1

!ְל ִז ְכ ָר ם

)1913-8.1998(אברהם ) 1912-12.1997(שושנה

2

*

שתלתם ניגונים בי אמי ואבי

,מזמורים שכוחים, ניגונים

,גרעינים נשאם לבבי, גרעינים

.עתה הם עולים וצומחים

עתה הם שולחים פארות בדמי

,שורשיהם בעורקי שלובים

אבי ושירייך אמיניגוניך

.בדפקי נעורים ושבים

,הנה אאזין שיר ערשי הרחוק

,הביע פי אם אלי בת

הנה לי תזהרנה בדמע וצחוק

.איכה וזמירות של שבת

כל הגה יתם וכל צליל יאלם

,בי קולכם הרחוק כי יהום

עיני אעצום והריני איתכם

.מעל לחשכת התהום

3

זכרונותיה של סבתא שושנה

סבתא שושנה כתבה מעין יומן , בשנות חייה האחרונות" בית אחיעזר"ה בבהיות

. מחשבות ושירים שעלו בראשה,וגם מביא זכרונות, המתעד גם את שהותה שם

, מובאים כאן חלקים מיומן זה בהם אפשר להכיר טוב יותר את סבתא שושנה

צעירים הזכרונות מיועדים בעיקר לנכדי ה"כשהיא בעצמה כותבת באחד המקומות

:"שידעו את תולדות המשפחה

:על הילדות והנעורים בקרקוב

. אמי היתה מאוד מאמינה. המנורות מכסף היו, בליל ששי הדליקה נרות, אמי היתה אשה מאמינה

.מיום ששי לפנות ערב אסור היה לכבות את הנרות עד שבעצמם נגמרו

. ואמי סבלה מזה מאוד, גם בשבתוהרבה פעמים עבדו, אבא שלי לא היה אדוק ואצלו עבדו גויים

גם אני הערצתי . אבל היתה יחד עם זה אשה נאורה וכל השכנים העריצו אותה, לבשה פאה נכרית

בזמנים ההם אמרו כי הדת . אם כי אף פעם לא הייתי דתית ובמיוחד כשנכנסתי לתנועה, אותה

...וע בה בשבתאבל לא רצינו לפג" שומר הצעיר"כולנו היינו ב. מסנוורת את העיניים

היה . היה לו טארטק עם הרבה מכונות נגרות. הוא מהר התפקר. בוסק-אבי היה מעיירה קטנה

...בטוח בעצמו ואמר שיש לו ראש ממתכת

עם . אצלנו היה פולחן האוכל. כל היום בשלה והכינה. אמי היתה תמיד עסוקה עם חמשת ילדיה

אבי שלא רצה לעזוב את . חביה איזה זמןעלייתי החלטנו להעלות אותה והיא גרה אצלנו במר

.רכושו ואחי הקטן משה נספו במלחמה

למדנו בבית ספר גימנסיה עברית וזה עלה הון כסף כי זה היה בית ספר , אחי- כל חמשת הילדים

, אבל אני. אבי שהיה ציוני שלח את כולנו אבל בקושי שילם ולא פעם שלחו אותנו הביתה. פרטי

על משה סיפרו שהתגלגל במלחמה והיה פרטיזן עד . רנו את הגימנסיהימס גמ'שרה וג, דבורה

מוזכר בספרי שואה . סופו לדאבוני לא ידוע. השתתף במרד עם הפרטיזנים.שנשבה בידי הגרמנים

...אמי בהיותה כבר בארץ הדליקה נר לזכרו ביום הולדתו. בתור מוניק צוקרמן

אמא אשה צנועה ועל רקע זה , היה סוחר עציםהוא. היו לכך סיבות. לאבא לא היה לי יחס טוב

יוסל - חיים ויוסף, קופל: שלושה אחים. כל הצוקרמנים סחרו במסחר ועיבוד עצים. היו סכסוכים

גם לי קראו רייזלה ובבית הספר החברות קראו לי . הצעירה בהם רייזלה, והיו אחיות. צוקרמן

.יה'רוז

ושם ישנם ארמונות המלכים ויש , שם גבעה ואֵוליש. מזכירה את ירושלים, עיר עתיקה–קרקוב

בפתח הקתדרלה היתה תלויה עצם של חיה עתיקה ואמרו שזאת . קתדרלה עתיקה מאוד ויפה

היתה . ושם היו לנו שיחות קבוצה לבלות בואֵול" השומר הצעיר"אהבנו בתור . עצם של ממותה

.ץ את העיר הזאתאסור להחמי. אולי אחד הנכדים יבקר שם. שם אוירה מיוחדת

בגיל , בתור ילדה. לנסוע סתם בחשמלית-מה שאהבתי, אספר לכם איזה הובי היה לי. ענין אחר

חכיתי לשנייה ועליתי עליה וכך , אחר כך ירדתי ממנה, עליתי על חשמלית אחת עד הסוף10-11

.חזרתי הביתה

כל אחד לחוד ושם , עקולנוע לא היה עדיין וכל המשפחה רצנו לראינו. אהבתי ללכת לראינוע

כשלא היו . רצנו לראות הצגות" הבימה"אהבתי תיאטרון ולפעמים כשבאה . פתאום כולנו נפגשנו

4

, kino-וכשהתחיל ה, זה היה בשבילנו ספורט. אני וחברותי, כרטיסים התפלחנו בלי כרטיסים

. כללהראינוע היה בלי קול ובלי צבעים ואחר כך מאוד השת. זאת היתה בשבילנו סנסציה

נסעתי לסבינה חברתי ויחד בילינו בכל . כשהייתי בקיבוץ נסעתי במיוחד לתל אביב לראות הצגות

...מיני מופעים

: וההיכרות עם סבאעל העלייה לארץ

פעמים , ל ניגודיםהייתי בחורה ש. נזכרתי בקן שלנו... אני שוכבת ושוב אופפים אותי זכרונות"...

