כללי הקריאה והטעמיס ומשפטי

הלשון

בשבי חלקיס

מאת

הרב בתבאל טראב מסלתרן הכהן ז־לה׳׳ה

הובא לדפוס לראשובה מכתב יד המחבר

ע׳׳י הרב יעקב מסלתרן הכהן י*״ו

בשבת תשס״ג לפ״ק

בעיר בררקלין, ביר יורק הועתק והוכנס לאינטרנט

www.hebrewbooks.org

ע"י חיים תשס״ט

הסכמת החכם הגאון רבי כרוך כן חיים שליט״א

רכה של ק״ק שערי עיון ככרוקלין ניו יורק

ב״ה ה׳ דחנוכה תשס״ג

יום ד׳ לסדר ״ויהי איש מצליח״

לידידי ועמיתי איש אשר כלבבי בנש״ק היקו״נ רבי יעקב מסלתון

שליט״א.

עברתי על ״ספר הדקדוק״ שנכתב ע״י מר דודך הרב נתנאל מסלתון

ז״ל, ומצאתיו שהיה מומחה גדול בחכמה זו, שאין רבים בקיאים בה.

ובסדר נאה הצליח לעבר בקצרה על כל חלקי השפה, החל מן

האותיות, התנועות וההברות - החטפים, דגש קל - ודגש חזק,

האותיות ״משה וכלב״ ונקודם, כללי הנקוד ושנוים בסוף פסוק, מלעיל

ומלרע וכו׳.

בחלק שני - נתח וכתב על כל הבנינים הגזרות הנחים והחסרים,

הפעלים ושרשיהם וכו׳.

ביחוד נכרת חכמתו בהוראות לחבור השיר, סוגי השיר, יתדות

ותנועות, דלת וסוגר וכו׳.

והנך שואל לחות דעתי אם כדאי להדפיס את כתב ידו, בודאי שיחולו

עליך כל ברכות התורה, ע״י הדפסת החוברת שיכולה להביא תועלת

ל אלה המבינים בחכמה זו, ותגדל החכמה - ותרבה הדעת, כ רבה, ל

ויש בזה גם משום כבוד ועלוי נשמה למחבר ז״ל.

ויהי רצון שתזכה לאורך ימים ושנים, ורפואה שלמה לך ולכל בני

ביתך, ותרוה רב נחת ושלוה מכל צאצאיך אמן.

כידידות וכרגשי ככוד

כרוך כן חיים

כ שקיכלתי מחתן אחותי החכם הגאון רכי יוסף הררי ת כ מ

רפול שליט״א ראש ישיכת עטרת תורה ככרוקלין ניו יורק

בס״ד י״א אד״א תשס״ג

אל ידי״נ היקר העוב״ק ממצדיקי הרבים ככוכבים בנש״ק כה״ר

יעקב מסלתון יצ״ו

ספר הדקדוק שחברו דודך הרב נתנאל מסלתון זצ״ל הוא

מציאה חשובה וחובה גדולה להדפיסו.

ל מחברו שהיה מדקדק גדול ובעל מחשבה הספר מעיד ע

מסודרת ומשנתו סדורה לו ויגע רבות לחברו ומצוה גדולה

להדפיסו כדי לעשות נחת רוח לאותו צדיק, ומה גם שבחכמה זו

אין מספיק ספרים הכתובים בצורה נאה מסודרת וקצרה.

ל מאן דגריס, חז״ל אמרו (בגמ׳ ב״ב, כ״א) דמאן דדייק עדיף ע

ואתה שנפלה לידך זכות זו, כי זכית להיות גריס ודייק.

וזכות מצוה זו תעמוד לך לאריכות ימים וכח להמשיך בעבודת

הקודש להרביץ תורה בתלמידים.

לא זכיתי להיות מן המבינים בחכמת הדקדוק, אבל יהיה

ל עבודתך עם התלמידים ובפרט מכתבי זה לברכה ועדוד ע

בישיבתינו הקדושה עטרת תורה תכב״ץ. וזכות המחבר תעמוד

לך ולצאצאיך כל הימים.

ככרכת הוקרה והערכה על פעליך הטוכים

יוסף הררי רפול

כרכת ההודאה

ל אשר זיכני להיות ממצדיקי הרבים ככוכבים אודה ד׳ כפי ע

לעולם ועד בהוצאת ספר הדקדוק לדודי הרה״ג הרכ נתנאל

טראכ מסלתון הכהן מדמשק זלה״ה.

ל בחלקי וגורלי להיות מסייע שיש פ נ ל ש כמה אקדם לד׳ ע

בו ממש ולגלות לאור עולם כללי הדקדוק האלו לציבור

הלומדים ובפרט שאגרום נחת רוח לדודי היקר ז״ל שיהיו

שפתותיו דובבות.

מי יתן שחפץ ד׳ בידינו יצלח ויתבררו ויתלבנו דברים אלו

ד שנזכה ליום אשר ימלא הארץ דעה כמים בין הלומדים ע

לים מכסים בב״א.

ר שמו לילות כימים ש ך ולהודות לאלו א ר כ ולי נאה ל

להוציא דבר נאה ומתוקן.

בראשית תודתי נתונה להרה״ג חיים אליהו שליט״א,

ב יד חצי קולמוס. ת כ שתרגם הספר הזה מ

וגם לרבות הרה״ג אליהו אלכז שליט״א שסדר עניני הספר

ל מקומו בשלום. ל דבר ע ל נכון כדי שיבוא כ א

ואחרון אחרון חביב להרה״ג שלום רפול שליט״א שהשקיע

ל כחו לערוך ולההדיר הספר כ מכשרונו ועבד והשתדל ב

ב את ההקדמות לספר, ת ל מזבח הדפוס, וגם כ להגישו ע

א ת השיר, ובלעדיו ל כ א ל מ ל וההקדמות לטעמי ספרי אמ״ת ו

היה נגמר ספר זה בצורתו וכדמותו היאה לו.

ד ע והנני אסיר תודה לידידי היקר רכי יוסף עוזרי יע״ו ב

ל ך ע ר ב ל הענינים הנצרכים כדי ל כ השתדלותו הרבה ל

המוגמר. יה״ר שזכות המחבר תעמוד לי ולמשפחתי היקרה

ל העוסקים במלאכה שנוכל לראות עוד נחת מעבודתם כ ל ו

ה בב״א. מ ל בקודש ונזכה לגאולה ש

ת הכהונה כ ר ב ואסיים ב

הצעיר יעקכ מסלתון הכהן

תולדות המחכר רכי נתנאל טראכ מסלתון

זאת תנימת הניחכר רכי נתנאל טראכ ני>זלת\ץ ז״ל

משפחת כהן טראכ מסלתון מדמשק, נודעה כמשפחה רבנית אשר

בניה חסידי כהונה שמשו בקודש כמורי הוראה, רבני קהלות, מחברי

ספרים ושאר כלי קודש.

החכם רכי נתנאל הכהן טראכ מסלתון נולד לאביו רבי יוסף (ילכ״ע

תרי״ג), בדמשק. תאריך לידתו לא נתברר לנו, וכן לא נודע לנו הרבה

מתולדותיו, אלא פרט זה ששימש כמורה בתלמוד תורה בדמשק

והרביץ תורה לעדרים. הניח לנו בכת״י חיבור רב האיכות על כללי

ל מעלה ביום ט׳ לחודש טבת הדקדוק והקריאה. נתבקש בישיבה ש

שנת תרפ״ב. תנצב״ה. ומנוחתו כבוד בבית העלמין בדמשק. יהי זכרו

ברוך.

ת זקנתו (כשית תרע״ח) הוטל עליו התפקיד העגום שלקחוהו חיילים ע ל

טורקים לבית הסוהר לומר וידוי עם הרוגי מלכות נעמן בליקנד ויוסף

לישינסקי הי״ד, לפני שהוצאו להורג בגלל פעולתם במחתרת העברית

ניל״י (י^ח ישראל לא ישקר) להביא את הכובשים האנגלים.

אחיו חכם רכי יעקכ טראכ מסלתון שימש כראב״ד וחכם באשי בעיר

בירות בעל מחבר הספרים ״דבר טוב״ שו״ת ״שארית יעקב״ ב״ח,

וספר ״בית יעקב״ ב״ח עה״ת. נלב״ע ביום כ״ב טבת תרפ״ג.

אחיו חכם רכי מרדכי טראכ מסלתון היגר לארה״ב בשנת תר״פ

לערך, שם ייסד את קהילת קודש אחיעזר ושימש כרבה במשך

כארבעים שנה עד שנתבש״ם ביום כ״א אדר א׳ שנת תשי״ט.

מדרשותיו נדפס (כשית תשי״ז) ספר ״דורש טוב״ ב״ח, ע״י בנו חכם רבי

ציון טראב מסלתון זלה״ה.

פתח דכר

ישמחו הלומדים ויגילו המדקדקים בהגלות לפנינו ״ספר הדקדוק״,

ל רבי נתנאל טראב מסלתון זלה״ה. ספרו החשוב ש

הכל תלוי במזל אפי׳ ספר תורה שבהיכל, ואם חכמת הדקדוק לא

שפר עליה גורלה ולא רבים העוסקים בה, כל שכן ספר זה שהיה ספון

בכת״י קרוב למאה שנה, ולא שזפתו אור הדפוס ועין לא ראתה.

ברם, כבר אמרו חז״ל (ככ״ר י׳ זי), •אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל

ל כת״י ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל׳. ועכשיו הגיע זמנו ומזלו ש

הנ״ל, שבא המלאך ואמר לו גדל, עלה על משבח הדפוס וצא, לאוירו

ל עולם תראה. ש

ומלאך זה גם האיץ ודחף ברבי יעקב מסלתון יצ״ו מרבניה וחביביה

ל ספר ל ק״ק אחיעזר בעי״ת ברוקלין שברשותו היה כתב היד ש ש

הדקדוק מדודו רבי נתנאל טראב מסלתון זצ״ל, שהיה מחכמי דמשק.

ל עריכת ועוד לפני כעשרים שנה הורה גבר והחל במלאכת הקודש ש

הספר ע״מ להוציאו לאור, והשלים כמחצית הספר, ובדוחק השעה לא

עלה בידו לסיימה, ועתה בקשני לסייע בהשלמת המלאכה, וגם תרם

מלא חופנים מאונו והונו, וטרח ועמל רצוא ושוב כמראה הבזק בהגהות

והערות, וידיו רב לו בעצות ותושיות, ולולי הורתו בקדושה, וברכתו

ברכת כהן אשר ?1ותני, כי עתה ריקם באתי.

ספרא דנן בא לפנינו במקור בקובץ המונה כשלושים עמודים כתובים

בכתב יד צפוף, מסודר וברור, בכתב ׳חצי קולמוס׳ שבו הורגלו לכתוב

חכמי המזרח (כאשר תראח כתעלגס חידפס), ובראשית היה צורך לפענח

את הכתוב, לכתב שאנו רגלים בו, וע״כ תודתינו נתונה לנעים זמירות

ישראל רבי חיים אליהו שיחי׳ שתרגם חלק מהכת״י.

חכמת הלשון או מלאכת הדקדוק, אינה מלאכה קלה כלל ועיקר

וביותר למי שאינו מורגל בה. ובפרט אם הכתוב נתחבר במטבעי לשון

ובמונחים שאין אנו משתמשים בהם כיום.

על כן מטבע הדברים שהיה מן הקושי במקומות רבים להבין את כוונת

המחבר, ומה גם שלא בכל מקום היו פיסוקים או עיצורים, או שלא היו

ברורים דיים, ולא ידע הקורא היכן מתחיל המשפט או מסתיים. אודות

לכך היה מן הצורך במקומות מסוימים להעזר בשיקול הדעת לגבי

חלוקת המשפטים, או לשנות במידת מה את צורת התחביר. כן היו

מספר דברים בלתי ברורים שהשמטנום. עוד הוספנו דוגמאות מן

הכתובים במקום הצורך. על כן אם ימצא הקורא משגה, את תלונתו

אלי יפנה. אנכי אחטנה, מידי תבקשנה.

פתח דכר

אם כי מחבר הספר לא חילק את חיבורו, באין בעליו עמו לשאלו, היה

נראה יותר לחלק את הספר, כי במהותו הוא שני חלקים. החלק

הראשון עוסק בכללי הקריאה והטעמים, והחלק השני מתיחס לשם

העצם, שם התואר, בניני הפעלים, שרשים חסרים ונחים, וכו׳.

כמו כן חלוקת הספר לפרקיו, כמעשהו עכשיו, לא כך ממש יצא מיד

אדוניו. ויש מן העמודים, אשר היו בשערים אחרים, והובלו למקומות

הראויים, אומר לדבק טוב הוא, ואיש את רעהו יעזרו. ועל כל אלה

נוספו מעט הערות, אשר תמצאם בשולי הגליונות. ולבסוף נוספו

הנספחות, כאשר תראה במפתחות.

חמרא למריה, איהו מריה דהאי ספרא, ספרא רבא רכי נתנאל

טראכ מסלתון זלה״ה, שירד הגורן וליקט בעומרים כללי הדקדקנים,

דהוו טמירים ונעלמים ומסורין מאבות לבנים, ערכן וסידרם בטורי

הבנינים, חילקן לענפים ובדים, שנים שלשה בראש אמיר, ארבעה

חמשה בסעפיה. מוקטר מוגש על שולחנא דרבנן ותלמידיהון, למען

חכמים יצפנו תבונות, היאך להגות את השם באותיות.

וטיכותא לשקייה, איהו הדולה ומשקה מתורת רבו לעדרים, ירא

שמים מרבים, רכי יעקכ מסלתון נר״ו, יברכהו ה׳ ויחננו, וכפלים נחת

מלא חופנו יהיה חלקו בעולמו, דור ישרים בארץ יראה, עד כי יבוא

שילה יזכה. עדי זקנה וגם שיבה, יהי דשן בכל טובה, ושלום לו ורב

אהבה. אמן כן יאמר האל.

ל מעוזי, אשר הסיר ממני עורוני, האיר עיני א לכי וכשרי ירננו ל

והצליח דרכי. אקוד על אפי, ואפרוש לך כפי, עת אביע רחשי

כרוך אלוקי ישראל שהגעני למקום הזה, ולו רק יכולתי להביא קרבן

ל פה. ע ב אשה, חלף תודתי ש

והנה נא ידעתי כי רחוקה ממני זאת התורה, ועדיין לי עלומה ונסתרה.

