שלהידיעות של הידיעותאריאלה

עיתון בית הספר לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

)17( 6

ס' מ

יוןיל

, ג"ב

שע ת

ווןסי

,201

י 2מא

ת"ונו

חר א

ותיע

יד" ,

הן כ

פי יו

רן ע

ם:לו

צי

השמש ממשיכה לזרוח"ׂשׂשי" מושיאשוילי מסביר למה כבר לא אכפת לו להיות נמוך | עמ' 11-10

אבי, בתואורלי לוי מספרת מה הבת של

דוד לוי עושה עם ליברמן | עמ' 7-6

חידת לנדאוגילי לנדאו, המאמן הכי לא צפוי

בכדורגל הישראלי, מקבל קידום מפתיע - מהיורדת לאלופה

| עמ' 25-24

התשובות של שפר

פעם בחייםכתבי "הידיעות של

אריאלה" התנסו בחוויותמעולמות של אחרים

| עמ' 23-20

"האש שינתה כיוון: במקום להיות הכדורסלן הכי טוב, אני רוצה להיות הבנאדם הכי טוב" | עמ' 5-4

הידיעות של אריאלה | עיתון בית הספר לתקשורת לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל | עורכות: ליאור כהן ואפרת בוסאני לוי | עורך חדשות: אלון כץ | חברי מערכת: יהודה ליבוביץ', אבנר שאקי, עפרה פסדר, אריק פלדמר, מורן סקיטל, קורין אלבז | יוצא לאור בחסות ידיעותיכון - המערכת לעיתוני תלמידים וסטודנטים מבית ידיעות אחרונות | רחוב מוזס 2, תל אביב, טלפון 03-6082524

| yedtichon.co.il | e-mail: yt@yedioth.co.il | ידיעותיכון גם ב־ | גרפיקה: שרית סטמקר | עורך ראשי: יהודה יערי

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

העולם מגובה כיסא גלגליםלמשך יום אחד עצרו הסטודנטים של אריאל את הריצה אחר הציונים, וחוו את עולמם של בעלי המוגבלויות

אלון כץ

בפעם הראשונה בתולדות המרכז, צוות הדקנט ואגודת שכולו פעילות, יום התחתון בקמפוס קיימו הסטודנטים

בסימן נגישות וקבלת השונה. "זה יום השיא של המעורבות האישית של הסטודנטים במרכז האוניברסיטאי", אמרה בהתרגשות אורלי כהן, רכזת מעורבות חברתית בדקנט. "העלנו את הרעיון הזה ביחד עם הסטודנטים,

ולבסוף הצלחנו לחבר הכל".עבור היום המיוחד הוזמנו ארגונים שונים, במטרה להסביר על פעילותם ולצרף אליהם עוד מתנדבים. בין הארגונים היו אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, הרשות הלאומית

־למלחמה בסמים שמפעילה רכזי הסברה בקמפוס, שק"ל, שירותים קהילתיים לבעלי צרכים מיוחדים, אד"י ובלבבי, כרטיס

תרומת איברים בפיקוח הלכתי.הלהיט של היום היו התחנות שיזמה משכן היזמות, עמותה הפועלת להעסקת אנשים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים.

־“פיתחנו כל מיני תוכניות חינוכיות שמשלבות את בעלי הצרכים המיוחדים בכדי לתת להם תעסוקה", מסביר המנכ"ל כפיר

ניימרק, שנפצע בתאונת דרכים כשהיה בן 16.־המשותף לכל אלה ששיתפו פעולה עם ניימרק ונרתמו למ

שימה הוא שכולם ספורטאים מצטיינים, שהגיעו כדי להסביר על פעילותם המיוחדת. פגוע ראייה, למשל, הפעיל תחנה של

־המשחק האולימפי “כדור שער". שם, כשעיניהם מכוסות, הס־טודנטים היו צריכים לעצור כדור מיוחד שבתוכו פעמונים בא

מצעות שמיעה בלבד. על כדורסל משחק תחנת היום כל במשך פעלה בנוסף, וסטודנטים ישראל נבחרת בשיתוף שחקני גלגלים, כיסאות

־מהמרכז, שרצו להתנסות בחוויה המיוחדת. אגודת הסטודנטים יזמה תחרות שנשאה פרס, שובר לארוחה, עבור המהיר/ה

ביותר שיצלח את המסלול על כיסא גלגלים. ־“הסטודנטים מאוד נהנו ביום הזה", אומרת כהן, שאף הצט

רפה וישבה על אחד מכיסאות הגלגלים. “נהניתי לראות אותם ־עוצרים ומדברים עם אותם אנשים, ואפילו שמעתי את הסטו

דנטים שואלים איך אפשר לסייע. "זה מחמם את הלב. בסך הכל זה היה יום מוצלח, ואני חושבת

שנמשיך עם זה עוד".ומ דופן יוצאי היו בהחלט ־הסיפורים ששמעו הסטודנטים

עוררי התפעלות. אחד המספרים היה מג"בניק לשעבר, שאיבד שתי אצבעות מרגליו כשעצר בגופו מחבל. אחרת, חולת שיתוק

־מוחין, היא שחיינית מצטיינת שמדורגת במקום הרביעי בעולם.

־“עכשיו, כשאנחנו לפני האולימפיאדה, חשוב היה שהסטודנטים יבינו מהי רוח ספורטיבית", מסכם ניימרק. “אנחנו פה

־בצד החווייתי וגם ההסברתי לקבלת השונה, התגברות על מכשולים, התמודדות ועזרה הדדית".

יאיר בגוב האריותקהל די עוין, קריאות גנאי ושאלות מכשילות <<< עם כל אלה נאלץ יאיר לפיד להתמודד בהרצאת אורח שנשא מול הסטודנטים של אריאל <<< " אתם צריכים לקחת את חייכם לידיכם", אמר לנו.

"לפי הסטטיסטיקה לא תהיה לכם דירה. אתם תגורו איפשהו, אבל דירה לא תהיה לכם"

אבנר שאקי ושלומציון פרסמן חלמיש

כאלה וגם מכשילות שאלות גנאי, קריאות שתקפו אותו באופן אישי – את כל אלה נאלץ

והפוליטי לשעבר התקשורת איש ־לספוג קאי הטרי יאיר לפיד, כשהגיע להרצות במרכז

האוניברסיטאי אריאל.נאומו של לפיד התקיים במסגרת "גוונים", הכנס הרביעי של המרכז לעיצוב וטכנולוגיה באריאל, שעסק השנה בנושא אקולוגיה אנושית, ונכחו בו הנגיד ובכללם במרכז, המחלקות מראשי רבים

יגאל כהן־אורגד. כצפוי, ולמורת רוחם של המארגנים, הפך רוב שטח שבו וסוער, יצרי פוליטי לכנס ההרצאה לפיד את עיקרי המצע של מפלגתו החדשה - "יש

עתיד". לפיד ספג כמה וכמה פעמים קריאות גנאי של סטודנטים, ובסוף הרצאתו נשאל שאלות קשות,

שתקפו אותו גם באופן אישי. אחראית". התנהגות אלא דיקטטורה, לא "זו ענה לפיד כאשר נשאל על הסעיף בחוקת מפלגתו המונע התמודדות מולו על תפקיד יו"ר "יש עתיד" בשבע השנים הבאות. לדבריו, שבע שנים הן פרק זמן סביר לכהונה של יו"ר, והדבר ימנע ניסיונות

־של אנשים מגופים פוליטיים קיימים לנסות להשתלט על המפלגה הצעירה.

צריכים "אנחנו לפיד: אמר שלו המצע לגבי - ישראל במדינת יעסוק הציבורי הדיון שסדר בדיור, בהשכלה גבוהה, לא במשחקים פוליטיים.

־מה זה שר ללא תיק? שר לענייני כלום? מתי שכח־תם שזה על חשבונכם? זה יוצר תרבות שלטון מו

שחתת. בממשלת ישראל יש 36 שרים. זו שחיתות להפוך את הממשלה לסידור עבודה".

כשנשאל אם הוא מתחייב כי בממשלתו יהיו אך 18 שרים, השיב לפיד: "הבחירות הבאות ית־ ורקקיימו לפי שיטת השלטון הנוכחית. אף אדם הגון

לא יכול להבטיח כך מה הוא יצליח לעשות".לגבי המחאה אמר האורח כי "המחאה היתה הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו. אתם צריכים לקחת את חייכם לידיכם. לפי הסטטיסטיקה לא תהיה לכם דירה לא תהיה דירה. אתם תגורו איפשהו, אבל לכם. ומצד שני יש אנשים שיש להם דירה בחינם

או בחצי חינם". ־בנושא החרדים והערבים סיפק לפיד כמה עוב

דות: "2012 היא השנה הראשונה שבה חצינו את הקו האדום - יותר מ־50% מתלמידי כיתות א' לומדים בחינוך החרדי או הערבי. אין לי דבר נגד חרדים או ־נגד ערבים, אבל זה אומר שהסביבה שלנו השת

נתה. זה אומר שחלק עצום מבני ה־18 בעוד כמה וזה סופה של המדינה יתגייסו לצה"ל, שנים לא הציונית... האיום האיראני מפחיד אותי כמו שהוא מפחיד כל ישראלי, אבל חברה שבה שני שליש לא

עובדים היא בעיניי איום קיומי לא פחות."החוק אומר שבגיל 18 צריך ללכת לצבא, אבל יש אנשים שאומרים שאלוהים אמר להם שהם לא צריכים להתגייס". והפתרון מבחינתו: "מי שצה"ל ירצה - צה"ל ייקח. ומי שלא ירצה, יילך לשירות

לאומי". אמר האקולוגי, הנושא הוזמן, שלשמו בנושא

־האורח: "אנחנו הרסנו את כדור הארץ, ואנחנו מעבירים לכם אותו מלוכלך יותר, בעייתי יותר, ועם האנושית החברה את הרסנו אנחנו סיכוי. פחות שבתוכה אנחנו חיים. כעת תפקידנו הוא לתקן את זה מהר, כי זה לא הוגן כלפיכם. אני בהחלט אומר

פה את הדברים כסוג של התנצלות".לפיד נשאל שאלות רבות בנושאים שבהם לא התבטא עד כה, כמו הסכסוך הערבי-ישראלי. "יהיו ויוחזרו שטחים", אמר. שתי מדינות לשני עמים, מדינת בתחומי שיישאר במקום נמצאים "אנחנו יישארו בתחומי ישראל. גושי היישובים ישראל. הטרגדיה היא שאנחנו לא יודעים כמה זמן יעבור

עד שזה יקרה וכמה דם יישפך עד אז".

לקראת סיום דבריו נשאל האורח מה דעתו לגבי הפיכתו של המרכז האוניברסיטאי לאוניברסיטה. הוא השיב, כי הוא מאמין בפוליטיקה חדשה, ולכן

־לא ישיב כמו פוליטיקאים רבים, ולא יספק תשובות מצוצות מהאצבע. על שאלות שאין לו עליהן תשובה הוא יענה בכנות שאין לו תשובה, וכך, אמר,

בנושא הזה. יותר מנחמות במילים לפיד חתם נאומו את

־ואופטימיות לגבי העתיד, כשאמר: "אני רוצה ליצור שינוי תרבותי עמוק. צריך אקולוגיה אחרת של חיים. הדבר היחיד שחוסם אותנו הוא התרבות

־של הוויתור מראש ושל הרמת הידיים. צריך לעשות פה שינוי תרבותי, פוליטי וחברתי עמוק, כי

אין לנו לאן ללכת".

לפיד באריאל. "יישאר בתחומי ישראל" | צילום: גדי ארז

כדורסל על כיסאות גלגלים. ניצחונה של הרוח הספורטיבית | צילום: אלון כץ

הרווח כולו שלנובסרט הגמר של דניאל גיטמן, סטודנט שנה ג'

לתקשורת, יככב לא אחר מאשר זאב רווח, מגדולי השחקנים בישראל

בזמן שאתם שקועים עמוק בתוך מסך המחשב, סטודנטים בבית הספר לאדריכלות עובדים עם הידיים <<< במסגרת פרוייקט ראשון מסוגו בישראל נבנה בימים אלה במרכז בית

אקולוגי, עשוי כולו מחומרים טבעיים <<< הרעיון: לשמור על הכדור ולהילחם ביוקר המחיה עפרה פסדר

־תשכחו מסטודנטים שמקשיבים לדברי המר־צה תוך כדי נמנום. בזמן שברחבי המרכז האוני

ברסיטאי שוקדים על עבודות, הגשות ומבחנים, בבית הספר לאדריכלות מתקיים פרוייקט לימודי יוצא דופן, אשר במסגרתו הסטודנטים לוקחים

חלק פעיל ביצירה ובנייה. אחד עשר סטודנטים משנים ב' וג' בבית הספר

ייחודי, הרא זכו לקחת חלק בקורס ־לאדריכלות שון מסוגו בישראל, במסגרתו ייבנה בית בר קיימא

בגודל של 28 מטר מרובע. במסגרת הפרוייקט יוצרים הסטודנטים אבטיפוס של מבנה אקולוגי בר קיימא, העשוי כולו מחומרים

טבעיים שניתן לעשות בהם שימוש חוזר. החומרים הטבעיים משמשים ליצירת האלמנטים

־שירכיבו את הבית, ומיוצרים כולם על ידי הסטוד־נטים. המבנה עצמו נייד, ללא יסודות נטועים בקר

קע. "חלק מהרעיון העומד מאחורי בניית הבית הוא שמה שאפשר להזיז, אפשר גם לפרק", מסביר מתי אבשלומוב, האדריכל שעומד מאחורי הרעיון, "לכן

החלטנו לעשות מבנה נייד, שאפשר יהיה להשתמש בחומרי הגלם שלו מאוחר יותר".

בפרוייקט אבשלום את שמנחה האידיאולוגיה ביוקר ומאבק הארץ כדור שמירת היא הייחודי הוא יוצרים שאנחנו "המוצר בישראל. המחיה אקולוגי, ידידותי לסביבה, קונסטרוקטיבי, ובעיקר

מהפכני", הוא חורץ. על מימון הפרוייקט אמונים הסטודנטים. פרט לתרומה רחבה שקיבלו מקבלן שהתעניין בפרוייקט, הם מתרוצצים בין חברות, משקיעים ותורמים. בין

היתר מסייעות לפרוייקט החברות טמבור ונשר. אוש כאן: מסייעת חבר מביא חבר שיטת ־גם

רת אמויאל, סטודנטית שנה ג', גייסה את בן זוגה ופרסום שיווק שמטרתו אינטרנט, אתר לבניית הפרוייקט בארץ ובעולם. חבר נוסף גויס לבניית

הלוגו. את העבודה - שמתחילה ביצירת הלוגו, ממשיכה ומסתיימת בגיוס חומרי בבניית אתר האינטרנט, גלם לבניית הבית - משלימים הסטודנטים בעצמם, ללא עזרה חיצונית. "אנחנו מקווים להעלות את בית הספר על המפה", אומרת אושרת, "ואולי גם

את המרכז האוניברסיטאי"."יש פה הרבה דעות, דיונים וויכוחים, שבסופו

־של דבר מפרים את החשיבה ההדדית", אומר אבשלום. "בתחילת הקורס החלטנו שהעבודה וקבלת ההחלטות יעשו באופן דמוקרטי, כקבוצה". ואכן, בקבוצה, התלמידים יושבים שיעור כל בתחילת מדברים, מתווכחים ומגיעים להחלטות משותפות. את הפרוייקט עתידים להשלים הסטודנטים בסוף יוני. "קשה לנו לדמיין איך נצליח לבנות מבנה 'יש מאין' בזמן כל כך קצר, אבל אנחנו עובדים קשה ומשקיעים המון", אומרת רחל חיימוב, סטודנטית

שנה ג', שאחראית על בניית הריצוף לבית הקטן. תפ שבמסגרת – רחל של עבודתה על ־מבט

בין מתרוצצת לתורמים, טלפונים מבצעת קידה התלמידים ומשוחחת עם המרצה - שופך אור על ייחודיות מקוריות, בין שמשלב כולו, הפרוייקט

ואחריות."בסופו של דבר", אומרת חיימוב, "החוויה הזו טבעי, מבנה מבניית יותר הרבה אותנו מלמדת

־ייחודי ומקורי. אנחנו לומדים לעבוד כקבוצה, בדמוקרטיה, ולקחת אחריות".

הברירה הטבעיתמי אמר שלסטודנטים אין כוח | צילומים: רחל חיימוב

חנן גרינווד וברק חקלאי

"בעיני ההפקה המתמודדים הם אבק, אין להם שום זכויות". במילים אלו תקף דן מנו, כוכב "הישרדות" לשעבר, בכנס האתיקה שהתקיים לפני שבועיים בבית

הספר לתקשורת.שדרן ערוץ 2 עודד בן־עמי, היחצ"ן רני רהב, שי רגב

־)"האח הגדול" מיל'( ומנו הם חלק מהאישים שהגיעו להרצות בכנס, אשר נפתח במחאה החברתית המתחדשת.

"ההפגנות ברוטשילד לא נותנות כלום", אמר רהב. "רק מחאה בירושלים, מול כנסת ישראל יכולה לעשות משהו. רק ברגע ש־120 חברי הכנסת יראו מיליון וחצי אזרחים

מול הכנסת הם יתחילו להבין שצריך שינוי".בן־עמי, אמר ליחצ"נים עיתונאים בין הקשר בנושא דובר צה"ל לשעבר, כי העובדה שעמיתים שלו מקבלים מתנות מחברות, דוברים ויחצ"נים היא דבר פסול, שפוגע ביושרתם. רהב פסל את דבריו. "שאף אחד לא יבוא ללמד אותנו מה זו אתיקה. עם כל הכבוד, אם עיתונאי יקבל זר פרחים בחג, זה לא ישנה את דעתו. העיתונאים הישראלים

הם מספיק בולדוזרים כדי לעשות את ההפרדה".עיתונאית", אתיקה מקדמים "אזרחים השני, במושב

־נציב קבילות הציבור של רשות השידור אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור של הרשות השנייה אריק העיתונות מועצת ומזכ"ל רגב, דוד

־בכר. "כמעט שליש מהקבילות על תוכן נו־בעות מטענות על חוסר איזון בין ימין לש

מאל, שבאות מהצד הימני של המפה", גילה שפיגלמן.

דווקא הקטן. במתלונן מאמין "אני רגב: האנשים הקטנים יכולים להביא לשינוי. אני מנסה לשמור על איזון בין חופש הביטוי לבין

איסור השפלה של הצופה או המאזין".לאחר הפסקת הצהריים עלו אל הבמה מנו ורגב, עם איילת מצגר, מ"מ מנכ"ל הרשות השנייה. כבר בתחילת דבריו תקף מנו את הריאליטי, תוכניות על הבוטה הביקורת ואמר: "פעם ב'מעריב לנוער' היו דוגמניות,

־זמרים או שחקני כדורגל. ופתאום ב'אח הגדול' היו לנו גם עיתונאי, משורר ורופא. זה

מרגיז את עולם העיתונות, כי לקחנו להם את הבמה".רגב חלק על הדברים. "כאבא לא הייתי רוצה שהילדים שלי ייחשפו לתוכניות האלו", אמר. "יש קו שהחברה לא ים היום בחורה נכנסת לבריכה עם בגד צריכה לספוג.

ומחר היא תיכנס בלי"."אנחנו צריכים לנווט בזירה הזאת", תפסה מצגר את והיצירה, הביטוי חופש את "לאפשר הרגולטור, עמדת אבל לשמור על הציבור ולקבוע גבולות וקווים אדומים".

כשהדיון עבר ליחסי ההפקה עם המשתתפים, העניינים התלהטו. מנו: "לפני שאתה נכנס לאודישן אתה חותם על חוזה, בלי לקבל עותק שלו. אתה חושב שזה משהו שתוכל לצאת ממנו. ב'הישרדות' כמעט הכל נתון למניפולציות. במיוחד בקטעים הסופיים ובהשלמות של הדמויות. 90%

מהמונולוגים אז נכתבים על ידי ההפקה."רוח הארגון בחברות ההפקה היא שאפשר לעשות עם המתמודדים מה שרוצים. שיגידו תודה על זה שהם נהיו

מפרסמים. "יודעים מה? שהם יגידו לי תודה, כי בזכותי הם לא פשטו את הרגל. וגם אתם צריכים להגיד לי תודה - ולא

רק לי, לכל המשתתפים בתוכניות הריאליטי".את הכנס ניהל והינחה ד"ר רפי מן, ואת המושבים הינחו

ד"ר תמר להב, עמוס נבו ופרופ' אמיר חצרוני.

מציאות נושכתהאם יש אתיקה בתקשורת הישראלית, ואם כן – איך שומרים עליה? <<< וגם: על מה התכסחו עודד בן־עמי ורני רהב, ולמה תקף דן מנו את ערוץ

10 <<< כנס האתיקה של בית הספר לתקשורת היה סוער

אלון כץ

הסטודנטים של אריאל ממשיכים לשבור מחסומים ולהתפתח. בסרט סטודנט גיטמן, דניאל של הגמר ג' לתקשורת, עתיד להשתתף שנה רווח, אחד מכוכבי לא אחר מזאב

הקולנוע הגדולים בישראל.התרחש הפעולה לשיתוף הרקע בסינמטק, גמר סרטי הקרנת בערב אותו הינחה גיטמן. רווח הגיע לטקס עקב זכייתו באות הוקרה מיוחד מטעם ־המרכז, על פעילותו המתמשכת ות

ולתעשיית לתרבות העצומה רומתו הקולנוע.

נעמה היא לשידוך שאחראית מי גי עם שלומדת סטודנטית ־פסקה,

לו וסיפרה אותו ראיינה "היא טמן. פעולה איתו לשתף מעוניין שאני בסרט הגמר שלי", מספר גיטמן. "הוא נתן את הטלפון שלו, והמפיקה שלי,

דיאנה דימנט, יצרה איתו קשר. אחרי שהוא קרא את התסריט ואהב אותו,

הוא הסכים לשחק בסרט"."בדרך לקלרה", מספר על הסרט, ברזילאית, נוצרית ממשפחה בחור שאמו מבקשת ממנו בצוואתה להגיע ולבקר אישה חדרית מבני־ לישראל

ברק, בשם קלרה. בארץ הוא פוגש אנשים שעוזרים לו להגיע למטרה. וכדי לדעת מדוע עליו לפגוש אותה ומה יהיה בסוף המסע -

תיאלצו לחכות ליציאת הסרט.יוני. גי ־הצילומים ייערכו במהלך

טמן מספר שבהתחלה חשש מהמפגש עם רווח, עד שהכיר אותו. "בהתחלה אפילו פחדתי", הוא מודה, "אתה יודע, זה בכל זאת זאב רווח. אבל כשנפגשנו נחמד איתו הבנתי שהוא אדם מאוד

ומפרגן, ושכיף לעבוד איתו. "אני בטוח שאני הולך ללמוד הרבה

מהעבודה איתו".

רווח, גיטמן ופקדה. בדרך לקלרה עוצרים האריאל | צילום: נעמה פסקה

מנו עונה לשאלות. "שערוץ 10 יגידו לי תודה" | צילום: רפי מן

חוגגים ומקטרים

ברי סחרוף התחפש לשלומי שבת, ו־3,500 סטודנטים השתתפו בשבוע שעבר באירוע "יום הסטודנט"

מורן סקיטל

3,500 סטודנטים חגגו בשבוע שעבר שהתקיים באירוע הסטודנט", ב"יום באזור התעשייה ברקן וכלל הופעות של ברי סחרוף, "אינפקטד מאשרום", "מופע בוכניק ויוסי קספר" ד"ר של הארנבות

מ"דה וויס".שלומי שבת נאלץ לבטל את השתתפותו קודם יומיים נפטר שאביו לאחר באירוע,

לכן, וסחרוף נקרא לדגל ברגע האחרון.וההופעות בערב, בשש נפתח האירוע ההופעות בסוף שמונה. בסביבות החלו

הוצ במתחם ריקודים. מסיבת גם ־נערכה בו גם דוכני תכשיטים, אוכל ושתייה, אך סטודנטים רבים התלוננו שהמחירים לא היו

נמוכים כפי שהובטח.־ ואי אפשר לחגוג בלי להתווכח: סטודנ

טים שלא אהבו את הליהוק של סחרוף במקום ־שבת וביקשו לבטל את הכרטיסים, נענו בש

לילה - ומחו על כך. "מאכזב שלא היה אמן "היו יניב. דניאל אמרה המזרחי", מהז'אנר

צריכים להביא אמן חלופי מאותו ז'אנר".מאגודת הסטודנטים נמסר בתגובה: "הי־תה הפקה מצויינת. הכל עבד כמו שצריך עד 3:00 לפנות בוקר, קיבלנו המון תגובות היו אמרו שהאנרגיות האמנים וגם טובות חיוביות. היינו צריכים להשיג תוך 12 שעות

־אמן חלופי. אנחנו יודעים שהיה עדיף להביא אמן מזרחי, אבל זה לא הסתדר".

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

אבל לא רק שזה לא השתפר, זה החמיר. הלכתי לשכב, לקחתי כדור ־נגד כאבים ואמרתי לעצמי: ‘כמה נשימות, אני נרגע’. נכנסתי למש

חק, אבל זה רק החמיר”.־שפר ואביו הלכו לבית חולים מקומי, שם כבר היה ברור להם שמ

שהו לא בסדר. החשש הציף אותו, “באותו לילה אני זוכר מתח ופחד, הרבה שאלות ואי שקט ומעט מאוד תשובות ושינה”.

הוא נבדק ואובחן בישראל. “קיבלתי בשורות לא טובות, גילו אצלי ־גידול ממאיר. הוא לא התפשט, אבל היה לו פוטנציאל. מה שלא יכו

לתי לראות אז, אבל התבהר בהדרגה, זה שזו הפכה להיות מהחוויות היותר מאירות ומעוררות בחיי.

“במילה ממאיר נמצאת המילה ‘להאיר’, ובאותה נקודה בחיי הייתי נוכל נותן לנו משהו שלא וביטחון שהקב”ה לא עם הרבה אמונה

להכיל”.בתחילה ניסה להתרפא בדרכים טבעיות, “לא שללתי ופסלתי את

הרפואה הקונבנציונלית, אבל בשלב הראשון זה לא היה הכיוון.בחיי ולהמשיך מהגוף הגידול את להוציא רק אותי עניין “לא כאילו כלום. היה לי ברור שאם אמשיך להתנהג כמו שהתנהגתי ולא אלמד את השיעור, אז סביר שהגידול יחזור, במקום אחר ואפילו גדול

וחזק יותר. “אפשר להמשיל את זה לעץ. כשכורתים מעץ ענף - הענף גדל

מחדש, ואפילו חזק יותר, אבל אם הולכים לשורש, אז הוא כבר לא יגדל. עניין אותי ללכת לשורש של הסיפור”.

בעקבות המחלה שינה את אורח חייו- הוא החל להקפיד על תזונה ־נכונה, ביגוד מחומרים טבעיים, המעיט בשימוש במוצרי אלקטרוני

קה, עשה ספורט, טייל בטבע ודאג להתגורר באזורים עם אוויר נקי. שפר: “בשלב מסויים בחרתי גם לעשות ניתוח”.

הדרך שהלכת בה נשמעת משמעותית ואתה אומר שיש לה תוצאות, אז למה בכל זאת בחרת בניתוח?

"אצה לי הדרך. רציתי לחזור לשחק כדורסל, זה היה אחד הכלים שעזרו לי להחלים, כי בתוך המחלה כבר בראתי את העתיד. דווקא הגעתי למומחה עולמי מבוסטון. הוא הסתכל עלי, איבחן ואמר לי,

'תוך ארבעה חודשים זה יוצא מהגוף'."צריך לשבת אצלו לאכול, 50 לעיסות כל פעם, כל היום ללעוס. אני די מאמין שאם הייתי סבלני ועם אוויר לנשימה, התהליך הטבעי

הזה היה קורה, אבל יש לי הרבה מה ללמוד על סבלנות".בדיעבד, על אף הסבל שעבר, הוא מביט לאחור על התקופה הקשה ואומר, "אני בעיקר מודה למחלה, על כך שלימדה אותי שיעור גדול

על החיים, הקשיים והמשברים. "בכל קללה כביכול יש זרע של ברכה, אור שאפשר לגלות, ולתעל

באמצעותו את הדברים לטובתנו".

בערתי מתיסכול־הוא גדל ברמת אפעל. כמו כל חבריו בשכונה, הצטרף לחוג כדו

רסל, אך כמקצוע זה בכלל לא היה אופציה. "אני לא זוכר שהיו לי ־שאיפות או שידעתי מה ארצה להיות כשאגדל, אבל אני זוכר שכדו

רסלן לא רציתי להיות", הוא אומר.שפר, המתנשא ל־1.95 מטר, התחיל לצמוח כבר אז והתבייש בשל גובהו, "הייתי הולך כפוף שנים, כדי לא לבלוט בשטח. התפללתי לא

לגבוה כל כך", הוא נזכר.בגיל 16 התגנבה שאיפה לליבו - להיות טייס קרב. מחלת הנשיקה שינתה לו את התוכניות. "היה חשש שהמחלה פגעה לי בשריר הלב, ואוטומטית הצבא הוריד לי את הפרופיל ל־45, וחלום הטיס התפוגג.

־אומרים שמי שרוצה לספר בדיחה טובה לקב"ה, מספר לו את התוכניות לעתיד", הוא מחייך.

־המהפך בנוגע לכדורסל החל כשהוזמן לנבחרת הצעירים של יש־ראל, "היתה אליפות אירופה. התחריתי נגד השחקנים הטובים ביב

שת, וראיתי שאני שווה ביון שווים, עוד לפני שהשקעתי. הייתי בא רגע לפני האימון ועוזב רגע אחרי.

־"ירד לי האסימון שקיבלתי מתנה, התברכתי בכישרון, אמרתי לעצמי ששווה להשקיע בו ולראות לאן זה יוביל אותי".

־כך הפך לאחד הכדורסלנים הגדולים בישראל. הוא החל את הקריירה בהפועל גבעתיים, תחת שרביטו של חנוך מינץ, המאמן שגילה גם מאמנו האישי בקאמבק שעשה לאחר שהתגבר על והיה אותו

הסרטן.אך הפריצה הגדולה היתה ב־93', כשהוביל את הפועל גליל עליון לאליפות היסטורית, וקטע רצף ניצחונות של האלופה הנצחית, מכבי 23 שנה שמכבי זכו בר־ תל אביב. "זה היה נס, קריעת ים סוף, אחרי

ציפות, היתה לנו את הזכות", הוא נזכר.כמתבקש, לאחר שניצח את הבלתי מנוצחת, קיבל הצעה להצטרף

לשורותיה, אך החליט לשחק במכללת קונטיקט בארצות הברית.שלוש עונות מוצלחות בקונטיקט, כשבעונה הראשונה זכה בתואר "רוקי השנה" )השחקן החדש המצטיין( גרמו גם ל־NBA להתעניין. הוא נבחר בדראפט על ידי לוס אנג’לס קליפרס, אך מאחר שהיה זה

רק במקום ה־36, בחר לא לחכות וחתם במכבי תל אביב.שפר זכה אז לשבחים מקיר לקיר. “הוא מחלק מסירות של טאץ’־דאונים”, אמר עליו בזמנו ג’ים קלהון, מאמנו בקונטיקט, ואילו ריי YNETוחברו לקבוצה דאז, הילל אותו בראיון ל־ NBAאלן, שחקן ה־פיקחים הכי השחקנים אחד הוא “דורון ב־2003. הקאמבק לאחר

ששיחקתי איתם”, קבע. “כקלע אני יכול להעריך את סוג השחקן שהוא. דורון יודע לעשות נקודות, הוא יודע למסור ויש לו חוכמת משחק נדירה. בליגה של היום אין הרבה ג’ייסון קידים, ודורון שפר הוא אחד כזה. לדעתי הרבה

קבוצות ימצאו בו עניין, גם היום”.?NBAאתה מתחרט שלא חיכית ל־

"האמת שככל שעובר הזמן ברור לי שזה לא במקרה, כמו תמיד. ־למרות שעשיתי הרבה השתדלות ומאמץ להגיע, היתה נקודה שאמ

רתי עד כאן וחזרתי לארץ. "אחר כך, האש שהלכה לכיוון הכדורסל, להיות השחקן הכי טוב,

־שינתה כיוון והפכה ללהיות האדם הכי טוב, אז כבר לא היה לי אנרגיה לכדורסל".

הוא שיחק במכבי תל אביב, ונראה שעלה על דרך המלך - ארבע מבחוץ, שמסתכל "למי אירופה. אלופת בסגנית וזכייה אליפויות

־עולם הספורט נראה מאוד זוהר ונוצץ", מסביר שפר, "אבל למי שנמצא בתוך העולם הזה לא קשה לראות שהוא לא כל כך זוהר כמו שזה

־נראה. יש לא מעט לחצים, מתחים ופחדים שלא קל להכיל ולהתמודד, לא לצעירים ולא למבוגרים.

"הגעתי למכבי תל־אביב, המרכז של המרכז, ושם התחילה לבעור האש - מה עושים, איך מתמודדים. בערתי עם הרבה תיסכול, פחדים

וחוסר אונים. "אותה צעקה גרמה לחפש כלים ותשובה, והציתה בי את כל המסע הזה, שהוא בעצם המשחק העיקרי. לא פרשתי באמת, אני מחפש רק

משחק יותר גדול - להיות בן אדם".כאמור, שפר פרש באמצע חוזה עם מכבי תל־אביב, "תימצתתי את זה במשפט 'הלב אמר לי', אבל הנקודה היתה שהרגשתי שמיציתי. עם כל הברכה שהכדורסל הביא לי, הוא מאוד צימצם אותי: אימונים,

משחקים, מסגרת מאוד אינטנסיבית. "מה שהחבר'ה עשו בגיל 18 אני לא עשיתי - הם יצאו אחרי הצבא

־להודו ולטיולים. רציתי גם לחוות ולראות, ובנקודה מסויימת הרגשתי כבר שאני לא יכול לשחק כדורסל ולתת את כל כולי. מתוך אהבת

המשחק, רציתי להגיד תודה, שלום, וללכת למחוזות אחרים."הרבה אנשים הרגישו כמוני", הוא אומר, "ניגשו אליי המון ואמרו

לי, 'אני מקנא בך, גם אני כבר שנים רוצה..'".למרות זאת, הוא מדגיש, "הכדורסל הביא הרבה ברכה לחיי, מעבר לפרנסה, לרגעים המיוחדים והאליפויות. דווקא עיקר הברכה היה

בזה שהוא היה כלי שעזר לי לגדול ולהתפתח בתור בן אדם".לאחר הקאמבק התייבש זמן מה בספסל של מכבי תל־אביב, אך בהמשך חתם בהפועל ירושלים וזכה איתם ביול"ב קאפ. ירושלים חגגה, ושפר הניף את הגביע, לבוש גופייה שעליה הכיתוב "אין עוד מלבדו". זה - יחד עם העובדה שהחליף את מספר גופייתו מ־11 ל־7,

כיוון ש־7 הוא מספר חשוב ביהדות - העידו על התקרבותו לדת.אם היה לחץ גדול במכבי תל אביב, למה חזרת אליה?

"הייתי כבר אחרי שנתיים בהודו, מאוד רגוע", הוא צוחק, "זה היה בשבילי משחק חדש לגמרי. ראיתי איך דפוסים ישנים השתנו, ואיך יכולתי להכיל ולהתחדש מהנפילות, מהקשיים. זה היה אחרת לגמרי,

במבט לאחור, דורון שפר לא מצטער על קריירת הכדורסל המפוארת <<< מבחינתו, היא היתה הכלי שעזר לו לגדול ולהתפתח כאדם <<< היום, אחרי שורה ארוכה של משברים, סרטן וצעקה שיצאה

מהלב, כשהוא חי עם משפחתו בגליל ודבק ביראת השם, הוא יודע שבעצם זה מה שהכי חשוב

כלפי חוץ נראיתי בשליטה, קראו לי איש הקרח, אבל בפנים הכדורסל שחקן נדירה בפתיחות חושף בכיתי", בערתי,

דורון שפר.קצת אירוני, אבל גם כשהוא פורט על נימי נפשו הכואבים ביותר הוא נותר איש הקרח. לולא המילים הנוגעות ללב, דבר בשפת גופו או במימיקת פניו אינם מסגירים את התחושות שמתחוללות אצלו

בפנים. בעיניים קפואות ומבט רציני הוא מגולל סיפור חיים רב תהפוכות - הפסדים

וניצחונות, רוח וחומר, עצב ושמחה.הרא הישראלי היה בארץ, הגדולים העבר אחד מכדורסלני ־דורון שפר,

שון שנבחר בדראפט של ה־NBA, והחזיק בקריירה מפוארת, שכוללת ניצחון היסטורי במדי הפועל גליל עליון על מכבי תל־אביב, שלאחריו הוא הצטרף

לשורותיה.אבל בשנת 2000 הדהים שפר - ולא רק את עולם הכדורסל - כשלפתע, בגיל 28 ובשיא הקריירה, ניצב מול המצלמות והודיע שהלב אמר לו לפרוש.

“אם יש משהו שאני לא מתעסק איתו זה עם הלב שלי”, ניסה להסביר. “אם הוא אומר לי משהו, אני הולך איתו יד ביד ולא שואל הרבה שאלות,

והאמת היא שאין לי שאלות”, חתם והותיר את סימני השאלה לכל השאר.־מאז הפרישה הוא הספיק לטייל בעולם, להתגבר על מחלת הסרטן, להת

גרש, לעשות קאמבק, להתחתן בשנית, לחזור בתשובה, לפרוש, לחזור ושוב לפרוש.

הסרטן כמתנהקשה להישאר אדישים אליו. היו שכינו אותו הזוי ומטורלל, והיו שנדהמו

מהאמת הפנימית והיכולת ללכת בדרכו, למרות הביקורת מהסביבה.40. הוא מתגורר במושב אמירים שבגליל, נשוי לט־ עכשיו שפר כבר בן

ליה ואב לחמישה. בשנים האחרונות עסק באימון כדורסל לילדים, וכיום, בין השאר, מעביר הרצאות על חייו.

בנוסף, בימים בהם האלימות בספורט גועשת, הוא עוסק בפרוייקט בשם "ספורט עם דרך ארץ".

"זו תוכנית מאוד מיוחדת, שבמרכזה הקניית ערכים ודרך ארץ למאמנים ושחקנים", הוא מסביר. "לוקחים את הספורט ככלי. העיקר הוא לא הניצחון,

אלא הדרך, המשחק עצמו, הביחד, הסבלנות, הענווה והיצירתיות".־לפני עשר שנים פרץ אצלו הסרטן. "טסתי עם אבא שלי לראות את האול

סטאר ב־NBA”, הוא משחזר. “איך שנכנסנו לאולם תקפו אותי כאבים מאוד חזקים בבטן התחתונה. אמרתי לאבא: ‘שב, אני הולך לשירותים, וכבר מצטרף’.