, ערבים בקן, בכלל בעיר חייתי חיים עשירים). מלה מפוצצת" (בסרעפים"עליזה ולפעמים שקועה

עבדנו . קרוב לכפר סבא, הייתי בקיבוץ מנוף, עליתי ארצה1935-ב. ביערות פולין, טיולים בסביבה

ד שחישלתי את העבודה הפיזית הכבידה עלי ע. חיים-בקרבת מושב גן, קשה בפרדסים שבסביבה

שבתור אז החלטתי . בתור פועלים שכירים, עצמי ובזמן הקטיף כולנו התגייסנו לקטיף תפוזים

שנים של לימוד עברית בפולין עזרו לי ונכנסתי 12. פועלת לא אעשה גדולות והחלטתי להיות מורה

...עם גומרי את הלימודים נסעתי לקבוץ מרחביה. למדתי שם שנתיים. לסמינר למורים

בתור מורה רצתי פעם . עם בתי האבן ומגדל מים בחצר הגדולה, עתיקה, מרחביה יפה היתה

אני זוכרת . ה רצו קדימה ואני בקושי השגתי אותם'כמובן שהחבר. בשבוע לטיול לגבעת המורה

תמיד השתדלתי . אז עבדנו בתור מורים בשיטת הנושאים. דחי-שהגענו פעם עד לפסגת נבי

...ישהנושא יהיה חוויית

שם . קודם בתור מורה ואחר כך בתור חברת קיבוץ, למרחביה הגעתי בתור אחותו של דזימס

מאוד הייתי רוצה לגור . אדם אציל נפש מאין כמוהו. ה וכרתנו ברית עולם'הכרתי את אברמל

...חבל. אבל זה לא מסתייע בידי, בביתי

הבתי שירי גשם ושרתי הרבה א, אהבתי גשם ראשון. עננים ורוח וגשם אין, בחוץ סופה יבשה

אבל לא . השירה שורש נשמתי, בכלל אהבתי ללמד בעזרת שירה. מדתי גם ילדים שירי גשםוִל

כי היו , אבל על זה אינני רוצה ולא אכתוב, אולי בגלל שאצלנו בבית היה בלגן, הגעתי להשגים

...הייתי מאושרת כשעליתי ארצה. דברים כואבים שאינני רוצה לזכור אותם

5

:סבא אברהם

ישבנו והסתכלנו בספר פרוזה יחידי של יהודה . הוא נאמן לי. כי אברהם בא לבקרני, הפסקתי

הוא חולם על אהובתו בלילות והיא . ספר אהבה, היה יפה ומרגש". מעתה ועד עולם"עמיחי

זה כנראה טבוע בכל אשה , בעיקר התגעגעתי לילד, גם לנו היתה רומנטיקה... מתגעגעת אליו

...בא לבקר אותי ודואג לי ולכל צרכי, אתי בחור חמד שעד היום נאמן ליומצ

אמרו . נזכרתי במשה שהוביל את היהודים במדבר ואלוהים אמר לו שלא יראה את ארץ ישראל

ך זה אוצר בלום "בכלל התנ. הסיפור על משה נפלא. שהוא חטא כשהכה בסלע שיצאו ממנו מים

בחוץ לארץ ... כמובן וגם למדתי נביאים ראשונים ואחרוניםאני למדתי תורה. נפלא של סיפורים

עם . זה אולי בגלל המוזיקליות שלי, היתה שיטה של בקיאות וידעתי הרבה קטעים בעל פה

אבל , חבל שלא למד ספרות כללית. יש לו ראש מיניסטריאלי, אברהם אינני יכולה להשתוות

הוא מלומד ומוכשר ועם כל ? ואיפה התלמוד.אמרו עליו בקיבוץ שהוא יודע אותו בעל פה, ך"תנ

, הואבת: הוא היה אומר במבטא שלו. אבל אני אוהבת אותו מאוד, אינני רוצה להשתפך. המעלות

.אלף זה הא והא זה אלף

:על הילדים והמשפחה

שהיה לו הרבה ממני גם נפשית , הבן הבוגר רן. אהבת נעורים, אברהם הוא בעלי האמיתי הראשון

. עדין ורגיש ועם כל המעלות, גורן עצמו היה יפיפה. י אבל יפהפה'ינג'מיכאל נולד ג. וגם חיצונית

.אוהב את ילדיו וגם בינינו היתה אהבה

6

הוא שר נפלא בבס . לכל הבנים שלנו היה כשרון משחקי וכשרון לריקוד אבל מיקי הצטיין בו

...ורותי גם שרה וגם רקדה

רן שהיו לו ידי . בעיקר בצעירותם, בכלל לילדים אני מתגעגעת. תור ילדאני מתגעגעת אליו ב, רניק

אבל , מיקי לא היו לו ידיים כל כך טובות. עם כל המעלות, שר, ניסר בדיקט דברים נפלאים, זהב

אני זוכרת אותה . רקדה ושרה והיתה אהובה על כל המשפחה, היה שחקן וזמר ורותי המחוננת

אהבתי את ילדי ואולי . בכלל אני מתגעגעת למשפחתנו. עגעת אליהאני מתג. קטנה עם שיער זהב

כולם לעניין . אבל זה לא הזיק להם, אני עצמי לא פיתחתי בהם חסינות. פינקתי אותם יותר מדי

...ואני גאה בהם

מיהר מן המרעה והתרחץ עשר ". ה'כמו ספר תורל"סבא היה מאושר מבנו רן ונשא אותו תמיד

הייתי בהשתלמות , נדמה לי, גם אני. אחר כך נסע להשתלמות. לראות אותודקות בשביל להספיק

ביום שישי .רצתי לכביש משמר העמק להגיע הביתה. ונורא התגעגעתי אל הילדים" אורנים"ב

.היינו משפחה מאוחדת

רן ומיקי ואבא חיכו לי . אני זוכרת איך הבאתי אותה מבית חולים. האחים העריצו אותה–רותי

