1 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

העיתון מוקדש לסיכום ותיאור פרויקט “אנשי הגליל-סרט בהמשכים” שהתקיים השנה

דברי שרת החקלאותדבר העורך

יוחאי רוטנברג יו”ר האגודה

חה”כ אורית נוקד

מאות מתנדבים שיקפו ביצירה קהילתית את סיפור ההתיישבות בגליל

לטלוויזיה הקהילתית תפקיד מכריע בבנייתה של חברה ישראלית טובה יותר

מתוקף לא כאן שאני האמת היותי שרת החקלאות , אלא כמי מעריכה ומאד לה אכפת שמאד

את העבודה שלכם.

בשנים זוכה הישראלית היצירה ממש. של לעדנה האחרונות

המגוונת, היצירה סרטים כוללת ם י י ר ט נ מ ו ק ו דהמספרים רבים של סיפורה את סיפור הארץ. הכולל מרתק, תרבותי אושר האוצר עצום. הזה התרבותי ומתפתח חי בקהילות השונות, מרכיבות אשר החברה את ת י ל א ר ש י הקיומן התוססת. ן ת ו ח ת פ ת ה והקהילות של

והידוק בשמירת מותנה השונות, השונים, האנשים בין הקשרים בתוך הקהילות ובשמירה והידוק

הקשרים בין הקהילות השונות.

רבות משמעויות אלו לקשרים קהילה חיינו. על דרמטיות מכירים שחבריה יותר מגובשת בטוחה קהילה היא זה את זה סובלנית יותר, מכבדת יותר, לטלוויזיה יותר. ומסופקת יותר מכריע תפקיד הקהילתית ישראלית חברה של בבנייתה

טובה יותר.

התפתחותו של הערוץ הקהילתי, מאפשרת ליותר אנשים להתחבר פעיל חלק ולקחת לסביבתם המתנדבים ועל בהתפתחותה הרבים שעושים במלאכה: ילדים, ורבים עולים מבוגרים, נוער,

אחרים.

באמצעות הפעילות למען

החברה נבנית ומתחזקת הקהילה. ואמיצים חדשים קשרים נוצרים

בין חבריה השונים.

שרואים דברים רואים לא מכאן חיי סיפור משם. תיעוד היומיום, ת ו י ו ל י ע פ הוהעברת השונות החיוני המידע יכול לתושבים אך להעשות ערוץ ע”י ורק המהווה קהילתי נוף מתבנית חלק יושב קהילתנו. קהילתו בתוך באמצעות ויוצר אנשיה ומתנדביה.

תרבותם חייהם של וסיפוריהם תושבי הגליל כפי שמוצג בפרויקט דוגמא היא בגליל, הדורות ראי והעניין ליופי לחשיבות נפלאה

שמעורר תיעוד מבורך זה.

אך מושג זה תיעוד של פריחתו להעריך תדע המדינה אם ורק במלואה יצירה זו על משמעותיה

השונות.

כאן נמצא לא לומר, חייבת אני שניחן התקשורת שר אומנם תורם כן גם חברתית, ברגישות

ומסייע לטלוויזיה הקהילתית.

ליוצרים, לומר רוצה אני העוסקים ולכל למתנדבים וחשיבות ברכה ראו במלאכה, הלקחים את העשירו בעמלכם היקרים החברתיים התרבותיים

והחשובים שבידכם. כה לחי.

בכנס האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית במכללה להנדסה אורט בראודה כרמיאל 1.3.11

צילום: אבי וייס

בחודש מרס האחרון בא לסיומו פרויקט גדולה תרועה בקול

הדגל של האגודה הישראלית

לתקשורת קהילתית .

התכנסו האגודה מתנדבי מאות המכללה של באודיטוריום

ה ס ד נ ה לבראודה אורט , ל א י מ ר כ בה ת ו ס ח בה ת כ י מ ת ושל המבורכת כרמיאל, עיריית ביבול לצפות של ההפקה שעלו חבריהם לגליל מכל יישובי עם ויצרו הארץ הגליל תושבי ם ה י ת ו ר ו ד למובחרים סרטים

את המשקפים ההתיישבות בחבל ארץ הגליל.

נעשתה זו מיוחדת צבעוניות ממושך תחקיר לאחר באהבה של יותר מחצי שנה שהשתתפו ביצירתו: חברים, ידידים מהצפון, התחקירנים, משפחות בני היסטוריונים טיולים, מדריכי

ואוהבי ארץ ישראל לדורותיה.

אתם ששיתפתם פעולה ויצרתם 25 סרטים קצרים המתעדים את חוויית על ישראל ארץ תמונת מוזמנים הגלילית ההתיישבות ונעשה שנכתב את לקרוא את הבאתם הסרטים: בהפקת סיפורי באמצעות, הארץ ערכי שפה, תרבות, מסורת, מורשת,

לאום עדה, דת, חוצי דמיון, המדינה תושבי את ושיקפתם

שאנו גאים להיות בניה.

אורית חה”כ החקלאות, שרת נוקד המלווה אותנו בחמש שנים האחרונות, סגן יו”ר הכנסת, חה”כ ניצן והבה, מגלי מועצה יו”ר חן כבלים לשידורי פרופ’ ולוויין, נשיא ארזי יוחנן המכללה להנדסה בראודה, אורט גולדברג ושמעון אגד מחוז מנהל חברה צפון, שסייעה לפרויקט ברכו להתגשם, הנוכחים את ידי וחיזקו יוצרי המתנדבים

הקהילה המצולמת.

צילום: קובי שרביט

2011 בסיוע המועצה לשידורי כבלים ולווין במשרד התקשורתמגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 2

במנהרת אתכם אקח בואו לאחור, חודשים מס’ הזמן

להתחלה.....

מיודעינו רוטנברג כשיוחאי ליצור הרעיון את העלה פרויקט המשך ל”חיבוקי דרום” דוקומנטרים סרטים פרויקט עבור ידי על שהופק קצרים בישובי 2009 בשנת האגודה

עוטף עזה, הסכמתי מיד.

כנראה, בשל נטיותי המוזרות יש לומר לאמץ כל רעיון ביזרי ולהפוך יוחאי של שיהיה ככל עור שקורם למשהו אותו

וגידים ולובש צורה.

הרעיון המופרך משהו להוציא מכל טל”קים של קבוצות 25ל-50 אותם ולצוות הארץ דמויות מ-25 יישובים בגליל בו זמנית, נראה כמו משהו מספיק

מוזר בכדי שאתייצב בראשו.

המהלך: את מפרטים ואם מדובר בפרויקט שהשתתפו בו בקירוב קרוב ל200 איש. כולל העורכים הדמויות, הצוותים

וכו’.

10 עם יצאנו לשדרות אם השטח תנאי שם צוותים, קלים יחסית היו לצילום בין הקצר הפיזי המרחק בשל ומיעוט לצילום הלוקיישנים היו הגליל סיפורי הצוותים, אחרת אופרציה עם יצירה לגמרי . יש להפקת אירוע שכזה סמויים נראים חוטים המוני

ועשרות עליות ומורדות. יש את נושא הפקת התוכן - מה הנושא, בחירת ראשית המשמעות של יצירת הפרויקט מה הסיבה להיווצרותו והצורך ילוו תוכן אנשי אילו בקיומו, את הפרויקט וכיצד נעשה זאת

מתפרסים אלו דיונים וכו’... על פני שעות עבודה וחשיבה

ארוכות .

הדמויות איתור נושא גם ותחקיר ראשוני מקדים הינו

- ארוך תהליך יצירת הקשר עם אנשים עשרות אותנו שיכוונו וכך לעוד אנשים שיחות הלאה. ארוכות טלפון , ת ו י פ ו ס נ י א וגם לעיתים לפגוש נסיעה הדמויות את מהן לקבל עצמן עקרונית הסכמה פעולה לשיתוף ספציפי, בתאריך העובדה וכאמור

שלא מדובר באדם מאותה בשניים אלא אחד המשפחה וגם פה כפי שבוודאי שהשתתפו הצוותים הבחינו בפרויקט, סיפורים קמו ונפלו .

כמובן הוא השני האתגר ההפקה הלוגיסטית.

קבוצה, כל עם הקשר יצירת לפרויקט, תקציבים גיוס עם פעולה שיתופי יצירת הבאת חיצוניים גורמים ללוקיישנים הצוותים והתניידותם בשטח, אפשרויות העריכה, מקומות הלינה, פיזור הארוחות חזרה לבסיסי האם, המצולמים החומרים איסוף וכך הלאה ויש אתכם הצוותים

עצמם.

היוצרים הצלמים, הבמאים, ידע, ניסיון, עם באתם כולכם בין הדיאלוג יכולת, אג’נדה,

לא היא גם ליוצר ההפקה המאתגרת הדרך אבל פשוטה מול מולכם, בעבודה גם תוצרים הוציאה הצוותים לדעתי טובים. יותר הרבה חילוקי דעות הם לא דבר רע, אלא

מקדם.

בפרויקט אם דרום חיבוקי נאלצו בשדרות ם י ת ו ו צ העם להתמודד פשוטה משימה סירטי יחסית, סרטים – דיוקן כיכבו שבהן שדרות תושבי והסביבה שסיפרו סיפורם, את החשיבה מבחינת בפרויקט התוכן “אנשי הגליל” הייתה מאתגרת הרבה יותר, בעזרתו של הבמאי )“פנטזיה דרור המוביל-דוקי שלי”, “המסע של ואן”, “השכן לנהר”( “מעבר ישו”, של מהמעלה מקצוע איש שהינו הראשונה, אשר עימו בנינו יחד מן רק זה ויהיה הפרויקט את שהשתתפו שהצוותים הראוי בסרט לפחות יצפו בפרויקט, אנשי בפרויקט שיצר. אחד הגליל היה ניסיון לקבל סיפור דרך ומשפחה מקום של

דינאמיקה של 2 דמויות.

סצינות לקבל המפתח סרט בכל דוקומנטריות דוקומנטארי שתבחרו לעשות, ה”סצינה אחר החיפוש הקסם זה הדוקומנטרית” דוקומנטרים, בסרטים לדעתי בניהם שקורה אנשים שני משהו, שיש איזשהי דינאמיקה

בניהם, המבטים דרך שנוצרת דרך הדיבור .

ראיונות יצרו צוותים הרבה הדמויות 2 עם פרונטאלים ל”קסם” אפשרו לא ובכך הוא לדעתי הסוד לקרות, לא , המושכות את לשחרר ללחוץ כל הזמן על ההדק ולא להיות כל הזמן בשליטה , אלא להתרחש לסיטואציה לתת והדמויות ההתרחשות ואם כן אז לאיבוד הולכות קצת אותם להחזיר וכן להתערב ולנושאים השיחה לתוואי הרלוונטים. אבל באמת קצת ובמקום מזיקה, לא צניעות לתת המרכז יהיה שהבמאי לדמויות להיות המרכז גם ככה צוות צילום תופס נפח וצריך

לדעת קצת להצטמצם.

זה בכל אופן ה”הטיפ” המקצועי שלי להמשך העשיה.

ובאשר ללקחי ההפקה, תמיד היה שלא מה את כאלה. יש יודעים כבר אנחנו בסדר לטובה עלינו הבאה ובהפקה אבל , ישתנו מהדברים חלק ומי בעשייה דוגלים אנחנו שעושה לעיתים גם טועה אך לומד לקחיו לעתיד. לא נהיה בשל בעיקר מטעויות חפים שאנחנו הפשוטה הסיבה את לאתגר מנסים תמיד

עצמנו מחדש.

תודה לכל המשתתפים היקרים על הנכונות, על ההשקעה, על הרגש , על האומץ לאתגר את

עצמכם ואותנו.

להתראות בהפקה הבאה.

* ענת ווגמן - תחקיר והפקת הפרויקט

סיפור הפקת פרויקט “אנשי הגליל”ענת ווגמן*

צילום: אלכס הובר

ידי על צולמו לעיתון התמונות “בראי בפרויקט שהשתתפו צוותים פרטיים אנשים וע”י בגליל הדורות” ומקצועיים למעט מקרים חריגים לא לתמונות מתחת הקרדיטים יופיעו נתונה ותודתנו בעיתון המופיעות לכל אחת ואחד שצילם ומסר לנו את חיפה, זמן לצוותי להלן: תמונותיו גדרה אתא, קרית הצפון,שלומי, גיל נוה הלב, וקול מעברים רחובותטיוי, אדומים, במעלה אדומדיה מונסון, מבט בירושלים, כגן תקשורת מרכז רענן ברעננה, מבט גן ברמת גן, מכללת תקשורת מדיה קולנוע, מגמת תלחי “על ירושלים, גילה– תקוה, בפתח

האצבע” בגליל העליון.

דני מכרמיאל, הובר אלכס והצלמים: אלון רחובותטיו, מקבוצת אבוטבול תקוע מהגליל העליון,יוחאי רוטנברג

ויוסי לוי מראש פינה.

הנהלת האגודה מודה לכל השותפים בהפקת חלק שנטלו הרבים

הפרויקט:

לשידורי המועצה יו”ר חן ניצן למר יועץ חביב לעודד ולוויין, כבלים ולוויין, כבלים לשידורי המועצה ראש ששון למזל , התמיכות לועדת ולוויין, ענף במועצה לשידורי כבלים ,98 ערוץ את משדרת מכאן לחברת העיר ראש אלדר לעדי אגד, לחברת כרמיאל, לחנה קובל מנכ”לית העירייה של כרמיאל, לאדרי בן אברם מנהלת בעיריית ובקרה תאום מחלקת וכל צוות יוחנן ארזי כרמיאל, לפרופ’ אורט מכללת של והאחזקה השיווק מגמת מנהל הררי ליורם בראודה, תל-חי במכללת ואנימציה קולנוע שוורץ לפוטו שלו, ולסטודנטים והגליל הנגב לרשות בירושלים,

ולמנהלת הפיתוח של הגליל,

אולפני מנכ”ל אפרייאט לשלומי טופליין.

וועדת האגודה הנהלת לחברי הפרויקט בקיום שתמכו הביקורת

ואישורו:

של משותף יו”ר שהיה פיקל מנשה יעל פרופ’ ז”ל, רווה הרצל האגודה, וילי חטב, אשכנזי,יעל יעל קציר, איתן כהן, חיה מוטאי, דוד לאופר, וצפי ורון סוזי קליינר, מרסלו טימן,

מליסדורף.

המוביל, הבמאי דרור לדוקי גנור, רוני המפיקה, וגמן לענת עדי יונס, משה , ואגון גבריאל הצוותים, בהנחיית שסייעו עדואן הפעילים המתנדבים מאות ולכם שהגעתם, הקהילתית בטלוויזיה תחקרתם,צילמתם,ערכתם,למדתם,

והשתתפתם בהפקת ענק זו.

עורך העיתון: יוחאי רוטנברג

מפיקה: ענת וגמן

דוקי ראשי: ובמאי הפרויקט מנחה דרור

יונס, משה לצוותים: בהנחייה סייעו גבריאל ואגון, עדי עדואן.

יוחאי גנור, רוני מייקינגאופ: צלמי רוטנברג, יוחאי חדד, ענת וגמן.

: האגודה הישראלית כתובת האגודה 30054 ת.ד. קהילתית. לתקשורת

מיקוד 91300 ירושלים

אתר האגודה : http://www.comtv.co.il

דוא”ל האגודהcomtv@comtv.co.il

למי תודה למי ברכה

3 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

הסוכה של כרמלהאיתן פלד - צוות אדומדיה מעלה אדומים

משה כרמלה אצל ביקרנו כליל ובמושב עמקה במושב את ותיעדנו המערבי שבגליל

משה כרמלה חייה. סיפור מונגולי באוהל מתגוררת לחשמל חיבור ללא עגול רוחות הרבה עם אבל הוא שלי “הבית ורוחניות. ומחבק”, עגול רחם. כמו

היא אומרת.

חמישים, כבת כרמלה גילה, מכפי צעירה נראית אומרת שהבטון לא עשה לה טוב. “לא רציתי מבנה עשוי האגו את שמעצים בטון מינימליסטי משהו אלא

להתגורר עברה ולכן וטבעי”, באוהל.

בת דקלה, - כרמלה של בתה בנהריה, ומתגוררת נשואה 32בעלת טור במקומונים ומעצבת דקלה את כששאלנו בגדים. עצמה את מגדירה היא כיצד לעומת אמה היא אומרת שפער לפרספקטיבה. גורם הדורות שונים מנהלת שאני “החיים בתכלית מהחיים שלה. בחרתי

להיות עירונית כי זה בנשמתי. ואין לי מה לחפש במושב”.

רבות שנים שגרה כרמלה

לישוב עזבה כליל, במושב קליעת לטובת הסמוך עמקה והיא התמר עץ מענפי סלים

עושה זאת כבר 25 שנה.

בסוכה של כרמלה פינות ישיבה צבעוניים, שטיחים נעימות, הסוכה וכריות. מחצלות משמשת כתחנת דרך לקבוצות לצד לבקר הבאות מטיילים שם תימני. בניחוח ארוחה של סדנאות מעבירה היא

קליעת סלים מסורתית וריקוד ומספרת על המסורת התימנית, “כל נשיות. ועל האישה על בעצם הן הנשיות המלאכות בסביבה לחיות זכיתי ריקוד. של נשים שלימדו שימוש בגוף

לדברים שקשורים בקיום”.

