Master Hatomim 35 - 741

33מוסף "בית משיח" - סיון-תמוז ה'תש"ע

"ברוך הבא" מורנו הבעש"ט

ארע תשט"ו השבועות חג של קודש בהתוועדות המאורע הבא:

בהתאם ניגונים. לנגן הורה שליט"א אדמו"ר כ"ק אדמו"ר וכ"ק ניגונים, כמה ניגנו הקהל זו להוראה ביותר רציניות פניו במקומו, מכונס יושב שליט"א וכולו שקוע במחשבותיו, ולאחר משך זמן התחיל לדבר

בהתרגשות גדולה את הדברים הבאים:השבועות חג בסעודת לומר נהג הזקן אדמו"ר להבעש"ט, היתה כשכוונתו הבא", "ברוך

שה"יארצייט" שלו הוא בחג השבועות.סיפורים וסיפרו זקנים לשולחנו הסבו פעם יכולים צדיקים סיפורי שע"י כידוע – מהבעש"ט להמשיך את נשמות הצדיקים. ואמר להם אדמו"ר העליון... בגן-עדן עדיין עסוק שהבעש"ט הזקן, בניגון כדרכו – הזקן אדמו"ר אמר זמן-מה לאחר – "ברוך הבא", ואז הבינו כל המסובים שהבעש"ט

הגיע!...

וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א: – הבא" "ברוך לומר ויכול ומרגיש שרואה מי יאמר (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון:) "ברוך

הבא"...(ואח"כ אמר:) כאשר נמצא כאן ה"אתפשטותא כ"ק זה הרי שבדורנו ודרא", דרא בכל דמשה מו"ח אדמו"ר – הרי על ידו נמצא כאן גם אדמו"ר הי' אדמו"ר) מו"ח (כ"ק שהוא נ"ע, (מהורש"ב) ממלא מקומו (כמדובר כמה בפירוש הענין ד"ממלא מקום", שיש בו כל הענינים של הקודמים לו, ועוד אדמו"ר כ"ק נמצא וכאשר הוספה), של באופן נמצא וכאשר מהר"ש, אדמו"ר גם נמצא אזי נ"ע אדמו"ר מהר"ש אזי נמצא גם הצמח צדק, וכאשר האמצעי, אדמו"ר גם נמצא אזי צדק הצמח נמצא גם נמצא אזי האמצעי אדמו"ר נמצא וכאשר אזי הזקן אדמו"ר נמצא וכאשר הזקן, אדמו"ר נמצא גם המגיד, וכאשר נמצא המגיד אזי נמצא גם

הבעש"ט.

– בכלל, אין שייך לעשות חילוקים בין רבותינו הקרוב כל הרי לגבינו, כן, פי על אף אבל נשיאינו, יותר אלינו, יקר לנו יותר, וכיון שחלק גדול מהציבור הנוכח כאן הם חסידיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהיו עמו בחיים חיותו בעלמא דין, ולומדים תורתו כו' –

הרי מובן שכ"ק מו"ח אדמו"ר נוגע לנו יותר.

הזקן, אדמו"ר המגיד, הבעש"ט, אמנם ישנם מהר"ש אדמו"ר צדק, הצמח האמצעי, אדמו"ר זה הרי ביותר – לנו שנוגע מה אבל, נ"ע, ואדמו"ר הרבי, ועל ידו יש לנו גם את אדמו"ר נ"ע, אדמו"ר אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צדק, הצמח מהר"ש, השילוני, מאחי' שקיבל והבעש"ט, המגיד הזקן, שהי' גם רבו של אליהו הנביא, שעליו נאמר "והשיב במהרה אבותם", על בנים ולב בנים על אבות לב

בימינו.

(משיחת חג השבועות תשט"ו)

"רבותינו נשיאינו - מהבעש"ט עד כ"ק מו"ח אדמו"ר - כולא חד"

הי' הזקן שאדמו"ר סיפר, אדמו"ר מו"ח כ"ק הי' וכן השבועות, בחג התיבה לפני לעבור נוהג של היארצייט מצד יארצייט, מנהגי בשאר נוהג הבעש"ט. והיינו, שכיון שאדמו"ר הזקן הי' תלמידו ע"י הנה – הבעש"ט של ממלא-מקומו המגיד, של נהג ולכן הבעש"ט, עם גם שייכות לו היתה המגיד

מה שנוגע לנו ביותר - הרי זה הרבי!

קטעי שיחות אודות מורנו הבעש"ט -בקשר עם יום ההילולא שלו בחג השבועות דבר מלכות

מתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א

מוסף "בית משיח" - סיון-תמוז ה'תש"ע

המשך בעמוד 21

שהבעש"ט הזקן, אדמו"ר להם אמר לאחר העליון... בגן-עדן עדיין עסוק כדרכו - הזקן אדמו"ר אמר זמן-מה כל הבינו ואז הבא", "ברוך - בניגון

המסובים שהבעש"ט הגיע!...

Master Hatomim 35 - 741.indd 3Master Hatomim 35 - 741.indd 3 5/10/2010 6:49:11 PM5/10/2010 6:49:11 PM

'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים44

הרב אלימלך (מיילך) קפלןדורות חינך לבסוף אך החסידות, מדרכי סלד בתחילה • בלוד חב"ד בשיכון ברבנות כיהן ואף תמימים של רבים קווים לדמותו של רב ואיש חינוך חב"די • מוגש ע"י הרה"ת

ר' שניאור זלמן שי' ברגר

הכבוד רודף אחריוהיותו בגין מפורסם הוא בישיבת שיעור ומגיד משגיח המרכזית, תמימים תומכי במקביל כיהן כרב שיכון חב"ד בלוד. לתפקידים אלו לא הגיע בגלל שרדף אחר השררה, וכפי מן הבורח כל הפתגם שידוע אחריו. רודף הכבוד הכבוד, שהתחנך קפלן מיילך הרב בברית המחתרתיות בישיבות ללא נפש למסירות המועצות היהדות למען לעשיה גבולות, עצמו על קיבל והחסידות, לקבוצה שיעור מגיד להיות מבלי תלמידים, של קטנה מ'ישיבה' יתפתח מה לדעת קצר זמן תוך והנה שכזו,

המרכזית חב"ד לישיבת זו קטנה קבוצה נהפכה שיעור למגיד נתמנה קפלן והרב הקודש, בארץ הרבנות; עם אירע גם כך בישיבה. ראשי ומשגיח חברי מנו רב, להיות עצמו על קיבל הוא כאשר ידי על שננטשו בבתים שהתגוררו עשרות הקהילה ערבים שגרו בהם עד מלחמת השחרור, והנה השנים לתפארת שיכון במקום נבנה הרבי ובעידוד חלפו, הפך קפלן והרב משפחות, מאות ידי על שאוכלס לרב של קהילת חב"ד השניה בגודלה בארץ הקודש.

יראת שמים - בליובאוויטשמיילך "ר' המכונה קפלן אלימלך שרגא הרב דער שווארצער", נולד בי"ח אדר שני תרע"ג בעיירה קפלן לייב אריה הרב הוא אביו שבפולין. מלאט

שהיה רב בכמה מערי ברית המועצות.

העולם מלחמת פרצה רך, עולל בהיותו אחת ממדינה נמלטו רבים פליטים הראשונה. ומסע הקרבות, מאיזורי להתרחק בכדי לחברתה

הנדודים של משפחת קפלן החל – הם נדדו מפולין לאוקראינה, בכל גרו אוקראינה ובתוככי גם קצרה. תקופה מקום המלחמה, נסתיימה כאשר תקופה אחד במקום גרו לא שלהם התחנות אחת ארוכה. היתה בקרילוב – עיירה קטנה הרב את מינתה הקהילה בה לאחר לרב. קפלן לייב אריה לעיירה גם הגיעו נדודים סברוב, גם שם כיהן הרב קפלן כרב העיירה, ומאז כונה "הרב

מסברוב".

כעבור כשנה שב הרב קפלן למשרתו בעיירה קרילוב, משם בישיבת ללמוד מיילך ר' יצא תומכי תמימים בעיר קרמנצ'וג הסמוכה. בתחילה התלבט הרב קפלן להיכן לשלוח את בנו ללמוד. הוא ידע כי הישיבות הליטאיות לא יכלו עוד לנצח את הרוח הבולשביקית. לכן חשב על שתי ישיבות: ישיבת החפץ חיים, או ישיבת תומכי

תמימים. לבסוף החליט על ליובאוויטש באומרו:

כדי אבל בבית, גם יכולים תורה "ללמוד לנסוע צריך שמים יראת של קורטוב לקבל

לליובאוויטש".

למרות היתה תמימים, לתומכי הנסיעה אזהרות הרופאים שהוא חייב להיות בבית כשהוריו דואגים לשלומו. על מצבו הגופני לאחר שנות הסבל והנדודים, מספר בנו הרב נחום קפלן, משפיע שיכון חב"ד בלוד: "אבא בצעירותו היה צנום וחלש מאוד, זכורני שסיפר כיצד חבריו התמימים התקשו לקבל לעשות צריך היה לא הוא ואילו מהצבא, פטור והרופאים המשקל, על עלה הוא חולה. של משחק כך בלבד! ק"ג שוקל 51 בן 18 בחור לראות נדהמו הוא קיבל מיד פטור. ואם בגיל 18 זה היה המשקל יותר. עוד חלש כנראה היה הוא 13 בגיל שלו,

ליובאוויטש וחייליה לדמותם של ראשי ישיבות ומשפיעים בתומכי תמימים

הרב מיילך קפלן


55 מוסף "בית משיח" - סיון-תמוז ה'תש"ע

שולחים אם עוול עושים הוריו כי אמרו הרופאים קפלן, לייב אריה הרב סבא, אבל מהבית, אותו אבא שכך, ומכיון התורה. לאהבת אבא את חינך

נשלח לישיבה בקרמנצ'וג".

ונסע מיילך ר' בנו את קפלן הרב לקח יחזקאל הרב ידי על נבחן שם לקרמנצ'וג, עמו שהתקבל לאחר רק הישיבה. ראש – הימלשטיין

בנו לישיבה חזר הרב קפלן לביתו.

נקשר אליהן החסידיות הדמויות אחד בקרמנצ'וג, היה מנהל ומשפיע הישיבה הרב ישראל שנים לאחר סיפר כך על (בליניצקי), הגדול נח

רבות:

אל הנפש מפנימיות עצמית אהבה לנו "היתה בליניצקי, נח ישראל החסיד הרב הישיבה מנהל רושם פעל עצמותו ובהנחת התרומיות שבמידותיו

עצום על כולנו".

מתעקש לשוב לתומכי תמימיםהיו בישיבה ימים באותם הגשמיים התנאים קשים במיוחד, לרוב התלמידים לא היתה אכסניה בעזרת-נשים ספסלים על לישון נאלצו והם ללינה, היתה גם כך היום. בשעות למדו בו כנסת בית של פגעו אלו תנאים אמצעים. מחוסר לקויה התזונה לשהותו הראשונים בימים כבר בבריאותו קשות עלה החום בגופו. פשטה הקדחת ומחלת בישיבה,

והתגבר והמחלה התחזקה.

לא רחום, לב בעל שהיה – קפלן הרב האבא, ולכן בנו, של חולשתו את הכיר הוא שקט. היה שרק לאחר אחדים ימים בנו מצב את לראות שב הגיע לישיבה. לתדהמתו מצא את בנו רתוק למיטה בנו את לקחת החליט קפלן הרב מחום. וקודח כי שקבע רופא אצל ביקרו בדרך הביתה. בחזרה היה מיילך כי כששמע הקיץ. כל לנפוש צריך הנער אמור ללמוד מחוץ לבית, עמד נדהם ופסק בנחרצות

כי עליו להיות כמה חודשים במנוחה מוחלטת.

הוריו היו לביתו, אביו עם מיילך ר' כשהגיע בצער רב על כך שלא יוכל ללמוד בישיבה. כל חפצם ישהה כי הוחלט בפועל תורה. בן יגדל שבנם היה ביער פרטי באופן אותו ילמד ואביו הוריו, בבית הסמוך לעיר. כך אכן עשו, ומידי יום בחודשי הקיץ מחד – שם הסמוך, ליער יחדיו והבן האב יצאו צח, אויר ולשאוף לנפוש הרופא מצות את קיימו

ומאידך למדו יחדיו.

הלימוד ביער לא סיפק את מיילך, וזאת למרות שאביו היה למדן מופלג. הוא ביקש לשוב לישיבה,

ובפיו הייתה משנה סדורה:

וכבר ישיבה, של טעמה לטעום הספקתי "כבר

חברים, בדיבוק התורה לימוד מעלת את חשתי ואילו בבית אין לי כלל חברים ללימודים ואני יושב

בודד וגלמוד כל היום".

שדאגו כיוון לטענותיו שעו לא הוריו בתחילה, בבית התקבל ימים שבאותם אלא לבריאותו. ישיבת ראש הימלשטיין, מהרב מכתב המשפחה את שינה והמכתב בקרמנצ'וג, תמימים תומכי

המצב.

כל שבמשך כך על התנצל הימלשטיין הרב אלו בחודשים כי והסביר מאומה, כתב לא הקיץ היה עצמו הוא חולשתו. מפאת בישיבה היה לא מוסר היה בישיבה שעבד בעת וגם וחלש, חולה לא מכך יותר – בנגלה אחד שיעור רק יום מידי עתה, ואילו החולשה. מפאת לעשות היה יכול לקראת זמן החורף, ביקש הרב הימלשטיין שמיילך וכן לינה, מקום לו שיסדר ומבטיח לישיבה, יבוא 'טעג' [= ימים. כינוי למנהג התלמידים לסעוד אצל

משפחות בחלוקה לימי השבוע] במקום טוב.

בשיעור ללמוד ונכנס לישיבה אפוא שב מיילך 'טעג' לו סודר שהובטח, כפי הימלשטיין. הרב של שינה מקום ואילו קרמנצ'וג, של הגבירים אצל

קיבל בבית אלמנה שבניה אף הם למדו בישיבה.

אלא שבכל אופן התנאים הגשמיים לא הספיקו לנער עדין הנפש. מיילך היה ביישן בטבעו ולא הורגל לאכול בבית זרים, אבל עם הזמן התרגל למצב ואת

כל מרצו השקיע בלימוד.

עולה על דרך החסידותלמד הוא בישיבה. בדרכו עמד נוסף מכשול כשרונותיו בו ניכרו בישיבה גדולה, בהתמדה נגלה אולם ובקיאותו; בלמדנותו כולם הבחינו אז וכבר מעולם הוא ללמוד. סירב החסידות תורת את על נמנה שלא ואביו חסידות, אודות שמע לא החסידים, אף שאהב כל יהודי מכל חוג שהוא, אך בכמה ממנהגי החסידים זלזל. כך שמיילך לא מצא משתתפים היו בו התניא שיעור את ללמוד לנכון את שינה לא וגם התפילה, לפני הישיבה תלמידי נוסח התפילה ומנהגים נוספים שהיו לו מבית אבא. 'מתנגד', אותו מכנים בישיבה חבריו היו כך עקב

ובשל כך סבל קצת.

לאחר זמן קצר הוחלט להעבירו מבית האלמנה ובביתו מהדרך סר בניה שבכור בגלל זאת לן, שם חששה הישיבה הנהלת חיצוניים. ספרים החזיק לנפשו של הנער הצעיר, והודיעו לו כי יותר לא ילון וגם והבקשות, התחנונים עזרו לא האלמנה. בבית טוב. במקום יישן כי שניתנה להבטחה התזכורת מנהלי נשים. בעזרת ספסל על לישון שוב נאלץ כך


'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים 6

כעבור ולכן שניתנה, ההבטחה את זכרו הישיבה בבית אכסניה המפונק לנער סודרה ימים כמה צורף מיילך אל בביתו. לבדו שגר קשיש יהודי בכדי מבוגר – ישיבה תלמיד חורכין – העשיל הת' מלחמת בימי נהרג זה [העשיל מעשיו על שיפקח

העולם השנייה, הי"ד].

העשיל השפיע עליו ואף קירבו עם הזמן לדרכי החסידות. כבר בלילה הראשון כאשר מיילך התכוון קריאת קורא העשיל אותו ראה יצועו, על לעלות כי תבע ומיד חב"ד, בנוסח שלא המיטה שעל שמע ציצית ללא לישון נשכב מיילך חב"ד. בנוסח יקרא כפי שהורגל מנעוריו, ומיד הסביר לו העשיל כי יש 'עניין רוחני' לישון עם ציצית. מידי ערב לפני השינה היה מספר לו העשיל סיפורי חסידים, וכך לימד את ר' מיילך מי הם החסידים ומהי חסידות. כך החל

לעלות על דרך החסידות.

"לו הייתי בישיבה... הייתי זוכה..."רבים החלו תרפ"ז, ניסן חודש לקראת ר' וגם לביתם, לנסיעה להתכונן הישיבה מתלמידי מיילך החליט לבקר בבית לאחר חצי שנה בה שהה ברציפות בישיבה. בחודש ניסן שהה בביתו, ולאחר את הזהיר אצלו שביקר הרופא למשכב. נפל פסח שמע כשהרופא בריאותו. על לשמור צריך כי אביו מחוץ ללימודים לנסוע מתעתד שהחולה כך על לעיר, ציוה בצעקות כי על הנער לנפוש בנאות דשא

ולא לנסוע ללימודים.

מחוסר ברירה הוחלט שגם הקיץ יישאר מיילך זו החלטה הסמוך. ביער אביו עם וילמד בביתו הוא שכותב כפי השנים. בכל לרעה זכורה נותרה

ברשימותיו:

כי בזכרי ליבי ידאב ומאז בבית. "נשארתי אדמו"ר כ"ק עינינו מאור נאסר הקיץ באותו הריי"צ ואני בכלל לא ידעתי מזה כי הייתי בבית. לו בלנינגרד לבקר זוכה הייתי בודאי בישיבה, הייתי נסעו שלי החברים כל כמעט כי אדמו"ר כ"ק אצל

ללנינגרד לראש השנה".

אדמו"ר נאסר סיון בט"ו כידוע, שנה באותה זמני באופן והתגורר שוחרר תמוז ובי"ב הריי"צ, הותר לא לשם – מוסקבה) של (פרבר במלחובקה לכלל החסידים להגיע. בחגי חודש תשרי שוב שהה החסידים כל הגיעו אז – בלנינגרד בביתו הרבי בכדי להיפרד מהרבי, שכן מיד לאחר שמחת תורה

יצא אדמו"ר הריי"צ את ברית המועצות.

והפעם ללימודים, חזר מיילך חלף. הקיץ עברו לשם בפולוצק, תמימים תומכי לסניף ימים באותם שכן – מקרמנצ'וג הישיבה תלמידי

ושומרי התורה לומדי את הקומוניסטים רדפו סניפי בפרט. ה'שניאורסונים' ואת בכלל, המצוות מצד לרדיפות מטרה היו תמימים תומכי ישיבת ישיבה, על עין השלטונות שמו וכאשר השלטונות,

עברו התלמידים לסניפים בערים אחרות.

המשגיח בישיבה היה החסיד הנודע הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה (שלימים לימד יחד עם הרב מיילך בישיבת תומכי תמימים בלוד), וראש הישיבה היה

הרב הימלשטיין.

לראשונה – כדבעי תניא ללמוד החל בפולוצק הרב של המיוחדים הסבריו בגין וזאת – בחייו עבודה מהי למדתי "ממנו התניא: על קסלמן עניין את קצת להבין התחלתי אז רק פנימית. באותה שלמד את מיילך ר' הסביר החסידות",

תקופה.

פשוטים. לא כלל היו הגשמיים התנאים לעצמם שכרו מבוססים מבתים שבאו התמימים אכל לו, היה לא שכסף מי ואילו הולמת, אכסניה אירוח מיילך לר' סודר לא כבר בפולוצק 'טעג'. רחוק ללכת נאלץ היה לעיתים לכן גבירים, בבתי ולעיתים דלה, ערב ארוחת לאכול בכדי העז בקור

היה מוותר על כך.

בנעויל, תמימים תומכי לישיבת עבר מפולוצק שם שמע שיעורים מהרב יהודה עבער הי"ד – ראש הישיבה. במשך זמן היה תחת הדרכתו של המשפיע מבוגר שהיה ע"ה, פוטרפס מענדל ר' החסיד הרב ממנו רק בשנים אחדות. בחורף שנת תרפ"ט נסגרה הישיבה תלמידי - והתמימים בנעוול, הישיבה ר' המועצות. ברית ברחבי שונות לערים התפזרו מיילך עבר יחד עם כמה מחבריו לדנייפרופטרובסק הרב הגאון העיר כרב כיהן שם (יקטרינוסלב), מלך הרבי של אביו ע"ה, שניאורסאהן יצחק לוי

המשיח.

בצילו של הגאון הרב לוי יצחק שניאורסוןוזכה הרבי, של לאביו מאוד מקורב היה הוא מיילך ר' חסידות. דברי רבות פעמים ממנו לשמוע יצחק לוי הרב סיפר ההתוועדויות באחת כי סיפר הסיפור את לפרש והחל הזקן, מאדמו"ר סיפור התעמק וכך חסידות. לפי מכן ולאחר בפשטות, לפי ביותר עמוקים לפירושים שהגיע עד והתעמק

קבלה.

כידוע, היה הרב לוי יצחק מפרש בעת התוועדות את שמות המשתתפים על פי קבלה. פעם ביאר את (הוא – שווארצער" "דער – מיילך ר' של כינויו מיילך שמך "הרי עור): כהה היותו בגין כך כונה אני "שחורה הפסוק נאמר כך ועל שווארצער דער



של מצבה אודות הענין בביאור והמשיך ונאוה"", כנסת ישראל בעת הגלות על פי קבלה וחסידות.

הרבנים את חייבו השלטונות מצד הרדיפות דרשת על סיפר מיילך ר' רבה. בזהירות לפעול את ראה בה תרצ"ב, בשנת בשבת שחל בשבט ט"ו

פיקחותו של הרב לוי יצחק:

הרב העיר רב זו בשבת כי פורסם מועד מבעוד שניאורסאהן ישא דרשה בבית הכנסת. לפני הדרשה שבדרך – הרב מה לשמוע בציפייה כולם המתינו כלל לא נושא דרשות מעין אלו – מבקש לומר. והנה שמי כך ברמזים שנאמרה הדרשה את החל הרב

שצריך יבין:

אפשר ואי גדול קור כעת שורר "ברחובות לצאת לרחוב בלי מעיל. כל האילנות נתונים בשלכת את חוגגים אנו זאת ובכל פירות, עליהם ואין

בארץ כי לאילנות, השנה ראש ישראל האילנות כבר מתחילים

לפרוח".

ברחוב ברור: היה המסר יהדות, לענייני הנוגע בכל קר ישראל בארץ הכל למרות אבל להתעודד יש לכן פורח. האילן בשמירת להתחזק ולהמשיך

מצוות.

לוי הרב אותו לקח פעם יצחק לטבול בנהר. הוא סיפר כי בגדיו את מוריד הרב את ראה ארוכה כתונת עם רק ונשאר ליד נעמד הוא גדולה. וכיפה ולהתבונן. לחשוב והחל הנהר גדולה, התלהבות במין לפתע, והכיפה, הכתונת את הוריד שלוש גדולה במהירות טבל את לבש הוא ויצא. טבילות

טבל ושוב רב זמן שוב התעמק והכיפה, הכתונת כמה כעבור ויצא. יתירה בהתלהבות פעמים שלוש שב מכן ולאחר הקודם, בסדר טבילות שוב רגעים

לביתו.

התמימים של חלקם מנת היו והסבל הרדיפות נאסר תרצ"ב בשנת כי נזכיר אם די הרבנים. ושל אביו הרב קפלן לתקופה קצרה, וכאמור הוא עצמו ביקש לכן ללמוד. שיוכל בכדי למקום ממקום נדד – יחד עם עוד תמימים – לברוח מברית המועצות. מהרב ביקש הקודש, בארץ להסתדר שיוכל בכדי

לוי יצחק כתב המלצה, בו כתב בין היתר:

הוא ולימודו עסקו כל אשר ונכבד יקר "אברך בתורה ויראת ה' , ועושה בה חיל, הולך בתום בדרך התורה והמצוה. וראוי הוא להתקרבות יתירה בכל

מאי דאפשר בסבר פנים יפות וחיבה יתירה. ועל זה באתי על החתום יום א' כ"ט ניסן ה'תרצ"ב".

הגיע בדנייפרופטרובסק, למד בה בתקופה הרב עם להיפגש ששמח – קפלן הרב אביו לבקרו באסיפת קודמת מפגישה הכירו הם יצחק. לוי

הרבנים הידועה בקורוסטען.

מלכודתהרחוקה לגרוזיה נדד מדנייפרןפטרובסק שם סצחרי, בעיר תמימים כמה עם והתיישב הבחורים בין העיר. כרב פרלוב מרדכי הרב כיהן המבוגרים היו ר' אבא לוין מראמען. ר' דוד פרלוב – בנו של הרב פרלוב, הצטרף ללימודים עם קבוצת

התמימים שהגיעה ממרחקים.

יחד – ביקש בגרוזיה, למד בה תקופה לאחר מגרוזיה הגבול את להבריח תמימים – קבוצת עם שכל אלא הקודש. לארץ לעלות ומשם לתורכיה הוא, – הגיעו שבסופה מלכודת היתה ההברחה ניסים בניסי ורק לכלא, חב"ד מחסידי ועוד חבריו תומכי בישיבת ללמוד עבר זמן כעבור השתחררו.

תמימים בקורסק.

אבא ואימא וגם מורה רוחנימגידי מלמדים, נתפסו – קשות שנים באותם לשנים נשלחו והם רבים, ומשפיעים שיעורים ללא נותרו והילדים הנשים לגלות. או בכלא רבות עלי לגהינום הפך והמצב ורוחנית, גשמית משענת אדמות. לכן הוחלט לשלב את התמימים המבוגרים

עם התמימים בישיבה בלוד



בתפקידים אלו, כך גם ר' מיילך הפך למגיד שיעור רק ממנו צעירים שהיו לתלמידים שיעורים שמסר

בכמה שנים, והכל במסירות נפש אמיתית.לא שעוד זקנו בגלל לו הייתה גדולה "מעלה" אנשי כאשר הצורך – ובמידת המידה, על יתר גדל הלימודים, למקומות הגיעו החשאית המשטרה הציג עצמו כאחד התלמידים. התלמידים, שחלקם גם כבר היו מזוקנים, אמרו שהם לומדים לבד, ואזי

העבירה לא חמורה כל כך. ונכלא פעמים כמה נעצר מיילך ר' אופן ובכל הרבה לא זו תקופה על שיעור. מגיד היותו בגין לספר, אבל מעט מן המעט שמעו ממנו בניו. מוסיף

ומספר ר' נחום קפלן: קבוצת על אחראי היה אבא ארוכה "תקופה מגיד היה הוא אחראי? אומרת זאת מה תמימים. שיעור, משגיח, משפיע וגם מנהל גשמי של הישיבה בה למדו קבוצת תמימים צעירים. הוא לימד אותם,

ודאג להם במקביל למוצרי מזון מהם בישלו אוכל. אבא, כעין היה ובעצם לינה, למקומות דאג הוא

אמא וגם מורה רוחני של התלמידים.תמימים תומכי ישיבות את רדפו "השלטונות נשלח והוא פעמים, כמה אבא את עצרו וכך שרד כיצד לי סיפר פעם קצרות. מאסר לתקופות את חג הפסח בבית הסוהר. בכל יום היו האסירים חג בימי ואילו לחם, של זעומה כמות מקבלים בשפע לבן לחם היהודיים לאסירים נתנו הפסח חמץ. שיאכלו כך רעבונם, את לגרות בכדי זאת –יצליח אם ידע לא הוא מאוד, קשה היה לאבא בהחלטה החליט אופן בכל בחיים. פסח את לעבור כך ובשל לפה, חמץ להכניס לא ואמיצה נחושה

ביום אדמה. תפוחי ומעט סוכר בקוביות הסתפק האחרון הרגיש רע מאוד – 'אם פסח היה נמשך עוד

יום אחד, לא הייתי מחזיק מעמד', אמר לי. להחביא הצליח כי לי סיפר אחרת "בהזדמנות בשעה קם בוקר מידי וכך בכלא, שלו התפילין את מוקדמת והניח תפילין במיטה כך שאיש לא יראה. אבל למרות שהוא נזהר מאוד, אחד האסירים ראה החליט והוא הרצועות את צדו עיניו התפילין, את

לגונבם.נעלמו. יד של והתפילין קם אבא אחד, "בוקר אבא חיפש בכל מקום אפשרי, וכאשר לא מצא הבין התפילין גניבת עקב לו נגרם רב צער נגנבו. הם כי חילקו כאשר מחיר. בכל לאתרם החליט והוא היחיד המזון שהיתה הלחם מנת את יום באותו ומסר הלחם את לקח יום, באותו לאסירים שניתן אותו לאסיר בעל שליטה בתא, ואמר לו שהוא חייב בתמורה ללחם למצוא את הגניבה. לא עבר זמן רב והתפילין הושבו לאבא – שצם כל אותו היום, ובכך

סיכן את בריאותו, בשביל שיוכל להניח תפילין".

הכל תלוי ברצון ה'מרת עם מיילך ר' התחתן לערך תרצ"ז בשנת לאחר רבנים. למשפחת בת – סיגלוב יהודית חב"דית קהילה היתה שם בחרקוב, גרו נישואיהם

לא גדולה.

בקיץ שכן רב, זמן ארכה לא חרקוב תקופת ומאות המועצות, לברית הנאצים פלשו תש"א מהחזית להתרחק בכדי במנוסה החלו אלפים והדי לחרקוב גם הגיעו ההפגזות וקרבה. ההולכת

ההתפוצצויות נשמעו היטב.

אפיזודה על ומספר מוסיף קפלן נחום הרב שסופרה כל השנים במשפחה:

בדיוק סיים אבא שבת. במוצאי היה "זה הבדלה, ואז נשמע קול נפץ מחריש אוזניים, ואחריו קרס ביתנו ליד שניצב רב-קומות בניין אדיר. רעש לחלוטין. אמא נבהלה עד עמקי נשמתה. היא לקחה אותי ואת אחי ברוך והכניסה אותנו מתחת לכרים את כהרגלו וניגן רגוע, היה אבא אבל וכסתות. הניגון: 'המבדיל בין קודש לחול'. בראותו את אמא מבוהלת, אמר לה ברוגע כי הכל תלוי ברצון ה', ואם

הוא רוצה שניוותר בחיים, הרי שכך אכן יהיה.

אמא, ואילו לצבא, גוייס אבא זמן, "לאחר שהגענו עד ברחה הקטנים, ילדיה שני עם יחד

לסמרקנד".

עד בצבא מיילך ר' עם נעשו גדולים ניסים לאחר הצבאי. מהשירות להשתחרר שהצליח משפחתו, עם והתאחד לסמרקנד נסע השחרור משם נסע עם רעייתו ובנו התינוק לקזחסטן – לשם

מתמנה למנהל רוחני של הישיבה.חותם יחד עם מנהלי הישיבה הרב וולף והרב דרייזין



הוגלה אביו כמה שנים קודם לכן. אביו הצליח בדרך לשם – צ'אילי לכפר לפעם מפעם להגיע דרך לא הוגלה אביו של הרבי הרב לוי יצחק שניאורסאהן, ובעת שר' מיילך שהה במקום זכה אף הוא להיפגש

ולסייע להרב לוי יצחק.

טרגדיה נוראהביום בטרגדיה. הסתיימה אביו של הגלות שהפך פרטי בבית אביו התפלל תש"ד, הכיפורים 'כל בליל מחתרתי. כנסת לבית הקדוש ביום איש והלכו תפילתם את המתפללים סיימו נדרי' הרב וידידו אביו עם יחד מיילך ר' לביתו. איש למרות תהילים, לומר לבדם נשארו קוליקוב אם להם סכנה כי המקומיים המתפללים אזהרת מצויים שבמקום כיון לביתם, בלילה מאוחר ילכו

שהיה הצאר מימי עוד רוצחים משלח את העבריינים החמורים

לגלות באיזור זה.

הלכו מאוחרת לילה בשעת והרב קפלן לייב אריה הרב קוליקוב הביתה, בעוד ר' מיילך בבית ספסל על לנוח נותר הלכו החסידים שני הכנסת. לבדם, ובדרכם, התנפלו עליהם והיכום מקומיים בריונים מכות רצח. הרב קוליקוב שהיה קפלן, מהרב בהרבה קשיש את שנפח חשבו הם התעלף. ואילו לנפשו, ועזבוהו נשמתו

את הרב קפלן הוסיפו להכות.

עוז אזר – עזבוהו כאשר עצמו גרר כוחותיו, בשארית "ר' לומר: והספיק הביתה לכו מהרו ברחוב, שוכב משה

איבד הוא האחרונים. דבריו היו אלה והצילוהו". את הכרתו, ובמשך היום הקדוש היה במצב אנוש,

עד שבעת נעילה השיב את נשמתו לבוראה, הי"ד.

לאחר שאביו נפטר, נסע ר' מיילך עם משפחתו חסידי המלחמה בשנות הגיעו לשם – לסמרקנד ידי על שנכבשו מהאיזורים שנמלטו רבים חב"ד

הנאצים.

ללמד ללא פחדהיה רבים, פליטים הגיעו לשם בסמרקנד, מיילך ר' של משפחתו מנשוא. קשה הכבד הרעב סבלה מהרעב, ולא היה לו במה להאכיל את רעייתו וילדיו שנולדו בימי המלחמה. אחרי זמן נוסף שחלף

היה המצב כל-כך קשה, עד שלא היתה בבית אפילו חתיכת לחם. יום אחד פגש את החסיד ר' ברק'ה חן ע"ה. ר' ברק'ה, שידע היטב מה מצבו של ר' מיילך, הציע לו הלוואה כספית, ונענה בסירוב מוחלט. אך ר' ברק'ה לא נכנע, והציע לו שוב לשקול את הרעיון. ר' פרץ להצעה, ושוב שוב סירב מיילך שר' לאחר ברק'ה בבכי ואמר: "מיילך, אני יודע שאצלך בבית אם אוכל. לקנות כסף לך ואין מאוד קשה המצב לא שפשוט מרגיש אני – ההלוואה את תיקח לא

אחזיק עוד מעמד!..."

את רבים חסידים כמו יצא המלחמה, בתום משם לבוב, העיר ליד הגבול דרך המועצות ברית פוקינג העקורים למחנה הגיע רבות תלאות לאחר עם יחד משפחתו עם התגורר שם – שבגרמניה תורה תלמוד במקום הוקם כאשר רבים. חסידים ללמד היה יכול והפעם – למלמד מונה חב"די,

המשטרה מאנשי פחד ללא תורה ישראל ילדי את הרוסית.

אדמו"ר ברכת את מיילך ר' ביקש כאשר אדמו"ר עליו הטיל הקודש, לארץ לעלות הריי"צ

הריי"צ משימה חשובה:

במענה על כתבו כי מתכוננים לנסוע עם חבורה חוף דרך גדולה של יהודים דתיים ה' עליהם יחיו הנוסעים קהל את לעורר ישתדל בודאי מארסעל, בסביבות להסתדר ישתדלו אשר יחיו ביתם ובני של יראים ובראשית ביאתם יסדרו ענייני הלימוד בחדרים לסדר יחיו, ולילדיהם תורה בשיעורי וישיבות יראי אלוקים ומאוד אתענג לשמוע משלום

כולם והסתדרותם (אגרת מכ' חשון תש"ט).

עם תש"ט שנת בתחילת הגיע הקודש לארץ

שלישי משמאל בעת הנחת אבן הפינה לשיכון חב"ד בלוד



במעברת קצר זמן התגורר בתחילה וילדיו. רעייתו כמה התיישבו שם ללוד, הגיע ומשם יעקב באר

משפחות חב"דיות.

מגיד שיעור הראשון בלודבעת ייסוד ישיבת תומכי תמימים בלוד בחודש זושא הרב – "הפרטיזן" ידי על ה'תש"ט שבט הראשון שיעור המגיד מיילך ר' היה וילימובסקי, למימון דאג "הפרטיזן" זושא ר' בעוד בישיבה, ומבני אנ"ש בני מקרב חדשים תלמידים ולהבאת

משפחות העולים מתימן ומדינות אחרות.

במוצאי נ"ע הריי"צ לרבי כתב "הפרטיזן" וכך שבת פרשת משפטים, כ"ז שבט, תש"ט:

כשלושה שזה לכ"ק להודיע וחפצי "רצוני חדר יתברך השם בעזרת נתייסדו מאז שבועות, הרכבת בתחנת ואנ"ש התמימים מילדי וישיבה הזה במקום שנתיישבו רמלה. לעיר סמוך לוד,

כשלוש עשרה משפחות מאנ"ש והתמימים שיחיו.

עכשיו ומתנהלים נתיסדו והישיבה "החדר וילימובסקי זושא קפלן, מיילך התמים בהשגחת תומכי ישיבת תלמידי – אלפרוביץ וירחמיאל ובישיבה בחדר אביב. מתל ליובאוויטש תמימים כן תלמידים עשרה כשתים עתה לעת נמצאים

ירבו".

הישיבה, הקמת לאחר כחודשיים אדר, בי"ט כתב אליו אדמו"ר הריי"צ אגרת בנוגע לישיבה:

". . נהניתי אשר תודה לקל השיג דירה בתחנת לפני ברבים לימוד שיעורי בקביעות ומתעסק לוד הגדולים וגם בסידור הלימודים עבור בני אנ"ש . ."

הרב מיילך קפלן עבד בישיבה במשך כשלושים שנים והיו שיעור, כמגיד עסק מהשנים חלק שנה. המבוגרים. התלמידים על כמשגיח כיהן שגם של אביו של ביאורו בו התקיים אלו בתפקידים הרבי – "שחורה אני ונאוה". מצד אחד היה מראהו להם היה שדי התלמידים, על אימה מטיל הכהה שירוצו בכדי הישיבה לבניין מתקרב אותו לראות אל ה'זאל' ויתחילו ללמוד בהתלהבות; מאידך היה אם שלה. לתינוק אמא כמו לתלמידים מתייחס תלמיד לא היה מבין סוגיא בגמרא, היה הרב קפלן לו. רק שייכת שהיתה במתינות ושוב שוב מסביר המזרח מעדות התלמידים את במיוחד קירב הוא אב כמו להם היה חב"ד, חסידי היו לא שהוריהם בשנים גם הדרך. אורך לכל אותם ועודד רחום לישיבה לבוא המשיך חלה, כאשר – האחרונות

ושימש כ'משיב'.

היה כלל, בדרך בשיעוריו. לו היה מיוחד סגנון פותח כל שיעור בסיפור מאלף או אמרה נאה שמשכו

מכן לאחר חיות. בהם והחדירו התלמידים לב את מתעכב כשהוא בגמרא, הסוגיה להרצאת ניגש בעיקר על ידיעה יסודית של הגמרא, מבלי להקצות מיילך' ר' אצל 'העיקר יתרים. לפלפולים רב זמן הפשט את יבין שהתלמיד 'היה תלמידיו, מספרים היטב. אם היה צורך לשם כך בלימוד מהרש"א או פני יהושע, היה עושה זאת. הוא היה אומר בשיעור טובה הבנה על אופן בשום ויתר לא אך 'מפרשים' ומדוייקת של דברי רש"י ותוספות, ודרש שהתלמיד

ישלוט ביסודיות בכל מהלך הסוגיה'.

מידי יום שישי היה עורך לכיתתו מבחן בעל פה. "כשהיה רוזנברג: יצחק יוסף הרב תלמידו מספר – בסוגיה שליטה וגילינו טוב וענינו אותנו בוחן חורף' 'זמן בסוף רוח. וקורת שמחה פניו על ראינו קיבלו ממנו מצטייני הכיתה ספר במתנה – 'חידושי

רבי עקיבא איגר'.

הגיעו הישיבה אל כאשר הראשונות, בשנים הרבה חסידיים, לא מבתים רבים תלמידים מיוחדת, בצורה להם ולהסביר בהם, להשקיע אותם וכיוון החסידיים, וההידורים המנהגים את

ללמוד חסידות.

מעולם חשב לא עבודתו שנות שלושים במשך על משכורת גבוהה, תוספת ותק וכדו' אלא להיפך. בכדי לארץ לחוץ נסע פעמים מספר – מכך יותר סיפר פטירתו לאחר הישיבה. עבור כספים לגייס קפלן הרב כי הישיבה, מנהל – וולף אפרים הרב

היה תורם את רוב משכורתו לישיבה!

רב בשיכון חב"ד בלודשיכון כרב שימש בישיבה לעבודתו במקביל מונה ללוד, שהגיע לאחר קצר זמן בלוד. חב"ד הקטנה חב"ד קהילת לרב הריי"צ, הרבי בברכת – שעם הזמן נבנתה עבורה שכונה גדולה והקהילה הלכה והתבססה. לאחר שקיבל על עצמו את משרת ובמשך בעיון, דעה יורה ללמוד החליט הרבנות, בעיון. ערוך שולחן בקביעות למד הבאות השנים היה לפסוק ממנו שביקשו פעם בכל זאת למרות

מראה תמיד את המקור לפסיקתו.

הכירו הדתית המועצה גם וכך הקהילה ואת קיבל, לא כך על משכורת אולם זו, במשרתו אין ובמסירות בהתנדבות עשה ברבנות עבודתו כל קץ. מלבד שהיה מוסר שיעורי תורה ומתוועד בבתי נוספים כנסת לבתי הלך חב"ד, בשיכון הכנסת לחזק נאומים ולשאת שיעורים למסור בכדי בלוד

את המתפללים.

בפיו היה שגור פתגם שממנו אפשר להבין כיצד היה מתפרנס:



התורה בלימוד השי"ת את עובד "כשיהודי ובקיום המצוות, וכולו מסור ונתון לעבודתו בקודש, רצונו ובזה מגמתו ובזה לתלמידים, תורה מרביץ ופרנסת פרנסתו לו שולח הקב"ה אז חיותו, ובזה בדורנו בדוגמה השמים. מן לחם בבחינת ביתו בני לעבודת עצמו שמוסר ליהודי שולח השי"ת זה: ממש הלחם לו שירד כאילו פרנסה כנ"ל הקודש ומעשיו דיבורו מחשבתו, שהוא, מפני השמים, מן

כולם לעבודת ה' ית"ש".

במשך השנים יזם הקמת תלמוד תורה בשכונה, המקווה נבנה כאשר החב"די. המקווה מבוני והיה גייס הרב קפלן תרומות, וכתב על כך לרבי. באותם אנ"ש בין מגבית הרבי הוראת פי על נערכה ימים עבור מרכז טהרת המשפחה בירושלים. בזכות עזרה על לירות. בסך 1000 בלוד למקווה המרכז עזר זו, בכך די לא כי ענה והרבי לרבי, קפלן הרב כתב כך הרבי מאשר אגרת באותה עוד. מהם לבקש וצריך

הלוואה מאגודת חסידי חב"ד עבור המקווה:

בארץ חב"ד חסידי לאגודת כותב הנני וכן לירה אלף בסך הלואה להם שיתנו ת"ו הקודש

לשלם במשך שנה ותקותי שימלאו בקשתי זו.

בו ביום כתב הרבי לאגודת חסידי חב"ד שיתנו לו הלוואה. במכתב הרבי ממליץ שאת החוב ישלמו

במשך שנה, והתשלום הראשון יתחיל לאחר שנה.

את האגרת מסיים הרבי בברכה:

והשם יתברך יצליחו בעבודתו בקודש הנ"ל וכן גם זה ישפיע ממילא שבדרך בהישיבה, בעבודתו הצלחה בברכת הפרטיים. בעניניו והצלחה ברכה

לכל המשתתפים בעבודה קדושה זו.

מי אוצר את למלאות צורך שהיה פעם בכל זאת, עושה הוא היה מחדש, המקווה של הגשמים

תוך הקפדה על כל ההלכות עד הקצה האחרון. הרב בלוד, חב"ד שיכון משפיע – ע"ה רוזנברג בעריש

היה מסייע לו.