היום ביקרה אצלי . יש לי ילדים מענינים. רצו לראות אותה. בית החולים והתרפקו עליבפתח

...אהבתי אותה אהבת נפש כי היא הזכירה לי מאוד את מיכאל. חמוטל

...אבל שנינו הערצנו אותם, את כל הילדים שלנו אהבנו אחרת

, לרן היה טנור... י פסנתרקנו בשביל. שירה היא תמצית נשמתי. אני אולי הייתי המוזיקלית ביותר

.אלט ויכולנו להיות ממש מקהלה-לשושנה. למיקי בס ולרותי סופרן

לא היה לי . למדתי גם פסנתר אבל לא רציתי להתאמץ. בפסח בלי שושנה המנצח לא רצה לשיר

...גם קופל שר, בישול היו מלווים שירה, כל עבודה שלה. אמי ריככה אותנו. עצלנית, כוח רצון

ירשו ). אין לי השואה מתאימה(כולם מוכשרים כמו . עדינים ומחוננים, אחד אחד, שליהנכדים

הרבה נאם בחגים וגם כותב . אברמק מוכשר ויודע יפה לבטא את עצמו. הרבה מהוריהם וסביהם

אבל הדבר היחידי שאני , אוהבת פיוט, "פיוטית"אני . אצלי המוסיקה היא שורש נשמתי. יפה

בחגים תמיד נאם על , )מיר געזוגט(גורן יודע יפה לכתוב . זה הורשתי לכל נכדייודעת זה שירה ואת

גם עכשיו אני חיה את . נכדינו13היו לנו חיים יפים עם . בחור כהלכה. גם בשיחות היה פעיל, החג

...אבל אינני עצובה, חיי שחלפו

7

:על הסבל

:שיר שאהבתי

לילה הרוח גוברת, לילה

מרתלילה לילה הומה הצ

לילה לילה כוכב מזמר

,נומי נומי כבי את הנר

.נומי נומי כבי את הנר

לילה לילה עצמי את עיניך

לילה לילה בדרך אליך

לילה לילה רכבו חמושים

נומי נומי שלושה פרשים

.נומי נומי שלושה פרשים

לילה לילה עצמי נא עיניך

לילה לילה רק את מחכה

.נומי נומי הדרך ריקה

...אני אופטימיסטית פסימית או להפך... שיר פסימי... שלי ריקהגם הדרך

ספר איוב . כך אני מרגישה אבל כנראה רוצים לחיות אפילו בתור חרק- "ממעמקים אני קורא"

, אני עצמי לא סובלת עכשיו פיזית. הוא מספר על סבל אדם עלי אדמות. אהוב עלי מכל הספרים

אולי יקרה נס ואצא מן . עכשיו הרבה יותר טוב. נפשיתאבל היו זמנים שסבלתי גם פיזית גם

.המחלה המזופתת הזאת

אבל היא , אשה חכמה ונהדרת מכל הבחינות, כך אמרה תמיד אמי" אסור לחטוא: "מספיק לקטר

...הרבה סבלה ואני השתדלתי להקל עליה במידת יכולתי

היה , ארוחת הצהריםגמרתי את. אני עצמי באיזה מצב משונה של מתח אבל אין מה לעשות

בחדר . שעות תמימותשלוש, "מנוחת צהרים"אבל יש לי בלבול בראש ועוד מעט תהיה , טעים

אבל איך אני אעבור את היום , עכשיו קצת שקט. או שנדמה לי, אולי זו רק תחושה שלי. מחנק

.כמו שמישהו אמר" קשים חיים. "אינני יודעת

הכל "אבל , את דעתי" מטרף"זה , והמנוחות הממושכותהייתי מאוד רוצה להיות מסוגלת לקרוא

...מה יהיה סופי אינני יודעת". עובר חביבי

8

זכרונותיו של סבא אברהם

במסגרת תיעוד של , נערך לסבא אברהם ראיון על ידי שלומית אלומה, 1990בינואר

של סבא הקטעים הרלבנטיים לסיפור חייו ומתוך ראיון זה הוצא. סיפורי וותיקים

:ברצף מסוייםו ערכנו

:על הילדות בקפרשט

זאת עיירה יהודית שלא היה בה אפילו גוי . בעיירה קטנה שקוראים לה קפרשט, נולדתי בבסרביה

היא היתה מוקפת סביבה בכפרים של גויים והגויים . משפחות500-בסך הכל היו שם כ. אחד

העיירה . וכפרים שדיברו אוקראיניתהאלה היו גם מולדבנים שדיברו שפה קצת דומה לרומנית

.עצמה התפרנסה ממסחר עם הגויים שהיו מגיעים מהסביבה

. ס בהוצאת וילנה ושולחן ערוך"בבית שלנו היה ש. יעקב גרשטיין היה יהודי תלמיד חכם, אבי

הוא נולד . אבל מבחינת השכלה היתה לו השכלה רבנית, אבא בעצמו לא קיבל הסמכה לרבנות

הוא נשא את אמא שהייתה בת כפר ליד . הוא הגיע לפרקו והתחתן24בגיל . יבוגדל בקישינ

נתנו להם נדוניה גדולה ואז הם בנו להם בית וזה . קפרשט אבל ממשפחה עשירה מאוד מתוך הכפר

גם הייתי . עד שנסעתי לארץ ישראל גרתי שם. בעיירה שלנוהיה הבית היחידי בן שתי קומות

אבא היה יהודי שנזקקו אליו מאוד אנשים בשאלות . ם גרתי בבית הזהאבל ג, בקישינב שבע שנים

זאת אומרת ברגע שיש סכסוך בין שניים ולא , "בורר"וגם היה ידוע כיהודי . כאלה של חכמה

. לא היה לו תוקף של בית דין רבני. הוא היה בורר ומקבלים את חוות דעתו, הולכים דוקא לרבנות

