˙¯‡ ËÙ˘Ó‰

‚ ˜ÏÁ

ȘÒÙ ÌÈ¯Ó‡Ó ÔÈ„

‰Ú„ ‰¯ÂÈ, ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ,¯ÊÚ‰ Ô·‡

מאת

ȘÒ�È˘Â‡ È·ˆ ˜ÁˆÈ

בית הדין הרבני חיפהדיין

,אורות המשפט, ס אורחות משפט"מחבה

באשר הוא שם, )מדריך מפורט(הלכות אבלות

ק ירושלים"עיה

ב"תשע

ב"ארה ,תרבות יהודיתנדפס בסיוע קרן זכרון למען

©

2012ב "תשע, כל הזכויות שמורות למחבר

יצחק צבי אושינסקי

)סטוןטלז(קרית יערים 3הרימון ' רח

02-6540106' טל

ממנואו להפיץ ספר זה או קטעים , לתרגם, להקליט, לצלם, אין להעתיק

,אלקטרוני או מכני, בשום צורה ובשום אמצעי

אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחבר

:סדר ועימוד

08-9741788 הדר הוצאה לאור

hadarp r in t@gmai l . com

ÌÏÂÚ Ô¯ÎÊÏ

�"ÚÏ

¯"¯‰‰ÓÏ˘ χÈÁÈÏ"ÊȘÒ�È˘Â‡ Ï"Ê ‰È¯‡ ·˜ÚÈ '¯ Ô·

,‰È˘ÙÏ ‡˙·ÈË ˜ÈÊÁ‰ ‡Ï ,¯˘È Ì˙ ˘È‡‰¯Â˙Ï ÂÈ· ÏÂ„È‚Ï Â˘Ù ¯ÒÓ ‰ÂÓ‡· Ô˙ ‡˘

Â"Ó˘˙ ÔÒÈ 'Î Ú"·Ï

,˙Ș„ˆ‰Â ‰·Â˘Á‰ ‰˘‡‰ Â˙Èگ„ÒÁ ‰˜„ˆ ˙ل¯

˙¯Ó(‰·ÂË) ‰Ë‚‰"ÚÏ"Ê ÔÓÏÊ È΄¯Ó '¯ ˙·

‰"Ò˘˙ '· ¯„‡ Á"Î Ú"·Ï

.‰ .· .ˆ .� .˙

È˙·¯ ˙ί·

שליט"א לציון הראשון הגדול הרבני הדין בית נשיא מאת ברכה למכתב בנוסף

לספריי שקבלתי מכתבים ורבותי, מורי מפי ברכה מכתבי אצרף בסמוך, המובא

הקודמים.

���

רבי הגאון הישיבה, ראש של מכתבו ברוידאמתוך זיסל ראששמחה זצ"ל,

תשנ"ח): מרחשון י"א מפורט", מדריך - אבלות "הלכות ספרי על (שניתן חברון ישיבת

אושינסקי יצחק רבי הרה"ג המצויין האברך של מספרו גליונות כמה לפני היו

גדולים. והתמדה בשקידה בה ונתעלה ועלה הק' בישיבה מלפנים למד אשר שליט"א

רבות ידיעות בקנותו פירות בהם ועשה בלימודיו ברכה ראה דשמיא ובסייעתא

בהבנתו גדולה עליה שנתעלה עד גדול, ובהיקף העיון בעומק וראשונים בש"ס

עצמו הלין ומאז הק'. בישיבה הלומדים ממצוייני להיות הישר ושכלו העמוקה

על ידיעות והוסיף בתלמודו, ולן עמל היותו במעלת ונודע הלכה של בעומקה

משנתו ובהבנה, בהיקף ופוסקים בשו"ע מופלגת בקיאות לעצמו וקנה ידיעותיו,

תורה. קנייני ושאר מופלגים ויגיעה עמלות מתוך לו, סדורה

ידו מתחת יצא שלא הנ"ל הרב מוחזק ובאשר וכו', וללקט לאסוף השכיל ועתה

שיתעביד בזה לברכו והנני וכו'. טב לפעלי' ואמינא חיילי' איישר מתוקן, שאינו דבר

מתוך תורה של באהלה ולשקוד להתמיד בידו יצלח ה' וחפץ רברבא, לאילנא

מעיינותיו ולהפיץ להמשיך ויזכה ושנים, ימים לאורך הדעת והרחבת הנפש מנוחת

חייו. ימי כל ה' בבית בשבתו ושלווה מנוחה מתוך חוצה

���

רבי הגאון מאת וידידות ברכה כהןמכתב (סיוןדוד חברון ישיבת ראש שליט"א,

המשפט": "אורות הספר של הקודם לחלקו ניתן תשס"ז),

חביבי של השלישי ספרו של בהופעתו לראות עבורי שמחה יום ידידות. מכתב

ר' הרה"ג ישראל, כנסת חברון ישיבת הק' ישיבתנו בוגרי מחשובי והמופלג הנעלה

ורואה השנים, כל במשך מאוד קרוב קשר עמו לי שיש שליט"א, אושינסקי יצחק

כוח בכל בתורה וביגיעתו ובעמלו הגדולה בשקידתו עלייתו בדרך שזכינואני וב"ה ו,

על יושב להיות ונתעלה ועלה ולתפארת, לגאון פירות ועושה וגדל הולך לראותו

ואורחות אבלות הלכות חשובים, ספרים לחבר וזכה ת"ו, ירושלים בעיה"ק מדין

הזה, בספר וגם מהם. ונהנים משתמשים והרבה לתהילה שמם שיצא משפט,

עמלו ניכר וממונות אישות בעניני ופסקים מאמרים הכולל המשפט, אורות ספר

ובסברתו הרחבות ובידיעותיו תילם, על הדברים להעמיד הרהמ"ח של ויגיעתו

דבר ובהירה ברורה בשפה היטב ומבואר ערוך שלם בנין להעמיד השכיל הישרה

מכונו. על דבר

ובפרט זו, למדה זכיתי שלא המסכים כשר להיות אלו בדברים באתי לא והנה

באתי אך גדולה, זהירות בהם שצריך ולמעשה להלכה הנוגעים בענינים שהספר

דליבא מעומקא ולברכו שליט"א הרהמ"ח ידידי של מעלתו את ולהודיע להכיר

בתפקידו ויצליח ויעלה בתורתו, הרבים לזכות מעיינותיו ויפוצו עליה בדרך שימשיך

בישראל. התורה משפטי להעמיד הרם

���

רבי הגאון מאת ברכה כהןמכתב ישראלאברהם נשמת ישיבת ראש שליט"א,

המשפט": "אורות הספר של הקודם לחלקו ניתן תשס"ז), סיון (י"ג

לאור שיוצא המשפט" "אורות החשוב הספר את לראות לנו הוא בשורה יום

חשוב ספר שליט"א, אושינסקי צבי יצחק הגאון הרב הדגול ידידי המחבר ע"י

שונים. ענינים על

בישיבתינו רבות שנים רבה בהתמדה למד שליט"א, גדול חכם תלמיד הוא המחבר

דהלכתא". אליבא "שמעתתא סדר לפי וגן, בבית ישראל" "נשמת כולל הקדושה

לו רב ידיו שו"ע, חלקי ושאר העזר ואבן משפט חושן שו"ע למד השנים במשך

לרדת וזכה תורה, של לאמיתה הלכה להוציא ביגיעתו ונתעלה עלה ופוסקים. בש"ס

בחיבור גברא איתמחי וכבר דהלכתא, אליבא שמעתתא ולאסוקי דדינא לעומקא

משפט". "אורחות וספר אבלות" "הלכות הקודמים ספריו

במקוריותו. ומצטיין טעם, בטוב וחשובים רבים עניינים מקיף המשפט" "אורות הספר

נפש לכל שווה הספר כליו. ונושא שו"ע עד וראשונים מגמרא מבוסס והלכה ענין כל

מלך. מעדני יתן והוא שפר אמרי הנותן וברור צח בלשון ונכתב

ראוי הספר השונים. הענינים מבירור מאוד ונהנתי הספר גליונות כמה על עברתי

המדרש. בית חובשי לכל רב לתועלת ויהי רבנן, מלכי מאן מלכים, שולחן על לעלות

לאור להוציא ויזכה חוצה, מעיינותיו שיפיץ לברכו והנני עמו תיכון ספריםידי

שלוות מתוך התורה אור להפיץ קץ", אין הרבה ספרים "עשות החכם כמאמר רבים,

הדעת. והרחבת הנפש

הענינים תוכן

מאמרים

ההלכה� לאור הדין בתי של ומעמדם .כבודם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ג.

בהלכה� בית .שלום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יט.

ההלכה� ע"פ ערך וניירות במניות .מסחר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לט.

בהלכה� מאסר .עונש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סו.

רפואית� דעת חוות של ההלכתי .תוקפה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פא.

למעשה� והשלכות הדין גדרי - מהסוכה" פטור "מצטער .דין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פז.

דין פסקי

דעה .יורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קג.

מאמציו� ע"י שהובא קטן .גר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קה.

ליהדות� .השבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכ.

משפט .חושן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכה.

אילוץ� מחמת אחר למקום דירתו שעקר לעובד פיטורים .פיצויי . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכז.

השנה� באמצע שפוטר למלמד פיטורין .פיצויי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלז.

נעדר� של עיזבון על ירושה .צו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמב.

הצדדים� בדירת זוג בן מגורי בעבור שימוש בדמי .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנד.

האשה� ע"י הבעל דירת והשבחת שימוש דמי .תשלום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסא.

הסכם� פרשנות לאור פנסיה זכויות .חלוקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעב.

גירושין� הסכם לאור מטלטלין .חלוקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפא.

העזר .אבן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפז.

מבוסס� לא מידע ע"פ כיהודי עצמו שהחזיק למי יהדות .אישור . . . . . . . . . . . . . . . . קפט.

חברו� למינקת נישואין .היתר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ר.

מלאכותית� מהזרעה שילדה חברו למינקת נישואין .היתר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכב.

שחוק� .קידושי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רלב.

נאמנות� בחוסר האשה הודאת למרות יחד לחיות זוג לבני נישואין היתר.לבעלה� . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמו.

�- כהודאה שתיקה ודין מרומה) (דין מלענות המתחמק דין בעל הרשעתוערווה� אישות בעניני .גם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנה.

ביניהם� הסכסוך עקב אשתו בדירת בעל מגורי זכות .הפקעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסד.

ממון� יחסי בחוק 4 תיקון לאור לאשה ספציפי מדור .קביעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ערה.

בית� לשלום סיכוי כשאין ספציפי למדור צו .מתן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפב.

הצבורים� חסכונות של ומעמדם כתובה הצמדת בגירושין, מתנות החזריהאשה� שם .על . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפט.

מיוחדות� בנסיבות "אלמנה" אישי מעמד .קביעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . דש.

מוגזמת)� כתובה (ודין גבוה בסך כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שטו.

הפלה� שביצעה לאשה כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שלה.

ופיצוי� כתובה עיקר .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שדמ.

הגט� לאחר ופיצוי כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שנג.

במשטרה� סרק תלונות בגין כתובה .הפסד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שס.

אסיר� לבעל גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שע.

ילדים� מזונות במניעת הגט מתן את המתנה לבעל גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שפט.

ילדים� לזוג שאין במצב בגט בעל .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תיד.

הבעל� חובות עקב עלי" "מאיס בטענת גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תכה.

אזרחיים� בנישואין גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תמג.

הלכתיות� השלכות - אזרחיים מנישואין לחומרא .גט . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תמז.

הגירושין� טרם גירושין, הסכם ביטול או .תיקון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תנט.

אשתו� את לגרש בעל התחייבות של .תוקפה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תעא.

למפרע� ילדים מזונות .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תעז.

במוסד� השוהים ילדים מזונות .הפחתת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תפט.

ילדיו� במזונות אסיר אב .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תצו.

³

מפורט ענינים תוכן

מאמרים

ההלכה לאור הדין בתי של ומעמדם .כבודם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ג.בדיןא. לב התנשאות�אומץ ללא - פקחות,ב.�נחרצות נוספות: תכונות

למציאות ההלכה והתאמת העולם בעניני בשמירתג.�הבנה הדיין של חובתו

הדייניםד.�כבודו לכבוד התורה שלאה.�דאגת אף - הדיין כבוד שמירת

רגיל ב"ד הרכב פגיעהו.�בפני זו האין - הדין בית החלטות על ערעור זכות

אחריהם? מדייק אחר שב"ד הדיינים הדורות�בכבוד במהלך לערעורים ב"ד

אחר� דייקיב"ד לא לערעורים�ב"ד הגדול ב"ד של סמכותו ומקור �תוקפו

לסיכוםח.�סיוםז.

בהלכה בית .שלום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יט.ביתא. שלום משום מיוחדת לאשהב.�תקנה כתובה הפרעהג.�תקנת

הרמב"ם�משפחתית על לעזיבה?�החולקים הסיבה מהי לטעון צריכה האם

האשה� טענת הבירור�בירור הבירור�אופן לה�רמת שמפריעים לטעון

שם לגור שניסתה וקבלה"?�לפני "סברה זה האין ההורים, בבית לגור נכנסה

ההורים� עם יחד שיגורו החתונה קודם תנאי הנישואין�עשו בעת הסכימה

זמן קצבו לא אך ההורים, עם כהסכמה�לדור זו האם - האשה שתקה

ההורים? עם לגור מה�מצידה - ההורים לבית מחוץ מדור לאשה סיפק לא

להורים�דינו? בשכנות אף לגור שלא דורשת התחילה�האשה האשה

ההורים�במריבה מחמת הזוג בני בין אתד.�קטטות לפייס הבעל חובת

ביתה.�אשתו שלום לעשות הדין בית על המוטלת לסיכום�החובה

ההלכה ע"פ ערך וניירות במניות .מסחר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לט.המניות בעלי על בפסח חמץ איסור המניה�א. בעל של מסויימת שליטה

לנכרי�בחברה חמץ מניות בחברה�מכירת בעלותו הגדרת - מניה בעל

שאול"� ה"יד ממשלתי�שיטת בנק של ומניות פרטית חברה של מניות

מוגבלת� המניות�בעלות בעל של החוקי למעמד הכרעת�התייחסות

ימצא בל איסור לענין יצחק מניות�המנחת לבעלי ריבית איסור נידונים�ב.

מניות לבעלי ריבית בשאלת בע"מ�מעשיים חברה - בנקאיות �מניות

גויים של בבנק פרטית�מניות חברה בבעלות אגרות�אופציות�מניות

נאמנות�חוב זמנינו�קרנות פוסקי בעלי�שיטת על שבת איסור ג.

משה�המניות האגרות ישראל�שיטת בממון נכרי חשש�מלאכת

עין יצחק�מראית המנחת או�שיטת (כולם יהודים הם החברה בעלי

מניות�מקצתם) של גדולה כמות אלישיב�לקנות הגרי"ש חלב�שיטת ד.

לסיכום�עכו"ם

בהלכה מאסר .עונש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סו.בלבד ענישה למטרת גדר�מאסר כגדירת מאסר מספר�עונש הדין מקור

בצינוק�עזרא מחבוש נפרע�עונש שלא חוב עבור מאסר מאסר�עונש

בשבת לסיכום�לסיום�ומעצר

רפואית דעת חוות של ההלכתי .תוקפה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פא.נפש סכנת במקום או דעת�לחומרא, ואומדן השערה מול מוחשית �ראייה

דרבנן לסיכום�באיסורין

למעשה והשלכות הדין גדרי - מהסוכה" פטור "מצטער .דין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פז.מסוכה "מצטער" פטור דין איסור�מקור ממש או פטור - בסוכה �מצטער

סוכה? מעצי הנאה איסור בזה האין - בסוכה אשה "מצטער"�ישיבת ישיבת

סוכה? מעצי הנאה איסור בזה האין - במצב�בסוכה רק - סוכה עצי איסור

מקדושתה הסוכה ביטול היושב�של שמצטער ההנחה בעקבות הערות כמה

הלכתיות בעיות או איסור על עובר בסוכה

דין פסקי

דעה .יורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קג.

מאמציו ע"י שהובא קטן .גר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קה.בה"ג הוריו�שיטת עם או מעצמו אביו�בא שאינם�הביאו הוריו, הביאו

עמו כרחו�מתגיירים בעל קטן עצמם�גיור דעת על ב"ד הוריו�גיירו

לגירות אותו מביאים למעשה�המאמצים דין בתי מאמצים�מנהג הורים

ומצוות תורה שומרי בגדלותו�שאינם הגר מסקנה�מחאת

ליהדות .השבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכ.השונות הפוסקים שיטות - ליהדות השבה במי�דין - ליהדות שעזבהשבה

האיסלם חברות�לדת דברי מקבל ולא טובל שאינו דרך�במי נטישת

יהדות�האיסלם מסקנה�בדיקת

משפט .חושן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכה.

אילוץ מחמת אחר למקום דירתו שעקר לעובד פיטורים .פיצויי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכז.קובע המדינה המנהג�מנהג ע"פ פיטורין קבוע�פיצויי שאינו סמך�מנהג

פיטורין פיצויי לתשלום המדינה�מהתורה משפט�חוק הוצאות החזרי

מסקנה�

השנה באמצע שפוטר למלמד פיטורין .פיצויי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלז.פיטורים פיצויי - המדינה השנה�חוק סוף עד תשלום תשלום�חובת חובת

הבאה השנה מסקנה�עבור

נעדר של עיזבון על ירושה .צו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמב.מהפטירה�דיון בוודאות ידוע ברמב"ם�אין ההלכות למקרה�ביאור ביחס

בנידון�שלפנינו ספקות לנחלה�כמה להוריד רובי למיתה�תרי אומדנא

שבוי� לנכסי קרוב העיזבון�מורידים את להשיב מסקנה�התחייבות

הצדדים בדירת זוג בן מגורי בעבור שימוש בדמי .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנד.הגירושיןא. קודם בדירה הגירושיןב.�מגוריה לאחר בדירה ביאור�מגוריה

שלפנינו�החיוב לנידון אחר�ביחס במקום שוכרת היתה ילדיה�לא גם

בדירה המשותפת�גרים בדירה שגר מסקנה�שותף

האשה ע"י הבעל דירת והשבחת שימוש דמי .תשלום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסא.הבית�הצמדה תכולת בהשארת התחייבות מילוי אי בגין הפיצוי מסך קיזוז

שימוש)� (דמי הדירה את פינתה שלא החודשים בעבור שכירות בדמי �חיוב

החודשית השכירות דמי הדיר�גובה המשיבההשבחת ע"י מסקנה�ה

הסכם פרשנות לאור פנסיה זכויות .חלוקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעב.הקובעת היא השטר הקובעת�לשון היא השטר בעלי כוונת "יד�לעיתים

מקרה? בכל האם - התחתונה" על השטר מסקנה�בעל

גירושין הסכם לאור מטלטלין .חלוקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפא.אישיים" "מטלטלין הדין�הגדרת כהודאה?�הכרעת - האשה �שתיקת

פה בעל קודם סיכום מול בכתב מסקנה�הסכם

העזר .אבן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפז.

מבוסס לא מידע ע"פ כיהודי עצמו שהחזיק למי יהדות .אישור . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפט.יהדותו להוכיח צריך האם אחרת, מארץ שבא העולים�מי (ואודות להלכה

בירור�מרוסיה) חיוב ישנו יהדות�האם של מסקנה�מוחזקות

חברו למינקת נישואין .היתר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ר.הדין זו�מקור להמתנה חברו�הטעמים מינקת בדין חברו�קולות מינקת

מעוברת�גרושה מזנהאש�שנה לזנות�ה (לא�מופקרת מזנה אשה

המתנה חודשי ללא ונישאה עברה שכבר לזנות�מופקרת) מופקרת הגדרת

רשע")� עצמו משים אדם "אין בדין (עיון שזינתה כך על האשה �נאמנות

לזנות במופקרת השו"ע חודשים�שיטת ג' לאחר חלבה נפסקה�פסק מי כפי

זו? במחלוקת ההכרה�ההלכה זמן רבניים�משך דין פסקי - להניק הפסיקה

הבעל� ע"י כסף סך לילד�השלשת מזונות משלם הילד קיצבת�אבי

לאומי הזה�ביטוח בזמן תינוק הנקת חלב�משך במינקת�תחליפי להקל

ספקות חודשים�במקום ט"ו לאחר מסקנה�קולא

מלאכותית מהזרעה שילדה חברו למינקת נישואין .היתר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכב.שכיח" "לא משום חברו�היתר מינקת אודות שכיח" "לא לסברת נוסף מקור

האב� מי ידוע הילד�אין להנקת משועבדת אינה נוספות�האשה סיבות

מסקנה�להיתר

שחוק .קידושי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רלב.אנפשיה שנשבו)�שויה תינוקות (ודין פסולים מקצתה�עדים שבטלה עדות

לקידושין� התכוונה לא של�המבקשת ולא המבקשת של היתה הטבעת

(המבקש) לנידון�הבחור (וביחס שחוק קידושי בסוגיית המצויים היתרים

מסקנה�לסיום�דידן)

נאמנות בחוסר האשה הודאת למרות יחד לחיות זוג לבני נישואין היתר

.לבעלה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמו.שנאנסה טוענת ספרד�האשה בבני - שזינתה לאשתו מאמין האב�הבעל

בזנות הודאה על המעידה לבת קטטה�מאמין דרך - לאשתו מאמין �הבעל

אישות יחסי לקיים מסוגל אינו מסקנה�הבעל

- כהודאה שתיקה ודין מרומה) (דין מלענות המתחמק דין בעל הרשעת

וערווה אישות בעניני .גם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנה.דין סרבן אודות הראשונים דין לרמאים�א. לתת שלא הדין בית של חובתו

כשקרן�להרוויח לדונו יש מטענותיו, בחלק שקרן הנמצא מרומה�גם דין ב.

לשתות� המסרבת סוטה גם�ג. - מלדון המתחמק אודות הרא"ש דין ד.

גט לחיוב אישות�ביחס בעניני גם - מרומה דין מלשתף�ה. המתחמק ו.

אישות בעניני גם - לחובתו דנים - בדיון בעל�פעולה באיסור - מרומה דין ז.

אישות�ובועל בעניני גם - כהודאה שתיקה מסקנה�ח.

ביניהם הסכסוך עקב אשתו בדירת בעל מגורי זכות .הפקעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסד.האשה מדירת הבעל דמתיבתאא.�סילוק דינא ביררה�מכוח לא האשה

טענותיה הגט�כל קודם אף פירות, מאכילת הבעל דמתיבתא�הפקעת דינא

דמתיבתא) דינא בלא אף דגמרא, (מדינא ספרד למדורב.�בבני זכאית האשה

להפרידג.�שקט הדין בית של הניציםחובתו מסקנה�בין

ממון יחסי בחוק 4 תיקון לאור לאשה ספציפי מדור .קביעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ערה.

בית לשלום סיכוי כשאין ספציפי למדור צו .מתן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפב.בית ספציפי�מזונות�גירושין�שלום מסקנה�מדור

הצבורים חסכונות של ומעמדם כתובה הצמדת בגירושין, מתנות החזרי

האשה שם .על . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפט.הגירושין בעת מתנות החזרת כתובה�א. הצמדת בענין�ב. הצמדתהנוהג

האשה�כתובה שם על הצבורים חסכונות שאינן�ג. מלאכות העושה אשה

לנשים מבעלה)�אופייניות ניזונת היא (כאשר אלו מלאכות ועשתה �עברה

אותה? לזון הבעל חייב האם לעצמה, אלו מלאכות שאינן�עשתה מלאכות

האשה של החיים רמת את ע"י�תואמות (העדפה במלאכה מתאמצת אשה

אותה?�הדחק) לזון הבעל חייב האם דחק, ע"י בהעדפה מסקנת�עבדה

לעצמה שחסכה אשה אודות - ותכולתה�הדברים מסקנה�הדירה

מיוחדות בנסיבות "אלמנה" אישי מעמד .קביעת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . דש.

מוגזמת) כתובה (ודין גבוה בסך כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שטו.בית�גירושין לשלום סיכוי בזה�אין זה ומעגן�מורדים מורד �בעל

מוגזמת�כתובה וכתובה גבוהה הדין�כתובה אל�הכרעת הכלל מן

בתשלומים�הפרט מסקנה�פירעון

הפלה שביצעה לאשה כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שלה.דת? על עוברת - עובר המשפחה�הפלת חיי הרס - דת על �עוברת

בשגגה המעשה�מעשה לחומרת מודעת ולחץ�לא חשש מחמת הפילה

דת"� על "עוברת כתובת להפסיד מסקנה�התראה

ופיצו כתובה עיקר .יפסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שדמ.הכתובה של בשוויה זוזים�דיון זקוקים�מאתיים למעשה�מאתיים הלכה

מסקנה�

הגט לאחר ופיצוי כתובה .פסיקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שנג.הדין למעשה�הכרעת מסקנה�הלכה

במשטרה סרק תלונות בגין כתובה .הפסד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שס.האזורי הדין בית - קמא דין הגדול�פסק דין בית הצדדים�החלטת טענות

המשטרה חקירות שהוצגו�ומסמכי ומהעובדות מהמסמכים העולה המסקנה

להרגו"� עליו "מגזמת מדין כתובה מקדים�הפסד מעשה ללא �איום

בהריגה? איום ראשונים?�דווקא שאר על מוסכם הרמ"א דין מגזמת�האם

וקטטה כעס מתוך המשפחה?�להרגו לפירוק שגרמו הם מעשיה �האם

בית שלום רצתה לא שהאשה לטענה מסקנה�התייחסות

אסיר לבעל גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שע.אסירא. לבעל גט הפוסקים�חיוב הנ"ל?האם הש"ך לשיטת חיוב�חששו

מתשמיש מורד או מפרנס שאינו בבעל גט�גט לחיוב הפוסקים התייחסות

אסיר מהכלא�בבעל מהכלא?�חופשות שישתחרר עד להמתין יש האם

לאומי� ביטוח לפרנסתה�קצבת עובדת לבעלב.�האשה גט חיוב

היהודית�שהתאסלם המשפחה בחיי פגיעה - שהתאסלם סברה�בעל

מסקנה�וקיבלה

ילדים מזונות במניעת הגט מתן את המתנה לבעל גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שפט. מכהא. בבעל גט והרמ"א�חיוב הב"י ברמ"א,�שיטת המובאים התנאים

דידן לנידון מכה�ביחס בעל בזהב.�התראת זה חידושו�מורדים ביאור

ירוחם רבנו באשתו�של מעוניין שאינו בעל - ירוחם רבנו של דינו �יישום

ירוחם) רבנו של (כדינו עיגון טענת בשל רק גט לשלוםג.�חיוב סיכוי אין

לשלום�בית סיכוי כשאין גט בכפיית פלאג'י הגר"ח של דינו האם�ביאור

למעשה? זאת תנאיד.�פוסקים מציב אך לגרש מוכן מסקנה�הבעל

ילדים לזוג שאין במצב בגט בעל .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תיד.ילדים רוצה האשה ורבו�א. פרו מצוות קיום מצד גט חיוב משום�ב. כפיה

הרמ"א דין לאור ורבו פרו האשה�מצוות של עלי" "מאיס טענת מסקנה�ג.

הבעל חובות עקב עלי" "מאיס בטענת גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תכה.הראשונים) (מחלוקת עלי" "מאיס את�דין דווקא האשה שתאמר צורך אין

עלי" "מאיס מאיסות?�המילים הדין�מהי בית ראות ע"פ נקבעת המאיסות

ספק� ללא הניכרת למאיסות�מאיסות כעילה כבדים עלי"�חובות "מאיס

הרמב"ם) (לשיטת מבוררת שאינה לכוף�באמתלא מודה הרא"ש גם האם

ומפורסמת מבוררת באמתלאה עלי" "מאיס בטענת בטענת�לגרש גט חיוב

למעשה הלכה - מבוררת באמתלא עלי" מסקנה�לסיום�"מאיס

אזרחיים בנישואין גט .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תמג.

הלכתיות השלכות - אזרחיים מנישואין לחומרא .גט . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תמז.אזרחיים מנישואין גט וישראל�חובת משה כדת לקידושין האם�חשש

לבועל? אסורה בשוגג�האשה שני�בועל בשוגג�בועל שני �בועל

לגי הבחנה אזרחייםחודשי מנישואין מסקנה�רושין

הגירושין טרם גירושין, הסכם ביטול או .תיקון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תנט.

ביניהםא. סתירה ללא מתפרשים לכךב.�הסעיפים "לא הבעל טענת

ואיומיםג.�התכוונתי" לחץ תחת נעשה שההסכם הבעל חזרהד.�טענת

הגירושין ביצוע טרם גירושין מסקנה�מהסכם

אשתו את לגרש בעל התחייבות של .תוקפה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תעא.

למפרע ילדים מזונות .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תעז.מזונות חוב גביית לצורך אב לנכסי ירידה העבר�א. מזונות גביית �ב.

הנוכחית התקופה עבור מזונות חיוב מסקנה�ג.

במוסד השוהים ילדים מזונות .הפחתת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תפט.נוספים נכסים להם כשיש ילדיו לזון אב מזונות,�חובת לגובה התחייב האב

לכך זקוק אינו הבן כעת מסקנה�אך

ילדיו במזונות אסיר אב .חיוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תצו.

³

‰Ó„˜‰

ללמוד תורה, של באהלה לשבת הקב"ה זיכני - עלי תגמולוהי כל לה' אשיב מה

חיפה. האזורי הרבני הדין בבית מדין על ולשבת דהלכתא, אליבא שמעתתא וללמד

ספר ביניהם אשר הלכה, בעניני ספרים כמה עתה עד לאור להוציא הקב"ה זיכני

אישות, בעניני סוגיות - ופסקים מאמרים - המשפט" "אורות וספר משפט" "אורחות

שני לכדי הנ"ל הספרים שני התקבצו כעת ועוד. רפואה יהדות, קהילה, ממונות,

חלק עתה עליהם ונוסף המשפט", "אורות הספרים סדרת של הראשונים חלקיה

הנ"ל. בסדרה שלישי

הדין בבית למעשה שכתבתי דין פסקי בעיקר כולל ג, כרך הספר, של החדש חלקו

הכרכים כדוגמת הדין. בית בעניני מאמרים עליהם ונוספו חיפה, האזורי הרבני

דומים, בתחומים עוסקים זה בכרך המאמרים גם המשפט", "אורות בסדרת הקודמים

לחלוטין. שונים בנושאים אך

אלו בקפידה בררתי האחרונות, השנים בחמשת שכתבתי מעטים לא דין פסקי מתוך

האחרונות, בשנים כידוע, לעצמי. שהצבתי מידה אמות ע"פ זה, בספר לפרסם מהם

בפסקי גם עוסקים הדין בתי משפחה, לעניני המשפט בתי הקמת מאז בעיקר

לא אולם הערכאות, בין הסמכויות מירוץ במסגרת שיפוט לסמכויות הנוגעים דין

הלומדים את להלאות שלא כדי בכך, העוסקים דין פסקי בספר לפרסם לנכון מצאתי

ערוך השולחן סעיפי על המבוסס ההלכה פסק את למצוא מגמתם אשר והמעיינים

לענין. הנוגעות והסוגיות

שנשלחו המקוריים הדין פסקי בהכרח אינם זה בספר הדין פסקי כי לציין ברצוני

ברובם ערכתי זה, בספר לדפוס שהובאו ועד אלו דין פסקי שכתבתי מאז לצדדים.

התורה לתופשי ותורתו ה' דבר להביא היא הספר מטרת והוספות. שינויים

זו מטרה למלא שכדי סברתי אם הלכך, התורה, ומשפטי הדיינות בתחום ולעוסקים

כך אחר, שינוי כל או ממנו ולגרוע עליו להוסיף הדין, פסק את לשנות יש במלואה

הלומדים בפני מוצג להיות הראוי כפי הדין, פסק שלמות בספר שתתקבל כדי נהגתי,

אךוהמעיינים שכתבתי, מקוריים דין פסקי על מבוססים זה שבספר הדין פסקי כל .

הדין. בעלי לצדדים שנשלח לנוסח זהה שניסוחם בהכרח לא

עמיתי של בקורתם שבט תחת עברו זה שבספר הדין פסקי רוב כי לציין ברצוני

שליט"א שחור ישראל הג"ר האב"ד ישבתי, בו הקודם דין בית הרכב חברי הדיינים

בית הרכב חברי של בקורתם תחת וכן שליט"א, אדרי דניאל הג"ר הדיין ועמיתי

ישראל והג"ר שליט"א בלייכר מיכאל הג"ר האב"ד כיום, יושב אני בו הנוכחי הדין

של וניסוחו תוכנו בענין הברוכות הערותיהם את העירו אשר שליט"א, רוזנטל דב

וברכתי. תודתי להם ושלוחה הדין, פסק

הדין בפסקי שהופיעו אף נצרכים, שאינם פרטים להשמיט כדי יכולתי כמיטב פעלתי

במקרים מורגלים שאינם לאלו אף נפש, לכל שווה יהיה שהספר כדי המקוריים,

הדין. בית בשערי הבאים והרגישים הקשים

אחת מטרתם הדין) מפסקי (להבדיל זה שבספר המאמרים כל כי לציין המקום פה

ולא ונושא, נושא כל של ההלכתיים בהיבטים הלומדים של ליבם לעורר - היא

העוסקים המאמרים מתוך ובייחוד אלו, מאמרים מתוך למעשה הלכות לפסוק כדי

לגופו. מקרה כל לבדוק יש למעשה להלכה חמורות. בהלכות

כתיבת לבין ולמדנות סברות על הנשען דין פסק כתיבת בין בבחירה כי אציין עוד

שהרי השניה, בדרך כלל בדרך בחרתי מבוססים, מקורות על בעיקר הנשען דין פסק

על מבוססים זה בספר הדין פסקי רוב הלכך ולכאן, לכאן לומר בד"כ ניתן סברות

במקומות נחוצות אלו גם שכמובן אף עצמיות, סברות על ופחות רבים מקורות

כך: שכתב ג ס"ק רמב סימן דעה יורה תשובה פתחי ראה לדבר, וסמך המתאימים.

להוראה, שהגיע מי לכל ראוי דלכן שכתב סד סימן ח"ב יעקב שבות בתשובת "עי'

אשר הספרים הן הן רבותינו כי בספר, תחילה עיון בלתי הוראה שום יורה שלא

ראוי דין מן ובר וכו'', בהביטי אבוש לא 'אז לדבר וסמך ישראל, בקרב נתפשטו

מגדים פרי בעל הגאון וכ"כ ע"ש, וכו' יחשדו שלא תורה בני שאין במקום כן לעשות

באריכות". או"ה הוראות הנהגות סדר וע"ש או"ח על ספרו בראש

וחסד חן ישאו זה בספר המובאים התורה דברי כי מרום שוכן בפני תפילה אשא

תורה לימוד מתוך בין התועלת, מירב את מהם ויפיקו והמעיינים, הלומדים בעיני

שונים. הלכה בפסקי ומסילות דרכים חיפוש מתוך ובין לשמה

���

והברכה התודה

לישראל, הראשי והרב הגדול הרבני הדין בית לנשיא מוגשת הראשונה ברכתי

הדיינותה בדרך מדריכנו אשר שליט"א, עמאר משה שלמה רבי הגאון לציון ראשון

על ימים להאריך הקב"ה יזכהו זה. לספר ברכתו צירף אשר דור, מדור המסורה

בשנים. רבות עוד ה' דבר בהפצת ממלכתו

הראשית הרבנות מועצת ונשיא לישראל הראשי לרב ברכתי שלוחה בנוסף,

ואוהד. חם בלב וסייעני קירבני אשר שליט"א, מצגר יחיאל יונה רבי הגאון לישראל,

די ישראל, כלל בקרב אמרותיו ונועם תורתו להפיץ להמשיך שיזכה הקב"ה יתן

ואתר. אתר בכל

הדין בית חבר שליט"א, דייכובסקי שלמה רבי לגאון ברכה, לעצמה מקום לה קובעת

הדין פסקי לאור ואשר קדם, משנות עוד מהודו הושפעתי אשר לשעבר, הגדול הרבני

הזה. היום עצם עד ישראל מדייני רבים צועדים ידו מתחת שיצאו הסוגיות וליבון

מורי שליט"א, שחור ישראל רבי הגאון לאב"ד שמורה מיוחדת ותודה ברכה

הלכות בנתיבות הרבה בסבלנותו הדריכני אשר הדיינות, מקצועות בכל ורבי

כל עם ושמחה נחת לשנות ורעייתו הוא יזכו לו. נתונה תודתי כך ועל הדיינות,

הנכבדה. משפחתם

בדין יחדיו ישבנו אשר שליט"א, אדרי דניאל הג"ר הדיין לעמיתי ברכה אקבע כן

הדיינים לעמיתיי וכן זה, שבספר הדין פסקי בתוך שלובות הברוכות והערותיו

אשר שליט"א, רוזנטל דב ישראל והג"ר שליט"א בלייכר מיכאל הג"ר האב"ד כיום,

לאמיתו. אמת דין להוצאת רבות תורמת והיושר ההלכה בתחום הרחבה ראייתם

ונחת. שלווה מתוך בעמלם, והצלחה ברכה לראות שיזכו הקב"ה יתן

אשר יעקבי, שמעון עו"ד הרב הרבני, לשיפוט המשפטי היועץ לידידי אודה כן

שמתבקש, אימת כל הפשוטה ידו מושיט ישראל, דייני לכל ואחיסמך כעזר משמש

הציבור בעיני החיובית ותפיסתה הדין בתי מערכת של בעיצובה חלקו רב כי וזכה

ה'. משפט שומרי הציבור לתודעת ישראל דייני של הדין פסקי ובהגשת הרחב,

ובראשם בחיפה, הדין בבית הקודש במלאכת עמנו העוסקים אלו לכל אודה כן

וביניהם שליט"א, היקינד יצחק הרב וסגנו שליט"א מילר מנשה הרב הראשי המזכיר

שושן, ומאיר ברמן זאב קסטנר, צבי פריי, שמעון הרבנים הדיינים, סופרי צוות

במחיצתם. לעבוד שזכיתי

עיה"ק, בירושלים הוראה מורה שליט"א, אלבק חנוך הג"ר לידידי מיוחדת ברכה

ומאמרים, בכתבים דעתו לחוות ידי על שנתבקש אימת כל מזמנו חסך לא אשר

כולל לאור, שהוצאתי הספרים של בגיבושם בידי סייעו החכמות מעצותיו ורבות

ושמחה. נחת טוב בכל עליון מפי יתברך זה. ספר

ולעומד ירושלים, וגן, בית ישראל", "נשמת לישיבת די בלי עד וברכות הטוב הכרת

אברכים לעשרות אכסניה המשמשים שליט"א, כהן אברהם רבי הגאון בראשה

ומשכורתם פועלם הקב"ה ישלם דהלכתא. אליבא שמעתתא לאסוקי בתורה, לעליה

שליט"א, כהן אברהם רבי הגאון הישיבה לראש אודה השמים. מן שלמה תהא

על בצילו, הסתופפתי בהן הרבות השנים על התורה, קרן להרמת מרצו כל המוסר

בפרט. ההלכה ובלימודי בכלל, הק' בתורה ולפרוח לגדול ועודד שתמך

בהוצאת הרבה עזרתם על שתחי', אסתר ולאמי שליט"א מרדכי הרב לאבי אודה

הקב"ה יזכם שנותיי. כל במשך זכיתי להם והעידוד התמיכה כל ועל לאור, זה ספר

איתנה. בריאות מתוך חלציהם, מיוצאי ושמחה נחת לרוות

רבות לי המסייעת תחי' יהודית לרעיתי חביבה אחרונה מברכה עתה גם אמנע לא

ונזכה הקב"ה יעזור ובחכמה. באהבה קץ, אין במסירות ילדינו והמגדלת בתבונתה,

ה'. בית העולה הישרה בדרך ושמחה נחת ברוב ולגדלם חלצינו, מיוצאי נחת לרוות

תשע"ב אושינסקיתמוז צבי יצחק

ÌȯӇÓ

‚

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·Î*

להם מחוצה או הדין בתי כתלי בתוך אירועים מתרחשים לעיתיםמילות כלל בדרך הכוללים אלו, אירועים המשפט. תופשי כנגדאחרת, או זו חריפות ברמת הדיינים, כנגד גנאי וכינויי התרסהמאמר הדיין. של ופסיקתו מחשבתו חרות על להשפיע עלוליםבתי מערכת של ובכבודה בפרט הדיין של כבודו בסוגיית ידון זהלפעול עלינו כיצד הבאות; בשאלות השאר בין ויעסוק בכלל, הדיןכבוד על מגינה הקד' התורה כיצד לצמצומה, או התופעה למיגורומהו שופטיו, את לייקר כדי לעשות הציבור על מוטל מה הדיינים,המשפט מערכת של כבודה על בשמירה עצמם הדיינים של חלקם

חלק. נוטלים הם בה

מערכת של ובכבודה הדיינים של בכבודם המאמר יעסוק כן כמובתי של הדין פסקי לעיתים כאשר המשפטית, ברמה הדין בתיאם בין אחרת, דתית ערכאה בפני בבחינה עומדים האזוריים הדיןאחר דין בית כגון דומה, מעמד בעלת אחרת בערכאה המדובראחרת בערכאה המדובר אם בין קמא, דין בית בהחלטות ידו השולחלערעורים. הגדול הרבני הדין בית כדוגמת יותר, גבוה מעמד בעלת

הדיין של לכבודו להוסיף העשויות לדיין, הנדרשות בתכונות ונדון נפתח ראשית

בכלל. הדין בתי מערכת של ולכבודה בפרט

בדין לב אומץ א.

המובא כפי דיין, לכל להיות האמורה התכונה זו לב. אומץ דורשת הדין פסיקת

אולם הדין, בעלי את "להרגיז" לעיתים עלולה זו תכונה להלן. וכמובא בראשונים

ינהג! וכך זו, בדרך ללכת חובתו זו מכך, להירתע לדיין לו אל

עם והשלמה הדין פסק להפנמת הדיין, של לכבודו להוסיף עשויה זו תכונה מאידך,

ביטחו מתוך הניתנת בהחלטה מבחין הדין בעל כאשר רפיסות.תוכנו, מתוך ולא ן

שונות.* הזדמנויות בכמה ידי על שנמסר שיעור

ÌÈ¯Ó‡Ó „

למשה הציע יתרו כידוע, ואופייה. מקורה - הדיין של לבו אומץ בתכונת מעט ונעסוק

אמת, אנשי אלוקים, יראי חיל, אנשי העם מכל תחזה "ואתה כא): יח, (שמות רבנו

האמורות. תכונות ארבע בעלי להיות הדיינים על יתרו, של לשיטתו בצע". שונאי

שהוצגו הדיין מתכונות מתעלם לכאורה הדיינים, לבחור בבואו רבנו, משה ואילו

אנשי רק ישראל". מכל חיל אנשי משה "ויבחר כה): יח, (שם נאמר שהרי יתרו, ע"י

משה מצד התעלמות זו היתה אכן האם יתרו. שהציע התכונות שאר ללא חיל,

הנ"ל התכונות כל בעלי ישראל בקרב נמצאו לא שמא או בשלמותה יתרו מהצעת

"וישמע מעידה התורה לכן קודם שהרי להולמן, קשה לכאורה אלו אפשרויות (שתי

שנויה זו נקודה למעשה ברם, כד. שם, - אמר" אשר כל ויעש חותנו, לקול משה

דברי חותנו, לו אמר אשר "כל ב: פרשה יתרו במכילתא וראה תנאים, במחלוקת

אשר ככל ויעש חותנו לקול משה וישמע אומר, המודעי אלעזר רבי יהושע, רבי

יתרו, דברי לכל משה ששמע התורה מעידה האם שהשאלה הרי אלוקים", לו אמר

תנאים). במחלוקת שנויה

- חיל אנשי משה "ויבחר כה): (פסוק פירש הספורנו הראשונים. עסקו זו בשאלה

באנשי בחר יתרו, שהזכיר המעלות כל בהם שיהיו אנשים מצא ולא שביקש אחר

הם חיל", "אנשי לשיטתו, וכו'". דבר אמתות וללבן לברר וחרוצים בקיאים חיל

המעלות. שאר בעלי אנשים מצא ולא וחרוצים", "בקיאים אנשים

ע"י שהוצעו התכונות כל בעלי אנשים בחר אכן משה כי פירש לעומתו, הרמב"ן,

בתוכה המאגדת כללית, כתכונה זאת הביא חיל", "אנשי כשאמר יתרו, ואף יתרו,

אנשים שיחזה אמר ופרט, בכלל דבר יתרו "והנה כתב: וכך התכונות, שאר את

ושונאי אמת אנשי אלוקים, יראי שיהיו ופרט, במשפטים, הגדול העם להנהיג ראויים

למטה נאמר וכאשר וכו'. הללו מידות בלי במשפט חיל אנשי יהיו לא כי בצע,

וחכמים בצע שונאי אלוקים, יראי שהיו בכלל, הכל הנה חיל', אנשי משה 'ויבחר

הוא חיל ואנשי - חיל "אנשי הנ"ל: עה"פ המלבי"ם כתב דומים דברים ונבונים".

ג' כל על שתחזה ומפרש זו, לבחירה הנצרכים המעלות כל להם שיש מי כלל, שם

הפסוק על הקד' החיים האור של בפירושו גם מובאים דומים דברים וכו'". מעלות

כא). (פסוק הנ"ל

הם מי נברר, ועתה חיל". "אנשי בחר משה הפירושים, כל לפי פנים, כל על

חיל"? "אנשי אכן

פנים. ולהכיר להחניף צריכים שאינם עשירים, לאנשים שהכוונה ביאר שם רש"י

נראה כי נעיר אגב (בדרך וחרוצים" "בקיאים - הספורנו הגדרת הובאה כבר בנוסף,

להםשבכ שידועה לאחר ובין הדיון טרם בין הדין, את יענו שלא הוא החריצות לל

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·Ή

"בית אחרת: מגדירם ז) ב, (סנהדרין הרמב"ם אולם, פסיקתם). להם וברורה מסקנתו

אומר הוא ולהלן וכו', דברים שבעה מהן אחד בכל שיהיה צריך וכו' שלשה של דין

יצרם את וכובשים עצמם על ומדקדקים במצוות גיבורים שהם אלו - חיל אנשי

חיל, אנשי ובכלל נאה. פרקם ויהא רע, שם ולא גנאי שום להן יהיה שלא עד

ויושיען' משה 'ויקם שנאמר כענין עושקו, מידי עשוק להציל אמיץ לב להם שיהיה

הג"ר של במאמרו (וראה לב אומץ אנשי השאר בין הם חיל אנשי לשיטתו, כו'".

הדיינים, כנס קובץ לשעבר, הגדול הרבני הדין בית חבר שליט"א, דייכובסקי שלמה

הנ"ל). מהמקורות לכמה בהתאם חיל אנשי הגדרת בענין שעסק תשס"ח,

יז), א, (דברים איש" מפני תגורו "לא התורה צווי עליו מוטל בדין, היושב דיין ובכן,

דינו. פסק מתן ובעת הדיון בעת לבבו באומץ לנהוג עליו ובנוסף

התנשאות ללא - נחרצות

שם ברמב"ם למובא סותרים בדין לב ואומץ נחרצות האין - השאלה ונשאלת

עניו"? להיות צריך דיין כל אף עניו, רבנו משה "ומה ד: ח, חו"מ ובשו"ע

שכתב (שם) שליט"א דייכובסקי שלמה הג"ר הגדול, הדין בית חבר של דבריו וראיתי

אולם בדין. יושב אינו האדם כאשר חשובה תכונה היא ענווה כי הדברים בישוב

המילה. מובן במלוא חיל איש להיות עליו הדין, כס על בשבתו

ובשו"ע ברמב"ם המובאת הענווה תכונת שונה. בדרך הדברים ליישב ניתן לענ"ד

וארחיק הדיון, בעת אף ונצרכת נדרשת הינה הדיין של הרצויות מתכונותיו כאחת

הוא גם אך וברור, נחרץ שיהיה חייב הדין פסק הדין. פסק מתן בעת אף - ואומר

הלב מהרגשת נגרמת הגאווה מידת עיניו. לנגד בלבד האמת וראיית ענווה מתוך

תכונה עצמית, בגאווה הלב מתמלא וממילא היוצר, הוא אני המוביל, הוא אני כי

השפעה משפיעה דידן ובנידון המתגאה, של מולו העומד על ישירות המשפיעה

מתוך ולא התנשאות תחושת מתוך נקבע דינו גזר כי החש הדין, בעל על שלילית

פסק לאמיתות מועילה הדין פסק כתיבת ובעת הדיונים בעת ענווה האמת. ראיית

ור אך הניתן הדבריםהדין את לקבל הדין לבעל מועילה וכן הדין, שיקולי מתוך ק

עיניו מול עמדו הצדק ועשית האמת ראיית ורק אך כי בהבינו תוכנם, עם ולהשלים

דינו. פסק מתן בעת הדיין של

מכל ענו משה "והאיש עליו מעידה שהתורה רבנו, משה אצל אנו מוצאים כנ"ל

בפרץ עומד משה היה אחת ולא ג), יב, (במדבר האדמה" פני על אשר האדם

להניח סביר יהיה לא ועדתו. קורח כדוגמת אחרים חותרים כנגד או העם כנגד

גורמים. אותם מול בפרץ שעמד בעת התקיימה לא משה של שענוותנותו

ÌÈ¯Ó‡Ó Â

ענווה תכונת בין סתירה כל אין כי האמור, עקרון המוכיחות ראיות שתי ואביא

"כבוד בספר עוד (וראה העצמי בערכו האדם והכרת לב אומץ נחרצות, תכונת לבין

ערכו בהכרת החשיבות בענין שוורץ יואל הרב לנדסמן, מאיר הרב מאת עצמי",

הענווה): חובת מול האדם של העצמי

ענוהא. בטלה רבי, "משמת מובא: המסכת) של סיומה ע"ב, (מט סוטה במסכת

יוסף רב אנא". דאיכא ענוה, תיתני לא - לתנא יוסף רב ליה אמר חטא. ויראת

ענווה זו ולכאורה ענווה. בטלה כי לטעון ניתן לא וממילא עניו, שהוא טען

ביחס (אף האדם של העצמי ערכו שהכרת מכאן אלא התנשאות? זו הרי היא,

ראוי שהרי הענווה, מידת סותרת אינה זו ותכונה התנשאות, אינה לענוותנותו)

נחרצות כי לטעון יש כן בענווה. לנהוג זאת עם ויחד מעלתו להכיר לאדם לו

לענווה. סתירה אינה

האדם של העצמי ערכו שהכרת אלא הדברים, בין סתירה שאין רק לא מכך, יתירה

הבאה. בדוגמה שיובא כפי האמיתית, ולענווה לכניעה המובילה היא

אתב. מתאר כאשר ב) פרק הכניעה, (שער הלבבות חובת בספר המובא ראה

רוממות אחר תהיה אשר היא הכניעה "אבל חלקים: לשלשה הנחלקת הכניעה,

מהדמות וגבהותה המגונות במדותם הבהמות עם מהשתתף והתנשאה הנפש

במדות ברורה וידיעה נפשו ויקרת חכמה ביתרון אדם בני פחותי במדות

תהיה אז ושפלותה הנפש כניעת לזה סמוך יהיה וכאשר והמגונות. הטובות

הנפש ומעלות המשובחות במדות נכנסת איננה זה זולת אבל משובחת, מדה

הכרת בין השילוב שרק הרי הבהמות". כענין בזה ענינה כי שבהן במגונות אך

ויתירה הרצויות, המידות בכלל הוא הנפש, ושפלות הכניעה ובין העצמי ערכו

האמיתית. לענווה המביאה היא העצמי ערכו הערכת מכך,

החסידי הפירוש של בדרכו הולכת אינה לעיל, המוצגת זו בהמלצתותפישה המובא

וכך עצמי". "כבוד לספר ירושלים, דבר ישיבת ראש שליט"א, הורביץ ברוך הרב של

של אחרת אמרה ישנה זאת לעומת העולם', נברא 'בשבילי אמרו "חז"ל שם: כתב

- שאומר חסידי פירוש ישנו לעפר'. וסופו מעפר יסודו ואדם רוח, שפל 'היה חז"ל

לקחת עליו נחות, מרגיש הוא וכאשר אחד, בכיס האחת האמרה לשים האדם צריך

האמרה את לקחת גאווה מתמלא לבו וכאשר העולם', נברא 'בשבילי האמרה את

לעפר'". וסופו מעפר יסודו 'אדם שאומרת

יש פעם שבכל סותרות, אמרות שתי אלו אין - ההפוכה בדרך הולך לעיל האמור

שתיהן, את תמיד לקחת ויש בזו, זו השלובות אמרות שתי אלו האחרת. את לבחור

והראויה. הרצויה בדרך בהן השימוש את לווסת להקפיד יש כאשר

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·ÎÊ

גם סמלי מימד מקבלת לדיין, הנצרכת הענווה תכונת - אוסיף מוסגר במאמר

סימן יור"ד ש"ך וראה שחור. לבוש על מקפדים הדיינים כידוע, הדיינים. של בלבושם

אדומים בגדים וללבוש לגויים להידמות גברים על האיסור אודות שכתב ד ס"ד קעח

השחור וצבע בלבושם, אדומים להיות הצנועים דרך "שאין הגויים: בהם שנהגו

ויתעטף שחורים ילבש עליו מתגבר שיצרו 'מי וכדאמרינן והכנעה, צניעות דרך הוא

עמנו, לבני האדום לבישת על להקפיד בידינו מסורת התם ועוד וכו'', שחורים

של הבסיסיות מחובותיו שהיא הענווה, את מסמל השחור שצבע הרי שם". מהרי"ק

שחורים. בבגדים נהגו ולכן דיין, כל

כיצד גם לדעת עליו אלא גרידא, ההלכה בתחום מצוי להיות לדיין לו די לא כאמור,

הדיינים, בתכונות ועסקנו מאחר לעיל. המובא כפי הדין, פסק ובמתן בדין לנהוג

בהתנהלותו מושרשות להיות עליהן אשר בפוסקים, המובאות נוספות תכונות נביא

לכבודו להוסיף עשויות אלו תכונות גם ובפסיקה. בהלכה בקיאותו מלבד הדיין, של

בכלל. הציבור ובראיית בפרט הדין בעלי בעיני הדיין, של

ההלכה והתאמת העולם בעניני הבנה פקחות, נוספות: תכונות ב.למציאות

חלק ע"י המושקעים למאמצים היטב מודע דיין כל הפקחות. היא ראשונה תכונה

הד בעלי מצד בין שכנגד, הצד ואת הדיין את לרמות כדי הדין עצמםמבעלי ין

העולם, בעניני גם דיו פיקח להיות הדיין על בפרץ, לעמוד כדי יועציהם. מצד ובין

שופטים, פרשת ריש אליהו, (אדרת הגר"א דברי וידועים אלו. מגמות לסכל כדי

נאמר משפטים ובפרשת חכמים, עיני יעור השוחד "כי כך: שכתב יט) טז, דברים

וכו', וחקירה בדרישה העולם עניני הוא ופקחים בתורה, הוא חכמים פקחים'. 'עיני

דיני בכל בקי להיות צריך בתורה, אלו: דברים בשני מופלג להיות צריך הדיין כי

ר' האמת. שיבין כדי ערמומיות אופני בכל פיקח להיות צריך העולם, ובעניני תורה,

ושיהיה ומלואה, העולם ערמומית בכל פקח להיות שצריך לבקר', 'דינו דרש יאשיה

וכו'". ערמימותם ידי און פועלי בו ישלחו לא למען כבוקר, לו ברור האמת

אחיכם בין "שמוע הפסוק (על החיים באור ראה הדיין. של פקחותו בתחום ועוד

הדברים מתוך להתחכם להזהירם ירצה "עוד ט"ז): א, דברים - צדק" ושפטתם

הזכאי יזכה הטענות פי שעל והגם הענין, אמיתות להכיר הטוענים בין הנאמרים

שנתחייב מה הפך שפתיהם ומעקימת דבריהם סדר מתוך ניכרים אם החייב, ויתחייב

'בין השכלה, לשון - 'שמוע' אומרו והוא רואות, שעניו מה אלא לדיין אין הדין,

שבין מה גם לקרוא הדיין על וכו'". מהדברים ביניהם שיעברו מה פירוש, - אחיכם'

הדיון. בעת הרוח מהלך ולהתעלם ראשו לטמון ולא השורות,

ÌÈ¯Ó‡Ó Á

דיו חכם להיות עליו לפניו, הניצבת המציאות את בפקחותו הדיין שהבין לאחר

החזון דברי את ונזכיר לה. השייכת ההלכה לבין הנתונה המציאות בין לחבר כדי

בבחינת משפט "בירור כתב: שם לא), אגרת א כרך איש, החזון אגרות (קובץ איש

סעיפי הנקי הסלת להניף הראשון העיון שנים: לעיונים נחלק למעשה הלכה

במעלותיה לפניו הנוכחת בהעובדא החדירה השני, עיון ואחריו התוריים, המשפט

סעיף אל הנידון את להתאים כדי מפרקיה, פרק כל של משקל ובדיוק ומגרעותיה

אליו". המכוון ההלכה

כוזבת ההתאמה של המכשולים "ומרובים חידוש: דבר איש החזון והוסיף

ועל אסור מותר על אומר הדיין שאין אף אומרת, זאת ההלכה, ביסוד מהמכשולים

שבא שזו מדומה בכח ומחליט לידו שבא במעשה נכשל הוא זאת בכל מותר, אסור

המשפט בפלילת הערך דק מקו עניו שהעלים בעת הידוע, הסעיף של היא לידו

מעוות מעוקל, משפט הוציא זו ובהעלמה דקים, שכליים קווים על תמיד הנבנה

לתקן". יוכל לא

בדברים אף ההמון מן ההוראה נשללה האחרון העיון "ובשל הסיק: כך ומכח

לחקות דור, שבכל לחכמים ונתנה הפרסום, תכלית מפורסם והמותר שהאסור

שהח לזמן, מזמן המופיעה שאלה כל של מקיףלאשורה עיון מנקודת יפתרוה כמים

בהירה". והסתכלות

לא הדיין אם תתאפשר לא הדיין כבוד שמירת הכבוד, הגנת תמה לא בזה אולם

להלן. בשורות ויבואר בעצמו. כבודו על לשמור ידאג

כבודו בשמירת הדיין של חובתו ג.

הקפדה הציבור, כבוד שמירת מקבילים; מישורים בשלשה כבודו על שומר הדיין

כהלכה, שלא אחרת בנטייה או פנים במשוא יחשדוהו לא הדין שבעלי אישית

האישי. כבודו ובשמירת

הבריות", את המכבד מכובד, "איזהו בבחינת: היא הרי הציבור, של כבודו שמירת

אלא הציבור על וגסות בשררה לנהוג לדיין "אסור ד: ח, חו"מ בשו"ע מובאים ודיניה

אינו שמים, לשם שלא הציבור על יתירה אימה המטיל פרנס וכל ויראה. בענווה

הארץ. עמי שהם פי על אף ראש קלות בהם לנהוג אסור וכן לעולם. ת"ח בן רואה

ומשאם". הציבור טורח שיסבול וצריך קודש. עם ראשי על יפסיעו לא

חו"מ בשו"ע נפסק כבר יחשדוהו, לא הדין שבעלי הדיין של האישית הקפדתו בענין

להודיעו צריך כנגדו, הדין שנוטה חושדו, דין שבעל הדיין רואה שאם "י"א ד: יד,

סט מציעא בבא במסכת הוא הדברים ומקור שאל", לא אם אפי' דנו, טעם מאיזה

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·ÎË

דין משום דינו, פסק את לנמק עליו חושדו, דין שבעל חש שהדיין זה שבכגון ע"ב

(ועי"ש גוונא האי כי ד"ה שם בתוספות כמבואר ומישראל", מה' נקיים "והייתם

יתירה הדין). פסק נימוקי הדיינים יכתבו נוסף מקרה באיזה שם ברמ"א וכן בתוספות

בכפייה דנו כשלא אף מקרה, בכל הינה ההנמקה שחובת שסברו פוסקים יש מכך,

דף זרוע, אור (למוהר"ח חיים עץ בספר וראה חושדו. או נימוקים מבקש דין בעל ואין

בכל פה בעל שנימוקים שסברו שיש ח ס"ק יד, חו"מ תשובה פתחי עוד וראה צה).

הדיינות מערכת כבוד את מרוממת הנימוקים כתיבת ככלל, לתת. הדיין צריך מקרה

חשיבה לאחר ניתנה אשר רצינית כהכרעה המתקבל הדין, פסק להפנמת תורמת וכן

גבוהה ערכאה בפני ערעור כגון הביקורת, בפני עמידתה אפשרות ואשר מרובה

חוסנה. את לה מעניקה ממנה,

חו"מ בשו"ע נפסק לכך ביחס האישי. כבודו שמירת על הדיין הקפדת שלישי, מישור

אד שנתמנה שכיון לפניהם, ראש קלות ינהוג ולא יתבזה לא הוא "וגם ד: פרנסח, ם

וקל בפניהם, יתבזה שלא כדי שלשה, בפני מלאכה לעשות לו אסור הציבור, על

שכל השו"ע הוסיף ועוד רבים". בפני ולהשתכר ולשתות לאכול לו שאסור וחומר

שייך היה זה שדין (נראה דיין להיות לקבל לו אסור שישמשנו, מי לו שאין דיין

אנו). בימינו משא"כ משמשיו, בלווית הולך היה חשוב שאדם בימיהם,

הדיינים לכבוד התורה דאגת ד.

התכונות שאר בשילוב לבבו, אומץ מתוך בנחרצות דינו פסק את כותב מצידו הדיין

הנחרץ דינו פסק כאשר בכבודו, לפגוע עלולה זו עובדה אולם לעיל, המפורטות

על לשמור מקום התורה מצאה פה בדין. חייב שיצא מי בעיני חן ימצא לא

הדיין. של כבודו

הדיינים: של לכבודם התורה לדאגת מצינו מקורות כמה

ההוא,א. ביום תקברנו קבור כי העץ על נבלתו תלין "לא תלוי: אודות התורה דין

אדם בני "כשרואין רשב"ם: ומבאר כג). כא, (דברים תלוי" אלוקים קללת כי

אדם, בני שאר או הרוג של קרובים או הדיינין, את לקלל רגילין התלוי, את

אלא נבלתו תלין לא ולכך וכו', נהרג הוא מועטת עבירה על שפעמים לפי

התלוי, את להלין שלא ההקפדה הרשב"ם, לשיטת ההוא". ביום תקברנו קבור

של כבודם על ושמירה כהגנה אלא המת, של כבודו משום בהכרח אינה

לתליה. שדנוהו הדיינים

לאב. בעמך ונשיא תקלל לא "אלוקים הדיינים: לקלל האיסור אודות התורה דין

שהמלכים לפי הווה, הכתוב "דבר שם: רשב"ם וכתב כז), כב, (שמות תאור"

ÌÈ¯Ó‡Ó È

'גם אומר הוא וכן לקללם. אדם בני רגילים ונפשות, ממונות דיני דנין והדיינין

דואגת שהתורה למדנו הנ"ל המקורות משני וכו'". תקלל' אל מלך במדעך

ולקלל לבזות רגיל הציבור ופסיקותיהם, תפקידם מתוקף שהרי הדיינים, לכבוד

הדיין. את

ונבוניםג. חכמים אנשים לכם "הבו הדיינים: מינוי אודות עה"פ רש"י ראה

- "בראשיכם שפירש: יג), א, (דברים בראשיכם" ואשימם לשבטיכם וידועים

חשיבות ישנה ויראה". כבוד בהם נוהגים שתהיו עליכם, ומכובדים ראשים

כי לומר מסתבר וביראה. בכבוד העם בו שינהגו כדי הדיין, של מעמדו לשמירת

העם. בפני דבריו שיתקבלו כדי נועד זה בפסוק המצוין הדיין של מעמדו ייקור

הראשונ המקורות משני המשתקף כפי הדיין, להגנת החשיבות מלבד ים.זאת

שמירת על מצווה הציבור גם הדיינים, של כבודם על התורה משמירת יוצא כפועל

ויהיה בדיין, כבוד לנהוג הציבור על "ומצווה ד): ח, (חו"מ בשו"ע נפסק וכבר כבודם,

הג"ר של במאמרו גם הדיין כבוד על התורה שמירת בענין (ועי' עליהם" אימתו

ובמקורותיו). תשס"ט, הדיינים כנס קובץ שליט"א, שאנן שלמה חיים

רגיל ב"ד הרכב בפני שלא אף - הדיין כבוד שמירת ה.

סימן משפט חושן יוסף, הבית בדברי מוזכרת הדיין, כבוד שמירת בענין נוספת הלכה

"מי שכתב: ח), סימן נו כלל - הדיינים כלל (בשו"ת, הרא"ש דברי הביא שם כב.

מתרצים ששניהם פי על אף בהם, לחזור יכולים אין הדין, ונגמר אחד, עליו שקיבל

מי מתרצים, דינים הבעלי שני אם - הוא תימה "ודבר יוסף: הבית והקשה בכך".

ידם?". על יעכב

שונות: תשובות ארבע בפוסקים הובאו הנ"ל הרא"ש דברי בביאור

הדיינים,א. אודות והכוונה שיתכן ראשונה, באפשרות שם כתב עצמו יוסף הבית

מעכב אחד דין בעל הדין), (בחזרת בכך מתרצים הדיינים ששני שאע"פ כלומר,

אפשרות על יוסף הבית והוסיף שנפסק. מהדין לחזור יוכל שלא חברו על

דיין משלשה, פחות דכל דווקא, לאו אחד'? 'דיין בתחילה שכתב "ואע"פ זו:

ליה". קרי אחד

"ועודב. שכתב: שם, יוסף בבית ג"כ מובאת הרא"ש דברי בהסבר שניה אפשרות

דין בית בפני ולעמוד בהם לחזור יכולים ואינן קאי, דינים דאבעלי לומר, יש

הדין בעלי ששני למרות יותר". נראה וזה הראשון, הדיין כבוד מפני אחר

זה אין שהרי הבורר, פסק לאחר כך לנהוג רשאים אינם הדין, בחזרת מתרצים

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄··È

דינו. פסק את יקבלו לא כבורר, אותו שקבלו שלאחר הבורר, הדיין של מכבודו

הבעלי ששני אע"פ לומר, דרצה "ונראה שכתב: הב"ח, שם ביאר לכך בדומה

רשאין אין אחר, דין בית בפני לדון ולילך הפסק לקיים שלא מתרצים דינים

יוסף הבית גם ביאר שכך והוסיף הראשון", הדיין לכבוד דחוששין כך, לעשות

(ח סנהדרין ריש להדיא איתא "והכי הדברים: ומוכיח הנ"ל, הרא"ש בדברי

אחר".ע"א) דין בית בפני דנין ואין ראשונים של לכבודם דחוששין

שכתבג. ג) (אות שם משה בדרכי מובא הנ"ל, הרא"ש של בדינו שלישי ביאור

צריכים אלא חזרה, שייך לא ביניהם, הדין נפסק וכבר מאחר נראה, "ולי כך:

ירצו". אם כן לעשות ויכולים הדיין, כבוד שייך לא ואז לזה, זה שימחלו

שנראה דמיד טעמא, דהיינו "נראה ופרישה: דרישה בהגהות דבריו ומבוארים

נתרצה אם ואף גמור, חוב עליו הוא הרי וכך, כך לזה חייב שזה הדין ונפסק

אלא כי, לא ולומר לחזור ויוכל בעלמא, דבור זהו אחר, במקום עמו לדון הזכאי

(ולא בהם לחזור יכולים אינם אמנם משה, הדרכי לשיטת ראשון". הפסק אחר

פגם אין ובזה לזה, זה למחול רשאים אך הדיין), בכבוד פגם משום בב"י כמובא

דברי בעלמא. מוחלים אלא דינו, את סותרים אינם שהרי הדיין, כבוד משום

ט). ס"ק כב סימן משפט (חושן בסמ"ע גם הובאו הנ"ל משה הדרכי

בדבריד. הנ"ל הביאורים את שהביא ח) (ס"ק שם בש"ך מובא רביעי ביאור

בחזרתם, לאחרים שחב היכא מיירי דהרא"ש נראה "ולי והוסיף: הרא"ש,

מסויים, במקרה איירי הרא"ש לשיטתו, ודו"ק". ע"ש א) (סעיף מז סימן וכדלקמן

גם תירץ כן הם. לחזור יוכלו אכן רגיל במקרה אך בחזרתם, לאחרים שחבים

שם תשובה בפתחי כמובא ב), הלכה ז פרק סנהדרין, (הלכות למלך המשנה

ביארו. שכך פוסקים עוד שם וראה ח, ס"ק

הדין בעלי בהם לחזור יוכלו שלא שהסיבה יוסף, הבית של השני בביאורו א"כ מצינו

נראה הדיין. של כבודו משום - היא עליהם, שקיבלוהו הדיין - הבורר פסק לאחר

המשנה איירי (שבזה לדון פסולים או קרובים עליהם קבלו כאשר גם הדין יהיה שכך

לדון בקר רועי או אביך או אבי פסול, או קרוב עליו קיבל - ע"א כד דף בסנהדרין

הבית הבנת ע"פ הרא"ש שלדברי הינו זו בהלכה והחידוש א), סעיף שם והשו"ע -

על לשמור מצווים עדיין יחיד, דיין או פסולים דיינים עליהם קבלו כאשר אף יוסף,

זה, לדין בנוגע שהרי דינו, פסק את עליהם שיקבלו כדי - היא בכך הסברא כבודם.

ללא הדין פסק לקבלת הערובה היא הדיין, כבוד שמירת בדינם. שמכריע הדיין הוא

ולקלס. ללעג ייהפך לדיין פסול קבלת מושג כל כן, לא שאם פקפוק,

ÌÈ¯Ó‡Ó ·È

הדיינים בכבוד פגיעה זו האין - הדין בית החלטות על ערעור זכות ו.אחריהם? מדייק אחר שב"ד

על ערעור זכות קיימת כי שנים עשרות במשך מקובל האזוריים הרבניים הדין בבתי

דין כבית הגדול הדין בית יושב כך לצורך הראשון. הדין בית ע"י שנפסקו הדין פסקי

זה דין בית של ההלכתית סמכותו בשאלת יעסוק המאמר של זה חלקו לערעורים.

אחר דין "בית כי הידועה ההלכה לאור קמא, דין בית של פסיקתו לשנות או לבטל

קמא? דין בית של ובמעמדו בכבודו פגיעה זו האין דייקי". לא דין בית

הדורות במהלך לערעורים ב"ד

הועדה דיוני בעת תר"פ, בשנת עלתה ישראל בארץ לערעורים דין בית יסוד שאלת

בית של סמכותו התקבלה השנים עם בפועל, לישראל. הראשית הרבנות לכינון

לערעורים. דין כבית הגדול הדין

המובא כפי ישראל. במדינת לראשונה שהונהגה המצאה אינם לערעורים דין בתי

המערב ערי בכל כבר נהגו לערעורים דין בתי סז), סימן טז (חלק אליעזר ציץ בשו"ת

התקינו וגם שונות, בתקופות מלפנים נהגו "וכך התפוצות, ברחבי ערים ובעוד

הראשון שכתב למכתב שם וציין רבים". קהילות בפנקסי ככתוב לכך, בקשר תקנות

דבר וזה תורקיה, ערי בכל ערעורים של ב"ד לנו היה "תמיד ז"ל: מאיר הגר"י לציון

הב"ד של דין הפסק אחר כי ההוראה כס על ישב אשר חכם לכל ומפורסם ידוע

ערעורו את בכתב בהגישו דין הפסק על לערער דין הבעל זכות לו יש הראשון,

הערעור עם יחד דין הפסק את שולח היה הרבנים וראש שבעירו, הרבנים לראש

לסתור הכח לו והיה בדין, שמעיין גדול ב"ד היה ושמה רבתי, קושטא הבירה לעיר

ובהרבה ת"ו בירושלים נוהגים הינו וכן וכו', הפס"ד לקיים או מחדש ולדונו הדין

ראשונים ואם הזה, בדבר פקפק ב"ד ושום אדם שום ואין דנא, מקדמת מקומות

בעקבותיהם". נלך לא מדוע אדם כבני אנו ככה, נהגו כמלאכים

הנ"ז, הראש"ל לנו שמשמיע מה חידוש "וזה שם: דבריו על אליעזר הציץ והוסיף

לערער יכולים שהיו דנא, מקדמת ככה נוהגים כבר היו ירושלים בפעיה"ק גם כי

ככה על קראנו ולא שמענו ולא קמא, ב"ד מוציא שהיה דין פסק על הגדול ב"ד לפני

הנ"ל הראש"ל שבודאי וחזקה ראיה, אינה ראינו ולא שמענו לא אך אחר, במקום

כ על ולהעיד מלבו דברים ח"ו בדה כה".לא

להביא האפשרות את הדין לבעלי לתת הגדול בצורך חשו כבר עברו שבדורות הרי

תחושת חיזוק למען וכן הצדק עשיית לשם זאת מהם, הגדול ב"ד בפני ערעורם את

בדורות היהודים למשיכת הועיל זה שמהלך מסתבר כן כמו הדין. בעלי בקרב הצדק

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·΂È

גויים. של ערכאות לפני דינם שיביאו במקום ישראל דייני בפני דינם להעלות הנ"ל

אודות ובראשונים בגמרות המובא עם אחד בקנה זאת כל עולה כיצד לברר, יש ואכן

להלן? כמובא אחר, ב"ד אחר לדון האפשרות אי

דייקי לא ב"ד אחר ב"ד

ע"ב), קלח (דף בתרא בבא במסכת בגמרא מקורו דייקי" לא ב"ד אחר "ב"ד דין

מנהרדעא, דימי רב "אמר עדים): ע"י שנכתבה מרע שכיב צוואת (אודות מובא שם

דאמר מדרבא, שנא "מאי הגמרא, הקשתה טועין". דין לבית חוששין אין הלכתא,

כותבין לפיכך מכירין, כן אם אלא ממאנין ואין מכירין כן אם אלא חולצין אין רבא

וביארה טועין". לב"ד דחיישינן משום מכירין, שאין ואע"פ מיאון וגט וחליצה גט

דייקי". עדים בתר דין בית דייקי, לא דינא בית בתר דין בית "לא, הגמרא:

בית אין "ולעולם שכתב: ה) הלכה ו פרק עדות (הלכות ברמב"ם גם נפסק זה דין

אבל יטעו, ולא בקיאין שהן אותו מחזיקין אלא אחר, דין בית אחר בודקין דין

העדים". אחר בודקים

ב"ד רשאים א"כ מדוע ברמב"ם, גם להלכה שנפסקה הנ"ל הגמרא מסקנת ע"פ

דינם? את לסתור ואף הראשון ב"ד אחר לדון הגדול

מחוייבים הדין בעלי רק לא בראשונים, המובא ע"פ יותר. לתמוה יש לכך מעבר

בית של כבודו על לשמור מחוייב אחר דין בית גם הדין, בית של לכבודו לדאוג

(כלל בשו"ת הרא"ש דברי שהביא כב סימן משפט חושן ב"ח וראה עמיתו. דין

בי בתר דינא בי כבר, שנפסק דין אחרת פעם לפסוק שאלתם "למה ה): סימן פה

עברו דאפי' הרא"ש אשמעינן "ותו הרא"ש: של דינו הב"ח והבהיר דייקי", לא דינא

שגם וציין להם", ליזקק רשאי דין בית שום אין אחר, ב"ד לפני והלכו דינים הבעלי

והרי הב"ח, והקשה התנופה. חזה מספר זו כעין תשובה יב) (סימן לעיל הביא הב"י

דין, דבית לזילותא חיישינן שלא הגמרא הסיקה ע"ב) (קלח בתרא בבא במסכת

דווקא "דהיינו הב"ח: וביאר אחר? בב"ד נפסק שכבר דין לפסוק המניעה מהי א"כ

דאיכא לא, אחר דין בית אבל תחילה, שפסק דינו את סותר עצמו ב"ד כשאותו

בדרכי "כתב שכתב: ב) ס"ק יט סימן משפט (חושן בסמ"ע גם וראה טפי". זילותא

ס לדיןמשה שבאו ושמעון ראובן ז"ל: התנופה, חזה שבסוף תשובה בשם כ סימן וף

עמו לירד לו זקוק אין אחר, ב"ד בפני ותבעו דין בעל חזר ושוב זכאי, מהם אחד ויצא

שכבר אחר כלל דבריו לשמוע רשאים הב"ד אין וגם טענתו, על להשיב ולא לדין

תשובת בשם כה סימן בריש משה בדרכי כתב וכן עכ"ל. הראשון, מב"ד זכאי יצא

מצווה עצמו דין בית שאף הרי דייקי". לא ב"ד בתר דב"ד ה, סימן פה כלל הרא"ש

ÌÈ¯Ó‡Ó „È

ידונו שלא שכן וכל הדין, בפסיקת לו שקדם כגון אחר, דין בית של כבודו על לשמור

הראשון. ב"ד של פסקו הסותר דין פסק ויפסקו

אשר לערעורים הגדול דין בית של ותוקפו סמכותו שאלת עתה עולה שאת וביתר

בקנה עולה הדבר כיצד אחר. ב"ד ע"י כבר שניתנו דין ופסקי בהחלטות ומטפל דן

לעיל? המובא עם אחד

לדון בישראל אפשרות היתה כי עולה משם יותר, קדום ממקור נעיר הביאור טרם

עה"פ הספורנו בפירוש עי' ממנו. הנמוך הדין בבית הדיון לאחר גבוה דין בבית

עשרות" ושרי חמישים שרי מאות, שרי אלפים, שרי עליהם "ושמת יתרו בפרשת

דינים פסקי בעניני אבל וכו', תברור העם מכל תחזה "ואתה שכתב: כא), יח, (שמות

למעלה זו מדרגות ב' כשיהיו אמנם כי כו', מאות שרי אלפים שרי יספיקו פרטיים

ומן ממנו, הגדול אל יצעק דינו פסק על והצועק ראשונה, הקטן ישפוט הנה מזו,

לדין". לפניך הבאים מעטים יהיו ובכן הרביעי אל השלישי ומן השלישי אל השני

ערעורם להגיש יוכלו שאליו עליון, ב"ד שיהיה יתרו, עצת היתה גופא שזו הבין הרי

הנ"ל הראשונים פסק עם הדברים עולים וכיצד ממנו, שלמטה הדין בית פסק על

בשו"ת גם עלתה זו (הערה זה בנידון אחר ב"ד הכריע שכבר לאחר לדון לב"ד שאין

להוכיח כדי לערעורים, הגדול דין בית של תוקפו שאלת בענין שם אליעזר ציץ

להלן). שיבואר כפי קמא, ב"ד של דינו פסק מתן אחר לדון איסור שאין שיטתו

לערעורים הגדול ב"ד של סמכותו ומקור תוקפו

שם, אליעזר ציץ בשו"ת גם נדונה לערעורים הדין בית של תוקפו שאלת כאמור,

לערעורים: הגדול הדין בית של תוקפו להצדקת עיקריים טעמים ג' הביא ובדבריו

בביאו כתב (יבמותוכך דייקא לא דינא בי בתר דינא בי של "בהכלל הראשון: רו

דיעות חילוקי וגם דינים פרטי וכמה כמה בזה ישנו ע"ב) קלח דף וב"ב ע"א קו דף

לחלוטין הדבר שונה אולם כך. על הדיבור את להרחיב כעת בידי ואין ושיטות.

בקודש המשמשים הדיינים כי בארץ, כאן האיזוריים דין בתי על המדובר כאשר

הדין מבעלי אחד שכל דהכי אדעתא למשרותיהם מעיקרא נכנסו אלה, דינים בבתי

דיון בכל וכך שבירושלים, הגדול דין בית לפני הדין פסקי על ערעור להגיש יוכל

הנתבעים, והן התובעים והן הדיינים הן נחתי. דהכי אדעתא לפניהם שבא ודיון

הדין בית מלפני שיצא ומה וכו' ערעור להגיש הזכות הדין מבעלי אחד לכל שתהא

כאן העם כל גם בפשיטות מסתמכים זה ועל וכו'. האחרונה הפסיקא זו תהא הגדול

ערעורם ומגישים זאת בזכות משתמשים ביותר הקיצוניים החרדים וגם בארצנו,

השאר בין המסתמך הנ"ל הביאור (על כך" על ועד יודע ואני הגדול, דין בית לפני

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·ÎÂË

הגדול, הדין בית חבר שליט"א, שרמן אברהם הג"ר העיר הדין, בעלי הסכמת על

לתביעות הנוגעים דין פסקי אודות רק שייכת זו סברא כי להלן, שיצויין במאמרו

דין לפסקי ביחס אך ע"א, סד בגיטין כמובא למחילה, ניתן ממון שהרי ממוניות,

זו). סברא על להסתמך ניתן לא אישות בעניני

לבתי "בנוגע כך: אליעזר בציץ כתב לערעורים הגדול ב"ד של לתוקפו נוסף כביאור

משפטי לגבי ובמיוחד בזה, הלכתית נקודה עוד ישנה בארץ כאן האזוריים דין

בכפיה, בזה לדון נתונה בידם הכח דהא זה, והוא לכך, מסביב הכרוך וכל אישות

הוא שהדיון והיכא בפניו, שלא פס"ד להוציא וגם המסרב הצד את בכח להביא

בידי שפיר הרשות אזי בפניו, להתדיין ביה"ד לפני להופיע הנתבע את ולחייב בכפיה

ביהודה נודע ותשובות בשאלות וכמצינו הגדול, דין בית בפני כך על לערער הנידון

שני באו שלא דכל הדבר, את והגדיר בכזאת, שהעלה א) סימן חו"מ חלק (מהדו"ת

דן מקרי להזמינו שמש מהם לאחד ששלח אלא לדון בעצמם לפניו דינים הבעלי

לבית שילך כדי מבקש דין הבעל אם בכתב הטענות עם הפסק ליתן וצריך בכפיה

עי"ש". מצויה שהטעות בדורנו ובפרט טעה לא אם לשאול הגדול דין

דברי גם אזכיר דמילתא "לרווחא זה: ב"ד של תוקפו בשאלת נוסף ביאור והוסיף

תשובה בפתחי גם הובא כא, (סימן ז"ל להב"י רוכל אבקת בשו"ת שהובא הרדב"ז

לבי"ד חיישינן לא בתלמודא דאמרינן ואע"ג וז"ל: שכותב ג) ס"ק יט סימן חו"מ

דייקינן האידנא אבל בזמניהם, מילי הני דייקא, לא דיינא בי בתר דיינא ובי טועים

כ"כודייקינן בקיאי דלא דהאידנא בתשובה הרשב"א בשם ירוחם רבינו כתב שכן

עכ"ל". בזמנינו כ"ש ככה הרשב"א של בזמנו ואם דינא, בי בתר דייקינן הילכך בדינין

הב"י שאפילו הדבר "ומעניין זו: לטענתו מעניינת ראיה הביא הדברים ובהמשך

של הזה הדין הטהור בשלחנו הביא לא זאת בכל הרדב"ז דברי על שהשיב בעצמו

ה הלכה עדות מהלכות בפ"ו שהרמב"ם ואע"פ דייקי, לא דינא בי בתר דינא בי

שהן אותו מחזיקין אלא אחר דין בית אחר בודקין דין בית אין דלעולם ופוסק הביאו

ע"ש". יטעו ולא בקיאין

הדין בתי אשר והמסגרת האופי המבנה היסוד לפי "עכ"פ כך: הדברים וסיכם

מקום אין שיפוטם, כח ותוקף וההסכמה ומקיפים, בנויים בארץ כאן האזוריים

לחזור יכולים הדין שבעלי הגדול דין בית נמצא להם מעל אשר על כלל להרהור

יותר". בכאן להאריך ואין וכדנתבאר. תעצומותיהם, את לפניהם ולהגיש

אברהם הג"ר של מאמרו רכ, - ריא עמודים ג כרך הדין, שורת בספר עוד וראה

דין בית של הסמכות במקור באריכות הדן הגדול, הדין בית חבר שליט"א, שרמן

ÌÈ¯Ó‡Ó ÊË

שבאו הצדדים הסכמת מכח לכך: הסברים כמה מביא שם סמכותו. ומסגרת הגדול

יעיין אחר שב"ד הראשון הדיין של רשותו מכוח דהכי, אדעתא קמא הדין בבית לדון

ב"ד אחר לדון ב"ד רשאי ולכן בקיאים כך כל לא שכיום משום שפסק, במה וידון

דין נאמר לא קמא ב"ד של בפסקו טעויות מוצא בתרא ב"ד שכאשר משום וכן אחר,

דייקי. לא ב"ד אחר ב"ד

הגדול ב"ד של תוקפו בשאלת שעסק קא) (סימן ישראל יחל בשו"ת גם וראה

בין שכתב תש"ה טבת ט' ביום שניתן הגדול ב"ד של דינו פסק והביא לערעורים,

אדעתא נכנס לדין הנכנס וכל הדין, בבתי התקבל הערעורים שדבר שכיוון השאר

דין פסקי בקובץ (וראה דין דינו שהתקבל, לאחר הערעורים, מוסד לפיכך דהכי,

זו). בגישה צידדו שם 168-180 עמודים י כרך רבניים,

ב"ד ודין הערעור זכות בעניין לעיל שהובא הספורנו של שחידושו א"כ עולה

ההיררכיה זוהי כאשר שהרי יונקים, סברא אותה מכח שניהם כיום, לערעורים

לבעלי הדבר וידוע מראש, נקבע שכך הספורנו, בדין (כגון מראש הידועה השיפוטית

בכ פגיעה זו ואין לנהוג, כך מניעה אין לערעורים), הגדול ב"ד וכנ"ל שלהדין, בודו

רק לדון ירדו שם התנופה, חזה וספר הרא"ש בדין כן שאין מה הראשון. הדין בית

הוא פסק שכבר במה השני שידון הראשון של מכבודו זה ואין הראשון, ב"ד דעת על

הסכמה שהיתה בכך ביאר הספורנו של חידושו שאת אליעזר ציץ בשו"ת (ועי"ש

דברים: בפרשת בתורה שנאמר מתוך זו, שיפוטית להיררכיה העם של מפורשת

יד). א, דברים לעשות", דברת אשר הדבר טוב ותאמרו אותי "ותענו

וכן קמא, ב"ד פסיקת אחר לפסוק בסמכותו אין שווה, מעמד בעל אחר דין שבית הרי

מדובר כאשר אולם הראשון, הדין בית בפני עניינם שנדון לאחר הצדדים לדון לא

פגיעה זו ואין לעיל, המבואר לאור כן, שינהגו מניעה אין לערעורים, הדין בבית

הדין. שפסק הראשון הדין בית של ומעמדו בכבודו

סיום ז.

הגדול, הרבני הדין בית דיין שליט"א, שיינין נחום הג"ר דברי מתוך אצטט לסיום,

רש"י לפניהם', תשים אשר המשפטים "'ואלה תשס"ט): הדינים כנס (קובץ שכתב

אלו אף מסיני הראשונים מה הראשונים, על מוסיף וי"ו - 'ואלה המדרש: בשם

נורא מעמד אותו מסיני', אלו 'מה היא, הדברים של העמוקה משמעותם מסיני'.

כל אלוקים', דבר 'אחת הגשמי בעולם יפעתה במלא האלוקית ההתגלות הוד,

'קול מפסיק אינו זה מעמד התורה, קבלת של זה מרטיט ממעמד ניזונים הדורות

מעמד יתברך, מלכותו התגלות סיני, הר מעמד של גדול קול אותו יסף', ולא גדול

‰Îω‰ ¯Â‡Ï ÔÈ„‰ È˙· Ï˘ Ì„ÓÚÓ ̄·ÎÊÈ

במעמד אל'. בעדת ניצב 'אלוקים והדרו, הודו במלוא ממשיך הוא מפסיק, אינו זה

גילוי לנוכח צייצה', לא ציפור פרח, לא 'עוף השתתקה, כולה הבריאה כל סיני הר

יום מידי ומתגלית ממשיכה הקב"ה של האמת מלכות בטהרתה', 'האמת המלכות,

בגדולת עצמם, בעד מדברים ודבריו הדין". בבית - אל' בעדת ניצב 'אלוקים כאשר

הדורות. בכל הדין בתי של מעמדם

לסיכום ח.

כפיא. דיין, לכל להיות האמורה התכונה זו לב. אומץ דורשת הדין פסיקת

בראשונים. המובא

הינהב. הדיין של הרצויות מתכונותיו כאחת בפוסקים המובאת הענווה תכונת

שיהיה חייב הדין פסק הדין. פסק מתן בעת ואף הדיון בעת אף ונצרכת נדרשת

עיניו. לנגד בלבד האמת וראיית ענווה מתוך הוא גם אך וברור, נחרץ

לג. היטב מודע דיין לרמותכל כדי הדין מבעלי חלק ע"י המושקעים מאמצים

יועציהם. מצד ובין עצמם הדין בעלי מצד בין שכנגד, הצד ואת הדיין את

לסכל כדי העולם, בעניני גם דיו פיקח להיות הדיין על בפרץ, לעמוד כדי

אלו. מגמות

חכםד. להיות עליו לפניו, הניצבת המציאות את בפקחותו הדיין שהבין לאחר

לה. השייכת ההלכה לבין הנתונה המציאות בין לחבר כדי דיו

עלה. מצווה הציבור גם הדיינים, של כבודם על התורה משמירת יוצא כפועל

כבודם. שמירת

בעצמו.ו. כבודו על לשמור ידאג לא הדיין אם תתאפשר לא הדיין כבוד שמירת

הציבור,ז. כבוד שמירת מקבילים; מישורים בשלשה כבודו על שומר הדיין

שלא אחרת בנטייה או פנים במשוא יחשדוהו לא הדין שבעלי אישית הקפדה

האישי. כבודו ובשמירת כהלכה,

תפקידםח. מתוקף שהרי הדיינים, לכבוד התורה דואגת בהם מצאנו פסוקים כמה

הדיין. את ולקלל לבזות רגיל הציבור ופסיקותיהם,

לשמורט. מצווים עדיין יחיד, דיין או פסולים דיינים עליהם קבלו כאשר אף

כבודם. על

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÈ

אחרי. דין בית גם הדין, בית של לכבודו לדאוג מחוייבים הדין בעלי רק לא

נדון שכבר דין בעלי לדון ולא עמיתו דין בית של כבודו על לשמור מחוייב

קמא. ב"ד בפני עניינם

ישראל.יא. בארץ וכן התפוצות ברחבי בעבר כבר נהגו לערעורים דין בתי

אלאיב. אחר, דין בית אחר בודקים דין בית אין ובראשונים, בגמרא המובא ע"פ

טועה. ולא בקי שהוא הראשון הדין בית את מחזיקים

הדיןיג. בית של תוקפו להצדקת טעמים כמה קיימים כי מעלה בפוסקים עיון

לע המאמר.הגדול בגוף כמובא רעורים,

טועיםיד. דין לבית חיישינן שלא בגמרא שמובא שלמרות שכתבו פוסקים ישנם

בקיאים שאין כיום אבל בזמניהם, מילי הני דייקי, לא דין בית אחר דין ובית

בית של ובסמכותו בתוקפו הביאורים אחד וזהו ודייקינן, דייקינן בדינים, כך כל

לערעורים. הגדול דין

³

ËÈ

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘*

הן והמשפחתי, האישי למימוש עיקרי מפתח הינו בית שלוםכיצד בקצרה יבאר זה מאמר הגשמי. במישור והם הרוחני במישורהמכשולים מהם זה, נעלה לענין האחרונים והפוסקים חז"ל התייחסו

השלום. על לשמור ניתן וכיצד בית לשלום

ביתו בתוך לומר אדם צריך דברים "שלשה טז): פרק (שמות, טוב שכל במדרש מובא

אריב"ל מילי, הני מנא הנר'. את הדליקו ערבתם, 'עשרתם חשיכה, עם שבת ערב

לא ואי כד). ה (איוב תחטא' ולא נוך ופקדת אהלך שלום כי 'וידעת קרא דאמר

ליה שרי דלא כיון עריבו, לא ואי בביתו. שלום ליכא למיכל, שרי דלא כיון עשרו,

'גם דכתיב בביתו, שלום ליכא הנר, את אדליק לא ואי בביתו. שלום ליכא לטלטולי,

משלום 'ותזנח ואומר טז), ה (קהלת וקצף' וחליו הרבה וכעס יאכל בחשך ימיו כל

בשבת". הנר הדלקת זו אבהו ר' ואמר יז), ג (איכה טובה' נשיתי נפשי

כדי כללי, בית בשלום מדובר שם אמנם בשבת. בית שלום ליצור מטרתו שבת נר

ליל במהלך בחפצים יתקלו שלא כדי וגם בבית יתירה ושמחה טובה הרגשה לתת

איש בין בית לשלום דווקא כוונתו ואין ג) סעיף רסג סימן או"ח שו"ע (עי' שבת

להרבות כדי פעילים, מעשים לעשות אדם כל על מוטל ברור, העיקרון אך לאשתו,

בבית. השלום את

שלום משום כוסות, מד' עדיף שבת שנר חז"ל שקבעו עד חשוב כה הוא הבית שלום

שלום משום עדיף, שבת נר שבת, ונר חנוכה נר כי נקבע כן כמו ג). רסג, (או"ח, בית

מובא עוד בית. שלום משום עדיף, שבת נר היום, וקידוש שבת נר כי נפסק כן בית.

שם שו"ע (ועי' שבת נר לקניית כסף להשיג כדי הפתחים על לשאול שחובה בהלכה

רסג). סימן הלכה וביאור ג, סעיף

ממנו* קטעים וכן תשס"ח, תמוז ,64 "קולמוס" התורני במוסף התפרסמו זה ממאמר קטעים

טבת ,45 גליון ינ"ר, איגוד שלובים', 'כלים ומשפחה נישואין לעניני העת בכתב התפרסמו

ממנו אחר וחלק ההלכתית', הפסיקה בראי הנישואין מסגרת 'שמירת הכותרת תחת תש"ע,

זוג בני 'מגורי הכותרת תחת תשע"ב, שבט-אדר-ניסן ,54 גליון שלובים' ב'כלים התפרסם

ההלכתית'. הפסיקה בראי להורים בסמיכות

ÌÈ¯Ó‡Ó Î

הדלקת מדין שהסיק שליט"א) כהן יקותיאל (לג"ר השלום משפט בספר גם ועי'

שלום שמצוות מובן "ומכאן קסט): (עמוד כך שצווהנר שכמו גמור, חיוב הוא בית

הוא הבית שלום בודאי הרי בית, לשלום שיגיע כדי בשבת הנר הדלקת על חכמים

ולדברינו, עצמה. מהמצווה פחותים יהיו המצווה שמכשירי יתכן שלא עצמו. החיוב

על תחלוק אפי' אלא מכשיריו. רק ולא עצמו, בית השלום הוא בנחת הדיבור גם

מכשירי בכלל בנחת הדיבור יישאר מקום מכל עצמה, במצווה תכניסנו ולא דברינו

הדלקת שמטרת בשבת, הנר להדלקת ובשווה דרגה באותה הוא וממילא המצווה,

בנחת". הדיבור גם וכמוהו בית, בשלום ולהיות להגיע הנר

דברי את להזכיר עלינו חובה בית, שלום של מעלתו גדולה כמה עד להדגיש כדי

בין שלום לעשות ומה בעצמו, וחומר קל אחיתופל "נשא ע"ב): (נג בסוכה הגמרא

שלום לעשות המים', על ימחה בקדושה שנכתב 'שמי תורה אמרה לאשתו איש

איש בין שלום "לעשות רש"י: שם וביאר וכמה". כמה אחת על כולו העולם לכל

בגמרא עי' כן ביניהם". שלום יהיה היא טהורה ואם הסוטה, את לבדוק לאשתו,

שם). ור"ח רש"י (ע"פ הבא עולם נוחל בית בשלום שהעוסק ע"א) (כב בתענית

ונר ביתו נר לפניו "היה יד): הלכה ד פרק חנוכה, (הלכות הרמב"ם כתב כך ואכן,

השם שהרי ביתו, שלום משום קודם, ביתו נר יום, של וקידוש ביתו נר או חנוכה,

לאשתו". איש בין שלום לעשות נמחק

שנאמר בעולם, שלום לעשות ניתנה התורה שכל השלום, "גדול שם: הוסיף ועוד

שלום'". נתיבותיה וכל נועם דרכי 'דרכיה

בין שלום מנתינת גדול מצווה דבר לך "ואין לז): סימן (שו"ת, הריטב"א כתב וכן

א פרק סוטה, (ירושלמי מאיר דר' עובדא וידעת עליו, תורה שהקפידה לאשתו איש

וכו'". ע"ב) סו (נדרים בבא בן יהודה דר' ועובדא ד) הלכה

בית שלום משום מיוחדת תקנה א.

לה, עבד את מה הכלים, את "שיברה מובא: ד) הלכה ט פרק (כתובות, בירושלמי

אפי' אמרין שכר. כשומרת מיעבדינה מסתברא שכר, כשומרת או חינם כשומרת

ששברה אשה לעולם". ביתו בתוך שלום אין כן, את אומר אם אינה, חינם כשומרת

(שלא הבית בתוך שלום שיהיה כדי מלשלמם. פטורה במזיד, שלא בביתה כלים

ותתחי תשברם שמא הבית, בכלי להתעסק לשלמם).תחשוש יב

"האשה כתב: וכך הנ"ל, הירושלמי כשיטת פסק ט) הלכה כא פרק (אישות, הרמב"ם

אלא הדין מן זה ואין פטורה, ביתה, בתוך מלאכותיה שעושה בעת כלים ששברה

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‡Î

נזהרת נמצאת אלא לעולם, הבית בתוך שלום אין כן אומר אתה אין שאם תקנה,

ביניהם". קטטה ונמצאת המלאכות, מרוב ונמנעת

וכתב שהזיקה, הכלים מתשלומי האשה את לפטור אחר טעם נקט שם הראב"ד

א"א הדין. מן זה אין פטורה, וכו' ששברה "האשה שם: הרמב"ם על בהשגותיו

בכל לה שכור שהוא בבעלים, שמירה שהיא מפני אלא זה, הוא השם מן לא

דין משום הדין, מעיקר אלא מיוחדת, תקנה מכח אינה הפטור סיבת לשיטתו שעה".

תשלומים. מחיוב השומרים את שפוטר בבעלים", "שמירה

לבעל שכורה היא האשה שרק בטענה הראב"ד דברי את דחה שם משנה המגיד

אין (וממילא בצרכיה שעוסק בשעה רק אלא לה, שכור אינו הבעל אך שעה, בכל

בבעלים"). "שמירה דין פה

המזיק, אדם בענין שליט"א גורטלר הגר"נ של מאמרו ט, כרך הדין, שורת בספר ועי'

(דין שומר כדין ששברה אשה לדון ניתן כיצד משנה, והמגיד הראב"ד בדברי דן שם

זאת וביאר זה. פטור בו שאין המזיק" "אדם כדין הוא דינה והרי בבעלים"), "שמירה

המזיק, אדם דין בו דנים אין חברו, בשל שהעוסק הסוברים האחרונים שיטת ע"פ

הנ"ל). בכל שביאר במה עוד (ועי"ש שומרים דין אלא

בפשיטה, אפי' בעלה, כלי ששברה שאשה שכתב א, ס"ק שב סימן חו"מ, בש"ך ועי'

הרי במזיד, שברה שאם והוסיף הירושלמי), (בשם בית שלום משום מלשלם, פטורה

לשלם. חייבת היא

טז, סעיף פ סימן אבהע"ז בשו"ע מובאת בית, שלום למען חז"ל שעשו נוספת תקנה

"טען הרמב"ם): של (דינו השו"ע פסק וכן הבית. במלאכות האשה של חיוביה אודות

או ביניהם אשה מושיבין מלעשותן, נמנעת שאינה אומרת והיא עושה, שאינה הוא

שהיא תקנו "ולא כח): ס"ק מחוקק החלקת בשם כב, (ס"ק שם הב"ש וביאר שכנים".

כן ועל בביתו, שלום ואין שבועה, עסק יהיה ושעה עת בכל דא"כ היסת, תישבע

עדות". לשאר פסולה דאשה אע"ג ביניהם, היושבת לאשה האמינו

לאשה כתובה תקנת ב.

בגמרא מדרבנן. או מהתורה הינו הכתובה חיוב האם בגמרא מחלוקת ישנה

"והתניא, מהתורה: הוא הכתובה שחיוב הסוברת שיטה מובאת ע"א י בכתובות

כזה, הבתולות ומוהר הבתולות כמוהר זה שיהא הבתולות', כמוהר ישקול 'כסף

התורה". מן אשה לכתובת חכמים סמכו מכאן

ל (כתובות בגמרא זאת, הכתובהלעומת חיוב כי מובא ע"א) פט יבמות וכן ע"ב, ט

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Î

בעניו קלה תהיה "שלא כדי היא לאשה, כתובה חז"ל שתקנו והטעם מדרבנן, הוא

ינסה הבעל יגרשנה, אם לאשה הכתובה חיוב מחמת אחרות, במילים להוציאה".

את לה ולשלם לגרשנה יאלץ שלא ובלבד בבית, השלום על לשמור דרך בכל

מהתורה, אשה כתובת אם שאף הסוברים שם, ביבמות בתוספות (ועי' כתובתה

הנ"ל). לטעם נזקקים זאת בכל

אבהע"ז בשו"ע (כמובא הבעל מיתת או הגירושין בעת רק הוא הכתובה גביית מועד

לטעם בהתאם הגירושין, לפני אף נגבית הכתובה לעיתים ואולם א), סעיף צג סימן

דפי (על צג סימן ריש העזר אבן איגר, עקיבא רבי בהגהות ונבאר. לעיל. המובא

הלוי מהר"י תשובת בשם כתב סז סימן משה משאת "בתשובת כך: מובא השו"ע),

הקרובים יכולים ביתו, ולעזוב ממנה ללכת ודעתו אשתו, עם קטט המרגיל טז, סימן

מידו". הכתובה להוציא

כוונת רואים אנו "אם כך: הלוי מהר"י דברי את הביא ב) (ס"ק שם היטב בבאר

על שתצטרך כדי מהעיר, חוץ וללכת לקום כך ואחר הממון כל לה לאכול הבעל

מחיים". להיגבות כתובתה ניתנה בלבד, בגט ממנו להתרצות כרחה

להגבות הוא המנהג משומד, אשת כי כ) (סימן הרמב"ם איגרת בשם שם הביא עוד

שבועה. בלא אפי' מיד, כתובתה

למחות האשה תוכל נכסיו, מבזבז שהבעל רואין "אם שכתב: א) (ס"ק שם בט"ז ועי'

אפי' לתבוע המלווה דיכול נכסיו, שמבזבז בלווה עג, סימן בח"מ שמצינו כמו בידו,

א). (ס"ק תשובה בפתחי גם בזה ועי' למעשה". "וצ"ע וסיים: וכו'". זמנו תוך

שתים: הן ביניהם, קטטה של הנ"ל במקרים הגירושין, טרם הכתובה לגביית הסיבות

זו, לקטטה יכנס טרם היטב יחשוב הבעל שהרי הבית, שלום את יקרב זה מעשה א.

צורך כבר שאין משום תיתכן, נוספת סיבה ב. הכתובה. בתשלומי יחייבוהו שמא

קטטה. קיימת כבר במציאות שהרי שלום, לעשות כדי נקוב במועד כתובה בחיוב

(עמוד לא"י הראשית הרבנות של דין פסקי באוסף גם התייחסות מצאתי זה לענין

אלא איננה הבעל מצד לשלום שהדרישה משוכנע כשביה"ד "אבל כתבו: וכך פה),

השלום, את להבטיח בכדי תנאים הבעל על להטיל ביה"ד ביד כוח יש אזי תכסיס,

מתמידים". לעינויים אבינו אברהם של בת מוסרים אנו שאין

בעניןוהוסיפו: מוצאים אנו אלה מעין תנאים להטיל אפשרות שיש לדבר "וזכר

הלכה ז"ל הפוסקים וכל והגאונים והגמרא המשנה מדין הנה כי כתובה. גביית

כן פי על ואף הבעל, גירשה אם אלא מחיים, נגבית כתובה שאין בישראל רווחת

כתובתה מוציאים אשתו את לעזוב ורוצה קטטה מרגיל שהבעל הדין בית רואה אם

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‚Î

לטובת שהותנו אלה מעין התנאים ורבים ט"ז) סימן ז"ל, הלוי מהר"י (תשובות ממנו

בית". שלום להבטיח כדי האשה

לכאורה המבוססת הלכה אנו מוצאים כא) סעיף קנד סימן העזר, (אבן ברמ"א גם

פלוגתא דאיכא מקום "ובכל בגט: כפיה בענין הרמ"א פסק שם הנ"ל. הסברא על

מיד כתובה ליתן אותו כופין מקום מכל לגרש, כופין שאין אע"ג לא, או כופין אם

שו"ת קנד, סימן סוף אבהע"ז ב"י המדיר, פרק ריש כתובות מרדכי הדין: (מקור וכו'

ורשב"א, ריטב"א המדיר, פרק סוף כתובות ר"ן קצב, אלף סימן א חלק הרשב"א

הוא המצב שאם הנ"ל, הסברא מכח הינה זו הלכה גם לכאורה ע"א)". עז כתובות

הגירושין, לאחר רק שנגבית הכתובה לתקנת מקום אין אשתו, את לגרש הבעל שעל

להוציאה. עליו ממילא שהרי

משפחתית הפרעה ג.

הורי של שלילית השפעה דהיינו משפחתית, הפרעה עקב נפגע הבית שלום לעיתים

או ההורים ליד מגורים הילדים, משפחת בקרב בנעשה הורים התערבות הצדדים,

וכו'. אחרים משפחה בני

בהן. ונדון דוגמאות כמה נציין הראשונים, בשיטות התייחסות כבר ישנה זה לענין

שיבואו רצוני 'אין לאשתו "האומר יד): הלכה יג פרק אישות, (הלכות הרמב"ם כתב

שיכנסו האדם את כופין שאין וכו', לו שומעין ואחיותייך', אחייך ואמך אביך לביתי

וכו', ואחיותיך אמך אצלי שיכנסו רצוני 'אין שאמרה היא וכן ברשותו. אחרים

אחרים שישבו האדם את כופין שאין לה, שומעין לי', ומצירין לי שמריעין מפני

ברשותו". עמו

האשה של הזכות מהי להבין, ויש הבעל. של שהוא במדור הרמב"ם דיבר בפשטות

"הואיל עד): סימן העזר, (אבן הפרישה כתב לכך ביחס שם? לשבת מקרוביו למנוע

לאשה יש שם". יכנסו לא שאחרים רשותה, נקרא זה לענין שם, לדור רשות לה ויש

שלה. המדור בזכות פגיעה זוהי הרי מפריע, גורם שמה נכנס וכאשר בבית, מדור זכות

האשה, לבין הבעל בין הבדלים שני לציין ראוי הנ"ל, הרמב"ם לדברי ביחס

בפוסקים: הנידונים

זכותהא. הבעל, משפחת בני של קבועה ישיבה נגד רק להלין רשאית האשה

לעומתה, אך למנוע, יכולה היא קבועה ישיבה רק דהיינו "שישבו", רק למנוע

הרמב"ם: (כלשון משפחתה בני של עראית כניסה אפי' למנוע יכול הבעל

שלו. הוא שהמדור משום זאת וכו'"), שיכנסו האדם את כופין "שאין

ÌÈ¯Ó‡Ó „Î

(שאזב. בבית מצויה היא כאשר רק בבית קרוביו ישיבת על לעכב יכולה האשה

וכו', כופין "שאין האשה אודות הרמב"ם בלשון ומדוייק שלה), למדור מזיק זה

למנוע שיכול הבעל, כן שאין מה עמה, כשהם רק ברשותו", עמו אחרים שישבו

(ומדוייק שלו הבית שהרי בבית, אינו כאשר אף בביתו משפחתה בני ישיבת את

עמו). לא אפי' ברשותו" אחרים שיכנסו וכו', כופין "שאין הרמב"ם בלשון

משנה המגיד כתב וכך האשה, של לזכותה בדירה הבעל זכות בין קיים נוסף ההבדל

וכו', ז"ל הגאונים מן כתבו וכבר אלו, הן פשוטים דברים וכו', לאשתו "האומר שם:

אחת, בכפיפה נחש עם דר אדם אין אומר ואני וכו', בתשובה אלפס הרב כתב כך

וגורמין לה ומצירין מריעין שהם דין לבית נראה שאם הדבר, עיקר הוא כך אלא

מכח הבעל כח יפה ובזה הימנה. כל לא לאו, ואם עמה, הדין בעלה, עם קטטה לה

על למחות יכולה אינה ולפיכך שלה, ואינו הבעל של הוא שהמדור לפי האשה,

אך מדירתו, קרוביה דחיית את לנמק צריך אינו הבעל דעתי". זהו בטענה, אלא ידו

עד, סימן הרמ"א סבר (וכן מספק נימוק ללא קרוביו את להרחיק יכולה לא האשה

י). - ט סעיפים

הרמב"ם על החולקים

משום בעלה משפחת מבית לצאת לדרוש יכולה שהאשה הנ"ל, הרמב"ם דעת האם

הראשונים? כל על מוסכמת שם, לה שמצירין

בהלכה חילוק המציין הראב"ד שיטת והיא דבריו, על החולקת שיטת ישנה ובכן,

באות שהן בזמן "אימתי הנ"ל: הרמב"ם דברי על בהשגותיו הראב"ד כתב וכך זו.

פי על אף ממקומן, בשבילה אותם מוציאים אין בגבולן, היא באה אם אבל לגבולה,

אב בעמידתם, רוצה והוא הואיל זכות, בו להן ואין שלו מהםשהמדור מבקשים ל

בדירת לגור באה האשה אם לשיטתו, בדירתן". אותה יצערו שלא ענין להן לסדר

לא אליה, הם ולא לגבולם שבאה זו היא דהיינו הבעל, הורי גם גרים שבה הבעל

בכך). רוצה אינו (אם הזוג מבית הקרובים את יוציא

משפחת עם לגור באו הם כאשר אחרת דירה להם לשכור הבעל חיוב בדבר השאלה

הנ"ל. והראב"ד הרמב"ם במחלוקת תלויה הבעל), (בבית הבעל

הנ"ל? הראב"ד לשיטת להתייחס יש להלכה האם

היא הנ"ל הראב"ד שדעת כתבו שם (212 (עמוד א' כרך רבניים, דין פסקי עי' ובכן,

כראב"ד. לי קים לטעון יכול (הבעל) המוחזק ואין יחיד, דעת

חברו אלו שכל 'שכיון שכתב: הנ"ל בשאלה אהרן מטה פרח בספר "ועיין והוסיפו:

פלטאי ורב הרי"ף והם נקטינן, כוותייהו מרברבוותא כמה אחד לדעת והסכימו

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‰Î

שום בלי הרמב"ם דעת שהביאו ור"י הטורים בעל והר"י ומהר"ם והרמב"ן גאון,

חבר שום מצינו ולא שלפנינו בפוסקים וחפשנו הסכמתם. עלתה שכך משמע חולק,

ורב הרי"ף דברי וכו', הרמב"ם כדברי הכריע המגיד הרב שהרי שכן כל להראב"ד

ראיתי וכן וכו', בו הדר הוה להראב"ד שמיע הוה אי למימר איכא וכו', גאון פלטאי

הראב"ד'". על החולקים כדברי שפסק אדרבי למהר"י אח"כ

לגבולה הן באו ובין כראב"ד, שלא מוכרעת ההלכה "הרי וביארוהו: הדין את וסכמו

אדם אין הראב"ד נגד משנה המגיד וכדברי לה. שומעין לעולם לגבולן היא באה ובין

מי על בדירה, וזכויות בבעלות בעיא כאן היתה לו כי כלומר, בכפיפה, נחש עם דר

חיוב של היא הבעיא כאן אבל מי, בגבול בא מי להבחין מקום יש מי, מפני לסגת

עם לדור אפשר שאין ומכיון הבעל, על המוטל לאשה, מתאים מגורים מקום מתן

מתאים מדור אינו מציקין עם יחד מדור הרי בכפיפה, נחש עם דר אדם אין מציקין,

זה". ממדור המציקין את להוציא או אחר, מדור לה לתת הבעל ועל למגוריה, לאשה

לעזיבה? הסיבה מהי לטעון צריכה האם

משום הבעל, קרובי בית את לעזוב רוצה היא מדוע ולבאר לטעון האשה זקוקה האם

סיבה? בלא אף זאת שתאמר לה די או לה, ומפריעים שמצירים

יעקב (ר' המהריק"ש דן זו בשאלה הראשונים. באחד נדונה כבר זו שאלה ובכן,

דרה שהיתה אשה "שאלה, כתב: וכך נ), (סימן יעקב אהלי בתשובותיו קאשטרו)

שאינה הבית, מאותו שיוציאנה לדין בעלה את ותבעה ואמו אביו בבית בעלה עם

לצאת שרצונה אלא כלל, לה מצירים שאינם הודית אם וכו', עמהם לדור רוצה

כתב וכו' הרמב"ם בלשון וכו', תשובה וכו'. לצאת יכולה אם רבינו יורנו מביתם,

לצאת רוצה כשהיא שגם ז"ל מדבריו בידנו ועלה וכו', לי ומצירין לי שמריעין מפני

הרי וכו'". לה ומצירין לה שמריעין מפני וכו', טענה בעיא עמהם לשכון רוצה שאינה

את לחייב כדי הקרובים הפרעת מפני לעזוב שרוצה בפירוש לטעון האשה שצריכה

הבאה. פסקה ועי' .(205 עמוד א פד"ר (ועי' חילופי מגורים מקום להם לספק בעלה

האשה טענת בירור

משפחתו, עם לדור רוצה אינה מדוע מבוררת טענה לטעון צריכה שהאשה ראינו

צריכה האם לברר, יש עדיין ואולם טענה. כל ללא משם לצאת לדרוש יכולה ואינה

לה לספק בעלה את לחייב כדי טוענת שכך לנו די או זו טענתה את להוכיח אף

משפחתו? לבית מחוץ אחר במקום מדור

הנידונים מהדברים חלק ואביא ,(207 (עמוד א בפד"ר בהרחבה עסקו זו בשאלה ובכן,

דירה לשכור הבעל על שמטילין שכך, "ומכיון השאלה: בהצגת פתחו וכך שם.

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÎ

זו בטענה אם השאלה מתעוררת לה, מצירין בעלה משפחת בני אם רק אחרת

שמאמינים או לה, מצירין הם שאכן ראיה להביא ההוכחה חובת האשה על מוטלת

הוכחה?". כל בלי לה מצירים הם כי בטענה לה

היא אם הנ"ל בסימן המהריק"ש לפני נשאלה זו "שאלה ולבאר: להוכיח והחלו

לדור להוציאה הבעל וחייב כהוגן, שלא עמה שמתנהגין לומר עצמה על נאמנת

על מוסיף עד) (סימן הנ"ל בהלכה אבע"ז בשו"ע הרמ"א וכו'. לא או אחר בבית

שהם בדבריה ממש שיש דין לבית שנראה ודוקא הגה, וכותב: הנ"ל השו"ע דברי

ונוהגים וכו', לה שומעין אין הכי בלאו אבל לבעלה, בינה קטטה וגורמין לה מרעין

נתגלגל מי ידי על שיתברר עד עמהם ותדור נאמנים אשה או איש עמהם להושיב

נראה כן אם אלא זו בטענתה לאשה שומעין שאין הרמ"א דעת הרי והקטטה. הריב

לה". מצירים בעלה משפחת שבני בדבריה ממש שיש להם ומתברר דין לבית

בספר ירוחם רבינו שהביא אלפס רב תשובת הוא הרמ"א פסק "מקור והוסיפו:

ולא חמותה עם אשה נתקוטטה אם אלפס, מהרב נשאל ה): חלק כג (נתיב משרים

עמה חמותו בדירת הפסד לו שיש וטוען הבעל קבל אם וכן עמה, לדור רצתה

די בתי בכל המנהג תשובה, לא. או להוציאן הדין מן יש שנתפסוכו' מי שכל נין

מהן ממי לה שיתברר עד עמהן, שתדור נאמנת אשה לו ונותנין לו. שומעין בכך

או אשה כי היא, הרי"ף שיטת הרי חברתה. מעל אותה ודוחין המריבה, נתגלגלה

המריבה את שגלגל הוא מי לברר יש החמות, עם לגור יכולים שאינם הטוענים בעל

יחד". לגור אפשרות שאין למצב והביא

שאמרה היא וכן שם: הרמב"ם דברי על שכתב משנה המגיד דעת גם הוא "וכך

בכפיפה. נחש עם דר אדם אין אומר ואני וכו', בתשובה אלפס הרב כתב כך וכו',

לה וגורמין לה ומצירין מריעין שהם דין לבית נראה שאם הדבר, עיקר הוא כך אלא

ידן על למחות יכולה אינה וכו', הימנה כל לאו ואם עמה. הדין בעלה, עם קטטה

דעתי". זהו בטענה. אלא

כי אחרת, מוכח לעיל המובאים הרמב"ם מדברי "אולם בכך: מודים כולם לא ואולם

שמושיבים הנ"ל הרי"ף תשובת של הסיפא את הביא ולא לברר, צורך שיש כתב לא

משמע לה. שומעין וכו', שאמרה היא וכן סתמא וכתב לברר. כדי ביניהם אשה

(ח"א אהרן מטה פרח ותשובות שאלות בספר ועיין הוכחה. כל בלי לה שומעין

מושיבין בדבר הרי"ף תשובת של הסיפא את הרמב"ם השמטת על שתמה ס), שאלה

הנ"ל: בהלכה אבע"ז בחלק מאיר הבית הרמב"ם דברי את פירש וכך עמהן. אשה

דבדיוק דעתי לעניות ונראה ואחותו, אמו אם כי נזכר לא ברמב"ם שאמרה, היא וכן

וסובר וכו', בטענה לבא מוכרחת שהיא וכו', לי שמריעין מפני מסיים שהרי הוא,

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘ÊÎ

השונאות הנשים מן שהן ואחותו באמו ודוקא לה. שמריעין נאמנת הסתם דמן נמי

בטענה לבא עליה כי שאם הרמב"ם שיטת מאיר הבית מפרש הרי וכו', אותה

אולם בשכנותן, לגור ברצוני אין סתם לטעון יכולה ואינה לה, שמצירין מנומקת

לה". מצירין שהם לדבריה לה ומאמינים צורך אין לדבריה בהוכחות

הבעל. קרובי שאר לבין וגיסותיה חמותה בין חילוק שישנו הרי

דמן מאיר הבית שביאר כפי או הוא, "וההסבר (שם): א בפד"ר וביארו והוסיפו

הוא רגיל דבר כי היינו אותה, השונאות הנשים מן שהן לה שמריעין נאמנת הסתם

בטוענת דבריה מקבלים ולכן וגיסתן, לכלתן מציקות הבעל אחות והגיסה שהחמות

שאין לה שומעין ההלכה בעצם הרמב"ם של הסברו פי על זה את שנבאר או כך.

מיצר שפלוני הטוען לאדם מאמינים כלומר ברשותו עמו אחרים שישבו לאדם כופין

לטעון דוקא היינו עמם, להיות רצוני אין סתם לטעון יכולה שאינה ואף ברשותו. לו

לה שמצירין מפני בטענה בבאה אבל בעלה, רשות גם היא זו שרשות מפני סתם,

להרחיק בדרשו להוכיח מחוייב אדם אין כי זה על הוכחות להביא מחוייבת אינה

שלו".א ברשות לו המצירין ת

מביא שהטור אחרי והשו"ע, הטור שיטת גם היא שכך משמע הרמב"ם וכשיטת

ואינם הרמב"ם, של בלשונו ההלכה את מביא והשו"ע הרמב"ם, בשם זו הלכה

שם. מאיר בית ועיין לטענה. בירור בדבר כלל מוסיפים

דעת גם היא וכן והרמ"א הרי"ף שיטת "הרי בכך: הראשונים שיטות את וסכמו

בדבריה. ממש יש אם לברר ויש זו בטענה לאשה מאמינים שאין משנה המגיד

מהר"מ שהביא הגאון דעת גם משמע וכן היא, והשו"ע הטור הרמב"ם שיטת אולם

בירור". בכל צורך ואין זו בטענה לאשה שמאמינים הרמב"ן, ודעת מרוטנברג

לא? או טענתה להוכיח צריכה האשה האם הנ"ל, במחלוקת מכריעים כיצד

הנ"ל הפוסקים בשיטות זו, בשאלה להלכה להכרעה "אשר כך: כתבו זו בשאלה

דעל הרמב"ם דעת לע"ד מסתבר 'ואולם וכתב הרמב"ם, כשיטת מאיר הבית הכריע

לטעון'". יכולה סתמא ואחותו אמו

בדבר חולקים עולם שגדולי מאחר מכריע, מאיר שהבית אף "אמנם, מיד: הוסיפו אך

להוציא אין כי האשה, לטענת בירור בלי המדור את להחליף הבעל את לחייב אין

הרמב"ם". שיטת על החולקים הפוסקים נגד ממון

נגד הכרעה פי על לחייב אין כי שאם "אלא וכתבו: בכך, המנהג מהו דנו עתה

זה בנדון לנו ויש זו. בשאלה הנוהג עדות עדות, פי על לחייב יש החולקים, הפוסקים

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÎ

פסקא ולענין וכו', לה שומעין שכתב: שם דחיי דינא בספר הגדולה כנסת בעל עדות

שמצירים טוענת דכשהיא הרמב"ם, מדברי שנראה כמו יום, בכל מעשים דמלתא

לה שומעין אלא נתגלגלה, מהן ממי לידע אשה לה נותנין ואין נאמנת, היא לה

הרמב"ם כשיטת לפסוק הנוהג שנקבע מעיד הגדולה כנסת שבעל ומאחר מיד.

ממון ולהוציא לחייב כך לפסוק יש בירור, בלי מיד לה ושומעין לה שמאמינים

אחרת". הפוסקים נגד

אין המנהג, על מעיד הגדולה כנסת בעל כי שאם "אלא מכך: הסתייגו מיד אך

נהגו במקומו שרק ויתכן בישראל, דין בתי בכל ונתקבל נתפשט זה שמנהג הוכחה

נתקבל שלא ובמקום שנתקבל, במקום אלא ממון להוציא מנהג פי על לדון ואין כך.

נתפשט לא הנראה כפי כן, על יתר ההלכה. כלל לפי הפוסקים פי על לדון יש

דניםמ זה, בנדון העוסקים הגדולה, כנסת בעל אחרי שהיו פוסקים מצינו כי זה, נהג

וכו'". בדבר לפסוק איך מנהג שיש מזכירים ולא זו שבהלכה הצדדים כל בבירור

והלאה. 310 מעמוד ג' בפד"ר זה בענין עוד ועי'

שמדברי וכתבו הנ"ל מאיר הבית לדברי התייחסו שם ,(358 (עמוד י פד"ר ועי'

משמע ואחיותיך", "אמך גם שנקט המחבר דברי כל על וקאי הדברים שסתם הרמ"א

סגי לא כן גם אותה, שונאות שסתמן למרות הנשים באלו שגם שנוקט בבירור

לאשה שומעין ואין והקטטה, הריב נתגלגל מי ידי על בירור צריך אלא זו באומדנא

זאת. שמוכיחה לאחר רק בטענתה,

דעת נגד מאיר כבית לפסוק יש אם דדינא ספיקא זהו להלכה שלכאורה וכתבו

משה בדרכי שציין כפי ירוחם ברבינו שהובאה הרי"ף תשובת עפ"י שהיא הרמ"א,

וכו'. הטור על

ולהוכיח לברר האשה על (האם השיטות בין מחלוקת שאין לומר שניתן שם והוסיפו

קצת להשוות נראה מקום "ומכל הרמ"א): שיטת נגד השו"ע שיטת טענתה, את

להוכיח האשה שעל זו בשיטה דקיימי ואידך להרמ"א ס"ל לא כאן דעד הדעות.

