התיר1? עומד ואפלו קלמא !ל ואינו ק!ךים( ?די לחד חבלים !ני לקשר כגון מצוה ולצו־ך מדרבנן, אסור אבל

עומד הוא אפלו חכמים גזרו לא בזה, וכיוצא מקוה שעור בהם למדד׳ • • V T : ״ :V T - : V : ־ • T :״־ ד : •

לזמן. לכתחלה מתר אמן, מע!ה ואינו קלמא !ל !אינו קשר אבל ג.

חלוק ומפתחי מנעל ךצועות ?גון !יךולה, צרך לכל ?!בת לק!רו מנת על גביו על ועניבה ?קשר המנעלים לקשר מתר ולכן !כדומה,למים, ז׳ תוך להתירו !דעתו כל מתידין ויש שעות, כ״ד תוך להתירו

להחמיר. ויש אמן, מעשה אע! אפלו חלב קלמא, !ל ק!ר הקו!ר הרמ״א לדעת ג♦

תוך להתיר !עומד כגון קלמא !ל אינו !אם !עניבה, ק!ר ?גון להתירו רוצה !אם לק!רו, מדךבנן אסור !עות, כ״ד אתר ־ !בוע

ק!ךים ב׳ ?גון אמן ו?מע!ה לק!ר!. לכתתלה מתר !עות, כ״ד תוך צרך ובמקום יום. ?אותו להתיר עומד אפלו לאסיר נוהגין זה, על זה

להתירו עומד אם להקל אפ!ר צער, ?שלש או מצוה ?מקום או גדוללמים. ש?עה תוך

התורה מן אסור בשבת, לקשרו התורה מן !אסור קשר כל ד.מדרבנן אסור קשרו,1? מדךבנן !אסור ק!ר וכל ב!בת, התירו1?

?:!בת. להתירו מתר קשרו1? !מתר וק!ר ?!בת, להתירו ?!ני )לילד( הסנר חוטי או מנעלו שרוכי את וקשר !?ח אם ה.

לו מתר היום, כל בזה לה!אר צער ולש זה, על זה ק!ךיםחכמים, גזרו לא צער !במקום היטב, מהדקים !הם פי על אף להתירם

ק!ר דק כ!ק!ר !כן וכל יום, בכל התירו1? !דרכו בק!ר ודוקאאף צער, במקום התירן1? !מתר ק!ןים, ב׳ נעשו כונה ובליא ועניבה לחתיך מתר התירן,1? לכול אינו ואם יום. ?כל התירו1? דרך !אץ בק!ר

הארץ. עם ??ני זאת לעשה לא אבל הק!ר, ??!קום !ליא ה!חך !נתרפה )בין לדוןקו גם אסור ?!בת, לק!רו !אסור ק!ר כל ו.

ק!ךי את להדק !לא לזהר ויש ב!בת(, !נתרפה בין !בת בערבכ!נתרפו. הציציות

היטב מתהדק !הוא כיון החבל, או החוט בלא&ז ק!ר ע!ה אם ז.ל ק!ר והוי !לא יזהר ולכן וחלב, ק!ךים כ!ני דינו קלמא, !

ל הקצוות יקשר וכן !ם. !לש הק!ר להדק !לא או הציצית, חוטי !אחד, ק!ר בהם ולעשות בלחד החוט צדי !ני לקבץ אסור !נקו־ע חוט

בראש ק!ר לע!ה !לא ויזהר אסור. ביום בו התיר1? עומד ואפלורופף. ק!ר רק לע!ה אלא וכדומה, נילון !קית

נמלך !לפעמים או אריך, לזמן לקלמו העולם !דרך ק!ר כל ח.ביום, בו התירו1? !ד?תו אף >ק!רו אסור אריך, אמן ומבטלו

יום, באותו להתירו דעתו אפלו !במטסים ךצועות לקשר אסור הלכךתמיד. שם להניחן רגילין שהרי

V ״ ״ ־ ״ : ״ : ״ * ־ :T T , T •

זה ק!ךים ב!ני ב!בת יקשרוהו לא לק!רו, !רגילים תורה ספר ט.להתית !דןיתו אף ב!חךית ואפלו ועניבה, בק!ר אלא זה על

148 והמתיר שר1הין - כד פרק קמח

קמטפר1הת - כה פרק149

בקשר אף פלל, יקשרוהו לא הקריאה אחר ?שבת ובמנחה במנחה. ראוי וכן האגוד, בתוך המטפחת ראשי שני יתחבו רק אלא ועניבה, ונמצא ?שבת בו לקרא צךך לאם ?שחרית. הקריאה אחר גם לעשות

בו עשיו כן אם אלא בו, יקךאו שלא אומרים לש קשרים, שני בו שלשהקשרים לפתיח שפותר אומרים ללש קשרים, ב׳ לנעשו ועניבה קשר

בשבת.T “ J

היה אם אבל לקימל, דעתו אפלו בשבת לעשות מתר אחד קשר י.V״ T \ T V V “ ־ : : “ T ־ “ T : “ ״ : J . J ״ T T

היטב. לחזקו קשר עוד עליו להוסיף אסור השבת, מל?ני אחד קשרא. מתר עניבה, גבי על עניבה ואפלו קשר גבי על שליא עניבה י

־ : • V T ״ ־ ־• V״ V ־־ ־ • ; \ T ״ “J •• ־־ ־ T ״ ; T

כלל. מתקלם שאינו כיון לקלמו, ד?תו אפלו בשבת לעשותב. לנוי, הצואר סביב שכורכים בעניבה קשר לעשות בשבת אסור י

v r\• - T • : T ־ J“ ־ V T : ״ : ״ ------T ; '

בשבת לענדד, מתר שבת, מערב הקשר את בה עשה ואםV T ״ : T T ״ V W *־ T : T J T \ T “ V V : ־ T

בשבת אסור אבל ממנו, כשמסירה להרחיבה או הצואר סביב ולהצרה־ ' V י T * J V J T ״ ־ : T------ ״ : T : ־ : ! J T T ־ T

שבעניבה. הקשר את לפרק מכון לאינו הפתל את להמתיר קושר, משום חלב חבלים הפותל יג.

לקלקל. ?!כון אם אפלו אסור ומדרבנן מתיר, משום חלב לקלקל, וכן בשבת, יפתלם שליא שזירתן שהתרה הציצית בחוטי לזהר ללש

אם אלא לסגרה, כדי שקית ?פי לקטי9 סרט אל בחל חוט ללפף אסורהמלפף. זה חוט לפתיח אסור לכן שעלת, כ׳׳ד תוך להתירו דעתו כן

כה פרק

התופר בבגד(, החוט עם המחט שתחב )דהינו ,תפירות שתי בשבת התופר א.

שני שקשר או אחד, ?קשר אפלו לחד החוט ראשי שני לקשר

לא ואם תופר, משום חלב ישמט, שלא כך ומכאן מכאן החוט ראשי תפר ואם מדךבנן. אסור אבל מתקימלת, התפיתת שאץ כיון פטור קשרפטור אחת תפירה ובתופר קשר. שלא אף חלב תפירות, משתי ילתו־

מדרבנן. אסור אבל־ : J * T T ״ T T,

ברזל חוט ידי על ובדומה ודפים דרות או בדם לחבר אסור וכן ה.סכות. מהדק ידי על לחברם אסור וכן בזה, וכיוצא

ך על בבגד בטחון סכת או מוזט לתדיב מתר ג. כדי תחיבות, שתי ילחבר או הבגד שנקרע או הכפתורים( הבגד)במקום צדדי לחבר

דש למים, לכמה רק אלא קבע דרך כשאינו וזזקא בלחד, מלבושים ב׳ שעה, לפי רק זיאת עושץ ואם אסור. תחיבות, ג׳ תוחב לאם מחמירין.

לש לבית, חח ביציאתם הפנים מכסה או הצעיף צדי לחבר כגון אחת, תחיבה רק תוחב אפלו אסור קבע דרך אבל מתירץ. ללש אוסרין,

בטחון. סכת ידי על לבגד לחבר מתר נוי לסכתך על בגד לחבר מתר ד. שני מח?ר ואפלו רוכסן, אל כפתורים י

לכדומה. למעיל הפךוה אל הכובע חבור כגון חלקים במקצת, מזה זה הבגד חתימת שתי לנןנפךדו לעלמד התפור בגד ה.

משום וחיב תפירתל זלהי כי לחברם, כדי החוט ראש למתח אסורt ־ : ־ t ״ ; • • # t : • ן ~ ,״ :t

את ה?חבר החוט את למתיח אסור וכן הו־בה, בזה לזהר לצדך תופר, למתח אסור לכן לנתקו. דאסור י׳דץ להוא כשנתרופף, לבגד הכפתלר

ך תפיח־. של חוט כווץ. יהא שלא ן של ושמללת חלצות בשךוולי כגון בבגד נקבים להם שלש אותם ו.

כבר היה ואפלו הבגד, להדק כד חוט בהם להכניס אסור נשים,T 9 ״ T : ־ T : T T v - T . . . . . . . V T • J

בכך שדרכו דבר ואפלו בשבת, להדקו אסור שבת מערב בו החוט: r ״״ * J T T - V V ! • ״ • 9 ד V T T *״ : T J ״

בבגד לש ואם אסור, וכשפושטו, כשלובשו תמיד לרפותו או להדקולעולם, כך להניחה לפעמים נמלך אם אבל מתר, קצת, ךחבים נקבים

אסור.

150 פר11הר - פה פרי! ?נ9 V V ״ ••

אסוו־ אבל להחזירם, מתר וכסתות, מכרים שנפלו נוצות או מוכץ ז.: * T '% T J * T י • T V : • ־ ! * T ' • T T ן

כר בתוך ?בר היו אפלו וכסת, לכר לכתחלה ונוצות מויכין לתןלשכב כר ?מו שיהא כדי הכיס ?תוך ?גדם לניח שלא יזהר וכן אחר.

עליו.T T

משום ורב בזה, וכיוצא בדבק וכדומה עורות או דרות המדבק ח.תקונו־, שזה קוךע משום חלב לקלקל, נתכון ולא והמפךקן תופר,

ס״ב. כ״ו פו־ק להלן ועץ צדו את לד׳ד?יק או?ךן לש נילון, מצפה מנלר העשוי טטול ט.

מקום על הטטול את יסגיר אלא בו, הקבועות מיחדות ?מדבקות ?לבד, ההןבקה במקום ויסגיר יפתח ובשבת השבת, ל?ני הו׳ד?קה

אלא קלמא, של הדבקה דהוי לד?יקנו, לא הטטול את שמוציא ולאחרלאשפה. כך ישליכנו

T : ־ T 1 T V ״ : ־

פסים הדבקת ידי על בזה ומוצא מנעליו את לסגר בשבת מתר י.\ T : ־ T ״ : T T J * V : ״ ־ V T ־ T I * •• J ״ -

מתר וכן מאליהם, בזה זה מתהדקים שלוט המחספסים שהצדדים?שבת. זאת לפתח

א. )ומתר פצע, או חתך גבי על )פלסטר( ?!דבק אגד להךביק מתר ייש לכתחלה אמנם המדבק, האגד בצד הדבוק הניר את להסיר

V * T I ־ T J *־ T J T — V V T ** * J 1 T : ־ J ״ T

כדי בנחת יוציאנו בשבת להוציאו צו־יך ואם שבת(, בעו־ב להסירוכדי בשרה על תחבישת להדביק לאשה מתר וכן השער. יתלש שלא

* T *’ ״* ־ J T * : T \ 1 *• : T ־ J ״ V J • r ״ : T T :

על זאת תדביק לא אבל התחבשת, להוציא מתר וכן נדותה, דם ל?זפגהבגי•

ר. הבגד שתופרים קדם ?!ח?ךם שהחלטים וחפירות להסיר אסור יבפטיש. מכה משום חיב הבגד, גמר לאחר כן עשה ואם כראוי,

J ' T T ״ J - - . I . . T T ־ ״ V V ' ״ T * ־ V : • •

קנא המזיפר - כה פרק 151

152הקורע - כו ןךקי,גכ

כי פדק

הקורע שתי לתפר מנת על בגד הקוךע כגון לתקן, מנת על הקלךע א.

שזה בקריעה וגם כלל. תפר לא אפלו קורע משום חלב תפירות, להאןיך כדי בגד של מ?פלת תפר וופודם ולכן חלב, הבגד, של תקונו

שמתקן חלב עליו, לקלע שחלב מתו על הקורע וכן חלב. הבגד, את ביתו בני על אימה להטיל כדי הקורע וכן מצוה, שעושה זו בקריעה

תקון, שום בזה שאין השחתה דדך הקורע אבל חלב. כעס, מחמת אומדרבנן. אסור אבל פטור

T ־ : T T * : 1 ־ T T

דבק ידי על שזיבוקין עורות לכן בזו זו שלבוקין נלרות המפרק ב.ומכל תקונו. שזהו קורע, משום חלב ?יקלקל, נתכון ללא בו, וכיוצא

כיון לפתחן מתר לכדימה, שעוה ידי על לזה זה הדפים נדבקו אם מקום ואם לפו־קן, אסור האותיות, במקום נדבקו ואם לקיום, נעשו שליא

אם יום, מבעוד נחתכו ללא ההדפסה בשעת מחברין ?שארו הדפים לעל קרען.1? אסור נכרי לדי על ואפלו קוךע, משום חלב ?שבת קדרע

אל פסח( של הגדה אל סדור )אל חדש ספר כשקונה להזהר יש כןV r *״ T ״ ״. *״ 1 ״״ V J *״ T T V * ״ T T . , . . .

יודע אם טוב(, יום מערב )אל שבת מעךב הדפין שלפדד הספר, שכרךטוב(. ביום בשבת)אל בספר ללנ)ד שיצטרך

איזה לשאר או בהם עצמל את לקנח כדי לקרעים ניר הקורע ג.- T : I ״ :T P • : •״,״ : ־ V ־ : V T ״ : T . . ...

משום גם חלב מדה לפי קורע ואם קורע, משום חלב תשמיש, שלא ואפלו בשנוי, אפלו בשבת טואלט ניר לחתך אין ללכן מחתך,

גפן)מלך(. צמר חתיכת לתלש אסור לכן הנקוב. במקלם

קנגהקורע - כד פרק153

יקרע שלא יזהר אם אף סגור, מכתב או אגדת לקלע אסור וכן ד.מצור, במקום לא אם להזהר .יש לנכרי לומר ואפלו האותיות, בין

ההדבקה. במקום שלא יפתוונה והנכרי גדול, לצו־ך או המשקה או האכל את לש?ר רק אלא לקבלה עשויים שאינם כלים ה.

כגון בשבת, לקרעם מתר השתיה, או האכילה שעת עד שבתוכוV : ־ : ־ T * “ J T 1 ״ T י ! : T 5 T : T \ T

נלר או שוקולד או סכךיות גבי שעל נץ־ או סכר, של קטנות שקיות וכדומה, ולבן שמנת גביע גבי שעל המכסה את או הנקניק, ש?ליב הוא אם אבל ציורים, או אותיות שכתובים במקום לקרע שלא ויזהר רק ואפלו שפתחוהו אתר גם בו שמשתמשים דהלנו לקבלה, גם עומד

סכר שקית או חלב שקית כגון שבתוכו, המשקה או האכל ל!ליל אף ךוהךבקה, במקום אפלו לפתחו מתירץ לש וכדומה, מצות וחבילת מנא, מתקן או קורע משום או?ךין ויש לשמוש, הראוי נקב שעושה

שלא השקית יקרע שכח, ואם שבת, מערב השקיות לקרע יזהר ולכן לכלי החלב ויערה השקית, לאמצע כגון קלקול, דרך ההדבקה במקום

טטולים. בשקית הדץ לכן אחר. אם וכדומה, בגדים או איכל של חבילה סביב הכרוך חוט או חבל ו.

לקי־עו מתר לנתקו, מבלי החוט או החבל את להסיר אפשר אי את לקריע מתר וכן שבחבילה. במה בשבת להשתמש רוצה אם בשבת הפלסטיק נלר את לקרע מתר וכן בעוף(, )לגון באיכל התפור החוט

שכתובים במקום לקרע שלא ויזהר לין, בקבוק של הפקק סביב הכחךציירים. או אותיות

בזו, זו דוןבוקות אשל גביעי או תה שקיות לשבת להפריד אסור ז.אסור לחות מ?וחטות או פלסטר חתיכות או בילדן שקיות וכן

בשבת. להפרידןT * J 1 T * J :

זה עם זה התפורים כפפות או מנעלים זיג לחתיך או לנתק אסור ח.

154ד!צד מלאכת - כז פרקקנד

צירך כשיש נכרי ידי על להתיר ויש בשבת, ללבשם צה1ר אפל!: T ״ *5 T : V : - ' I ״ ״״ V : ״ : ד *״ : - • ״־ : ד

הלבה.תקרע. שמא חו&ז&זין ואין במטלית אגוז לפצע מתר ט.שלא. ובנחת בצנעה מפרישן בקוצים, בגדיו שנסתןכו מי י.

אם וכן לקלע, נתכון לא שהרי חושש אינו נקרע ואם לקרע, המכנסים, להוריד וחלב ברוכסן( )כגון במכנסים ציציותיו חוטי נסתבכו

נת?סו אם וכן נקלע. נקרע ואם יקלע, שלא ?נחת להורידן יזהריזהר כך, להשאר יכול ואינו מסים בדבר זקנו או ליאשו שערות

־ ־ : : T״ : J T \ J T T *״ T * : T •״ T * T •*

נתלש. נתלש ואם יתליש, שלא בנחת להפו־ידן

כז ®רק

הצד מלאכו*: v v ד ־־

ועוף חיה בהמה כל כגון מינו, את לצוד שדרך דבר בשבת הצד א.' J T 1 J ־־ I T ־ • V T 1 V V V T T T ״* T 1 ״ T T

שנצודן למקום אותו שלצוד והוא חלב, וןג, ג׳-ד( סעיף להלן )עלןמשם, לצאת יכול שאינו בפניו הדלת ויסגיר צידה(, מחסר )ואינו בו

S ״* J \ “ *״ J * J T *־ V T T J V V״ * T T *״ * T

עד כך, כל גדול שאינו וכדומה( גןה חצר, )בית, למקום שהכניסו כגוןלמקום הכניסו אם אבל בינתים. לנוח בלי אחת בריצה לתפסו שיכול

T * : : T J T V ־ ־ ; . T ־ T : י J ״ * T ן

מדרבנן, רק אסור זה הרי אחת, ברעה שם לתפסו אפשר שאי גדולT J T : T J V * V T : ״ T - - ' ״ ־* : T V 1 ־ * T T “ J*

לתפסו שאפשר קטן למקום שהכניסו או שתפסו דהינו שם צדו ואםJ י T T : ־ : V T : V • : ״ : T : T : V V * T ' T 9 T :

חיב אחת, בריצהT ־ ' ־ - T ״ :

היו הם וגם תךבות׳ בני מינן שכל פי על אף ועוף חלה בהמה כל ה. ואינן וברחו מרדו אם מקום מכל אנשים, בין וגדלו תךבות בניואינן המים על שלנים כאוזים בשדה לנים אלא בערב, לבית חוזרין

J ״ ־ ־ 1 ״ V T * * T T V ' V V T : ־־־ T ״ T V־ ־ ־־ ־ * J 9 ״״ T

חלב. בשבת הצדן שמח־ו, ותרנגולים ופרה סוס ואפלו לבתיהם, חוזרץ

קנזזהצד מלאכת - כז !די!155

לא תצא ואם בביתו, כלל רגילה ואינה חדשה תרנגלת קנה אם ולכן: T 1 ,״ * J T T “ J V : : “ T PT ״• T i T ‘ J T . . . / . . . . . .

נכרי ידי על ואף חלב, הצןה באשפה, תנקר אלא לבית עוד תחזרלצודה. אסור

T : T

וממילא בבית הרגלו שכבר וחיה בהמה וכל וחתול ותרנגולים אחין ג.. T ־ : T *״ J T : T : * J : ־ J ״ * T ־ . . . - - I ! \ T J V T

ועומדים ?נצודים הם הרי הבית מן שלצאו אף בערב, לביתם לחזרושלא להם וחושש הבית מן יצאו אם לפיכוי צידה. בהם שיך ולא

V T *״ . - - » . . T ן T . . T •* V T 1T ־ :

שיש כמו לתפשם, נוח תכף אלא מידיו להשמט עשויות אינן אם יגנבו, . I v . . x ... T T . . . T . . I T . . . . j ־ : V J T : T ••

אחריה לךד'ף צריך ואין לתפשה ונוח יושבת היא שתכף התרנגולות מןמפני בכנפיה, יאחז לא אבל שתכנים, מאחריה אותה לדחות מתר כלל,

: T \ T י : T ־ •״ v T V - J * : ־ : T י ־ ! T V T ״

בהמה ושאר מקצה, מטלטל ונמצא מהארץ עצמן שמגביהין שטבעןובצדדן בצוארן לאחיז מתר בחצר, או לשא שמתר במקום הוא אם ועוף

I T 1 : • * j t “ J V. V T \ T V T ° T \ V T : * 1 T

שלא ובלבד הארץ, מן עצמן שלגביהו בטבען שאץ לבית, ולהוליכןמקצים. הם חיים בעלי שכל לטלטלם, ולא לגביהם

אחריהם, לו־דיף וצריך הלד מתחת שנשמטין לתפשם נוח אינו ואם ד.לבלובן ולבואו מרדו שלא פיון לבלובן, ולהכניסן לצודן מתר למוץ

נשמטץ, שהן כיון שבךשותו ועוף חלה לצוד אסור ולרמ׳׳א לעךב,להקל אפשר הרמ״א לדעת וגם לספרדים. גם בזה להחמיר וראוי

J T J ״ : ־ V T ־ “ T J ־ * I ־ ־ : ־ T : T : V T : T

אחת בריצה שם לתפשן יכול שאינו גדול לבית ולהכניסן לדחותן: • * t • ; “ : זד • ־ : t ♦ • %• t : ד ' ד : ד : • t ־ ־

לנכרי לומר מתר אותם יגנבו שמא חושש ואם א/ סעיף כדלעילJ * J *״ I ‘ T * ״• T : - T *.. T : : * T V ; .

כדי תברח שלא בפניה לעמיד מתר וכן שלהם, הכלוב לתוך שלצודם בלדם, למחות אין אותן צדין קטנים תינוקות ןאם לבית, תחזיר שממילא

עד להמתין נתן ולא חיים, בעלי צער או ה?סד שמחשש אומדים ולשלהכניסן בלדו אותן יקח ליא אפשר ואם לצודן, מתר שבת, מוצאי

לבלובן•בפניו, הדלת וסגר בו נצוד שהוא כלוב לתוך דרור צפור המפריח ה.

------J ״ V J 1 : J ״ : T ־ ״ T T J V V

וחלונותיו מקרה שהוא אף פטור לבית הכניסו אם אבל חלב,שאר אבל לזוית, מזוית שנשמט שם נצוד אינו שעדין כיון סגוךם,

156הצד נללאכת - כז פרי,?גו

בפניהם, הדלת וסגר סגוו־ים שחלונותיו מ>$־ה לבית שהפתחן צפךיםלנוח בלי אחת בריצה לתפסו יכול שאינו גדול הבית ואם חיב,

- T : T •• V T • - - . . / T : : ״ T---------------------------T • :

מדרבנן. אסור אבל פטור בינתים,1ד ד - : ״ T T ׳״־T 8 ' ״ ־ : ״

או החלון לסגר אסור הפתוח, חור או חלון דרך לבית שנכנס צפור ו.שלש הקר ובזמן שם. נצוד שאין גדול הבית אם אפלו החור, לסתם

מן להציל רק כונתו אין אם החלון ל?«יר מתר אחר, צער או צנה צער אסור שם, שנצוד למקום אבל שם, נצוד לאין גדול שהבית כיון ה?!ר,

הקר. מן להציל רק פינתו־ שאין אףצידה, בהם ששיך חיים בעלי ושאר חתול או צבי בביתו יש אם ז.

t * : י• : ; t - ־ • v ־ t■ ד v *י t

?ישם הדלת לסגר מכון אינו אם אפלו ביתו, לסגר התורה מן אסוראם שכן וכל צנה, צער משום או בלבד ביתו שמירת לשם אלא צידה,

** T V T : ״״ J ־ ־ ״ “ : • *״ “ ״ * I . . ... T ! T

לחיר ורוצה ופתחה סגורה הדלת היתה אם ואפלו שניהם, בשביל מכון. - . .I . . . ״ T t T ־ T T J T : V V . ... -

להזיהר צריך לעופות, אכל לתן הכלוב כשפותח ולכן אסור. ולסגרה, בחזרה. לסגר מתר !אז לבדיוו, העוף יוכל שלא כדי מעט רק שיפתח

לו, נודע כך ואחר צבי שם שיש ידע לא לשמרו ביתו כשנעל ואםT ־ : V J“ 5 : ״״ T •• V “ T J T ״ 5 ״ “ T ’ - '

לצאת. שיוכל כדי הדלת לפתח צריך אינו אפלו בכלוב(, סגור )או קשור ?בי כשנמצא ביתו דלת לקזגיר מתר זז.

את ינתק שמא שחושש כגון הצבי, את לש&ר פך רק מכון אם אינו מקשריו, הצבי נתק אם ואף ויברח, מהכלוב( יצא )או קשתובמצודה שנמצא עכבר וכן לצאת. שיוכל כדי הדלת את לפתיח צריך

T • * ״ : “ V V “ V : *״ T “ V •9 “ : ״ “ : V T ״ : T ״ : T

כיון כבד, חפץ יז־י על המצודה את להדק מתר יברח, שמא וחוששנצוד. כבר שהוא

T :

לכול ואינו לגע שהוא עלפות מחמת חולה או חגר, וחלה בהמה הצד ט. שנצוד פטור, לרוץ, לכול שאינו קטן או זקן, או ממקומו, לרוץ

שנולד חים מחמת חולה או סומא, או ישן היה אם אבל הוא. ועומד: T T T * T “ J י ״ V T ״״ :------ ... -

י,גזחט1העז מלאכת - כח פרי!157

מים, של ספל לתוף וכדומה הברכה או הנהר או הלם מן דג השולה י.פטור. מים, ברכת לתוך ומדיחי עקרי אם אבל חלב,

א. ולתושים, וזבובים וצרעים פו־עישים כגון ?יצודו דרך שאין דבר י ?נכון אם אף מדךבנן לצודו אסור אבל צידתו, על חלב איני

על עימד אם ״בו־גות״ הנקרא ופו־עיש לפי־יעהו, שלא פך דק בצידתי ב;די על הוא אם אבל משם, ולהסירו בלדי לטלי מתר ועוקצו, בשרי

בגדו. נעור אי פיו חח ידי על לארץ מפילי אלא בידי, לטלי אסורT ״ : : T V T ־ * J “ V T T ״ ״ ״״ : T T

ב. לצוד מתכון אינו אם אף זבובים בו שלש כלי או תבה לסגר אין יהתבה את יסגר כך ואחר הזבובים את תחלה יפריח אלא אותם,

T V T ״ : ־ : * V T ־* * : ־ ־* * : T - v : . I T

מ?ני ובודים של כורת גבי על מחצלת לפרש אסור וכן הכלי. אונצודים. שהדבורים מפני רושמים, מפני או החמה

נצוד ואם וכדומה. עכברים בה לצוד מצודה בשבת להעמיד אסור יג.T * ־ : ־ : J־T : * T T T J T * ־ : V ״ :

שהוא משום בשבת העכבר את ממנה יסירו לא בשבת, עכבר בהT : “ T : ־ T V T V * • T T ־ : T ” : T

ח׳. סעיף לעיל ועץ מקצה, ממיתין אץ אפלו הזיק,1? שדךכן וכדומה ועקרבים נחשים יד.

להלן ועץ אחריו, רצץ אין אפלי בשבת לצודן מתר מ?שיכתן, במקומן, שיעמדו ועקרבים לנחשים לחש ללחיש ומתר ס״ו. כ״ח פרק

אחרים. לזיקו שמא שחושש אלא כלל, אחףו רודפים שאינם אףלא הביצים, או האפרוחים על רובצת והאם בקן בשבת שפגע מי טו.

T V“ : ־ J T ״ , ' • •• “ • : V T ־־ V V *״ T : י

הקן. שלוח מצות יקלם

כח ®רק

השוחט נ>לאפוג)או נשמה, הנוטל כל אלא שוחט דוקא ולאו חיב, בשבת השוחט א.

“ : T ־ : T J T “ T ״ T T V ״ ־• T T J

ודג ועוף חלה ?המה מיני מכל ט׳(, סעיף ■?דלהלן דם המוציא הפרעושים, כמל העפר מן המתהלץ אל ורבץ, רין9 שהן וךמשים לשו־ץ

נטילת משום חלב בחניקה אל ?הכאה אי ?נחירה או ?שחיטה בץנשמת

T T J

כבר )שהוא מים של מספל ואפלו דג בשבת להעלות אסור וכן ה.* J ־ : T 1 ״״ : I ־ T T ־I״ ״ ,״• V V “ ״ T : V

בו שיתלבש עד ואפלו שלמות, עד בחוץ ולהניחו ועומד( נצודריר כשזב אלא ממש כשיבש דוקא ולאו חיב, סנפיריו ץ3 סלע כריחב

' T J ־ T • ־ J 1 •• ־V ־־ : T ־ : T V : rT** ־ T V : T V T

לחיות. עוד יוכל לא למים לחזיתו אם שאפלו הא?בע, בו ונדבק ממנולהרג אסור ולכן בשבת, חיים בעלי להרג אסור צער במקום אפלו ג.

- - T “ ־ r : * ״ • • - ' : T ־ : ״ ־ • • ן T 1 ״״ T ־ ־ ן

אלא אותו, ועוקצים ?שרו על עומדים הם אפלו ופךעלשים לתושיםישליכן לא אבל ולהשליכן, בידו לתפשם אפלו ומתר מעליו, ינערם

J T : T J T : * • : T % T T *• •— I “ J״ " * J “ T " J 'T ״ T ״

אץ מחמתם, צער לו ולש ממנו להבךיחם אפשר אי ואם המים. לתוך מרסס שאינו אף חרקים, קוטל בתכשיר החדר לחלל לרסס להתיריש להבריחם, וכמתו פתוח החלון is הדלת הרסוס בעת ואם עליהם,

J- •״ T ' V • ־ V V 1 ־ ־ T : ־ T T : ״ : ״־ T ' ״״

ודוקא להקל, א?שר תינוק is חילה ובמקום אומרץ. ללש מתירין,פתוח. חלון is דלת ללש עליהם מרסס כשאיני

ובבשר רקוב ,ובפר באשפות כגון עפוש מחמת הנוצרים תולעים ד.תולעים שם ללש צךכיו מקנח לאם להל־גן, מדרבנן :אסור שנמרח,להתן. מתכון שאינו כיון מתר הקנוח, בשעת שהלמן אף

ללכן ברלה, נקראים שאינם להל־גן, מתר הזעה מן הנללדם ?נים ה.אסור בגדיו המפלה אבל להרגן. מתר בשרו אל ראשו המפלה

: T : T : T \ T 1 : ״־ ־ V ־ : T ־ “ ; T T T : V

פרעושים, גם להרג שמא לחוש ללש ךעלשים,9 גם מצויץ דשם ?יהךגןובלילה למים, אותם יזרק ולא בידיו, הכנים את למלל מתר אמי

J״־ T r : * : T T J • • - V : • T \ T --------- ד ; - - ׳

יזרקנו. לאs למלל! אסור פרעוש, אל כנה הוא אם ילדע שאינלT * . . . . . . v ־ : T V : T : T ״ V J J,

לנחש ועקרב שלטה כלב כגון וממיתים, נושכים שהם ורמש חלה כל ו.

158 חט1הש מלאכת - כח פרי! קנחV ״ V ״ : V V • ••

קנטחט1הש נולאכת - כח פרק159

ממית הוא אם מקזתפק הוא ואפלו ןהןמן(, המקום )לפי !כדומה אךסיואפלו אחריו רצץ אץ אפלו בשבת להרגם מתר זאת, לברר יכול ואינו

• T־J ־• T * 1 9 •״ י ־T 5 ־ : T J T : T \ ״* T J T •״ : : ״ ־

הנמצאת בצרעה הדץ וכן לאחר, .יזיקו שמא לחוש דיש ממנו, בותדםתינוק. של ?קרבתו

גוךמים דק אלא ממיתה, אינה עקיצתן או שנשיכתן מזיקץ ושאר ז.אבל אסור. לאו, ואם להרגם, מתר אחריו רצץ אם גדול, לצער

I---------T ' 1 ״ * T ־ ־ :T i l : T \ T״ : ' T T ״־:T

מתר וכן סי׳׳ד, כ״ז פרק כדלעיל כלי עליהן ל?פות דהינו לצודן מתרשאינו ?עצמו שמךאה אלא במתכון, אפלו הלוכו־ בדךך תמו לפי לןךםן

מתכון.או כלל, האדם את עוקצים שאינם ורמשים שקצים ושאר נמלים ח.

: PT J T I * T ״ : V * T *״ T : T T T V • r : T '

הלוכו ?דרך אף לדרסן או לצודן אסור גדול, צער בעקיצתן שאץ ש?ודאי ?איפן ?מים אותם לשנ\ף אין וכן להרגן, מתכון אינו אפלויום. מבעוד רעל שם לפזר מתר אבל להמיתן, כדי רעל לפזר או ימותו

T : 1 ״ ־* ״ ־ T ' ־ : T \ T ; - ״ T - - . ;

ידי שעל מכרח אם שם לעביר אסור וכדומה, נמלים בו שמצויים ומקום7 9 T V * : * T J J V ־ ״־ : T ״ \ T J . . . . . .

זבו?ים לש הכסא בבית ואם להךגן. מתכון שאינו אף אותם, להרג זהלהרגם. מתכון שאינו כיון המים את להוריד מתר בזה, וכיוצא ונמלים

נטילת משום חיב חי, בעל ומכל האדם מן בשבת דם המוציא ט.T : ״ T * T T T 1 * T - T - ' ־ -

ואם חיב. העור, תחת נצרר אלא לחוץ דם יצא לא ואפלו נשמה,T T J• ־ : ־ ' T T T ־ T V ־ 1 : . ד ־ ' T ׳־־ “ • .

ולפי אסור, אבל פטור להזיק, מתכון אלא בחבורה צרך לו אץיצא שמא חיים בעל או לאדם בשבת יכה שליא ויזהר חיב, הרמב״ם

T ־ : T * J T “ T ״* V ־ J V ״ T T : T ------ ״ ־ T V

אצבעותיו שני בין העור את יחבר שלא יזהר וכן דם, זה ידי עלT ־* : 1 ■״ T V ״״ “ J V *• T ״ . T V ״״ : : : V

שאינו פי על אף מחבות הדם שנתק חשש משום צביטה, שקותן

ולכן חלב, דם, בדיקת העושה או לבהמה, או לאןם דם המוציא ?כן י.לחולה דם שקיעת או דם ספירת או דם ?דקת בשבת לעשות אץ

בדיקת לעשה גופו־, כל שמצטער או למשכב נפל ואם סכנה, בו !אין)אינפוזלה( בוריד ערוי או זריקה לתן מתר אבל נכת. ידי על דם

בשבת. לחולהא. !לא פצע לגךד אסור וכן חלב, דם, ומוציא המכה את הדוחק י

לגרד אסור וכן מהפצע, דם יצא שלא אפשר שאי מפני הגלידT J T I • ״ : • J . . . . v T : V * V• ״

לפתיח מתר אבל הגרוד. ידי על דם !יצא יודע אם בגוף ו־גיע במקום מ״ו פרק להלן ועץ דם. מוציא אינו אם לחה ממנה להוציא מךסא דם למציץ אסור !לכן חלב, המכה, מן בפיו דם המוצץ וכן מ״א. סעיף ועל לפל, עומןת היא ואפלו ב!בת !ן להוציא אסור וכן ה!נים. !בץ

מצטער. כ&זהוא מתר נכרי ידJ ״־ J T ״ \ V : T ״ J ״• ־־

ב. !נים במבך!ת !ניו לצחצח או בקיסמים !ביו לחצץ אסור לכן י לצאת תיל אם ס״ט(, ל״א פרק להלן עץ משחה, ?לי )אפלו

!מצטער אף מב!רו קוץ להוציא אסור וכן זאת. כ!עו!ה דם מחניכיומבשרו. דם יצא זה ידי שעל כיח בזה,

T •• •• V ; “ V ■ T ' V T ״ ; T

כט פרי!

המפשיט מלאכת כך מדג, או מעוף ואפלו !מת, חי מבעל העור את המ?!יט א.

עור המפ!יט וכן חלב. לכדומה, עליו לכתיב כגון בעורו, להשתמש כדי הדג או העוף עור את המפ!יט או !מן, מזה לעשות כדי אוזץ

חיב. במאכל, העור למלאות־ : 5 “ : T־ T - r t

ל העור מחלק הב!ר צד !ל העור חלק ה?ןפרק כ. הדי ה!ער, צד !וחלב. מפ!יט תולןת זה

את לאכיל כך אפלו העוף, מן העור את להפשיט מתר הבשול אחר ג.העור.

T

160 המפשיט מלאכת - כט פרק ק&

קפאוהמולח המעגד דני - ל פרק161

ל פרי!

לח1והמ המעונד ךינ>לעמוע, להכעירל כדי וכדומה, בסיד או בעפצים העור את המעבד א.

מעבד. מעום ודבי• * : ״ T ־־

. חלב עיתקעה, כך לעבדו עדךך דבר ובכל במלח עור המולח וכן ג?עבד. מ&זדם

ומושכו בלדר המרככו או שיתקשה, עד ברגליו העור על הדורס לכן ג.rnfai לתן אץ לכן ?עבד. מעום חלב עושין, שהתענין כדרך אותו

?!!ה, עעורו חדש במלעל ?שבת לילך אץ ללכן הדריסה, בבית עירזה. לדי על לרככו כונתו אם

מעבד, מעום חלב עושים, שהעבתים כדרך בשמן העור את המרכך ד.מעור( )העשוי חדש סנדל או מנעל למשיח שלא להזהר צריך ולכן

לצתןיחל, אלא מתכון לאינל עמן במעט ואפלו מעבד, מעום דחלב בעמן, או מנעל ?תלך היא אם &זמן ?מעט אפלו רגלל את לסיך לא לכן אסור.את לסך מתר אבל יען. וסנדל במנעל גם זה בכל אלסרין ויש סנדל,

\ T T ־J 9 T T T : ־ : T : ״ : ־ V T : 1 * J *״ J T : ־ T ״

ולהניחה המנעל, את לעבד הו־אוי עעור בו שאין עמן במעט רגלובחדעים. ואפלו לצו^חו, מכון אינו אם סנדל, או מנעל ?תוך כך אחר

אסרו מקום מכל עליו, להתחלב באכלין עבוד עאץ גב על אף ה.הרבה מלח מי לעשות אסור ולכן לעבוד, עדומה דבר כל חכמים

T “ J ״ T J ' * J V V T T T *1 ״ T ־ ־ T ״* : V : ״ ־

או לכבעם הלרקות לתוך לתן כך מלח, הרבה עם מעקץ שאר או מי מעט לעשלת מתר אבל התבעיל, לתוך לתן כך אל פתל בהם לטבל לסעודה, סמוך זאת כעעלשה לדוקא בלבד, אוזת ?עודה לצרך מלח שחל פסח ובליל מים. ועליע מלח עליעי עני דהלנו עזץ יהיו ללא

בהן, לטבל חימץ לל לאץ עכח לאם עבת, קזלם מלח המי לעשה בעבת

162:להמולח המעגד דיני - ל פרי!קפב

שתילל ממה בשנוי :עשהו או הטבול, לצרך מלח מי מעט :עשהעיין. מלח מי !לא:עשה בהל, לעשות

עגבניוה או מלפפונים לתן דהינו בשבת, כבשין לכבש אסור ו.כבר היו אם ואפלו מלח, מי או המץ בו שיש כלי לתוף וכדומה

לוי והתברר לטעמו, או לאכלו כד מלפפון בשבת והוציא כבושיםJ ״ J J 1 ־ J T J T : ״ ״־ T : J T ״ : ' ־ :T I״ ״

להמעיף הכלי לתוף בעבת להחזירו אסור כבישתו, נגמרה לא שעדיןע;ע הכלי לתוף חמץ או למון או מלח מי להוסיף אסור וכן כביעתו.

כבועים. ירקות בוזקין שאר או :ין בשבת לעפך אסור רכן ז. בו עיע כלי לתוף מ

בשבת להעליך אץ ללכן כף, אחר חמץ יהא זה שגם כך חמץ, השחיין צמוקים להשליך או חמץ, על רובית לתוך המתלעים תמרים

חמץ. על חבית לתוף הקדוע, לצוץ במיםאו וכדומה, מלפפונים כגון כבעים ממנו לעעות ערגילים דבר כל ח.

V T T T : ־ “ ״ - V ; 1 : ״ T : V ״ : : * ; T '

צנון חתיכת בגון חריפותו, ולהפיג טבעו לשנות מועיל עהמלח רמונים גתרי כגון חמיצותו, למתק מועיל עהמלח דבר או ןעום, ובצל באותה לאכלם שרוצה אף לפניו ולהניחן למלחן אסור חמוצים, עהם

במלח עמטבלה או מיד ואוכלה חתיכה חתיכה מולח אם אבל סעודה,: T ” * T ־ ** ״ J״ ־ T J : T * "*» T ־ I V T ־ V : T J “

אחת או יחד חתיכות ב׳ למלח אסור אכל מתר. ,to ואוכלה בחמץ או: T T \ T * T : : 1 V ־ T ־ : ״ • ־ ----- • ן

מתירץ ויע .to לאכלם כדי אפלו לפניו, יחד ולהניחם לבדה אחת־ ־ ־־ :T ״ ־ :T ־ T: ־ T* ־ : ' J״ I ״ T J T J ״ . . . . . . T

כדי לפניו, יחד ולהניחם לבדה אחת אחת צנון חתיכות כמה לטבל: ״ T־ • ־ : * ־ ־ ־ : ־ - ״ :T ! * ״ T - ־ : T T : ״•

זו. אחר זו מיד לאכלם: T : T ״ T “ ~

המלח עאץ בזה, וכיוצא מבעלים וירקות מבעל ובער ביצים אבל ט.באותה למלחם מתר הטעם, מעום רק למלחם ודרך טבעם מענה

J ־ V ״ V V J T J ״ : T J T ״ ־ ------ ' \ T I T J T J T

בעת כגון גדיל ולצרף אסור, אחו־ת, לסעודה להניחם אבל סעודתאחרת סעודה לצו־ף גם להקל :ע .יסריח, על'א ?ך כן עועה להוא ההם

עבת. עלT “

ועד&זיו פולין ?גון להקעותו, או לר?כו ,מתקנו שהמלח דבר בל י. אפלו ?יחד ךוךבה למלח אסור ?קלפתן, שנתבשלו ולב;א ושעועית

ואוכל. אחד אחד מטבל אלא מיד, לאכלם כדיJ T ״ : V T * T J T J ״ ־ T V T V :

א. ךק עם יע ואפלו ובצלים, צנון או מלפפון או מחסה סלט העושין י להניחם או ?שבת מלח עליהן לפזר אסור אחד, ממין חתיכות

מתר, עמלחם, אחר to תמץ או עמן עליהם נותן ואם חזק, חמץ ?תוךגם הדין שהוא אומרים ויע השמן, את מ?)דם נתן אם עכן וכל

עגבניות. ?חתימתלהדיח אסור וכן הפסד, כמקום אפלו חי דג או בער למלח אסור כ.י

T * : ־ T T T “ ־ - . T : T ״ י* J ״* J V י : ״ ־ :

מר?כין עהמים מעום ?עבת, עלו שליעי יום כעחל הבשר את לצלות נוהגין שאין במקום כגון הפסד ובמקום ?עבוד, להרי הבערלהקל אפער גדול, הפסד לו שיהיה יעראל בטבח או בעפוד, הבער

P.. T ; T J V T : V V : * V •• T : • T ־ : ' ״ J T T ־

מנח אם אך יעראל, ידי על גם מתר נכךי אין ואם נכדי. יןי עלבמים. הבער ערוי עיהיה עד עליו ידיו עירחץ טוב בכלי הבשר

• “ : T T ־ T V : ״ V ־ T T T T 1 * V ״ : ־ T T ־

חתוכים, פרות ועאר תותים על בעבת סכר לפזר או?ךין .יש יג.ב, זמן בסכר להשהותם ?עדעתו מתירין. ויש י

לא ורק

ת אכ ק מל ח מ מ והנ>מרח ה

פני שיחליק עד מיתה אחר העור מעל צמר או שער המעביר א. בין המתוח העור על מדו השף וכן ממחק, מעום ורב העור,

וכן ממחק. משום ורב הקלף, בעבוד הסופדים שעושין כמו העמודיםמעום ח;ב שמחליקה, עד ממנה( השער )עמסיר הכנף מן נוצה המורט

?!מחק•

קפג והנ!מלח מחק1הנ מלאכת - לא רק8 163

מגךדין אץ לפיכך ממחי* משום ח;ב ומחליק! העור מן הקו־לף כ.;שן, בץ חדש בין סנדל או מנעל בצפוץ, או חד בבחל או בסכץ

העור שקולף מפני הטיט, להסיר כדי רק וכרנתו טיט עלץ היה אפלוJ“ ״ t t t t ״ ; “ t ; . . . r - t t ״ ־־ ״ ' • r v ״ •״ T

עב בברזל לגרדו מתר אבל לגרדו. אסור הסכין בגב ואפלו וממחקו,. - • - ' r ן ן - . . - - - . J T : T \ T J T : T I : ־ : T V

גם מחמירין ויש הבית(, בפתח המניחים הבךזלים לראשו)כגון ורחב מקנח הוא אם אך המךרגות, בחדוד או לקורה נעלו יקנח אלא בזה,

לח. הטיט אם ובפרט זה, לכל להחמיר אין לנחתאסור אבל בזה, וכיוצא וחול בנתר אפלו כלים לשפשף בשבת מתר ג.

%. J T ־ J T ־ ״ •״ 1 ״״ : ־ : • J T V V J ״ ־• T T “ J V T

שנתללשו מין &זמךי והוא ה!ין )אבן לגךתקון כסף ללי לש?שף לש?שפם מתר כלים שאר אמנם ודאי. שממחק מפני ונתקשו(, מתכת כלי לשפ&זף אסור אבל לגררם. מתכון כשאינו ודוקא לגךתקון,

הכלים. &זממחק מפני פלדה, בצמר אבל בחזקה, ל&זחופף נמחה שהמלח לפי במלח, כלים לח'ף אץ ד.

אסור בו שאץ באפן כלים, בהם ©מדיח למים המלח לתן מתרס״ה. ל׳ פרק כדלעיל מלח, מי עע(!ת משום

וכדומה, בעץ אלא לריחים שלא אף לשבת הסכץ להמחיז אסור ה.אסור וכן ממחק. משום ורב אחר, סכין ידי על הסכין מחליק ואם

הסכץ. צדי על שנצטלרה חלודה להסיר נטילת לפני כגון לשבת, לנקותו וצריך הצפוץ תחת לכלוך ;ש אם ו.

לנקות פותר ס״ט(, י״ט פרק לעיל )עץ מ?וה, ?זלילת לצרך או ;דיםשמחליקה. כיון עצמה הצפו־ן את יגריר שלא יזהר אבל הלללוך,

משום ח;ב פניה, ש;חליק עד וכדומה התחבשת על משחה המורח ז♦המכה על היה שכבר או שבת מערב נתמרח אם ואפלו ממחק,

• I“ ״ ״ ״ T J“ ״* T T T : V T - V V ־־ ־ ־ T

הארץ, על נפלה לא אם אבל להחזירה. אסור הארץ, על לגמרי ונפלה: T J T J T : ** ־ J T 1 V T T ־ ־ ״ V T T ־ * J T------T J T ״ :

המכה. על כבר היתה אם להחזירה מתר\ T : ־ T J T״“: J T * T ־ ־ T־

164 להימרח הממחין מלאכה - לא פריק קפד

קהה ודוממרח ד!?ןמך!ק מלאכת - לא ךק8 165

הפנים או ה;דים על כגון הגוף על משחה למרח בשבת אסור וכן ח.או לתינוק כגון בשבת רפואה לעשות שהתר ובמקום השער, או אלא ימךחו, לא הפצע על כשמוךחין וכדומה, למשכב שנפל לחולה כשאין הגוף, על עמן למריח מתר אבל הפצע. על המשווה את לשליכו

ומ׳׳ב. ל״ט סעיף מ״ו פרק להלן עץ רפואה, משום אסור בוכדלעיל משחה, עליה נותן אינו אפלו במברשת שניו לצחצח אסור ט.

T ־ ־ " : ־ ״ ' J 1 ״* ״״ ״ “J V V : ״ : T ״ : T : • T V T • : ״״

?זנים משחת המ?ךשת על כשמוחז שכן וכל סי״ב, כ׳׳ח פו־קכך ואחר שניו על המשחה למריח אסור וכן ממרח, משום שאסור

T J • T V *״ ״ ! ' ־ ״ T ־ : J T------1 T י ־ T : ״ ״ ״

להשתמש בלי שניו גבי על לתנה מתר נוזלית משחה אבל הפה, לשג\ףבמי-פה. הפה את לשטף מתר וכן במברשת.

ואפלו ממחק, משום ח;ב משחה, ידי על בשבת נעלים המצחצח י.ךק3 להלן ועץ שיעשו, בכך לערב עד אסור נכף ידי על עשה

סי׳׳ט. מ״דא. ואם נוזלית(, )שאינה באמה או בסבון כלים או ;דיו לךחיץ אסור י

לפני במים האמה את לערב ;ש השבת, לצרך כלים לךח'ץ צריךהשמוש.

. ג ?חלב או זפת או שעוה ;ך על שב?לי, או ש?חבית נקב הסותם י ?מחק, משום ח;ב פניו, והחליק בטיט, או בבצק או בשמן או

אסור עב בשמן ואפלו ימרח, שמא אסור הנקב ?תוך לחנם ואפליוימרח. בשעוה לסתמו יבוא שמא הנקב, את לסתם

* ־ J J T J T T V ' ״V V ־ V : ״ !T ״ - •

בו לעץ שרוצה מקום לסמן הספר על וכדומה שעוה לתן אסור יג.מרוח. חשש מפני למחר,

: t T ' ג­­

ללי על וכדומה, הפמוט על הנרות את טוב ?יום להן?יק אסור יד. צריך אלא ?!מרח, שהוא משום הנר, תחתית את מהבהב שהוא

טוב. יום מערב להכינםV V ״״ T * ־

)כגון בשבת, האכל פני להחליק מתר ול?ן באכלץ, ?!מרח אץ טו.הואל לאכילה(, להגיעו כלי מרסק אדמה תפוח ?ני שמחליק

­ובו אבל ברכת עליו תבוא והמחמיר המרוח, בלא גם לאכלו ואפשר: J “ 5 T J T J V ״ ״ ' ״ ״j־ : • T ־ T T - j ' T T : T T T

אכליך נתן ואם למרחו. חכמים אסרו מחח, בלא לאבלו אפשר שאיV״ T : T : V : : •״ T • : J T ״ : T : : ״ T 1 ־־ T Tt . |

משום ורב ומורח, החבית בנקב המתמרחיט( מדברים וכדומה )שמןי׳׳ב. סעיף כדלעיל ממחק

)באפן הלחם, על וכדומה ורבה ומךגךנה חמאה למלח מתר טז.מרוח גבי ס׳׳ח ט״ז פו־ק לעיל ועץ טוחן(, אסור על עובר שאינו

לחם. פרוסת על אבוקדו

לב ןךיו

המשרטט לחתיך כדי דברים, שאר או נ;ר או בעור קוים או סימנים המשרטט א.