אפרת בוסאני לוי

כלפי חוץ נראיתי בשליטה, קראו לי איש הקרח,אבל בפנים

בערתי, בכיתי

"עם כל הברכה שהכדורסל הביא לי, הוא מאוד צימצם אותי" | צילום: אלעד גרשגורן, "ידיעות אחרונות"

"הסרטן הפך להיות מהחוויות היותר מאירות ומעוררות בחיי. לא עניין אותי רק להוציא את הגידול מהגוף

ולהמשיך בחיי כאילו כלום. היה לי ברור שאם אמשיך להתנהג

כמו שהתנהגתי ולא אלמד את השיעור, סביר שהגידול יחזור,

ואפילו גדול וחזק יותר"

"למי שמסתכל מבחוץ, עולם הספורט נראה מאוד

זוהר ונוצץ, אבל למי שנמצא בתוך העולם הזה לא קשה לראות שהוא לא כל כך זוהר. יש לא מעט

לחצים, מתחים ופחדים שלאקל להכיל ולהתמודד - לא

לצעירים ולא למבוגרים"

"יש לי ילדה בת עשר מנישואים קודמים.

כשהתחלתי להתקרב, היא ראתה אותי עם כיפה קטנה וזקנקנן,

ושאלה: 'אבא, אתה דתי?'. מלמלתי שכן, ורגע אחרי זה

תפסתי את עצמי ואמרתי: 'שמתי כיפה, אז עכשיו אני

בנישה של דתי?'"המשך בעמוד 22 <<< שפר - מול שאראס בימים החילוניים ועם כיסוי ראש לקראת הפרישה | צילומים: יוסי רוט, אבי מועלם, "ידיעות אחרונות"

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

־תכל על זה בעין ציבורית. אני מנסה לראות הזדמנות לכך שהקואליציה הרחבה הזו תוכל לעשות

־שינויים אמיתיים. הרי כל הזמן מתלוננים על הסחטנות של המפלגות הקטנות.

"זו אולי אפילו הזדמנות חד־פעמית ליצור פה באמת שינוי. זו נקודת זמן שהציבור יכול לבחון את הממשלה ואת הנעשה בה. יש הרבה שיושבים עם סטופר ומחכים לראות איך זה נכשל. אני מקווה

שהם ישכילו לנצל את זה לטובת הציבור".בבחירות לכנסת לרוץ שתיכננו כאלה היו

הבאות והמהלך הזה בלם אותם. האינטרס את המאזניים כף על להניח "צריך האישי הצר של מפלגה שנבנתה או הוכנה לקראת

־הבחירות האלו לעומת האינטרס הרחב של הציבור. כל אחד יכול לקטוף קרדיט על דברים שכולם

וכאלה. בשו ־מדברים עליהם, כמו חלוקה בנטל

רה התחתונה, אתה כל כך מאמין ברעיון הזה, מה אכפת לך מי יישא את הדגל. האינטרס הוא רחב

ולא צר מפלגתי".

"פרחה, תצטרכי לחזור לדגמן"לאחר הפוליטיקה, אל הגיעה לוי-אבקסיס

קריירה כדוגמנית וכמגישה בטלוויזיה.מספרת היא מתוכנן", היה לא שלי "המסלול ומוסיפה, "נתתי לעצמי לפרוח במקומות שהייתי,

אני משאירה פתח לד חוויות מעניינות. ־חוויתי ברים חדשים. אף פעם לא הייתי רק דוגמנית, זה תמיד בא בנוסף למשהו אחר. אני לא מצטערת על זה לרגע. זה היה אחלה מקור הכנסה בזמן שלמדתי

משפטים".

בטלוויזיה הינחתה תוכניות לייף סטייל. "תמיד ־כשהיה נשאר לי זמן מסך, הייתי שוטחת את עמ־דותיי. אפילו שהתוכנית לא עסקה בתחומים חב

רתיים, מצאתי את הדרך להציג כאלה. זה טבוע בי".

בכנסת יש מי שלא שכחו לה את עברה. עליזה ־בראשי, מנהלת סיעת הליכוד, ביקשה ממנה להצ

ביע בזמן הצבעה דרמטית בכנסת על חוק מקרקעי ישראל. כשלוי-אבקסיס אמרה, שאינה שלמה עם הרפורמה, הטיחה בה בראשי: "פרחה, את כנראה

תצטרכי לחזור לדגמן". לא נראה כי היא נרגשת מהערות כאלו ואחרות. "בהתחלה היו הערות. למדתי שיש לנו שליטה על מה שאנחנו אומרים ולא על מה שאחרים אומרים. אין לי שליטה על הבורות ולא על ההתנשאות של אנשים", היא אומרת. "לצערי, אני נמצאת בסביבה

עם אנשים שאני לא מעריכה ושלא הייתי רוצה שיהיו חלק מחוג החברים שלי. זה ככה בכל מקום

לא רק בפוליטיקה".הח"כית המצודדת נשואה לליאור ואם לשלוש בנות. כשנולדה בתה השנייה, עזבה את תל־אביב לטובת קיבוץ מסילות, שנמצא בקרבת בית־שאן,

עיר הולדתה. לילדים. לא ואמא "קשה להיות אישה עובדת קל לנשים בעיקר עם המחיר מסביב. לא קיבלנו פטור מהתפקיד המסורתי שלנו, וצריך למצוא את

השילוב הראוי", היא אומרת.־איך משלבים בין קריירה פוליטית לחיי מש

פחה? "הרבה יצירתיות והרבה ייסורי מצפון. אני מודה את שומרים והמשפחה אני השבתות. על לאל השבת, וזה מפנה לנו את כל הזמן. אנחנו יוצאים מתעדכנים אופניים, על רוכבים באיזור, לטייל

קצת. ומבלה שלי, העבודה ממקום רחוק גרה "אני המון שעות בכביש. אגב, רק היום נתקלתי בסטיקר

־שהודבק על רכב שנסע לפניי: 'אני שונא פוליטיקאים', וחשבתי: 'מה, שונאים אותי?'.

"מצד אחד המרחק גורם לי לצאת מוקדם מהבית ולהגיע מאוד מאוחר, אבל יש לזה גם פלוס אדיר - כשאני מגיעה למקום השקט והירוק הזה, זה שווה הכל. אני מתעוררת, מגיפה את התריסים והדבר היחיד שמפריד ביני לבין הגלבוע זה כמה ברושים. זה מדהים. זה מקום אידיאלי לגדל בו את הבנות

שלי". מה הבנות חושבות על העבודה של אמא?

העובדה את אוהבות הן מעורבות. מאוד "הן שאמא שלהן פוליטיקאית. הן גם מאוד ביקורתיות )היא צוחקת(. אני יושבת בכנסת והן שולחות לי הודעה לנייד: 'אמא, אולי תזדקפי, זה לא נראה טוב

בטלוויזיה'. "הן גם צופות בערוץ הכנסת ומחפשות אותי. אם הן לא רואות אותי במליאה, הן מתקשרות לשאול אם אני בטוחה שאני בכנסת. הן קצת חיות ב'אח

הגדול'".

"מופע האימים של אורלי לוי"ילדים זה נושא קרוב לליבה של לוי-אבקסיס.

־לאחר שהעלתה מספר הצעות חוק שעוסקות בילדים ובנוער, היא צפויה בשבועות הקרובים לעמוד

בראש הוועדה לזכויות הילד. לאחרונה מתוודה. היא מאוד מתרגשת", "אני הופץ באינטרנט סרטון שבו היא זועמת על אבות

־גרושים שדורשים שיוויון הורי במשמורת על ילדיהם. הסרטון, שכונה "מופע האימים של אורלי

לוי", מדגיש עד כמה העניין בנפשה.לשיוויון מתנגדת כשאת שלך, המניע מה

הורי במשמורת על ילדים להורים גרושים? ־"מחקרים מראים שכאשר אתה שם את המש

מורת על השולחן, ואימהות צריכות להילחם על ורג כלכלית לסחטנות כלי להיות הופך זה ־זה,

שית. נחשפנו ללא מעט מקרים, שבהם אבות הציבו ־אולטימטום לגרושה שלהן - 'את רוצה את היל

דים, תוותרי על מזונות ועל רכוש'. ־"נשים בדרך כלל תוותרנה. יש לזה גם השל

הטבות מקבלת חד־הורית אם אם אחרות. כות מסויימות , הן יתבטלו כי תהיה משמורת משותפת. יהיה אובדן אמיתי של הכנסה, שתפגע בילדים. מי

יפצה על זה? "אנחנו גוזרים עליהם להפוך לאוכלוסיה מאוד ושרק לגופו, מקרה כל לבדוק צריך מוחלשת. טובת הילד תניע אותנו. לא כל ההורים כאלה, זה

ברור לי".שלא בלהט, הנושא על מדברת לוי-אבקסיס התומכים לדבריה, הראיון. כל במהלך הורגש ושוטחים לשדולה אליה מגיעים הורי בשיוויון את דעותיהם. "למרות שלפעמים הם באים בסך

־הכל ליצור פרובוקציה, אני מקשיבה להם". הבעיה, לטענתה, היא שהם לא מוכנים להקשיב לאף

אחד. זוכה משלהם, שונה דעה שמביע מי "כל מטרידים "הם אומרת, היא מצידם", לאיומים את לומר יעזו שלא הילדים, את הפרטי בבית דעתם, אני מתבשרת ממשרד הרווחה שכל נציג

־שהיה בישיבות או שהביע דעה בוועדה כנגד המשמורת המשותפת, פשוט נרדף. הם משתיקים את

הדיון. "אפילו אני קיבלתי כמה וכמה מכתבים מהם. אבל לא ארחיב. לא מגיעה להם הבמה הזאת", היא

פוסקת.

אף פעם לא הייתי

בילדותה היא ראתה את אביה מושפל בכנסת על רקע מוצאו, אבל בחרה לחזור לשם <<< ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, דוגמנית בדימוס ובתו של דוד לוי, מסבירה מה היא עושה עם אביגדור ליברמן <<< מספרת איך אפשר להיות גם

אמא במשרה מלאה וגם ח"כית חרוצה <<< ונלחמת למנוע שיוויון במשמורת על ילדים להורים גרושים

לוי- אורלי ח"כ של לשכתה למדי עמוס ביום אבקסיס,

־שבו בוחרים את מבקר המשלוש יושבות החדש, דינה

־בנותיה על כיסאות משרד מס־תובבים וקולעות צמות לעוזרת הפרלמנט

רית שלה. "הבטחתי להן יום כיף בכנסת והן לא שכחו לי את זה", אומרת לוי-אבקסיס, שמוצאת בילדותן אביה, לילדותה שלה. דימיון קווי בנותיה של דוד לוי היה חבר כנסת ושר החוץ מטעם הליכוד. הוא נעדר רבות מהבית, ובכל זאת מצא די זמן לתריסר ילדיו. "ברוך השם, שיש לנו את השבת. מאז ומתמיד זה היה זמן שמוקדש רק למשפחה",

היא אומרת.39( עברה דרך ארוכה עד שה־ )לוי-אבקסיס גיעה לכהן כחברת כנסת מטעם ישראל ביתנו. מדוגמנית נוצצת )"זאת היתה אחלה הכנסה"(, דרך תוכניות לייף סטייל )"גם שם הבעתי את

־עמדותיי"( ועד ללשכה רחבה במסדרונות הכנ־סת, במפלגה שמזוהה יותר מכל עם העלייה מברית המועצות )"כולנו באיזשהו אופן עולים"(.

על השפיע בו שגדלת הבית מידה באיזו הבחירה שלך להיכנס לחיים הפוליטיים?

ילדה בתור מעכב. גורם היה זה "בהתחלה שגדלה בבית פוליטי, היתה לי על כך ביקורת.

־מצד שני, כשאתה גדל בבית כזה, אתה מתעורר לחדשות בשש בבוקר ומבזקים במשך היום

ועיתונים. ממה להתחמק יכול לא אתה מעורב. "אתה

־שסובב אותך. מה גם שבבית עודדו אותנו לח־שיבה עצמאית, גם אם הדעות היו שונות. אנ

חנו 12 אחים ואחיות, אין סיכוי שכולם חושבים אותו דבר. יש ויכוחים מעניינים בנינו. זה בנה את

האישיות שלי להיות מעורבת".

"התרסקות טוטלית של הדמוקרטיה"

לוי-אבקסיס חברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדה לזכויות הילד ועומדת בראש השדולה לטיפול בילדים ובני נוער בסיכון. כמי

־שנולדה וגדלה בבית שאן, היא ידועה כמי שנ־לחמת בצמצום הפערים ושיוויון בין המרכז לפ

ריפריה. "אני רואה זאת כמחוייבות. פריפריה זה משהו שאני נושאת עליי. אני חייתי שם, אני מודעת מהאג'נדה גדול חלק וזה המטורפים לפערים חלק זה ולאזן. לתקן שצריך משהו זה שלי.

מהיותי אני". במפלגת הבחירה החברתית, האג'נדה לאור ישראל ביתנו לא ברורה מאליה. מה גם שלוי-־אבקסיס גדלה בבית שמזוהה יותר מכל עם הלי

כוד.ב"ישראל כנסת חברת להיות הגעת איך

ביתנו"? ־"לפני שהצטרפתי למפלגה, קיבלתי גם הצ

עם שלי שהשבר אלא לליכוד להצטרף עות הליכוד עמוק. מצאתי שזה לא הבית שלי - לא רק בגלל הסיפור עם אבא. תקופת ההתנתקות,

־מבחינתי, היא קטסטרופלית. אתה רואה במו עיניך איך הקול שלך הופך להיות כלי שרת בידיים

של אחרים. "בהתחלה דיברו על משאל עם ואז הבינו שזה מהלך שרוב העם לא שלם איתו. זאת התרסקות טוטלית של הדמוקרטיה, מבחינתי. לבוא ולבטל את כל האג'נדה של הליכוד בלי איזשהו משהו שישכנע אותי. בלי תעודת ביטוח. הרי לא היה

קשר בין ההתנתקות לקידום השלום. "אמנון אברמוביץ' קרא לזה אתרוג. בראייה

שאנחנו מה את לצפות אפשר היה מפוקחת רואים היום, בעיקר השיגרה של תושבי הדרום".

העולים עם מאוד מזוהה ביתנו" "ישראל מברית המועצות.

"'ישראל ביתנו' התחילה כנציגה של העלייה ־משם. היום זה אחרת. כולנו באיזשהו אופן עו

לים. כל עלייה והטרגדיה שלה. יש פה מפלגה שלמדה להרחיב את שורותיה ולהיטמע בחברה

הישראלית, תוך שמירה על הזהות. ־"אני מאוד מאמינה בזה. חבל שבתקופות אח

רות לא נתנו לאוכלוסיות מסויימות לשמור על זהותן".

על שמר שלך אבא אחרות בתקופות גם הזהות שלו ועל התרבות שלו.

"לאבא שלי לא נתנו לשמור על הזהות שלו, ־אבל הוא נלחם. הוא 'לקח'. אני קוראת לו מהפ

כן. עומד על שלו. הוא היה סנונית והוא פתח את אז התקשו הפתח לאוכלוסיות מסויימות שעד

להיכנס לזירה הציבורית. תמיד שאתה זה חלוץ, להיות של "הבעיה חוטף את הריקושטים. גם מהתקשורת, אבל לא רק. דמו הותר לכל. היתה הרבה בורות, דעות קדומות וגם הרבה רישעות. בתור ילדה היה לי

מאוד קשה לחזות בזה. "אם אני הייתי צריכה לעבור את הדרך שאבא עבר, לא בטוח שהייתי נכנסת לזירה הפוליטית. היום יש כתבים שמכים על חטא ומתוודים בפניי שהם טעו. זה אומר שהשתנינו כחברה וזה טוב".

מחכים עם סטופר לכישלון־הכנסת עוברת תהפוכות. שאול מופז חבר לא

חרונה לבנימין נתניהו, אותו ראש ממשלה שרק כמה ימים לפני כן הוא קרא לו שקרן, לקואליציה

יותר רחבה מרחבה. המהלך נשמר בסוד עד לרגע בו נחשף. חברי כנסת ואנשי ציבור רבים יצאו כנגד המהלך.

היו שכינו אותו "התרגיל המסריח". "שמעתי את האמרה הזאת וזה הצחיק אותי. אנחנו בפוליטיקה, מי שלא מצפה לדברים כאלה,

כנראה לא ממש יודע איפה הוא נמצא".מה דעתך על המהלך של ביבי ומופז?

"זאת היתה הפתעה. מעטים האנשים שידעו. הייתי אני חשדו. או כאלה שאמרו שידעו היו

־כאן, אף אחד כמעט לא חשד. אפילו ליו"ר הכנסת לא היה שמץ של מושג.

־"זה הצליח, כי כמה שפחות אנשים היו מעורבים בזה. זה היה תלוש לחלוטין. אני לא ממש

־יודעת איך לאכול את זה, אבל אני מנסה להס

קורין אלבז "מצאתי שהליכוד הוא לא הבית שלי לא רק בגלל הסיפור עם

אבא. תקופת ההתנתקות, מבחינתי, היתה קטסטרופלית. אתה רואה במו

עיניך איך הקול שלך הופך להיות כלי שרת בידי אחרים"

"לאבא לא נתנו לשמור על הזהות שלו, אבל הוא נלחם.

הוא לקח. אני קוראת לו מהפכן. הבעיה של להיות חלוץ, זה שאתה

תמיד חוטף. ודמו הותר לכל. היו בורות, דעות קדומות וגם הרבה

רישעות. בתור ילדה היה לי מאוד קשה לחזות בזה"

ב

רק דוגמנית

"אם הייתי צריכה לעבור את הדרך שאבא שלי עבר, לא בטוח שהייתי נכנסת לפוליטיקה"

"אין לי שליטה על הבורות ולא על ההתנשאות של אנשים". לוי־אבקסיס נלחמת בסטיגמות | צילום: איילת פנחסי

צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

לושתם בוגרי סיירות מובחרות, ־שלושתם נולדו באתיופיה ולמ־רות ההצלחה הרבה בצבא, שלו

שתם חוששים לעתיד שלהם. ,25 וורקנך, ג'נין את כששואלים בוגר סיירת אגוז, איך הגיע לשם, הוא עונה: "זה

מה שאלוהים רצה שאהיה". בבית משפחת וורקנך לא דחפו אותו. "ההורים שלי בכלל לא מכירים סיירות או יחידות צבאיות. סיירת, זה מה ידעו לא בכלל הם כשהתגייסתי לצבא רק כזאת, לאחת מתגייס שאני לא ובטח

הגנה לישראל", הוא מסביר. בני המשפחה, המונה עשר נפשות, עלו לארץ 13 שנה והתמקמו באשדוד. ג'נין נשלח לישי־ לפני

בה התיכונית בעיר, ומשם המשיך למכינה הדתית הקדם־צבאית "עצמונה".

לאחר תקופה קצרה במכינה התחיל בגיבושים ־לסיירות. "ניסיתי להגיע לסיירת מטכ"ל ולא עב

רתי את הגיבוש", הוא מספר. "מאוחר יותר ניסיתי גם להתקבל ל־669. סיימתי את הגיבוש אבל לא עברתי. אחר כך היה לי אופציה ללכת לדובדבן או

לאגוז, ובחרתי באגוז".לאחר שנה וחצי בישיבה התגייס ג'נין לשלוש שנים מפרכות. חצי שנה לפני השחרור התחתן עם מי שהיתה חברתו במשך שלוש שנים, וכיום הוא

אב לילד."במכינה דחפו אותנו ללכת לכמה שיותר קרבי,

־בעיקר הרב שלי, ומבחינתי זה היה חלום שהתגשם", הוא משחזר.

הקדם־צבאיות המכינות אחת היא "עצמונה" שבוגריה מצויידים ברעל ובהמון מוטיבציה לתרום בצבא. רבים מבוגריה משרתים בסיירות מובחרות. מצד שני, אבא של ג'נין חולה אסטמה ואינו עובד,

ו אמו עקרת בית.ממה הוריך מתפרנסים?

"לרוב מביטוח לאומי וקיצבאות. המצב הכלכלי לא משהו".

העלה לארץ האתיופים שבאו השני של הדור הילוך בכל הקשור להשתלבות בחברה הישראלית, והם מעורבים במידה גדולה יותר מאשר הוריהם.

־עם זאת ישנה תחושה, כי פחד תמידי מרחף מע־ליהם - חשש לצאת לעולם הגדול, לתפקידים מג

וונים. לעיתים הם אף לא מודעים לו.

במה אתה עובד כרגע?"כבר שנתיים שאני בחברת באבטחה".

במה אתה חושב לעסוק בעתיד?"אני מתחבר לתחום של ביטחון. לא יודע מה אני

אלמד, אם בכלל".יש לך תעודת בגרות?"כן, מינימלית מאוד".

למה אתה בוחר לא ללמוד מקצוע?"הלכתי כבר ארבע פעמים לייעוץ מקצועי, אבל

־יש לי איזה חשש לצאת לשוק העבודה לאחר הלימודים. יכול להיות שזה קצת מוריד את החשק".

ממה אתה חושש?"בעיקר מראיונות העבודה".

זה קשור ליחס מסויים שקיבלת בצבא?"לא, להיפך. בצבא הייתי שווה בין שווים. לא עשו לי שום קטע בגלל שאני אתיופי. צבא זה גוף

־שאם אתה עובד קשה, אז מקבלים אותך. אבל בעולם הגדול אלה עסקים פרטיים, ואני חושש".

בסיירת שהיית שהעובדה חושב לא אתה אגוז תעזור לך?

להיות מאוד יכול גם אבל להיות שכן, "יכול שלא".

"לעשות את שביל ישראל. בינתיים"ליאור טייאצ'ו, 23, השתחרר לפני פחות משנה, לאחר שלוש שנים בסיירת גבעתי. בדומה לג'נין,

גם הוא חושש לעתידו.לבדו נשאר והוא ,13 בן כשהיה נפטרה אמו עלה שהוא גילה אביו, את כשחיפש באתיופיה. לישראל. לאחר שיצר איתו קשר, עלה גם ליאור

לארץ. בישראל הוא חבר למשפחה החדשה שהקים האב בראשון־לציון: אחות גדולה שהיא בתה של אמו החורגת מנישואיה הקודמים, ושתי אחיות קטנות

משותפות לאישה החדשה ולאביו.ההתאקלמות בארץ זכורה לך כדבר חיובי?

"לא היה קל. מיד כשעליתי, נכנסתי לכיתה ז'. נוסף על כך שהיה לי קשה עם השפה, גם הייתי

צריך לעזור בבית".סיימת עם תעודת בגרות?

"לא. אני עכשיו משלים לאט לאט".אבא של ליאור הוא איש תחזוקה בבית חולים.

־"המצב הכלכלי בבית לא טוב. לרוב חיים על המינוס, אבל שורדים".

המשפחה דחפה אותך לסיירת?

"ממש לא. אני בעצמי לא ידעתי כל כך מה זה, ־אז בטח שלא אבא שלי. והאחיות שלי ממש לא בע

ניין. "אני לא ממש יודע איך זה קרה. כנראה ששם הייתי צריך להיות. כל החברים שלי בשכונה הם ג'ובניקים, וחלק גדול בכלל לא התגייס. אבל יש

לי משהו באישיות שאומר לי ללכת נגד הזרם".אתה מרגיש שיצאת מורווח או פראייר?

"קיבלתי המון בצבא. קודם כל למדתי מהשירות כל הקשיים בגלל כן, לפני יותר מאופק. להיות

סבל חסר פשוט הייתי שלי, הפרטיות ־והבעיות נות ועצבני. נהייתי רגוע יותר. גיליתי שיש דברים

מעבר לבעיות האישיות שלי. פירוש מה בכלל ידעתי לא גם הצבא "לפני המילה צבר, וכשהגעתי לצבא גיליתי עולם חדש, חברים חדשים. החברים שלי לפני הצבא ואחריו ולהכיר, יותר לצאת רציתי תמיד לגמרי. שונים

אבל לא היתה לי אפשרות".בצבא הרגשת שמעניקים לך יחס טוב?

־"מהחבר'ה קיבלתי יחס ממש טוב. אפילו הרגשתי מוערך מאוד. מהמפקדים לפעמים כן. היתה שונה, באופן עליי מסתכלים שהם תחושה לי ושההחלטות לגביי שונות לעומת שאר החיילים".

כיום ליאור עובד בגננות, אבל מרבה לדבר על חלומות גדולים. "אני מרגיש שאני רוצה ללמוד

־עוד ועוד. להרחיב אופקים. אני מאוד אוהב מחשבים".

אתה חושש לצאת לעולם הגדול?"ודאי. אני יודע שההורים לא יוכלו לעזור ולממן לי את התואר. מצד שני יש הרבה מלגות לחיילים משוחררים, אז זה קצת מרגיע. אני מתחיל עכשיו

להשלים בגרויות".מה עם ראיונות עבודה?

־"ברור שתהיה לי בעיה עם זה, אבל למדתי שבחיים תמיד צריך לנסות לפתוח דלתות. אני אומר על עצמי שאני חמור גדול, ואני משתדל לא לפחד

מזה אלא להמשיך לחלום ולצפות לעתיד טוב".על מה אתה חולם?

"החלום הכי גדול שלי זה להוות דוגמא והשראה החיים מהמשך שמודאגים אתיופים הרבה לעוד שזה חושב ואני השפה, את מהר קלטתי שלהם.

יכול לעזור לי".רואה את הוא במה ליאור כשאני שואלת את

־עצמו עוסק בעתיד, הוא מיד חושב על העתיד הקרוב ביותר: "אני רוצה לעשות את שביל ישראל.

להכיר טוב יותר את המדינה. זה בינתיים".

"חשבתי להיות ג'ובניק"לאחרונה ממש השתחרר ,22 איילין, דסטה משירות בסיירת הנח"ל. אמו מגדלת את שבעת ילדיה לבד. "אני הרביעי מבין האחים. אבא שלי נפטר לפני שש שנים. הוא סבל מאסטמה קשה",

הוא מספר.־חוץ מהאח הקטן, כל ילדי משפחת איילין נו

לדו באתיופיה. "עלינו בשנת 1991, כשהייתי בן שנתיים. מאז ועד היום אני זוכר את אמא עובדת

בעבודות ניקיון".איך אתה זוכר את הקליטה?

"לא היה קל. את הלימודים לא הצלחתי לסיים ־עם תעודת בגרות מלאה, אבל אני לא מרגיש שקי

בלתי יחס שונה מאחרים".דסטה למד בישיבת כפר בתיה ברעננה. לאחר תקופה עבר ללמוד בכפר הנוער ימין אורד שבניר

עציון, בכרמל. היכן שירתו האחים שלך?

של בגדודים ושירת לקרבי התגייס אחד "אח השאר כמו להיות בהתחלה חשבתי אני הנח"ל.

ולהיות ג'ובניק".מתי חלה התפנית?

"בשנים הטובות בכפר הנוער ימין אורד. חינכו ־אותנו לאהבת הארץ והטבע. לא יכולת שלא לר

צות להתגייס אחר כך לקרבי".קיבלת יחס שונה בצבא?

בחיים הזאת התקופה את אהבתי מאוד "לא. שלי. אחת המוצלחות".

בשונה מקודמיו, איילין בטוח כי אין דבר שלא יוכל להשיג אם רק ירצה. במה אתה עובד כיום?

"יש לי שתי עבודות - המרכזית היא ההדרכה לגיוס נוער בני ומכין שדוחף ארגון ב'אחריי!', קרבי בצה"ל. אני מאוד אוהב את העבודה הזאת ומתחבר אליה. אני פוגש שם כל מיני סוגים של חבר'ה, וזה מאוד נוגע לחיים שלי. בנוסף אני עובד

באבטחה בחברת החשמל".ולימודים נמצאים על הפרק?

מאוד אני לתואר. בקרוב ללמוד מתכנן "אני אוהב אופנה, ומתכנן ללמוד משהו בסגנון".

־העובדה ששירתת בסיירת תעזור לך להתקדם?

־"נראה לי שכן. אני גם עובד בעבודה טובה יחסית. יש לי הרבה חברים מהשכונה שלא התגייסו

איתי ולא מרוויחים כמוני".

ויק קרניה ־התביישתי", אומרת יותר אבל לי, כאב "גם טור, חלק להיות - התביישתי מהכל

מהחברה הזאת".קרניה אינה בחורה אתיופית, אך היא חלק בלתי נפרד ממאהל המחאה של

־בני העדה, הממוקם ליד בית ראש הממשלה בירושלים.

כמו רבים אחרים היא הזדעזעה מהמקרה שבו דירות להשכיר סירבו מלאכי בקריית תושבים

־לאתיופים. אך בניגוד לאחרים, היא החליטה לע־שות מעשה ועצרה את חייה. "אמרתי: 'אני לא יכו

לה להיות חלק מחברה כזאת, אני חייבת לעשות משהו', וזהו.

"אני עובדת במתכונת מצומצמת, ומוותרת גם על הרבה דברים מעבר לעבודה - חברים, משפחה.

־כל מה שיש לבן אדם בחיים. מפסיקים הכל ונרתמים לדגל".

כמו קרניה עשו גם שאר מובילי המחאה. אירוע קריית מלאכי היה רגע מכונן מבחינתם. במשך כל השנים מתרחשים מקרי גזענות - בתי הספר בפתח תקווה, אפליה במקומות עבודה ועוד - אך זה היה

הקש ששבר את גב הגמל."חתמו שם חוזה לא להשכיר ולא למכור דירות

ומ יוזמת פרדה, אלמיטו מסבירה ־לאתיופים", נהיגת המחאה. "זה היה הטריגר".

לאלמיטו הצטרפו ירון זגיה, טריקו ארש, יאיאהו ־טגניי, מלסה סנקיה ויאיו אברהם, והגיעה גם קר

ניה. רובם לא הכירו אחד את השני קודם, אבל הם נמצאים שם יחד כבר 100 ימים.

־"לא צריך לקבל את העוול הזה, ולא את זה שדברים קורים ולאף אחד זה לא מזיז", אומר יאיאהו, "זה חצה גבולות. אנשים שאומרים 'אתיופי טוב זה

אתיופי בקבר' - זה בל יעבור".אלא שתוך כדי מאבקם בגזענות, הם נאלצים

־להיאבק גם בעיריית ירושלים. "זו מין דלת מסתומכים אחד "מצד אלמיטו, מסבירה תובבת", הולכת כשהתקשורת אבל מגיעה, כשהתקשורת אומרים: עם כל הכבוד, תקפלו את עצמכם ותלכו. זה גם היה אבסורד כשביקשו שנחליף את האוהל

ללבן".־הם אכן החליפו את האוהל הכהה, אך כתבו: "גז

ענות היא תופעה מכוערת. אי אפשר לייפות אותה באוהל לבן".

אמרו לכם להחליף דווקא ללבן?יאיאהו: "כן. עד כדי כך שהתלבטתי אולי הבז' הזה לא יספיק להם. נראה לי שהם רצו שהאוהל

פשוט ייבלע".אבל גם החלפת הצבע לא עזרה, ולאחר מאבק ב־ להתפנות עליהם נגזר העירייה מול משפטי

.31.5"אני צריך זמן", אומר ירון זגיה, "אין לי קשרים והתקשורת לא מתעניינת בנו. הדבר היחיד שיש לנו זה זמן. אם יהיה לי זמן, כל בית בישראל יידע

על המאבק שלנו.־"לא אשב בשקט. אם התקשורת לא מסקרת אנ

־חנו נלך לשכונות, אבל המאהל חייב להישאר כתזכורת. באמצע רחביה. גם אם אנחנו לא מתאימים

פה לסביבה וזה מציק למישהו.־"אנחנו לא מתפרעים. אמרו לנו לעזוב את המ

'תחליפו אמרו הקשבנו. ב־11:00, לילה כל קום לאוהל לבן', החלפנו. מה שיגידו אנחנו עושים. אין

־לנו כוח להתעמת. אבל הם מנסים לעורר פרובוקציות. בנאדם ישן פה בתור שומר, והם מציצים

ושואלים: 'אתה לבד?' ב־12 וחצי בלילה".עד לפני כמה חודשים עמד בדיוק באותו מקום מובילי תוהים כעת שליט. משפחת של האוהל המחאה האתיופית, מדוע בניגוד להוריו של גלעד ותומכיהם, ששהו שם שבועות ארוכים, הם אינם

יכולים להישאר שם. במצב מדובר היה שאז הסבירו בעירייה

רגיש."והמצב הקשה שלנו לא רגיש?", שואל יאיאהו, 120,000 איש וסובלת. הפרדת יל־ "קהילה שמונה

דים בבתי ספר זה לא דבר רגיש?"בגלל שמשעמם לי אני עושה את זה? אין לי איפה לגור? או בגלל שאני לא מרגיש שווה בחברה שאני אמור להיות בה שווה? לתת אני יכול, אבל

לעמוד על הזכויות - אסור לי. עצמי את סיכנתי למה אומר: אני "לפעמים במלחמה השתתפתי למה בצבא? שנים שלוש

הארורה בלבנון?".

להעניש!גלעד שליט עצמו דווקא בא לתמוך בהם. "הייתי אלמיטו, מספרת למאהל", וחזרתי חוץ בהסברת

־"ואחד החבר'ה אמר לי: 'גלעד פה'. עניתי: 'תפסיק לעבוד עליי'. ואז הסתובבתי וראיתי את גלעד

־שליט. היתה לי צמרמורת. הבנתי שיש עתיד לחברה, עתיד למאבק הזה וסיכוי לשנות.

"אם אדם כמו גלעד שליט, שהיה בשבי חמש להגיע הילה ממצפה עצמו את מטריח שנים, למאהל שלנו, אין משהו שיותר מכובד או מכבד

ומעורר השראה מזה".מלבד שליט באו כבר לתמוך במאבק גם הזמר גיל והשף מעוז שלמה הכלכלן רוזנברג, פבלו חובב, שאינו מסתפק בביקור ומביא לחבר'ה עוגה

כל שבוע.־אבל המאבק הציבורי מתקשה להמריא. "יש חו

קים נגד אפליה וגזענות", מסביר יאיאהו, "הבעיה להיענש. צריכים אנשים אותם. מיישמים שלא

למען יראו וייראו. "נהגים שזורקים ילדים מההסעה, התארגנות של דיירים נגד שכנים מעדה מסויימת - הייתי מעניש

כל אחד מאלה שחתמו שם על המסמך הזה".הפרדה, ללא שווה חינוך דורשים הם בנוסף, העדה(, )כוהני לקייסים סמכויות והענקת הכרה דאגה לתעסוקה ודיור, וטיפול באלימות המשטרה. "שוטרים נורא אלימים כלפי יוצאי אתיופיה",

־אומרת אלמיטו. "הממשלה צריכה להורות למפכ"ל להסביר לשוטרים שלא ייתכן שעל כל דבר

קטן ירימו יד על אתיופים".לנערים פותחים בקלות מדי "יותר יאיאהו: אתיופים תיקים, והורסים להם את הקבלה לצבא

ואת העתיד."הלכתי כמה פעמים מהאזור שבו אני גר לקנות סיגריות בקיוסק שנמצא באזור אחר. גם כשעוברים שם עוד הרבה אנשים, יותר קל לבדוק אותי, כי

אתיופי הוא מראש חשוד".אתה עובר והשוטר בא ושואל שאלות?

"כן. לא פעם ולא פעמיים. שיעשו סידרת חינוך לשוטרים. שיעמידו מולם ילדים שיספרו להם איך

הם מרגישים. שיסתכלו להם בעיניים.כל כמו והתחנך שגדל חדש, דור בעדה "קם ישראלי, והוא לא יישב בשקט. ההורים שלנו היו שקטים. לא ידעו את השפה. אנחנו יודעים לבטא

את עצמנו. ־"גם התקשורת חוגגת כל הזמן על דברים שלי

ליים, וכך אנחנו מצטיירים עם רציחות ואלימות. אבל זה לא נכון: יש לנו ערכים, יש אצלנו כבוד. אנחנו נותנים ערך מוסף לחברה, הגיע הזמן שיבינו

את זה."החברה הישראלית עדיין לא מבינה שזו בעיה

שלה. זה עצוב".זגיה: "כל זמן שאנשים מגיעים לפה, זה נותן לנו ולהמשיך מעמד להחזיק פרטיים, כאנשים כוח, גדולים צריך במאבק. אבל כדי לעשות שינויים

יותר אנשים".

התקשורת לא נותנת גב, הפוליטיקאים מתעלמים, והקיפוח של בני העדה האתיופית בחינוך, בתעסוקה, בדיור וכמעט בכל תחום - בולט גם כשהם מוחים <<< את מאהל המחאה, בדיוק במקום שמשפחת

שליט ישבה שבועות ארוכים, ציוו עליהם לפנות כבר בעוד שבוע <<< עד אז אמרו להם: "אוהל

שחור זה לא יפה. תחליפו ללבן"

תגובת העירייה

לא דרשנו אוהל לבן"מתחילת מחאת יוצאי אתיופיה הבהירה העירייה כי אין מניעה לקיום מחאה מול בית ראש

הממשלה.־"ראש העיר ניר ברקת ביקר במאהל, נפגש עם הפעילים, והתקיימה ביוזמתו פגישה רחבה במש

רדו, שבמהלכה הבהיר כי יסייע למחאה, שעניינה צודק. "יחד עם זאת עמדה העירייה על כך שלא יוקם אוהל מול בית ראש הממשלה, אלא תתאפשר הקמת סככה, שלא תהיה לינה במקום ושהפעילות תוגבל לשעות 7:00 עד 23:00, כדי לאזן בין זכות

המחאה לבין שמירה על המרחב הציבורי."העירייה דוחה על הסף את הטענה בנוגע לצבע האוהל, ולא ביקשה מעולם שיהיה לבן.

"עיריית ירושלים תמשיך לסייע למיגור אפליית בני העדה האתיופית".

אפרת בוסאני לוי ויהודה ליבוביץ'

אלמיטו )מימין(, ירון, קרניה ומלסה. "לא צריך לקבל את העוול הזה" | צילומים: מאהבל חב"ש

"פתאום ראיתי את גלעד שליט. היתה לי צמרמורת. אם אדם כמו גלעד שליט, שהיה בשבי חמש שנים, מטריח את עצמו ממצפה הילה להגיע

למאהל שלנו, אין משהו שיותר מכובד או מכבד ומעורר השראה מזה"

עתידם של חיילים קרביים כשהם משתחררים מצה"ל פתוח שירותלאינסוף אפשרויות <<< לא בטוח שזה מה שמצפה גם לג'נין

וורקנך, ליאור טייאצ'ו וטדסה איילון <<< הם אומנם בוגרי סיירות מובחרות, אבל הרבה מעסיקים לא נותנים הזדמנות לאתיופים <<<

"אני חושש בעיקר מראיונות עבודה", אומר וורקנך

ליאור כהן

ש

לא כולל

ג'נין וורקנך: "צבא זה גוף שאם אתה עובד קשה, אז מקבלים אותך. אבל בעולם הגדול אלה עסקים פרטיים של אנשים. לכן אני חושש יותר"

ליאור טייאצ'ו: "כל החברים שלי בשכונה הם ג'ובניקים, וחלק גדול בכלל לא התגייס, אבל יש לי משהו באישיות שאומר לי ללכת נגד הזרם"

דסטה. "מאוד אהבתי את התקופה הזאת בחיים שלי"

ליאור. "אני משתדל לא לפחד אלא להמשיך לחלום ולצפות לעתיד טוב"

ט לי

שם

וע ונ

עדגל

ם ע

פהא י

להל

אופה

ר ית

יוהל

או

יץוב

יב ל

דההו

, יש

ב" ח

בלאה

מם:

מילו

צי

וזבולון שאני לאחר שניות מה להתפעל סיימנו מושיאשוילי מהשקיעה הנוגה בחוף הים ביפו, המסך ועל צילצל שלי האייפון "תזכורת ספי־ - ריצדו האותיות רת העומר. היום 25". אני אומר לו שאני רוצה לספור עכשיו כדי לא לשכוח, הוא אומר שהוא תמיד סופר מאוחר בלילה, אך טובים השניים מן האחד ולכן יספור יחד איתי. רק בקשה אחת לו - שאמצא באינטרנט את הנוסח של חב"ד, עם הכוונות של האר"י, רק ככה הוא סופר. מצאתי לנו. בן רגע על חוף הים ביפו נשמעה ברכה זכה,

אולי לראשונה: "ברוך אתה ה'.."..מושיאשוילי, אוטוטו 41, שפרץ לתודעה היש־"ששי" המפורסמת הקאלט דמות עם ראלית האלמותית מהסדרה חכם והלא הנמוך הטבח -"שמש", אולי נעלם לכם בשנים האחרונות מהעי־ניים, אך בכל הקשור לעשייה בתחומים הקשורים לבימוי, הפקה ומשחק, הוא טוען שדווקא השנים

האחרונות הן הפוריות ביותר שידע מימיו. הנתונים, יש לציין, תומכים בכך: מיד לאחר סיום הסדרה, השתתף מושיאשוילי במספר הצגות יל־דים מצליחות, שיחק בין היתר בסרטים "מלח ים" של איתי לב, "כבוד" של חיים בוזגלו ו"מפטיר" של דוד דזאנשוילי, והפיק את סרטו של דני לרנר "ימים קפואים". בנוסף הוא מביים ומפיק סרטים קצרים עצמאיים, ומפתח פורמטים לטלוויזיה ותו־

כניות קונספט. למה, אם כן, יש תחושה שהתקשורת כמעט מת־

עלמת ממנו, למרות עשייתו המרובה?