היה קבע בדרך מאוד. לו חשוב היה סדר כנסת בבית הראשון המניין עם שחרית מתפלל שמסר ושיעורים בישיבה עבודתו מלבד חב"ד. חברותות לו היו רב, היותו מתוקף כנסת בבית קבועים שיעורים וכן היום, במשך למד איתם שלמד לעצמו. "כל השיעורים, וגם האוכל והשינה, היו תמיד באופן מסודר. מעולם לא ראיתי את אבא לקרוא שהתקשה תקופה כשהיתה גם מתבטל. בגלל בעיה רפואית בעיניים, לא ויתר ושמע כל העת קלטות ובהם שיעורים בנגלה וחסידות", מספר בנו

ר' נחום.

מיתת נשיקהכמה שנים לפני פטירתו לקה בשבץ מוחי, ומאז להגיע המשיך זאת למרות רבים. ייסורים סבל מסר גם וכך בלימוד, לשאלות ולענות לישיבה

שיעורים לתושבי השיכון.

ביום שני כ"ד מר חשון תשמ"א, נכנס ר' מיילך לבית הכנסת של הגרוזינים להתפלל מנחה. כך נהג מידי כאשר זה, כנסת בבית מנחה להתפלל תמיד את עצם תפילה כדי תוך חיזוק. דברי נושא פעם מיתת לבוראה. נשמתו את השיב ברגע ובו עיניו,

נשיקה של חסיד אמיתי.

מקורות: אגרות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, אגרות כ"ק

אדמו"ר שליט"א, רשמי ביאורים (מטוסוב), ישראל נח הגדול,

הפרטיזן, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, נרות להאיר,

אלבום חב"ד, בית משיח, כפר חב"ד, ראיונות אישיים ועוד.

מהשנים מחזור תמונת משמאל: הראשונות של תומכי תמימים בלוד.

למעלה: מנהלי הישיבה. בשורה השניה מימין – הרב מיילך קפלן


'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים12 'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים1212

התורה ומתן תורה בתורתו של הגאון הרגצ'ובי זצ"ל

נקודות וביאורים בתורת הרגצ'ובי בקשר לחג השבועות • מוגש ע"י הרה"ח ר' מנחם מענדל שי' טננבוים,

מחבר ספרים על תורת הרגוצ'וברשערי תורה

חידושים וביאורים בתורת הנגלה

בהתוועדות י"ג תמוז תשי"ט אמר כ"ק אדמו"ר אדמו"ר, מו"ח מכ"ק פעם "שמעתי המשיח: מלך ששמע מהגאון הרגצ'ובי, שכל התורה כולה, מהאות ישראל", כל ד"לעיני ל' האות עד ד"בראשית" ב'

היא תיבה אחת ארוכה.

וכדרכו של הגאון, שבאמרו פתגם ("א ווארט"), הנ"ל פתגם ובנדו"ד: שלם. רעיון בזה כלול הי' מתאים לביאורו בדרשת רז"ל "הוא עמל במקום זה אחדותה שמצד אחר" – במקום לו עומלת ותורתו של התורה, הנה עי"ז ש"הוא עמל במקום זה", יש המקומות שאר שבכל התורה עניני לכל שייכות לו

שבתורה". ע"כ מהשיחה.

הרבי בשיחתו הקדושה מתייחס בעיקר להעמל מסויימים לחלקים עי"ז זוכה שהאדם בתורה, ובל' אליהם. הגיע שלא במקומות גם בתורה, חז"ל (סנה' דף צט ריש ע"ב) "הוא עמל במקום זה הידועה ובלשון אחר". במקום לו עומלת ותורתו במקום שעמל "דע"י הרגצ'ובי1: בתורת המופיעה אחד, קנה לכל התורה, אף במקום שלא עמל כלל"

(ועיין ביאור ענין זה בשיחה שהובאה לעיל).

ז"ל רוזין2 יוסף הרב הרוגצ'ובי שהגאון דומני, התורה כל כיצד להראות הקלאסית הדוגמא הוא כפי - ארוכה" אחת ל"מילה ועד אחד, ענין היא שנדפסו ועוד הרמב"ם על בביאוריו לראות שניתן

בספריו "צפנת פענח".

וודאי בתורה, ופרט תיבה לכל בנוגע כך אם קשורים אשר – תורה ומתן התורה לכללות בנוגע

הם לכל חלקי התורה כולה.

מספר - עכ"פ בקיצור - אביא דלקמן בשורות אחד ענין שהוא – התורה כל של לקשר דוגמאות בין בזה וההבדל השבועות, וחג תורה מתן עם –

1) שו"ת צ"פ נ"י ס"ו.

2) לאחרונה התגלה כת"י של הקהילה בדוינסק - שם הי' רב, שלפחות תקופה הי' נקרא גם בשם בנציון. והוא - על שטר (ראה שמו את כך שכתבו תרפ"ט ניסן מחודש חמץ מכירת דף השער ל"צ"פ הגש"פ" (ב"ב תשס"ח) - צילום שטר מכירת

חמץ).

לוחות נתינת לבין הראשונות לוחות – תורה מתן של בתורתו ומתבאר משתקף שזה כפי האחרונות,

'שר התורה'3, הרגצ'ובי זצ"ל.

• • •

מעמדם הרוחני של בנ"י בשעת מתן תורהולוחות תורה מתן של לענין הקדמה בתור וטריא השקלא את להביא מעניין הראשונות, לעם באזהרתו רבינו למשה הקב"ה בין כביכול, להר יתקרבו או יעלו שלא תורה מתן לפני ישראל

סיני – כפי שמתבאר בתורתו של הרגצ'ובי.

וכך הם סדר הדברים כפי שהם כתובים בפרשת רד משה אל ה' "ויאמר יתרו4: פרשת תורה, מתן ובפרש"י: גו'". לראות ה' אל יהרסו פן בעם העד "העד בעם – התרה בהם שלא לעלות להר". לאחר מכן ממשיכה התורה: "ויאמר משה אל ה' לא יוכל גו'". בנו העדתה אתה כי סיני הר אל לעלת העם ובפרש"י: "לא יוכל העם – איני צריך להעיד בהם, ולא ימים שלשת היום הם ועומדין מותרין שהרי שלאחרי ובפסוק רשות". להם שאין לעלות, יוכלו זה: "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם על יהרסו לעלת אל ה' גו'", ופרש"י: "לך רד והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם

מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה".

למצוא שהתחבטו התורה במפרשי ועיין פירושים לענין זה, מדוע התרה הקב"ה כמה פעמים ע"י משה רבינו את בני ישראל שלא יתקרבו או יעלו

אל הר סיני.

הרגצ'ובי בדרכו הייחודית מסביר את הדברים5, הוא מבאר את הפסוק "ויאמר משה אל ה' לא יוכל

מלך והרבי נ"ע הריי"צ אדמו"ר כ"ק ע"י כונה כך (3ועיין .6 הערה ע' 315 יט, חלק שיחות לקוטי ראה – המשיח

שם בשיחה.

4) פי"ט כ"א. ו', כ"ג.

5) צפנת פענח על התורה שם פי"ט, כג. ע' פב-ג.



שמשמעותה בע"ז6 הגמרא פי על גו'" לעלות העם מ"ת, בעת ישראל של מלבם הרע יצר דנעקר היא, ואשר לכן טען משה רבינו ע"ה כלפי הקב"ה: "דכל לעשות ישראל) (לבני להם אפשר אי שאסור דבר היינו, לשם". לילך טבע בגדר כלל יוכלו ולא כלל, להתקרב ובמציאות בטבע יוכלו לא ישראל שבני ולעלות על הר סיני. מכיון שהדבר אסור, לא יוכלו יצה"ר שנעקר מכיון לעשות, מ"ת בעת ישראל בני

מהם.

שבהם שהיצה"ר למשה, טען הקב"ה אבל (חוץ ישראל שבני מכך – והראי' לגמרי, נעקר לא משבט לוי) חטאו בעגל לאחר מכן. דזהו מה שרמז לו הקב"ה בעת שחטאו בעגל, בפסוק "לך רד גו'"7. במו"נ8 הרמב"ם שכותב כפי – הוא הדבר הסבר מפני הוא אמנם חסרון, או והפסד השחתה "כל מן לגמרי יוסר שהיצה"ר שא"א היינו, החומר". מחומר, קרוץ הוא עוד כל שיהי' מי יהי' האדם,

מבשר ודם.

אך משה רבינו טען שבני ישראל בעת מתן תורה ודבר החטא", קודם הראשון "אדם בדרגת היו יחטאו שבנ"י הוא הנמנע מן הנה – להם שאסור בכך, ו"משה לא ידע שהם עתידים לחטוא (בעגל)".

נחמי' "ר' יד: פ"א, בשהש"ר הוא וביותר ב. ד, דף (6אומר, בשעה ששמעו ישראל לא יהי' לך - נעקר יצה"ר מלבם".

וראה בזה בתורה שלמה יתרו פי"ט אות רעג.

7) שמות, ל"ב, ז.

8) ח"ג פ"ח.

העם יוכל "לא הקב"ה, כלפי כביכול טען ולכן לעלות אל הר סיני כי אתה העדתה גו'"9 10.

• • •

לוחות הראשונות - עצם אחד, לוחות שניות - פרטים

שהם כפי סיני, הר מעמד פרשת לפרטי בקשר לוחות הדברות, (עשרת יתרו בפרשת מופיעים

"וזהו א) טור (נב תרומות הל' פענח בצפנת וכלשונו (9נעקר דאז מחמת גו'] לעלות [העם יוכל לא המקרא, כוונת המלבי"ם מפרש גם שכך לציין יש יכלו". לא ובעצם היצה"ר

ז"ל כאן ב'התורה והמצוה'. 'המחיצה' ו'גדר' 'גבול' מהו מבאר שם יתרו לפ' ובצ"פ וכיו"ב. 'הפסק' של הלכות וכמה בכמה קשור ושזה וכיו"ב. וההלכות הסיפור לפשט בקשר בזה מאריך שגם וכפי בקיר ש"ביתה לרחב נון בן יהושע ששלח במרגלים הקשורות החומה ובחומה היא יושבת" (יהושע ב, טו) – בצ"פ להפטורת ע' שם (שהועתק א יג, מהדו"ת ובצ"פ קנח-ט. ע' שלח פ' מועדות פניו להיכן האדם של שרצונו היא ומסקנתו קנט-ס). זהו הקובע. ועד"ז הרצון לעלות על הר סיני או להתקרב אליו.

ואכמ"ל.ב'קובץ חידושי תורה' כפ"ח תשמ"ב בע' 140 תירצתי לפי שם, עיין ייפגשו, וממזר שכה"ג ייתכן איך המציאות את זה

ואכמ"ל בזה.

יד בנגיעת שהוגבלו סיני הר למעמד בקשר אגב, (10גו' יד בו תגע י"ג: "לא בפסוק שם וכמפורש הבהמות, גם שאלת את לציין מעניין גו'", יחי' לא איש אם בהמה אם הרגצ'ובי (שם ע' פה), אם הבהמות של משה ואהרן "מותרת במחיצה פנימית", היינו אם הי' להם למשה או לאחיו אהרן הכהן היתר לעלות עם בהמתם על הר סיני במקום שהותר

להם עצמם לעלות.נקודת הדיון היא ע"פ הגמרא בסנהדרין (טו, ב) שלומדת מהפסוק "אם בהמה אם איש לא יחי'", "מה איש בעשרים ג"כ ומעיר ושלשה". בעשרים בהמה אף [דיינים] ושלשה כהן שור של שאם אמינא הוה שישנה א) שם (טז, מהמ"ד גדול הרג איש, דנים אותו בסנהדרין של שבעים ואחד כדינו שהוא האדם של והבהמה שהשור הרי, עצמו. הכה"ג של שהי' זה, לפי וייתכן בעליו. של כמו דין לו יש כספו, קנין

למשה ולאהרן היתר להעלות עימם את בהמתם להר סיני.ומכאן אנו באים לידי שאלה מענינת ששאלו את הגאון ו) פ"א, (כלים בתוספתא המופיע תמוה דיון על הרגצ'ובי, שכלבו לומר אתה "בוש אליעזר לר' הצנוע שמעון שאמר

של כהן גדול חביב הימך..." ואיך ייתכן לומר כך.בסנהדרין הגמרא פי על לשואל הרגצ'ובי ענה כך על דוקא צריך גדול כהן של הנסקל דשור סברא ש"יש הנ"ל בית דין של ע"א וא"כ זה רוצה לומר התוספתא (שם) דאחר בע"א" גדול כהן של וכלבו כ"ג, בשל נידון גדול] כהן [לא

(שו"ת צ"פ נ"י ר"ס ע"א).ובנדו"ד, ייתכן שבהמתם של משה ואהרן הותרו לעלות השישים שכל בזמן בו סיני, הר מעמד בעת סיני הר על לא וכיו"ב הזקנים שבעים ביניהם ישראל בני של ריבוא

הותרו אפילו להתקרב להר סיני!



ראשונות), וכפי שהם בפרשת תשא (לוחות השניות), הפרשיות, בב' דיוקים כמה ז"ל הרגצ'ובי מדייק הראשונות ללוחות בקשר שביניהם ובהבדל נמצאים אלו בפרשות האחרונות. והלוחות (מ"ת) בעת ישראל בני שהוגבלו ההגבלות על הציוויים

נתינת הלוחות להתקרבותם להר סיני.

העם את "והגבלת כתוב סיני הר מעמד בעת גו'". בקצהו ונגוע בהר עלות לכם השמרו גו' לאידך יב). פי"ט, (יתרו בקצהו" "אפילו ובפרש"י "ואיש ג) (פל"ד, תשא בפ' כתוב השניות בלוחות לא יעלה עמך גו' גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול לנגוע לא ההגבלה את שם שאין הרי ההוא", ההר אפילו בקצה של הר סיני. אך לאידך, ישנה ההגבלה במ"ת סיני הר מעמד בעת שאין השניות בלוחות שאפי' הבהמות "אל ירעו אל מול ההר ההוא". מהי

נקודת החילוק?

וכאן מביא הרגצ'ובי ז"ל את ההבדל שבין דבר של 'עצם', 'נקודה' לבין 'כלי', 'פרט' וכיו"ב. ובכמה

וכמה מקצועות בש"ס.

ובלשונו בפ' תשא11: "גדר נקודה, דאז [עד חטא התורה וכל חלקות. לא נקודה, הכל הוה העגל] אבל מתחלק. ואין . . נקודה הוה וישראל והעולם ההבדל וזהו לפרטים". הכל נעשה העגל לאחר של אלו לבין במ"ת סיני הר במעמד האזהרות בין

הלוחות השניות.

מינה נפקא "וכן אחר12: במקום בלשונו ושוב דלוחות שניות. ללוחות ראשונות לוחות בין בזה אחד ובטל אחת מציאות התורה הוה הראשונות ולכך בעגל). (כשחטאו נשברו ולכך הכל. ח"ו בטל אבל (מאחריו) הנוגע אחד, 'עצם' הוי (סיני) ההר אין לו אויר, כי לא הוי 'כלי', משא"כ לוחות שניות נתקדשו ולא 'כלי' ובגדר מצטרפת התורה כל הוה

(אחוריו). אך מכל מקום יש לו קדושת אויר".

ובאותיות פשוטות:

הדברות עשרת וקבלת סיני הר מעמד בעת התורה היתה ראשונות, בלוחות הראשונה, בפעם גם ולכן התחלקות. בלי ו'נקודה' 'עצם' בבחינת מהם, יצה"ר שפסק טהורים, אז היו ישראל בני כנ"ל, וגם העולם הי' מזוכך יותר (שלכן כל העולם ולכן כידוע), מ"ת, בעת שתקו – העופות ואפילו –הי' לו להר סיני דין 'עצם' של קדושה והבדלה, והי' שאתה "העצם (כי בקצהו אפי' בו, לנגוע איסור מצד אבל בכולו"). נוגע אתה במקצתו (תופס) נוגע שני, בשעת נתינת הלוחות הראשונות לא היה להר שייך אויר קדושת כי אויר', 'קדושת של דין סיני

11) צפנת פענח פ"ל כא, ע' קנד.

12) צ"פ להפטורת ואתחנן ע' ל-לא.

הדבר. של בעצמותו ולא הדבר של בהתפשטותו ולכן לא נאמר בלוחות הראשונות אזהרה לא לרעות

מול ההר.

חל הי' לא כבר השניות בלוחות – לאידך 'כלי', קדושת אלא סיני הר על 'עצם' קדושת 'מול הבהמות את לרעות לא האזהרה היתה לכן קודש, כלי של דין הי' סיני להר כי ההוא', ההר

התפשטות קדושה, ששם שייך אויר דקדושה.

ובהקשר לכך מביא הגאון כמה דוגמאות בש"ס לעומת וכיו"ב 'נקודה' ל'עצם', הקשורים לדינים

דינים הקשורים ל'כלי' ו'פרטים' וכיו"ב.

על מסתכלים האם לדיון הדוגמאות [אחת דבר כ'נקודה' – כלל, או כ'פרט' – כדבר המצטרף, היא המחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל13: "אדם שהוא נתון תחת הסדק (בקיע) בית שמאי אומרים אדם אומרים הלל ובית הטומאה, את מביא אינו

חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה".

המחלוקת היא (ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם שנסדקה במרפסת כלים שישנם במקרה ז"ל), אומרים האם היא והשאלה מת, ישנו הרצפה ועל הכלים את ומטמאה עולה האדם של שהטומאה "לפי טמאים, הכלים אין שמאי, בית לפי לא. או מן גבוה חלל שם ואין [סגור] הצמות כדבר שהוא הקרקע", אך לפי בית הלל הרי מכיון ש"אדם חלול

הוא" הכלים טמאים.

היא שמחלוקתם ז"ל14 הרגצ'ובי כותב כך על גדר לא אחד לדבר (דבוק) צמות הוא אדם "אם ובלשונו הצטרפות". גדר ע"י מחובר או הצטרפות בגדר דהוא אף באדם גם אחר15: "ובאמת במקום סתירות, כמה בזה יש מקום מכל מזגיית הרכבה [מחובר] צמות דבר נקודה כמו אחד עצם הוא אם הנ"ל למחלוקת ומציין נפרדים". דברים ג"כ או

שבין בית שמאי ובית הלל.

הוא מורכב שאדם אף על פשוטות: באותיות והוא בבחינת "הרכבה מזגית" ובל' הרמב"ם במורה לח המזוג, כדבר מורכב היא שמשמעות הנבוכים16

בלח ולא 'הרכבה שכנית' יבש ביבש.

אחד חלק בין שלו בחיות הבדל אין חי באדם בנוגע אך חי. הוא האדם האחר; חלק לבין שבו לגופו של אדם מת, ישנה מחלוקת אם גוף אדם מת הוא גם כן כ'הרכבה מזגית' לח בלח ואין הבדל בין בקשר הוא", חלול ש"אדם מכיון או גופו, חלקי

13) עדיות פ"ד, יב.

14) בפ' יתרו בצ"פ לפי"ט, יב ע' עח.

15) צ"פ מהדו"ת נו טור ג.

16) ח"ב פכ"ב.



בין הבדל ישנו טומאה, להעברת המת האדם גוף של אחד חלק

לבין החלק האחר של גופו17.

של סוגים שני ישנם עכ"פ, מזגית', 'הרכבה – הרכבות מורכבים הממוזגים, כלח דברים בלח, או 'הרכבה שכנית', דברים

השכנים זה לזה, כיבש ביבש18.

על הרגצ'ובי19 ובהערות הגדר וזה כותב: נבוכים המורה שכנית. או מזגית בהרכבה לוחות בין מינה הנפקא וזה

הראשונות ובין האחרונות].

• • •

בני ישראל בשעת מתן תורה כ'כלל' שלמעלה

מה'פרטים'המתבארת נוספת נקודה בהבדל הרגצ'ובי של בתורתו ללוחות הראשונות הלוחות שבין 'כלל' של הגדר פי על השניות

ו'פרט':

גדר זה "באמת ובלשונו20:

17) ה'בנין אב' והמקור לדיון זה בעולם (אם אנו מחשיבים את כל כדור הארץ והדצח"מ שבו כגוש אחד בקשר לכמה עניני וסביבותי' השמים מצבא היינו הירח, מכדור שרק או הלכה, מחשיבים כגוף אחד וכ"הרכבה מזגית"), הוא בדברי הרמב"ם במורה נבוכים (שם ריש פכ"ו) שמסביר את דברי הפרקי דר"א

(פ"ג): ונטה לקח לבושו מאור נבראו, מקום זה מאי "שמים כשמלה והיו נמתחין והולכין כו'. הארץ מאי זה מקום נבראת, כותב כך על כו'". וזרק לקח הכבוד, כסא שתחת משלג הרמב"ם ז"ל ש"לא ראיתי כלל יותר תמוהים מהם", ומוסיף:

"ומי יתן וידעתי מה סובר חכם זה". הרמב"ם מתפלא על הענין של "שלג שתחת כסא הכבוד". הגדול שר"א ומבאר, העולם? בריאת לפני שלג ייתכן איך לו מיוחס האחד מאד, שונים חמרים "שני שיש לנו מסביר יתעלה מחמת עליונותו ורוממותו, והוא מאור לבושו, והחומר השני רחוק מאורו יתעלה וזהרו, והוא החומר התחתון ועשאו

משלג שתחת כסא הכבוד".

18) הרגצ'ובי ז"ל מוצא הרבה מקצועות בש"ס ומשתמש וכפי שכנית'. ו'הרכבה מזגית' 'הרכבה של אלו במונחים בפרק ז"ל כשר מ"מ הרב להרה"ג צפונות מפענח בס' שרוכזו שני: חלק שאינו מתחלק – אטום. ופרק שמיני: הרכבה מזגית

והרכבה שכנית. עיין שם.

19) נדפס בסוף צ"פ לדברים ע' תט.

20) מכתבי תורה, מכתב נז בתחילתו.

דברים בכמה [ו]מחלוקת גדול אם ופרטים, ציבור גבי בש"ס או מציבור, חלק הם הפרטים דברים עצמו". בפני מציאות בהמשך שם כותב הוא אלו מי על "לעג שהרמב"ם21 למה והפרטים שהמציאות שאמר הרגצ'ובי אך גדרים". שני הם מקומות מכמה מביא אכן ז"ל בל' ("המציאות" שה'כלל' בש"ס שני הם וה'פרטים' הרמב"ם)

דברים.

חולקים זו בשאלה "יש הקדמונים: הפילוסופים סוברים שהכלל קיים קיום ממשי ויש הכלל. את משקף רק והפרט קיים שהפרט להיפך, אומרים כוללת המציאות ממשי, קיום אלא הכלל ואין ממשיים פרטים קיים שאינו בלבד, מופשט מושג במחשבה אלא מציאותי קיום

בלבד"22.

ז"ל23: הרגצ'ובי של ובלשונו "והנה כל דבר שהוא מהציבור יש בזה אריכות, אם זה לפרטים של להפרטים לא להכלל, או הציבור במקום בלשונו או כן": גם אחר24: "אם מהכלל נעשה פרטים

. . ואם מהפרטים נעשה הכלל".

מובן שאי אפשר להביא אפי' חלק מהדוגמאות שמביא לכך הגאון ש"מהכלל נעשה פרטים" או לכך ש"מהפרטים נעשה הכלל", אבל להלן נביא דוגמא אחת, והיא על דברי המכילתא לפ' יתרו25 השייכים

למעמד הר סיני וקבלת התורה.

וכך איתא שם: ומה עשה משה בחמישי, השכים בבוקר ובנה מזבח כו'. העמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה. וחכמים

אומרים, שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט".

לומר "ורוצה ובלשונו26: הגאון, זאת ומסביר דפליגי אם השבטים נעשו מרבים בעלמא, או הכלל מציאות כולם שם הוה ובתחלה לפרטים. נחלקו

21) במורה נבוכים ח"א פנ"א.

22) מפענח צפונות ע' קיג הערה א.

23) שו"ת צ"פ נ"י סרל"א.

24) שו"ת צ"פ דוינסק ח"ב סכ"ב אות א'.

25) פי"ט, י. מסכתא דהחדש פ"ג.

26) צ"פ למו"נ ח"ג פ"ב – בצ"פ לדברים ע' תז-ח.

מכ"ק פעם "שמעתי ששמע אדמו"ר, מו"ח שכל הרגצ'ובי, מהגאון ב' מהאות כולה, התורה ל' האות עד ד"בראשית" היא ישראל", כל ד"לעיני תיבה אחת ארוכה. וכדרכו של הגאון, שבאמרו פתגם ווארט"), הי' כלול בזה ("א רעיון שלם. ובנדו"ד: פתגם לביאורו מתאים הנ"ל עמל "הוא רז"ל בדרשת במקום זה ותורתו עומלת שמצד - אחר" במקום לו הנה התורה, של אחדותה במקום עמל ש"הוא עי"ז לכל שייכות לו יש זה", שאר שבכל התורה עניני

המקומות שבתורה"



אחת רק נחלקו לפרטים, אבל כל פרט נכלל מכולם, ואח"כ בשעת מתן תורה חזרו ונעשו מהפרטים כלל חילוק שייך דלא הגבורה מפי שמענו דזה . . אחד

זמן ומקום וכולם בסקירה אחת".

שם שנסמנו מקומות ובעוד שם דבריו ממוצא ושמיעת תורה מתן בזמן כך: משמע בההערות הדיבור את ובפרט הדברות עשרת את ישראל בני שלאחריו והדיבור גו'", אלקיך ה' "אנכי הראשון "לא יהי' לך אלקים אחרים גו'", היו אז בני ישראל שלא כך כדי עד לקב"ה ובביטול כזאת באחדות הגאון שכותב וכפי מחולקים. שבטים הי"ב היו נקודה "בגדר אז היו ישראל בני שכל בתשובה27: דמפי כיון מזגית הרכבה ובגדר מתחלקת שאינה אין בהתגלותו הקב"ה דלגבי שמענו". הגבורה ומתבטא לגביו, בטל הכל לשבט. שבט בין הבדל רק ה'כלל' של עם ישראל שהוא 'כלל' שלגמרי מעל

'כלל' שבא מ'פרטים'.

עבר ישראל מבני מישהו אם לזה, בקשר ולכן, משה"28 אל ה' דבר אשר האלה המצות "כל על צריך כולה29, התורה בכל כפירה היא, שהכוונה ואם כו'"30 ישראל בני כל "על לכפר המכפר הכהן אין כפרה אפי' על שבט אחד, ה"ז מעכב את הכפרה מציאות הינם בנ"י שכל מכיון ישראל, בני לכל

אחת.

[ציווי הוה זרה "דעבודה הרגצ'ובי31: ובלשון והוה בשבטים חילוק דאין הקב"ה, מפי ואיסור] גדר מציאות ['כלל'. בל' הרמב"ם במו"נ הנ"ל] "לא

מין פרטי".

'כלל' ה'פרטים', מעל שהוא 'כלל' שישנו היינו בנ"י היו זו ובדרגה מ'פרטים', למורכב נהי' שלא הקב"ה, מפי התורה קבלת בשעת סיני הר במעמד כפרטים, נחשבו לא שבטים והי"ב הפרטים ואז בטלים אלא ה'כלל', מן הבאים כפרטים לא ואף ממש ל'כלל' (וכאילו ה'כלל' לא מורכב מ'פרטים'),

כלל שהוא מעל 'כלל' המורכב מפרטים.

לכן, ההלכה היא, שעל חטאים שכל ראש שבט המקדש, לבית פר כקרבן להביא צריך הוא עשה, אף על זה, לחטא שייכים השבטים שאר ואין ובני השבטים ראשי בין והתכללות עריבות שישנו זרה עבודה של בחטא ואילו בזה, זה השבטים

לבמדבר בצ"פ הועתק ג, טור מ דף מהדו"ת צ"פ (27פט"ו, כא. ע' 'מד.

28) שם פסוק כ"ב.

29) כפי' הספרי, והגמרא בהוריות ח, א. שרש"י מביאם כאן עה"פ.

30) שם פסוק כ"ה.

31) צ"פ לפ' שלח עמ' קמ"ג.

שלא זמן כל הרי השבטים, מראשי אחד שעבר מעכב ה"ז התכפר, שלא זמן וכל קרבנו את הביא את כפרת כל השבטים. וכאילו כולם שייכים לחטא

זה של ע"ז, כביכול.

לשאר זרה עבודה של החטא בין ההבדל בהלכותיו32, הרמב"ם בל' גם מדויק החטאים בכלל, עבירות של החטאת פר להבאת שבקשר שבט שכל היינו שבט", כל "מביא הרמב"ם כותב ראש בתור חטאו על קרבן מביא בראשו והעומד אחד בשגגה שעשה ע"ז לחטא בקשר ואילו שבט. כו'". שבט מכל "מביאין כותב השבטים מראשי המראה שלכל שבט ושבט ישנו חלק בעבירה זו של

אחד מראשי השבטים בקשר לע"ז.

ובלשונו שם33: "דעל שאר חיבי כריתות, הוראת ישראל כל על [היא] דהכפרה הקהל, ועשו ב"ד [ב]נפרד. ושבט שבט כל שכנית', 'הרכבה בבגדר

אבל בע"ז בהאי גוונא הוה בגדר נקודה".

ב. 'פרטים'. א. ישנם ענין: של לסיכומו מורכב שלא 'כלל' ג. מה'פרטים'. המורכב 'כלל'

מ'פרטים'.

יהודים ומאות עשרות נמצאים לדוגמא: הלכות לריבוי אחד, במקום יחד נמצאים שאינם עליהם חל ולא כ'פרטים' אלו יהודים נחשבים מזימון החל מישראל 'כלל' על שחלים הדינים שמתפללים עשרה עד"ז או כאחד, שאכלו כשלשה

ביחד דחל עליהם חובת קדושה וכיו"ב34.

זוהי דוגמא ל"פרט"; "פרטים", הרבה יהודים, עליהם חל ולא 'פרטים'. כ'פרט'; נחשבים הם אך חלק אינם (כשהם ל'כלל' הקשורים הדינים

מה'כלל').

הנה משלשה, אפילו החל יהודים אותם ואילו הקשורים הדינים עליהם חל כאחד אכלו באם כך כדי ועד המזון, ברכת זימון, לדיני ל'כלל' מישראל עשרה עד"ז וכן להתפזר. להם שאסור שנמצאים יחד, הרי בזמן התפילות חל עליהם חובת

32) הל' שגגות פי"ב ה"א.

דומה בל' ועיין ד. טור מ עמ' תנינא מהדורא צ"פ (33בשו"ת צ"פ מכתבים - שהועתק בצ"פ לבמדבר שם ע' קמד.

ששורה הקדושה עם קשר לזה שאין כמובן (34בדברי מדברים שאינם אף ביחד, מישראל עשרה "במעמד ששמע ממה נ"ע הזקן אדמו"ר שמעיד וכפי תורה", מרבותיו, ש"אילו נמצא מלאך אחד" במעמד זה "תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשרייא עליהו עד קל, סכ"ג, הקדש (אגרת לגמרי" ממציאותו מתבטל שהי' המתחייב מישראל כציבור 'ציבור', על מדובר בנדו"ד ב). כשהם מאוגדים, מתפללים ביחד או אוכלים ביחד, שאז חל וכמובן מכך, המשתמע כל עם מישראל ציבור גדר עליהם

וגם פשוט.



התפילה בציבור, מכיון שהם 'ציבור'; 'כלל'. אין הם אחד ציבור אלא פרטיים, יחידים כעשרה נחשבים הרבה בעוד זה דרך ועל יהודים35. עשרה המונה

ידועה חקירה ישנה מפרטים הכלול זה בציבור (35האם ככל שישנם יותר פרטים ישנו יותר "ציבור" או יותר הלכות ועוד במנין לתפילה בנוגע דווקא. לאו או – "כלל" כיו"ב לכאורה אין הבדל בכמות הפרטים, ברגע שהיהודים הכמות הפרטים, אין "כלל", "ציבור"; להיות נהפכו כמות את סופרים אנו ואין מחשיבים אנו אין כ"כ; נוגעת היהודים שמעל עשרה שהגדיל את ה"ציבור", את ה"כלל".

וזוהי בעצם המחלוקת הידועה במשנה ברכות (דף מט, ב) בין התנאים, אם מעל עשרה שאכלו כאחד שחייבים לזמן באותו הנוסח, ולא משנה מספרם ואפילו הם נמנים אלפים רבים (דעתם של ר"ע ורבי ישמעאל), או שישנו הבדל בנוסח מאה, אכלו אם לבין ביחד, עשרה אכלו אם הזימון ברכת היהודים בכמות שמיתוסף ככל יהודים. רבבות או אלף שאכלו יחד סעודה, כך מיתוספת קדושה והשראת השכינה. ולפי זה, נוסח ברכת הזימון (דעתם של ת"ק ור"ג) הוא "לפי

רוב הקהל הם מברכים".נכללו שה'פרטים' שאף סוברים ור"ג שת"ק היינו, וה'ציבור' ה'כלל' הרי – הפרטים שירבו ככל הרי ב'כלל', 'ציבור' 'כלל'; וזהו 'ציבור'. ויותר 'כלל' יותר ויהי' יגדלו שנהי' ונוצר מהיחידים, מהפרטים. ואילו ר"ע ור"י סוברים נוצרו שהם לאחר יותר מושפעים וה'ציבור' ה'כלל' שאין ונהיו 'כלל' ו'ציבור' מעוד יחידים ופרטים, ברגע שהיחידים הפרטים ריבוי אין ובה'כלל' ב'ציבור' נכללו והפרטים והיחידים (גדול ככל שיהי') מגדילים את ה'ציבור' וה'כלל'; פי (על קטן יותר או גדול יותר ו'כלל' 'ציבור' קיים לא מכתבי תורה מכתב נז, ו'פרקי מבוא' בריש צ"פ לבראשית

ע' 54-55).ו'כלל', ל'ציבור' בקשר היא זו תנאים מחלוקת כאמור,

נוצרים ו'כלל' ש'ציבור' בש"ס ומקצועות הלכות מה'פרטים', מ'יחידים'.

שחל תורה למתן בקשר דידן, לנדון בנוגע אך אחד כעם ישראל בני היו שאז השבועות, בחג בכבודו הקב"ה מפי ושמעו ביותר, נעלית בדרגה של הראשונות הדברות שני (לפחות) את ובעצמו יחוד ה' ואיסור ע"ז, "אנכי ה' אלקיך גו'", "לא יהי' לך אלקים אחרים גו'", שהם עניינים כלליים ביותר בתרי"ג מצוות. אז לא תפסו מקום כלל ה'פרטים', ה'יחידים' של בני ישראל (על אף שעצם מתן תורה מאות השש כל של נוכחות לאחר רק להיות יכל

אלף יהודים, כידוע).

במלים אחרות: בעת מתן תורה היו בני ישראל וה'ציבור' מה'כלל' לגמרי שלמעלה אחד ככלל שה'ציבור' הרי תורה, מתן בזמן הרגיל. באופן וה'כלל' של בני ישראל היו לא 'ציבור' ו'כלל' שנוצרו ו'כלל' 'ציבור' אלא מ'יחידים', 'פרטים', מריבוי

בעצם מהותם; 'ציבור' בעצם ו'כלל' בעצם.

ובמילא גם הדינים וההלכות הקשורות ליחודו הכללי והלאו גו'" אלקיך ה' "אנכי הקב"ה של ע"ז, איסור גו'", אחרים אלקים לך יהי' "לא של ובמילא גם החיוב העולה מהמצוות הוא חיוב כללי

(כנ"ל באריכות בנוגע לעבודה זרה).

שהפרטים יצרו. היינו שבלי השלשה יהודים שאכלו ביחד אין בעת ביחד שמתאספים העשרה בלי זימון: ברכת חיוב כאן של החיוב עליהם חל ולא קדושה, חיוב כאן אין התפילות ג'

תפילה בציבור.



שערי חסידותסקירת עניינים מופלאים

ב'המשך עת"ר'

הכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא"אדמו"ר כ"ק במאמר המתבארת מהבעש"ט קצרה תורה עת"ר, שבהמשך ה'דעת' בענין ביאור מוסיפה שליט"א, ומאירה באור חדש את הוראת כ"ק אד"ש בדבר התחדשות שי' חנוך מיכאל ר' הרה"ת ע"י מוגש • התורה בלימוד גאלאמב, משפיע בישיבת תות"ל המרכזית, בית משיח-770

אהתוועדות פתאומית

י"ב נשא, פ' דש"ק הפתאומית'1 ב'התוועדות כ"ק ביאר – (583 ע' ח"ב (סה"ש תנש"א סיון ימי סיום השבת של היותה את שליט"א אדמו"ר הוא תשלומין אשר תורתנו, מתן דזמן התשלומין

(גם) מלשון עילוי ושלימות, ע"ש בארוכה.

א' הענינים העולים מההתוועדות בנוגע למעשה, ובהמשך לההוראה שבשיחות ש"פ במדבר וחגה"ש אז, דומה מאד לתוכן ההוראה דש"פ לך לך תשנ"ב. ומביאה ודוגמא (מעין הכנה . . " אחת: ובנקודה מאתי חדשה "תורה היעוד לקיום ממש) לפועל בלימוד והוספה התחדשות . . ידי] [על תצא"2, חידושים שמחדש עד ותענוג חיות מתוך התורה והוספה התחדשות – ובמיוחד כולל . . בתורה בתורת שנתגלתה התורה פנימיות והפצת בלימוד

החסידות . . ", ע"ש.

(560 (ע' סי"א השבועות דחג ב' יום ובשיחת יותר, עוד ובפרטיות בארוכה הנ"ל מבאר ואילך מאידיש): חפשי בתרגום – י"ב סעיף (סוף ושם "ויישר כחם של כל אלו לומדי תורה ומקיימי מצות תורתנו מתן דזמן ההתעוררות שינצלו בהידור התורה) כללי (ע"פ בתורה לחדש להשתדלות זה ולהתפלל רצון ויהי – חידושיהם את ולפרסם מה וכל ותיק. תלמיד לדרגת היותר ככל להתקרב

שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני".

הקודמים בגיליונות זה בענין למדובר בהמשך נתעכב כסלו-טבת), לחודשי ל"ב בגיליון (בפרט - להסתלקותו שנה מלאות 250 עם בקשר - הפעם

ולהעיר (מוגה). השיחה בתחילה ההערה לשון (1ממלאכי ריפ"ג: ". . ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". ובמצו"ד (ד"ה האדון וגו'): "זהו מלך המשיח אשר

עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו".

2) ישעי' נא, ג ובמדרשים.

על אחת מתורותיו של הבעש"ט המתבארת בתורת ה'דעת' בענין עוד נעסוק זה יסוד ועל אד"ש, כ"ק (המבואר בהמשך עת"ר) בקשר עם ציטוטי השיחות

דלעיל.

בתורה מהבעש"ט

בכתר שם טוב3 על הפסוק4 "תקעו בחדש שופר", מדייק דהוה לי' למימר "תקעו שופר בחדש".

תדיר האדם יראה "כי הבעש"ט: בזה ופירש שלא טובים, מעשים לחדש ר"ל "בחודש", שיהי'

יהי' כמו חוק קבוע". ע"כ בכללות.

בדברים קצרים אלו מבאר לנו הבעש"ט פירוש סימן רק שאינו והיינו "בחודש", שבתיבת הפנימי להזמן שבו תוקעין בשופר, אלא היא עצמה הוראה

– בחודש מלשון חידוש וכו'.

רק נתפרש דהא כאן, חסר שלכאורה אלא – "תקעו" תיבת על אבל "בחודש", (תיבת) שלכאורה אינו שייך כי אם אצל שופר או חצוצרות "תקעו" מתפרש ואיך ביאור, מצינו לא – וכיו"ב

אצל "בחודש" (מל' התחדשות ולא זמן).

שיהי' האדם שיראה הפירוש בכללות גם ועוד, שאז בר"ה בשלמא כי קצת, קשה "תדיר" חידוש להיות שצריך ניחא חדשה, שנה תחילת הוא אבל וכו'); טובות (החלטות בהעבודה התחדשות – "תדיר" כן שצ"ל משמע הנ"ל הבעש"ט בתורת כל השנה5, ואינו מובן איך מרומז זה בפסוק, והלא

סו"ס הפסוק מדבר על הזמן דר"ה.

3) סי' קיט וסי' רנו.

4) תהלים פא, ד.

5) בהתוועדות דר"ה תשכ"ג מבאר שהתק"ש של ר"ה זו במא' אבל דאשתקד. דר"ה התק"ש לגבי חידוש להיות צריך

דלקמן (בפנים) מתבאר "תדיר" כפשוטו.



גביאור שבמאמר כ"ק אד'"ש

תשמ"ז6 דר"ה ב' מיום תקעו ד"ה במאמר מביא כ"ק אד"ש את תורת הבעש"ט הנ"ל ומוסיף (אלא הנ"ל השאלות ב' את המיישב ביאור בה שבמאמר, הסדר הוא שכ"ק אד"ש מתייחס לשאלה

הב' תחילה, כדלהלן):

קאי זה שפסוק דמכיון הדבר, לפרש ויש . . "תמליכוני וענין ר"ה ענין וכללי, עיקרי בענין וכללית עיקרית הוראה בו יש לפיכך עליכם7, בעבודה הכללית דכל או"א מישראל, שצריך להיות העבודה באופן של חידוש שבכל פעם ובכל רגע ובכל

דבר ודבר שעושה, יעשהו כמו דבר חדש ממש" -

אומר מדוע הב' שאלה מיושבת בזה הרי עבודה על מדובר כי כו'", תדיר "יראה הבעש"ט

כללית המשתרעת על פני כל השנה כולה.

וממשיך: "ויש להוסיף בזה עוד, דזהו גם דיוק ותוקף חוזק מלשון גם תקעו – "תקעו" הלשון כג כב, (ישעי' נאמן במקום יתד ותקעתיו [ע"ד בחוזק עצמו שיתקע שם], 8 הע' – ובמפרשים) שתוקע עד שינויים, שום בלי גדול הכי ותוקף עצמו באופן נצחי, דעי"ז כל רגע מעבודתו הוא דבר

חדש".

של זו תורה שמקשר המא' המשך שם [וע' הבעש"ט עם תורתו בענין נס וטבע, שבאמת גם טבע הוא נס, רק שחוזר על עצמו עוד הפעם ועוה"פ ולכן קוראים לו טבע. וזה מתקשר גם עם תורתו הידועה של הבעש"ט הנת' בשער היחוד והאמונה, שכל דבר

שבעולם מתחדש בכל רגע, ע"ש.

ואולי יש להעיר בביאור הדברים, שזה שמקשר כ"ק אד"ש בין תורות אלו של הבעש"ט – אינו רק מפני שבכל א' מתורתיו הנ"ל נזכר ענין ההתחדשות,

כי אם מפני שההתחדשות היא תמידית בלי שינוי.

וכידוע שמביאים בכ"מ בדא"ח (בעיקר במאמרי גדלות לראות שיש העקידה9, מספר ניסן)8 חודש (כמובן גלוי נס שרואים ע"י אופנים: בב' הבורא בפשטות), ע"י שרואים התמידיות שבהנהגת הטבע. ומבואר בזה10 שתמידיות זו שרשו מעצמותו ממש,

עליו נא'11 אני הוי' לא שניתי.

6) סה"מ מלוקט ח"א ע' תעה.

7) כבר הזכיר לעיל בהמאמר המארז"ל בר"ה (טז, א. לד, ב): "כדי שתמליכוני עליכם". והמשכו ה"ה "ובמה - בשופר".

8) ראה ד"ה החודש תרנ"ד, תרס"ו, ועוד בכ"מ.

9) סי' לח.

10) ראה לקו"ש חי"ז ע' 153 ואילך.

11) מלאכי ג, ו.

יחד: המעלות ב' חיבור מודגש הנ"ל ובתורות התחדשות – בתמידיות12].

ענין והיינו "תקעו", הלשון גם שנתבאר הרי שינויים בלי בעבודתו ותוקף בחוזק עצמו תקיעת

כו'.