המבואר שבזה מביתה, אלה נשים הרחקת שתובעת בגוונא אלא טענתה, צדקת

אותן מוציאין אין בגבולן, באה היא אם אבל שכתב: הרמב"ם על בהשגתו בראב"ד

שעליה השאלה היא וכן שם, המגיד הרב דברי מתייחסים ולזה ממקומן. בשבילה

רצתה ולא חמותה עם אשה נתקוטטה אם ירוחם: ברבינו הרי"ף תשובת באה

צורך שיש רבוותא, הני דעת שבזה לא. או להוציאן הדין מן יש וכו', עמה לדור

שיידחו תובעת האשה כשאין כן, שאין מה הקטטה. וגורמת המגלגלת מי לברר

שתביעתה לחשוש אין שבזה נפרד, מדור לה יתן שהבעל דורשת אלא ואינה מפניה,

והן בהן, פוגעת היא אין שהרי לצערו, רצון מתוך רק ובאה קנטרנית, היא זו

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘ËÎ

כו"ע בזה למקום. ממקום עצמה המטלטלת היא היא ואדרבא נשארות, במקומן

לשינוי לתביעתה שהגורם בטענתה לה לשמוע שיש מאיר, בית לסברת מודים

בשל נתגלגלה הקטטה אם וגם לה, שנאתן מתוך אלה נשים הן המגורים, מקום

נפרד, מדור לה לתת לחייבו דיה לה ומריעין שמציקין העובדא מקום מכל האשה,

שנאמרה הדעת על מתקבלת אחת בכפיפה יחד אתן לגור לה שקשה טענתה כי

דופן, יוצאת בחינת אינה ההדדית ששנאתן מאחר לסבול, חייבת היא ואין בכנות,

רבים". נחלת והיא

הבירור אופן

כיצד הזוג, לדירת קרובים כניסת בענין ויכוח מתעורר כאשר השאלה, ועולה

האשה? או הבעל ההפרעה, אי או ההפרעה אודות בטענתו צודק מי מבררים

כב כתב:כמובא וכך רלה), (סימן הרי"ף בשו"ת התייחסות ישנה זו לשאלה לעיל, ר

וטען קבל אם וכן עמה, לדור רצתה ולא חמותה עם האשה נתקוטטה אם "שאלה,

והשיב: לא?". או להוציאה הדין מן יש וכו', עמו חמותו בדירת הפסד עליו שיש

במקור (הגירסה להם ונותנים לו, שומעים בכך שמפסיד שמי דינין, בתי בכל "המנהג

נתגלגל מהם מי ידי על להם שיתברר עד עמהם, שתעמוד נאמנת אשה "לה")

חברתה". מעל אותה ודוחים המריבה,

כתב י) סעיף עד סימן העזר אבן הפוסקים, באוצר (מובא הרועים" "משכנות בספר

הושבת ע"י לברר יש שכנים, שם אין ואם הזוג, שכני העדת ע"י הוא הבירור שאופן

ברי"ף. כמובא ביניהם, אשה

אני "ועוד כב): סימן אבהע"ז (ח"ב, פלאג'י לגר"ח ושלום" "חיים בספר גם מובא כן

נתברר שלא דכל מבואר קסח) סימן (ח"ד הרשב"א בשו"ת שכתב ממה כי מוסיף

בעלה מבית לצאת יכולה אינה קטטה, לה וגורמים לה ומריעים שמצירים לב"ד

ואמו". אביו עם דר שהוא

הבירור רמת

לה? הנגרמת ההפרעה את להוכיח לאשה הנדרשת הבירור רמת מהי

אין בבירור, צורך יש אם "גם כך: (211 (עמוד שם בפד"ר כתבו זו לשאלה ביחס

משמע וכן לה, שמצירין לברר כדי כדין, בראיות גמורות בהוכחות צורך שיש הכוונה

גמורה, בעדות צורך שאין היינו דין, לבית נראה הנ"ל והרמ"א משנה המגיד מלשון

בלי בטוענת ורק לטענתה, לה להאמין כדי לדבר רגלים מעין לדבריה בסיוע די אלא

ממש בירור לברר אלו בענינים יתכן לא ובכלל לה. מאמינים אין אז שהוא, בירור כל

ÌÈ¯Ó‡Ó Ï

לא לעולם לברר, עמהן אותה יושיב שביה"ד זו ואשה למריבה, גרם ומי האשם מי

לפני להביא תוכל בירור מעין ורק המריבה, נתגלגלה מהן ממי גמור בירור תברר

ראות ולפי בדבריה ממש דין לבית נראה שיהא עד לדבר לרגלים שישמש הדין, בית

הראשונים. מדברי זאת והוכיחו הדין". בית ידון עיניו

הלכה לפי "והנה למעשה: כתבו וכך ,(355 (עמוד ב בפד"ר גם התייחסו זו לשאלה

הבעל קרובי שאמנם דבריה אמיתות את עדים שני ע"י לברר חייבת האשה אין

ד לה. עינימריעין ראות שלפי הוכחות ע"י דבריה את לחזק הצליחה אם בדבר י

משנה - המגיד מלשון שמשמע כפי בדבריה, ממש שיש להניח כדי בהן יש בי"ד

שהם לב"ד נראה שאם הדבר עיקר הוא כך אלא י"ג: הלכה אישות מה' ג' בפרק

אבן רמ"א ועיין עמה. הדין בעלה, עם קטטה לה וגורמים לה ומצירין מריעים

יש לעיל שצוטטו העדים דברי מתוך הרי דנן ובמקרה וכו'. יא סעיף עד סי' העזר

היא שעמה מחמותה סובלת היא שאמנם האשה, דברי לחזק כדי והותר די בהם

אחת". בכפיפה נמצאת

שם לגור שניסתה לפני לה שמפריעים לטעון

לגור רוצה שאינה מראש לטעון האשה רשאית האם בה, לדון שיש נוספת נקודה

לשכור הבעל את לחייב ובכך מצידם, ההפרעה את שחוותה לפני אף ההורים בבית

אחר. במקום דירה לקנות או

לדור רצוני 'אין הטוענת "באשה קא): (סימן בתשובה מגא"ש הר"י כתב לכך ביחס

עדיין זו אשה כי טענה, אינה זה וכו', אותי' יצערו ואמו אביו כי הבעל, של בחלקו

לשכור בעלה את להכריח לנו ואין וכו', נזק ממנה ראתה ולא חמותה עם דרה לא

שאומרת האשה טענת כן, ואם בפועל, זה נתאמת כן אם אלא בלבד, באומד בית לה

תשובתו בהמשך בחלקו". מלדור ראובן שיימנע כדאי אינה ואמך' אביך יצערוני 'פן

שאז אחרת, דירה לשכור והולך הוריו, בבית דירה לבעל אין בו מצב בין חילק שם

כבר לבעל יש בו מצב לבין הוריו, בבית לדור שלא מראש לדרוש האשה רשאית

יכולה אינה שאז הפסד), לו ייגרם אחרת דירה (ובשכירות הוריו בבית משלו דירה

גם הנ"ל בכל (ועי' בפועל המשפחה צער את חוותה שלא עד שם, יגורו שלא לדרוש

חשאי, מנחם הג"ר של מאמרו ט, כרך הדין, שורת בספר וכן שם, הפוסקים באוצר

שחור). ישראל הג"ר של מאמרו יב, וכרך

וקבלה"? "סברה זה האין ההורים, בבית לגור נכנסה

בשאלה לדון מקום "יש פתחו: זו ובשאלה ,(213 (עמוד ב בפד"ר דנו זו בשאלה

הסכימה הרי הבעל, הורי בבית לגור הנשואין אחרי מיד נכנס שהזוג מכיון אחרת,

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‡Ï

סברית מהסכמתה בה לחזור יכולה היא אין ולכאורה בית, באותו לגור האשה

עליך". וקבלת המגרעת את ידעת וקבלית

הנ"ל: התשובה בסוף אהרן מטה בפרח דן זו "בנקודה זו: טענה דחו למעשה ואולם,

לקבל, יכולה שאני הייתי 'סבורה למימר דמצי לחמותה, וקבילה דסברא לומר אין

שהבעל סבורה שהיתה לטעון היא דיכולה שכן כל וכו'', לקבל יכולה אני ואין

אשת עם הוא או הרעה, למידתה חוזרת שהיא רואה כשהיא גבולה, מעל וירחיקנה

גבולה". מעל ירחקו

וקבלת"? "סברת טענת נגדה אין אכן ומדוע

ביאורים: שני הביא זו שאלה על

מוםא. שהוא מסויים במום רק שייכת והסכמת, ידעת וקבילת, סבירת זו "טענה

ביחסים זה ענין אבל עליך. וקבלת המגרעת מהי ידעת אומרים אנו כשלעצמו,

מסויים דבר כאן אין ומגרעת, מום באיזה כאן מדובר לא הרי לרעהו, איש בין

כוחות עומק בסבך יסודו יחד, הצדדים בכל התלוי ענין הוא יחסים וקבוע.

הצדדים כל ותכונות הרגלי של פעוטים דברים באלפי גם הוא וקשור הנפש,

מראש לנחשם שאין דברים הם אלו ביניהם. יחסים לקשור עליהם ששומה

פלוני אדם כלפי אדם, בן אותו רוב פי ועל התפתחותם, דרך את לחזות ואין

סברית כאן שייך ומה ביותר, גרועים הם אלמוני וכלפי ביותר, טובים יחסיו

איך מראש לדעת אפשר וכי המגרעת, עם הסכמת החמות, עם לגור וקבילת

ביותר, טובים יהיו שהיחסים שחשבה מפני הסכימה החמות, עם היחסים יהיו

טובים, היחסים יהיו שנים על ששנים יתכן הרי וגם כלל. מגרעת כאן ואין

ומדוע". למה הסבר למצוא יהיה שאפשר מבלי הרעה תבוא ופתאום

סבריתב. שייך מה הדירה, את להחליף אפשר לתיקון, ניתן שהמום "מכיון

תצליח לא השכנות אם בהסכמתי, כאן מסכנת אני מה חשבה היא וקבילת,

אחרת". לדירה הבעל יוציאני

.(138 (מעמוד ד בפד"ר גם בכך ועי'

ההורים עם יחד שיגורו החתונה קודם תנאי עשו

יודע "והוי כך: ע"א) פג דף פ"ג דף פ"א (לאוין, דחיי דינא בספר כתב לכך ביחס

נלמד זה ודבר לה, שומעין אין וכו', עמה חמותה שתדור קידושין בשעת התנו דאם

רצתה ולא חמותה עם אשה נתקוטטה 'אם הזה כלשון ז"ל לרי"ף ששאלו משאלה

לא' או להוציאן הדין מן יש עמהן, שידורו קידושין בשעת התנו ולא וכו', עמה לדור

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Ï

לה, שומעין קידושין בשעת התנו אם דאפי' אמר ולא שאלתו, עפ"י השיב ז"ל והרב

וכו'". החוצה להוציאה בידם כח אין התנו אם אבל תנאי, בלא דדוקא משמע

שאול,אולם, משפטי (פד"ר זצ"ל ישראלי שאול הג"ר גם התייחס התנאי לשאלת

בהתנה שאפי' שכתב (ת"ו) תתמ"ט להרדב"ז מצינו מזו "וגדולה כך: וכתב ה) סימן

דר אדם שאין צרתה עם לדור אותה כופין 'אין חמותה עם שתגור ע"מ בפירוש עמה

סביר שבכל ואעפ"י כלל', מורדת בדין לה דיינינן 'לא זה שמשום בכפיפה' נחש עם

לומר ומוכרח הנ"ל. מהב"ש ברור שיוצא כפי עלה, מורדת דין בה חוזרת אם וקביל

שתוכל סברה נזק ממנה שראתה וטרם התנאים נשתנו זה מעין שבנידון משום שהוא

שם הרדב"ז שפוסק וזה בכפיפה. נחש עם דר אדם שאין לה שנתברר עד עמה לחיות

התחייב שלא כיון חיובים, ממנו לתבוע שאין משום הוא ממנו, חיובים לה אין שמ"מ

'כסבור של בטענה לבא הלוקח שיוכל מוצאים אין מו"מ שבכל וכמו זה, באופן אלא

וזהו לה), כתב שלא ד"ה מז: כתובות (תוס' ג"כ המוכר בדעת תלוי שהוא כיון הייתי',

כלל מוכח שלא אומרים אנו זה שמטעם כאן משא"כ עמה, בפירוש שהתנה במקום

לכך. יועיל לא תנאי אף לשיטתו הרי מעיקרא". מצדה הסכמה בזה שהיתה

זמן קצבו לא אך ההורים, עם לדור הנישואין בעת הסכימה

לעולם, שם לגור שהסכימה נאמר האם האשה, של סתמית הסכמה אודות לדון יש

ההורים? בית את שיעזבו לדרוש יכולה זמן לאחר שמא או

שלפניהם לנידון ביחס הדברים מסקנת עי"ש. ,359 עמוד י בפד"ר עסקו זו בשאלה

והנישואין הקידושין בשעת הסכימה שהאשה פי על "אף :(362 (עמוד כך היתה

לפרש יש הזמן, אורך במפורש נתפרש שלא כל בעלה, ואחות חמותה עם יחד לדור

ביד הרשות שנה, שעברה וכל אחת. שנה שהוא ביותר, הפחות לזמן הסכמתה

ומריעין לה שמציקין כשטוענת בזה לטענתה ושומעין בנפרד, מדור לתבוע האשה

שכבר דידן בנידון כן ואם הקטטה. המגלגלת היא שלא מוכיחה אינה אם אף לה,

גורם משמש גם וזה תינוק, נולד זה על (ונוסף הנישואין מזמן משנה למעלה עברה

חייב והבעל מתקבלת, בנפרד למדור האשה טענת משותף), מגורים בבית מכביד

הדירה את עזיבתה כן, עושה הוא אין עוד וכל נפרדת. דירה לרשותה להעמיד

שהיא". מקום בכל במזונותיה וחייב מוצדקת המשותפת

ההורים? עם לגור מצידה כהסכמה זו האם - האשה שתקה

וכתב ה) סימן שאול, משפטי (פד"ר זצ"ל ישראלי שאול הג"ר התייחס זו לשאלה

אחרת, מבחינה לדון יש וקיבלה סברה גדר בזה לדון יש אם הדבר בעיקר "אכן כך:

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‚Ï

ק"א סי' מיגא"ש הר"י אחדשבתשובת לבית מלהיכנס שמעכבת לאשה ביחס כתב

אם וכו' טענה אינה זו 'טענה ויצערוה: יקניטוה שמא בטענה בעלה משפחת עם

עם דרה לא עדיין זו אשה אמנם ציערתה, שחמותה ונתאמת חמותה עם דרה כבר

לה וישכר בעלה את להכריח לנו ואין שזכרתם, כמו נזק ממנה ראתה ולא חמותה

בלבד'". באומד בית

וקבלית סברית לטעון שיוכל הסכמה בשתיקתה לראות אין דידן נידון "א"כ והוסיף:

לה אומרים שהיו מעיקרא, כלל מתקבלת טענתה היתה לא שהרי א. טעמים: משני

י"ל הרי כן כמו טענה, זו שאין שכשם ב. נתנסית. שטרם בעוד לעכב תוכלי איך

תראה לא שמא ולראות לנסות רוצה שהיתה להסכמה, הוכחה כל מצדה שאין

תתנגד?". ולמה נזק, שום מהם

את ביאר מכן (לאחר ההורים עם יחד למגורים הסכמה משום בשתיקתה שאין הרי

לכך). יועיל לא מפורש תנאי שאף בשמו, לעיל האמור

דינו? מה - ההורים לבית מחוץ מדור לאשה סיפק לא

והבעל מביתם, ההורים את שיוציאו או ההורים לבית מחוץ לגור תבעה האשה

דינו? מה לבקשתה, מסרב

שם מגאש ר"י ה, חלק כג נתיב מישרים ירוחם, (רבנו בראשונים מובא לכך ביחס

כתובה. ויתן יוציא בקשתה, ממלא אינו אם כי ועוד)

בכך? הביאור מהו

כזה שבנדון הנ"ל הפוסקים כל "דעת כך: שביארו (215 (עמוד שם א פד"ר עי' ובכן,

הר"י שהגדיר כפי הוא והטעם כתובה. ויתן יוציא אחר מדור לאשתו נותן אינו אם

כי ממזונות, מורד הפוסקים בפי הנקרא והוא אשתו, על מורד דין לו שיש מיגאש

סעיף עג סימן שם (אבה"ע) בשו"ע כמבואר המזונות חיוב בכלל הוא המדור חיוב

אינו ואם ומדור. תשמיש וכלי כסות לו יש וכו', מזונות עליו לו שיש מי וכל ז':

במי היא וההלכה זנה. שאינו כמי זה הרי לה המתאים המדור את לאשתו נותן

בשו"ע הדין נפסק ולזון, להשתכר האפשרות לו שאין מפני אם אשתו, את זן שאינו

שהיא לחם אפילו לה ליתן יכול ואינו ביותר עני היה ואם ג': סעיף ע' סימן שם

הרמב"ם), בשם (טור חוב עליו הכתובה ותהא הגה, להוציא. אותו כופין צריכה,

זנה אינו ואם ר"ת). בשם (ר"י לו שאין מאחר להוציא אותו כופין שאין אומרים ויש

ממ מורד הנקרא הוא ולזון, להשתכר רוצה שאינו בשו"עמפני ההלכה ונפסקה זונות

להרויח להשתכר רוצה ואיני וכו', ומפרנס זן איני האומר ג: סעיף קנד סימן שם

ÌÈ¯Ó‡Ó „Ï

שם מאיר בבית ועיין כתובה. וליתן מיד להוציא אותו כופין היא תרצה אם ולזון,

אפשרות לו שבאין וסוברים (אבה"ע) ע שבסימן בהלכה החולקים גם כי שכתב,

אותו כופין להשתכר רוצה שבאינו הם מודים להוציא, אותו כופין אין להשתכר

כתובה". וליתן להוציא

להש"ך אנשים גבורת בספר עיין בשוטים, לכפות אין הכפיה לענין כי "ואם והוסיפו:

להלכה כג באות שם ומסיק ממזונות, במורד לכוף שאין פוסקים כמה דעות המביא

לכולי אבל כפיה, לענין רק זהו להוציא. בשוטים כופין אין מחלוקת שיש שמכיון

ויתן יוציא הפוסקים דברי לעיל שהבאנו וכפי שם, עיין לגרש, אותו מחייבין עלמא

קלא". סימן א חלק אבע"ז סופר חתם בתשובות ועיין כתובה.

להורים בשכנות אף לגור שלא דורשת האשה

או הפרטי בביתם הבעל, הורי עם לגור מסרבת שהאשה במקרה עסקנו עתה עד

שלא אף להורים, בשכנות מגורים גם למנוע רשאית האם ואולם, ההורים. בבית

שמא או זו טענה להוכיח צריכה האם לה? מפריעים שהם טענה מחמת אחד, בבית

בבית"? לי "מריעין טענת כדין לטעון, לה די

ה), סימן זצ"ל, ישראלי שאול (לג"ר שאול משפטי בפד"ר התיחסות ישנה זה לענין

יחד, אתה שוכנים הם שאין שמאחר בדבר, נפ"מ אין שלנו לנידון "אכן כתב: וכך

הן מ"מ לזה, זה מקום בקרבת הם שהבתים ואעפ"י משלהם, בבית גרים הם אלא

א"כ כלל. שלה אינה זו רשות כי ברשותה, עמה יושבים שהם לטעון יכולה היא אין

בגלל כאן לדור יכולה היא שאין תוכיח אא"כ טענה, טענתה אין לרמב"ם גם כאן

זה באופן ולא שיכולה, היא אליה מלהיכנס אותם למנוע שרק הקטטה. גורמות שהן

אותו". מסיתות הן ושם אליהן בא שהבעל אלא הטענה, שאין

עצמן מצד לה מצירות שהן לא היא הטענה שעיקר מאחר זאת, גם "אף והוסיף:

אם כי הב"מ, להכרעת מקום אין ודאי בכה"ג עמה, שיריב הבעל שמסיתות אלא

שיצליחו הכרח כלל זה אין מ"מ אותה, שונאות אלה שנשים ישנה חזקה אמנם

הבעל אין המקרים ברוב ואדרבא עמה, ויריב עמה יתקוטט הוא שאף הבעל להסית

וכו'". באשתו' ודבק אמו ואת אביו את איש יעזב כן 'על הכתוב וכלשון ניסת,

גרים הם אלא אשתו, עם יחד גרים הבעל אבי משפחת שאין "באופן למעשה: והסיק

לה, מריעות שהן טענתה משלהם, נפרד אותה,בבית שונאות שסתמן נשים בהני גם

ידי על וגורמים הבעל את שמסיתים שטוענת באופן הוא וכן מצדה. הוכחה צריכה

מזונות". לה אין זאת מוכיחה אינה ואם לבינה. בינו לקטטה זה

הפרעתם. על מצידה הוכחה ללא זו לטענה מקום אין לשיטתו הרי

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘‰Ï

במריבה התחילה האשה

הדין יהיה מה ואולם לאשה. מציקים הבעל של משפחתו בו במקרה עסקנו עתה עד

איתם? במריבה התחילה עצמה האשה אם

לראשונה "נחזור כתבו: וכך ,(143 עמוד ד, (כרך רבניים דין בפסקי עסקו זו בשאלה

בעלה, בני לבין שבינה והקטטה הריב שהרגילה היא שהמערערת לקבוע כאן שיש

פוסקים ושאר בשו"ע ומבואר ברור הרי וזה לכך, הגורמת היתה בהתנהגותה שהיא

הבעל קרובי עם יחד לדור רוצה שאינה לטעון יכולה דהאשה מה שכל בדבר הדנים

הם הבעל שקרובי לנקוט כשיש רק היינו לדבריה, ושומעין לה ומציקין שמריעין מפני

עמהם להושיב 'ונוהגין הרי"ף) מתשו' (והוא הנ"ל הרמ"א וכלשון לריב, הגורמים

והקטטה', הריב נתגלגל מי ע"י שיתברר עד עמהם ותדור נאמנים אשה או איש

קרוביו שיסלק לדרוש הזכות לה אין הקטטה, נתגלגלה ידה שעל מתברר שאם והיינו

קי"ו בדף שם אהרן מטה פרח בשו"ת וראה בו, גרים שהם החצר מן או הבית מן

והיכא ז' רצ"א סי' קטן בקובץ בתשו' גאון פלטאי רב בשם מהר"ם וכ"כ דמביא: ע"ד

יש מרגיל הוא ואם כלום, לה ואין דמיא כמורדת מרגלת היא אם קטטה, דארגילו

הדין מן עליו יש חמותה ובת חמותה כגון הבית בני מרגילין ואם כתובתה, כל לה

שאין רק לא הקטטה מרגילה היא דבאם ברור יוצא וא"כ וכו', אחר למקום להוציאה

דמיא". כמורדת עוד אלא אחר למקום הקרובים להוציא לה שומעין

בית בפני והצהירה בית לשלום לשוב בקשה האשה מכן לאחר שאם ציינו בהמשך

כך. אותה לדון מקום אין בו, שפגעה על מהבעל סליחה לבקש שמוכנה הדין

ההורים מחמת הזוג בני בין קטטות

מה אזכיר הורים, או משפחה בני ע"י הנגרמות בית שלום הפרעות ענין לסיום

הורים אודות קיב) סימן ח"ב ושלום, חיים (שו"ת זצ"ל פלאג'י ר"ח הגאון שכתב

ור זקנתי, וגם הייתי "ונער הזוג: בני בין הקרע את לעיתים מיהמעמיקים שכל עיני או

ואמותיהם אביהם מצידי קטטות שגורמים מחמת אשתו, עם איש זיווג על שמעכב

ולא אדם בדיני לא נקיים, ייצאו לא לאשתו, איש בין הייחוד להפריד לצד, מצד

קללה ועד שמתקוטטים נשותיהם, עם אדם בני בכמה רואים אנחנו כי שמים. בדיני

לזה, זה ואוהבים שלום נעשה ומיד תיכף ביניהם, משלשים יש וכשלא הכאה, ועד

הגם כי פירוד, וגורמים ואמותיהם אבותיהם מצד הקטטות כשיהיו כן שאין מה

אביהם מצד ומתפחדים מתייראים הם בשלום, רוצים שניהם והאשה האיש כי

בדיני לא נקיים, יצאו לא לפירוד הגורמים הורים במחלוקת". ומחזיקים ואמותיהם

שמים. בדין ולא אדם

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÏ

אשתו את לפייס הבעל חובת ד.

תביעת פותחת האשה אף (ולעיתים בית שלום למשבר הזוג בני נקלעים כאשר

ולא אשתו, את לפייס ההיא בעת חובתו כי לדעת הבעל על הדין), בבית גירושין

כנו. על השלום את להשיב המאמצים את שתעשה זאת היא שדווקא לצפות

שהלכה "אשה יח): סעיף פ סימן אבהע"ז ברמ"א (מובאת הרשב"א בתשובת ועי'

הפסידה לא בעלה, לה שיקרא עד לביתו לשוב רוצה ואינה קטטה, מכח בעלה מבית

לה מראה ואינו רשותו בלא שיצאת מאחר לשוב ממנו דבושה מזונותיה, זה משום

מכלום". מונעתו אינה אצלה יבוא הוא ואם פנים,

רכז): עמוד יא, כרך הדין, (שורת במאמרו שליט"א לבנון דוד הג"ר מש"כ עוד וראה

את גורמת שהאשה הוכחה בהכרח אינו גירושין, תובעת שהאשה זה ועוד, "זאת

מוצדק זה אין אם וגם עליו, לכעוס לה וגרם אותה ציער שהבעל אפשר הגירושין,

טבע זה כי ולפייסה, אשתו אחר מלחזר הבעל את פוטר זה אין גירושין, שתתבע

בגמרא שמובא כפי 'גרשני', ולומר מהר להישבר ונוטה מצוייה שדמעתה האשה

הכי!'". אמרו נמי כולהו גרשני. לבעלה 'באומרת א): קטז, (יבמות

מציע הבעל אם גירושין, תובעת כשהאשה שגם הניסיון מתוך יודעים "ואנו והוסיף:

בעמדתה נשארת היא לרצותה מנסה אינו וכשהוא לכך, מתרצה היא בית, שלום לה

בעניו קלה תהא שלא כדי כתובה, חז"ל חייבו כזה מקרה על שגם ונראה להתגרש.

לגרשה". ימהר ולא אותה יפייס אלא להוציאה,

כגון הפירוד, בהליך שהחלה זו היא כאשר גם אשתו, את לפייס הבעל שחובת הרי

גירושין. תיק שפתחה או הבית את שעזבה

בית שלום לעשות הדין בית על המוטלת החובה ה.

מצאנו וכך הדין, בית כתפי על אף מוטלת בבית השלום שישרור לכך לגרום החובה

זקינה: או קטנה לייבם הבא יבם אודות ע"ב) קא (ושם ע"א מד ביבמות בגמרא

והיא זקן הוא או זקנה והיא ילד הוא שאם לו, הוגנת עצה לו שמשיאין "מלמד

שכמותך, אצל 'כלך זקנה', אצל לך 'מה או ילדה' אצל לך 'מה לו אומרים צעירה,

בביתך'". קטטה תשים ואל

שכתב קיב) סימן ח"ב ושלום חיים (ספר זצ"ל פלאג'י הגר"ח של בדבריו גם ועי'

טוב, דהיותר שיהיה, ואופן צד באיזה לאשתו, איש בין ומריבה קטטה "כשיהיה כך:

השלום, לתווך רעים ולהרבות הזמן להאריך הדין, בית בפני אלו ענינים כשיבואו

הראשונה מאשתו וביותר גירושין, וקשים לאשתו, איש בין ובפרט השלום גדול כי

‰Îω· ˙È· ÌÂÏ˘ÊÏ

אין שאפילו בזה, בכיוצא קג סימן העזר אבן בחלק ז"ל מהרשד"ם שכתב דרך ועל

לב', מחלת ממושכת ד'תוחלת שיראה עד לאלתר, לגרש לכוף אין ביניהם, הכחשה

תקנה". להם ואין

אות כא סימן אבה"ע, ח"ג, אומר, יביע (שו"ת שליט"א יוסף הגר"ע מש"כ עוד וראה

מדובר כאשר גם מקרה, בכל בית שלום לעשות להשתדל יש האם השאלה בענין יג)

באשה עסק (שם בצניעות נוהגת אינה והאשה ומצוות תורה שומרי שאינם בזוג

אינה וכד', ראוי בלתי באופן הלבושה אשה שכיום, וכתב הזה), בזמן דת על העוברת

עצמן את מוציאות ואינן והמקום, החברה כמנהג לבושות הן שהרי וכו', חשודה

כך שהתלבשה שמי בלבושן, צנועות שהיו קודמים בדורות (משא"כ בזה הכלל מן

להוריד כדי כך על הסתמך לא ואמנם חזקתה). והורעה הצניעות, גדרי פורצת היתה

"ולא וכתב: הוסיף אך כתובתה, שתקבל כדי יהודית" דת על "עוברת דין ממנה

בין השלום למתווכי להתיר נ"מ גם דידן. לנידון בעלמא לסניף אלא זאת כתבתי

הקורה לעובי להיכנס מגולות, ובזרועות פרוע בראש הולכת שהאשה כאלה זוגות

כדי המים על נמחה בקדושה שנכתב שם שאפי' השלום וגדול ביניהם, להשלים

וכו'". לאשתו איש בין שלום להטיל

לסיכום

מעשיםא. לעשות אדם כל על מוטל בשבת. בית שלום ליצור מטרתו שבת נר

בבית. השלום את להרבות כדי פעילים,

שבתב. שנר חז"ל שקבעו עד חשוב כה הוא הבית משוםשלום כוסות, מד' עדיף

בית. שלום משום עדיף, שבת נר שבת, ונר חנוכה נר כי נקבע כן בית. שלום

לאשתו. איש בין שלום להטיל כדי המים, על שמו שיימחה צווה הקב"ה אף

שלוםג. שיהיה כדי מלשלמם, פטורה במזיד, שלא בביתה כלים ששברה אשה

הבית. בתוך

אםד. לאשה הכתובה חיוב מחמת בבית. לשלום תורם לאשה הכתובה חיוב

יאלץ שלא ובלבד בבית, השלום על לשמור כוחו בכל ינסה הבעל יגרשנה,

כתובתה. את לה ולשלם לגרשנה

לעיתיםה. ואולם הבעל, מיתת או הגירושין בעת רק הוא הכתובה גביית מועד

זה שמעשה וכד', קטטה של במקרה זאת הגירושין. לפני אף נגבית הכתובה

שמא זו, לקטטה יכנס טרם היטב יחשוב הבעל שהרי הבית, שלום את יקרב

הכתובה. בתשלומי יחייבוהו

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÏ

האשהו. רשאית וכן לביתו, להיכנס אשתו של מקרוביה למנוע הבעל רשאי

של לזכותה הטעם בביתם. עמה לשבת לה המפריעים בעלה מקרובי למנוע

גורם שמה נכנס וכאשר בבית, מדור זכות לאשה שיש משום הוא לכך האשה

שלה. המדור בזכות פגיעה זוהי הרי מפריע,

משפחתיתז. הפרעה למנוע הבעל של זכותו בין ההבדלים כמה בפוסקים מובאים

המאמר. בגוף כמובא לכך, האשה של זכותה לבין בביתו

זוח. היא כאשר גם בית, שלום לידי אותם ולהביא אשתו את לפייס הבעל חובת

גירושין. תיק שפתחה או הבית את שעזבה כגון הפירוד, בהליך שהחלה

הדין.ט. בית כתפי על אף מוטלת בבית השלום שישרור לכך לגרום החובה

³

ËÏ

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ*

חלק לו יש לכאורה הרי מסוימת, חברה של במניותיה המחזיק אדםכמה עולות זו הנחה ע"פ חברה. באותה מסוימת בעלות או מסוים

הלכתיות: שאלות

שמחזיקה בפסח החמץ לגבי גם כבעלים נחשב הוא אין האם א.ימצא")? "בל לאיסור (ביחס חברה אותה

(הרי שונים מסוגים במניות למחזיקים ריבית איסורי בדבר מה ב.הריבית בעוון נושאים הם הבנק, או החברה כבעלי מוגדרים הם אםבגין שמקבלים הריביות וכן הבנק, ע"י נגבית או לבנק שמשולמתאגרות אופציות, על ריבית קבלת שאלת תידון כן המניה)? קניית

ועוד. נאמנות קרנות חוב,

בשבת נעשות הרי שבת, ממלאכות והנאה שבת איסורי בדבר מה ג.הם המניות) (מחזיקי מבעליה חלק והרי בחברה, האסורות מלאכות

הנ"ל? המלאכות על רווחיהם יטלו וכיצד יהודים,

שחלק משום חברה באותה המיוצרות הגבינות את נתיר האם ד.עכו"ם? שחלבו חלב בכלל זה ואין יהודים מבעליה

נידונים בתוספת שלפנינו, המאמר יעסוק ודומיהן אלו בשאלותיהודים. ידי על מניות החזקת בדבר שונים

ופתרונן. השאלות לפרט ונחל

המניות בעלי על בפסח חמץ איסור א.

כבעלים או כשותף הוא שהרי ימצא", ובל יראה ב"בל במניות המשקיע עובר האם

הפוסקים שיטות יובאו להלן בפסח. חמץ של בעסקאות המשקיעה חברה באותה

"אורות בספרי גם חמץ איסור אודות הדברים (והובאו בכך העוסקים האחרונים

ב). חלק המשפט"

תשס"ח.* ניסן כ, "ישורון" התורני בקובץ התפרסם

ÌÈ¯Ó‡Ó Ó

מאגדים (שלעיתים נאמנות קרנות או מניות המחזיק בישראל נדון לכל ראשית

ימצא". ובל יראה ב"בל בפסח הוא עובר האם מניות), של מסויים אחוז בתוכם

בעלת החברה כספי מושקעים רבים ובמקומותבמקרים שונות בעסקאות המניות

כמקבל הוא נחשב הרי זו מניה המחזיק היהודי חמץ. מזון עסקאות וביניהם שונים

אחריות קבלת האם בהפסד. וגם בריוח הוא שותף שהרי מניה, אותה על אחריות

ימצא", "בל באיסור יעבור כך ועקב לבעלים או לשותף אותו הופכת חמץ מוצרי על

לא. דלמא או

חמץ לבין אחרים אצל המצוי אדם של חמץ בין להבדיל יש זה בענין הדיון בפתיחת

החמץ בעל עובר חבירו, ביד המצוי יהודי של חמצו אחריות. מקבל שעליו אחר של

שלו, הינו החמץ גוף שהרי ברשותו, החמץ אין כאשר גם ימצא" ובל יראה "בל על

המקבל ישראל של דינו ואולם, ד. סעיף תמ סימן חיים אורח ערוך בשולחן כמובא

שונה. הוא שלו שאינו חמץ על אחריות

הנכרים, מן פקדונות ויקבל יטמין יכול מר, "אמר מובא: ע"ב ה בפסחים בגמרא

עליה קביל דלא הא אחריות עליה דקביל הא קשיא לא וכו', ימצא לא לומר תלמוד

מבתייכו חילא דבני חמירא בעירו מחוזא לבני רבא להו דאמר הא כי אחריות,

כיון לאספקתם) לדאוג היה דמחובתם אצלם, מצוי שהיה המלך חיילי של (חמצם

ואסור". דמי כדילכון לשלומי, ובעיתו קאי ברשותייכו מיתביד או מיגנב דאילו

שמקבל לכך גורמת האחר של חמצו על אחריות שקבלת הנ"ל מהגמרא א"כ נראה

ימצא". "בל איסור על יעבור האחריות

מיתביד או מיגנב דאילו "כיון שם בגמרא המוזכרת אחריות קבלת לאותה ביחס

רש"י דעת ע"ב. פב מציעא בבא במסכת הראשונים חלוקים קאי", ברשותייכו

אז ורק מאונסין, גם אחריות שקיבלו שמדובר היא אימור) (ד"ה שם בתוס' המוזכרת

הלכות בעל בשם הגליון) (בשולי שם ההגה"ה דעת ואולם, באיסור. החמץ על יעברו

גם ואבידה, מגניבה רק אלא אונסין אחרית עליו קיבל לא אם שאפי' היא גדולות

זה. איסור יעבור שלא לבער חייב

האם אחריות, עליו מקבל ורק אצלו אינו שהחמץ באופן גם האם ולדון, להוסיף ויש

נכרי אודות נוסף מקרה מביאה ע"א ו בפסחים הגמרא ימצא". ב"בל יעבור אז גם

ייחד הישראל אם ואולם לבערו. שחייב הוא שדינו ישראל, אצל חמצו שהפקיד

(ד"ה שם התוס' לבערו. זקוק אינו שם) אשי רב דברי (ע"פ עצמו בפני בית לחמץ

על אחריות עליו קיבל הישראל אם אפי' הוא זה שדין ר"ת בשם כותבים לו) יחד

הנכרי. של חמצו

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‡Ó

הוא אם ישראל, אצל חמצו שהפקיד יהודי "אינו פוסק: א סעיף שם ערוך השולחן

ברשותו, מקום בכל שהוא בין בביתו שהוא בין ואבידה, מגניבה באחריותו חייב

כבר אחריות הישראל מקבל שעליו שהחמץ לאופן ביחס ואולם, לבערו". חייב

במש עי' בעליו, אצל מצוי אלא ברשותו, בשםאינו שכתב ז ס"ק שם ברורה נה

אחריות כמקבל ליה דהוי דשרי, בעליו, ביד והפקיד כשחזר "לאפוקי אברהם: מגן

המוחזקות מניות שאותם למדים נמצאנו דשרי". עכו"ם בבית עכו"ם של חמצו על

החזקתו בעצם אחריות מקבל שעליו החמץ אותו אם הישראלי, הקונה של בחזקתו

המניה) (מחזיק האחריות מקבל עובר אין אצלו, ולא החברה בעלי אצל הוא במניה,

הפוסקים. בזה חלוקים דעדיין נראה להלן ואולם, ימצא". ובל יראה ב"בל

בחברה המניה בעל של מסויימת שליטה

וביאור. נופך בתוספת והמחמירים, המקילים שיטות יובאו להלן

המניה למחזיק אין שאכן הנ"ל מהדין הוכיח פב) סימן (ח"א האפוד חשב בשו"ת

שהרי אחריות, עליו שקיבל למרות הפסח, בימי גם בה ולהחזיק להמשיך איסור

ברשותו. החמץ אין

אין שהרי בפסח, המניות להחזיק מתיר קכד) סימן (ח"ב הלוי מהרי"א בשו"ת גם

עכו"ם. של כחמצו והוי לבערו, או למכרו לאכלו בחמץ, זכות שום המניה למחזיק

דשרי. הנכרי, בבית נכרי של חמצו על אחריות כמקבל הוא המניות מחזיק

כיום הנסחרות המניות שרוב ולומר להקדים יש המחמירים סברות יובאו טרם

על למשקיע מסויימת שליטה של אפשרות קיימת בהם מניות הינן המשקיעים בין

באופן דעתו לחוות הזכות שמורה למשקיע מחזיק. הוא מניותיה שאת החברה

ואמנם העסק). בניהול (זכות וכד' החברה התנהלות את לבקר ובסמכותו ההשקעה

מהבחינה ואולם הקטן, המשקיע בידי ביטוי לידי באה זו זכות אין כלל בדרך

החברה) באחוזי להרוויח שלו האפשרות עם (יחד זו זכות קיימת. זו זכות המהותית

שאת חברה באותה שותפות של או ומוגבלת" מסויימת "בעלות של הגדרה לו מקנה

בשותפות החשש ג סעיף תנ סימן חיים אורח ערוך בשולחן (ועי' רכש הוא מניותיה

מחזיק שיעבור נראה דבר, לכל כבעלות הינה זו מוגבלת בעלות אם נכרי). עם בחמץ

בפסח. חמץ מוצרי בבעלותה מחזיקה החברה כאשר ימצא", ב"בל המניה

(אות שם כתב וכך אלו, בשאלות הרבה האריך א) סימן ג (חלק יצחק מנחת בשו"ת

היכא דשאני ולומר וכו', מוגבלת בעלות ובין גמורה בעלות בין לחלק "יש יא):

בלא בעלים דעת בהעסק להם ויש בהעסק, העוסקים בעצמם המה המניות דבעלי

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Ó

שמוגבלת אף דאז הנוגעהגבלה, לכל בעלות דין להם יש שפיר לשלילה, בעלותן

דין להם אין דאז וכו' העסק מנהלי בעצמן המה דאין היכא אבל דאיסורא, לדינא

לבין בהם) למחזיק בעלות אין (שבהם ממשלתיות מניות בין שם ומחלק בעלים".

ברוב גם (כיום המניה למחזיק בעלות של רבים ענינים עוד נשארו בהם מניות, חברת

המחזיק נחשב המניות רוב שאודות מדבריו עולה המצב). כך הבנקאיות המניות

"בל באיסור יעבור וממילא וכשותף, מוגבלת) (בעלות מסויים באופן כבעלים בהם

(לדבריו, אחרים ברשות שלו חמץ המחזיק כישראל בפסח, החזקתם על ימצא"

ולא בעלמא, וכמלוה ציבורי כרכוש היא הרי העסק, בניהול זכות לו אין אשר מניה

ימצא). בבל עליה יעבור ולא בעלות, או כשותפות

רק אחרת עצה אין הפסח קודם "אבל כך: יצחק המנחת כתב הדברים סיכום לאחר

להלן וכו'". חמץ שאר שמוכרים כמו לנכרי, פסח קודם המניות הישראל שימכור

זו. מכירה תועיל כיצד יתבאר

(בהגהה) רסט סימן ג חלק שליט"א) שטרנבוך משה (לג"ר וזמנים מועדים בספר

המחזיק את מגדיר שם בדבריו יצחק. במנחת מהמובא יותר אף להחמיר האריך

והמוכר בפסח, ימצא" ובל יראה "בל על העובר מסויימים" בתנאים כ"בעלים במניה

על לחלוק האריך עוד מניותיו. גם שמוכר במכירה לציין צריך פסח לפני חמצו את

אשר לבין העסק בניהול זכות בה לו שיש מניה בין יצחק, במנחת המובאת החלוקה

בשותפין האם בעצמך, "הגע כך: על וכתב והפסדים, מרוחים חוץ כלל זכות לו אין

לשותף מקבלו מ"מ אבל מעותיו, כפי שותף שהוא לחבירו התנה ואחד שנשתתפו

האם לבד, רווחיו לקבל רק העסק בעניני להתערב כלל זכות שום לו שאין באופן רק

יש הצבעה, זכות לו שאין אף מניות, בחברת אבל וכו'. שותפותו בזה דפקעה נימא

מסתברא וא"כ וכו' בעלים הוא וא"כ וכו', לאחר למכור שיכול פרטי באופן זכויות לו

מחזיק וכל מניות, סוגי בין לחלק שאין עולה לדבריו יראה". בבל עוברים דבמניות

פסח. בערב לנכרי החמץ במכירת להכלילה צריך מניה

את לציין ראוי מכך, העולה מינה והנפקא מניות סוגי שני בין הנ"ל החילוק בדבר

דן שם במניות. המחזיק של בעלותו את להגדיר יש כיצד משה באגרות המובא

המניה בעל של חלקו את נחשיב האם שבת, המחללת חברה של מניות קניית אודות

(חלק כתב וכך השבת. לחילול שותף שהוא חשש ישנו כך ועקב מסויימת, כבעלות

את להחשיב שאין פשוט, והטעם להיתר, שנתפשט חזינן "הא ז): סימן א, העזר אבן

בהמסחר דעה שום להם שאין מהמסחר משהו רק שהוא (מניות) שערס הקונים

רוצה שערס הקונה אין וגם כבעלים, דעה לו שיש במקצת לשותפות דמי שלא וכו',

לפי במסחר שיהיה והפסד ריוח כקונה רק הוא אלא וכו' בהמסחר בעלים להיות

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‚Ó

שלא דבר לקנין שהוא בדינא קנין גדר בהם שאין נראה ויותר שקנה. וכך כך סך

השערס לבעל יש המכירה תנאי שלפי ומה המדינה. דיני קניני מצד רק לעולם, בא

אין לע"ד ולכן וכו', בעלמא מילי פיטומי רק הוא (נשיא) פרעזידענט לבחירת דעה

אבל להם. נוגע שאינו החברה) (של דהקאמפאניעס הבעלים שעושים למה לחוש

וכו'". לאסור יש בדעתו שיתחשבו עד כ"כ מרובה מידה לקנות ודאי

מניות בין חילוק אין שלהגדתו נראה אך שבת, איסורי אודות דן שם ואמנם

במנחת כמובא שליטה, שום בהן לו שאין מניות לבין העסק בניהול זכות לו שיש

כשותף נחשב בה המחזיק אין מקרה בכל דלהגדרתו וזמנים, במועדים או יצחק

מניות להחזיק איסור שום לו אין וממילא בפועל, מיושמת אינה לשליטה וזכותו

להשפיע שיכול עד מאוד גבוה בסך מניות שמחזיק מי (משא"כ בפסח גם אלו

החברה). בניהול

לנכרי חמץ מניות מכירת

על שיש עולה וזמנים" "מועדים בספר למובא ובין יצחק המנחת לדברי בין כאמור,

השאלה, עולה וכאן חמצו. שאר עם מניותיו את גם לנכרי למכור המניה מחזיק

מיהו ברשומות רישום חוקי באופן מצריכה מניה מכירת והרי זו, מכירה תועיל כיצד

לנכרי מניותיו כשמוכר והרי לקונה, מהמוכר הבעלות העברת דהיינו אותה, הקונה

אם וא"כ הנכרי, שם על ברשומות מסודרת העברה במניה יעשה לא הפסח למשך

להצילו כדי לנכרי מכירתה תועיל כיצד המניה, מכירת חלה לא חוקית מבחינה

ימצא. ובל יראה בל מאיסור

שם. וזמנים במועדים שטרנבוך הגר"מ וכן שם יצחק המנחת נזקקו זו לשאלה

לנכרי זה מכירה שטר שאמנם מהאחרונים אחד בשם כך על משיב יצחק המנחת

דיני אחר אזלינן חמץ איסור לעינן אך הבורסה, וחוקי המדינה דין פי על תקף אינו

בעלות העברת ללא גם חלה זו מכירה תורה דין וע"פ להקל, ובין להחמיר בין תורה,

שסמכה אמרינן א"כ בעתהרשומות. סומך כך ועל תורה, דין על הקונה של דעתו

גם מועיל הוא הרי תורה, בדין הקנין שמועיל שכל בשד"ח, גם כתב כן המכירה.

זכות צד עוד שמביא לאחר המדינה. בדין מועיל כשאינו אף חמץ, מכירת לענין

אם דאף מכירה, השטר בתוך לכתוב נוהגים "והרבה מסיים: המכירה, לתועלת

בדינינו". המועיל קנין ע"פ יזכה דמלכותא, דינא ע"פ מועיל אינו הקנין

מכירת בביאור יצחק המנחת של הסברו את קיבל לא שם וזמנים מועדים בספר

שסוכמו התנאים ע"פ רק המכירה תחול תורה דין לפי גם שהרי לנכרי, המניות

אחר ביאור הציע שם רישום. בלא למכור זכות שאין הוא התנאים אחד והרי מראש,

ÌÈ¯Ó‡Ó „Ó

חמץ במכירת להתיר נוהגין שאנו דכשם נראה "אבל דבריו: במסקנת וכתב לענין,

סהדי אנן לאחרים, להשכיר זכות לשוכר שאין אף חמץ עם הדר לנכרי להשכיר

נמי הכי (למשכיר), ליה איכפת לא בדרבנן דמהני הערמה שעיקרה חמץ דלמכירת

המכירה דמהני שפיר ואתי כה"ג, במכירה ברישום להו איכפת לא הבורסה אנשי

שזו הם שיודעים משום זו, מכירה תחול הבורסה חוקי ע"פ גם לחוד". תורה מדין

בלא גם מסכימים הם כזו ולמכירה חמץ, איסור להפקיע כדי רק קצר לזמן מכירה

הבעלות. בהעברת מסודר רישום

בחברה בעלותו הגדרת - מניה בעל

מניות בעל של בעלותו בשאלת בהרחבה דן א) סימן ג (חלק יצחק מנחת בשו"ת

שבת, איסורי כגון השלכות, כמה זו לשאלה כאמור, מניותיו. את קנה בה בחברה

וריבית. בפסח חמץ

כך: דבריו פתח יצחק המנחת לפני שאלתו שהרצה פויכטוואנגר) אשר (הרב השואל

זכינו שטרם עקא, ודא בעניננו, נבוך אני שנה ארבעים כשלשים זה כי אגיד "האמת

המדינה חוק אשר מניות, חברת של ברכושה הבעלות מהות של ברורה להגדרה

ישרה שייכות שום אין שלרכושה נפרדת, משפטית אישיות של מעמד לה העניק

המדינה חוקי ע"פ להבנתו, הר"פ". אנגלית בלשון בההעתקות כמבואר מניות, לבעלי

(אין מניותיו את קנה בה החברה רכוש על ישירים כבעלים מוגדר המניה בעל אין

הפסדיה). או ברווחיה, רק אלא עצמה, בחברה חלק לו

עפ"י משפטית אישיות היא רשמית מניות חברת בדבריו: המובא ע"פ החוק, וזהו

לעצמה לשכור ומלוה, לוה להיות נכסים, לעצמה לרכוש בכוחה אשר החוק,

המניות, בעל שהם מהאנשים נבדלת לגמרי, עצמה בפני אישיות היא פועלים,

המניות. בעלי הפרטים לאנשים ולא עצמה, לחברה שייכים שלה שהנכסים באופן

הח החברה, בנכסי בטוחות שום לו אין במניות הגדול חלק בעל שהוא מי ובותגם

לגבות שלה חובות לבעלי אפשר ואי עצמה, החברה של האחריות על המה שלה

המניות, מבעלי נבדלת החברה של האישיות המניות. בעלי של הפרטים מנכסיהם

המניות, של בעל רק הוא המניות בעל אחד, לאדם שייכות המניות כל כמעט אם אף

המניות). בעלי בענין חוקים מספר (מועתק החברה בנכסי בעלות לו אין אבל

שהאחריות היא, מניות, לחברת שותפות בהחלפת מעלה יתרון בחוק: מובא עוד

בשותפות, כן שאין מה שלהם, המניות שווי לסכום רק מוגבלת המניות בעלי של

לשותפות מוגבל שותף שהוא לא אם העסק, של החובות כל בעד אחראי שותף כל

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‰Ó

זהירות אי של באופן רק אם שותפיו, עם ביחד אחראי כל יהיה אז וגם מוגבלת,

משם). (הועתק העסק בהנהלת למשתתף לחשוב שיש דבר עושה

אינם מניות בעלי הבאה: החוקית ההגדרה את השואל העתיק אחר חוקים מספר

בעלי המניות. מבעל לגמרי נבדל דבר הוא העסק העסק. של בעלים החוק בעיני

שלהם, בריוח חלק להם יש אבל בעצמה, החברה בנכסי חלק להם אין רגילים מניות

בעסק. שלהם האחוז גובה כפי

בעל שאין השואל בדברי שהובאו הנ"ל החוקיות ההגדרות ע"פ למדים נמצאנו

רק אלא מניה, בה וקנה כספו את השקיע בה החברה של כבעליה נחשב המניה

בהפסדיה. או יהיו, אם החברה, ברווחי מסוים חלק לקבל זכאי

שאול" ה"יד שיטת

שאול (הרב שאול יד בספר כך אודות המובא את יצחק המנחת שם ציין בתשובתו

לשאלת ביחס דן שם השואל), של שאלתו בתוך זו תשובה והוזכרה זצ"ל, וויינגורט

של במניות מחזיקים אשר ימצא" ב"בל עוברים המניות בעלי האם בפסח, חמץ

כתב שם לעיל). בהרחבה שהובא (נידון בפסח חמץ מצוי ברשותה אשר חברה

יהיה שכן וחידש עצמה, בפני משפטית כאישיות (בחוק) מוגדרים המניות שבעלי

כאלו רק והוי לבעלות, נחשבת לא כזו מוגבלת דבעלות תורה, דין ע"פ גם הדין

אם (שהרי המשפטית האישיות אותה של החמץ על אחריות המניות בעלי קבלו

אחריות קבלת הינו זה מצב יפסידו). המניות בעלי גם החמץ, את החברה תפסיד

סימן או"ח בשו"ע כמבואר איסור, בכך שאין נכרי, של בביתו נכרי של חמצו על

מג (ועי' לאותםתמ שייכים החמץ, שם שמונח המקומות וגם א) ס"ק שם אברהם ן

שאול. היד דברי ע"כ המניה. לבעל ולא משפטית, אישיות

האחרונים, גדולי מרוב הנראה וע"פ כדבריו, לומר קשה כי יצחק המנחת כך על וכתב

המניות בעלי (האם ריבית איסור לענין מניות חברת של בנק בנדון שפלפלו במה

להקל לבם מלאם שלא נראה הבנק), של ריבית איסורי לענין החברה כבעלי הינם

הגאון דעת על עלה כבר שבאמת ראינו ואמנם בחברה), בעלים (שאינם הנ"ל מטעם

שאין מטעם בריבית ולהקל כן לדון קנח) סימן יו"ד חלק (בשו"ת, שיק המהר"ם

רק אלא ע"ז סמך לא בעצמו שיק המהר"ם גם אבל בעלים, דין המניות לבעלי

אחרים. סניפים בצירוף

(ביחס שם בספר כתב וכך שאול", "יד בספר למובא חזר ז) (אות שם יצחק המנחת

(ח"ב הלוי המהרי"א דברי את בדחייתו המניות) בעלי על המוטל ימצא בל לאיסור

החמץ): בעלי הם שאין משום זה, באיסור אינם המניות שבעלי שסבר קכד, סימן

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÓ

בעלי המה דמי כפונדקית, כהנת תהא ולא המציאות, מן מוכחש פשוט "הוא

פקידי רק באמת שהם (המנהלים) הדירקטרים אטו המניות, בעלי לא אם החמץ,

כנפקדים יעשו אדרבה המניות ובעלי החמץ, לבעלי יעשו פתאום החברה ושליחי

החברה שליחי הם הדירקטרים מסתברא, איפכא אדרבה לייא כלפי אחריות, שקבלו

שאין ומה החמץ, בעלי גם הם המניות בעלי שהם החברה ובעלי כנפקדים, ונחשבים

יהי' שלא המניות, בעלי ביניהם הסכימו שכך מפני הוא בחמץ, ליגע רשות להם

בישיבה באמת אם אבל הריוח, את רק ויחלקו העסק, בגוף ומשא מגע שום להם

כראוי מתנהל אם ולדרוש ולחקור העסק, את לבקר יסכימו שנה, בכל המתקיימת

אינם החמץ שגוף לומר שא"א וכמו ידיהם, על לעכב שיוכל מי ואין בידם, הרשות

שם מונח שהחמץ והחצרות והבתים שהרשותים לומר א"א כך המניות, בעלי של

שותף ג"כ הוא במניות, שותף הוא המני' שבעל ובאחוז במדה אדרבה שלהם, אינם

להם שאין ומה להחברה, השייכים אחריות להם ושאין שיש הנכסים אלה לכל

בעלי שאר עם יחד אבל לבדו, כשבא רק זה - נכון בכלל זה אם - לכנס רשות

עכ"ל. וכו'" לכנס רשות להם יש המניות

שאין הלוי, המהרי"א (של ההיא להנחה שאול יד בספר הסכים למעשה ואולם,

בעליל וכנראה וכתב: הנ"ל, השיטה והצדיק החמץ) לבעלי נחשבים המניות בעלי

לחיוב, מהרי"א שהזכיר באופן בלבד לא מוגבלת, היא המניות בעל של שהבעלות

תביעה שהוא למי לו כשיש למשל כי לשלילה, אף אלא וכו', רשות לו שאין דהיינו

ב את לתבוע רשות לתובע אין אז לשלם, אין ולחברה החברה, לדין,על המניות עלי

את בערכן תפסדנה המניות וממילא החברה, נכסי את לקחת יוכל היותר ולכל

המניה". בעל של הפרטים בנכסיו לנגוע רשות לו אין אופן בשום אבל שוים,

אינדיווידיאלית, אינה המניות בעלי של "הבעלות כך: הענין הגדרת את וסיכם

הוא שפירושו בב"ק, 'ממוניה' המושג שמצינו כשם הבעל, עם מקושרת כלומר

בעלותו כל שהכא בעוד ליה, עריבין אינון ונכסיו ממונו, בעד מובן בכל אחראי

וכו'". במניות לו שיש בחלק מוגבלת

ממשלתי בנק של ומניות פרטית חברה של מניות

לבין פרטית חברה של מניות בין להשוות שאין טען יא) (אות שם יצחק המנחת

מניות בחברת זה כל "אבל כתב: וכך ערך), (וניירות הממשלה של מניות החזקת

משא"כ החבורה, מבני אחד לכל זכויות בשיוי פרטיים, אנשים ביניהם שהשתתפו

זכות אף לבעליהן שאין ממשלתי, בנק של כסף בשטרי וכן הממשלה של בנירות

החברה, בעניני הצבעה זכות לבעליהן שאין וכו', המדינה של בעסקים הצבעה

אחוז, לפי מהריוח חלק שיקח תנאי על מלוה, שטרי כמו שהמה י"ל שפיר באלו

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓÊÓ

כמקבל דהוי י"ל אך לחמץ, בנוגע אחריות, קבלת משום רק לדון ויש להפסד, וכן

דברי ג"כ לצרף ויש עליו), עובר (שאינו עכו"ם בבית עכו"ם של חמץ על אחריות

דאינו דהיכא סק"ו), קי"ד סי' שמואל ובמעדני חו"מ הלכות בשד"ח (הובא רענן הזית

החמץ, יאבד וכשלא חובו, ישיג לא החמץ, יאבד שאם ורק החמץ, בעד לשלם חייב

דמי החמץ, בעד מהנכרי לו שמגיע חובו תשלומי להשיג לו, יגרום החמץ הרי

נתחייב דלא בנד"ד, י"ל וכן עיי"ש, ממש לממון גורם ולא גרמי רק דנקרא לשטרות

אחריות". כקבלת הוי דלא י"ל חובו, יפסיד רק יפסד, אם מביתו המניות בעל לשלם

עוד להם יש הצבור בנכסי דיחידים זה, מכל "היוצא כא): (באות שם ג"כ כתב כן

אנו אמנם מניות, לבעלי מניות חברת בנכסי גם כן י"ל מכ"ש ממילא בעלות, דין

שהמה במניות וגם המדינה, ממשלת של דבנירות לעיל, מש"כ לפי למודעי, צריכין

דין להם הוי דלא י"ל בהם, מוגבלת דעת אף דיעה שום לו שאין דכיון בזה, כיוצא

וכו'".בעלות ליחידים

מוגבלת בעלות

את מהם מסירים אנו מוגבלת" כ"בעלות המניות בעלי הגדרת בעצם האם

שבה בחברה המוחזק החמץ על ימצא" ב"בל לעבור לענין כגון הבעלות, דיני

מניות? רכשו

ראיה שום דאין הנ"ל מכל "והיוצא יב): (אות שם יצחק המנחת כתב לכך ביחס

הדבר חוזר ושוב להיפוך, סברות יש ואדרבה בעלות, הוי לא מוגבלת דבעלות לומר

בזה אקבע וכעת דעלמא, כשותפים והמה בעלות, דין מניות לבעלי להם דיש לסיני,

וכו'". מוגבלת לבעלות בעלות דדין ופוסקים, הש"ס מדברי בראיות מסמרות עוד

דין לפי בעלות הוי מוגבלת דבעלות לדינא, "תבנא כג): (אות שם הסיק ואכן,

להם יש המניות, לבעלי מוגבלת בעלות עכ"פ שיש מניות, בסתם וע"כ תורה"ק,

ואף מקצתו, ולא מיניה לא בעלים דעת שום להם שאין מניות ובאותן בעלות, דין

וכמו לזמן, מזמן החברה חברי בין המתקיימת בישיבה עכ"פ דעתם לחוות לא

כהלואה רק ונחשב מוגבלת, בעלות אפילו הוי דלא י"ל בזה הממשלה, של בנירות

כנ"ל". אחריות בקבלת

שם כתב וכך כו. סימן ז בחלק גם יצחק המנחת התייחס המוגבלת הבעלות לשאלת

זה וכל בעלות, דין לו יש מוגבלת בעלות דאף להוכיח כתבתי "ואני הדברים: בתוך

הוי לא כלל, זכויות בלא שותפות דהוי היכא אבל העסק, בניהול זכות לו יש אם

כה"ג שותפות דבכל שס"ל אותן בין הכרעה, כעין הוי וזה בעלמא, ממלוה יותר

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÓ

חשב ובספר בעלות. דין להם שיש שס"ל אותם ובין בעלמא, ממלוה יותר הוי לא

העסק בניהול זכות להם שיש באותן דאף הלוי, כהמהרי"א לגמרי הכריע האפוד

כבעלות נחשבת מוגבלת בעלות גם וכו'". שכתבתי כמו ולענ"ד בעלות, דין הוי לא

העסק. בניהול זכות איזו לו שיש בתנאי רק זאת אך ההלכה, ע"פ

המניות בעל של החוקי למעמד התייחסות

אלא החברה, של כבעליה נחשב המניה בעל אין חוקית מבחינה לעיל, כמובא

ימצא בל לאיסור ביחס גם מזה להשליך נוכל האם והפסדים. לרווחים ביחס רק

"בעלות" של דין לו אין חוק שע"פ מחמת זה, באיסור עובר הוא שאין ולומר בפסח,

החמץ? על

דינא דמלכותא דינא מטעם שדן מי שיש כב) (אות שם יצחק המנחת כתב לכך ביחס

איסור את כך עקב להתיר שאין המנח"י שם כתב ואולם השואל), בדברי (מובא

נפרדת משפטית אישיות דין שנתנו דמלכותא" ה"דינא שגם משום בפסח, החמץ

נטלו לא למעשה "שהרי המילה, מובן במלוא לזה לגמרי כוונו לא מניות, לחברת

המוגבלת בעלות של הזכויות הבעליםמהם של הפרטיים שהנכסים לענין ורק וכו',

בעד אחראי שלו בטחון החברת יהיו שלא וכן המניות, בעד אחראים יהיו לא

החברה את עשו בזה, וכיוצא מסים לענין ועוד החברה, ברכוש לו שנגרם ההפסד

את הפקיעו לא אבל הבעלות, רק שהגבילו והיינו עצמה, בפני משפטית לאישיות

וכיוצא בפסח חמץ לענין ממוניה דהוי י"ל שפיר וא"כ כנ"ל, מהם לגמרי הבעלות

בלשונו. כמובא בזה",

ימצא בל איסור לענין יצחק המנחת הכרעת

הישראל שימכור רק אחרת, עצה אין פסח, לקודם שביחס כו) (אות שם כתב למעשה

כך: על הפקפוק את שם וציין חמץ, שאר שמוכרים כמו לנכרי, פסח קודם המניות

אותם, הקונה שם על רישום צריכה המניות של שהבעלות דמכיון כ"ת שהעיר "ואף

כמה מפחד מניות בעלי רוב ואף ובשבת, בפסח נצבה וגם קמה השותפות וא"כ

אין ובלעדה הפסח, כל למשך נכרי קונה שם על העברה לעשות יצייתו לא חששות

גדולי על לסמוך סמיכה, כדי בזה דיש נראה מ"מ וכו', חוקי תוקף שום כזו למכירה

טעם ברוך הגאון (חתן ז"ל הד"ח מרן אבל וכו', בזה בכיוצא דנו שכבר האחרונים,

אזלינן אנו מ"מ דמלכותא, דינא עפ"י מועיל אינו דהשטר דאף ליישב, כתב ז"ל),

על הקונה דעת דסמכא ואמרינן להקל, בין להחמיר בין דינינו בתר חמץ איסור לענין

זה הרי בדתינו, הקנין שמועיל דכל דיעה, שערי תשו' בשם השד"ח הביא וכן דינינו,

מוסכם הדבר שאין ואף עיי"ש, בדיניהם מועיל אינו אם אף חמץ, איסור לענין מהני

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓËÓ

שם: וסיים וכו'". ע"ז לסמוך יש אחד, בענין שא"א שלנו בענין מ"מ הפוסקים, לכל

דינא עפ"י מועיל אינו הקנין אם דאף מכירה, השטר בתוך לכתוב נוהגים "והרבה

בדינינו". המועיל קנין עפ"י יזכה דמלכותא,

הפוסקים. בשאר המובאות בפסח, חמץ בענין שונות דעות ראינו לעיל

מניות לבעלי ריבית איסור ב.

ריבית איסורי על עוברים בבנק המניות בעלי האם השאלה לעיל הובאה כבר

ריבית הבנק שנותן כגון מניותיו), את (שקנו הבנק ע"י הנעשות ריבית של בפעולות

בעלי את נגדיר אם שהרי עיסקא), היתר (כשאין מהלווים ריבית גובה או למפקידים

עצמם, כמלווים נחשבים שהם לומר יתכן עצמו, בבנק מסויימים כבעלים המניות

עליהם. גם רובץ ריבית ואיסור

(חלק מהרש"ג בתשובות למובא ציין ב) אות א, סימן ג (חלק יצחק מנחת בשו"ת

איסור פנים כל על המניות לבעלי שאין לומר שאפשר התשובה) בסוף ג, סימן יור"ד

והבנק בבנק, מעותיהם המפקידים לאלו ביחס דאורייתא) (ריבית קצוצה ריבית של

(למפקידים), מביתם לשלם נשתעבדו לא הם דמעולם כיון וריבית, קרן להם משלם

מביתם. לשלם כלל מחוייבין אין החברה מעות יופסדו ואם החברה, ממעות רק אלא

השתעבד אם רק הוא קצוצה ריבית דין וכל קצוצה, ריבית זו שאין י"ל בזה א"כ

נשתעבד לא גופו אם אבל לזה, ערבים נכסיו וכל החוב את לשלם הלוה של גופו

זה שבכגון אפשר לא, ותו שנשתעבדו הם (בבנק) המיוחד שבמקום מעות אלא כלל,

וכתב בגיטין), (מסוגיה זו לסברא ראיה (במהרש"ג) שם והביא קצוצה. ריבית זו אין

צ"ע". הסברא "וגוף באמרו דבריו וסיים משם, להוכיח כך כל שאין

המשיך שם ההיתר), אמנם (ד"ה ה סימן יו"ד בחלק גם מהרש"ג בשו"ת דן זה בנידון

מגיטין. בראייתו לפלפל

שהובא שני) ספר (תשי"ט, "נועם" התורני בקובץ ראה כי שם יצחק המנחת וציין

(האם שם בספרו בו שהסתפק ומה זצ"ל, המהרש"ג הגאון של ידו מכתב תדפיס שם

המצב כפי לחוב, משועבד הלווה של גופו אין כאשר להקל יש דאורייתא בריבית גם

וא"כ, בזה. להקל יש דאוריתא בריבית שגם וסבר שם, ידו בכתב פשט בבנקים)

לא ומעולם חברה, לאיזה או לקהל או לבנק מעות שהלוו שלנו, בנדון גם לפי"ז

הבנק נכסי רק בסוף, ולא בתחילה לא זו, להלוואה פרטי) (באופן איש שום נשתעבד

עד ריבית. משום בו דאין שפיר בכה"ג נשתעבדו, הם החברה או הקהל נכסי או

המהרש"ג. דברי כאן

ÌÈ¯Ó‡Ó �

בקונטרס המהרש"ג תשובת את שהביא זה למברגר, נתן משה (הרב המעתיק וסיים

בנק בכל עליו לסמוך גדול עמוד יש המהרש"ג) (של האלו הברורים שמדבריו ההוא)

זו. דרך על שהם הקודש בארץ לממשלה בהלוואות וכן זו, בדרך שהוא

הרה"ג עשה טוב אם הרבה, לי מסתפקא לדידי "והנה יצחק: המנחת כך על וכתב

רק ונשאר בעצמו, ז"ל מהרש"ג הגאון פרסמו שלא הנ"ל, ההיתר לפרסם הנ"ל,

שבחלק משום (זאת לפרסמו" שלא הנ"ל הגאון זאת עשה בכוונה אולי כי ידו, בכתב

לא וזה דרבנן, איסור ישנו בזה וגם שיתכן בסוגריים המהרש"ג כתב ה סימן יור"ד

שם). בנועם שהתפרסם ידו בכתב שמובא כפי

הנ" ההיתר כל שהרי לברר, יש אחריותועדיין קיבלו לא (שאם המהרש"ג של ל

מהלקוח, פיקדון קיבל שהבנק למקרה ביחס רק הוא איסור) זו בריבית אין אישית,

הנ"ל, ההיתר שייך לא מסויים, ללקוח כספים הלווה הבנק כאשר אך הלווה, והוא

שנתנו אלו הם שהרי שקבלו, הפיקדון על האחריות מצד לדון שייך אין פה שהרי

חלק לפחות כאשר ריבית להם ולשלם מהבנקים ללוות ניתן כיצד וא"כ הכסף, את

יהודים. הם המניות מבעלי

דברי שיהיו "ואיך וכתב: שם) ה (אות עצמו יצחק המנחת זאת העיר כבר ואכן

להפקיד), דהיינו (לבנקים, להם להלוות רק הוי לא חידושו וגם וכו', בכת"י המהרש"ג

כמובן". היתרו גם שייך לא מהם, ללוות אבל

ולומר בתחילה המובאת לסברא לחזור שיש וכתב בדבריו יצחק המנחת והמשיך

כבר ואמנם צד), לשום ריבית איסור אין (וממילא בעלים דין המניות לבעלי שאין

הרבה כבר המהרש"ג תלמידו אבל זו), סברא (ע"פ זצ"ל שיק המהר"ם הגאון בזה דן

בבנק ריבית בענין שדברו האחרונים גדולי דברי מכל מוכח וכן כך, על להקשות

סימן א (חלק במהרש"ם המובאים הפוסקים ומדברי זה), היתר בפשטות הזכירו (ולא

היתר לעשות יש למעשה מ"מ להקל, צדדים כמה עוד שיש שאף מדבריהם מוכח כ)

המניות. לבעלי ביחס הריבית בעיית את לפתור כדי עיסקא,

העוסקת אחרת חברה או הבנקים של (מניות המניות לבעלי ריבית איסור לשאלת

דן שם יז). סימן ד (חלק בשו"ת אחר במקום גם יצחק המנחת התייחס בריבית),

ריבית אין (מדין ריבית של דין ציבורית) מניות בחברת (או בבנקים ישנו כלל האם

מניות חברת נדמה אם שאף ו־ז) (אותיות שם הסיק לבסוף אך והקדש), לצדקה

ידוע בודאי שהרי ידועים, עניים של לצדקה עכ"פ החברה דומה בודאי אבל לצדקה,

ריבית. משום בזה יש לכו"ע ובכה"ג המניות, בעלי הם מי

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‡�

מניות לבעלי ריבית בשאלת מעשיים נידונים

נאמנות, קרנות חוב, אגרות כגון שונות והשקעות מניות סוגי בפירוט נעסוק להלן

ממשלתית. או פרטית חברה בבעלות ומניות

בע"מ חברה - בנקאיות מניות

וממ בבנק כבעלים הוא נחשב האם בנקאית, מניה הרוכש איסוראדם עליו רובץ ילא

בדבר מה (וכן מהם מקבל או ללקוחותיו הבנק שמשלם ריביות אודות על ריבית

מניותיו)? עבור מהבנק שמקבל הריביות

כי מובא יז) פרק היישריק, אליהו הג"ר הרשלר, משה (הג"ר ריבית תורה בספר

חברה ואודות בע"מ", "חברה של הוא הבנקים רוב של המשפטי מעמדם בזמנינו

אחריות בהם שאין משום זאת ריבית. איסור בהם נאמר האם הפוסקים נחלקו בע"מ

יש האגודה. או החברה נכסי על רק היא האחריות אלא החובות, להחזרת אישית

הלוואת להם מחזיר או מהם כשלווה הן ריבית, איסור שום בבנקים שאין שסברו

מדרבנן איסור בזה יש מקום שמכל שסברו ויש קפד), סימן פענח צפנת שו"ת (עי'

ה־ו). ס"ק קצ סימן ח"ג יעקב (חלקת

מותר (שאז מהבנק ריבית ומקבל לבנק המלווה אדם בין שחילקו יש לבנקים ביחס

זה שאז ריבית, לבנק ומשלם מהבנק הלווה לבין מדרבנן) אף או מהתורה הדבר

ביותר שהחמירו יש סב־סג). סימנים ח"ב יו"ד, משה אגרות (ועי' מהתורה אסור

היתר ללא מהתורה, ריבית איסור זהו מקרה ובכל בבנקים, היתר כל שאין וסברו

קכו). סימן יו"ד צבי (הר עסקא

הבנקים עם ריבית הכוללות עסקאות לעשות שלא להקפיד יש לכתחילה הלכך,

עסקא. היתר ללא

שם), צבי (הר ריבית הכוללות עסקאות לעשות הפוסקים התירו ממשלתי בבנק

בעלים. לו אין שהרי

שהרי ריבית, לאיסור לחוש לו אין בנקאית, מניה ברשותו אדם מחזיק כאשר הלכך,

עסקא היתר בלא שאף הובא וכבר הבנקים, עם עסקא היתר שישנו הוא המצב כיום

בדבר. שהקלו יש

גויים של בבנק מניות

הבנק, בבעלות שותף הוא לכאורה הרי גויים, של בבנק בנקאית מניה הרוכש אדם

ÌÈ¯Ó‡Ó ·�

הבנק כאשר ריבית איסור היהודים הבנק לקוחות על רובץ מכך כתוצאה האם

ללקוחותיו? ריבית משלם או ריבית מקבל

ריבית משלם (לקוח) יהודי שכאשר יז) (פרק ריבית תורת בספר מובא לכך ביחס

יהודים ישנם שמא לחוש יש גויים, של בנק שזהו אף מהבנק, ריבית שמקבל או לבנק

יש כך ועקב בבנק, כשותפים נחשבים הם כך וע"י הבנק, ממניות בחלק המחזיקים

כדין עסקא היתר לערוך יש אלא בריבית, זה לבנק ולהלוות זה מבנק ללוות אוסרים

חוששים שאין יש ואולם קפט). סימן ח"א יושר אמרי וכן כח סה, שו"ע, קיצור (עי'

שיק מהר"ם לא, סימן ח"ג מהדו"ק ומשיב (שואל גויים של כבנק זאת ודנים לכך,

רוב ואם המניות, ברוב תלוי שהדבר שהכריעו מהאחרונים יש ועוד). קנח יור"ד,

בריביתהמניו ולהפיק בריבית ללוות מותר גויים, בידי הם הבנק על והבעלות ת

זו. כסברא להקל שיש האחרונים וכתבו טז). סעיף ל פרק יהודה ברית (ועי' זה בבנק

רוב של המשפטי מעמדם שבזמנינו שם, ריבית תורת בספר המובא את לציין יש

אם אף הריביות בענין המקילים יש זה ובכגון בע"מ", "חברה של הוא הבנקים

שחלק אף בע"מ", "חברה שהוא גויים של בבנק לפיכך יהודים. של היא החברה

לסמוך. מי על למקילים יש יהודים, בידי הם מהמניות

בנק אודות כתב מב) אות ט, סעיף קעג סימן גלבר, שלום (לג"ר שלום נתיבות בספר

אשר בנק או מניות חברת כי בזמנינו הפוסקים נוקטים למעשה כי גויים, בבעלות

להלוות היתר אין וגויים, יהודים של משותפת בשליטה או יהודים בשליטת הוא

אלא גויים, של הם והשליטה המניות רוב אם ואולם, בריבית. מהם ללוות או להם

להקל יש החברה, בניהול כלל מתערבים אינן אשר יהודים מניות בעלי גם שיש

תורה. איסור לענין ישראל של גמורה כשותפות מניות של זה חלק להחשיב שלא

ולכן בחברה שותף הוא המניה שבעל "נהי זה: מצב אודות דבריו בהמשך כתב וכן

כלל, שליטה זכות בלי רופפת בעלות היא זו בעלותו מקום מכל מרווחיה, חלק נוטל

בריבית, כלווה או כמלווה אותו דנים ואין איסורים תורה הטילה לא כזו בעלות ועל

הדין מעיקר לחוש צריך דאין דעתו ומה"ט לומר, שליט"א אלישיב הגרי"ש נוטה וכן

אף בפסח חמץ איסור דאין לומר הדבר קרוב וכן שבת, מחללת חברה של במניות

בבעלות שהיא בחברה גם נאמר הזה ההיתר לדבריו, חמץ. החברה בבעלות שיש

מרווחיה, חלק נוטל והוא בחברה שותף הוא המניה דבעל דאמרינן דאף יהודית,

תורה". איסורי לענין בעלים דין לו אין מקום מכל

מבנקים בריבית ולהלוות ללוות ישראל תפוצות בכל למעשה נהגו "וכן שם: וסיים

יהודים". מניות בעלי בהם שיש למרות גויים, של

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‚�

פרטית חברה בבעלות מניות

בינו הקיים ריבית מאיסור לחשוש לו יש האם מסויימת, מחברה מניה הקונה אדם

לקוחותי לבין החברה בין שישנן לרביות לחוש לו יש האם וכן החברה, ה?לבין

"השקעות כתב: כד) סעיף ב פרק בלוי, ישעיה יעקב רבי (לגאון יהודה ברית בספר

ריבית". חשש בהם יש ערך ניירות בשאר אבל ריבית. חשש בהם אין במניות

שהמניה ביאר נט) (הערה שם ערך? ניירות שאר לבין מניה שבין ההבדל מהו

המפעל או החברה ברכוש שותף נעשה המניה שבעל בעלות תעודת למעשה היא

שהרי להפסד, או לריוח היא במניה השקעה שכל נמצא המניות, את המוציא

וגם יותר, שווה השותפות ערך (שהרי המניה תעלה טוב הוא החברה מצב אם

ויש טוב לא החברה מצב ואם יותר), גדולים המניות לבעלי המשתלמים הרווחים

הקרן כל את גם להפסיד המניה בעל ועלול שלה המניות ערך יורד הפסדים, לה

שותפות, רק אלא הצדדים, בין הלוואה שום כאן שאין עולה ממילא שהשקיע.

ריבית. חשש אין ובשותפות

הצבעה, זכות למשקיע יש שבהם מניות בין לחלק שאין שם מסיק הנ"ל העיקרון ע"פ

שלו, הקרן על אחריות המניה לבעל שאין וכל זו, זכות לו אין שבהן מניות לבין

ריבית. חשש בזה אין קבוע, אחוז ע"פ לו משתלמים אינם והרווחים

שאינם מפעלים או חברות של מניות לרכוש שלא להיזהר שיש שם ציין ואולם,

רכישת עם שהרי וכד', ריבית איסורי או שבת חילולי כגון תורה, דין ע"פ מתנהלים

רוכש אם הבדל אין זה בכגון החברה. עסקי בכל ושותף בעלים הוא נעשה המניה

שניה. מיד או בבורסה עצמה, מהחברה המניה את

חברות של מניות ולמכור לקנות שמותר נפסק יז) (פרק ריבית תורת בספר גם

כנ"ל, מבואר מח) (הערה שם מהחברה). (שמקבל ריבית חשש בזה ואין ומפעלים,

ריבית איסור אין ובשותף בחברה, שותפות שטר מעין הוא מהותה עיקר שמניה

יש בחברה, שותף נעשה שהוא שמכיון שם הדגיש ואולם, הלוואה). זו אין (שהרי

כספים מלווה שהחברה (כמקרים מריבית רווחים יהיו לא החברה שבעסקי להקפיד

לברר יש (וכן עסקא היתר יש לחברה אם לברר עליו מוטל ולכן רביות), ומקבלת

וכד'). שבת מחלול או האסורים מדברים באים ורווחיה החברה עסקי שאין

אופציות

לחשוש לו יש בזה האם מוזל, במחיר מניות מאוחר בזמן לקנות זכות הינה "אופציה"

ריבית? איסור משום

ÌÈ¯Ó‡Ó „�

כקניית היא ומכירתם אופציות קניית כי נפסק לו) (סעיף שם ריבית תורת בספר

ערך ניירות של סוג עצמה היא שאופציה הוא בזה הביאור מותר. זה וממילא מניות,

(שם אחרים ערך ניירות או כמניה זה והרי מסויים, שווי להם ויש בבורסה, סחירות

הנחה שמקבל אף החברה, של מהנפקה אף אופציה לקנות שמותר נכתב נז בהערה

האופציה,עבור למחיר מתחת ירד המניה שמחיר סיכון ישנו בזה המעות. הקדמת

להקל). יש הלכך שבדבר, הסיכון בגלל היא ההוזלה וא"כ

חוב אגרות

שהוא ונמצא האג"ח, את שהנפיקו לבעלים כסף הלווה שהקונה פירושה חוב אגרות

ריבית? לקבל אג"ח לקונה להתיר יש האם הלוואתו, עבור ריבית מקבל

שכל שם הסיק לעיל כאמור זאת. אסור יהודה ברית בספר כי הובא כבר ובכן,

כגון ערך ניירות בשאר ואולם, מניות, אודות הוא בדבריו לעיל שהובא ההיתר

מסויימת אחריות לו יש וגם לקונה, בעלות שום מקנה התעודה אין בהם חוב, אגרות

זה בכגון החברה, לרווחי יחס בלא קבוע אחוז לפי מתחלקים הרווחים וכן הקרן, על

ריבית של חשש בזה יש ריבית יקבל ואם גמורה, הלוואה הינו משקיע שהוא הכסף

שמדובר מקרה שבכל משום שניה, מיד האג"ח את רוכש אם אפי' זאת קצוצה.

השטר. לקונה הלווה בין ומלוה לוה דין משאר בהלוואה,

המשתלמים קבועים רווחים אודות רק הוא הנ"ל כל כי שם וציין המשיך ואולם,

וביקוש, היצע ע"פ התעודות של ערכן מעליית כתוצאה הבאים רווחים אך לאג"ח,

למכור לו מותר והרי שטרות, מכירת של מצב כאן יש שהרי חשש, אין שבזה נראה

יותר. גבוה בערך שטרותיו

צריך ריבית, נושאות חוב אגרות שקניית מובא יז) (פרק ריבית תורת בספר גם

אג"ח אודות הוא זה שכל נח בהערה שם מצוין (ואולם, עסקא היתר ע"פ שתהיה

לקולא). צד יש בע"מ חברות של באג"ח אך חוב, כשטר שדינה פרטית

אף לקנותם להקל מקום יש ריבית הנושאות ממשלתיות באג"ח כי שם נאמר עוד

נוספת סברא משום או שחייב גוף שום כאן שאין משום (או עסקא היתר בלא

לממשלה יש (כיום עסקא בהיתר זאת שיעשה ראוי לכתחילה אך שם), המובאת

עסקיה). כל על עסקא היתר בישראל

נאמנות קרנות

שיש שם הסיק במניות), מושקע מהכסף (שחלק הבנקים של נאמנות לקרנות ביחס

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‰�

קבוע אחוז כאן אין וגם הקרן, על אחריות שום כאן אין שהרי מניה, של דין לזה

רבית איסור בזה אין (וממילא רווחים בעניןשל להפקיד שיש שם הזהיר אך .

בחברות או במפעלים השקעות שם שאין הנאמנות, קרנות ע"י הנעשות ההשקעות

שונים). חששות בהם שיש

זמנינו פוסקי שיטת

כתב, א) סימן (ח"ג יצחק מנחת "בשו"ת כך: כתב לג) אות (שם שלום נתיבות בספר

מניות בין מניות, חברת בענין לחלק דיש שליט"א, אלישיב מהגרי"ש שמענו וכן

או למנות יכלים אלו מניות ובעלי המניות, בעלי באספות הצבעה זכות בהן שיש

שבמניות הצבעה, זכות בהן אין אשר מניות ובין החברה, של המנהלים את לפטר

מאיסור כאלה בעלים תורה הזהירה שלא קלושה, בעלות דהויא היא דעתם אלו

אשר חברות יש מניות, חברות של סוגים שני מצויים וכהיום וכיו"ב. ורבית חמץ

זכות בהן שאין ומניות הצבעה זכות בהן שיש מניות כנ"ל, מניות סוגי ב' בהן יש

הוא מקובל השני באופן גם אמנם, שוות. שלהן המניות כל אשר חברות ויש כזו,

מניות בעלי ויש כבעלים, ומתנהלים באסיפות בפועל המשתתפים מניות בעלי שיש

רווחים, לקבל מנת על רק ונשתתפו החברה בתוך בנעשה כלל מתענינים אינם אשר

בניהול שיתערב כלל שכיח זה שאין באופן מניות של מועט סך קנה שאם ואפשר

אלו במניות ההיתר ושורש הצבעה. זכות בהן שאין למניות דומה זה הרי החברה,

בחברה, שותפות לו שיש דאף הנ"ל, איטינגא מהר"י של הסברא מעין לכאורה הוא

לניהול שייכות שום לו שאין כיון תורה, דיני לענין בעלים בגדר זה אין מקום מכל

הדין שמעיקר דעתו זה שמטעם שליט"א הגריש"א בשם שמענו וכן בפועל, החברה

בעלות כאן ואין הואיל שבת, מחללת שהחברה אף מניות קניית לאסור אפשר אי

השבת". את שיחללו לכך הגורם הוא אין וגם שלו גמורה

המניות בעלי על שבת איסור ג.

אינה המניות) את רכשו (בה שהחברה זה האם שבת, איסורי לענין נדון עתה

שהרי שבת, איסורי על הוא גם יעבור המנייה שבעל כך לידי מביא שבת, שומרת

זו? בחברה שותף הוא גם

משה האגרות שיטת

ד או"ח (חלק משה אגרות בשו"ת התייחס המניות לבעלי שבת איסורי לשאלת

בשבת" העובדת חברה של המניות רוב לקנות מותר "האם נשאל שם נד). סימן

חשש יש כך שעקב ויתכן ומשפיעה, חשובה דעתו אזי המניות רוב את קונה (כאשר

ÌÈ¯Ó‡Ó Â�

חילול ייקרא שמו ועל יתכן וממילא דעתו, על הפעולות את עושים החברה שבעל

שם). הנעשה השבת

ישראל בממון נכרי מלאכת

הגאונים): דין יח, הלכה ו פרק (שבת, הרמב"ם שכתב למה ציין בתשובתו שם

עמו חולק בשבת, ונותן נושא שהנכרי אע"פ בהן, להתעסק לנכרי מעות "הנותן

ד). סעיף רמה סימן (או"ח בשו"ע גם נפסק זה דין בשוה". בשכר

טעמים: שני הובאו זה בדין

עלא. מוטלת הזאת המלאכה אין שהרי היא היתר שסיבת כתב משנה המגיד

המובא הטעם גם וזהו שליחותו, עושה שהנכרי שנאמר לעשותה ישראל

שם. בשו"ע

אלאב. שכר אותו שאין לפי הוא זה להיתר שהטעם בו הכל בשם הביא הב"י

כלים. שביתת דין לנו שאין כלים כשכירות והוא מעותיו, שכר

הללו? הטעמים בין הנפק"מ מהי

שהוא לומר שייך שלא באופן הוא הטעמים בין שהחילוק שם כתב משה האגרות

על רק מוטלת המלאכה דכל לעשות, התעסקות שום עליו אין אבל מעותיו, שכר

הדוגמה מעותיו). שכר זה אין (שהרי אסור בו ולהכל מותר, משנה למגיד הנכרי.

וכל לשנה, קצוב שכר תמורת בו יתעסק שהוא לנכרי מעות שנתן במקרה היא לכך

וגם מעותיו שכר לשלם זה באופן הדרך דאין הישראל, של יהיה הנשאר הריוח

שעל מאחר מותר, יהיה משנה למגיד א"כ, כזה, באופן שכירות שייך לא כלים על

לעשות נכרי לשכור שמותר (כשם שלו המלאכה ואין התעסקות שום אין הישראל

אסור יהיה בו לכל אך המלאכה), על הבעלים הוא והנכרי בקבלנות, ישראל מלאכת

קבוע). שנתי שכר אלא מעותיו, שכר זה אין זה, באופן (שהרי

שם, שדן למקרה ביחס שבת, שומרת שאינה חברה של מניות לקנית ביחס א"כ,

עסק מיני שני לה שיש אחת חברה של המניות רוב את לקנות רוצה כשר שישראל

לבנות הקבלן יהיה שהוא תסכים שהחברה הקונה, ישראל כוונת שזהו בתים, בניית

כלל בה לטפל רוצה אינו הישראל הוא אשר ניידי דלא נכסי ועסק וכו', בשבילם

אחד כל בקבלנות שעובדים סוכנים להם שיש זה באופן בשבת, גם יעסקו ובזה

הרמב"ם (דין לגאונים מותר שכתבתי למה "אבל כך: הסיק לכך ביחס וכו'. לעצמו

לשנה, קצוב בשכר אף השו"ע שנקט משנה המגיד כטעם שהוא דלעיל), והשו"ע

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓÊ�

איך דעה שום לו אומר אינו והישראל הנכרי, על הוא ההתעסקות שכל מאחר

מנהלים, שהם זמן כל דעתם לפי רק עושין שהמנהלים זו כעובדא בעסק, להתעסק

לצוות רשות לו יש אם אף וגם אחר, באופן שיעשו ירצה אם לו לשמוע צריכין ואין

דהא דעתו, על רק שיעשה להנכרי כשמניח מותר נמי שירצה כמו הנכרי שיעשה

ומ"מ לעשות, איך לו לצוות יכול הוא בסתמא הרי בהם להתעסק מעות לנכרי בנתן

זה תנאי יקיים והישראל דעתו לפי בו יתעסק לבדו הנכרי שרק נעשה שהעסק כיון

שזהו המלאכה על הבעלים הוא שהנכרי מהטעם מותר, להנכרי כלום יאמר ולא

מותר". שזה והקבלנות, האריכות היתר טעם

עין מראית חשש

היא זו שעבודה ניכר יהיה שלא שצריך שודאי משה האגרות שם הוסיף ואולם,

(לשון הוא" ממי ניכר העסק אין "וכן השו"ע שמסיק במה הפירוש דזהו ישראל, עבור

מראית משם איסור איכא הרי הישראל של שהוא ניכר דאם משום משנה), המגיד

בעלים הוא מעותיו, שנתן מחמת שלו הוא מהעסק שהריוח שהישראל, שיאמרו עין,

הישראל דעת על עושה הוא המתעסק, הוא שהנכרי שאף היינו המלאכה, על גם

שאסור. הישראל בשליחות ועושה כפועל רק הנכרי הוי שא"כ המעות, בעל

אם זה, עין דמראית חשש "מצד כך: כתב המניות בעלי אודות השאלה לנידון וביחס

ואין עצמן, דעת על רק העסק הנהלת עושים שהמנהלים הוא החברות דדרך ידוע

שרוב ידעו אם שאף נמצא הרי המניות, רוב לו שיש למי אף כלום לשמוע צריכין

דעתם, על רק העסק לנהל ממנו להם שנמסר ידעו נמי הישראל, של הוא המניות

שנותן אחר לאיש כשמיעה הוא הרי להם, כשיאמר לו שישמעו שמסתבר אף שלכן

המלאכה על המנהלים מבעלות מגרע אינו שזה לבעלים, כשמיעה ולא טובה עצה

שמאיזה מנהל אינו שבעצמו מזה לכל וידוע ניכר הא זה לבד וגם העסק, דהנהלת

רק שיעשו המנהלים על לגמרי וסומך העסק הנהלת באופן להתערב רוצה אינו טעם

שהמעות הגאונים בשם והשו"ע דרמב"ם בעובדא דהא מותר, ג"כ דזה דעתם, על

לעיל כדכתבתי מותר ומ"מ המתעסק, הנכרי לו ישמע הא ודאי הישראל, של הוא

המנהלים על לגמרי שסומך מנהל, שאינו שמאחר לכל כידוע הוא בכאן גם לכן וכו',

ולכן מייעצים. שאחרים בעלמא כעצה רק הוא יאמר אם ואף כלום, להם יאמר ולא

שיטת הוא שכן כיון חשש שום בלא ברור היתר שהוא וגם להתיר, שיש לע"ד נראה

והנו"כ". השו"ע ומסקנת הגאונים כל

הוא השאלה) נסובה (שאודותיו הזה שהישראל השואל שהעיר משה האגרות וציין

חרד כךאיש ועקב מדינא, יותר עוד לחשד לחוש לו ויש גדול), ה' (ירא מאד וזהיר

והסוחרים המקורבים אף שאז ממחצה, פחות החברה ממניות שיקנה מייעץ השואל

ÌÈ¯Ó‡Ó Á�

האגרות וכתב כשירצה, לאמרה שיכול זו בחברה דעה לו שיש ידעו לא הגדולים

דמלתא". לרווחא טוב "הוא זו: עצה אודות משה

וכתב שבת, מחלל יהודי עם עסקית שותפות לדין גם התייחס שם בתשובתו אגב,

הוא העסק שאותו אף בשבת, פתוח שיהיה בעסק שבת מחלל עם שלהשתתף

המשותף, הממון על רק אלא השותף, על הפסד אחריות ואין (בע"מ) מוגבל בערבון

כדין לעשות יכול גדול, צורך הוא אם אבל זו. שותפות להתיר מקום אין מקום מכל

לעיל). שמבואר מה (ע"פ עכו"ם עם שותפות

האגרות התייחס בשבת) (העובדת בחברה המניות לבעלי שבת איסורי לשאלת

מניות קניית אודות כתב שם ליקח). ובדבר ד"ה ז (סימן א העזר אבן בחלק גם משה

והטעם להיתר, זה שהתפשט ראינו שכבר בשבת, ומסחר מלאכה העושות מחברות

שום להם ואין מהמסחר, משהו רק הוא המניות קוני של חלקם שכל משום פשוט,

אין כן כמו כבעלים. דעה לו שיש במקצת, לשותפות דומה זה ואין במסחר, דעה

עצמו, במסחר כלום לקנות רוצה ואינו זה, במסחר בעלים להיות רוצה המניות קונה

ציין עוד שקנה. וכך כך סך לפי במסחר שיהיה והפסד ריוח כקונה רק הוא אלא

דבר של קנין זהו שהרי הדין, ע"פ בכלל חל המניה קניין ואין שיתכן מעניינת נקודה

המדינה. דיני קניני מצד חל ורק (הרווחים), לעולם בא שלא

בבחירות בחירה זכות המניה לבעל יש המכירה תנאי שלפי שמה שם והוסיף

החברות בעלי למעשה כי בעלמא, מילי" "פיטומי רק הוא החברה, לנשיאות

הלכך החברה. בענין דעה לומר רוצים אין הקונים וגם מרוב, יותר לעצמן משאירים

(בשבת). החברה בעלי שעושים למה לחוש שאין פסק

יצחק המנחת שיטת

א, סימן ג (חלק יצחק המנחת כתב במניות למחזיקים שבת איסורי לשאלת ביחס

נכרים, יש המניות בעלי בין שגם וכרגיל נכרים, המה העסק מנהלי "אם כז): אות

הישראל דיכול ד) סעיף רמה (סימן באו"ח דאיתא מטעם דשרי, בפשיטות נראה

עמו חולק בשבת, בהם ונותן נושא שהנכרי ואעפ"י בהם, להתעסק מעות לנכרי לתת

שאי מפני בשוה, השכר שהא"יכל שנאמר לעשותה, ישראל על מוטלת זו מלאכה ן

דהוי ומטעם עין, מראית שייך שיהיה הוא, ממי ניכר העסק אין וכן שליחותו, עושה

שותף מניות בעל שכל אף המניות, בנדון כן כמו וא"כ וכו'. בהבלעה שבת שכר

נכרים, המה העסק מנהלי וגם נכרים, שותפים ג"כ שיש כיון מ"מ המניות, ערך כפי

אדעתא יהודי והאינו הוא, ממי ניכר העסק ואין הישראל, על מוטלת המלאכה ואין

לחשוש המניות לבעלי אין לשיטתו, דשבת". לתא משום בזה ליכא עביד, דנפשיה

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓË�

מנהלים ישנם (אם מניותיהם את רכשו שבה בחברה הנעשה שבת איסור משום

זו). לחברה נכרים

משה. האגרות בדברי ביאור בתוספת לעיל הובאה רמה) בסימן השו"ע (דין זו סוגיה

המניה לבעל האם בשבת, מלאכה העושות בהמות זו בחברה יש אם הדין ומה

בהמתו? שביתת משום איסור

העושים בהמות שם אין אם זה "וכל כח): (אות שם יצחק המנחת כתב לכך ביחס

יהודי דהאינו מה מהני לא בהמתו, שביתת של לאיסור דבנוגע בשבת, מלאכה

או"ח בטור כמבואר בשבת, שובת הישראל חלק אין דמ"מ עביד, דנפשי' אדעתא

תנאי, ע"י רק תקנה אין בזה ה), סעיף רמו (סימן או"ח ובש"ע רמה) סימן (סוף

החברה, מנהל עם זה תנאי לעשות אפשר אי ואם בחול, ואני בשבת חלקך דטול

(כדי ומחצה שביעית חלק על מכירו, יהודי אינו בשותפות המניות לקנות עצה יש

המבואר עפ"י והיא הקניה, בתחילת תנאי עמו ולהתנות ויו"ט), שבתות לכלול

העובדות בהמות ישנן כאשר זו". עצה שנתן אחד לגדול ראיתי וכן ופוסקים, בש"ע

עבודת מאיסור להינצל כדי שונות בתחבולות לנקןט יצטרך הרי בחברה, בשבת

בשבת. בהמתו

"וכנראה בשבת: היהודי של חלקו את המפקיע זה לקנין ביחס כט) (אות שם והוסיף

חלות הנ"ל, בהמתו שביתת מאיסור להנצל בשביל הזה, לקנין יהיה לא אם דגם

שביתת איסור לענין מועיל תורה, דין עפ"י דמהני כיון מ"מ דמלכותא, דינא עפ"י

כנלענ"ד". וכו', כנ"ל חמץ איסור לענין הפוסקים כמ"ש בהמתו,

מנחת בשו"ת גם התייחס המניות, לבעל שבת) (מלאכת שבת רווחי איסורי לשאלת

(או"ח, השו"ע לדין דומה זה דין שאכן לשואל וכתב עב), סימן א (חלק יצחק

ישראל שיכול בתשובתו, משה האגרות גם שהביא הדין שזהו ד), סעיף רמה סימן

בשבת, בהם ונותן נושא שהנכרי פי על ואף בהם, להתעסק מעות לנכרי לתת

ישראל על מוטלת זו מלאכה שאין מפני בשוה, השכר על עמו חולק זאת בכל

אין וכן שליחותו, עושה שהא"י שנאמר דהוילעשותה ומטעם הוא, ממי ניכר העסק

בהבלעה. שבת שכר

דיש דידן, לנידון שם השו"ע דין בין לחלק מקום יש שהרי שם, השואל כך על והעיר

לעבוד הגוי מוכרח בנידונינו אבל בשבת, לעבוד כלל מוכרח אינו הנכרי ששם לומר

לעבוד לנכרי הישראל כמצוה הוי ולכאורה כן, דורשים העבודה תנאי כי בשבת, גם

השאלה את דחה אך ד), ב, סעיפים שז סימן (או"ח, בשו"ע כמבואר דאסור, בשבת,

(ולכן ישראל באחריות המה הסחורה או שהמעות מיירי השו"ע שבדין משום הנ"ל,

ÌÈ¯Ó‡Ó Ò

הלואה בתורת שהוי היכא אבל איסור), בדבר היה לעבוד מוכרח היה הגוי אם

אין הנכרי, של הוא מסחר והבית המניה), החזקת (כדין באחריותו מקבל והנכרי

לעשות לנכרי לומר מותר שהרי והראיה לעבוד, מוכרח כשהוא (אף בזה חסרון

ג). סעיף שם בשו"ע כמובא לעצמו, מלאכה

שמנוהלת בחברה מניה להחזיק להתיר נקט (בה תשובתו את יצחק המנחת וסיים

תלוי הכל למעשה אבל לדינא, זה "וכל כך: וכתב בשבת), אף ועובדת נכרים ע"י

מכשול מזה יולד ולא הערמה שום בלא הוא כן באמת אם המורה, עין בראות

וכו'". לעתיד

יהודים הם החברה מקצתם)בעלי או (כולם

רכישת את להתיר ניתן יהודים הם מקצתם) או (כולם החברה בעלי אם גם האם

המניה בעל נחשב שבת, שומר אינו (המנהל) היהודי כאשר והרי זו, בחברה המניות

דרבנן). איסור (שזהו עבירה בדבר לו כמסייע

בין יהודים גם יש אם שאף ז) סימן א העזר אבן (חלק משה האגרות כתב לכך ביחס

שאת משום זאת עברה, לעוברי כמסייע המניה בעל את להחשיב אין החברה, בעלי

מי חסר לא כי המניה, את מהם קונה היה לא אם גם החברה בעלי יעשו המסחר

שנוהגים כמו איסור, שום בזה אין ולכן עצמו, לטובת רק קונה והקונה מניות, שיקנה

מניות. לקנות חטא יראי ואף אדם בני הרבה

גם עסק שבת שומרים שאינם יהודים המנהלים בין שיש מחברה מניות קניית בענין

הנוהגים העולם מנהג הודגש כבר בשאלה יח). סימן ה (חלק יצחק מנחת בשו"ת

ומיעוטם יהודים הם העסק מנהלי שרוב מניות מחברה אף מניות לקנות היתר

אינ אלו ויהודים בקנייתנכרים, איסור אין האם כנ"ל, שם ונשאל שבת, שומרי ם

כאלו. מניות

שאם כז), (אות א סימן ג חלק יצחק במנחת כתב שכבר מה את בתשובתו שם וציטט

אף ההיא, החברה מניות את לקנות להתיר ניתן (כולם) נכרים הם החברות מנהלי

ע"פ רמה, בסימן או"ח השו"ע על (בהסתמך בשבת מלאכות זו בחברה נעשות אם

אם שרק משתמע ההיא בתשובתו הדברים שמדיוק וציין לעיל), התבאר שכבר מה

יהודים). חלקם אם (ולא המניה רכישת את להתיר יש נכרים הם המנהלים כל

(בחלק הנ"ל הדברים כתיבת בשעת אכן כי ה) (חלק בתשובתו שם ציין ואולם,

היה שבזה משום נוכרים) הם החברה בעלי כאשר רק (להתיר כן לכתוב דייק ג)

המנהלים בין אם אף היתר נוהגים החרדים, גם שהעולם, כיון אבל להתיר, פשוט

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‡Ò

מהרש"ג) בתשובת המובאת (הלשון בזה לומר שייך שוב שבת, מחללי יהודים ישנם

עליהם. זכות ללמד כדי צדדים לחפש וצריך יום", בכל ממעשים "ראיה

לדון בתשובתו המנח"י שם נכנס יהודים, הם העסק מבעלי שחלק למקרה ביחס

סימן (יור"ד שבשו"ע הדעות שתי את וציין עבירה. עוברי ידי ומסייע עור לפני בדיני

את לעשות השני שיכל (דהיינו נהרא עברי בתרי עומדים אינם כאשר האם קנא)

משום איסור בזה יש עדיין ואם עיור, לפני של איסור בזה יש האם בעצמו) העבירה

דרבנן, בעבירה אבל תורה, לאיסור רק נוגע זה שכל וציין עבירה. עוברי לידי מסייע

בפמ"ג וכמבואר עבירה, עוברי ידי מסייע משום בזה אין עלמא שלכולי לומר יש

פוסקים. ועוד קסג) סימן או"ח (בא"א

את החרדים יקנו לא אם שהרי נהרא, עברי כתרי נחשב זה אין זה, בנידון וא"כ,

הקונה ללא גם העבירה את לעבור (יוכלו אותם שיקנו רבים קונים יש המניות,

שם. ביור"ד המובאות השיטות בשתי תלוי זה דין וא"כ היהודי).

מקח (כדין דרבנן איסור רק זהו בודאי המניות, כגון וממכר במקח ומתן משא והנה,

קצה) סימן (חו"מ בחת"ס מובא ואמנם יכתוב), שמא דרבנן גזירה זהו בשבת, וממכר

אבל בשבת, בחנויות סחורה במכירת להיות העלולים תורה איסורי כמה שישנם

ממה גרע לא בודאי והמנהלים), הבעלים שנותנים (הוראת העסק בענין הוראות

לנו יש בדרבנן, הרי וא"כ דרבנן, איסור רק זהו בשבת וממכר דמקח בש"ס דאמרו

עבירה. עוברי ידי מסייע משום לאסור שאין לומר הנ"ל הפוסקים בדברי גדול יסוד

איסור כבר (שזהו בשבת בעסק יכתבו גם היהודים המנהלים שמא לחשש ביחס

יכתבו שלא לודאי קרוב אף אלא איכא, ספק רק ולא ספק, רק שזה שם כתב תורה),

כנה לכתיבה, פקידים להם שיש בעצמן, ומההמנהלים הגדולים. מסחר בתי בכל וג

דרבנן. איסור רק בודאי זה (כתיבה), מלאכה לעשות לאחרים שמצווים

עיקר גם אלא בעסק), כותבים (האם ספק היא שלהם הכתיבה רק שלא ציין עוד

יום, בכל עובדים אינם המנהלים שהרי בספק, היא בשבת העסק בעניני ישיבתם

ספק הוי ממילא החול. בימי עבודתם יום יהיה ואולי בשבוע, פעמיים או פעם אלא

ויש וכו'), זה ביום בעסק עובדים בכלל והאם כותבים בכלל (האם בדרבנן ספיקא

דהוי היכא בדרבנן, באיסור "מסייע" להתיר אם המפקפקים אף זה, שבכגון לומר

שרי. לדידהו גם בודאי ספיקא ספק

המה המניות בעלי דרוב לומר שיש ממה דחוץ דידן, בנידון "וא"כ כך: דבריו וסיכם

שאינם מניות הבעלי דעת על עושים אינם בודאי הרי זה, בלתי גם עוד כנ"ל, נכרים

להבעלי ובנוגע המנהלים. דעת על עושים ורק העסק, בגוף דיעה להם ואין ידועים

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Ò

זה "כל וסיים: הנ"ל". כל מטעם להיתרא לדון ויש מסייע, משום רק לדון יש מניות,

זכות". לימוד דרך על לומר אפשר

מניות של גדולה כמות לקנות

שם. להשפיע יכול שהוא כך כדי עד מסוימת בחברה רבות מניות קניית בדבר מה

האגרות כתב לכך ביחס בחברה? הנעשה שבת לחלול לחוש יותר יש בזה האם

שייאלצו עד מניות, של מרובה כמות שלקנות ז) סימן א העזר אבן (חלק שם משה

(אף עכו"ם של ומסחר בחברה אף לאסור, יש זאת את הקונה, של בדעתו להתחשב

שלא מכיון זאת לעיל), כמצויין יותר, קל כלל בדרך וזה הבעלים, בין יהודים שאין

עכו"ם, עם שותפות ישראל כשעושה להתנות שצריכים כמו המניות בעלי התנו

רמה. סימן או"ח בשו"ע המובא ע"פ

אלישיב הגרי"ש שיטת

של פסקו הובא ושם לג), אות (שם שלום נתיבות בספר שכתב מה לעיל הובא כבר

שומרת שאינה חברה בבעלות במניות מסחר אודות גם שליט"א אלישיב הגרי"ש

שמענו וכן כתב, א) סימן (ח"ג יצחק מנחת "בשו"ת דבריו: את שוב ונזכיר שבת,

בהן שיש מניות בין מניות, חברת בענין לחלק דיש שליט"א, אלישיב מהגרי"ש

למנות יכלים אלו מניות ובעלי המניות, בעלי באספות הצבעה אתזכות לפטר או

דעתם אלו שבמניות הצבעה, זכות בהן אין אשר מניות ובין החברה, של המנהלים

ורבית חמץ מאיסור כאלה בעלים תורה הזהירה שלא קלושה, בעלות דהויא היא

ב' בהן יש אשר חברות יש מניות, חברות של סוגים שני מצויים וכהיום וכיו"ב.

ויש כזו, זכות בהן שאין ומניות הצבעה זכות בהן שיש מניות כנ"ל, מניות סוגי

בעלי שיש הוא מקובל השני באופן גם אמנם, שוות. שלהן המניות כל אשר חברות

אינם אשר מניות בעלי ויש כבעלים, ומתנהלים באסיפות בפועל המשתתפים מניות

ואפשר רווחים, לקבל מנת על רק ונשתתפו החברה בתוך בנעשה כלל מתענינים

החברה, בניהול שיתערב כלל שכיח זה שאין באופן מניות של מועט סך קנה שאם

הוא אלו במניות ההיתר ושורש הצבעה. זכות בהן שאין למניות דומה זה הרי

מכל בחברה, שותפות לו שיש דאף הנ"ל, איטינגא מהר"י של הסברא מעין לכאורה

החברה לניהול שייכות שום לו שאין כיון תורה, דיני לענין בעלים בגדר זה אין מקום

אפשר אי הדין שמעיקר דעתו זה שמטעם שליט"א הגריש"א בשם שמענו וכן בפועל,

שלו גמורה בעלות כאן ואין הואיל שבת, מחללת שהחברה אף מניות קניית לאסור

השבת". את שיחללו לכך הגורם הוא אין וגם

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‚Ò

עכו"ם חלב ד.

גם ישנם המניות בעלי שבין במקום המיוצרות גויים גבינות להתיר מקום יש האם

החברה, של כבעלים החברה במניות המחזיקים היהודים את נגדיר האם יהודים,

זו? בחברה המיוצרות הגבינות את להתיר יש וממילא

ב תנינא, שלמה מנחת בשו"ת (מובאת זצ"ל אויערבך לגרש"ז הופנתה זו שאלה

גם יש דמילתא דסתמא שכתב "מה כך: כתב ושם שרוצה) ומה ד"ה ק סימן ג, -

דמסתבר משום הם, סברא דברי במניות), שותפות (ע"י בהגבינות חלק להישראל

נכרים, הם המנהלים כל דאם נלענ"ד שעכ"ז אלא וכו'. הגזירות על להוסיף לנו שאין

הרכוש, לענין בעלים רק חשיב המניה דבעל משום נכרים, גבינות חשיב זה הרי

כל ולאו בעלות שום לו אין עצמן הגבינות דעל כיון אבל והפסד, ריוח לענין כלומר

נכרים". גבינות שפיר חשיב זה הרי בהם לעשות מה לומר כלל כמיניה

הוא אלא עצמה, החברה מוצרי על בעלים ממש אינו המניה בעל הגדרתו, ע"פ

או להרוויח יכול הוא הרי כאלו יהיו (שאם והפסדים רווחים לענין רק בעלים נחשב

להגדיר אין עכו"ם) חלב לדין ביחס (כגון ההלכתית ההגדרה ע"פ ממילא להפסיד).

דבר. לכל כבעלים בפועל) המנהלים (שאינם המניות בעלי את

לסיכום

רבים,א. פרטים נלווים סעיף לכל כאשר הדברים, עיקרי רק מובאים זה בסיכום

עצמו. המאמר בגוף המובאים

הנכריב. בבית מונח החמץ אם נכרי, של חמצו על אחריות שקיבל ישראל

עליו. עובר אינו

הואג. המניות שמחזיק משום בפסח, מניות להחזיק המתירים מהפוסקים יש

דשרי. הנכרי, בבית נכרי של חמצו על אחריות כמקבל

כבעליםד. בהם המחזיק נחשב המניות רוב שאודות וסוברים המחמירים יש

כישראל בפסח, החזקתם על ימצא בל באיסור יעבור וממילא מסויים באופן

החמץ במכירת מניותיו את למכור וחייב אחרים, ברשות שלו חמץ המחזיק

כלל). שליטה בה לו שאין במניה (משא"כ לנכרי

צריךה. מניה מחזיק וכל מניות, סוגי בין לחלק שאין וסוברים יותר המחמירים יש

פסח. בערב לנכרי למכרה

כלל.ו. כשותף נחשב המניה מחזיק אין משה האגרות שלדעת נראה

ÌÈ¯Ó‡Ó „Ò

המניותז. מכירת אודות סעיף החמץ מכירת בשטר לכלול כיום נוהגים למעשה

מכירת תועיל כיצד ביאורים שני המאמר בגוף ועי' בהם, שמחזיק מי עבור

חמץ. ממכירת כחלק לנכרי מניות

אתח. קנה בה בחברה מניות בעל של בעלותו בשאלת בהרחבה דנו האחרונים

שגם יצחק המנחת ופסק לא, או כבעלות הוי מוגבלת בעלות האם מניותיו,

איזה לו שיש בתנאי רק זאת אך ההלכה, ע"פ כבעלות נחשבת מוגבלת בעלות

העסק. בניהול זכות

אדםט. מחזיק שכאשר נראה בפוסקים. רבות בזה דנו ריבית, לאיסורי ביחס

הוא המצב כיום שהרי ריבית, לאיסור לחוש לו אין בנקאית, מניה ברשותו

היתר בלא שאף במאמר והובא (במקומותינו), הבנקים עם עסקא היתר שישנו

בדבר. שהקלו יש עסקא

ולהלוותי. ללוות ישראל תפוצות בכל למעשה נהגו באחרונים, המובא ע"פ

יהודים. מניות בעלי בהם שיש למרות גויים, של מבנקים בריבית

בזהיא. ואין ומפעלים, חברות של מניות ולמכור לקנות מותר כי האחרונים פסקו

מהחברה). (שמקבל ריבית חשש

מותרת.יב. והיא מניות, כקניית היא ומכירתם אופציות קניית

פרטיםיג. (ועי' עסקא היתר ע"פ שתהיה צריך ריבית, נושאות חוב אגרות קניית

המאמר). בגוף נוספים

בזהיד. אין וממילא מניה, של דין יש הבנקים של נאמנות שלקרנות שסבר מי יש

מהחברה). שמקבל הרבית (על ריבית איסור

שליט"אטו. אלישיב הגרי"ש בשם הביאו הפוסקים במניות, ריבית לאיסורי ביחס

המאמר. בגוף ועי' שונים, מניות סוגי בין לחלק שיש

העושותטז. (נכרים) מחברות מניות קניית האחרונים התירו שבת, לאיסורי ביחס

שעושים ניכר יהיה שלא שצריך שהדגיש יש ואולם בשבת, ומסחר מלאכה

הישראל. עבור עבודה

להחשיביז. ואין החברה, בעלי בין יהודים גם יש אם אף זאת התירו האחרונים

עברה. לעוברי כמסייע המניה בעל את

שליח. מניות החזקת בענין שליט"א אלישיב הגרי"ש שיטת המאמר בגוף עי'

שבת. שומרת שאינה חברה

‰Îω‰ Ù"Ú Í¯Ú ˙¯ÈÈ� ˙ÂÈ�Ó· ¯ÁÒÓ‰Ò

בעלייט. את להגדיר אין עכו"ם, חלב לדין ביחס כי זצ"ל אויערבך הגרש"ז פסק

הם אין וממילא דבר, לכל כבעלים בפועל) המנהלים (שאינם היהודים המניות

עכו"ם. חלב מאיסור מצילים

³

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÒ

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚ*

ע"י שנעשו פשעים על ענישה כאמצעי מאסר עונש מקובל כיוםהיה שמא או חז"ל, בזמן גם מקובלת היתה זו תפיסה האם אדם.מטרה להשגת כפיה כאמצעי או פשע כמניעת רק המאסר משמש

ישנהמסויימת, האם מעשה. שלאחר ענישה לשם רק לא אךהמאסר מעונש שונה בימינו המאסר שעונש לכך הלכתית השלכה

ההם. בימים שהיה

בעייתית הינה מסויים פשע ביצוע לאחר במאסר אדם כליאתא"כ שעשה, העוון על מכפר המאסר אין שהרי מה, במידתביחס הרתעה הינו שהמאסר לומר מקום היה מטרתו? בעצם מהילהרתיע כדי האם אך הפושע, של מעלליו על יחזרו שלא לאחרים,התייחסו כיצד נבדוק להלן בכלא? אדם להחזיק מוצדק האחרים את

אדם. על מאסר עונש הטלת לענין חז"ל

המסור שמעון את להוציא לב"ד רשות יש "אם כך: נשאל רלו) (סימן הריב"ש בשו"ת

בכל חייבים הערבים שיהיו ובקנסות, נורא בסך בטוחים, בערבים האסורין מבית

אסרו שב"ד במקרה היה המדובר וכו'". הדבר יתברר אם חייב, המסור שיהיה מה

אחרים, של בערבות אותו לשחרר שרצו והיו דינו, לבירור עד כמוסר החשוד אדם

בעונשו. ישאו הם חייב שהוא יתברר שאם

חייבים שב"ד עונש, חיוב חשש העברה בעובר שיש שכל ספק, "אין כך: והשיב

חיוב רק עונש חיוב בדבר שאין להם שיתברר עד האסורים בבית ולאסרו לחבשו

לבד". ממון

הוא האם אדם, של דינו הכרעת קודם שאף בדבריו לומדים אנו זה בשלב כבר

מחייבת שעשה העבירה שאין בתנאי זאת לאסרו. יש זה בשלב כבר חייב, או זכאי

וכד'. מוסר כגון גוף, עונש גם חייב והוא יתכן אלא ממון, עונש רק בהכרח

בדין שיתחייב יראה אם העובר, שהרי בערבים, אותו נותנין "ואין וכתב: והמשיך

עשו לא והם בהם, יפגעו כי יועילו ומה לערבים, ב"ד יעשו ומה יברח, ברוח מידו,

תשס"ח.* ב' אדר ,60 "קולמוס" התורני במוסף התפרסם

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚÊÒ

ונשתעבדו שנתחייבו מפני ואם ע"ב)? קיג (פסחים מינגיד וזיגוד חטא, טוביה עברה?