וכן ח;ב. עזךטוט, אותו תחת אותיות ב׳ אפלו לכתיב כדי או ב?ךק עינסר כדי הקורה גבי על סקרא של חוט המעבירים עצים חרעי הרי בשוה, האבן עיפצל כדי באבנים כן שעושים הסתתים וכן ?שוה,

צבע בלא בין בצבע בין ע?!עירטט דבר ובכל וויב. ?!?<ךטט תולדת זהעמיאל ב;ד אפלו והמ?*רטט ודב. עמוקים, דבר בצפוץ או בסכין כגון

חיב.T “

אחר לכתב או לחתיך כונתו ואין בעלמא לסימן רק נ!עךטט אם ב.מקפל ואם ,משרטט מעום שח;ב אומו־ים ו;ש מורבנן, אסור כך,

מתר אבל משרטט. לאסור חוששין ויש מתר, לסימן, בספר הדף אתך על בעוגה או בלחם לעזךטט כך אחר אותם שיחתך ?ך סכין, י

באכלץ. מע(ךטט שאין וכדומה, עוות למנות

166 המסרטט מלאכת - לג ר?8 קפדV ״ V ״ • V V - ־

ק&זהנגחמןי ?זלאכת - לג פרק167

לג פרק

הנןחתך מלאכת )עין ונ;ר אריג או זכוכית או מתכת או אבן או עץ או עור המחתך א.

אךכו מדת על מקפיד אם עוף, על נוצה ואפלו ד(, סעיף להלן ?די וכדומה שבעור הקצוות את חותך ואפלו ח;ב, בכונה, וחותך ורחבו או הפסד דרך חתך אם אבל ח;ב. במדה, מתקן העור מן הנשאר שיהאמדרבנן. אסור אבל פטור כמשחק, או כמתעסק אלא למדתו כונה בלא

2 * T V T * J T T : ״ ״ r י j ״ ״ T ־ : T T 1 ״T T “ J

ב־ח אחת, במדה כלן שיהיו לה&זוותן כדי כלנסאות ראשי המגרר כ.T ־ ' T * : י יד \ י: ״ V י T : : ״״ : T 2 \ ג ״• T ״״T : ־

ח;ב(. וכדומה, ה?סא או השלחן רגלי המשוה )ובן מחתך, משוםחיב בארכם, שוים חבלים עני שיהיו וכתתו באמצע חבל החותך וכן

י■ ־ 9 ״״ 2 • 1 : 2 • V T T “ J * 8 V : V V־ T ״ T ״ T J T J ״ T

מחתך. מעוםאו עניו, בץ לחצץ ?ך גפרור או קיסם המחדד או החותך וכן ג.

?;חתך. מעום ח;ב פקק, או קולמוס או עפרון הנןחדדלעיל יעץ מחתך/ ומעום קוחג משום ח;ב מדה לפי רר החותך ד.

טואלט. ?יר חתוך גבי ס״ג פכ׳׳ו פרק או קש בסכין אפלו לקטים מתר ולכן באכלין, מחתך מלאכת אין ה.

ואפלו גמור מאכל עהוא דבר לדלקא עניו, בו לחצץ ?ך תבןאינו עהענף כיון עלץ, קוטם אם אבל ותבן, עע?ים כגון בהמה, אכליכגץ אכל, ?דבר כלי מתקן אם וכן מחתך. כן גם בו ע;ך ?המה מאכל ע;ך הנקב, מדת לפי וחותכו וכדומה לפת חתיכת ונוטל ??לי נקב ע;ע

כלי. תקון וגם מחתך האכל בזהפחת וכן בעוף, עקוערין העפוד קערי ללחתיך להפקיע מתר ו.

החוט. לחתיך או להתיר מתר בחוט, יחד קעוו־ים או התפורים

168הבותב ?זלאכת - לד ®דר!קמח

לד ®יין

הפותב כדלהלן )הימנית מדו בין יותר, או אותיות עתי לשבת הכותב א.

לשון ובכל כתב לכל חותמת, או כתיבה במכונת בץ ב׳( סעיף בעפרון, ?עט, בדיו, ?גון נכר עירעומו דבר ?כל פךם,9מ ב׳ ואפלו

וכדומה, ועץ ודר וקלף עור גבי על ?גץ המחקים דבר כל על ובצבע,ב׳ רעם אלא אותיות כתב לא ואפלו כותב. מעום התורה מן חיב

־ ־ ״״ • t ־ 1 • ד ־ • ־1־ ז־ v ״ - t ״ ן

?די ??לי כן עשה ואם ודב. רושמים, שהצןךים דרף צורות או ךעמיםכותב. מעום חיב במצלמה המצלם וכן בפטיע. מפה משום חיב לנאותו,

: T “ T ־־ ״ J ; v *״• : ״ T ז־ ־

פטור מתקים, עאינו דבר על או נכר רעומו עאין בדבר כתב ואםI ״ V T T : “ T 1 ״״ * V T T * T״ T ' ״,־ : ״ ־

י׳. סעיף להלן ועץ מדרבנן. אסור אבלידו בגב או עמיאל ביד הכותב אבל חיב, ימץ to הכותב דוקא ה.

״ ¥ : ' J ״* ־ ־ T “ 1 • T T J־ T “ ״* : T : : ־ T

או ?רגלו הכותב או וכתב( ;דו להפף באצ?עותיו הקולמוס )עאווז ב;דו עכתב ימינו r ואטר מדרבנן. רק אסור ?מו־פקו, או בפיו

חיב. השמאלית, בידו כתב ואם מדרבנן, אסור אבל פטור הימנית,“ T T - : T ' * T J י T T׳ : * T “ * T : - T J * T

השמאלית. ביח בין הימנית בידו בץ חיב בעוה ידיו בעתי והעולטJ ״ 5 • ״־ ״־ V T J T T *״ T 1 ״ : T ־ : T ״ . . T . - T . I

עום להם ?עיע דוקא אומרים ;ע שח;ב, אותיות ב׳ הכותב ג.וכדומה, אע אס כגון משמעות עום להם אץ אם אבל מעמעות,

להם עאץ דומות אותיות עתי ואפלו שודב, אומרים רע ורב, אינו תבה ל?ת'ב נחכון ואפלו שחיב. אומרים .יע אא, ?גון מעמעות עום

בהם אץ ואם ח;ב, מדמעות בהן .יע אם אותיות, עתי רק וכתב !למהעפטור. אומרים רע עחיב אומרים יע מעמעות,

" J ״ J ״* ' T J ־ J T - V ״ T V

עליה, חיב אינו אותיות( בעתי גדולה היא )אפלו אחת אות הכותב ד.־ “ ־ T V T T ־ •״ * ״* J ״ T J ״ ״ ;

חצי מעום התורה מן עאסור אומרים רע מדרבנן, אסור אבל

אינו כבר, הכתובה אחרת לאות סמוך אחת אות כתב ואפלו ©עור.אות והכותב חיב. הספר, את בה והשלים אחת אות הכותב אבל חיב,

* T “ 8 T ״ : ־ ־ ״• ־ I ״ V T ״* ־ V ־ T : ־

וכדומה, מעער שמשמעותה מ׳ כגון סימן)נוטריקון(, עליה ועשה אחתחיב. אינו

T ־

מקום גבי על ענלה ואות אחי מקום גבי על אחת אות הכותב ה.תי עילויו אפער אם דפים, בעני ?גון אחר, נקראים האותיות |

זוית כתלי בעני כתבן ואפלו חלב, לזו, זו עיקךבן ידי על אפלו !חדאם אבל חיב, כאחת, לקרותן עיכול לזה זה סמוכץ והם מבפנים הבית

T י ״ : *״ : ״ : • • • - - V V T V • ״ “ T ״ * * : די : J T

)לבד נוסף מעעה :עשה כן אם אלא :חד נקראים עילויו אפער איפטור. וכדומה, האות עליה עכתוב הקורה לע^ר כגון קרובן(, מפעלת

הכתב מעברת בשרו עחמימות פי על ואף חיב, בערו, על הכותב ו.: t " T ! * ’ ״ ־ v - ׳ t : ״ ן . ״ . ׳ ר T : • ־

בערו על &ךט9ו! אבל ענמדוק, לכתב דומה זה הרי זמן, לאחר חקק ואם בכך. כתיבה דרך שאין פטור, דם, עלצא אף כתב צורת

ושלחן כסא או כיתל על הכותב וכן חלב. קעקע, כתיבת כגון בבשרואותו. מקלקל עה?תב אף חלב, וכדומה,

אותיות(, )צורת כתב כתבנית בו וכיוצא דר או העור על הקורע ז.כתב, כתבנית בחל בכלי או בצפרן הרועם אבל כותב, מעום חלב

מדרבנן. אסור אבל מוזקים, עאינו כיון פטור כתב, תמונת עום בה שאץ מ־יטה ?גון בעלמא ךשימה עועה אם ח.

בסורט שחלב אומרים ריע שמתקים, כיון מדרבנן אסור הנלר על ואם או^רין. ויע מיזירץ, .יע קשה, עהוא קלף גבי ועל ?ריטות. עתי

ש?מקום כיון חועעץ ולע מתר, לסימן, )נלר( הדף את מעט מקפלומתקלם. ענכר רישם נעשה הקפול

וחדען, מעט מטעטעות עהיו אותיות על ?שבת קולמוס המע?יר ט.אם אבל מדרבנן, אסור אבל נכר, רעומן היה וכבר הואיל פטור

T ״ :T T T T* “ T״ • T T * T T " : ' T

Iקסט הכותב מלאכת - לד פרק 169 . . - v v . » v v

170מרחק מלאכת - לדג פרי,קע

ועבר אדם, ?צבע כתובות שהיו כגון אחר, בצבע האותיות על עובר משום חלב כו*ל, או עוזר בצבע כגון יותר והגון כהה בצבע עליהן

התוותונות. האותיות את בכתיבתו מוחק שודי מוחק ומעום כותב או פרות, ומי ?מעקץ ?גץ נכר !־עומו שאץ ?ןבר ?עבת הכותב י.

ירקות עלי על כגץ עליו, מתקלם הכתב שאין דבר גבי על עכתבאצבעו יטבל עלא לזהר יע ולכן מדרבנן, אסור אבל פטור וכדומה,

T V . “ J *״• T T ״ J ־ T T ״ ' T J •״ 9 ״ T *״ V ״ : T J V

או אותיות ירעם לא וכן השלחן, על יציר או ויכתיב מעקה ?איזה על לומר צריך ואין ה?ןר, מחמת אדם בו עעלו החלון על ציורים או אותיות העוגה על יציר לא וכן לח. בץ ;בע בין והאפר החיל

על זו וכדומה קטנטנות סכריות סדור ידי על או וכדומה, מקרם ציוריםt .ציור. או אותיות צודת העסה מן לא;צור טוב ?יום הלש וכן זוא. צורת כמץ );?ע( בגוב ונ;ר עלחן על או באויר לרעם מתר י

כלל. נכר ךעומו עאץ כיון דבר, איזה לחברו לרמז כך אותיות,מתירין. ניע אוסרין, !ע השלחן, על מים ואם!ע

?תומת עהיי אותיות חצאי או אותיות בשבת לקרב מתירץ :ע יב. או מחט ;ך על מח?רן אינו אם עלמה, תבה מהן לצר כך כבר,

ולכן וצורות, אותיות חצאי או אותיות בקרוב אונדץ ניע וכדומה, סכה ?סדור )וע?יח קרוע, עבדף הקרעים לחזק או לקרב עלא לזוור .יע

אין ציורים, או אותיות דפיו חדי על ע?תו?ים ספר וכן וכדומה(, ויזהר להקל, א?ער אחר, ספר לו וכעאץ בעבת, לסגרו או לפתחו

הדפין. חך על או;ציר אותיות י?ת'ב עלא חל ?יום

לה פדי!מוחק »לאכמ

כך וצבע, דיו טעטוע או לע׳׳ז של אפלו כתב בשבת המוחק א.

171prrto קעאמלאכת - לה פרין

חיב חל, ביום לכתיב מנתו ואפלו יותר או אותיות עתי עם לכתיב• : T : ־ • ״ : T ־ • ל T • : : ־ T

כטור בלבד, אתת אות המחק במקום לכתיב ?די מחק ואם מוחק, מעום תורה וספר חלב, הספר, את זו ?אות מעלים ואם מןרבנן, אסור אבל

בפטיש. מכה מעום חלב ?עבת, ומחקה ?לתרת אחת אות בו עיע על הגג עחלק כגון אותיות, עתי ממןה ועעה אחת אות המגיה ג.

כותב. ומעום מוחק מעום חלב זינין, שני ונעעית חי״ת האותמשום חלב אווךת; צורה ?מקומה לצלר כך ?עבת צורה המוחק ג.

מוחק. צךף לו לע אם המחק, ?מקום לכתיב בדעתו ואין ?תב המוחק ד.

חוב עטר עמוחק או פותרת מלה עמוחק כגון הכתב, ?מחיקתויע מדר?נן, אסור אבל עפטור אומרים יע בזה, וכיוצא ענפרע

v • : ד ־ v ״ : ״ ׳ t v ־ ד ״ : * ד ד ן • ד ״ :

מוחק. מעום עחלב אומדים פרות, מי או משקץ ?גון מתקלם דעומו עאץ צבע או כתב המוחק ה.

עליו, מתקלם עאין דבר גבי מעל המתקלם צבע או כתב שמחק אוואם מדרבנן. אסור אבל פטור ידו, על כתובות אותיות עהיו כגץ״ :t v ־ : ״ T T - : T T ד “ ! י • ז :

מעחרות לדיו ענתפחמו או הצובעים, ?פרות או ?צבע לדיו נסלכלכו לדיו, לו־חיץ או זל5ל לו מתר אותיות, לדיו על היו ללא וכדומה, קדרה

ליא ואם שימחק, דישה ?סיק ואינו הדיו להסיר מתכוץ עאינו כיון עד למתץ אלא ?מוחק, דהוי לנגבם ליא המים לך על לג?)!־י נמחק

עליא בגד חתיכת הצבוע במקום עיכריך מחמידין ויע ממילא. עיתג?בובידו יעארו עליא עבת מערב לב יעים ולכתחלה מים. עם יבוא

T T “ ״ J ״ : » T T ״* ״* ״ V V ־ T 1 V T ־ : : T T

צבע. או אותיות בשבת, למחקו מדרבנן אסור בספר, אחת אות על עעוה נטף אם ו.

נפל אם וכן מוחק, מעום חלב ומסיח, אותיות עתי על נטף ואםבמים יו־חצנו וליא ?לעונו ילחכנו ליא ספר, על לח דבר כל או דיו

עמוחק. מפני

172הגונה - לד ®דקקעג

פרק לעל הנזכרים באבנים וכדומה, מאכל שקית קוךע או כשפותח ז.לא וכן אותיות, שכתובים במקום יקרע שלא להזהר ,יש ס״ו, כ״ו

הביצים ישבר לא וכן ה?!דבק, הפתק במקום הלחם או החלות לחתיך הבעה לפתיח כרן ואם לסימן. אותיות מבחוץ עליהם שכתוב במקום

בכונה שלא הוי באותיות, כונה בליא ונזדמן האותיות ב?ןקום ■שלאומתר.

T \

של אפלו אותיות עליו עיע בדר עצמו מלקנח להזהר לע וכן ח.מוחק. חשע מ?ני לע״ז,

ספר רכן קרוע, ש?ןף הקרעים לרחק או לקרב עלא להזהר לש ט.לפתחו אץ כלעהם, תבות או אותיות דפיו חדי בראעי עכתוב

T : T V \ ־ ״״ T ״״ ״ V J T 1 ״* ' •״ : T :

סי״ב. ל״ך ךק9 לעיל ועץ ולסגרו,

העעוי מקרם כגון אחר, מדבר העוגה על ציורים או אותיות לע אם י. בסכץ או ב;דיו לחתיך לא וכדומה, מאכל מצבע או טרופות מביצים

לע בעניו, שעובר כגץ אכלה ובדרך הציור, או האותיות במקום ושוקולד בסקויטים כגון בןפוס עצמה מהעוגה הכתיבה ואם להקל.

מחמירץ, ולע האותיות, במקום בסכין או בלדיו לחתיך מתר וכדומה,עלמא לכלי מתר מסימת, בצורה עעוי העוגה או הלחם אם אבל

T ־ ״ J T \ ' V V \ J T J T T T V V* ״ • ״ , T : T

בסכין. או בידו אפלו לחתכוI J T J* 5 ״ T T : 1 ״ ־

ל״י ®י?

הגונהלהלוך או לעמוע העומד מקום ובכל בחצרו או בביתו תל לו היה א.

ז • - ״• : •• ז T r : •״ : T T •• ; י ; . I

אם ואפלו בונה. מעום חיב וסתמה, גמא עם לו היתה וכן ונטלו,T J ' : 1 ״״ T • ' T T : T \ T T : T ״ J * Vי ־

ד על ואפלו בונה, מעום חיב ונטלו ברחוב הדבוק זבל או תל היה יז v •• ז v ז ־ r ז: : t - ן■ . ;

אסור. נכרי

קעגהבי־נה - לו רק1738

אם באשפה, או הבלועים ועפר ?חול ואפלו בקךקע גמא החופר כ. מעום חלב וכדומה, מעות בד. להטמץ ?גון תנמא למקום צריך

רוצה ואם מדרבנן. אסור לעפרה, אלא לגמא צריך אין ואם בונת מערב החל את להכץ צריך טנוף, ושאר צואה גבי על חל בעבת לפזר גמא, לעעה שלא בענץ בשבת לטלנר ויזהר זרת, £וץ לו וללחד שבת לתוך נופל ענו?זלו שתכף כך כל דק חול ©יהיה או בשוה *ל3י אלא

שאינו אף הבית ?קרקע התחוב דבר להוציא אסור וכן וסותמה. הגמאגמות. להשוות יבוא שמא לגמא, צריך

: “ J T T V T *, “ ’ * T

להעוות יבוא שמא מרצפת, שאינה קרקע לטאטא בשבת אסור ג.t : ־ v r - ; r - . . . . t ״• T t v v v \ : T . . .

ועץ מו־צפים, העיר בתי ערב כיון מתר ?דצף שהוא ו?בית גמות,ס״ח. ט׳ פו־ק לעיל

ט׳. סעיף ט׳ פו־ק לעיל עץ הבית הדחת רלעבין הוא אם אבנים, על או עץ על בנץ בץ עהוא כל הבונה ד.

אלא ובסיד, בטיט האבנים חבר לא אפלו חלב, לקו־קע מחברעאץ העליונה ובעורה ביניהן עפר והניח זה על זה האבנים עהניח

V * * ־ T ״ ! T י V ־ V : ־ ״ ״ T T ״ ״ V ' ־־ I . . V T J V T T

סביב מחצות עעועץ ?מו עפר נתן לא אפלו כך, כל חזוק צריכה ותקנה הבית ?יסוד האבן את צח■ אם התחתונה ובשורה חלב. העדות,

בפטיע, מכה מעום שחיב אומרים עי לה, הראוי במקום והועיבה בידו8 T * J T ״ T T T r T ' *״ ״ ״ V ־ T • ־ J V ״ ־־ '

בונה. מעום עחלב אומרים ולע וכן בונה, מעום חלב המים, עלצאו הבית ?קךקע נקב העועה ה.

חלב לקו־קע, ?חבר עהוא וכדומה תתגולץ על בלול נקב העועהבונה. מעום

בדבר או בבית תריסים, או חלונות או דלתות מחדר או הנוטל ו.אם אבל בונה. משום חלב תתגולץ, על לול כגון לקדקע המחבר

בעבת. ולסגרם לפתחם מתר במקומם קבועים הםr J ״. * ״ T J T : T J T : T \ T r : ־ T

T♦ עדומה מעום קליעתה, להתיר או ?עבת עערה לקליע לאעה אסור

לו פדין - njianיועדV ־ י V V174

וכן כלי, בלא בעלמא באצבע שערד, לחלק מתרת אבל לבנץ,V: ״ : V \ T • J ' , T ״ r • I • ־ 1ר ־ : ״ • • : : J T J T : • ' י ״ • :

נכתת. ?אה שער לקלע אסורומחצה אהל העושה

J V V T ״ T

ולכן בינת משום חיב בשבת קבועה מחצה או קבע אהל העושה ח.V V T ־ J T ״ 5 ל . T ־ T ־ T ״ V . . T ; ' v

וכדומה, מסדין אפלו הגג דהינו עראי אהל לעשות חכמים אסחl J T־T • ־ ־ : V ־ ־ ! J ־ J * ־ ־ * V ״ ״ : : 1 • T '

עושה ואפלו עמודים, גבי על הסדין פורס אלא מחצות שם שאין אף- 1 t v • : t 1 •• v ־ •• - 1 • ד ־־ •״ • ' - ן • •

יום, מבעוד טפח אהל עשוי היה ואם הגשמים. מחמת או לצל רק זאתV V T ״ ; • T : - - ״• •״ ״ r ־ T T- ״ J '

מתר וכן גדול, גג ועושה כלה מותח אפלו בשבת עליו להוסיף מתר*% J T 1 ״ T T ־ * T ־ T \ 1 *״ : ' T ־ V J T \ ־ ״״ ״ ן

טפח בו שפרוס מהצד לפרסי כשמתחיל ודוקא אחר, סדץ שם לפלסשעבי אף שבת, מערב כלו מגלגל או מקפל היה אם אבל שבת, מערב

•• v v ־ ' ד ״ ד • ד : t \: ד 5 \ : t %. •״ t - v v ' - ״ t j v ״

עליו. להוסיף אסור מטפח יותר הגלילT T 1 ״ J T ״ V ״ ״ T ־

לול או מטה גבי על נילון כסוי או כלה או רשת לפליס אסור ולכן ט.T 1 •* T J ״ V V J ״ T • ״ 1 :־ T

או הןבובים או השמש מ?ני להגן כדי תינוק, של עגלה אולרחב יום מבעוד הכסוי או הכלה את פרס אם אבל וכדומה, הגשמים

* : T * : ״ T * T ' V ־ V “ ״ T ״ • ״ : :

שיסיתה )ובשעה לגמרי, לפרסה מתר כדלעיל(, הגליל )מלבד טפח שלV״ ־ J * ־ J • T ״ J *״ ' \ T J T : T ; T״ * : J V T T J ״ T V

גגון יש ואם יסית(. ולא יום מבעוד פרוס שהיה הטפח את ישאירT T ־ V ־ V ״ : * T V י ! : : ״ • • . . V

פרוס היה לא אפלו בשבת לפתחו מתר לעגלת בצירים מחבר שהוא: \ T : ״ • I T“ ז T \ ד : t - : j t ־ t • ן t t

מבעוד טפח לחב פרום היה p אם אלא מחמירין ויש יום. מבעוד טפחT V 1 • • : “ •• J : * “ V 1 ״״ ״ T T T ־ V• • :

יום. ואפלו הגשמים, או החמה ממי להגן כך בשבת מ?זוץה ל?תח אסור י.

לטלטלה אסור וכן בשבת, לקפלה אסור יום מבעוד פתוחה היתהT * J T J . T : * T J T : T ' : י • 1 T : ״ T : J

היתה ואם תינוק, בע;לת שמשלה לקבע אסור וכן הבית, בתוך ואפלו ?דלעיל גגון כדין בשבת לפתחה מתר יום, מבעוד שם קבועה השמשלה

שמעל סככה או יום מבעוד בקרקע שתקועה גנה שמשית וכן ט׳. סעיףr . T • - . . . 1 . . . 1 • t ד - -r- ; r 5 : ״ v t t •• -

לסגר מתר וכן בשבת. ולסגרה לפתחה מתר ראוה, חלון או מרפסת• V V J 5 * ״ ־“ T \ 5 ד T J T : T : T : ־ J T •• ״ %. T ״ J

לחזר מתר וכן ציתם, לגגון לש אם משמים, מפני הסכה על הגגון אתולפתחו.

י,עההגונה - לו ךק1758

א. תורה בשמחת מתר ולכן בזו, אוחזו אם לצל סדין לפלס מתר י%. T J * T ־ ״ ״* * 1 ״ : T J ' T J *1 ״ \ T : ־ : ״ T

כיון לתורה, עולים כשוט הילדים לאש מעל טלית ל?לסעמודים. גבי על אותה פורסים ולא בידים אותה שאוחזים

V ־ • • : : • T י ז T “ T - - ••

ב. קטנה קפסא או סעודה כלי ושאר קדרה בשבת לכסות מתר י\ J T 5 ־ “ T , *״ J T J T ״״ T * J T : % T J

בץ טפח חלל שנוצר אף לו, מיחד שאינו בכסוי אפלו וכדומה,לכסותו אסור גדולה, חבית כגון גדול כלי אבל שבתוכו, למה הכסוי

: “ i ' s V־t ״ :t ' t : • t 1 : t : “

ממנו קצת עיח אלא שבתוכו, למה הכסוי בין טפח חלל ?שיש כלואפן. ?כל מתר לו המיחד בכסוי מכסהו ואם מגלת

אותם. לש&ל אכלים על קדרה או גדול סל לכפות בשבת מתר יג.% J T ־ T • : ־ T TJ T ' * J T ״ ״ : T

ולהעמיד טפח( וגבה טפח )?רחב מחצות להעמיד אסור יד. כגון שתחתיו, באדר גם להשתמש עשוי כשזה ודוקא גג, עליהם

לה&זתמש דרך שאין דבר אבל מנעליו, תחתיה להניח שדו־ך מטההגג את אוחז אחד אם מטה ואפלו מתר. שלחן, כגון שתחתיו באויר

T ־ : * V ־ : T \ ' 1 T : \ 1 : T ־־ T ״ * : V * T ״ז V “ -

בנץ דרך שאין לפי מתר הגג, תרות רוחצות את מעמיד והשני במיו במקומן, ועובדות שבת מערב כבר עשויות היו הנןחצות אם וכן ?כך. הגג על להשתמש פובתו כשעקר ודוקא הגג, את עליהן להעמז מתרשתחתיו באהל להשתמש פינתו עקר אם אבל מטה, כגון תחתיו ולא

I T J “ I ״ ״ T ' T ־ ' ״r ־ J T T״ ״ ־ : • T ; - v V T

סעיף כזלעל אסור האשמים, או החמה מפני להגן מחצלת פורס כגוןהאפנים בכל מתר מחצות בלי רגלים על הדף את להעמיד אבל ח׳.

T TJ ״. T \ ״ : ״ : ״ ־ : ־ * 1 ־ ־ V ״ ־ : T ־1 T T ״

הנ״ל. הדין וכן בשבת, להעמידה מתר אליה מחברים המטה רגלי אם טו.

וכן בשבת. ולהעמידו לפתחו שפתר נוח וכסא המתקפלת במטהמתר וכן המתקפלים, תינוקות שיל ולול ועגלה וספסל בשלחן הדין

?שבת. לקפלם אותה עושה אם עראי, היא ואפלו בשבת מחצה לעשות אסור טז.

דרך שזה כיון אסור, לצניעות ואפלו וכדומה, ועצים ®!בניס

ippהגו־נה - לד ©רגן 1176

מלמעלה כרכה אפלו לעשות, מתר וכדומה מפיץ מחצה אבל בנץ,ד ן ד ,• t ״ : ד • t 1 ־ : ״ ״“ t \ v־ ' • t : ״ : • ד t ן • :

מחצה לעשות אסרו ולא מצויה. ברוח לעמיד #תוכל כדי ומלמטהT ״ J :־ * J T J T : * J ־ ״ V ״* J T ־ 5 ״

היה המחצה שבלא דבר איזה להתיר באה המחצה כן אם אלא )עראי(־ ־ } T V ״־ 1 •• ״ : * T T T : ״״ ״ ־ V T T V : *״ T t T * J

בץ להפסיק עצתך או בסכתו, שלישית מחצה שעשה כגון אסור,מפני מחצה לעשות שצריך או לטלטל, כדי הרבים לרשות היחיד רשות

׳ : t ־ : • • t ״ ן ־ ; •• : * ־ ' t * : - : • 1 • t v . . . .

לעשות או מטתו לשמש כדי מגלים, ®עומדים ספרים בפני או הנר-ג - T * •• ״ : •• J ‘ J V \ * ' 5 ״ T J •״ J ״

לבנץ דומה מתירה, והמחצה אסור היה המחצה שבלא דכיון צרכיו,J V , T •* J T T J ״ : ־ J T T T T ־ I ״ T J * I V T * “ T,

אסור המתקפלת מחצה היא ואפלו עו־אי, מחצת דק עושה אפלו ואסור,בשבת. לפרסה

J T J T J ־ T

לארכה פרוס היה אם בין עבת, מערב טפח מחצה כבר היה ואם יז.: • J T J T T ״ V T“ *״ V V ־ T ' *1 ״ T ; x : T T T

מתר לצד(, )מצד לרחבה בין מטה, לצד מעלה מצד המחצה של• : •T ־ * . * T J : ־ • ' * T J T J P •• ד ־ ־ ״ : \ T

מקפל היה אם אבל דבר. איזה להתיר כד אפלו המחצה על להוסיףT •, : T T ״ T :־ T T V ״״ • ־ J •״ J * :־ T * : “ ־־ 1 ״ :

עליו. להוסיף אסור מטפח, יותר קפולו שעבי אף להגן או לצניעות דק אלא כלל, להתיר באה המחצה אין אם יח♦

המטה סביב המצירים בגדם שתולה או הגשמים, או החמה מפניT ״ • T J V V ' ״ T J ־ T ־ • ” J ״ • - . . * T *\ I

ומלמטה מלמעלה אותם שכורך גב על אף בעלמא, לנוי הכתלים וסביבאסור אבל בשבת. לעשותה ומתר כלל מחצה זו אין עודו, שלא

T V ״ ״ ׳ ! • T : T \ ־ ־ ד: T T *: T “ : T

אם אבל דב, זמן להיות שעומד וכדומה וילון כגון בקביעות, לעשותה או שנתפו־קה דלת במקום שהוילון כגון קצר, זמן דק כאן יהיה הוילון בנץ על להוסיף אסור וכן מתר. שנשבר, חלון במקום בגד שמניחמסמר על וילון או תמונה לתלות מתר אבל עראי. תוספת אפלו קבוע I *T- ״ T \ T •I • • I V V ״ : * I T - - ; ..

דרך שם מניחם אם אבל ולהסית, לתלותו בעשיי ודוקא בקיר, הקבוע על וכדומה מתלה או וו להדביק או מסמר להקע אסור p)אסור. קבע

בקיר. ממקומם להסירם אסור וכן קיר. אהל .יעשה שלא ויזהר בשבת, הקדש בארון פרכת לחלות מתר יט.

בני עני אותה יתלו גדולה פרכת ולכן אותה, עתולה בעעה טפחV ־ : T J T V V T T ** י J T J * T : V T ״־ J ״״

אחד. אדם ולא אדם

•1 >

קעזהבונה - לו פרי!177

עלע קאפלוש( ברייטיל, מגבעת, )כגון כובע ?עבת לחבש אסור כ.עושה זה שהרי נכפפת, שאינה קשה היא אם טפח, רחבה עפה לו

V T T J T T *״ ״ ' ־ T •• V T T ״ J V ' V V J— ״

כך כל קשה שפתה שאין היום המצויה מגבעת אבל בשבת. עראי אהל־ T ־ : ־“: : J * T ־ ־ ־ T J ־ V •1 ״ : T T T T 1 ין I

אסור נכפפת, שהיא או טפח בשפתה אין ואפלו מתר. נכפפת, והיא\ T י י | ' V V J 1 •• * :־* ״ * T V V J * * V “ V T T J

לטלטלו ויבוא מראשו הרוח יגביהנו שמא הרבים, לרשות בזה לצאתT ״ V T ״ : T ״ ־ T V * : - T V ״ : I T ־ J :

עראעו עמק שהוא או בריאשו, ?הדק הוא כן אם אלא הרבים, בךשות ברצועה קעור עהוא או מראשו, להפרידו לכול הרוח ואץ לתוכו נמס

י״ט. סעיף מ״א פרק להלן ועץ גרונו. תחתא. חלולים יהיו עעוליה פי על אף העלחן, על מפה ל?רס מתר כ

?(מיכה פריסת לגבי הדין וכן לארץ, סמוך וסיעות העלוון לצדימטה. גבי על

T ״ ״* ־

ואפלו להחזירו או לטלו בעבת אסור מים של בור על כסוי כה.בו, לאחיז t בית לו לע כן אם אלא למקום, ממקום לטלטלו

אסור שבקרקע, וטלפון חעמל צגרת של או ביוב חפירת כסוי אבלאסור. לטלטלו ואפלו אחקה בית לו לע אפלו להחזירו או לטלו

דבר על להוסיף אסור כן הקךקע, על להוסיף עאסור כעם כג. או בךג או מסמר ידי על זאת כעמחבר ודוקא ,לקרקע המחבר

או לברז לדית או לברז מסננת עמחבר ?גון ותוקע, ?תיק מהדקומתר מהדלת, או מהברז לפל ורגילה רפויה היא אם אבל לדלת,

: T - I * V V ״ ״ : T * J T ־־ •״ ״ V V •־ ״ V V י \ T

לברז צנור לחבר מתר וכן ותקיעה. חבור ?לא ברפיון לשם להחזירהרב. זמן להעאיח דעתו ?עאץ ודוקא אחר, למקום מים להעביר ?די ידי על אבל וכדומה, גג לציקת כגון בטץ להעקות ?עבת אסור כד.

ובעעת מתר, העבת, מלפני עהוכן עבת בשעון המפעלת העקלה את שישפך דהינו גךמא, לדי על עלעקה נ?ךי לך על להתיר לע הדחקיציקת את לעקה לא אבל לגג, המים יןךמו ומעם אחר ?מקום המים

יעירות. הגג

178הבונה - לו פרי,קעח

?כלים בנין אבל בהךכבתו, ואמנות חזלק צריך כשאץ לדלקא בבלים, בנלן אין כה.

או )כסא ענתפרק כלי כגון ?הרכבה, ואמנות חזוק צריך אם דבק, או ובתים מסמרים בלי אפלו בחיק, ומהדקו מךכיבו וכעת ספסל(

מטת כגון בתים ידי על נעשה ?עהחבור שכן וכל בונה, מעום חלב מהספסל, אחד תל ענעמט כגון הכלי מן חלק התפרק ואפלו תינוק, גזרה מדרבנן אסור ?ר?יון מחברו אם ואפלו חלב, בחזק ?עבת וחברוצירו על אתז או ארון על דלת להחזיר אסור ולכן ?חיזק. יח?רו עמא

ברפוי. אפלו־ : * : T

לח?רם מקפידץ ואץ ?ר?יון בזה זה המחברים מפרקים כלי אבל כו. מתר ולכן כלל. יהדק שלא ו?לבד ?עבת לחברו מתר ?חזק,

הפינים את ללתחיב העלחן להארכת המלחד המדף את לעלחן לח?ר על הקדמית המחצה להג?יה מתר וכן עבעלחן. הנקבים בתוך ע?מדף

לשיבה וסל תינוק ועגלת נוח כסא של תנוחתו מצב לענות או הלול,כ״ז. סעיף להלן רעלן הפינים. תחיבת לדי על לתינוק)סל־קל(,

כוס ?גון ה?תה, לך על לזה זה המתח?רים מפרקים העעוי ?לי .כז. קדרה מכסה או הבתה, לך על בו מחברת עהנלו כסף על

להבריגם או לפרקם אסור הברגה, ידי על לו מחבר אחיזתו עביתV• ־ • ' T J T : 1 : ״ ״״ : ־ T \ I T ״ : T T : - : ״ T

ה?תה, ידי על ל?לי המתחבר ?לי כסוי אבל ברפיון. אפלו בעבת מתר ״סיפולוקס׳/ סודה קנקן או מלחלה או תינוק על בקבוק כגון

?״סיפולוקס״. אוסרין ולעז בע?ת, ולפו־קו לה?ריגו ע?צך ה?תים הדוק ידי ?ל סטנדי להנמז או להג?יה אסור כח.

ת כעאץ לדלקא חליו, עבבית, אלו כגון מצבם את לענות תלואם מתר מדרע, עבבתי אלו כגון מצבם את לענות רגלות אם אבל

T * : ״ : • T ־1 : V 1 : T T * V י ״״ T \ T J

של העליון המדף מצב ענוי לענלן הדין וכן ?וזזק, מהדקם אינוומצב ג?הו את לענות מתר תינוק, לעגלת נוח לכסא כסא לכן הסטנדר,

קמטדוגז־נה - לו פרק179

זרד אץ PI בחזק, מבי־יג כשאינו ודוקא המ־גה. ידי על תנוחתו &זאינו או בחזק לתקעם צריף אם אבל ךב, ןב!ן זה במצב להשאיךם

לךאלה להתאימה מעקפת לכרן וכן,מתר אסור. מצבם, את לשנות רגיללכף. הסלחד הכ?תוד סבוב ידי על מרחוק

להתחבר דרכה אם מעקפים, של ממסגרת עלצאה זכוכית כט♦ מתר מפלסטיק, העשרה מסגרת כגון ברגים בלא למסגרת

ידי על למסגרת להתחבר דרכה אם אבל ברפיון, למסגרת לחברהאפלו במסגרת לחברה אסור ממתכת, העשויה מסגרת כגון ברגים

: T • J T v v : • 1 J ■ T ״ • v v . . - T . - . T ' v V . . .

גם אסורה היא המסגרת, בלא בה להשתמש אפשר ו?עאי ברפיון,בטלטול.

משום אסור בדום אין וכדומה, פלא ואבני לגו כגון הרכבה משחקי ל. הצורות שאין כיון צורות, מהם שמרכיב פי על אף וסתירה בנץ שום בלי ?קלות עמתפךקים סוג ?אותו ודוקא לפרקן, עדרף מתקימות

ולכן סכ״ה, מ״ב פרק כדלהלן מקצה משום לאסוץ לש ולמוץ מאמץ,למצוות. עהגיע למי בהן לשחק אץ

אם אבל בשבת, לסדרה מתר מעט, נמעכה אם שנמעכה, מגבעת לא.* J ־ “ V * : ־ : T ' ״ * T “ J I : ־ \ T : ״ J T J ־ T “ J T

בשבת. לסדרה אסור הרבה נמעכה: *T • • : * * T “ S ־ :T - : T J

ואם גומי. משאבת לדי על בשבת לפינחו אסור ש?סתס מיס כיור לב.נכרי. ידי על ולפתחה להקל אפשר הכסא בבית היא הסתימה

. ״ ; • ד • : - . . « T : T : T : T : V ״ : “ T : •

ונעשה שהחמיץ חלב גושי שמקבץ דהינו ??זבת ג?ינה המגבן לג. עץ בונה. משום חלב אחד, גוף ענעעזיס עד לחד ומד?קם ,??ינה

ג׳ סעיף י׳׳ב פרק לעיל ועץ הסחבץ. לגבי נ״ו סעיף ט״ו פו־ק לעיל גבי סל״ט י״ג ?פרק ועץ מלחדת, ?צוךה בזה זה פרות המדבק גבי

בעבת. קרח קביות עעזלת הריקים המיכלים את ולהחליף ?סיפולוקס סודה להכין מתר לד.

כ״ז. סעיף לעיל ועץ ?מלאים.

או בגלגל אויר לנפח אסור ובן כדור, או בלון לשבת לנפח אסור לה.עליהם. לעכב כדי גומי על בכתם

V • T J ״ ״״ : ״ : - I״ V ״

8 sp180 הפותר - לז ךק

הסותרחיב בשבת, התורה מן אסורה עבניתו מדבר שהוא כל הסותר א.

V T י J V T T ״ T ־ “ T נ T “ : T 1 * T

יותר )ברו במקומו לבנות מנת על עיסתו• והיא סותר, מעום ומתקן הסותר וכן עסתר. באבנים אתר במקום לבנות מנת על או טוב(,

את להרחיב כדי חדרים עני בין כיתל עסתר כגון חיב, בסתירתו• J ״ T “ T : י T V־ V 1 ״״ : T " J ״• : ״ J “ : •

והוא חלב בעץ, התקוע בחל שפרק או קבוע אהל הסותר או המקום, עתקן כיון החפץ, שקלקל אף חלב, בחמתו עבר ואפלו לתקן, עיתכון

על עליא בסתירה וקלקל העחתה דרר סתר אם אבל חיב. יצרו, את• : “ t ־־: t . : . n. . r. . T T . — ' v v - t • t

מדרבנן. אסור אבל פטור לבנות, מנתT J : ־ T ' ״ :T T ־ י : 1T T

כדלעל המתרת עראי ומחצת עראי איהל לסתיר מדרבנן אסור וכן ג.־ v : • ד T ״ : י T ״ : ־ ־ ־ ״ : : ־ •״ : ״ : V V ־ - :

אהל על תוספת או מתרת עאינה מחצה אבל סט׳׳ז. ל״ו פרקr V V ־ : V T * : T ״• V V V V T

האהל כל את עשה אם אבל בעבת. לסתר מתר בעבת, עהוסיף עראי“ T “!״ J 9 * V ״% T ־* : : ״ T *״: T ״ V T T V T T

עמעאיר פי על אף ממנו. מעהו אפלו להסיר בעבת אסור יום, מבעוד“ T : T : ״ : T ־ ״ ״ V • V 1 ־־ • V ״ : ־

פרוס. יותר או טפח ממנו יסודות עם להניח או עמוד בה לוןקע כדי בקו־קע חפירה החופר ג.

ס״א. ל״ו ופרק ס״א ט׳ פרק לעל ועלן סותר. משום חלב לבנלן,טיט ואפלו סותר, מעום עב מגדר ואפלו מכיתל צרור לסל אסור ד. T . . - . . ״ T v .

כתל. גבי מעל לקלף אסור ךחימראו לקרקע מחבר עהוא כיון חצר, או בית על דלת להוציא אסור ה. I . . 1 - - T % . v l T . . / . . T . - v v . . . . T

תריסים או חלונות להוציא אסור וכן לקו־קע, המחבר לכיתל

קפאהפותר - לז וק1810

ולשבר להסיר או בחל על הצירים להסיר אסור !כן ממסלותיהם, הדלת(. או המנעול לעב!ר מתר שם ננעל התינוק )ואם מהדלת, המנעול

ולוקא סאה, אךבעים מהדק •שאינו קטן מארון דלת להוציא מתר אבל אם אבל צידים, ?תוך או במסלה שהוא ?גון לפה ומהדק תקוע כשאינו

הברגים הסרת ידי על להוציאו אסור מסמרים, או בברגים מחבר הואT \ J ׳ : ־ ״ : ד ' ״ : : ־ ״ ד : ״ * ״ ­ד : ״ ־ ד :

המסמרים. אות פין ץ ת / ח תי פ ם ו לי ה - כ ר תי ם ק לי כ ן

חבית כגון ממע, ?נץ כעאינו ודלקא ?כלים, וסתירה בבין אין ד.שבתוכה, מה לקח לעברה יכול בזפת, שבריה ודבק ענעברה

v • ד : י •• • : ד ן ן v ד : v v ' ד : ד : ד * ' ' : v ” ־ ד

כלי זה אם אבל לפתח. לה עיודה לפה נקב לנקבה למן שלא ו?ל?ד ידי על ?!חברים ?!?רקים העעוי ?ץ אחת, מקעה העעיי בץ עלם,

לפרקו, או לעברו אסור בזה, וכיוצא דבק או ברגים או מסמריםr • ד : • : : v v ״ י : ' 1 :ד : : ד : ד v ז י

נשאר ועלץ לגמרי סוסת אינו אפלו ?כלים, גם עלך ,?מורה לסתירהלעמוע. ראוי הכלי

אם ואפלו )סי־לץ(, דגים קפסת או עמותם קפסת לפתח אין וכן ז.למקום האכל את ומתק הפתיחה לאחר תכף הקפסא לןריק דעתו

וע?ירה, קלקול ?דרך אלא לזה המלחד ?מפתח פותח אינו ואפלו אחר, מקלץ ויע ?לי. סותר עהוא ממצא הקפסא, בעולי נקב שעועה ?גון

כלו המכסה כל את פותח כשאינו ודוקא הנזרקים, קפסאות לפתיחבעבת לפתחם ולא להחמיר יע ולדינא עוב, בו מעתמע ואינו מסביב,

• ד • • ״ : ' . . . . ד 9 . • : •• • : ־ - ד : ד : : ; :T

כ׳׳ו פו־ק לעיל עלן מאכל, ועקיות חלב שקיות פתיחת וגבי אפן• ?עוםס״ו.

הטבעת עם מהמכסה חלק הסו־ת ללי שעל וכדומה ךהי? פחיות ח.כלו פיתח אינו אפלו לאסיר לע לפה, פתח נפתח לפחית הצמודה

לכוס המשקה ?יר5מן אלא ממנו עותה אינו ואפלו ממנו, חלק רק אלאעותר, כעאינו ולוקא כלו, פותח אינו אם מתירץ ולע הפחית, את וזורק

182פפטיש המכה - לח ךי!8קפב

&זוב מ&זתמ&ז אינו וכן לכוס, המחוקה את מעביר אלא הפחית מןמשליכה. אלא it בפחית

J ״ ־ T • ; - T V

ר או לין בקבוקי ט. א פתיחתו ועם לבקבוק, מחבר שהפקק משקאות | מתכון אינו־ אם לפתחו מתירץ יש הפקק, &זל התחתון חלקו מתנתק

לכסות או ,אחדים בקבוקים בו לכסות בפקק לה&זתמע פתיחתו בעת א'פן, בכל אוסןין ויש שוב, ויכסנו ?מים שימלאנו ידי על זה בקבוק

מעזם, לצאת הלין שיוכל כדי שפותחו לפני הפקק את ינקב כן אם אלא בזה. גם אוסךץ ול>£ז האותיות(, במקום ינקב שלא מקלקלו)ויזהר ©אז &יסביב הבקבוק זר על אותו שדוחקץ כפוף מטס הנעע(ה מכסה אבל

ןכן לכף. המיחד במפתח אפלו לפןנחו מתר בירה(, בקבוקי לפיו)כגוןבזה. וכיוצא מלולץ ידי על לפתחו מתר $עם ב?קק שסגור בקבוק

החמודים קפסאות כל את לפתיח שבת מערב לזהר נכון ולכן י. עכח ןאם יתקלקל(, ©לא כדי במקרר האכל )ויאווסן וה?קבוקים,

קלקול, דרך אפלו בשבת מלפתתם להמנע יש שבת, מערב פתחם ולא: T T J ״ V V 9 ״־ T •׳ : ״ T ־ ־ J T J T J ־ J T* ״ V V ’ 9 1 : ״ ״

מ©כנים. לין או:שאיל לו $ל# במה ויסתפק ,tip שבת חלול מחשש ממי לו ואין וכד^ה, אוךחים לו שלש כגון לו מספיק שלא ו?א'פן

נקב כן לפני ולעע(ה מהבקבוק, הפקק ולפתח להקל אפשר להשאיל, ולקפסאות אותיות, במקום לא אבל משם, לצאת הלין שיוכל בפקק

אין ז׳, ?סעיף לעיל הנזכרים התנאים לפי לפוזחם המקל הנןךקיםבידו. למחות

T J ״. •

ל״ח פיקבפטיש המכה

או ל:שרו, כדי עקם מתכת כלי על אחר בכלי או בפטי&ז המכה א.ןכן חלב. הבנלן, אבני ל?זאר להקוותה ?די ש?ב?לן בולטת אבן על

ואינו גמור שכבר בכלי או באם ויפוי גמר פעלת בשבת העושה כלT * : V T T ; \ ־ : ־ T T : V • : • 1 v V : • J : ״״

או לנאותו ^כלי צורה הצר ?גון בפטיש, מכה מ©ום חלב בנלן, מחסרליפוי. חריטה או החלקה ידי על האבן את המסתת

האריגה, P בהם &זנ&זארו מ?גדים )חוטין( יבדלות בשבת הלוקט ב.חבר ©החלט עראיים חוטים או בבגד, ©נארגו וקשים 0WP יא

עסק דרך מהבגד הוציאם ואם ?פטי©, מכה מ©ום חלב הבגד, את בהםדבר בכלי או בבגד נדבק ואם מדרבנן. אסור ליפותו, בכונה ©לא

T T • : ״ V V ; r ־ : ״ • : ״ T T ־ • T ־ : T T ־־ :

כגוז ל©מו©, ראוי אינו וכעת ל©מו© ראוי כבר ©היה אחר חיצוניT J * J T T J T T V ״• ,״ T : ״ : ' ״

כ׳ פרק לעיל )ועין ?©בת. להסירם מתר ?סכין, לכלוך או ?בגד נוצות?בגד(. ©נדבק לכלוך הסו־ת גבי סכ״ב-סכ״ד

?ין בעץ ?ין שהוא, כל נקב ©עשה או ?כתל מסמר תקע אם ג.ודוקא בפטיש, מכה מ©ום חלב ?כלים, בץ ??נלן בין במתכת

להוציא או להכניס רק עשוי אם אבל ולהוציא, להכניס עעזוי ?©הנקבפרק לעיל ןעלן ?©?ת, נקב לסתם אסור וכן מדדבנן. ואסור במ איני

סי״ב. ל״אנם אסור דך( דבר וכל נוצות מוכין)כגון ד. ול© ?כךית, ?תחלה לז

שם היו כבר אם אבל בפטיש, מכה משום התורה p ©חיב אומרים“ J V ־ T • 1 ־־ V ״ : • T ־ * ' T ״ : T T T

יתפיר. שלא יזהר אף להחזירם, מתר ונפלו: T \ : T . - . ד v . . T . 1 - f . :

וללשרם להשוותם אסור המשקפים, שנכפפו או המחט נתעקמה אם ה.?שאר הדין ו?ן לשמו©, עדין ראויץ היו אם אפלו בלד, אפלו

ןךק לעיל ועין להשחיןה, אסור שנפגמה ס?ין ו?ן ©נתעקמו, כליםס״ה. ל״א

מכנסים או סרבל או במנעל )שרוכים( רצועות להכניס אסור ו.״ ד : * ד • : : : : ״ ד : : ״ ־ ־ ! : •

אפלו להכניס מתר חגורה אבל רחב, הנקב אם אפלו חד©יםJ־ T ״ * • “ T T , V V ־ : T ־ ! J T \ T “ : ־ ״ : *

נ©מטו ואם תדיר. ולהוציא להכניס ©עשוי כיון חדשים, במכנסיםT : • J “ ‘ ־ ! T י •• J T V ■T ״ : * ! ־ T י . . .

