.®He).

ספר ;;<;-: _< ״ יי ׳־׳י<;v • 7 יי

י ־ למוטי •

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע"־ חיים תשס״ט

A ־ . . ׳ 2 ׳ •

ל י י ׳ ה ר מ י ש ו ר ח הלה שלישי

עה״ת ונ״כ׳ אגדות הש״ס׳ פרקי אבות׳ תפלות וזמירות׳ מנהגים׳ עניניס שונים׳ הסכמות ומכתבי קודש. מרבינו הגאון הקדוש איש ד.אלקים אוהב ישראל אי״ש דדי רב פעלים החסיד וכי רבי ר׳ משה יהודא ליב זצוקללה״ה

מסאסוב יצ׳׳י אשר אספתי ולקטתי מספרי תלמודיו הקדושים ומשאר ספרים, ואשר שמעתי מסי הורי מורי ורבותי ז״ל, ועוד מקורות נאמנים:

עם

ת ו ר ע ה נחוצות המפיצות אור על כל המאמרים, ובתוכם גם הרבה ממה שפירשו בדבריו הקדושים חלמידיו ז״ל. ובמראה מקומות לפסוקי תב״ך, לכל מאמרי רז״ל חוה״ק, המובאים בספר הקדוש הזה.

מאתי נכדו הצעיר באלפי מן נחמי׳ שפירא

אבד׳ק םאסוב

ובסיסי שרת בדבר הלכה בענץ ״זק הדלקת תר במוצש״ק״ מאתכ״ק אאמרר ההגה״ק צי״ע מו״ה משהיהודא

ליב שפירא זצוקללהיה מסטריזוב•

ברוקלין שנת תשי׳׳ח לפ״ק

'יל בהוצאה שני׳

ב״ה. מהמו״ל ההוצאה שני׳,

הנני מביע תודה וברכה מקרב לב

לכבוד גיסי ידידי הרבני ד«מ,*2ד; הגביר ההסיד מו״ה זאב :״י בן זיםל ע״ה. בנו של הרב מו״ה נפתלי פרידמאן ז״ל הי״ד. בן הרב הגה״צ מו״ה חיים ז״ל האב־״ק דאמבראד יצ״ו. רטותפיו. מו״ה שמואל יעקב בייץ נ״י ואחיו מו״ה שרגא צביו. נ״י. מערלוי יצ״ו. ומו״ה ישעי, גאטעסמאן ג״י מםונקאטש יצ״ ויתמכו בידי להדפסת הספר. יצליח אותם השיי׳ת בכל מעשי ידיהם. ויתברכו בכל הטוב הם ונשיהם ובניהם. בחיי נחת ובעושר

וגדולה וכבוד עד ביאג״צ:

בעזה ׳י

הקדמה ־לחלק השלישי: כראשית ליני אל רכלאבד, מלאכת הקודש, להכין הכי-ק שני חלקי חמשי הדמ׳־ל ט־יר אא׳ז ההמדק וכד הרמ׳יל מסאסוב זצללה״ה לדפוס, עלה כרעיוני לספח אליהם עוד חלל שלישי, חלק לקיטים, מה ששמעתי מדברי קדשו מסי הורים ומורים, ומסי לקנים מאשר מקובל בידם מאבותיהם, וכה שאמצא? ךל. ולכן רשמתים אחת מד״ק מפוזרים בספרי קודש, ובסרט בספרי תלכיךין ה

אחת, קמא קמא דכטי לידי:

וכאשר עזרני השי״ת ועלתה בידי לנםור שני חלקים הראשונים עם ׳׳הגהות וביאורים״ לחלק הראשון, ועם ״הערות״ לחלק השני, ולשכלל את הספר מהכייק שידי׳ ראוי לדפוס ולצאת לאור, נתתי אל לבי לילך בדרך זה אשר דרכתי בו גם ״בחלק השליש- לשום עין חודרת גם על אלה הדברים אשר לקחתי כספרי הרמ״ל הנדפסים (מפני שלא נמצאו בהבי״ק, וססחתיס לחלק הזה. עיין בהקדמתי לחלק השני) ומה שמצאתי נדסס בספרים אחרים ונס מה ששמעתי מאיזה אנשים, לבחנם ככור הבחינה לבררם ולתקנם כראוי ולסדרם בסדר נבון דבר דבר על אופניו, ולהעיר עליהם, מה שאמצא נכון ומוכרה לסי קט דעתי. וקראתי שם כחברת הזאת

״לקוטי״ חרושי הרמ״ל: יאייז תודה להשי׳ית אשר ברוב רחמיו עזרני והאיר עיני בזכות אבותי הקדושים זצללה׳׳ה. למצוא בהרבה מקומות, כי ד״ק מיוסדים על אבני שיש טהור, דברי מיל וזוה׳׳ק וססרי הדדמונים ז׳׳ל, כאשר רשמתים ב׳העמתי״. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי. וד׳ הטוי• ייסר בעדי ברחמיו. וגם הראיתי בעזה׳־י, נל מאמרי תנ״ך וש״ס וזוהיק, המובאים בספר הקדוש הזה מקומם איה. ויהיר לפני הקביה שיהיו מעשי רצוים ומקובלים וזכות י״קזקיניהק׳ הרמ״ל זצללה״ה יעמוד לי ואושע מהרה בפקודת ישועה ורחמים ואזכה לישב על מי מנוחות התוה״ע וברוב נחת מצאצאי יחיו, ונושע

בגאולה שלימה מהרה:

וזאת אודיע, כי באלה דיק אשר לקחתי משאר ספרים (זולת מספדי תלמידיו הקרישים ז״ל), לא שמרתי עטי מלשנות מלשונותס, כי ראיתי פעמים רבות׳ שאין הדברים מוכנים בהם לכל, וכתבתי הענין בלשון יותר מובן ומיופה בעזה״י:

והנני כזה להעיר עוד. הן בספר ״למטי רמיל׳׳ נדפס בסוסו ״הנהגות״ בלי העיר עליהם מסיהם, וכאלו הם גיב מכ״ק זקיני הרמ״ל זצללה״ה. ומובאים ג׳־כ כיתר ססרי הדמ״ל זיל שנדססו אח״כ (זולת באמרי נועם). ואנבי לא הבאתים. כי בהכי״ק אשי לפני לא נמצאו. וכפי אשר שמעתי, הן להםפר ליקוטי רמיל-הנדפס בראשונה״.״ בלי שם המחבר. ה ל נצמד בסו5ו קונטרס ההגהגות האלו, בשש ״ספר קישוטי כ >וק הוא בשם הגדולים החדש, מערכת ספרים אות ל׳ לקוטי רמ׳־ל). והי׳ להספד שער כס״ע. ובההוצאות שאח׳כ השמיטו השער והשם קישוטי כלה לגמרי, והדפוסים כסתם

הקדמה לחלק השלישי בסתם כאלו הוא פשוט שנם המה מכ״ק זקיני הרמ״ל זצללה״ה. והנה אף כי ניכר ונראה בהם כי ממקום קדוש יהלכון ומקורם טהור״ אעםי״כ לא אאמין כלל כי ממנו יצאו״ כי המבין לא ימצא חקוק ונחרט בהם טדותיו ומעשיו הקדושים ודרכיו הנסלאים. ובדברי פעם עד״ז את כ״ק מדר דודי ההנה״ק ציסיע מו״ה צבי הירש שפירא זצוקללה״ה אבד״ק מונקאטש יציו כעהמ״ח ס סר דרכת״ש ועוד ספ״ק״ אמר לי נ״כ שדעתו מסכמת עמדי שאין להאמין שםכ״ק זקיגגו הרמ״ל זצללה״ה המה ההגהנות האלו ובחכמה דבר ״שבאם יעמוד לנגדינו צדיק כזה שיתנהנ עפ״י ההגהגות האלו אף כי קדוש יאמר לו״ אעסי״כ לא גכיר בו את זקיגגו הרבי ר׳

משה ליב זצללה׳׳ה״ ושס״י ודי בזה למבין. וע״כ לא הבאתים: ואבקש מאד מכל מעיין בססר הזה אולי שמע ממקור גאמן או ראה באיזה ספר״ מכ״ק זקיג* הק׳ הרמ״ל זצללה״ה מה שלא מובא בספר ה ר ו איזה ״דבר ת הזה, יאבה גא לעשות למען כבוד קדושת זקיגי הרמ״ל ז״ל לכתוב לי הדבור הזה. ואס הוא באיזה ספר להודיעגי מקומו איה״ ולהעתיקו לי כשלימות״ כי אולי אין הספר הזה תחיי. ואם יעזרגי השי״ת להדמים הספר עוד הפעם להפיצו בישראל, אזי אספח

בעזהש״י גם אלו ד״ק לתוך הספר:

הכ״ד המלקט. המו״ל ומביא לביהד״פ.

א

ל ״ מ ר י ה ש ו ר י ח ט ו ק ל

בראשית הי׳ לו לכתוב, ויקה אבנים מהמקום. וי״ל בזה. להיות לקח המקוים, היינו

הדביקות המקום ביה. מאבני. (ב): (שמעתי טסקור נאמן שאמרה זאת בשמו הק׳

בתו הצדיקה הפםורכמת מרח פעפיי לאה עיה):

] מתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. י ] וקשה דהא םשיטא דלחס הוא לאכול, ובגד הוא ללבוש. והי׳ להכתוב לאמר רק ונתץ לי לחם ובגד. אכן הכוגה הוא שיש אדם שיש לו הכל די צרכו, אבל מדת הדין מתוחה עליו ר״ל, והוא בהעדר הבריאות, שלא יוכל להגות מכל מה שיש לו, הן בענין המחי׳ והכלכלה, והן כענין ההלבשה. וכן יש אדם שהי׳ רגיל בתםנוקים, ומלבושים נאים מתוקנים. וחיו גהסך עליו הגלגל וירד מנכסיו, וא״א לו להשיג לימודו, ואס יאכל מאכלים עבים יזיק לו לגוסו ולמזגו ויחלה. וכן בעגץ המלבושים, הרגיל במלבושי כבוד, קשה לו לפי מזג גופו, להלביש מלבושים עבים. וגם כי יבוש ויכלם. ע״כ ביקש יעקב אע״ה [ונתן לי לחם לאכל], ריל מאכלים

(בםפר בדכת אברהם, בראשית):

1א] בראשית ברא ^קים את השמים ואת הארץ. סי׳ ראשית מישראל דוא, לידע שהוא ברא, את השמים ואת

הארץ. והוא אחד יחיד ומיוחד:

וירא: ( ד ח >שמעתי מאיש א

1ב] וירא והנה איל אחר נאחז בסבך וכוי. יש לדקדק דתיבת אחיר אין לו כיאור במשיטות. אכן נרמז בזה דאאע״ה דאה אז, שעתידין ישראל לעשות העגל. כי האותיות שאח״ר סביך, המה אותיות ?גיל. שהאות שאחר סמיך הוא אות עי. שאחר ביית הוא גי. שאחר כף הוא ל׳(א):

ויצא (כספר בית ישראל, לסהד*־המזידיטשוב זצללהיה.

דפוס ליבוב שנת הכתיר. דף ביז ע״ג):

M ויק ח מאבגי המקום. וקשה, דאיסכא

הערות (א) דיבור זה צריך עוד ביאור לדעתי. ודו״ק. והנה אח״כ ראיתי דיבור זה נדפס באיזה ססר, ואחר שכתב העגין הרמוז בזה, שאז ראה אאע״ה עגין הענ״ל, כתב •ועשה מה

שעשה״. וגם בזה לא גוח לי. ודו״ק: (כ) ובכוגת ד״ק אלו, כתב שם בספר בית ישראל וזיל. או יהי׳ קאי על אתוק דאורייתא, המכונים בשם אבגים, בספר יצירה. (סוף סיד]. או קאי על גשמי העולם. שלקח

2 לקוטי חדושי ויצא הרמ״ל מאכלים כאלו המתאימים להרגלי, בכדי שאוכל לאוכלם. [ובגד ללבש], ו׳׳ל מלבושים כאלו שהמה לסי הרגלי וכבודי, שאוכל ללבשם. שלא ישלוט עליו ח״ו שום חולאת ושום דבר המונע. וישפיע לוהשי״תהכל״לסי טבעו וכבודו:

: ( א מ (בספר שפתי קדושים, ו

W ויאמר אליו לכן כר. נחשתי, ויברכני ד׳ בגללך. ר׳׳ל נחשת״י, אני מסטרא דנחיש (ג) שנתקללה. וא״כ צ״ל.

מה שויכרכנו ד׳, הוא בגללך. (ד): (בכפר לקוטי תורה להרמ״ל, ובספר תורת

הרמ״ל השלם): [ן] פני הצאן אל עקוד. הצאן אלו ישראל שנקראו צאן. (ה) אל עקוד, אלו אברהם, ויצחק. שגעקד ע״ג המזבח.

שיהי׳ תמיד גזכר, זכות עקדה: (בספר דרושי חפץ, טבעהס״ח היכלי שן).

W למה נחבאת לברוח ותגגוב אתי הדמ״ל השלם): ולא הגדת לי. ואשלחך בשמחה [ח] כה תאפרון לאדני לעשו [בו׳], עס ובשירים בתוף ובבנור. וקשה, למה כתבה לכן גרתי. סירש״י, ותרי״ג מצות שמדרשי

הערות שלקח מכולם דרך, איך לעבוד ב״ה וב״ש. וזהו וישם מראשותיו. ששם כל עיוני

בהם, איך לשוב למקור: (ג) עין בליקוטי תורה להאריז״ל בפ׳ בלק. דהרע של הבל, [היינו מזוהמת הנח״ש שבא על חוה כמשארז׳ל במס׳ ע״ז (דף כ״ב ע״ב), ועוד באיזה מקומן בש״ס, בשעה שבא הנחש על חוה, הטיל בה זוהמא], נתגלגל בלב״ן בן נחור. ועיין עוד שם בפ׳ בראשית, ד״ה הנהש השיאני. ועיין בזה״ק פ׳ כהר >דף קי״א ע״ב) בר״מ סוף

ד״ה והתנחלתם׳: (ל) הנה לא אוכל, להחליט שם בודאי, בספר שםתי קדושים, אם המאמר הזה הוא בשם כ״ק אא״ז הדמיל זצלה׳׳ה, כאשר יראה המעיין •מם. אעסי״כ מפני הססק

העתקתיו: (ד.) במקרא סעמיס רבות. כגון בתהלים ק׳, עמי וצא״ן מרעיתי. וביחזקאל ליד. ואתן צאנ״י צא״ן מרעיתי. אמנם כ׳׳ק אאמו״ר ההגה״צ זצוקלה״ה הראה לי. כי ענין זה׳ מבואר הוא בסליחות ליום רביעי דעשי״ת, בסוף הסליחה אם אפס יובע הקן. ובודאי זקיני הקדוש הרמ״ל זצלה״ה, לא אמרו בשמו. והמה מפי השמועה בטעות כתבוהו. ואעפי״כ העתקתיו כמו שהוא בספרי הרמ״ל הנ״ל, ואעורד ע׳׳ז. ום׳׳ש אחיז [אלו

אברהם ויצחק ״שנעקד״ כוי], ניל שצ״ל ״שעקד ונעקד״: לשון

התורה דברי לבן אלו, שנראה לכאורה שהמה שקר. וי״ל דהנה יעקב אבינו ע״ה׳ הסתתר בבית לבן, ולא ידע לבן בו, כי קדוש הוא לאלקיו. ולבן הרשע הי׳ ההיפוך, אדוק בס״א. ושונא עובדי ד׳. וכאשר גגלה אליו אלקים, ויאמר לו, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. ידע והבין גודל קדושת יעקב. וזה אשר הגיד לו. למה נחבאת, [ר׳׳ל למה היית מסתתר במעשיך, בעבודת השי״ת. ועי״ז היית מוכרח] לברוח. ולא הגדת לי [כי עובד ד׳ אתה, שזאת אני שוגא. כי אלו הגדת לי זאת], ואשלחך בשמחה ובשירים וכוי.

שלא להיות אתך יחד:

וישלח (בספר לקוטי תורה להרמ׳׳ל, ובספר תורת

למוטי חרושי וישלח חרמ״ד* גדול, ונתן מקלו לירדן, מיד הי׳ נבקע הירדן. (ח) ואמר יעקב אבינו ע״ה, כי במקלי עברתי, שהיי אז כבטחון גדול, שנתן מקלו לירדן. ועתה הייתי לשני מחנות, שלא הי׳ כבטחון גדול, כמו שהיי מקודם. והראי׳, שהי׳ צריך לחלק לשני מחנות, מפני שהי׳ ירא מעשו. אכן ביקש מהשי׳־ת, שיצילו מיד עשו הרשע וק׳׳ל:

משה יהודא ליב. (ט):

וישב: ישב) (נספר מבשר טוב, רימאנוב• ו

[י] וישב יעקב כוי. סירש״י ביקש יעקב לישב בשלוה, אמד הקב׳׳ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה׳׳ב. אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה״ז. וקשה. ובי יש שום מחשבה לחשוב ח״ו על השי״ת, האוהב צדיקים, לומר שאינו רוצה

שמרתי. או שנעשה גר ובו׳ (ו) (ע״ש) [עפ״י] דקדוק. לאדני לעשו. הול״ל לאדני עשו. אלא השי׳ שאמר לישנא דמשמע בקשה להשי׳׳ת ב״ה וביש. ולהבדיל מליצה לעשו. וזה לשין לאדני, להשי׳ית. עפ לבן [הרשע] גרתי, ותרי׳׳ג מצות שמרתי. 1א״כ1 מהראוי לשמור אותי, להנצל. ולעשו הוא מליצה, שנעשה גר ולא חשוב, 1ואין כדאי לשנוא אותו]. ולזה סירש׳יי, מלאכים ממש. שהיו יודעים לדבר להשי׳׳ת.

ולהבדיל לעשו. וק׳־ל: LtDl כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות. וקשה, אלו הי׳ מחלק לגי מחנות, או לה׳. ואלו לא הי׳ מחלקם, לא הי׳ רק מחנה אחת. (?) אבל לפענ׳׳ד הכי פירושו. כי ברש״י איתא, ומדרש אגדה, [ביר פטץ] (פי׳, על כי במקלי עברתי את הירדן) [נתץ מקלו בירדן ונבקע הירדן]. שהי׳ כבטחון כ״כ

הערות (0 לשון רש״י דל לא העתיקו בראוי. וזיל רש׳יי ז׳׳ל. נרתי, לא נעשיתי שר וחשוב, אלא :ר בו׳. די׳א גיתי, בניכטריא תרי״ג. כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי׳׳ג מצות שכרתי כוי. ומה שהקפתי בפנים, בשני חצאי עגולים ומרובע, הוא מה שנ״ללתקןכך. ומהלשון והסדר ניכר, כי דיבור זה מסי השמועה נדפס בהם, ולא מפי כתבים. אח״כ הראה לי רב הבס אחד שליט׳׳א, שדיבור זה איתא גם בנועם אלימלך ס׳ וישלח.

ואולי שניהם דל, לד״א כוונו: (?) נ׳ל שחסר פה הרבה תיבות, בלשון הקושיא. ונלפענ״ד בכונתו, דמה זה שאמר יעקב אבע״ה, ועתה הייתיי לשנ׳יי כחנו׳׳ת. דמשמע דמסני הסיבה, נתהוה מעצמו, כלי עזר ממנו. שנתהלקה כחנתו האחת, ולשני מחנות דוקא, דהלא כיון שהוא בעצמו, הי׳ המחלק מרצונו, הי־ יכול לחלקה, לג׳ לד׳ או לה׳ או שלא לחלקה כלל.

והי׳ מחנה אחת כמקדם: (ח) עיין להלן בלקוטי מס׳ מנילה דף י״ח ע״א, בפי׳ המאמר, לא הוי ידעו רבנן כו׳. ובספר לקוטי מהרי״א על ילקוט שמעוני מלאבי, קרוב לסוף דיבור היאשון. מה

שמביא ששמע בשםהבעש״ט הק׳ זצללה״ה: (ט) הנה אם כי בספרי הדמ״ל שלקחתי מהם דיבור זה, חתום עליו כ״ק זלךני הרמ״ל זצללהיד. לא אבוש בלל אם אומר, שהוא בעצמו לא כתבו בלשון הזה. כי מי שרגיל בלשונו הק־. ויעיין היטב, יכיר זאת מהסדר והלשון. ובודאי איש אהד כתבו, והחתימה

מזויפת: עיין

.4 לקוטי חדושי וישב ד־ורמ״ל !רוצה בטובתן. שיהי׳ להם בעוה״ז ג״כ, העולם שיתף הקניה מדהיר בטדה״ד. גחלה ומנוחה. וי״ל שהפירוש ברש״י הוא ואמרו שהעולם גברא [גם] בשם אלקי״ס כך. כי החילוק בין שלום ושלוה״ הוא״ גימטריא הטביע. (י) וכשיבא על האדם ־שלום, [גקרא] מי שלא יחסר לו בעולמו צרה שלא כדרך הטבע״ אשר מובן שלפי כלום, מכל מחמדי תבל״ כסף וזהב לרוב. והן דרך הטבע א״א להיות צרה כל כך. אד בשאר עגיגי כבוד המדומה. לאיש כזה יבטח בשם הוי׳ ב״ה המשדד כל המערכות יאמר עליו, שיחי׳ בשלום עלי חלד. אבל אשר משם יושע למעלה מהטבע. ואמגם שלוה, גקראלמי שמסתסק במיעוט שיש רק אז באה משם הישועה, רק' כאשר לו. כמו שאמר החכם, [משלי י״ז] טוב ססק כח הטבע שא״א להושע מהטבע״ מת חרבה ושלוה כה וכוי. וזהו שפירש״י אזי גסתח מהמקור של למעלה מהטבע. ז״ל. צדיקים מבקשים לישב בשלוה. סי׳, והוא עדיר שותף הגותן לחבית מעות שרוצים לענות את גוסםולהסתסק במיעוט, למסחר למחצית שכר, ויש לו כיס עם בסת חרבה, בכדי לעסוק בתורה, כמו הרבה מעות מאד כלי שיעור, וכיס קטן שביקש יעקב אבינו, ונתן לי לחם לאכול עם סך מצומצם, ומוסר לשתסו הכיס כוי. [בראשית כיח]. אמר הקב״ה, לא דיין הקטן לסחור בהם, ואמר לו אתה אל לצדיקים, מה שמתוקן להם לעוה״ב, בלבד. תדאג כי אם יכלה המעות מכיס הקטן׳ זה לא תססיק להם, ולא די להם, חלף הגה אתי כיס הגדול, וכשיכלה מהקטן״ עבודה שעבדו לשמי באמת. ומגיע להם אז הגגי להושיע לך מהגדול. כן כביכול גם מטובת עוהיז. אלא שמבקשים עוד בשתסות מדהיר עם מדה״ד, אשר מדהיר לישב בשלוה. סי׳ אלא שהמה מבקשים הוא סוד אלקי״ם גימ׳ הטביע, וכאשר עוד״ לעבוד עבודת השי״ת גם בזה, לישב יכלה כח הטבע, הגה תבוא העזר מן בשלוה״ ולהסתסק במיעוט: למעלה מהטבע שהוא מדהיר השם הוי' ביה. ולכן גס יעקב בהתבונגו כי צרה זוf אינגה עשייהטבע״ כי כמה אלפים אגשים *P^ י ירדו למצרים לשבור אוכל״ ולכולם לא: שאל המשכיר מה ששאל לבני יעקב, ( ר פ (העתקתי מאיזה פ [יא] אם p אפוא זאת עשו קחו מזמרת ולא דן הבאים כמרגלים, ולא אסר הארץ וגוי. וסירש״י זיל אסוא אייה ס״ה. במאסר שום אחד מהם, כאשר עשה וייל למה כתבה התורה תיבת אסוא לבגי יעקב, וכיז שלא כדרך הטבע. ואז שרש״י ז״ל יצטרך לסרש איה סה. די היי הבין שכעת הזמן מוכשר שצריכץ באסרו א״כ זאת עשו. וגם צריך להבין להתגלות השלא כדרך הטבע מדהיר ב״ה. עגץ אייה פיה. גם להבין איך למלך גדול וזה אומרו [איכ] כלומר לסי עגין סיפורכם על כל ארץ מצרים שולחין מנחה קטנה השוה כל המאורע. הגה הוא הוץ מהטבע, לפייז רק סך מועט כזד. וי״ל עסיי אומרם זיל, !אפוא. אייה פיה] כלומד צריכץ לחפש [מדיר בראשית סי״ב מיי טיו ומובא בדש״י אייה מקום כבודו כביכול, שבלי ספק •זיל בראשית בדיה ברא אלקים] שבבריאת יתגלה מדהיר למעלה מהטבע. ועיכ די אשר

הערות (י) עיין לעיל בח״ב פ׳ שמות בפסוק ומאן באתי אל פרעה בהערותי אות מ״ה:

עיין

יח חרמ״ל ג לקוטי חרושי מ אשר (זאת עשו קחו מזמרת הארץ וגו׳]. שלא כדרך הטבע והמנהג, לשלוח לשרי*

כלומר כיון שאנו עומדים כעת להושע גיולים : מן למעלה מהטבע. די במנחה קטנה

שמות אמונה מן פרעה, כמיש, [לעיל טי] ויכבד לב פרעה וכוי, וכדומה. זה ג״כ לא אשים עליך. רק אתן לך תמיד, ^חי׳ יראה

ואמונה. (יב). (בהשלמה לתורת הרמ״ל׳ מספר שער בת רביס)ז

י ממטיר לכם לחם מן נ ] הנ T ] השמים, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. סי׳ תיבת אנסנו, מלשון הממו נס. [ישעי׳ ס״ב] והיינו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, למען אנסנו, לרוממ אתכם, הילך בתורתי, (בין ילך), אם לא, (כין חיו לא ילך), עכ״ז מגיע להם לחם:

פקודי (בספרי הרמיל הגדססיס, כפי פקודי. זולת

: באמרי נועם) 21ht רכס הענן את האהל) [אהל( מועד] וגוי. סי׳ כי לכאורה אינו מובן הדבר, שאנו עושץ בשבת קודש. שאז הוא הכל בעולמות העליונים ממש. עולם הנשמות, והי״ מהראוי לעסוק כל היומ רק בזמירות ותשבחות, ולא באכילה ושתי׳ דברים הגשמיים מאוד. אך מחמת שאז עת להעלות דברים הגשמיים, להוציא מהם הניצוצות

בא[ [שמעתי משמו הק׳ דל:

ניב] כל עדת ישראל יעשו אתו. עס״י הנודע מססה׳ק,• כי הצדיק יש לו נשמה גדולה וכללית. וכל הנמשכים אליו להםתוסף בצלו, להורות להם דרכי התורה והעבודה, הם משורש נשמתו ונחשבים כענסים מן העיקר. ועיכ הצדיק נקרא כ״ל. (יא) וידוע כי כל מה אשר הםסתוססים בצל הצדיק, יוסיפו כעבודת השיית, לקדש ולטהר עצמם בתורה ועבודה, יוסיםו בזה, תת כח ואומץ לקדושת הצדיק. וזה רמז הפסוק. 1כ״ל] היינו הצדיק כניל. [עדת ישראל], היינו המסתוססים בצלו, ודבוקים אליו. המה, [יעשו אותו]. שע״י תוססת עבודתם, עבודת הקודש, תורה ומעשים טובים.

יתעלה ויתגדל קדושת הצדיק ז

בשלח: ( (כפפד אורח לחיים, פ• יתרי

W כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. הכונה, על גטילת

ת ו ר ע ה

(יא) עיין בזהיק תרומה דף תקליד ע״ב. ומאן איהו כל איש, דא צדיק. דאתקרי כיל. ובתיקוני זוהיק, תיקון כ״א, דף מ״ח עיב. צדיק איהו ברית, ואיהו כיל, ובז״ח ס׳ כי תשא בדיה מאי כל העובר על הפקודים, תיח ההוא צדיק כי־ל אקרי. ועיין בחלק השני

בחי׳ תהליפ קם׳־ה, בפי׳ הפסוק טוב ד׳ לכל: (יכ) עד כאן היא בספר אורה לחיים, בשם זקיני הקדוש הרכיל זצללה׳־ה. וראיתי כתורת

6 לקוטי הדושי פקודי חדמ״ל הניצוצות הקדושות, ולהעלותם אל ואהל הוא השראת השכינה. ולמד. זאת כיי שרשם. (יג) וזה א״א בעת אחר, בימי להעלות כנ״ל. וזה פי׳ ובהעלות הענן החול. (T) וזה פי׳,ויכם הענן את (האהל) [כו,]. יסעו פירוש הם מעלים. (ט0

[אהל מועד] פי׳ הענן נקרא הקליפות. וירידה זה, הוא צורך עלי׳: בהפטרת

הערות בתורת הרמ״ל השלם, שהעתיק ג׳׳כ הענין הזה, ובדרכו עשה להוסיף עוד מה שלא

גזבר שם בשם זקיגי הק׳, וכל המוסיף גורע: (יג) עיין בספר הגלגולים להאריז״ל, סל״ה, ד״ה ענין הגלגולים, בארוכה. ובםסר מדבר קדמות להגאון מו׳׳ה חיד״א דל, מערכת א׳ סי׳ ג״ד. מביא בשם ספר הגלגולים פרק ״ל״ח״. וז״ל אל יחשוב האדם, שהקב״ה רוצה, שיאכל האדם בעוה״ז להגאת גוסו, ולמלאות כרסו. אלא הוא לתקן. כי בזמן שאדה״ר עירב טוב ורע, גתקלקל הכל, אפי׳ האבנים והצומח. וזה העירוב הוא שמניצוצות הקדושה נתערב הכל בעולם, אפיי

בדומם וכוי. עיי׳׳ש: (יד) הנה בודאי אין כונתו שבימי החול א״א כלל, דהרי הצומח נתקן ע״י הברכה, כמו שמביא כמדבר קדמות שם (עיין באות הקודם) בשם ספר הגלגולים. וגם באכילת בשר, הגה העשיר בדעת, הלא יכול לתקן. כמבואר בססר הגלגולים שם

פל״ה. (ואפילו בימי החול):] זה בביאור יותר אעתיק ס״ש כ׳׳ק זקיני זצלה״ה מדינאב, בבגי יששכר. מאמרי י ענ ו השבתות מאמר י׳ אות די. וז״ל. גמ׳, [כתובות דף ק״י ע״ב] כל ימי עני רעים, ומקשי והא איכא שבתות ויו״ט וכוי. לכאורה אינו מובן מאי קושיא. וכי אין עגי בעולם, שלא יהי׳ לו לצרכי עג״ג שב״ת ויו״ט. וכבר אמרו, [פסחים דף קי״ב ע״א] עשה שבתך חול ואל כר. ונראה לפרש, ע״פ מ״ש בס׳ אכו״ת העולם, כל ימי עני רעים. הכוונה על העני בדעת. דאתמר משמי׳ דהארידל, טעם למה נאסר הבשר לאדה״ר, עד אחר המבול הותר הבשר לב״נ. דמקודם לכן, לא היו נשמות בנ״א מגולגלים בכע״ח, לא הוצרכו לאכל הבע״ח.אךכאשר חטאו הדורות, וגתחייבו להתגלגל בבעיח אזי הותר להם לאכול הבע״ח. שע״י אכילת בג״א — לש״ש, עפ״י התורה - את הבע״ח, שמגולגל בו איזה נשמה, הוא מעלה את הנשמה ההיא ומתקנה. ממילא זה הוא רק לעשיר בדעת, שהוא אוכל לש״ש, וילך בכח אכילה ההיא, לתורה ולעבודה. משא״כ מי שאוכל למלאות תאוותו, ולעגג את גוסו. ע״כ גזרו אומר [ססחים דף ט״ט ע״ב] עם הארץ אסור לאכול בשר. ולסי״ז הוא הסירוש, כל ימי עגי רעים, היינו עגי בדעת. כי לאיש כזה אסור לאכול עכ״ד הרב הג״ל. ולסי״ז, יוגח דברי המקשה בגמרא, והא איכא שבתות ויו״ט, דהוא מצוד, מן התורה, לעגג את השבת, אסילו אינו אוכל בשכליות רבים, רק מקיים כסשיטו מצות עג״ג, למצוד, יחשב. וכיון שהוא מצוה, יסעול סעולה בנסתרות, כמו בכל המצות. ועיייש עוד בעניין זה באות הי. ועיין בר״ח שער הקדושה סט״ו, בד״ה עוד ראוי לכוון באכילה. וא״כ ע״כ כוונתו הוא

רק לאנשים סשוטים העניים בדעת. וכניל . וק״ל: (טו) כצ״ל, וכן הוא בכל ספדי הרמ״ל הנדססים. ובליקוטי רמיל נדסס ״השי״ת

מעלם״, ואין לו ביאור. ועוד יש שם שינוים קטנים: בדיבור

לקוטי חדושי ויקרא ד־־דמ״ל ד ויקרא

אחרי (היבל הברכה, ש׳ תשא ד״ף רעיו עיב ובפי בחקותי

דף רציה ע״א):

[יז1 עזאךיל, ר״ת א״ת ך׳ה ל״עומת ך׳ה •^״שה א״לקיפ, ממש בדומה. שיהיו שניהם שוים, במראה ובקומה

ובדמים. (יז)

בהר: ( י ־ (נספר מחזה אברהם, בי

[יה] וישבתם על הארץ לבטח וגו׳ וישבתם לבטח עלי׳. תיבת עלי׳ מרמז בחיים. כמו שאמרו הז״ל ריש יבמות, (יח)

על תיבה זו כן. (יט):

בכל

בהפטרת ויקרא*(ישעי׳ מ׳׳ג<: (בספרי הרמ״ל הגדפםיס):

Ctt אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך03 למעני. והוא תמוה. אגכ״י, משמע אגי בעצמי. ואח״כ הו״א, משמע אחר, אך אדם הוא חלק <1קי ממעל, (כמו) [וכמו] םלכותא דארעא, אם יש לשר איזה סימן, כמו שטערי״ן בצד ימין. אזי יכול לכנוס להיכל המלך. נמצא הולך אל המלך, בכח המלך. כך יש לאדם חלק אלקי ממעל, וזה (מתעורר) [מעורר] לאדם לעשות תשובה. והכל בעזרת ה׳. והשי״ת ביה וביש, מכפר לאדם, כאלו לא הי׳ לו עזר כלל. וזהו אנכ״י, אני בעצמי אצלך. ונם אנכ״י (מתעורר) 1מעוררך). ואעפי׳׳כ, הו״א מוחה פשעיך,

כאלו לא הי׳ לו חלק בזה. (טז):

הערות (טז) בדיבור זד, יש בספרי הרמ״ל איזה שינוים, והמבחר באמרי נועם. ואעסי׳יכ

הגהתי עוד כפנים, קצת, מה שנ״ל שצריך תיקון: (יז) כונתו הקדושה בזה נלפענ״ד שהוא, עפ״י מה שמביא (בהיכל הברכה) בפ׳ מטות, דף קציה ע״א, ודל. וקבלנו מהצדיק הקדוש ר׳ משה ליב. שכל מה שיש בקדושה, יש כנגדו בקליפה. הן דבר קטן, הן דבר גדול. זה לעומת זה ממש. כדישיהי׳

הבחירה חפשית, לדבק עצמו כזה או בזה. עכלה״ק. ואידך פירושה זיל גמור: (יח) כסי הנראה, כוגתו הוא, למאי דאמריגין ביבמות דף ג׳ ע׳׳ב. דת״ר אשה אל אחותה לא תקח כד, עלי׳ בחייה. עלי׳ מה ת׳׳ל כו׳. פירש״י דל לכתוב לגלות עדותה בחיי,, ותשמע נמי שבחיי אשתו נאסרה כד. עכ״ל. וא״כ לפי׳־ז, לפענ״ד הדבר צ״ע, דמשם לא גשמע רק דבתיבת בחיי׳ משמע ג״כ עלי׳. אבל לא נשמע, דבתיבת עלי׳

משמע בחיי׳. ודדק: (יט) וכתב שם במחזה אברהם ודל. וי״ל שהבונה, ע״ד משיה [משלי ג׳], עץ חיים היא למחזיקים בה. אורך ימים בימינה. [משלי שם] למיימינים בה *) [שבת דף סיג ״< הגה. וכתב רש־י דל- במשלי שס. בימינה ע״א]. והרי מעיקרא עביד איניש מדעתא למיימינום בה. •ועוסקים בה לשפה• יו׳. והוא דנסשי׳, ומתוך שלא לשמה בא לשמה,

הפי׳ השני- שסי׳ בגמרא שבת ש=. ונשי־ הא׳ בשבת [פסחים דף נ׳ ע׳ב]. ותחלה מובטח

שם-כ־־בדשיי דל. למיימינץ של תודה- שמפשששין שיבוא לגדר בט״ח אחייב, דהיינו לשמה.