הביישן הופך לשחקןבגאורגיה, קוטאיסי בעיר נולד מושיאשוילי בשבוע שבו נפתח מסך הברזל הסובייטי. זאת לאחר 70 שנה, שלא היה אפשר לצאת ולהיכנס מהארץ.

ביותר המשמעותי המאבק התבצע "בקוטאיסי שומרות משפחות 18 של מלחמה הזה, בתחום מצוות מהעיר, ובעיצומו ניתנו לראשונה 30 אלף בני עירי, וכתוצאה מהמאבק של יציאה, אשרות במשך חמש השנים הבאות 400 אלף אנשים נשים וטף מעם ישראל קיבלו אשרות יציאה בזכות מאבק

זה", הוא מספר.כשהיה בן תשעה חודשים, הגיע מושיאשוילי עם עילית. בנצרת התיישבו והם לישראל, משפחתו "אבי היה מהנדס בעיקר ב'סולל בונה', אמי היתה יותר בבית, אך היתה גם אחראית משמרת ברשת קלאב מרקט בעיר ויש לי אחות אחת, שגרה היום

בברוקלין", הוא מספר. "בנצרת גרתי עד סוף הצבא, ובשירותי הצבאי הייתי לוחם בנח"ל. במהלך השירות הייתי גם הרבה בקיבוצים. מיד אחרי הצבא הגעתי לתל־אביב ול־

מדתי משחק אצל יורם לוינשטיין".מאיזה גיל רצית להיות שחקן?

"תראה, באופן מוסתר רציתי מגיל די מוקדם, אז ביישן, הייתי אבל עצמי משחק, את דמיינתי לא דיברתי על זה. באופן מוצהר ורשמי, התחלתי

לשתף בכך אנשים רק בכיתה י"ב".ספר על ההתחלה שלך בבית הספר של יורם שהם סיפרו השנים במהלך רבים לוינשטיין.

עברו שם חוויות לא פשוטות לעיכול.דופן. ויוצאת חוויה מאוד מיוחדת "זאת היתה פתאום אתה רואה חבורה של נערים ונערות, משו־חררים טריים, שעושים כל דבר הכי משוגע ומופ־רע שאפשר להעלות על הדעת. מצד אחד זה היה מבהיל, מצד שני מסקרן, מצד שלישי מבגר, בכללי

זה היה ניסיון מורכב".בהתחלה, כבר עולה כוכב שהיית קראתי ובמהלך הלימודים צברת הישגים לא מבוטלים

בתחום המשחק. אילו תפקידים קיבלת?"זה מצחיק, כבר בשבוע הראשון שלי בתל־אביב קצר סרט קורבי, של ב'החברה לתפקיד לוהקתי של הבמאי אבי מוסל לפי סיפור של אתגר קרת, שזכה במקום ראשון ביפן ובפסטיבל לקולנוע בי־

רושלים. "בשנה השנייה ללימודים השתתפתי בסרט 'המ־נהל' של שרון הולצמן, שזכה במקום ראשון בפ־סטיבל במקסיקו. בשנתי השלישית כבר שיחקתי בסרטו של הבמאי דובר קוסאשווילי "עם חוקים" מי־ ורבקה אבוטבול אלון אליו את ליהקתי ואף כאלי. הסרט זכה במקום שני בקאן. אגב, זהו הסרט קאן, בפסטיבל פעם אי שזכה הראשון הישראלי

ופתח לדובר קוסאשוילי את ההזדמנות לביים את הפיצ'ר שלו: 'חתונה מאוחרת'.

'חתונה מאוחרת', אני הכרתי לדובר את "אגב אשתו, ובאמת הוא התחתן איתה מאוחר יותר".

איך השפיע, לדעתך, גובהך על קריירת המ־שחק?

"חחח, תראה )צוחק במבוכה(, השפיע לטובה ול־רעה. זה הביא לי את התפקידים שצורת גוף כזאת מתבקשת עבורם, ומנע ממני תפקידים שמיועדים רק לגבוהים. אין הרבה אנשים עם מבנה גוף כמו

שלי, לטוב ולרע".כשמדברים עם מושיאשוילי על הגובה וקשיים אחרים, ניתן להבחין במשהו שזז שם בדמותו הר־גועה והעטופה בביטחון עצמי בריא. השלווה הס־טואית שמעטרת אותו תדיר, מתחלפת במעט אי קשיים מעט לא גם שהיו מכחיש לא הוא שקט. ומהמורות בדרך, אשר הותירו בו צלקות רבות. עם השנים, הוא מספר, ובמיוחד לאחר התקף לב שעבר, למד לקחת דברים יותר בקלות, לא להכביד ולהק־

שות על ליבו הרגיש ממילא.אתה זוכר חוויות לא נעימות בעניין הגובה?

מבט( ומרצין עמוקה, נשימה )לוקח "אה... כשהייתי צעיר, היתה לי בעיה גדולה עם הגובה, ואף התמודדות קשה. תמיד צחקו עליי בעניין הזה, וזה לא היה נעים. היום אני דווקא מבסוט מזה, כי

למדתי שדוד המלך היה ככה".

אבי ניר לא חזרבעניין הסתיימו לא מושיאשוילי של הקשיים הגובה, ולא פעם נקלע לסכסוכים כספיים ותביעות בבית משפט. לטענתו, הוא המציא את הקונספט

של התוכנית "היורש" בכיכובו של אורי גלר, אך נזרק מכל המדרגות כשהגיעה העת לשלם לו על

עבודתו הרבה."אורי גלר ביקש ממני, דרך חבר משותף, שנבנה עבורו פורמט טלוויזיוני. הוא אמר ששלושים שנה הוא מנסה לקבל תוכנית משלו בישראל ובעולם

והוא לא מצליח, וביקש שנקדם אותו בארץ. "עשינו זאת, היינו אצל כל גופי השידור, ובסוף

אחרי עבודה מרובה דרך 'מעיין הפקות' הצגנו זאת בפני שי נשר )סוכן טאלנטים ומפיק תוכניות טל־וויזיה, א"ש(, שהתלהב מאוד והציג זאת בפני אבי

ניר מנכ"ל קשת. "שי שלח לנו מייל שאוהבים את זה, ולפתע לא שמענו מהם. פתאום אחרי חודש, לתדהמתנו, הת־חילו פרומואים לתוכנית, ואנחנו בכלל לא היינו בעניינים. ניסיתי להתקשר במשך שלושה שבועות בהליך אז התחלנו אליי, חזר לא והוא ניר לאבי

משפטי מולם".והצליחה זרות לרשתות נמכרה התוכנית מאוד בחוץ לארץ. אורי המשיך לככב גם בהן.

ההפסד הכספי שלכם פה מוערך במיליונים. "רק שתבין, הפורמט נמכר לעשר מדינות. רק דולר, אלף 800 של בשווי נמכר הוא לאנ.בי.סי קיבל שנה, שלושים תוכנית קיבל שלא וגלר, מאותו הרגע עבודה לעשר שנים בכל רחבי העולם.

בהחלט מדובר על סכומים גבוהים מאוד".הבנתי שכעת משכתם את התביעה. מדוע?

"מדובר בגופים חזקים מאוד מבחינה כלכלית, וגלגלי הצדק בישראל ובעולם טוחנים לאט, ולא כל כך משומנים בלשון המעטה, או משומנים על כוחותיי רוב את לרכז החלטתי אז מזומנים, ידי

במקומות יצירתיים ולא במאבקים". במשך השנים הצטברו במערכת המשפט וב־כלי התקשורת בישראל הרבה תלונות על ענקית התקשורת קשת. אתה חושב שזה קשור גם לע־

ניין הפרטי שלכם?"כן, זה קשור. אם נבחן את התנהלותה של קשת, את נמצא האחרונות, השנים במהלך רק אפילו לדיירי שנתנו הפסיכיאטריים הכדורים פרשת 'האח הגדול' על ידי אותו פסיכיאטר שנתן כדורים לדודו טופז, שבעקבות זאת השתגע והתקיף את זה

ששלח לו את הכדורים - אבי ניר, והתאבד לבסוף.התחתון, העולם ועברייני מרגול פרשת "ויש והקולות המכורים, פרשת 'סופר נני' והילד הקטן, 'האח הגדול' עם ההתבטאות המינית הח־ פרשת ריפה של עורכה הראשי ועוד פרשות רבות, כולן באופן מפתיע קשורות לזכיינית אחת ויחידה, קשת, בראשות אבי ניר. אפשר להבין מכך הרבה דברים".

במהלך הדרך הסתכסכת גם עם הסופר דודו

בוסי, ואף אותו רצית לתבוע.שנתיים במשך משחק. יחד למדנו ודודו "אני אפילו שכרתי ממנו דירה. יום אחד הוא ביקש ממני לטור פנטזיונרי קצת סיפור עליי לכתוב רשות הקבוע שלו בעיתון 'העיר'. היינו חברים טובים, אז

הסכמתי. "כבר על מה שכתב עליי קצת כעסתי - הוא כתב שאני חולם ורוצה לעשות סרטים הוליוודיים נלאה בלתי פנטזיונר שאני כותב והוא גדולים, וגוזמאי. בהמשך הוא ממש הגזים, והכניס את הסי־גם לספר שהוציא, בעוד שאני הסכמתי רק פור

לעיתון. על זה חשבתי לתבוע אותו. "מה שיפה בכל הסיפור, ששוב ראיתי את הש־גחת ה' הנפלאה והפרטית על כל אחד ואחד. יש צדק בעולם, וה' מנהל את דרכיו, ושבועיים אחרי פרסום הטור שלו בעיתון, הסרט "ימים קפואים", שהפקתי בשניים וחצי אחוז תקציב של סרט רגיל, זכה במקום ראשון בפסטיבל חיפה, ובאותה שנה עלינו כתבו וגם בברזיל באריזונה, בבלגיה, אף

בעיתון הכי חשוב לקולנוע בעולם".

אמת פנימית עדיפה ממחשופיםתותים מושיאוילי של החיים תתבלבלו, שלא הקשיים כאלה. היו וגם כמעט תמיד קצפת, עם הם רק חלק קטן בפאזל הגדול והטוב. מעבר לכך, נדמה שמאז שחזר לדרכי אבותיו והתחזק בשמירת התורה והמצוות, ארשת חיוך ונועם תמידי נחים

על פניו. אם בוחנים את מסלול חייו, ניתן בקלות לראות שהם האירו אליו פנים. קריירת המשחק שלו שי־גשגה כבר מגיל צעיר, הוא החל להתייצב מבחינה

סדרת הגיעה ואז בתל־אביב, וחברתית כלכלית הקאלט "שמש", שטרפה את כל הקלפים. לטובה,

כמובן.בוא נהיה כנים, אם נשאל בן אדם מהרחוב, קרוב לוודאי שיזכור אותך מ"שמש". זה הדבר הכי גדול שעשית עד היום. ספר איך זה התחיל.

"יואב צפיר הבמאי הכיר אותי, וגם עם צביקה שיחקתי ב'עפולה אקספרס', אז הם זימנו אותי ישר לקריאה, שזה לא אודישן אלא זה אומר שרוצים אותך לתפקיד ורק רוצים לראות איך אתה קורא במקום ובו הסופית, ההחלטה לפני הטקסט את

הודיעו לי שהתקבלתי. "התחלתי שם בגיל 27, ממש ילד, וסיימתי בגיל 34 שזה כבר אדם יותר מבוגר. שבע שנים סדרה זה משהו שלא רגילים אליו בארץ. זה מאוד נדיר. אפילו אנחנו היינו מופתעים מההצלחה וההיסט־

ריה סביב 'שמש'."בעקבות כך תוך רגע הפכתי מאנונימי, לאדם שכולם מזהים אותו ברחוב. היה לי מאוד קשה עם פעמיים שחשבתי המיני-פרנויות, גבול על זה, אם לצאת לרחוב. מזל שבאותה תקופה התחלתי

ללמוד קבלה ויהדות, דבר שאיזן מאוד את הנפש שלי".

למה לדעתך מיד אחרי "שמש", הפרסום הצי־בורי שלך דעך?

"פרסום בשביל פרסום לא מעניין אותי. מבחי־נה מקצועית, רק התפתחתי כיוצר, כבמאי, ככותב וכשחקן. מפורסמים יש גם פוליטיקאים, בנקאים, מעלי סופרמרקטים וגם לא עלינו - רוצחים. אפילו

עגל הזהב היה מעשה מפורסם. "אני בחיי כיום מעדיף למצוא את האמת הפני־מית, גם לקחת חלק בחיזוק מעמדו של הבורא וד־רכיו בעיני הציבור, וזה לא תמיד פופולרי לעומת כל מיני מחשופים, אך תמיד האמת תהיה עדיפה

עליי מהפופולריות".אולי זה לא סותר, אולי אפשר גם לחיות עם

אמת וגם פרסום רחב."בטח שאפשר. עד היום אני פופולרי. ילדים שלא נולדו אז, ניגשים אליי היום ברחוב. יש ל'שמש' ארבעה מיליון הורדות בווי.או.די כל חודש, כבר פעמים ארבע משודר זה במקביל, שנים. שלוש

ביום בערוץ הילדים כבר שלוש שנים".אי אפשר שלא לציין, שני דברים מרכזיים ומ־שמעותיים שקרו לו בשנה האחרונה - התקף הלב שעבר והתחזקותו בתורה. ניכר שעניינים אלה שינו

את חייו מקצה אל קצה, והותירו בו רושם רב. על רקע קריירת המשחק הענפה שלך, כיצד זה איך למקורות? החזרה עם העניין התגלגל

התחיל, מה גרם לכך, והיכן אתה היום."זה התחיל עוד בסוף לימודי המשחק, כנראה שאז השם החליט שאני צריך לשים לב אליו, והת־חלתי לראות בכל דבר ודבר את ההשגחה הפרטית

והכללית שלו. כך אחר קבלה, ללמוד התחלתי מכן "לאחר ברסלב וקצת גמרא וחסידות, ולאט לאט התחלתי לחשוב על העולם במושגים של יהדות, של תיקון

ושל כמיהה לגאולה השלמה. "היום אני מבין, שאין שום דבר חוץ מזה - לשם וזה הסיפור הכי מע־ הכל שואף, משם הכל בא, באופן לשמור התחלתי השבת את ביקום. ניין קבוע בגיל 32. לפני זה אני והשבת היינו באון אנד

אוף".לפני כארבעה חודשים עברת התקף לב מאוד

קשה."מה שגרם לכך זה כנראה עומס רגשי. האירוע קרה כמה שעות לפני יום צילומים לקליפ. חשבתי שקיבלתי צרבת קשה בחזה. לקחתי המון אופט־מהמותר, חמישה פי לגין,

וכלום לא עזר. והתח־ לצילומים, "באנו וכל פעם שאמרו לנו לצלם הריצפה. על נפלתי קאט בסוף בהפקה אמרו שזה יותר למרפאה אותי ולקחו מדי ותוך אספירין לי דחפו שם חמש דקות הוציאו אותי עם דחוף. לצינתור אמבולנס אמר הרופא כשהתעוררתי לי היה שעות שעשרים לך

התקף לב, לסירוגין כמובן".השפיע ההתקף איך שינה הוא כיצד עליך?

אותך ואת אורחות חייך?דברים לוקח אני "כיום יותר בקלות, התחלתי להר־גיש את הלב שלי, סוף סוף אני מבין שיש לי לב. ראיתי הרבה אנשים שקורים להם דברים כאלה ואז שנה לא יוצאים מהבית. אך לפעילות חזרתי מיד לקרות, לזה נתתי לא אני

מלאה וכיום אני חזק כמו סופרמן".אגב חזק כמו סופרמן, אתה בן 40 ורווק, מה

קורה?"זה בדיוק הגיל המושלם להתחתן בו, אז בעזרת ה', בקרוב. זה הגיל שבו יצחק אבינו התחתן וזה מאוד יפה ומיוחד, כי הוא היחיד משלושת האבות שהיתה לו רק אישה אחת, הוא מעולם לא עזב את מאדם שנולד בעולם הראשון והיה ישראל ארץ

שנימול".לעשות רוצה היית הכי מה זבולון, לסיום

בחיים האלה, מה החלום שלך?"הייתי רוצה להתחזק עוד ועוד בתורה הקדושה, ולעשות סרטים יהודיים מאוד גדולים, הוליוודיים כאלה, למשל על אליהו הנביא, הרמב"ם, על החיים של רש"י או אסתר המלכה. ובעזרת ה', עוד אעשה יום אחד, תאמין לי, כבר הוכחתי זאת בעבר, אני לא

פנטזיונר...".

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | 1011 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

אבנר שאקי

"גם דוד המלך

היה נמוך"מאז שגילם את ששי בסדרת הקאלט "שמש", זבולון מושיאשוילי (41) נעלם <<< הוא דווקא

משוכנע שהשנים האחרונות הן הפוריות ביותר שידע <<< לאחר שעבר התקף לב קשה, הסתכסך עם הזכיינית "קשת" ועם הסופר דודו בוסי והתחזק באמונתו הדתית, הוא מסתער על היעד הבא:

סרטים הוליוודיים על אליהו הנביא, הרמב"ם, רש"י ואסתר המלכה

"בעקבות 'שמש' הפכתי תוך רגע מאנונימי, לאדם שכולם מזהים ברחוב. היה לי מאוד קשה

עם זה... חשבתי פעמיים אם לצאת לרחוב. מזל שבאותה תקופה התחלתי

ללמוד קבלה ויהדות, זה דבר שאיזן מאוד את הנפש שלי"

"אורי גלר ביקש ממני שנבנה עבורו פורמט טלוויזיוני. עשינו

זאת... אחרי עבודה מרובה הצגנו זאת בפני המפיק שי נשר, שהתלהב

מאוד והציג זאת בפני אבי ניר, מנכ"ל קשת... פתאום אחרי חודש,

לתדהמתנו, התחילו פרומואים לתוכנית"

על משיכת התביעה נגד "קשת": "מדובר בגופים

חזקים מאוד כלכלית, וגלגלי הצדק טוחנים לאט, ולא כל כך משומנים

בלשון המעטה, או משומנים על ידי מזומנים, אז החלטתי לרכז את רוב

כוחותיי במקומות יצירתיים ולא במאבקים"

"התחלנו לצלם וכל פעם שאמרו קאט, נפלתי. בהפקה לקחו אותי

למרפאה שם דחפו לי אספירין ותוך חמש דקות הוציאו אותי עם אמבולנס לצינתור דחוף. כשהתעוררתי, הרופא

אמר לך שעשרים שעות היה לי התקף לב"

"אין הרבה אנשים עם מבנה גוף כמו שלי, לטוב ולרע". מושיאשוילי החדש בחוף הים | צילום: אבנר שאקי

מושיאשוילי כׂשׂשי ב"שמש". "עד היום אני פופולרי"

כ

שכל היישוב היה מנותק ממים למשך כמה שעות. חשמל אנחנו לא מקבלים מחברת החשמל, אלא יש לנו גנרטור. אנחנו לוחצים לקבל חשמל כמו כל

מקום, ומקווים שזה יקרה בקרוב".רובם לומדים כרגע במוסדות אקדמיים בסבי־

בה. חלק ניכר מהם באותם תחומים - חינוך, רווחה, גיאוגרפיה, סביבה. שמואל מבטיח שבעתיד יהיו גם כאלה שילמדו הנדסה, מחשבים וכו'. "אנחנו

רוצים להתפתח בכל התחומים", הוא אומר.

דרושים: דוסים חזקיםשו־ חיים אורחי מקיימות בשיזף המשפחות נים. חלק מהאנשים חילונים יותר וחלקם דתיים

פחות.איך זה מסתדר?

דפי: "אני אגיד לך את האמת: אנחנו, הדתיים, נתקלים בבעיות. למשל עם מניין. במשך השבוע ודאי שאין לנו מניין. בשבתות וחגים אנחנו מש־תדלים להביא אורחים, וכך להגיע לעשרה גברים

שמעוניינים להתפלל."אבל מה שהכי חשוב זה הרצון הטוב. כל שבוע יש מפגשי גיבוש של כל החבר'ה, אז אם השכנה

רוצה להביא כיבוד היא מתקשרת אליי ושואלת איך היא יכולה לאפות את העוגה בצורה כשרה, כדי שגם אנחנו, הדתיים, נאכל ממנה. יש התחש־

בות גדולה משני הצדדים".הנגב במלוא ניתן לראות את בנסיעה לשיזף תפארתו - שטחים עצומים וריקים. חוץ מבדואים אינו מוקף בגדר, אך כלבי שמירה כמובן. שיזף

ענקיים, אימתניים, קשורים מחוץ לבתים.מדברים הרבה על "הדרום הפרוע". היו לכם

מפגשים לא נעימים עם גנבים?"נראה לי שבגלל ההקפדה שלנו בעניין השמי־רה לא מתקרבים לפה. אין אצלנו מצב שכל הב־תים ריקים מאדם. אנחנו תמיד מוודאים שיישאר מישהו. במוצאי השבת האחרונה, למשל, יצא שאף אחד מהזוגות לא היה בבית, אז דפי ואני החלטנו להתנדב ולחזור מההורים מוקדם מהמתוכנן, כדי

שלא יקרה שלילה שלם לא יהיה פה מישהו. בלילות, שמירה בתורנות משתתפים "כולם אפילו הבנות. כל משמרת אורכת שעה, ולעיתים

אפילו יותר".רוצה ואני בעלי אם לקבלה, הדרישות מה

להצטרף אליכם יש לנו סיכוי?"אין לנו דרישות מיוחדות. בעיקר שיהיה רצון

ובסובל־ ולחיות בשיתוף גדול ליישב את הנגב נות, דתיים וחילונים. היינו מאוד רוצים שיגיעו לכאן אנשים מכל גוני הקשת הדתית. גם הדוסים

ביותר".היה כבר מישהו שלא קיבלתם?

"הגיע אלינו בעבר זוג שגר באוטובוס, וביקש להצטרף אבל להמשיך לגור באוטובוס. עלו לג־

ביהם תהיות וזה עדיין בחשיבה".בקושי מפרידים לקרוואן קרוואן כל בין כך כל לחיות בקהילה זה איך עשרה מטרים.

צפופה?זה היישוב. את להרחיב היא "התוכנית דפי: ממש לא האידיאל לחיות בצורה כזאת. בינתיים זאת רק ההתחלה, ואנחנו חברים טובים של כולם

- אבל אנחנו לא היינו רוצים שזה יישאר ככה".ניסינו להרחיק כמה שיותר "בתכנון שמואל: בין הקרוואנים. כולם הרי מחפשים את הפרטיות. הקרוואנים לדוגמא, בהתחלה, לכאן כשהגענו

בקצוות נתפסו ראשונים".המון דתיים הולכים ליישב את יהודה ושומ־

רון. לא היתה גם מכם ציפייה כזו?אומ־ הזו", הציפייה את מכירים לא "אנחנו רת דפי, ושמואל ממשיך: "אני לא חושב שלגור פה פחות חשוב מאשר ביהודה ושומרון. זו סכנה

קיומית לעתיד של מדינת ישראל אם לא ניישב את הנגב עכשיו. אני לא מתחבר לציפייה ללכת

ליהודה ושומרון ולא גדלתי עליה".

הירוקים כבר כועסיםיש ושומרון ביהודה שלהתיישבות כמו אבל מתנגדים, כך – תתפלאו - גם להתיישבות החד־שה בנגב, התמימה ויפה כל כך, כבר קמו אויבים. באתר של החברה להגנת הטבע נכתב: "שיזף - יישוב חדש. איום חדש". זהו ביטוי לעובדה שה־מתנגדים להפיכתו של שיזף ליישוב קבע הם הגו־פים הירוקים. לאחרונה אף הגדילה החברה להגנת ודרשה מהמועצה האזורית רמת הטבע לעשות, הנגב לבטל את ההחלטה להקים את היישוב, בט־ענה שלוועדה מקומית לתכנון ובנייה אין סמכות

חוקית לאשר הקמת יישוב חדש.לא מהאיומים. מתרגשים לא שיזף תושבי הירוקים, לא 35 המעלות שבחוץ וגם לא השמש היוקדת יצליחו להזיז אותם מהנקודה הזאת. הם כבר חולמים שבעוד עשרים שנה יעמוד פה יישוב מגובש, ובו 200 משפחות. יישוב שיהיו בו גנים, וגם כמובן. מעורבות, נוער. ותנועות ספר בתי

בריכה. רחצה משותפת או נפרדת? נראה.

לעומת המתנגדים, מי התומכים שלכם? יש תורמים?

בקשר איתנו שנמצאים גופים ארבעה "יש ודואגים לעניין התקציב - החטיבה להתיישבות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המועצה האזורית רמת הנגב ו'איילים'. בנוסף לזה, לאחרונה התח־

לנו למצוא תורמים פרטיים, מהארץ ומחו"ל". איך הם שמעו עליכם?

אנשים עם אישיים באמצעות קשרים "חלקם מהיישוב, וחלקם דרך 'איילים'. יש לעמותה אגף

לגיוס משאבים, והם עובדים חזק על תורמים".איך אתם רואים את העתיד הכלכלי האישי שלכם פה? ומה מבחינת תעסוקה ב - תסלחו

לי – חור הזה?"אין ספק שצפויים לנו קשיים במציאת עבודה. ברור לי שאם הייתי גר בתל-אביב זאת לא היתה

בעיה. אבל זה חלק מהמחיר".

�1 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

אנשי שיזף. " היו זוגות שפרשו באמצע, כי הם החליטו שזה לא מתאים להם" | צילום: שמואל אדלר

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �1

אמרו להם להביא לפחות 15 משפחות? הם הביאו <<< זה רחוק מהמשפחה? לא נורא <<< קשה למצוא עבודה? יהיה בסדר <<< הבתים צפופים? נבנה עוד <<< אין מכולת? נוסעים במכונית ליישוב הסמוך <<< חלק עזבו? באו אחרים <<< השמש יוקדת והחום לוהט? בעוד כמה שנים תהיה בריכה <<< אתם

חושבים שתצליחו לשבור את דפי ושמואל אדלר ולגרום להם לעזוב את שיזף? אין לכם זיכוי

נפגשים וחלומות שאידיאלים עשוי להתקיים הבלתי ייאמן.

אדלר, ,28 ושמואל, ,26 דפי, שני ירושלמים במקור, הכירו בא־רצות־הברית. במהלך טיול הפגישה יחד יצאו והם משותפת, חברה ביניהם לטיול שנמשך שבוע. לאחר מכן הם הלכו כל אחד לדרכו, אבל חצי שנה מאוחר יותר נפגשו שוב, בארץ, פה התחילה חברות, והם החליטו להינשא. אחרי החתונה, הם בחרו לבנות את החיים שלהם

בנגב. עדיף המרוחק ביותר.היום הם נשואים שנתיים וחצי. בתחילת דרכם "איילים" פרוייקט של הסטודנטים בכפר גרו שיזף. להקמת ולחצו עמלו כדי ותוך בדימונה, דרומית לאוויר, היישוב עלה חודשיים לפני

לבאר־שבע, ומאז הם כאן.דפי, למה דווקא בנגב? חם, רחוק מההורים,

רחוק מהכל."הייתי סטודנטית בבאר־שבע ופשוט התאהבתי

בדרום".באר-שבע לא עלתה כאופציה?

"רצינו לגור דווקא ביישוב קטן ומגובש. חלמנו על ישוב משותף - דתיים וחילונים".

מאיפה בא האומץ להקים יישוב חדש?"לא מצאנו אף יישוב בנגב שהתאים למה שחי־

פשנו - שדתיים וחילונים ממש גרים בו יחד, במ־שפחתיות, וזה היה לנו מאוד חשוב".

איך המשפחה והחברים הגיבו לבחירה שלכם לגור באמצע המדבר?

"בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל גם ההורים שלנו מאמינים שחשוב עכשיו ליישב את הנגב, אז הם איתנו בכל. השבוע, למשל, היה מאוד נחמד כשהם באו לבקר אותנו לראשונה פה בשיזף. ברור שלא נזכה להרבה ביקורים כאלה, אבל זה שווה

את המחיר".יש במשפחות שלכם עוד חלוצים?

בסך בחינוך. עובדים שנינו של האחים "רוב הכל באנו ממשפחות אידיאליסטיות, בלי אנשי בנוף דופן יוצאי הייטק כבדים, כך שאנחנו לא

המשפחתי".

גם זה הולך בפייסבוקכמדרי־ ועובדת לחינוך, סטודנטית היא דפי לימו־ סיים את כבר באזור. שמואל טיולים כת

דיו האקדמיים, בגיאוגרפיה ומדעי הסביבה, והוא מכהן כרגע כמזכיר היישוב.

כשהחליטו שהם רוצים ללכת בגדול ולהקים מסגרת( )ראה ל"איילים" פנו הם חדש, יישוב בבקשה לעזרה. אבל זה לא היה פשוט. "נציגי הע־

מותה אמרו לנו שבלי 15 זוגות לפחות, שבאמת מעוניינים להיכנס לאתגר הזה, אין מה להתחיל

לדבר".

איך התבצע תהליך הגיוס?"הפצנו באינטרנט בעיקר - במיילים, בפייסבוק. ליצור התחילו ואנשים לאוזן, מפה עבר גם זה הצלחנו לאט ולאט שאלות שאלו קשר, איתנו

לגבש קבוצה".גרים התהליך בתחילת שהיו האנשים כל

היום בשיזף?"ממש לא. היו זוגות שפרשו באמצע. החליטו שזה לא מתאים להם מכל מיני סיבות. מצד שני

היו כאלה שהצטרפו בדרך".במשך כמה חודשים נפגשה הקבוצה במקומות שונים, כדי לגבש את אופי היישוב. לאחר כמעט שנה, כשאנשי "איילים" השתכנעו שמדובר בח־בורה עמידה ומגובשת, החל משא ומתן עם המ־דינה. לבסוף הוחלט להקים את שיזף כיישוב זמני

סמוך לטללים, 25 דקות )דרומה( מבאר־שבע.אחרי חצי שנה, איך זה לחיות רחוק מהכל?

"עם רכב – הכל אפשרי. יש לנו מכולת שתי לכל בטללים. וגם הנגב, בצומת מאיתנו דקות הזוגות יש מכוניות, ומסתדרים מצויין. בלי רכב זה באמת היה קשה יותר. בתכלס, כולם נוסעים

לעבוד וללימודים ואף אחד לא מתלונן".יש גם ילדים?

"בינתיים יש בסך הכל שבעה ילדים, והם קט־גן נים, אז זאת לא בעיה. התוכנית היא להקים

ובית ספר מאוחר יותר, כמו בכל יישוב".מים? חשמל? היו חבלי לידה כואבים?

"פעמיים כבר התפוצץ לנו צינור, מה שאומר

עובדים במרץכעמותת איילים הוקמה בשנת 2002 על להחיות במטרה צבא, יוצאי צעירים ידי את רעיון ההתיישבות על ידי צעירים בנגב

ובגליל.הרעיון מיושם בפועל מאז על ידי הקמת כפרי סטודנטים, שעתידים להפוך ליישובי

קבע. בתוך שוכן הכפרים של אחר חלק עיירות פיתוח, כשכל סטודנט מחוייב ל-

500 שעות שנתיות של תרומה לקהילה.כיום חברים בעמותה כ-500 סטודנטים, החיים ב־11 כפרים – מעכו ומנחמיה בצפון

ועד דימונה, ירוחם ושיזף בדרום.

ליאור כהן

דור 2012חלוצים

"אני לא חושב שלגור פה פחות חשוב מאשר

ביהודה ושומרון. זו סכנה קיומית לעתיד של מדינת ישראל אם לא ניישב את

הנגב עכשיו. אני לא מתחבר לציפייה ללכת ליהודה

ושומרון ולא גדלתי עליה"

"פעמיים כבר התפוצץ לנו צינור, מה שאומר

שכל היישוב היה מנותק ממים למשך כמה שעות. חשמל אנחנו לא מקבלים מחברת

החשמל, אלא יש לנו גנרטור. אנחנו לוחצים לקבל חשמל כמו כל מקום, ומקווים שזה

יקרה בקרוב"

"גם ההורים שלנו מאמינים שחשוב עכשיו ליישב את הנגב, אז הם איתנו

בכל. השבוע, למשל, היה מאוד נחמד כשהם באו לבקר אותנו לראשונה פה בשיזף.

ברור שלא נזכה להרבה ביקורים כאלה, אבל זה

שווה את המחיר""פעמיים כבר התפוצץ לנו צינור" | צילום: ליאור כהן "זו סכנה קיומית למדינת ישראל אם לא ניישב את הנגב עכשיו" | צילום: ליאור כהןנוטעים יישוב באמצע שום מקום | צילום: שמואל אדלר

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

לציצית ותפילין

כשראה בגיל 14 את קרלוס סנטנה, ידע שהוא רוצה לנגן בגיטרה <<< כשפגש את הרב קרליבך, מצא את הצליל האמיתי שחיפש בחייו <<< לייזר לויד (45), בעבר ילד

אמריקאי חילוני כיום מוזיקאי חרדי מבית שמש, הוציא לאחרונה אלבום כפול וחולם לחבר עם המוזיקה שלו בין עולם הקודש לעולם החול

שמורכב קהל .1980 מנהטן, מל בעיקרו ממקסיקנים נלהבים מצ־מימדים, אדירת ברחבה טופף מחכה לבואו של אחד הכישרו־ביותר הגדולים המוזיקליים נות שניפקה אמריקה הלטינית לדורותיה,

הגיטריסט קרלוס סנטנה.בהמון הגועש עומד לו נער יהודי בן 14, צמוד לאביו, ממתין יחד איתו לגיבור הגיטרה הנערץ. זוהי הפעם הראשונה שבה הוא נוכח בהופעה של סנטנה, ולא יודע ממש למה לצפות. עשן סמיך, מלווה בריח חזק של מריחואנה, מתפזר באוויר. הזמן חולף, ושאגות ההתרגשות מצד הקהל מת־

עצמות. לבסוף, סנטנה עולה על הבמה, חמוש בידידתו החשמלית, שעתידה לנסר את הערב הניו־יורקי

בעוד שניות ספורות. "אני רואה אותו עולה לבמה והוא פשוט מתפ־לל, לא מנגן", משחזר לייזר לויד )45( בהתרגשות את הרגע מכונן. "לא באמת ידעתי כמה סנטנה רוחני במהותו, אבל באותו רגע הבנתי שהוא לא רק מנגן, אלא שמשהו גדול יותר מתחולל אצלו עמוק בפנים - וזה השפיע עליי מאוד. מייד כש־

ראיתי אותו, ידעתי שאני רוצה לנגן בגיטרה".

רוחניות באתרי דיג וביערותחרדית בשכונה לויד, של לביתו כשהגעתי בבית־שמש, פתח לי את הדלת אדם מזוקן בעל פיאות ארוכות וציציות משתלשלות במורד מכנ־סיו. על ראשו נחה כיפה גדולה שחורה, שהשלי־מה מראה חרדי טיפוסי. אך כבר המשפט הראשון שהוציא מפיו הסגיר את השוני. "מה המצב, אחי", הוא קרא במבטא אמריקאי כבד ובחיוך רחב. "איך

אני שמח שהגעת".תמונות של הבבא סאלי והרבי מלובביץ' מק־שטות את קירות הסלון, ושתי גיטרות מונחות על הספות. אם תרצו, תמצית הווייתו של האיש בחדר

אחד. "תרגיש וכיבוד. קפה מציעה אילנה רעייתו

בבית, אני צריך להחליף את המיתרים בגיטרה הגי־ את מרים ואז בחיוך, מבשר הוא ונתחיל", הראיון, כל לאורך אליו דבוקה טרה, שנשארת כמו איבר בלתי נפרד מגופו. מבט חטוף במיתרים

המחלידים רומז על שעות רבות של נגינה. MY הוציא לאחרונה אלבום כפול בשם לויד "OWN BLUES”, שחלקו אקוסטי וחלקו חשמלי. את סיבת החלוקה הוא הסביר לעיתונאי בן שלו מאתר "הארץ": "אלה שני הצדדים שלי - הצד הנינוח, והצד הבלוז החשמלי והחזק של הגדול מיסיסיפי סטייל, כמו שאני נשמע כשאני יושב

ומנגן לבד בבית". האלבום הזה הוא הראשון שלו שמלווה ביחסי ציבור, כולל ראיונות וסינגלים רשמיים. לפני כן הוציא שלושה אלבומים בעברית - אלבום בלוז בהפקת אופיר ליבוביץ' מ"נקמת הטרקטור", ועוד שניים עם להקת הרוק שלו, "יוד", שמנגנת בלוז

כבד.אבל הסיפור של לייזר לויד )או בשמו המקו־רי - לויד בלומן( לא מתחיל באותו נמל במנהטן ובהופעה של סנטנה, אלא צפונית משם, בקונטי־

קט, ניו-אינגלנד. הוא נולד למשפחה יהודית, שהקשר בינה לבין היו מאוד "ההורים שלי ביותר. היה קלוש הדת הוא מודרניים", חיים חיו אך באופיים, יהודים מסביר בעודו מחליף במיומנות את מיתרי הגיט־רה. "ידעתי שיש חג שנקרא פסח, אבל לא ידעתי

אפילו מה זה שבת".את ההיכרות הראשונה שלו עם עולם המוזיקה הוא חב להוריו. בעיקר לאביו, שבעצמו היה גיט־ריסט בלהקה. "הוא אהב בלוז וג'אז, וכל הזמן הת־נגנה בבית מוזיקה כזאת. בגיל מאוד צעיר התח־

לתי להתעניין בגיטרת בלוז ובאמנים בסגנון".לא לויד הטיפוסי, האמריקאי מהילד בשונה קניונים. בחללי אינסופיים לשיטוטים התחבר הוא ביקש רוחניות, וכיוון שהיהדות היתה זרה לו באותה תקופה, החיפוש התקיים במרחביה הפתו־חים של אמריקה - בעיקר באתרי דיג ובטיולים

ביערות. לאחר ההארה מסנטנה, אביו לקח אותו להופעה

נוספת, הפעם של גיטריסט הבלוז האגדי סטיבי ריי ווהאן, שם הוא התאהב סופית בסגנון.