לא אבל שבממון, בדבר אלא מחוייב, שאינו במה עצמו לשעבד יכול אדם אין לכך,

את עליהם לתת נוכל לא הכי בלאו שהרי זה, בכגון ערבים לקבל אין נפש". בחיוב

אמיתית. ערבות זו ואין החייב, של עונשו

החייב: של עונשו את לשאת שיתחייבו ערבים לקבל שאין לכך טעם עוד והוסיף

מקרבך". הרע ובערת ביה לקיומי מצינן ולא עונש, שום בלי לו ילך שהעובר "ועוד,

מקר הרע "וביערת מדין עונשו, את יקבל החייב שאכן להקפיד צורךיש לנו ואין בך",

העונש. את יקבלו שאחרים

"ועוד, דינו: לברור עד אדם לאסור להקפיד שיש כך על המבוסס נימוק עוד והוסיף

שבית בעוד בשוק ויטייל שילך ראוי אין עונש, חיוב חשש בה שיש עברה שעבר שמי

'ונקה עה) משפטים, (סדר במכילתא ששנינו וזהו בדינו. ונותנין ונושאין מעיינין דין

מגיד בחוץ, והתהלך יקום אם לומר, תלמוד בשוק? ויטייל ערבים יתן יכול המכה',

שיתרפא". עד אותו שחובשים

הדבר יתברר ושאם התובע, בדברי ממש שיש דין בית ראו אם "ולכן, הסיק: הלכך

בערבים". אותו נותנין אין בגופו, עונש חייב העובר שיהיה

שם תפד). סימן (בשו"ת, נוספת בתשובה הריב"ש התייחס אדם מאסר לשאלת

בתפיסות תוקף בכל בקנין לו ונתחייב משמעון, שלוה ראובן אודות הריב"ש נשאל

ובקש לפרוע לו שאין ונמצא הלוה מראובן חובו תבע המלוה שמעון ועתה הגוף,

הדין מן זה שאין טוען והלוה לו, שנתחייב החיוב כפי בגופו נתפס הלוה שיהיה

בגופו נתפס מישראל אדם שיהיה תורה בדין זה מצינו לא כי בגופו, נתפש שיהיה

מי? עם הדין שם ונשאל שעבוד, שום על

להיות ולהתנות עצמו לשעבד יכול אדם שאין הלוה, עם שהדין הריב"ש והשיב

ימשכננו ואיך וכו', חשך יושבי כלא ובית אסיר במסגר ולהיות וכו' בגופו נתפש

וברחובות. בשווקים פרנסתו לבקש שצריך בגופו

על הלוה התנה שאפי' בתשובתו, כן כתב ז"ל מטוליטולה שהרא"ש שם ומביא

לאסרו יכול ואינו מועיל, אינו בשטר, זה לו וכתב גופו את המלוה שיתפוס עצמו

לתפוש הדיינין נוהגין זאת בעירנו כי "ובאמת שם: וכותב ומוסיף בו. להשתעבד ולא

חיוב בלא שאף הקהל תקנו ועוד הקהל, תקנת מצד והוא כן כשנתחייב בגופו הלוה

ב"ד, קיום הנקרא התביעה על ערבים יתן או שיתבעוהו תביעה על אדם כל יתפש

לי ואמרו תורתנו, כדין שלא היא באשר ההיא התקנה על בידם למחות רציתי ואני

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÒ

מנהגם, על והנחתים לווין, בפני דלת לנעול ושלא הרמאין מפני השוק תקנת זו כי

לבית אפשר ומבריחן מטלטלין לו שיש מוחזק הלוה שאם לומר אפשר מקום ומכל

לא אמר ואי איכא, מצוה חוב בעל בפריעת לכו"ע אבל וכו', ולאסרו לכופו דין

וכו' נפשו שתצא עד אותו מכין ודאי לנכסיו לירד לב"ד וא"א מצוה למעבד בעינא

אבל וכו', לאסרו להם אפשר כן גם זו מצוה שיקיים כדי להכותו לב"ד שאפשר וכיון

וכו', נפשו ולענות בגופו לתפשו שאסור ברור הדבר לשלם לו ואין עני הלוה אם

אלא לשלם מה לו שאין כיון בגופו לתפשו הדין מן שיהיה אחר צד שום רואה ואיני

ל נשבע כן שבעניןאם חובו שיפרע עד משם לצאת ושלא הסוהר בבית עצמו שום

שבועתו". לקיים כדי שנשבע כמו בגופו אותו תופסין זה

מדבריו למדים שאנו הלכות כמה שישנן נט) סימן טז (חלק אליעזר ציץ בשו"ת ודייק

הריב"ש: של אלו

הואא. כאשר ממון עבור אדם לאסור אפשר אי דין פי שעל הריב"ש שסובר אע"פ

מטעם לחובשו שיוכלו קהל תקנת לזה מועיל זאת בכל לשלם, לו שאין טוען

שבעירו מעיד שהרי לווין, בפני דלת לנעול ושלא הרמאין מפני השוק, תקנת

למחות רצה ומתחילה הקהל, תקנת מצד בגופו הלוה לתפוס הדיינים נהגו

השוק תקנת זו כי לו וכשאמרו תורתנו, כדין שלא הוא באשר כך על בידם

מנהגם. על הניחם לווין, בפני דלת לנעול ושלא הרמאין מפני

תורה.ב. דין עפ"י לאסרו לב"ד כח יש ומבריחן, מטלטלין ללוה כשיש

חובו,ג. שיפרע עד משם לצאת ושלא הסוהר בבית עצמו לשים הלוה נשבע אם

שבועתו. שיקיים כדי לשלם, מה לו באין אף בגופו אותו תופסים זה באופן

אך אדם, לאסור מותר בהם אופנים ישנם כי הנ"ל הריב"ש מתשובות למדים נמצאנו

משפט, לכדי אותו להביא כדי הינה המאסר מטרת שעשה. חטא על כעונש זה אין

ממנו להוציא שיוכלו כדי או רלו) בסימן (התשובה לו המגיע העונש את שיקבל כדי

גם מצאנו הדברים כדי תוך ואולם, תפד). בסימן (התשובה משלם שאינו החוב את

למאסר הולך משלם שלא שמי הרמאים שידעו כדי - נוספת למטרה מאסר עונש

שכתב מה וזה הלוואות), לקבל להמשיך יוכלו שאנשים המדינה, את לתקן כדי (וכן

מה להם היה שלא אף בעירו, אנשים אוסרים היו הקהל תקנת שמפני הריב"ש

מנהגם. את ביטל ולא הרמאים, מפני לשלם,

ניתן אחרים, רמאים ולהרתיע החברה את לתקן כדי שגם חידוש, שמצאנו הרי

במאסר. אדם להושיב

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚËÒ

בלבד ענישה למטרת מאסר

האחרים, העבריינים את להרתיע החברה את לתקן כדי אדם לאסור מקור מצאנו

האם גרידא?ואולם ענישה לשם למאסר מקור ישנו

מהסס שלבו כתב שם פג). סימן א (חלק מבשר קול בשו"ת התייחס זו לשאלה ובכן,

עונש בתור שנים, שלש או חמש של קצוב למאסר הרבנים בהסכמת חוק לחקוק

מה וכל ההלכה, בחוקי עונש כזה נמצא שלא משום זאת אדם. שעבר חטא על

למטרת או מסוימת למטרה כפייה אמצעי בתור זמני מאסר רק זהו בהלכה שמצוי

הציבור). (הגנת שמירה

עמוד צא ע"ב, צ בפסחים במשנה רש"י. שיטת ע"פ אדם מאסר מטרת תבואר להלן

האסורים, מבית להוציאו שהבטיחוהו מי וכן הגל, את והמפקח "האונן מובא: א,

וכו'". עליהן שוחטין כזית, לאכול יכולין שהן והזקן והחולה

האסורין בית אלא שנו לא יוחנן, רב אמר הונא בר רבה "אמר מובא: שם ובגמרא

מפיק דאבטחינהו, כיון עצמו, בפני שוחטין דישראל, האסורין בית אבל דנכרים,

כזב'". ידברו ולא עולה יעשו לא ישראל 'שארית דכתיב ליה,

פסולה, אשה להוציא לכופו "כגון ישראל): של האסורין בית (ד"ה רש"י שם ומבאר

וכי כו', בחוץ והתהלך יקום אם ב) לג, (כתובות כדתניא נמי אי ממון, לשלם או

שנראה עד אותו שחובשין מלמד אלא נהרג, וזה בשוק מהלך זה דעתך על תעלה

עליו". תהא מה

שלא לכופו והם: במאסר, אדם ישראל מניחים בהם המקרים את רש"י שהגדיר הרי

עד זמני, מעצר לשם או חוב לשלם לכופו פסולה), אשה (להוציא איסור יעבור

בהלכה כזה מושג אין עונש, לשם מאסר ואולם, אחר. בעונש לעונשו יש האם שנדע

הרמב"ם, על בראב"ד, גם מובא עברות, למנוע כדי מאסר ברש"י, המובא זה (עקרון

ו). הלכה ה פרק הנפש ושמירת רוצח הלכות

וכי המכה, ונקה משענתו על בחוץ והתהלך יקום "אם שם: בכתובות הגמרא וז"ל

מית, ואי אותו, שחובשין מלמד אלא נהרג, וזה בשוק מהלך שזה דעתך על תעלה

ירפא". ורפא יתן שבתו מית, לא ואי ליה, קטלינן

האם שנדע עד הנאשם את לעכב שמטרתו מאסר גם בהלכה שישנו מקור מצאנו הרי

וכד'. ההליכים תום עד אדם שעוצרים שבימינו, למעצר מקביל זה זכאי. או חייב הוא

דין וזהו מיתה, של עונש בעצם זהו אך כעונש, משמש שאמנם נוסף, מאסר סוג ישנו

ÌÈ¯Ó‡Ó Ú

הלכות ד פרק הנפש ושמירת רוצח (הלכות ברמב"ם כמובא לכיפה", אותו "מכניסים

אחר האחד ראהו אלא כאחת אותו רואין העדים שני היו ולא נפשות "ההורג ח־ט):

ולא בבדיקות העדים שהוכחשו או התראה, בלא עדים שני בפני שהרג או האחד,

צר לחם אותן ומאכילין לכיפה אותן כונסין הרצחנין אלו כל בחקירות, הוכחשו

מיעיהן שיצרו עד לחץ נבקעתומים שכריסם עד שעורים אותן מאכילים כך ואחר

נתחייב אם אלא דין בית מיתת מחוייבי לשאר זה דבר עושין ואין החולי. מכובד

כו'". אותו פוטרין מיתה חייב אינו ואם אותו ממיתין מיתה

(שהרי בשוגג נפש להורג מקלט בעיר גלות הוא בתורה המובא נוסף מאסר עונש

שם גם ואולם משם). לצאת יכול שאינו גדול, מאסר בית בכעין הרוצח מצוי שם

הדם. גואל מפני הרוצח כהגנת אלא כעונש, הגלות אין

רק לעיתים אלא גרידא, ענישה אינו בהלכה המאסר שעונש לכך מעשית דוגמה

"לאור כך: שכתבו ,(125 עמוד ג (חלק רבניים דין בפסקי נמצא תשלום, אי על כפיה

מגורשתו, כלפי חיובו במלא עומד) אינו צ"ל (=כנראה עומד שהנתבע ברור המבואר,

במאסר חבישה כדי עד הנהוגים, הביצוע בדרכי נגדו לנקוט שאין מוצא ביה"ד אכן

שוכנע, וביה"ד הואיל המבוקשת, המטרה תושג לא עי"ז כי פסה"ד, קיום אי על

כנ"ל, להתחייבותו בהתאם המאומצת הבת ואת ביתו את לכלכל משגת ידו שאין

מחוסר ולהשאר ההתחייבות במלא לעמוד מאשר למאסר ללכת יותר שיבחר ויתכן

וקנס כעונש במאסר החבישה את רואה אינו וביה"ד והואיל וקיום, מחיה אמצעי כל

המוטלת בהתחייבות לעמוד שיכול למי כפיה כאמצעי רק אלא חוב, תשלום אי על

מלקיימה". ומתחמק עליו,

גדר כגדירת מאסר עונש

בית רשאים בהן רבות, ענישה דוגמאות הביא כד) פרק סנהדרין (הלכות הרמב"ם

מי להלקות דין לבית "יש ד): (הלכה כתב וכך לתורה, סייג לעשות כדי לנקוט דין

תורה דברי על לעבור ולא מיתה, מחוייב שאינו מי ולהרוג מלקות מחוייב שאינו

לגדור להן יש בדבר העם שפרצו דין בית שרואים וכיון לתורה, סייג לעשות אלא

לדורות, הלכה שיקבע לא שעה הוראת הכל להם, שיראה מה כפי הדבר ולחזק

בשבת סוס על שרכב באחד ומעשה אילן, תחת אשתו שבעל אדם והלקו מעשה

נשים שמונים שטח בן שמעון ותלה ומעשה וסקלוהו, דין לבית והביאוהו יוונים בימי

בעדות ולא וההתראה וחקירה הדרישה דרכי כל שם היו ולא באשקלון אחד ביום

שראה". מה כפי שעה הוראת אלא ברורה

מק בכל דין לבית יש "וכן ה): (הלכה דוגמאות שם אדםוהוסיף להלקות זמן ובכל ום

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚ‡Ú

שאינו קול שיהיה והוא העריות על עובר שהוא עליו מרננים והעם רעה ששמועתו

ממון להפקיר תמיד לדיין יש "וכן ו־ז): (הלכות הוסיף וכן וכו'", שביארנו כמו פוסק

או הבדק ולחזק הדת פרצות לגדור שיראה מה כפי ונותן ומאבד בעלים לו שיש

כעצת הימים לשלשת יבוא לא אשר וכל בעזרא אומר הוא והרי זה אלם לקנוס

לנדות לדיין יש וכן הפקר. דין בית שהפקר מכאן רכושו כל יחרם והזקנים השרים

לכך". צריכה והשעה לו שיראו מה כפי פרץ לגדור כדי נידוי בן שאינו מי ולהחרים

ידים לכפות לו יש "וכן ט): (הלכה וכתב מאסר, לעונש גם הרמב"ם התייחס עתה

הארץ". על ולסחוב ולדחוף האסורים בבית ולאסור ורגלים

לפי הדברים אלו "כל י): (הלכה בכתבו המיוחדים העונשים סוגי את הרמב"ם וסיים

שמים לשם מעשיו יהיו ובכל צריכה, ושהשעה לכך ראוי שזה הדיין שיראה מה

וכל דבריהם של תעשה לא את דוחה הוא שהרי בעיניו קל הבריות כבוד יהיה ואל

יהרס שלא זהיר שיהיה האמת בתורת המחזיקין ויעקב יצחק אברהם בני כבוד שכן

על מחולל גופו התורה את המבזה שכל בלבד, המקום בכבוד להוסיף אלא כבודם

לעשות אלא התורה כבוד ואין הבריות, על מכובד גופו התורה את והמכבד הבריות

ומשפטיה". חוקיה פי על

ב. סימן משפט, חושן בטור, גם הובאו הנ"ל הרמב"ם דברי

ביחס המאסר)? עונש (כולל ברמב"ם שהוזכרו הללו העונשים כל של המטרה מהי

לתורה, סייג "לעשות היא שהמטרה שכתב הרמב"ם דברי בתחילה הובאו כבר לכך

שיראה מה כפי הדבר ולחזק לגדור להן יש בדבר העם שפרצו דין בית שרואים וכיון

הפרוץ לציבור והפחדה גדר אלא העבירה, לעובר גרידא ענישה זו אין דהיינו, להם",

בעתיד. אלו מעשים יעשו שלא אלו, בענינים

דהיינו שבציבור, העבריינים הרתעת לשם מאסר לעונש נוסף מקור שמצאנו הרי

הציבור. לתקנת

נא) סימן יט (חלק אליעזר ציץ בשו"ת גם נזכר מלתא, למגדר מאסר עונש ענין

שעה לצורך בזה"ז אף עונשין מיני בכל ועונשין מכין שב"ד האמור "כל כך: שכתב

למקום אדם שבין בעבירות פרוצים שהעם כשרואים רק לא הוא מילתא, ולמיגדר

כשהדברים גם הוא האמור כל אלא גוף, נזקי או עריות, או דרציחה לתא משום או

ח"ב מאירות פנים בשו"ת מצינו כן כי כך, דורשת השעה אם ממונות בעניני נוגעים

כדי התורה מן שלא ועונשין מכין דב"ד דינא שבהך בנידונו כן שהשיב קנ"ה) (סימן

לבין אדם גוף נזק בשביל או דחמירי דעריות לתא בין לחלוק אין לתורה סיג לעשות

התורהל מן שלא ואפילו ועונשין מכין נמי דממון בעבירה אפילו אלא דממון תא

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Ú

בתר אף בזה ואזלינן העושק את או הגזילה את ולהשיב להחזיר רוצה אינו אם

שיודה דעתו אומדן ע"פ וליסרו להכותו הדיין על ומצוה ברורה, עדות ואין אומדנא

הבקי אומדנא ע"פ ברור שהדבר באם אבותינו בעקבות נלך ומעתה וכו', האמת

עיי"ש". עכ"ל לקבלו שיכול

אם וכדומה, כגזילות ממונות בעניני ומאסר גוף עונשי לקביעת יסוד "ומכאן וסיים:

מילתא". למיגדר לכך צורך רואים ב"ד

עזרא מספר הדין מקור

מאסר? ע"י עבריין אדם של חירותו לשלול שניתן לכך הרמב"ם של מקורו אכן מהו

על שעובר מי אודות מובא שם ע"א), (טז קטן במועד בגמרא הוא דבריו מקור

הן למות 'הן ז) (עזרא דכתיב הרדפה, ועבדינן ואסרינן דכפתינן "ומנלן תורה: דין

בר נחמיה אמר מרי אדא אמר לשרושי? מאי ולאסורין'. נכסין לענש הן לשרושי

יהודה רב אמר הרדפה? מאי הרדפה. יהודה, רב אמר אבין בר חייא רב אמר ברוך

שלשים, לאחר ושונין לאלתר, מנדין דרב: משמיה שילת בר שמואל דרב בריה

וכו'". ששים לאחר ומחרימין

לא די "וכל כו): (ז, עזרא בספר המובא הנ"ל לפסוק נחזור הענין את לבאר כדי

הקב"ה של דתו יעשה שלא מי (רש"י: מלכא די ודתא אלהך די דתא עבד להוא

ומצודות ממנו, יעשה הדין (רש"י: מינה מתעבד להוא דינא אספרתא המלך) ודת

מן לעקרו (רש"י: לשרושי הן להרוג), (רש"י: למות הן הדין), את מהר לו יעשו דוד:

ולאסורין". בממון) לענשו (רש"י: נכסין לענש הן העולם),

במצודות אך בייסורין, לייסרו היא שהכוונה פירש רש"י "לאסורין", לתיבה ביחס

גם (ואולי האסורים בבית אותו לאסרו היא שהכוונה מובא שם ברלב"ג וכן דוד

זאת). היתה רש"י בכוונת

בצינוק מחבוש עונש

והגמרא לעיל, כמובא מו"ק, במסכת הגמרא שאלת היתה זו הרדפה? מאי

שונה גרסה ישנה ואולם לעבריין. שעושים נידוי אחר לנידוי שהכוונה השיבה

בראשונים. המובאת

הגאונים, "גירסת הרדפה?): מאי הגמרא: דברי (על כך כתב שם) (מו"ק הרא"ש בתוס'

וחובשין בזו זו הקנים שקושרים פירוש דקני. מצבא פפא, רב אמר הרדפה? מאי

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚ‚Ú

לא ואף ולכאן, לכאן ילך ולא בריוח האסורים בבית יעמוד שלא כדי ביניהם אותו

ה). סימן מגלחין אלו פרק (מו"ק, ברא"ש גם מובא כן וכו'". לחכך יוכל

רב בצינוק החבוש של ועונשו וצפוף, קטן כלא שהוא שבימינו, הצינוק בעצם זהו

רגיל. בכלא האסור זה של מאשר

הישנים הספרים "גרסת שכתב: שם) (מו"ק בריטב"א גם מובא הרא"ש תוס' כדברי

וחובשין זו אצל זו קנים שקושרים בו ופרשו דקני', נצבא רבא אמר הרדפה? 'מאי

פירוש אין שלנו בגמרא שבגרסות שם וציין בריוח", יעמוד שלא כדי ביניהם, אותו

לו. שעושים הנידויים אלו וההרדפה זה,

המובאת הרדפה הרמב"ם לדעת כי ציין ט) (הלכה שם הרמב"ם על משנה הכסף

הארץ". על ולסחוב "ולדחוף זו בהלכה שכתב מה היא בגמרא

פלאג'י ר"ח בדברי מצאנו רגיל, במאסר וכן בצינוק למחבוש נוספת התייחסות

אזמיר עיר בעירו ונהגו "בהיות כך: נשאל שם ה). סימן חו"מ (חלק לב חקקי בספרו

ואינו לשלם ידו לאל ויש ממון לחבירו שחייב דמי קדמוניות ומשנים עולם מימי

שני ויש האסורים, בבית הלוה את לחבוש למלוה רשות נותנים דבי"ד לפרוע רוצה

שם יושבים ואפילה חושך במקום והאחד ונקי, מרווח מקום האחד סוהר בתי מיני

הסוהר בבית הלוה את לאסור הותר אם רע, וריח מטונף מקום והוא ובצער בדוחק

וכו', ותפלה מק"ש ה' עבודת ביטול המקום בזה שיש מכיון לא או והבזוי, המטונף

ישלם". ולא דינא יציית שלא לומר בי"ד בפני פניו מעיז כשהלוה ובמיוחד

פוסקים בשם והביא חוב, תשלום אי בגלל מאסר דין אודות בתשובתו שם והאריך

ולקיים לפרוע רוצה שאינו לומר פניו ומעיז לשלם רוצה ואינו לו יש שכאשר

חבישה טפי וקיל להכותו, מותר גם שהרי האסורים, בבית להניחו מותר מצווה,

מהכאה. האסורים בבית

לא שהוא שמכיון לומר נטה מתחילה להניחו, יש סוהר בית באיזה לשאלה ביחס

לא למעשה אבל המרווח, האסורים בבית ולא הצר במאסר להניחו יש דינא ציית

הסוהר לבית אלא אותו מכניסים שאין הוא המנהג וגם זאת, להתיר לבו מלאו

שם והיושב מטונף, מקום הוא הצר המאסר שבית הוסיף שיקול ועוד יותר, המכובד

וברכות. וק"ש תפלה ולא תורה לא שבקדושה, דבר שום לומר לו אסור

בידכם אין "אם גט): סרבן בעל (אודות שכתב שמח) (ח"א, הריב"ש בשו"ת גם וראה

לאסרו אם - אחרת כפיה לו עשו העכו"ם, ע"י לא וגם זה, בדרך ולכופו להכותו

לחץבמאסר כאמצעי לצינוק שהתייחס הרי הרדפה". לו ולעשות לנדותו אם צר,

סרבן. בעל על

ÌÈ¯Ó‡Ó „Ú

נפרע שלא חוב עבור מאסר עונש

לו שאין אדם בין לחלק יש האם חובותיו, את פורע שלא אדם לאסור רשאים האם

לשלם? מסרב שהוא אלא לפרוע יכולת לו שיש אדם לבין וכד') רגל (פשיטת לפרוע

במאסר אדם לאסור מותר האם בשאלה דן נט) (סימן טז חלק אליעזר ציץ בשו"ת

חוב. תשלום אי בגין

ואולם ונכסיו, עצמו ששיעבד מי אודות נשאל סט) אלף סימן (ח"א הרשב"א בשו"ת

כיון (במאסר) גופו את לחבוש ניתן האם הרשב"א ונשאל נכסיו. הבריח מכן לאחר

לא? או זה, לחוב גופו את ששיעבד

ולא בגניבתו, שנמכר כגנב וישלם שימכור משועבד הגוף "אין כך: הרשב"א והשיב

משועבד הוא הרי אלא כעבד, ולעשותו לשעבד כן כותב אדם שאין שיחבש, כדי

לו אין ושאם בלבד עכשיו לו שיש אלו נכסיו שלא ולומר כערבין, ונכסיו כלווה

וכו'". עכשיו נכסים

כשיש אפילו חוב עבור אדם לאסור שאין הנ"ל הרשב"א מדברי שם בשו"ת והסיק

זה ועל נכסיו", "שהבריח מי על הרשב"א, נשאל כך על (שהרי לשלם רוצה ואינו לו

אותו). לחבוש ושאין משועבד הגוף שאין שהשיב הוא

יהא האם נשאל שם כך. לא משמע י) סימן סח כלל (בשו"ת, הרא"ש מדברי ואולם

גופו את לתפוס שטר) עם (מלווה אחד יהודי על חוב שטר מוציא יהודי שום רשאי

אין שאם הוא ברור "דבר כך: הרא"ש והשיב חוב. שטר אותו סמך על הלווה של

בגנבתו ונמכר לו אין ואם דכתיב לוה, של גופו המלוה יתפוש לא לפרועי ממון ללוה

ואפי' בחובו, ולא בגנבתו וה"ה בזממו, ולא בגנבתו בכפלו, ולא בגנבתו חז"ל ודרשו

אין כעבד למכרו גופו שעבד דאם גופו, על חל השעבוד אין לכך גופו שיעבד אם

להשתעבד יכול אינו עצמו המלוה וגם הזה, בזמן נוהג עברי עבד דאין חל זה שעבוד

ידי את קטע עיני את סמא האומר דתנן רשאי אינו לו שיפרע עד ליסרו וכ"ש בגופו

רשאי, אינו בו להשתעבד יתפסהו, למה וא"כ חייב, לפטור ע"מ חייב רגלי את שבר

הקהלות נהגו המלך במס אבל לחברו, אדם שמלוה בתור זה וכל רשאי. אינו ליסרו

דינא". דמלכותא ודינא המלך מס פורע שאינו מי כל לתפוס

ש אליעזר ציץ בשו"ת שהריודייק הרשב"א, על חולק שהוא הרא"ש מדברי למדנו

המלוה יתפוס שלא ברור דבר זה שמתי תשובתו, בתחילת בפירוש הרא"ש מבאר

יש שאם הן, שומע אתה לאו ומכלל לפרוע", ללוה אין "אם דוקא לוה, של גופו את

כליאה דהיינו לווה, של גופו את לתפוס המלוה יכול לשלם, רוצה ואינו לפרוע ללווה

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚ‰Ú

שהסביר שאחר הרא"ש, דברי מסוף גם מדוייק כן וכד'). הרשויות (ע"י במאסר

אינו בו להשתעבד יתפסהו למה "וא"כ וכתב הסיק בגופו, להשתעבד יכול שאינו

שאין מפני הוא לאוסרו יכול שאינו הרא"ש שטעם הרי רשאי", אינו ליסרו רשאי,

באין שייך זה כל וא"כ ליסרו, לא וגם בו להשתעבד יכול שאינו מכיון במאסר טעם

כך ידי על שהרי לאוסרו, טעם יש עדיין לשלם לו יש שכאשר משמע א"כ לשלם. לו

שישלם. כדי לחץ עליו יפעיל זה בתנועותיו חפשי יהיה שלא

ולוה מלוה מהלכות (פ"ב הרמב"ם גם סבר הנ"ל הרא"ש שכדברי דייק שם בשו"ת

נכסים ללוה נמצאו אם חובו, את המלוה שיתבע בזמן תורה "דין שכתב: א) הלכה

כלום ללוה נמצא לא ואם שביארנו, כמו השאר את חובו לבעל ונותנין לו מסדרין

ואין אותו אוסרין ואין לדרכו, הלוה ילך בלבד לו שמסדרין דברים לו נמצאו או

שסובר הרמב"ם של דבריו מפשטות משמע עני". שאתה ראיה הבא לו אומרים

לו ביש אבל אותו, אוסרין אין אז החוב לתשלום נכסים ללוה נמצאו בלא שדוקא

משנה המגיד מדברי (ואולם לאוסרו כן יכולים לשלם, רוצה אינו אך לשלם נכסים

עבור לאסור שאין הרשב"א כשיטת שסובר הרמב"ם בדעת שביאר לכאורה משמע

החוב). תשלום אי

כאשר במאסר אדם לתפוס שניתן הסובר הריב"ש דברי לעיל כבר הובאו זה בענין

גופו. את לתפוס אין לשלם, מה לו אין אם אך לשלם, מה לו יש

ולא הלוה את לאסור יכול המלוה שאין פסק טו) סעיף צז סימן (חו"מ, השו"ע

אם ואף לשלם), רוצה אינו אך לשלם לו יש אם אפילו (לכאורה בו להשתעבד

מועיל. אינו גופו, את המלווה שיתפוס עצמו על התנה

בהלואתו ולא "בגניבתו וכותב: לכך, הטעם את המסביר כט) (ס"ק שם בסמ"ע ועי'

אדם להפוך אין גופו". את ולא החייב של ממונו את רק משעבד חוב כלומר וכו'.

חוב. עקב לעבד

שזה מפני זה, על להתנות יכולים אין מדוע מבאר מה) (ס"ק שם הגר"א ובביאור

אפשר ממון שבעניני הסובר יהודה לרבי ואפילו בתורה. שכתוב מה על מתנה

של ענין אינם לעבודה לכפייה ושעבוד מאסר אבל ולפטור, לחייב תנאים להתנות

אלא הלכךממון, לכך, הגוף את לשעבד אין תורה דין ולפי והואיל הגוף, של ענין

לשעבוד. מועיל והתחייבות תנאי אין

חובשין ב"ד לשלם, רוצה ואינו לו יש אם אבל לשלם, לו שאין "ודוקא כתב: הרמ"א

לשלם לו אין אם דאפי' וי"א לשלם. אותו וכופין נפשו שתצא עד אותו ומכין אותו

ועי' תפד). סימן (ריב"ש שבועתו" לקיים צריך שישלם עד חבוש להיות ישבע אם

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÚ

זצ"ל) גולדשמידט הגר"א של הממצה (מאמרו 84 עמוד ב חלק רבניים, דין פסקי

לרדת אפשרות ואין נכסים לחייב שיש במקום המופעל זה, שמאסר "אלא שביאר:

שם, ובראנ"ח בריב"ש כמבואר חוב, פריעת מצות לקיום כפיה מדין הוא אליהם,

ולוה מלוה הלכות ברמב"ם ועיין פ"ו. דף כתובות ועיין והשעבוד. החיוב מכוח ואינו

א (חלק בתשובותיו הרדב"ז לדברי שציין (86 (עמוד עוד ועי"ש ד'". הלכה ב' פרק

עצמו, להשכיר או מלאכה לעשות רגיל הוא שאם לי "ומסתברא שכתב: ס) סימן

לעשות אותו כופין לעשות, רוצה אינו שיעשה מה חוב בעל יקח שלא כדי ועתה

קאשטרו) יעקב (ר' למהריק"ש לחם ערך בהגהות זו שיטה והובאה רגיל". שהיה כמו

טו. סעיף צז סימן חו"מ

אלמים אנשים חובשין היו הבית בזמן דאף כתב יג) ס"ק צז סימן (חו"מ, התומים

מנין לעיל שהובאה הגמרא על במ"ק והרי"ף הרא"ש כתבו שכן וציין שישלמו, עד

לפי הכל והרי משם, לברוח אפשר שאי צר למקום היא שהכוונה הרדפה, דעבדינן

לשלם לו כשאין ללוה שחובשין המנהג פשוט "בזמננו התומים: והוסיף ב"ד, עיני

שיסמכו". מי על להם אין כי וצ"ע נכסים, שמבריחים בחזקת הכל ואולי מוחה, ואין

לחבוש האו"ת של בזמנו שנתפשט המנהג לעצם ביחס כי שם אליעזר הציץ וציין

ויש קדום, מנהג הוא שהמנהג לעיל הובא כבר מוחה, ואין לשלם לו כשאין ללוה

הרמאין, מפני השוק, תקנת בשביל היא שמטרתו הריב"ש, מדברי סמך זה למנהג

עירו לבני הריב"ש גם הניח זה טעם בגלל שהרי לווין, בפני דלת לנעול ושלא

זה. מנהגם על

אדם הוא שלפנינו שהלוה שידוע כל אבל בסתמא, הכל "זהו אליעזר: הציץ והוסיף

בכה"ג מנכסיו, ל"ע שירד עתה בו היתה ה' יד ורק באמונה ונתן נשא ותמיד נאמן

שראוי ופשיטא ולאפשיטא לאסרו ואין התקנה ע"פ ולא הדין מדת ע"פ בו לנהוג

ירוחם עדי בסבלנות להזדיין החובות בעלי על דא בכגון אלא עונש, בשום להענישו

כרכורים כמה לעיל שהבאנו הפוסקים מדברי לדעת נוכחנו וכבר השמים, מן הלוה

ממון". תשלום אי עבור לחבוש בכלל שהתירו עד כרכרו

להלכה והעלה (שם) פלאג'י הגר"ח גם עסק שולם, שלא חוב על מאסר בשאלת

והסיק האסורים, בבית להניחו לנו יש לשלם, רוצה אינו אך לשלם לו יש שאם

אותו חובשים משלם, ואינו לשלם לו שיש שלוה הסוברים הפוסקים הם שרבים

הטור, הריב"ש, הרא"ש, הרמב"ם, התרומות, בעל רש"י, (שיטת האסורים בבית

ועוד). מהרשד"ם מהראנ"ח, האגודה,

מסויים סך שיתן לפסוק ב"ד בעיני ונראה לשלם לו באין שאפילו שם פסק ועוד

ב"ד ורואים הנ"ל חיובו את הלוה קיים לא כן ואחרי לשבוע, או לחדש או לשנה

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚÊÚ

המלוה ביד רשות יש ג"כ לתת, עליו שקצבו הקצבה את לשלם יכולת בידו שיש

יום בכל מעשים שכן שם והעיד הזאת, הקצבה שיעור על האסורים בבית להניחו

דינים. בתי בכל כזאת לדון

יכול אינו שהמלוה במאסר, הלווה חבישת להיתר ביחס הוסיף שם אליעזר הציץ

כך. על דין מבית רשות לקבל צריך אלא עצמו, דעת על הלוה את לאסור

בשבת ומעצר מאסר

והיא המאסר, בענין נוספת בנקודה נדון בהלכה, המאסר בעונש עסקנו שכבר כיון

"דין", משום בזה אין האם הלכתית, שאלה מתעוררת זה בענין בשבת. אדם מאסר

יכתוב. שמא גזירה משום בשבת, אסור הוא שכידוע

ס"ק שלט סימן ברורה, במשנה המובא ע"פ מכך, להימנע מקום היה כן כמו

(כמובא בשבת עונשים שאין שהסיבה החינוך, ספר של טעמו את שהביא יב,

גם מנוחה, הכל בו שימצאו זה יום לכבד הקב"ה שרצה מפני היא שם) ברמ"א

והחייבים. החוטאים

רב (בשם הלקט בשבולי המובא הדין את ציין רסג) סימן סוף (או"ח, יוסף הבית

ומתייראים בשבת, אותו ומצאו בחול, או בשבת עבירה שעבר במי שדן גאון), שרירא

והשיב בשבת? ילקוהו או הסוהר לבית יכניסוהו האם שבת, מוצאי עד יברח שמא

זה שדבר משום בשבת, שכן וכל ביו"ט הסוהר לבית מכניסין ואין מלקין שאין שם

עלינו אין ברח "ואם בשבת, אותו יאסרו לא הלכך ושבת. ביו"ט דנים ואין "דין" הוא

שם. כלשונו כלום",

הנ"ל. ההלכה את בחיבורו הזכיר לא עצמו השו"ע בב"י, הדברים הזכרת למרות

שפסק המחבר דברי ועל זו, הלכה הביא ד) סעיף שלט (סימן באו"ח הרמ"א ואולם,

"ולכ הרמ"א: הוסיף בשבת, דנים מישאין הסוהר לבית ולהכניס לתפוס אסור היה ן

ואם דין, בכלל דהוי להלקותו שאסור שכן וכל יברח, שלא כדי עונש איזה שנתחייב

כלום". עלינו אין יברח

ציץ בשו"ת דייק עונש", איזה שנתחייב "מי בלשון שכתב הנ"ל הרמ"א לדברי ביחס

שהתחייב במי דוקא שמדובר מכך ללמוד היה שניתן כח) סימן יט, (חלק אליעזר

לפני יברח שלא כדי אמצעי בתורת באה הסוהר בבית והתפיסה עונש, איזה כבר

נקרא בו, שהתחייב העונש קיום לשם כבר בא שהמאסר שמכיון העונש, קיום

כדי עליו שמירה ולשם דינו, בירור לפני הבא מאסר אבל בשבת, ואסור "דין" זה

זה נקרא לא שבכה"ג לומר יש אזי "מעצר"), כיום שמכונה (מה לדין אח"כ להביאו

בשבת. ומותר "דין",

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÚ

בספרו, שונים מקומות בכמה אליעזר ציץ בשו"ת עסק בשבת ומעצר מאסר בשאלת

ד). פרק ד שער (ח"א, מדינה הלכות בספרו בכך דן וכן

חיי ותיקון הציבור שלום הבטחת צורך, שבמקום כתב ד) (סימן ד חלק בשו"ת,

להעמיד ואפשר לכך, הכרח שאין במקום אך בשבת. המאסר את להתיר יש החברה,

לאוסרו. אין לאסרו, במקום יברח שלא לביתו סביב משמר

בשמו לעיל מובא שכבר כפי כתב ושם לג) (סימן יא בחלק גם התייחס זו לשאלה

מדברי וכן בב"י המובאים שרירא רב שמדברי ולומר לדון לי "נראה אחר: במקום

רק נוגע שזה היכא אם כי "דין") (=משום לאסור הוכחה אין לעיל) (=שהובאו הרמ"א

להפסד כלל נוגע לא אבל עבירה, עברו על לנאשם שפסקו והעונש הדין קיום לגוף

במקום אבל כלום. עלינו אין ברח ואם אסרינן, דלא דס"ל הוא בזה אחר, של ממון

רב דברי הרי כי שמותר, שיודו לומר יש בכה"ג אחר, של ממון להפסד נוגע שזה

איזה שנתחייב 'מי בלשון כתוב ברמ"א וכן עבירה, שעבר במי רק נאמרים שרירא

גופני בעונש להתחייב צריך או שנתחייב במי הוא שהדיון איפוא לפרש וניתן עונש',

מאיש ממון תביעת או חיוב עליו שיש במי משא"כ אבל שם. המדובר מלקות כעונש

ומכש"כ ממש, דין זה אין סוף וסוף בהיות אסרו לא שבכלל י"ל כה"ג בכל אחר,

ביום יתרבו שלא כדי כגון החברה חיי לתיקון נוגע כשזה המאסר להתיר מקום שיש

וכו'". זה ביום תגיעם לא המאסר שיד ביודעם שונות התפרצויות מקרי השבת

לאחרים שחייב ממון מחמת היא המעצר סיבת אם בשבת, אדם מאסר שהתיר הרי

להעמידו תמצי היכי רק אלא עצמו, הדין אינו המעצר (שהרי לאחרים הזיק או

גרידא הענשה לשם הינו שהמאסר במקרה אך החברה). חיי לתיקון וכן למשפט,

בשבת. להתירו אין עצמו), הדין (והוא

חיי לתיקון בא הוא כאשר בשבת המאסר את להתיר שיש כאן, שכתב למה בדומה

שמותר העבריינים ילמדו ושלא עצמה, בשבת לאחרים העבריין יזיק (שלא החברה

כח) (סימן יט בחלק גם כתב זה), ביום אותם יעצרו לא שהרי בשבת, בזולת לפגוע

השבת ביום יתרבו שלא החברה, לתיקון נוגע כשזה המאסר להתיר מקום שיש

נקודה והוסיף זה. ביום תגיעם לא המאסר שיד ביודעם שונות התפרצויות מקרי

כנ"ל). החברה, (לתיקון המקושש של המאסר ענין גם היה שזה שיתכן מעניינת,

לסיום

הדברים את אביא המאסר, בענין המאמר "דרכילסיום בספר שהובאו הנפלאים

מאסר בין להשוואה ביחס זצ"ל, מקלם הגרש"ז בשם זצ"ל, ניימן להגר"י מוסר"

"ואלה הקונטרס בהקדמת גם (מצוטטים עברי לעבד גנב מכירת לבית הכללי בחוק

‰Îω· ¯Ò‡Ó ˘�ÂÚËÚ

שבמלכותא מה כי אותו, למכור התורה אמרה כן "על כתב: וכך המשפטים").

להיפך, הגנב, על לטובה משפיע לא זה הסוהר, בבית הגנב את מושיבין דארעא

ואח"כ פשעיו, בתהום ושוקע מהם ולומד גנבים עוד עם נפגש הוא הסוהר בבית

הוא ממילא ובניו, ואשתו עצמו את לפרנס פרנסה לו ואין הסוהר מבית כשיוצא

ובניו, אשתו יעשו מה הסוהר, בבית יושב שהוא בזמן וכן גנב. להיות שוב מוכרח

למכור אמרה הקדושה התורה אבל גנבים. להיות מוכרחים ג"כ הם יתפרנסו, מהיכן

ממנו וילמד שנים שש אצלו וכשיהיה הגון, לאיש אותו מוכרים ב"ד ובודאי אותו,

הבית בעל של הבנים איך יראה כי טובות, ומדות ארץ ודרך נימוס ביתו ומבני

לאכול מה לו היה שלא מפני זה הרי גנב, הוא מהם אחד אם רוב ע"פ כי מתנהגים,

שמכבדים איך יראה וגם מחסורו, ודי מזון לו כשיהיה עכשיו אבל יתום, שהיה או

אוכל אתה תהיה שלא עמך', לו טוב 'כי חז"ל שאמרו כמו אותו, ומחשיבים אותו

אחד, כר רק לבעה"ב יש שאם בירושלמי ומובא וכו', קיבר פת יאכל והוא חמה פת

איך כך כל אותי מכבדים 'אם יחשוב העבד אז כר, בלי ישן והאדון לעבד, לתת צריך

דואגת שנים שש ואחר דרכו. את להיטיב עליו ישפיע זה כל גנב', להיות יכול אני

מצאנך לו תעניק 'הענק גנב, שוב להיות צריך יהיה שלא עבורו, הקדושה התורה

אשתו את לזון האדון חייב עבודתו ובזמן להתפרנס. במה אח"כ לו שיהיה כדי וכו'',

גנבים". יהיו שלא כדי ובניו

ריצוי בעת המישורים; שלושת בכל לעבריין דואגת אשר התורה, משפטי נאים כמה

בדין. המורשע של למשפחתו והדאגה עונשו, ריצוי לאחר עונשו,

לסיכום

איןא. אך אדם, לאסור מותר בהם אופנים ישנם כי למדנו הריב"ש מתשובות

למשפט אותו להביא כדי הינה המאסר מטרת שעשה. חטא על כעונש זה

החוב את ממנו להוציא שיוכלו כדי או לו, המגיע העונש את שיקבל כדי

משלם. שאינו

אחרים,ב. רמאים ולהרתיע החברה את לתקן כדי גם כי עולה שם התשובה ע"פ

במאסר. אדם להושיב ניתן

שמצויג. מה כל בהלכה, עונש לשם מאסר נמצא לא בפוסקים המובא ע"פ

למטרתבהל או מסוימת למטרה כפייה אמצעי בתור זמני מאסר רק זהו כה

הציבור). (הגנת שמירה

וכדומה,ד. כגזילות ממונות בעניני ומאסר גוף עונשי לקביעת בהלכה יסוד ישנו

מילתא. למיגדר לכך צורך רואים ב"ד אם

ÌÈ¯Ó‡Ó Ù

בצינוק.ה. מאסר לעונש בהלכה מקורות כמה ישנם

תשלוםו. אי בגין במאסר אדם לאסור מותר האם בשאלה הראשונים חלוקים

לשלם. רוצה ואינו לו כשיש חוב

ציץז. בשו"ת ואולם, הלכתיות, בעיות כמה ישנם בשבת אדם מעצר בענין

יש החברה, חיי ותיקון הציבור שלום הבטחת צורך, שבמקום פסק אליעזר

בלבד). כענישה משמש המאסר אין כאשר (כמובן בשבת המאסר את להתיר

יברח, שלא לביתו סביב משמר להעמיד ואפשר לכך, הכרח שאין במקום אך

לאוסרו. אין לאסרו, במקום

³

‡Ù

˙ȇÂÙ¯ ˙Ú„ ˙ÂÂÁ Ï˘ È˙Îω‰ ‰Ù˜Â˙*

לרב הנותנת רפואית, דעת חוות נדרשת רבות הלכתיות לשאלותלפניו. שבאה השאלה על להשיב שיוכל כדי הכלים את הפוסק

ל הפוסק רשאי האם השאלה, תדון זה דעתובמאמר חוות על סמוךוהשלכותיה, המחלה פרטי הן כך שאכן גמור כבירור הרופא שלוהאם שהיא, סוג מכל רפואית דעת חוות כל על להסתמך נוכל האם

שונים. רופאים בין להבדיל יש

חילול נידה, טומאת בעניני כגון שונים מתחומים שאלות בבירור מעשי זה נידון

ועוד. חולה אשה או חולה לבעל גט חיוב הריגה, קביעת בצום, אכילה לחולה, שבת

בנידון. הרופאים של דעתם חוות נדרשת בהם שונים אופנים בין נחלק להלן

אף מומחה רופא של דעתו חוות את נקבל שלא צד ישנו מדוע לבאר יש ראשית

חתם בשו"ת סיבות. כמה בפוסקים מובאות לכך ביחס הלכתית. בעיה פתרון לשם

יש הרופאים על לסמוך "ואומר, כך: כתב קנח) סימן דעה, יורה ב, (חלק סופר

אגרתו בקראי מיד כלו, הכלל ועל זה בענין הנולדים הפרטים על גמגומי כמה לי

אולי כי לפניו, החולי גוף אין אם (רעצעפטין) על יהודי הרופא ישפוט איך אמרתי

את הנאמן יהודי רופא שיראה צריך וא"כ וכו', האלו רפואות יועילו לא הזה לגוף

שהרופאים מה על להסתמך אין לשיטתו, קעג). בסימן גם כתב (כן וכו'" לפניו הגוף

שיתכן משום זה, מסויים חולה של פרטי גוף על שכלם השערת ע"פ קובעים

וקביעתם אחרים, לגופים ביחס הרופאים שקבעו ממה שונה זה בגוף שהמציאות

הרופאים נאמנים כן לדבריו, אף (ואולם ספק רק מעוררת הלכתית מבחינה בזה

דעתם שיקול ע"פ שאינם המחלות, בצורות המקובלים ותיאורטיים כלליים בדברים

מסויים). לחולה ביחס

דברי כל "דהיות קעה): סימן (שם, הדברים את סופר החתם כתב ביאור בתוספת

אומרים עצמם שהם שם, צדקה מעיל שכתב וכמו הדעת אומד אלא אינו הרופאים

רצוני הפרט, על ולא הכלל על נאמנים המה ע"כ עיונית, רק הוא חכמתם כי

על נאמנים אינם אבל אדום, חצץ להוליד הכליות בטבע יש לומר נאמנים שהם

תשס"ט.* תמוז ,76 "קולמוס" התורני במוסף התפרסם

ÌÈ¯Ó‡Ó ·Ù

זה גוף על לשפוט הטעם מחשבותם אולי כי חצץ, בכליותיו שיש זה גוף על הפרט

וכו'". שקר משפט

בפסקי מובאת הרופאים, דעת חוות על להסתמך שלא מקום שיש לכך נוספת סברא

וכו' הרופאים הנחת על להסתמכות ביחס "והנה :(351 עמוד ה (חלק רבניים דין

ה רוב דעת ואומדנות, השערות על ורק אך בעיקר להסתמךהמבוססת שאין פוסקים

ובכל בהתמדה מתקדם הרפואה כשמדע בזמנינו ובפרט וכו', הרופאים השערות על

המחקר". בתחומי שונות תיאוריות ומתחלפות מתחדשות יום

תרצה אם תשמיש, מחמת דם הרואה שאשה שכתב קז) (סימן התרומות בספר ועי'

שכבר לאחר אך בראייתה, פעמים ג' שתוחזק קודם זאת לעשות צריכה להתרפאות,

אפי' רפואה, על לסמוך תוכל אם עיון צריך תשמיש, מחמת דם לראות תוחזק

יהודי הוא אם "צ"ע שכתב: רצג) סימן (סוף בסמ"ק ועי' מומחה. רופא הוא אם

מיימוניות בהגהות גם הובאו דבריו לא". אם עליו לסמוך תוכל אם מומחה, רופא

הרופא לה אמר שאם הריצב"א, דעת את שם והביא קפז), סימן יור"ד בב"י (ומובאים

עי"ש. ישראל, רופא הוא אם דיבורו, סמך על משמשת התרפאה, שהיא

דעת על ההסתמכות בשאלת שעסק יז) ס"ק קפז סימן דעה, (יורה היטב באר ועי'

בזה. שדנו רבים פוסקים שהביא ל), ס"ק (שם, תשובה פתחי וראה הרופאים,

נפש סכנת במקום או לחומרא,

אופי בעלות לשאלות ביחס אף הרופאים על לסמוך שיש לומר נראה היה פניו על

מאכילין כיפור) (=ביום "חולה א): עמוד (פב ביומא המשנה כתבה כבר הלכתי.

שיאמר עד עצמו, פי על אותו מאכילין בקיאין, שם אין ואם בקיאין, פי על אותו

בקיאין ע"פ ביו"כ חולה האכלת בענין לדון הממשיכה ע"א) (פג בגמרא ועי"ש די".

המומחה, של הרפואית דעתו חוות על להסתמך שניתן מפורשות לנו הרי (רופאים).

הכיפורים. ביום אכילה כגון חמורה, הלכתית שאלה לשם אף

ב פרק הנפש, ושמירת רוצח (הלכות הרמב"ם כתב אחר לנידון ביחס בנוסף,

קודם (=הנרצח, בשוק ומהלך ושותה שאוכל אע"פ הטריפה, את "ההורג ח): הלכה

עד נהרג, וההורגו הוא שלם בחזקת אדם וכל אדם. מדיני פטור זה הרי פטירתו),

ימות ובה באדם תעלה לה אין זו שמכה הרופאים ויאמרו טריפה שזה בודאי שיודע

אחר". דבר ימיתנו לא אם

נסמוך כ"טריפה", מוגדר והנרצח רפואה לה אין זו שמכה הרופאים יקבעו שאם הרי

ניתן שאכן הרמב"ם מדברי למדים נמצאנו הרוצח. את נמית ולא דבריהם, על

מובהק. הלכתי אופי בעלת בשאלה אף הרופאים של דעתם חוות על להסתמך

˙ȇÂÙ¯ ˙Ú„ ˙ÂÂÁ Ï˘ È˙Îω‰ ‰Ù˜Â˙‚Ù

לומר שיש משם לכלל, ביחס מהם ללמוד שאין להשיב יש אלו ראיות על אולם,

של לקביעתו תוקף נותנים אנו נפש פיקוח ספק של במקום או לחומרא שאכן

החולה את להאכיל שיש לקבוע או הרוצח את להמית שאין לקבוע כגון הרופא,

לל אין אך חולה), על שבת לחלל (או הכיפורים קביעהביום לצורך שאף מכך מוד

ועי' הלכתית. פסיקה לשם הרפואית דעתו חוות על להסתמך נוכל אחרת הלכתית

שאלה אודות זו סברא שכתב מט, סימן יו"ד קמא, מהדורה ביהודה, נודע שו"ת

ראיה להביא מעלתו רצה הרופאים, דברי על לסמוך יש אם "הנה נידה: בהלכות

פקוח ספק ואפילו להקל נפשות ספק אתמהה, הרופאים, דברי על שבת שמחללין

מובא כן להחמיר". נפש פקוח בו שאין בדבר כרת ספק כאן אבל שבת, דוחה נפש

גוף על לרופאים האמינו שלא שכתב קעה, קעג, קנח, סימנים סופר, חתם בשו"ת גם

ספק אותו לעשות נפש פיקוח מענין חוץ ידוע גוף על נאמנים רופאים אין כי ידוע,

גמור. בירור ידם על ליצור לא אבל מספיקא, איסור ודוחה נפש פיקוח

דעת ואומדן השערה מול מוחשית ראייה

פתרון לשם רפואית דעת חוות על להסתמך ניתן האם בפוסקים דיון שישנו מצאנו

בין לחלק יש שמא או שאלה, לכל ביחס הינו זה ספק האם אולם, הלכתית. שאלה

רואה מה על רופא עדות בין להשוות שאין נותנת הסברא ובכן, שונות. דעת חוות

אין (וכן דבריו על ולסמוך להאמינו שלא סיבה אין לזה שביחס החולה, אצל במוחש

הוא שכך רוב, לפחות היוצר ומקיף, מעמיק סטטיסטי למחקר להאמין שלא סיבה

ואומדן השערה על המבוססת רפואית דעת חוות לבין אדם), בני רוב אצל המצב

הרופא. של לקביעתו הלכתי תוקף לתת נוכל האם להסתפק מקום יש שבזה דעת,

רפואית תופעה או סטטיסטי רפואי לנתון באשר בפוסקים. מפורשים והדברים

קעג) סימן דעה, יורה ב, (חלק מפלת טומאת בענין סופר חתם בשו"ת עי' מוכרת,

שתפיל בעולם מציאות שיש להעיד הטבע בכלל לרופאים חז"ל שהאמינו שכתב

כל ע"ב) כב (נדה, חז"ל אמרו במציאות, הוא שזה וכיון ושערות, שומא אשה

סומכים היו לא הרופאים עדות לאו דאי למים, תטיל ושערות שומא שתפיל אשה

זו. בדיקה על

הדין בבית והלאה, 248 (מעמוד ג חלק רבניים דין בפסקי התבססו זו הנחה על

וילנסקי), י. הלוי, י ש. אב"ד, שלזינגר, מ' הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו אביב תל

ליבמה, עקרות (קביעת שלפניהם לנידון ביחס הרופאים דברי את לקבל נטו שם

הדין לפי הרופאים בנאמנות לדון עוד יש "אולם כתבו: וכך מחליצה), לפטרה כדי

מ בתשובותבקביעת בארוכה בזה ועיין וכו', מומחיותם על להסתמך יש אם חלה,

הצילום ע"י דעתם חוות מביעים שהרופאים שלנו דבנדון אפשר ולפי"ז וכו', חת"ס

ÌÈ¯Ó‡Ó „Ù

הוי ללדת, שתוכל אפשרות כל אין כזה שבשינוי וקובעים ברחם שינוי שמראה

הוסיפו (אך הנ"ל" החת"ס לדעת ודאי בתורת שנאמנים כללי, דבר על העידו כאילו

בזה ברייתה, מתחילת אצלה היה זה שלקוי הרופאים שקובעים שבמה שיתכן שם

דעתם בשקול שתלוי פרטי גוף על מעידים כאילו ונחשב ודאי, בתורת נאמנים אינם

הלקוי נעשה אצלה דאולי לידתה, אחרי התפתח לא אצלה שהשנוי הזה, הגוף כלפי

עי"ש). לידתה, אחרי רק זאת בכל

דעת, ואומדן השערה לבין כללית-סטטיסטית) (או מוחשית ראיה בין לחילוק באשר

אביב תל האזורי הרבני הדין בבית ,351 עמוד ה (חלק רבניים דין בפסקי גם עי'

דנו שם סורוצקין) י. וילנסקי, י. אב"ד, שלזינגר, מ. הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו,

להסתמכות ביחס "והנה כך: וכתבו דם, בדיקת באמצעות אבהות קביעת אודות גם

דם עם זהה אינו הילד דם כאשר מיעוט באותו כי הקובעים הרופאים הנחת על

דעת ואומדנות, השערות על ורק אך בעיקר המבוססת אחר, הוא האב הרי ההורים

הרופאים קביעת אולם וכו'. הרופאים השערות על להסתמך שאין הפוסקים רוב

זהות, אין מקרים במיעוט ורק הוריו דם סוג עם הילד דם סוג זהה המקרים שברוב

הראה המכריע וברוב שנבדקו וילדים הורים של רב מספר של מבחן על המבוססת

נאמנים זה על בודאי ההורים, אחד של דם לסוג דומה הילד דם סוג כי המבחן

זהו הרופאים, קביעת על לסמוך שאין הענין עצם כי רוב, דין לזה ויש הרופאים

מראות סמך על עובדות לקבוע אבל ומחכמתם, דעתם מאומד שאומרים בדבר דוקא

(אהע"ז, אריה שם בתשובות כתב לזה ובדומה נאמנים. שהם בודאי גלויות עיניים

דם, המוציאה במקור מכה לאשה שיש במראה שראה לומר נאמן שרופא קיב) סימן

עי"ש. וכו'", נאמן הרופא דעת בשקול ולא לחוד בראיה תלוי שזה שמכיון

ניתן שאכן וכתבו דומה באופן חילקו שם ,(136 (עמוד א כרך רבניים, דין פסקי גם ועי'

המחלה, סיבת לקביעת ביחס אבל המחלה, מהות קביעת לגבי הרופאים על לסמוך

הרופאים. על בוודאות לסמוך אין ובזה והשערה, אומדנא של ענין זהו כלל בדרך

ומעשים בעיניו, שרואה למה ביחס הרופא על לסמוך מקובל, כך למעשה ואכן

מקור בעניני כגון שונות נידה בשאלות לרופא הוראה בעלי ששולחים יום שבכל

בש כתב וכבר ופצעים, בסוףדם מט) סימן יו"ד קמא, (מהדורה ביהודה נודע ו"ת

מן מקום באותו יבדקו בקיאות ונשים שרופאים היעוצה, העצה "וזאת תשובתו:

אודיענו". ואז יודיעני דבר איזה ימצאו ואם מכה איזו לה אין אם הצדדים

דרבנן באיסורין

ביהודה נודע בשו"ת עי' דרבנן, באיסורין רפואית דעת חוות על הסתמכות בשאלת

קפז מסימן ראיה הביא "שוב לשואל: ביחס שכתב מט) סימן יו"ד קמא, (מהדורה

˙ȇÂÙ¯ ˙Ú„ ˙ÂÂÁ Ï˘ È˙Îω‰ ‰Ù˜Â˙‰Ù

מחמת ברואה מוחזקת היא כבר אפי' והא שנתרפאה, סמכינן ישראל רופא שעל

וחכמים וכו', דאורייתא לאיסור דרבנן איסור מדמה הוא מה תמה, אני ג"כ תשמיש.

הסוברין פוסקים והרבה בתשמיש. וסת לה קבעה האשה שזו וסת מטעם אסרו

וסת אבל קבוע וסת היינו דאורייתא וסתות דסברי להפוסקים ואפילו דרבנן וסתות

מחמת דם רואה וא"כ התורה, מן אינו לכו"ע וכו' קפיצה כמו מעשה ע"י הבא

על סמכינן ולכך מדרבנן רק הוא כשתטבול אפילו שוב לאסרה פעמים ג' תשמיש

הרופאים דברי על ולסמוך טבילה בלא להתירה דם שרואה דידן בנדון אבל הרופא.

לסמוך ראיותיו כל וא"כ הרגשה, כאן יש עד ובדיקת תורה איסור הוא נדה דם שאינו

לאיסורין ביחס ישראל רופא על להסתמך מקום שיש הרי בטלות". הרופאים על

לפניו. שעמד בנידון דרבנן,

לכל מלא הלכתי תוקף לתת שאין לעיל שהובאו השיטות כל שלמרות לציין יש

מומחה. רופא לדברי משקל לתת יש כן שכיום שסברו יש רפואית, דעת חוות

(בענין מובא שם תקעה) עמוד אבהע"ז, (שו"ת הרצוג לגר"י וכתבים פסקים ועי'

הרפואי שהמדע לכל וידוע "היות תשמיש): מחמת דם רואה שאשתו שטוען בעל

חכמתם שכל ז"ל הפוסקים מרבותינו יש שטענו כמו לטעון ואין ענק, בצעדי התקדם

והשערותיהם שהנחותיהם יש שבדורותינו והאומד, ההשערה מפי הרופאים של

קווי וע"י מגדלת זכוכית ע"י העיניים ובראיית מספור רבו בניסיונות מתאמתות

יסודם מערער זה אין הצילום, בפיתוח כוונו שלא אלף מני אחד יקרה ואם רנטגן,

התלמוד חתימת שלאחר הדורות חכמי שרבותינו פעמים וגם וכו', כלל בדרך

שכל אומר אני אין וכו', בס"ד בזה ולברר לדון יש והרבה הטבעים שנשתנו אומרים

ומפורסם מובהק מומחה אם אבל לקבל, עלינו קובע ברפואה מדופלם שאיזה מה

ע הכי והחקירה העיון אחרי מוצקת דעה קובע המקצוע ומקיפה,באותו מוקה

לבטלה". שאין ודאי

לסיכום

שאלהא. לפתרון רפואית דעת חוות על להסתמך בעיה שישנה סברו הפוסקים

במאמר. בגוף כמפורט סיבות, כמה משום זאת הלכתית,

לקביעתוב. הלכתי תוקף לתת מקום יש נפש, פיקוח ספק במקום או לחומרא,

הרופא. של

השערהג. על המבוססת רפואית דעת חוות אודות רק הוא לעיל האמור כל

בתופעה או בעיניו רואה שהרופא מה על מדובר כאשר אולם דעת, ואומדן

הרופא. של דעתו לחוות משקל לתת יש סטטיסטי, ומחקר מוכרת רפואית

ÌÈ¯Ó‡Ó ÂÙ

מדרבנן.ד. לאיסורים מהתורה איסורים בין זה בכל שחילק מי יש

הקובעה. ומפורסם מומחה רופא דעת לחוות משקל לתת יש שכיום שסבר מי יש

העולמית. הרפואה של המהירה התפתחותה משום זאת נחרצת, דעה

³

ÊÙ

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„*

"מצטער" דין בגדרי הלכה ובירורי חקירות כמה נעלה זה בשיעוראיסור. ממש שמא או פטור רק זהו האם ונבאר מהסוכה, הפטורויובאו למעשה, הלכה רבות השלכות ישנן שיעלו למסקנות

הדברים. בתוך

הדין. במקורות נפתח ראשית

מסוכה "מצטער" פטור דין מקור

מהסוכה. פטור מצטער כי מובא ע"א ג דף בע"ז וכן ע"א כו דף בסוכה בגמרא

גשמים ירדו אם כי נאמר שם ע"ב), (כח ב פרק סוף בסוכה מהמשנה הוא הדין מקור

למה משל "משלו המשנה: וממשיכה המקפה. משתסרח מהסוכה להתפנות מותר

פניו". על קיתון לו ושפך לרבו כוס למזוג שבא לעבד דומה, הדבר

הסוכה מן פטור "מצטער ד: תרמ, או"ח בשו"ע גם נפסק מהסוכה פטור מצטער דין

הזבובים מפני או הרוח מפני בסוכה לישון יכול שאינו זה - מצטער איזהו וכו',

יג: ס"ק שם ברורה משנה וראה וכו'". הריח מפני או בהם וכיוצא והפרעושים

במקום דר אדם אין השנה בכל ואף בענין, תדורו דכעין - וכו' פטור "מצטער

מצטער". שהוא

מן הפטור "וכל מיימוניות): הגהות (דין ז סעיף תרלט או"ח ברמ"א נפסק כך בעקבות

דינו את מביא וכן הדיוטות". אלא ואינן שכר מקבל אינו משם, יוצא ואינו הסוכה

כנכנע, יצא אלא ויצא, יבעט אך גשמים, מכח הסוכה מן "וכשיוצא המהרי"ל: של

פניו". על ושפכו לרבו כוס שמוזג כעבד

ג בע"ז הגמרא דברי על וכן לעיל המובאת המשנה דברי על מבוסס האחרון זה דין

מצווה נוספת, הזדמנות להם שיתן מהקב"ה העולם אומות שבקשו מובא שם ע"א,

יש קלה "מצווה לבסוף: הקב"ה להם אמר שכרם, יקבלו כך ועל עכשיו שיקיימוה

תשע"ב.* סוכות, חוה"מ שיעור,

ÌÈ¯Ó‡Ó ÁÙ

בראש סוכה ועושה והולך נוטל אחד כל "מיד אותה". עשו לכו שמה, וסוכה לי

בסוכתו מבעט ואחד אחד וכל תמוז בתקופת חמה עליהם מקדיר והקב"ה גגו,

החמה, קודרת כאשר מהסוכה פטורים ישראל גם והרי הגמרא, שואלת ויוצא".

כשקדרה מסוכתם שיצאו העכו"ם של הגריעותא ומהי מהסוכה, פטור מצטער דהרי

ישראל בין ההבדל מבעטי?". מי בעוטי דפטור, "נהי - הגמרא משיבה החמה?

ובהבנה בכבוד ממנה יוצאים הסוכה, מן כשפטורים שישראל, הינו העולם לאומות

בועטים כשמצטערים, העכו"ם, ואילו במצווה, חייבים שאינם זמן זהו שעכשיו

וקלון. עזות של בדרך ויוצאים, בסוכה

איסור ממש או פטור - בסוכה מצטער

אולם מצטער. שהוא למי פטור, של מצב על מצביעה זה בדין ראשונה השקפה

לשבת איסור ממש אלא - פטור רק זה אין הדברים, פני אלו שאין נראה העיון לאחר

מצטער. כשהוא בסוכה

שהוא מי על לבוא העלולים הלכתיות בעיות או איסורים חמשה על להצביע נראה

בסוכה: לשבת ממשיך זאת ובכל "מצטער" בגדר

בשםא. תשובה פתחי (בשם כתב הפטור, וכל ד"ה תרלט סימן סוף הלכה בביאור

במצטער, כמו איסור צד בו שיש במקום דווקא הוא הכלל "זה שמואל): עולת

רשאי מצטער אינו אם אבל לכבדו, חייב בחוה"מ ואפי' יו"ט, חילול דהוי

על שהחמיר ר"ג כמו הרילהחמיר לסוכה". העלום ואמר מים של בדלי עצמו

יו"ט. חילול של איסור צד בו יש צערו, למרות בסוכה לשבת שממשיך שמי

לוב. ששפך למי דומה בסוכה ויושב שמצטער שמי מובא במשנה לעיל, כאמור

"כיון שכתב: הדיוטות) (ד"ה תרלט סו"ס באוהל"כ וראה פניו, על קיטון רבו

רוצה והוא בעבודתו רוצה שאינו לו הראה שרבו פניו על כוס כשפיכת שהם

דרך זה "אין של זה בלשון שדי ונראה ארץ..". דרך זה שאין לעבדו רבו לכוף

מעשה בעשיית וחומרתו האיסור רמת על להצביע כדי הקב"ה, כלפי ארץ"

הקב"ה! של רצונו כנגד שהוא

גשמיםויש אודות רק שם סוכה בסוף במשנה נאמר זה דין אמנם להוסיף,

על קיתון רבו לו ששפך כמי (שהוי זו שמימרא נותנת הסברא אך שירדו,

האמורים מצטער דיני בשאר גם שייכת הקב"ה) כלפי ארץ דרך ואינו פניו

הקב"ה הביא אלו שכל ריח, או פרעושים זבובים, רוח, כגון ד תרמ, בשו"ע

נראה וביותר, במצוותו. רוצה שאינו הקב"ה לו שמראה גשמים, כעין וזה עליו,

הוא, הדברים הסבר הקב"ה. מצד דחייה יותר הוא פרעושים או זבובים שריח,

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„ËÙ

היא זו ודחייה המדינה, או האזור כל על כולם, על הקב"ה מביא גשם שהרי

דוחהו שהקב"ה הפרטי לאדם אומרים אנו זאת ובכל בצרה", אנוכי "עמו בגדר

אישי, באופן עליו הקב"ה שהביא ריח, או פרעושים זבובים וחומר קל מסוכתו,

בסוכה. ובישיבתו אישית בו רוצה שאינו כביכול הקב"ה לו שאומר

חומרתעוד גודל בהגדרת לשונו עידן הנ"ל בדבריו שהבאוהל"כ להעיר, יש

לשון ואילו פניו..", על כוס כשפיכת שהם "כיון כתב שהרי הקב"ה, דחיית

שיש אלא ההבדל? באמת ומהו פניו". על קיטון רבו לו "כשפך הוא המשנה

לרבו כוס למזוג שבא לעבד דומה, הדבר "..למה שכתבה המשנה לשון לבאר

הביאור ומהו - ב"קיתון" וסיימה ב"כוס" פתחה פניו", על קיתון לו ושפך

קיתון לקח שהעבד היא במשנה הדברים שכוונת נראה אלא המשנה? בדברי

פניו. על הקיתון כל את לו שפך ורבו לרבו, כוס ממנו למזוג (קנקן) שתיה

ל רבויש שכאשר משום כוס, שפיכת מאשר יותר קשה הקיתון ששפיכת ומר

את שופך כאשר אך הכוס, את רוצה שאינו לו מראה רבו, פני על כוס שופך

מובא אכן וכך העבד. של עבודתו את רוצה שאינו בעצם מראה הקיתון, כל

שפך מי להו, "איבעיא ע"א: כט בדף שכתבה הדברים בהמשך עצמה בגמרא

בשימושך". איפשי אי לו ואמר פניו על קיטון רבו לו שפך דתניא ת"ש למי?

מאשר האיסור חומרת גודל את עידן כוס", "שפיכת שציטט שהבאוהל"כ כך

עצמה... במשנה המובא

מכך.ג. שפטור אף בסוכה בישיבתו מצווה קיום למצטער יש האם נחקור, ראשית

בשו"ע מהאמור נרחיב. וקצת חיוב, בלא מצווה קיום שייך האם הנידון ידוע

בגיותו שהוליד גוי אודות ע"א) סב יבמות (מגמרא ז סעיף א סימן אבהעה"ז

בלא אך מצווה קיום ששייך נראה ורבו, פרו מצוות מקיום שפטור והתגייר,

ה סעיף תעה סימן או"ח בשו"ע מהאמור ברם בגמרא), מפסוק (נלמד חיוב

שאין נראה בשנית, לאכול שצריך והתרפא, שטותו בעת מצוה אכל אודות

בלא מצווה קיום אצלה ששייך לאשה ביחס מצינו כן חיוב. בלא מצווה קיום

לברך יכולה שאשה א ס"ק תרמ סימן פה ברורה במשנה האמור כגון חיוב,

גם מובא וכן אשכנז) בני (לשיטת בכך שפטורה אף בסוכה ישיבה מצוות על

ציצית, מצוות אודות ד־ה ס"ק שם ובמ"ב ב סעיף יז סימן או"ח וברמ"א בשו"ע

וכן ממנה, שפטורה אף ציצית מצוות על לברך אשה יכולה אשכנז שלבני

בחיוב הדבר שתלוי במ"ב (ועי"ש שפטורה אף לברך שיכולה בלולב, גם הדין

"מצטער", של לפטור ביחס הדין יהיה מה לחקור, יש ועתה חפצא). או גברא

מצטער שהרי חיוב, לו שאין אף מצווה קיום בו ששייך לומר מקום יש האם

סוכה? ממצוות פטור

ÌÈ¯Ó‡Ó ˆ

ממנה.ובכן, שפטור מאחר מצווה קיום אין שלמצטער היא שהתשובה לומר יש

לעיל שהובא הרמ"א של מלשונו ראשית, מקורות. משני מפורש רואים זאת

אלא ואינן שכר מקבל אינו משם, יוצא ואינו הסוכה מן הפטור "וכל שכתב:

קיום גם שאין משמע בסוכה, ויושב שפטור למי שכר אין שאם הרי הדיוטות",

ע"פ שנית, פטור). אם אף לשכר זכאי כן מי הדיוטות ד"ה שם באוהל"כ (ועי'

שהיושב הרוח, מפני ד"ה תרמ בבאוהל"כ וכן מה ס"ק תרל"ט במ"ב האמור

ברכה ממש (או אז יברך אם לבטלה ברכה חשש אצלו קיים צערו, בעת בסוכה

צער, בעת ליושב מצווה קיום שאין מוכח הרי שם), במ"ב כמובא לבטלה,

ברכתו למצטער ביחס ואילו לברך, שיכולה שי"א מאשה גרוע מעמדו שהרי

מצווה.ממ קיום כל לו שאין משום לבטלה, ש

להיתקלובכן, שעלול נוספת הלכתית בעיה הינו לבטלה, ברכה חשש זה, ענין

"מצטער". היותו בעת אף בסוכה שיושב מי בה

בשםד. שהביא לו) סימן (סוף זצ"ל פרנק פסק צבי לג"ר קודש מקראי בספר ראה

משום הוא שמצטער בעת בסוכה לשבת שאין שהטעם פדוואה מהר"ם שו"ת

לדבריו שאף הרי ויטול. יבוא השם את ליטול הרוצה כל ולא כיוהרא, שנראה

"יוהרא" של איסור צער, מחמת פטור בעת בסוכה בישיבה איסור של סוג קיים

ציצית). הלובשת אשה אודות כך שכתב ב סעיף יז סימן או"ח ברמ"א גם (ועי'

בעתה. בסוכה היושב אדם אודות לעיל האמורות ההלכתיות לבעיות בנוסף

מקורו זה דין סוכה". מעצי "נהנה מדין נוסף איסור להוסיף יש מצטער, שהוא

דפנות בין החג, ימי שמונת כל אסורים סוכה שעצי מובא שם א, תרלח, בשו"ע

שאסורין סוכה לעצי "מנין ע"א: ט בסוכה מהגמרא הוא הדין (מקור סכך ובין

שמים שם שחל כשם ותנינא לה', ימים שבעת הסוכות חג ת"ל שבעה, כל

שטרנבוך הגר"מ מש"כ וראה וכו'"). הסוכה על שמים שם חל כך החגיגה על

האחרונים: קושית הביא שם פח), (סימן וזמנים מועדים בספרו שליט"א

אסורין סוכה עצי והא סוכה, לשבת לאשה שרינן היאך נסתפקו "והאחרונים

השיטות ע"פ רק הינו זה (ספק מצווה" לה ואין נהנית היא וא"כ בהנאה,

איסור אותו ולכאורה ממנה). פטורה אם סוכה מצוות האשה מקיימת שלא

הודגש כבר שהרי מכך, כשפטור אף בסוכה שיושב "מצטער" אודות גם קיים

בישיבתו מצווה מקיים אינו ודאי הוא שהרי מאשה, אף גרוע שמעמדו לעיל

שהרי הסוכה מגוף נהנה הוא אין מצטער שהוא בזה כי לומר (ואין בסוכה

אך בסוכה, מזבובים כגון מצטער, שהוא מצב שיתכן משום זאת - שם מצטער

להמשיך האפשרות את שולל אינו "מצטער" של שמצב כך הסוכה, מצל נהנה

הסוכה). מעצי ולהנות

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„‡ˆ

בסוכה. "מצטער" לישיבת וביחס לאשה ביחס להלן הענין ונרחיב

בסוכה אשה סוכה?ישיבת מעצי הנאה איסור בזה האין -

מותר היאך שם) וזמנים מועדים בספר גם (מובא באחרונים ספק ישנו לעיל, כאמור

אסורים סוכה עצי והרי מסוכה, פטורה דין ע"פ שאשה אף בסוכה לישב לאישה

הסוכה במצוות שמחוייב למי ולמחסה לצל לשימוש הותרו ורק בסוכות בהנאה

וסככתם מצילתם להנות לה הותר איך מסוכה, הפטורה אשה א"כ, המצווה, ומקיים

הסוכה? עצי של

שהקושיה יראה ה) ס"ק תרמ (או"ח החיים כף בספר שהמעיין דבריו, על להוסיף ויש

בסוכה, ישיבתה על מברכת לא אשה ספרד שלבני שלמרות כתב שהרי טובא, גדולה

בצילא להסתופף כדי הסוכה לתוך ובניו אשתו את להביא אדם לכל ראוי אך

והרי להדיא, כך על להמליץ ניתן איך ולכאורה שמים. יראת ולספוג דמהמנותא

לעיל. המוקשה כפי לחינם, סוכה מעצי נהנית שהאשה חשש ישנו

מקיימת ג"כ בעלה אצל איש שאשת צד שיש לומר שטרנבוך הגר"מ שם ודן

כעין - "תשבו של מצוותו את לקיים לבעלה שעוזרת בכך בסוכה בישיבתה המצווה

אשתו עם יחד דהיינו - השנה כל שיושב כשם בסוכה שישב שכוונתה, תדורו",

שפיר אתי "תשבו", לקיים לו שעוזרת במה מצווה לה דמחשב נימא אי א"כ, -

בסוכה. ישיבתה היתר

מדברי להביא יש תדורו", כעין ה"תשבו בקיום לבעלה עוזרת שהאשה לכך ראיה

עמו אשתו אין שאם בסוכה, שינה לגבי הפוסק ב), סעיף תרלט סימן (או"ח, הרמ"א

תדורו", כעין "תשבו שאינו משום בסוכה שינה מקיום לפטרו סברא ישנה בסוכה,

מהרמ"א נראה א"כ בסוכה. מלישון להפטר יכול ולכן אשתו, עם לישן רגיל שהרי

כעין ה"תשבו בקיום לבעל כהשלמה הינה בסוכה האשה שישיבת מפורשות, הנ"ל

אשתו. עם תדורו",

למצוות שמסייעת בזה במצווה קיום ג"כ לאשה שיש שטרנבוך הגר"מ של מקורו

פרו מקיום שפטורה למרות - שאשה הסובר דקדושין, פ"ב ריש מהר"ן היא בעלה,

א"כ מצוותו. בקיום לבעלה מסייעת שהרי בכך, מצווה גם לה יש מקום מכל - ורבו

בקיום לבעלה שמסייעת בזה סוכה מצוות מקיימת בסוכה בישיבתה שגם לומר ניתן

"תשבו". של מצוותו

ולא - לו בסיועה ממש מצווה לה שאין נימא אי דאפי' שטרנבוך הגר"מ מוסיף

ÌÈ¯Ó‡Ó ·ˆ

הנאה איסור לה אין מצוותו, לקיים לו שעוזרת כיוון זאת, בכל - לדעיל כהר"ן

בחג. הסוכה מעצי

מהדברים לכאורה עולה אך - נשואה אשה לגבי רק ניחא זה כל - ומקשה ממשיך אך

מצווה, קיום כל אין לגביה שהרי בסוכה, לבד לשבת לה אסור בגפה, הגרה שאלמנה

בחג. בהנאה לה אסורה והסוכה

ולהנות בסוכה לשבת אשה על שנאסר לכך ואגדה דרוש בדרך ראיה שם ומביא

בסוכה שישבה המלכה הילני אודות ע"ב), (ב בסוכה מהגמרא היא ראייתו ממנה.

מעשרים למעלה כשירה שסוכה לשיטתו מכך יהודה ר' והוכיח אמה מ־כ' למעלה

הסוכה". מן ופטורה היתה אשה ראיה? "משם לו ואמרו שם רבנן אותו דחו אמה.

לא מקרה בכל אם והרי אמה, מ־כ' למעלה בסוכה ישבה מדוע לרבנן, ולכאורה

בנתה ומדוע אמה, מעשרים נמוכה בסוכה לשבת כבר יכלה בכך, מצווה מקיימת

שם הגמרא דברי בעקבות (ובעיקר אמה מעשרים למעלה פסולה סוכה דווקא

לאשה שאסור ראיה מכאן אלא כך)? סתם ולא חכמים, ע"פ דבריה כל שעשתה

פסולה. סוכה לעצמה עשתה ולכן הסוכה, מעצי נהנית שהרי כשרה, בסוכה לשבת

ראיה! "משם בניחותא היתה יהודה לר' חכמים שלשון לומר דניתן מבאר, עפ"ז

ראיה" "משם אדרבא אלא "בתמיה", בלשון ואינו הסוכה". מן ופטורה היתה אשה

נצרכה ולכן - הסוכה" מן ופטורה היתה "אשה - פסולה מעשרים למעלה דסוכה -

מהסוכה. תהנה שלא כדי אמה, מ־כ' למעלה סוכה פסולה, סוכה דווקא לבנות

מדין איסור בכך אין מדוע הסוכה, בתוך "מצטער" ישיבת דין לבאר נעבור ועתה

כי לתרץ ניתן היה לאשה ביחס שאמנם היא, השאלה יסוד סוכה. מעצי נהנה

מקיים ולא שפטור במצטער, אך לבעלה, ביחס תדורו" "כעין מקיימת בישיבתה

לחינם. סוכה מעצי נהנה הרי מצווה,

סוכה? מעצי הנאה איסור בזה האין - בסוכה "מצטער" ישיבת

מועדים בספר מובא הוא (גם זה לנדון בדומה באחרונים מובא נוסף ספק ובכן,

והרי גשמים, יורדים כאשר בסוכה לשבת לאדם מותר היאך - ק) סימן וזמנים,

שלא הסוכה מעצי נהנה וא"כ בישיבתו, מצווה מקיים ולא מהסוכה פטור הוא אז

מצווה. קיום בשעת

מהסוכה דפטור שדינו מצטער כל גם הנ"ל האחרונים ספק על להוסיף יש לכאורה

בסוכה לשבת יכול איך - סוכה מצוות מקיים לא בסוכה יושב שאם אלא עוד ולא

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„‚ˆ

שם ז), (סעיף תרלט בסימן הרמ"א הינו העניין מקור בחג. הסוכה מעצי ולהנות

אלא ואינן שכר, עליו מקבל אינו משם, יוצא ואינו הסוכה מן הפטור "וכל פוסק:

ברמ"א להדיא מובא א"כ -הדיוטות". המחבר שם איירי דבזה - בגשמים רק שלא

כקיום שם ישיבתו נחשבת לא מצטער בכל אלא - כקיום הישיבה לו נחשבת לא

לשבת לו מותר איך - להסתפק מקום ישנו פה גם א"כ ישיבתו. על שכר מקבל ואינו

הסוכה? מעצי ולהנות

והרי - בסוכה יושב זאת בכל אם הדיוט נקרא רק מדוע - הוא השאלה חידוד

איסור? ממש הוי

מצטער משום פטור ישנו פטורים. סוגי שני בין המחלק הלכה בביאור עי"ש אמנם,

מחולי מצטער כגון - באיסור לכאורה עובר בסוכה לשבת מחליט זאת בכל שאם -

ישנו אך לכבדו. שחייב חוה"מ חילול או יו"ט חילול הינו בסוכה צערו שהרי וכד',

- וכד' מים שתיית כגון בסוכה, מלעשותו אדם שפטור דבר - אחר מסוג פטור

אסור שום ואין משובח, זה הרי - בכך עצמו על להחמיר מחליט זאת בכל שאם

בסוכה לשבת ממשיך אם דאז מצטער, בפטור דווקא א"כ, בכך. עצמו על שמחמיר

אך שכר, מקבל ואינו הדיוט הוי שהיושב נאמר עליו יו"ט, בחילול לכאורה עובר

כשפסקו לסוכה לחזור או בסוכה מים לשתות כגון בו, מחויב שאינו דבר מצד בפטור

מכך. פטור היה שמעיקרא למרות לישיבתו שכר קיבול ישנו בזה וכד', הגשמים

פה וכד', בסוכה מים שתית כגון ועושה, מלעשות הפטור אדם לנדון בנוגע א"כ

אכן דהוא משום הסוכה, מעצי נהנה והרי לשבת יכול איך להסתפק מקום אין ודאי

- מצוותו בכך ומקיים בסוכה היושב אדם מסתם גרע ולא בישיבתו, מצווה מקיים

- מצטער משום הפטור - הלכה בביאור המובא הראשון מהסוג לפטור בנוגע רק אך

איך - ולהסתפק לשאול ניתן בזה - המצווה מקיים ולא שם בישיבתו איסור שעובר

הסוכה? מעצי נהנה והרי בסוכה, לשבת יכול

סימן וזמנים במועדים שם א בהערה המובא על (מבוסס לכך ראיה להביא ונראה

וכמו"כ בסוכה, לשבת לו אסור בישיבתו מצווה מקיים ולא מהסוכה שהפטור פח)

איסור לכאורה יש לה דגם - אשה לגבי הקודם לספק גם לכאורה מפורשת ראיה הוי

בעלה). של המצווה בקיום מסייעת אינה כאשר (כמובן כשירה בסוכה לשבת

ידי יצא לא בסוכה המטה תחת "הישן ע"ב): (כ דסוכה פ"ב ריש במשנה מובא

ואמר המטה תחת ישן שהיה ר"ג של עבדו בטבי מעשה ר"ש, אמר וכו'. חובתו

הסוכה מן פטורים שעבדים ויודע ת"ח שהוא עבדי טבי ראיתם לזקנים ר"ג להם

ÌÈ¯Ó‡Ó „ˆ

ידי יצא לא המטה תחת שהישן למדנו דרכנו ולפי המטה, תחת הוא ישן ולפיכך

המשנה. עכ"ל חובתו".

כאשה מהסוכה פטור שהרי - סוכה במצוות חובתו ידי טבי יצא לא אמנם ולכאורה,

צריך היה מה מפני אך בצורה- המטה מעל לישון יכל והרי המטה, תחת לישון

סתם, דבריו את עשה (ולא ישן שלא היכן מצוותו, מקיים לא הרי דממילא - רגילה

גם כמובא במצוות, מדקדק היה וכן חכם של תלמידו שהיה במשנה מובא שהרי

הסוכה, מעצי להנות טבי רצה דלא ראיה, מפה לכאורה אלא שם)? בראשונים

לכאורה והוי הסוכה, מעצי ההנאה עליו נאסרה סוכה מצוות מקיים שלא מי שהרי

של וסככתה מצלתה יהנה שלא כדי - המטה תחת לישן טבי הקפיד ולכן אשה, כמו

המטה. של מצלתה רק יהנה אלא הסוכה

נאסר קיום, דין לה שאין אשה וכן קיום, דין לו ואין מהסוכה הפטור דכל מוכח א"כ

לאשה, מפורשת ראיה הוי מטבי (כמו"כ הסוכה מעצי ולהנות בסוכה לשבת להם

כאשה). במצוות מחוייב עבד דהרי

בדברינו. ראיה אין שם הירושלמי דברי ע"פ אמנם,

עבדי"), טבי "ראיתם ד"ה שם בתוס' גם הדברים (ומובאים הירושלמי שם מקשה

למרות - תפילין להניח לו והתיר בעבדו ר"ג מיחה לא תפילין הנחת לגבי מדוע

לישון טבי שנצרך עד לקיימה, שלא בו מיחה סוכה במצוות ואילו - פטור שהיה

בסוכה, מלישב בעבדו ר"ג מיחה לא פה גם דאכן הירושלמי ומשיב המטה? תחת

בסוכה לישון שרצו החכמים רגלי לדחוק שלא כדי המטה תחת ישן עבדו טבי ורק

הביאור). בהמשך בתוס' (ועי"ש

גם דאכן ולומר, אחרת, הירושלמי קושיית ליישב ניתן דלעיל, דברינו ע"פ ולכאורה,

פטור שהרי - בסוכה לישון לו שאסור טבי הבין שפה אלא - בעבדו ר"ג מיחה לא פה

שאמנם בתפילין משא"כ - המטה תחת ישן ולכן - הסוכה מעצי ונהנה מסוכה הוא

בהנחתם. איסור לו אין אך פטור

לישן לו מותר שהיה דווקא תירץ אלא כך, הירושלמי תירץ שלא מתוך אלא

ממשנה ראיה אין שיטתו פי דעל נראה החכמים, רגלי לדחוק רצה לא ורק בסוכה

דידן. לנדון זו

הסוכה, ממצוות פטור היה טבי אמנם דהרי - הנ"ל הראיה לדחות ג"כ ניתן כמו"כ

משלים דהרי איש, כאשת לו, יש המצווה קיום שדין לומר ניתן לעיל המובא ע"פ אך

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„‰ˆ

כדי בסוכה עבדו עם לישון היא הרגילות דהרי - ר"ג של תדורו" כעין "תשבו דין בזה

הסוכה. מעצי שנהנה למרות המטה, תחת לישון טבי צריך היה לא ולכן - שישמשו

הה שחוזרת בה,הרי לשבת וממשיך בסוכה "מצטער" שהוא אדם כי הראשונה נחה

סוכה. מעצי הנאה איסור על עובר הוא הרי

שהם אף זה, איסור על עוברים אינם "מצטער", ובין אשה שבין נראה להלן ואולם,

סוכה. ממצוות פטורים

מקדושתה הסוכה ביטול של במצב רק - סוכה עצי איסור

והרי גשמים בשעת בסוכה לשבת ניתן איך דלעיל, האחרונים לספק בנוגע ובכן,

- בחדושיו ווסרמן אלחנן הג"ר דברי את שטרנבוך הגר"מ מביא הסוכה, מעצי נהנה

איסור כלל בה שאין שנפלה, כסוכה והוי למצווה ראויה אינה גשמים בשעת דסוכה

גשמים. בשעת בסוכה לישב יכול איך שפיר אתי ולכן הנאה,

אך סוכה, שם ממנה בטל ממש כשנפלה אכן דאמנם - שטרנבוך הגר"מ ומקשה

אך בסוכה, בישיבתו מצווה הגברא מקיים אין אמנם בסוכה, היורדים גשמים בשעת

ההנאה. איסור ממנה דנפקע ומנלן כסוכה, הוי הסוכה

יש ווסרמן, הגר"א של יסודו על שטרנבוך הגר"מ של לשאלתו בנוסף ולכאורה,

את הדבר ופושט יתכן דאמנם דלעיל. הספק כל את פותר הנ"ל היסוד דאין לציין

אין לכאורה אך - כנפלה הוי שאז - גשמים בשעת בסוכה הישיבה היתר לגבי הספק

דהרי בסוכה. והמצטער הפטור ישיבת לגבי לעיל, שהובא הנוסף הספק את פותר

והוי כסוכה הוי לא דהסוכה לומר אפשר אי ודאי מהסוכה ופטור המצטער אדם

יתכן יעודה ממלאת הסוכה אין כאשר דהרי כך, לומר ניתן גשמים לגבי רק כנפלה,

שגם ודאי - מהסוכה שפטור מצטער לגבי אך הסוכה, של בחפצא פגם כנפלה, והוי

ניתן איך יסודו, ע"פ גם קשה עדיין וא"כ בגברא. פטור רק הוי ווסרמן הגר"א לשיטת

הסוכה? מעצי ולהנות בסוכה לשבת מסוכה הפטור למצטער

הכותב פרמ"ג) (בשם טז ס"ק תרמ סימן במ"ב מהאמור להביא יש זו להערה חיזוק

את עושה לא מצטער שפטור משמע בשינה, חייב - באכילה צער לו שיש מי אף כי

נפלה... היא כאילו הסוכה

בסוכה לשבת היתר לגבי הנ"ל, לספק האחרונים של פשיטתם את נביא להלן ובכן,

הספק בסוכה, אשה של לישיבתה גם היתר למצוא יש הנ"ל וע"פ גשמים, בשעת

בסוכה. - הפטור מצטער, של לישיבתו וכן דלעיל,

ÌÈ¯Ó‡Ó Âˆ

הט"ז ע"פ ק), בסימן וכן ב הערה וזמנים במועדים (וגם הספק את האחרונים פושטים

מבטלה כאשר רק אלא בסוכה הנאה איסור דאין הסובר ג) ס"ק תרלח סימן (או"ח,

עליה לסמוך אך המיוחדים, הסוכה מתשמישי שאינו תשמיש בה ועושה מייחודה

ב ואין שרי, - מייחודה מבטלה אינו כאשר - דבר עליה להניח כלל.או הנאה אסור זה

בסוכה, לשבת אסור אין גשמים בזמן מדוע שפיר דאתי האחרונים מיישבים עפ"ז

מייחודה, מבטלה אינו גשמים בשעת בה יושב שכאשר משום הדיוט, שנקרא למרות

בה. לשבת מותר ולכן

הינו כאשר בסוכה לשבת ניתן איך שהוצג, הנוסף הספק גם שפיר אתי עפ"ז א"כ,

בזה מבטל אין דהרי מהסוכה, בהנאתו איסור אין דאז משום מסוכה, ופטור מצטער

מייחודה. הסוכה את

או לבדה, יושבת כאשר בסוכה, לשבת לאשה ניתן אכן איך להסביר ניתן כמו"כ

הנאה אסור פה ואין שמותר) לעיל הוסבר כבר בעלה עם ביושבת (שהרי באלמנה

מייחודה הסוכה את בישיבתה האשה מבטלת שלא עוד שכל משום הסוכה, מעצי

דלעיל. הט"ז ע"פ סוכה, מעצי הנאה אסור בזה אין -

- גשמים בשעת אדם וכן אשה, מצטער, של ישיבתם היטב עפ"ז מיושב א"כ,

ההלכתיות והבעיות האיסורים בין זה איסור לכלול אין כי לציין יש ממילא בסוכה.

בסוכה. "מצטער" של לישיבתו ביחס לעיל המובאים

אין הלכה), (ביאור טוב יום חילול קיימות: לכאורה לעיל האמורות הבעיות שאר אך

ברכה ודין פדוואה) (מהר"ם יוהרא דרך הלכה), (ביאור הקב"ה כלפי ארץ דרך זה

הלכה). וביאור (מ"ב לבטלה

בסוכה היושב שמצטער ההנחה בעקבות הערות כמההלכתיות בעיות או איסור על עובר

שיש הרי בסוכה, "מצטער" בישיבת איסורים כמה שקיימים נכונה, זו והנחה במידה

הנחה לעיתים אך זו, בהנחה לפקפק מקום שיש עולה שמהם הערות כמה להעלות

להלן. שיובאו ההלכות את מחזקת זו

"ירדוא. נאמר: שם שהרי איסור, על מורה לא ע"ב כח בסוכה המשנה לשון

"מאמתי נאמר שלא מתוך המקפה". משתסרח לפנות? מותר מאמתי גשמים,

בדבר. איסור שאין לכאורה נראה "מותר", לשון אלא - לפנות" חייב

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔȄʈ

וכןב. ע"א כו דף בסוכה בגמרא שהרי איסור, על מורה אינו הגמרא לשון גם

לצאת חייב שהוא נאמר ולא מהסוכה, "פטור" מצטער כי מובא ע"א ג דף בע"ז

שמצטער. בעת בישיבתה איסור שקיים או מהסוכה

-ג. (מצטער שפטור שמי מימוני) הגהות (בשם תלרט סו"ס רמ"א אומר מדוע

הדיוט, ונקרא שכר, מקבל לא יצא, ולא שם) במ"ב וכן שם דבאוהל"כ אליבא

איסור? ממש זה שהרי יותר, חריפה לשון לומר מקום היה והרי

עולהד. אינו בסוכה מצטער שבישיבת האיסור ענין ומליצה. חידוד בדרך הערה

עוזר הגר"ח אודות מסופר סוכה. ישיבת אודות ידוע סיפור עם אחד בקנה

שהוא בטענה מהסוכה עוזר הגר"ח פרש קר, שנהיה לאחר בסוכה. ידיד שאירח

עוזר הגר"ח שב זמן לאחר בסוכה. נותר צער, חש שלא והאורח, מצטער, כבר

מישיבת אמנם פוטר "מצטער" שפטור באומרו חזרתו ונימק ולאורח לסוכה

מועדים בספר מובא זה (סיפור אורחים הכנסת ממצוות פוטר אינו אך סוכה

"מצטער" בישיבת איסור קיים אכן אם ולכאורה, קעד). עמוד א חלק וזמנים

כך על להשיב ניתן צחות בדרך בסוכה? ולשבת לשוב רשאי היה איך בסוכה,

כהלכתה, סוכה בספר (מובא ממונקאטש לאדמו"ר או"ח בנימוקי המובא ע"פ

בעת אף מהסוכה לצאת רצו שלא צדיקים שהיו שכתב יב), הערה י פרק

לומר ניתן א"כ בסוכה... מצערם יותר גדול בבית שצערם באמרם גשמים,

יותר גדול האורח כיבוד מאי שצערו וגילה לביתו, עוזר הגר"ח שחזר שלאחר

ביושבו יהיה יותר גדול יו"ט שחילול חש ממילא בסוכה, ששרר מהקור מצערו

אורחו... בחברת ולשהות לסוכה לחזור החליט לכן טפי, מצטער כשהוא בביתו

להבין יש שהרי הנ"ל, העובדה את היטב להבין ניתן יהיה זה למהלך בהמשך

לשוב מכן ולאחר הביתה ולשוב אורחו את לעזוב עוזר הגר"ח נזקק היה מדוע

סובל הוא שאמנם לעצמו) (או לאורחו ולומר בסוכה להישאר יכל הרי לסוכה,

אורחים, מהכנסת אותו פוטר אינו "מצטער" דין אך בסוכה ששרר מהקור

לביתו כשחזר דרק שפיר, אתי האמור ע"פ ברם ולחזור? לצאת נזקק מה לשם

הכנסת מצוות ומקיים אורחו בחברת יושב שאינו מכך הגדול צערו את חש

טפי יו"ט חילול והוי בסוכה מהקור מצערו גדול זה צערו כי חש אז רק אורחים,

אורחו... בחברת ולשהות לסוכה לחזור החליט אז רק ולכן בבית, להישאר

לילהה. "אבל פסק: ה, תרלט, בסימן הרמ"א הראשון. בלילה מצטער דין

שם מ"ב וראה יורדים". גשמים אם אף בסוכה כזית לאכול צריך הראשונה

ברם זה, בענין הראשונים חלוקים כי המציין טו, ס"ק תרמ מ"ב וכן לה ס"ק

אף בסוכה ולאכול להחמיר המ"ב לאמכריע אך הראשון, בלילה גשמים בעת

ÌÈ¯Ó‡Ó Áˆ

בעת בסוכה לשבת איסור קיים אכן אם ולכאורה להקל. ברכות דספק יברך,

והרי בסוכה, לשבת שחייב לפסוק ניתן כיצד גשמים, בעת וכ"ש מצטער, היותו

סימן בב"י ראה כך: להשיב יש העיון, לאחר אולם, קולא? לידי שאתי חומרא זו

ד"ה ע"ב יב (סוכה הר"ן הנ"ל. הראשונים מחלוקת את שהביא זה) (סעיף תלרט

המצות מחג ט"ו ט"ו שווה שהגזרה שסברו מהראשונים שיש כתב ר"א) מתני'

שהוא גב על אף בסוכה, לאכול חייב גשמים, ירדו שאפי' השאר בין לומר באה

על חלק עח) סימן ח"ד (בשו"ת, הרשב"א לעומתם, ימים. בשאר מכך פטור

עד גשמים עליו ירדו ואשר מצטער שאין "נ"ל שם): המובא (ע"פ וכתב כך

תדורו כעין דתשבו הראשון, בלילה אפי' בסוכה לאכול חייב המקפה שתסרח

עושה שאדם כדרך אלא בסוכה לאכול התורה חייבה לא ולעולם אמרינן,

"ומי כתב: דבריו ובסוף בגמרא", הכי לימרו דלא אפשר לא איתא, דאם בביתו.

המציין בב"י שם וראה ראינוהו". ולא שמענוה לא ואנו הראיה, עליו שמחייב,

(השיטה ראשונים בשם הר"ן שלשיטת א"כ עולה בכך. שחלקו ראשונים עוד

שהוא בעת אף הראשון בלילה בסוכה לאכול מפורש חיוב קיים הראשונה),

יש שעליו מצטער של פטור במצב רק הוא אשר ספק פה אין ממילא מצטער,

שגם מפורשת שיטה קיימת שהרי בספק, להחמיר ניתן יהיה כיצד להקשות

להחמיר שיש המ"ב פסק להבין ניתן הלכך בסוכה. לאכול יש צער, בכזה

זה. במקרה בסוכה ולשבת

צייןו. לג ס"ק והמ"ב מסוכה, פטור חתן כי נפסק ו תר"מ בשו"ע דומה. דוגמה

ולשבת עצמו על להחמיר לו יש להלכה ולכן בזה ראשונים מחלוקת שיש

מסוכה חתן שפטור מבואר שם נ, ס"ק הציון שער ועי"ש יברך. לא אך סוכה,

גם שם ואין ודחוק, צר במקום חופתו לעשות לחתן (צער צער משום הוא

משום בסוכה כלתו עם לשמוח יכול שאין וכן החופה בני לכניסת רווח מספיק

קיים והרי "מצטער", שהוא במקום יחמיר איך וא"כ, וכו'), סגור מקום שאינה

העיון לאחר ואולם, קולא? לידי דאתי חומרא הוי וא"כ בסוכה, ישיבה איסור

לו "שופך לא בו מצטער מסוג שזה לומר מקום היה ראשית, בתרי: להשיב יש

אי זה שהרי פניו", על קיתון עובדהרבו אלא הקב"ה, מאת שהתחדש מצב נו

בב"י עי' בנוסף, ומשמחיו... החתן את מלהכיל צרה הקיימת שהסוכה נתונה,

שם חתן, אודות ע"ב) כה (סוכה הגמרא דברי את המזכיר הנ"ל הסעיף על

שחתן סבר זבדא בר אדא רב כאשר בסוכה, חתן חיוב בענין מחלוקת מובאת

לשמוח יכול שאינו הטעם מחמת מהסוכה, פטורין החופה בני וכל ומשמשיו

בסוכה, לשמוח וגם לאכול שניתן סבר זירא רבי ואילו יחדיו, הסוכה ולאכול

סוברים שיש כתב שהרא"ש הב"י ומציין בסוכה. חייבים ומשמשיו חתן ולכן

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔȄˈ

סוברת שניה שדעה א"כ, עולה הראשונה. כשיטה פסק הרי"ף אך זירא כרבי

אין ממילא בסוכה, ולאכול לשמוח יכול שהרי מצטער, של דין בכלל פה שאין

יהיה כיצד להקשות יש שעליו מצטער של פטור במצב רק הוא אשר ספק פה

פסק מובן ולכן צער, בכלל זה שאין שיטה קיימת שהרי בספק, להחמיר ניתן

בסוכה. ולאכול להחמיר שיש המ"ב

האדםז. שעכשיו מצבים ישנם עתידי. מצטער - מצטער של נוסף סוג קיים

משום אותו פטרו אך מצטער, אינו הוא המצווה קיום בגוף וכן מצטער, לא

למצטער איסור שקיים לעיל המובאת להנחה שייך זה ענין גם בעתיד. שיצטער

סוג על התמיהות נעלה הדברים בהמשך להלן. שיובהר כפי בסוכה, לשהות

כמה לכך נביא להלן הנ"ל. להנחה בהתאם הדברים ונבאר מצטער, של זה

זה: דין מקור יובא לכך קודם אך דוגמאות,

ופרדסיםח. גינות "שומרי ע"א: כו בסוכה בגמרא הוא זה "מצטער" לסוג המקור

תשבו אביי, אמר וליתבו? התם סוכה וליעבדו בלילה, ובין ביום בין פטורים

אביי: תירוץ ביאר שם ורש"י לגנב". קוראת "פירצה תירץ: רבא תדורו". כעין

כאן ולדור דירתו להניח תורה הזקיקתו בביתו השנה כל דר שהוא "כדרך

מפני שם להביאם יכול אינו וזה ומצעותיו, תשמישו וכל מיטותיו עם בסוכה

מהמ"ב השמירה). למקום רחוק, תשמישו כלי כל להביא (לטרוח הטורח"

(10 סעיף י פרק כהלכתה סוכה בספר (ראה האחרונים מדברי וכן להלן שיובא

של מצטער דין מחמת אלא הכללי, תדורו" כעין "תשבו מדין אינו שזה משמע

נפסק זה דין בעקבות להלן. למובא היסוד הוא אביי של דינו א"כ תדורו". "כעין

הגשמים, ופסקו לביתו והלך גשמים וירדו בסוכה אוכל "היה ו: תרלט, בשו"ע

"היה ז: סעיף שם וכן סעודתו". שיגמור עד לסוכה לחזור אותו מחייבין אין

אותו מטריחין אין הגשמים, ופסקו הבית לתוך ונכנס בלילה גשמים וירדו ישן

השחר". עמוד שיעלה עד בביתו ישן אלא הלילה, אותו כל לסוכה לחזור

(סימןט. שם במ"ב ראשונה, דוגמא נוספות. הלכות כמה נפסקו זו הלכה בעקבות

הגשם ובשעת גג לה שיש בסוכה ששוכב מי הדין שהוא כתב מא) ס"ק תרל"ט

את לפתוח הסכך על לעלות צריך אינו הגשם, פסק ואח"כ הגג, את סגרו

לעמוד צריך חבלים, ע"י מהסוכה לפתחו יכול אם אך הגשם, בעת שסגר הגג

שהסיק הרי כלשונו. מצטער", מקרי ולא טרחא, מעט רק זה "שאין ולפתחו,

זה. דין כלל אינה מועטת טרחה אך "מצטער", דין משום פוטרת שטרחא

לוי. כשנכבה חברו לסוכת ללכת מלטרוח הפטור אודות ד תרמ, ברמ"א עי' כן

צער. סברת גם פה ששייכת משמע כג ס"ק שם ובמ"ב הנר,

ÌÈ¯Ó‡Ó ˜

לסוכה,יא. הספרים להעלות טורח לו שיש שמי יג) ס"ק (תרלט במג"א ראה כן

ופרדסים. גינות משומרי הגמרא ומביא בסוכה, מללמוד פטור

תרמיב. בבאוהל"כ מובאת מצטער, בגדר הוא עתידי שצער לדבר נוספת דוגמה

יש מהצינה, להינצל וכסתות כרים לו יש שאפי' כתב שם הרוח, מפני ד"ה

למחר. ולפנותם לילה כל להביאם הטרחה משום בסוכה, לישון שלא להקל

עתידייג. צער להגדיר ניתן יהיה כיצד כך: להקשות יש הללו הדוגמאות כל על

הצער אך מצטער, לא שעכשיו אף זאת מהסוכה, שפטור "מצטער" כדין

עתה ולכאורה, "מצטער". בגדר כבר הוא - וכד' מהמיטה יקום אם - העתידי

יש אזי מצטער, יהיה שכאשר לומר ראוי היה פטור? ומדוע מצטער, לא הוא

מצטער דין מצינו היכן להבין, יש בנוסף מראש? עתה, לא אך לפטרו, מקום

כשרה? שאינה בסוכה נמצא הוא כאשר או לסוכה מחוץ כשהוא

בסוכה,יד. היושב למצטער איסור חשש שקיים דלעיל, ההנחה ע"פ ליישב יש אלא

שהרי מצטער, ממש שיהיה עד להמתין אין זה חשש שמשום לומר יש א"כ

כ מראש, הוא הפטור ולכן איסור, על יעבור כבר הוא למצבאז יגיע שלא די

האיסור משום לסוכה, מחוץ גם מצטער דין ששייך מובן זאת לאור איסור. של

מניעת בכל שאף לומר (ואין לסוכה מחוץ אף איסור שהוא יו"ט, חילול של

בענין יש סוף סוף שהרי וכד', לתפילה מוקדם מלקום כגון יפטר, יו"ט שמחת

מקום היה אמנם בנוסף, מצוות. בשאר זה פטור ואין תדורו" "כעין הסוכה

שמי שכתב הדיוטות ד"ה תרלט סו"ס בבאוהל"כ האמור ע"פ זאת לדחות

דלא שכר קבלת לו יש גשמים, בפסקו כגון לסוכה לחזור טרחה מחמת שפטור

יחזור אם איסור לו שיש לומר קשה פניו על א"כ לסוכה, חוץ מים משותה גרע

רק הבאוהל"כ כי בדוחק להשיב יש ע"ז אך מצטער, לידי עצמו ויביא לסוכה

לו אין בישיבה עתה שהרי מצווה, יקיים בסוכה וישב שיחזור שבעת אומר

באיסור, היה לסוכה, לחזרה שקדם הצער לידי עצמו והבאת יתכן אך צער,

ביו"ט..). עצמו ציער כי

שלטו. (דינו ד סעיף סוף תרמ, בסימן הרמ"א דין היא שתתבאר אחרונה הלכה

נקרא לא ורגליים, ידיים בפישוט לו וצר שיושב שמי שכתב הדשן), תרומת

בני שדרך בדבר אלא מצטער, שהוא לומר יוכל ולא בסוכה, וחייב מצטער

חשש אצלו קיים כך ובעקבות צר זה לאדם הרי ולכאורה, בו. להצטער אדם

כל שאם שלום, נהר ספר בשם כו ס"ק שם מ"ב וראה יו"ט? שמחת חילול של

הביאור לכאורה (זה מצטער בגדר כן הוי (איסטניסים) מצטערים הזה הסוג

באופן ולא בנ"א, של הרגילות ע"פ מצטער שקבעו ראשית, לומר ויש בדבריו).

‰˘ÚÓÏ ˙ÂÎÏ˘‰Â ÔÈ„‰ ȯ„‚ - "‰ÎÂÒ‰Ó ¯ÂËÙ ¯ÚˈÓ" ÔÈ„‡˜

מכל שונה פה שהדין לומר יש כן כח). מ"ב - אדם כל אצל דעתו (בטלה אישי

קיתון רבו לו ששפך הדימוי פה לומר שאין משום באיסור, שהוא רגיל, מצטער

פתאום זה מצב לו בא ולא לכך, עצמו הכניס הוא שהרי פניו, על מים של

חילול של האיסור פה שייך שאמנם הוא הדברים (הסבר זבובים או רוח כגשם,

רבו, ע"י קיתון שפיכת של והדימוי המצב את גם בזה חסר כאשר אך יו"ט,

לא שם, הביאוהל"כ כהגדרת איסור, של זה וצד יותר, קל האיסור ממילא

שבא שדווקא ד, תרמ, בשו"ע לאמור דומה זה ענין סוכה). מדין אותו יפטור

מתחילה סוכתו לעשות לו אין אך מצטער, של פטור ישנו במקרה, הצער לו

אני". "מצטער ולומר שם, שמצטער במקום

³

ÔÈ„ ȘÒÙ

דעה יורה

‰˜

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚*

,4 כבן ילד לגייר המבקשים ומצוות תורה שומרי זוג לפנינוהילד הורי אינם (המבקשים ידם על הילד אימוץ מתהליך כחלקכי ילדים אימוץ לחוק הסעד מפקידת מסמך מציגים הביולוגיים).הילד .24.12.06 בתאריך אימוץ למטרת לאמנה להם נמסר הילדולפני אומנת, משפחה בידי הראשונות בשנותיו גדל בחו"ל, נולד

המבקשים. הזוג בני לרשות הועבר (3 (בגיל כשנה

הכללים (ע"פ קטן גר לגייר ניתן האם היא, לדיון העולה השאלההביולוגיים. הוריו אינם המבקשים כאשר אף בהלכה) המובאים

דעת על אותו מטבילין קטן "גר הונא רב של דינו מובא ע"א יא בכתובות בגמרא

בפניו" שלא לאדם וזכין לו, הוא "דזכות והשיבה קמ"ל"? "מאי הגמרא שאלה ב"ד",

כמובא בהפקרות, צורך לו ואין איסור, טעם טעם שלא משום היא זאת בגמרא(זכות

כשלוחיו, הם וב"ד שליחות, מטעם היא שזכיה מטבילין, ד"ה שם בתוס' גם ועי' שם.

מהתורה חלה ב"ד דעת על הקטן של גירותו האם שדן עוד ועי"ש שם. ע"ז והקשו

הראשונים). בזה והאריכו מדרבנן, או

משמע פניו (על כאב לו נעשים ב"ד זה, שבכגון מבאר דעת) על (ד"ה שם רש"י

להלן). עוד ועי' מקומו, את ממלאים וב"ד לגיור, אביו את שצריך

בה"ג שיטת

השיטות? לכל להלכה מוסכם הונא רב של דינו האם

שנדחו משום הונא, כרב בזה הלכה שאין סבר רסח) סימן יור"ד בטור (המובא בה"ג

מתגייר אביו אם ורק ב"ד, דעת על הקטן את מגיירים אין לשיטתו בגמרא. דבריו

בה"ג. של שיטתו על תמה עצמו הטור אביו. דעת על אותו מגיירים עמו,

הקטן בא שאם היא הדברים שכוונת בה"ג דברי את פירש (שם) יוסף הבית ואולם,

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ Â˜

מגיירים אותו, מביא מאבותיו אחד אם אך ב"ד, דעת על להתגייר יכול אינו מעצמו

בה"ג). בשיטת ביאור תוספת להלן (ועי' ב"ד דעת על אותו

הוריו עם או מעצמו בא

אותו מביאה ואמו אב, לו שאין באופן איירי הונא רב של זה דין שם, רש"י ע"פ

להלן). (ועי' לגירות

שאף מבואר שם צט), סימן ג (חלק יצחק מנחת בשו"ת עי' הנ"ל, רש"י לדברי ביחס

רש"י שכתב ומה גירותו, חלה מעצמו), שבא (אלא אמו הביאתו בלא גם לרש"י,

זה. קטן של גירותו אחר לחזר הב"ד על מצווה שאין לבאר כדי אמו, שהביאתו

(יור"ד, בשו"ע המובא שעל הגולה, באר בדברי למצוא ניתן אלו לדברים אסמכתא

וכו', הונא דרב "מימרא הגולה: באר כתב להתגייר", ובא אב לו אין "ואם ז) רסח,

קצת בו (ויש להתגייר מעצמו כשבא לרש"י, שאף שהבין הרי שם", רש"י וכפירוש

רש"י. בשם בשטמ"ק) (המובא הריטב"א גם שהבין נראה כן ב"ד. ע"פ יגיירוהו דעת)

לגיירו? ניתן האם עצמית, דעת לו אין אך מעצמו, שבא קטן גר

בא הוא כאשר שגם שסברו מהראשונים יש הראשונים. חלוקים זו בשאלה

שאין אע"פ רסח), יור"ד טור ועי' בשטמ"ק, (רא"ה אותו יקבלו להתגייר לבד

עצמית. דעת לו

ואין דעת לו אין שאם היא שם) בכתובות בשטמ"ק (מובאת הריטב"א שיטת ואולם,

שיטת שזו (והבין יגיירוהו לא מעצמו, ובא הדין, לבית אותו מביאים ואמו אביו

להלן. עוד בזה ועי' גרסתו). ע"פ רש"י,

ערעור מאומץ, קטן גיור בענין לח, סימן שאול (משפטי רבניים דין בפסקי ועי'

ישראלי, שאול הרב גולדשמידט, אליעזר הרב הגאונים הדיינים כב' בפני תש"ל/191

בתמוז י"ח ביום שניתנה חיפה האזורי הדין בית החלטת על ערעור קאפח, יוסף הרב

תנוקת לגיור זוג של בקשתם שנדחתה המערערת, גיור בנדון של/3903, בתיק תש"ל,

יוצא הנ"ל "מכל כך: זצ"ל ישראלי שאול הג"ר כתב שם לאמץ), שברצונם נכריה

אמם או שאביהם מצד הקטנים לגייר לבי"ד הכוח מוקנה אין שיטה דלשום ברור

הגירות שעצם מצד אלא אי"ז הקטנים לגייר דיכולים עיקר וכל להתגייר, מביאתם

הונא". כרב דקיי"ל דהלכתא אליבא זכות, היא

רב בה דקאי (בה"ג הגירות היתה דאילו הסוגיא, מעצם יוצא הדבר "וכן והוסיף:

כי בילדיה, לאם שיש שהיא זכות איזו מצד או הקטנים של הניחותא מצד הונא)

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚ʘ

שלענין למה בניגוד זכות, היא הגירות אם לשאלה מסביב נסב הדיון היה לא אז

זכות שהיא איזו שיש מקום בשום מצינו לא וכן ניח"ל. בהפקרא עבדא אמרינן עבד

לגיירם האם הבאת ואין ומדעתם, בי"ד מכוח רק הוא דהגיור וודאי בילדיה, לאם

בזה". מידי מוסיפה

אין פנים דבשום דס"ל הבה"ג לדעת שגם "ונראה בה"ג: לשיטת אף הוסיף ועוד

הוא אמו או אביו הביאוהו אם ורק עצמו, מדעת להתגייר כשבא קטן גר מקבלים

בי"ד שאין והר"ן, הרשב"א שכתבו סיבה מאותה אלא זה אין ג"כ אותו, דמגיירים

כוח לבי"ד שאין מטעם לא אבל דמי. מדעת כשלא הקטן ודעת גרים, לגייר מחזרים

אם נפ"מ אין זה לענין וא"כ זכות, היא שהגירות מצד הוא בי"ד כוח כנ"ל כי לזה,

וכנ"ל)". התנגדות, מצדם שאין עוד (כל לא או הביאוהו

הבאת של זה וענין מורידה, או מעלה הוריו הבאת אין הגירות שלעצם שסבר הרי

אחרי לחפש עצמם מצד הב"ד נזקקים שאינם לכך ביחס רק היא ההורים ע"י הילד

לגיירם. כדי עכו"ם קטני

ב"ד אלא מעצמו, בא לא שאף במקרה ב"ד דעת על קטן של בגיורו נדון להלן

מרצונם. אותו מגיירים

אביו הביאו

ב"ד? דעת בזה צריך האם לגיור, הביאו אביו אם הדין מה

ב"ד. דעת צריך אין זה שבכגון היא והב"ח הב"י שיטת הראשונים. חלוקים בזאת גם

(וכן רש"י בדעת הבין השטמ"ק מביאוואולם, אביו אם שגם הרשב"א) בשם הביא

עמו. מתגייר ג"כ אביו שאין כל ב"ד, דעת בזה צריך עדיין להתגייר

עמו מתגיירים שאינם הוריו, הביאו

עמו? מתגיירים לא והם לגירות, הוריו שני הביאוהו אם הדין מה

לגירו צריך אין זה שבכגון היא רש"י בשם השטמ"ק שיטת השיטות. חלוקות בזה גם

הוריו. שעושים במה ליה ניחא שבודאי משום ב"ד, דעת על

בזה צריך עדיין בעצמם, מתגיירים לא הם שאם היא שם הריטב"א שיטת ואולם,

כמובא ב"ד, לדעת נזדקק שלא כדי עמו האב שיתגייר מספיק זה (בכגון ב"ד דעת

כך). לצורך האם של בגיור אף שדי וי"א שם, בגמרא

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ Á˜

כרחו בעל קטן גיור

והאם לגיור), התנגדותו מביע כשהוא (דהיינו כרחו בעל קטן לגייר ניתן האם

זה? גיור חל

בזמן אפי' גר, אינו רוצה, אינו אם "אבל טז): ס"ק רסח (יור"ד, בש"ך מובא לכך ביחס

הב"ח". וכ"כ כמ"ש, עליהם תקיפה ישראל שיד

סימן החולץ, (ס"פ המרדכי הוא שם) יצחק במנחת המובא (ע"פ הש"ך דברי מקור

גיירוני, שאמר כגון דאיירי וכו', אותו מטבילין קטן "גר כך: שכתב הראבי"ה בשם מ)

גר'". אינו רוצה, אין אם אבל לו, הוא דזכות לו, שומעין דעת לו שאין דאע"פ וקמ"ל

לכך. מתנגד הוא אם קטן של גירות חלה שלא (והמרדכי) הש"ך שסבר הרי

קטן, עכו"ם שתקף "ישראל כתב: כ) הלכה ח פרק עבדים, (הלכות הרמב"ם ואולם,

הלכות שתי פה לימד הרמב"ם גר". זה הרי גר, לשם והטבילו עכו"ם תינוק מצא או

מצבים: לשני ביחס

חל).א. (שהגיור כרחו בעל קטן עכו"ם גיור

שהסכיםב. בהכרח לא אך כרחו, בעל גיירו שלא דהיינו והטבילו, תינוק מצא

חל). זה גיור שגם (וכמובן זה לגיור הקטן

הירושלמי מדברי הוא הרמב"ם של דינו שמקור מבואר שם יצחק מנחת בשו"ת

כרחו, על מוהלו את קטן בן הא בעי, יוחנן "ר' מובא: שם א) הלכה פ"ח (יבמות,

כיני הא רבא בשם חזקיה ר' העדה), קרבן ע"פ ומושל, (=שר אורכניס של כבנו אפי'

מוהלו את עבד, לשם הטבילו מושלך, תינוק בתוכה מצא משה) פני ע"פ זה, (=כעין

תינוק מצא שאם (דהיינו חורין" בן לשום מוהלו את חורין, בן לשום עבד, לשום

מעמדו). יהיה זה חורין, בן או עבד לשום והטבילו מושלך

כרחו, בכל היא הגירות כאשר והרי הנ"ל, הרמב"ם בשיטת ההבנה מהי ולכאורה,

הגירות את תולה הגמרא (שהרי גירותו חלה מה סמך ועל לקטן, זכות זו אין

הקטן)? של בזכות

"ונראה דבריו: בתוך כך ישראלי הגר"ש שכתב (שם) שאול משפטי בפד"ר ועי'

לשם לגיירו בידו שרשות כשם קטן, העכו"ם כובש שכשהישראל מפרש שהרמב"ם

שהוא כיון לגיירו, גם זה קניינו מכוח הוא רשאי כן כמו הכיבוש, קנין מצד עבדות,

מכוח הוא אלא עלה, קאתינן בפניו שלא לאדם וזכין זכות מכוח ולא ידו, תחת נתון

עליו". הישראל זכות

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚˘

מסויימים. במקרים חל כרחו, בעל קטן עכו"ם שגיור הרמב"ם שסבר נראה עכ"פ

דיעבד לשון נקט (שהרי לכתחילה אף כן לנהוג שניתן ברמב"ם מובא לא ואמנם

לשיטתו. הגירות שחלה ודאי בדיעבד אך גר"), זה "הרי

עצמם דעת על ב"ד גיירו

(כגון מתנגד או מסכים האם דעתו את שהביע בלא עצמם דעת על קטן ב"ד גיירו

גירותו? חלה האם הנמצא), תינוק

משה הדרכי שיטת את והביא זו, בשאלה דן צט) סימן ג (חלק יצחק מנחת בשו"ת

הב"ד גיירו דאם מ) סימן החולץ, ס"פ (יבמות, "ובמרדכי שכתב: ד) רסח, (יור"ד

להתגייר בא בין חילוק דאין כתב יא) דף דכתובות, (פ"ק ובר"ן גר. הוי לא מעצמן,

מעצמן". גיירו שהב"ד ובין

מטבילין קטן גר דכתובות, פ"ק "גרסינן לעיל): דבריו (והובאו שם המרדכי לשון וזו

וקמ"ל גיירוני, שאומר כגון דאיירי אבי"ה רבי בשם כתוב מצאתי בי"ד. ע"ד אותו

תדע גר. אינו רוצה אינו אם אבל לו, הוא דזכות לו, שומעין דעת לו דאין דאע"ג

יכולים הגדילו ואם הכי בתר כדאמרינן עליהם, תקיפה ישראל כשיד מיירי דהא

הקטנים". בניהם כל נגייר וא"כ למחות,

לחזור מצווין בי"ד שיהיו "ולא המרדכי): על לכאורה (החולק שם הר"ן לשון וזו

או אמו, שהביאתו או מעצמו התינוק בא שאם אלא מעצמם, העכו"ם את ולמול

מהני". מעצמן, בי"ד כן שעשו

(ר"ן) חל מעצמם ב"ד ע"י קטן גיור האם והר"ן, המרדכי חלוקים זו שבשאלה הרי

(מרדכי). חל לא או

הר שיטת על תמה רסח) (יור"ד שם הב"ח כי לציין הכסףיש ואולם הנ"ל. "ן

המרדכי כי העיר ולא הר"ן שיטת את ציין ג) הלכה י פרק מלכים, (הלכות משנה

הנ"ל המרדכי שיטת את הביא יוסף, בבית מחבר, אותו (ואולם בזאת עליו חלק

עליה). העיר ולא

(שאם המרדכי בשיטת ההבנה זו שאין שהסיק (שם) שאול משפטי בפד"ר ועי'

סבר המרדכי גם שלמעשה אלא הגירות), חלה לא עצמם דעת על ב"ד גיירוהו

של רצונו דצריך המרדכי בדברי הבין שהב"ח נראה "בפשטות כתב: וכך כר"ן, בזה

הוא ועפי"ז חלה, הגירות אין מצדו ממשי רצון היה שלא וכל חיובי, באופן הקטן

מוכח כנ"ל הן אך חלה. הגירות מעצמם גיירו בי"ד שאם שכ' הר"ן על שמקשה

הקטן לרצון הגירות לחלות נצרך דאין מוכרח, הסוגיא מעצם וכן הראשונים, מכל

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ È˜

דזכות לו שומעין דעת לו דאין 'אע"ג כדכתב כן מוכח גופא מהמרדכי וגם בדוקא,

ולא בי"ד. בכוח משהו מוסיף שזה יתכן לא הרי א"כ דעת, לו שאין וכיון לו', היא

כרחו. בעל דהיינו רוצה, שאינו בפירוש דעתו כשגילה אלא גר שאינו המרדכי אמר

וכו' להתגייר ובא אב לו אין "אם כד): (אות שם בפרישה משמו הדברים הובאו וכן

וכו'. כרחו" בעל לא אבל

שאין נראית הדברים מסקנת אופן, "בכל בדבריו: שהוביל המהלך ע"פ שם וסיכם

או האב להסכמת הגירות לחלות צריך אין ולכו"ע הראשונים, בין מחלוקת שום

וע"כ, גרים, אחר מחזרין בי"ד אין כלל שבדרך אלא בעצמו, הקטן דעת או האם

דבכה"ג לגייר, שנזקקים הוא עצמו הקטן מצד או ההורים מצד בקשה באה אם רק

גירותו דאין דאמרינן הוא אז לגיירו, מהקטן מפורשת התנגדות יש ואם לגיירו. מצוה

שיחלוק". מי מצינו לא בזה וגם כלל, גירות

לגירות אותו מביאים המאמצים הוריו

האם בשאלה הראשונים חלוקים לעיל, כאמור הקודם. הדיון את ממשיך זה דיון

לגיור. אותו מביאים הוריו אין כאשר ב"ד, דעת על קטן גר לגייר ניתן

האם לאימוץ), (המיועדים המאמצים הוריו ע"י הדין לבית מובא הקטן דידן בנידון

כך? סמך על לגיירו נוכל

ע"ד אותו מטבילין קטן גר ר"ה "אמר כך: מובא (שם) בכתובות רי"ד בתוס' ובכן,

תינו כגון ואם, אב לו שאין אע"פ פי' קטניב"ד, ישראל ששבו או מושלך שנמצא ק

דבר". לכל כישראל והם אתם מלין ב"ד פלישתים,

דברים: כמה למדים מדבריו

שמשמעא. כפי דרבנן, לעניני ביחס רק ולא גמור, גיור הוא ב"ד דעת על זה שגיור

יכולין ד"ה שם רש"י מדברי גם משמע (כן דבר" לכל כישראל "והם מלשונו

מטבילין). ד"ה שם בתוס' גם ועי' למחות,

הריטב"אב. גם כתבו (כן הטבילה רק ולא ב"ד, דעת על היא המילה שגם

דין). בית דעת על היא הקטן של מילתו שגם והמאירי,

יגיירוהוג. ב"ד זאת בכל הביולוגיים, הוריו ע"י שלא הקטן כשהובא שאף

דעתם. על

רי"דונראה תוס' חולק האם לברר, ויש לכתחילה. אף זה גר ב"ד מקבלים שלדעתו

מעצמם? העכו"ם הקטן את למול מחזרים ב"ד שאין לעיל שצוטטו הר"ן דברי על

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚‡È˜

חולק שאינו "ונראה כתב: וכך (שם), שאול משפטי בפד"ר התייחס זו לשאלה

העכו"ם, את ולמול לחזור מצווין בי"ד שאין הנ"ל הר"ן מש"כ על רי"ד) (=התוס'

וכמבואר הוא, ישראל שמא בספק הוא הרי מושלך, תינוק שנמצא שבגוונא אלא

להם לכבשם ברצונם ואין עכו"ם קטני ישראל כששבו וכן פ"ה, ביומא דיניו פרטי

עוד ויתכן להם. נזקקים בי"ד שאז לבי"ד, אותם מביאים השובים והרי לעבדים,

לידי הדבר יביא שלא המתאימה הדרך הרי ישראל, בין ימצא שממילא שבכה"ג

לכתחילה". אף אותו מקבלים וע"כ ויגיירוהו, בדבר בי"ד שיטפלו ראוי מכשול,

לו יש אם קטן, "עכו"ם כך: פסק ז) סעיף רסח סימן (יור"ד השו"ע גם פנים, כל על

ב"ד להתגייר, מביאתו אמו או להתגייר, ובא אב לו אין ואם אותו, לגייר יכול אב,

אב לו אין "ואם השו"ע כתב בפניו". שלא לאדם וזכין לו, הוא שזכות אותו, מגיירין

אין אם גם דעתם על לגייר ב"ד שרשאים הרי וכו'", מביאתו אמו או להתגייר, ובא

אחרים). ע"י (או מעצמו ובא עמו, הביולוגיים הוריו

לו דאין דאע"ג וקמ"ל מדעתו. משמע - להתגייר "ובא טז) (ס"ק הש"ך שם וביאר

הש"ך מביאור נראה וכו'". בפניו שלא לאדם וזכין לו הוא דזכות לו, שומעין דעת,

קטן", "גר מדין לגיירו ב"ד רשאים לגיור, אחרים ע"י והובא דעת, לו שאין קטן שאף

האישית. מדעתו בא שלא אע"פ

קכו), סימן ב יו"ד (חלק משה אגרות בשו"ת גם שסבר נראה ניתןכן קטן שגר

ילד אודות נשאל שם הביולוגיים. הוריו ללא בא כאשר אף ב"ד דעת על לגיירו

(אימוץ), כבן לגדלו בנים, להם ואין תורה שומרי שהן ואשתו איש לקחוהו אשר

שכדי ופסק וכו', המתווכים להם אמרו שכן באשר יהודים של לילד והחזיקוהו

שמובא בבן שאף הרי ב"ד. דעת על לגרות שיטבילוהו צורך יש כיהודי להחזיקו

ב"ד. דעת על לגיירו התיר המאמצים הוריו ע"י לב"ד

למעשה שלהלכה פשיטא "אמנם כך: שהסיק (שם) יצחק מנחת בשו"ת עי' ואמנם,

אביו מדעת או מדעתו הוי אם למעשה להלכה וממילא וכו' השו"ע מפסק לזוז אין

שלא ואם גירות, הוי לא בדיעבד אף בע"כ הוי ואם לכתחילה, אף מגיירין אמו, או

שנראה כמו גירות, דהוי נראה ובדיעבד לכתחילה, מגיירין אין מדעת, ושלא בע"כ

כנ"ל, בכה"ג דמודה אפשר הראבי"ה בשם המרדכי וגם מפרשים ושאר הר"ן מדברי

כנ"ל". גרות הוי בע"כ אפילו דס"ל הרמב"ם דעת לאצטרופי וחזי

להתגייר, מביאתו אמו או להתגייר, ובא אב לו אין "ואם כתב כבר השו"ע ואולם,

מהש"ך משמע והרי להתגייר), מעצמו (בבא לכתחילה אף משמע אותו" מגיירין ב"ד

מתנגד שאינו שקטן שפסק נראה א"כ דעת. לו כאין הוי מדעתו בא אם שאף שם

הנ"ל. האגרו"מ אף שסבר נראה וכן לכתחילה. אף לגיירו ניתן לגירותו,

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ ·È˜

הענין וזה קפז), סימן יב (חלק הלכות משנה בשו"ת גם עסק דידן שבסוגיה וראיתי

לעשות מה ב"ד, דעת על אותו מטבילין קטן גר שאמרו במה סוגיא "בהא דן: בו

עמנו, מבני שלא והוא בלע"ז) (אדאפטירען לגדלו קטן ילד להם שלוקחים באותם

מיד". לגיירו יכולים אם

ולומר לב"ד לבא דעת לו ויהיה שיגדל עד לגיירו אין דלכתחלה "נראה כתב: וכך

ועיין פנים, מג' בא' רק לגיירן דאין רסח) (=צ"ל רס"ז סימן יו"ד ש"ע ועיין גיירוני,

מילה ע"י ספק והיה ד' בן כמו מושלך תינוק שנמצא בעובדא רנ"ז סי' מהרי"א שו"ת

מהר"ם בתשו' ועיין כנ"ל, שיגדל עד לגיירו רצה ולא הוא, נכרים מבני או מבנ"י אם

מ"ג". סי' א"ע מרדכי לבושי ושו"ת רמ"ז סי' שיק

לו ויהיה ויגדלו הקדושים עמנו בן ילד יקחו לא למה אני אומר "ומיהו שם: וסיים

בב יתום המגדל של והרבהשכר העכו"ם, אחרי ילך ולא ביתך, בני עניים ויהיו יתו

זה". מענין לדבר יש

וכד'. הוריו ע"י מובא שלא קטן לכתחילה לגייר חפץ לא הוא שגם הרי

למעשה דין בתי מנהג

א"כ מצאנו ביולוגיים) (שאינם המאמצים הוריו ע"י לגיור שמובא קטן בענין

סותרות: גישות שתי באחרונים

לגיירא. שאין דלעיל, הלכות משנה בשו"ת מובא וכן יצחק המנחת שיטת

מהם). אחד (או הביולוגיים הוריו בלא להתגייר שבא קטן לכתחילה

אףב. קטן גר לקבל שיש וסבר בענין, הקל משה אגרות בשו"ת כי ראינו לעומתם,

המאמצים. הוריו ע"י לגיור כשמובא

זה? בענין דין בתי מנהג מהו בכך, לנהוג עלינו כיצד

אלישיב, י"ש עדס, י' הרבנים הגאונים: הדיינים כבוד בפני ,380 (עמוד א בפד"ר

א"כ אלא קטן, גוי לגייר יכולים בי"ד שאין זו הלכה בעיקר "אכן כתבו: זולטי) ב'

ודעת הראשונים, גדולי בין מחלוקת בזה יש אמו, או אביו ע"י להתגייר הובא

הובא כשלא גם קטן גוי לגייר יכולים בעצמם שבי"ד היא הראשונים מגדולי הרבה

ע"א י"א דף בכתובות רי"ד בתוספות מפורש זה ודבר אמו, או אביו ע"י להתגייר

ואם, אב לו שאין אעפ"י פירוש בי"ד, דעת על אותו מטבילין קטן גר ר"ה אמר וז"ל:

והם אותם מלין בי"ד פלשתים, קטני ישראל ששבו או מושלך שנמצא תינוק כגון

כרב קיי"ל הלכה ולענין בכתובות: שם הרי"ף על הר"ן כתב וכן דבר לכל כישראל

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚‚Ș

ולמול לחזור מצווין בי"ד שיהיו ולא בי"ד, דעת על אותו מטבילין קטן גר דאמר הונא

כן שעשו או אמו, שהביאתו או מעצמו התינוק בא שאם אלא מעצמם, העכו"ם את

עכו"ם שתקף ישראל כ': הלכה פ"ח עבדים הלכות ברמב"ם ועיי' מהני. מעצמן בי"ד

הרי משנה. בלחם שם ועיי' גר, זה הרי גר לשם והטבילו עכו"ם תינוק מצא או קטן

זה ולפי הגירות. חלה קטן גר גיירו בעצמם בי"ד שאם ראשונים שיטת שיש מבואר

כיון לקטן, שעשו הגירות חלה מקום מכל כאביו, נחשב לא שהמבקש אף דידן בנידון

בעצמם שבי"ד הראשונים ולשיטת כבי"ד, שהם רבנים שלשה דעת על היה שזה

חלה בדיעבד מקום מכל זאת, לעשות אסור שלכתחילה אע"ג קטן, גוי לגייר יכולים

המרדכי בשם שהביא סק"ד רס"ח סימן דעה יורה טור משה בדרכי ועי' הגירות.