צריך לזכור שהאיזור של בסרביה זה איזור של אדמה . שניםהוא עסק במסחר של תבואה כל ה

למשל חמניות לשמן וכל מיני דברים , והיו מגדלים דגנים שונים, זה אסם של תבואה. פוריה

שבעה . זאת היתה סביבה מאוד עשירה. אליו היו באים האכרים, הוא היה סוחר באיזור. כאלה

סנים אדירים לתבואה שהצטברה לכמות שם היו מח, מ מהעיירה שלנו היתה תחנת רכבת"ק

.ברגע שהתאספה המיכסה היו מכניסים לקרונות לייצוא. בשביל להיכנס לקרון

מהבחינה הזאת של כסף , היא היתה בת טובים. רנה שזה שחורה ברוסית'שמה של אמא היה צ

שמלת . הארונות היו מלאים מחלצות לרוב. וציידו אותה גם יפה מאוד לחתונה, טבין ותקילין

כלי . וכך מעיל הפרווה, אפשר היה להלביש בה עשר כלות לפחות, החתונה שהייתה תלוייה בארון

בודאי לא כמו ההשכלה של , השכלה היתה לה. בית יפים ומיטות עשויות ניקל מבריק במיוחד

היא קראה ספרים ביידיש . הקנו לה השכלה יסודית, אבל היות והם יכלו להרשות לעצמם, אבא

...היתה אשה עם השכלהובכלל

זאת אומרת משרד של , "קונטורה"היה לנו חדר קטן שקראו לו . בבית היה משהו מאוד מעניין

ואחר כך היה חדר השינה של . ושם בקונטורה הזאת תמיד אחד הילדים יכול היה לישון, .אבא

וד אחרי וע. אז היה מקום, אם היה צפוף, ושם אם היה מישהו שצריך להצטרף לשינה, ההורים

למרות שלא השתמשו .אבל היה בו הרבה מקום, היה אולם שלמעשה לא היה כל כך בשימוש, זה

היו מבקשים שאנחנו ניתן את האולם , בו אז לפעמים בעיירה כשהיו מציגים איזו הצגת חובבים

...זה היה הבית. לכל העיירה שבאים לראות

אז בעיירה . רה התפרנסה מהאיזור בכבודאנשים היו אמידים והעיי. העיירה הזאת היתה ציונית

אחרי . גם את אחיותי הגדולות שלחו לגימנסיה בקישינב. שלחו את הבנים ללמוד בבתי ספר

9

אם זה , הרבה שלחו את הילדים ללמוד. רנוביץ את גמר הלימודים'שגמרו תיכון בקישינב למדו בצ

.אם זה רוקחות, רפואה

אבל היה כבר מורה מתקדם , ם לא בית ספר מסודרוג" חדר"זה לא היה . למדתי בכיתהאני

למדנו קרוא וכתוב ולמדנו כבר . 'איצקוביץ, כבר בגיל חמש היה לי מורה פרטי. שלימד עברית

.כיתת לימוד, למורה היתה בדירתו או במקום שהוא שכר. מקראות מתקדמות, בספר לימוד

בימי גשמים או הפשרת השלגים . פתהיא לא היתה מרוצ, אני זוכר שבעיירה שלנו לא היו כבישים

אמא לקחה אותי על , וכאשר הייתי צריך לעבור את הדרך אל הכיתה, היה מתהווה בוץ עמוק

היא עצמה היתה נעולה במגפיים ונזהרה לא . שזה היה לי די נעים והביאה אותי לשם, הכתפיים

ים עם עגלות וסוסים כי שם היו באים ליריד של יומי... ולמה הבוץ נאסף. לעבור בבוץ עמוק

שם לא היה , והיא אמי היתה נושאת אותי על הידיים מאחורי הבתים. והיריד היה בתוך העיירה

זה היה . בעיירה" תרבות"אחר כך קמה יוזמה והוקם בית ספר . למדנו עד הצהריים. בוץ כל כך

.כך שלמדתי שם עד רביעית גימנסיה, גימנסיה-נקרא פרו

עם אבא . אבל עם המורה דברנו עברית, לא בבית,לגימנסיה דברתי עבריתאני כבר לפני שנכנסתי

אני לא ירשתי ממנו את , אני נזכר שאבא היה מאוד מוזיקלי. הייתי הולך לבית הכנסת בחגים

וגם , בבית אין מה לדבר שהיה מזמר. ובעצמו היה בר אורייןאבל אבא אהב מאוד חזנות, הכשרון

בעלי תפילה והוא כיהודי , בדרך כלל היו באים חזנים. הכנסת לפני התיבה בביתלעבוראהב

ובזמן התפילה הוא לא היה מתפלל . ובערב ראש השנה היה ידוע שזה שייך לו. מכובד היה יושב

אז הוא היה מסלסל בקולו , רק כאשר הגיע לקטע פרק בתהלים. כמו בעל תפילה, תפילה פשוטה

הוא גם שמע אותם בקישינב והוא . אותם בתקליטיםכמו אחד החזנים הגדולים שהיינו שומעים

היה מתחיל לזמר בנוסח חזני ואנחנו הילדים היינו מסתכלים שהנה מישהו מחייך מעצם הסלסול

למה אתה עושה , אבא: "ואז בבית שאלנו. התביישנו קצת, שלו ואז היינו מורידים את הראשים

ואנחנו . יש לתת אותה טובה, ור מוזיקההוא היה בטוח שאם לתת לציב. והוא לא ענה" ?את זה

.התביישנו

ואני בתור ילד כאשר היו שולחים אותי , הבית שלנו היה סמוך למשולש כזה של בתי כנסת

הייתי פוחד ללכת ביניהם כי אמרו שכל , לפעמים לבית המרקחת שהיה מעבר לבתי הכנסת

...הלצים היו באים להתפלל בלילה וזה היה מפחיד-המתים

:ימודים בישיבה בקישינבעל הל

אבא אמר שעם ראש כמו שלי אני . כשנסגר בית הספר התיכון היה צריך להחליט מה לעשות איתי