מעמיהן כי

8 לקוטי חדושי במדבי ד־דמיל במדבר

X הה׳׳ד 1שהיש ד׳], עורי צפון ובואי תימן t T J הפיחי גני. עורי צפון זה עולה, ששחיטתה (בכל ספרי הרמ״ל הנדפסים) בצפון. ובואי תימן, אלו שלמים, הפיחי

1יט] במדרש [תגחומא סי׳ כ׳]. ןיך,י גני. זה קטורת. (כ) נראה לפרש בעז״ה ביום כלות משה להקים את המשכן. על סי מה שסרשגו ת״ל, סירוש הפסוק תהלים

הערות טעמיהן בדקדוק׳ ובוררין כימין המיומנת למלאכה: כי הולך בתום ילך בטח. [משלי י'1

עכ״ל רש״ זיל • והתמימות הוא להיות עם ד׳, דהיינו

טפל לו. כמ״ש במקו׳׳ר בתיבת ע״ם. ואח״כ כשזוכים לחפירות של ארץ חפץ״ נצר מטע השי״ת להתסאר, שהוא סדי צדיק עץ חיים, 1משלי י׳׳א] דהיינו עץ חיים למיימינים לשמה, אז יש שביעה. ע״ד ישבעו ויתענגו מטובך. בבחינת השלך על ד׳ יהבך. [תהלים נ״ה] כיון שהשי״ת אין צריך לזולתו. וכיון שכל מגמתו לרצונו, ואצלו הכל רק דרך שעשועים, יש שביעה. ואז יהי׳ לבטח עלי׳ בחיים. בגדר עץ חיים היא למחזיקים כה. והוא ג״כ בדרך מיימיגים, בזריזות. לסי׳ אחד ברש״י ז״ל. *) ג״כ *) הגה. נלפענ־ד דכונתו לפי׳ הראשוין בשבת בדרך פרי צדיק עץ חיים. וכמ״ש בר״ח) [אולי ציל ברש׳׳י] דגכי כוס דברכה חיי• ך ' ל ע שם. (שהעתקתי בהגה הקודם- המתחיל מ: [ברכות דף נ״א עיא] סירושו סרישק״א ז ב י ם ת ב י ז י ר שםפשפשין ני־י יי־י* ע:יז ז

ד ••)דהיינו זריזות. הרי ג״כ כנ״ל.ונן פ ס ב * י ' " י ר כ ° ו ת ל כ י ד ־ ש ר . ב ה ג , r ד

. . . מחזה אברהם- הוא כמו שהעתקתי כאן פדישק״א. , . L L - \ ע״ד עבדו דמלכא זריזיז, כידוע המסורה

׳ * ׳ 1 1 v ו! ו ן׳ n j / u i 1 י׳*־*־, י y והיא מלה איטאליענית ונקראת -פרעסקה״ (כמו ו בזה, ואיש מהיר [במלאכתו] לפגי מלכים נ ב ו ט .. ש ,ש ר 6 ז ״ . נ כ ש כמפיק הי). ופירושו בלשון א הוא דבר שמובא מחדש ולא נשתמש בי׳ ולא נעשה יתיצב [משלי כ״ב]. ומלך מלכי הסלכיס״

: עמו מקור חיים. הרי םרי צדיק עץ חיים. י ב ו עיי ד ב

" מורה אזריזות. וכן בדרך הסדר, נבמתגיו/ין ש י י ב א י ב א מ י T י״״ף ה " T ה׳ p ז > ! ן כ א

. י . . l r זיל(בשמואל א׳|גיה)< על הפסוק ואמרתם כה

י בסוף סוטה], דתוה״ק מביאה לידי זריזות׳ ן א ן ר , כ ו י כק

ר ט . א י ח ל ה < י ^ ב ר ג 3 ן ם ^ ^ ב, לידי תחיית המתים. וכתוב בססה״ק״ ף . כ ש ח . ן א ו ב ס לאיש חי׳ לאיש זריז וחשוב. כ חי ומזורז בעל מעשים. עכ־׳ל שם ; שצריך להיות זריזות בכל המדריגות.

הדי גיכ כג״ל. ומביא לבחיגת עלי׳ בחיים, מעין תחיית המתים, לגבי עזר לידבק בהשי״ת׳ שהדבוקים בו חיים. ולסי״ז הרי מש״ה וישבתם לבטח בארצכם, ***< הוא ג״כץ הבטחה לזכות למדריגות לשמה. עכ׳׳ל ד א פ ^ ה ת ב ש . •״•)הגה. נלפענ״ד דצ-ל, ז לבטח. שמיידי בו עתה׳ שהוא בסדר בהד• דאלו שם. ועיין בקוגטרס חזון למועד, דרוש בי,' שמביא בשמו הקדוש. שסי׳ כן בדרך פ א להל1 ב ו הפסוק וישבתם לבטח בארצכם׳ ה

' צחות, גם על גותן גשמה לעם עלי׳. י " ז ם א ל י׳ל* כ ב ׳ א ד ל ה כ ה פ ד נ ם ז א • יה י גחק״ מהפסוק דפ׳ בהר. ודו״יז - י

[ישעי׳ מ״ב]. דהיינו עלי׳ בחיים: (כ) לשק המדרש תנחומא שם, כך הוא. ויהי כיום כלות משה, ״זש״ה״ עורי צפון ובואי תיכן הפיחי גני ״יזלו בשמיו. יבא דודי לגנו״. עורי צפון ״אלו העולות ששחיטתן בצפון

לקוטי חרושי נשא ד־ורמ״ל ה [תחלים כ׳], ישלח עזרך מקודש. סי׳, כי לאו כל אדם זוכה, שיוכל להתפלל כראוי להתקדש עצמו בתפלתו. אך עכ״פ, זה דרך הקרוב אליו, אשר כל אדם יוכל לעשות בניקל. שלאחר התפלה, יחשוב לפני מי עמדתי, ופתחתי את סי, לדבר דיבורים קדושים, ואותיות הקדושים. ועי״ז מרחם עליו השי״ת, ושולח לו עזר, שיוכל להתסלל, וזה סי׳ הססוק, ישלח עזרך מקודש סי׳ כשהולך מן התפלה. וזה סי׳ הפסוק, ויהי ביום כל״ת משה, כתיב חסר סירוש שהקטין את עצמו, להתפלל לפני השי׳־ת, ואף שמי לנו גדול ממשה, אבל זה הי׳ עבודתו, שהקטין את עצמו, שידע חסיונו. ולזה אמר הסםוק [במדבר י״ב]״ [והאיש] משה, עניו [מאד], מכל (אדם) !האדם]. וע׳׳ז אמר המדרש, עורי צפון, כשאני מעיר הצפוני, זה היצה׳׳ר, שהוא מונע מלהתפלל כראוי וכנכון. ע״ד הפסוק [תהלים ליו], דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב. וכשאני מצער עיז,

הערות בצפון, כמו ששנו רבותינו, {זבחים דף נ״ג ע״ב] העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון״. ובאי תימן אלו ״השלמים/ שנשחטין בדרום״. הפיחי גני ״יזלו בשמיו זו הקטורת״.

יבא דודי כו׳ כו׳: (כא) ע״ד ותגזר אומר רקם לך. (איוב כיב). ודרשו רז״ל (מו״ק דף ט״ז עיב<. מי

מושל בי צדיק. באמרי נועם, דיבור זה הוא בקצור קצת. (כב) בספר מחזה אברהם, סוף ס׳ נשא, מביא בשם זקיני הקדוש הרמ״ל זצלה״ה, בזה״ל, בחינת גשיאות הוא מדר, זו, שלא ידאג רק דבר יום ביומו. ובביאור ענץ זה כתב שם וז״ל, ואולי הי׳ י כן כוגתו בתיבות גשיא אחד ליום. ואולי הי׳ כוגתו בזה, עיד שאמרו חזיל, [ברכות דף כ״ח ע״א] לישתמש איגש [חדא יומא] בכסא דמוקרא, (חדא יומא) והדר ליתבר. דהיינו בהמתמגה לשם שמים. וזה כל יוקר המיגוי בעיניו. ומים הי׳ חושש שיהי׳ רק ליום אחד, כמ״ש שם. ומימ היי מסוים, גם אם רק יום אחד יעמוד בהמיגוי. ויעבוד להשי״ת בתיקון הרבים. וכץ הוא בחיגת גשיא, שעייז הוא כטל מהשיית, אשר לא יקוד, לאיש, ולא יחגיף לברי׳. ואולי הי׳ כוגתו, מצד דביקות באחדות, כל היום ביראת ד׳. או אולי היי כוגתו, שבכל יום יקשור א״ע בדביקות

בתחלה, ואח״כ כל מה שעושה ביומו, על דעת הראשוגה הוא עושה. עכ״ל: (כג) עיין במג״ע ואתחגן. סוף אוסן י״ב:

10 י עיין

עולה. עי״ז״יש לי עלי׳. ומה עלייתי, ובאי תימן. זה שלמים. הפיחי גגי, זה קטורת. (שתפלתי) [שתפילותיו] גחשביס כקטורת וכשלמים, לפגי המלך. והוא אומר,

וההב״ה מקיים (כא): (תהלה לדוד תהלים קיכ):

1כ] נשיא אחד ליום היינו כשהוא בגדר אחדות בכל יום, עי״ז הוא

מתנשא (כב):

בהעלתך: ועם) (בספרי הרמ״ל הנדפסים- זולת באסרי נ ונא] למה הרעת לעבדך, ולמה לא (מצאתי) [מצת׳׳י] חן בעיגיך וגו׳. להבין הענק שנכתב (מצאתי) [מצתיי] חסר אלף. נראה, בהקדם לבאר הטעם, למה נכתב [ויקרא א׳], ויקרא א׳ זעירא. כי אלף מורה על בינה. ע״ד אמרם ז״ל, [שבת דף ק״ד ע״א] אל״ף בינ״ה. (כב) והנה משה רבינו ע״ה לא זכה להשיג

10 למוטי חדושי בימליד ד־ירמ״ל

ש לה: ינספרי הרמ״ל הנדפביפ• דרת באכרי נועם)

1כד] מבלתי יכולת [ונו׳], בפירש [רנה פליז, סי׳ ט ו], אמר משה רנינו ע״ה, רבש״ע בי עין בעין נראה אתה. !בא־תה פרימה] מהו ני עין בעין, אפר ר״ל, הרי מאזנים כעוין אתה אופר אבנו בדנה ואני אומר סלח נא. נראה של מי עומד, שנאצר [שם] ויאמר ד׳ סלחתי כדברך, וגו׳. עכ׳׳ל המדרש. (כד!) ולהבין הענין נראה עיד משל. כלך בשר ודם, צריך לעשות הנהנות נימוסי המדינה, בשביל שלא יהי׳ איש רעהו היים בלעו. ע׳׳י המשגת באבות [פיג משנה ב׳], הוי מתפלל בשלומה של מלבות, שאלמלא (מוראו) 1מוראה], איש את רעהו חיים נלעו. ולכאורה מה איכפת לי׳ להתעבר על רינ לא לו. אך מורא עולה על ראשו פן יגיע הדבר לעצמותו. לאפוקי מלך מלכי המלכים הקכ״ה, אשר כל היכולת בידו׳ אין צ־יך לעשות נימיסי המדינה בשביל מורא. רק בשביל טובת ישראל, עשה הנימוסים, ונתן להם את התורה. וזה פירוש המדרש, הרי מאזנים מעוין, כך אמר מרעיה לפני הקב׳׳ה, מפני מה אתה מצה לענוש את ישראל, אם חטאו מה י פעול

שעד ההמשים, עיד אכ־ם זיל, [דיה דס כ״א ע׳ב], [ח משים שערי בינה נבראו בעולם] (נולפ) [וכולן] ניתנו למשה, >חוץ כאהד) [הסר אחת]. (כד) ובזה מדיוק אמרם ז״ל, >חדן מאדי) [חסי אחת}, ולא נקטו כפשיטו, כשה לא זנה להשיג רק כ״ט ובזה יתיישב. וזה פירוש הפסוק שלפנינו. ולמה לא (מצאתי) [מצת״י] חסר אלף. וזה יורה רעיי החן בעיניך, שלא (נתנו) [ניתן] לי שער הנו״ן. וזה חסרון האלף. שאלו (נתנו) [ניתן] לי יצער הנו״ן. הייתי יבויל לשוס

את משא בל העם עלי והבן. (כדי): (בכפר מהזה אברהם ויהי):

[כב] ואל אראה ברעתי. כוונת משה רבעיה במה שאמר ואל אראה ברעתי, היינו נחינות סילוק הנהירה •מכס,• הבחירה להשי״ת. ני יש צדיקים״שמוסריס הבחירה להשי״ת, ואינם רוצים שיותן להם

הבהירה. (בו): (שם. בהעלתך):

1כג] והאיש משה עניו מאד מנל האדם אשר על פני האדמה. ענוותנותו של בשה רבע״ה הי׳ מצד שאמר, שלרונ השגתו, נלא הסתתרת ובלא חסרון, לא שייך נו נחירה. (בז) ניון שהי׳ נלו

טיב:

הערות (כד) עיין בספר נהל קדומים, להכאון מדד, היד״א זיל, בריש ס׳ ויקרא. מה שמביא

מס׳ קדמון כ״י: (כד,) כל מעיין בדיבור זה, ינין ויניד מהסד־ והלשון, ני לא מפי כתבים רק מפי

השמועה, הדפיסו בעל ליקוטי רכיל. ואחריו הדפיסו כלם בלשונו: (כו) עיין עוד בספר מהזה אברהם ש2. בד״ה התחת אלקיפ אני. ולהלן בחי׳ אבות

פ״ד מימנה כ׳׳ב, בפי׳ המשנה יפה שעה אחת בתשובה כו׳:: (כ?) עיין בחלק הימני, בפ׳ כשפטיב. בפסוק הנה אנני שולח כלאך נו׳

>כד1) גם דינור זה נינר •מבפי השמועה נדפס, ולא כפי כתבים. ואנני לפי קט שכלי, לא זכיתי להנין השייכות, — לפי הפירוש הזה, על דרש המדרש, — להפסוק

מנלתי ינולת וגו׳. ואולי חסר עוד מה בענין זה: דה

להוטי חדושי שלח ד־דמ״ל ו עמל בישראל. הנה קשה, אצל יעקב כתיב אוץ. ואצל ישראל כתיב עמיל. אך הנה אמרתי על מאמר חזיל״ [סוכה דף נ״ב ע׳׳א] כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. אשר היצה״ר עושה עבירה לדבר קטן ונעשה כהיתר. אבל אצל הגדול שיודע דרכו של יצה״ר. רואה שדבר גדול הוא זה היצהיר. וזה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. שרואה שזה הוא עבירה גדולה. (ל) וזה כוגת הססוק לא הביט או״ן ביעקב, אצל ס שוטי בגי אדם. (לא) ולא ראה עמיל בישראל אצל גדולי הדור׳(לב) אשילו עמ״ל אשר הוא עושה לאדם, בעבודת הבורא. (לג):

מטות: (בכל ססרי הרמ׳׳ל הנדפסים)

1כז] איש כי ידור נדר לד׳. במדרש, [מובא בססרים]. זש״ה [איוב ח׳1 כי צל ימינו עלי ארץ. סליאה. ונראה לי השסל והנכזה, דהנה ידוע אמרם דל, [באבות פ״נ משנה י״ז] נדרים סייג לסרישות. סי׳ לסרוש מן התעגוגיס, עולם הגשמי. ובאיזה אוסן יוכל אדם לבוא לידי מדה טובה כזאת, לסרוש מן התענוגים

י°עול לך. ואם בשביל שיהיו מנוקים מעון׳ אני אומר סלח נא. וא״כ יהיו מנוקים מעון. ונראה [של] מי יעמוד. מיד

אמר הקב״ה, סלחתי כדברך :

קרח (נכפר אור צדיקים, ש׳ קרח):

L כפירש״י דל וקרח שסקח הי׳ rD l מה ראה לשמות זה. הא דנקט רשיי זיל׳ הלשון פקיח דייקא. כסשיטו הוא עיד סוקח עורים. [תהלים קמ״ו]. וע״ד הרמז׳ הוא ע״ד הזוה״ק בס׳ זו. (בט) שהרח חלק על השלום, ועל השיק דאיקרי שלום, ועל התורה הנקראת שלום. עיד וכל גתיבותי׳ שלום• [משלי ג׳]. ונמצא. עיקר מחלוקת קרח הי׳, סלוגתא ,דשלוס. והנה אותיות שלו״ם עולין שע״ו, חלוק אותם לשנים, עולה חלק אחד סק״ח, וזה כונת רש׳׳י דל, וקרח שסקיח הי׳ סירוש שחלק על השלום. מה ראה לשטות זה:

בלק (כבל ססרי הרמ׳׳ל הנדפסיכ):

1כי] לא הביט און ביעקב ולא ראה

הערות (כט) דף קע׳׳ו סוף ע״א, וריש ע״ב. ועיי״ש:

(ל) נם דיבור זה ניכר היטב, שמסי השמועה נדסס ולא מסי כתבים. וסירושו זה, על המאמר׳ כל הגדול כו׳. הוא בארוכה בחלק השני בפ׳ ויקהל. בסי׳ הפסוק ויעש

בצלאל את הארון. עיייש היטב: (לא) נלסענ״ד דר׳׳ל, דאוץ, דהיינו עבירה גדולה. לא יראה גם אצל• פשוטי בגי אדם, שנם המה נשמרים ממנה. כיון דכ׳׳ב אין היצה׳־ד יכול להקטין עצמו ולהכשילו. ואצל הצדיקים, לא יראה אסי׳ עבירה קטנה, אשר היצה״ר יעמי״ל אותו, ורוצה להקטינה כאד, בבדי להכשיל אותו. כי הצדיק מביט לסוף דבר בקדמיתו, מה יצמח

מזה לעבודת הבורא. ומרגיש תיכף ונשמר ממנו:) עיין באוה״ח הק׳, בריש ס׳ ויחי: ־ ל )

: ו (לב) באמרי נועם, יש בסוף ד״ז, ערבוב עניןאחר. השייךלפ׳ואתחנן. ושםתמצאנ היינו

2! לקוטי חדושי דברים חרמ״ל התענוגים, הלא אדם רגיל בתענוגי עוה״ז. שוסק כח הו/אוה. ועתה מכוון היטב. איש. (לד) והאין־ יכול לבוא אך ע״י שיזכיר לעצטו יום המיתה. כאמרם כי ידור נדר לד ז״ל [סוכה דף ג״כ ע״ב], אם ם גע בך לידי זה. אם יזכור, כי צל ימינו עלי ארץ:

מגוול זה נטי], יזכיר לו יום המיתה. ואז

דברים באו אלא לרמז, הלכך אין חילוק, אם כותב בלה״ק, או בשאר לשוגות. ואמר שהאמת כך שגו (דבזתיגו) [חכמיס], אין בין ספרים (לתפילין) !תפילק] ומזוזות״ אלא שהספרים גכתבים בכל לשון. לאסוקי תפילין ומזוזות, שהוא דבר עשי׳. שצוה השי״ת לעשות תפילין וכוי. לכן

צריך דוקא לשון הקודש. והבן:

ואתחנן (בכל ספרי הרמ״ל, הנדשסיס) ז

1כט] אנכי׳ ולא יהי׳ לך. אפ תשמוי אגכ״י. אז לא יהי׳ לך כלל. לא גשאר לד שום תנועה, רק הוי יודע, אשר הכל

הוא מהקביה. (לז):

5 בהפטרת ואתחנן. י״יי0 (ככל ספרי הרמיל הנדפסים. ס׳ ואתחנן) ז

[ל] אל מי תדמיוגי ואשוה יאמר קדוש. וגוי. והוא תמוה. אף שרש״י ז״ל סירש, שהוא לשון מתמי׳, מכל מקום פשט הכתוב משמע בסשיטות. וחגראה בעזהיי לפרש, עפ״י סשיטו, וע״פ חקירה. למשל, שיחשב גכרי פשוט נגד המלך. הוא

(בכל ססרי הרמ׳׳ל, הנדפסים):

[כה] במדרש [רבהס״א ס״א]. אלה הדברים אשר דבר משה בעבר הירדן במדבר בערבה וכוי. הלכה מהו לכתוב (ססרים) [ספר תורה] בכל לשק. כך שגו (רבותינו) [חכמים], אין בין(תסילק למזוזות ולספרים) [ספרים תסילין ומזוזות], אלא שהספרים נכתבין בכל לשון. וכוי. והוא תמוה, מה ענק זה אצל זה. והנראה לבאר המדרש הזה בעזהשיי. דהנה השי״ת נתן לנו שכל רוחני. שהשכל מראה אותנו, להבין כל דבר ודבר על אוסניו. רק שהוא מלובש בגופו, שהוא סתום. כך התורה הקדושה, שהוא, עיקר התורה מרמז על יחידו של עולם, אלא שהוא סתום, שמלובש באותיות. (לה) ודפ המדרש. אלה הדברים אשר דבר משה בעבר הירדן במדבר בערבה. הייגו במדבר מרמז, מה שעשו [שהכעיסוהו במדבר]. שאמרו מי יתן וכוי. [שמות ט״ז]. בערבה י בשביל ערבה שחטאו בבעל פעור [וכוי]. (לו) הגה הרמזים האלו מלובשים באותיות הקדושים והטהורים. לכן אמר המדרש, הלכה (מה) [מהו] לכתוב (ספרים) [ספר תורה] בכל לשק. שאותיות גוסא לא

הערות (לח הייגו כג״ל. שרוצה לפרוש עצמו מתעגוגי עוה״ז. וק״ל:

: (לד.) עיין בחלק השגי בס׳ וירא. כהערותי איות כ׳ (ל0 היינו כפו שכתב רש׳׳י דל, בפי׳ במדבר בערבה וכו׳:

(לז) באמרי נועם, דינור זה היא בערבוב, עם פי׳ הססוק לא הביט כוי, בס׳ בלק: באמרי

ז ד־ןרמ״ל ע י ת א לסוטי חדושי ו לנחלתו. ודיל. (לח):

עקב (כספר לקוטי תורד. להרמ׳׳ל, ובתורת

הרם״ל השלם):] והי׳ עקב תשמעון את (המצות) א ל ] !המשפטים] האלה. סירש״י דל. עקב, שאדם דש בעקביו. ונראה פירושו. שכך הוא שורש הדבר, השמע לאזנ־ מה שאתה מוציא מפיך. ולכן אמר הפסוק, והי׳ עקב תשמעוץ. שכל דיבור ודיבור. שהוא מוציא בבל יום ויום, דהיינו מלות השי״ת ב״ה וב״ש, שהוא לשון עקב. תשמעון לאזניבם, את (המצות) [המשפטים] האלה. ודו״ק היטב כי הוא

: מתוק לחיך. (לט) בספר

הוא הילוק גדול. ואם יחשב איזה שררה ושלטון, נגד המלך, הוא ג״כ חילוק גדול׳ אכל אינו כל כך כמו החילוק הגיל. ואס יחשב ננד הדוכס, אזי הוא קרוב יותר מהשני למלך. ועיקר כל מה שהשדרה היא יותר גדול, הוא קרוב ביותר נגד המלך. וזה במלך בו׳ד, שיש קץ למלכותו. אבל אצל השי״ת ביה וביש, שהוא אין סוף לאחדותו, נמצא השררה והדוכס והנכרי סשוט, הכל שוים אצל המלך. שהוא אין סיף׳ איך שייך לומר כנגד זה הוא קרוב יותר. הלא הוא אין סוף, ואין מי שיוכל להשיג מלכותו. ודם אל מי תדמיוני ואשוה ובו׳. ד״ל אם תדמה גדולתו, נגד השררה גדול או קטן, ואשוה. הוא הדק. שאין שום אחד מהם קרוב יותר לי י ח

אין סוף מהשני, ננד השיית שהוא

הערות (לח) באמרי נועם דיבור זה הוא ג׳ כ בסגנון זה, אכל בקצרה. וכפי הנראה מהלשון והסדר, הנה בעל לקוטי רמ״ל, מפי השמועה הדפיסו, ולא מסי כתבים ואחריו הדפיסו בלשינו, בעל ליקוטי תורה להרמיל, ובעל תורת הרם״ל השלם. וכן גם בעל, אמרי נועם, נראה שמפי השמועה הדפיסו. אמנם נראה, שלא שמעו היטב המכוון העיקרי והוא מבואר היטב בספר שפתי צדיקים דינאוויץ, בס׳ ויקהל, בשם זקיני הק׳ הרמ׳ל זיל, כבאמצע הדיבור עד לבסוף. שכתב שם ודל, עיר נורא תהלת >שמות ט״0, כי הוא אחד בכל דמיונות. עדימ, מי שיש לו מאה אלף, אין לו לדמות לו, מי שאין לו רק עשרת אלף. אבל סי שיש לו צ׳ אלף, אסשר להדמות לו, הגם שאינו כל כך כדמיון השיה. מ״פ באפשרי להשתוות אליו מעט. כו׳ כוי. אמנם באץ סוף ב׳ה וב׳׳ש, אין לו השתוות לשום דבר, והכל שור, לערך גדולתו ורוממתו. כי כמו שאין לו ערך ודמיון, עם השלשול קטן שבים, כץ אין לו ערך ודמיון, עם השר הגדול, שבשרסים וחיות ואופני הקודש. והכל שוה אצלו בערך אהד. וזהו הנך אחד בכל דמיוגות.ל מי תדמיוני ואשור, ועד״ז ביאר הרב הצדיק ובו׳ ר׳ משה ליב דל מסאםוב, אומרו א יאמר קדוש. ומלת ואשוה לכאורה יתור לשון הוא. ולפי הנ״ל ניחא. ושיעור הכתוב עז״ה. אל מי תדםיוני, פירוש לכל הדברים שתדמיוני, אהי׳ הבל בשוד, בנדר אחד. כי אץ לו יחוס ודמיון, לזה כמו לזה. וזהו ואשוה, כלומר אתי׳ הכל בשוה. עכ״ל.

והחילוק הנמל בין זה, לבק יכו שהוא בספרי הרמ״ל, מובן לכל משכיל. ומיק: >לט) הן נם דיבור זה נראה לכל שמפי השמועה נדפס. ואנכי לא זכיתי להבינו. ו־זז אמנם שהם מסיימים, •ודייק היטב כי הוא מתוק להיך. אילי, אלו הי׳ נכתב

בביאור יותר, היי מתוק גם להבי: פי׳

ב חוימ״ל ק 1 לקוטי חדושי ע 4 ' אלקיך בידך. ע״ד צדיק מושל ו י נ ; ו נ : ו ( י " ' ע י פ ם ? י ד (בספר אור צ

[לב] והי׳ עקב תשמעון את המשפטים (ביראת) [יראת] ז^קים. [ש׳ב כ׳׳י], מי האלה. פירוש כי בכל פסיעה שאדם מושל בי צדיק, הקב״ה גוזר וצדיק מנטל. פוסע, צריך לשמוע, [לשון הנגה], אם [םו״ק דף ט״ז ע״ב]. וזהו פי׳ הפסוק, כי הוא צורך גבוה. ואם לאו, לא יססע: תצא למלחמה על איביך, היינו היצה״ר׳ וזהו ע״ל, הייגו שיהי׳ ככוש תחתיך. אזן (מ): ונתגו ד׳ אלקיך נידך. ר״ל שהקב׳י-ה עצמו ך א ך כביכול, מוסר את עצמו בידך. [ונתנו1׳ (בספר מחזה אברהם, ׳שמות): כמו גבי נזיר [במדבר h יניא אותו. [יביא

ד לך פן תעזוב את הלוי את עצמו]. ומוסר עצמו בידך, שתמשול מ ש [לג] ה כל ימיך על אדמתך. דרך רמז, שלו״י עליו. ותבטל גזירותיו:

מורה דביקות. לשון לוי׳ וצוותא. והיינו^ • ף ^ שלא£ לעזוב את עצמו מהדביקות, ע״י ף

אדמתך, בחי׳ ארציות. רק תגבר על הארציות, ותעשה מחומר צורה: (בכל ספרי הרמ״ל, ה:דפשי=):

[לו] יפתח ד׳ לך את אוצרו הטובם את השמים. וקשה, הי׳ לו לכתוב מן י ט 3 ש השמים. אך הגה כשהשי״ת ברחמיו עוזר: לאדם, ומעוררלאדם, במחשבות קדושות, ( (בספר ברכת דוד, דיש פ׳ ויחי

[לד] תמים תהי׳ עם ד׳ אלקיך. (כדרך אז באותו שעה ממולא ברכת ד׳. וגמצא הלצה), תמים הוא ב!־;׳ רבתי. (מא) מוצל מכל דבר רע. וזה פי׳ הפסוק, יסתח לרמז, שהיא שער גדול, שיוכל כל אדם ד׳ לך את אוצרו הטוב א״ת השמים. לכנוס כה: דהיינו (את) [עים] מהשבת גדולתשמים. והיינו שעשר ססירות, שהוא גדולתא הבורא של שמים, יהי׳ בעיניך תמיד צ 7 1 במחשבתך, (צב) ובזה יסתח לך את אוצרו: הטוב, לתת לך מטר ארצך בעתו. דבגדולת (בכפר שפתי קדושים, תצא)

[לה] כי תצא למלחמה על איביך שמיס לבד, די לך להודות להשי״ת, בבל לב

ת ו ר ע ה

(מ) פי׳ הפסוק בס׳ זו, בגיס אתם לד׳ אלקיכם לא תתגודדו. ודרשו רז״ל (יבמות דף י״נ ע׳׳ב), לא תעשו אגודות אגודות. עיין בחלק השני ם׳ שפות. בפי׳ הסםוק כבד פה ובבד לשון. ועיין בססר מחזה אברהם ס׳ זו, מיש בענין זה. ותםיהגי על בעל תורת הרמ׳יל השלם, שהעתיק כאן הענין מספר מחזה אברהם, וגשכח מ מגו שהוא

מבואר כארוכה שם בגוף הספר: (מא) הספדים הישנים שנמצאים בקיק סאסוב, גכתבו עפ׳י המסורה הלזו. שיש בה הרבה אותיות גדולות בתורה, ובתוכם תיבת תמי״ם בת׳ רבתי. ועיין בבעה״ט מ׳ש

כאן במוסגר: (מב) באמרי נועם, תיבות אלו ״דהיינו שעשר ספירות כוי״, איגם. ושם גדפס, ״דהיינו שעכ״פ

לקוטי חרושי תבא ד־דמ״ל ח גדולת העילס העשיי, וגדולת העולמ להמחיז

האמצעי, ועילם העליון. היינו כמ״ש שאו מרום עיניכם. ונס עולם המלאכים בכלל זה, אשר שכלו מגעת עכ״ס, ואז יוכל להגיע למעש יראת שמים. ויתפלל וידע גדולת הבורא ב״ה ית׳. משא״כ אס לא ידע נדולת העולם, והי׳ קטן בעיניו. וזה פי׳ והי׳ שמך כוי. שלא תשער רק את אשי על ראשך. וכן הארץ, אם לא תדע רק מה אשר תחתיך, ולא תשער גדולת הארץ, אז יהי׳ השמים נחשת כלא השפעה. ובן הארץ, יהי׳ ברזל. כי לא תגיע ליראת השם. אבל כשתדע גדולזית העילמזת, שאין מספר לגדודיו, ולעולמות אין מספר, כמ׳׳שמוה״ק, (מג) וגם השמים. אזי יגיע ושמי השמים, ועולם העשי, ליראת שמים, כשידע מי ברא אלה:

נצבים (בספרי הי־מ׳׳ל הנדפסיט. זולת באמרי נועם): [לח] אם יהי׳ גדחך בקצה השפים משם יקבצך. איני יודע פירוש הלשון של בסצה

דכ ונסש ומאד. ועזות הוא, ׳.ו,״•!.־) מלהורות ח״ו, עד שיראה נדולת הקב׳׳ה יותר. דהיינו גדולות שרסיס וחיות ואופני הקודש. ויובן ע׳׳ס משל, כמו מלך שריחם על שבוי אחד, והוציא אותו מבית אסורים, ומראה לו קצת גדולתו. וא״כ לגבי זה השבוי, שהי׳ כל ימיו בשבי׳ החיוב.גדול, לסאר להמלך מאד מאד. דלגבי׳ זה השבוי, זה הקצת גדול מאד. וגם מהרב השבוי הזה, להודות להמלך מאד, על גודל הטובה שעשה עמו, שהוציא איתי מבית האסורים. ועזות גדול הוא אצל השבוי, להמתין לסאר להמלך, עי שיראה

יותר גדולת המלך: (בשפר רםתים צופים):

3לז] והיי שמיך אשר על ראשך ונו׳. וקשה וני לא ידענו, שהשמים הם על ראשך. אך שצריך כל אדם, בנל רגע, לשער גדולת הבורא ב׳׳ה. כמאמר [ישעי׳ מי], שאו מרום עיגינם. ונץ כתוב [משלי ל״א1. גודע כשערים נעלה נו׳. וסי׳ בזוה׳־ק [פ׳ וירא דף ק״ג ע׳ב), שכל אחד כסום שיעורין דילי׳. וצייך לידע

הערות שעכ״ס שנדולתו של הבורא שמים יהי־ במחשבתך תמיד, ובזה בו״. והנה נראה וניכר, כי גם דיבור זה מפי השמועה נדפס בבלם, ולא מסי כתבים. ולי נראה בכללות, שבועתו של בעל אמיי נועם יותר צודקת, כמובן ואין צריך ביאור. ויש

בהם בבלם איזה טעיות הדפיס: (מג) עיין בספר יושיה שער הראשון ריש פרק שני, שמביא כמה מאמרי הזה׳ק

ודח, המדברים מעניץ רבוי העולמות אין מספר: ודגה בספר ליקוטי תורה להרמ׳ל, ובתורת הרנדל השלם, מובא עניןזה בקצרה מאד, ובשינוי לגמרי. וחסר המובן בסוסו. ודל. והי׳ שמיך אשר על ראשך. אשר אתה סובר מרוב שטות וטעות, אשר בידך עוץ, וטח עיגיך מראות גדולת הבורא, ואתה תקוע בתאות עולם, וכופר בגדולות הבורא, ואתה סובר שהכל קטץ, רק התאות הס גדולים, ותכליתך. ואתה סובר שהשמים רק על ראשך. באמת תהי׳ גחשת. והארץ אשר תחתיך ברזל כנ״ל. עכ״ל. ונראה שמפי השמועה גכתב כן. והגה הסיום שבדיבור שאח׳־ז בספריהם (עיין באות מ״ה) נראה ששייך לכאן, היינו קודם תיבות,

•באמת תהי׳ נחשת׳י. ובטעות נתערבב לשם. יקיל: ד״ל

16 למוטי חדושי נצבים חדמ״ל

וקטן. אשד. ונו׳״ קטן״ מעם א׳ הייתי מהלך בדרך״ ופגע בי קטן ושאלתיו הדרך״ והשיב כאן קצרה וארוכה, וכאן ארוכה וקצרה. (מו) ולכאורה תמוה מאד, שידיי' הגמרא הקדושה״ כמספר איזה מעשה ללא צורך. ונראה כי למדני יראה גדולה בזה. כי עיקר, אדם צריך לעשות רצון הבורא באהבה נאמנה. ועיקר הרצון״ להמשיך שפע לבריותיו. >מז) ולהדריכם ביושר. ואדם שרוצה לעימות זאת, צריך מקודם לתקן עצמו בכל אופנים, ואח״כ ישגיח בצרכי עולם. וכשמתחיל לתקן עצמו, צריך לילך ממדייגה למדריגה, ולא ינוח תמיד, רק ילך ומתגבר. ואח״כ כשמתקן עצמו כדי צרכו, אזי יתחיל להשגיח עצמו בצרכי הבריות. וכשמשניח בצרכי הכריות אזי צריך לקצר עצמי ממדריגתו הגדולה״ אל העולם, כדי לראות צרכם. ויעשה אח״כ, וישפיע צרכם ויעלה העולם עמו. ולזה איתא בגמרא [ברכות דף ל״א ע״א], (ר״ב) 1ר״ע] כשהי׳ מתפלל בצבור הי׳ מקצר ועולה. ר״ל כשהי׳ מתפלל בצרכי צבור, הי׳ מקצר עצמו ממדריגתו, להעולם. ואה״; עלה׳ והעלה עכו אותם למעלה. וכשדיי' מתפלל

בקצה השמים. אכל הפירוש הוא כך. שהאמת הוא, האדם צריך תמיד לראות גדולתו של הבורא, ונמצא עי׳יז יראה תמיד שסלותו ויראה תמיד בעיגיו, שהוא קטן שבכולם. ולא יוכל לומר שום גגות על חבירו. אכל איש שאיגו מושכל, רואה תמיד גדלות שלו, ושוכח גדולת הבורא ב״ה וב׳׳ש, ואיגו שוד. לכל גסש. (מד) וטועה וסובר, שהשמים שרואה מרחוק הוא קצה. מחמת שכחה מגדולת הבורא ית׳. רק שהשי׳׳ת הוא מלא רחמים, וחסדיו הגדולים, שרואה תמיד שיוליכם בדרך הישר, ולחזור מדרכו העיקש. וזש״ה אם יהי׳ גדחך בקצה השמים, שכך תהי׳ סובר מחמת שכחה וטעות, אשר השמים הם בקצה. מ״מ משם יקבצך ד׳ (מה):

ברכה (בספר לקוטי תורה להרמ׳יל. ובתורת הרמ׳׳ל

השלם):לט] ויאמר משה בן מאה ועשרים ] שנה אנכי היומ. לא אוכל עוד לצאת ולבוא. גמ׳ [עירובין דף נ״ג ע״ב], א״ר ישמעאל מעולם לא נצחני אלא אשד,

הערות >מד) ר״ל, שסובר שאין שום נפש שוה אליו. דק״ יל:

(מה) כאן סיום הענין בליקוטי רמ״ל. ובליקוטי תורה להרמ׳ל, ובתורת הרכ״ל השלם מסיימים, וז״ס הססוק, והי׳ שמיך אשר על ראשך נחשת. והארץ אשר תחתיך ברזל • ואין לו לדעתי שום שייכות לכאן. ונ״ל ששייך לדיבור הקודם כאשר הערותי באות