סק"ט שם ובב"ח גר. שהוא כתב בכתובות ובנ"י גר, אינו מעצמן בי"ד גיירו שאם

שא להכריע גר".דעתו ינו

לשון ומפשטות הראשונים, מחלוקת יש זה שבדבר מכיון "אולם להלכה: וסיכמו

לא ואמו אב לו כשאין קטן גוי לגייר יכולים אינם בעצמם שבי"ד משמע השו"ע

אלא גר, ודאי הוא שהילד לקבוע אין דידן במקרה למעשה כן על להתגייר, הביאתו

הילד כשיגדל גיסא לאידך "אמנם למעשה: הוסיפו הדברים ובהמשך גר". ספק הוא

תורה וקבלת ברית, דם והטפת טבילה פעם עוד יצטרך הוא יהודי, להיות וירצה

חלה אינה זו שגרות שסברו הרי גר". ספק רק הוא ועתה הואיל גר, כל כדין ומצוות

בדיעבד. אף בודאי,

רבנות דין בפסקי כי מצאתי שונה. שיטה בפוסקים קיימת זאת לעומת ואולם,

(אודות להלכה כך כתבו תמב) עמוד ז חלק יוחסין, ובירורי ממונות (דיני ירושלים

של ההלכתית דעתו מקובלת בישראל הדין "בבתי מאמציו): ע"י שהובא קטן גר

קכו, סימן וח"ב קסב, סימן ח"א (יו"ד משה והאגרות מז) סימן ד (חלק האחיעזר

לגיור מקבל דין שבית יא) הערה סד סימן ח"ב (שבת משה ודברות קד) סימן וח"ג

אלא הביולוגים, ההורים אחד ע"י ולא להתגייר בעצמם באים אינם אם גם קטנים

סימן (ח"ג יצחק המנחת של המחמירה הדעה מקובלת ולא המאמצים. ההורים ע"י

שרמן א. הרב של מאמרו פא - עט עמ' (תשמ"ח) כט שבע"פ תורה קובץ ועי' צט).

איסור'". רשות, מצוה, 'הגיור

זצ"ל ישראלי שאול הג"ר גם התייחס המאומצים הוריו ע"י שהובא ילד גיור לשאלת

דן שם לעיל). כמובא לערעור בתשובה לח, סימן שאול, (משפטי רבניים דין בפסקי

שמסכימה התינוקת אם מטעם בכתב הצהרה "לפנינו דבריו): (ע"פ הנ"ל במקרה

בקשה הגיש אותה שמאמץ והזוג שיגיירוה. מתנגדת אינה וכן לאימוץ שימסרוה

את לחנך ומתחייבים והשבת הכשרות על ששומרים הצהירו לפנינו לגיירה. לבי"ד

זה". באורח יתנהל שהבית גם ישתדלו לזה ובהתאם דתי, בחינוך הילדה

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ „Ș

להתגייר, הביאתו שאמו ההלכה של המובהקת הדוגמא כאן לפנינו "אין כתב: וכך

בקשה היתה לא גם אבל לגירותה, התנגדות לה שאין רק הצהירה האם כנ"ל שכן

כב' צדק הרי לכאורה כלל. דעת בת ואינה קטנה עדיין והתינוקת לגיירה, מצדה

היא ואף הביאוה, אמה או אביה שלא כיון לגיירה, המאמצים בקשת בדחותו ביה"ד

בבק בי"ד לפני באה לא לגיירה".עצמה שה

והם: לגירות להיזקק הכף את המטים צדדים כאן שיש נראה "אכן והמשיך:

מתיהדים,א. 'כשאבותיו גדול זכות דנקרא רנג) סימן (יו"ד בחת"ס שצידד מה

עושה שהרי אחת באגודה עמו להיות להם קשה בגויותו, ישאר הוא אם

גדול זכות ע"כ מחיותו, אותו מפרישים ממנו נפרשים אבותיו וכשיהיו יי"נ.

בית לה שימצא עזבוה ואמה שאביה לתינוקת שזכות ניד"ד גם וא"כ הוא'.

מעין יתקע גירותה שמניעת וברור כבת. אותה ומגדלים אותה שמאמצים

תולים אינם אם גם שלימה, מסירותם תהיה שלא המאמצים, לבין בינה תריז

בישראל שתגדל בילדה כאן שהמדובר מאחר כן, כמו בגירות. האימוץ מעשה

יכול ודאי זה בגויותה תשאר אם הרי יהודי, לבי"ס ותלך יהודיים, ילדים בין

ממנה. הנכרי מוצאה עובדת להעלים ישתדלו אם אף נעימות אי לה לגרום

זאת שמבחינה נפשי, לזעזוע לה יגרום כשתגדל גירות לעבור תצטרך ואם

כהגדרת - גדולה כזכות זאת נגדיר לא אם (אף כיום לגיירה היא זכות ודאי

גר לענין בגמרא למ"ש בדומה מזה, לה דניחא י"ל זאת שמבחינה החת"ס)

שאם כשם לזה, יזקקו שבי"ד לומר בזה דסגי וודאי עמו. ובנותיו בניו שנתגיירו

מושלך, שנמצא בתינוק הטעם והוא לגיירו, בבקשה לפנינו בא בעצמו הקטן

הנ"ל. רי"ד שבתוס'

שישב. מכוח זה אין מביאתו כשאמו גם לעיל, שנתבאר וכפי דמאחר נראה עוד

שמביא גורם של גדר רק אלא הקטן, על זכויות או קנינים שהם איזה לאם לה

להתגייר. שזכותו מוצאת וזו ידה תחת נמצא שהקטן מאחר לה, להזדקק בי"ד

עצמם על וקיבלו בה המטפלים שהללו כיון דידן, נידון גם עצמו זה מטעם

ומצווה זו, לבקשה להיזקק יש שתתגייר, טובתה שזו מוצאים ולחנכה, לגדלה

רי"ד. דבתוס' עכו"ם, תינוק ששבו או מושלך תינוק במצא כמו בזה יש נמי

בזהג. לומר שייך התינוקת, של אפוטרופסים שהם דבכה"ג להוכיח עוד ונראה

בסוגיא הריטב"א ממש"כ והוא ואם. באב כמו אבוהון דקעביד במאי ליה ניחא

וכ' וכו'. בי"ד ע"ד הקטן שמגיירים הונא רב של בחידושו הנ"ל י"א דכתובות

קטנים כמה שם שהיו בסיני, העומדים מן לה מייתי לא ואמאי "וא"ת הריטב"א:

דהתם וי"ל עליהם, ומזים ומלום והטבילום השכינה כנפי תחת שם שנכנסו

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚¢

מצרי יוצאי בין והרי אבוהון". דעבדו במאי וניח"ל אבותיהם, דנתגיירו םמשום

מפורש (וכ"ה עמהם, היו לא ואמם שאביהם יתומים תינוקות גם ודאי היו

באיזה גדלו הרי דבכה"ג וצ"ל הללו. נתגיירו איך א"כ שם), הרא"ש בתוס'

של הניחותא ג"כ שייך ובזה ולחנכם, לגדלם עצמם על שקבלו משפחות שהן

אבותיהם". עם כשנתגיירו כמו הקטנים גם אחריהם שיגררו אלה משפחות

במאי ליה ניחא שאמרינן דמה כן, נותנת הסברא "וגם מסברא: להוכיח והמשיך

נגרר שאדם מציאותית עובדה אלא בהלכה, שמקורו ענין איננו זה אבוהון, דעביד

והיינו האם. אחר גם דנגרר הדין הוא הראשונים, לדעת שראינו, וכפי אביו, אחר

לו מעניקים והם בבית גדל כשהילד ה"ה וא"כ אדם. בני שבטבע ענין שהוא משום

אחריהם, להיגרר נפשי קשר יוצר ג"כ זה הרי מחסוריו, למלא ודואגים הורים אהבת

עושים". שהם מה לעשות וניח"ל

כי המאמץ, הזוג של הכנות מדת את לברר אלא לנו נשאר "ולא והכריע: וסיים

לעבריינות תתחנך שאם לתינוקת, זכות היא הגירות אם לקבוע בעיקר שצריך זהו

הו"ד מפוניבז', והגר"י ספקטור, הגרי"א הקודם הדור גאוני כמש"כ זכות זה אין

בית ע"ע (אכן הנ"ל כהן בדעת וכ"ה המעורער. הפס"ד מסתמך שעליו בפסד"ר

ולזאת שיענש). אף ישראל לכלל להכנס עדיפות שיש שכ' סי"א, ק' סי' יו"ד יצחק,

ליהדות, לחנכה כוונתם היטב שיחקור בדבר שדן ביה"ד לכב' התיק להחזיר יש

כנות הדין לבית יתברר ואם כנדרש. ביהדות, שיחנכוה בכתב הצהרה מהם ויקבל

של הכרעתו (ע"כ התורה" כדין גירות טבילת יטבילוה ההצהרה, וקבלת כוונתם

זה). בענין ישראלי שאול הגר"ש

כתב: וכך זצ"ל, גולדשמידט אליעזר הג"ר גם לחיוב דעתו חווה הנ"ל בערעור

סמך על [זצ"ל] (שליט"א) הגרש"י חברנו של ולהצעתו למסקנתו מצטרף "הריני

דלהלן: הטעמים שני

אותה מחזיקים הם זה, ערעור שבנידון הקטינה את לגייר המבקשים הזוג בני א.

כלפי מעמדם כן, ואם בת. כמו ולהחזיקה לאמצה וברצונם בה, ומטפלים אצלם

שהם הגירות מעשה ולכן הבית'. בעל אצל שסמכו 'יתומים בגדר הוא הרי הקטנה

אבוהון דעבד מאי למיעבד להו 'דניחא בבחינת לה, הוא זכות לה שייעשה רוצים

בפסק המובאת רנג, סימן דעה יורה בחלק סופר החתם בתשובת ועיין אמן'. או

הוא מדבריו והמשתמע צריךהגרש"י, וסייעתו, רש"י שיטת לפי אשר, 'אמו', שענין

גם הוא כך לזכות, הגירות את לעשות כדי שהוא לגיירה, דין לבית תביאנו שהיא

שהוא". אחר טעם מאיזה תהא הגרות שבדבר הזכות אם

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ Ê˘

שהאם כך על בהסתמך להיתר, נוסף טעם שם גולדשמידט הרב הביא מכן לאחר

הסעד, פקידת לפני שחתמה הקטנה לאימוץ הסכמתה בכתב כתבה (הביולוגית)

דת לכל הילדה של הדת להחלפת הסכמתי נותנת "אני לידתה: אחרי ספורים ימים

להתגייר". הביאתו "אמו בגדר שזהו וכתב אחרת",

הביאתו 'אמו בתורת זה הרי זה, בנידון כי הנ"ל, הטעמים לפי "יוצא וסיכם:

אמה מצד או לגיירה, המבקשים סמוכה, היא אצלם אשר אלו, מצד או להתגייר',

לגיירה". אפשר עלמא ולכולי לגיורה, המסכימה ממש

הגירות תהווה זה מסוים במקרה למעשה האם בירור צריך שעדיין תשובתו וסיים

לה, יבנו בקטנה שהמחזיקים הבית הוא איזה היינו, לא. או הזאת לקטנה זכות

וכדין, כדת יהודי חינוך האם אצלם. הזה בבית תקבל שהיא החינוך הוא ומה

אליעזר הג"ר של דינו פסק כאן (עד לא או באמת, לה זכות תהווה שהגירות כך

זצ"ל). גולדשמידט

הילד את לקבל כדי לעיל שהובאו המקורות על דידן בנידון לסמוך שנוכל הרי

כיהודי. השכינה כנפי תחת ולהכניסו שבפנינו, המבקשים ע"י המובא

ומצוות תורה שומרי שאינם מאמצים הורים

כחמורה. קלה על המקפידים שמים, יראי בהורים איירי דידן בנידון

הקטן. את לגייר אין ומצוות, תורה שומרי אינם והמאמצים שבהנחה לציין יש

טעמים ארבעה מכח זו, גירות חלה שלא סבר אף צט) סימן (ח"ג יצחק מנחת בשו"ת

הטעם שכל "כיון כדלהלן: הוא העיקרי) (וכנראה הראשון טעמו שם). (המובאים

כדאיתא בפניו, שלא לאדם וזכין לו, היא דזכות משום היא ב"ד ע"ד אותם שמטבילין

אותם יגדלו לא הרי תו"מ, שומרים אינם דמגדליהם היכא א"כ ע"א), יא (בכתובות

נכרי נשאר היה שאם להם, היא חובה אדרבה להם, היא זכות מה לתו"מ, ג"כ

מעונש". פטור היה

גם התייחסו קטן לגייר ובאים ומצוות תורה שומרי שאינם מאמצים הורים לשאלת

כך: וכתבו תמב) עמוד ז חלק יוחסין, ובירורי ממונות (דיני ירושלים רבנות דין בפסקי

יעבור המאומץ הילד שגם ידוע וממילא תו"מ שומרי אינם המאמצים ההורים "אם

ב) (סימן יצחק זכר בשו"ת פסק זה, בבית כשיגדל שבתורה איסורים כל על בודאי

אינו כזה במקרה הילד של 'זכיןשהגיור אמרו לא זה ובכגון חובה, אם כי זכות

(ח"ב אש שרידי ושו"ת יא) אות כט סימן ח"א (אבהע"ז יצחק בית שו"ת וכ"פ לאדם'.

שם אש שרידי ועי' לז]). בסימן [=וכן קמח וסו"ס קמז (סימן כהן דעת ושו"ת צו) סו"ס

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚ÊȘ

שיחשבוהו מכשול לידי ויבא כלל, גר ואינו ומבוטלת בטלה לו חובה שהיא שהגירות

מזה". שיצאו המכשולים רבוי את ולתאר לשער ואין לישראל. עצמו יחשוב הוא וגם

ביה"ד פסק (375 (עמוד א כרך בפד"ר "אמנם מהנ"ל: שונה שיטה והביאו והמשיכו

לשם לא השמיני ביום נימול ובנם לנכרית אזרחיים בנישואין נשוי שהיה ביהודי

דם והטפת לטבילה תו"מ, שומר שאינו אביו, הביאו וחצי חמש בן ובהיותו גרות,

זכות הוי גופא שזה שאפשר גירותו, שחלה אפשר שבדיעבד ביה"ד פסק גרות. לשם

מידי יצא לא ועכ"פ אבינו, אברהם של בזרעו ונדבק ובמצוות בתורה שנתחייב לו

והטפת טבילה שוב לעבור עליו יהיה יהודי להיות וירצה הילד יגדל וכאשר גר, ספק

אצל שגדל קטן בגר שגם שסברו שיש הרי גר". כל כדין מצוות וקבלת ברית דם

שכתב מה לעיל הובא (וכבר גיירותו שתחול צד ישנו תו"מ שומרי שאינם הורים

ישראל לכלל להיכנס עדיפות שיש יא, סעיף ק סימן ח"ב יו"ד יצחק, בית בשו"ת

יא, הערה פד שבת זצ"ל, פינשטיין לגר"מ משה דברות בספר עוד ועי' שיענש, אף

בכך). ג"כ הדן

הכריע קג) סימן תשובות, (בקובץ שליט"א אלישיב הגרי"ש כי שם ציינו ואולם

שומר שאינו מי אותו כשמאמץ לגיירו כלל שייך דלא הנ"ל, אש השרידי כדעת

שמגיירים שילדים כתב כח) סימן סוף (ח"ג, אחיעזר בשו"ת ואולם, ומצוות. תורה

חלה, גירותם הדין מצד זאת בכל בגדלותם, מצוות ישמרו שלא שידוע אף אותם,

זכות. הוי דמ"מ

הג"ר של דין פסק את קלא) עמוד ג (כרך הדין שורת בספר ראיתי זו לשאלה ביחס

כתב שם אצלו), מאומץ בן להחזקת מאמץ אב תביעת (בענין שליט"א גולדברג יוסף

גר שבכל היא (397 עמוד ח"א בפד"ר (המובאת שליט"א אלישיב הגרי"ש דעת כי

שמא גר, ספק הוא גיירוהו אם בדיעבד ומצוות, תורה שומרים אינם שמאמציו קטן

אמר כי שם והוסיף עבורו. זכות שזוהי אפשר ובמצוות בתורה שהתחייב הדבר עצם

זכות זוהי שאכן שאפשר שכתב השרון חבצלת שו"ת בשם זצ"ל שפירא הגרא"כ לו

שס אחרלקטן, אולם עברות, יותר שיעשה ואף חייו, בימי מצוות קצת יקיים ו"ס

גדולה. זכות גופא וזו עדן, לגן יזכה בגיהינום המירוק

לגיור בחומרה הגדול ביה"ד התייחסו שם קכז, עמוד טו, כרך הדין שורת גם ועי'

לו. זכות אינו הגיור אז שהרי ומצוות, תורה שומר שאינו במקום ללמוד שנשלח קטן

בגדלותו הגר מחאת

למחות". יכולין "הגדילו, יוסף רב של דינו מובא (שם) בכתובות בגמרא

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ ÁȘ

ואין לסורן וחוזרין גרים להיות אפשינו אי ולומר - למחות "יכולין רש"י: וביאר

גט צריכה אינה משמיחה אשה קידש ואם תקיפה, ידינו ואפי' בב"ד לענשן לנו

מומר". כישראל להיות

יכולה אינה שוב מיחתה, ולא אחת שעה שהגדילה "כיון לבסוף: הגמרא ומוסיפה

ליענש מומרת כישראלית היא הרי מיחתה, "ואם שוב): (ד"ה רש"י וביאר למחות".

ב"ד". עונשי בכל

(כתובות התוס' בראשונים: שיטות כמה קימות למחות, יכולים מדוע הענין בביאור

לעכו"ם). זכיה (אין מדרבנן גירות רק דהוי משום הינה לכך שהסיבה כתבו ע"א) יא

חבין ואין לחובתו, אלא לו זכות הגירות שאין מתברר מחאתו שע"י סבר הריטב"א

מדאורייתא, גירות זו שאכן כתבו ע"ב) (סח בסנהדרין התוס' בפניו. שלא לאדם

הוראה דרכי בקובץ בזה עוד וראה מצוות. עול קבלת שצריך כיון למחות יכול אך

כה. עמוד יב,

ב"ד, שגיירוהו בין אביו שגיירו קטן "בין ז): (רסח, יור"ד בשו"ע גם נפסק זה דין ואכן

פסק ח בסעיף ושם כעכו"ם". אלא מומר כישראל דינו ואין משיגדיל, למחות יכול

למחות. יכול אינו שוב משהגדיל, יהדות מנהגי נהג שאם

שאם בכתובות, שם האמור לגבי "והנה בזה: השיטות את שסיכמו שם א פד"ר ועי'

בין אביו שגיירו קטן בין ז': סעי' דעה יורה בשו"ע נפסק וכן למחות, יכולין הגדילו

גם כעכו"ם, אלא מומר כישראל דינו ואין משיגדיל למחות יכול בי"ד שגיירוהו

שאינו היא, ביבמות החולץ בפרק הרי"ף דעת הראשונים. מחלוקת יש זו בהלכה

שהכריע רנ"ג סימן דעה יורה חלק סופר חתם בשו"ת ועי' משיגדיל. למחות יכול

אמו כשהביאתו וגם למחות, שוב יכול אינו עמו אבותיו נתגיירו שאם להלכה,

אבל למחות, יכול אינו ששוב להכריע נוטה דעתו התגיירה, לא עצמה והיא להתגייר

לכשיגדיל, למחות הוא יכול הרי הראשונים רוב לדעת אותו, גיירו עצמם כשבי"ד

למחות". יכול אינו שוב אותו גיירו עצמן כשבי"ד גם הרי"ף ולדעת

כשיגדל, ימחה אם שלפנינו, זה קטן גם הראשונים, רוב ולשיטת להלכה א"כ,

גירותו. את מבטל

גר להיות רוצה שאינו ולומר בפירוש למחות צריך האם הילד, כשיגדל - לברר ויש

אינו שנעשה (כגון מצוות מקיים שאינו בכך די שמא או הנ"ל) מרש"י שמשמע (כפי

גירותו. להפקיע כדי ילדותו) כדי תוך תו"מ שומר

בי"ד ע"ד הקטן את "גיירו כך: (שם) ירושלים רבנות דין בפסקי כתבו לכך ביחס

גם אך ומצוות תורה שמר לא גדול שנעשה ובשעה מצוות, שמירת של בבית כשגדל

ÂÈˆÓ‡Ó È"Ú ‡·Â‰˘ Ô˘ ¯‚ËȘ

כמחאה, אינן העבירות שעצם כח) סימן (ח"ג באחיעזר פסק יהדותו, על מיחה לא

גר". הוי ובודאי כישראל, עבירה שעובר רק

הגירות. פקעה בפירוש, ימחה אם ורק הדין, הוא כך דידן בנידון שגם הרי

לומר יש והאם שהגדיל לאחד מיד גרותו ענין לקטן להודיע יש האם השאלה בענין

והלאה נז עמוד יב, הוראה דרכי בקובץ מש"כ באריכות ראה למחות, שביכולתו לו

"ולמעשה זו: שאלה בענין שליט"א וייס אשר הג"ר שם כתב וכך בכך. השיטות

ושוב מצוה הבר ביום ושוב המצוות, לגיל מתקרב כשהוא בנעימים לילד לומר יש

ונעים. נוח באופן אלא מיוחד, מעמד מזה לעשות צריך ואין שערות. שתי כשיביא

עליו הוא מקבל אם נשאל בקטנותו שגוייר מאומץ שילד שקרה במקרה אני ויודע

המאמצים הוריו לב למגינת גר, להיות חפץ שאינו ואמר בגירות ומחה מצוות עול

אף על מחייב, שהחוק כפי ביתם בתוך ולגדלו להמשיך שנאלצו משפחתם וכל

בהגיע שאכן להבטיח כדי אהבה בעבותות זה ילד לקרב חשוב ומשו"כ כגוי. שדינו

לא אשר נפש עגמת ולהמיט למחות נעורים והבל שטות רוח בו תיכנס לא הזמן

שגר זו ידיעה לו להבליע יותר דטוב נראה כך ומשום המשפחה. כל על תתואר

יגרם הדבר לו לכשיודע שמא ולהסתכן שיגדיל, לחכות מאשר בקטנותו, כבר הוא,

שבידו במפורש לו להודיע צריך שאין אף דאפשר לבי ונטיית עמוק. נפשי זעזוע לו

שגיירוהו בכך שמח הוא אם אותו ששואלים בכך די אלא הכלל, מן ולצאת למחות

בהיותו הוא ששמח דעתו כשמגלה עלה, אתינן זכין מדין אם שהרי לדבר, ומסכים

וכו'". לו היא זכות שאכן מתברר גר,

המתחייבת. ברגישות לנהוג שיש הרי

מסקנה

על ידם על המובא הקטן את ולגייר מאמצים) (הורים למבקשים להיעתר יש

דין. בית דעת

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ Î˜

˙„‰ÈÏ ‰·˘‰*

ליהדות. להשבה בקשה בפנינו

למוסלמי נשואה היתה כי מצהירה יהודיה, אשה המבקשת,לאותו נישואיה טרם התאסלמה המבקשת בנצרת. עמו והתגוררה

מוסלמי.

מצוות שומרת אינה היא כי המבקשת השיבה הדין בית לשאלתמעוניינת ואינה זו מדרכה לשנות מסכימה אינה לעתיד אף וכן כלל,

מצוות. בשמירת

ינשאו הם כי בטוחה אינה אך חבר, כיום לה יש כי מציינת כןדבר. של בסופו

להכיר מסכים והוא חבר, מאותו בהיריון היא כי מציינת בנוסףהילד. על באבהותו

בקשתה. את לקבל האם לבחון יש הנ"ל בנסיבות

שלפנינו. לנידון ביחס ההלכה נברר מכן ולאחר הדין, במקורות לדון נחל ראשית

השונות הפוסקים שיטות - ליהדות השבה דין

בב"י השיטות ומובאות הריטב"א, בשם שהביא יוסף נימוקי (בשם הרמ"א דין ידוע

"ישראל כי יב) סעיף שם, השו"ע על מובא עצמו הרמ"א דין גם רסח. סימן יור"ד

דברי עליו ולקבל לטבול לו יש מדרבנן רק לטבול, צריך אין תשובה, שעשה מומר

לרמ"א האם באריכות הדן לט) סימן ד (חלק החכמה בצל שו"ת ועי' ג'". בפני חברות

וכן ה ס"ק רסז יור"ד, ט"ז גם זה בענין (וראה הטבילה עם יחד השערות גילוח צריך

ז). ס"ק רסח שם, ש"ך

בשולחן להלכה אותו הביא לא ולכן זה דין קיבל לא עצמו שהב"י נראה ואמנם,

טור (עי' טבילה צריך שאין גאון בשם כתב הטור וכן ח) רסז, שו"ע גם (וראה ערוך

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

˙„‰ÈÏ ‰·˘‰‡Î˜

מבני הינה שלפנינו המבקשת אולם רסז), סימן סוף וש"ך ט"ז ראה כן רסז, סימן ריש

דין פי ועל אידיש), דוברת אף ואמה אשכנז, מאזורי לשעבר מברה"מ (עולה אשכנז

דברי עליה תקבל טרם ליהדות חזרה לקבלה שלא להקפיד מקום היה הנ"ל הרמ"א

תטבול. וכן וכשרות, שבת כגון המצוות, עיקרי לשמירת קבלה לפחות דהיינו חברות,

יש לכך, נכונות מביעה ואינה כלל מצוות שומרת אינה היא כי העובדה לאור ברם,

היהדות. לחיק להשיבה ובכך שהיא, כפי לקבלה עדיף יהיה לא האם לבדוק,

האיסלם לדת שעזב במי - ליהדות השבה

נוצרי, שנהיה כגון זרה, עבודה לדת שעזב במי רק הינו זה דין האם - לחקור ונחל

ע"ז, כעובדי נחשבים שאינם דידן) בנידון (כגון האיסלם לדת שעבר במי גם שמא או

הנ"ל? הרמ"א דין עליו יחול

שכתב: פד) סימן יור"ד (ח"ב להועיל מלמד בשו"ת עי' זה בענין

ישראל מכלל שיוצא דמי לחומרא, הרדב"ז של אחרת מתשובה להוכיח נ"ל "אך

ואל ליהרג היהודי שחייב רדב"ז תשו' בשם מביא הקמח לקט דבס' נחשב, כמומר

בתורת לכפור צריך באמונתם המודה שהרי הישמעאלים אמונת לענין אפי' יעבור

כמ"ש ע"ז עובדי אינם שישמעאלים שאף הרי עכ"ד. גמורה ע"ז זה והרי מרע"ה

נמי הכי ע"ז, כעובד הוי משה בתורת שכופר כיון באמונתם שמודה מי מ"מ הרמב"ם,

בפרהסיא מודיע הוא הרי מ"מ אחרת, דת מקבל שאינו אף יהדות מכלל שיוצא מי

כששב". לטבול וצריך אחרת לדת וכמומר ע"ז כעובד הוי וא"כ משה, בתורת שכופר

אחרת, לדת כמומר בכלל הוא הרי האיסלם, לדת שהצטרף מי שאף מדבריו עולה

טבילה. וצריך

לדת המיר שלא מומר שגם ב), אות נא סימן (ח"א החכמה בצל בשו"ת גם מובא כן

טבילה. צריך יהודית, בדת כפר רק אחרת,

ברמ"א. המובא זה דין בכלל שלפנינו המבקשת שגם הרי

חברות דברי מקבל ולא טובל שאינו במי

דברי ותקבל שתטבול בלא אף ליהדות לקבלה ניתן יהיה האם השאלה, חוזרת וכאן

מעוניינת ואינה כלל מצוות שומרת אינה כי הצהרתה לאור ברמ"א, כמובא חברות

זו. בדרך לנהוג

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ ·Î˜

לבחור להינשא שתוכל כדי ליהדות, חזרה לקבלה יש זאת כל למרות כי ונראה

צג) סימן יג (חלק אליעזר ציץ בשו"ת מש"כ וראה האיסלם. דרך את ותזנח יהודי

היהדות: לחיק חזרה ובאהבה בחום המומרים קבלת אופן אודות

אל לחזור אני 'רוצה לומר לפנינו ובא זה של יצרו תש שכאשר הוא הדין כן "ועל

בלתי חלק אנכי אשר היהודית הדת לפי עלי מוטל אשר כפי יהדותי עול קבלת

בעלמא למעלה ורק דת. טקס לשום דדינא מעיקרא זקוק אינו אזי ממנה', נפרד

חבירותולרוו דברי עליו ומקבל מהפוסקים, כמה לדעת אותו מטבילין דמילתא חא

מכבידים אין זאת ועם י"ב). סעי' רס"ח וסי' ח' סעי' רס"ז סי' יו"ד (עיין שלשה בפני

מתפללים שובו ועם חסד. של בחוט אותו מושכים אלא כלל, אותו מבהילים ואין

שמו הנקרא לעבד נא הצלח 'או"א לאמור שבשמים אבינו לפני נרגשת תפלה עליו

תטע כן לפניך שלימה בתשובה לשוב לבו שהטית וכשם חסדך אליו ומשוך כך

חן ימצא למען מצותיך בנתיב ותדריכהו בתורתך לבו ותפתח ויראתך אהבתך בלבו

סק"י)". רס"ח סי' יו"ד בפ"ת מובא רשב"ש (שו"ת אמן' ונאמר כי"ר בעיניך

וכותב: מוסיף ועוד

ואומרים רבה, ובשמחה באהדה היהדות לחיק חזרתו את שמקבלים אומרת "זאת

לשוב לבו את שהטה כשם שבשמים, אבינו לפני עליו ומתפללים אתה', 'אחינו לו

בלבו יטע כן יניקתו, מקור ומשם לוקח ויראתו היהדות, חיק אל שלימה בתשובה

את ולמצוא התורה וסודי עמקי להבין והשכל ובינה בדעה ויחננו ויראתו אהבתו

ממנו פקעו לא שמעיקרא ובאשר בגלל זה וכל ובבא. בזה לו לטוב מצוותיה נתיב

וכלל". כלל יהדותו

אהבה. בעבותות ולקבלה ליהדות לקרבה יש הכל שלמרות הרי

(לג"ר לוי מטה בשו"ת האמור את שליט"א אדרי דניאל הג"ר הדיין עמיתי לי והראה

קבלת משמעותה חברות דברי קבלת שאמנם כתב שם ד, סימן הורוויץ) הלוי מרדכי

הוסיף: תשובתו בסוף ברם בדקדוק, המצוות כל

שיהיה ומחכים מצפים אנו אין הזה, בזמן ישראל לדת וחוזר דתו שהמיר "ומאיש

טרפות יאכל ולא השבת את יחלל שלא פשוטים חיים שיחיה והלואי גמור חסיד

שמביאין מאוד חושש אני חברות, בדברי נזהר להיות שלשה בפני קבל אם אבל וכו',

ויום". יום בכל דבריו על לעבור מכשול לידי ח"ו אותו

הלכה: של לגופה והמשיך

חברות, קבלת מהך כלל הזכירו לא ואחרונים הראשונים גדולי וכן שהמחבר "וכיון

˙„‰ÈÏ ‰·˘‰‚Θ

אשר דבר לעשות רשאים אנו שאין לענ"ד נראה ז"ל, יוסף נימוקי בדברי רק ומקורו

ח"ו". למכשול לו יהיה ואולי תיקון, שאינו מעיקרא יודעים אנו

כתב: המעשי ובפן

לקיים והלאה מהיום מחוייב שהוא ללב הנכנסים בדברים לו להגיד צריכים "אמנם

בימי עשה מאשר יותר נזהר ולהיות ובתמים באמת ז"ל ורבותינו תורתנו מצוות

חטאיו". כל לו ולסלוח למחול עליו וירחם השי"ת לו שיכפר כדי קדם,

הוסיף: זה בענין ננהג? כיצד מצוות, לקבל מוכן ואינו ובמידה

לי אין עליו, כתב נ"י ידידי כבוד אשר הזה האיש עשה אשר המעשים כל "ואחר

להיזהר עליו שיקבל תקווה עליושום יקבל ואם הקדושות, מצוותינו דקדוקי בכל

הנ"ל הרשב"ץ בדרך ללכת טוב כן על כמובן. ח"ו יכשל שלא יותר ירא אני אז

מושבעין שהם לפי להודיעם צריך ואין בתשובה, לחזור כשבאים להבהילם שלא

אי חברות שקבלת וכיון הזה, באיש אפשר אי חברות קבלת לדעתי ע"כ ועומדים.

וכו'". לטבילה ענין שום אין אפשר,

מצוות. שמירת עליה מקבלת שאינה למרות שלפנינו המבקשת את לקבל שיש הרי

להשבה ביחס שונה בגישה נקט שם י), סימן א (חלק יצחק מנחת בשו"ת ראה ברם,

ה): (אות כתב וכך מצוות, שומר שאינו למי ליהדות

שעדיין אף שב אם אבל בישראל, ונחלה חלק לו אין אחרת, דת קיבל אם "אמנם

כיון בטבילתו נעשה מה צ"ע אך שבת, מחלל ישראל כשאר רק הוי שבת, מחלל

לפי זו טבילה בהקדם, וי"ל בידו, ושרץ כטובל והוי שלימה, בתשובה שב לא דעדיין

דכל שם, הרדב"ז בת' הובא ז"ל שמחה רבינו בשם כתבו דהנה טיבה, מה המנהג

מדברי משמע וכן טבילה, צריך ששב חוטא כל א"כ טבילה, צריכין תשובה בעלי

בטבילה, לחייבו וכדומה ששב שבת במחלל כן המנהג אין ואמאי הנ"ל, הנמו"י

יוצא שהוא מפני רק כן דהמנהג וע"כ ושב, אחרת לדת שהמיר במי רק אלא

א"כ כנ"ל, התשובה בסוף שם הרדב"ז וכמ"ש ישראל, לטהרת עכו"ם מטומאת

שייך עדיין נשואין, לענין כעכו"ם הוי לא וכדומה לשבת דבמומר נאמר אם לכאורה

לומר קשה דמ"מ אלא ישראל, לטהרת עכו"ם מטומאת יוצא שהוא מפני טבילה

ובזה טהור, מישראל עוד רחוק מ"מ לגמרי כעכו"ם דינו דאין דאף למחצה טבילה

ישראל, לדת נכנס דבזה המנהג דהרי אפשר, אי להטבילו שלא דייני, לידייני האיך

וצ"ע. לגמרי, נכרית ויקח לסורו דיחזור אפשר, אי ישראל בת ליקח מלהניחו ולרחקו

ÔÈ„ ȘÒÙ�‰Ú„ ‰¯ÂÈ „Θ

שבת, לחלל ושלא שלימה תשובה שיעשה לבו על לדבר להתאמץ מהנכון ובודאי

לכתחילה". כדת ולהטבילו

שאין סבורים שאנו שלפנינו, כגון במקרה אולם בכך. להתיר פשוט לו היה שלא הרי

שלימה תשובה שיעשה לבו על לדבר "להתאמץ בדבריו האמור את לממש מקום

בכך. להקל ניתן שיהיה נראה שבת", לחלל ושלא

האיסלם דרך נטישת

חברות דברי ולקבל לטבול להצריכה שלא בכך להקל שנבוא טרם לוודאאולם, יש ,

מנהג שום עוד שומרת ואינה האיסלם, דרך את לחלוטין נטשה המבקשת אכן כי

קשורה עדיין היא אכן אם ישראל, לדת כחוזרת להגדירה נוכל לא שהרי ממנהגיו.

ועוד שומרת, לא מצוות אפי' אם היהודית, לדת חזרה במה שהרי האיסלם, לדת

אחרת?! דת תרבות שומרת

נטשה היא כי והצהירה הדין בבית המבקשת הופיעה מכן שלאחר ביום ואכן,

ממנהגיהם. מנהג שום נוהגת ואינה האיסלם, דרך את לחלוטין

יהדות בדיקת

אשר יהדות חוקר בפני הופיעה המבקשת המבקשת, של יהדותה לבדיקת באשר

את לאשר והמליץ יהודיה שהמבקשת ניכר לפניו שהוצגו הנתונים לאור כי קבע

יהודי. הוא אביה גם יהדותה.

מסקנה

דברי מקבלת שאינה אף ליהדות חזרה המבקשת את לקבל יש לעיל, האמור לאור

טובלת. ואינה הדין בית בפני חברות

כדת להינשא רשאית והיא המבקשת, של יהדותה את מאשר הדין בית כן, כמו

מכהן. לבר וישראל, משה

³

ÔÈ„ ȘÒÙמשפט חושן

ÊΘ

Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈÙıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ*

בוררות שטר על חתמו הצדדים ממונית. בוררות תביעת בפנינוהדין. בית הכרעת את לקיים בקנין עליהם וקבלו הדין בבית

וכן (הפצה), עיתונים לחלוקת כשליח הנתבע אצל עבד התובעמכתבים. בחלוקת עבד יותר מאוחר בשלב

מקום חודשים. וחמשה שנים שלוש הנתבע אצל עבד התובעג. בעיר היה העבודה

הצדדים. בין חתום עבודה הסכם היה לא

אשר נפשית במחלה אשתו לקתה זו תקופה לאחר התובע, לדבריהאשה שתשהה כדי פ., לעיר ולעבור דירתם לעקור אותם הצריכה(מציג הנתבע אצל עבודתו את הפסיק כך, בשל הוריה. בית ליד

רפואי). אישור

להלן, שיוצגו שאלות ועוד אלו בנסיבות פיצויים דמי תשלומי עניןזה. דין בפסק ילובנו

הנתבע. ותגובות התובע טענות להלן

ארבע: הן תביעותיו למעשה

פיא. החוק.תובע ע"פ צויים

הנתבע.ב. אצל עבד בהם השנים כל על הבראה דמי תובע

אשרג. חופשה ימי עשרה עוד הנתבע לו חייב חשבונו ע"פ חופשה. דמי תובע

ההלכתי* בקובץ גם התפרסם זה דין פסק תשס"ח. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

הדין בפסיקת העוסק זה דין פסק בסוף נספח וראה תש"ע. אדר מא, גליון הלל", "בית

בב"ד בפנינו הוא גם שנוהל תיק השנה, באמצע שפוטר למלמד פיטורין פיצויי בתביעת

תקופה. באותה חיפה

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÁΘ

החופשה ימי חשבון, רואה תחשיב ע"פ התובע, (לטענת תמורתם קיבל לא

ש''ח). 2410 בסך מסתכמים

(הנתבע),ד. לשעבר ממעסיקו עדיין קיבלם לא אשר שכר תלושי שני לקבל תובע

.07 דצמבר וכן 07 פברואר

ש''ח.ה. 341 בסך תיק, פתיחת דמי משפט, הוצאות החזרי תובע

הנתבע: של תשובתו היתה זו

זה),א. בענין עו"ד עם שוחח (לדבריו פיצויים לתובע מגיע לא חוק שע"פ טוען

ציין הנתבע ידו. על פוטר ולא העבודה, ממקום דירתו עקר שהוא משום

ימשיך שהתובע הוא שרצונו וטוען התובע, של היעילה עבודתו את לשבח

אצלו. ויעבוד

החוק.ב. ע"פ לתובע, הבראה דמי לשלם עליו מקובל הבראה, לדמי באשר

אםג. החוק, ע"פ החסר, את להשלים עליו מקובל חופשה, ימי לתשלומי ביחס

חופשה. ימי חסרים אכן

החסרים.ד. התלושים את לתובע להמציא מסכים

לתובע.ה. משפט הוצאות להחזרי מתנגד

התובע כאשר פיטורין, פיצויי לתשלומי ביחס רק היא ביניהם הויכוח נקודת למעשה

כן כלל. זה לתשלום התובע זכאי לא חוק ע"פ כי טוען והנתבע חוק, ע"פ זאת דורש

משפט. הוצאות תשלומי ענין לברר עלינו יהיה

המקובל למנהג בהתייחס לענין, הנוגעים ההלכה מקורות מתוך הענין ילובן להלן

פועלים. שכירות בעניני רבה משמעות להם העבודה, ולחוקי

קובע המדינה מנהג

הסכם (כשאין הקובע הוא המדינה מנהג ומעביד עובד שבעניני ומפורסם ידוע

המדינה, מנהג קובע אדם בני בין הממוניים הענינים בכל שהרי ביניהם), מפורש

דעת על היתה כתוב) שאינו (הסכם למעבידו העובד שבין שההסכמה ההנחה משום

"השוכר פרק ריש מציעא, בבא במסכת במשנה (ועי' מדינה באותה שמקובל מה

המדינה"). כמנהג "הכל - עבודה לדיני ביחס קבעה שם ע"א, פג דף הפועלים" את

ıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈÙËΘ

והבא ממונות, בדיני המנהג אחר "דהולכין (ברא"ש): שם אשר"י הגהות וכתב

ראיה". להביא עליו נוהג, שהמנהג כמו ולא אחר בענין שהתנה וטוען המנהג לשנות

דוגמאות: שתי להלן מקומות. בכמה משפט חושן בשו"ע מפורשות מובא זה דין

והמעבידא. העובד שבין לויכוח השו"ע התייחס ה) (סעיף של סימן משפט בחושן

טען השדה ובעל החצי, שיטול שהתנה האריס טען שאם וכתב השכר גובה על

המדינה. מנהג אחר הולכים השליש, לו ליתן אלא התנה שלא

א)ב. (בסעיף השו"ע וכתב שלא), (סימן הבא בסימן בשו"ע הוא לכך נוסף מקור

הנהוג. המנהג לפי נקבעים והמעביד העובד שבין התנאים שכל

משה אגרות בשו"ת גם דן עובדים פיטורי בענין המקום מנהג של תוקפו בשאלת

מנהג ואם בזה, הקובע הוא המקום שמנהג וכתב עה) סימן א משפט חושן (חלק

מנהג רק אף או העובד מצוי שבו הזה החרושת בית מנהג רק אף (או המקום

ועובדים טענה, בלא אותם מפטרים אין פועלים שכששוכרים הוא הזה) הפועל

התנו כאילו הוי בדיוק) סיכם (כשלא אצלו שסתמא הוא וברור פשוט לעולם, אצלם

לעולם. שם שיעבוד

ברמב"ם כמובא בהם, הדין עיקר הוא שהמנהג רגילה מכירה לענין כמו הוא זה דבר

אחר שהולכים ומתן משא דברי בכל גדול שעיקר ח), הלכה כו פרק מכירה, (הלכות

המנהג, נעשה איך חילוק אין לכן כך. כמפורש התנו כאילו שזה הוא והטעם המנהג,

זה, איש של אלא העיר כל של מנהג שאינו ואף נהגו, כך מעצמן או חכם ע"פ אם

מזה. ידעו ששניהם כיון התנו, כאילו הוי פנים כל שעל משום

המנהג ע"פ פיטורין פיצויי

מח, סימן ז (חלק אליעזר ציץ בשו"ת דן פיטורין ופיצויי עובדים פיטורי בשאלת

י). פרק המשפטים" "אורחות בקונטרס

ש היא בהלכה ומקובלת פשוטה שהנחה שם כתב לעובד הפיטורין לפיצויי כלביחס

המדינה. במנהג ביותר תלויים פרטיהם, כל על ומעבידים, עובדים פועלים, דיני

אחר בזה הולכים ג"כ מסויים), סיכום (בלא בסתם נעשתה השכירות אם ואפילו

המנהג. לפי ללכת יש פיטורין, פיצויי בענין גם א"כ המנהג.

ומספיק מקרים, וכמה בכמה המדינה בני אצל כך שהונהג כל הוא מנהג לדבריו,

מפעמיים. יותר בקביעות כן שהונהג שידוע אפילו

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Ϙ

לא זה "ואם דבריו: בתוך תעה) (סימן הריב"ש בשו"ת שכתב מה את שם ומביא

שכירות דבעניני המנהג, אל לעיין צריך אז סתם ששכרוהו אלא כדבריו יתברר

כדתנן בסתם, נעשה שהשכירות פי על אף המדינה, מנהג אחר הולכים ודאי פועלים

כמנהג הכל יספק, במתיקה לספק יזון, לזון שנהגו מקום הפועלים את השוכר בפרק

וממשיך וכו'". הלכה מבטל מנהג אומרת זאת בירושלמי עלה ואמרינן המדינה.

לפטור ברור המנהג שיהיה צריך זה שבכגון נראה מקום "ומכל וכותב: שם הריב"ש

נוהגים". איך לראות אדם ויכול יום בכל נשכרים פועלים שכמה וכו',

מביא שם בדבריו כך? שהתנהגו פעמיים יותר פי על נקבע שמנהג לכך מקורו מהו

קרוי "ואינו הריב"ש): (בשם שכתב א) סעיף שלא (סימן משפט בחושן הרמ"א את

אחת פעם רק נעשה שאינה דבר אבל פעמים, הרבה ונעשה השכיח דבר אלא מנהג

מפעם יותר שנעשה דבר שכל מזה לדייק א"כ ניתן מנהג". קרוי אינו פעמים שני או

קרוי שפיר פעמים, הרבה כבר שנעשה כשידענו כמה אחת ועל פעמיים, או אחת

ברמ"א גם תנאים. ובלא בסתם נעשית כשהשכירות אפילו אחריו והולכים מנהג,

כן פעמים. ג' כך שעשו כל נקבע עיר שמנהג מבואר ג) סעיף קסג סימן משפט (חושן

.(129 עמוד ד, (חלק רבניים דין בפסקי גם הסיקו

לפועלים פיצויים לשלם ישראל, בארץ זה שמנהג אליעזר, ציץ בשו"ת שם ומוסיף

האחרונה, החודשית המשכורת לפי לשנה חודש סך ע"פ השונים לסוגיהם ופקידים

לבין מלאה במשרה עובד בין חילוק בלא בשנים, עשרות זה בארץ הוא מושרש

כך דעת על בודאי לכן .(129 עמוד ד בפד"ר גם הסיקו (כן חלקית במשרה עובד

בזה (ועי' זה נוהל ממילוי להישמט יכול ואינו לעבודה, התובע את המוסד קיבל

שכת קסז, סימן ח"ו יצחק, מנחת בשו"ת פיצויים,גם לפסוק ישראל בארץ שנהגו ב

הסוחרים). בין התקבל כבר זה שדבר משום

שם צב, סימן ה חלק שליט"א) שלזינגר אליהו (לג"ר ודורשין שואלין בשו"ת גם ועי'

בתמורה דאורייתא חוב פעולה, (שכר פיטורין פיצויי למתן הסברות כל את הביא

צדקה). או ומתנה ויתור לעבודה,

קשורים הפועל שכירות שתנאי לעיל "וכאמור שכתבו: (287 (עמוד ג פד"ר ועי'

הוא מעבידו אם אף עובד, שכל ומקובל כמפורש, וסתמא המקום למנהגי בהרבה

את כשעוזב חינוכי, מוסד או וחסד צדקה של מוסד הנו אם הבדל ללא מוסד,

לכל פיצויים להעניק נהגו שכבר ולאחר לנוהג. בהתאם פיצויים מקבל עבודתו

ובדין יסודה בדין אשר תביעה מעין אלא חסד של תביעה אינה זו תביעה הרי עובד,

שכרו". שיטול הוא

ıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈهϘ

קבוע שאינו מנהג

מנהג ע"פ פיטורין פיצויי בתשלומי דנו (331 (עמוד א בפד"ר מה. דבר להעיר ויש

'ומה כתב שם בב"מ אשרי בהגהות דהרי בזה לדון יש "לכאורה העירו: וכך המדינה,

המקום'. חכמי פי על קבוע במנהג דוקא הוא ממונות בדיני המנהג אחר שהולכים

הונהג שלא במנהג א"כ ותיקין, מנהג יהיה שהמנהג דצריך שם בב"מ במרדכי ועי'

המדינה". כמנהג הכל הדין לכאורה בזה אין המקום חכמי ע"פ

שהביאו מה לענין מדברים והמרדכי אשרי שהגהות הוא "פשוט כך: הדברים ויישבו

קבוע במנהג דוקא שזה כתבו וע"ז הלכה, מבטל שמנהג בב"מ מהירושלמי שם

בהלכה, פוגע המנהג אין אם אבל ותיקין, מנהג יהיה ושהמנהג המקום חכמי ע"פ

המנהג דעת דעל מקום באותו הנהוג המנהג אחרי ללכת פועלים בשכירות יש ודאי

ועובדים". פועלים שכר

בהלכה, פוגע שאינו רק לא הוא שהמנהג הפצויים חובת לענין "ומעתה והסיקו:

ולחייב במדינתנו הנהוג המנהג אחר ללכת יש ודאי וכו', והגון ראוי מנהג הוא אלא

המפוטר". לעובד ד"ת לפי

חיוב בשאלת "והנה כך: על חולקת שלכאורה השיטה את שם והוסיפו והמשיכו

תחוקת בס' הנדפסת בתשובתו זצ"ל עוזיאל הגרב"צ הראשל"צ דן כבר הפצויים

כמנהג דהכל הכלל מצד בזה לבוא שאין שם ודעתו תש"ה, בשנת שי"ל העבודה

צריך ב. המדינה. בכל פשוט מנהג יהיה שהמנהג צריך א. שנים: הם ונימוקיו המדינה

פעם רק נעשה שאינו דבר אבל פעמים, הרבה ונעשה השכיח דבר יהיה שהמנהג

א'". סעיף של"א סי' בחו"מ הרמ"א וכמש"כ מנהג נקרא אינו פעמים שתי או אחת

"והנה המנהג: מחמת החיוב של תוקפו על חולק אין שכיום הסיקו למעשה ואולם

בהתפשטות זה שתלה שכעתמאחר הרי פעמים, הרבה ונעשה מצוי ובהיותו המנהג

יש יום, יום לפיו ונוהגים ושכיח מצוי והוא הארץ בכל ונתקבל נתפשט שהמנהג

קיימים תש"ה, בשנת האמורים לעיל הנזכרים הדברים ואין הזה, המנהג אחרי ללכת

והתפשט". התבסס שהמנהג כעת ועומדים

בתשובתו מסיק עוזיאל הגרב"צ "וגם פיטורין: פיצויי לחיוב נוסף טעם והזכירו

ואורחות טובים בדרך תלך למען מדין פיצויים, לחייב לביה"ד יש אחר דמצד הנזכרת

טובים בדרך תלך למען משום בזה שיש יראה שביה"ד מקום ובכל תשמור, צדיקים

שם". בדבריו עי"ש הפועלים. לזכות בעה"ב לחייב יש

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·Ï˜

פיטורין פיצויי לתשלום מהתורה סמך

המדינה. ממנהג רק נובע אינו לעובד פיטורין פיצויי לשלם המנהג כי להדגיש יש

דברים בספר מובא התורה. מן סמך לו יש פיטוריו עם לעובד פיצויים מתן מנהג

ריקם, תשלחנו לא מעמך חפשי תשלחנו "וכי עברי: עבד בדין יג-יד) פסוקים טו (פרק

לו". תתן אלקיך ה' ברכך אשר ומיקבך ומגרנך מצאנך לו תעניק הענק

מדות בנפשנו נקנה "למען כך: זאת מצוה שורש מסביר תפב) (מצוה החינוך בספר

וניתן אותנו שעבד מי על שנרחם הוא והדרנו והודנו וכו', וחמודות יקרות מעולות

הוא, מושכל ודבר בשכרו, לו לתת עמו שהתנינו מה מלבד חסד, בתורת משלנו לו

עברי עבד דין אין שאמנם וכותב דבריו בסוף החינוך ומוסיף בו". להאריך צורך אין

חכם ישמע הזה בזמן אף מקום "מכל אך הבית), (בזמן נוהג שהיובל בזמן אלא נוהג

לו שיעניק מועט, אפי' או מרובה זמן ועבדו ישראל מבני שכר שאם לקח, ויוסיף

השם". ברכו מאשר מעמו בצאתו

בצאתו לו להעניק ועובד שכיר לכל עברי עבד מדין ללמוד שיש מלמדינו החינוך

או מרובה זמן עבדו אם בין בזה חילוק שאין אלא עוד ולא ה', ברכו מאשר מעמו

שכיר בין חילוק שאין גם נלמד שמזה (שם) אליעזר ציץ בשו"ת והוסיף מועט. אפילו

חלקית. במשרה שעבד שכיר לבין שלימה במשרה שעבד

לבירור להיכנס "ומבלי החינוך: של זה דינו על שכתבו (287 (עמוד ג פד"ר ועי'

שהחיוב או שכר תוספת ומעין השכירות מחובת נובעת הענקה חובת אם השאלה

התורה שכוונת בעליל רואים עכ"פ עבדים, מהל' פ"ג במ"ל ועי' צדקה, מטעם הוא

ח להטיל אתהיתה עזיבתו עם הפועל עבוד מחר דאגת שידאג המעביד על ובה

עת ובכל זמן שבכל החינוך הסתמך ולזאת ריקות, בידים ישאר לא אצלו עבודתו

מעמו". צאתו לאחר גם לו לדאוג המעביד על חובה עובד, פועל אם

לעובד לשלם מעביד על חיוב שישנו לומר החינוך ספר כוונת אין כי לציין יש

הינו זה חיוב לקח". ויוסיף חכם "ישמע במילים התבטא שהרי בפיטוריו, פיצויים

המעביד, של מרצונו רק הינו זה חיוב המובחר. מן מצוה או הדין" משורת "לפנים

בפס"ד ו, כרך הדין" ב"שורת מובאת זו (הדגשה לכפותו או כך על לחייבו נוכל ולא

שליט"א). שמעון בן הגר"ש של

וענין רעיון החינוך בספר מבואר "והנה שכתבו: (331 (עמוד א בפד"ר גם מודגש כן

עברי בעבד אלא אינו הענקה דין דהרי מדינא, לא אמנם הפצויים. תשלום של זה

זמן עבדו אפי' לפועל להעניק יש לקח ויוסיף חכם ישמע מצד אולם הבית, ובזמן

ıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈقϘ

חובה זו אלא בביה"ד, המעביד לחייב אמורים החינוך דברי אין הוסיפו: וכן מועט,

לקח". ומוסיף השומע החכם של עצמית

לעובד גם פיצויים לשלם יש עברי, לעבד הענקה ממצוות הדין סמך שע"פ לציין יש

כבנידון חלתה, שאשתו במקרה גם הוא שכן ונראה לעבוד, יכול אינו כך ובגין שחלה

דאם וברמב"ם בגמרא "מבואר תפב): (מצוה חינוך המנחת דברי ע"פ זאת שלפנינו.

דרבו פשוט זה להשלים, צריך ואין שש בסוף לחרות יוצא שלשה, וחלה שלשה עבד

וכו'". בהענקה חייב

המדינה חוק

עלינו שומה המדינה, חוק ע"פ למעשה נקבע פיטורים פיצויי ענין כי שקבענו לאחר

זה. במקרה המדינה חוק קובע מה לבדוק

עוזר דוקס, יהודה מר של באדיבותו הומצא (החומר זה בענין החוק לשון יובא להלן

הרבניים). הדין בתי הנהלת המשפטי, היועץ

לקוי), בריאותי מצב לרגל (התפטרות 6 סעיף ,1963 תשכ"ג פיטורין, פיצויי בחוק

ולאור משפחתו, בן של או הוא בריאותו מצב לרגל עובד "התפטר כך: מובא

מספקת סיבה היתה הענין נסיבות ושאר העבודה תנאי הרפואיים, הממצאים

כפיטורים". התפטרותו את פיטורים פיצויי לענין רואים להתפטרות,

ועדת באישור בתקנות שנקבע משפחה בן - משפחה' 'בן זה "בסעיף שם: מובא עוד

העובד). אשת את זה שכולל (ודאי הכנסת" של העבודה

כפיטורים יראו זה חוק "לענין כך: מובא מגורים) העתקת לרגל (התפטרות 8 בסעיף

הע עקב עובד של שנקבעוהתפטרות אחרות סיבות מחמת .3 מגוריו... מקום תקת

מקום העתקת את המצדיקות מסיבות הכנסת, של העבודה ועדת באישור בתקנות,

העובד". של מגוריו

לקבוע אנו יכולים אשתו, מחלת על רפואי אישור התובע לנו שהמציא לאחר ובכן,

שלא למרות (הנתבע), ממעסיקו פיטורים פיצויי לקבלת התובע זכאי אכן כי בודאות

הארץ. לצפון מגוריו העתיק אלא ידו, על פוטר

החוק? ע"פ הפיצוי שיעור נקבע כיצד

הפיטורים פיצויי של "שיעורם כך: מובא הפיצויים) (שיעור 12 סעיף שם, ובכן,

באותו או מעביד, אצל במשכורת בעובד עבודה שנת לכל אחד חודש שכר הוא:

עבודה". מקום

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „Ϙ

העובד את מזכה עבודה, שנת שלאחר שנה של "חלק שם: החוק קובע עוד

יחסיים". בפיצויים

3 במשך עבודתו על משכורת, 5/12 ועוד משכורות שלוש לקבל זכאי שהתובע הרי

הנתבע. אצל חודשים וחמשה שנים

שם, [כמובא העובד של האחרונה המשכורת ע"פ הפיצויים את לחשב מקובל

.[(1) 4 סעיף ,1964 תשכ"ד, פיטורים פצויי תקנות

הראשונות בשנתיים התובע), גם זאת (ואישר הנתבע לדברי נוספת. טענה עולה עתה

ולאחר הנתבע), דברי ע"פ משרה שליש ביום, שעות (כשלוש חלקית משרה עבד הוא

ע"פ הפיצויים שיעור את לחשב ניתן כיצד השנים. יתרת את מלאה במשרה עבד מכן

המשרה? חלקיות רק הראשונות בשנים עבד בפועל כאשר האחרונות, המשכורות

חלקית, לעבודה מלאה מעבודה עובד "עבר :(7 סעיף (שם, החוק קבע לכך ביחס ובכן,

מתקופות אחת כל לגבי האחרון שכרו יחושב מלאה, לעבודה חלקית מעבודה או

עבודתו". של החלקיות למידת יחסי באופן פיטוריו, ערב שכרו לפי העבודה

ביום, שעות 3 רק עבד הראשונית שבשנתיים העובדה את בחשבון לקחת שיש הרי

הפיצויים. בחשבון זה ולהכליל

משפט הוצאות החזרי

תיק פתיחת דמי משפט, הוצאות החזרי היתה התובע של האחרונה דרישתו

ש''ח. 341 בסך

רב אמר דימי רב אתא "כי מובא: ע"ב לא דף בורר זה פרק סוף בסנהדרין בגמרא

הוועד, למקום נלך אומר ואחד כאן נדון אומר אחד בדין, חברו את התוקף יוחנן,

ומטר קשה דין "בעל רש"י: שם ומבאר הוועד". למקום וילך אותו חברוכופין את יח

בוש זה שיהיה הרבה חכמים תלמידי וועד למקום אלא כאן לדון חברו רוצה ואין

הוועד. בבית להדיין לבוא הקשה התובע את לאלץ יכול הנתבע מהם".

מי רבי, אלעזר, רב לפניו "אמר אלעזר: רב דברי ומביאה שם הגמרא וממשיכה

אלעזר רב בעירו". ודן אותו כופין אלא מנה? על מנה יוציא מנה בחברו שנושה

את לחייב יתכן שלא וטוען לעיל, שהובאו יוחנן ורב דימי רב דברי את בסברא דוחה

שהתובע בכך הגיון שאין הסברא משום אחרת, בעיר תביעתו ולהגיש ללכת התובע

לדרוש שיכול ודאי ולכן כספו, את לתבוע כדי בנסיעות מנה יוציא עוד מנה מחברו

הוועד. לבית ילכו ולא בעירם שידונו

ıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈىϘ

מנה" על מנה יוציא מנה בחברו שנושה "מי אלעזר רב שאל מה להבין, יש ולכאורה

הנתבע, של רצונו ע"פ הוועד לבית ללכת שנאלץ מכך מפסיד שהתובע הבין מדוע -

שהוליך זה הוא שהרי הדרך, הוצאות את לו ישלם בדין הנתבע יפסיד אם והרי

בדין שהפסיד הנתבע על חיוב שאין אלעזר רב מדברי מוכח אלא לחינם. שמה אותו

להוציא התובע שייאלץ זה מצב הגיוני וכי - תמה ולכן הוצאותיו, לתובע לשלם

מנה. היא תביעתו שכל למרות הדרך הוצאות על מנה

לאחר כתב וכך הנ"ל מהגמרא מ) סי' בורר, זה (פרק שם הרא"ש גם מדייק כן

לכשנגדו משלם אינו בדין שנתחייב מי ראיה "מכאן הגמרא: דברי ומביא שמקדים

שם בסנהדרין בתוס' גם איתא כן אחרת". בעיר לדון שהזקיקו אע"פ יציאותיו,

ויוציא. בד"ה

ושם הוצאות, לשלם שאין הנ"ל מהגמרא מדייק תשז) (סי' בסנהדרין המרדכי גם

כתב: וכך ולדון, לבוא הנתבע בכפיית התובע שהוציא להוצאות גם ומתייחס מוסיף

לא דשמעון לדין, שמעון את לכוף כדי יציאותיו ראובן הוציא דאם ר"י מוכיח "מכאן

שנושא מי הכא פריך מאי כן לא דאם בתביעתו, זכה שראובן אע"פ ההוצאה יפרע

לפרוע צריך דאין ש"מ אלא הכל, יפרע הלווה מקום מכל בכך מה וכו' בחברו

הוצאות לשלם בדין המפסיד את לחייב שאין הראשונים שסברו נראה הוצאה".

שכנגדו. לצד דיון

לשכנגדו לשלם חייב אינו בדין "המתחייב ה): סעיף יד (סימן חו"מ בשו"ע גם נפסק כן

אחרת". בעיר לדון שהזקיקו אע"פ יציאותיו,

לתובע. משפט הוצאות מהחזרי פטור הנתבע שלפנינו שבנידון הרי

השו"ע להביאו, הוצאות התובע והוציא לדין, לבוא שסירב לאדם ביחס אמנם,

להוציא התובע והוצרך דין לבית לבוא מסרב הנתבע היה שאם כרא"ש, פוסק (שם)

לירד לכופו נסיבותהוצאות אלו אין אך הוצאותיו, כל לו לפרוע הנתבע חייב לדין,

שלפנינו. המקרה

לדון הצדדים ביניהם סיכמו כאשר הוא משפט הוצאות תשלום לחיוב אחר אופן

הופיע. לא מהם אחד ולבסוף מסויים בב"ד

דבריו: בהמשך איתא לעיל) כבר (שהוזכר תשז סי' בורר זה פרק בסנהדרין, במרדכי

אחריך אבוא ואני שמעון ואמר הגדול לב"ד נלך לשמעון אמר ראובן אם "אמנם

על מעותי פיזרתי אני ויאמר שמעון על ויטען ראובן יחזור אם הגדול, ב"ד לאותו

ראובן את מחייב מאיר רבינו יציאותי, ממך שואל אני באת ולא נגדך לב"ד שהלכתי

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÂϘ

הזה בדבר בך אני משטה למימר שייך ולא לו, נדר שלא אע"פ יציאותיו כל לשלם

בעלי בין הסכמה שהיתה שבאופן פוסק המרדכי קנין". צריכין שאין יש דברים וכמה

לאותו הגיע לא מהצדדים אחד דבר של ובסופו מסויים דין בבית לדיון להגיע הדין

שהוציא הוצאותיו כל דינו לבעל לשלם חייב בא שלא זה בא, וחברו לדון מקום

שמה. להגיע כדי

כגרמי דהוי לכאורה הינו זה דין הסבר ה. סע' יד סי' חו"מ ברמ"א גם נפסק זה דין

את תואם אינו זה מקרה גם ואולם, סקל"א. שם הגר"א ביאור ועי' כגרמא, ולא

שלפנינו. המקרה נסיבות

ולצערו. להטריחו כדי חברו את תבע כאשר הוא משפט הוצאות לתשלומי נוסף אופן

ללווה שכפה במלוה "נראה שם: כתב וכך יד) סימן (חו"מ יעקב ישועות בספר עי'

ההוצאות, הכל לדברי לשלם דחייב בתביעתו, ששיקר ונמצא הגדול ב"ד לפני לילך

במקום "אבל שם: וממשיך הוצאות", לעשות הוצרך דיבורו וע"פ כפאו זה שהרי

לדברי חייב ודאי המלוה כשכפאו עליו בא ובעלילה מבקש הוא שתואנה שנתברר

את להצדיק עדים הנתבע שהביא באופן להתברר יכול זה דבר ההוצאות". הכל

התובע. טענות ולסתור טענותיו

כפיית הוצאות דין שמביא לאחר שג) סי' (ח"ד והנהגות תשובות בספר גם איתא כן

עוד "ונראה לעיל): (שהוזכרו אחריך" ואבוא "לך האומר ודין לדין לבוא המסרב

לצער רצה ובמזיד בתביעתו, ממש שאין בעצמו ידע שהתובע שניכר מקום דבכל

אותו אנו מחייבין וכדומה, דין עורך הוצאות להנתבע שיהיו להנתבע, נזק ולגרום

שדבריו מעיקרא ידע שהתובע "שנתברר דבריו: בהמשך שם מסיים וכך בהוצאות".

הנ את ולהזיק לצער רצה רק בדין, לזכות סיכוי לו ואין שקר מחייביןהם כה"ג תבע,

הדין". מן ההוצאות בשילום אותו

לתביעתו סיכוי שאין התובע שיודע לב"ד שנראה זה שבכגון לדבריהם א"כ נמצא

הפסדים לו ולגרום שכנגדו הצד את להטריח כדי תובע כן ע"פ ואף ממש בה ואין

אינו זה אופן גם ואולם, דינו. בעל שהוציא משפט בהוצאות אותו מחייבים לחינם,

שלפנינו. המקרה נסיבות את תואם

מסקנה

הדין.א. בפסק והמפורט המובא כפי החוק, ע"פ פיטורים לפיצויי זכאי התובע

יום.ב. 30 בתוך הפיטורים פיצויי תשלום את להסדיר הנתבע על

ıÂÏȇ ˙ÓÁÓ ¯Á‡ ̘ÓÏ Â˙¯È„ ¯˜Ú˘ „·ÂÚÏ ÌȯÂËÈÙ ÈȈÈÙÊϘ

החוק.ג. ע"פ אצלו, שעבר השנים בעבור הבראה דמי לתובע לשלם הנתבע על

הנ"ל. זמן בפרק זאת

בהתאםד. חופשה ימי מלוא את קיבל שלא מסמכים לנתבע להמציא התובע על

הנ"ל. זמן פרק בתוך זאת, לשלם הנתבע ועל חוק, ע"פ לו למגיע

שלה. שכר תלושי - קרי החסרים, השכר תלושי את לתובע להמציא הנתבע על

.07 דצמבר וכן 07 פברואר החודשים

משפט.ו. הוצאות מתשלומי פטור הנתבע

³

בבית לפנינו שנדון מקרה על שנכתב אחר דין פסק אביא הקודם, דין לפסק כנספח

שונה התביעה אך לעיל, שהובאו הנימוקים על בעיקרו שהתבסס בחיפה, הדין

שונים. סופי, דין ופסק הדיון נשוא העובדות וממילא

‰�˘‰ ÚˆÓ‡· ¯ËÂÙ˘ „ÓÏÓÏ ÔȯÂËÈÙ ÈȈÈÙ

ל.). ח. מוסדות (מנכ"ל מ. נגד א. של בוררות תביעת בפנינו

הכרעת את לקיים בקנין עליהם וקבלו הדין בבית בוררות שטר על חתמו הצדדים

הדין. בית

ל. ח. מוסדות של (במכינה) הקטנה בישיבה כמלמד הנתבע אצל עבד התובע

בישיבה. ללמד התחיל תשס"ו אלול בחודש

פ., הרב עם נעשה הסיכום לחודש. דולר 800 על עמד ביניהם המסוכם התשלום

הסיכומים כל חתום, עבודה חוזה או בכתב סיכום ביניהם היה לא המוסדות. ראש

פה. בעל נעשו

הוא עצמו ניסן (חודש ניסן חודש עד בישיבה (אחה"צ) בקיאות שיעורי לימד התובע

לימד). לא ואז הזמנים, בין

לו והודיע התובע אל הנתבע התקשר הזמן תחילת לפני יומיים התובע, לדברי

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÁϘ

בישיבה. מעבודתו מפוטר שהוא דהיינו בישיבה, ילמד לא הוא קיץ) (זמן הבא שבזמן

המוסד. של כלכלים בקשיים הפיטורים את נימק הנתבע התובע, לדברי

עבודתו את והפסיק ספר, בבית לימד הוא בישיבה לעבוד החל טרם כי סיפר התובע

בישיבה העבודה את העדיף והוא בישיבה, לעבוד אותו שקבלו העובדה בשל רק שם

שסיכם לאחר רק בהוראה. הסיפוק וכן העבודה שעות מבחינת הספר, בית פני על

לא שהוא כך על הספר לבית הודיע הוא בישיבה עבודתו התחלת על פ. הרב עם

אצלם. ללמד ממשיך

שלוש: הן תביעותיו

החוק.א. ע"פ פטורים פיצויי תובע

הזמנים).ב. (בין ניסן חודש על תשלום תובע

השנה.ג. סוף עד שכרו לקבל תובע

הנתבע: של תשובתו היתה זו

ובעת בכולל זמנים, לשמירת באשר אמת מדווח היה לא התובע כי טען הנתבע

מחוייב. היה בהם וביציאה, בכניסה נוכחות תדפיסי מחסיר היה בישיבה. שלימד

מבחנים על או נכח לא בהם שעות על לו שישלמו מבקש היה התובע כי טען עוד

בחן. שלא

והתובע הישיבה, של רמתה את להגביה היתה ההנהלה של השאיפה כי טען עוד

באשר בתלונות באו התלמידים גם כי טען כן המבוקשות. התוצאות את סיפק לא

התובע. של לעבודתו

בישיבה. העסקתו הפסקת על לתובע הודיע הוא אדר בחודש כבר כי השיב עוד

טען כן השנה. סוף עד שכר לא וכן חוק, ע"פ פיצויים מגיע לא לתובע כי טען הנתבע

ניסן. חודש על גם שכר לו מגיע שלא

המשיך לעיל, שהוצג הנ"ל דין בפסק שהובא לזה במהותו הדומה ומתן משא לאחר

השונים: החוק סעיפי לאור הדין בהכרעת הדין פסק

פיטוריםחוק פיצויי - המדינה

עלינו שומה המדינה, חוק ע"פ למעשה נקבע פיטורים פיצויי ענין כי שקבענו לאחר

זה. במקרה המדינה חוק קובע מה לבדוק

‰�˘‰ ÚˆÓ‡· ¯ËÂÙ˘ „ÓÏÓÏ ÔȯÂËÈÙ ÈȈÈÙËϘ

עוזר דוקס, יהודה מר של באדיבותו הומצא (החומר זה בענין החוק לשון יובא להלן

הדין). בתי הנהלת המשפטי, היועץ

ברציפות אחת שנה שעבד "מי מובא: 1א סעיף ,1963 תשכ"ג פיטורין, פיצויי בחוק

שפיטורו ממעבידו לקבל זכאי ופוטר, אחד, עבודה במקום או אחד, מעביד אצל וכו'

פיטורים". פיצויי

אותם, יראו ראשונה, עבודה שנת סוף לפני סמוך "פיטורים :(3 (סעיף החוק קובע עוד

תשלום מחובת להימנע כוונה מתוך נעשו כאילו דבר, של הפוכו הוכח לא אם

הפיצויים". בזכות פוגעים כאלו פיטורים ואין פיטורים, פיצויי

פיצויי לתשלום זכאי התובע שאין א"כ נראה נעשה. כך לא שלפנינו במקרה

חודשים. שבעה רק בישיבה עבד כאשר פיטורים,

השנה סוף עד תשלום חובת

לעובד הודיעו שאם הוא המקובל הנוהג השנה, סוף עד משכורתו לתשלום ביחס

(מתוך השנה סוף עד שכרו לו לשלם יש הלימודים, שנת תחילת לאחר פיטוריו על

השנה). באמצע עבודה מקום למצוא יוכל שלא הנחה

לר"מ ביחס גם הינו מורים שאצל זה נוהג האם להסתפק רב מקום שיש נראה ואמנם

את להחליף ניתן בה עצמאית, יחידה הינו בישיבה "זמן" כל לגביו (שהרי בישיבה

ב"מכינה" למלמד שביחס נראה אולם והלאה, 96 עמוד יח בפד"ר כמובא המלמד),

היסודי. החינוך של ח' בכיתה מורה ככל הוא למעשה שהרי ספק, אין קטנה לישיבה

שנה של במודד עבודתו את למדוד יש בישיבה לר"מ ביחס שאף לומר נראה עוד

וקשה השנה, אמצע של הזמנים בין ר"מ מחליפים לא כלל בדרך שהרי שלמה,

אלול". "זמן תחילת - קרי השנה, בתחילת שלא פנויה משרה להשיג מאוד

חו"מ בב"י גם דבריו (והובאו שכתב קד), (כלל הרא"ש בשיטת מקור גם ישנו זה לדין

טוב מצא השנה ובתוך אחת, לשנה לבנו מלמד ששכר מי "ששאלת, שלג): סימן

והתחיל קצוב לזמן ששכרו כיון כי דע לו. לתת הראשון מן להוציא יש אם ממנו,

במלאכתו". פושע אינו אם זמנו, תוך ידו מתחת להוציאו יכול אינו במלאכתו,

ראובן "שאלת, תקז): אלף סימן (שו"ת, ברשב"א מובאים יותר מפורשים דברים

ולפרוע עניים בני תלמידים ללמד לשנה שכרו זה ששמעון ואמר משמעון נתרעם

בלא אחר מלמד ושכר שמעון עמד הפסח ולאחר וכו', חודש בכל דינרים עשרה לו

תשוב וכו'. זה ראובן של ששכרוידיעתו אע"פ לשנה, ראובן את ששכר שמעון ה,

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Ó˜

או כך ובין כך ובין וכו', משלם שכרו זה לראובן ליתן חייב חבירו, תינוקות ללמד

שנתו". סוף עד תשלום לו יתן או ישבע

אצל שעוסק "אחד שאלה: שהציג קנא), סימן חו"מ (ח"ג מלכיאל בדברי גם ועי'

ונסתפק וכו', להוציאו וחפץ וכו', העסק בעל ועתה שבוע לכל בשכר בעסק חבירו

וכו'". העסק שנגמר עד אצלו שיהיה שהכוונה אפשר זה לעסק סתם שקבלו דכיון

העסק שיוגמר עד ששוכרו עמו דבר שלא כיון שיכול, נראה לסלקו "הנה, והשיב:

ל' ושעור וכו', קודם יום שלושים שיודיעו דסגי וכו', סתם בית לשוכר דומה וה"ז

תקנה מצינו לא ובנ"ד וכו', חוץ פני על לדור יצא לא כי וכו', חז"ל תקנת הוא יום

שיכול ברור בנ"ד דעכ"פ וכו', אכ"מ אבל וכו', תיכף להוציאו ויכול יום לשלושים

אחד יום שנכנס שכיון לפי שכרו, אופן שהיה כפי חדש בכל או שבוע בכל לסלקו

כשסיכם לשיטתו, חדש". או שבוע עוד להחזיקו שנתרצה י"ל בחדש או בשבוע

עם אלא מעבודתו לסלקו יכול המעסיק אין לחדש, או לשבוע וכך כך העובד עם

איש חזון עי' לעבודתו, זמן לו קצב שלא לפועל (ביחס מראש שנקבע המועד תום

כג). סימן ב"ק,

צורך יש במקום הנהוג לפי דאם נראה "עוד ב): אות כג סימן (ב"ק, איש החזון וכתב

להשתדלות. המצריכים הימים לאותן שכרו סתמא לעבודה, מקום למצוא בזמן

הדיין". עיני ראות לפי עבודה, לחיפוש ימים לקבוע צריך שחוזר, שהודיעו ומיום

וההלכתית החוקית החובה אודות (130 עמוד ד, (חלק רבניים דין בפסקי עוד ועי'

פיטוריו. על לעובד מראש להודיע

שלו' יוסף הגאונים הרבנים בפני ערעור ,165 (עמוד ח חלק רבניים, דין פסקי גם ועי'

פיצויים לקבל "הכוונה כך: כתבו שם גולדשמידט), אליעזר ז'ולטי, בצלאל אלישיב,

משכורת ב. עבודה. שנת לכל אחד חודש שכר א. פיצויים: סוגי שני כולל וכו', כנהוג

האחרון המועד הנוהג, ולפי הואיל תשכ"ז. שנת של הלימודים שנת תום עד חודשית

הלימודים, שנת של מאי חודש בשלהי הוא הוראה לעובד פיטורין הודעת למשלוח

(לפי תופסת והיא יפה כוחה כי אם הלימודים, שנת באמצע פיטורין הודעת קבלת

מ מכל שבנ"ד), זכאיהמסיבות שהעובד התקופה, תום לפי חוזה כהפסקת דינה קום

הלימודים". שנת תום עד משכורת תשלום ע"י פיצויים לקבל

הבאה בשנה אב ועד אלול מתחילת נקבעת הלימודים שנת בישיבה, למלמד ביחס

סוף עד שכרו את לתובע לשלם (המוסד) הנתבע מחוייב שלפנינו בנידון א"כ, (כולל).

איש ככל דינו ודאי ב"מכינה" שמלמד לעיל הובהר וכבר בישיבה. הלימודים שנת

בהתאם ולא לסופה, שנה מתחילת עבודתו שנמדדת החינוך, במשרד אחר הוראה

כמבואר. כך, לדונו נראה בישיבה ר"מ ואף בישיבה, ל"זמן"

‰�˘‰ ÚˆÓ‡· ¯ËÂÙ˘ „ÓÏÓÏ ÔȯÂËÈÙ ÈȈÈÙ‡Ó˜

הבאה השנה עבור תשלום חובת

הודיעו שאם הוא המקובל הנוהג הבאה. השנה עבור גם משכורתו לתשלום ביחס

הבאה השנה עבור גם לו לשלם חייבים הרי במאי, 31 לאחר פיטוריו על לעובד

הודיעו אם אך הבאה). לשנה עבודה למצוא כבר יוכל לא זה שבשלב הנחה (מתוך

הבאה. השנה עבור גם לו לשלם חובה אין לכן, קודם פיטוריו על לו

מחובתו שאין כך במאי, 31 לפני הפיטורים הודעת את קיבל המלמד שלפנינו בנידון

בישיבה. הבאה הלימודים שנת עבור משכורתו את לשלם (המוסד) הנתבע של

בתשלומי נכלל זה תשלום מהתביעות), (אחת תשס"ז ניסן חודש עבור לתשלום ביחס

בישיבה. הלימודים שנת סוף עד הנתבע

מסקנה

הדין.א. בפסק המובא כפי החוק, ע"פ פיטורים לפיצויי זכאי אינו התובע

הנהוגהב. הלימודים שנת סוף עד משכורתו את לתובע לשלם הנתבע על

אב. חודש סוף עד דהיינו בישיבות,

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·Ó˜

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆ*

ב. א. המנוחה של לעיזבונה ירושה, לצו ישנה בקשה בפנינו

שנה. כ-13 כבר נעדר ב, ח. הנ"ל, של בעלה

לצו בקשה בפנינו הוגשה הנ"ל, הצו בקשת לאחר שנים מספר כיום,המנוחה. של בעלה הנעדר, של לעיזבונו ירושה

המשפחה. בני בשם הנ"ל, של בנם הינו המבקש

השתתף ב. ח. ,(4.3.08 (בתאריך הדין בבית שהתקבלו עדויות ע"פולא ,(17.5.95 בעומר, ל"ג (ליל במירון המסורתי ההדלקה באירוע

חזר הקבוצה את לאסוף אמור שהיה לאוטובוס בעירשב לביתם החזרה. נסע מכן ולאחר שלוש, או שעתיים לו חיכה האוטובוס ג.

צו להוציא ניתן האם היא, לדיון העומדת העקרונית השאלהאודות ודאית ידיעה שאין למרות נעדר, של קרובו לטובת ירושה

הקרוב. פטירת

זה. בתיק העובדות יתוארו להלן

הדין בבית שהתקבלו עדויות ע"פ כאמור, הדין. בבית שהתקבלו בעדויות נפתח

בעומר, ל"ג (ליל במירון המסורתי ההדלקה באירוע השתתף ב. ח. ,(4.3.08 (בתאריך

ג. בעיר לביתם חזרה הקבוצה את לאסוף אמור שהיה לאוטובוס שב ולא ,(17.5.95

חזרה. נסע מכן ולאחר שלוש, או שעתיים לו חיכה האוטובוס

ממחלת ההיא בתקופה לסבול החל הנעדר ידיעתם ע"פ כי ספרו העדים שני

אלצהיימר.

כמו אותו. מוצאים לא ומאז בתו, עם למירון יצא הנעדר כי סיפר הראשון העד

ראייה. מגבלת לו שהיתה לו ידוע ולא עצמו בכוחות הלך הנעדר כי סיפר כן

שהוא מקרים והיו הכנסת, לבית לבדו כלל בדרך הולך היה הנעדר כי סיפר עוד

הדרך. את שכח

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆ‚Ó˜

ידוע ולא כרגיל, תיפקד הוא אבל אלצהיימר, מחלת לנעדר שהיתה סיפר השני העד

לו. שהיתה פיזית מגבלה על לו

המשפט), בית דין ובפסק ישראל ממשטרת במכתב (כמצוין 1914 יליד הוא הנעדר

שנה. 81 בגיל היה היעדרותו שבעת כך

לבנו (ממוען א. ד. סנ"צ ישראל, במשטרת נעדרים מדור ראש של מכתבה בפנינו

התקבלו 18.5.95 בתאריך הענינים: השתלשלות מתוארת בה ב.), מ. הנעדר, של

ח. של היעדרותו על הודעות במירון המשטרה ובנקודת חיפה מרחב במשטרת

רבות וחקירתיות מבצעיות פעולות ביצעה הנדון, נעלם שבאזורה צפת תחנת ב.

חודשים מספר לאחר כי שם מצויין כן תוצאות. הניבו לא אשר הנעדר, של לאיתורו

עד אולם הנעדר), מגורי (אזור ג. תחנת של טיפולה להמשך החקירה תיק הועבר

החקירה תיק כי שם ציינה לסיום אותר. טרם והנעדר דבר, החקירה העלתה לא כה

אודותיו. לבן יודיעו חדש מידע קבלת ועם פתוח, עדיין

באו הנ"ל לאור כנשואה). (רשומה ב. א. הנעדר, של אשתו נפטרה 12.8.03 בתאריך

המנ האם של עיזבונה לקבלת ירושה, צו להוציא בבקשה המשפחה וחה.בני

צו להוציא ניתן האם השאלה, אז עמדה הנוכחי) ב"ד הרכב (שאינו הדין בית בפני

ויתכן נעדר, בעלה (שהרי כנשואה נפטרה המנוחה למעשה כאשר הנ"ל, על ירושה

דין. ע"פ אשתו את יורש הבעל והרי בקרבנו), חי והינו

בה לממשלה, המשפטי היועץ ב"כ של מכתבו הדין בבית התקבל 6.11.05 בתאריך

המנוחה כי להודיע מתכבדת הנני ובצירופיה, בבקשה עיון "לאחר כדלהלן: כתב

הוא הרי שנעלם, בעלה אחרי מוות הצהרת ניתנה לא עוד כל נשואה, נפטרה

הירושה". צו להוצאת סמכות אין הדין ולבית נעדר, בחזקת

המשפטי היועץ ב"כ של מכתבו לאור כי החלטה הדין בית הוציא 31.1.08 בתאריך

בית כן ועל ירושה, צו להוציא סמכות נעדר הדין בית ,6.11.05 מתאריך לממשלה

התיק. סגירת על מורה הדין

של מותו הצהרת בענין משפחה לעניני המשפט לבית פנה ב., מ. הנעדר, של בנו

.25.2.08 מתאריך הנ"ל המשפט בית של דין פסק ובפנינו ב, ח. הנעדר אביו

והוא בקירוב, שנה 94 הוא הנעדר של גילו להיום, נכון כי מצויין הדין בפסק

האלצהיימר. במחלת חולה

אינו שהנעדר ציין בו 23.10.06 מיום המשפחה רופא אישור מובא הנ"ל הדין בפסק

מהארכיון, הוזמן אשר הרפואי בתיקו עיון "לאחר השאר: בין והוסיף אישית, לו מוכר

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „Ó˜

גם הנראה וככל כליות ממחלת דם), לחץ מיתר (=כנראה מיל"ד סבל כי עולה

מהתיק". ברורה עדות לכך אין כי אם אלצהיימר, למחלת הקשורים מתסביכים

,94 היום להיות אמור היה המנוח של "גילו השאר: בין בהחלטתה ציינה השופטת

החיים". בין אינו האב כי להנחה יסוד נותן

בשעה 17.5.95 ביום נפטר ב. ח. מר כי בזאת "מוצהר בהחלטתה: קבעה השופטת

המוצהר). המות יום של האחרון (הרגע בלילה" 23:59

ב, א. האם, שם על ירושה צו להוצאת נפתח המקורי התיק כי כאמור לציין יש

ע"ש ירושה צו להוצאת נוסף תיק גם הבן פתח תשס"ח ב' באדר י' בתאריך ואולם

ב. ח. עצמו הנעדר

הכרעה. לשם הנצרכות העובדות כאן עד

דיון

היא הלכה והרי הנעדר, של פטירתו על עדות אין הדין בית בפני נידון. של לגופו

להוציא אפשרות שאין לומר מקום היה פניו שעל כך אשתו, את יורש שהבעל

יובאו להלן האשה. של עיזבונה על ולא הבעל עיזבון על לא כמבוקש, ירושה צו

מהדברים. העולה והמסקנה בנידון ההלכתיים הצדדים

מהפטירה בוודאות ידוע אין

במסכת דבריבמשנה פי על לנחלה האחים נכנסים שאין מובא ע"א קיז יבמות

להינשא. שיכולה כך לענין שנאמנת למרות בעלה, שמת הטוענת האשה

דאקילו הוא דידה נישואין ולגבי עדים', שנים 'ע"פ אמר "דרחמנא רש"י: ומבאר

עיגונא". משום רבנן,

האשה בפרק היא שלמה "משנה עה): סימן א (חלק התשב"ץ בשו"ת מבואר וכך

זאת פירוש, כתובתה, ותיטול תינשא אומרים שמאי בית התם דתנן ע"ב) (קטז שלום

ב"ש, להם אמרו כתובתה. תיטול ולא תינשא אומרים, הלל ובית בעלי, מת שאמרה

שאין מצינו להם, אמרו הקל? הממון את תתירו לא החמורה, הערווה את התרתם

לענין לינשא, להתירה לה דמהמנינן ואע"ג פירוש, פיה, על לנחלה נכנסין האחין

דמגבו והא אחין, בנחלת מודו בכתובה, דפליגי ב"ש ואפי' גמורה. עדות בעינן נחלה

מ"ש תטלי לאחר 'כשתנשאי לה כתב שכך כתובה, תנאי משום היינו כתובה, לה

שוו דכלהו נמצא טעמא. האי משום לב"ש להודות חזרו וב"ה נישאת, וה"ה לכי'

פיה". על לנחלה נכנסין האחין ואין גמורה, עדות בעיא נחלה דלענין בהא

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆ‰Ó˜

שידעו עד לירש המת לנכסי יורדין "אין כך: זו הלכה פסק רפד) משפט, (חושן הטור

אע"פ תומן, לפי מעידין כותים או שמת בו שמעו אם אבל שמת, ברורה בעדות

פיהם". על נוחלין היורשין אין כתובתה, ונוטלת פיהן על אשתו שמשיאין

וליטול פיה על לינשא שנאמנת ע"פ אף בעלה שמת שאמרה "האשה הטור: והוסיף

פיה". על לנחלה יורדין האחים אין כתובתה

וכתב ב). - א הלכות נחלות, מהלכות ז (פרק הרמב"ם מדברי הוא הדברים מקור

האשה פרק ביבמות, הנ"ל מהמשנה הוא הללו הדינים שמקור שם משנה המגיד

יכולה שהיא למרות דיבורה, ע"פ לנחלה יורדים שאין שכשם ע"א), (קיז שלום

שיכולה הדברים שאר על בהסתמך לנחלה יורדים אין כך זה, סמך על להינשא

ועוד. מסל"ת כותים כגון פיהם, על להינשא

כוונת ע"ב. לח המפקיד בפרק בסוגיה גם מבואר שכן שם משנה המגיד והוסיף

מורידין אין אמר רב שנשבה. שבוי "אתמר, שם: המובאת למחלוקת היא דבריו

לא עלמא כולי שמת, בו בששמעו לנכסיו. קרוב מורידין אמר שמואל לנכסיו, קרוב

שמת. בו שמעו בשלא פליגי כי דמורידין, מפסידפליגי דלמא מורידין, אין אמר רב

להו". מפסיד לא כאריס, להו שיימינן מר דאמר כיון מורידין, אמר ושמואל להו.

הלך להיכן ידוע ואין נכסים, והניח לדעת, שיצא שמי פסק ד) רפה, (חו"מ, השו"ע

שנשמע שבוי כי א) (סעיף שם פסק עוד לנכסיו. קרוב מורידים אין לו, אירע מה ולא

שבוי לנכסי לגמרי קרוב מורידים אין (אך מידם מוציאים אין יורשיו, וירדו שמת,

להלן. עוד ועי' שמת). נשמע בלא

שטבע עדים ובאו סוף להן שאין במים שטבע "מי ג): (הלכה הרמב"ם עוד שם וכתב

נוחלין היורשין לכתחלה, אשתו את משיאין שאין אע"פ זכרו, אבד אם בפניהם,

והעוף צלוב שראוהו או אריות לגוב שנפל שראוהו עדים באו אם וכן פיהם, על

וכיוצא הדברים אלו בכל פניו, הכירו ולא שנהרג או במלחמה שנדקר או בו אוכל

אשתו, משיאין שאין פי על אף זו בעדות לנחלה יורדין אח"כ זכרו אבד אם בהן

ממון לענין אבל כרת באיסור אלא אלו בדברים חכמים החמירו שלא אומר שאני

זכרו ושאבד הדברים אותן שראו והעידו למיתה שחזקתן בדברים עדים העידו אם

בתי בכל היום עושין המעשה וכזה פיהם, על נוחלים אלו הרי שמת נשמע ואח"כ

זה". על חולק מי שמענו ולא דינין

סימן נחלות, הלכות חו"מ, בשו"ע, גם נפסקו שברמב"ם, הנ"ל ההלכות שלושת

ב-ד. סעיפים רפד,

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÂÓ˜

שכדי נראה הדברים) של (מהסיפא מהדברים ברמב"ם, האחרונה הלכה ביחס

ואולם, שמת. בו שמעו וגם זכרו שאבד בעינן אלו במקרים לנחלה להוריד שיוכלו

מהם אחד ומספיק שמת", בו "שמעו וגם זכרו" "אבד גם צריך שאין כתב שם הט"ז

וגוב סוף להם שאין מים כגון למיתה, האדם של שחזקתו מצב שהיה (במקרה

ביאר שם הנ"ל. הרמב"ם דברי את שונה באופן שביאר ה ס"ק בסמ"ע ועי' אריות).

של ברישא הרמב"ם זאת כתב לא (ולכן שמת קול יצא מסתמא זכרו, שאבד שכל

שמעו לא שאפי' לומר שמת) בו שמעו (שבעינן הרמב"ם כתבו ובסיפא ג), הלכה

הקול שכל לומר מקום והיה הללו, הדברים על שהעידו לאחר רק אלא שמת בו

זה. פי על לנחלה יורדים זאת בכל הנ"ל, המצב על העדות מחמת רק הוא שהתפשט

ברמב"ם ההלכות ביאור

פסקו בתחילה לזו. זו סותרות ברמב"ם הנ"ל ההלכות שתי לכאורה להקשות, ויש

על להינשא האשה שיכולה נתונים או עדויות שישנם שלמרות והשו"ע הרמב"ם

הנ"ל, ברש"י המבואר (ע"פ אלו בראיות לנחלה מורידים אין זאת בכל פיהם,

שמעו וכן זכרו שאבד שבמקרה פסקו הבאה בהלכה ואילו הקילו), עגונה שבנישואי

למרותבו וכד', סוף להם שאין במים גם זה, סמך על לנחלה לרדת יכולים שמת,

זכרו? באבד אף סוף להם שאין במים להינשא התירו לא שלאשה

הקלו הראשון בדין כך: לחלק שיש וביאר ב), (ס"ק שם הסמ"ע התייחס זו לשאלה

דודאי בתחילתה, עליה (הקלו בסופה עליה שהחמירו החומרה משום לאשה, רק

להוציא אין אך שם), רש"י לדברי בדומה מת, שהוא היטב שתבדוק עד תינשא לא

בסיפא ואולם, ליורשיו. ולתת מת שהוא אלו חלשות ראיות סמך על מאדם ממון

יותר שמת בו ושמעו זכרו באבד להקל שיש והשו"ע הרמב"ם פסקו הדברים של

למיתה שחזקתם במקרים מדובר ששם משום זאת עגונה, בנישואי שמקילים ממה

אך הקל, ממון לענין בהם החמירו לא לכן אריות) לגוב נפל או סוף להם שאין (מים

חשש ויש למיתה, שחזקתם משום דוקא אלו, סמך על להינשא לאשה הקילו לא

בדיקתה סמך על רק (והרי מת שבעלה מספיק תבדוק ולא האשה כך על שתסמוך

אשה, בנישואי החמירו לכן הקלות). בראיות להינשא אותה מתירים אנו הטובה

החמור. כרת איסור משום

שאין במים מדובר שכאשר וכתב הנ"ל, השאלה על דומה באופן השיב שם הט"ז

רחוק חשש הוא מת לא הבעל שמא החשש זה במצב וכד', אריות גוב או סוף להם

("בדדמי"), מת שהוא מדמיונה אומרת היא שמא החמירו באשה אך השכל, מן

למצב חששו לא (נחלה) לממונות ביחס ואולם איש, אשת איסור חומרת משום

מת. ולא חי נשאר הוא שמא כך כל רחוק

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆÊÓ˜

סימן א (חלק התשב"ץ בשו"ת גם התייחס ברמב"ם) ההלכות (ביאור הנ"ל לשאלה

בירושה יותר שהחמרנו מאחר להקשות, לך יש הרי שכן "וכיון הקשה: וכך עו),

בה להקל עתה נחזור איך הערוה, בהיתר משא"כ עדים שני שצריך העדות בענין

במקום הממון אסרנו האשה שהתרנו במקום ומה וחומר, קל לדון לנו והיה יותר,

הממון?". שנאסור דין אינו האשה שאסרנו

קילא דערוה משום לא האשה כשהתרנו כי הוא, כך הענין תירוץ "אבל והשיב:

ונתברר דייקא איהי ואי האמת, בידיעת תלוי דהכל אלא קיל, ממון אדרבא מממון,

ובדאיתיה התרנוהו, לא טעמא להאי דליתיה היכא ובממון התרנוה, האמת לה

וקברתיו". למימר בעינן לא הילכך מהערוה, קל להיות הממון חזר טעמא להאי

שלפנינו למקרה ביחס

באותו שלפנינו המקרה על הללו הדינים של ההשלכות את לבדוק באים אנו כאשר

זאת ממנה. קל ואף הראשונה, להלכה דווקא זאת להשוות שיש לומר נראה נעדר,

הט"ז, כדברי השכל" מן רחוק "הוא מת שלא שהסיכוי אדם של מצב לנו שאין משום

אריות. לגוב או למים נפל כגון שקרה, מאורע מחמת אינה היעדרותו סיבת שהרי

שחזקתו לכך רוב אף ליצור שיכול נתון שום על הצביעו לא היעדרותו נסיבות

או שמועה מחמת שמת בו ששמעו מאדם אף בדרגתו נמוך דידן מקרה למיתה.

מחזקת ממון מוציאים ואין לבד, זה סמך על לנחלה מורידים שאין מסל"ת, עכו"ם

לא שאף שלפנינו, במקרה וכ"ש ליורשיו, ליתנו כדי קלה ראיה סמך על האדם

שמת. בו שמעו

בנידון ספקות כמה

בגיל כבר להיות הנעדר אמור שכיום מכך מתעלמים אנו אין נוסף. דבר לציין יש

דברי ע"פ ובייחוד זה, בגיל החיים בין אינו כבר שהוא ויתכן שנה, 94 בגיל מופלג,

13 אדם שיחיה רגילות ואין האלצהיימר, מחלת אצלו שהתחילה שטענו העדים

הנ"ל. לגיל עד זו מחלה עם שנה

תשובות: שתי נשיב כך על

בגילאיםא. ואף ויותר, גבורות בגיל רבים זקנים בקרבינו מתהלכים ב"ה כיום

.94 גיל עד "שרד" לא זה שנעדר לומר הצדקה עדיין ואין מכך, מאוחרים

מהתיקב. ברורה עדות אין לעיל), (המצוטטת הרופא של דעתו חוות סמך על

סבל הנראה "ככל כי ציין ורק האלצהיימר, ממחלת סבל שהנעדר כך על

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÁÓ˜

כי ציין המטפל הרופא ואמנם אלצהיימר". למחלת הקשורים מתסביכים גם

כדי בהנ"ל אין הנראה כפי אך כליות, וממחלת דם לחץ מיתר סבל הנעדר

מופלג. זקנה לגיל ואף זקנה, לגיל להגיע האפשרות את מאדם לשלול

ישוטט כזה שאדם להניח קשה החיים. בין אינו שהנעדר גדולה סברה כאן שיש אלא

אם אף לביתו. לחזור כדי עזרה לקבלת יפנה ולא שנה עשרה שלוש במשך בארץ

משטרה כגון המוסמכים לגורמים יפנה לא שאיש להניח קשה למצבו, מודע לא הוא

במקרה. שיטפלו כדי

שאם מוורדון, ר"א שיטת על גם הפוסקים מסתמכים עגונה לאשה באשר ואמנם

הוסיף סופר (והחתם החיים בין אינו שכבר נראה רב, כה זמן במשך קשר יצר לא

אולם אנו), בימינו וכ"ש זו, סברא לצרף חשוב מקום יש טרגראף שיש שבימיו,

ניתן זו סברא משוםעל או ומנסבא, דייקא (משום עגונה להתיר כדי רק להסתמך

ממון. להוצאת ולא רבה) האשה פרק ריש ביבמות כמצויין לגלויי, דעבדתא מילתא

לנחלה להוריד רובי תרי

על בנוי ראשון רוב דידן. לנידון ביחס יחדיו רובי תרי לצרף ניתן האם נבדוק, עתה

מוורדון ר"א של שיטתו על בנוי שני ורוב ,94 גיל עד חיים אינם אנשים שרוב כך

הגורמים מאחד כך על מדווחים שהיינו או קשר יוצר ודאי היה חי היה שאם הנ"ל,

שלפנינו, בנידון סמכא בר אינו עצמו בפני הנ"ל מהרוב אחד כל ואמנם הרשמיים.

את להוריד כדי רובי" "תרי ליצור נוכל יחד שניהם ובצירוף יתכן אך לעיל, כאמור

הנעדר. של לנחלתו היורש

נראה מסברא אך ממון, להוצאת ביחס רובי" "תרי של מעמדם מהו לבדוק יש ואמנם

סוף, להם שאין במים אם שהרי כך, על להסתמך נוכל לנחלה יורש להורדת שביחס

מכך. רובי" "תרי גרע שלא לומר יש הקרוב, לנכסי יורש מורידים למיתה, חזקתו

הערות: שתי כך על להעיר יש ואולם,

"תריא. סמך ועל ויתכן למיתה", כ"חזקתו מעמדו רובי", "תרי כי הוכח לא עדיין

הנעדר. לנחלת יורש להוריד נוכל לא רובי"

גילוב. סמך על למיתה רוב ליצור ניתן לא כי מובא ב) לא, (אישות, איש בחזון

אין לשיטתו הלכך ע"א). כח בגיטין מגמרא זאת (מוכיח האדם של המבוגר

החיים. בין אינו שהנעדר להנחה חי) לא 94 בגיל (שאדם זה רוב לצרף

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆËÓ˜

למיתה אומדנא

לנחלתו הקרוב את להוריד בפוסקים סמך שיש לומר ניתן לעיל, המובא כל למרות

הנעדר. של

סוף להם שאין שבמים הרמב"ם דין על הקשה פ) סימן א (חלק התשב"ץ בשו"ת

ודאי שזה עדים שם שאין שכיון קשה, עוד "אבל כתב: וכך לנחלה, יורשים מורידין

וכדאיתא האשה, אסרנו צד אותו ומפני הוא, חי שעדיין לומר שנוכל צד ויש מת,

למעבד לן הוה לא למיתה צדדין הרבה דיש ואע"ג ע"א). (קכא בתרא האשה בפרק

ובפרקעוב ע"ב) (צב פירות המוכר בפרק קי"ל דהא למיתה, הן דרובייהו משום דא

ע"ב) (מו הפרה ובפרק ע"ב) (כז המניח ובפרק ע"ש) ע"ב, (טו שנתאלמנה האשה

מט (בכורות בדיני כותיה דקי"ל הכי, דאמר כשמואל הרוב, אחר בממון הולכין דאין

מכירה". מהלכות ט"ז בפרק ז"ל הרמב"ם וכן ז"ל הרי"ף ופסק ע"ב),

זהו אמנם והרי סוף, להם שאין במים בטבע לנחלה מורידים מדוע הקשה למעשה

הרוב? אחר בממון הולכים אין אך למיתה, רוב

הרמב"ם לשון מוכיח וכן חזקה. אלא הוא רובא דלאו הכא דשאני "וי"ל השיב: וכך

דלא ואע"ג לשונו, זהו וכו'' למיתה שחזקתן בדברים העדים העידו 'אם שכתב ז"ל

ממון. להוציא חזקה על להסתמך ניתן דאזלינן". אפשר חזקה בתר רובא, בתר אזלינן

ס"ל דשמואל משמע ע"א) צג (ב"ב דהתם קשה, שעדיין "אלא והקשה: והמשיך

בין האוחר גמל כגון קמן, דאיתא בחזקה מילי הני חזקה, בתר דאזיל דמאן דאפי'

מנ"ל וא"כ לא. בעלמא אבל הרגו, שזה בידוע בצדו הרוג גמל ונמצא הגמלים

דליתא חזקה זוהי סוף להם שאין במים למיתה חזקתן הכי?". למימר ז"ל לרבוותא

ממון. מוציאה היא ואין קמן,

מעשה בו לעשות זו עדות על סומכין היו שאם בזה, (=לתרץ) לתקן "ויש תירץ: וכך

הם אבל דיפריקינה, נגר ובר נגר דלית בחזקה, עליהם הקושיא היתה לאלתר

שכיון סברתן, סמכו וע"ז זכרו, אבדן והוא אחר, דבר צרוף עם אלא כן אמרו לא

הספק הוציא וזה לו, זכר כל אבד אח"כ וגם העידו, למיתה שחזקתן שבענינים

סומכין ואנו מת, ודאי שזה דעתא אומדן דרך אומרים אנו לנו, שהיה חיות של

ולא אשתו על שהחמרנו אע"פ כזה, גדול מעשה בו לעשות דעתינו אומדן על בזה

הולכין ובממון דעתא אומדן אחר לילך אין כרת שבחומר לפי לעגונא. חששנו

דעתא". אומדן אחר

ממון. להוציא אף לסמוך ניתן שעליה גדולה, אומדנא יוצרים זכרו ואבד מיתה חזקת

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ �˜

אזלי ז"ל דרבוותא "ומנלן אומדנא: אחר הולכים שבממונות דבריו והוכיח והמשיך

ז"ל האי לרבינו ליה אשכחן הכי הכי. דעבדי ז"ל ומנ"ל דעתא אומדן בתר בממונא

בתר למיזל מעולם בדיני ידיע ז"ל מארי ודאבא דילנא סברא ז"ל בתשובה דכתב

ולמיזל ועול, מרמה בהם יהא שלא מעשים עקר בתר לעולם דייקנא ומידק אומדנא,

לדיין מנין ע"ב) ל (שבועות כדאמרינן וכו' מילי כל ולגלויי דמעשיה קושט' בתר

דאמר מנסיא בן כר"ש הלכה ע"א) קלב (ב"ב ואמרינן וכו', מרומה שהוא בדין שיודע

נחמן וא"ר לאחרים, כותבן היה לא קיים שבנו יודע היה שאלו קיימת, מתנתו אין

דאז מנסיא בן כר"ש הכיהלכה שמים יראת בהון דהות ורבואתא אומדנא. בתר יל

ולכלהו לך דיינינא 'הכי איסק בר למרי חסדא רב כדאמר ומנהגן, סוגייהון הות

בפ"ב ז"ל הרמב"ם כתב בזה ובכיוצא זו. תשובה עכ"ל ע"ב) לט (ב"מ חברך', אלמי

הצדק לרדוף וכונתו אלו מדברים הדיין שיעשה כל דבר, של 'כללו הלואה מהלכות

לעשותו מורשה זה הרי דינין, מבעלי א' על הדין לעבר ולא לרדפו שנצטווינו בלבד

עכ"ל". שמים' לשם מעשיו שיהיו והוא הוא, שכר ומקבל

לענין בשנית התשב"ץ התייחס בממונות, אומדנא בעניני נוסף ומתן משא לאחר

קרובים בה להוריד נחלה בענין ז"ל הפוסקים סמכו "ולפ"ז וכתב: בנחלות, אומדנא

לנחלה מורידין התלמוד בעלי מצינו וכן מת, שהוא אומדת אדם בני שדעת בעדות

שמעה גברא ההוא ע"א) (נח חזקת בפרק דאמרי דעתא, באומדן מסופק קרוב

לי אית בני עשרה באיסורא, איתתא הך צניעא לא אמאי לברתה דאמרה לדביתהו

להי ידעי ולא ברי לחד נכסי כל להו אמר שכיב קא כי חד. אלא מאבוך לי ולית

ומגלי דקאי עד דאבוכון לקבריה ליה חביטו זילו א"ל בנאה, דרב לקמיה אתו מנייהו,

וכו'. נינהו דהאי נכסי כלהו א"ל אזל, לא דבריה ההוא כלהו, אזלו איהו, מאן לכו

או לזה, וליתנה מאחרים להפקיעה זו בירושה דעתה אומדן דרך בנאה שרב הרי

לישניה מוכח והכי ודאי. בנו הוא בכבודו, לזלזל רצה לא שזה בדעתו אמד שהוא

שאפילו או פנים, עזות להם יש ממזרים שרוב אזל, לא דבריה ההוא דאמר דגמרא

מסופק שהוא שכיון המת זה של בדעתו אמד אבל בנו שהוא הוכחה כאן אין תאמר

לא' אלא נכסיו ליתן רצה ולא לעולם, זה ספק על לעמוד אפשר ואי בנו, מהן איזה

אפי' נכסיו נותן ובכבודו ביקר חפץ שהוא שלאותו הוא דעתא אומדן בודאי מהם,

דדייני לשודא ודומה בנו, הוא אפי' בקברו חבוט לעשות בכבודו במזלזל לא בנו, אינו

בו יהיה או זה ענין שיהיה ואיך לטוביה. נכסי גבי ע"ב) (פה הכותב בפרק דאמרינן

דעתא מאומדן דנין שהם לרז"ל שמצינו וכיון דעתו. מאומדן היא הכל אחר, ענין

בזה". בכיוצא כן לעשות ז"ל הפוסקים למדו

הוא ודיינא ז"ל האחרונים מגדולי שהוא ז"ל להרא"ש מצינו "וכן והוכיח: והמשיך

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆ‡�˜

המשפט חשן בספר כמ"ש דעתא, באומדן דינים כמה דן דדינא, לעומקא ונחית

למ נכוחים כלם ראיות, כמה וכו'".והביא דעת למוצאי וישרים בין

של למיתתו שם שישנו הדעת אמדן את ותיאר הנחלה בענין למעשה והמשיך

בפני יצא שהרי ספק, בלי מת שזה דעתא אומדן לנו יש הזה בנדון "והשתא הנעדר:

נטלוהו שלא וידענו חפצו, למחוז בא שלא וידענו בספינה שהפליג שמעידין עדים

מה וא"כ בהם. הפלגתו שהיתה המקומות סביב שהן במקומות שאינו וידענו שבאין,

ומת, בלבו חץ השבאין תקעו או שם, ומת בים טבע או העלוב שזה לומר, לנו נשאר

מת, הוא והרי ואכלוהו רעות חיות לו נזדמן או ומת, לסטים והרגוהו ליבשה יצא או

נשאר ולא למיתה הן הצדדין אלו וכל בא. כבר קיים היה ואם ובצמא, ברעב מת או

מאלו ידענו וכבר שם. והוא במדבר שנכנס והוא מאד רחוק אחד אלא חיים של צד

הזכר, אבדן והוא הספק זה שמוציא מה לנו שיש וכיון כלל. מצוי זה שאין הארצות

בפני סוף להם שאין במים שטבע כמי הוא הרי לחיים מזכירו אדם שום בא שלא

לנחלה. קרוביו מורידין אנו הזכר אבדן ועם רחוקה, בחששא שנצול ואפשר אדם,

נכנס זכרו שאבד וכיון לחיים. אחד צד יש למיתה שיש צדדין מכמה בכאן נמי וכן

וכו'". דעתנו ואומדן ידיעתנו ע"פ לנחלה היורש

יש הרי "וא"כ מכן: לאחר וסיים א), הלכה טו פרק (יבמות מהירושלמי דבריו והוכיח

הוא". וברור יורשיו, בחזקת הן הנטבע זה של שנכסיו ברורה ראיה לנו

מורים הצדדים שרוב חזקה אומדנא על להסתמך שניתן התשב"ץ, של יסודו לאור

כך על לסמוך שנוכל נראה הנעדר, לנחלת יורשים להוריד כדי זכרו אבד עם למיתה

והם: למיתה, מורים הצדדים רוב בו שגם דידן, לנידון ביחס גם

ושתייה.א. למזון לעצמו ולדאוג רב כה זמן לבד להסתדר שיכל להניח קשה

חי.ב. ועדיין שנה, 94 מופלג, לגיל שהגיע נמוכה מאוד סבירות

עדותג. ע"פ (לפחות האלצהיימר מחלת אצלו שהתפתחה שאדם להניח קשה

שנה. 94 גיל עד לחיות יוכל הרופא) והתרשמות העדים

משפחתו.ד. לבני מאומה הודיע ולא חי שהוא להניח קשה

שפגשה. או לרשותו הנעדר שהגיע רשמי, ושאינו רשמי גורם שאף להניח קשה

ע המפגש אודות המוסמכות לרשויות דווח לא הנעדר.בו, ם

החיים. בין אינו הנ"ל שהנעדר דמוכח אומדנא יוצרים הנ"ל כל

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·�˜

הוא שמא קטן אחוז וישנו יתכן שלו, בנידון התשב"ץ שתיאר כפי כאן, גם ואמנם,

גם מצטרף שלכך מכיון הסיק, שכבר כפי אך סיוע, או תמיכה ללא מקום באיזה חי

על להסתמך נוכל זכר, שום ממנו היה לא שנה 13 זה שהרי זכרו", "אבד של הענין

לנחלתו. יורשיו את להוריד כדי הנ"ל

לעיל, שהובאה הט"ז שיטת ע"פ הדברים שפיר שאתי הנ"ל, על להוסיף ברצוני

אבד עם למיתה שחזקתן ודברים שמת, בו ששמעו צורך אין לנחלה להוריד שכדי

לבדם. מהני זכרו,

שבוי לנכסי קרוב מורידים

ידוע ואין נכסים, והניח לדעת שיצא שמי פסק ד) רפה, (חו"מ, השו"ע לעיל, כאמור

קרוב מורידים אין ה), בסעיף כמובא שמת, שמעו (ולא לו אירע מה ולא הלך להיכן

מוציאים אין יורשיו, וירדו שמת, שנשמע שבוי כי א) (סעיף שם פסק עוד לנכסיו.

שמת). נשמע בלא שבוי לנכסי לגמרי קרוב מורידים אין (אך מידם

שאם מיוחדת סברא ישנה שם שהרי לדעת, יצא לדין דומה אינו לכאורה דידן נידון

סברא שייכת לא כאן והרי יציאתו, טרם כך על מודיע היה נכסיו שירדו רוצה היה

היה (שלא שמת בו שמעו שלא שבוי, לדין דידן נידון לדמות לכאורה ניתן ואולם, זו.

שב"ד ב) סעיף (שם, השו"ע כתב לכך ביחס נכסיו). עם לעשות מה להודיע פנאי לו

נאמן. ביד יפקידו המטלטלין ואת בקרקעות, לעסוק קרובים ויורידו בנכסיהם, יתעסקו

שם. כמובא מסויימים, בתנאים אפוטרופוס להעמיד לב"ד אפשרות ישנה כמו"כ

שכתב: העיטור בעל שיטת שהביא עה) סימן א (חלק התשב"ץ בשו"ת ראיתי ואכן,

כנכסי הן והרי לנחלה, יורדין הבנים אין וכו', סוף להם שאין במים שטבע "מי

שהדינים שהסיק הרי עכ"ל. שבוי" לנכסי קרוב מורידין ע"ב) לח (ב"מ דקיי"ל שבויין,

לו. דומים במקרים אף אלא שבוי, של במקרה רק אינם לשבוי ביחס

העיזבון את להשיב התחייבות

מ. (הבן, המבקש של שמו על ירושה צו להוציא שניתן נראה הנ"ל, הדברים לאור

כדי ואולם בקניןב.). להתחייב הבן על לביתו, לשוב הנעדר עשוי בו מצב להבטיח

לאביו. - קרי לבעליו, העיזבון את ישיב הוא המצב, יהיה כך שאם

רפה סימן משפט, (חושן תשובה בפתחי זו. מעין להתחייבות מקור מצאנו בהלכה

באלמנה דן שם קכט). סימן חו"מ (בשו"ת, סופר החתם של דבריו הובאו ג) ס"ק

המטלטלין את אמה אחי בני ותפסו אביה, מצד יורשים על ידעו ולא שמתה,

¯„Ú� Ï˘ Ô·ÊÈÚ ÏÚ ‰˘Â¯È ˆ‚�˜

"ועי' וכתב: והוסיף בנחלתה, זוכים לא האם שיורשי הוכיח סופר החתם שהשאירה.

שם ודעתו וכו', יב סימן לובלין מהר"ם בשו"ת לעיין שכתב ז ס"ק רפה סימן בש"ך

ובטוח, אמיד איש המוחזק אם או אפוטרופוס ומעמידים הנכסים מוציאים שב"ד

ע"כ וכו'. אליהו שיבוא עד או יורשיו שיבואו עד בידו הנכסים שיהיו בטחון יעמיד

יוציאו יורשיו יתוודעו שאם הקהל בפנקס ויוכתב לערב מוספק בטחון יעמידו הנראה

תפיסת אודות שם הפת"ש בתחילת גם מובא זה (עקרון וכו'" ליורשים ויתנו מידם

תוקפה בשאלת מחלוקת מובאת שם ידועים, יורשים בלא שמת אדם של עיזבונו

זו). תפיסה של

בטחונות יעמידו בנמצא, לא שהיורשים שבמקום הנ"ל, לעקרון מקור שמצאנו הרי

שורת בספר ראיתי (ואמנם להם המגיע את לגבות יוכלו היורשים, ימצאו שאם כדי

שניתן הנ"ל החת"ס מדבר ללמוד הסכים לא שליט"א שרמן שהגר"א יב, כרך הדין,

שאם נראה לענ"ד ואולם ערבים, מוחזקים אותם שם על ירושה צו להוציא אף

ישמח והוא אביו שזהו ובייחוד לבעליהם, הנכסים את שישיב בקנין מקבל המבקש

אם הנכסים את יחזיר לא בו למצב לחוש ואין כך, לחלק אין נכסיו, לו להחזיר

ביותר). קלוש הינו פעם אי ישוב שאביו שהסיכוי דידן בנידון וכ"ש לכך. יידרש

מסקנה

כמבוקש. ירושה צו להוציא יש

מבוקש הירושה שצו מ, (הבן היורשים מצד בקנין מפורשת להתחייבות בכפוף זאת

הנעדר ישוב אם לבעליו, הממון את להשיב שמו) .*על

³

ישוב* שאם בקנין והתחייב הדין, בבית (המבקש) מ. הבן הופיע תשס"ח ב' אדר חודש בסוף

כמבוקש. ירושה צו הוצא ואכן לו. השייך העיזבון כל את לו יחזיר הנעדר, אביו

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „�˜

ÌÈ„„ˆ‰ ˙¯È„· ‚ÂÊ Ô· È¯Â‚Ó ¯Â·Ú· ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„· ·ÂÈÁ*

של חיובה בענין לשעבר הבעל של תביעתו בפנינו גרושים. הצדדיםהצדדים בין הפיזי הפירוד מעת בדירה. ראויים שימוש בדמי האשהרוב המשותפת. בדירה להתגורר ממשיכה האשה כשנתיים) (לפני

שם התגוררה היא התביעה נשוא בחודשהתקופה הגירושין. טרםבדירה לגור ממשיכה האשה ועדיין התגרשו, הצדדים תשס"ח טבתדמי לו תשלם שהאשה תובע לשעבר הבעל חודשים). כשמונה (כברהתקופה בכל בדירה הבלעדי לשימושה כתמורה ראויים שימושבחיובה יעסוק זה דין פסק דירה). שכר מדמי מחצית (תובע הנ"ל

אלו. שימוש דמי בתשלומי האשה של

תקופות: שתי בין לחלק נראה זה, בענין

גט.א. לקבל האשה את המחייב דין פסק מתן עד הגירושין, קודם התקופה

הגירושין.ב. לאחר בדירה מגוריה תקופת

הגירושין קודם בדירה מגוריה א.