וכד דייקת, הרי מופיע כמעט אותו הלשון ממש עסקינן (בי' ה'דעת' ענין אדה"ז כ"ק מתאר שבו "ויתקע ג': פרק בתניא לד) – הקודם בגיליון מחשבתו ויתקע דעתו יקשר . . בחוזק מחשבתו

תורת להבנת נוגע שהקשר לומר, יש יותר ובעומק (12לכאורה כללית: תמי' ובהקדם המילה "תקעו". על הבעש"ט ופרש"י) (ספרי ארז"ל כבר והרי הבעש"ט, בזה לנו חידש מה והובא בכ"מ (ראה לקו"ש חכ"ד ע' 193. סה"מ מלוקט ח"ג ע' רלא ואילך), ש"כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". ויתירה מזו ש"יתקע הבעש"ט הוספת ומהי הדמיון, כ"ף ללא "חדשים"

עצמו תדיר כו'".הוא חדשים" בעיניך של "יהיו זה שענין לומר, יש ואולי התורה את הקב"ה לנו נותן יום שבכל התורה, מצד (בעיקר) (וראה ענין ההתחדשות שבתורה במא' מ"ת שבסה"מ תרס"ה ות"ש). וכלל הוא, שכל דבר שאין הכרח לנתינתו, הנה כשניתן, ה"ה חידוש. וגם אם ניתן תדיר, מ"מ מאחר שאין הכרח שיותן

לעוד רגע, ה"ז התחדשות אמיתית. היא התורה שנתינת - למטה מלמעלה הוא כ"ז אמנם, התחדשות תמידית, כל יום [כ]חדשים. אבל האדם באשר הוא חדש שהוא וזה המתנה, מקבל רק הוא הרי - תחתון אדם אצלו מעורר אצלו יוקר ותענוג ואינו מתעייף מזה שכבר הי' לו

אתמול, כיון שהיום ניתן לו עוד הפעם.הוסיף ע"ז הבעש"ט, שגם מלמטה למעלה, אופן היגיעה - תקיעת עצמו (כמבואר להלן בפנים) צ"ל בדרך חידוש. וכאילו יגיעה צריך האדם - הנותן מצד התחדשות לולא גם - נאמר

בדרך התחדשות.העיקר "כחדשים" מצד לומר: אפשר למעשה, והנפק"מ חידוש מחפש הוא אין אבל (כנ"ל), הדבר יוקר הוא אצלו (דזה היום התורה שקיבל גופא בזה לו ודי הוא, בעבודתו מוסיף ה"ה בחודש" ב"תקעו משא"כ החידוש). הוא עצמו והולך בתקיעת עצמו, ולחפש עוד אופנים איך להתקשר לתורה

ומצוות, בתוספת יגיעה.לזה לקשר המאמר, של ההמשך מובן יהי' זה לפי אשר גם תורת הבעש"ט בענין התהוות וטבע, שהכל התחדשות - כי עצמו לתקוע כח להאדם ניתן איך הסברה בזה שמוסיף י"ל מחדש בתמידות (מלמטה למעלה) כאשר בגלוי היום הוא כמו

אתמול, ואינו ניכר שום שינוי.מאין מציאותו נתחדשה עתה שזה יודע כאשר והיינו, ואפס, הרי מה שהשלים עבודתו ברגע שלפני זה לא יעזור לו על רגע הבא, כי עכשיו הוא מציאות חדשה שצריך לעשות עבודה מה ע"ד לומר ויש הקודמת). במציאותו עשה (שלא חדשה שכתוב בתניא פכ"ה שהאדם הוא תחת גדרי הזמן, ויחודו עם ה' הוא רק דבאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה - כי אח"כ אם עוסק בדבר אחר, נפרד מהייחוד העליון למטה וארא" פרומער הנק' "דער בהמ' המבואר ע"פ יותר [ויומתק (ועיי"ג לקו"ש שם ובכ"מ). ואכמ"ל]. וע"כ צ"ל עבודתו עכשיו בתקיעה חדשה, בתמידיות (ויש לעין עוד בסה"מ מלוקט ח"א

שם). ואכמ"ל.



ובפרק ." . . ובהתמדה בחוזק מ"ב: "אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו עד והמוח הלב ואומץ בחוזק בה' מקושרת מחשבתו שתהא

בקשר אמיץ וחזק13".

– ויש להעיר אשר גם בהלכה מדרכי זה: לשון דוגמת מצינו "תקיעת הוא התגרים בין הקני' תוקף לזה יש אזי וכשנהוג, כף". בחו"מ בשו"ע כמובא קנין, של פסח14. בהל' מביאו אדה"ז וכ"ק זה שלפני בגיליון נזכר וכבר השייכות דקנין) לענין הדעת ע"ש

סעיף ו בהמוסגר).

הוא הנושא שבתניא והגם ובהמא' ודעתו, מחשבתו תקיעת הנה עצמו, תקיעת הוא הלשון

להלן נראה שבאמת היינו הך.

דפי' אחד העובדים מתלמידי

תו"ת בליובאוויטשהתלמידים א' על מסופר מהמצויינים שהי' בליובאוויטש

השיעורים ובאחד וכו', באריכות התפלל בעבודה, שיעור המגיד הגיע תרנ"ט וערבה לולב ד"ה במא' מה לתלמידיו ושאל ה'דעת', בענין שם להמדובר

חושבים המה בפי' הדבר. וז"ל המא' שם (ע' לג):

שבנפש המשכיל מכח השכל שהתגלות "ידוע בו ישכיל אזי בהענין ירצה שאם ברצון, תלוי לעולם אמרו ולכן ישכיל, לא לאו ואם השכלות יש ברצון וכן . כו' חפץ שלבו במקום אדם ילמד ההוא בהדבר לרצות בגלוי נמשך שלפעמים ג"כ כח ויש כו', רוצה שאינו בהעלם ה"ה ולפעמים והוא הגילוי אל מהעלם הרצון את המביא עליון במ"א כמ"ש מהרצון, גם למעלה שהוא הדעת כח אופן לפי . . כו' הרצון גילוי המכריח הוא ולכן

ההתקשרות כך הוא גילוי הרצון בזה כו' . .".

– כאן בדעת הכוונה שנראה התלמיד, וענה

אלול) (כט תשמ"ח גו' תקעו בד"ה מצאתי אח"כ (13כעין זה, שמקשר בין תורת הבעש"ט עם הנ"ל שבתניא. ואולי

הכוונה שם כבפנים.

שזה ולהעיר ס"א. כא סי' מחו"מ - סי"א תמח סי' (14נוגע גם להלכות נדרים - ראה יו"ט סי' רלט ס"ב, אף שאין זה

אותו סוג - עי' חו"מ שם בסמ"ע סק"ה.

עמו הסכים והמשפיע עול, קבלת (כן שמעתי (בערך) מהגה"ח הרי"י

אופן שליט"א).

בהיותו שהתלמיד, כנראה עובד ה' באמת, הרגיש בזה וביטא וכד עבודה. של בסגנון הדברים

דייקת י"ל שיש בזה עומק גדול:

– הדעת מוח על מדובר הרי ענין שבמוחין ושכל, ואיך זה ענין של קבלת עול, שהוא לכאורה ענין

של מעשה מעושה (כפי')?

הקודם (בגליון נת"ל כבר אך שענינה עת"ר) ומהמשך מתניא –שבכח התקשרות – הוא דעת של דעתו לקשר בבחירתו, אדם, כל שהיא כמו וחזק אמיץ "בקשר שרואה גשמי בדבר מקושרת ועד פמ"ב), (תניא ". . בשר בעיני ביותר, הענין הכרת לידי שבא שיודע ומכיר הדבר ומרגישו – לא כ"א שני, ממקום קבלה בדרך שהוא בעצמו מכיר ומרגיש הדבר כו' (ענין "אין עשיר אלא בדעת"),

ע"ש כ"ז באורך.

עוד בזה ניתוסף וכאן כח (הוא הדעת שבכח יותר, בזה לו שאין בדבר גם עצמו לקשר ההתקשרות), שום חשק (רצון ותענוג) עדיין, ועל ידי זה לגלות כח

התענוג כו' לבוא לידי חשק.

בקשר שמתקשר (קודם שבתחילה אלא ואינו בזה, החשק נתעורר לא כשעדיין כו'), ואמיץ חזק זקוק לצעד הראשון בקבלת עול (להתקשר). אמנם שאר גם לאור" "להוציא היא הדעת כח "סגולת" ותענוג, רצון – המקיפים כוחות גם הנפש, כוחות

עד שבמשך הזמן יתעורר גם חשק וכו'.

בסוטה מנגלה: לזה דוגמא להביא יש [ואולי הימים (דברי הפסוק את הגמרא דורשת א) (יב, א. ד, ה) ולאשחור אבי תקוע וגו' על כלב בן יפונה, לאביו לבו את "שתקע שם על תקוע ושנקרא שבשמים". ופרש"י "שלא להיות בעצת המרגלים". ולפני זה איתא שהושחרו פניו מחמת תעניות הרבה

שקיבל על עצמו להינצל מעצת המרגלים, ע"ש.

מעצתם, להינצל עצומה יגיעה צריך שהי' מזה שיתחשק שייך הי' כו' התעניות שלולי משמע היינו כו', לבו שתקע מה א"כ אחריהם. להימשך שהתקשר להקב"ה בלי חשק או גם נגד החשק, עד

שנעשה לבו מקושר בתקיעה גדולה].

ואשר מכל הנ"ל אפשר בנוגע יותר להבין (שבחג הנ"ל לההוראה והמשכו השבועות לך לך ושבפ' תנש"א, בתורה, לחדש תשנ"ב) הענין ויסוד ששרש (וראה דעת - הוא שלפני בגליון גם תקיעת והיינו, זה). דעתו [ע"י] עצמו הנלמדים, בהענינים בעיון התעכבות (הנקרא והתקשרות שמפעיל עד מעמיק), (חכ') המחדש כח גם

וההסברה (בינה) וכו'



ההתקשרות של ר' הלל

הנ"ל יוכל לשמש כביאור על זה שהעיד הרה"ק להתקשרות בנוגע עצמו על פאריטשער הלל ר'

לצדיק15:

אפילו או אחת פעם הדור לצדיק הנוסע "אדם תועלת, שום עדיין בנפשו שמע ולא פעמים כמה אל יפול לבו בקרבו ואל יתרשל מליסע עוד באמרו על כי פעמים16. וט"ו עשר עד אפילו בנפשו, נואש עצמו העיד שהוא נסע עד י' פעמים עד ששמע בנפשו בקבלה, בקי כבר הי' שהוא ואף אור, יותר קצת ברוב בקי והי' שנים, י' בן בהיותו ללמוד שהתחיל הספרים ובכתבי האריז"ל בעת שהי' פעם הראשונה נ"ע, [האמצעי] אדמו"ר כ"ק של קדשו במחיצת

ומכ"ש לאנשים כמונו".

והדעת הוא הוא האדם עצמו

שענין אחר) (בסגנון לומר שניתן אפוא, נמצא הוא בכוחו – עצמו האדם הוא הוא הדעת (וכח) בוחר, בכוחו הוא פונה לכל אשר יבחר (גם כשאין לו חשק לזה), בכוחו הוא שולט ומפעיל שאר כוחותיו, לא רק מדותיו שלמטה מן הדעת, אלא גם כוחותיו

המקיפים (רצון ותענוג).

כך, כדי עד הדעת לכח יש מהיכן תאמר, ואם

הר"י ע"י (נדפס תשנ"ב סיון - הרימון פלח מקובץ (15עיונים שערי בתחילת ממנו חלקים גם ונד' שי', מונדשיין

בדא"ח ב"מילים יקרים").

16) ויש להעיר מענין זה בנוגע לתחילת נשיאותו של כ"ק מסגנון לגמרי שונה דא"ח באמירת שסגנונו הצ"צ, אדמו"ר כ"ק אדמו"ר האמצעי, והי' קשה בתחילה להחסידים להתרגל קנב-ג, ע' החסידות לימוד בשערי בזה עי' - החדש לסגנון

וש"נ.

ואיך הפנימיים, מכוחותיו א' אלא אינו והלא ביכלתו לפעול גם על כח התענוג (אשר "אין למעלה שדעת עת"ר17 בהמשך מבואר ע"ז הנה מעונג").

מושרש עד למעלה מעלה (בבחי' אוירא18).

ו"יתקע עצמו" ש"יתקע איך זה מכל מובן וכן דעתו" הו"ע אחד (כנ"ל).

בנוגע יותר להבין אפשר הנ"ל מכל ואשר תנש"א, והמשכו השבועות (שבחג הנ"ל לההוראה ששרש בתורה, לחדש תשנ"ב) לך לך ושבפ' שלפני בגליון גם (וראה דעת – הוא הענין ויסוד בהענינים דעתו [ע"י] עצמו תקיעת והיינו, זה). (הנקרא והתקשרות בעיון התעכבות הנלמדים, מעמיק), עד שמפעיל גם כח המחדש (חכ') וההסברה אדמו"ר לכ"ק היחוד בשער בזה ועי' וכו'19. (בינה) האמצעי20 פרק א'. וזוהי ההכנה הנדרשת מאיתנו21 לקבלת "תורה חדשה מאתי תצא", "ומלאה הארץ

דעה את ה' כמים לים מכסים", תיכף ומיד ממש.

17) ראה ד"ה ומשה הי' רואה (ואילך).

18) בד"ה לך אמר לבי מבאר כ"ק אדנ"ע, שבכח המשכיל ב' מדרי' - הא', מה שהוא בבחי' מקור (עכ"פ) לחכמה הגלוי', על דחפיא אוירא הנק' והוא כלל לשכל מקור שאינו מה והב' (פז, דהחלצו בהביאור בלקו"ת "ועמ"ש ע"ז: וכותב מוחא. ע"ג), שזהו מה שמכריח את כח המשכיל". ושם איתא שהדעת ועי' מו"ס". על דחפיא הקרומא שלפני אוירא . . עד - "עולה

שם לקמן בההמשך ד"ה ומשה הנ"ל.

19) וי"ל שלכן מצינו לפעמים שדעת קודם לחו"ב כמ"ש ואזנים [חכ'] לראות עינים [ואח"כ] לדעת "לב ג) כט, (תבוא לשמוע [בינה] גו'" (ועייג"כ סה"ש תש"נ ע' 268 (באו"א קצת)).

הדגשה היתה דאז חשון) (וח' לך לך ש"פ ובשיחת (20בלימוד מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי.

21) ולפי זה נדרוש: תקעו בחודש - ע"י תקיעת עצמו כו', - חגינו ליום גו' שופר אזי (בההוראה), כנ"ל כו' שמחדש עד

האמיתי - שופר גדול לחרותנו.

יארצייט ביום הסתלקותו.

ואף שהשייכות של אדמו"ר הזקן עם הבעש"ט הזקן שאדמו"ר וכידוע המגיד, ע"י אלא היתה לא הי' קורא את הבעש"ט בשם "זיידע" (ולא "טאטע", נוהג הי' כן פי על אף המגיד), את קורא שהי' כפי של יארצייט ביום כמו הסתלקותו ביום יארצייט

אב.

והביאור בזה – על-פי המדובר פעם שב"מאור" לא שייך ענין ההשתלשלות: ענין ההשתלשלות שייך רק באור, אבל לא במאור, כי במאור – "כולא חד",

ולכן כל רבותינו נשיאינו, מהבעש"ט עד כ"ק מו"ח אדמו"ר, הם "כולא חד".

ויובן בתוספת ביאור, ע"פ משנת"ל בענין "העצם שמטעם בכולו", תופס אתה בחלקו תופס כשאתה זה ע"י לימוד התורה לוקחים את העצמות ("אותי אתם לוקחים"). וכיון ש"צדיקים דומים לבוראם", כך בתורתו, עצמו את הכניס שהקב"ה כשם הרי אלו כל ולכן, בתורתם. עצמם את הכניסו צדיקים שלמדו תורתם של הנשיאים בביטול והנחת עצמותו שהעצם עד הנשיאים, של העצם את בזה לקחו –

של הנשיאים נתאחד עמהם, ונעשו "כולא חד".

(משיחת חג השבועות תשי"ח)

המשך מעמוד 3



דברי ימי התמימיםמכתבים, רשימות וזכרונות

מתלמידי התמימים

התמימים שעלו לרגל בחשאיבליובאוויטש, התמימים ימי מדברי ומרגש מאלף תיאור • הרש"ב אדמו"ר כ"ק של בזמנו השבועות, חג בימי

נכתב ע"י הגה"ח הרב שאול דובער זיסלין ע"ה

ר' שמואל גרונם נוסע לרביאז הייתי השבועות, חג קודם תרס"ב בשנת תחת בזעמבין תמימים תומכי בישיבת תלמיד [אסתרמן] גרונם שמואל ר' הרה"ח של השפעתו ז"ל. ביום הראשון של שלשת ימי ההגבלה נתאספנו את הרש"ג הכין ואז ז"ל הרש"ג עם להתוועדות דרכו השבועות. לחג לליובאוויטש לנסיעה עצמו שנתמנה ומאז השנה, לראש לנסוע הי' שנה בכל לחג גם נוסע הי' תמימים תומכי בישיבת למשפיע

השבועות.

השבועות לחג נוסע שהוא אמר, בהתוועדות שום יהין שלא לכולנו ציוה והוא לליובאוויטש, תלמיד לנסוע לליובאוויטש לחג השבועות, אלא רק לראש השנה. תוכן הדיבורים בהתוועדות ההיא הי' בענין הנסיעה לרבי, איך שהנסיעה גורמת להרגשת ימיו שכל אמר, דבריו ובתוך החסידות, של האור שנתמנה אז ומני השנה, לראש רק לרבי נוסע הי' אדמו"ר מכ"ק נצטווה – בישיבה משפיע להיות לא אבל השבועות, לחג גם שיבוא [הרש"ב] זי"ע מהתלמידים, שהוא מי גם להביא רשות לו ניתן והיינו, שאצלנו יהי' זה רק ביטול הזמן, כיון שעדיין בדבריו דעתי לפי הבנתי זו (כך למדריגה הגענו לא

של הרש"ג).

התמימים יוצאים בחשאי לליובאוויטשהרש"ג נסע המנחה, לזמן סמוך יום באותו לבאריסאוו על מנת ללון שם ולמחרת בבוקר לנסוע ברכבת מבאריסאוו עד קראסנאיע. בערב, התדברנו ניקאלאייעבער אברהם – מחברי שנים ועוד אני שנקראו כפי נפטר) – (שכבר לאפיצער ברוך ויעקב למרות השבועות, לחג לליובאוויטש שניסע אז,

שהרש"ג ציווה עלינו שלא לנסוע.

לנו, הי' לא לנסיעה] כסף =] והוצאות היות עשרים – באריסאוו עד רגלי ללכת החלטנו הכסף ברכבת. ניסע ומשם – פרסאות וחמישה עד רק נסיעה כרטיס לקנות הספיק בידינו שהי'

ניסע ואילך משם כי והחלטנו, הראשונה התחנה תחת הספסל, כמו שהי' אז דבר הרגיל אצל נוסעים עניים. ניסינו לדבר עם עוד מחברינו, ולא מצאנו לנו לדרך, מזון במעט הצטיידנו לנסיעה. חברים עוד לקחנו את התפילין וזוג לבנים, ואצל כל א' מאתנו הלילה חצות אחר באחת קטנה. חבילה בידו הי' יצאנו לדרכנו, כבר הי' אז עלות השחר. מזג האוויר וממילא שקט, גם הי' ובדרך ויבש, חם הי' בלילה הלכנו וכה בדרך. פחד איזה דעתנו על עלה לא כל ארוכה. דרך רגלי ללכת הורגלנו לא כי בשקט, הדרך שוחחנו בינינו בדברי תורה בנגלה ובחסידות

ובסיפורים השייכים לחסידות.

כשעברנו דרך איזה כפר, פגשנו ברועה שהוציא התחיל ואז בשדה, למרעה מהכפר העדר את אחר שעבר, השנה שבראש לספר, ברוך יעקב ראש במוצאי נ"ע מאדמו"ר החסידות שמיעת יצאו מהאולם, הלך אדמו"ר שכ"ק לאחר השנה, שעה חצי של זמן ובמשך גדול, בריקוד הקהל כל נצטרפו כמעט כל האנשים שנמצאו באולם לרקוד, הצעירים מהתלמידים כמה נמשכו ואחריהם

שרקדו בקפצה פזיזית בטיפוח ידים ורגלים.

מליובאוויטש הבית בעל אחד איש עמד משתגע אתה זה מה אחד: נער על לצעוק והתחיל איך ראה אדם, בן של ארץ דרך שום לך ואין לצידו ארץ. בדרך אנשים כמו רוקדים שהזקנים מהתלמידים (אחד מסאקייסצינע ירחמיאל עמד ואמר בזעמבין) תמימים תומכי בישיבת החשובים מהשדה, הולך כשעדר פעם ראית הזה: האיש אל הפרות הולכות בדרך ארץ צעד אחר צעד, והעגלים להם יש שהפרות סובר אתה האם רוקדים. קלים עדיין שהעגלים אלא ולא, לא שכל? יותר

ברגליהם.

כן בודאי הוספתי: ואני ברוך, יעקב סיפר זה קרוי יומו בן "שור מפורשת גמרא הלא כי הוא,

שור".

שמיעת אחר רקדו שכולם הגדול הריקוד הגדול הביטול מפני זהו נ"ע, מאדמו"ר המאמר

התמימים ימי דברי



וזה המאמר, ידי על בעולם שנעשה וההתקשרות עורר בעולם הריקוד בשמחה רבה. ועל פי המבואר מן למעלה שהוא הקב"ה שלגבי י"ח, פרק בתניא השכל כו' הכל כפתיים אצלו ית' כו' בהמות הייתי להבין אפשר בזה הנה וכו', עמך תמיד ואני עמך המשל את שהמשיל סאקיסצענער ירחמיאל כוונת

הזה.

"די זעבינער קלויזניקעס"יפה, בעשב מכוסה הר אל ובאנו הלאה, הלכנו וסמוך לו שלולית קטנה של מים, ואמרנו "כאן נטול לא לבאריסאוו". ונבוא נאכל ננוח, נתפלל, ידינו,

ורעבים, עייפים כך כל היינו אבל עשינו כך ושהינו במקום

כשתי שעות בערך.

נוסעים עם עגלות פגשנו היו לזעמבין. מבאריסאוו שהכירונו נוסעים ביניהם וקראו לנו לשלום. הם הבינו שדרכנו לליובאוויטש, וברכו גם מוצלחת. בדרך אותנו בברכת להם השיבונו אנחנו שלום, ואחד העיר לנו שראה בלילה אתמול הרש"ג את בבאריסוב יחידי, והוא מבין רשותו, בלי הולכים שאנחנו נזיפה שנקבל עלינו ואיים

מהרש"ג, וצחקנו.

ואחד הלאה, הלכנו מאיתנו אמר – אינני זוכר מי ניגון, שיש שצריכים לזמר –חיילים הילוך של קצב בו

את מעורר וזה מארש, ונקרא בצבא התזמורת של הטעם שזהו להלך, הרגלים

בעת ההילוך.

רב, דרך כך והלכנו ניגון וזימרנו כך עשינו שזה שהרגשנו מפני הפסקנו, שהוא במי וכשפגשנו מעשה ילדות. לעיר באריסאוו באנו בבוקר בשעה 8, ונודע לנו שבשעה 10 יוצאת הרכבת הראשונה ובטח בזאת נוסע הרש"ג, ולכן החלטנו לא לנסוע ברכבת

זו.

אחר תצא השני' שהרכבת לנו שנודע כיון הרכבת בתחנת לעשות מה לנו אין א"כ הצהרים, שטיבל". "ליובאוויטשער הכנסת בית אל והלכנו כשנכנסנו לבית הכנסת הקיפו אותנו הרבה אנשים שאנחנו בנו והכירו שלום בברכת ידם לנו והושיטו זעבינער "די אותנו (קראו זעמבין מתלמידי לחג נוסעים שאנחנו להם הגדנו קלויזניקעס").

פלא לדבר אצלם זה והי' לליובאוויטש, השבועות ויפה, והראו לנו קנאה וכבוד.

הרב מסייע בהוצאות הדרךמיכאל ר' הרב דשם, המו"צ אלינו ניגש והנה מעירי אותי הכיר הוא שלום. לנו ונתן רודלסאהן, קריסלאווע, שהי' דר שם עד שישב על כסא הרבנות של אביו שנפטר אז, ובעירי הי' הוא וביתו עם בית שאל הוא גדולה. בידידות אלינו מקורבים אביו אותי על משפחתי בכל הפרטים, גם סיפרנו לו מטרת להציבור אמר אח"כ ידידות. לנו והראה הילוכנו – לליובאוויטש ההולכים בחורים אותנו: שסבבו

צריכים לקרב אותם.

תה, לנו להביא ציווה אליו שנלך אותנו וביקש אמרנו אך לאכול, לביתו אנחנו עדיין ששבעים שאל הוא בדרך. מאכילתנו כסף לנו יש אם אותנו לו וסיפרנו הדרך, להוצאות ניגש בינתיים האמת. את שם, שהי' השני הרב אלינו וויעטקער, דער נקרא שהי' ביניהם, שניהם ודברו ואח"כ דיברו עם עוד אנשים

שאינני מכירם.

המו"צ לנו אמר אח"כ רודלסאהן: חכו כאן עד אחר המנינים, כל של התפילה מעט עבורכם נשיג ואנחנו המנינים כל אחר כסף. כסף, סכום לידינו מסר שאינני זוכר עכשיו כמה, אבל הקאנדוקטאר עם הנסיעה הוצאות על לנו הספיק חצי עולה הי' איתו, הנסיעה שמחיר כרטיסן], =]

המחיר.

ע"כ שם, איננו שהרש"ג וראינו לתחנה נגשנו זמן ואחרי הקודמת, ברכת נסע כבר כי הבינונו הקאנדוקטאר, אל נגשנו השני'. הרכבת באה קצר ונכנסנו רמזיו את הבינונו לקרון, להכנס לנו ורמז והשבנו ושאל "לאן?" נכנס אח"כ וישבנו. בשמחה שיכולים הקאנדוקטאר, לנו אמר "לקראסנויע". אנו לנסוע עד אורשא, ונסענו באותה רכבת הלאה.

המשפיע מתעלם מתלמידיולערך בשעה שבע סמוך לערב באנו לקראסנויע, ונכנסנו לאכסני' שהייתה בידי איש אחד גבוה, רחב

הרב שאול דובער זיסלין ע"ה



את והי' "פושט נמוך, בקול מדבר והי' ופשוט גרם ולא מראש זאת ידענו קטן. דבר כל עבור העור" חשבנו כלל לאכול או לשתות שם, כי לא הי' לנו ע"ז

אמצעים, רק נכנסנו סתם.

כשנכנסנו בבית מצאנו שיושבים סביב השולחן הרש"ג והרה"ג הרה"ח יצחק יואל ז"ל ראפאלוביץ' איזה ועוד מאדיעבסי ז"ל משה הרה"ח והרה"ג אנשים שאינני זוכר כעת. על השולחן עמד קומקום (סאמאבאר) רותח, ושתו תה, ושוחחו ביניהם בקול

רם ובצהלה.

גם ישב ביניהם אחד מחסידי ליאדי, אפשטיין, לנו נודעו (שמותיהם ביכובסקי ח"א של חותנו לנו נתנו כולם הם). מי ידענו לא ותחילה אח"כ,

שלום, והרב רפאלוביץ שאל בצהלה "מי אתם?".

"דאס : להרש"ג ואמר שחק מזעמבין, השני איז אייערע, טו וואס שווייגט איר"? [= אלו שלכם, א"כ מדוע הנכם שותקים?] ולא השיב ע"ז מאומה, שהוא פניו על ראינו מאומה. דיבר לא אתנו וגם נגדו, ושחטאנו הרוח נפילת והרגשנו עלינו קוצף

ולא הי' לנו שום עוז לגשת אליו ועמדנו מרחוק.

זה" על תביטו אלינו "אל אמר רפאלוביץ הרב (והראה באצבע על בעל הבית הגבוה והאיום). "זה התה הוא שלנו, אנחנו נשלם עבור הכל, ואתם גשו נגשנו רוצים". אתם אם ג"כ ואכלו תה, ושתו הנה אל השולחן ושתינו תה, והרב רפאלוביץ עומד עלינו התה זה שתרצו, כמה שתו פעמים: כמה וחוזר שלנו", ומדבר אלינו בקול רם מעורב בצחוק, ונכנס רגלי הלכנו שמזעמבין לו סיפרנו בדברים. איתנו כסף בסכום לנו עזרו ובבאריסאוו באריסאוו עד

ונסענו, לא תחת הספסל, רק עם הקאנדוקטאר.

וגם האלו בהשיחות התערב רמ"מ הרב גם הראה לא הרש"ג אבל מעט, התערב אפשטיין ואינו אותנו מכיר שאינו כמו ממש פנים, שום לנו

מתעניין בנו כלל, ולנו הי' זה ממש כאב לב.

אחר איזה רגעים נכנס הבעל עגלה ואמר בקול, וועלין מיר פארין, צוא צייט איז עס "נו, כמפקד דאך קומען שפעט אין דער נאכט" [= נו, זהו הזמן הרב והשיב בלילה]. מאוחר נגיע אנו הרי לנסוע. מנחה נתפלל מנין. כאן לנו יש "עכשיו רפאלוביץ: כך על ענה לא עגלה הבעל ניסע". ואח"כ בציבור

מאומה.

בציבור, מנחה והתפללנו לשתות גמרנו אנחנו עפשטיין, עם שלום בפרידת כולנו נפרדנו ואח"כ מוכנת שהיתה יפה במרכבה לפניהם נסע והוא הרב עמו דברו מעמו, שנפרדו קודם עבורו. מה שמעתי ולא בחשאי רמ"מ והרב רפאלוביץ הכסף אודות עמו שדיברו הרושם הי' לי דיברו.

הדרוש לנו לנסיעה בעגלה.

העגלה, על ועלו מהבית כולם יצאו אח"כ ואנחנו להעגלה, חבילותיהם הביא עגלה והבעל אנחנו מהעגלה. מעט מרחוק עמדנו שלשתנו רגלי שוב נלך ובבוקר פה שנלין מקודם התדברנו לליובאוויטש, ולא חשבנו כלל אודות נסיעה, כי לא

הי' לנו עוד כסף כלל.

רם בקול אותנו שואל רפאלוביץ הרב והנה איר" רעכינט וואס קידנער, "נו כדרכו: ובחיוך כמו לו, והשבנו חושבים?). אתם מה ילדים, נו =)שהתדברנו כנ"ל, והוספנו "מיר זיינען זייער מיד און מאוד אנחנו =] שווער אונז איז צופוס היינט גיין איך ושמענו לנו]. קשה ברגל היום וללכת עייפים, גרונם, ר' "נו בפנים: שישב להרש"ג אומר שהוא פלגא עלי ופלגא עלך און מי דארף זיי הייסן קריכן עליכם, וחצי עלי חצי גרונם, ר' נו =] וואגין" אין והוציא העגלה]. על לטפס עליהם לצוות וצריכים אין קריכט "קינדער, אלינו: ואמר מהעגלה ראשו וואגין, מי טועט שיין פאר אייך באצאלין [= ילדים,

כנסו לעגלה, כבר ישלמו עליכם]. שמענו וקיימנו.

והרמ"מ רפאלוביץ' הרב שוחחו הדרך בכל איתנו אבל דיברו, מה זוכר אינני ביניהם, והרש"ג לא החליף הרש"ג אף מילה. וזה הי' לנו לצער גדול.

שלושה מאמרים ששמעו מפי הקודשבלילה בערך בשעה 10 באנו לליובאוויטש. סמוך לישיבה ירדנו מהעגלה והלכנו לאולם הגדול. מצאנו את התלמידים מתפזרים הנה והנה, וכמו שמכינים ואם לשלומינו, ושאלו הקיפונו כולם לחג. עצמם באו עוד תלמידים, ועבר קול המולה בישיבה: "באו

הזעבינער'ס".

על לישון שכבנו עמהם שיחות כמה אחרי בישיבה, מחדש אז שנעשו החלקים הספסלים שלא על בצער והיינו מראשותנו, העליון כשהבגד א"כ וחשבנו, מהרש"ג, יפות פנים סבר שום ראינו אך בחג. פה להתאכסן במה לנו יהי' אם יודע מי

אולי יהי'.

אלינו ניגש והנה התפילה, אחר בבוקר למחרת זעט "גייט אלינו: ואמר יפות פנים בסבר הרש"ג ביום שם ותהיו לאכסניא] תלכו =] אכסניה אן עבורכם הישיבה ממשרד שישלמו פעלתי אני טוב. ותאכלו ותשנו שם. ואתן לכם פתקא שיקבלו אתכם ולבנו – בהישיבה המטבח עדיין הי' לא אז שם". עלץ בקרבנו, לא רק מזה שיהי' לנו מה לאכול, רק

מה שהשלים הרש"ג עמנו.

אכסניא, והשגנו והלכנו יותר, עמו דיברנו לא שלשה לב. וטוב בשמחה עלינו עבר שהחג ומובן מאמרים שמענו אז מאדמו"ר נ"ע. "והר סיני", "מי



הראשונים המאמרים שני את ה'". "וירד מדד", ידענו היטב וחזרנו אותם שם לפני החסידים.

המשפיע נכנס ליחידותאחר החג כשהרש"ג הכין עצמו לכנוס ליחידות לאדמו"ר נ"ע, בקשנו ממנו שימליץ עלינו לפני כ"ק לנו והשיב ליחידות. ליכנס שנוכל נבג"מ אדמו"ר שזה אי אפשר לו, די לו בכך שהשיג להסיר הקפידה לנו ניתן ועוד פקודתו, נגד שנסענו מה על מעלינו

אכסניא.

ועוד בישר לנו, שפעל שיותן לנו הוצאות לחזרה, לנסיעה לכולם שנותנים מההוצאות ינוכה שזה לא עתה לעת רק נראה, אז שיהי' ומה – לר"ה נצטרך לייגע עצמנו בהנסיעה חזרה. אבל לדבר עם

כ"ק אדמו"ר בענין יחידות שלנו, זה אי אפשר לו.

יצא וכאשר לאדמו"ר, ליחידות נכנס אח"כ שדיבר לנו ואמר עמו, אחרת רוח והנה מהיחידות עם אדמו"ר אודותינו, וראה שנהנה מזה שבאנו לחג נסע ולא כאן שנישאר היא עצתו ולכן השבועות. (שזה האכילה בעת אדמו"ר אל ושנכנס יחד, אתו

לא הי' כל-כך קשה), ולבקש ממנו בעצמו על זה.

ליחידות. ההמתנה בחדר ועמדנו כן, עשינו חדר דרך ועבר לחדרו האכילה אחר הלך וכאשר הדלת פתח כאשר הדלת. מול שלשתנו עמדנו זה, "דאס ואמר קל, בשחוק אותנו ופגש אותנו ראה זיינען דיא זעבינער?" [= אלו הם מזעמבין?] והשבנו הנכם מה נו, =] איר?" ווילט וואס "נו, "כן". בשביל רק פה עכשיו "נשארנו והשבנו, רוצים] להיכנס ליחידות". ר' גרונם כבר נסע היום, ואנחנו נשארנו רק בשביל זה. ואמר בשחוק: "דאס דארף מען פועל'ן בא פינע לייב'ן" [= זה צריך לפעול אצל

פיניע לייב].

גם התמימים זוכים ליחידותהיחידות בעת הדלת יד על עומד שהי' המשרת יראה אני =] דעם" וועגן זעהן וועל "איך אמר: שמחה שנתמלאנו מובן לחדרו. והלך כך], אודות אמר המשרת רק נתקבלנו. לא ערב באותו רבה. היום אבל אותנו, שיכניס לו אמר שאדמו"ר לנו הצהרים. אחר יחידות יהי' מחר רק אפשר, אי נאות – הדאטשע על אדמו"ר של נסיעתו טרם דשא – אז יכניס אותנו. וכן הי', כל א' מאתנו נכנס בואי מיום אצלי השני' היחידות היתה וזה לבדו,

לליובאוויטש.

כל הדיבורים שדיבר עמי אדמו"ר נ"ע בפרטיות יחידות. זה נק' כן על כי לכתוב, ניתן לא ביחידות דיבר איתי אודות סדר הלימוד בנגלה למסור עצמו

להשתמש צריכים כן פי על ואף להלכה, להגיע "כסף הספר את הזכיר הש"ס. בסוגיות בידיעות נבחר", וכשאמרתי לו שזה הספר נמצא אצלי, אמר

שכדאי להשתמש בו לפרקים.

בענין לימוד החסידות אמר, שכשם שעל לימוד כך המעשה" אלא עיקר המדרש נאמר "לא הנגלה אויך זיך האט חסידות החסידות. לימוד בענין דער איז דאס המעשה". אלא עיקר המדרש "לא דאווענען וואס דארף זיין אנדערש דורך דעם לימוד המדרש ה"לא את גם יש לחסידות =] החסידות עיקר אלא המעשה". זוהי התפילה, שצריכה להיות

אחרת לאחר לימוד החסידות].

מען אז נגלה אין וויא "אזוי לי: אמר ועוד דערפון דאך קען פשט, פאלשן א לערנען זאל איז למעשה, הלכה אין פאלשקייט א ארויסקומען החסידות לימוד אין און גוט. ניט זייער דאס דאך נאך איז אלקות ידיעת אין ידיעה ריכטיקע א ניט פשט לומדים אם הנגלה, שבלימוד כשם =] ערגער מוטעה יכול לצאת מכך טעות בהלכה למעשה, וזה שאינה ידיעה החסידות, ובלימוד טוב. לא מאוד

אמיתית בידיעת אלוקות, הרי היא גרועה יותר].

"וקנה לך חבר"חבר", לך "וקנה לקיים שצריכים לי אמר אז שיהי' לי חבר מיוחד שיהי' ביכולת לגלות לפניו כל מצפוני (אחר זמן רב מצאתי הדברים האלו באבות דרבי נתן פ"ח מ"ג), ועי"ז יהי' בקל לתקן את עצמו, שלא אצטרך לסמוך רק על ענין היחידות, אבל חבר

כזה שבטוח לסמוך עליו.

שדבר בדעתי הוחלט מהיחידות שיצאתי אחר ניקולאייעבער, אברהם חברי עם לקיים אוכל כזה סיבות בגלל אח"כ, רק כן. נהגנו ארוך וזמן עוד חזר ולא מזעמבין נסע לו שהיו משפחתיות ונשאר בליובאוויטש, ואני עוד שהייתי בזעמבין זמן

רב ולא מצאתי לי חבר אחר לנהוג כן.

חזרת דא"ח ברכבתהחסידים אחד אותנו פגש לזעמבין בחזרתנו חזרתם "בליובאוויטש לנו: ואמר הרכבת בקרון אני וכולן מאדמו"ר, ששמענו חסידות המאמרי שני את חזרנו כאן". גם לפני שתחזרו מכם דורש לשמוע התקבצו אנשים וכמה בקרון, המאמרים

והיו שבעי רצון מזה.

החסיד הוציא המאמרים, לחזור כשגמרנו מאמתחתו משקה ומזונות ונתן לנו ולכל העומדים

שם, ונפרדנו בשמחה בתחנת אורשא.


'התמים' – בטאון לתלמידי התמימים26 26

לפני המלךתמימים מספרים על שהותם

ביחידות אצל הרבי

יחידות אור לט"ו טבת תשכ"ודי און זיין. דאס דארף התפלה – עבודת וועגן מיטן דורכרעדן זיך מען דארף הענינים, פרטי אלע משפיע, ווייל דאס איז דאך זאכן וואס ווערן נשתנה מזמן לזמן, קען מען דאס ניט דורך ריידן איין מאל

אין עטליכע חדשים.

דאס וואס דו שרייבסט אז דו האסט ניט וואס צו אנהאלטן – איז דאס ניט פארשטאנדיק, ווארום

דו טראכסט דאך א ענין צי אותיות.

דאך איז – המבלבלות מחשבות די וועגען און וואס פון ספר דעם עפענען דעם, צו עצה די ידוע די ווען און אותיות, די אדער ענין דעם מ'טראכט מחשבה פארטראכט זיך, קוקט מען אריין אין דעם

ספר.

לימוד וועגן שרייבסט דו וואס אויך אזוי און אויבערשטן דעם אויף פארגעסן מ'קען אז הנגלה, ח"ו – איז אין תניא שטייט פאר בינונים, אז לשמה און גט בא ווי (אזוי הלימוד בהתחלת זיין דארף ספר תורה). ס'קען זיין באמצע הלימוד, אבער דאס איז נאר פאר צדיקים. אבער אין תניא שטייט דאס דער זיין ס'זאל בכדי הלימוד בתחילת נאר ניט,

לימוד אין דער סוגיא בעיון מיט אלע סברות.

המיטה, שעל שמע קריאת וועגן אויך אזוי און צו וואס ניט האסט דו אז שרייבסט דו וואס ווי (אזוי פארשטאנדיק ניט אויך איז – אנהאלטן

אין תפילה), דו טראכסט דאך א ענין (צי אותיות).

איז נערווזקייט – וועגן שרייבסט דו וואס און שקלא גאנצע די מאכסט דו וואס דעם מצד דאס איז ובמילא שעה, בכל צי (רגע/יום?), בכל וטריא דער וואס דאס אליין. טאן דעם אין ממעט דאס רבי האט (גיזאגט/גירעדט) וועגען חשבון הנפש איז דאס איינציקע מאל אין יאר, צי איינציקע מאל אין יעדער ניט אבער מיוחדים, בזמנים אדער חודש,

שעה.

היוצא מכל האמור:

אז ס'דארף זיין אריכות התפילה (אין דורכרעדן זיך מיט'ן משפיע), און מ'דארף לערנען בעיון גמרא סדרי די היטן און ואחרונים, ראשונים ופוסקים להצלחה ברכה די געבן וועט דאס און הישיבה, אדער הלימוד בתחילת זיין דארף לשמה און בזה,

מערסטנסט יעדער שעה.

א חשבון נפש דארף זיין נאר איינציקע מאל אין יעדן אזיי אבער חדש, אין מאל איינציקע צי יאר, און טאג, דעם וועגן נאר טראכטן דארפמען טאג ניט מאכן א חשבון הנפש פון דעם גאנצען לעבן מיט אלע פרטים ווי ס'שטייט דא (זמן תורה לחוד וזמן

תפלה לחוד).

ארץ פון ארויסגיין פון היתר דעם דורך און דאס וועט חפץ, שלבו מקום ס'איז ווייל ישראל

געבן אז (די עבודה) זאל זיין בשמחה ובטוב לבב.

תרגום:

עצה למחשבות המבלבלות בתפילהוכל להיות. צריך זה – התפילה עבודת אודות המשפיע, עם להתדבר צריכים הענינים, פרטי מכיוון שענינים אלו משתנים מזמן לזמן, אי אפשר פעם רק] המשפיע, [עם דיבור ידי על זאת לפעול

אחת בכמה חדשים.

– "לאחוז" במה לך שאין כותב שאתה מה אותיות או 'ענין' חושב שאתה מכיון מובן, זה אין

[בחסידות].

ידועה הרי – המבלבלות מחשבות ואודות את חושבים שבו הספר את לפתוח בזה, העצה הענין או את האותיות, וכאשר המחשבה משוטטת

[מתפזרת], מביטים בתוך הספר.

הלימוד בסוגיא צריך להיות בעיון עם כל הסברות

שהיו ותשכ"ז) תשכ"ו (מהשנים יחידויות שתי לפנינו מנכבדי כיום - הבר שי' הלוי אלתר אברהם להתמים אנ"ש ומהדמויות הבולטות בנחלת הר חב"ד קרית מלאכי יחידויותיו את לנו למסור שהואיל על לו נתונה תודתנו •

לפרסום, וזכות הרבים תעמוד לו

המלך לפני



זכירת "נותן התורה" בעת הלימוד, כיצד?לימוד אודות כותב שאתה מה גם הוא וכך הנגלה, שאפשר לשכוח מהקב"ה ח"ו – הנה בתניא להיות צריך שה'לשמה' בינונים בשביל כתוב תורה). ובספר בגט שהוא (כמו הלימוד בהתחלת זה יכול להיות באמצע הלימוד, אבל זהו רק בשביל בתחילת אלא כתוב, זה אין בתניא אבל צדיקים. כל עם בעיון יהיה בסוגיא שהלימוד בכדי הלימוד,

הסברות.

המיטה, שעל שמע קריאת אודות גם הוא וכך שהנך כותב שאין לך במה 'לאחוז' – זה גם לא מובן

(כמו בתפילה), הרי אתה חושב 'ענין' או אותיות.