קישינב היתה עיר ואם בישראל והרבה . צריך להיות רב בישראל ושלח אותי לישיבה בקישינב

פעם היינו מדי. אלא אצל משפחה, אני לא גרתי בישיבה. אנשים מפורסמים למדו שם בישיבה

. בלימוד עצמו הדיבור היה ביידיש. מקבלים מהבית חבילות ובישיבה עצמה אכלנו שלוש ארוחות

יותר . לא רבים היו כמוני, הייתי בקיא בדקדוק, דברתי עברית בשטף. בבית לא הגעתי לתלמוד

היה שם איש שקראו לו המשגיח שניהל את כל העניינים , מאוחר בגלל ידיעת העברית

על התלמוד . אז אני הייתי כותב לו אותם, וכשהוא רצה לכתוב מכתבים, יסטרטיבייםהאדמינ

...בוע עם כל המפרשיםשובימי שישי היינו עובדים על פרשת ה, עצמו היינו יושבים שעות על שעות

גם בחיים . בהחלט, זו היתה אחת התקופות היפות20 עד גיל 13בזכרון של אותן שנים מגיל

וגם התברר שמאז ,בכל זאת זה נשאר כתקופה יפה ומענינת, י את הדבר הזהנטשת, שאחרי כן

.כל מה שלמדתי שם הועיל לי גם בארץ, שעליתי לארץ ישראל

10

למרות שלא ידעו , זה התבטא בזה שהלמידה שם היתה מודרנית. ההווי בישיבה היה נעים מאוד

אלא זאת היתה הלמידה ' ובחינות וכד, לא היה שם לחץ להכנת שעורי בית. את המילה הזאת

זה -וברגע שהתקשיתי במשהו, היה רצון פשוט לדעת יותר. עצמה והיא מילאה את כל היום

שיטת הלימוד היתה גם הסברה של המורה אך בעיקר למידה עצמית בכיתות הגבוהות . הוסבר

משחקים אמנם לא היו . היה גם הווי. בין התלמידים עצמם היו יחסים חבריים טובים מאוד. יותר

. זה בא כדי קצת להתנער–כמו זריקת מעילים אחד על השני , כמו בימינו אבל היו שובבויות

היינו הולכים גם לאספות , מכיוון שקישינב היתה עיר יהודית תרבותית מאוד, בנוסף לזה

כאלה אסור אז ספרות של רומנים וספרים, בכדי לשמור על האמונה, אני זוכר דבר אחד. חשובות

כשהייתי , היות ולי היה נסיון קודם. עוד נשאר הפחד מפני ספרות ההשכלה. להכניס לישיבההיה

כאשר . אבל הייתי צריך להעלים את הדבר. אז נרשמתי לספריה, בבית הייתי קורא כל מיני ספרים

אמנם לא עקבו ולא . הייתי הולך להחליף ספר הייתי שם את הספר על הבטן בתוך המכנסיים

אתה לא צריך לקרוא , אבל היה ידוע שאם אתה רוצה להיות ירא שמיים תמים, חפשו אחריך

...ספרים כאלה

:על העלייה לארץ והקליטה בקיבוץ

כשקבלתי את הסרטיפיקט דרך ישיבת . נינת שאני אעלההמשפחה היתה מעו, העלייה לארץלגבי

בת לתל אביב לרחוב עוד באותו לילה נסענו ברכ. חברון יצאתי דרך קונסטנצה והגעתי לחיפה

אבל מיד סודרתי , הקרובים שלי היו קצת מודאגים כי הייתי רזה וקטן. פרישמן אל אחותי

". המלחים"שנקרא בשם , עבדתי בבית חרושת שעשה דודי קיטור. לעבודה כי לגיסי היו קשרים

.עבדתי אחר כך גם בבניין ובמשך שנתיים גרתי אצל אחותי

השתלבתי בחוגים של אחותי שהיתה בידידות רבה עם . ים מאודבתל אביב חייתי חיים תרבותי

קראתי ספרים , כבר לא הייתי צריך להסתיר שום דבר, בקרתי בהצגות. אנשי תיאטרון וספרות

הייתי הולך בשבתות לשמוע . ומהמשכורת שלי שאמנם לא הייתה גדולה פרנסתי את עצמי

אחר כך החלטתי . שעשה עלי רושם רב במאי1-הרצאות בספרות ונאומים כמו ברל כצנלסון ב

אז , אם ללכת לארץ ישראל-ל"למעשה זה היה רעיון ראשוני עוד בחו. שתל אביב איננה בשבילי

זה השינוי גם מבחינה דתית, רציתי לומר שכל הרעיון של פנייה לקיבוץ השומר הצעיר. לקבוצה

ך השנה האחרונה שלי ידעתי במה זה כרוך ולמעשה זה התחיל להתבשל כבר במש. המהפכני

אז הצד הזה הדתי נחלש ולא היה , וברגע שתפס אותי עניין הרבה יותר גדול ורציני. בישיבה

.דומיננטי

אני לא ידעתי מה זה קיבוץ . ידעתי שיש אפשרות לבוא לקיבוץ מרחביה ולעבוד בו ולחכות כאן

תי במכנסיים קצרים בא. לא לקחתי איתי שום דבר. אבל החלטתי שאני נוסע לקיבוץ, מרחביה

אחרי שבוע שבועיים ראיתי את החיים במרחביה ... כמו שהלכו אז הפועלים, ובחולצה כחולה

באותו זמן . חיי החלוציות, הפשוטים האלה, ומאוד מצא חן בעיני אותם החיים הצנועים האלה

. איזה חלוםהייתי אז כאילו בתוך ... עבדתי בעזרה לעגלונים ואז החליטו שיש צורך בעבודה בצאן