שיש או רחבים הבקןבים אם למקומן להחזירן מתר מהבעלים, ךצועות

קפג בפטיש המפה - לח ןךק 183

רצועה להכניס אסור אבל בהכנסתן. טרווא ©אין הנקב בתיך בחלרחבים. הנקבים אפלו מתחלה, היתה שלא חדשה

• T * : * T J T V T T !׳־־ ד • • : ־ ' ״ T : ד

שניו, בו לחצץ ןדי בכלי בץ בלד בין ולחוזכו קיסם לטל אסור ז.דבר אבל ס״ג, ל״ג פרק לעיל עץ מדה, לפי חווזכו אינו אפלו

מתר הו־כים, עצים או ותבן ק© כגון בהמה לאכילת ראוי זה אם אכל ©אינם ק©ים אפלו ?©מים ועצי ה׳. סעיף ©ם ועץ ??לי, אפלו לחתכואצבעותיו ברא©י למלא או ביד לקטים מתר בהמה, למאכל ראויים

J ־ ־ : ״ “ T : J T J T *״ J ־ : p: • T % T ״• T I J V

אסור ©ניו בו לחצץ רוצה ואם בכלי, לקטמו אסור אבל להדיח, כךביד. אפלו לקטמו־

: t ; ״ t ־ ״ :

להעריכו אסור הלד ©על ובין כיס ©ל בץ כ!תל ©ל בץ ©עון ח.לעניד מתר אבל עדץ, כ©הולך ובין הלוכו ©נפסק בץ )למליאותו(,

פועל, ©הוא ב©עה ת־ו תנועת ידי על מאליו ©נעךך אוטומטי t ©עוןאסור. לטלטלו ואף לעבדו, אסור פועל ©אינו ב©עה אבל

־ : V T T J T״• ,״ T : I “ : 1 “ J J T : T

©יצלצל כך מכני מעווד ©עץ ©ל הפעמון את לערך ?©בת אסור ט.ונצר מסימת ב©עה ©יצלצל ©בת מערב ערכו ואם מסימת, ב©עה

X V V \ : T T X * ״ :T ״, V V *־ J V T ״ : ־* : T I V V \ J T T “

ובפו־ט מתידין, וי© הפעמון, נצרת את ב©בת ל©חרר איסדין ל© אותו,ה©עץ מחוגי את ב©בת להסב ומתר תפלה. או תורה כגץ מצוה לצרך

: T ! • 1 v : ד ״ : ■ v T - : ” T : T % T . .״ - I T

וי© מתידין .י© ?©בת צלצולו ולהפסיק הרצומז. ל©עה המעוררעלמא לכלי אסור סוללה, עם או ח©מלי מעודר ב©עון אמנם דץ,9אי

זאת. לעשות©ל חים כ!ךדת לצרך מלחים, ©ל הכספית את להוריד ב©בת מתר י.

ב©בת. חולהT ״־ :

א. בשאר בין ©יד ב?לי בין ©יר ©ל קול לה©מיע ?©בת אסור י מ״ב פרק להלן )עץ ן©ופר ומ©תקית ורעשן פעמץ כגץ דברים,

©לחן על ?אצבע או t? להכות ואפלו וכדומה, וצפצפה מ״ה( סעיףלהקי© או כפים למחיא אסור וכן אסור, מסלם, בקצב בזה וכיוצא כסא או

184 פפטיש המבה - לח פרק קפד

קפהגפטיש המהה - לח פרק185

רגלו ©עוקר באיפן והינו ?©בת, לךקז־ אסור וכן ענבל, בו ©.*© בזוג ?©קדים במחול לילך• מתר )אבל השדה, תלו מניח כף ואחר אחת מנחת אחת חלו ותמיד ה©נ;ה, הלו עוקר כף ואחר האחת תלו מניח

תורה בשמחת אבל א?דו. !כלה חתן ©?חת לצרף ואפלו הארץ(, על נהגו וכן ?©בת, כ©חל אף התורה לכבוד כפים ןלמחיא לךקיד נהגו

י©תמ© לא אבל קול, המ©מיעים ןמונים בו ©י© תורה ספר עם לךקיד הו־מ״א ולפי אסור. וזגים ןךמונים ?פעמונים ק©קו© ואפלו ©יר, ??לי וראוי ©יר, ?כלי מ©תמ© אינו אם ורקוד כפים במחיאת להקל נהגו

לאשטזים. גם בזה להחמירג. ;דו כף ?אחורי אחת ;דו כף ©מוחא כגון ?©נוי, כפים למחיא מתר י

?לי ©ום ?לא ?פיו ל©ר'ק מתר וכן ©יר, כדו־ף ואפלו ה©נ;ה, קול לה©מיע מתר ןכן ©יר. כדדף או?רין ן!© ©יה כדרף ואפלו את להשתיק ה©לחן על לןפיק כגץ ?כלי, בין t? בין ©יר ©ל ©אינו ?©אינו ןדןקא לו, ©יפתחו כדי ?כלי אפלו ?דלת ללפיק או הקהל, ידי על ?דלת לדפק אסור ןלךמ״א המ©וךףם. כןרף מם;ם ?קצב דופק ו?מקום קול, לה©מעת מ;חד שהוא כיץ ל©יר, מכון ©אינו אף כלי

אפן. ?כל להשתמ© אסור חשמלי ו?פעמץ להקל. י© הצרףפעמונים קול נשמע פתיחתה ידי כ©על בשבת דלת לפתיח אץ יג.

v ־ : • 1 ״• v : ־־ v : T “ : •• ד ד • - 1 ד : * :

מהדלת הפעמונים את להסיר ונכון מתירין, וי© הפנימי, ?צדהרמונים עליו ©מנחים תורה ספר ב©בת להוליף מתר אבל ©בת. מערב

“ T ־ V V •״ J T \ 1 ״ : ד J ־ T •״ T T * T \ V T V

ב©בת. תורה ספר על להניחם מתר וכן קול, המ©מיעים )פעמונים(־ ־ ד ״ J T V ״* - T • ־ : T ,•* : * :------ ״ :

ד. ואפלו הארץ, מן רגליו ©עוקר באפן המים פני על ל©וט ?©בת אסור ילתקן יבוא ©מא גזרה סביב, שפה לו אין אם אסור ©בחצר בברכה

v ד ״* : * v ד 1 *• ״ ד ■״ ד • ד j ••ד : ' ד j . - ן ו . .

סכ״ב. ל״ט פרק להלן ןעץ ל©וט, ללמד כדי ש;טץ ©ל ?לי או לאכילה ראויים שילייר ?די מ©קה או אכל ?©בת לתקן מתר מו.

לשרות או מךרותן, לתקן כך זיתים לפצע ?גון ?שבת, לשת;ה

186בפטיש המפה - לח פרי!?פו

חתף בשכר מים למזג או מרירותו, להפיג כדי במים מרים שקדיםזה. לכל אוסרין ר® מזיגה, בלא לפתותו אפשר שאי

להפף© שכח ואם וחלה, ומעטרות ערומות בשבת להפף© אסור טז. ©בת ולמוצאי אחת, חתיכה ומ©;ר לאכיל מתר לארץ בחוץ חלה,

לאכל. אסור י©ךאל ובארץ חלה, זו מחתיכה מפח© 1ןאי מעשחן ©אינן מ©לו פרות לו ©י© ©בת מערב זכור אם יז.

?©מתארח הדין ו?ן ©בת. מערב להוזנות ;כול עכשו, לעשרן ?;דו ©בת, מערב להתנות ;כול מךמאי, להפח© ויצטרף האח עם אצל

תקנה. אין חברו של ודאי ובטבלב©בת)או להפרי© עתיד שאני ממה ממאה מאחד ׳׳יותר התנאי: ל©ון וזה

VJ : ״• ״• - : ־ יT V ״ ״, J V * * T“ ״ J * T *־ J ״ J ־ T

מינו(, על מין )כל הפרות ©ל צפון בצד גדולה תרומה ;הא טוב(, ?יום מעשר יהיו הפרות צפון ©?צד כמותו חלקים ת©עה ןעלד ממאה אחד ןאותו

?מפו־© ו־אשון מעשר ©עשיתי ממאה אחד אותו מינו(, על מין רא©ון)כל של דחם ?צד יה;ה ©ני ומע©ר מינו(, על מין )כל מע©ר תרומת יה;ה

©?מטבע פרוטה על ןחמ©ו הוא מחלל ויהא מינו(, על מין )כל הפרות וחמ©ו הוא מחלל יודה רבעי זה ואם וךבעי, ©ני מע©ר לחלול ©יחדתיה

מעשר צריף ואם ורבעי. ©ני מעשר לחלול שיחדתיה ©?מט?ע פרוטה עלוב©עת יפרי© וב©בת מינו(״. על מין הפחת)כל ©ל דרום בצד יהיה עני

T • ״ V J : ־ V T ״ ־ T * ־ : * ״ T - . . . . -

זה ואם ומעשרות. תרומות הפך©ת ©ל הרגיל הנסח את יאמר ההפרשהחלה גם להפריש רוצה ואם ב©בת. שמפריש בשעה יברף ודאי)©לו( טבל

V V ־ ־ T : V ** י V T T J ״ : * J ־ T - - . ; - ; v . ; T

;הא חלה, לשם ?©?ת ©,להפך עתיד ©אני ״ומה ?תנאי: יוסיף ?©בתחלה. זו הרי וייאמר חלה יפרי© וב©בת חלה״,

“ T : ־ T ” T : “ *־ ־ T ־ :

עתיד ©אני מה ״כל בקצרה: ייאמר זה, נסח לומר יודע ©אינו מיV* T T ! * ־ ,V T %* ־ * •• • T ־ V ־ • T ־ :

©ני מע©ר פדיון ויחול ©ברשותי, הנסח לפי יחול ב©בת להפרי©. - I ; . J . / ; ״ V T % ־ • : T T “ : ־ : ־ : . .

/,הדין כפי ורבעי

קפזהמבעיר - לט פרק187

ל״ט פרין

המבעיר ח©מל בין א© בין אחד, ניצוץ ואפלו ל©בת ©הוא כל המבעיר א.

בחשמל, או לא© לה©תמ© ?©צריך ןדןקא מבעיר, משום חלב ידי על ©נוצר לאפר ©צריך או בו להאיר או להתחמם או לבשל כגון

מדךבנן. רק אסור באפר, או בא© לה?זתמ© צריף אינו אם אבל הא©, אפלו הגחלים או הא© את ה?ןלבה או לשבת גחלים ה?חתה ולן ב.

חז־ר ©ל חלון או דלת לפתיח אסור ולכן ורב. לפיו, או ללח מלבה היתה חזקה רוח לחוץ היתה ©אם באפן מדורה, ©ם ©דולקת

ללבות לכיחה ©אין אף חל©ה רוח לחוץ כשיש ודןקא המדורה, את רחוקה ©ה?דוךה או לחוץ, נושבת רוח ©ום אין אם אלל המדורה, את

אם דאפלו מעט, והחלון 1ליולי ת$ 1©פותי או מהחלון, או מהדלתס״ג. מ׳ פרק להלן ועין מתר. אותה, תלבה לא רוח תכנס

ולן מבעיר, משום חלב ולדומה, ©עוה או ©מן נר ל©בת המדליק ג.את להטות אסור ולכן חלב, דולק, נר לתוך ב©בת שמן המוסיף

הדולקת. לפתילה ©מן מוסיף הוא שהרי הפתילה, לצד ©בנר השמן אחר לפה נמשך שאינו לשמן ל©בת נרות להדליק חכמים ןאסרו

סביבה נסרכת אלא יפה בה נאחזת הא© ©אין בפתילה או הפתילה,״ T * : ״ T ״ J ־ • • • . • T ״, T V V T T V V V* V 5 ״ T . : V V

לדי הפתילה לצד השמן את להטות לבוא ©מא קופצת, והשלהבתופתילות ב©מנים )אפלו הנר לאור לה©תמ© אסור וכן יפה. ©יאירו

V T * T V : 1 ״ T ״ ־ : ״ :, J ״ ״ ־5 •״ ־ : T * ; •

שמא ולדומה, לקיא כגיו הךבה עיון ©צריך בדבר חז״ל(, ©התירו פרק לעיל ועין לפה, ©לאיר לך הפתילה לצד ה©מן את להטות לבוא

בזה. הפרטים וסכ״ד סכ״ג ג׳V T ״ T .* ־ :

סולר, נפט, גז, ידי על הפועלים תנור או לידים ב©בת המדליק וכן ד.

188המבעיר - לט פרקקפח

אסור עזבת, מערב דלוקים הם אם ואפלו חלב, חשמל, או בנזיןאסור וכן ©להם, והחם הא© עצמת את להנמיך או להגביה בשבת

: • T ־ ״ • : • T * J V T V - : ״״ T ־ J T V 1 ״ : ־־ : :

סוללה או ח?זמל זרם ידי על הדולקת חשמלית מנודה בשבת להןליקח©מלית)בטרלה(.

החשמל, בזרם או באש מתכות, מיני שאר או ברזל ?©בת המחמם ה.©התלבן עד הבחל חמם ואם מבעיר. מ©ום חלב במים, לצרפו ?ך

במים לצךפו בדעתו ©אץ אף חלב בו, ©נוגע נלר או ק© ©שורף באפןהע©וי כסוי ב©בת לתת מתר אבל וכדומה. בו להתחמם רק אלא

r - T V . . . - ״ J ־ V ־־: T T \ T ״־ : ״״ T V * T

תב©יל עליו להחזיר כדי ©בכירים, )קטנה( א© להבת גבי על ממתכת ©אץ כיון ס״ח, ב׳ פךק כזץיעיל בו סולדת הלד וזגדין משם ©נטלונלר או ק© ©שורף עד כך כל מתלבן אינו וכן במים, לצרפו מתכון

או?זךיך. ני© בו, ©נוגע ח©מל זו־ם ידי על הפועל חשמלי מכשיר ©ום להפעיל ב©?ת אסור ו.

טלגרף, טו?זטר, גל, מיקרו תנור, כגון )בטךלה(, חשמלית סוללה אובשבת. לכבותם אסור וכן וכדומה. ח^מלי פעמון כלים, מדיח מאויר,

חוגת את לסובב אסור וכן טלפון, ©ל ?זפופרת ?©בת להרים אסור ז.?טלפון ?©בת לטלפן אסור וכן מוו־מת, ©השפופרת ב©עה הטלפון

?מקום ?גון לדבר הכרח אם ואפלו בטלפון, לדבר אסור ןכן לחצנים. ©ל© ו?מקום למקומה. הטלפון ?זפופרת את להחדר אסור נפ©, פקוח פקוח לצ'ךך ?©בת לטלפון יזדקק המטלפן או ה©יחה ©מקבל ח©© לסקומד השפופרת את להחזיר מתר ומךפאה, חולים בבית ?גון ׳נפ©

ך על או ?©נוי זאת ולע©ה אדם. ?ני ©ני י )טייפ ?ך©?וקול או )מיקרופון( ברמקול ?©בת לדבר אסור ח.

ל??ד מתר אבל ©בת. מערב כבר מפעלים ©הם אף רקורדר(,אותו ©יפעל ובלבד לאזנו, המצמד ©מיעה במכ©יר לה©תמ© ©מיעה

J ״ J T: ״“* . ־ J ״ ' J T J T J \ ־־ T • : ״ J • 2 ״ . . . .

דבק נלר לתת ןנכון להפעילו, אסור ב©בת אבל ה©בת, כניסת קדם

קפטהמבעיר - לט פרק189

פעלתו את להפסיק ;בוא שלא כך והמבתקו, המפעילו הכפתור גבי עלבשבת.

J ־ T

אוטומאטית ובמעלית בשבת, ךגילה במעלית לה©תמ© אסור ט. ודלתותיו! קימה בכל ©עוצרת אדם, ?לי:ד רצוף באפן הפועלת

לקומה ממשיכה והמעלית נסגרות, הן זמן ולאחר מאליהן נפתחות ©ום על ילחץ ©לא בתנאי ב©בת, בה לך,שתמ© מתיו־ין .י© הבאה, לעלות אסור וכן עקר. וכן ב©בת, בה לה©תמ© אוסרים ול© כפתור,אוטומאטי. באפן הפועלות נעות מדרגות ידי על ב©בת לרדת או

J V V T ־ T ־ J״“,״ * : T ־ : : T , V

לשם האדם כניסת עם ©מיד לחדר ב©בת לצאת או להטס אסור י.J T ״ T ״״ • T *״ : ״ V V V : T ״ T י I ״־ ״ T J T T T

ידי על הדלת ©נ?תחת או מזגן, בו מפעל או חשמל, מנורת נדלקת וילון או תריס לקגר אסור וכן דריכה, מ©טח או אלקטרונית עין

החדר. הח©כת ידי על נורה כשנדלקתא. מנורה נכבית או כ©נןלקת חשמלי, מקרר לסגר או לפתיח אסור י

ל©בת ©הכינו המאכלים עקר ואס ו?!גיךתו, הדלת פתיחת לדי על את גם יסלק והנכרי נכרי, לדי על לפתיח להתיר ל© במקרר, נמצאיםב©בת לפתחו מתר המנורה, את ©בת מערב נטרל ואם מ©ם. הנורה

T ־ J T * ״ J *״* י V V ־ T - : J T I T \ T J “ V T

אסור פועל המנוע ©אץ ב©עה אבל פועל, ©לו ©המנוע ב©עהV T T J ־ T ’ I •• v T T I T ' V I *״ T

חם אדר טיסת ידי .על המנוע פעלת להקדמת ©גורם משום לפתחו, המנוע. להפעלת גורם הפתיחה ©ברגע להיות ©לכל ו?יותר מבחוץ, ומקרר במרפק. כגון בשנוי או קטן לדי על לפתחו אפ©ר צרך ובמקום

הפ©ךה בעל ©הוא או פעם, מדי הפועלים מאןךרים בו ©ל© הקרח את המפ©יר לוהט חמום גוף בו נדלק ©ל?עמים אוטומאטית

מערב לחבר ל© אלא פועל, כ©המקרר גם לפתחו אסור בו, ©הצטבר זמן בפרקי ©במקרר הח©מל זרם את ©מפסיק ©בת ©עון ©בת

סגירת ואם מנתק, הח©מל ©זרם ב©עה ב©בת לפתחו ומתר קבועים,©זרם ב©עה לס^רו ל© מאורר, או חמום גוף להפעלת גידמת המקרר

מנתק. החשמל

190המבעיר - לט רק8יןצ

בשעה אלא בו לה©תמ© אץ מים לקחד חשמלי מתקן ןכן יב. ©נח כיון פועל, ©המנוע ב©עה גם אוסו־ץ וי© פועל, ©המנוע

ןךאוי המנוע, את זה ידי על ומפעיל להתקרר חמים מים ©ימסו לו בפךקי הזה שבמתקן החשמל זרם את המפסיק ©בת ב©עון לה©תמ©

© קבועים, זמן זמל ©זו־ם ?שעה בו ןי#מ מנתק. הוודלת את לפתח אסור ©בת, מערב המפעל ח©מלי אפיה תנור וכן יג.

J *״ י ״ T - ־ \ T J ״״ T T “ V V ״ : V

לדעת אפ©ר אי ואם פועל, ©המנוע ב©עה אלא ב©בת התנורT • : ־ • V T ד ד : 9 • T * V : * ״ T T : V —

©בת מערב לו יחבר סמון(, מנח־ת בו ©אין )כגון פועל המנוע מתי לפתחו ומתר מסלם, לזמן ©בו הח©מל זרם את שמפסיק ©בת ©עיז

פעלת את בטל ©בת מעךב ואם מנתק. ©בז הח©מל ןשזךם ולסגרו כל במ©ך ©וה התנור ©חם באיפן המנוע, להפעלת הגורם הטרמוסטטס״ז. י״ח פו־ק לעל ןעץ ©הוא. זמן בכל ולסגרו לפתחו מתר השבת,

ידי על הפועלים חשמלית הסקה או חשמלי מזגן בו ©ל© חדר יד. ב©עה בחדר החלון או הזלת את לפתח אוסךים ל© טו־מוסטט,

מבחוץ אויר חודר הדלת פתיחת לדי ©על כיון פועל, הטךמוסטט ©אין לשנות אץ אבל נהגו. ןכן מקלץ, ןל© הטךמוסטט, להפעלת הגוךםאו ההסקה או המזגן ©ל ©בטרמוסטט הטמפרטורה מצב את ב©בת

: • v T ־ ־ - V T T V J V ־ V : : ד V 1 : “ ־ T ־ ״ T ך

ןכדומה. התנור או המקרר מנוחת לדליק או שלכבה ©בת מערב ©בת ©עון לערך מתר נזז.

לערך אסור ב©בת אבל מסימת, ב©עה ח©מלי מכ©יר או ח©מל" J T ״ ־ : ־ * J * ־ J ־ J V V \ J T T J ״ P - T t

זעץ את כלל לכבה ©ל'א או ©כןנוהו, הזמן ל?ני ©לכבה ?ך שבת ה חשמלי מכ©יר ©ל תקע להכניס ?©בת אסור ןכן זמן. יותר ©יפעל או

אפלו הח©מל, מנורת את המדליק הכפתור את לסובב או ל©קע,ןמן. אחר לחור ןעומד ©בת ©עון לדי על מנתק הח©מל ©ןךם בשעה

ניצוצות. המוציא סנטטי בבגד ב©בת ולה©תמש ללבש מתר טז.

קצאהמבעיר ־ לט פרק191

בשונת רחיצהT - ; T s

גופו, לב או גופו כל לרחיץ חכמים אסלו מבעיר מגזרת יז.. . T • : • - M ; •״: T 1 5 ״ ״ T ׳

שבת, מערב שהוחמו במים אפלו לבד, ואיבר איבר פל אפלוJ T ״ ־1 •• T ״״ J T - ״ V ״• ־ V V ־ T '

בץ בכלי הם אם בץ טבתה, בחמי או ©מ©, דוד ידי על הוחמו ואפלו ואפלו אסור, ולה©תטף גופו על המים לשפך ואפלו בקרקע, הם אם

להחמיר. .י© חמץ, ?עט דהינו פושרין אלא חמץ מים כשאץח. לדו פניו כגון הגוף, מאיבלי חלק רק חמים במים ללחץ מתר י

בשבת הוחמו המים ואם גופו. כל את ירחץ שלא ובלבד ולגליו, סולדת ודד שאץ במקום המים את שהעמיד כגון ?התר, הוחמו אפלו

איבר אפלו בהם לרחיץ אסור חולה, לצרך נכרי ידי על שהוחמו או בו,בהם ©תע©ה מבלי הא© תם ידי על בשבת שהוחמו מים אבל אחד.

T “ • T V • ״ J - V ־ I ~ T ״״ T ״ ״״ V * J *״ T %״ V T

גבי על יום מבעוד שהעמיד! מים כגון לחממן, הגולם מעשה בשבת ©מ© ?דוד או ?בוילר ©נתחממו מים או ?©בת, ןנתחממו הא©

י׳׳ח פרק לעץ עץ במים, הה©תמ©ות ידי על ב©ול גולם )כ©אעו סולדת, t לידי הגיעו ©ל'א באפן ?חמים קרים מים ©עלב או ס׳׳ו(,

את לא אבל הגוף, מן חלק בהן ללחץ מתר סי׳׳ד, י״ח פרק לעיל עץאיבר. איבר רוחץ אם אפלו גופו רב

ט. התנור, בכיתל או הא© ליד הנגוב לפני ידיו יחמם לא ידו הנוטל י. . . j ד . - . . J ■ן . . . . . . T ־ T ״״ : V ־ - /

©הוחמו ?מים לדיו ?רוחץ דהוי בו׳ סולדת ה;ד ©אץ ?מקום אף אם גם חם( וו©מלי)ארד במתקן ה;ךם בנגוב י©תמ© לא ןכן בשבת, אחר התנור או הא© לחנו ה;ךם את לקלב מתר אבל מפעל, המתקן

r לחזץ מתר ןכן הנגוב, r הא©. אצל ©נתחמם אחר בצונן אינו אם לב צער לו ©י© כגון המצטער ןכן סכנה, בו ©אץ חולה כ.

או ©התלכלך תינוק ןכן הגוף, כל חלי ©אינו פי על אף מתלחץ©הוחמו במים ב©בת גופו כל את לרחיץ מתר יום, בכל לרחיץ ©לגל

©בת. מערב

asp192ה?ןכגה - מ פרק

מתירין, ן.י® חמים, ?מים עבת בליל לטבל לאשה או?ךיו ל® כא. צריף האי® אבל המקומות, ברב המנהג פשט להקל, ונהגו

עד מאד ?עט חמץ ®הם בפו©ךץ אבל בחמץ, יטביל !לא להזהרלהקל. .י® ,קרירות קצת מו־גי® ®הגוף

?מים ?מקלחת או ?;ם או בנהר גופו כל לו־חץ ®מתר פי על אף כב. ®רב ?יום ?גון מצטער הוא פן אם אלא להחמיר, נהגו קדים,

ל״ח פרק לעיל עץ במים, ל&זוט ואסור טבילה. לצרף וכן וכדומה,הים. או הנהר p ®יוצא לפני יפה גופו לנגב וצריף סי״ד.

J 1 * T J - ״• V T ״ : ״• T - T T - I . . . v

?סבון י!תמ® ®לא להזהר ל® ?®בת, להתתוץ ®מתר באפנים כג. ןכן שער, ?מקום מלחכף יזהר וכן סי״א, ל״א פרק כדלעיל כלל

על יךווץ שלא יזהר ןכן ס״ח, כ׳ פו־ק כדלעיל השער מסחיטת יזהרבמגבת להתנגב ומתר בידיו. רק אלא בגד או ליפה או ספוג ידי

״ ״ t ״ : : v v v t ״ ד \ :דד ״ ־ • ־ : • v ־ : : v

ןכן הנגוב, אחר יסחטנה ®לא ויזהר ס״ח, כ׳ פרק לעיל עין וכדומה,ןכ״ח. י״ד סעיף מ׳׳א פרק להלן עץ ערוב, ®אין ?מקום יטלטלה ®לא

» P1®

או פחמין, לעשות ה?בוי ?®עת פינתו אם ?®בת א® המכבה א.®צריף כיון ®הוא בכל תיב להבהבה, כדי הפתילה את ®כבה

v ״ v t ״ : • t : •• : ־ : ־ t ״• v ד : ד • ' t ן v 1t״ •

או ה!מן או העצים על חס ®הוא מפני המכבה אבל הכבוי, לגוף אבל פטור פחמין, לעעות ולא ?לבד הא® את לסלק וכונתו הפתילה

ותנור כירים או מנורה לכבות אסור וכן חיב. ולרמב׳׳ם מדרבנן, אסורT ־ : “ J T״ T : “ T : ' i T T ** ״ T : ־ : T * ־ * : •

ה/ סעיף להלן ןע!ן חשמלי,. הרבים, ?ך®™ המנחת מתכת ®ל או עץ ®ל גחלת לכבות מתר ג

קצגהמכבה - מ פרק193

?יצרף או פחם לעשות מתכון ©אץ כיון רבים, בה יזרקו ©לא כך פחם לעשות עץ ©ל בגחלת מתכון אם אבל המתכת, את )להק©ות(

מ©ום ©חלב אומרים .י© ׳לצךף מתכת של בגחלת מתכון ואם חלב, מרבים צוננין מים בתוכו לתן מתר חמין, מים ממנו ©פנה ומחם מצרף.

לצרף. מתכון ©אינו כיון להפ©יוץ, כך הדולק ©עוה( או )©מן נר נגד חלון או דלת לפתח ב©בת אסור ג.

?©עת בחוץ רוח ©אץ אף רוח, לכבנו שמא להם, קחב ?©הוא פותח אם להקל ל© הלחק ובשעת רוח, גורם הדלת ד?תיחת הפתיחה,

בחוץ רוח נו©בת אם לחלון, או לדלת קרוב הנר אין ואם בנחת. הדלת אוסךין, וי© לפתחם, פותר בחוץ רוח נו©בת אין !אם חם,1לפו אסור

או הדלת את לסגו• אפו בכל מתר אבל בזה. להקל ל© הדחק וב©עתבמרוצה לנרות סמוך ?©בת ?לעביר להזהר !ל© כמדו. החלון

ומוהירות.וכן ?כבה משום ?©בת הדולק מנר ©מן מעט אפלו לפיל אסור ד.

מהר. ©ת?בה ?ך הפתילה טון ה©מן את להטות אסור או וכדומה, גז ©ל בכירים הא© להבת את להנמיך אסור ןכן ה.

ח©מליים. ןתנור ןכיו־ים ??נורה התם או האור עצמת את להנמיךס״ו. ל״ט פרק לעיל ןעלן

©לסיר במקום נכרי אץ אם השלחן, על ©נפל דולק ©עוה ©ל נר ו.מחת המפה או השלחן לנער מתר השלחן, גבי מעל הנר את ©ם, לנערו לכול אינו ןאם דולק, כשהוא אפלו לארץ הנר את ולהפיל

?©היו ולוקא אחר, ?מקום ולבערו הנרות עם השלחן את לטלטל מתר ולנער לטלטל מתר ה©מ©ות, ?ין ןכדומה חלות גם ה©לחן על מנחים

ומתר ומ?עיר, ?כבה לודאי לנערו אסור ©מן ©ל נר הלה ןאם ה©לחן. גם ה©לחך על מנחים ?©היו אחר, למקום ?נחת השלחן את לטלטל

ה©מ©ות. בין ןכדומה חלות

היום לש כלל בדרך לכבותה, נכדי ואץ כשבת דלקה נפלה אם ז.את להפסיק מתר ולכן משתף, ?מלן ובפרט נפש, פקוח ספק בדבר

אפלו מתר כבות1? לכול אינו ואם סילקה את ולכבות החעזמל זרם כל באסור למעט ישתדל ו?!?!כבה בטלפון(. )גם אש מכבה להזעיק

לו ברור ואם זה. ידי על סכנה ליד עצמו יביא אל אך שאפשר, כמהT ־ ״״ ״ J ־ ״ T ־ 1 ־ י T J V V T ־ T ״״ : ־ J V ״ T

תורה אסור לעבר או א® מכבה להזעיק לו אסור נפשות, סכנת !איןאינו המכבה כל לו וייאמר נכרי ידי על לכבות ואפשר לכבות, כדי

- T ״״ : ״ ־ : T J V J ־ : ״״ : : * ; T ־ J ־ V

פי על אף !לבוא לקרותו לכול כאן מזמן אינו אם ואפלו מ?סיד, ערוך ^שלחן ועין לכמת. לו לומר אסור אבל כ!לבוא, לכבה !ודאי

דלקה. בו !פךצה ממקום וחפצים אכל הצלת בענלן של״ד סימן ליא שעדין בצד מים ל!פ'ך מתר וכדומה, בשלחן אש אחזה אם ח.

מים מלאים חרס וכלי זכוכית כלי להניח מתר וכן הא#, בו אחזהT T - S T״ ' ' ״ ! \T ״ ״ : ־ ״ ־ : J • : *״ J V V ״ •

הא&ז, את יכבו !בהם והמים האש מחים !יונבקעו כדי לאש, סמוךדשריתו הבגד, על מים לשפך אסור בבגד, או במפה האש אחזה ואם

J ״ T ־ : T T ־־ : ״״ T V V J T 1 ״ J - • ״ ־ V V ״ T * J

מתר. מ!קץ !אר אבל כמסו, זהו במים

»א רק3

א צי מו ת ה שו ת מר שו לר

חפץ המכניס או ,הרבים לרשות ידח’לי ?לש™ חפ׳י המוציא א.או הושטה או הליכה ידי על בין היחיד, לרשות הרבים מרשות

־ ״״ S 1 ״• ' * T -־ : • ״ - T J ״* : • T T T

הךבים, ?רשות חפ׳ז הזורק אי המו!יט או המע?יר ןכן חלב, ןריקה,ל אלכסון דהלנו אמות חמש !עור !הוא אמות ד על אמות ד !

אסור, אבל פטור אמות ד׳ עד מזה ובפחות חיב, אמה, חמשי ושלושהJ \ T J ־ ״ T ' ־־ T J ' T ״V - ־ T ־ :T T '

ד. סעיף להלן ןעלן לכ^חלה, מתר אמות מד׳ ובפחות

194 לךעות מרעות המוציא - מא פרק קצד

וכן האחר, ?ךעות ועידונו זה מךשות החפץ שיעקר עד חלב אינו כ. ויביח ד מתחלת שיעקר עד חלב אינו הרבים בו־שות הפמנביר

הניח ול;א עקר !אם החפץ, כעקירת נד!!בת גופו !עקירת ד, בסוף פטור בלדר, הגיח שחברו כגון עקר ןלא הניח או מלדו, ?טלו חברו אלאויניח טפחים ד׳ על ד רחב ממקום שיעקר עד חיב ואינו אסור. אבל

־ : T T : ־ T ־ J * V“ 1 י T T T ־ : T * :י­­

זו טפחים, ד על ד שהוא מקום על ד הוא כאלו נחשב אדם של וT ״ V ־־ T J י :T J V T T V T : ״

מר&זות ויוצא אוכל הלה אם ןכן חלב, חברו ?לד הניח אם !לכן ד, עלעד חיב ואינו ודב. בפיו, האכל להוציא וחשב הרבים לרשות היחיד

: • T ־־ ־ • ״ T * * ו V T • : ׳־ ד : • ד • T ־ :

אם אבל האחר, ?רשות כלו ןלניח זה מך&זות החפץ כל את !לעקר !יוציא עד חלב אינו ןכן פטור. ?פנים, עלץ ומקצתו בחוץ החפץ מקצת

או ?חיקו או ?לדו ?גון חפצים, מוציאים אלם !?ני כןךף החפץ את ו?!ערו ובאזנו ו?מ!־פקו ?פיו הוציא אם אבל בו, ןכיוצא כתפו על

אם ןכן ?כף, הוצאתן עדרף חל? בפיו אכלין הוציא ןאם פטור, ו?וץלו,חלב. ??יסו, מעות או חפץ הוציא

באמצע, דך?ים ורשות הלחיד לרשות הלחיד מן־עות חפץ הזורק ג.ל מקרקע טפחים ג׳ תוף החפץ עבר אפלו פטור הר?ים, רשות !

לר&זות הרבים ?דעות ?זררק הדין ןכן מ!הו. גבי על נח !?יא כיוןהיחיד לרשות היחיד מרכזות והמוציא באמצע. היחיד ורשות הרבים

T ״ ־ T - : ** * * 5 * J V T * T “ J ״ *J ־ T •

אסור, אבל פטור הרבינו ברעות לנוח עמד ולא באמצע הרבים ורשות*% V T * “ T : ־ : T ־ T J * * T ״ ־ T 9:״־ T T

ורשות הלחיד לרשות הלחיד מרעות ןהמועיט !חלב. אומרים וישכשהיו ודוקא טפחים, מעשרה למעלה הושיט אפלו חיב באמצע, הרבים

T ־ • V T : ־ ' ־ T ־ ־ " T : ־ : ־ ־ : : T ! T T ־ ! ' ־ : T V ! rT

הרעיות עתי היו אם אבל הרבים, רשות באירף הי™ רעיות עתיt־ %• : ״״ ז * t - 1 9 • - t : 1 v : • T : ״־ : \ ז

לרעות יםהרב מרעות המועיט ןכן פטור, הך?ים, ךעות צדי ?!ניפטור. באמצע, היחיד ורעות הרבים

T ״ ־ t ' “ : V T * T “ J

סעיף כדלעיל אמות מד׳ פחות הו־?ים ?רעות חפץ להע?יר מתר ד.לחברו ?ותר וכן אמותיו, ׳ י בתוף !עומד לחברו לתנו מתר ןכן א׳,

קצה לרצזות מרעות דומוציא - מא ךק9 195

196לרשות מךשות המוציא - מא פרי,קצי

הם אפלו לחברו וחברו אמותיו׳ ד׳ בתוך העומד האחר לחברו לתנו טלטל לא מהם אחד עכל כיון מילין, כמה עובר שהחפץ אף מאה,אמות מד׳ פחות חפץ לטלטל לאדם אסור אבל אמותיו. ד בתוך אלא

1 : t v ־ t ד ד ד :־־ ד t ״• ״• : ־ : : 1 v

או ולענוד אמות מד׳ פחות לטלטלו ולהמעיך החפץ, להניח או ולעמיד יותר יטלטלו שמא אמות, מד׳ פחות לטלטלו ולהמשיך החפץ, להניח

כספו וצרור עבת בערב בדרך היה אם אבל אחת. בהליכה אמות מד׳- V V : 1 V V ״ T -8 ־ ־ T • “5 “ ־ ״ T T *־ T . - :

פחות הרבים בךעות כספו את לטלטל לו התירו עבת, ונכנסה עמו עצךיך או?רים ניע בץתים, לנוח )ו3ע!ע ידי על אמות מד׳ פחות לחצר וכש!גיע קרקע, גבי על החפץ להניח או בינתים ליעב דןקא

יד. כלאחר בענוי לתוכה זורקו כספו את עם לעמר עיכול הראעונה- T ־ V T : • T V T ד• - ; . . . T J 1 : J

רעות :ר׳ו לאלי לרעות׳ מך&זות הוצאה לענץ .יע רעיות ע5אי יז♦ הלחיד רעות ,יאל יזו יי׳0? ומקים ?רסלית הרבים, רעות הלחיה

יותר, או טפחים עעחז עגבהן מחצות ג׳ מקף עהוא מקום התירה: מן טפחים ד׳ על טפחים ד׳ בעעור עטח בו דע מחצות, ד אומרים דע או עמוד או אמות ד תוך טפחים עערה המתלקט תל ןכן יותר, או

עהוא חריץ וכן טפחים, ד׳ על טפחים ד׳ ורחב טפחים י׳ עגבוה כליt ״ : v ד • ד : ־ ד : : * v : “ ד * • t : * t

ואויר היחיד. רעות הוי טפחים ד על טפחים ד ורחב טפחים י׳ עמקT : T ״ T : T T J * ־־ T J * : ־־ T ״ • ־ : ־

ק׳ גבוה הלוויד ברעות קנה נעץ ואפלו לרקיע, עד עולה הלחיד רעותתחים?י? י' לחב בו עאין אף אמה ו ע ר הלוויה ׳

™ היא ייזא י♦ ל ועוקים רחובות 2,ליל? ל עעובדץ ודרכים רבים ! באמצע עמחק?רץ )אף אמה, ט׳׳ז עךחבן לעיר, מעיר רבים בהן

יותר, או מחצות עלע להם ואץ מקרים, ואינם אמה(, ט׳׳ז עם ואיןדלתותיהם ואין לעער מעער מפלעים והדרכים חומה לעיר יע ואפלו

׳ ד • ״• ־ . . ־ - : - - . * T \ ; ״ t : ־ : t ד . 1 - . . . v

ויע בלילה, נעולים דלתותיהם ואם הרבים. רעות הוי בללה, נעלים“: : v------t ; • •• ; ־ • : ־ ־ t : 9 ד : - ־ ״ :

רעות דין להם אץ לתעל, ראויים אלא נעלים אינם אפלו אומריםJ * J״ ״ ־* T : ״ J T V ״ T * J *1 ״״ ' ״ I . v T :

אינו בו עוברים אדם בני רבוא ששים אין שאם אומרים ויש הרבים.T ־ • . . . . . I . . . y . . ״ ; T T . .

ם בו עונדץ !אין דאף להחמיר ולע הרבים, ךשות הוי ךבוא !!יאבל טפחים, י׳ עד אלא אינו הרבים רעות וארר הרבים. רעות

T J ״ ־ : ־ ״ - : T ״• ״ ־* T ־ V *ד ׳ . ד : ־

פטור. מקום הוי טפחים מי׳ למעלה: ־ ־ :T ״ T J * ״ " T T

ובקעה מהר לם בגין לרבים, הלוך !אינו מקום כךמלית: היא איזו ז.!אין או תקרה עליה !לע הרבים ורעות ,הרבים רעות וצדי

!אינן ?חצות ד׳ או ג׳ מקף !הוא מקום לכן אמה, ט״ז ברחבה והשטח בכלל, עד ןלא טפחים י׳ ועד טפחים מג׳ !גבהן כגון !למות,

טפחים מג׳ עגבוה תל וכן טפחים, ד׳ על טפחים מד׳ פחות ליא עבוT ״ : T 5 “ ״ * T J ״* T V־, : T *

י׳ ועד טפחים מג׳ !עמקו חריץ או ב?לל, עד ללא ?פחים י׳ לעדיותר. או טפחים ד׳ על טפחים ד׳ ורחב בכלל, עד ולא טפחים

; T * : ־ : •1 : t t : ' t ־ ״ : t •

מג׳ ןג?הו טפחים ד׳ על ד׳ בו !אץ מקום פטור: מקום הוא איזה ח.ד׳ על מד׳ פחות !הוא חריץ לכן לרקיע, עד אפלו ולמעלה טפחים

כרמלית או הרבים ךעות אויר לכן טפחים, מג׳ יותר ועמק טפחיםפטור. מקום הוי מהארץ טפחים מעערה למעלה

: “ I J *־־ ״: T J T T י* ״ T 1 T 1 V T T

מכרמלית או לכךמלית, הרבים מךעות או הלחיל מךעות הוציא אם ט.אסור וכן אסור, אבל פטור הרבים, לרעות או היחיד לרעות

: 'T J* ״ T “ ־ ־ ־ T־ :T J T T

חפץ להוציא מתר אבל בכו־מלית. אמות ד׳ חפץ להעביר מדרבנן או הלחיד ?רעות 151 ׳13’ליר? &ייתלר יא חידרי! ™5לך? פטור ?מקום מקום דךך החפץ להחליף אסור אבל פטור, למקום הרבים ?רעות

החפץ נח אם אפלו הפך,1? או הרבים לרעות ידח’לי תיע?ך פטוי לרעות אי הלחיד לרעות מכךמלית החפץ להחליף ומתר פטור. ?מקוםולע פטור, ?מקום החפץ נח אם פטור, ?קום דרך להפך או הרבים

אוסרין.בשבת להוציאם והאסורים המתריס דברים

: T ־ ״ \ T J • T ־ : T - : T

או הרבים ברעות ברגליו, לילך היכול קטן או חי אדם הנועא י.T T 1 ־ T , T ־ T •י ••T : • T : J I ־ •

נועא !החי פטור, הפך,1? או הרבים לרעות חידח! ?רעות !מוציאי

קצז לחטות מךשות המו־ציא - מא פרק 197

לרעות מרעות המוציא - מא פדה הצח 198ן ״• • ״ • : v v 1

היה ואם מדרבנן, אסור אבל במלבושיו, לבוש כשהוא אפלו ,1עצמ אתv - : 1 ׳• • :t v ן • ן t - 1 ' t ״ י ד ד ן ״ ז ו • ז

אם וכן הפיס. על חיב תשמישו, צרך שאינו בו וכיוצא עליו תלוי כיםT T T : ־ V • • V ־ ' • : ־ י T ־« י " : • ־ ־

כפות, או חולה שהוא גדול או כלל ברגליו לילך יכול שאינו קטן נושאV 1 T 1T ״״ T •י י " T V V T T 5 T J " J '

אחת רגל מגביה כשהוא ברגליו ההולך קטן בידיו לאוזיז מתר אבל חיב.• T T : VI V T \ T • I T ד r י “ ״ • 1 • • :V ; t j • ״ • V V ־ ־

שהגביה, רגלו דניח עיחזיר עד עליה וישען הארץ, על העניה ומניח״ - : T ־ T־ • : 1 V T T״ •1 I - V • T V T- • ־ •V : - ־ ; : ־ •

הארץ. על לגררו אסור אבל אחת, רגלו על נשען הוא שלעולם ענמצאאו בהמה מוציא ואם בעגלה. נתון כשהוא אמות ד ולהעבירו אסור ומ

J T T • • ־T : • 1 י ״• ; • I • 1 T V J • ״ : T

להוליכן בצדיהן לאחיז אסור ולכן ח;ב, נועאם, שהוא אף עוף או ויהמ׳׳ב פרק להלן ועץ ויתויב. אותם וישא :?ביה שמא הרבים, ברשות

סכ״ד.א. בו לצאת מתר תכשיט, או מלבוש דרך אלא משא דרך שאינו דבר י

1 V V T V T - 1 V V • • V T T ד \ • : ־ : ־ T . .

גבי על זה בגדים בעני אף בעבת לצאת מתר ולכן הרבים. לרעות* T J ״ ״ T J •1 ״ \ T T ־ : •״ T ״ ״ ־ J ״* T J ״ v ־ -

ודוקא בזה, הנאה לו עאץ אף חברו, לצךך בץ לצו־פו בץ זה, עתי ?גון זה על זה ללבעו דו־ך אץ ואם מלבוע. דרך כעמוציאו

איזה ביניהם מפסיק כן אם אלא אסור ולךמ׳׳א מתר, למוץ חגותת,וכפה גדול כובע כגון זה, על זה כובעים עני ללבע מתר אבל מלבוע.

* T •% T J • : : 1 •״ : ' V - V • T ־־ T * J T

וי׳׳ט. ט׳ץ סעיף להלן ועץ רגל. כל על אנפילאות)גו־בים( לכן!ניה. עמגביה אף אריך, מעיל לבוע ?עהוא הר?ים לרעות לצאת מתר י

ודוקא ?הליכתו, יעכבוהו עליא פדי המעל עולי את בת־ו את ממע לובע אינו ואפלו גדול. חלק ולא מהן ?עט רק כעמג?יה

מתוכן ;דיו מוציא לאינו גופו בו ועוטף כתפיו על נותנו אלא המעילעוליו. את מעט עמג?יה אף מתר, העתולים(, )דרך

p אסור פסולה, היא )דאם כהלכתה, מציצת בטלית לצאת מתר יג.%. T T ״• : • • T T ! • ! V V %. J • T T • 1 ״ : J

אם אבל מלבוע, דרך בה כעמתעטף ולוקא בה(, לצאת התורהבצעיף לצאת מתר אבל התודה. p אסור צואת, סביב כך מקפלה

: ״ ^ :T T ״ • : * T T \ T - : T - I . T T 5 •״ T ״ *

מלבוע. דרך דהוי פיון צוארו, סביב רק כרוך עהוא אף ?עבת

ת ממוציא - מא פרק 199 קצט לדעות מרעו» • . . •• • 1 V V

ד. ה3 ולצאת מלבוש בדרף הצואר סביב מגבת או חת9מט לכרוי מתר י\ J • 1 J * T ־ ־ * V V : * * 1 ״ V V J T ״ T : J ״• T

מלבוש דוץ דהוי כיון צעיף, עליו ?שיש אף הרבינו לו־שות צואו־ון על המנחת במטפחת לצאת אסור אבל אלקדץ, דש כצעיף,©בת מערב בבגד המטפחת את תופר ואם זעה. מפני עליה להגן החלצה

T J T \ ־* J *1 ״ T - V V •• V V - . . . . - v . . . . T . . . . . . T v T

ך על אם יוכן אוסרין. דע בו, לצאת !מתר אומרים ;ש תפירות !תי י אלסךין. דש מקלץ, ;ש קשתם, !ני לדי על לבגד המופחת את קשר

על לבגד חברה אם להקל .יש הךבה, נזלת לו שיש ?גון הןחק ו?!עתלהקל. אץ ?טחון, סכת או סכה ידי על ח?ךה אם אבל קשרינו !ני לךלהגן פונתו עכל אף הבגדם, על שלובשו גשם במעיל לצאת מתר טו.

\ T T *״ ! ״ ״ J V V V ־ - T J י ' ״ T ־ V ״־ T J I T 1 •״

הכובע. את לובש לאינו כו?ע למעיל !מחבר ואף הגשמים, מפנינילון כסוי עם לצאת אסור אבל הנעלים. על ערדלים ללבש מתר וכן

S 1 ״״ \ T ״ : • T J - • - • • ־ ! • ־ ־ ־ T T ן T •• י . . • I

!אין בצפוי מקלץ ויש הג!ם, מפני להגן כך ה?גךם או הכובע על והוא מדתו על שמקפיד ןכיון פוסק, !הג!ם ?!עה להסירו מקפידין

דרך לחשוב הכובע לגבי בטל הוא היטב, מהדק וגם לכובע רק ?יחדמלבוש.

את בהן להחזיק כתפיות או חגורה כגון לבגד המשמש דבר טז.בהם !אץ !יצא לפני ?בגד)ליבדיק התפורים כיסים או המכנסים,

מתר לנוי, שעשויים או הבגד את בהם שסוגרים כפתורים או דבר(, שוםT T ״ : ־ . ׳ V V T • : V ־ V V V ־ T \ : ״ ן

?צדו )חח:ה( חלפים כפתורים ?בגד תפורים לאם זה. ?בגד לצאת ?בגד התלויים כפתורים לכן מתירץ. ויש בהם, לצאת אסור המימי,תוית אבל בהם. לצאת אסור לשמוע ראויים אינם אם מדלדלת, בצורה

V V J \ J T J ' ״״ ״ I • J T ״ T T ״* T T - J V T ״

זה עבגד או החברה עם או הבגד סוג עליה עכתוב בבגד התפורה• V V ״־ T V T T V V V - T J •• ־ V V V T : V

ף או יהודי !הוא סמל או מעעטנז, נבדק מתר מסימת, לקבוצה !!;ל המתלה נקלע לאם בל. לצאת לתקנו, דעתו לאץ אחד מצד החליפה !ע בגד לכן בו, לצאת מתר כגון לק!רל מ!יחלת( )אל רצועלת ב׳ בל !:

בו, לצאת מתר לת?רל דעתו אין אם מהן, אחד לנ?סק לכדלמה, ?ממסיםבל. לצאת אסור לתפרל דעתו אם אבל

השער את ©אוספת או כפה בה להחזיק ראש בסכת לצאת מתר יז.\ T T ״• J ־ • : - ״ T ־ V V V V T ״ T r ״ ן

סכת או בסכה וכן השער. להחזיק קשת או בגכויות וכן הזקן, אומפתחי בה סוגרת או קשוריה בה ומעמדת בבגדיה התחובה בטחון

. . . . . j v v T ... r. T . . . . . . T V T J • T J " 1 T •

זפיךה1 על במחט לצאת אסורה אבל ס׳׳ג(, כ׳׳ה פרק לעל חלקה)עץלצאת ומתר חלקה. מפתחי בה סוגרת או קשוחה בה שמעמדת אף

־ ״״ : : ״ T V V T V •״ T V V ־ : V 1 ־ •י T T \ ד \ ן

יפלו שלא הגרבים בהן להחזיק נעים ענוהגות )בירית( בחבקים

200 לרשות מרשות המוציא - מא פרק רV V ״ * ״ : • :

ח. מערב לתפרן מחמירץ ויע בכפפות, מלבעות כעידיו לצאת מתר י\ T T ״• : T \ : T T V ״ : T ' : ״• - . . . 1 T : T : I ״״ V V

!ראוי המלבוש, לעתילי בכ?תוחם לחברן או לקערן או עבת,לזה. לחוע

V T T

ט. בריאעו, היטב מהדק עאינו לכדנמה( )מגבעת בכובע לצאת אסור יבעודו הרבים ברעות אמות ד להליכו ויבוא ברוח יעוף עמא

T 1 T T V ־ J T J־* ״ : • T “ י J

בכפה לצאת מתר לכן מתר, הכובע, מתחת כפה לו אץ ואם מדו, אף בו לצאת מתר כובע, בלא בדחוב לילך דךכו עאץ חעוב לאדם

לעיל לעץ הכובע. תחת כפה לו ע:ע לאף בראשו היטב ?הדק עאינו ב׳ כגון ראשה, על כסויים ב׳ עם ללך לאעה מתר לכן ס״כ. ל״ו פרק

הפאה. על כובע או מטפחותT ־ ־־ ־ T J ״

מחפה עאינו במנעל או רגלו, ממדת עגדל במנעל לצאת אסור כ.T ••ד : * : v T ״ : ' : ־ - . . ■ך : T ״ ״ ״ . V \ : ״

לצאת מקלץ רע מאחריהם, הפתוחים בית בנעלי או מלמעלה עור אלא בנעל, קעור אינו עבה שהשחר בנעל לצאת אץ לכן בית. בנעלי

במעיל הדץ לכן קעירה. אל תפירה ידי על לנעל מחבר העחך כן אםלצאת ומתר בה. לצאת אץ בה חוגר אינו דאם חגורה בו עמעחלת

J V V : \ V־ J T * ״״ ״ T ־* 7 1 ״ T T \ T . .