את לשלב מקפידה כרמלה מה עם הללו החדשים החיים ומקבלת לה, מזמנים שהם הכל באהבה. הסוכה מבחינתה הייתה ההשראה לכך שחיפשה חשה “אני אחר. משהו פשוט

פשוטים, שהם לחיי מחוברת שהציוויליזציה לפני עוד פשוט הכי והשתלטה. הגיעה

להיות פשוט”.

על ממוקם המונגולי האוהל הר, בעל מבנה אקולוגי וקליל, עם חלון עגול עשוי מרצפת עץ ובתוספת בידוד על ידי שילוב סככה של עץ ובד קנבס בקירות ובגג, העוזרים גם להגנה בפני הוא במקום החשמל הגשם. גז. על עובד והמקרר סולארי, דאגה המבנה, צניעות למרות למקלחת כרמלה ת ר א ו פ מקרמיקה עם שהוסיפה למבנה וגם הבסיסי למטבחון. המבנה ביתיות מבטא

ואהבה.

חזרנו אנחנו מחייה מוקסמים חיים כרמלה. של וקסם אנושי בחום עטופים

שאי אפשר למדוד במילים.

בחזרה לאיילת השחרסרט שנוצר ע”י סטודנטים

ממגמת קולנוע במכללת תל-חי

קשר בין דורי בבית ג’אןישראל זה המדינה שלי, הבית שלי,

כאן נולדתי

נירה ששון ותמה סלומון

רחל שילה באופלני טופלייןסמיר והבה ורחל שילה בכנס בכרמיאל

צוות אדומדיה באולפני טפליין בקריית שמונה

הסרט צולם ע”י קבוצת מבט גימלאי עמותת של רענן רחל הבמאית ע”י רעננה שיקפו אשר וצוותה שילה את סיפורו המעניין של סמיר בגמלאות, בכיר קצין ווהבה, היה בעבר אשר צה”ל, נכה הממשלה ראש של יועצו סמיר שרון. אריאל לשעבר בו מקום זה “בית אומר: שומרים אותו נולדים, אליו ומתגעגעים ומטפחים אותו” לעזוב נאלצים כאשר ג’אן בית אומר: אמין ובנו זה הבית שלי, כפר ורדים זה מקום הלימודים שלי, ישראל הבית שלי, המדינה היא דאגתו נולדתי”. כאן שלי,

הראשונה של אמין היא לאביו ואח”כ למולדתו, הוא מעוניין להיות איש עסקים ובהמשך שמח היה פוליטיקאי. גם טלוויזיה תוכנית לעשות מכמני את ולהביא לילדים התרבות הדרוזית לידיעת בני

הנוער הישראליים.

סמיר של הראשונה דאגתו היא לבנו, חינוכו ולבית שלו,

מדינתו ישראל.

האב מעיני הניבטת הדאגה יוצרת זה כלפי זה ובנו, עם הן הזדהות של תחושה של השמחה עם והן הכאב

שניהם.

על מספרת סלומון תמה ועל השחר איילת קיבוץ השפיעה כך שכל הסביבה בנערותה. דמותה עיצוב על שלי אבא של הילדה “הייתי אמא שלי, אמא משל יותר , אבא נתנה לי את הפראיות תנאי ללא אהבה לי נתן בקיבוץ, ואימי אחי ושקט” אמה, אותו. עזבתי אני רק יצחק אומרת“ ששון נירה

נורא נורא לי חסר בעלי נורא, אני אוהבת את הקיבוץ מאושרת ואני האנשים ואת את רק בקיבוץ, שמשפחתי עזבת. כשאת נולדת, הרגשתי שהבאתי מתנה גדולה לאביך שם די הוא ואח”כ יצחק, לטובת אותי זנח בצד. אותי

הטיפוח שלך”

“אמא נתנה לי את

הפראיות, אבא נתן לי אהבה ושקט”

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 4

המלון של משפחת בלסקי במטולהאלכסנדרה זייד

חילוקי הדעות לא מפריעים לקשר המשפחתימקבוצת ההפקה צוות חברי “על האצבע” הפועלים בגליל העליון: שושי מאירי- במאית, עוזר מראיין, - ציפרוני דב עורך, משה ברק- צלם, תיעדו את משפחת בלסקי ותרומתה

ליישוב.

כי לי, סיפרה שושי חברתי הרעיון במוחה נרקם מזמן משפחת על סרט לעשות

בלסקי במטולה.

כאשר התעורר פרויקט “בראי הנושא את העלתה הדורות” המורחב. הקבוצתי במפגש

המורה שלנו חיים את שלח שפיר, לענת החומר )מפיקת וגמן וכך הפרויקט( להתממש החל לעשיית הרעיון

הסרט.

ת ש ו ל ש “ ” ם י ר ט ק ס ו מ היחד התקבצו פעולה ובשיתוף רבה הנאה מתוך בעבודה. החלו

“היה כיף לעבוד בצוות היה לנו מצויין פעולה שיתוף לשני” האחד והקשבנו

אמרו.

הלכנו הצילומים “לפני מקום את לראות מספר במטולה” המלון בשם יותר הידוע דב- בקרנו כן כמו ברל’ה, המוזיאון האיכר” ב”בית לתולדות מטולה ובחרנו בתמונות אשר סרקנו והן

בכתבה, מופיעות גם בחרנו מקומות צילום נאותים דנו על מה ואיך נצלם את השלמנו וכך

התחקיר.

שושי מסבירה, כי נעשתה העבודה היו ולא בנחת לעשות צריכים קצר. בזמן הכול עומר היה העורך שהוא ששון,

ך ר ו ע השל והמצוין הקבוע

הקבוצה הגלילית.

מהפגישה נהננו בלסקי משפחת עם

לדורותיה.

בעריכה היה חשוב לנו המוטיב את להדגיש בני כל אצל שחזר הוא “מה המשפחה: אמרו וכולם הבית”, האוכל שולחן כי

המשפחתי

והארוחה שישי יום כל בני את מקרבים המשותפת מתכוונים והם המשפחה

לשמור על המסורת הזו.

האב ביאליק, שקיבל את המלון ולו אביעד לבנו סיפר מהוריו הוא למשל דעות, חילוקי יש לא רצה את המלון ורצה להיות חקלאי. אבל חילוקי הדעות לא

מפריעים לקשר המשפחתי.

משפחת עבו-צפת*שרה שטרייכמן בשם צוות “זמן חיפה”

ועריכת צילומים יום לאחר הסרטון יש לנו עכשיו הרגשה של הכרות קרובה עם משפחת

עבו.

ראשית ה”רומן” שלנו בהגרלה בה בחרנו, באקראי, בפתק עליו כל עבו”. “משפחת כתוב היה מושג היה אז, עד שידענו מה ספר תהלוכת איזו על קלוש הילולת את שמקדימה תורה למשפחה וקשורה בעומר ל”ג

זו.

הדורות” “בראי פרויקט מקבוצות התקבצנו אליו הטלויזיה של שונות שידור לנו נתן בחיפה, הקהילתית

הזדמנות להכירם מקרוב .

פגשנו את עצמונה, דור חמישי דור מלכה, ובתה לשושלת, שישי, בביתן אשר בפאתי צפת. הרושם החזק ביותר שקיבלנו, על שתיהן של הכאב היה המשפחתית המסורת דעיכת שזהרה בעבר ועוד יותר מכאבן על אבדן צביונה של העיר צפת שהיתה עיר נופש ובירת הגליל

ודוחה ומתחרדת הולכת וכיום כל סממן תרבות שהיה בה.

בצפת השושלת של ראשיתה עבו שמואל הגיע עת 1817 ב בעיר להתיישב ובחר מאלג’יר של במילותיה או המקובלים כאן שמגניב “ראה מלכה: והחליט להישאר.....” הוא נעשה היהודית הקהילה ראש מיד לאזור צרפת וקונסול הזעירה השלטון תחת כולו הגליל

עשיר אדם בהיותו העותומני. וביניהן בסביבה אדמות רכש בהר מירון בו בנה את הקבר של רבי שמעון בר יוחאי –הרשב”י.

בניו אחריו המשיכו את מסורת בסביבה האדמות רכישת רבות בהמשך הוקמו שעליהן

ממושבות הגליל.

עבו שמואל של בחייו עוד ספר העברת מסורת החלה קבר ועד בצפת מביתו תורה מסורת מירון. בהר הרשב”י למאתיים קרוב כבר הנשמרת האנשים היו תחילה שנה. וכיום, הולכים ברגל ובחמורים

כמובן, במכוניות.

ופשט לבש התהלוכה אופי לזמנים בהתאם צורה כל שבני שנים היו ולנסיבות;

חלק בה לקחו בגליל העדות והיו שנים שהתהלוכה היוותה יהודית לאומיות של מוקד כיום הבריטי. המנדט מול צפת של התחרדותה עם יחד יותר לארוע התהלוכה הופכת ומקומה ופוליטי דתי ויותר הולך המייסדת המשפחה של

ונדחק מקידמת הבמה.

הובלת ספר התורה מבית עבו באופן פותחת, הרשב”י לקבר בעומר ל”ג ארועי את רשמי,

המוכרים לכולנו.

כדי ותוך קלטות, 2 צילמנו תהליך העריכה צפינו בקטעים ושוב. שוב המצולמים תנאי אבל רבות, התלבטנו הרבה השאירו לא הפרויקט את לסיים חייבים ברירה, ואורך אחד יום תוך העריכה הסרט חייב להיות מכסימום 6

דקות. האם בחרנו נכון?

*צוות “זמן חיפה”: צפורה מימון, תלמי לסקוב, שרה

שטרייכמן – רמות חיפה.

צוות ההפקה בכניסה לבית עבו

עצמונה ובתה מלכה

צוות ההפקה בדיון עם המנחה גבריאל ואגון

5 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

מטלפן חודשים כמה לפני יו”ר רוטנברג יוחאי אלי האגודה הישראלית לתקשורת

קהילתית .

מוכנה אני אם שאל הוא העומדות קבוצות שתי לסקר לצלם משפחות בגליל. האחת חלב. בגוש והשנייה באלמגור כי הבטיח אותי עודד למען צמודה מונית לרשותי תעמוד ואיתה אוכל לנסוע לראות את

הצוותים.

יופי, אמרתי לעצמי אני קרובה הפעם וזו שבעים לגיל מאד מונית לי שתהיה הראשונה כך בגליל, לטיולים צמודה הלבונה בבוסתן לטייל אוכל מפוני את לפגוש באלמגור, בירעם בגוש חלב, שני מקומות

חדשים. תענוג.

קיבלתי את שם הנהג המיועד- “גילי” ואת מספר הטלפון שלו. קבענו להיפגש בקפה זיגפרדו ומשם בתשע. הגומא בצומת

“נפליג” לאלמגור.

ולא טלפון מספרי החלפנו אני לפגישה. סימנים נתנו יש אם כי עברו מימים זוכרת פגישה עיוורת תמיד המיועדים מצליחים להיפגש, חוץ מזה מה בבית נהג למצוא קשה כך כל

הקפה בצומת גלילית בבוקר.

שלא לתשע, חמישה השעה כהרגלי הגעתי בזמן החנתי את מכוניתי, ושמתי לב כי לא רחוק שנראתה מונית עומדת ממני לי לא מהאזור שלנו. כל הכבוד

“גילי”, כבר פה.

אני מתחילה לסקור בסקרנות את הנמצאים בבית הקפה. כאן שלושה אנשים צעירים שותים קפה מדברים ביניהם וצוחקים-

אלה לא. את הזוגות כל היה קל למחוק כלא ם. מתאימישתי הנה ת ו ר ב חמסתודדות ומצחקקות– לא הן גם מתאימות. זה מי אך הגבר הגבוה

גבו המסעדה באמצע העומד אלי והוא תר ומחפש מישהו?

קל כך כל לעצמי אמרתי הא! לקפה נכנסת ואני למצוא. מביטה על הגבר ורואה כי יופיו כתפיים מקומתו. פחות אינו תלתלים מלא ראש רחבות, וחיוך כחולות עיניים אפורים, כבן ככה הפה. בזוית קטן

חמישים כזה.

עצמי, עם נהניתי הא, הא בו, הבטתי הגבר מול עמדתי אמר לא אבל אלי הביט הוא כלום. דקה ארוכה עוברת, אני מתחילה אינני כי מחליטה והוא גילי הוא אם לדבר, בתפקיד בודאי יציג את עצמו.

כלום לא קורה.

חבל, אני חושבת לעצמי, יכול נהדר היה לבלות איתו שלם יום

בצילומים.

ומכיוון שלא כלום קרה י ת ס נ כ נ , ה פ ק לי ת נ מ ז הסנדויץ’ טוב קפה וכוס י ת י כ י ח ו

שהמלצרית תכין לי אותם.

ניגש אחרי הולך היפיוף והנה מתחיל ליבי לידי, ועומד לפעום. הוא פונה אלי ושואל:

זאת את?

-בטח שזו אני.

שאלתו על חוזרת אתה? -זה ורואה את החיוך הביישני עולה

שוב על פניו היפות.

הכול, שכחתי רגע באותו יום ואת אני כמה בת שכחתי שכחתי שלי, השבעים הולדת את שכחתי משפחתי, את עצמי על שלקחתי התפקיד מהנראה התפעלתי ופשוט

מולי. איזו הצלחה.

כי לו להסביר מתחילה ואני הלב” “קול שקבוצת לי נראה מתל אביב בטח עוד לא הגיעה לחכות כדאי ולכן לאלמגור,

עוד חצי שעה כאן.

- ושואלת: מה דעתך?

הוא טועה שאת חושב -אני עונה לי.

טועה שאתה חושבת -אני עניתי לו.

אלמונית גברת את -האם מקיבוץ להבות הבשן?

מנאות אלכסנדרה אני -לא, מרדכי, השבתי כשבלון התקווה

כבר מתפוצץ לי בפנים.

-את כל כך דומה לה.

אומר ופונה לכיוון דלת היציאה עם שם עומדת אותי משאיר פסטרמה וסנדויץ קפה כוס

חם.

ואז בא גילי.

“כיוון חדש” עיתון * אלכסנדרה כתבת גימלאי הגליל וחברת “על האצבע” מגזין

טל”ק של הגליל העליון.

בדרך אל קבוצות התקשורת הקהילתית*אלכסנדרה זייד

תמונות מכנס התקשורתצולמו ע”י: אלכס הובר

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 6

בלבד, הפרטי בשמה בתחילה ולא ציינו את ייחוסה ובכך רצינו האפשרי. העימות את לדחות הצגנו את אלכסנדרה ואת קשרי הביקור. בסוף רק משפחתה

האנדרטה את שראתה אחרי לזכרו של יוסף לישנסקי האגדי, מיוחד עניין הביעו לא שניהם מה על שידעו יתכן בהיכרות. ולגבי בין הסבים שלהם שחלף

אלמגור מהיבטים

בחלקנו שנפלה על שמחנו על כתבה להכין המשימה לישנסקי יוסף משפחת עם למפגש אלמגור. במושב המשפחה, התלוותה התרגשות שקשורות בדמויות להיתקל עמוק בהיסטוריה של המדינה.

החי לישנסקי יוסף כי זאת, של הנכד הוא באלמגור, ארגון מניל”י, לישנסקי יוסף ופעל ,1915 בשנת שהוקם בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. חבריו עסקו לצבא לסייע בנסיון בריגול, הבריטי לכבוש את הארץ מידי

האימפריה העותומאנית, יוסף פעיל חבר שהיה לישנסקי, בניל”י החברים כשלושים בין הוציאוהו והתורכים נחשף,

להורג בדמשק.

הנסיעה שלפני בלילה 11 ב- שלנו למושב אלמגור במסגרת הדורות” ”בראי פרויקט הקהילתית, הטלוויזיה של אלכסנדרה אלינו התקשרה על לכתוב עליה הוטל זייד, הצוות מ”קול הלב” מתל אביב. משפחת עם שלך הקשר “מה

“אני שאלנו, הידועה?” זייד זייד” אלכסנדר של הנכדה נתקפנו הרגע מאותו ענתה, בין המפגש מפני בחשש

אלכסנדרה ויוסף.

אלכסנדרה, של הסבא מראשי היה זייד, אלכסנדר “השומר” תנועת ומגיבורי כדי 1909 בשנת שקמה להרחיב את השמירה היהודית ישראל, בארץ המושבות לכל לישנסקי ביקש להתקבל כחבר הראשון היה וזייד ב”השומר”, לצרפו עיקש באופן שסרב בו, האמין לא הוא לארגון,

בקשתו של לישנסקי נדחתה.

תופיע שכאשר מכך, פחדנו אלכסנדרה זייד בבית משפחת אתנו, להיפגש כדי לישנסקי יהיה עימות בינה ובין לישנסקי ויתעורר ויכוח היסטורי מר בין שכאן חששנו הנכדים, שני הדורות, נפש חשבון יעשה את למנוע יכולנו לא אבל

המפגש.