כבדה המלאכה מאיתי, בבערותי וחסרון ידיעתי. מלאכת הדקדוק

אינה משלח ידי, ופעליה ובנינה לא עלו על לבי. בנתיבות חכמת

הלשון לא הגיתי, ואל רזיה וסודותיה לא ירדתי. וכל מה שהשגתי

וידעתי, מזה הספר בינותי דרך עבודתי ויגיעתי. ובאין רב ומורה ירבה

המשגה, ואיך על יצועי אעלה.

כה דברי המהדיר שלום רפול

חלק ראשיו

הקי קריאח לשון הקדש, כללי הניקוד

ומשפטי הטעמים

ערוך כטוכ טעם ודעת, דכר דכר על אופנו

למען ירוץ הקורא כו

מאח

הרב נחנאל טראב מסלחון הכהן

ךלה״ה

הובא לדפוס לראשונה מכחב יד המהבר

ע״י הרב יעקב מסלחון הכהן יצ׳׳ו

ספר הדקדוק חלק א׳

מפתח

אקדמת מילין 2

פרק א׳

האותיות 5

חלופי האותיות 7

חלוקי האותיות 12

חלוק הדגש 13

התנועות 14

ההברות 15

פרק כ׳

כללי שוא נע ושוא נח 16

השוא תנועה קלה 19

החטפים 21

קמץ חטף 22

חלופי התנועות 25

נח נראה ונח נסתר 31

הדגש 34

כללי בג״ד כפ״ת 39

שימושי אותיות מ-ש-ה ו-כ-ל-ב 43

נקוד אותיות כ-ל-ב 59

אותיות מ-ש-ה ו-כ-ל-ב לפני השם 61

ספר הדקדוק חלק א׳

מפתח

פרק ג׳

הנגינות 62

המקף 65

המעמיד 67

שנוי הנקודות מסבת אס״פ 71

מושב הנגינה מלעיל ומלרע 75

אקדמת מילין

רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת

לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כחמורה (אמת

פ״כ אי), וביאר הרמב״ם בפהמ״ש (שם) שצריך להיזהר במצוה שיחשוב

בה שהיא קלה, כשמחת הרגל ולמידת לשון הקודש, כבמצוה

שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה, כמילה וציצית ושחיטת הפסח.

הרי שלימוד לשון הקודש היא מצוה, וצריך להיזהר בה כבמצות מילה

וציצית.

ועל אף שיש מהאנשים אשר יחשיבו את מצות לימוד חכמת הלשון

כמצוה קלה, הכל יסכימו שאין היא חכמה קלה כלל וכלל, ורבות

עמלו עליה מגדולי המחברים, ונכללת בחכמה האלוקית, כמו שכתב

בפירוש ״מרפא לנפש״ (כחקדמת ייחגכת חלככות״) •והאחרונים חלקום

ע חכמות, ששה שזכר המחבר, והשביעית היא חכמת ההגיון, ב ש ל

והלשון אפשר שהוא נכלל באלוקות, כי אין מקום להגיע אל חכמת

התורה על בוריה בלי ידיעת רוב חכמת הדקדוק, כמו שידוע למבני

מדע׳.

ל הרמב״ע, •הדקדוק לדיבור כמלח למאכל׳ (שירת וידועה אמרתו ש

ישראל, עמי ק״י),

ומושכל פשוט זה הבהיר בעל ספר ״המסלול״ בהקדמתו וז״ל, •אך

למותר דבר שפתים וכו׳, וכל בית ישראל למקטנם ועד גודלם יתנו

יקר ללשונינו הקדושה, וישימו צניף טהור על ראשה, ונכבדות מדובר

בה, אחת דבר אלוקים ודברי הנביאים פה אחד בלשון הקדש.

ומבלעדי ידיעת הדקדוק אין פוצה פה לדבר צחות בכל לשון תהלך

בארץ, אף כי לרדת אל עומק פשטות הכתובים, ועינינו הראות כי

פעמים רבות ישתנה ענין איזה מקרא בהתחלף ניקוד אות אחת או

בהעתק הנגינה מאיזה אות אל אות אחרת שבצדה בתיבתה, וזה

מפורסם מאד בדברי גדולי מפרשי המקרא׳ ע״כ.

ואם להאריך בשבח ובתועלת חכמת הלשון באנו, תקצר היריעה

מלהכיל וידי חובה לא יצאנו. אך אי אפשר שלא להזכיר מעט מדברי

המחברים המוכיחים בשער את המזניחים חכמת הדקדוק וכמעט

לחכמה חיצונית יחשיבוה.

בשם הרד״ק אמרו, •אשר למד ותורה לו קנין, ולא למד יסוד הדקדוק

ולא בן, כמו חורש אשר ינהג שורים וידו מבלי מלמד ודרבן׳.

- 2 -

אקדמת מילין

רבי יאיר בכרך כתב בספרו ״חות יאיר״ (סייגיו קנ״ד) •ולימוד חכמת

ל בר דעת לדעת הכללים הן בכינויים כ הדקדוק מיעוטו יפה ומוכרח ל

יחיד ורבים, זכר ונקבה וכו׳, וכן בנקודות דגש ורפה וכללותיהן מוטל

על איש באשר הוא אדם ונפש חיה כתרגומו (רוח ממללא) לידע.

ואיך לא יבוש מי ששנה ולמד ולימד עד שהגיע להוראה יורה ידין, אם

ישאלנו בסדור תפלה, למה נשתנו נקודות ווי״ן ונשכחך וגפארך

במלאפום ונמליך ונזכיר בשוא וכו׳, קדושה ומלכות במלאפום, וכן

ל אמת ויעיכ, ויאלם ויסתגר כי לא ידע שקושי שני שוואי״ן בווי״ן ש

רצופין גרמו זה׳ וכו׳.

וראה מש״כ ריא״ל די מודינה בפירושו ״הבונה״ (גדפס כעיו יעקכ) לפרש

דברי הגמ׳ בקידושין (דף כ׳ ע״א), עפ״י כללי הדקדוק. וז״ל, אמר

•הבונה׳ יראו ויבושו המהגים והמצפצפים ומהבלים חכמת הדקדוק

באמרם כי הלימוד בו איבוד זמן, ודי לנו לקרוא ולכתוב עפ״י

הבקיאות, ולא מחכמה. וכל זה לכסות מערומיהם אשר בחטאת יהודה

כמעט נשתכח מאתנו, ומלמדי תינוקות לא ידעוהו, ולא יבינוהו

לתלמידיהם, ובכן יגדלו הנערים עד שיהיו מחכמי הדור הגדולים אשר

לא ידעו מה הוא, וכאשר יזדמן להם איזה דיוק בתורה או בדברי חז״ל

יאמרו לא דק ולא קפיד, וחכמים לא נזהרו בדבריהם כי לא כן הדבר,

וכו׳ ואיך לא יהיה כן ודקדוקי שאר הלשונות נותנים הסדר ללשון,

ודקדוק לשון הקודש הנה הוא רק נוצר מן הלשון.

לכן טרח פה להשמיענו מלת •דרך׳ כי היא נקבה ולמה לפעמים תבוא

בלשון זכר, וכו׳ עיי״ש, מה שהסביר הגמ׳ עפ״י הדקדוק.

וכאשר תשכיל בדבריו יישירו לפניך דברי הפרמ״ג (כפתיחח לאגר״ח,

אגרת א׳ ט״)), •וחכמת הדקדוק הוא פנה לתורה, ובלומדו שיעור הגמ׳

יהיה ג״כ פתוח לפניו ספרי הדקדוק׳ וכו׳.

וראה עוד דברי ר׳ חיים בצלאל (אחי המהר״ל מפראג) בהקדמתו

לספרו ״עץ חיים״ (גדפס מחדש כירגשליס, תשל״ג), שהגדיר את חכמת

הדקדוק לעומת חכמת התלמוד כדוגמת האילן עם הפרי, כי כמו

שהאילן קודם הפרי בהכרח, כן חכמה זו קודמת לחכמת התלמוד

בהכרח, וכמו שהפרי עיקר כן התלמוד עיקר.

ועיי״ש עוד בהקדמתו (חג״ל) מש״כ •ואין זה (חוסר לימוד הדקדוק) רק

בהיות הגלות הארוך המר והנמהר הזה גבר עלינו מיום אל יום, נמעטו

הלבבות, ולא היה בידם יכולת ללמד את בניהם את כל החכמות.

- 3 -

אקדמת מילין

ע״כ ראו אבותיהם הקדמונים ובפרט חסידי אשכנז למשוך את בניהם

אחר התלמוד לבד, להרגילם ולחנכם אחר הספר הקדוש הזה, כי כולו

חכמה ויראת ה׳ במקום אחד, והוא להם הלחם והמזון האמיתי אשר

בצילו נחיה בגוים.

ועם כל זאת יחידי הסגולה אשר בכל דור ודור אחרי אשר מלאו כרסם

מלחם התלמוד, לחם הפנים אשר לפני ה׳ תמיד למדו גם חכמת הלשון

בכלל שאר החכמות. גם חיברו ספרים על זה איש לפי שכלו יהוללו

ואחר הימים הרבים האלה קם הדור השפל הזה יתמי דיתמי, נשתכח

חכמה זו לגמרי ובפרט במדינות אשכנז, ודברי הספרים האלו כחתומים

ואין עמנו היודע להימין או להשמאיל׳ וכו׳, עכ״ל.

ואם כך עלה בזמניהם שנשתכחה חכמה זו לגמרי, מה נענה אנן יתמי

דיתמי אבתריה.

הן אמת שבדורות האחרונים קמעא קמעא קמה לתחיה החכמה

העתיקה, ורבים מגדולי הדור עסקו או חיברו ספרים בחכמת הדקדוק.

רבי יעקב עמדין כתב ״לוח ארש״ (אלטמא, תקנ״ט), על דקדוק המלים

בתפלה והשגות על ספר ״שערי תפלה״ לר׳ זלמן הענא.

הגר״א מווילנא כתב ״דקדוק ופי׳ עה״ת״ (ירגשליס, תר״ע), וכן הכניס

מענינים אלו בפירושו למשלי ובשאר חיבוריו. רבי שאול הכהן אב״ד

ג׳רבא שבתוניס חיבר ״לחם הביכורים״ (ליגגריג, תר״ל). רבי וואלף

היידנהיים נתפרסם בספריו הרבים בדקדוק ובעניני המסורה. המלבי״ם

הרבה להשתמש בדקדוק בפירושיו לתנ״ך ובפרט בהקדמת ״אילת

השחר״ לספר ויקרא, ביאר דרכי דרשות חז״ל עפ״י כללי הדקדוק.

וכן בדורינו רבי יעקב קמנצקי זצ״ל היה בקי גדול בחכמת הדקדוק

ובספרו ״אמת ליעקב״ עה״ת כתב פירושים רבים עפ״י הדקדוק

והמסורה.

•הרי שלחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו פה לאכול׳ (קידגשיו, מ״ג). רובא

דאינשי לא יבינו בדקדוק רש״י בפירושו למקרא, ואפי׳ את ספרי

האחרונים שבדורינו העוסקים בחכמה זו ירחיקו מחוסר הבנה. ואיך

יקראו נכונה במקרא, ומה יעשו בבואם לעמוד בתפלה.

והנה קם רבי נתנאל טראב מסלתון זלה״ה, חשף לדרעיה ונפל נהורא,

להאיר עיני מי שלא ראה מאורות הדקדוק מימיו, ומי פתי יסור הנה,

כדברי הזהר הקדוש (גישכ, ק5דגי) •אורייתא איהי מכרזה בכל יומא

קמיה דברנש מי פתי יסור הנה׳, וכו׳.

ע״כ דכרי המהדיר שלום רפול

- 4 -

האותיות

א) אותיות לשון הקדש, הם עשרים ושתים,

וסימנם ״בך״ יברך ישראל, והם -

ז ח ט י כ ל מ נ ס ע א כ ג ד ה ו

פ ע ק ר ש ת.

ב) וחמשה אותיות ך - ם - ן - ף - ץ ביחד יהיו

״זך׳ וסימנם ״דך״ לקרי.

b) אותיות ך ־ ם ־ ן ־ ף ־ ץ (מנצפ״ך), נקראו

אותיות הקצוות, כי לא יבואו אלא בסוף

תיבה, כמו -

א) במו-ך

כ) מי-ם

ג) באמ-ן

ף - ע ? ד) ע

ה) רזזב-ד

ל פי הנקודה י הברות, לאות שי״ן, ע ת ד) וכן יש ש

שעליה, ימנית או שמאלית, כמו -

״שם שם לו רק ומשפט״ T T י

- 5 -

האותיות

האותיות יתחלקו, לחמשה מוצאי הפה:

א) א ־ ח ־ ה ־ ע בגרון

כ) ג ־ י ־ כ ־ ק מהחך

ג) ד ־ ט ־ ל ־ נ ־ ת מהלשון

ד) ז ־ ס ־ ש ־ ר ־ ץ מהשנים

ה) כ ־ ו ־ מ ־ ף מהשפתים

ואותיות מ ־ ן עזר מוצאן מהנחיריים, וראה תראה

ת החוטם, יבולע להברתן הנכונה, ומפני מ י ט א ב ש

זה יתחלפו לפעמים זה בזה.

אותיות ז ־ ס ־ ש ־ ץ, נקראו אותיות השריקה,

מפני שקריאתן כאדם השורק.

ואותיות ב ־ ג ־ ד כ ־ פ ־ ת, יש הפרש במבטאם,

בין דגושים לרפוים, כמו -

ך ובלכתך ת י ב ־ ך ? ת ב ש א) ב

ך ג ־ ג כ) ועשית מעקה ל

ג) ותך־ד שבתי מעיני

ד) ואם ב־כה את עשה לי

ה) וררב פי־פירת בידם

e) אשר נת־תי לאברהםע • T ־

ל הפרש המבטא בין דגש (בקהלות שונות מקפידים ע

לרפה, גם באותיות כ - ד - ת).