מ״נ: (מו) הגה לשון הגמרא לא העתיקו כאן כראוי, וצריך תיקון. ובכדי שלא לבלבל את המעיין, בתיקון בפגים, בחצאי עגולים ומרובע. הנגי מעתיק פה את לשו! הגמרא, וזיל א׳׳ר ״יהושע בן חנניא״, מימי לא נצחוני אדם, חוץ מאשה, תינוק, ותינוקת כוי כוי. תינוק מאי הוא. פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר. ואמר לי זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה

וקצרה, והלכתי כקצרה וארוכה כוי: (מז) עיין בחלק השני, פ׳ פקודי. בפי׳ הפסוק, ויביאו את המשכן אל משה:

הרית

למוטי חדושי ברכה הרמ״ל ט ואח״כ לתקן עצמו. ראה שמלא נדרים או סייניס (מט) דהיינו מסכים המבדילים, כיון שאין אדם מתקן עצמו תחלה, ואח״כ (הלך) [ילך] בקצרה, דהיינו בשביל העולם. וזסיה בן מאה וכוי, דהיינו שהניע זמנו לסטור מן העולם, ובשביל זה לא יוכל עוד לצאת ולבוא. דהיינו לקצר עצמו, ולבוא אח״כ למדרינתו העליונה:

מתסלל ביחיד ר״ל (בסיר) [בס׳׳ע] (מד1) (אזי) [אדם] מניחו בזוית זו [ומצאו בזויות אחרת]. ריל אדם סובר שהוא עומד בזויות זו, שהוא עוה״ז, (מצאו) [ומצאו] בזוית אחרת שהוא למעלה בעולמות עליונים. וז״ס ר׳ (ישמעאל) [יהושע בן חנניא]ל שרצה לילך שהלך בקצרה וארוכה. ד בקצרה, דהיינו קודם לראות צרכי הבריות,

ישעיה (בספר אור צדיקים תהלים):

1מב] >0א) שיש אשיש בד, סי יש לי שמחה אלהבא, שאני עתיד לשמוח בד׳ דייקא. לאסוקי שמחה נוסניות,

הוא להיפוך. (נא):

זכריה 1מג] (CT בייש ההוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד. סי׳, עס״י מה שדרשו חז׳׳ל במס׳ דייה דף י׳׳ז ע״ב, ד׳ ד׳ אני הוא [מדת הרחמים, אני מרחם] קודם שיחטא האדם. ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. והקשה הרא׳־ש, וא׳׳ת מה צריך האדם למדת רחמים, קודם שיחטא, וי׳׳ל

(כספר תםלה למשה, ם׳ תשא) ^ ינח) וקראת לשבת עונג. היינו לקראת ולהמשיך - משבת זו לשבת

ננ: הבאה, — עו: (בספר אילנא דחיי בליקוכים לשבת)

1מא] (עוד) וקראת לשבת עוננ. עפיי משל, לאחד שהזמין אדם חשוב לסעודותי.׳ ללילה ויום, והכין את הסעודות לכבודו, ואח״כ סעד מבלעדי האורח, ולא קראו כלל. כן מי שמכין סעודות לכבוד שבת, ואח׳יכ אוכל ומתעננ בתענוגים לתאות נפשו, ושוכח לתענוג שבת לנמרי. לזה אמר וקראת לשבת עוגג׳ שתקרא להשבת עצמו אל העונג, ילא תתענג לתאות נפשך, כ״א לכבוד

השבת. (:) :

הערות (מח) הר׳ת ״בסיר״, לא אדע, ונ״ל שטעות היא. ולכן הנהתי בפנים ״בפ״ע״. ר״ת

׳בפני עצמו״. ר״ל בעבור עצמו.* >מט) הנה הלשון בגמרא עירובין שם הוא, כיון שהגעתי לעיר, מצאתי ״שםקיפק

אותה ננות ופרדיסין״. ורו״ק: (נ) עוד פירושים על וקראת לשבת עונג, עיין בחלק השני בחי׳ ישעי׳. ועוד חיי על ישעי׳ תמצא בחלק יזה, בהפטרת ויקרא, מישעי׳ קפיטל מ׳:. ובהפשרת ואתחנן״

: , מישעי׳ קפיטל מ (נא) הפירוש הזה בארוכה הוא, בהלק השני, בם׳ בראשית, בשני הדיבורים. עיי׳ש : כקובל

8\ לסוטי חרושי זכריה חרמ״ל

שאול את העם. [שסואל א׳ טיו] תכין לבם תקשיב אזניך. (נג):

(בספר ליקוטי תורה להרמ״ל, ובתורת

הרטי׳ל השלם): [מד,] (יה) מהלל אקרא ד׳ ומן איבי אושע. שעיקר עבודת השי״ת ביה׳ הוא בשטחה ובחרוה. כי אם אדם מבקש תפלתו בעצבות, אין לו בטחון שישמע השי־׳׳ת לתפלתו. אך אם מתוך שמחד• הוא מבקש להשי״ת, לזאת ממילא בא בקשתו. וזה •הלל, מרוב הלל חמה

אקרא ד׳ ממילא, ומן איבי אושע:: ם) גבי (בספר המאור הגדול, בהליקוציס לפ׳ נ

[טי] >כד< מי יעלה בהר ד, ומי יקום כוי. עפ׳׳י משל. לעגלה כנדה׳ שמושכים אותה להר גבוה. והסוסים מושכים אותה מעט מעט, שא״א למושכה בסעם אחת, מסגי כובד משאה. שצריך לראות בכל פעם שהמשיכוה מעט למעלה׳ ליתן אכן תחת האופן. ואח״כ ימשכו להלן מעט, ויתנו ג״כ אבן, שלא תפול העגלה לתחתית שאם תפול העגלה לתחתית אז מי יוכל להמשיכה למעלה. כן האדם. העיקר שלאיסול למטה. כי לעלות למעלה בסעם אחת, אי אסשר. אך יראה שלא יסול לתחתית. ואז ממילא יוכל ליםע למעלה, למדריגות גבוהות. וזיש ומי יקום במקום

קדשו, שלא יפול למטה:: (בספר אור צדיקים, תהלים)

\M (כע) יי עוז לעמו יתן, ד׳ יברך את עמו בשלום. בדרך הלצה, כי מדק־

וי״ל כוי. אי נ מי קודם שיחטא בע״ז, ואעס״י שכבר חשב לעובדה. ומחשבת ע״ז הקב״ה מצרפה למעשה. כמו שדרשו רז״ל [במס׳ קידושין דף מ׳ ע׳׳א], על הססוק [יחזקאל י״ד], למען תסוש את בני ישראל בלבם. אסי׳׳ה מתנהג עמו בםדת הרחמים קודם שיחטא. וזה סי׳ דרש חדל, אני הוא קודם שיחטא. עכת״ד הרא״ש ז״ל. והנה לעתיד במהרה בימינו, כשיעכיר הקב״ה גלולים מן הארץ, ויתבטלו העיז, לא יהי׳ מהצורך עוד, שיהי׳ גכתב בהי״ג מדות, שם הוי׳ רק סעם אחת. וז״ס ביום ההוא יהי׳ הוי׳ ״אחד״, ושמו ״אחד׳׳. שלא יהי׳ גכתב השם, רק םעס אחת. (נב):

תהלים (בכל ס סדי הרםיל, הנדפסים):

[מד] (י) תאלת עגוים שסעת. מי שהוא דבוק בהשי״ת, זה גקרא עגיו. כי הוא יודע האטת שסלותו וקטגיתו. ויודע שאיגו עובד להשי״ת כראוי ונכון למלך גדול. ואף שלמעטים יש לו חשק לעבוד להשיית, אח״כ גשכח ממגו, ומשתכח ממנו זה החשק, מסגי עסקי הגשמיות. אשר מכמה סיבות, מכבה החשק והתאוה להשי״ת. אך השי״ת ב״ה וביש רחום וחגון,הוא מצרף ומאסף ומקבץ יד על יד, התאוות שיש לאדם להשי״ת. וזה תאות עגוים שמעת, לשון וישמע

הערות (נב) מקובל אצלינו, כאשר שמענו ממקורות גאםגים מאד, שהגיד זאת זקיגגו הרב הקדוש וכו׳ מו״ה יקותיאל שמעלקא זצלה״ה מסאסוב, בשם אביו הקדוש הרמ״ל זצללה״ה—ובספר גועם מגדים ס׳ סנחס, מובא המאמר הזה, כשם מרן הקדוש מהרר״ב זצללה״ה. ועיין בספר שפתי צדיקים ס׳ ואתחגן, שפי׳ עד״ז, הפסוק שבע ישראל די

אלקיגו ד׳ אחד: (גג) באמרי גועם דיבור זה הוא כקצרה. אעפי׳׳כ יש בו די הבין:

עיין

ם הרמ״יל למוטי הדושי תהלי (בםסר המאור הגדול, בהליקוטים לסי בחקותי)'•

ך ד׳ חסד כי אתה ל 1נ] >סב) ו תשלם לאיש כמעשהו. ס״א סיזר — 1כ״ק זקינו הקדוש הרמ׳׳ל זצלה״ה] — צדקה, לאיש אחד רע מעללים, והגיח עצמו ריקן בלא סרוטה. ושאלו אותו אגשיו, רבינו, מפני מה אתה מפזר כל הונך צדקה לאיש אשר לא טוב. והשיב, הקב׳׳ה ידין אותו מדר. כנגד מדה, ויתץ לי נ״כ, הנם שאני לא טוב. וז׳ש [תהליס פייט] עילם חסד יבנה. שלפי חחסד שאדם עושה, כך יבנה ויוסד העולם. ודש ולך ד׳ חסד, כי החסד עולה לד׳, ונבחר לד׳ מזבח. ולך ר־ עולה החסד. ומה טעם החסד חשוב כ״כ בעיני ד׳. לדא כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. כי הוא ית׳, משלם לאיש כפי מעשיו, םדה במדה. ואס האדם עושה חסד, נם ד׳ יתן הטוב, ועושה עמו חסד. וזה, כי רצוגו לעשות חסד עם הבריות. כי ברא את העולם

להיטיב עם הבריות: (בבשר ליקוטי תורה להרמ׳׳ל, ובתורת הרמ״ל

השלם):ך דמי׳ תהלה. דאמרי חדל, 1נא](סה) ל לדבקה בו, !הדבק] במדותיו. מה הוא רחום, מה הוא חנון, אף אתה ובר. (נד.) ונימוסי העולם, כשאדם רוצה לנהוג עצמו במרת המלך, אזי המלך שונא אותו. איך אתה שסל ונבזה, רצונך לנהוג במדותי. וזה לך דמי׳ (מלשון דומייה), כשאדם נוהנ את עצמו (בדמיון) מדות השי״ת

מדרך הטבע, שהחולה הוא בעל קסדן וכעס. ועי׳׳ז בא מחלוקת. וזהו ד׳ עו״ז לעמו יתן, [שיהיו באיתן בריאתם] ד׳

יברך כו׳ בשלום: (בספר שפתי צדיקים, בהליקוטימ שבסוף סדר

שםות):

TP 0 חסדך ד׳ עלינו כאשר ל 1מח] ( יחלנו לך. פי׳ כשם שאנחנו מיחלים ומצסים תמיד לשמך הגדול, שתעמוד לנו בעת צרה, אף שאין אנו מימינים אותך, רק על סי אמונה. כן אתה ית׳׳ש, יהי חסדך עלינו, אף שאין אתה רואה ממעשינו שום טוב, שיהי׳ מדד. כנגד מדדי, וזה סי׳ יהי חסדך ד׳ עלינו, כמו כאשר יחלנו לך, ואין אגו משיגים כלום, רק מצד אמונה, שאנחנו בני ישראל מאמינים, שאתה אדון עולם. ולך ד׳ הממלכה וגו׳. והעושר והכבוד מלפגיך, ואתה מושל

בבל. [דה׳-י א׳ ביט]: (מבשר אבא מ):

ד מעט ואין רשע עו ) ו א ) והתבוננת על מקומו ואינגו. דיל שאין לאדם להתגאות על אדם רשע, כי אפשרש לו איזה מדד, טובה שאין לך זו המדד. י

טובה. ודפ, ועוד מעט ואין רשע, ר״ל זה המעט שאינו רשע, היינו המרה טובה שיש לו. והתבוננת על מקומו, היינו שתתבונן כעצמך אם יש לך זו המדד. טובה והמדרגה, ואיננו, אצלך זו המדה טיבה. וא׳׳ב אין לך להתגאות

עליו(:ד):

ת הערו

) עיין בספר כיצינא דנהורא, כעין זה בפירוש הפסוק הזה: י נ ) (נד.) הנה מ״ש דאמרו חז״ל, לדבקה בו כר, הדבק במדותיו, מה הוא רחום כוי. הנה ברש״י דל ס׳ עקב. י׳׳א כיב. מובא הדרש הזה בה הוא רחום כוי, על מה שנאמר שם בקרא קודם זה, ללכת בכל דרכיו. והדרש על לדבקה בו, הוא הדבק בת״ח כי׳. והוא

משים כתובות דף קי״א ע׳יב. והנה יש בהם איזה טעיות אשר תקנתים בפנים: בססר

20 לקוטי חדושי תהלים חרמ״ל השי׳׳ת, אז תהלה. ולא כן אצל בדד: יברא, ונברא האדם בזנות הצדקה. וזה (נספר רזין דאורייתא) רמז אבין [ר׳׳ת נ״עשה א״דם ב״צלמנו)

\נב\ (צ) תשב אנוש עד דכא. עסי״מ ר״ל האדם, מאס׳׳ו הנוני״ם. היינו המלאכים שאמרו רז״ל, שהאדם יכול לעשות (נח) שמאסו בו, ואמרו מה אנוש כו׳ כנ״ל. תשובה על כל העבירות שבתורה, חוץ היתיה לרא״ש״סי׳ באיזה זכות היתד, זאת מגי עבירות שקשה התשובה עליהם. והם, שלא שמע הקב״ה לעצת המלאכים, וברא שיד, ע״ז, ג״ע. וזשה׳׳כ תשב אנוש עד את האדם מבחר היצירים, הוא בעבור סנ״הי דכ״א. גוטרקין של דכ״א הוא, ד״מים. סי׳ בזכות מצות הצדקה כג״ל (נט) והיינו כ״סירה. א״א. וע״ז אנו מתפללין חדש כי מצות הצדקה נזכרה בתורה (בס׳ ראה< ימינו כקדם. נוטרקון של קדים הוא. בשלשה לשונות. דהיינו פ״תוח תפתח.ו. (ס) שהוא נ ק״ין, (ני) ד״וד, מ״נשה. ריל, כשם נ״תון תתן. ה״עבט תעבימ

שקבלת מהם תשובה על אלו החטאים ר׳׳ת פנ״ה : (ני) כן תקבלנו. ותחדש ימינו כקדם: (בכל ספרי הרמ״ל, הנדפשיב):

י לרנלי דבריך ואור (שמעתי ממקור נאמן. ואח״כ מצאתיו נדפס בקיצור !ני] (ל)יט) נ בשמו הק׳ דל׳ כסוף הקדמת המויל ספד מדרש לנתיבתי. נשבעתי ואקימה לשמור

: משפטי צדקך. מההמשך הפסוקים. ועוד ( ש ד ח ס ם פ ד ג י ^ ש ס י ט ם ב ^ ש כ ' מ ר ם א ת ה

faJJ (לןיח) אבן מאסו הבונים היתד׳ מה זה נר לרגלי. הלא לכל הנוף צריך לראש סנה. פי׳ דהנה על הפסוק האור. ועוד הלא התורה אור. כי נר מצוד׳ [בראשית א׳], נעשה אדם בצלמנו, אמרו ותורה אור. [משלי ו׳] אך עס״י פירוש חדל [סנהדרין דף ליח ע״ב ובביר ס״ח ס׳׳ו], איימ אלקים מופת הדור מו׳׳ה יעקב יוסף דקודם בריאת האדם, נמלך הקב״ה אב״ד דק׳׳ק סילנאה. (בעהמ״ח ס׳ תולדות בהמלאכים, והם השיבו מה אנוש כי ניע), על ססוק [משלי ד׳] סלס מעגל תזכרנו כו׳ [תהלים ה׳]. ונודע מדרשם רגלך. ודל. סלס מעגל רגלך, בכל מעשה דל [בריר סיח סי׳ ג׳]. כי צדק אמד ועובדא, אם לא עשית, זאת, עם איזה פגי׳

הערות (נו) בספר חין דאורייתא גדסם ״קו״ל״ במקום קי״ן והוא טעות כמובן:

(נז) עיין בסנהדרין פ׳ חלק דף ציה ע״א בעגין דוד. ובדף ק״א ע״ב (ובביר פנ׳׳ב סימן י״א י״ב יינ) בענין קין. ובדף קיא ע״א בענין מנשה. ובריח שער התשובה פיא דיה עוד מאותם שעשו תשובה ונתקבלו, הוא מנשה. ופי׳ג דיה עוד מענין תשובת דהע׳יה: (נח) ורמז לזה ממה שאנו אומרים בזמר איש חסיד. מלאכי רחמים ממעונתו אז

החלו לבנותיו, רבו נוניי המלונה: (נט) ראה נא דברי הזוה״ק כהקדמה (ה״א דף י״ג ע״כ) וזיל, פקודא תשיעאה למיחן

למסכנא ׳ולמיהב לון טדפא, דכתיב נעשיהאדים בצלםנ״ו כדכותינו ונו׳. עיייש: (ס) הנה האיש ששמעתי ממנו המאמר הזה, אמד לי שקבלה בידו שאמר זקיגי הקדוש זצללהיה בר״ת פניה, ׳מהוא פיתוח תפתה, ניתון תתן ׳•הי׳עניק תעניקי. ובן הוא בנדפס בהקדמת המו׳׳ל ספר מדרש האתמרי. אבל הוא טעות לדעתי. כי העני״ק״ תעני״ק, הוא מצות עשה בפ״ע, להעניק עבד עברי כאשר ישלחנו הפשי. ואינו

ממצות הצדקה. כמבואר בספרי המצות: כמו

להוטי חדושי תהלים חרמ״ל יא ואקימה לשמור משפטי צדקך (לא כצדקתי) [לא כצדקי] לחוד (סב) רק

כצדקך. ודו״ק: (כבפר ברכת דוד בראשית, דף די ע׳א׳ דיה

בראשית שייר תאיב):

ונה](קמה) תהלת ד׳ ידבר פי, ויברך כל בשר כר. סי׳ דהנה נודע שאין רשות למלאכי מרום״ לאמור שירה לסני הקביה״ עד שאומרים מקודם עם בניי שירה. (סג) מיס״ תהלת ד׳ ידבר סי, מקודם. ואח״כ, ויברך כל בשר כוי, היינו

מלאכי מרום. (סד): (בספר רמתים צוסים):

1נו] >קמז) הרופא לשבורי לב, ומחבש לעצבותם. ולכאורה תמי׳, אס הוא מרםא, שוב אין כאן לב נשבר. אכן הפירוש, שמרסא את לב נשבר, שלא יהי׳ בעצבות. כיון שמתחלה א״א להיות לב נשבר, בלא עצבות. ואמנם לא זהו דרך עבודה. והשיית ברחמיו המרובים, מסיר העצבות ממנו, ונשאר לב נשבר מתוך שמחה. וזהו הרפואה, ע״י שמחבש לעצבותם

פני׳ בלתי טובה חיו, (סא) והיינו שאינך עושה למען השי״ת, רק למענך. (וזהו) [זה] רגלך. כמו ויברך ד׳ אותך לרגלי. [בראשית לי] ודסח״ח. וזים הש״ס [שבתף ליא ע׳׳א], לםדגו כל התורה כשאגי י עומד על רגל אחד. היינו למען אחד. המיוחד, היינו הבורא ביה וביש, ואם עושה הכל למען השי״ת, אזי יוכל להיות צדיק נמוד, ולקיים כל התורה. וסימן לדבר, אס אדם עושה הכל למען שמו הגדול, או חיו למענו. מה (רסני לך) *יעלך סגי] לחברך לא תעביד [שבת שם]. אם אדם נוהג במזגו גגד חבירו, כמו גגד עצמו, זה סימן מובהק, שעושה רק למען שטו הנחל. ובאם לאו חיו, אזי אין עושה. למען שמו הגדול, רק למען עצמו. אף אם לומד וסתסלל, צריך שמורה גדולה, ־שלא לעשות למען עצמו, רק למען שמו הגדול. וזהו גר לרגלי דברך, היינו שעשיתי ח״ו למעני, ואור לנתיבתי, היינו להיות לי תענוגים וכבוד כזה העולם. בכל מקום בואי להיות לי שם טוב. וזה נשבעתי

הערות (סא) כמו שהוא כאץ, כן הוא בליקוטי רמ״ל ובאמרי נועם, וכצ״ל. ובליקוטי תורה להרמ׳ל, ובתורת הרס״ל השלם גרעו והוסיפו כאן איזה תיבות, ושינוי הענין, וכנראה

לא הבינו המכוון, ורצו לת*ןן וקלקלו: (סב) כאשר הקסתי בשני חצאי מרובע, כן הוא בליקוטי רמיל, ובאמרי נועם. ונראהל. והמכוון ניל שהוא ״לא בצדקי לחוד׳ - (תיבת לחוד באסרי נועם אינו) - #כצ' י״ל לא בעבור זה ש«הי׳ לי שם טוב ואהי׳ נקרא צדיק. כנ״ל. ״רק כצדקף. - (תיבות

אלו בליקוטי רמ״ל אינם) - דיל רק מה שנקרא לפניך צדיק. ודו״ק: (סג) כמו שאמרו רזיל כמס׳ חולין דף צ״א ע״ב. חביבין ישראל לפני הקב׳ה, יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה כו׳ כוי כוי. יואץ מלאכי השרת

אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה״. כוי:) ועיין בברכת דוד ס׳ לך, דף כ״ב עיא. ויברך כל בשר כר׳ ׳שהם הממונים על (סי מה״ז׳• [ועיין בע״ח שער החשמיל סיא1. והנה בתורת הרמ׳ל ״השלם׳, במאמרי הליקוטים אות כיז, העתיק עגק זה שלא כראוי. וכסי הנראה לא הבין המכוון, ורצה לתקן

וקלקל לגמרי:

22 לקוטי חדושי תחלים הרמ׳׳יל לעצבותם. (סד!): לבא להם:

(בספר שיחות צדיקים):

1נז] (קמט) יעלזו חסידים בכבוה .י ל ש ירננו על משכבותם. אמר בזה״ל, 0

רבש״ע הנה העת שישמחו החסידים (בספר דברי אבות, ״ משנה י׳א):ל [נח]>0 כי נר מצוד, ותורה אור, עיי ו ע נ נ ר י י ם כ ע ט • מ ב ו כ ט ר ד י י ב כ כ

׳ נר מצוה, הקודם לתורה, נעשה התורה ם י נ נ י פ ם י י נ ג נ ם מ ה ש ש י י י ם , ' ם ת י ב כ ש מ

י אור כי טוב. (סו): צ ו ״ נ י י י ה ז י י ד ם ע ת י ב כ ש ל ט ם ע ה ^ ש נעלייגט״. ישמחו על הישועה העתידה

בססר

הערות (סד.) ועיין שם עוד בסםר רמתים צוסים, מה שמביא בענין זה:

(סו) וכתב שם בססר דברי אבות וז״ל, ואולי י״ל שהבונה, כמ׳׳ש חז״ל *) עמש״ה [איוב כ״ח] הן יראת ד׳ הוא חכמה. אמר הקב׳יה.ס אם יש לך מעשים טובים, אני נותן לך " ש ) ת ו מ י ש " י ם ש ב ' פ י ל ח נ י נ ה ש א ד ' נ ה ג ) ה

י מציה י ־,יה, ע״ ד, * ־י נ ־ , ^ ״יי״. י י £ £ י -ד זוכין לתורה אור. ובזה סירש שם המשנה מ א י ד ן ם א נ , ש ה ר ו ר ת כ ה ש מ 1 ו ד נ ן ,»ך ש ת ו י נ נ א

לאדם הן יראת ה׳ הוא חכמה וסוד מרע בינה: (באבות ס״ג משנה י״א) רחבד״א כל שיראת

חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת׳ וכתב בזה״ל, וזהו יראת חטאו קודמת בנר מצוה, אז חכמת התורה מתקיימת. וראשית החכמה היראה. והנה בעל תורת הימ״ל השלם, במאמרי הליקוטים אות מ׳ העתיק והדסים כל הענין הזה כלו, בשם כ׳׳ק זקיני הק׳ הרמ׳׳ל זצלהיה. ומלבד זאת שרצה לתקן בכונת הסירוש על המשנה הנ״ל, והוסיף ונרע איזה תיבות, וקלקל עייז את המכוון, כדרכו בכל מקום. הנה עוד לא אבין החכמה הזאת, מה ראה על ככה לעשות כן, להדסיס הכל בשם זקיני זצלה״ה. במקום שרק הסירוש על הססוק, כי נר מצור• וכוי, הוא בשמו. ועוד יותר עשה שם במאמרי הליקוטים אות כ״ב. דהנה בססר דברי אבות פ׳׳א, מביא בזה׳־ל. ושמעתי ממורי הרב החסיד הגדול המסורסם בש״ט מו״ה משה יודא ליב ג״י, שאמר כשם הדרת כבוד אדמו״ר ההסיד אמיתי איש אלקים קדוש טוהר׳׳ר דוב בער זללה׳׳ה דק׳ מעזריטשיצ״ו לפרש מש״ה[תהלים קמ״ה1 צדיק ה׳ בכל דרכיו, וחסיד בכל מעשיו. דרך פסוק המאמר. דהיינו צדיק, כי שהוא בגדר צדיק׳ הוא מאמין שה׳ בכל דרכיו וכוי. ובלתי שסעו וקיומו בכל הנמצאים בכלליות ובסרטיות, אי אפשר גם קיום קצת. ובכל גשימה וגשימה יש השגחה םרטיות. וגם אין אדם גוקף אצבעו מלמטה אא״כ מכריזין עליו [כו׳. הולין דף ז׳ ע״ב]. וזה ג״כ בחי׳, כי יודע ד׳ דרך צדיקים [תהלים א׳], שדרך הצדיקים לידע שהשיית הוא המשגיח בכל פרטי מאורעות האדם, ואנו מושנהים ממנו בכל פרט ופרט. וזה הוא דרך דוצדיקים שהם מאמינים •מאין שום בחי׳ בעולם שיהי׳ נעימה בלתי רצון הש״י. וזהו ג״כ בחי׳ שויתי ה׳ לנגדי תמיד [תהלים ט״ז]. שבכל תנועה וכוי. עכ״ל עיי״ש. וכסי הגראה עד ״אא״כ מכריזין עליו״ הוא מה שאמר זקיגי הק׳ הרמ׳׳ל בשם הה׳׳ק רבי ר׳ בעד זצלה״ה והמותר הוא הוספת הה״ק מבוטשאטש ז״ל מהבר הספר דברי אבות

לקוטי הדושי קהלת דהרמ״יל יב ^*"!לת אין כי הכל הבל. פירוש, דנודע כי' י עיקר ההבדל וההפרש, לבין אים לבהמה 1 " י אכד:,־. יגביל גי. :ייי•כ־<: הוא הדיבור. ע׳ד דצח״מ כנודע. וזהו י (בכ׳ נתיב מצותיד. שנ

ה הדעת, וכמבואר ב־ז בספרים, והיינו, אם ש ק . ר ך ל ו ך ה ש ה ל ב י ס כ ה 0 ו < ( >גט ההבם מה עושה בהשךאדיא עוכר, ולא האים הוא •מומר דיבורו על הן הן, ועל. לאו לאו. עיד הין צדק 1ויקרא י״ט1. הן ( ז ס י ( ,1ך ן ה

. שלך צדק. וכמארז׳יל 1בב״מ דף ט״ט ע״א], ( ז : : ת , ב ר ב ב ' י ם י ש ו ' ת י ד ע (בסידור דר ואז דיבורו היא בבחי׳ דעת. ובזה הוא . א ר , ה ש . ש ש ע ך י ל א ה 131 (ג) וי מובהר מיץ האנושי. לאסוקי כשאינו מ ) י ל ו ץ ז י ה מ י ב מלפניו. דהיינו שת שובר פיו ולשונו, אז דיבורו אינו דיבור ב ש ; ב ״ א ש י פ ת ר ב ו ה ג ״ א ר הכעש״ה, יה ונמשל בבהמות נימה. ונודע דא׳ ב מ א ת ה ' נ ו ) נ ש ד ו ק

(בספר אור צדיקים קהי^ר,): מלשונות •בי׳׳ הוא ״אלא־. (0ח) וזהו

י האדם מן הבהמה סוף יברי הכתוב, ומותר האדם מץ הבהמה ת ו מ 1סאuw*< 1< ו

הערות אבות. והוא הדסים סתם בל הענין - (בקלקול קצת •ע-י תיקונו״ את סוף הענין) - כימם זקיני הק׳ הרכיל זצלה״ה. ואנכי אתפלא מאד, מדוע עשה ככה. וכי להגדיל בזה את כבודו בא. או הבי בעבור זה יקרא םםיו תורת הרמ״ל •השלם״. אתמהה: (סז) וכתב שם כנתיב מצותיך, ודל ותובן כו:ת הקדוש, כי מי שיש בו צד מינות אינו רוצה בעול ומרירות, אלא רוצה לילך במדריגות רבות. ואינו רוצה לסבול עול תורה. כהאי תורא דיהבין עלי׳ עול בקדמיתא, בנין לאפקא מיני׳ טב לעלמא. ואי לא קביל עלי׳ האי עול, לא עביד מידי, הכי נמי אצטריך לי׳ לבר נש, לקבלה עלי׳ עול בקדמיתא. ולבתר דיפלח בי׳, בכל מה דאצטיך. ואי לא קביל עלי׳ האי >עול<י לא אשתכח לגבי׳, לא שרי׳ בי׳ קדושה. עיין א בקדמיתא, לא יבול למפלח. ואי ה נזהר [בהר דף ק׳־ח ע״א]. דשורש הדברים בין בימי בחרות, אף בימי זקנה וקדושה, דכבר הוא עייל ונסיק בלא בר, עיקר בעת הסתלקות החיות לכל אחד לפי בחינתו. לצדיק המבורר בדקות, ולאיש בחור, שנופל לטומטום הלב, ולעצבות, ומרה שחורה,א עליו לעול ולמשא. אבל יזכה אה׳־כ ו ה ף ש , א ר ב ל ד ץ כ ב ה ל , ן ל ו ע ו ה נ מ לא יסיר מ עי״ז׳ להתקשר כל אלו הבחינות, בנועם וזיו השכינה. וזה התקשרות מלכות בבינה לאמיתו. וזה שאמר הקדוש, הכסיל בחשך, כשעומד בימי חשך, הוא הולך, בגדולות ובנפלאות, לילך בכדרינות גבוהות, להשיג אורו יתברך. וכשאין לו בחינות אלו, אזי מואס בתורה ובתפלה, ואינו רוצה לסבול עול תורה ועבודה. מתסלל שלש שעות אחר חצות היום ובמרוצה ברוכבי הרכש בני הרמכים. וכץ בענין הלימוד, ושאר עבודה אינו רוצה אלא לילך בגדולות. אבל איש מסבן וחכם, כשתחשך, עומד בעיניו, אזי תוסס דרך של איש פשוט, וראה אם דרך עוצב בי ונהני בדרך עולם. [תהלים קל׳׳ט]. לומד ומתפלל בסשיטות, ומתקש- באהבת ישראל, ושב לכל המדרגות, כי רחמיו של השי״ת יביס, לרחם על כל. בבחינתו ודעתו ורצונו. עכלה״ק. ועיין בהקדמת ספר

עשרה למאה:׳ ע״א. ועוד כאיזה מקומן. ״כי׳׳ (סח) במסי דיה דש ג׳ עיא, ובמס׳ תענית דף ט 1 י משמש

ת ד־דמ״ל ל ה 2 לקוטי חדושי ק 4

יטנו. [משלי כ״א] טשא״נ שסלים ונבזים• לכן [אם עבדים משלו בנו]״ סורק אין

: מירב. (סט) (מספר קרבן העני״ וספר שפתיקדושים):

ת משוש לבנו נהפך ב 1סד] (ד!< ש לאבל מחולנו. סי׳ דהססוק הזה נאמר על ש״ק. דהנה ששת ימי המעשה. הם הכנה לקדושת שבת (ע) ומי שאינו מכין עצמו כראוי כימי החול, .אינו יכול לקבל עליו קדושת השבת. והנה שיק הוא המקור לכל ימי השבוע״ וכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין• (זוה״ק יתרו דף ס״ח ע׳׳א). וכל תרעי! פתוחיץ, ושסע רבה בכל העולמות. ולכן מי שמכין עצמו לקדושת השבת״ יכול לקבל גם ברכותיו״ ולא כן ח׳׳ו אם אינו מכין עצמו כראוי. וז״ש ״שבת׳׳ משוש לבנו״ היינו השיק שהוא יומא דחדותא, ומשוש לבנו״ נשבת ח׳׳ו, ונהפך לאבל״ כי לא נוכל לקבל ברכותיו. והסיבה הוא ״מחולנו״. היינו כעבור שלא עשינו ההכנה

הראוי׳ כימי החול (עא): בספר

הערות

משמש בארבע לשונות. אי״ דלמא״ אלא, דהא: (סט) עיין בסוף ססר עשרה למאה:

־(ע) עיין בססר םדרש״ש״ במאמר שבת בחול תזכור. מה שהאריך למעניתו בענין זה: (עא) הנה הספדים אשר מהם העתקתי ענין הזה, שמביאים אותו בשם ססרי >ןרבן העדה, ושפתי קדושים, בשם זקיגי הק׳ הרמ״ל זצללה״ה, מובא כסגנון אהד לגמרי. ומסגי שלא מצאתי נוח בו כי קשה לי כמה רבדים, וגם יחסרו לי מקורות. לכן שניתיו בסנים כאשר נלפע״ד. ואעתיק בזה גם כמו שהוא בססרימ הגיל. והמעיי

ת משוש לבנו נהפך ב ישסוט בצדק. ואם שגיתי ד׳ הטוב יכסר בעיי. וז״ל, ש לאבל מחולנו. פי׳ דמקרא זה נאמר על ש״ק. כי בימי החול נקרא שבת בקמיץ תחת השין, לשון קמוץ פיך. שיש כמה תרעין סתומין. אבל ביום השבת נקרא שבת בסת״ח״ לסי שאז כל תרעין סתוחין, ושסע רבה בכל העולמות. והכלל הוא דשיק הוא מקור לכל ימי השבוע וכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, וששת ימי המעשה הם הכנה לקדושת שכת. (ובספר ערכי הכונויים מדמה זה, למי שיושב בחשך ימים רבים, ואח״כ סתאום יצא לאור, הנה ידוע כי האיש הזה לא יוכל לקבל האור, כי יזיק לו. כן מי שמעשיו במחשך כל ימי החול״ אינו יכול לקבל עליו אור קדושת

אין, ״כי״, פי׳ אלא, ״הבל״ גי׳ ה״ן. ״הבל״ גי׳ לא״ו. והייגו הלאו יהי׳ לאו, וההן הין: (שמעתי שמובא באיזה ספד משמו הק׳ זיל בדרך

: הלצת קצת)

ח אני את המתים ב ש [סב] >H ו שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עודנה. הנה נודע כי רשעים אף בחייהם קרויים מתים, והן כאשר יססר מי מה, מאיזה אדם רשע אשר כחיים עודנו, יזדמן שישאל מי בדרך הלצה כמתסלא וכמתמי׳, ״עוד הוא חי״. וי׳׳ל בסי׳ הפסוק הנ״ל שקאי על הרשעים. ואמר, ושבח אני אותן הרשעים שכבר מתו. מן אלו אשר מתסלאים עליהם, אשר המה חיים

עודנה:

איכה (נספר מחזה אברהם, שמות):

[UD >ד.) עבדים משלו בנו, סורק אין מידם. הכונה כי לב (מלכים ושרים) [מלך] ביד ד׳ על כל אשר יחסוץ

לקוטי חרושי דה״י דהרמי׳ל יג לעמוד לפניך. ובאור תורתו האיר אותי, ץ , וברוח נדובה סמכנו להבין, נועם רזי תורתך:

: י 1 (בספר המאור הנמל, ת«א)י והכבוד מלסניך. ש ע ה ) י » < ^ D i

, סליק לקוטי חדושי הרמי׳ל תני׳ך: י ת ו כ ז א ל ו , ה ו נ ל כי העושר והכבוד ש

ברכות (בשפר פורחת עלתה נצה, בחידושי אגדה):

1ITDע״ב) ר׳ חייא כר אבא חלש > על לגביי ר׳ יוחנן איל חביבין עליך יסוריץ א״ל לא הן ולא שכרן. ולכאורה קשה איך הי׳ מבעט ביסורין. וסי׳ דבך השיב לו רהב״א, ״לא״ כלומר בתמי׳, הכי לא יהיו היסורין חביביץ עלי, כי הלא אס לא יהיו חביבין עלי, ״הך. ר״ל יהיו לי היסורין ההם, ״ולא שכרך. ר״ל ולא אקבל עליהם שכר. אבל כאשר אקבלם באהבה

הלא אקבל עליהם שכר: (בספר דברי יצחק, אות כ׳):

[סחז >דף ל׳ ע״ב)• חסידים הראשוגים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכווגו לבם למקום. הכונה הוא, שבאותה שעה, היו מתסללים להשי׳׳ת, שיעזור להם לכוון את לבן, בתסלתם שיתסללו אח׳־כ. ויהי׳ אומרפ ומתפללים, שב על אותה השעה בעצמה:

(שמעתי):ל טי שאין 3סמ] (דף ל״ג עי׳א). כ בו דעה, אסור לרחם עליו. מלשון אסור באזיקים [ירמי׳ מ׳]. סי׳ שאגחנו

מקושרים אליו, לרחם עליו, ומיק: שמעתי

: ( (שמעתי, םס־וד נאמןר עז 1סו] (דף ה׳ ע״א) ד׳ אלי חלש על לגבי׳ ר׳ יוחנן כוי. גלי׳ לדרעי׳ ונסל נהורא. חזייא דהוי קא בכי י״א״ א״ל אמאי קא בכית כר, איל להאי שוסרא דבלי בעסרא, קא בכינא. א״ל עלא ודאי קא בכית, [סירש׳׳י דל, ע׳׳ז ודאי י יש לבכות]. ובכי תרווייהו. והנה להבין דברי הגמרא בסשיטות, קשה מאד דר״א אמר דבכי על אבדן יוסי תוארו, ור׳ יוחנן אמר. דע׳׳ז ודאי יש לבכות. וי״ל דר׳׳א דאטר, דבכי על הא שוסר״א, רמז על השכינה הקדושה, הנקראת שופרא. דבלי בעפרא. פי׳ דאיהיבנלותא. א״ל ר׳ יוחנן״ על דא ודאי קא בכית. בתיבות ״דא ודאי״ מרומז שם הוי׳ בהיפוך אתוון. דהיינו י׳׳א בגי׳ ה׳. ובתיבת ודאיי, יש בו מקודם אות וי• ואותיות ״דאי מן תיבות ייא״י בגי׳ הי. ולבסוף תיבת ודא״י יש אות יי• והיינו הוי׳ בהיפוך אתווץ, והוא מרמז בחי׳ דיגים וגלות השכינה, כנודע. וע״ז סי׳ רשיי זיל, עיז ודאי יש לבכות. ובכי תרווייהו ע״ז. השי׳׳ת יגאלגו סהרה

ערכ״ש:

ת ו ר ע ה קדושת השבת). וזשהיכ שבת הוא משוש לבנו. ואס חיו נהפך לאבל, הוא מחולנו. פי׳ שלא גהגנו כראוי כימי החול. ולולא זאת לא יאונה שום מקרה רעה חיו בשבת

והבן. עכ״ל: והגה מה שמביאים מססר ערכי הכונויים הוא בהססרים הנ״ל במוסגר וכפי הנראה

הוא הוססה משלהם והוא סמך להמאמר. לכן לא הבאתיו בסנים: ח יא וכתב

ת ד־ידמ״ל ב 26 למוטי חרושי ש

אדרבא בכלל הכנסת אורחים הוא גיכ״ שצריך עוד להשתדל מה שיוכל לנסוע. וזה מרמז הגמרא. תנא, הכגסיה, גמ״י הוצא׳׳ה. קרי לה. ר״ל דגם הוצא״ה נס׳׳י, להשתדל לטובת הא-רח, שיוכל לגסוע ולצא״ת לדרכו (ושייך תיבת גמ״י לתיבת הוצא״ד.) קרי תגא הכנסייה (ושייך תיבות קר׳׳י ל׳׳ד״ לתיבת הכגםר.)