חשבון נפש - לא בכל שעה

אודות כותב שהנך ומה 'עצבנות' – זהו מצד זה שאתה שלם וטריא שקלא עושה שעה, בכל) או (רגע\יום? בכל בעשיה ממעט זהו ובמילא אמר שהרבי מה עצמה. הנפש, חשבון אודות (דיבר) או בשנה, אחדות פעמים זהו או בחודש, אחדות פעמים לא אבל מיוחדים, בזמנים

בכל שעה.

"מקום שלבו חפץ"היוצא מכל האמור:

אריכות להיות צריכה עם (בהתדברות התפילה ללמוד וצריכים המשפיע), בעיון גמרא ופוסקים ראשונים סדרי את ולשמור ואחרונים, הברכה את יתן וזה הישיבה, צריך ו'לשמה' בזה, להצלחה או הלימוד בתחילת להיות

לכל היותר בכל שעה.

להיות צריך נפש חשבון או בשנה, אחדות פעמים רק אבל בחודש, אחדות פעמים רק לחשוב צריכים יום בכל לעשות ולא זה, יום אודות עם החיים מכל הנפש חשבון כל הפרטים שבזה כפי שכתוב וזמן לחוד תורה (זמן כאן

תפילה לחוד).

מכיוון ישראל, מארץ לצאת ההיתר ידי ועל [שכאן] זהו "מקום שלבו חפץ", זה יתן ש(העבודה)

תהיה בשמחה ובטוב לבב.

יחידות אור לד' חשון תשכ"זדאס וואס דו פרעגסט ווי אזוי מסתדר זיין זיך דאך קומסט דו ווי אזוי איז הלימודים, סדרי אין היטן מען דארף לראש לכל איז ארט, נייעם א אין וואס דאס און ובחסידות. בנגלה הישיבה סדרי די דארף לתלמיד, תלמיד בין חילוקים פאראן ס'איז הישיבה סדרי די פון משפיע דעם בא פרעגן מען

וואו מ'לערנט.

שרייבסט דו וואס בפרט צו שווער דיר ס'איז אז עצה די איז פאנאנדערנעמען, מיט בדיבור ריידן דעם צו תלמיד א מיט אדער חבר, א משפיע, א מיט אדער חבר, ישיבה, ראש א מיט אדער וואס דער ריידן בדיבור העלפט צו פאנאנדערקלייבן די פרטים מסודר ס'איז וואס דאס אט און אט דאס וואס ס'איז (ניט

בסדר) מבולבל.

דו וואס דאס אויך זיין זאל וואס אויף פרעגסט צי נגלה, אין טפי – זהיר דער (עבודת) אין צי חסידות, אין

התפלה:

פריער, ווי אויך דאך איז מען דארף לראש לכל אז בנגלה הישיבה סדרי היטן די וועגען און ובחסידות, ס ס'בלייבט איבעריקע זמן וואדיר, דארף מען פרעגן א משפיע

אין וואס ביסטו שייך.

דארף אויך בכללות, און סיי בנגלה סיי הוספה די זיין בחסידות, נאר דער חילוק איז

אין וואס איז מער די הוספה.

אזוי אויך וואס דו פרעגסט וועגן יורה דעה – היינגט דאס אפ אין די הנהלת הישיבה וואו

מ'לערנט.

דו וואס אויך אזוי המדות, בירור וועגן שרייבסט

רק להיות צריך נפש חשבון

או בשנה, אחדות פעמים

אבל בחודש, אחדות פעמים

רק לחשוב צריכים יום בכל

לעשות ולא זה, יום אודות

החיים מכל הנפש חשבון

כפי שבזה הפרטים כל עם

שכתוב כאן (זמן תורה לחוד

וזמן תפילה לחוד).

הרב אברהם אלתר הלוי שי' הבר



מדת הישות – איז פאראן די ענינים וואס צו מתבונן אין התפלה, בקונטרס כמבואר דעם, אין זיך זיין תניא, אין קונטרס העבודה, וואו ס'רעדט זיך וועגן

בירור המדות, אויך מדת הישות.

שבת וועגען דיין יום הולדת – זאלסטו בעטן א געבן זאלסטו טאג דעם אין און עליה, א דעם פאר צדקה אינדערפרי פארן דאוונען און פאר מנחה, און מאכן א הוספה (בלימוד אין נגלה און אין חסידות), ברכה א געבן) דיר וועט האבן/דאס (זאלסט און מביא ולימוד (בתורה, ובחסידות בנגלה להצלחה עבודת און בהידור המצוות וקיום מעשה) לידי

התפילה, און ס'זאל זיין א נסיעה צלחה.

אין השתתפות מיין איז דאס ואמר: $ 50 נתן דער נסיעה. ס'איז דאך א הקהל יאר, זאלסט האבן

הצלחה אין לערנען בשופי ובהתמדה.

תרגום:

לכל לראש צריכים לשמור את סדרי הישיבה

בסדרי להסתדר כיצד שואל שאתה מה

מגיע שאתה כיון הנה הלימודים, למקום חדש, אזי לכל לראש צריכים בנגלה הישיבה סדרי את לשמור חילוקים שישנם ומה ובחסידות. בין תלמיד לתלמיד, צריכים לשאול בה הישיבה סדרי של המשפיע את

לומדים.

שקשה כותב שאתה מה בפרט לזה העצה הנה כדבעי, להבין לך עם או חבר, עם [בלימוד] לדבר עם או משפיע עם או חבר, תלמיד [בלימוד] שהדיבור ישיבה, ראש יעזור להבין כדבעי את הפרטים, הן מסודר) ש(לא מה והן שמסודר מה

מבולבל.

ה"זהיר טפי" כעצת המשפיעבמה שואל שאתה מה גם בנגלה, האם – טפי" ה"זהיר יהי'

בחסידות או ב(עבודת) התפילה:

שלכל מקודם, כמו זה גם הרי סדרי את לשמור צריכים לראש ואודות ובחסידות, בנגלה הישיבה צריכים לך, שנשאר הזמן שאר

לשאול משפיע למה הנך שייך.

להיות צריך גם ובכללות, רק הוא החילוק בחסידות, והן בנגלה הן הוספה

במה להוסיף יותר.

יורה [לימודי] אודות שואל שאתה מה גם כך דעה – זה תלוי בהנהלת הישיבה שבה לומדים.

עצה לבירור המידותהמידות, בירור אודות כותב שאתה מה גם כך בהם, להתבונן במה ענינים ישנם – הישות מדת בקונטרס בתניא, התפילה, בקונטרס כמבואר גם המדות, בירור אודות שמדובר היכן העבודה,

מדת הישות.

אודות יום ההולדת שלך – תבקש בשבת שלפני תתן ההולדת וביום [לתורה], עליה ההולדת] [יום ולעשות מנחה, ולפני התפילה לפני בבוקר צדקה (זה לך ושיהי' ובחסידות), בנגלה (בלימוד הוספה יוסיף לך) ברכה להצלחה בנגלה ובחסידות (בתורה, בהידור המצוות וקיום מעשה) לידי מביא ולימוד

ובעבודת התפילה, ושתהיה נסיעה צלחה.

בנסיעה. השתתפותי זוהי ואמר: דולר 50 נתן הרי זוהי שנת הקהל, שיהי' הצלחה בלימוד בשופי

ובהתמדה.

מימין לשמאל: הרב אברהם אלטר הבר בצעירותו, סבו, הרב מאיר בליז'ינסקי; אביו הרב ישראל צבי, וסבו הרב חיים אליעזר הבר



חג השבועותסקירה

ההפתעה בשנת תשי"בהמבוגרים שבינינו עוד זוכרים את מעמד "מתן בלילה זה היה שליט"א. אדמו"ר כ"ק אצל תורה"

הראשון דחג השבועות, לאחר אמירת ה'תיקון'.

הייתה זה למאורע שזכינו הראשונה הפעם בשנת תשי"ב. וכך מסופר ביומן שמתאר את אירועי הוצאה תשי"ב קודש' ב'שיחות הלילה (נדפס אותו

חדשה ע' 441):

אדמו"ר כ"ק בא השחר) (עלות 4:15 "בשעה ומשם הקטן שני לחדר ונכנס מהמקוה שליט"א איש, כ-15 רק אז היו הכנסת בבית הכנסת. לבית וענו הקהל]? היכן =] עולם" דער איז "וואו ושאל איז [כהן] "יואל לשאול: והוסיף במקוה. שכולם אויך אין מקוה [= יואל כהן גם במקוה]? וכשנענה מקומו, על וישב מעילו פשט "אה"! אמר לחיוב חמשה (ד"ה מאמר באמירת ופתח לנגן ציוה בש"פ שאמר זה ד"ה למאמר המשך והוא קנינים,

במדבר).

שכ"ק לומר למקוה שליח מהר שלחו בינתיים סיום לקראת כולם. ורצו נכנס, שליט"א אדמו"ר לחזור ישבו וכשגמר מנינים, כג' כבר היו המאמר על המאמר. בשעה 5:40 הלך כ"ק אדמו"ר שליט"א

לביתו...".

"כנתינתה מסיני"אז, בשנה הראשונה, היה הדבר בהפתעה לקהל החסידים, שלא תיארו לעצמם שיזכו למעמד נשגב קבוע. לסדר הדבר הפך אז, מיני אך זה. מעין בשעת אלא קבועה, בשעה זה היה לא בתחילה הרבי נכנס השחר, עלות קודם מוקדמת, בוקר ואמר את המאמר. בשנים מאוחרות יותר, היה זה מלך הרבי ירד בדיוק 3:00 בשעה - קבועה בשעה

המשיח אל בית הכנסת לאמירת המאמר.

בתחילת הערב היה כ"ק אדמו"ר שליט"א סועד נ"ע הריי"צ אדמו"ר כ"ק בדירת החג סעודת את

מצטרפים היו לסעודה .770 של השניה שבקומה הרב'. 'בית ומקורבי אנ"ש זקני מנכבדי כמה עוד מושבו מקום לימין הרבי יושב היה אלו בסעודות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, וכמעט שלא דיבר בשעת

הסעודות.

בחדרו נשאר הרבי היה החג, סעודת לאחר בית אל ירד הבוקר, שלפנות עד הלילה, בהמשך המדרש לאמירת המאמר. בשנים הראשונות, קודם הגדול) המדרש בית הוא (שהיום ה'שאלאש' בנית שבקומה הכנסת בבית נאמרים המאמרים היו בשנים רק הקטן"). ה"זאל – (היום הראשונה (גם) להתוועד הרבי החל שאז יותר, מאוחרות גם המאמר אמירת היתה – ה'שאלאש' – בחצר

היא במקום זה.

כולם היו זו, בשעה הגדולה העייפות למרות מתכוננים למעמד זה בכיליון עינים. וכי דבר פשוט הוא – לקבל את התורה מפי משה רבינו (שבדורנו) בעצמו? כאמור, בשעה שלש בדיוק נכנס הרבי לבית כיו"ב. או סידור שום וללא ממש, בגפו הכנסת, להתוועדויות, הקבוע המקום לעבר צעד הרבי התיישב על מקומו, ובו ברגע פתח באמירת המאמר

– "כנתינתה מסיני".

(אף המאמר אמירת קודם מנגנים היו לא שליט"א הרבי אומר תשכ"ד שבט יו"ד שבשיחת שהניגון לפני המאמר פועל ברוחניות פתיחת המוח והלב המוח פתיחת שלצורך בגמרא כמובא והלב. לפני דבדיחותא מילתא לומר אמוראים נהגו הלימוד. אמנם, הוסיף כ"ק אד"ש, כי לפתיחת הלב אך דבדיחותא" "מילתא אומרים הנגלה ללימוד

לפתיחת הלב לחסידות מנגנים ניגון).

תוך המטפחת את כורך הרבי היה כלל, בדרך כדי הניגון (הרוסטובר ניגון – שמקובל שהוא ניגונו זה, במאמר אך נ"ע), הרש"ב אדמו"ר כ"ק של את שכרך כנראה אליו, כהקדמה ניגון ניגנו שלא והתחלת במקומו התיישבותו כדי תוך המטפחת

המאמר.

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר"

מתן תורה בליובאוויטשהשבועות" חג "מאמרי על ומרתקת מיוחדת סקירה הבוקר באשמורת שליט"א אדמו"ר כ"ק ע"י שנאמרו

של חג מתן תורתנו



רטט וחלחלה של קדושה בכל אחד מהמשתתפים

במעמד נוספות שיחות נאמרו שלא מכיון להתוועדות הכנסת בית סודר לא מלכתחילה זה, נוצר וכך הכנסת, מבית פונו הספסלים רגילה. מקום מספיק לעמידת כל קהל החסידים, כולל אלו שהגיעו למעמד זה מהשכונות היהודיות הסמוכות.

על היה המאמרים של המתחיל" ה"דיבור מארז"ל הקשורים למתן תורה, כמו "בשעה שעלה נעשה ישראל שהקדימו "בשעה או למרום" משה ביום "ויהי על מאמר אמר גם לפעמים לנשמע". העביר שכשלעצמו (דבר הבוקר" בהיות השלישי מהמשתתפים, אחד בכל קדושה של וחלחלה רטט שנותן רבינו משה לפני הם שעומדים שהרגישו ברגע זה ממש את התורה לכל בני ישראל..). כמו כן כמו "צאינה אחרים, פסוקים על מאמרים גם היו נרוצה" אחריך תשי"ז, "משכני ציון" בנות וראינה

תשח"י ועוד.

אנ"ש מתאמצים היו המאוחרת, השעה אף על

הקודש. מפי שיצאה מילה כל לקלוט והתמימים כארבעים כלל בדרך היה המאמר אמירת זמן

דקות, ותוכן המאמרים היה עמוק ונפלא.

ממקומו, הרבי קם המאמר, אמירת בסיום פניו להבים, כשהמטפחת עדיין כרוכה על ידיו הק' כשעלה הכנסת, מבית בצאתו רק אותה והסיר וצעד יצא, דקות כמה כעבור הק'. לחדרו חזרה

לביתו שברחוב פרזידנט.

"חזרה" אחר "חזרה"ל"חזרה", יושבים היו המאמר בסיום מיד שומעים ה"חוזרים", סביב עומדים כולם כאשר הבוקר. אור עד ושוב שוב המאמר על וחוזרים הראשונה ה'חזרה' שבסיום שנים, כמה גם היו אנ"ש יוצאים היו אז או השחר. אור הפציע כבר והתמימים לטבול במקוה, ולאחר מכן נכנסו לבתים על שוב בפניהם לחזור השכונה, תושבי אנ"ש של המאמר, ולטעום "מזונות" שקודם תפילת שחרית.

תשל"א שנת מאז תש"ל. שנת עד הי' זה כל כ"ק בדירת החג סעודות את מלסעוד הרבי פסק אמירת של הנוהג פסק גם ואז הריי"צ, אדמו"ר נמסר תשל"א בשנת השבועות. חג בליל המאמר השבועות חג של המאמר כי הרבי, בשם לציבור בהתוועדות שייאמר החסידות במאמר כלול יהיה ש"פ במדבר (שחלה אותה שנה בחמישה בסיון, ערב חג השבועות). מאז אותה שנה, הפכה התוועדות זו הרבי אמר ובה קבוע, לנוהג השבועות חג שבערב מאמר הקשור עם תוכנו של חג השבועות. מאמרים

אלו נאמרו באופן הרגיל, בהקדמת ניגון ההכנה.

ההפתעה בשנת תשמ"טבשנת יותר, מאוחר שנה עשרים אמנם, תורה". "מתן למאמר מהרבי זכינו שוב תשמ"ט, למאוד עד הרבי מיעט תשמ"ח, שנת סוף מאז זו" "מצה המאמר חסידות. מאמרי באמירת שנאמר בליל י"ג ניסן תשמ"ט, היה בהפתעה גמורה ההכנה ניגון את לנגן הרבי ביקש לכך שציפו ובלי התרגלו כבר החסידים המאמר. לאמירת קודם לסדר החדש, בו הרבי אמנם מתוועד בכל שבת, אך מאמר אומר אינו ואף דפגרא ביומי מתוועד אינו

חסידות. ופתאום – הפתעה שכזו...

חודשיים מאוחר יותר, בליל ערב חג השבועות, הוי' "אנכי נוסף מאמר שליט"א הרבי אמר ערב ליל של ערבית תפילת אחרי זה היה אלקיך". השיחות אמירת מקום אל הרבי צעד לפתע החג. של בניגון לומר והחל התפילות) בימת (בקצה מאמר "אנכי הוי' אלקיך", כשידיו מונחות ושעונות

"מ'וועט ארום גיין מיט שני כתרים"ישנו ענין נוסף בערב חג השבועות:

ישראל שהקדימו "בשעה בגמרא איתא מלאכי של ריבוא ששים באו לנשמע נעשה שני לו קשרו מישראל ואחד אחד לכל השרת

כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".מתן-תורה, קודם אחד יום הי' זה וענין

כדאיתא בפירוש רש"י.תורה, ניתנה בסיון שבששה שקיי"ל וכיון דשבועות א' דיום וההפטרה הקריאה שלכן, נמצא, – מתן-תורה בענין הוא בסיון) (ששה לנשמע, נעשה הקדמת היתה שבועות שבערב

ואז ניתנו לישראל שני הכתרים.לומר נוהג הי' שהצמח-צדק הטעם וזהו שבועות, ערב של בבוקר חסידות מאמר כמסופר בהשיחות, וגם בשנה הראשונה לקבלת הצמח-צדק אמר – השבועות בחג – הנשיאות שזהו שבועות, ערב של בבוקר חסידות מאמר

מצד המעלה דנתינת שני הכתרים כו'.זה בלילה שליט"א:) אדמו"ר כ"ק (וסיים נעשית ההכנה, ומחר בבוקר ינתנו שני הכתרים מצד כתרים") שני מיט גיין ארום ("מ'וועט הקדמת נעשה לנשמע (שהרי אין הקב"ה מקפח התורה, תנתן בבוקר ובשבועות ברי'), כל שכר

ויה"ר שנקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.(משיחת ערב חג השבועות תשי"ג, בחדרו הק')



על הסטנדר. לאחמ"כ חילק דולר "שליחות מצוה" לכל הנוכחים.

רבים מהמשתתפים באותו מעמד, שזכו להיות הרגישו לכן, קודם שנים עשרות אלו במעמדים גם באותו לילה כאילו הרבי שב למנהג הישן של "מתן

תורה", בשעות הבוקר של חג השבועות..

מנהג דומה אצל כ"ק אדמו"ר הזקן והצמח צדקמצינו זה למנהג מקור אך יודעים, רבים לא השיחות בספר הזקן. אדמו"ר כ"ק בימי כבר תרצ"ז (ע' 243) מסופר כי בשנת תקנ"ה אמר אדה"ז מאמר בערב חג השבועות. גם על הצמח צדק נכתב חג בערב כי נשיאינו) רבותינו למאמרי (ב"מפתח" צדק הצמח אדמו"ר כ"ק אמר תר"ה השבועות מאמר. מסתבר, וכפי שאומר כ"ק אדמו"ר שליט"א תשי"ב), השבועות חג ערב ליל (בשיחת בעצמו שהצמח צדק אמר מאמרים נוספים בלילה זה, והם "מאמרי או השבועות", חג ערב כ"מאמרי נרשמו

חג השבועות".

תשי"ג השבועות חג ערב ליל בשיחת וראה (הובא במסגרת), כי למרות הנכתב על מאמר הצמח צדק שנאמר בערב חג השבועות, הרי אמרו ביום א' דחג השבועות לפנות בוקר, והוא נאמר "בערב מתן תורה" (שהרי מתן תורה הי' בז' סיון – שבת קודש).

ועד"ז יש לומר בעוד מאמרי רבותינו נשיאינו.

מצינו גם זה, שלאחרי נשיאינו רבותינו אצל היתה שם אך השבועות, בחג מאמרים אמירת ערבית, תפילת אחרי החג בליל המאמר אמירת מלך הרבי גם שנוהג וכפי החג, של השני ביום או חג של השני ביום שנה בכל להתוועד המשיח,

השבועות לפנות ערב.המלך הריי"צ, אדמו"ר סה"ש התוועדויות, קדוש, שיחות (מקורות:

במסיבו, כפר חב"ד 572 וראיונות אישיים)

"ברי הוא לכבוד קדושתו"בסעודת ליל א' דחג השבועות תשכ"ט שאל נשיאינו רבותינו נהגו האם מהמסובין: אחד באשמורת השבועות חג בליל מאמרים לומר

הבוקר? ובערב חג השבועות?

לע"ע לא מצאתי מאמרים עם כותרת כזו!

שמכ"ק כמדומה שליט"א: אדמו"ר כ"ק מאמרים מצויים צדק" ה"צמח אדמו"ר שנאמרו אז. תשאלו מהנוכחים (העומדים) כאן

שמא הם זוכרים.

אחד מהמסובין: אם כ"ק אדמו"ר שליט"א אינו זוכר, הם יזכרו?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הם זוכרים היטב.

סעודת יום ב' דחג השבועות תשכ"טאחד מהמסובין: בהמשך למה שדובר בליל א' אודות אמירת מאמרים בחג השבועות לפנות בוקר – מצאתי בשיחה מכ"ק אדמו"ר שליט"א חג בערב חסידות לומר נהג צדק שהצמח השבועות לפנות בוקר – וא"כ הרי דבר ברי הוא

לכ"ק ולא ספק (כפי שהבנתי אתמול)!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: באם הייתי מסופק – לא הייתי מטריח את הקהל (העולם) לשמיעת

מאמר לפנות בוקר.

ערב כתוב שם אבל מהמסובין: אחד שבועות, ולא כפי שנוהג כ"ק בליל שבועות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הכוונה היא להערב דמתן תורה.

(המלך במסיבו ח"א עמ' שיח, שכה)



הכרה והרגשה ש"הנה זה בא"דימות הזמן" עם "לחיות בכדי הנדרשים שלבים שלושה כאשר בפועל, והנהגה הלב רגש והשגה, הבנה - המשיח כח של החזקה פעולתו ע"י נעשה השלבים בין החיבור נו"נ וולף, שי' דובער שלום הרה"ת ע"י מוגש • הדעת

בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת, אה"ק

ועל דרך המדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה לא – ומשיח גאולה בעניני התורה בלימוד המיוחדת (רק) בתור "סגולה" למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, משיח בעניני "לחיות" להתחיל כדי ו)בעיקר (גם אלא וגאולה, "לחיות עם הזמן" דימות המשיח, עי"ז שהשכל נעשה ממולא וחדור בהבנה והשגה בעניני משיח וגאולה ועד הלב. ברגש גם וחודר מתפשט ומהשכל שבתורה, להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים ומראים הגאולה, סף על שעומדים זה, מיוחד לזמן

באצבע ש"הנה זה (המלך המשיח) בא".ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה ככניסה השלישי ביהמ"ק ובנין וגאולה משיח בעניני

להתחלת ימות המשיח – ובהקדמה:אין הדעת", "בהיסח בא שמשיח חז"ל שאמרו אף של "דעת" באופן והתבוננות למחשבה ח"ו בסתירה זה ("שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו המחשבה לראש [ולכל וגאולה משיח בעניני בחוזק") וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות וכבר הקיצין, כל כלו שכבר כיון בא", זה המשיח, "הנה ככל בשלימות, העבודה עניני כל וסיימו תשובה, עשו "היסח כי, – (ס"ז-ח)] לעיל האמורים הדברים פרטי שלאחרי היינו, הדעת", מן "למעלה פירושו הדעת" שענין זה חודר בדעתו (ע"י המחשבה וההתבוננות כו'),

ה"ז נעשה אצלו באופן שב(היסח ו)למעלה מן הדעת.(ש"פ בלק תנש"א. ס"ט-י)

נתבונן בדברים שנאמרו בשיחה זו:

לא – ומשיח גאולה בעניני התורה לימוד המשיח ביאת ולקרב למהר "סגולה" בתור (רק) והגאולה, אלא (גם ו)בעיקר כדי להתחיל "לחיות"

בעניני משיח וגאולה.

מלך אדמו"ר שכ"ק הראשונה הפעם זו אין גאולה עניני לימוד אודות מדבר שליט"א המשיח שמטרתו מבאר שהוא ראשונה פעם זו אך ומשיח. משיח בעניני לחיות להתחיל היא הלימוד של

וגאולה.

היתה זו הוראה ניתנה בה הראשונה הפעם שבוע תנש"א, אייר ו' תזריע-מצורע ש"פ בשיחת אשר כל "עשו של הידועה השיחה לאחר בלבד ביכלתכם . . להביא בפועל את משיח צדקנו" בכ"ח בניסן. באותה שיחה נתבאר שלימוד עניני הגאולה דרכי כל מבין ומהירה קלה ישרה ה"דרך הוא

התורה" לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד.

כאמצעי לימוד "סגולה", בתור לימוד וזהו בכדי למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה.

בשיחה זו שלפנינו, מחדש כ"ק אד"ש ענין עמוק יותר, הלימוד הוא לא רק אמצעי לקירוב הגאולה, – עתה כבר – להתחיל כדי בעיקר הוא הלימוד

לחיות בעניני משיח וגאולה.

העתיד, על רק לא היא הלימוד פעולת כלומר, אנו בהם ברגעים בהווה, כבר אלא יבוא, כשמשיח

לומדים.

"לחיות עם הזמן" דימות המשיח"לחיות המושג של המדוייקת משמעותו מהי

עם משיח"?

מילים הם משיח" עם "לחיות המילים יהודי אופנים. בכמה להתפרש שיכולות מופשטות יום בכל לו "אחכה למשיח עזה בציפיה שחי שיבוא", אפשר להגדיר אותו כיהודי שחי עם משיח, חי עם הציפיה למשיח. ישנה משפחה שמאז עלייתה בנעליים לשכב נוהגים הזקן אדמו"ר בימי לארץ

לרגליהם, מוכנים לרגע בו ישמע שופרו של משיח.

ב"אחכה בלהט שמונח יהודי מזו, יתירה או וענין אירוע שבכל כך כדי עד שיבוא", יום בכל לו הוא רואה מיד את הקשר שלו לגאולה, עד כדי כך מיד הוא "מקץ"1 המילה את שומע הוא שכאשר עם חי שהוא עליו לומר אפשר הימים, בקץ נזכר

משיח. בכל ענין הוא חי את המשיח שבו.

1) ראה שיחת ש"פ מקץ תנש"א ס"י ואילך.

תורת הגאולהביאורים בענייני גאולה ומשיח

ל



ועד"ז אפשר לומר בזה ביאורים נוספים.

אך האם זו הכוונה כאן בשיחה?

מדבר אד"ש שכ"ק הראשונה הפעם זו כנ"ל, את למצוא נוכל שכאן ומסתבר זה, ענין אודות

ההגדרה המדוייקת לנושא.

המילים: מדיוק לכאורה מתקבלת ההגדרה "לחיות עם הזמן" דימות המשיח . . הנהגה בפועל לזמן המתאים באופן ומעשה דיבור במחשבה

מיוחד זה.

משמעות המושג "לחיות עם הזמן" היא לחיות אד"ש כ"ק כאשר כעת. המתרחשים הדברים עם דימות הזמן עם לחיות צריכים שאנו לנו אומר ענין הוא ומשיח שהיות הק', כוונתו המשיח, ומראים הגאולה סף על "עומדים כעת, שמתרחש צריכים אנו בא", המשיח) (מלך זה שהנה באצבע באופן . . בפועל "הנהגה הזה, הענין עם לחיות

המתאים לזמן מיוחד זה".

או כפי שנאמר בשיחה של שמחת-תורה תשנ"ב, היום-יום בחיי הענינים בכל יהודי של "שהנהגתו גם בזמן הזה תיכף ומיד לפני הגאולה – היא מעין המשיח בימות ישראל בני והנהגת חיי ובדוגמת

ממש".

למשיח, הציפיה את בתוכו כולל שזה כמובן כולל שזה כמובן מתמיד. יותר עכשיו ואדרבה הצד את ענין בכל לראות התכונה את בתוכו אך מתמיד. יותר עכשיו ואדרבה, שבו, המשיחי של הענין עם לחיות זה מזה, יותר הרבה כאן יש זו בשיחה כמבואר עכשיו, קורה שהוא כפי משיח

ובשיחות נוספות שלאחרי זה.

כיצד עושים זאת?את רק לא אד"ש כ"ק מבאר משפט, באותו המטרה אליה שואפים להגיע "הנהגה בפועל באופן המתאים לזמן מיוחד זה", אלא גם את הדרך לכך.

ובלשונו הקדוש:

על ידי זה שהשכל נעשה ממולא וחדור בהבנה ומהשכל שבתורה, וגאולה משיח בעניני והשגה מתפשט וחודר גם ברגש הלב, ועד להנהגה בפועל לזמן המתאים באופן ומעשה דיבור במחשבה

מיוחד זה.

את הזקן אדמו"ר מצייר בתניא ג-ד בפרקים והבינה החכמה כוחות שוכנים בראש האדם. נפש המתבוננים בגדולת ה', מהשכל נולדות בלב המדות מביאות והיראה והאהבה לה', ויראה אהבה של מצוות התרי"ג כל של בפועל לקיום האדם את

במחשבה דיבור ומעשה בתרי"ג אברים וגידים.

גם כאן בשיחה זו כ"ק אד"ש מצייר לפנינו ציור

מדות מוחין, – משיח שחי שלם אדם של קומה הלימוד משיח, על לומד היהודי בפועל. והנהגה מביא את האדם להרגיש משיח, והרגש מביא אותו

להתנהג משיח.

נתבונן מעט בדברי כ"ק אד"ש: הרבי מדבר על והשגה בהבנה וחדור ממולא נעשה ש"השכל כך בעניני משיח וגאולה שבתורה". לכאורה כוונתו כאן זו שיחה (שהרי בתורה ומשיח גאולה של ענין לכל אודות האחרונה בתקופה ל"המדובר בהמשך באה משיח בעניני התורה בלימוד המיוחדת ההוספה וגאולה", שכוונתו, כנ"ל, לשיחת ש"פ תזריע-מצורע משיח בעניני העוסקים הספרים כל את מנה שם

וגאולה, בכל הנושאים).

על הלב". ברגש גם וחודר מתפשט "ומהשכל איזה רגש מדובר כאן, כלומר, איזה רגש נולד בלב

כאשר יהודי לומד אודות תחיית המתים, לדוגמא?

ציפיה של רגש אצלו להתעורר אמור לכאורה כאן הרי אבל המתים. לתחיית ציפיה למשיח, על אלא סתם, ציפיה על לא מזה, יותר על מדובר 'לחיות עם משיח'. כיצד הלימוד על תחיית המתים וכיצד חי? לענין משיח של הענין את להפוך גורם דיבור במחשבה בפועל להנהגה ל"עד ממשיך זה שעומדים זה מיוחד לזמן המתאים באופן ומעשה תחיית אודות שהלימוד מדוע הגאולה". סף על המתים, והרגש של ציפיה למשיח, יביאו את האדם

להנהגה באופן של "סף הגאולה".

שנולד אחר רגש על כאן מדובר שכנראה אלא בלב האדם, רגש שמביא את האדם להנהגה באופן

המתאים לימות המשיח. וצריך להבין איזהו?

סודו של כח הדעת כ"ק אד"ש לא משאיר אותנו בשאלה, וממשיך והמעלה הצורך בביאור להוסיף ויש הבא: בקטע ככניסה וגאולה משיח בעניני התורה דלימוד

והתחלה לתקופת ימות המשיח.

בהיסח בא שמשיח חז"ל מאמר מביא הוא להתרחק שיש לכאורה משמע ממנו הדעת שענינו שהכוונה ומבאר המשיח, בענין מהעיסוק ידי על ואדרבה, הדעת, מן למעלה הוא משיח של העיסוק בעניני גאולה ומשיח באופן של דעת, באים לאמיתת הענין של משיח באופן שלמעלה מן הדעת.

במקומות כבר מופיעים זו ותשובה שאלה אחרים בשיחותיו. ולכאורה מזכיר ענין זה שוב לא כנ"ל), תורצה (שכבר הקושיא את לתרץ בכדי רק אלא בכדי לעורר את התשומת לב לחשיבות הלימוד

דוקא באופן של דעת.

מעשר מורכבת האדם נפש בתניא, מפ"ג כנ"ל



שענינה המלכות ומדת מדות ו' מוחין ג' כחות, הוא הדעת כח הכחות, כל מבין בפועל. מעשה "עיקר מציאותו של האדם2", מי שאין בו דעת אינו

אדם.

ההכרה – וההכרה הידיעה כח הוא הדעת כח העצמית והכרת המציאות שסביבו. השוטה מסוגל לקשר הכח את לו אין אך עמוקים, שכלים להבין הוא בפועל. להנהגתו הנעלים הרעיונות בין ולחבר אינו מקשר בין המציאות שהוא קולט ומבין סביבו להנהגתו הוא. חסר לו בכח הדעת, הכח המחבר את

השכל עם הרגש שבלב וההנהגה בפועל.

שחי אדם קומת צייר כאשר הקודם בקטע הדעת. כח את בציור, עיקרי פרט השמיט משיח, נעשה ש"השכל כך על דיבר מה"מ אד"ש כ"ק ומשיח גאולה בעניני והשגה בהבנה וחדור ממולא על הבינה, לכח שייכים והשגה הבנה – שבתורה"

כח הדעת הוא לא דיבר.

אמנם כאשר אומר שמהשכל מתפשט וחודר גם שהוא הדעת, כח גם כאן שקיים ברור הלב, ברגש המוחין המחבר והוא וחיותן", המדות "קיום לו מקדיש אינו אך שבלב. המדות עם שבראש

מילים מפורשות.

לימוד באופן של דעתענינו את ולבאר להתעכב בא זה בקטע כאן עם 'לחיות של בעבודה הדעת כח של המיוחד

משיח'. ובלשונו הקדוש:

דעת ("שמקשר של באופן והתבוננות מחשבה מחשבתו ויתקע מאד וחזק אמיץ בקשר דעתו [ולכל שבתורה וגאולה משיח בעניני בחוזק") ולהכיר לידע וההתבוננות המחשבה לראש זה "הנה המשיח לימות בכניסה כבר שעומדים תשובה עשו וכבר הקיצין כל כלו שכבר כיון בא",

ככל פרטי הדברים האמורים לעיל].

דרושים דעת, של באופן יהיה שהלימוד בכדי שלשה ענינים:

מאד". וחזק אמיץ בקשר דעתו "שמקשר א. שרק מבאר שם בתניא, מפ"ג מצוטט זה ביטוי כאשר האדם מתרכז בנושא מסויים ומתקשר אתו בצורה הענין את לחוש יכול הוא אז רק בדעתו,

רגשית.

כבר שעומדים ולהכיר לידע . . לראש ב. "לכל משיח של שהענין בכדי המשיח". לימות בכניסה יכנס לתוך עולם הרגשות של האדם, הוא צריך לכל

לראש לדעת שזה קורה עכשיו. שזה קורה לנו.

2) דבר-מלכות פ' שלח תנש"א.

ולהכיר לידע וההתבוננות "המחשבה ג. ידיעה המשיח". לימות בכניסה כבר שעומדים – הדעת כח של המיוחדות הפעולות הם והכרה המשיח, לימות בכניסה שעומדים להבין רק לא אלא להכיר בכך שעומדים בכניסה לימות המשיח.

להפוך זאת להכרה ברורה בנפש.

כפרי אותו על הסיפור את כך3 על מספרים שקבל מכתב מהעיר הגדולה, וכיון שלא ידע לקרוא את לו שיקריא שבחצירו למלמד המכתב את נתן הכפרי של שאביו במכתב קרא המלמד תוכנו.

נפטר, והכפרי נפל בהתעלפות.

ומדוע התעלף הכפרי ולא התעלף המלמד, והרי הוא ראה את הדברים על הכתב והבין אותם יותר לא זה למלמד – פשוטה והתשובה מהכפרי. טוב

נגע, ולכפרי זה כן נגע. הרי מדובר על אבא שלו.

בכח לא הוא לכפרי המלמד בין ההבדל יותר הדברים את הבין שהכפרי שלהם, הבינה לאשורם; ההבדל הוא בכח הדעת, כח ההתקשרות נגע הענין הדבר, עם התקשר הכפרי וההתחברות. סיפור היה זה המלמד עבור התעלפות. כדי עד לו

זר, הוא לא התחבר אליו וזה לא נגע לו.

ועד"ז בעניננו, לחיות עם משיח. בכדי שהלימוד שבראש ירד לרגש שבלב, צריכה להיות אצל האדם ההכרה שהענין של משיח לא זר לו, אלא ענין שנוגע אליו. לכן חשוב לידע ולהכיר שעומדים כבר בכניסה

לימות המשיח, לדעת שהענין של משיח נוגע לנו.

דין קדימה לדבר–מלכותאד"ש כ"ק של קדשו בלשון ונדקדק נשוב המחשבה לראש ולכל וגאולה, משיח בעניני –בכניסה כבר שעומדים ולהכיר לידע וההתבוננות קודם לראש", ש"לכל אומר כאן המשיח. לימות המשיח, לימות בכניסה שעומדים לדעת צריך כל באים כך אחר אקטואלי. נושא זה שמשיח לדעת

עניני משיח וגאולה בכללותם.

המשיח מלך הרבי נותן מדוע מובן הנ"ל וע"פ הכל בו המפתח שהוא כיון זה, לנושא קדימה דין

תלוי:

כל בלבד, סגולה בתור הוא הלימוד כאשר ביאת ולזרז למהר הסגולה את לו יש בתורה ענין עמו לחיות בכדי הוא הלימוד כאשר אך המשיח. להיות צריך המשיח, דימות הזמן עם ולהתחבר קודם כל הידיעה הכללית שעומדים בכניסה לימות ואז אחר, דבר כל ללמוד כך אחר ורק המשיח,

הלימוד הוא באופן אחר לגמרי.

3) ראה שיעורים בספר התניא ספ"ג.



ודוגמא לזה, משיחה זו עצמה:

הנושא הכללי של השיחה לפני זה, הוא ההלכה ליהפך המשיח בימות עתידים שהצומות ברמב"ם ברמב"ם שנכתבה הלכה זוהי ולשמחה. לששון וכו' בגמרא זה ולפני שנה, מאות שמונה לפני כבר שנה מאות חמש כאלפיים לפני זכריה לנבואת עד

לערך.

בכל אותם דורות למדו הלכה זו, והרימו עיניים לשמים ואמרו "אמן כן יהי רצון".

חוזר אד"ש כ"ק תנש"א, בלק של זו בשיחה להלכה זו ומבאר בה ענינים שונים לכאן ולכאן, ואז הגאולה, דור השביעי הדור מעלת את לבאר עובר ממש בסמיכות שנמצאים כיון הענין "הרי ובסיום ביותר ומודגש נרגש והשלימה, האמיתית לגאולה שעי"ז המצרים", וד"בין תמוז די"ז הטוב וביותר האמיתית דהגאולה והשלימות להעילוי באים

והשלימה".

וממשיך ומבאר מעלת השנה המיוחדת תנש"א, ומסיים "וכיון נגלה, המשיח מלך בה השנה שזוהי ענין מודגש זו בשנה . . תמוז שבי"ז בודאי שכן, שהגאולה אלא לגאולה, ההכנה רק ולא הגאולה, באה בפועל ממש ביום הש"ק זה, עוד לפני התחלת לששון אלו ימים יהפכו ובמילא ה)מצרים, (בין

ולשמחה ולמועדים טובים".

עומדים, אנו בו הזמן את הכרנו לא עוד כל הלכה למשיחא', 'הלכתא בגדר זו הלכה היתה לעתיד בלבד. אך לאחר שהרבי מלמד אותנו אודות זו הלכה הרי המיוחדת, והשנה המיוחד דורנו מודגש ואקטואלית, מודגשת משמעות מקבלת הצום ממש והיום משיח, בא ממש שהיום אצלו

יהפך לששון ולשמחה4.

ולזמן אלינו ההתחברות נקודת הדעת, נקודת שלנו, שינתה את כל צורת הלימוד של ההלכה.

אפשר שאי ומשיח, בגאולה ענין בכל ועד"ז שעומדים הידיעה לפני שלו הלימוד בין להשוות

בכניסה לימות המשיח, ללימוד שאחר הידיעה.

(בסעיפים זו בשיחה כמוזכר דמילתא: לחביבותא (4שלפנ"ז), בהתקרבנו לגאולה התגלה חג י"ב תמוז, החג שמגלה

את תוכנו הפנימי של י"ז תמוז והופך אותו לששון ולשמחה.יותר עוד שבהתקרבנו – אבתרי' נעני חסידים ואנן לגאולה, התגלה חג ה' טבת, החג שמגלה את תוכנו הפנימי של

י' טבת והופך אותו לששון ולשמחה.ש"צום ע"ב) יח (ר"ה בגמרא רשב"י מדעת עוד ולהעיר טבת, ה' אלא המצור, יום לא הוא בכתוב המוזכר העשירי" העיר. שהוכתה וסיפר לבבל מירושלים הפליט הגיע בו היום כבר נהפך עצמו העשירי צום רשב"י שלדעת כן אם נמצא

לששון ולשמחה!

לראש ש"לכל ואומר מה"מ אד"ש מדגיש לכן כבר שעומדים ולהכיר לידע וההתבוננות המחשבה בכניסה לימות המשיח". דין קדימה ללימוד ענינים כבר הכל כך אחר בהכרתנו. אותם לנטוע אלו,

יראה לנו אחרת.

רגש הלב כתוצאה מהכרהאד"ש כ"ק מדבר עליו הלב" בעצם "רגש וזהו ידיעה של תוצאה היא ההרגשה זה. שלפני בקטע בא, זה שהנה וההכרה הידיעה את כשיש והכרה.

נולד רגש בלב שהנה זה בא.

השיחה, בהמשך במפורש זאת שרואים וכפי ההכרה "להחדיר פעמים כמה מזכיר שהרבי וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח", "ידיעה

הכרה והרגשה שהנה זה בא".

לא גם ותשוקה, ציפיה של לרגש הכוונה אין לרגש הכוונה הגאולה, עיכוב על מרירות של לרגש

שהנה זה בא5.

כעת נוכל לשוב לקטע הקודם בשיחה, בה דיבר ומשיח גאולה עניני לימוד אודות מה"מ אד"ש

בכללותם, ולהבין אותו היטב:

והשגה בהבנה וחדור ממולא נעשה שהשכל ענין כל – שבתורה וגאולה משיח עניני בלימוד על כעת לומד שאדם לדוגמא נניח וגאולה, במשיח

ביטול הצומות לעתיד,

ומהשכל מתפשט וחודר גם ברגש הלב – וכאן כח עומד ולב מוח שבין החיבור בנקודת בדיוק, בא, זה שהנה וההכרה הידיעה עומדת כאן הדעת, אודות התיאורטי הלימוד את הופכת זו וידיעה נולדת ואז כעת. שקורה למשהו הצומות, ביטול – הצומות ביטול – זה שהנה ההרגשה בלב אצלו לששון הצומות את והופך משיח בא רגע עוד בא.

ולשמחה.

לזמן המתאים באופן . . בפועל להנהגה ועד מיוחד זה – כאשר הוא יודע שיום זה עומד ליהפך לששון ולשמחה, הוא מתנהג ביום זה אחרת לגמרי, הדגש אצלו ביום זה הוא לא (כל כך) על צער הגלות על אלא יום), של מתוכנו לכאורה שמתבקש (כפי הבטחון הגמור שהיום ממש משיח בא, היום ממש

יהיה ששון ושמחה.

שהנה הבטחון ומצפה, מאמין יהודי שאצל כפשוט (5על כאן ההדגשה עיקר אך ובמרירות, בציפיה מהול בא זה בא- לש"פ מלכות בדבר המבואר ע"ד בא. זה שהנה ההרגשה

בשלח תשנ"ב.



עם חסידות א"א לרמות עצמורבות חזר פוטרפס ע"ה מענדל ר' המשפיע כ"ק של בברכותיו הסדר דיוק על בהתוועדויות "חסיד", – מצווה בר לנערי שליט"א אדמו"ר היה שלכאורה, ולמדן". שמים זה – "ירא ולאחרי שמים" ו"ירא "למדן" קודם להזכיר הראוי מן וקיומה הלכה ידיעת לו ויוסיף תורה שילמד –מתאימה, למדריגה וכשיגיע שמים, יראת מתוך יוסיף חיות ושמחה ופנימיות של חסידות – תכלית

השלימות; ומדוע מזכיר בראשונה "חסיד"?