לבית הגיעה אלכסנדרה אותה הצגנו לישנסקי. של

השתתפנו בפרויקט אנשי מפגש בלתי צפוי משפחת לישנסקי בישוב אלמגורבאלמגור

ערב אחד קיבלנו שיחת טלפון מאנשים לא מוכרים שאמרו לנו כי, נבחרנו להשתתף בפרויקט הקהילתית, הטלוויזיה של כשהנושא הוא “אנשי הגליל”. ערכה הזאת הטלפון שיחת שאלות נשאלנו משעה, יותר השואלים הטלפון, דרך רבות הודיעו לנו שבעוד מספר ימים צוות יגיע בינינו שנקבע כפי במאית צלם, הכולל: צילום

ועוד .

נרגשים חיכינו המיועד ביום ובליבנו חששות איך יהיה? איך בינינו? האינטראקציה תהיה מי האנשים האלה? ידענו שיש להם יומיים לצילומים וזה מעט מאוד זמן. שלא באשמתם הם כשבאו להגיע. מאוד אחרו ויוסף הצוות , צביה, ג’קי ריקי מ”קול הלב” סינמטק ת”א, מיד הם הסתערו על הבית והחצר, איפה החליטו סיבוב, עשו הפינות הטובות לצילום והחלו

במלאכה.

מאוד היו הם בצילומים ומקצועיים. יעילים רציניים, באו, שהם השנייה בפעם הרגשנו בשמחה, להם חיכינו באים. שלנו ותיקים שחברים היה זה יום ארוך, מלא פעילות, חדור לאות, ללא עבד הצוות ללא צילמו הם מוטיבציה,

הפסקה.

הפכנו הכרות, יומיים אחרי יודעים הם כי למשפחה, טוב. כך כל אותנו ומכירים בינתיים כבר הספקנו להתארח

בביתם בת”א.

ליום מוזמנים להיות שמחנו חיכינו בכרמיאל. ההקרנות לראות וסבלנות בסקרנות שלנו? מהסיפור יצרו הם מה עם כשנפגשנו התפלאנו, מנהל שהוא רוטנברג יוחאי הפרויקט הגדול הזה, מיד הוא שמנו את ידע אותנו, הכיר

צביה כהן-נציגת צוות “קול הלב” תל-אביב

ההפקה וצוות לישנסקי משפחת בבוסתן לבונה באלמגור

7 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

אישיים וקבוצתיים

משתתפים: ריקי וישניה. במאית ומראיינת; יוסי וישניה צלם; ג’קי אלאלוף - צלם וסאונד מן; צביה

כהן-תחקירנית ותסריטאית.

צוות ההפקה הינו חלק מקבוצה הטלוויזיה פעילי יותר, גדולה בעלי אביב, בתל הקהילתית ניסיון רב בהכנת כתבות וסרטים לטלוויזיה הקהילתית המשודרת

בערוץ 98 – הערוץ הקהילתי.

ריקי וישניה וצביה כהן זכו בפרס ב”פסטיבל דרמה בסרטי ראשון “אשל”. בחסות הכסף” מסך בפסטיבל גם בפרס זכה הסרט ”2010 “יוצרים מציאות הסרטים “שק”ל” בחסות בירושלים שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים. שם סרטם “יפה בנושא עסק קודם” אחת שעה מיוחדים, צרכים עם בוגרים הראשיים בתפקידם שחקו שבו מהקאמרי כהן אלברט השחקן ודקל שקרצ’י שהינו שחקן מחונן

ואיש בעל צרכים מיוחדים.

גילם של יוצרי הקבוצה משבעים הצליחה לא הכותבת ומעלה, “מתוחכמות” תחבולות למרות להשיג אינפורמציה יותר מדויקת

על הגילים המדויקים.

הנושא את הגריל צוות כל לתעד זכינו אנחנו שלו. לכתבה את משפחת לישנסקי מאלמגור “בוסתן הנקרא מטע לה שיש

לבונה”.

לנושא, סקרנות לנו הייתה הקבוצה, חברי מספרים מכמה אליו והתחברנו

אספקטים.

“למיטת אותנו הכניס הפרויקט סדום” כי נתבקשנו להכין סרטון כך כל קצוב בזמן דקות, שש בן

וזה היה מאתגר, מלחיץ ומעייף.

משפחת עם היום המפגש ומעניין מיוחד הוא לישנסקי המשפחתי הסיפור מבחינת הן

“ בוסתן בגן והן ממראות הטבע לבונה”. לפגוש משפחת חקלאים במושב חקלאי, במשק החיים רחוק בגליל הייתה חוויה נעימה. לנו התל אביבים הייתה הנסיעה אבל מתישה קצת אולי לגליל יש כי מרגישים אנו מרתקת, סרט בהכנת גדולה זכות לנו אותנו קיבלו המשפחה בני זה. על לסעוד אותנו והזמינו בחום הבית. בעלת ממטעמי שולחנם הוזמנה שגם מעידה הכותבת

לארוחה ונהנתה אף היא, תודה.

הבן שישי ,סיפר כי בטיול להודו תבלין צמחי בבוסתן ביקר ארצה בחזרו מאד. והתרשם ואחיו אביו את ברעיון הדביק דני ויחד החליטו לטעת ולשתול טרופיים, ושיחים עצים כמאה הר בצלע העולם, מכל שהובאו

סלעי ליד מושב אלמגור .

מזרחי יוסי לפרופסור חברו הם והקימו גוריון בן מאוניברסיטת העצים לבונה”. “בוסתן את התאקלמו בבוסתן יפה וכך אפשר מפרות ולטעום להריח לראות, עצי הגן הנדירים והמיוחדים. לא את לישנסקי יוסי מגדיר לחינם הקטנה אלוהים “חלקת המקום

שלי”.

הגן בשבילי סיורים עורך האב המופלא, ומספר גם את תולדות

המשפחה.

החליט לישנסקי )דרעי(- שישי לטבע אהבתו את לממש ולבישול וחזר לגליל. הוא מבשל מיוחדות גורמה ארוחות ומגיש

בצל עצי הגן.

הסרט, על הרבה “עבדנו המשפחה עם הפגישות בשתי ובגן המשפחה בבית בצילומים ברצינות העבודה את לקחנו אנחנו ובהתלהבות, אהבה

מקווים כי הסרט יצא מוצלח”.

אומרים חברי הצוות.

קבוצת “קול הלב” הגליל “בראי הדורות”מסינמטק תל-אביב משפחת לישנסקי בישוב אלמגור

מי הצוות שעשה את זכר וגם הסרט עלינו.

הסרטים את לראות שמחנו קיבלנו והמגוונים. המעניינים הסרט על מחמאות הרבה שנעשה עלינו “חלקת אלוהים

הקטנה שלי”.

מיוחדת, חוויה הייתה זאת ועל ומסופקים מרוצים יצאנו מאוד לכם מודים אנחנו כך ומאחלים עוד הרבה שנים של

יצירה.

משפחת רבה בתודה לישנסקי.

את מוסיף לישנסקי ויוסי התרשמותו מהפרויקט:

וסימפתי יעיל בצוות נפגשנו בינינו. קליק נוצר שמהתחלה לעבור ניסתה הבמאית ריקי הן הקטנים הפרטים כל על בתוכן והן בצורה, איך להעמיד

וכמובן הרקע, יהיה מה אותי, משיב שאני הדברים שתוכן יהיה מדוייק. יוסי הצלם בדרכו כל הרגיע והבטוחה השקטה מצאתי בסדר, “יהיה הזמן תמונת נוף נהדרת” ואני שואל בנעלי נהדר “מה יוסי: אותו העומדות מלוכלכות עבודה

בשורה לפני הבית”.

מובנים שנראים דברים יש לי לדבר צורך ואין מאליהם מה אחד לכל להזכיר עליהם, אלא ולמה? איך? עושה? אני תשובות, לתת נדרשנו שכאן שיצליחו למצות את הנושאים הרבים שמעסיקים אותנו, בזמן כל כך קצר שהוקדש לעשיית

הסרט.

שיתפנו פעולה כמיטב יכולתנו הסרט שיוצרי והתוצאה עיקר את למצות הצליחו הדברים עלינו בצורה מכובדת התודות כך ועל ונאותה

והברכות.

בסרטה “חלקת אלוהים הקטנה שלי”אלכסנדרה זייד

בכך הייתה לא דידם שלא או חשיבות, פרט על כלל ידעו

היסטורי חשוב זה.

אנחנו שידענו, נרגענו המתח שעות לאחר

הרבות שעברנו.

פצעים שיש כנראה, היסטוריים שנרפאים

.מעצמם

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 8

חולמים בארמיתקבוצת “מבט גן” מרמת גן

אלכסנדרה זייד

ברוחם צעירים הקבוצה חברי , למדו טלוויזיה 71 60 עד בני של לזקן בעמותה קהילתית

אגף הרווחה ברמת גן.

בגליל כאן הנמצאת הקבוצה לצרכי הוק” “עד התקבצה כהן-צלמת, מלכה הפרויקט: מרוין כהן-בימאית, רחל עובדים כולם ביקמן-סאונד. שנים. כארבע לפחות חודש כל להוציא משתדלים

מגזין טלוויזיה.

הנושא לכתבה הנוכחית נבחר האגודה שעשתה הגרלה דרך “גם קהילתית. לתקשורת לסרט, מנחות שאלות קיבלנו במהלך לנו הפריע לא זה

העבודה”.

הצוות. ע”י נכתב התסריט הנושא מאד מרגש ונוגע ללב. למפונים קשר שחשתי כמו הזדהתי כך קטיף מגוש שלנו עבודה אבל בירעם מפוני עם מהעשייה בהרבה שונה זו הרגילה שלנו ברמת גן, נחשפנו

לדברים מרגשים אחרים.

חמש היא כי מוסיפה, ומלכה שנים בחוג התקשורת ויש לה חברי עם חברתיים קשרים הקבוצה, אנחנו אפילו הולכים )נו ביחד. ספורט למועדון חשבתי לעצמי בקנאה קטנה זה אולי מסביר כיצד כל חברי גמישים רזים הנוכחי הצוות

וספורטיביים(.

תוצאות היו מה “כששמעתי

אוי לעצמי: אמרתי ההגרלה לצלם? יהיה בכלל מה ואבוי, נשמע לי נושא יבש ומשעמם. הולכים אנחנו מה ידענו לא

לעשות?” אומרת מלכה.

ח’לול לשהדי כשטלפנו מעקורי בירעם מיד נוצר קשר

טוב.

כשיצאנו לשטח לסיור בברעם וראינו את גבעת הדמעות ואת היה איסה של הבית שרידי מעניין ביותר ונהניתי מעבודת אני מצלמת כשאני הצילום. הופכת אני בבית ורק מרוכזת גם שלי. החומר של צופה לעומת בגליל לצלם עבורי העיר היא חויה מסוג אחר. כאן את בלחץ להספיק, אין “מחר”. ולנצלו הזמן את לתכנן צריך כי לציין מוכרחה אני כראוי. ובערב בלחץ לעבוד לי קשה ולא עייפים מאד היינו כולנו

חשבנו על בילויים.”

יליד הוא כי לי מספר מרווין שנה התנדב בעבר שיקגו במסגרת ברוך מעין בקיבוץ שהביקור כך לעם”. “שירות לחויות אותו החזיר בגליל

ישנות מהעבר.

הנושא על הצטער הוא גם משנפגשו אך בהגרלה, שיצא וילדיהם ושוחחו עם המפונים של ביהלום זכינו כי “הרגשנו

נושא” אמר.

בלי לישון הלכנו בערב אינטראקציות עם השכנים.

מוסיפה הבמאית כהן רחל גם עמם שכתבה הראיון על

אלכסנדרה זייד :

בארמית“, בכתבה “חולמים שני חברי ואנוכי נחשפנו לעדה השפה דוברי מרונית נוצרית

הארמית

גילנו התחקירים בהכנת בימי הארמית שהשפה ובמרכז התיכון במזרח קדם אסיה שימשה בתחומים בינלאומית כשפה שונים

המשולה לאנגלית בימינו.

בה. דיברו אנשים מיליוני ועובדי נוצרים יהודים,

אלילים.

והירושלמי הבבלי התלמוד וספרי הזוהר נכתבו בארמית

כמיליון אנשים בעולם, ובארץ

אלף דוברים וחמש כעשרים את השפה.

הפועלים למרונים בנוסף לשימור השפה והקנייתה לדור הצעיר, במרכז הארץ פועלות מעולי יהודים קבוצות מספר

קורדיסטן לשימור הארמית .

שידור תחנת קיימת בחולון לכל בארמית המשדרת- עמותה קיימת כן כמו העולם, הארמית השפה בשם “דוברי

ומורשתה“ ועוד ...

9 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

שירת הגלילשוש קדוסי נעים - ראש צוות, מרכז התקשורת גדרה

עבותות אהבה לאמאשמש שטוף יום של בבוקרו בגליל אושרת למושב הגענו בעצם הוא המושב, המערבי, הממשיכים בניו של ההרחבה הסמוך. עמקה מושב של בירק טובלים המושבים שני ופרחים וממוקמים בלב העמק הצופה על מבצר יחיעם ממזרח

וכפרים ציוריים מסביבם.

רוב תושבי מושב עמקה הינם בשנת מתימן שהגיעו עולים

1949 והינם שומרי מסורת.

יפה של בביתה התארחנו יהודה, אשה בשנות החמישים במושב וגדלה שנולדה לחייה, לבן שנישאה ולאחר עמקה ביתם את בנו הם המקום,

באושרת.

את הדרך לביתה עשינו ברגל. כשאנו ואני, עקיבא שושנה, ציוד את איתנו סוחבים איך תוהים הכבד, הצילום מצפה ומה פנינו את יקבלו של היזום הצילומים מיום לנו

התקשורת הקהילתית.

קבלת לנו חיכתה בחוץ כבר ונכנסנו ולבבית חמה פנים לבית כפרי מעוצב בטוב טעם ‘’החמולה’’ כל את פגשנו שם

של יפה.

מהמטבח, עלה ריח ניחוח של ניצחה הסירים ועל תבשילים קמצוץ שהוסיפה רחל, אמא את במרץ ובחשה תבלין

המרק.

בקפה שהתכבדנו לאחר והתוודענו לכל החבורה נגשנו חצובה, העמדנו למלאכה. מתאימה, תפאורה מצאנו יפה את תחילה הושבנו לה והסברנו הראיון לצילום יש ממנה. מצפים אנו מה

מרשימה אישה שיפה לציין השאלות לכל ענתה ויפה רהוטה בשפה שנשאלה הפתיעו ותשובותיה וקולחת לאט שלה. בכנות אותנו של הילה דמותה לבשה לאט שאומנם הבנתי ואז סלבריטי זה כך, יפה היא זמרת, מפיקה ושירה זמר ערבי ומנחה עורכת ארצישראלית,ובעיקר ברחבי מסורתיים חינה טקסי

הארץ.

לאחר מכן ראיינו את האם רחל ובטוב בצניעותה בלטה אשר על בסיפורים והפליגה ליבה ימיה הראשונים במושב,למרות שלווה הקרינו והבת שהאם אין מסויים ריחוק ואף ושקט להבחין היה שאפשר ספק

שיש ביניהן קשר חזק ואוהב.

הדורות פער על סיפרה יפה על אמה, לבין בינה וההבדל תחושת ההחמצה על זה שהיא בו המקום את לעזוב רצתה היא חיה, היא רצתה להתפתח כנפיים ולפרוש להתפרסם כבולה היא והנה בעולם, לאמה אהבה של בעבותות התחלפו כמו עליה, ומגוננת יפה אבל בתפקידים. שתיהן הצליחה בגדול למרות תחושה ההקרבה למרות פער הדורות, לה שטוב למקום הגיעה היא

בו, הבית!

האהוב במקצוע עוסקת היא השירה עליה, שימת תוך והריקוד הפולקלור על דגש על ושמירה התימני בשיתופם המסורת ביתה בני כל של ומשפחתה המורחבת האומנותית ביצירה

מוסיקלית שלה.

שולחן פתחו הראיונות לאחר טוב בכל אותו והעמיסו מרק התימניים, מהמטעמים וחילבה,לחוח בשר,סחוג עם היה וסלטים אורז ופיתות השולחן. סביב ושמח טעים עמקה של המקומי הרב גם לנו וסיפר בארוחה השתתף

על תולדות הישוב.

כל ישבנו הארוחה לאחר המסובים ל’’ג’עלה’’ ) חברותא(

ופצחנו בשירה.

בכך אותנו הפתיעה יפה עבורינו להדגים שהסכימה ממה כטעימה חינה, טקס

שהיא יודעת לעשות.

תהליך ההתלבשות שלה צולם על ידי באינסטינקט של כתבת טלויזיה מנוסה. בראיון סיפרה המיוחדת התלבושת על יפה המסורת ועל התכשיטים על לדור, מדור העוברת העתיקה

בטקסי החינה.

וככה מול המצלמה הפכה יפה כשהתלבושת אחרת, לאישה מסתורי נופך לה משווה רחוקה, לארץ אותה והחזירה

לתימן.

יפה סיפרה לנו על טקס החינה והפגינה ידע רב וכן סיפרה על

החוויות שעברה.