שגם זהו בכלל הכגסת אורחים:: ( (בשפר מחזה אברהם, ראה

ה דעלך סני׳ [עא] ידף ל״א ע״א). מ לחברך לא תעביד. היינו לדביקותך. (עב): (בכפר לקוטי תורה להרמ״ל, ובתורת הרמ׳׳ל

השלם):ה דעלך סני, היצה״ר ) מ ד ו ע ) [ ב ע ] הוא

שבת: ( (שמעתי, םםקוד נאמן

א הכנסה נמי נ ף ב׳ ע׳׳ב)• ת ד ) [ ע ] הוצאה קרי לה. יש לרמז. דהן לסעמים, כאשר יבוא לאיש אורח הנון, אשר יהנה מאתו, ויתעלם אתו באהבים. וכאשר ירצה האורח לצאת לדרכו, ולנסוע מאתו, יעכבהו מכניסו, אף שיכול לצמוח להאורח היזק מזה שמעכבהו. שאח״כ לא ימצא מרכבה טובה לנסוע כמו עתה. או איזה חיזק אחר. והמכניס אויח לא ישגיח על זה, בעבור אהבתו להאורח, וכי קימה עליו פרידתו. אכל באמת זה אינו נכון לעכב את האורח, שצריך לנסוע לדרכו.

ת ו ר ע ה

(עב) וכתב שם כססר מחזה אברהם, וזיל וזה דרך רמז האגודות הנ״ל. והיינו מה שמפרש (בחלק שני) בפי שמות, בפסוק כבד סה וכוי, אומרם ז״ל במס׳ יבמות (דף י״ג ע״ב, ודף י״ד ע״א) על הפסוק (דברים י״ד) בגיס אתם בו• לא תתגודדו. לא תעשו אגודות אגודות עיי״ש. ומביאו שם בספר הג״ל]. רק יהי׳ אגוד אחד, תוכו

רצוף אהבה בהשי״ת לנכון:ד*)מהששמעתי ובספר ליקוטי תורה להרמ׳׳ל מביא פי׳ על מאמר זה בזה״ל. עו מהרב החסיד המפורסם, מגיד דק״ק

*) ה;ה. הנה בתיבת עויד נשמטה שם ה ואיו בדפוס ונדפס עד וזאת הביא את בעל תודת הרמיל ׳השלם״ לטעות גדול. שחשב(ספני שלא עיין) שהוא דית ע״ל דד׳־ך׳ וע״נ ערבב הפירוש הזה (שאביא בזה) עם מה שמביא שם בליקוטי תודה להדם־ל׳ (והוא הליקוט ע׳יכ כאן כפנים)׳ ועשה הכל לדיבור אחד׳ שאין לו שייכות כלל. ובאמת הם שני דיבורים מחולקים׳ כאשד הוא בליקוטי תורה

להרמ׳׳ל:

זלאטשוב. שהקשה איך שייך בזה כל התורה כולה. האיך מרומז בזה, שלוח הקן וציצית ותפילין, וכל החקיס. וגראה דהגה ידוע, [מגמרא יומא דף כ״ח ע״ב], שאברהם אביגו הי׳ מקיים כל התורה כלה אסילו ע״ת ולא הי׳ לו שום מצוה, כ״א אהבה ויראה. וע״י אהבה ויראה ודביקות(המצות) [במצות] הבורא ית״ש, קיים כל המצות. שהוא היי תמיד דבוק בהבורא ית׳׳ש, וכיק שעשה איזה דבר, והי׳ מזיק לו לדביקות, אזי שמר עצמו מן הדבר ההוא, לבלתי עשותה (וכשהובאד.) [וכשהביאה] לו עשי׳ זאת דביקות יותר, אזי ידע שהוא מצוה, ועשה אותה. וע״י כך הי׳ יכול לבוא לכל התורה כולה. **) והדבקות נקרא חברך,! שאדם מחבר עצמו ומדבק עצמו בהש״י ב״ה וביש. וזה אמר מה דעלך סני לחברך, ר״ל אם אתה עושה דבר, ומזיק לך לחברך, להדביקות בהשי״ת ב״ה וב״ש. לא

0 הגה. ענין זה מובא בספר בית שמואל אחרון עה״ת בדיש פ׳ במדבר בשם הכם אחד:

ת חרמ״ל* יד ב למוטי חרושי ש שנתות וימים טובים, ומתרץ, דשינוי וסת, תחילת חולי מעיים. נמצא דעי׳׳ז היי שמאי הזקן, אוכל בשר בהמה, ב:ל ששת ימי המעשה, כדי שלא יהי׳ לו שינוי וסת בשבת, ויהי׳ חולי מעיים. א״כ הוא ממילא לכבוד שבת. כדי שיהי׳ ברי וחזק בשבת, ולא יהי׳ לו שום שינוי כלל בשבת, רק

כמו בחול (עה):

תענית: (בספר מילי דחסידותא. סי׳ תש*״ד)

ה תאינה נ ף כ״ד ע״א<• תאי ד ) [ ו ע ] הוציאי םירותיך, שמעתי ממו״ה משה אבד״ק אבעטרץ, שאמר בשם ניסו, הרב החסיד המסורסים בשייט, טו״ה משה יהודא ליב ע״ה, מ״כ בק׳ סאסוב, שהקשה, מדוע נבי תאינה תאינה הוציאי סירותיך, הי׳ עונש, מצד שהי׳ קודם הזמן, [עיייש בגמרא], ונכי בקעה בקעה (התמלאי) [המלאי] דינריץ, !בסדיר ס׳ סקודי ס׳ נ״ב סי׳ נ׳] לא הי׳ שום עונש כלל. ותירץ הוא זיל, מצד, שנבי בקעה לא שם בטחונו בזולת השי״ת כלל, כי אוסן הוצאות דינריץ מבקעה, לולא השי״ת הרי א״א. משא״כ נבי תאינה. הרי שם בטחונו נם

בזולת השי״ת. (ע0: בססר

הוא שונא אדם, לחברך לא תעביד. לציית אותו שיהי׳ חברך. שכיון שאדם חוטא, הוא נעשה שותף להיצה״ר. (עג):

(בשפר ברכת דוד, ויחי דף קס־ז סוף ע״ג):

א בםבי 1עג] >דף פ״׳מ עי׳ב)• ל טעמא, ולא בדרדקי עצה. (בדרך שיחה), שע״י שאין הטעם משורש םהםבא, הרב המלמד, שאינו מסביר ומטעים לתלמידו, סירוש וטעם הדבר שמלמדו, עי״ז אין

הדרדקי מקבל עצה:: ם) רי (בהקדמת מהרייא, די

ם ימכור ל ו ע ט ע׳׳א). ל מ 1עד]>דה ק אדם כל מה שיש לו, רקח מנעלים לרנליו. (עד) סירוש ימכור כל המרות, ויקח מנעלים, ר״ל מסגר לרגליו, להרנילות שלו. כדי להכניעם, מסני יראת קונו:

ביצה (בספר דברי צדיקים, מערכת הכעסים אות בי.

סי׳ ייג):

א אמרו י ה ט״ז ע״א)• תנ ד ) [ ה ע 1 עליו על שמאי הזקן, כל ימיו הי׳ אוכל לכבוד שכת. טעם דשמאי הזקן, שהיי אוכל כל ימיו לכבוד שבת, עפ״י הנםרא [כתובות דף ק״י ע״ב], כל ימי עני רעים. [משלי ט״ו] וסריך הגמרא שם, והא איכא

הערות

לא תעביד [ר״ל זה לך סימן, שלא תעשה הדבר הזה.] והבן. עכ״ל, בתיקון קצת: ועיין בספר דבש השדה (סי׳ ע״ב< שמביא כעץ זה בשם הה״ק הרר״מ מרימאגוב זצלה״ה שפירש בזה הפסוק וישלח אברהם את ידו כו׳ (בראשית כ״מעיי״ש:

מג) עיין בהערה הקודמת, ובהגה הראשק: (עד) הגה הלשון בגמרא שם, איגו כן. רק לעולם ימכור אדם ״קורות ביתו״ ויקה כוי. אכן הרשכ״ם בססחים דף קי״ב ע״א, בד״ה ואל תמנע מגעלים מרגליך, הביא

לשק הנסרא כן, בלשון הזה: יעה) עיין בס סר בוצינא דנהורא כעין זה על מאמרם ז־ל (שבת דף קי״ט ע״א) כגון

אנן דשכיח לן בכל יומא בשרא וחמרא במה נשניין(בשבתא): W0 וכתב שם בססר מילי דחסידותאוזיל. מעין זה שמעתי. ואולי הכונה, שבכח,

התאינה

28 לקוטי חדושי מגילי• חדמ״ל

ו ברגליו, ולשאת אמתחתו עליו. והנה * ר ל י ^ 0 דבר הרב הצדיק אליו לאמר, רז״ל אמרו, (כספר בית יצחק, מגילה): לא הוי ידעו רבנן, מאי השלך על ייא הוי ידעו יהבך כר. (היינו מאמרנו הזד,). ולבאורה [עז] (דף י״ח ע״א). ל רבנן, כאי השלך על ד׳ יהבך.[תהלים הדבר הוא לפלא, איך רבותינו הקדושים, נ׳יה] ארבב״ח, זיסנא הדא הוד. אזילנא אשר כל ח לא אניסלהו, הוצריכו ללמוד בהדי ההוא טייעא, וקא דרינא טונא. ואמר פירוש המקרא הזה, מההוא טייעא. אך לי שקול יהביך, ושדי אגמלאי. שמעתי הענין כך הוא. כי רבנן הללו, בהיותם בזה דבר גחמה בשם הה״צ המפורסם, מתבוגגים במרת הבטחון, אשר דוד המלך קדוש יי מכובד מוהרמי׳׳ל מסאםוב ע״ה, הזהיר אותנו עליו בזה הסםוק, הגה זצוקלה׳׳ה. שפעם אחת, בא אליו חסיד היו מםוסקים, עד כמה צריך להיות אחד מבני הנעורים, להסתופף בצל קורת בטחונו חזק, בבורא יתברך. כי הנה יש קדושתו, לשמוע לקח מפיו הקדוש, בזה שני אוסנים, כגון ע״ד משל כנידון וכאשר נסטר מאתו, לנסוע לביתו, הגה שלפגיגו. שאתה צריך עגלה לנסוע דרכו והילוכו בקדושה של הרב הצדיק לביתך, הנה אוסן אחד םאוסני הבטחון הי׳ לעשות ל־וי׳ לכל אורח הבא אליו. הוא, שתבטח בשם יי, שיזמין לך עגלה וככה עשה גם לאיש הזה. והגה החסיד גוסעת לגוכח דרכך, ואתה תבקש את ההוא, אורח ברגליו הלך, ואםתחתו עם העגלון, שיאספך לתוך מרכבתו, והוא בגדי שבת שלו,וחפיציו, הפשיל לאחוריו ימלא משאלותיך. אולם יש עוד אוסן על כתםו. כי לא השיגה ידו לשכור לו אחר, כבטחון יותר גדול מזה. דהייגו עגלה לנסוע לביתו. וביקש את רבו שהבטחון יהי׳ כל כך חזק, שהשי׳־ת הצדיק הג״ל, שיברכו גם בזה, שיזמין יזמין לך עגלה עוברת לסגיך, ובאין אוסר לו השי״ת עגלה לביתו, כי קשה לו ללכת ודברים מאתך, הגה בעל העגלה בעצמו יאמר

הערות

התאינה לגדל פירותי׳ ביום אחד שבן יהי׳ לעתיד כשאמרז״ל *) וכן הוא בשורשף עליון שבג״ע. ואולי באיזה כונות באיזה ת ד ב , ש ס ם ש דד,» ב ״ ס *) הגה. נ״ל שכינתי ל לי ע״ב, יתיב ר׳ גמליאל וקא דריש׳ עתידים שמות, דממוגים עליוגים, הוריד הכח

: לגדל התאינות. וכמ״ש שם אתה הטרחת פ ו ל י ־ י ת ב ו י ' ז פ י א י נ ז י מ ת ש י נ ל י א

את קונך. ואין זה גכון, והרי זה כעין הכאת הסלע, שתלה בכח הסעולות, בבחי׳ שמות דעס״י קבלה מעשיות. משא׳׳ב בקעה וכוי, שגם אם נעימה זה, ע׳׳י איזה ממונה, שהביא לשם הדיגרין, ממקום שהיו טמוגים בחפירה, כאיזה מקום רחוק, או אולי גם באותה בקעה, ונתגלו ע״י דיבורו. אין כאן מעשה חדש כלל. והר״ז כעין הדיבור להסלע, שאינו מצד ממונים דעשי׳, אשר רובם לא טוב. משא״כ דיצירה, שרובם טוב. מצד שדיבור דיצירה חציו טוב, ובצירוף המחשבה מבריאה, שכלו ורבו טוב. וגם שהגלוי מהחפירה, והבאתן לכאן, הוא כעין סעולה, אין זה מעשה בגוף הדיגרק, רק כהברחת ארי, וסילוק מה שהסתירם, םשא״כ גידול התאיגים, הויל מעשה. ובזה״ק ס׳ בלק [דף קס״ו ע״ב] כתב, שהגדל בעוה״ז צריך (הממוגה) [הזמגה] להוציא מרשות הספ״א.

גם י״ל כו׳ כו׳ כו׳. עכ״ל שם: עיין

למוטי חרושי מגילה חרמ׳יד* טו בטלין בם׳. וא״כ אם יהיו כל הסמיך חלקים, יוכל חיו החיות שלו, לבטל בס׳. ואם נשאר רק ניט חלקים, אין כח לחלקים [אלו], לבטל את חלק החיות(עח):

סוטה (אמרה זאת משמו הקיי בתו הידיקת המשורםמת

מרת סעסי׳ לאה עיה):ם ייס ף ב׳ ע״א) ארבעי ד ) [ ט ע ] קודם יצירת הולד מכריזיץ בת סלוני לסלוני, וי׳׳ל מדוע לא יכריזו נם בן פלוני לסלונית, כמו בבת סלוני כוי. אך הבונה דרק בנקיבה שאין לה מעלות לימוד התורה, צריכין לעיין בה בת מי היא. אבל בז:ר כיון שיש בו מעלות השליטות, א״צ להביט בו בן מ• הוא:

בבא מציעא תורה להרטיל, ובתורת (בהפר ליקוטי

הרם׳׳ל השלם):ה אדם צ ו ף ל״ח ע״א). ר ד ) [ פ ו בקב שלו, מתשעה קבים של חבירו. וקשה אטאי נקט בנמרא מתשעה קבין. לינקוט מסאה קבין. אלא נלסעניד שהכי פירושו, דאיתא בגמרא [קידושין דף מ״ט ע״ב], עשרה קבין שיחה (יורדת) [ירדו] לעולם, (ט׳ קבין לאשר,) [תשעה גטלו נשים כוי]. עשרה קבין נאוה (יורדת) [ירדו] לעולם, תשעה קבין לסוס. (עט) וכה״נ

יאמר לך, עלה אל המרכבה. וזה ענין אוסרם, לא הוי ידעו רבנן, מאי השלך על יי יהבך. עד שססר להם רבביח. ואמר זימנא חדא הוד, אזילנא באורחא בהדי ההוא טייעא, וקא דרינא טונא, ואמר לי שקול יהביך ושדי אנמלאי. הנה ההוא טייעא, מרצון עצמו אמר לי, שאתן משאי על גמלו, מכלי הקדמת מבוקשי אליו בזה. ולמדו מזה שהבטחון צריך להיות כל כך חזק וגדול, כאופן השני שזכרתי. (עז) כה היו דברי הרב הצדיק אל החסיד ההוא. ותסלת הצדיק הזה עשתה סירות, ו־הי הוא טרם כלה לדבר, יישאו עיניהם ויראו, והנה עגלה מרקדת משרכת דרכה, לעוסת העיר אשר החסיד הנ׳ל דר בה. ובבואה לסניהם, העמיד הבעל עגלה, את הסוסים המושכים בעגלה. ושאל את החסיד. לאמור, אנה תלך, השיב לו למקום סלוגי. ויאמר אליו, הלא אנכי נוסע ג״כ שסה, עלה אל המרכבה. ובא האות והמוסת, אשר

דיבר איש ה^קים:

נדרים: (בכשרי הרמ״ל הנדסםים, זולת באמרי נועם)

י אחא ר מ ף ל״ט ע״ב). א ד ) [ ח ע 1 בר חנינא, כל המבקר את חחולה, נוטל אחד מששים מחליו. וקשה, אם נשאר לו ניט חלקים, לא די לו. רק הפירוש הוא כך. כי ידוע, שכל איסורין

הערות

(עז) עיין בספר ליקוטי מהרי״א, על ילקוט שמעוני. בריש מלאכי, קרוב לסוף דיבור הראשון. שמביא כעין סי׳ זה על המאמר הזה, אשר שמעו בשם הבעשיט זצלה״ה:

(עח) עיין בספר מדרש פנחס, בדיה לענין ביטול כל האיסורים בס׳: (עט) הגה בגמרא קידושין שם, בין יתר הדברים שחשב שם, לא נמצא זה שעשרה קבין ״נאוה׳ ירדו לעולם ׳ותשעה נטלו סוסים׳. רק הכי איתא שם. עשרה קבין •גסות׳ כו׳ תשעה גטלה ׳עילם״ כוי. ועגין גסות הסוס, הוא בגמרא ססחים דף קי״ג ע״ב, בזה״ל

30 למוטי חדושי שבועות הרמ״ל כזה׳געח) לשון ערב ומתוק. דהיינו שהצדיק יכול לבקש על העולם והשמע על העולם על ידו!תבוא). וז״ם אמרו(לצדיק) 1צדיק1 כי טוב. כי סדי מעלליהם יאכלו. (ישעי׳ גי). (לצדיק) [צדיק] לשק יחיד, מעלליהם לשק רבים. אך, טוכ נקרא צדיק, ודם אמרו(לצדיק) [צדיק] כי טוב, היינו אם יש עוד צדיק. נמצא הוא מבקש על העולם, ונמצא זה מבקש על זה, וזה על זה. ולשניהם טוכ כעולם. וזה כי פרי מעלליהם של שניהם יאכלו. יש להם

: לאכול. (פא)

וכה״ג. והשתא אתי שפיר, רוצהאדס בקב שלו, מתשעה קבק של (אחרים) !הכירו], כל מה שיש ביד האדם מותרות, הוא של אחרים (הן). מותרות נאוה, הוא מתשעה קבין של סוס. ומותרות שיחה, הוא מתשעה קבין של נשים, הלכך יהא האדם נזהר, שלא יהי* לו שום מותרות,

כי הוא של אחרים. ודו״ק:

שבועות >שס):

נםא] דףל״טע״א. ישראל ערבים זה

אבות הוא גיכ עמנו. ומה שיאכלו שנים,

יאכלו שלשה: (ככל ססרי הרס״ל הגדפסים):

ופג](פ״ב׳ משנה א׳). דע מי למעלה ממך. סי׳ תמיד אתה צריך לידע, שכחיגת מה, (סב) עדיין הוא למעלה

ממך. והיא רחוקה ממך: (שם):

נפדי] (פ״ד׳ משנה כ״ב<. יפי• שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה״ז, מכל חיי העולם הבא. והוא תמוה

: (tet ,בסמי דברי אבות)

נפב](פ״א׳ משנה הי). ואל תרבה שיחה עם האשה. הכוונה מצד שאשה עיניי צרה באורחים, ואם אוסר לה בשביל אורח, תהי׳ מונעת כעלה נ״כ. לזה אמר, אל תרבה שיתה עם; האשד״ שאין לומר לה שתרבה בתבשיל עבור האורח נ״כ, שעייז תמנע טוב מבעלה. רק אדרבא צריך לומר לה ״אל תרבה״. רק מה שיהי׳ מן הסוכן לפנינו כבר, זא״צ להכין יותר בשביל האורח. רק מה שנאכל, יאכל

הערות בזה״ל. ששה דברים נאמרים כסוס, אוהב את הזנות, כו׳ כר. ורוחו ״נסה• כר. ע״כ הדבר צ״ע. אמגס לגוף הענק באמת אק נ״מ גדולה כ״כ כמובן, ודדק. וגס בדיבור

זה ניכר היטב מהסדר והלשון, כי מפי השמועה נדפס, ולא מסי כתבים: (פ) כן דרשו שם בשבועות בלשק הזה, על הקרא ויקרא כוי, וכשלו איש באחיו.

וכן הוא בלשון אחר קצת בסם׳ סנהדרין דף כ״ז ע״ב: (פא) הן דיבור זה ניכר לכל, כי לא מסי כתבים נדסס, כי כסי הנראה, חסר בו הרבה׳ ואין בו די ביאור כלל. ואיזה טעיות תקנתי בסניס. ולעניד יש לסרש ד״ק, עפ״י מה שכתב בססה״ק ברית אבדם, מהמגיד סזלאזיטק זצלה״ה, בריש פ׳ פנחס

בד״ה איי, עיי״ש ג: (פב) נלסענ״ד שכונתו לבחינת ענוה שגקראת ״מה״, כגודע לכל

עיק

ת ד־דמ״ל טז ו ב למוטי חרושי א (בספר דברי אבות, פ־ה) :

ע ב ר ה י״א). א נ ש 1פה] יפ״ה׳ מ מדות כאדם, האפר שלי שלי וכר, זו מדת סדום. הכוונה, כי כל אחד ואחד מישראל, שומר שלו ובצעו, רק ט״מ אין לו לתקוע א״ע כ״כ, בנדר שלי שלי לנםרי, לצעוק וללחום ננד שבנגדו

ביותר. והבן: (כספר דברי צדיקים להה׳ק מו״ח בערי*

סאישפ«ין דל. בפי וישב׳ ובספר רמתים צופים):

ה כ׳). עז סנימ נ ש ם מ ש ) [ ו ם 1 לגיהנם ובושת פנים לנץ עדן. משולל הבנה, מ״ש דנקט עז סנים, מכל שאר מדות רעות. נם בושת סנים לגן עדן, הלא כמה מדות טובות יש שמביאין לנ״ע. אך העניץ, דאיתא בזוה״ק D)0 שמי שדרכו תמיד להוכיח בני אדם ולהחזירמ בתשובה, אזי בזמן פטירתו, שמוליכין אותו לג״ע העליון, מעבירין אותו דרך גיהגם, כדי שיתאחזו בו הגשמות אשר עדיין לא גזדככו כראוי, והוא מוליך אותם עמו למעלה. והוא לו לגמול טוב, כאשר הי׳ מדתו* בחיים, להיטיב לכל אדם ולתקנם, כן נטי אחר פטירתו, יזכה להיטיב לזולתו. והנה עז פנים נקרא הצדיק שדרכו תמיד להוכיח, ואינו בוש וירא משום אדם, לכן אחר פטירתו, מוליכין אותו דרך גיהנם, שיתאחזו בו נשמות. ובושתפנים, היינו צדיק כזה, שרק עלעצםו מסתכל בעק יפה תמיד להיישר מעשיו כראוי, ואינו עוסק בטובת אחדים להוכיחם ולתקנם

תמוה. ונראה בעזה״י לסרש. ואנב נבאר גס כן הגמרא [ברכות דף ל״ד ע״ב). םקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גסוריס אין עומדין. מה קאמר לשון עוסדיס. הול״ל לשון הולכים. ונראה, דהגה הבעל תשובה, מכקש תמיד להבורא ב״ה וב״ש, שיתן עליו תמיד השגחתו, מחטת שהוא טעם מקודם טעם איסור, וירא שלא יסור מעליו השנהתו, אסי׳ רגע אחת, שלא יחזור לסורו ח״ו. ולכן הוא מבקש תמיד להשי״ת, שלא יתן הבחירה בידו. (פג) אלא שלא יסור מעליו השגחתו, אסי׳ רגע אחת. אעס׳יי שאס השי״ת יתן עליו ההשגחה, אין לו חלק לעוה״ב, מ״ס מוטב לו שאין לו חלק לעוה״ב, משיתן לו השי״ת הכחידה בידו, מחמת שהוא ירא, שמא ה״ו יחזור לסורו. ולכן נקרא בעל תשובה עומד. כמו מלאך הנקרא עומד. (פד) אבל הצדיק שהבחירה בידו, יכול לילך ממדריגה למדרינה, ונקרא הולך. וזי ס הש״ס, מקום שבע״ת עומדין, מחמת שאינם רוצים לילך עם הבחירה שלהם, שיראים כניל, צדיקים נמורים אין עוסדין. מחמת שהצדיק רוצה לילך עם הבחירה, מחמת שלא טעם לעולם טעם איסור, אינם יראים לילך עם הבחירה. ויכולין לילך ממדרינה למדרינה. וז״ס יפה שעה אחת בתשובה, סי׳ שיתן השיית ביה וביש השנחה תמיד עליו, מלילך עס הבחירה שלוי אסי׳ רנע אחת כנ״ל. וזה מכל חיי העולם הבא. ודרק (פה):

הערות

(סג) עיק לעיל בלקוטי פ׳ בהעלתך, בפי׳ הפסוק ואל אראה ברעתי: (פד) כידוע מלשון הקרא זכרי׳ ג׳ ונתתי לך מהלכי״ס כץ העוסדי״ס האלה:

>פד<) אס כי דיבור זה סובא בכל ספרי הרמ־ל הנדססיס, אעסי״כ מלשונו וסירות ניכר שמפי השמועה נדפס, ולא מפי כתבימ. וע״כ תקנתי בסניס באמה מקומן,

בלשונות הגמרא, שלא העתיקו כראוי: >ם0 עיץ בזה׳יק פנחס דף ר״כ ע״ב. ןדו״ק:

ובזה

ת חרמ״ל ו ב 32 לקוטי חרושי א ולתקנם. זה נקרא בושת פנים. אותו לא אחז במדד. זאת (פז):

מוליכין מיד לק עדן ולא ילך דרך ניהנם, לתקן הנשמות בפטירתו. כי נם בחיים סליק לקוטי מאמרי הש׳׳ס:

בסידור

ת ו ר ע ה

(פז) ובזה פירש שם בססר דברי צדיקים״ הפסוק (וישב) כי ארד אל בני אבל שאולה. וכתב וזיל. והנה כתיב (עובדי׳) והי׳ בית יעקב אש ובית יוסף להבה. הענין״ אש בסני עצמו חם מאד אבל אינו מבעיר לזולתו. לא כן להבה שילהט דברים הקרובים אליו. כן היי מדת יעקב אש. שהיי בסני עצמו בחמימות והתלהבות נתל׳ אבל לא הי׳ מבעיר לזולתו. ובית יוסף להבה. שמבעיר אחרים. לכן נקרא יוסף״ שמוסף תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם. והי׳ יעקב מקיים בעצמו אחר לידת יוסף מאסר חז״ל (ברכות ס״נ ע״א)״ בשעת המסזרין כנס. כיון שיוסף הי׳ מוסיף תמיד עובדי השיית״ לא הוצרך יעקב לעשות זאת. והי׳ אוחז דרכו והילוכו בקדושה׳ לתקן עצמו היטב הדק. כי כל צדיק אוחז דרכו והתנהנותו, אשר עבורו בא לעולם׳ וקשה לו לסרוש מדרכו, ולאחוז דרך אחר אשר לא כמדתו. והנה יעקב חשב כי יוסף אינו בזה העולם״ ואין מי שיתקן בני אדם להחזירם למוטב״ ויצטרך הוא לאחוז מדת יוסף, להוסיף תמיד נרים. וללמד אותם חכמה ודעת. ואם כן נם אחר סטירתו יצטרך ללכת דרך גיהנם. שיתאחזו בו הנשמות כנ״ל. וזה לו לצער ולאבל״ שיצטרך לעזוב דרכו בקודש״ ולאחוז דרך אחרת. וזה אומרו״ כי ארד בשביל בני, שאינו בזה העולם׳ אבל שאולה״ שאצטרך ללכת דרך הניהנם. וזה לי לאבל ולענמת נסש. עכלה״ק * והנה בססר סמיכת משה״ בפתיחה במילי דאנדתא״ מביא נ״כ הפירוש על המשנה הנ״ל״ עם הפירוש על הפסוק כי ארד אל בני כוי. והרחיב הדיבור בדברי חן והמתיקו מאד. אבל הוא מביא הכל בשם זקיני הק׳ הרמ״ל זצללה״ה וכן בספר אילנא דחיי >בס׳ וישב) מביא בשמו הק׳ כל הענק הזה. וססני כי הה״ק בעל דברי צדיקים״ הי׳ תלמיד זקיני זצוקללה״ה, ומביא בשמו רק הפירוש על המשנה בלבד׳ ואחר סיום ס׳ המשנה כתב ״עכ״ד הנחמדים״. מובן מזה״ שלבעל הפתיחה בספר

סמיכת משה, ולבעל ספר אילנא דחיי״ לא הניעה השמועה היטב: והנה נודע דרכו בקודש של כ״ק זקיני הרם״ל זצללה״ה, שהי׳ נע ונד שנים רבות לסתת שבויים. ובדרך מהלכו תיקן במה נפשות ישראל. ומספרים כי את הה״ק הרייא מקאליף זצללהיה, הביא הוא לרבו הגה״ק הרר״ש מנ״ש זצללה״ה, בהיותי >הה״ק מקאליף) עוד בילדותו. ושמעתי מססרים ממגידי אםת, בשם מרן הקדר* הרבי ר׳ מענדלי מסדיםטיפ (או מרימנוב) זצללה״ה, שראה בחזיון, שאחר סטירת זקיני הרמ״ל, לא רצה לעלות לנ״ע עד שיתנו חוסש לכל הרשעים שבניהנם, שיעלו אתו לגיע. ויפק רצון מד׳. ועלתה בידו לסדות כל הרשעים, ונתרלקן כל הגיהנם, נקי מכל. ומקובל שאמר בזה הלשון ״גלאבטס (בפתח תחת האלף) מער, כמו שמנקים הבית עם פלאדער ודש׳. (מסני שהי׳ יליד מעהרן, הי׳ לשונו הק׳ משוגה קצת במבטא ממבטה שלנו). לקיים מה שגאמר (איוב כ״ב) ותגזור אומר ויקם לך. (שם ל״נ) אם יש עליו מלאך מליץ אחד וגו׳, ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו׳. כדרכו בחיים

חייתו. וכנ״ל: בספר

ת ד־זרמ״ל ו ל פ למוטי חדושי ת אחדל, [פסחים דף ס״ז ע״ב) לא הגלה הקב׳יה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. ונמצא כי עיקר הגאולה בבייי׳א, תהי׳ בעבור ישראל, שהם העיק׳׳י והקר״ן. וארוכת הגלות הוא רק בעבור תוססת הגרים, שהקב״ה ממתין עד שיתוססו עלינו. והנה אמרו חדל [יבמות דף ק״ט ע״ב], קשים נרים לישראל כספחת כר. ע׳יכ אנו מבקשים, הר״ס קר״ן ישראל. הרם לשון תרומה והתרוממות, פי׳ שהקב״ה ירו״ם ר״ל יגאל, את ישראל שהמה הקריין. ולא ימתין על תוססת

הכרים: (בספרי הרמ״ל הנדפסים, זולת באמרי נועם):ל תוך בתיכם להניח ברכה. 1צ1 א שלכאורה נראה שהוא לימון ברכה לבד. אבל הפי׳ שהוא נ״כ לשון צווי. שיזהר האדם להניח ברבה אל ביתו היינו הנוף. שלא למלאות כרסו חס ושלום, ולומר שהוא עיני שבת. רק להסתפק עצמו במעוט, אוכל קימעה ומתברך במיעיו. ועל ידי זה, יובל לשמוח. ולא ישאר כאבן דומם, על ידי אבילה גסה:

מנהגים (בספר כחזה אברהם, פי ויגש. ובסידור

דעת קדושים, בברכת עוזר ישראל):ז הי׳ אומר. הרחמן הוא צא] בברהמ״ ] ישתבד

תפלות וזמירות (בסידור דעת קדושים ברכת שעשה לי כל

: ( *דכי

[פז] שעשה לי כל צרכי. י׳׳ל תיבת ל׳׳י לשון יחיד. מצד דלגבי צדקה וג׳׳ח צ״ל בעיניו, כאלו עזב השי״ת השגחתו, מלהשלים להחסר די םחםורו שרק ע״י חלק שלגו בצדקה, יחיו העניים. יעי״ז, רק על עצמו יכול אדם לומר, שהשי״ת עשה לו כל צרכו, ע׳יי בטחון וד׳סתסקות. משא׳׳כ על זולתו, צריך להיות בעיגיו, כאלו אין מעשה השלמת הנצרכים, רק ע״י מצות הצדקה. (פח):

(שם, אחר שס״ע דחול):

[פח] יתץ שבר טוב לבל הבוטחים כשמך באמת. הנה לכאורה א׳צ להתסלל ע׳׳ז שבודאי השי״ת אינו מקפח שכד כל ברי׳, וםכש׳יכ הבוטחים בהשי׳׳ת כלכא שלים. ומה צורך בקשה זו. וי׳ל דהנה למעלה אין נותנין רק, באיתערותא דלתתא, ואותם שהם במדריגה זו. שהוא מדריגה נבוה, אינם מצסים לשום תשלום שכר׳ ועי״ז אין נשפע להם מלמעלה, לזה אנו מבקשים עבורם, ובאיתערותא דלתתא דידן יש איתערותא דלעילא, להשפיע

להם כל טוב:: ( (שמעתי ממק ד נאמי

ם קרץ ישרא?1 עמך. סי׳ דהנד• י ftDDl ה

ת ו ר ע ה

(פח) בספר יושר דברי אמת, בהגה שבסוף פ׳ שמות, נדפס בשם זקיני הקדוש הדמ״ל זצלה״ה בזה׳׳ל. ה, פעל ד׳ למעגהו, [משלי ט״ז] והכל ברא לכבודו, וא״כ לאמה צורך הוא האפיקורסות בעולס. ואפר• כי כאשר יבוא עגי ואביק לסשוט יד, להושיע לו מצערו וצרתו, אין להשיב לו, מסתמא כה הוא משמים. להיות מיצר בצרתו. לכן בזה טוב הוא האפיקורסות. רק יחלצהו מצרתו, ככל אשר תמצא ידו, ואש

לא יושיעהו הוא, אק מושיע. עכ״ל: ועיי

34 לקוטי חדושי מנהגים דהרמ״ל רבים יחכמו״ ואינם אומרים בימות ו.?יץ ׳משיב הרוח״״ רק מוריד הטל. אמנם אני נוהג עי ם מורי מוהרמי״ל זיל, לומר נם בקיץ״ משיב הרוח״ כי כן באמת נוסח הברכה. ואין בין הטל לגשם שום חילוק• ונהירנא שפלסלתי עם מורי הנ״ל, אשר משמעות דתוםפות דתעגית. [דף ג׳ ע״א1י בשיטה זו של משיב הרוח. שלא לומר• בקיץ, רק מוריד הטל. עיי״ש דיש ליישב. אמנם מדוע נשנה נוסח הברכה אם אנו אומרים מוריד הטל, צריך ג״כ לומר ״משיב ה1וחי. כמטבע שטבעו חכמים.