שאז – חסיד להיות הוא הכל שיסוד אלא היראת שמים היא אמיתית והלמדנות אמיתית. כי ולמדן, יר"ש שהוא עצמו את ירמה הרי לאו, אם את מניחה אינה חסידות אך לזה. שייך שאינו אף ר' המשפיע ג"כ הי' ובזה עצמו. את לרמות האדם "דער ולומר: בהתוועדויותיו לעורר מרבה מענדל עיקר איז זיך ניט אפנארען. יענעם, זאלסטו נארען וויפל דו ווילסט, סיי ווי סיי ווייסט ער דעם אמת" את עצמו. את לרמות לא היא העבודה עיקר =]השני, תרמה כמה שתרצה, בין כך (הוא מכיר אותך עצמך, את מרמה כשאתה האמת (אבל את יודע ו)

נופל הנך ברשות היצר)].

דרך החסידות: "ואל יהי שוטה"יצחק מענדל ע"ה ליס אמר לי בשם הרה"ת ר' אותו שחינכו ע"ה, מאיר חיים ר' המשפיע אביו הזקן רבינו כמ"ש – הוא שהעיקר בליובאוויטש זרות, שבמחשבות המדות העלאת (בענין בתניא שאין שייך לבינונים רק לצדיקים. ומתבטא על כך:) חב"ד חסידי ראו אלו שבמילים שוטה". יהי "ואל עבדו ימיהם שכל הדרך, מורה את הדורות בכל

בהכרת מהות עצמם – ולעסוק במה ששייך להם.

חסידות מגנא ומצלאשבת זלמנוב: שי' לייבל ר' הרה"ת מספר

דבורקין ע"ה מיכאל ר' הנודע החסיד נכנס אחת נודע לחבריו: "היום בשמחה והכריז הכנסת לבית עתה עד חסיד. בתואר עצמי לכנות הנני שיכול לי אך זה, לתואר זכאי מדריגה בעל שרק חשבתי מיכאל: ר' סיפר וכך אחרת". לי התברר השבת סיגריה עם יהודי ראיתי ברחוב, השבת "בהולכי "הכיצד לו ואמרתי בקרבי, חם הי' לבי בפיו. "איז היתה הלה של תגובתו בשבת?". מעשן הנך אזי מה? אז =] חסיד" קיין נישט איך בין וואס"? התודעה בי חלחלה רגעים באותם חסיד]. לא אני אותנו ששומר מה הנמוכים, אלו בדורות אשר –ודרך תורת היא ר"ל גמורים עול פורקי מלהיות

החסידות...".

חסידות מועילה להיזהר מלשון הרעעוד שמעתי מהרה"ת ר' לייבל שי' זלמנוב: פעם מתמיד דער איטשע ר' השד"ר הנודע החסיד דיבר את שעורר פולין חסידויות ממנהיגי אחד על הי"ד המוסר בחלק חיים החפץ בספרי ללמוד חסידיו בשמירת הלשון, וכתב ע"ז שהוא ג"כ למד "והועיל לי"? "והועיל פתאום מה איטשע: ר' זעק לי". (דהיינו, האם בלי זה, לימוד חסידות לא היה מועיל

להגיע להיזהר בכך?!).

חסידות מגלה עומק חדש בלשון הרערבות מדבר היה פוטרפס ע"ה מענדל ר' (כב) הקודש באגרת הנאמר על בהתוועדויותיו "לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל ע"ז כנגד לה"ר גדולה כי כתיב . . בלבבכם תחשבו וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם

לב יתרון הכשר המח' על הדבור".

תשנ"ב, תמוז בי"ב שלו התוועדות לי זכורה בה אמר בלהט: "חכמי המוסר (נתכוון לחפץ חיים) אומרים שבדיבור לה"ר ישנם כך וכך איסורין וכו' אבל זולתו; על רע לדבר ביותר חמור כן ואם וכו', שזהו הרבה יותר נוגע בפנימיות הנפש, זה רק בכוחו

חסידים מספריםלקט סיפורי חסידים

בנושאים שונים

בדרך החסידותויחסו הבעש"ט שסלל החסידות דרך על סיפורים לקט של ומנהגים ספרים לשושלות, שליט"א אדמו"ר כ"ק של חצרות אחרים • מוגש ע"י הרה"ת ר' שלום בער הכהן שי'

רייכמן, משפיע בקריות, אה"ק



מענדל, ר' סיים "וא"כ", לגלות". הזקן רבינו של "צריך לידע ולחקוק התניא באותיותיו".

להמשיך את השושלתרבים ועודד עורר שליט"א אדמו"ר כ"ק בדורות שהיו משושלות אדמו"רים מצאצאי קודמים לשם ותהילה, שיפרסמו תורתם ומנהגיהם, ושימשיכו ההנהגה. כן הי' בחסידות בויאן – שהיתה כמה וכמה שנים ללא מנהיג, ואד"ש שלח באמצעות הגאון החסיד ר' י"י ע"ה פיקרסקי (שהי' רגיל מידי בירושלים הנכבד לציבור מסר לאה"ק) לנסוע קיץ עיה"ק: "עד מתי תהיה העדה ללא רועה?". ובשנת תשמ"ו, שנה לאחר שהוכתר רבי נחום דב ברייאר, נכד האדמו"ר ר' מרדכי שלמה זצ"ל, לממלא מקומו

– קיבלו הרבי ליחידות, במהלכה עודדו ביותר.

חיזוק מורשת אבותבפעם אשר סיפר, חן שי' מרדכי ר' הרה"ת הראשונה שחמיו היה אצל הרבי מלך המשיח (היה ליחידות, ונכנס מרדכי) ר' לחתונת בסמיכות זה לו היה בתחילה כי ואמר, גדולה בהתפעלות יצא ממנו יתבע אולי – נעימות ואי חשש איזה קצת הרבי אשר כיון שבתו נישאת לחסיד חב"ד, גם הוא צריך ללמוד את תורת חב"ד; אך לפועל, הרבי פנה אליו בשאלה: "לאיזה חסידות שייכת משפחתך?". לו אמר לבעלז, נסעו שאבותיו לרבי משהשיב בו מתפלל שהנך כנסת שבבית "תראה הרבי: (בפיטסבורג), רוח החיים ומנהגיו יהיו ע"ד בעלז". העובדה כי הרבי מחזק אצלו מורשת אבות הביאה

אותו להתפעלות גדולה.

ספרי חצרות אחריםאחד מאנ"ש – העומד בקשר עם כמה סיפר לי ענינים להם ומסביר שונות חסידויות ממנהיגי בתורת והנהגות חב"ד – שפעם ביקש אד"ש שידברו אינם מדוע אותם וישאלו סאטמער, חסידי עם לומדים כדבעי בספר 'ייטב לב' של זקנו של ר' יואל

מסטאמער?

אי כדרך – לחשוב שיכולים המספר, (והסביר אלו מחסידי פולין – שהסדר הוא שהטיש של שבת יכול וזה השבוע, פרשת על תורה אמירת כולל פנים' 'ייטב בספר אך בלבד. ווערטל'ך מעין להיות שיטה כאן שיש שזהו הם אף יווכחו המועדים, על בכל רבו של בעיניו ה' עבודת נראה איך מגובשת כשחסיד אזי המיוחד. בענינו טובים מהימים אחד סאטמער עומד לקראת חג מסויים, ילך לעיין בספר

זה לקבל מבט אחר על היו"ט).

הבעש"ט מתגלה לרשב"ץכ"ק אדמו"ר הצמח צדק מסר עם הרשב"ץ פ"נ שיקרא אותו כשיהי' על הציון של הבעש"ט (הרשב"ץ נסע אז דרך הציון). הרשב"ץ החליט מפני איזו סיבה שיקרא את הפ"נ בדרך חזרתו לחזור הזמן כשהגיע לפועל, לליובאוויטש. מאד מאד הי' והוא צדק הצמח נסתלק כבר שלא מזה] שבור [=מאוד דעם פון צובראכען מאד מאד ובכה הליכתו, בדרך הפ"נ את קרא אליו נתגלה שהבעש"ט עד הבעש"ט אהל על

להרגיע את רוחו.

כשהבעש"ט הורה למגיד להעביר את המקל

פעם אצל הבעש"ט הי' המשמרת של המגיד, "נעם לי אמר הבעש"ט סיפר: עצמו והמגיד דעם שטעקן און גיב אים" [=קח את המקל ותן לו]. אני לא ראיתי אף אחד, אבל הרגשתי איך שמושכים את המטה ממני וארכובותי דא לדא נקשן מרוב פחד (כנראה שהי' זה תיקון לאיזה

נשמה).

הרעדה שאחזה זקן שהכיר את הבעש"ט

הבעש"ט: את שהכיר אחד זקן פעם שאלו היה [=מי בעש"ט? דער געווען איז ווער ציטערן צו התחיל הזקן טוב]. שם הבעל גענומען האט אדומים, נעשו פניו [=לרעוד], האט ער אז עד וכו', לירוק] [=התחיל שפייען מפיו, להוציא שהצליח [=עד ארויסגערעדט שהבעש"ט היה]: א גאנץ פרומער איד [=יהודי

ירא שמים מאוד]...

שמריו של הבעש"טפעם בא מישהו לתהות על קנקנו של הבעל שם הבעל אמר (שבת?) פעם באותו טוב. שם אני": חסיד כי נפשי "שמרה הפסוק על טוב ממני שתסיר – שמרים מלשון "שמרה"

השמרים.

האיש הנ"ל שמע זה, ולא ישר בעיניו, וחזר. ואמר הבעל שם טוב, שעליו נתכוון, שלא ידבק

בו.



די בעלשם'סקע נקודה ע"ה אלעזר שמואל הרב החסיד הגאון שכתב דברים ויו"ר בירושלים ישראל' 'בית שכונת רב היילפרין, שנה 250 לרגל מוגש • הזקן אדמו"ר כ"ק צאצאי איגוד

מפי סופריםלהסתלקות הבעש"ט

נקודת הבעש"ט נ"ע בהיכלו הקדוש של רבנו

אורה גווני עתירות ההוד קרני שפעת מתוך מנורה הגדול, רבינו של קצהו אפס מתגלה בהן אדמו"ר כ"ק ישראל כל של ומאורן רבן הטהורה, שליט"א – אשר כל אחת מהן הנה בבחינת קו-זוהר התמירה, הרוחנית בדמותו ממש, ובלעדי יחודי בישראל, רוח וענקי גדולים של השושנים ביער כצדיק ואם מיוחד, כגאון אם עברו, בדורות גם אנו חפצים – וכו' מיוחד ורועה מנהיג או מיוחד בנסיון הכתיבה, אותיות דרך דיבורנו, לייחד קודש בחרדת והמוגבל, הדל בזרקור-עטנו להאיר מאז הטורים כותב לב את שמשכה נקודה ראויה, במכלול הנקודות כנקודת ראיתיה ואשר ומתמיד, האשכולות" "איש שתואר מי של ההתגלויות,

הולמו מאד, גם במובנו המקורי ביותר.

בעלשם'סקע (די הבעש"טנית לנקודה כוונתנו המבריח תיכון ובריח גדול יסוד המשמשת נקודה) שפע עם שקשור מה בכל האמצעית, הנקודה תוך בכלל דורנו. נשיא של האור קורנות ההתגלויות הן ממש, בדרא כחד בתורה המופלגה גאונותו זה המבריקים המעמיקים, בחידושיו הנגלה בחלק והמפתיעים. והן בזו המכונה נסתר במבנה המקובל. והעמקות, הרוממות במשקפת מואר הכול הרי והעדינות המחשבתית, מיסוד תורת הבעל שם טוב נ"ע, ואשר תוך כדי כך מתגלה לעינינו, יותר ויותר, עומקם המפתיע של יסודות תורתו, עד כדי העמדת "בצורות ערים המהווים שחקים מרקיעי בניינים שבין וההשוואה האחידות לסוד מתאים בשמים", ידם, על חשים שאנו עד תחת, ועומק רום עומק שבתורת בה דכולא בה והפך ההפך בחינת את

החסידות.

פנימית, מועקה מבטאים אלה, הקדמה דברי נחיתות נוכח צורב, נפשי כאב כדי עד ולפעמים – מוטעית אינה אם – הרגשתי שלפי תת-מודעית, שוררת בלבם של רבים הדבקים בחסידות ובתורתה

שבקרבה. העט ומושכי דברה, נושאי בין וגם מכל ישראל אלפי רבבות שרוממה החסידות זו אדמו"ר כ"ק של בדרגתם מגאונים החל שכבותיו הצמח צדק נ"ע, בעל "חידושי הרי"ם" ובעל "דברי ועד וכו' "התכלת" בעל נזר" "אבני בעל חיים", לאנשים הפשוטים ביותר, שכל דבור ואמרה שיצאו את ממש הקפיצו רועיה, מפי ובטהרה בקדושה שומעיה, והעלום כהרף עין מרפש ובוץ גשמי ורוחני,

לעולם שכולו אורה, שמחה וחירות פנימית.

מסוימות, הנהגות אשר לומר, חוששני רחוקים לקרב תחכום אמצעי שמשו שתחילתן הגאוני האספקט הדגשת כמו החסידות, לתורת הצליחו בזה, וכיוצא החסידות, גדולי של המקובל הרגל החכם, מאמר את תואם – שביתה לקנות ומשתדלים מאתנו, רבים בלב – שני טבע נעשה החסידות, של צירה סביב להסתובב האפשר ככל במה ח"ו שיש כאילו עצמו, בציר לגעת ומהססים מאורה את המגלה הפנימית זו בתורה להתבייש, אין-סוף ורזי צפונות הנשמה, אור ואת תורה של

שבעולמות.

של שגחלתה שליט"א אדמו"ר כ"ק הוא אחד בטהרתה, טוב שם הבעל נקודת שהיא החסידות, משומרת י-ה, בשלהבת וקשורה אחוזה כשהיא במשך בגאון, דגלה מרים הק', ובתורתו בהיכלו את חשים אמותיו שבארבע ברמה, נשיאותו שנות של מדרשו בבית שריחפה עילאית אוירה אותה בו היה ספק כל ללא אשר וממשיכיו נ"ע הבעש"ט ההנהגה מעין של חוזרת, היסטורית תופעה משום בתקופת הנביאים, כשרוח ה' נסוכה היתה על גדולי

עמנו והמסתופפים בצלם.

ריחו הטוב של "כתר שם טוב" בתורת רבנו גם זה, במאמרינו נעלה באם היריעה, תקצר נפלאים, ראשונים ביאורי של המקצת מן מקצת ללא ישירה בסברא בריא, בהגיון ממש, וגאוניים רבנו, של קדשו מפה שיצאו עקומות, נטיות כל איפוא, נסתפק, בהתאם. עצמנו להגביל ומחובתנו



בדוגמא אחת, שמשום מה משכה בשעתו את טעמו הפרטי של הכותב. ביחוד התרשמתי מחבור דברים כי אם כקוטביים, ההרגל מחמת שנראו ונושאים

שניהם שייכים לתורת ה' ומרועה אחד ניתנו.

בשטח אם אשר לציין כן, לפני לעצמי, ארשה הכללת תורתו המחשבתית עם מושגיה החקרניים-

מיימון בן משה רבנו הגדול הנשר של פילוסופיים, התלמודים, שבשני הסוערים הסברות בגלי ז"ל הראשון זצ"ל הרוגוצ'ובי הנשגב הגאון זה היה עולם מימות שמור היה זה תורה שחלק והנחשון, פנימיות שהכללת הרי הגדולה, נשמתו עבור התורה על כל מכמניה כולל תורתם תורת אמת של מייסדי החסידות הכללית ותורת חב"ד, בשטחיהם מימיהם, על והשטים התלמוד ימי של הבעלותיים שמורה הייתה לנשמתו האצילית של מי שכל רז לא אניס ליה ממש, כ"ק רבנו הגדול והקדוש שליט"א.

תמוהה פחות מסוימת, במידה היא זו תופעה הן ביסודן החקירה של מונחיה שהרי מהקודמת. אומות מחכמי לקוחות ומרביתן מאד, אנושיות לתחום להכניסן זכה שהרמב"ם אלא העולם, הפירוד מעולם להביאה הק', תורתנו של נצחיותה עולם, של יחידו של והיחידות האחדות לעולם בהון ההלכה מחשבת את להעשיר זה עם ויחד המונחים כן, לא ומנושאות. נושאות בחינת עתק, כולן וסברותיה, התורה פנימיות של היסודיים אלוקיות התגלויות בשלוש יהלכון, קדוש ממקור בנגלה זה בתחומים, שנבדלו אלא ודור, דור שבכל וזה בנסתר. ומה שנתחדש כאן הוא סילוק מחיצות החסידות תורת גם נשכרים, יצאו ששניהם באופן נתעשרה בדרך זו ממילא, ואולי יותר מכן, נתעשרה הגיוניים חדשים אופקים בפתיחת הנגלה תורת

ומבוססים להבהרת נושאיה השונים.

ובכן, זהו לשון הרמב"ם בספר המצוות, במצות ית' לו להדמות שנצטווינו השמינית: "הציווי עשה כפי יכלתנו, והוא אמרו 'והלכת בדרכיו', וכבר כפל ציווי זה ואמר 'ללכת בכל-דרכיו' ובא בפירוש עניין רחום, היה אתה אף רחום נקרא הקב"ה מה זה, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, הקב"ה נקרא אף חסיד נקרא הקב"ה צדיק, היה אתה אף צדיק

אתה היה חסיד".

והשאלה היא: שהרי לפי השורשים (שם בשורש ד') שקבע הרמב"ם בנוגע למניין המצוות, לדעת מה נכלל במניינו ומה לא, הוא גם אשר ציווי כללי כמו

"קדושים תהיו" אינו נחשב במניין המצוות.

"והלכת מצות של החשבתה תמוהה זה ולפי שביארה איך לפי שהרי המצוות. במניין בדרכיו" בו "להידמות שצריך המצוות בכוונת הרמב"ם כל כוללת זו מצווה הרי יכלתנו", כפי יתברך

המצוות, גם אלו שבין אדם למקום, שגם הן נכללות מקיים הקב"ה שהרי הקב"ה, של "דרכיו" בכלל נמצא ט). (ל, רבה בשמות כמבואר המצוות, כל ממש, המצוות כל את הכולל ציווי הוא זה שציווי במניין הרמב"ם אותו מונה מדוע מובן אינו וא"כ

המצוות.

וביאר זאת כ"ק אדמו"ר שליט"א כך:

דומה, אחרת ממצוה שמוכרח מה על מיוסד היא זאת ובכל כללית, מצוה גם היא שלכאורה יש זו, שבמצוה משום וזהו המצוות, במניין נמנית הכוונה אחר. צווי בשום נמצא שאינו חידוש, בה הכתוב את המצוות, במניין שמונה למה היא מן היותו שלמרות אלקיכם", ה' את "ועבדתם את עובדים מצוה בכל שהרי הכוללים, הציווים במצוה שישנו החידוש מחמת מקום, מכל השי"ת, וכלשון ה) מ"ע, (שם המצוות במניין נמנה הוא זו, מן הוא הזה הציווי שגם פי על שם "ואף הרמב"ם ציווי הוא כי ייחוד, בו יש הרי הכללים, הציוויים

על התפילה".

יש בדרכיו" "והלכת של זו במצוה גם ובכן, בצורה להיות חייב המצוות שקיום והוא חידוש, ואופן של הליכה. משום שתיתכן קיומה של מצוה, באותו קיומה אחר נשאר שהמקיימה באופן מעמד ומצב כמו שהיה לפני קיומה, הנה על זה בא הראשון, ומצבו מגדרו לצאת האדם שעל הציווי

ולהתרומם למדרגה גבוהה יותר.

זה בסוג מצוה לקיום מגיעים באמת וכיצד כשכל היינו, ב"דרכיו", ע"י זה הרי "והלכת"? של שזהו משום הוא המצוה, של בקיומה מגמתו בכוונה המצוה את עושה והוא הקב"ה, של דרכו

להידמות בו יתברך, אזי נפעל העניין של "והלכת".

היא במצוה, הנדרשת ה"הליכה" גדר ביאור תהיה המצוה מקיים של הנפשית שההתרוממות בצורה בלתי מוגבלת, כלומר בבחי' מעבר מ"גבול"

ל"בלי גבול"1.

לאדם אפשרי בלתי הוא שלכאורה זה, דבר של לדרגא שיגיע – גבול" "בעל הכל בסך שהוא בהגיעו אף בהגבלתו שישאר וגם גבול", "בלי לדרגת "בלי גבול" – מתאפשר ע"י עצם הקיום של דרכיו עם ההתקשרות ע"י היינו בדרכיו", "והלכת שהקב"ה ומאחר מצוותיו. בקיום הקב"ה של ההפכים, את נושא והוא הנמנעות"2, "נמנע הוא

במדבר לקו"ת בדא"ח: בכ"מ זו לתפיסה יסוד ראה (1תרס"ו. – שובה ד"ה תר"ס. – וראינה צאינו ד"ה ד). (לח, לבין 'עומדים', הקרויים מלאכים שבין ההבדל בהסברת

נשמות ישראל למטה הקרויים 'מהלכים'.

להצ"צ אמונה דרך תי"ח, סי' בתשובותיו הרשב"א (2



"גבול" לחבר ביכולתו הרי גם וממילא גבול", ו"בלי בדרגתו יגיע כשהנברא "והלכת", לדרגת המוגבלת בעילוי עולה יהא הוא הרי "בלתי מוגבל", ועוד שבעלייתו יישאר מוגבלת" ה"בלתי

במציאותו ה"מוגבלת".

שיחותיו שביערות מובן שליט"א, רבנו כ"ק של הק', מצויים לרוב ביאורים גאונייים אולם בעש"טניות. והרגשות בחרנו בקטע זה לדוגמא, מכיון

מובהקת בעשטני"ת גישה מקופלת זה, שבביאור בתפיסת קיום המצוות, כשזה מנוצל לתירוץ קולע המזכירות הגדול, הנשר בדברי ומעמיק הגיוני

פיסקאות רבות ב"כתר שם טוב" להעמיק בהם.

ומתורה שהיא הנהגה והוראה, להנהגה והוראה שהיא תורה:

בסוד ההשגחה הפרטית בתורת המיוחדים היחודיים, הדברים בין בהשגחה האמונה ששלימות הוא, נ"ע הבעש"ט ותכנון בה, העקבית ההתבוננות היא הפרטית, החיים הרוחניים לאורה, כמורה ומכוונת דרכו של ידועה אדמות. עלי נשמתו שליחות במילוי האדם נשיאי ע"י שנמסרה כפי נ"ע, הבעש"ט תורת בזה ואשר שונות, ובנוסחאות לשונות, בכמה חב"ד עמוד (הוספות בכש"ט המובא זה הוא מהם אחד שומע, או רואה האדם אשר ודבר דבר "כל :(68העבודה עניין וזהו ה', בעבודת הנהגה הוראת הוא

להבין ולהשכיל כל דרך בעבודת השם".

נמסר פרטית" "השגחה של זה סוד בדורנו, החסידות, מייסד של הנאמן לממשיכו בייחוד דברות במכלול אשר ישראל, של ופטרונם אביהם קדושות, בעשר המקודשות הנהגותיו ובכל קדשו, מדת למעשה שהיא זו, מידה ומבצבצת עולה

המידות שבתורת הבעש"ט נ"ע3.

כ"ק של הק' דגלו על שנמנה מי שכל דומני הקדש, במחיצת לשהות זכה או שליט"א אדמו"ר עם הקשורים קודש סיפורי באמתחתו הוא מלא רבנו כ"ק של הפלאית בהנהגתו זה, גדול יסוד הכתב על מלהעלות אמנע לא זאת כל עם הקדוש. התרשמות אישית, מהתוועדות שמחת בית השואבה

ע' 68.

3) גם במובן של מדה שהתורה נדרשת בה.

האחרונה ה'תשכ"ד, בשנת קדשנו, בחצרות שהתקיימה היה בה. להשתתף שזכיתי של ובעיצומה באמצע זה ההתוועדות, כבה האור מחמת החשמל. של טכני קלקול והתאורה כשתוקן מכן לאחר הקדש בפני הבחנתי נתחדשה, שליט"א, אדמו"ר כ"ק של כך עכ"פ – מאויים חיוורון היה עבורי – בעיני היה זה בהשגחה נפלא פרק לימוד זה

פרטית.

כן, בהדרכתו את החסידים, ואת רבבות הפונים לידי הבאה בעש"טנית, נקודה מאד בולטת אליו, במכתבים אם ביותר ופשוט מוסתר בלשון ביטוי לחוס היינו ההזדמנות". "ניצול והיא בע"פ, או אדמות עלי לאדם הניתנת טובה הזדמנות כל על לפעול בעניינים רוחניים (ולפעמים גם בענייני גשם ע"י ברוחניות להעלותם שעליו מישראל אדם של פרטית השגחה של בגדר הנה בזה), הנכון השימוש בזה ושליחותו תפקידו למלאות יוכל ממעל, ועזר העולם. ובזבוז ההזדמנות מהוה הפסד רוחני בלתי

ישוער לעולם בכלל, ולכוונת ירידת נשמתו בפרט.

קשה עבודה שהיא כמה עד בעצמך, והגע כראוי לנצל רבה, לחכמה בזה וזקוקים ומיגעת, אלא השי"ת, בעבודת זה ועמוק רחב שביל ידו על הוא נעזר הקדוש, לרבי המקושר שהחסיד ברגעי המיוחדת, וההוראה ההצבעה ע"י בזה, גם ההזדמנות, ואיך למלאותם כשברכת כ"ק אדמו"ר

שליט"א מלווה אותם.

"מסירות להיכל הפרטית" ה"השגחה ומהיכל הנפש".

קירבת היכלות ה"השגחה הפרטית" ו"מסירות הנפש"

בקרב בני היכלו של רבנו – צאן מרעיתו הכולל גדולים או תורה מגאוני החל השכבות, כל את אנכי 'אשר העם לרגלי עד ועבודתו אלקים בדעת היהודי, הבית של והמבנה הגילים וכל בקרבו', אנשים נשים וטף – מושגים אלו של השגחה פרטית עם כל המשתמע מזה, הינם שפת חיים ממש, מטבע

לשון הרגילה על לשונם.

ומושתתת מיוסדת חייהם תפיסת כל כלומר, והרגלי עמוקה, אמונה עלי מיוחדת לב בשימת ההשגחה לקול פנימית הקשבה עם התבוננות כל של אמותיו בארבעת קצרה שהות הפרטית.

בתורה זו של הבעש"ט נ"ע שזכו מעמיק יסוד טמון תורתו לאור ההולכים בו המעמיקים וביחוד הק' אינם כלל שבדרך בה, ההשגחה עם מתמקחים פניהם לאן הפרטית

מועדות



אדמו"ר לכ"ק ששייך מי חינוכו את שספג שליט"א, תחת המצאות או הפנימי, שרוחו יהודי, בית גג קורת שליט"א אדמו"ר כ"ק של מרחפת בו, דיה ומספקת בכדי של הקדש באווירת להכניסך צעדי והתאמת אלו, מושגים ולהטעימך בעקבותיה, אנוש של העילאית הנפש מחדוות שהוא ה"משגיח" בצל החוסה "נפשי בבחינת הטוב, תכלית

חמדה בצל ידיך".

נקודה זוהי הרי כאמור, המאירה מובהקת בעש"טנית בהיכלו צוהר וכאבן כספיר שליט"א, אדמו"ר כ"ק של אורה היא זורקת ומהיכלו מה וכל בו. הדבקים לכל ליסוד להגיע חותר שהאדם עד זו, הכרה וחדור זה, גדול ממש נפש לקנין להפיכתה האישית, מתודעתו כחלק דרך" ב"קפיצת הוא מתקרב

חיים בחינת נעלה, רוחניים חיים לסגנון ממש, מסירות לחיי להסתגלות ועד שממנו אורה. שכולן השערה חוט היא ומסובכים, ממושכים ממש נפש

גרידא.

כל זה יובן יותר, וביחוד, עם ביאורו הפנימי של קה"ת) הוצאת ב (ד, בכש"ט נ"ע הבעש"ט מורנו

לפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ וגו'":

ותגיע כשתבא – הארץ" אל תבוא כי "והיה לך נותן אלקיך ה' "אשר ומרוצה4, רצון לבחינת נחלה וירשתה" – אשר זהו מתנה מלמעלה בירושה סדר להיות צריך כך הנה מישראל. אחד בכל בהתיישבות, זה שיהיה – בה" "וישבת העבודה: האורות את להלביש – בטנא" ושמת וגו' "ולקחת השגחה ענין הוא – המקום" אל "והלכת בכלים, הולך כשיהודי – אלקיך" ה' יבחר "אשר פרטית, מעצמו, הולך שהוא מה זה אין שהוא, מקום לכל אשר העליונה ההשגחה אותו שמוליכין אלא כשמגיע למקום, הרי הכוונה היא "לשכן שמו שם"

– לפרסם אלקות בעולם.

נ"ע הבעש"ט של ביאוריו כל כמו זה, ביאור

4) וכמאמר המדרש (מדרש רבה ה, ח) "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה". וראה גם תורה אור (בראשית

א, ג).

שבעל ובתורה שבכתב בתורה ממש, שלימה תורה היא פה, תלמידי כינוהום בכדי ולא "תורות", בשם נ"ע הבעש"ט הוא מהם אחד שכל משום של זו בתורה שלימה. תורה יסוד טמון נ"ע הבעש"ט ההולכים בו שזכו מעמיק וביחוד הק', תורתו לאור כלל שבדרך בה, המעמיקים ההשגחה עם מתמקחים אינם מועדות, פניהם לאן הפרטית לשנות תכניות, לתכנן או דרכי את כביכול ול'היטיב' ובכל העליונה, ההשגחה ופני העליונה שההשגחה מקום ככל משתדלים הביאתם, הכוונה על להתחקות האפשר שם ולמצוא בזה, העליונה ע"י העליונה, השליחות את ש"נשמת אדם תלמדנו" (שזהו בעבודת גדול יסוד גם אגב, נ"ע, הבעש"ט של השי"ת וקשור כגחלת בשלהבת ביסוד

נפלא זה של השגחה פרטית).

לדעת, הצמאים לרבים ותשובה מענה ומכאן, הנפלא הכח את חב"ד חסידי ושואבים שאבו מנין במידה שהיא נפש', מסירות 'חיי לחיות והאדיר, כפשוטה נפש מסירות על בהרבה, גדולה רבה, לרבותיהם קשורים שהם משום זהו ובפועל. באמת משמריה ודור, דור שבכל הקדושים, בה והדביקים נ"ע הבעש"ט נקודת של ובתמים, באמת ובאמונה, מבלי לזוז הימנה ימין ושמאל, זיז

כל שהוא.

עליון, א-ל בחסדי אשר זכינו, אנו ובדורנו ובוערת, דלוקה נ"ע, הבעש"ט של זו קדש שלהבת באש- המתמזג שליט"א, אדמו"ר כ"ק של בהיכלו

הקדש של רבינו הזקן זי"ע וממשיכיו, בדמות חכמה שהוסיף שליט"א, נשיאנו לרבנו עד ודעת, בינה המקבילים, הכלים את והכין המבהיק, באורה בכל עליה ולדרים לארץ ומאיר חוצה הבוקע מימות נהייתה לא שכמוהו באופן אבל מרחק, ומחזק הלב את המרנין ותלמידיו, נ"ע הבעש"ט ואנו לבוא. ה' ישועת קרובה אכן כי התחושה, את בית עמך כל תפילות בתוך תפילותינו מצרפים ישראל, שבקרוב ממש נראהו עין בעין בראש גולים עולה לציון ברנה בגאולת עולמים ע"י משיח צדקנו

בב"א, ולחסות בצלו בבית ה' בהר מרום הרים.

אשר זכינו, אנו בדורנו בחסדי א-ל עליון, שלהבת נ"ע, הבעש"ט של זו קדש בהיכלו ובוערת, דלוקה שליט"א, אדמו"ר כ"ק של של באש-הקדש המתמזג רבינו הזקן זי"ע וממשיכיו, בינה חכמה בדמות נשיאנו לרבנו עד ודעת, באורה שהוסיף שליט"א, הכלים את והכין המבהיק, חוצה הבוקע המקבילים, ומאיר לארץ ולדרים עליה באופן אבל מרחק, בכל שכמוהו לא נהייתה מימות

הבעש"ט נ"ע ותלמידיו



מורנו הבעל שם טוב - המשך ושלימות מתן תורה

החידוש את טעם בטוב המבאר מחשבה מאמר שנתבאר מה פי על הבעש"ט - ע"י בעולם שהתגלה

בתורת כ"ק אדמו"ר שליט"אהגות ומחשבה

250 שנה להסתלקות הבעל–שם–טוב

בדבר עוסקים רבים וספרים רבים מאמרים בדרך חידושו נ"ע, הבעש"ט מורנו של גדולתו ומעלות סגולות ועוד לעולם, הביא אשר החסידות בפיוט מ"ש את זה על להמליץ שיש רבות, העצים וכל דיו הימים כל היו שאם "אקדמות"

קולמוסין וכו' לא יספיקו לבארם.

הבעש"ט הטביע השם בעבודת רבים בשטחים באו חדשות פנים אשר עד המיוחד, חותמו את לכאן: חידושו בעבודת השם באופן עבודת התפילה עבודת כדבעי, והכנה והתלהבות לב שימת מתוך השם מתוך שמחה וגילה, זהירות וטהרת המחשבה, בצור חזק ובטחון יתברך בהשם שלימה אמונה העולמים, דיבוק חברים ואהבת כל איש ישראל עד קצה האחרון, הזהירות שכל מעשי האדם יהיו לשם שמים, טהרת הגוף והנפש, אמונת חכמים וצדיקים, מעלת ההתקשרות והדביקות בצדיקים, הסתכלות מחודשת על ההשגחה הפרטית של הקב"ה בעולמו,

התעסקות בפנימיות התורה והפצתה, ועוד ועוד.

הם הללו הדברים כל אשר במ"א נתבאר וכבר מורנו שקבע כלל גדול, כלל מתוך הנובעים פרטים הבעש"ט נ"ע בהשקפת היהדות – אשר ממנו נובעים

ומסתעפים כל הפרטים הללו.

אולם, כאן נתעכב על נקודה כללית יותר בענין מהותו של הבעש"ט ודרך החסידות על פי המבואר

בתורתו של הרבי.

שלושת עמודי עולםבחג שנאמרו הק' בשיחות מוזכר רבות פעמים שלשת עם קשור השבועות חג זה שיום השבועות, ומורנו המלך, דוד רבינו, משה העולם: עמודי

הבעש"ט.

משה רבינו – שכן ביום זה ניתנה התורה שהיא לנו צוה "תורה הכתוב), (כלשון משה" "תורת משה", וכלשון חז"ל "משה קיבל תורה מסיני"; דוד

המלך – שהרי יום זה הוא יום ההילולא שלו, כדברי – הבעש"ט מורנו וכן בעצרת"; מת ש"דוד חז"ל

שיום ההילולא שלו אף הוא בחג השבועות.

עיקר הדברים הם, אשר באמת שלשת הרועים הללו, הם המשך אחד של אותו הענין ואותו הגילוי בשלשה בא זה שגילוי אלא מלמעלה, האלקי שלבים. לשון אחר: ע"י דוד המלך נפעל השלב השני של אותו הגילוי שנפעל ע"י משה רבינו במתן תורה, והבעש"ט פעל את השלב השלישי אשר באותו גילוי

עצמו.

פנים בכמה נתבאר גופא שלב שבכל החידוש ענין של גופו על נעמוד כאן אך רבינו, של בתורתו שעל החסידות שיטת וגילוי הבעש"ט שבאמת זה, האלקי הגילוי אותו של אלא "המשך" זה אין ידו,

שהי' בעת מתן תורה.

חדשה הסתכלות כאן יש לומר, לכשתמצי מורנו של חידושו במהות ומופלאה עמוקה והבנה

הבעש"ט ודרך החסידות שייסד.

רבינו משה מימות הדורות כל במשך שכן, וקדושים צדיקים המון היו הבעש"ט מורנו ועד חז"ל מ"ש נתקיים ודור דור בכל שהרי וטהורים, ושתלן עמד מועטים שהם בצדיקים הקב"ה ראה צדיקים היו אלה מצדיקים חלק ודור. דור בכל אף חלקם ישראל. מנהיגי היו חלקם נסתרים, חידשו אופנים חדשים בלימוד התורה, נגלה דתורה השם, בעבודת חדשות דרכים התורה, ופנימיות ועוד. פירותיהם של צדיקים וגדולים וקדושים אלה

הם נחלת עם ישראל כולו במשך כל הדורות.

אולם, בכל זאת פשוט שאין להשוות את חידושו של כל צדיק למשה רבינו, שהוא הי' מקבל התורה כי רבינו". "משה שנקרא עד וכו', ליהושע ומסרה כלל או פרט רק זה אין משה ע"י התורה קבלת בתורה או אפילו כלל גדול, אלא – הרי זו כל התורה שתלמיד מה אפילו כולה, התורה כל שהרי כולה. ויתר מסיני. למשה ניתן הכל לחדש, עתיד ותיק

החידוש ומחשבהשנתבאר ומחשבההגות הגות



במס' תורה דמתן (בסוגיא רז"ל דברי ע"פ כן, על במתן תלוי הי' כולה הבריאה כל קיום אשר שבת) תורה, ואמרו שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל התורה בקבלת משה של שפעולתו נמצא, ישראל, כולו, היקום כל את בעצמה הכוללת פעולה היא

שכן בעת מתן תורה נתקיימה מטרת הבריאה.

דוד אודות בביאורו רבינו שמשמיענו מה וזהו המלך דוד של חידושם גם אשר והבעש"ט, המלך רבינו, דמשה והגדר הסוג באותו הוא והבעש"ט היינו שמלבד זאת שהיו צדיקים וגדולים וקדושים ה', ובעבודת בתורה חדשים וכללים יסודות שגילו הרי כל אחד מהם פעל שלב חדש באותו כלל שהוא

כולל הכל, השלמת מטרת הבריאה.

משה רבינוביאור הדברים: עיקר החידוש דמתן תורה הוא סיני", הר על ה' "וירד הפסוק על המדרש כדברי ותחתונים למטה ירדו לא עליונים תורה מתן שעד לא עלו למעלה, ובמתן תורה בטלה גזירה זו, "ואני

המתחיל וירד ה' על הר סיני".

גילוי למטה, השכינה גילוי הי' תורה במתן ההרגשה את באדם שפועל כזה באופן השכינה מתן אודות הכתוב וכלשון אלקות", הוא ש"הכל האלקים הוא הוי' כי לדעת הראית "אתה תורה בכתוב החסידות תורת וכפירוש מלבדו", עוד אין זה, שאין שום מציאות בלעדו ית', כי כל המציאות מה כל הקב"ה, של כבודו גילוי אלא אינה כולה

שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו.

לגני, "באתי הפסוק על במדרש גם וכמפורש דבתחילת בתחילה", עיקרי שהי' למקום לגנוני, ואח"כ בתחתונים, שכינה עיקר היתה הבריאה לרקיע ועלתה השכינה גלתה חטאים שבעה ע"י השכינה את והורידו צדיקים ז' עמדו ואח"כ הז', מהרקיע הז' לו' וכו', עד שבא משה והורידה לארץ, במשכן נקבע זה (וגילוי סיני הר על ה' וירד כמ"ש דוד, שבנה המקדש בבית ואח"כ משה, שעשה

כדלקמן).

הוא הוא למטה, שכינה גילוי זה, ענין והרי מטרת ותכלית הבריאה כולה, כדברי המדרש הידוע להיות (כביכול) נתאוה שהקב"ה נשא) (תנחומא ואילך, פל"ו בתניא וכמבואר בתחתונים. דירה לו גילוי שיהי' הבריאה, תכלית עיקר היא זו שתאוה כבודו בעולם הזה, ודבר זה יתקיים במהרה בימינו בקיום היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר. וזוהי כוונת כל מעשינו ועבודתנו בקיום אלא אינם שכולם פרטיהן, לכל ומצוותי' התורה כיצד כולו בעולם לגלות זו, למטרה להוביל כדי

"מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיני'".

ומובן מאליו, שלכל לראש צריך להיות כן אצל לחדור צריך מלבדו" עוד ד"אין שההרגש האדם, שכל אומרת, זאת חייו. פרטי וכל וליבו במוחו הוא תוכנם כל כולם, ומחשבותיו דיבוריו מעשיו לגלות כבודו יתברך. ועד שכל מציאות האדם אינה

אלא אמצעי שעל ידו מתגלית קדושתו יתברך.

וביטול שכינה גילוי הענינים, שני בקיצור: הך. שהיינו ועד תליא בהא הא וכל, מכל האדם בנפשו, אלקות גילוי באמת מרגיש האדם דכאשר הרי בדרך ממילא מתבטלת מציאותו לפניו יתברך. כן, ואם מלבדו", עוד ש"אין היא האמת הלא כי של בנפשו נקלטה אלקות של שהאמת הבחינה את מרגיש אינו מזה כתוצאה אם היא, האדם ה"אני" שלו, דמכיון ש"לית אתר פנוי מיני'", מובן עד מאלקות, הפנוי "אתר" אין גופא באדם שגם

שלא נשאר שום מקום למציאותו.

תורה דמתן שהענין לכך הפנימי הטעם גם זהו הי' על ידי משה רבינו. שכן, משה רבינו הי' בתכלית עד מה", "ונחנו שנאמר כמו להקב"ה, הביטול שאמרו עליו "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", כלומר, כאשר משה רבינו פתח פיו לדבר, הדיבורים (אף לבד ושכלו מחשבתו פרי היו לא ממנו שיצאו השכינה דברי הם אלא הקדושה) תכלית הם שגם המדברת דרך פיו של משה רבינו. חזינן מהכא גודל כלל עצמו את הרגיש שלא רבינו, משה של ביטולו לאיזו מציאות שהיא נפרדת ממנו יתברך, אלא כל חושיו וכוחותיו לא היו אלא אמצעי בלבד שעל ידם

גילה הקב"ה את דבריו לישראל.

הי' ידו שעל ה' שליח רבינו משה הי' ולפיכך מעמד הר סיני, שבו נגלה בכל העולם כולו – "אתה

הראת לדעת" – ש"אין עוד מלבדו" ממש.

ובאמת, בעת מעמד הר סיני נתבטלו כל ישראל וכמבואר השכינה, התגלות מחמת ממציאותם בספר התניא (ר"פ לד) שישראל זכו במעמד הר סיני ל"מעין" מדריגת משה רבינו, "רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא

ענין ביטול במציאות הנ"ל".

שעה לפי זה גילוי הי' תורה מתן בשעת אך כתיב "במשוך ולכן עצמו, בעולם נקבע ולא בלבד, לא תורה מתן שלאחר בהר", יעלו המה היובל אמר ואז עצמו, ההר על הקדושה אותה נשארה להם הקב"ה לעשות מיד משכן ובו קדשי הקדשים (כמבואר ית' יחודו גילוי שהוא שכינתו להשראת

בתניא שם).

גילוי הי' לא במשכן אשר הגילוי גם אמנם (כלשון ארעי" "דירת הוא המשכן שהרי קבע, של



גדר דהוי ובמשכן, באוהל מתהלך ואהי' הכתוב "מהלך" ולא גדר קביעות).

דוד המלךשהתחיל בעולם השכינה גילוי של השני השלב בעת מתן תורה הוא בבנין בית המקדש בירושלים, ולעולמי לעד הזה בעולם שכינה מקום נקבע שאז עולמים, כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד. ודבר זה נעשה המקדש, בית בנין את הכין שהוא המלך, דוד ע"י בפועל שהבנין השכיל (אלא עלי ה' מיד בכתב הכל

הי' ע"י שלמה שהוא ממלא מקומו של דוד).