- 6 -

חלופי האותיות

אותיות היוצאות ממוצא אחד, יתחלפו לפעמים

זה בזה:

חלופי א ־ ח ־ ה ־ ע

א) מתאב אנכי מתעב

ו ע ג פ י ל המובר ו כ) ויפארו ע

ג) אשתויללו אבירי לב השתוללו

חלופי ג ־ י ־ כ ־ ק

ל כ ל ר ג א) לא ר T ־ T ־

כ) וכבה אשר נטעה וגבה

ג) ©ויסכרו מעיבות ויסגרו

ד) מוציא אסירים בכושרות בקושרות

חלופי ד ־ ט ־ ל ־ נ ־ ת

א) תנוט הארך תנוד

כ) ערים נתשת נטשת T ־ : T T ־

ג) לעשות נשכה לשכה

חלופי אותיות ב ־ ו ־ מ ־ ף

ת ב ש ת ברורך נ ? ש א) נ

כ) בור עמים פור

ל גפי גבי ג) ע

- 7 -

חלופי האותיות

חלופי אותיות ז ־ ס ־ ש ־ ר ־ ץ

ורומס

ויועק

הסירו

?גליו

סכין

הברק ־ T T י

ה פ ש ר 1

א) מעול ורוימך

כ) ויצעק משה

ג) ולא ממני השירו

ד) עליך לבי

ה) ושמת שכין

e) כמראה הבוק ־ IT T י

ז) ובידו רצפה

חלופי אותיות א ־ ה ־ ו ־ י

אותיות אהו״י, נוהג בהם

א) חלוף כ) חסרון ג) יתרון

חלוף:

חלוף אל״ף בה״א, כמו -

א פ א) רפה שבריה ר

כ) הלה הוא ברבת הלא

ג) העבריים נקרה נקךא

חלוף וא״ו בה״א, כמו -

א) כי היא כסותיה כסותו'

כ) שלו הייתי שלה (שרש)

ג) ראיה ראיתי ראויT T

1. עייו רשיי ישעיהו פרק ו׳ פסוק וי.

- 8 -

חלופי האותיות

חלוף ה״א ביו״ד, או יו״ד באל״ף, כמו

ה (שרש) ש ע

בנה (שרש)

ן ראשו

מאלפנו

תאוימים

מראשית

©וייראו

י־הוינחנן

ברמאה

במה וה

היוישב

תביאם

ליל

נפלאת

א) עשיתי משפט

כ) אשר לא־בניתT ־ T

ג) לדר רישרן

חסרון:

א) מלפנו מבהמות

כ) והנה תוימים

ג) יתן שלתך

ד) מרשית השנה

ה) ©וירתו ©ויראו

e) וידבר שאול אל יוינתן

ז) בררך הליכי ברמה

ח) מךה בידך

יתרון:

א) וקאם שאון

כ) בני אתינוי

ג) היוישבי בשמים

ד) תביאמו

ה) קרא לילה

e) נפלאתה אהבתך

ל הרוב נחות, ולכן נקראו אותיות ואותיות אהו״י ע

הנחות.

- 9 -

חלופי האותיות

א) לפעמים יתחלפו אותיות מ״ם ונו״ן, כמו -

ב) לפעמים, יבא אות אל״ף תחת כפל אות,

א) ימאסו כמו מים תחת ימססו

כ) אשר בןאו תחת בז־ז־ו

ג) בלא יומו תמלא תחת תמלל

ג) ועוד מצאנו אות נו״ן במקום כפל אות, והם

מעטים, כמו -

א) כי לא תמנו תחת תממו

כ) לשמיד מע!ניה תחת מעךךיה

רסדי ה׳ כי לא תמנו כמו תמו, ודגש המ״ם

מחליף אות כפולה, וכאן בא נו״ן במקום

המ״ם השניה.

וכן יש נו״ן הנוספת, כמו - נמבוה ונמס,

והרבה בסוף תיבה, כמו - אשר לא־יראון ולא

יששו-ן

הפדיו־ן

מלכי-ם

הימי-ם1• T ־

א) והנה יששום

כ) כסף הפךיום

ג) למרות מלכי ן

ד) לקד הימין

כמו

ישמעון ולא ייאכלון ולא ירירן.

- 10 -

חלופי האותיות

ם ה ד) גם הה״א דרכה להתחלף בתא״ו, מפני ש

דומות במכתב, כמו -

א) לדעה מה יעשה לדעת

כ) ואם בת היא וריה וחיתT T T IT T

ה) ומטעם זה (הדמיון במכתב), יתחלפו הרי״ש

והדל״ת זו בזו, כמו -

א) דוי©דינים רוי©דינים

ל א ו ע ל ד א ו ע כ) ר

ג) ריפת דיפת

ו) וכן להפך, אות תא״ו תתחלף בה״א, כמו -

רה א) עןרת מצר ע!ז

כ) נפלאת בעינינו נפלאה

ללרגי ג) ואנכי תרגלתי דדר

ז) פעמים תתחלף הה״א בוא״ו, כמו -

א) כי־פרעה אהרן פרעוי

כ) כאין שפכה שפכו

- 11 -

חלוקי האותיות

ה מינים: ש ל ש האותיות מתחלקות ל

א) שרשיות

ב) שמושיות

ג) נוספות

א) להוראת השורש, תכשרנה כל כ״ב אותיות

האל״ף בי״ת.

ב) להוראת השמוש, לא תהיינה כי אם חציין,

וסימנם ״איתן משה וכלב״, כמו -

א-פקד י-פקד ת-פקד נ-פקד

אותיות פ - ק - ד, הם שרשיות

אותיות א - י - ת - ן, הם שמושיות.

ת ג ל פ ה ג) הנוספות: הם לתפארת הלשון, או ל

הענין, והם חמש אותיות א - ה - ו - י - ן,

כמו -

אדבר

תביאם

א) ךם נקיא

כ) אדברה

ג) תביאמו

ד) ההיפכי

ה) תוסיפון

12

חלוק הדגש

ה מינים: ש ל ש , יתחלקו האותיות ל ש ג ד בענין ה

א) אותיות אי הי ח׳ ר׳ ע׳ הם רפויות, ולא יקבלו

ש חזק. לפעמים אות אל״ף ג ש קל ולא ד ג לא ד

ל פי המסורת, או רי״ש יבאו דגושים, והם ע

כמו -

1 לו את־הפלנרה יביאו א) וJ• T ־

ו ו א י ב ת כ) ממושבתיכם 2J* T 5 ו א ג) עצמיתיו לא ך

ד) ויביאו* לנו

ח מ ע ך ה) בעבור ה

ת שרך ך כ ־ א י) ל

ש באות ה״א, נקרא מפיק, והה״א ג ואם יבא ד

ת במבטא. ש ג ר נ

ש קל ודגש חזק. ג ב) אותיות בג״ד כפ״ת, יקבלו ד

ולפעמים רפויות כאשר באים אחרי אותיות

א׳ ה׳ ו׳ י' בסוף המלה, ופעמים דגושות,

כאשר נבאר לקמן במקומו.

ג) אותיות ט״ס שק״ץ נוזלי״ם לא יקבלו כי אם

ש חזק. ג ד

1. האל״ף של ויביאו דגושה במסורה (בראשית מ״ג, כ"ו). 2. האל״ף של תביאו דגושה

במסורה (ויקרא כ״ג, י״ז). 3. האל״ף של ראו דגושה במסורה (איוב ל״ג, כ״א). 4. האל״ף

של ויביאו דגושה במסורה (עזרא ח', י״ח).

- 13 -

התנועות

התנועות יתחלקו לשלשה:

א) גדולות

ב) קטנות

ג) חטפים

הגדולות הם חמש:

א) א קמז

כ) א צירי

ג) אי חיריק ויו״ד אחריו

ד) או חולם ווא״ו אחריו

ה) או שורוק ווא״ו אחריו

הקטנות הם חמש:

א) א פתח

כ) א סגול

ג) א חיריק בלא יו״ד

ד) א קמ־ן חטוף

ה) א קבוז

החטפים הם ארבע:

א) א שוא

כ) א חטף פתח

ג) א חטף סגול

ד) א חטף קמז

- 14 -

ההברות

ההברות מתחלקות לשלשה:

א) הברה פשוטה

ב) הברה מורכבת

ג) הברה זרה

ע אות מ ש א) הברות המבטאות בלי אשר נ

אחרת, נקראות הברות פשוטות, כמו -

עו-דה הו-לכים עו-פלהT IT י : V T

והם רק תנועות גדולות.

ב) הברות המבטאות עם אות אחרת, נקראות

הברות מורכבות, כמו -

ה ב - כ ן ש כ - ש ן מ ר - ל ש

והם תנועות קטנות.

ג) ועוד יש תנועות קטנות המבוטאות לבדן

ונקראות הברות זרות, כמו -

ית ית ב- - ך ן ל - מ

ה תחתיה, לא כן א והנגינה או מעמיד, תמיד ב

בהברות מורכבות שאינם מקבלים נגינה או

מעמיד, כמו -

יצ-רק מן-רר בנ-פיI ־ : T ־ : T : ־

- 15 -

כללי שוא נע ושוא נח

ד השוא, לא יבא אחריהם ב ת החטפים, ל ש ל ש

ה יתבאר ד ב אות נחה, ולא אות דגושה, והשוא ל

משפטה, והוא להכיר בין שוא נע, ובין שוא נח.

והם חמשה כללים - א. ב. ג. ד. ה.

א בראש התיבה (ראש הוא רמז לכלל ב א) כל שוא ה

א׳), הוא נע, כמו -

ע לקולי מ בני ש

ע התיבה רצופים צ מ א ב) כל שני שואים הבאים ב

זה אחר זה (ב׳ שואים הם רמז לכלל ב׳), הראשון

נח, והשני נע, כמו -

ר יעלןו ת כ ל ר ? ת ב ש ?

י שואים בסוף תיבה, אז שניהם ואם יבואו שנ

נחים, כמו -

ת מ ^ ת ו כ ^ וחרצת ו

א אחר תנועה גדולה (אות ג׳ של ב ג) כל שוא ה

תנועה גדולה רמז לכלל ג׳), הוא נע, כמו -

אומרים נלכה יוצאים

- 16 -

כללי שוא נע ושוא נח

אמנם, אם יקדים לשוא טעם (תנועה גדולה

מוטעמת), אז השוא הוא נח, כמו -

א) נלכה דיתינהT :AT

כ) ויט אהלה מהלאהT ! V.T ״

ל אביך ויגדר א ג) ש

ת ומפסיק, ר ש ה שני טעמים, מ ש ב י תיבה ש

ת שוא, הוא נע, כמו - ר ש מ ואחר ה

א) ויאמרו כ) ולתושב ר ג) שמלתר

ת של אות ל ת אות דגושה (אות ד ח ת ד) כל שוא ש

דגושה הוא רמז לכלל ד׳), הוא נע, כמו -

ו ע ? א) מעןךש כ) הצפינו ג) ט

ש בא באות האחרונה מהתיבה, ג ד אמנם אם ה

השוא יהיה שוא נח, כמו -

ת כ) ויחד ג) אמרת ע מ א) ש

ובאם האות הקודמת לאות האחרונה, היא אות

גרונית, אז יתחלף השוא לפתח תחת האות

, כמו - שמעת. ע ל ב א ת ל הגרונית כדי ש

- 17 -

כללי שוא נע ושוא נח

ה) הדומות (ה׳ של הדומות רמז לכלל ה׳), כשיבואו

י אותיות רצופות דומות, והתיבה ת ש

הראשונה מנוקדת בשוא, אז הוא נע, כמו -

הללו הנני כוננו

וכל שוא הבא אחר תנועה קטנה, ומעמיד

ה דגש, ואיננה נחה, דע, כי תחתיה, ואין ב

ה להיות כתנועה גדולה, כמו - ט פ ש מ

א) משכו וקחו

ע ״ ר ג כ) י

ג) ישמר אלוקים

ר) גנבתי יום

ר ל ב ה) ושתי את ג

א אחר וא״ו שורוק, הוא נח, ומבטא ב שוא ה

הוא״ו כמו w באנגלית, כמו -

וקשרתם וכתבתם ותקעתם

א) מהנאמר תבין, כי השוא יהיה נח, אחר תנועה

קטנה.

כ) ואחר וא״ו שורוק בראש תיבה.

ש בתוך האות ג ם כי יהיה ד ג) ובסוף תיבה ע

השואית.

ר) אם יקדים לשוא טעם, כמו - 'הפלותה לחסידיו.

- 18 -

השוא תנועה קלה

ע קורא נעים כי השוא היא תנועה קלה ד ידוע ת

ועה ל התנ ד שלפעמים נסמך ע וחלושה מאוד ע

ת - שמע, י ש א ר שלאחריה, כמו - ?

ועה שלפניה כמו - אבךהם ל תנ ך ע מ ס ופעמים ת

• ק ?ח - י

ע תיבה צ מ א או תבוא בראש ההברה, אפי׳ ב

ותהיה נע, כמו - יוישבים.

ומפני זה לא יבואו שני שואים בראש תיבה כי

הראשונה אין לה סמיכות לא לפניה ולא לאחריה.

כשיבואו שני שואים בסוף תיבה אז שניהם נחים,

כמו - רישת. ואם תבוא אחת מאותיות אחר״ע

קודם האות האחרונה תנקד אותיות אחר״ ע בפתח

שאולה, כמו -

ידעת ־ ידעעאתנ דיירז - ויחאד

י אותיות נחות נראות בסוף ת ולא מצאנו ש

התיבה, אלא אם תהיה השניה אחת מאותיות

פ ־ ת ־ ך ד ־ ק ט ־ ב

? ש י תויסן8' ־ רישת ־ ריבך ־ וירד - וישק ־ י שט - ו

י אותיות נחות זה אחר זה, לא יתכן ת אולם ש

אלא אם השניה אל״ף, כמו -

מלוא ־ הוא ־ והיא

ע תיבה, כמו - תבואתה. צ מ א וכן ב

1. תוסף הפ״א דגושה, משלי פרק ל' פסוק וי.

- 19 -

השוא תנועה קלה

ונמצא למלאות לחרבות ירושלם, וכן נאוד החלב,

אבל הוי״ו הוא מכלל אהו״י הנוספות. והמלה

יותר נכונה מבלעדי הוי״ו.

גם אחרי שוא נע, לא יבא אות דגושה לעולם.

ואם היא שוא נח יבואו אותיות בג״ד כפיית

ל הרוב, כמו - יזכיר ־ ישפיט• דגושים ע

י שואים בראש התיבה אזי ישתנה וכשיבואו שנ

ת הראשון לתנועה קטנה, ונקראת ו א ב השוא ש

תנועה קלה.