וכוי. ועיי״ש הטעם עס״י סוד: (בםסר־אשל אברהם״ הלכות שכת 0י׳ רע־א

: י סעי׳ יי׳ בדיבור הראשון)

1צז] היי נוהג לומד בקידוש ליל: ש״ק כי בגו בחרת כר. (צב)

ענינים שונים (בפשר ליקוטי תורה להרמ״ל ובתורת הרס״ל•

: השלם) [צח] מד, שאנו לוקק ל״ט מלקות• שני חלקים מאחריו, וחלק אחי מלסניו

ישתבח בניו לדור תרים. שאמר תיבת: פט) בגיו״ גם אחר ישתבח. (

•(כספר אשל אברהם להגאון סבוצשאכש זיל׳ הלכות ברהמיז סי• קציב ריש סעי׳ א׳):

1צב] היי גוהג לעםוד על רגליו״ בעת: צ) אמידת הזימון בעשרה. (

(שם, הלכות נשילת אשים• סי׳ קל»א׳ דיה ביום מילה):

1צג] ביים שהי׳ סוהל, הי׳ נוהג שלא: לוםר תחגון״ גם במנחה. (צא)

(ידוע אצליגו. וסובא ג׳כ כספר עטרת *כי תזריע):

(צד] היי נוהג לחלוץ דתסילין קודם ברית מילה:

(ידוע אצלינו. ומובא בספר הלולא ודגי- במנהגי דכו ז*לד,״ה א>ת ייז):

1צה1 מנהגו הי׳״ שהמתפלל סםד״ז לסני העמוד בש״ק, הי׳ מתסלל רק עד ויברך דוד. (לא כמו שנוהגים העולם, שהבעל ססדיז טתסלל עד שוכן עד). ומשם התחיל הוא להתסלל לסני

העמוד: [צו] בספל סרי קודש הלולים, להבהיק מהרצ״ה מזידיטשוב זצוקלה״ה, סרק י״ח משער העמידה, בדיה ומ״ש, כתב וז״ל

ת ו ר ע ה •(פט) ועיץ בססרו יד רמה. על ההגדה של ססח, בבדהמיז. שכ׳ ואולי כוגתי, בבחיגת אגי לדודי ודודי לי. 1שה״ש ר]. שכמו שאגו משבחים שמו תמיד, כמ״ש [תחלים קמ״ה] דור לדור ישבח מעשיך. כן השיית משתבח בג״ו. וכמ״ש אתה אחד ושמך אחד.

כן הקכיה קראנו נוי אחד. עיי״ש: (צ) ושם בד״ה עוד מצאתי, הוסיף עוד, שהיו עומרץ עמו כל המסובין:

ק• שלו, כי (צא) וכתב שם באשל אברהם, וז״ל. ואולי הגהיג כן גם בביהם״ד ה בביהס״ד של יחיד, יש סברא, שכל הבאים גגרדים אחריו. ולא שייך בזה דוב ״.

(צב) עיי״ש באשל אברהם, שהאריך בעגין זה, אס לאמור בקידוש ליל ש״ק, כי בגו בחרת כוי, כי הוא יומ כוי. ומתרץ, שמה שכתב בסרעיח, שלא לאמור כי בנו בחרתי הוא רק ליישב מגהג מקומו כזמנו, שלא אמרוהו. וכתב, וכן שמעתי ממוהר״ר משרי יודא ליב ע״ה, הטסודסם בש״ט, שהי׳ מובהק כדודו בץ הגוהגים על סי סוד, ואמר כי בגו בחרת כוי. וכי הוא יום, גושה אצלי שלא אמר בשום סעס. ובן מביא אח״ז• בדיבור

לקוטי חרושי ענינים שונים ד־דמ״ל יח מלפניו. (צג) הלא עיקר החיוב, המה עינים ומה, מה חייבים עצמות שדרה. וי״ל עפ״י המשנה, [אבות ם״גפשנה א׳]. הסתכל בשלשה דברים, ואין אתה'בא לידי עבירה. מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי [אתה עתיד ליתן.דין וחשבון] וכר. ונמצא צריך להתיישב תמיד, חלק אחד מה שהי׳ לפניו, קודם שבא לעולם. [היינו מאין באת]. ושני חלקים, מה שיחי׳ לאחריו. היינו, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לסני מם״ה הקב׳־ה. וכשאדם עובר ח״ו עבירה הוא שוכח [להסתכל בשלשה דברים אלו], לכן מלקין אותו, שני חלקים מאחריו, בשביל שהי׳ שוכח, מה יהי׳ •לאחריו. וחלק אחד מלסניו, [בשביל] שהי׳ שוכח, מאין באת, שהי׳ לפניו. (צי): 1צט] בספר אשל אברהם הלכות ק״ש, סי׳ סיב, בדיבור הראשון. כתב *ז״ל, ואודות מה שכתב בזוה״ק ס׳ וישלח [דף קס״ט ע״א] שצריך לסורמה בשםוותי׳ כוי כר. נראה שאין קסידא כ״כ מה• שיהי׳ דוקא בדיבור, והרהור כדיבור דמי •להצטרף לטובה כוי. ולשון בשסוותי׳ שכזוה״ק, הוא לאו דוקא. וכן שסעתי ססוהר״ר סשה יודא ליב נ״י, שאמר שראה כן כססרים הקדושים, כר. ושמעתי

הערות בדיבור המתחיל >עוד מצאתי), בשמו הק׳ דל. עיי״ש:

•(צג) כסס׳ מכות דף כ״ב ע״ב, במתני׳ כיצד מלקין כוי. ומכה אותו שליש מלפניו, ושתי ימת מלאחריו:

(צד) בססרי הרמ״ל הג״ל חסר בדיבור זה הרבה תיבות אשר תקנתיס בפנים, בשני חצאי מרובע. וניכר לכל כי דיבור זה מסי השסועה נדסס ולא מפי כתבים וענין זה מובא בססר נפש יהודא, בסוף ערך מדרשימ.(בד״ה מדרש מליאה, הובא בסי כתנות

יאור), בשם ספר כלי יקר ן (צד.) הנה בודאי הבונה, בסוד העכור, כמובן למשכילים. ודרק: (צ0 עיייש בספר בית ישראל, מה שמפרש בזה ע״ר הנסתר:

>צז) כעון זה, עיין בחלה השני פ׳ בראשית, בד״ה מדרש ויהי ערב כו׳: י י r לפענ״ד

אז סמנו, שהטעם שבפה דוקא הוא, כי בלב ׳א״א שיסודר כ״כ היטב. אבל בלב

לבד מקובל:* נאמן ששמע מפי דו״ז חחזוה״ק (שמעתי מאי מדה •ישהיש משינאווא זיוקללהיה. שאסר

שמקובל בידו שזקיני הק׳ הרס׳יל תללהיה) —

[לן] היי נשמת ר׳ אלעזר בר׳ שמעק. (צד.) ולכן עסק בפדיון שבויים, חלף אשר ראבר״ש מסר למלכות, להסיר

קוצים מכרם ד׳. (ב״מ דף פ״נ ע״כ): XpJ] בספר ״תפלה למשה״, ס׳ ויקהל. כתב ודל. שמעתי מאחי מורי ורבי שיחי׳. שספר לרבו מלובלין, הקמיע של רבי ר׳ משה ליב׳ שהוא ״שבת״׳ בשילוב שס ״הוי'״. והשיב לו רבו מלובלין נבנ״מ כמדתו שהוא אהב״ה, כך נותן קמיע שהוא אהבה. עיכ אני זוכר הדברים היטב. עכ״ל: [קב] בספר ׳בית ישראלי, (דסוס לבוב שנת הכתיר דף כ״א ע״א), כתב ודל. קבלתי ממורי מוהרמי״ל, כי זא״ת תורה מלת הכרת הסעולה, כאמור זאת הוא. (צו): (נספר עבודת הנרשוני, פ׳ פקודי. סוף ד׳־ח

אלה פקודי הראשון):

1קג) כשיעשו ישראל יד אחת, היי היד ארוך מאד, ונגע עד לשמים. ואז

יסעלו כל הישועות ונחמות. (צז)

ם ד־דמ״ל י נ 36 לקוטי חרושי ענינים שו

[קל] בספר ״קרבן העני״, ס׳ מסעי, לסדות שבוי אחה והוא עדיין לא כתב ודל. שמעתי אומרים בשם טעם כלום באותו היום. והיי עומד שם הצדיק המפורסם מו״ה משה ליב מםאסוב, בבית התבשיל הנקרא קע״ך. והעבירו שהיי מדוכה ביסורים מאד. ושאלו רב לסניו תבשיל אחד, שהיי שויו שמנה אחד, אם הוא מקבל היסורץ באהבה. מאות נולדין סוליש, ועלה הריח בנפשו. והשיב לו בדרך הלצה, עכשיו עבד מר, עד שאח;ו בולמוס. וסיסר זה לתלמידו העיז הנקרא ס״י החירו״ת, שעשה את רבינו צבי 9זידיטשוב זצלה״ה, ואמר לו הס״ה חירו״ת ומדבר מה שאינו צריך: בזה הלשון, ״משה ליב האט זיך דער״ [קד.] בספר ״רמתים צוסים״. סיסר, טאנט נשמת כל חי של שבת האט ער שהיי אצל הה״ק רמ״ל סק״ק םאסוב סיעל מער תענוג ממש״. ונתישבה דעתו:: ועם) דל, ואמר לו ד״ת בהלכה, ע״ס דקדוק (בססרי הרמ״ל הנדססים,זולת באסרי נק בנשמה (צח) הייני בהרא״ש, שמקדם בהלכותיו את המאוחר. TpJ] להדבי ואמר ע״ז סשט. ואחר אמרו, אמר לו. להניח החלק שיש בו, לתוך הכלל״ הה״ק רמ״ל הניל, תוכל להבין כי לא לאין סוף. וזה נר מצוד, ותורה אור.. היינו הנשמה שנקראת, נר ה* [ בכוונה עיינתי לתרץ דבר זה, כי דקדוק [משלי ך קל הוא. ולא הרגשתי בו כלל. אך נשםת אדם, [משלי כ׳]. אם הנשמה שהשכל של התירוץ הג״ל, עלה בדעתי מדבקת עצמה לא״ס, אזי תורה אור. אזי

בלמדי ההלכה, ודבר חכמה הוא. ובקשתי נראה הבהירות והאור של תורה:ו ממקורות נאמנים״ נ ע מ איזה דקדוק, לתלות בו השכל הנ״ל. ולא [קח] ש מצאתי רק דקדוק הלז, ותליתי בו השכל שאמר שלמד שבעה דברים מגנב.

ואלו הם.' עיקר העבודה הוא בלילה: א

2' לרבות כל הלילות, של* לאבד אסילו לילה אחד:

ג׳ כל מה שתמצא ידך לעשות בכחך עשה. אם מעט ואם הרבה:

H שלא לגלות סוד:, שלא להודות להםכריח, אסילו ה

ע׳י מכות ויסורים: ו׳ שלא להלשין על חבירו:

ז׳ כל מה שטרח ועמל כל ימיו״• הוא מאבד בשעה אחת:

י שמובא באיזה ססר - ת ע מ [top ש והוא מקובל בק״ק סאסוב בסי הזקגיס הי״ו

הגיל. כך תדע בגי, כי הרמב״ם דל, שחיבר הס׳ מורה גבוכים, לא הקשה מקודם הקשיות ואה״כ הקר לתרץ הקושיות, הלילה. שא״כ קודם שמצא התירוץ, אף כמעט כמו רגע, ח״ו הי׳ גסרד מדביקותו ממש, ומקדושת ישראל. אלא שבודאי, שכל החכמות והשכליות הי׳ אצלו, ולא הי׳ שום קושיא ח״ו בדעתו, אפי׳ רגע אחת. רק שהי׳ פורח לעילא בהשנתו הגדול. אך שהי׳ רצוגו לזכות את בני דורו, ולהודיע להם הדעת. הוצרך להודיע, מה שמתורץ בזה הקשיות:

(היכל הברכה, פי תבא דף ק״ע ע״א):ם אחת. הי׳ אצל שר אחד, ע ] פ קו ]

ת ו הער

(צח) לפעניד אולי ציל להדביק ״בשכינה״. והוא מלשון הגמרא כתובות דף קי״א ע״ב,. ואתם הדבקים בד׳ ובו׳, וכי אפשר לדבוקי בשכינה כו׳. אלא כו׳ כאלו ״מדבק

בשכינה״. ודו״ק: ההסכמה

ם חרמ״ל יט י נ לסוטי חרושי עניניס שו והנה דברים הניל, הלא אץ מברכין עליהם. ולעולם זה שיש לו אינו שלו.

ואץ כאץ בישה ליקה מאתו.•״ת שו״מ טהדורא תליתאי, 1קיא1 בשו ח״ר סי• שצ״ה בד״ה עוד. כתב וז״ל, והנה בהא דכי התוס׳ ביס ד״נ [ע״א בד״ה מסני מה], דמנ״ל דכוסר הכל סטור, וא״ל מדאיצטריך ע״א, דז״א, די״ל דאיצטריך במקום שמחייבו עס״י עד, שטענו בססק עס״י עד. והנה שמעתי בשם הרב המאוה״נ החסיד הקדוש מהויר משה ליב ז״ל האבד״ק סאסוב שהקשה, דהא איצטריך עיא, דאליכ מנץ דעד המסייע סוטר. דהא לא נלמד, רק אם ע״א יכול לחייב, מכ״ש לסטור. ואם ליה

כ״א ע״א, לא ידענו זאת. עכ׳׳ל.•

זזייו — בשמו הק׳ זצללה״ה, שאמר שלמד שלשה דברים מתינוק. ואלו הם:

' שבכל היום אינו יושב בטל: א׳ כשיחסר לו מה, הוא בוכה: כ גי תיכף אהר שממלאים חסצו, הוא מתמלא שמחה. ועוזב כל

העצבות: (שמעתי):

ם שאין מתביישין ליקח ע ט 1קי] ה מזילתו, יהי׳ מי שיהי׳. שנוסטאבאק וטיטץ. ואף איש עשיר לא יתבייש בזה. עס״י מאמרם ז״ל, (ברכות דף ל״ז סוף ע״א) ר׳ לוי רמי, כתיב (תהלים כ״ד) לד׳ הארץ ומלואה. וכתיב (שם קט״0 השמים שמים לד׳ והארץ נתץ לבני אדם. ל״ק כאן קודם ברכה, כאץ לאחר ברכה. (סירש״י ז״ל לאחר ברכה הרי הוא לבני אדם).

הסכמות שלמים כלתה נסשם לשתות בצמא דברי קדשו לאמור מי ישקני מים מבור בית לחם לחמה של תורה ונענע לי ראשו. ולא יהי׳ שלוחי מצוה חיו נזקץ ע״כ חלילה לשום אדם להדפיס עוד עד משך שמנה שנים מיום כלות הדפוס של זה הם סר והעובר על דברי ורבצה כל האלה הכתובה בתורה והשומע ישכון בטח ושאנן דברי המדבר יום א׳ כ״ב

למב״י תקנ״ט לפ״ק הק׳ משה יהודא ליב מק״ק סאסוב:

על

(על הספר תלמוד תורה. (צט) יז״ל):

1קיב] הסכמת הרב הגדול החסד המסורסים מו״ה משה יהודא ליב

מסאםובי השסל והנמה בא לעורר לב כ נ א הרבני ^מוסלנ מוהר״ר נפתלי הירץ במוה״ר דוד ז״ל להדסיס הספר תלמיד תורה כננד כלם לזכות כל ישראל בזה אשר (כלות) [כלה] הזמן החרם ואינו בנמצא כעת אץ מצוה נדולה מזה המסורסים אינו צריך ראי׳. ורבים וכץ

הערות

(צט! ההסכמה הזאת,. העתקתי מאמה ספר המביאה. ונוף הספר ״תלמוד תורה ״עם ההסכמה הזאת״, לא ראיתי. ומפני כי לא נמצא (באוצר הססרים) ספר בשם זה, כ״א הספר ׳תלמוד תורה״ הלכות ת״ת עם ק״א להתניא זצללה״ה זי״ע, (שנככל עתה בתוך ש״ע הרב התניא אשר בדינו). ע״כ הנני שופט בצדק כי עליו נתנה ההסכמה הזאת. והן נדפס שתי פעמים בחיי המחבר זצללה״ה, בשקלאוו בשנת תקנ״ד. ובלבוב בשנת תקנ״ט, ובטח שעל הנדמס בלבוב בשנת תקנ״ט, נמצאת ההסכמה הזאת: הנה

ת חרמ״ל ו מ כ ס 38 לקוטי חרושי ה המפורסם מוהר׳׳ר משה יהודא ליב

מסאסוב:י השפל והנמה בא לעזרם ולסייעם כ אנ את ה״ד, הרבנים המוםלנים מוהר״ר; רט ב ראפםו י דא ל הו י י מרדכ' צחק ארי וה״ה הרבני המופלג מוהר״ר י הלוי מרגליות מוכר ספרים מלבוב אשי רוצה להדפיס ססר היקר והקדוש. אשר כלו יראת ד׳ ה מ כ ת ח י ש א ר יראה פגימית העיקרית, כדמות תבגיתם ולסועלא טבא ד ר ט ש מ דסום א אמרים יישר כחו וחילו. ולמען שלא יהא שלוחי מצוה גזיקין, ע״כ חלילה לשום אדם להדסיס ססר הג״ל עד משך עשרה שגים מיום דלמטה. והעובר על דברי ורבצה כל האלה הכתובה בתורה, והשומע ישכון בטח ושאגן. דברי הםדבר יום הי

י״ט סיוון תק״ס לס״ק הק׳ משה יהודא ליב טק״ק סאסוב:

מכתבים >ק< (בס סר מעון ארי,. וכתב שם שנכתב לההגה״ק מרדי

(על הספד יסד. עיגים עה׳׳ת׳ הנדפס נלבוב בשנת תקנים. וזיל)

[קיג] הסכמת הרב הגדול החסיד המפורסם מוהד׳ר משה יהודא ליב

מסאסובד ו י השסל והגמד, ראיתי דברי ד כ אנ אחרוגים וראשוגים מעט מהססרשלו אשר חיבר מחלקו אשר גתן לו ה׳ לדור ומר ומרשיו ה״ה הרבגי המוסלג בתורהד בהמגוח מוהר״ר ו וביראה מוהר״ר די דל מק״ק בראד וכבוד אדוגי מרדכ אבי מורי החריף מהוריד יעקב גרו מעיד עליו וכתב עבורו ליתן לו הסכמה לזאת אני מסכים עם דבריו אשר ראוי לאומרו ובקשתי לקנות ממנו את ססרו אמרי נועם ודעת כה דברי הםדבר יום ה׳ חוקת

תקנ״ט לס׳׳ק: הק׳ משה יהודא ליב מסאסוב

*על הספד ראשית חכמה ד,נדפ& בלבוב (או בזאלקווא) בשנת תקים. (ונדפס ער השעו־ שנדפס בדפים יתסי המנוח כהריר שלמה פדופס כ״ץ דל סאםשטרדם). ולא נדפסה נשום ראשית הכמה זולת

זה והוא יקר המציאות׳ ודל)

[מיד] הסכמת הרב הגדול החסיד

ת ו ר ע ה

(ק) הנה בתוך תכריך המכתבים אשר נמצאו באוקריינא בשנות המלחמה, אשר נשלח מהם העתקות לכאן, ואשר רובם כבר נתסרסמו בדסוס. נמצא העתק ממכתב

כ״ק זקיני הרמ״ל זצללה״ה, בזה״ל. ב״ה סאםוכ תקל״ו א׳ נשא

לתלמידי הרב הצדיק הק׳ וכוי מ׳ מנחם מענדיל מקאסוב תבא תכף על יום האספה לסק׳׳ק ליום הנועד כי בצרה נמלה אנחנו סן יהי׳ חמשים צדיקים בתוך העיר ונםלט אמן

נאום חקי משה יהודא ליב מסאסוב ולא הצנתי המכתב הזה בפנים, כי נראה בטח שהמכתב מזיוף. וכן הסכים עמדי כ״ק ש״ב ההגה״צ וכוי טו״ה חא״ש שליטיא האבד״ק מונקאטש יצ״ו. ויש לנו ע״ז כמה הוכחות ברורות. א) הן בחלק הראשק בחי׳ מסי כתובות דף פ״ז [והוא בהגדסס עתה בעזהיי, דף י״ט ע״ב מהספר], גמצא מה שחידש ״בהשיטה דהסוגמת״, בזמן החורף• שהיי דר שם כמה שגיס עם אשתו הראשוגה א ט ם שגת תקל״ו בלן״לן א החולגית

ם חרמ״ל־1 כ לקוטי חרושי מכתבי מי״ה שמחה מבוביקא *ללהיה• >קא) ידל<. עמוד העולם סה׳׳ח מרה שפחה נ״י.

] שלוי שלו׳ שלו׳ לאהובי חי רוחי קבלתי אמרותיו ושמחתי. והנה ^ושד [קמו נר נשמתי הרב המאיר הנמל חריף ובקי שלח אלי מי אנכי השפל והנמה אוי החסיד ועניו בוצינא קדישא נר ישראל לי על אשר אני נוזל להבריות אני לוקח ממון

הערות

החולנית ר״ל, עד שהוכרח לקחת היתר מק׳ רבנים. והי׳ מעונה ומטולטל אודות זה זמן רב. (עיין בססר שו״ת הר״״ם חאהיע, שהה׳יק ם׳ אפרים מבראד בן החכ״צ ז״ל הניד לזקיננו שלא יקבל היתר מק׳ רבנים. [אבן נדולי הדור אחרים התירו לו]) כי אז שלא היו עוד באהנען ובי דואר כראוי, מובן שנצרך הי׳ לזה זמן רב כמה שנים. '(וכסי אשר שמענו, אחרי שנגמר ההיתר מק׳ רבנים, נתרצית אשתו הראשונה וקבלה גט ברצון). וא׳׳כ הלא הוא מהנמנע שעוד באותה השנה שנת ״תקיי״ו״ הי׳ דר בסאםוב (עם אשתו השני׳ זקינתנו הצדיקת ע׳׳ה), ונהג שם נשיאתו. וכסי שנודע לנו מקורותיו נמצא שבא לסאסוב בשנות תקמ׳־ב - מ׳־ז לא מקודם. ב) מה שמתאר את ההצה״ק מהר״ם מקאסוב זצללה״ה בשם ״תלמידי״ הוא נסרך מכמה צדדים. ראשית שכפי שנודע לנו בביתר, מעולם לא הי׳ הה״ק הנ״ל תלמידו. (ואף שבסה״ד החדש ובשם הגמלים החדש כתבו כן, הוא טעות גדול, כאשר נמצאו שם עוד טעיות בתולדות זקיננו הרמ״ל ז״ל). ועוד כי כסי ששמענו מסה כ־ק זקיננו ההגה״ק סוהררש״ש זצוקללה׳־ה אבד״ק מונקאטש, אשר נודע לכל שהיה בקי ודיקן גדול בענין סיסורי ותולדות הצדיקים, נמצא שבערך שנת תקל״ו (שאז היה עוד רבו הנה״ק מהרש״ש מנ״ש זצללה״ה בחיים) לא הי׳ זקיננו הרמ״ל זצללהיה מכיר עוד את הה״ק מהר״מ מקאסוב. רק אחר הסתלקות רבו הנה״ק הנ״ל איזה זמן, הכירו. והי׳ אוהבו וכחברו, ואח׳כ נם מחו׳. (ולא תלמידו). ועוד לא יאומן אשר ענוותן כמוהו יכתוב בלשון כזה ״תלמידי• •וכדרך סקירה״ למי שמתארהו בתואר צדיק וקדוש. ובסרט לבעל אהבת שלום מקאסוב ז״ל. אף לו יהי׳ שהי׳ תלמידו. נ) מעולם לא שמענו ואבותינו לא ספרו לנו מאומה מעניץ האסיפה הזאת. ונם בסאםוב כל זמן שבתי שמה, והיו שמה עוד כמה זקנים ת׳ח וחסידים שידעו הרבה מה ששמעו מאבותיהם, ולא שמעתי שום רמז ורמיזה מהאסיפה הזאת. ועוד יש כמה הוכחות. ע״כ אנו אומרים שהמכתב מזיוף. ואם מחמת איזה טעות, או לאיזה כוונה, לא אדע.

והמבין בבקורת יראה כי צדקתי:ר כתבי זאת, דברתי עד״ז עם כבוד הרב הנאון וכו׳ וכוי מבוטשאטש שליט״א. ח א והניד לי הוכחה ברורה שאין להשיב עלי׳, שהמכתב הזה מזיוף הוא. כי הן נודע כי הה״ק מהר״מ מקאסוב זצוקללה״ה, לא הגיע לימי הזקנה, ונסתלק באבי ימיו, כאשר מבואר בההקדמה לספמ הק׳ אהבת שלום. ומקובל בידו מאבותיו ע״ה בבטח, שהי׳ בעת הסתלקותו בשנת תקפ״ז, רק בן נ״ז או ג״ח שנים, לא יותר. וגמצא שהי׳ בשגת תקל״ו רק כבר שית או שבע. ואיך יעלה על הדעת לאמור, שכתב אליו אז תלמידי,

ותאיהו בתור הצה״ק, וקראו לאסיסה: (קא) הוא הרב הגאון המפורסם מו״ה שמחה אבד״ק בוברקא, שנדפס ממנו (ביו״ד דפוס ווילגא), הגה״ה בפרמ״ג סי׳ ט״ו במשבצות סק״ב. ונודע כי כל הצדיקים שבימיו היו

ם ד־דמ״ל 4 לקוטי חרושי מכתבי 0

מטון שלא כיושר ובקשתי להתפלל עלי יראים ושליטים ארי לאזנים שניה שאזכה לעבוד להשי״ת באמת. שוסעות שבשיח צדקינו סובל צירי חבלי דברי הק׳ משה יודא ליב מבראד לידה מהטקבלי לה״ר וחולני רכיל וברית (בספרי הרםיל הנדפסים): כרותה ללה״ר שתתקבל על הלב כס״ש

[iTCp העתק המכתב״ ממוצאי שבת י״ב בססר הקדוש עמק המלך פירושו, מי מרחשון תקנ״ו. (קב): שנצוצי נשמתו מלב אדם הראשון דהיינום לויים וישראלים הרבנים כתרי ראשי הדורות הנקראים נדולי י לכהנ המופלגים היראים ושלימים כל חד הדור שהם סוד מרכז קוטב נשמת אדם לסום מעלתו נרם יאיר ויוסיע. הראשון השרוי במוחו ולבו מסוד חטא אנכי השפל והנמה בא כמשיב מסני אדם הראשון שהוא הטומאה הגדולה הכבוד ומסגי היראד״מסגי הכבוד אשר המסבכת נשמתו מכל צד ואינה מנחת מי אנכי הקטן שבקטנים מעולם לא להאיר נרה בנר מצוה ואור תורה, אנכי יראתי מסני אדוני האדונים ואם לא ידעתי נאמנה באמת שעמך כולם צדיקים •חטאתי רק זאת שאני אומר מאה ברכות כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים בכל יום בלא יראה וסחר אשר בעונתי אנשי השם אנשי מעשה במעשים טובים הרבים אני מכעיס להש״י ב׳׳ה וב׳׳ש מאה וישרים מי אנכי השפל והנמה להעד סעמים בכל יום אוי לי ואוי לנסשי מה על קדושת ישראל. מסני היראה אני שאני סוגם בכל יום בלא זה ובלא זאת מחוייב להשיב כי ירא אנכי השפל והנמה *שר אם אין יראה אין כלום אזי אגי מסגי הגדולים גדולי הדור אשר מסיהן מחוייב לקיים בעצמי מאוד מאוד הוי אגו חיים והמה עמודי עולם ואיככה שסל רוח בסגי כל אדם. אדם יראה אפצה פה לדבר גגדם ולא באתי אלא לעיגים ואלקים יראה ללבב. צדיק הראשון כעגי בסתח לבקש לחגן ממעלת כבוד בריבו וגו׳ ואין העולם מתקיים אלא על תורתכם להיות גכגעים בעולם לקיים מי שבולם עצמו בשעת מריבה (קג) מעגה רק משיב חמה מן ידידי הרב המגיד לזאת שסל כסוגי טוב לי לסתום גרוגי החסיד המסורסים מו״ה שלמה נ״י אשר דק לבקש מאחיגו בית ישראל להיות הי׳ משםש לסגי ולסגים לגסגים בקודש שלום בעולם אם אין שלום אין כלום קדשים אצל הרב המגיד דק״ק מעזריטש. אפי־ ליוצא ובא אין שלוס מסגי הצר זה מה שאתם דואגים עבור ש״ב הרבגי היצה״ר כפירוש רש״י(קד) וזהו החבלי המופלג בתורה ויראה החסיד המפורסם משיח ממאן דגסיק ועייל והמה הת׳׳ח מוהר״ר יצחק בחרב הסאור הגדול החסיד וגדולי הדור דהס״א זרק חיצים ובליסטראות הססורסם המושלם במעלות ומדות לעשות קטינוריא בין ת״ח ואנשי מעשה אלקים ואגשים םוהר״ר פייבל אב״ד יק״ק לעחוויץ

הערות

היו מחבבימ אותו מאד. והי׳ חשוב נדול בעולם: (קב) לאמה מקום נכתב המכתב הזה״ אין אתנו יודען

(קג) במס׳ חולין דף פ״ט ע״א. איר אילעא אין העולם מתקיימ אלא בשביל מי בו;p על בלימה: שנאמר תולה א

(קד) עיין בדה״י ב׳״ ט״ו פסוק ד׳ וה׳״ ודדק: אולי

למוטי חרושי מכתבים ד־ורמ״ל כא גמורים להיות לכם כל טוב סלה ושמחת בנים עד מאה שגיס. דברי אוהב נאמן

המצסה לגדולתו במהרה. ה״ק משה יהודא ליב מבראד. (המכתב הז.־! עצם כי״ק זקני חרמ׳ל ז*ללח׳ה׳

נס*א באתר מכתבי קודש העתיקים. של אדמדר

חה•* הקדוש עטרת תפארת ישראל וכוי ונו׳

סהיסיאטיןשליטא. וסמנו העתקתיו תיל אות באות):

[קיח] ב״ה לכבוד אהובי ידידי הרב החסיד

בוציגא קדישא מ׳ משה ג״י (קז): במשתי לעשות ס׳ (קח) עבור אחד הראנדר מ׳ מרדני בן רוזא אשתו דוואשא בנס חנחור יוסף בתו ריזא גיסתו ביילא

בהעלסר ססח בן דינה

א׳ (קט) סעליק באברינסקא להטיב עמו הרבה

אשתו אדלי׳ נם להטיב עמו הרבה

בקשתי להתסלל עלי בן רבקה אשתי שרה חאסי׳ בת דינה בתי סעסי׳ לאה

בני יקותיאל שמעלקא ניי ה״ק משה יהודא ליב מבראד

מחמת

לעהוויץ בודאי הש״י יהי׳ בעוזרו כי אלקיס יבקש את הנרדף אסי׳ אם הרודף הוא צדיק יסוד עולם ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה דברי השסל והנבזה

המדבר בלב נשבר. הקטן משה יהודא ליב מסאסוב (ככפר נחלה לישראל סוף שאלה כי. שהעתיקו

בקיק כראד. וכותב כי שסע שהמכתב הזה נכתב

לההיק סויה יעקב יגהק מלובלין זזללהיה):

1קיז) ב״ה יום ה׳ בהר תקנ״ח לס׳׳ק שלום לכבוד אהובי וידידי וחביבי הרב החסיד המסורסים איש אלקים סויה

יצחק נ״י. (קד.): תה״ל החיים והשלום אתנו כלנו, ות״ל בתי חי׳ טעמעריל תחי׳ ,ת״ל ברי׳ חשובה ות״ל הולכת בעצמה בשוק ומלקטת עשבים >ק0 בקשתי להתסלל עלינו שנזכה לנדלה לחוסה ולמע״ט. אהובי חביבי חיי רוחי נא עבור מוכ״ז המוסלנ הירא מעודו מו׳יה מאיר בהמנוח מו״ה יושיע ז׳׳ל מסה׳׳ק יצ״ו ביודעו ומכירו וכעת נתמוטט הרבה מאד עד אשר נשאר בעירום ובחוסר הוא ואנשי ביתו וטסלי תלוי בו לעורר רחמים עליו לכל ענינים האסשרים בזכות זה ישפיע עליו השי־ת ב׳׳ה וב״ש שסע רחמים

הערות (קרי) אילי מסני שרבינו הקדוש מלובלץ זצוקללהיה, נקרא בסי כל העולס רק בשם

רבי ר׳ ״איציקיל״ בלבד, ע״כ לא הזכיר בהמכתב את השם יעקב נ״כ.• >ק0 עיין בזוה״ק ס׳ יתרו דף ם־ ע״א. והשם הטוב יכסד בעדי:

(קז) הוא ההצה״ק המגיד מזאלאזיץ זצללה״ה, שהי׳ שמו העיקרי כץ. כט״ש (חתנו *״ל) בהקדמת ססרו באר מ־ס על ההגדה של ססח, ובקדס לעין (מהמרל) לספת ברית אבדם עה״ת, שהשם יוסף גתוסף לו בחליו ב׳ שגים לסגי הסתלקותו, בפקודת ההצה״ק בעל אורח לחיים מזלאטשוב זצללהיה, והי׳ המכתב קודש הזה ביד גכדו. א « ט הרב החסיד ר׳ ישראל יהודא ע״ה מזאלאזיץ, ונתנו במתנה לההצה״ק הג״ל שלי

(קח) ר״ת סדיון; (קט) ד״י/ אדח:

12 יב מ

2* למוטי חדושי מכתבים ד״רמ״ל ד׳ כל אחד על שמו ומעלתו יבורך ברכת טוב יהי שלוס בחילכם שלוה בארטנותיכס יםתח לכם ארובות השטים ויריק לכם ברכות עד בלי

דיים אמן

שמעתי את אשר עשיתם והרימותם כחור מעם לסאר ולרומם ולנשא ולעטר ולכלל את כבוד ידיד ד׳ וידיד ישראל הרב המאה׳׳ג החריף החסיד הססודסים החכם מו״ה יקותיאל שמעלקא ק לאותו צדיק יסוד עולם עמודא דנהורא אססקלירא המאירה מו״ה משה יהוד^יב ליב (קי) זכותו יגן עלינו הטיבותם מאד את טעשיכס ראיתי שיש בכם מדעת קוגה שמים וארץ ומחכמה עשיתם הדבר הזה וטוב וגכון הדבר לס גי ד׳ ואגשיס ועליגו לשבח לאדון הכל אשר לא השבית בן יושב על כסא אביו וממלא את מקומו יהא כסאו נכון לשלום ובשלוטו יהא שלום בעירכם אך ידידיי השמרו והזה רו בו ובכבודו ובסרט להססיקו בכל צרכו ודי מחסורו, יהא לו ברווחה מאתכם ויהא לבו לתורה ולעבודה בלי מוגע ח״ו והגגי לברך אתכם ברכת מזל טוב ושעה מוצלחת עליכם ועל כבוד ידידיגו ׳הרב הגדול הקדוש ג״י יתרומם ויתנשא מזליכם למעלה בעושר וכבוד והיי ובני ומזוני רוויחי בנחת וחן וחסד ורזזםים רבים אמן ואם כדברי תעשו לסעדו ולתמכו בכלכח אז תראו בישועת ד׳

(פחסת חבת הקודש׳ לא אמנע מלהעתיק כזה׳ גם סד, שמצאתי דאיתי בספר דברי דוד להגה׳ ק

מביטשאטש זצללהיה׳ ודל).

וקי״ט] שמעתי מהרב מרה יעקב נ״י אביו של הרב הנדול החסיד הססורסיס בש׳׳ט מו״ה מי״ל מק״ק סאסוב שאמד שמי״ם ר״ת ש״וכן מ״רוס י״ודע מ״חשבות. והיינו כס׳׳ש בססה״ק, שטוב ומועיל ליראת ד׳, להסתכל תמיד לשמים, שמביא לידי זכירה, ומציל משבחה ח״ו בחי׳ תשכח את ד׳ אלקיך, [דברים חי] ח״ו. רק זכירה טובה, וזכרת את כל מצות די. [במדבר ט״ו] זכירה

מביאה לידי עשי׳ היטב עכ׳־ל:

נם לא אמנע מלהעתיק מכתב קודש אשר ראיתי בק״ק סאסוב אצל איש אחד והוא עצם כי״ק מרן הצדיק וכוי דבי ר, הירש מרימאנוב זצללה״ה אשר כתב לק״ק סאסוב בעת שנתקבל כ״ק אא״ז הגה״ק הצדיק המסורסס מו׳׳ה יקותיאל שמעלקא בן כ״ק אא״ז הרמ״ל זצללה״ה לאב׳׳ד דשם. וזה לשו* המכתב

אות כאות: שלום לכבוד ידידיי האלוסים ראשים מנהלי עדת ישורין דק׳ סאסוב הרבגימ מופלגים יראים ושלימים הם העומדים עלם ו ל החסידי ם י ד הפקו השרידים החרדים אל דבר

הערות (קי) כן הוא כעצם הכי״ק תיבת ״ליב״ שני סעמים, האחד בקישור עם שם יהודא

יב״, והשני בסני עצמו. כאשר העתקתי בסנים: כזה ״יהיד

תם ונשלם בעזה״י:

לקוטי חרושי מכתבים ד־ןרמ״ד1 כב יי אשר יפליא עמכם להיטיב אתכם נאמת הדורש שלומכם וטובתכם ומצפה

ולהרבות אתכם ומעתה שמחו וגילו בו להרמת קרנמ והוא ישמח בכם ולטובה תכתבו ותחתמו היק צבי כהן מרימגוב:

לאלתר לחיים דברי אוהב כל ישראל

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

שרת p איזה טאנ׳׳ש הי״ו יעצוני, כי נכון הדבר לספח לספר הקדוש הזה גם איזה מחרושירא זצללה״ה ב שפי י ה יהודא ל ש תורה של אאמויר ההגה״צ מו״ה מב יצ״ו. לרוות צמאון הרבה םאנ׳׳ש, המשתוקקים לראות חידושיו הק• ו ז מסטרי בדפוס, ומצאתי עצתם נכון. ונתתי משפט הקדימה להנמצא תח״י עתה שריתת דגר ק ל ד ן זמז ה י בדבר הלבה אשר השיב לק״ק אונגוואר יצ״ו בענ במוצש״ק• בעבור כי הנני רואה בימינו אלה אשר רבים נכשלים בזה בעו״ה.