בזמן שאני באתי כל קיבוץ מרחביה היה בסך הכל . כך מעשי וענייני-זה קשה היום ברגע שהכל כל

... החצר והבית הגדול וצריפים מסביב

הנה אני יושב . זה היה פיוט בלתי רגיל, עבדתי בצאן והיציאה למרעה על גבעת המורה, בכל אופן

אבל תוך כדי הפסטורלה הזאת שהכבשים , אליווצופה על פני הקיבוץ שאני מרגיש את הקשר

התפזרו ואני עובר בדמיוני את כל השלבים עד לנקודה שהגעתי הנה ואני זוכר את המשפט האחרון

11

" רועכם ינצורכם, שלו כבשי: "כשאני אוסף את הצאן ואומר להם כך, שהיום נראה לי משונה

). א היו שלווים כבשי רועכם ישמור עליכם"ז(

בתוך הספריה הקטנה הייתי נכנס ובוחר וגם . היתה אפשרות הרבה לקרוא. וד בצאןאהבתי לעב

היתה ספרנות ערב . היה חדר קטן בחדר האוכל הישן. הספריה לא היתה קיימת ביום. הייתי ספרן

חברים לא התפנו כל כך . לא היו ספרים רבים. וזה היה תפקיד שמישהו נבחר להחליף ספרים

.שש שנים עבדתי בצאן. יו ספרים גם בפולנית וכאלה שהביאו מהביתאבל בכל זאת ה, לקרוא

. טובות שהיו ליכתקופה מהאני צופה על התקופה מראשית צעדי במרחביה ועד לחברות הנוער

.שלחו אותי להשתלמות בסמינר הקיבוצים, ברגע שכבר עסקתי בהוראה

:על המשפחה

וכשהיא הודיעה , הנה כמורה שכירהשושנה הגיעה . 1941אני הקמתי משפחה בראשית שנת

ואני מתאר לי שהן היו בעיקר , היו מחיאות כפיים, בשיחת קיבוץ שאנחנו באים בברית הנישואין

, ביחסים עם הילדים... נולד בננו הבכור רן1942 בשנת .לזה שהנה יש לנו מורה משלנו ולא שכירה

כשנולדו לי ילדים אהבתי אותם , ילדעוד כשהייתי עצמי , תחילה אהבתי ילדים בכללמתוך כך שִמ

ואחר כך גם ברפת . אמנם כאשר רן נולד עבדתי בצאן ומהמרעה חזרו מאוחר. והתמסרתי להם

כאשר חזרתי רן היה יוצא , כאשר הייתי עדיין בצאן. שהיתה חליבת צהריים שנגמרה בשש בערב

שכך אי אפשר בכלל , כשעבדתי ברפת הצעתי שבמקום להיכנס בארבע ולצאת בשעה שש. לקראתי

כדי שאוכל לתפוס , הצעתי לרפתנים להיכנס שעה יותר מוקדם, לראות את הילדים שהיו תינוקות

וכך גם עם , הייתי מאוד קשור לילדים ומלווה את גידולם. שעה של אפשרות להיות עם הילד

ים לפעמים אינני יכול להתפנות לישיבה מתוך זה שהנכד, הנכדים שגם מבחינת העיסוק בהם

הם , עם זה שהייתי כל כך קשור אליהם: לבנים הגדולים–אבל בקשר לילדים . באים בשעה זאת

גם בתור ילדים שירגישו את . אבל לא לחץ עליהם, כן–אהבה . הרגישו שאני לא לוחץ עליהם

עד היום הקשרים איתם הם מצויינים והם ...שהם ירגישו שאינני תובע מהם תמורה, האהבה

נקודת המוצא היא שאם אתה אוהב את בנך או את . ים אותם מבלי שדורשים מהםיודעים שאוהב

שאם אתה אוהב אתה מרגיש גם צורך להיות , זה לא כמו אהבה רגילה, בתך מבלי לבקש תמורה

לה לא מתלווים שום ביטויים נוספים חוץ מעצם , אהבת בנים. ויש לזה גם ביטויים. נאהב

...אז זה מסתדר, ואתה לא צריך להגיע שבנים יעזרו לך וץוברגע שאנחנו חיים בקיב. האהבה

12

:1948היחס לדת ולמסורת בקיבוץ הארצי עד : קטעים מתוך ראיון עם סבא בנושא

בכדי , כשאני עליתי ארצה קיבלתי מישיבת חברון סרטיפיקט: על השילוב בין הדת והציונות

אצלי בשנה האחרונה התחיל , ל פשוט מאודאב... הייתי לומד עד היום, מי יודע. להמשיך ללמוד

, זאת אומרת איזה ִּבמקום, משהו להתערער מבחינת האמונה באלוהים ואז ברגע שחיפשתי משהו

ברגע שאתה מחפש משהו . זה תהליך שהתרחש, לא נעשה בדיוק שאתה מחליט, איזו אחיזה

אז . להתערערעם זה שהאמונה עצמה התחילה, שאתה תרגיש בו שהנה אתה ממצה את עצמך

והגשמת הציונות הטובה ביותר נעשית , ברגע שעמד לפני העניין הזה של עלייה לארץ ישראל

מצאתי שזה יתאים , הכפירה שהתחילה להשתלט, אז אותם ניצנים. באורח החיים הקיבוצי

אבל זה נותן לך את התוכן , הדת בינתיים מתערערת. ריך לפצות את הדתלא צ. מבחינה אחרת

...זה היה עסק אישי, טוב, אני זוכר, ככהבחיים ו

זאת . אצלי ההסבר היה זה שפתאום אבדה לי האמונה שיש בורא שמנהיג את העולם בכלל

נשארתי בהערכה בלתי , זה מעניין, אבל כל הזמן. שאתה מתחיל לכפור ממש באלוהים, אומרת

. יחס עמוק ביותר,ם וכל הדברים האלה"לכתבים של הרמב, אם זה לתלמוד, רגילה ובהערצה

מבלי לקבל את הצווים האלה שאתה צריך בחיי יום יום להתנהג ולקיים מצוות כאלה או

אבל בלי , נשארה לי הערכה בלתי רגילה לכל נכסי היהדות, ברגע שעברתי את הגשר הזה... אחרות