"הבלוז היה הדת שלי"הוא מגולל את הסיפור ובמקביל מפגין יכולות נגינה מעוררות השתאות של סולמות בלוז. קשה שלא להתמוגג מהקלות שבה האיש החייכן הזה

פורט על נימי הנפש. ”LEGACY" כבר בתיכון היתה לו להקה בשםה־50 שנות מסוף קאברים שניגנה )“מורשת”(, לאמנים כמו באדי הולי. “אבא של המתופף שלנו והוא רצה שנבצע היה גם האמרגן של הלהקה, שירים בסגנון הזה”, הוא נזכר בעודו פורט בגיט־

רה, כמעט בלי משים. קונטיקט, של בפאבים להופיע התחילו הם ולויד רצה להמשיך עם ההרכב - אבל כשאתה בן להורים יהודים בארצות הברית הציפיות ממך שונות בתכלית. “הם התעקשו שאלמד, אז הלכתי לבית ספר למוזיקה בניו-יורק. אחרי ארבע שנים,

יצאתי עם תואר במוזיקה”. הוא התמחה בג’אז, אבל ליבו כבר היה במקום אחר. “הבלוז היה הדת שלי באותה תקופה. האהבה שלי אליו הובילה אותי בסופו של דבר לחיפוש

אפילו יותר עמוק בתוך הנשמה”. "CHAPTER ,גם בתפוח הגדול הוא הקים להקהלהצלחה שזכתה רגל(, פשיטת )שמשמעו 11"

אזורית יפה.לאחר סיום הלימודים, ב־1988, ניסה לראשו־נה להקליט חומר מקורי. “הקמתי הרכב שהתחיל להרבה אותו ושלחנו דמו הקלטנו להתפרסם, חברות תקליטים”, הוא מספר. “ידעתי שהסיכוי שמשהו ייצא מזה הוא אחד למיליון. למחרת הת־קשרו אלינו מהלייבל ‘אטלנטיק רקורדס’, ואמרו שהם אהבו את החומר והציעו לנו לבוא לניו-יורק

ולהופיע מולם”. לאחר ההופעה אמר נציג החברה משפט שנחקק בראשו של לויד. “הוא אמר לי: ‘לויד, אני לא יודע אם תהיה הברוס ספרינגסטין הבא או סטיבי ריי ווהן הבא, אבל אני יודע שתהיה משהו גדול. צריך

רק למצוא מי אתה באמת’”.

פגישה גורלית בסנטרל פארקלשם בניו־יורק, עברה העצמי לחיפוש הדרך העתיק את מגוריו בתחילת שנות ה־90. הוא הת־ביקר ובמקביל העיר ברחבי בפאבים לנגן חיל והביא להם עוד "אטלנטיק" מדי פעם במשרדי

סקיצות.העתיד נראה סלול, אך לגורל היו תוכניות אח־רות. זמן קצר לאחר המעבר, אחותו נסעה לישראל הציעה שייסעו לבקר ואמו אנגלית, כדי ללמד

אותה לרגל יום הולדתה. בראש ממש היתה לא ישראל שנים באותן להקליט, התחיל בדיוק הוא לויד. של מעייניו והדבר האחרון שרצה היה לאבד מומנטום. לבסוף התרצה, ועלה עם אמו למטוס, שם פגש לראשונה בחייו חרדי. "מאוד התלהבתי ממנו ומהישראלים שהיו על המטוס. הוא היה עמוק בצורה בלתי רגי־

לה".כשהגיע לקיבוץ בו אחותו לימדה, נחשף לויד למצבה השברירי של החברה הישראלית. "נפגש־תי עם אחד התושבים במקום", הוא מספר במעט מורת רוח. "ברגע שהתחלתי לדבר על החבר'ה הדתיים שהיו במטוס, האיש התחיל לקלל כל דבר בי הצית הוא ולדתיים. ישראל לתורת שקשור אש. הרגשתי שמשהו רע פה, לאו דווקא באיש הזה אלא במי שלימד אותו לשנוא את המסוים

הדת היהודית".לאחר מכן נסע עם אחותו לקיבוץ עין גדי, שם העביר שבת עם חבריה אשר היו בתהליך של חזרה בתשובה. הוא בכלל רצה לשכור רכב ולטייל בא־זור, אך בסופו של דבר נשאר בקיבוץ ונחשף לה־לכות השבת ומנהגיה. מאותו יום, נקשרה נפשו

במדינה וביהדות.דרכו עשה לויד בארץ ימים תשעה כעבור ליש־ שיחזור ברורה בידיעה יורק, לניו בחזרה ראל. הוא חיפש את התחושה הזאת שאפפה אותו בביקור אצל אחותו והתקשה למצוא. כדי לספק את צרכיו הרוחניים, רכש בחנות ספרים יהודית

את הספר "פרקי אבות" ותר אחר אמרות שפר קצרות וקולעות שיניחו את דעתו.

יום שמשי אחד, לויד מצא עצמו מתיישב על ספסל בסנטרל פארק, מעלעל בספר, כשלפתע צד את עיניו פסוק אחד. "נכתב שם על כך שלכל אדם גדול. בחיוך נזכר הוא יש תכלית", הזה בעולם

"החלטתי לבדוק אם יש אמת בדבר". הוריו של לויד נהגו להזהיר אותו מפני ההומ־לסים בניו-יורק, ולכן היתה לו רתיעה מסוימת מהם. "למרות החשש ניגשתי אל אחד הקבצנים ומייד הוא שאל אותי מה אני קורא. לא רציתי לה־גיד לו 'תורה' אז אמרתי שאני לומד עברית. האיש התחיל למלמל ברכה בעברית. שאלתי אותו אם הוא יהודי, והוא ענה שלא רק שהוא יהודי אלא גם

שהוא מתפלל כל בוקר". עיניו של לויד בורקות, כשהוא נזכר בפגישה המקרית ההיא ובמימדי חשיבותה. "מסתבר שב־רחוב בו הוא גר יש בית כנסת, והרב שם נותן לו חמישה דולר וארוחה כדי שישלים להם מניינים. הוא לקח אותי לבית כנסת הזה. פגשתי את הרב והוא שאל אותי במה אני עוסק. אמרתי לו שב־

מוזיקה. "הרב אמר לי שאני חייב לפגוש מישהו שהוא מכיר שגם מנגן. שבועיים לאחר מכן הופעתי עם

הרב קרליבך באמצע מנהטן".הפגישה עם הרב קרליבך היתה אחד הרגעים המשמעותיים בחייו של לייזר הוא מספר בהת־רגשות בלתי מרוסנת. "השירה שלו היתה כל כך עמוקה ורוחנית. נשמה בלוזית אמיתית. הוא רצה שאנגן איתו בארץ. בעקבות המפגש הגעתי ליש־ראל, אבל הוא נפטר זמן קצר אחר כך, עוד לפני

שהספקנו להופיע פה יחד".לויד עלה לארץ באמצע שנות ה־90, כשהוא בן 28, והתחיל להתקרב לדת. "את הסממנים החיצו־ניים להתקרבות היה ניתן לראות חודשיים לאחר

המפגש עם הרב קרליבך", הוא מספר.אין בך שום תחושת החמצה? היית על סף

חתימה בחברת תקליטים גדולה."אין לי שום רצון להיות מפורסם. אני מאושר במקום בו אני נמצא היום ואין לי הרהורי חרטה

בכלל. גם ככה אני לא אוהב שיש יותר ממאה אנ־שים בהופעה שלי. אני אוהב קשר עין עם הקהל, להרגיש אותו, לדבר איתו. הופעתי בארצות הב־

רית ביום העצמאות מול 30,000 איש ותאמין לי - אני מעדיף קהל קטן".

שנה לאחר שהתבסס בארץ, לויד התחתן עם אילנה, איתה הביא חמישה ילדים לעולם. לפני 14 שנה הם עברו לבית שמש, עיר שעלתה לאח־

רונה לכותרות בקונוטציות לא חיוביות במיוחד. כשהוא נשאל על "תקרית היריקה", ניתן להבחין

מייד שהדבר חורה לו מאוד."לאורך כל השנים היו מקרים בודדים הדומים למקרה המדובר", הוא מודה בצער. "ישנם עימו־

תים קבועים עם 20 משוגעים שמייצרים את כל הבלאגן הזה. גם תושבי המקום לא רוצים אותם. "יש פה חנות נעליים של חסידים, שאותם מטו־

רפים ניפצו לה את החלון ראווה. למה? כי הם לא רצו שהעוברים ושבים יוכלו לראות מהרחוב את כפות הרגליים של הנשים כשהן מודדות נעליים. אז ברור שמדובר בפנאטים. אבל הרוב המוחלט פה הם אנשים נהדרים. אין מקום אחר בעולם בו

הייתי רוצה לגור".תושבי המקום ערים לעיסוק שלך?

העי־ מה בדיוק יודעים בשכונה פה "בודדים שהוא פעם לי אמר מהרחוב מישהו שלי. סוק הופתע לראות אותי מנגן ב'יוטיוב'. תראה, שמים חוזר הביתה בשלוש בלילה אני לב שמדי פעם מהופעה עם ג'ינס. למי ששואל, אני מסביר. אבל אני משתדל להצניע את זה. אחרי הכל, זו שכונה

של חרדים".אורח חייו יכול לבלבל. מחד, מדובר באיש דתי הגר בשכונת חרדים בבית שמש, ומאידך הוא מו־זיקאי השואב את מירב השפעתו מגדות המיסיסי־

פי ומענקי בלוז שונים. ביד אחת ספר תורה וביד השנייה גיטרה. אז מי הוא - חרדי? דתי־לאומי?

שילוב של השניים? "אני לא אוהב הגדרות", הוא אומר. "אני מאמין שאדם צריך להשתנות כל הזמן, לא להישאר במ־

קום. אני רואה בכך סכנה".וכיצד אתה מחנך את ילדיך?

"אני שולח אותם לבית חב"ד, כי נדמה לי שא־נחנו הכי קרובים לגישה שלהם. אני מחנך אותם להיות עם ראש פתוח, אבל זה לא קל. הבן שלי הוא מוזיקאי שהולך ללמוד שנה הבאה ב 'כינור

דוד' )ישיבה מוזיקלית ביישוב עטרת – א.פ(. "אני משמיע לו מוזיקה טובה מכל העולם, ומ־סביר שיש לה כוח חזק מאוד שיכול להביא אותך צריכים השפל. לשיא גם אך הקדושה, לשיא להיות זהירים ומחוברים לעולם, אבל מבלי שהוא

יזיק לנו. זה גשר צר ומאתגר". שאיפתו הגדולה היא לקרב בין מגזרים. "בגלל שאנחנו כל כך מפחדים מהאחר – הדתיים מהחי־לונים ולהיפך - אנחנו ממציאים סיפורים", הוא

מסביר ושולף דוגמא מניסיונו האישי. בתקופת קטיף בגוש לנגן זוכר שהלכתי אני ההתנתקות עם מוזיקאי ישראלי ידוע מאוד. הכ־רתי את האנשים הטובים שגרו שם, אבל לו לקח הרבה זמן להשתכנע כי הוא היה בטוח שגרים שם והוא פשוט לבוא אותו בסוף שיכנענו חייזרים.

היה בהלם מהציבור הנפלא שפגש. על לחלוטין מוטעה רושם יש לחרדים "גם האנשים הטובים שגרים בתל אביב. צריך לשנות

את זה".אינו שלויד נדמה לעתיד, תוכניותיו פי על מסתפק רק בשלום מקומי אלא מכוון גבוה יותר. "אני הולך עכשיו להקליט דיסק של ניגונים, בס־גנון אתני ישראלי־חסידי, משהו אוניברסלי, שכל

העולם יוכל להתחבר אליו". הרעיון נבע ממפגשים רבים שהיו לו עם קבו־צות נוצריות שמבקרות בארץ מדי שנה, ובעיקר ממפגש מיוחד אשתקד. "הבת של שלמה קרליבך זמרים של כנסייה בפטיסטית, הגיעה לכאן עם והיא ביקשה ממני לנגן איתם. הם שרו שירים של קרליבך בעוצמה בלתי רגילה. עד היום אנחנו חב־

רים טובים. שאנחנו נכון לא שזה שלי, לבנות "הסברתי העם הנבחר היחיד. כל אחד בעולם נבחר לתפ־קיד מסוים. אני מרגיש שהתפקיד שלי בעולם הוא אחרים ממקומות לאנשים גם רוחניות להעניק

בעולם".

אריק פלדמר

נ

בלוז לויד בהופעה. "אני אוהב קשר עין עם הקהל שלי" | צילום: אריק פלדמר

"נציג אטלנטיק רקורדס אמר לי: 'לויד, אני לא יודע

אם תהיה הברוס ספרינגסטין הבא או סטיבי ריי ווהן הבא, אבל

אני יודע שתהיה משהו גדול. צריך רק למצוא מי אתה באמת'"

”כל הבלוז שחיפשתי בחיי היה ברב קרליבך. השירה

שלו היתה כל כך עמוקה ורוחנית. נשמה בלוזית אמיתית"

"בודדים פה בשכונה יודעים מה העיסוק שלי. מדי פעם אני חוזר הביתה

בשלוש בלילה מהופעה עם ג'ינס. למי ששואל, אני מסביר.

אבל אני משתדל להצניע את זה"

ת"ונו

חר א

ותיע

יד" ,

טלר

בום

של :

וםיל

צ

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

ספר מחזורעפרה פסדר

כמעט בלי ששמנו לב מגיעה לקיצה השנה השלישית ללימודים, ועוד רגע אנחנו

נזרקים אל החיים האמיתיים <<< אחרי שנה של כתבות, ידיעות, תמונות, חדשות

ודעות, נבחרת החלומות של "אריאלה" מציגה: מה נעשה כשנהיה גדולים?

גל נובנשטרןגל על עצמו: נשוי ואב לשניים, מנכ"ל "גל ספרים"

- הוצאה לאור של ספרי מדע בדיוני איכותיים. במקביל, בזמני החופשי, מצלם עבור "נשיונל

ג'יאוגרפיק" בכל רחבי העולם.אלירן קרסנטי על גל: בעוד עשר שנים, כשהוא נשוי

ואב לשלושה, יחלטר בין עריכת סקרים לצילום עיתונות, וימשיך להתלבט מה יעשה כשיהיה גדול.

אלירן קרסנטיאלירן על עצמו: בעוד עשר שנים אהיה

אבא לשלושה. אעסוק בתקשורת ועיתונות.בני כהן על אלירן: איש משפחה למופת,

מגדל ארבעה זאטוטים, יועץ התקשורת של ראש הממשלה.

בני כהןבני על עצמו: בעוד עשר שנים אהיה מנהל פאב שלא זנח את

עולם העיתונות ובעל טור שבועי במגזין, בו אני פורק תיסכולים.

הדר מסלטון על בני: עורך מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות",

או פוליטיקאי ממולח, או כותב הנאומים של ראש הממשלה.

הדר מסלטוןהדר על עצמה: בעוד עשר שנים אהיה

עצמאית, בעלת עסק עם אופי חינוכי, וגם כתבת ב"לאישה", ומגדלת זאטוט או שניים.

יעל רון על הדר: בעוד עשר שנים תעבוד במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות",

תראיין את מיטב כוכבי הביצה ותשיג סיפורים אנושיים קורעי לב. נשואה ואמא

לשני זאטוטים, תתגורר בפתח-תקווה.

יעל רוןיעל על עצמה: בעוד עשר שנים אהיה סופרת, כתבת במשרה חלקית ואמא עם

משכנתא.מורן סקיטל על יעל: אמא למשפחה ענפה, ובמקביל

עובדת במשרה מלאה ובפול פאוור בתחום התקשורת.

מורן סקיטלמורן על עצמה: בעוד עשר שנים אהיה אשת איש ואמא, ובמקביל אעבוד ואתפרנס בכבוד ובסיפוק

רב מתחום התקשורת.עפרה פסדר על מורן: כשהיא

אם לארבעה, מנהלת בקשיחות את הקריירה של הזמר המושמע

ביותר בארץ, הראל סקעת, שלא זז ימינה או שמאלה ללא

אישורה. בזמנה החופשי עורכת מדור מוזיקה ב"פנאי פלוס".

עפרה פסדרעפרה על עצמה: בעוד עשר שנים אגדל

את שלושת ילדיי במרחבים הפתוחים של רמת הגולן, מוקפת בטבע וחיות

מחמד. אנהל את רשת החקלאות הענפה של משפחתי וכנראה שגם ארש מאמי

את הגמ"ח המושבי. אזכור שפעם, מזמן, למדתי תקשורת, לא ממש אזכור למה,

ואיך קרה שעזבתי את הגולן מלכתחילה.עומר פרבר על עפרה: תחזור לגור בגולן,

מחוברת לאדמה. – וכך גם תגדל את שלושת ילדיה. תתרחק מחיים נורמטיביים

ומעבודות נורמטיביות. תגדל במשק את האוכל, ותאהב את מה שהיא עושה.

עומר פרברעומר על עצמו: נשוי, אב לשניים וכלבה,

מתגורר בבית קומות בהוד השרון. למחייתי אעסוק בחינוך בבתי ספר על-

יסודיים ואחיה בצנעה רבה. אריק פלדמר על עומר: עומר יוצב

בעיראק או בכל מקום אחר שבו פוטנציאל המיתה גבוה. לאחר הכשרה

של איתי אנגל הוא יוכתר ליורשו וימשיך מסורת ארוכה של התגרות

בגורל.

אריק פלדמראריק על עצמו: אני רואה את עצמי נשלח לסקר

פסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם ומרוויח מיליונים. אם זה לא ייצא לפועל, אני מניח שאמצא את עצמי

על ספסל בשדרות רוטשילד, מפנטז על אותם פסטיבלים.

קורין אלבז על אריק: בעוד עשר שנים אריק יגיש פינה ברדיו תל-אביב שתיקרא "אתם לא שמעתם עליהם אבל אני כן". הפינה תעסוק בזמרי מחתרת

שמתקשים למצוא את דרכם אל המיינסטרים ומקבלים במה בתוכניתו של אריק. כמו כן , הוא

יהיה מבקר מוזיקה של "הארץ", ויכתוב בין היתר במדור התרבות.

קורין אלבזקורין על עצמה: בעוד עשר שנים, אחרי שאהיה לאחת הכותבות המדוברות

ביותר בארץ, אפרוש לפתע לפוליטיקה. המדינה תגעש וכותרות על כך יתנוססו בכל מקום. ה"חכמים" יגידו שזה היה ברור, ושכבר שנים אני משתמשת בכלי

התקשורת לקמפיין בחירות אישיות. השאר יופתעו ויפציצו את האינטרנט בטוקבקים מרושעים.

אלון כץ על קורין: בעוד 10 שנים קורין תיכנס לבית "האח הגדול" על תקן העיתונאית החברתית, ומיד תזכה באהדה של כל הציבור (אך בגמר תפסיד לאיזה ממורמר). לאחר שהיא יוצאת משם, בזכות האהבה הגדולה שתקבל

מהעם (וכיוון שיונית לוי בדיוק תתחיל להפשיר מההתחממות הגלובלית), קורין תקבל את משרת מגישת חדשות ערוץ 2.

אלון כץאלון על עצמו: בעוד 10 שנים אני עוזב את "ישראל היום", שנסגר עקב

פרישתו של בנימין נתניהו מהחיים הציבוריים, ומשתבץ במקום טוב ברשימת הליכוד לכנסת. לאחר שאנחנו זוכים בבחירות, ראש הממשלה

החדש, גלעד ארדן, ממנה אותי לשר התרבות והספורט בממשלתו.אילנה שוחט על אלון: לאחר שכבש אדמות ולבבות נישא אלון לאישה חכמה ויפה, המגדלת את שלושת ילדיהם בעוד הוא עסוק בלהיות כוכב טלוויזיה. נודע בחשיפת פרשיות ושחיתויות. בקיצור: רביב דרוקר הבא.

אילנה שוחטאילנה על עצמה: בעוד עשר שנים אהיה נשואה, אמא לשלושה ילדים וכלב. אחרי תואר שני. אעבוד במקביל

בחברת פירסום ובאחד המגזינים השווים בסביבה.אפרת בוסאני לוי על אילנה: בעוד עשר שנים אילנה תהיה משוררת, סופרת ופובליציסטית, נשואה באושר

עם שלושה ילדים. אילנה תישאר אינטליגנטית, אלגנטית, בעלת לב רחב - וכמובן, קוּטרית.

אפרת בוסאני לויאפרת על עצמה: דתייה מאמינה, כרגיל.

נשואה באושר, שלושה ילדים (ואחד אחרון בדרך), עיתונאית ומקווה להישאר בן אדם.

ליאור כהן על אפרת: כתבת תותחית ופרפקציוניסטית ב"7 ימים". גרה

בירושלים. לוחמת למען יושר העיתונאים והכתבים ולמען הצדק של האזרחים.

ליאור כהן ליאור על עצמה: עבודתי העיקרית תהיה אמא, כמובן. במקביל, אהיה מחנכת בתיכון

ומורה למגמת תקשורת והיסטוריה. מדי פעם, בשעות הפנאי, אכתוב איזה ספר או

לאיזה עיתון.אבנר שאקי על ליאור: אמא לשישה ילדים,

דוברת מועצת יש"ע, מתגוררת ברחוב שינקין בתל-אביב ומנהלת בכירה של כל

הגרעינים התורניים בעיר. מרצה מבוקשת בתחום תקשורת והלכה, מלמדת ומכשירה

בנות שומרות מצוות לעיסוק כשר והשפעה נרחבת בתקשורת. ליאור גם ידועה כלוחמת

עקשנית בעניין הפיכתה של התקשורת למסקרת הרבה יותר דברים חיוביים מאשר

שליליים.

אבנר שאקיאבנר על עצמו: נשוי באושר ועושר ואב

לשמונה, גר בשכונת ימין משה בירושלים, סגן עורך "הארץ" ויועץ התקשורת של ראש

הממשלה משה "בוגי" יעלון. מייסדה, מנהלה ומפתח שיטתה הייחודית של תנועת "עשה

טוב" - התנועה הגדולה בעולם לעשיית מעשים טובים בין אדם לחברו ובין מדינה

לשכנתה. נשיא הדירקטוריון של הנהלת בית המקדש.

יהודה ליבוביץ על אבנר: יתמודד בפריימריז של הבית היהודי לבחירות לכנסת ה־22,

ויפסיד בפוטו-פיניש ליו"ר המפלגה, אורי אורבך. לאחר ההפסד יקבל הצעה להצטרף

לפאנל של התוכנית "המילה האחרונה" בגל"ץ.

יהודה ליבוביץיהודה על עצמו: אני רואה את עצמי בשני תסריטים אפשריים. בתסריט האופטימי,

אני כותב על ספורט באחד מאמצעי התקשורת ומנסה לא להיגרר לצהוב שיש

בזה. בתסריט הריאלי יותר אני נמצא בתחתית שרשרת המזון באחד מאמצעי התקשורת באיזה תפקיד זוטר, בתקווה

להתקדם מעלה.אורי ברגד על יהודה: נשוי באושר עם חמישה ילדים, מתגורר בשכונת רחביה היוקרתית בירושלים, ראש בית הספר

לתקשורת באוניברסיטת אריאל.

אורי ברגדאורי על עצמו: אבא לשמונה ובעל רשת

פלאפלים מצליחה בכל הארץ. מנהל את עסקיי הענפים ממושבי בניו-יורק

הרחוקה.דודי אקשטיין על אורי: נשוי באושר,

אב לגדוד ילדים, ממשיך במרדף אחרי הציבור החרדי בבני ברק במטרה למצוא

סיפור עיתונאי טוב.

דודי אקשטייןדודי על עצמו: בעוד עשר שנים

אלמד לתואר ראשון נוסף, החמישי במספר, וכל זה כדי למצוא תירוץ

להמשיך לעבוד בעבודתי הנוכחית, שהיא ניתוח משחקי כדורגל.

גל נובנשטרן על דודי: כמו אביו יהיה דוקטורנט למשפטים ואב לארבעה.

יעסוק בפרשנות ספורט בימי חול. בשבתות יעבוד כחזן בבתי כנסת

בורגניים במרכז.

עמיר משהעמיר על עצמו: מגדל שלושה

ילדים מופרעים ומתגורר בירושלים הקדושה. מקווה לעסוק בתחום התקשורת

האינטרנטית והטכנולוגיה בפרט.עפרה פסדר על עמיר: לאחר

שעשה הון בתחום הסטארט-אפ, קנה עמיר את בית"ר ירושלים

והחזיר עטרה ליושנה. מתגורר בהולילנד ומגדל שלושה

זאטוטים.

חרי שבעה אלבומים ולהיטים כמו "התינשאי לי", "נשבענו", "בת־לם אוהבים" ו"יותר מדי שנים", רגב הוד שמח על המצב שבו נמ־

צאת היום המוזיקה המזרחית. בתע־ פועל ה־32 בן שרגב מעשור יותר כבר שייה. "כשהתחלתי את הקריירה, המוזיקה המזר־חית לא קיבלה ביטוי. כשהיה רק הערוץ הראשון, אנשים מסויימים שלטו בתכנים. כשנכנסה המילה 'רייטינג', הבינו שצריך להביא את המוזיקה שהעם אוהב. ב'קשת' יודעים מה הקהל רוצה", אומר הוד. לדבריו, התהליך היה גם פנימי: "המוזיקה המזרחית שידרגה את עצמה, הפכה להיות גם סוג של פופ".

אף שתמיד אהב לשיר, הוד מעיד על עצמו כי אף פעם לא חלם להיות זמר מקצועי. כילד הוא היה שקט ולא נמנה עם המקובלים. לבמה עלה לראשו־נה בגיל 12, בטקס בבית הספר, ממש במקרה. שם

הבין כמה אהבת הקהל עושה לו טוב. "המוזיקה גרמה לי להיות אחר: טוב יותר, בולט יותר. זה ריגש אותי. המוזיקה השרישה בי ביטחון". מי שהאמין בהוד והכניס אותו לעולם המוזיקה, היה מנהלו האישי, אלון צדוק. הוא הכיר את הכיש־רון כשהגיע לדוכן הפלאפל בו הוד עבד, ושמע אותו שר ללקוחות. זה קרה לפני השירות הצבאי של הוד, ומאז דרכיהם לא נפרדו. צדוק הוא גם זה שכתב את

"התינשאי לי" שהוביל לפריצה הגדולה.עם גיוסו לצה"ל, הוד לא חשב אפילו על האופ־ציה של להקה צבאית, "האמנתי שמעבר לכישו־רים, צריך קשרים. חשבתי, 'למה להם לקחת תימני

כמוני?'. הגיוס ביום הובילו אותו למוזיקה. אבל החיים התקיים ערב הווי של חיל החינוך עם להקה צבאית, כשלפתע אחד הזמרים שאל מי רוצה לעלות לבמה ולשיר. הוד, שהתגייס עם רוב חבריו מהתיכון, נשלח על ידם למשימה. הוא שר את "יפה שלי" של אייל גולן והקפיץ את הקהל, עד כדי כך שמנהל הלהקה

פנה אליו בסוף השיר. הוא ניגש לאודישן, אך לא התקבל - ובכל זאת לא הרים ידיים. בהיותו בן 19, חייל בסדיר, הוציא אל־בום בכורה שנקרא "עד השקיעה האחרונה", שמכר כ־10,000 עותקים. "הייתי על מדים בקו אוטובוס 249, שומע את השירים שלי שמושמעים ברדיו לב

המדינה, ואנשים לא ידעו שזה אני ששר".

"אלוקים לא חנן אותי ברמת הלחנה"באלבום השני הוא שיתף פעולה עם מיקי גב־ריאלוב. "היתה לי ציפייה גדולה מהאלבום הזה", מספר הוד. אך משבר האלבום השני לא פסח עליו.

"שאלתי את אלוקים למה אני צריך לשיר, למה אני לא יכול להיות כמו כולם? לא רציתי את זה יותר". אבל רגע לפני שהחליט לפרוש מעולם המוזי־קה, אלון צדוק ואביו המליצו לו על ניסיון אחרון - ניסיון ששינה את כל פני המפה המקצועית שלו.ציפית ש"התינשאי לי" יהפוך להמנון חתו־

נות?"לא. תמיד רציתי שיהיה לי שיר מוכר, אבל לה־בכלל. ידעתי לא להיט, עושים ואיך להיט גדיר עליתי לרכבת בזמן, חשוב להיות בטיימינג טוב. השיר פרח ופרץ, עם המון קרדיט לערוץ 24 שנ־תנו במה לקליפ המושקע שעשינו. זה שיר שמלווה

אותי עד היום, ואני גאה בו".השלישי, האלבום עם הגדולה ההצלחה אחרי העז לצאת הוד עותקים, אלף מ־20 יותר שמכר ממסגרת הזמר לעבר פינת הכותב. "תמיד כתבתי, הביט־ הקהל, אהבת את מקבל רק כשאתה אבל חון יוצא החוצה. ידעתי שזה הזמן שלי והתחברתי

ליוצרים, כמו עדי לאון ושמואל אלבז".יש הבדל בין לבצע שירים שאתה כתבת לשי־

רים שאחרים כתבו לך?"זה היינו הך. חשוב לי להתחבר לכל שיר שאני שר. אני מחובר לאדם שכתב לי, לאמת שלו, לטק־

סטים שלו וללחנים". באלבום האחרון הוא ניסה גם להלחין, וכלל בו קשתי. רביד עם יחד שהלחין מיוחד" "קסם את "כרגע, עם דגש על כרגע, אני עדיין אמן שמת־בסס על יצירות של אחרים. אלוקים לא חנן אותי ברמת ההלחנה. אני מנסה להלחין, אבל בינתיים

הכל בראש ובאייפון". משלו תוכנית הינחה הוד שנים שלוש במשך ברדיו "לב המדינה", וכשסיים קיבל הצעה להנחות

את התוכנית "בכפיים" בערוץ 24, עם עידן יניב. אלה תחומים שתרצה לחזור אליהם?

"יש לי הצעות לתוכניות ברדיו וגם להשתתף בתוכניות ריאליטי, כמו 'הישרדות VIP’ ו’חי בלה לה לנד’. אני לא שולל, אבל גם לא נלחם יותר מדי כדי שזה יקרה. מה שצריך להיות שלי, יהיה שלי”.

אתה בעד השתתפות בתוכניות ריאליטי?בתע־ ריאליטי. להיות הפכה הטלוויזיה "היום שייה אתה חייב לעשות את הדברים כדי להיות. מצד שני, יש זמרים שהלכו לריאליטי וחשבו שמחר

יהיה סביבם באז גדול, וזה לא קרה. "אתה כוכב שם, אבל אתה חייב לזכור ששלושה חודשים אחר כך יהיה כוכב אחר. אז צריך במקביל לעבוד על חומרים טובים. זמר נמדד בשירים. פופול־ריות מוציאה החוצה, השירים משאירים אותך לנצח.

כדי להיות זמר צריך לעבור דרך, בלי קיצורים".הריאליטי השתלט על המסך.

"אם יש לך קול וזה ייעודך – לך בדרך הקשה, בדרך השירים הטובים, ההפקות המוזיקליות. הרבה

זמרים הצליחו ככה, מאיה בוסקילה, נתן גושן, דודו אהרון. צריך לעמוד על במה, לא מול מצלמות".

"ראיתי אישה טובה" בינואר רגב הציע נישואים להלן )24(, חברתו זה שנתיים וחצי, במנהרות הכותל בירושלים. הם הכירו כשהיא עבדה במרינה בהרצליה, לא רחוק מהאולפן השקוף שבו הוא הינחה את תוכניתו עם עידן יניב. מדי פעם היא באה לצילומים, ובאחת הפעמים ניגשה לאולפן עם אחותה שרצתה להצ־

טלם עם השניים. "היא היתה חתיכה", מציין הוד, כשלפתע מגיחה הלן לסלון ותוהה: "הייתי?". הוד מתקן: "עד היום. אני זוכר מה היא לבשה - גופייה לבנה וג'ינס, בלי

איפור. משם הכל התחיל".הוא חש באי נוחות כשאנחנו מתחילים לדבר על חייו האישיים. "יצאתי עם הלן תקופה ארוכה בלי שאף אחד ידע. אחרי הזוגיות הקודמת שהיתה לי, שהיתה מאוד מתוקשרת, עם הצעת נישואים בע־רוץ 2, רציתי לשמור את הזוגיות הזו לעצמי. הח־שיפה גורמת למשהו לא טבעי באנשים. אני מאוד

רוצה בית, משפחה וילדים. אני כבר בגיל כזה".מתי הגיע הרגע לשאול "התינשאי לי"?

"כשעברנו לגור ביחד. ראיתי אישה טובה מבית טוב, שומרת שבת, מתנהגת אליי בצורה מכובדת, והגעתי למסקנה שהגיע הזמן. היא מבינה אותי ואת

המקום שאני נמצא בו. נקווה שזה יצליח וימריא."אני אדם מבוהל, חרד. חשוב לי לעשות משהו וזה לא פשוט. אני אעשה הכל כדי בו, ולהצליח

שזה יצליח".יש כבר תאריך?

"בעזרת השם, זה יקרה בשנה הקרובה".הדביקו לך את הכינוי "רומנטיקן", זה בא לידי

ביטוי גם בחיי היומיום?"אני עושה דברים יפים, אבל היום זוגיות, מעבר לרומנטיקה, היא דבר שצריך לשמר ולהשקיע בו. אהבה זה לא הדבר הכי חשוב - צריך הבנה, תק־שורת וחבר. מישהו שייקח אותך קדימה. לעשות דברים רומנטיים זה טוב, ואני כזה, אבל אני לא

יכול להגיד שאני המאהב האולטימטיבי".יש שירים שמוקדשים לה?

"כן. 'רק אלוהים יודע' מהאלבום האחרון. היא מילות את לי ומדקלם צוחק הוא להיט", קיבלה הפזמון: "יש יותר רומנטי מלכתוב שיר לבחורה?".

פער הגילים ביניכם לא מטריד אותך?"לקחתי בחשבון את הפער. צריך סבלנות, אבל אומרים שהאינטואיציה והבגרות של האישה עו־קפות את הגברים. הכל תלוי בדרך שאדם עובר

בחיים, והלן מבשילה מהר מדי".

"מה היה השיר שיכבוש את הרחבות"בימים אלה רגב עובד על שני פרוייקטים במ־שייקרא נוסטלגיה ואלבום מקורי אלבום קביל:

"פסקול חיי" ויכלול 50 שירים עליהם גדל. החידושים בין למסקנה שצריך לשלב "הגעתי של הפקה תהיה יוצר. שאני המקורית למוזיקה השירים שעושים טוב על הלב, ותהיה הפקה מקו־

רית שסינגל ממנה ייצא בקרוב מאוד".למה דווקא הפקה נוסטלגית?

"גדלתי על המוזיקה הזו. יש עכשיו טרנד מטורף של חפלות ביתיות עם קלידן, שם שרים את כל השירים הישנים. חוזרים לזוהר ארגוב, דקלון ויואב יצחק. אז אמרתי, 'רגע, זה מה שהם אוהבים, אז למה

לא לעשות הפקה כזאת?'.הקהל. לרחשי קשוב להיות צריך "בתעשייה הקהל מכתיב לי המון מהדרך. אם אני קשוב אליהם, הם יהיו איתי. אני לא אגיד 'תאכל את השיר הזה

בכוח, כי זה מה שאני מאמין בו'".יכול להיות שזה מבטל את עצמך בשיר?

"לא. אף פעם לא עשיתי מוזיקה שלא התחברתי הזו אני עדיין מוצא את עצמי אליה. גם בהפקה - בשירים האלה, בהגשה. היום חשוב להמציא את עצמך כל הזמן ולדעת מה הקהל רוצה. וגם לחשוב מה יהיה השיר שיכבוש את הרחבות, הדאנס־ברים,

הרכבים, מה יהיה השיר שיתנגן בכל מקום".איך מתנהל הליך בחירת החומרים?

"יש צמתים בקריירה, שבהם אתה מחליט איזה מסר אתה רוצה להעביר עכשיו. בפתיחת הקיץ הזה אני רואה את האלימות ואת הקושי הכלכלי, ולא בא לי להיות כבד, אלא לשחרר את האנשים. אם אני אפתח קיסריה, שיגידו 'אנחנו באים ליהנות',

ולא בא לנו טקסט ברומו של עולם. "מוזיקה יכולה לגרום לנו להיות שמחים. יהיו חושב אני אבל אישי, מסר בהם שירים שאעביר

יותר על שירים מרגשים, שעושים טוב על הלב".הנוסטלגיה תשפיע גם על האלבום המקורי?

"יש כמה שירים שכתבתי ללחנים של נאור סינ־וואני, ותהיה להם השפעה של הרטרו".

מתי האלבומים צפויים לצאת?"'פסקול חיי' בעוד חודשיים־שלושה. את האל־בום המקורי אני לא ממהר להוציא. אני מוציא סינגל

ראשון בימים הקרובים, וכל הזמן בעבודה עליו".לאיזה רגע בקריירה היית מוכן לחזור?

"כשהייתי על הבמות הגדולות, בהיכל התרבות בתל־אביב וברידינג. אני חי מהבמה".

איזה רגע היית מעדיף לשכוח?"אם האינטואיציות שלך טובות, תביני שקיבלת

את התשובה לפני 10 דקות".הזוגיות הקודמת? איך שהכנסת את התקשו־

רת לחיים הפרטיים?"יכול להיות. עשיתי דברים שאחר כך חשבתי: 'בשביל מה עשית אותם'. בכל הקשור לקריירה,

אני מאמין שהכל לטובה".יש זמר שהיה עבורך מקור השראה?

"לא. תמיד שמחתי בחלקי, לא היה רגע שאמרתי שאני רוצה להיות כמו מישהו אחר".

עם זאת, יש לא מעט זמרים שהוד מעריך, ביניהם הזמר והיוצר עמיר בניון. "הוא שר את האני מאמין שלו. זה הכי יפה בו. בהופעות של בניון האולמות

מלאים, יש לו אחלה שירים ואחלה דרך".מהי הצלחה בעיניך?

"אהבת הקהל. ושהמוזיקה תדבר".ובפן האישי?

"משפחה וחברה תומכת. היום יותר מתמיד יש לי מחשבה על ילדים. רק אלוקים יודע מה יילד יום".

מהי מוזיקה עבורך?"המוזיקה עיצבה אותי להיות מי שאני. אני לא

יודע איך רגב יכול להיראות בלי המוזיקה".