עלו שאליו המקדש, שבבית זה שכינה וגילוי השפיע בשנה, פעמים שלש לחגוג לרגל ישראל להקב"ה, הנ"ל במציאות" "ביטול ענין בהם ולראות לעלות יכולים אנו "אין התפילה וכנוסח של שתכליתה אומר, הוי לפניך", ולהשתחוות יתברך, לפניו להשתחוות לבוא היא לרגל העלי'

שהשתחוואה מורה על התבטלות גמורה.

דוד של חידושו שעיקר לכך גם שייך זה וענין הלכות ברמב"ם (כמבואר מלכות" ב"כתר הוא מלכים שדוד זכה לו ולזרעו עד עולם בכתר מלכות), ימשיך שהמלך הוא לאמיתתו המלכות ענין שכן שזהו להקב"ה. וביטול שמים יראת ישראל בעם עליך, אימתו שתהא מלך עליך תשים שום ענין היינו שהמלך ממשיך בישראל יראת השם (ומבואר הצמח- לאדמו"ר המצוות בספר באריכות הדבר שממשיך הביטול ואופן מלך). מינוי מצות צדק הנובע ונעלה עצום ביטול הוא ישראל בעם המלך

מההכרה ש"אין עוד מלבדו", גילוי שכינה.

[ונרמז גם ברמב"ם הל' חגיגה (ספ"ג) גבי מצות כל באזני בתורה פרשיות קורא שהמלך הקהל, באימה "לשמוע שחייבין הרמב"ם וכתב ישראל, אפילו כו' בסיני שניתנה כיום ברעדה וגילה ויראה חייבין כולה התורה כל שיודעים גדולים חכמים לשמוע בכוונה גדולה יתירה כו' ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל", והמובן מדבריו שהמלך הוא שליח הא-ל להחדיר אימה ויראה בעם ישראל, שאפילו עד סיני, הר דמעמד ויראה האימה כמו הן והן מהמלך. לשמוע צריכים גדולים חכמים בהעם ממשיך שהמלך לעיל, האמורים הדברים

ענין הביטול לאלקות].

רבי ישראל בעל שם טוביכולים אנו ואין מקדשנו, בית משחרב אולם, אותו חסר הרי לפניך, ולהשתחוות ולראות לעלות בקיום גם חסירה ובמילא שכינה, וגילוי האור

האלקי, והרגש הנשמה אותה ומצוות התורה ומבטלת מאתנו, שלמעלה למה אותנו המקשרת

את ישותנו ומציאותנו.

ירידת עם ביחד הגלות, שמתארכת וככל קשה נעשה בעולם, החושך והתגברות הדורות יותר להגיע לאיזו מידה של הרגש הרוחניות וגילוי

אלקות בנפש, וענין ביטול במציאות הנ"ל.

ולאידך, מתקרב יותר ויותר "אותו הזמן" שבו שלימותם, לידי כולו העולם וכל ישראל כל יבוא בשר כל וראו ה' כבוד "ונגלה היעוד כשיקויים אליו לזכות אפשר אי אשר דיבר", ה' פי כי יחדיו מבלי הכנה ראוי' לכך ב"מעשינו ועבודתנו", מאחר ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית הגשמי בעוה"ז ב"ה א"ס אור גילוי שהוא המתים תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות" (תניא

פרק לז).

של הקדושה נשמתו לעולם נשלחה זה לשם ובלבו כולו העולם בכל לגלות נ"ע, הבעש"ט מורנו של כל אחד כיצד "לית אתר פנוי מיני'" וכיצד "מלא ועוד תמיד". לנגדי ה' ו"שויתי כבודו", הארץ כל להכיר לאדם הגורם באופן היא זו שהכרה זאת, שאין הוא מציאות כלל אלא כל כולו בטל לגמרי אל הקב"ה, באופן של בטל רצונך מפני רצונו, ויתר על

כן, שאינו מרגיש את עצמו למציאות כלל.

שכינה" "גילוי בהמשכת השלישי השלב וזהו בעולם באופן המביא לידי ביטול הנבראים, ובשלב מישראל, ואחד אחד כל של שבלבו נתחדש, זה על חז"ל (כדברי אדם שבכל הפנימי ב"משכן" ואחד אחד כל בתוך – בתוכם" "ושכנתי הפסוק ופועל זה נעלה שכינה גילוי שוכן בו גם מישראל),

בו ביטול עצום.

גילוי אלקות בעולםחידוש כל נקודת זוהי לומר, לכשתימצי (ס' נ"ע הריי"צ אדמו"ר כ"ק ובלשון הבעש"ט, השיחות תש"ד ע' 101): "ידוע שענינו של הבעש"ט

הי' לגלות אלקות בעולם".

שגילה החסידות שדרך האדם, בעבודת וכך שבתורה האלקות את לגלות ענינה – הבעש"ט לנו ומצות, שהיא נשמת היהדות. כידוע, שכשם שבאדם ונשמתא דאורייתא גופא יש כך ונפש, גוף יש דאורייתא (כדאיתא בזהר פ' בהעלותך). יכול אדם כל את ולקיים התורה בלימוד שכלו את להשקיע הבעש"ט ובא נשמה", בלי "כגוף – אבל המצוות, התורה, לנשמת להגיע היא הכל שתכלית והדגיש,

שהיא האלקות שבתורה ומצוותי'.



באחת נ"ע הריי"צ אדמו"ר דברי ואלה "תורת נא-נג): ע' ד חוברת (התמים מאגרותיו אינם חב"ד, חסידות ותורת הכללית החסידות אלא פירוש וביאור והוראה באצבע על תוכן הכתוב "מלא כל הארץ כבודו" . . תורת החסידות הכללית אומרת ש"לית אתר פנוי מיני' ולית מחשבה תפיסא בי'". ותורת חסידות חב"ד מבארת בריבוי ביאורים חיוביות מדעיות דוגמאות בריבוי ומסבירה לית כי ואם מיני'. פנוי אתר לית איך ושליליות, להשכיל נברא כל חובת הנה בי' תפיסא מחשבה בחכמה אלקית, להבינה ולהסבירה לעצמו עד כמה אל והשבות היום וידעת כאמור מגעת, שכלו שיד

לבביך".

חידושו של הבעש"טמה ביאור: דורשים הדברים שלכאורה אלא מחשבה ולית מיני' פנוי אתר ש"לית הדבר פירוש הכללית. החסידות תורת חידוש הוא בי'" תפיסא (בתקוני בחז"ל המפורשים דברים הם אלה הרי

זוהר ובזוהר).

אך עיקרן של דברים כך הוא:

עבודה השם אפשר שתהי' בשני אופנים. האופן מצוות ניתנו המדרש "לא דברי ע"פ הוא, הראשון בתורה עוסק האדם הבריות". את בהן לצרף אלא עומד", שיהי' "העולם כדי חסדים וגמילות עבודה האדם שיגיע כדי האדם: ושל עולם של לישובו בתורה שיעסוק לו הראוי מן אמיתית לשלימות שהיא חכמתו של הקב"ה, ו"היא חכמתם ובינתכם בחכמה. לשלימות יגיע כך ומתוך העמים", לעיני ויבקש שבלב בעבודה שיעסוק ע"י במידות, וכן למעלת מגיע הוא הרי קונו אצל עצמו על רחמים יכול העולם שאין חסדים, בגמילות וכן המידות. הגמילות אילולא יצרה" "לשבת של באופן להיות

חסדים, וכמאמר המדרש "חסד אמר יברא".

זה, מסוג עבודה של בערכה כלל למעט אין שכן זוהי באמת מעלה גדולה שיהי' האדם מושלם

בשלושת הדברים הללו, ומהלך בדרכי השם.

על עצמו על להסתכל האדם יכול יותר בדקות פי דברי המשנה (סוף קידושין) "אני נבראתי לשמש דברים" "שני כאן יש כך: ויפרשם קוני", את שהאדם רוצה והקב"ה ו"קוני". "אני" (כביכול), ישמש אותו. הוא ישמש אותו ע"י שיעסוק בלימוד התורה, הן לימוד כדי לידע את המעשה אשר יעשון, כיוצא נצטוה. שכך משום לשמה, תורה לימוד והן רוח" "נחת היא העבודה שהרי ב"עבודה", בדבר לפני הקב"ה, וכשם שהוא בקרבנות כך גם בתפילה, של לתפילתן מתאוה שהקב"ה המדרש כדברי

צדיקים (ועמך כולם צדיקים). וכן בגמילות חסדים, והלכת בדרכיו, מה הוא רחום וחנון וכו'. הכל לשם

עבודת השם.

אך עדיין יש מציאות של אדם העובד את השם שיש לו תפיסת מקום חשובה, ולא עוד אלא שהוא

זכה לשמש את הקב"ה!

פנוי אתר ואומרת: "לית החסידות תורת באה עבודת נקודת בי'". תפיסא מחשבה ולית מיני' השם ע"פ תורת מורנו הבעש"ט היא שאין כאן כלל בכח האדם ואין עצמו, מצד "אני" של מציאות

עצמו יכול להשיג כלל בבורא ית'.

וקל שכן וכל האדם, בחיי ונקודה נקודה בכל וחומר בעת עסקו בעבודת השם, צריך האדם לחפש ולמצוא דבר אחד בלבד: "לית אתר פנוי מיני'". כל

מציאותו מלכתחילה אינה אלא "שימוש קונו".

החסידות שיטת של היסודות יסוד וזהו אדמו"ר של כדבריו הבעש"ט, של מדרשו מבית ה') אחדות (מצות שלו המצוות בספר הצמח-צדק קיין ניטא ס'איז "אז היא החסידות דאמיתיות שמרגיש מתוך אני]. של מציאות אין =] איך" אלא עצמו, את מרגיש אינו לכן מלבדו, עוד שאין רוח נחת ולעשות קונו את לשמש היא מטרתו כל

לקונו.

וכאשר במרכז מחשבתו של האדם עומד תמיד הרעיון של "שויתי ה' לנגדי תמיד", "לית אתר פנוי אופני פרטי כל מזה נובעות ממילא בדרך מיני'",

עבודת השם ע"פ דרך הבעש"ט.

כל איש ישראל - מתלמידי הבעש"ט הואהמחזיק ישראל איש שכל כשם דבר: של כללו בתורת ה' הוא תלמידו של משה רבינו, ומקבל את חי ישראל מלך דוד (שהרי המלך דוד של מלכותו נ"ע שהבעש"ט הבעש"ט, לענין בזה כיוצא וקיים), גילה והשלים את ההתגלות האלקית שהתחילה ע"י כל בלב לעורר המלך, דוד ע"י ונמשכה רבינו משה לקיים בתוכו, הטמונה ה' אהבת את ישראל איש מבטל שהוא באופן תמיד" לנגדי ה' "שויתי מ"ש את כל מציאותו למען קיום רצונו ית' וקידוש שמו.

והפצת מעיינות הבעש"ט חוצה היא המשלימה היעוד בקיום לבוא, לעתיד שכינה גילוי זו, מטרה דיבר ה' פי כי יחדיו בשר כל וראו ה' כבוד ונגלה

ותיכף ומיד ממש.

דברים שנכתבו ע"י הרב דוד שי' אולידורט. ועיין: לקוטי פל"ד, תניא השבועות. חג שיחות י"ח וחלק ח' חלק שיחות פל"ו ואילך. ספר המצוות לאדמו"ר הצמח-צדק מצות אחדות

ה'. קובץ 'באור החסידות' - ה'תשנ"ח.



מחיי תמים ב-770 הלוי דובער שלום הרב הגה"ח של זכרונותיו המשך למעלה לפני - ההם הימים של מ-770 וולפא, שי'

מארבעים שנהנשמות נבחרות

תלמידי ישיבות מגיעים לתומכי תמימים

הקודם, בגליון שהתפרסמו לזכרונותי בהמשך אודות התקופה הראשונה כ"תמים" בישיבה בכפר נתבקשתי שליט"א. אדמו"ר כ"ק ואצל חב"ד, מעניינות נקודות עוד ולציין להרחיב המערכת ע"י לפני 770 של האוירה את הקורא אל שיעבירו

למעלה מארבעים שנה:

מרכז שליחותבקיץ שהשליחות ב-770, ידוע היה בכלל ב"שלשת יוצאים (שהתמימים המל"ח במסגרת שייכת יהדות), להפצת ארה"ב, לערי השבועות" שבאו הבחורים ואילו האמריקאים, לתמימים רק בשנה אולם כרגיל. ללמוד ממשיכים מארה"ק תשכ"ו, בקיץ קדשנו, בחצרות לשהותי הראשונה בהיותי החברותא של הת' הנעלה אברהם ("בומי") אבל לשליחות, ביחד לנסוע מאד רצינו פרידלאנד, על כתבתי ובכן עושים? ומה ישראל מארץ אני לשליחות. לצאת רשות לקבל וביקשתי לרבי כך ההנהלה, חברי לי קראו ימים כמה לאחר והנה והודיעו שקבלו הוראה מלמעלה לתת לי לנסוע עם בע"פ בלימוד זה את קישרו וגם שלי, החברותא

ובחינות וכו'.

ז"ל, חודקוב רחמ"א להרה"ח ביחד נכנסנו במדינת בולטימור לעיר לנסוע שעלינו קבע והוא מרילנד. הוא צייד אותנו בצ'ק נכבד להוצאות הדרך ובהוראות ועצות טובות לשליח מתחיל. הגענו לעיר ה"אמריקאי" בומי גם כי נסיון, ובלי זו "ירוקים" קידמו בבולטימור אהלים. יושב תם איש היה שלו והשותף שי', רייס שרגא ר' הרה"ת פנינו את לשליחות הקבועה בעיר זו, הלא הוא (לא תאמינו!) הרה"ת ר' יצחק שפרינגר שי' (שהיום הוא המשפיע בישיבה בבית חיינו). הם הדריכו אותנו מה לעשות, טבילת את ועברנו שבועות שלש במשך פעלנו וכך

האש הראשונה.

הקטנים הפרטים את שוכחים כלל בדרך לשכוח. שקשה דברים יש אולם שנים), 44 (אחרי

שבליל איצ'ה, מר' אז ששמענו הסיפור למשל שמח"ת תשי"ד הרבי ירד לזאל הקטן אחרי סעודת בזאל. שרקדו ולבחורים לאברכים והצטרף החג, באמצע הריקודים תפס אותו הרבי בבגדו ואמר לו

"שפרינגר, גיי ארויס פון הגבלות"!

וראשי רבנים עם להפגש היה מעבודתנו חלק בקודש עבודתם ועל בלימוד, איתם ולדבר ישיבות ראשי וגם תורה, גדולי כמה עם עשינו וכך בעיר. הישיבות בישיבת "נר ישראל" וכו'. בתשעת הימים מאיתנו ביקשה והרבנית חשוב, רב לבקר הלכנו לחזור בעוד שעה, כי הוא עתה באמצע ה"פליישיקע

סעודה", שבעבורה עשה היום סיום מסכת.

כל שלא עדיין קלטנו לא תמימותנו מרוב תורה שומר יהודי אכן הוא באמריקה "ראביי" ומצוות. עד שביום תשעה באב נכנסנו לאיזה "רב", וה"רבנית" אמרה לנו לחכות בסלון עד שהוא יסיים

את סעודת הצהרים...

הצעירים באמריקה..היטב זוכר אני "בומי", בידידי ומדעסקינן באוניברסיטה, ילמד שבנו שרצה ז"ל, אביו את והרבי תמוז י"ב להתוועדות בא שהוא וכמדומני נו – פרידלאנד "מיסטר לו וצעק אותו קירב מאד לאוניברסיטה]. לא פרידלאנד – אדון קולעדג'" [= אח"כ שמעתי שנכנס ליחידות וביקש מהרבי שיאמר לבנו שיוריד את הזקן, כי זה לא מתאים לאמריקה. והרבי חייך וענה לו מיניה וביה: אתה בעצמך אומר אתה אז באמריקה, המנהג לפי להתנהג שצריך לצעירים אומרים לא באמריקה שהיום יודע בטח והאם שלהם. הדעה את להם יש כי להתנהג, איך לתת יכול מבוגר כאדם שאני חושב באמת אתה דעות לבנך האמריקאי הצעיר. הרי הוא רוצה לגדל

זקן ואיך אוכל למנוע זאת ממנו?!

הוא מיוחד, "עצמי". משהו היה בכלל "בומי" היה ישן בדרך כלל ב-770 על הספסל, ורוב היממה



למדה הישיבה כל ולומד. יושב לא ואפילו הקטן, בזאל אז עבד לא בקיץ פעם צפוף. היה חם, מאד והיה המזגן שם מנמנמים שהחברה ראה ובומי רואה אני והנה הלימוד. בזמן שבסוף לברז ניגש קם, אותו מים, מלא כלי לוקח הפרוזדור, המים" "ניסוך ועושה והולך אפ" "וויאיק התמימים. כל על להם צועק הוא תתעוררו] =]המשגיח נכנס ופתאום וצוחק. מענטליק מרדכי ר' הגה"ח המילים נעתקו תדהמה ומרוב לצעוק רק שהצליח עד מפיו,

"בו-מי פריד-לאנד"! ולא יסף.

המאמרים השמורים בראש

עם שליחות למרכז שוב נסעתי תשכ"ח בשנת ידידי הת' שלום בער לויטין (כיום שליח בסיאטל). בית יש שם שיקאגו. בעיר היתה שלנו השליחות זקנים כמה עם מאד, ישן האר"י נוסח כנסת מופלגים שבקושי החזיקו את המנין. ואת מי אנחנו מוצאים שם, את הרה"ח ר' אברהם מאיור ז"ל. הוא וה"מעמד". הישיבה עבור כסף לאסוף נוסע היה אבל שלא כעסקני זמננו שיש הדוחים את עבודתם הרי בעסקנות, כביכול להצליח בכדי הרוחנית ויושב במקוה, טובל מוקדם, קם היה אברהם ר' ללמוד חסידות כמה שעות. אח"כ התפלל באריכות עד מנחה, וכך התפלל ערבית, טעם משהו, והתחיל

את יום העבודה שלו...

דרעווין. ברעווא דא"ח חוזר היה שבת בכל ראינו שהוא חוזר מאמרים מהרבי הרש"ב, ואנחנו מאמרים שיחזור ציפינו השביעי מהדור כתמימים בעדינות, כך על לו להעיר ניסינו שליט"א. מהרבי והוא ענה לנו: "אני איש זקן, אין לי כבר כח ללמוד המאמרים את אבל חדשים. מאמרים פה בעל מהרבי הרש"ב ששמעתי ולמדתי בימי נעורי, אותם מוציא אני השבת וכשמגיעה בראש, כבר לי יש לו השמורה (מהחבילה מה"פעקל" מתאים מאמר

בזיכרון) ואומר את המאמר.

צידה לדרךבדרך כלל היו יוצאים לשליחות מיד אחרי שבת מברכים מנחם אב. באותה שנה זכיתי לעשות אחרי כל התוועדות של הרבי את ה"הנחה" מהמאמרים,

בסטנסיל. אותם מדפיסים היו השבוע ובתחלת ארוך מאמר היה מנ"א מבה"ח פנחס בש"פ והנה שנה 75 (במלאות תילים" במדרש "איתא ד"ה יוצאים והחברה נ"ע). הריי"צ הרבי של מצוה לבר בבוקר, למחרת או במוצ"ש כבר לשליחות ברובם עושים? מה המאמר. את שיתקתק מי היה ולא מיוחדות שהיו סטנסיל, של "שעויות" אז מצאתי המאמר את וכתבתי מיוחדת) עט (עם לכתיבה כבר ובחצות בלילה, זה את שיכפלנו וכך עליהם, כלחמניות טריות, חולק המאמר בשכפול הכתב יד

שיהיה לתמימים צידה לדרך.

למסור נוסעים שבחורים נהוג היה ב-770 יום בכל יורק. ניו ברחבי בישיבות תניא שיעורי חמישי בערב נסעתי עם עוד כמה בחורים ובראשות רבות שנים שניהל (מי שי' פיקארסקי אפרים הת' "מונסי". החרדית לעיר תורה) אהלי ישיבת את הייתי אני הדרכים. את והכיר הנהג היה אפרים מדרש "בית בישיבת השיעור את למסור צריך מופלגי בחורים הרבה אז נתקרבו ובע"ה העליון", לעוד התפזרו באוטו התמימים שאר לרבי. תורה ועוד) שרגא בית חיים, (חפץ זו בעיר ישיבות תחי' לרעייתי נישאתי כאשר רבה. הצלחה והיתה תחי' השוויגער של לבית הראשונה בפעם ובאתי נמצא שלהם שהבית לראות נדהמתי במונסי, בחצר האחורית של הישיבה שבמשך למעלה משנה

אמרתי שם שיעור תניא בכל ליל ששי.

מבצע כראמהמהמאמרים. ההנחות כתיבת על לעיל סיפרתי תשא כי בש"פ מעניין. סיפור על לדלג אפשר ואי

הרב וולפא מקבל כוס של ברכה מכ"ק אדמו"ר שליט"א



ט"ז אדר תשכ"ח היה מאמר ד"ה כי תשא. במאמר איככה כתנתי את "פשטתי עה"פ הרבי דיבר אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם", ומבאר בין השאר (כפי שכתבתי בהנחה) שאלו דברי כנסת שאלו כתנתי, את "פשטתי הגלות שבזמן ישראל, המצוות שקיום המצוות, דמעשה הלבושים הם איככה וא"כ ובשלימות, להיות שצריך כמו אינו

אלבשנה".

את לרבי מכניס הייתי השנה, כל במשך הרבי הגיה לא ומעולם ההדפסה, לאחר המאמר את כשהכנסתי הזאת, בפעם אולם המאמר. את הרי הצהרים, אחר אדר כ"א חמישי ביום ההנחה שי', קליין הר"ב לי קורא ביותר קצר זמן לאחר

ומוסר לי את 4 עמודי המאמר מוגהים.

שצטטתי המילים את הרבי מחק בהגהותיו לעיל (שיש בהם כאילו חסרון על עם ישראל). כמו"כ את "רחצתי הפסוק סיום שהוזכר מקומות בשני הגלות שבזמן בזה (שמבאר אטנפם" איככה רגלי רגליו, בהדום מתלבש מלהיות נתעלה הקב"ה ביהמ"ק), את שוב יבנה איך א"כ המקדש, בית רק והשאיר המילה "אטנפם" את מחק הרבי הנה וגו'. כמו"כ בסיום המאמר בענין שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, הוסיף בכתי"ק על עם ישראל "שכולם נקראו יהודים דוקא" ומציין למאחז"ל שזהו היפך לב, שמתי ובעיקר לצלם. שהשתחוו הקודם מצבם הקרבנות בענין בעיקר המאמר, לאורך שהוסיף

והקטורת, הרבה מראי מקומות מרבותינו נשיאינו, ובאופן שכל אחד מנשיאינו מוזכר במאמר פעמיים.

כמובן שמיד גנזנו את ההנחה הקודמת והדפסנו מה לפלא, היה הדבר אולם המוגה. המאמר את חסרון בו שיש הנ"ל הקטע את למחוק הרבי ראה לעם ישראל, ואדרבה להוסיף במעלתם של ישראל. ע"י מיוחדת זכות עתה דוקא לעורר רצה ולמה

הזכרת רבותינו זי"ע.

למחרת התברר שכשעתיים לאחר מכן, התחילה היתה כראמה פעולת כראמה". "פעולת בישראל הירדני ביישוב – המחבלים נגד צה"ל של פעולה

כראמה.

הייתה זו פשיטה נרחבת של צה"ל כנגד מפקדת הפת"ח בכפר והעומד בראשה, יאסר ערפאת. כוחות מסויים בשלב מחבלים. 128 להרוג הצליחו צה"ל גדולים, בכוחות להתערב הירדני הצבא החליט החיילים הצליחו ניסים בניסי לסגת. נאלץ וצה"ל להחלץ ממלכודת האש, תוך שהם הורגים כשישים הפעולה במהלך הצער, למרבה ירדנים. חיילים

נהרגו 28 חיילים יהודים הי"ד, ועוד שלשה נעדרו.

מלך שהרבי שלמאמרים איך במוחש ראינו יש בדפוס, אח"כ שבא למה ובפרט אומר, המשיח ישראל לעם שקורה למה ושייכות קשר מלכתחלה שבאותה אע"פ וזאת בארה"ק. ובפרט כולו בעולם תקופה עדיין לא דיבר הרבי בגילוי כל כך על ענינים

אלו של ארץ ישראל ובטחונה.

והמכוון בזה למעלה שיפרד חלק הרע מן הטוב, הם הטמאות קליפות בג' ונאבדים הנדחים הנשמות שלא יקלקלו לאחר, וטובה זו עשו לנו שהם נפרדים אפי' בהתנהגות והן במלבושים, הן הענינים, בכל דברים, ושארי בבהכנ"ס כמו שבקדושה בדברים ואפי' בבית הקברות פורשים את עצמם להיות להם הישרים האנשים אצל יקברו ולא מיוחד, מקום והתמימים, והם שונאים בתכלית לאיש חסיד וישר בשר לחיתוך דומה זה וע"כ וד"ל. לטובתינו וזאת הזה בזמן הי' ואם הבריא, בשר יקלקל שלא החי גילוי אלקות כמו בימי הבעש"ט ז"ל ואדמו"ר הזקן הטוב, מן הרע חלק והבירור הפירוד הי' לא נ"ע חלול כמו בפרהסיא ח"ו עבירה יעבור פתי מי כי בלבם צפון נשאר הרע הי' וממילא וכדומה, שבת [מענדעלסאן] כמו אחרים, לקלקל ביכולתם והי' עבור החטיאו נפשות שכמה ימ"ש, ותלמידיו לתרבות שיצאו עתה אך לישרים, אותם שהחזיקו

רעה בפרהסיא אין מי שילמוד מהם וד"ל.

וההסתר החשך להיות שצריך הב' והטעם

ממקיפים דקליפה כעת, כדי שלא ירגיש הכאב כ"כ בנים לו שיש אב כמו ה', בעבודת הבריא האדם עכ"ז הכלל, מן עצמם את ופרשו שיצאו הזה בזמן אינו מתפעל האב כ"כ כי הרוח שטות שיש, לאבות שנצרך לעסק הפרנסה ללמוד כתב ולשונות העמים, הבן של פשעים כל על המכסה חיצוניות וחכמת ומלמד זכות עליו ועל כל מעשיו, וע"כ איננו מרגיש הי' ואם הבן, נשמת משורש וגיזור מחיתוך הכאב מגודל לסבול יכול הי' לא היסורים האב מרגיש וזה משרשו, הבן פירוד עבור לאב שהי' נפש עגמת האלו הנשמות שיפרדו מלמעלה הכרחיות הי' עושה והחשך ההסתר וע"כ הטוב, מחלק מהכלל שלא והתמימים הישרים להאבות טובה פעולת ממש למשל דומה הוא הב' ובטעם כ"כ, ירגישו

וד"ל.

של בחושך במושבותם אור הי' לבנ"י עכ"ז אך מצרים, וכן עתה ג"כ למי שיש לו אור החסידות אין

החשך הזה מסתיר כלל.

שמענו הדברים אלו כל הכותב: [ומסיים מאדמו"ר נ"ע].




אם תורת הבעש"ט אמת - למה לא נתגלתה בימים הקדמונים?

מאמר חסידות - לא נודע למי - שנאמר לפני יחידי סגולה בי"ט כסלו שנת תרס"ג - נדפס בסה"מ תרס"ג ע' רנא

להבין הקושיא הידוע אם תורת הבעש"ט אמת של המלחמה בקשרי לעמוד יכולים אין זה ובלא הסט"א, למה לא נתגלה בימים הקדמונים, כי אנו נתגלה השישי לאלף ת"ק בשנת שדוקא רואים

בעולם ולא קודם לזה.

הענין הוא כך, כי אלף שנה למעלה נחשב כיום ערב בזה ויש כו', בעיניך שנים אלף כי כדכתיב א' ת"ק השישי אלף אחר עד הזמן כל ולכן ובוקר לאלף ת"ק שמשנת נמצא לילה נק' הראשונים וע' הזה, אלף של הבוקר מתחיל הזה השישי ביום והי' וכתיב העולה, היא ע"פ צו פ' אוה"ח השישי והכינו כו' שצריך הכנה לשבת, ומצוה עפ"י שנאמר לשבת שנתבשל מאכל מכל לטעום שו"ע יום נק' הז' אלף בכלל הוא וכן זכו. חיים טועמי' הבר, ושור מלויתן הסעודה תהי' ואז שבת, שכולו התורה פנימי' שיתגלה חסידות עפ"י הפי' וידוע ע"י משיח שיבוא בב"א, וזה נק' סעודת הצדיקים, ושור ימא, נוני הנק' נשמות של מתומ"צ לויתן וע"כ דאתגליא, מעלמא נשמות של מתומ"צ הבר הזכות היתה ת"ק שנת השישי יום שהתחיל כיון

והמצוה לטעום מהמאכלים של שבת.

פנימי' לגלות ז"ל הבעש"ט לעוה"ז נשלח ולכן ע"י התורה פנימי' שיתגלה מה וכל התורה, הצדיקים עד ביאת המשיח, זה נק' טעימא בעלמא, ועיקר הסעודה תהי' לעתיד אבל קודם לזה לא הי'

ביכולת לנשמות בגופים לטעום מאילנא דחיי.

הגם שנתגלה נשמת האריז"ל בשנת של"ג וגילה חכמת הקבלה, אך זה הי' מעט מזעיר רק לתלמידיו הסוד בגמ' רומז וע"ז יניקה, בחי' ונק' הקדושים ואשה אמו משדי יונק תינוק שלישית משמרה כלו חדשים וד' של"ג בשנת כי בעלה, עם מספרת שני חלקי הלילה והתחיל חלק הג' מהלילה, עד שנת עליית התחילה וע"כ השלישית משמרה היא ת"ק והתחיל שמד, גזירות כלה מאז כי מעפר, השכינה שתלמידי מה לכן דתיקון. נשמות בעולם לירד יניקה, בחי' רק נק' הקבלה חכמת גילו האריז"ל וזהו תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת קאי על השכינה הקדושה שהתחילה לקום מעפר. אך בשנת

באי לכל היום אור בעולם להתנוצץ התחיל ת"ק עולם.

פנחס ר' מהה"ג סתום מאמר יובן ובזה שאמר ז"ל, הבעש"ט מתלמידי ז"ל מקארעץ כלל את להעיר לעוה"ז ירדה הבעש"ט שנשמת ישראל משינתם שהם בבחי' התעלפות, כידוע שיש ולא נים היא הא' המדריגה בשינה: מדריגות ד' נים, תיר ולא תיר, דקרו לי' ועני ולא ידע לאהדורי וצריכים בשינה שנשתקע הב' המדריגה סברא. צריכים אז שנתעלף שמי הג' המדריגה להקיצו. הרפואות בספרי ונכתב וסמים, ברפואות להקיצו יקיץ ואז שמו באזנו לו שילחשו לזה סגולה לעשות שצריכים למי הד' והמדריגה מההתעלפות. אז ר"ל הנרקב בשר או אבר לו לחתוך רפואה לו חוש ממנו ונוטלים להריח סם בחוטמו לו נותנים

ההרגש, ואינו מרגיש כאב החיתוך.

בזה"ג ישראל בכלל הי' מדריגות הד' וכל הי' שני בית החורבן אחר תיכף כי לשינה. שנמשל הארץ עם שהי' מי כי נים, ולא נים הא' מדריגה ולקח עצמו ללמוד תורה נעשה תנא או אמורא כמו

ר"ע וכדומה.

להקיצו שצריכים יותר בשינה נשתקע ואח"כ היטב.

בכלל הי' נ"ע הבעש"ט התגלות קודם ואח"כ ישראל בחי' התעלפות וע"כ ירדה נשמת בעש"ט ז"ל לעוה"ז ליתן רפואות חזקות והם דברי חסידות, וגם לחש באזניהם את שמם שנק' ישראל. כי יש לנו ב' מדריגות יעקב וישראל, והבעש"ט ז"ל המשיך לתוך גופם את שרש נשמתם הנק' מזלא, וגם שם ישראל, שם "בעל דוקא להבעש"ט בשמים לו קראו ולכן שהוא טוב, שם כתר למטה המשיך שהוא – טוב"

המדריגה משיח שעולה על כל הג' כתרים.

למדריגה ישראל כלל ירדו הזה בזמן ואח"כ והם לעוה"ז דקליפה מקיפים מלמעלה שירדו הד' קודש בספרי שרואה הגם ההרגש, חוש נוטלים ושומע דברי חסידות, מ"מ אין להם חיות כלל מזה.


250 שנהלהסתלקות הבעל–שם–טוב

שנהשנה 250250



הנוסח הנכון ב'א-ל מלא רחמים'בגליון הקודם (עמוד 72) במדור "כתב יד קודש" הסידור. על מה"מ אדמו"ר מכ"ק הגהות נדפסו רחמים) מלא (ב"א-ל הנכון שהנוסח מביא ושם

צ"ל "תחת כנפי השכינה".

ורציתי להעיר, שבספר חת"ת (הוצאה תשיעית) השכינה". כנפי "על נוסח מביא בסידור עמוד 323 הנכון הנוסח מהו בנושא, להאיר למישהו יש ואם

והרצוי, תבוא עליו ברכה.

חנוך אייזנברג

פתח תקוה, אה"ק

שעשני כרצונו - מנהג בית הרבזה, לענין בקשר בשמי פורסם הקודם בגליון מאחר כך: היה דהסיפור הענין, לתקן ורציתי הרב בית נשי נהגו (האם בנושא שמועות ושמעתי בערל לר' פניתי כרצונו"), "שעשני ברכת באמירת וביקשתי רבינו, בבית משב"ק שהי' ע"ה, יוניק אמר זמן ולאחר הנושא, את ולברר לשאול ממנו זה ענין נהוג הי' שלא מושקא חי' הרבנית בשם לי

בבית הרב.

הרב טובי' זילברשטרום

ירושלים תובב"א, אה"ק

בענין 'נמנע הנמנעות'לכבוד מערכת התמים שי'

על היו"ל התמים בטאון את לקרוא נהניתי בתמציתיות להעיר אלו בשורות ובאתי ידכם, ובקיצור על מאמרו של הרב אסף שי' פרומר בגליון

לא (תשרי תש"ע) בענין "נמנע הנמנעות" – אות יג.

החקירה מספר שם במאמרו הנזכר בענין א) האם להרש"ב תרמ"ט המאמרים ומספר להצ"צ

אפשר שהקב"ה יברא כמותו,

בזה), פרומר הר' איתי הסכים שלא (אף הנה הרי היה לו להוסיף במאמרו שהכוונה היא שיברא כמוהו, ובל"ג פשוט שהוא מציאות – כמותו שהוא מציאות – כמותו שיברא הכוונה אין אבל

מציאותו מעצמותו, דזה ודאי אי אפשר.

ב) בענין ב' הנוסחאות בענין זה שבספר החקירה דלפי במאמרו, שי' פרומר הר' כתב ,68 ע' להצ"צ נוסח הא' (וכן לפי המהדו"ק) – אי אפשר שהקב"ה

יברא כמותו, ולפי נוסח הב' – אפשר.

בדברי זה לחילוק כלל רמז אין לענ"ד, והנה הצ"צ, ופשוט דגם לפי נוסח הב' ס"ל דא"א שיברא כמותו (דהיינו אפי' בל"ג כמותו, כנ"ל). ועי' גם ספר

החקירה ע' 234.

החקירה בספר הצ"צ בדברי הפשוט פירוש ג) הרשב"א לשיטת דאפי' הוא: הנוסחאות) (בכל שס"ל שיש נמנע הנמנעות – היינו רק בהבורא עצמו, בהבריאה, כלל נהמ"נ של ענין שיהי' א"א אבל

וכלשון הצ"צ כי זהו נמנע מצד הנברא.

[ואין להקשות מדברי חז"ל דמקום הארון אינו מן המדה או ענין עולמות אין מספר – כמ"ש להלן]

שבספר הצ"צ לדברי צירף שי' פרומר הר' ד) ואת ,(73 (בהערה באג"ק רבנו דברי את החקירה דברי הרבי הרש"ב (בהערה 74). וכל זה אינו מדויק

כלל וכלל.

כי יש הבדל עצום בין דברי הרבי הרש"ב ודברי דברי החקירה. בספר הצ"צ לדברי – באג"ק רבנו לשיטת דאפי' כותב ולכן החקירה, לפי הם הצ"צ הרשב"א אי אפשר שיהי' ענין של נמה"נ בנבראים

[ובכלל זה גם פשוט דא"א שיברא אחד כמותו].

אבל דברי הרבי הרש"ב והרבי הם לפי האמונה, שלכן אפשר שיהי ענין של נמה"נ בנבראים, וכדברי חז"ל דמקום הארון אינו מן המדה או ענין עולמות אין מספר [ולכן יכול גם לברוא אחד כמותו כמ"ש

הרש"ב בשם הצ"צ שקאי על כתר וכו'].

שפה ע' ח"ג באג"ק רבינו שכותב מה וזהו

הערות התמימיםהערות, הארות והוספות שונות למדורים

שנתפרסמו בגליונות הקודמים

הערות התמימים מכתבים שנתקבלו במערכת



אנו רשאים . . השכל פי על להוכיח ד"כשבאים כי החקירה, ספר על דקאי השכל" הוכחת לקבל השכל. הוכחת ע"פ להוכיח בא החקירה בספר נמה"נ שיהי' דא"א החקירה בספר כתוב גם לכן

בנבראים וגם א"א שיברא כמותו.

כותב ע"ז – חז"ל בדברי האמונה לפי אבל תורה אמרה אבל . . ד"אפשר (שם) באג"ק רבינו . .", וע"ז קאי גם דברי הרבי הרש"ב דאפשר שיברא

כמותו.

הרב נ.ש.

כאן ציוה ה' את הברכה – קראון הייטס

צ"ע בדברי הרגצ'וביבהמשך למה שכתבתי בגליון זה (במדור 'שערי נגלה'), רציתי להעיר על כו"כ נקודות שצ"ע ובירור תגובות לראות ואשמח זצ"ל, הרוגצ'ובי בדברי

בזה.

א. בענין מה שחכמים תקנו ש"שליח ציבור יורד סכנה" שבתות "משום בלילי התיבה לפני ערבית"

(שבת כד, ב) שרש"י מפרש "מזיקין",

מזיקין, ר"ל "לא וכותב חולק ז"ל והרגצ'ובי עלילת יין על הידוע גזירה מחמת לומר רוצה רק חזרת וצריך חובה בשבת ערבית תפילת לכן דם, תורה (מכתבי שם" הגמרא לומר רוצה כן הש"ץ.

מכתב סג. טז טור ב).

הראשונה הדם עלילת כי בזה. צ"ע ולכאורה אוצר (ראה 1144 בשנת היתה היהודים על ד' (בחלק דם" "עלילת ערך (אייזנשטין) ישראל התלמוד, תקופת סוף לאחר בשנים מאות ,((69 ע האמוראים, שהסתיימה בשנת 359 לשנה האזרחית

(ראה שם בערך "תלמוד" – חלק ה' – ע' 264).

קפד) ע' ט פי"ט, קדושים לפ' (בצ"פ כותב ב. שעל פירוש הראב"ד על התורת כהנים היו הוספות

ממגיה "אשר הי' כופר כידוע".

על מעיר הס' בסוף וביאורים" ב"הערות ושם ושום הגהה שום כאן שאין ז"ל – כשר הרמ"מ כך

כופר וכו'. ושצ"ע הוא (ע"ש ע' רפז).

בת אם שם כשדן שיג, סי' נ"י צ"פ בשו"ת ג. יורשת, כותב "וידוע דזה הוה בהתחלת הנוצרים". התקנה היתה הנוצרים תקופת שבתחילת היינו, ובש"ס, בתורה המפורש היפך יורשת, הבת שגם

שאין הבת יורשת, ויש לחפש ה"מקור" לדבריו.

על צ"ע ועוד עוד באמתחתי ישנם ועד"ז, "עובדות" בהיסטורי' וכיו"ב בדבריו. וחזון למועד.

הרב מנחם מענדל טננבוים

ירושלים תובב"א, אה"ק

זמן עלות השחר לשיטת אדמו"ר הזקן בתורת כ"ק אד"ש

לפנינו מספר תגובות שהגיעו לשולחן המערכת על מדורו של הרב סנגאוי. בשולי הגליון הובאו בכמה

מקומות תגובותיו של הרב סנגאוי.

בענין שי' סנגאוי הרב כותב לד גליון בהתמים השחר שעלות היא ששיטתנו ומכריח השחר, עלות או דקות 90 – השיטות ו"לשאר דקות, 120 הוא עלות לפני הוא הגבר קרות זמן אז הרי דקות, 72אדמו"ר כ"ק חידש מה יוקשה וממילא השחר, תענית המתענה על אדה"ז יחמיר ומדוע . . הזקן עצות מיני כל מחפש אדה"ז אדרבה תשובה!? של על הרבי של בביאורים כמבואר עליו, להקל

אגה"ת".

בביאוריו הרבי שהרי צודק. אינו ובפשטות לאגה"ת (לקוטי ביאורים ח"ב ע' קו) כתב וזלה"ק:

הוא – באגה"ת כמש"ש – מהני דהתנה "הא באותה הירושלמי גירסת ולפי מהירושלמי. ראב"ש (במקום רשב"ג ה"ד) פ"א (תענית ברייתא מלאכי) ביד )הובאו פוסקים לכמה והכלל בבבלי). קריאת עד רק מותר – רבי לגבי כרשב"ג דהלכה

הגבר (ודלא כפסק השו"ע סתקס"ד)".

כפי הוא מה"מ אדמו"ר כ"ק בדברי והפי' לההיתר א"צ (שאז לישון הלך לא שאם – הנראה דהתנה), הנה ההלכה נפסקת כרבי – שיכול לאכול (בדיעה הגירסא שבבבלי מאחר השחר, עלות עד לגבי כרבי והלכה "ראב"ש", היא שאוסרת) צריכים והתנה, לישון שהלך במקרה אבל ראב"ש, להגיע לההיתר דהירושלמי דהתנה מהני (דלהבבלי הרי הירושלמי ולפי "התנה"), של מושג כלל אין כרשב"ג שהלכה ומכיון "רשב"ג". היא הגירסא שמותר כרשב"ג, פוסקים ב'התנה' לכן רבי, לגבי

לאכול רק עד קרות הגבר.

מחמיר אדה"ז למה כלל קושיא אין וממילא כאן, כי כאן הוא מוכרח לפסוק כרשב"ג1.

1) תגובת הרב סנגאוי:מדוע מוכרח אדה"ז לפסוק לחומרא כרשב"ג, והרי בשו"ע ואדה"ז השחר? עלות עד לאכול יכול כשהתנה שגם נפסק מחפש אלא המתענה, על ולהקשות להחמיר בא לא באגה"ת כשפוסק ואילו לבריאותו, לו יזיק שלא עליו, להקל עצות בפרק שרצה ממה להיפך בדיוק עושה הוא לחומרא, כרשב"ג שנקט הכללי מהקו להיפך לעשות הכריחו ומה דאגה"ת, ג' באגה"ת. האם רק משום שלדעת כמה פוסקים הלכה כרשב"ג על להחמיר מזה שהתוצאה זו, דעה אדה"ז חיפש רבי, לגבי עלות עד כהשו"ע לפסוק יכול היה אדה"ז הרי המתענה?! ש"דעת תמוז), לי"ז בנוגע בסידור בעצמו שפסק (וכמו השחר רוב הפוסקים" שמותר עד עלות השחר. ולכל הפחות, אם לא



"המעיין 75 בע' הרי"ס שמקשה מה ועפ"ז, בירושלמי . . רואה שהדין של "התנה" אינו גורע או מוסיף בזמן ההיתר", דע"פ המבואר לעיל לא קשה

כלל, ופשוט.

הרב פנחס קארף

קראון הייטס

• • •סנגאוי, הרב הסכים (לד) האחרון בגיליון שבלשונו של הרבי 'רק עד קריאת הגבר' א"א לומר דמה כותב רק זה, שלפני בגליון לומר שרצה כמו התחיל שם הנה – לתמיד" "והמפרש הרבי שכתב

הרבי לבאר ולהסביר אחרת, עיי"ש2.בהמפרש שהרי נכונים. הדברים אין ולכאורה הלילה' 'בשליש הוא הגבר שקרות כתב לתמיד ולא "אחרי שליש הלילה", ואפשר לומר ש'בשליש' א"א וע"כ בסופו, או בתחילתו אם הכרעה אין להקל ולומר שכוונתו "אחרי" שליש הלילה ולהקל

בצומות.בתוך הכוונה ש'בשליש' פשוטה, היא והנקודה וממילא החמה, בנץ מתחיל והיום השליש, זמן לערך הוא שאז השליש לאמצע הכוונה 'בשליש' לצום התנאי ואזי החמה3, נץ קודם שעות שלש

מחמיר היה לא עכ"פ הצומות, משאר יותר עליו מיקל היה עליו יותר משאר הצומות.