הצטרפה מסויים בשלב מלאכי אתי

מלבישת משפחה קרובת אשר ימינה ויד בטקס הכלות מבנות אחרת אשה הלבישה להיות שהתנדבה המשפחה לנגד והפכה התימניה הכלה לדמות המשתאות עינינו בתלבושת ומרהיבה צבעונית מסורתית, היא כמובן התרגשה

לנו וסיפרה מהמעמד מאד לטקס ייחלה שבצעירותה הטקס נערך ולא כזה חינה החזרנו והיום שונות מסיבות אחורה. שנה ארבעים אותה התלבושת על ההסבר בסיום יפה פצחה והתכשיטים הנשים וכל ותיפוף בשירים

ליוו את הכלה בשירה.

החגיגה שהסתיימה לאחר בן בנצי של באדיבותו יצאנו לסיור יפה של נוסף משפחה בו הבית את ולצלם בעמקה

נולדה וגדלה.

הערב רד, חיכינו בשער המושב שיגיעו לחברים לאוטובוס יום לנו שהיה להם ולספר ואהבה בחוויות ומלא גדוש חמים אנשים עם בהכרות יומנו ואחרים שהאירו לנו את שנחזור בטוחה אני בגליל. המיוחדים לאנשים הזה לבית בהרבה אותנו שקיבלו האלה,

סבלנות ונתינה.

באנו שלשמו זה כן, והסרט, יהווה מזכרת לכאן הוא בודאי ושבו אני מקווה נעביר לצופים ואת האוירה את המסרים את

מה שראינו וחווינו ביום הזה.

תודה ליפה יהודה ולמשפחתה על , הפעולה שיתוף על הלבבית האורחים הכנסת העשירים בחייה הנגיעה ועל שמחה מלאי והצבעוניים

ואהבה.

לאגודה תודות לתקשורת הישראלית הקהילתית הגענו לגליל , הדורות בראי לפרוייקט ווגמן אשר למפיקה ענת כל לאורך אותנו ליוותה דרור לבמאי דוקי הדרך, בעשייה, אותנו שהנחה יו”ר רוטנברג ליוחאי הישראלית האגודה לתקשורת קהילתית ולכל

העושים במלאכה-

יישר כח!

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 10

נושא הגרלנו לא מעולם פתק משכנו הפעם לכתבה. היכן קבע הפתק בהגרלה. הצילום מושא יהיה ומי נצלם

העיקרי שלנו.

במאי, לנו היה לא גם מעולם שהמגדיר במאי לא ובודאי, רק אותנו ומשתף דרישותיו זה בעינינו – ממטרותיו בחלק

היה מאתגר.

שונה, בדרך לעבוד מאתגר מוכתבת יותר, אינטנסיבית של יומיים יש שבה ומוגדרת של ויום וצילומים ראיונות שהעורכים עוד מה עריכה, רגילים שאנו אלו אינם

אליהם.

ידענו שכן דברים היו אבל אותנו. סקרנו והם מראש הבין הקשר - שהנושא ידענו כשלעצמו. מרתק נושא דורי- קונפליקטים על חשבנו הקשורים להתבגרות, לבחירת נאמר כן, כמו ועוד. מקצוע הגרים אנשים שנראיין לנו,

בגליל. ידענו שהפרויקט הוא ארצי ושנפגוש קבוצות שונות העובדות בדרך השונה משלנו

וגם זה משך אותנו.

שמקום עלה הפתק במשיכת ריחנייה הוא שלנו הראיון והדמות העיקרית שנראיין היא לו שיש לנו נמסר כן שאוקי. 82 הגרה 3 בנים ובת ואם בת

עמם בבית.

הראשון הראיון לקראת ריחנייה, על קראנו התכוננו, , בכלל הצ’רקסים על קראנו ובאנו שלהם ההיסטוריה על

מוכנים למשימה.

הייתי בעבר בריחנייה, ביקרתי במוזיאון, שמעתי שם הרצאה. עצמי לימוד כמו אין אולם

מבחינת יסודיות ועומק.

צ’רקסים 4000 יש בישראל הגרים בשני כפרים : כפר קמא מפוזרים מהם מעט וריחנייה. בארץ. אחרים במקומות משמש ראיינו אותו שאוקי

ההסברה שר או החוץ “שר היא חייו מטרת שלהם”. להביא למודעות תושבי הארץ

היהודים מי הם הצ’רקסים.

בראיון עמו ראינו אנלוגיה בין )מוסלמים הזו הקטנה העדה גם היהודי. העם לבין סונים( הקווקז, מארצם הוגלו הם כמונו לשם. לשוב וכמהים בארצות שגרנו היהודים אנו בני “רומאים והיינו הגולה אזרחים הם הרי משה”, דת הנה בצבא- משרתים למופת שאוקי עצמו שרת בגולני והיה זה הם ויחד עם , קצין בצבא שומרים על ייחודם ועל שפתם “הם : אומר ששאוקי וכפי היחידים שגרים בארץ ישראל

ולא טוענים שהארץ שלהם”.

קצר זמן היה שלנו לקבוצה לראיין שכן שאוקי היה עסוק. אותו, ולראיין לצלם הספקנו

אולם לא פגשנו את בנו.

היום עבודת בתוצאות צפינו דרור לדוקי הראינו הראשון,

למדנו החומר, את הבמאי ליומיים ומקוויים לקחים יותר הדוק ולקשר מעניינים

עם הבמאי.

היום אנחנו חושבים שהנושא בין הקשר קונפליקט אינו אלא קיים, שאולי לבן, אב התבוללות שבין קונפליקט בחברה שבה חיים לבין שמירת והאוטנטיות הייחודיות

המסורתית של העדה.

ראיינו לא אותו הבן כמה עד או אביו דרך את מקבל עדיין

הוא בן הדור החדש. נראה?!

על הפרויקט המיוחד בגלילרותי מיוחס - גיל הצפון

הגליל בראי הדורות - לא מה שחשבנו!מעיינה )מיה( גוסינסקי – גיל הצפון

נכין עליהם הנושאים את בעצמנו בוחרים אנחנו כתבות – עיתונות חופשית , לא כן? יש וניסיון של שנים. לא ותק לנו הדורות” בראי “הגליל הפעם! צימח נושא לסרט מתוך פחית, ג’אלל מקופל. פתק על כתוב ובנו אב אל’חייט ומילאד חומוסיה בעלי מתרשיחא, בכפר. האב מורה, הבן סטודנט למגורשי נצר והם לשעבר

איקרית.

– שתכננו מה במקום פתאום, צפוי בעיניים, וירוק שמש יום מה לא – ומר כואב עימות לנו

שחשבנו.

לחם והעריכה, הבימוי הצילום כרמלה שנים. מזה חוקינו שלנו צלמת מיומנת, מקצוענית וחדה, בוחנת עין בעלת בה שיש זווית תמיד מוצאת הנושא. על אור ושופכת עניין התסריט והבימוי שלנו יש בהם מתפתחת עלילה סיפור, תמיד יש ניסים, בסוף. והפתעה חזות נפלא, רדיופוני קול לו מרשימה ובקיאות ממשית. היה סרט להפקת הדרוש כל לנו לצלם נדרשנו אבל מוצלח. ראיון יחיד של האב, ראיון יחיד של משותף וראיון הבן של שניהם. הכל חזיתית למצלמה אסון. איזה מדברים, ראשים –מאוד מעט רק קריינות, בלי מאפקטים ולהימנע ויז’ואלס

– בקצור סרט של אחרים – לא מה שחשבנו!

לא “מקצוענים” צוות אנחנו הפעם לנסות החלטנו, ויתרנו, דרך אחרת, ללמוד ממקצוענים

אמיתיים.

הזמן לפני דקות עשר 08:50היכל של בחניה היינו המיועד ב חמושים בחיפה. הספורט וכל מיקרופונים מצלמות 2 –הדרוש. היו שם הקולגות שלנו גיל של צוות ועוד חיפה, מזמן ווגמן ענת גם הגיעה הצפון, הגיע לא מי יונס, משה וגם בא ולא חיכינו האוטובוס. -ואנחנו קבענו עם ג’אלל ומילאד בתרשיחא בשעה 10:30. לקחנו ונסענו שלנו המכונית את בזמן. בול הגענו בעצמנו, מסתבר שגם המרואיינים שלנו

אנשי כבוד וחיכו לנו במקום.

חומוסיה חמד, פינת מצאנו מבשלות הדודות הכפר, בלב וטורח מגיש מפקח, וג’אלל איש מילאד האב לכולם. ושניהם וחם משכיל סמכותי כמו צילמנו אורחים. מקבלי את שאלנו שנתבקשנו, הכל לנו, שהוכתבו השאלות מעט מצאנו טובה, ברוח עבר את הבנו דורי, בין קונפליקט הסיפור שאת והבנו הכאב, אחר- במקום נמצא האמיתי אצל הסבתא באיקרית וביערה.

מנקודת הכפר את צלמנו מוכנים והיינו גבוהה תצפית כמו לא אבל ולחזור. לארוז ולא אותנו, הזמינו שחשבנו. גלילי לחומוס לסרב, יכולנו בטחינה לחצילים נימוח, בשמש בחוץ ישבנו וסלט. שבא מישאל, את ופגשנו האיש שהוא וסיפר לאכול,

הסיפור בין המפגש את שיצר בראי “הגליל הסרט לבין הדורות”. כך יש לנו גיבור נוסף – מישאל, איש מקסים, חם ומבין במעלות לביתו אותנו הזמין לנוח, יש לו 3 חדרי שינה פנויים שעתיים היו ולנו ילדים, של נהנינו נחנו הסכמנו, לחכות.

מאוד, ואמרנו הרבה תודה.

נסענו שבועיים, כעבור הסיפור את לצלם במיניבוס שחשבנו. כמו לא שוב ממש, אתנו באה )המפיקה( ענת מאחורי לסרט אותנו, וצלמה היום שגרה הסבתא הסרט. את לספר ידעה יאסיף, בכפר שנה, 60 לפני שקרה הסיפור עם כל הכאב כאילו קרה אתמול. המשפחה בית את צילמנו ביערה, בה נהרג האב מטיל של של האחרון ביום החיזבאלה היום השנייה. לבנון מלחמת הכל טובל בירק, וברקע ההרים גדלים בגינה הקשת, ומערת ומנדרינות פרי ועצי תבלינים,

מתוקות.

יוחאי )יו”ר האגודה( בא לראות נפגשנו ובערב בסדר, שהכל מותשים, סאלד, בכפר כולנו הייתה שחשבנו. כמו בדיוק ארוחת דגים טובה מאוד בדפנה ושמחת המפגש של כולם יחד. פיזרו אותנו בחדרים וישנו כמו לחוד בנים צעירים, כשהיינו

בנות לחוד.

וביום המחרת, במכללת תל חי, שישב שדמי עירא את קבלנו באישון לילה, דגם וראה את מה בסבלנות כך ואחר שצילמנו, שביקשנו מה את שמע רבה סרט, ערכנו ביחד להראות. סיימנו בזמן שהוקצב לנו, אבל כמו בדיוק לא לנו יצא הסרט

שחשבנו!

ניסינו בפעם הראשונה בסכום כתבה, לא סרט, לעשות ואנשי לעמיתים נחשפנו חלק היינו הארץ, מכל מקצוע מפרויקט שהיה מאתגר ומהנה. כמו חדש, משהו למדנו בטח

שחשבנו?

צוות הצילום והמנחה משה יונס

11 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

כליל הגלילצוות טל”ק גילה ירושלים

אותנו שהביא האוטובוס מירושלים פנה לדרך עפר צרה בישר קטן שלט ומתמשכת. כי פנינו לכליל, אי שם בגליל המערבי - עשר דקות מנהריה.

השתרע הדרך במעלה זהו כי שהעיד זיתים, מטע שקט. גם היה חקלאי. איזור השלוה את הפר האוטובוס הצמחייה בין שמשתרעת הפרי, עצי ובין פרא הגדלה שנשתלו על ידי המתיישבים.

קודם הכרנו לא המקום את לכן. שמענו מעט.

ניסינו האוטובוס מחלון על הגענו. לאן להתרשם מבודדים בתים ראינו הגבעות

- בית פה בית שם...

אלון את לפגוש עלה בגורלנו צייר הוא - נעמה ובתו פורת

והיא צלמת.

אלון משפחת של הבית מצטנע, העצים, בין הסתתר תחתיתו להתריס. רוצה לא אבן וקירותיו עץ. כאילו אומר

– אני מכאן.

של בקנקן אותנו קידמו הם לואיזה, ועלי רותחים מים פקאן, אגוזי של מלאה קערה צימוקים שקדים הגן, מעצי

וגם תמרים.

הישוב ממייסדי הוא אלון הגיע הוא – והיפיפה המיוחד יחד שנה, כ-30 לפני לכליל צעיר זוג - אורה אשתו עם ועוד שנתיים בת ילדה עם ילדה, נעמה, שזה עתה נולדה. לאלון נולדו השנים במהלך ולאשתו אורה עוד שתי בנות.

הם באו יחד עם אמנים נוספים להתיישב בגליל, ולהקים ישוב חדש – ישוב אקולוגי – סביבתי וחברתי – כליל שמו. מקור שם הנמצא עתיק במבנה היישוב בתחומי היישוב ומכונה חורבת

)ח’ירבת( כליל.

והתחילו חלוצים היו הם אמנים עם יחד מההתחלה. מעשה עשו אחרים צעירים גם פנו לאמנותם ובנוסף

לעבודת האדמה.

ידיו. במו ביתו את בנה אלון שנה 25 במשך התפרנס הוא עזים, גידל הבניה, מעבודת הוא היום וזיתים. פרי עצי

מתפרנס מהציור.

אלון מצייר את מה שהוא רואה, הסטודיו מחלון היום, באור שלו, על הגבעה שמול ביתו.

באור כליל את מצלמת נעמה של החושך.

אלון בכליל. שלהם הבית ואילו הנחלה, את מצא אמנם – אמנית בתחילת דרכה נעמה חיה בתל אביב שיוצאת לכבוש

את העולם.

גילה, טל”ק של הצוות אנו, בחוויה להתנסות יצאנו

מיוחדת במינה.

שהמפגש כמובן, עבורנו, מעניין היה הגליל אנשי עם שהוא חלוץ פגשנו ומרתק.

שעוסק אמן – רוח איש גם גם בציור וגם בפיסול, אך הוא גם איש אדמה. אלון הוא איש היישוב ואת ביתו את שבנה

במו ידיו, אבן על אבן.

צלמת – אמנית היא אף בתו בו ורואה בכליל, גדלה אשר מחפשת היא אך ביתה את את דרכה בתחום האמנות, גם

מחוץ לישראל.

עלינו עברה – טל”ק כצוות במיוחד. מעניינת התנסות, ההתמקדות במפגש בין דורי על מבטיחה. נראתה הגליל רקע שעליו “הזוג” מי כשהבנו נעשה את הסרט – ראינו שיש לנו סיפור. חשבנו שיש, מטבע ובת, - אב הדברים, קונפליקט שניהם אמנים, הוא צייר והיא צלמת – איזה יופי - יהיה הרבה במלוא “קונפליקטים” חומר. מצאנו. לא – המילה מובן אב של רבה הערכה מצאנו אל בתו, של בת אל אביה, אב דרכה את מקבל ואוהב, תומך ומעודד ואת עבודתה של בתו

אותה לצאת לעולם.

ההקבלה על לעבוד החלטנו

והדומה השוני על – ביניהם אחד כל של העבודה בדרך שהצלחנו, מקווים אנו מהם. “אל שלנו בסרט זאת להביא

מקום אחד”.

דרור מדוקי שקיבלנו בתדריך הפורמט הפרויקט(, )במאי בתחילה, נראה שהותווה, מכניס כיוון, נותן כמקל, למסגרת, נותן לנו את השאלות. בקושי. נתקלנו “בשטח” אך עם קשה היה למרואיינים גם הן כי היה שנדמה השאלות, חוזרות על עצמן, וקצת הביכו ידעו תמיד שלא או אותם,

לענות עליהם.

מה לשאלה התשובה אם לקחנו מהתהליך? תהיה – בניית “תעודת הזהות” לאב ובתו, הרי ביחד המשותפות השאלות את עבורנו יצרו לחוד– וגם לראיון הבסיס את המסגרת, הבנו אכן, לסרט. השלד ואת שבעצם כל תשובה שתינתן– זו התשובה. וכל אחת מהן, מהווה תשובה כל שהיא. כל תרומה להבנת אותנו מקרבת כזו

הדמות.

התחקיר המצולם, ומרחק הזמן בינו לבין יום הצילומים אפשר לנו ללמוד את הדמויות ולבחור

את הכיוון של הסרט.

העריכה, ויום הצילומים יום את אפשרו הדברים, מטבע ההתנסות בעבודה עם מגבלת ולתקן. לחזור אפשר אי זמן.

מה שיש, זה מה יש!

וכך, גם עבודת העריכה – ראינו בזמן עמדנו לא עצמנו שאנו המוגבל, והיינו זקוקים להמשך עבודה על עריכת הסרט. הזמן שהיה בידינו כשחזרנו הביתה, העריכה עבודת את אפשר שתספק לתוצאה עד בנחת, אותנו, ותעביר את מה שרצינו

להגיד. מקווים שהצלחנו.

הבן של שאוקי בריקוד מסורתי

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 12

שיתוף הפעולה בין יוסי אוזנר מתנ”ס של התקשורת רכז “הישיבה לבין אתא קריית ואומניות” למדעים התיכונית השנייה, השנה זו מתקיים ליוצרים במטרה לאפשר במה הקולנוע ממגמת הצעירים פרויקט פרסום אם בישיבה. האגודה של הדורות” “ראי פנה קהילתית לתקשורת שניקח בבקשה יוסי, אלינו חלק בניסיון לחזק את הקשר בקריית לקהילה הישיבה בין

אתא .