ובסרט בעיר הנמלה יצ״ו. וז״ל התשובה:

א ר י פ ב ש י ה יהודא ל ש מוב ז חופ׳יק סטרי

ביה א׳ ויחי תרע״א סטריזוב. לכבוד ידינ היה הרבני המוסלנ החסיד הנדיב יו״ש רודף צדקה וחסד יקר רוח ואיש תבונה מו״ה מאיר ישראל קרויז ג׳׳י ולכל אנשי שלומי

שלום וישע רב. קבלתי מכתבו היקר במועדו. וע״דהערתו(נידן הפתקאות מזמן הדלקת הנר בערבי שבתות) בשם תלמיד חכם ומורה צדק שיהי׳ שלבו מהסס בחשבוני באסוקי יומא דשבתא, ונדמה לו שהנני מתאחר בזמן יציאת השבת לא יכולתי לעמוד על סוף דעתו לידע מטרת תםיהתו אם עיקר תמיהתו הוא במה שכתבתי שבימים הארוכים צריכזם להמתין במוצאי שיק יותר טע״ב מינוטין מכסי התחלת השקיעה שבערב שבת עד שיצא הססק מלבו, וע״ז קשה לו למה לנו להחמיר יותר משיעור י׳ מילין כר׳ יהודא בססחים מי שהי׳ דף ציד ע״א; או לומר שעיקר תמיהתו על איחור הזמן כמוצאי ש״ק ע״ב מינוטין משקיעת החמה אסילו בחדשי ניסן ותשרי, וביותר בימים הקצרים מפני שהחוש מעיד שאין בין שקיעת ההמה לצאת הככבים שיעור ע״ב מינוטיץ. והנה לכל קצוי תמיהתו יש פנים לכאן ולכאן וראיתי מהצורך לעיין בסוני׳ הז&ת לקיים דברי קבלתי מבית מרן חותני זקיני הנה״צ בעל דברי חיים זצלה״ה מצאנז ואחריו מפי חותגי הגה״צ מגארליץ זצלה׳׳ה שהגיד כזאת בשם מורו הצדיק הםסורסס מו״ה שלום מבעלזא זקוצלה״ה שאין להקל בשיעור ע״ב מינוטין באסוקי יוםא בשום צד. ולא הספיק לי הזמן לבאר ענין זה עד ימי חנוכה שעברו. ועתה

ת הרמ״ל שפירא ד 44 לקוטי חדושי ש

ועתה מצאתי ראיתי שדברי קבלתי המה ראוים למי שאמרם וחזקים כראי מוצק ומיוסדים על אבני שיש טהור ה״ד, דברי הטור וב״י ורמ״א וםג׳׳א ואחריהם המוסקים ה״ה הבאר היטב, ומחצית השקל״ וסרי מגדים. והגאון מליסא ובעל ש״ע התגיא. והרב ר׳ יעקב מעמדין בסידור שלו. והחיי אדם״ וגם הרב הגאון מבוטשאטש בססרו אשל אברהם על הש״עיאו״ח, כולם תססו כסשיטות כשיטת הר״ת שהשיעור ד׳ מילק שהוא ע״ב מיגוטין הם משיתכסה השמש מעיגיגו תחת האופק עד שיצאו ג׳ נכבים ביגוגיס. ולסי דרכם השיעור הזה איגו משתנה לא בקיץ ולא בחורף ובקצוי תנל מיליהם נאין חילוק נין אוסק לאוסק. זולת נעל מגחת נהן נמנוא השמש מאמר שגי סרק שלישי וסרק רביעי כתב שיש לחוש על סי הסברא שהשיעור הזה משתנה לסי הזסן ולסי המקום וצריך לאחוז גם בזה רק לחומרא היינו שבמקומות והעתים שמזמן השקיעה עד צ״ה הוא יותר מע״ב מינוטין צריכים להעדיף המותר הזה על שיעור בין השמשות (שהוא ג׳ רבעי טיל שהיא י״ג וחצי טינוט) ולא נחשוב ליום נמוד אחר השקיעה רק שמונה וחסישים וחצי טיגוטין אסילו במקומות והעתים שהימים ארוכימ מאד; ולהיסך במקומות והעתים שהימים קצרים יותר והזק שבין השקיעה. וצ״ה הוא סחות משיעור ע״ב טינוטין נם בזה אזלינין לחומרא שלא לסחות משיעור י״נ וחצי מינוטין של בין השמשות. ומה שחסר משיעור הד׳ מילין בזמן

ובאופק ההוא מגרעין מזמן ההיתר שבין השקיעה לבין השמשות:ו למידין גמ מדבריו שלעולמ השיעור של ד׳ מילין במקומו עומד ואפילו נ ו צ מ נ בימים הקצרים אין להקל לצאת מן השבת עד שיעברו ע״ב מיגוטין מזמן השקיעה. והן אמנם שבסדק חםישי שם כתב בדיבור השמיני בד״ה וג״ל שאם בםוצ״ש נראו ג׳ ככביס בינונים או שלשה ככבים קטנים שכבר הוא לילה נמוד ומותר לעשות מלאכה אעס״י שלא עבר שיעור שעה וחומש (היינו ע״ב מינוטץ) עכ״ל. אבל בסוף הדיבור ההוא מסיים שזה דוקא בתנאי שיהי׳ בקי בכככים להכיר שהם מן הנכבים הבינונים. או שנראים נ׳ ככבים קטנים עכ״ל. וא״כ לדיק שאין אנו בקיאים מה נקרא ככבים בינונים ונם נככבים קטנים אין אתנו יודע עד מה״ סשיטא שאין לנו להקל בראיית ככבים עד שיסכים נם הסימן השני והוא השיעור ד׳ מילין כניל, ועפ״י

שנים עדים יקום דבר כמבואר שם בארוכה.ה אמ באולי יצא התלמיד חכם השואל לססק מדוע איחרנו יציאת השבת ת ע ו בימים הקצרים ע״ב מיגוטין מזמן התכסות השמש מסגי שהוא ננד חחוש יי הגה ימצא עס״י ההצעה הקודמת היתר לססיקו: ואולם אולי יסתער לבו עלי מדוע יצאתי להחמיר בימי הקיץ הארוכים להמתין יותר משיעור ד׳ מילין עד שיצא הססק מלבו ונדמה לו שהנני כמסריז על המדד,. הגה לא מלבי בדיתי הדברים הללו והדברים ככתבן המה במנחת כהן בסרק הנ״ל בדיבור הנ״ל. וז״ל שם אבל. לעשות לילה ודאי אין לסמוך על שעבר אחר השקיעה שיעור ד׳ מילין כיון שאין נראים עדיין נ׳ ככבים ברקיע ואין שם אלא סימן אחד בלבד וחיישינין שמא טעה בחשבוגו. עכ״ל: ומאחר דחזיגין שהרב מג׳׳א באויח סימן רס״א ם״ק ט׳״ מביא דברי מנחת כהן אלו לדינא בודאי שאין להקל עליו וסרה תלונות השואל משגי אוסגי

התמוה הסובבים עלי לדעתו: ואגב ראיתי להעיר מה שראיתי בססר דרך החיים מהגאון מליסא זצ״ל הנססח לסדור תפלה למשה הגדסס בסרעמישלא שגת תרג״א דף י״ח. הלכות שבת. זמן

ג לקוטי חדושי שרית הרמ״ל שפירא כ

זמן הדלקת הנר וקבלת שבת״. הנה הוא הולך בשיטת הטור וב׳׳י והפוסקים כריית דל שמשקיעה ראשונה עד השקיעה השני׳ שהוא שיעור המשים ושמונה וחצי טינוטין הוא נחשב ליום גמור עיי״ש. ונדסם שם בקצה הגליון הגיד. בל נודע שמו והוא העמיק הרחיב סיו ולשונו לדחות ססק הדרך החיים בשתי ידים. ומסיים 'ילא־ כהגאון המחבר״. ולא ידעתי מדוע הציב כלי מלחמתו על הגאון םליסא לבדו, והלא לא עליו תלונתו רק על כל הפוסקים שכל עמודי דת ודין נשענים עליהם ומדוע לא ירה חצי קשתו על הםג״א או״ח ריש סימן של״א, שים הוא ראה וירע דעת הנאונים וראיותיהם וחיזק דברי המנחת כהן שדעת ר׳׳ת הוא עיקר לדינא. וביותר מה שהקשה בעל ההגיה הנ״ל על הסג׳׳א באו״ח סיםן רס׳׳א לםה לא הביא דעת הגאוגיס. והוא לא ראה שהטג״א בר׳׳ס של׳׳א פסק כשיטת ר״ת לדיגא גגד דעת הגאוגים שהם כיחידים גגד דעת הריתי וסייעתו שהמה הרוב כמבואר במבוא השמש מאמר ראשון סרק שלישי וסרק תשיעי, שלדעת ר״ת מסכימים רוב גדולי הסוסקים והם התוס׳ והרמב׳׳ץ והראב״ד ורבינו יוגה וסט׳־ג וםמ״ק והמרדכי והגהות מימונית והריטב״א והרץ והרב המגיד והרמב׳ם בפירוש המשנה. בשבת, ובר״ה, ובחבורו הלכות קידוש החודש והראיש ורבינו ירוחם וםהרי״ק ואחריהם כל הפוסקים הראשונים והאחרונים היה בעל םחצית השקל ובאר היטב וסרי םנדים ודרך החיים וחיי ארם ותני׳ ש״ע ובעל לבושי שרר ויד אסריס ובית הלל בהגהות הש׳ע והגאון מבוטשאטש בספר אשל אברהם סי׳ רס״א ונם מהש׳׳ך בירד סימן רם״ו ס״ק י׳׳א שהביא דעת כהר׳ ם אלשקר בשם הגאונים דלא כרית אין הכרע שפסק כוותי׳ אלא כיון דאיירי התם בססק מילה שלא בזמנה הביא צירוף דעת הגאונים להחמיר בספק, אבל לא לדחות מנח דברי הש״ך הללו הסתומים את דבריהםג״א באו״ח ר״ם שליא המסורשים כדעת הר״ת וסייעתו: ומה זד, יתסלא בעל ההגייה הפלאי שבסידור דרך החיים הנ״ל על המג״א שלא הביא דעת הגאונים להלכה מאחר שכבר הכריע ההלכה כדעת הב׳׳י והרית ואם רק להחמיר יותר מן הדין הלא הביא דעת הרא״ם המחמיר עוד יותר מן

הנאונים וכי הי׳ לו להמג״א לאחוז את החבל בשתי ראשין אתםהה! אחרי כן ראיתי בתשובת מנחת אלעזר מבן אחי הה׳׳: ר׳ ח״א נ׳יי שם בסי׳ כ״ג יצא נגד הגאון הדה׳׳ח למררו מר באמדו ״כבר מחו לי׳ בהגהות דה״ח״ וכונתו על הנ״ה הגיל. ושארי לי׳ מארי׳ שהוא מחזיק בכלי קו׳ב הדיין מבעלזא (בעל הג״ה הנ׳׳ל) *סומך ידיו להכות על קדקוד הה׳׳ג מליסא זצללה׳׳ה בדברים בלתי צודקים כאשר ביארתי לעיל. והן אמנם שהסר״ח באויח סימן תרע״ב חולק על הש״ע וסובר כדעת הגאוגים ובן הגאון ר׳ אלי׳ מווילנא ביו־ד סימן רסיב ס״ק ט׳, ובאו״וו סי׳ רס״א חולק בפשיטות על שיטת הר״ת בכל זאת אין בהם כראי להכריע נגד בל הפוסקים הג״ל, כשגם שהחתם סופר בתשובותיו לאו׳׳ה סי׳ ס׳ וההגה״ק מביטשאטש שהם האחרונים

מכריעים ג״כ להלכה כרית בוראי בן ההלכה: ומד. שבגה יסודו בן אחי הה ׳ג בעל מנחת אלעזר נ׳׳י הניל על התגיא בסידור שלו לפסוק כדעת הגאונים לדינא ממש ולא רק משום חוסרא, הנה כל הםעיין בדבריו יראה ימלא ביון יפה במה שתירץ את בעל התגיא שלא יקשה דידי׳ על דירי׳ ממה שפסק בש״ע שלו נגד מה שבתב בס־דור שלו באומרו שדבריו בשיע שלו הם רק לפני המון עם המקילין בהכנסת שבת, ודבריו שבסידור הם עיקר לדינא ליחידי סגולה. והם דברים שאין הדעת םובלתץ שאדרבא איפכא מסתברא בשיע שיד

ת הרמ״ל שפירא ד 4 לקוטי חדושי ש 0

שיד הכל ממשמשין בהם שם הי׳ מהצורך להביא דעת המחמירים שלא יבואן קצרי הדעת להקל בדבר החמור. ורק בהםידור שניתן לבעלי מדע ימם יבול לגלות סודי שיש מקילין בדבר לסי שיטתם. ונם במה שאמר שכל העולם החזיקו להלכה ממש כדברי הגאונים עפ׳יי התני׳ בסידור שלו כמחילת כבודו אין האמת כץ אלא שהולכים םססק להחמיר כדברי המנחת כהן במבוא השמש מאמר שני סרק הםישי בסוף דיבור המתחיל ״ומצאתי״ שכתב בזה׳׳ל וכבר אמרתי לםעלה שאם אין ימם בקי בשיעור זמן בין השמשות אעס״י שלא נראה ברקיע שום כוכב הרי מיד אחר ששקעה החמה הוא ססק זמן בין השמשות ואם נולד תינוק באותה שעה הרי זה נימול לתשעה כמי שביארגו. עכ״ל. ואדרבא שגם בסידור מביא דעת הגאונים רק להחמיי־ עפ״י שיטתם מםסק ולא לדיגא ממש. בסרט שאין להעמיד יסוד על ההג״ה שגמצא בסידור התני׳ שס בתוך שני חצאי עגולה שסותר דברי התני׳ עצמו ׳מלמעלה ודברי הש״ע שלו. וכותב שהב״י חזר בו ביו״ד סימן רס״ו סעי׳ ט׳ וסוסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא ביה׳׳ש עכ״ל. והוא היסך דעת המנ״א באו״ח סימן של־יא שמתרץ דברי הש״ע ביו״ד שם שמתשקע החסה סירושו על השקיעה השני׳ דוקא כדעת הר״ת. וכן הסכימו עכו כל הסוסקים בפשיטות, א״כ סשיטא שאין לנו רק דברי הש״ע

והפוסקים להלכה כריית אלא שמחמירים בשיטת הר״ת מספק בבל צד.ה שנמצא בהג׳׳ה שבסידור התני׳ הנ״ל קושיי על דעת הר״ת ממה שבעלות מ ו השחר אנו רואים שהרקיע מלא ככבים ופשיטא שכל זמן •מהככביס נראים ברקיע לא יחשב עדיין ליום, נמצא שהזמן הזה שהככבים נראים ברקיע אחר עלות השחר גגרע משיעור הד׳ מילין שמעלות עד הנץ החמה, ופוברחים אנו לסי זה לומר שגם כערב הד׳ מילין גחשבים משקיעת ההמה עד שיתמלא כל הרקיע שהרי שיעור אחד להם. וכיון שמדינא דגכרא השביגין ללילה גמור משעה שיצאו ג׳ ככבים נמצא שהזמן שבין התראות ג׳ ככבים להתכסות כל הרקיע בככבים זה נגרע משיעור ד׳ מילין, וזהו דלא כשיטת הר׳ית, זה תורף קוימיתו ופליאתו עיי׳ש. ולענ״ד נראה דלא קשה מידי ואפשר לתרץ בפשיטות עפ׳י דברי הירושלמי ריש ברכות (שהעתיק הגאון ר׳ אלי׳ מווילנא ביו׳׳ד סי׳ רס״ב ס״ק ט׳.) ר׳ חנניאחבריהוץ דרבנן בעי כמא דתיםא ערבית גראו ג׳ ככבים אעס״י שהחמה נתונה באמצע הרקיע ויימר אף בשחרית כן ובו׳ א״ר בא כתיב הבוקר אור התורה קראה לאור בולר ובו׳ נמצא לסי דברי הירושלמי הללו אין לדמות דין הככבים של בוקר לכבבים של עיב שבבוקר אחר שהבריק השחר אעפ׳׳י שעדיין נראיס הככבים קראה התורה לאור בוקר. אבל בלילה משנראו :׳ ככבים נקרא לילדי כמו שלמדו חז״ל בריש ברכות מפסוק מעלות השחר עד צאת הנכבים. שבבוקר ניתן השיעור, מעלות השחר נקרא יום אעפ״י שהניבים נראים עדיין ברקיע. ובערב נתנה התורה השיעור משעה שנראו ג׳ ככבים ואין לדמות זה לזה. אבל לענין זה הם שוין בשיעורן שהשיעור שיש משעה שנראה אור הבוקר עד הנץ החמה הוא ממש כשיעור שיש משקיעתה עד שנראים ג׳ ככבים בינונים וסרה מהר פליאת ההג״ה

שבסידור התני׳ וק״ל:ק לתרץ דברי התגי׳ מההגיה הזאת להש׳ע שלו אין צריך לפנים אלא במו א שנראה בםשיטות יצההג״ה הזאת לאו מר ברי ר׳ אשי חתום עלה והרבה יש להאמין שהג״ה הזאת לא יצאה מידי הגאון בעל התני׳ זצי׳ל אלא מא׳־זה מגי׳׳ה דלתו ואין אנו אחראין להשוות דבריו עם התני׳ ש״ע או לשוות את הכאין בעל התני׳ שיע

לקוטי חדושי שרית הרמ״ל שפירא כד ש״ע ח׳יו כטועה, אלא שהוא דעה אחרת. ואס שגם בעל ההג״ה יוכל להביא סמך וסעד לרבדיו ממקום אחר, אבל עם דברי הגאון בעל התני׳ לעולם לא ישתוו. כנ״ל. ומה שקצרתי בהצעת כל הסוני׳ מן הש׳׳ם והראשונים הוא מסגי שסמכתי ע׳׳ז שכולכם ת״ל ת״ח מוסלגי תורה הריסים ובקיאים כי״ב, ולא העליתי על הכתב אלא מה שראיתי נחוץ לבאר הענין כסי מה שמצאה ידי יד כהה מתוך סגעי הזמן

ותשות הכה: והנני דרש באהבה רבה וביחוד הנני סכ״ש הה״ג יו״ש יד׳׳נ מרה ברוך ר־ס נ׳׳י.

הק׳ משה יהודא ליב שפירא

בעזהשי״ת. קונטרס השלמה והזכרון. שהוסיף לספר הזה. הרב חיים שלמה הוחדיץ שליט״א מסטריזוב. נכדו של הה״ל, מו״ה משה יהודה

: ל ״ נ ליב שפירא זי׳ל. ה (א) בחדושי הרמ״ל כתובות דף ב׳ בהחידוש מרבו הגה״ק מהרר״ש מנ״ש זצ״ל. ובהגהות וביאורים שם אות ג׳ במה שמביא דודי ז״ל בשם מרן אביו הוא מו״ז הרב זצ״ל (הה״ק הרמ״ל שפירא מםטריזוב) לתרץ עפי״ז קושית התום׳ שם ד״ה נשאת דמש״ה לא קתגי גושאין את הבתולה דהוה משמע זהתקגה משום טובת הבעל וא״א לומר כן דא׳יכ ישא בא׳ בשבת

משריה קתני בתולה נשאת דהרי עיקר התקנה הוא לטובתה עכ״ד ז״ל. בלע״ד לומר פירוש לפירושם. דאולי אין הכוונה לומר דעיקרה של התקנה ליישא ביום ד׳ הוא לטובתה בלבד. משום שקדו כדי שיהא טורח בסעודה ג׳ ימים. דא״כ ישאו גם ביום חמישי וששי דיוכל לעשות הכנת נישואין וסעודה ג׳ ימים רצופים מקודם, אלא עכ״ח דעיקר תחלת התקנה הי׳ לטובתו משום טענת בתולים וכמפורש בהדיא בפשיטות במשנה שאם הי׳ לו טענת בתולים הי׳ משכים לבי״ד, אלא דמשום תקנה דידי׳ ביבד קשה דיהיו נושאין באחד בשבת, ותירצו בגמרא משום שקדו, כלומר דחז״ל הוסיפו בתקנתם ג״כ דבר לטובתה משום שקדו, וע״כ אמרו דנשאת ליום הרביעי דייקא. וע״כ בהגיע זמן ביום א׳ אינו מעלה לה מזונות כיון ימשום תקנתו אין עיכוב כלל וכמפורש במשנה בשביל זה שבתי דינין יושביו בבו״ה ומצדו הי׳ יכול לישא ביום א׳. רק דאז הוד, העכבה עד יום ד׳ בשביל טובתה בלבד שנתוספה בהתקנה וע״כ אינו מעלה לה מזונות. ועפי״ז מדוייק ג״כ רשימת הג״ה של מו״ז זצ״ל' שיש לתרץ בהקדם החידוש של הרבי ר״ש מנ״ש ז״ל, את דיוק התוספות הנ״ל דמש״ה לא קתני נושאין את הבתולה דהוד, משמע דהתקנה משום טובת הבעל (בלבד), רק קתני בתולה נשאת דיכולין לפרש מטעם שניהם, מעיקר התקנה שלטובתו, ומצירוף

התקנה ליום הרביעי דייקא שלטובתה. ודו״ק. וכעי[ פירוש זה נמצא בהגהות וחידושים של הגי ר׳ ליפא מייזליש ז״ל בעל שו״ת תפארת יוסף (בהשלמת הש״ס), לפרש בגמרא מפני מה אמרו בתולה נשאת, ולא אמרו בלשון נושאין את הבתולה, כיון דעיקר התקנה הי׳ בשבילו וכקושית התוס׳ שם ועל זה תירצו לפי ששנינו וכוי, ואשמעינן דכאן התקנה בשביל שניהם ולא הוה העכבה מצדו בלבד׳ וע״כ אינו אוכלת

משלו מן יום א׳ עד לאחר הנישואין, עיי״ש ודו״ק.

ל ״ מ ר 48 חדושי קונטרס השלמה והזכרון ה

(ב) בחדושי הרמ״ל כתובות דף ס׳ ע״א. בד״ה גונח יונק חלב בשבת וכר בא״ה וצ״ל דהמתרץ סובר גולד שרי וכר עיי״ש. ובהערות מהגה״צ מהר״מ אריק ז״ל הקשה ע״ז דמבואר בתוספת עירובין דף מ״ו ע״א ד״ה כש״כ, דבגולד כזה שנעשה דבר חדש לכ״ע אסור, וכדאיתא בש״ע הרש״ז ז״ל או״ח סימן ש״ה סעיף ל״ב דחלב אסור משום משקין שזבו וגם משום גולד כיון דדם נעכר וגעשה חלב הוי מעשה חדש ואסור, עיי״ש במה שדחק

גפשי׳ לתרץ דיוק זה. ולעג״ד אפשר לחלק ולתרץ דמה דכייל בתוספות עירובין שם דבנולד שגעשה דבר חדש לכ״ע אסור, זה דוקא אחר שיצא לאויר העולם וגתברר בלחודי׳ בפ״ע (דומיא דגשמים שנתפרקו מהעבים ונפלו לארץ) אבל כל זמן שהוא בתוך הגוף אעפ״י שבהגוף דם נעכר ונעשה הקב וגתהוה דבר חדש עכ״ז עדיין ?א חל עליו האיסור גולד עד שיצא לאויר העולם׳ דבשעה שגתהפך מדם לחלב עדיין לא גולד ולא חלה עליו האיסור עד שיתפרק ויצא לחוץ. (דומיא דדין נולד בתערובות דל״א בי׳ דשיל״מ כדאיתא במרדכי פ״ק דשבת בגיגית מלאה עגבים בעוטים, וברמ״א יו״ד סימן ק״ב סעיף ד׳ וש״ך שם ס״ק י״ב, וביאור הגר״א שם אות ט״ז. ועיין חידושי רעק״א שם ד״ה שלא הי׳ ניכר ונו/ ומג״א סימן ש״כ ס״ק ה׳ ובסימן שי״זז ס״ק ח׳ ובמחצהש״ק שם עיי״ש ודו״ק). וכאן כשהוא יונק ומכניס לפיו החלב תיכף כשיוצא מדד הבהמה, בכגון זה אפשר לומר גם בכה״ג דס״ל נולד שרי אפילו כשגתיילד דבר חדש׳ וכעין שתירץ הרב מהר״מ אריק ז״ל בעצמו לחלק דל״ש ביוגק משום משקין שזבו, כיון דאינו זב לחוץ, ובמו שמביא שם (בד״ה ובעיקר הקושיא) מגשמת אדם הלכות שבת כלל ם״ט מהרא״ה ז״ל דביוגק ולא יצא לחוץ לא גזרו משום מוקצה עיי״ש. כן ה״נ

יש לחלק עפ״י אופן הנ״ל נם לענין נולד שגתיילד דבר ח. ש, ודו״ק• (ג) בהתשובה שנדפסה בסוף ספר זה. מן מו״ז הגה״צ ז״ל מסטריזוב בענין בין השמשות. בד״ה ומה שבגה וכוי. במש״כ שם מו״ז סברה נכונה ?שיטתו בענין הקושיא על בעל התניא ז״ל שנראה כסתירה מפסקיו בש״ע׳

לדברי הסידור׳ עיין בהקדמת ספר פסקי הסידור מש׳׳כ בזה. ובמה שכתב ש״ב הגה״צ ז״ל בעל מנח״א, בספרו נמוקי או״ח סימן דס״א׳ לדחות דברי מורי זקני (הוא דודו) ז״ל הג״ל, וז״ל שם אבל במדינות שלגו שהבין השמשות גדול בודאי אין לפסוק בזה כר״ת וכריכים להחמיר בזה לכל צד, (כמ״ש שם דודי ז״ל בעצמו בתשובה הגז׳) עכ״ל, לא ידעתי מה זה דחי׳ כיון דלדיגא אין מחולקין כלל, ושגיהם מודים דאגחגו אזלינן כשיטת ר״ת רק להחמיר דהייגו כאפוקי יומא, להחזיק ללילה רק אחר עבור ע׳יב מיגוטין מהשקיעה. ובימי הקיץ להחמיר עוד יותר עד שיצא הספק

מלבו׳ וכ״ז לחומרא דיי׳קא כידוע. וגם במה שתמה בגימוקי אד׳ח שם על דברי מו״ז ז״ל. במה שמחלק ואינו מסכים עם בעל ההג״ה שבסידור התגיא ז״ל, ומו״ז ז״ל מתרץ בסברה נכונה כג״ל את דברי בעל התגיא ש״ע שיתאימו לפי שיטת ר״ת ן״ל, אינני יודע מה מתפלא, כ״כ. דמי לא ראה או ידע מעיון בספרים שהג״ה זה אדם גדול כתבו, ועכ״ז יוכל להיות כשיטה אחרת, ולא שיטת התגיא ש״ע ז״ל בעצמו, וכמש״כ׳ מו״ז ז״ל שמ, דהגם שבעל הג״ה יוכל להביא סמד לדבריו ממקום אחר, אבל עם דברי הגאון בעל התגיא לא ישתוו, עיי״ש ודו״ק.

ל כה י שי קונטרס השלמה והזכרון הרמ׳ חרו

(ד) ואגב ראיתי לעורר שתמהתי מאד. בראותי נדפס בהירחון הפרדס מחודש כסלו תשט״ז תשובה באריכות מהרב דוד שפירא נ״י מא״י שכעת בנוא יארק׳ ומכנהו בשם בירור הלכה בענין בין השמשות בנוא יארק, ובתחלת דבריו ראיתי תיוהא, שלחלק יצא גגד כל היראים והגה״צ מנהיגי נשיאות של הקהלות שנתייסדו כאן באמעריקא עפ״י עיקרי התורה והדת כראוי וכנכון, והן אותן שבאו לכאן אחר מלחמה העולמית השני/ ממדיגותגו שבמרכז יוראפ יצ״ו שבהרבה קהלות החסידים והיראים נהגו כשיטת הר״ת ז״ל (ולהחמיר בכל צדדי הספק, לענין עיולא יומא ואפוקי יומא דשבתא, ולענין ספק מילה בשמיני לענין שבת כידוע) וכפי קבלת אבותנו ורבותנו ג״ע והדבר נמשך עפ״י פס׳קם ומגהגם של מרן זקגי הקדוש רשכבה״ג בעל ד״ח זצ״ל מצאנז, ומרן זקני הקדוש בעל ייט״ל זצ״ל מסיגוט, מקבלה שגמשכה ממרן הגה״ק רב שר שלום מבעלזא זי״ע. וכמו שביאר מו״ז ז״ל מסטריזוב בתשובה זאת הג״ל, וכמו שביאר ג״כ ש״ב הגה״צ ז״ל מוה״ר חגה האלבערשטאם אב׳׳ד דק״ק קאלישיץ (הי״ד) בספרו קוגטרס נהר פר״ת (שנדפס עתה מחדש ונקרא בשם ספר דברי חנה) ושם מביא אשר לערך שבעים גדולי פוסקים הראשונים ז״ל הולכים בשיטת הר״ת ז״ל עיי״ש. והדבר ידוע שסוגית ביה״ש עמוק עמוק מי ימצאגו, ויש בזה שלשה סוגי השיטות, שיטת הגאוגים, ושייטת הר״ת, ושיטת הרא״ה בס׳ יראים, ואגחגו במר מ יוראפ במדיגות שישבגו בהם ברוב מקומות נהגו כשיטת הר״ת. ולחומרא בכל צדדי הספק. ופשיטא שכאשר גתיישבגו פה באמעריקא אגחנו צריכין להתגהג כמגהג שלנו באותן המדינות שבאנו משם. וכמו שנהגו שס ביוראפ כשיטת הר״ת, כן מוכרחין לגהוג גם כאן כפי מגהגגו הראשון והוא חיוב מדיגא לא מחמת חומרא בלבד, וכמבואר במג״א סימן תר״צ ס״ק כ״ב מתשובת הרמ״א סימן כ״א בשם מהרי׳׳ק דמנהג שנמצא באיזה פוסק אין לבטל ואין לשנות אפילו בשעהד״ח, והראי׳ מפסחים נ׳ ע״ב מבני ביישן שהחמירו על עצמן ולא הלכו מצור לצידון בע״ש בדי שלא להבטל מהכגת צורכי שבת עיי׳׳ש, ומכש״כ בג״ד שנוגע להחמיר בעיקר דין של שביתת יום השבת. ועיין יו״ד סימן רי״י סעיף ב/ ובאה״ט שמ ס״ה ה׳,

ופתת״ש שם ס״ק ה׳,

ועיין שו״ת חוות יאיר סימן קכ״ו מסיק להלכה בענין קהלות שנחרבו בסיבות המלחמות, וגתיישבו במקומות אחרים ופסק

שמחויבים בכל החומרות ופרישות שנהגו במקומות הקודמיס עיי״ש.