לנעילה, נח שיהא כדי בד או גפן צמר או סאה בתוכן עןתן בנעליםס׳׳ג. כ״ו פרק לעיל עץ ?עבת, בד או גפן צמר ללזתך לא אבל

א. הדם, בו עיבלע לנדתה עהתקינה מוך עם לצאת לאעה מתר כ\ T ! ״ X T•• 1 ״ J * V ״ J T ״ V T T ״ T ־ ־ T '

כדי אותו עמה אם אבל ויצערנה, בערה על י&ל עלא כד: *• v ״ • : T T * • ־ :V ד T T . T “ J . . .

לה קשור הוא אפלו בל לצאת אסור ?גליה את הדם ילכלף שלא במלף לצאת אסורה וכן יום(. )מבעוד לגגדה דבוק הוא כן אם אלא

טהרה. ה?סק לצרך נה1שנל דחוקה. כשהיא ודוקא המכה, גבי על שנתונה בתחבשת לצאת מתר כ

\ T T ־־ : ״״ : T : V V ־ ־ ** ־־ ־־ V S ,T ; • : ' T ״

אסור אבל בדים, ושאריות מסמרטוטים שעשויה 1א לכף מיחדת: T - t V 1 T ״ J ״ .״ ־ I •״ ״ - • ' J־ T T

על מגנת היא כן אם אלא המכה, גבי על שקשרה במטפחת לצאתלצאת מתר וכן שבת. לפני כן בה עיצא ודוקא י&רט, שלא המכה

״• T T \ 1 ״״ : T ־ ״ : י 1 *״ T T T V rT : ־ J ' י* T ״ V T “ ״

הכואבת, ?אןנל !?תן גפן ובצמר המכה, על המשוחות משחות במיני !?תן )ת?לין( ובצפרן מלח והגרגיר ובפלפל באזן, כ!מהדק לדוקא

טבעות או ו?סתימלת תותבות ו?!נים ?לאכותית בשן וכן כואבת, ?!ן ?!לאכותי באיבר וכן זמניות, רק !הן אף ה!?ים לי&זור בחל לחוטי

לל־פואה. העשוי לכדומה גב חגורת או !בר בחגורת לכן )פרלתזה(.JD מקל, בלי לילף ;כול !אינו זקן או מחליל !עמד חולה אל חגר

דק עמל להללף בלעדו לילף ;כול אם אבל במקל, לצאת לו מתרסומא וכן בו. לצאת אסור ההליכה, את עליו ולהקל עליו לסמף כדי

- «- • T T T ״ : ״ ״״ : v T T ** T J T T •* : ־ 1 ״״ T

מ!לגת או חלקה ?דו־ף ללכת !חושש מי לכן במקל. לצאת אסור לילף, !אינו;כול דגלים ולכה במקל. לצאת אסור עזליק, !מא מח!ש

חשמלי בכפתור יגע &זלא ובתנאי בידו, כשמנענעה בעגלה לצאת מתר* ד \ * ד ד ד * ״ : ז ד : : ־ : v : ־ ז • - : - : ־־־ : ־ • v ־ : ״ ' :

בפעמון :צלצל !לא לכן !בת(, מערב !בל הח!מל את לנטרל )ורצוי&זום בעגלה או בכיסל אל בידל ישא לא וכן ברחוב, לצלצל המיחד

ז ־ \ ד • : ד : ד • 1' : ד : : ד • : -

דבר.ד ד

ב אסור לכן ערוב. !:&ז ?מקום אף אלפנים על לרפ לו אפ!ר אם אפלו מגע, ועדשות רא;ה במ!קפי לצאת מתר כד.

!הם כיון בחוט, לק!!ךם צריף ואין ,בלעדיהם קצת לראות ובמ!קפי קו־יאה במ!קפי אבל !יפלו, כלל !כיח ללא היטב מהדקים

הרבים. ברשות יסירם שמא לצאת אסור שמש,v v ' ד • • • - ד : • ״* ״ : ד v ד

רא לךעות מךשות המוציא - מא פרק 201

202 לרעות מרעות המוציא - מא ®רי! רב1 V V ־ • : : י

לעץ 1א לרפואה הצואר סביב שתולים עשבים במיני לצאת מתר כה.\ T T *י J • ־ •״ : T ״ V .״ J ״ ------T ״ J T I 1 * ״

שהטמיע או ממחה שעשאו האדם דהינו ממחה, בקמיע וכן הרע, באבן לכן ,יחלה, שלא עליו הנועאו לבריא ץ3 לחולה בץ ממחהתלוי כשזה דוקא זה ובכל תפל. שלא מעברת לצרף הידועה תקומה

v \ ן v 1 : ד : ־ ד 1 v v ״ ־ : v t ד : t : ־ v v

כשהוא בו לצאת אסור אבל לבגדו, שמחבר או זרועו או צואח סביבJ ־ ״ V : ** T T T “ • J * : T % J V J T

לקשוט. העשרה ןשךשךת יקעתו לא וכן מיו, בכף או בכיסו את מסירין אין אם אבל הךבים, לרעות קזעון;ד עם לצאת אסור כו.

הרי לעין, שנראה זהב עעון כגון פועל, כשאינו גם מהה־ השעון בכיסו הוא אם אבל מדו, כתף כשהוא ולוקא בו, לצאת ומתר תכשיט

לצאת אסור שלאיש אומרים ויש אסור. בצוארו, או בבגדו שתלוי אוT V : • : : ״ J T T ״ T T * J V . .

עבידיהם, האזקים עם לצאת לאסירים ומתר מדו. כרוף הוא אפלו בוצוארם. סביב בשרשרת התלויה זהוי בדסקית לצאת לחילים מתר וכן

T T ־ * : V V : ־ J T : ־ ״ 1 • : ״ : ״* T ״ T ־ : T \ 1 ״* :

הצואר, סביב בשרשרת או בחגורה התלוי מפתח עם לצאת אסור כז.T T ' ־ ־ T ״ ״ ״ • ״ : T : ־ : J V V ־ ־ ״ T '

הצואר סביב כסף על בעךעךת ותלאו מכסף עשוי המפתח ואםכעמוציאו ודוקא מתר, ולרמ״א בו, לצאת אסור למוץ בו, להתנאות

' J ״ T T J T : ״ : T \ T J T J “ T T ־ : T״ : V

תכעיט. לעם הפתח צודת ידי על מ?!פת שהיא כגץ ערוב בה ע?תקנת עיר כח.

נבדק והערוב סמכא, מבר העגחה זה על ויע חצרות, וערובי•״ ' ״״ T 1 : * *״ T : T : “ ־ * T T J ־ V ־ :

לכל ונמן ראוי אבל זה. על לסמיף מתר פוסקים כמה לפי שבוע, בכל להוציא ולא זה, ערוב על לסמף עלא למצוות עהגיעו ואעה איע

:ע פוסקים והרבה מרן עלדעת ובפרט בךחוב, חפץ עום ולטלטלעל אלא הפתח בצורת נתרת עאינה הרבים, רעות דין עלנו לרחובות

T V J T ״ ״ V V • T •• V • ” T I : ־ ־ V ־ T V

ר. סעיף לעיל עין מסביב, חומה יךט. וכן מדרגות, לחדר מהבית או לדירה מדירה חפצים להוציא אין כ

חפצים ודוקא מדךגות, החדר בתוף או לחצר מדרגות מחדרלטלטל מתר חצרות, ערוב עעו הבנץ דרי לאם המת, בתוף עעבתו

שלא מאד ויזהרו לחצר, או מדרגות לחדר מהבית או לדירה מדירה״ ־ ־ - • — •• t • ; ד • • ״ : T v ״• * . •• ד !

על סומכץ אינם !הם אף בעיר, ערוב יש אם חצרות ערוב על יבךכו !בת ?וחללי או גויים בדן באותו ואם,יש כ״ח. סעיף כדלעיל זה ערוב

עד חצרות הערוב מועיל אינו בערוב, מאמין !אינו מי או בפךהסןארעותם. מהם עיע?ר

ת מקצז! דיני - מג ®דין 203 V y y • •• ץ «• V

מג פדלו

בחל, עושה !הוא כדו־ך ב!בת דברים מקצת לטלטל חכמים אקזרר א. !מלא?תו ?לי א. הם: ואלו מקצה ?הלכות סוגים כמה וי!נם

מקצה ד. כיס. ח?ורון מחמת מקצה ג. לאסור. !מלאכתו כלי ב. להתר.מקצה ז. מצוה. מחמת מקצה ו. אסור. מחמת מקצה ה. גופו. מחמת

בסיס. מחמתע מקצה בדיני מאד לזהר ויע ניע מלאוריתא, דהוא אומרים !י

ןאוךיתא. כעץ חמור דהוא אומריםתו פלי אכ מל >התר ש

לה!תמש !מ:חד ?לי דהינו נלל, מקצה אינו לוותר !מלאכתו כלי כ. כסא, כר, מלבוע, ו!ת;ה, אכלה כגון ב!בת, המתר תעמיע בו ומ!תמ!ים לוותר בו העמוע רב אם ואפלו בזה. וכיוצא !לחן ספסל,

?מדה ולוותר לאסור ל!מוע הכלי עומד אפלו או לאסור, לפעמים בוכדי או מיד, בו להעתמע כדי לטלטלו ומתר עבבית, סלם כגון עוה

T T ; ״ \ V T * ־ * ’ \ i : : “ : T •״ • • ־ : ״ : T י :

לעמת ?די ואפלו מקומו, לצרך או יותר, מאחר ל!מוע מוכן !יהאלטלטלו. מתר יתקלקל, או יגנב או י!בר !לא

להתעסק !לא לזהר צךיך ולכן לטלטלו, אסור צרך עום ללא אבל ג.

204מיןצה דיבי - מג פרקרד

צרך לו אין אם לכאן, מכאן ולטלטלן בכלים וכדומה בסעודה מדיום קדש וספ־י ומש^ה מאכל אמם מיל. זה בטלטול מד לתכשיטץ, ו

צו־ך. שום ללא אפלו ?שבת לטלטלן מתרלאסור שמלאכתו פלי

הוא ואפלו לאסור, מלאכתו שריב כלי דהינו לאסור שמלאכתי כלי ד.עלץ בו עשה ליא ואפלו נגינה, וכלי שופר כגון דרבנן אסור רק של שמוש גם בו מ!ת?שים שלפעמים אף לכך, עומד רק מלאכה

מספרים, מסרק, סמל, מסמר, מחט, עט, מברג, ?בת, פטיש, כגון התר, )שאץ כסף או־נק שלפון, מדריך גפרור, שלה, והמכסה ריקנית קדרה

נ׳׳ט. סעיף להלן ועץ כסף(, בו פטיש כגון בשבת, המתר תשמיש מ להשתמש כדי לטלטלו ומתר ה.

בגופו)באפן שנתחב קוץ להוציא כלי מחט אגוזים, בו לפצח כלי שניו. בו לחצץ גפרור סי״ב(, כ״ח פרק לעיל עץ דם, מוציא שאינו להשתמש אסור הכי לאו לאי זה, לתשמיש התר כלי לו כשאין לללקא

?גון ה?לי, שם שעומד במקום להשתמש כלי לטלטלו מתר וכן בו. לו מפריע שהוא או שם, להשתמש צריך להוא השלחן על מנח שהפטיש

וכן למפה, צריך והוא המפה על מנח שהוא כגון נ!ס;ם, למקום להגיעאסור אבל שתחתיו. הבגל את לקח כלי כמסה מהדקי להוציא מתר

\ J T ״ J ״ : ־*J T * J r ־■ ״ ״ T J * V V V “ V ־ : T T

או ישבר שלא כלי או בגשם, או בחמה יתקלקל שלא ?לי לטלטלו ??לי להשתמש צריך לאם בזה. למוצא בחצר ש!כחם אופנים כגון יגנב, לצרך לטלטלו מתר וכן שמירתו, לשם גם כעת לטלטלו מתר ןמן, לאחר

מ. לשמוש ולא הכלי לשמירת כונתל שעקר אף בגופו שמוש מקום ?איזה ולהניחו לטלטלו מתר מקומו, או גופו לצרך נטלו אם ו.

שניה, ביל הלוכו בלרך לתנו אסור זו ביל נטלו אם אבל שירצה,V ״ : T “ J ' V ״ : T T : T 1 ״ V V I J ״ : J T ״ T

צרך ללא בידו ונטלו בשכח שגם אומרים יש חדש. טלטול נקרא שזהT1: • V V ״ : I V ; T J T : “ T : - V * : •• T T

אוסו־ין■ ויש שיל^ה, מקלם ?איזה ולהניחו טלטלו1? מתר ומקומו, גופו

רהמקצה דיני - מג פרק205

לת־ו בא אפלו גופו מחמת או כיס חקזרוין מחמת במקצה אבל בזה.מ;ד. להניחו צריף שבת, !הגיע ןשכח שבת מעו־ב כגון ?התר,

לסלאכת כלל בו משתמשים לאין אסור למלאכת רק שתשמישו כלי ז.ל אויר משאבת פנס, מצית, כגון התר, :ש בזה, וכיוצא אופנים !גופו ?יצךך אפלו לטלטלו ואסור גופו מחמת במקצה !דינו אומרים

ומקומו. קדרה ?גון לו, המיחד התר דבר בו !מןח לאסור !מלא?תו ?לי ח.

מתר וכדומה עוגה בה עיש אפיה תבנית או תב&זיל, בה עיעV״, T ־ * : ־ ' * : ־ * T \ V ״ V T ״ : J T T

דבר בו מנח אם אבל והעוגה. התבשיל אגב לצל מחמה אף לטלטלוT *J : * : ־ * “ “ •״ : T ־ ״* 1 ־ : : • : T T ״ \ J T ־

המתר, חפץ !אר או ?כר בה !הניח קןךה ?גון לו, מדוד !אינו התר מתירין, ו:ע ומקומו, גופו לצרף רק אלא לצל מחמה לטלטלו אסור

מרבה. בהפסד לא אם להחמיר רש אומו־ים וי&ז לאסור, !מלאכתו ?כלי !דינם או?דים :עי תפלץ ט.

!הם כגון להקל, י2:? הדחק ובמקום להתר, !מלא?תו ?כלי !דינם כגון מקומה לצרף לטלטלן מתר עלמא לכלי אבל ??זיון. מנחים קר,1בב ?שבת מהכיס הטלית להוציא !צריך או במקומם, לי!ב !?דף

מקומם, לצרף דהוי הטלית, על !הן כגון התפלץ את גם !מטלטל אףלטלטלן אסור ?:דים, התפלץ את לטלטל מ?לי הטלית למשף ;כול ואם

הטלית. את י?!ש'ף אלאפיס חסרון מחמת מקצה

שלא ומקפיד יפסד, או יפגם שלא עליו מקפיד שאדם כלי כל י.T : ״ %* V I T . r . - T T י T * •• T ** - ״ ״ :

מחמת מקצה נקרא !יתקלקל, מח!&ז אחר ת!מיש בו לה!תמע !ל ס?ין ?גון ו?קומו, גופו לצרף אפלו לטלטלו ואסור ?יס חסרון

עט קצ?ים, !ל ס?ין ס״ז(, מ׳׳ז פרק להלן )עין מילה !ל או !חיטה מעטפות ריקה, מחברת סופר, !ל קלף לכתיבה, העומד חלק נ;ר נובע,צ׳קים, מםחךים, ומכת?ים ח!בונות ל!מוש, העומדים דאו־ ובולי

בוס1ט1א על כרטיסיה דרכון, זהות, תעודת עוץ, ונ;רות כסף עטרות כלי בבגד, נחלו לא שעדין ציצית חוטי ,לתפירה שעומד בד וכדומה, ־קוךדר,0טיי מצלמה, טלפון, פטיפון, ?גון להלן( )עין עדינים חשמל ליא )אפלו מזהב או מכסף יקדים פמוטות מחשב, כתיבה, מכונת תיו,

ודעתו שנתקלקל או עובד שאינו r שעון עבת(, באותה בהם הדליקו ח!מל ?לי ?כל מחמירין ויע ?יס. חסרון מחמת מקצה הם הרי לתקנו,

כגון ?עבת, התר עמוע גם לו ע:ע ממה חוץ וכדומה, מאורר ?גוןומזיגתם. מים לעמוד גם עעומד חשמלי קומקום

א. עך?ו מחמת מקום לו קובע אדם אם להתר, עמלאכתו כלי אפלו י אומךים .יע יתקלקל, עמא מחעע לטלטלו עליא ומקפיד הרב

קיר, עעון ?גץ לטלטלו, התר כל ואין ?ים חסרון מחמת ?מקצה עדינו העובדים עדינים ץכוכית וכלי אקוףום עליה, עמקפיד אמנותית תמונה ?לי יתקלקל, עמא ממקומו מלטלטלו נזהר עאןם כבד ארון לנוי,

פסח בערב מצוה על מצה הענה, עבתות עאר במעך פסח על סעודהV V T J ־ V T “ T T “ : • T ; 1 V V J ״ : V V V J T *

בעבת. עחלT V : ״ T

. ג לצרך אפלו בהם להעתמע שלא ומקפז לסחורה העובדים כלים י מחמת מקצה הם הדי בעבת, מתר שתעמישו ?לי עהם אף עצמו,

?די כלי קנה ואפלו סעודה, כלי ועאר וסכו׳׳ם צלחות כגון ?יס, חסרון ואם הסכות(. חג )לפני לסחורה העומדים אתרוגים לכן ?מתנה, לתנו

כיון לאחרים, עמעאילו אל לצרכיו בסחורה מעתמע הוא לפעמים* : T * . . . . v : י T : ״־ . T T - . . ״* T״

הקדע ?תבי אבל ?יס. חסרון מחמת מקצה הוי ליא עליו מקפיד עאינולהעתמע על'א עליהם ומקפיד לסחורה העומדים אף ומעקים ואכלים

T TJ T ״ • : *r 1 ־ T } ״ י : T • ף • - • V V •• ו ״ ־ ״ : • :

כדלעיל מצוה ומצת כדלעיל מאתרוגים חח לטלטלם, מתר כלל, בהםJ • XV•• 1 T I J “ ! T \ T J V T ״ ------ •• : ״ : J • J T ״•

י״א. סעיף נוועב לא מקפיד, אינו הוא אבל .עליו להקפיד עדוץ דבר כל יג.

לכל מקצה הוי עלץ, מקפידים עהבעלים לדבר מקצה. לגבעהעולם.

206 מקצה דיני - מג רק8 רו

T. במחשבה( )אפלו יום מבעוד שיחדו כים חסרון מחמת מקצה לטלטלו. מתר בעבת, המתר קבוע לתשמיש

• : ־ ־ ״ : rT 2 \ ״ ״ T \ 9 T * J T 2 2 ־

גופו מחמת מקצהמיחד ואינו בהמה 1א אדם למאכל ראוי ואינו כלי שאינו דבר כל טו.

V T T T״ • T T 2 *2 ״ * 1 * 2 T •• J 2 •״ T2 ״״ \ T

לצרך אפלו לטלטלו אסור י׳׳ז(, סעיף להלן )עץ תשמיש, לשום עצים, למץ; העומדים בלוקים אבנים, צרורות, כגון מקומו, או גופו

TV? להלן ו3) חיים בעלי מת, אפר, עפר, חול, מעות, בחל, חתיכות לזהר צךיף ול£ וכדומה. גבם סיד, מלט, דבק, צבע, נוצות, כ״ג(, ןכן הזלת, בו לסגר אי כלי לכסות אבן או עץ חתיכת לקח שלא

י׳׳ז. סעיף להלן ועץ שנע, בו לחצץ לכף( יחדו קיסם)שלא לקח אסורוארז אדמה תפוח כגון אדם, למאכל ראוי שאינו דבר וכן טז.

2 •• 1 T T • • ! “ 2 T •• V T T' ־ ־ 1 ״ !’ V 2 T T

חי ודג מבעלים שאינם ותירס ושעועית וגריסים וחטים וחצילים- ן \ T ״• V T י 2 ״ 2 ״ ״ 2 ״ ״ 2 . . - 2 T 2 ״ T

ע ובבער גופו, מחמת מקצה הוי מלחוהו, עליא להקל רע מחלקת חי: P}בשבת. ש!פשיר עהות ואץ קפוא הוא כן אם אלא הדחק, בעעת

מחמת מקצה הוי בעול, בלא ךאויים עאינם וכדומה ?לק ואבקות קמחגופו.

אומרים רע במחעבה, )אפלו יום מבעוד עיחז־ו גופו מחמת מקצה יז.\ 2*V • - ן . . %• •2 * *I • ׳ • • 2 ־ 2 : •J T T ״

בעבת המתר קבוע תעמיע בו להעתמע בפיו( שייאמר עצתךp אם אלא מועיל, אינו אחת לעבת יחוד אבל לטלטלו, מתר )לעולם(,

2 T - : T • I ' 2 2 “ 2 T \ ' T ״ ״* ־ ־ V. . . T V 9

עדרך לתעמיע יחדו ואם להעתמע. עעומד המוכיח מעעה בו עעהv “ ! • T T • 2 ״ •2 • 2 ״ : ״• • ״ •I ״ 2 ־ V V V י

או הדלת, בו לסמך או אגוזים בו לפצע אבן עיחד כגון בו, להעתמעויע בלבד, אחת לעבת ביחוד ד וכדומה, צואה בו לכסות חול יחד

2• 2 T 9 ״ V 2 ״ 2 ״ “ T - -

ואם להקל. :ע הצוץ ובמקום לעולם, יחוד צריך בזה עגם אומריםאפלו לטלטלו מתר בו, להעתמע עדרך בדבר עבת מערב בו העתמע

״ ־1 2 2 ־ T 2 % • 2 ״ V V V T T : T 1 2 ״ V V ״״ .

בעבת. גם בו להעתמע חעב לאT ־־ J: “ T ־* ״‘“״ J

ובהמה, אדם למאכל ראויים עאינם ועצמות פוזת וגרעיני קלפות ♦1ידr ״־ ............................: * 2 ״ 2 : V T ״״ J T * ״ :I,• T •״ T T 2 ־

רז מקצה דיני - מב פרק 207V V ״ • •• \ V

הוי בהמה, תל ?גון קןשות ועצמו׳ת וביצים אגוזים קליפי ?גוןבהמה שאין אלא בהמה, למאכל שראוי דבר ואפלו גופו. מחמת מקצה

.J T V T T * **! “ - T ־ V T V T ** J - - J ״ ״״ : T

אמנם גופו. מוןמת מקצה הוי בהמות, לו אין וכן מקום באותו מצדה )עין בצלחת, נדד ולהניחם מפיו ועצמות וגחיינים קלפות להוציא מתר מחמיךין ויש ,rr? לטלטלם אסור כך אחר אבל ס׳׳ב(, סעיף להלן

מן בהם שנשאר וגךעינים וקלפות בתיו. בו לגע בלי מפיו שיןךקנוב!ח או בעזר בהם שנשאר עצמות וכן לאכילה, שראוי דבר הפרי

* T V T T • S ״ * T T V T T J * V T “ • J T

לטלטלן. ומתר מקצה אינם לאכלו, דעתו ©אין אף לאכלו, שהדרךV ־ T : 1 V V : ״ ״ V •־ 1 ״ T J J : ״* T \ ״ :r T ; : - J T \ V

ט. או )הךקיבו !נתקלקלו ?גון אדם למאכל ךאויים !אינם אכלים יבהמה למאכל ראויים הם אם החמיצו(, או התליעו או העפיעו

J V ״ : ״ ״ * J V ״ ' ' . . . . . - : T

סעיף כדלעיל בהמות שיש במקום ודוקא מקצה, איש להם, לתנם ודרך1 V V J ״ V T T J . ' •״ J V , \ T ״ T J״ V 1 J T J* I . T ״״ I ״ J ״* J ״

מלח בלי תפל דג כגון תקון, אתר אדם למאכל העומד אכל אבל י׳׳ח.T V T •• : • 1 ־ r . - - T T/ . י T T ״ : ״״ V -

בטלטול אסורים מרירותם, מחמת לאכילה ראויים שאינם מרים ושקדיםJ ״״r ״ T ״ J T ** V 4 * ״ r T . . . . . . . . . T . . . .

בהמה. לאכילת שראויים אף- v I . . . . - ; •״ T

כגון גופו, מחמת מקצה הוי ובהנאה באכילה האסורים מאכל דברי כ.־ ־ • T ן T - ־ ־ • ? T T ״ : “ J “ T - ף ,% ״״ V / . ן

פרות הפסח עליו !עבר וחמץ ?!בת(, או טוב )?יום בפסח חמץעוף מ&ר )אבל בחלב, שנתבעל בהמה ובשר הכרם, וכלאי ערלה

T J T : ־ ״״ ? ״V V ' : ־ J *״ J * V T ־ ** S T T I־I - • T

כיון בטלטול מתר חלב, עליו שנשפך בהמה בער או בחלב שנתבשלT T J V : ״״ : ־־ l T . . : . : J .% / J J J T I - ; . v T

בעליו שהדיר ומאכל לשמוש, ראוי שאינו שעטנז ובגד במאה(, שמתרT T - J * I \ V ' ׳ V - v v־ ־ “ ' ״ J T ״ : V T ״ • : T T

רק אסור ואם בטלטול. אסורץ העולם, כל על ואסרו ממנו הנאהT T “ t ״ V ־ ! T T ־ T ־ T ' 1 ״ : • ; • • r - f

ותרומת תרומה כגון נכרי, או בהמה לאכילת עומד ואינו באכילה- . t - - . . . . . t ״* J T T י : * T J :

דבר לאף מקצה, זה הךי הזה ?זמן בא?ילה !אסור ביון וחלה, מע!רממנו הפרשו שלא מחמת טבל כגון העבת אחר לתקנו עאפער

r : - : t ; v v “ “ ־ ־ v v 1 : T •״ - v . • : ץ ... - ן

בטלטול. ואסור מקצה זה הרי חלה, או ומעערות תחמותא. מתר, יהא העבת עאחר אף העבת, מחמת באכילה האסור דבר כ

T T T T *.״־“• T - “ ־ T ' 1 ״ V ־ • ־ ־ T : *״ *% T

וענפים ועלים פרות בעבת, ענולדה ביצה כגת בטלטול, אסורJ : 1 ״ : ' J *־ T : V T ־ : “ T : ' T * ־־ : T *

208 מקצה דיני - מג פרק רחv V ״ \ ״ : v

רטמקצה דיני - מב פרק209

מפרות או מענבים מאליו שיצא משקה בשבת, נכרי שתלשן או שנעזרוJ T 1 T T : V : T V * : ־ T ' ־ : V״ T T V *י ** T . . T . . . .

שנחלב ולב סט״ז-סי״ז, י׳׳ג פרק לעיל עין לאכילה, עומדין שאינם סעיף שם ?רן חליבה, מכונת או נכרי יך על כגון בהתר אפלו ?שבת

אף בטלטול אסורים הנר, מן שנטף או שכבה בנר שנ!אר !מן ט׳,ו?קומן. גופן לצרף

!הרי מתוקה, !היא אף אחד לכל מקצה היא הרי תרופה כל כב.אפשר ואם לטלטלה, מתר חולה ולצרף בה, לה&זתמ&ז אסור

T J : “ I T \ V 1 V : T , * • : • J T : ״ T : V

ומוזר מקצה אינה יום מבעוד חולה ודה ואם שנוי, ידי על יטלטלנומקצה. הוי ועכברים לזבובים המות וסם לטלטלה.

ומקומן, גופן לצו־ף אפלו לטלטלן ואסור מקצים הם חיים בעלי כג. אותם !מגדלין אף כלים, ישברו שלא כדי הפסד ב?קלם ואפלו

או הכלוב עם לאף וכלבים, ודגים צפרים כגון לשעשוע או לנוי כיון אכל ל?ניהם לתן מתר אבל לטלטלן. אסור !להם האקוריוםשלא ובלבד לכף, צריף אם מדיו להאכילן ואפלו עליו, !מזלנותן

יטלטלו• לדלקא לכף, צריכים הם אם אותן מדדין ועוף ודה בהמה כל כד.

בצואוץ !אוחז דהינו דדחיד, בר&זות כגון לטלטל !מתר במקום בערן .יגביהם !לא ובלבד שילכו, רגליהן ומנענע ומסיען ובצדדין אסור ןתרנגלת לטלסלן. ואסור הם דמקצין הארץ מן רגליהם שיעקרו

אבל מטלטלה, ונמצא הארץ p עצמה שמגבהת מפני לדדותה אפלוT ־T : : : T J * : 1 V T T 1 • T ' 5 : “ ״ : * T “ : • ־8

כדי כגון לצרכה ודוקא שתכנס, כדי בידיו מאחוריה לדחותה מתר\ T : * T ־ ״״ : T T J T V : ״ V י T־ : ׳ ״ : T״ P . T : T J :

ועץ הרבים. ?רשות ואפלו !ברחה, כגון הפסד במקום או להאכילה,ס׳׳ד. כ״ז פרק לעיל

לטלטלם ואסור מקצה, הם הרי מוץ לדעת לצעצועים משחקים כדו. לתבן אל בהם לה!תמש או בדום לשחק כדי גופם לצרף אפלו

ממה )חוץ לטלטלן מתר הו־מ״א לדעת אבל מקומם, לצרף או לקטן

210מקצה מני - מב רק8רי

ל עד ולקטן לאשכנזים. גם להחמיר וראוי כדלהלן(, לקטן גם !אסור ג רעש, שמ&זמיעים אף ,לספרדים גם בהן ולשחק להקל ,יש מצוה בר

1א ורע!ן, ומשרוקית פעמון כגון קול להשמעת מעודם הם אם אבל או אש, ניצוצות מוציאים !הם או בטריות, ידי על פועלים !הם

לקטן גם אסור הברגה, או חזקה תקיעה ידי על להרכיבן !צריךוחמר בפלסטלינה לכיר להם אסור וכן אשכנז, למי גם בהם לשחק

. V T r ״ •״ : ' ־ ־ •״ : • ־ V T T : ־־ : ״ ״* ־ : T ** J T * T

וכדומה.ל בין וצואה קיא כגון ?טנף דבר כוי. ל בץ אדם ! תתגולים !

במקום נמצא אם מת, חתול או עכבר וכן בזה, וכיוצאאף עוברים, אדם עבני ברחוב שנמצא או עליו, ומאוס בו שמעתמ&זים

V־ : • V T T T׳ S ״ : I ״ : V : *״ T T : * ' ' ־

על י&ז אם וכן כלי. ובלי מדו אפלו מ!ם להוציאו מתר מקצה !הוא מדים לטלטלן מתר !ם, ל!בת ומאוס ועצמות קלפות ודבה השלחן

מאוסים והם המאכל מהם !הורק וקערות קדרה וכן מ!ם. ולהסיךןלמקומן. צריך אין אפלו מ!ם להסירם מתר המאכל, מ!;רי

ריח בה «7.י אם זבל, בה !התאסף במטבח קערה או א!פה פח כז. לןר'ק אחר מקום לו ואין מלא !הוא או הבית, לבני ומאוס רע

יכול כעאינו וכדומה, האעפה לחדר להוריקו מתר נוספת, אעפה- T : ־ - I . . T \ ' V V T ־ : T : ־ V : ' V ״* T

להחזירו כך אדור וממר !ם. משתמ!ים !לא במקום בביתו להניחו או אמאייל או ממתכת עעזוי כ!הוא ודוקא בו, צרך עדין אם לבית מחרס עע(וי הוא אם אבל מאוס. לאינו ?לסטיק( )כגון ס?טטי תמרלשתית הראויים מים בו נתן כן אם אלא להחזירו אסור מאוס, דהוא

: t ' t ; ־ ־ t • •• 1 ״ ן v ״ ־ ״ ־ ז־ : - ״ : * ־ ד

בהמה.T *״ :

ל ועביט יחי !ל גרף כח. בו עו!ים !התינוקות )כלי חלים מי ! במקום ונמצא רגלים מי או צואה בו :ש אם צרכיהם(,

צריך אם להחזירו כך אחר מתר וכן להוךקו, מתר בו, !מ!ת?!יםמים בו נתן כן אם אלא להחזירו, אסור חרס !ל הוא אם אבל לו,

ריאמי!צה דיני - מה פרק211

כ״ז. סעיף ?דלעיל ?המה לעודת הךאוייםט. עעתיד דבר להביא ןהינו לכתחלה, ךעי על גו־ף עושין אץ כ

מוזר ועשאו עבר ועם מעם, לטלטלו יצטרך כך ואחר להמאסT * J •• • ־ “ T : * 1 T ״ : 1 •״ : : * T • : T • - : ד \ T ־

או מטתו להכניס מוזר ממון; להפסד חעע עיע ובמקום להוציאו,אחר משם להוציאו כדי עם, יעיבתו רעי)לקבע על גךף אצל עלחנו

­?וי לסל מוזר זאת ובכל מקצה, הוי אחרונים בוים וכן עחךית נטילת מי ל.

tt במקום נמצא זה ואם רעי, על ?רף עעועה אף קערה לתוך להוציאו. מתר עם עמעתמע

t . v \ ד :

עדולף התקרה תחת כלי לתן מתר ולכן מקצה, אינם ע;רדו געמים לא. וכענתמלא לךחיצה, או בהמה לעת!ת ראוי הוא אם הגעם, עם

בכל הדץ ןכן לעם, הכלי וץיהחזיר אחר במקום המים לעפך מוזר הכלי מי אין אם אבל המזגן. במי אוסרין ויע המןגן, מן הנוספים במים זה

כלי ד?ןבטל תחוזידט כלי לתן ןאסור מקצה הם כלל, ךאויים הגעמים אם תחתיהם, כלי ןנתן עבר ןאם להקל. אפער גדול צרך ובמקום מהכנו, נמאסץ המים אם להוציאו מתר עם, קבועה עישיבתו במקום נמצא הכלי

כלל. ראויים עאינם אף עליו,T T ' 1 ־ V •״ T : : T

בלבד( ומקומן גופן לצוץ )אף בטלטול מתךים שהיו כלים לה. איזה בהם להעתמע ךאויים השברים אם בעבת, אפלו ענקזברו

ןךינן כלי עם מהם נתבטל לא עדין כלי, פי בהם לכסות כגון מלאכה כלי מודות בטלן יום, מבעוד ןךקן ןאם שנשבר, ל?ני ?מו בטלטולאסור מלאכה, לעום ראויים העברים אין ואם בטלטול. ואסורים

• • ן ״ : • • ־ : : • : :t ' t t

אסור לאשפה, עבריהן לזריק עדךך כלים ןכן זרקן. שלא אף לטלטלן בה^ להעתמע ?עבת ןחועב לשמוע ראויים שי׳ו אף שבריהן לטלטל

לטלסלן. מתר בהם, להעתמע יום מ?עוד יחדן אם אבללטלטל מתר עהול?ץ, במקום או העלחן על ענש?רו ןכו?ית כלי לג.

212מקצה דיני - מב פרקריב

וכדומה זכוכית שברי מצא אם וכן בהם, יזוקו שלא ?ך השברים מד פחות פחות לטלטלן מתר הרבים בו־שות עהולכץ, ?מקום מ־חוב במקום לצדדין שיסלקם עד להדא לטלטלן מתר ובכך?!לית אמות, נכךי ידי על או הצד מן עיטלסלם עדיף זה ו?כל עם. עו?ךץ שאין

לטלטלן. אסור חרס כלי שברי אבל אפשר. אםJ T : V־ T ״ J ״ : *״* T V V : 9 : : ־ T

מתר העבת, לפני בין בשבת בין ענתפרקו הכלים דלתות לד.מחבר עהוא דבר וכל הבית חלונות׳ או דלתות אבל לטלטלן,

: * 9 T J J ' ־*: T \ ! V T T T I • - - - t J T

לטלטלן. אסור ?עבת, אפלו ענתפרק תתגולץ על לול כגון אותו בלי לעמוע ראוי הכלי אין אם חלק, ממנו ענתפרק כלי לד!.

את בין לטלטל אסור הדחק, בעעת לשמוע עו־אוי אף חלק, שנפל ומטה ושלחן וספסל כסא כגון ענתפו־ק, החלק את ובין הכלי ממנו ענפלה משקפים אחד, גלגל שנשמט תינוק ע?לת מו־?ליהם, אחד מתר זה, באפן גם בכלי השתמע העבת ק'ןם ואם אחת. )הצול( ת־ית

נאבד או נעבר אם ]כן לטלטל. אסור שנתפרק החלק את אבל לטלסלו, אסור שנעבר החלק אבל הכלי, את לטלטל מתר ענתפרק, החלק

ראש או דלת על רדת ל״ב. סעיף כדלעיל כלים עברי ?דן לטלטלבהם להעתמע מתר כר, בהם להעתמע רגיל אם רפויים, עהם ברז על

V• ' T ״ * J ״ J,:“״ ,:,J T %* ״ T V T ״ V T ״-

בשבת. גםT “ :

הכפתור. את לטלטל אסור מבגד, שנפל כפתור לו.דאתקצאי מגו ןךץ אסור מהמת מקצה

החמה )משקיעת השמשות בין זמן כל בטלטול אסור $היה דבר א.T • “ - I . . . T ; - P . . I - . J T T T V T T

לסלקו אפער )ואי עליו, עהיה אסור מחמת הכוכבים( צאת עד• t • —1•• ד t v ' ד t . - : 1 • : ד : v

דכיון בטלטול, האוסרו דבר הלף אם אף בשבת לטלטלו אסור בהתר(, כלי ולכן השבת, לכל מטלטול הקצה השמשות בין מטלטול שהקצהאף השבת כל לטלטלו אסור שבת, מערב האסור לדבר בסיס שנעשה

t t - vד ״ ד v •״ ד ד : v ד ־ ' T : 1 : : ־ - j - - T

פדו. סעיף כדלהלן ממנו האסור דבר ענטל

מותר את לטלטל אסור בשבת, עכבה שעוה או עמן נר וכן לח. התנה !אם הנר, דלק שבו הפמוט או הכלי ואת והשעוה השמן

,לטלטלו מתר למוץ עיכבה, לאחר לטלטלו ערוצה העמעות בין קדםנעמה ובנר תנאי. מועיל אינו ולרמ׳׳א עכבה, לאחר ומקומו גופו לצרך

: V ״ : י : T ״ T I T I I T V •־ : * ״ J ״״ : T T

אם וכן נאי,1ף מועיל אינו למוץ גם העבת כל לדלק עדךכו וכדומה מלבד תעמיע עום בו לה?זתמע עליא מקפידץ עבעליו ;קר הפמוט

כדלעיל כיס חסרון מחמת מקצה הוא הרי עבת, נרות עליו להדליקשיכבה. אחר לטלטלו תנאי בו מועיל אינו עלמא ולכלי י/ סעיף

ךאויים היו ולא העמעות בין ךטבים שוויו )כבסים( בגדים וכן לט.אומרים ויש ענתיבעו, לאחר אף בעבת לטלטלם אסור ללביעה,

״ : T־ - : T J I “ J t ' t ' :,V ---------: ־ ־ : ' I ״ : ״״

הדבר עברור כיון שנועבעו, לאחר לטלטלם מתר הקיץ עבימותיודבעו. עכבר ורצונו להעמע הרוח ידי על העבת במעך עיודבעו

כתוצאה ולא האדם על כרתו בעל העמעות בין מקצה עהיה דבר מ.T T V T T \ :״J T : “ I !» V ־ T T : J T T T V J T

ראוי. עהוא לאחר לטלטלו ומתר היום לכל הקצה לא ממעשיו,' ד ־ : ־ * \ , T \ • T : T : ־ T V - - : J J

לפני הנבלה את לחתך מתר מאליה, בעבת עמתה בהמה ולכן' י י ד . T ״* : “ V 1 : “ ד \ T ־ : T ״״ V T ״• : : . . .

תרומות בעבת מהם שהפריע מקצה, שהם טבל פרות וכן הכלבים,בעבת. לאכלם מתר בעוגג, ומעערות

T ־ I T : T J T \ י4 : : ־ ־

א. כך ואחר בטלטול נאסר ובעבת ראוי היה העמעות עבץ דבר מ1 “ V T T ־ : V I V T - : T T T T ״ : ־ : :--------- T י

עבת, לחצי מקצה עאץ בעבת, לטל?זלו מתר ממנו, האסור הלך הם והרי נרטבו השבת ובמשך העמעות בין יבעים עהיו בגדים ולכן

ענת^בעו. אחר לטלטלם מתר מקצה,ב. גבי על מקצה חפץ יעראל לדעת נ?רי או קטן הניח אם וכן מ

לטלטל מתר המקצה, את נטלו זמן ואחר בטלטול, המתר דבר וכדומה, העלחן על מקצה חפץ בעבת נפל אם וכן המתר, הדבר את

את להגביה אסור אבל למקומו, כשצריך ממנו המקצה את לנער מתרנ״ד-נ״ה. סעיף להלן עץ האסור, לדבר בסיס מדין העלחן

דיג מקצה דיני - מב רין8 213

מקצח דיני ־ מב פרקרידV \ • ״ • ״ V V

214

מציה מחמת מקצה אסור סכה, נוי או ?וכף כגון מצוה, לצרף !הקצה דבר כל מג.

p שנפל לאחר אפלו סכות של בשבת או טוב ביום לטלטלו: “ J \ V T * : : J J“ 1 ״ • “T V “ “ J

שיחןן וערבות והדסים לולב וכן ?קומו, או גופו לצרף ואפלו הסבה,ל בשבת לטלטלן אסור למצוה, כיון ומקומן, גופן לצךף אפלו סכות, !אבל הסכות, חג ימי שבעת בכל מצוה של בהדס להריח שאסור

V “ “ I - • T ; T V ״ T J T J • ן ■ T “ I \ “ “ •• J

©בחג. בשבת גם בו ולהריח לטלטלו מתר האתרוגT : : J “ I T \ J V T ״ “ T V V T “ J

כל מהם בודל איני ואמר שתלאן, בשעה סכה נויי על התנה אם מד.T \ •״ ־ T J ״ J , T T : V T T : T“ ״ ״ ״״• T V

הריני !אמר או הסכות, חג ימי !בעת !ל השמשות בץ זמןלועות לו מתר שארצה, אימתי בהם ולהשתמש לאכלם עליהם מתנה

“ J V J“ •״ T J T J V ״ :J“״ “ T ״״ V T ״ T \ ' V : V V “ T

ה, זמן באיזה ולטלטלם מהם מ אבל סכה, למצות הקצו !לא מ?ני !יבהדס וכן מועיל. אינו כשיפלו, לאכלם עליהם מתנה אני אמר אם

T ־ ׳־ : T : • ״ : T : V •• • ! V ״ V ן ־ 1 •• : • 9 : י—

לטלטלו מתר ואז לעיל, כנזכר להתנות יכול הלולב עם שנוטלוt t • : v ; ־ ; “ • ; * : ** : t \ t : : :

התנאי. מועל אינו סכה בעצי אבל טוב. דום עבת ב אף בו להריח: 1 * • T : ״־ J T ־ : J “ T“ ״״ \ T ־ : ־ ״ ״״

בראש הדץ )כן ומקומו, גופו לצרף ב!בת לטלטלו מתר עופר מה.אסור בו עתוקעים הענה בריאע אבל בעבת, עחל הענה

T • r : v T T • : T “ J T “ J T V T T “

לתינוק, מים בו לגמע כגון התקיעה, מלבד העופר בגוף לה!תמעתקיעה. למצות !הקצה מעום

האסור לדגר בסיסT T T T

עאסור מקצה דבר עבת לפני עלץ עהניחו בטלטול המתר דבר מו*.T \ * T T : ״ : V ״ ״ T • * T T ־ ן \ T V V r J

חסרו־ן מחמת מקצה או גופו מחמת מקצה כגון ב!בת, לטלטלומ כיס כדן מקצה להיות עצמו ההתר דבר נהפף מ׳׳ז(, סעיף להלן )

לאחר אף ומקומו, גופו לצרף אפלו לטלטלו ואסור שעליו, המקצה העמעות בין דאתקצאי כיון ב!בת, מעליו המקצה נפל או !הוסר

דבר על המקצה !יהא היתה כ!דעתו ודוקא יומא. לכלי אןנקצאי

עלץ, ושכחו העבת >£דם להסירו בדעתו היה אם אבל בעבת, ההתרT ״ "I T * J •• V ״ J T T - : ״ I- ״ Vr ״ -־ T T T J T

נ״ה. סעיף כדלהלן באפנים לטלטלו מתר\ T : : ד : T T I T• ־ : • :T P T 1 ״

אומרים יש בטלטול, המתר דבר על המנח לאסור שמלאכתו כלי מז.J ״ J J “ J V • ־ \ T ״ T \ * T T : * : ' . . : .

מחמה אפלו לטלטלו ומתר פלל נאסר ההתר( )דבר הבסיס שאץT * 1 •• V ־ ; ״ • T V! V •• V ן T \ 1 “ : ד J J״* *• * ־ T

בסיס דחשיב אומרים רע נ״ה, סעיף כדלהלן האסור שנטל אחר לצל,מתר עלמא לכלי אבל לצל, מחמה לטלטלו ואסור האסור לדבר

• J T : • T • J ־ J J ־ ״״- J T •י ״ J T - I ״״ %״ T \ T : T

מלעיל. האסור שנטל אחר ומקומו גופו לצךך ההתר דבר את לטלטל 1א בעליו, על מדעתו אחר ידי על ההתר על הנח המקצה אם מח.

לדבר בסיס הוי בזה, ליה ניחא ומסתמא בעלץ לטובת עהניחוv • • : - ד ד t ד 5 ״ : • t •ד ״ t ' v ד ״ ד :

אץ בזה, ליה ניחא ולא חברו מדעת עלא עם הניחו אם אבל האסור, T •J T T * ״ ״ V T ״ “ ״ I- ״״ : • T .. 9 ד .. ' v

כדלהלן באפנים לטלטלו ומתר האסור, לדבר בסיס נעעה המתר הדברד“ ד ז \ ־ ד • v ־ ד ד ד : t 1 1 • 5 4 : : ־ : ד \ י ד: t : י ד ־

נ׳׳ה. סעיףט. דבר וגם האסור דבר גם ההתר על מנח היה העבת בכניסת אם מ

־ ״ : ד • ־ ד ־ • ־* ד \ ד • • , ״ t “ ־ t t t : ־ t t

לו עוה הוא אפלו או ההתר p יותר חעוב האסור אם המתר, - v ■ך. * T \ ״ I . .. T .. ״ *־ T %•

יותר חעוב ההתר דבר אם אבל האסור, לדבר בסיס חעיב בחעיבותו,' T •I ״ T • T • ן- - T T T T J ־ : ״ - V ״״ T

p ,סעיף כזלהלן לטלטלו ומתר האסור לדבר בסיס חעיב לא המקצה יכול אם אבל הבסיס, מן האסור את לנער יכול כעאינו ודוקא נ״ר

T ״ T • ד - 1 ״ י T V ן T •• V : ־!״ : “ : '

הממוני עווי אץ אם ואפלו האסור. עם הבסיס את לטלטל אסור לנערו־־ ״ T ־ • T “ V »״ : “ : T :־ “ : ד ־ ״ •״ ״ * :

לצו־כי יותר ונצרך וועוב הוא אלא האסור, p וועוב שעמו הדותר על גבי על עבת נרות יום מבעוד עליו עועיוו מגע( עלחן)או כגון עבת,

וכיוצא לץ או חלות גם המגע( השלחן)או על והניח יקוים, פמוטיםלפמוטים. בסיס לוויות נהפך המגע( העלחן)או אץ בזה,

ההתר, דבר על המקצה את להניח מיווןת סבה לו היתה אם דוקא נ.אלא בכך ענץ לו אץ אם אבל האסור, לדבר בסיס ההתר נעעה

“ J־ V * V *״ t : • 1 •• T “ S T T T T : * T■ ! ד ’ T V

עהניח ?גץ וכדומה, ?זיזות מחמת או אחר מקום מחסר עליו הניחולדבר בסיס לחיות נלי?ך ההתר אץ פרות, גבי על חיים אדמה תפוחי

רמו מקצה דיני ־ מג פרק 215V V ״ \ •• • ״ : V

להקל. צדך.יש ובמקום בזה, מחמירץ !יש האסיר, בסיס !תחתיו ההתר נעשה חשיבות למקצה כ!!ע דוקא לכן נא.

שיורי בגון להתר, מחס חשיבות לו אץ אם אבל האסור, לדבר בצלחת המןווים למאכל ךאויין !אינן וקלפין עצמות או וקערות כוסות או !לחן על המנחין פרוטות כמה או מסמר או בו־ג או בזה, !כיוצאכדלהלן ודינו האסור לדבר בסיס נעשה ההתר אץ מגרה, או סטנדר

: p / T . . . v : v * ד *־־־ • ד ד ד : t t : ׳־ : ־ : ״* t י

נ״ה. סעיףב. נע!ה וכדומה, ל!מרו כגון !עליו לאסור ?!מש כ!ההתר דוקא נ

את מ&זמש ההתר אץ אם אבל האסור, לדבר בסיס ההתר- . . . . . t ד ״ ד : t t ' ־ . 1 ן . . T - ... . . :

!כדומה אבן !הניח או המקצים, צמר בגזי קדרה !טמן כגון האסור, כדי בטלטול( )המתרים דפים קבוצת על או קדרה או חבית גבי על

בסיס נע!ה ההתר אץ ההתר, את מ!מש דהמקצה ברוח, יתפזרו !לאהאסור. לדבר

T T T T J

חשב אם אלא האסור לדבר בסיס נעשה ההתר שאין אומרים יש נג.T ־־ ״ V ־ י ״ V ״ : V T T T T J * T T “ J ״ T ־

בדעתו היה אם אבל השבת, כל במשך המקצה את עליו להניח״ ,.״ ־ V T T • ״ ־ : :V V J V ו נ . J T ־־ “ י T **: ' T . - .

ההתר אץ ה!בת, במ!ך וכדומה( נעור ידי )על המקצה את להוציאויש נ״ה, סעיף כדלהלן לטלטלו ומתר האסור לדבר בסיס נעשה

־ : • t t • ד ד ד : t ■ : י : ד \ ד , T * ״* ״:

להקל. גדול:ש צרך או הפסד ובמקום בזה, גם אוסרים ההתר נע!ה יום מבעוד ההתר על המקצה את כ!ה?יח דוקא נד.

בסים נעשה לא בשבת עליו הניחו אם אבל האסור, לדבר בסיסT “ : T T • • * T “ J T T T T : * T : * T T“־

אומרים !:ש נ״ה, סעיף כדלהלן ההתר את לטלטל ומתר האסור, לןברעליו. שהמקצה p כל האסור, לדבר בסיס נעשה בזה שגם

V T “ V ־1 ־ T T ״ T T T T T J : 1 ־ T T V 1: \ * V

צריך אם כדלעיל, האסור לדבר בסיס נעשה לא שההתר באפן נד!.V 1 V J *״ V ״ •״ J־ T T ״ : T T T T : • : •״ ' I . T

במקצה, לגע בלי מעליו המקצה את לנער מתר בהתר לה!תמ&ז כגון המקצה, את לנער אפ!רות אין ואם ההתר, את כך אחר !לטל

ש או וי!בךנו, לו הסמור אחר חפץ על יפל הנעור ידי על !מא !חו!

216 מקצה דיני - מג פרה רמזV V ״ \ •• • ״ : V

שצריך או ינזק, או המקצה יעבר הנעור ידי על שמא שחושש את לטלטל מתר עם, להשתמע יוכל לא ינערו ואם עם להעתמע

נפל אם )כן עם. לנערו או אחר במקום ולהניחו המקצה עם :חד הוותראת לטלטל ממר וכדומה, קטן או נכרי ענטלו או ההתר מעל המקצה

ההתי•או עבארון או עבבית דלת על בטלטול האסור דבר תלה אם נו.