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

בשם הבןלפני 11 שנה התבשרו בני הזוג הילר מדימונה, כי בנם החייל דניאל נהרג מכדור שנורה מנשקו האישי <<< כיוון שלא קיבלו תשובות מספקות, הם יצאו למאבק לחשוף את האמת, ואף הוציאו את גופת בנם מהקבר <<< היום הם סוף סוף מתפנים להנצחה

פה קבור חייל שנרצח בידי צבא הגנה לישראל". זה מה שבחר הרמן הילר, אביו של דניאל ז"ל, חלל

צה"ל, להטביע על בית הנר שעל במצבת בנו. החודש תיערך אזכרה במלאת 11 שנה למותו של דניאל הילר. מאז 2001 נאבקים הוריו, הרמן ודניאלה, כדי לדעת מה בדיוק קרה לבנם, ולמה הוצאו חלקים מגו־

פתו ללא ידיעתם. בשיאו של המאבק הם הוציאו את גופת בנם באישון לילה מהקבר, בחלקה הצבאית של בית הקברות בדימונה, והניחו אותו בסלון ביתם בעיר, כדי להכריח את הצבא לחקור את המקרה. היום הם מפנים את

הזעם והתיסכול להנצחתו של דניאל. אי אפשר לא לחוש בשכול כשנכנסים לבית משפחת הילר. תמו־

נות של הבן בכל מקום. בחלקן הוא לבוש מדים, באחרות עוטה מדי קראטה. "לכל מקום בארץ שהיתה לדני תחרות, היינו נוסעים", אומר

הרמן. את שתי ידיו מעטרים קעקועים של בניו שהלכו לעולמם: על יד אחת דיוקנו של דניאל ועל השנייה הרמון, הבן הבכור שמת מחנק כשהיה בן ארבע. על זרוע אחת מקועקעת גולגולת. "זה מנתיחת הגופה של דני. נצרתי את המראה בזיכרון, והחלטתי להוסיף את זה. אני לא מאחל לאף אחד לחזות בדברים שאני ראיתי. עם שני הבנים

שלי".

"'אבא, זה מפקד חרא'"הרמון, שמם: על ילדיהם לשלושת קראו הילר והרמן דניאלה דניאל והבת הרמונה. "הם כל החיים שלנו. אלה ילדים שהיו חולמים

בלילה על משהו, ומקבלים אותו למחרת בבוקר", הם אומרים."דני רצה רק קרבי. אנחנו התנגדנו והוא התעקש. הוא רצה להגן

על המדינה", מספרת דניאלה. מתנהג היה בטח הוא המדינה שלנו, שזאת יודע היה הוא "אם

אחרת", מוסיף הרמן. דניאל התגייס לגבעתי. לפי עדות הוריו, הוא סבל ממסכת התע־

ללות נפשית קשה מצד מפקד הכיתה שלו. "הוא אמר לי: 'אבא, זה מפקד חרא'".

באחת הפעמים הוא יצא לחופשה, שלאחריה סירב לחזור לבסיס. מפקדו הגיע לבית המשפחה על מנת לשכנע אותו לחזור. "בפינה שם )הרמן מצביע על קיר צדדי בסלון( דיברתי עם המפקד שלו בפעם הראשונה. אחרי שדני מת, הפכתי את המקום לקיר הנצחה. כאן בע־

צם הכל התחיל".במהלך הטירונות סבל דניאל מנקע ברגל, והתקשה לצאת למסע בן עשרות קילומטרים. המ"כ החליט שהוא ייצא למרות הכל, וחבריו

ידחפו אותו.אבל על דניאל זה לא היה מקובל. הוא לא היה מסוגל ללכת את כל המרחק הזה, ולא רצה להכביד על חבריו המותשים עוד יותר. עם

תחילת המסע הוא פנה לכיוון הנגדי והחל לרוץ. "המפקד רץ אחריו, ואחרי כמה שניות נשמעה ירייה. מאותו רגע

הכל נשאר תעלומה אחת גדולה", מספר הרמן. על נשקו של דניאל נמצאו טביעות אצבעותיו של מפקדו, אך זה אמר שרק פרק לו את הנשק. "מי הוא שיפרוק את הנשק לפני שמגי־

עה משטרה צבאית או אפילו רופא?", מתרעם הרמן. דניאל נפטר בדרך לבית החולים. "בסביבות שתיים בלילה הגיע קצין העיר ואמר לנו: 'הילד שלכם שם קץ לחייו'. ישר אמרתי שזה לא יכול להיות", נזכרת דניאלה. "דיברתי איתו בצהריים והוא סיפר

לי שהוא יוצא שבת, ואפילו אמר לי מה להכין לו לאכול. "כבר קניתי את המצרכים. הכל היה מוכן בשבילו. זה פשוט לא

יכול להיות". לאחר מכן חזר קצין העיר, ואמר להורים כי לא ניתן לברר

בוודאות מה קרה, וייתכן שנפלט כדור. הרמן: למחלקה. דניאל של חבריו הגיעו השבעה במהלך "שאלתי את החיילים מה קרה שם, והם אמרו לי: 'דני לא היה צריך למות, הוא לא התאבד'. המג"ד הקשיב להם, ואחרי דקה

העלה את כל החיילים לאוטובוס. אותה את ושאלתי באו, הם שוב השבעה "אחרי שנגמרה שאלה. הם אמרו: 'לא ראינו כלום, היה הר, אף אחד לא יכול

לראות'. "המפקד שלו לא הגיע, כי העבירו אותו למקום אחר בטענה שהוא לא מפקד טוב. אני נסעתי לשם בעצמי לבדוק, ולא היה

שום הר. הכל שטוח."אני עם צה"ל גמרתי מאז. הבת שלי עשתה שירות לאומי זה. אני גם לא מרשה לחיילים להגיע ב'יד לבנים' בעקבות לקבר של דניאל. אנחנו מגיעים ביום הזיכרון רק כדי שהקבר לא יהיה ריק. גם דום אני לא עומד. הם רצחו לי את הילד ואני

אעמוד דום?".

דרמה בבית העלמיןהחיילים והמפקדים, כאמור, לא סיפקו למשפחה את התשובות.

"התחלנו עם מכתבים לשר הביטחון ולרמטכ"ל", משחזר הרמן. "רציתי שיוציאו את הגופה מהקבר ויבדקו מאיפה נכנס הכדור שהרג את דניאל. התשובה היחידה ששמענו מהם במשך שנתיים היתה 'מש־

תתפים בצערכם'. אני לא צריך את הצער שלהם". לאחר שנתיים צילצל בשבת בצהריים הטלפון. על הקו היתה קצי־נת נפגעים. "התקשורת עלתה על זה שיש באבו כביר צנצנות עם רקמות של יותר ממאה חללים. אחד מהם דני. בצבא לא רצו שהתק־

שורת תיידע אותנו, אז הם מייד התקשרו והגיעו אלינו הביתה". הרמן ביקש את צנצנת הרקמות על מנת להכניס אותה לקבר בנו. קצינת הנפגעים הסכימה, אולם ביום שלאחר מכן חזרה בה בטענה

שהצנצנת שייכת לצה"ל. "הבן שלי שייך לי", אומר הרמן.לאחר מסע לחצים ושיכנועים הוסכם כי צנצנת הרקמות תגיע

לבית העלמין בדימונה, שם יצרפו אותן לקבר של דניאל. אך הדרך עדיין לא היתה קלה. הרבנים החליטו שאין צורך לחפור, ואפשר להסתפק בהזזת השיש. ההורים סירבו, ובצעד לא שיגרתי חטף הרמן את הצנצנת עם רקמות בנו והחל לרוץ אל מחוץ לבית

העלמין. "אני מתרחק משם ושומע את אחד הרבנים צועק: 'תירו בו, גנב'. באותו רגע לא היה אכפת לי למות עם הצנצנת של הרקמות של בני

ביד. "איך שהגעתי הביתה התחילו טלפונים שיביאו לי משטרה, ואני אמרתי שיביאו גם את אלוהים, אם קיים דבר כזה. אני מצפצף על

כולם. זה שלי. והצנצנת נשארה אצלי חודש. אחרי חודש "בסוף הם התייאשו, מתקשרים מהצבא ואומרים לי שהם רוצים לקבור אותו ושהם יחפרו והכל. אמרתי להם ככה: 'אחד, אני רוצה ועדת חקירה חיצונית. וש־תיים, אני רוצה פתולוג מחו"ל'. אמרו לי שאי אפשר ואף פעם לא עשו את זה, ואם זה המצב - תישאר עם הצנצנת. נשארתי עם הצנצנת חצי

שנה. היא היתה מונחת בחדר של דני".הרמן ודניאלה לא הרפו, ופנו לכל גורם שיוכל לסייע להם לפתור את התעלומה. כשפניותיהם לא נענו, הם החליטו לפעול. "הבנתי שעד שלא עושים מעשה רציני, אף אחד לא מתייחס אליך", אומר

הרמן. באחד מלילות שישי הגיעו האב עם חברים של דניאל וצלם של אחד מהערוצים המסחריים, והוציאו את ארונו של הבן מתוך האדמה. "כשהוצאתי את הבן שלי, היד שלו נפלה לי על הכתף, והרגשתי

כאילו הוא טופח לי על השכם על מה שאני עושה בשבילו".

את הארון הם הניחו בסלון ביתם. "היה קשה מאוד לראות את זה. דני בסלון הבית שלו, אך ללא רוח חיים", מספרת דניאלה.

למחרת הופצו התמונות בתקשורת, והצבא יצר קשר עם המשפ־חה. "פתאום הם רוצים לעזור לנו. כמובן, שהם גם איימו שהמשטרה תוציא את הארון בכוח", אומר הרמן. "חיברתי בלוני גז בכל הבית, והודעתי שאם הם רק ינסו לעשות משהו, אני מתאבד פה ליד הבן

שלי. אין לי מה להפסיד. איבדתי שני בנים". בסוף הוצע שהגופה תילקח לסורוקה, ופתולוג ינתח אותה ללא נוכחות ההורים. הם סירבו, וכמו תמיד ההתעקשות השתלמה: הם

הורשו לצפות בניתוח. הדרך לממצאים לא היתה קלה. בני הזוג שהו בבית החולים 45 ימים. את הפתולוג הראשון, שהגיע מאמריקה, הם סירבו לקבל, כיוון

שהוא יצר קשר עם גורמים צבאיים בניגוד להסכם. "רצינו שהוא יהיה נייטרלי. שלא יהיה בידיו הדו"ח הראשוני. אבל אנשי צה"ל הביאו לו טפסים עד שדה התעופה, מתורגמים לאנג־

לית". הפתולוג השני, ד"ר תומסן, הגיע מדנמרק. הוא מצא כי חסרים איברים רבים בגופה, ביניהם מעיים, כבד ומספר צלעות. בנוסף גילה,

כי הגופה לא נתפרה לאחר הניתוח, דבר שאינו מקובל. "לקחו לילד שלי איברים בלי ליידע אותי. זה שוד", אומר הרמן.

אבל ד"ר תומסן לא הצליח לקבוע את סיבת המוות באופן חד־משמעי.

בני הזוג הילר החליטו לתבוע את פרופ' יהודה היס, מנהל המכון לרפואה משפטית דאז, ונקבעו להם פיצויים. "מאז הסיפור שלנו היס

כבר לא בתפקיד, וטוב שכך", אומרת דניאלה.

קיר הנצחה וספרייה כשהמאבק הסתיים, הביאו דניאלה והרמן את בנם לקבורה בפעם

השנייה. הרמן: "חרטתי על בית הנר שליד המצבה שלו: - 'פה קבור חייל שנרצח בידי צבא הגנה לישראל'. אני לא חושב שהמפקד ירה בדניאל,

אבל הוא התעלל בו. זה הוביל לוויכוח, שבמהלכו נפלט כדור". היו חלק מההתמודדות עם האובדן", מודה "השנים של המאבק דניאלה, ומספרת שהיום הם מתמודדים עם האסון אחרת: יחד הם הקימו ב'יד לבנים', מקום עבודתו של הרמן, קיר לזכרו של דניאל,

ובקרוב תיחנך ספרייה על שמו בבית הספר התיכון שבו למד. "אנחנו לא מצטערים על השנים שנאבקנו. גם כשעשינו את המע־שים הקיצוניים ביותר, עשינו את זה כדי לדעת מה קרה לבן שלנו. 11

שנים אחרי, ואנחנו עדיין רוצים לדעת".

א

קורין אלבז

ארון הקבורה בבית משפחת הילר. משמאל, האב והקעקועים

על נשקו של דניאל נמצאו טביעות אצבעותיו של מפקדו, אך זה אמר שרק פרק לו את הנשק. "מי הוא שיפרוק את הנשק, לפני שמגיעה משטרה צבאית או אפילו רופא?", מתרעם הרמן

"לא בא לי להיות כבד"

רגע לפני שהוא מקדש את ארוסתו ומוציא שני אלבומים, רגב הוד מספר על הדרך מדוכן הפלאפל שבו עבד עד לבמות הגדולותשכבש <<< "התינשאי לי" גירסת המציאות

"יש לי הצעות להשתתף בתוכניות ריאליטי, כמו

'הישרדות VIP‘ ו‘חי בלה לה לנד‘. אני לא שולל, אבל גם לא נלחם

יותר מדי כדי שזה יקרה. מה שצריך להיות שלי, יהיה שלי"

על הפעם הראשונה ברדיו: "הייתי על מדים בקו אוטובוס

249, שומע את השירים שלי מושמעים ברדיו, ואנשים לא ידעו

שזה אני ששר"

מורן סקיטל

קיז'

אדו

עים:

לוצי

ת"ונו

חר א

ותיע

יד" ,

איול

אזר

אי מ

ם: לו

צי

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�1 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

בחייםפעם

שבתם פעם איך מרגיש חירש? ־יצאתי לרחוב עם אטמי אוז

ניים וניסיתי לחוש את התחושה הזאת במשך זמן מסויים. מאוחר האטמים, את כשהסרתי יותר, חשתי הקלה רבה, כאילו שקלו עשרות

קילוגרמים ולא גרמים אחדים בלבד.כשהחלטתי להיות חירש לכמה שעות, חשבתי בליבי, מה המגבלה בלהיות חירש? זה לא כמו עיוור, שנזקק בהרבה מקרים לעזרת אדם נוסף או להשתמש בכלב נחייה בשביל ללכת ברחוב. בסך הכל אתה לא שומע, ואם אתה שם מכשיר ברוב לבד להתנהל יכול אתה למשל, שמיעה

המקרים, בלי עזרת אנשים.בינינו, מה רע לפעמים לשים את החיים על השתק, לחתוך בכביש מישהו מבלי לאותת, ולא לחשוש לספוג מהנהג שאותו חתכת, את מיטב

הברכות והאיחולים שהוא בחר לאחל לך היום.ישמחו הכדורסל או הכדורגל אוהדי כל

־לראות משחק של קבוצתם האהובה, מבלי לשהתורן, שדווקא החפירות של הפרשן מוע את היום החליט להראות לקהל בבית, כמה הוא מבין את המשחק, למרות שעל המגרש קורה בדיוק

ההיפך.הסתובבתי ברחוב עם אטמי אוזניים. פתאום

גדולה של אנשים שמשו ־אתה נמצא בקבוצה חחים ביניהם, אתה שומע רק בליל מילים מעורב ברעש. אני חייב לקרוא שפתיים כדי להבין על

מה הם מדברים.נכנסתי בעיר, מסויים מקום למצוא ניסיתי לחנות שהיתה לידי ושאלתי את המוכר, איפה נמצא המקום שאני מחפש. המוכר בוהה בי בעיני עגל לא מבינות, לאחר שהוא אמר כבר פעמיים איפה החנות, ואני עדיין שואל את אותה שאלה.

־היתה אישה נוספת בחנות ששאלה אותי בנימוס: אני יכולה לעזור לך? אני שואל אותם: “יש לכם עט ודף?”. הם עדיין בוהים בי ולא מבינים.

אני מחטט בתיק שלי. אני מוציא משם עט ושואל אותם אם יש להם נייר. אני עושה תנועות של כתיבה על כף היד.

המוכר מושך בכתפיים, לא מבין מה אני רוצה ממנו. אני ממשיך לחטט בתיק ומוצא פיסת נייר

מקומטת.המקום שם את הנייר על בגדול כותב אני שאני מחפש, ומראה לשניהם בפרצוף. עכשיו הם הבינו מה אני רוצה, ומסבירים לי בתנועות ידיים איך להגיע לאותו מקום, אני אומר תודה ויוצא

מהחנות.במפגש אחר עם אנשים, מישהו אומר משהו, ואז כולם פתאום פורצים ביחד בצחוק, מישהו נוסף אומר עוד משהו והצחוק רק מתגבר. אתה שואל מה מצחיק? והתגובה המיידית היא, עזוב, סתם משהו, זה לא מעניין. אז אם זה לא מעניין,

למה הם צוחקים כל כך?כשאתה לא שומע, חוץ מאי היכולת לצחוק מבדיחה טובה שמישהו סיפר, אתה לא יכול גם לשמוע את המוזיקה האהובה עליך, ואולי יותר

־חשוב, אתה לא יכול לשמוע כמה האנשים הקרובים אליך אוהבים ומעריכים אותך.

מה עושים במקרים כאלה, אתה שואלים? את ־התשובה לכך נתנה אחת החירשות הכי מפור

סמות בעולם, הלן קלר, שהיתה גם חירשת וגם והיפים ביותר הטובים הדברים "את עיוורת: ביותר בעולם, אי אפשר לראות או למשש, יש

להרגיש אותם בלב".נכון, יש כאלה ששומעים ויש כאלה ששומעים פחות, אבל כולנו מרגישים את הדברים שאנחנו

חווים ביומיום בלב שלנו וזה הכי חשוב.

החיים ב"השתק" אני עושה תנועות של כתיבה על כף היד. המוכר מושך בכתפיים, לא מבין מה אני רוצהממנו <<< יהודה ליבוביץ הצטייד באטמי אוזניים והרגיש פעם בחיים אך זה להיות חירש

בחייםפעם

מפוחדת, ברחוב סתובבתי ושמעתי מכות מעט חטפתי לא שהם לאל מודים אנשים

אני. משום מה, לא נהניתי.של הברקה בגלל קרה הכל יותר לקרוא לזה חיסול נכון או אולי המרצה,

חשבונות...בשביל רק בעצמנו, להתעלל נשלחנו כך ה"זכות" לספר על זה אחר כך. בהתחלה חשבתי שיהיה נחמד לעשות דברים שונים מהרגיל, אבל אז התחילו לעלות הצעות בכיתה - לחלוב פרות, "לבלות" באוהל בדואי.... יש סיבה שלא עשיתי

את הדברים האלה עד עכשיו.־כשחזרתי הביתה, גייסתי לעזרה את משפח

תי. המטרה )שאותה הם לא הבינו( היתה להעלות ־רעיונות שיוציאו אותי עם נזק מועט ככל האפ

שר. הם זרקו הצעות לאוויר ותהיתי מתי בדיוק הספקתי להסתכסך עם כולם.

כשחשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע, הציעה אחותי בהתלהבות, "תשחי עם כרישים!". מתברר שהיא קראה לא מזמן על בת 60 שעשתה זאת.

"כשאגיע לגיל 60", עניתי ופסלתי על הסף.הכרישים, מלהקת שהתייאשתי לפני רגע שעד אותו יום החשבתי כמשפחתי - היתה זו שוב אחותי עם הצעה, הפעם )יחסית( הגיונית יותר,

"תהיי עיוורת!".־וכך, באחד הערבים, לפני שהלכתי לישון, הדבקתי על עיניי רטיות, כדי שאקום ליום שחור.

אופטימית. הייתי עוד היום כשהתחלתי את במציאת עזרה לבקש נאלצתי בבוקר אומנם מברשת השיניים ולאחר מכן, ציחצחתי בטעות את האף, אבל לא חששתי. הייתי בבית, המקום

־שבו אני מכירה כל פינה. הרגשתי ביטחון וידעתי שאסתדר. כך צעדתי במהירות ובבטחה לעבר הקיר שליד המטבח. המכה שחטפתי הורידה את הביטחון והזכירה לי, שאוריינטציה מעולם לא

היתה הצד החזק שלי.לבסוף, הגעתי למטבח. אמי ריחמה עליי, או שפשוט ראתה את הנולד. היא אמרה שאשב והיא

־כבר תגיש לי שתייה ואוכל, אך לצערה, התעקשתי להסתדר לבד.

מהר מאוד הנזק התחיל. את הנס קפה שפכתי על השיש במקום לכוס, והמשכתי לעבר הסיר

עם האוכל החם.שפכתי את האוכל לצלחת מפלסטיק )ליתר כשהצלחת התראה מאמי וביקשתי ביטחון(

חששותיה האחרונה בכף מלאה. האוכל את שפכתי התגשמו. לצלחת. במקום היד על הרותח שמטתי רפלקס, ומתוך נכוויתי עליי נשפך האוכל הצלחת. את ידעה לא אמי במטבח. והתפזר אם לצחוק או לבכות. למזלי, היא

בחרה לצחוק.־התיאבון כבר יצא לי, אך הכר

חתי את עצמי לאכול לפני שאצא ־למסע. בשלב זה, הצטערתי שה

תחייבתי גם לצאת מהבית.

"שכחת אותי?"רעדתי מפחד, אך יצאתי בליווי עליי לשמור שהתנדבה אחותי, כדי שלא איפגע. בסופו של דבר, ־היא חזרה חבולה יותר ממני. מת־ברר, שכשאני מפחדת, אני לוח

שבוע )כבר הידיים עם חזק צת היא מתלוננת על הכאבים(.

־הספקנו ללכת צעדים ספורים וכבר היא הרגישה את נחת זרועי בפעם הראשונה. "הכל בסדר? את מעדיפה שאקח אותך ברכב?", שאלה. "כן", עניתי מייד, אבל היא כבר התחרטה, "בעצם, את

אמורה להסתדר. אל תעשי לעצמך הנחות".אז היא לא עשתה לי הנחות. הגענו לתחנה, בודדה עצמי את מצאתי הגיע וכשהאוטובוס במערכה. מתברר שאחותי מיהרה לעלות ושכחה

את המוגבלות של זו שלצידה.צעקתי את שמה בבהלה ולפתע שמעתי את

־צחוקה המתגלגל מתקרב במהירות. היא החזיקה בי וקראה לי לבוא. "שכחת אותי?", שאלתי

באומללות. "כן", היא ענתה משועשעת.כשעלינו הרגשתי על בשרי את המדרגה גבוהה. אחותי היתה אופטימית וחשבה שאצליח להכניס אך הכרטיס, את ולהוציא למכונה הרב־קו את

־כשהתחלתי למשש את האיזור ותור אנשים השתרך מאחורינו, היא החליטה לחסוך זאת מהם.

לה לי ואמרה באוטובוס אותי הובילה ־היא "כשנכנסת", לי. הכאיב ומשהו ישבתי תיישב. רגליה על הניחה את "האישה הסבירה אחותי, הכיסא. נאלצתי לדחוף לה את הרגליים". עניתי שזה באמת הפריע לי ושחטפתי מכה. התחלנו

־לדבר על כך שיש אנשים חסרי התחשבות, וב

־עיקר על אותה אישה. אחרי מספר דקות אחותי אמרה שהתפנה המקום ממול והעבירה אותי לשם. פה חשדתי. "תגידי", שאלתי, "כשדיברנו

על האישה היא ישבה שם?". תשמע". שהיא "רציתי אחותי. ענתה "כן", נאלמתי לרגע, אך מייד התחלתי לצחוק. זה היה

הדבר המהנה היחיד: לא ראיתי אף אחד ממטר.הלכנו האתגר ובשביל מהאוטובוס ירדנו

־לשוק מחנה יהודה )בערב חג!(. החזקתי חזק באחותי. היה המון רעש - צעקות, תופים, אנשים דיברו, צעקו לי באוזן. היא אומנם שמרה עליי,

אך עדיין אנשים ועגלות נתקלו בי. ־אף אחד לא ראה אותי, כל אחד היה טרוד בע

ניינו ושקיות ותיקים חבטו בי. לא הבנתי מה מכה בי. הרגשתי אוויר, בלתי נראית. נלחצתי והדרך נראתה ארוכה מתמיד. קניות כבר לא עשינו שם,

רציתי לברוח כמה שיותר מהר.כשיצאנו, שמעתי אנחת רווחה - של אחותי. עם כל ההמולה, לא שמעתי את תלונותיה על

שעצרתי את הדם בידה.־עברנו להסתובב בעיר והייתי מבולבלת לגמ־רי.איבדתי כל חוש כיוון, והעקמומיות של המד

רכה לא ממש הועילה. עצומות בעיניים ללכת רגילה שאיני כיוון ולא עברתי אימונים, עשיתי תנועות חדות מדי.

מסביבי אנשים שמעתי כנראה הם עליי, מדברים רואה, לא אני שאם חשבו וסיננו שומעת, לא גם אני אחד לשני: "השם ישמור, לא

עלינו". כמובן היו גם אחרים, שלא והמשיכו בכלל אותי ראו לחבוט בי עם חפציהם. כבר

התרגלתי.חיכינו לרכבת כדי לחזור. ומכונסת מבוהלת ישבתי בתוך עצמי, כשראשי למטה. יושבת שאני העירה אחותי

כמו עיוורת אורגינל. הרכבת הגיעה והיא כיוונה אותי לדלת. ניסיתי להיכנס,

הרג לפתע התקשיתי. ־אך שתי עוד זוג ידיים תופס בי ברגע לי. ועוזר השני מהצד שנכנסתי, מייד מישהו אמר, “בואי, שבי” ופינה לי את מקומו. ישבתי וחייכתי

לעצמי. סוף סוף לאנשים אכפת ממני.חזרתי מותשת, אך שרדתי. היה אומנם קשה, לא נכון, כעיוורת. שחשתי להגיד יומרני אך בקירות, נתקלתי שעות, במשך כלום ראיתי התלכלכתי מאוכל והפכתי תלותית. התחייבתי לחמש שעות של עיוורון )והיו יותר(, אבל ידעתי שאם יקרה משהו בלתי צפוי, אוכל בקלות להסיר את הרטיות ולחזור לראות. הידיעה הזו עושה

את כל ההבדל.ולמרות זאת, כמו הסחרחורת שחשים לאחר לאחר שעות גם כך בקרוסלה, סיבובים אלפי שחזר אליי מאור עיניי בטני המשיכה להתהפך.

־כל הרגשות התערבבו עם תחושת ההקלה הגדולה. רק אז הבנתי כמה חוסר אונים יש בחשיכה.

סבלתי הכי להירגע. כדי למוזיקה הקשבתי ־מתחושת התלות. להזדקק לעזרה בכל דבר. הק

Three days שבתי למילות השיר של להקתgrace, והזדהיתי יותר מתמיד עם המילים:

If I needed someone to control me If I need someone to hold me down If I needed someone to control me If I needed someone to push me around I would change my direction and save myself before I Drown

שמתי בטעות את האוכל הרותח על היד במקום בצלחת.לא רואה ממטרהאוכל נשפך עליי והתפזר במטבח <<< ואני קיבלתי כווייה <<< אפרת בוסאני לוי עצמה את העיניים והיתה פעם בחיים עיוורת

פחות רבע שעה עמדתי בחוץ והתלבטתי אם להיכנס.

־בפנים היה חשוך, אורות קט־נים וכחולים, על כל שולחן נר

גילה ופרסומות לחצי חבית בירה בזיל הזול - בכל זאת, מראה שאני לא רגילה

לראות בכל יום. אני עסק: לכם יש מי עם שתבינו כדי רק דוסית. יש יאמרו מרובעת. והמקום הכי 'גרוע' שתוכלו למצוא אותי מבלה בו אי פעם זה בית בקיצור, לערך. לחודשיים אחת זה וגם קפה, לאחר חששות החלטתי שלא ייתכן שהגעתי עד לאיזור התעשייה של כפר סבא, ולא אכנס לפאב הזה. החלטתי לעשות את זה פזיז. כמה שיותר

מהר, פחות כואב. ־השארתי את הפחדים והחששות בחוץ. השו

מר בכניסה ביקש ממני תעודת זהות )הוא חושב, כנראה, שאני הולכת להתפרע בפנים על כמה

כוסות ערק(. נכנסתי והתיישבתי הכי קרוב לבר, אבל לא ממש עליו. הרגשתי זרה, אפילו מאוד.

־השעה עשר וחצי בלילה והמקום רק מתחיל להתמלא. אנשים יושבים בקבוצות ומדברים )אם הם באים לדבר, אז למה המוזיקה כל כך רועשת

וקודחת?!(.המלצרית ניגשת אליי, נראית קצת המומה, זאת היתה חניכה שלי - גם אני למען האמת מבני עקיבא שחזרה בשאלה. היא שאלה אותי

מילמ אחליט", מעט "עוד להזמין, ארצה ־מה לתי.

אני מסתכלת על התפריט ולא מתחברת לאף מילה שכתובה בו. לא לצ'ייסרים ולא לתוספת אלכוהול לקפה ההפוך. אני בוחנת את האנשים ומרגישה מתפרעת. כמו ילדה בגיל ההתבגרות

שחוצה כמה קווים אדומים.־תוך שאני שוקעת במחשבות ובוהה בכמה גו

פים בחלל האוויר, שוב ניגשה אליי המלצרית

- "החלטת?", "תביאי לי איזה שתייה שיש לכם מבקבוק",

עניתי לה, "הכל אצלנו בבקבוקים".אוי, נכנסתי לבעיה, לשתות בקבוק בירה זה ממש לא בשבילי, אני חושבת מה לענות לה, כך שלא אהיה ממש בורה, "תביאי לי בקבוק נסטי",

החלטתי."אין בעיה".

של שהמבטים ומרגישה לנסטי, מחכה אני מסגירים והבגדים הכובע אליי, מופנים כולם

אותי. אני מתחילה לחשוב מה גורם לאנשים לבוא למקום הזה, אתה לא יכול לשמוע את בן הזוג לא גם האמת, את לומר ואם ככה, גם שלך

לראות אותו יותר מדי.אני מתלבטת אם לעבור לשבת על הכיסאות

־הגבוהים של הבר, כדי להגביר את עוצמת הח־וויה, ותוך כדי שומעת את הבחור מאחוריי מת

חיל עם המלצרית, שקטנה ממנו בעשר שנים, לפחות. אני מתחילה להבין מה גורם לאנשים

לבוא לכאן.נראה לי שלשבת על הבר זה נועז מדי לפעם הראשונה והאחרונה בפאב. אולי זה ימשוך יותר מדי תשומת לב, ואני מחליטה להישאר לשבת ליד השולחן. הנסטי הגיע, לפחות יהיה לי איזה

עיסוק... ־אנשים משולחנות שונים וקבוצות שונות פו

נים אחד לשני. אני מתפללת שאליי אף אחד לא יפנה. טוב לי ככה. אחרי 20 דקות של שתייה

איטית אני מבקשת חשבון. שילמתי 12 שקל ועפתי. לא מעוניינת בעוד

מפגש מביך.אני חייבת לציין, שציפיתי להרבה יותר גרוע. פחדתי מאוד לפני, ויצאתי משם דווקא שמחה. דופן. יוצא משהו לעשות שהעזתי על שמחה

חוויה של פעם בחיים.

המלצרית ניגשת אליי, נראית קצת המומה <<< למען האמתאבודה על הבר גם אני - זאת חניכה שלי מבני עקיבא שחזרה בשאלה <<<ליאור כהן, דוסית, ניסתה פעם בחיים לבלות לילה בפאב

ל

כרם עין הדסה עם שלי מפגש נראה מבטיח.

19 ביום ירוש־ אני יורדת מקולמי שמשי ונעים, ופוסעת לתוך הקניון הנקי והנינוח בכניסה לבית החולים. "טוב, אולי זה לא כל כך קשה להציל אנשים למחייתך", אני חושבת לעצמי, תוך בהייה בקולקציית הקרמים החדשה מבית

"ללין".־ ככל שאני מתקדמת פנימה, הת

מונה האידיאלית מתחילה להיסדק: זה ואינפוזיה איש צועדים מימיני לצד זו, מולי חולף איש עם רטייה בבעתה בהם מביטה אני עינו. על

הנו הראווה בחלונות ־ומתמקדת צצים.

תהילה האחות אחרי מדדה אני במסדרון המפריד בין הקניון הנעים למסדרונות בתי החולים, ובין קצב הנשימה האיטי למהיר שלי. תהילה ומחייכת לעבודה בקולגה פוגשת בטראומה? "את באדיבות. אליה )מחלקה - ע.פ(", היא שואלת, ואני

בט אני "כן, לעצמי, ־ממלמלת ראומה".

מיון לחדר נכנסות כשאנחנו ־מבוגרים, אני מתחילה לחוש תסמי

נים שעשויים למנוע ממני להתחיל בחזה, לחץ סחרחורת, במשמרת. ודחף ברכיים כאבי ברגליים, רעד

עז להימלט לאיזור העישון תוקפים אותי. אני מתחילה לחשוב על תירוצים למסלול הבריחה, או במילים אחרות: למה הייתי חייבת לנטוש את

חדר המיון חמש דקות אחרי תחילת המשמרת.צריכה "אני ריקה. מיטה מזהה אני לפתע

־לתפוס אותה", אני חושבת לעצמי, וגן ההיפוהוריי משתלט עליי. כונדריות שירשתי משני "כן, אני חולה, לא יכולה להתמודד כרגע עם

מאושפזים". כשאני מבחינה שכל צוות חדר המיון טרוד ועסוק בעבודתו, ואיש מהם לא באמת שם לב אליי, אני חומקת לספסל בכניסה, מנגבת זיעה

ומודה לאל בכל ליבי שזו אינה העבודה שלי. אני חוזרת מהפסקת העישון הראשונה בדיוק כשצוות האחיות מבצע החלפת משמרות. אני מצטרפת אליהן. הצוות מעודד, אופטימי, וממטיר

חיוכים אל עבר החולים. בייחודיות מבחינה אני המקום זהו המיון: בחדר ואולי בארץ, יחיד הכמעט בעולם, בו מתקיים דו קיום, אנשים, בין ואחווה שיוויון בכל מהשני אחד השונים והאח החרדית האחות דבר. בשיתוף עובדים הערבי פעולה מלא ומעורר השראה. אל החולים הם פונים בנימוס מסתדרים שלא ובאדיבות השורר והבלגן הלחץ עם

המקום. אני משתאה. תופס המשמרת במהלך את עיני במיוחד חולה אחד, שהגיע ,83 בן מבוגר איש סובל כשהוא המיון לחדר

מס האחות פנימי. ־מדימום בירה לי שהוא סובל מסרטן, בשבע עליו להשגיח ושיש

עיניים.

אני מסתכלת סביב ומחפשת את בני משפחתו. הזקן החביב שוכב לבד, מדמם וסובל, ולא מפסיק לחייך ולשמור על אופטימיות. אחרי כחצי שעה אני מבינה שלאיש סיבות רבות לחייך. גדוד של בני משפחה, ילדים ונכדים מתאסף סביב מיטתו,

ומביע דאגה ואכפתיות. של למיטתו עד האחות אחרי עוקבת אני

־חולה ריאות כרוני. מעל מיטתו מסך מלא מסאת קוראת היא שזזים. ודברים קווים פרים, הדיאגרמה המסובכת, מהנהנת לעצמה ונחפזת לחדר התרופות. אני עדיין מביטה במסך, ותוך

־ניסיון קרוא את כתב החידה אני מגיעה למסקנה: מדובר בעבודה הקשה בעולם.

דם מנת שנותנת האחות אל מצטרפת אני ־לאחד החולים. היא מחברת לגופו צינורות וש־קיות, תוך מילות עידוד ונחמה. אני בוהה במ

תרחש, וברגע אחד של חוסר ריכוז אני מבינה שנשארתי לבדי עם החולה. הוא מתקשה לנשום,

וכך גם אני. פתאום אני מבינה, שבזמן שאני לא מפסיקה לחשוב על עצמי, צוות חדר המיון חושב, מטפל, האנשים כן, אחרים. לאנשים עצמו ומקדיש משכורת, ולקבל לחיות בשביל עובדים הללו אדם, חיי ומצילים מטפלים הם בעבודתם אך

תוך מסירות אין קץ. בניגוד אליי, הם לא יכולים לרחם על עצמם, להישבר, או להימלט למסדרון חדר המיון. הם מחויבים לעבודתם, וכל שנותר לי לעשות הוא להוריד בפניהם את הכובע ולהימלט על נפשי

לעיסוקיי המיזנטרופים.

לפתע אני מזהה מיטה ריקה. "אני צריכה לתפוס אותה", אני חושבת לעצמי, והגן של היפוכונדרית משתלט עליי. "כן, אני חולה, בגלל זה לא יכולה להתמודד עם מאושפזים" <<< עפרה פסדר עשתה פעם בחיים משמרת בחדר מיון

העבודה הקשה בעולם

יהודה מתקשר למרות המגבלה. "בוהים ולא מבינים"

ח

ה

עפרה ואחות במיון. "מודה לאל בכל ליבי שזו אינה העבודה שלי"

ה

אפרת נלחמת בכלים ובברז

זמן. לאורך כלכלית מרווחה נהנו שאזרחיה ההיפך. העוני היכה ללא רחם, המרדות בערה,

־השחיתות גאתה, והפשע שלח זרועותיו המסוכנות לכל חלקה טובה.

מאידך, מדינות רבות אשר ביססו את שיטת ־שלטונן על השיטה הקפיטליסטית, או נטו לעב

רה, ראו ברכה רבה. ־משבגרתי, החכמתי, עמדתי על דעתי ונחש

פתי לדברים, ובמיוחד לסגידתם של מיליונים, ובתוכם ישראלים ציוניים לג'וזף סטאלין - שאף

הבטח גווארה, ולצ'ה העמים", "שמש ־כינוהו: וב בקומוניזם אתמוך לא שלעולם לעצמי ־תי

סוציאליזם הקיצוני, אשר לדעתי הם שתי רעות חולות שהורסות ומחריבות את העולם.

יתרה מכך, הסוציאליזם מחובר באופן טבעי ־לשמאל הפוליטי, גם בישראל, וכיוון שאני מת

נגד נחרצות גם לטענות השמאל המקומי, ארגוני שמאל סוציאליסטיים והפגנותיהם הם מהדברים

האחרונים שארצה להיות שותף להם בימי חיי. את להנהיג חיי, מישורי בכל משתדל, אני שבורא בדרך מעשיי, את ולכלכל מחשבותיי, העולם ציווה אותנו, בתורה היקרה שניתנה לנו בהר סיני, ובהקשר לנאמר במאמר זה - לעניות דעתי, תורת ישראל איננה מכוונת אותנו לנהוג ־בסוציאליזם. זו הסיבה הראשונה שאני כה מת

נגד לדרך זו, ובגינה היה לי כל כך קשה להיות חלק מהאירוע להלן.

לזעוק עד הירח ובחזרהלצורך גיליון זה, נדרשנו למשימה שאין סיכוי שהיינו יוזמים מרצוננו החופשי. החלטתי, ברוב סקרנות ואומץ, להצטרף להפגנה משותפת של דע"ם(, שמאלניים היתר, )בין ערביים ארגונים למען לעובדים(, )כוח וסוציאליסטיים )מרצ(

הפסקת העסקתם של עובדי קבלן בישראל. 14.5, בכיכר הח־ האירוע התקיים ביום שני,תולות במרכז ירושלים. הגעתי בשש וחצי, כמה דקות אחרי שהשמש התחילה לשקוע, ובהרבה

־מובנים גם עליי. כבר מהרגע הראשון רציתי להסתלק משם. השקר, השנאה, הצביעות והחנופה

ממש עשו לי בחילה פיזית.

־כמעט כל מה שאני מתנגד לו ונלחם בו בעולמנו, צץ ועלה לנגד עיניי.