מתוך כך שראית כאן חבר אנשים שכל מעייניהם. נקיפות מצפון על עזיבת המצוות המעשיות

...נתונים להגשים חיים מוסריים וציוניים

זה , בתוך המהפכה הזאת הדתית, כל המציאות הזאת בגולה ועם היהודים:על המדינה הציונית

החממה , זאת אומרת שכל העניין הזה נולד מתחילה בתוך הסביבה הזאת. בא מבתים כאלה

הגעגועים לציון שהם , זהבתוך . שהיא הייתה גם מסורתית וגם קיימה מצוות, הזאת היהודית

כל העניין הזה של הציונות היה במקום ', גם בתפילות וכו, "לשנה הבאה בירושלים", כתובים

אז יש לו אבא ואמא , שיש לו אבא ויש לו אמא, עם כל זה שהוא, זה נתן לצעיר, עכשיו. ראשון

גם ברגע . שוןזה היה במקום רא. בשר ודם ויש לו אבא ואמא של מסורת יהודית וארץ ישראל

הכמיהה , השיבה לארץ ישראל, הציונות נשארה במקום הראשון, שעזבת את המצוות המעשיות

. בציונותאבל מאמין, גם כיהודי שלא מאמין. לארץ ישראל

.

13

מכתבים

ואוצר המכתבים שנשאר בבית היה , המילה הכתובהים היו אנשי ספר ואנשי הסב

שנכתבו בעת שסבא אברהם היה בהשתלמות ,את הישנים ביותר מהם. אוצר בלום

אולם מתוך , כבר לא מצאתי, ושבהם אהבתי לעלעל בשנות ילדותי, 1951-52בשנת

כדי לתת את הטעם של אותם דברים רק , מעטכל המבחר הנוסף הוצאתי ממש

.שבכתובים

19.7.56 מאוחר בערב מרחביה

!לבעלי היקר שלום

הבית ריק . את מכתבך קבלנו והוא היה בשבילנו כמו משקה מרענן בצחיח ולהט היום

...ה החביבה'למעשה רק רותקל, הילדים מופיעים רק לפנות ערב,מאדם

בכל זאת איכשהו , כך שאין במה לנשוםשרב כבד כל, ימים חמים באו עלינו. בבית אין חדש

הילדים חמודים מאוד ואני כמובן נהנית מהם אחרי שאני נמצאת יום שלם יחידה . מתקיימים

.בבית

נהנה מן האוויר הצח ושותה בצמא את התורה בעוד , אתה יושב לך בירושלים, ל'ובכן אברהמ

ואל , ל זאת מאחלים לך בלוי טובובכ, כולנו מרגישים במחסורך. שאנו נצלים פה בחומו של העמק

.תקצר בשום אופן את שהותך בירושלים

סרט נפלא . חזרתי מסרט ואין בכלל רצון ללכת לישון. את המכתב אני כותבת מאוחר בלילה

אבל הוא יכול ליטול כל ניצוץ של תקווה מאדם ואמונה שיכול , "מסע התקווה"שמו , )איטלקי(

אני לכשעצמי מסתפקת בזה ואין . ביה אפשר לראות דבר טובהנך רואה שגם במרח... להיות טוב

. עברו הזמנים שאחז אותי פתאום בולמוס של נסיעה ורצון לראות וליהנות. לי רצון לזוז מן הבית

.מוטב ככה

שאלה , מעניין מאוד, אני קוראת את לודס. על כן החלטתי ללמוד קצת, הפסקתי לעבוד במטבח

אני מזכירה לי רק את מלומדותו של בעלי . לרשום אינני מוכנהמה ישאר מזה בזכרוני כי, רק

...ומעמידה מול זה את בורותי ומיד מתעוררים בי רגשי נחיתות

ולכן מוטב להתראות , תמיד זה יוצא אצלי חיוור וחלש, לא ארבה לכתוב ולפאר, ל'אברהמ

...פה- ולהחליף דברים בעל

.היה שלום וכל טוב

אם זה, ונשיקות רבות

.ה לנו עודיא

!תמיד שלך

שושנה

14

26.3.68יום שלישי

!רותינקה היקרה

קראתי בעניין רב את מכתבך ואני מבינה היטב את התרעומת שלך לגבי היחס של המפקדות

. זאת השיטה של הצבא, מה לעשות. לחניכותיהן עם כל הפקודות הלא מובנות ולא הגיוניות שלהן

לדכא אותו ורק אחר כך לאט לאט לבנות את אישיותו , יילקודם לשבור את אישיותו של הח

...מחדש

ועצתי לך היא ללכת , אבל אין ברירה, לבת קיבוץ קשה במיוחד להישמע לפקודות באופן עיוור

ואשר . בתלם ולא להתמרד אפילו בתוכך ועל ידי זה יהיה לך קל לעבור את התקופה הקשה

ת כדי שהיחס אל החניכות "נועה וקיבוץ להיות מכיובוחרים בכוונה חברות ת. ת"לתפקיד של מכי

על כל פנים אל תקבעי . אבל כנראה לא כל אחד מסוגל ורוצה לפקד על אחר. יהיה אנושי והוגן

אני לכשעצמי . תעברי ראשית כל את תקופת הטירונות הקשה. לעצמך כבר עכשיו יחס לכל העניין

אבל עם כל ) הצעידה הבלתי פוסקת(ן קצת מתרגשת מן המאמצים העל אנושיים שדורשים מכ

....אין לי שליטה על הענייןהרצון להקל עליך

. הוא מקושט להפליא. הספקתי לראות את חדר האוכל... הערב מתקיימת החתונה של אילת

בכלל חדר . שולחנות קטנים מפוזרים בכל חדר האוכל ערוכים כמו במסעדה המפוארת ביותר

הוא בנוי להפליא ונכנסים לתוכו . ותר שחיים אותה עכשו החבריםהאוכל זאת החוויה הגדולה בי