ועל כן לא תוכל האות ההיא לקבל לא נגינה ולא

, כמו - מתג

שפתי תמורת שפתי מן שפתים

מלכי תמורת מלכי מן מלכים

ל כן אפי׳ אותיות בג״ד כפיית הבאות אחריהן ע

הם רפויות.

־ ס ־ ש ־ ץ (חון ם ז ה ובאותיות השריקה, ש

מהריי׳ש), אם יבא שוא נח באחת מהם, אותיות

א ל בג״ד כפיית הבאות אחריהם הם דגושות כדי ש

יתבלע מבטאם, כמו -

ע ב ־ צ ין־כר יש־פט הס־כת א

ושתי החטפים יבואו באותיות הגרון במקום שוא

נע, כמו - אעבויר ־ יעבויר•

ויש מעטים שיבואו באותיות אחרות והם עפ״י המסורת.

- 20 -

החטפים

ת החטפים הם - ש ל ש

א) א חטף פתח כ) א חטף סגול ג) א חטף קמן

ל הרוב, כמו - עיקרם לשרת באותיות אחה״ע, ע

א) אןהרין יעקב מחלה מאכל

ה .יאהבני אחרו היותם ש ע כ) א

ג) חרי אניה יעמד אהלוד * ־ ד : T S T ד • ד :•ד • :

ן באותיות אחרות, כמו - מ פעמים, יבא חטף ק

ע שבלים ב א) במתי ארד כ) מעט צרי ג) ש

חטף פתח, יבוא באות הראשונה מאותיות דומות

רצופות, כמו -

א) צללו כעופרת ג) ריבבות אפרים

כ) בהררם שעיר ר) ויתריצצו הבנים

ועוד יבא חטף פתח, באותיות אחרות, כמו -

א) בשקתות המים כ) בעצבון תיאכלנה

ג) ומברכיר ברוך

ל קבלתו במסורה אנו סומכים, ע לפי בן אשר ש

א באותיות דומות ב קבלנו קריאת חטף פתח, ה

ובאותיות שאינם מן הגרון, בשוא נע, ויוצאים מן

הכלל שקריאתם בפתח, תיבות -

ע מ ש א) ו!הב הארד ר) קום בלק ו

כ) ושרה הארד ה) וסגר פם אריותא

ר ה שבי ב ש ג) כל השומע יצחק לי י) ו

- 21 -

קמץ חטף

, להיות קריאתו נוטה לפתח, אך ט הקמן פ ש מ

הוא תנועה גדולה, ומושך אות.

ובעבור חמשה דברים, יקל ערכו להיות כתנועה

קטנה, ותהיה קריאתו נוטה לחולם, וסימנם -

״ח - ש - מ - נ - ך״

ה) חזק:

, הוא ש אחר הקמן ג והוא הדגש, אם יבוא ד

חטוף, כמו -

א) רני עקרה

כ) כלו תפלות

ג) עךי וזמרת

ל תיבות שבלה ־ לבלה ־ יפלה ־ ל כ ויוצאים מן הT IT T IT T IT י

ן רחב מ ק אנה ־ בתים, אלו המלות נקראות ב

ואפי׳ אחריו דגש.

ש) שוא:

ן הקודם לשוא, אז הוא חטוף, כמו - מ ק

א) וביום פקדי

כ) עצמה ירבה

ג) זכרה־ליT : T

- 22 -

קמץ חטף

ד (געיא, מתג) ל אם יש איזה טעם או מעמי ב א

ן רחב, כמו - מ ביניהם, הוא ק

א) יכלו קום טעם תחת היו״ד

כ) חכמה מאד מעמיד תחת החי״תT : I T

ג) שמרה נפשי מעמיד תחת השי״ןT : I י T

מ) מקף:

ן בסוף תיבה, ומקף אחר התיבה, מ אם יבוא ק

ן יהיה חטוף, כמו - מ אותו ק

לבבך א) בכל־

כ) פסל־לך

ג) פן יפרד־בם

ויוצאים מן הכלל, מלות ים־ העם־, כי הם

ן רחב אפילו אחריהם מ ק לעולם נקראים ב

מקף.

, או מעמיד א אות נחה אחר הקמן ב וכן אם ת

ן רחב, כמו - מ תחתיו, יהיה ק

א) קרא־נא אות נחה

כ) תם־אני מעמידI T

נא אות נחה ג) אדברה־

- 23 -

קמץ חטף

נ) נחי עין:

מלות הבאות לדבר בלשון עתיד לנסתר, ויבא

בראשם אות וא״ו ההפוך, ישוב הקמין לחטוף,

כמו -

א) וינןם מלך

כ) וישב כיום ההואע ד ־ ד

ג) ויפג לכוT -IT ־

ך) כפולים:

ל הכפולים א באותיות א ־ י ־ ת ־ ן ע ב קמץ ה

, הוא חטוף, כמו - (בשרש)

שרשם

א) ונסב את הר שעיר סבב

כ) ויחם כשר הילד המם

ש שערים מדד ג) וימד ש

ולתלמידים המתלמדים צריך לומר להם זה הכלל

לנחי עי״ן וכפולים.

ת בוא״ו פתח ל ח ת מ א) כל תיבה ש

ה שני קמצים כ) ויש ב

ג) והטעם בין קמז לקמז

ר) ואות אחרונה הוא נח נראה

״הוא קמץ חטף״

- 24 -

חלופי התנועות

ה סיבות: ר ש ש ע ל ש חלופי התנועות יבואו ל

ה נ ת ש א) התנועה השלישית שלפני הנגינה, ת

לשוא, כמו -

א) ?־קדו' פ־קדבי מן פקד

כ) ד־כרי ד־כרו' מן דבר־ ד : ד ־ : ד י

ב) חלופי התנועות בנגינה מפסקת, כמו -

א) את משמרת ה׳ שמרו מן שמרו: ד ד ד י

כ) גם עשו פרי מן פרי

ג) הטיבו כל אשר דברו: מן דברו

וכן תנועה קטנה לתנועה גדולה, כמו -

א) את שרה כאשר אמר מן אמר1 rST T־ T

ד ב ד מן ע ב כ) הוא יהיה לי ע

ג) בחכמה יבבה בית מן בית

ועה קטנה אחרת, וכן תנועה קטנה, בתנ

כמו -

א) ויען איוב ויאמר: מן ויאמר

כ) ויגרשהו וילך: מן וילך

- 25 -

חלופי התנועות

ג) חלופי התנועות בסמיכות, כמו -

בנפרד

ר שרי דבר (בקמ־ן) ב ך ־ ל K) ע

כ) משפט המלך משפט (בקמץ)

ד) חלופי התנועות בכנוי, כמו -

בכנוי

K) קדש ?;!־שרי

כ) ספר ס?רר'

ג) גיךל גךלו

ה) פתח לפני קמץ, באותיות א ־ ח ־ ה ־ ע, יתחלף

בסגול, כמו -

K) ההכם תמורת ההכםT T ־ T T V

כ) אהיר תמורת אהיר

ל לפני קמץ חטף, ישאר הפתח, כמו - ב א

K) ההכמה כ) להפעוי^* : T : T T I " < 1 ־

ה התנועה נ ת ש ו) לסיבת הסמיכות והכנוי, ת

לשוא, והשוא לתנועה, כמו -

בסמיכות כנוי ביחיד

K) נךבת ידך נךבתר' ?ךבה

כ) צךלןת תמים צךקתר' ?ךנןה

- 26 -

חלופי התנועות

f) להרחבת אות הגרון, יתחלף סגול בפתח, כמו -

א באותיות גרוניות. ל ד ־ קךש, ש ג ל דרך ב ע

וכן הה״א בפתח, תחת חטף פתח, כמו -

וכן הה״א בפתח ומעמיד, להרחבת אות הגרון

ולא כתנועה קלה, שאינה יכולה לקבל מעמיד,

כמו -

K) האתה כ) ההבם ג) העריך

ועוד העי״ן בפתח, תחת שו״א להרחבה, כמו -

ת כ) ריךעת ע מ K) ש

מן ?בלה

מן להב

מן בעם

ה ב ? (K

כ) להב

ג) בעם

K) העךתי בכם

כ) ראה ההלתי

ל דרך השבתי ־ הקמ'תי. ע

ל דרך ©רישב ־ ריקות. ע

- 27 -

חלופי התנועות

ח) פתח גנובה:

תיבה שסופה, אחת מאותיות ה ־ חח ־ ע,

ונקודתם פתח, והאות הקודמת לה, היא

באחת מתנועות גדולות, חוץ מן הקמץ. אז

נקראת כמו באל״ף פתוחה, ונקראת פתח גנובה

או פתח שאולה.

ה בין הספרדים א ט ב מ ל ב ד ב אמנם, יש ה

א קריאת ט ב לאשכנזים, הספרדים קיבלו מ

פתח גנובה, באם קודמת לחיריק או צירי,

ה יו״ד בפתח, ואם קודמת לחולם כאילו יש ב

ה וא״ו בפתח, או שורוק, נקראת כאילו יש ב

ונשמע כמו האות w, כמו -

אשכנז ספרד

K) .ריה .רי־אה .רי־יה

ע י ־ ב ש ע ה א ־ ב ש ע ה ב ש כ) ה

ג) ביהריה ביהרי־אה ביהרי־רה

ר) ביוה בי־אה ב־רה

ה) רווה רו־אה רו־רה

וכן יש שקוראים

K) שתי א־שתי כ) שתים א־שתים

ש ג א יבא ד ל באל״ף שאולה, והטעם לפי ש

אחר שוא נע.

- 28 -

חלופי התנועות

וכן יש שורוק שנקרא כמו אל״ף, והוא כבוא וא״ו

השימוש לפני שוא בראש התיבה, כמו - וכלי ־

וקשרתם ־ וכתבתם, נקראים למספר מנהגים

באל״ף שאולה, כמו - אוקשרתם. ויש הקוראים

.w בוא״ו כפולה, כמו האות

וכן לפני אותיות ב ־ מ ־ פ, הבאים בוא״ו שורוק

בראשם, גם כן מוספים אל״ף שאולה, כמו -

K) וברך אוב.רך

כ) ומרק אומרק

ג) ופךה אופךהT T T T

ש הפתח שאולה את התנועה מ ש ט) לפעמים, ת

שלפניה, ותמלא היא את מקומה, כמו -

K) ישמה מן ישמה ישמיה

כ) האבה מן האבה האביה— T ״ ״ T ־ ״ T ״

ליר^ יגליה ג) יגלה מן י־

ונוהג כן לרוב, בסמיכות, כמו -

K) ריגע הים כ) לרריקע הארד

>) ושמי החטפים, כבואם לפני שוא נע, ישמט

מהם השוא ותשאר התנועה לבדה, ויש לה

דין תנועה קלה.

ע בלי מעמיד. והשוא שלאחריה הוא שוא נ

והמעמיד נאשר באותיות א ־ י ־ ת ־ ן

כמקודם, כמו - יעברו מן יעבר, נאכלה מן

נאכל­

- 29 ­

חלופי התנועות

ל ה״א השאלה, כבואו לפני וכן החטף פתח ש

שוא נע, ישמט גם כן השוא, ונשאר הפתח לבדו

ודגש אחריו, כמו -

הבמהבים הכ:תיבת השמגה

ומשפטה גם כן כתנועה קלה.

יא) התחלפות התנועות:

פתח בקמץ, חיריק בצירי, קבוץ בחולם,

ש לפני אותיות א ־ ה ־ ח ־ ע ־ ר, ג ד לתשלום ה

כמו -

( ף ״ ל ש ^ ג K) המפאר תמורת המפאר (עס ו

( ף ׳ ״ ^ ש כ ג כ) המפאר תמורת המפאר (עס ו

( ף ׳ ״ ^ ש כ ג ג) פאר תמורת פאר (עס ו

ש כרי״ש) ג K) המברך תמורת המברך (עס ו

ש כרי״ש) ג ג) המברך תמורת המברך (עס ו

ש כרי״ש) ג כ) ברך תמורת ברך (עס ו

ת בראש ש מ ש מ יב) התחלפות נקודת הוא״ו, ה

ה להלן. ט פ ש התיבה, כפי שיתבאר מ

ל אותיות ב ־ כ ־ ל, בסוף ות השוא ש יג) השתנ

הפסוק, כמו - בטבא ־ ביריבה. ולפני אות

, כמו - ריאמר ש ג ד גרונית, בקמץ לתשלום ה

הבה באיהל:I T

- 30 -

נח נראה ונח נסתר

א) אות נחה:

ועה (ניקוד) תחתיה, ה בלי תנ א ב כל אות ה

נקראת נחה, וכן האות האחרונה שאין תנועה

תחתיה, כמו -

בא בן שם מלה יך לריד י ד ״

ב) נח נסתר:

ת ש ג ר אולם אם האות בלי התנועה, אינה נ

במבטא, וכאילו אינה כתובה נקראת נח נסתר,

כמו -

ה ?ומרי עיבי ש קרא ע

ג) נח נראה:

ת ויוצאת ש ג ר ואם האות בלי התנועה, נ

במבטא, נקראת נח נראה, כמו -

אבךהם י?הק יעקיב

ט מ ש ד) לפעמים נח הנסתר אחרי תנועה גדולה, נ

ך בכח ההברה, כמו - ש מ מן הכתב, רק הוא נ

ל ידכדז ל יךך ע K) לארת ע

ה חסיתי כ כ) בך הסיתי ב

- 31 -

נח נראה ונח נסתר

ד ב כל האותיות יכולים להיות נח נראה, ל

ם נחות נסתרות, כבואן אחרי ה מאותיות אהו״י, ש

התנועות שיזכרו, אחת לאחת.

האל״ף:

האל״ף הוא נח נסתר אחר כל חמש התנועות

הגדולות, כמו -

בא ראשית היא ריאעו הואT

ש תנועות קטנות, כמו - מ ח וכן לפעמים אחר ה

צראר ט:א ראשרין פארה

ה ש ל ולפעמים יבא האל״ף נח נראה, אחרי ש

ל וקמץ חטף, כמו - ו ועות, פתח, סג מן התנ

ה ש א יאךימו באדר בT : T T : V ־ : י

הה״א:

הה״א תנוח נח נסתר, אחר חמש תנועות, קמץ,

פתח, סגול, צירי, חולם, כמו -

ה שלמיה ש ע ה מ ש מלה יפה ע

ולפעמים, יוכל להיות נח נראה בה״א, אחר קמץ

א לכנוי נסתרת, כמו - ב ה

K) יריהר ראת מלבה מלך שלה

ל יךה יד שלה כ) עTT

ם תאר. מה שאין כן מלכה בלא דגש, הוא ש

- 32 -

גח נראה ונח נסתר

ה ע ב ר א וכן תבוא הה״א, נח נראה אחר פתח ב

שרשים, והם -

בבלה תבלה נגח ותלה־ ־ ־־ ־ ־ ד ־ ד ד

ל דרך ותפן, והפתח להרחבת אות הגרון, ע

ש בתוך ההייא. ג ולהוראה זו יבא ד

הוא״ו:

הואייו תנוח אחר שתי תנועות, חולם, ושורוק

דוקא, כמו -

ווזיר לו שוכרT :

היריד:

ש תנועות, והם צירי, חיריק, ל היוייד תנוח אחר ש

וסגול, כמו -

י אדי אי־כיף־ נ ?