T T T T T T : ״ J ־ V V V ־ ־ * I T T V

לפתחה ומתר האסור לדבר בסיס נעשית הדלת אין שבמקרר,- T T : * T ״ V V ד T : T : T \ ד

בעבת. ולסגרהJ T J T J ־ T

רק אלא צדדיו מכל בבגד תפור הכיס ואין כיס, בו עתפור בגד נז.T v ־ ד t * v v ד ד : 1 - t v

את לטלטל מתר ,?מעסים התפור כיס כגון בבגד, תפור הכיס פיהאסור, לדבר בסיס הבגד נעעה דליא מעות, בכיס עיע אף הבגד

v ־ v 1 ־ v •־־ : ' ד • ־* ״ : v v * t ד ״ ד ד t 9 ד :

הבגד את ללביע אסור אבל שיטלטלו, ל?ני המעות לנער .יע ולכ^חלהלדבר בסיס הוי מעות בו עהיה הכיס ומיהו מעות. בו עיע pt כל

t • • • • • ״ ״ ד ״ ד ד ד ד v ״ ־ • ד : ד :

אפלו אחרים, חפצים עם להכניס או ידו עם להכניס ואסור האסור,T : ' T T • : ־ : T T ״ : ־ : J • T - J T. . . • ' ־

כיס כגון בבגד כלו תפור הכיס ]אם מתוכו. המעות עהוסרו לאחרלמקצה בסים הבגד כל נעשה וכדומה, מעות בו ויע בחלצה התפור

״J T J \ ־ T ־ i ״ T ־ V ' ״־ ־! T T ־ T V V ״ \ • ״ :V

- T T /ינערם, מעות שם שכח ואם המעות, שנער לאחר אף לטלטלו ואסור T . ; r T - . . . v - - . I - : T J

מ״ו. סעיף כדלעיל הבגד את ללבע או לטלטל מתר ואז על הנרות את עהניח אף עבת, מערב נרות עליו שהלליקו עלחן נח.

לאחר אפלו ומקומו גופו לציךך אפלו לטלטלו אסור מגע, גבי התר, דבר גם עליו הניח ואם לנרות. בסיס ענעעה מפני הנרות, עכבו

מעךב תנאי מועיל אם ל״ח סעיף לעיל חלו מ״ט• סעיף לעיל עיןעבת.

T ־

ואסור האסור, לדבר בסיס נעעה מעות בו עיע )ארנק( כיס נט.V r ־ T J,״ T ־ ־*: T : T T T T : * T T

דינו מעות בו אץ אם אבל ומקומו, גופו לצרך אפלו לטלטלולתת שיחדו כיון ומקומו, גופו לצרך ומתר לאסור, עמלא?תו כ?לי

ייז מקצה דני - מג פרק 217

218מקצה דיני ־ מב פרקריח

בו להניח מקפיד שאינו רדרקא אחת, פעם מעות בו ונתן מעות בתוכומעות. מלבד אחרים דברים כן גם

־ * T : 1 ״״ T ־ J ״ ״ ״״ :

מהכנו פלי מבטלשיפיל כדי בשבת פלי תחתיו לתן אסור לטלטלו שאסור דבר כל &.

I T V T T T ־ T J J * ־ 1 ״״ : T : • : ״ j :

לכן מהכנו, כלי מבטל !נמצא בטלטול הכלי !אוסר מפני לתוכו, מתר אבל לתוכו, ה!מן שיטפטף כך הנר תחת ב!בת כלי לתן אסור

ה!להבת. של הניצוצות לתוכו !י?לו ?ך כלי להניח לתוכו, הביצה את !תטיל כך תתגילת תחת כלי לתן אסור וכן פא.

לא המכסה !הכלי ובלבד הניצה, את בכלי לכסות מתר אבלשיעלו כדי אפרוחים לפני סל לכפות מתר וכן ממקומה. הביצה את יזיז

V • T ־ J T ” * T *• ״ \ T ״״ * ־ י ¥ ״ “ : ״ V ד י ־

עליו.T T

!אינם פתת וגחגיני ועצמות קלפות ריקן בכלי להניח אסור פג. אם אלא י״ח, סעיף לעיל עץ מצדה, בהמה למאכל אף ךאוייס

או סכץ או פת חתיכת או פדי ?גון התר ןבר בכלי כן לפני הניח כן את יזריק !קיא ויזהר בכלי׳ הקלפות את יןריק כף ואחר ןכדומה, מזלג

לא!פה. ולהרתיקו הכלי את לטלטל מתר ואז ההתר, לבר על הקלפותהתר דבר להניח ;כול ריקן, כלי לתוף וכדומה קלפות והניח עבר ואם

יטלטלו. כף ואחר בבליהצד מן וט>טול במקצה «יץה

או המת מן איבר !מזיז כגון מקצתו, ואפלו מקצה לטלטל אסור פג.וכדומה. העץ מן ענף מנעע

בביצה נגיעה כגון מנענעו, זה יך על אם במקצה לגע אסור וכן פד. לוקח אלא במקצה נוגע אינו 0ןא )נבך!ת(. התלרה במנורה או

עץ האסור, לדבר בסיס שאינו )באפן שתחתיו או שעליו התר דברV T T •״ V ־ : V ־ : V 1 V J T״ ' T T T T J ״ T ״

ך ועל חפץ עליו !מניח או מ״ו(, סעיף לעל מתנועע, המקצה זה י

ריטמקצה דיני - מג פרק219

על לישב מתר וכן המתה דבר לצרך הצד מן טלטול דהוי כיון מתריגנב שלא כגון המקצה לצרף אבל זה. ידי על זזה שהיא אף מכונית

אסור. ישבר או* T ״• T

. ך על מתנועע אינו אם במקצה לגע מתר הךמ״א לדעת פה זה, י הנגיעה אם זה ידי על מתנועע שאינו אף םךין1א :ש מוץ ולדעת

יוזקלקל. שלא לשמרו מקצה גבי על כלי שכופה כגון המקצה, לצךךד על מקצה לטלטל מתר פו. המקצה, לזמירת לצרך אף ?פיו נפיחה י

להצניען. כסף עטרי על עזנופוו ?גון הטלטול אם התר של אחר חפץ ידי על מקצה לטלטל מתר ]כן פז.

ולכן המתר, דבר לצוץ הצד מן טלטול דהוי המתר, דבר לצרךד על השלחן, על המנחות וכדומה וקלפו־ת עצמות לגרר מתר או ס?ץ י ךק1 ?דלהלן העבת לצוץ נקי העלחן שיהא צריך אם וכדומה, מגבלטאטא מתר אבל אריכתא, כידא דחעיב בזה אוסרין ויע ס״ו, מ׳׳ה

T : V 1 ״ : :״״ T ״ : T T ״ : J T \ T ' T ״ ״

ד עעל אף ס״ח(, ט׳ פרק לעיל )עץ המרצף ביתו קךקע את הוא זה יעם. מעתמע ?עהוא לדדקא עבקרקע׳ מקצה מטלטל

. או ??דפקו או ?רגלו לדחפו ?גון ?גופו מקצה לטלטל מתר פחr ?אחורי r, י'א?ד או יגנב עליא כגון המקצה לצרך זה אם אף

אוסדץ. ניע יתקלקל, או. t? ש:ע .ילד לשא אסור פט t ,לא?יו משתוקק הילד אם אבל מקצה

ואינו רחלה, יצעק עלא ?די להרגיעו וצריך ע*?!אוהו לאמו או ערוב. ע:ע ?מקום ולטלטלו לשאנו מתר כמ־ו, החפץ את לנער ;כול

או מטבע ?גון ערך יקר החפץ אם אבל ע.ךך, יקר החפץ כעאין ודוקא מח־ו יפל עמא דחיעינן אסור, ?יס, חסרון מחמת מקצה עהוא ?לי:קר

והוא בידו הילד לאחז אסור וכן בידיו. ולטלטלו להרימו אביו ויבוא\ J * * T T* ״ J ״ T T : J J : *1 ״ T J V V “ V: V T :

להוליכו מקלין ו:ש עךך, יקר חפץ מדו אוחז הילד אם ?לגליו, מהלך?דלעיל. תלי חעע ?מקום

מ״ג פרק

וא דבר ודבר חפצך ממצ הלוכף יה;ה עלא חז״ל ודרשו דרכיך״ מעעזות ״וכבדתו כתיב א.

?סיעה לפניע או לקפץ או לרוץ אסור לפיכך ?חל, ?מו ?עבתבנחת. יהלך אלא אחת, בפסיעה מאמה יותר דהינו בשבת, גסה

- T ־ J T ' : ־״ ״ : ״ - T ״ : ״ T------T V ,1 ״ ־ ־ J ־ ־

וכן וכדומה, לןךעה או ה?נסת לבית כגון מצור, לןבר לחץ מתר .3 וכן ו?לה. חתן לכבוד מטואין ושמחת תורה בש?ווות לרקד מתר

?גון לאט ללכת ש;רא ?מקום או בזה, וכיוצא גשם מפני לרוץ מתר להנצל ?ך או וטיט, מרפש להנצל ?ך או מכלב, או ?רי3מ שמפחד

האסודים. עמיעה או ממראה הוא לתענוג הואיל קפיצה, או דיצה משחקי לשחק לילדים מתר וכן ג.

בו. עמתענגים דבר לראות כדי לרוץ אדם לכל מתר וכן להם,V T ' : 1 \ 1 ״״ T T T T : T : *״ ־ : V T T * : ״ : ־

לךפואה. שיתחמם כך מהר לילך או לרוץ אסור אבל עאינו ?דבר אפלו אסוךין חפציך חז״ל דךעו חפצך" ״ממצוא ד.

נכרים הדברים אם דבר, שום מדבר אינו וגם מלאכה, שום עועה: ' ד ד t •״ ־ : •• “: r ״ - : t • * ד .

ולכן אסור, עבת, ?מוצאי לעעות מוכן עיודה חפצו ?ע?יל כן עעועהנכסיו, ועאר עלו ומפעל חנות או ועדותיו גנותיו בעבת לפקוד אסור

t • : 1 : • ד t t ־ v : ״ : t : ד ' ד ד :

עחועב לדדה בעבת לילך אסור וכן צךיכים, הם מה לראות ?ך מה לבדק כך או לו רארה היא אם לךאות כך לשכרה, או לקנותה

ה?ית על מוסיף או חדע ?:ת כעבונה לכן השבת, אחר בה לתקן :עעם לעעות צריך מה לראות כדי בעבת לעס להכנס לו אסור וכדומה,

* * T ״ J T V ן J T : •• T : •״ * J 1 ״ * T ־־ ־: T

חפצו. ?ע?יל כן עעועה ענכר כיון העכת, אחרמיד בעבודה להתחיל כדי עמדתו, למקום בעבת להכנס אסור וכן דו.

J ״ ״ T • : T ״ : *״ T ־־ 1 : י: J T ־ : ־״ T • T “ I T * J

לכבת או אוטובוס לתחנת ?עבת לילך אסור וכן השבת, צאת אחרצאת עם מ;ד לסע כך עם ולחכות עם(, לטיל דךך עאין )במקום

220 דגר ר3וד חפצןי מפןצויא - מג פרק רב

;מקום בשוקים לילף אסור וכן סי״ז. ח׳ פרק לעל ועין השבת,שבת. במוצאי לקנות ?ותורות למציא כך ומנןכר, במקח עם שעוסקים

למקום עבת במוצאי תכף מוכן עידוא כך התחום עד ללכת אסור ו.אסור וכן וכדומה, פרות לתלע או עבת במוצאי לעכרם הפועלים

1 : T : T : T ־ ,״ T ״ : ״ T J V “ J

ספינה או רכבת או מונית ולחפע התחום, בתוף אפלו לט:״ל בעבתדבר בעד ממע פעלה עעועה כיון עבת, במוצאי לסע כדי וכדומה

T *־ ״ T ' *די ״ T \ : V V ־ T : ־ T T

או עבת, מוצאי לצרף חפצו מחפע עהוא ונכר בעבת, לעעותו עאסור מטיל הוא אם אבל לטיל. האןם בני דךף עאין במקום ^ל9 עהוא לצרף חפצו שמחפע נכר ראינו שם, לטיל אדם בני עדו־ף במקוםאוסךין ויע מתר, עבת, למוצאי מזמן שיהא עכונתו אף עבת, מוצאי

בעסקיו. עעוסק כיון פרות עם לשנ^ או בלילה לילף כך התחום בסוף לילף מתר ז.

לדבר אינו ההליכה דעצם בטלטול, עמתר חפץ להביא או וכדומה,' : T ־ : V * ״• V י V V : ' : • 4 T \ V ־ ״ : * T ־־ : T T

עליא כיון מתר עיסע, או פרות כן גם כף אחר עיתלע ואף האסור, כגון מצוה, לצךף עבת במוצאי לסע ממהר אם )כן לכף. מנתו היתה

לולב לקנות או אתרוג לתלש או מת, צךכי או כלה צרכי לעעותולהמתין התחום לסוף לילף לו מתר וכדומה, המינים, ארבעת לצרף

עם.T

ומדידה וממכר מקה: * T : ־ *T ״ T

על עמו מדבר אינו אפלו נ?רי, אפלו בעבת, פועל 1לעכ אסור ח.לומר ואפלו אצלו. לעבד יךצה אם עמו עמדבר רק תעלום,

מלאכה, לאיזה לעכרו כונתו אם עבת, במוצאי אצלי בוא לחברו־ ־ T ! T־ ' T ־ “ T : ־ : V ״ ! T ! : ״ T T : V

אצלי לבוא תוכל האם עאלה בלעון לו לומר מתר אבל אסור,I . . - T *•. T T . ״ j - ■ - T ... ; .

מלמד לעכיר ומתר לשכת. עתצה מבין שחבת אף עבת, במוצאייפסיק לא אבל עכר, לו שמבטיח אף אמנות, או ספר ללמדו בנו עבור

תעלום. לו

רפא דגר ודגר ח»נןי ממצויא - מג פרק 221

׳א - מג פרק רכב 222 ובר ודבר חפצך ממצוT T * ״ ״־ J י J 5 V : ־ ״ V V

בץ בפה בץ ולהשכיר, לשכר או ולקנות למכר בשבת אסיר ט♦ בעךב לנכדי חמץ מכירת כגון אסור, מצלה לצךך ואפלו במסירה

קלעת להפקיע כך לנכדי מבכרת בהמה מכירת או בשבת, שחל פסח או הכנסת, בבית ישיבה מקומות מכירת או להולך, העומד מן הבכור ?דמים ולקנות להקל לנהגו לולב. לטילת מצות לצרך אתרוגים לקנות אסור אבל חפץ, שום קונה שאינו כיון וכדומה, ועלעז ההיכל ?תיחת

ולהקדישו לזהר ונכון מתירין, ויש הכנסת, לבית מס:ם חפץ להקדישעיע ?מקום הטסת לבית ?עבת להביאו ומתר עבת, מערב בפה

ערוב. )במקום עבת, צרך בהם עיע דברים מחנוני אפלו בעבת לקח מתר י.

עליני לו מפיר ליא אבל טוב(, ?יום או לטלטל, ומתר ערוב עיע וכיוצא «ן בקבוקי או פרות לי תן לו ייאמר לא וכן קנך־,, או מכירה

תן לו שיאמר כגון מס;מת, מדה לו להןכיר אסור וכן מעות, וכך בכך או זה כלי לי מלא לו לומר מתר אבל :ץ, ליטר או קילוגרמים עני לי

פרות 10 לי תן לו לומר מתר וכן הזו, הכמות את נמדד ומחר זל עקית לו שייאמר כגון דמים, סכום לו להןכיר ואסור :ין. בקבוקי 5 או

עבור לך ורב והריני בקבוקים 5 עוד לי תן בקבוקים, 2 לקחתי אתמולבקבוקים. 7

א. אף בו, למדיו־ מיחד &זאינו בכלי אפלו ?עבת, ולשקל למדד אסור י אפלו בכלי מללד לאם עצמל, לצרך אלא וממכר מקח לצרך עאינו

למוץ מעט, גורע או מוסיף אלא במדידה מדק ואינו למךדה מעוד מדק אינו אפלו בפ)אןנים לעקל אסור אבל מתר, ולךמ׳׳א אסור,

אסור אמן לסוחר ?לי. טגד אלא במשקלללת עוקל אינו ואפלו במעקל,או עצמו את לשקל אדם( )לכל אסור לכן ח־ו. אימד לפי אפלו לשקל

גבהו. את למדדב. בל :ע אם מקוה עעור פגלן מצוה, לצרך ולעקל למדד מתר י

אוי מצוה למצת כדת או לקדוש, :ץ וךביעית סאה, ארבעים יכול כשאינו ודוקא אחרונה, ברכה לצרך !כזית ךביעית או מרור, שעור למדד מתר וכן מלבו. הספק שיצא עד גדול שעור ־rate לאכיל לעקל מתר וכן עבת. מערב ויעקל יכוליל ולכתחלה עבת. תחום

האסור, כנגד בוותר עעים :ע אם לדעת והתר, אסור על תעריבתבעבת. התערבת כענודעה מזקא

דם לחץ או חים לו למדד כגון חולה, לצרך ולעקל ל?וד'ד מתר וכן יג. ולא וועמלי מכעיר ;פעיל עליא ובלבד עלו, הדפק את למשע וכן כמות את ולעקל למדד מתר וכן המלה. את הכותב במ?עיר יעתמע

ולעקל למדיד מתר וכן הכפודים. ביום לאכיל צהך החולה אם האכל יוסיף אלא במלה יךק לא אפער ואם תינוק, לצרך האכל כמות את קזפרות בו עו־עומים אף תינוק בקבוק למליאות מתר וכן מעט. יגרע או

לידע צףך ןאם מסימת, למדה יתכון עלא ובלבד המים, נפח למלידת תרופה לו לתן מתר ו?ן מתר. לעתות, התינוק עצהך הראדה המלה כך חים למדל לאעה מתר וכן למדה. בזה עמכון אף לזה ה?דחד בכף

להריון. הראויים הימים את לדעתT ־־ ־־ V ־ I T : : T * T

ד. גורל עיצא למי גורל להטיל יכול בעבת, ביתו לבני מנות המחלק י- T P . . . . . . T ״ : . . . . . . . . . x * T : T T

ומטל ערם החלקים עיהיו והוא יי׳7? י?לי? חלק יה;י פלוניאפלו אסור עוים אינם אם אבל ביניהם. קנאה להטיל עליא כדי גורל

J T ״' T J V • ״,: T . . . . . . ־ . : T ״ ״ T * T T .

ואפלו עוות, במנות אפלו גורל להטיל אסור אחרים עם וכן החיל, בימי . . . - / . . . T . . . . . . I : ץ . f j j . . . . T .

לזכות הרוצים אנעים כמה בין גורל להטיל מתר אבל אסור. החיל בימי. 1 ״ T : T •», T ;־* T ־ ״ ״ . T ־ ד ־ : T 7 ״ . . .

מצוה. צרך דהוי וכדומה, ההיכל פתיחת כגון אחת, במצוהיזכה בעבת, לחברו מתנה לתן צריך ואם בעבת, מתנה לתן אסור טו.

T ־ ' " •T T : ־ T • : T.................................... ־ T * : T T ' ־ V

ייזכון כן, עעה ליא ואם אחר, ילי על עבת מערב לו אותה כגון עבת ולצרך עבת. במוצאי אלא במתנה לזכות שלא המקבלסכות, על ראעון טוב ביום לולב כגון מ?וה לצרך או ועת;ה, אכלה

דפג דגר ולגר חפצך א1ממצ - מג רי!8 223

ידי על שבת מערב לו עיזכה צריך ואין טוב וביום ?עבת למן מתראחרי

?גון מתר, מצוה לצרך אבל בשבת, מרכו&זו להפקיר אסור טז.?&זבת. שתל פסח בערב חמצו המפקיר

שירפא, רופא לצרך או מצוה ולצרך ?עבת, מעכון למן אסור יז. אלא שישלם, עד מעכון ?תוךת ענותנו לו ׳'אמר לא אבל ממר,

א?לו. רק:ניחנוגת שבר ש

T * ־ :

ח. אף מנכך, אפלו ?עבת, הנעעית עבודד. תמודת עכר לקבל אסור י חדר העכךת או עמיו־ה כגון.שכר המלאכה, ?עע:ת אסור עאין

עהוא התנו אם אבל ה:מים. עכר עם מק?לו אם ואפלו כלים, או יום עעכר פי על אף מתר החידע, או השבוע כל עבור עכר מקבלהוא אם אבל הימים, עאר בעכר מבלע והוא הואיל בתוכו, העבת

-“T ! \ : * ' J T ״T I “ J ־ T - : ' • T

העבת. עכר את גם להחשיב אסור שעות, או ימים לפי העכר מקבלJ • ״ ״ - T ״ J T T ־ ־ - - . v ~ . T T • T

?לבד לעבת המתרת( )?מלאכה פועל או עומר להזמץ אין ולכן יט. עבת ?ערב גם ?!עט ש:ע^ד עמו :תנה אלא עבת, עכר מעום

המעכיר וכן בהבלעה, עבת עבר יקבל ואז עעות, איזה עבת ובמוצאי: T • ** T ״״ J T J T V ־,• ״ : - “ ״ •״ : ' ז־ T ; ־ : T ־ ־ : ״

מיום כבר השכירות עמתחיל :תנה וכדומה, כלים או מלון ?בית חדרהשמוע עבור אחריה או העבת לפני שכר לקבל מתר וכן העעי.

- . . J *1 ״ \ J T ״* ,־ T T ־ ־ ,״ : ״ T ־ T V I ־ ״ ־ :

והנקיון החמום הוצאות עבור הוא שהתעלום כיון ?עבת, החם במקוה?שבת. השמוע לצךך יום מ?עוד עהיו

בלבד, טוב ביום או ?שבת המתפלל חזן ?גון אסור, מצוה עכר גם כ. עכר לקח מתידין רע הענה, בריאע תוקע או בתורה הקורא וכן התוקע או החזן עם :תנו אלא ברכה, סימן■ בעכר אין אבל עבת,

?ימי גם התבה לפני שהחזן:עבר דהינו ?ה?לעה, לוקא שכרם עיק?לו

224 דגר ודגר חפצןי ממציא - מג פרק רכד

?תחלה, יקציב עליא או אלול, חדע ?מעך גם יסקע התוקע וכן החיל,לשס־ם עליא ויזהרו מתנה. דרך עזהוא לומר .יע כך אחר שלוקח ומה

טוב. ביום או בשבת: T ־ :

א. )במוצאי לקח בשבת בחולה המטפלים אחות או לחפא מתר כ\ T : T ״ : ־־ : ־ : I V ־ T : U * T ••

ועץ בעבת. זה על ידברו ליא אבל הטפול, עבור עכר עבת(־ T T T ־ - T ' * ־ : J : : ־ V : ־ P. . - . T

י״ז. סעיף לעיל וספר סדור עואל ואפלו ?ע?ת, מחברו מאכל או חפץ העואל .33

ייאמר אלא פלוני, חפץ הלויני לו ׳'אמר ליא מצוה, לצרך שהוא ?זאלה, ללעון הלואה לעון בין חלוק עאין לעז ובקיעון ה?זאילני, לו

ימי לצרך מחברו חפץ או מאכל לעאיל יאסור אבל לי. תן לו ייאמר חזרה בלעון אומר ואם לו, שח;ב מה את ?עבת לפרע אסור וכן התל.

העבת. לצרך דבר לו עמחזיר ודוקא מתר, פריעה, בלעון ולאדגר ודגר

J * ״• T I

?דבורך עבת של דבוךך יהא עליא חכמים דרעו דבר״ ״ולבר •33בעבת לעעותו עאסור דבר על אמר אסור הלכך תל, על

' * : T 1 T ־־ ־ T V T T ־־ : ־8 ״ T

אקנה פלונית סחורה או למחר אסע או למחר אעשה מדרבנן(, )אפלולמחר.

T T :

עמו עילך לחברו לומר לכן פלונית, לעיר למחר ש!לך לומר מתר ד.3ידי על הרבה בעבת לילך יכול עהרי פלונית, לעיר מחר

T ' • : • : T T ״ ' . ; - T ־ : ״ . - . . .

ביא לחברו לומר מתר ןכן בותנין, מחוץ אפלו פרות, מחר לו ש עליא יזהר אבל מקצה. אסור עליהם ואץ כבר ענתלעו ודוקא לזזחום,

או פלונית לעיר לילך נעכיר ייאמר עליא עכירות, לעון ?פיו יזכיר דברים לו .יע אם וכן וכדומה. ?קרון או סוס על פלוני למקום נרכב

עהם מפני למחר עימאם לחברו לומר אסור אחד, ?מקום מקציםבעבת. לטלטל אסורים

דכה דגר ולבר ח?צך מנזצז־א - מג ךק9 225

. שאסור אף למחר שיעשהו מצוה דבר על בשבת לדבר מתר כה\ J T ־ •• : • T “ : ״ ־־ : T • • ־ : ־ % • : T V 1 “ T T

ומזוזה ותפלץ תורה ספר למחר אכתיב כגון בשבת, לעשותו” j T V 1 : ׳ T ־ J :־־ - T T : J V ״ * ״ T

מתר בדבר, יתרשל שמא מתירא אם שדוקא אומרים ויש בזה, וכיוצא” T J ״ : •• J V T ״״ ־ • V ״ ״ T J״ T \ T T “ . T V

בעבת צדקה לפסיק מתר וכן עצמו. לזרז כדי למחר עיעענו לומרv ־ : ד v ־ ד : : : T•• 1 •״ : : ־־ %. t • : ״ : T - : * t t

בבית המצוות בדמים לקנות מתר לכן הכנסת, בית או עניים 'לצו־ך לו מתר אבדה, המוצא או המאבד וכן ט׳. סעיף לעיל עין הכנסת,אסור אבל בשבת, לעדך מתר וכן לטלטלה. שאסור אף עליה להכריז

J ־־ T V T • J 1 ־ J T V ־ J T J J *ד \ י ״ I ־ ' ־ ' T ־ J ״ : T T

דמים. סכום להזכיר אסור וכן סודר, ?קרן תנאים לעשות. לאין כלל ועסקים מלאכה לעע?ת זכר בהם שאין בןבךים אפלו כו

והנעמר בעזבת, להרבות אסור ריאש, וקלות גנאי דברי בהםV T * : ־■ : ־ : ״״ T : ״ : : ־ I ' T ״ ־ : T

יאמר קדוע הכרחיים, דברים רק אלא חיל דברי עום ?עבת מלדבר להם, ענג חדושים )דברי ועמועות מעעיות עספודי אדם ובני לו.

עליא ויזהר אלו. בשיחות להרבות להם אין אבל בשבת, לספר מתרים%. T ״ J ־ : •״ ״ T “ J ' T 1 *״ V T : ״ : : ־ : * T “

בעבת. להצטער שאסור כיון אותו, המצערים דברים יזכיר: • ״ T : * ־ ־ ; • : - T ׳T •״ ' ־ : . . . . . . J V

לו יע עדין אם עברו, כבר אפלו בעבת, חשבנותיו לחשב אסור כז.T : ״* ־ J ' T - : T J J V“ ״ j T S . י - . I

וכמה לו מגיע אם ומחשב לפועל עדין שלם שלא כגון בו, צרך החפץ או הברן ?יל ההוצאה ?חעב אם עלם כבר ואפלו לו. מגיע

עחצה לאחר להודיע כדי לחעב, בלי לו עלה כמה שמזכיר או שקנה, כלל צרך בהם ואין שעברו חעבונות אבל אסור. לקנות, או לבנות אך מתר, בעלמא, דברים בספור אותם מזכיר הוא וו־ק לאחדים, אפלו

כ״ו. סעיף ?ללעיל בהם עליא:רבה יזהר להוציא שצריך מה לחעב או צדקה על כגון מצוה על חשבונות .1כד

דינם רבים לצרכי ט/ סעיף לעיל ןע!ן מתר, מצוה, ?עולת לצרך עסקי על לפקח ?גון ?יום, בו בהם להיועסק צריך אם מצוה כצךכיבעניני בעבת לדבר מתר וכן נכרים, על טרטיראות בבתי אפלו רבים

- • : T * ־“ t ״״ * J ״ J . T \ J ‘ J T V T ־ : ״* ־ T ......

רק אפלו אחרת מלאכה לעעות התירו לא אבל העלטונות, אצל צבורויבנו•

226 דגר ודבר חפצך ממציא - »ג פרי! רכו

ישראל, גדולי על וספורים תורה בדברי אלא בשבת ללמ!ד אסור כט.J T V T * : : * T ״ J T ** J ״* : ־ • ״ * T J •״

אפלו ללמד, אסור ומדע חכמה וספרי ספורים ספרי בשאר אבל־ ? T ״ : T * : *״ * ״ T : T ** J * J ״ T T ־ ' : ״ : *

חל וספורי מדע ועניני חד&זוית לקרא אין וכן ה?!דע. בלעון כתובים ?ופךים עכן וכל השם. יךאי ידי על חבר אפלו שבעתון, עדנים ושאר

על ו?ועלים מליצות בהם שיש על, פורקי ידי על עחברו ועתונים בהם לקרא אסור בחל ואף מלחמות, ספודי אי ח&זק ולברי חלץ שיחת אל תפנו לא - האלילים אל תפנו אל ומ&זום לצים מושב מעום או שחבר ומי בעצמו, הרע יצר מגרה גם חעזק ובלנדי כם׳1מד?ו

?!חטיאים המדפיסן, לומר צריף ואין האלו ןה?ופךם העתונים את העתיק )קולנוע לטךטיךאות חל ביום אפלו לילף עאסור עכו לכל הרבים. את

מנשוא. עוונו וגדול תחבולות, מיני ו&זאר וכדומה( ומקח חובות שטה דהינו הליוטות, ב&זטרי בעבת לקרא אסור ל.

ראוה בחלון )כגלן סחורה ?יל ?!חירים והצעת וחעבונית׳ ומ?כר ?!?וזבי ואפלו וכדומה, לעזמחות והזמנות נסיעות, זמני ולוח חנות(׳ של

אף לקרא, אסור תורה דברי בהם &זאין ברכה ואגרות עלומים הגיע ואם אסור, בפה לקרא בלי לעץ ואפלו הקדש, בלשון ע?תובץ

בו לעץ מתר ומתן, משא בו ואין עדין קראו ולא בעבת מכתב לדו הגוף, צרף או עבת צרף בו עיע עיתכן כיון בעפתיו, להוציא מבלי

ס״ד. כ״ו פרק לעיל עץ לקרא, כך לקרע צריף ואם או לסעוחז, עהכץ אורחים מ־עימת בעבת לעץ או לקרא אסור לא.

וברעימה אוזרת. ברעימה או לסעודה עהכץ המגדים ברעימת. ... ״ T J ־ ״ J ״ . . J * V V - T * I * T . - I ״ T

להקל. נהגו לתורה, העולים רעימת כגון מצוה לדבר“ : T ־ ״ T ״ J ״ J T : י ״ * J T T

המודעות, בלוח הבלויות עונות מודעות לקרא אסור ו?ן לב. מוגקימים אפלו תורה עעורי על כגון מצוי, לצרף ובמודעות

מתר. ןכדומה, מאסור להפריע או התל בימיאו רבנים ותמונות תמונות, עתחת כתב בעבת לקרא אסור לג.

T : ־ 1״ :V T J T ־ : ' : ־ ״־ T •

רכז וכר ודגר חפצך א1מנזצ - מג פרק 227

צדיקים ספורי כגון הקדש ובספרי פסח על ?הגדה תמונותקורא !אינו התמונה עתחת בכתב מסתכל רק אם להקל אפשר וכדומה,

בו. אב אבל הכיתל, בתוך שוקע הכתב אם דוךחוב שם לקרא מתר לד.

ולצרך בשבת, לקךאו אין וכדומה, פח גבי על כגון בולט הכתבבהרהור. אלא בפיו יקראנו לא אבל הרחוב עם יראה גדול

V J * T ״״ T “ J : T ״ J T V * J V : , J * :

עמגיהיב )דפים הגהה בעלי או תורה בספר בשבת לקריא אסור לה.T 1 ״J : ״ T : ״״ T V *־ ״ ״ • “ V • ־ T T ־ •• :

כל ואם טעיות, בו למצא מנת על הדפסתו(, לפני הספר את בהםV V T ״• ־ V ״ J *־ ״ : T T ' ״ T J ״ : T \ ' : ״ T

לתקנבו דעתו טעיות בו שכשמוצא פי על אף מתר בו, ללנ)ד כונתו“ T V : V • - I - T \ : • T T \ ־ : : ־ :T 1

העבת. אחרהרהור אבל אסור עדבור חכמים למדו דבר׳׳ ״ודבר מדכתיב לו.

־ ״ J ־ * * T ״ : . T * V * T “ J : T T T . :

אסור שמדדהר נכר או הכתב מתוך מהרהר ואם מתר, בעסקיו בהם !זזעב עליא מצוה עבת ענג מעום מקום ומכל ד, סעיף כדלעיל

יבוא ההרהור ידי על ואם עעויה, מלאכתו כל כאלו בעיניו ויהא כלל,J T *J I “ : T * : T ** : ** * T J * ״ ״ “ ״* : ־. T

בזה. לזהר ויע מדינא, אסור ודאגה, הלב לטרדתJ * J ־ * : T T T ״ ״ T ״*: * T ’״ V T

או העבת לצרך ההתרה אם אבל בעבת, נדרים להתיר אסור לז.J T״ T ־ J״ • :T - J ' T ״ " T־ - - 1 V : T T

כיל אף מתר מצוה, לצריך ההתרה ראמרו יום, מבעוד להתיר ע להפר ;כול הבעל אבל לך. מתר לך, מתר לך, מתר - קצר בלעון

לצרך אינם אפלו נערה, בתו נלד להפר ;כול האב וכן אעתו, נלריאלא בחל, עאומר כלרך ליכי בטיל ליכי מתר לד. ייאמר ולא העבת,

T V J ״ V י V V J ״ * T * ״־ T \ T ־ J T “ ״

ועתי. טלי ואכלי טלי לה ואומר בלבו הנרר ומבטל מפר

228 דבר ולגד חפצך !צז־א3» - מג פרלן רכח

229­8 לנכרי אמירה דיני - מד רק• : T : T ־ ״״ ״ 1 • : V •.•

רכט

מ״ד פרי!

לנכרי אמירה ייני־ ״• T ״ : : T : •

אסור אלא בו עאין אף בשבת לעעותו לישראל שאסור דבר כל א.T V T T T : ״ : T ״• - • T ־ : ן V I . . v I - T

?עבת, לעשותו לנכדי לוכד אסור ׳ב׳( סעיף הלן1? )עין דרבנן בעבת ע?עעה עבת לפני לו אומר ואפלו אחר, ישראל לצרך אפלומלאכה שיעשה בשבת לנכרי לומר אסור וכן אסור. דרבנן, אסור

T “ t ך T : •1 ״ T ־ : V T * : * : T ־ : T T J V ־

להקל, .יש מצוה במקום אבל מדרבנן, רק עאסודה אף עבת במוצאיהעבת. אחר הכנסת בית את עיבנה ?עבת לו לומר כגון

מצוה, לצרך מדרבנן האסור דבר עיעעה בעבת לנכרי לומר מתר כ.\ V T “ J • : T : “ T ־ ! * T T T T V ״ : “ T J * 1 V : 1T T

או אוחזים, לצרך או וכלה, חתן עמחת או עבת, סעודת כגון נופל עאינו אף קצת עחולה מי ?יצרך או וזפלה, לצרך עעון למלאות הפסד כגון גדול צךך במקום או הגוף, בכל וומךגע ולי לאינו למ?זכב

גדול. צער כגון הךבה צרך במקום או הו־בה, ממוןאסור הפוסקים וריב מח לדעת התורה, מן האסורה מלאכה אבל ג♦

J־T “ • T T T J T « * ־ J ״ T T ״ ״ J T - ״ :T r

במקום מתירץ ע:ע ואף מצוה, ב?קום אף ע!עעה לנכח לומרלומר להקל יע לגופה צריכה עאינה במלאכה אבל להחמיר. יע מצוה,

“ T ״ J ־* : ״* ' T : ״ J ״ V T T J ״״ T : ״ T J T ״ T J

ע?עעה אחר לנ?די עיאמר לנכרי ללמר מקלין דע מצוה. במקום לועקר. וכן אוסרץ, דע התורה, מן האסורה מלאכה

וומךגע חלי או למעכב ענפל כגון סכנה בו עאץ חולה לצךך ד.מן האסורה מלאכה לו שיעשה לנכרי לומר מתר הגוף, בכל

T J ״ ' *% T ־ : V * J T ־ : “ T • 1 ־ J T T T J V

החולה לצרך וו?זמל להדליק ?גון סכ״ב, מ״ו פךק להלן עץ התורה, כדי החשמל לכבות וכן צרכיו, את לךאות כך מעמעיו לצרך או

תנור ע:ןליק או תרופות, לקנות ?ך שיסע לו לומר או החולה, עייען קטנים ילדים או חולה לצרך גדול, שהקיר ?מקום הסקה ע??עיל או

לצרך גם מתר מאד גדול שהקר ובמקדם וכדומה, הקר מן הסו?ליםצנה. אצל חולים שהפל וומבגחם,

230 לנכדי אמירה דיגי - מד רק0 רלv v נ ד ״ • ״ ד :­

אינו המצל כל נכרי לד לומר מתר גדול הפסד או דלקה במקום ה.* r J : די *״ J V ״״ T \ T ־ : ־ J T ״ T - - •

התורה מן האסורות מלאכות :עשה הוא זה ידי שעל אף מפסיד, תפסיד. לא תציל אם נוכח בלשון לו ׳'אמר לא אבל להצל, ?די

?.ץ נלרי/ יז־י על ?ע?ת בהמותיו לחלב ?גון חיים ?עלי צער ובמקוםס׳׳ט. י״ג פךק לעל

התורה, מן האסורה מלאכה אפלו שיעשה בשבת לנכרי לומר מתר ו.\ T ־ :J * I T ־־ V T ־ ! “ T * 1 ״ :״־ V ־* ! T T T J ־ T

ואי הערוב חוט ענפסק ?גון מכ&זז־ל, ,לין הו־?ים :בואו שלא כדי לומר מתר הערוב, ?שטח יטלסלו שלא הצבור לכל להודיע א?שר התורה, מן האסורות מלאכות שעושה אף הערוב, את שיתקן לנכף

מלאכה ידי על רק התקון ש:עשה לו יאמרו אפשר שאם אומרים !:ע לומר אסור אבל עניבה. ידי על החוטים שיקשר ?גון מדרבנן, האסורה

מצוה, יקימו שהרבים כדי התורה מן האסורה מלאכה לעשות לנכריJ T J ־1 ־ ״ : T " { T T T * ״ J T ״־ T V״ ־ ־ :,: T J * ״

אף הכפורים, יום בליל או שבת ?ליל ו!?נסת ?בית האור עכבה ן1פגבזה. להקל נוהגין ויש החשמל, אור ?לי להתפלל יכולים שאינם

ידי על אפלו לו לרמז אסור בשבת, לנכרי לומר שאסור מה כל ז.T ־ T V ־ T J ! י T T “ J . - . . - } . - ;

ש:בין דבר איזה ?עבת לו לומר אסור ולכן תנועות, או דבור ע:סיר ערוצה ?גון צווי, בלעון זה אם מלאכר ע:עעה כך מתוך לומר מתר אבל ע:?ץ, ?די חטמך קנח לו ואומר הנר, ע?ר'אע הפחם

איני:כול או :פה מאיר אינו הנר לו עאומר ?גון צווי, בלעון עלא לו ודוקא הפחם, את ו:סיר ש:בין כןי פחם, בו ע:ע הזה הנר לאור לקרא ממלאכת ענהנה מעום אסור כן ליא דאם לקר'א, :כל זה ?לי ?עגם עיקרע ?די האגךת את לקריא איני:כל לומר מתר וכן ?ע?ת. נ?רי

:ע כאער ליען לי קעה לנ?ך לומר מתר !כן המעטפה. את הנ?ך לו עאין האלו באפנים !דוקא שמת?זבז, הגז על חבל או בחזיר, אור

ט׳. סעיף להלן ועץ בפעל. הנאהכדי בעבת, זאת עעית לא למה העבת אחר לנכרי לומר מתר ח.

\ I T : “ T* ״ ־ • * T T־ T T י T ! ־ T ' ״

2319 לנכרי אמירה דיני - מד רי!T : ״ J T 1 ־ ״״ ״ ״ : V V

רלא

עבת לפני לו לומר מתר וכן זאת, :עשה הבאה שבשבת ש:ביןבשבת, זאת שיעשה שיבין כדי שעברה, בשבת זאת עשית לא למה

T T T ״ T •־ ־ T J T V T ״ • “ T ן J V V , * T V

כבוי או אגרת פתיחת כגון ממנו נהנה הישו־אל שאין בדבר ודוקאאו נר להדליק כגון ממנו להנות לישראל שאסור דבר אבל החשמל,

־ ' “ : ־ ־ : T ; • : T V T T T ״״ •״ r . . - : • . v . T . .

מעצמו עשה אם וגם צווי, בלשון שלא אף לו לרמז אסור חשמל,אף בשבת לו לרמז מתר אבל י״ט. סעיף כדלהלן מזה לועות אסור

T •״ J V • T 1 ־* : ״ * T 1 T ־ : J T ' % T ־ : ״״ ־ T ״ ־

שתוכל ?עיניך הנראה כגון עבת, במוצאי מלאכה ש:עשה צווי מדךלערב. עמי נכון היה לו אמר11 לא אבל לערב, עמי לענ)ד

- ־ ־ ' V V T ״ ״ } ! T ־ :V• V V T ״ ״ T 1 ״

בו ואץ קטנה, מנורה או נר מחמת כגון בחדר קטן אור :ע אם ט. איני:כול ?עבת לנכדי לומר מתיךץ :ע ולקלות, בנוו לקרא כך

את ע:דליק או נרות יוסיף עהןכןי כך אור, מספיק אץ כי לקראידי על להנות יכול עהיה כזו הנאה זה מאור לועות ומתר החעמל,

“ J ־ ' \ T *״ T 5 •״ V־ T T T V T T T ״* T - . . .

עדין הקודם עהנר בזמן ודוקא הנוסף, האור בלי גם הזה במקום הדחקלהנות אונדץ !כן רמז, בח־ף אף לנכרי זאת לומר איסדין מע דולק׳

מזה• עמי עתה או אכל בוא לנכרי לומר מתר בביתו, אור לו אין אם י.

ומתר לצרכו, עמדליק כיון האור דליק הנכרי וממילא מסים, דברד t •י ״ ד \ : ד • t : ״ • : “ ״ t די •״ v ״־ : • ; t \ ' : t

תכבה, אל לו לומר מתר יוצא וכעהנכרי מהאור, לתות ליעראל גם' : V ״״ ״* T : ״ : T •• T ־ T : * ־ ״* ד \ ״ : * V '

יפתח וממילא כאן, עבחדד זה חפץ לי הבא לנכרי לומר מתר וכן לנכך ייאמר לא אבל עצמו, לצרף עמדליק דחעיב האור, את הנכרי ההליכה עעקר כיון כך, לעם אור להדליק יצטרך הנכרי אם עמו לילך

וכ׳׳ח. י״ד סעיף להלן ועץ יעראל. בשבילא. הישראל צףך אם דולק, נר לטלטל בעבת לנכך לומר מתר י

ואץ הנר, עעומד ?מקום להשתמע עצתך או בנר להעתמעיותר. להקל יבואו עמא העם להמון ולא תורה לבני אלא זאת להתיר

T ״ ־ : V • : ״• J T ־ ־־ : 1 T : T T V T T ״••

ה. אף אסור, או בעבת לעעותו מתר אם הפוסקים בו ענחלקו דבר י

לנכרי אמירזז דיני - מד פרי,דלג: י T ! T ־ ־״ ״ 1 ״ : V V

232

לנקרי לומר מתר האוסרים, ?דעת פסק ערוך ?ז??זלחן פי עלבשבת. לעעותו

T ־ J ־5 “

זה דבר עבעשית אף המתר, דבר לעע(ות בשבת לנכרי לומר מתר יג.\ t י ! ז : ־ : • t ־ ־ t ן t - \ י - ׳ ן t t

כיון ךי?זיה(, )פסיק התורד. מן האסורה נןלאכה בהכרח תעשה מתר ?מקרר, הנורה את לנתק ?זכח אם ולכן לזה. מתכון הנט־י שאין תדלק זה ידי שעל אף למקרר, דבר להכניס או להוציא לנכרי לומר

את ?זפתח !אחר לזה, מתכון הןכף ?זאין כיון הנורה, תכבה או הנורה את להוציא מ?לי המקרר את יסגיר שאם לו לומר מתר המקרה

עליו מה ;?ין והנכרי אותו, ל?ת'ח שוב יוכל ליא תחלה לנתקה או אף החמים המים ברז את לפתיח לנכרי לומר מתר וכן לעשות.

??ז?זכח ןכן המים, ל?עול מתכון שאינו כיון לדוד, קרים מים !נכנסים לו ייאמר יתקלקל, המתקן שמא וחושש השבת קידם הבוילר את לכבות

הבוילר. את לכבות לו ייאמר לא אבל החמים, המים את ?זיפתחד. שידוע אף המתר, דבר לעשות בעבת לנכרי לומר מתר וכן י

״ ;, \ T ־ : T - : • : T ־ ־ : T T ־ \ T V 1 “ ' T

כגון עליו, להקל כדי התורה p האסורה מלאכה יעשה שהנכריV *־ T : ״ • : • T ־ I T T T : V • ״ T : ״ ; J T I. , t ' ♦ *

או המים את יחמם או לדליק הנ?רי זה ולצו־ך כלים, שישטןז לו לומרכלים. לשטיפת המכונה את :פעיל

אחר דקות וחצי עקזדה ?יליע )תוך שבת ערב של השמשות ?בין טו. לומר מתר ?זבת, קבלו הצבור וכן ?זבת ?זקבל אף השקיעה(,

לצרך ודרקא תוךה, אסור בעש:תה ע:ע אף מלאכה אז ?זיעשה לןכךי או נ?זמה, נר או ס״י( ג׳ פו־ק לעיל )עין נרות הז־לקת ?גון ממה

?מקום או ?זבת, ענג לצרך או הסעודה לצו־ך החשמל את להדליק??זבת. יצטער ליא:עשה ?זאם גדול לצרך או מו־בה הפסד

לצךכך, זאת ובשל ליעזראל( )השיך בשר הילך לנ?רי לומר אסור פזז.הבשר את בעל לו לומר מתר אבל לצרכך, שלי במכתית סע או

\ T ״ : ־ T “ • . J T J * V ־ ־ •• V ־ T T

הנכךי. לצרך זה אם מלאכה, עשה או ?זלף ?מכונית סע או ?זלף

לגברי אמירה דיני - מד פרק233־ ״* ״ J T J T י ״ : V V

רלג

ור נאה אס צברי ממלאכת ה־ : T V V J • T T : ״

ישראל בשביל התורה מן האסורה מלאכה לעשות הבא נכרי יז.J T ״ * T ־ ־ : ־ " T ־ I T T T J ־* ״ ״ T : ' T J 1 ,״ ״

בביתו אפלו יעהאל, על בנר או בכליו או ישראל, על בביתו ממלאכה להנות בד?תו אין אפלו מדו, ולמחות למניע צו־יך נכדי, עלעועה בו עמחה אחר ואם מביתו. לגרעו חיב ואפלו עצמה, בעבת זו

T * V ־ ־ * : *״ ״ : T : T ־ * “J ־ T : ־ T ־ :

עליא ובלבד ממלאכתו, לחנות לו מתר יעראל, על כרחו בעל הנכרי\ T ** T ־ : ״ J T ־ ** T : * V J T . . . . / . : -

אין עאם אומדים ויע מ?!לא?תו. להנות אוסדין ויש במחאתו, :עדיםאו הגז, או האור עמכבה כגון ליעראל, יעירה הנאה זו במלאכה

־ T T : ״ !T : * : T * : T T 1 : ״־ J V ־ T V ------'

לקרא עאפער נר כבר עיע כגון ממנה, להנות יכול היה זה עבליV : ״ T T T V ״* T : •• V 9 : ' T V * T ״* I ; . T J V V

ועין בו, למחות צתך אין תעמל, אור מדליק והנכך בדיחק לאותוט׳. ז׳ סעיף לעיל

ח. בבית זיאת שעושה אף עצמו, לצרך מלאכה עושה הנכך אם אבל י לומר אסור אבל בו, למחות צרך אץ ישראל, של ובכליו ישראל

ט׳׳ז. סעיף כדלעיל מלאכתך ועשה אלו כלים טל לוט. אף ישראל, לצרך התורה מן האסורה מלאכה בעבת עעעה נכרי י

J T T T : T “ : T T V * : T־ T 9 ״ T : * 1 V : T " ' י ־

לכל אסור כן, לעעות לו עירמזו מבלי מעצמו זאת עעעהV * ; * . - T T V • 9 ״• “ : נ ' T : T

זמן שעור דהינו שיעשו, בכדי שבת למוצאי עד ממנה להנות ישראל“ : T״ T ״״ ״• T : ״ T V ־ •י f T •• V *• : • T . - . . . |

ענעשית יעראל לאותו גם לחנות מתר עאז מלאכה, אותה עשית כדיJ ״ ״״ “ V ' T T : T ד \ T *״ T ״ : ־ : V •• T

אסור מס;ם, יעראל בשביל המלאכה שנעשית נתפדסם !אם בשבילו. לו להקל אפשר צירך ובמקום לעולם, ממנה להנות ישראל לאותו

שיעשו. בכדי העבת אחר עיהנהלו אסור מסים, ישראל לצרך מדרבנן האסור דבר עשה הנכרי ואם כ.