מטרת הפרויקט הייתה לשקף והקשר דורי הבין הפער את למקום בפרספקטיבה של זמן דור ההורים לילדיהם הלוקיישן בשל הגליל הוא שניבחר הפסיפס האנושי המגוון בתוך מסגרת של נופים אוטנטיים.

התקיים הראשון המפגש הבמאי עם בחיפה בסינמטק ענת והמפיקה דרור דוקי קבוצות התקבצו שם ווגמן. היו ההנחיות הגליל. מאזור ברורות לגבי דרך הצגת הדמות נקודות ובאיזה מצלמים מה לייצור צריך לשים דגש בכדי מוטיבים בעל אנושי פסיפס חולקו המפגש בתום אחידים. לגבי והתחקירים המשימות אנו הצילום ומיקום הדמויות באנו מוכנים אם רעיון משלנו מרגלית על סרט לעשות קיבלו ודוקי ענת ואוריאל.

אותו בברכה.

של המעניין סיפורה את שמתגוררת זינאתי מרגלית כשיצא יוסי פגש בפקיעין באחת לסרט. דמויות לחפש לנו, שהיו הטלפון משיחות יוסי אומר כבדרך אגב, “פגשתי שמחזיקה מעניינת דמות הכנסת בית של המפתח את אחרון כשריד בפקיעין למשפחת זינאתי נכון שהרבה כבר סופר ונכתב על המשפחה על יודעים מעט אבל הזו, אוריאל ומעשיו בפקיעין” .

משפחת זינאתי, חיה בפקיעין מרכזי ציר ומהווה שנה 800של היהודית בהיסטוריה העוברת המסורת פקיעין. ראשוני כי מספרת בירושה המשפחה, היו כוהנים, שהגיעו

למקום בימי בית שני.

את סיים שיוסי בשנייה המשפט, כבר עמד לנגד עינינו

היסטורי ערך בעל סיפור הרגשנו בערך כמו למצוא כד חרס בחפירות ארכיאולוגיות, בית הכנסת בפקיעין מיוחס בן יהושע של מדרשו כבית חנניה, רבו של רבי עקיבא, מתקופת לתנאים שני דור שרשרת שני. בית חורבן כמעט כבר הייתה הדורות מושלמת, למעט פרט אחד – דרכה ממשיך מי המשכיות. של מרגלית. בעקבות כך, יצא יוסי לשטח חמוש במצלמה “שרידים” עוד לחפש בכדי והפעם הוא פגש את אוריאל 36, אבא רוזנבאום, בחור בן

בן ילדים, לחמישה במקור, פינס. כפר בחור היה אוריאל ממעלות ישיבה בוגר ושחקן אמן תיאטרון הפתוח סמדר של ודודי יערון לפני מעיין. שנים שבע אוריאל הלך ת ו א ט מ ס בן י ע י ק פו ש פ נה ר ש ק נן י ע י ק פ בובמיוחד במרגלית

אוריאל זינאתי. בעבודה למרגלית עזר

שהוא וכיוון החקלאית, ובדרמה בתיאטרון מתעסק איתה נכנס הוא תרפיה, מופע על עבודה לתהליך שלה הביוגרפיה את המספר

ושל פקיעין.

ניסגר, כמעט כבר המעגל יוסי בצד ואז הטלפון מצלצל, לבוא רוצים 1 “ערוץ השני: הישיבה תלמידי את לצלם אין עוד הסרט”. את מצלמים וכבר הסיפור לנו תמונה אחת תופס לו מקום של מציאות. יום יציאה בבוקר 8:00 שעה שני לצילומים. נבחרו בוגרי המגמה התיכונית בישיבה לקולנוע צלם, במאי, מלמד: אני בה ועורך תוך דגש חשוב על שלב בציוד שימוש כגון ההכנות הצילום וההקלטה זוויות צילום וכשכל דוקומנטריות סצנות על יודע הצוות מאנשי אחד מה הנושא מיהן הדמויות ומה הגיע. הצילומים יום המטרה. ההפקה ציוד כל את העמסנו

למכוניות לדרך, ויצאנו

מתח הרבה לפקיעין.היה לקראת ההפקה.

בדרך, כל הזמן עברה המחשבה האם או ציוד, שכחנו לא אם הגענו וכו.’.. יספיקו הסוללות המועד. לפני כשעה לפקיעין ניצלנו זמן זה לצילומי וויז’ואל לסרט. מבחינת הצוות העבודה התסריט, פי על התנהלה כמה לצלם להספיק במטרה ענה אוריאל לבסוף שיותר. מגיע מיד שהוא לפלאפון ומרגלית כנראה נמצאת במסיק הזיתים שלה, אנו מגיעים תוך 10 דקות, הוסיף . “תגיד לי היכן לצלם שאוכל כדי המסיק, אתכם” ביקשתי מאוריאל. אך הוא ענה שמרגלית לא תסכים שנחכה קצת והם כבר מגיעים.

עברה חצי שעה, שוב התקשרנו לאוריאל לשאול היכן הם. הוא ענה - מיד מגיעים! והפעם אכן לנו פתחה מרגלית קרה. כך

לחצר הכניסה שער את בית הכנסת העתיק מקום שבו הזמן עצר מלכת. בבית אבנים ממוקמים הכנסת שני בית חורבן מתקופת ההיסטוריה על שמעידים הקבוצה לחברי המקום. של שניכר מרגש מפגש היה זה תלמידי שצילמנו. בתמונות ואומנויות למדעים הישיבה הסרט את לערוך סיימו בהקרנת להשתתף במטרה “ראי הפרויקט של הבכורה הדורות“ למרות שאת התשובה של דרכה להמשך האמיתית

מרגלית עדיין אנו מחפשים.

הפקת הסרט “פיסות של פקיעין”דוד גונן - רכז מגמת קולנוע בישיבה התיכונית למדעים ואומנויות בקרית אתא

אגף מנהל גולדברג- שמעון אגד, מקבל שי צפון של תפעול

מיוחאי רוטנברג יו”ר האגודה

אייל יחיאל-

מנהל אגף השיווק של אגד

בכנס בכרמיאל

13 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

ראי הדורות - תושבים משדריםמדיה תקשורת פתח תקווה

אנחנו יכולים לעשות שלום באמצעות המוסיקהקבוצה בבוקר שש שני יום “תושבים משדרים” של חברי מחכה לאוטובוס שיבוא לאסוף

אותם להרפתקה מסקרנת.

והכתוב הטלפוני מהתחקיר שהמרואין ידענו באינטרנט ונגן זמר הוא בגורלנו שעלה עם מופיע והוא ידוע עוד’ נוספים, וזמרים בנאי אהוד נצליח האם השאלות צצו להתחבר אליו, או נצליח להגיע והאם שלו, האישי לסיפור

יפתח אלינו?

אבל עד הפגישה הדרך ארוכה. אחרי שצלחנו את פקקי הבוקר, התחלנו להעפיל לכפרי הגליל. גדולים שהמרחקים הסתבר דבר רב זמן אורך והפיזור שהעמיד במבחן את סבלנותנו. ובמורד רמה לכפר הגענו דמותו לנו התגלתה הרחוב של ג’ורג’ סמאן נושא עמו כלי זהו “ “עוד’ ייחודי מוסיקאלי השעות את נבלה עמו האיש

הבאות בביתו אשר בגוש חלב.

כשהנוף היפה ביתו אל עלינו מלווה הגליל של המרהיב

אותנו לאורך הדרך.

לאחר שהתארגנו עם המצלמה, ולאחר והאוזניות, מייק הנק התלבטות לגבי מיקום הצילום

התחלנו במלאכה.

מלבב כאדם התגלה ג’ורג’ שיתף ופתוח. שיחה נעים אותנו בהשקפת עולמו: אנחנו האומנים יכולים לעשות שלום ג’ורג’ המוסיקה, באמצעות וקשריו עבודתו על סיפר בעולם המוסיקה וכמובן נהנינו ושרנו הצטרפנו ואף משיריו

יחד עמו.

אבל ויפה, טוב הכל כאן עד לא הייתה לנו דרך לפגוש את ועובדת בחיפה החיה בתו בתל אביב. היינו אובדות עצה. זקנה לחדר נכנסה לפתע חביבה בת 88 שכנתו של ג’ורג’

היכולה להיות אימו.

זהו, נמצא פתרון לבעיה . הזקנה ואכן הקודם הדור את תייצג הרגשנו לסיפור. אותה צרפנו שיש בידנו סיפור דורות חביב ונעים. היינו מאושרות עד הגג,

המשימה את מילאנו יום בתחקיר ביום אחד.

המצולם.

כשהגענו הביתה וצפינו ששני הבנו בחומר כל לא שלנו הסיפורים ובשיחה נדבקים כך הבנו ויוחאי דוקי עם

שאכן אין ברירה עלינו לתאם בביתם ובתו ג’ורג’ עם פגישה בכפר “רמה”, שם פגשנו את כל

משפחתו החמה.

התגלתה ג’ורג’ של בתו גם היודעת ביטוי קלת כבחורה פניה ולאן רצונה מה היטב להגדיר ידעה היא מועדות. פער הוא איפה היטב

פעולה שיתוף לצד הדורות עוד היה לפנינו ערב, מוזיקלי להכיר השכלנו בו עריכה יום

דרכי חשיבה שונים משלנו.

יומיים עלינו עברו – לסיכום לא קלים אבל מהנים עד מאד כבר מחכים ואנו ומלמדים.

לשנה הבאה לפרויקט הבא.

בנוה שלנו ההיכרות במפגש לתחקיר בהפניה זכינו מונסון – משפחת פרידמן בקרית של

שמונה.

בתחילת התחקיר היססנו והיה הנרטיב את למצוא קושי לנו להתרגשות אותנו שיוביל

ולסיפור.

דוקי מענת, דחיפה קצת עם תחקיר לבנות התחלנו ויוחאי,

ותסריט מחדש.

הצלמים צוות את ציידנו ומשם תחקיר, בשאלות

המשכנו בבנייה הסופית.

על “חולמים נקרא: הסרט היא כוונתנו אך גלגלים”, אלא הגשמיים, לגלגלים לא והדת הנשמה האהבה, לגלגלי אלא אוטובוס לא שיוצרים ויוצאת מיוחדת, חמה משפחה

דופן, משפחת פרידמן!

האבא בין דורי הבין הקשר אורן והבנים: פרידמן שמוליק ניתן שלא קשר הוא ותומר, הקשר במילים, אותו לתאר לחוד מהם אחד כל בין החם ועצום האדיר הקשר וביחד,

לסביבה בה הם גרים הוא קשר מיוחד. כל תושבי קריית שמונה

מכירים אותם!

ניצולת מאמו התייתם האב את כתפיו על נטל שואה, רק והוא במשפחה הטיפול עולם לו בנה בבגרותו .13 בן את השקיע משלו, ומשפחה כולו בעבודתו בחברת אגד, כל הסובבת ובקהילה במשפחתו לכל לסייע פעל בה אותו, גם לעזרה. זקוק שהיה מי במיטבו הוא אין כאשר כיום, מבחינה בריאותית, הוא עדיין מסייע לזולת, הבן תומר, נפגע בפיגוע תופת בחדרה ובעקבות

זאת חזר בתשובה.

בילדותו גדל שמוליק, – אביו בישיבה למד דתית, בסביבה המסורת, קיום על והקפיד בשלב מסוים בחייו, הוא הסיר חזרתו מראשו. הכיפה את סגרה תומר בנו של בתשובה

מעגל לשניהם.

היו ואורן תומר האחים: אורן מילדותם, מאד קשורים חש שהדת אליה תומר התחבר

גורמת כך, כל רבה בעוצמה את ומחפש ביניהם לנתק

תומר שהכיר קודם לכן.

זו חזקה רגשות סערת לתוך אף נסחפנו והאב האחים בין ברגשותיהם השתתפנו אנו. היחסים מערכת את והוקרנו

ביניהם.

זוכים אנשים נדירות לעיתים כה יחסים מערכת לחוות נדירה, התמזל מזלנו ואנו היינו

שם.

וחלום כמיהה כאן יש לסיכום: בעיסוק המתגשם משפחתי יותר אך אגד, כחברי בנהיגה אין עד אהבה כאן יש מכך, הגורמת , הדת אל וחזרה , קץ ולמרות כולם בין לקונפליקט זאת מתקיים קשר אמיץ וחזק.

מתגוררת פרידמן משפחת שסבלה עיר שמונה, בקריית ביטחוניות מבעיות שנים פעם לא נפגע ביתם אף -בני בעבר, הקטיושות ממטחי הרעיון את דוחים המשפחה

לעקור למקום מגורים אחר.

את מבטא שמוליק – האב

ת פ ק ש הו מ ל ו ע

במשפט:

“קריית זו שמונה של הפנינה

הגליל!”

זכות גדולה נפלה בידינו להכיר את רואים אנו כזו, משפחה עצמנו כחלק בלתי נפרד מהם, וחשים שניבנה בינינו למשפחת חזק, קשר הנהדרת פרידמן

קשר שיישאר לשנים ארוכות,

– פרידמן למשפחת תודה לאגודה תודתנו ולבניו, לאב הישראלית לתקשורת קהילתית על המפיקה, – וגמן ולענת לפגוש לנו שנתתם האפשרות ולהכיר פרידמן משפחת את

את ארץ ישראל היפה!

חולמים על גלגליםכתבתם של: נחמה, רותי, אבי, סמי ודוד - מקבוצת תושבים משדרים מדיה תקשורת פתח תקווה

קריית שמונה זו הפנינה של הגליל!

רות סובל ושמוליק פרידמן בכנס בכרמיאל

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 14

שלום במעונומיכאל פרלמוטר טל”ק מוצקין

“אם אין לי את הלול, מה אני עושה מחר?”

“במעונה“ ביישוב ביקרנו במטרה ובתו נדב שלום את במסגרת כתבה לעשות פרויקט “בראי הדורות” מטעם האגודה הישראלית לתקשורת

קהילתית.

נדב שלום של הצבאי עברו בענייניי לעסוק לגליל הביאו

בטחון וכך הגיע גם למעונה.

מבני ביקש גוריון בן דוד המושבים לבוא לעזרת יישובי התרכזו ובמעונה העולים, היישובים כל של המדריכים עולים וקלטו הסמוכים

מרומניה ומרוקו .

עקב קשריו במפלגת העבודה, ה-60 בשנות נדב שלום כיהן האזורית המועצה כמזכיר בסוכנות גם ועבד במעלות היהודית במחלקה להתיישבות

וטיפול באזורים החלשים.

הרבה נפתחו נדב שלום לפני יליד היותו בגלל אפשרויות עברו עקב ובעיקר הארץ ששהותו כך המרשים, הצבאי בקשיים נתקלה לא במקום התאקלמות- קשיי מרובים.

ללא כאן חיו הם היו: דווקא גנרטור תשתיות, או חשמל בלילה” “שעתיים רק שעבד

שירותים. וללא שלום, מצא בכל

זאת את נולדו מקומו, והוא ילדים לו של משק הקים עופות גידול כל שהיה כיום. עולמו. לול למשפחה

מהם , עופות 2200 עם קטן הוא מוצא את פרנסתו בכבוד “רפורמת עליו ש”נפלה” עד -

העופות” .

הרעיון ברפורמה, הוא להחליף הקטנים הלולים מאות את הצפון, חקלאי של והפרטיים במבנים כלל בדרך שנמצאים הבתים, בחצרות ישנים לולים של גדולים במתחמים בשטחים שייבנו חדשים ליישובים. מחוץ פתוחים שיישום טוענת הממשלה יוריד את התחלואה הרפורמה את ויעלה העופות בקרב התושבים. של החיים איכות מדובר כי טוענים, הלולנים המשק את שיחסל בצעד הפרטי של הביצים בצפון. ניתן הרפורמה שבעקבות לומר המושבים תושבי מספר יקטן שיש בבעלותם מכסות ביצים-

מה בדיוק וזה את שמפחיד נדב. שלום מוטרד הוא ה ד ב ו ע ה משיאלץ להיפרד

שלו האהובים מהעופות מתפקד עצמו את רואה ואינו את לי אין “אם בלעדיהם. מחר”? עושה אני מה הלול, מאלצת הרפורמה שואל. הוא את שלום להוציא סכומי כסף גדולים שאין ברשותו ומחייבת ייתן “מי הלוואה. לקחת אותו לי סכום כזה בגילי”? הוא שואל לחמו שמטה ובפחד בכאב ועתיד משפחתו הולך לאבדון. מחזקת שלום של בתו ענת את דבריו וצופה בדאגה גדולה

לעתיד משפחתה.

קטנה קונדיטוריה למשפחה .1988 בשנת שהוקמה

הקונדיטוריה פועלת במתכונת בשבוע ימים 4 מצומצמת

ומכסה בעיקר את הוצאותיה.