א לנסתרים, כמו - ב וכן, אחר קמץ ה

פניו ידיו בניוT T T T T T

אולם כבוא ואייו או יוייד אחר תנועות אחרות, הן

נחות נראות, כמו -

גו רו גננו בנו הוי גלוי בניT T T T T T *ל . . .

- 33 -

הדגש

ש הוא נקוד בתוך האות, ג ד כבר אמרנו, כי ה

ל כשיבא בתוך האות ה״א, אז נקרא מפיק, ב א

ת הה״א מהסתר לגלוי. ר ב שמוציא ה

ש נחלק ל - ג ד ה

א) דגש קל ב) דגש חזק

דגש קל:

א באותיות בג״ד כפ״ת הבאות בראש ב הוא ה

תיבה, כמו -

?:ראשית גכור דודי

כפול פתיל תבליםT : T

ש ההברה א ר ש קל אחר שוא נח, ב ג עוד יבא ד

ל אותיות בג״ד כפ״ת, כמו - ש

גר מעו־כן כם־פר בלד־בר תת־־ : • : י ־ ד : ד ־ : ־

ב קריאת אותיות כ ע ולא באו דגשים אלו, אלא ל

בג״ד כפיית ברפה.

דגש חזק:

ש יתחלקו האותיות ג ד ע כי לענין ה ד ידוע ת

ש קל ג ר לא יקבלו לא ד ע־ ה־ ח־ לשלשה. אותיות א־

ש חזק, כי אם לפעמים עפייי המסורה. ג ולא ד

- 34 -

הדגש

ש חזק ודגש קל. ג ואותיות בג״ד כפיית יקבלו ד

ש ג ואותיות ט״ס שק״ץ גוזלי״ם, לא יקבלו כי אם ד

חזק.

ש ג ה אופנים אשר יבא בהם ד ע ב ועתה נבאר ש

חזק.

האופן הראשון:

ל חסרון אות נו״ן או למ״ד ש חזק יבא ע ג ד

השורש כאשר תראה בחסרים, כמו -

משפטו שורש

בדר־ ד

א) ידיר

בגעו T ־

כ) יבגעו

ג) מ; נוע מבטע בנגע

ל ת, גימ״ל וטלית, להורות ע ״ ש באותיות דל ג ד ה

חסרון נויין השורש.

וכן, וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אכרם,

פירושו - ומעוכ. וכן אשר יכוך כהן והב, פירושו -

ל חסרון הנויין. ש מורה ע ג ד ה יבסך. ו

ש חזק להורות חסרון נו״ן הנפעל, ג לפעמים יבא ד

כמו -

א) ותפקךזבה עיבי ותבפקהבה

כ) השמר לך הבשמר

ג) כל יפקד יבפקד

- 35 -

הדגש

ל חסרון נו״ן מן, כמו - ש להורות ע ג ד עוד יבוא ה

א) ותקה מפךיו מן פריו

נ) מדוךאי כנך מן תדאי

ג) ויסעו ממרה מן מרה

האופן השני:

ל ע ל פ ע ש חזק יבא גם להוראת הבנינים פ ג ד

ל התפעל, כמו - והתפעל, כגון חסרון אות תי״ו ש

א) הקול מדבר מתדבר

נ) ולקה למטהר למוזנטהר

ג) אשר הטמאה התטמאהד ד - : \ ־־ ד ד •

האופן השלישי:

ל חסרון אות כפל מגזרת ש חזק ע ג יבא ד

הכפולים, כמו -

משפטו שורש

סככ T ־

א) סבותי סככותי

נ) הנני הננני

מדד T ־

ג) מדתי מךדוני

ל חסרון ת, הנו״ן, והדלי״ת דגושים להורות ע ״ הבי

אות הכפל.

האופן הרביעי:

ש חזק אחר ה"א הידיעה, כמו - ג יבא ד

י הגדול ח ד ה5ןהל המנרה ה

- 36 -

הדגש

a • l • ש אחר אותיות כ ג ד ועוד יבא ה

ן למלאות ה״א הידיעה, כמו - המשמשי

א) ועשה לפר להפר

נ) והיה כעם כפיהן כהכהן

ג) וראשו כשמים כהעומים

האופן החמישי:

ש מ ש מ ש חזק אחר וי״ו ההפוך (בעתיד) ה ג יבא ד

בראש אותיות י ° ת ° ן, כמו -

ויאמר !תיאמר ונאמר

האופן השישי:

ש חזק אחר תנועה קטנה, להורות הנח ג יבא ד

אשר יחסר, כמו -

עריך להיות

א) לך ה׳ הגדלה הגדולה

נ) ופטרי צצים ציצים

ג) וערפל התלתו התולתו

ל א להורות ע ל הגדלה, ב ש באו״ת למ״ד ש ג ד ה

ל ש באות צד״י ש ג ד חסרון הוי״ו שלפניו. וכן ה

ד שלפניו. ר י ל חסרון ה א להורות ע צצים, ב

- 37 -

הדגש

ל חסרון אות ה״א, שנחסר ש ע ג ד וכן יבא ה

מהכתב, כמו -

עריך להיות

מה לכםV T

ממה ןה

ממה הם

©יערכנהי

ישמרנהי

א) מלכם תדכאו

נ) מזה כידך

ג) מהם עושים

ר) יעךכגר הכהן

ה) ישמרני כעליו

האופן השביעי:

ש חזק לתפארת הקריאה, כמו ג ד ועוד יבא ה

א) עקכי סוס

כי נןירך נ) ענ

ג) מקדש הי

- 38 -

כללי בג״ד כפיית

כל בג״ד בפ״ת הסמוך לאהו״י רפה. בר, ממפיק,

מפסיק, דחיק ואתי מרחיק, וזה באורם.

אותיות בג״ד בפיית, הבאים בראש תיבה, הם

א אחת מאותיות אי הי וי י׳ ב ת ש ל כ ב דגושים, א

, ש ג ד בסוף התיבה הקודמת לה, אז יבוטל ה

ואותיות בג״ד בפ״ת יבואו רפוים.

ע סבות יבוטל זה הכלל, והם - ב ר א אמנם מ

מפיק, מפסיק, דחיק, אתי מרחיק,

א) מפיק:

פירוש, כשהאות הסמוכה לאותיות בג״ד בפ״ת

היא ה״א, או יו״ד, או וא״ו מפיק, אז אותיות בג״ד

בפ״ת יבואו דגושות, כמו -

א) בצדה תשים נ) הוי כל־צמאT T T ־

ג) ידיו תכיאנה ר) אהיו בא מצידוT T T V • : T T

ויוצאים מן הכלל,

א) קו תיהי נ) טיליו כה ג) יי כם

ב) מפסיק:

א תיבה אשר סופה מאותיות א׳ ה׳ ו׳ י׳, ב אם ת

ה טעם אחד מן המפסיקים, אז יבא דגש, ויש ב

באותיות בג״ד בפ״ת, כמו -

ל ?גמר ו כהם י ו כלה נ) ע ש א) ע

ג) יפתה התכה בצרה ר) ולמה־זה לי בכירהT IT : JT' .'IT : f J י J V ־ ־ ״IT :

- 39 -

כללי בג״ד כפ״ת

) דחיק: ג

מלה זעירא שסופה ה״א, ונקודה פתח או סגול או

ם מקף אחריו. אותיות בג״ד בפ״ת הבאים קמץ, ע

אחר המקף, יהיו דגושים, כמו -

ת נ) מה־בצע ג) מה־ברי צ י פ ־ ה א) מ

ם מקף, ואחריו מלה וכן אם תיבה שסופה ה״א ע

זעירא מתחלת באות בג״ד בפ״ת, יבטל הרפה,

כמו -

א) תכסה־בה נ) נכה־בו

ובזה שוה הכלל לאותיות ט״ס עוק״־ך נוןלי״ם, כמו

נא אלכה־T T : I "

ד) אתי מרחיק:

ת י ש ר כל תיבה שהיא מלעיל, וסופה ה״א בלתי ש

(גם כי תהיה הה״א נעלמת), ואחריה גם תיבה

ה בג״ד בפ״ת או מאותיות ט״ס ש א ר מלעיל, ש

שק״ץ נוזלי״ם, באופן שאין בין טעם התיבה

ועה אחת, אז יבא בם הראשונה לשניה כי אם תנ

הדגש, כמו -

עכן נ) ועכדיך באי ג) ארצה גיעון א) ארצה כי

- 40 -

כללי בג״ד כפ״ת

ואם תהיה ההייא שרשית, היא רפויה, כמו - עבה

ת י ש ר ם כי תהיה ש בי. ואם היא אחר סגול, ע

ה פלא. ש ע יבטל הרפה, כמו - ת

עוד יש מבטלים אחרים לרפה:

י אותיות דומות ת ה בראש תיבה, ש נ א ב ת ש א) כ

מבגייד כפיית או ממוצא אחד (כמו בומי׳ף),

והראשונה נקודה בשוא, אז בהכרח יבטל

הרפה והיא דגושה, כמו -

א) בהכ?די ב?רעיה

נ) לא ירדנו בפרך

ג) נשכבה בבשתבי

ר) קטנה ?:כף

ואם אינם ממוצא אחד, לא יבוטל הרפה,

כמו -

א) קרחו ככפתים

נ) והיא כפורחת

ג) הן אבי כפיך

ויוצא מן הכלל - ארר־בא כגבר

ב) וכן אם האות הראשונה אינה בשוא, אז יבאו

רפוים, כמו -

א) והוא אשה בבתיליה

ב ר כ נ) והיה ב

ג) כי כגבח שמים

- 41 -

כללי בג״ד כפ״ת

ל המלה, דומה לחצי ג) וכן אם החצי הראשון ש

ש קיים, כמו - ג ד האחר, ה

א) ושמתי כדלד נ) ונלאיתי כלכל

ד) אחר שוא נח יבוטל הרפה, ואותיות בג״ד בפ״ת

יבואו דגושים, כמו -

א) ויךא בלק נ) וירא פרעה ג) ויךא דוד

ה) תיבות המסימות ב-ך או ב-ח; קמוצות, דינם

כמו שהיה כתוב ה״א אחריהן, ובג״ד בפ״ת

אחריהן רפה, כי המה מושכות בהברתן ה״א

נח נסתר, כמו -

K T P ך נ) ובלכתך א) כי ישאלך בנ

ג) ופניו! בבקר ר) ועמדת בהרJ ד ד T : ח ־ ד - W : ד

ו) ועוד ראיתי, אם יש מקף בין תיבה הראשונה

י אותיות דומות, גם לא ת ש לתיבה המתחלת ב

יבוטל הרפה, כמו - לא־תתעב.

ושמונה יוצאים מן הכלל עפייי המסורה, כי נדגשו

ל הרפה, והמה - ט ב מבלי מ

גדבריא דתבריא א) כי־גאה גאה ה) אדרגוריא" 1T ־ : T<: IT ־ : IT : : ־IT : T T T J T I : *

נ) עם־ר גאלת e) אדרגוריא גדבריאמ דתבריאT ־ : T : T ־ : IT : JT ־ : : IT T : fyT T -I : ™־

ג) בלי כמכה ז) סבכא פסנתרין

:במת רן ר) ידמי כאבן ח) ווזככבמה י YT T J I1V י : T : JT : T: ־

1. עיי מנחת שי דניאל פרק ג׳ פסוק בי. וע׳יע במנחת שי שמות פרק ט׳יו פסוק אי.

- 42 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

המ״ם:

ש במקום מן, ומשפטה להנקד מ ש א) המיים ת

בחיריק, ודגש אחריה, כמו -

א) ותקח מפריו מן פריו

נ) מדידאי בנך מן דודאי

ג) תברך מןעוים מן נשים

ב) וכאשר תבוא לפני אותיות א ־ ח ־ ה ־ ר ־ ע

תנקד בצירי, לתשלום הדגש, כמו -

ד בהמה א) מאדם ע

נ) מחרק ממנו

ג) כבד את ה׳ מהונך

ר) מרוח םועה

ה) מערב עד בקר

ם בחיריק, י מ ה ג) ויוצאים מן הכלל, תיבות ש

כמו -

א) מחייך

נ) ממחיט

ג) מדג!ך

ר) מרדף

- 43 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־ה ו

המ״ם:

ם, יוייד נקודה בשוא, תנוח ״ ד) ואם אחרי המ

היוייד ותשאר המיים בחיריק,

כמו -

א) מימין ישראל

נ) ושמחתים מיגונם

א תנוח, ל ויש פעמים ש

כמו -

א) ורבים מיעוני אדמת עפר

נ) לגרשנו מירטןתך

ה) מ״ם השלילה:

א) מהמטיר עליו מטר שלא להמטיר

נ) וימאםך ממלך שלא תהיה מלך

ו) מ״ם הזמן:

א) מעודך עד היום

נ) מיום ליום

ג) מטרם שים־אבן

- 44 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־ה ו

המ״ם:

f) מ״ם הסיבה:

ש במקום בגלל, כמו - מ ש ת

א) מחטאת נביאיה

נ) מחמם אחיך יעקב

ח) מ״ם ההשואה:

א) מגדיש ועד קמה

נ) מעולל ועד יונק

ט) מ״ם היתרון:

ש המיים במקום, מיים היתרון, מ ש לפעמים ת

כמו -

א) טוב פריי מחריך

נ) טוב שם מ שימן טוב

נפש ג) מראה עינים מהלך־

י) ולפעמים תהיה המיים חסרה מן הכתב,

כמו -

א) עד יקם גוי אייביו מאויביו

נ) השמרו לכם עלות בהר מעלות

ג) אלחנן בן־דידו בית לחם מבית לחם

- 45 -

שימושי אותיות מ־ש־ה ו־כ־ל־ב

השי״ן:

ש במקום אשר, ונקודתה סגול, ודגש מ ש השייין ת

אחריו, כמו -

א) ^שבשפלני זכר לנו

ם עלו שבטים ש נ) ש

ד שתחפ־ך ג) ע

ולפני אותיות הגרון, ישאר הסגול, בלי תשלום

דגש, כמו -

א) שעמלתי לעשות

נ) שיאהבה נפשיT ־ : T V

י ידי ש ע ג) ש

ולפעמים תנקד השייין בפתח, ודגש אחריו, כמו -

א) שקמתי לעשות

נ) שלמה אהיה>T T ־

ודגש זה נשלם לפני אות הגרון, בקמץ ומעמיד,

כמו -

שאתה מדבר עמיV.T — IT

י תיבות שהשייין בשוייא, ת ויוצאים מן הכלל, ש

והם -

א) שהיא עמל

נ) שהם־בהמה

- 46 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־ה ו

הה״א:

ש לשני דרכים, מ ש ההייא ת

א) לשאלה ־ ולתימה

ב) לידיעה ־ ולקריאה

א) כאשר תבוא ההייא לשאלה ־ ולתימה, תנקד

בשוא ופתח (חטף פתח), כמו -

א) השימר אחי אנכי

נ) המלך תמלך

ג) השיפט כל הארך

ה לשוא, תנקד בפתח ל א ש ב) ואם תקדים הייא ה

לבדו, ועל פי רוב רפה אחריה, כמו -

א) הבירכה אחתT T : 1 ־

נ) השמנה היא

ג) ה?תנת בנך

ג) וכאשר תבוא ההייא לידיעה ־ ולקריאה, נקודה

בפתח, ודגש אחריו, כמו -

א) והיו הכרבים

ע נ) וימצא הגבי

ג) עשרת הךברים

ר) ויעש את־הללנרה

ת המנחת שי בראשית כ״ז, ל״ח. ע ד ח כ ת 1. הברכה בשוא תחת הבי״ת ולא שוא פ

) שם. ד (לרד״ף פארדו ל לדו ר משכי פ ס וע״ע ב

- 47 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־ה ו

הה״א:

ד) ולפני אותיות הגרון (איריע'), שאינם מקבלים

, ש ג ד דגש, תתחלף ההייא בקמץ, לתשלום ה

כמו -

ז ר א ל ה א) ע

נ) את הריאש

ג) לפני העדת

ה) ואם אותיות א׳ח׳ע׳ה נקודות בקמץ, תבוא

ההייא בסגול, כמו -

א) האנכי הריתי

נ) החזק הוא T T V י

ג) הערים למקלט

י) ההשב אשיב

ל הברה אחת, כמו ת ש ו מ ויוצאים מן הכלל ש

ז יוצאת מן הכלל, ר א ההר ־ העם. וכן תיבת ה

בעבור שהאלייף היא נקודתה סגול, בלי ההייא.

ו) אולם אם אותיות הגרון, נקודות בתנועות

ה תנקד בפתח ומעמיד, ל א ש אחרות, אז ה״א ה

כמו -

א) האלך וקראתי

נ) החייתם כל נקבה

ד ישראל ב ע ג) ה

- 48 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הזז״א:

ה ט פ ש ם אות השימוש, מ ה ע ל א ש f) ובבוא הייא ה

א לפני אות השמוש, כמו - ב ל

א) הבמחנים אם במבצרים

ח הבאה אלי ת ק ע « נ) ה

ג) זזל**ב:ך מאה שנה

א אחר אות ו ב דיעה, ל ט הייא הי פ ש ח) אמנם מ

, כמו - בהשמים חסדך. ש ו מ י ש ה

ה או הייא הידיעה הקודמת לאות ל א ש ט) הייא ה

מיים בשוא (לדוגמה דזכמ . .), ההייא תנקד פתח

ומעמיד תחתיו, והמים רפה, כמו -

א) כי־פי המדבר

נ) המקרה במים

ג) המכסה אני מאברהם

ר) המעט הוא אם רב

ה לפני א ב ה או הייא הידיעה ה ל א ש וכן הייא ה

יוייד שואית, (לדוגמה הי .), ההייא תנקד פתח,

ד והיוייד רפה, כמו - בלי מעמי

א) חמש היריעית נ) וכל־היתדית

ל אם אחרי היוייד השואית, אחת מאותיות ב א

ש קיים, כמו - ג ד ע ־ ו ־ ה, אז ה

היענים היונים היהודים

- 49 -

שימושי אותיות מ־ש־ז ו־כ־ל־ב

: א ״ ז ז

וזה דוקא בהייא הידיעה אבל בואייו ההיפוך,

נשאר היוייד רפה, גם אם יבא לפני אותיות ע ־ ו

־ ה, כמו - ויהללו ־ ויענונו

ובתיבות הלוים הצפררעים, ההייא תנקד פתח

ומעמיד תחתיו, והשוא רפה. אולם ביחיד יחזור

, כמו - ש ג ד למשפטו ב

ע ד ר פ צ א) אלה משפחות הלוי נ) ותעל ה

ש במקום אשר, כמו - מ ש ההייא גם ת

ההלכו אתוי תמורת אשר הלכו אתו

אות ההיא לפעמים נגלית ולפעמים נעלמת כאות

ת לשם. ש מ ש מ ה

ם ושם התאר אחריו, אם תהיה צ ע ם ה ואם יבא ש

ם התאר, דרך ש ם העצם, תבוא גם ב ש ההיא ב

ל - ש מ

הללאוירוית הגדוילים

- 50 -

שימושי אותיות מ־ש־ז ו־כ־ל־ב

זוא״ו:

ש לחבור, נקודתה שוא, מ ש א) הואיו כבואה ל

כמו -

א) ראובן !־שמעון

נ) דן ונפתלי

ג) משה ואהרן

א הואייו לפני אות הנקודה בשוא, אז ב ב) אם ת

תנקד הואייו בשורוק, כמו -

ש ב ד א) חלב ו

נ) נטף ושחלת

ו ג) הוא ושכנ

ל פי רוב תנקד ג) וקודם אותיות ב ־ מ ־ פ, ע

הואייו בשורוק, כמו -

ק ל ב ) ו א

נ) ומשה

ג) ופרעה

ד היוייד ב א ד) לפני אות יוייד הנקודה בשוא, ת

נקודתה, והואייו תנקד בחיריק, כמו -

א) ויהוזדה

נ) וידעתם

ג) !וידי

- 51 -

שימושי אותיות מ־ש־ז ו־כ־ל־ב

זוא״ו:

ה) ובבואה לפני החטפים, אז תנקד לנקודה אשר

תתחבר לחטף, כמו -

א) ואני אנה אני בא

נ) חסד ואמת

ג) ושפחות ועבדים

רק לפני תיבות ־ היה - חיה, תנקד הואייו

ול תחת שורוק, כמו - בסג

א) והיה ברכה

נ) ויתפלל בעדך וחיה

ר לעתיד, תנקד בשוא, ב ע ת מ כ פ ה מ 1) וכן ואייו ה

כמו -

ר !היה מ ש וענית ואמרת ו

ובשורוק, לפני אותיות ב ־ מ ־ פ,

כמו -

וברר ובעולת ומשלת ופתחתד : ־ ד ״ י • ־ : T ד ־ : ד •

ובחיריק, בתיבות והייתם ־ וחייתם, וכן לפני

ך לנקודת החטף. פ ה אות גרונית כנייל, ת

- 52 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הוא״ו:

ש לפני האלקים, תנקד הואייו מ ש ז) וכבואה ל

בצירי, והאלף תנוח, כמו -

ואלקים

ם המיוחד, ואדנות, תנקד הואיו ש ח) ולפני ה

בפתח, והאלייף והיוייד ינוחו נח נסתר, כמו -

א) וא - דושם

נ) וי - י׳

ת עתיד לעבר, תנקד בפתח, כ פ ה מ ט) וא״ו ה

ודגש אחריו, כמו -

ויאכל ״שית ויכןם וילך

ל אותיות א ־ י ־ ת ־ ן, יתחלף י) ולפני אלייף ש

בקמ־ן כמו -

א) ואימר ג) ואתחנן

פל נ) ואיכל י) ואתנ

, כמו - ש ג ד ט ה מ ש יא) ולפני יוייד שואית, נ

א) ויכל

נ) ©וידבר

ג) ויןנב

- 53 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הוא״ו:

יב) אבל אם התיבה היא מלעיל, תהיה ואייו

החבור, ולא תהפוך הזמן, כמו - ונתתי

את־לבי

א מלה זעירא אחריה. ב ת ש אם לא כ

יג) ובאתנח או סוף פסוק, כי גם במלעיל תהיה

ת ע ב ש מהפכת, כמו - ואכלת וT T AT T :

יד) ובעבר אחר עבר, תהיה גם כן ואייו החבור,

ה ש ע ל ו ע כמו - מי פ

ה את עילתו, שהיא ואייו ש ע ואינה כמו ו

ההפוך.

ועה שאחריה, טייו) וכבא נגינה מפסקת, תכף בתנ

היא קמוצה, כמו -

א) וקי־ך וחרף

נ) ויום ולילהT :^־ T J

ע יפול צדיק וקם ב ג) ש

- 54 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הכ״ף:

ש לדמיון, ונקודתה בשוא, כמו - מ ש א) הכייף ת

א) ואני ?דית רענן

נ) ?:גפן פריה

ה ג) היתה ?אלמנד ד : - :

ש הכייף לשני דברים הנדמים, מ ש ב) פעמים ת

כמו -

א) כגר כאןךח

ה ע ך פ נ) כמוך ?

ג) ?:?נפלי כעמך

ש הכייף לשיעור, וקרוב דבר, מ ש ג) כן ת

כמו -

א) ?איפה שערים

נ) ?:משלש חדשים

ג) ?חצית הלילה

ש הכייף להוראת זמן, כמו - מ ש ד) עוד ת

י אל־עבדך א ב א) ?

נ) ?::אתי את־העיר

- 55 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הלמ״ד:

ש במקום אל, וגם תחליף את מ ש א) הלמייד ת

מקום בשביל, כמו -

א) ואמר פרעה לבני ישראל

לי נ) ואשר ך?ר־

ש הלמייד במקום על, כמו - מ ש ב) גם ת

א) נפל לפניוT T :

נ) דבולן לחרף ימים ישכן

ל במקום ע פ נ ש הלמייד לסמן ה מ ש ג) ולעתים ת

את, כמו -

א) ויקח רב־טבחים לירמיהוAT : : י : ־

נ) הרגו לאבנר

ש הלמייד כתחליף לאות בי״ת, מ ש ד) ופעמים ת

כמו -

א) כי־בחר אתה לבן־ישי (בבן ישי)

נ) ויהי דוד לכל־ררכו משביל (בכל דרכיו)^T T : T :

ג) לרקמות תובל למלך (ברקמות)

ה) ופעמים במקום האות מ״ם, כמו -

כל הכלים ל^הב (כאלו אמר מזהב)

0 ופעמים במקום של, כמו - לה׳ הארך ומלואה

- 56 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הבי״ת:

ש במקום עם, מ ש א) הבייית ת

כמו -

א) ודבק באשתו

ה דבר ש מ ב ך נ) הרק א

ג) בחרבי ובקשתי

ש במקום על, מ ש ב) הבייית גם ת

כמו -

א) כן ינתן בו ענינו עליו

נ) הבהמה אשר אני רוכב בוז ענינה עליהIT

ש הבייית להוראת מקום, מ ש ג) ולפעמים ת

כמו -

א) מי בחצר

נ) ולא אבוא בעיר

ר ע י ־ ף כ ג) כי באת ב

ש הבייית במקום מ״ם וה״א, מ ש ד) וגם ת

כמו -

ר ובלחם מהבשר ש ב א) והנותר בV.T T —

נ) בדהב ובכסף מהזהב

עם אשתו

עם משה

עם חרבי

- 57 -

כ־ל־ב ־ שימושי אותיות מ־ש־זז ו

הבי״ת:

ש במקום בעבור, מ ש ה) הבייית ת

כמו -

א) התשחית בחמעוה בעבור החמשה

ל ארך מצרים בארבה בעבור הארבה נ) ע

ש להוראת הזמן, מ ש ו) הבייית לפעמים ת

כמו -

א) בהנחל עליון בזמן שהנחיל

ש גם במקום ה״א הידיעה, מ ש ז) הבייית ת

כמו -

א) עלות בהר כמו ההר1-T T

נ) כשמחת בקציר כמו הקציר

ח) ולפעמים תהיה הביית נעלמת בתיבה,

כמו -

א) כי טןטות־ימים בששת

נ) ילין 'בכי בבכי

ג) חלבמו סגרו בחלבמוJT : V

ר) קעות־נחועוה ןרועתי בזרעותי

- 58 -

ב ־ ל ־ נקוד אותיות כ

ל אותיות השימוש כ׳ ל׳ בי, דומים כללי הנקוד ש

ל ואייו החיבור, לכללי הנקוד ש

ש לפני התיבה מ ש אותיות ב׳ כ׳ ל׳ בבואם ל

נקודתם עפייי רוב בשוא, כמו -

ך לבניך כאיש ? ״ ב ש

ואם יקדמם שוא אחר, נקודתם בחיריק, כמו -

בשאלתי כשעירים לתפלת

וכבוא אותיות ב׳כ׳ל׳ לפני יוייד שואית, תנוח

היוייד, ואותיות ב׳כ׳ל' ינקדו בחיריק, כמו -

ו לימין משה ש ביהוךה כידי ע

ט אותיות ב׳כ׳ל׳, פ ש ולפני החטפים יהיה מ

כתנועת החטף, כמו -

ד ו ב ע ר כס?י ל ש א ב

באמת כאםוף לאכול

י כעמרים לחלי בענ

- 59 -

ב ־ ל ־ נקוד אותיות כ

ל היא הידיעה ואם אותיות ב׳כ׳ל׳ יהיו מורים ע

ט הייא הידיעה עצמה, פ ש מ אחריהם, אז ינקדו כ

כמו -

ככהן משפטה כהכהן

בשערים משפטה בהשערים

לקולרים משפטה להקוצרים

ה (של הייא ט פ ש מ וכן לפני אותיות אחהר״ע יהיו כ

הידיעה), כמו -

כחכם משפטה כהחכםT T V

כחמר משפטה כהחמר

ע ש ר ה ע משפטה כ ש ר כ

ל ה נקודת השוא ש נ ת ש ובאתנח וסוף פסוק, מ

ת אותיות ב׳כ׳ל׳, לפתח ודגש אחריו, כמו - ש ו ל ש

א) ושמת בטנא נ) ב״הימות כבלךבר:

ולפני אות גרונית קמז לתשלום הדגש, כמו -

י האהל: נ) עד־הארר: ב א) פ

וכן באותיות ב׳כ׳ל׳, כמו - וייאמר הבה באיהל:

- 60 -

אותיות מ-ש-ה ו-כ-ל-ב לפני השם

ם יי, או א אחת מאותיות מ־ש־ה, לפני ש ב ת ש כ

אדנות, אז אות האלייף יוצא במבטא, כמו -

א) היפלא מיי דבר

נ) אשרי העם שיי אלוקיו

ג) היי1 אין בציון

ם יי או ובאותיות ו ־ כ ־ ל ־ ב, הבאות קודם ש

ש במבטא, ג ר אדנות, אז אות האלייף נסתר ואינו נ

כמו -

א) ויזעק יהושפט ויי עזרו

נ) אין קדוש כיי

ג) אשירה ליי

ר) והאמין ביי

וכלל לנזכר לעיל, ״משה מוציא וכלב מכניס״.