נראה מבעלה) גט לקבל עליה שהוטל החיוב (ועד הגירושין טרם לתקופה ביחס

בדירה. מגוריה עבור שימוש דמי מלשלם האשה שפטורה

במדור אף וממילא האשה של וכסותה במזונותיה הבעל חייב היה הגירושין קודם

א סעיף עג סימן אבהע"ז בשו"ע כמובא כסותה, בכלל הוא מדורה שהרי שלה,

סיפק לא עוד וכל במגוריה, הבעל חייב היה ממילא ד. יג, אישות, הלכות וברמב"ם

להתגורר להמשיך רשאית יורדת), ואינה עמו (עולה רמה באותה חילופית דירה לה

ביניהם. הפירוד קודם שנהגה כפי הדירה, בכל שימוש דהיינו זו, בדירה

כשוכרת היא הרי במדור, וזכאית מבעלה, גרושה שאינה שאשה להוסיף, יש עוד

בעלמא. כאורחת ולא שוכר), כקנין בבית, לגור שתוכל לענין (קנתה הבעל בדירת

עמוד ח, כרך הדין שורת בספר המובאת שליט"א גולדברג הגרז"נ של דעתו זאת

תשס"ח.פסק* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין,

ÌÈ„„ˆ‰ ˙¯È„· ‚ÂÊ Ô· È¯Â‚Ó ¯Â·Ú· ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„· ·ÂÈÁ‰�˜

לשלם עליה אין למדור, זכאית שהיא זו תקופה שעבור להבין קל ממילא שח.

כלל. שימוש דמי

כפי כך, על לו לשלם חייבת היתה מהדירה, אותו מוציאה היתה היא אם אמנם

לעצמו, דירה לשכור שהוצרך על להלן) (יובא פוסקים ועוד אפרים במחנה המובא

מכך. פטורה היא מעצמו, עזב הוא כאשר ואולם

הגירושין), (עד הפירוד בתקופת עובדת היתה שהאשה במקרה מה. דבר להוסיף ויש

האומרת אשה (מדין למזונות זכאית היתה היהולא עושה"), ואיני ניזונת "איני

ס"ק סט סימן (אבהע"ז, בב"ש ועי' ההיא. בתקופה למדור זכאית האם לברר מקום

אין וכו'" ניזונת "איני שהאומרת ד) סעיף סט (סימן פסק הרמ"א שאמנם שכתב א)

והר"ן). (הרמב"ן מדרבנן הם וכסות שמזונות הסוברים לדעת רק זה אך כסות, לה

כנגד הכסות שאין נמצא דרבנן), (ומזונות מהתורה היא שכסות למד"א ואולם,

שיש נפיק ממילא כסות. לה יש וכו'" ניזונת "איני אמרה אם אף ולכן ידיה, מעשה

כסות. מדין שהוא מדור גם לה

"איני האשה כשאומרת הדעות, שלכל וסבר הנ"ל הב"ש על חלק החזו"א ואולם,

של במאמרו (ועי' מהתורה היא שכסות לסוברים אף כסות, לה אין וכו'" ניזונת

הפסידה, המדור את שגם לשיטתו עולה רצה). עמוד שם, שליט"א גולדברג הגרז"נ

"איני (מדין החודשים אותם בכל במשכורתה בעלה את לשתף שלא בחרה אם

וכו'"). ניזונת

הגירושין לאחר בדירה מגוריה ב.

את לחייב שיש נראה תשס"ח), טבת (מחודש הגירושין שלאחר לתקופה ביחס

על זאת הדירה). לאותה הראוי דירה משכר (מחצית ראויים שימוש בדמי האשה

סימן חו"מ בשו"ע שנפסק מה וע"פ ע"א צז ודף כ-כא דף ב"ק בגמרא המובא סמך

ו. סעיף שסג

לא חמא, בר לרמי חסדא ר' ליה "אמר ע"ב): ע"א, כ (ב"ק שם בגמרא מובא וכך

אמר מעליתא מילי מאי אמר מעליתא, מילי לן דאיבעא בתחומא באורתא גבן הוית

אי דמי היכי צריך, אין או שכר, לו להעלות צריך מדעתו, שלא חברו בחצר הדר ליה

חסר, לא וזה נהנה לא זה למיגר עביד דלא וגברא לאגרא קיימא דלא בחצר לימא

בחצר צריכא לא חסר, וזה נהנה זה למיגר, דעביד וגברא לאגרא דקיימא בחצר אלא

דילמא או חסרתיך מה ליה אמר מצי מאי, למיגר דעביד וגברא לאגרא קיימא דלא

בעל אמר שנפלו, שנים של והעליה הבית שמע תא וכו'. אתהנית הא ליה אמר מצי

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Â�˜

בה, ויושב ביתו בונה העליה בעל הרי רוצה, אינו והוא לבנות הבית לבעל העליה

מינה שמע לו, שכרו הא לבעה"ב, ליה דמחייב הוא יציאותיו יציאותיו, לו שיתן עד

יהודה ר' שמע תא משתעבד, לעליה דביתא התם שאני פטור, חסר, לא זה נהנה זה

זה מינה שמע שכר לו להעלות צריך מדעתו שלא חבירו בחצר הדר זה אף אומר

דאשייתא". שחרוריתא משום התם שאני חייב, חסר לא וזה נהנה

בעי מר, בר למרי זבדא בר אבא רבי ליה "שלח ע"א): (כא שם בגמרא מובא ועוד

לא? או שכר לו להעלות צריך מדעתו, שלא חבירו בחצר הדר הונא, מרב מיניה

משמיה מרי אבא אמר הכי הונא, רב בר רבה א"ל הונא, דרב נפשיה נח אדהכי

שמעוןדרב: לשמעון. שכר מעלה מראובן, בית והשוכר שכר, לו להעלות צריך אינו

הא תרתי? שכר. לו מעלה שמעון, של הבית נמצא קאמר, הכי עבידתיה? מאי

רב, אמר אבין בר חייא א"ר נמי, אתמר לאגרא. קיימא דלא הא לאגרא, דקיימא

מדעתו, שלא חבירו בחצר הדר הונא, רב אמר אבין בר חייא ר' אמר לה ואמרי

בעלים לבעלים. שכר מעלה העיר, מבני בית והשוכר שכר, לו להעלות צריך אינו

דקיימא הא תרתי? שכר. להן מעלין בעלים, לו נמצאו קאמר, הכי עבידתייהו? מאי

בחצר הדר רב: אמר הונא רב אמר סחורה רב אמר לאגרא. קיימא דלא הא לאגרא,

'ושאיה כד) (ישעיהו, שנאמר משום שכר, לו להעלות צריך אין מדעתו, שלא חבירו

ביתא אמר יוסף רב תורא. כי ומנגח ליה, חזי לדידי אשי, רב בר מר אמר שער'. יוכת

ותיבנא". בציבי ביה משתמש דקא בינייהו, איכא בינייהו? מאי יתיב. מיתבא

חייב יצא, ולא 'צא', לו שאמר מדעתו, שלא חבירו בחצר "הדר שם: השו"ע וז"ל

אינו לשכר, עשויה אינה חצר אותה אם 'צא', לו אמר לא ואם שכרו. כל לו ליתן

שכר". לו להעלות צריך

שאינה ובחצר "צא" לו אמר שלא למקרה (ביחס המרדכי בשם הרמ"א והוסיף

והוא הבית מן כרחו בעל הבית בעל את שהוציא פי על "ואף לשכר): עשויה שאינה

לא שעכשיו רק להשכיר, רגיל היה "ואפילו יוסף: הנימוקי בשם הוסיף ועוד בו". דר

אזלינן". שעתא האי בתר למיגר, עביד

שם הדר שדרך פי על אף הוא לשכר עשויה שאינה שחצר זה שפטור השו"ע והוסיף

חסר. אינו וזה נהנה שזה משום זאת לעצמו, מקום לשכור

פטור אז =) בו דר שכבר "ודוקא ובנימוק"י: במרדכי המובא את הרמ"א הוסיף עוד

בו, לדור שיניחנו לכתחילה לכופו יוכל לא אבל לשכר), עשויה שאינה בחצר לשלם

דאי בדבר מילי הני חסר, אינו וזה נהנה שזה במקום סדום מדת על דכופין אע"פ

ולהרויח ליהנות חצר בעל בעי דאי גוונא האי בכי אבל ליהנות. יוכל לא ליהנות בעי

ÌÈ„„ˆ‰ ˙¯È„· ‚ÂÊ Ô· È¯Â‚Ó ¯Â·Ú· ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„· ·ÂÈÁÊ�˜

עוד ועי' בחנם". לעשות אותו כופין אין רוצה, שאינו אלא יכול, היה חצירו להשכיר

תשובה). (ד"ה תס"ג סימן חו"מ חלק מהרשד"ם בשו"ת שכתב מה בזה

צריך לשכור, זה דרך שאין פי על אף לשכר, עשויה החצר "ואם השו"ע: והוסיף

ממון". חסרו שהרי שכר, לו להעלות

ואף לאגרא, קיימי הזה בזמן בתים "וסתם חשובה: הלכה הרמ"א הוסיף לזה ביחס

פ"ג מיימוני והגהות הרגל, כיצד פרק (מרדכי מעולם השכירו לא דעדיין גב על

שי"ז)". סימן בת"ה ועיין דגזילה,

החיוב ביאור

שלא חברו בחצר הדר בענין דן שם יא), סימן גזילה, (הלכות אפרים במחנה ועי'

משום גרמא, רק דהוי חברו של כיסו המבטל לדין זה לדמות שאין וכתב מדעתו,

לא זמן שבאותו ועוד בכיסו, ירוויח לא וחברו יתכן שהרי היזקא, ברי לאו ששם

שע"י שחייב) (באופנים חברו בחצר הדר כן שאין מה הרויח, את שיתן מי שם היה

מפסיד בפעולתו וממילא לאחרים, הבית את להשכיר ניתן לא שם וגר נכנס שההוא

דגרמי. מדינא וחייב היזקא, ברי וזהו לחברו,

חברו, הפסיד כן וע"י בידיים חברו את שעיכב דכל מבואר "הרי וכתב: והוסיף

מביתו חברו את שמוציא במי הדין והוא וכו', בנזיקין גרמא ולא מקרי דגרמי דינא

של ביתו את כשנועל הדין הוא ולפ"ז וכו'. לשלם חייב דירה, בית לשכור והוצרך

חייב דודאי היזקא דבריא מביתו, חברו את שגירש או להשכיר מניחו ואינו חברו

או להשכירה יכול שאינו היזקא דמנכר מידי והוי ידו על חברו דנחסר כיון לשלם,

אחר". בית שצריך

שכתב דין בפסק שליט"א אלישיב הגרי"ש של חידושו את זה בענין לציין מענין

שע): עמוד תשובות, בקובץ גם ומובא ,182 עמוד ד חלק רבניים, דין בפסקי (מובא

(והשני תחתיו אחר והכניס מביתו חבירו את שגירש באחד לומר, לפי"ז מקום "ויש

מזה גם שכירות דמי לדרוש יכול הבית שבעל הדירה), בעל הוא מי ומכיר יודע

ג"כ שזה שי"ל מפני בביתו, שדר ממי גובה רצה גובה, מזה ורצה מביתו, שגירשו

לו ויש בבית לגור חבירו את הכניס והוא הואיל חבירו, ברכוש השתמשות מיקרי

נפסד". שחבירו מה כאוכל שדינו לומר אפשר הרי מזה, רוח קורת

שלפנינו לנידון ביחס

לבעלה שימוש דמי לשלם האשה חייבת לעיל שהובאו המקורות ע"פ לכאורה,

דינים: שני מכח לשעבר

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Á�˜

נדוןא. העניין וכן בדירה לחלקו ביחס רכוש תיק (פתח "צאי" לה אמר הבעל

הדר חייב מקרה בכל זה בכגון לעיל, המובא וע"פ הגירושין), הסכם במסגרת

בשם א חלק יב נתיב ירוחם, ברבנו הוא הדין (מקור הבית לבעל שכר להעלות

אמ ד"ה ב צז ב"ק ברשב"א מבואר וכן יונה, בזהה"ר אומרים אין שהרי ר"פ), ר

האשה (ותשלם יד ס"ק שם בסמ"ע כמובא סדום", מידת על "כופין הכלל את

בדירה). בחלקו השימוש על

שאינוב. בבית מגוריה את לשלם חייבת היתה "צאי", לה אומר היה אילולא גם

וכ"ש להשכיר, העשויה חצר הוא זה שבית משום שלה), שאינו (בחלק שלה

לאדם שיש נהוג (אין להשכיר עומדים כיום בתים שסתם הרמ"א דברי ע"פ

לאחרים). משכירה ואינו פנויה דירה

אחר במקום שוכרת היתה לא

שהיה נהנה, ואינו מדעתו שלא חברו בחצר שהדר הסוברים מהראשונים יש ואמנם

אלא זה שאין להשכירה, עומדת שהדירה פי על אף פטור, בחנם, אחרת דירה מוצא

סימן שם מרדכי הר"י, בשם ו סי' פ"ב שם רא"ש זה, ד"ה ע"א כ ב"ק (תוספות גרמא

ענין אולם חברו. של כיסו כמבטל והוי מהרי"ח) בשם שם והג"א פרץ ר' בשם טז

לנו אין שהרי בדירה, השימוש מתשלומי שלפנינו הנתבעת את לפטור יוכל לא זה

כך על חולקים הראשונים שרוב משום וכן בחינם, דירה למצוא שיכלה לכך סמך

(רי"ף לשכור דרכו אין אם אף חייב, שם הדר להשכיר, העשויה חצר שבכל וסוברים

כל בשם שם הרא"ה ט, הלכה ג פרק ואבדה גזלה רמב"ם, שם, רא"ש שם, ב"ק

בשם קכג סימן פ"ב ב"ק זרוע אור וריטב"א, רמ"ה בשם שם נמוק"י ורבו, הגאונים

הממון מחסרון אכל שהרי ו), סעיף שסג סימן חו"מ שו"ע וראבי"ה, אברהם ב"ר ר"ש

וגרמי). גרמא ערך תלמודית אנציקלופדיה (ועי' חברו של

בדירה גרים ילדיה גם

אם אף שימוש בדמי אותה לחייב סברא ישנה דידן שבנידון ולומר להוסיף ונראה

שהסיבה כא, דף קמא בבא במסכת המובא ע"פ זאת להשכרה. עומד הבית היה לא

משום היא לאגרא) קיימא דלא (בחצר שכר לו להעלות פטור חברו בחצר שהדר

מזיקים, לשם באים שלא משום (או אנשים בו שישבו לבית הוא שטוב הסברא

גרה שלפנינו בנידון והרי בו), שהותם בעת בבית מטפלים הבית שדיירי משום או

לומר וניתן בתה), עם רק גרה מהתקופה חלק (במשך ילדיה עם יחד בבית האשה

בו. מתגוררת עצמה היא היתה לא אם אף נשמר היה שהבית

ÌÈ„„ˆ‰ ˙¯È„· ‚ÂÊ Ô· È¯Â‚Ó ¯Â·Ú· ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„· ·ÂÈÁË�˜

מצא זו תשובתו:סברא בסוף שכתב תסג) סימן חו"מ (חלק מהרשד"ם בשו"ת גם תי

טעמא משום או שער' יוכת 'ושאיה דכתיב משום לאו אי חברו, בחצר הדר "אבל

נהנה דזה טעמא יועיל ולא שכר, לו להעלות צריך היה יתיב מיתבא דביתא

חסר". אינו וזה

אפי' חברו בחצר דבדר "ולהכי קכט): (סימן אמת תורת בשו"ת גם מובאת זו סברא

דושאיה טעמא משום לאו אי אתו, לזרים ואין בעה"ב של שלו שהוא כיון דר, שכבר

בזה ואין שכר, לו להעלות חייב היה יתבא, מיתבא דביתא טעמא או שער יוכת

בע"כ". אדם של ממונו שיקח סדום מדת

גרים היו לא ילדיה גם שם, גרה היא היתה לא שאם לומר מקום היה גיסא מאידך

מקרה, בכל זו סברא על להסתמך ניתן לא וממילא שולחנה, על סמוכים שהרי שם,

בזה. צ"ע ועדיין

המשותפת בדירה שגר שותף

שימוש בדמי האשה את לחייב שיש לעיל שהובאו המקורות כל למרות ואולם,

פטורה שהיא לכאורה עולה שממנו נוסף מקור ישנו עליה, שהוטל הגט חיוב מעת

המשותפת. בדירה מגוריה עבור שימוש דמי מלשלם לעיתים

חלקו, "לא שותפים: בין חלוקה אודות מובא ח סעיף סוף קעא סימן חו"מ ברמ"א

אשתמש לומר האחר אח"כ יוכל לא שנים, כמה השותפין מן אחד בו והשתמש

(רשב"א, משתמש הוא בשלו אחד כל חלקו שלא זמן דכל שנשתמשת, זמן כן גם

תתקט)". סימן

לטעון האשה ורשאית שניהם, בין המשותפת בדירה מדובר שלפנינו בנידון גם הרי

כך. עבור שכר ממנה לתבוע ואין בשלה, שהשתמשה

רק הינם תשלומים) לחיוב מהם (שעולה לעיל שהובאו המקורות שכל לבאר יש

לדירת מיוחסים אינם אך רשות, קבלת מבלי חברו של בדירתו שגר לאדם ביחס

ברשות). בחלקו גר (שהרי לבדו אחד שותף שם שדר השותפים,

היה תקופה, באותה המשותפת הדירה את משכירה האשה היתה אילו כי לציין יש

ט. ס"ק שם ובפת"ש יב ס"ק שם המשפט בנתיבות כמובא מקרה, בכל לאמצע השכר

לו נותנת ולא הדירה, מן בעלה את מוציאה האשה היתה אם כי לציין יש עוד

דמי לבעל לשלם מחוייבת היתה הרחקה), צו או מניעה צו (כגון שם לגור אפשרות

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Ò˜

עי' וכן ו, סימן ב פרק ב"ק ברא"ש (ועי' כמותה שם לגור יכול היה לא שהרי שימוש,

ש). עמוד יא כרך הדין שורת עי' וכן לעיל, שהובא אפרים במחנה

והיה הדירה, את פינתה לא שהאשה העובדה שעצם לומר יתכן גיסא, מאידך אך

כא הוי גרושתו, עם לגור האיסור משום שם מלגור מנוע לשעבר מנעההבעל ילו

הגירושין. מעת שימוש בדמי תחויב ומשכך שם, המגורים את ממנו

מסקנה

מתוך ומתן משא לנהל לצדדים פונה הדין בית הדין, הכרעת וטרם האמור לאור

ברוח שימוש, דמי לתשלומי באשר מוסכם להסדר הגעה לשם הדדי, וכבוד טוב רצון

יום. 30 בתוך וזאת לעיל, שפורטו הדברים

הנ"ל. ההלכתית הסוגיה לאור החלטתו יתן הדין בית הסכמה, בהיעדר

³

‡Ò˜

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙*

הדירה את פינתה לא האשה כאשר הדדיים, לחיובים תביעה בפנינוהמגיע את לאשה שילם לא לשעבר) (הבעל הנתבע ומנגד, במועדה,נכס להשבחת האשה תביעות בפנינו בנוסף, שיבואר. כפי לה,

להלן. ויפורט שונות, בדרכים הנתבע

הליכים. ועיכוב דין פסק להבהרת 16.12.09 מתאריך בקשה בפנינו

הדין פסק את ביצעה לא כאשר הדין, בית את ביזתה המשיבה כי טוען המבקש

במועד הדירה את פינתה ולא להלן) יפורט (תוכנו 8.7.03 תשס"ג תמוז ח' מתאריך

ע"י בכח פינוי צו הוצאת לאחר רק הדירה את פינתה המשיבה לדבריו, שנקבע.

לאחר יום עשר ושנים חודשים חמשה ,20.10.09 בתאריך וזאת לפועל, ההוצאה

הנ"ל. דין בפסק שנקבע המועד

בפסק שנקבע למה בניגוד וזאת הבית, תכולת כל את פינתה המשיבה כי טען כן

הנ"ל. דין

והוא ש''ח, 210,000 של דמיוני" ב"סך לפועל להוצאה תיק פתחה המשיבה לטענתו,

לפועל. בהוצאה ההליכים לעכב מבקש

השני הצד לתגובת הבקשה את העביר הדין בית תש"ע, שבט י' מתאריך בהחלטתו

בתיק שהיא, פעולה מכל מנועה האשה הענין, לבירור עד כי נקבע כן יום. 30 בתוך

לפועל. בהוצאה שפתחה

.15.2.10 תש"ע אדר א' בתאריך התקיים זו בתביעה דיון

של ההדדיות לתביעות שהוביל הרקע את נזכיר בדיון, הצדדים טענות נפרט טרם

שה ולדיון בגינן הדין בין להחלטות בפנינו.הצדדים, תקיים

.2001 תשס"א משנת כבר גרושים הצדדים

מיעוט.* דעת היתה זו דעתי מסוימת בנקודה תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·Ò˜

רכוש לחלוקת הבעל בתביעת 8.7.03 תשס"ג תמוז ח' בתאריך ניתן כולל דין פסק

הדירה כי נקבע דעות) ברוב (ניתן הנ"ל דין בפסק שפתח. הגירושין לתיק שנכרכה

כי נקבע עוד בלבד. הבעל בבעלות תישאר הבעל, ע"ש הרשומה ק. בעיר נ. ברחוב

לגיל הבן יגיע (עת 2009 מאי חודש עד תמורה, ללא בדירה להתגורר תמשיך האשה

מיד האשה תקבל הדירה פינוי ובמעמד הדירה את האשה תפנה זה במועד .(18

בעבור כי הדברים) סיכום טרם הדין, פסק (בסיום נקבע עוד דולר. 40,000 סך הבעל

עד כי נאמר כן מלא. דירה בשכר האשה תחויב הדירה, בפינוי עיכוב חודש כל

המועד ולאחר בבית, המצויים במטלטלין הילדים עם האשה תשתמש הפינוי למועד

החסכונות כי נקבע ההחלטה בסיום הצדדים. בין בשווה המטלטלין יחולקו הנ"ל

אודות וכנ"ל בלעדית, שלו יהיו הבעל, ע"ש הרשומות הכספיות הזכויות ושאר

לבדה. לאשה שיהיו שמה, על הרשומות האשה של הכספיות זכויות

הצדדים. שבין הראשון" ה"סיבוב של סופו היה זה דין פסק

הכותרת תחת ,13.5.09 בתאריך שהתקבלה האשה של בבקשה נפתח שני" ה"סיבוב

שהוגשה והמדור המזונות בתביעת להכרעה עד לפינוי דין פסק לעיכוב "בקשה

עיכוב על להורות האשה ב"כ עותרת בבקשתה משפחה". לעניני המשפט לבית

ומדור המזונות בתביעת דין פסק למתן עד הנ"ל, מהדירה האשה פינוי ביצוע

המשפט לבית זו בבקשה פנתה כי מציינת עוד המשפט. לבית האשה שהגישה

שהרי הדין, לבית נתונה זו בבקשה לדון הסמכות כי נקבע שם אולם משפחה, לעניני

סמכות נעדר המשפט ובית דין, פסק במסגרת ידו על ניתנה הפינוי על ההחלטה

גדלים ובביתה אבטלה) דמי קצבת לא (אף הכנסה נעדרת האשה לטענתה, לכך.

והוא בבעלותו גדול בית למשיב סדיר. בשירות חיילים ושני (91 מאי (יליד קטין

לדבריה. כך גבוהה, ממשכורת נהנה

חודש (מתחילת שנה 18 בן כבר הינו - הבקשה נשוא - ה"קטין" להעיר, יש עתה כבר

רק הבית את תפנה שהאשה שקבע הנ"ל דין בפסק בפירוש צויין גם וכן ,09 מאי

ב"קטין" פעמים כמה בבקשה ו"לנפנף" עתה לבוא שנה). 18 לגיל יגיע הילד כאשר

ההגינות. מן בכך אין לרחוב, להיזרק העלול

חוותה אותם הקשיים כל בתיאור האשה, על חמלה בקשת הינו הבקשה תוכן

גג. קורת ללא עתה להיוותר לה קשה יהיה כך לאור אשר עתה, עד השנים במשך

דין פסק אך חמלה, מעורר התיאור האמת, את משקפות שהעובדות בהנחה ואכן,

ולדין. לאמת להלכה ביטוי שיתן ראוי

אב"ד כב' העביר הנ"ל, לבקשה השני.בתגובתו הצד לתגובת הבקשה את

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙‚Ò˜

על להורות "בקשה וכותרתה ,1.6.09 בתאריך התקבלה האשה מצד שניה בקשה

לעיכוב האשה של בבקשתה החלטה שתינתן לאחר עד לפועל הוצאה הליכי עיכוב

להגיב במקום המשיב, כי מהדברים נראה הרבני". הדין לבית שהוגשה פינוי, הליכי

להתעלם, בחר הדין, בית לו שהורה כפי המבקשת, ב"כ של הראשונה לבקשתה

מלינה האשה ב"כ מהדירה. המבקשת את לסלק כדי לפועל להוצאה פנה ובמקביל

כפי המשיב, של תגובתו לקבלת עד הפינוי הליך ביצוע עיכוב ודורשת כך, על

הראשונה. בבקשתה הדין בית ע"י החלטה למתן ועד הדין, בית ע"י ממנו שנדרש

הדין. בית רחמי את מבקשת שהאשה ציינה שוב

הדין בית ע"י שנקבע הפינוי מועד לאחר חודש מתקבלת זו בקשה כי להדגיש יש

החלטה ניתנה לא שעדיין העובדה את מנצלת התובעת כי נראה הנ"ל. בפס"ד

אודות טענה שום עולה לא עדיין הדירה. את לפנות שלא כדי הקודמת בבקשתה

- הפינוי או התשלום למה, קודם מה - הדירה פינוי בעת לקבל שאמורה התשלום

אלו. מעין טענות יצוצו זמן כעבור רק בזה, וכיוצא

הינו 8.7.03 תשס"ג תמוז ח' מתאריך הדין פסק כי אב"ד כב' כתב זו לבקשה בתגובתו

את לעכב או הנ"ל ההחלטה את לשנות כדי המקשת שהעלתה בדברים ואין חלוט,

משפטיים". טיעונים אינם המבקשת ב"כ שהעלתה הטענות "כל הוסיף: עוד ביצועה.

כי הדגיש וכן הזה, לרגע עצמה את להכין כדי שנים שש היו למבקשת כי ציין עוד

די בידה שיהיה כך הנ"ל), לפס"ד (בהתאם דולר 40,000 למבקשת יהיה הפינוי עם

הסף. על בקשתה נדחתה משכך, שנים. לכמה דירה לעצמה לשכור כדי והותר

למתן "בקשה וכותרתה 16.8.09 בתאריך התקבלה האשה מאת שלישית בקשה

את מבקשת כבר פה הנכס". פינוי ומועד למבקשת התשלום מועד בענין הוראות

דולר. 40,000 בסך לאשה התשלום ואופן מועד בדבר הוראות לתת הדין בית עזרת

לאחריו. רק או הכסף לקבלת קודם הדירה את לפנות חייבת האם - למה קודם מה

את שתקבל מבלי הדירה את לפנות יכולה אינה האשה כי מציינת בעתירתה

לתת מסרב המשיב לדבריה, אחרת. דירה לעצמה לשכור תוכל ולא בכספים חלקה

הדירה. את לעזוב באפשרותה אין הלכך בכספים, חלקה את למבקשת

קיי כי מציינת אינה האשהבבקשתה עתה שאמורה לסך באשר דעות חילוקי מים

פינוי - אולטימטום מציבה ובעצם במועדה), הדירה את פינתה ולא (מאחר לקבל

פינוי הליכי עכוב מבקשת לפיכך דולר. 40,000 של מלא סכום תמורת רק הדירה

הסך כי להורות בקשה עוד המשיב. ע"י המלא הסך לתשלום עד מהדירה, האשה

ויועבר הצדדים, שני ב"כ ע"י שייפתח נאמנות לחשבון ישולם דולר 40,000 של

הדירה. פינוי ביום לאשה

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „Ò˜

באשר הדין בית להכרעת עד בנאמנות יופקד הנ"ל הסך כי מציעה אינה האשה ב"כ

לאשה הנאמנות מחשבון יועבר הסכום שמלוא רק אלא בפינוי, האיחור בגין לקיזוז

הפינוי. בעת

הנ"ל. להצעה סירב המשיב כי האשה ב"כ ציינה בבקשתה

ניתנו, כבר "ההחלטות אב"ד: כב' כתב 31.8.09 תשס"ט אלול י"א מתאריך בהחלטתו

להוצאה נתונה לכך הסמכות אזי יבוצעו, ולא במידה וככתבן. כלשונן לבצען ויש

הבקשה, נשוא כלפי שהתקיים) הדיון (במסגרת דבריו פירש שבע"פ בתורה לפועל".

מהדירה. האשה לפינוי לפועל בהוצאה ההליכים את לעכב מקום אין דהיינו

ב"כ .15.2.10 תש"ע אדר א' בתאריך התקיים לשעבר, הבעל בבקשת דיון כאמור,

וכלשונו, ככתבו קיימו ויש ,2003 משנת חלוט פס"ד יש בקשתו: את מציג המבקש

מחצית תשלם וכן דירה, שכר תשלם היא הדירה, את תפנה לא האשה אם לפיו

הדירה את פינתה המשיבה קומות). 3 בן גדול בית פרטי, בבית (מדובר מהמטלטלין

(הכוונה 2003 לשנת הדולר את הצמידה המשיבה ב"כ לטענתו .20.10.09 בתאריך רק

את לאשה שילם המבקש לטענתו, בהוצל"פ. לגבייה ופנתה דולר) 40,000 לתשלום

5000 בסך שכירות דמי גבה הוא חודשים. 5 עבור שכירות דמי בניכוי הנ"ל, הסך

שלטענתו משום בתכולה, חלקו את קיזז כן יום. 12 ו- חודשים 5 עבור לחודש, ש''ח

התכולה. כל את לקחה האשה

סך למשיבה שילם הוא לקזז, שיש שסבר הקיזוזים לאחר כי מסמך מציג המבקש ב"כ

שלא התכולה, עבור האשה של מחלקה ש''ח 30,000 קיזז הוא לדבריו ש''ח. 93,000

חמישה של שכירות דמי בעבור קיזז השאר ואת שנקבע, כפי מחציתה את קיבל

מסך קיזז זאת כל טען. שכבר כפי לחודש, ש''ח 5000 של סך ע"פ יום, 12 ו- חודשים

הנ"ל. מהתאריך הצמדה ללא להיום, נכון דולר 40,000 של כולל

במקביל. והפינוי התשלום את לבצע כדי למבקש פנתה היא כי טוענת המשיבה ב"כ

כדי באוגוסט שוב פנתה הפינוי. את לעכב ובקשה 09 במאי הדין לבית לקבלפנתה

שנקבע, הפיצוי סך להפקדת נאמנות חשבון בקשה הפינוי. את לבצע כיצד הוראות

הדין "בית עצמו. דעת על קיזוזים ביצע המבקש הסכים. לא המבקש ב"כ לטענתה אך

המשיבה ב"כ כי מכחיש המבקש ב"כ סיימה. עשינו", וכך להוצל"פ, אותנו הפנה

הטלפון באמצעות רק זאת שעשתה מודה המשיבה ב"כ הנאמנות, בענין אליו פנתה

כזו. טלפון שיחת מכחיש המבקש ב"כ במכתב, ולא

כלל. שכירות לשלם מוכנה אינה האשה כי המשיבה ב"כ השיבה הדין בית לשאלה

לה. לשלם רצה לא שהמבקש משום שם גרה האשה לטענתה

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙‰Ò˜

שתפנה כדי 09 מאי לפני המשיבה ב"כ עם התכתבות לו היתה כי טוען המבקש ב"כ

מסמכים). (מציג הדירה את

בתחילה אם הדיון. במהלך גרסתו את שינה (לשעבר) הבעל הדירה, לתכולת באשר

הדיון של בסיומו אזי המקורית, מהתכולה חפץ שום לו השאירה לא האשה כי טען

עם אוכל ושלחן סלונים שני הותירה בחדר, ארון השאירה האשה כי המבקש הודה

טוב. לא במצב היו הם לטענתו אך כיסאות,

ש''ח 12,000 בסך שער התקינה המשיבה כי הדין בית בפני מציינת המשיבה ב"כ

צנרת. תקנה הנכס, את השביחה היא הבית), של לשער הכוונה פרטי. בית (מדובר

החשמל. של הכבלים על גם לדבר צריך אז להתפלמס, רוצה הוא "אם הוסיפה: ועוד

ויפה טוב שער כבר היה כי מגיב המבקש ."2006 בשנת עשתה היא השער את

הקודם). השער של תמונה מציג בפרוטוקול. לאמור מעבר תגובתו, לי זכורה (כך

מספרת כן התקלקל. המנוע אבל לתקן ניסו עבד, לא השער כי טוענת המשיבה

כאשר כי האשה משיבה הדין בית לשאלת ש''ח. 1300 בסך שמש דוד שהתקינה

השער כלום. ממנו דרשה ולא המבקש את שיתפה לא היא השער את החליפה היא

שנה. 26 בן היה הקודם

הדירה, את לפנות מאי לפני עוד מהמשיבה ביקש הוא כי וטוען שב המבקש ב"כ

דחו וכולם הפינוי, את לעכב כדי הערכאות לכל פנתה המשיבה הגיבה. לא היא אך

.2003 לשנת הדולר את להצמיד אין כי טען כן הסף. על אותה

החלפת בזמן בבית ביקר המבקש כי טוענת המשיבה הצנרת, להחלפת באשר

שהיתה ידע לדבריו מכחיש, המבקש לעשות. ומה איך לפועלים ואמר הצנרת

וה מאחר זאת, לתקן בחובתו כופר הוא לתקן. רצתה לא האשה אך בבית ואנזילה

בדירה. גר לא

הדין. להכרעת הנצרכות העובדות כאן עד

העולות: לשאלות במקביל הדין פסק את אפרט ועתה

הצמדה

תשס"ג, משנת הנ"ל הדין בפסק שנקבעו דולר 40,000 סך את כי טוענת האשה ב"כ

ההיא. בעת הדולר לשער להצמיד יש

שביום הדולר לשער רק צמוד זה שסך אב"ד, כב' של עמדתו עלי מקובלת זה בענין

.09 מאי - קרי הדירה, לפינוי הקבוע

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÂÒ˜

או הגירושין טרם לאשה חייב היה שהבעל חוב משום זה סך נקבע היה אם ואבאר.

לדון מקום היה ערכו, וזהו לאשה, שייך להיות שאמור ערך שווה מה דבר משום

בפסק המעיין אולם מערכם). יאבד לא תמורתו או שהחפץ (כדי הצמדה בשאלת

שיקול ע"פ לאשה מסויים כפיצוי תלוי, בלתי באופן נקבע זה סך כי יבחין הנ"ל הדין

של סכום לאשה לתת הסכים הבעל כי הנ"ל הדין בפסק הוער כבר הדין. בית דעת

העובדה עקב במיוחד, נמוך זה סכום הדין בית לדעת אולם כפיצוי, ש''ח 100,000

בכך להתחשב שיש וקבעו דומה. סך מעבודתה הבעל לחשבון הכניסה האשה כי

הפיצוי. גובה בקביעת

הבעל ישלם הפינוי בעת כי לקבוע היתה ההוא דין בפסק הדיינים שכוונת ודאי הרי

הפיצוי. מתן בעת ההיא, בעת הדולר של שערו שיהיה כפי כפיצוי, זה סך לאשה

המבקש ב"כ אולם מאי, בחודש מסויים יום בפירוש מצוין לא הדין בפסק כי לציין יש

זה. מועד נאמץ ואנו ,(18 לגיל הבן הגיע (יום לחודש 8 ל שהכוונה הבין

40,000 בסך הפיצוי ממילא ש''ח, 4.101 סך על עמד 09 מאי לחודש 8 ב הדולר שער

זה. לסך בהתאם יהיו והלאה מכאן החשבונות ש''ח. 164,040 לסך שווה דולר

הבית תכולת בהשארת התחייבות מילוי אי בגין הפיצוי מסך קיזוז

הדירה מתכולת חלק השאירה אכן האשה כי הדיון בסוף המבקש של הודאתו לאור

האחרונות, השנים במשך לכך. מעבר אותה לחייב מקום אין הישנה), (מהתכולה

ואין תשס"ג, משנת הנ"ל הדין בפסק שנקבע כפי הדירה, בתכולת השתמשה האשה

תכולת לעצמה רכשה האשה השנים ברבות חדיש. במצב הציוד את שתחזיר לצפות

גם למבקש. כלום מזאת להשאיר חייבת ואינה חשמל, מוצרי החליפה חדשה, דירה

שהשאירה בכך השימוש. דרך זוהי שהרי באחריותה, אינו התכלה, או שבלה מה

מתכול מחצית בהשארת חלקה את מילאה בדירה, שהיה הישן הציוד הדירה.את ת

קיבל שלא התכולה בעבור האשה של מחלקה המבקש שקיזז מה מהדברים, העולה

זה. סך למשיבה (לשלם) להשיב ועליו כדין, שלא היה ש''ח, 30,000 סך לטענתו,

הדירה את פינתה שלא החודשים בעבור שכירות בדמי חיובשימוש) (דמי

לעכב כדי שביכולתה כל עשתה כוחה, באת באמצעות המשיבה, לעיל, שהוצג כפי

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙ÊÒ˜

חמלה בבקשת בתחילה שלבים: בכמה התבצע זה מאמץ מהדירה. פינויה את

בית מבחינת השני. הצד תגובת התקבלה שלא בכך נתלתה מכן לאחר ורחמים,

זוהי מדירתו, האשה לפינוי לפועל להוצאה פנה המבקש כי העובדה עצם הדין,

את בסלחנות לקבל שאין אף וכוונתו, רצונו את המביעה ביותר ההולמת התגובה

בקשה הגישה מכן לאחר לכך. שנדרש למרות הדין, לבית הגיב שלא העובדה

שנקבע הסך את לה לשלם מוכן אינו שהמבקש באמתלא הפינוי, ביצוע לעיכוב

הנ"ל. הדין בפסק

הכסף כל הפקדת על שיורה הדין לבית במכתבה פנתה המשיבה ב"כ ואמנם,

האיחור לאחר אז, אולם הצדדים, כח באי אצל בנאמנות ש''ח) 40,000) הנדרש

כך המלא, מהתשלום שכירות חודשי לקיזוז המבקש של תביעתו כבר עמדה בפינוי,

לכך. מסכים היה שלא שודאי

או בכתב כוחו לבא או למבקש זו בהצעתה פנתה לא המשיבה ב"כ מכך, יתירה

ניסיון על מצביעה כשלעצמה זו עובדה הדין. לבית רק אלא הכחשתו), (ע"פ בע"פ

ניסיון בדבר להצטדקות תאנה" "עלה המהוות בקשות, הגשת ע"י הקץ" את "לדחות

פתרון. למציאת כנה

שתקבל מבלי הדירה את לפנות יכולה אינה האשה כי מציינת בעתירתה נוסיף, עוד

מסרב המשיב לדבריה, אחרת. דירה לעצמה לשכור תוכל ולא בכספים חלקה את

על גם הדירה. את לעזוב באפשרותה אין הלכך בכספים, חלקה את למבקשת לתת

כך כן, נהג ואף לה, להעביר המבקש הסכים הכסף רוב את שהרי להגיב, יש כך

ט לה היו אם בכךשאף אין עדיין לעצמו, שעשה הקיזוזים אודות משקל כבדות ענות

הראשון. במועד דירה לשכירות כספים לה יוותרו לא הפינוי בשלב כי לטעון כדי

לעצמה ולשכור הדירה את לפנות יכלה ובינתיים הדין, בבית להתבאר הקיזוזים דין

בראשונה. שמקבלת מהכספים חילופית דירה

הכללי הפיצוי מסך לקזז רשאי המבקש ,8.7.03 מיום הדין פסק ולאור האמור לאור

יום. 12 ו- חודשים חמישה סך הנ"ל, הדין בפסק שנקבע

חברו בדירת הגר אדם של שימוש דמי הינם המשיבה מתחייבת בהם השכירות דמי

מה וע"פ ע"א צז ודף כ-כא דף ב"ק בגמרא המובא סמך על זאת הסכמתו. ללא

חבירו בחצר "הדר שם: השו"ע כתב וכך ו. סעיף שסג סימן חו"מ בשו"ע שנפסק

לך אין דידן, ובנידון שכרו". כל לו ליתן חייב יצא, ולא 'צא', לו שאמר מדעתו, שלא

מזו. גדולה 'צא' אמירת

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÁÒ˜

חברו", של כיסו "מבטל דין בין בהבדל דן קנא, (סימן יאיר חוות בשו"ת ואמנם,

העשויה בחצר מדעתו, שלא חברו בחצר "הדר דין לבין ופטור, גרמא, רק דהוי

משלם פטור כדין, קודם החזיק כאשר כי הראשון בתירוצו הביא שחייב) לשכר",

שלפנינו בנידון שגם לומר מקום היה ממילא חברו), של כיסו המבטל פטור (ולכן

בהיתר. הדירה את היום עד החזיקה שהרי שכירות, מדמי המשיבה תיפטר

דרכים: בג' זו טענה לדחות יש אולם

לא),א. או להשכרה העומד (נכס זו שאלה על נוסף תירוץ הביא שם בשו"ת

שי סימן חו"מ בקצוה"ח (ועי' לעיל המובא החילוק לדינא נדחה שבכך ונראה

הנ"ל). השאלה על שלישי תירוץ המביא א ס"ק

משיבהב. אם כי תשס"ג משנת הנ"ל הדין בפסק בפירוש נאמר הרי דידן בנידון

חודשית. שכירות תשלם היא שנקבע, במועד הדירה את תפנה לא

שגרג. אדם כי הקובע החוק לאור כיום, בהיתר) לגור (נכנס זה חילוק לבדוק יש

שימוש. דמי בתשלומי חייב ברשות שלא חברו בדירת

בענין דן שם יא), סימן גזילה, (הלכות אפרים מחנה בספר מש"כ גם זה בענין וראה

חברו של כיסו המבטל לדין זה לדמות שאין וכתב מדעתו, שלא חברו בחצר הדר

בכיסו, ירוויח לא וחברו יתכן שהרי היזקא, ברי לאו ששם משום גרמא, רק דהוי

חברו בחצר הדר כן שאין מה הרויח, את שיתן מי שם היה לא זמן שבאותו ועוד

ל ניתן לא שם וגר נכנס שההוא שע"י שחייב) לאחרים,(באופנים הבית את השכיר

דגרמי. מדינא וחייב היזקא, ברי וזהו לחברו מפסיד בפעולתו וממילא

חברו, הפסיד כן וע"י בידיים חברו את שעיכב דכל מבואר "הרי וכתב: והוסיף

מביתו חברו את שמוציא במי הדין והוא וכו', בנזיקין גרמא ולא מקרי דגרמי דינא

של ביתו את כשנועל הדין הוא ולפ"ז וכו'. לשלם חייב דירה, בית לשכור והוצרך

חייב דודאי היזקא דבריא מביתו, חברו את שגירש או להשכיר מניחו ואינו חברו

או להשכירה יכול שאינו היזקא דמנכר מידי והוי ידו על חברו דנחסר כיון לשלם,

אחר". בית שצריך

שכתב דין בפסק שליט"א אלישיב הגרי"ש של חידושו את זה בענין לציין מענין

שע): עמוד תשובות, בקובץ גם ומובא ,182 עמוד ד חלק רבניים, דין בפסקי (מובא

(והשני תחתיו אחר והכניס מביתו חבירו את שגירש באחד לומר, לפי"ז מקום "ויש

מזה גם שכירות דמי לדרוש יכול הבית שבעל הדירה) בעל הוא מי ומכיר יודע

ג"כ שזה שי"ל מפני בביתו, שדר ממי גובה רצה גובה, מזה ורצה מביתו, שגירשו

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙ËÒ˜

לו ויש בבית לגור חבירו את הכניס והוא הואיל חבירו, ברכוש השתמשות מיקרי

נפסד". שחבירו מה כאוכל שדינו לומר אפשר הרי מזה, רוח קורת

החודשית השכירות דמי גובה

בשאלת פונתה. לא שהדירה הנ"ל החודשים בגין לקזז רשאי הוא כמה נברר ועתה

כי (בדיון) טוען המבקש ב"כ בדעותיהם. חלוקים הצדדים החודשית, השכירות גובה

(עי' לחודש ש''ח 5000 - 4000 בסך שכירות לדמי זוכה זה, באזור חדרים) 7) כזו דירה

ערך בפועל יוקרתית). בדירה מדובר כי עולה ממנו לתיק, המצורף השמאי בדו"ח

מספרת המשיבה לעומתו, לחודש. ש''ח 5000 הגבוה, הסך ע"פ הקיזוז את המבקש

בת שדירה מדבריה, עולה לחודש. ש''ח 2700 בסך חדרים 5 דירת שוכרת היא כי

גובה בתשלום יחסי. (באופן בחודש ש''ח 3500 - כ שכירות תשלום זוכה חדרים 7

נוסף). חדר לכל שווה מחיר לחשב אין השכירות

השכירות סך את להעמיד אב"ד, כב' של קביעתו את לקבל נראה זו, בשאלה

והוא לנסיבות בהתאם סביר זה סכום שהרי דולר, 1000 של בגובה החודשית

האשה גרסת בין שנקבכממוצע השתים מבין הנמוכה (האפשרות המבקש לגרסת

המבקש). ב"כ

עד למאי 8 מה האחרון, (בחודש יום 12 ו- חודשים 5 בן היה בפינוי שהאיחור מכיון

דולר. ב-5400 סה"כ לחייב יש הפינוי), יום למאי, 20

המשיבה ע"י הדירה השבחת

חשמלי שער התקנת הדירה: לטובת שהוציאה הוצאות שלוש הזכירה המשיבה

חדש. שמש דוד והתקנת רטיבות תיקון חדש,

דוד על רק לחייבו ויש הראשונים, השנים על לשלם פטור המבקש לענ"ד

שהתקינה. השמש

הציג המבקש השער. בהחלפת הצורך את הכחיש המבקש החשמלי, לשער באשר

השער לטענתו ומרשים. גבוה דקורטיבי, חשמלי שער הקודם, השער של תמונה

במבקש נועצה לא כי הדין בית בפני הודתה המשיבה לשימוש. וראוי תקין היה

שהוא משום האם אותו, החליפה מדוע יודע איני השער. את להחליף החליטה טרם

פרקטי יותר שער שרצתה משום או בעיניה חן מצא שלא משום כטענתה, פעל, לא

כל את להחליף נצרך שהיה בטוח איני פעל, לא שהמנוע לטענתה אף נוח. ויותר

כבר להחליף לה והומלץ שקלים אלפי כמה לעלות אמור היה התיקון אולי השער,

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Ú˜

ניתן לא כי נלע"ד זו, הכחשה בכגון אופן, בכל ש''ח). 12,000 (במחיר השער כל את

בשו"ע (המובא זה דין חברו". לשדה "יורד מדין בגינו לשלם המבקש את לחייב

מוצר בהחלפת עוסק לא זה דין אולם חברו, נכסי להשבחת מיוחס שעה) סימן חו"מ

השבחת מהווה ההחלפה אין תקין, היה הישן שהשער בהנחה חדש. במוצר קיים

אגב (כעהרת בכך לחייבו ניתן לא הספק, מחמת וממילא, ההיפך), אפי' (אולי הנכס

מקרה שבכל כך המשיבה, ע"י הדירה פינוי טרם כשנתיים הותקן השער כי אציין

בפועל). השער התקנת לעלות שווים השבח או המבקש הנאת היתה לא

תשובת (בשם ז סעיף שעה בסימן המובא הרמ"א לדין דומה זו שמצב נלע"ד

והוציא בו ודר שמעון ובא העיר מן ויצא רעוע בית לו שהיה "ראובן הרא"ש):

צריך יפול, שלא לצורך שהיה מה כל וכיידו וסיידו הנפילה מן הבית להציל הוצאות

לומר יוכל כי וכיידו, שסיידו מה לו ליתן צריך אין אבל לשמעון, להחזיר ראובן

לומר נראה הבית". מן יצא לשמעון, ליתן שחייב מה ראובן וכשיתן לזה', צריך 'איני

בעל שרשאי כיידו, או לסיידו דינו דומה הבית, בעל עם תיאום ללא השער שהחלפת

החשמלי השער תשלום (בענין זו להחלפה נזקק היה לא שמבחינתו, לומר הבית

שליט"א). הדיינים עמיתיי עלי חלוקים

לא תמונה), הציגה המשיבה בתקרה. שהופיע רטיבות (כתם הנזילה לתיקון באשר

בתיקון אלא הנכס בהשבחת מדובר אין כך. בגין המבקש את לחייב שיש נראה

לבדה, המשיבה שחייבת ודאי זה בכגון למגורים. ראויה תהיה שהדירה כדי ליקוי

את לחייב ואין מכך, המשתמע כל על שלה, היתה בדירה המגורים זכות שהרי

זאת. בגין המבקש

להוכחת המשיבה ע"י שהוזמן השמאי דעת חוות (מתוך שהוצגו התמונות שאר

שעשתה לשיפוצים באשר שהושארה) הדירה ותכולת הפינוי בעת הדירה מצב

לכך להתייחס אין הלכך המשיבה, ע"י נתבעו ולא בדיון הועלו לא בדירה, האשה

יז. סימן סוף חו"מ ברמ"א כמובא עולה, שלא תביעה ככל זה, דן בפסק

לא הבעל כך. בגין להחזר זכאית האשה אכן בדירה, שמש דוד להתקנת באשר

שעליו חברו", לשדה "יורד דין בגדר הינה הדוד התקנת זה. בדוד הצורך הכחיש

ההוצאה את למשיבה לשלם המבקש על האמור, לאור השבח. או ההוצאה לשלם

ש''ח. 1300 דהינו כך, בגין שהוציאה

מסקנה

המספרי. לחישוב נעבור המהותי הדיון לאחר

‰˘‡‰ È"Ú ÏÚ·‰ ˙¯È„ ˙Á·˘‰Â ˘ÂÓÈ˘ ÈÓ„ ÌÂÏ˘˙‡Ú˜

4.101 סך על עמד הדירה) לפינוי שנקבע (המועד 09 למאי 8 ב- הדולר ערך

לדולר. ש''ח

ע"פ ש''ח, 164,040 הוא שוויו דולר), 40,000) הנ"ל הדין בפסק שנקבע הפיצוי משכך,

.09 מאי בחודש הדולר שער

דולר 1000 דהיינו יום, 12 ו- חודשים 5 שכירות דמי לקזז המבקש רשאי זה מסך

.(25.2.10 לתאריך נכון לדולר, 3.78 (ע"פ ש''ח 20,412 שהם דולר, 400 ועוד 5 כפול

שמש. דוד התקנת בגין ש''ח 1300 למשיבה לשלם המבקש על

בפסק שנקבע הפיצוי בגין ש''ח 144,928 סך לאשה לשלם המבקש על האמור, לאור

הדוד. דמי בתוספת הנ"ל הקיזוזים פחות הנ"ל דין

לתיק). קבלה (מצורפת ש''ח 93,000 למשיבה שילם כבר המבקש

סופי. כסילוק ש''ח 51,928 עוד לאשה להעביר עליו משכך,

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·Ú˜

ÌÎÒ‰ ˙Â�˘¯Ù ¯Â‡Ï ‰ÈÒ�Ù ˙ÂÈÂÎÊ ˙˜ÂÏÁ*

בחלוק יעסוק זה דין ביןפסק שנערך הסכם לאור פנסיה זכויות ת

לדין ובהתייחס השטר, בעל ולכוונת השטר ללשון בהתאם הצדדים,

התחתונה". על שטר בעל "יד

באשר הצדדים בין מחלוקת קיימת להיום נכון גירושין. בהליכי המצוי זוג בפנינו

הבעל. של הפנסיה קרנות לחלוקת

.8.7.08 ביום דין פסק של תוקף קיבל אשר ממון הסכם ערכו הצדדים

בהתאם הצדדים, זכויות כל איזון לשם לאקטואר יופנו שהצדדים דורשת האשה

מתנגד הבעל הבעל. של הפנסיה קרנות כל כולל הממון, בהסכם שנקבעה לחלוקה

הנוספת בפנסיה לחלקו זכאית האשה אין הממון, בהסכם האמור לאור כי וטוען לכך

הרפואי. מצבו עקב לו שנקבעה

בפרוטוקול. המפורט כפי הצדדים, טענות את שמע הדין בית

"הצדדים ה): (סעיף כך נאמר בו ההסכם, נוסח סביב הינה המחלוקת נקודת

פנסיה מקרן ו/או עבודתו ממקום הבעל זכאי לה החודשית הפנסיה כי מסכימים

1,050 של חודשי סכום להעברת בכפוף הבעל, של הבלעדי קניינו יהיו כלשהיא

תוגדל בו מקרה בכל הבעל... של הפנסיוניות בזכויותיו כחלקה האשה, לידי ש''ח

לידי הבעל יעביר מסויים, בשיעור חודש מידי הבעל זוכה לה החודשית הפנסיה

שיעור". באותו מוגדל כשהוא ש''ח 1,050 של הסך את האשה

ההסכם. עריכת לאחר רק לבעל נקבעה הרפואית הגמלה כי לציין יש

כחלק עליו שהוסכם מה בכלל אינה לו שנקבעה הרפואית הקצבה כי טוען הבעל

החוק הנחיות לאור הבלעדי, קנינו היא וממילא החודשית, הפנסיה מהגדלת

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÌÎÒ‰ ˙Â�˘¯Ù ¯Â‡Ï ‰ÈÒ�Ù ˙ÂÈÂÎÊ ˙˜ÂÏÁ‚Ú˜

הפנסיה בכלל זה אף כי טוענת האשה אולם איזון. בת אינה נכות קצבת כי הקובעות

הממון. בהסכם שנקבעה לחלוקה בהתאם שניהם בין להתחלק האמורה

הדין: בית קבע 30.3.11 מיום בהחלטתו

(או אחרונים פנסיה תלושי 5 להמציא הבעל על העובדתי, הבירור השלמת "לשם

הרפואית, התוספת מהות את לוודא כדי הפנסיה), מרכיב מופיע בהם שכר תלושי

ימים". 10 בתוך החומר להמציא יש התביעה. נשוא

השני. הצד לתגובת הועבר והחומר המבוקש את המציא הבעל ואכן,

רגילה פנסיה שכר תלושי הינם מחציתם כאשר שכר, תלושי 10 העביר הבעל

מקפת). קרן (מחברת רפואית גמלה שכר תלושי הינם ומחציתם מגדל) (מחברת

רפואית, לקצבה זכאותו נקבעה בה הקרן, רופא החלטת את הבעל העביר בנוסף,

עבודה). מתאונת כתוצאה אחוז ו-33 ממחלות כתוצאה אחוז 66) אחוז 100 נכות בגין

את בעלה עם לחלוק האשה של זכאותה ענין כי טענה בתגובתה האשה ב"כ

מפורשות נקבע הפנסיה ביןתקבולי הפנסיה, תקבולי לאופי קשר ללא בהסכם,

אם ובין מוקדמת פרישה בכספי המדובר אם ובין נכות בפנסיית המדובר אם

הרגילה. בפנסיה המדובר

הדין. להכרעת נעבור הצדדים, טענות הצגת לאחר

שני", "סיבוב כבר הינה האשה של זו תביעתה מה. דבר לציין יש הדין פסק מתן טרם

הקצבה את לאזן תבעה אז הקודם), המותב (בפני שונה דבר תבעה בעבר כאשר

בחשבון זאת קצבה לקחה שלא שטענה משום הצדדים, בין הבעל של הרפואית

לטענתה, הממון הסכם בכלל אינה זו קצבה אם וממילא, ההסכם, עריכת בעת

שביניהם, ההסכם תנאי ולא הנכסים לאיזון ממון יחסי חוק עליה שיחול שומה

הטענה חדשה, טענה עלתה עתה ברם, הדין. בית בכתבי המופיעה טענתה כפי

הפוכה הינה החדשה בתביעתה האשה מתבססת עליה הטענה זה. דין פסק נשואת

הרפואית הקצבה כי כוחה באת באמצעות טוענת עתה - בתחילה שטענה ממה

נסובה עליה גם ולכן ביניהם, שנערך הממון הסכם בכלל כן היא הבעל, זכאי לה

בקצבת מסויים חלק מגיע לאשה אף כי הקובעת שביניהם הממון בהסכם הפסקה

הבעל. של הפנסיה

קבלת במסגרת לרועץ לה שתהיה היה ראוי האשה, של טענותיה בין זו סתירה

הדין בית עתה לעת להלן, שיובא מה לאור אולם הנוכחית, בתביעתה ההחלטה

זו. בהערה מסתפק

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „Ú˜

במושכל הצדדים, שבין המחלוקת לאור זה, סעיף לפרשנות באשר ענין. של ולגופו

התשלומים אף כי ולקבוע האשה עמדת את לקבל יש כי לומר מקום היה ראשון

בהתאם עליה, שהוסכם המיוחדת החלוקה בכלל הינם הבעל שמקבל הרפואיים

להלן. שיבואר מה לאור הנ"ל, לסעיף

ההקצבה את גם בחשבון לקחו הצדדים כי בפשטות לקבוע נכון יהיה לא ואמנם,

ההסכם עריכת בעת כי העובדה לאור בהסכם אליה וכוונו הבעל של הרפואית

שב"סיבוב משום זאת בפרוטוקול, כאמור לב, התקפי שני לאחר כבר היה הבעל

היתה לא הבעל של הרפואית שהקצבה היא טענה האשה, של בתביעתה הראשון"

ההסכם. עריכת בעת ובדעתה בכוונתה

הרגילה לפנסיה נפרד תלוש דהיינו מחולקים, הבעל שתלושי למרות כי נראה ברם,

נכות, קביעת עקב מקפת מקרן הבעל לגמלת נפרד ותלוש מגדל מחברת המשולמת

שאין לומר מקום היה הפנסיהעדיין מתשלום חלק אינה הנכות קצבת כי לקבוע בכך

סיבות: משתי זאת הבעל, של

וכתוצאהא. ישיר כגמול הינה מקפת, קרן ע"י המשתלמת הנכות גמלת שגם ודאי

היא אין מכך. זאת גמלה לנתק ואין עבודתו, ממקום הבעל שצבר מהזכויות

אזרחי לכל שווה באופן לאומי ביטוח ע"י המשולמים זקנה דמי או נכות כדמי

גמלה הינה זו, "מקפת" גמלת חייהם. ימי במשך לעבודתם זיקה ללא ישראל,

מחלתו, בעת העובד את המממנת קרן ביניהם קרנות, שצבר עובד זכאי זה

עוד מסוגל שאינו לעובד פנסיה תשלומי ככל חודשית, בקצבה אותו ומתגמלת

פנסיה. לגמלת זכאי הוא שבזקנתו החוק, קבע שכך או זקנתו, מחמת לעבוד

"פנסיה", שהרי כ"פנסיה", הנ"ל הקצבה את גם להגדיר נכון יהיה משכך,

המשתלם קבוע, שכר גמלה, "קצבה, - שושן) אבן מילון (ע"פ היא הגדרתה

או פרישה לגיל שהגיע לאחר שפרש ותיק לעובד מוסד, ע"י או הממשלה ע"י

כושר איבוד בגין קצבה שמקבל מי שגם הרי לעבודה". כשרו את שאיבד לאחר

מקרה "בכל כי היה בהסכם שהנוסח ומכיון כ"פנסיה", קצבתו מוגדרת עבודה,

בחלק האשה את לשתף לבעל שיש הרי ,"... החודשית הפנסיה תוגדל בו

ביניהם. שערכו ההסכם לתנאי בהתאם זו, מקצבה מסויים

קצבתב. מסמכי שהוצגו, המסמכים בכל הנכות קצבת של החוקית ההגדרה

המשולם הגמול בתלושי ראה "פנסיה". - היא מקפת", "קרן של הנכות גמלת

גם וראה נכות". - הפנסיה "סוג היא ההגדרה בטבלה שם מקפת, קרן ע"י

ואף כפנסיה, הגמלה מוגדרת שם התלוש, של בסופו הרשומות בהודעות

אף כן, כמו שונים. מקומות בכמה כפנסיה הגמלה מוגדרת הטבלה בתחתית

ÌÎÒ‰ ˙Â�˘¯Ù ¯Â‡Ï ‰ÈÒ�Ù ˙ÂÈÂÎÊ ˙˜ÂÏÁ‰Ú˜

"קרנות היא רפואית, לגמלה הרפואית זכאותו נקבעה בו המכתב כותרת

הקרן" רופא "החלטת שאף הרי הפנסיה", חטיבת - בהסדר הוותיקות הפנסיה

נאמר: זה במכתב אף כן, כמו "פנסיה". גמלת במסגרת הינה הנדון) (כותרת

מובהק באופן מוכח הרי וכו'", הפנסיה בתקנון 30-31 לסעיפים "בהתאם

הבאות. בפסקאות ויבואר דבר. לכל פנסיוני תשלום הינו זה שתשלום

הקובעת היא השטר לשון

מקום היה הרי כפנסיה, מוגדרת הבעל זוכה לה הנכות קצבת כי ההנחה לאור ובכן,

שכתב: הריב"ש), (דין טו סעיף סא סימן חו"מ ברמ"א המובא כפי לנהוג לנו שיש לומר

כולי גמיר לא גברא האי אמרינן ולא דקדוק, אותו ע"פ ודנין השטר לשון "מדקדקין

והי לשון".האי אותו כתב כך ומפני כך בענין היה שהדין סבור ה

מן לדקדק שיש דקדוקים בשאר "וה"ה באמרו: יג בסעיף כך על הרמ"א חזר וכבר

כאן "חידש הרמ"א: שחידש מה בביאור שהוסיף שם הגר"א בביאור וראה השטר".

כ"ש א"כ הנ"ל". מטעם מדקדקין אפ"ה הבין, ולא ע"ה והוא בעצמו כתב שלא דאף

ולא האשה, עם השטר נוסח את שלוחו) ע"י (או בעצמו כתב שהבעל דידן, בנידון

אחר. שכתב מה על חתם רק

הבעל של הרפואית קצבתו גם השטר, לשון דקדוק ע"פ כי לקבוע מקום היה ממילא,

להוראות בהתאם האשה, לבין בינו להתחלק האמורה פנסיה אותה בכלל הינה

הזכויות. חלוקת לאופן באשר ההסכם

הקובעת היא השטר בעלי כוונת לעיתים

לעיל שהובא הריב"ש של דינו על להסתמך ניתן כיצד השואל, וישאל והיה

רבנו של דינו מובא טז) (סעיף סימן באותו עצמו בשו"ע והרי השטר, לשון שמדייקים

הקובע: (מישרים) ירוחם

בו הכתוב הלשון אחר הולכים אין חברו עם מתנה שאדם שתנאי שאומר מי "יש

הכוונה" אחר אלא

שהיא עצמה, האשה הרי דידן ובנידון הכוונה? אלא קובעת הלשון שלא הרי -

כי הראשונה) בתביעתה הראשון", ה"סיבוב (במסגרת בפירוש מודה התובעת,

של הרפואית הקצבה את בחשבון לקחה לא היא ביניהם, שנערך הממון בהסכם

כך? על היתה לא ודעתה הבעל

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÂÚ˜

(מדקדקים הנ"ל הריב"ש דין בין סתירה אין העקרונית ברמה כי להשיב יש כך על

הכוונה). אחר (שהולכים הנ"ל ירוחם רבנו של לדינו השטר) לשון

דין (פסק נתניה הדין בית חבר שליט"א, מייזלס אברהם הג"ר מש"כ ראה זה, בענין

:(485663/3 תיק מספר בתיק

מפרשים אנו בכתובה, המפורשת הלשון שלמרות ירוחם רבנו דברי לפי "היוצא

אנו הבעל של דעתו לאומדן בהתאם אלא הלשון. פשטות את תואם שאינו באופן

בשו"ע ההלכה זה לפי הפשוטה. משמעותה כפי שלא הכתובה לשון את מפרשים

אחר אלא בו, הכתוב הלשון אחר הולכין אין חבירו, עם מתנה שאדם 'שתנאי

דקדוק'". אותו פי על ודנין השטר לשון ש'מדקדקין ההלכה את סותרת אכן הכוונה'

השו על שם הש"ך "אולם כותבוהמשיך: וכך שבע. באר לשו"ת מציין כ בס"ק "ע

בתשובה הרשב"א פסק מזאת 'וגדולה תשובתו: באמצע לט סימן שבע באר שו"ת

שתגבה בכתובה תנאי שכתוב פי על דאף במישרים.... ז"ל ירוחם רבנו והביאו

שהבאנו כפי בשלום' 'ואפילו כתוב (במקור נשוי ואפילו במותו בין בחייו בין האשה

דכתובה הדין, כנגד שהוא מאחר כלל, הבעל בחיי אותה מגבין אין הכי אפילו לעיל),

יוציאנה שלא וחיזוק קיום להיות רק לה כתב דלא ואמרינן מחיים. לגבות ניתנה לא

להלך שאין חבירו עם מתנה שאדם תנאי בכל בידינו גדול וכלל הקלות.... כאחת

הכוונה. אחר נלך מיניה דקני גבי על ואף לבד, הכוונה אחר אלא הכתוב הלשון אחר

הדין, כנגד יהיה שלא התנאי לפרש להשתדל דיש מבואר קמן הרי ראיה... והביא

הדין. כנגד היטב באר יפה מפורש תנאי הוא בתנאי הכתוב הלשון שכפי פי על אף

סא בסימן חו"מ הטור והביאו יג סימן סח כלל בתשובה ז"ל הרא"ש פסק זה וכעין

וכו''. הדין כנגד יהיה שלא התנאי לפרש ויש ו)... סעיף שם בשו"ע (מובא

נסטה שאנו אפשרות שקיימת זו, להלכה שבע הבאר מדברי "המתבאר והוסיף:

כאשר וזאת הצדדים. דעת אומדן פרשנות לצורך השטר' לשון ש'מדקדקין מהכלל

בשם ירוחם הרבנו שמביא במקרה כגון להלכה גמור בניגוד היא השטר לשון

בעודם בעלה בחיי אפילו לגבותה שתוכל כתובה לאשתו כתב שבעל הרשב"א,

שלא כתובה פירעון בדין יסודית הלכה נגד היא שכזו התחייבות וכידוע נשואים.

סתירה ליישב ניתן ולא והיות הבעל. מיתת או גירושין לאחר רק אלא ליגבות, ניתנה

שנאמר ע"י הסתירה את לפתור ניתן שלא כך לכל, ידועה זו שהלכה ובפרט זו

ממה שונה שהיא פרשנות לתת אותנו מחייב זה אלא ניכרת. סופר טעות כאן שיש

זאת וכל המילולי הפירוש את הולם זה עדיין אולם מקרא, של מפשוטו שעולה

במה הבעל שכוונת נפרש אנו ולכן השטר. ללשון ההלכה בין הרמוניה ליצור כדי

ÌÎÒ‰ ˙Â�˘¯Ù ¯Â‡Ï ‰ÈÒ�Ù ˙ÂÈÂÎÊ ˙˜ÂÏÁÊÚ˜

דברים הפלגת כאן שיש נשוי' ואפילו במותו בין בחייו בין האשה 'שתגבה שכתב

עכ"ד. להוציאה". בעיניו קלה תהא שלא בבעלה תבטח שהאשה כדי

כל הקובע, הוא הלשון דקדוק הרי להלכה, מנוגדת השטר לשון אין שכאשר הרי

מקום היה כן עצמם. המילים בתוך להתפרש העשויה למשמעות סותר הוא אין עוד

כי עולה ממנו הלשון, דקדוק אחר ללכת מקום היה וממילא דידן, בנידון גם לומר

זו קצבה כי מודה עצמה האשה אם אף "פנסיה", בכלל הינה רפואית פנסיה אף

זה בסעיף כוונתם כל (שהרי שביניהם הממון הסכם עריכת בעת בכוונתה היתה לא

שכ סברה לשיטתה, ואף בעתיד, שיתקבל מה על זכאיתהיתה תהיה שיתקבל, מה ל

בדעתה). היה לא אם אף בכך, לחלקה

לשון דקדוק על לסמוך בהכרח ניתן יהיה לא דידן בנידון כי נראה להלן אולם,

הבעל. של הרפואית בקצבה יחסי בחלק האשה את ולזכות השטר

מקרה? בכל האם - התחתונה" על השטר בעל "יד

התחתונה" על השטר "בעל כי הידועה ההלכה נעלמה להיכן לברר, יש כאן

קיים שעדיין הנחה נקודת מתוך נצא אם שהרי מב), סימן חו"מ בשו"ע (המובאת

חלק לקבל אמורה ואינה התחתונה, על האשה של ידה הרי הצדדים, בכוונת ספק

הבעל? של הרפואית בפנסיה

ראשונים של (דינם י סעיף מב סימן חו"מ השו"ע מש"כ ע"פ זאת לבאר מקום היה

ודלא כאסמכתא 'דלא לכתוב שנהגו שעכשיו כתבו מהמפרשים "הרבה בב"י):

העליונה'". על השטר בעל 'יד מסופק לשון בכל אמרינן - דשטרי' כטופסי

ליפוי יותר כולל שהוא לשון "וכל שבב"י: הרשב"א של דינו את הרמ"א והוסיף

ליפוי אפי' כך, אותו דנין השומעים, דעת לפי כך משמע וסתמא השטר בעל כח

השטר". בעל

אדם". בני לשון אחר בשטרות דאזלינן בריב"ש, "וכ"כ כח: ס"ק בסמ"ע והוסיף

הוא הרי מיותר, הוא פניו שעל לחיזוק, פרט בו שהוסיפו ששטר מהאמור, העולה

לכאורה מקום היה כן העליונה. על תהיה שידו לכך וגורם השטר, לבעל כח נותן

הבעל, של הפנסיה תוגדל אם אף כי הקובע שהוסיפו הסעיף דידן. בנידון לומר

הסכם בשום כלל בדרך מופיע אינו אשר סעיף מכך, יחסי בחלק תזכה האשה

אמורים מקרה באיזה (שהרי מעיקרו מיותר הוא ולכאורה לאשתו בעל בין אחר

זה במקרה דווקא האשה של כוחה את ליפות בא הבעל), של הפנסיה דמי לגדול

לזכות הנ"ל, הפסקה של והבסיסית הפשוטה המשמעות שזו ההנחה על המבוסס

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ÁÚ˜

את להגדיל שעשויה זו שהיא הבעל, של הרפואית מקצבתו בחלק האשה את

העתידיים. הפנסיה דמי

שונים במקרים שערכתי, בירור ע"פ שלמעשה משום לומר, ניתן יהיה לא זאת ברם,

לומר מקום יש שעדיין כך המוטב, של הפנסיה) קצבת (גידול הפנסיה לגדול עשויה

מעין מקרים אף לכסות כדי היתה זה סעיף בהוספת ללמודשכוונתם ואין אלו,

הסעיף כוונת שכל ולומר השטר, בעלת האשה, של כוחה את לייפות הלשון מייתור

מקצבתו בחלק גם האשה שתזכה כדי רפואית, קצבה יקבל שהבעל למקרה רק היא

הנ"ל. והרמ"א השו"ע לדין שייך אינו דידן נידון שלמעשה כך הבעל. של הרפואית

על השטר בעל "יד של הכלל נאמר לא מתי בהלכה נוסף אופן קיים אולם,

כפי סותרת, או מסופקת שהלשון באופן נאמר זה שדין הוא הכלל התחתונה".

שהלשון דידן, בנידון כן שאין מה מב, סימן חו"מ בשו"ע המובאות הדוגמאות

וההגדרה הדברים, בתחילת התבאר שכבר כפי מסופקת, ואינה ברורה לכשעצמה

מקפת, מחברת המתקבלת רפואית קצבה גם בחובה כוללת "פנסיה" המילה של

דוד הג"ר של במאמרו מצאתי דומה סברא כאמור. כפנסיה, מוגדרת היא שאף

גבוה סך כי הטענה אודות ח) כרך הדין, שורת (בספר אשקלון אב"ד שליט"א, לבנון

שם: כתב וכך אסמכתא, בגדר והינו תקף לא בכתובה

משום וכו', לנתבע לקולא וספיקא וכו', מסופקת לשון בו שיש לשטר דומה זה "ואין

ברורה, הלשון כאשר אולם וכו', מסופקת השטר לשון זה שבסימן הדוגמאות שבכל

ברור חיוב להפקיע תיתי מהיכי להתחייב, התכוון לא שמא חשש יש שלנו אלא

ברורה". ראיה בלא שבשטר

הבעל שמקבל הרפואית הפנסיה אף כי לקבוע מקום היה כה עד האמור לאור

ביניהם שנקבעה לחלוקה בהתאם האשה, עם מחולקת להיות אמורה מקפת, מקרן

התחתונה". על השטר בעל "יד בגדר זה ואין שערכו, בהסכם

בית חבר עמיתי של החשובה הערתו את מקבל הנני דידן, לנידון ביחס ברם,

ברורה שהלשון לקבוע נכון זה יהיה לא כי שליט"א רוזנטל דב ישראל הג"ר הדין

הספציפית שהלשון משום זאת דלעיל. מהדברים שעלה מה כפי מסופקת, ואינה

מהלשון לדייק יש זאת רפואית. קצבה גם בהכרח כוללת אינה שלפנינו שבהסכם

מידי הבעל זוכה לה החודשית הפנסיה תוגדל בו מקרה "בכל כי הקובעת שבהסכם

כשהוא ש''ח 1,050 שך הסך את האשה לידי הבעל יעביר מסויים, בשיעור חודש

שיעור הגדלת על מורה הפנסיה" "תוגדל הלשון לטענתו, שיעור", באותו מוגדל

דידן), בנסיבות גם ארע שכנראה (וכפי לעיתים שקורה כפי הבסיסית, הפנסיה דמי

ÌÎÒ‰ ˙Â�˘¯Ù ¯Â‡Ï ‰ÈÒ�Ù ˙ÂÈÂÎÊ ˙˜ÂÏÁËÚ˜

ישיר המשך שאינה רפואית, פנסיה כגון שתתקבל, אחרת פנסיה על מורה אינו אך

"בכל לכתוב ראוי היה שעליו חדש, מצב הוא הרי אלא הקיים, המצב של ומוגדל

שביניהם. ההסכם תנאי בכלל ואינו יתכן הלכך וכד', פנסיה" תתווסף בו מקרה

לקבוע נכון כבר יהיה ולא השטר, של בלשונו ספק מעוררת אכן טענתו פנים, כל על

כלל. מסופקת אינה הלשון כי

והג"ר שליט"א, בלייכר מיכאל הג"ר אב"ד כב' הדיינים, עמיתיי עמדת את אציין עוד

לעיל המובאת ההנחה את בפשטות מקבלים אינם אשר שליט"א, רוזנטל דב ישראל

וסוברים הבעל, של הרפואית הגמלה את אף בוודאות כוללת "פנסיה" הלשון כי

פנסיה ולגביהם שושן, אבן של המילון בהגדרות בקיאים אינם אדם בני שסתם

נפרדים. עניינים שני הם רפואית וגמלה

היא שהלשון ההלכה את פה לומר אין מסופקת, עצמה הלשון כאשר האמור, לאור

כי הקובע לכלל בהתאם ולפעול לחזור יש זה, שבכגון לומר יש וממילא הקובעת,

חלקה את לקבל זכאית האשה תהיה לא וממילא התחתונה", על השטר בעל "יד

נכותו. בגין הבעל שמקבל מקפת קרן בקצבת היחסי

מהמובא שונה דינה כי לקבוע יש והלאה, 67 מגיל הבעל של הנכות לקצבת באשר

הקצבה מתוך אף היחסי חלקה את לאשה יעביר הבעל והלאה 67 מגיל וכי כה, עד

שאמר כפי לכך, הבעל של הסכמתו מחמת זאת מקפת. מקרן מקבל שהוא הרפואית

והשיב: כיום, עמדתו מהי הדין בית ע"י נשאל כאשר ,30.3.11 מיום האחרון בדיון

לזה ומעבר אחוז 23 לה שמגיע בהסכם האמור החישוב כפי יחולק 67 גיל "שלאחר

גם דעתו הביע וכן לפרוטוקול), 12-13 (שורות מההסכם" סטיה לשום מוכן לא אני

א. סעיף ,2.12.10 ביום שהתקבלה הדין לבית בתגובתו

האשה של הראשונה הטענה לעצם ומתייחס הדין בית חוזר ההחלטה, סיום לקראת

משאבים, איזון במסגרת מקפת קרן את לחלק שיש הקודם) ב"ד מותב בפני (שעלתה

בדיון ובטענותיהם האקטואר דו"ח על הצדדים בתגובות עיון לאחר כי וקובע

מקום אין הממון, בהסכם ח' סעיף שלאור הבעל של עמדתו את לקבל יש האחרון,

הטעיה או תרמית כאן שהיתה הוכח ולא והיות מחדש, ההסכם לפתיחת לטענה

ההסכם. את לשנות מקום אין הבעל, מצד

מסקנה

לאא. ואף נכותו בגין הבעל של מקפת מקרן מחצית לקבל זכאית אינה האשה

הדין. פסק בגוף המבואר כפי הנ"ל, הקרן בקצבת יחסי חלק

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ Ù˜

בהסכםב. כאמור היחסי חלקה את לאשה יעביר הבעל והלאה, 67 מגיל ברם,

מקפת. מקרן מקבל שהוא הרפואית הקצבה מתוך אף ה, סעיף הממון,

לשםג. שטרנפלד, נתן מר רו"ח האקטואר של דעתו לחוות התיק את להעביר יש

הדין בית החלטת ולאור הנ"ל הממון הסכם ע"פ המדוייק, החישוב קביעת

ההסכם. לפרשנות באשר

ידו.ד. על ידרשו אשר בכל האקטואר עם פעולה לשתף חייבים הצדדים

יום.ה. 15 בתוך דעתו חוות מבוקשת

שיידרשו.ו. ככל הדין, לבית הבהרה שאלות להפנות רשאי האקטואר

³

‡Ù˜

ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ¯Â‡Ï ÔÈÏËÏËÓ ˙˜ÂÏÁ*

לשעבר הבעל כאשר הגירושין, לאחר רכוש לחלוקת תביעה בפנינובדירתה המצויים פריטים שלושה לידיו לקבל דורש (התובע)

האשה: של

האשה. של בדירתה בארגזים כיום המצויים ספריו, א.

עבודה. כלי ארגז ב.

אביזרים. ושאר אוהל הכולל מחנאות, ציוד ג.

הנ"ל החפצים כי הצדדים בין פה בעל סיכום היה כי טוען התובעלרשותו. יועברו

בהסכם כי טוענת אך זו, לטענה בדיון הגיבה לא האשה-הנתבעתאת יטול "הבעל כי נאמר הגירושין טרם ביניהם שנערך הגירושיןמטלטליו בכלל אינם הנ"ל החפצים ולטענתה האישיים", מטלטליו

התובע. של האישיים

כלי או התובע של ספריו עם לעשות לה יש מה הדין, בית לשאלתשלהם לילדים זאת לשמור רוצה היא כי הנתבעת השיבה עבודתו,

בישיבה. לומד כבר הילדים אחד לדבריה, עמה. הגרים

כי לאשה העיר הדין בית קודש. בספרי מדובר כי מודה האשהעובדה הכחישה לא האשה בשימושה, מעולם היו לא הספריםיישארו הנ"ל שהפריטים חפצה היא כי וטענה שבה אך זו,

ילדיה. לשימוש

הדין בית ,27.12.10 תשע"א טבת כ' בתאריך שהתקיים הדיון לאחרעו"ד, בפני החתום תצהיר להגיש הנתבעת "על כי החלטתו הוציאשטוען כפי הנ"ל, למטלטלין באשר פה בעל ביניהם סיכום היה האםימים". 10 בתוך התצהיר להגיש הנתבעת על לעיל. וכמצויין התובע

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ ·Ù˜

בפני חתום האשה, מטעם תצהיר התקבל 13.1.11 בתאריך ואכן,הי לא כי (4 (סעיף מצהירה היא בו בינהעו"ד, פה בעל סיכום ה

המטלטלין כי מכן לאחר ולא ההסכם חתימת ביום לא התובע, לביןלרשותו. יועברו התביעה בכתב דורש שהוא

התובע הגירושין, להסכם בהתאם כי (3 (סעיף בתצהיר מוסיפה עודובמשך הבית, את כשעזב שנה, לפני האישיים מטלטליו את לקחכיום. דורש שהוא המטלטלין את ממנה בקש לא שלמה שנההוא אותם שהמטלטלין חושב היה התובע "אם :(6 (סעיף והוסיפהשנה לפני אותם דורש היה הוא שלו, אישיים חפצים הם דורשחשב לא שהוא מעיד הדבר כן, עשה ומשלא הבית, את כשעזבשלו האישיים חפציו הם שהמטלטלין כיום גם חושב לא והוא אז

קנטרנית". היא זו ושתביעתו

בתיק. הענינים השתלשלות כאן עד

לפנינו. העולים מהמושגים חלק מסברא להגדיר נעבור הדין הכרעת טרם

אישיים" "מטלטלין הגדרת

נוסח אדם, של האישיים" "מטלטליו או האישיים" "חפציו בכלל מה להגדיר יש

ביחס הגירושין טרם צדדים שני בין הנערכים הגירושין הסכמי במרבית הנכתב

הדירה, תכולת את לאשה נותן "הבעל נאמר שם דירה, ותכולת מטלטלין לחלוקת

האישיים". ומטלטליו חפציו למעט

שאין ודאי אולם לבוש, פרטי בעיקר כוללת זו הגדרה כי הוא הראשון המושכל

כך. הדבר

אדם של תפילין שקית כי חולק אין כי נראה מצויות. בדוגמאות הדבר את נמחיש

אדם של הגילוח מכונת כי חולק אין כי נראה כנ"ל האישיים". "חפציו בכלל הינה

וכד', מיטה ארון, משולחן, שונה זה במה ומדוע? האישיים". "חפציו בכלל הינה

שהיה פריט - הינה הדבר שהגדרת אלא אישיים? כחפצים מוגדרים שאינם שודאי

של משותף בשימוש שהיה מפריט להבדיל האדם, של הבלעדי בשימושו היום עד

המשפחה. בני שאר או הזוג בני

והוא נוסף, לתנאי אנו נזקקים כי ולקבוע לחדדה ויש זו, בהגדרה די לא אולם

שימושו לטובת היה החפץ - בלבד הבלעדי בשימושו היה שהחפץ העובדה שמלבד

היא במשפחה האשה כי מקובל לדוגמה, הבית. בני שאר לטובת ולא בלבד האישי

מטאטא, כגון הניקיון כלי את הופכת זו פעולה וכי הבית. ניקיון בפעולות העוסקת זו

ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ¯Â‡Ï ÔÈÏËÏËÓ ˙˜ÂÏÁ‚Ù˜

בהם משתמשת היא כי העובדה בשל רק האשה, של האישיים" ל"חפציה וכד' מגב

שלא ודאי השימושבלעדית? אך בהם, משתמשת האשה רק שאמנם משום זאת .

פריט רק האישיים. כחפציה להגדירם נוכל לא ממילא הבית, בני כל בעבור נעשה

שייחשב זה הוא בלבד, אותה רק משמש וכן האשה של הבלעדי בשימושה שמצוי

שהובאו הדוגמאות כגון הגבר, של חפציו אודות וכנ"ל אשה, של האישיים כחפציה

הבית. בני שאר את משמשים ואינם הגבר, של הבלעדי בשימושו שהינם לעיל,

הדין הכרעת

כך: לחלק ונראה הדין. להכרעת ניגש לאמור, בהתאם

בשימושוא. היו הם כי כאמור חולק אין התובע, של הקודש לספרי באשר

להגדירם שיש כך הבית, בני שאר של לשימושם היו ולא התובע, של הבלעדי

מדירתה להוציאם לתובע לאפשר הנתבעת ועל האישיים", כ"מטלטליו בשופי

ספרי כי שליט"א שחור ישראל הג"ר אב"ד כב' לקביעת מסכים אני לאלתר.

וכד', חומשים כגון המשפחה, בני כל את בד"כ המשמשים בסיסיים קודש

האשה של לשימושם ישארו והם התובע, של האישיים מטלטליו בכלל אינם

ספרי של המכריע רובם כי וברור ספרים, מעט על מדובר בזה אך והילדים,

זה. בכלל אינם הקודש

מהסיבהב. זאת הנ"ל, בהגדרה להכלילם אין כי נראה העבודה, לכלי באשר

אך בלעדית, בהם שהשתמש זה הוא שהתובע מסתבר אמנם שהרי הפשוטה,

ממילא האישיים, צרכיו בעבור רק ולא הבית, בני כל בעבור נעשה השימוש

לפי אשר לעיל), שהובאה להגדרה (בהתאם המשפחה כחפצי להגדירם יש

אף נציין, ועוד הנתבעת. בידי להותירם יש הגירושין, בהסכם מהאמור העולה

ההלכה ידועה הרי האישיים, חפציו בכלל זה שמא בדבר ספק עולה היה אם

ולא הראיה", עליו מחברו "המוציא דין מכח התחתונה" על השטר בעל ש"יד

הללו. הכלים את האשה מידי להוציא התובע יוכל

בהםג. השימוש גם שהרי יותר, פשוטה ההכרעה פה המחנאות, לציוד באשר

בתוך וישבו בזה השתמשו הבית בני כל (בפועל התובע של בלעדי היה לא

שימושו היה אלא לבדו, התובע היה לא מהציוד שנהנה מי וגם האוהל),

התובע ע"י היה זה בציוד הפיזי הטיפול אם אף זאת המשפחה. בני כל לטובת

אבי כלל בדרך אמנם כאשר ודפנותיה, סוכה לקרשי דומה? הדבר למה בלבד.

צרכי את להגדיר נוכל האם אך בפועל, הסוכה את שבונה זה הוא המשפחה

ה כחפציו כלהסוכה בעבור נעשית הסוכה בניית שהרי שלא! ודאי אישיים,

ÔÈ„ ȘÒÙ�ËÙ˘Ó Ô˘ÂÁ „Ù˜

פשוט ממילא בצילה. ויושבים מהסוכה נהנים כולם בפועל ואף המשפחה בני

של האישיים חפציו בכלל אינו האשה של בדירתה המצוי המחנאות שציוד

הנתבעת. בידי להשאירו ויש התובע,

כהודאה? - האשה שתיקת

שהחפצים הצדדים בין פה בעל סיכום היה כי בדיון טען שהתובע לעובדה באשר

בכך לראות אין כי נלע"ד כך, על הגיבה לא והנתבעת לרשותו יועברו הנ"ל

מחמת זאת התביעה, נשוא המטלטלין להפסד הגורמת הודאה האשה, של הודאה

סיבות: שלוש

כך טען התובע בכך. ביטחון לי אין כהודאה? שתיקתה את להגדיר יש האם א.

משום זה והיה יתכן אך הגיבה לא אמנם הנתבעת דבריו, כדי בתוך הדיון בפתח

שנאמרו משום יתכן הדיון, בפרוטוקול כתובים לא (שאף אלו בדבריו הבחינה שלא

שלה בתור לדבר חיכתה שמא או טענותיה, על ההיא בעת שחשבה או בחטף),

מדבר אחד וכל חברו, לדברי מתפרץ אחד שאין הדין בבית הנהוג הכלל (שהרי

שתיקתה את לפרש שיש משוכנע איני וכד'. מזיכרונה נשמט מכן ולאחר בתורו)

והנטען חברו מול טענות לטוען בעיקרו מיוחס זה דין הנטענת. בעובדה כהודאה זו

ועוד). פא סימן חו"מ ב, סימן אבהע"ז וראה מקורות, בכמה (כמובא מולו שותק

דינו פסק ח"ג משפט דברי ראה ובכן, כהודאה? הוא שתיקה דין אכן האם בנוסף, ב.

"שתיקה לדין התייחס הנדונים הנושאים שבין שליט"א, שאנן שלמה חיים הג"ר של

ממון להוציא שאין ב) פא, (חו"מ, הט"ז שיטת את דבריו בתוך והביא כהודאה",

סעיף פא סימן (חו"מ שמהשו"ע משום זאת כהודאה", "שתיקה דין סמך על מאדם

אין סוף, ועד מתחילה ששתק שאדם שם שכתב כהודאה, שתיקה דין שאין נראה ז)

מתחילה כשהודה ורק להשיבך", חששתי "לא לומר שיכול משום כהודאה, שתיקתו

בשו"ע, זה כסעיף היא רווחת שהלכה שמכיון הט"ז וכתב זה. דין קיים שתק, ואח"כ

הבאה שתיקה כי ט) פא, (חו"מ, בש"ך מובא וכן זה. דין ע"פ ממון להוציא אין לכן

ספק). דברי על נאמנות לאשר הבאה שתיקה (לאפוקי מחייבת אינה ממון, להפסיד

האחרונים. בשם שם שהביא מה עוד וראה

בכתב פההסכם בעל קודם סיכום מול

בכתב הסכם כי לומר יש עדיין המחייבת, כהודאה שתיקתה את נגדיר אם אף ג.

אחר או זה סיכום כל על גובר והוא הקובע, הוא פה בעל סיכום לאחר הנעשה

את להעלות לנכון מצא לא התובע כי העובדה ועצם ההסכם, כתיבת טרם שנעשה

ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ¯Â‡Ï ÔÈÏËÏËÓ ˙˜ÂÏÁ‰Ù˜

בהסכם, שונים דברים שכתב אלא עוד ולא הגירושין, בהסכם כסעיף הנ"ל הסיכום

בעוד נערך שלשיטתו פה בעל לסיכום משמעות היתה לא לשיטתו אף כי מעידה

הצדדים. בין מועד

ועוד רא"ש טור, (בשם כתב שם א, סעיף רז סימן חו"מ הרמ"א מש"כ ראה ברם,

הראשון תנאי על ודאי סתם, השטר כתבו כך ואחר תנאי התנו אם "וכן ראשונים):

סתם, ובעל תנאי על המקדש כי בקידושין הגמרא מדין שונה כמובן זה דין כתבוהו".

זאת. מעיר שכבר ד ס"ק שם הגר"א בביאור ועי"ש התנאי. בטל

ללא שטר שעשו מדובר שם לא. לכאורה דידן? לנידון דומה שם הרמ"א דין האם

הרי דידן בנידון אך המחייב, הוא בע"פ שנעשה הראשון התנאי ולכן התנאי, הזכרת

שונה, תנאי עם אך המטלטלין, חלוקת - קרי הנדון, הענין את והזכירו שטר עשו

ובכגון לעיל, שהובהר כפי אדם, של האישיים חפציו בכלל הללו הפריטים אין שהרי

הקובע. הוא אח"כ שנעשה השטר לכו"ע כי ברור נראה זה

סכסוך בעת נעשה פה, בעל שנעשה התנאי גם הרי גירושין, הסכם בנידון בנוסף,

פה בעל לתנאי הסכימה האשה כי סברא להעלות ויתכן הצדדים, בין אמון ומשבר

לא הגירושין בהסכם כי ביודעה בשעתו) לו הסכימה ואכן כזה תנאי שהיה (בהנחה

ועיקר. כלל אותה יחייב לא והדבר הכתב, על זאת תעלה

מסקנה

קודש ספרי (למעט לאלתר שלו הקודש ספרי את לתובע להשיב הנתבעת על

בגוף בזה האמור וראה וכד', חומשים כגון הבית, בני שאר את ששמשו בסיסיים

הדין). פסק

אלו, חפצים לתובע מלהשיב פטורה הנתבעת המחנאות, וציוד העבודה לכלי באשר

ולשימושה. ברשותה יישארו והם

³

ÔÈ„ ȘÒÙהעזר אבן

ËÙ˜

Ȅ‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú*

ע"פ יהדות. לאישור בקשה הרשמיתבפנינו (המבקשת האם דבריכ"ה בתאריך שהתקיים בדיון לאישור) הנצרך של אמו זה, בתיקטלפונית שיחה ע"פ וכן (הח"מ), יחיד דיין בפני 11.2.10 תש"ע אדרהבן דנן), המסויימת הבקשה מטרת (שהוא ת. הבן עם הנ"ל בדיוןהרב לדבריו, א. בעיר 2009 ספטמבר בחודש בישראל התחתן כברלהצגת עד נישואיו אושרו לא למעשה אולם קידושין, לו סידר ב.

רשמי. יהדות אישור

לאור יהדות, לאישור בבקשה הדין בהכרעת יעסוק זה דין פסקזה. במקרה המיוחדות העובדות

זה. בתיק העניינים השתלשלות להלן

11 לפני וישראל משה כדת בחופה נישאה כבר ד. בתה כי האם ספרה הנ"ל בדיון

המבקשת, לבת יהדות אישור ישנו הדין בית בתיק ואכן, יהדות. אישור וקבלה שנה,

כיום. דנן הרכב אב"ד כב' שליט"א, שחור ישראל הג"ר יחיד, דיין ע"י שאושר

תעודתה. היכן יודעת ואינה לידה, תעודת לה אין כי מספרת האם-המבקשת

יהודיה. רשומה היא שלה זהות בתעודת

עלתה בקווקאז. בקו, מהעיר לשעבר, מברה"מ ,90 בשנת ארצה עלתה המבקשת

ילדים. ושני בעלה עם

בקו. בעיר ימים, שמונה בגיל ת. המדובר, לבן מילה ברית עשתה כי מצהירה

כתובה מציגה וטבעת. רב עם וישראל משה כדת נישאה עצמה היא כי מצהירה

תשל"ג. משנת

האם-המבקשת. על וכן ת. הבן על אשור י, הרב מאת יהדות אישורי שני מציגה כן

מיעוט.* דעת היתה זאת דעתי תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˜

האם של וחברה חודשים כמה בת כשהיתה נפטרה שלה אמא כי מספרת המבקשת

שלה. סבתא את הכירה לא אך ח., צ. שלה סבתא שם כי מספרת אותה. גידלה

אמרו וכולם" ש"שכנים השיבה יהודיה, אכן שהיא לה אמר מי הדין בית לשאלת

יהודיה. שהיא לה

כי ספרה בו ,(23.6.10 תש"ע תמוז י"א (בתאריך מלא הרכב בפני התקיים נוסף דיון

הבן כי ספרה כן בארץ. כבר נישאה שלה והבת בחופה 73 בשנת נישאה עצמה היא

נישואין. תעודת לקבל מצפה אך התחתן כבר שלה

האם-המבקשת על י. מהרב יהדות אישורי שני מופיעים הדין בית בתיק ואכן,

אישור בתיק מצוי כן כמו תשס"ט). משנת (אישור ת. הבן ועל תשנ"א) משנת (אישור

של בתה אודות ת.יהדות של אחותו ,(6.5.99 תשנ"ט אייר כ' (מתאריך המבקשת

זה. הרכב אב"ד כב' שחור, ישראל הג"ר ע"י יהדותה מאושרת בה הבקשה, נצרך

הנהלת של היהדות חוקרי שני ע"י נחקרה שלפנינו המבקשת של היהדות בקשת

כי פירט בה תש"ע, אדר כ"ה מתאריך הינה רייז זאב ד"ר של חקירתו הדין. בתי

שלה לידה בתעודת כי הצהרה לו כתבה אך לידה, תעודת הציגה לא המבקשת

המליץ ילדיה. מלבד קרובים כל לה אין כי הצהירה כן ארמית. שאימה רשום היה

הדין בית החלטת סמך על כי כתב יותר מאוחר בדו"ח הפנים. משרד תיקי להזמין

תעודות שום אלו בתיקים ואין ילדיה) ושני (האם, המשפחה תיקי שלושת את קיבל

בהצהרתה כי מציין שוב לאום. רישום ללא המבקשת, של נישואין תעודת רק לידה,

ארמנית, היתה שאמה כתוב שלה לידה בתעודת כי לפניו המבקשת כתבה הכתובה

מחבר בפני שהוצג "בחומר מסקנתו: וזו יהודיה. והיא מ. שמה הביולוגית אמה אבל

המבקשת". של יהדותה על ראיות שום אין העמים

"ללא כתב: בכותרת דן. אלכסנדר ר' השני, היהדות מחוקר הוא זה בתיק נוסף דו"ח

בעדותה לידה. תעודת למבקשת אין כי ציין הנתונים". ע"פ יחליט ביה"ד המלצה,

היא כארמנית שלה הלידה בתעודת הרשומה האם כי המבקשת הצהירה הכתובה

אחרי חודשים כמה נפטרה הביולוגית אמה בהצהרתה, הכתוב (ע"פ המאמצת האם

7-8 בת המבקשת בהיות נפטרה היא וגם י.א.) חודשים. 8-9 בגיל ואומצה לידתה,

נודע הביולוגית, אמה אינה שהארמנית כך על יתומים. בבית גדלה ומאז שנים,

שנפטרה מ, היה שמה הביולוגית האם ולטענתם בעלה, ממשפחת רק למבקשת

(שתי עדויות שתי קיבל כי מספר החוקר המבקשת. לידת לאחר חודשים מספר

המתואר, כפי המבקשת של יהדותה אודות המבקשת של בעלה ממשפחת נשים)

מ, גב' אותה פטירת מועד בדבר מהותיות סתירות יש שלהן בעדויות כי מציין אך

ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú È„Â‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡‡ˆ˜

מבחינה כי טוען כן והמבקשת. מ, של המשותף מגוריהם מקום אודות סתירות וכן

האשה אותה אכן שזו מ. של יתומה בת באותה הכירו שהן להאמין קשה עניינית

"בעדויות כך: מסכם דבריו את שלהם. המשפחה בן עם שהתחתנה היתומים מבית

נוכריות". מחזקת המבקשת את להוציא כדי ממש אין ובתחקירים

לו ספרה שהמבקשת דן אלכנסדר ר' החוקר סיפר בפניי, שהציג העובדות בתיאור

בן את כשפגשה אז, כלל. יהודיה שהיא ידעה לא חתונתה למועד סמוך עד כי

בתעודות (שרשומה כביכול הארמנית אמה כי הזוג בן של משפחתו לה ספרה זוגה,

נפטרה אשר יהודיה היתה הביולוגית אמה וכי הביולוגית, אימה אינה כאמה),

הארמני והאשה מאוד, קטנה מכלבהיותה ידעה לא אז עד כבתה. אותה גידלה ת

שום אין החוקר, דברי ע"פ ארמנית. אותה של בתה שהיא וסברה הנ"ל הסיפור

המשפחה אצל אומצה רק אכן והיא הנסיבות היו אלו שאכן לכך ביסוס או ראיה

משפחת עדויות קיבל החוקר בעלה. של ממשפחתו הגיע הנ"ל המידע וכל הארמנית,

הגיוניות, ולא סותרות העדויות לטענתו אולם יהודיה, שהיא המעידים הנ"ל בעלה

זוגה בן את שפגשה מאז המבקשת. של יהדותה בדבר מסקנה פיהן על להסיק ואין

קיבל הנ"ל כל כתובה. עם בחופה כדמו"י נישאה ואכן כיהודיה, התנהגה לעתיד,

המבקשת. של מפיה

היא שלדעתו לי השיב יהדותה, בדבר מסופק הוא האם החוקר את כששאלתי

יהודיה. אינה

הדין. בית בתיק מצויה הדעת, חוות בשתי המוזכרת המבקשת הצהרת

הנתונים את דן אלכסנדר ר' היהדות חוקר פירט תש"ע, תמוז י"ח בתאריך בנוסף,

מתוארים וכך שליט"א. שחור ישראל הג"ר אב"ד כב' יחיד, דיין בפני לפניו, שעלו

כי רייז ד"ר ובפני בפניי הצהירה "המבקשת הנ"ל: מהתאריך בפרוטוקול דבריו

האמא אלא הביולוגית, האמא היתה לא שזאת טענה והיא ארמנית רשומה אמה

ללידתה, סמוך שנפטרה קווקאזית, יהודיה מ, היא הביולוגית אמה ואילו המאמצת,

בעלה, למשפחת כשנכנסה רק (=המבקשת), ל-א. נודע זה כל אומצה. היא ולכן

קשה בעלה. של מבוגרת ודודה בעלה של אחות לפני, העידו שגם משפחתו, מבני

שום אין הנשים, עדות את תאם לא הצהירה עליו המגורים מקום כי לכך, להאמין

ונפטרה". הכירו, שאותה מ, היא האם כי לאשר שיכול מסמך

איני גם ומכאן המבקשת, של יהדותה את לאשר יכול איני הנ"ל, הנתונים לאור

העולים על יהדות של מוחזקות אין בהלכה, כידוע ת. הבן של יהדותו לאשר יכול

לקבוע ניתן לא ליהדותם, חיובית הוכחה אין עוד וכל מקרה, בכל העמים מחבר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·ˆ˜

לאשר יכול איני קיימת, אינה החיובית שההוכחה זה תיק בנסיבות יהדותם. את

אשתו-אמם, ע"פ נקבעת ילדיו של יהדותם ואמנם התחתן, כבר הבן אמנם היהדות.

גם נפק"מ וכן שוב, ינשא (שמא כלכתחילה עדיין הוא זה מצב הנ"ל, למרות אולם

המבוקש. האישור לתת אין ולכן המבקשת), של בתה אחותו, של ליהדותה

ההח אבאר ההלכתית.להלן מהבחינה וכן העובדתית מהבחינה לטה

יהדותו להוכיח צריך האם אחרת, מארץ שבא מי

הב"ש דברי ואת הרמ"ה דעת את המביא ד ס"ק ב סימן אבהע"ז היטב בבאר עי'

את מביא מכן ולאחר לנו, ידועה משפחתו שאין למי כשרות חזקת שאין הסוברים

אשה או איש הן אחרת מארץ שבא מי הלל בית "וכ"כ שם: וז"ל הלל, בית ספר דעת

שמתנהגים ואף ישראל, שהוא ראיה צריך אלמנה או אלמן או בתולה או בחור או

ראיה, צריכים אעפ"כ היהודים, טוב בכל ויודעים בלשונינו ומדברים ישראל כדת

שהוא ראיה לו שיש אא"כ קידושין שום לסדר שאין ליטא מדינות תקנות הוא וכן

עי"ש". קמט, סי' ח"א בתשובה מהרי"ט וכ"כ עי"ש, משפחה, ומאיזה ישראל,

ולא אחרת מארץ לפנינו שבא למי לחשוש שיש הלל, בית ספר דברי כדוגמת

מבאר ושם יג, סע' ב סי' אבה"ע השלחן בערוך גם איתא בדיקה, בלא אשה להשיאו

אבל במשפחה, זהו מ"מ כשרות, בחזקת המשפחות דכל "דאע"ג וז"ל: הסברא, יותר

ומאיזו הוא מי שיוודע עד לו נותנים אין אשה לישא ורוצה ממרחק הבא איש

בחזקת לה מוקמינן לישראלים המוחזקת משפחה דבשלמא וכו', הוא משפחה

ולי וכו', חזקה שום לו אין הרי אותו ידענו ולא ממרחקים הבא האיש אבל כשרות,

לאיש רק צריך אין וראיה לראיה, כלל צריך אין משפחה לו יש דאם כמ"ש, נראה

שלא להזהר שיש פשיטא לדינא ולכן משפחה. לו ידענו ולא ממרחקים שבא בודד

אלו לדבריו נמצא וכו'". לנו ידועה שאינה באשה וכן לנו, ידוע שאינו באיש להתחתן

נישואין. לפני ולבדקו משפחתו, מוחזקת ולא ממרחקים הבא אדם לכל לחשוש שיש

של יהדותו לבדוק צורך ואין הלל, בבית כמובא אינו השו"ע דדין נראה לכאורה

המשפחות "כל שכתב: ב, סע' ב סי' העזר אבן שו"ע (ראה אחרת מארץ לפנינו הבא

פ"כ המלך שער בספר הוכיח וכן וכו'", לכתחילה מהם לישא ומותר כשרות, בחזקת

"ומיהו וז"ל: רסח סי' ביור"ד בב"ח גם מפורשות מובא כן ביאה). איסורי מהלכות

באורחים מודה הרמב"ם דאף ואפשר ישראלית, להשיאו אף להאמינו להקל נוהגים

ישראלית, להשיאו אף יהודים שרובם עכשיו אף שנאמן ישראל בחזקת והם שבאים

הב"ח דברי וכו'". ב סי' באבהע"ז שנתבאר כמו הם, כשרות בחזקת המשפחות שכל

כא. ס"ק רסח סי' יור"ד בש"ך גם הובאו הנ"ל

ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú È„Â‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡‚ˆ˜

מרוסיה)להלכה העולים (ואודות

הנ"ל השולחן ערוך ודברי הלל בית ספר דברי ע"פ הב"ש, פסק ע"פ פנים, כל על

ואף יהדותו, את להוכיח עליו חובה לפנינו המגיע חדש שעולה לומר מקום היה

יהודית. שפה יודע או כיהודי שמתנהג

כותב שם יב), כרך (תחומין, שליט"א פרבשטיין הגרמ"מ של במאמרו עי' ואולם

משפחתו שאין מי לקבל ולא להחמיר שיש הנ"ל הלל הבית לדברי לחשוש שאין

תקנת היתה שזו אלא הדין מעיקר דבריו את הלל הבית כתב שלא וכותב, לנו, ידועה

הלכה הוריתי "וכן שם שכתב הלל הבית דברי מסוף היא לכך ראייתו ליטא. מדינת

ישראלים, שהם ראיה שיביאו עד מזה, זה שיפרשו עליהם וגזרתי וכו', למעשה

משמע קרובים, ע"פ אפי' ראיה להביא שהתיר מתוך א"כ, קרוביהם". פי על אפי'

להחמיר. יש ליטא מדינת מתקנת ורק מלקבלם, לחשוש לנו אין הדין שמעיקר

ישראל שהאומר מ) סי' ב פרק (כתובות, לרש"ל שלמה של ים בספר גם איתא כן

והרמ"ה. רש"י כדעת ודלא והרשב"א, הרמב"ן ר"ת כדעת ראיה, בלא נאמן אני

טו) סי' (אבהע"ז שלמה לך האלף שו"ת בשם מה) (דף ב סי' הפוסקים באוצר עי' כן

להינשא הבאים ואשה איש שכל שמנהגינו כתב ושם הנ"ל, הלל כבית דלא שפסק

(שיכול כהונה לענין גם המנהג וכן כלל. משפחותיהם אחר ודורשים חוקרים אין

מהם). לשאת כהן

יודה השו"ע גם מרוסיה הבאה העליה שאודות הכותבים מהפוסקים יש ואולם,

כשרות בחזקת המשפחות "כל דין עליהם נאמר ולא יהדותם, את לברר צורך שישנו

היא הנ"ל המחלוקת שכל זצ"ל, רפאל לגר"ש שילה" "משכן בספר איתא כן וכו'".

פוסקת המשפחה על ערעור ישנו כאשר ואולם המשפחה, על ערעור שאין באופן

צריך ערער עליו קורא אם רב אמר גוריא בר חמא רב "אמר בקידושין שם הגמ' כבר

שם. ברש"י כמובא משפחה, סתם בבדיקת המקילים לרבנן אפי' וזה אחריה", לבדוק

המשפחות נחשבות רוסיה עולי בנידון א"כ ג. סע' באבהע"ז שם בשו"ע גם נפסק כן

שהדבר משום מסויימת), משפחה על ערעור שאין (למרות ערער עליהם כקרא

לצאת עז רצון להם שיש מכיון כמו"כ תערובת. נישואי של גבוה אחוז שקיים ידוע

להחביא כדי הכל שיעשו חשש ישנו לקלטם, המוכנה לישראל ולהגיע מברה"מ

המשפחות על כערעור חשיב זה מצב לשיקרא. וחיישינן יהודים, אינם היותם את

של יהדותם את ולבדוק לברר יש השו"ע לדעת גם האי ובכגון מרוסיה, הבאות

שם.הבאים ובשו"ע בגמרא כמובא אחרת, מארץ לפנינו

מצבם נחשב האם זו, לנקודה ג"כ המתייחס שם פרבשטיין הגרמ"מ של במאמרו ועי'

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ˆ˜

המשפחה את לבדוק שיש ערעור, עליה שיצא כמשפחה רוסיה עולי של ומעמדם

ראשונים בשיטות זה נידון תולה במאמרו כשרות". "בחזקת עליהן אמרינן ולא

שליט"א אלישיב הגרי"ש מדעת שהבין שם (ואומר בקידושין שם בסוגיה ואחרונים

בה שנתערב סהדי שאנן משפחה, כל על כערעור נחשב רוסיה יהודי על שהערעור

(שהינם יהודים שהם ולומר להכשירם קמן דליתא רובא לנו שיש באלו דן כן גוי).

משום עליהם החמירו ולא בדיקה, כלל צריך אין שאצלם מהעולים), גדול חלק

ואכמ"ל. עי"ש ביוחסין. שעשו מעלה

בענין לבד כך על להסתמך אין נאמן", - אני ישראל ש"האומר הכלל למרות למעשה,

יד. כרך הדין בשורת במאמרי שהארכתי כפי מרוסיה, העולים של יהדותם בירור

בדיקה. ללא להתיר אין שלפנינו, בנידון כגון ריעותא, ישנה כאשר בנוסף,

בפועל? יהדותם מבררים כיצד

פרבשטיין הגרמ"מ דברי וראה ,424 עמ' ו בתחומין (הובא אלישיב הגרי"ש לדעת

פרטי מקרה כל לגבי אלא רוב דין על לסמוך רשות אין יב) כרך בתחומין שליט"א

לברר לדאוג חובה מוטלת הדין בתי ומערכת הציבור מנהיגי על אבל לפנינו, שבא

לסמוך להם ואין ישראל, בית בכרם גויים יתערבו שלא כדי שביכולתם, כמה עד

מערכת לכונן הציבור על שחובה (כשם פריש מרובא דפריש כל דין על לכתחילה

דין על לסמוך יהיה אפשר שאולי אף לשוק, ערלה פירות הכנסת שתמנע כשרות

פריש). מרובא דפריש כל

לבירור דרכים שלשה שקיימים זצ"ל פיינשטיין משה ר' מהגאון בידינו קבלה בנוסף,

מובהקים שמות ב. היהודי. הלאום רישום א. המועצות: ברית יהודי של יהדותם

פסק פיינשטיין הגר"מ היהודית. המסורת וכן יהודית שפה ידיעת ג. יהדות. של

"זכרון בספר (ראה הנ"ל הראיות שלושת מתוך שתים סמך על יהדות לאשר שיש

בהנחה זה שגם כמובן בכללים). מוסקבה, אב"ד גולדשמידט, פנחס לג"ר בספר"

לפנינו. ריעותא שאין

דין (פסק א חלק ירושלים, הדתית המועצה שע"י יהדות לבירורי א בפד"ר עי' כן

דלהלן: במקרים רק ינתן יהדות שאישור היא זצ"ל קוליץ הגר"י שהוראת ראשון),

שיסביר מהטוען מבקשים בנה), על כך שטוענת לאם (או אני" "ישראל לטוען רק

ושפת יהודיים מנהגים על אמו) (או לספר יודע יהודי, שהוא הוא יודע מנין דבריו

ראיו מביא לזאת ובנוסף יהדותו.אידיש, את המוכיחים ממסמכים ת

אינם אשר היהדות, חוקרי של דעתם חוות והיא לפנינו, ריעותא ישנה דידן בנידון

פה בעל החוקר אמר (ואף המבקשת של ליהדותה הראיה את למצוא יכולים

ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú È„Â‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡‰ˆ˜

החזקה וכל יתכן כיהודיה, הוחזקה אם שאף כך נכריה), היא המבקשת שלדעתו

להלן. עוד ויבואר מעיקרה, בטעות היתה

בירור חיוב ישנו האם

נלמד זה דין וחזקה. רוב על סמכינן לא לבירורי דאיכא מקום דכל בידינו, נקוט כלל

או בדוק חזקתו בניסן, עשר בארבעה מחברו בית "השוכר ע"א: ד בפסחים מהאמור

הר"ן שם וכתב לשיוליה". בעיר דליתא לישייליה, נפק"מ, למאי בדוק, חזקתו אין

ולא שאלה, ע"י המצב לברר צריך בדוק בחזקת הבית היה אם שאפי' מוכח דמכאן

לברר. שניתן היכן החזקה על מסתמכים

לפנינו, נמצא ועדיין ששחט ששוחט דחולין, בפ"ק והגאונים מהרי"ף הוא נוסף מקור

שחיטה אצל המצויים "רוב של הכלל למרות מומחה, הוא האם אותו לבדוק יש

סמכינן אז מומחיותו, לברר אפשרות ואין מת, השוחט כאשר ורק הם", מומחים

זה. כלל על

של לנאמנותו מהטעמים (אחת לחוד רוב דין על להסתמך שאין נמצא עפ"ז לכאורה

הוא. יהודי לפנינו הבא אכן האם לברר עדיין יש אלא אני), ישראל האומר

סיבות: מכמה זו טענה דוחה שם א, סי' אבהע"ז ח"ז, אומר, יביע בספר עי' ואולם

של איסור חזקת ישנה ששם משום שחיטה, לדין דידן נידון לדמות אין ראשית,

משא"כ שחיטה, אצל מומחים רוב כנגד עומדת) איסור בחזקת בחיה (בהמה הבהמה

ולכן לו, המתנגדת חזקה ואין יהודי הינו לפנינו שהבא גמור רוב שישנו דידן בנידון

שגם וסוברים כך על החולקים ראשונים שיטות שם מביא ואולם לבירור. נזדקק לא

שאפשר. כמה לברר צריך גמור ברוב

תלז. סי' או"ח יוסף הבית דברי ע"פ הרוב, למרות לברר שיש הטענה את דוחה כן

סמכינן ולא לברר שצריך דהסיבה ומבאר הנ"ל בפסחים הגמרא אודות הב"י דן שם

כל בודקים ולא כשרה שחזקתה שחוטה בבהמה שסומכים (כמו שבדוק חזקתו על

בבית משא"כ משנולדה, כשרה בחזקת היא שבהמה משום היא, הטרפות), סוגי

שחזקת דבריו מבאר שם אומר ביביע בדוק. שלא בחזקת הוא הרי השנה שכל

בהמה של לפנינוכשרות הבאים שרוב דידן, בנידון גם וא"כ רובא, מחמת חזקה היא

לברר. צריך אין מלידה, ישראלים הם

שברוב, הנ"ל, הב"י שאלת על תלז) (סי' חדש הפרי של תירוצו את שם מביא כן

למרות לברר שיש מצינו שחיטה גבי ודווקא לברר, צריך אין מחזקה, עדיף שהוא

שכל הרוב כמו כך כל חזק רוב שאינו משום כדלעיל, מומחים, השוחטים שרוב

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˜

דידן, שבנידון עולה עפ"ז א"כ הב"י). של בשאלתו המובא (הרוב כשרות הבהמות

אחריו. עוד לברר צורך אין וחזק, גמור רוב הוא שהרוב

על בעיקר שם מסתמך שלמעשה (למרות בכך להקל סברות עוד שמביא ועי"ש

ואומר לפנינו הבא אודות לברר עוד צריך שאין דלעיל), והפר"ח הב"י תירוצי

סברת גם המצרף ד אות בסוף (ועי"ש בלבד רוב מדין ונאמינו ישראל, שהוא

שעדיין לדבר רגלים יש אא"כ עוד, לברר צריך שאין לכך לאיגלויי" דעבידי "מילתא

נוסף). בירור צריך

עדיין נצטרך האם זו, בשאלה הדן שם פרבשטיין הגרמ"מ של במאמרו גם עי"ש כן

והמשכנות אפרים הבית מחלוקת את מביא שם בדבריו שלפנינו. הרוב למרות לברר

ספק ישאר עדיין הבירור לאחר גם כאשר בירור חובת ישנה האם בנידון יעקב

דידן. כבנידון לפנינו,

הדין מעיקר שאמנם שם, אומר יביע בשו"ת שליט"א יוסף הגר"ע מדגיש ואולם,

מקום מכל אך יהודים, שהם ומצהירים לפנינו הבאים מרוסיה העולים אותם נאמנים

מעמדם. את היטב ולחקור לדרוש צריך נכונה, אינה שהצהרתם לדבר רגלים יש אם

של יהדותם להוכחת עובדתי בסיס מצאנו ולא היטב, וחקרנו דרשנו דידן בנידון

יהדות, לבירור המומחים של דעתם חוות בדמות ריעותא ישנה וכמובן המבקשים,

המבקשת. של יהדותה את לאשר כדי מוצקות ראיות ונדרשות לעיל, כמפורט

יהדות של מוחזקות

מחבר העולים על יהדות של מוחזקות אין לעיל, הדברים ומפורטים בהלכה כידוע

את לקבוע ניתן לא ליהדותם חיובית הוכחה אין עוד וכל מקרה, בכל העמים

היהדות. לאשר יכול איני קיימת, אינה החיובית שההוכחה זה תיק בנסיבות יהדותם.

אולם אשתו-אמם, ע"פ נקבעת ילדיו של יהדותם ואמנם התחתן, כבר הבן אמנם

לעיל), עוד וכדאמור שוב, ינשא (שמא כלכתחילה עדיין הוא זה מצב הנ"ל, למרות

המבוקש. האישור לתת אין ולכן

שכנים ע"י בטעות, נקבעה והיא יתכן כאשר "מוחזקות", על לדבר אין כן כמו

ו יהודיה, שהיא למבקשת שספרו בעלה ממשפחת מכרים התנהגהאו זה סמך על

ידעה לא נישואיה גיל עד לעיל, כאמור וכתובה. בחופה שנישאה כגון כיהודיה,

כאשר רק ארמנית. שהיא וסברה כיהודית, התנהגה ולא יהדותה, על כלל המבקשת

יהודיה. בעצם שהיא משפחתו בני לה ספרו יהודי, שהיה בעלה, למשפחת נכנסה

שפורט כפי החוקר, של בסברתו לא וכן במסמכים לא אומתו, לא הללו הסיפורים

ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú È„Â‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡Êˆ˜

מקור ידוע וכאשר להינשא, שבאה מאז כיהודיה, עצמה החזיקה המבקשת לעיל.

היא שאכן כיהודיה מהתנהגותה להוכיח ניתן לא שלפנינו, הידיעה כדוגמת חזקתה

מקורה, ידוע לא כאשר לראיה, תחליף הינה "מוחזקות" ולידה. מבטן יהודיה באמת

את יודעים אנו כאשר אך היהדות, להנהגות המקור הינה שהמוחזקות תולים ואנו

הנסיבות כפי בטעות, היה והמקור שיתכן סבורים ואנו "מוחזקות", אותה של מקורה

לקבוע כדי "מוחזקות" דין על להסתמך ניתן לא שלפנינו, החוקר ע"י המתוארות

המוצגים. המסמכים מפאת "מוחזקות" על לדבר אין כן המבקשת. של יהדותה את

שאין (כמובן המוכרים הדין מבתי דיינים של רשמיות אינן י. הרב של תעודותיו

ישראל הג"ר של אישורו וגם שליט"א), י. הרב של וכבודו במעמדו לפגוע כדי בהנ"ל

האם, של הכשרים נישואיה על ונסמך יתכן זה, הרכב אב"ד כב' שליט"א, שחור

לומר יתכן האמור מכל המשתקף וע"פ תעודות), לה אין (שהרי תעודות הצגת ללא

בטעות. כמוחזקות ודינה בטעות, זה כל שנעשה

אופן את שהגדיר ב) ס"ק ח סימן העזר (אבן איש החזון דברי את פה ואציין

כל ואין העיר, בני של דעתם באומד תלוי "העיקר חזקה: היוצרת ההתנהגות

ימים ירבו אם אף דבריהם באמיתת ספק מטילין העיר שבני ובמקום שוין, המעשין

איש כגון בהן, שמסתפקים כיון כלל, הוחזקו לא שהרי כלום, מועיל אינו בהנהגתם,

מסתפקים העיר ובני בעלי, זה אומרת וזאת אשתי זו אומר זה לעיר שבאו ואשה

איש, אשת מתחזקת אינה ונואפת, נואף והם ביניהם, זימה שעצת תכונתם לפי בהן

בהנהגתם יום ל' שהוחזקו כיון בלבם, ספק מעלים ואינם בהם בטוחים העיר לב ואם

הדגיש: וכך יט, ס"ק כ סימן שם, כתב דומים דברים זו". חזקה על ושורפין סוקלין

ובדב בהן מסתפקין העיר בני אם יום"אבל ל' בענין והלכך הוחזקו, מקרי לא ריהם,

ספק להטיל מרגישין היו ערמה ביניהם יש ואם אותן, העיר בני הכרת דמתוספה

גמורה". עדות זהו בשופי יום ל' וחזקה בהן,

לא וממילא יהודיה, שהיא סברה לא נישואיה תקופת ימי שעד דידן, בעובדה

קול הפיצה בעלה משפחת אם שאף לומר נראה כיהודיה, הוחזקה ולא התנהגה

העיר, בני של בלבותם חלחלו הדברים האם גדול ספק המבקשת, של יהדותה אודות

כ"חזקה זאת להגדיר ניתן האם וספק גמורה, כגויה שהוחזקה רבות שנים לאחר

הנ"ל. החזו"א הגדרת כפי בשופי",

המוחזקות זו וממילא דבר, לכל כנכריה עצמה החזיקה נישואיה גיל עד למעשה,

כאלו ראיות חיוביות. ראיות להביא יש מוחזקות אותה את להפקיע כדי שנוצרה.

עצמה שהחזיקה מה החדשה, שלה המוחזקות על להסתמך ניתן לא הוצגו. לא

למצב בירור אין שאם היא החזקה שיסוד משום זאת נישואיה. גיל מאז כיהודיה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áˆ˜

כיצד ידוע כאשר אולם ומעולם. מאז המצב היה כך שאכן תולים אנו המוחזק,

להסיק ניתן לא האמת, ע"פ שלא נעשה השינוי כי חשש וקיים החדש, המצב נוצר

את שהחזיקה החדשה המוחזקות - קרי שנוצר, החדש מהמצב מוחזקות של מסקנה

חדש מצב על היא מוחזקות כל שם נישואין, של ממוחזקות הדבר (שונה עצמה

נוצר אכן כי לקבוע נוכל ממילא יום, 30 זה במצב עצמם מחזיקים וכאשר שנוצר,

ללא מתמשכת, מוחזקות בעינן אלא שנוצר, חדש מצב אינה יהדות החדש. המצב

מבלי יהדות, של למוחזקות נכרי של ממוחזקות שמשתנה מוחזקות וללא הפסקות

לעין). הנראית סיבה

דרכי בקובץ תורה, דרכי בד"ץ ראב"ד שליט"א, וייס אשר הג"ר מש"כ עוד וראה

יהדותם אודות עסק (בדבריו כיהודי מוחזקות אודות צא, עמוד יב) (קובץ הוראה

לפנינו הבאים דרוב הפוסקים קבעו גיסא "מחד ברוסיה): הסובוטניקים כת של

ישראל לקהילות שבאו יהודים נתקבלו מקרים ובאלפי המה, יהודים ישראל, בחזקת

רובץ עברם הכרת שמתוך שלמה בקהילה הדבר שונה אך זו. הלכה סמך על כיהודים

כאילו פנים ולהעמיד שלפנינו זה ממידע להתעלם אפשר ואי יהדותם, על גדול ספק

הגדול בחלקם אלו שקהילות העובדה מן להתעלם אפשר אי גיסא ומאידך אינו.