לא הסתגלו עדיין לתנאים החדשים , חבל רק שהעובדים בו נופלים מן הרגליים. כמו לאיזה מקדש

על כן אני מסיימת ומאחלת , אבא מתכונן לכתוב לך אחרי החתונה את כל הפרטים. ועובדים קשה

, על עצמךהעיקר שמרי. לך הרבה בריאות וכוח

.אמא, תמיד שלך

20.11.60ירושלים יום ראשון

,לרעייתי בַני ובתי היקרים

ליתם גם את חים גם יחד העוודאי בֶשבת א, חשבתי עליכם הרבה בשבת זאת שבגולת ירושלים

תיאור מפורט אצל בנימין (תוך מנוד ראש על אותו בודד וערירי המבלה בארמונו זכרוני מ

אין : אנסה למסור לכם רשַמי. ביום סגריר וגשם טורדני)פינקלשטיין בעיבוד הומוריסטי של מיקי

ספק שלא הייתי המאושר בעולם בכל עשרים וארבע השעות אך הנסיעות מירושלים ואליה

אינני , כמובן. אין ערוך לו, )זאת עשיתי השבת(ות אותי וֵהספק הלימוד כשאינך זז מהבית הורס

.חופשי לנפשי ובשבת זאת בבית נתווה את המשך המדיניות

אך בלית ברירה " נוקשי הרגש"לא הייתי מתנגד לקבל לפעמים כמה משפטים גם מבני היקרים ו

כמובן שבתמונה הדמיונית שאני . ושם משפט לבביאני כותב אל המין היפה שאינו בוש לכתוב פה

...פה ושם מצייר לעצמי לא חסרים גם שני הראשים הגבריים בשחור וזהב

15

פשוט חזרה אלי היכולת לשבת שעות על , "אלמה מאטר"אני נהנה מאוד מהנוף הלימודי של ה

.שעות וללמוד

איני נאנח ברגע זה . שתלמותירושלים אני כבר צופה את סיום הה-מרחביה- בחלוקה של ירושלים

יום -טובה הפסקת הנופש מעסקי היום. במאזן הסופי איני מעמיד זה מול זה. לאור מחשבה זו

...יש בכל זאת כאן משהו מן הניתוק ממקור החיּות. אך במידה- המטרידים

היי שלום

.להתראות ביום שישי

לבני היקרים מיטב השלום והמנוחה

.אברהם

16

)טיוטת מכתב(ללא תאריך קטע ממכתב

,ירומי היקר שלי

בירכתי על ההזדמנות . קראתי אותו וחזרתי וקראתי אותו לא פעם אחת. מכתבך ריגש אותי מאוד

לציון יום הולדתי וההחלמה מהמחלה שגרמה לאותה יצירה שלך שיש בה כל כך הרבה אהבה

גם השפה . פתך על דברים רבים בארץוהשק, אתה. ורגש ועם זה גם תמונה בהירה על חייך

.העברית חוגגת במכתבך זה

כשאני לעצמי נפתח אצלי מעיין אהבה . אתה תוהה אם אהבת הנכד הראשון עולה על אהבת בנים

אך בטבע הדברים כשהאדם צעיר הוא עסוק גם . אחיו ואחותו, ורגשות כבר כלפי הבן הראשון

האהבה קיימת אך מתערבים . ידול הבנים וחינוכםבאחריותו למשפחה ולג, במקצועו ובשאיפותיו

פינוק , ולא תמיד יש בה למראית עין רק התלהבות, בה דברים חשובים נוספים למען הבנים

.ושעשוע

, החינוך כבר אינו מוטל עליך, הרגישות מתרבה, ואתה כבר אינך צעיר, לא כן כשמגיע תור הנכדים

.התלהבותעל כן האהבה מקבלת ביטוי טהור של פינוק ו

אני קצת מצטער שתמיד מתוך שמחת הפגישה איתך כל אימת שאנחנו נפגשים משתלטת אווירת

האהבה שלא נס ליחה עד היום ואין אנו מתפנים גם לשיחה רצינית על דברים שבינינו ועל דברים

...עדיין לא איחרנו את המועד. שברומו של עולם

17

אולם . ד מחייהם של הסבים בשנות חייהם הבוגרותמקצוע הספרנות היווה חלק בלתי נפר

הוא מתאר זאת גם (הוא עבד בספריה , כשסבא אברהם הגיע לקיבוץ, 1938שכבר בשנת , מסתבר

מובא כאן קטע שנכתב על ידו בעלון הקיבוץ והמתאר את יחסו לספרים ולקוראיהם ). בזכרונותיו

:הקיבוציים

18

:ו למרעה עם הצאןקטעים מהגיגיו של סבא אברהם ביציאת

19

:תמונות של הסבים עם נכדיהם

עם חמוטל

לילך ויובלעם

20

עם תמיר

וזהריובל, אמיר, עם סמדר

21

27.9.90בחתונה של שיר וסיגל

.85יום הולדת בירום ודפנה, ענת ואמיר, סבא עם אלון

22

זהר וסמדר, עם לירן" סבא סיפורים"

עם משפחתו של רן

עם משפחתו של רן בטקס קבלת דרגת אלוף

, כל הנכדים כולם

, חמוטל, סיגל, ירום): למשמא(עומדים בשורה עליונה . 1990 יולי –במסיבת בר המצווה של שחר

.סמדר, זהר: יושבים. יובל, אמיר, לילך, יאיר, שחר: שורה שנייה. עלית, לירן, תמיר

23

.לזכרם של שושנה ואברהם גורן

נערך על ידי רותי טבנקין

.2008מרחביה אוגוסט