והגם שנראה סברתו שם מפני שנוטה לומד דהוה כדעתם לחזור, משום שהרבה מצפים לישועת ה׳ שקולות המלחמות יחדלון, ויוכלו לחזור למקומותיהם, ע׳׳כ מוטל עליהם כלי קבלת וחומרת בני ק״ק הקודמים עיי״ש בדבריו', ולעומת זה במצבנו כאן באמעריקא נראה נטי׳ לומר דהוה התיישבות קבוע כי נחרבו קהילותנו כ״כ בעריה. שאין שום מחשבה ודעה לחזור, עד ביאת הג״צ שישיב אותנו לירושלים ברחמים רבים בגאולה אמתית, עכ״ז נלענ״ד שכיון שנתיישבו כאן הקהלות וכל קברן בפ״ע עדיין שמו עליו, ורובן נקראין כאן על שמות הקהלות שבאנו משם, ע״כ מסתברא

ל ״ מ ר י קונטרס השלמה והזכרון ה ש מ 50 ח

דהוה כאלו אותה הקהלה נעתקה משם לכאן, ואנשי אותן הקהלות וגם הבנים שניצולו בעזהשי״ת ובאו לכאן שאבותיהן היו בקהלות אלו ג״כ מחויבין במנהגי הפרישות, שנהגו שם׳ וראי׳ לזה מהא דארז״ל (ר״ה דף ל״א) דעשר מסעות גלתה סנהדרין ממקום למקום, ועיי״ש ברש״י ז״ל (בדף ל״א ע״ב) ד״ה ומיבגה לאושא, דפירש כשהי׳ הנשיא דר בו היתה סנהדרין עמו וכר עיי״ש, הרי דכל ימי חייו של אותו הנשיא גקבעו במקום הזה ולא הי׳ אז דעתם לחזור למקום הראשון הקודם לו, ובגמרא שם (בדף ל״ב ע״א) אמרינן דכאשר קדשו בי״ד את השגה באושא ירד ר׳ יוחנן בן ברוקא לפגי רשב״ג ועשה כריחב״ן, אמר לו ר״ש לא היו נוהגין כן ביבנה (ופרש״י בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם) ליום השני (היינו לשנה האחרת) ירד ר׳ חנינא בנו של ריה״ג ועשה כרע״ק. אמר רשב״ג כך היו נוהגין ביבגה, וגראה מכאן דקהלה שנחרבה ונתיישבו במקום אחר צריכין לגהוג כמו שנהגו אבותם במקום הראשון, והגם שמת זקגי הקדוש בשו״ת דברי חיים ח״ב או״ח סימן ח׳, מדייק מגמרא זאת׳ לענין נוסח התפלה, דבדיעבד אין קפידא כשמשנה קצת אם אינו משנה עיקר מטבע החכמים׳ וראיתו מדלא העבירו ביום הראשון את ר״י ב״ב מהתיבה להעמיד אחר תחתיו שיעשה כסדר שעשו ביבנה, ועכ״ח דבדיעבד אינו מעכב, ומכח זה פסק שם דלשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד שער הכולל של האריז״ל נכון אפילו לכתחלה, ומביא הוכחה לזה מהירושלמי עיי״ש בדב״ק, עכ״ז גם מסיפא דמילתא דביום השני ירד לפני התיבה ר״ח ואמר לו רשב״ג דכך היו גוהגין ביבנה, משמע דהי׳ גיחא דעתי׳ יותר כאשר עשו כמו שעשו ביבנה, משום דלכתחלה צריכין לנהוג כמגהג מקום הראשון שגלו משם, וא״כ כש״כ בדבר שנוגע לחשש איסור דיש

לומר דאפילו בדיעבד מעכב, ודו״ק. וכן יש הוכחה מפסקי הפר״ח ז״ל בסימן תצ״ו בדיני מגהגי איסור אות כ״ב, שכתב דבירושלים יש לגהוג חומרי המנהגות לעולם, לפי שכולם הם לקוטאי. ומציין שם למש״כ ג״כ בסימן תס״ח אות ג׳ דבירושלים יש לנהוג שלא לעשות מלאכה בע״פ כל היום וראיתו מתוספת פסחים י״ד ע״א ד״ה שתי פרות היו חורשות, שהוכיחו מהירושלמי (בהלכה ה׳) דסברא הוא לנהוג בירושלים איסור כיון שמתקבצין שם אף ממקומות שנהגו בהן איסור עיי״ש, הרי אף דלכאורה יש לחלק דסברת הירושלמי והתום׳ שייבא רק לעגין מלאכה בע״פ דהוי זמן של עולי רגלים ושחיטת ק״פ, וי״ל דהסברא להחמיר בזמן ההוא דייקא כיון דרובן של ישראל הבאים לעלות לרגל ולהקרבת ק״פ, דעתן לחזור למקומן הנהוג בו להחמיר ולא כאנשי יהודה שמקילין׳ אבל לגבי כל חומרי המנהגות לעולם לאותן שנתיישבו בירושלים׳ אין ראי׳ כ״כ מהתוס׳ הנ״ל. עכ״ז נראה שהפר״ח ז״ל איגו רוצה לחלק בכך, רק פסק דבירושלים יש לגהוג חומרי המגהגות לעולם, לפי שכולם הם לקוטאי, עיי״ש, וא״כ לפי״ז משמע להדיא דבמדינה כזאת כמו נוא יארק יצ״ו, דכולם הם לקוטאי ואנשי הגרה, מחויבין לגהוג בכל החומרות

שנהגו במקומות הקודמין שבאו משם, ודו״ק. ועיין עו״ש בפר״ח סימן תס״ח אות ד׳ בד״ה כתב בס׳ כגה״ג בשם רבי מהרי״ט ז״ל דלא פקעי מיגי׳ חומרי מקום שיצא משם עד שיוקבע

חרושי קונטרס השלמה והזבררן ת־־מ״ל כו

בעיר שנוהגין בה היתר׳ אבל לא בעיר שאין בה מנהג קבוע׳ עכ״ל. ומזה ג״כ יש לדייק שפיר דעיר כמו נוא יארק שנכנסו בה היהודים לקוטי בתר לקוטי, ואין בה שום מנהג קבוע, לא מצי למיפטר לשום

איש מחומרי מקום שיצא משם. וכן ביאר ג״כ כ״ק ש״ב מרן הגאון הצדיק מופה״ד מהריט״ב שליט״א אבד״ק סאטמאר. בהתשובה לו נדפסה בספר טהרת יו״ט חלק ששי (בדף מ׳ ומ״א בד״ה וזה ודאי וכוי) ומביא ראי׳ מגמרא ב״מ דף פ״ג ע״ב וליחזי היכי נהיגי ובו׳ ומתרצינן בנקוטאי, ופירש״י ז״ל שנתלקטו ממקומות שונים, ובנמוק״י שם בשם הרשב״א ורנב׳ר דמדאמרינן ונחזי מהיכא קא אתי שמעינן דכל עיר חדשה הכל כמנהג אותו המקום שבאו משם. וכן הוא בשו״ע חו״מ סימן של״א ס״א ברמ״א, דבלא הי׳ מנהג בעיר אזלינן בתר מנהג העיר שבאו משם, ומכש״כ במילתא דאיסורא שלעולם נותנין עליו חומרי

המקום שיצא משם עכ״ל עיי״ש ודו״ק. רע״כ אני מתפלא מאד על דברי הרב רד״ש הנ״ל שבא להרעיש על קהלות היראים ממדינותנו. בשביל שאין נוהגין כמנהגי אנשי נוא יארק הקודמים, להקל בזמן אפוקי יומא דשבתא, ואינו אלא מן המתמיהין. שמביא ראיות שאינם. שכותב ומשנה ומשלש דמבואר בתוספת (חולין מ״ז ע״א בד״ה אי) דשיטת הגאונים הוא דברי קבלה, ומה זה ראי׳ לענינינו וכי הר״ת ז״ל אינו במדרגת גאונים אלו שכוונו עליהם התום׳ שם, ומי יוכל להכריע מכח זה להעמיד א׳ מהגאונים הפוסקים ז״ל בעלי התוספות במדרגה יותר גבוה מגאון שני כמוהו כדוגמת הר״ת ז״ל וסייעתו שכל הבא להזכיר השם של כל אחד מהם חיל ורעדה יאחזון, ובפרט שבדברי התוספות שם המשמעות דיש ליזהר ולהטריף בועי בשיפולי אעפ״י שאינו מוזכר בתלמוד. משום דכתבה בעל ה״ג. ויש ליזהר שכל דבריהם דברי קבלה, ואח״כ כתבו התוס׳ וכן פסק ר״ג (או ר״ח כגירסת שיטה מקובצת) הרי דאחר כל אלה מביא התוס׳ ג״כ ראי׳ מפסק רבינו גרשום, וכ״ז כדי לדון לחומרא, ומה זה מביא הרד״ש ראי׳ מכאן להקל עפ״י שיטת הגאונים, ולעשות כמו שעושין רבני נוא יארק הותיקין ולא כהחדשים שבאו לאחר המלחמה, ואדרבה משם ראי׳ דיש לעשות כשיטת הגאונים

בדבר שגוגע ליזהר ולהחמיר אבל לא לעשות מעשה לקולא ודו״ק. ובזה הראה לי כ״ק מרן ש״ב הגה״צ מהריט״ב שליט״א האבד״ק םאטמאר יצ״ו. דמבואר במעדגי יו״ט על הרא״ש ברכות פרק תפלת השחר בסימן י״ד אות למ״ד, דמש״כ הרא״ש על דברי בה״ג דכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, הייגו היכא דלא מתחזי בהו פירכא מגמרא דידן, ומביא הוכחות לזה משאר מקומות בהרא״ש עיי״ש ודו״ק. ועיין עו״ש בהרא״ש

סימן ב׳ ומיו״ט שם אות כ׳, ודו״ק. וחזינן מהכא דלאו כללא הוא. וכיון דלשיטת ר״ת ז״ל דהוי בתר הגאונים. יש הוכחות מהגמרא גגד שיטת הגאוגימ. ע״כ אין שום הכרח מדברי התוספת והרא״ש לפסוק בזה. דייקא כשיטת הגאוגים ז״ל. ודו׳׳ק. ומה לנו בכל דבריו ואריכות חשבוגותיו ופלפליו שמביא הרב רד״ש באיזה ספר או בעתון ירחי, שהם דמיון דפתח בכד וסיים בחבית שבעתון ירחי הפרדס מחודש טבת תשט״ז רוצה לברר דלהלכד, ולמעשה

52 חדושי קונטרס השלמה והזכרון הרמ״ל

גם בעלי התום׳ ור״ת כשיטת הגאונים לענין זמן היתר מלאכה במוצש״ק׳ רק מר כי אתרי׳ ולא פליגי, וא״כ מה זה מתרעם על כתות אגשי היראים שלגו שנוהגים כשיטת הר״ת ולהחמיר במוצש״ק קצת יותר מאשר גהגו מקודם אגשי גוא יארק, וידוע בחוש שבמקום עיר גדולה הבנינים גבוהים גורמים קצת חשכות לעת ערב, ונראה כודאי לילה, אף שמחה לעיר עדיין גראה כיום. ע״כ פשוט דאגחגו צריכין לגהוג במוצש״ק להמתין ע״ב מיגוט מעת השקיעה, ובימי קיץ הארוכים להמתין קצת יותר עי

שיצא הספק מלבו, וכמו שביאר מו״ז ז״ל בפגים בהתשובה. ובעני[ שיסדו מגהיגי היראים הגה״צ שליט״א נשיאי קהלותנו עתה בברוקליז גוא יארק יצ״ו, ותקגו להדליק גרות בעש״ק חמשה עשר מיגוטין לפגי השקיעה, מובן ג״כ, הגם שבמדינתנו במרכז יוראפ נהגו להדליק רק איזהו מינוטין לפני השקיעה, כי בכאן שהוא עולם של עבודה, והאגשים מפוזרים בעיר הגדולה, ודרך רחוקה לביתם, נכון מה שהוסיפו ערך רבע

שעה לזהירות יתרה להדליק גרות ולכגוס לשבת מקודם. הג״ה. ועתה בעת הדפסת קוגטרם זה. ראיתי מובא מחדש הספר מהרב רד״ש ג״י. שו״ת בני ציון חלק שגי סימן ט״ז. שמכנהו בשם תשובה כהלכה לדעתו. ושם באות ס״ב הרחיב קולמסו וכתב לאמור על בירורו של ספר דברי חגה (מש״ב הה״ק זצ״ל מקאלישיץ־רישא. הי״ד)• שכבר הכה על קדקדו בספר קגה וקגמון (מידידי הה״ג מו״ה העגיד פ״ק ז״ל הי״ד. דיין דקה״י בקאשוי יצ״ו) בסימן א׳ אות ט״ז. והעתיק

דבריו עיי״ש. ולענ״ד גראה שאפילו אם נימא שאין המגין כ״כ בדור. ואולי חסר למשל מן המספר שגים ואיגם אלא ס״ח פוסקים. הפוסקים כר״ת. ובזה עדיין הרב ר׳ העגיך ז״ל מסופק רק שטוען שאולי יש פוסקים יותר מן ע׳ שהולכים בשיטות הגאוגים ז״ל. (ואדכרתן מילתא. כשהייתי פ״א בקה״י קאשוי יצ״ו אצל כ״ק אא״ז מו״ר הגה״צ מו״ה אהרן הורוויץ זצ״ל האבד״ק בייטש יצ״ו. אשר מימי מלחמה הראשוגה הי׳ דר בקאשוי יצ״ו (ושם מג״כ י״ב אדר א׳ תרפ״ז). והייתי ג״כ לקבל פגי גאון דורגו הגה״צ ז״ל מראדימישלא שהי׳ דד ג״כ בימים ההם בקאשוי יצ״ו. והוא זיל חיבב מאד את הדיין המצויין הה״ג מו״ה העגיך פ״ק ז״ל. ושיבח אותו לבעל הוראה מובהק מאד. עכ״ז שמעתי אז ממגו אשר בשיטות ביהשמ״ש נטה יותר לשיטת בירורו של הה״ק מקאלישיץ ז״ל. וכן מצאתי עתה מפורש בספרו שו״ת מהר״ש עגגיל. שנדפס כעת חלק שביעי. בסימן קל״ט. בשאלה של ביהשמ״ש לעגין מילה. שכתב וז״ל. מי יוכל להכריע בפלוגתת הקדמוגים. ובאמת שיטת רוב הפוסקים הראשוגים והאחרונים כשיטת הר״ת ז״ל. עכ״ל עיי״ש. וע״כ הוא דבר ברור אשד ת״ח של זמננו בכח בקיאותו שאומר שיודע בחכמת האוסטרונומי״א. איגו יכול לבטל שיטות הרבגים הג׳ והקדושים שלפננו. ולהכות על קדקוד כולם במלא אגרופו של חכמתו ודעתו. ולהיות הוא המכריע). וגם שהמעיין שם יראה שטענת הרב הדיין ר׳ העגיך ז״ל שם. וז״ל ובפרט להקל גגדם (גגד שיטות הגאונים ז״ל). הרי שבעל קנה וקנמון לשימתי׳ מקפיד שלא לגרום צד קולא. והרב רד״ש נ״י משתמש בדבריו כדי לבוא במסקנה שם באות

חרושי קונטרס השלמה והזכרון דדמ״ל מ

ס״ג. שבא על הסדר בקושית מה נשתנה. ושואל וכי נשתנו סדרי בראשית בפה נוא יארק. ורוצה להכריח אותנו לדעתו. שאין נכון מה שאנחנו גוהגין גם פה להמתין ביציאת השבת שיעור ע״ב מינוטין מן הבקיעה. ובזה ודאי אין נכונים דבריו. וכאשר העלתי לעיל בקוגטרסי זה. שאנחנו מחויבין לגהוג גם כאן כמקובל מרבותנו ואבותנו הק׳ ז״ל. וכמו שגהגו מעולם בגלילותגו במקומותגו הקודמים ביוראפ. וכמו שהבאתי לזה ראיות

ברורות בס״ד. ועיין בשו״ת מגחת אלעזר בחלק א׳ סימן כ״ג. והגם שהוא דל גוטה לשיטות הגאוגים ז״ל (וכמו שגזכר לעיל בפגים ספר הזה. בהתשובה של מו״ז ז״ל שמפלפל עמו באותו ענין והשיטות). עכ״ז מביא שמוכרחין לילך לכל צד רק לחומרא. וז״ל שם. שמעתי מפה קדוש אדומו״ר הגה״ק משיגאווע זצללה״ה זי״ע. שדיבר הרבה מעגין שיעורי ביהשמ״ש והגיד בשם רבו הגה״ק מהר״ש מבעלזא זי״ע זצללה״ה. שלא יהי׳ באפשרי להכריע ולעמוד על השיעור בבירור להכריע בשיטות הפוסקים בזה הר״ת והגאוגים ושאר ראשוגים וגם אחריהם המבארים דבריהם. ולא יהי׳ באפשרי לעמוד ולהכריע בזה עד עת קץ ב״ב. רק שצריכין לילך בזה בכל מקום בדאורייתא לחומרא. עכ״ל. והשי״ת יאר עיגגו שגזכה להתגלות ההכרעה

בקץ הימין בגאולה אמתית בביאת משיח צדקגו בב״א: סיימתי לטובה סדור קונטרס השלמה הזה. באור ליום ד׳ לסדר ״הוא הלילה הזה לה׳ שמורים לכל בני ישראל לדורותם״. ר״ח שבט

שנת תשי״ח לפ״ק. פה ברוקלין יצ״ו:

זוב ה הורוויץ מסטרי מ ל חיים ש בהר״ב מו״ה אלטר אליעזר ז״ל מבייטש

•••>• m>%<m • V -

(ד.) מזכרת וסדר תולדותיו של מרן זקני הרבי ר׳ משה ליב ערבליר זצ״ל האבד״ק סאםוב יצ״ו:

לסדר היחוס אליו. יש להקדים ששמעתי בילדותי מן מורי זקני הרב רמ״ל שפירא ז״ל בםטריזוב יצ״ו. שבעת שהי׳ הוא סמוך על שולחן חו״ז מרן זקגי רשכבה״ג בעל דברי חיים זצ״ל בצאגז יצ״ו. פ״א אמר אליו הד״ח ז״ל תדע שאותו היחוס׳ שמגיע ליחוםו של זקגך הרבי ר׳ משה ליב. הוא יחוס הגדול שבכל העולם. עכד״ק של הד״ח ז״ל בזה. ומו״ז ז״ל אמר על זה שהרבו לחקור על טעם אותן הדברים שיצאו מפה קדשו של הרב הקדוש הד״ח ז״ל. ולא מצאו פירוש לדברי קדשו. מפני מה ולמה. כי לא נודע לנו מקור קדושת מחצבתו של זקגי הררמ״ל ז״ל מסאסוב. שידוע רק זאת שאביו הי׳ הרב ר׳ יעקב בן הרב מו״ה יוסף זצ״ל מבראד. ומאין השתלשלות יחוסו. וגם יחוס של אשתו הצ׳ רבקה ז״ל אמו של הררמ״ל. הוא חסרון ידיעה לכל העולם. מאין המה באו. רק זאת נאמנה שהה׳יק הד״ח ז״ל. ידע יותר מכל אנשי העולם. דמטמרין גליין לי׳. ע״כ הדברים ששמעתי בילדותי מן מורי זקני הרב

הנ״ל זי״ע5 (ועיין בספר דור דעה ח״א צד רמ״ד. וכנראה מהסיפור שם שחותנו של הררפדל ז״ל הי׳ איש סוחר. ומה הי׳ שמו ובאיזה מקום דר לא מובא שם כלל• ועיין בפנים בספר זה לעיל בהקדמה לח״א ד״ה

כמה. ובהערות לח״ג אות ק׳ עיי״ש).

ל ״ מ ר 54 חרושי קונטרס השלמה והזכרון ה

(וא״ו) ואלו הן מתולדותיו של מרן זקני הררמ״ל זי״ע מסאסוב. בתו הבכירה הרבנית הצי מרת פעסי׳ לאה ע״ה היתה אשתו של הה״ק מו״ה דוד האגער זצ״ל מזאבילטאוו שהי׳ בנו של הה״ק מו״ד׳

מנחם מענדיל זצ״ל מקאסוב. (עיין הקדמה לח״א ד״ה הן) בנו הה״ק מו״ה יקותיאל שמעלקא זצ״ל. שמילא אח״כ מקומו לאב״ד בק״ק סאסוב יצ״ו. הי׳ חתנו של הרב הגביר מו״ה ראובן יפה ז״ל מעיר חאטין (בעסעראביא). שהי׳ מגזע הלבוש ז״ל בא״ב. וגם נכד להגה״ק מו״ה ישראל חריף הגדול בעל תפארת ישראל עה״ת (ומנ״כ ביאגאלניצא ח״י כסלו תרכ״ב). (עיין בספר בית שלמה שנדפס במונקאטש תרפ״ח. במאמר עת דודים אות ח״י. ובמאמר בית צדיקים אות ג׳. ובהגהות שם אות י״ט ואות כי. ובסוף ספר עולת תמיד. במכתבי קודש דף י׳ ע״ב. ובספר תולדות

רביגו. מונקאטש תרח״ץ לפ״ק. באות ה׳ שם) לו נולדו ג׳ בנות ובן אחד. בתו הראשונה היתד, זק׳ הרבנית הצ׳ מרת חי׳ פרימא רבקה ע״ה. אשת מרן זקני הגה״ק מו״ה שלמה שפירא זצ״ל שהי׳ אב״ד בק׳ סטריזוב־ומונקאטש. (ובמונקאטש מנ״כ כ״א סיון תרנ״ג) בתו השני׳ הרבנית הצ׳ מרת דינה ע״ה היתד, אשת הה״ק מו״ה שרגא יאיר ראבינאוויטש זצ״ל. מביאלאבזעג (רוסיש פוילען) שהי׳ בנו של הה״ק מו״ה נתן דוד זצ״ל משידלאווצי. (ומנ״כ בשידלאווצי י״ג סיון תרע״א) (עיין בית שלמה שם במאמר בית צדיקים אות מ״ד. ובמאמר מילי

דהספידא הנספח לספר עולת תמיד) ובתו השלישית מרת בילא ע״ה. שהיתה אשד. אלמנה מבעלה וישבה

בסאסוב עד לסוף ימי׳ ושם מנ״כ. בנו הה״צ מו״ה ר׳ אלטר ערבליך ז״ל מסאסוב. שהי׳ לו בן יחיד. ידידי הרב החריף חו״נ מו״ה יקותיאל שמעלקא ערבליך ז״ל. שהי׳ חתנו של הה״ק מו״ה יעקב צבי ראבינאוויטש זצ״ל מפאריםוב. והוא נסע עוד בימים ההם לדור בארץ ישראל. ושם השתלשלות בניו ונכדיו הי״ו עד היום•

(זיי״ן) למרן זקני מהר״ש שפירא ז״ל הנ״ל שהי׳ אב״ד בסטריזוב־ומונקאטש״ן (עיין ב״ש הי׳ לו שגי בנים שנולדו לו בעיר סטריזוב יצ

במאמר כתר תורה אות ל״ז) בנו הראשון הי׳ כ״ק דו״ז הגה״צ המפורסם מרן צבי הירש שפירא זצ״ל בעהמח״ס דרכי תשובה ועוד הרבה ספרים. האבד״ק מוגקאטש יצ״ו. (ושם מג״כ ב׳ דסוכות תרע״ד. עיי״ש בב״ש במאמר צבי תפארת. נכתב מתולדתו ועניניו. ובספר תולדות רבעו נכתבו התולדות וענינים מבנו יחידי כ״ק ש״ב הגה״צ המפורסם מרן חיים אלעזר שפירא זצ״ל בעהמח״ס שדת מנחת אלעזר ועוד הרבה ספרים. האב״ד ור״מ דק׳ מוגקאטש. (ושם מנ״כ

ב׳ סיון תרצ״ז). (ח) הבן השני הצעיר של מרן זקני הגה״צ מהר״ש שפירא מסטריזוב־ומונקאטש הג״ל. הי׳ מרן מורי זקגי כ״ק הגה״צ המפורסם מו״ה משה יהודה לי ב שפירא זצ״ל. שבימי געוריו הי׳ אב״ד בק׳ בייטש. (עיין שו״ת אבני צדק לזקגי הק׳ מסיגוט בחלק חו״מ סימן ג־־). וישב במשרת הרבגות שם איזה

חרושי קונטרס השלמה והזכרון דדמ״ל כח שנים. ואח׳׳כ נתקבל לאב״ד בק״ק סאםוב. מקום חזקת אבותיו מן הרבי ר׳ משה ליב ז״ל זי״ע. ושם כהן פאר ג״כ איזה שנים. וכאשר אביו הגה״ק מהר״ש שפירא. עזב את משרת הרבנות דק׳ סטריזוב וקיבל משרת הרבנות של העוב״י מונקאטש יצ״ו בשנת תרמ״ב (עיץ בית שלמה במאמר כתר תורה אות ל״ט. ובהגהות שם אות י״ד. ובמאמר תפארת וגדולה אות פ״ד). אז גתהוה אשר מו״ז ז״ל שהי׳ בגו הצעיר. אוה למושב לו במקום מולדתו סטריזוב יצ״ו. למלאות מקום אביו. ושם ישב עד סוף ימיו שבסיבת מלחמה עולמית הראשוגה. ברחו משם לוויען הבירה. ובאמצע ימי המלחמה גסתלק שמה לחהעוה״ב. ובגו יחידו. כבוד דודי הגה׳׳צ מו״ה גחמי׳ שפירא ז״ל הי׳׳ד. הי׳ אז ג״כ בוויען. והוא הוביל את אביו ז״ל לשדה קברות אבותיו למונקאטש יצ״ו (ושם מנ״כ ב׳ חשון תרע״ז. עיין מאמר מילי

דהספידא הנספח לספר עולת תמיד). מורי זקני הרב הנ״ל הי׳ חתנו של כ״ק מרן זקגי הגה״ק המפורסם מו״ה ברוך האלבערשטאם זצ׳׳ל אבד״ק גארליץ יצ״ו: (עיין בית שלמה במאמר בית צדיקים אות ח״י). ואשתו זקגתי הרבגית הצדקת המפורסמת

מרת חגה ע״ה ילדה לו ד׳ בגות ובן אחד: (ט) ועתה נבוא למזכרת וסדר התולדות של אותו הבן. הוא כ״ק דודי הגה״צ ז״ל הי״ד. הרב נחמי׳ שפירא. שהי׳ אב״ד בק״ק סאםוב יצ׳יו. ולבסוף ימיו במקום אביו הוא מו״ז הגה״ק מהרמי״ל שפירא ז״ל. בסטריזוב יצ״ו. שהוא בעהמ״ח של הגהות וביאורים לסה׳׳ק הזה. מזקגגו

הרבי ר׳ משה ליב ערבליך זצ״ל אב״ד בק״ק סאסוב יצ״ו. דודי הרב מו״ה גחמי׳ ז״ל. גולד לאביו הה״ק מו״ה משה יהודה ליב שפירא זצ״ל. ולאמו הרבגית הצדקת מרת חגה ע״ה. שהיתה בת כ״ק מרן זקגגו הגה״ק מו״ה ברוך האלבעררשטאם זצ״ל אבד׳׳ק גארליץ

(כג״ל באות חי). זמן לידתו הי׳ בקיץ שנת תרל״ד. בעת שהי׳ מו״ז הרב רמ״ל ז״ל סמוך על שלחן חותנו זקגו מרן הגה״ק רשכבה׳׳ג בעל דברי חיים זצ״ל בצאנז יצ״ו. ובגי משפחתו גםעו לכפרים סביבות העיר צאגז לגאות קיץ. באחת הכפרים שם נולד דודי הרב ר׳ נחמי׳ ז״ל. ומרן הקדוש בעל ד״ח ז״ל נסע להכפר עם בניו והרבה חסידים על הברית. והוא הי׳ סנדק וגם הוא קרא שם לילדים כגהוג אז בחצה״ק ואצל חסידיו. ולו קרא את השם גחמי׳. המסובין סברו שמפגי שהי׳ למו״ז ז״ל מקודם סיבה מהעדר ילד ר״ל. וע״כ קראוהו בשם גחמי׳ לשון תגחומים. אבל בשעת הסעודה רמז מרן הקדוש בעל ד״ח ז״ל למו״ז הרמ״ל מסטריזוב. אבי הילד. ואמר לו. אתה הי׳ לך דוד שהי׳ קרובו של זקגך הרבי ר׳ משה ליב ושמו הי׳ ר׳ גחמי׳. והוא הי׳ למדן גדול וטוב. עכד״ק. ואז הביגו השייכות של השם נחמי׳. (הרב ר׳ נחמי׳ ז״ל הג׳׳ל קרובו של הררמ״ל. הי׳ דיץ בק״ק סאסוב בימי זקננו הרבי רמ״ל שהי׳ האב״ד. ואחר הסתלקותו של הרבי רמ״ל ז״ל נשאר הוא האב״ד בשם. כי בנו של הרבי רמ״ל. זקני הה״ק מו״ה יקותיאל שמעלקא ז׳׳ל הי׳ אז יתום קטן. ואחר הסתלקותו של הגה״צ ר׳ נחמי׳ ז״ל. נתקבל זקני במקום אביו הה״ק לאב״ד ואדמו״ר בעיר סאסוב יצ״ו. עיין מפרט זה סיפורים בספר בית שלמה מונקאטש

תרפ״ח במאמר כתר תורה אות ל״א).

ל ״ מ ר 56 חדושי קונטרס השלמה והזכרון ה

אחר הסתלקות מרן בעל ד״ח ז״ל. ומו״ז הרב רמ״ל שפירא מסטריזוב. נתקבל לאב״ד בעיר בייטש (כנ״ל באות ח׳). שם נתגדל כבוד דודי הרב ר׳ נחמי׳. ובמעלליו יתנכר נער לעילוי וחריף. ואז בהיותו כבן שמנה שנים התחתנו עמו. (אביו וא״ז מרן הגה״ק מהר״ש שפירא ממונקאטש שהי׳ אז אב״ד בסטריזוב) עם כ״ק דודנו הגה״ק המפורסם מו״ה ישעי׳ נפתלי הירץ שפירא זצ״ל האב״ד והאדמו״ר בק״ק דינוב יצ״ו. בעהמ״ם הנותן אמרי שפר עה״ת ומועדים. (ומנ״כ בדינוב ד׳ סיון תרמ״ה). שהיי בן הגה״ק המפורסם בעל צמח דוד זצ״ל מדינוב. והי׳ חתנו של זקננו (אחי אביו) הגה״ק המפורסם מרן אלעזר שפירא זצ״ל בעה״מ ספר יודעי בינה עה״ת. שהי׳ האב״ד והאדמו״ר דק״ק סטריזוב־ובלאנצהוט יצ״ו (ומגיב בלאנצהוט י״ב אלול תרכ״ה). בני מרן זקננו הגה״ק ציס״ע בעל בני יששכר ועוד הרבה ספרים. הרבי ר׳ צבי אלימלך שפירא זצוקללה״ה. שהי׳ אב״ד בקהלות הקודש מונקאטש־ודינוב יצ״ו. (ומנ״כ בדיגוב ח״י

טבת תר״א). דודנו הה״ק מדינוב זצ״ל הנ״ל ילדה לו אשתו (הרבנית הצ׳ מרת אדל רבקה ז׳׳ל בת הה״ק מלאנצהוט) שתי בנות. ועם בתו הצעירה מרת נחמה טילא ז״ל התחתן בילדותם. ולקח לה לחתן את דודי הרב

ר׳נחמי׳ שפירא ז״ל הי״ד. דודי בעהמ״ח מהגהות וביאורים והערות. הרב ר׳ נחמי׳ ז״ל. ישב איזה זמן אצל דודגו אחי אביו. מרן הגה״ק בעל דרכי תשובה ז״ל במוגקאטש יצ״ו והי׳ תלמידו וסמכו להוראה. והי׳ אב״ד בק״ק סאםוב יצ״וב לווין. ואחר ״ ל ב ם כ עד זמן מלחמה עולמית הראשוגה שברח משם ע הסתלקות אביו (מו״ז ז״ל) וימי מלחמה הראשונה עברו. התיישב במקום אביו בסטריזוב יצ״ו. וישב שם עד החורבן הגדול בימי המלחמה השני׳• שנסתלק על קדה״ש על ידי הנאצים חיל היטלר ימ״ש. בעת ההריגה

ר״ל של כל אנשי עדתו סטריזוב יצ״ו הי״ד. נולד לו מאשתו הרבנית הצ׳ נחמה טילא ע״ה הג״ל. ב׳ בגיס ובת אחת• בנו הבכור הרב ישעי׳ נפתלי הירץ ז״ל הי״ד. הי׳ חתנו של ש״ב הה״צ מו״ה מנחם מענדל היילפרין ז״ל מברעזאן. (שנשא את בתו הרבנית ריקל ריזל ע״ה הי״ד) אשר בזמן מלחמה עולמית הראשונה ברח עם כל ב״ב מברעזאן ונתיישב בעיר דוקלא. וחתנו ב״ד הרב ישנ״ה הנ״ל גתקבל לדומ״צ בק״ק דוקלא יצ״ו. ובעו״ה ביום ג׳ אלול שנת תש״ב גהרג בדוקלא ע״י הנואצים חיל היטלר ימ״ש ביחד עם שני בניו הבחורים

מופלגי תורה ז״ל הי״ד. בנו השגי הרב שלמה שפירא ז״ל הי״ד. הי׳ חתגו של הה״צ מו״ה משה חיים אפרים הלוי איש הורוויץ ז״ל. הרב מק׳ וואליע־מיעכאווע יצ״ו. שהי׳ דר בימי המלחמה במיהאליוויץ. (שנשא את בתו הרבנית רבקה ע״ה הי״ד) וישב אצל אביו ז״ל בסטריזוב וגאסף ג״כ יחד עם אביו ז״ל. ואשתו

וילדיו עט כל אגשי העיר סטריזוב כג״ל. הי״ד. בתו הרבנית פרימא ע״ה הי״ד. גישאת להרב מו״ה חיים ספרין ז״ל הי״ד. בן הה״צ מו׳׳ה זיידא ספרין ז״ל מדאברימל. ונתקבל לאב״ד בק״ק סאלא יצ״ו (סמוך פרעמיסלא). הוא הוציא לאור בסטריזוב יצ״ו את ירחון תורגי אחיאסף בערך שגות תרצ״ג־תרצ״ה. והמה וילדיהם גאספו ג״כ כג״ל ע״י הגואצים חיל היטלר ימ״ש. בעת ההריגה ר״ל של

כל אגשי קהלתו. הי״ד.

ט ל כ ״ מ ־ חרושי קונטרס השלמה והזכרון ת

(יו״ד) גם ארבע האחיות של דודי ז״ל. הם ומשפחותיהם סבלו חבלי משיח עד בלי די.

בתו הראשונה של מו״ז ז״ל. הרב רמ״ל שפירא מסטריזוב. הרבנית הצ׳ מרת חשא ע״ה הי״ד. אשתו של הגה״צ מו״ה שלמה טייטלבוים ז״ל הי״ד שהי׳ מתחלה דיין בק׳ גארליץ. ואח״כ נתעלה לתואר ראש בי״ד בק׳ גארליץ, והנואצים חיל היטלר ימ״ש. הרגו אותם עם הבנים והבנות ויו״ח. הי״ד. את בנם הבכור הרב חיים אלעזר טייטלבוים ז״ל הי״ד. שהי׳ דיין בביהמ״ד החסידים בטאשנאד יצ״ו. ואח״כ ראש ישיבה בגרויסווארדיין יצ״ו. (והי׳ גיסי). ורשעי אונגארן שהיו תחת ממשלת היטלר ימ״ש. רדפוהו תיכף בתחלת התפשטות ממשלתם על העיר כי הי׳ מילידי מדינת גאליציא וחטפוהו פתאום והובילוהו להריגה ר״ל מעבר לגבול המדינה. עם אשתו הרבנית החשובה מרת ריקל ע״ה הי״ד. בת חותגי הגה״צ המפורסם מו״ה רפאל גרויס זצ״ל אבד״ק בערבעשט (סמוך סיגוט. ומנ״כ בעיר באדראג־ קערעסטור כ״ט טבת תרע״ז). ובנם הבחור משה ליב ע״ה. וחמש ילדות ע״ה הי״ד. נמלטו אז לשעתם כי אחב״י השכנים שלהם בג״וו הטמינום. עד שבעו״ה גם עליהם הגיע סם הפורעניות. ונאספו כולם יחד עם גפשות אחב״י של געט״א גרויסווארדיין הי״ד. ואת בנם האברך הרב שמואל טייטלבוים ז״ל. עם אשתו וילדיו הי״ד. ואת בתם הרבנית פרימא רבקה ע״ה. עם בעלה הרב מו״ה אברהם חיים רייגמאן ז״ל. האבד״ק קרעטשיגיף (סמוך סיגוט). עם ילדיהם הי״ד. ואת בתם מרת רחל ע״ה. עם בעלה האברך המופלג מו״ה אהרן דעגען ע״ה ושני ילדיהם הי״ד. ואת בתם הב׳ פעסיל ע״ה הי״ד. ואת נכדתם מרת רחל ע״ה. בת הרב רח״א הנ״ל. עם בעלה האברך הרב מו״ה משה ליב לייכטאג ז״ל. שהי׳ דיין בביהמ״ד החסידים בטאשנאד יצ״ו. ועם ילדה אחת שלהם. הי״ד. ולא נשאר מכל משפחותם רק שריד א׳ האברך רפאל טייטלבוים נ״י בן הרב רח״א הנ״ל. שהוא

כעת בא״י. (י״א) בתו השני׳ אמי מורתי הרבנית הצ׳ מרת יוטא ע״ה. נישאת בזווג שני להרב הגה״צ כקש״ת מו״ה גתן דוד ראבינאוויטש ז״ל מפארציווא (שהי׳ אז מדיגת רוסיש פוילען, ומג״כ בשעדליץ ז׳ שבט תר״צ). וילדה לו בניס ובנות. אמי מורתי ע״ה נסתלקה בווארשא באמצע המלחמה בשנת תש״א לפ״ק.ובאה לקבורת ישראל בבית עלמין של רחוב גאלעווקי. ומפי השמועה גחרש אותו בית עלמין כולו ולא גמצא שום קבר מצוין. בתם החשובה טאבא חוה ע״ה היתד, אשתו של האברך הרב הג׳ מו׳׳ה ישראל ירחמיאל יוסף דאגציגער ז״ל הי״ד בגו של כ״ק הגה״צ מו״ה יצחק מנחם ז״ל הי״ד. הרבי המפורסם מאלעקסאגדער יצ״ו. אחותי בת אמי טאבא חור, ע״ה הנ״ל של״ח בתחלת מלחמה עולמית השני/ בהקשותה בלדתה. והרב ר׳ ישראל י״י שנתאלמן בגעוריו גתייגע בגידול שתי הילדות עד שלבסוף גהרגו גם הם בעו״ה. הי״ד. אחי בן אמי הבחור יצחק יעקב ע״ה בן הרב מהרג״ד מפארציווא ז״ל. גהרג במרידת הגעטא בווארשא. הי׳׳ד

(עיין סיפורי מלחמת געטא של ווארשא):

58 חרושי קונטרס השלמה והזכרון הרמ״ל

ויבל״ח בחסדי ה׳ השרידים מבניהם הי״ו. ה״ד. אחי בן אמי. הרב ברוך יהושע ירחמיאל ראבינאוויטש שליט״א אבד״ק מונקאטש. וכעת בסט־פויל

במדינת בראזיל יצ״ו. אחי בן אמי הרבני המופלג מו״ה בצלאל יוסף אלעזר ראבינאוויטש נ״י בתל אביב יצ״ו, אחי בן אמי הרבגי המופלג מו״ה יהודה ליב ראביגאוויטש

ג״י בברוקלין יצ״ו. אחותי בת אמי החשובה מרת דבורה פעריל תחי׳ אשת גיסי הרבגי

המופלג מו״ה יעקב לאנדוי ג״י בתל אביב יצ״ו. אחותי בת אמי החשובה מרת פעסיל תחי׳ אשת גיסי הרבגי המופלג מו״ה

זאב וואלף פרידמאן ג״י בברוקלין יצ״ו. השי״ת יצליחם הם ובגיהם לגדלם לתורה. ויעלו לגדולה לתפארת אבותיגו

הקדושים זי״ע.

(י״ב) בתו השלישית. הרבגית הצ׳ מרת מיגדל ע״ה הי״ד. עם בעלה הגה״צ מו״ה ישראל חיים שפירא ז״ל הי״ד. האבד״ק בערטש (גאליציא) עם בגו האברך הרב הג׳ מו״ה שלמה ז״ל הי״ד. (שהי׳ חתנו של הרב הג׳ מו״ה לוי יצחק שור ז״ל אבד״ק לובאטשוב. שנשא את בתו החשובה מרת ברכה ע״ה הי״ד). והוא הי׳ דיין בקהלה בערטש יצ״ו. ובימי המלחמה שגזרו הגואצי״ם ימ״ש על היהודים שלא לשחוט אפילו עופות כדיגי ישראל. והשוחטים דמתא יראו לגפשותט כי הביטו ובדקו אחריהם. וע״כ בצגעה למדו את אומגות השחיטה לבן הרב. הדיין דמתא. שהי׳ למדן גדול ובעל אומן יד. וסברו שלא ידעו המשטרה לדקדק אחריו. ובחשאי הלך לפעמים ליהודים לשחוט איזה עופות במרתף ביתם. עד שפ״א בליל ששי הרגישו בו האויבים. ובעו״ה דגוהו להריגה על אתר. הי״ד. ולאביו ואמו גדול הכאב והצער על אבדן הבן יקר. וכמעט שמצאו •קצת גחמה בגידול שני ילדיו הגשארים. עד שבעו״ה יצא הקצף על הכלל כולו. ונהרגו גם הם כולם ל״ע. הי״ד. וגם בתם החשובה מרת בילא ע״ה עם בעלה האברך הרב המופלג מו״ה משה שגעהווייס ז״ל מנעביליץ (סמוך

סטריזוב). והילדה שלהם. הי״ד. והשי״ת ירפא שבר בת עמו. ונזכה לגחמת ישראל ושמחתן בג״ש בב״א: (י״ג) בתו הרביעית. הרבנית הצ׳ מרת פעסיל ע״ה הי״ד עם בעלה הגה״צ מו״ה משה צבי הלוי ראטעגבערג ז״ל הי״ד. בק׳ ווילוין (סמוך קאליש. פוילען) ועם בגם האברך הרב הג׳ מו״ה חיים אלימלך הלוי ז״ל הי״ד. (שהי׳ חתנו של ש״ב הרב הג׳ מו״ה ראובן הורוויץ ז״ל הי״ד

האבד״ק אוליגוב יצ״ו) שגהרג עם אשתו וילדיהמ הי״ד. ויבל״ח בתם החשובה מרת מלכה נחמה תחי׳. שהיא מן השרידים אשר

ניצולו. והיא כעת בא״י.