ואם כוונתו, (כפי שרצה לפרש בהערות התמימים דאהלי תורה יתרו תש"ס, וכן רצה לפרש הרב ש.ז. לבקובסקי בהערות הסוף עד ללכת "שצריך זו) שנה תב גליון ד-770 התמימים יכול הצומות בשאר שגם השחר", עלות קודם עוד ולהחמיר לאכול רק עד קרות הגבר, הרי כבר הראיתי ב"התמים" (גליון הצפוניות במדינות הקיץ בימי כי לומר, ניתן לא שזאת לד) שעלות השחר בחצות, בוודאי לא התכוון אדה"ז שבי"ז בתמוז

אפשר לאכול עד קרות הגבר שזמנו לאחר חצות הלילה! שאין הנ"ל, הביאור על קושיות, כו"כ עוד שם והעליתי

אפשרות כלל לאומרו, עיי"ש.של תעניות לענין רק הוא הגבר קרות שזמן ברור, אלא, לבריאותו. יזיק שלא המתענה על להקל כדי בלבד, תשובה אדה"ז וכפסק כבשו"ע נשאר הדין התעניות שאר ולגבי

בסידורו שאפשר לאכול עד עלות השחר.

2) תגובת הרב סנגאוי:המערכת ורק אחד, בהמשך כתבתי הרבי בדברי הביאור

חילקה את זה לשני גליונות. אלא בדוחק, שאינו בלבד זו לא "רק" במילה הפירוש רב קושי יש ה"תמים" בגליון שכתבתי הביאור בלי אדרבה, ב"התמים". שהארכתי כמו לתמיד, המפרש דברי בהבנת

יעויי"ש.

3) תגובת הרב סנגאוי:ולא חצות" לאחר הלילה "שליש כתב הרבי והרי שליש לאמצע שהכוונה לומר מקום אין ולכן "בשליש",

גופא מהירושלמי הנה הירושלמי, מדין שמועיל קצת השחר עלות קודם להתחיל להחמיר צריך מעמוד שמתחיל כהבבלי ולומר להקל (דא"א הוא להתנות דאפשר גופא זו קולא כי השחר,

מהירושלמי).ביאורים בלקוטי שהביא ממה להוכיח יש עוד קשיא "לא הרב בלשון ע"ה) קארף (לרב לתניא דבאכילה . . השחר עלות קודם אכילה מאיסור לפני עה"ש יש ג' עניני איסור: א. איסור אכילה לפני משהגיע מתחיל זה איסור וזמן . . שחרית תפילת אינו ולכן . . קודם ולא עה"ש, היינו תפילה, זמן

שייך למ"ש באגה"ת".הנה מכאן רואים בפירוש, ש"ג' שעות קודם הנץ החמה" הוא קודם עלות השחר, שלכן, ודווקא בגלל

זה אין שייך שם הבעי' דאכילה קודם התפילה4.הרב שניאור זלמן הלוי לבקובסקי

קראון הייטס

• • •הואיל ולאחרונה נתעוררו כו"כ בשיטת אדה"ז עלות זמן – כל ראשית הנה השחר, עלות בענין

השחר נוגע לדינים רבים, ורבים מהם דאורייתא:

א. סוף זמן מצוות בלילה, כגון: ק"ש של ערבית, תפילת ערבית, ספירת העומר בברכה, סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו ניסן, קריאת המגילה בלילה, סוף

הלילה לענין קרבנות.

נט"י שונים: וחיובים דינים חלות זמן ב. התורה וברכות השחר ברכות חיוב שחרית,

"בשליש" שכתב המפרש את לבאר בא הרבי ובזה הנץ. שעד שכוונתו – "שליש הלילה לאחר חצות".

שעות 5 הוא הלילה שליש לילה, שעות 17 החשבון: הנץ, עד דקות וחמישים שעות 2 נשארו דקות, וארבעים ג"ש כג') באגה"ת (וכהל' לערך זה הרבי: "הרי של ובלשה"ק

לפני נה"ח".

4) תגובת הרב סנגאוי:ב"אגרת שהצריך "מה הרבי: כתב הזה הביאור בסוף התשובה" שם להפסיק שלש שעות לפני נ"ה – צ"ע, ואכ"מ". עכלה"ק. כלומר, הדברים האלו עם הצ"ע נכתבו לפני הביאור הנץ לפני שעות כ-ג' של החישוב את מבאר הרבי שבו השני

החמה. וממילא אין קושיא על דברי.ועוד, והוא העיקר, הרי פשוט וברור שכשלוש שעות לפני הנץ החמה בימי החורף במקום מושבו של אדה"ז, הוא לאחר הגרא"ח (שפסק דקות 120 של השיטה לפי השחר עלות זמן לכל ונוסף כן. לפני שעה כחצי הוא השחר עלות כי נאה). אדה"ז לשיטת השחר שעלות נאה הגרא"ח שהביא ההוכחות היא "120" דקות, הרי הוכחנו בעליל מעוד מקומות שכך היא שיטת את יפרשו שכאן יתכן, לא כן, על אשר אדה"ז. שיטת את שסותר באופן אחרת, שיטה לפי הוא שעלה"ש אדה"ז

עצמו.



לפני שונים דברים עשיית איסור ישן, שלא למי התפילה.

ק"ש, כגון: ביום, הנוהגות מצוות זמן תחילת תפילה, לולב, שופר, הלל, ועוד ועוד.

זה, זמן בהגדרת ספק איזה כשישנו לכן, אשר אין להקל ח"ו.

דהנה, עצמו. זה מענין להביא יש לדבר דוגמא החמה נץ לפני דקות 120 הוא עה"ש אם זה ענין וכמו מיל, שיעור הוי כמה במחלוקת תלוי ,72 או סעיף תנט (בסי' בארוכה אדה"ז זה דבר שביאר הערות צד ע' נאה להגרא"ח ציון שערי ראה – יא תנט (בסי' אדה"ז שהכריע אף והנה, .(14-15עפ"ז וממילא דקות, כד הוא שמיל כהדיעה שם) באו"ח מ"מ נה"ח, קודם דקות 120 הוא עה"ש יח הוא שמיל כהדיעה בהדיא סתם ס"ד קפד סי' קודם דקות 72 הוא השחר עלות (וממילא דקות להחמיר שיש כתב (שם) תנט בסי' ואף החמה). נץ הפסד יש אא"כ דקות י"ח הוא שמיל זו, כדיעה

מרובה. ואין זה רק "לכתחילה" או "הידור".

הכנסת ובסדר ס"ג רמט בסי' גיסא: לאידך דקות כד הוא מיל ששיעור כהדיעה סתם שבת ואין חולק. וכל המעיין יראה שכל אימת שהמדובר לענין חומרא דברכה לבטלה (סקפ"ד ס"ג) או דחמץ י"ח של להדיעה ולחוש להחמיר, יש ס"י) (סתנ"ט בסקפ"ד ציין ולכן מרובה, בהפסד (אא"כ דקות ומסיבה זו אימתי יש להקל). להראות תנט – לסי' גם סתם בסידורו סדר הכנסת שבת כהדיעה שמיל קולא, שום בדבר אין התם כי – דקות כד הוא

ואדרבה – חומרא, עיי"ש.

לגמרי הכריע שבסידור כמה, שכתבו כמו (ולא בסידור דרכו כי דקות, כ"ד הוא שמיל כהדיעה

לקצר ולסמוך על המפורש).

דחששא במילתא דקאי רמט בסי' משא"כ דרבנן, אין להחמיר כל כך.

חומרא הוא השחר עלות שזמן כיון כן, ועל לכאן ולכאן, יש להחמיר ולחוש גם להדיעה שזמנו מרובה בהפסד אא"כ החמה, הנץ קודם דקות 72

שאז יש להעמיד על עיקר הדין.

פסקי (בס' שנסתפקו במה לומר יש [ועפ"ז לסופו) קרוב ס"ו סט סי' או"ה בהלכות אדה"ז דמשמע מדברי אדה"ז כבסי' רנג סי"ג ושם בקו"א סק"ב, ששיעור מיל הוא יח דקות, כי בצלי' שיעור אחי מהרי"ל וכ' דרוסאי, בן כמאכל הוא מיל סט סי' יו"ד (על יהודא שארית בספרו אדה"ז הוא דרוסאי בן שמאכל שלהסוברים סקל"ז), שליש בישולו היינו משום דסבירא להו ששיעור מיל הוא יח דקות, אבל להסוברים שהוא כד דקות א"כ

מאכל בן דרוסאי הוא חצי בישולו –

הדיעה מן עיקר לעשות צריך אדה"ז הי' וע"כ עשה ולמה בישול, חצי הוא דרוסאי בן שמאכל בן שמאכל הדיעה מן עיקר להחזיק – איפכא

דרוסאי הוא שליש?חששא שהוא שכיון מובן, כאן להמבואר אבל משא"כ בקו"א), (ע"ש הקילו יחתה) (שמא בלבד

בברכה וחמץ שהם ספק במציאות.והרי לנו שיש ומקילים כהדיעה שמיל הוא י"ח קודם דקות 72 הוא השחר שעלות והיינו מינוטין, הנץ החמה, ומ"מ עלות השחר 120 דקות הוא עיקר

להלכה, ויש להאריך בזה עוד, ואכ"מ].שעלות הוכחה שאין מובן האמור לכל והנה, השחר זמנו הוא אך ורק 120 דקות קודם נץ החמה, – דרבנן (ובחשש והכא הכא אזלינן לחומרא כי לקולא), ואם המצא תמצא ראי' לשיטה אחת – יש מפני זהו האם לאו – ואם לחומרא, זהו אם לברר

דאיירי הכא בחשש גרידא מד"ס.ספה"ע ומדיני פ"ג מאגה"ת אין לכן, אשר שום תשכ"ד בלק ש"פ מהתוועדות וכן שבסידור, ובספק בתענית, שהרי – הצדדים מן לאחד ראי' והעיקר היסוד זהו להחמיר. יש – לבטלה ברכה

שהכל צריך ליסמך עליו.*

יעקב הר' להוסיף: יש הדברים שבשולי אלא היא השחר עלות יורק בניו שגם קובע שי' סנגאוי בחצות ליל י"ז תמוז (בחלק מן השנים), וראי' לדבר שתיית על שההגבלה תשכ"ד, בלק ש"פ משיחת תמוז י"ז ליל חצות עד רק בטלה פעמים ד' לחיים לאסור הו"ל אדרבה כי לסתור, מראה זהו אך –(וכיון חצות אחר לחיים) רק (ולא לגמרי אכו"ש להוכיח אין בודאי המדוייק הרב לשון לנו שאין

דבר)5.גם מדיני ספה"ע שבסידור והגהת הצ"צ לספור זמן מטעם שזהו קובע סנגאוי הרב חצות: קודם שיחת תשי"ז בהתוועדויות אבל השחר, עלות אחש"פ סעיף ע' משמע כמ"ש הר"ל רסקין (בסידור רבינו הזקן ע' תרסה) שכ"ק אדמו"ר שליט"א נזהר זה אין הרי"ס לשיטת גם ושם יורק. בניו אף בזה

זמן עה"ש (עד שהקיץ בשיאו) 6.

5) תגובת הרב סנגאוי:אדה"ז "וכדברי בטעמא מילתא בדבריו ציין הרבי והרי בתמוז י"ז צום מתחיל הצפוניות אלו שבמדינות בסידורו, רבינו לסידור והערות מקורות מ"ציונים (ציטוט בחצות"

הזקן", עמ' תרכה).

6) תגובת הרב סנגאוי:להזדרז שצריך אמר שהרבי מובא הנ"ל אחש"פ בשיחת בגלל ספה"ע, אבל לא נאמרה שם הסיבה, כך שמשם אין ראיה עד עוד, שתתארך חשש והיה ההתוועדות, התארכה (אולי



הצ"צ צריך הי' הרי"ס לשיטת זאת, עוד ליפוק דלא אייר, ח"י התיבות את להגי' (אדה"ז) תיבות בהוספת זאת לתקן יכול והי' חורבא, מיני' ספורות להגהתו: או שיספור אחר חצות שהוא זמן

עלות השחר בכמה שנים7.לאגה"ת שליט"א אדמו"ר כ"ק מביאורי אף

אין שום ראי': א. זה שהתיבות "לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה" הם קולא (לקו"ש חל"ט ע' 197), אין הפירוש שהם קולא הלכתית, אלא קולא מציאותית8, וכמו התיבות "שיכול לדחותן (הצומות) לימים הקצרים" דסמיך לי' בביאור כ"ק אד"ש, שודאי אין בזה שום קולא הלכתית, אלא רק שמצד שדחה התענית לימי החורף תהי' קולא מצד המציאות (ודלא כלהתענות "עד אחר חצות היום" שהיא קולא מצד הדין אבל זהו – כפי שכותב כ"ק אדמו"ר שליט"א – לתשלום

דג' פעמים.הגבר דקרות שכתב א) (כו, בתמיד המפרש ב. ב' הכוונה אין – חצות לאחר הלילה בשליש הוא שעות זמניות אחר חצות (ודלא כמו שהבין הרי"ס) שעה "סוף או י"א" שעה "בתחילת הול"ל דא"כ שכוונתו ברור אך רמזים. בלשון לכתוב ולא יו"ד" השני השליש סיום שהוא חצות אחר שעות לב'

בהלילה או תחילת שליש השלישי.ולכן נקט בלשון "שליש" (ולא סוף שעה שמינית היא הגבר קריאת לבאר שזמן כוונתו כי וכיו"ב) – במכתב בקיצור שמוזכר וכפי שליש9, כל בסיום ובלקו"ש בכ"מ נדפס הרי"ס – שהביא אד"ש כ"ק

הזמן דעלות השחר לשיטת אדה"ז).

7) תגובת הרב סנגאוי:הקטע על הגהה הן חצות", לאחר שיספור "או המילים הצפוניות במדינות לספור לא העומר, ספירת בענין שמדבר להוסיף צורך ואין השחר, עלות מתחיל אז כי חצות, לאחר בפרט ישובח, שהקיצור [ולהעיר, עסקינן בזה כי מילים,

כשמדובר על הגהה בתוך הסידור עצמו בכתב יד].

8) תגובת הרב סנגאוי:או"ח הרבי "ראה שציין וכמו הלכתית, קולא בפירוש זו

שם [תקס"ח] סעיף ג' ובמג"א שם סקי"ג". תעניות, כך להתענות שנדר "מי שם: בשו"ע כתוב וכך ולשלם ארוך יום ללות (ויכול החורף ימות עד לדחותם יכול יום קצר, דכל א' מקרי יום)". ובמג"א שם: "יכול לדחותם – וכ' בפסקי מהרא"י דה"ה מי שחייב תענית מכח תשובה יכול לדחותו עכ"ל, וצ"ע דיתחייב להתענות מיד דשמא ימות קודם

לכן...", עיי"ש, שמדברי המג"א משמע שלא יכול לדחות.יוצא איפוא, שלדחות לימים הקצרים, זו קולא הלכתית, וכמו כן, יכול לאכול כשלוש שעות לפני הנץ, זו קולא הלכתית.

9) תגובת הרב סנגאוי:והיכן מצינו שהתרנגול קורא שעתיים לפני חצות הלילה, עם מסתדר הלילה חצות הכיצד - ועוד ראשון. שליש בסוף

"סיום כל שליש".

שם ע' 225).[ומלבד זה הוא קורא הגבר בחצות כמ"ש בזהר

שהובא במכ' הנ"ל].

ג. מזה מובן שאין צורך לשבש הפירוש במכתב השו"ע כפסק (ודלא הגבר קריאת עד "רק הנ"ל

סתקס"ד). ולמפרש בתמיד וכו'" –

אלא כפשוטו, שתיבת "רק" קאי גם על המפרש בתמיד, דכיון שקרות הגבר היא בסוף שעה שמינית לדידי' – א"כ זהו שעתיים קודם עלות השחר שהוא

סוף שעה עשירית (120 דקות לפני נץ החמה).

לימי התענית לדחות שיכול אדה"ז וכוונת ויאכל יתנה אם הקיץ בימי להתענות או החורף של שעות (יו"ד קצר שהלילה כיון שאז בלילה, דקות, 50 היא זמנית שעה כל א"כ דקות) ששים שמינית, שעה – ) חצות אחר שני' שעה סוף וא"כ מאתים הם החמה) נץ לפני זמניות שעות ארבע החמה נץ לפני דקות) 180) שעות כג' שהם דקות (וזהו דיוק לשון כ"ק אדמו"ר שליט"א שם "הרי זה

לערך (וכהל' באגה"ת כג') ג' שעות לפני נה"ח"10.

על חולק לא בתמיד שהמפרש מובן11 עפ"ז ד.

10) תגובת הרב סנגאוי:א. היכן מוזכר קיץ בפ"ג דאגה"ת?

ב. "וגם יכול לאכול..." בא בהמשך ל"ויכול לדחותן לימים חדש פירוש להמציא שרצה כפי ולא בחורף...", הקצרים הגע הארוכים. בימים בקיץ, מדובר לאכול..." יכול ש"וגם שהתענית כדי התענית, את להקל עצות מחפש אדה"ז עצמך, בימי לצום לו ייעץ שאדה"ז והיתכן לבריאות, לו תזיק לא שעות 17 היום אורך לשקיעה שמהזריחה הארוכים, הקיץ (כפי שכתב אדה"ז בפסקי הסידור בענין ס"ז ק"ש), והוסף על זה עוד שלוש שעות לפני הזריחה, ועוד שעה לאחר השקיעה עד צאת הכוכבים, שהם 21 (עשרים ואחד) שעות להתענות, והאם

לזה התכוון אדה"ז להקל על המתענה שלא יזיק לו?!על מדובר כמשמעם, פשוטם באגה"ת שנכתבו הדברים היום שמשך ברוסיה, מושבו במקום בחורף, הקצרים הימים לפני שעות שלוש ובתוספת לשקיעה, מהזריחה שעות 7 הוא הזריחה, ועוד מעט יותר מחצי שעה מהשקיעה עד צה"כ (עיין ב'סדר הכנסת שבת'), שהם 10 וחצי שעות של תענית, זה נקרא

להקל עליו שלא יזיק לו לבריאות. (חצי מהזמן הנ"ל, וד"ל).ואם בכל זאת ירצה לפרש שאדה"ז כתב את דבריו ליושבי פלא), דבר לכשעצמו (שזה מושבו במקום לאנ"ש ולא אה"ק, של תענית המתענה על מחמיר שאדה"ז זה, לפי יוצא, הרי תשובה. כי על פי השו"ע אפשר לאכול עד עלות השחר, ואפילו וארבעים שעות 2 שזמנו במעלות, דקות "120" של לשיטה שאפשר יוצא שלו החשבון לפי ואילו החמה, הנץ לפני דקות הנץ לפני דקות ועשרים שעות 3 שהם דקות 200 רק לאכול החמה, כלומר מחמיר עליו עוד 40 דקות, על הזמן שמותר ע"פ נקרא והלזה דקות"), 120") ביותר המקדימה לדעה השו"ע,

שאדה"ז מחפש להקל עליו שלא יזיק לו הצום לבריאותו?!

11) תגובת הרב סנגאוי:בדברי שהפירוש ברור בביאוריו, הקשיים כל לאחר

המפרש הוא כמו שביארתי ב"התמים" (לג-לד).



כל הראשונים כולם שזמן קריאת הגבר הוא קודם את בדיוק קצב בתמיד שהמפרש (אלא לעה"ש זמנו), וכמו שהאריך הר"מ קורנוויץ בגליון הערות

הת' ואנ"ש 770 גליון י"ב שנה זו.

החליט בתמיד שהמפרש הכי את"ל (ואפילו שאדה"ז התימה מן ה"ז כאחד, כולם על לחלוק

מחזיק דווקא בשיטתו, כדי להקל התענית).

ה. מבאר שמ"ש אדה"ז "לאכול מעט כג' שעות וכבר עה"ש, אחר איירי כי הוא החמה" נץ לפני מעט ורק התפילה, לפני (– הדם (על לאכול אסור

לחיזוק גופו מותר. ע"כ תו"ד.

אבל אין צריך לזה, שהרי כ"ק אדמו"ר שליט"א שישנו ובכ"מ) .224 ע' שם בלקו"ש (הובא מבאר הלילה מחצות וקם ישן אם בלילה לאכול איסור דעתו לכוין לרפואה, זאת עושה אא"כ ואילך. רק דהוי "מעט", מ"ש א"ש זה ולפי ע"כ. וכיו"ב.

לרפואה או לכוון.

בפוסקים דיעות שישנם כיון שם, כמובא או, דעת וכן ה"ח, פ"א תעניות הל' במ"מ הובא (ה"ג, ולכאורה כן שיטת להחמיר כשיטתו, המגיד משנה אם מהני, לא דהתנה דהמ"מ) אליבא הרמב"ם בשו"ע שפסק ואף קבע, שינת וישן ביום מתענה שלא הם ראויים מ"מ כדבריהם, דלא (סתקס"ד)

ימלא כרסו בשעה זו.

בנוגע להיתר דעתו שאדה"ז נניח אם גם (ולכן לאכילה בלילה למי שישן וקם (ע"ש במכתב), מ"מ

יאכל מעט).

אלא הרי"ס בדברי כו"כ עוד להעיר יש ועוד על נמרץ בקיצור רק ואסתפק היריעה שקצרה

חידוש גדול שלו:

לא שהשמש הצפוניות שבמדינות כותב ו. נמצאת במרחק 26 מעות מן האופק (הצפוני בעונת השחר עלות בין לחשב אפשר אי כן על הקיץ), 26 מן האופק אל מתקרבת (שהחמה כפשוטו מחצות, אלא כך – כל נתרחקה לא שהרי מעלות), אליו, שהגיעה המירבי המרחק זהו עכ"פ שאז אחר רגע היינו האופק, אל ומתקרבת שחוזרת

חצות הוי כבר עלות השחר.

אבל צריך בירור בכל זה, אם לא לדון מקומות אלה כדין מקומות שאין להם לילה או יום, דאזלינן בתר המדינות הדרומיות להן, העומדות תחת אותו קו אופק (כמבואר כל זה באג"ק ח"ב ע' צד, וש"נ)12,

12) תגובת הרב סנגאוי:ופסק הבעיה את פתר שאדה"ז לאחר לברר, יש מה בחצות מתחיל השחר עלות הקיץ שבימי משמעי, חד באופן הלילה במדינות הצפוניות, ובפירוש לא הולכים אחר המדינות הדרומיות להן. דאם כן, עלות השחר לא יהיה בחצות הלילה,

ואכ"מ.

ותן לחכם ויחכם עוד, ואת והב בסופה.

הרב אורי למברג

חיפה, אה"ק

• • •להלן תגובותי על מאמרו של הרי"ס והוכחותיו

בגליון הקודם:

א. ההוכחה מאגה"ת פ"גכוונת כי בשיטתו להחזיק חזר י.ס הרב הנה כי היא בתניא אדה"ז שיטת כי לבאר אד"ש כ"ק קריאת הגבר הוא לאחר עה"ש, וכדי לתרץ את מה שקשה בדבריו, דמפורש בכל הראשונים כי קריאת לכן13, קודם בודאי אלא עה"ש קודם איננה הגבר תשובה לתענית סתם תענית בין לחלק שיש כתב על להקל כדי עצות מחפשים תשובה ובתענית התענית ולכן בחר אדה"ז לסמוך על דעת יחיד דעת הגבר שקריאת הכרח אין דע"פ בתמיד המפרש הלילה בשליש תלוי זמנה אלא עה"ש לפני תהיה

אחר חצות.

בלשון נפלא דיוק לחדש כתב ביאורו ע"פ וכן רק לאכול שיכול דהא מעט', לאכול 'ויכול אדה"ז אסור כבר ואז השחר, עלה שכבר מפני הוא מעט תשובה תענית המתענה על להקל וכדי לאכול,

התירו לו לאכול אבל רק מעט.

מצאנו דהנה הפתח, – שסיים ממקום והנה לתרץ שרצה השאלה שאת עה עמ' ח"ג באג"ק14 דבריו יתאימו כיצד והיא אד"ש כ"ק נשאל כבר לפני שעות כג' מעט לאכול יכול 'וגם אדה"ז של ורבינו עה"ש, אחר לאכול שאסור הדין עם נ"ה', לא תירץ כדיוקו של הרב י.ס אלא השיב15 א. דמצד רק חל זה איסור התפילה קודם לאכול האיסור קודם בתניא מדבר אדה"ז ואילו עה"ש לאחר עה"ש. ב. מצד הא שישן קודם התענית צ"ל דמיירי בנוגע אדה"ז שיטת את לבאר ג.מאריך דהתנה. כח מוסיף התפילה קודם דהאוכל בזוהר למובא

השחר שעלות בפירוש כתב דאדה"ז אינו, וזה אח"כ, אלא מתחיל בחצות הלילה.

והמכתב שמציין אליו, עוסק "במקומות שהיום (והלילה) מתארך יותר מכ"ד שעות" ואין זה שייך לנדו"ד.

13) עיי"ש מה שהארכנו בביאור שיטת הרמב"ם.

בלקו"ש שהרי י.ס מהרב זה מכתב שנעלם ופלא (14חכ"ב, שיעורים בספר התניא ושערי הלכה ומנהג, נדפס מכתב

זה בסמיכות למכתב עליו הוא בונה את בנינו.

15) תמצית הדברים בלבד.



בס"א אי מיירי דוקא אחר עה"ש וא"כ אין קושיה י"ל מחצות, שזמנו סובר ואם בתניא המבואר על

דיש כמה אופנים דמתירים.

והנה כל מעיין יראה דמפורש בדברי כ"ק אד"ש נ"ה קודם שעות ג' לאכול שיכול אדה"ז שדברי מדובר קודם לעה"ש, וא"כ נפל הבניין כולו, שהרי באגרת שהאמור במפורש שיטתו את ביאר רבינו התשובה הוא קודם עה"ש. ובודאי שכך היא כוונתו את כשביאר תקנז עמ' חי"ח באג"ק במכתב גם אד"ש כ"ק גם וא"כ הירושלמי, ע"פ אדה"ז שיטת

סובר כי קריאת הגבר היא קודם עה"ש16.

וא"כ דזמן קריאת הגבר הוא קודם עה"ש ע"פ שיטת כ"ק אד"ש מוכרחים לאמר דלא סבירא ליה כי עה"ש הוא מ120 דק' כמבואר באריכות בתגובה יותר מסתבר וכך 72 או 90 או אלא הקודמת.

עיי"ש.

על אד"ש כ"ק מביאורי מוכח נראה וכן היה דבאם בנינו, את הנ"ל בנה שעליהם אגה"ת הבנין, מתבטל היה הדברים תחילת את מצטט וזלה"ק 'רבינו מחפש כל מיני אופנים כדי להקל על הקצרים לימים לדחותן ['ויכול התעניות השלמת ובמג"א ג' סעיף [סתקס"ח] שם או"ח (ראה כו'' לפני שעות כג' מעט לאכול יכול 'וגם קי"ג) שם המכתב [והוא 1174 עמוד להלן (ראה החמה' נץ אד"ש כ"ק הנה ח"ג])...', מאג"ק לעיל שהובא כפי אדה"ז שמצא ההקלה מהי בסוגרים ביאר שאליו דהמ"א הראשונות מהסוגרים גם שמובן מציין דן בשאלה האם מותר לדחות תענית תשובה הוא וכן בזה. דשקו"ט הפסוקים דעות ומביא בעניין האכילה כג' קודם נ"ה דבסוגרים מבאר מה מובן בח"ג הנ"ל למכ' מדציין וא"כ בזה ההקלה (דזה עה"ש אחר לאכול שיכול לא היא שהקולא אינו כמבואר שם) כפי שרצה הרב י.ס ללמוד, אלא לשיטת ושאף בישן אף מועיל דתנאי היא ההקלה

הזוהר יש מקום להקל.

שאף נראה מספיקים הדברים אין אם והנה, דהנה לרבינו, ס"ל דכן מוכח ח"י בחלק מהמכתב

16) תגובת הרב סנגאוי:כתוב ושם הסוף, עד אותו קרא לא שמביא, המכתב שלש להפסיק שם באגה"ת שהצריך "מה וזלה"ק: בפירוש,

שעות לפני (עה"ש) [נה"ח] – צ"ע, ואכ"מ". עכלה"ק.מכתב זה הוא מתאריך כ"ב שבט תש"ט, ובו הרבי נשאר

בצ"ע. והיא משנה ראשונה.אח"כ בשלהי שנת תשי"ט (יותר מעשר שנים אח"כ) כתב הרבי תשובה להרב נתן נטע זובער, בו מבאר הרבי את החישוב

לפי המפרש בתמיד. וזו משנה אחרונה.אשר על כן, כל פליאותיו נעלמו והיו כלא היו.

ששיטת עומדת, במקומה הרבי מדברי ההוכחה ולכן, אדה"ז בעלות השחר היא 120 דקות.

דברי ע"פ אדה"ז שיטת את שביאר כך שעל כתב ולינה ד"ה רש"י מדברי 'צע"ק17 בתמיד המפרש

(זבחים כ,א) האי פורתא כו'.

דזהו משמע 'פורתא' המילה דהדגיש מהא הקושי מדברי רש"י, ואילו לפי דברי הרב י.ס הקושי קריאת כי שיטתו מעצם אלא מ'פורתא' רק איננו כל היתה לא בודאי אלא עה"ש, קודם היא הגבר קס"ד לאמר שזהו לאחר עה"ש ולכן נקודה זאת לא

מוקשה מדברי רש"י18.

כי אד"ש כ"ק בדברי מפורש שראינו ולאחר מש"כ באגה"ת ג' שעות קודם נ"ה הוא קודם עה"ש י.ס, הרב הביא אותם מהמקורות גם מוכח ושכן פ"ג באגה"ת אדה"ז מדברי העולה המסקנה וא"כ עה"ש כי ס"ל דלא היא אד"ש כ"ק ביאורי ע"פ הראיות בשתי נדון וכעת נ"ה. קודם דק' הוא 120

הנוספות שמביא.

ב. ההוכחה מהגהת הצ"צכדי להבין את הדברים כדבעי נעתיק את דברי אדה"ז כפי שנדפסו בסידור ולאחריהם את הגההת

הצ"צ.

ספירת לספור מתחילין פסח של שני 'בליל העומר תיכף אחר תפילת ערבית אך יש מי שאומר הסדר כל שגמר אחר לספור יש ה' בסוד שהבא התפילה אחר מיד ולספור לברך והמקדים בח"ל מוקדם לברכה ואם שכח ולא ספר בלילה סופר ביום מח"י השחר עמוד התחלת וזמן כנודע. ברכה בלא בחצות הוא הצפוניות אלו במדינות ואילך אייר הלילה לכך אין לספור אחר חצות בלא ברכה. וזמן עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן

משהגיע חצות ליל יז בתמוז אסור לאכול'.

להקדים מדוע טעמים ג' כותב הצ"צ ובהגהת עד לאכול אסור הדין 'דלפי וז"ל לסדר הספירה הדבר קרוב הסדר אורך שבכל גם ומה שיספור

שישכח מלספור או שיספור אחר חצות'.

אחר יספור שמא שחוששים הצ"צ דברי והנה

על מיירי דרש"י הצע"ק לתרץ רצה הנ"ל הרב והנה (17וא"כ בחצות הוא זמנה הזוהר וע"פ הראשונה הגבר קריאת ע"פ אין מקום לדברי רש"י שהרי יש זמן רב בין חצות לעה"ש, ואין דבריו נכונים כפי שכבר כתבתי בתגובה הקודמת ואין לי אלא להעתיק את הדברים שוב 'ואם יהיה מי שירצה לדחוק כי הכוונה כאן היא לתחילת קריאת הגבר כפי שמחלק כ"ק אד"ש במכתב ודאי טעות בידו כי במשנה חצות הלילה וקריאת הגבר הם ב' זמנים שונים, ועוד שהצפנת פענח מהד"ת פח: כותב כי

קריאת הגבר כאן היא לאחר ששילש עיין שם'.

18) תגובת הרב סנגאוי:יעיין בגליון התמים (לד) עמ' 78 הערה 8 ושם נתבאר.



הרבה שהאריכו כפי – הסברה צריכים חצות בספר מדבריהם חלק והובאו בזה מהאחרונים ויגד משה עמ' רפא – רפג, והנה הרב י.ס, כדי לבאר דברים אלו, רוצה לאמר כי הצ"צ ואדהב"ז סוברים כי עה"ש הוא 120 דק' קודם נ"ה, וא"כ בכמה שנים עה"ש, זמן הוא הסדר בליל לחצות שקרוב יצא

ולכן יש בעיה לספור בברכה אז.

הם שהרי ביותר מתמיהים הדברים ולכאורה עה"ש זמן כי בסידור מהמפורש להיפך לכאורה הינו בחצות רק מח"י אייר עד י"ז בתמוז ולא מליל

הסדר.

כי לאמר הנ"ל הרב נדחק זה קושי לתרץ (כדי מבין מעיין כל והנה דהו, מאן מפי יצאו אלו דברי נשיאנו רבותינו כל ממש, מבהילה זאת שאמירה לא מהם אחד ואף אדה"ז של סידורו את הדפיסו להלכות הנוגעת ממש של טעות לתקן צורך ראה שקשה דבר בסידור, דהו' 'מאן שהכניס רבות לקבלו. ובפרט שבנוגע להמשך הדברים 'וזמן עמוד ולכן בכלל ועד בתמוז י"ז עד כך נמשך השחר אומר לאכול' אסור בתמוז יז ליל חצות משהגיע כ"ק אד"ש בשיחה שמצטט הרב י.ס בהמשך דבריו

שזהו פסק אדה"ז).

ע"פ כי שבנה, התיאוריה בגוף דאף ועוד, 'אך המילים את הכולל ובשער רבי בבית המבואר יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר של רצונו נגד המהרי"ל הוסיף בח"ל' הסדר כל הוסיף המהרי"ל דברי יסתרו שלא וכדי אדה"ז, השחר עמוד התחלת 'וזמן הפיסקה את דהו מאן הוא הצפוניות אלו במדינות ואילך אייר מח"י את רק כי יראה רבי בבית המעיין הלילה'. בחצות המילים המובאות כאן הוסיף המהרי"ל, וכדי לתקן 'והמקדים...', הקטע את אדה"ז הוסיף דבריו את וא"כ איך לא הוסיף תיקון על המילים 'מח"י אייר זאת טעות לתקן באה ההגה שאכן ואת"ל ואילך', תיקון מדוע צע"ג עדיין כלל, משמע שאיננו דבר מאן לא בודאי אלא לא, והשני בסידור נדפס אחד

דהו כתב מילים אלו אלא רבינו הזקן כתבם.

אף על הסברו בדברי הצ"צ כבר הקשו בכ"מ19, שבאם כוונת הצ"צ היא שחצות הוא עה"ש היה עליו שאכן כפי חצות, דהוא עה"ש אחר שיספור לכתוב שהיה ועוד ואילך, אייר לח"י בנוגע בסידור כתוב שזהו מכיוון בברכה לספור יוכל שלא לכתוב צריך וכוונתו כוונתו זאת אין בודאי אלא עה"ש, אחר חצות, קודם לספור יש שלכתחילה כפשוטה היא

יד, סי' או"ח שכטר לר"י יצחק ישיב שו"ת עיין (19ובספר מצוות ספירת העומר פ"ח סי' כח.

ובביאור הדבר נאמרו ביאורים שונים ואכ"מ20.

כבר שביארו כפי לבאר ניתן כי נאמר ובקצרה חכמים שתיקנו כשם כי סובר שהצ"צ רבים21 לקורא ק"ש קודם חצות אף שזמנה עד עה"ש ה"ה מצינו לא דבשו"ע כך על הקשו אך ספה"ע, לעניין בזה, ביאורים כמה באחרונים ומצאנו כזה22, דין

עיין בספרים המצויינים בהערות.

מהמבואר להקשות שייך דלא לאמר נראה אך בשו"ע לנדו"ד, דאין דין ספירת העומר לאחר הסדר דכאן חצות. אחר העומר ספירת לסתם דומה ד: ברכות ובגמ' שיאכל, אחר לספור שרוצה מיירי יהא שלא כדי לדבריהם סייג עשו חכמים 'כדתניא ואוכל לביתי אלך ואומר בערב השדה מן בא אדם קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא הלילה כל ישן ונמצא שינה וחוטפתו ואתפלל ק"ש הכנסת לבית נכנס בערב השדה מן בא אדם אבל אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי

חכמים חייב מיתה'.

לקרוא חכמים תקנת טעם עיקר כי מובן הנה יאכל שמא הוא חצות קודם ולהתפלל ק"ש חכמים חששו לא בד"כ אם אף וא"כ וירדם23,

20) תגובת הרב סנגאוי:בפשטות הבין רנא עמ' חב"ד (ניסן) מנהגי ב'אוצר גם א.

את הגהת הצ"צ כפי שביארתי ב"התמים". וכך כתב שם:במדינות ואילך אייר מח"י השחר עמוד התחלת "וזמן אלו הצפוניות, הוא בחצות הלילה, לכך אין לספור אחר חצות שכבר נראה צדק הצמח אדמו"ר מדברי אך ברכה. בלא אלא מהיום הראשון יש לספור ספירת העומר קודם חצות הלילה".

אדה"ז הרי כך, כל נבהל ממה הבנתי לא לזה: נוסף ב. התאריך את ותיקנו בסידור, הנדפס על הגהה הוסיפו והצ"צ

במקום ח"י אייר, לליל ב' דחג הפסח.ג. ומה ששאל מדוע לא הודפסה בסידורים, אין זה מדוייק,

דבסידור 'תורה אור' עמ' קפד כן הודפסה הגהת הצ"צ.שחצות הטעם את הצ"צ כתב לא מדוע שהקשה ומה ד. יד בכתב נכתבה ההגהה כי קושיא, זו אין השחר, עלות הוא על גליון הסדור שהתפלל בו, ואין שום סיבה להאריך ולהוסיף כך על מדובר שבו הקטע על נכתבת ההגהה כאשר מילים, דרשו "ויאמר כבר כך [ועל הלילה בחצות הוא השחר שעלות

'לקוצרים' ה' עמכם"].

21) עיין לדוגמא אוצר מנהגי חב"ד עמ' רנא, ובויגד משה סי' העומר ספירת הלכות הארפענעס ישראל ומקדש הנ"ל

מב-ב, ובספרים שנסמנו לעיל.

22) אף שאין זו קושיא שהרי י"ל בפשטות כי דברי הצ"צ ספה"ע שייכת ודאי הסוד ע"ד דהרי בלבד נגלה ע"פ אינם לעניין התפילה כמבואר בלקו"ש חכ"ב פרשת אמור, ועוד שיש

לאמר שזאת חומרא מצד חביבות המצווה וכדו'.

התקנה שיסוד אף כי שמבאר שם בריטב"א עיין (23הוא מפני שיאכל עדיין יש חומרא בק"ש אחר חצות מאכילה קודם חצות, ויש לבארו ב' אופנים א' אף כי עיקר הדבר הוא



ולא עשה בידו הק', חוץ מזה שחייך להרבה ובעיקר כשניגנו וכן הק' בידו לעשות החל אח"כ לתשב"ר. (כבשמח"ת שליט"א "הרבי הידוע הניגון את ואחש"פ), הנה בתנועה הידועה (הסופית) עשה חזק

מאד בידו הק'!

אד"ש שיחיו, ופמלייתו שי' צצק'ס מר כשבא בידו כמ"פ מאד חזק להם והניף מאד אותם קירב וואנט "ווי הניגון את ניגנו הכושב"ר בעת הק', משיח נאו" בניגון "אי וואדיעם וכו'" ואד"ש הורה לשרוק כמ"פ וכן פנה לעבר הבחורים ואנ"ש שיחיו כשחיוך לשרוק, להם וסימן למטה, כנגדו שעמדו

על פניו הק'.

גם משקה, קנקן להם ונתן בחזרה קרא לכו"כ שי' חס"ד של לבנו משקה, קנקני נתן לשוטרים של לאחיו משקה. קנקן לו ונתן קרא הלברשטאם מר עו"ד נתן שי' לואין (מהעו"ד ד"דידן נצח") קרא

ודיבר אתו כמה דקות (אבל לא קיבל קנקן משקה) לר' ג.ב. שי' יעקבסון עורך ה"אלגמיינער" נתן קנקן ג. שי' שלום ר' ולאחיו רבה" "הצלחה לו ואיחל לו ואיחל קנקן נתן שיחות" להפצת ב"וועד העובד

"הצלחה פאר'ן צייטונג" (!).

קנקן נתן מאנגלי' עו"ד שי' בערנשטיין להר' ואמר לו שזה עבור ה"משרד דעו"ד", להר' ווינפלד קנקן קיבל "אשכול") ספרים ההו"ל (מנהל שי' שיוציא החדשים הספרים עבור שזה לו ואמר

לאור!

(מרוב ואח"כ קנקן לו נתן ואד"ש שעבר לא' אד"ש לו הראה דאד"ש, הק' ידו לחץ התרגשות) אח"כ את ידו הק' – בחיוך – כשהיא רטובה ביין...

הברכה ואמר אד"ש התיישב הכושב"ר בסוף תצאו בשמחה "כי לנגן והחל קם ואח"כ אחרונה, נסע דקות כמה כעבור הק', לחדרו ועלה וגו'"

הביתה, כשבמושב הקדימה יושב המזכיר.

שאר או המצווה חביבות מפני בספע"ה זה לענין טעמים, נכאן שכוונתו היא לאכול ולא סתם אכילה שחלה בודאי ממנה, להרדם שעלול אכילה אלא על מקרה כזה תקנת חכמים לקיים המצווה קודם

חצות.

הם בהגהתו הצ"צ דברי - הדברים כנים ואם בשו"ע הפשוט הדין את כתב דתחילה חומר, כמין כתב מכן ולאחר ספה"ע, קודם לאכול שאסור לספור ישכח מהאכילה שכתוצאה הגמ' חשש את שבנדון מכך היוצאת המסקנה את כתב ולאחמ"כ

כזה חלה תקנת חכמים לספור קודם חצות.

והנה מדברי אדה"ז שרק מח"י אייר עה"ש הינו קרוב לחצות מובן שאין הוא סובר שעה"ש הינו 120 קודם נה"ח דא"כ היה כותב כסברת הרב י.ס שזמן

זה מתחיל בליל הסדר.

ג. ההוכחה משיחת ש"פ בלק תשכ"דוהנה אחרי כל הנ"ל נראה שא"א להביא ראיה אחרים, באופנים לפרשה אפשר שהרי זו משיחה אין שהרי רסקין לוי"צ הרב פירשה שאכן כפי המדובר בה בנוגע לסוף זמן אכילה אלא לסוף זמן היתר שתיית יותר מד' כוסות, וא"כ מדוע נדחק את

שמא יאכל וישן ודין זה הוא מעיקר הדין, והדין לקרוא קודם חצות הוא מתקנת חכמים ולכן החמירו בו יותר, כעין חומרת יו"ט שני דשבועות על שאר יו"ט שני. ב' יש לקשר עניין זה עם

החקירה הידוע מה יותר חשוב הסיבה או המסובב, ואכמ"ל.

הדברים כנגד כל המתבאר לעיל24.

ועוד שלאמיתו של דבריו אף אם נבאר כי כ"ק אי"ז כפשוטו הצום התחלת לזמן התכוון אד"ש שכ"ק ראיה רק היא זאת אלא דלעיל, לדיון נוגע בסוף נאה הגרא"ח לדברי למעשה חושש אד"ש דלאחר לא סעי' קפד עמ' מקווה שיעורי סיפרו 'ולכתחלה כותב עה"ש בענין הדעות ג' את שמביא

צריך להחמיר ככל הדעות'.