עתיד רואה אינה הבת, ענת את מציינת במקום, כלשהו שריחוק וטוענת ההזנחה גורם מהמרכז המקום משקיעים “לא זו, להזנחה חמור מחסור יש במקום, יש ואם עבודה במקומות המשולמות המשכורות כאלה מאלה משמעותית נמוכות המרכז”, באזור שמשולמים היא אומרת, תוך דאגה לעתיד

ילדיה במקום.

שלום, דווקא, היה רוצה שילדיו ונכדיו יבנו את עתידם במעונה שהם מאמין הוא סביבו. ויחיו במקום השושלת את ימשיכו לדבריו והתחנכו. גדלו הם בו “בשום מקום הם לא יקבלו את

מה שהם מקבלים פה”.

לתושבי המחווה פרויקט הגליל היה גדול מכמה נקודות

ראות.

גדולתו, בעיקר בהיקפו. גדול מגוון בהכללתו של תושבים ממגזרים מצורות שונים, שונות. התיישבות חוליה היה צוות כל הזאת בשרשרת בימי הרגשנו. וכך הצילום, במפגשים הצוותים בין ההתכנסות בזמני

והחלפנו שוחחנו רשמים וחווינו בצורה זאת גם כך שלנו. הקולגות חוויות את עם המפגש את העצמנו גם את הכנו שאיתם האנשים

הכתבה שלנו, בזכות ההרגשה גדולה מקבוצה חלק שהיינו

הרושם את הגדיל שלנו מהעשייה.

המרואויינים כפר מקבוץ ובת אם שלנו: האני את לפנינו פתחו גלעדי

מאמין שלהם

בנושאים . ם י ב רנשים פגשנו ת ו ר צ י י מ הה ר ב חת י פ ו ת י שוהמאמינות “בדרך”. כל אחת לפי תכונותיה

האישיות.

המסגרת בגלל למדנו הזמן של למצוא להתמקד, הדברים את ם י ב ו ש ח הזאת באמת. בעיקר בעקבות שעם תחקיר מגבלות כל המרחק והזמן היה מועיל. ככל המרואויינים עם שההכרות השאלות כך ועמוקה, רחבה תשובות לעורר מצליחות

טובות ואמינות.

הגליל אנשי עם ההכרות החוויה את להעביר והמאמץ טלויזיה של המדיום דרך קהילתית היה חוויתי ומתגמל.

כפר גלעדימירי לנסקי-רחובות טיוי

פגשנו נשים המייצרות חברה שיתופית

צוות מוצקין עורכים באולפני טופליין

פרופ’ איילת שביט ואמה

15 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

קונפליקט של יוצר דוקומנטרי*מירי שנר - רכזת קבוצת טל”ק נווה מונסון

אותה פגשתי בסתו, היה זה במושב הותיק,

בחצר, עצים מבוגרים, זקופים זית, עצי של גדר וירוקים, חרישית רוח בפרי, עמוסים

הניעה את הענפים.

היא גרה בבית ישן מאד וחצר דשא שרידי ועזובה. גדולה ורדים שיחי הושקה, שלא וקוצניים דוקרים צמאים,

שהמזמרה לא גזמה.

ומשק רפת פה היתה פעם שמישים חקלאים וכלים חי של ים היום, ורועשים, עטוף טרקטור גרוטאות, אבק של וטונה עכביש בקורי מתפורר, מעץ פלטפורמה על שריח חציר חבילות שרידי מונחות והן התנדף החציר בערמה מגובבת דהויה מצבען

הצהוב.

את להאכיל יצאה היא החתולים ודלת הרשת נטרקה הנמיות חמשת גם מאחוריה, מתחת גרות הן לאכול, באו לאכול שמחו כולם לבית,

מידיה.שמחה שבאנו.

שמטרתנו צוות אנשי 3 היינו היתה להכין סרט דוקומנטארי מוסל תחיה של הדמות על

החיה בגליל.

את הושיבו והצלם הבמאי הנטושה, בסככה תחיה

והכלים העזובה רקע על השבורים החקלאים שידרה הסביבה והמושבתים.

בדידות וזקנה.

ספרי לשאול: החל התחקירן לנו מי את?? והיא החלה לגולל לפני נולדה חייה, סיפור את גנים, עין במושבה שנים, 84היום הישוב נבלע בפ”ת, אח”כ היו לגליל, ועברה התחתנה החיים מורה, היתה חלוצים, בצמצום, חיו קשים, היו בעיות פרנסה , גידלו 6 ילדים, 3 לפני נפטר בעלה מלחמות, תעזוב לא היא ממחלה. שנים את המושב, בשבילה הוא בית.

ודיברה דיברה שעות שלוש כדי לנו, רק חיכתה כאילו

סיפור את מעליה להשיל חייה.

סרט, לעשות צריכים אנחנו אולי קונפליקטים, מחפשים בתוך ביחסים משהו נמצא

הכלות הילדים? המשפחה? הנינים? הנכדים? החתנים? אולי היא מצטערת על משהו? על בחירה שעשתה בנעוריה?

אולי יש בה כעס על מישהו?

תחיה קונפליקטים, אין שלמה וגאה בכל מה שעשתה חקוקות דעותיה וכל בחייה

בסלע.

תקצר במראיין: גער הבמאי בפרטים, תוציא סיפור.

המראיין: איך אפשר לקטוע

מבוגרת אישה ולהפסיק שרוצה לספר? היא כמו נהר, סכר אין לעצור, אפשר אי

למילים.

שאלות תשאל הבמאי: פרובוקטיביות, שיהיה “בשר”

לסרט, קונפליקט אני מחפש.

בה, לפגוע נעים לא המראיין: אני לא יכול לשאול.

מהערוץ באנו אנחנו הבמאי:

של סיפורה את לספר כדי תחיה מוסל.

הרגשתי לישון, הצלחתי לא שתחיה הכבדה האחריות את לנו, היא “התפשטה”, העבירה

אמונה ומלאת בטוחה היתה בנו.

אולי אציג אותה באור שלילי? היתה ילדיה... את חבקה לא

קשוחה?....

חרוצה, אישה פתאום, מה גלילית, ספר, אשת צנועה,

ציונית ושורשית.

אין קונפליקט, לא מעניין, אין סרט.

* הערת הפקה- הסיפור נכתב לפני יום הצילומים הנוסף בו התגלתה תחיה בכל בסרט הקונפליקט, ופתרה עוצמתה מתגלה לפנינו דמות של אישה אמיצה, בתה את שגידלה ורגישה קשוחה הרופאה סיגל כירורג אשר כיום מטפלת ברגישות רבה בתושבים הערביים בכפרי

הסביבה.

תחיה מוסל ובתה הרופאה

ביום הראשון לפרויקט “דורות בגליל”, כשלאוטובוס חיכינו עד בוש, שברנו לעצמנו את הראש.

רצינו להבין הנחיות והוראות של דוקי דרור הבמאי מיום אתמול. יש להניח שאותן נבין כליל רק

בסופו של התרגיל”.

האוטובוסים המפוארים והגדולים עשו דרכם בעצלתיים בדרכי הגליל. הנהגים הנחמדים

מן המאה ה-20 ויותר, לא ידעו על פלאי ה – ג'.פי.אס, מפה ואולי

בדיקה מקדימה של דרך גלילית עלומה?

המשפחה הדרוזית שפגשנו בכפר “ראמה”, קבלה אותנו בחום

ביתי משיב נפש. הכי התרשמנו מסב ונכד בני מיעוטים – נעימים,

רהוטים ומשכילים. הם שקדו

לשלב בהצלחה בין אהבת ישראל, אהבת העדה, כיבוד בן-

אנוש מכל מין ובעל כל דעה.

ביום השני לחוויה - הושלמו צילומים וכל הצוותים נאספו

בכפר סולד לארוחה. הפורל היה מצוין ממש טרי ממימי הדן,

האוירה הכללית היתה עליזה וטובה.

איפה נערוך ביום השלישי? כל הצוותים היו בטוחים: הכי טוב

לעריכה המקום שלי! הצוות שלנו גילה יופי של אולפן

בקריית שמונה, כ- 7 חדרי עריכה מוכנים לפעולה. היה יום מאוד

דחוס ודרשני – העורך שלנו נסוג מהעבודה ובמקומו באמצע היום,

התייצב עורך שני.

במהלך הימים עד תום העריכה, היה לנו מספר פעמים “קצר”

בהבנה. אולי כי אנחנו כבר לא כל כך צעירים, ואולי כי הדברים שנמסרו )או לא נמסרו( לנו לא

היו כל כך ברורים ??

אנחנו מאלה שמאמינים שמהכל אנו לומדים –

מהטוב, המעורפל ואפילו הרע – תמיד אפשר

שתהיה איזו הארה! אנו בעצמנו כבר ארגנו בחיים כמה פרויקטים

ואירועים ולכן - יודעים ומעריכים “עבודת נמלים”

מקצועית שנעשתה ודאי במשך לילות

וימים, כספים שהושקעו ואנרגיה שזרמה – ועל כך

כל העוסקים במלאכה ראויים

לתודה ולברכה!!

וממי כל זה בא? מ”זמן חיפה” - יעל סמואל רשמה. הצוות שלנו

שהיה כיף לעבוד יחד : נעמי בק, יעל סמואל שושי רוזנבאום

והצלם שמואל נחום.

סעיד אסעד-כפר ראמהיעל סמואל – זמן חיפה

צוות זמן חיפה בעריכה באולפני טופליין

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 16

קהילתית לתקשורת האגודה של לקריאה שמחנו להצטרפות שלנו לפרויקט “בראי הדורות”

מגזין שנים 10 מ- למעלה כבר אנחנו משדרים בנהריה הקהילתית הטלוויזיה במסגרת ספרי בית ניטול בזה חלק במיוחד כאשר לנו ברור שאנחנו והיה

דובר על הגליל.

בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה ונושא המעורבות החברתית בקהילה הוא אחד מהסימנים לשנוי

של בעשייה גם הדורות שילוב את לראות יפה היה הסרטים שנעשו בפרויקט.

כן וכמו המשדרים גופים לעוד נחשפו התלמידים לסיפורי הגליל שבצורה אחרת לא היו נחשפים אליהם

פתח אליעזר שדה במושב המשפחה עם המפגש לפניהם צוהר לציונות וההתיישבות בגליל

ואין שיעור הסטוריה יותר טוב מזה.

משק שוורץ שדה אליעזראיציק שור-רכז מגמת קולנוע ביה”ס התיכון “שחקים” נהריה

ציונות והתיישבות בגליל

17 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

ראוי למועצה לשידורי כבלים ולווין להתערב ולהחזיר את השידור הקהילתי לשלומי

“נוער “ נוער נוער...

ם י ט פ ש מאלו במילים שמתחילים מעבירות ומיד נדושות בעבר, היה איך למחשבה, ההורים בדור שלנו בדור ותמיד בהשוואה “לאיך” היה הדובר, של בזמנו טוב יותר החבוטה המציאות מול אל

והאבודה של היום.קבוצות 3 פגשתי בגליל צעירות: ילדים ונוער. אחת היתה במיוחד בולטת מהן משלומי אוזנר יוסי של השכיל לא כולנו שלצער יוסי, עבד שבו המתנ”ס ולאחר הקבוצה, את לשמר סגר הוא הצילומים סיום שרואים נוער לבני שעריו החברתית התועלת את

תרבותית במיזם הקולנוע.עדי עדואן, חבר, קולנוען בן את ליווה הדרוזית, לעדה בירכא לצילומים הקבוצה ססגוניות. דמויות ל-2 אליו “השייח”, הראשונה אחרי עצמם בכוחות הגיעו עם והארוך המקיף הראיון “המשורר” עטאללה יחיא

מורה שהוא ו ע ו צ ק מ בב ת ו כ ו . ם י ר י שט ר ס הנכנס לא של בסופו להקרנות דבר תקלות היו כנראה כי

טכניות.בקשתי מעדי שהקונפליקט גם אלא הבינדורי רק לא “השייכות” של הקונפליקט יבוא לביטוי. עדי ואני ידידים ומכירים מפרויקט שביצענו לפני שנתיים בעין גדי וביפו עם קבוצת נוער יהודי ערבי דעתן בחור עדי ישראלי. את וסרק כחל ללא מביע –ערבי היהודי הקונפליקט ואת משמעותו והשפעתו על חיי הדרוזים במדינת ישראל. בו שרוי הוא שגם הויכוח אי סרטיו. בכל לביטוי בא מכך להימנע היה אפשר וראוי שכך זה יעשה. אנחנו חיים במדינה אחת , הדרוזים תמיד ולא עמנו נלחמים זוכים למלוא הכרת הזכויות אחרי בולט הדבר במיוחד שמענו מצה”ל. השחרור וראינו את הדבר גם בסרטים

אחרים.אנו גם אולי שנצליח וטוב לשינוי ולעשות לתמוך גם כמו בזכויות ולשוויון

בנטל.עבודת הצוות של בני הנוער

היתה מדהימה.ונתחיל בעדי, בתו בת ה 3.5 יוסי של הצילומים( )ביום ילדה הקבוצה. רכז אוזנר קלה חצובה נושאת קטנה, היתה התמונה מצלמה. של שחשבתי מרשימה כך כל הכנס את עמה שנתחיל בכרמיאל. שלנו הבינדורי את הצעיר לדור להקדיש שלנו הטל”ק של ההמשך מביתו מורשת זו כי בגליל,

וגם שמעז יקר איש של שהוא את ממשיכים ילדיו

אוהב. : הנוער בני עם יחד צבי בן דקל הבימאית, הסאונד ואיש הצלם ,עמר רביד צבי, בן דרור נצר והעורך ותאורן צלם

שטרית .

חבורה עצמאית תאבת דעת, לימי ובאו לימודיהם בטלו ממה יותר שארכו הצילום,

שאנחנו היינו עמם.נבחרו הצילום, זוויות ויכוחים מעט לא בקפידה, מזעיף שלעיתים עדי, עם עמו להתווכח וקשה פנים כך דעתו, את להפיס או בשולחן כך בצילומים, שמחמיר תקיף, העריכה,

מלווה כמנחה בדרישותיו מקצוע. וכאיש כעורך בעברית, התנהלה השיחה אינו שהדו-שיח חשתי אני וגם הרגש, את מקיף לנהל ראוי היה התערבתי, את השיחה בשפה הערבית , ולתת לרגש לזרום ולהעלות את הרציפות המחשבה לכדי “אליה אך מילולי. ביטוי בדיעבד, לצערי, בה” וקוץ יתכן והיה טוב למען למידת לנהל שלומי של הנוער בני היו כך בעברית השיחה מבינים וגם לומדים מה ראוי

ומה מיותר.והיפות הנאות בנותיו גם של “המשורר” הוכנסו לסבך בוידיאו. בסטילס, הצילום חייכניות, החיוך כשפת דיבור מחליפות אינן מילה. ללא מבטים, רק דיבורים ששזורות בהן המילים. הכל אהבת הכיבוד וראוי. מובן האורחים נשקפה מהמבטים, הקירות על להטיב. מהרצון המיתולוגי , האב המורשת, שנראה והוא שחינך, הוא

וגם ” ר ר ו ש מ ה “

עם מנהיגים יהודים וערבים. הקיר, על לא האם דמות למה? סוג של צניעות, חינוך? האתני, הבידול, ידוע, לא הקונפליקט השייכות, ולאיזו ארץ אנו שקיים למי שייכים ואם שייכים, לא היה נשקף הוא להאמר צריך , אומר” יודעות מ”קירות מחד המכבדים ומהחיוכים אם גם מאידך, ומהשתיקה שלא בשיחה, אחרת נאמר הבנתי את פישרה וחבל. הרי אנחנו באותה ארץ ונלחמים על אותם דברים. חבל שלא

למדתי ערבית! , “שלומי” חבורת בני התחלקו בעבודה, את הראיון נותנים לבימאית, ברור, היה האם ברור לא סיבה? יש יותר תשאל כבימאית היא שאלות מנער משתתף אחר מובילה שהיא משום או שנלמד? כפי הרצף קו את דמות קיבוע אולי כאן יש המראיינת או נוחות אולי לא הייתי בקטעים שדרור הצלם שאלו. צלם-תאורן, ורביד השתתפה דקל גם מאידך בסט ובחירת זוויות הצילום.

תמו הצילומים, תמה העריכה המורכבת, תמו ימי הקבוצה.

או שלומי שמתנ”ס חבל מנהלו לא השכילו להמשיך את ולקדם ולהוקיר ולכבד כך שיוצר הנוער התנדבות גדלו. בו ליישוב מנהיגות ואינם מעריכים את עבודתו

של יוסי אוזנר.

הצעיריםיוחאי רוטנברג-יו”ר האגודה

עדי אוזנר בת שלוש, צלמת מדופלמת

עדי עדואן- במאי, מנחה הפרוייקט בירכא

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 18

ראש פינה

“בראי פרויקט במסגרת הדורות” הגיעו אלינו לראש פינה וסיל סרביני ומאשה אנימטורים צמד קרסני, של “אנימציע” מסטודיו מרכז תקשורת עירוני ויצו וחברנו בירושלים. כגן יחד עם חוג בנות מביה”ס “וילקומיץ“ הקהילתי שאנו מרכזים בבית הספר של ליומיים אחר בנושא

חוויות ושיתוף.