ישראל". בחזקת לפנינו באים הם וכיום מצוות, במקצת החזיקו כיהודים, עצמם ראו

"שמתוך שתיאר זו סברא כדין. לגיירם ויש יהודים, ספק שהם קבע תשובתו בסוף

שלפנינו זה ממידע להתעלם אפשר ואי יהדותם, על גדול ספק רובץ עברם הכרת

מקור מהו יודעים אנו כאשר דידן, בנסיבות גם קיימת אינו" כאילו פנים ולהעמיד

בפשטות לומר אפשר ואי נוצרה, היא וכיצד להסתפקהחזקה ובזה חזקה, שישנה

הרחוק). עברם בגין שהספק הסובוטניקים, כדין ולא קרוב, בעבר מדובר (כאן

האב, לפי רק רבים במקרים המוחזקות נקבעה רוסיה עולי בקרב לציין, חשוב בנוסף

נקבע היה הרוסי הייחוס כל שהרי כיהודי, בנו מחזיקים היו יהודי היה האב כאשר

כדי בכך אין עדיין כיהודיה, האם מוחזקת היתה אכן אם שאפי' כך האב, ע"פ

וכשרה. אמיתית כיהודיה הוחזקה והיא יהודיה היתה אמה כי מקרה בכל לקבוע

לבין עדים ע"י המבוררת חזקה בין המחלק ד, ס"ק מז סימן בקצוה"ח עוד וראה

כוחה זו חזקה כאשר עצמו, דבר הבעל ע"י רק ידועה אלא מבוררת שאינה חזקה

חזקה, קיימת אם אף שלפנינו, בנידון כזו). חזקה נגד במיגו נאמן להיות (ויכול מועט

אחד עד אף (ואולי המבקשת של הדברים סיפור ע"פ רק בנויה שהיא ודאי הרי

שהתקבלו. עדויות ע"פ ולא האחרונה) התקופה על המעיד

כתבה התיק, לפתיחת בבקשה עצמה, המבקשת כי עוד אציין עובדתית מבחינה

ולא הארמנית, המאמצת, אמה בעצם שזו "ס.", האם: שם תחת ההורים, בשמות

ÒÒÂ·Ó ‡Ï Ú„ÈÓ Ù"Ú È„Â‰ÈÎ ÂÓˆÚ ˜ÈÊÁ‰˘ ÈÓÏ ˙„‰È ¯Â˘È‡Ëˆ˜

זו, כתיבה הדין. בבית העת כל שמדגישה כפי היהודיה, מ. היא אמה כי כתבה

כיום גם עצמה את מחזיקה המבקשת כי ההנחה את מחזקת תומו, לפי כמסיח

התיאוריה את מחשיבה אינה עצמה והיא המאמצת, ארמנית אותה של כבתה

הביולוגית. אמה היתה לא ס. כי הדין בבית שמדגישה

נסיבות אודות כתבה היהדות, חוקר בפני בהצהרתה עצמה, המבקשת כי אציין עוד

לעתיד בעלי את הכרתי שם אשר ערב, ספר לבית התקבלתי מכן "לאחר חתונתה:

מבוגר איש היה בעלי של אביו בקו. בעיר 1973 בשנת התקיימה החתונה וכו'.

והענין יתכן וכו'". יהודים אצל שנהוג כמו תתקיים שהחתונה רצה ולכן ומסורתי,

נבע שקדם, הרקע וכל היהודי מוצאה אודות לה לספר בעלה משפחת את שהוביל

כדי משפחתם, בן עם להינשא שתוכל כדי המשפחה, לחיק להכניסה הרצון מתוך

המבוגר. האב של המסורתית עמדתו לאור יתאפשר שהדבר

דנן, המבקשת בת של יהדותה אישור ביום שהתקבלה העדות גם ואומר. אוסיף עוד

את לשנות בכוחה אין שליט"א), שחור ישראל הג"ר אב"ד כב' ע"י שניתן (אישור ד.

והםה אביה, משפחת את מכיר שהוא העיד לטענתו) מצוות (שומר העד חלטתי.

מוחזקת שהמשפחה הנוכחית, התקופה על היא עדותו יהודית. כמשפחה מוחזקים

מאז המבקשת אם של חזקתה על בעדותו אין חולק. אין כך על אולם כיהודית,

דנן המבקשת את להוציא כדי בעדותו אין ממילא כיהודיה. קטנותה) (מעת ומעולם

נישואיה. עת עד מוחזקת היתה בה נוכרית מחזקת

מסקנה

של יהדותה את לאשר ניתן יהיה לא לעיל, המבואר ולאור הנ"ל הנתונים לאור

ת. הבן של יהדותו את לאשר ניתן יהיה לא גם ומכאן המבקשת,

הדין ובית עת, בכל הדין לבית להציגם תוכל חדשות, ראיות יהיו למבקשת אם

פתוח. בלב נוספת פעם לגופו הענין את יבדוק

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ¯

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ*

ש. י. ל להינשא א. א. הגב' בקשת בפנינו

קשר ישנו השנים בין רווק. הינו המיועד הבעל גם רווקה, המבקשתזמן. מזה כבר קרוב

הבעל (לא פנוי מאדם נולד אשר חודשים, ט"ו בגיל בן למבקשתנישואין. ביניהם שהיו ללא המיועד),

מזונות למבקשת משלם הילד של אביו המשפט, בית פסיקת ע"פלחודש. ש''ח 1530 בסך הילד עבור

שפסק עד חודשים, ג' בנה את הניקה כי לפנינו הצהירה המבקשתולינוק. להמשיך מיאן הילד וכן חלבה

שלמו הבא, לחודש חתונה מועד קבעו כבר שלפנינו הזוג בני(שעדיין הזמנות הדפיסו כבר וכן השמחות, לאולם קדימה דמי

נשלחו). לא

האם לבדוק לאשה הציע הדין בית חברו", "מינקת דין מחשששהחתונה כך לפחות, בחודשיים החתונה את לדחות באפשרותם

הפחות. לכל חודשים י"ח לילד ימלאו כאשר רק תיערך

תם. והדיון ההצעה, את לבדוק הסכימה המבקשת

והגישה הדין בבית המבקשת הופיעה הדיונים יום סוף לקראתמועד את לדחות מסכים אינו האולם בעל כי בכתב, טענתהצירפה (ואף הכבד בסרטן חולה הינו אביה כי טענה כן החתונה.החתונה כי מבקשת היא לכן טענתה). להוכחת רפואיים מסמכים

המתוכנן. לתאריך בהתאם בהקדם, תיערך

הכרעה. לשם הנדרשות העובדות עיקרי כאן עד

הדין* לפסק צורפו לא (הנימוקים תשס"ח חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק נימוקי

תשס"ט. כט, "תחומין" ההלכתי בקובץ התפרסמו אלו דין פסק נימוקי הסופי).

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‡¯

סימן אבהע"ז בשו"ע המובא חברו" "מינקת דין משום הינו זה בתיק ההלכתי הדיון

כ"ד בתה) (או לבנה שימלאו עד להינשא לאשה אסור כי הקובע חודש.יג,

זה: בתיק לדיון העולות ההלכתיות הנקודות ואלו

יא,א. סעיף יג בסימן הרמ"א (דין לזנות מופקרת או מזנה מדין לה להקל יש האם

מינץ). והמהר"י מרדכי הגהות בשם

קצרה.ב. הנקה תקופת לאחר חלבה שפסק זה סמך על להקל ניתן האם

ואיןג. ילד), מזונות (תשלומי אביו ע"י מתפרנס שהילד מחמת להקל יש האם

לפרנסו. האם תוכל לא אם אף לפרנסתו חשש

אתד. המבטיח דבר המיועד, הבעל ע"י כסף סך הפקדת סמך על להקל יש האם

הילד. של פרנסתו

האשהה. וצריכה והיה מעוברת, שנה של בעיצומה אנו עומדים דידן בנידון

כ"ד לילד שיהיו עד שתמתין לה די האם חודש, כ"ד מלהינשא להמתין

חודש כ"ה דהיינו שלמות, שנתיים להמתין עליה שמא או מלידתו חודש

העיבור. חודש עם

ביטוחו. קצבת מקבלת ישראלית משפחה שכל העובדה מחמת להקל יש האם

עדיין להניקו, תוכל לא אם אף וממילא, ילדים), (קצבת הילדים עבור לאומי

זו. מקצבה הילד להתפרנס יוכל

כדיז. חודש כ"ד מניקות אינן הנשים שרוב העובדה על להסתמך ניתן האם

זו. ארוכה המתנה בלא אף הנישואין לה להתיר

בהםח. מעולים, חלב תחליפי כיום ישנם כי העובדה סמך על להקל ניתן האם

להניקו. אמו תוכל לא אם אף התינוק את להזין ניתן

שמדוברט. אף על ספקות, כמה סמך על חברו" "מינקת בדין להקל ניתן האם

נפשות. בחשש פה

הדין מקור

אדם ישא לא כי מובא שם ע"א. מב דף יבמות במסכת הוא זו הלכה של מקורה

(אשהמ חבירו מניקת ישא לא וכן מאחר), מעוברת כבר שהיא (אשה חבירו עוברת

התינוק). את שמניקים ההנקה תקופת בתוך עדיין היא אך ילדה, שכבר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·¯

למינקת המתנה שיעורי כמה מובאים ושם ע"א, ס בכתובות בגמרא גם מובא זה דין

תתארס לא זה הרי חודש, וארבעה עשרים בתוך בעלה שמת מינקת "ת"ר חברו:

בשמונה מתיר יהודה ור' מאיר, רבי דברי חודש, וארבעה עשרים עד תינשא ולא

לדברי אכריע, אני רשב"ג "אמר רשב"ג: דברי מובאים הסוגיה בהמשך חודש". עשר

האומר לדברי חודש. ואחד בעשרים להינשא מותרת חדש, וארבעה עשרים האומר

נעכר החלב שאין לפי חודש, עשר בחמישה להינשא מותרת חודש, עשר בשמונה

להלן)". שיובאו ההמתנה טעמי ע"פ (יתבאר חודשים שלשה לאחר אלא

וט"ו חודש י"ח חודש, כ"ד מינקת: להמתנת שונים שיעורים ג' בגמרא א"כ מצינו

(חוץ חודש כ"ד להמתין שיש פסק יא) סעיף יג סימן (אבהע"ז, השו"ע אמנם חודש.

את גם להקל כסניף לצרף יהיה וניתן יתכן אך בו), שנתקדשה ויום שנולד מיום

לקמן. ויבואר להלכה, נפסקו שלא השיטות

זו להמתנה הטעמים

שם, בגמרא מובאים חבירו ומינקת למעוברת חודש כ"ד של זו להמתנה הטעמים

כ). ס"ק (שם, שמואל בבית ומוזכרים

זה) זמן תוך להינשא חבירו מעוברת על (האיסור זה דין הגמרא מבארת בתחילה

זה ועיבור החדש, מבעלה נוספת פעם תתעבר (שמא סנדל" עוברה תעשה "שמא

לאדם התירו כיצד א"כ הגמרא, הקשתה ברחמה). מצוי שכבר העובר את יהרוג

וביארה שם)? רש"י (ע"פ זה חשש קיים שם גם והרי המעוברת, אשתו עם לשמש

השני בעלה עם שהתשמיש דהיינו דחסה", "משום זה לחשש נוסף טעם הגמרא

לכל התירו כיצד א"כ הגמרא, הקשתה ולהרגו. שברחמה העובר את לדחוס עלול

לכך? חששו ולא המעוברת אשתו עם לשמש אדם

מעוברת כל אחר: טעם הגמרא והסיקה (דחסה), זה טעם דחתה שם הגמרא למעשה

עוד אחר מבעל תתעבר היא שאם חשש ישנו ובמינקת מינקת, גם בעתיד תיעשה

את להניק חלב לה יהיה ולא שלה החלב את יעכיר והעיבור יתכן הנקתה, בתקופת

יקנה הילד אבי שהוא בעלה שהרי לכך, חששו לא נשואה אשה בכל ואמנם הבן.

חוששים אנו הילד) אבי (שאינו זר לבעל ביחס אך התינוק, את להאכיל מוצרים

מה זה לתינוק יהיה ולא עכור, כבר חלבה והרי אלו, מוצרים שלה לבן יקנה שלא

חבירו ומינקת חבירו מעוברת על חכמים אסרו לכן להסתכן. הוא ויכול לאכול,

חודש. כ"ד תוך להינשא

"דחס טעם את הביא מדוע הרמב"ם, על מעיר כ) (ס"ק שם והריהב"ש ה",

את המבאר בב"ש (ועי"ש להלכה אחר טעם והביאה זה טעם דחתה כבר הגמרא

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‚¯

נשארות זה, מטעם העולות ההלכתיות שההשלכות היתה שכוונתו בזה, הרמב"ם

למסקנה). אף

חברו מינקת בדין קולות

שבדין אף חברו, מינקת בדין מסוימים במקרים הקלו שחז"ל נראה הדברים בהמשך

(המובא פלוג" "לא מדין טובא מחמירים המתנה) חודשי (ג' לגרושה הבחנה חודשי

הדינים? בין החלוק מהו לבאר ויש יג), סימן בתחילת

שבענין בתחילה וכתב יד) סעיף יג סימן (אבה"ע השולחן ערוך התייחס זו לשאלה

ג' בהבחנת כמו כך כל להחמיר רצו לא (מינקת) חודש כ"ד של ארוכה המתנה

(ועי' יותר החמירו וביוחסין יוחסין חשש ישנו שבהבחנה הוסיף ועוד חודשים,

מעוברת של ההבחנה שחיוב שי"א א ס"ק ובפת"ש א ס"ק בב"ש הסימן בתחילת

חז"ל). גזירת הוא חברו מינקת ודין מהתורה, הינו

גרושה חברו מינקת

שהיא בין אלמנה המניקה) או (המעוברת זו שאשה בין הוא זה שדין הוסיף הטור

מזנה. שהיא בין גרושה

בראשונים: במחלוקת שנוי זה שדין לציין יש

גרושה שאשה היא סתם) ד"ה ע"א, (מב ביבמות בתוס' המובאת שמשון רבנו שיטת

בנה את להניק משועבדת אינה גרושה שהרי זה, זמן פרק להמתין צריכה אינה

עוד). ויבואר שהתבאר כמו להניק, חיובה מכח נובע ההמתנה חיוב כל (והרי

ראשונים) ועוד ר"ת המרדכי, הר"ן הרא"ש, שם, עצמו (התוס' הראשונים רוב ואולם,

הרמב"ם. שיטת גם היא כן להמתין. צריכה גרושה שגם וסברו בזה עליו חלקו

זאת להשוות נראה פניו על אך פנוי, מאדם שילדה באשה מדובר דידן בנידון ואמנם

ר"ש שיטת את לצרף ניתן לקולא שכסניף כך להניק), משועבדת (שאינה גרושה לדין

זו. כשיטה יא) (סעיף בשו"ע הלכה נפסקה שלא אף שבתוס', הזקן

מעוברת שנה

כ"ד בכלל עולה העיבור חודש שגם הדברים בתוך מוסיף יא) סעיף יג (סימן השו"ע

חוד את כוללים חודשים 24 מעוברת, שהיא בשנה (דהיינו בתוכם,חודש העיבור ש

לדוגמא). לתשרי מתשרי דווקא צריך ואין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „¯

למנות שלא יחוש שלכתחילה הדשן תרומת שיטת את מביא שם הרמ"א ואולם,

החודשים. בכלל העיבור חודש את

להחשיב שיש שהטעם לד) ס"ק (שם, הגר"א בביאור עי' השו"ע, דעת בביאור

"כ"ד לשון כתוב שבגמרא משום הוא החודשים, מן כאחד העיבור חודש את

וחודש הקובע, הוא החודשים שמנין משמע שנים", "שתי לשון מופיע ולא חודש",

מכללם. הוא העיבור

הרמ"א) (שיטת העיבור חודש את גם להחמיר שיש שהסיבה ביאר כב) (ס"ק הב"ש

טפי. מחמירים ובזה הולד) ימות (שמא נפשות בדיני מדובר שפה היא

אין ב', אדר לר"ח כשהגיעו בדיוק חודש הי"ב כלו שאם הט"ז בשם הב"ש ומוסיף

התקופה בתוך הוא העיבור חודש אם ורק עצמו, ב' אדר חודש את גם להמתין צריך

אותו. גם להמתין מחמירים אז חודש, הכ"ד של

אותו מנדים אין העיבור, חודש את המתינו לא אם שבדיעבד, הב"ש שם הוסיף עוד

אותו. מפרישים ואין

אין רב, זמן האם גמלתו כבר שכאשר נו"ב בשם הביא שם טז) (ס"ק בפת"ש ועי'

העיבור. בחודש להחמיר

בהנחה שאף נראה זה בכגון להקל. ספקות כמה ישנם דידן שבנידון נראה להלן

המובא על לסמוך ניתן שלפנינו, למבקשת חודש כ"ד להמתנת מקום יש הדין שע"פ

מקום שבכל הט"ז) (בשם להלכה שהביא יט) סעיף יג סימן (אבה"ע השולחן בערוך

שלמות). בשנתיים ולהסתפק למנותו, (שלא העיבור בחודש מקילים להקל, צד שיש

מזנה אשה

הנ"ל. החודשים את להמתין צריכה מזנה שהיא אשה שגם דבריו בתוך פסק השו"ע

קו) סימן החולץ פרק (יבמות, מרדכי בגהות המובא הדין את הביא שם הרמ"א

ה"ר (שיטת אלו חודשים להמתין תצטרך שלא מזנה שהיא באשה להקל שיש

ומביא בזה). חכמים לו הודו שלא כתב עצמו שהמרדכי אף שם, טורמש"א מרדכי

לזנות המופקרת באשה להקל שיש ה) (סימן מינץ המהר"י שיטת את הרמ"א שם

עליה ישמור עתה) לו (שתינשא שבעלה כדי אלו) המתנה חודשי בלא (שתינשא

תזנה. שלא

ממנו, מעוברת והיא עמו זנתה שהיא מודים הזוג בני שני שאם מוסיף שם הב"ש

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‰¯

שמא חיישינן ולא להמתין, בלא גם עמו להינשא עתה ויכולה כלל, לחוש אין

מאחר. מעוברת היא

במזנה? המקילים של הטעם מהו

לכך: נימוקים ג' בפוסקים הובאו

הלכךא. בנה, את להניק האשה משעבוד נובע חברו מינקת איסור וכל היות

שאין (נראהבמזנה, חברו מינקת איסור חז"ל בה גזרו לא להניק, שעבוד עליה

צה). סימן בשו"ת, רע"א שם; טורמש"א הר"מ מדברי

גזרוב. ולא "חברו", מיהו ידוע שאין משום חברו", "מינקת גזירת בכלל אינה מזנה

גם איתא וכן יב, סימן אלשקר (מהר"ם אביו מיהו שידוע במקום רק אלא חז"ל

יז). סעיף יג סימן אבה"ע השלחן בערוך

גזרוג. לא הלכך שכיחה, אינה שזנות משום הוא באחרונים המובא נוסף טעם

ה). סימן מינץ, מהר"י (שו"ת חז"ל בזה

לזנות, מופקרת שהיא כך בצירוף אלא לחוד, במזנה הרמ"א הקל שלא שסברו יש

במחלוקת תלוי מזנה שדין לז, ס"ק הגר"א בביאור גם עי' (כן מינץ מהר"י כסברת

על לסמוך שאין כר"ת, פסק הרמ"א אם וממילא לעיל, שהובאה ור"ת הזקן ר"ש

לחוד, במזנה להקל אין א"כ בזקן, כר"ש ולא להניק, משועבדת שאינה הסברא

נהרי מימון הג"ר של דין בפסק עוד בזה ועי' להניק. משועבדת שאינה למרות

חברו). למינקת נישואין היתר בענין חיפה, אב"ד שליט"א,

במזנה מקילין "ויש שכתב: עצמו, הרמ"א של מלשונו גם זאת לדייק יש לכאורה

בעלה שיהיה כדי לזנות, במופקרת להקל ויש מרדכי) בהגהות המובאת (שיטה

הצגת (כעין מקילין" "ויש בתחילה שכתב מתוך מינץ)". מהר"י (שיטת משמרה

מזנה דין על להקל שהסתמך נראה פסק), (כעין להקל" "ויש כתב מכן ולאחר שיטה)

לזנות. המופקרת באשה רק

הסובר הפוכה, שיטה הינה הרי"ף) מדפי ע"ב יד (יבמות הנימוק"י שיטת זאת, לעומת

במזנה, להקל אין בו, שיטפל אב לו שיש מטעם בגרושה המקל הזקן ר"ש ע"פ שגם

הנ"ל דין בפסק עוד בזה (ועי' האם רק אלא הילד, לרווחת שידאג מי שאין משום

שליט"א). נהרי הגר"מ של

מרדכי, בהגהות המובא הדין את הביא הרמ"א כי ראינו אמנם דידן, לנידון ביחס

קשה עדיין ואולם אחר), אדם עם חיה כבר המבקשת (ואף מזנה באשה להקל

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ¯

על וחלק זו קולא פסק לא עצמו השו"ע סוף שסוף מאחר לקולא, כך על להסתמך

לא עצמו הרמ"א שאף השיטות לאור וכן ספרד), מבני היא שלפנינו (והמבקשת כך

להלן). (וראה לזנות מופקרת גם אינה אם מזנה, לאשה הקל

לזנות מופקרת

לזנות. במופקרת שהקל מינץ, המהר"י של דינו את הביא הרמ"א

(דין הנ"ל הרמ"א דברי את שמואל הבית דברי סותרים האם לברר, המקום וכאן

"וכתב כתב: וכך שס), (סימן הריב"ש דין את הביא כד) (ס"ק הב"ש מינץ). המהר"י

בריב"ש), כמובא (=הבחורה, בחרותה לקלקול ולא בית לחרבן לחוש לנו אין הריב"ש

טעמים". הני מפני דרבנן תקנתא עקרינן דלא

מובא שם א), (שלד, יור"ד בשו"ע גם מובא לזה דומה עקרון כי אוסיף מוסגר במאמר

אין רעה, לתרבות יצא כן ידי שעל לחוש יש אם ואפי' נידוי, שחייב מי מנדין כי

א). ס"ק שם ט"ז (ועי' לכך לחוש

בב"ש המובאים הנ"ל הריב"ש דברי כי השנים לאורך לי נראה היה פניו על ובכן,

בעלה שיהיה כדי לזנות, במופקרת להקל "ויש שכתב הרמ"א דברי את סותרים

במהרה) להינשא (שתוכל חברו מינקת של דרבנן בתקנתא שהקל הרי משמרה",

הריב"ש ואילו המקולקלים, למעשיה תחזור שלא האשה על שישמור מי שיהיה כדי

להיגרם העלול לקלקול החשש משום זו חכמים בתקנת להקל אין כי מפורשות כותב

נישואיה. עד רב זמן להמתין שתאלץ זה עקב לאשה

(ס"ק זה סימן בסוף תשובה בפתחי מוזכרת כבר זו שאלה כי מצאתי זמן לאחר ואולם,

אודות שדן ל) סימן (שו"ת, סופר החתם דברי את הביא שם סופר). החתם בשם ל

חייה את מסכנת שההנקה מאחר ההנקה את הרופאים עליה שאסרו חברו מינקת

"מינקת דין לה יש עדיין האם אותם, הניקה ולא ילדים עוד ילדה ומאז הולד, חיי ואת

הריב"ש, דברי את שהביא הנ"ל הב"ש את הזכיר החת"ס של בתשובתו חברו".

ויישב מינץ, מהר"י בשם הרמ"א לדברי סותרים אלו דבריו לכאורה שהרי והקשה

תקנת משום רק לא שהתיר יראה מינץ המהר"י בתשובת שהמעיין הדברים, את

הילד יצא כי חשש שהיה משום והולד, האשה שניהם, תקנת משום אלא האשה,

משום רק ואולם עליה, שישמור מי שיהיה צריכה האשה היתה וכן רעה, לתרבות

המהר"י דברי עם היטב מתיישבים הריב"ש דברי א"כ התיר. לא לחוד, האשה תקנת

גרידא. האשה תקנת משום רק להינשא לאשה התירו לא שניהם שהרי מינץ,

יז). (סעיף יג סימן באבה"ז השלחן בערוך המובא ע"פ גם ליישב ניתן זו שאלה

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉʯ

הרמ"א שכתב שמה הדגיש לזנות, מופקרת היתר אודות הרמ"א דברי בביאור שם,

מפני האשה על להגן כדי שמקילים הכוונה אין משמרה, שבעלה מפני להקל שיש

היא הכוונה אלא וכד', תהיהפריצות האשה תינשא שאם הילד, על להגן כדי רק

לזנות. פריצותה מפני בידיים בנה את לאבד עלולה תינשא לא ואם לילד, הגנה

שלא האשה בתקנת עסק הריב"ש שהרי הב"ש, דברי שפיר אתי דבריו ע"פ א"כ,

איירי הרמ"א ואולם ובחרותה, האשה לקלקול לחוש שאין אמר כך ועל תתקלקל,

לזנות. במופקרת להקל וניתן לכך לחוש שיש פסק כך ועל הילד, בקלקול

מובאת יט) (ס"ק בפת"ש שאמנם עוד לציין יש לזנות במופקרת הרמ"א היתר בענין

מעוברת היא כאשר לזנות במופקרת להתיר שאין הנו"ב, של המפורסמת שיטתו

במינקת, איירי דידן בנידון אך זאת, התירו (מינקת) הולד שנולד לאחר רק אלא חברו

לקולא. כך על להסתמך מקום היה המופקרת אשה של הוא המצב כאן אם וממילא

מזנה מופקרת)אשה המתנה(לא חודשי ללא ונישאה עברה שכבר

ע"פ כנצרך להמתין ללא נישאה שכבר לזנות) מופקרת לא (אך מזנה אשה בשאלת

מרדכי הגהת דעת "ידוע כתבו: וכך ,(62 (עמוד ד חלק רבניים דין בפסקי דנו הדין,

מוסיף דהרמ"א והגם י"א, סעי' י"ג סי' אה"ע ברמ"א גם כמוזכר במזנה להקל דסובר

דדוקא ומשמע משמרה בעלה שיהא כדי לזנות במופקרת להקל ויש בלשון וכותב

להקל לענין הכל דזהו לומר יש אבל מזנה, בסתם ולא להקל יש לזנות במופקרת

בסתם אפילו להקל דיש מסתברא ונישאת כבר דעברה היכא אבל לינשא, לכתחילה

המרדכי כדעת בכלל לפסוק שס"ל י"ב סי' אלאשקר מהר"ם בשו"ת מצינו כי מזנה,

עצמה הברייתא מלשון מרדכי ר' הרב כדברי להתיר ראיה להביא וכותב הנ"ל

ומינקת מעוברת אדם ישא לא קתני ולא וכו' חברו מינקת אדם ישא לא דקתני

וכו'". ע"ש בזנות עשוי ולאפוקי חברו דדוקא דמשמע

ולהתיר המרדכי כדעת לפסוק אלשקר המהר"ם דעת דגם חזינן "ועכ"פ והוסיפו:

בלכתחילה, אפילו להקל נסמוך לא אנן כי אם וא"כ לכתחילה, בלישא אפילו

מצינו וכן להוציא, לכוף ולא ע"ז לסמוך דיש י"ל שפיר ונשא בעבר בדיעבד אבל

והר"ם וז"ל: ל"ז אות הגהב"י י"ג סי' אה"ע הגדולה הכנסת בהדיא כן באמת שכותב

מרדכי שהגהות במקום להוציא לכוף לי נראה ואין תצא, נשאת דאם כתב מטראני

ידע הבעל שגם במזיד בנשאת אפילו והיינו לכתחילה, מתירים ז"ל אלשקאר והר"ם

סי' אישות במערכת חמד בשדי וכדמבואר מעוברת וכמו"כשהיא עיי"ש, ט"ז אות ג'

ה' סי' מינץ מהר"י שו"ת עיין מופקרת כשאינה גם לתקלה לחוש יש פרוץ כשהדור

ב'". אות ע"ב ס"ק ואונה"כ

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á¯

בודאי ידוע באינו אפי' להקל מ"ש צ"ה סי' הגרע"א בשו"ת גם "ועיין הוסיפו: ועוד

יש שבלא"ה כיון וכנימוק עליה מוכיחים ומעשיה בכך דדילמא אלא מופקרת שהיא

עיי"ש". בזונה להקל גדול צד

נישואיהם ענין לחשוב "יש בשוגג: ונישאה המתינה שלא מזנה אודות כתבו ועוד

י"ח סי' מהדו"ק ביהודה נודע בשו"ת מצינו ובזה גמור בשוגג ונשאו כעברו זל"ז

שכבר כיון במזנה המתירים על ולסמוך עמה להיות מותר מניקתה דבימי שפסק

בשוגג דבנשא כ"ו סי' נזר אבני בשו"ת גם לפסוק העלה וכן ע"ש. גמור בשוגג נשאה

עיי"ש, במזנה המקילין דעת על לסמוך יש דבדיעבד הפרשה, א"צ מעוברת מזנה

בזה המובאים הפוסקים דברי וכן י"ב, סי' מהדו"ת לאברהם חסד בשו"ת גם ועיין

עיי"ש". ג' אות צ"ט ס"ק י"ג סי' באוצה"פ

לזנות מופקרת הגדרת

לזנות"? "מופקרת של הגדרתה מהי

לאחר רק מופקרת היא האם האחרונים בין מחלוקת מובאת יט) (ס"ק בפת"ש

בנ"א. ג' עם דווקא או פעמים ב' שזינתה

היתר בענין חיפה) (אב"ד שליט"א נהרי מימון הג"ר של הנ"ל דין בפסק ביאור. וביתר

לזנות: מופקרת בהגדרת שיטות כמה מובאות חברו, למינקת נישואין

(רע"אא. הנ"ל מהדין בה להקל יש עליה, מוכיחים ומעשיה מעלמא דיימא

ט). אות ג סימן אישות מערכת שד"ח ועי' צה, סימן בתשובות

בשו"תב. מהרש"ם קח, סימן ח"ג (שבו"י כמופקרת חשובה אנשים, שני עם זינתה

ועוד). כב אות ריד סימן ח"ב

צלעותג. מאיר, (בית לזנות מופקרת חשיב לפחות אדם בני ג' עם בזינתה רק

ה). סימן הבית

"ויש לזנות: מופקרת אודות לב) סימן א חלק (אבהע"ז משה אגרות בשו"ת כתב וכך

להחשיבה יש שאולי פעמים איזה ממנו שנתעברה מי עם שזינתה מה גם לזה לצרף

שישאנה, שהבטיחה וגם אחד עם רק זה שהיה ואף הרמ"א. התיר שכבר כמופקרת

לאחרים שגם לחוש יש בקל ומתפתית לזנות תוקפה שיצרה שחזינן כיון מקום מכל

משוםתתפתה וגם שמשמרה בעל לה יהיה לא אם פתויים ושארי נישואין בהבטחת

ומחקר מב"מ שהביא פ"ב ס"ק הפוסקים באוצר וראיתי תזנה. לא בהיתר לה שיהיה

אבל ג"פ, כשהיה דוקא וגם אחד מאיש זינתה באם הויא לא שמופקרת הלכה

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ˯

אחד לאיש שאף דסברי משמע אחרונים הרבה ועוד י"ט ס"ק בפ"ת שהביא השבו"י

מוחזקת שהיא דכיון כותייהו לע"ד ומסתבר מופקרת. נחשבת פעמים ב' היה אם

ובפרט כרבי למוחזקת להחשיבה פעמים בב' סגי דברים ולהרבה לזנות למתפתית

כהיתר, לו נעשית בה ושנה עברה עבר הונא דא"ר הוא פעמים שבב' מפורש הא

איסור הוא אנשים שלהרבה נימא אם ואף אחרים, אנשים או זה איש לה מה וא"כ

מקום מכל ה"ד, מאישות פ"א בראב"ד עיין מופקרת היא דקדשה להסוברים חמור

לישאנה שהבטיח מחמת ואף אחד לאיש הופקרה אם אף לכן להנשים זה ידוע לא

להתירה". זה גם לצרף יש עכ"פ הרמ"א. שמתיר כמופקרת להחשיבה יש

שלפנינו המבקשת את להגדיר שניתן נראה לעיל, המובאות מהשיטות חלק ע"פ

מסגרת בלא הקודם) זוגה (בן הבן אבי עם חיה כאשר זו, בהגדרה הלכתית מבחינה

עד חיה היא הנוכחי) זוגה (בן המיועד הבעל עם גם כי הצהירה ואף נישואין,

נישואין. בלא עתה

שזינתה כך על האשה רשע")נאמנות עצמו משים אדם "אין בדין (עיון

דבריה פי על היא לזנות" "מופקרת בגדר היותה על שלנו הידיעה דידן בנידון

לגבר ביחס ואמנם עמו, שזינתה מוכח בן, הולידה עמו שהיתה הראשון (מהאיש

(ומובא בסנהדרין הגמרא דין וידוע מפיה), רק חיים אנו היום חיה היא עמו הנוכחי

מעשה על נאמן ואינו רשע", עצמו משים אדם ש"אין כה) סעיף לד סימן חו"מ בשו"ע

דבריה? ע"פ רק לזנות מופקרת דין עליה להחיל ניתן ואיך עצמו, על שמספר איסור

דידן, בנידון כגון רשע, שהוא עצמו על לומר בא אינו אדם שכאשר לומר ונראה

להאמינו שאין הכלל נאמר לא זה בכגון איסור, דבר במעשיה שיש חושבת שאינה

ע"ב ג ב"מ במסכת התוס' דברי על בהסתמך זאת רשע". עצמו משים אדם "אין מצד

לומר נאמן והאיך "וא"ת התוס' שאלו שם הייתי"). מזיד לומר ירצה אם "מה (ד"ה

הא הייתי, אבלמזיד עצמו, לפסול נאמן דאין וי"ל וכו'? רשע עצמו משים אדם אין

על לספר מתכוון שאינו אדם לעזרה". חולין להביא רוצה ואינו תשובה עושה הכא

(ועי' שעשה איסור דבר על מספר שבפועל אף עצמו, על נאמן רשע, שהוא עצמו

צה). סימן רע"א שו"ת עוד

אדם שאין השו"ע דין על כה, סעיף לד סימן (חו"מ השו"ע על רע"א הגהות ועי'

בא "אם שכתב: רשע) עצמו משים אדם שאין משום עצמו, פי על בעבירה נפסל

חטא שלא לו שנראה עשיתי וכך כך ואומר חטא, שלא עצמו ולהתנצל להכחיש

מתוך הב"ד דברי על הודה שלבסוף עד שחטא, דבריו מתוך מכירים והב"ד בזה,

הסברא כעין ג"כ שסבר הרי רשע". עצמו משים אדם אין בזה אמרינן לא טענותיו,

בתוספות. המובאת הנ"ל

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ȯ

פא סימן לובלין מהר"ם בתשובת "ועי' שכתב: מ) (ס"ק שם בפת"ש עוד ועי'

משים אדם אין דקיי"ל דהא לחלק דאפשר כתב מקראקא ז"ל פייביש מו"ה דבגאון

שאנו היכא אבל וכו', רשע שהוא להודות שבא היכא דווקא היינו רשע, עצמו

הוא דבריו שע"י רק חטא שלא ולומר עצמו להתנצל רוצה הוא שאדרבא רואים

דלא וכתב עליו חלק ז"ל והוא עצמו. ע"פ חשוד נעשה שחטא, רואים שאנו נתפס

אמרו בעלמא מסברא לא עצמו ע"פ נפסל אדם דאין דהא בהכי, לחלק מסתברא

דאינו הוא התורה דמן וכיון וכו', עצמו אצל קרוב דאדם משם מדינא, אלא כן,

שנויה זו סברא שבעצם הרי אופן". בשום לחלק אין קורבא, מטעם עצמו, ע"פ נפסל

לח, אות כט סימן אבהע"ז שלמה, בית בשו"ת בזה עוד (ועי' הפוסקים במחלוקת

לובלין). כמהר"ם שסבר

הודתה אשה שאם הסוברים פוסקים שהביא ו ס"ק א סימן יור"ד פת"ש גם וראה

רשע". עצמו משים אדם "אין הכלל בזה נאמר לא שזינתה, תשובה דרך

שמתחיל דין פסק י, (חלק רבניים דין בפסקי מובאת ראיתי לעיל לאמור דומה סברא

"וחוץ נאמר: שם שבת), מחלל שהוא עצמו על שאומר קידושין עד אודות ,316 בעמוד

ולבידור לטיול ונסיעות סיגריות בעישון שבת שחילול שבזה"ז אומר בענ"ד אני מזה

ונוסע סיגריות מעשן שהוא היום עצמו על האומר יתום, דור בימינו נפרץ חזון נעשה

שאומר משוכנע הנני הסתייגות, כל ובלי איכפתיות בלא זאת אומר והוא בשבת

רשע, עצמו משים אדם דאין זה בכלל הוא ואין הוא, בשבת ונוסע מעשן כי אמת

"א"כ הדברים: בהמשך שם מובא ועוד וכו'". בזה רשע עצמו את הוא רואה דאינו

בימינו נפרץ חזון והוא לרבים כהיתר נעשו בשבת ונסיעות סיגריות שעישון בזה"ז

ונוסע שמעשן הסתייגות ובלי איכפתיות בלי עצמו על שאומר אדם כל יתום, דור

כשרותובשבת חזקת כי להאמינו, לנו יש בימינו, בהן דשים בעוה"ר שרבים עבירות ,

על עצמו בעדות הוא שמשקר לומר עצמנו את נרמה שאיך נתערערה, אלו בעבירות

וכו'". העד דיבר אמת שדבר דמוכח גדולה אומדנא מכח דעתנו, לפי ואנו עצמו

הג"ר של בתשובתו גם התייחסות ראיתי רשע" עצמו משים אדם "אין דין בענין

דן שם קיב), עמוד ח"א משפט דברי בספר (מובאת שליט"א מאלינאוויטש זאב חיים

קמא, (בבא אשר"י הגהות שיטת את והביא בתו, את שקידש כך על אב בנאמנות

שאין (אף לו המגיע דבר זהו עושה שהוא שמה סובר שכשהאדם שכתב ט) פרק

כך: הכותב זאת וביאר רשע". עצמו משים אדם "אין בגדר אינו מדינא) נכון זה

במקום ואף טענה, בכל הוא רשע עצמו משים אדם אין שענין נניח אם דאף "ר"ל,

לכלל ליתא ודאי כלל, רשעות זו אין שלדעתו כל מ"מ נאמנות, לו נתנה שהתורה

בזה". להאריך וא"צ הוא, שכן ודאי דידן ובנידון ההוא,

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‡È¯

פנוי אותו עם חיה שהיא העובדה שעצם סבורה האשה אין דידן בנידון גם הרי

עצמו משים אדם "אין בגדר זה אין א"כ רשע, מעשה הוא לו) להינשא (שרוצה

לדבריה. להאמין ויש רשע",

נבנצל אביגדור רבי הגאון של בתשובתו שראיתי מה ע"פ הענין ליישב נראה עוד

משפט דברי בספר שהתפרסמה בתשובתו העתיקה, ירושלים של (רבה שליט"א

אותה לאסור יש האם שזינתה, אשה אודות דן שם שני. בועל בענין סז) עמוד ח"א,

שני ובבועל שני, בועל הינו הזה והבועל שיתכן היה לקולא הצד הבועל. על גם

לו אסורה האם ד) יא, אבהע"ז היטב בבאר ומובא קצו, (סימן ששון מהר"א הסתפק

הראשון. הבועל מחמת כבר אסורה שהרי מחמתו, לבעל אסורה אינה שהרי האשה,

אולי לכן, קודם שזינתה ותודה נשאלנה אם "וא"כ, הדברים: בהמשך שם כתב וכך

הכא רשע, עצמו משים אדם דאין ואף המצוי. הקלקול מחמת לדבר דרגלים נאמנת,

הא רשע, מעשה עצמה על שמספרת מה וגם עצמה, על חלות שום מעידה היא אין

על גם דן (שם הקטע בסוף וסיים זה". בועל מצד זו בעברה אצלנו מוחזקת הכי בלאו

זה". בכל "וצ"ע נוספת) נקודה

ה מחמת נישואין, במסגרת שלא בחיים זו אשה מוחזקת דידן בנידון הראשוןגם בעל

לעיל, המובאת הסברא את עליה להחיל שניתן ונראה בזנות, ממנו שהולידה

אדם. בני שני עם שזינתה זאת על להאמינה וממילא

עמודים ז, (חלק רבניים דין בפסקי המובאת נוספת סברא לציין ברצוני זה בענין

הדין, בשורת שליט"א, שרמן הגר"א של במאמרו גם הדברים ומובאים ,182-175

ב. הרב אלישיב, י"ש הרב הגאונים הרבנים (בהרכב הגדול דין בית דנו שם ה). כרך

שבת, מחללים עדים בפני שנעשו קידושין תוקף בענין גולדשמידט) א. והרב ז'ולטי

שבת. מחללים שהם הדין לבית ידוע מדבריהם שרק

רשעים עצמם משימים שהם בלבד דבריהם על לסמוך ניתן האם בשאלה, דנו שם

משים אדם שאין בידינו הוא כלל שהרי עדותם, את לפסול ובכך שבת, ומחללי

רשע. עצמו

גט אודות כה, סימן (ח"ג אחיעזר בשו"ת המובא העיקרון את קיבל הדין בית

כדי עדות קבלת צריך אין סהדי" "אנן יש שאם שבת), מחללי עליו החתומים

חזקתו את מערערת אדם, על סהדי" "אנן של שהמציאות וכתבו העדים, את לפסול

הדין ובית עצמו, על נאמן הוא ולכן שבת), מחללי אלו שעדים סהדי (ואנן וכשרותו

להם. ולחשוש דבריו את לקבל יכול

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·È¯

הגיורת את לקבל שלא (שם) במאמרו שליט"א שרמן אברהם הג"ר סמך כך על

וחיה המצוות כל את שמרה לא (שהיא עצמה על נאמנת שהמבקשת וכתב הנ"ל,

והמסגרת חייה מסגרת כאשר ואחריו), הגיור לפני נישואין ללא אחר אדם עם

סהדי ואנן לנו, וידועים מפורסמים גיורה ואחרי לפני בה מצויה שהיא החברתית

אודותיה. כשרות חזקת בפועל נוצרה שלא

שהיא האשה לדברי להאמין זאת סמך ועל דידן, בנידון גם להחיל ניתן זו סברא

השני. הגבר עם נישואין בלא חיה

בבארו שם, צדק במשפט "ועיין כתבו: שם (13 עמוד א (חלק פד"ר עי' זה, בענין ועוד

'וכתב כותב הוא בהודאה, רשע עצמו משים שהוא אף הודאה תועיל שכן הצד את

אבל עדות, לענין דוקא רשע עצמו משים אדם אין דהא כ"ה בשער התרומות בעל

ומודה שטוען הכא כן ואם וכו'', עכ"ל וכו', טענה טענתיה וכו', חברו על טוען אם

ביחס שרק שסבר הרי רשע". עצמו שמשים הגם נאמן יהיה לאשתו הנוגע בדבר

בפד"ר באריכות גם בזה (ועי' רשע" עצמו משים אדם "אין של זה דין נאמר לעדות

.(151 עמוד א

של פס"ד ,175-182 עמודים ז (חלק רבניים דין בפסקי המובא את לציין חשוב ועוד

כך כתבו שם גולדשמידט) והגר"א ז'ולטי הגר"ב אלישיב, הגרי"ש הגאונים הרבנים

החיים ואורח עולם, של דרכו לפי "הרי תו"מ): שומר שאינו קידושין עד (אודות

ב אדם בא אם זו, בתקופה אדם בני שבת,של מחלל שהוא ומספר הדין בית פני

אין הדין כללי שלפי ואע"פ כך. על להאמינו שלא שהיא סיבה כל הדין לבית אין

הדברים הם נכונים שאכן ספק כל לדיינים אין לבם בתוך הרי דבריו, לקבל לביה"ד

עיקרון שאותו ונראה וכו'". הקידושין בשעת כשרים עדים היו לא לדעתם הרי וכו',

לפנינו. אשר למקרה ביחס גם להחיל ניתן

אומר, (יביע שליט"א יוסף ר"ע הגאון של דבריו את לציין ברצוני זה פרק לסיום

ויש שבת, מחלל שהוא עצמו על שהעיד לאדם המתייחס ד) אות יח סימן ז חלק

שביחס הסוברים פוסקים והביא ומצוות, בתורה שאינו לכל וניכר וידוע עובדות גם

קלקלתו על לו ונאמין רשע", עצמו משים אדם "אין של הכלל נאמר לא זה לאדם

בלבד. דבריו ע"פ

משים אדם "אין שבענין ד) סימן ג (חלק צדק משפט בשו"ת גם מצינו זה עקרון

גוונא האי דבכי המגרש, לדברי רגלים דיש לומר יש כן "אם כתב: רשע" עצמו

לעשות". שירשע חיישינן

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‚ȯ

לזנות במופקרת השו"ע שיטת

"מופקרת היתר עם מסכים השו"ע האם השאלה, את להעלות יש עדיין ואולם

להקל שיש סובר השו"ע אין כי לעיל ראינו כבר להינשא? להתירה כדי לזנות"

לשיטת להתייחס עלינו וחובה ספרד, מבני היא שלפנינו המבקשת סתם. במזנה

בזאת. השו"ע

מרדכי הגהות של ההיתר את השו"ע קיבל שלא שאף הסברא ע"פ לומר נראה ובכן,

מופקרת שהיא באשה ואולם מזנה), באשה אף להחמיר שיש כתב (ואכן במזנה

החמיר. לא השו"ע אף לזנות

מדברי מבואר בפוסקים. אף סימוכין לה יש אלא בעלמא, סברא רק זו אין ואכן

ב), כתובות, (אבה"ע, בתשובתו הב"י החמיר סתם במזנה שרק נח) (תשובה הב"ח

כתב ט) ג, אישות מערכת דינים, (אסיפת חמד השדי גם לזנות. במופקרת לא אך

יוסף הגר"ע גם השו"ע. כשיטת החמירו מזנה שבסתם אף לזנות, במופקרת להקל

בצירוף לזנות במופקרת הקל טו) סימן אבהע"ז ח"ט, אומר יביע (בשו"ת שליט"א

עוד (ועי' מזנה בסתם שהחמיר השו"ע) (ופסק הב"י תשובת למרות נוספים, סניפים

שם). שליט"א, נהרי הגר"מ של דינו בפסק

חלבה חודשיםפסק ג' לאחר

לינוק מיאן בנה ואף חלבה, פסק חודשים כג' לאחר כי מספרת המבקשת

תקופה. באותה

מאחרת) לינוק יאות ולא אמו, את (מכיר מכירה כבר הילד האם לבדוק יש זה בכגון

חברו". "מינקת גזירת עליה ואין להנקתו, השתעבדה לא עדיין וממילא לא, שמא או

(סעיף יג בסימן בשו"ע מחלוקת מובאת אותה, הכיר לא שהולד גרושה בענין

שאומר") מי "יש בשם (המובאת הרשב"א שיטת היא בשו"ע ראשונה שיטת יד).

מותרת מכירה, שהולד הזמן קודם אותו גמלה שאם גרושה, למינקת ביחס שסבר

שאינה שבמקרה הזקן, ר"ש שיטת על בהסתמך (זאת מלהניק פטורה שהרי להינשא,

שיטת את השו"ע הביא מכן לאחר ואולם, מלהמתין). פטורה להניק, משועבדת

הניקה שלא שאף מדבריו, דיוקו ואת שאומר") מי "ויש בלשון מובאת (שג"כ הריב"ש

להמתין. צריכה מכירה), הבן (ואין בנה את

ואולם חודשים), ג' רק בהניקה דידן (בנידון מכירה הולד שאין נניח אם שאף הרי

הפוסקים. בין גדולה במחלוקת שנוי מכירה הולד בשאין זה היתר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ȯ

זו? במחלוקת ההלכה נפסקה מי כפי

שדברי הקשה, שם יז), סימן (מהד"ק, נו"ב תשובת הביא כט) (ס"ק תשובה הפתחי

דעת את הביא הדברים בתחילת שהרי זה, את זה סותרים זה בסעיף השו"ע

בהמשך ואילו זו, כשיטה הלכה שאין שסבר משמע שאומר", מי "יש בשם המתירים

פסק? מי כפי ובכן שאומר", מי "יש בשם ג"כ האוסרים שיטת את הביא הדברים

תופס בזה מכירה, שאינו אך להניק, דבהתחילה פשוט "הדבר כך: הנוב"י והסיק

המתיר דעת בגרושה עכ"פ תופס להניק התחילה ובלא וכו', עיקר האוסרים דעת

אינו שהולד שיתכן אלא להניק, התחילה כבר שהמבקשת דידן, שבנידון הרי עיקר".

להקל. שאין דבריו ע"פ נראה מכירה,

החמיר ח) (ס"ק הט"ז אך כרשב"א פסק שהב"ח שכתב לח) (ס"ק בב"ש עי' ואולם,

מיחה ולא כרשב"א, שעושים שראה כתב הב"י כי ציין יז) (ס"ק הח"מ גם כריב"ש.

לא עדיין הולד שאם בזה, הרשב"א כשיטת הקלו והב"י שהב"ח לנו הרי בידם.

ולהשיאה. להקל ניתן הכירה,

טעם "והנה כך: כתב שם לב), סימן א, אבה"ע (חלק משה אגרות בשו"ת ועי'

למיניקה מעוברת דסתם משום שם, בריב"ש מבואר להניק התחילה בלא האוסרין

בש"ג איתא וכן בה, קרינן חברו ומינקת להניק התחילה כאילו הוא הרי א"כ קיימא,

עליה חל כבר קיימות למיניקות נשים דסתם הבעל מיתת אחר שילדה היכא שם

ד שרובא זו דבמדינה גדול טעם יש וא"כ עיי"ש. חברו מינקת מיניקות,שם אינן רובא

סתם וא"כ להניק, כלל מתחילות אין וגם שמינקת, מאלף אחת אף שאין וכמעט

דאין להניק, התחילה בלא להתיר יש להאוסרין גם עומדות, למיניקות לאו נשים

יש והש"ג להריב"ש אף שלכו"ע ונמצא להניק. כהתחילו העיבור בשעת להחשיבן

דרך שאין במקום שהתיר הרי דידן". בהא להניק התחילה שלא מטעם להתיר מקום

להניק. התחילה לא אם לריב"ש אף להקל להניק

ההכרה זמן משך

הנקה חודשי ג' של זה זמן בפרק האם עובדתית, מבחינה לברר נשאר עדיין ואולם,

לא? או מכירה כבר הולד

"עד שאלה שם הגמרא ע"א. ס דף בכתובות בגמרא נידונה כבר זו שאלה למעשה

שאם גרושה, אשה אודות הגמרא לדין ביחס היתה הגמרא (שאלה (מכירה)? כמה

להמשיך חייבת האשה אחרת, מאשה ולא ממנה רק יונק דהיינו אותה, מכיר הולד

רב אמר רבא "אמר בכך: שיטות כמה הגמרא והביאה כך). על שכרה ותקבל להניקו,

אמר יצחק ורב יום, שלושים אמר ושמואל חדשים, שלשה רב אמר אבא בר ירמיה

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉÂ˯

שמכירה". זמן כל שמואל אמר "הכי לבסוף הגמרא והסיקה יום", חמישים יוחנן רב

אנו אם תלוי, הדבר בבדיקה אלא לדבר, שיעור "אין זמן) כל (ד"ה רש"י זאת וביאר

וכו'". שמכירה רואים

אותה כופין אין שנתגרשה, "האשה ה): (סעיף פב סימן אבהע"ז בשו"ע גם נפסק כן

(ואינו הכירה אם אבל שהכירה, עד אותו הניקה שלא בד"א וכו', בנה את להניק

(ס"ק שמואל הבית וכתב וכו'". ומניקתו אותה כופין וכו' טור) מאחרת. לינק רוצה

מאחרים, (=לינוק) להניק רוצה שאינו כל לדבר, זמן דאין הרמב"ם כדעת "סתם ד):

אותו". מפרישים אין

ההכרה. זמן משך בשאלה זמן שיעורי כמה לפנינו הרי

תשובת מובאת שם לעיל, המוזכר שליט"א נהרי הגר"מ של דינו בפסק וראה

כבר שהניקה במקרה שהתיר מינץ, מהר"י בשם כב) ס"ק ריד סימן (ח"ב מהרש"ם

נוספים. סניפים בצירוף כמכירה, חשיב דלא חודשים, חמשה

בשו"ת המובא סמך על זאת להקל. יש מכירה, הולד אם בספק שאף שם הביא עוד

חזקת לולד שיש כיון בספק, להקל שהעלה טז) (אבה"ע, שלמה שאינובית הגוף

כך על הסתמך זאת ובכל חודשים, שבעה כבר שהניקה במקרה דיבר (שם מכירה

שיסכים עד למעשה ולא להלכה דבריו את כתב שלמה שהבית שם וציין לקולא).

א-ה) אותיות ג סימן (אישות, חמד השדי גם כי שם ציין עוד הדור. מגדולי אחד עמו

ספק. במקום בזה הקל

רק הניקתו המבקשת דידן בנידון שהרי לקולא, זאת גם לצרף שניתן א"כ נראה

הפוסקים לשיטות וא"כ מכירה, לא עדיין הולד זה שבזמן לומר ויתכן חודשים, ג'

בכך. להקל ניתן הרשב"א כשיטת הסוברים לעיל) (המובאים

רבניים דין פסקי - להניק הפסיקה

ירושלים הרבני הדין בית ,64 (עמוד ד בפד"ר גם עסקו להניק שפסקה אשה בשאלת

יוסף והרב יוסף עובדיה הרב ולדנברג, אליעזר הרב הגאונים: הדיינים כב' בפני

לכופם אין שלפיהם שכתבנו הנ"ל ההיתר יסודי לשני "כסניף כתבו: וכך קאפח),

הולד, את מלהניק התובעת כבר הפסיקה שלמעשה מה זה גם להוסיף יש להתגרש,

הנהלת ממכתב לכך מוכיחות ידיים ויש בשדיה, סבל בגלל זאת עשתה דבריה ולפי

בשדיים. דלקת של סימנים בה טיפולם מדי אצלה מצאו שעוד שכתוב הדסה ביה"ח

מחדשים שלמעלה ואעפ"י חבירו, מינקת של איסור שאלת בהרבה לנו מקיל זה מצב

א' אות ג' סי' איש מערכת חמד בשדי שמצינו ממה והוא הולד, את הניקה כבר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ê˯

הכיר שלא רואים היו אם אחד, חדש אמו הניקתו דכבר דאף לומר סברא שמזכיר

ופירוש ע"ש, להניק התחילה כלא הו"ל אמו את הכיר שלא כל הרי אמו את הילד

מכירה אין נקרא מאחרת גם יונק אם אבל מאחרת יונק אינו אם היינו מכירה,

הרי ובנידוננו עי"ש. פוסקים הרבה בשם ג' אות ק"י ס"ק י"ג סי' באוצה"פ כמובא

בקבוק". באמצעות מזונו ברצון בקבלו מאחרת כיונק הולד

א' תשו' בשם שמביא מה א' אות ע"ד ס"ק י"ג סי' באוצה"פ עיין "וכן והמשיכו:

ועיין עיי"ש, להניק התחילה בלא כמו חלבה ופסק הבן נגמל שכבר באחרי שכתב

ע"ש". נטע עולם חיי שו"ת בשם מ"ש ב' אות ע"ח בס"ק ג' שם

וכבר הולד את מלידתה חדשים מג' יותר עברו כבר למעשה כן "כמו הוסיפו: ועוד

נודע בשו"ת כדאיתא חבירו מינקת ענין מחליש זה וגם חלבה, ופסק ג"ח עברו

חמד בשדי וכן כ"ט, ס"ק י"ג סי' בפ"ת גם מוזכר י"ז סי' חאה"ע מהדו"ק ביהודה

בית שו"ת בשם ב' אות עב ס"ק י"א סי' ובאוצה"פ י"ז ס"ק ג' סי' אישות מערכת

עי"ש". ס"ב סי' יצחק

סברא כדכותב הדבר עלינו מיקל אחד מצד ג"כ זה זמן, הולד ינק שכבר "ומה ועוד:

ס בפ"ת גם מובא ל' סי' חאה"ע סופר חתם בשו"ת ינקכזאת דבכבר ל' ס"ק י"ג י'

למיעוטא חששו דחז"ל רק הילדים כל אצל ברורה סכנה ליכא שוב מה זמן הולד

עי"ש". דעלמא ילדים משום או בפ"נ

הבעל ע"י כסף סך השלשת

סופר החתם דברי מובאים ל) (ס"ק זה סימן בסוף תשובה בפתחי לעיל, כמובא

מאחר ההנקה את הרופאים עליה שאסרו חברו מינקת אודות שדן ל) סימן (שו"ת,

אותם, הניקה ולא ילדים עוד ילדה ומאז הולד, חיי ואת חייה את מסכנת שההנקה

עתה). שנולד לבנה (ביחס חברו" "מינקת דין לה יש עדיין האם בשאלה ודן

וכתב: הוסיף לעיל) שהוזכר (הביאור מינץ והמהר"י הריב"ש דברי את שביאר לאחר

מינקת שישכור מי היה שלא דידיה, בנידון התיר מינץ) (מהר"י מהר"ם אם "ומעתה,

לספוק מעות להשליש ורוצה שמים וירא עשיר בעל דאיכא הכא, מכ"ש לולד,

כבר והתינוק בה, הדרא דלמא חששא משום רק וליכא חודש כ"ד סוף עד מינקתו

גדולה חששא הוי התינוק דקלקול דחששא פשיטא הולדות, רוב לפי סכנה מידי יצא

לה התיר החת"ס וכו'". להשליש עצמו יתחייב והוא הזה לבעל שתינשא ועדיף וכו'

לקולא. נוספות סברות בצירוף הבעל השלשת סמך על להינשא

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉÊȯ

ע"י הכסף השלשת ענין צירף ג) אות יג, סימן אבה"ע (ח"ז אומר יביע בשו"ת גם

אותה לשאת המיועד שאם יהושע, ספר בשו"ת המובא ע"פ להקל, כסניף הבעל

והוסיף הולד. של טובתו זו אדרבא כי להקל, יש הולד, את לפרנס כדת מתחייב

להקל. זו סברא צרפו רבים אחרונים אך כך, על חולקים שיש שאף

חברו, מינקת להתיר כדי הבעל ע"י מסויים סך השלשת לצרף שניתן מצינו הרי

סך להשליש המיועד הבעל על הדין בית שיטיל ראוי דידן בנידון שגם נראה הלכך

לא (אם הילד לפרנסת שיספיק סך הדין, בית בקופת המקובלים) (באופנים מסויים

עד המשפט) בית ע"י לה שנפסק הילד, מאבי לחודש 1530 סך את האשה תקבל

להקל. כסניף זאת לצרף יהיה וניתן חודש), י"ח לפחות (או חודש כ"ד לו שיהיו

משה אגרות בשו"ת גם התייחס ממון השלשת סמך על מינקת נישואי לנידון

תינו לה שיש פנויה גרושה בדבר "הנה שם: כתב וכך נא), סימן ד, חלק ק(אבהע"ז

היה שלא עצמה צורך מצד וגמלתו קצר, זמן הניקתו היא אבל הקדומים, בחדשים

מלאכה לעשות להשתכר לבקש שהוצרכה עצמה צורך מאיזה להניקו, לה אפשר

לינשא. בקרוב לה שיזדמן כלל חשבה שלא נשואין, לכוונת ולא אחר, צורך טעם או

שיהיה עד אלא לחכות רוצה אינו או יכול שאינו לישאנה שרצה מי לה ונזדמן

האומד כפי התינוק עבור בב"ד שישלישו מי והשיג חדשים. תשעה בן התינוק

ולהלבשתו לאכילתו חודש, כ"ד עד התינוק צורך כל כפי מעות ובקיאים מיודעים

בין בבית כשיהיה בין חם לו ושיהיה לכלוך מכל נקי להחזיקו תינוק שצריך כפי

את המכירים לכל שמובן וכפי במצבם. בינונים ישראל נשי כדרך לחוץ כשתוציאהו

לישאנה, שרוצה זה אצל כשיתגדל להתינוק טוב שהוא אומרים לישאנה שרוצה מי

לא להתירה טעם ג"כ שאיכא אף באלמנה זו עובדא היתה אם אבל להתירה. יש

בגרושה אבל ז', סי' ח"ב אבה"ע באג"מ שכתבתי במה עיין זה, על סומך הייתי

ויהיה להתיר. יש מ"מ, מותרת והלכתא) ד"ה ע"ב (ס' כתובות בתוס' הזקן שלר"ש

בעצם". נאמנים אנשים שהם אף והבעל להאשה אופן בשום יאמין שלא שליש

שחלפו אף להינשא), למינקת (והתיר בגרושה חיצוני שליש על לסמוך שהתיר הרי

השאלה). בגוף (כמובא חודשים ט' רק לתינוק

לילד מזונות משלם הילד אבי

1530 ע"ס מזונות ישלם הילד אבי כי המשפט בבית נפסק דידן בנידון לעיל, כאמור

אבהות הכרת הליך עבר שהאב (לאחר הילד מזונות עבור הילד, לאם לחודש ש''ח

(שהרי דידן בנידון לקולא כסניף להצטרך יכולה זו עובדה האם בנו). שזהו והצהיר

בחדשו). חודש מדי מפרנסו אביו שהרי לאכול, מה לבן יהיה שלא חשש אין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áȯ

"הנה זה: בענין נ) סימן ד, אבה"ע (חלק בתשובתו משה האגרות כתב כך ובכן,

שנולד, הבן ובעד להאשה מזונות לשלם המדינה בערכאות מחוייב שהאב בגרושה

ז, סימן ח"ב אה"ע באג"מ שכתבתי מאביו שירש כתינוק לדונו שיש אמרת שא"כ

דהרי שוה, כך כל הדמיון אין חודש, כ"ד בתוך לינשא שמותרת לדינא לי שמשמע

לגבות צריכה כרחו בעל ורק בעצם כלום לגרושתו ליתן רוצה הבעל שאין מאחר

כשהדבר אולי ורק התינוק, למזונות מוכנים מעות לה כיש זה להחשיב אין ממנו,

שלא ואף לדמות. יש עבורה גובים שהם שלה (לאיער) הדין עורך ביד מסור כבר

ע"ז לסמוך יש בגרושה אבל באלמנה, הוא למעשה ע"ז לסמוך הנ"ל בתשובה רציתי

שמתיר הזקן הר"ש דעת בזה איכא ג"כ דהא הכירה שכבר בגרושה אף למעשה,

לח" ס"ק י"ג סימן אה"ע בב"ש כדאיתא אופן .בכל

דידן שנידון ומכין וחוק, צו ע"פ מפרנסו שאביו כך על לסמוך התיר שבגרושה הרי

אף להסתמך ניתן למחסורו), שידאג אב לבן יש (שהרי לאלמנה ולא לגרושה דומה

לקולא. כך על

לאומי ביטוח קיצבת

בארץ פה משפחה כל שמקבלת לאומי ביטוח קיצבת היא כיום לקולא נוספת סברא

זו. מקצבה הילד להתפרנס יוכל עדיין להניקו, תוכל לא אם אף וממילא, ישראל,

בדבר וכו' כותב "אני כך: מט) סימן ח"ד (אבהע"ז משה אגרות בשו"ת פסק ואכן

בעלה, מיתת אחר חדשים י"ג כבר לה יש אשר במלחמה, מת שבעלה האלמנה

בזמן הנשים שנוהגות בזמן גמלתה כבר בעלה מיתת אחר לה שנולדה והילדה

שהמלכות מחמת כלום להתינוקת לה חסר ואין לינשא, מחשבת מצד ולא הזה,

ונזדמן במלחמה, מת שאביה מחמת בעדה לה הצורך ככל כסף בעדה לה שולחת

גדולה טובה שזהו בניה על ולהשגיח לישאנה שרוצה בעלה מידידי אחד עתה לה

מט"ו יותר יהיו שכבר חדשים שלשה או שנים עוד יעברו לו שתינשא ועד להבנים,

ממשפחתו יש אינשי הרבה וגם זמן, יותר לחכות לפניו וא"א בעלה, ממיתת חדשים

מי מצוי שלא גדול, הפסד הוא שלפניה מלישאנה, יעכבוהו יותר לחכות ירצה שאם

טוב אפשר ואם לו, לינשא שמותרת פשוט שלכן ילדים. עם אלמנה ליקח שירצה

אף תיכף להתירה יש אפשר כשלא אבל בתה מלידת חדש י"ח אחר עד לחכות

חדש". ט"ו ליכא כשעדיין

לקולא, נוספת כסברא הנ"ל הדברים את לצרף שניתן לומר מקום היה פניו על

לכל להקל ניתן לאומי) (ביטוח ילדים קצבת באמצעות תומכת שהמדינה שבמקום

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉËȯ

ונתיר מכך, בפחות אף להקל ניתן להמתין להם א"א ואם חודש, י"ח לאחר הפחות

המתוכנן. בתאריך להינשא לה

זאת זה, סמך על להקל ניתן דידן בנידון האם עיון צריך עדיין למעשה ואולם

להלן: המובא מחמת

הקופהא. (במסגרת אלו כספים על גם לשלוט הבעל עלול האשה תינשא אם

הנ"ל. לקצבה גישה מהאשה למנוע ועלול המשותפת),

סךב. הינו לאומי מביטוח ילדים קצבת סך ישראל בארץ שאינוכיום ביותר, נמוך

בלעדי. באופן הילד של הבסיסיים ולצרכיו לכלכלתו מספיק

הזה בזמן תינוק הנקת משך

יונקים אינם תינוקות שרוב כיום, המצב את גם לקולא לצרף מקום היה לכאורה

חודש. כ"ד

פתחי ראה חודש, כ"ד יונקים אינם תינוקות שרוב המקובל, למצב ביחס ואולם,

שכתב לד) ל, (סימן סופר חתם שו"ת דברי המביא כט) ס"ק יג סימן (אבהע"ז תשובה

שבזמן ואומרים חז"ל גזירת על המפקפקים הרשעים פי לסתום ויש בכך, להקל שאין

וכו'. חודשים כמה רק אלא יונקים, אינם הילדים רוב הזה

שעברו פתאים "יש ל): סעיף יג סי' (אבה"ע השולחן ערוך כך אודות מש"כ גם וראה

שני להמתין צריך אין שנים, שני בניהם מניקים שאין שבזה"ז אמרם על ונענשו

שלמות, שנים שתי יונקים אין בנים שרוב ידעו חז"ל דגם פיהם, יפצה והבל שנים,

גם דבריו ומובאים חת"ס, (בשם נפשות בסכנת דמיעוטא למיעוטא שחששו אלא

הנשים לדעת חכמים דירדו יא בסעיף ביארנו הטעם דעיקר ועוד כט), ס"ק בפת"ש

אומר אתה ואם מעיד, שהחוש כמו הולד לתקנת יחושו לא להינשא תאוותן שמפני

רק לינק א"צ שוולדה להראות טצדקי כל תעשה להינשא, מותרת קטן שבמשך

שרבותינו לך, אומר גדול וכלל כן. תדמה תאוותה מפני בעצמה והיא חודשים, איזה

טבעיות בחכמות גדולים יותר היו עוד ה', בתורת וחכמתם קדושתם גודל לבד חז"ל

והמפקפק הטהורים, דבריהם על להשיב המתחכמים מכל יותר העולם ובידיעות

מלהגיד יבוש כי אם שבע"פ, בתורה מאמין שאינו עצמו על מעיד דבריהם על

מלא". בפה זה

המציאות סמך על חברו" "מינקת בדין להקל שאין ביותר הנחרצת בצורה שסבר הרי

חודשים. כ"ד יונקים אינם התינוקות שרוב הרווחת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ί

חודש י"ח לאחר כבר כיום להקל שיש היא קעו) סימן (ח"ג המהרש"ם שיטת ואולם,

שאיירי למרות בשו"ע), להלכה נפסקה שלא למרות בגמרא, המובאת נוספת (שיטה

נפשות. בחשש פה

לאחר מינקת נישואי אודות נ) סימן ד חלק (אבהע"ז משה אגרות בשו"ת כתב וכך

המניקות שרגילות בזמן כשתגמלנו "אך דידיה): בנידון לתשובתו (בהמשך חודש י"ב

יב"ח, כל שיונקות רובא שליכא נימא אם דאף חדש, י"ב בהשלמת דהוא הזה בזמן

כר"מ הלכה דהא מיעוט בשביל גם בזה והחמירו יש ודאי גדול מיעוט מקום מכל

אז לסמוך יש שלכן במדינותינו, שליכא כמעט יב"ח אחר אבל אסרו, חדש כ"ד דעד

חדש". י"ב לתינוק כשיהיה בגרושה להתיר בפשיטות

דידי בנידון שסמך נידוןהרי (וכאמור, חודש י"ב לאחר כיום, הזקן ר"ש שיטת על ה

דמי). לגרושה דידן

חלב תחליפי

אשר מעולים, חלב תחליפי שישנם כיום למצב גם להתייחס מקום היה לכאורה

תוכל עדיין חלבה, ויעכר האם תתעבר אם ואף ההנקה, מקום את למלא יכולים

להשגה. יחסית הקלים אלו חלב תחליפי ע"י להאכילו

לבעיה, מלא פתרון זה שאין נראה לרוב, כיום הקיימים החלב לתחליפי ביחס ובכן,

בעלה וגם להניק, תוכל ולא חלבה שייעכר הוא חברו מינקת בדין החשש שהרי

ישנם כאשר גם לכאורה קיים זה חשש בנו. שאינו משום זה תינוק יזון לא הנוכחי

בחסדי האשה תלויה עדיין אך להשגה, יחסית קלים הם אמנם שהרי הנקה, תחליפי

אחר. של בנו לפרנס יחפוץ שלא ויתכן אלו, מוצרים לרכוש כדי בעלה

וכתב לכך, התייחס שכן טו) סימן אבה"ע (ח"ט אומר יביע בשו"ת ראיתי ואולם,

היטב, מזה והתפתח חלב, בתחליפי חודשים כמה עתה עד ניזון כבר התינוק שאם

שאמו מכך ריוח שום לתינוק אין שהרי להינשא, לה ולהתיר לקולא זאת לצרף ניתן

לאחר. תינשא לא

כמה שהביאו (לאחר 65 עמוד ד חלק רבניים, דין בפסקי לכך ביחס שכתבו מה וראה

הנ"ל, ההיתר יסודי צירופי כל בנידוננו לנו "בהיות שלפניהם): לנידון ביחס היתרים

ס"ק י"ג סי' באוצה"פ גם מוזכר ז', סי' שורק נטע בשו"ת שנזכר מה גם לצרף יש

מוכן ילדים מזון באמצעות מתגדלים שהתינוקות רואות שעיננו ממה ג', אות ע"ג

להתיר וחלילה שחלילה אף עי"ש, עי"ז מסולקת סכנה וכל מיוחד כלי באמצעות

כיעו"ש". לבד זה טעם משום בזה חז"ל איסור

¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‡Î¯

ספקות במקום במינקת להקל

ספקות, כמה שישנם למרות מינקת בדין להקל שאין טענה להעלות יש פניו על

נפשות בחשש פה שאיירי משום לקולא, בספקו שאזלינן דרבנן איסור שזהו למרות

לחומרא. נפשות וספק הולד), (חיי

דברי את והביא הנ"ל, דין בפסק שליט"א נהרי מיימון הג"ר דן זו בשאלה גם ואכן,

זו, בשאלה האחרונים מחלוקת בהבאת שהאריך חיפה) (אב"ד זצ"ל אטלס הגר"א

כאן שישנה משום דרבנן, איסורים מכל יותר חברו מינקת באיסור החמירו האם

סז). אות יג, סימן אבהע"ז הפוסקים, באוצר עוד בזה (ועי' נפש פיקוח של שאלה

מחלוקת שבכל שכתב יג) סימן (סוף האפוד אבני שיטת את שם הביא ואולם,

(ספק בסכנתא ספק שזהו ואף דרבנן, ספק ככל להקל יש מינקת, בדין הפוסקים

להתיר. שניתן ספיקא, ספק ישנו כאשר וכ"ש נפשות),

חודשים ט"ו לאחר קולא

שיטה זו שאף לולד, חודשים ט"ו חלפו שכבר העובדה את לצרף יש הנ"ל לכל

קונטרס כתובות, יהושע, פני ועי' להלכה, נפסקה שלא אף שם, בגמרא המובאת

להתיר. אחרים טעמים בצרוף חודש ט"ו לאחר להתיר שהעלה קנ, סימן אחרון,

מסקנה

זאת לילד. חודש ט"ו שמלאו לאחר עתה, כבר להינשא למבקשת להתיר יש

העובדה ובצירוף לעיל, והמובאות בפוסקים המוזכרות לקולא הסברות על בהסתמך

להשלשת בכפוף זאת דין). פסק פי (על בחדשו חודש דבר אביו ע"י מתפרנס הילד כי

ההמתנה תקופת סוף עד הילד את בו לזון הראוי (שקים) מסוים סך המיועד הבעל

הדין. בית ע"י שתיקבע המבקשת של ההלכתית

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Î¯

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ*

לאשה נישואין היתר דין פסק למתן העיר, מרב הפנייה בפנינולכהן. להינשא ורוצה מלאכותית מהזרעה המעוברת

האשהדיון הופיעה בו תשס"ט, אייר ו' בתאריך התקיים ראשוןבפתח מעולם. נישאה לא רווקה, האשה המיועד. ובעלה (המבקשת)תינוק בחיקה נתון וכעת ילדה, כבר בינתיים שהאשה התברר הדיוןכמה היה והמשכו חסר, הרכב בפני התקיים זה דיון ימים. חודש בן

מלא. הרכב בפני תשס"ט, אייר י' בתאריך יותר, מאוחר ימים

) מלאכותית מהזרעה התעברה כי ספרה מהפרייתIUIהאשה ולא ,אתIVFמבחנה לבחור האפשרות לה ניתנה לדבריה, זר. מתורם ,(

אשכנזי". - "יהודי שיהיה בחרה והיא התורם, של זהותו

למיועד להינשא רשאית היא האם בשאלה הדין לבית פנתה האשהזה מצד כי לאשה הבהיר הדין בית כהן. שהוא העובדה לאור לה,(שע"פ חברו" "מינקת מדין שאלה ישנה אך מניעה, שאין נראהחודש). כ"ד לוולד מלאות עד מלהינשא להמתין עליה הדין עיקר

הילד. את מניקה היא כי ציינה האשה

אולם, בעל עם סיכמו כבר הם כי האשה השיבה הדין, בית לשאלתקדימה דמי ותזמורת. צילום שירותי גם להם לספק התחייב והואבעל עם (בתיאום לחתונה תאריך כבר נקבע אך שולמו, לא עדיין

הודפסו. לא עדיין הזמנות האולם).

להתיר צד ישנו האם לדון ויש חברו", "מינקת שאלת בפנינו ובכן,ימים. חודש בן רק שהילד אף להינשא, זו למבקשת

מעוברת אדם ישא לא כי מובא שם ע"א. מב דף ביבמות הוא זו הלכה של מקורה

גם* המובאים מקורות ישנם זה דין בפסק תשס"ט. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

הובא לכך שונה, השאלה עיקרון אולם חברו), למינקת נישואין (היתר קודם דין פסק בנימוקי

בנפרד. זה דין פסק

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‚ί

שכבר (אשה חבירו מניקת ישא לא וכן מאחר), מעוברת כבר שהיא (אשה חבירו

התינוק). את שמניקים ההנקה תקופת בתוך עדיין היא אך ילדה,

למינקת המתנה שיעורי כמה מובאים ושם ע"א, ס בכתובות בגמרא גם מובא זה דין

תתארס לא זה הרי חודש, וארבעה עשרים בתוך בעלה שמת מינקת "ת"ר חברו:

בשמונה מתיר יהודה ור' מאיר, רבי דברי חודש, וארבעה עשרים עד תינשא ולא

לדברי אכריע, אני רשב"ג "אמר רשב"ג: דברי מובאים הסוגיה בהמשך חודש". עשר

האומר לדברי חודש. ואחד בעשרים להינשא מותרת חדש, וארבעה עשרים האומר

נעכר החלב שאין לפי חודש, עשר בחמישה להינשא מותרת חודש, עשר בשמונה

להלן)". שיובאו ההמתנה טעמי ע"פ (יתבאר חודשים שלשה לאחר אלא

ג' בגמרא א"כ וט"ומצינו חודש י"ח חודש, כ"ד מינקת: להמתנת שונים שיעורים

(חוץ חודש כ"ד להמתין שיש פסק יא) סעיף יג סימן (אבהע"ז, השו"ע למעשה, חודש.

הוולד. לידת מעת ימים חודש רק חלף דידן בנידון בו). שנתקדשה ויום שנולד מיום

שם, בגמרא מובאים חבירו ומינקת למעוברת חודש כ"ד של זו להמתנה הטעמים

על (האיסור זה דין הגמרא מבארת בתחילה כ). (ס"ק שמואל בבית ומוזכרים

פעם תתעבר (שמא סנדל" עוברה תעשה "שמא זה) זמן תוך להינשא חבירו מעוברת

הקשתה ברחמה). מצוי שכבר העובר את יהרוג זה ועיבור החדש, מבעלה נוספת

חשש קיים שם גם והרי המעוברת, אשתו עם לשמש לאדם התירו כיצד א"כ הגמרא,

דהיינו דחסה", "משום זה לחשש נוסף טעם הגמרא וביארה שם)? רש"י (ע"פ זה

הקשתה ולהרגו. שברחמה העובר את לדחוס עלול השני בעלה עם שהתשמיש

לכך? חששו ולא המעוברת אשתו עם לשמש אדם לכל התירו כיצד א"כ הגמרא,

מעוברת כל אחר: טעם הגמרא והסיקה (דחסה), זה טעם דחתה שם הגמרא למעשה

עוד אחר מבעל תתעבר היא שאם חשש ישנו ובמינקת מינקת, גם בעתיד תיעשה

את להניק חלב לה יהיה ולא שלה החלב את יעכיר והעיבור יתכן הנקתה, בתקופת

יקנה הילד אבי שהוא בעלה שהרי לכך, חששו לא נשואה אשה בכל ואמנם הבן.

חוששים אנו הילד) אבי (שאינו זר לבעל ביחס אך התינוק, את להאכיל מוצרים

מה זה לתינוק יהיה ולא עכור, כבר חלבה והרי אלו, מוצרים שלה לבן יקנה שלא

חבירו ומינקת חבירו מעוברת על חכמים אסרו לכן להסתכן. הוא ויכול לאכול,

חודש. כ"ד תוך להינשא

והרי "דחסה", טעם את הביא מדוע הרמב"ם, על מעיר כ) (ס"ק שם הב"ש

את המבאר בב"ש (ועי"ש להלכה אחר טעם והביאה זה טעם דחתה כבר הגמרא

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ί

נשארות זה, מטעם העולות ההלכתיות שההשלכות היתה שכוונתו בזה, הרמב"ם

למסקנה). אף

ממילא לוולד, נפשות סכנת משום הוא חברו" "מינקת בדין שהחשש למדים נמצאנו

חמירא (שהרי מובהק הלכתי היתר מבלי שלפנינו, זה בכגון הנישואין להתיר קשה

מאיסורא). סכנתא

שכיח" "לא משום היתר

להתיר? כדי בזה יש האם מלאכותית. הזרעה דרך התעברה האשה דידן בנידון

יוסף, ברכי בספר המובא את שליט"א אדרי דניאל הג"ר הדיין עמיתי לי והראה

ס"ק יג סימן אבהע"ז, תשובה בפתחי גם דבריו ומוזכרים י, (אות יג סימן העזר אבן

שנתעברה באשה להסתפק "יש כך: שכתב ב) עא, יג, סימן הפוסקים באוצר וכן יד,

לינשא שריא אי חברובאמבטי, מעוברת כדין אסירא או ומניקה מעוברת כשהיא

דכיון בדין, "וכן כתב: ולבסוף י, דף בחגיגה מהגמרא ראיה והביא חברו". ומינקת

ודאי אבל וכו', רבנן בה גזרו לא שכיחא דלא דמלתא קי"ל הא היא, חכמים דגזירת

וכו'". מקרי שכיחא דלא מלתא באמבטי נתעברה

להוכיח ניסה שם ג, סימן אבהע"ז (לובלין) חסד תורת בספר גם מוזכר זה חידוש

לנתעברה מזנה בין חילק הדברים בהמשך מזנה. לדין הנ"ל בחגיגה מהגמרא

הראיה שאת נראה ואמנם פחות. דשכיח להתיר, סברא יותר ישנה שבזה באמבטי,

באמבטי בנתעברה להקל שיש הדין עצם את שדחה מוכח לא אך דחה, מהגמרא

רבנן. בו גזרו ולא שכיחא דלא מלתא שזהו משום

סיבות: כמה מחמת כך, על להסתמך שאין נראה למעשה אולם

ראיה לדחות יש "מיהו דבריו: בהמשך וכתב בכך, פקפק עצמו יוסף הברכי גם א.

בתר אבל הוי, גזירא הך מקמי זומא דבן הא שמא היא חכמים דגזירת דכיון זו,

סכנת דאיכא כיון שכיחא, דלא מילתא דהא אף חברו, מעוברת ישא דלא רבנן דגזור

בהמשך (אולם תינשא" לא באמבטי נתעברה ואף פלוג, ולא סכנתא, חמירא ולד,

דלא במלתא ולד דסכנת לתא דאיכא גם סו"ס היא, דגזירא דכיון "ותו, כתב: דבריו

הראיה את לדחות מקום יש שעדיין וציין הוסיף אך גזור", דלא מסתברא שכיחא,

לעיל. כאמור זו, בראיה פקפק חסד תורת בספר גם הנ"ל). בחגיגה מהגמרא

שסבר שלמה), (כרם כך על החולקת שיטה מובאת (שם) הפוסקים באוצר ב.

שכיח, דלא אף באמבטי, גם לכן פלוג, ולא חברו ומינקת במעוברת וגזרו שמאחר

פלוג. דלא תינשא, לא

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‰Î¯

מילתא הוי מלאכותית שהזרעה הסברא (משום דידן בנידון ההיתר לדחות יש כן ג.

או הזרעה ע"י הנעשות ההפריות שכיום משום רבנן), ביה גזרו ולא שכיח דלא

זאת להגדיר כבר וקשה ובעולם, בארץ הרחב, הציבור בקרב הן שכיחות הפרייה

באמבטי, שהתעברה אשה אודות נסובו יוסף הברכי דברי שכיחא". דלא כ"מילתא

והזרעה הפריה אך זה), באופן עובר (שיקלט כיום אף שכיחה אינה זו שמציאות

בציבור, רווחת פעולה זוהי א. אופנים: משני ושכיחה, מצויה פעולה זו מלאכותית,

שי שכיח אותה, מבצעים כאשר ב. באמבטי). התעברות (משא"כ ובעולם יקלטבארץ

מהגרי"נ שמעתי זו דחיה באמבטי). בהתעברות (משא"כ אחר או זה בשלב העובר,

להינשא. דנן למבקשת להתיר אבה לא שאכן לשעבר) חיפה (אב"ד רוזנטל

נדון מלאכותית, מהזרעה שהתעברה חברו למניקת נישואין היתר זה, דיון ואכן,

ושם ד), פרק במשפחה, רפואה קונטרס נא, סימן ט (חלק אליעזר ציץ בשו"ת כבר

דלעיל. הנידון בדוגמת שכיח", "לא משום ההיתר לסברת ארוכות התייחס

שם. דבריו תמצית את ואביא

להינשא אסורה זאת בדרך שנתעברה אשה אם להסתפק "יש להסתפק: החל כך

כשגזרו חז"ל אם הוא הספק ומקום וההנקה, העיבור ימי עבור עד אחר עם ולחיות

כל כדרך ולא שכיחא דלא מילתא שהוא דא כגון גם בגזירתם כללו לא כך על

נפ"מ באין מעוברת כל על זאת בגזירתם גם גזרו הבחנה כבגזירת דילמא או הארץ,

וכו'". שתתעבר דרך באיזה

י"ג סי' באה"ע יוסף להברכי "ומצינו לעיל: שהובאו יוסף הברכי דברי את והביא

שריא אי באמבטי שנתעברה באשה להסתפק וכותב זה, דבר על שעמד ו' אות

בראשונה חבירו. ומינקת מעוברת כדין אסירא או ומניקה מעוברת כשהיא להנשא

הברכ"י משוי מיכן לאחר אולם וכו', י"ד ד' דחגיגה מההיא ספיקו לפשוט רוצה

כנסוג נראה שם הברכ"י אמנם וכו'. הראיה לדחות דיש וכותב ביה הדרנא לנפשיה

היתה כבר זומא בן דבימי קצת דנראה משום בטענה בזה לפקפק שוב וחוזר מזה

דאיכא הגם ס"ס היא דגזירה דכיון ותו לדחות, יש כי אף ומינקת מעוברת גזירת

דבא יראה הרואה אבל גזור, דלא מסתברא שכיחא דלא במילתא ולד דסכנת לתא

ע"ז כמשיב שויהי החיתום אחר הולך והכל בלבד, ובא כמעיר רק אלה בדבריו שם

דבן דהא לומר לדוחה מקום דיש דחגיגה מהא לנ"ד ראיה אין ומ"מ בלשון: ומסיים

עיי"ש". דבעו הוא תורה לדין בעיא הך נמי אי חבירו דמעוברת הגזירה מקמי זומא

של שבסופם משתמעים "הדברים בזה: יוסף הברכי של דעתו את והדגיש והוסיף

דחיות בב' ודחה חבירו מעוברת משום בזה יש שכן להכריע הברכ"י נטה דברים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Âί

"ועכ"פ סיכם: אך וכו'", דחגיגה מההיא מזה להיפך להביא לכאורה שאפשר הראיה

לקולא". דעה כל הביע ולא הברכ"י מזה יצא לא ספק מידי

ליה דמספקא "ומילתא בכך: המחמירות השיטות את אליעזר הציץ שם וציין

הארוך בפי' י"ג סי' דבאה"ע יעקב, ישועות לבעל ליה דפשיטא מצינו להברכ"י

הדבר ליה פשוט דהיה הרי וכו', דבריו בתוך כותב דמזנה בדינא דברו מדי סק"ח

חבירו ומנקת מעוברת ישא דלא גזירה דהך בכותחא כביעתא יעקב ישועות להבעל

ג שתהיההיתה לומר שחלילה והדגיש שכיח דלא דבר ע"י נולד דהולד בהיכא ם

דברי בשו"ת בפשיטות נמי סובר וכך זו. בגזירה חז"ל חילקו לא כי כזה באופן מותרת

עיי"ש". חבירו מעוברת משום בזה דאיכא ק"ז סי' ח"ד מלכיאל

מהזרעה ילדה לדין באמבטי התעברה דין בין ויסודי מהותי חילוק וחילק שם והוסיף

שמתאר למציאות בהתאם אולם "הפריה", זאת מכנה בתשובתו (שם מלאכותית

אם כי ליה מספקא לא הברכ"י שגם לענ"ד "ונראה מלאכותית): להזרעה כוונתו

רחמה לתוך זרע שיכנס כלל שכיחא דלא מילתא שהוא אמבטי ע"י בנתעברה

שהברכ"י וכמו נסים, מעשה לזה קורא שם בחגיגה שהר"ח וכמו באמבטי, ברחיצתה

דלא במילתא ולכן וכו', ימצא בבל הוא הרי שומעת ואזן רואה דעין כותב בעצמו

הוא האי בכי ועל רבנן, גזרו לא האי בכי דאולי לומר הברכ"י מסתפק האי כי שכיח

הפרייה ע"י בעיבור אבל זאת, בכגון ג"כ שהמדובר דחגיגה מההיא להוכיח דמסתפק

מתעברת אלא גופה, לתוך מאליו הזרע שנכנס במקרה בא לא שהעיבור מלאכותית

לכך, המיוחד מכשיר באמצעות הש"ז רחמה לתוך המכניס רופא פעולת ע"י היא

לזה עיכוב שום אין נעשית שהפעולה ובדרך מכך, שתתעבר דשכיחא מילתא והוא

לומר יש האי כגון בכל אתה, איש שכיבת ע"י ישר באופן נכנס לא שהש"ז במה

ואסורה חבירו ומינקת מעוברת של הגזירה בזה שיש בפשיטות יודה הברכ"י שגם

וההנקה". העיבור ימי כלות עד להנשא

חברו, מינקת בכלל היא הרי מלאכותית הזרעה של בדרך המולידה שאף שסבר הרי

באמבטי. נתעברה לדין זאת להשוות ואין

וכך רמד), סימן ט חלק קליין, - הקטן (לגר"מ הלכות משנה בספר גם מובא כן

גזירת כי "גם מלאכותית: מהזרעה שהתעברה באשה שעסקה תשובתו בסוף כתב

אחר, ומזרע אחר מאיש מעוברת היא עכשיו שהרי הכא, איכא חברו מעוברת

וכו'". חברו כמינקת חודש כ"ד להרחקת אפילו טעם שהיה ואפשר

חברו מינקת אודות שכיח" "לא לסברת נוסף מקור

השו"ע מזנה. אשה בענין מצינו שכיח") "לא משום (היתר דומה סברא כי לציין יש

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉÊί

החודשים את להמתין צריכה מזנה שהיא אשה שגם (שם) דבריו בתוך פסק

פרק (יבמות, מרדכי בגהות המובא הדין את הביא שם הרמ"א סימןהנ"ל. החולץ

(שיטת אלו חודשים להמתין תצטרך שלא מזנה שהיא באשה להקל שיש קו)

בזה). חכמים לו הודו שלא כתב עצמו שהמרדכי אף שם, טורמש"א מרדכי ה"ר

המופקרת באשה להקל שיש ה) (סימן מינץ המהר"י שיטת את הרמ"א שם ומביא

ישמור עתה) לו (שתינשא שבעלה כדי אלו) המתנה חודשי בלא (שתינשא לזנות

תזנה. שלא עליה

משום הינו זה להיתר המובאים הטעמים אחד במזנה? המקילים של הטעם מהו

זו סברא ה). סימן מינץ, מהר"י (שו"ת חז"ל בזה גזרו לא הלכך שכיחה אינה שזנות

להקל העיקרי הטעם כי לציין (יש קצה סימן ב חלק מהרש"ם, בשו"ת גם מוזכרת

אחר לאדם האשה משעבוד נובע חברו מינקת איסור וכל היות הוא מזנה לאשה

איסור חז"ל בה גזרו לא להניק, שעבוד עליה שאין במזנה, הלכך בנה, את להניק

צה). סימן בשו"ת, רע"א וכן שם, טורמש"א הר"מ מדברי נראה כן חברו. מינקת

הזרעה בנידון גם שכיח) (לא זו סברא ע"פ להתיר מקום שהיה למדים נמצאנו

מלאכותית.

ואף כאמור, השו"ע, על מקובל אינו מזנה) באשה (היתר זה דין כי נשכח בל ואולם,

שהיא כך בצירוף אלא לחוד, במזנה הרמ"א הקל שלא שסברו יש הרמ"א בשיטת

מזנה שדין לז, ס"ק הגר"א בביאור גם עי' (כן מינץ מהר"י כסברת לזנות, מופקרת

כר"ת, פסק הרמ"א אם וממילא לעיל, שהובאה ור"ת הזקן ר"ש במחלוקת תלוי

להקל אין א"כ בזקן, כר"ש ולא להניק, משועבדת שאינה הסברא על לסמוך שאין

מלשונו גם זאת לדייק יש ולכאורה להניק). משועבדת שאינה למרות לחוד, במזנה

מרדכי) בהגהות המובאת (שיטה במזנה מקילין "ויש שכתב: עצמו, הרמ"א של

מתוך מינץ)". מהר"י (שיטת משמרה בעלה שיהיה כדי לזנות, במופקרת להקל ויש

(כעין להקל" "ויש כתב מכן ולאחר שיטה) הצגת (כעין מקילין" "ויש בתחילה שכתב

לזנות. המופקרת באשה רק מזנה דין על להקל שהסתמך נראה פסק),

שכיחא, דלא כמלתא ההזרעה את כיום להגדיר שאין לעיל התבאר כבר כן, כמו

זו. פעולה בביצוע עובר שייקלט שכיח וכן רווחת, פעולה זוהי כיום כאשר

האב מי ידוע אין

שכתבו יש נוסף. היתר למצוא לכאורה מקום היה שלפנינו בנידון כי לציין יש

"מינקת גזירת בכלל אינה מזנה אשה מדוע מרדכי, בהגהות המובא לדין נוסף טעם

מיהו שידוע במקום רק אלא חז"ל גזרו ולא "חברו", מיהו ידוע שאין משום חברו",

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áί

אב השלחן בערוך גם איתא וכן יב, סימן אלשקר (מהר"ם יז).אביו ס"ק יג סימן ה"ע

אבי מיהו לנו ידוע שאין כך על להסתמך נוכל דידן בנידון שגם לומר מקום היה

סיבות: שתי מחמת כך על להסתמך קשה למעשה אולם הוולד.

לעיל.א. כאמור להלכה, נפסק לא מזנה" אשה "היתר של זה דין

בכרטיסב. מופיע ושמו הזרע, תורם של מקורו אחר להתחקות ניתן שלפנינו בנידון

כולל הרחב, לציבור רק ההזרעה. את שביצע החולים ובבית הבריאות משרד

להגדיר יש ועדיין יתכן זה בכגון זה. למידע הגישה ניתנת לא עצמה, האשה

פרטיו. את להשיג ניתן כאשר כ"חברו", התורם את

כן כמו מאוד". קרוב "חבר לה היה בעבר כי האשה ספרה דידן בנידון נברר, עוד

כשלעצמו זה מצב האם דבר. לכל זוג כחיי חיה היא הנוכחי זוגה בן עם שגם מסתבר

מופקרת בענין לעיל שהובא הרמ"א של היתרו ע"פ להינשא, לה להתיר כדי בו יש

מינץ)? מהר"י (בשם לזנות

שזינתה מה גם לזה לצרף "ויש לב): סימן א חלק (אבהע"ז משה אגרות בשו"ת כתב

התיר שכבר כמופקרת להחשיבה יש שאולי פעמים איזה ממנו שנתעברה מי עם

שחזינן כיון מקום מכל שישאנה, שהבטיחה וגם אחד עם רק זה שהיה ואף הרמ"א.

בהבטחת תתפתה לאחרים שגם לחוש יש בקל ומתפתית לזנות תוקפה שיצרה

לה שיהיה משום וגם שמשמרה בעל לה יהיה לא אם פתויים ושארי נישואין

הלכה ומחקר מב"מ שהביא פ"ב ס"ק הפוסקים באוצר וראיתי תזנה. לא בהיתר

השבו"י אבל ג"פ, כשהיה דוקא וגם אחד מאיש זינתה באם הויא לא שמופקרת

היה אם אחד לאיש שאף דסברי משמע אחרונים הרבה ועוד י"ט ס"ק בפ"ת שהביא

למתפתית מוחזקת שהיא דכיון כותייהו לע"ד ומסתבר מופקרת. נחשבת פעמים ב'

מפורש הא ובפרט כרבי למוחזקת להחשיבה פעמים בב' סגי דברים ולהרבה לזנות

מה וא"כ כהיתר, לו נעשית בה ושנה עברה עבר הונא דא"ר הוא פעמים שבב'

חמור איסור הוא אנשים שלהרבה נימא אם ואף אחרים, אנשים או זה איש לה

לא מקום מכל ה"ד, מאישות פ"א בראב"ד עיין מופקרת, היא דקדשה להסוברים

יש לישאנה שהבטיח מחמת ואף אחד לאיש הופקרה אם אף לכן להנשים זה ידוע

כמופק להתירה".להחשיבה זה גם לצרף יש עכ"פ הרמ"א. שמתיר רת

מובאת יט) ס"ק יג סימן (אבהע"ז, בפת"ש היחידה. השיטה זו אין למעשה אולם,

פעמים ב' אחרים עם שהיתה לאחר רק הוא זה היתר האם האחרונים בין מחלוקת

בנ"א. ג' עם דווקא או

שברמ"א: זה דין בהגדרת שיטות כמה שישנם ציינתי אחר דין בפסק ביאור. וביתר

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉËί

(רע"אא. הנ"ל מהדין בה להקל יש עליה, מוכיחים ומעשיה מעלמא דיימא

ט). אות ג סימן אישות מערכת שד"ח ועי' צה, סימן בתשובות

רידב. סימן ח"ב בשו"ת (מהרש"ם זה בדין היא הרי אנשים, שני עם היתה

ועוד). כב אות

ה).ג. סימן הבית צלעות מאיר, (בית לפחות אדם בני ג' עם היתה עם רק

כדי היא, זו, הגדרה בעלת באשה חברו" "מעוברת דין שהתירו הסיבה כמו"כ,

שמא התינוק, לקלקלת לחוש כדי או הציבור) את תכשיל (שלא מעוון רבים לשמור

ואולם, ה-ו). פב, יג, סימן אבהע"ז, הפוסקים אוצר (ועי' רעה לתרבות אמו תוציאנו

זה דין עליה להחיל שאין ונראה וישרה, הגונה כאשה נראית שלפנינו המבקשת

אמיץ). בקשר הנוכחי זוגה בן עם קשורה כאשר (וכ"ש

השיטות על להסתמך קשה בלבד, ימים חודש בן הינו שהוולד העובדה לאור ועוד,

הנ"ל. סמך על להינשא ולהתירה זה, בדין בלבד המקילות

מטעמיו אחד כאשר נוספים, להיתרים סברתו צירף משה האגרות גם לזאת, בנוסף

המצטרף חזק טעם שהוא מעולם, להניק התחילה לא שהאשה העובדה היא להתיר

וולדה. את מניקה עדיין שהאשה דידן, בנידון משא"כ להיתר,

הילד להנקת משועבדת אינה האשה

בין הוא זה שדין חברו", ומינקת "מעוברת דין אודות כתב יג) סימן (אבהע"ז, הטור

מזנה. שהיא בין גרושה שהיא בין אלמנה המניקה) או (המעוברת זו שאשה

בראשונים: במחלוקת שנוי זה דין אולם,

גרושה שאשה היא סתם) ד"ה ע"א, (מב ביבמות בתוס' המובאת שמשון רבנו שיטת

להניק חייבת) (אינה משועבדת אינה גרושה שהרי זה, זמן פרק להמתין צריכה אינה

להניק). חיובה מכח נובע ההמתנה חיוב כל (והרי בנה את

ראשונים) ועוד ר"ת המרדכי, הר"ן הרא"ש, שם, עצמו (התוס' הראשונים רוב ואולם,

גרושה שגם וסברו בזה עליו הרמב"ם.חלקו שיטת גם היא כן להמתין. צריכה

שהרי להניק), משעבדת (שאינה גרושה לדין דידן נידון את להשוות מקום היה

ולצרף הילד, להנקת אחר אדם כלפי משועבדת שאינה באשה מדובר פה אף

להיתר. זאת

בתרתי: להשיב יש כך על אולם,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ϯ

(אלא הזקן ר"ש כשיטת יא) סעיף יג סימן (אבהע"ז, בשו"ע הלכה נפסקה לא א.

ר"ש). על החולקים לעיל שהוזכרו הראשונים רוב כשיטת

של דינו את להשוות שאין היא הרי"ף) מדפי ע"ב יד (יבמות הנימוק"י שיטת ב.

לו שיש מטעם בגרושה המקל הזקן ר"ש ע"פ שגם משום מזנה, אשה לדין הזקן ר"ש

שידאג מי שאין משום במזנה, להקל אין לו), משועבדת שאינה (אף בו שיטפל אב

שהוא היודע אדם שום שאין דידן, לנידון ה"ה ממילא האם. רק אלא הילד, לרווחת

המקובלת השיטה כי להוסיף יש לכך (ביחס הצורך בשעת בו לטפל ויכול הילד, אבי

וכל היות הוא מזנה באשה להקל העיקרי שהטעם התבאר כבר שהרי כך, אינה

עליה שאין במזנה, הלכך בנה, את להניק האשה משעבוד נובע חברו מינקת איסור

הר"מ מדברי שנראה כפי חברו, מינקת איסור חז"ל בה גזרו לא להניק, שעבוד

לילד, שידאג מי שאין שאף א"כ מוכח צה. סימן בשו"ת, ברע"א וכן שם, טורמש"א

להניק, משועבדת שאינה מטעם בה, להקל הראשונים הסתמכו עדיין במזנה, כגון

נפסק לא מזנה, אשה שדין עוד לציין יש לכך ביחס בגרושה. ר"ש שסבר מה כדוגמת

לעיל). התבאר שכבר כפי וברמ"א, בשו"ע להלכה

ר"ש שיטת על (בהסתמך להיתר כסניף זאת לצרף מקום היה זאת, למרות אולם,

עליה. להסתמך שיכולנו להיתר עיקרית סברא היתה אם הזקן),

להיתר נוספות סיבות

כגון חברו, מינקת בהיתר בפוסקים המובאות נוספות סברות ישנן כי לציין יש

תחליפי לאומי, ביטוח דמי על הסתמכות הילד, את לזון המיועד הבעל התחייבות

כבר שעברה כגון עיקרית, לסברא כצירופים רק הינן אלו סברות אולם וכו', חלב

שהאשה או חודשים) ט"ו לפחות נדרשים כלל (בדרך הוולד מלידת ארוכה תקופה

לצרף מקום אין להיתר, עיקרית סברא בהעדר דידן, בנידון אולם, מניקה, אינה

הנ"ל. כדוגמת נוספות קולות

מסקנה

כך: למעשה לפסוק יש כי סברתי הנ"ל לאור

שהמבקשתא. מניעה אין כי קובע הדין בית לכהן, להינשא לבקשתה באשר

לכהן. תינשא

לכלב. להינשא למבקשת להתיר אין זה, בשלב הנישואין, מועד לקביעת באשר

(שעלול הילד הוא זה במקרה האמיתי הדין בעל כי נשכח בל שהוא. אדם

˙È˙·ÏÓ ‰Ú¯Ê‰Ó ‰„ÏÈ˘ ¯·Á ˙˜�ÈÓÏ ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‡Ï¯

האם כלפי לגלות שיש החיובי והרגש החמלה כל ולמרות אמו, ולא להסתכן),

עתה. להינשא לה להתיר כדי בכך אין עדיין זוגה, ובן

שהילדג. לאחר וכן משנה, יותר בעוד בשנית זו בקשה להגיש רשאית האשה

לגופן. בנסיבות ויעיין ישוב הדין ובית מלינוק, יחדל

לראשון ששלחו שאלתם תוכן על בהסתמך להתיר, עלי רבו שחבריי לאחר אולם,

וציינו להתיר הסברות את צירפו בה שליט"א יוסף עובדיה רבי הגאון מרן לציון

לדינא, חסד תורת בעל על לסמוך שניתן תשובתו וכתב התיר, חסד תורת שבעל

דעתי. ובטלה גדולים, בפני ראשי כף הנני

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ï¯

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜*

המקובלת. בדרך שלא שנעשו קידושין אודות שאלה בפנינו

שחוק". "קידושי לפנינו שמא ספק המעורר באופן נעשו הקידושיןהנסיבות לאור זה, מסוג קידושין של בתוקפם ידון זה דין פסק

אלו. כגון מקרים המאפיינות המיוחדות

הדין: לבית שהגישה הבקשה בטופס המבקשת/השואלת כתבה כך

בצחוק, בקפריסין. לחופשה נסענו וחבריי אני ,16 בת שהייתי בעת שנים, 10 "לפני

היו ולא רב היה לא (טקס). חתונה ואני, דאז שלי חבר עשינו, אמיתית, כוונה וללא

כוס שבירת קניתי, שאני טבעת החלפת שזכרנו. מהטקס חלקים עשינו דתיים. עדים

לוודא ורוצה ב"ה, אמיתית, חתונה בפני עומדת אני כעת לי'. מקודשת את ו'הרי

לנישואים". ומוכנה רווקה שאני

.27.7.09 תשס"ט אב ו' בתאריך נערך מפורט דיון

מתוך ציטוטים (להלן במלואו הדיון מהלך את אביא מלאה, תמונה לקבל כדי

בכתב): לעצמי שציינתי ומה הדיון ממהלך לי הזכורות תוספות וכן הפרוטוקול

הייתי ,26 בת אני היום שנים. 10 כ- לפני לקפריסין חברים קבוצת נסענו המבקשת:

שאספר הרעיון התגלגל ומשם טבעת ראיתי אני תכשיטים, לחנות נכנסנו .16 בת אז

במלון, מסיבה עשינו בערב הטבעת. את קניתי אני נישואין. לי הציע שהוא לחבר'ה

המקובל. הנוסח כל מקודשת", את "הרי לי אמר הוא כוס, שברנו חתונה. כאילו

הטבעת? את לו נתת הדין: בית

אותה. לי נתן והוא החתונה", ב"טקס לי שיתן כדי הטבעת את לו נתתי כן, המבקשת:

שם? היו אנשים כמה הדין: בית

ובנות. בנים שם היו גיל. אותו בני כולם מהחבורה. איש 13 המבקשת:

הרוב.* בדעת היתה זו דעתי תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜‚ϯ

עדים? יחדתם הדין: בית

לא. המבקשת:

שבת? שומרי היו הנוכחים הדין: בית

חילונים. כולם לא. המבקשת:

א.? עם קשר לך היה זמן כמה הדין: בית

עשרה. תשע גיל עד עשרה ארבע מגיל המבקשת:

חתונה? על פעם אי דיברתם האם הדין: בית

חתונה. על שדברנו שלב היה השנים עם מכן לאחר אך ההוא, בשלב לא המבקשת:

ה שלכם?בית לטקס הגיבו החברים איך דין:

שמחו. הם המבקשת:

אוכל? היה הדין: בית

משהו כמו יותר היה זה צחקו. כפיים, מחאו טוב, מזל אמרו התאספנו, לא. המבקשת:

בצחוק. היה שזה להם אמרנו לא הצגה. להם לעשות רצינו החברה. על שעבדנו

הצגה? שעושים מראש תכננתם הדין: בית

בחנות. הרעיון התחיל כל המבקשת:

מתחתנים? שכאילו אמרתם לחברים הדין: בית

צחוק. שזה הבינו כולם באמת. נשואים שאנחנו חשב לא אחד אף המבקשת:

לבד? ישנתם לבד, לחדר הלכתם הטקס אחרי הדין: בית

יחד. כולם ישנו המבקשת:

הפרוטוקול. מתוך הציטוט כאן עד

הטקס. אותו את המבקשת ערכה עמו המדובר, הבחור הופיע מכן לאחר

טבעת. קנתה והיא טיילנו, שקרה. למה והתגלגל בקפריסין היינו סיפר: הוא וכך

שהוא, כל טקס עשינו להתחתן. רוצים ואנו הטבעת את לה קניתי שאני שידרנו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ϯ

לי מקודשת את הרי לה אמרתי ראשנו. מעל חופה היתה לא כוס. שברנו יין, שתינו

ירושלים. אשכחך אם וכן הנוסח, וכל

הנוסח? כל את ידעת הדין: בית

ואז הנוסח, כל את לי אמר והוא הרב כאילו היה הוא לי. אמר חבר לא, המבקש:

הטבעת. את לה מסרתי

לה? נשוי רגע מאותו עצמך את ראית הדין: בית

כן. המבקש:

ביניכם? הקשר את מחזק שזה הרגשת הדין: בית

מקרה. בכל חזק קשר לנו היה המבקש:

והבחורה. הבחור של דבריהם ע"פ המקרה נסיבות כאן עד

לחומרא, או דמלתא (לרווחא הצדדים בין גירושין לערוך יש הנ"ל, בנסיבות לענ"ד,

לה. למיועד להינשא האשה תוכל ולאחריהם שיפורט), כפי

ואבאר.

אנפשיה שויה

האם בזה לדון שאין כך הנ"ל, הקידושין אודות בפנינו עדות אין דידן בנידון אמנם

דין מחמת פה לדון יש ואולם לנו, הידוע קידושין מעשה מחמת גט להצריך יש

החבר וכן (המבקשת הצדדים שני דברי לפי שהרי דאיסורא". חתיכה אנפשיה "שויא

לציין (ראוי בעבר קידושין מעשה ביניהם נעשה המעמד) אותו נערך שעמו לשעבר,

והורעה קידושין, מעשה שם היה באמת ואף שיתכן סבורים אנו דבריהם לפי כי

האשה). של פנויה חזקת

לאשה שהאומר סה, דף קדושין בגמרא מקורו קידושין בענין אנפשיה שויה דין

אסורה אינה והיא בקרובותיה, אסור הוא קדשתני, לא אומרת והיא קדשתיך,

שם רש"י (ע"פ דאיסורא" חתיכא אנפשיה "שויא דין משום זאת כןבקרוביו. .(

"ת"ר, מובא: שם ע"א כב בקידושין בגמרא עי' כן ב. מח, אבהע"ז בשו"ע נפסק

הגמרא וביארה נאמנת", אני', 'פנויה ואמרה וחזרה אני', איש 'אשת שאמר האשה

חתיכה אנפשיה "שויא דין משום דבריה, סמך על איש כאשת להחזיקה ראוי שהיה

איש, אשת שהיא שאמרה לדבריה אמתלא שנתנה איירי פה ואולם דאיסורא",

בחזרתה. נאמנת ולכן

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜‰Ï¯

אנפשיה, שוויה ככל זה שאין להדגיש יש לפנינו, שנאמרו האשה לדברי באשר

מעמד, באותו קידושין חלות שאין סברה לטענתה שהרי בצידו, ששוברו משום זאת

לפנינו, אנפשיה" "שויה דין כלל שאין הקביעה את לחלוטין לשלול אין עדיין אולם

דמילתא. לרווחא גט להצריכה שיש הסיבה זאת להלן. שיפורט כפי

מוחשי יותר דאיסורא" חתיכא אנפשיה "שויא זהו לדבריו הרי הבחור, לדברי ביחס

שזו סבר שהרי נשים), שתי לנשיאת דר"ג חרם ודין קרוביה, על איסורו (אודות

יש ומצוות, תורה שומרי אינם שהעדים העובדה את נצרף וכאשר מחייבת, חתונה

את לקבל מוכנה שהאשה מכיון להלן). יבואר העדים (ענין לחומרא גט להצריכו

הצדדים. בין גט לערוך יש הגט,

פסולים שנשבו)עדים תינוקות (ודין

ושוברה הודאה הינה שנעשו בקידושין המבקשים הודאת הרי השאלה, נשאלת

הפה הוא שאסר "הפה א"כ פסולים, היו העדים לדבריהם, אף שהרי בצידה,

לקידושין? ונחוש אנפשיה" "שויא דין פה שיש לומר מקום יש ומדוע שהתיר",

שבת מחללי עדים שאף הסוברים הפוסקים שיטות מחמת הוא שהחשש אלא

וממילא שנשבו", "תינוקות מדין לקידושין ביחס לכשרותם לחוש יש עברות, ועוברי

בהכרח זה ואין קידושין, חשש מסלקת אינה בפניהם שהתקדשו אמירתם גם

שהתיר". "הפה

דאורייתא, עדות בפסולי "המקדש מובא: ה סעיף מב סימן אהבע"ז בשו"ע ונבאר.

שחיישינן י"א רשעים, בפני שהמקדש כתב שם הרמ"א ואמנם, קידושין". אינן

בתשובה חזרו לא עדים שאם כב ס"ק בב"ש עי"ש אולם מקילים), (ויש לקידושין

לבסוף, בתשובה כשחזרו היא מחלוקתם (וכל יחולו לא שהקידושין ודאי לבסוף,

תחילתם). על סופם הוכיח האם

- חדש דין נכנס פה החדשות,אולם (שו"ת ציון הבנין שיטת ידועה שנשבו". "תינוקות

שבעו"ה אחרי בהו, אדון מה ידענא לא שבזמנינו ישראל "לפושעי שכתב: כג) סימן

למזיד קרוב שרק וכו', כהיתר נעשה שבת חילול שברובם עד לרוב הבהרת פשתה

שבת, דיני שמעו ולא ידעו לא אשר תחתיהם, קמו אשר בבניהם גם ומה וכו', הוא

העכו"ם". בין שנשבו כתינוקות והם וכו' לצדוקין ממש שדומין

הקראים): בני (אודות שכתב ג) ג, (ממרים ברמב"ם כבר מבואר שנשבה" "תינוק דין

הקראים בין ונולדו אבותם אותם שהדיחו בניהם ובני האלה התועים בני "אבל

לאחוז זריז ואינו וגדלוהו, ביניהם שנשבה כתינוק הוא הרי דעתם, על אותם וגדלו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Âϯ

היהודים וראה יהודי שהוא אח"כ ששמע ואע"פ כאנוס, הוא שהרי המצוות, בדרכי

האם הפוסקים (וחלוקים וכו'" טעותם על גדלוהו שהרי כאנוס, הוא הרי ודתם,

ובנימין מז־מח סי' מהרש"ך בשו"ת שכתבו כפי ממש, כאנוסים החשיבם הרמב"ם

דינם אין שמא או שהתחנך, מה אחר ללכת אדם של שטבעו משום תו, סימן זאב

בין חילק עג, סימן ח"א הרדב"ז, לז. סימן ח"א במבי"ט, כמבואר ממש, כאנוסים

ועי' הרמב"ם. תקופת כמו כשוגגים, דינם שאז לא, או אותם הוכיחו האם תקופות,

קנט, יור"ד ברמ"א ה). כרך הדין שורת שליט"א, איזירר הגר"ח של במאמרו גם בזה

בריבית. להלוותם ואין שנשבה, תינוק דין להם יש הקראים שבני פסק ו

השני הדור בני לגבי שליט"א איזירר הגר"ח הסתפק שם הדין, שורת בספר ועי"ש

ומסורת, דת ערכי על חונכו אחד מצד (שהרי שנשבו כתינוקות דינם האם בימינו,

מיוחד. בירור צריך שהדבר וכתב מהדברים), חלק להרחיק למדו שני מצד אך

מחלל דין שע"פ וכו', "היוצא שכתב: כט) או"ח, (ח"א, להועיל מלמד בשו"ת גם ועי'

בנין בשו"ת כתב וכן וכו', להקל נוהגין בזה"ז אך למנין, מצטרף אין בפרהסיא שבת

בעל הגאון בשם ז"ל הכהן זלמן משולם מו"ה הרב לי הגיד וכן וכו', החדשות ציון

שלהם, שבת חילול ע"י נפסלים אינם מאמעריקא שהאנשים שכתב ומשיב שואל

רע"א בהגהות זה כעין מצאתי אח"כ הנכרים. לבין שנשבה כתינוק שהם מפני

בפרהסיא, שבת מחלל מקרי לא דבזמנינו להקל סניף יש עוד וכו'. רסד סימן ליור"ד

תקנתם הגדר, פורצים רובם הרבים שבעוונוינו כיון אבל וכו', כן עושים שרובן כיון

ופרהסיא בצנעא, לעשות וא"צ כ"כ, גדולה עבירה שאין חושב היחיד קלקלתם,

הם והפושעים ומובדלים, פרושים בזמנינו קרואים היראים ואדרבה, כבצנעא, שלו

הארץ". כל לדרך ההולכים

(ב שכתב ב) (או"ח, יצחק היכל בשו"ת גם "מדינותועי' בתראי): גאוני שם

ככופר המחלל את לחשוב אין כבר שאז שבתם, מחללים שבהן ישראל שרוב

בראשית". במעשה

וכתב: סברות, לשאר זו סברא שצירף כה) סימן ט (חלק יצחק מנחת בשו"ת אף ועי'

מ"מ כעכו"ם, שדינו שבת מחלל הגדרת בענן בזה להקל אין בודאי דלמעשה "ואף

להיתר). סברות לשאר שנשבו תינוקות סברת (צירף לאצטרופי" חזי

לעוברי כהנים ברכת אודות שכתב לג) סימן א, (או"ח משה אגרות בשו"ת גם ועי'

הוא כללא לא וכו', כמומר הוא בפרהסיא שבת שמחלל אף מדינא, "והנה עבירות:

וכו', הממון תאוות בשביל הם שבת מחללי שרוב שידוע בפה וא"כ הדברים. לכל

וכו'". תאוה בשביל כבצנעא, נידון בפרהסיא כשהוא גם אפשר

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜Êϯ

שחיטה, הלכות (יור"ד, ומצוות תורה מקיימים שאינם אלו את איש החזון הגדיר וכך

רק זה, בכלל אחד לדבר להכעיס מומר אין לעיל, שנתבאר "למה כח): אות ב סימן

בעיקר גם בכופר דווקא שבע"פ, בתורה כופר וכן הרא"ה, לדעת האיסור אחר ברודף

מהלכות פ"ג הרמב"ם שכתב וכמו אנוס, יהיה שלא בזה, תנאי יש ועוד המצוות, עול

בסוף והובא וכו'. שנשבה וכתינוק כאנוסים חשיבי ותלמידיהם דבניהם ה"ג, ממרים

וכו', טעמא מהאי הרשעים את לאהוב דמצוה מולין הגר"י בשם חסד אהבת ספר

שאר לענין וכן היבום, מן לפטור בזה לדון לנו אפשר אי ולכן כאנוסין, להו ודיינינן

לדון שיש נראה ו, אות א סימן שחיטה הלכות אחר, במקום החזו"א (בדברי הלכות"

ועי"ש וכו'", כפרט ואיש איש כל על לדון צריך "ובאמת וכתב: עצמו, בפני מקרה כל

שליט"א אלישיב הגרי"ש של דעתו את ששאל שכתב איזירר הגר"ח של במאמרו

וחינוכו). גידולו ע"פ לגופו, אחד כל לדון שיש כנ"ל, והשיב

תועים שאותם מהם "עולה שכתב: סה) סימן ה (חלק דעת יחוה בשו"ת גם וראה

דברי את והביא וכו'". עליהו אפיקורס שם לאו הנאה, בשביל עבירה עוברי שהם

חקירה אחר אלא מקרי לא "דכופר "כופר": מיהו שהגדיר ע"א) לא (שבת, הרש"ש

וכו'". מאמין היה שלא אלא נוכח ולא חקר לא זה אבל הסותר, חלקי בכל

משפט, דברי בספר (מובא שליט"א שלזינגר הגר"א של במאמרו הנ"ל בכל ועי'

עדים מכשירם ואינם לעיל, המובא על החולקים בפוסקים דעות הביא שם ח"א).

לב, סימן ד אבהע"ז משה, האגרות שיטת (וביניהם ומצוות תורה שומרי שאינם

שאין שכתב שם, נט סימן וכן באונס, כפירתם אם אף שפסלם עדות, פסול אודות

גם וכ"כ ומצוות, תורה שומרי הרבה שרואים משום שנשבו, כתינוקות להחשיבם

שאין טו, סימן ח"ג שו"ת המהרש"ך, שיטת ג"כ היא כן פב. א, אבהע"ז בחלק

אך הכשרים), ישראל מעשה עושה שאינו כיון לעדות, שנשבו תינוקות להכשיר

נתברר "והנה כתב: וכך קידושין, לעדות עדויות שאר בין הדברים בתוך שם חילק

אלא 'רשע', בפסוק נכלל אינו ומצוות תורה שומרי שאינם אלו של שפסולם כאן

נאמר זה פסוק ה'', לפני האנשים שני 'ועמדו הכתוב מכוח הנלמד הוא, חדש דין

אינה שעדותם משה האגרות של לשיטתו אם אף לכן, דין. בבית ההגדה שעת על

גיטין של הקיום בעדות אולם ב"ד, בפני ההגדה בשעת כך זה הרי מתקבלת,

נאמר לא הראיה שעת שעל כיון לפסלם, אין הראיה, בשעת היא שהעדות וקידושין,

רשע, הוא ואין ומצוות תורה שומר שאינו שעד ומכאן ה'', לפני האנשים שני 'ועמדו

עדותו". ע"פ נעשו אשר הקידושין את לבטל אין

קידושין, עידי אודות מאמרו את שסיים שם, איזירר הגר"ח של במאמרו גם ועי'

האדם שאין שכתב בסנהדרין ריא"ז בשם השה"ג את לפרש מקום יש "לפ"ז וכתב:

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áϯ

בקדושין ולכן מדרבנן, רק פסול דברים ולשאר רשע, שהוא ענין לאותו אלא נפסל

נעלם לאן מאליה, מובנת התמיהה מתורה. להכשרם יש גזלנים שני בפני הנעשים

בי"ד, ע"י להתקבל שצריכה בעדות הוא רשע שפסול הבין שהשה"ג וי"ל רשע? פסול

שהוא ליה קים וזה שקר, חשש שהוא חשוד של הדין רק נשאר קידושין בעדי אבל

וכו'". עליה להעיד שבא עברה לאותה חשוד רק

בדבר שליט"א איזירר הגר"ח דן שם ,3 הערה קצו עמוד טו, כרך הדין בשורת גם ועי'

שיש העולה "וסה"כ המילים: באלו וסיים שנשבו", "תינוקות מדין העדים כשרות

שלנו ובנידון וטעמים, ספקות מכמה חילוני בחינוך שגדל מי של עדותו לקיים מקום

העד". של וחינוכו עברו ענין נבדק לא

השחוק היה שם שחוק, בקידושי שעסק כו) סימן ב (אה"ע יצחק היכל בשו"ת גם ועי'

אך העדים, של דתיותם ע"ד דיברנו לא כאן עד "והנה השאר: בין וכתב וגלוי, ניכר

והשני לקידושין, כשר עד ואינו דתי לא בודאי אחד בע"פ, מעכ"ת לי שמסר מה לפי

עפ"י להניח הוא בו להקל שיש מה שכל הדת, שמירת מבחינת מסופק עכ"פ ג"כ

פקפק שם בתשובתו אולם, שנשבה". תינוק בבחינת שהוא ז"ל ועוד ציון הבנין דברי

"תי דין הסתמכות לאמרעל מאד מהסס לבי "אך וכתב: ישראל, בארץ שנשבו" נוקות

ש"ק". חילול על עולמות מרעישים שאנו ושמע ידע ובודאי באר"י, שהוא מאחר כך,

ניכר), (שחוק שם במקרה שהיו נוספות סיבות מחמת האשה את התיר למעשה

דברי שנראים כאן אבל ע"א, בקידושי מחמירים עיגון במקום שלא "ואמנם וכתב:

אחד אף אין אופן ושבכל כך, על מוכיחות והמסיבות גרידא, משחק היה שזה אמת

יחוד לענין הריטב"א דעת ג"כ לצרף ויש לי, מקודשת את הרי שמיעת על מעיד

וכו'". בדווקא שזהו כשירים עדים

בלי הזאת הבחורה את לעלמא להתיר כאמור דעתי הנה למסקנה, "ועתה והסיק:

תנאי מתנה אני קידושין, בענין במיוחד הוראה, ירא להיות אדם שצריך מפני אך גט,

שיקבל כנ"ל מתנה אני בשלשה הדבר שיצא וכדי כדעתי, תהיה כ"ת שדעת גמור,

ת"ו". שבעיה"ק המפורסמים מהגאונים אחד מאת זה להיתר הסכמה

לפני שנעשו משום רק קידושין לבטל שאין הסוברים יש קידושין, שבעדות הרי

אודות המבקשים דברי דידן, לנידון ביחס כן להכעיס). רשעים (שאינם פסולים עדים

שהתיר", הפה הוא שאסר "הפה בגדר בהכרח אינם ביניהם, שנעשו קידושין אותם

הזה, בזמן "היתר" בהכרח אינו פסולים, עדים בפני קידושין היתר, אותו שהרי

מהפוסקים. חלק לשיטת

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜Ëϯ

מקצתה שבטלה עדות

ישנו עדיין מצוות שומרי שאינם שעדים נקבע אם אף נוספת. נקודה להעלות יש

שצפתה בחבורה בנות גם שם היו הרי אולם שנשבו, תינוקות מדין לעדותם תוקף

לא ומדוע כולה", בטלה מקצתה שבטלה ש"עדות הגמרא דין ידוע וכבר זה, בטקס

העדות? כל תתבטל

התכוונו לא שם העומדים שאם בראשונים, המובא את ראשית לציין יש לזה ביחס

קידושין, כל ביטלת שאל"כ הפסולים, של בראייתם העדות כל נפסלת לא להעיד,

הכשרים עדות את יבטלו הם ואם בחופה, הנוכחים בין קרובים גם ישנם תמיד שהרי

דף מכות תוס' (עי' כשרים קידושין מצאנו לא פסול", או קרוב אחד "נמצא מדין

אך החברים, בפני ה"טקס" את אמנם עשו דידן בנידון קיד). דף ב"ב תוס' וכן ו

בשו"ע הענין (מובא ורא"ש תוס' עוד ועי' לעדים. אותם ייחדו לו)לא סימן חו"מ

לשני זקוקים אנו עמו, הפסול של צירופו מחמת הכשר העד את לפסול שכדי שסברו

העידו לא דידן בנידן והעידו. לב"ד באו וכן להעיד, כדי לראות כוונו שניהם תנאים:

הכשר נפסל לחוד ראייתם שבצירוף שם) (מובאת הרמב"ם לדעת ואפי' שניהם.