הרב משה קורנוויץ

נצרת עילית, אה"ק

24) תגובת הרב סנגאוי:מדוע צריך להמציא דברים שלא נכתבו!

ד' עך יותר [לשתות "שההיתר כך: כותב רסקין הרב בסידורו, אדה"ז "וכדברי חצות, עד הינו יי"ש] כוסיות

שבמדינות אלו הצפוניות מתחיל צום י"ז בתמוז בחצות".הרי לנו דברים ברורים, שהסיבה שההיתר עד חצות היא, בגלל דברי אדה"ז שצום י"ז תמוז מתחיל בחצות, ואח"כ, ציין

הרב רסקין בהוספות את הביאור שכתבתי.לסיכום:

לדחות כדי ממש, בהם אין להקשות, שניסו הדברים כל את הביאור הברור בשיטת אדה"ז, מתוך דברי הרבי בשלושה

מקומות.והרוצה להאריך. ויש בקצרה, נכתבו שכתבתי, ההערות

לקבל תשובות, יעיין שוב בגליונות התמים (לג-לד).הראיתי (לג-לד) בהתמים שהתפרסמו בדברי ולהוסיף: מכל וברור, אחיד קו כאן ויש יפה, עולה אדה"ז ששיטת שלושת המקומות. אבל, אלו שניסו להקשות, יש להם קושיא פה וקושיא שם (שעניתי עליהם), אבל, הם אינם מראים שיש אפשר, בדרך ביאורים, רסיסי אלא מבוססת, שיטה כאן

ובדוחק.




יומן מבית חיינו

יום ועש"ק ד' סיוןז' חלק אגרות-קדש הספר לאור יצא היום

דכ"ק אדמו"ר שליט"א.

7:15-30 לערך וחזר לאהל נסע אד"ש כ"ק ב-770 למעלה מנחה לתפלת ויצא (7:52 (הדלק"נ נש"ק הדליק שאד"ש לאחר - נרות הדלקת בזמן

בחדרו הק'.

תהי' שבת שקבלת הכריזו התפילה לאחרי תהיה אולי וכו' במזרח שנדחפו (כמובן ב-8:45 כראוי פה אל מפה מלא הי' ביהכ"נ וגם שיחה בעובדה בהתחשב בפרט "הקהל". דשנת לחגה"ש אי"ה יהי' וכו' דיו"ט התוועדות הבאה שבפעם לכבוד ר"ה כו' הבעל"ט, כי לכאורה י"ב תמוז וכ"ף יכול הכל אז עד ועכ"פ התוועדות – יהי' לא מנ"א

להשתנות).

המדריגות מוכנים היו וחגה"ש שבת לקראת (הבאות המעלית שליד – החדשות – האחוריות תיקנו למטה המדריגות וליד מגעה"ת), ויורדות כ"ק עבור הוא כהנ"ל – וכו' יפה ומנעול דלת כל אז הק', בחדרו כשנמצא ויו"ט שבש"ק אד"ש סגורים למעלה) שבחוץ והפתח (געה"ת ה"ארום" ליד שהיו המים עם הברז הסירו (גם למטה וגם

הדלת, והעבירוהו למקום אחר)!

מלפני אד"ש כ"ק עבור מוכנה היתה הבימה שבת) (בקבלת הבימה על אד"ש וכשעלה ש"ק, הסתובב לעבר הקהל ועשה חזק מאד בידו להגברת ע"י התפילה שלאחרי ההכרזות לאחרי השירה. (הפעם הק', בידו עשה ואד"ש לנגן, החלו הגבאי, מזרח בצד מהבימה למטה להעומדים איחל לא "גוט שבת", ואחד אף העיר לי מכיון שעמדו שם רק

תמימים ולא זקנים...).

ש"ק במדבר ה' סיון - ערב חה"שה"תוכן קצר" דההתוועדות יש לכם וממילא גם בשיחה ענינים, כמה אעיר ורק ההתוועדות, סדר אד"ש אמר המאמר, ג"כ אח"כ שכללה הראשונה ואמר תיקן ואח"כ תרומה" "פ' היא השבוע שפ'

שזו פ' במדבר, ואח"כ בשיחה השני' כשדובר בדברי הי' שלכן אד"ש כ"ק אמר תרומה בהל' הרמב"ם תרומה" "פ' הא') (בשיחה מקודם הפה" "פליטת הלכות על מדובר השבת ברמב"ם שבשיעור מכיון

"תרומה"!

להריל"ג משהו אמר המשקה חלוקת בעת משקה, של קנקנים עוד שיביאו שביקש מובן והי' נתן לא אד"ש לפועל הביא. שפערלין שי' וחנינא

לאף א' נוסף על אלו שעברו.

חוץ הגיב, ולא כמעט אד"ש הניגונים בעת מבסוף ההתוועדות כדלקמן.

בטון אד"ש דיבר השיחות, דברו בעת בכלל (2 (הזהר); הגבורות מיתוק (1 על: ובפרט חזק, בקשר הלשון הי' (גם חגה"ש בליל לאמר "תיקון" גם וכו'. ע"ב המשך ללמוד ולא "ולהזהיר") לזה לכולם אד"ש מכ"ק האיחול מורא'דיק מאד הי' בשמחה התורה קבלת הרב "...בלשון רם: בקול

ובפנימיות!".

(דהקפות שמח ניגון ניגנו ההתוועדות בסוף הזמן כל במשך ניגנו זה שניגון ולהעיר – שמח"ת) לפני ולאחרי התפילות בקבלת פני המלך כ"ק אד"ש

וביציאתו.

התוועדות עריכת ע"ד אמר כשהתיישב אח"כ לקבלת כהכנה היום עוד התוועדות שיעשו לנשים

התורה.

הלוי כשהר"י ב-4:40. הסתיימה ההתוועדות אודות אבות פרקי לאחרי הכריז וויינבערג שי' ההתוועדות דהנשים שתיערך בהעזרת נשים ד-770 עדיין אד"ש הכרזתו בעת הנה בערב, 7:00 בשעה ההכרזה הלה וכשגמר נעמד) (ולא מקומו על ישב אז קם אד"ש ואמר בחיוך: "הצלחה רבה ומופלגה בידו וסימן האנשים..." על יפעלו שהנשים ויה"ר

הק' שינגנו.

ישראל ובנות נשי רוב כמעט נהרו 7:00 לערך (– חב"ד –) לעזרת נשים להתוועדות (בו בזמן ב-770 ישבו כבר הת' ואנ"ש לתפוס מקומות לתפלת ערבית בביהכ"נ למטה ירדו הנשים ולפועל ולהשיחה),

3300 שנה למתן תורהלפנינו יומן מיוחד שנכתב ע"י א' התמימים ששהה ב-770 בשנת תשמ"ח, בו מתאר את ימי ההכנה וחג השבועות אצל

כ"ק אדמו"ר שליט"א * פרסום ראשון



כמחיצה) גדול ספסל (ושמו בלעה"ר ברובן באו כי והתוועד לפניהם הר"י הלוי שי' וויינבערג.

9:00 לערך אד"ש נכנס דיו"ט ערבית לתפלת בבקר הי' (כן הקהל לעבר הסתובב (וכרגיל) ביו"ט תפילה כל לפני ובכלל שחרית תפלת לפני ואד"ש כדלקמן) בביהכ"נ למטה שהתקיימה התפילה לאחרי הקהל, לכל כשפונה השירה עודד לשמיעת לביהכ"נ ילדים להביא ע"ד הגבאי הכריז

עשה"ד.

ישבו והפעם ב-770 מלא הי' לאמירת "תיקון" סודה שתו וכרגיל מכרגיל, יותר "תיקון" ואמרו

וכו' גם מישהו ניגן און עס איז געווען פריילאך.

יום א' וא"ו סיון, א' דחה"ש - 3300 שנה למתן תורה!!!

וכו' תינוקים-ות בילדים-ות מלא הי' ביהכ"נ הסתובב אד"ש עשה"ד בעת עשה"ד, לשמיעת אד"ש הסתכל הזמן רוב קריה"ת, לבימת כשפניו על הס"ת והקהל שעמד בחרדת קדש מב' הצדדים, לאד"ש להפריע שלא פנוי מקום הי' ובאמצע להסתכל. פני כ"ק אד"ש היו מאירות באופן מיוחד

– לפני 3300 שנה ניתנה התורה ועתה מחדש!!

על מיד אד"ש עלה כהנים" "ברכת לאחרי כבחגה"פ (שלא (כרגיל) "עלינו" לפני עוד הבימה לאחרי האחרון קדיש לאחרי עד למטה שנשאר

תהלים ואח"כ עלה).

ח.מ. הת' עמד הק') (לחדרו למעלה כשעלה לו אמר ואד"ש געה"ת של הדלת והחזיק כהן שי' פעמיים: "א ישר כח... א ישר כח דיר פאר דוכנ'ן".

בסופה ,5:30 לערך אד"ש נכנס מנחה לתפלת הכריזו על זמן תפלת מעריב, לערך 5:50 יצא לראות ומפעם הקהל על הסתכל בהתהלוכה. ההולכים לפעם עשה בידו הק' ולבסוף הורה בידו הק' (לאלו שעוד עמדו שם) שילכו, זה הי' לערך כ10-15 דקות.

שיחה. היתה ולא זכינו לא מעריב לאחרי מהתהלוכה כולם חזרו 11:30 השעה לאחרי לפתע הגיעו. שכולם לאד"ש והודיע נכנס והריל"ג הניגון לנגן החלו וכבר מלא הי' בחוץ אד"ש, יצא

הנ"ל (דשמח"ת).

הי' זה מרובים היו שיחיו התהלוכה (צועדי תושבי שגם כמ"פ כבר זה וגם בלעה"ר, גדול קהל זה, עין מרהיב מחזה על להסתכל באים השכונה

ואשרי עין ראתה כל אלה),

חגור המשי, סירטוק עם לבוש יצא אד"ש (כי עניבה! בלי לאחרונה) כרגיל (שלא באבנט! בחגה"פ יצא אד"ש עם העניבה) והחל לעשות בידו הק' ידיו בשתי הי' לא (והפעם הק' השמאלית

כבחגה"פ). בדקות הראשונות כמעט ולא עודד בידו הק', אלא סקר כל הזמן בעיניו הק' את הקהל כולו, בחוץ עמד (אד"ש לקינגסטון עד שעמדו מימינו הן מאד הרחק עד שעמדו משמאלו והן ד-770) הפתח אד"ש כ"ק החל לפתע אך שי', מלמד של מהבית ההקפות ע"ד מופלא, באופן הק' בידיו לעודד יחסית להפעמים רב הי' זמן דשמח"ת – ולפ"ע זה רב קהל נשאר שכזה נעלה גילוי לאחרי הקודמות.

מאנ"ש והת' לרקוד למשך זמן רב בחוץ!

חאדאקאוו שי' הרחמ"א כשנכנס למחרת אודות לדווח אד"ש לכ"ק מוסף תפילת לאחרי שאד"ש ע"ז נוסף הנה (כרגיל), בכללות התהלוכה (השיחות בבתיהכ"נ שיחות הניחו באם התעניין בחזרה למה אד"ש שאלו הולדת"), "יום ע"ד היו ח"ו משהו קרה (האם כ"כ התאחרו מהתהלוכה עד שמחכים הסדר שכך הנ"ל ולכשענה בדרך)? אנגינומען עס האט אד"ש אז וכו', יגיע שהאחרון בספר קיבלו השנה שבכלל ולהעיר זאת]. [=קיבל

פנים יפות בבתיהכ"נ את אנ"ש והת' וכו'.

יום ב' ב' דחה"ש ז' סיוןבעת פתיחת הארון ואד"ש עומד ופניו כנגד ארון וכו'), בסידור ומסתכל הקהל כנגד (וגם הקודש ניגנו "אנא עבדא". אד"ש עודד השירה ולבסוף פנה משהו והי' השירה לעודד הקהל לעבר פ"א אד"ש

מיוחד.

לאחרי הקריאה בס"ת הראשון ואמירת הקדיש שכעת אד"ש אומרו (ונמצא שאד"ש הוא על הבימה כפשוט), ל"מפטיר" אותו שקוראים לפני עוד (על הסתובב למפטיר אד"ש את שקראו לפני הנה רוצה שאד"ש הבינו אח"כ מישהו, וחיפש הבימה) ושחזר שלפני"ז, העלי' (שקיבל החמישי שבעל ולאחרי' המפטיר ולאחרי לידו, יעמוד לאחוריו) ראשו שעל הבחנתי וכו', נכנסו כשכולם "יזכור". והטלית הק' הכיפה רוב בולט הי' דאד"ש הק' אד"ש כרגיל אח"כ מהכיפה. משוכה קצת היתה נשאר ל"אשרי" (ויורד מהבימה כשלפניו ב' הס"ת). (שהי' הרש"ג על הסתכל מהבימה לכשירד היום עלייתו) לאחרי הבימה על ונשאר בתפילה היום את והורידו אחריו שילך רצה שאד"ש וכנראה הרש"ג מהבימה שילך אחרי אד"ש, וכמ"פ הסתכל

אד"ש לראות אם הוא בא אחריו.

מנחה תפילת זמן על הוכרז התפילה לאחרי זמן הכריזו (לא התוועדות ושתהי' ב-6:45 (ולא למעלה היתה מנחה תפילת ההתוועדות), לא' חייך אד"ש כשנכנס למטה). שהי' כבאחש"פ לעבר הסתובב לא וכן הק' בידו עודד לא אבל תהי' שההתוועדות הכריזו התפלה לאחרי הקהל,



אי"ה בשעה 8:00 לערך.

לערך 8:10 נכנס אד"ש להתוועדות, בעת שנכנס ידיו נטל וכשאד"ש (דשמח"ת) הנ"ל הניגון ניגנו שושקען צו אנגיפאנגען מען האט לסעודה הק' הק' בראשו סימן ואד"ש להתלחש] החלו =]נראה הי' כי לנגן הפסיקו אח"כ לנגן. להמשיך שתהי' שיחה, ואד"ש הורה לנגן א ניגון! הרי"כ שי' אויר שהמיזוג (להעיר בחרתנו" "אתה לנגן החל פעל בחוזק במשך ההתוועדות כמו בשמח"ת מחמת

ריבוי הקהל שי' בלעה"ר).

קצר" ה"תוכן ע"פ לכם ידוע ההתוועדות סדר וכנ"ל אבוא באי אלו הערות:

מורא'דיק היה הראשונה שיחה תוכן הנה הנה לנגן, והחלו השיחה אד"ש שגמר ולאחרי און דיברו כי הקהל), חצי (אלא ניגן לא הקהל וניגנו הקהל נתאחד אח"כ בשיחה, זיך גיקאכט השירה, להגברת בראשו אד"ש הנהן וכמ"פ ביחד היתה שם וגו'". "והחכמה ד"ה מאמר הי' אח"כ המובא המלך" "עמק לספר בקשר שלימה פרשה די יש שעכשיו ואמר חייך ואד"ש הצ"צ, במאמר ואי"ז תער"ב, בהמשך כמו חסידות בעניני עמקות בעמה"מ חדשים ענינים דוקא ללמוד לחדש הכרח

וכו'.

היו אד"ש כ"ק שאמרם שהמאמרים (להעיר, דימים ב"היום-יום" שהוזכרו להמאמרים בהמשך ג' חגה"ש – שלפני מהימים אד"ש (שהזכירם אליו הקביעות באותה מסויימת שבשנה הגבלה!) ימי אחה"צ, ש"ק בעש"ק, מאמרים היו אז זו, כבשנה א' דחגה"ש, וב' דחגה"ש, ואד"ש בש"פ במדבר ש.ז. חזר המאמר, מיוסד על המאמר דאותה שנה "ש"ק אד"ש דכ"ק קדשו לשון הי' (כן הצהריים" אחרי שנה דאותה המאמר וכן המאמר), אמירת לפני

דחגה"ש! בהתוועדות השנה היתה דחגה"ש, מב' ב"היום-יום" שהי' שנה דאותה המאמרים והנה אמרם אדמו"ר הצ"צ. ובשנה זו בי"ד סיון מתמלא לכ"ק אד"ש לאויוש"ט שנות נשיאותו דאדמוהצ"צ

ולמעלה.

לאחרי שיחה הבאה אודות ההוראה "והחי יתן ניגון לנגן צוה – והבעש"ט" דוד ו"משה לבו" אל וכן ז'שוריטצי" "ניע שניגנו בעת והנה וכו', הכנה בניגון דלאחריו "שיבנה" עשה חזק מאד בידיו הק' כמ"פ להגברת השירה, והי' נראה שעוד מעט "וועט

ער זיך אויפשטעל'ן"!

בעת הזימון, כרגיל, אמר "ברשות" וחיכה כשני' ואח"כ המשיך "מרנן וכו'", לאחרי ברהמ"ז הכריז היין מסר ואד"ש תורה" ה"כינוס ע"ד שי' הרד"ר וכרגיל ל"כינוס-תורה". כהשתתפות ומים, חלה ה"עזרת ליד העומד לסטענדער אד"ש ניגש אח"כ התפילה בעת לדבר "אסור השלט (תחת נשים" וכו'"), והתפלל מעריב, לאחרי מעריב אד"ש הבדיל כמה וכעבור כו' ושתה התיישב ולאח"ז הכוס על

שניות קם והחל לחלק כוס של ברכה.

ההתוועדות הסתיימה לערך 11:40, חלוקת כוס הנה – לפני"ז) (קצת לערך 12:00 החלה ברכה של גם אז "תשמ"ו-מ"ז", הקודמים חגה"ש כבשתי קנקני אד"ש חילק דחגה"ש ברכה של בכוס השנה אפילו הפעם – ארכה לא גם החלוקה וכו'. משקה חוץ – ורבע שעות מג' למעלה שארך אחש"פ לגבי מ-4 למעלה באחש"פ ארכה שההתוועדות מזה שעות ורבע – משא"כ בחגה"ש שההתוועדות ארכה

כ-3 שעות וחצי, והחלוקה – רק שעתיים וחצי.

כמעט אד"ש הראשונה בשעה לפ"ע, שמח הי'




"כל הלילה" עד מתי?"בליובאוויטש (44 (ע' המנהגים' ב'ספר כתוב

הי' נעורים בליל שבועות"1.

כ"ק אומר (ע' 3) שלום' 'תורת השיחות ובספר אדמו"ר יד כתב ידי תחת "יש הרש"ב: אדמו"ר האמצעי, וכתוב שם, שהוא מבטיח למי שיהי' ניעור

בליל שבועות כל הלילה יזכה לכתר תורה".

כוונת היא מה לברר ננסה דלהלן בשורות הלילה" כל שבועות בליל האמצעי "ניעור אדמו"ר – האם צריכים להיות ניעורים עד עלות השחר, או

עד הנץ החמה?

עם הקשורים מהדברים שיש ידוע, דהנה מהם ויש השחר, בעלות מסתיים שזמנם הלילה2

1) בספר המנהגים (ע' 42) כתוב שגם בליל שביעי של פסח ובליל הושענא רבה היו נעורים כל הלילה, אך כעת נתעכב על

ליל שבועות בלבד.

2) שנינו במסכת מגילה (כ, ב): "זה הכלל: דבר שמצותו ביום – כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה – כשר כל הלילה". היה ואם השחר, עלות עד קורא דערבית ק"ש לדוגמא: אנוס קורא עד הנץ החמה. כדאיתא במסכת ברכות (ח, ב. ט, קורא שאדם פעמים אומר: יוחי בן שמעון רבי "תניא, א): עמוד שיעלה קודם אחת בלילה, פעמים שתי שמע קריאת השחר, ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו,

אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אלמא - לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא של ואחת יום של אחת חובתו ידי בהן יוצא תני: והדר הוא,

לילה, אלמא - יממא הוא! דאיכא - יום ליה דקרי והא הוא, ליליא לעולם לא, -אינשי דקיימי בההיא שעתא. אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי

יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי. רבי דתניא, אהא חנינא בר אחא דרב להא דמתני איכא קורא שאדם פעמים עקיבא: רבי משום אומר יוחי בן שמעון ואחת החמה הנץ קודם אחת ביום, פעמים שתי שמע קריאת ואחת יום של אחת חובתו, ידי בהן ויוצא החמה, הנץ לאחר

של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע

שזמנם מסתיים בהנץ החמה.

ולפי"ז צריך לראות בענייננו, עד מתי מסתיים "כל הלילה" בליל שבועות – עד עלות השחר או עד

הנץ החמה?

המקורות למנהג הנ"להמקורות את ולהביא להקדים עלינו לזאת הקדומים של המנהג להיות ניעורים בליל שבועות:

בהקדמה ה'זוהר' בספר הוא המנהג מקור (ח"א ח, א): "רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא

בליליא דכלה אתחברת בבעלה . ."3.

שתי פעמים ביום, אלמא - קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא

- ליליא הוא! דאיכא - ליליא ליה דקרו והאי הוא, יממא לעולם לא,

אינשי דגנו בההיא שעתא".אדה"ז בשו"ע פסק וכן (רלה,ד). או"ח בשו"ע נפסק וכך

או"ח (נח, ט): שהוא בלילה, ערבית ק"ש קרא ולא אנוס שהיה "מי והוא רל"ה, בסי' כמ"ש השחר, עמוד שעלה אחר קוראה בענין ולסטים, חיה גדודי למקום לדרך לצאת ג"כ משכים שיוכל לקרוא קריאת שמע של שחרית מיד שעלה עמוד השחר, ואחת לילה בשביל אחת - פעמים ב' ק"ש לקרא אפשר אי לחזור א"א לילה שעה לאותה שעשה שמאחר יום, בשביל

ולעשותה יום, אלא יקרא בשביל ק"ש של לילה - שזמנה עובר, שאחר נץ שחרית שיתבאר שם, ושל כמו לקרותה כלל אי אפשר החמה

ימתין אולי יזדמן לו לקרותה בזמנה כהלכתה".

דכלה בליליא באורייתא ולעי יתיב הוה שמעון "ר' (3אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אחרא ליומא למהוי אזדמנת דכלה ליליא בההיא אצטריכו עמה ולמחדי ליליא, האי כל עמה למהוי בבעלה, חופה גו בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים בגין דחכמתא, וברזי דקראי ובמדרשות לכתובים, ומנביאים דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא, ואיהי ועולמתהא עלאת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל האי ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני

שמירת הזמןסקירות ובירורים אודות

'זמנים הלכתיים' לפי שיטת חב"ד

ניעורים בליל שבועות"כל הלילה"

להיות מנהגנו בו - שבועות דליל הזמן נמשך היכן עד מתן-תורה, מדרשי ע"פ בירור • הלילה" "כל ניעורים המנהג של השעות וחשבון אדה"ז חלוקת הגמרא, דברי ב'ליובאוויטש' • מוגש ע"י הגה"ח ר' יעקב שי' סנגאוי, ר"מ

בישי"ק תומכי תמימים ליובאוויטש קרית-גת, אה"ק



קדמאי "חסידי (צח,א): אמור פרשת וב'זוהר' . באורייתא לעאן והוו ליליא, בהאי ניימי הווי לא

.4".

חופתא, וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו, והוה חולקהון. זכאה דכלה, בעטרהא לון ומעטר לון ומברך רבי שמעון וכלהו חבריא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין שאר וכל שמעון רבי חדי והוה מנייהו, וחד חד כל דאורייתא דלמחר בגין חולקכון, זכאה בני שמעון, רבי לון אמר חבריא. דמתקנין דכלהו בגין בהדייכו, אלא לחופה כלה תעול לא וכתיבין רשימין יהון כלהו בה, וחדאן ליליא בהאי תקונהא בספרא דדכרניא, וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן

ועטרין דעלמא עלאה".[תרגום ללה"ק: רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שהכלה [= שכינה] מתחברת עם בעלה [= הקב"ה], שלמדנו כל הזה בלילה צריכים השכינה, היכל בני שהם החברים אותם הקב"ה, עם החופה תוך למחרת להיות מזומנת שהשכינה שלה בתקונים עמה ולשמוח הזה, הלילה כל עמה להיות ומנביאים לנביאים מתורה בתורה לעסוק מתתקנת, שהיא שאלה לפי הקבלה, ובסודות הפסוקים ובמדרשות לכתובים, משמשיה המלאכים עם והיא ותכשיטיה, שלה תיקונים הם נכנסת וקיימת על ראשיהם, ומתתקנת בהם ומשמחת עמהם, והם נקראים בני חופתה, וכיון שנכנסת לחופתה שואל הקב"ה חלקם. אשרי הכלה, של בעטרות ומעטרם ומברכם עליהם, תורה, של ברנה מרננים החברים כל עם שמעון רבי והיה רבי שמח והיה מהם, ואחד אחד כל תורה דברי ומחדשים אשרי בני שמעון, רבי להם אמר החברים. שאר וכל שמעון עמכם, אלא לחופה הכלה תכנס לא שלמחרת לפי חלקכם, בה, ומשמחים הזה בלילה שלה תקונים המתקנים שכל לפי מברכם והקב"ה הזכרון, בספר ונכתבים נרשמים יהיו כלם

בשבעים ברכות ועטרות מעולם העליון].

אתאביד לא וחושבנא יומא להאי טהור דמטי 4) "ומאן באורייתא למלעי ליה לבעי ליליא להאי מאטי כד מניה, ולאתחברא בה, ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ליליא בהאי למלעי ליה דבעי דאורייתא ואוליפנא ואתדכי. אורייתא דבעל פה איהי, בגין דיתדכון כחדא ממבועא דנחלא בה, ויתחבר שבכתב תורה ליתי יומא בהאי לבתר עמיקא, ואמרי עליה מכריזי כדין לעילא, חד בזווגא כחדא וישתכחון אשר ודברי עליך אשר רוחי ה' אמר אותם בריתי זאת ואני בהאי ניימי הוו לא קדמאי חסידי דא ועל וגו', בפיך שמתי ירותא לאחסנא ניתי ואמרי, באורייתא לעאן והוו ליליא, ישראל כנסת ליליא והאי עלמין, בתרין ולבנן לן קדישא ותרווייהו במלכא, ביה לאזדווגא ואתיא עלייהו אתעטרא מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי. רבי שמעון הכי אמר לתקנא ניתי לגביה, ליליא בהאי חבריא דמתכנשי בשעתא ותקונהא בתכשיטהא למחר דתשתכח בגין כלה, תכשיטי יתבע כד דחבריא חולקהון זכאה יאות, כדקא מלכא לגבי ואנהיר עטרהא ושוי למטרוניתא מאן תקין תכשיטהא מלכא תקונהא, ולית לך בעלמא מאן דידע לתקנא תכשיטי כלה אלא

חבריא, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי". [תרגום ללה"ק: ומי שמגיע טהור ליום הזה [חג השבועות] צריך הוא הלילה לזה מגיע כאשר ממנו, נשכח לא והחשבון שנשפע העליונה טהרה ולשמור בה, ולהתחבר בתורה ללמוד האדם שצריך שהתורה ולמדנו ויוטהר. הזה בלילה עליו יחד שיטהרו בשביל היא, פה שבעל תורה הזה בלילה ללמד

גם ב'שער הכוונות' להאריז"ל (ענין חג השבועות בלילה לישן שלא האדם "צריך מובא: א) פט, ועוסקים נעורים הלילה כל ולהיות כלל, הזאת בתורה, כנזכר באורך בהקדמת ספר הזהר [המובא עלות קודם מעט הבוקר אשמורת ובהגיע . . לעיל]

השחר . . אז צריך שתטבול במקווה . .".

וב'פרי עץ חיים' (שער כג – חג השבועות) כתב: ועיקר כלל ישן לא ההוא שבלילה מי שכל "ודע, ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא בלילה הוא האדם חיי והוראת נזק, שום לו יארע

זה".

ניעורים כל הלילה - תיקון לישנים כל הלילה

סק"א): תצד (סי' אברהם' ה'מגן כתב והנה, נעורים היו הראשונים שחסידים בזוה"ק "איתא רוב נהגו וכבר . . בתורה ועוסקים הלילה כל הלומדים לעשות כן. ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב"ה צריכים אנו לכן במדרש, כדאיתא אותם, להעיר

לתקן זה".

המקור לדברי המג"א ש"היו ישנים כל הלילה" הוא מהמדרש, ויש בזה שני מדרשים:

ב): יב, פ"א השירים (שיר רבה' 'מדרש א. ששינה לפי הלילה, אותו כל ישראל להם "ישנו של עצרת עריבה והלילה קצר. אמר ר' יודן, אפילו פורטענא [פרעוש] לא עקץ בהם. בא הקב"ה ומצאן בוקינס בקאלנין עליהם להעמיד התחיל ישנים, השלישי ביום ויהי הה"ד קול], משמיעי [מיני משה והיה וברקים, קולות ויהי הבקר בהיות לפניו] [לקראתו לאפנטי ומוציאין לישראל מעורר

של ממה"מ הקב"ה . ."5.

תורה תבא היום באותו ואח"כ העמוק, הנחל של המעין מן אחת בהזדווגות ביחד נמצאים ויהיו בה, ויתחבר שבכתב אותם בריתי זאת ואני ואומרים עליו מכריזים אז למעלה, וע"כ וגו'. בפיך שמתי אשר ודברי עליך אשר רוחי ה' אמר עמלים והיו הזה, בלילה ישנים היו לא הראשונים החסידים בשני ולבנינו לנו הקדושה ירושה לנחול נבא ואמרו, בתורה ובאה עליהם מתעטרת הקדושה שכינה הזה ובלילה עולמות, הזוכים אלו של ראשם על מתעטרים ושניהם במלך, להזדווג באותו החברים שמתכנסים בשעה אמר כך שמעון רבי לכך. לילה אצלו, בואו לתקן תכשיטי השכינה, כדי שתהיה נמצאת חלקם אשר כראוי, המלך אצל ותקונים בתכשיטים למחר שתקנו הם מי המלכה עבור המלך יתבע כאשר החברים של תכשיטיה והאירו עטרותיה והכינו תקוניה, ואין לך בעולם מי בעולם חלקם אשרי החברים, אלא כלה תכשיטי לתקן שידע

הזה ובעולם הבא].

ב'לקוטי שליט"א אדמו"ר כ"ק של בביאורו עיין (5



אליעזר' דרבי 'פרקי ב. (פרק מא): "רבי חכינאי אומר, כפול היום – השלישי בחודש שתי עד ישראל וישנו כלילה, שעות ביום, ששעת יום בעצרת ויצא קצרה. והלילה ארוכה והיה ישראל למחנה משה אמר משנתם. אותם מעורר כבר משנתכם, עמדו להם הכלה את ומבקש החתן בא לה, וממתין לחופה להכניסה

כדי ליתן להם את התורה".

ישנו כל הלילה עד הנץ החמה

שבני רואים, מהנ"ל ישראל ישנו כל הלילה, ואפילו בפשטות ביום. שעות שתי עד

הכוונה עד הנץ החמה ואפילו יותר.

אגב, החשבון של "היום כפול כלילה" הוא: 16 שעות יום, 8 שעות לילה. באזור מדבר סיני בתקופת הוא 13 לשקיעה עד מהזריחה היום אורך שבועות כוונת שאין מכך, יוצא כן, אם לערך. שעות וחצי בזריחה שמתחיל ל"יום" אליעזר' דרבי ה'פרקי היינו, יותר, ארוך ליום אלא בשקיעה, ומסתיים

מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

ויש לומר בזה שתי אפשרויות:

1. כוונת המושג "יום כפול מהלילה" לפי שיטת ר"ת:

מהזריחה עד השקיעה בתקופת שבועות הוא 13 עד השחר מעלות דקות 72 ועוד לערך. שעות וחצי הכוכבים, צאת עד מהשקיעה דקות 72 ועוד הנץ, צאת עד השחר מעלות שעות, 16 הם ביחד

הכוכבים.

לפי זה, שתי שעות ביום הוא לאחר הנץ החמה.

לפי מהלילה" כפול "יום המושג כוונת או .2שיטת הגאונים ואדה"ז:

לערך. שעות וחצי 13 השקיעה עד מהזריחה הנץ עד השחר מעלות לערך ורבע שעתיים ועוד שליש ועוד אדה"ז), לשיטת ב'מעלות' דקות 120) 16 הם הכוכבים, צאת עד מהשקיעה לערך שעה היום אורך אדה"ז שלשיטת [ואע"פ לערך. שעות ועד מהזריחה הוא זמניות) שעות לחישוב (בנוגע הוספנו המדרש, לשון ליישב כדי אך השקיעה,

שיחות' (ח"ד עמ' 1024 ואילך).

עד השחר מעלות הזמן את ועד מהשקיעה וכן לזריחה,

צאת הכוכבים].

שעות שתי זה, לפי הנץ אחרי הם ביום (זמניות)

החמה.

ה'אבן מפירוש ולהעיר בחומש (הודפס הקצר' עזרא מוסד בהוצאת חיים' 'תורת טז): יט, שמות קוק, הרב "בהיות הבוקר – קרוב מזרוח

השמש".

(פו, בשבת הגמ' והנה העם הגבלת בענין דנה א) אחרי עד ימים" "לשלושת הפולטת. טמאה עונות כמה סי"א) קצו סי' (יו"ד בשו"ע שש להמתין דצריך נפסק יו"ד (שו"ע אדה"ז לפי עונות. עד מהזריחה – יום עונת ועוד) יב ס"ק קפד סי' אם הזריחה. עד מהשקיעה לילה – עונת השקיעה, בזריחת רק הוא שבועות ליל של העונה סוף כן,

השמש בבוקרו של יום מתן תורה.

לתקן שכדי לומר, נראה לכאורה הנ"ל, לאור ניעורים להיות צריכים ישראל, בני שישנו מה את לזמן בהתאם החמה, הנץ עד הלילה כל וללמוד

שישנו.

חצי לילה הראשון - תורה שבכתב, וחצי לילה השני - תורה שבעל פה

ויש להוסיף בזה:

והמועדים התורה פרשיות על אדה"ז במאמרי (כרך ב' בסופו ע' תתקכ) מובא: "לכן בליל שבועות, התו' בעוסקים הוא הכתר ממשיכים אנו אשר בלילה, תושב"כ – קודם חצי הלילה, ובתושבע"פ – מהיפוך, זמנם הימים בכל אשר הלילה, חצי אחר כי חצי לילה ראשונה הוא בחי' גבורה, לכן אז זמן תושבע"פ, ואחר חצות תושב"כ, אך מחמת שבכתר כאורה, כחשיכה וקמי' בחו"ג גמור התכללות הוא כתר הבחי' ולהמשיך להורות מחלפים אנו לכן

הנ"ל". עכלה"ק.

וכן עד"ז נתבאר בספר מאמרי אדמו"ר האמצעי – שבועות.

הלילה את שמחלק נראה אדה"ז מדברי לשיטתו ובפשטות – חצאים שני חלקים, לשני לזמן ושווה במקביל הוא חצות עד שמהשקיעה הלילה של הראשון דבחציו הזריחה. עד מחצות

להיות שהמנהג כנראה, השחר עלות עד ניעורים לטבול שנוהגים ממה נבע במקווה לפני עלות השחר, התיקון, בסוף כמובא התיקון את שסיימו ומכיון

וטבלו הלכו לישון.עיון צריכה זו הנהגה אבל לעיל. המבואר לאור גדול, מבוסס מקור צריך ועכ"פ כבר לישון שאפשר וברור

בעלות השחר.



צריך ללמוד את התושב"כ, ובחצי השני של הלילה כשם אפוא, יוצא התושב"פ. את ללמוד צריך שמהשקיעה עד חצות יש ללמוד תושב"כ, אותו דבר מחצות עד הזריחה יש ללמוד תושבע"פ. מכאן ניתן עד היינו הלילה כל נעורים להיות שצריך להסיק

הזריחה.

הביאור בהנהגת כ"ק אדמו"ר הרש"ב של הנהגתו את אפשר, בדרך לבאר, יש ועפ"ז תיקון את לומר שהתחיל הרש"ב אדמו"ר כ"ק הפסיק אח"כ הנרות, הדלקת לאחר מיד שבועות המאמרים (ספר טוב יום סעודת לאחר והמשיך

תש"י עמ' 242).

באזור השבועות, חג של זו בתקופה דהנה, וחצי כשלוש היא השקיעה ליאדי-ליובאוויטש, שעות לפני חצות הלילה. והזריחה היא כשלוש וחצי כשעה הכוכבים צאת הלילה. חצות לאחר שעות חצות לפני וחצי כשעתיים היינו, השקיעה, לאחר הלילה. נוסיף את תפילת מעריב וסעודת יום טוב –

נשאר מעט מאוד זמן עד חצות הלילה.

לכן, כדי להספיק לומר את התושב"כ שבתיקון לאחר מיד הרש"ב אדמו"ר התחיל חצות, לפני והמשיך החמה, לשקיעת סמוך הנרות, הדלקת עד התושב"כ את להספיק טוב, יום סעודת לאחר

חצות. ואת התושבע"פ אמר ולמד לאחר חצות.

צריכים להיות ערים כל הלילה עד הנץ החמה

ללמוד נהגו שבליובאוויטש לומר מסתבר וכן עד הנץ החמה – דהרי בתקופת שבועות, ימי הקיץ, שעלות העומר) ספירת (לפני בסידור אדה"ז פסק שבליובאוויטש בוודאי הלילה. בחצות הוא השחר הלילה, חצות הוא השחר, בעלות לישון הלכו לא

ונשארו ניעורים "כל הלילה" עד הנץ החמה.

המנהג השתרבב מה דמשום עוד, להוסיף ויש להיות מקומות) (ובעוד ישראל בארץ אנ"ש בין ניעורים עד עלות השחר, אלו לפי הדעה המקדימה

(דעת הגרא"ח נאה), ואלו לפי הדעה המאחרת.

כנראה, שהמנהג להיות ניעורים עד עלות השחר נבע ממה שנוהגים לטבול במקווה לפני עלות השחר, התיקון את שסיימו ומכיון התיקון, בסוף כמובא

וטבלו הלכו לישון.

אבל הנהגה זו צריכה עיון גדול, לאור המבואר לעיל. ועכ"פ צריך מקור מבוסס וברור שאפשר לישון המצויינים שבספרים בפרט השחר. בעלות כבר לעיל מודגשת החשיבות הגדולה להיות ניעורים כל עלות לאחר גם וללמוד להישאר שיש הרי הלילה,

השחר (והטבילה במקווה) עד הנץ החמה.

להיות כדי לישון, ללכת צריך שאח"כ [ברור של הידועה כהוראתו – שחרית בתפילת ערניים

הרבי מלך המשיח].

הישיבה העיר. או המדינה של הראשי כרב מכהן רוסי, נופש כפר של דונם שמונה פני על משתרעת ממוסקבה, נסיעה כשעתיים במרחק הממוקם כאשר בכפר כולו שוהים רק תלמידי הישיבה, יחד הישיבה ראש שי', קליין מרדכי הרב הרה"ח עם של רבה של ובסיועו ביוזמתו אותה, הקים שאף

רוסיה, הרה"ח הרב בערל לאזאר שי'.

צפת - ישיבה גדולהסיימו את הרמב"ם עם ה"הדרנים"

הבחורים חזרו דניסן, הזמנים בין לאחר הזמן לניצול ללימוד, מחודשים בכוחות לישיבה מתוך שקידה והתמדה. כבר ביום הראשון לחזרתם לישיבה נערכה הכנסת ספר תורה לישיבה, כשמאות

מתושבי העיר משתתפים בחגיגה.

לקראת סיום הרמב"ם, ערכו השלוחים בישיבה ה'תשמ"ז, דשנת ההדרן על מיוחד לימוד מבצע ולימודו, ההדרן הבנת על ויגעו שקדו התמימים

ללה"ק מיוחד תרגום עם מהשיחה, בווידאו וצפו מעל גבי המסך, בין הת' שהשתתפו במבצע זה נערך

מבחן, והמצליחים זכו בספר 'הדרנים על הש"ס'.

ל"ג לפעילות הרבה התארגנות עם בבד בד הארץ, בכל מבוקשים מהישיבה כשהת' בעומר, במיוחד הזמן לניצול מיוחדת תנופה בישיבה ישנה והת' יום, בכל הסדר תחילת של הראשונה בשעה הספר את הגרלה ללא יקבלו במיוחד, המשקיעים

'שיחות קודש – קודם הנשיאות'.

ביומי המתקיימות להתוועדויות בנוסף זה כל דפגרא, בהם מורגשת החיות המיוחדת אצל תלמידי השעות עד ומתוועדים יושבים כאשר התמימים, הקטנות של הלילה, ועם כל זאת אין זה מפריע כלל

להמשך הסדרים של יום המחר.

ההערכות מורגשת ג' שיעור תלמידי בקרב עם ל'קבוצה', הנסיעה לרגל והגשמית הרוחנית חלוקת טפסי ההרשמה בזמן האחרון, וזאת בנוסף השיעור, תלמידי עם המתקיימות להתוועדויות

כהכנה לשנה זו.




"בין פסח לעצרת"שלל דיווחים מישיבות בעולם

שהגיעו בזמן האחרון אל שולחן המערכת

מעולם הישיבות חדשות מהנעשה אצל תלמידי

התמימים ברחבי תבל

חיפה - אחוזהתנופת לימוד ופעילות

נשמע תורה שקול שנה מחצי למעלה כבר בשכונת אחוזה בחיפה. בסמוך לציר תנועה הראשי שעל הר הכרמל, במקום מרכזי ובולט, קמה ישיבת של מנינים כשני לומדים במקום אחוזה. – חב"ד הלכות לומדים התמימים ואברכים, תמימים ללמוד כבר הספיקו – והאברכים והיתר, איסור של בעיצומו אוחזים הם וכעת מקוואות, דיני את

לימוד הלכות חופה וקידושין.

שגם הוא, בישיבה המיוחדים מדברים אחד מידי לעיון, בחסידות קבוע שיעור ישנו לאברכים על נמסר השיעור שחרית, תפלת לאחרי מיד יום ונמשך הישיבה, ראש – למברג שי' אורי הרב ידי שעה רצופה, כאשר אפילו המקורבים של בית חב"ד

נהנים להצטרף לשיעור, ולקחת בו חלק פעיל.

בכל יום יוצאים התמימים למבצע תפילין נרחב, ובנתינת תפילין, במצוות יהודים עשרות ומזכים מערך מנהלים התמימים הגאולה. לקירוב צדקה מסועף של חברותות ושיעורים עם מקורבים ואנ"ש, ומזמינים את תושבי השכונה והעיר לשיעורי תורה, לתפלות, ולהתוועדויות רבות משתתפים, שפועלות אדמו"ר לכ"ק ישראל לבבות בקירוב פעולתם את

שליט"א.

חב"ד בית מנהל דונין שי' לייב יהודה הרב

נפתחה מאז כי מספר הכרמל, ובמרכז בשכונה בשכונה, חב"ד של הפעילות רף עלה הישיבה, הצטרפו צעירים – בעיקר נוספים – רבים ואנשים

למעגל המקורבים של בית חב"ד.

מסיבת התמימים ארגנו לדוגמא בפורים צעירים ישנם המסיבה ומאז הצעירים, לכל פורים וללמוד תפילין להניח יום מידי כמעט שמגיעים

בחברותא.

רחובות - דעתמלאה הארץ "דעת" את הוי'

מספר לפני רחובות בעיר שהוקמה הישיבה, שנים ע"י הרב יצחק ערד שי', כבר הצמיחה עשרות דבר. לכל חב"ד חסידי הינם שכיום תשובה בעלי שיש הפתיחות – הוא הישיבה של ההצלחה סוד בישיבה הלומדים התלמידים עשרות תלמיד. לכל בסבר פניהם את קיבלו תמיד כי כך, על יעידו הנמסרים החסידות שיעורי קבלום. יפות פנים בישיבה להשאר לאורחים גורמים המשפיעים, ע"י ימים נוספים, ומשם – עד ל"תמימים" שגם יושנים

בפנימיות הישיבה.

ראש עם התוועדויות מתקיימות דפגרא ביומי הישיבה הרב ערד שי', והנקודה העיקרית המדוברת לרבי והתקשרות החסידות תורת לימוד היא בהם

מלך המשיח.

בשיעור עיוני עם ראש הישיבה

התוועדות לתלמידים ומקורבים בישיבה


Documents

Master Hatomim 35 - 741