* : “ J T ״ T T “ I * T T T T T T י : V ״ : •t ' t \ : “ T

עד ממנה להנות בשבת אצלו מזמנים שהיו ולאורחים ביתו ולבניT ״ : ד I ״״ ״* : ״ : V : ־• T ־ T V * T ** T “ : : V

אפלו ממנה להנות מתר אחר לישראל אבל שיעשו, בכדי עבת מוצאיT ־ ־״ J * T ״״ : ־ ״ . ־ ' “• : T ״ • ! : ' T \ “ ־ : V ‘ T “ T •

בשבת.T ־ :

א. מלאכה בלעדי עגם יעראל בעביל מלאכה מעצמו עעעה נכרי כT T V * I T *־ ״ T T : I ״ J ־ * *. T ״״ V ־ . : •—״ • : T T

לנכדי אמירה דיני - מד פרקרלד: ״ t ; 9 • - ד • ן v v

234

והנכרי דלוק נר לו שהיה כגון זו, הנאה להנות יכול היה זוT T T ״ J T,־ J T T ״ T T V 1 *״ T : ־ J T ״

לו מתר החשמל, אור את הדליק או נחת עת־ בשבילו ך,ןליקש ת ולהנות להשתמש שהנר ןמן כל הנוסף, האון ?לי עושה שודה |מי

יכול היה לא הנוסף האור שבלי תאה בכל אסור אבל דולק, הראשוןT • ״* י J T J T T “ J r־ I V T T ״ T T T 1 T T

אף מביתו לצאת צריך אין אבל אכילה או קריאה ?גון לתות,הדליק שהנכרי אף פניו להפך חסידות וממדת זה. מאור נתה שממילא

V ״ י T V : V T ״• V ־ ״ ״ i* * T 5 1 ־ T T 1 • ־ V 1 ״ .* ״ ״

האור את להדליק צוהו הישראל ואם ישראל. עבור מעצמו האור אתT ־ ״״ J J“ ״ T J •״ J ״ ־ ״ T J ״ ״״ T : 1 ״ : ־־ T V

מהחדר. לצאת עליו בשבת,I *־ T T T T ־ ״• •״ V V

. אסור הרבים, ךשות דרך ישראל לצו־ך אכלין שהביא נכת כג ?ך ןמן דהינו שיעשו, ?כדי שבת מוצאי עד מהן לאכל לכלם

מ;ד. שבת ?מוצאי מהן לתות מקלץ ן.יש וד?ים. ךשות דרך הבאתם. חולה לצרך או אחר, נכרי לצרך או לצרכו מלאכה שעשה נכרי כג

J T ״ J T 1 V : J T : T T J T T V ״ ־ ״ ' : V י

לכל מתר לכך, ודבי. הצריף תינוק לצו־ך או סכנה, בו שאץ אףירבה שהנכרי לחשש מקום אץ אם בשבת, אפלו ממנה לתות אדם

T •• T T ״J T V• ־ T “ J ״ ״ T ־ ! : * r T ״־ V ־ V ־

או אור שהדליק ?גץ כ׳׳ד-כ״ה(. סעיף להלן )עץ ה?ךא, ??זבילירבה שמא לחוש שיש בדבר אבל לחמום. תנור או הסקה שהדליק

J * V ״ ״ T T, ־ J • ־ : T V T “ V T T J T : V ־

לצרכו דגים צד או פרות קטף ואם כ״ד. סעיף כדלהלן אסור ??יבילוא גם אסורים, עני בזה .יש וכדומה חולה לצו־ך או ? לו? !רבה | בי |

?שבת לטלסלם ןכן לא?לם, לבריא אסור ולכן מקצה, משום וגםמיד. מתרים שבת ולמוצאי אסור,

T : ' T ־־ *״ T \ T • ״ T

. שמא בשבת ממנו לאכל לבריא אסור חולה, לצרך שבשל נכרי כדJ T י . . . . . . : V ״ T : T V ״ V • VJ V : ־ T V T

בו שאין בדבר ודזקא מ;ד, מתר שבת ולמוצאי ?שבלו, _יךבהנכרים, בשולי משום אסור בו יש אם אבל נכרים, בשולי משום אסור

T ' * : T ״ ״ J T ״ '

שבת. במוצאי לחולה אף אסורT ־ * : T : V *־ ״ T

אסור היהודי את מכיר הוא אם עצמו, לצרך מלאכה שעשה נכרי כד!.V : T T J T T V ‘ I T • *־ ' : ־ • V ־ : * T

בשבילו, הוסיף שמא לחוש שיש בדבר בשבת מזה להנות לוT • 1 ״V T T : T ״־ J V * T ‘״ V T ״ J ״ '

לךשות והוציאם דחיד בךשות שהוא מבור לצרפו מים שמלא כגוןוכן מיד. מתר שכת ובמוצאי וכדומה, לצרכו מים שהרתיח או הרבים,

V ' • * T ״ : ״ T ; ' V * : J T J ״ ‘״ I . . . T * 7 \ T

שאינו אף עושה הוא ישראל לצרך שגם ?פרוש אומר הנ?רי אם שהךליק ?גון עושה, הוא ישהאל שלצדך מוכיחים שמעשיו או מכירו,

מתר שבת ובמוצאי בשבת, בהנאה אסור לו, והלך ישראל בבית אורJ ״ 7 ״. ״ ״״• : T 1 ־ T *־ ־. T \ 7 *־ •• T : T ־ : T T ״

מיד.T *

. )ואין יחד, גם ונכרים יהודים בשביל בשבת מלאכה שעשה נכרי כוT : ״ J * T “ : T T J T T V, : ״ :T:, -

אסור מחצה, על מחצה או ישראל הריב אם ירבה(, שמא חשש בוT *־* V T ־ : T ' V י T J ״* T T V5 V * T VJ V

כגון עשאה, נכרי שלצרך הוכחה יש אם אבל מלאכה, מאותה להנות" T T T ! T " T • ד ״ י : ' T T • : T ד

שהריב אף ממנה להנות מתר לאורה, משתמש שהוא רואים שאנוj . ״>. . . . . . : T \ T *י T V * T 1 ־ T V

את מכיר ואפלו מלאכה מאותה להנות מתר נכרים הלב ואם ישראל.* T J *״ J ״ T \ • : T T *י T T J T T . - .

זו מלאכה לעשות לנכרי שכר הישראל קצב כשלא ודוקא הישראל,* * T J *״ I ״ : T V : T ” ־ * : T *7 : 7 7 י I, ־ ־ : : T T

להדליק. הישראל לו אמר כשלא דוקא ןכן שיצטרך, פעם ?כלהנכרי השרת( )או הבית ושומר ונכרים, יהודים בו שגרים בית כז.

T V* : ״ :J T• . • J T ־־ T T ־ .

דירי כל עוברים שבו לבית בכניסה האור את מעצמו הדליק. . . T V . - I “ : ״ T---------T • : V י ד ־

אסור נכדים שהריב אף בבדן, המו־מית ההסקה את שהדליק או הבדן, היהודי ?ש?יל עובד ה?ית ששומר משום ההסקה, או האור מן להנות ?חדר האור את שומר( )שאינו נכך סתם הדליק ואם :חד. גם והנכד

ד שריב אף האור מן להנות מתר לעלות, כך מזדגות הם הברן דיהודם.

. את והדליק עמו לילך הנכדת( ?ית לעוזרת )או לנכד אמר אם כח כיון לצךכו, זה אין לו צדך הוא שגם פי על אף הנר, או האור

הנכרי את שלח אם אבל בהנאה. ואסור ישראל בשביל ההליכה שעקר* 8* • T ״ J * 5 : •״ 7 : ״ T T “ J * T־ T T ־ V ־ T : •

האור. מן להנות לו מתר האור, את והדליק חשוך מחזד חפץ לה?יאי׳. סעיף לעיל ועץ

ט. מתר ה?ית, פתיחת לאפשר כך החשמלי הכפתור על שלחץ נלד כ

רלה לנכרי אמירה דיני - מד רי!6 235* ; 7 : T . . » v v

לגברי אמירה דיני - מד פדל!דלוT : ״ I T ־ *״ ״ 1 ״ : V V236

וכן ישראל, לצו־ף שעשה אף ולהכנס, הדלת את ל?ת'ח לישראל נפתח ודגל זדיסת או אלקטרונית עין ידי שעל מקום1? נכנס הןכרי אם

ישירה הנאה נהנה שאינו כיון לשם, להכנס לישראל מתר הדלת,\ T J * : T ״ ' V V ״* V *T '* T J ** T * J״, T . . T T - J T V J V

ישראל, בשביל שמודים קפסת פתח הנכרי אם וכן הנכרי. ממלאכתסט׳׳ו. ח׳ פרק לעיל ועין שבקפסא, האכל מן לאכיל לו מתר

ות גברי פזלאכת יר ות גשכ ובקבלנבשבת, לישראל מלאכה לעשות לנכרי להניח שאסור פי על אף ל.

t • ־ י ־ v ״ ״ ־ : ; t : ־ ״jד ״ ד ד ■* : •״ T : ״ : :

מעצמו עושה שהנ?ךי אף יום, שכיר ךהינו בשכר בין בחנם בין שקבל קבלנות בתורת עושה הנכךי אם מקום מכל י״ז, סעיף כז־לעיל

סכום לו קבע שלא ואף מס;ם, שכר תמוה! וכף כף לעשות עליובין בשבת, לעשות לו מתר לו, הראוי שכרו לו הבטיח אם מסים,

\ T : ־ ״ I ״ ״ ד \ : T T T ־ ״ : J ־ I / T

ישראל, משל ישראל בשביל שעושה בין משלו ישראל בשביל שעושה הנ?ןי שאז הבגד, כל בעד שכר לו וקצץ לתפיר בגד לו שנתן כגון

בשבת, עשה לו ייאמר שליא ובלבד שכר, לקבל כדי עצמו לדעת עושה במוצאי לו צריף שהוא לו ולומר לשבת סמוף בגד לו לתן אסור וכן

בשבת. יעשה שבודאי שבת,' V ־ T : 5 ־ ־־ ־־” V : *״ T

כדלעיל, בקבלנות מלאכה לעשות לנכדי לתן שמתר גב על אף לא.ואם ישראל, בבית בשבת המלאכה את יעשה לא מקום מכל

־ T T 1 ״ : - T ־ : T T : - V V : * ג T * * : ״

בזה, וכיוצא שדהו קוצר או ביתו שבונה כגון במחבר המלאכה עושה לצרף בתלוש עושה אם לכן בקבלנות, אפלו אסור התחום בתוף זה אם

דהוי בזה ןכיוצא מחצה או קורות ומתקן אבנים מפסל כגון המחבר,כים הם אם בברן, השקוע לצרף הברן כמו דינו לישראל, כבר שהנכרי ביד למחות וצריף נכרי, בבית אפלו לעשותם ואסור עצמו

: ״J T T: ־ : J ״• J ־ * ’ * T I * I T “ ״ T ! י

רחוק ז;את עושה אפלו התחום, בתוף זה אם בשבת זאת העושה אחר לשקען להתיר .יש ?שבת, הנכך ועשה בו מחה לא ואם מהברן,

למוץ יעראל, של שהם מפו־סמים והקורות האבנים אין ואם בברן. כףמתר. ולרמ׳׳א אסור

רלז לנכדי אמידזז דיני - מד די!8 237. ; T : j . . . . 1 %• V

מלאכה נכרי ידי על לעשות שמתר לעיל הנזכרים באפנים לב.T TS T • ־ • ! T • : ״ T \ V ־ : T T : • : T

עצמה, בשבת מהמלאכה להנות לו מתר למוץ בשבת, לישראל\ T ־ : ״ T J ״ : 1 T T : 7 T ״* T ״ •״ T T J ־ :T ־ : T '

שבת. צירף בדבר כשיש אלא להקל אץ ולרמ״א: V : T V I. . T . I . . T : T ־ •״ T • 1 V T T

מסים, עסק בהם לעשות מעות חל ביום לנכרי לתו לישראל מתר לג.\ 7 . . . I . . . . . T - ן• . . : T ־ ־ \ T ן : V *• V T

שהנכךי שיודע אף נכדם, בבעלות חמ־ה של מניות קרת כגוןבשוה. הרוחים כל הנכרי עם לחלק ומתר בשבת, גם בהם ונותן נושא

... T : ״ T : T T ״ J T ־ * “ T \ T “ : ־ V T י י* :

שיקנה מעות או עבורו שימכיר סחורה חל ביום לנכרי לתן מתר וכן למכר לו ייאמר שלא ובלבד כף, על שכר לו קבע אם עבורו, סחורה

ואם אוסדן, רש מתידין, יש בשבת השוק יום ואם בשבת, לקנות אועל שכר לו קבע שלא אף מתר שבת, לפני ולמכיר לקנות פנאי .יש

כף. התנו אם !כדומה, במפעל או בחנות שתפים שהם ונכרי ישראל לד.

הרבה, בין מעט בין לנכרי השבת חח שידה כשנשתתפו מתחלהמתר, הרבה, בין מעט בין לבדו לישראל השבת כנגד אחד יום ורוח

:V ־ V V J T V ־ ־ T : ״ : T ‘״ J 1 “ ־ J “ ״ ! “ 1 •״' *•. T

אותו מרוח יותר השבת יום שחח אף בשוה, לחלק אף כף אחר ומתר יבטלו בוזחלה, זה תנאי עשו ליא ואם לכדו. לישראל שיהא שהתנו יום התנו ליא ואם לעיל. הנזכר תנאי ידי על לה?!תתף דחזח השתפות אתהרוחים ויתר השבתות, כל רוחי הנכרי יטיל בחחים לחלק כשיבואו כן,

׳ :1״ 'T V ־ ־ ' : T : T V V “ ־ T *־ : ״ * : T “ * ״ T J T ״ : T ־

יטל השבת, יום רוח הוא כמה ידוע היה ליא ואם בשוה. ביניהם יחלקו' - - - ... T “ ־ T T T ״ : J J......................................J V T ־ ך ■ *

בשוה. ביניהם יחלקו הרוחים ויתר מהרוחים, שביעית הנכריI־ T, : ״ • ** T J T V v : ' * T : T * - . . ן . . . . . . . : V T

לתוף מכתב נכרים( שם )שהעובדים לארץ בחוץ לשלשל מתר לה.בשבת, למענו יגיע שהמכתב שברור אף שבת, מערב הדיאר תבת

“ T •״ “ ־ ״• V V ' 1 ־ J t ; • - v T V ־ T '

בכף במקפיד אבל בשבת, דוקא למענו שעיע מקפיד כשאינו ודוקא או הפסד או מצוה ובמקום אסור, מברק, או דחוף מכתב ששולח ?גון

מתר. לחולה, כגון דחוף צרףאף שבת, בערב נכדים של למוסף דכבו למסר ליהודי מתר לו.

­רלח לנכרי אמירה דיני - מד פרק• J T J T ״ - J •.״ V ״• * 1

238

ברכב ?זךצונו ייאמר שלא ובלבד ??זבת, אותו ?ייתקנו שיודע הרכב את לתקן אפשר שאי יודע אם ךאשון, ביום או ?זבת במוצאי

כבסים לתן אסור וכן ב?זבת. גם ברכב :עבדו כן אם אלא זה לזמןבמוצאי להם צריך שהוא להם ולומר שבת בערב נכרית למכבסה

“ T ״ : V V : • J T T T J : ״־ T V V T ״ ״ T J V T ״״

ל׳. סעיף לעיל ןע:ן ?זבת.כלי במתנה לתן או להשאיל או להעכיר או למכיר בשבת אסור לז.

T “ J T : ״ ״ : ״ : * : ־ : • »« P ! ״ J T T •

להוציאו שהות יש אם זה, בכל מתר עבת בערב אבל לנכרי,: 9 • : T ־ : V V : T ־ T *% T : 9 ד V •״ : :

מביתו להוציאו ?זהות אץ אם אבל החמה, ?זקיעת ל?ני היעראל מבית דר !הנכרי ערוב ?ז:ע במקום כן אם אלא אסור, החמה ?זקיעת ל?ני

?זהות כ?זאין ערוב ?ז:ע ?מקום אפלו אוסרין ויע העיר, ?אותה מכירה לענץ בזה להחמיר ויע החמה, עקיעת לפני מביתו להוציאו כלי ?זאילת לענץ אבל התמה, ?זקיעת לפני מביתו ?זיוציאנו ןהעכךה

האסורה מלאכה בהם עועץ שאץ ?כלים הצרף ?מקום להקל :עבעבת.

T ־־ :

?ערב לנ?ך כלים ולהעכיר לה?זאיל ליעראל מתר מח לפי לח.: • T \ 1 T T : ״ : T •״* • : ־ ן • : * : ״ • : V V : * ; T

אפלו החמה, עקיעת לפני מביתו להוציאם עהות ??זיע עבת,כגון בעבת, מלאכה בהם יעעה והנכרי מלאכה בהם עעועים כלים הם

- ״ : T : T T : V T * V ״ ״* : ' . I ־ T - . T T : V T V

לנכרי כעמעכירה ודוקא וכדומה, ומכונית אמנים כלי ועאר מחרעה* 8“** T : T : ״״ \ T ־ : ״ : ״ J V ״* V J T J ־ : * J T J T ־

אסור ולרמ״א בהבלעה, עבת עכר עיטל כדי לעבוע או לחדש: T J V ־ J ״״ J , V ־ ־ T : ־ : T T : T J ' T T

מתר, לכן קז־ם או חמיעזי ?יום אבל אלו, כלים ?זבת בערב להעכירלספרדים גם יע דאפער והיכא כדלעיל. בהבלעה עבת עכר ויטל

“ J T T J ־ ־ : ״ : J T ״ : ** : T J V J T •• ־ - ; T - .

להחמיר. המקום אנשי ריב דרף ואין עליו קרוי יעראל ?זעם דבר לט.

כתוב החברה ?זעם טךקטור כגון באריסות, לתנו או להע?יתבעבת, מלאכה בו עועה עהנכרי מפני לנכרי להעכירו אסור עליו,

T T T : ״ I T J ״ ״ J ״״ V ־ T : ״ T “ J T T J V

או וכרם עדה ?גון באריסות לתנו או להעכירו עדרף דבר אבל

ולרמ׳׳א בשבת, מלאכה בהם עושה שהוא פי על אף מתר אוטובוס,' \ T T : V T V V * 1 * T : ־ T : T ; ' T

לכן קדט או חמישי ?יום ולוקא ?זבת, ?עו־ב אוטובוס להעכיר אסורל׳׳ת. סעיף ?דלעיל מתר

שתהיה דעת על לנכרי בהמתו להשכיר או להשאיל לישראל אסור מ.T : ״ T J ״״ J ־ : ״ : ־ J ״ T : : V J : ־־ ־־ “ ״ V ״ V J

על היעראל ויעביר מלאכה בח יעשה שמא בשבת, הנכרי אצלT ־ I ״ J T ־ V ״• V T ־ : - J T T J T V“״ " T : ״ * ,:

עיוזזירנה השכירות או השאילה קדם עמו מתנה ואם בהמתו, שביתתJ ־ ״ : J 9 J V ״ - V J ״ V r ״ : ־ T ״ : ־ V ־ J- ״ T V

יעביר שאם ומזהירו בשבת, מלאכה בה יעשה שלא או השבת, קידם לוV r “ ־ V 9 T ־J־ T T J T V : ־ T ' ־ : • V• - : ־

ויעעזה מתר, מאנסים, אפלו עליו אחריותה תהיה מלאכה בה ויעשהT T \ T V 8 ״ • V J־T T T T ־ V 9 T \ 9 ״ T TJ *״ ״ :

ד על זאת ואם חשד. לידי יבוא ולא הדבר שיתפרסם כדי דץ עורך י. . . . . V . . . I . I ״ J ־ J ־ *״ T : T T ־ T

בשבת, אצלו מעכבו והוא השבת קידם שיחזירנה הנכרי עם התנה• V ״ J T ־ ״ T J ״ ־ : ־ V ״ 1 T V • ־ I J T ־ J V J : ־ T '

ל?קיךנה שלועה אין ואם השבת, ?ניסת לפני ?זלושה ב?ני לפקיתה לבין בינו לפקיו־נה א?שר אי ואם ביתו, מ?ני הוא אפלו אחד ב?ניעבת, מערב כן עשה ליא ואם לך. קנויה בהמתי לנכרי ייאמר או עצמו

״ • : T ־ ־ : ־־ ״ . ״ . ״ : , t T י i ״ T T ״ ״ ״״* V V ״ T

על תורה מאסור להנצל כדי בשבת, לנכרי אותה יקנה או יפקירנה״ : T־ V ״ ־ 1 ;T V ־ J T * : 5 ־ T ״* : * T *״״ ״ * T

?מותו. עבודת

רלט להל משגת הבנה - מה פרק 239T T “ 5 1 V V ״ • I T

מה פרין

נה גת הפ להל מש: T “ ״ T T .״־

שבת מוצאי לצרך שהוא דבר כל בשבת לסדר או להנץ אסור א.T i T ־ .* *״ ־ 5 1 ״ V : V T T T T ״ T *־ ״ T

לצרך לה?ץ ואפלו החל, ימי שאר או טוב( יום בו חל )אפלו לין עמכץ ?גון מועט טיוח אלא בו אין ואפלו אסור, הבאה עבת

עבת למוצאי וגם לעבת גם אחת בפעולה עועה אם אבל להבדלה,: ־ :T - j ' T T ״ T J * V ־ : ־־ ־ ־ J T ־ : T ** ־ T

לצרך גם זאת עעועה בפרוע ייאמר לא אבל מתר. טירת, תוספת בלי: * J T \ V V־ T ״ : ־‘ V V ־ : I v

בזה. יזהר כדלהלן המתרים האפנים בכל וכן עבת, מוצאיT ־ •״ J ' T *9 ־ T T: T T I ־ ״ \ T ־ : ״ : ״ V T •• T * 1 T

לחל משפת הפנה - מה פרקרכו: T ־ ״ T T ־ : V V

240

אף ?זבת, במוצאי עייאכלנו כך איכל ?עבת להנץ אסור ולכן כ. איני אם כלים להדיח אסור וכן האכל, בהכנת מלאכה שום עאץ

קל עיהא ?ך במים לערותם ואפלו ?עבת, בהם להעתמע צריףלהדיח מתר כוסות דהינו שתיה כלי אבל אסור. עבת במוצאי לנקותם

T : T 1 “ J ־ ״ J T T־ T : *״ J ״ T : ־ : \ T : T י­

בהם, לעתות ראוי היום וכל לעתק־! קבוע זמן עאין כיון היום, כללהדיחם. אסור עוד, ישתה עלא לו ברור ואם

J ״ T T V : * V T

אין הבאה, הסעוןה ף1לצ כגון העבת קיצו־ף כלים לו!ךח צךיף אם ג.להדיח כותר אלא להם, עצריף הכלים את רק >הךח ?ידקדק צריף

אף הצלחות כל את ?גון סוג, מאותו 0ה?ולכל?י הכלים כל את אם אבל א׳. סעיף סוף לעיל ועץ מהן, לחלק רק צריף עיהא שאפשר

יתמע אינו אותן. ;דיח ליא העמקות, בצלחות ?גון מסים בסוג עוד מסט׳׳ו. ט״ז פרק לעיל עץ ?ררה, אסור על לעבר שלא ויזהר

מתר שבצלחות, העאריות מחמת רע. ריח שיהא לחוע .יע אם ד.עעעזוי כסף ?לי וכן מים. עליהם ולזלף מהם העאריות את להוציאועץ ?שבת. בו מ?זתמע אינו אם אף לקיבגבו לשטפו מתר להחקלקל,

א׳. סעיף סוף לעיל חל, לצרף בהן וכיוצא ומפות ומגמת ?גדים ?עבת לקפל אסור ד<.

עלא אבל א׳. סעיף ?דלעיל הבאה ש?ת לצרף מקפלן ואפלוסל״ו. כ׳ פרק לעיל עץ מתר, הראעון קפולן כדרף

המטה ואם בעבת, בה לעכב צריף אינו אם מטה להציע אסור וכן ו.״ T ״ י* : ־ • ־ :T ״ ״• T * * ־ ״ : • t ״ : ' ד ־ ־ ד : ־ ״ ־

העבת. כבוד מפני לסדרה מתר בעבת, עם עעוברים במקום עומדתJ V T J V V ״ J T ״ J T \ T ־ : T - - . . . . . T

עליעית, סעודה אחרי גם השלוון מן היעודה כלי את להסיר מתר וכן?לאו אבל ?עבת, עוד עם להשתמע צריף אם החדר, את לסדר וכן

אסור. הכיT ״ :*־

או לאכלו ?דעתו עאץ מעקה או מאכל למקרר להכניס אסור ז.קרים מים שיהיו או טרי עיעאר ערצונו אלא בעבת, לעתותו

V : V T ״ V T * J I ״ T ״* V * T ״ ־* : ״ T* ״

זה אם וכן מתר, טעמו, !יתקלקל חושש ואם עבת. מוצאי לצרך יתקלקל של״א כך אכל למקפיא להכניס מתר וכן מתר. הקבוע, מקומן

וכן א׳. סעיף סוף לעיל ועץ תמס. !לא כך סמיכה( )קצת גלידה אי או סכות, על טוב ביום למים המינים ארבעת את להחזיר מתר

הדחת וגבי י??עו. שלא ?ך תלושים ענפים או וירקות פרות להשקותסי״ב. ל׳ פרק לעיל ע!ן לשחיטתו, שלישי ?יום הבשר

או מלט !קי כגון הג!ם, מ?ני יתקלקל עמא לחוע עיע דבר ח.ך על לכסותם מתר לבנלן, העומדים לבנים !אינו וכדומה נילון י

מקצה. בימי הקריאה במקום להעמידו כך ב!בת תורה ספר לגלל אסור ט.

וכן החל. בימי הקריאה מקום עד בו קורא הוא כן אם אלא החל, לו שצריך מחזור או ספר המסת לבית לקח או להכין בעבת אסור

כגון בשבת, קצת בו מתפלל או לומד הוא כן אם אלא שבת, למוצאיטוב יום כעתל פסח על הגדה או עבת, במוצאי פורים כעחל מגלה

: * T : • T V : T ״ ״ T ״ V V T T־ :T V

אחרי הספרים בארון למקומו ספר להחזיר מתר אבל עבת. במוצאי: T ** ־ T ־ ; J - : T \ T“ • *״ V 1 : ״ “ J- י ~ : T י - . . . .

לבית וסדור טלית הלוקח וכן סי״ז(. ט״ו פרק לעיל )עין הלמוד, גמר צריך !־אינו אף לביתו, להחזירם מתר ערוב(, עיע )במקום המסת

לחל. ההכנה נכרת לא הרגילות שכך כיון בשבת, עוד בהם להעתמע* ״ ־ : ״ : T “ : V T ״* T , T V ■t : ' ״ V V ־ ־ : T T :

ויעשה שבת במוצאי ער להיות כונתו עכל אף בעבת ליען מתר י.\ T ־ : ״ ״ T 1 ־־ T V ״T T ״ : ״ V T “ ** T J

!כונתו אף זה, בעביל ליען !הולך ייאמר לא אבל מלאכתו, אז ללמד כותר )כן עבת. במוצאי תורה דברי לכתיב כגון מצוה לצרךסכ״ט(, מ״ג פרק כדלעיל בעבת בהם ללמיד שמתר )בדברים בעבת

: • T ־ ; T ״ V T J * T \ V : ־ T : ״• : ־ I V V '

בפרוע. כן !אומר אף החיל, בימי במבחן !!צליח כךא. כדי ערב(, ביום )אפלו אפודה עם בעבת מביתו לצאת מתר י

\ T T '* ־ : ״״ ״ T * ־ : J T“ ״ : T T : ״*

עם בשבת מביתו לצאת מתר וכן בדרך, בהיותו בערב ללבעה: v V • ; * V V T T : T * * \ ד T - : . . . *• T

לביתו להכנס !יוכל כך ערוב(, עיע )במקום בכיסו ביתו מפתח

רמא לחל מ^בת הבנה - מה פדי! 241V V ־ ״ : T T ־ ״ T :

ד!עךב. ב?זביל זאת עלוקח ייאמר לא אבל עבת, ?מוצאיב. תשעה בו שחל שבוע לצרך מכבסים בגדים להכין ששכח מי י

T V־ : T * ״ : T ״ T \ J ״ T 1 V J ־ T . . T V

בעבת ילןשם לא )לךמ״א(, הימים תשעת לצרך או )למוץ(, באביחליף אלא לחל. מעבת מכין עהוא דנמצא שעה, לאחר אותם ויפעט

J ״ : J T ־ ־ V T J * I T T ־ ״ ״ ״ ״ I . - j - T V : T

בלילה, ליען כעהולך כגון בגדיו, להחליף לפעמים עדרך בזמן מדיו במוצאי באב תשעה חל ואם בצהרים. ליען כעהולך וכן בבקר, וכעקם ייאמר לא אבל מהרגלו, יותר שליעית בסעודה לא?ל לו מתר שבת,

לבית יביא לא הכוכבים צאת ולפני הצום, על להקל מנת על עאוכלT : T J ״** - - “ T a T . . . .

את :חליף לא לכן הקינות, ספר את או באב תשעה נעלי את המסתבאב. תעעה לבגדי בגדיו

: I * : T T *״ ״ T : T J

ו פרק מ״

י וח דמ ולה פק ולדת נפש)ח י בשבת וועוטה חרע הוא אפלו אדם, חיי להצלת השבת את לחלל מצוה א.

* : J T ״• ־ V *־ ״* T : ־ T ״• ־ ״־ J T T" * ” ״״ :

להאךיך כדי אלא במעעד, אין אפלו נפע, פקוח בספק אפלו וקטן,התורה, מן האסורות מלאכות עועה ואפלו בלבד. קלה עעה חייו את

• T • ־ - • • T T T T ־ I . T T ; v

וממהר הזריז וכל למענו, העועה אחר בץ עצמו החולה ידי על בין עבת לחלל רוצה אינו החולה ואם עבח.2? זה הרי העבת את לחלל רוצה אינו החולה את להציל עיכול אחר אם וכן ,1חך הצלת לצרך לצרך עבת שחלול לעכנעו לש החולה, חיי הצלת לצרך שבת לחלל

אותו. כופין בכך, משתכנע אינו ואם מצוה, הוא נפע פקוח. לעעות עליא להשתדל לש נפע, פקוח לצו־ך עבת לחלל כעצריך ג

יעראל ידי על אלא נשים, או קטנים או נכרים ידי על זאתוח?מיהם. מיעראל גדולים ידי על זאת עושץ ולכתחלה עבת, העומר

242 בעגת ויי־לדיה וחז־לה נפע פקוח זייני - מו פרק רמב

רמג בשגת לדת1וי לחוילה נפש פקוח ליני - טו פרק 243

שהוא ממי יותר טוב להציל ויודעים יותר ממחים האשה או הנכרי ואםלחפש צתך ואין נכת ידי על עישין נכת, אלא עם שאין או שם,

ישראל. אחר בספק אפלו עבת, לחלל מתר אם הו־ב את ל?זאל לילף צ!־יך אין ג.

ח?מי כל על !חובר, החולה. על מצבו לחמיר עמא נפע, פקוחנפע. פקוח בספק אפלו עבת לחלל שמצוה וללמד לפךסם ישראל

צךך דרה עלא התברר ,כף ואחר נפע פקוח לצרך עבת עחלל מי ד.עאןם אר נפטר, שהחולה או החולה על מצבו עהשתפר כגון בכך,

או אדם בני עשרה ואפלו לעעות, הנדרע את עבות עעה כבר אחר־ T T T ״״ ־ : T J • - V ־ ־ ! ־ * ״ : T T : ״״ T T

מצוד. עעו כן פי על אף מחברו, ידע לא אחד וכל עבת חללו יותרT T ־־ : ״ V T : T “ 9 ״ ״ ־ ״ ־ ' ״ ־5 ״ T ״ : T

הטובה. מחעבתם עבור יתברך העם מאת טוב עכר להם ויעT T V T ״ ־ *״ *״ ! 'T־ • ר 1־ T ־ T : ״־ :

במקום אבל בסכנה, עהוא נכרי לצו־ך העבת את לחלל אסור ה.T : “ ״״ V ־ ־ V : T ״ I V * : T 9 ״ T J T “ J T T

עם שהיהודים כגון לסכנה, להביא שיכולה לאיבה לחוע עיעV *״ J T *״ T J T : V T * ! ״ V 9 J T T”: ״ T

בחולים יטפלו לא הם גם עמא לחוע ניע רופאיהם, לעזו־ת זקוקיםבמלאכות אפלו עבת לחלל ליעראל מתר סכנה בהם עיע יהודים

V * J י• T : * : T \ T T * V T ״־ ״״ “ : '״ T • ־ T J

רעשה מזה, להעתמט לכול אינו אם נכרי, לצרך התורה מן האסורות דינו בפרהסלא עבת לחלל עמומר פי על אף וכן אפשר. אם ?שנוילחוע דע עבת, עומרי אינם רדופאים עלב בזמננו זה, לענין כנכרי

: T : ־ ; * : V , T ' ־ : ״ •• T V : ״ *• T ; ״ ״״ T ' T

לרפא מתר סכנה, בהם עיע מצוות עומרי ירפאו לא הם גם עמאT V ־ : •״ ״ : J *״ ״ V J״ * V T ־ J T %. ' T T ״״ ־

אפער. אם בענוי ולעעה אותם, מחלתו אין ואפלו סטה, בו עלע חלי עזה הקובע נכרי אפלו רופא ו.

לא אם חייו את ותסכן עתגבר חשש לע אך עעה, לפי מסכנת רופא ואפלו פוד, העבת את עליו מחללץ ביום, בו מסלם טפול לו ינתן מסכנת עמחלתו מךגיע החולה אם וכן להקל. הולכץ מכחיעו, אחרסובר אינו הרופא אם אפלו העבת, את עליו מחללין לחייו, סכנה ויע

J *־ ״ T T : ־ J ' T ־ J 1 ״ V T T ״ ־ J ' T- ״ * T

כן•

שמכיר ואומר קצת שמתמצא מי כל על סומכים רופא, שאין ?מקום ז.ה׳ לדבר חרד כעהוא ודוקא סכנה, חשש בה שיש לומר זו במחלה

־ ־ ! ־ ד •״ v “ ד ו ־ : י ״* ד v : ד :־ : ' ז t ־ ־ ן

החלול !עשה אפשר ואם בךצינות, מדבר שהוא דבריו מתיר שנכר אוח׳. ?סעיף להלן הנןכרים מהאפנים חוץ נכרי, ידי על

עאץ אף סכנה בו שיש חולה ?דץ ?חולה לנהג שצריך אפנים !ע ח.ושנים ולפנים, השנים מן דהינו חלל, של מכה כל א. רופא:־ I ״ . T T V T * T • : ״ : / . . . .

מחמת הפנימיים מאיברים אחד קלקל1ענו ?גון ??לל, עצמן וחניכים אינה שסבתו חזק ?נימי ?אב וכן בזה, וכיוצא מימי דם עטף או נוכה

הרגל, גב או היד גב על מכה ב. רצינית. למחלה חשש ויש ידועה: T ־ : T : ־ T “ S : * ־ ״ T ־ ־ ־ T ־ V V T

על הנעשה עמק חתך או עמק פצע ג. הדם. בכלי לפגיעה חשש כשיש: V ־5 •״ T ״ T ’ J ־ ״״ : ״ V T־ T - - I T » T “ J r T

?פעם שבא וחם קר ד. ?בחל. חזקה מכה או אחר, ברזל או ס?ץ ידי הרגיל )חים( קדחת אבל עמע, או ח'ם מכת או ת,1?מךכ עקוךץ אחת

הוא כן אם אלא שבת, עליו מחללין אין ?לל סכנה בו שאין שלדועכבד ראה, לב, בגון הפנימיים מאיבריו באחד ממחלה כתוצאה א3

T T ; T • ־ ־ : t v : T *״ ** T T - . . . •• T T •״ •• 1 י .

כלב נשיכת ה. לכך. הסבה ידועה ולא מאז־ גבה הם שהוא או וכדומה,' T V ־ : V ־ : : : T “ ״ T י ד : : • V V

ארסי זה אם יודע שאינו מספק ואפלו אךםיים, ןעקרב נחש או עוטה סוס נעיכת מחמת ומסתכן מאז־ ערגיש מי וכן עבת, לחלל מתר

עתית ידי על הרעלה ו. דבורה. או צרעה מעקיצת או וכדומה וחמור- ן • . - .T : T : * - I ־ : T T * : *־ • : ״

חמרי או נפתלין, כדורי כגון רעילים ?דורים או רעל המר או נפטוכדומה. הלם או הכרה אבוד ח. חד. גוף עאר או מחט ?ליעת ז. נקדי.

רציניות. עינים מחלות ט.באותו ומכירים יודעים אם אבל עבת, לחלל מתר מספק אפלו זה בכל . T T .. T . ... y T ; - .. - ן .- ' •ך■ . . . » . . :

אסור חלל על במכה אפלו חלול, צךיך לאין להמתין שאפשר חיליעבת. לחלל

T “ ״״ ־ !

מת, ספק חי ספק אדה בן עם קבור עמא חעע ויע מפלת נפלה ט.J *• J V T : T־ T T V T״ T ' T T 1 V T *״ r ־ T....................... '

חי. הוא אם ומדקין עבת מחללץ נכרי, הוא עמא חי הוא ואפלו

244 ב^בת וללדת והזילה נפש פי!וח דיני - מו פרק רמד

המפילת מפקח אלא תחתונים, מתו ?בר ייאמר לא מתים עליונים ואפלוחיים. עלץ הם שמא

ופגוע אסוץ כל או עטפון או ס״ז( מ׳ פרק לעיל )עץ שרפה במקום י. שמא תעע דע פתוחים חעמל חוטי או חזקה חעמל מכת או אחר,

וכדומה לפגוע חעע כעיע וכן העבת. את מחללין ויסתכנו, בהם יגעונפשות. סכנת למניע כדי וכדומה למשטרה קריאה ידי על עבת מחללץ

I ״ J * ״ * T ״ : ־ T “ ״ : V - : T T • ״ ־‘ : ־ :T־ T I

חעע ויע שאבד או לבור ענפל או בפניו הדלת עננעלה קטן יא♦T״ T V T T J V V “ T - J : * V 1 T8 ־ ־ ! " “T V־ *

הם מי מזע ולא נבעת והוא מעוטט ענמצא או לחייו, סכנה* V T * : T T ״ : T : ״‘ : • : T J T

בכך. צרך אם.יש להצילו, כך עבת לחלל מתר קרוביו,ה. התכוציות, או שלשולים או העכול במערכת בעיות לו עלע תינוק י

למאכל או אם לחלב ערגיל !תינוק סכנה, בו עיע כחולה דינומעים, קלקול לידי לבוא יוכל מאכלו את יענו עאם וידוע מסים,

V “ T J T \ J* : ־ V ־ - : T * T 1 : ״* ״ “ • '

את להכין איך חכם יעאלו עבת, מערב מאכלו את להכין ועכחו: V 1 * T : : T ־־ ־: T ״* V V ״ T I I * T י : T . «

תחליף לו !אין טה את להניק יכולה האשה אין ואם בעבת. מאכלומדדיה חלב להוציא לאעה מתר אחר, חלב לקח רוצה עאינו או אחר,

־ T T • : T ״ T T \ ' *״ * T T ״”י V ,״V ' •״ ־ T״ V

להוציא להתיר אין אחר תחליף לו לע אם אבל לו, לתן כך כלי לתוךמ״ד. סעיף להלן לעין נ?ךיה. ידי על אלא מדדיה

יצד השבת את נ>ח^לץ כ לן קלמא זאת בכל נפש, פקוח לצו־ך עבת לחלל שמתר פי על אף יג.

יש לכתחלה ולכן התרה, ולא נפעות סכנת אצל דחויה דעבת: “ V “ T J T ־ T ־ T : T : *», : T J ־ : * ,״ J ״ T

יצטרכו עלא כדי עאפער, מה כל החולה עבור עבת מערב להכץ: T ״• 1 ״ V V ־ J T- ־ T V ־ T : • V *’ J T J V V :

אסור, על לעביר מבלי המתר באיפן להצילו אפער אם וכן שבת. לחלל פחות ע!עעה או תורה, אסור ולא דרבנן אסור רק עלעביר או

או שפ!אל בת־ כגון בשנוי לעעות :כול לאם כן. לעשות לע מכעעור,ך על צתך ללרמ״א לענות, צרך אין למוץ לכדומה, במעתף ענים י

שהוא או החולה את לסכן עלולה שהשהלה בהול בזמן אבל לשנות,

רמה בשבת ויזילדת לחוילה נפש פקוח דיני - מו פרי! 245

עליא כך וכ&זערר תוךה אסוו־י אפלו כדךכו עושה זר, ב?לל .לחלשהטפול. את לעכב

א?ער ואי המסכן בחולה לטפל ?ך חשמל אור צריך אם לכן יד. ךבה1 לא אבל בשבילו, להדליק מתר אור, שלש למקום להעבירו

עלע המתג את ללליק לא אחת, מנורה לו מספיק אם דהינו בשעורין, לז־ליק לא וכן אחת, מנורה רק בו עלע מתג עם .יש אם מנוחת ב׳ בו

ללע זה. אלר לו ומספיק יותר קטנה נורה עם לע אם גדולה נווד! וכן הח?זמל. מנורת את מאשר הפלוחסנט את להלליק עעליף אומרים

ולחמם לבעל מתר לו, ואין חמה עתיה או חם אכל לו צריך אם אף לחולה, הנצרכת הכמות מן יותר בקדרה להניח אסור אבל בעבילו,

אין בהול וממן האע. על עעופתה לפני לקלרה האיכל את ענותןזה. בכל לדקדק

. לע אך המסכן, החולה על לךפואתו דוקא קעור עאינו דבר כל טו לאין גופו, את ולרענן לחזק כך או עליו להקל כך קצת צירך בו חמום תנור להדליק ?גון הסכנה, את להגדיל כך ההוא הדבר במניעת

)ואי שיישן כך האור את לכבות או לכדומה, מזגן או ?ואלרר אולא אבל נכרי, ידי על לעעותם מתר אחר(, לחדר להעביח אפער

T : V :“״ • ״ . ; v V ״״ - ד \ י •״ ־. T —. ' • : T : - T

מדרבנן, האסורות דק אלא התורה, מן האסורות מלאכות ישראל לעשה ישיאל ילי על להקל .יע נכךי, לאין הרבה מ־ך כעיע אל בהול ובזמן

התוךה. מן האסורות במלאטת אף עצריך אומר לווחפא החולה, בעביל עבת לחלל צריך אם מז.

לאין החללה על מצבו התמרת את למניע כדי בעבת לעשותו מכעיר ידי על לב בליקות או זריקות כגון עבת, למוצאי זיאת ללחות אפלו שבת לחלל מתר וכדומה, אינפודא או דם בדיקות או א.ק.ג.

עבת, למוצאי לדחותו נתן ואם התורה. p האסוחת במלאכות-T T J ־ • T־1״ ! : : • ״ ־ ז • T I *־ ״ T '

האסורות ובמלאכות בעבת, עועין אין התורה מן האסורות במלאכות

246 גשגת וללדת וחולה נפש פקוח דני - מו ךק8 רמו

רמז בשבת לדת1וי וחוילה נפש קוח8 דיני - מו פרק 247T - • V V : V : V V - 9 • •• 1 v V

בעניי. יעשהו אפשר ואם בשבת, לעשות מתר מדרבנןT ־ : ״ T״ %. J • T- : ־ T J V • : T ד • : •״ •

יצטרך עלא כדי מקום, בקרוב שגר לרופא לקלא לע לכקנחלה יז.שגר הרופא ואם עבת, בחלול למעט כדי או בבואו עבת לחלל

T ” • : ־ : ״״ : : T ־ •• ־ : V T • J T

את ומכיר זה בחולה לטפל רגל עהוא או יותר, ממחה מקום ?!־חיק דעתו עלפי זה לרופא דוקא עיקךאו דוךע עהחלה או מחלותיו,

כרוך עזה אף עליו, מלשבת ?הא עדעתו כך מתר יותר, אליו יתמסר עיצטרך רחוק לרופא לקלא אסור כספי חח מעים אבל שבת, ?חלל

בבואו. עבת חלל להוסיף או עבת לחלל אפער ואי סכנה בו עיע חולה לצלף• רופא להןעיק צרך אם יח.

לטלפן מתר בואו, את יעכב חה בהל עהזמן או המתו־ת, בדרך העפופרת את להחדר מתר אם ס״ז ל״ט פו־ק לעל )ועץ אליו,

אם ואפלו ברכב, אליו לסע מתר אליו לטלפן אפער אי ואם לבזקומדז(, לבית החלה להסיע מתר וכן בביתו. הרופא את שיפגיש בטוח זה אץ

אליו להתלוות הוזלה מקרובי לאחד גם ומתר החלים, לבית או התפא מי עיע אף זאת, מבקע כשהחולה ומרט דעתו, ללעב כך ?!סיעהאלא במכונית, בעבת לביתו לחזר למלוה אסור אבל בדרך. בו עיטפל

J V 1 ־ ״• ־ V V ־ : T T ־ J ־ V * ־ T ״ : ״ T ־ J ״״ : : V

בבית. לבד ילדים העאיר הוא כן אם מוצאי עד מעכוז בידו לעאיר בעבת, תעלום דו!־ע הרופא אם יט.

אלא שישלם, עד מקזכוך בתורת ענותנו לו ייאמר לא אבל שבת, לקבל מוכן אינו עהו־ופא או מעכון לו אין ןאם ויצא, :ניחנו רק

כסף לו אץ ןאם ,T? העדף את יקבל ליא אבל לו, לעלם מתר ן,1מ?זכ )צ׳יק(, ר^חאה לכתיב מתר עבת, מוצאי עד להמתין מוכן החפא ואין

את לקבל לא אם בו יטפל לא עהוא חעע עלע הטפול לפני ןךןקא בית והנהלת בשבת, מסכן חולה לנתח כעצחך הדץ ןכן ההמחאה.

ואינה בכתב, הקרובים בהסכמת הנתוח עשית את מתנה החולים- : J V T“ ־ : ־ ״ ־־ ־* ״ : T • ״ ״ ־ T J : *״ T

לחתם, להם מתר עדים, ובפני פה בעל הקרובים בהסכמת מסתפקת

בראשי כגון בחתימה ויקברו שמאל, מד ?גון ?שנוי !חתמו א?שר ואםבלבד. כלשהו סמוך ידי על א?שר!חונמו ואם בלבד, תבות

ולה יש ח נת בו ש יבר סכ אV ־ ״־ T ־ •* T

חשש ויש מאיבריו, באחד חלה אבל סכנה חשש בו שאין חילה כ.T ־ ־ :־־־ T ־ : T V I T T T ״״ '״ T T ' ־

לא אם כבתחלה הראשון לאיתנו ישוב שלא איבר לאותו סכנהT ״״ J T V T י* : T T ״ * : “ : 1 * T T

א?ער ואי ירכו, על עיהאצולע העע עיע כגון בעבת, 1ב יטפלורפואה צרכי לעשות לנכרי לומר מתר בהתר, רפואתו צרכי לעשות

' V J T J ״• J T :־־ ־ “ J T J \ ״ T * ־ ־ : T : •* : T

לעשות לישראל אסור אבל התירה, מן האסורה במלאכה אפלוt~ ״ * : t T • J ' T 1 • T “ S T T T . . . ן. . . -

מתר מדרבנן האסורה מלאכה אבל התורה, מן האסורה מלאכה בשבילו*T T T J * J ־ : T 1 י T ־ ־ ־ ־ : ' J T T T J T״ T ־ : •T T\ T״

על לעשותו אפשר אם אפלו וי,3&ז שום בלא יקזראל ידי על לעעזותד נכרי. י

״ J T ״״ :

א. t פקק שעקעה אדם כ r להחזירה ??זבת אסור ממקומה, תלו או ד על או נעכרה אם אבל ל״ז. סעיף להלן לעין ,t? סבובה י

ע מתר לגמרי, ממקומה נתפרקה איבר. סכנת בזה ד: rT : ״ T * ״ T : ״״ : ־ ' \ J T *״ V T ד ־ - . . T

ולה ן ח י נה בו שא סכה. מחמת למעכב נפל אלא איבר, או נפע סכנת בו עאין חולה כ

V 1 ״״ “ T ־ V V ד •״ ' T T V ״ : ־ T J •• :------

או ד(, אות ח׳ סעיף לעיל )עין גבה cin לו עלע או חילי, ענים מכאב סובל עהוא ?גון למעכב, נפל לא אפלו גופו כל ענחלעידי על לעעות מתר בהתר, רפואתו צרכי לעעות אפער ואי וכדומה,

v - ״ • : ' v ן T ־ ־ ! v ; t : •• : T •• י \ T - - . . .

אלא לו לסיע ליעראל ואסור התורה, מן האסורה מלאכה אפלו נכריT T T : * “ J • J T ־ : T • ״ T J T : ״ : T *״ : ״ " T ־ V

ענו שכואבת כגון פיו או עיניו, ל?ת'ח כגון ממע בסיוע אין כן אםאסור ישראל ידי על אבל ענו. לע?ןד לנכרי לומר דמתר מאד ומצטער

. . . . . T \ J J ־ J * r - J “ * J T I־ T ־ J •״ ״ : T ״״ T

ר מתר בענוי עועה ואם דלבנן, אסור אפלו לעעות דרבנן. אסור לענ אם אפלו פתילות, או תרופות לקח סכנה בו עאץ לחולה מתר .33

רעות ירד להעבירו אסור אבל ?רמלית, דרך להעבירן צריך

248 בעזגת ויולדת וחללה נפש ?קודו דמי - מו ףן8 רמח

רמט ת3ש3 וירלדת וחז־לה נפש פקוח זייני - מו פרין 249

לא אבל לגלולה, שמסביב העטיפה ניר את לקרע מתר וכן הרבים,T - 1 ״״ : ' ״ *% r J • T ־ V : ־ T ״ :־־ T * V T* ־ ; T ' T

זהום למנע כדי משחה עליו ל?ןעח צריף ואם האותיות. במקום יקרע יום, מבעוד משחה עליה וי?!ח התחבשת עץ וכדומה, לחץ פצעי או

«• כך אדור בבד עיכסנו יום, מבעוד הכין לא ואם נקיונו(, על ל מהשפופרת המשחה יוציא אלא ?שבת, הפצע על המאווה למלח אסור או עירית תת זריקה לו להןריק מתר וכן למלה. בלי הפצע על ויתן

כ״ד. סעיף להלן ןעין בוריד, זריקה להזתק אסור אבל !דירית, תוף. כמות את קיד׳יריד כדי ארוחה כל לפני זריקה עמק?ל סברת הילה כד

להכץ יש ולכתחלה בשבת, גם לו להזריק מתר שבדמו, הסכר“ \ J T \ T J V T ״ J ־ ״ ״ I ״ J T ־ : • T •״ T J ״ ״

עכח ואם במזרק, המחט את לתחב וכן והמחטים המזרק את יום מבעוד גפן בצמר ההזרקה מקים את לנקות ואסור בשבת, זאת לעעות מתר שאינו סינטטי בחימר יקיתמש אלא סחיטה, אסור מעום בכיהל ספוג

גפן. ?צמר יגנבו כף וארור הההזרק מקום על כיהל קצת יעפיף או סופג,כ״ח פרק לעיל עץ ואיופודא, דם ובקיעת דם וספירת דם ?דיקת וגבי

ס״י.. מכמה בשבת להפעיל לו מתר )אסמא( הקצרת במחלת חילה כה

וזמר עם בחשמלית( אף מתר סכנה ובמקום חשמלית, )?!אינה עם ?קפסולות להשתמש לו מתר רכן הנעימה, את להקל ?ך מו־פא,

?תוף הנמצאים ??וחטים לנקבן עצתף אף לומודול(, )?גון מרפא חמרהאבקה. את מהן להוציא ?ך לכף המייעד המכשיר

י יש מ וש לו ש >$למא3 מח ובדומה, בעניו או בלאעי עחע ?גון ?עלמא מחיע לו .יע אם כו.

א אסור מהרגיל, למעלה חים לו ואץ כבריא, והילף מוזווזק והוא כל לקח לו אסור וכן נכת, ידי על אפלו דרבנן אסור אפלו לעביר

לאכיל לו מתר אבל המחיע, מקום על תרופה לתן אסור וכן ?תפר,לרפיאותו. שעעוי פי על אף ?תאים מעקה לעתות וכן ?תאים מאכל

250 בשפת ליללות לחללה נפש פקוח דיני - מו פדק רנ

מערב חלב לעתות או דבע לאבל לא מתר בגרונו־ החש ולכן כז.T J ' T ״ V ״ J V: V T \ J ״ ־ : T J T T

למון לאכיל או ךפואה, סם בהם שאין סמ־יות למציץ או בדבש, מתר וכן למון. מיץ לקזתות אסור אבל ולאכלו, סכר על לסחטו או

חיה. ביצה לגנ*ע שצתד למיJ ״ T V ״ ־ : י T - T

. ערף, לין כגון חו־יף מעקה לעתות לו מתר !עניו החע לכן כח הפה את יענ*ף ולא אחת, בבת המעקה את לגמע ויקפידזמן. לאוור ו3ך?לע בפיו לעהנו ליא וכן לפליטנו, ועוב במעקה

. לו אסור למעכב(, עיפיל עד חזקים בבטנו)ואינם כאבים החע כט פרות ללאכיל למון עם תה לעתות לו מתר אבל ?רופית, לקח

ל״ה. סעיף להלן רעלן המעלעלין. יגבר תרופות יקח לא עאם חעע וקלם בעלמא מחוע לו לע אם ל.