הנה אני יורד את נחלת שבעה בואכה הכיכר, ועוד צעד או שניים מתערבב בהמון.

במחי יד אני מחביא את הציציות שעוטפות ־אותי תדיר ומתבדרות כעת ברוח הערב הירוש־למית הקרירה ואיתן את השקפות עולמי ואמו

נותיי, ונכנס לזירת הקרב. רק הכיפה שלראשי מרמזת על זהותי. הייתי חובש הכיפה היחיד בין מאות אנשים. זוהי פעם ראשונה שדבר כזה קורה

לי בירושלים.פעילי שני היו בברכה להקדימני ראשונים מרצ, אשר התעניינו, אם אני יודע אם אחר כך ממשיכים לזעוק מול בית ראש הממשלה. הדבר היחיד שעלה לי בראש זה שאני רוצה לזעוק עד ביתו של נתניהו ואז עד הירח ובחזרה, על הנזק

ולשכ עמי לבני גורמים ושכמותם שהם ־הרב בגלל גם שמשתולל הטרור על הערבים, נינו מעשיהם, ועל המצב הקשה של הערבים שחיים

בקרבנו.בטרם מחשבותיי עברו את מחסום פי, נזכרתי מדוע אני עומד כאן, והגדלתי לעשות וביקשתי חולצה. לבשתי. היה כתוב עליה לבן על גבי ירוק: מרצ! - תנועת השמאל הקיצוני הרוצה לבטל כל קשר בין תורת ישראל למדינת ישראל, הרואה במתיישבים ביהודה ושומרון סרטן בגוף האומה, קומוניזם, כמעט קיצוני, בסוציאליזם הדוגלת

־וכעת אני נושא אותה על גופי. רק הציצית מפרידה בינינו. אני תוהה אם אי־פעם הונחה חולצה

של מרצ על גבי טלית קטן... ימין של כ־300 איש ואישה היו בקהל. בצד הדוברים התגודדה קבוצת גברים ונשים ערביים, אשר היה נראה שארגוני השמאל הביאו אותם לשם. הם שימשו יותר כתפאורה הבאה ללמד על

־"המאבק המשותף ודו־הקיום". לצידם עמדו נערים ונערות, זקנים וזקנות, תושבי הארץ ומחוצה ולעיתים כפיים, מוחאים שלטים, אוחזים לה,

התו שהנואם פעם בכל בבוז מוחים ־קרובות רן מזכיר את המילה "הממשלה" או את המילה

הגסה ביותר באירוע ההוא, "בנימין נתניהו".

הישראלי הכי פרו־ערבי ורכי בלוגר חיון, עומרי היה לנאום ־ראשון

לאי ידוע, אשר פירסם בדף הפייסבוק שלו )וזכה לאלפי שיתופים( מקרה מחריד שאירע לאמו -

עובדת קבלן בחברת החשמל. אחריו עלו ובאו דוברים מדוברים שונים. רושם

־מיוחד הותיר בי יצחק )ג'קי( אדרי, ראשון הלוחמים בישראל בעניין עובדי הקבלן. בשיא דבריו טען שהמדינה, לה תרם כל כך הרבה, הפקירה

אותו לניצול מר וקר של חברות כוח אדם. קולו התגבר וזעק כשסיפר שהוא ובניו שירתו כלוחמים בצה"ל, נלחמו באויבי ישראל וסיכנו

את חייהם עבור המדינה הבוגדנית ואזרחיה.

כמעט מיותר לציין שבשעה שדיבר, המפגינים ־הערבים לא ידעו איפה לקבור את פרצופם מבו

שה. מבחינתם, מה יש לו להתפאר על ששירת בצבא הנורא והאכזר הזה? השאר לא ידעו אם לצחוק או לבכות. אולי מהסיפור הזה ניתן ללמוד והקונפליקט הפרדוקס השקר, על מהכל, יותר הלא ניתן לפיתרון, שיש בתפיסת עולם מעוותת

זו, שמתוכה נולדה ההפגנה הזו.אחריו עלתה לדבר וואפא טירא, עובדת קבלן ערבייה שתקפה בחריפות את מדיניות הממשלה בעניין וכן במאמציה להשגת השלום. תוך כדי נאומה הבחנתי, כי מאחוריי ממש עומד דב חנין.

־בשבילכם - הישראלי הכי פרו־ערבי. הסמן השמאלי קיצוני בפרלמנט.

דיברתי איתו מעט, אך עבורי זה היה המון. את כמות הרגשות השליליים ששוכנים בקרבי לא

אוכל להעביר לכם כאן. ־בסוף הנאומים הפעיל מארגן האירוע את המ־גאפון שהיה כל העת בידו, והפציר באנשים לה

משיך להאמין בדברים שדבקו בהם לפני שהגיעו ברבים, לפרסמם המסרים, את להפנים לכאן, להאמין בהם בכל ליבם, ולהמשיך לצעוק ולזעוק את האמת הכואבת שלהם בכל אתר ואתר, גם אם

תהיה כואבת ולא נעימה. לו להקשיב לעצמי נשבעתי אירוני, באופן וליישם את דבריו של האיש עם החולצה האדומה

של צ'ה גווארה.

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

זה היה גם בוודאי תיקון גדול. ־"אבל גם שם הגעתי לאיזה שיא, ששם גם הכלי הת

פרק, ומשם זה באמת היה לתורה. 'אין עוד מלבדו' היה בעצם השיא של כל מהלך הקריירה. נכנסתי לעולם של תורה, שלא סותר את הכדורסל - עשיתי אותו ממקום

אחר, עם דגשים אחרים".־בהמשך עבר להפועל תל אביב, ומעט לפני שהתחי

לה העונה הודיע על פרישה בפעם השנייה. בעיתונים התפרסם כי שפר אמר שהכדורסל היה בזבוז זמן, אך

מאוחר יותר טען שלא צוטט במדויק. לאחר חודשיים שוב חזר לכדורסל, ובאימון הבכורה של הפועל תל אביב, התבדח על כך כשאמר, "עד אחרי המשחק הראשון אני לא מדבר... בתקווה שלא אפרוש

עד אז".בסוף הקריירה, ב־2007, חזר לקבוצת נעוריו, הפועל

גליל עליון, סגר מעגל ופרש בפעם האחרונה.ניכרת לכדורסל האהבה הרבים, המהפכים למרות בו, "לעולם אהיה חלק מעולם הכדורסל, מקשיבים ללב שלי, זה כדור כזה", הוא מחייך, "החיבור אל המשחק נטו הוא חיבור בנשמה. מה שהיה לי קשה איתו זה המסביב, אף פעם לא הייתי באמת צריך תקשורת וקהל. נהפוך

הוא, זה הקשה עליי ליהנות".

מהלב השבור יצאה הצעקהשפר אדם ענו ופשוט. על ראשו כיפה שחורה סרוגה,

וממרומי גובהו עדיין מצליח לדבר בגובה העיניים.שעבר הרוחני המסע כש־ שנה 20 לפני החל

בקונטיקט, שיחק עוד שם נתקל בספר "הנבואה ג'יימס של השמיימית"

סי על "מדובר ־רדפילד. פור של מסע רוחני, והוא עמוקה תחושה בי עורר שלא הכרתי, של אחדות,

־שלום ושלווה", הוא משחזר.

חזקה, היתה "החוויה את שהפכה כזו לא אך חודשים כמה עברו חיי. והתגלגל אלי ספר נוסף, פאולו של 'האלכימאי' הת אותה ושוב ־קואלו,

באותן בדיעבד, עוררות. חוויות נזרע זרע".

הוא גדל בבית חילוני, ואת הערכים קיבל מהוריו. "לא הכרתי מושגים כמו שבת, לימוד תורה וכשרות, אך ברוך השם, למדתי ואני עדיין לומד מההורים הרבה יסודות של ערכים ודרך

ארץ, שהם יסודות גדולים של התורה.מעבר התורה, עולם עם לי שהיה היחיד "הניסיון לחגים שחגגנו באופן בסיסי, היה בגיל שנתיים. גרנו בארצות הברית, וההורים שמו את אחי הגדול ואותי בגן דתי, ולפני כניסת השבת עשו שם הדלקת נרות, עם

תפילות וכיפות.־"היום, כשלאבא שלי קשה עם כל ההתקרבות והכי

פה, אני אומר לו: 'מה אתה רוצה? ילד קטן, תמים, מסכן, שמת אותי שם, טיפטפו לי, היום כבר מאוחר'", הוא

מתבדח.שהכניסה מי השתקע. כבר הדת עם הבא במפגש אותו לשם היתה אשתו טליה, שאז היתה עדיין חילונית. הם הכירו כשעבדה במסעדה בתל אביב שהיה בה אורח

קבוע. יום אחד ביקש להיפגש איתה ומאז הם זוג."עם הזמן הכרתי את האישיות שלו", סיפרה טליה

שמצ הציבורית "הדמות הישועה. למעייני ־בראיון טיירת מהתקשורת היא לא האדם האמיתי. הכרתי אותו מחדש, אמנם הוא לא היה צריך להציג את עצמו, אבל

הציג בכל זאת...".יהודית פילוסופיה שנים שש למדה טליה באוניברסיטה, ומצאה בשפר חברותא. "כשהכרתי את דורון התחלתי לספר לו מה למדתי. היינו יושבים כל

־יום שישי ולומדים פרשת שבוע. סוף סוף היה מי שיקשיב לי. הייתה לי חברותא כיפית, ודורון גם לקח את זה

הלאה, לפן היותר מעשי".החל ושפר בנות, לעולם שתי הביאו התחתנו, הם

־ללמוד בישיבה ליטאית בבית וגן בירושלים. "בהתח־לה היתה לי התנגדות", הודתה. "נבהלתי מאוד, חשב

תי 'לאן אתה הולך לי, מה אתה עושה?!'. אבל בהדרגה ראיתי שזה עושה לו טוב, ומי אני שאמנע מבעלי את

הטוב".־לאט לאט נשאבה אחר עולמו החדש של בעלה. "דו

רון מעולם לא לחץ או הכריח, כי ברוחניות לא יכולה להיות כפייה", אמרה באותו ראיון. "בהדרגה נכנסתי

לעולם התשובה, וראיתי כמה זה עושה לי טוב".התגוררו והשניים ירושלים, בהפועל שיחק שפר בעין כרם, שם התחברו לאיש חב"ד. לאחר שנתיים עזבו

־את ירושלים, ועברו שנה לא קלה. "הרבה קושי, משברים, בארץ, בחו"ל. ושוב: מאותו לב שבור יצאה צעקה,

רצון לתשובה", הוא מסביר.־הם חזרו לירושלים והחלו לשמור שבת, כשרות וטה

רה. שפר התחיל להתפלל וללמוד מוסר וגמרא באופן מסודר. "היתה תחושה עמוקה כשהגענו הביתה", הוא

אומר.־"יש לי ילדה בת עשר מנישואים קודמים. כשהתח

לתי להתקרב, שמתי כיפה קטנה וזקנקנן, והיא שאלה, ־'אבא, אתה דתי?'. מלמלתי לה שכן, ורגע אחרי זה תפ

סתי את עצמי ואמרתי, 'שמתי כיפה, ועכשיו אני בנישה של דתי?'.

"שאלתי את עצמי מה באמת המהות של להיות דתי. הלכתי עם השאלה תקופה ארוכה, וממש לא מזמן האי־רה לי מילה שמבחינתי היא התכלית: מנטש. משמעות

המילה ביידיש היא להיות בן אדם, באופן המתוקן."מה שחוויתי בהתחלה היה שהמצוות יכולות להוביל יתרות, להקפדות אותנו

שי וגאווה. ־למתחים הושיב הוא חבר, תפתי וסיפר לחברותא, אותי לי את הסיפור המפורסם על הגר שביקש מהילל את לו שיספרו ושמאי

התורה על רגל אחת. ־"שמאי דחה אותו, והי

לרעך ואהבת אמר, לל החכמים סתם לא כמוך. שמקיים שמי אומרים כמוך' לרעך 'ואהבת מקיים את כל התורה, כי זה מה שהתורה כל הזמן מזכירה לנו - שדרך ארץ קדמה לתורה. ככל שאני בתוך זה, אני רואה שלא ומידות ארץ שדרך רק ־הם הבסיס, אלא גם הת

כלית".הרגשת שאתה צריך לבחור זרם מסויים?

לברוח ואני משתדל אותי, זה משהו שמפחיד "כן. ממנו. למרות שהיו תקופות שמצאתי את עצמי על ענף

כזה או אחר, אני מפחד לקבע את עצמי. "ברוך השם אני זוכה להתקרב להמון ענפים וענקים שמעוררים השראה - מרבי נחמן מברסלב, דרך הרב אלה וכהנה. כהנה ועוד מחב"ד והרבי וקרליבך קוק ואלה דברי אלוקים חיים. זו זכות גדולה ללמוד וללגום

מהמעיינות שלהם".אומרים ש"חז"ל להבהיר לו חשוב לתורה, בנוגע שבעצם כל דבר שיש בו את היכולת להאיר ולהביא ברכה לחיים, יש בו גם את הצד השני. כשמשתמשים בו

לא טוב, זה גורם ההיפך. "גם על התורה אומרים החכמים 'סם חיים ועץ חיים'. מצד אחד היא סם החיים, אבל אם לא משתמשים בה

נכון, היא הופכת להיות סם מוות".־במסע חייו, שמסופר בפיו, הקודש והחול גרים בכ

ואנשים מונחים הוא משלב טבעי באופן אחת. פיפה מעולם התורה והכדורסל. "פט ריילי )מאמן כדורסל ב־NBA( אמר שברגעי משבר יש שני סוגי אנשים - כאלה שנשברים וכאלה ששוברים שיאים. הרבי מקוצק לקח

את זה עוד מדרגה, ואמר, ‘אין לב שלם כלב שבור’. “דווקא ברגעי המשבר בחיינו יש פוטנציאל גדול. מצד אחד, אפשר ליפול לעצבות והאשמות, מצד שני

אפשר לגדול, לשבור שיאים ולתעל את זה לטובתנו”.כדי להסביר עצמו הוא שוב נעזר בדימוי מהפרקט: יותר, אפשר יותר והמשבר גדול “ככל שהמכה קשה יותר לצמוח. בדיוק כמו עם כדור: ככל שדופקים אותו חזק יותר על הרצפה, כך הוא יכול לעלות יותר גבוה”.

חולצה של <<< המשך מעמוד 5מרצ על

טלית קטן כבר מהרגע הראשון רציתי להסתלק <<<

השקר, השנאה, הצביעות והחנופה עשו לי בחילה <<< כמעט כל מה שאני מתנגד לו ונלחם בו, צץ לנגד עיניי <<< אבנר שאקי

הצטרף פעם בחיים להפגנה שמאלנית

משטרים הסוציאליסטיים במהלך ההיסטוריה, ועוד יותר מכך אחיהם הקומוניסטים, הסבו בעיקר סבל רב לאזרחים

אשר עליהם הושתו, לרוב תוך כפייה ואלימות. זה מתחיל מהרודנים האכזריים סטאלין, קסטרו ודומיהם, ממשיך דרך נשיאים מושחתים כהוגו צ'אבז וקיסרי סין, ו)לא( נגמר ברוצחי המונים כצ'ה גווארה, אשר בבורות מוחלטת ובאיוולות מחרידה

ישראלים רבים נושאים את דיוקנו על פריטי לבוש)ת(ם. הרעיון הכללי של הסוציאליזם, התומך בהתערבות גסה של השלטון בחייו של האזרח )גם אם לא מצהיר על כך(, בעיקר בתחום הכלכלי, אך גם בתחומים נוספים )דת וחופש מדת, חופש הביטוי, זכויות האדם(, התברר שוב ושוב כלא

יעיל, פוגעני ודורסני, מושחת ומסואב. משחר ההיסטוריה לא היתה מדינה אשר הונהג בה שלטון סוציאליסטי,

לא נכנסת. בעוד ליגל מרחיקה ממני את הכלבים שבדרך,

־נכנסתי למשרד של שרון, וגם שם המתינו לי כלבים שמרגישים בבית. חשבתי לעצמי שזו ממש

־התאבדות מה שאני עושה שם. השיא היה כשבמקרה פתחו את דלת המשרד, ולעברנו נכנסו עוד

ארבעה כלבים נלהבים. אז כבר איבדתי שפיות, ומצאתי את עצמי על שולחנו של שרון עם הרגליים על הכסא. נראה לי שרק לאחר התקרית המביכה שרון הבין עד כמה המצב חמור, והחליט שצריך להתקדם לאט לאט. הוא הסביר לי מעט על אודות הכלבים – על כך שמקורם מהזאבים )מאוד מרגיע(, וכי הם לא

נולדו לתקוף, אך הם כן בנויים לצייד. ־תנועות חדות ומהירות, כמו למשל אלו שע

חופשי בתרגום לצייד. הזמנה זו מהפחד, שיתי הבנתי שעליי להירגע, פן אפגע.

הלכ קטן. כלב עם התחילה ־ההתמודדות נו לעבר דלת הגדר, שמאחוריה נמצאים מאות כלבים משוחררים ונמרצים. לרגע חששתי שאני אמורה להיכנס לשם והסתייגתי, אך למזלי זו לא היתה המטרה. המטרה היתה להוציא בשבילי את

"במבי", כלבה קטנה, שחורה וזקנה.

לנשוך, בשביל מדי זקנה שהיא אותי עדכנו לטיול. איתה כדי שאצא הרצועה את וקיבלתי טיול לבד? עם כלב?? למות כל כך צעירה? מפלס האימה עלה. הם הבינו שזה לא ילך בקלות, ונתנו לי קודם להתרגל אליה ולהבין שהיא לא תהרוג

־אותי כל כך מהר. כעבור כמה דקות עצרתי נשימה ותפסתי את הרצועה. יצאנו ממתחם העמותה, ודאגתי שבכל רגע במבי תלך לפני, כדי שחלילה

לא תתקרב אלי.במהלך הטיול היו קצת צרחות מצידי ורגעים מפחידים, וגם רגעים בהם התחלתי להבחין שהיא אכן לא מזיקה. באופ רגעים העזתי ללטף אותה, תחושה בי היתה אותה. לחבב התחלתי ואפילו

שאני בדרך הנכונה. כשחזרנו הכרתי עוד כמה כלבים, והבנתי שיש האמת גדול. כלב מול התמודדות נוסף- שלב וקופצניים קטנים מכלבים פחד יותר לי שיש

־מאשר כלבים גדולים )אך רגועים!(, כך שחיכיתי לכלב גדול ויפה, עם דרישה שיהיה רגוע ולא מזיק. קיבלתי את מוקי, כלב גדול, חום ופרוותי. לי אמרו אמנם מלחיצה. היתה איתו ההיכרות ־שהוא רגוע, אבל לפתע אני רואה אותו רץ ומת

פרץ לאזור הפתוח. "הוא יקפוץ עליי!", חששתי

בקול, אבל הצוות הרגיע אותי ואמר שהוא ככה רק מכיוון שיצא מהכלוב למקום פתוח. המתנתי

שיירגע, ורק אז נכנסתי לשם.מוקי היה חביב. אחרי כמה ניסיונות מרוחקים, קרה הלא ייאמן - התיישבתי לידו, ליטפתי אותו

־ואפילו חיבקתי. תצחקו, אבל עד לפני אותם רגעים לא היתה לי כל אמפתיה לכלבים.

כשיצאתי לטיול הזהירו אותי שאסור למוקי להתקרב לכלבים אחרים, אחרת זה יהיה מסוכן. הלב שלי צנח לתחתונים. ככל הנראה הדבר ניכר על פניי, כך שמיד אמרו לי שזה מסוכן לכלבים

האחרים, אבל לא לי. עדיין לא מרגיע במיוחד.הפעם המוביל. הוא כשמוקי לריצה יצאנו שמזל המתנדבות, אחת דריה, אלינו התלוותה

־שהיתה שם כדי להסביר לי איך לעזאזל אני בולמת את מוקי, לפני שהוא בולם אותי על אחד

השיחים. וואלה, הצלחתי. לפתע הרגשתי משוחררת. גם כשמוקי בחר לרוץ - רצתי איתו, הלכתי בכיף אותו עצרתי אפילו ומגננות, חשש פחות ועם את שמעתי אליו, להתקרב מנת על פעם מדי נשיפותיו הכבדות מהחום ודאגתי לו. הזוי, אבל

הרגשתי אותו.

יותר מתמיד חשתי שכלב הוא בעל חיים ולא יצור, שכלב יכול להיות חביב ולא רק מאיים, שגם

לו יש נשמה. כשחזרנו למתחם ביליתי עם עוד כמה כלבים. לכלבה פרט מהם, נרתעתי פחות כבר עכשיו אחת שכנראה ייקח לי עוד זמן להתמודד איתה – פינצ'רית. משהו בפינצ'רים הקטנים לא עובר

אצלי. כולם שם אמרו לי שהם הכי חברותיים, ועניתי שפה טמונה הבעיה. כלב חברותי הוא בעיקר כלב

־קופץ, וזה לא בשבילי. בסופו של יום, גם הפינצ'רית זכתה למעט מתשומת לבי, ליטפתי אותה )כשהיא בידי איש צוות( ושיחקתי איתה )כשאני

עם הרגליים למעלה, על הספסל(.את החוויה הזו לא אשכח עוד הרבה זמן, אם

־בכלל. אין ספק שמשהו מהפחד העצום הזה השתחרר. למדתי להיות רגישה יותר לכלבים, פחות לא עז רצון עם - ובעיקר מפניהם, מתגוננת

לוותר לעצמי ולהתמודד מולם.ועלינו פחד, קיים מאיתנו אחד בכל לסיום, להבין שלהתגבר עליו משמע להתמודד איתו, לא לברוח ממנו. אם יש בכם פחד – תתמודדו איתו.

לאט ובזהירות. אם אני הצלחתי, כל אחד יכול.

לשקשק בכלב

השיא היה כשנפתחה במקרה הדלת, ונכנסו פנימה עוד ארבעה כלבים נלהבים <<< אז כבר מצאתי את עצמי על השולחן <<< מורן סקיטל הצליחה ללטף

כלב פעם בחיים וחזרה כדי לספר

בחייםפעם

ני בטוחה שחלקכם מגחכים כעת בתהייה איך ניתן לפחד חלקכם בטח שני, מצד האדם. של ביותר הטוב מחברו חוויה של תוצאה הוא אופן, בכל שלי, הפחד מבינים.

טראומטית שעברתי כילדה. ילדה ולא אמין. תארו לכם יצור מאיים עבורי הכלב הוא בת חמש, מחויכת, יוצאת מביתה לעבר גן שעשועים סמוך, כשלפתע רצים לעברה חמישה כלבים, מקיפים אותה, נובחים וקופצים לעברה. הילדה

הזו היא אני. את הסיפור הזה גיליתי רק כשגדלתי ושיתפתי את הוריי שיש לי תמונה בראש, תמונה מוחשית מדי כילדה, מוקפת בכלבים מאיימים. מאז הפחד אוחז

בי, מבייש ומתסכל.־כשעלה הדיבור על פרוייקט "פעם בחיים" החלטתי שזו הזדמנות חד פע

מית לתפוס את עצמי בידיים, ולהתמודד עם הפחד. לשרון והסברתי ברחובות חיים" בעלי "צער לעמותת פניתי ראשית, לוינגר, מנהל המקום, כי אני לא מגיעה כחובבת מושבעת של כלבים, אלא

כפחדנית גדולה שמנסה להיגמל מהאימה. חמושה בבת דודתי ליגל, שגוייסה כשומרת ראש וצלמת )בכל זאת צריך לתעד(, הגעתי לשם עם תקווה שאצא בריאה ושלמה. קבלת הפנים לא היתה

־נעימה במיוחד. נביחות בלתי פוסקות וכלבים משוחררים שמשוטטים להנאתם, גרמו לי לעשות אחורה פנה, ולדרוש שיתפסו את הכלבים, אחרת אני

בפנים בערתי, בכיתי

ה

א

שפר משלב בין הקודש לחול בגליל

אבנר עם הידידים החדשים - דב חנין, וואפא טירה וסתיו שפיר. קריאות בוז בכל פעם שנשמעה המילה "ממשלה"

מורן מתיידדת לאט לאט. פוחדת, מנסה, נוגעת, מלטפת ואפילו מחייכת

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

דעותראשונות

אפריל 2012

יהודה ליבוביץ • כדורסל

השיפוט בכדורסל הישראלי מספק לנו בכל פעם שערורייה תורנית אחרת. כל אוהדי הפועל ירושלים, זוכרים את השריקה של סמי ובמיוחד מאיר טפירו, בכר בגמר הפיינל-פור של עונת 2007, לעבירת תוקף

שלו על שחקן מכבי תל-אביב דרק שארפ. של חמישית העבירה היתה המפוקפקת השריקה

־טפירו, הוציאה אותו מהמשחק וגרמה לירושלים להפסיד את האליפות, למרות ששיחקה יותר טוב ממכבי והוליכה כמעט

בכל שלבי המשחק.השערורייה האחרונה התרחשה לפני חודש, במשחק האחרון של העונה, משחק שקבע מי תעלה לפלייאוף העליון. במשחק הזה, בין ברק נתניה למ.כ. הבקעה, פסק השופט יערי רייניש עבירה טכנית נגד הספסל של נתניה, עקב פריצה של אנשי הנהלה לתחומי המגרש, כשנותרו על שעון

המשחק 0.8 שניות בלבד.התוצאה היתה שוויון, אבל שחקן הבקעה הלך לקו העונשין, קלע אחת משתי הזריקות, וקבוצתו ניצחה. החלטתו של רייניש היא שקבעה את תוצאת המשחק, וזו הייתה החלטה תקדימית בכדורסל הישראלי. לעכברי הענף לא זכור שאי-פעם הוכרע משחק במצב כזה על ידי שופט ולא על

ידי השחקנים.למען הגילוי הנאות אציין שאני אוהד של ברק נתניה, וזה שלוש שנים אני משתדל לא להפסיד אף משחק בית או חוץ של הקבוצה, אבל כל

־אוהדי הכדורסל צריכים לכעוס על כך ששופט מכריע משחק ולא השחקנים.

אבל זה לא נגמר בכך. רייניש לא היה בטוח אם ההתפרצות למגרש קרתה כשנותר עדיין זמן על שעון המשחק. הוא הלך לצפות בצילומי

המשחק, ועל פי הצילומים קיבל את ההחלטה.מה הבעיה? פשוט מאוד, זה סותר את חוקת הכדורסל. סעיף 46.12 מתיר לשופט לבדוק רק אם זריקה יצאה בזמן, או אם זה סל לשתי נקודות או

שלוש. החוקה לא מתירה לבדוק במוניטור אם קהל נכנס למגרש בזמן משחק. אבל החוקה לא מעניינת את רייניש. הוא בטוח שהקהל בא למגרש

בשביל לראות אותו ולא את השחקנים.נתניה עירערה על התוצאה, אך הערעור נדחה על ידי מינהלת הליגה 3( בסיפור הוא תגובת המינהלת: "משע־ )ואיגוד הכדורסל. ומה שמעצבן

לתה שאלה אם המשחק תם )00:00( או נותרו עוד 8 עשיריות שנייה לסיום )00:8(, החליטו שופטי המשחק, בהתייעצות ביניהם, לגשת למוניטור הט־

לוויזיה לבדוק את מצב הזמן שנותר )אם נותר(".אבנר קופל, יו"ר המינהלת וגם יו"ר האיגוד, ויערי רייניש משקרים במצח נחושה. הם רק שוכחים שיש שקרים שאף אחד לא רואה ויש שקרים שכולם רואים. בסרטון של המשחק רואים בבירור את רייניש מבקש מספר פעמים מאנשי ערוץ הספורט לראות מה קרה אחרי הסל של אורלנד, שחקן נתניה, מכמה זוויות. הוא לא עצר כאשר השעון הראה 0.8 שניות,

אלא חיפש רק מה קרה אחרי כן, והאם זה קרה לפני תום הזמן. שפ־ ידוע והרי פראיירים, מטומטמי או שכולם חושבת םהמינהלת ראיירים לא מתים, רק מתחלפים. אז כנראה שנמשיך להיות פראיירים

־ונבוא למשחקי כדורסל, רק כדאי שהמינהלת תדע שגם לפראיירים הסבלנות נגמרת בסוף, והחלטות מהסוג הזה תורמות לכך.

החוקה לא מתירה לבדוק במוניטור אם קהל נכנס למגרש בזמן משחק.

אבל החוקה לא מעניינת את רייניש. הוא בטוח שהקהל בא למגרש בשביל

לראות אותו ולא את השחקנים.

שריקה אחת רחוק מדי

אתה מוצא את עצמך מעביר ערוצים ללא יעד, נוסק במעלה התחנות ומתעכב לרגע, מחפש ללא הועיל פיסה

טלוויזיונית שתצוד את עינך.האצבע לוחצת בנחישות אך הראש לא עובד, הוא על תקן נוסע סמוי. אתה יודע שבקרוב תגיע אל אותו חור שחור שנפער במוזיקה המקומית שלנו, אותו חור שחור שכל פעם מפתיע אותך בכוח המשיכה העצום שלו. ואתה לא יכול שלא לתהות כיצד כל כך הרבה אנשים סוגדים

לדבר שאין בו כלום.איזה יודע לא כבר ואתה מתחלפות, הספרות הנה )בחיים אחרים?( קרקס הבלים אורב לך במקום שפעם העניק לך דבר כל כך בסיסי – מוזיקה ראויה. לא בהכרח

מושלמת, אבל ראויה.עונג מדושן מצועצע, ריאליטי פליט ניצב מולך

שו שמדקלמת בארבי נערת לצידו סיבה. ־מאיזושהי

רות של מילים ריקות מתוכן. והם מדברים ללא הפוגה. “מה הם רוצים?”, אתה תוהה בינך לבין הכרית, “לאן כל זה הולך? באמת אפשר לדבר כל כך הרבה בלי לומר

כלום?”. תאונה, כמו קצת אבל בהמשך, לצפות חושש אתה מביאים המבט. את מלהסיט אותך מעכבת הסקרנות נותנים רגע, כל שמתחלפים אורחים אורחים, הרבה את רגעי המסך שלהם וצוללים אל תהום הנשייה. כולם

־לבושים בשלל צבעים ותכשיטים, ואתה מקבל סחרחורת רק מלהביט בכל תצוגת הסינוור הזאת.

־אי שם בפינת המסך מבליחים לרגע כלי נגינה יתומים - גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים ואורגן. נדמה

־שהם נמצאים שם רק כדי להזכיר לך כי אתה צופה בערוץ המוזיקה הישראלית ולא נמצא בעיצומה של תכנית

אירוח תורכית.דמויות לראות דיננו נחרץ ממתי המוזיקה? ואיפה

־חלולות מרצדות על המסך, מבזות את עצמן לדעת מר־צונן החופשי. מכלות כל סיכוי לדברי טעם. מי הקב

רניטים שהפקידו את ספינתם בידיים חסרות אחריות, שמובילות אותה לעבר שום מקום?

ואז נופל לך האסימון: זה לא שהם יצאו מדעתם. אתה פה המשוגע, הדפוק, הטרחן המייגע שלא מוכן להצטרף לחגיגת ההרס הזאת. שמקטר מבעד לשמיכה על בחירתו

של ההמון, שבסך הכל ביקש קצת לשמוח.עצוב כמה שזה שמח.

לפעמיים אני מדמיין, ואני בטוח שגם אתם, מה היה קורה ־אילו הייתי נולד במדינה אחרת. אתם יודעים, מדינה נורמ

לית. שקטה. מדינה שבה אני עומד בתור יחד עם כולם ולא חושב אפילו לעקוף את זה שלפניי. מדינה שאף אחד לא מתלונן, שכל

החיים הולכים לאט, בלי דחיפות, בלי פיצוצים ובלי מכות. ואפי ־מדינה רגועה כזאת, בלי חדשות כל שעה עגולה

לו בלי מהדורה מרכזית של שעה. מדינה בלי מלחמות, בלי גבולות ובלי שכנים לא נחמדים. אף אחד לא יורה טילים, אף

־אחד לא מתפוצץ באוטובוסים ואף אחד גם לא בודק את הנוסעים או מעיר אותך באמצע הנסיעה רק כדי לשאול "מאיפה אתה?". מדינה שאני לא צריך לפרק את כל התיק בכל פעם שאני נכנס לקניון, ולא חושד בכל אחד שלובש דובון בקיץ.

מדינה שמכבדים בה את המבוגרים. מדינה בלי גזענות. וראש שמועל אוצר שר שבועל, נשיא בלי אפליה. בלי

חד בלי כזאת מדינה ולא שואל. ־ממשלה לשעבר שלוקח שות ועם פוליטיקאים שלא מבטיחים דבר אחד ואז עושים

מה שהם רוצים. מדינה שמשחקים בה כדורגל, ולא רק מדברים. כן, כדורגל,

כמו שרואים בטלוויזיה. המשחק הזה שבועטים בו לשער ולא בשחקנים, שהשחקנים באמת רצים וזה באמת מעניין. מדינה ־שהספורט בה הוא מעניין, שהמאמן לא אשם, ושאפשר להת

גאות על איזה הישג ספורטיבי, לא מלפני ארבעים שנה. מדינה בלי בירוקרטיה. מדינה בלי פקקים. בלי פקחים, בלי קומבינות ובלי כניסה ברוורס כש"אין כניסה". מדינה שאף אחד לא עוקף אותך מימין, אף משאית זבל לא עובדת בחמש בבוקר ואף מפוח לא פועל בשיא עוצמתו בדיוק שהמשאית

עוזבת. ־מדינה שהאייפון מגיע אליה ראשון. מדינה שנכנסים למ־סעדה ולא אוכלים באמצע הרחוב. מדינה שקר בה. שלא מזיעים. ששמים דיאודורנט )במיוחד לפני שעולים לאוטובוס(.

זה דווקא יכול היה להיות מעניין לגור במקום שקט כזה. יש שמועות שבסקנדינביה חתול שנתקע על עץ פותח מהדורת

חדשות. במחשבה שנייה, אתם יודעים מה? עזבו. אפילו רבע שעה לא הייתי יכול לחיות שם. בסוף, למרות הכל, אני אוהב את המדינה שלי ואת הלחץ הזה. יכול להיות שאפילו התרגלתי.

רגע, יש עכשיו מבזק חדשות בטלוויזיה, מעניין מה קרה.

אלון כץ • מדינה ש...

תתארו לכם

כשהייתי בת ארבע הכרתי אותה. היא נראתה לי מכוערת, בעלת אופי מגעיל ושחצנית, אז תיעבתי אותה. כולם מסביבי היללו אותה, אמרו שאין כמוה - ואותי זה רק עיצבן יותר. שנאתי אותה, כי היא

היתה זרה. לא ידעתי איך להסתדר איתה.תחילת היכרותנו לא היתה נעימה. אני הייתי "הילדה החדשה",

־וכשילדיה הציקו לי בגן - האשמתי אותה. כשבניה, החרדים ה"אדווהעליבו אותי - שוב, הטלתי את האשמה עליה קים", העירו לי ועל אופיה. בכל פעם שנפגעתי, כעסתי או התייאשתי - האשמתי

אותה.למרות ההתחלה המפוקפקת, אומרים שמשנאה לאהבה יש רק צעד אחד. וכך, בדרכה המיוחדת, לאט אבל בטוח, היא הפילה גם אותי ברשתה. היא השיגה ממני אהבה עיוורת כפי שרק היא יכולה

־להשיג. ברגעיה היפים, כשזהרה וכולם באו לחסות בצילה, אהבתי והתגאיתי בה, אך גם ברגעיה הקשים, כשהיתה חבולה ומדממת - בעיניי היא תמיד נותרה זוהרת. היו שנטשו אותה, היו שאמרו שמסוכן להיות בחברתה, אבל יחד עם הפחד והאימה תמיד ליוותה

אותי גם האהבה.פעם תהיתי מה גרם לי להצטרף לשורות המהללים. היום נראה שהתשובה ברורה: היא חלק ממני. בזכותה )או בגללה( אני מי שאני.

־היא הראתה לי שלא מומלץ לשפוט רק לפי רושם ראשוני, ושהמציאות מורכבת.

היא הכירה לי את חברותיי הטובות, שנמצאות שם בשבילי, גם כשהכל נגדי. היא לימדה אותי לא להיות נאיבית, אך גם לא כל כך צינית. היא הפגישה אותי עם הפסיפס האנושי שבה, וגרמה לי לאהוב את כולם - הנזירות שמקדישות את ימיהן לטיפול בילדים חולים, הערבי שמסייע לאישה היהודייה להרים את עגלת התינוק, היהודי שמפנה את מושבו לקשיש הערבי, החרדי שמתנדב בבית התמחוי והערס המגודל, שנראה מפחיד אך כשמישהו צריך עזרה

- יתייצב ראשון לסייע.אז נכון, היא גם מתעתעת - רגע דו-קיום, רגע אין קיום, אבל זה מה שמיוחד בה: המורכבות שלה. "ירושלים של זהב" ו"ירושלים של

ברזל". אולי זה הסוד שבה. יפהפייה, קצת מתוסבכת, אך כובשת.המריבות עליה לא חדלו, ולמרות הכל היא חוגגת 45 לשחרורה. רבות ערים עשו חיל, והיא עלתה על כולנה - יש לה יופי ואופי, שפה משלה ומחלת נפש משלה. רבים השירים שנכתבו עליה, ועדיין אינם

מספיקים לתאר את יופיה. רוויה ברוחניות, עטופה בקדושה ומצויידת בתקווה היא תתחיל

־בחגיגות. היא תתלבש יפה ואנשים רבים יבואו לבקרה. אני אתרחק מההמולה, ואקנא לה מהצד. אכעס שתופסים את מקומי, אך גם

אשמח שנותנים לה את מקומה.עָ ה - נָ ְטלָ ה ְירוּ ָשׁ לַ ִים ְואֶ חָ ד ְשׁ ים יוֹ ִפי יָ ְרדוּ ְלעוֹ לָ ם, ִתּ "ֲעָשׁ ָר ה ַק ִבּ

לֹו" )בבלי, קידושין, מ"ט, ב'( - ֹכּ ל הָ עוֹ לָ ם כֻּ

אפרת בוסאני לוי • ירושלים שלי

יפהפייה, קצת מתוסבכת

עד ה־15 באפריל בשעה 19:59, דקה לפני מהדורת החדשות של ערוץ 10, היה סא"ל שלום אייזנר סגן מפקד חטיבת הבקעה, קצין

־קרבי משובח ומהולל, לא מוכר בציבור אך מוערך על ידי מפקדיו, אהוב ונערץ על פקודיו, אדם שהיה ידוע בתכונותיו המעולות ובמאור פניו. חבריו ידעו להעיד שמחד הוא שומר תורה ומצוות

באדיקות, ומאידך שהוא ממלכתי, רציונלי ופרגמטי.בדקה אחת לא שפויה הצליחה התקשורת, שוב, בקלות מפחידה, לכוון אקדח טעון לראשו של אדם זכאי, לירות ברקתו החשופה

־ולהרוס את חייו ואת מפעל חייו של אדם הגון. להציגו כאלים ומשולל רסן, ככובש המתאכזר לחלשים - מפגינים תמימים, אזרחים

מבקשי שלווה, שוחרי שלום וטוב, משל היו חסידי אומות העולם.צלם מיומן ובעל אינטרסים השתמש בכוחה האדיר של מצלמה, ותיעד באופן מגמתי שניות אחדות מאירוע שנמשך שעות ארוכות, האלימה, המפחידה, המסובכת, המורכבת, לאמת החוטא תצלום המיוזעת, המלאה בהתחבטויות וקונפליקטים - וגזר את דינו של

סא"ל אייזנר בהרבה מובנים למיתה.־יש באמתחתי אלפי מילים על התנהלותה המופקרת של התקשו

רת בסיקור החוטא לאמת, אך אגע בכמה נקודות בלבד:א. מיליוני האזרחים שישבו בסלון ביתם, ראו את הסרטון ושפטו את אייזנר - אל תשכחו שאתם יושבים באווירה סטרילית, נעימה ורגועה, ועשרות אנשים לא תוקפים אתכם בסכינים ובמקלות. אז רגע לפני גזר הדין, דמיינו את עצמכם במצב הזה, וכמו שחיים הכט

אומר: מה אתם הייתם עושים?ב. בכל העולם, בכל יום, מתקיימות הפגנות. שוטרים וחיילים מאומנים להתמודד איתן, ולהחזיר את הסדר על כנו. כשמפגינים

־פועלים באלימות, יש לפעול בכוח על מנת לפנותם מהר ככל הניתן. כמובן שגם במקרה זה בתחילה ביקשו כוחותינו מהמתפרעים לרדת מהכביש ולרכוב על אופניהם בשוליים. משזה לא צלח, לא נותרה ברירה לחיילים אלא להורידם בכוח. זה מתקבל על הדעת

ולגיטימי, וזה בדיוק מה שקרה.ג. נכון, התמונות של אייזנר נראות ממש רע. הצלם שיחק אותה. ניתן לחשוב שהמפגין הדני חטף מכה שתגרום לו להחזיר ציוד. אלא שהפגיעה ה"אנושה" הסתכמה בשריטה קטנה בשפה. אין ספק שזו

אלימות מידתית.