לקוטי חדושי מכתבים אחרונים הרמ״ל שפירא ל

וכיון שנשאר מעט נייר חלוק בהדפסה. מצאתי לנכון להדפיס כאן איזה העתקות ממה שכתב לי מו״ז זצ״ל הרב הרמ״ל שפירא מםטריזוב. בהיותו יושב במצוקת ימי מלחמה עולמית הראשונה בווין יצ״ו. והתאמץ והתחזק בלימוד התורה. בעת שהבית מלא ספרים נשאר עומד בסטריזוב. והי׳ בלא ספרים בדירתו בווין. ואנכי למדתי אז במונקאטש בבית בן אחיו. מרן בעל מנח״א ז״ל. ויש במכתבים אלו איזה הרגש פנימי ועניני

חדושי תורה. שכתב לי בילדותי לחדוד של תלמיד. וזה העתקתם. ב״ה ג׳ בלק תרע״ו וויען יע״א.

נכדי חביבי חש״ה שיחי׳. היום הגיעגי מכתבך שכתבת קודם הדלקת הנר בעש״ק. הודות לא׳ הטוב שאתה בשמחה וכר. ביבמות תוכל לעיין דף צ״א ע״א ברש״י דבור המתחיל בתרומה דרבגן שהדברים איגם מובגים כלל וצ״ע. והשי״ת ירוח דעתי ויאר עינגו בתורתו מתוך שמחה ורב נחת. הק׳ משה יהודא ליב שפירא (ובעיוני בספרים מצאתי שהריטב״א והרשב״א ביבמות שם מחולקין על רש״י. ועיין ערוך לנר שמפרש ומתרץ דרש״י ורשב״א לשיטתיי׳

אזלו. עיי״ש ודו״ק. המו״ל חש״ה). וזאת אשר כתב לי ביום ה׳ י״ג מדות תרע״ז. בתוך מכתבו בה״ש לבן אחיו מרן בעל מגח״א ז״ל האבד״ק מונקאטש. בשולי המכתב נכתב ח״ל. פ״ש נכדי רחימי חש״ה שיחי׳. עמוד בגי עמוד לקבל ברכת שגה טובה ומתוקה. בהצלה והצלחה לאי״ט ושנות חיים ושלום וכט״ם. ושים נא עין בדברי הר״ן נדרים ב״ב ע״ב ד״ה אמר רב אסי אין נזקקין וכוי. יא הבנתי דבריו מה שהקשה שרב אסי קם לי׳ כב״ש וכו׳ ולענ״ד אין כאן מקום קושיא כלל. ולהרבות בדוחקים בעתים הללו אין מהצורך. כי כבר כהו עיגנו מלחץ ודוחק בעו״ה. חפוש נא בספרים אולי תמצא דבר גבין. ואומר שלום בברכת השגים וגח״ט. ויהי׳ לגו זכרון הימים הללו לספר נפלאות תמים דעים השם גפשגו בחיים ולא גתן למוט רגלגו. וירום קרגנו על בל שונאינו. בגאולה וישועה. בעתירת דודך דוש״ת באה״ר. הק׳ משה יהודא ליכ שפירא וזאת אשר כתב הוא ז״ל שנית אלי בדבר הזה. ממש בימים האחרוגים

של ימי חייו.

ב״ה אסרו חג הסוכות תרע״ז וויען יע״א. נכדי חביבי שיחי׳. מכתבך מערב סוכות הגיעגי באהבה. וע־״ד דברי הר״ן (גדרים דף כ״ב ע״ב. שג״ל) הנה לפי פשוטו אין מקום לקושית הר״ן דר׳ אםי כב״ש. דשפיר יכולין לתרץ דר׳ אסי כב״ה. ובין לפום הס״ד ובין לפום המסקגא דב״ש מחמירין מדרבגן וב״ה מקילין אפילו מדרבגן מכל מקום כשהזכיר השם ס״ל לר׳ אםי דאפילו ב״ה ס״ל דאין גזקקין. אבל האמת הוא שהכל הולך לפי הגירסא שבר״ן לקמן בסמוך אי נדרית במוהי לא מזקיקגא לך ש״מ דלד״ר אסי לאו דוקא כשהזכיר השם שאפילו בלא הזכרת השם מחמיר בשבועה. וזה ע״כ לב״ש. ואה״נ דלגירסא השגי׳ אי נדרית במוהי מזקיקנא לך לא הקשה הר״ן כלל. ודו״ק. ת״ל אתגו החיים והשלו׳ הימים טובים עברו עליגו בכ״ט. ואומר שלו׳ וברכה. הק׳ משה יהודא ליכ שפירא

60 לקוטי חדושי מכתבים אחרונים הרמ״ל שפירא

והנה מו״ז הרב זצ״ל. ביום ה׳ פרשת נח שנת תרע״ז. נחלה ונפל למשכב. וביום ש״ק פ׳ נח. בעת שישבו בסעודה שלישית בזמן רעוא דרעויז• של המאחרים לצאת מן השבת. נסתלק לחעוה״ב. (כנ״ל בקונטרסי אות ח׳). וזאת העתק המכתב שלו שכתב למונקאטש איזה ימים קודם פטירתו.

ב״ה ג׳ נח תרע״ז וויען יע״א. ידידי חביבי מו״ה יוסף רייכמאן נ״י. דע לך שהשבת טלית שלי נקרע מאד עד שנתבטל מתורת כלי וכבר גסיתי לקנות פה. אבי כולם עונים שאין להט טליתים כלל. ואני שמעתי עליך לאמור שגם עבור חתני הה״ג ר׳ שלמהלי שיחי׳ קנית טלית בעתים הללו. ע״כ אבקשך מאד אולי תמצא עוד לקנות עבורי טלית מן הטוב והמובחר שתמצא ולא צריך לי רק המעיל אבל השפאניר יספיק לי מטלית הישן די והותר: וכשאני לעצמי אינני להוט אחר טלית שיהי׳ גדול ורחב הרבה. אדרבה כל שהוא מצער מובחר לפני יותר שיקל משאו. והעיקר שיהי׳ המעיל יפה דק רך וטוב• ועל המחיר אין הקפדה בעתימ הללו בין רב למעט. כי אין כסף נחשב למאומה. בין לעשיר בין לרש. והנה אם תוכל להפיק רצוני חיש מהר מה טוב ואם לא תמצא בכדי להפיק רצוני נא להשיב לי חיש מהר בכדי שאוכל לנסות למצוא במקום אחר. ומעתה יעזור השי״ת ויעטה אותנו במעטה תהלה ויפרוס עלינו סוכת שלומו. ויגזור עלינו בחיים וכט״ס כאורית ידידך

דו״ש באה״ר. הק׳ משה יהודא ליב שפירא

ויהי, לזכרון טוב. ה״ד, הרבני הישיש החסיד מו״ה יעקב נאוויוויעשער ז״ל. והרבגי המופלג החסיד מו״ה אלי׳ דוד לאסט ז״ל בהר׳ מו״ה אליעזר ז״ל מלמדי תשב״ר בסטריזוב יצ״ו. וה״ה הרבני המופלג החסיד מו״ה משה שמואל הכהן פרידמאן. במוה״ר מנחס מאגיס ז״ל. מלמד גפ״ת. (והי׳ ג״כ הכותב אצל מו״ז הרב זצ״ל בסטריזוב יצ״ו). ובנו הרבני המופלג חו״נ מו״ה מנחם מאניס ז״ל הי״ד. וה״ה הרב החו״ב מו״ה משה נירענבערג ז״ל בה״ר יצחק אייזיק שמש ז״ל מסטריזוב. (שהי׳ דומ״צ בעיר קעלן יצ״ו). וה״ה בש״ב החו״ב ומפלפל טובא. הרבגי החסיד בעד,״ ב נכבד. מו״ד, אלעזר וואורצעל ז״ל מסטריזוב. בן הה״ג מו״ה ברך וואורצעל ז״ל דומ״ץ דק׳ סאקאלוב (סמוך לרישא). וה״ה חברי הטוב בבחרותי ש״ב הרבגי המופלג החסיד מו״ה גרשון האללעס ז״ל מבאכגיע. הי״ד. בן הר׳ בעריש ז״ל מסטריזוב. אשר בילדותי ובחרותי למדתי אצלט. ובטובתם עמדי בחיגוך לימוד התורה כסדרן על טהרת הקודש. זכיתי להיות מיושבי השיעור אצל מו״ז הגה״צ

ז״ל הרמ״ל שפירא. בסםריזוב יצ״ו. וליהגות מאור תורתו וחכמתו:

לקוטי חדושי מכתבים אחרונים הרמ״ל שפירא לא

ג• יהי׳ נרשם לזכרון טוב. שני חבריי בבחרותי. ה״ד, הבחור המופלג בתוי״ש יצחק ע״ה בן מו״ה יודא ליב הכהן פרידמאן ז״ל שו״ב מומחה דק׳ סטריזוב יצ״ו. שהי׳ חתנו של הה״ג המצויין מו״ה יוסף מרדכי ווינער ז״ל דומ״צ דמתא. (עיין ב״ש במאמר בית צדיקים אות מ״ו. ובשו״ת מי באר מהה״ג מו״ה יצחק אייזיק שור ז״ל אבד״ק בוקארעשט יצ״ו. בסימן ל״ד. ובשוי׳ת מנח״א ח״א סימן וא״ו). וה״ה הבחור המופלג בתוי״ש יהושע ע״ה בן הרבני הנכבד מו״ה דוד דעמביצער ע״ה מסטריזוב יצ״ו. שני אלו היקרים מתו ר״ל בבחרותם. שנחלו בסיבות הצרות של מלחמה עולמית הראשונה. יהי

זכרם ברוך: ויזכרו לטובה. בניי החביבים. שבעו״ה נעדרו לנו בילדותם. בני י הילד אהרן ע״ה אשר של״ח ובא למנוחות בק׳ בערבעשט יצ״ו (כ״ד חשון תרפ״ח) בתי הילדה החכמה הצ׳ מרת הענדל ע״ה אשר של״ח ובאה למנוחות בק׳ טעמעשוואר יצ״ו (ט״ז אדר תרצ״ז). בני הבכור האברך הרב החו״ב מו״ה רפאל ז״ל שקרהו אסון בדרך נסיעה באוירון (ומנ״כ בפראג יצ״ו. י״א כסלו תש״ח). ואשתו הצ׳ מרת מלכה ריזל ע״ה (בתם היחידה של ש״ב מחו׳ הרב מו״ה יעקב צבי פרענקיל־וואלדמאן ז״ל מפרעשבורג. ואמה הרבנית מרת שרה בשא ע״ה הי״ד). והיא כלתי החשובה ע״ה נקברה סמוך לבעלה (שם בפראג יצ״ו). בבית עלמין החדש של קהלה הישראלית. במחלקה מסכר ל״ג. שקניתי עבורם בכסף מלא אחוזת הקברים ובנין הציון מסביב. מאת משרד הקהלה דשם. ובהיותי בפראג יצ״ו בדרך גסיעתי לאמעריקא. צירפתי עמי את ידידי הגה״צ מו״ה שלמה זלמן פרידמאן שליט״א האבד״ק ראחוב (םמוך לסיגוט). והלכנו עם מנין אנשים יר״א למקום בית עלמין הזה. ועשינו הקפות והגוםח של חיגוך בי״ע (כמקובל מהבעש״ט ז״ל). סביב לאותה חלקת השדה. (מחלקה ל״ג). שבמחלקה זאת נקברים הרבה מאחב״י היראים ממדינות מרכז אירופה. שבסיבות המלחמות נשתרבבו לשם. יבוא שלו׳ ינוחו על משכבותם: (עיין שו״ת דברי חיים ח״ב חיו״ד סימן קל״ה.

ובשו״ת צבי תפארת סימן כ״ד): ובסיום דבר טוב הנני נותן שבח והודי׳ להשי״ת שברחמיו המרובים עשה לנו נס גדול במקום הזה. אשר נכדי חביבי הילד הב׳ המופלג מו״ה יעקב צבי שיחי׳ לאיוש״ט. בן בני הרב רפאל ז״ל הנ״ל. שהי׳ אז עם אביו ואמו בשעת נפילת האוירון. וניצל לחיים בחסדי השי״ת. הלא זה או״ד מוצל מאש ממש. תלי״ת. והוא ית״ש יזכנו שיתגדל בתורה ובמע״ט בהצלחה. לתפארת אביו ואמו ז״ל שהיו יר״א. ויצמיח מאתו דורות ישרים חיים וקיימים. בחיים ארוכים של נחת ועבדות השי״ת מתוך שמחה והרחבה.

ונחמת כלל ישראל בהרמת קרנגו בכבוד בג״ש ואמתית בב״א:

62 לקוטי חדושי מכתבים אחרונים הרמ״ל שפירא

ב״ה ומצאתי לגכון להדפיס כאן שני מכתבים. שהם משלשה גדולי ישראל מדור שלפנינו זי״ע. הנמצאים בידי. שבודאי יהיו לחשיבות גדולה אצל

אנ״ש. ואצל כל אחב״י הי״ו. שיקראו בספר הזה., הוא כתי״ק של זקני הק׳ מרן מהד״ש שפירא זצ״ל אבד״ק מכתב א סטריזוב ומוכקאםש יצ״ו. שכתב בשנת תדנ״א להמליץ אודות

החזקת ת״ח אחד ממדינת אונגארן יצ״ו. ומכתב השני הוא מה שכתב הגה״צ בעל שו״ת כית היוצר אבד״ק ב׳ אויפאלא וחוסט יצ״ו. לזקני הק׳ מרן בעל יימכ לב זצ״ל אב״ד וד״מ בסיגוט יצ״ו. בעגין שהי, גוגע לקהלה מונקאטש יצ״ו. וזקני הק׳ בעל ייט״ל ז״ל. הוסיף בכתי״ק שורות אחדות בשולי אותו המכתב ושלחו תיכף להאקרו״ט דקהל מוגקאטש יצ״ו. וזה היי קרוב לאותו הזמן שבא (מחותנו) זקני הק׳ מהר״ש שפירא זצ״ל הנ״ל למשרת הרבנות מסטדיזוב למונקאטש יצ״ו.

(עיין בית שלמה מונקאטש תרפ״ח. מן אות ע״ט עד אות פ״ד)

בעזה״י גי ער״ח מנחם אב תרנ״א מונקאטש לכבוד ידידי הרב הגדול בתודה ובחכמה וביראה. גולת הכותרת• גפן אדרת לבני ישראל לתפארת. (שמו פלאי רק שם משפחתו נודע לי) ברייעד אבד״ק יראים בק״ק פראנקפורט א, מיין יצ״ו יראה

בנחמה בעיר ה׳ שמה. המוכ״ז הרבני המופלג בתורה הידא ושלום הולד בתום וביושר את האלקים ואנשים מו״ה שמעון אלעזד בערינשטיין מק״ק דעברעצין נ״י הי׳ דיין ומורה אצל קהל דעברעצין. וכאשר עזבו חק דת הנחלנו מורשה ונעשו שטאטוסקווא מאז בסודם לא יחד כבודו. ובקהלם לא תבוא נפשו. והוא נעזב ומשולח כמדבר באין משען ומשענה אין לחם ואין מים. ונפשות ביתו עטופים בלחץ ובמדינה זו לא יוכל תת פניו לכלימה. כי מיודעיו הן הנה. והוא מוכרח ללכת חוץ למדינה לבקש עזר נדיבי עם אלקי אברהם. בכן אבקש מאת הד״ג יאבה גא לקחת מצוד, זו הגדולה והרמה הא לפני כבודו שדה זרע לצדקה יזרע ויקצד לפי חסד. אלומת הצדק ברנה ישא. לעשות טובה להמוכ״ז בכל היכולת כי אני ידעתי את המוכ׳״ו כי נבחר מחיים לו — לפשוט יד ולבקש. נא ידידי להטיב לו וכגון דא פתח פיך לאילם כתיב. ומכות המצוד. ימלא הש״י כל משאלות כבודו לטובה ויזכה להשיב במדינתו לב ישראל לאבינו שבשמים. ואד טוב אתו ואת כל ב״ב. בגוף ובנפש.

עדי נזכה לביאת משיח ה׳ הולד תמים. ויבנה מקדשו כמו רמים. הכ״ד המבקש ידידו אהובו

החותם

שלמי• שפייא שלמה שפירא אב״ד דק״ק מונקאטש והגליל

שנח תיג״א ז י

»/<׳ ׳/יי׳ ׳V׳->r:zhs״ /!>*"״ןב א ל ר י פ ה ש מ ל

אב״דש והגליל ט א ק נ ו ׳ת מ

/ «>*יו׳ j**v>t, /<;׳י*; ג1\* *כ'&* . &ן >'%^ / י , ^ ^ ^ י

• a • yA/> y £׳י ה * * , (?, £ < ׳ ^ ״ r | )

״ י י / h b י ״4 /<« . ׳ ' ״ ׳ ״ ׳ / * V - י ^ > / ״ w י / ׳ ׳

׳ י״*?׳׳׳ ^ 7 ^ • / י / > ג v ׳*׳ י , <°'״»/'^A יי׳״ 3**ד / י ,;W/׳a */י'

^^/i <«> /S*-*1* • 7/י׳״יJ &׳ / ׳ ״ ^ +Vf*? ׳^ frt eJ! י יד . ^ 4׳/^ I^O ג׳ ג?יי ״י׳״״'/ ־

' י־׳*׳*׳ י 7 ו / • / 1 / v.״׳*» מ

,*it

ל מיו זקני ו ש ת ז מ ת ח י ן ״

״ק סטייזיב ד ב > א ג ״ המכתב י׳זי־ י־״ כ

ם שלמד, (בנ״״י)• ר ש פ סש ״ י ׳ י . בער,מ ח ספי י*יי״ י , . P ש ט א ק ג ן מ ו

לקוטי חדושי מכתבים אחרונים הרמ״ל שפירא

בעזההש״י, ד׳ אמור כ״ט למב״י ק״ץ גליו״ת לפ״ק פ״ק סעםט יע״א. שפעת חיים וברכה לכבוד אדמ״ו הרב הגאון והקדוש המפורסם כגן הבושם החריף ובקי שלשלת היוחסין רבן של ישראל בוצינא קדישא חסידא ופרישא גד ישראל עה״י פה״ח כקש״ת מו״ה

יקותיאל יהודא ג״י אב״ד וד״מ בק״ק סיגעט יע״א.

הגה בהיותי מתגורר פה איזה ימים ושמעתי מכל הענינים מק״ק מונקאטש יע״א ותלי״ת שמעתי כל הדרכים אשר צריכים אנשי הקהל נ״י לעשות וגם כתבתי להם כל העצות ששמעתי במקום שיוכלו לסמור בבירור אמנם מצאתי את עצמי מחויב לבקש מאדמ״ו הד״ג נ״י שייטיב בחסדו לכתוב מיד להדאש הקהל הגגיד והגביר מר׳ה אלכסנדר קרויא ג״י וגס ע״י טעלעגראף שישמעו לדברי כל מה שכתבתי להם כי הענין נשגב מאיד ובעזהש״י הכל יהי׳ על צד היותר טוב דברי המתאבק בעפר רגליו הקדושים

ומשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו.

הק, יואל צבי ראטה אב״ד בן ציפערל יק״ק ב, אופאלא

המכתב הזה הניעני היום הנני ממהר לשלחו לידכם ואם תשכילו ותבינו ממכתבו של הרב הנ״ל שכתב אליכם — שבאמת הוא עומד לימינכם ושוקד לטובתכם ושלומכם מהראוי שתשמעו לקולו — דברי ידידכם החפץ בשלומכם

ושלום העיר. יקותיאל יהודא ט׳יב

kHW <v?c%F vrjsy!

jv^C; >׳^>7 •«.׳/f j \ v 7ץ? onp^ J^'ty*

S*WP> SM^ B^^C ^,XSJC/?

frfH* JLQF??*** • J V > Q ־ ״ < J ' , < nr?'^ j»*C ן£ץ^-

py^/OJ^^^f ^p7iP ?׳* ,A*sr>r was* ^rc9לל ^ ^1״>

המניע הזר, הווו כת״ וחתיםתו של הגר,־* הכיסורסש רו-ד. יואל זכי ראסר ז-ל אב־ד בק־ ב־ד חיםם ׳ציי. נעהמ-ח r1־n בית י.יוי1• נ אייסאל* ו

>/(׳, ^ . — ־ י•׳, / י"*׳ ^ י - ׳ ״ י ׳ ׳ י ־״ °

^ • • U ״ ' . , ״י׳ י׳*״ 1״|

׳ר׳

י הקווש מל ייםנ לנ נ ק ן ז ו י ^ 8 ח 0 י ׳ י ׳ ^ ״ם נק• סיגוט י«'י• ״ , v י a | | ^

66

ב״ה מהמו״ל ההוצאה שני׳!

הנני מביע תודה וברכה מקרב לב.

P .לכבוד ידידי הרבגי המופלג הגביר החסיד מו״ה ישראל נ״י חי׳ פינא ע״ה. בנו של מו״ה יהודא ליבוש ז״ל הי״ד. בן מו״ה נפתלי שמחה ז״ל אקערמאן. מםטריביטשי־קאשוי יצ״ג שתמך אותי. וגם הלוה לי סכוס לעזור להדפסת הספר. יהי ה׳ אלקיו עמי• ויתברך ממעון הברכות בשפע הצלחות. עם זוגתו מרת חנה תחי׳ בת אסתר ע״ה הי׳׳ד. בתו של מו״ה ברוך בר׳ איםר ז״ל. הענדלער מק׳ הומינא יצ״ו. ויושעו בקרב בפקודת ישועה בבחומז״ר. ובחיי נחת עם בתם הב׳ רחל אסתר תחי׳. בעושר וגדולה וכבוד עד

ביאג״צ:

ולהבחל״ח יזכרו לטובה. נשמת אשתו בזווג ראשון. מרת רחל ע״ר׳ הי״ד. בת הרבני המופלג החסיד מו״ה צבי הירש פליישמאן ז״ל הי״ד. בה״ר מו״ה זאב ז״ל. מק׳ בערעזנא יצ״ו. בתה של מרת אסתר ע״ה הי״ד. בת הרה״ח מו״ה יעקב נחמי׳ הענדלער ז״ל. ונשמת בניו מאותו זווג הראשון הב׳ שרה חי׳ פיגא ע״ה והב׳ לאה ע״ה• והילד זאב ע״ה. והילד חיים אלעזר ע״ה. והילד נפתלי שמחה ע״ה. והילדה יטל ע״ה. הי״ד. ינקום ה׳ את נקמתם. ויצרור בצרור החיים את נשמתם. ונזכה במהרה לנהמת כלל ישראל וישועתם•

בגאולה קרובה בב״א:

ד ל

בעזה׳יי זה העתק מהוצאה ראשונה

תודה וברכה• אביע מקרב לב לכבוד אהובי וידידי הרבני הנגיד היק ר ונכבד מדד. חנוך העניך p אסתר מלכה ציגעלהיים נ״י מוכ״ס דפה וויען 11 גראססע שי6גאססע **׳ שהמציא לי האפשריות להדפיס הספר הקדוש הזה בעה״י׳ והלוה לי כל הסך העצום מאד שעלה להדפסת הספר בעת היוקר הזה׳ בלי תשלום גמול. יהי ד׳ אלקיו עמו וזכות כ״ק זקיני המחבר הרמ״ל זצוקללה״ה יעמוד לו ויתברך ממעון הברכות בכל חפצי נפשו הטוב לטובה באיתן הבריאות והיי נחת עם כל ב״ב וזרעו יחיו וברוב י עושר והצלחה עד ביאת ינון בבי׳׳א.

כ״ד המו״ל

רא ׳ שפי הק׳ נחמי אבד״ק סאסוב

68

אלה שמות האנשים. אשר יעמדו על הברכה. שבאו על החתום בתמיכה להדפסת סה״ק הזה. זכות בעהמ״ח הק׳ יגן עליהם להצלחה בכ״ע

לטובה: כ״לן ש״ב מרן הגה״צ מהריט״ב שליט״א האב״ד מסאטמאר יצ׳יו.

כ״ק הגה״צ מוה״ר יעקב יוסף טווערסקי שליט״א מסקווערי יצ״ו. כבוד הה״צ מוה״ר אברהם יהושע העשל שליט״א מקאפיטשניצא יצ״ו.

כבוד ש״ב הה״צ מוה״ר ישראל שפירא שליט״א מבלאזוב יצ״ו. כבוד בש״ב הה״צ מוה״ר שמואל גאטעסמאן שליט״א מלאשקיוויץ יצ״ו.

כבוד ש״ב הרב נפתלי קליין־לויפער שליט״א מוואליע־מיעכא יצ״ו. מו״ה אברהם שענברון הכהן נ״י מטעמעשוואר־פאבריקשטאדט יצ״ו•

לעי״נ אביו מו״ה יעקב ב״ר אברהם ז״ל. ואמו מרת ריזל בת מו״ה צבי ז״ל. ולעי״נ בנו הבחור המופלג יצחק ע״ה הי״ד. שנטבע בים ר״ל• בעת שנסע בספינה בימי המלחמה עם הרבה מאחב׳יי לארץ ישראל. וחיילות

של היטלר ימ״ש טבעו את הספינה בים. הי״ד.: ו צ״ מו״ה אברהם פרידמאן ג״י. בן ברייגדיל ע״ה. מבערעגצאז י

מו״ה אברד,ם אלעזר וויינבערג נ״י מסטריזוב יצ״ו. לעי״ג אביו מי׳!׳ נפתלי ע״ה הי״ד שנפל במלחמה עולמית הראשונה ובא לקב״ י בסאניק יצ״ו. בן מו״ה אלעזר ז״ל שהי׳ הגבאי אצל דו״ז הדרת״ש זצ״ל

במונקאטש יצ״ו. מו״ה אברהם יהושע העשיל דיאמאנד נ״י מסטריזוב יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה יוסף ב״ר שלמה ע״ה. וחותנו מו״ה יחיאל מיכל קרויט ב״ר

ישראל דוב ע״ה מסטריזוב. מו״ה אברהם פנחס ווייס נ״י מנירעדהאז יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה אליעזר

בה״ר יהודא ז״ל. ואמו מרת לאה בת הר׳ יצחק ז״ל. הי״ד. מו״ה אהרן דוד בלאבשטיין נ״י בן שבע ע״ה. מסילץ (סמוך סעליש) יצ״ו.

מו״ה אלחנן יהודא כ״ץ נ״י. ברדקלין יצ״ו. לעי״נ אביו מוה״ר יהושע ב״ר מרדכי ע״ה. ואמו מרת ריזל ע״ה. ואשתי מרת גאלדא מרים תחי׳ נדבה לעי״נ אבי׳ מוה״ר מרדכי ליב ב״ר

שמעון ע״ה. ואמה מרת חי׳ צבי׳ בת מו״ה מרדכי ע׳יה. חתני מו״ה אלי׳ בצלאל טייטלבוים נ״י. לעי״נ אביו ש״ב מחו׳ הרב מו״ה יקותיאל יהודא ז״ל. הי״ד מטעטש־באניע יצ״ו. בן הגה״צ מו״ה משה ט״ב ז״ל אבד״ק טעטש יצ״ו. ולעי״נ אמו הרבנית מרת חי׳ רהל

ע״ה בת הרב מו״ה מאיר שלמה ז״ל. הי״ד. מו״ה אלי׳ לוי וועללער נ״י משמלויא יצ״ו. לעי״נ אביו מוה״ר אלכסנדר זושא במוה״ר בנימין שמואל ז״ל. ואמו צבי׳ בת מו״ה אלי׳ לוי ע״ה.

ולעי״נ אחיו מוה״ר דוד ז״ל הי״ד. מו״ה בנימין פערלשטיין נ״י מסיגעט יצ״ו. לעי׳׳נ אביו מו״ה יחיאל מרדכי הי״ד בה״ר בנימין ז׳׳ל ממונקאטש. ואמו מרת חינקא חי׳ באבא

הי״ד בת הר׳ צבי חיים מגיד ז״ל מטעטש יצ״ו. מו״ה דוד אמסעל נ״י בן רחל תחי׳ מאוהעלי יצ״ו.

מו״ה העגיך גוםסבוים ג״י ממיעליץ יצ״ו.

מו״ה זאב וואלף פרייגד ג״י מסאטמאר יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה יקותיאל יהודא בה״ר מו״ה יצחק ז״ל. ואמו מרת יכט בת הר׳ מו״ה יהושע פליישמאן ז״ל מסאטמאר יצ״ו. ולעי״נ חותנו מו״ה יעקב גלויבער ע״ה. וחמותו מרת

גאלדא מירל בת מו״ה שלמה ע״ה. הי״ד.

לה

מו״ה חיים ברוך אדעסט הכהן נ״י מסטריזוב יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה אפרים שמואל בה״ר אשר זעליג ז״ל. ולעי״ג א״ז מוה״ר אשר זעליג בה״ר צבי יעקב ז״ל. וא״ז מרת יוטא בת הר׳ פסח ז״ל. אשת ר׳

זעליג הנ״ל. מסטריזוב יצ״ו. מוי׳ה חיים מרדכי צאהלער נ״י מסיגעט יצ״ו.

מו״ה יהודא אלעזר מאשקאוויטש נ״י מאונגוואר יצ״ו: מו״ה יעקב אשער הכהן נ״י מסטריזוב יצ״ו. לעי״נ אביו מוה״ר ירמי׳ בה״ר אשר זעליג ז״ל. ואמו מרת ליבא בת הר׳ חיים ישראל ז״ל. ולעי״נ א״ז מוה״ר חיים ישראל בה״ר אברהם יצחק ז״ל. וא״ז מרת נעכא

גיטל ע״ה. אשת רח״י הנ״ל. מסטריזוב יצ״ו. מוי׳ה יעקב בערגער נ״י מואליזשא יצ״ו. לעי״ב אביו מוה״ר צבי בה״ר יוסף ז״ל ואמו מרת הענא בת הר׳ יצחק ז״ל. הי״ד. מעי״נ אחיו מו״ה

יקותיאל יהודא ז״ל הי״ד מק׳ מוזשאי יצ״ו. מו״ה הרב הגביר החסיד יוסף יצחק פרנס ג״י בן טעמא ע״ה. ברוקלין יצ״ו. מו״ה יעקב דיללער ג״י מסטריזוב יצ״ו. לעי״ג אביו מו״ה ברוך בן הר,

יצחק ע״ה ואמו מרת שרה בת מו״ה עוזר ע״ה. ומשפחתם. מו״ה יצחק חנה שיף נ״י מקשאנוב יצ״ו.

מו״ה יצחק פערלשטיין נ״י ממונקאטש יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה שאול יחזקאל בה״ר בנימין ז״ל. ורעי״נ א״ז מרת שרה ליפשא בת הר׳

מאיר יעקב גרינפעלד ז״ל מליטשיק (סמוך למיהאליוויץ יצ״ו). מו״ה ירוחם שמחה פרידמאן נ״י בן זיסל ע״ה. מסטריביטשי אונגוואר יצ״ו. מו״ה ישראל יעקב קאליש נ״י מישוב וויזניצא (סמוך למונ׳קאטש). לעי׳׳נ אביו מו״ה יהודא ליב ב״ר שמואל מרדכי ז״ל. ואמו מרת מרים פערל בת הר׳ מנחם מאניש קאליש ז״ל מישוב שלעסטיף (סמוך למונקאטש). שגהרגו עם הרבה ממשפחתם בעת אבדון של הישוב ההוא. הי״ד. ולעי״נ חותגו מו״ה אברהם בר׳ מגחם מאגיש ז״ל הג״ל. ולעי״ג דודו אחי אמו הב׳ המופלג בתורה יחיאל מיכל ע״ה. בר׳ מנחם מאניש ז״ל הנ״ל. שנהרג בעיר לעווערטוב (פוילין) במלחמה עולמית הראשונה הי״ד.

מו״ה ליפא הילמאן נ״י מטעטש יצ״ו. מו״ה מאיר שעכטער נ״י בן לאה. וזו׳ חגה אדל בת מלכה תחי׳. מהוקליווא (סמוך למונקאטש) מו״ה משה פרידמאן נ״י. ואחיו מו״ה אליעזר נ״י. ממונקאטש יצ״ו. לעי״נ אמם מרת מירל ע״ה בת מו״ה יהודא קאליש ע״ה הי״ד. ממונקאטש יצ״ו. חתני מו״ה מגחם יהודא אדלער ג״י. לעי״ג אביו מחו׳ הה״ג מו״ה שלום צבי ז״ל הי״ד. האבד״ק דיאסעג (סמוך לגרויסווארדיין יצ״ו). שהדפיס את ספר ערכי הכינוים עם הגהותיו קב שלום. בן הגה״צ מו׳׳ה יואב אדלער ז״ל האבד״ק האגישעוויץ יצ״ו. ולעי״נ אמו הרבנית ברכה ע׳׳ה בת הה״ג מו״ה משה קליין ז״ל האבד״ק רעטא יצ״ו. ורב דחברה פועל צדק

בגרויסווארדיין יצ״ו. הי״ד. מו״ה מגחם מעגדל פרידמאן ג״י. ואחיו מו״ה גטע שלום ג״י. ומו״ה יוסף ג״י. מזאליזשא יצ״ו. לעי״ג אביהם מוה״ר אלעזר בה״ר יעקב

צבי ז״ל. ואמם מרת פעריל בת הר׳ זאב וואלף ז״ל מזאליזשא יצ״ו.

70

מו״ה מרדכי פערלשטיין נ״י ממוגקאטש יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה אברהם יוסף בה״ר בנימין ז״ל. ואמו מרת יענטא ע״ה בת הר׳ חיים צבי עסטרייכער ז״ל ממונקאטש. ולעי״נ חותנו מו״ה ישראל בלייער בה״ר צבי אלימלך ז״ל. וחמותו מרת רחל בת מו״ה

מאיר •לוסטיג ע״ה. ממונקאטש. מו״ה משה דוב קליין נ״י מאונגוואר יצ״ו.

בני מו״ה משה יהודא ליב נ״י. וזוגתו מרת פעריל בת לאה אדל תחי׳. לעי״ג חותגו מחו׳ הה״ג מו״ה משה גריגצווייג ז״ל הי״ד. האבד׳׳ק ליפשע (סמוך לחוסט). בן הגה״צ מו״ה אשר זעליג ז״ל הי״ד האבד״ק דאלהא יצ״ו. ולעי״ג חמותו. הרבגית לאה אדל ע״ה הי״ד בת הגה״צ מו״ה יעקב פראגקפורטער

ז״ל מק׳ קאשוי יצ״ו. מו״ה משה עזריאל קליין ג״י ממוגקאטש יצ״ו.

לעי״נ אביו מו״ה צבי דוב ז״ל בן הגה״צ מו״ה ראובן חיים ז״ל האב״ד מדוויטקיף (סמוך למונקאטש). ואמו מרת חי׳ שרה בת מו״ה עזריאל ע״ה.

מו״ה משה פייגער נ״י. מקאסוב יצ״ו. לעי״נ זוגתו מרת געכא אלטע. ואחותה מרת חי׳ לאה ב׳ ר׳ ישראל ארי׳ ע״ה.

מו״ה גפתלי משה וואלד ג״י ממיהאליוויץ יצ״ו. לעי״נ חותנו מו״ה יקותיאל יהודא בן מו״ה מנחם מענדיל ווידער ז״ל ממונקאטש. וחמותו מרת בלימא בת מו״ה זאב דוב ע״ה. ובנם

הב׳ מנחם יוסף ע״ה הי״ד. בני מו״ה צבי הירש נ״י וזוגתו מרת רעכיל דבורה בת חנה רחל תחי׳. לעי״נ חותנו ש״ב מחו׳ הה״צ מו״ה ארי׳ ליבוש רובין ז״ל אבד״ק צעשינוב־ וטאמישאוו יצ״ו. בן כ״ק דו״ז הה״צ מו״ה יצחק טובי׳ ז״ל מצאנז יצ״ו. וחתנו של ש״ב הה״ק מו״ה שמחה ישכר ה״ש זצ״ל אבד״ק צעשינוב יצ״ו.

מוי׳ה צבי הירשל פרידמאן נ״י ממונקאטש יצ״ו. לעי״נ אביו מו״ה ראובן ז״ל מבערעגצאז. ואמו מרת רעלא בת מו״ה

יהודא הלוי ע״ה. מו״ה צבי הירשל פערלשטיין ג׳׳י מסאטמאר יצ״ו.

לעי״נ אביו מו״ה יצחק אהרן בה״ר בנימין ז״ל ממוגקאטש. ואמו מרת גיטל בת הר׳ ישראל פליישמאן ז״ל מקלייגווארדיין. ולעי״ג חותגו מו״ה משה בה״ר בגימין ז״ל ממוגקאטש. וחמותו מרת סעריל בת מו״ה יהודא ז״ל מפרעשוב. ובגמ הב׳ המופלג חיים ע״ה וב׳ לאה ע׳׳ה הי״ד.

מרת רחל שווארץ תחי׳ בת מו״ה ליפא צבי ע״ה. ברוקלין יצ״ו. מו״ה שמחה האללעס ג״י מסטריזוב יצ״ו.

לעי״נ דודו הצ׳ שהי׳ בעל הוראה מובהק בסטריזוב יצ״ו ש״ב הרב מו״ה יצחק איחיק בה״ר מו׳׳ה יוסף האללעס ז״ל (ומג״כ בסטריזוב.

ט׳ אדר ראשון. עת״ר לפ״ק. נגמר לטובה הדפסת ההשלמה ביום ה׳ לסדר *ואתה תחזה״ ט״ז שבט

תשי״ח לפ״ק ברוקלין יצ״ו:

ת ו ש ל ב ״ ע