1. כתב בספר מנחת שי (ירמיה ח' י״ט) האל״ף נחה, וכן במסורה כל לשון אדנות עם משה

מפיק, בר מן חד הה׳ אין בציון (מכלול דף נ') עכ״ל. ופלא הוא שהרי אין עוד אחר במקרא­

- 61 ­

הנגינות

הנגינות שהם הטעמים, יבואו לשתי הוראות,

ת ד מ ו ע ה באות ש ר ב ה א) הנגינה באה להמשיך ה

ל ה ש מ ע ט ה בו הנגינה, כדי לקבוע את ה

המלה, אם מלעיל או מלרע, כמו -

ה ר ב ש א) אחת מהבה לא נTIT : י -I ״ ״ •ך J— —

ה ר ב ש נ) רוח נ; ז v ־ • : ז

בכתוב הראשון, צריך להמשיך את האות

בייית במלה ?שכרה, כי תחתיה הנגינה, והיא

לשון עבר,

ובכתוב השני, צריך להמשיך את האות רייש

ה הנגינה, והיא לשון ב במלה נשברה, לפי ש

הוה,

ם זה, או ב) תבוא הנגינה לחבר המלים זה ע

להפסיק ביניהם, לתועלת הבנתם הנכונה,

כמו -

א) בספר התורה הדיאתA ־ JT ־ V 1." :

נ) בספר התורה הדהV1•* ־ " :V.T — V J

ת לתיבת כ ש מ בכתוב הראשון, מלת התורה נ

הדיאת, ומלת בספר נפסקת מהם.

אולם בספר התורה הזיה, מלת התורה מחוברתT י ־ V ־ V.T ־ V J" :

ם ש ל ה לתיבת בספר, ומלת הדה, מוסבת ע

ספר­

- 62 ­

הנגינות

ועוד יבואו הטעמים לתפארת הקריאה. ולפי

גינות מטעימים את המלים ואת הפסוקים, שהנ

ל א מ ש נקראו טעמים. ומצב הנגינה, היא מ

לתנועה (לניקוד).

הטעמים נחלקו לשני אופנים,

א) טעמים מפסקים נ) טעמים משרתים

הטעמים המפסקים נחלקו לארבע דרגות,

א) קיסרים נ) מלכים ג) משנים ר) שלישים

, וממנים ן ת ט י ל ת תחום ש הקסרים מחלקים א

ה אחת בכח ג ר ד ם ב ה מלכים הפחותים מ

ההפסק.

ן ת ט י ל ת תחום ש ם מחלקים א י כ ל מ וכן ה

ים, וכן הלאה. וממנים משנ

הקיסרים:

אתנח, סויף־פסוק:

המלכים:

גתל, שלשלת, טרחא, סגוילתא, ןקף־קטין, ןקף־

משנים:

, קדמא, תרי״ קדמי, תביר, זרקא, יתיב1

ע, רבי 1. וסימנו שיבוא לפני הנקודה, לא כן השופר מהופך.

- 63 -

הנגינות

שלישים:

תלשא־גדוילה, קרני־פרה, פזר־גדויל, גריש,T י T ״ T י : ־ י T ״ : י ־ : T : T י ־

שני"גרישין, פסק ו,

טעמים משרתים:

אזלא, מאריך, תרסא, ויךגא, שויפר־מהפך,

שויפר־הוילך, תרי־טעמי, יךח־?ךיוימו/

ות, ויבואו ם לא נחלקו לדרג י ת ר ש הטעמים מ

לחיבור המלים למרוצת הקריאה.

ר במספר (ת.רי קן-בלין ש הטעמים המפסקים שמונה ע

לא במנין כמו שיתבאר), והטעמים המשרתים שמונה.

הקדמא - והאזלא

ש ביניהם. י הקדמא (פשטא) והאזלא, וההפרש ש

ם הטעמים המפסיקים, והוא הקדמא (פשטא) נמנה ע

משנה למלך זקף קטין, וכחו כמפסיק, ועייכ אותיות

בגייד כפיית הבאות אחריו, הן דגושות כדין

מפסיק.

ת אות פ ל ש וסימנו, שלעולם יבא בסוף התיבה ע

אחרונה שבה. ואותה תיבה נקראת במלרע.

ת מן הטעמים המשרתים, ונמשך ר ש האזלא הינו מ

א אחריו. ב ר הטעם המפסיק ה ב ע ורז ל

ע תיבה או בראשיתה, צ מ א א ב ב י וסימנו, ש

ואחריו יבא גריש.

- 64 -

הנגינות

ה ב י ת א ב ב תדי־קדמין (שני פשטין) הינו קדמא ה

ם הקדמא תמיד ע ט , והיות ש ל י ע ל ה מ ת א י ר ק ש

ה זו ב י ת מלרע, עייכ הוסיפו עוד קדמא ללמד ש

מלעיל.

והקדמא הראשון יבא בראשית התיבה או

ה והוא המטעים, והקדמא השני יבא ע צ מ א ב

ל ההפסק, כמו - ש ב

ן כנען נ) וסרח העדף ר א) ויביאו א

המקף־

ל ע שמושו לחבר שתי תיבות יחד ולא יבא בין פ

ם לפעל, או בין מלה לפעל, וכן לפעל. אך בין ש

להפך.

ם הברה אחת הנקודות בצירי, יתהפכו תיבות ע

ל - ש ת המקף, דרך מ ב ס לסגול ל

א) את עם המקף את־אר־ך כנען

נ) בן עם המקף בן־עועו מאות

ג) לב עם המקף יגבה לב־איעו

א במקף, יהפוך החולם ב ד ה צווי, מקור או עתי

עיר - פסל־לך - ל - ישמר־ ש לקמז חטוף, דרך מ

ם - שלש־אליה. ש נתןץרע, וכן נמצא ב

וכן המקף יהפוך השורוק לקבוז, דיימ - נאם־ה/

- 65 -

המקף־

תיבות הברה אחת והיא קמז, רובם במקף

, ועם מקף - יתהפכו לפתח, דיימ - יד בקמז

יד־פךעה - יד־ה׳ בפתח. לא כן - עם־ ים־.

(לא כן - עם־ ים־, כך כתב בכתייי ואין לזה מובן

דהרי כל עם־ במקף שבמקרא הוא בפתח ולא

בקמז, כמו - עם־האךך, עם־רב. ואפשר שכוונתו לומר

לא כן תיבות - עעם ־ ים, שגם עם המקף לפניהם

ישארו בקמז, כמו - הן־עם ־ בלב־ים).

ת תיבה הקודמת לו מלעיל, ולא ו ש ע דרך המקף ל

באה עמו בתיבה ההיא, שום טעם אחר אם לא

תהיה הקדמא, ואחריו זקף כקטן, כמו -

א נ) וכסו־בח ג) את־הךברים ב ? ־ ל ע א) ו

אכן יתחבר לו געיא (מעמיד) אם לא יקדים מלה

ת שתי הברות ומלעיל. ב י זעירא, או ת

- 66 -

המעמיד

המעמיד:

מעמיד הוא קו ישר זקוף כזה , תחת האות,

וכחו הוא כחצי נגינה. (בלשונות הקדמונים נקרא

המעמיד גם בשם געיא, או מתג, או מאריך).

ד הוא, כי אם יש במלה איזה וטעם המעמי

ל האות האחרונה או הברות, והנגינה (הטעם) ע

ל האות שלפני אחרונה, אז יבלעו איזה אותיות ע

במרוצת שפתי הקורא, כי ידחוק רק את האות

ה הנגינה. אשר ב

ועה השלישית, שלפני ו מעמיד בתנ ש לכן ע

הנגינה לחזק רפיונם, ומרוצת הקורא.

וראוי להזהר לקרות המעמידים במקומן, הראוי

ה הענין, כמו - נ ת ש להן, כי לפעמים מ

א) זכרה ירועולם - אות הזייין במעמיד, T : IT י

ר ב והוא לשון ע

נ) ןכרה לי אלקי לטובה - הזייין חטופה,

והוא לשון צווי ובקשה

ג) וייראו אותו - הוא לשון יראה

ר) וייראו והנה אורחת - הוא לשון ראיה

ל כן ל כוונת הענין, ע ד מורה ע י מ ע מ ה וכיון ש

מחויב להיזהר בקריאתו.

- 67 -

המעמיד

ת שתי תנועות, שאין ביניהן שוא נע, לא תיבה ב

ה מעמיד, כמו - יבא ב

ר ג) גדול א) חכם נ) עשי

ש ביניהן שוא נח, י וכן תיבה משתי תנועות, ש

כמו -

א) ישמר נ) יפקיד ג) יזכיר

אולם אם יש ביניהן שוא נע, והנגינה מלרע, אז

ועה הראשונה שהיא שלישית יבא מעמיד בתנ

לפני הנגינה, כמו -

א) כל אלה חברו

נ) נלכה עד כה

ם י ^ ר ג) שמעתי א

ש תנועות, והנגינה מלרע, ואין ל ת ש תיבה ב

ש ג אחרי התנועה הראשונה, לא שוא נח ולא ד

ועה הראשונה, כמו - חזק, יבא מעמיד בתנ

א) אחרי הולידו

נ) ואת האמים

ג) והנה עיניכם

- 68 -

המעמיד

ועה הראשונה לפני החטפים, וכן יבא מעמיד בתנ

באותיות א - ח - ה - ע, כמו -

ה ש ע א) ואךברת השמים ר) ואיך א

נ) איש כחלמר ה) החדש העשירי

ג) והבאתם שמה

וכאשר יבא חטף פתח אחרי התנועה הראשונה,

ועה השנית, אז יבואו שני מעמידים ע בתנ ושוא נ

במלה ההיא, כמו -

א) בהר נחלת־־־

־־ לראות נ) בעלת־

ש שנים ך ש ד ב ע ג) ו

וגם יכול לבוא נגינה במקום מעמיד, היינו שני

טעמים במלה אחת, וכח הטעם הראשון בכח

המעמיד, ומקום הנגינה הראשונה במקום הראוי

ש ג למעמיד. ולכן לא יהיה אחריו שוא נח, ולא ד

חזק, כמו -

א) ומלאו בתי מצרים

נ) מפלרשכתיכם תביאו

־ ה י כ ר ב ג) ואברכה מ- V י J T :

היה ראוי לבא מעמיד, ובא תחתיו נגינה. ותיבה

ה גיכ שאינה מוכשרת למעמיד, לא יכול להיות ב

י נגינות. ת ש

- 69 -

המעמיד

ה נח נראה, וקודם הנח תיבה שהיא במקף, ויש ב

תנועה גדולה, אז יבא מעמיד, כמו -

איש ב־ נ ג א) קום־נא ג) כי י

נ) השאיר־לר שריד

ט פ ש וזהו נקרא מעמיד במקום נגינה, ויש לה מ

א ל ה שיבוא אחריה שוא נח, מה ש מ נגינה, ב

ד יתכן להיות בשאר מעמידים, כי אחר מעמי

הוא תמיד שוא נע.

ע מקום המעמיד, גם בשאר תיבות אף ד ועתה ת

ת ד' ה' ו' תנועות, כי תמיד אם תהיה תיבה ב

ה ש ב י תתחיל למנות התנועות מן התנועה ש

ועה השלישית שלפני הנגינה, יבא מעמיד בתנ

ע במספר (נחשב כתנועה לענין זה, הנגינה, ושוא נ

משאייכ בשוא נח שלא נספר כתנועה).

ש תנועות ויבוא מעמיד ל ומהמעמיד תמנה ש

שני, כמו - לישוזעתןד קויתי

ואם התנועה השלישית אינה מוכשרת לקבל

ד אל התנועה הרביעית, מעמיד, נעתק המעמי

כמו -

א) בעבור הארבעים נ) ווי העמודים

ואם גם התנועה הרביעית, אינה מוכשרת

למעמיד, נעתק אל החמישית, כמו -

נאצל מ ה הנח תו' נוית

- 70 -

שגוי הנקודות מסבת אס״פ

א) הפתח יתהפך לקמז, באס״פ (באתנח סוף

פסוק), בין בפעלים בין בשמות, כמו -

א) שמים שמים (שלא בהפסק)

נ) אמר אמר (שלא בהפסק)

ל פי המסורה, וכן יאונה בזקף קלון לפעמים, ע

ל זה יורו ופעמים יבא בפתח באתנח, וגם ע

באצבע.

ב) הסגול יתהפך לפתח באתנח וסוף פסוק, כמו -

א) וייאמר וייאמר (שלא בהפסק)

נ) וילך: וידיך (שלא בהפסק)

ל ו והסגול לא יוכל לעלות שתי מדרגות, מסג

שהוא פתח קטן, לקמז גדול.

ל משקל פעל, סגול ם באים ע ה ת ש ו מ ג) ש

הראשון יתהפך לקמז באס״פ, כמו -

א) אי׳ך אורז

ף ם נ) כסף: ?

וכן יאונה בתפארת תחת תפארת, ויוצאים מן

הכלל, אשר נמסרו.