כגון כ״ב, סעיף ?דלעיל סכנה בו עאץ תלי :חלה והוא הכאב,תרופות. לקח לו מתר וכדומה, למיגרינה נטיה לו ויע בריאעו החע

T V : • • : T ״ : : ״ :J T V ־ T \ V י ״ - :

:מים כמה במעך ?רופות לקח רופא פקדת פי על שחלב מי לא♦ נזק לו יגרם ?עבת לקח לפסיק עאם א?טיביוטיקא ?גון ךצופים,

לאתר אף ?עבת, גם לקחתם מתר כף, מעום יתרפא עליא או ?מעך תרופות לקח שצריכה אעה וכן שוב. :חלה עליא ?ך שנתרפא,

)?הוךאת הריון למנע ?די או להריון להכנס כדי ךצופים, למים כמהבעבת. גם לקחתם מתר חכם(,

ד t \ ד : : t ־ : * T

סכנה בו עאץ אף חולה הוא כן אם אלא ויטמינים, לקח אסור לב.מס:ם, מזון ?תחליף באים הויטמינים ואם כ״ב, סעיף ?דלעיל

מתר.T \

מתר וכדומה, תרופות לקיחת ?לי מעעה יךי על הנעעית ךפואה לג. מאכל מריב עמצטער אדם ?גון צער, ?מקום ?עבת לעעותה

אסור אבל להקיא, כדי גרונו לתוך אצבעו להכניס לו מתר ע?קבתו,להקיא. ?ך מלח תמיסת או סודה תמיסת לעתות או גלולה לבלע לו

)מסג׳( עסוי לעשות לו מתר בגופו, כאבים לו עיע מי )־כן לד.?כף. להויע ?ון1יו לא וכן שמן, עם יתן ל'א אבל ?שבת,

גבי על לעזים מתר כ׳׳ט( סעיף לעיל )עין בבטנו החועע וכן לה. :בע בגד או תם, הוא ועדץ תמים מים בו עהיו ?לי הבטן

ודוקא חמים מים המ?יל חם בבקבוק להעתמע או תם, ?כלי עחממוהו מעלעלות תרופות לקח אסור אבל כן. עושים ה?ךאים עגם ?מקום

לו כן.יע אם אלא )כדומה, סבון בהם שמערב ?מלם חיקן לעעות או לו עיע מי וכן גופו. בכל לע1בך או עוכב שהוא עד חזקים בטן ?אבי

את להוריד כדי מתכת כלי עם לעים לו מתר מאיבריו, באחד נפיחותJ ״ :T V ** י T T *% T י T י T : • ־ V V ; *״ :

הנפיחות. כאבים )נגד בריאות )?דערת בטן חגורת ?עבת לעניד מתר לו.

הרבים. לרעות בה לצאת ומתר חמאטיים(,T ״ * \ T T ״ T : * T ־ •

i פרק עננקעה מי לז. r סעיף לעיל )עץ ממקומה, רגלו פרק או להלן ועין יותר, תזוז עליא כך ?תווביעת לחבעה מתר כ״א(,

ל״ח. סעיף הפצע נזזרפא כבר ואפלו וכדומה, ?תחבעת פצע לת?ע מתר וכן לח.

עליא ובלבד עוב, ויפתח הפצע יסרט עלא כדי לתבעו מתר\ T J T : : •״ V ״ T ־ *״ T ‘ : - V - / . ; -

למדה התחביעת את לחתיך )אסור התוובעת, או הפצע על מעווה ימרח או ועניבה בקשר אותה ויקשר הפצע, על כלה את יברך אלא עצרך,התלזבישת. מן חוטים יסלש שלא אחר וצריך בטחון. סכת ידי על

)דודם ג׳-ד( אות ח׳ סעיף לעיל )עץ עטחי חתך ענחתך מי לט. כך ואחר הדם, שיפסיק עז־ החתך ?קום את יעטיף מעם, עותת

פסק לא אם )אף מקזחה, עום ?לא ?ד ?חתיכת החתך מקום את :תביעלפזר ומתר בדם. נצבע עהבד פי על אף החתך מקום לחביע מתר הדם

־ ־ T \ T ־ : : r ־ ־ : 1 - 1 T “ ״ V • ־ ־ : ״ ־ T \ T ;

תטוי חמו־י לתן מתר )כן ר,ןם, עטף את לעצר )דרמאטול( ?הבה אבקהוכדומה. יוד ?גץ החתך מקום על

רנא ?עבת וללדת וחולה ?קוחןפע דיגי - מו פרק 251

252 ת3ש3 ויוילדת לחוילה נפש ןוח5פ זייני - מו פרין רנה

בשבת, אות! לחתיך אסור אבל הפצע, על פלסטר לתן מתר וכן מ. ולהדביקו ולחזר !בפלסטר הדבק דר את להסיר .יע ולכתחלה

וכן בשבת. הדבק דר את להסיר מתר כן עשה לא ואם שבת, מעו־בלזה זה חתך או פצע עולי לקרב עעעוי בפלסטר להעתמע מתר

\ J T,:“* T J T ״ : ״ ״ V V J״ *״״* V “ ״ ! V T 1 T

שער נתלע זה ידי על אם בשבת הפלסטר את להסיר לאסור )פךפר(,מגופי.

א. ןבוךה של או צו־עה על עקץ אי ךסיס אי קיץ להיציא מתר מ וכן )פינצטה(, מלקט או מחט ידי על אפלו האדם, לגוף עחז־רו

ממנה להוציא כונתי אם מחט ידי על )מגלא( המרסא את לנקב מתר\ V • T ־ \ T : T J ־ * ------ ״״ : ־ T V * * : T T

אפער אי ואם דם, יוציא עליא ויזהר פתח(, לעעית כדי )ולא לחה,** J J T *־* ״ J״־ V ־ ' T * J *״ V ״ T : • ״ T J V

מתר. בעימק, נתחב עהקיץ כגון דם הוצאת בלא זאת לעעותכ. כלל. בו לטפל אסור חזק, כאב חע ואינו רגילה כויה ענכוה מי »

T ‘ J T J * V : ״ I T *־ T 1 T T : T : ״ ־* T J

מקום על עמן לעפיך מתר חןק, בכאב עחע קשה בכרה אבל ח־מאטיל כגון אבקה עליה לפזר מתר וכן בתחבשת, ולכסותה הכרה

ה על משחה לתן אי הכאב. להרגעת תרופה לתן וכן למי־חה, בלי הכובה שיע אפנים יע האדם, בעור גדיל עטח על נמצאת הכרה ואם

J * ־ J ״ T ״ J ' T T ־ ״ T : T * V *״ T TJ ״ V־ T ״

בריפא. to להועץ ויע סכנה חעעJ“ ־ ־ T • : , , J T T ** ״ ״ T :

ילד ק1תינ דיני ן ו קט. בגופו חלע התפתחותו, מצב לפי - עער או תעע גיל עד לד מג

סעיף כדלעיל סכנה בי שאץ כחילה ודינו מיחד לטפול וזקוק דבר כל לו לעעות מתר !כן עצךיך, תרופה כל לו לתן ומתר כ״ב,

מערב :כין כתחלה1? אבל סכנה, בו עאין חלה לצרך לעעות עמתר זקוק הוא אם עבורי לבעל לנכרי לומר ומתר !צריך. מה כל עבת

^ מתר וכן קטן, לצרך אור ע!דליק לי לימר לכן מס^ למאכל לעליו למלח אסור אבל וכדומה, עור וגרוי מכאבים עסיבל במקים איתי

: r T . . . . . . . . - T T ־ : ״* : . J ' V ״ : “ T T

ס״ח. ל״א פרק לעל עץ המשחה, את עליו יע^ך אלא משחה

. הדבר אם מקצה שהוא דבר לעתות או לאבל ל?ןטן לתן מתר מד ל1לגד מתר בעצמו, לאכיל :כול אינו ואם לבריאותו, זקוק

חלב לו לתן ?גון מדיו, המקצה את עמטלטל אף זאת להאכילו סי״א, י״ג פרק לעל עץ ?התר, חליבה ?!כונת יך על ?עבת ענחלב

עבת, מערב ענוולב אחר חלב ?עאץ ח־וקא נ?רי, יך על ענחלב אוי״ב. סעיף לעיל ועץ

ולדת י. או ממנה, עותת עהדם או לדה, צירי משאחזוה מעברת אעה מה

־ V ״ V V \ I I ״ : T T * ״• •״ V ' T ־ T ״ ״״X V׳

מהלדה, ימים ג׳ אחר עד עצמה, בכוחות ללך יכלה עאינהV ״ ' T . - . I . . . . T J T------T . . - . . . T '

העבת את עליה ומחללים סכנה, בו עיע כחולה דינה מת, ילדה ואפלו־ ־ T ־ ־ V T V T ״ J ־ J T T ־ ,״V V : T ״ ״״ T ! T ״ ז

בהול, הזמן אין אם ?ענוי דעעו ליולןת, לעשות עו־גילים דבר ?כלהעבת, את עליה מחלליו לזה צריכה עאינה עמרגעת אומרת ואפלו

I 1 ״ : ־ J V T T ״ : T ״* V V V ״ “ V V V * “5 ־ - - v T V T '

ודין לזה. צריכה עאינה לדעתה מסכימים והמלדת הרופא כן אם אלאT V 1 ״* ״ T •־ : ״־ : ״ V V ־ : ־ I ־ : V T *״ V T T * : T : 9 ״

כדין הריונה מתחלת יום ארבעים עעברו לאחר עהפלה המפלתT ־ - .״ T ״ ״ V V V ״ ־ V״ : T ־ ״ ; • ״ T : ־ . v : ״ \

סעיף לעיל עץ נכך:ה ילדח וגבי העבת. את עלז. ומווללץ היולדת,ה׳.

עאינה אומרת אם ימים, ז׳ סוף עד מהלדה ימים ג׳ אחר ילדת מו.“ T 1 ״ ״ ״ ״ T ״ “ T ״ ' V V V ״״ T

המ:לדת או הרופא אם אבל העבת, את עליה מחללין אץ צריכהצריכה אמרה אם וכן העבת, את עליה מחללץ צריכה, עהיא אומרים

: * T 9 ״״ : ' 7 ־ “ T V T ״ ״ : ־ : ' T ״ : *V ״ : T : T

צריכה. עאינה אומר עהו־ופא אף מחללץ אני. סכנה, בו עאץ כחולה דינה ללדיזי׳׳ ל׳ סוף ועד העמיני היום מן מז

האסורה מלאכה אף נכרי ידי על בריאותה לצרך דבר כל ועועין: • T י ״ : 1 V : T T T ״״ : ־ T : 1 ״ ״ : T “ t l T T

מדרבנן האסורה מלאכה בעבלה לעעות ליעראל מתר וכן התורה, מן\ J T ״ ״ . T ״ : T ־ ־ ״ “ T ״ : ״ ! I T T T J T 1 • : ״T T

ענוי. ידי על. עבת מערב להכין יע להריונה, התעיעי לחדש עהגיעה אעה מח

- T ״״ 9 ״ T J *״ ' T J V ״ • ״ ־ V T ״ ״ V T ״ V V

בחלל למעט כדי בעבת, תלד עמא ללדה לה הדרוע כל אתT ־ T T ״״ ־ T V T ״״ ״״ J ״ T : ״ : ״״ ־ : *״

רנג ת3ש3 ויולדת וחולה נפש פקוח דני - מו פרק 253

254 ?שפת ליללדת וחללה נפש ?קודו דני - מו פרק רנד

דבר תצטרך שמא בביתה דלוק אלר תשאיר ולכן האפשר, ככל שבת' : T ״* T J V T T I T ־ 1 ״״ J T * J ״ T : • T V T . . | : -

על האישיים ופרטיה עמה את ותכתיב החולים, לבית לכתה לפני מהJ * T *״ T J V : •־ ״ * ' T T V T : T J V J • J ״ ״ •

ללא החולים ולבית האמבולנס לנהג סר1ל? שתוכל כדי נץ־, פסלת עתי קרוב אל החללים ?בית שתמצא ראוי )וכן בעבת. זאת לכתיב יצטרכו

קיעי אין אם ?עבת, מנסיעה להמנע כדי לעבת סמוך החולים לבית עד תמתץ אל לדה, ח?לי ה?חלת עבת בעו־ב מרגיעה לאם בדבר(.

כניסת לפני החולים לבית ־ra תסע אלא ?עבת, הכאבים עיתגבתוהעתתררה הלדה עעת הגיעה עטרם בעבת לה התברר ואם העבת.

T ״. ״. * ״. ״ ״. T ״״ ־ ־ J T ״ * V V V T ־ J T *• T : ״ ״ : T ־ ״

לביתה. לחזיר לה אסור החולים, מביתT ״ ־ * T • : T •״ J ־

ט. לדה צירי עמו־געת דהינו הלדה, עעת עהגיעה עמרגיעה אעה מ* V T ־ J ״ V T • ״ T : • ״ ־• V ; - : ' T ־ : V V...................................T

ידידת איי לציר(׳ ציר בץ דקות 15-20 על )בהפסקות םךךים, לה עאין אף מטה כלפי לחץ הרגעת או בדם מהול דיר או מים

אמבולנס ולהןמין לטלפן מתר עתה, תלד אם ספק עיע אף צירים, לחלל אסור אבל י׳׳ח. סעיף ?דלעיל מלוה עם החללים לבית ולסעהרחם פתיחת מזמן דוקא אלא לכדומה, מים וחמום אלר ?הדלקת עבת

מ״ה. סעיף ?דלעיל לחילת, עיוכל תקוה שיש כל התינוק ח״ להצלת עבת לחלל מתר נ.

מחללין וצפרניו עעו־ותיו נגמרו ולא חדעים לעמלנה נללד ואפלו״ • ז : ־ • • J T - . . . . • t t : t״T : T ן . : - :

האינקובטלר. מ?עיר ידי על חי עהוא הזד, בןמן העבת את עלץ לקערל ?די אמל עם לאת מעקלל כגלן התינוק פו־טי את ל?ת'ב לאסור ידי על tra זאת ויקשרו יום מבעלד האם עם את יכתבו אלא ?;דל,

לכתיב. לנכרי ייאמרו ילם מבעלד עמה את כתבו לא ואם ועניבה, קערV 1V * ד • ״ ״ J T J : : ״ T J V J T * : ׳ T ־

ידי על מתר סכנה, חעע :ע ואם ?שבת, ה?המה את נדלדץ אץ נא. אפלו חיים, ?עלי ךפואת לצו־ף מלאכה עום עלעץ אץ וכן נכרי.

תרופלת להאכילה מתר אבל לחייה, סכנה חעע עיע אף דרבנן, אסורT T * J, ״ ״ V• ־ * T ' ־ ! T : ־ T V ' ׳־־: J T \ T ־ J“ ״ T :

יזהר אך פצעה, על מעחה לעים אל ךפואתה, לצרך מקצה ללטלטל

לנכה לומר מתר וכן ס״ח. ל״א פרק כדלעיל המשחה את לנדרו &זל'אלחייה. סכנה שאץ אף לרפאותה, כדי תורה אסור אפלו ע!עעה

מ״ז פרק

בשבת מ>להT : ־ T

ביום החמה משקיעת דקות 25 אחר ןהינו בשבת, שנולד תינוק א.!י ועד דקות(, 27-28 הקת חדעי !באמצע אומדים )ר$ !

בץ נולד אם אבל הבאה, בעבת אותו מלין עבת, ביום החמה שקיעת שקיעת אחר או החמה, מעקיעת זמניות דקות 25 תוך ןהינו העמעות,

וכן ראשון. ביום אלא בשבת אותו מלץ אץ עבת, מוצאי על החמהאותו מלץ אץ בעבת, או בחל בזמנו אותו מלו ולא חולה היה אם

T : V T T * : ־־ J : 7 ־ T 1 ״ T 1 י

ביום עגם אומרים ויע בזמנה. על'א מלה דהוי כיון אחרת בעבתJ ־ T ־ V T * ; l T . . • «V ־ י :T ״• : : • V - ״

הדץ וכן בזמנה, שלא מילה והוי כיון אותו, מלין אין ועעי חמיעיגר. במילת

או מהל ענולד או דפן( קיסרי)יוצא נתוח ידי על בעבת נלד אם כ. רש גידין, עני )דהינו ערלות, ?זוזי לו ש:ש או אנדרוגינוס עהוא

בשבת אותו מלין אין זה(, גבי על זה עורות עתי בו &דע אומר־יםבזמנו. אפלו

ונותנץ ומרצין ופוךעץ מוהלין בשבת, מלה צךכי כל עועזין ג.מקום גבי על ט׳( סעיף להלן )עץ משחה עליה עמרוחה תוובעת

המילה.T • ־

או בחתוך עוסק הוא עעדין דהינו המלה מן ת־ו סלק עליא זמן כל ד.לו מתר בערלה, בער על רצועות עדץ ענעארו וראה בפריעה,

* V T T J T * I ״ : • : J* - • ״ T \ T J T T T T V J

את סים אם אבל המילה, את מעכבים עאינם אף לחתכם לחזר־ ־ : : T : T 1 ־ V ״״ J T ״ : ־ V ״ ־ T ' T

דנה בעגת מילה דיני - מז פרק 2559 ... V • •• י T - : T

בשפת מילה דיני - מז פריןרגוT - ; j . . . . V ... ״

256

בער על רצועות !שאח כן אם אלא לחתיך, חוזר אינו הפו־יעההעטרה. על גבהה רב החופה עור ענעאר דהינו המלה, את המעכבים

, I ״ ־ V י 5 ־ S ־ T ־ : V • : ״־ “ T T " ! T V T J T V

כגון בעבת אחת מילה מוהלץ !ני :מולו על'א מוץ לפי לזהר .יע ה.לזה מתר ולרמ״א פורע, הוא עצמו המל אלא פורע, וזה מל עזה

V: T V V •9 ־ ״ T - T V ״ ״ : ־ ' V ! T \ T J T J

אחר אדם לעעות רשאי למרן גם הדם מציצת אבל לפרע, ולזה למולV T : T • : ־ ' ־ : T * ־ ־ ״ . T T - ־ ־* T T 1 ״ ״־ T ־ : . .

המוהל. ידי על תעשה המציצה שגם מלומירץ ו:ע מל, עלאמל אם אבל בעבת, למול לו אסור מעולם פרע ולא מל עלא אדם ו.

t : t v t t * •• ז ז ״ ; ד ד ד ר t * ׳

הבן. אבי הוא ואפלו בעבת, למל לו מתר אחת פעם ופרע־ ד ' t ־ : t ז \ ־ ־ ־ ״־ ך . • ־ . . - 1

עהניחם לאחר המילה כלי ועאר מלה על סכץ לטלטל אסור ז.T * V » • - . . . . . T : *״ ־ : ז T : ־ - V ״ ״ T

עהמוהל אומרים !:ע כיס, חסרון מחמת מקצה דהוי נדדו, המוהל יזהר !הלה ה׳(, סעיף לעיל עץ עפורע, )בעעה לאחר הסכין את יתן

כלי לתוך הסכץ להניח גותירין !:ע !!צניעו. עד מ;דו להניחו עלא אם המילה כלי )ועאר מהסכץ יותר לו חעוב עהוא התר גם בו ע:ע

מחעע לנער! אפער עאי דבר ויהא כלי(, אותו בתיך לטלטלם רוציםד ״ ' ־ : 1 : ד : : ־ : t ד : v • V : ־־ ־ •• : : t

עם הכלי את לטלטל מתר !אז וכדומה, זהב עשן כגון יתקלקל, עמאעם. להשתמע או ליעב הכלי למקום צריך אם עבתוכו מה כל

מערב להכינם צריך אלא השבת, את דוחים אינם מילה מכעירי ח.- . . . T T • 1 ״ “ V * T *״ T ״ . V T *־ ־ V V •• T ״ ן

דאסוד המילה, למקום והבאתו למלה הסכין הכנת כגון עבת, דרך אפלו דוסכץ, למקום התינוק להביא או הסכין להביא בעבת

אסור לעעות לנכרי מתר אבל מערבת, עאינה חצר דרך או כרמלית: v * : ־ •• 1 1 v v ״״ v v : t ' ־ ־ • ״ : t : ד \ ד : ן

לו, לומר אסור למוץ התורה p עאסור ודבר המלה, לצרך דרבנן ודחיד מו־עות התינוק או הסכץ להעביר אבל לו, לומר מתר ולךמ׳׳א נכח. ידי על להקל .יע למוץ גם הו־בים, ךעות דרך ודחיד לךעות

הראעון. ליום המילה ידחו נכח, עאץ או לעשותו עאסור ובאיפן לטפל הנחוצות התחבועות כל את עבת מערב להכץ צרך !כן ט.

לשמר כך אחר בבד )!יכסם משחה, עליהם !ימו־ח המילה עאחח

לקךען לנכרי ייאמר עבת, מערב תחבושות הכץ לא ואם נקיונם(. עלואם בשבת, למול אסור נכרי אץ ואם רכה, מעתה עלית ולמוח בז

• T : • : ר ־, , V, ״ : J T * T * 1 *״ T T • ; T

הנחוץ. כל בשבת לעשות מתר בשבת, ומלו עברוT J T : ־ J * T \ ' T־ - :T T 1 ־ T

רנז ?שפת קטן זייני - מח פרק 257

ח ךק9 מ״

ן דיני גמ קט ןש י׳(, כ/ )&זמות ובתך״ ובנך אתה מלאכה כל תעשה ״לא כתיב א.

על גדולים הכתוב והןהיר הקטנים, אלו ובתך בנך חכמים ודרשו לקטנה או לקטן לומר לגדול התורה מן אסור ולכן הקטנים, שביתתאפלו לעעות לו לומר אסרו .וחכמים בשבת. האסורה מלאכה שיעשו

V־ : • : T T T ־ ־ I ־ : T ן : ־ ־ ־ : T ״ T ־ • :־־ :

.יש ואם כלל. מבין ואינו לחנוך תניע שלא לקטן ואפלו ןובנן, אסורמן, באסור מתירין ןיש אסור, >מךן לקטן, צו־ך בזה צרך ובמקום דו

להקל. גדול.יע ךשות דךך תפלה סדור או חפץ לו ע:עביר לומר אסור ולכן כ.

סעיף מ״א פרק לעיל עץ ערוב, שאץ )במקום כרמלית או הרבים ךשות דךך הסדור שיקח לו לומר אסור הקטן לצךך ואפלו כ״ח(,

מתיוין אסור, למוץ כרמלית ודרך בו, ?פלל־ע כך הרביםהגדול יצטךף וממילא להקל, .יע גדול צו־ך ובמקום א׳, סעיף ?דלעיל

להתפלל:חד. עמו וביום ?לילה הקדוש לפני לחנוך הגיעו אפלו קטנים להא?יל מתר ג.

אסור אפלו קטן להא?יל שאסור אף לענותם, ואסור הבדלה, ולמי קדוע ל?ני לאכל חכמים עאסרו אלא אסור מאכל שאינו כיון זדבנן,

סי״ג. ה׳ פךק לעל לעץ קטן, לצו־ך חכמים זאת אסרו לא והבדלה,

258נשבת פןטן דיני ־ מח פדל!רנח

זה לו כשאומרים מבין אם מעצמו, אסור העובר קטנה( )או קטן ד.בו למחות אביו על חובה ומעלה, שלש מגיל דהינו מתר, וזה אסור

J - : ' T \ VS T • ״ T T ״ T T J ״ T ״ ״ :

בניו את לחנך שודב כיון דרבנן, אסור על עובר אפלו ולהפרישו,שכן וכל לחנכם, חיוב מטל האם על שגם אומרים ויש ובנותיו.

J T J' ' V T J ־ ! ״ T *», •* T ־ * V ״ J ״ T I 1 ״״

למחות ודב אינו אחר אבל לחנכם. האם על דחובה נפטר, כשהאבT T V J ־ ״ T J ־ J T : “ J •• T־ T ״״ ״• ־ “ T ״ :

!חושב מ?ני כן עושה הקטן ואם תורה, מאסור אפלו ולהפרישו, בקטן אפלו ולהפו־ישו, בו למהות צריך זה, דבר לו ש:עשו לגדול שנוח

בשבילו אסור ש:עע!ה לו לומר שאסור ענן לכל דרבנן, אסור בעובר.׳א סעיף כדלעיל

ם ם וג של אל שבח ונ א ל ר ם בו ל עוT “ : י 2 - V ״־ •• T

דנטהדיניט מקורי259

דזדינימ מקורי כ׳. פ״ק - כ׳ כה״ח ב׳. פ״ק ר״נ פי׳ - ב׳ ר״נ, מ״ב לדוגמא: כלליםכלל - ג׳ ל״ד, חיי״א ד׳. אות כ״ו פי׳ ד׳ חלק - ד׳ כ״ו, ח״ד, מנח״י

ג׳. פע׳ ל״ד

א' פרקח / ח׳. כ׳, שמות מכלתא א( רמ״ב סי׳ ה-ו( / ס״ב. תשא כי ובא״ח וכה״ח ומ״ב ס״א ר״נ סי׳ כ-

ומ״ב ס״ב רמ׳׳ט סי׳ ח-י( / ס״ו. שם ובא״ח ב׳ ר״נ, מ״ב ז( / ט׳. וכה״ח י״ב ושעה״צ א׳ ומ״ב יד( / כ״ב. וכה״ח וביאוה׳׳ל ומ״ב ס״ד שם יב-יג( / ומ״ב. ס״ג שם יא( / סכ״ב. שם ובא״ח וביאוה״ל

יח-כא( / י״ב. וכה״ב ס״ח לך לך ובא״ח וביאוה׳׳ל ושעה״צ ומ״ב ס״א רנ״א סי׳ טז-יז( / ס״א. שם ח״ג, יחו״ד פג( / וס״ה. ס״א ת״ב סי׳ בג( / ס״כ. שם ובא״ח וכה״ח וביאוה׳׳ל ומ״ב ס״ב שם שו״ע

ח / ס״י. פט״ז ח״ב לציון ואור י״ח חזו״א בז( / נ/ דף ח״ג ישורון יסודי 0כ / ל״ג. ח״ד, הלכות משנה כ שם לציון אור ל( / כ׳. וכה״ח ס״ח שם ובא״ח רמ״ב סי׳ בט< / ה/ סו״ס שם רמ״א כח( / ב/ ל״ח, סי׳

סי׳ רמ״א להסתפר, ומותר וכה״ח. ומ״ב ס״א ר״ס סי׳ לב-לד!( / וכה״ה,״א. ה׳ שם מ״ב לא( / ס״א. ומ״ב ס״א שם א( / וכה״ח. ומ״ב וס״ג ס״ב רס״ב סי׳ לו( / סי״ד. שם ובא״ח וביאוה׳׳ל ס״ב רנ״א

»( י״א. כה״ח ויהרהר, ס״א. ר״נ סי׳ רמ״א ומצוה, לח( / וכה״ח. וביאוה״ל ר״ס סי׳ מא( / רנ״ב. סו״ס / כה״ח ויק־־אנה, ס״ו. שם רמ״א ויש, וס״ב ס״א רפ״ה סי׳ מג( / ה׳. וכה״ח ס״א רנ״ו סי׳ מב( / ומ״ב.

/ וכה״ח. ומ״ב ס״ה שם שו״ע מו-מז( / וכה״ח. ומ״ב וס״ד ס״ג שם מד-מה( / ד׳.

'ב פרק הר ו( / שם. אג״מ ה( / הוראה. גדולי ד( / צ״א. ח״א, ואג״מ וביאוה׳׳ל ז׳ ומ״ב ס״א רנ״ג סי׳ א-ב(

ל״ז, חזו״א מקילין, ויש וביאוה״ל. ומ״ב ס״ב שם ט( / וס״ג. ס״ב שם ח( / שם. שו״ע ז( / קל״ו. סי׳ צבי צבי הר טי( / הוראה. גדולי יד( / וכה״ח. ומ״ב שם רמ״א יב-יג( / שם. חזו״א יא( / שם. רמ״א י( / י״ב. / כ״ז. שם, וחזו״א ס״א רנ״ג סי׳ רמ״א טז( / כ״א. ל״ז, חזו״א ׳ויש כ״ו-כ״ז. ח״ד, ומנח״י קל״ו ח״א,

סי׳ החיים ארץ שכתבו, ויש י׳׳ט. ל״ז, וחזו״א ס״ח ורנ״ז ס״א רנ״ג סי׳ יח< / וס״ג. ס״א רנ״ז סי׳ יז( ל״ז סו״ס חזו״א כב( / וס״ו. וס״ה ס״א רנ״ז סי׳ בא( / כ/ שעה״צ ב( / שם. חזו״א יט( / ס״ח. רנ״ז

שו״ע בד( / י״ז. שם, חזו״א ויש, נ״א. שי״ח, מ״ב וכשמחזיר, ס״ד. רנ״ז סי׳ בג( / צ״ה. ח״א, ואג״מ רנ״ג סי׳ אבל, ל״ב. שם, וחזו״א שם מ״ב בו( / שם. וחזו״א ושעה״צ ומ״ב רנ״ח סי׳ בה( / ס״ב. שם

סי׳ בח( / ס״ג. רנ״ח סי׳ ערוה״ש ליתנו, אין מ״ז. ח״ג, הלוי שבט ויש, ל״ג. שי״ח, מ״ב בז( / ס״ה./ ח׳. ומ״ב ס״א רנ״ז

ג׳ פרק נהגו, סי״ד. ע״ה סי׳ מנח״ש תפחות, לא וכה״ח. ומ״ב ס״א שם ב( / וכה״ח. ומ״ב ס״ב רס״ג סי׳ א(

ס״ק מ״ב שמנים, בשאר ס״ו. רס״ד סי׳ מצוה, וכן ס״א. רס״ג סי׳ ג< / קל״ה. דף ח״ג ישורון יסודי / ס״ד. תרע״א סי׳ ביאוה׳׳ל יעמד, ולא שם. ומ׳׳ב ס״א רס״ד סי׳ ויעשה, ס״ד. רס״ה סי׳ ומותר, כ״ג.

/ י״ח. תקי״ד, מ״ב חל, ואם ס׳׳ט. רס״ד סי׳ רמ״א ויש, וכה״ח. ומ״ב ס״ג שם ה( / ס״ב. רס״ג סי׳ חי׳ ומ״ב ס״א רס׳׳ג סי׳ ט( / ט/ רס״ג, מג״א ח( / ס׳׳ח. פי׳׳ח ח״ב לצידן אור ז( / ס׳׳ה. נח בא׳׳ח ו(

עי׳ וי״א, .׳ב רס״א, כה״ח שעוז, חצי ה׳. רנ׳׳ו, וכה״ח ס״ז נח בא״ח י( / וי״ג. י״א וכה״ח וביאוה׳׳ל ס״א רס״א סי׳ ואם, ם״ב. ר׳׳ם סי׳ ומצוה, י״א. רס״ב, מ״ב מוטב, כ״א. ושעה״צ כ״ג רס״א, מ״ב

יג( / וכה״ח. ומ״ב ס״י שם יב( / וביאוה׳׳ל. ומ״ב ס״ד רס״ג סי׳ יא( / כ״א. רס״ג, מ״ב ואין, ורע״א.ח / הוראה. גדולי נוהגין, וכן ס״י. נח בא״ח ותזהר, ס״ח. רס״ד סי׳ ותדליק ס״ה. רס״ג סי׳ רמ״א י

אבל ו׳. ס״ק חיים אורחות י״א, ס״ד. ע״ה סי׳ קישו״ע ואח״ב, ס״ח. שם ובא״ח וחס׳׳ל ד׳ מחב׳׳ר ס״ב. שם קישו״ע יז( / ד׳. רס״ג, מ״ב טז( / י״ד. ע״ד, סי׳ בדה״ש מד< / ס״י. שם ובא״ח מ״ב ביו׳׳ט, כ< / ומ״ב סי״ד רס״ג סי׳ יט( / סי״ד. נח ובא״ח ומ״ב ס״י רס״ג סי׳ יח( / י״א. רס״ג, מג״א וראוי, ע״ד, ובדה״ש י״א רע״א, מ״ב כא( / סי״ז. רס״ג סי׳ ומותר, וכה״ח. שם ובא״ח ומ״ב ס״י שם רמ״א

בה( / סי״ח. נח ובא״ח ג׳ ס״ק מג״א כד( / וס״ז-ס״י. ס״א־ס״ג שם פג( / וכה״ח. ער״ה סו׳׳ס 0כב / י״ז. ומ״ב וס׳׳ט ס״ו שם שו״ע הם, ואם שם. ובא״ח פעלים רב כי( / סי״א. נח ובא״ח נ׳ ח״ב, פעלים רב

ל( / וס״ח. ס״ז שם לציון אור כט( / ומ״ב. ס״ח רס״ג סי׳ כה( / ס״ד. פי״ח ח״ב לציון אור כז( / וכה״ח. מ״ב אמר, ואם כ״א. ומ״ב ס״ב רס״א סי׳ לא( / ג׳. תרע״ז, כה״ח וי״א, ומ״ב. וס״ז ס״ו שם שו״ע סט״ו שם שו״ע לג( / וכה״ח. ומ״ב ומחה״ש סי״ב רס״ג סי׳ לב( / נ/ רס״ג, מ״ב מועל, ואין ל״א.

0לד / א/ סי׳ תורה אור שו׳׳ת י״א, שלום. משמרת י״א, ס״ד. רס״ג, מ״ב לד( / וכה״ח. ומ״ב וסט״ז ז׳. של״א, ברכ״י לו( / וכה״ח. וביאוה׳׳ל ומ״ב ס״א שמ״ב וסי׳ וס״ב ס״א רס״א סי׳ וכן, רס״ג. סו״ס

/ ס״ב. וירא בא״ח לז( / ס״א. קצ״ו סי׳ יו״ד רמ״א אשה, וכן פ״ב. תפ׳׳ט, כה״ח לספור, יכול

ד׳ פרק / וכה״ח. ומ״ב ס״א רס״ח סי׳ ח / וכה״ח. ס״ג וירא ובא״ח ומ״ב ס״ג שם ג( / ומ״ב. ס״ב רס״ז סי׳ ב( שם שו״ע ז( / י׳. ל״ח, וחזו״א וכה״ח ומ״ב ס״ז שם 0 / ב׳. וכה״ח ס״ח שם ובא״ח א׳ רס״ח, מ״ב ה(

וכה״ח ס״י וארא ובא״ח ס״י רס״ח סי׳ ואין, כ״ב. שם כה״ח ויש, ס״א. תפ״ז סי׳ פסח, ובלל ס״ח. וס״ב ס״א תלדות ובא״ח וביאוה׳׳ל רפ״א סי׳ י( / כ״ח. ומ״ב סי״ג שם ט( / ס״ב. שם שו״ע ח( / נ׳.

קפ״ח סו״ס וט״ז טור 0י / וס״ד. ס״א רפ״ו סי׳ יב( / ס״ב. קמ״ו וביאוה״ל רפ״ב סי׳ ב״י יא( / וכה״ח. וי״א, וכה״ח. ומ״ב וס״ה ס״ד שם טו( / וכה״ח. ומ״ב וס״ג ס״ב רס״ח סי׳ יד( / ק״ג. סי׳ לשמה ותורה

ט׳. תס״ח, מ״ב י״א, יז( / וכה״ח. ומ״ב ס״ד כ״ח וחיי״א ס״ו שו״ע טז( / ס״ב. פי׳׳ט ח״ב לציון אור/ י׳׳ט. וכה״ח סי״ב תלדות בא״ח וי״א,

,ח פרק

ומ״ב ס״ב רע״א סי׳ 0 / ג׳-ד. רע״א, כה״ח o / קו. פסחים רי״ד ותום׳ ותוס׳ ה״א פכ׳׳ט רמב״ם א( סי׳ י״ג, בן וקטן .׳ג שמ״ג, מ״ב ו-ז( / מ״ו. ה/ רע״א, מ״ב ה( / סט״ז. בראשית בא״ח ד( / וכה״ח. ומ״ב ס״ב רס״ז סי׳ ט( / ומ״ב. ס״א רע״א סי׳ ח( / סי״ב. שם בא״ח ויש, ושעה״צ. ומ״ב ס׳׳ב תרט״ז ח״א, דבר משיב ואם, סי״ד. שם בא״ח י( / ס״ו. רע״א סי׳ למרן, וכה״ח. וביאור,׳׳ל סי״ג שם ובא״ח

שי״ג, ומנ״ח א׳ רס׳׳ט, מ״ב יג( / ס״ד. רע״א סי׳ תורה דעת יב( / ה׳. ומג״א ס״ד רע״א סי׳ יא( / י״ח. ס״ב. פ״ו לק׳ ועי׳ ס״ד, שם שו״ע להפסיק, צריך סי׳׳ט. שם ובא״ח ומ״ב ס״ז רע״א סי׳ יד( / י׳.

ובא״ח ס״ח רע״א סי׳ יז( / ומ״ב. סי״ב רע״א סי׳ טז( / ס״ה. רע״א סי׳ רמ״א 0ט / ד׳. ס״ק ט״ז וספק, ס׳׳ט שם כ( / וכה״ח. ומ״ב סי״א רע״א סי׳ יט( / וכה״ח. ומ״ב ס׳׳ט ער״ב סי׳ יה( / וכה״ח. סי׳׳ט שם

/ שם. וכה״ח סכ״ט בראשית בא״ח כא( / סי״ב. שרה חיי ובא״ח ס״ה נ״ה סי׳ וקישו״ע וכה״ח ומ״ב / ל״ט. ח״ג, אג״מ פג( / וכה״ח. ומ״ד מ״ב ומ״ב שם שו״ע ומדיחו, ס״ח. ומ״ב, סי״א רע״א סי׳ כב( י״ז ומ״ב ושע׳׳ת וס״ז ס״ו קפ״ג וסי׳ ס״י רע״א סי׳ כה( / וכה״ח. ושעה״צ ומ״ב ס״ג קפ״ג סי׳ כד(

ובא״ח ס״א שם כח( / וס״ג. ס״א שם כז( / וכה״ח. ומ״ב וס״ח ס״ב־ס״ד רע״ב סי׳ כו( / וכה״ח. 0ו

260 הדינים מקורי רם

סי׳ שו״ע ואיטר, וכה״ח. ומ״ב ס״י רע״א סי׳ ל( / ג/ צ״א, סי׳ חס׳׳ל כט( / וכה״ח. סכ״ה בראשית / סכ״א. שם ובא״ח ס״י רע״א סי׳ רמ״א בו, ויתן וכה״ח. סי׳׳ט לך שלח ובא״ח ומ״ב וס״ה ס״ד קפ״ג ס״י רע״א סי׳ לב( / ומ״ב. ס״ח ע״ו סי׳ יחזור, כ״ט. ע״ה, ומ״ב ס״א צ״ב וסי׳ ס״א ע׳׳ט סי׳ לא(

סי׳ אמן, ויענו כ״א. ומ״ב ס״ב קכ״ד הגר״ז לד( / ס״ב. קפ״ה סי׳ עי׳ 0ל / וסכ״ה. סכ״ד וערוה״ש ז׳ סי׳ ח״א רע״א ואם, ה׳. רי״ג, ברכ״י יענו, ולא סט״ו, בראשית בא״ח לה( / ומ״ב וס״ג ס״ב רי״ג

קצ״ג, מ״ב לח( / הט״ז. פ״ב עירובין רמב״ם עי׳ לז( / ס״א. קצ״ג ביאוה״ל לו( / ס״ב. רע״א וביאוה׳׳ל רע״א סי׳ מ( / וכה״ח. ומ״ב וסי״ד סי״ג רע״א סי׳ וצריך, ס״ב. רע״א וכה״ח ו׳ רצ״ו, מ״ב לט( / ה׳.

/ וביאוה״ל. וס״ד ס״ב קע״ד סי׳ מג( / ע״ח. רע״א, מ״ב מב< / וכה״ח. שם שו״ע מא( / וכה״ח. סט״ו ס״א רע״ג סי׳ מה־מט( / י״ח. ס״ק כה״ח עי׳ וי״א, ומ״ב. רס״ט סי׳ ואסור, ס״א-ס״ג. רע״ג סי׳ מד( נד( / וכה״ח. וביאוה״ל ומ״ב ס״ג רמ״א נ-נג( / ה/ ס״ק ושעה״צ וכן ד״ה וביאוה״ל וכה״ח ומ״ב נז( / וכה״ח. ומ״ב ס״ו שם שו״ע נו( / ו׳. רע״ג, מ״ב נה( / וכה״ח. ומ״ב ס״כ קס״ז וסי׳ ס״ד שם שו״ע שו״ע נט-פא( / פ״ב. ר״ח, מ״ב יכלול, וכה״ח. ומ״ב ס״ה שם שו״ע נח( / א׳. וכה״ח כ״ו ס״ק מ״ב פד-פו( / וכה״ח. ס״ז רע״ג סי׳ פג( / וכה״ח. ס״ה וביאוה״ל רב במעשה הגר״א פפ( / וכה״ח. ומ״ב שם ע( / וכה״ח. וביאוה״ל ומ״ב ס״א רפ״ט סי׳ פח-פט( / ס״ג קס״ז סי׳ פז( / וכה״ח. ומ״ב רפ״ט סי׳

/ ב׳. רפ״ו, מש״ז עב( / ח׳־ט׳. ס״ק ומ״ב י״א פ״ט, באה׳׳ט עא( / כ״ב. פ׳׳ט, ומ״ב רפ׳׳ט סי׳ ביאוה״ל בראשית ובא״ח וכה״ח וביאוה״ל ומ״ב ס״ב רפ״ט סי׳ עד( / ז/ ל״א, ח״י, ומנח״י ל׳ רפ׳׳ט, כה״ח עג(

/ ט/ רצ״א, שעה״צ עו< / ט״ו. רע״א, מאמ״ר עד.( / סכ״ח.

ר פרק מנח״י ואפשר, ס״ד. ורצ״א ס״א רפ״ט סי׳ פ( / רצ״א. סי׳ וכה״ח ומ״ב ס״א ורצ״ו ס״ב רצ״א סי׳ א(

ח״ב, השדה. פרי לצרף, יכול ה׳. קס״ז, מג״א נחשב, ח׳-ט׳. קס״ח, מ״ב לחברו, אפשר מ״ב. סי׳ ח״ט רס״ב כה״ח הסוד, ולפי ח׳. רע״ד, כה״ח כזית, יהא ה׳. רע״ד, וערוה״ש מ״ו סי׳ חת״ס יצרף, פ״ח.

ס״א רצ״א סי׳ ד( / סט״ו. וירא ובא״ח וכה״ח ומ״ב ס״א-ס״ד רע״ד וסי׳ וס״ד ס״ג קס״ז סי׳ ג( / ב׳-ג/ סי׳ יו״ד ויטול, רמ״ב. סי׳ וכה״ח מ״ב דגים, ס״ב. רנ״ט סי׳ ה( / ט״ו. סי׳ מאש ומוצל וכה״ח ומ״ב ס״ה קפ״ח סי׳ ח( / י״ב: מגילה ז( / ס״ג. פכ״א ח״ב לציון אור ו( / ס״ג. רע״א סי׳ מניחו, ס״ג. קט״ז י( / ס״ג. ס״ק כה״ח וי״א, וס״ד. ס״א רפ״ח סי׳ ט( / סכ״ב. חקת ובא״ח וכה״ח ומ״ב וס״י וס״ח וס״ו

/ י/ ס״ק וכה״ח ומ״ב וס״ב ס״א ר״צ סי׳ יא( / י״ד. מ״ו, ומ״ב ס״א ר״צ סי׳

ז' פרק ואג״מ וביאוה׳׳ל ס״ב רס״א סי׳ שמחמירין, ויש ס״א. ויצא ובא״ח ומ״ב וס״ב ס״א רצ״ג סי׳ א(

רמב״ם פ( / ס״ג. רצ״ג סי׳ מותר, רצ״ג. סו׳׳ס רמ״א ונכון, ומ״ב ס״א רצ״ג סי׳ וראוי, כ״ד. ח״א, סי׳ ג( / ס״א. רצ״ד ביאוה׳׳ל ואם, ס״י. רצ׳׳ט סי׳ יזהר, וכה״ח. ומ״ב ס״א רצ״ד סי׳ ושו״ע ה״א פכ׳׳ט רמ״א ואם, א׳. רס׳׳ט, מ״ב אבל, ס״ח. פכ״ב ח״ב לציון אור ויש, וכה״ח. וביאוה׳׳ל ומ״ב ס״א רצ׳׳ט

ומ״ב. ס״י רצ׳׳ט סי׳ ה( / ס״ה. ורצ׳׳ט ס״א רצ׳׳ד סי׳ ח / ס״כ. ויצא בא׳׳ח והנוהגים, ס״ה. רע״א סי׳ מ״ב ט( / וכה״ח. ומ״ב וס״ג ס״ב שם ח( / ס״ח. ו^א ובא״ח ס״א רצ״ו סי׳ ו-ז( / ש/ סי׳ מג״א ונוהגין, ומטה ס״א רצ״ו סי׳ י( / וכה״ח. ומ״ב ס״א רצ״ו סי׳ ונוהגים, ס׳׳ט. רצ׳׳ט סי׳ יביא, לא וח/ ד רס״ב,ס / ס״ו. שם ונוהגים, ס׳׳ו. תד׳ו סי׳ יא( / .r׳0 ת׳ד סי׳ אפרים ל״א רצ״ז, כה״ח ומנהג, ס״ו. שם י רח״ץ סי׳ ויכוף, מ״ה. וכה״ח ל״א רצ״ז מ״ב לפני, אח״כ רצ״ז. סו׳׳ס מ״ב ומצוה, א׳. ס״ק ומ״ב וט׳. ו׳ ומ״ב י״ד רצ״ו, א״ר יג( / .׳ע ח״א, חיים שלמת בירך, ואם רצ״ז. סו״ס מ״ב ומצוה, ס״ג.

וי״א, א׳. ע׳, ח״ד, אג״מ וכן, כ/ רצ״ו, כה״ח יפסיק, ולא פ״ד-פ״ה. ומ״ב סט״ז קס״ז סי׳ וישתה,

רפא הדינים מקורי 261

קט״ו. קט״ז, יו״ד כה״ח ונוהגים, ס״א. רצ״ו סי׳ יד( / ל״ה. רצ״ו, מ״ב ונהגו, ט״ז. רצ״ו, כה״ח סי׳ ואף, ב/ חז״ץ, כה״ח אבל, י״ג. רצ״ז, מ״ב וכן, ל״ב. רצ״ו, מ״ב 0ט / י״ב. רצ״ה, כה״ח ואח״ב,

וכה״ח. ומ״ב ס״ו רצ׳׳ט סי׳ יח( / ג׳. שמ״ג, מ״ב יז( / וכה״ח. ומ״ב ס״ח רצ״ו סי׳ טז( / ס״ה. רצ״ז כ( / ל״ג. ר״י, בה״ח טבק, ס״ב. רי״ז סי׳ בושם, ועל ס״ד. רצ״ז סי׳ יט( / ס״ב. שמ״א סי׳ יו״ד ואונן,

ומ״ב ס׳׳ט־סי״ב שם co / ומ״ב. ס״ב רח״ץ סי׳ כב( / י/ רצ״ז, מ״ב כא( / ובה״ח. ומ״ב ס״ה רצ״ז סי׳ שם 0כ / וכה״ח. וסט״ו ס״ד רח״ץ סי׳ כה( / קי״ד. סי׳ ח״ב צבי הר כד( / ס״א. תרפ״א וסי׳ וכה״ח

/ סכ״ז. ויצא ובא״ח וכה״ח ומ״ב ש׳ סי׳ כט-לא( / ומ״ב. ס״א שם כח( / ומ״ב סי״ג

ה׳ פרק ה״ג פ״א רמב״ם וחכמים, ה״ב-ה״ו. פ״ז ורמב״ם ע. שבת כ( / ז/ פרק וירושלמי ועג. וע. מט; שבת א(

ד( / ס״ה. קכ״ד סי׳ ואה״ע ס״ח קכ״ד וסי׳ ס״ה ב׳ סי׳ יו״ד ושחיטתו, שבת. הל׳ ובסוף ה״א ופכ״א ו( / ס״א. ש״מ סי׳ וביאוה״ל וה״ב ה״א ופ״ח הכ״ג פי״ח רמב״ם ה( / ס״ב ט׳ כלל וחיי״א עג: שבת

שט״ז וסי׳ ה״ז פ״א רמב״ם ח( / נ״ה. ש״כ, ומ״ב ס״א של״ז וסי׳ ה״ו פ״א רמב״ם ז( / ס״ג. של״ו סי׳ / הי״ד־הט״ז. פ״א רמב״ם י( / ה״י. ופ״י הי״ח פ״א ורמב״ם וקה: קב: שבת ט( / סכ״ז. של״ד וסי׳ ס״ח הגר״א יד( / כ׳. ס״ק וכה״ח ה׳ ס״ק א״ר 0י / והגר״א. שם יכ< / וכה״ח. ומ״ב ס״א שי״ח סי׳ יא(

/ י״ב. וכה״ח נ׳ סי׳ סופר כתב טז( / ה/ קי׳׳ט, ח״ד ואג״מ ה׳ וכה״ח ב׳ מ״ב טי( / ז׳. וכה״ח ג׳ ומ״ב/ ג׳. ס״ב, ח״ד, אה״ע אג״מ יט( / ע״ז. ח״ד או׳׳ח אג״מ ליכנס, אין ט׳׳ל. ושעה״צ ס׳׳ט ת״ה סי׳ יח(

/ ד. ל״ח, חזו״א כ(

ט׳ פרק / ו׳-ז׳. ומג״א ס״ג של״ו סי׳ ד( / ה״א. פ״ח רמב״ם ב-ג( / ומנ״ח. ה״א פ״ז ורמב״ם וקג. עג: שבת א( ס״ב של״ז סי׳ ח( / ס״ה. של״ח סי׳ (t / ס״ט. שי״ב סי׳ ו( / ד. של״ז, וכה״ח ס״א של״ז סי׳ ה(

/ סי״א, שט״ז וסי׳ ס״ו ש״ב סי׳ י( / ס״ג. שם ט( / וביאוה׳׳ל.