הזרים, שהמפגינים מעידים חולים בית ודו"חות תצלומים ד. בליווי ערבים מקומיים, היכו את החיילים, תקפו אותם בסכינים.לאייזנר עצמו נשברו שתי אצבעות, והוא קיבל מכות יבשות וסדק בכף היד. מהרבה בחינות זו היתה הגנה עצמית, גם אם המפגין שחטף את הקת לא תקף אותו ישירות. ביחס לפציעה של המפגין, חבורותיו

של אייזנר חמורות הרבה יותר.ה. המפגינים הזרים הללו הם מחרחרי מדון במסווה של שוחרי שלום. הם אנרכיסטים, פורעי חוק, שונאי ישראל. לעולם לא תראו אותם מפגינים נגד אבו מאזן מכחיש השואה, שנחשב בטעות כמנהיג ערבי שוחר שלום ומתון, ולא שואלים אותו שאלות קשות, כמו למה

הוא קורא כיכרות ברמאללה על שם טרוריסטים רוצחי ילדים?ו. יש זכות בסיסית לכל אזרח להפגין במדינתו. לא כך הדבר לגבי אנשים שמתערבים בסכסוכים לא להם, ובוודאי באמצעים אלימים. ז. כיצד ייתכן ששעות מעטות בלבד אחרי האירוע המורכב הזה כבר מוטחים גינויים חריפים. איך ללא תחקיר מעמיק, לפני בירור

־ושמיעת עדויות, ראש הממשלה, שר הביטחון, נשיא המדינה ובכירים נוספים מגנים את אייזנר ומפקירים אותו לדמם בשטח?

מעבר לפן הבוגדני החמור, זה מראה על רצינותם של המגנים, ועל כך שהשליטים האמיתיים במדינה הם עורך החדשות וסגנו, ומגיש המהדורה מלבה את אש השנאה. אם הפוליטיקאים לא יגנו,

הם יצורפו למגונים.ח. התקשורת נחשבת היום לרשות הרביעית. חוקרים מסויימים אף סוברים, כי מבחינת חשיבות והשפעה היא הרשות הראשונה: באחת ממליכה מלכים, ובמשנהו משפילה רמים. אני מאמין שאם חבר של הרמטכ"ל היה שואל אותו בשבת בצהריים בגינה אם הוא

־רוצה את אייזנר בצבא, גנץ היה משיב בחיוב. אך איזה סיכוי מותירים התקשורת ושלל המגנים לאייזנר להישאר בתפקידו?

לא לחינם אמר מי שאמר, שעיתונאים דומים להיסטוריונים. בשני המקצועות מדווחים על אירועים שקרו. בעלי המלאכה מלקטים,

בוררים ובוחרים מה שמתחשק להם, ואותו הם מציגים לעולם. כמה חבל שכולם מדברים על שלום, אבל אף אחד לא מדבר על

צדק.

אבנר שאקי • קצין וג'נטלמן

אף אחד לא מדבר על צדק

ליאור כהן • זה נוער זה

בזמן האחרון סוקר בתקשורת רצף של אירועי אלימות וחוצפה ־בקרב בני נוער. זה התחיל ביום השואה, כשבני נוער התפרעו בה

צגה, והמשיך במעשי הרצח בבאר־שבע, ברחובות ומי יודע מה עוד קרה עד שהעיתון הודפס.

־בעוד זמן קצר נצא לחופשת הקיץ, ומדי שנה מתפרסמות בתקופה הזו כתבות על מעשים שליליים של נערים. לפני שנתיים

־למשל, כתב יאיר לפיד על ההתנהגות של בני נוער באילת - מהרגע שהם עולים על האוטובוס ועד שהם עולים חזרה למרכז.

השאלה שלי היא: את מי בדיוק כולם מאשימים?כשתמה ההצגה "גטו" בערב יום השואה, בחר אחד השחקנים לעצור את ההשתחוויה ולפנות לתלמידים: "נעלבנו מאוד ואנחנו מתביישים", הוא אמר להם. "קודם כל ביישתם את עצמכם, ויותר

מזה, ביישתם את העם היהודי כולו ואת זיכרון השואה". ־אבל האם השחקנים האלה, שיצאו המומים והאשימו את התל־מידים ואת מוריהם, חשבו על כך שאולי גם להם יש חלק בהתנה

גות הזו של בני הנוער?השחקנים הללו מעלים לעיתים הצגות ערכיות ומלאות תוכן,

־ולעיתים מציגים מחזות בוטים, שרק גוררים את הצופים להתנה

גות שלילית.שלא לדבר על אנשי טלוויזיה, תקשורת ופירסום, שמשתמשים בבני נוער ככלי למימוש אינטרסים. בשנת 2003, למשל, עלתה לאוויר פרסומת מזעזעת של "פוקס", שהציגה סצנה בבר, שבה שתי דוגמניות הולכות מכות על ילד בן 13. "נועדו לגדולות", זה היה המסר שלה. אבל לאיזה גדולות יגיע נער מהפרסומת הזאת

בדיוק?־אחר כך באים אותם אנשים שמשחקים בפרסומות גסות ובסד

רות ירודות, ומאשימים את הנוער ואת המורים המסכנים שלהם ־בהתנהגות האלימה הזאת. איפה, לדעתכם, לומד הנוער את ההת

נהגות הפרועה שלו אם לא ממסכי הטלוויזיה והאינטרנט שהוא צריכה אולי האצבע המאשימה ביממה? 24 שעות דבוק אליהם

להיות מופנית למקום אחר?Scales(, שרוב הנוער לא מת־ )ולסיום, אומר ד"ר בשם סקיילס נסה בבעיות המשתקפות בסיקורים באמצעי התקשורת: כישלונות בבית הספר, אלימות, שימוש בסמים או הריון של צעירות, אלא רק 33%–20 מהילדים. אז איפה כל שאר בני הנוער בתקשורת?

תחפשו, כי אני עוד לא מצאתי.

־כשהייתי ילדה, וכל חבריי ללימודים סיפרו את סיפורי הסבים והסבתות ניצולי השואה, לא יכולתי שלא לחוש בושה. סבתא שלי, לילי, לא הייתה ניצולת שואה. כילדה ונערה היא

גדלה בעיירה קטנה בגרמניה - גרמנייה כדת וכדין. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע ביתה מפצצת זרחן. המושלג. הרחוב אל להימלט הצליחו ואחותה אמה סבתי,

־במשך שעות לא אסף אותן איש מבני העיירה לביתו, עד שלבסוף הגיע הכומר, והניח להן ללון בעליית הגג שלו.

המלחמה חלפה, גרמניה הובסה, וכוחות צבא ארצות-הברית הגיעו לעיירה הקטנה בה התגוררה סבתא. התושבים חויבו להתייצב בבית הקולנוע, ולצפות לראשונה במעשי הזוועות

שעוללו הנאצים לעם היהודי. השבוע, כשישבנו שבעה על סבתא, סיפרה לי אמא כי סבתא אמרה פעם: "לבית הקולנוע הזה נכנסה לילי אחת, ויצאה לילי

אחרת". למחרת היא חזרה שוב, מיוזמתה, לראות את מעשי הזוועה. והייתה זו נקודת המפנה. היא החלה תהליך שבו החליטה סבתי

לקשור את נפשה בנפשו של העם היהודי, בארץ ישראל. היא נסעה בעקבות אחותה, שחקנית התיאטרון אורנה פורת, ל"ארץ זבת חלב ודבש", כפי שכינתה אותה אורנה במכתביה.

זרה כשהגיעה לפה מצאה ארץ חמה, שמדברים בה שפה ־ועובדים קשה. בתחילה התקשתה לקלוט את העברית, התק

שתה להסתגל למזג האוויר הלוהט ולעבודה המפרכת בקיבוץ. אבל למרות הקשיים, מעולם לא הביטה לאחור.

היא לא הפסיקה להתגעגע לנוף ילדותה. אני זוכרת את הטיולים בשווייץ, שבהם היתה נושמת לרווחה, ממלאת עיניה בירוק ומרגישה בבית. אך היא גם לא הפסיקה לכעוס על מה

שעוללו הגרמנים לעמה החדש. כשהיתה נתקלת בבן משפחה שביקש להוציא דרכון גרמני,

הביטה בו בבוז וסירבה לעשות כל דבר שעשוי לסייע לו בכך. למרות שנישאה לסבי, יהודי גרמני, זנחו שניהם את השפה

ודיברו ביניהם עברית ואנגלית. ליורדים מהארץ, ביניהם נמנתה גם חברתה הטובה של אמי, התייחסה כמצורעים. היא לא היתה אישה דתייה, אבל יותר

מכל הלם אותה המשפט "עמך עמי, אלוהייך אלוהיי".לח שלא יכולתי לא לשלום, ממנה כשנפרדנו ־השבוע,

שוב על האחריות הגדולה שיש לסבתא על עיצוב זהותי. אם לא היתה מקבלת את ההחלטה האמיצה הזו, לא הייתי זוכה

להיוולד לעם הזה, לארץ הזאת, לבית הזה. חק משפחות שתי ליצירת הובילה סבתא של ־ההחלטה

לאיות, עובדות אדמה, האחת בעמק יזרעאל והשנייה ברמת הגולן. היא יצרה דור חדש של חלוצים בארץ, ועל כך אודה

לה כל חיי.סבתא היתה אישה קשה, והרבה פעמים זיהיתי אצלה סממנים אירופיים, זרים. היא לא היתה הסבתא הפולנייה הקרירה או המרוקאית החמה. היא דחפה אותי לקרוא, להשכיל, לשבת זקוף ולהתנהג בנימוס. היא לא היתה קונבנציונלית, והרבה

ממי שאני היום כרוך בה.שנים אחרי שעזבה את גרמניה, כשחזרה לעיירת הולדתה לבקר את אמה, פגשה בה אחת מחברות הילדות שלה. "נו, לילי, את לא מתחרטת?", שאלה. סבתא ענתה לה, ואני רק יכולה לתאר לעצמי את הטון הייקי התקיף שלה באותו רגע: "את זוכרת שנותרנו ללא קורת גג ורק הכומר הכניס אותנו, רק לעליית הגג שלו? בישראל, הבית שלי, היו רבים במקרה

כזה על הכנסת האורחים".כשהייתי ילדה התביישתי במוצאה של סבתי. היום אני גאה

בה, ומודה לה על הבחירה האמיצה שלקחה.

עפרה פסדר • גרמִנייה אחרת

סבתא לא התחרטה

המלחמה חלפה, גרמניה הובסה, וחיילי הצבא האמריקאי הגיעו לעיירה הקטנה. התושבים חויבו להתייצב בבית הקולנוע, ולצפות

במעשי הזוועות שעוללו הנאצים לעם היהודי. השבוע, כשישבנו שבעה, סיפרה לי אמא שסבתא אמרה פעם: "לבית הקולנוע נכנסה

לילי אחת, ויצאה לילי אחרת"

אריק פלדמר • ערוץ המוזיקה?

אל תאשימו, תסתכלו בראיעצוב כמה שזה שמח

ואז נופל לך האסימון: זה לא שהם יצאו מדעתם.

אתה פה המשוגע, הדפוק, הטרחן המייגע שלא מוכן

להצטרף לחגיגת ההרס

בדקה אחת הצליחה התקשורת לכוון אקדח טעון לראשו של אדם

זכאי, לירות ברקתו החשופה ולהרוס חיים של אדם הגון

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

מאמן המורכבים. הטיפוסים מסוג הוא לנדאו ילי ששחקנים אוהבים, אבל יושבי ראש ועסקנים נוטים

להתעמת איתו. בשפתו עיתונאים להקסים שמצליח כדורגל איש הייחודית, כשהוא מדקלם "שרה שרה שיר שמח" או "גנן

גידל דגן בגן" או מודיע "אני ממלא פי מים" כדי לומר ששופט טעה )נגד הקבוצה שלו( – אבל הוא יכול גם לעצבן רבים תחת הסעי־פים "פוזה" ו"טרחנות". מאמן כדורגל שמחזיק בבגאז' של האוטו ספר של פיל ג'קסון, מגדולי המאמנים ב־N.B.A, אבל בכיס יש

לו פנקס חשבונות עם פיגורות מהסוג של יוסי אבוקסיס. נשמע מורכב? עם החבילה הזו לנדאו קיבל בעיטה מפתי־עה כלפי מעלה, ומהפועל פתח־תקווה, שסיימה את העונה במקום האחרון, הוא יעבור בשנה הבאה היישר לאלופה,

עירוני קריית־שמונה. האם זה יעבוד? קשה לדעת.

מה שבטוח – יהיה מעניין.מאז שהתחיל לשחק בבוגרים של הפועל תל־אביב

נראה שכלום לא מובן מאליו אצל גילי לנדאו. המאמן, שמתחרה בקביעות על תואר הכי לא צפוי בליגת העל, דיבר רק לפני שנתיים וחצי על חיים חדשים בעולם הע־סקים, והנה פתאום הוא מצא את עצמו במאבקי הירידה של הפועל פתח־תקווה ובניסיון להציל אותה – מה שלא

צלח, כאמור. אבל נתוני הפתיחה הבלתי אפשריים והמסע המכובד שהוא עשה עם הקבוצה ממלאבס זיכו אותו בהרבה קרדיט. “גילי לא פוחד מאתגרים", מסביר גל חצור, ספונסר של הפועל פתח־תקווה בהווה ובין האחראים להבאתו לקבוצה. “לבנאדם שלא מכיר את גילי זה אולי יישמע מוזר - איך מקבוצה שיורדת ליגה הוא הולך לקבוצה שתתמודד במו־קדמות של ליגת האלופות. אני יכול לספר שלמרות הכל, ובגלל העובדה שהוא אוהב אתגרים, אין לי ספק שהוא יצ־

ליח שם. אני בכל מקרה מאחל לו המון הצלחה. הוא יודע את אהבתי אליו".

גם גיא צרפתי, קשרה של הפועל פתח־תקווה, ששיחק בק־ריית שמונה בעבר ואצל לנדאו בשלוש קבוצות )מכבי נתניה, הפועל תל־אביב והפועל פתח־תקווה( בטוח שהשידוך יצליח. “גילי ראוי לכל האהדה על מה שהוא עשה בקבוצה. הוא גם לשחקנים מגיע הוא מאמן. וגם פסיכולוג ממקום אחר, ועובד אחרת משאר המאמנים. הוא מגיע עם הלב ומדבר עם השחקנים כמו

שהם רוצים לשמוע. “גם אחרי ההשפלות הכי גדולות, כש־חטפנו הפסדים מביישים, הוא תמיד דירבן

אותנו ודאג שנרגיש טוב".

קטטות בדרוםלנדאו בן ה־54 נולד בבת־ים, ואת דרכו ככדורגלן החל במחלקת הנוער של הפו־על תל־אביב. בגיל 16 הוא עלה מקבוצת

ג

"המפתח להצלחה שלי בקריית־שמונה טמון בלהט ותשוקה"

רק רגע אחרי שהסתיימה העונה ורגע לפני ש"הידיעות של אריאלה" יורד לדפוס, הסכים גילי לנדאו

לדבר על המעבר מהמקום האחרון לראשון בצורה לא כל כך משכנעת, יש לומר, הק־פיד גילי לנדאו עד שריקת הסיום של העונה שה־ בטענה קריית־שמונה, על לדבר לא ראש שלו נמצא רק בהפועל פתח־תקווה". גם אחרי שבאופן מעשי הקבוצה ירדה כבר

ליגה, כן? כמו אנשים טובים חיכינו עד הסוף כדי לדבר איתו על האתגר החדש שהוא לקח על עצמו, ולמרות חוסר הוודאות לגבי הסגל שלו, לנדאו

הסכים לומר כמה מילים. הצלצול את שמלווה השיר מנעימת כבר אליו אפשר להבין על הבנאדם הייחודי שנמצא מעבר לקו. השיר שבחר לנדאו הוא "זה יבוא"

של ריטה, אבל בביצועו של עידן רייכל.

וזה אכן בא. על פי הפירסומים, לנדאו צפוי להשתכר יותר ממיליון שקלים ברוטו בעונה הבאה, שידרוג רציני אחרי שעבד אצל המפר־

קים מפתח־תקווה. אבל שלא תחשבו שהמעבר לאלופה שינה אותו. לטלפון, למשל, הוא עונה הפעם ב"ד"ר

קלמנוביץ' מחלות פנימיות שלום". "הייתי כל כך עסוק באתגר ובמסע ההישא־רות של הפועל פתח־תקווה, וכל כך נשאבתי לזה, שבאמת לא היה לי זמן להתעסק בדברים הזה לאתגר "התמסרתי אומר. הוא אחרים", באהבה. עכשיו אני מאוד שמח על המינוי ושמח

להצטרף לאלופה". השיא אחרי למועדון להגיע מפחיד לא

שלו?"אין ספק שלקחת את הג'וב הזה אחרי עונת אליפות מצריך הרבה אומץ. אני מאמין גדול במערכת ובאתגר. אין לי רגשי נחיתות. כשח־

קן חוויתי עונות של אחרי אליפות, ואני מכיר היטב את התופעה הזאת.

בגישה. טמון שם שלי להצלחה "המפתח להט ותשוקה הם הבסיס. להזכירך, גם כמאמן אימנתי במועדונים גדולים, עם אוהדים רבים, והפועל באר־שבע הפועל נתניה, מכבי כמו

תל־אביב".אתה מחליף את רן בן־שמעון, גם זה אתגר

לא פשוט."אין ספק שבן־שמעון וההישג הבלתי רגיל

קריית־שמונה, של הימים לדברי נכנסו שלו אבל בשביל להגדיל את רן ואת מה שהוא עשה

אין שום סיבה להקטין אותי. שאני כמו או בכדורגל, שנים הרבה "אני

אומר: נער הייתי וגם זקנתי, וראיתי הרבה".איך התרשמת מהבוס החדש? איתך הוא

יסתדר יותר טוב?"אני יכול להגיד שאני גאה להצטרף למוע־

דון שהבעלים שמוביל אותו הוא ווינר אמיתי, איש חזון שמוביל את הפריפריה. המטרה היא להעצים את כל התהליכים והעבודה הפורייה של איזי, רן וכל הצוות פה. חשוב להיות עק־

של ומסורת המשכיות ליצור במטרות, ביים הצלחה".

הכח נגד היה הראשון ומשחקו לבוגרים, הנוער רמת־גן.

ברזומה שלו כשחקן יש שתי אליפויות עם האדו־היום זו שעד היא מבין השתיים מים, כשהזכורה מעוררת מחלוקת, אחרי שלנדאו עצמו כבש שער בנבדל פאסיבי. ויש לו גם זכייה בעייתית בגביע, בגמר נגד מכבי תל־אביב, כשכבש את שער הניצ־

חון בידו. אחרי כמה שנים הוא אפילו הודה בכך. לאחר שפרש ממשחק חזר לנדאו לעיר הולד־

תו, והתחיל לאמן את הפועל בת־ים. שם, עד היום זוכרים לו את ההישגים אליהם הגיע, כשהעלה ב־1993 את הקבוצה לליגה הארצית )אז הליגה הש־

נייה(, ובמשך שנתיים הביא אותה כפסע מהליגה הבכירה.

במהלך השנים הסתובב לנדאו בכמה קבוצות, אך לאוהדי הכדורגל הזכורה שביניהן היא דווקא מכבי בפעם להעלות הצליח אותה הצנועה, קריית־גת

הראשונה בתולדות המועדון לליגת העל. יוסי גורדנה, ששיחק אצל לנדאו בבת־ים ואחר בעיניו חן שמצא במאמן נזכר בקריית־גת, כך כבר מהמפגש הראשון. "מדובר באדם מקסים, עם אישיות מאוד נוחה", מספר גורדנה. "בתור מאמן וזה בא לידי ביטוי ברמת הוא מבין את המשחק, אימונים גבוהה. הוא גם אינטליגנטי מאוד. זה מק־רין על השחקנים, ועוזר להם להוציא יכולת טובה

יותר".היכו־ הוא לנדאו של הקסם סוד גורדנה, לפי לת להוציא משחקנים “גמורים" את המיטב. “לכל אורך הקריירה שלו כמאמן הוא הצליח להביא שח־קנים שאף אחד לא ספר ליכולות מדהימות, והראיה לכך היא מה שהוא עשה בפתח־תקווה. זאת קבוצה שהיתה מרוסקת. בלי מחנה אימונים, בלי שחקנים עם שמות מפוצצים, ואתה יודע מה? עם קצת יותר מזל וניהול יותר נכון, גילי גם היה מצליח להישאר

איתם בליגה".בקריית־שמונה יהיה לו אתגר שונה לגמרי.

הוא יכול להצליח גם שם?“כשהוא יגיע לקריית־שמונה, עם תקציב ושח־קנים יותר טובים, אני מאמין בכל ליבי שהוא גם יצליח בגדול. כי מגיע לו, ולא פחות - הוא גם מסו־

גל לזה".אבל אם נחזור לקריית־גת, חשוב לזכור שלא הכל היה רומנטי בעיירה הדרומית. מהקדנציה הזו זכו־רים גם עימותים קשים של לנדאו עם חברי הנהלה, בהם בני חסון, שהוא גם חבר מועצת העיר. בשיאן של הקטטות הוחלף המנעול בחדרו של לנדאו, וזה התלונן )כשהוא טורח לעדכן את התקשורת( שלא

מאפשרים לו להתקלח בסוף האימון. בהמשך זה הגיע לתלונה של לנדאו במשטרה, בטענה שחסון הגיע לאימון עם שני אוהדים, קילל אותו ואיים: “אני אדאג לחסל אותך". חבר המוע־צה טען שמדובר בשטויות, והתלונה נובעת מרצון לקבל פיצויים. הוא תבע את לנדאו על לשון הרע,

אך בית המשפט דחה את התביעה.

ויכוחים בשרוןהקדנציה נתניה. למכבי לנדאו הגיע בהמשך בקופסא החלה בצרימה, כשהבוס דאז, אשר אלון )כיום בהפועל רעננה(, הנחית במועדון את ראובן לשדר וניסה התלהב, לא לנדאו שחקן. אז עטר, שהוא הקובע הבלעדי בכל הקשור לצד המקצועי,

מה שיצר מתיחות בין הבעלים למאמן. בסופו של דבר לנדאו התרצה, תוך שהוא מת־עקש לבחון אם עטר בכושר משחק סביר, והשידוך התברר כמוצלח ביותר. הוא הוביל את נתניה לעו־נה מופלאה, שהסתיימה במקום רביעי, עם תצוגות

מרשימות וכרטיס לאירופה. שלי", בקריירה טובה הכי השנה היתה "זאת אומר אורי אוזן, בוגר נתניה. "הוא זכה עכשיו בקי־דום הזה לקריית־שמונה בצדק. יחד עם זה, יהיה לו מאוד קשה לשחזר את ההישגים של רן. אני מקווה שהוא יצליח שם. לפחות ברמה של מאמן. מבחינת מקרה בכל התנהגות, דרך מבחינת ביטוי, צורת

הוא ישמש דוגמא"."לנדאו הוא לא פראייר", קובע אלון. "יש לו כל הנתונים להצליח, ושחקנים מכבדים אותו גם מחוץ למגרש. יש לו רק תכונה אחת שהיא לא טובה לב־עלים, ואולי דווקא כן טובה לו: הוא מניפולטור. כזה

שרן בן־שמעון יכול להיות רק תלמיד שלו. "אולי דווקא מהבחינה הזו הוא התאים לאיזי. כי הוא יודע תקשורת, יודע איך לנווט את עצמו. אני חושב ששירצקי לא עשה משהו רע אלא משהו טוב לקריית־שמונה. בקטע הזה הוא אמן. בסך הכל אני

באמת מעריך את גילי, ומאחל לו רק הצלחה".ובכל זאת, לאחר עונה בנתניה היחסים בין לנ־דאו לאלון הורעו, התוצאות היו מאכזבות, ובמהלך

השנה השנייה נאלץ המאמן לעזוב. על לנדאו, אם לדעת אפשר אי אלון, לדעת אופיו המורכב וסגנונו הבלתי שיגרתי, יוכל להצ־ליח בקריית-שמונה. “להיות מאמן כדורגל זה לא מדע מדוייק. מישהו ידע שבן-שמעון ייקח אליפות בקריית-שמונה? בסך הכל אני חושב שגילי מאמן

טוב, ויכול לאמן בכל הרמות וגם להצליח".

פאשלה בשפלההזדמנות לנדאו קיבל 2004/5 עונת בתחילת קבוצת את לאמן והחל חייו, חלום את להגשים נעוריו, הפועל תל־אביב, לאחר עזיבתו של דרור קשטן. אבל, לאחר שמונה משחקים בלבד סימנו לו

בוולפסון את הדרך הביתה. כשהוא המתחם, את מבזה בצורה נטש לנדאו הוא קין". אות עם שמסתובב "שחקן שיש אומר התכוון ככל הנראה ליוסי אבוקסיס, האיש שלט־

ענתו היה אחראי לפיטוריו לאחר שהוא הראה לו איפה הקולב שהוא צריך לתלות עליו את הנעליים,

וניפה אותו מסגל הקבוצה. מיותר לציין, שהיחסים בין השניים מתוחים עד

היום, והם מקפידים לא להתייחס לאותו מקרה."גילי לא הסתדר אז מבחינת התקשורת", מספר שחקן הקבוצה באותה שנה, שמעדיף להישאר בעי־לום שם. "הוא בחור מאוד אינטליגנטי, ובגלל השי־

טות הלא קונבנציונליות שלו הוא יכול להצליח. אז, בגלל התקשורת, זה היה בעייתי.

הנכון במקום הנכון האיש הוא גילי "לדעתי, מבחינת קריית־שמונה. אל תשכח שהוא גם לקח שלוש אליפויות עם הפועל כשחקן, כך שהתמו־

דדות עם הצלחה לא תהיה זרה לו".ב־2006 הגיע לנדאו לבירת הנגב, שם אימן את הפועל באר־שבע כשזו שיחקה בליגת המשנה. לס־

תיו אלימלך, שהספיק לשחק אצלו וגם שימש העוזר שלו, יש רק מילים חמות להגיד עליו. הוא גם בטוח שהשידוך עם קריית־שמונה יהיה מוצלח. “אין לי ספק שגילי יכול להצליח. הוא מגיע עם האישיות, הניסיון, היכולות המיוחדות ועם המון ידע ותובנות

שיעזרו לו. בהפועל עושה שהוא מה את לראות “אפשר פתח־תקווה, לולא גילי לנדאו, היא ממש לא פונק־

ציה. אבל הוא תרם לה המון. תראה לדוגמא את כל השחקנים שנשארו בזכותו בינואר.

“גילי הוא בנאדם מאוד לא שיגרתי בנוף הכדו־רגל. כולם התפלאו, למשל, איך הוא לקח פעם את השחקנים לחוף הים ועשה להם אימון מטקות. או

שהוא לקח אותם לסרט, או לבאולינג".מזכיר במשהו את בן־שמעון.

“נכון, זה בדיוק מה ששחקן כדורגל צריך פעם מהכדור־ שהגיעו אנשים הם ורן גילי בתקופה.

גל, ויודעים שיש על שחקן עומס מנטלי, לחצים, דרישות רבות, ולכן יש לו המון מוטיבציה להצ־

ליח. לפעמים, כשזה לא קורה, צריך לשבור לו את השיגרה".

שהוא תקופה - לוד לבני לנדאו נדד ב־2008 ודאי לא ירצה לזכור משום שפוטר לאחר שבעה מחזורים בלבד על ידי היו"ר הצבעוני אבו סובחי. גם היום, יו"ר בני לוד לא חוזה טובות למעבר של לנדאו צפונה. “אצלי לנדאו היה פאשלה גדולה", אומר אבו סובחי, “אבל אין לי כלום נגדו. גם בה־פועל פתח־תקווה איזו הצלחה היתה לו? הוא הוריד

אותם ליגה. “אתה יודע מה? למרות שבלוד הוא לא הצליח, אני מאוד מכבד אותו, ואינשאללה הוא יצליח. אני הוא בפני שירצקי", הכובע מוריד את גם באמת

עוקץ, “שלוקח מאמן שיורד ליגה. כל הכבוד לו".של הבעלים את בישירות מבקר הוא בהמשך קריית־שמונה. “מה ששירצקי עשה לבן־שמעון זה בושה לכדורגל. הוא הביא לו את גביע הטוטו, הביא זורק אותו לפני סיום העונה. והוא - לו אליפות ולא נורמלית לא פשוט שירצקי של ההתנהלות

הגיונית, אני באמת לא מבין אותו".

נעליים גדולות בצפוןלמרות שקריית־שמונה זכתה באליפות כבר בסי־בוב השני, סאגת המאמן לעונה הבאה נשארה פתוחה שבועות ארוכים, כשהשיא היה העימות המתוקשר את האשים אף האחרון לשירצקי. בן־שמעון בין

המאמן שלו בהדלפת פגישות אישיות לתקשורת. "בגלל כל הסיפור הזה, העזיבה של רן בן־שמעון לא הפתיעה אותי", אומר שלמה שרף, פרשן ערוץ הבחי־ "לדעתי, הנבחרת לשעבר. ומאמן הספורט רה של שירצקי בלנדאו היא טובה מאוד ומפתיעה. לנדאו עשה עבודה טובה בפתח־תקווה, ולשירצקי

הוא נוח. "לנדאו הוא טיפוס שהבעלים יכולים להסתדר

איתו."בקריית שמונה כבר מחכים למאמן החדש, אך מציינים שלא יהיה לו קל להחליף את בן־שמעון. "רן היה העוגן של הקבוצה, הוא גרם לנו להיראות כמו שנראינו", אומר השוער דני עמוס. "אבל צריך להמשיך קדימה. מי שיגיע ייכנס לנעליים גדולות, ואנחנו נתמוך בו. יש לנו פה חבר'ה שרוצים ללמוד

ולהתפתח. רוצים להגיע הכי רחוק".בטעם הסתיימה שהאליפות מרגישים אתם

מר?מה בגלל מר טעם איזה מרגישים ספק. "ללא שקרה בין רן לאיזי. אבל זו האליפות שלנו, ואנחנו צריכים לחגוג אותה. אי אפשר לדעת למה רן עזב, אלה דברים אישיים שלו, שלא התעסקנו בהם. אנ־

חנו, השחקנים, נשארנו תקועים באמצע".

הוא זה שיורדזה שעולה

שירצקי ובן־שמעון לפני הבלגן | צילום: עוז מועלם, "ידיעות אחרונות"

מכל המאמנים שהיו מתים להחליף את רן בן־שמעון ולהדריך את אלופת המדינה כל הדרך לאירופה, בחר הבעלים של עירוני קריית־שמונה, איזי שירצקי, דווקא במאמן שסיים את

העונה במקום האחרון <<< דני עמוס, שוער קריית־שמונה: "בן־שמעון היה העוגן של הקבוצה. לנדאו ייכנס לנעליים גדולות, אבל אנחנו נתמוך בו" <<< שלמה שרף: "בחירה

מעניינת. לשירצקי יהיה נוח עם גילי"

אלון כץ יוסי גורדנה: "לכל אורך הקריירה שלו כמאמן

הוא הצליח להביא שחקנים שאף אחד לא ספר ליכולות מדהימות, והראיה לכך היא

מה שהוא עשה בפתח-תקווה. זאת קבוצה שהיתה

מרוסקת. בלי מחנה אימונים, בלי שחקנים עם שמות

מפוצצים"

אבו סובחי: "אצלי לנדאו היה פאשלה גדולה, אבל אין לי כלום נגדו. גם בהפועל פתח־

תקווה איזו הצלחה היתה לו? הוא הוריד אותם ליגה.

אתה יודע מה? אני מוריד את הכובע בפני שירצקי, שלוקח

מאמן שיורד ליגה"

דני עמוס: "אנחנו מרגישים טעם מר

בגלל מה שקרה בין רן לאיזי. אבל זו האליפות שלנו ואנחנו צריכים לחגוג אותה. אי אפשר לדעת למה רן עזב.

אנחנו, השחקנים, נשארנו תקועים באמצע"

לנדאו עכשיו ואז. "האיש הנכון במקום הנכון"

| צילומים: יובל חן, יוסי רוט,"ידיעות אחרונות"

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

שחקן מסיים משחק על אלונקה | צילום: אלון כץ

בבית משחקים שמסיימים ופטים של ואלימות ונדליזם חולים, השני כנגד אחד אוהדים ארגוני ועסקנים מאמנים שחקנים, ושל על המגרש, עונשי רדיוס לקבוצות בגלל גזענות - האלימות במגרשי הכדורגל היא תופעה קשה, מסוכנת, רוויית יצרים ולא בטוחה

לאוהדים התמימים. על אף שהאלימות בחברה הישראלית היא לא

וב האחרונות, שבשנים רושם עושה חדש, ־דבר מיוחד בחודשים האחרונים, היא הפכה לקשה יותר ואף למסוקרת יותר, כשהגיעה לליגת העל ולליגה הלאומית, ואף הובילה לביטול המחזור עקב הלחץ

הציבורי.הכדורגל במשחקי שגרה להיות הופכת זאת בארץ. נראה שלא רחוק היום שאוהד כדורגל, שחקן

או שופט יסיים את חייו על המגרש.בפתח־תקווה אביבי, התל בדרבי האלימות ובאיצטדיון וינטר תפסה כותרות ופתחה מהדורות

־חדשות, שכן מדובר במועדונים גדולים הזוכים לחשיפה תקשורתית. מתברר שהרחק מאור הזרקורים

מתרחשים אירועים חמורים גם בליגות לילדים. בכל סוף שבוע מתקיימים משחקים לגילאי 8 עד 18, שבהם מעורבים רגשות ויצרים של השחקנים,

־המאמנים ובעיקר ההורים הנרגשים, שחולמים להפוך את ילדם למסי הבא.

־הורים רבים, שכל כך רוצים בהצלחת הבן, מפריעים למהלך המשחק בכך שהם צועקים ומקללים היריבה. בקבוצה שחקנים וגם מאמנים שופטים, כן, גם ילדים לפני גיל בר־מצווה, נאלצים לספוג

־קללות מהורים, העושים הכל בכדי שילדיהם הפרטיים יצליחו.

של הזו הבזויה לתופעה שבוע מדי עד "אני הורים, אשר במשחקי ילדים מקללים ומגדפים את

הקבוצה היריבה, את השופטים ואת המאמן", מספר אביב ריין מאמן במחלקת הנוער של הפועל תל-אביב. "העובדה שבסוף השנה אף קבוצה לא זוכה באליפות לגילאי שמונה וכמובן לא עולה ישירות לצ'מפיונס, לא מפריעה להורים לקלל ולגדף את

כל מה שעומד בדרכם".נזר הילדים בליגות אחת, בשבת רק ־השנה,

קה פחית וכמעט פגעה בשופט, מאמן התפרץ על שופט, מנהל קבוצה איים על חייו של שופט אחר והורים החלו להכות זה את זה ביציע, כשילדיהם

עומדים מעבר לגדר וצופים במתרחש חסרי אונים ובהיסטריה.

"זה היה פחד אלוהים", מספר שופט שהיה עד ־לאותם מקרי אלימות. "אני צריך להרגיע את היל

דים, בזמן שההורים שלהם הולכים מכות ביציע. התופעה הזאת פשוט חוצה גבולות. אני שופט כבר ביקשתי לא אותו מקרה הרבה שנים, אבל אחרי

לשפוט קבוצה מסוימת".

הורים עם סכינים־בשנים האחרונות, לפי גורמים בהתאחדות לכ־דורגל, ישנה עלייה במקרי האלימות בליגות היל־דים. חריגים אך לא נדירים הם המקרים שמתרח

שים במשחקי טרום ג', השנתון הצעיר ביותר, שבו משחקים בני השמונה.

האלימות מתרחשת לרוב בין מאמנים או הורים נלהבים. למשל, בשנה שעברה במהלך משחק ילדים טרום ג' בין הפועל תל־אביב למכבי פתח־תקווה, שחקן רפואה, קובי בין אלימה תקרית התפתחה כדורגל בעבר והורה אמוציונלי בהווה, לבין הורי הפועל תל־אביב. כל צד מהמעורבים אומר, כצפוי, שהצד השני הקניט וקילל. התקרית הסתיימה, אגב,

בהזמנת משטרה והגשת תביעות הדדיות. "אין ספק שהבעיה המרכזית של האלימות היא עם הורי השחקנים, שמפתחים אלימות מילולית, שלעיתים מוליכה לאלימות פיזית", מסביר זאביק זלצר, המנהל המקצועי לשעבר של מחלקת הנוער הפועל תל־אביב ומי שעמד שנים בראש מחלקת

הנוער בהתאחדות. "ההורים רוצים מאוד, אפילו יותר מדי, שהילדים שלהם יצליחו. קואוצ'רים מגיעים למשחקי ילדים ומפתים את ההורים, שמאמינים כי בנם הוא הגדול מכולם, להשקיע אלפי שקלים באימונים פרטיים

לילד".ואז המאמנים חייבים לתת לילד לשחק.

אלון כץ

ש

הופכים למטרה, ברגע "המאמנים של הילדים שהבן שלהם לא משחק מספיק, או אפילו כשלא מאוד לי עצוב רוצה. שההורה כמו לו מוסרים

־שהורים בדרך התנהגותם נותנים לגיטימציה לילדים לצעוק על שופט או על מאמן".