- 71 -

שגוי הנקודות מסבת אס״פ

ד) השוא יתהפך לסגול, באתנח וסו״פ, כמו -

א) פרי פרי (שלא בהפסק)

וכן כנוי זכר הנמצא, כמו -

א) ךברך: ךבךך (שלא בהפסק)

ר ב ע ה) בפעלים בגופי הרבים, ובנקבה נסתרת ב

ל ע פ ונמצאת בעתיד, כשיבא שוא בעי״ן ה

ך באות פ ה ת באס״פ (באתנח סוף פסוק), ת

הנקודה אשר דננקד האות ההיא, ביחיד בזמן

ההוא עצמו.

ה פתח, תנקד בקמץ. אך הזהר, כי אם יהיה ב

והא לך המשלים -

פעל באס״פ ביחיד

פקדו פקדו פקד בפתח

ח? צו חפצו חפ ז בצירי

יכלו יכולו יכול בחולם

וכן יאונה לנקבה, וכן בעתיד,

פעל באס״פ באס״פ

פקדה פקדה יפקדו יפקודו

חפצה חפצה תפקדו תפקודו

יכלה יכילה תפקדי תפקודי

- 72 -

שגוי הנקודות מסבת אס״פ

כי היחיד הוא יפקוד - בחולם , ומן ישמעו תאמר

ד ישמע - ישמעו - באסייפ, יען היחיד הוא בעתי

בפתח.

וכן בצווי, מן פקדו תאמר באסי׳פ פקדו, כי היחיד

הוא פקד.

י ת ש ו) ואייו החבור ןידזךזפוך, בתיבה זעירא, או מ

ך מנקודות הראויות לה פ ה ת הברות מלעיל, ת

לקמ־ן, כמו -

ע יפול צדיק וקם ב א) ש

נ) וירד עלהם הברד ומתו:

ה י ה ת ואפילו לפני אותיות ב ־ מ ־ פ, רק ש

משתי הברות, ומלעיל, כמו שאמרנו.

ז) ועוד יתהפך השוא לצירי, באסייפ, כמו -

ו ע ב ש א) ואכלו ו

נ) צהלה ושמחה:T I " T :

ג) אלכם תשמרו

ח) וגם השוא יתהפך לסגול, באתנח או סוף

פסוק, ומן ויהי - ויחי, יהיה באסייפ,

א) כי הוא אמר ויהי

נ) כאשר שמעתה אתה ויחי:

- 73 -

שגוי הנקודות מסבת אס״פ

ם נחי עייין, כמו - וישב ־ ויבם, ה ט) ותיבות שT J ־ T-IT י T י ־

ן הם - שוב ־ בום, יתחלפו באתנח ש ר ו ש ב ש

וסוף פסוק, בחולם (שהוא תולדתו), כמו -

א) ויאמר אליו אבבר לך שוב וישב:

נ) ויפתח הדלת ויבים:

וכן -

שלא בהפסק באס״פ

א) והטהרו והחליפו בגדכם והטהרו:IT V ־ : T ־ :

נ) תתבחלו אותי: אבותיכם תתבחלו:

ט פ ש מ ל לסגול, כ ע פ ה גם פייא ה נ ת ש ולפיכך נ

הפתח שלפני אות גרונית קמוצה.

- 74 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

ב הנגינה, היא הכרחית מאד, כי צ ידיעת מקום מ

ל פיה נדע להבדיל, בין מלה הדומה לחברתה, ע

והיא שונה ממנה בביאורה. ועייכ ראוי להזהר

ל - ש ל דומיהן, דרך מ בהם, ומאלה תקיש ע

א) שיתי כליל צלך (מלעיל), והוא ציווי לנקבה

נ) למען שתי אותתי (מלרע), והוא מקור

א) ביבה הגיגי (מלעיל), והוא לשון ציווי

ם דבר נ) אבי ביבה לי גבורה (מלרע), והוא ש

א) אם חפד בבר (מלעיל), פירוש אותנו

נ) אשר בבו בבי אדם (מלרע), לשון בנין

א) רוח ב שבדה (מלרע), והוא תאר

נ) אחת מהבה לא ב שכרה: (מלעיל), לשון עבר

ב א) ושבו בבים לגבולם (מלעיל), לשון ש

נ) ואת־בשיהם טזבבו ויבזו (מלרע), לשון שבי

א) רחל בתו באה עם־הצאן (מלרע), לשון הוה

ר ב נ) ורחל באה עם־הצאן (מלעיל), לשון ע

ה בין הכרמים (מלעיל), מלשון ריצה צ א) פרה ר

ה הקב״ה לזכות את ישראל(arte, לשון רצון צ נ) ך

- 75 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

מקום מושב הנגינה, הוא לעולם בגזרת

השלמים, בעייין הפעל, כמו - פקד

ל נקודה, בחולם או בחיריק, ועיין ע פ ואם למייד ה

ל בשוייא, אז למייד הפועל תקבל הנגינה, ע פ ה

כמו - פוקדים - פויקדוית.

נה בסוף י ג ובכל אלו, נקראו מלרע, יען שהנ

התיבה.

ל ע פ ן ה י ל עבר, עתיד, צווי או מקור, שעי ע כל פ

ה הנגינה ם באחת מן התנועות, תהיה ב ה ל ש

ה מלעיל או מלרע, כמו - י ה ת לעולם, בין ש

א) פקד ר) פבו ז) הפקידו

נ) מצא ה) הפבו ח) תפקידו

ג) פ בה י) הפ עזי דהT 1 J * : J T T

ת אם היתה הנגינה בנקוד אחרון ע ד וצריך ל

בתיבה, אז היא מלרע, וקודם לו היא נקראת

מלעיל.

ה עייין הפעל, ר ד ע נ ובגזרת נחי עייין וכפולים, ש

ל פייא הפעל, תהיה גם הנגינה ועתה ע והוטלה תנ

בפייא הפעל, כמו -

ה ר) תשובו ז) ברו ב א) שIT J T T J T

נ) טיבו ה) סבה ח) הברוJ T ־ T 1־ J T

ג) שובי י) סבו

- 76 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

ם י ש ו ג ד ם ה י נ י נ ב ב , ש ע ב ו ר ן מ י ת בנ ר ז ג ב ע ש ד

ט עייין פ ש , מ ל פ כ ה ה מ נ ו ש א ר ש לאות ה י

, ל ע פ ד ה י מ ט ל פ ש ל מ פ כ ה , ולשניה מ ל ע פ ה

ן זה. י נ ע ל

ת ו ש מ ש מ כל ־ בי ־ בו ־ בה ־ תי ־ ת ־ הו ־ דן, ה ד ד ד י

ם מלעיל, כמו - ה בסוף תיבה, תהיה הנגינה ב

ת עלי א) הציל־בי בא ה) הבא־V T ן - • ••J ״ ״

ו ה ע נ) בתב־בו טרף י) במלאכת ר

ה ג) צאי־בה וראיבה ז) הלא תדעו־T n T ״ T S V :

ר) בשא־תי את עיביJ T T

וכאשר תכנס ואייו ההפוך, במלות שסופן ־ דתי ־

חג, תהיה הנגינה מלרע, כמו -

א) ושמת שם נ) ודברתי עמך

ובזה תוכל להבחין בין ואייו ההפוך, ובין ואייו

החבור, כי בהיותה ואייו החיבור לא תזוז הנגינה

ממקומה, כמו -

א) ואכלתי חטאת נ) ושמת שמו אברהם : ־ ד<: • : -J : ד

טעמו למעלה, לפי שהוא לשון עבר.

ב צ ל אם היא ואייו ההפוך, תהפוך גם מ ב א

הנגינה, כמו -

א) ושבתי בשלום נ) ושמתי את ורעך

- 77 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

ובגזרת נחי למייד אלייף, ונחי למייד הייא מבנין

הקל (כגון בשורש עשה או בשורש קרא), תהיה

ם ואייו ההפוך וזולתה, הנגינה לעולם מלעיל, ע

כמו -

א) ועשית מזבח נ) וקראתי בשם

ל פי ויוצא מן הכלל, מלת ואפית אותה, עJ T ־ IT : י

המסורה.

ב צ ד לעבר, נהפך גם כן מ ובואייו המהפך, מעתי

הנגינה, מן מלרע למלעיל, כמו -

א) ויאכל וישת נ) וילך אברם

ם מלרע, אף ה ד מלות מנחי למייד אלייף, ש ב ל מ

בואייו ההפוך, כמו -

א) ©ויצא יעקב ר) ויבא בח

נ) וינבא קין ה) ©וייקא את יובה

ג) ©ויויצא אתכם י) ©ותקא הארך

ר הנגינה מלרע, א ש וכן באלייף א ־ י ־ ת ־ ן, ת

כמו - ואשוב ואשא.T T

ה מורכבת לפני האחרונה, גם כן ר ב ה ש וכן כ

תבוא הנגינה מלרע, כמו -

א) ©ויש־לח נ) ©וי־גש ג) ©ויד־בר

- 78 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

הפעלים ־ יפן ־ יפן, וכן הבאים להרחבה בפתח

©יעל ־ יעגן, וכן ־ יפן ־ יחר, באים מלעיל, אף בלי

ת ־ ספר ־ בבגד ־ בער. ל דרך השמו ואייו החבור, ע

ל התיבה, כמו - כל אותיות א ־ ה ־ ו, הנוספים ע

ה ה) הפלה ב ו ש א) לילה ג) אT I " T I T T : I T

נ) יפלה ר) שפלה י) תבלעמו't ' T : ־ T I T T I T

וכן תיבה שצריכה למייד בתחלתה, ומטיל לה

הייא בסופה, כמו -

א) ארצה נ) יפלה ג) שפלהT I T T I T T : 1 ־

כל אלו לא יוכלו לקבל הנגינה, אף מצד נסוג

אחור. וכן פתח שאולה (גנובה), בלתי ראויה

לקבל הנגינה, כמו ־ פיח ־ ריח.­ ע « ׳ •1 - ״

כל ־ רבן ־ תם, לעולם בהם תבוא הנגינה,כמו -

א) ואתבה ידעתן ג) ולא שמעתם

נ) מדוע עשיתן ר) למה שלמתם

א הנגינה ב ובשמות ובפעלים, הבאים בכנוים, ת

תמיד, בלמייד הפעל, אם היא בתנועה, כמו -

א) ךברי ר) פקדבי ז) יפקדבו

נ) ךברו' ה) פקדו'J ' T : J T :

ג) ספרי י) פקדתםJ ־ T ' T : J ־ : *

- 79 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

ל אות ל בשוייא, תרד הנגינה ע ע פ ואם למייד ה

הכנוי, כמו -

ך ־ ד ק ) פ ז נ ן ־ ר ב ) ך א

מלבד בכנוי תיבות שסופן ־ כם ־ הם ־ כן ־ הן,

לעולם בהם תהיה הנגינה, כמו -

א) קול ךבריכם ג) את פבי אביכן

נ) מקרב אחיהם ר) ואת גלליהן

, הנגינה ה כל תיבה שסופה ־ תיה, או - ר

מלעיל, כמו -

א) כל־מויצא שפתיהT JV T

נ) כל־בדריהT V T : T

ג) ואסריה אשר־אסרהT * V T V : IV

כל - ך, שהיא בסוף תיבה וקודם לה תנועה,

ל אותה התנועה, כמו - הנגינה מלעיל, ע

א) ךבריך נ) מברכיך ג) וישמרך

כל תנועה קטנה, שסופה נח נראה, הנגינה

מלעיל, כמו -

א) פסח נ) .קי־ך ג) ©רת

- 80 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

גם מלות הטעם והענין, הם מלעיל, כמו -

א) למען על דרך בער

נ) יען על דרך בעל

וכן יבואו מלעיל, תיבות -

א) ממנו ג) אליך ה) יפקדבה

נ) יפקדבו ר) מפלנה י) אליה

ל דרך ־ ךבףיה ־ ךבריך. ותיבת מךי, מלרע, ע

ל דרך ־ ^י1ר,י* ע

ל דרך יפלה. ת לפה מלעיל, והמים דגושה, ע ב י תT I T T I T

וכשהיא סמוכה לתיבה שראשיתה אחת

מאותיות א ־ ה ־ ע, אז היא מלרע, והמיים

רפויה, כמו -

א) ליבמה אמרת ג) ליבמה הרעתהT T T<. T < T T ־ :T w "—

נ) ליממה ערבתב י ר) ליממה העליתבו" ־ : I V < T T • A T : - W — . J T T

ת לפה דה מלעיל, מפני קרבות ב י ל ת ב א

הטעמים, כדין דחיק.

וכבא התיבה בסגול, אז היא מלעיל, ורפה

אחריה, כמו - חנה למה תבכי.

- 81 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

ם שסופו סגול לעולם ת זולת הכנוים, כל ש ו מ ש ב

הוא מלעיל, כמו -

א) אין משפט מותי נ) לא תעשו עול

ג) אם און בידך הרחיקהו

ם מלרע, כמו - ה ויוצאים מן הכלל מלות, ש

ל נ) לעולם ועד: ב א) קרא שמה ?

ל הוא מלעיל, ואפילו ע ל משקל פ וכל שהוא ע

יהיה סופו נח נסתר, כמו -

א ״ א) הגה נ) פלא ג) ?

ש נקודות, ונח נסתר אחריהם, מ ח ל כשבאים ב ב א

אז הם מלרע, כמו -

א) אבה נ) רעיה

ואם יתחלף הסגול בפתח, להרחבת אות גרונית,

ישאר גם כן מלעיל, כמו -

א) מצח נ) צמח

- 82 -

מושב הנגינה מלעיל ומלרע

גם אם התנועה שלפני האחרונה היא פתח,

הברה פשוטה, היא מלעיל, כמו -

ת א) בית נ) ר

ת אסייפ (אתנח ב ס ז ל מ ק ואפילו כשיתחלף הפתח ב

סוף פסוק), ישארו מלעיל, כמו -

ת א) בית נ) ר71T־ I T

ת הפסק, היא גם כן ב ס ה ל ש ד ח ת נ תנועה ש

מלעיל, כמו -

א) דברו דברו (שלא בהפסק, מלרע)

נ) כלי: כלי (שלא בהפסק, מלרע)

ולפעמים אפילו בהפסק יבואו מלרע בפעלים,

כמו -

ן ג) יךגןון ו ע ו א) ילקטון נ) ע

ם תנועה גדולה מורכבת, שאי ם באים ע ה לפי ש

אפשר היותה זולת הנגינה.

- 83 -