ראייתו בשעת כוון הפסול אם רק זה מקום מכל עמו, הפסול של ראייתו מחמת

ט). ס"ק מב סימן אבהע"ז פת"ש (ועי' בדבר עד להיות

כולה" בטלה מקצתה שבטלה "עדות דין נאמר לא מהפוסקים חלק לשיטת בנוסף,

ב) סעיף מב סימן (אבהע"ז, הרמ"א בדברי מתחיל זה עיקרון קידושין. לעדות ביחס

אחד", עד לפני כמקדש הוי קרוב, מהם והאחד שנים לפני קידש אם "וכן שכתב:

השני העד את גם לפסול אין מדוע הסברים כמה המביא ח ס"ק שמואל בבית ועי"ש

ו. ס"ק מחוקק בחלקת גם מבואר כן כולה". בטלה מקצתה שבטלה "עדות דין מצד

המובא את והוסיף הנ"ל, והח"מ בב"ש דברי את שהזכיר ח, ס"ק שם בפת"ש גם ועי'

כדברי שלא מבואר "ומדבריו שם: בפת"ש והוסיף זה, בענין צד) (סימן רע"א בשו"ת

אחד דנמצא הקידושין להחמיר הרמ"א חושש ענין בכל אלא הנ"ל, וב"ש הח"מ

לו, סימן פדווא במהר"ם שהובא המורה וכדעת בטל, העדות כל אין פסול או קרוב

ומדמה בשאר, העדות תתקיים ממונות דבדיני יוסי כר' דהלכה ליה דסבירא משום

אין ועיגון דחק שבשעת פוסקים בשם שהביא עוד ועי"ש ממונות". לדיני קידושין

עוד נותרו אם אף פסול, עד ע"י מקצתה שבטלה הנ"ל העדות את לקיים להחמיר

יש לו). סימן חו"מ בפת"ש גם מובאת הרע"א של זו (שיטתו הפסול מלבד עדים שני

אודות גם נאמר זה שדין וסוברים זו, שיטה מקבלים שאינם פוסקים ישנם כי לציין

קידושין. עדות אודות לעיל שהובאו התוס' מדברי גם נראה וכן קידושין, עדות

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ó¯

סימן חו"מ המשפט, נתיבות עי' - כולנה" על עלית "ואת בבחינת - הנ"ל לכל בנוסף

או קרוב מהם אחד שנמצא השו"ע דין אודות שכתב החידושים), (חלק ב ס"ק לו

פסול או קרוב דין להם אין ועכו"ם וקטן דאשה ביאורים "ועי' העדות, בטלה פסול

שבכל הרי התומים), בשם זה דין שהביא י, ס"ק שם הביאורים, בחלק (וע' זה" לענין

שם. שנכחו החברים עדות את מבטלות הנ"ל המעשה את שראו הבנות אין מקרה

לקידושין התכוונה לא המבקשת

אך אנפשיה", "שויא דין משום היא גט להצריכם הסברא כל הרי עוד, להעיר ויש

וממילא מחייב, טקס זה ואין בצחוק רק שזה שסברה המבקשת טענה הרי דידן בנידון

כל התכוונה שלא בדבריה שהתיר".טמון הפה הוא שאסר ו"הפה לקידושין, ל

כך על להסתמך אין לקידושין, התכוונה שלא לטענתה גם כי לומר מקום והיה

שלא אומרת אם שאפי' מב, סימן ריש אבעה"ז הרמ"א דברי ע"פ זאת להתיר.

אומדנות אחר בזה הולכים ולא מקודשת, הוי בעלמא, לשחוק רק לקידושין, התכוונה

(ריש הנו"ב של ביאורו את שהביא ג ס"ק שם פת"ש ועי' איש). אשת חומר (משום

לכוונה מתייחסים שלא אלא לקידושין, כוונה שלא לה מאמינים אנו שאכן נה) סימן

בפת"ש גם בזה ועי' דברים, אינם שבלב דברים שהרי הפה, לאמירת רק אלא

שאז בשחוק, נעשה והכל התכוונה שלא סהדי אנן (אא"כ יד ס"ק לח סימן אבהע"ז

בזה). מב סימן ריש הפוסקים אוצר ועי' בפוסקים, כמובא אדם, כל ובלב בלבו הוי

דידן, בנידון אך עדים), (בפני בפועל קידושין שהיו במקרה רק אמור זה דין אולם,

שלא שטוענת דבריה ע"פ ללכת יש אזי בפועל, קידושין על עדות לפנינו שאין

מב, סימן אבהע"ז השולחן ערוך מדברי להביא יש לדברים (הצדקה התכוונה

הקידושין קיום שעיקר משום הוא בקידושין אומדנא על סומכים שאין שהטעם

האומדנא). את רואים אינם והם העדים, ראיית ע"פ הוא והגירושין

ראשית, משמעי. חד שהדבר סבורים איננו עובדתית, מבחינה כי להשיב יש כך על

זה. טקס לשם במיוחד שהוזמנו החברים בפני נעשה הטקס כי מספרת המבקשת

משמעות ישנה כי הבינה האשה גם כי נראה ביניהם. שהיה הקרוב הקשר ענין שנית,

כוונה עם רציני מעשה כאן היה שאכן למחשבה מקום מותיר הנ"ל כל זה. לטקס

הצגה. רק והיו אלו קידושין חלים שלא שסברה טענתה וניצבת קמה מאידך תחילה.

לא. שמא או מחייבים, קידושין של למעשה התכוונה האם דבריה מתוך לקבוע קשה

לרווחא רק ייערך הגט למבקשת שביחס להחלטה המובילים בין הוא זה ספק

"שויה דין פה קיים אכן כי משמעית חד בצורה לקבוע ניתן לא שהרי דמילתא,

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜‡Ó¯

גט שייערך לקבוע יש קידושין, ספק חומר מכח אולם בגט, המצריך אנפשיה"

דמלתא. לרווחא

(חותנו צימעטבוים סג"ל פנחס הרב של מתשובתו קצר קטע עתה אזכיר זה בענין

מנחת בשו"ת מובא במלואו הקטע יצחק. מנחת שו"ת מחבר זצ"ל, וייס הגר"י של

אך בצחוק רק שקידש הטוען אדם בענין כתב וכך הדין), פסק בסוף ויובא יצחק,

כך על מצביעות לא שלאהנסיבות מכחיש דהוא דכיון להקל יש "רק בהכרח:

אנו שאין אעפ"י נ"י, מעכת"ה כמש"כ והיתול לשחוק רק קידושין לשם כוונתו היה

כוונתו היתה אולי שמתחרט, כעת כן אמר דלמא והיתול שחוק דרך שאמר יודעים

קידושין לשם טבעת נתינת שיראו לעדים קרא שהוא יען קידושין לשם מתחילה

יתן איש אשת לחומרא ע"כ היתול, לשם היתה שכוונתו להכחיש יכול אינו ואז

וכו'". גט לה

אף והוא רצינית, בצורה נעשה המעשה דבריו ולפי מאחר (הבחור), למבקש באשר

הדין, מעיקר (ולא לחומרא בגט להצריכו יש ממילא זה, "טקס" בגין נשוי שהוא סבר

לעיל). שהתבאר וכפי ומצוות, תורה שומרי אינם העדים סוף סוף שהרי

הבחור של ולא המבקשת של היתה (המבקש)הטבעת

כפי המבקשת, של אלא ("המקדש") המבקש של היתה לא הטבעת שלפנינו בנידון

לקידושין. לחוש יש האי בכגון גם האם הדברים. בתחילת שצויין

נתנה שאם המקנה ספר בשם שהביא ג) ס"ק כט סימן (אבהע"ז, פת"ש עי' זה, בענין

מקודשת, אינה דידן), נידון (כדוגמת בה ויקדשנה שיחזור מנת על במתנה הטבעת לו

זה, בכגון שמקודשת בפשיטות שנראה עליו כתב קה"י בספר כי שם ציין כבר ואולם

אחר חפץ איזה ממני שתקנה ע"מ במתנה זה חפץ לך נותן 'הנני לחברו לאור דדמי

במתנה הנייר לבעל נותנת שהאשה בגט, כמו מהני, דודאי לך', שנתתי זה בחפץ

בכה"ג, להקנות יודעת שהאשה שלה, ויהיה לה ויתן ויחזור הגט עליו שיכתוב

יצאנו. לא ספק ומידי עי"ש. ע"ב, כ בגיטין כמבואר

שחוק קידושי בסוגיית המצויים דידן)היתרים לנידון (וביחס

לעיתים ניתר שבגינם סברות כמה וצויינו בפוסקים, רבות נדונה שחוק קידושי סוגיית

אינן מדוע ויבואר הנ"ל, מהסברות חלק יובאו להלן גט. ללא אלו קידושין להתיר

שלפנינו. בנידון שייכות

בין שחוק בקידושי בד"כ שהרי הקידושין, בלשון הפוסקים דנו מסוימים במקרים א.

את מחסיר ולעיתים מדוייק, באופן הקידושין לשון את המקדש יודע לא נוער, בני

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ó¯

סע' כז סי' אבהע"ז השו"ע ע"ב. ה בקידושין המובא שמואל של (דינו "לי" המילה

שו"ת בשם הרמ"א פוסק וכן מוכיחות", שאין "ידיים מדין מקודשת, שאינה כתב ד

ורמב"ן ורשב"א מספק, בב"י, ר"ן - הקידושין חלו שכן מחמירים שיש ומביא הרא"ש.

ש במודים שאפי' כתב יא ס"ק ובח"מ אולםבב"י. באמירה). דחסר חל, לא הבינו,

נעזר (ואף במלואה הקידושין לשון את אמר שהמבקש הצדדים ספרו דידן, בנידון

בזה). שהקפיד הרי כך, לשם בחבר

שהכל ידעו שהעדים הוא, שחוק קידושי אודות בפוסקים המובא נוסף היתר ב.

בנידון אולם, כאלו. נעשו לא ואף קידושין על עדים להיות התכוונו ולא בצחוק,

ספרו לא המבקשים האשה, לדברי אף שהרי הדברים, מסיפור כך נראה לא דידן

עשתה החבורה כי המבקשת תיארה לא וכן בעלמא, לצחוק נעשה הענין כי לעדים

החברים מצד שמחה גלויי שהיו מדבריהם נראה (ואף הנ"ל האירוע מכל צחוק

צחוק מעשה של באופן לא אף הוללות, ובדרך יתכן ואמנם טוב". "מזל ואמירות

זה. לטקס משמעות שישנה סברו העדים שאף שיתכן כך בעלמא), והצגה

בחור בענין "הנה עט): סימן ד, אבהע"ז (חלק משה אגרות בשו"ת כתב דומים דברים

ברצונה, ידה על כשנתן הנתינה עדים שני וראו אחת בתולה וקדש טבעת שלקח

שחוק במושב זה היה אבל זו' בטבעת לי מקודשת את 'הרי לה שאמר ושמעו

היה שמא לעדים שביארתי אחרי אבל לצחוק. שהוא להם ברור והיה וליצנות,

לפעמים אירע כי ט"ז, ט"ו כבני והמתקדשת המקדש שהיו אף קידושין, לשם זה

או ילדותם מפני בהם מוחים ואבותיהם זה זה להינשא שרוצים כאלו מעשים

שלא העדים אמרו להם, להתרצות האבות שיוכרחו כדי שמקדשה אחרים, טעמים

כוונו שמא בזה מסתפקים היו להם מסביר אחד היה אם אבל אז. אדעתם עלה

א, אבהע"ז חלק גם (וכ"כ הגט" וסדרתי ממנו, גט שצריכה הוריתי ממש. לקדושין

אין ברצינות, נעשה והכל שיתכן כאלו הם הנסיבות שאם שסבר הרי פב). סימן

היה שלא דידן בנידון (וכ"ש שם שהיה הליצנות מושב מחמת העדים את לבטל

ליצנות). מושב זה

(הג"ר המיעוט דעת בנימוקי מובא שם (316 עמוד י (חלק רבניים דין פסקי עי' ג.

גט להצריך שאין לכך סברות כמה אשדוד) - אשקלון ביה"ד אב"ד ילוז, שלמה

סי' אבהע"ז הפוסקים באוצר "עי' כך: כתב שצירף הסברות בין שחוק. בקידושי

הפוסקים דברי שהביא והלאה) ומשם שכתבו ויש (מד"ה ד' אות י"א ס"ק ס"א מ"ב

כשלא גם וכדו', חופה בלי או קהל בלי היו שהקידושין זה מטעם להתיר שכתבו

במדינות עתה נהוג זה שאין מאחר כי חלים, אינם שהקידושין חשבו שלכן אמרו

כזו, נכבדים בת וכ"ש לחופה, כניסתה בעת אם כי אשה שום לקדש בזמנינו אלו

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜‚Ó¯

אם כי הכל היה שלא סהדי ואנן וכו' ובדיחותא שחוק דרך שהכל ופשוט מפורסם

כלל". קידושין של מיחוש בית כאן ואין שחוק דרך

ובבאר כ"ה סי' מילואים ובספרו כ"ד סי' אבן במילואי "וכ"ה נוספים: מקורות והוסיף

י"ג סי' פיינשטיין) (להגר"א אליהו ובהליכות כ"ב סו"ס ירושלמסקי) (להגרי"מ משה

שלא לומר נאמנים ברכה, ובלי חופה בלי לקדש הדרך שאין דכיון ג', היתר סוף

בחרות העלר קלמן הרב מתשו' שם הפוסקים אוצר הביא וכן קידושין. לשם כיוונו

ובלי כתובה ובלי עשרה ובלי חופה בלי שהיה לצרף בנידונו שכתב כ"ה עמ' עולם

שם הביא וכתובה, ברכה בלי שהיתה אלא חופה כשהיתה וכן וכו' ושמחה ברכה

אומדנות, בתר הולכין דאין הרמ"א שכתב דאף ב', אות ט' סי' משולם בית מתשו'

לחופה שנכנסה ידעו שהכל דידן בנידון אבל גמורים, קידושין שהיו בגוונא היינו

טובא דמוכח אומדנא הוי כתובה, ובלי ברכה בלי וגם שיכור באיש להתלוצץ

וכו'". לשחוק דכוונתם

שלא מוכח שמהנסיבות (ולומר דידן בנידון אלו סברות לצרף ניתן האם לדון ויש

זה קידושין ל"טקס" העדים את הזמינו הם הצדדים לדברי שהרי לקידושין), התכוונו

הבין עצמו הוא אף המבקש ולדברי והצגה, בצחוק נעשה שהענין להם לומר מבלי

בפרוטוקול. שמצויין כפי זה, למעמד הלכתית משמעות שישנה

שיש היתה טופיק) משה ריזי, חיים הגאונים: (הדיינים שם הרוב דעת פנים, כל על

שנעשה מהמעשה מוכח שהיה (אף לפניהם שהיו בנסיבות אף לחומרא גט להצריך

בלבד). לשחוק ממש

לסיום

איסור חומרת (משום גט בלא להתיר הפוסקים חששו שחוק, קידושי בענין דבר, סוף

א (אבהע"ז משה אגרות גם ועי' להתיר. חזקות סברות בהצטרף לא אם איש), אשת

בעלמא, לצחוק נעשה שהכל ידעו שהעדים להתיר, חזקה סברא שהביא פב) סימן

קידושין, על עדות כאן אין וממילא אמרו) (וכך קידושין על לעדות התכוונו ולא

אבל לע"ד, למעשה להורות עליו לסמוך כדאי נמי בעצמו זה "וטעם כתב: זאת ובכל

דבריו ובהמשך שאבאר", ההיתר טעמי עוד צירפתי החמורה איש אשת איסור מפני

פלפל (ואף העבירות על חשודים ומצוות תורה שומרי אינם העדים היות את צירף

גט. להצריכה ולא הקידושין כלל חלו שלא להורות כדי רבות), בזה

להקל שיש שכתב ז) אות ו סימן אבהע"ז (ח"ו אומר יביע כאשרועי' שחוק בקידושי

לצרף ניתן דידן בנידון (ואף כלל גט להצריך שלא ספקות, וארבעה שלשה ישנם

כך על הסתמך הוא שאף יראה דבריו בסוף שם המעיין אולם, כאמור), ספקות, כמה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ó¯

בנידון משא"כ לאשה, גט לתת הסכים לא דידיה בנידון שהמקדש עיגון, במקום רק

לקבלו. מסכימה והמבקשת גט לתת מסכים שהמבקש שלפנינו,

בגלל רק לחלוטין זה דין לבטל אין אנפשיה". "שויא בדין נסוב הדיון לעיל, כאמור

בצורה שהתיר" "הפה בגדר זה אין בקידושין שהרי פסולים, היו שהעדים אמירתם

שהאשה העובדה בשל זה דין לגמרי לבטל אין כן לעיל. התבאר שכבר כפי מוחלטת,

הנראה ע"פ שהרי כך, עקב נשואה שהיא סברה ולא לקידושין התכוונה שלא טוענת

שהיתה להניח יסוד יש המבקשים, מדברי שעולה מה ע"פ וכן הדברים ממכלול

שעשו. במעשה רצינית כוונתם

של (חותנו ראב"ד צימעטבוים, סג"ל פנחס הרב של בתשובתו המובא את פה ואציין

ט חלק שם, בשו"ת זו תשובה והובאה יצחק, מנחת שו"ת מחבר זצ"ל, וייס הגר"י

חותנו). ע"י נכתבו הבאות שהתשובות ציין שם רסד, תשובה בריש ועי' קסז. סימן

הרבה מחמת גט, להצריכה שלא להקל שיש והעלה שחוק, קידושין בענין דן שם

את שמעו לא העדים קידושין, עסקי על דיבר (לא בדבריו שם שהעלה ספקות

ואולם "לי") המילה אמר לא פסולים, עדים לשחוק, שכיון המקדש אמר האמירה,

לנידון גם הדברים ומתאימים להקל, אין בהם מקרים שישנם הוסיף תשובתו בסוף

אם מקודם שמעו שלא בבירור אומרים שהעדים דוקא הוא זה "וכל כתב: וכך דידן.

ב' בזה יש אז קידושין עסקי על מקודם עמה דבר דאם קידושין, מעסקי עמה דבר

גרע דלא קידושין חשש יש לחוד את הרי אמר אפי' אותה, שקידש כשרים עדים

י"ב) (אות בב"ש עיין אחר, דבר על היה שכונתו פירוש לזה דאין כיון משתיקה

קידושין לשם כוונתו היה שלא מכחיש דהוא דכיון להקל יש רק ח'), (באות ובחמ"ח

שחוק דרך שאמר יודעים אנו שאין אעפ"י נ"י, מעכת"ה כמש"כ והיתול לשחוק רק

קידושין לשם מתחילה כוונתו היתה אולי שמתחרט, כעת כן אמר דלמא והיתול

להכחיש יכול אינו ואז קידושין לשם טבעת נתינת שיראו לעדים קרא שהוא יען

ואז שליח ע"י ולהשליש גט לה יתן א"א לחומרא ע"כ היתול, לשם היתה שכוונתו

לשם כוון שלא ברי טוען והוא חומרא מכח הוא שהגט כיון לינשא, הוא קידושיןיכול

אח"כ תתרצה כאשר הגט, לקבל רוצית ואינה קידושין לשם שכוונתם טוענת והיא

השליח". לה יתן הגט לקבל

ספקות שישנם במקום שחוק בקידושי לחומרא גט בענין חשוב יסוד פה והוסיף

דברי בשו"ת "ועיין מעשה: באותו פעילה מעורבת היתה עצמה והאשה בהלכה

'הרי רק ג"כ אמר ולא מנ"ד יותר קל הוא דידיה בנידון ס"ח) סי' (חאה"ע ח"ב חיים

הטעם דעיקר לחומרא, גט שצריכה כתב מ"מ הקידושין, ראו לא והעדים לחוד את'

זה וכל הפקר, ישראל בנות יהיו שלא כדי לחומרא גט שא"צ הפוסקים שמקילים

˜ÂÁ˘ È˘Â„È˜‰Ó¯

שיניה בין אצבע נתנה והיא גרמה שאשה משא"כ לזה, גורם דהוא היכי הטעם

גרמה היא והכא גט, בלא אסורה לזה איש, אשת באיסור להתל רשעות ועשתה

בגלל נפשות. שצודה בתה כך כאמה מעכת"ה כמש"כ אותה, לקדש לפתותו זאת

בקצירת אקצר טרדותי ומגודל כנלפע"ד. לחומרא גט להצריכה בנ"ד להחמיר יש זה

ולגאולה לבשו"ט המצפה כה"י הדושת"ה ידידו וכנפש כנפשו שוכט"ס האומ"ר

האשה שלפנינו בנידון גם דפ"ה". ראב"ד צימעטבוים סג"ל פנחס הק' בב"א. וישועה

הנ"ל. במעשה פעיל חלק לקחה

מסקנה

בגט, להצריך יש שמא ספקות ולעומתם להתיר, ספקות כמה ישנם דידן בנידון

כלל, גט בלא לפטרה להחליט שאין למבקשת ביחס נראה למעשה לעיל. כמבואר

באשר כהן). אינו המיועד הבעל כי לציין (יש דמלתא לרווחא גט להצריך עכ"פ ויש

אנפשיה" "שויא דין מחמת לחומרא, גט לו לסדר שיש נראה (הבחור), למבקש

המבקשת הסכמת לאור ומצוות. תורה שומרי היו לא שהעדים אף עצמו, על שהטיל

הצדדים. בין גט לסדר יש גט, לתת הסכמתו ולאור מהמבקש גט לקבל

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÓ¯

„ÁÈ ˙ÂÈÁÏ ‚ÂÊ È�·Ï ÔÈ‡Â˘È� ¯˙ȉ‰ÏÚ·Ï ˙Â�Ó‡� ¯ÒÂÁ· ‰˘‡‰ ˙‡„‰ ˙¯ÓÏ*

יחדיו. לחיות להם להתיר הצדדים בקשת בפנינו

לגירושין הבעל בתביעת גירושין, כתיק נפתח במהותו התיקכי טען הבעל שהתקיים הראשון בדיון .2010 נובמבר מתאריךהבת בפני הודתה היא כי טען וכן מהבית אותו הוציאה האשה

זר. גבר עם אישות בקשר היתה היא כי שלהם

היא כי ומוסיפה להלן, ויפורט שיובא כפי בטענה, מודה האשהפסיכיאטריות. בתרופות ומטופלת נפש כחולת מאובחנת

להמשיך להם יתירו כי הדין בבית מפצירים הצדדים שני הבא, בדיוןלו. שקדם בדיון שהועלתה הטענה למרות יחד, לחיות

ובהסתמך להלן המתוארות בנסיבות האם בשאלה, יעסוק דין פסקהמשותפת לבקשתם להיעתר ניתן יהיה לעיל, שהוזכרו אלו על

ואשה. כבעל יחדיו לחיות להם ולהתיר

זה. בתיק הענינים השתלשלות להלן

אחד לא אף הנוכחי. דין בית בהרכב וסופו הקודם, דין בית בהרכב תחילתו זה תיק

החדש. דין בית במותב מכהן הקודם ההרכב מחברי

.9.1.11 ביום התקיים ראשון דיון

הנ"ל: הדיון מפרוטוקול ציטוט להלן

בי. בגדה היא אבל בית שלום רוצה הייתי "הבעל:

היה לא שלי הראש טירה. חולים בבית הייתי בו. שבגדתי אחת פעם היתה האשה:

סליחה. מבקשת אני במקום

הג"ר* האב"ד ע"י נכתב הדין פסק סוף תשע"א. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

שליט"א. בלייכר מיכאל

‰ÏÚ·Ï ˙Â�Ó‡� ¯ÒÂÁ· ‰˘‡‰ ˙‡„‰ ˙¯ÓÏ „ÁÈ ˙ÂÈÁÏ ‚ÂÊ È�·Ï ¯˙ȉÊÓ¯

77 בן אני יחסים. לקיים יכול ולא מאוד חולה אני אבל לה, מאמין אני הבעל:

לעזרה. זקוק ואני

פסיכיאטריות. תרופות מקבלת אני חולים. בבית היה לא זה כשבגדתי האשה:

בו. בגדת מתי לאשה: ביה"ד

שכנע אחד וגבר דיכאון וקבלתי התבלבלתי אני הבית. את עזב שהוא אחרי האשה:

כך. אחר קבלתי הכדורים את כדורים, לקחתי לא אז אותי,

לך. אמר הוא מה ביה"ד:

היה וזה [...] אלכוהול קצת לשתות לי ונתן קפה לשתות ובקש בא הוא האשה:

,[...] בטיפול בטירה חודש הייתי ואח"כ מבולבלת הייתי שלי, בחיים אחת פעם

במשטרה. התלוננתי לא

אתם אבל עלי, אסורה שהיא לי אמר שחבר בגלל לגירושין תביעה הגשתי הבעל:

להחליט. צריכים

אשפוז, צריכה אני כדורים לוקחת לא אני ואם טיפולים מקבלת עוד אני האשה:

שלום רוצה ואני אותי, צריך והוא אותו צריכה אני בטירה, אותי יאשפזו נתגרש אם

זה". את לספר רציתי לא אני כי במשטרה התלוננתי ולא זה על בטירה סיפרתי בית,

הציטוט. כאן עד

כך: השאר בין נאמר 9.1.11 תשע"א שבט ד' מיום הדין בית בהחלטת

שמע הדין הצדדים."בית את

בו לחזור מוכן אולם בו, בגדה האשה לדבריו, גירושין. תביעת פתח אמנם הבעל

וזקוק חולה הוא כי טוען עמה. ולחיות להמשיך לו יתיר הדין בית אם זו מתביעה

הדין. את יפסוק הדין שבית ומבקש לה,

לא שהבעל לאחר קרה הדבר לדבריה, פעמי. חד באופן בו שבגדה מודה האשה

טוענת עוד לרצונה. בניגוד אישות יחסי לקיים לה וגרם גבר אליה נכנס בבית. היה

הכרמל. טירת הנפש לבריאות במרכז אושפזה מכן ולאחר קשה נפשי במצב שהיתה

שיתיר הדין לבית ומתחננת כן תעשה לא שיותר מבטיחה כדורים. על חיה היא

לשני. האחד וזקוקים חולים ושניהם מאחר יחד לחיות להמשיך להם

מחלתו". בגין אישות יחסי לקיים יכול אינו הבעל כי יצוין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÓ¯

בית הרכב בפני התקיים זה דיון נוסף. דיון התקיים ,14.3.11 תשע"א ב' אדר ח' ביום

זה. בתיק חדש הרכב שהינו הנוכחי, דין

יחדיו לחיות להם יתיר הדין בית כי תחנונים כדי עד מפצירים הצדדים שני

משותפים. חיים

עקב אישות, יחסי לקיים מסוגל שאינו שנים כמה כבר זה כי דבריו על חוזר הבעל

עם יחד לחיות רוצה אולם, גברא. כח כלל לו אין לטענתו, קשות. בריאותיות בעיות

סובל. הוא שמהם מחלותיו עקב עבורו, ולעזרה לצוותא לו שתהיה כדי אשתו

ועליהם שהיו היחסים וקיום אחר, ע"י נאנסה היא כי טענותיה על חוזרת האשה

כלל. בהסכמתה נעשה לא הודתה,

שאכן למסקנה ומגיע כך על אותו חקר הדין בית כהן. אינו הוא כי מצהיר הבעל

כהן. אינו הבעל

מחלה של השפעה תחת היתה היא הנ"ל האונס קודם עוד כי האשה טוענת עוד

קשה. פסיכוטית

ואשתו, כבעל יחדיו ולגור להמשיך הצדדים על לאסור אין כי נראה אלו בנסיבות

להלן. שיובאו נימוקים כמה מחמת זאת

המאמין בעל כי קעח קטו, סימנים העזר אבן השו"ע דין כמובן הוא האיסור בסיס

ציין שהרי לכך, מתחילה האמין פה והרי לגרשה. עליו שזינתה, הטוענת לאשתו

לגירושין. כעילה התביעה בכתב זאת

לומר הבעל נאמן האם קעח, סימן שם ברמ"א המובאת הראשונים מחלוקת וידועה

שזינתה. כך על לאשתו מאמין שהוא

בג שהיא האשה טענות על רק מבוסס ישנו, אם הבעל, של האיסור כל דהובכן,

קיימה ולא נאנסה, היא כי האשה מספרת הודאתה מתחילת כבר והרי בבעלה,

מרצון. יחסים

כך: שכתבו והלאה) 202 (עמוד ב כרך רבניים דין פסקי ראה זה, בענין

אליבא הרי בעלה, תחת שזינתה פעם שהודתה מכחישה בכלל שהאשה "ובמקרה

תלוי זה ואין הדרך, מן שסטתה אשתו מפי ששמע לומר נאמן הבעל אין דכו"ע

שום אין הרי כן תאמר לא שאם סעי"ט, קע"ח בסי' הרמ"א שהביא בפלוגתא

רגמ"ה". לתקנת קיום

‰ÏÚ·Ï ˙Â�Ó‡� ¯ÒÂÁ· ‰˘‡‰ ˙‡„‰ ˙¯ÓÏ „ÁÈ ˙ÂÈÁÏ ‚ÂÊ È�·Ï ¯˙ȉËÓ¯

היינו מ"מ חולקים, שיש שמבואר ואעפ"י הנ"ל: בתשובה הח"ס "וכ"כ והוסיפו:

שזה במהרי"ק להדיא וכ"כ שיניו, בין אצבע נתנה שהיא לך אני טמאה כשאומרת

תובעת שהיא במה פשוט שזינתה, האומר שהוא שלפנינו בנדון אבל החולקים, טעם

וכו'". עליו עצמה שאוסרת מה טענה שלא כיון שיניו בין אצבע נתנה מקרי לא גט

אסורה שהיא אמרה לא פעם שאף אומרת האשה אם הדעות שלכל "יוצא והוסיפו:

שלפי אף עליו נאמן הבעל אין אחרים, מטעמים מבעלה גט שדורשת אלא עליו

לה". מאמין והוא עליו אסורה שהיא אשתו לו מסרה הוא, דבריו

ס"ל הנ"ל בח"ס הנאמר יסוד על חולק שנראה י"ב סי' להנובי"ת "גם והבהירו:

אף איסורה, פקע לא אח"כ כשחזרה גם האמינה והבעל לך אני טמאה באומרת

והאמין והואיל רגמ"ה, תיקן לא לך אני טמאה דבאומרת משום היינו למהרי"ק,

מעולם אמרה לא האשה דברי שלפי במקרה משא"כ באיסורה, נשארת לדבריה

מניעה שאין י"ל בזה אשתו, לו אמרה שכך טוען שהבעל אלא עליו אסורה שהיא

אתו". להשלים בעלה לבית האשה שתשוב הלכה מצד

שנאנסה טוענת האשה

באונס: נעשתה הביאה שכל האשה לטענת ביחס שם, והמשיכו

שזינתה אשתו הודתה שבפניו שאמר בעל בנדון ס' סי' שלמה חמדת תשו' "ועיין

י"ל לכאורה בתו"ד: כתב היה, באונס כי אומרת והיא לדבריה מאמין והוא ברצון

בפנינו אומרת שהיא היכא רק ברמ"א) קע"ח (בסי' הנ"ל הדיעות פליגי לא שע"כ

נתן ועיניו לגרשה כדי כן שאומר ליה חשדינן לא שמאמין, אומר והוא שזינתה

שנבעלה שמענו ולא כלל ידעינן לא דאנן היכא אבל לדבר, רגלים שיש כיון באחרת

פני בתשו' והנה וכו'. לכו"ע נאמן שאינו י"ל שזינתה, שראה אומר הוא רק ברצון,

עיקר דמצד מדבריהם והיוצא בעהמ"ח והגאון ליסא הגאב"ד בזה האריכו אריה

בפניו אמרה שהיא רק שזינתה שראה אומר שאינו בנ"ד ומכ"ש וכו'. נאמן אינו הדין

לדבריה שמאמין דנהי לדבריה, מאמין כ"כ".והוא בעיניו ברור הדבר אין מ"מ

בזה. להלן עוד ועי' ברצון, ולא באונס שנבעלה טוענת האשה כאשר להקל שיש הרי

ספרד בבני - שזינתה לאשתו מאמין הבעל

לשיטת נזדקק אם ואף המזרח, עדות מבני הצדדים הרי השואל, וישאל והיה

שזינתה, לאשתו שמאמין לבעל להאמין שאין קעח סימן באבהע"ז הידועה הרמ"א

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ �¯

זה חרם קבלו שלא ספרד בני לקהילות אך גרשום, דרבנו חרם משום זה הרי

שמאמין שטוען במה הבעל שייאמן לומר מקום היה קיט) בסימן ברמ"א (המובא

זינתה. שהיא לאשתו

וראה ,74 עמוד פס"ד ט חלק רבניים דין בפסקי המובא ע"פ לדחות, יש זאת אולם,

כך: מובא שם הדין, פסק במסקנות

(ב) אתה. לחיות להמשיך יכול ובעלה נאמנת אינה שזינתה שאומרת אשה (א) "א.

שנאמנת. אומרים יש לדבר, רגליים יש אם

אנפשיה דשויא משום להוציאה חייב הדין מן לה, שמאמין אומר כשהבעל ב.

דאיסורא. חתיכא

כדלקמן: הדינים חלוקים בזמננו אולם ג.

כורחה, בעל אשה לגרש שלא גרשום דרבינו חרם עליהם שקיבלו העדות בבני (א)

עליו. לאוסרה נאמן הבעל שאין הפוסקים, רוב סוברים

למקום דומה דינן כורחה, בעל אשה לגרש שאין חוק בהן שיש בארצות כן כמו (ב)

לאשתו. שמאמין לומר נאמן הבעל אין הפוסקים שלרוב גרשום, דרבינו חרם בו שיש

בתקיעת נשבעים אבל גרשום דרבינו חרם עליהם קיבלו שלא העדות בבני (ג)

לומר הדעות לכל נאמן הבעל אין כורחה, בעל לגרש שלא הנישואין בעת כף

לה". שמאמין

כך: וכתבו בזה שהאריכו 77 עמוד ועי"ש

בדבר: תשובות שתי מ"מ דר"ג, חרם קיבלו שלא המזרח עדות מבני הם שהזוג "ואף

בע"כ, יגרשה שלא שנשבע בכתובה לכתוב נוהגים וכן כף בתקיעת נשבעין הרי א.

נחפה בספר נבון יונה רבינו כתב ואדרבה דר"ג, לחרם ודמי לגרש יכול שאינו הרי

עתה נאמן אם דר"ג חרם כשיש הפוסקים דנחלקו שכיון י"ב סי' אהע"ז ח"ב בכסף

כתב (וכן להחמיר שבועה שספק נאמן אינו לכו"ע שבועה שיש במקום לא. או

עיי"ש). לחומרא, אזלינן שבועה כשיש דרבוותא דבפלוגתא קי"ד סי' יו"ד מהרשד"ם

בתשו' הרשב"א בשם שם המאירי כתב הרי עליה, אחרת ולישא להניחה שיכול ואף

שבמים הראנ"ח בתשו' ועי' אחריתי, ליה יהבי לא ביה דאגידא דכיון רל"ז אלף

שמאמין לומר נאמן הבעל אין שוב השבועה דמחמת ג"כ שכתב כ"א סי' עמוקים

כף". תקיעת גם זה על ועושים עליה, אחרת ישא שלא כותבים ועוד תרי, כבי

‰ÏÚ·Ï ˙Â�Ó‡� ¯ÒÂÁ· ‰˘‡‰ ˙‡„‰ ˙¯ÓÏ „ÁÈ ˙ÂÈÁÏ ‚ÂÊ È�·Ï ¯˙ȉ‡�¯

שם. בכסף בנחפה הביאו י' סי' אהע"ז ח"ג משה דבר הגאון דעת "וכן והוסיפו:

האפוד אבני ועיין גאונים, כמה שם עמו והסכימו ס' סי' צדק במשפט כתב וכן

רכ"ז סי' ח"ב שממהרש"ך ואף עיי"ש. הכי דס"ל פוסקים הרבה שהביא קע"ח בסי'

דשם ויישב שם, צדק במשפט דבריו על עמד כבר נשבע, לא דהכי דאדעתא משמע

סי' עמוקים במים מהראנ"ח מש"כ ולפי עיי"ש, בי"ד ברשות השבועה היתה לא

ליישב". יש כ"א

שאנס משום אשתו שנשא בבעל מ"ה סי' ח"ב שאל חיים בשו"ת "ועיין הוסיפו: ועוד

דאיסור כיון דאיסורא, חתיכא נפשיה לשוויה נאמן אם אשתו שזינתה וראה אותה

דוד בכר אבולעפיה כמהר"ח המופלא דהרב שם וכתב עליו, קאי לשלחה יוכל לא

רצה חיד"א והרב באתרין. ואוקי מינה ודון לאוסרה, נאמן אין כה"ג דכל כתב ז"ל

מעיזה אינה האשה דאדרבא זו, סברא ודחה לאיש, קלה דדעתה אשה בין לחלק

שצריך וכתב אשתו, על רק אומר הרי האיש אבל בכך, דמתביישת שזינתה לומר

ודמי מ"ש, מכל זה לדין ראי' להביא ויש עיי"ש, זמן לו כשאין זה כותב והוא לברר,

דידן". לנידון ג"כ ראיה אבולעפיה ממהר"ח עכ"פ דאורייתא, דהוי לשבועה

לגרש יכול שאין בארץ חוק שיש כיון נשבע, לא אם אף "ב. המסקנות: ביארו ועוד

דר"ג, חרם שיש כמו זה בענין הדין להיות חזר נשים, שתי לישא יכול ואין בע"כ

דמשקר וחיישינן ביה אגידא הרי כזה, חוק שקיים במקום גם נאמן שאינו דלסוברים

המלכות". חוק מחמת רל"ז אלף סי' בתשו' הרשב"א למ"ש ודמי לגרשה, שיוכל כדי

שמאמין הטוען לבעל נאמין לא ספרד בבני ואף כך, לומר יש דידן בנידון גם הרי

שנאנסה. רק שטוענת דידן, בנידון וכ"ש שזינתה, אשתו לטענת

בזנות הודאה על המעידה לבת מאמין האב

הבת עדות ע"פ זנתה, שהאשה יודע שהוא התביעה בכתב הבעל שטען למה באשר

קעח ובסימן קטו בסימן אבהע"ז השו"ע לדין שייך זה אין בפניה, הודתה שהאשה

עדות לאחר אשתו עם לחיות לו אסור דבר בכל לעד מאמין הבעל שאם שכתבו

אלא האם, של הזנות את ראתה לא הבת דידן בנידון שהרי משום זאת זנות. על העד

שמעה נאמנותורק על המבוסס הנ"ל הדין נאמר לא זה ובכגון האם, הודאת את

סעיף קטו בסימן שם השו"ע לשון וכן כך. על לו וסיפר העד שראה במה הבעל של

כן אשתו..". שזינתה מאמינם, שהוא מקרובותיה או מקרוביו אחד לו שאמר "או ז:

ח. סעיף קעח בסימן גם השו"ע משמעות

ניתן לא העד, את מכחישה האשה שאם שי"א קטו) (בסימן לט פת"ש ראה ועוד,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·�¯

מכחישה עצמה האשה דידן בנידון והרי האשה. לאסור כדי העד דברי על לסמוך

אונס. רק אלא זנות כלל היתה שלא וטוענת הבת, עדות משמעות את

קטטה דרך - לאשתו מאמין הבעל

מהבת, שמע שכך תחתיו, זנתה אשתו כי הבעל טען התביעה שבכתב למרות בנוסף,

לומר נוכל עדיין חדר"ג, את קבל שלא למי ואף הרמ"א על לחולקים שאף לומר יש

בסימן עצמו הרמ"א דברי על בהסתמך זאת באשתו. אותו אוסרת זו טענה שאין

אם שזינתה, לאשתו שמאמין שאומר לבעל מאמינים שלא זה אודות ט, סעיף קעח

עמה. קטטה לו היתה

כך: שכתבו ,(154 (מעמוד ב פד"ר וראה

זינתה שאשתו שראה אומר הבעל שאם להחולקים שאף סופר, החתם שם "והוסיף

דאינהו ס"ט, קע"ח סימן אה"ע ברמ"א כמבואר רגמ"ה תקנת לאחר גם עליו אסורה

מבואר הרי קטטה, בשעת כן שאומר היכי אבל קטטה. מחמת כן אמר בשלא מיירי

קטטה מחמת אם לדבריו, שמאמין אומר והוא שזינתה ע"א איכא אפילו שם ברמ"א

הכא". מכ"ש כמיניה, כל לא כן אמר

אמתלא ונותן לו מותרת שהאשה ואומר שחוזר לבעל באשר הוסיפו ועוד

הראשונים: לדבריו

שהיא וכו' וצווח בגירושין ורוצה בדבריו בשעומד אלא מיירי לא דאינהו נ"ל "ועוד

בו חוזר שהוא הכא אבל לו, האסור דבר כרחו בעל נאכילהו איך וא"כ עליו, אסורה

שיש בשגם להוציא, לכוף שאין פשיטא לי), צ"ל =) לו מותרת שהיא לי ברי ושאומר

לבעלה". מותרת תהי' הנ"ל כל שבצירוף פשוט אמתלא, קצת ג"כ עכ"פ

הבעל את לכוף בטענה לבוא יכולה האשה אין דידן בנדון "מעתה למעשה: וסכמו

אותה שאסר כיון ממנו לבנות ראויה אינה והיא בילד חפצה שהיא משום לגרש

לו, מותרת תהא עמו להיות ותסכים בה תחזור אם שהרי אחד"א, שויא מדין עליו

של ואומר בו חזר שהבעל אמתלאכיון נותן הרי שזינתה פעם שאמר ומה זינתה, א

לאחר אחד"א לשויא בכלל נאמן היה לא א"כ קטטה, בשעת גם היה וזה לדבריו,

ג'". שאלה צבי חכם בשו"ת ועיין כרחה. בעל לגרש שלא רגמ"ה תקנת

באונס היה שהכל לה שמאמין הבעל שטוען שלפנינו, בנידון גם שכך לומר ויש

בכתב הראשונים דבריו כל כאשר עליו אותה נאסור ואיך אליה, לשוב ורוצה

כך טען ואף התביעה בכתב שציין כפי אשתו, עם קטטה משום היו התביעה

שהתקיים. הראשון בדיון

‰ÏÚ·Ï ˙Â�Ó‡� ¯ÒÂÁ· ‰˘‡‰ ˙‡„‰ ˙¯ÓÏ „ÁÈ ˙ÂÈÁÏ ‚ÂÊ È�·Ï ¯˙ȉ‚�¯

אישות יחסי לקיים מסוגל אינו הבעל

היה אם שאף כך אישות, יחסי לקיים מסוגל אינו הבעל הצדדים לטענת בנוסף,

לכך. מקום אין דידן בנסיבות זה, על זה אותם לאסור מקום

ו חלק אליעזר ציץ בשו"ת האמור לאור זאת וייחוד, ונישוק לחיבוק אף לחוש ואין

שם: כתב וכך כב, פרק יחוד, איסורי קונטרס - מ סימן

שנשאל כ"ו סי' התשובות בחלק ח"ב רב מלך קרית בספר ראיתי מזאת "ובגדולה

בחיבוק מותר אם יעמוד ולא ביתו על ונשען כלל אנשים גבורת לו שאין במי למעשה

העריות על הבא שחוף אם באריכות לבאר כותב תשובתו ובדברי לעריות, ונישוק

שהוא אלא תורה איסור דאיכא הוא פשוט שיותר לומר ונוטה דרבנן איסור איסורו

עצמה שהביאה שעכ"פ זה מתוך אבל מלקות, ולא מיתה לא חייב שאינו קל איסור

אפילו ליכא ונישוק דבחיבוק די"ל שם שאלתו לנידון לומר כותב לאו, איסור ליכא

איסו"ב מה' בפכ"א הרמב"ם של מלשונו זה ללמוד כותב זאת ועוד דרבנן, איסור

התועבות מחקות עשות לבלתי שנאמר ונישוק: החיבוק איסור בטעם שכותב ה"א

גילוי לידי המביאים לדברים תקרבו לא כלומר ערוה, לגלות תקרבו לא ונאמר וגו'

את שמביא משום אלא והנישוק החיבוק איסור שאין אלו מדברים ונראה ערוה.

הגורמת שהיא קריבה שום תעשו לא ז"ל החינוך בס' וכ"כ הערוה, לגלות האדם

מן אחת דהמחבק ז"ל הרמב"ם כתב זה ומפני כו'. ערוה לגלות האדם ומביאה

דאסור הגדולה אחותו כגון מהם לאחת שנשק או נוקפו אדם של לבו שאין העריות

ערוה לגלות גורם זה שדבר ערוה עם להתיחד דאסור בפכ"ב וכ"כ איכא, לחוד

רב מלך הקרית חוזר התשובה דברי ובסיכום ע"כ. החינוך בס' וכ"כ התורה מן והוא

בפי' מצאתי ולא צדדים כמה צידדתי כבר כי האמור מכל העולה כלל וז"ל: וכותב

בשום ימצא אם אף לכן מדרבנן אפילו ונישוק חיבוק כזה לאיש שאסור שיאמר מי

עיי"ש". דשרי דסבר אנוס הוא האיש זה שאוסר ספר

ועשה בקום איסור של מעשה שעשה ונישוק חיבוק באיסור דאפי' "הרי והוסיף:

קרית מבעל נטה זאת בכל מפורש, בלאו בתורה מבואר דהרמב"ם אליבא והאיסור

אפי' מיה"ת לאו איסור בו אין אנשים גבורת לו שאין דבמי דמכיון לומר קו רב מלך

מלשונו כן דדייק זאת, וגם דרבנן, איסורא אפי' ונישוק בחיבוק גבי' ליכא בביאה

האדם את מביאה זאת שקריבה מפני ונישוק החיבוק איסור טעם דתלי הרמב"ם של

שבו האיסור אשר יחוד איסור לענין כן לומר ג"כ שיש מכש"כ א"כ ערוה, לגלות

דליכא דכל א' בפרק וכנ"ל מפורש בלאו בא לא ועכ"פ בתורה מפורש אינו בכללותו

הדיוק ואותו יחוד. איסור בכלל גביה ליכא א"כ ממש בביאה לאו איסור אפי' גביה

לדייק יש ונישוק חיבוק איסור לענין איסו"ב מה' בפכ"א הרמב"ם מדברי לדייק שיש

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „�¯

מטעים בזה גם דהרי יחוד, איסור לענין ה"א איסו"ב מה' בפכ"ב הרמב"ם מדברי גם

דהרי עוד ולא ערוה, לגלות גורם זה שדבר מפני האיסור טעם במפורש הרמב"ם

עריות גבי הקריבה דאיסורי להנחתו להסתייע כתב רב מלך קרית דהבעל חזינן

יחוד איסור לענין בכזה הרמב"ם שכותב ממה ערוה גילוי לידי שיביא משום הוא

פשוטה בהנחה מלך קרית להבעל לו ברור היה יחוד איסור דלענין מינה וא"כ וכנ"ל,

לבוא יכול שלא וכל ערוה, לגלות שיבואו לגרום יכול שהיחוד מפני רק דאיסורו

דיחוד". איסורא גביה ליכא כחו, תש שכבר זקן או גבו"א לו שאין כגון כך, לידי

מיהת דמ"מ רב מלך קרית להבעל ס"ל ונישוק חיבוק דלענין "ואע"ג הוסיף: וכן

ונישוק חיבוק לענין דוקא דזהו י"ל אמת, הן בד"ה ע"ש בשחוף גם הדבר מכוער

עושה דאינו יחוד לענין משא"כ אבל ועשה, קום של במעשה לעריות קריבה דישנה

כיעור". משום אפילו דליכא י"ל כה"ג בכל העריות, אל קריבה של מעשה שום

באריכות ג"כ דדן י"ט סי' חאה"ע ח"ב בכסף נחפה בספר דראיתי "והגם וסיים:

הוא גמור דמותר דהגם והעלה רב מלך קרית הבעל של ממש עובדא באותה

בספר וכן טפשים ומעשה הוא מגונה ודבר איכא ודאי דרבנן איסורא אבל מה"ת

דודאי דהגם ג"כ ומסיק עובדא בההיא נמי דן איסו"ב פ"א בפ"א ח"ג האדמה פרי

עיי"שליכ כו', אמרינן לך לך משום איכא דרבנן איסור אבל תורה איסור א

דבריהם". באריכות

לחיות לצדדים להתיר כאן, עד האמור לכל אלו בדבריו האמור לצרף שנוכל הרי

בכגון המתירים סברת לצרף ונוכל ונישוק, לחיבוק לא ואף לייחוד נחוש ולא יחדיו,

כלל. אישות יחסי לקיים מסוגל אינו שהבעל זה

מסקנה

זה. עם זה לחיות מותרים הצדדים האמור, כל לאור

³

‰�¯

(‰ÓÂ¯Ó ÔÈ„) ˙Â�ÚÏÓ ˜ÓÁ˙Ó‰ ÔÈ„ ÏÚ· ˙Ú˘¯‰‰Â¯Ú ˙Â˘È‡ È�È�Ú· Ì‚ - ‰‡„‰Π‰˜È˙˘ ÔÈ„Â*

שלפנינו, הצדדים של בעניינם הדין בית ע"י שניתן קודם דין בפסקשתיקתו על בהסתמך אשתו, את לגרש הבעל על כי פסקנוהותרה (הבעל אשתו של הקשות טענותיה מול הבעל של העקרוניתבפנינו כי הנוצר הרושם בגין וכן להשיב) שעליו פעמים מספר

מרומה". "דין

דין שייך אישות בעניני גם הדין ע"פ כי סבר זה דין ביתהרא"ש ודברי מרומה", "דין הלכת קיימת וכן כהודאה" "שתיקה

בענינים גם שייכים הדין לבית להשיב המסרב אדם אודות הידועיםלחשוב. שמקובל כפי ממונות לדיני ביחס רק ולא שבערווה,

הנ"ל. הטענה לביסוס ראיות וכמה הדברים, מקורות יובאו להלן

דין סרבן אודות הראשונים דין א.

שולל זה אין ואולם ממוניים, עניינים אודות להלן) (יובא דינו את אמר הרא"ש אכן,

אישות. לדיני ביחס גם קיים זה דין שעיקרון האפשרות את

של וחקירותיו דרישותיו בעת השותק כי הדגיש ו) סימן קז (כלל בתשובותיו הרא"ש

שתיקתו מתקבלת. שתיקתו אין דבריו, את שיצדיק שיסביר, שידבר, במקום הדיין

לפנינו. ניצב רמאי שמא הדין בית בלב חשד מעוררת הזאת בעת

ישראל, לר' שלמה ר' בין דין, בעלי שני בין שהיה תורה בדין הרא"ש דן שם בדבריו

הצדדים: בין שהיה ודברים הדין כל שמביא לאחר דבריו בתוך הרא"ש כותב וכך

הדבר אמתת על לעמוד כדי ולחקור לדרוש הדיינים התחילו הללו טענות "ואחר

ועל עליה, השיב כבר כי זו התביעה על להשיב לו שאין ישראל רבי השיב וכו'

וכו' הדיינים שאלוהו עוד יותר. להשיבו מה לו אין לו שתבע הבטלות התביעות

אם להם שיאמר שאלוהו עוד וכו'. זה על להשיב חייב שאינו ישראל רבי והשיב

תשס"ט.* בחיפה, הרבני הדין בבית דין, פסק מתוך קטע

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Â�¯

עלפ להשיב חייב שאינו ואמר ישראל רבי והשיב וכו' המעות זה שלמה לר' רע

שאלות כמה עוד שהשיב". ממה יותר להשיב לו שאין והשיב וכו' שאלוהו עוד זה.

תשובה. להם להשיב חפץ ולא ישראל ר' את הדיינים ששאלו ברא"ש שם מובאות

הדיין, שישאל מה כל על להשיב הנתבע "וצריך זו: לשתיקתו הרא"ש התייחס וכך

שלא כדי גנובות תשובות ומשיב דבריו ומעלים ומכסה לדיין להשיב רוצה אינו ואם

שנראה מאחר אפשר אי לזכותו - הדיין יעשה מה הדין, אמתת על לעמוד הדיין יוכל

נאמר בזה כיוצא ועל זה על וכו', זכות היינו הדין מן יסתלק ואם וכו', מרומה דין לו

שאלתו על משיב זה היה שאם לדיין שנראה וכיון רואות, שעיניו מה אלא לדיין אין

כאילו הדיין יעשה דבריו, את כובש הוא יתברר שלא ומחמת מתברר, הדבר היה

בבירור שקרו לברר יכול שאינו אע"פ הדעת, באומד ויחייבנו שקרו ונתברר השיב

חקירות על להשיב רוצה שאינו רמאותו מחמת בא הביאור שהעדר מאחר ובפירוש,

באומדנא לדון מומחה דיין ורשאי היא דמוכח אומדנא שקרו, שיתברר כדי ודרישות

וכו'". כזה דמוכח

הדין, בית ע"י שאלות שנשאל בעת השותק דין שבעל למדים נמצאנו הרא"ש מדברי

שקרן ונמצא שאלותיהם על דין הבעל השיב כאילו לעניין להתייחס הדיינים על

הבירור. בעצם שחסר למרות דעתם, אמדן ע"פ בדין לחייבו ויכולים בטענותיו,

(שם, ובש"ך יג) ס"ק טו סימן (חו"מ, בסמ"ע גם להלכה נפסקו הנ"ל הרא"ש דברי

מומחה. דיין שיהיה התנאי את ציינו לא ושם ה), ס"ק

'איני שאומר "כיון וכתב: רכב), מציעא, (בבא המרדכי גם התבטא דומה בסגנון

הלכך וכו', וחקירה דרישה וצריך הוא, מרומה ודין רמאי, שהוא ניכר לפרש', רוצה

יפסיד". דבריו, יפרש לא ואם דבריו, לפרש לשמעון לו יש

אם דבריו, לברר רוצה שאינו שאדם שכתב עה) סימן (ריש בחו"מ ברמ"א גם וראה

יפסיד. הוא רמאות, כאן שיש לדיין נראה

להרוויח לרמאים לתת שלא הדין בית של חובתו

ע"י הרמאי, מי לברר הוא הדין בית של מתפקידו עיקרי חלק כי לציין המקום פה

לציין ראוי זה בענין רמאותו. את לממש ממנו ולמנוע דמוכח, אומדנא או עדויות

שופטים, (פרשת התורה על מנוחות מי בספר המובא הגאוןאת מאת כ, טז, דברים

עמוד טו, כרך הדין, שורת בספר גם הדברים ומובאים זצ"ל, בירדוגו רפאל רבי

חזקה, באומדנא לדון הדיין את להזהיר בא תרדוף, צדק צדק לפרש, יש "ועוד קיא):

שכל החזקה, האומדנא היא עומד העולם שעליו הדין עמוד עיקר כי להוציא, ואפי'

‰‡„‰Π‰˜È˙˘ ÔÈ„Â ˙Â�ÚÏÓ ˜ÓÁ˙Ó‰ ÔÈ„ ÏÚ· ˙Ú˘¯‰Ê�¯

כח ומגביר ארצה, הדין עמוד ומפיל ולומדיה התורה כח מחליש בה, דן שאינו מי

טו סימן חו"מ ובשו"ע וכו' ז"ל הרמב"ם כתב וכן וכו', הרמאים הרשעים וכח השקר

אין שהאידנא שסיים ועם וכו', להם נוטה שדעתו הדברים ע"פ לדון שיש ה, סעיף

הוא הרמאים שרבו האידנא אדרבה, נגדו, כאין היא ואם דעתי, לקוצר כן, לעשות

צדק אומרו אצלי והוא הראשונים, מזמן יותר לאומדנא צריך ויותר כן, לדון שיש

שלא בדינו, להקפיד הדיין על כמה עד עצמם בעד מדברים ודבריו וכו'". תרדוף צדק

בדין. להרוויח לרמאים לתת

כשקרן לדונו יש מטענותיו, בחלק שקרן הנמצא גם

לדון שיש וכתב מטענותיו, בחלק רק שקרן שנמצא אדם של בדינו החמיר הרשב"א

אותו "שראיתם רלז): אלף תשובה הרשב"א, (שו"ת כתב וכך כשקר, טנותיו כל את

ונמצא ענין, ברוב רע שם עליה ומוציא לגרשה מחזר והוא האשה עם קטטה מרגיל

בדאי, של עונשו שכך עליה, שיטעון מה בכל נאמן אינו שוב ולפיכך שקרן, במקצתן

"והכא וסיים: ע"א, קטז ביבמות מהגמרא דבריו והוכיח בשקר", טענותיו שמחזיקין

מה בכל משקר שקורי ב"ד, מדעת אם כי לגרש ראוי דאינו דמשום היא, דכוותה

מעיקרא". אותו ומאמינים ממנו מקבלים שהיינו מה טען ואפי' שיאמר,

מעות, לו יש אם לפרוע, "בא א): סעיף קא סימן (חו"מ השו"ע פסק זה כעין וראה

בזה מהימן לא תו שקרן, ונמצא מעות', לי 'אין דאמר והיכא וכו', לו ליתנם צריך

גם (ועי' מעות" ולהביא ולמזבן למטרח צריך אלא מעות', לי 'אין אמר אם החוב

ריג). עמוד יד, כרך הדין, שורת בספר

שיוצג המקור גם דין. לסרבן הדין בית התייחסות זה, לעיקרון נוסף מקור ואציין

ממונות. בעניני בעיקרו מדבר

מרומה דין ב.

טו) סי' חו"מ בשו"ע גם דבריו מובאים (וכן א כלל רביעי פרק בסנהדרין הרא"ש

רואה "וכשהיה הרא"ש: דין את מביא ג בסעיף שם השו"ע מרומה. דין אודות דיבר

לשום שאין הנתבע ביד ונותן כותב היה מרומה, שהדין דמוכח באומדנא הרא"ש

גורםדיי היה מרומה שהדין רואה היה שכשהדיין סבר הרא"ש זה". בדין להשתדל ן

זה. דין ידון לא דיין ששום לכך

הנתבע מהדין, להימלט כדי הרמאי לנתבע פתח הינו הנ"ל הרא"ש דין לכאורה

ידון לא דיין ששום פתקא בידו שיתן אלא עוד ולא יסתלק, הדיין כרמאי, יתנהג

ברמאותו. זכה הרמאי והנתבע הדין,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á�¯

מדינו להשתחרר הרמאי הנתבע יוכל שלא ודאג זו פירצה סתם כבר שהרא"ש אלא

הקודם): הדין לאחר מיד ד סע' שם בשו"ע (ומובא שם הרא"ש וז"ל זה. הסדר ע"י

ישתכר שלא להסתלק, יכול הדיין אין רמאי כשהנתבע אבל רמאי שהתובע "בד"א

באומדנא לו נראה ואם רמאותו, לבטל יפה ויחקור ידרוש אלא ברמאותו, הרמאי

שלא הקפיד הרא"ש בדורו". ויחיד ממוחה דיין הוא אם יחייבנו חייב שהוא דמוכח

לא הנ"ל שהתקנה קבע ולכן רמאים לנתבעים פתח ליצור שיכולה תקנה תיווצר

הרמאי. הוא הנתבע כאשר בתוקף

הוא אם דמוכח, באומדא ודי ראיות, בלא אף אותו לחייב ניתן רמאי, שהוא נתבע

הנ"ל). בגדר הינם שלנו דין בתי האם הפוסקים דנו (וכבר בדורו ויחיד מומחה דיין

את שולל זה אינו זה מקור גם ואולם שבממון, בענינים איירי זה מקור גם ואמנם,

שבערווה. בדברים גם זה דין להחיל האפשרות

"דין דנים כי מפורשות עולה מהם אישות, מעניני דווקא מקורות יובאו להלן ואולם,

שבערווה. בדבר גם מלדון המתחמק והרשעת מרומה"

לשתות המסרבת סוטה ג.

אם "וכן המים: לשתות המסרבת סוטה לענין פסק א) הלכה ב פרק (סוטה הרמב"ם

בכתובה". שלא ותצא לשתות, אותה כופין אין שותה, ואיני טמאה איני אמרה

שותה', 'איני או נטמאתי' 'הין אמרה "אם ב: הלכה ג פרק שם, ברמב"ם גם מובא כן

לה". והולכת כתובה, בלא יוצאה

שותה, איני שאמרה דכל לרבינו, "ומשמע זה: דין ביאר ב) (ג, שם משנה ובכסף

מלשתות, שפחדה דכיון כתובתה, מפסדת אני, טמאה בפירוש אמרה שלא אע"פ

מלשתות, נמנעת היתה לא טהורה היתה שאילו טמאה, שהיא ודאי מילתא מוכחא

שותה איני האומרת ר"ע סבר ג) (הלכה נוטל היה פרק בירושלמי אמרינן והכי

לך". טמאה אני כאומרת

ש פרנקל, (רמב"ם הליקוטים בספר שזוועי' הזכיר שלא משנה הכסף על שתמה ם)

נוטלות ולא שותות לא "ואלו ע"א) כד דף (סוטה, ארוסה בפרק מפורשת משנה

שותה". איני והאומרת וכו' כתובה

הירושלמי: (כלשון מכך המשתמע כל על טמאה, כודאי אותה דנים שאנו הרי

"דין שישנו לנו שנראה משום רק לך"), טמאה אני כאומרת שותה איני "האומרת

רוצה "איני דין בקלקלתה. תיתפס שמא לשתות רוצה שאינה האשה, מצד מרומה"

‰‡„‰Π‰˜È˙˘ ÔÈ„Â ˙Â�ÚÏÓ ˜ÓÁ˙Ó‰ ÔÈ„ ÏÚ· ˙Ú˘¯‰Ë�¯

דנים אנו ממונות, כבדיני סוטה, בדין וגם להשיב", רוצה "איני כדין הרהו לשתות"

טמאה. ונמצאת שתתה כאילו אותה

גט לחיוב ביחס גם - מלדון המתחמק אודות הרא"ש דין ד.

של פס"ד על הבעל מצד בערעור דנו שם .(331 (עמוד ט כרך רבניים דין בפסקי עי'

רפואי טיפול לקבל האשה ולחיוב בית לשלום עתירתו שדחה חיפה, האיזורי ביה"ד

בגט ולחייבה כמורדת להכריזה תסרב, ואם הסודיים, הרפואיים ממצאיה ולגלות

נפשית). במחלה לוקה האשה כי טען (הבעל

זה מקרה המשווה זצ"ל אליהו מרדכי הג"ר של נימוקים מובאים (348 (עמוד שם

הבעל "טענת שכתב: הדברים ואלו מלדון. המתחמק בעל אודות הרא"ש של לדינו

עומדת האשה כי אינה, לרופא, הולכת אינה שהיא מפני כמורדת דינה שהאשה

ולא הוכח ולא הבית, צרכי שישלם רק בשלום לחיות ומוכנה מסכימה אני ואומרת:

הוא ולכן ראויה, ואינה חולה שהיא טוען והבעל לזה, ראויה אינה שהיא הוחזק

חולה שהיא לכך הוכחות לו יש ואם היא, ולא המורד הוא אתה, לחיות מוכן אינו

בפיה שטענתה בפרט היא, ולא אותם להוכיח צריך הוא להתרפאות, רוצה ואינה

ובפרנסה". בעבודה לה יפריע עצבים לרופא הליכה שעצם

בסמ"ע מובא ק"ז. כלל הרא"ש תשובת "ועיין חדש: בדיון לפתוח החל פה ואולם,

אם וכן ק"ז): סי' לציין יש שם הגולה (ובבאר ה' ס"ק שם ובש"ך י"ג, ס"ק ט"ו סי'

לפסוק ויכול הוא רמאי ודאי אותו, שחוקר דבר כל על להשיב רוצה אינו הנתבע

הרבה שאלוהו עוד שם: הרא"ש תשובת לשון וזו השקר. ונתברר לו השיב כאילו

דברים בכמה ושאלו וכו', דבריו מסתיר זה ישראל ר' כי להם נראה היה כי שאלות

הדין ויצא הדבר שיתברר כדי ושאלה שאלה כל על ישראל ר' שישיב ראוי שהיה

פן שאלותיהם על להשיב רצה ולא ודבריו מעשיו במחשך הסתיר והוא לאמתו,

שעשו ודרישות חקירות כל על להשיב לו היה הדין ומן השקר, ויתברר בדבריו יתפס

לדי להשיב רוצה אינו ואם וכו', ז' דסנהדרין בפ"ק דבריוכדאמרינן ומעלים ומכסה ין

ומחמת מתברר הדבר היה שאלותיו על משיב זה היה שאם לדיין שנראה וכיון וכו',

ויחייבנו שקרו ונתברר השיב כאילו הדיין ויעשה דבריו כובש הוא יתברר שלא

להשיב רוצה שאינו רמאותו מחמת בא הבירור שהעדר מאחר וכו', הדעת מאומד

אפילו שדנים הרא"ש מתשובת ומשמע וכו'. שקרו שיתברר כדי ודרישות חקירות על

באומדנא". דנים לא שעתה הגאון משם הרי"ף שפסק הגם באומדנא, הזה בזמן

שהוא דמוכח באומדנא לו נראה ואם ד': ס' ט"ו סי' חו"מ שו"ע לשון "וכן והמשיך:

שהיום ה' בסי' שם שכתב ואע"פ בדורו. ויחיד מומחה דיין הוא אם יחייבו חייב,

האזורי ביה"ד הזה, בזמן וא"כ דנים. טובא טובה מוכח באומדנא באומדנא, דנים לא

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ò¯

טובה אומדנא שם שיהא בתנאי לפסוק, יכול והוא המומחה הדיין הוא במקומו

וכו'". טובא ומוכח

כיום דנים והאם מומחה כדיין אכן הוא ב"ד האם באריכות לדון המשיך פה

טובא. דמוכח באומדנא

שאין אמורה מילתנו כבר "אעפ"כ לפניו: שעמד לנידון ביחס כך, הדיון את ומסיים

מחמת חוששת היא שמא להסתיר, האשה שכוונת טובא דמוכח אומדנא כאן

בזמן היה והמקרה שנה עשרים מלפני ישן הוא שהמעשה ובפרט כאמור, המציק

האשה, על רפואי דו"ח יש ויאמר בעלה ע"י ינוצל שהדבר חוששת והיא מיוחד,

בדו"ח". כתוב מה לבדוק ילכו לא והאנשים

בעל אודות הרא"ש של דינו את לקשר שניתן זצ"ל אליהו הגר"מ שסבר בעליל נראה

החשודה מאשה זכויות ומניעת גט חיוב לפניו, שעמד לנידון ומסתיר, שמתחמק דין

טובא). דמוכח אומדנא כאן אין שבפועל (אלא ראיותיה להעלים ומנסה כלא־שפויה

לשיטתו. זו, הלכה להכיל ניתן אישות בעניני שגם הרי

אישות בעניני גם - מרומה דין ה.

דן שם תרסח), (עמוד אבהע"ז שו"ת זצ"ל, הרצוג לגרי"א וכתבים בפסקים ועי'

"מתוך כך: כתב הדברים ובסוף אמתלא, ונתנה "נטמאתי" האומרת אשה אודות

עו"ד בעצת ועתה הרע, עשתה זו שאשה בדעתי נקבע בענין וההסתכלות המסיבות

באה דדינרי תרקבא וגם המוחות, את לבלבל דרך לה מצאה וד"ל) אומנותם (שזוהי

לדעתי ז"ל)להוציא. הר"ן כבר לי (כמדומה קשישאי וגאוני מזה, מרומה דין לך אין

בזה". ודי אישות, במשפטי גם מרומה דין של ביסוד השתמשו

זו. בשאלה שיטתו להודיע עצמם בעד מדברים ודבריו

אישות בעניני גם - לחובתו דנים - בדיון פעולה מלשתף המתחמק ו.

כתב לדין, לבוא המסרבת בענין עו) סימן זצ"ל, אריק (להגר"מ יושר אמרי בשו"ת

הרי לבוא, מסרבת והיא דת, על מעוברת טענות כמה עליה טוען דבעלה "כיון כך:

הבעל". כאמירת הוא שכן כמבורר

כאילו לענין יתייחסו הדין שבית לכך גורמת לדין, מלבוא שהתחמקות שסבר הרי

- הממוני הדין אודות בתשובתו הרא"ש של כדינו ממש זהו בטענות. מודה האשה

אשמתו. התבררה כאילו הדעת באומד אותו דנים בדיון, פעולה מלשתף המתחמק

דין. פסקי בעוד מפורש מצאתי כן

‰‡„‰Π‰˜È˙˘ ÔÈ„Â ˙Â�ÚÏÓ ˜ÓÁ˙Ó‰ ÔÈ„ ÏÚ· ˙Ú˘¯‰‡Ò¯

והלאה), נג עמוד הדין (שורת שליט"א שאנן חיים הג"ר של מאמרו עי' ראשית,

מלתת שהמתחמק ההנחה על מסתמכים אישות בדיני גם שאכן בראיות הוכיח שם

להלן, יובאו ועוד לכך, ראיות כמה שליקטתי (לאחר לחובתו דנים וכד', תשובות

"לסיכום כך: וסיכם פסק למעשה שם). המקיף במאמרו הביא חלקן שאת ראיתי

שהאשה לדבריו להעיד היכולים וידאו וצילומי עדים הביא שהבעל מכיון זה, פרק

בירור את שמנע דבר עליהם, איימה ואף עדותם לשמוע סירבה והאשה זינתה,

לבירור עד נאסרה האשה מקרה ובכל הוכחה, הבעל טענת כאילו זה הרי האמת,

דין את מפורשות הזכיר (שם בגט" חייבת היא וע"כ מחמתה, בא והאיסור הדבר,

תשובות). מלהשיב המתחמק דין בעל אודות הנ"ל הרא"ש

סמך על גירושין לפסוק אף ניתן כי זה, דין בית שסבר כפי בדיוק היא מסקנתו

הדין. לבית תשובות מלהשיב הנתבע של התחמקות

תשס"ח, בחשון יג מתאריך פס"ד פורסם, (לא הגדול מביה"ד דין פסק מצוי בידי ועוד,

חיוב בענין שליט"א, שיינפלד והגר"א איזירר הגר"ח שרמן, הגר"א הדיינים במותב

כמי לבעל להתייחס יש בהחלט לכן ..." כך: מובא שם כתובתה), והפסד בגט אשה

הנ"ל, יושר אמרי בשו"ת המובאים הדברים את והביאו לברור", עדים הבאת שמנע

מקורות. ולעוד שליט"א שאנן הגרש"ח של הנ"ל למאמרו ציינו וכן

בתיק שכתב הגדול, ביה"ד חבר שליט"א, גולדברג הגרז"נ של דינו מפסק ציינו ועוד

ואם זאת, להשמיע ניתן בהסכמה אך החוק, פי על אסורה סתר האזנת "אמנם אחר:

וכו'". נגדה הוכחה לשמש יכול גופא זה לכך, מסרבת המבקשת

דין פסקי כמה שמצינו זו.הרי הלכה מיוחסת אישות לעניני שגם מפורשים

ובועל בעל באיסור - מרומה דין ז.

שם שליט"א), בירדוגו דוד הג"ר של דינו (פסק רלב עמוד יג כרך הדין שורת עי'

הבועל עם חיה שהיא לה כשאמרו מחתה ולא הגיבה שלא אשה (אודות כך כתב

כשיש "ובפרט כך): אודות להעיד יבואו שבניה הסכימה לא וכן הגט, קודם עוד

ילדיו את להעיד ורצה וחצי, שנה ח' עם שחיה טען הבעל שהרי טובא, לדבר רגלים

את מגביר זאת כל הבוגרים, ילדיה מעדות מאוד וחששה התנגדה והאשה כך, על

לנו אין לנטען דאורייתא ובאיסור מרומה, כדין והוי האמתלא את ומרחיק החשש

ע"פ שגם הנ"ל מכל שנתברר לאחר וכ"ש בספק, מוטל היה הדבר אם גם להקל

הדין סדרי שמירת משום ששתקה לטענתה שבניגוד להוסיף ויש לאסרה. יש הדין

להתריס הרבתה האחרון בדיון הנה נשאלה, בטרם לדבר נמנעה ולכן כבוד ויראת

אותה". להשתיק ע"מ רבות טרח וב"כ בפרוטוקול, רשומים והדברים ביה"ד, נגד

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ò¯

בשורת במאמרו גם הנ"ל הסיק (כן שבערווה לענינים גם מרומה דין שייחס הרי

קג). עמוד יד, הדין

אישות בעניני גם - כהודאה שתיקה ח.

מקורות ועי' ממונות. לדיני ביחס בהלכה כלל בדרך מופיע כהודאה" "שתיקה דין

הרא"ש, תשובת בשם א סעיף פ סימן משפט חושן רמ"א כהודאה: שתיקה דין אודות

ועי' ז. וסעיף ב סעיף פא סימן משפט חושן שו"ע עי' כן ב. סעיף פא סימן שם וכן

המביא ט ס"ק פ סימן שם הגר"א בביאור ועי' ו. ס"ק פא סימן שם החושן בקצות

סימן בש"ך גם ועי' ע"א. צד בכתובות מהגמרא הוא כהודאה" "שתיקה דין שמקור

יא. ס"ק רמח סימן יור"ד ש"ך עי' כן יז. וס"ק ט ס"ק פא

קכז סימן יור"ד נסך, יין אודות (וכן ממונות לדיני ביחס הינם הללו המקורות כל

כמובא יוחסין, לעניני ביחס גם מובא כהודאה" "שתיקה דין אגב, יח). ס"ק שם וש"ך

ד. סעיף ב סימן העזר אבן וברמ"א בשו"ע

כהן אשת (אודות כך שכתב כה ס"ק ו סימן אבהע"ז שמואל בית עי' ואולם,

שזנ אמר אחד עד ואם וכו'. לכתחילה היינו כהן, לכל "אסורה היאשנאנסה): אם תה,

שזינתה. אמרה שהיא הדין היינו א"כ מודה, היא ואם נאמן, אינו העד אז מכחשת

לא". או דמיא כהודאה שתיקה אם שם ביו"ד בפלוגתא תליא שותקת, היא ואם

וערווה. אישות לעניני גם כהודאה שתיקה דין הב"ש שייחס הרי

מדבר שם ירוחם), רבנו של דינו מובא (שם יח ס"ק קכז סימן יור"ד ש"ך עי' וכן

בין שמחלק (אלא שבערווה לדבר גם שמיוחס כהודאה שתיקה דין אודות מפורשות

ח"א (בשו"ת, הרשב"א בדבר גם נראה כן שבערווה). לדבר נסך, יין דהיינו איסורים,

בתוס' מובא כן שבערווה. לענינים גם כהודאה שתיקה דין המייחס רלז) אלף סימן

חתיכה משויא בערווה כהודאה" ש"שתיקה כתב שם רבא), (ד"ה ע"א סו בקידושין

השותק. על דאיסורא

בירדוגו דוד הג"ר של דינו (פסק והלאה רכח עמוד יג כרך הדין בשורת בזה ועי'

לטענת ששתקה שאשה הנ"ל מכל "היוצא כך: הנ"ל מהמקורות שהסיק שליט"א),

דאיסורא חתיכא לה ומשויא כהודאה, שתיקתה בעלה, לטענת וכ"ש דזינתה, העד

והבועל". הבעל על

שבאישות. בענינים גם מיושם להיות יכול כהודאה" "שתיקה שדין א"כ מצאנו

‰‡„‰Π‰˜È˙˘ ÔÈ„Â ˙Â�ÚÏÓ ˜ÓÁ˙Ó‰ ÔÈ„ ÏÚ· ˙Ú˘¯‰‚Ò¯

מסקנה

התנהגות של זה דין או כהודאה שתיקה של זה שדין המובא מכל למדים נמצאנו

המתחמק דין בעל הרשעת כדי עד תשובות מלהשיב המתחמק נתבע כלפי דין בית

רק ולא אישות, ועניני שבערווה דינים אודות גם נאמרו מרומה), (ודין מלענות

ממונות. לדיני ביחס

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ò¯

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰*

השייכת בדירה להתגורר בעל של זכותו בהפקעת עוסק זה דין פסקהמתוארות. בנסיבות לאשתו,

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

.29.8.07 תשס"ז באלול ט"ו בתאריך נפתחה הגירושין תביעת

נכתב עוד הבית. את מפרנס אינו וכן מתשמיש מורד שהבעל נכתב התביעה בכתב

באחרת. עינו נתן שהבעל שם

גירושין תבעה האשה .6.11.07 תשס"ח חשון כ"ה בתאריך התקיים ראשון דיון

בית. שלום תבע והבעל

האשה כי הבעל השיב מתשמיש, מורד הבעל כי התביעה בכתב שעלתה לטענה

ממנו. שמתרחקת זו היא

אישות. יחסי ביניהם שאין כשנתיים כבר זה למעשה

בתסקיר .29.1.08 תשס"ח, שבט כ"ב מתאריך נהריה, הרווחה שירותי תסקיר בפנינו

לבין בינה הזוגי הקשר לשיקום טיפולית בהתערבות מעוניינת אינה "האשה כי נאמר

בסיכום כלפיה". הבעל של האלימות את עוד לשאת מוכנה אינה לדבריה, בעלה.

ל תקווה רואה אינה האשה כי נאמר נאמראף עוד בעלה. ובין בינה היחסים עתיד

לדבריו, המשפחתי. התא ועתיד הילדים עתיד למען בית, שלום מבקש הבעל כי שם

שלאור הוא התסקיר סיכום התעלמה. היא אך לייעוץ, לגשת לאשתו הציע הוא

אלו. פערים פני על לגשר ניתן לא זה בשלב הצדדים, של בעמדותיהם הגדול הפער

הבעל כי וטענה שבה האשה .13.3.08 תשס"ח ב' אדר ו' בתאריך התקיים נוסף דיון

להוכחות. ישיבה ונקבעה הכחיש הבעל זרה, אשה עם מתרועע

בבית* ערעור הוגש הדין פסק על תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק מתוך

נדחה. המגורים זכות הפקעת בענין והערעור הגדול, הרבני הדין

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰‰Ò¯

הבעל כי וטען שב האשה ב"כ .20.5.08 תשס"ח אייר ט"ו בתאריך התקיים נוסף דיון

ולא ולאחותה, לאשה שייכת (הדירה הבית בהוצאות משתתף אינו ואף מפרנס, לא

ב"כ טען כן מושכרת. והיא אחרת, דירה ישנה לבעל כי טען האשה ב"כ לבעל).

אחרת. עם שהיה משום האשה, על מאוס הבעל כי האשה

עושה. הוא לבית הקניות כל את כי וטען מפרנס, שאינו הטענה את הכחיש הבעל

"גם להתגרש, נחושה והיא עתה, עד שלה בחיים שלט הבעל כי וטענה שבה האשה

יותר". אתו להיות אסכים לא אני יפרנס, הוא אם

רוצה ואני ,16 בן אחד ילד לי "יש הבא: המשפט את הבעל אמר מכן לאחר

קשה ילד הוא לשכרה. שותה אותו תפסנו רעה. לתרבות יצא שלא עליו לשמור

בעיה לי אין יתגייס, שהוא ביום עליו. לשמור כדי חזקה אשה לא והיא מאוד,

הגירושין". על לדבר

ערובה כבת האשה את להחזיק ניתן שלא הדין בית "עמדת הגיב: הדין בית

הילדים". חינוך בגלל

יתגייס. שלי שהילד ובלבד הדין, בית הצעת על לדבר מוכן "אני הבעל: טען ושוב

הילד". על לשמור תוכל לא האשה

השיבה וחצי, שנה הגירושין עם להמתין מוכנה האשה האם ביה"ד, לשאלת

לא". "ממש האשה:

שהבעל ובתנאי זוגי, לייעוץ הצדדים את לשלוח הציע הדין בית הבעל, בקשת לאור

מתחייב". "אני הגיב: הבעל היועצת. מסקנת את לקבל יתחייב

והבעל חתמה האשה רק למעשה ואולם התחייבות, נוסח הכין הדין בית

לחתום. התנגד

בחיוב. השיב לא הוא ואולם ההסכם, על לחתום כדי ארכה לבעל נתן הדין בית

להתגרש", הצדדים "על כי דין פסק הוציא הדין בית 12.6.08 תשס"ח סיון ט' בתאריך

למגורים פתרון למצוא עליהם הגט.אך סידור את כעת המונעים המשותפים

את לחייב תובע האשה ב"כ .18.2.09 תשס"ט שבט כ"ד בתאריך התקיים נוסף דיון

שלבעל בטענה וכן מתשמיש, מורד מפרנס, אינו כדלהלן: העילות מכח בגט, הבעל

כלכלית, נוחות היא להתגרש מסכים אינו שהבעל הסיבה לטענתו, זרה. אשה ישנה

שכירות. משלם ולא האשה, של בבית חי העולמות; משני נהנה שהוא לו טוב דהיינו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÒ¯

האשה. את אוהב שהוא טען הבעל

הבית. את שיפץ הוא אך האשה, שם על רשום הבית כל שאמנם הבעל טען עוד

כגננת). (בעבודתה למחייתה ש''ח 7000 מרויחה היא כי האשה ציינה ההוא בדיון

עליה. הבית הוצאות כל לטענתה משלימה. ברפואה נוספות, בעבודות עובדת כן

את כי טען אך הבית, של השוטפים בתשלומים משתתף אינו כי הודה הבעל

הביתה, מכניס הוא בת"א, שבבעלותו הדירה מהשכרת לו שיש ההכנסה כל

ש''ח. 3450 בסך

וילדים. אשה למזונות 24.6.08 תשס"ח סיון כ"א מתאריך האשה תביעת גם בפנינו

גרים בה מהדירה דהיינו (ואחותה), האשה מדירת הבעל יד סילוק תובעת כן

הצדדים.

שנתיים כבר עובד שאינו בטל אדם הינו הבעל כי האשה טענה הדיונים במהלך

משכיר. שהוא דירתו שכירות מתשלום הביתה כסף מכניס הוא הבעל, (לטענת

בבית יושב מסריח"), בגד כל מסגריות, מסריח ("בית הרבה מעשן מכחישה), האשה

אותה משפיל ורק אותה מכבד אינו הטלוויזיה, מול או המחשב מול רבות שעות

הבוקר. עד חוזר ואינו הבית את מאוחר עוזב הבעל לעיתים כי טוענת האשה בבית.

לא "אני בבית", שלו השהות את לסבול מסוגלת לא "אני הוסיפה: האחרון בדין

(20.5.08 תשס"ח אייר (ט"ו שלפניו בדיון תקשורת". שום בינינו אין אליו, מסוגלת

הוא אם "גם יותר". אתו לחיות יכולה לא אני שלי. ובחיים בי שלט "הוא אמרה:

יותר". אתו להיות אסכים לא אני יפרנס,

שבתיק. העובדות כאן עד

להתגרש. הצדדים על כי 12.6.08 מיום הדין בית בהחלטת נקבע כבר לגירושין, באשר

עמדתם הובעה ואף בנפרד באריכות מובאים זו החלטה נימוקי היום. אף דעתי זוהי

לסילוק האשה לתביעת נתייחס זה דין בפסק זה. בהרכב שליט"א הדיינים עמיתי של

היום. עד הצדדים גרים בה אחותה), (ודירת מדירתה הבעל יד

האשה מדירת הבעל סילוק

התביעה, את לקבל נלע"ד האשה, מדירת הבעל יד לסילוק האשה לתביעת באשר

הא בדירת ולגור להמשיך זכותו מהבעל נשללת האישות דיני מכח כי שהולהורות

המתאימים לגורמים לפנות רשאיות בכך) יחפצו (אם ואחותה והאשה (ואחותה),

מהדירה. הבעל של ידו את לסלק כדי

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰ÊÒ¯

על נסמכת האישות, דיני מחמת בדירה זכותו את מהבעל המפקיעה זו, החלטה

לקמן: שיובאו הנימוקים

דמתיבתא דינא מכוח א.

בנכסי לבעל שיש פירות אכילת מכח היא אשתו בדירת לדור בעל של זכותו כידוע,

אשתו. של מילוג

צורך בלא שלה, מילוג בנכסי להחזיק הזכות את לאשה נותן דמתיבתא דינא אולם,

פירות. אכילת לבעל לתת

ונבאר.

לדבריה וטעם אמתלא נותנת האשה שאם והוא, ג, עז, ברמ"א מובא דמתיבתא דינא

ממונו ומכלה ישרה בדרך הולך שאינו שאומרת כגון עליה, מאוס הבעל מדוע

שלה, מילוג נכסי את נוטלת האשה זה דין ע"פ דמתיבתא. בדינא דנים אז וכיוצ"ב,

כז, ס"ק שם בב"ש המובא ע"פ מבוררת, בטענה (זאת פירות אכילת אין ולבעל

שהביא). חילוקים בג'

וכיוצ"ב" ממונו ומכלה ישרה בדרך הולך "אינו של ברמ"א, המובאות אלו עילות

תוכל שהאשה כדי מספיקות הם אך כפיה, או גט לחיוב עילות אינן כלל בדרך

שם ,67 עמוד יא חלק רבניים דין פסקי (ועי' שלה מילוג בנכסי בלעדי באופן להחזיק

לענין אולם עלי, מאיס בטענת גט כפיית פוסק שאנו למי שאף הפוסקים בשם ביארו

.(269 עמוד ב ופד"ר ,182 עמוד ט פד"ר גם ועי' זו. טענה על להסתמך יש הממון

סובלת שהאשה נראה ואולם גט, כפיית או גט לחיוב עילות אין שלפנינו בנידון גם

טענה הדיונים במהלך כאמור, כך. בשל עליה מאוס הוא כי טוענת ואף מבעלה,

כסף מכניס הוא (לטענתו שנתיים כבר עובד שאינו בטל אדם הינו הבעל כי האשה

("בית הרבה מעשן מכחישה), האשה משכיר. שהוא דירתו שכירות מתשלום הביתה

(באינטרנט) המחשב מול רבות שעות בבית יושב מסריח"), בגד כל מסגריות, מסריח

כי טוענת האשה בבית. אותה משפיל ורק אותה מכבד אינו הטלוויזיה, מול או

את הכחיש לא הבעל הבוקר. עד חוזר ואינו הבית את מאוחר עוזב הבעל לעיתים

אלו טענות אשתו. בעיני מאוס הבעל אכן כי מתרשם הדין בית טענותיה. מרבית

ונראה וכיוצ"ב", ממונו ומכלה ישרה בדרך הולך "אינו ברמ"א מהמובא גרועות אינן

להפקי כדי דמתיבתא, דינא זה בנידון להחיל פירותשניתן אכילת זכות מהבעל ע

האשה. של מדירתה להוציאו דהיינו מילוג,

רבניים דין בפסקי גם אנו מוצאים שלפנינו, לנידון מאוד הדומים מפורשים דברים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÒ¯

ואשה בעל "הצדדים כך: כתבו שם הגדול), בביה"ד ערעור ,136 (עמוד ט חלק

לפנינו הובא התיק בחיפה. ביה"ד כב' בפני לגירושין האשה בתביעת התדיינו

הגדול ביה"ד וכב' בענין שדן ביה"ד כב' ידי על דין פסק מתן לאחר האחרון בגלגולו

דמתיבתא דינא של הדין וחל עליה מאוס שהבעל האשה טענת מקבלים לפיו:

הצדדים גרים בה שהדירה ומאחר שלה, מלוג נכסי הבלעדית לזכותה לקבל וזכאית

בארה"ב מקרוביה ניכרים סכומים נתקבלו ובזמנו בלבד האשה שם על רשומה

הבלעדי, רכושה היא הדירה שאכן להניח יש לכן הדירה, על המפתח דמי למימון

מהדירה" הוצא והבעל בוצע האמור דין פסק הדירה. את לעזוב הבעל על כן ועל

זה ואין הדירה, בקניית השקיע הוא שגם שטען מחמת אך ערער, הבעל אמנם (שם

הבעל). של רכושו הדירה שאין שודאי לעניננו, נוגע

טענותיה כל ביררה לא האשה

דינא "והנה שכתב: זצ"ל), ישראלי (הגר"ש יז סימן שאול משפטי רבניים דין פסקי עי'

הבעל, מידי נצ"ב את ומוציאין לבעלה שהכניסה הנדוניא את לה המזכה דמתיבתא

אותו למאוס לה וראוי אמת שהיא לב"ד ונכרת מבוררת והיא אמתלא כשנותנת זהו

סקכ"ז". ע"ז סי' הב"ש כמ"ש

כנים שאמנם בהוכחות לברר האשה הצליחה שלא נראה דמהרי"ו בעובדא "אך

וטוענת בעלה על שקובלת שמה איסר בחומר צורלין מרת 'השבעתי וזל"ש: דבריה,

לא וגם נתבררו ולא בכפיפה, עמו לחיות רוצה ואינה בטענה ובאה עלי, מאיס

לא וכו' בבעלה מסרבת שהיא מה כי בחומר עליה קבלה ע"כ טענותיהם נתלבנו

הסובלתו', דעתו ואין עמו יפה דעתה שאין רק וכו' ואמה אביה עצת שום מחמת

שעליה שם פסק ועכ"ז הנדוניא, את הבעל מידי להוציא אפשר אי כזה ובאופן

הבעל". מקרובי שקיבלה המתנות את לבעל להחזיר

ראיתי 'ולא דבריו: בהמשך ע"ש בנדוניא, תפוסה היתה שהאשה שם משמע "אמנם

כי מאחר רבותינו אמרו כאשר כמורדת דינה ועתה עמו להיות אותה לכוף צד שום

וכו'". להחזיק יש לחופה עמה שהכניסה מה ובכל בנדונייתה מוחזקת שהיא מה כל

את לברר יכולה ולא עלי מאיס בטוענת ג' אות מורדת דיני בקיצור ב"ש "ועי'

ת אם אך הבעל, מידי הנצ"ב את מוציאין לא כי אם תפסהדבריה אם גם - פסה

עלי מאוס שהוא בנפשאי לי קים לומר יכולה כי מידיה מוציאין אין - מעות

עכ"ד. בידיה". ומוקמינן

הדירה והרי מוחזקת, שהיא במה לזכות יכולה טענותיה, כל ביררה לא אם גם הרי

בנידון וכ"ש בה, במגוריה והן אחותה) עם (שותפות בטאבו ברישום הן בחזקתה,

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰ËÒ¯

לא הבעל ואף לעיל, כאמור עליה, מאוס אכן שהבעל התרשם הדין בית שאף דידן,

טענותיה. מרבית את הכחיש

הבא. בקטע זה בענין עוד וראה

הגט קודם אף פירות, מאכילת הבעל הפקעת

הגט? טרם אף נכסיה לאשה לתת ניתן דמתיבתא דינא ע"פ האם

דהא הט"ז בשם הביא כז) ס"ק עז (סימן הב"ש הפוסקים. חלוקים זו בשאלה

ליה, כייפינן לא ואנן לגרשה רוצה אינו אם אבל הגט, בזמן דוקא ממנו, דמוציאין

הב"ש על חולקים מהפוסקים כמה אולם, שתפסה. אא"כ כלום, ממנו מוציאין אין

להלן. כמובא הנ"ל,

האשה שאמרה "כיון בזה: שכתבו (94 (עמוד יא חלק רבניים דין בפסקי גם ועי'

מאשר להתאבד ומעדיפה פנים, בשום בית שלום לעשות יכולה שאינה בפנינו

שבכרך בפס"ד בארנו וכאשר עלי, מאיס אמרה כאילו בזה לראות יש עמו, להשלים

מאיס הלשון את אמרה שלא אף אליו, לחזור תוקף בכל שמסרבת שכל קפ"ב עמ' ט'

באה"ע הרמ"א כתב זה מסוג במורדת והנה עיי"ש. עלי דמאיס כמורדת דינה עלי,

מה כל לה להחזיר צריך שהבעל והיינו דמתיבתא, דינא בה שדנים ס"ג ע"ז סי'

סי' ח"א יעקב בשבות ועי' שלה, המלוג נכסי את שכן וכל בנידונייתה, לו שהכניסה

הנכסים את ממנו דמוציאים שהעלו ב' סי' מוולוז'ין להגר"ח המשולש ובחוט ק"ח

וא"כ סק"ט. ס"ט סי' איש בחזון וכ"כ שמואל) ובית זהב כהטורי (ודלא הגט לפני עוד

הגט". לפני אף הקיוסק מן להוציאו יש בנידוננו ה"ה

"וכן ב): סימן המשולש, (חוט שם מוולאז'ין הגר"ח שכתב הדברים מקצת ואצטט

יכולה באינה דאף וכו', כהט"ז ולא הרמ"א כדעת הגט, קודם אף לה דנותנים עיקר,

לדינא, שכתבתי מה מכל היוצא וכו'. לה ונותנין מידו מוציאין האמתלא לברר

שאינה באמתלא ואף הגט, בשעת שלא אף ממנו להוציא הוא דמתיבתא דדינא

ל שיש לא אם וכו'".מבוררת, כלום לה נותנים אין ואז לערמה חוש

מילוג נכסי אכילת איבד שהבעל זה דין א. חשובים: יסודות שני מדבריו שלמדנו הרי

מבוררת. שאינה באמתלא אף הוא זה דין ב. הגט. קודם אף הוא אשתו

ספרד בבני דמתיבתא דמתיבתא)דינא דינא בלא אף דגמרא, (מדינא

הרי"ף, ע"י להלכה הובאה דמתיבתא דינא תקנת ספרד? בבני אף נוהג זה דין האם

וכן זו הלכה הזכיר לא הרמב"ם אולם והרמ"א, הטור הרא"ש, מרוטנבורג, מהר"ם

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ¯Ú

בבני נוהגת אינה זו הלכה כי הדברים מתוך נראה זאת. פסק לא בשו"ע המחבר

להחיל ניתן האם השאלה ומתעוררת ספרד, מבני הינו הבעל שלפנינו בנידון ספרד.

זה? דין עליו

הרבני הדין בית בפני ערעור ,94 (עמוד יא חלק רבניים דין בפסקי עי' לכך, ביחס

אזולאי, ע' צימבליסט, ג' ח' הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו, אביב תל האזורי

הם שלפנינו שהצדדים כיון לטעון, מקום כאן שיש "אלא שהעירו: דייכובסקי) ש'

הא בשו"ע והמחבר המחבר, דעת אחרי פסקיהם בכל שהולכים הספרדים, מאחב"י

דמתיבתא, כדינא הספרדים אצל נהגו שלא ויתכן דמתיבתא, דינא את העתיק לא

דמתיבתא?". דינא עפ"י הממון את זה מבעל נוציא ואיך

דגמרא מדינא אלא דמתיבתא דינא בלי וגם שאני, מלוג דנכסי י"ל "ברם והשיבו:

שמואל בית כתב ליה ומצערנא ליה בעינא מסוג במורדת דהנה ממנו. להוציאם יש

אוכל אינו הוא אף כתובתה שמפסדת חודש י"ב דאחר הרא"ש בשם סקט"ו ע"ז בסי'

והיינו פירות), אוכל שעדיין הרשב"א בשם שהביא עיי"ש (אמנם מלוג נכסי פירות

שלו, הזכויות גם ובכללם הכתובה, תנאי כל נפקעו כתובתה שאבדה שכל משום

הפסידה שג"כ עלי, מאיס מסוג במורדת דה"ה מסתבר וא"כ פירות. אכילת וביניהם

מפסדת שאינה נקטינן דהכי סק"א ס"ט סי' איש חזון (עי' חודש י"ב אחר כתובתה

מתחילים חודש י"ב דהני הנ"ל המשולש חוט ועי' חודש. י"ב אחר אלא כתובתה

יעקב בית ועי' פירות. אכילת זכות הפסיד הוא גם בדין), שעמדה משעה למנות

עד ממנו מוציאים שאין שמואל ובית זהב הטורי דברי על שכתב סי"ג ע"ז לסי'

דינא על יותר שהוא מה דמתיבתא דינא מכח לזכות כשבאה רק דהיינו הגט, לאחר

לשיטת פירות הבעל הפסיד וכבר עלמא לכולי שזכתה מלוג בנכסי אבל וכו', דהש"ס

לגרשה". רוצה אינו אפי' ממנו דמוציאין ודאי וכו' חודש י"ב אחר הרא"ש

האשה, בידי מילוג נכסי השארת של זה דין נוהג ספרד, מבני הינו שהבעל אף הרי

דגמר אשתו.מדינא מדירת לצאת חייב הבעל כי לפסוק יש וממילא א,

לבאר האריך שם א), כרך הדין, (שורת שליט"א איזירר הגר"ח של מאמרו גם ועי'

(ממרידת שנה לאחר בנכסיה להחזיק האשה רשאית מילוג, לנכסי שביחס ולהוכיח

דמתיבתא. לדינא להזדקק בלא אף זאת פירות. אכילת לבעל ואין עלי), מאיס

בענינינו הרי זו, "ולשיטה הפלאה: בעל דברי הבאת לאחר הענין, בסוף סיכם וכך

א"כ בקרקעות), שיש בעלמא מתפיסה (דעדיפא הטאבו מכח מוחזקת שהאשה

גם ממנה מוציאים אין תפסה שאם וכו', הנ"ל בט"ז משמע וכן לכו"ע. שלה הפירות

ולענין נצ"ב לענין מדבר (הוא לפירות אפי' מוציאים שאין ובפשטות הגירושין, לפני

היינו דמהני, דתפסה היכא דכל מילוג, נכסי לענין מזה להקיש ויש דמתיבתא, דינא

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰‡Ú¯

י"ב שבתוך תפיסה בן שמחלק אלא וכו', יעקב בבית וכן וכו'). פירות לענין אפי'

מאיס שטוענת בענינינו דמהניא. חודש, י"ב לאחר תפיסה לבין מהני, דלא חודש,

תפיסתה". מהניא לכו"ע בדין, העמדה מאז חודש י"ב עברו שאם הרי עלי,

נכסי לתפוס האשה רשאית דמתיבתא, לדינא להזדקק בלא שאף למדים נמצאנו

וממילא שלפנינו, בנידון גם הוא כן בהם. פירות אכילת כבר לבעל ואין שלה, מילוג

שביניהם. האישות מכח האשה, בדירת מגורים - קרי פירות, אכילת מהבעל נמנעת

לצורך סיבות עוד נביא בבית, פירות אכילת זכות הבעל שהפסיד שביארנו לאחר

בית על המוטלים וההשתדלות החובה לביאור המצטרפות הצדדים, בין להפריד

מהבית. הבעל את להוציא הדין

שקט למדור זכאית האשה ב.

האשה אחת. גג קורת תחת חיים אך כשנתיים, כבר מסוכסכים והאשה הבעל

של שהותו כנגד לה שיש טענות (ועוד מבחינתה נסבל בלתי בבית שהמצב טוענת

תקופה שזו טוען אך קשה, המצב כי מכחיש אינו הבעל לעיל). כמובא בדירה, הבעל

האשה כי טוען וכן יעבור"), וזה דריתחא, עידנא "זה טען: האחרון (בדיון עוברת

חברותיה. ע"י מוסתת

מדור ואולם, עג), סימן אבהע"ז (שו"ע מדור לאשתו לספק חייב הבעל ההלכה ע"פ

ב שקט, למדור זכאית האשה מדור. אינו הפרעות, עם מדור בו, לדור קשה ואשר

הפרעות. ללא חייה את לחיות תוכל

"האומר יד): הלכה יג פרק אישות, (הלכות הרמב"ם בדברי אנו מוצאים לדבר סמך

וכו', לו שומעין ואחיותייך', אחייך ואמך אביך לביתי שיבואו רצוני 'אין לאשתו

שיכנסו רצוני 'אין שאמרה היא וכן ברשותו. אחרים שיכנסו האדם את כופין שאין

את כופין שאין לה, שומעין לי', ומצירין לי שמריעין מפני וכו', ואחיותיך אמך אצלי

ברשותו". עמו אחרים שישבו האדם

האשה של הזכות מהי להבין, ויש הבעל. של שהוא במדור הרמב"ם דיבר בפשטות

"הואיל עד): סימן העזר, אבן הטור (על הפרישה וביאר שם? לשבת מקרוביו למנוע

לאשה יש שם". יכנסו לא שאחרים רשותה, נקרא זה לענין שם, לדור רשות לה ויש

המדור בזכות פגיעה זוהי הרי מפריע, גורם שמה נכנס וכאשר בבית, מדור זכות

שקט. למדור האשה זכאית שם אף הבעל. של הפרטית בדירתו אף נאמר זה דין שלה.

במדור פוגעת משפחה) (כקרובי זרים אנשים של הפרעה רק שלא לומר נראה ובכן,

במדור. הפרעה זו הבעל מצד הפרעה גם האשה, של

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·¯Ú

ואולם מדור, לאשתו לספק חייב הבעל אמנם האשה. של היא הדירה שלפנינו בנידון

מדורה. תהיה אחותה) עם (בשותפות שלה הדירה כי האשה התרצתה עתה עד

לספק החובה מוטלת הבעל ועל מדור, אינו ושליו, שקט אינו זה שמדור בעת אולם,

אחר. במקום או זו בדירה שליו מדור לאשתו

להיפרד הבעל שעל לכך לעיל שהובא לנימוק כסניף יצטרף שקט" "מדור של זה ענין

במגוריהם. אף מהאשה

הניצים בין להפריד הדין בית של חובתו ג.

תחת חיים אך כשנתיים, כבר מסוכסכים והאשה הבעל לעיל, ומפורט כאמור

אחת. גג קורת

הגר"ח של דינו ידוע בית. לשלום סיכוי אין כי סבור הדין בית שלפנינו במקרה

שנראה כל אומר, אני כלל "בדרך קיב): סימן (ח"ב ושלום חיים בספרו זצ"ל פלאגי'

להפרידם הרבה השתדלות צריך אדרבה תקנה, להם ואין נפרדים רב שזמן דין לבית

כל כי נאמנה וידעו וכו', רבים חטאים חוטאים יהיו שלא כדי גט, ולתת מזה זה

ותחרות, שנאה קנאה מחמת מזה זה להנקם כדי זה בענין גט מלתת לעכב הבא

הדבר מעכבים מהאיש להנקם וכדי רוצה, אינה והאשה לגרש רוצה שהאיש פעמים

וכדי וכו' רוצה כשהאשה להיפך כן וכמו הדין, ליתן עתידין שמים, לשם שלא

ויש ה' בחר לא בזה גם שמים, לשם שלא גט מלתת מעכבים מהאשה להנקם

וכו'". מהשמים עונש

רקע על לכפיה וקצבה מועד והציב נוסף תנאי פלאג'י הגר"ח הוסיף שם זהבדבריו

איזה יארע דאם הזה, לדבר וזמן קצבה נותן "והנני וכתב: לשלום", סיכוי "אין של

זמן עד ימתינו תקנה, להם ואין השלום לתווך נלאו כבר לאשתו, איש בין מחלוקת

ביניהם, שלום לשום תקווה יש שלא לבי"ד נראה לשמים בינם ואם חדשים, ח"י

נאמר זה דינו האמור". כדבר אני, רוצה שיאמרו עד גט לתת ולכופם הזווג יפרידו

ביניהם. הסכסוך פרוץ מעת חודש י"ח כבר שחלפו באופן רק

הגירושין שתיק כך על בהסתמך הקצוב, למועד כבר הגיעו הזוג בני שלפנינו, בנידון

לא לכך קודם שכבר (ומסתבר 29.8.07 תשס"ז באלול ט"ו בתאריך כבר נפתח

בשלום). חיו

ואולם לכוף), שלא (וכ"ש זה דינו סמך על גט לחייב שלא הדין בתי נהגו ואמנם

על וצורך חובה מטיל בית לשלום סכוי חוסר של זה מצב כי הדיינים על מוסכם

הרוב, (דעת הגדול הדין בית דברי וידועים פירוד. לידי הצדדים את להביא הדיינים

̉È�È· ÍÂÒÎÒ‰ ·˜Ú Â˙˘‡ ˙¯È„· ÏÚ· È¯Â‚Ó ˙ÂÎÊ ˙Ú˜Ù‰‚Ú¯

הגר"ח בדברי הכוונה שאין התפרסם) לא שליט"א, איזירר והגר"ח שרמן הגר"א

טובה עצה זו אלא לאשה), מזונות (והפסד גט לתת הזוג בני את לכוף פלאג'י

כופין הזוג, בני אצל חטא של מצב למנוע פירוד, של מצב קיים שכאשר לדיינים,

הזוג בני על חובה גם ואולי מאיסור, הזוג את להציל כדי הכל לעשות המצוות על

בכך. הדין לבית להישמע

נימוקי תשס"ט, טבת ט"ז (מתאריך הגדול הדין בית של אחר בפס"ד ראיתי כן

באשתו שבגד בעל (אודות שכתבו פורסם) לא חשאי, והגר"מ איזירר הגר"ח הדיינים

שפירוד הבעל של "טיעוניו זכויותיה): אותה ויפסידו בגט אותה שייחיבו רוצה ועתה

זכות שום מפסידה לא האשה עלינו. מקובלים אינם גט לחיוב עילה הם ממושך

לא שביה"ד גורם לשלו"ב סיכוי חוסר בית. לשלום הסיכוי חוסר מחמת מזכויותיה

עילות אין עוד כל מאידך, אולם לכך. זמנו את יבזבז ולא שלו"ב בהשכנת יתעסק

"גם והוסיפו: לאשה". המגיעות מהזכויות זכות שום מאבדת אינה האשה גירושין,

לגבי לא ובראשונים, בש"ס נזכרה שלא כפיה לחדש באו לא פאלאג'י הר"ח דברי

כל בע"כ). לגרש שלא מנהג שיש או חדר"ג שיש (במקום האשה לגבי ולא האיש

מוסרי, באופן וללחוץ ובדיבורים בדברים להשפיע לבי"ד הוראה אלא אינם דבריו

נהג וכך כלל, זכויות הפסד של פסיקה או משפטית כפיה בדבריו אין דייניאבל ו

דנא". מקדמת הגדול ביה"ד

לו ראוי זה ענין תשכך. והמריבה יפרדו הצדדים כי לדאוג צריך הדין שבית הרי

אישות) קניני (מבחינת מהבעל לשלול כדי לעיל הובאו שכבר הנימוקים עם שיצטרף

בהכרח יוביל האשה של מביתה הבעל הרחקת של זה צעד בבית. המגורים זכות את

הצדדים. בין בגט לפירוד שני בשלב וכן הרצוי, השקט להשכנת

שכתב ג) יב, (חו"מ, השו"ע בדברי אנו מוצאים הדין, בית של חובתו שזו לדבר סמך

כדי הדין, מן חוץ היתומים בממון לוותר לב"ד "מותר הדשן): תרומת של (דינו

כח "ויש שכתב: קי) סו"ס (חו"מ, הרמ"א ע"י גם נפסק זה דין ממריבות". להשקיטם

להם". שטוב נראה אם יתומים, מחמת לפשר דין בית ביד

(בן אחר מקרה אודות גם זה מדין שלמד שעח) סימן (חו"מ מהרשד"ם שו"ת ועי'

דעת בלא חלקו את לההוא לתת ורוצה אביו, של שותפו בן לטובת שפסק בורר

שאביו לו ברור לו שנראה מה אביו מדעת שלא ליתן לוי שיכול וק"ו "כ"ש אביו):

ליהודה ליתן לוי שיכול אלה לדברי סיוע ועוד כן, לעשות לו ומצוה ליהודה, חייב

היתומים בממון לוותר לב"ד שרי בכתבים ת"ה בעל כתב שהרי אביו, ידיעת בלתי

כולו, זה על היתומים על ב"ד ביד כח דיש עד כו' וקטטה ריב להשקיט הדין מן חוץ

וקטן פשרה, ולעשות זכותם למעט ב"ד יכולים היתומים, עם שהדין שאפי' הרי

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ¯„Ú

ליהודה, שחייב בבירור הדין שראה כיון בנ"ד כ"ש דמי, בפניו ולא מדעתו כשלא

כלל". לספק מקום שיש נראה אין ובזה מדעתו שלא ליתן שיכול

המריבה, והשקטת השלום הבאת של השיקול על מבוססת הדין בית החלטת לעיתים

זה. בתיק גם ננהג וכך

מהאשה להיפרד הבעל שעל לכך לעיל שהובא לנימוק כסניף יצטרף זה ענין גם

מגוריהם. במקום אף

לגור שביניהם האישות מכח הבעל של זכותו נשללת כי לקבוע יש למעשה, הלכה

לעיל. שהובאו הנימוקים מכח ואחותה, האשה בדירת

מסקנה

מזה.א. זה להתגרש הצדדים על

נשללת.ב. ואחותה, האשה בדירת לגור שביניהם האישות מכח הבעל של זכותו

הדירה את לפנות הבעל על מהדירה, הבעל לפינוי האשה תביעת לאור

יום. 30 בתוך

גט.ג. לסדור תיק לפתוח האשה על הדירה, את יעזוב הבעל כאשר

³

‰¯Ú

ÔÂÓÓ ÈÒÁÈ ˜ÂÁ· 4 Ô˜È˙ ¯Â‡Ï ‰˘‡Ï ÈÙȈÙÒ ¯Â„Ó ˙ÚÈ·˜*

לשלום האשה תביעת את לקבל יש כי הדין בית קבע בעבר כברכעת הצדדים. בדירת ספציפי) (מדור ייחודי מדור לאשה ונקבע בית,לאור האשה, של ספציפי מדור לביטול הבעל תביעת בפנינו ניצבתמחמש למעלה מזה חייהם באורחות שיתוף קיים לא כי העובדההנדרשים התנאים מתקיימים שלפנינו במקרים לטענתו, שנים.יחסי לחוק 4 (תיקון הגירושין קודם אף שיתוף לפירוק בחוקהחל מאז שחלף הרב הזמן מחמת זאת ,(1973 התשל"ג ממון,מחמת המחוקק), שקבע המועד שזהו משנה, (יותר לגירושין ההליךהקרע מחמת וכן רכוש לחלוקת המשפט בבית המתנהלת התביעההזמן שזהו חודשים, לתשעה (מעבר הארוך והפירוד הצדדים שבין

בחוק). הנדרש

על המבוסס דין פסק ינתן מכן ולאחר זה, בתיק העניינים השתלשלות תובא להלן

העניין. לעצם הנוגעים החוק לסעיפי בהתייחס זו בסוגיה הלכתיים העקרונות

שנים. כמה כבר פרודים הצדדים

יצאה 13.4.05 תשס"ה ניסן ז' בתאריך גירושין. תיק הבעל פתח 2005 בשנת כבר

כי העובדה משום זאת הבעל, של הגירושין תביעת את הדוחה הדין בית החלטת

האשה כי ההיא, בהחלטה נטען זאת, לעומת זרה. אשה לטובת באשתו בגד הבעל

בית. לשלום לחזור באפשרות ליבה בכל מאמינה

בשלב מקום אין ולפיה החלטה הוציא הדין בית 17.11.05 תשס"ו חשון ט"ו בתאריך

להוציא בכוונתו אין כי הבעל של הצהרתו לאור זאת האשה, מדור את לקבוע זה

המשותפת. מהדירה האשה את

הוא כי וב"כ הבעל טען 5.12.06 תשס"ז כסלו י"ד בתאריך שהתקיים בדיון אולם,

סיומו* לקראת המובא המשפטי החומר תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

יעקבי, שמעון הרב עו"ד הרבני, לשיפוט המשפטי היועץ מאת התקבל זה דין פסק של

לו. נתונה ותודתי

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÚ¯

בדירה, המתגוררת האשה, הצדדים. בדירת שיתוף פירוק לתבוע זכותו על עומד

ספציפי. למדור זכותה על לשמור ובקשה מכך, חששה

על נשענת ספציפי למדור אשה זכות כי הדין בית ציין היום, מאותו בהחלטתו

אינטגרלי כחלק לאשתו הבעל של המדור חובת מכח האחד, הלכתיים: יסודות שני

בר כמבואר בהלכה, מעוגנת זו זכות אשתו. במזונות אישותמחיובו הלכות מב"ם

הבעל, של הכלכלית רמתו לפי ונקבעת עג, סימן העזר אבן ערוך ובשולחן יג פרק

של זכותה מכח הוא לאשתו ספציפי במדור בעל לחיוב השני היסוד שם. כמבואר

להלכות בהתאם מסויימים, במקרים השותפות פירוק את למנוע כשותף האשה

קעא. סימן משפט חושן ערוך בשולחן כמבואר שותפים,

בדירת ספציפי למדור זכאית האשה כי הנ"ל בהחלטתו הדין בית קבע האמור לאור

מכירת את למנוע בצו הורה הדין בית משכך, במזונותיה. בעל חייב עוד כל הצדדים,

הנ"ל. בדירה אחרת דיספוזיציה כל או השכרתה הדירה,

האשה, למדור חילופיות הצעות להגיש האפשרות את לבעל נתן הדין בית זאת, עם

היום, עד רגילה האשה היתה להם המגורים ורמת התנאים את ההולמות הצעות

הדין. בית ראות ע"פ

מתנגדת. והאשה לבטלה מבקש הבעל כאשר זו, תביעה דיון נשוא הינה זו החלטה

האשה בסיכומי עיין וכן 17.11.09 בתאריך שהתקבלו הבעל בסיכומי עיין הדין בית

.26.11.09 בתאריך שהתקבלו

הבאים: הנימוקים על נשענת כוחו) בא (באמצעות הבעל תביעת

יחסי לחוק התיקון מכח האשה, של ספציפי למדור ההחלטה את לבטל מבקש הבעל

הדין בית החלטת לטענתו, .(4 מספר לתיקון (כוונתו 1973 התשל"ג זוג, בני בין ממון

התיקון לחוק). 4 בתיקון שנוסף א' 5 (סעיף החוק לתיקון קודם עוד התקבלה הנ"ל

ולהקדים הצדדים בין שיתוף פירוק על להורות רשאי המשפט בית כי קובע לחוק

תנאים. כמה בהתקיים שביניהם, הנישואין פקיעת קודם אף המשאבים, איזון את

אולם המשפט, בבית דיון מתקיים הצדדים בין השיתוף פירוק בענין הבעל, לטענת

לקבל המשפט לבית ממש" של הפרעה "מפריעה לאשה ספיציפי מדור על ההחלטה

כהגדרתו. בענין, החלטה

מחמש למעלה מזה חייהם באורחות שיתוף קיים לא הצדדים בין שם, דבריו ע"פ

שיתוף לפירוק בחוק הנדרשים התנאים מתקיימים שלפנינו במקרים לטענתו, שנים.

(יותר לגירושין ההליך החל מאז שחלף הרב הזמן מחמת זאת הגירושין, קודם אף

ÔÂÓÓ ÈÒÁÈ ˜ÂÁ· 4 Ô˜È˙ ¯Â‡Ï ‰˘‡Ï ÈÙȈÙÒ ¯Â„Ó ˙ÚÈ·˜ÊÚ¯

המשפט בבית המתנהלת התביעה מחמת המחוקק), שקבע המועד שזהו משנה,

לתשעה (מעבר הארוך והפירוד הצדדים שבין הקרע מחמת וכן רכוש לחלוקת

בחוק). הנדרש הזמן שזהו חודשים,

הנימוקים על נשענת לכך הסכמתה ואי כוחה) באת (באמצעות האשה תגובת

הבאים:

להסתמך עליו ספציפי, למדור זכותה את אבדה האשה כי הבעל סבור אם לטענתה,

ספיצ למדור הזכות שכן המתאימים, ההלכתיים הנימוקים בתביעתעל יסודה יפי

למדור האשה זכות כי והוסיפה חידדה עוד האשה. שהגישה הבית ושלום המזונות

כקרדום זה בחוק להיתלות ניתן שלא ומכאן ממון, יחסי מחוק נובעת אינה ספיציפי

למדור הזכות נגזרת ממנה ההלכה בבסיס עומד אינו ממון יחסי חוק שכן בו, לחפור

אינן הצדדים של בעניינם הרבני הדין בית "החלטות וביארה: הוסיפה ועוד ספיציפי.

ומזכותה בית שלום מהלכות הנובעות האשה לזכויות אלא ממון, יחסי לחוק נוגעות

אשה". למזונות האשה של

ולחוק לחוק, לתיקון קדמה הספיציפי המדור בענין הדין בית החלטת כי טענה עוד

רטרואקטיבית. תחולה אין

האשה של מדורה את לשנות יכול בעל שאין המדור בדין הוא כלל כי הוסיפה ועוד

הכללי המזונות בדין העל מעיקרון חלק הינו זה וכלל הרעה", לנווה היפה "מנווה

יורדת". ואינה עמו "עולה של

המשפט בית קבע שם אקנין) (הלכת 5969/94 מבג"ץ הביאה לדבריה אסמכתא

להחליט המשפט בית שבא שעה כי מחייב הערכאות של הדדי שכיבוד "הרי העליון:

של מהחלטתו יתעלם לא השיתוף), פירוק על יחליט (אם בדירה השיתוף פירוק על

ההדדי הכיבוד "עקרון :2626/90 בע"א נפסק וכן ראשונה". שניתנה הרבני הדין בית

המשפט בית על המדור, בענין הדין בבית החלטה משניתנה כי מחייב הערכאות בין

זו". בהחלטה להתחשב השיתוף בפירוק הדן

(ובאת האשה חיזקה זה ובנתון בית, בשלום רצונה כי השנים כל טוענת האשה

האשה תוכל לא בית ללא בית. של בקיומו מותנה בית "שלום טענתה: את כוחה)

האשה לטענתה, בית". לשלום הרבני הדין בית החלטות ואת זכותה את לממש

כמשפחה. ולחיות ולשוב לחיקה חזרה הבעל את לקבל עת בכל מוכנה

הדין. לפסק ניגש ועתה והטענות, העובדות כאן עד

החלטת כי לקבוע נראה הצדדים, כוח באי ובסיכומי התיקים בכל העיון לאחר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÚ¯

דיונים עקב לבטלה מקום ואין עומדת, בעינה לאשה ספיציפי מדור למתן הדין בית

אחרת. בערכאה המתקיימים השיתוף ופירוק הרכוש בנושא

החוקי-משפטי. במישור והן ההלכתי במישור הן הדין, ופסק הנידון את נברר להלן

ההלכתי. במישור נפתח ראשית

יסודות שני מצוינים ,5.12.06 תשס"ז כסלו י"ד מתאריך הדין בית בהחלטת כאמור,

המדור חובת מכח האחד, ספציפי: למדור אשה של זכותה נסמכת עליהם הלכתיים

רמתו לפי נקבעת זו זכות אשתו. במזונות מחיובו אינטגרלי כחלק לאשתו הבעל של

הרמב"ם: פסק (וכבר יורדת" ואינה עמו "עולה הידוע מהדין הבעל, של הכלכלית

מכח הוא לאשתו ספציפי במדור בעל לחיוב השני היסוד עושרו"). לפי - המדור "וכן

מסויימים. במקרים השותפות פירוק את למנוע כשותף האשה של זכותה

זכות לאשה להעניק דין בית להחלטת להביא העשוי נוסף יסוד ישנו למעשה

לחיים לאשתו לחזור שיאות כדי הבעל על לחץ הפעלת - והוא ספציפי, במדור

אולם, לקדמותו. הבית שלום את להשיב הנועד אמצעי דהיינו ושיתוף, שלום של

בכוחות לעמוד יכול אינו זה נימוק שהובאו, הראשונים הנימוקים משני להבדיל

עדיין כי משוכנעים הדין בית באשר רק לשמש יכול זה נימוק מקרה. בכל עצמו

השלום כי סבור הדין ובית במידה אולם, לבית. יחזור שהשלום מסויים סיכוי קיים

של נחישותו עקב (בעיקר הענין בנסיבות קלוש לממשו והסיכוי והלאה, מהם כבר

בבית לחינם לתפוס לאשה לאפשר כדי זה בנימוק להשתמש אין לגירושין), הבעל

הסיכוי אם אף שהרי זה, בכגון גם תקפים הראשונים הנימוקים שני אולם, המשותף.

במדורה, חייב וממילא אשתו במזונות הבעל חייב עדיין קיים, אינו או קלוש לשלום

רצונה. נגד השיתוף את לפרק ואין בבית, כשותפה מוגדרת האשה עדיין וכן

הדיינים קבעו שם (8479 מספר (תיק הגדול הדין בית החלטת ראה ענין, באותו

לשלום סיכוי חוסר של המצב כי שליט"א שרמן אברהם והג"ר איזירר חגי הג"ר

למזונות, כזכות לכך, הנלוות הזכויות ואת בית לשלום הזכות את עוקר אינו בית

ממנה נשללת אינה בית לשלום האשה של זכותה לטענתם, ספציפי. ומדור למדור

נשללת לא וממילא להתגרש, מצווה ישנה הצדדים על כי הדין בית פסקו אם אף

לשאול מקום אין אחרת, אשה עם הבעל חי בו במצב (לשיטתם, למדור זכותה

את ויעזוב הבעל יתכבד לכך. הזדמנות לה אין שהרי בית, שלום רוצה האשה האם

עם חי הבעל עוד כל רצונה. את נבחן ואז בפיוס, האשה אל יפנה האחרת, האשה

ולא ההלכה מבחינת לא הבית, שלום לענין כלל להשיב נתבעת האשה אין אחרת,

והמוסר). המצפון מבחינת

ÔÂÓÓ ÈÒÁÈ ˜ÂÁ· 4 Ô˜È˙ ¯Â‡Ï ‰˘‡Ï ÈÙȈÙÒ ¯Â„Ó ˙ÚÈ·˜ËÚ¯

אוריאל הג"ר דן אחרים, או אלו במקרים ספציפי, למדור אשה של זכותה בענין

והלאה. 206 עמוד א חלק דבורה, עטרת בספרו טבריה, צפת אב"ד שליט"א, לביא

ספציפי, מדור למתן לעיל שהובאו האחרונים הנימוקים שני את הזכיר דבריו בסוף

והוכיחמ השותף, רצון נגד השותפות פירוק אי ומטעם הבית שלום הגנת טעמי

ספציפי מדור מתן להצדיק כדי אלו טעמים על להסתמך ניתן לא כי באריכות

חיוב בשאלת רק היא הספציפי המדור בשאלת הדיון מסגרת שם, לדבריו לאשה.