־מקרה חמור שהתרחש השנה היה במסגרת ילדים ב' )בני 12(, בין קבוצה מהמרכז לקבוצה מדרום הארץ. לקראת הסיום התפתחה תגרה המונית בין

הורים של שחקנים משתי הקבוצות. ־לפי עדויות, הורה של אחד מילדי הקבוצה הדרו

מית אמר לבנו לתקל ילד מהקבוצה במרכז. האבא של הילד מהמרכז העיר להורה על התנהגותו, דבר

־שהוביל לפוגרום ענק בין שני מחנות ההורים, שבשיאו, לפי אחת מהעדויות, נשלף סכין.

"אין מה לעשות, זה שיקוף של המצב החברתי ־בישראל", מספר הורה שנכח במקום. "זוהי השת

קפות של ערכים שליליים שילדים גדלו עליהם. ילד הוא ילד טוב מטבעו, עד שמקבל את חינוך התופעה את לנקות צריך בעיה, כל כמו הוריו.

־הזאת מהשורש. לא יכול להיות מצב, שהורי שחקנים מגיעים עם סכינים ואולרים למגרשי כדורגל.

וזה קורה כל הזמן".לפני כמה שבועות נוסף התרחש ממש אירוע במהלך משחק נערים בין יפו לגבעת שמואל. על פי דיווחים, אוהדי יפו, בני 20-16, עמדו מסביב לגדר, קיללו ואיימו על שחקני גבעת שמואל. האיומים והקללות השפיעו על השחקנים הצעירים, שאחד

־מהם אף ביקש להתחלף מפני שלא היה מסוגל לעמוד בלחץ. בנוסף, אותם אוהדים גם הרביצו וירקו על אחד השחקנים. המשטרה עצרה שני חשודים

בסיום המשחק. ־"אנחנו חייבים להבין שהמטרה היא לא הניצ

חון או התוצאה, אלא לחנך את הילדים להיות בני אדם, אנשים טובים, חברים ורק אחר כך שחקני כדורגל" אומר ישראל הירש, שופט ילדים בעבר, שמעיד כי היה עד למקרי אלימות רבים. "ההורים והמאמנים חייבים להיות מחנכים ולתת דוגמא. כל

־עוד בליגות הילדים לא יחנכו את השחקנים הצעירים לדרך ארץ, לא נפתור את בעיית האלימות

בכדורגל הישראלי ההולך ודועך".

"עד שלא יהיה אסון, לא יתעוררו"נראה כי אלימות ההורים מחלחלת ומשפיעה על

התנהגותם של הילדים. לפני כחודש באימון של קבוצת ילדים בני 12, שחקני קבוצה בכירה מהשרון, אחד השחקנים הגיע לאימון מצויד באולר שבתוכו סכין. לפי עדות של הילדים, הילד הגיע לאימון עם תיקו האישי ובו

־כדור, מגינים וכן גם אולר. בשלב מסוים גילה מישהו מחבריו את האולר בתיק ושאל לפשר הדבר. אותו החזיק ואף עצמית להגנה שזה ענה הילד

ואמר לחברו "מפחיד, אה?". בקבוצה הישעו את השחקן וביקשו להבהיר: "לא היתה דקירה ולא קרוב. אם זה היה, היינו הולכים

־למשטרה", אמר מנהל מחלקת הנוער של הקבוצה. "זה מעשה חמור, ואנחנו לא מקלים בו ראש. לא הרחקנו אותו לכל חייו. בשלב זה נראה כיצד

הוא מתנהג מחוץ למסגרת הספורטיבית, ובעתיד נחליט אם נרצה אותו בחזרה אצלנו. תראה, הכי לו, חלילה, להגיע לזרוק, אבל למה שנגרום קל

לרחובות. אולי יש דרך לעזור לו".יותר היה קבוצה, באותה ילד אבא של דורון, חריף: "עד שלא יהיה אסון, אנשים לא יתעוררו. יום אחרי יום, בכל משחק יש מהומות והתפרעויות. זו נורה אדומה בוהקת והילדים לומדים, כנראה, איך להתנהג. הילד הזה הוא לא התופעה עצמה אלא רק התוצאה של התופעה. רק מלהגיע ולראות כיצד ההורים של הילדים מתנהגים ביציע, אפשר להבין

למה הילדים מתנהגים ככה".הנ־ בקבוצת 16 בן שחקן שבועות כמה לפני ערים של ראשון־לציון נפצע מדקירה של שחקן

־יריב באמצעות דגל הקרן בתום משחק מול קבוצה מפתח־תקווה. באורח נס הוא נפצע באורח קל

מאותו אירוע.ויש עוד. משחק נערים א' )גילאי 17( בין הכח בקטטה הסתיים בת־ים למכבי רמת־גן עמידר

־המונית בהשתתפות שחקני הקבוצות. שחקן בקאונו היכה קשות הנוער של הפועל קרית בוצת את השופט לקראת תום משחק והורחק לצמיתות מכדורגל. שחקן בן 10)!( של מכבי באר־יעקב היכה

־את השופט במהלך משחק והורחק לשלושה חודשים מהכדורגל.

"אין מה לעשות", אומר בייאוש משה לוי, שופט ־ילדים בכדורגל. "אני מכיר ושמעתי את כל המ

קרים האלה. אתם יודע בכמה משחקים הייתי או שפטתי, שראיתי מאמן שמקלל את הילדים שהוא

מאמן? "בגילאים האלה, הממש קטנים, אסור להרחיק שחקן באדום, בעיקר כדי למנוע מה שהיה בעבר,

־כשילדים היו מגיעים לבית הדין ועושים קקי במכנסיים, אז השופט מרחיק את השחקן בלי כרטיס חושב, אתה מה אותו. להחליף מהמאמן ומבקש המאמנים באמת מחליפים אותו? או שהם מתכננים להכניס את השחקן או שהם מכניסים אותו בחצי

השני בו משחקים )משחקי הילדים מתנהלים בשני חצאי המגרש( רק כי הם רוצים לנצח".

אז אתה בטח לא מופתע ממה שראינו בליגת העל?

"ממש לא. כשאני רואה את האירועים, וכולנו נחשפנו אליהם, אני ממש לא מופתע. הרי אותם שפטתי שנים כמה לפני שמתפרעים, שחקנים אותם ואין ספק שהם ספגו את האווירה האלימה שיש במגרש. הכתובת היתה על הקיר כבר הרבה

זמן".

עזרה בשיעורי ביתמכבי עמק המקצועי של המנהל גלאם, לויקי

־חפר ושחקן עבר, יש רעיון מקורי כיצד ניתן להנמיך את הלהבות במגרשים.

־"כל משחק ילדים או כל איזה דרבי הופך בשניות לקרב או למלחמה. זה לא צריך להיות ככה, זה סך הכל ילדים, ולכן מה שאני הצעתי פעם היה לבטל בכלל את הליגות עד גיל 13, דבר שיפחית

לגמרי את המתח שיש בכל שבת".ומה צריך לעשות עם אלפי הילדים במקום?

בכל טורנירים שיקיימו צריך הליגה, "במקום ההתאח התערבות של ללא אפילו השבוע, ־סוף

דות ואיגוד השופטים. כל הילדים ישחקו בשביל ההנאה, ולא בשביל הנקודות".

־שלמה שרף, מאמן הנבחרת לשעבר והמנהל המקצועי של בית"ר טוברוק בהווה, שם אצבע בכיוון

־המאמנים וטוען שמיגור האלימות יגיע בזכות חינוך טוב של מאמנים ותיקים בכדורגל. "ההשפעה של המאמנים על הילדים היא לפעמים גבוהה יותר מהמורים וההורים, משום שכל ילד רוצה להישאר

במסגרת ולשחק כדורגל", מסביר שרף. "בכל מועדון התפקיד של המאמן הוא לשמור על קשר עם השחקן ומשפחתו ולראות מה המצב

־בלימודים. אצלנו בטוברוק, למשל, אפילו הרחיקו שחקן עד שהוא לא שיפר את הציונים. פעם

אפילו החזקנו צוות שעזר לילדים בשיעורי הבית. גם הילדים שבסוף לא ייצאו שחקני כדורגל, חשוב

שיגדלו במסגרת חינוכית מתאימה וטובה".־נראה כי גם ההתאחדות מתחילה לטפל באלי

מות. בחודש בדצמבר שעבר התקיים משחק נערים בני 17-16 בין הפועל כפר־סבא למועדון ספורט

־כדורגל נשר. כחצי שעה לסיום, פוצץ המשחק בעקבות קטטה אלימה בין שחקני הקבוצות. בעקבות דו"ח השופט, הועמדו שתי הקבוצות לדין ונענשו. שחקן כפר־סבא, שהחל בתיגרה, הורחק לחודש

־ימים, וקבוצתו נענשה בהפסד טכני. על אף ההעהקבוצות שספגו החמורים והעונשים לדין מדה והשחקן, בהתאחדות החליטו שלא להסתפק בכך

־והחליטו לקיים מפגש חינוכי בין השחקנים למאמנים.

בהתאחדות מאמינים, כנראה, שמיגור האלימות המפגש, ומחינוך. מהסברה מלמטה, לבוא צריך שקיימו בהתאחדות, כלל הרצאה, אימון משותף,

־הסקת מסקנות וגיבוש תובנות לגבי מיגור האלימות במגרשי הנוער בפרט ובכדורגל בכלל.

"ניכר כי המסר חדר לליבם של הנערים", אמרה ־מנהלת אגף הנוער אורית רז, אשר נכחה בפעי

שהשחקנים היתה שלנו העיקרית "המטרה לות. הצעירים הללו, שבעוד כמה שנים יהפכו לשחקנים מובילים בכדורגל הישראלי, יבינו מה ההשלכות של התנהגותם במגרש ואיך ראוי ששחקן כדורגל חשוב הכדורגל, לפני הספורטיבי. ליריבו יתנהג

לנו לחנך את הילדים לערכים ולמוסריות". איך מטפלים באלימות מצד ההורים?

בארץ. הכדורגל הורי סביב מרחף שחור "ענן מה שההתאחדות מבקשת לעשות וליזום, ושאנחנו נזמין הורי 'קורס הורים'. זה מעין עובדים עליו, הילדים להתאחדות ותחילה נציג את עצמנו, כל ההורים שומעים על ההתאחדות דרך התקשורת, דברים שהם לא כל כך בשליטתנו. אחר כך ניתן להם כלים, איך לחנך את הילדים גם באמצעות

הכדורגל. אוהב אבל אנגלית, יודע שלא ילד יש "אם כדורגל, יש לנו אנשי מקצוע שיפנו אותו לאתר לכדורגל, האהבה ומתוך יונייטד מנצ'סטר של הוא ילמד לקרוא באנגלית. באמצעות הפרוייקט

־נעשה הורים מעורבים ותומכים, ולא כאלה שמתערבים, ובעצם מביכים את הילדים בסיטואציות

מסוימות".תופעה אינה היא שהאלימות הוא שבטוח מה חדשה ואינה מתחילה, דווקא, במגרשי הכדורגל. כשצעירים מסתובבים כיום באופן תדיר עם סכין ואמצעי חבלה, האלימות נמצאת בכל מקום: בים, וגם באצטדיון הכדורגל בילוי, ברחוב, במועדוני

כבר לא בטוח להסתובב. "במשחק הכדורגל שנועד לשם הנאה ותחרות בריאה, אין שום סיבה לאלימות כזאת. יש כל כך ויש לשמור בכדורגל ומהנים יפים דברים הרבה לילד שמשחק גבאי, אב דני עליו טהור", מסכם במכבי הרצליה. "אבל צריך גם להיות קצת פחות

־צבועים, ולא לצפות שפתאום אוהדי הכדורגל בישראל ישתנו מהקצה אל הקצה, כשאנחנו בעצם

חברה אלימה".

כרטיס אדום

להוריםרוצים להבין למה הכדורגל שלנו נראה כמו שהוא נראה? בואו בשבת בבוקר למגרשי הילדים <<< אין כמעט סוף שבוע שלא מסתיים כאן

בקללות, איומים, מהלומות או שליפת סכינים <<< "אני צריך להרגיע את הילדים, בזמן שההורים שלהם הולכים מכות ביציע", מספר שופט

המרכז האקדמי באריאל מתגייס

"ילדי פלא" נגד האלימותגם בתחנת רדיו של בית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון אומרים

די לאלימות במגרשי הנוער והילדים. "ילדי פלא" היא תוכנית שבועית, המשודרת ברדיו "קול אחר", כאן במרכז, ועוסקת בכדורגל

־לנוער בישראל. בכל שבוע עולה על השולחן קבוצה אחרת מהליגה לנוער ולשידור עולים שחקנים, מאמנים, פרשנים ואנשי כדורגל מובילים, כמו אבי נימני, עומרי אפק, אלי אוחנה ושלמה

שרף.מקרי האלימות בכדורגל הישראלי הטרידו גם את צוות התוכנית - יאיר ניומן ועומר שטיינברג

־והמפיק הראל דוידוביץ' – והם החליטו לערוך ספיישל מיוחד, שיענה כיצד אפשר למנוע ולהפחית את האלימות שמתחילה במגרשי הילדים.

־באותה תוכנית השתתף פאנל של שחקנים, פרשנים ואנשי ההתאחדות, וכולם הסכימו שחשוב לשמור על הכדורגל שלנו באמצעות חינוך השחקנים הצעירים ועבודה מאומצת של כולם

מלמטה.

שופט: "כשאני רואה את האירועים בליגת העל, אני ממש לא מופתע. הרי אותם שחקנים שמתפרעים, לפני כמה שנים שפטתי

אותם כילדים. הכתובת היתה על הקיר הרבה זמן"

מאמן: "ילד הוא ילד טוב מטבעו, עד שהוא מקבל חינוך מהוריו. לא יכול להיות מצב, שהורי שחקנים מגיעים עם

סכינים ואולרים למגרשי כדורגל. וזה קורה כל הזמן"

צילומים: אלון כץ

נמצא מול קהל או ללא מיקרופון ביד, יהיה לו קצת קשה, פשוט צריך לנסות ולראות אם זה עובד".

זהבי: "כמו שחקן תיאטרון"כרוז נוסף שהפך את התחביב למקצוע הוא ניב

זהבי.את דרכו החל ככרוז של הפועל תל־אביב בשנים 2003-4. אחר כך עבר לרמת השרון ואף היה כרוז של הפועל חולון בעונת האליפות ובעונה לאחר מכן, שבה זכתה הקבוצה בגביע המדינה. בהמשך היה שנתיים בבני השרון ועכשיו הוא הכרוז של

מ.כ. הבקעה.זהבי אף מנחה את משחקי נבחרת ישראל בכ־דורסל, משחקי גמר גביע המדינה בכל הגילאים ואת האירועים של מינהלת הליגה בכדורסל, כמו הפיינל פור, והוא משמש כרוז גם בענפים אחרים

כמו כדוריד וכדורעף.איך אתה מתכונן למשחק?

מה משחקים, שחקנים איזה תמיד בודק "אני המספרים שלהם, האם הגיעו שחקנים חדשים, האם שחקן פצוע, שלא נדע, האם יש הפקה מסויימת או

טקסים מיוחדים שרוצים לעשות."הקדוש ברוך הוא בירך אותי בקול טוב, ואני שומר עליו, לא צועק יותר מדי, לא מאבד את הע־שתונות, הכי חשוב זה לאהוב את מה שאתה עושה,

אני פשוט מת על מה שאני עושה".הרגע הכי מרגש בקריירה של זהבי קשור לחזר־תו של גלעד שליט, "היה משחק במלחה של הפו־על ירושלים ומכבי תל־אביב, המשחק היה אמור גביע הגמר של חצי במסגרת 10 בערוץ להיות צ'אנס. באותו יום הגיעו לאוזני כולם ידיעות שיש

סיכוי גבוה מאוד שמחזירים את גלעד. "לפני המשחק, שהועבר לערוץ הספורט, כתב הדובר של המינהלת טקסט מאוד מרגש על חזרתו של גלעד. השתקתי את הקהל של ירושלים ומכ־בי, הקראתי את הטקסט, וכל הקהל במלחה פשוט

מחא כפיים ומחה דמעה", הוא משחזר.קורה שאתה עושה עבירות במשחקים, כמו

כרוזים אחרים?קוד יש כמובן, לקלל אסור לצעוק, "אסור אתי. כרוז זה בסך הכל פאן, אמורים לעשות כמה שיותר שמח לאוהדים ביציע. יש משקיפים שבוד־קים יותר, יש משקיפים שיודעים את עבודת הכ־רוז, ויש משקיפים שפשוט לא יכולים לשמוע את

הכרוז".זהבי מספר שאין לו מודל לחיקוי, להיפך. "אחד הקריירה בכל ששמעתי מחמיאים הכי הדברים שטיפחתי, זה כמה אנשים שאמרו לי שאני המודל

לחיקוי שלהם", הוא מתוודה. "אתה חייב להבין ולאהוב את מה שאתה עושה, כרוז זה כמו שחקן תיאטרון שנכנס לדמות, אתה חייב להיכנס לדמות במהלך המשחק עצמו, להיות מפוקס, כי אתה בא לעבוד ולא סתם להעביר את

הזמן". הכי חשוב, לדבריו, זה התשוקה. "ברגע שיש לך תשוקה למשהו, אז התפוקה מן הסתם תהיה גבוהה

יותר", ממליץ זהבי למי שרוצה לעסוק במקצוע בעתיד.

רבינוביץ': "הורג אפילו סבתות"הכרוז הכי מוכר בליגה, ולאו דווקא בגלל הכ־דורסל, הוא גדי רבינוביץ', הכרוז של הפועל חולון מתחילת שנות ה־90. אם השם הזה לא אומר לכם כלום, זה בסדר. אתם מכירים אותו כנראה בתור טנצר מהסדרה המיתולוגית "שמש" ששודרה בע־

רוץ 2.איך הגעת לתפקיד הזה בכלל?

"התחלתי ככרוז בימים שלמדתי בבית צבי. כדי לצאת למשחקים של הקבוצה, הייתי הורג אפילו סבתות. תבין, אני אוהד שרוף של הקבוצה ואפילו

שיחקתי בנוער שלה".רבינוביץ' הפסיק לשמש בתפקיד בזמן ששיחק בסדרה. "בתקופה של 'שמש', בגלל הפתיל הקצר שלי, ביקשתי להפסיק. היו זורקים לי כל מיני הע־רות מהיציע, כמו 'טנצר המניאק', והייתי עונה",

הוא מספר.ואכן הפתיל הקצר של רבינוביץ' פגע בו. במהלך אחד המשחקים הוא הורחק מהמגרש עקב אמירה שלא מצאה חן בעיני השופטים. זה היה בשנת 92'. במהלך משחק של חולון מול מכבי חדרה, ביצע דיוויד בלאט, היום מאמן מכבי תל־אביב ואז שחקן

בחדרה, עבירה על ישראל אלימלך, שחקן חולון.התבטא שראה, מה את אהב שלא רבינוביץ', ואמר שזה היה ניסיון לרצח, במקום להגיד סתם על הורחק הוא הזאת האמירה בעקבות עבירה. ידי השופטים, וזו לא היתה ההרחקה היחידה שלו

בקריירה.יש לך הכנות מיוחדות לפני משחקים?

"אני משתדל ללמוד נקודות חולשה של שחק־נים יריבים. יש אחד ששיחק אצלנו בעונת האלי־פות, והיו לו שלושה שמות - טריי סימונס, טרה באיזו נשאל הוא פעם סימונס. צ'סטר סימונס, כתבה איתו, 'מה השם שלך בדיוק', אז הוא אמר שצ'סטר זה השם המקורי ושהוא לא אוהב אותו, כי

זה כמו שם של כלב. "אז במשחק מול הפועל ירושלים, הוצאתי אותו מדעתו. כל סל שהוא קלע, הצגתי אותו בתור צ'־סטר", וכל פעם שהוא היה שומע את השם צ'ס־טר, זה היה כמו סדין אדום. הוא היה חלש מאוד במשחק הזה, אנחנו השתדלנו להיות יותר חלשים

והפסדנו".לפני שלוש שנים חזר רבינוביץ' לתפקיד הכ־רוז, לבקשת אנשי הקבוצה, והוא משמש גם כדובר הקבוצה וכחבר דירקטוריון. את שלושת התפקי־

דים האלה הוא ממלא בהתנדבות מלאה. מודל החיקוי של רבינוביץ', כמה לא מפתיע, ,NBAהוא הכרוז של הלוס אנג'לס לייקרס מה־שהרי לחולון וללייקרס אותו צבע חולצה - צהוב

סגול. “בזמנו, עוד לפני שהיה ה’סטייפל סנטר’ )אול־מה הביתי של הלוס אנג’לס לייקרס(, הם שיחקו ב’פורום’. הייתי בסדרת הגמר בשנת 88’, עוד לפני

שהייתי הכרוז של חולון, ונדלקתי שם על הכרוז. שלו הסגנון של לכיוון יותר הולך שלי הסגנון

במודע או לא במודע", הוא מתאר.מתברר שלרבינוביץ’ יש בטן מלאה על ההגב־לות שמטילים בארץ על הכרוזים. “יש יותר איסו־רים על הכרוז לעומת כל ליגה אחרת בחו"ל, כרוז

זה חלק מהביתיות ומיתרון הביתיות.אם בקנסות, עליך מאיימים לפעמים “אצלנו תשלהב את הקהל או תנסה לדרבן את הקהל לעו־לכרוזים מאפשרים שלא מגוחך די זה אבל דד, להיות חלק מהביתיות ומנסים שהם יהיו כביכול אובייקטיביים לשני הצדדים, וזה לא יכול לעבוד

בחיים", מסביר רבינוביץ’.

זרגרי: "מילה טובה למשקיף"נושא הקול לא זר למוטי זרגרי, המשמש כבר 16 שנה ככרוז של הקבוצה מהבירה, וזאת כי הוא

גם זמר.לדבריו, במסגרת תפקידו ככרוז, חשוב לו לדייק בשמות השחקנים. לפני כל משחק ובמיוחד במש־חקים מול קבוצות מאירופה, הוא עובר על השמות, במיוחד על היריבים, בעזרת אנשי הקבוצה היריבה,

במטרה להגות את שמם בצורה נכונה ומדויקת."לא פעם אתה רואה שחקן ובא לך לצעוק למיק־רופון 'אידיוט', ואתה בולם את עצמך, אני גם אוהד את הקבוצה והשחקנים", מתאר זרגרי את הדילמה

שכרוכה בתפקיד.שעושה שחקן על מתרגזים שהאוהדים "כמו שטות, גם אותי זה מרגיז, אז אני, להבדיל משאר האוהדים, שומר את זה לעצמי בבטן ולא מוציא את

זה החוצה", הוא מסביר.כמו במשחקים, קטנות עבירות עובר אתה

כרוזים אחרים?"התפקיד שלי הוא להגיד תוצאה, לקרוא בשם של השחקן ולהגיד עבירה, לא מעבר לזה. יש דב־רים שאסור לעשות, אנחנו בני אדם, אנחנו לומדים לעשות דברים כדי לא לקבל קנס, אני לא קיבלתי

אף פעם קנס. טובה מילה המשחק לפני להגיד לומד "אתה בא פעם בהצלחה. לשופטים להגיד או למשקיף משקיף רומני ודיברתי איתו קצת ברומנית. במ־שחק עצמו צעקתי וצווחתי, וראיתי שלא נעים לו

להעיר לי".הרגע המרגש של זרגרי לא קשור בכלל לתפקיד. הוא התרחש בשנת 2004, כאשר הפועל ירושלים לקחה את גביע יול"ב. "לראות נחיל של קרוב לש־לושת אלפים איש שבא מירושלים, זה היה חוויה. כשהשחקנים ירדו מהאוטובוס וראו את זה, הם ממש

בכו, גם אני ראיתי את זה והרגשתי מחנק בגרון".אחד הדברים שזרגרי מתגאה בהם, הוא הטקס שעורכת הקבוצה לפני כל משחק ביתי, במסגרתו עולה לפרקט כל פעם ילד אחר, ומקבל מתנות מה־

קבוצה ואהבה מהקהל. וכל הקהל חולה סרטן לפרקט, ילד "להעלות נעמד ומוחא כפיים, זה לא פחות חשוב או מרגש

מהתוצאה של המשחק", זרגרי מסכם.

�0 | הידיעות של אריאלה | מאי 2011

שי סידי חולם לכרוז במשחק NBA <<< רגע השיא של ניב זהבי היה כשהכריז במשחק על חזרתו של גלעד שליט <<< בחולון אימצו את גדי רבינוביץ‘, הוא טנצר מ"שמש" <<< ומוטי זרגרי מתרגש במיוחד כשהוא מעלה לפרקט ילד חולה, לקול תשואות הקהל <<< ארבעה כרוזים בליגת העל בכדורסל מהלכים על חבל דק - בין אהדתם לקבוצה לבין האובייקטיביות הנדרשת

הקול את כדורסל שומע אוהד ל במהלך פעמים עשרות שלהם מכיר הוא האם אבל המשחק, שמאחורי האנשים את באמת

תפקיד הכרוז?על פי תקנון הליגה, תפקיד הכרוז במשחק הוא לגבי בלבד אובייקטיביים מסרים לקהל למסור מהלך המשחק, כמו מי קלע סל או מי ביצע עבירה. אסור לכרוז להשתמש ברמקול לעניינים אחרים,

למשל עידוד הקבוצה או שילהוב הצופים.מה קורה באמת בשטח? כל הכרוזים יודעים את החוקים, אבל כולם עוברים עליהם. התוצאה היא שהם ננזפים על ידי השופטים ולעיתים אף נקנ־סים. אחד הכרוזים אף הורחק מספר פעמים במהלך

המשחקים בעקבות אמירות מסוימות שלו. רשות הדיבור לארבעה כרוזים מליגת העל בכ־

דורסל.

סידי: "כאפות מהקהל" ותיק הכרוזים בליגה הוא שי סידי, הכרוז של

תל־ מכבי של הכדורגל ואף הכדורסל מועדון אביב, ומבחינתו יש יש עוד חלום אחד שהוא עדיין לא הספיק להגשים – להנחות את אחד המשחקים

.NBAב־סידי מלווה את המועדון כבר 22 שנה, מאז עונת 1989 בליגה הישראלית. בשנת 2005 הוא החליף את רפי גינת, הכרוז המיתולוגי של מכבי ת"א בכ־

דורסל, גם במשחקים באירופה.בכ־ ת"א מכבי בהנהלת חבר היה שלי “אבא דורגל והוא קיבל מינוי כאחראי על אחד הבתים בטורניר הכדורגל במכבייה בשנת 89’. הוא ביקש ממני להיות כרוז במשחקים ולהכריז על תוצאות

וחילופים", מספר סידי על ההתחלה.אחד מחברי ההנהלה של קבוצת הכדורגל מכבי ת"א התלהב מהכרוז הצעיר וביקש ממנו להחליף הקבוצה שפרש של הוותיק הכרוז רול, צבי את המוע־ של הכדורסל קבוצת אנשי שנה. באותה דון ראו כי טוב, וביקשו מסידי להיות גם הכרוז

שלהם.איך אתה מתכונן למשחקים?

"האמת, שאני לא עושה הכנות מיוחדות, צברתי

ניסיון עם השנים, מבחינת קליטת שמות השחק־נים. בנוסף אני שומר על הקול שלי, נגיד לא צועק

על הילדים שלי לפני משחקים".מה השם שאתה הכי אוהב להגיד?

"היה הסיפור עם דיוויד בלו, שהחליף את שם המשפחה. שמו היה בלות'נטל, והייתי אוהב לפלפל

את השם הזה על הלשון עד שהוא קיצר את זה"."אמרתי לו פעם, 'מה עשית לי', אז הוא חייך, אבל לא כעסתי עליו, רק אמרתי לו שהוא קילקל

לי את העניינים".הרגע השמח בקריירה של סידי התרחש בשנת 2004 בפיינל־פור של היורוליג בתל־אביב. "ברגע האחרון החלפתי את רפי גינת, כי רצו כרוז כבי־כול נייטרלי. להיות כרוז בשני משחקי חצי הגמר ובמשחק הגמר, שייזכר לדורות בזכות הניצחון על בולוניה ב־44 הפרש, זה היה הכרה בכך שאני עושה

את התפקיד שלי בצורה טובה", מספר סידי.הניסיון הרב של סידי בתפקיד מאפשר לו לעי־תים לנהל שיחות עם אחרים תוך כדי מילוי הת־פקיד, למשל עם אנשי הטלוויזיה, אבל שיחה אחת

כזאת גרמה לו לפאשלה לא נעימה.

"בפעם הראשונה שדיוויד בלאט החליף את פיני גרשון, ברח לי 'המאמן פיני גרשון'. תפסתי את עצמי מהר וכמובן מיד שיניתי, אבל זה היה קצת

מאוחר", הוא מתאר.יש עוד עבירות קטנות שסידי עושה, במיוחד מבינים לא השופטים כאשר היורוליג במשחקי עברית. "הייתי ממשיך את המסורת של רפי גינת וצועק את ה'ה-ג-נ-ה' המפורסם. השופטים הת־חילו להבין מה אני צועק ושאני מאריך את המילה

לאורך חצי דקה", מספר סידי.מה עושים במקרה כזה? סידי החליף את הקריאה המפורסמת בשלל מילים אחרות שהשופטים לא

בדיוק מבינים.יורדים ואני אחריהם, מתחילים "כשהשחקנים לתת גם לי כאפות, כאילו אני אחד מהשחקנים. קודם כל זה סיפוק גדול, זה גורם לך להבין שאתה חלק מהקבוצה. אתה אומנם לא משחק, אבל יש לך תפקיד לא פחות חשוב", מספר סידי על התגובות

שהוא מקבל מהקהל.ואיך הופכים להיות כרוז?

"זה חייב להיות טבוע בך, זאת אומרת, מי שלא

מאי 2011 | הידיעות של אריאלה | �1

יהודה ליבוביץ

כ

קול הלבעם

שי סידי, מכבי תל־אביב: "במשחקי היורוליג הייתי

צועק את ה'ה-ג-נ-ה' המפורסם. השופטים התחילו להבין מה אני

צועק ושאני מאריך את המילה לאורך חצי דקה"

ניב זהבי, מ.כ הבקעה: "הקדוש ברוך הוא בירך

אותי בקול טוב, ואני שומר עליו, לא צועק יותר מדי, לא מאבד את העשתונות. אני פשוט מת על מה

שאני עושה"

גדי רבינוביץ', הפועל חולון. "בגלל הפתיל

הקצר שלי, ביקשתי להפסיק. היו זורקים לי כל מיני הערות מהיציע, כמו 'טנצר המניאק',

והייתי עונה"

מוטי זרגרי, הפועל ירושלים: "לא פעם אתה

רואה שחקן ובא לך לצעוק למיקרופון 'אידיוט'. כמו

שהאוהדים מתרגזים על שחקן שעושה שטות, גם אותי זה

מרגיז, אבל אני שומר את זה לעצמי"

זרגרי: "אתה לומד להגיד לפני המשחק מילה טובה

למשקיף או להגיד לשופטים בהצלחה. פעם בא משקיף רומני

ודיברתי איתו קצת ברומנית. במשחק עצמו צעקתי וצווחתי,

וראיתי שלא נעים לו להעיר לי"

מוטי זרגרי. "להעלות ילד חולה סרטן לפרקט זה לא פחות מרגש מהתוצאה | צילום: חיים צח, אתר הקבוצהניב זהבי. "אנחנו אמורים לעשות כמה שיותר שמח לאוהדים ביציע" | צילום מתוך פייסבוק גדי רבינוביץ' בימים ההם של "שמש". "כדי לצאת למשחקים הייתי הורג אפילו סבתות"שי סידי עם צ'אק אידסון. "אני שומר על הקול שלי, נגיד לא צועק על הילדים שלי לפני משחקים"

הידיעות של אריאלה

על מערת הנטיפים כבר שמעתם? <<< יאללה, תרימו את הראש מהספרים והקלסרים, וצאו לגלות את הפנינים של העיר <<< מבית חב"ד ועד החי־בר <<< מחומוסייה ועד

לפלאפלייה <<< בילוי נעים

עפרה פסדר ואריק פלדמראנחנו עוברים דרכה, גרים בה ולומדים בה מדי יום. אבל מה אנחנו באמת יודעים על אריאל? יצאנו למסע היכרות

עם העיר.

ברחבי אריאלסע וטייל

לאוזנינו הוגנבה שמועה הזויה, כי באמצע רחוב הבשן, על המדרכה, מצוי פתח אשר מוביל אל תוך מערת נטי־פים מרהיבה. כיאה לסקפטים שכמותנו, יצאנו לבדוק את

אמינות הסיפור.אכן, המערה ממוקמת באחד המקומות הפחות צפויים שניתן לחשוב עליהם. פסענו במורד הרחוב ובסמוך לבית מספר 4, מצאנו שני לוחות פלדה על המדרכה. בקרבת מקום לא היה אף אחד שיפתח לנו אותם, אבל אנחנו יכו־לים לספר לכם, כי המערה התגלתה ממש במקרה, במהלך

עבודות אשר נועדו להכשיר את הקרקע לסלילת רחוב הבשן.

נטיפים אלפי בה ויש מטר 17 הוא המערה עומק מרהיבים. מעריכים שגילם הוא לא פחות מ־5,000 שנה. בגלל הכמות הגדולה של הנטיפים והזקיפים, המערה די

צפופה ושטחה קטן.לצערנו הרב, המקום עוד לא הוכשר לקבל קהל, ואנחנו מקווים שבעתיד הלא רחוק כל אחד יוכל לחזות במו עיניו

בפלא הזה שבמרכז אריאל.

פלאפל עם חסדיםפלאפל "ישא ברכה"

במרכז ללהמי שלא חובב גדול של חומוס, יכול למצוא פלאפל מעולה במרכז ללה שבעיר. המקום פועל זה חמישה חודשים והקימו אותו ירדן מנחם, אמיר מנחם ורפי

עזרן, תושבי אריאל.מנות שם למצוא ניתן האיכותי, מהפלאפל חוץ שקשוקה וסביח ובימי חמישי יש גם דגים מרוקאים.

מי שמעדיף לאכול בבית, יש אפשרות למשלוחים.המקום נמצא סמוך לבית חב"ד ובאופן סמלי, הבע־לים עוסקים בחסדים שונים, למשל אספקה ללא תש־לום של מרק חם בימי החורף הקרים. מדובר במקום כשר למהדרין ויעידו על כך הקירות, אשר מלאים בתמונות של רבנים, בברכות שונות וכמובן, בתעודת

הכשר.נכחו אשר וללקוחות נפש לכל שווים המחירים במקום, יש רק דברים טובים לספר על איכות האוכל

והיחס האדיב לו הם זוכים מצד הבעלים.בחוץ יש רחבה גדולה, מלאה בכיסאות ובשולח־

נות, לנוחיות הסועדים.

להנציח, ללמד, לחנךבית ההנצחה לשואה

ליל סדר ברוסית בית חב"ד אריאל

רוחני מזור מחפשים אשר מבינינו אלה להגיע מוזמנים וטובה, משפחתית באווירה

לבית חב"ד.חבישת כמובן, מחייבת, למקום הכניסה כיפה מצד הגברים ולבוש צנוע מצד הנשים, כי אחרי הכל, מדובר בבית כנסת אשר משמש

לפעילויות השונות של המרכז.הרב אהרון מושקוביץ מקבל את פנינו בחיוך רחב, כיאה לאיש חב"ד. הקירות מעוטרים בת־

מונות רבות של הרבי מלובביץ'. בחזית החדר עומדת ספרייה גדולה, עמוסה ספרי קודש ומ־

שמאל תלויה בגאווה תעודת הוקרה מהעירייה על מפעלי החסד שלהם.

הרב מספר לנו, כי הוא ואשתו עבדו בשלי־

חויות רבות ברחבי העולם, עד שלבסוף מצאו את עצמם באריאל. "אנחנו מאמינים כי לכל מסביר הוא האלוקי", הניצוץ את יש יהודי

בחיוך. "התפקיד שלנו הוא רק להצית אותו".וזה איפשר אשתו של הרב דוברת רוסית, עם יחד האחרון הסדר ליל את לערוך להם יוצאי רוסיה. המטרה היא לא תושבים רבים להחזיר בתשובה, רק לשתף. "אם יש לי דבר טוב, אז באופן טבעי אני ארצה לחלוק איתו עם מישהו, לא? זה מה שבעצם מניע את כל

המפעל הזה", אומר הרב.בדרך החוצה התבקש אריק להניח תפילין. אין ספק, הם לא מבזבזים זמן בכל מה שנוגע

למלאכת קירוב יהודים לדת.

כשהגיעה השעה 13:00, הבטן רעב אותות נתנה שנינו של מדאיגים והחלטנו לשים פעמינו דושי". "אבו חומוסיית אל עבר לא מדובר רק בחוויה קולינרית משובחת, אלא בדוגמא חיה ובו־

עטת של דו־קיום ראוי לשבח. דושי, אריק הוא המקום בעל של המתכון על אריאל. תושב חודש במשך עמל הוא החומוס יחד עם פייסל, חבר ילדות מהכ־

פר כפל חארת' הסמוך לעיר. כשו־ פייסל את רואה אריק

מכירים הם לעסק. מלא תף כבר 20 שנה. "אני בן בית אצלו בכפר והוא אצלי", אריק מסביר בגאווה. "גם במאורעות ספטמבר עזרתי לו להיכנס לאריאל, למ־

רות הקשיים. אני לחלוטין מאמין

בדו־קיום בינינו לבין הפלסטי־נים".

המתחם גדול ומרווח. החומוס עצמו טעים מאוד ויעידו על כך פוקדים אשר הרבים הלקוחות את המקום מדי יום. אנחנו הזמנו מנה עם פטריות, שהשאירה בנו

רושם עמוק וטעם של עוד. עד מהבוקר יום כל פתוח:

.18:00

דו־קיום הלכה למעשהחומוס אבו דושי

באחד הרחובות הראשיים באריאל עומד בית תמים למ־ראה. רק כשמתקרבים אליו, ניתן להבחין בשלט המעיד על

טיבו. לפני כ־10 שנים הקימו יעקב ואיראנה וודיסלבסקי, זוג ני־צולי שואה, בית הנצחה ייחודי. מדובר בבית בעל שישה מפ־לסים, כשארבעה מתוכם משמשים כמוזיאון להנצחת זוועות

הנאצים והשניים הנותרים למגורים הצנועים של הזוג.ההחלטה לבניית הבית נבעה משלוש סיבות עיקריות: לה־

נציח את השואה, ללמד עליה ולחנך לאהבת אדם. מדי יום פוקדות את המקום קבוצות, בעיקר של חיילים והכיבוד בתשלום כרוכה אינה למקום הכניסה ותלמידים. חינם. בכדי לתחזק את המקום הגדול, הזוג מסתייע בתלמי־

דים מכפר הסטודנטים "מגדלים".

ברונזה, נדיר של פסלי באוסף הבחנו לבית, כשנכנסנו פרי עמלו של הפסל שמואל וילנברג, ניצול מחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר שוטטות במפלס הראשי, ירדנו קומה אחת, שם נתקלנו באוסף גדול של גלויות ומכתבים, שנשלחו מה־

גטו וממחנות הריכוז וההשמדה. בנוסף, התרשמנו מגלריית תמונות ומפריטים נדירים שבני הזוג רכשו מכספם במרוצת

השנים. במקום שנבנה מתוך הביקור, לציין את חשיבות מיותר

רצון להנציח את קורבנותיהם הרבים של הנאצים.

הכי לא צפוימערת נטיפים ברחוב הבשן

מרלד

פיק

ארם:

מילו

צי