בחכמה רבה נווטה הסדנא

ומאשה וסיל ידי על לסרט שנבחר והנושא השינוי הוא האנימציה הגדול שעוברת ראש פינה ממקום האחרונות בשנים כפרי לחלוטין בעבר, לסוג למצוא שניתן עיירה של וגם קניות מרכזי גם בה וגם כפרי אופי גם טבע, השם מסויימת עירוניות שנבחר לסרט: “ראש פינה

בראי הזמן “.

ייצרנו דמויות כל אחת על

ציירנו ויחד בחירתה פי הדמויות עליהם רקעים הרקעים ואכן ינועו בוואדי מתחילים שיצרנו בטבע טובל פינה ראש בכיכרות ומסתיימים ירוק שליד פתח המושבה בהם ומרכזי חצייה מעברי יש

קניות.

הבנות כי לציין חשוב לרבגוניות אהדה הביעו בחיוב והגיבו במושבה וגם שקיים לטבע גם

ולבלות לרדת לאפשרות מרחק כמה דקות מהבית.

זו הזדמנות להודות לוסיל אלינו שהגיעה ומאשה לארץ רק מספר ימים קודם את אלינו שהביא ליוחאי שתמך למתנ”ס הסדנא, ולבית ובכיבוד במקום הספר ששחרר את הבנות ימי לימודים לטובת משני

העניין.

כתב: יוסי לוי רכז הווידאו בראש פינה.השינוי הגדול של ראש פינה באנימציית ילדים

19 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

תגובות מהשטח לפרויקט בגלילתודות, ברכות דברי שבח והלל

שמחה ואני לסייע בידנו שהיה שמחנו שהאירוע היה מוצלח

לביאה שלו-פישר דוברת עיריית כרמיאל

kתודה רבה לך על המכתב הנאה. שוב לארח הזדמנות לנו שנתת על תודה

אירוע כה נפלא.

בברכה,פרופ’ יוחנן ארזי

– נשיא המכללה להנדסה אורט ברואדה כרמיאל

kעל הלמידה וההפקה – צוות

גדרה

חוויה לי היתה האמת על להודות שכל כך מאד ונהניתי דופן יוצאת - הקשיים שהועלו בפני צוות ההפקה

ממש שוליים בעיניי.

לגבי הצילומים סאונד וכו’ - הייתה לנו בעייה של תאורה מתאימה ופחות או יותר התגברנו לא יצא אופטימלי אבל

עבר את המסך.

העורך שלנו בטופליין היה מקצועי סבלני חברי ששאר הבעיה במיוחד וחביב הצוות מלבד העורכת נותרו משועממים וחסרי מעש. מה גם שסיימנו הרבה לפני הזמן וחיכינו זמן רב להסעות חזרה.

הבאה בפעם לשלב לנסות אפשר למעוניינים להעשרת וסדנאות הרצאות התקשורת על ואינפורמציה הידע

הקהילתית.

היה חסר ערב גיבוש של כל הצוותים מן שיחת סיכום .

kרציתי להודות לכם בשמי ובשם צוות

גדרה על היום הנפלא בכרמיאל.

גם וכך למצופה מעל היה האירוח האירוע התרבותי והאיכותי.

רבות לנו תרם שהפרויקט ספק אין המתנדבים בערוץ הקהילתי,

ההוכחה הינם שהוקרנו והסרטים שאפשר לבטא את היכולות והכשרונות כמו מתאימה ומסגרת הכשרה עם

שלכם. הארגון וההשקעה ראויים לציון

העוסקים לכל נתונה ותודתינו במלאכה.

ברגשי הערכהשושי קדוסי נעים- גדרה

kאיציק שור - רכז מגמת קולנוע

וטלוויזיה ביה”ס התיכון הרב תחומי למצויינות ומנהיגות

חברתית “שחקים” נהריה

קודם כל שאפו על האירגון של הכנס.

מקום מצויין לכנסים כאלה, יש לך את כל השרותים שאתה צריך במקום

ושתייה, קפה הזמן כל שהיה זה שרותים מקום לצאת לנשום אויר וכו’

בקיצור תחשוב גם בעתיד לעשות אצלנו בצפון כנסים או אפילו השתלמויות של

מכאן לא רק ברחובות.

שמחנו לקריאה שלכם להצטרפות שלנו לפרויקט “בראי הדורות”

מ-10 למעלה כבר משדרים אנחנו במסגרת ספרי בית מגזין שנים בנהריה הקהילתית הטלוויזיה והיה לנו ברור שאנחנו ניטול בזה חלק

במיוחד כאשר דובר על הגליל.

בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה בקהילה החברתי המעורבות ונושא

הוא אחד מהסימנים לשנוי

היה יפה לראות את שילוב הדורות גם בעשייה של הסרטים שנעשו בפרויקט

התלמידים נחשפו לעוד גופים משדרים וכמו כן לסיפורי הגליל שבצורה אחרת

לא היו נחשפים אליהם

שדה במושב המשפחה עם המפגש לציונות צוהר לפניהם פתח אליעזר

וההתיישבות בגליל

ואין שיעור היסטוריה יותר טוב מזה.

kעל שנראה לאירוע ההזמנה על תודה

פניו מרשים ביותר.

ענקית בכל לי שהושקעה עבודה ברור הפרוייקט ועל כך יישר כוח גדול לענת

ווגמן ולכל מי שתרם.

תמר צוהר-מבט גן רמת גן

k

ענת, יוחאי, דוקי וכל הצוות. אני רוצה להודות לכם באופן אישי וגם משדרים )תושבים שלי בשם הקבוצה שניתנה הזכות על תקוה( –פתח בראי אדיר: בפרויקט להשתתף לנו

הדורות.

נפש ועצומת חוויה,חזקה הייתה זו מאין כמוה.

הארגון היה נהדר.

תודה על הזכות לעלות לבמה ולקרוא התהליך את המתאר הקטע את אותו הסרט בעקבות שנוצר והקשר

עשינו.

על הן מחמאות הערב בסוף קיבלתי הסרט והן על קטע הקריאה ממשה יונס אותי חיפש הוא מאוד. בעיני הנחשב במיוחד לציין בפניי שאילו היו מחלקים ראשון, מקום לי מגיע היה פרסים לימודי כחומר להיכנס ראוי והסרט

בסדנאות בטלוויזיה הקהילתית. זו גדול מאיש מאוד גדולה מחמאה ומוקירים ויקר, אותו אנו מכירים

שנים רבות.

הכל ולמרות בהתחלה, קיטרנו יצא דבר מרגש ונפלא.

אני מציעה לערוך חוברת ובה דיווח על הערב שהיה אתמול ועל הפרויקט עצמו, כולל תמונות ודיווחים קטנים על כל סרט מפי היוצרים, ותמונות

שצולמו במקום.

תודה מראש ושוב תודה ענקית

רות סובל והצוות– תושבים משדרים פתח תקוה

kחברי חברי, ובשם בשמי גמלאי )ארגון “צוות”

צה”ל ( בירושלים

אבקש להודות לך ולכולם על יום נפלא.

הייתה אותנו לצרף ההחלטה במקום.

יצאנו, מרוצים ובעיקר נשכרים.“תלונה” אחת יש לי אליכם:

עייף הייתי יום באותו במקרה את לנצל רציתי ומאוד מאוד,

החושך באולם ולישון.הייתי – להירדם הצלחתי לא

מרותקעל כך ישר כוח ותודה לכולכם.

עם הפגישה על לך סיפרתי כבר על הסרטון את שצילם שלי הנכד

פקיעין.

עמו, לצילום זאת ניצלתי שלא חבל במקום.

תודה יעקב מאוטנר- חבר צוות

“אירגון גימלאי צה”ל- בירושלים

kבכרמיאל. הנפלא היום על תודה

הארגון והסרטים היו 10!

רותי ואריה ריכטר

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 20

הרצל רווה ז”ל

של פטירתו לפני שבועיים הנהלת חבר ז”ל, רווה הרצל לתקשורת הישראלית האגודה הוקרה כנס נערך הקהילתית, על אדומים במעלה למתנדביו נאמרו ושם פעילות, שנות 15כפי והלל שבח דיברי עליו המובא ע”י יוחאי רוטנברג בשם

הנהלת האגודה.

של שירו מתוך קריאה קטע לוין קיפניס/ הבית

הבית הוא הקטן הבית שלי המשפחה של וגג רצפה קירות, בו יש

והרבה חלונות להביט החוצה.

ולאמא, לאבא מקום בו יש ולאחותי. לאחי ומקום וסבתא לסבא מקום בו יש

שלי רק שהוא מקום בו ויש בשבילי.

אני אוהב את הבית הקטן שלי,ונקי, יפה שיהיה עליו שומר נעים בו שיהיה רוצה ולסבתא, ולאמא, לסבא לאבא שבאים, לאורחים הקטן, לאחי

לשכנים וגם לי.

kבין בית הינו אדומדיה אולפן אני וכך , לשידור ובין לביקור מרגיש - מי שהגיע אליכם- לא

אחת .

את יש מכם ואחד אחת לכל הטאצ’ האישי במתן התחושה, בקריצה במבט, בחיוך,

ובחברות.

או מתכוננים כאשר ומאידך יוצרים אתם שידור מעבירים האחד סינכרון, של הרגשה השניה. על או השני על סומך הלחץ קיים אבל יש בו סוג של

חיבוק סוג של אהבה .

האהבה שאת הידיעה ולכולם הזאת והלימוד לקראת הביצוע, לא בדרך מעביר הרצל אתה

אמצעית.

את רעיון היצירה של הטלוויזיה , יישמת בכל דרך. אני לקהילה בשנים קלות לא שיחות זוכר עברו על קשיים מול צרכים ועל

תפיסות חברתיות.

אבל “הקהילה” היא המאור אליו המתנדבים כל את מחנך אתה הנמצאים באדומדיה. “הנתינה” היא הנר הנוסף אליו אתה מכוון

את אנשיך.

קיימת, תכונה היא “ההקשבה” בסוגר ארי אתה בהחלט אך אתה מחלוקת או צורך וכשיש

משמיע את דבריך.

כמוך חבר לי שיש שמח אני הגיגים, עמו יכול לחלוק שאני זה אם בין חוויות, או קשיים, לאגודה, דיומא, לענייני קשור

או לקהילה.

במאבקנו על תקציב התמיכות, שלחת צוותים לכל דיון בכנסת ראש כשריאל בני את וגייסת העיר, שלו אנו חייבים תודה על של ברעיון לאות ללא תמיכה למען הקהילתית הטלוויזיה תושבי ולמען במדינה, הציבור אולפן ומתנדבי אדומים מעלה את המשקפים הטלוויזיה העיר לעיני תושביה באמצעות

הטלוויזיה הקהילתית

מאד משפט יש הרצל, אצלך לא “זה הדרך, כל לאורך ברור בלתי אפשרי”, ובכן עם כל רעיון יצירתי יותר, או פחות, שהגעתי אני אליך, או גם אחרים, הרמת חינוך סוג וזה הכפפה את מגדל שאתה הצעירים לדורות שחשוב הגילאים כל בני את שינחילו הלאה לדורות הבאים. כאן לבית ובין לביתם בין

באדומדיה.

3 אירועים בולטים אצלי בזכרון. חזק בסיס להם יש שלושתם

של התגברות על כל מכשול.

– חן” גומות “תחרות האחד: גפשטיין יהודב של המצאה 70 מ למעלה בן צעיר מתנדב כל את שהדביק תקוה מפתח המדינה ב”שיגיון” שלו , בדרכך לסיום במה לשמש הסכמת ארצי בתחרות אצלכם באולפן.

העברת היתה השני האירוע מלחמת בזמן חי שידור עם מהדרום, יצוקה עופרת שידורים העברת המצאת כל שהיום סלולארית, ברשת בלי גם מבצע מסחרי ערוץ הסכמת אתה מלחמה, לחצי

וביצעתם.

העברת הוא השלישי האירוע דומים באמצעים השידור מעלה תלמידי של מהמשלחת

אדומים לפולין.

על שהתגברות ספק לי אין קשיים היא הצד הבולט, החזק

והאפשרי שלך ושלכם.

לאחר מותו

האגודה יו”ר יוחאי, כתב לתקשורת קהילתית:

לארץ דירה עברת עזבת, חבר, לא זרועה,

שאין ממנה ידיעה אם טוב שם או רע,

לכל קשוב חבר,שומע, היית משובה

מצוקה או שמחה של כל חברי הקהילה

העיר והסביבה.

בית משפחה, מקום, יצרת מיקרופון מצלמה, לאוהבי

ומידע

לכולם נתת פינה, מכל לב

בעשיה רצופה יותר מיממה.

עזבת בשקט בדממה עם הרבה אהבה,

האישית, המשפחה לכל במעגל המקיפה ולזו הצמודה,

הקהילה

מי על הרצל, אותך אוהבים את עמנו שחלקת ועל שאתה

עוצמתך.

מילה אחרונה להרצל/

*עפרה חיימוביץ

את ליווינו והמומים שקטים הרצל בדרכו האחרונה. עוד לא הספקנו לעכל את דבר מחלתו כולנו הולכים איננו. כבר והוא עליהן ירוקות, חולצות עם “טלויזיה הכיתוב מתנוסס קהילתית- הבית של כולנו”. זה איננו. כבר ואבא בית. באמת דמותו שנפער. כזה בור מין האצילית, החזקה מלווה אותנו שממנו למקום ירידה כדי תוך הליכה כדי תוך חזרה. דרך אין על מחשבות בראש רצות ולא לעשות שרצינו דברים מילים כמה עוד על הספקנו, שיכלו להיאמר. הוא הרגע היה פה, עוד מתכנן את המגזין הבא או את הפרוייקט שצריך להרים, לפני רק טובה. עצה מייעץ שבוע עשינו ערב שכולו לכבודו, זו הייתה הוקרה שכל כך הגיעה מידי. מאוחר שהיה וכמעט לו, לאולפן נכנסים חזרה בדרך הטלויזיה. על הקלטת שצילמנו “הלוויה- עכשיו לכתוב צריך בתוך הזוי. כך כל הרצל”- השתנה. הכל כאילו המשרד דפים של בבלגן מלא השולחן הסיגריות ריח אפילו ואבק, נעלם לו. רק העניבות שתלויות על ידיות הארון, מעידות בשקט על תקופה שחלפה. הרצל חדר ללב של כולנו. ביושר, בדבקות באהבה. בהקשבה, במטרה, כזה היה הרצל, גרם לנו להיות בכל האמין הוא מאוחדים. ליבו בדרך, ועל ידי דקדוק בכל גרם סבלנות ובהמון הפרטים בחיידק להידבק סובביו לכל הזה של נתינה לקהילה. עכשיו, מלמעלה, בנו מביט כשהוא בחצי חיוך, אנו רוצים להבטיח לו שמשפחת אדומדיה תמשיך והמורשת הדרך את ביחד

שאבא הרצל הנחיל לדורות.

הקהילתית בטלוויזיה מפיקה *עופרה מעלה אדומים

לזכרםבשנה האחרונה נפרדו מאיתנו לעולם פעילים רבים שהשקיעו ממיטב

שנותיהם למען היצירה של הטלווזיה הקהילתית

21 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

חוסה פרפיניאל PEPE ז”לדברים לזכרו בשם צוות טל”ק נצרת עילית מפי: מרסלו קליינר

José Perpiñal, argentino y cordobés de origen, tenía 68 años bien vividos y sueños de muchos más. Aprendió entre otras cosas a contar sus vivencias y pensamientos a su estilo sin pretensiones de ser un escritor, sólo con el esfuerzo y el valor de seguir intentándolo. Participó del grupo de televisión comunitaria Vivencias de Nazareth Illit y seguirá por siempre en el recuerdo de sus compañeros.

)PEPE( יוסף פרפיניאל

– קורדובה בעיר נולד ארגנטינה

היה בן 68 במותו

עלית בנצרת חבריו אנחנו יכולים לספר עליו שתמיד תרם

לנו מנסיון חייו המעניינים

בחלומותיו אותנו שתף וגם לגבי העתיד, חלקם לא הצליח להגשים בגלל מותו בטרם עת

שהכרנו הרבות השנים במשך אותו סיפר לנו חוויות ומחשבות במינו, מיוחד אישי בסגנון ומלא ,ביקורתי ,עינייני צנוע בכתב וגם בעל-פה גם הומור. שהופיעו מאמרים באמצעות לאור שהוצאו הספרים בשני מיוצאי חובבים סופרים ע”י האמריקאית הדרום הקהילה

בכתבות ככתב וגם בישוב ששודרו ע”י קבוצת התקשורת

הקהילתית שלנו.

אנחנו יכולים להעיד על דאגתו לאזרח חשובים לנושאים הקטן , למתן שוויון הזדמנויות שלו ולמאמצים למוגבלים למרות שותף ולהיות לתרום לעשר מעל במשך המחלות שנים היה חבר ותיק במערכת ובכלל “ עלית בנצרת “חוויות פעיל קהילתי מתחילת קליטתו תפקיד מלא כשגם בארץ ולקח אמל”ט התאחדות יו”ר ספריה בהקמת מוביל חלק להיות ימשיך הוא בספרדית

בזיכרון של כולנו

יהיה זכרו ברוך !!!!