י' פרק

ירושלמי ח / ס׳׳ג. שם ג( / ל״ג. ומ׳׳ב ס״ד של׳ץ סי׳ כ( / ה״ב. ופ״ח ה״ג פ״ז ורמב׳׳ם עג: שבת א( צבי והר ס״י השבת שביתת ח( / ס׳׳ט. ואג׳׳ט י״ד של״ו, מג״א ז( / ומ״ב. סי׳׳א של׳׳ו סי׳ ה־ו( / ד. פרק

/ ג/ ס׳ץ, ח״ו אליעזר וצק ס״ה רנ״ב סי׳ ט( / ורי״א. קל׳׳ג סי׳

י"א פרק

רמב׳׳ם ח / ס׳׳ה. של׳ץ וסי׳ ה״ג פ״ח רמב׳׳ם ג( / ט״ו. סי׳ אג׳׳ט ב( / ה״ג. ופ״ח ה״ד פ״ז רמב׳׳ם א( ושל׳ץ ס״ח שי״א סי׳ 0 / ס״ג. שי״ב וסי׳ ה״ד פ״ח רמב״ם 0ד / ס״ח. ואג׳׳ט וב׳׳י ס״ז של׳ץ וסי׳ שם

ס״ג שם יא( / של״ו. ר׳׳ס ומג״א סי״ב שם י( / וס״ח. ס״ו של׳ץ סי׳ ח-ט( / י״ג. של׳ץ, מג״א ז( / ס״ו.» / ומ״ב. של׳ץ, כה״ח יד( / וכה״ח. ומ״ב וסי״ג ס״א שם יג( / סי״ג. וביאוה׳׳ל של׳ץ וסו׳׳ס ס״א שם י

סוכה יח( / ז׳. ש״ה, ומג״א ה׳׳ט פכ״א רמב״ם יז( / וכה״ח. ס״י של״ו סי׳ טז( / ס״ג. שכ״ב סי׳ 0ט / ה// שבת. כלכלת כ( / ומ״ב. סי״ג שכ״א סי׳ יפ« / כב:

י"ב פרק

/ ה׳. ומש״ז ס׳ץ אג׳׳ט ח / ל״ח. ומ״ב ס״י ש״מ סי׳ ג( / ס״א. אג׳׳ט כ( / ס״ג. ואג׳׳ט ל״ז ש״מ, מ״ב א(ן ה/ של״ה, א׳ד 0 / ומ״ב. ס״ה של״ה סי׳ ה(

262 הדינים מקורי רםג

r> פרק ד( / ס״א. י״ד חיי״א ג( / ושעה״צ. ומ״ב ס״ו שי״ט סי׳ ב( / הי״ב. פ׳׳ט ורמב״ם ורש״י עג: שבת א(

/ ח/ שי״ט, וא״א שכ״א סו״ס רמ״א ה( / מ״ב. סי׳ וח״ב פ״א סי׳ ח״א הלוי ושבט ושעה״צ כ״א מ״ב פ״ח רמב״ם ט( / ס״ב. השבת ושביתת ס״ח של״ו סי׳ רמ״א ח< / עד. שבת ר״ח ז( / ח׳. שכ״א, א״א ו(

« / ד׳. ל״ח, חזו״א יא( / ד׳. ונ״ו, ו׳ נ״ה, חזו״א י( / וכה״ח. ומ״ב ס״כ ש״ה וסי׳ ה״ז סל״ג שכ״ח סי׳ י וסו״ס ה׳ ל״ג, וחזו״א ומ״ב וס״ב ס״א ש״כ סי׳ טז-יט( / וכה״ח. וסל״ה סל״ד שם יג־טו( / ומ״ב. או״ח אג״מ בב( / ומ״ב. ס״א שם רמ״א בא( / וכה״ח. ס״ה יתרו ובא״ח ומ״ב ס״ו ש״ב סי׳ ב( / נ״ה. וס״ח ס״ז שם בה( / וכה״ח. ומ״ב ס״ה שם בד( / וכה״ח. ומ״ב וס״ז ס״ד ש״ב סי׳ בג( / ט״ז. סו״ס ח״ד

סי״ח ביאוה״ל בט( / ומנח״ש. סט״ז ש״כ סי׳ בח( / מ״ד. ש״כ, מ״ב בז( / ד/ נ״ט, חזו״א בי( / ומ״ב. ס״ט ש״כ סי׳ לג< / קי״ב ח״א, אג״מ לב( / ומ״ב. סי״ב ש״ב סי׳ לא( / סי״ז. ש״כ סי׳ ל( / טוב ד״ה

ש״כ סי׳ לז( / ל״ב. ש״ב, מ״ב לו( / וסי״ד. סי״ג יתרו בא״ח לה( / ומ״ב ס״ט שם לד( / וסי״ב. וסי״א סי׳ רמ״א מ( / מ״ח. ח״ד, הלכות ומשנה נ״ה ח״א, משרים דובב לט( / ומ״ב. ס״י שם לח( / וסי״ד. סי״ג וכה״ח כ״ג שב״; מ״ב ויש, י״ח. שכ״ב, ומ״ב וכה״ח ומ״ב ס״ד תקי״א רמ״א מא־מב( / ס״י. שכ״ו

/ סי״א. תצור, ובא״ח מ״ד

י"ד פרק ד( / ס״ח. השבת ושביתת שי״ט סו״ס רמ״א ג( / ס״ו. שי״ט סי׳ ב( / ס״ה. ואג׳׳ט הי״א פ״ח רמב״ם א(

/ כ״ו. ח״ו, מנח״י ו( / שי׳׳ט. סו״ס ביאוה״ל ה( / ו/ תמ״ד, ומ״ב שם השבת שביתת

ט״ו פרק ד״ה עד. שבת שפ״א ג( / י׳. י״ד, סי׳ וחו״ב ז׳ שי״ט, מ״ב o ן ס״ד. ואג״ט ומ״ב ס״ד שי״ט סי׳ א(

ע״ד ח״ד, או״ח ואג״מ ס״א בשלח ובא״ח ס״ג והגר״ז ס״א רמ״א ה( / וס״ב. ס״א שי״ט סי׳ ד( / ת״ר. ובא״ח ז׳ ומג״א שם רמ״א ח( / ס״ג. שם ובא״ח ה׳ שי״ט, מ״ב ז( / ט׳. תרי״א, ושעה״צ י״ג בורר א׳ וכה״ח וס״ד ס״ג שם ובא״ח שי״ט ר״ס ביאוה״ל יא( / ל״ו. וכה״ח ס״ג בא״ח ט-י( / וכה״ח. סי״ד טז( / סי״ג. ובא״ח ומ״ב שם רמ״א יג-טו( / וביאוה״ל. ומ״ב ס״ג שי״ט סי׳ יב( / ול״ט. ול״ז ול״ו

ובא״ח ב׳ וט״ז ס״ג רמ״א יט( / ט״ו. סי׳ ואג״ט ג׳ סעי׳ ביאוה״ל יח( י׳.■/ בורר ע״ד ח״ד, או״ח אג״מ ס״י השבת שביתת בב( / ל״ב. שי״ט, וכה״ח ט׳ תק״ד, מג״א ב( / י״א. וס״ק ס״ד השבת ושביתת ס״ב

שביתת בז( / ס״ג. שי״ט סי׳ בה( / י״ח. י״ד, וחו״ב ס״ג רמ״א בג( / הט״ז. פכ״ג ואו״ש י״ב י״ד, וחו״ב כט( / סי״ב. שם ובא״ח ע״ז ס״ק פ׳ סי׳ ומנח״ש מ״ב וכה״ח ס״א שי״ט, מ״ב בח( / ל״ד. ס״ק השבת וביאוה״ל ט״ו שי״ט, מ״ב לה( / ס״ב. שי״ט, מ״ב לב( / ב׳. צ״ט, ח״ד, ומנח״י כ״ה ס״ק השבת שביתת

הבורר ד״ה ס״ד וביאוה״ל ה׳ ס״ק ברכ״י לז( / י״א. בורר ע״ד ח״ד, או״ח אג״מ לו( / וברכ״י. ס״ג וסי״א ס״י ובא״ח ב׳-ה׳ נ״ד, וחזו״א, מתוך ד״ה ס״ד וביאוה״ל ז׳ ס״ק מאמ״ר לח( / מ״א. ס״ק וכה״ח»( שם. ואג״מ ס״ז שם בא״ח לט( / ז׳. אות שם ואג״מ שם וחזו״א בס״ח בא״ח מא( / הוראה. גדולי /

ס״ק ומ״ב קכ״ה ח״א, ואג״מ ט״ז סי׳ ח״א פעלים רב מג( / ס״ה. פל״א ח״ב לציון אור מב( / ה׳. אות מו( / ח׳. בורר ע״ד ח״ד, או״ח ואג״מ וכה״ח ושעה״צ שכ״א סו״ס רמ״א מה( / ס״ח. שו״ע מד( / כ״ט. ח״ז, ומנח״י נ״ג סי׳ וחזו״א ו׳ ס״ק מש״ז מח( / ט״ו. ש״מ, וכה״ח ט׳ אות שם אג״מ מז( / ס״ו. אג״ט מ״ב נב( / ד׳. אות שם אג״מ נא( / נ״ג. סו״ס חזו״א נ( / קכ״ג. ס״ק וכה״ח סט״ז שו״ע מט( / כ״ג.

/ הוראה. גדולי נה( / סי״א. מרקד השבת שביתת נד( / ג׳. אות שם אג״מ נג( / קי״ג. וכה״ח נ״ה שי״ט,/ סי״ט. בא״ח נז( / ס״כ. ובא״ח וכה״ח ומ״ב סי״ז שי״ט סי׳ נו(

רמג הדינים מקורי 363

ט"ז פרק/ מ״ה. שכ״א, ומ״ב ס״ז ש״ב סי׳ כ( / מ״ב. סי׳ ח״ב פעלים ורב ומ״ב וס״ח ס״ז שכ״א סי׳ שו״ע א( וס״י ס״ט שם שו״ע ה< / וכה״ח. וביאוה״ל ומ״ב סי״ב שכ״א סי׳ ד( / הט״ו. ופ״ח ה״ה פ״ז רמב״ם ג(

סי׳ חזו״א ח( / נ״ז. סי׳ וחזו״א וביאוה׳׳ל בסי״ב רמ״א ז( / וכה״ח. ומ״ב וסי״ב בס״ח רמ״א ו( / ומ״ב./ ס״ג. ס״ק וכה״ח ל״ה ס״ק מ״ב ט( / ופ״ב. ע״ח ס״ק ומ״ב שבת וכלכלת לענין ד״ה נ״ז

י"ז פרק נ״ז שכ״א, מ״ב o ן ס״ג, שכ״ד וסי׳ וסט״ז סי״ד שכ״א סי׳ ושו״ע הט״ז פ״ח ורמב״ם יח. שבת א(

ורמ״א סי״ד שכ״א סי׳ ד!( / שכ״ד. ר״ס ביאוה״ל ד( / ט״ז. רס״ה, יו״ד ברכ״י ג( / צ״ה־צ״ו. וכה״ח ומ״ב ס״ג שכ״ד סי׳ ז( / וס״ח. ס״ה שכ״א, מ״ב ו( / ה׳םח׳. נ״ח, וחזו״א ומ״ב ס״ג שכ״ד וסי׳ בסט״ז ומ״ב וסט״ז סט״ו שם ט( / ח׳. א/ נ״ח, וחזו״א ומ״ב סי״ד שכ״א סי׳ ח( / סי״ד. משפטים ובא״ח וכה״ח ח״ב לציון אור יב< / הוראה. גדולי יא( / ז׳. א/ לש ע״ד ח״ד, או״ח ואג״מ ט׳ נ״ח, חזו״א י( / וכה״ח. יז( / ס״ו. שם לציון אור טז( / ח׳. אות שם אג״מ יד-טו( / וס״ה. ס״ג שם לציון אור יג( / ס״ד. פל״ג ס״ו שכ״א, מ״ב יט( / ז׳. אות שם וחזו״א שמא ד״ה סי״ד שכ״א ביאוה׳׳ל יח( / נ״ח. סו״ס חזו״א

/ וכה״ח. סי״ב ש״מ סי׳ כא( / ס״ח. שכ״א, מ״ב כ( / ח׳. אות שם וחזו״א

י״ה פרקב ץ׳ה ט״פ ם״רמב כ( ן ׳,ס וכה״ח י״ט סי׳ ואג״ט קי״ד שי״ח, ושעה״צ ה״א פ״ט רמב״ם א( ״ י פ ו

מנח״י ו( / ס״ג. שם שו״ע ה( / ס״ב. כ׳ כלל וחיי״א וס״ט ס״ג שי״ח סי׳ ד( / הוראה. גדולי ג( / ה״א. ס״ד ורנ״ז ס״ד רנ״ד וסי׳ שייך ד״ה וביאוה״ל ס״ד שי״ח וסי׳ ה״ה פ״ט רמב״ם ז( / מ״ד. ח״ד,

ואג״מ ס״ה בא ובא״ח פ״ט ומ״ב ופ״ת סי״ד שי״ח סי׳ ט( / ט׳. נ/ חזו״א ח( / גורם. ד״ה וביאוה״ל יא( / רס״ו. ס״ק וכה״ח סמ״ו ש״א וסי׳ שם שו״ע י( / ה׳. ל״ד, ח״ד, ויבי״א ו׳ בישול ע״ד ח״ד, או״ח

ס״ד רנ״ג סי׳ יג( / ס״ז. בא ובא״ח קי״ח וכה״ח ע״א ומ״ב ס״י שי״ח סי׳ יב( / וס״ו. ס״ה רנ״ד סי׳ קל״ה וכה״ח פ״ז שי״ח, מ״ב טו( / קכ״ב. וכה״ח פ״א שי״ח, מ״ב יי( / י״ח. וח״י, כ׳ ׳ח״ו ומנח״י שי״ח, ומ״ב סכ״א כ׳ כלל חיי״א יח( / ס״ד. שי״ח סי׳ יז( / וב״י. ותוס׳ מ: שבת טז( / ג/ קכ״ב, וחזו״א

ל״ט שי״ח, מ״ב יט( / מ״ז. ס״ק ומ״ב ס״ט־סי״א שו״ע מים, ורק י״ט. נ״ב, וחזו״א פ״ב וכה״ח מ״ב וס״ה מ״ה שי״^ מ״ב בב( / מ״ח. ס״ק ומ״ב ס״ד שם חיי״א בא( / י״נג נ״ב, חזו״א ב( / קי״ג וכה״ח בד( / ל״ב. ומ״ב ס״ד שי״ח סי׳ בג( / קי״ח. שי״ח ומ״ב ס״כ ק״ה סי׳ יו״ד ערוה״ש ויש, קע״וז. וכה״ח שי״ח, מג״א בז-בח( / וכה״ח. ומ״ב ס״ה שי״ח סי׳ בי( / י/ שי״ח, א״א בה( / וט״ז. וסט״ו שם שו״ע

/ סכ״ו. השבת שביתת ל( / ושעה״צ. ומ״ב סי״ח שי״ח סי׳ בט( / ע״ח. וכה״ח נ״ב ח״ב, פעלים ורב י״ז

ט/;י פרק ע״ד ח״ד, או״ח ואג״מ וכה״ח ומ״ב ומג״א והגר״א וב״י ס״א ש״מ וסי׳ ה״ז פ״ט רמב״ם א-ה( ש״מ, מג״א ט( / ו׳. קמ״ג, בדה״ש ח( / סי״ד. תשא כי ובא״ח וכה״ח ומ״ב ש״ג סו״ס ו-ז( / ט׳. בישול

/ ס״ב. ש״מ סי׳ יא( / סל״א. שכ״ח סי׳ י( / ס״ד. שמיני ובא״ח שם ושעה״צ וביאוה״ל א׳

כ׳ פרקח / ס״א. ש״ב וסי׳ הי״א שם רמב״ם ב( / ס״ט. ש״ב וסי׳ ה״י פ״ט רמב״ם א( ומ״ב ס״ט שם ג-

ט( / ס״ח. פקודי ובא״ח וכה״ח סמ״ח ש״א סי׳ ח( / וכה״ח. ומ״ב וסי״א ס״י ש״ב סי׳ ה-ז( / וכה״ח.סמ״ה ש״א סי׳ יב-יד( / ס״י. שי״ט סי׳ יא( / ומ״ב. סי״ב ש״ב סי׳ י( / צ״ה. וכה״ח נ״א ש״ב, מ״ב

264 הדינים מקורי רפד

ס״א ש״ב סי׳ יח-כב( / וכה״ח. ומ״ב ס״ה ש״ב סי׳ יז( / סט״ו, כ״ש סי׳ טו( / וכה״ח. ומ״ב וסמ״ו ובא״ח י״א ש״ב, מ״ב כד( / וכה״ח. ומ״ב ס״ז ש״ב סי׳ 0כ / ס״ח. שם ובא״ח וכה״ח וביאוה״ל ומ״ב / שכ״ז. סו״ס וערוה״ש וס״ח ס״ו שם כז( / ומ״ב. ס״ט ש״ב סי׳ 0כ / סי״א. שם בא״ח כה( / ס״י. ויחי מ״ב לג< / ס״א־ס״ג. ויחי ובא״ח וכה״ח ומ״ב סמ״ה-סמ״ז ש״א סי׳ ל-לב( / כ״ה. ח״י, מנח״י כט(

/ ס״ד. פכ״ד ח״ב לציון אור לז< / וכה״ח. ומ״ב ס״ג ש״ב סי׳ לה-לוי( / כ״ב. ש״ב, מ״ב לד( / ס״ג. ש״ח,/ ס״ט. פכ״ז שם לה(

כ"א פרקח / ל׳. ח׳, סי׳ וכה״ח ס״ג בראשית בא״ח ה( / כ״ג. כלל וחיי״א הי״ב פ״ט רמב״ם א-

כ"ב פרק הי״ד פ״ט רמב״ם ג< / ומ״ב סכ״ה ש״ג סי׳ ב( / י״ב ושכ״ז, נ״ט ש״כ, ומ״ב הי״ג פ״ט רמב״ם א(

לציון אור ה( / י״א. סי׳ ח״ג פעלים רב ד( / וס״ד. ס״ג כ״ד כלל וחיי״א ש״כ סו״ס ומג״א וראב״ד סי׳ ט( / ומ״ב. וס״כ סי״ט ש״כ סי׳ ז־ח( / וס״ד. ס״ג פקודי ובא״ח נ״ו ש״כ, מ״ב ו( / י״ט. סי׳ ח״א

/ מ״ה. ח״ג, או״ח אג״מ יא( / והגר״ז. ס״ב ר״פ סי׳ י( / בקו״א. ש״ב סו״ס והגר״ז ומ״ב סמ״ח שכ״ח

ג״כ פרק רמב״ם 0ה- / הט״ז. פ׳׳ט רמב״ם ח / ורש׳׳י. עג. שבת a ן ס״א. כ״ה וחיי״א הט״ו פ״ט רמב״ם א-ב<

ה״כ שם רמב״ם י( / פ״ב. ש״ג, ומ״ב הי״ט שם רמב״ם ח-ט< / ס״ה שם וחיי״א וי״ח הי״ז פ״ט/ הוראה. גדולי יכ< / שד״ם. סו״ס מ״ב יא( / וראב״ד.

ד״כ פרק מ״ב ח( / ו׳. ס״ק וא״ר שם רמ״א ז( / ד׳. קכ״ג, בדה״ש ו( / וביאוה״ל. ומ״ב ס״א שי״ז סי׳ א-ה( מהרש״ם י( / י״ב קכ״ג, ובדה״ש י״ז נ״ב, וחזו״א ט׳ ס״ק וכה״ח ב׳ י״ט, ח״ח, מנח״י ט( / ל״ד. שי״ז,

/ ה״ח. פ״י רמב״ם יג( / הוראה. גדולי יב( / כ׳׳ט. שי״ז, מ״ב יא( / ל״ד. סו״ס ח״וה״פ פרק

תשא כי בא״ח ג( / סי״ד. ש״מ סי׳ ב( / כ״ז. ש״מ, ומ״ב ס״א כ״ח כלל וחיי״א ה״ט פ״י רמב״ם א( ש״מ סי׳ ו( / ס״ג. שם וחיי״א ס״ו ש״מ סי׳ ה( / י״ט. ח״ב, ומנח״י קנ״ו וחזו״א נ״ט ש״מ, וכה״ח ס״ט ציץ יא( / הוראה. גדולי י( / ס״ו. פכ״ט ח״ב לציון אור ט( / סי״ד. שם ח( / וכה״ח. ס״ח שם ז( / ומ״ב. ס״ז

/ ח׳. ש״ב, מ״ב יב< / מ״א. ח״ט, ומנח״י ט״ו ח״ח, אליעזר

כ״ו פרק ש״מ, מ״ב ד( / קנ״ב. סו״ס יעקב וצור וכה״ח ושעה״צ ומ״ב סי״ד מ׳/ש וסי׳ הי״א פ״י רמב״ם א־ג( כ״ז וח״ו, פ״ב וח״ד, ע״ז ח״א, ומנח״י ע״ח ח״ד, או״ח ואג״מ וכה״ח ומ״ב ס״ח שי״ד סי׳ ה( / מ״א.

סי׳ ט( / ומ״ב, ס״ג שי״ז סי׳ רמ״א ח( / הוראה. גדולי ז( / וס״ט. ס״ז שי״ד סי׳ 0 / י״א. נ״א, וחזו״א/ סכ״ד. פכ״ב רמב״ם י( / ס״ב. תק״ח

ז/;כ פרק ה-ו( / ומ״ב. סי״ב שט״ז סי׳ ד( / ס״ד. ל׳ כלל חיי״א ג( / נ״ח. שט״ז, מ״ב כ( / ומ״ב. ס״א שט״ז סי׳ א( ס״ב שט״ז סי׳ ט( / כ״ה. שט״ז, מ״ב ח( / וביאוה״ל. ומ״ב ס״ה שט״ז סי׳ ז( / וכה״ח. ומ״ב ס״א שם

ומ״ב וס״ד ס״ג שם יכ-יג( / ומ״ב. וס״ט ס״ג שט׳׳ז סי׳ יא( / הי״ט. פ״י רמב״ם י( / וכה״ח. ומ״ב

רפדז הדינים מקורי 265

/ רל״ד. ש״ח, כה״ח טו( / סמ״ה. שכ״ח וסי׳ ס״ז שט״ז סי׳ יד( / ס״ו. וארא ובא״ח

כ״ח פרק ח״ג, ויבי״א ומ״ב ס״ט שט״ז סי׳ ג( / ל״ג. שט״ז, ומ״ב קז; שבת ב( / ה״א. פי״א ורמב״ם קז; שבח א( ס״ק מ״ב ח( / ונל׳ב. ס״י שט״ז סי׳ ו־ז( / י״ג. בא ובא״ח ס״ט שט״ז סי׳ ה( / מ״א. שט״ז מ״ב ד( / כ׳.

ח״ב לציון אור י( / סי״ב. וארא ובא״ח ושעה״צ ומ״ב ס״ח שט״ז סי׳ ט( / כ״ז. ח״; ומנח״י ומ״ו מ״ב/ סי״ד. וארא בא״ח יב( / ומ׳׳ב ומג״א סמ״ח שכ״ח סי׳ יא( / ס״כ. פל״ו

כ"ט פרק/ שם. ערוה״ש ג( / שכ״ז. סו״ס מ״ב ב( / סכ״ו. שכ״א ערוה״ש א(

ל׳ פרק סי׳ ה( / ומ״ב. ס״ד שכ״ז וסי׳ ה״י פכ״ג רמב״ם ד( / ס״ד. ל״ב וחיי״א וה״ו ה״ה פי״א רמב״ם 0א-

שם חיי״א ז( / י״ב. שכ״א, וכה״ח ה״י פכ״ב רמב״ם ו( / וכה״ח. סי״ט בא ובא״ח ומ״ב ס״ב שכ״א ומ״ב וס״ה ס״ג שכ״א סי׳ ט( / סי״ד. שם ובא״ח ומ״ב וס״ד ס״ג שכ״א סי׳ ח( / ס״ב. שם ובא״ח ס״ח

בדה״ש 0י / ס״י. שם חיי״א יב( / סי״ז. שם ובא״ח י״ד שכ״א, מ״ב יא( / ס״ו. שכ״א סי׳ י( / ובה״ח./ בי. קכ״ח,

ל"א פרק ס״ט שב״ג סי׳ ג( / וכה״ח. ומ״ב וס״ח ס״ו ש״ב סי׳ מ / ס״ו. ל״ד וחיי״א וה״ו ה״ה פי״א רמב״ם א(

קס״א ביאוה״ל ו( / י״ז. שכ״ג, ותהל״ד ח׳ ש״ב, מש״ז ה( / ס״י. ש״ב סי׳ ד( / ל״ב. קמ״ו, ובדה״ש ט( / ט״ז. נ״ב, וחזו״א פ״א ש״ג, ומ״ב ס״ה רנ״ב סי׳ ח( / סכ״ה. שכ״ח וסי׳ ה״ו פי״א רמב״ם ז( / ס״א. סי״א שי״ד סי׳ יב< / סי״א. שם וערוה״ש ס״י שכ״ו סי׳ רמ״א יא( / שבת. כלכלת י( / קי״ב. ח״א אג״מומ״ב שכ״א סו״ס רמ״א טו-טז( / י״ח. ומ״ב ו׳ תקי״ד, מג״א יג־יד( / נ״ב. ושי״ח, כ״ו רנ״ט, ומ״ב

/ וביאוה״ל.

ל״ב פרק

/ ה׳. רע״ד, ומ״ב ס״ה ש״מ ביאוה״ל ב( / י״א. סו״פ רמב״ם א(

ג;/ל פרק / שבת. כלכלת ד( / שם. רמב״ם ג( / עה:. שבת כ( / י״ח. ושכ׳׳ב, מ״א ש״מ, ומ״ב ה״ז פי״א רמב״ם א(

/ ס״ט. שי״ד סי׳ ו( / וי״ב. י״א שכ״ג מ״ב ה(

ד״ל פרק ס״ה ש״מ סי׳ ח( / ומנ״ח. וביאוה״ל כ״ב ש״מ, ומ״ב ל״ז כלל וחיי״א ה״ט־הי״ז פי״א רמב״ם א-ז( ומ״ב וכה״ח ושעה״צ וביאוה״ל ומ״ב ס״ד ש״מ סי׳ י-יא( / הט״ז. פי״א רמב״ם ט( / וכה״ח. ומ״ב

/ ס״א. סי׳ וחזו״א ל׳ וכה״ח י״ז ש״מ, מ״ב 0י / י״ז. ת״ק,

ל״ה פרק א׳ ל״ח, נש״א ד( / הי״ז. פי״א רמב״ם ג( / הי״ג. פי״א רמב״ם ב( / וביאוה״ל. ומ״ב ס״ג ש״מ סי׳ א(

ש״מ, כה״ח ז< / וי״ג. י׳ ש״מ, מ״ב ו( / ס״א. פקודי ובא״ח הט״ו פי״א רמב״ם ח( / ס״ג. ש״מ וביאוה׳׳ל/ ס״א. סי׳ וחזו״א ומ״ב ס״ג ש״מ סי׳ רמ״א ט( / ישנים. מעורר ח( / ל״ד.

266 הדינים מקורי רפו

ל"ו פרק ס״ב של״ז סי׳ ג( / ס״ב מ׳ כלל וחיי״א סל״ח ש״ח סי׳ כ( / וד. רמ״ד, ומג״א הי״ב פ״י רמב״ם א(

ו( / ג׳. שי״ד, ומג״א הי״ד פ״ו רמב״ם ה( / שט״ו. סו״ס ומג״א והי״ח הי״ב פ״י רמב״ם ח / וביאוה׳׳ל. ו׳-ח׳ נ״ב וחזו״א מ״ו שעה״צ ט( / ומ״ב. ס״ב שט״ו סי׳ ח( / ומ״ב. סכ״ו ש״ג סי׳ ז( / ס׳׳ט. ש״ח סי׳

/ שם. וחזו״א וי״א ח׳ ק״כ, ובדה״ש ג׳ שט״ו, וכה״ח ס״ח שמות בא״ח י( / ג׳. ק״ה, ח״ד או״ח ואג״מ וס״ז ס״ג שט״ו סי׳ יד< / סי״ב. שם בא״ח 0י / וכה״ח. ומ״ב סי״ג שט״ו סי׳ יב( / ב/ שם חזו״א יא(

וחזו״א ג׳ שי״ג, ומ״ב וביאוה״ל ומ״ב וס״ה ס״ד ל׳׳ט ווזיי״א ס״א שם טז-יה( / ס״ה. שם טו( / ומ״ב. / ל״א. שט״ו, מ״ב כא( / ומ״ב. וסמ״א ס״מ ש״א סי׳ כ( / ס״א. ורמ״א סי״ב שט״ו סי׳ יט( / י״ג. נ״ב, ס״ה שי׳׳ג סי׳ כה( / סי״א. פכ״ז ח״ב לציון אור כי( / ס״י. שי״ד סי׳ כג( / ומ״ב ס״י ש״ח סי׳ כב( לציון אור לא( / וכה״ח. ס״ה ויקהל ובא״ח ושעה״צ ומ״ב ס״ו שי״ג סי׳ כו-כח( / ס״א. ושי״ד וס״ח פעלים רב לי( / הי״ג. פ״י רמב״ם לג( / י׳׳ט. ח״ז, ומנח״י ט׳ מ/ ע״ד, ח״ד, או״ח אג״מ לב( / ס״ט. שם

/ ל׳. ח״ו, ומנח״י ג׳ מ״ז, ח״ב, חו״מ אג״מ לה( / י״ח. ח״א,

ל"ז פרק שי״ב, מג״א ד( / ז׳. נ״ב, וחזו״א ושעה״צ וסי״א ס״ד שט״ו וסי׳ הט״ו ופ״י הי״ח פ״א רמב״ם 0א- ומנח״י ל״ח וכה״ח י״ב שי״ד, תהל״ד ז( / ומ״ב. וס״ז ס״א שי״ד וסי׳ ס׳׳ט ש״ח סי׳ ה-ו( / ותהל״ד. ה׳

/ ל״ח. שי״ד, כה״ח י( / הוראה. וגדולי י״ב נ״א, חזו״א ט( / כ״ו. ח״א, לציון אור ח( / פ״ב סו״ס ח״ד

ל"ח פרק סי׳ י( / סי״א. שי״ד וסי׳ וה״ג ה״א פכ״ג רמב״ם ג( / ומ״ב. ס״ב ש״ב סי׳ כ( / הט״ז. פ״י רמב״ם א(

ובא״ח ומ״ב וס״ה ס״ד שכ״ב סי׳ ז( / ומ״ב וב״י ס״ב שי״ז סי׳ ו( / ס״א. תק״ט סי׳ ה( / ס״ח, ש״מ סי׳ יא-יג( / ל״ח. חי״א, אליעזר ציץ י( / הוראה. גדולי ט( / ט״ו. של״ח, מ״ב ח( / וס״ט. ס״ח משפטים

/ כ״ה. ש״כ, וכה״ח ס״א שכ״ד סי׳ טי( / ס״ב. של״ט סי׳ יד( / וכה״ח. ומ״ב ס״ג של״ט וסי׳ ס״א של״ח/ ו׳. ט״ו, וסי׳ וט״ו י״ג ט/ דמאי וחזו״א ה״ח פכ״ג רמב״ם יז( / ס״ג. תק״ו וסי׳ ס״ד של׳׳ט סי׳ טז(

ט״ל פרק וסי׳ וה״ב ה״א פי״ב רמב״ם ג( / ס״ב. רע״ז סי׳ כ( / קנ״ו. וסי׳ ט׳ נ/ וחזו״א ה״א פי״ב רמב״ם א(

ואג״מ ט׳ נ/ וסי׳ י״א ל״ז, וחזו״א ה״א פי״ב רמב״ם ה( / הוראה. גדולי ד( / ג׳. ער״ה, ומג״א שי״ד ל״ח ח״ג, מנח״י ח( / הוראה. וגדולי כ׳ ח״א, יבי״א ז( / ק״כ. ח״א, יו״ד יצחק בית ו( / צ״ג. או״ח,ח / ס״ח. ח״ב, או״ח אג״מ יא( / כ״ד. ח״ג, מנח״י י( / ס׳. ח״ג, מנח״י ט( / ומ״א. ב־י / כ״ד. ח״ג, מנח״י י

ומ״ב ס״א שכ״ו סי׳ יז( / י׳. ח״ז, אליעזר ציץ טז( / ב׳. ל״ח, וחזו״א ד׳ מ״ז, ח״ג, יו״ד אג״מ טו( ס״ד שם יט( / י׳. ס״ק ותהל״ד ומ״ב וס״ה וס״ג ס״א שכ״ו סי׳ יה( / ע״ד. סו״ס ח״ד או״ח ואג״מ שכ״ו, וכה״ח ב׳ קצ״ז, יו״ד פ״ת כא( / וי״ח. י״ב תקי״א, ומ״ב שכ״ו ר״ס ביאוה״ל כ( / ומ״ב. וס״ה

ס / שם. ואג״מ ה׳ ושעה״צ ל״ג / שם. ואג״מ ומ״ב ס״ז שכ״ו סי׳ כ

מ׳ פרק רע״ז סי׳ ג( / ומ״ב. ס״ב שם וחיי״א סכ״ז של״ד סי׳ ב( / ס״א. מ״ה כלל ווזיי״א ה״ב פי״ב רמב״ם א(

סי׳ ז( / ומ״ב. ס״ג רע״ז סי׳ ו( / שם. ורמב״ם כב. ביצה ד-ה( / י״ד. פ/ ומנח״ש וכה״ח ומ״ב ס״א/ וסכ״ד. סכ״ב שם ח( / הוראה. וגדולי ומ״ב סכ״ו של״ד

לפז הדינים מקורי 267

מ״א פרק ופי״ג ה׳׳ט־הי״ג פי״ב רמב״ם כ( / וכה״ח. ומ״ב ס״ב שמ׳׳ט וסי׳ וי׳׳ט וי״ח ה״י פי״ב רמב״ם א(

ס״ז רס״ו וסי׳ הי״ז פי״ב רמב״ם ד( / והי׳׳ט. והי״ח הט״ז פי״ג רמב״ם ג( / סל״ב. ש״א וסי׳ ה״א-ה״ג וס״ה ס״ב שמ״ה וסי׳ ס״א שס״ג וסי׳ ה׳׳ט ופי״ז והי״ז ה״א פי״ד רמב״ם ה( / וכה״ח. ומ״ב וס׳׳ט ס״א שמ״ו סי׳ ט( / סי׳׳ט. שם ח( / סי״ד. שם ז( / ומ״ב. וסי״ד וסי״ב וס״ח ס״ז שמ״ר. סי׳ ו( / ומ״ב. וס״ו שם יב( / ומ׳׳ב סל״ו ש״א סי׳ יא( ן ומ״ב. סמ״א ש״ח וסי׳ והי״ז הט״ז פי״ח רמב״ם י( / ומ״ב וס״ב ומ״ב סי״ד שם טי( / וכה״ח. וקל״ג פ״ד ומ״ב סכ״ג שם יד( / ומ״ב. וסל״ח ס׳׳ל שם יג( / ומ״ב. סל״א כ״ז פ״ד, ומנח״ש וביאוה׳׳ל ומ״ב וסל״ט סכ״ג שם טז( / ר. סי׳ ומהרשד״ם ק״ח סי׳ ח״א ואג״מ / סמ״א. שם יט( / וביאוה״ל. ומ״ב סל״ז ש״א סי׳ יח( / וסט״ו. ס׳׳ט ש״ג סי׳ יז( / ט׳. כ״ו, ח״ג, ומנח״י

וסט״ו סי״ב ש״ג וסי׳ וסנ״א סכ״ב שם כב( / ומ״ב. סי״ג שם כא( / י׳. וברכ״י וסט״ו ס״ז שם כ( סי׳ כה( / מ״ח. ח״ב, פעלים רב כד( / ח/ ת״ד, כה״ח אופנים, ומ״ב. סט״ז-סי״ח ש״א סי׳ כג< / ומ״ב. לציון אור וי״א, מ״ה. ושעה״צ ומ״ב סי״ט ש״א סי׳ כו( / וסכ״ד. סט״ו ש״ג וסי׳ וסכ״ר. סכ״ד ש״אס״א ושפ״ב ס״א שס״ו סי׳ כט( / זפ״ב שס״ב, כה״ח כה( / ומ״ב. סי״א ש״א סי׳ כז( / ס״ב. פכ״ג ח״ב

/ וס״ג. ס״א ושפ״ה

ב״מ פרק וסי״א ס״ג ש״ח סי׳ 0ד- / ס״א. מקץ ובא״ח ומ״ב ס״ד ש״ח סי׳ ב-ג< / הי״ב. פכ״ד רמב״ם א(

ומ״ב וס״ה ס״ג ש״ח סי׳ ח( / ל״ד. ;ש״ח מ״ב ז( / ס״ג. שם ובא״ח וכה״ח וביאוה׳׳ל ומ״ב וסי״ד וכה״ח ס״ה שם ובא״ח ומ״ב וסכ״ו ס״א ש״ח סי׳ י( / וכה״ח. ומ״ב ס״ד ש״ח סי׳ רמ״א ט( / וכה״ח.

ח׳ שי״ח, מ״ב יא( / ס״א. פכ״ו ח״ב לציון אור מחמירין, ויש י״ג. מ״ד, וחזו״א מ׳ פ״ח, ומנח״ש ו/ ש״ח, מ״ב יג( / וכה״ח. ומ״ב ס״א ש״ח סי׳ רמ״א יכ< / כ״ד. ותע״ג, מ״ב ש׳׳ח, כה״ח מצה, וקס״ח. טז( / וסל״ח. וסכ״ב ס״ז ש״ח סי׳ טי( / ומ״ב. סכ״ו וש״ח ס״א רנ״ט סי׳ יד( / ע׳׳ט. ש״ח, מג״א ודבר,

וסל״ב וסכ׳׳ט סכ״ז שם יח-יט( / ס״א. ויגש ובא״ח ומ״ב ס״כ-סכ״ב שם יז( / ומ״ב. וסל״ב סל״א שם ובא״ח וכ״ט כ״א תק׳ץ, ומ״ב שם ומ״ב סמ״ז ש״ח סי׳ ושו״ע ס״א תמ״ו סי׳ רמ״א כ( / וכה״ח. ומ״ב פ״ח מנח״ש ככ< / ס״א. ורע״ט ס״ג רס״ה וסי׳ ס״ה שכ״ה וסי׳ וס״ג ס״א שכ״ב סי׳ כא( / ס״ו. מקץ ומ״ב סמ״ה שם כה( / ומ״ב. ס״מ ש״ח סי׳ כד( / ומ״ב. וס״י ס׳׳ט שכ״ד וסי׳ סל׳׳ט ש״ח סי׳ כג( / ט״ז.

שם כז-כח( / ל״ה. ש״ח, כה״ח קדירה, ומ״ב. סל״ד שם כו( / ס״ח. פכ״ו ח״ב לציון ואור וכה״ח של״ח סי׳ לא( / של״ח. סו״ס ביאוה׳׳ל ל( / ומ״ב. וסל״ז סל״ו שם כט( / ס״ד. ויגש ובא״ח ומ״ב סל״ה / ומ״ב. ס״ח ש״ח סי׳ לד( / סי׳׳ט. ש״ג וסי׳ וסי״ב וס״ז ס״ו ש״ח סי׳ לב-לג( / וביאור,׳׳ל. ומ״ב ס״ח וסי׳ ס״ד ש״ט וסי׳ וס״ד ס״א רע׳׳ט סי׳ לז-לה( / ח׳. ק׳׳ט, בדה״ש לו( / וכה״ח. ומ״ב סט״ז שם לה( שכ״ד וסי׳ ס״ב ש״י סי׳ מ( / פ״א. ח״א, ומנח״י ס״ג ש״ח, מ״ב לט( / וכה״ח. ומ״ב וס״ז ס״ג ש״י וסי׳ ס״ב תרנ״ח וסי׳ ס״ב תרל״ח סי׳ מג( / וביאוה״ל. ס״ז שם מכ( / ס״ג. ש״י סי׳ מא( / ומ״ב. ס״ז

מו( / ומ״ב. ס״ה תקפ״ח וסי׳ ס״ד ש״ח סי׳ מה( / ס׳׳ט. תרס״ד וסי׳ ס״ב תרל״ח סי׳ מד( / ס״א. תרנ״ג סי׳ רמ״א מה( / א׳. ש״ח, ותהל״ד ב׳ פ׳׳ט, מנח״ש מז( / וכה״ח. ומ״ב ס״ז ש״י וסי׳ ס״ד ש׳׳ט סי׳

ש״י, מ״ב נא( / י״ה. ש״ט, ומ״ב סי״ג ויגש בא״ח נ( / ס״ג. ש׳׳ט וסי׳ ס״ח ש״י סי׳ מט( / ס״ד. ש׳׳ט ש׳׳ט סי׳ נה( / וכה״ח. סכ״ז ש״ח סי׳ נד( / וכה״ח. ומ״ב ס״ד ש׳׳ט סי׳ נג( / כ׳׳ט. שי״א, מ״ב נכ( / ל״א.

מ״ב נח( / ומ״ד. מ׳ כ׳׳ט-ל׳וכה״ח ש״י, מ״ב נז( / ז׳. רע״ז, מ״ב 0נ / ס״ג. ש״י וסי׳ ומ״ב ס״ג-ס״המ״ב כב( / ס״ו. ש״י סי׳ פא( / וס״ד. ס״ג רס״ה וסי׳ ס״ו שם מ / ומ״ב ס״ז ש״י סי׳ נט( / י״ח. ת״ז,

268 זזדינים מקורי רמח

רפטזזדינים מקורי269 ס״ו ש״י וסי׳ וסמ״ג וסמ״ב ס״ג ש״ח סי׳ פד-פח( / ס״ז. שי״א סי׳ פג( / סט״ז. מקץ ובא״ח ל״ז ש״י,

/ ס״א. ש׳׳ט סי׳ פט( / י״ג. מ״ז, וחזו״א ומ״ב ס״ח שי״א וסי׳

מ"ג פרק ש״ו וסי׳ ס״ח ש״ז סי׳ ז( / ומ״ב ס׳׳ט ש״ז וסי׳ ס״א ש״ו סי׳ ד־ו( / ומ״ב וס״ב ס״א ש״א סי׳ א־ג( כת׳׳ס בהמה, כ/ תמ״ד, מ״ב חמץ, ומ״ב. ס״ו ש״ו סי׳ ט( / ס״ו. ש״ו וסי׳ וס״ז ס״ב ו״ז2> סי׳ ח( / ס״ג. סי׳ יפ-יג( / ס״א. תק״ו וסי׳ ס״א־ס״ד שכ״ג סי׳ י־יא( / ומ״ב. ס״ד של׳׳ט סי׳ אסור, אבל נ׳׳ט. סי׳

/ ומ״ב. ס״ו שכ״ב סי׳ יד( / ל״ח. סי׳ חי״א אליעזר וציץ קכ״ח סי׳ ח״א ואג״מ וכה״ח ומ״ב ס״ז ש״ו יז( / ס״ו. תמ״ד סי׳ ושו״ע קע״ד סי׳ רע״א שו״ת טז( / פ״ג. סי׳ אסאד ומהר״י ל״ג ש״ו, מ״ב טו(

ומ״ב ס״ה שם פ־פא( / כ״ו. סו״ס תניינא ונוב״י ומ״ב ס״ד ש״ו סי׳ ידו-יט( / סי״א. ש״ז סי׳ רמ״אח / ומ״ב. סי״א ש״ז סי׳ פב( / וכה״ח. ובא״ח ומ״ב וסי״ב ס״ו ש״ו סי׳ פה( / ומ״ב. ס״ח שם פג-פ וסי״ז סט״ז שם פט( / ומ״ב. ס״ו שם פז-פח( / וכה״ח. ומ״ב ס״א ש״ז סי׳ פו( / וכה״ח. ס״א וישלח לה( / ומ״ב. סי״ב שם לד( / סט״ו. שם 0ל / ומ״ב סי״ב שם לא( / ומ״ב. וסי״ד סי״ג שם ל( / וכה״ח. ומ״ב

/ וכה״ח. וביאוה״ל ומ״ב ס״א שמ״א סי׳ לז( / ומ״ב. ס״ח ש״ו סי׳ לו( / ב׳. ש״ז, ברכ״י

מ"ד פרק סי׳ ורמ״א ס״ו של״א וסי׳ ס״ב שם ג( / וכה״ח. ומ״ב ס״ה שם פ( / וכה״ח. ומ״ב ס״ב ש״ז סי׳ א(

וס״ה ס״א רע״ו סי׳ ד( / ט״ו. וכה״ח ג׳ ש״ז, מ״ב ויש, ג/ וש״מ, ל״ו ש״ב, מ״ב אבל, ס״ב. רע״ו ז( / ג׳. תקי״ד, וברכ״י ס״ג שס״ב וביאוה״ל כ״ה רע״ו, מ״ב ו( / סב״ו. של״ד סי׳ ה( / סי״ז. ושכ״ח וכלכלת ומ״ב ס״ד רע״ו סי׳ ט( / ומ״ב. וס״ז ס״ב ש״ז סי׳ ח( / וכה״ח. ומ״ב סכ״ב ש״ז סי׳ רמ״א מ״ב 0י / א/ ושי״ד, ו׳ ש״ו, מ״ב יפ( / וכה״ח. ומ״ב וס״ד ס״ג שם י-יא( / י״א. ש״ז, ומ״ב שבת וש״ז ס״א רס״א סי׳ 0ט / כ״ז. רע״ו מ״ב יד( / ס״ח. ח״ב, או״ח ואג״מ כ״א ורנ״ט, צ״ט-ק׳ רנ״ג, יה( / ק״נ. וש״ז, י״ט וכה״ח ול״ו י״א רע״ו מ״ב יז( / סכ״א. ש״ז סי׳ טז( / ומ״ב. ס״א ושמ״ב סכ״ב סי׳ פ( / ומ״ב. וסט״ו וס״י ס״ו ושכ״ה ס״א ורע״ו ס״ג ורנ״ב ס״ב רמ״ד סי׳ יט( / קמ״ד. ש״ז, כה״ח סי׳ פג( / וכה״ח. ומ״ב ס״י שכ״ה סי׳ רמ״א פב( / ומ״ב. וס״ד ס״א רע״ו סי׳ פא( / ומ״ב. ס״י שכ״ה בא ובא״ח קי״ג סו״ס וביו״ד ס״ב שי״ח סי׳ רמ״א פד( / וכה״ח. ומ״ב וסי״א ס״ה ושכ״ה ס״א רע״ו ס״ג רע״ו סי׳ פח( / כ״ד. רע״ו, כה״ח פז( / וכה״ח. ס״ב רע״ו סי׳ פו( / ס״י-סי״ב. שכ״ה סי׳ פד.( / ס״ד.

ס״ב רמ״ד סי׳ לא( / ס״ב ורנ״ב וס״ב ס״א ורמ״ז ס״א רמ״ד סי׳ ל( / ונ״ה. י״א ש״ז, מ״ב פט( / ומ״ב. סי׳ לד( / וביאוה״ל. ומ״ב ס״ד וש״ז וס״ה ס״ד רמ״ה סי׳ 0ל / ס״ד. רנ״ב סי׳ לפ( / ומ״ב. ס״ב ורנ״ב / ס״ג. פט״ז ח״ב לציון ואור כ״ו ש״ז, כה״ח לו( / וכה״ח. ומ״ב ס״א רמ״ז סי׳ לה( / ס״א-ס״ג. רמ״ה

/ וס׳׳ב. ס״א רמ״ג סי׳ לט( / וכה״ח. ס״א רמ״ו סי׳ לח( ן וכה״ח. ומ״ב ס״א ורנ״ב ס״ב רמ״ו סי׳ א(/ וכה״ח. ומ״ב וס״ה ס״ג רמ״ו סי׳ מ(

מ"ה פרקח / ה׳. ותרס״ז, ל״ג של״ו, ומ״ב ו׳ ש״ב, ותהל״ד ס״ו ושכ״ג ס״ג ש״ב סי׳ א( ס״ו שכ״ג סי׳ ב-

שם וערוה״ש ה׳ תרס״ז, מ״ב ט( / ס״ו. ש״י סי׳ ח( / תרנ״ד. סי׳ ז( / ומ״ב ס״ג ש״ב סי׳ 0ה־ / ומ״ב/ ס״ו. דברים ובא״ח ס״ב תקנ״ג סי׳ רמ״א יא( / ד. ר״צ, מ״ב י( / סי״ז. קמ״ג וקישו״ע ס״ב

מ״ו פרקס״ב שכ״ח סי׳ ג( / ומ״ב. סי״ב שכ״ח סי׳ פ( / וביאוה׳׳ל. ומ״ב וס״ד ס״ג ושכ׳׳ט ס״ב שכ״ח סי׳ א(

סי׳ ו-ז( / י״ה ל״א, וח״י י׳ כ/ ׳ח״ג ומנח״י ח׳ שכ״ח, וכה״ח ח׳ ש׳׳ל, מ״ב ה( / סט״ו. שם ד( / ומ״ב. ח״א, ואג״מ וכה״ח וביאוה׳׳ל ומ״ב וס״ט וס״ז וס״ו ס״ג שם ח( / וכה״ח. ומ״ב וס״י ס״ה שכ״ח / ג/ נ״ט, חזו״א יב( / ל״ח. שכ׳׳ח, מ״ב יא( / וס״ח. וס״ו ס״א שם י( / ס״ג-ס״ה. שכ״ט סי׳ ט( / קכ״ט.

וס״ר, ס״ד שכ״ח ביאוה״ל טו( / ומ״ב. ס״א ש״ל וסי׳ סט״ז שם יד( / וכה״ח. סי״ב שכ״ח סי׳ יג( חזו״א ואג׳ סי״ב שכ״ט ערוה״ש יח( / קל״א, ח״א, אג״מ יז( / וק״ב י״ד שכ״ח, מ״ב טז( / קי״ז. וכר,״ח כ׳ ומ״ב סי״ז שם כב( / י״ט. ש״ל, ומ״ב ומ״ב, סמ״ז שם כא( / ומ״ב. סי״ז שכ״ח סי׳ כ( / קמ״א. ח״א, ס״א שכ״ח סי׳ 0כ / הוראה. גדולי כד־כה( / כ״ה. שי״ד, ומ״ב סל״ז שם רמ״א בג( / וק״ב. ונ״ח

לב( / ק״ח. ח״א, ומנח״י ט׳ צ״א, ומנח״ש סכ״ז שם לא( / ומ״ב. סל״ב שם כח( / סל״ח. שם כז( / וסל״ז. וס״מ סל״ז שם לוז( / סמ״ב. שם לד( / סל״ט. שכ״ח סי׳ 0ל / נ״ד. ח״ג, או״ח ואג״מ ק״כ ס״ק מ״ב

סי׳ מא( / הוראה. וגדולי וכה״ה ומ״ב סמ״ח שם לט־ט( / ומ״ב סכ״ג שם לח( / וכה״ח. ומ״ב וסמ״ו סי׳ ח״א ומנח״י סי״ז ושכ״ח ס״א שם ורמ״א ס״ה רע״ו סי׳ מג( / פ״ח. שכ״ח, ובסי׳ ומ״ב סי״א ש״ח מח< / וכה״ח. ומ״ב וס״ד וס״ג ס״א ש״ל סי׳ מה־מז( / וכה״ח. סי״ז שכ״ח סי׳ רמ״א מד( / וע״ט. ע״ח

וגדולי קל״ב ח״א, ואג״מ ט׳ ש״ל, מ״ב מט( / ג׳. ק״מ, ובדה״ש סי״ד תצוה ובא״ה א׳ ש״ל, מג״א/ וכה״ח. ומ״ב וס״ד ס״ג שם נא( / קכ״ג. ח״ד, ומנח״י ד׳ קנ״ה, וחזו״א ס״ז ש״ל סי׳ נ( / הוראה.

מ"ז פרק סי״ד רס״ו סי׳ יו״ד ח( / סכ״ח. פמ״ז ח״ב לציון ואור וכה״ח י״ד ומ״ב ס״א-ס״ה של״א סי׳ א־ח ג׳ ש״ח, וכה״ח ט״ו ש״; ומ״ב ה׳ של״א, מג״א ז( / וש״ך. ס״ז רס״ו סי׳ יו״ד ו( / י״ב. של״א, וכה״חושל״א, י״ג שכ״ב, מ״ב ט( / ס״ב. רע״ו וסי׳ וכה״ח ומ״ב ס״ו של״א סי׳ ח( / כ״ב. רע״א, ושו״ת

/ כ״ד.

ח״מ פרק/ וכה״ח. ומ״ב שמ״ג סי׳ ד< / א׳. רס״ט, מג״א ג( / שם. ביאוה״ל ב( / וכה״ח. ומ״ב שמ״ג סי׳ א(

270 הדיניט מקורי רע