דברים לזכרו: משה יונס

בימים אלו הלך לעולמו בשיבה טובה )בן 99 וחצי(, יצחק כץ, מי רחובות עיריית כראש שכיהן ה-80 בשנות שנים. 12 במשך כיהן ה-90 שנות אמצע ועד הקשיש למען האגודה כיו”ר

ברחובות )ע.ל.ה רחובות(

אגודה ופיתח ניהל כץ יצחק ומקצועית מצליחה מובילה, יצחק בארץ. הטובות מן בתחום רבים חידושים הכניס עבודת האגודות למען הקשיש לעניין שנוגע ובמה בישראל כץ יצחק לכולנו, המשותף לחיים שתיבדל ניצה, ואשתו ארוכים, הובילו את השידורים בתחום בארץ הראשונים

הטלוויזיה הקהילתית.

השידורים הופעלו ברחובות עם ישיר בשידור הראשונים

התוכניות צופים. תגובות עידן חברת מאולפן הועברו הראשונות מהזכייניות )אחת של הכבלים(. ד”ר סימונה נאור מבית הידועה הפסיכיאטרית חולים, קפלן, הנחתה בכישרון מפיק ז’יסקורט ופרדי רב הטלוויזיה הדריך את הקבוצה כץ יצחק תקופה. באותה שימש תקופה קצרה גם כחבר

הנהלת האגודה.

הקהילתית הטלוויזיה קבוצת של רחובות היא עד עצם היום הזה קבוצה יוצרת תוססת עם ואיכותי גדול מתנדבים מספר וקסלר יונה של בריכוזן איש היה כץ יצחק כץ. וניצה משכיל, חכם, אופקים, רחב אדם היהדות. במקורות בקי החלטות קבלת יכולת עם כך ממש. של מעמיקה,מנהיג

נזכור אותו.

עודד גם כתב כץ יצחק על לשידורי המועצה יועץ חביב במשרד ולוויין כבלים

התקשורת

עיריית ראש לשעבר יצחק, מרכזי ציבור פעיל רחובות, חבר כולה, ובארץ בעיר במוסדות ציבור שונים ומגוונים לאורך בהתנדבות ופעיל

השנים.

ומקימי יוזמי על נמנה יצחק קהילתית לטלוויזיה האגודה מאז הפעילים ומחלוציה

היווסדה בארץ.

העמותה בראש שעמד כמי ברחובות הקשיש למען ניצה רעייתו עם יחד ייסד ואחרים את קבוצת הטלוויזיה בנה ברחובות, הקהילתית תוך הקבוצה, את והפעיל תקציבים, לגיוס דואג שהוא מתנדבים ,להכשרתם והכנסתם

למעגל הפעילות.

פעל המופלג, גילו למרות לקידום לאות ללא יצחק, תחום הטל”ק וקבוצת השידור פועל שהוא תוך ברחובות, במקצועיות , מסירות ויסודיות

לאורך השנים.

בתרומתו הצטיין יצחק ולקהילת העיר לקהילה בכלל משכיל, איש בפרט, רחובות אופקים רחב אינטליגנטי,

נעים הליכות וצנוע.

יצחק כץ ז”ל 1912-2011

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 22

לזיכרו של דן ידין 1925-2011דן ידין, מאת צוות הטלויזיה

הקהילתית “עלי יהוד”

של הפעילים מראשוני בארץ, הקהילתית הטלויזיה הטלויזיה את שהקים ומי אותה וניהל ביהוד הקהילתית הלך – רבות שנים במשך

לעולמו בגיל 85.

פרישתו לקראת ,1989 בשנת מהתעשייה לגימלאות עם יחד דן הצטרף האווירית, נוספים מתנדבים ארבעה הראשון לקורס מיהוד, שנערך קהילתית, לטלויזיה - אשל מטעם השומר בתל

המרכז האורקולי.אז ידע לא “איש לדבריו: טלויזיה של מהותה מה עדיין מרוצים היינו אבל קהילתית,

שלמדנו לצלם...”מתוך נותרו הקורס תום עם החמישה - מסיבות שונות - רק

שני מתנדבים ומצלמה.לגייס עצמו על לקח דן לו ותודות חדשים מתנדבים 1990 בשנת ביהוד קמה אכן

קבוצה איכותית.שנים לאורך פעל הוא שהוא תוך ובמרץ בנחישות לפתח מזמנו הרבה מקדיש ולקדם את הקבוצה, כשבשנים הפעילות בסיס הראשונות

שלה היה בעצם בביתו.בקבוצה החייה הרוח היה דן מתנדבים לגיוס רבות ותרם בקורסים הכשרתם חדשים,

שונים, וגיוס משאבים וציוד.השידורים החלו 1993 בשנת של יהוד ב”ערוצי זהב” והסיפוק

שלו היה עצום.שלו, השיכנוע כוח בזכות קיבלה הקבוצה בית לפעילותה המקומית המועצה בבניין

הישן.במקביל צוייד חדר עריכה ויהוד הראשונות מהקבוצות היתה

שערכה את שידוריה בעצמה.אך מקובל, היה לא זה אז עד הוא האמין שזה אפשרי ויעיל

יותר.הוקם יותר מאוחר מעט אולפן גם במקום ביוזמתו לתוכניות ששימש צילום

מולטימדיה.“הרבה בעצמו: שאמר וכפי שמחה, הרבה כאב ראש וכמובן

– ההנאה שביצירה...”בשנים 1994 – 1997 היה דן חבר באגודה הישראלית לתקשורת שלו מהנסיון ותרם קהילתית התקשורת נושא לקידום ביישובים גם הקהילתית

אחרים.את ולהנהיג להפעיל ידע דן וצעירים )מבוגרים המתנדבים להשתתף ובמקביל כאחד( כאחד מכולם בעשיית הכתבות, ואמונה איכפתיות הרבה עם ביכולת האנשים ליצור ולשנות

דברים.התאמץ והוא חזון לו היה והתמדה בנחישות זמן לאורך

להגשים אותו.של ביכולתה האמין הוא לעשות הקהילתית הטלויזיה

ולהשפיע.

לידי להביא חשוב לו היה ביטוי בכתבות, את רצונותיהם ויחד האנשים של ובעיותיהם עם זאת גם להעביר מסר ומידע והוא ראה בכך את תרומתה של לקהילה הקהילתית הטלויזיה

בה אנו חיים.

גם כשפרש מהעשייה והניהול ליהוד, מחוץ להתגורר ועבר מרחוק אותנו ללוות המשיך - לו שהיתה הזדמנות ובכל היה מגיע להתעניין, להתעדכן של בשלומם ולדרוש שהכיר הוותיקים המתנדבים

משכבר.

אנחנו נזכור אותו כחבר, כאיש של חזון, שתרם ממיטב כישוריו

ומרצו, באווירה טובה,

לטלויזיה איתן בסיס להקמת הקהילתית “עלי יהוד”.

יהי זיכרו ברוך!

דברים לזכרו: משה יונס

פעילי מראשוני ז”ל ידין דן הטלווייזה הקהילתית בישראל

הלך לעולמו ביום ג’1.3.11.

שעבד לאחר 62 בן בהיותו

לדרגה והגיע ארוכות שנים בכירה בתעשיה האווירית פנה של הראשון לקורס ידין דן שהתקיים קהילתית טלוויזיה קולי האור המרכז ביוזמת

לקשיש באזור המרכז.

קבוצת דן הקים 1990 בשנת ביהוד קהילתית טלוויזיה היום עצם עד הפועלת הזה. לאורך כל שנות ה-90 פעל הנושא לקידום במרץ ידין דן

של הטלוויזיה הקהילתית.ובית אולפן הוקם לו תודות זאת חשובה לפעילות קבע

במרכז הישוב.,העלה סרטים יצר עצמו דן ישיבות כינס רעיונות, עריכה ציוד רכש מערכת, מאחורי החיה הרוח והיה חייו הפעילות. בשנות בישוב דן התגורר האחרונות חברתו עם יחד יוסף כרמי

לחיים אסתר.

תבונתו, את נזכור אנחנו הבצועית ויכולתו חריצותו

המצויינת .

דן היה ישראלי יפה ישר והגון וכך נזכור אותו.

יהי זכרו ברוך!

לזכרו של דן ידין: דברים מפי המועצה יועץ - חביב עודד לשידורי כבלים ולוויין במשרד

התקשורת

דן היה, פעיל מרכזי בטלוויזיה בסוף ייסודה מאז הקהילתית שנות ה- 80 ותחילת שנות ה –

.90

האגודה מייסדי על נמנה לתקשורת הישראלית קהילתית והיה פעיל בשירותיה

לאורך השנים.

וקידומה לפיתוחה רבות פעל הקהילתית הטלוויזיה של ברחבי הארץ. דאג עם אחרים להפצת הרעיון ופיתוח קבוצות

שידור בכל ישראל.

ייסד ובנה את קבוצת הטלוויזיה הקהילתית בעיר יהוד, ריכז את

קבוצת השידור במשך שנים.

מתנדבים, לגיוס דאג והפקת חניכתם להכשרתם, רבים קהילתיים מישדרים לאורך הזמן כולל בניית אולפן

קהילתי והפעלתו.

השנים לאורך פעילותו כל ,בצניעות, בהתנדבות בוצעה וללא במקצועיות במסירות סבל בהן בשנים גם לאות

מבעיות רפואיות.

יהי זכרו ברוך.

23 מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011

סדנת סרט הומוריסטינוה טל”ק רכזת שנר מירי יש לה סדנא פותחת מונסון

הצלחה רבה עם מצחיק סרט יצירת הבמאי: יוחנן ולר, תוכלו לעיין

בקישורית להלןhttp://www.youtube.com/

watch?v=h2xHDix2lL0יתקיימו 5 מפגשים מצחיקים ומרתקים בימי חמישי מתאריך

1.9-3.11.2011בשעות 17:00-20:00 במועדון

“רעים” בנוה מונסוןסרטים לייצר הסדנא מטרת

קצרים עם הומורעלות הסדנא 300 ש”ח,

)חנייה חינם(מספר המקומות מוגבל,

הקדימו להרשם, מירי שנר.

להרשמהמירי שנר

054-4533643mirishner@gmail.com

קורס מבוא לעריכה בתוכנת לאפטר אפקטס

ניסיון לבעלי מיועד הקורס תוכנה בכל וידיאו בעריכת

אחרת.

תוכנה היא אפקטס אפטר Adobe מבית מקצועית במה על להעמיד המאפשרת סאונד, וידאו, קטעי אחת כיתובים סטילס, תמונות בעזרת ולבצע ואיורים מניפולציות מגוונים כלים

ואנימציות מתוחכמות.לעוסקים מיועד הקורס ומעוניינים וידאו בעריכת הכלים את ולשבח לגוון בקורס לרשותם. העומדים של כוחה את לרתום נלמד תוכנת אפטר אפקטס ליצירת כותרות, סצינות פתיחים, פרומואים מיוחדים, אפקטים

ופרסומות.מחשב, הפעלת נדרש: ידע

ניסיון בעריכת וידאו.12 מפגשים, 4 שעות אקדמיות

למפגש.

לפרטים הרשמה:comtv@comtv.co.il

קורסים מיוחדיםיפתחו בספטמבר 2011

התמונות משקפות פעילות האגודה ברחבי מדינת ישראל עם בני נוער ומבוגרים קורסים: למתחילים , דוקומנטרים ואחרים.

הצילומים בוצעו ע"י חברי אגודה שונים

מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי 2011 24

ניו-מדיה להעצמת השידור הקהילתיכיוצרים לנו מאפשרת היא ומה מהי

בקהילה?

בהפקה רקע בעלי לפעילים מיועד הקורס לשדר המעוניינים וידאו תכני של ויצירה

תכנים גם באינטרנט.

מטרות: הכרות עם המדיה החדשה ויתרונותיה.

תוכן בהפקת מעשי ידע הקניית לאינטרנט.

תכנים: יצירה טלוויזיונית מול יצירה אינטרנטית

תכנים, שיתוף פעילה, צפייה אינטראקטיביות, קרוס מדיה.

משחקים, יצירת בסמרטפונים, צילום סרטונים וסדרות אינטרנט

הפקת פרויקט אישי או קבוצתי.

מבנה: 3 + לימוד מפגשי 3( שבועיים מפגשים 6

מפגשים לליווי עבודות בפיתוח( בצפון, ומבוגרים- לנוער נפרדות קבוצות

מרכז ודרום הארץמשך כל מפגש שעתיים.

הנחייה: פרופ’ יעל קציר - במאית ומפיקה דוקומנטרית

עצמאית

לשעבר יו”ר הגוף המשדר של ‘קמפוס אחר’, מגזין המכללה האקדמית, בית ברל בטלוויזיה

הקהילתית

במאית מפיקה, מרצה, - פרנסדורף רותי וצלמת, תיעוד אישי וחברתי

מחיר: בני נוער : 350 ₪.

מבוגרים : 500 ₪ לחברי אגודה )בעלי תעודה לשנת 2011( 400 ₪ .

לרותי לפנות נא הקורס תכני על לפרטים ruti@me.com פרנסדורף לכתובת

)נא ציינו שם, גיל, כתובת, טלפון, דוא”ל( וציינו את הנסיון או רקע שלכם.

הקורסים יפתחו בספטמבר 2011

הרשמה: משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת 91300 מיקוד 30054 ת.ד. קהילתית,

ירושלים.

קורס ליצירת סרטים דוקומנטריים 2011הדוקומנטרית היצירה רמת ושיפור לקידום

בקרב פעילי הטלוויזיה הקהילתית

התחלת הפרויקט: אוקטובר 2011 )אחרי חג סוכות(

סרטים 8 עד נפיק הפרויקט במסגרת תיעודיים באורך של עד 20 דקות.

שלב מקדים:

1.איתור והחלטה על הנושאמתבקשים בפרויקט להשתתף המעוניינים לשלוח הצעות עם נושא ותקציר בהיקף של

2 עמודים.

מהי בו? בחרו למה הנושא, מהו ולנמק החשיבות החברתית של הנושא?

ולפרט הסרט. סיפור את בקצרה לספר יש מהו פוטנציאל ההתפתחות של הסיפור.

לפרט מיהם גיבורי הסרט? ולבדוק את מידת עמידה של הארוך למסע לצאת נכונותם

במרכזו של סרט מעין זה.

תכנים:תיעודי, לסרט נושא בחירת עקרונות חשיבות התחקיר, גיבוש נושא מתוך התחקיר. בנית דוקומנטרי, תסריט כתיבת עקרונות בנית דוקומנטרי, ראיון דוקומנטרית, סצנה

תסריט עריכה, עריכה של סרטים.

שיטת עבודהלהעברת מיפגשים 4-5 יערכו אזור בכל

החמר התיאורטי. )כל מיפגש בן 4.5 שעות(.וכן יתקיימו פגישות בשטח עם קבוצה.

יציאה לצילומים ועריכהיהיה ליווי צילומים ביום הראשון.

עריכההצוות מחברי אחד ע”י תעשה העריכה

היוצר.

גודל צוות מפיק הסרט: עד 6 פעילים

מוקדי הפרויקט-מקומות ביצוע הפרויקט הוא ארצי.הפגישות המרכזיות 4-5

יתבצעו באיזור חיפה ותל אביב. פגישות העבודה “בשטח”.

מחיר למשתתף 800 ₪. חברי אגודה נושאי תעודת שנת 2011 ישלמו 600 ₪. ניתן לשלם

ב 3 תשלומים.

מפגשים 5( מפגשים 12 מפגשים מספר מרכזיים ו-7 מפגשים בשטח(.

קורסים לפעילים חדשים בתחום הטלוויזיה הקהילתית

מקומות ביצוע משוערים

ערבה– עבור ערבה תיכונה, דרומית ואילת– גורמים מול אלו בימים נבדק הנושא

רלוונטיים.

ברחובות- עבור רחובות, ראשל”צ והדרום.

והגליל הקריות חיפה, עבור בקריות- המערבי.

נתניה- )או חדרה( עבור אזור השרון הצפוני, חוף הכרמל ושומרון.

ירושלים- עבור אזור ירושלים רבתי.

מועד התחלה משוער: אוקטובר 2011

תכנים:תחקיר, קהילתית, טלוויזיה של מהותה תסריט, צילום, סאונד ותאורה, הכנה להפקה,

איסוף מקורות מידע, עבודת מערכת.

תפוקות גמר של הקורס: טלוויזיה כתבת מצולם, סיפור קצר, סרטון

של 5-7 דקות.

הקורס ימשך כ-5 חודשים. אחת לשבוע 3.5 שעות למפגש.

שייכים המתנדבים ע”י שיופקו הסרטים קהילתית לתקשורת הישראלית לאגודה

ולמתנדבים עצמם.

בו חגיגי סיום אירוע יערך הפרויקט בסוף ויחולקו הגמר לקו שיגיעו הסרטים יוקרנו

תעודות גמר.

מחיר למשתתף: 750 ₪ )ניתן לשלם ב 4 תשלומים(

הרשמה: משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת 91300 מיקוד 30054 ת.ד. קהילתית,

ירושלים.

יתקיימו קורסי עריכה בתוכנות פינוקל סטודיו ופרמיאייר

והתנסות בצילום ידע בעלי למתחילים ולמתקדמים.

פרטים באתר האגודה:

http://www.comtv.co. i l

קורסים לשנת 2011-2012האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית תפתח קורסים כפי שיפורט כאן, מחודש ספטמבר 2011