דהיינו החבילה, נתפרדה כבר כאשר אבל חיובו. והגדרת אשתו במזונות הבעל

במדור השיתוף פירוק את למנוע שותפים היותם בעצם אין לשלום, הסיכוי אפס

איגוד, או גוד של בדרך חלוקה לכפות ניתן זה שבכגון הסברא משום (זאת המשותף

ולא בשותפות, להמשיך יותר יכול איני וכעת לסבול יכולתי עכשיו שעד בטענה

הספציפי שהמדור בטענה להיתלות אין כן לעיל). המובאת הפשוטה הסברא כפי

(וכן בפועל יקרה אכן שכך להניח סביר יסוד אין כאשר לבית, השלום את יחזיר

כעין ופעולה הביתה, הבעל את להחזיר כדי כפיה באמצעי נוקטים אנו שאין משום

לכך). ככפיה מתפרשת זו

זכותה עדיין אשה, למזונות זכאית שלא אף עובדת, אשה גם כי שם הסיק למעשה

ספציפי. למדור זכותה קמה וממילא קיימת, למזונות העקרונית

מעיקר כדלהלן: הסיק חילופי, מגורים מקום לאשה ימצא הבעל כי לאפשרות באשר

המדור, רמת של ההגדרה את רק קבעה עמו" יורדת ואינה עמו "עולה הלכת הדין,

ביתו את ועזב באשתו המורד בעל וכך, הואיל המדור. מיקום את קבעה לא אך

משועבדת האשה אין רכושו, את לממש מבקש ועתה אחרת, אשה עם לחיות כדי

אחרת בעיר חילופי מגורים למקום אחד מגורים ממקום ולהיטלטל רצונו את למלא

ידי על לה המסופק שהמדור זכותה, על לעמוד רשאית האשה מרוחק. באזור או

אחרת. לעיר מעבר אותה המחייב מהותי שינוי ישתנה לא בעלה

לעיתים הבעל רשאי לבעלה, משועבדת שהיא נשואה, באשה מדובר כאשר ואמנם,

עמה, שם ולגור הסכמתה) ללא (גם אחר למקום ולעבור אשתו עם דירתו לעקור

לבעלה האשה משעבודי כחלק זאת עה, סימן העזר אבן ערוך בשולחן המובא כפי

עקב ממילא באשתו, מורד הבעל כאשר אולם, הנישואין. במסגרת עליה המוטלים

זה, בכגון אשתו. כלפי הבעל חובות רק ונותרו לבעלה האשה חובות פקעו מרידתו

לשם. להעבירה יכול ואינו אחרת, לעיר בעלה עם להיטלטל האשה חיוב פקע

יסבאולם לא והמעבר העיר, באותה מצוי לאשה המוצע החילופי המדור אם ,

מורד. בבעל אף המעבר, מביצוע מניעה אין הנוכחיים, חייה בתנאי הרעה לאשה

להעבירה יכול אינו אך הבעל, של בבעלותו המצויה אחרת לדירה רק זאת כל ברם,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ù¯

סיום כל שלקראת העובדה משום זאת מקום. באותו המצויה זו אף שכורה, לדירה

בבעל-בית התלויה (שכירות אחר למקום ממעבר חוששת האשה השכרה תקופת

והרי הספק"), "על - רש"י (ופירש מנגד" לך תלויים חייך "והיו בבחינת אחר),

כל על שכורה, (דירה הרע לנווה בבעלותם) (דירה היפה מנווה כהעברה זה

באותו שכורה לדירה העברתה (שאלת רשאי הבעל אין שלזאת מכך), המשמעות

שמן ספר כשיטת נטה שם בתשובתו אך האחרונים, בין במחלוקת שנויה מקום

רשאי). שאינו המשחה,

הג"ר הדיינים: בהרכב תשנ"ד, טבת ח' מיום (החלטה הגדול דין בבית גם נפסק כן

שהעברת שפסקו קרייסמן) דב נחום והג"ר דייכובסקי שלמה הג"ר לאו, מאיר ישראל

רע, למדור יפה ממדור כהעברתה יחשב שכור, למדור הזוג לבני השייך ממדור אשה

כן. לעשות רשאי ואינו

מדור מקום, באותו חילופי למדור להעבירה מבקש הבעל אם הדעות, לכל אולם,

זכותה נפגעת לא שבכך מאחר להעבירה, מניעה אין בבעלותו, אלא שכור שאינו

כה. עד שהורגלה כפי חייה את ולנהל להמשיך האשה של

אפסו כי הבעל סבור אם אף כה, עד האמור לאור הפרט. אל הכלל מן ונעבור

על שיתוף לפירוק בתביעה המשפט לבית פנה כך ומחמת בית, לשלום הסיכויים

האשה של מזכותה לגרוע כדי בכך אין עדיין עתה, כבר הרכוש את לחלק מנת

לעיל. שהתברר וכפי למזונותיה, העקרוני חיובו מחמת זאת ספציפי, למדור

החוקי-משפטי. במישור הנידון את נבאר עתה

שונים; דינים שני שונות, גזרות שתי הן שאלו היא הטיעון תמצית המשפטי, במישור

זכויות שמירת בית, שלום דין האישי, הדין ולעומתו וחלוקתו, פירוקו הרכוש, דין

הלכות שתי האשה. של למדורה דאגה מכך וכנגזרת נשואה, היא עוד כל האשה

עוסקת והאחרת הקנייני בצד מטפלת האחת כאשר נפגשות, ולא מקבילות הינן אלו

ממש" של "הפרעה מפריעה ספיציפי" "מדור הלכת כי האמירה האישי. במישור

כך כי לקבל (ניתן להישמע מקום לה ואין לאמת, חוטאת השיתוק, פירוק להלכת

מטריה, אותה תחת אחד, במישור הנ"ל הנידונים שני את שרואה מי בעיני נראה זה

זו). מעין טענה לקבל מקום אין לעיל, האמור ע"פ אולם

הרבני הדין בית נ' יאיר 304/04 (בג"ץ העליון המשפט בית ידי על נפסק גם כך

צוט הדברים ;108,99 ס[2] פ"ד גולדההאזורי נ' גולדמברג אריה 207/04 בבג"ץ טו

בנבו): פורסם גולדמברג,

ÔÂÓÓ ÈÒÁÈ ˜ÂÁ· 4 Ô˜È˙ ¯Â‡Ï ‰˘‡Ï ÈÙȈÙÒ ¯Â„Ó ˙ÚÈ·˜‡Ù¯

הכלכליים לשיקולים אך נוגעות המדור וסוגיית הרכוש סוגיית בין החפיפה "נקודות

החלטותיהן, של המעשיות להשלכות או המחליטות, הערכאות נדרשות שאליהם

(שאלת השיתוף פירוק - הפרק על העומדות השאלות למהות נוגעות הן אין אך

בין החפיפה בנקודות די לא הבית). ושלום המזונות (שאלת מדור או המדור)

הוא שבה בערכאה לבחור השני הזוג בן של זכותו חסימת להצדיק הסוגיות שתי

זכויותיו". לממש חפץ

העילות זהים, אינם - ומדור שיתוף פירוק - המבוקשים "הסעדים שם: ועוד

קשורות, בהכרח אינן התביעות את המבססות העובדות זהות, אינן המשפטיות

זלצמן נ' (השוו אינטרסים אותם ועל זכויות אותן על להגן באות אינן והתביעות

."(50-54 בעמ' ,([25] זלצמן - (להלן אזרחי בהליך מעשה-בית-דין

בא אינו זה "חוק המחוקק: קבע זוג, בני בין ממון יחסי לחוק א' 13 בסעיף בנוסף,

קבע הדין שבית לאחר משכך, הרבניים". הדין בתי של שיפוטם מסמכות לשנות

אין הצדדים, שבין האישי הדין מכח הצדדים בדירת ספציפי למדור זכאית שהאשה

שהתקבלה הדין בית החלטת את יפקיעו שבו התיקון או המקורי שהחוק לומר מקום

הכלכלי-רכושי. מהמישור לחלוטין אחר במישור

לגרוע כדי בו אין ממון, יחסי שחוק לחוק, 17 בסעיף קבע עצמו המחוקק מכך, יתירה

כתובתה. לפי האשה מזכויות או (מזונות), המשפחה דיני לתיקון חוק לפי מזכויות

המעוגנת זכות לעיל, כאמור מזונות, מדין נובעת למדור האשה שזכות מכיון משכך,

מזונות מדין לה הראוי למדור מזכותה לגרוע כדי בחוק אין האשה, של בכתובתה גם

דנן. בנסיבות ספציפי, מדור - קרי וכתובה,

מסקנה

כי למסקנה מובילים יחדיו, כולם בהצטרף שכן וכל לבדו, אלו מטיעונים אחד כל

לאשה. ספציפי מדור למתן הדין בית מהחלטת לגרוע כדי ממון יחסי בחוק אין

תשס"ז כסלו י"ד מתאריך הדין בית והחלטת להידחות, דינה הבעל תביעת הלכך

עומדת. בעינה 5.12.06

להגיש האפשרות את לבעל ונותן הנ"ל, בהחלטתו האמור על שב הדין בית

להםהצעות המגורים ורמת התנאים את ההולמות הצעות האשה, למדור חילופיות

שהובאו העקרונות ובמסגרת הדין, בית ראות ע"פ היום, עד רגילה האשה היתה

זה. דין בפסק

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ù¯

˙È· ÌÂÏ˘Ï ÈÂÎÈÒ Ôȇ˘Î ÈÙȈÙÒ ¯Â„ÓÏ Âˆ Ô˙Ó*

למדור צו למתן מקום יש האם - עקרונית בשאלה עוסק זה דין פסקלשלום הסיכוי בו במקום אף הצדדים, בדירת אשה למגורי ספציפיראות לפי לבית השלום להשבת סיכוי כל כשאין או נמוך הינו בית

הדין. בית עיני

בית. לשלום האשה ותביעת לגירושין הבעל תביעת בפנינו

וחצי. שנתיים פרודים הצדדים

הסכמתם הביעו והצדדים הדין, בית מותב בשינוי הצדדים את עדכן הדין בית

הקודם. ההרכב ע"י הדיונים הופסקו בה נקודה מאותה ולדון להמשיך

שבתיק. החומר כל על עבר הדין בית כן, כמו

טענות עיקרי את לסכם האפשרות את הצדדים לב"כ נתן הדין בית הדיון בפתח

זה. בתיק עמדתם את להציג וכן הצדדים

האשה כרוכה. גירושין תביעת פתח הבעל הבעל: עמדת את מסכמת הבעל ב"כ

הגישה האשה לכך. הסכים הבעל המשפט. בבית בכריכה סמכות לקנות בקשה

בבית האשה תביעות בית. לשלום תביעה מכן ולאחר כתובה תביעת הדין לבית

בבית סגורים התיקים כיום האשה. של פעולה שיתוף אי עקב נמחקו המשפט

המשפט בבית שונה. משחק משחקת האשה שהתקיים דיון בכל לטענתה, המשפט.

שלב היה לדבריה, בית. שלום דורשת הדין בבית אך מתגרשת, שהאשה ברור

אלימות. של בטענות האשה ע"י מהבית סולק הוא אך הביתה לחזור הסכים שהבעל

מבקשת להלן). (תובא ברורה דעתו וחוות נישואין ליועץ נשלחו הצדדים כי טוענת

של הסתה קיימת כי מוסיפה עוד בגט. האשה את המחייב דין פסק להוציא

הבעל. כנגד הילדים

האשה תביעות מונחות הדין בית בפני כי וטוען האשה עמדת את מסכם האשה ב"כ

החלטה. בהם התקבלה לא שעדיין כך על ומלין ומזונות, ספציפי מדור בית, לשלום

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

˙È· ÌÂÏ˘Ï ÈÂÎÈÒ Ôȇ˘Î ÈÙȈÙÒ ¯Â„ÓÏ Âˆ Ô˙Ó‚Ù¯

מיום כבר היא ספציפי למדור התביעה כי טוען ספציפי. למדור החלטה מבקש

מאוחר מתאריך מתוקנת בקשה קיימת וכן האשה) ע"י שהוגשה (תביעה 31.1.10

הנ"ל. האשה בתביעות החלטות מבקש למזונות. תביעה גם הכוללת (7.10.10) יותר

פרוטוקול למעט בית, שלום רצתה תמיד האשה כי האשה ב"כ טוען ענין של לגופו

לדבריו,אח להתגרש. הצדדים הסכמת את מקבלים שהם הדין בית שכתב ד

שלב בשום האשה מצד כוונה היתה שלא משום בטעות, נכתבה זו אמירה

לגירושין. להסכמה

קיימת כי נאמר 8.9.09 מיום הדין בית בהחלטת כי מעיר הדין בית זה בשלב כבר

הצדדים הסכמת את מאשר הדין בית כי נאמר וכן להתגרש עקרונית הסכמה

כן האשה. מעמדת נכון התרשם לא הדין שבית לטעון קשה שיהיה כך להתגרש,

הסכימה האשה כי הדין בית ע"י נאמר בו ,1.2.10 מיום הדיון בפרוטוקול גם אמור

זמן הרבה "עבר הנ"ל): (בפרוטוקול עצמה האשה הוסיפה ועוד להתגרש. בעבר

שהיא הוסיפה רק להתגרש", נאלצת ואני רוצה, ולא פוחדת ואני לבית מחוץ שהוא

הדין בית כי נאמר א) (סעיף הדין בית בהחלטת ואכן כתובתה. על מוותרת לא

היום, באותו עוד הסכם לערוך יצאו הצדדים להתגרש, הצדדים הסכמת את מאשר

ההסכם. לעריכת שבועיים של זמן פרק להם נחוץ כי וטענו מכן לאחר שחזרו אלא

כי 1.2.10 מיום משותפת) (הודעה הצדדים שני הודעת מונחת הדין בית בפני בנוסף,

הדין לבית יודיעו והצדדים כולל להסכם להגיע מנת על ומתן במשא החלו הצדדים

ההסכם. לאישור אפשרי מועד על

מה הענין, בנסיבות לגירושין ללכת יש כי סברה האשה שאף בעליל שניכר הרי

בית. לשלום כיום תביעתה כנות אודות כבד חשש שמעלה

היתה שלא משום בטעות, נכתבה זו "אמירה כי הבעל ב"כ אמירת הלכך,

הענין לנסיבות תואמת אינה לגירושין", להסכמה שלב בשום האשה מצד כוונה

לעיל. המתוארות

הצדדים את הפנה הקודם בהרכבו עצמו הדין בית כי טוען האשה ב"כ ברם,

או דעתו את שינה הדין שבית משמע נישואין, לייעוץ יותר מאוחרת בהחלטה

לגירושין. הסכמה היתה שלא שהבין

הבינה האשה אף בעבר כי המציאות את משנה אינה זו עובדה כי לומר יש כך על

היו לא הצדדים יחסי כי מורה לכשעצמה זו ועובדה לגירושין, הצדדים פני כי

להשבת הסיכוי כי להלן שתובא ההנחה את המחזקת עובדה המעטה, בלשון טובים

עוד. קיים אינו הביתה השלום

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ù¯

,2007 בשנת עוד גירושין, תיק פתחה האשה אף כי עוד נוסיף התמונה השלמת לשם

09 בתאריך וכן אישות, יחסי קיום ואי הבעל בגידת של האשהבטענות פתחה 22.12.

לדיון הנתבע את להזמין הדין בית כב' "מתבקש (20 (סעיף נאמר בה כתובה תביעת

יותר עוד שמרחיק מה יתגרשו", הצדדים באם כתובתה את לאשה לשלם ולחייבו

בית. שלום ורוצה הבעל את אוהבת כך כל היא כי היום שבטענתה הכנות את

ואף בית, לשלום האשה תביעת בכנות רק ספק מעלות לעיל המוצגות העובדות כל

ולא ה"בית" לעבר פניה כי כבד חשש מעלה ספציפי למדור צו בענין התעקשותה

לתוכו. יצוק שיהיה לשלום

מסרבת היא מדוע האשה עם בדק הדין בית שהתקיים, האחרון הדיון במהלך

הפירוד לאור הצדדים, בין בית לשלום סיכוי שאין בעליל שניכר למרות להתגרש

הליכים ולאור להלן) (שתתואר הנישואין יועץ של דעתו חוות לאור הממושך,

הבעל. את אוהבת היא כי משיבה האשה הצדדים. שבין הממושכים המשפטיים

כל ע"פ כי לאשה מבהיר הדין בית זרה. אשה עם היה שהבעל טענה מעלה כן

וכדאי הצדדים בין בית לשלום סיכוי אין היועץ של דעתו חוות כולל שבתיק החומר

מבעלה. בגט להיפרד תשכיל שהאשה

ספציפי מדור ניתן ולא בית לשלום אמיתי ניסיון נעשה לא כי טוען האשה ב"כ

להשבת הסיכויים יגברו ספציפי, מדור תקבל שהאשה לאחר לטענתו, לאשה.

למתן היום עד הדין מבית זכתה לא שהאשה העובדה עצם לעמדתו, לבית. השלום

הביתה. שב לא עוד שהשלום לכך העיקרית הסיבה היא ספציפי, למדור צו

קשר לו היה כי האשה לטענות באשר בית. לשלום סיכוי רואה אינו כי טוען הבעל

עם קשר לו והיה מעידה לו היתה 2000 בשנת אכן כי מודה הבעל זרה, אשה עם

שנים 8 יחדיו חיו מכן לאחר אך קודמים), בפרוטוקולים אף (כאמור אחרת אשה

אחרת. אשה עם היה לא ומאז

עצמם. הצדדים ללא ביחידות, הצדדים ב"כ עם שוחח הדין בית הצדדים, בהסכמת

הסכמה. הושגה לא אולם שונות, אפשרויות הצדדים ב"כ עם בדק הדין בית

הדין. הכרעת תובא מעתה זה. בתיק העובדות הובאו כאן עד

בית שלום

כי סבור הדין בית להלן, שיפורטו ואלו לעיל שפורטו אלו שבתיק, הנתונים לאור

זה. בתיק בית לשלום מקום אין

˙È· ÌÂÏ˘Ï ÈÂÎÈÒ Ôȇ˘Î ÈÙȈÙÒ ¯Â„ÓÏ Âˆ Ô˙Ó‰Ù¯

כתב וכך גמליאל, אברהם הרב הנישואין ליועץ הצדדים את הפנה הדין בית

מנשוא... עצומים היו שהתגלו "הפערים :24.1.11 מיום הדין לבית בהודעתו היועץ

בסיס או גישור לשום מקום הותירו לא ... הפגין אחד שכל ההדדית החשדנות

הקליני, מניסיוני לאבחונים להיכנס מבלי משותפת. התחלה עליו לצקת משותף

באמ מהם אחד כל של רואהטובתו שאינני דבר מוסכם, גירושין להסכם להגיע זה ת

היום חיים שהם כפי בנפרד לחיות ימשיכו הזוג שבני נראה לצערי ביצוע. בר אותו

הדין". בבית להתכתש וימשיכו

וחריף עמוק הנתק כמה עד עצמם, בעד מדברים הנחרצים דבריו כי מציין הדין בית

אינו הקשר חידוש זאת, במציאות ויותר. יותר קשה נעשה הפירוד שאף כדי עד -

אך הפרוטוקול, נייר על אולי טובים בית, שלום אודות הדיבורים וכל כלל, ביצוע בר

לדברי להאמין קשה יהיה כן הצדדים. מצויים בה הכואבת במציאות ישימים אינם

היועץ. בדברי המתואר הקשה הניכור לאור הבעל, את "אהבתה" בדבר האשה

אכן כי הצדדים עם במפגשו התרשם עצמו הדין בית אף שנערך, בדיון בנוסף,

שהשתקפו הצדדים שבין והניכור האיבה לאור הצדדים, בין בית לשלום סיכוי אין

כולו. הדיון במהלך

בית לשלום האשה של שתביעתה עולה בתיק הדברים ממהלך לעיל, כאמור

כנה. אינה

נדחית. בית, לשלום האשה תביעת משכך,

גירושין

הדין בית הצדדים, שבין הממושך הפירוד ולאור לעיל המתוארות הענין בנסיבות

קודם. אחת שעה ויפה להתגרש, הצדדים על כי סבור

גט. לסידור תיק לפתוח הבעל על

על כוחם. באי באמצעות הצדדים בין ומתן משא לניהול בסיס קיים כי סבור הדין בית

כולל. גירושין להסכם הגעה לשם יום 30 בתוך אינטנסיבי ומתן משא לנהל הצדדים

ההתפתחויות. אודות התקופה בתום הדין לבית לדווח יש

בשעה בוקר בכל הדין בבית להופיע רשאים הצדדים המיוחל, ההסכם ויושג במידה

נוסף. בזימון צורך ללא הסכמתם, או ההסכם אישור לשם 8.45

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÙ¯

מזונות

השאר בין בית, לשלום האשה תביעת ודחיית לגירושין הצדדים שהפנית כמובן

מזונות לתביעת מקום אין כי למסקנה מובילים כנה, אינה תביעתה כי הטענה מכח

בגרונה. בית שלום טענת עדיין אם אף האשה, מצד

מיום בדיון האשה ב"כ הצהרת כפי לחודש, ש''ח 3400 משתכרת האשה בנוסף,

ז סך עם מסתדרת אינה שהיא שטען (אף 43 שורה ה).13.12.10,

ספציפי מדור

ספציפי. למדור האשה לתביעת מקום אין גם האמור, לאור

ונבאר.

בית, לשלום סיכוי קיים כאשר רק ניתן ספציפי למדור צו כי הדין בבתי מקובל כבר

זו עמדה המבוקש. הצו למתן מקום אין לשלום, ממשי סיכוי קיים ולא במידה אולם

הצדדים את יקרב לאשה הספציפי המדור כי האשה ב"כ של לטענותיו בניגוד היא

ממשאלת מחצית להגשים עשוי לאשה ספציפי מדור מתן כי סבור הדין בית לשלום.

שאת ודאי אך ה"בית", את להגשים עלול) שמא (או עשוי - בית לשלום האשה ב"כ

העניין. בנסיבות ירחיק, שאף לודאי וקרוב יקרב, לא הוא ה"שלום"

אוריאל הג"ר דן אחרים, או אלו במקרים ספציפי למדור אשה של זכותה זה, בענין

והלאה. 206 עמוד א חלק דבורה, עטרת בספרו טבריה, צפת אב"ד שליט"א, לביא

הגנת מטעמי - ספציפי מדור למתן המקובלים הנימוקים שני את הזכיר דבריו בסוף

לא כי באריכות והוכיח השותף, רצון נגד השותפות פירוק אי ומטעם הבית שלום

שם, לדבריו לאשה. ספציפי מדור מתן להצדיק כדי אלו טעמים על להסתמך ניתן

אשתו במזונות הבעל חיוב בשאלת רק היא הספציפי המדור בשאלת הדיון מסגרת

לשלום, הסיכוי אפס דהיינו החבילה, נתפרדה כבר כאשר אבל חיובו. והגדרת

משום (זאת המשותף במדור השיתוף פירוק את למנוע שותפים היותם בעצם אין

עכשיו שעד בטענה איגוד, או גוד של בדרך חלוקה לכפות ניתן זה שבכגון הסברא

בטענה להיתלות אין כן בשותפות). להמשיך יותר יכול איני וכעת לסבול יכולתי

אכן שכך להניח סביר יסוד אין כאשר לבית, השלום את יחזיר הספציפי שהמדור

הבעל את להחזיר כדי כפיה באמצעי נוקטים אנו שאין משום (וכן בפועל יקרה

לכך). ככפיה מתפרשת זו כעין ופעולה הביתה,

מדברי ציטוט הגדול הדין בית הביאו שם שנ, עמוד יז, הדין שורת ראה זה, בענין

לנישואין, ממשי סיכוי היה "אילו שכתב: אחר בפס"ד שליט"א דייכובסקי הגר"ש

˙È· ÌÂÏ˘Ï ÈÂÎÈÒ Ôȇ˘Î ÈÙȈÙÒ ¯Â„ÓÏ Âˆ Ô˙ÓÊÙ¯

להצלת סיכוי לתת מנת על ספציפי, מדור כמו השהייה, באמצעי שימוש שוקל הייתי

לכך". ריאלי סיכוי ואין אעשה מה המשפחה,

כך: שכתב (7978 מספר (תיק שליט"א דייכובסקי הגר"ש כב' של אחר פס"ד גם וראה

ובקביעה במונח בשימוש שנים עשרות משתי יותר לפני ראשונים זכות שמורה "לי

בזכות השימוש את הגבלתי יותר מאוחרת בתקופה וכו'. ספציפי למדור זכאות של

שבמקרים כתבתי הצדדים. בין הקשר לחידוש התקווה אבדה לא בהם למקרים זאת

בזה". משתמש הייתי לא הנישואין מות של

לצו זכאית אינה האשה בית, לשלום הסיכויים שאפסו דידן, שבנסיבות הרי

ספציפי. למדור

הג"ר קבעו שם (8479 מספר (תיק הגדול הדין בית החלטת מעינינו נעלמה לא

בית לשלום סיכוי חוסר של המצב כי שליט"א שרמן אברהם והג"ר איזירר חגי

למזונות, כזכות לכך, הנלוות הזכויות ואת בית לשלום הזכות את עוקר אינו

ספציפי. ומדור למדור

ביסוס ואין האחרונות בשנים אחרת עם חי שהבעל הוכחות אין בו במצב ברם,

כי העובדה מכח נובעת להתגרש לצדדים הדין בית והוראת כך, על האשה לטענת

לעיל, כמובהר כנה, לא נראית בית לשלום האשה תביעת ואף בית לשלום סיכוי אין

לאשה. ספציפי מדור לפסיקת מקום אין לשיטתם אף כי נראה

השאיפה שכאשר כך, לומר שנטו (2518 מספר (תיק נתניה ביה"ד פס"ד גם וראה

הגדול הדין בית לשיטת אף לאשה, ספציפי מדור למתן מקום אין גט, לסידור היא

הנ"ל. בהחלטתו

דלקמן: ההבהרה את נוסיף הענין חידוד לשם

נסמכת עליהם הלכתיים יסודות שני קיימים אחר, בתיק הדין בית בהחלטת כמוזכר

כחלק לאשתו הבעל של המדור חובת מכח האחד, ספציפי: למדור אשה של זכותה

הבעל, של הכלכלית רמתו לפי נקבעת זו זכות אשתו. במזונות מחיובו אינטגרלי

לפי - המדור "וכן הרמב"ם: פסק (וכבר יורדת" ואינה עמו "עולה הידוע מהדין

האשה של זכותה מכח הוא לאשתו ספציפי במדור בעל לחיוב השני היסוד עושרו").

מסויימים. במקרים השותפות פירוק את למנוע כשותף

במדור זכות לאשה להעניק דין בית להחלטת להביא העשוי נוסף יסוד ישנו למעשה

שלום של לחיים לאשתו לחזור שיאות כדי הבעל על לחץ הפעלת - והוא ספציפי,

לקדמותו. הבית שלום את להשיב הנועד אמצעי דהיינו ושיתוף,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÙ¯

בכוחות לעמוד יכול אינו זה נימוק שהובאו, הראשונים הנימוקים משני להבדיל

עדיין כי משוכנעים הדין בית באשר רק לשמש יכול זה נימוק מקרה. בכל עצמו

השלום כי סבור הדין ובית במידה אולם, לבית. יחזור שהשלום מסויים סיכוי קיים

לחינם לתפוס לאשה לאפשר כדי זה בנימוק להשתמש אין והלאה, מהם כבר

המשותף. בבית

זה, בכגון גם תקפים הראשונים הנימוקים שני כי לומר מקום היה פניו על אולם,

אשתו במזונות הבעל חייב עדיין קיים, אינו או קלוש לשלום הסיכוי אם אף שהרי

אתוממי לפרק ואין בבית, כשותפה מוגדרת האשה עדיין וכן במדורה, חייב לא

רצונה. נגד השיתוף

ובעקבות כנה אינה בית לשלום התביעה כי סבור הדין שבית דידן, נידון בכגון ברם,

במזונות הבעל את לחייב מקום כבר אין ממילא להתגרש, לצדדים הורה זאת

דבקותה למרות זאת בו, חפצה אינה האשה שאף נראה כאשר לאשה, ובמדור

שבגרונה. בית שלום בטענת

מסקנה

האשהא. בתביעת כנות ואין זה בתיק בית לשלום מקום אין כי סבור הדין בית

בית. לשלום

נדחית.ב. בית לשלום האשה תביעת

קודם.ג. אחת שעה ויפה להתגרש, הצדדים על

גט.ד. לסידור תיק לפתוח הבעל על

גירושיןה. להסכם הגעה לשם כוחם באי באמצעות ומתן משא לנהל הצדדים על

כולל. להסכם הגעה לשם יום 30 בתוך אינטנסיבי ומתן משא לנהל יש ראוי.

ההתפתחויות.ו. אודות התקופה בתום הדין לבית לדווח יש

אשתו.ז. ממזונות פטור הבעל

הצדדים.ח. בדירת לאשה ספציפי מדור לפסיקת מקום אין

³

ËÙ¯

‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,ÔÈ˘Â¯È‚· ˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ Ìȯ·ˆ‰ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓÂ*

הבעל. ע"י שנפתח רכוש לחלוקת תיק בפנינו

שהסמכות הסכמה תוך חודשים, כחמשה לפני התגרשו הצדדיםידון הגט מתן לאחר כאשר הדין, לבית נתונה הרכוש בענין לדון

הפרק. על העומדים הרכוש בעניני רחב דעת בשקול הדין בית

תביעותיו: את פירט (לשעבר) הבעל ב"כ האחרון בדיון

כבר המצויה השמאות ע"פ המשותפת. מהדירה מחצית תובע א.היא חיפה) בעיר ד. (בשכונת הדירה של שוויה הדין, בית בתיק

דולר. 75,000

(ולדברי לדבריו לאשה. שקנה התכשיטים את חזרה לקבל תובע ב.לטענתו, ש''ח. אלף למאה אלף ששים בין נאמד שווים הבעל)

הביטוח. חברת ע"י שנתנה התכשיטים לגבי שמאות קיימת

האשה שחסכה בחסכונות הבעל של היחסי החלק את לקבל תובע ג.ש''ח. 200,000 לעצמה האשה חסכה לטענתו לעצמה.

הבעל לתביעת התנגד כן כמו מתנות. להחזרי התנגד האשה ב"כהאשה. לחסכונות ביחס

ת זאת, אתלעומת לאשה ישלם (לשעבר) שהבעל האשה ב"כ בע88,000 היא הכתובה תוספת סך כתובה). (תוספת כתובתה דמיאת להצמיד דרש האשה ב"כ .1976 בשנת נערכה הכתובה לירות.לדולר ההצמדה חשבונו (ע"פ לדולר הפחות ולכל למדד, הכתובהזה). תחשיב ואישר זאת בדק הדין בית ש''ח. אלף כחמישים שווה

הרכושי: הענין לפתרון חלופות שתי הציע (לשעבר) הבעל ב"כ

ללא בדירה להתגורר תמשיך האשה כי מציע לדירה, ביחס א.

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ¯

הדירה תחולק מכן לאחר הדירה. את הקטן הבן עזיבת עד תמורהשווים. בחלקים הצדדים בין

הבעל זה סך תמורת ש''ח. 110,000 של סך לבעל תתן האשה ב.הנ"ל. תביעותיו שאר על יוותר

בכתב סיכומים להגיש הצדדים על כי החלטה הוציא הדין ביתהעובדתי בצד הן מבוססים שיהיו צד), לכל יום 30) יום 60 תוך

ההלכתי. בפן והן

בעיון. עליהם עבר הדין ובית התקבלו, הצדדים שני סיכומי

הדין. פסק למתן נעבור עתה

לגופה. הצדדים מטענות אחת בכל נדון להלן

הגירושין בעת מתנות החזרת א.

לאשה. שקנה התכשיטים את לידיו חזרה לקבל תובע הבעל

"הנותן השו"ע: פסק וכך ב, סעיף צט סימן העזר באבן והרמ"א השו"ע דין ידוע

"נ"ל כתב: שם הרמ"א במתנתה". זכתה מדעתו, מגרשה שהוא אע"פ לאשתו, מתנה

עליו, שסרחה כגון מדעתה, שלא שמגרשה אע"פ להיות, ראוי כך אלא טעות, כאן

שהם דברים שאינן כל מתנה, שנוטלת לאלמנה הדין והוא שלה. מתנתו הכי אפילו

בהם". להתנאות העשויין תכשיטים או מלבושים

לבעל חוזרים ובגדים שתכשיטים הסיבה את שביאר ז) (ס"ק מחוקק בחלקת ועי'

שתתקשט אלא גמורה, למתנה דעתו היתה שלא משום בעלה, תחת שסרחה באשה

תחתיו, וסרחה תחתיו, כבר אינה כאשר וממילא, ע"כ. תחתיו, שהיא זמן כל בהם

כשם במורדת, רק מפסידה לה שנתן מתנות שאר אך תכשיטיה, להחזיר עליה

דינו היא לדבר (דוגמא לעולם חברו שיהיה לו ערב לא לחברו מתנה נותן שכל

מתנה, לשם לו דנתן דמוכח היכא "אבל שכתב: רמו סימן סימן בחו"מ הרמ"א של

ונעשה שאוהבו דהיינו פטור", ממנו, תובע ולכן ביניהם קטטה נפלה אח"כ רק

חלה). מתנתו שונאו,

הגירושין, את גרמה אם אף אותם מפסידה האשה אין המתנות, שאר שכל נמצא

י, בפד"ר גם פסקו (וכן מורדת ממש היא כן אם אלא לשונא, שנהפך אוהב ככל

שכתבו: ,95 הבעלעמוד לה שנתן במתנות זוכה שמתגרשת אשה כל הלכה "ולענין

שפסק כמו מורדת, היא כן אם אלא כתובתה], [=מלבד מכתובתה חוץ אותם וגובה

לבעל, שחוזרים ובגדים תכשיטים גם אך ח"). - ז סעיפים פה סי' אבה"ע בשו"ע

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‡ˆ¯

הח"מ, בדברי המובאת זו סברא קיימת שאז תחתיו, סרחה שהאשה במקרה רק זה

בדבריו. שמדגיש כפי

"מבואר כך: כתבו שם (31 (עמוד ו פד"ר עי' הנ"ל, מחוקק החלקת דברי בביאור

כגון בדעתו שלא מגרשה שהוא אעפ"י לאשתו מתנה 'הנותן ב סעיף צט בסימן

נוטלת ערוה דבר מצא דאפילו כתב ובלבוש מתנה', מתנתו אפ"ה עליו, שסרחה

הדין יהיה דבניד"ד לדון יש דמסתפינא לולא אולם ז, ס"ק בפ"ת שם עיין המתנה,

קרקע לאשתו מתנה נותן בין שמחלקין הטעם כל דהרי לבעלה, המתנה שתחזור

דבגדים צט) (סימן בח"מ שם מבואר ותכשיטין, מלבושים לה נותן לבין מטלטלין או

שתתקשט רק גמורה למתנה דעתו אין האשה, בה להתנאות שעושין ותכשיטים

אקני לא ולמיפק למשקל אדעתא עליו תסרח אם אבל תחתיו, שהיא זמן כל בהם

שהוא מה מתנה לה נותן הוא דאם הוא והביאור וע"ש, מתנה סתם משא"כ לה,

מכל מתנה, בתור לתת מחוייב שאינו אעפ"י ותכשיטיו, מלבושים כגון לתת, חייב

לפניו מתקשטת שהיא מזה נהנה הוא וגם זה, את לה לתת צריך שהוא כיון מקום

זמן כל רק לתת היתה דכוונתו לדעתיה אמדינן במיוחד, בזה מחויב שאינו אעפ"י

ולמיפק". למישקל ולא מתנתו, מטרת היתה שזו לפניו שעומדת

באהע"ז מבואר "הרי חוזרות: שאינן מתנות אודות שכתבו (138 (עמוד א פד"ר ועי'

כגון מדעתה שלא שמגרשה אע"פ וכו' לאשתו מתנה 'הנותן ב סעיף צט סימן

דמאן משום דהטעם מחוקק בחלקת וע"ש שלה', מתנתו הכי אפילו עליו שסרחה

ולכן לעולם, ליה דרחים מיניה למישקל בעי ערבא ולרחומי לחבריה מתנה דיהיב

מורדת דין לאשה דאין דידן בנידון גם וא"כ שלה, מתנתו מורדת שאינה זמן כל

בזינתה דאפי' הלבוש בשם קמ"א סי' מהח"ס שהביא בפ"ת ועי' שלה. מתנתו

שלה". מתנתו ג"כ

המבאר יא) כרך הדין, (שורת שליט"א יעקב בן יהודה צבי הג"ר של במאמרו ועי'

הן ולכן לפניו, שתתנאה כדי נועדו טבען מעצם ובגדים) (תכשיטים אלו שמתנות

הלכךחוז מסויימת, למטרה שהם מטבען מוכח שלא מתנות, בשאר משא"כ רות,

שמתנה שם ביאר עוד שונאו. ונהיה אוהבו בהיה חוזרות שאינן כשם חוזרות, אינן

הזכות פקעה מסתלקת, המטרה כאשר שהרי חוזרת, הנישואין, למטרת שנתנה

.31 עמוד ו, כרך פד"ר עוד ועי' במתנה.

היו הגירושין כאשר רק הוא חוזרים, שתכשיטים זה דין גם ונדגיש, נציין עתה

הבעל אם ואולם תחתיו"). "שסרחה הח"מ, בדברי (כמודגש האשה של בסיבתה

האשה את לחייב כדי עילה בהם שאין בטענות אותם, ויזם הגירושין תיק את פתח

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·ˆ¯

של במאמרו וראה .(21 עמוד יד כרך פד"ר (ועי' תכשיטיה להחזיר חייבת אינה לגט,

דבריו. בתוך הנ"ל ההנחה את שהדגיש שם, יעקב בן הגרצ"י

דיבתו הוצאת בדבר שלו הטענות הגירושין, תיק את פתח הבעל דידן. לנידון ונחזור

בעת להחזיר צריכה שהאשה לומר מקום אין ממילא הוכחו, לא אשתו ע"י רעה

לה. קנה שהבעל התכשיטים את הגירושין

כתובה הצמדת ב.

תוספת סך כאמור, האשה. של כתובתה תוספת שוויי את לקבל דורש האשה ב"כ

להצמיד דרש האשה וב"כ ,1976 בשנת נערכה הכתובה לירות. 88,000 היא הכתובה

למדד. הכתובה את

בפוסקים: שיטות כמה מצאנו הכתובה, של שוויה הצמדת בשאלת

במקוםא. שבכתובה, היא, ה) סעיף סו, סימן סוף בתשובה (אבהע"ז, הט"ז דעת

הגדולה החדשה, מהמטבע הכתובה עיקר את ישלם המטבע, על שהוסיפו

במטבע ישלם הנדוניה את ואולם, ריבית). חשש ואין כחוב, זה שאין (משום

סו, סימן (שם הב"ש גם סבר כן ריבית). בה ויש כחוב, שדינה (משום הישנה

גם סבר כן עד). סימן וחו"מ, קכו, סימן (אבהע"ז בחת"ס גם ועי' טו), ס"ק

סב). סימן אבהע"ז (ח"ב, המהרי"ט

הכתובה,ב. פירעון בענין להקל שיש היא ק) סימן אבהע"ז (בטור הדרישה דעת

(ח"א ברדב"ז גם מובא כן ע"ב). קי כתובות, (ע"פ הפחותה מהמטבע וישלם

תקס). סימן

"קולי דין אמרינן המטבע פיחות לגבי האם האחרונים בין מחלוקת א"כ מצאנו

במאמרו ועי' שהתחייב. כמו שישלם שנאמר או עתה, השווה כסכום ויגבה כתובה"

לא ספיקא שמידי שמכיון שהסיק יב) כרך הדין, (שורת שליט"א שפירא הגר"ש של

ירד שאם למעשה והסיק הגבוה. הסך את מהבעל להוציא אפשר שאי ודאי נפקינן,

מכיון כלשהי, הצמדה בתשלום הבעל את לחייב אין הכסף, המוחזקערך שהוא

הראיה. עליו מחבירו המוציא וקי"ל במעות,

שעם הדין בית חברי שלושת שהכריעו (43 (עמוד יח בפד"ר המובא את הביא שם

לשלם וצריך המטבע, נפסל כדין הן אלו מטבעות דין והשקלים, הלירות ביטול

והסתפקו להצמיד), שיש (דהיינו ההלווה בעת המטבע ערך כפי כתובתה את לאשה

והכריעו המחיה, יוקר למדד או לדולר הנ"ל הכתובה את להצמיד יש האם שם

כתובה. מקולי לדולר, להצמידה שיש הרוב) (דעת

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‚ˆ¯

זה אין ישנים השקלים או הלירות שביטול והכריע שם, שפירא הגר"ש עליהם ותמה

נמחקו יותר, נמוך לערך ירד המטבע (ערך המטבע נפחת דין אלא המטבע, כנפסל

כיום שווה לירות, 100000 של (וכתובה כלל להצמיד מקום אין הלכך האפסים),

נימק ובזה המטבעות, ערך שינוי בענין המדינה מחוק דבריו ומוכיח ש''ח). 10 לגביה

החובות תשלום אופן קבע שהחוק משום הכתובות, להצמיד אין מדוע נוספת בצורה

דמלכותא. דינא בתר בזה ואזלינן אלו, למטבעות בתמורה

שתוספת כתב שם ט), כרך הדין, (שורת שליט"א אריאל יועזר הג"ר של במאמרו ועי'

לאשתו, מתחייב שהבעל כמתנה רק היא אלא כהלוואה, מוגדרת אינה הכתובה

התוספת. בהצמדת ריבית חשש בה ואין

תוספת את לשלם להתחייב התכוון שהבעל אומדנא קיימת האם היא, השאלה

ההצמדה? עם הכתובה

קעה) עמוד ז, חלק משפט, (דברי שליט"א דייכובסקי הגר"ש כתב זו לשאלה ביחס

להתחייב רוצה שהבעל אומדנא קיימת לא מתנה, היא הכתובה שתוספת שכיון

כתובה. הצמדת מלשלם פטור הבעל הלכך הצמדה. הפרשי תוספת עם מתנה לתת

במאמרו מובא הכתובה, הצמדת את לשלם הבעל על חיוב שאין לכך נוסף טעם

שערך יודעת שהאשה מכיון קז), עמוד ח"ד, הדין, (שורת שליט"א גורטלר הגר"נ של

צמודה, תהיה שהכתובה בפירוש להתנות עליה היה אזי ופוחת, הולך המטבע

עצמה. על הפסידה היא התנתה, שלא ומתוך

על השטר בעל ש"יד הידוע הכלל ע"פ ללכת הראוי מן היה הנ"ל, השיטות לאור

לא עוד כל כלל, הצמדה ללא דהיינו הנמוך, בסך רק הבעל את ולחייב התחתונה",

דאורייתא, כתובה עיקר של זוז במאתיים רק לחייבו ויש במפורש, הסכום הוצמד

כס זקוקים כןומאתיים שבעה. נחלת שיטת המקילה, השיטה ע"פ ערכן כפי טהור ף

ד). כרך הדין, (שורת במאמרו זצ"ל חשאי הגר"מ למעשה הסיק

הכתובה. הצמדת בענין לפשר נוהגים שכן דין בתי ישנם זאת למרות ואולם,

(אב"ד שליט"א שיינין הגר"נ לו שאמר כתב שליט"א אריאל הגר"י של במאמרו

אומדנא שקיימת הוא, נימוקו שליט"א. וואזנר הגר"ש דעת ע"פ לפשר, שדעתו ת"א)

ותוספת גדול, פיחות יהיה אם שהרי הכתובה, את להצמיד הבעל של שדעתו דמוכח

נדוניא לא בעצם לה כתב שלא יתברר הרי הכתובה, מעיקר פחותה תהיה הכתובה

ותוספת, ונדוניא דא כתובתה הכל "סך מפורש: כותבים בכתובה והרי תוספת, ולא

עיקר את רק לא לאשה התחייב שהבעל ברורה אומדנא קיימת לכן סך...". עולה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ˆ¯

שהוא בפירוש בכתובה שכתב כפי נוסף, בסכום גם להתחייב התכוון אלא הכתובה,

תוספת. וגם נדוניא גם כתובתה עיקר על מוסיף

לו שיש הכתובה כתיבת בעת הבעל עם להתנות חייבת האשה אין לפיכך,

עיקר על העולה סך לשלם התכוון שהבעל דמוכח אומדנא שהרי להצמידה,

כתובתה.

על שקיבל שבזה "נראה כך: כתבו שם (52 (עמוד יח בפד"ר מובאים דומים דברים

לו, הכניסה שהיא מסויים סך עבור וגם זוז, ומאתיים זקוקים מאתיים לשלם עצמו

חדשה ממטבע כלומר מעות, לה לשלם בהדיא פירש כאילו הוי שקלים, כמליון

וכו', דולר כ-800 וכו', הפחות לכל עולים זקוקין המאתיים שהרי הישנה, מטבע ולא

בשוק שווים הרי ישנים, בשקלים ישלם שהוא שקלים למליון להתייחס אם ואילו

וכו', שקלים המליון את לשלם היתה שכוונתו בעליל מוכח הרי דולר, כ-600 הוא

הראשונה". במטבע ההתחייבות בשעת ערכם לפי

בתר בכתובה ללכת שיש הנ"ל העיקרון עצם על חלק שפירא הגר"ש ואולם,

החתנים שרוב משום זאת כלל. אומדנא ליתא כתובה בהתחייבות ולדעתו אומדנא,

שומרי ואף ההתחייבות, ומשמעות בכתובה כתוב מה מושג להם אין נשים הנושאים

כסף). ערך מפיחות הנובעות (בעיות זאת יודעים לא ת"ח תורה ובני ומצוות תורה

שהבעל לפסוק יש למעשה "הלכה יב): סעיף ההלכות, (סכום פסק למעשה להלכה

אם שאף ונראה הכתובה. סכום להצמיד ואין הנומינלי, כערכה הכתובה ישלם

מה ממנה נוציא הכתובה, סכום את להצמיד שיש לי' 'קים ותטען האשה תתפוס

שיתחייב עד הגט לעכב לאשה שומעין "אין כא): סעיף (שם, הוסיף עוד שתפסה".

בגלל גט המעכבת כאשה ודינה למדד, צמוד בכתובה הכתוב הסכום לשלם הבעל

לה". מגיעות שאינן ממוניות תביעות

ההצמדה. בענין לפשר אריאל הגר"י שם הביא נוסף בעניןנימוק מרחיב שם

ההצמדה בשאלת הפוסקים מחלוקת שקיימת שכיון וסיכם רגילה, בהלואה הצמדה

בשאלת לפשר דין בתי שמנהג עה) סימן (חו"מ, הגדולה בכנסת כתב לכן בהלוואה,

יהודה בברית כתב וכן כג) סימן (חו"מ, נזר באבני גם פסק כן בהלוואה. הצמדה

כדין הוא הנדוניה דין כי בנדוניה, ההצמדה בשאלת לפשר יש לפיכך יא). (כא,

כהלוואה, מוגדרת שאינה משום הכתובה, בתוספת לפשר שיש שכן וכל הלוואה,

ריבית. חשש בה ואין

אלו מטבעות דין והשקל הלירות ביטול שעם הכריעו שם (439 (עמוד יח בפד"ר ועי'

האם והסתפקו ההלוואה. בשעת המטבע ערך כפי לשלם וצריך המטבע, נפסל כדין

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‰ˆ¯

(שזה לדולר להצמיד יש כתובה שמקולי הכריעו ומספק למדד או לדולר להצמיד

למדד). מהצמדה פחות

כתובה הצמדת בענין הנוהג

להצמיד לא האם הכתובה; הצמדת בענין ומנוגדות שונות שיטות כה עד הובאו

לפשר. האם או לדולר) או (למדד להצמיד האם כלל,

כך כתובה הצמדת שאלת אודות שליט"א שפירא הגר"ש שהתבטא ראיתי וכבר

גדולי בין ופסוק קבוע מוכרע מנהג אין זה "ובדין קצו): עמוד יב, כרך הדין, (שורת

וכו'". בכה נוהג וזה בכה נוהג דזה הדין, בתי דייני ובין שעברו הדורות

מקובל כי פה), (בעל הגדול ביה"ד חבר שליט"א, איזירר הגר"ח לי אמר למעשה

כתובתה את לאשה ומגבים לפשר, ונהגו כלל, כתובה בלא אשה להוציא שאין

לערך כתובתה את מצמידים כלל בדרך כאשר יותר, הנמוך ההצמדה בשיעור

כתב שם רסח, בעמוד הערה יב כרך הדין שורת עי' (כן תקופה באותה שהיה הדולר

מלא, באופן כתובה להצמיד נוהגים אינם הדין בתי שרוב שליט"א איזירר הגר"ח

שנפסל). במטבע כשהיא גם

שרמן הגר"א של (מאמרו קלה עמוד י כרך הדין, שורת בספר עי' זאת, לעומת ואולם,

האשה של הכתובה תביעת לענין "גם כך: כתב שם הגדול), ביה"ד חבר שליט"א,

זו תביעה קיבל הדין בית האם ברור לא לצרכן, המחירים למדד צמודה כשהיא

מצמידים שאינם הדין בתי כרוב נהג שמא או הכתובה, סכום את והצמיד במלואה

שמנה הרי בהם". הכתובה המטבע ערך שנשתנה כתובות לדולר או בתילמדד ג

כלל. כתובה מצמידים שאין הוא לפניו שהיה הדין

אלישיב הגרי"ש פי את ששאל פה) (בעל שליט"א שרמן הגר"א לי אמר ולמעשה

יש שער לאיזה ביחס הגבוה. לשער לא אך להצמיד, שיש לו והורה בזה, שליט"א

אף וניתן וכד'), הנישואין לפירוק שגרם זה מי (כגון הנסיבות לפי לנהוג יש להצמיד,

עיני ראות כפי הדולר), או המדד ערך ע"פ (שאינו מסויים שרירותי שער על להחליט

גירושיה). בעת לאשה פיצוים בקביעת שנהגו אלו (כדוגמת הדיין

גיסא מחד בזה. צדדים שני לכאורה שיש הענין, את שליט"א שרמן הגר"א וביאר

שהתחייבות ומכיון עצמו, על התחייבות קיבל שהוא למה מעבר מאדם להוציא אין

מכן יותר לחייבו אין המטבע), שער שינוי (לאחר כיום כספית משמעות לה אין זו

הערך ע"פ שישלם במהרש"ם מובא המטבע ערך השתנה שאם מכר, מדין (ושונה

החפץ בשווי אלא אדם, של אישית בהתחייבות מדובר אין ששם משום הגבוה,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ¯

מטרה, יש הכתובה שלסך מכיון גיסא, מאידך כך). שווה כיום החפץ ואכן כיום,

אחת שנה בפרנסת להתפרנס שתוכל כדי (וכן להוציאה בעיניו קלה תהיה שלא

לסכום התחייב החתן שגם לומר מקום היה ממילא מהעולם), יפטר אם לפחות

סך לשלם שיש נקבע הנ"ל השיקולים מכלול בשל מקרה. בכל ישלם שאותו מסויים

(למדד). מלאה בהצמדה בהכרח לא אך כתובתה, כהצמדת מסויים

האשה שם על הצבורים חסכונות ג.

בגדר שהם משום חסכונותיה את מהאשה ליטול אין כי בסיכומיו טוען האשה ב"כ

האשה. בידי להותירם יש הפוסקים שיטות ע"פ אשר הדחק", ע"י "העדפה

בידיה. חסכונותיה את להותיר כדי בה יש והאם זאת, בטענתו נדון להלן

ת"א הדין בבית שניתן (פס"ד והלאה 90 מעמוד א, בפד"ר באריכות דנו אלו בענינים

בפד"ר וכן בבליקי), י' קרליץ, ש"ש גולדשמידט, א' הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו,

י"נ הגאונים: הדיינים כב' בפני חיפה הדין בבית שניתן (פס"ד והלאה 224 מעמוד ב,

פסקי על בעיקרו מבוסס להלן שיובא הנידון הדאיה). ע' רקובר, ב' אב"ד, רוזנטל,

הדין בית דיין שליט"א, אריאל יועזר הג"ר מאת זה בענין פס"ד קיים (כן הנ"ל הדין

מאמרו טו, כרך הדין בשורת עוד ועי' .210 מעמוד כט, בתחומין פורסם טבריה, צפת

להלן). שיובא למה דומות מסקנות הסיק שם שליט"א, לבנון דוד הג"ר של

לנשים אופייניות שאינן מלאכות העושה אשה

לבעלה? ידיה מעשי האם בה, לעסוק הנשים דרך שאין בעבודה העובדת אשה

לה מתחייב אשה אדם "כשנושא מובא: ג) - א (סעיפים עט סימן אבהע"ז בשו"ע

וכו'". ידיה מעשה וכו', הד' הם אלו וכו', דברים בד' וזוכה דברים, בעשרה

ידיה "מעשה א): (סעיף שם בשו"ע מובא וכך יותר, זו הלכה מבוארת פ ובסימן

רוקמת, לרקום אורגת, לארוג שדרכן מקום המדינה, כמנהג הכל כיצד, לבעלה

המלאכות כל לעשות העיר נשי דרך היה לא ואם טווה. פשתים, או צמר לטוות

בלבד". בצמר לטוות אלא כופה אינו האלו,

ביאור: ומוסיף מסיים שם א), הלכה כא פרק אישות, (הלכות ברמב"ם גם מובא כן

שהאשה הרמב"ם מלשון משמע וכו'". לנשים המיוחדת המלאכה היא "והטוויה

מסוג במלאכות לא אבל לנשים, המיוחדות מלאכות זה, מסוג במלאכות רק חייבת

בהן. עובדות שנשים המדינה מנהג יהיה אם גם אחר,

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰Êˆ¯

כו' העיר נשי דרך היה לא "ואם א): סעיף פ (סימן מאיר הבית מפורשות כתב כן

היא האלו שמדייק זה מלשון לדייק לע"ד יראה הצמר. לטוות אלא כופין אין האלו

בזמנינו כמו או וזריעה, חרישה כגון באחרות, אלא אלו במלאכות כלל דרכן אין אם

אינו מ"מ הטוב, מרצונם כך שמנהגם עכ"ז לשווקים, ליסע ומכ"ש מו"מ, בעסק

מדמה ואך וכו'. המלאכה היא והטויה הר"מ וכדמסיים בצמר, לטוות אלא כופה

א"י אלו ממלאכות שאינו מה לאפוקי בצמר, עושה בכלל שזה וריקום, אריגה לטויה

צה). סימן בב"י (מובאת הרשב"א מתשובת גם משמע שכך שם והוסיף לכופה".

הצמר עבודת מסוג במלאכות שרק והשו"ע הרמב"ם בדברי מפרש מאיר שהבית הרי

אחר, מסוג במלאכה לא אבל חייבת, האשה לנשים, המיוחדות המלאכות הן שהן

להן. מיוחדות שאינן במלאכות עובדות שנשים המדינה מנהג יהיה אם אף

לומר שנוכל המזונות תמורת הבעל של יום שכירת האשה שאין הוא, הענין הסבר

הנוהגת מלאכה בכל שלו בזמן בשבילו לעבוד מחוייבת היא ולכן לבעל שייך שזמנה

מסויימות, מלאכות עשיית האשה על והטילו תקנו רק אלא במקום. ומקובלת

עושה אם ממילא לה. לתת מחוייב שהבעל המזונות תמורת רגילות, נשים מלאכות

לבעלה. ידיה מעשי אין לאשה, ואופיינית רגילה שאינה מלאכה

כמלאכות להגדירן אין חרושת בבית שמלאכות הדבר, "פשוט שם: א' בפד"ר והסיקו

והשו"ע" הרמב"ם בדברי הנזכרות המלאכות בסוג להכלילן ואין לנשים, .המיוחדות

הוא בארצנו המדינה שמנהג לומר בכלל יתכן לא כן, על "יתר שם: הוסיפו ועוד

מחוץ עובדות הנשואות הנשים מיעוט שרק ברור כי חרושת, בבית עובדת שאשה

התובעת, עבודת זה, ולפי עליהן. מוטל ביתן משק עבודת שעול נשים גם ומה לבית,

ומתעורר בעלה. כלפי בה מחוייבת שאינה עבודה היא חרושת, בבית דנן בנדון

או לבעלה, ידיה מעשה הכלל לפי לבעל אם היא, למי זו עבודה הכנסת ספק,

בה, חייבת שאינה במלאכה אבל בה, חייבת שהאשה במלאכות רק הוא זה דכלל

לעצמה". ידיה מעשה

שכתב רצב) עמוד יד, הדין בשורת (מובא זצ"ל ז'ולטי הגרי"ב של דינו בפסק גם ועי'

הדחק. ע"י העדפה בגדר הן האשה של ידיה מעשי כל שכיום מפורשות

אלו מלאכות ועשתה מבעלה)עברה ניזונת היא (כאשר

מלאכות שאינן מחמת לעשותן חייבת שאינה אלו מלאכות ועשתה האשה עברה

לבעלה? ידיה מעשי האם מבעלה, ניזונת היא אך נשים,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆÁ¯

ברבנו מפורש לכך. המקורות ולהלן לבעלה. שהם (שם) ב בפד"ר הסיקו לכך ביחס

סוג מאיזה אשתו ידי מעשה בכל זוכה שהבעל ח"ה) כג נתיב (מישרים ירוחם

וכן וכו', לבעל וירושתה ידיה ומעשה האשה "מציאת שם: וכתב שהוא, מלאכה

שיהיה". ענין באיזה מרווחת שהיא מה בכל הדין

שמציאתה מבעלה, הניזונת שאשה סבר א) כא, (אישות למלך המשנה שגם וכתבו

לעשותן. מחויבת שאינה ממלאכות כשהן אף ידיה, מעשה בכל זוכה הבעל לבעלה,

ר"פ "בעי שם: הגמרא וז"ל ע"א. סו בכתובות והראשונים מהגמרא אף זאת והוכיחו

ופירש"י: מהו". אחת בבת ד' או ג' רבינא בעי מהו. אחת בבת שתים לו עשתה

בחיקה ביצים ומחממת בשכר לנשים שיר ומלמדת פשתן וטווה קשואים "שומרת

אלו, מלאכות והרי הראשונים. שאר שם פירשו וכן משי". העושים תולעים בצי או

הבעיא וכל לעשותן, אשתו לחייב יכול שהבעל ממלאכות אינן פשתן, מטוית חוץ

בעשתה אבל הדחק, ע"י כהעדפה הוי אי אחת בבת וד' ג' שעשתה מפני הוא בגמרא

בהן. זוכה שהבעל לגמרא פשוט היה מהן אחת

כל על שהיא, מלאכה מכל אשתו ידי במעשה זוכה שהבעל מפורשות מוכח הרי

כ ממנו.פנים ניזונת היא אשר

אותה? לזון הבעל חייב האם לעצמה, אלו מלאכות עשתה

את נותנת (ואינה בהן חייבת שאינה מלאכות העושה אשה לבירור, אחרונה נקודה

אותה? לזון הבעל את מחייבים אנו האם לבעל), השתכרותה דמי

שהאשה שלפנינו, בענין "ומעתה כך: הכריעו (226 עמוד (שם, ב בפד"ר ובכן,

דירה, לשכר מחוץ וזה לחדש, נטו ל"י תשעים סך בערך והוא מחיתה כדי משתכרת

נוספים סכומים לה לתת הבעל לחייב אין משלם, שהבעל וחשמל מים, מסים,

חייבת שהאשה מהמלאכות אינה עושה שהיא זו שמלאכה למרות למזונותיה,

אם א"כ ידיה, במעשה הבעל זוכה שוב מהבעל, ניזונת שאם נתבאר שהרי לעשותן,

במעשה יזכה ושוב כסף, ומעה מזונות לה כנותן זה יהיה הרי לזונה, הבעל נחייב

ניזונת, באינה אפי' והרי במזונותיך, ידיך מעשה צאי לה אומר הבעל והרי אלו ידיה

הבעל אם דנין כשאנו א"כ מזונותיה. על העודפים במע"י זוכה הבעל אם הוא ספק

המוחזקת, האשה מידי להוציא אין מספק - אומרים אנו ידיה, במעשה לעצמו יזכה

אין מספק - להיפך לומר עלינו שוב במזונות, הבעל לחייב אם דנין כשאנו אבל

אשתו". למזונות כסף סכומי ממנו ולהוציא הבעל לחייב

הספק מחמת מהן, והשתכרה בהן, חייבת שאינה במלאכות עבדה אם גם הרי

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰Ëˆ¯

זו ממלאכה שהכנסתה במקרה כמובן (זאת במזונותיה הבעל את לחייב אין

למחייתה). מספיקה

שהיא, עבודה בכל עובדת, שהאשה "בזמן :(229 עמוד (שם, הבא דין בפסק כתבו וכן

במזונותיה". הבעל לחייב אין

האשה של החיים רמת את תואמות שאינן מלאכות

רמת ע"פ שאינם מלאכות - לעשותן חייבת האשה שאין מלאכות של שני סוג ישנו

והביאו פ). סימן אבהע"ז שו"ע (עי' עושרה ע"פ או בעלה בית הורגלה לה החיים

בהן חייבת שאינה מלאכות ועשתה עברה בשאלה, ראשונים מחלוקת א) (פד"ר שם

ידיה? מעשי למי הורגלו, הם בה החיים רמת מחמת

שאין דכיון הויא, דידה דמלאכתה אומרים "ויש כתב: ע"ב) סא (כתובות הר"ן

דמסתברא כתב ז"ל הרשב"א אבל וכו'. זימה לידי תבא שלא כדי אלא אותה מחייבין

מתורת ולא מרצונה שעושה אע"פ לבעל, דהויא הדחק ידי דעל מהעדפה עדיף דלא

מעה תחת לבעל הקנוה ואעפ"כ נעשית ברצונה העדפה דכל מהו, ידעתי ולא חיוב.

וכו'". לכאן זה ענין ומה כן, שפוסק למי הדחק שע"י העדפה ואפילו כסף,

ד הוה, לבעל שעשתה מה "ומיהו כתב: ע"ב) נט (שם ע"יהריטב"א מהעדפה עדיף לא

העדפה, דשאני לדחות ויש בחיוב. ושלא מרצונה דעבדה אע"ג לבעל, דהוה הדחק

לו וחייבו כעיקר הטפל את עשו ידיה, מעשה עיקר לו לעשות מחוייבת שהיא דכיון

שלא כדי אלא עושה ואינה העיקר, מן פטורה היא הדין דשורת בזו אבל העדפה.

לי". נראה כך לעצמה. עושה שעושה, מה זימה, לידי תבא

חלוקים החיים, רמת עקב בעלה כלפי בה חייבת אשה שאין שבמלאכה הרי

והויא הדחק, ע"י מהעדפה עדיף שזה או הדחק ע"י כהעדפה הוי אם הראשונים

לבעל). היא הדחק ע"י דהעדפה הפוסקים לשיטת (גם לאשה

מוציאין אין הדחק ע"י בהעדפה גם המבואר שלפי "ומכיון שם: בפד"ר והסיקו

הר"ן דהרי בה, חייבת היא שאין ממלאכה ידיה במעשה שכן מכל מהאשה,

צריכים אלו ידיה דמעשה סברי לבעל, הוי הדחק ע"י דהעדפה דסברי אף והריטב"א

המוחזקת). היא פנים כל (ועל לאשה" להיות

בה, מחוייבת האשה שאין ממלאכה היא שההכנסה "אף שאלה: שם העלו אולם

שהיא מלאכות לעשות עליה מוטל היה בו זמן זו, מלאכה לעשיית לקחה הרי אבל

שבטלה?". זמנו תמורת לבעל מגיע הרי כן ואם בעלה, כלפי בהן מחוייבת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˘

אגר אפילו משלמת אינה שהאשה "ואפשר וכתב: (שם) הרשב"א דן זו בשאלה

אבל לעשות, שכופה נמי אי לבעל, ידיה מעשה אמרינן עושה שהיא שכל בטלה,

לשלם". חייבת אינה עשתה ולא נתבטלה אם

נכסים שהשביחה "אלמנה יא): חלק כג נתיב מישרים (ספר ירוחם רבינו כתב וכן

וכו', בהן וכיוצא טווה כגון שלה ידיה מעשה דוקא כי וכו', הרשב"א וכתב וכו',

מדין מוכח וכן ידיה, מעשה בכלל זה שאין לעצמה, הוא וכו', אחרת מלאכה אבל

מתעסקת שהיא בעוד ידיה ממעשה שנתבטלה למה אפילו זה ולפי הירושלמי,

עיקר". וכן לה, ישלם לא הנכסים להשביח

הוא שהמדובר דידן בנדון כן "ואם שלפניהם: לנידון ביחס הסיקו הנ"ל כל לאור

אלא חייבת לא היא רק ולא כלל, בה חייבת היתה שלא ממלאכה ידיה במעשי

ברהיטים מוחזקת והיא כמבואר, אשה, שום בה לחייב שאין כזו היא דהמלאכה

ממנה". להוציאם שאין ברור תמורתם, שקנתה

במלאכה מתאמצת הדחק)אשה ע"י (העדפה

ההכנסות מקרה בכל האם לעשותן, מחוייבת כן שהאשה במלאכות נעסוק עתה

לבעל? הם ידיים) (מעשי

ממלאכה האשה ידי שמעשה וכתבו הדינים את שסיכמו א) כרך (פד"ר ועי"ש

נט). דף (כתובות הדחק ע"י העדפה נקרא מחוייבת, שהיא המידה מעל שעבדה

אם אבל מהרגיל. יוצאת בהתאמצות שעשתה ממלאכה לעודף היא הכוונה

ככל לבעל והוי סתם, העדפה הנקרא זהו מהרגיל, יותר היתה לא ההתאמצות

ידיה. מעשה

פסק פ) סימן אבהע"ז (בטור האי רב הפוסקים. מחלוקת ישנה הדחק ע"י בהעדפה

אבל הדחק, ע"י שלא במותר אלא לבעל, המותר הוי דלא פסק ור"ח לבעל, שהיא

לעצמה. הכל ביחד, מלאכות וג' ב' שעשתה או בלילה שעושה בין שדחקה, בכל

לעצמה". והוי הראיה, עליו מחברו והמוציא דדינא, ספיקא "ואיכא הב"ח: וכתב

מנהג ב"ח "וכתב וכתב: הב"ח דברי את הביא ב) (ס"ק שם שמואל בבית וכן

שמואל הבית שגם משמע דחק". שע"י מלאכה דמי מידה מוציאין שאין שלנו

כב"ח. להלכה פוסק

להוציא שאין הרי כן, פוסקין השו"ע ונו"כ שהב"ח "ומכיון שם: בפד"ר והסיקו

הדחק". ע"י העדפה מהאשה

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‡˘

שעבודה בשכר מרויחה שהאשה מה "דכל יז): (סימן מינץ מהר"ם שכתב במה ועי'

דמרת דידן עובדא והאי וכו', העדפה אותה לבעלה לתת צריכה ואינה שלה, הוא

דנקרא נראה משעבודה, העדפה לה ויש קשה, בעבודה לאחרים משועבדת ורומט

עובדת שאשה שעבוד שמלאכת מינץ המהר"ם מדברי והסיקו הדחק". ע"י העדפה

ביחד מלאכות וג' ב' עבדה דלא אף הדחק, ע"י העדפה דין לזה יש אחרים אצל

כמו האשה מידי דמיה להוציא אין הדחק, ע"י כהעדפה דהוי ומכיון בלילה. או

לעיל. שנתבאר

אותה? לזון הבעל חייב האם דחק, ע"י בהעדפה עבדה

מוציאים לא (שלהלכה הדחק שע"י מהעדפה והשתכרה שעבדה אשה להלכה,

(227 עמוד (שם, ב פד"ר עי' לכך ביחס אותה? לזון הבעל את נחייב האם מידה),

הדחק, ע"י העדפה האשה ידי מעשה נקרא שלנו שבמקרה יתכן "אמנם כך: שכתבו

על נוספת היא פלוני במוסד ועבודתה הבית, עבודת כל עושה שהאשה מאחר

לפי הדחק, שע"י בהעדפה אולם הדחק. ע"י העדפה מהוה שזו יתכן הבית עבודת

דנוהגין כתב שם בב"ח אך לבעל, זה שייך פ סימן אהע"ז ושו"ע בטור המבואר

ובשאר שמואל, ובבית שם מחוקק חלקת גם ועי' האשה, מיד זה מוציאין שלא

להוציא אין ולהלכה בזה. מש"כ ק"ה סי' אהע"ז איש חזון גם וראה הפוסקים,

כ נושאי ושאר הב"ח דעת נגד מוחזקת כשהיא כשאנומהאשה אולם, השו"ע. לי

שייכת הטושו"ע, דעת שלפי מאחר לחייבו, אין הרי במזונות, הבעל לחייב באין

אפשר ואי למזונותיך', אלו ידיך מעשה 'צאי לה לומר יכול א"כ לבעל, ההעדפה

ניתן לא הספק שמחמת הרי בהם". מוחזק שהוא נוספים סכומים ממנו להוציא

(זאת הדחק שע"י מהעדפה משתכרת שהיא למרות אשתו, את לזון הבעל את לחייב

למחייתה). מספיקה שהשתכרותה בהנחה כמובן

שהיא, עבודה בכל עובדת, שהאשה "בזמן :(229 עמוד (שם, הבא דין בפסק כתבו וכן

במזונותיה". הבעל לחייב אין

לעצמה שחסכה אשה אודות - הדברים מסקנת

נשים דרך שאין במלאכות שעבדה שאשה הוא, לעיל, שהובאו הדברים מכל העולה

בה. מוחזקת שהיא משכורתה את ממנה להוציא אין בהן, לעסוק הגמרא) (בזמן

ממזונותיה. הבעל נפטר זה בכגון אולם,

לבעלה. ידיה מעשי הרי אותה, זן הבעל זאת ובכל אלו במלאכות האשה עבדה אם

זכאי הבעל האם ספק שישנו מכיון שונה. הדין הדחק ע"י להעדפה ביחס אולם

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·˘

ידיה מעשי את ממנה יוציאו לא אותה, זן אם אף ממילא הדחק, שע"י ידיה במעשי

בעבר. בהן שהשתכרה הדחק ע"י

לו עשתה ר"פ "בעי שם: הגמרא וז"ל ע"א. סו בכתובות מהגמרא אף מוכח זאת

"שומרת ופירש"י: מהו". אחת בבת ד' או ג' רבינא בעי מהו. אחת בבת שתים

בצי או בחיקה ביצים ומחממת בשכר לנשים שיר ומלמדת פשתן וטווה קשואים

לעיל מכאן הוכח וכבר הראשונים. שאר שם פירשו וכן משי". העושים תולעים

אינן פשתן, מטוית חוץ אלו, מלאכות "והרי מהן: פטורה שהאשה מלאכות אודות

שעשתה מפני הוא בגמרא הבעיא וכל לעשותן, אשתו לחייב יכול שהבעל ממלאכות

פשוט היה מהן אחת בעשתה אבל הדחק, ע"י כהעדפה הוי אי אחת בבת וד' ג'

זאת ובכל אותה, זן שהבעל איירי בגמרא שם והרי בהן". זוכה שהבעל לגמרא

הדחק. שע"י מעבודתה בהשתכרותה זוכה הבעל האם הגמרא הסתפקה

הפרט. אל הכלל מן ונעבור

בגדר בהוראה האשה של מלאכתה את להגדיר יש לפנינו, העומד לנידון ביחס

היא שמלאכתה נראה שהרוויחה. ידיה מעשי את ממנה להוציא שאין אלו מלאכות

מה גם וראה לעיל, שהובאו המקורות ע"פ בהן, מחוייבת שאינה מלאכות בגדר

ב שרובשכתבו בזמננו "אבל דידן: נשים של מלאכתן אודות (307 (עמוד ח פד"ר

השו"ע פסק את וציינו לעשותם", המחויבת הידיים ממעשי אינם הנשים רווחי

לעיל. שהובאו מאיר הבית דברי את וכן פ, סימן באה"ע

בפד"ר שהובא מה ע"פ הדחק, שע"י העדפה בגדר גם היא שמלאכתה נאמר כן

בנידון ובייחוד הבית, לעבודות מעבר נוספת במלאכה המשתכרת אשה אודות לעיל

כג, סימן שלמה, עטרת בשו"ת עי' (כן במקווה כבלנית בלילות שעבדה שלפנינו,

מחוץ עושה שהאשה שמלאכות הוא גם הסובר האשה, כוח בא של בדבריו המוזכר

יז סימן מינץ מהר"ם משו"ת דבריו ומוכיח הדחק, ע"י כהעדפה מוגדרים לביתה

הדברים). בתוך לעיל כבר המוזכר

הכספים את חסכה האשה אם כך: לחלק יש בהן חייבת שאינה מלאכות לסוג ביחס

מעבודתה שחסכה מה מידה להוציא אין הרי אותה, זן לא הבעל בהם בתקופות

הבעל אם אך אלו. בכספים מוחזקת היא שהרי הבעל), שתובע החסכון (תכנית

להחזיר עליה וממילא ידיה, במעשי זכאי הוא הרי החיסכון, תקופת בכל אותה זן

שחסכה. הכספים אותם את לבעל

כשהבעל (ואף לעיל כמובא זה, לחילוק מקום אין הדחק שע"י להעדפה ביחס ואולם,

ידיה). מעשי את ממנה יוציאו לא אותה, זן

‰˘‡‰ Ì˘ ÏÚ ˙Â�ÂÎÒÁ Ï˘ Ì„ÓÚÓ ‰·Â˙Î ˙„Óˆ‰ ,˙Â�˙Ó È¯ÊÁ‰‚˘

מעבודה כחסכון האשה של הפרטיים חסכונותיה את להגדיר שיש מכיון ממילא,

שהיא החסכונות כספי את ממנה להוציא שאין הרי לעיל), (כמבואר הדחק שע"י

בהם. מוחזקת

ומתן משא לנהל לצדדים ממליץ הדין ובית זה, בדין לעיין מקום יש עדיין ואולם,

בסוגיה. סופי דין פסק מתן טרם החסכונות, חלוקת בשאלת

ותכולתה הדירה

דין בפסקי המובא (וכפי הדין בבתי המקובל כמנהג מכריע הדין בית הדירה, בענין

שניהם. בין בשווה תתחלק הצדדים, שני שם על הרשומה דירה כי רבים),

במסמך (כמובא הבעל של הוויתור את מאמץ הדין בית הדירה, תכולת בענין

ספריו למעט לאשה, תישאר הבית תכולת כל זאת, לאור הבעל). מב"כ שהתקבל

האישיים. וחפציו הספרייה) (כולל הבעל של

מסקנה

ביןא. בשווה תחולק ותמורתה במחיר, המרבה לכל כפנויה תימכר הצדדים דירת

מחציתה תשלום (תמורת הדירה את לרכוש ראשונית זכות לאשה הצדדים.

האמור כפי כתובתה, שווי יקוזז לשעבר הבעל של מחלקו לשעבר). הבעל לידי

להלן. ו' בסעיף

חלקוב. את לרכוש ברצונה האם יום 14 בתוך הדין לבית להודיע האשה על

בדירה. הבעל של

הספרייה)ג. (כולל הבעל של ספריו למעט לאשה, תישאר הבית תכולת כל

האישיים. וחפציו

נדחית.ד. האשה, מתנות להחזרי לשעבר הבעל תביעת

לנהלה. לצדדים פונה הדין בית בחזקתה, ונותרו האשה שחסכה לכספים ביחס

הכרעת טרם הדין, פסק בגוף שהובאו הנימוקים לאור זו, בסוגיה ומתן משא

בכך. הדין בית

כמבוארו. לדולר, בהצמדה אשתו כתובת את לפרוע מחויב (לשעבר) הבעל

הדין. פסק בנימוקי

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˘„

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜*

היותה על הצהרתי דין פסק לקבלת גרושה אשה בקשת בפנינואלמנה.

כבעל יחדיו לחיות השניים חזרו מבעלה, גירושיה לאחר לדבריה,ממנו הולידה ואף האשה, התעברה חודשים כמה לאחר ואשה.אחת דברי (ע"פ הבן של המילה בברית השתתף אף הגרוש בן.

להלן). ראה העדות,

הוא שנה ולאחר שלה, מהגרוש המבקשת נפרדה מסויים בשלבנפטר.

שממנו לשעבר בעלה של כאלמנתו בה להכיר מבקשת כיוםהתגרשה.

המבקשת, את היטב המכירות נשים), (שתי עדות שתי הופיעוהדבר, את בעלהואישרו עם הדוק בקשר היתה המבקשת שאכן

ואשה. כבעל נראים והיו לביתה, בא היה הגירושין, אחרי לשעברמהגן, הילד את לוקח היה לשעבר הבעל כי העדות אחת ספרה כן

גרושתו. של זוגה כבן נראה היה זו בפעולה ואף

לבדוק כדי לשעבר, הבעל של ירושה צו להמציא ביקש הדין ביתשל מגמתה כל שמא החשש (משום וכיצד ירושתו חולקה כבר האםכמה לאחר ואכן המנוח), של מירושתו בנתח לזכות היא המבקשתשירושתו נאמר בה מוסמכת, הצהרה הדין לבית הומצאה חודשים

שווים. בחלקים הנפטר, של ילדיו שלושת בין התחלקה

העקרוני. במישור להכריע יש מעתה

דלהלן: מהטעמים בקשתה, את לדחות לענ"ד נראה העיון לאחר

שלה, לגרוש נבעלה שודאי זה בכגון כי א) קמט, (אבהע"ז, השו"ע דין ידוע אמנם א.

ואולם זנות, בעילת בעילתו עושה אדם שאין הסברא משום בודאי, מקודשת האשה

תש* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, מיעוט.פסק דעת היתה זאת דעתי "ע.

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜‰˘

שאינם לאנשים ביחס גם האם זה, דין נאמר מקרה בכל האם הפוסקים ערערו כבר

לקדש ומתכוון וכו'" בעילתו עושה אדם ש"אין הכלל נאמר ומצוות תורה שומרי

להלן. בקצרה שיצויין כפי בביאתו,

הלכות הרמב"ם, על (בהשגותיו הראב"ד בשם הביא ו) סימן (בשו"ת, הריב"ש

על בא כאשר כי שם הריב"ש ציין וכן זו, חזקה אין בעריות שבפרוצים יט) י, גירושין

דלא (כיון בזנות ולא בהיתר תיעשה שביאתו שמקפיד אומרים אין בנידתה אשה

א, (חלק הרדב"ז בשו"ת גם מבואר כן זנות). לבעילת חייש לא כרת, לאיסור חייש

שלא ב), ס"ק קמט סי' אבהע"ז היטב בבאר גם שיטתו והובאה שנא, סימן חדשות,

היתרא שביק דלא במצוות, זהיר שהוא הכשר, בישראל רק אלא זו חזקה אמרו

אמרינן לא בעריות, שפרוץ במי או התורה כל על שעובר במומר אך איסורא, ואכיל

גם (וראה קידושין לביאת והתכוון זנות ביאת תהיה לא שביאתו שמקפיד לגביו

כשאין אלא אינה זו שחזקה הוא פשוט שדבר שכתב ג קמט, אבהע"ז השולחן ערוך

שאגת בעל של שיטתו ידועה כן, כמו בכך). דעות שמביא ועי"ש זו. בביאה עבירה

הדרך אין ובמדינותינו שבזמנינו מב), סימן ח"א אבהע"ז אפרים, בבית (מובאת אריה

לק לחוש אין ולכן בביאה, כלל המובאלקדש את גם לצרף יש לכך ביאה. ידושי

שוודאי גט, חייב והגדיל, קטן, כשהיה שקידש שבמקרה לא, סו"ס אבהע"ז ברמ"א

כשידוע דווקא זה כל ואולם, הרא"ש). תשובת (בשם כשהגדיל קידושין לשם בעל

צריך בכך, לטעות שניתן במקום אך קידושין. לשם בעל אז כלום, קטן קידושי שאין

האשה את מקדש שהוא סבור שאינו שאדם כאן, גם לומר ניתן כך אחרים. קידושין

אוצר עי' כן ב. ס"ק קמט סימן אבהע"ז פת"ש (ועי' לקידושיו לחוש אין בביאתו,

שלא למי קידושין חשש בענין רבות דעות אספו שם קידושין, הלכות ריש הפוסקים

ומצוות). תורה שומרי אינם אם ובפרט וישראל, משה כדת נשאו

דן שם עח), סימן (ח"ב שליט"א אלישיב הגרי"ש למרן תשובות קובץ בספר וראה

בהם שדן הנקודות נוסף. גט להצריכם יש האם גרושתו, עם לדור שהמשיך באחד

ממנו, מגורשת שהיא לדעת הייחוד עדי צריכים גרושתו על בבא האם הם: שם

עושה אדם שאין החזקה האם קידושין, לשם כוונו שלא לומר הזוג בני נאמנים האם

ובכל מקרה בכל אדם, בכל אמורה קידושין, לשם מכוון ובודאי זנות בעילת בעילתו

והביא בפרוצים, אף או בכשרים רק נאמרה זו חזקה האם דן שם בדבריו הדורות.

לנו אין שאנו נראה לעיל דאמרן טעמי הלין "מכל וסיים: ולכאן, לכאן סברות שם

בלבד". קידושין ספק אלא הצדדים בין שאין לקבוע אלא

שלכתחילה פוסקים היינו לאשה, גט בדבר שאלה לפנינו באה היתה אם ואמנם,

בוודאות לקבוע כדי בזה אין עדיין ואולם הנ"ל), הספקות (למרות גט לקבל עליה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ¢

כי הדין בית כהחלטת היא הרי המבקשת של בקשתה קבלת נשואה. האשה כי

כן. הדבר אין הלכתית ומבחינה ופקפוק, ערעור ללא לגמרי, חלים אלו קידושין

לחומרא", "אלמנה או אלמנה" "ספק הרשמי ברישום לכתוב אפשרות שאין מכיוון

לבקשתה. להיעתר מקום אין

ומגמתה ויתכן זה, רישום של תוצאותיו על פיקוח לנו אין כי אציין משני כנימוק ב.

המציאה המבקשת (ואמנם שלה הגרוש של מירושתו בחלק לזכות היא האשה של

לנו ערב מי ואולם חוק, ע"פ אותו ירשו בניו שרק מוסמכת הצהרה הדין לבית

ואף למפרע. בירושה חלק לקבל עתה תתבע לא "אלמנה" הרישום שבעקבות

ערב מי ברישום, התיקון בעקבות כספים להוציא תוכל שלא הסתייגות נציין אם

להסתייגות המשפט בית יתייחס "אלמנה", שהיא הדין בית קביעת שלאחר לנו

הספק (מכח כדין שלא מהמוחזק, ממון הוצאת לשאלת כבר נכנסים אנו כאן זו).

אלמנתו). היא האם

שבפנינו לעדויות משקל לתת האם לשאלה להזדקק מקום יש אומר, עוד ג.

שלה הגרוש עם לחיות חזרה ואמנםשהמבקשת נשים). שתי (עדות ואשה כבעל

בוודאות לקבוע בידינו אין עדיין ואולם הגרוש, עם לגור שחזרה לאחר ילדה האשה

ואשה. כבעל חייהם מכח בנו שזהו

"אלמנה". הלכתית מוגדרת המבקשת כי לקבוע ניתן לא האמור, לאור

טז כרך רבניים דין בפסקי דנו זו מעין בשאלה כי מצאתי הדברים כתיבת לאחר

האזורי הדין בית החלטת על ערעור הגדול, הרבני הדין בית והלאה, 52 (מעמוד

חזרו הגירושין שלאחר מאחר כאלמנה, עליה להכריז אשה בקשת שדחה בחיפה

לבקשת להיעתר מקום ואין הערעור את לדחות יש כי סברה הרוב דעת יחדיו). וחיו

לנאל), יצחק אברהם והג"ר שמעון בן שלמה הג"ר סברו (כן כאלמנה לרשמה האשה

שלמה (הג"ר כאלמנה ולרשמה לבקשתה להיעתר יש כי סברה המיעוט דעת ואולם

אלמנה ספק רק הינה למעשה כי סברה המיעוט דעת אף כי לציין יש דייכובסקי).

שיש סבר גירושיה, מפאת לכהן אסורה היותה ומחמת לעיל), המצוין הספק (מחמת

שרישום בהחלטתו ציין כן אלמנה". (גרושה) "(נשואה) כך: הרשמי ברישום לכתוב

המנוח. בגין ממוניות זכויות לצורך יועיל לא זה

הגדול, הדין בבית הרוב וכדעת בחיפה הדין בית כדעת היא דעתי לעיל, כאמור

לעיל. המצויינים מהטעמים כאלמנה, לרשמה לבקשתה להיעתר שאין

במעמד לשימוש חשש היה לא שם), (בפד"ר לפניהם שהיה במקרה ואומר, ואוסיף

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜Ê˘

של בציבור" כ"ידועה הוכרה חוק ע"פ (שהרי כספים הוצאת לשם (אלמנה) החדש

הצהירה והמבקשת המשותף), בנם לטובת בירושתו חלקה על ויתרה וכן הנפטר,

הנ"ל. בפד"ר כמובא זאת, ונימקה בלבד", רגשי "ענין היא בקשתה כי הדין בית בפני

במעמדה ראוי לא שימוש תעשה שמא החשש קיים עדיין שלפנינו, במקרה אולם

אלמנה היא שאין חולק שאין למרות ממוחזקים, כספים תוציא כאלמנה, החדש

ממון. להוציא רשאית אינה ומספק המילה, של המלא במובן

מקום שכזה בענין "אין הנ"ל: בענין לנאל יצחק אברהם הג"ר של דבריו את ואציין

על חובה האישי המעמד קביעת בענין כי הדין, משורת לפנים הליכה או לפשרה

היו ואם ומאחר לפניו. שנתבררו העובדות ע"פ והדין, האמת רק לקבוע הדין בית

הזו יחדבני לחיות שחזרו סמך על נישואיהם לאשר הבעל בחיי לביה"ד באים ג

את דוחה והיה מחומרא, או מספק רק נשואים הם כי פוסק ביה"ד היה הגט, לאחר

מקום אין נפטר שהבעל לאחר גם וא"כ, כדמו"י, חו"ק לערוך אותם ושולח בקשתם

וכו'". לחומרא או מספק אלמנה היא האשה כי לקבוע רק

הדיינים כב' בפני ערעור .(35 (מעמוד ז בפד"ר גם דנו כזו שבשאלה וראיתי

ביה"ד החלטת על ישראלי, שאול גולדשמידט, אליעזר עבודי, חוגי סלמאן הגאונים:

שלאחר המנוח, כאלמנת עליה להכריז המערערת בקשת נדחתה לפיו ת"א, האזורי

שנים מספר ואשה איש כדרך אתו וחייתה חזרה פיטורין בגט ממנו שנתגרשה

.(45 בעמוד המצויין כפי פטירתו, יום עד שנים, וחצי (כחמש וקידושין חופה מבלי

הענין ורק אך היא בקשתה שמטרת הצהירה האשה כי (45 (עמוד שם מובא עוד

אשר הצעיר, הבן ובפרט הילדים, של והרגשתם וכבודם כבודה למען בלבד, הרגשי

ולא ענין כל אין כי מצהירה היא אביו. ובין בינה הגירושין על כלל יודע אינו

לכך מוכנה שהיא לפנינו והצהירה כאמור, דין בפסק ממונית תועלת כל תהא

ממוני ענין לכל קובע אינו הדין פסק כי במפורש ייכתב המבוקש הדין שבפסק

נישואין. מקשר הנוגע

המבקשת, של האישי מעמדה את לשנות אין "א. נאמר: קמא ב"ד החלטת בנימוקי

המעמד בקביעת לפיצול זה בנידון מקום אין ב. כספיות. זכויות במתן הקשור דבר

החלטה על כספיות". זכויות במתן קשור אינו המבוקש שהשינוי ולהגיד האישי,

האמורה בבקשה שאין למדי הוכח שאכן בטענה המבקשת מטעם ערעור הוגש זו

שהיא. כספית תביעה בשום כרוך ואינו בלבד רגשי ענין רק האישי המעמד לתיקון

להעיר עלינו בערעור, לדון "בבואנו דבריו: את זצ"ל ישראלי שאול הג"ר פתח וכך

כשאין גם כשלעצמו, חשיבות רב ענין הוא האישי המעמד שקביעת כל, ראשית

בקביעה כרוך כאלמנה המבקשת מעמד קביעת כספיים. לענינים השלכה כל לו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á˘

שממנה משמעות רבת החלטה וזוהי בעלה. חיי בזמן כנשואה מעמדה של מוקדמת

אינו כבר שהבעל מאחר שלנו, בנידון אמנם ואם אישות. בדיני הלכתיות תוצאות

לשמש זו בהחלטה אין לעין, הנראה כפי ממשיות תוצאות זו לקביעה אין בחיים,

בחיים". והאשה האיש בהם דומים למקרים אב כבנין

של האישי המעמד את לקבוע ראוי ההלכה מבחינת אם "מאידך, הוסיף: אולם

הדבר כספיים ענינים לגבי אם גם זו, קביעה לעכב מקום אין כאלמנה, המבקשת

בכל או ספק, בקידושי נעשה שזה כדרך בהחלטה זאת לציין ניתן שכן מוכרע, אינו

הר עליו מחברו המוציא הכלל שבו הממוני, הענין בין לאבחן שיש ויכולמקרה איה,

הרוב". אחר ללכת יש שבו האיסורי, הצד לבין לי, קים לטעון

שחזרה לאחר הדין מבחינת זו אשה של מעמדה מהו בשאלה באריכות דן מכן לאחר

שנים. שש במשך ואשה איש כדרך יחד וחיו הגירושין לאחר אליו

בא"ד גולדשמידט הגר"א ידידנו שמציין "ובמה :(43 (עמוד הדברים בתוך כתב וכך

משו"ת ה) (עמוד כו סי' באוצה"פ עי' האו"ש, של זו בדרך דרך שג"כ הרד"ך לדברי

שכתב הרמב"ם מלשון גם לסייעו ויש עליו. להשיג שהרבה ו סי' הלוי לבית מהר"י

בעילת באשתו בעילתו עושה אדם שאין היא שחזקה גרושתו על דנא בנידון

על במקפיד שרק ג"כ מוכיח זה והרי מצוה. בעילת לעשותה בידו והרי זנות,

אמורים". הדברים זה

היינו שם, בו שדן באופן אלא אמורים אינם דבריו שאף יותר נראה "ע"כ והוסיף:

(ומשמע אסורות בביאות לחשוד כן לפני הוחזק ולא נדה, כשהיא גרושתו על שבא

אשה לשאת שבא כיון כתב, כן פי על שאף מיירי גוונא בהאי גם שהריב"ש לו

שאעפ"י שכתב הוא ובזה זנות). בעילת על מקפיד שאינו יתכן גם שוב בנדתה זו

מזה אין אבל היצר, תקיפות מחמת רק הוא נדות, באיסור עובר עכשיו שראינוהו

וישראל, משה כדת לשאתה רוצה לנושאה, וכשבא קידושין, בדיני גם שמזלזל ראיה

להתקשר גם לו איכפת שלא ודאי בכרת שהוא נדות באיסור לעבור שהוחזק מי אבל

ישראל". דיני עפ"י שלא אשתו, עם

של המושג והחרפה הצער למרבית שהשתרש בזמננו, שכן "ומכל עוד: והדגיש

חו"ק לסדר נתונה היתה שהרשות זה, שבאופן להניח יסוד אין בצבור, ידועה

אדרבא, קידושין. לשם היתה שכונתם ככה, עשו לא והם כדמו"י, הנאותה בדרך

גירושין, לידי והגיעו יפה עלה לא שלהם הנישואין שניסיון שלאחר יותר, מסתבר

יצליחו לא שוב אם כך, אחר להכביד שיכול באופן להתקשר הרצון היה לא שוב

ומאחר מחייבת. בלתי להתקשרות זאת והשאירו הדדית, הבנה לכלל להגיע

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜Ë˘

טומאה דיני לענין מההתנהגות לראות שיש כפי להם איכפת לא האיסור שמצד

במובן מחייב בלתי באופן לנהוג גם מעצור שוב היה לא מעתה המשפחה, וטהרת

ההדדית". ההתקשרות

אין בנדה זהיר שאינו שמי שנא, בתשובה דהרדב"ז כהא זה נדון "והרי והסיק:

גרושתו".ח על שבא בראינו גם לקידושין וששים

בעלה עם שחיתה זו אשה הדברים, "מסקנת דבריו: מסקנת ציין 44 עמוד בסוף וכן

קידושי לא בזה לראות ואין עמו חיתה תורה קידושי דעת על לא גירושיה, לאחר

אחד והיה הבעל, בחיי מתעוררת השאלה היתה אילו ספק. קידושי לא ואף ודאי,

האמת מדת מה לברר כשרה עדות לקבל צריך היה אז כי בנידון, דין לבין פונה מהם

שהבעל עכשיו לחומרא. גט לחייב מקום היה וכן הזמן, כל בנדות חיו שאכן בדברים

דבריו מספיקים כאלמנה, האישי מעמדה את לתקן שמבקשת היא והמערערת מת,

שלפי מאחר לבקשתה, להיזקק שלא מצדה, הערה כל וללא בפניה, שנאמרו ב"כ של

הערעור". את לדחות יש לדעתי קידושין. חשש כאן אין הכללית התנהגותם

זצ"ל. ישראלי שאול הג"ר של דבריו על חלק זצ"ל גולשמידט אליעזר הג"ר אולם,

"אין בענין הלכתי ומתן במשא והאריך "אלמנה", מעמדה את לקבוע יש לשיטתו

מכך. והמשתמע זנות" בעילת בעילתו עושה אדם

ודאי הרי ואשה, כבעל יחד שדרו וגרושה גרוש א. "בסיכום: כך: כתב ביניים בסיכום

נתכוונו ששניהם היא חזקה גרושתו, על הבא גרוש ב. עליה. שבא הדין לפי הוא

עליה, שבא עלמא לכולי הוא ידוע יחד שדרו וגרושתו גרוש ג. קידושין. לשם ודאי

בשעת העדים נוכחו כאילו זה והרי בביאה, הקידושין על הם עדים עלמא כולי ולכן

היא הרי ואשה, כבעל יחד שדרו וגרושתו גרוש ולפיכך קידושין. כעדי הקידושין

תורה". דין לפי ודאי קידושי לו מקודשת

אחד עצמם וייחדו יחד, לחיות הגט אחרי שחזרו דנן בנידון כי הוא, "היוצא והמשיך:

היא וחזקה עליה, בא שהוא לכל וידוע גלוי זה הרי ואשה, כבעל שנים במשך לשני

זה ולפי כדין. בעדים ודאי, קידושי ההלכה לפי הם והרי קידושין, לשם עליה שבא

ולו פטירתו, יום עד ב' המנוח של כדין הוודאית אשתו המערערת לכאורה היתה

היו לא לאחר אז מתקדשת היתה ולו ודאי, בגט צורך היה מזו זה להפרד רוצים היו

ב' של פטירתו עם הרי כך ואם ב'. של אשתו היא, איש אשת כי תופסים, הקידושין

אלמנתו". להקרא המערערת היא זכאית

גרושים זוג בבני זו חזקה של יישומה אודות הרדב"ז, של בשיטתו לדון החל עתה

משום דידן, לנידון מקומו שאין טען למעשה אך נידה. בהלכות מקפידים שאינם

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ È˘

שנבעלה, ראוה כאילו הוא דינה אשר דנן בכגון או אותה שבעל ידוע שכאשר

שרבו טען כן הרדב"ז. לדעת גם באיסור, עליה שבא פי על אף גט צריכה היא

הרשב"א התוספות, הרמב"ם, לדעת כי והוכיח בזה, הרדב"ז על החולקים הפוסקים

זנות,ו בעילת בעילתו עושה אדם שאין הזאת החזקה קיימת אשקר, אל מהר"מ

איסור או נדה שהיתה כגון בעבירה, היא הביאה אם גם התכוון, קידושין ולשם

לתקן כשבידו הוא, מקפיד אחת, עבירה על מלעבור מקפיד שאינו פי על אף כי אחר,

בסימן בתשובה הרדב"ז לדעת בניגוד וזה אחרת, עבירה לעבור שלא הדבר, את

אלו. בענינים עוד והאריך גט. צריכה אינה בנדתה והיא שבגרושתו שנא,

שכאילו שהוא ספק כל הועלה לא דנן. לנדון נשובה "ועכשיו :(59 (עמוד הוסיף ועוד

לזה פרט עריות, בעניני פרוץ חייהם אורח אשר מהאנשים היו והמנוח המערערת

אינו עלמא לכולי הרי זה פגם אבל וקידושין, חופה עריכת בלי שנים במשך יחד שחיו

אחרי שחיו באלו היא הזאת בהלכה זו חזקה ענין כל הרי כי האמורה, בחזקה פוגע

והמנוח המערערת היו לא המערערת, כח בא דברי לפי אמנם, קידושין. בלי הגט

המערערת יחד, שניהם לו גם הרי אולם, המשפחה. טהרת על השומרים מאלו

וההודאה כלל, נאמנים היו לא כך, על ומודים הדין בית לפני באים היו והמנוח,

כמה אחת ועל מזה, זה להיפרד רוצים היו אם ודאי מגט פוטרתם היתה לא הזאת

סמך על הדברים את אמר לא כח שהבא גם ומה כך, על נאמן כח בא שאין וכמה

להלכה". ממש כל בה שאין בעלמא, הנחה סמך על אלא ידיעה,

לדעתי, הוא מיותר הזאת, העובדתית בשאלה בירור כל "אולם :(60 (עמוד כתב ועוד

אצל הרי המשפחה, טהרת בשטח הזה בדור הפרצה רבה לבנו לדאבון אם גם כי

להם ידוע לא לאינשי, חמירי לא בבחינת הוא זה שומר, אינו אשר הציבור של רובו

בענין כן שאין מה חמורים, כה שאינם מדברים הדבר, יותר להם וקל האיסור, חומר

ואלו ישראל. בני של ככולו לרובו הזה המוסד הוא קדוש השם ברוך הרי נישואין,

פי על אף ודור, דור בכל המצויים הם דופן יוצאי בציבור וידועה ידוע הנקראים

והמסייעת הפירצה, להרחבת עידוד משום בה יש אשר הכרה לצערנו מקבלים שהם

להאריך". ואין המשפחות. להרס

מרובות שנים הגירושין לפני חיתה והמערערת מאחר כך, "ואם הסיק: כך ולאור

וגלוי ואשה, כבעל ארוכה תקופה יחד גרו הגירושין ואחרי ב', עם כדין בנישואין

ערוך בשולחן קמט בסימן א בסעיף הנ"ל הרמ"א כלשון עליה, שבא דינםלכל אה"ע,

שהחזירה, בחזקת זה הרי היתה, ואשתו הואיל שם: ערוך בשולחן שנפסק כפי הוא

בני של מהכלל אלו אנשים יצאו לא מעולם כי זנות, לשם ולא בעל קידושין ולשם

זנות". בעילת בעילתו עושה אדם אין נאמר עליהם אשר ישראל

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜‡È˘

היה בשאלה, הדין בית לפני באים ב', של פטירתו לפני אלו, אנשים היו "ולוא ועוד:

דין הוא ביניהם האישות שמעמד ערוך בשולחן האמור הסעיף לפי פוסק הדין בית

שני". גט צריכה היא מזה זה להיפרד ברצונם ואם ודאי קידושי

כי לדעתי, היא, האמור כל לאור "המסקנא :(63) הדברים בהמשך הסיק ולמעשה

אלמנתו דין למערערת כי ולפסוק לנידון, להזדקק הדין בית על עקרונית מבחינה

ב'". המנוח של

לענינים ביחס הדין, לפי יקבע, לא הזה הדין "פסק :(64 (עמוד להחלטתו הגבלה וכתב

ובנידון מאחר דבר, של טעמו את להסביר צורך כל אין מנישואין. הנובעים ממוניים

שהיא הצהירה והמערערת ומאחר הדין, מפסק כתוצאה ממונית תועלת כל אין זה

נישואין". מקשר הנובע ממוני ענין לכל קובע שאינו הדין בפסק שייכתב לכך מוכנה

שומרי שאינם אדם בני שאף בוודאות לקבוע קשה דבריו. את לקבל קשה לענ"ד

לשם עליה בא שודאי כך כדי עד הנישואין, ענין בהכרח להם חשוב ומצוות, תורה

וכ"ש בביאתו). אותה שמקדש יודעים לא כלל בנ"א שרוב הטענה (מלבד אישות

שכאשר הטענה נכונה אמנם להאריך. ואין העומד, על מרובה שהפרוץ אנו, בדורנו

אולם מסודרת, נישואין במסגרת הדבר שייערך להם חשוב הקשר, את ממסד זוג

הדבר להם נראה אין הגט), לאחר גרושתו עם שחי (כגון ממוסד אינו הקשר כאשר

נצרך. כך כל נישואין) כמסגרת הקשר (עיגון

לקידושיהם. לחוש שאין יודה גולדשמידט הגר"א אף שלנו שבנידון לומר ונראה

בתלת: לחלק ויש

ואילוא. הגרוש, של פטירתו יום עד יחדיו הזוג חיו שלפניהם במקרה כי לציין יש

שבנידון היא לענ"ד החילוק נקודת פטירתו. לפני כשנה נפרדו שלפנינו בנידון

הדין לבית פנו ולא ביניהם, גט לסדר צורך שאין הבינו עצמם הזוג בני דידן

על העלו ולא ידעו לא הרי גט. ביניהם שיערכו לבקש השניה פרידתם בעת

עצמם את אז ראו לא הם ואם הזוג. בן ימות מפרידתם שנה שתוך דעתם

עתה נאמר מה סמך על נוסף), גט ביניהם לערוך בקשו לא (שהרי כנשואים

בשנית. להינשא סברו שהם לקבוע יש ועתה קידושין לשם עליה בא שהגרוש

הרגשיב. הענין ורק אך היא בקשתה שמטרת הצהירה האשה לפניו, שהיה בנידון

הצהירה היא לעיל. כאמור הילדים, של והרגשתם וכבודם כבודה למען בלבד

והצהירה כאמור, דין בפסק ממונית תועלת כל תהא ולא ענין כל אין כי

הדין פסק כי במפורש ייכתב המבוקש הדין שבפסק לכך מוכנה שהיא לפנינו

כך אין שלפנינו בנידון אולם נישואין. מקשר הנוגע ממוני ענין לכל קובע אינו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·È˘

אחרת. או זו בדרך ממון, השגת לשם היא מטרתה וכל ויתכן הדברים, פני

להלן. עוד וראה

סיפרג. האחד לדברי עדים. שני העידו האזורי הדין בית בפני לפניו, שעמד בנידון

בכלל ידע לא הוא השני, העד לדברי המערערת. עם שנית שהתחתן המנוח לו

להלן. כמובא גולדשמידט, הגר"א העיר כך על וגם שלב, באיזה התגרשו שהם

שחיו הטענה את המאששים כשרים עדים שני כלל לנו אין דידן בנידון אולם

"הריני שם: עצמו גולדשמידט הגר"א כתב וכך ואשתו. כבעל הגט לאחר יחדיו

באופן לדחות החלטתו לאור קבע, לא האזורי הדין ובית מאחר עקרונית, מדגיש

יחד והיותם הדיור עובדת על מספיקה עדות לפניו היתה אם הבקשה, את כללי

האזורי הדין בית לפני שהיו העדויות בדבר וכאשר הגירושין. אחרי ואשה כבעל

שהם בכלל ידע לא העדים אחד דברי לפי כי לכך, לב לשים יש הדיון, יהא

מחדש, בקידושין צורך ויש גירושין שהיו יודע לא העד ואם באמצע. נתגרשו

כתב: שורות כמה ולאחר להם". עד ואיננו קידושין על יודע איננו הוא הרי

שגם יתכן הרי באמצע, נתגרשו הם כי לו ידוע לא המעיד זה שעד כמו "אולם

יהא זה את קידושין. עדי כלל אין הרי ואז הגירושין, על יודעים לא עלמא הכולי

לדעתי יש "לפיכך :(64 (עמוד וכתב וסיים להעיר". אלא באתי ולא לברר, צורך

היתה אם שיקבע האזורי, הדין לבית הנידון את ולהחזיר הערעור את לקבל

שיש יחליט אם נוספים, עדים ישמע לאו, ואם כאמור, מספיקה עדות לפניו

כמבואר". דין, פסק ינתן כאמור העדות פי ועל בכך, צורך

אלמנה לרשמה מקום ואין הערעור, את לדחות שיש סברה הרוב דעת למעשה,

סברה המיעוט דעת אולם עבודי), חוגי סלמאן והג"ר ישראלי שאול הג"ר (הדיינים,

כאמור). גולדשמידט, (הגר"א אלמנה לרשמה שיש

מתוכם דיינים 10 דיינים. 12 בפני בעבר כבר נידונה שלפנינו זו מעין בקשה לסיכום,

ודיין דייכובסקי) (הגר"ש מסויימת בהגבלה לבקשה נעתר אחד דיין הבקשה, את דחו

משותפים לחיים חזרתם על עדות שישנה בתנאי אך העקרונית, ברמה נעתר אחד

שני ואף לעיל, כמבואר יותר, חמורות דידן שנסיבות נראה גולדשמידט). (הגר"א

"אלמנה". לרשמה אין דידן שבכגון יודו הנ"ל הדיינים

"אלמנה". אישי במעמד לרשמה ואין הבקשה, את לדחות נלע"ד האמור, כל לאור

של לדעתו (שנטו הרוב לדעת בהתאם הדין, בבית הוחלט זו, דעתי שכתבתי לאחר

כשרים עדים לזמן יש כי דידן), לנידון אף מתאימה שהיא וסברו גולדשמידט, הגר"א

הגירושין. לאחר יחדיו חיים אותם שראו

˙„ÁÂÈÓ ˙·ÈÒ�· "‰�Óχ" È˘È‡ „ÓÚÓ ˙ÚÈ·˜‚È˘

ומצוות. תורה שומרי מגברים עדויות, שתי כך על והתקבלו נוסף, דיון נקבע ואכן,

שלה לגרוש להינשא כוונה כל לה היתה לא לדבריה, האשה. נחקרה מכן לאחר

יחדיו, לחיות חזרו טרם כך על חשב לא הוא גם לדבריה, יחדיו. לחיות שחזרו לאחר

הסכימה. לא היא אולם בנישואין, הקשר את למסד רצה הוא שחזרו לאחר ואולם

מחמת שזה האשה השיבה זה, לאישור זקוקה היא מדוע הדין בית לשאלת

טעמים: כמה

(הםא. שידעו מעוניינת היא שנוצר המצב ועקב דתיים, במוסדות לומדים בניה

לשעבר. גרושה ולא אלמנה שהיא ואחרים)

אלמנהב. של כבנים לילדיה, שארים קצבת לקבל מעוניינת היא כי ספרה עוד

בעלה. שמת

לאלמנות.ג. רק הנחה ישנה חוג ובאותו ציור, לומדת היא כי טענה עוד

דלהלן: הנימוקים מחמת לבקשתה, להיענות שאין בדעתי אני עדיין האמור לאור

ודאיא. מדין אשתו אינה הדין ע"פ שהרי לעיל, שהובאו הטעמים משום ראשית

שם, שהובאה גולשמידט הגר"א כשיטת ולא לעיל, באריכות שהתבאר (כפי

שם). דינו פסק את כתב עליו מהנידון חמור דידן שנידון הובהר ואף

כלל,ב. קידושין חלו שלא יודה גולדשמידט הגר"א ואף יתכן דידן בנידון בנוסף,

ואף כלל, לו להינשא התכוונה לא שמעיקרא טוענת בעצמה האשה שהרי

בת זאת רצה לא לשעבר מכןבעלה לאחר ורק הקשר, לחידוש ההליך חילת

וכך קידושין, כבעילת החזרה לאחר בעילתם היתה לא שודאי כך כך, על דיבר

כמובא זו, טענה על להשיב שיש מכך אתעלם (ולא הענין מנסיבות נראה גם

דן שם עח, סימן ח"ב שליט"א, אלישיב הגרי"ש למרן תשובות קובץ בספר

וביחס כאמור, נוסף, בגט להצריכם יש האם גרושתו, עם לדור שהמשיך באחד

טוען אח"כ "אם כתב: קידושין, לשם כוונו שלא לטעון הצדדים של לנאמנותם

נאמנים, אינם בודאי זנות, לשם אלא קידושין לשם כוונו שלא האשה או האיש

מובא וכן זנות", בעילת עושה אדם אין של החזקה נגד לטעון נאמן אדם אין כי

שיש נראה עדיין אולם ה, ס"ק לג סימן העזר אבן מחוקק, בחלקת גם מפורשות

שאינם העובדה כולל לעיל, שהוזכרו הנתונים כל את נצרף אם שהרי לחלק,

אף ולכן הלכתי קשר איזה ביניהם שיש סברו שלא וכן כלל במצוות מקפידים

בכך). להאמינה כן בסיס ויש יתכן בשנית, כשנפרדו להתגרש חשבו לא

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „È˘

החלטהג. לאור שונים מגופים כספים להוציא רוצה היא כי טוענת האשה בנוסף,

כדין, שלא הנחה קבלת (גם מספק ממון להוציא אין והרי אלמנה, היותה על

נשואים, בגדר שהם שסבר עצמו, גולדשמידט הגר"א אף פסולה). היא הרי

יקבע, לא הזה הדין "פסק שם): בפד"ר 64 (עמוד באמרו דינו פסק את הגביל

להסביר צורך כל אין מנישואין. הנובעים ממוניים לענינים ביחס הדין, לפי

מפסק כתוצאה ממונית תועלת כל אין זה ובנידון מאחר דבר, של טעמו את

שאינו הדין בפסק שייכתב לכך מוכנה שהיא הצהירה והמערערת ומאחר הדין,

כגר"א לסוברים שאף ונראה נישואין". מקשר הנובע ממוני ענין לכל קובע

ממון להוציא שאין הדין בית בהחלטת שיכתבו ולומר לפשר אין גולדשמידט,

הזהות בתעודת שיירשם שלאחר משום אלמנה, שהיא זו החלטה באמצעות

ועוד, עצמו. הדין פסק את לראות ידרוש לא גורם שום אלמנה, של מעמד שלה

האשה תגיש וכאשר המשפט, בית במבחן תעמוד לא זו הגבלה זה, בלא אף

זו, להגבלה יתייחס לא המשפט שבית מסתבר וכד', שארים לקצבת בקשה

ז לכל זכאית היא הרי אלמנה, אכן שהיא קבע הדין בית שאם כויותויטען

חוק. ע"פ אלמנה

מסקנה

האוכלוסין במרשם לרשמה הבקשה את לדחות יש כי נלע"ד האמור, כל לאור

"אלמנה".

³

Âˢ

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ*

כתובתה. ותביעת האשה של גירושין תביעת בפנינו

תשנ"ה. בשנת נישאו הצדדים

שנים. כשבע כבר היום עד ,2002 משנת כבר פרודים הצדדים

בבית לה שנפסקו הזכויות (בקיזוז כתובתה תובעת האשה כיום540,000 במקור הכתובה (גובה ש''ח 420,000 סה"כ המשפט),יכולתו אי עקב אשתו, את לגרש מסרב הבעל ואילו ש''ח),חיובו בעצם כופר הוא כן טענתו. ע"פ כתובתה, את לה לפרוע

כתובתה. לשלם

וכתובה גבוה בסך כתובה בפסיקת בעיקר נעסוק זה דין בפסקהגירושין. בפסיקת הדיון עם בבד בד מוגזמת,

היום. ועד מאז זה בתיק הענינים השתלשלות את נציין הדין פסק למתן קודם

לשלום תיק זה היה ,10.11.99 תש"ס כסלו א' בתאריך האשה ע"י נפתח ראשון תיק

בנתניה). הרבני הדין (בבית בית

לשבעה הורחק הבעל כי האשה כתבה משפטי) יצוג ללא יד, (בכתב בתביעתה

שני עם אותה נטש לטענתה, הביתה. שב לא מאז אך המשטרה, ע"י מהבית ימים

כמה מבעלה בקשה לדבריה, חודשים). 5 בגיל ובת 3.5 בגיל (בן הרכים ילדיה

"אנא במשפט: סיימה בקשתה את הועיל. ללא אך בית, לשלום אליה שישוב פעמים

בית כבוד את "מבקשת וכן: בישראל". בית לפרק רוצה אינני שלום. בינינו עשו

שני למען האלו, הנישואין חיי את ולהציל בינינו בית שלום ולהשכין לנסות הדין

הישע". חסרי הילדים

בחיפה. הרבני הדין לבית התיק הועבר יותר מאוחר בשלב

הדין* בית בפני ערעור הוגש זה דין פסק על תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

זה. דין פסק לאחר מצורף הגדול הדין בית דין פסק אחד. פה נדחה הערעור הגדול. הרבני

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Êˢ

לשלום טיפול בתהליך הצדדים כי האשה מאת הודעה התקבלה 5.11.99 בתאריך

ושוב יכעס. לא שבעלה כדי התיק, את לסגור מבקשת סוציאלית. עובדת אצל בית

נסגר. התיק בישראל". בית שלום למען לי עזרו "בבקשה, הוסיפה:

האשה .20.2.02 תשס"ב אדר ח' בתאריך האשה ע"י נפתח נוסף בית שלום תיק

האשה לדברי .14.4.02 תשס"ב באייר ב' בתאריך דיון התקיים עו"ד. ע"י מיוצגת

נפרדים. בחדרים אך בבית יחד גרים הם ביניהם. אישות חיי שאין שנים ארבע כבר

ומפרנס. עובד הבעל כי מודה האשה השינה. לחדר יחזור הבעל כי מסכימה האשה

השיב נהג, כך מדוע הדין בין לשאלת השינה. חדר את עזב הוא כי מודה הבעל

בחדר ישנים שהילדים טען כן מחלות. לו שיש אותו האשימה האשה כי הבעל

הדין בין לשאלת הפיזי. הפירוד את יזמה האשה לטענתו ההורים. של המיטות

הסכימו הצדדים היום". עד "ניסיתי הבעל: השיב האשה, עם להשלים ניסה האם

המשפט. בית שע"י הסיוע ביחידת המתבצע במהלך להמשיך

הטיפול תוצאות את לקבל וביקש זו, הצעה אישר הדין בית היום, מאותו בהחלטתו

הסיוע. ביחידת הנערך

ארצה ובשובו לחו"ל טס שהבעל האשה של הודעתה התקבלה 17.7.02 בתאריך

בית. שלום ישכין הדין בית כי ביקשה שוב לייעוץ. הגיע ולא הבית את עזב

ביניהם. להסכם יגיעו שהצדדים כדי שהות ביקש הבעל ב"כ

.3.05 תשס"ה א' אדר כ' בתאריך הבעל ע"י נפתח ראשון גירושין מיוצג.תיק הבעל .1

נשאר הבעל כאשר שנים, ארבע מזה פרודים כבר הצדדים כי נאמר התביעה בכתב

מפורטים התביעה בכתב ב. בישוב הילדים עם מתגוררת והאשה ח. בעיר בדירה

לטענתו, הצהרתי. וסעד מזונות המשפט; בבית בעלה נגד האשה שפתחה תיקים

את ולא עצמו הבית את רוצה האשה כנה, אינה בית לשלום האשה תביעת כל

ספציפי. למדור הדין בבית תביעתה לאור השלום,

והאשה גירושין דרש הבעל .23.5.05 תשס"ה אייר י"ד בתאריך התקיים ראשון דיון

חסר. הרכב בפני לדון הסכימה לא כמו"כ התנגדה.

גירושין, תובע הבעל ושוב, .21.7.05 תשס"ה תמוז י"ד בתאריך התקיים נוסף דיון

חמש פרודים כבר שהם טוען הבעל בית. שלום דורשת מסכימה, אינה והאשה

שעזב זה הוא הבעל כי טוענת האשה הבית. את שעזבה זו היא האשה שנים,

שהבעל העובדה בעקבות שעברה הקשיים את מתארת האשה השינה. חדר את

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙÊÈ˘

ב, לישוב הילדים עם עזבה ולכן חודשים) שבעה (למשך אביו לבית הבית את עזב

4 במשך הביתה חזר ולא לשבוע הורחק כי מודה הבעל הדיון בהמשך הוריה. ליד

האשה. איומי מפאת לחזור, שחשש משום חודשים,

לחבר הדבק את "למצוא וניתן הזוג, בני בין קשר איזה נשמר עדיין האשה לטענת

כלשונה. חזרה",

טכניים. מטעמים הופסק הדיון

אינה האשה כי טען הבעל ב"כ .9.3.06 תשס"ו אדר ט' בתאריך התקיים נוסף דיון

תקוות. בי נוטע הוא שנים שבע "במשך טוענת: האשה בית. שלום רוצה באמת

שזו טוען הבעל בהרצליה". הים בחוף לבילוי יחד יצאנו האחרונה בשבת רק

לשתות מגיע הבעל כי האשה טוענת עוד הילדים. את לראות שיכל היחידה הדרך

בבית. קפה עמה

הביתה. לחזור מוכן אינו כבר כיום כי טוען הבעל

מערכת את לבחון כדי הרווחה, לשירותי הופנו הצדדים הדין, בית בהחלטת

ביניהם. היחסים

הילדים. אודות רק נסבו ההמלצות .18.6.06 בתאריך הרווחה שירותי תסקיר התקבל

האשה כי וטוען שב הבעל ב"כ .6.9.06 תשס"ו אלול י"ג בתאריך התקיים נוסף דיון

האישי הקשר לחדש מוכנה שהיא טוענת האשה בית. בשלום באמת חפצה אינה

ח. לעיר לחזור ומוכנה הבעל, עם

ומתן. משא להשלמת האשה, ב"כ כבקשת ארכה, לצדדים נותן הדין בית

התקבלה כי ציין הדין בית .7.12.06 תשס"ז כסלו ט"ז בתאריך התקיים נוסף דיון

זכאית אינה האשה כי טוען הבעל ב"כ להתגרש. מסכימה שהיא האשה הודעת

הראשון "מהיום האשה: השיבה בית, לשלום ביחס הדין בית לשאלת לכתובתה.

הגיש לא הוא שנאה. אין כך. הולכיםחשבתי שאנחנו שידענו מכיון לגירושין בקשה

בתביעתי בשקט ישבתי גם ולכן לחזור רצה כן הזה שהאיש האמנתי אני לחזור.

מאוד. טוב זה את יודע והוא הביתה לחזור היום גם מוכנה אני וכו'. בית לשלום

עושה". הוא הכל את

האשה של זכותה כי נקבע 10.12.06 תשס"ז כסלו י"ט מתאריך הדין בית בהחלטת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÈ˘

זכות ממנה לשלול בהלכה בסיס שיש עילה נשמעה לא עוד כל קיימת, לכתובתה

נישואיה. עם לה המוקנית זאת

לתביעה .20.12.06 תשס"ז כסלו כ"ט בתאריך האשה ע"י נפתח כתובה תביעת תיק

כל כי האשה מציינת כוחה, בא באמצעות ש''ח. 540,000 בסך הכתובה צורפה

כי שם מצויין עוד פיצוי. וגם כתובה תובעת כעת לבעלה, לחזור רצתה היא השנים

ביותר. גבוהים סכומים ומשתכר בחו"ל חשבונות בעל רב, ממון לבעל

של בזכותה וכפר שב הנתבע ב"כ .8.2.07 תשס"ז שבט כ' בתאריך דיון התקיים

לכתובתה. האשה

לא שהאשה טענתו לביסוס אסמכתאות התובע ב"כ צירף הדין, בית החלטת ע"פ

האשה. ב"כ הגיב עליהם לכתובתה. זכאית

שמסקנתו מפורט דין פסק הדין בית הוציא 14.6.07 תשס"ז סיון כ"ח בתאריך

הבעל את לפטור הבעל ב"כ ע"י שהובאו לעילות והלכתי עובדתי בסיס "אין היתה:

בכתובה". חיובו מחזקת

הגדול הדין בית ובהחלטת הגדול, הדין לבית ערעור הבעל הגיש זו החלטה על

כתובתה, את הפסידה לא האשה כי נפסק ,27.4.08 תשס"ח, ניסן כ"ב מתאריך

נדחה. הבעל של וערעורו

זכויות כאיזון שנקבע הסך בקיזוז הכתובה סך את תובעים וב"כ האשה כאמור,

420,000 תובעים סה"כ ש''ח), 120,000 סך ראשונה, אפשרות (ע"פ האקטואר בחו"ד

האקטואר בחו"ד המוצע לסך מעבר לשלם באפשרותו אין כי טוען הבעל ואילו ש''ח,

הצדדים. של הכספיות זכויותיהם לאיזון

תשס"ח בטבת י"ז מתאריך הגדול הדין בית דברי את עיניו לנגד שם הדין בית

רב זמן הקדיש הדין בית זאת, לאור הכתובה. גובה על להתפשר יש כי ,26.12.07

בענין הדין בית הכרעת את עליהם שיקבלו הסכמה לידי הצדדים את להביא בניסיון

הדין. בית הצעת את קבלו לא הצדדים שני אולם הכתובה, גובה

האשה. של גירושין תביעת בפנינו מונחת בנוסף,

תבי עקב להתגרש ממאן לעמודהבעל יכול אינו לטענתו האשה. של הכתובה עת

הכתובה. בתשלום

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙËÈ˘

לתת יסכים הוא כתובה, תדרוש לא האשה אם כי הבעל השיב הדין בית לשאלת

.(30.10.08 תשס"ט, חשון א' מתאריך דיון פרוטוקול (ראה גט

שנקבעו ש''ח 120,000 בקיזוז היא הכתובה תביעת כי כאמור, מציין, האשה ב"כ

הדין לבית כתב גם (וכן הצדדים זכויות באיזון האשה זכאית להם האקטואר, ע"י

.(8.3.09 מתאריך במכתבו

האחרונות, ההחלטות פורטו 23.11.08 תשס"ט חשון כ"ה מתאריך הדין בית בהחלטת

הוא כי בהחלטתו הדגיש הדין בית .2002 משנת כבר פרודים שהצדדים צויין כן

מת אדם ש"אין רבותינו לימדונו כבר וכי הכתובה, בענין יתגמשו שהצדדים מצפה

בידו". תאוותו וחצי

דרישתה על עומדת האשה כאשר להתפשר, כה עד השכילו לא הצדדים לצערנו,

כתובתה. מלא לקבלת

גובה בענין ולפשר לנסות כדי פעמים כמה עוד הוזמנו הצדדים היום ועד מאז

ממשיכה האשה אולם הנ"ל, בהחלטתם הגדול ביה"ד שהמליצו כפי הכתובה,

כתובתה. סך כל על ולעמוד בעמדתה, להתבצר

בית הכרעת את עליהם לקבל לצדדים הדין בית הציע שונות הזדמנויות במספר

הסכימו לא הצדדים שני אולם האחרון), בדיון (כולל האשה של כתובתה בענין הדין

כך. על להצר אלא לנו נותר ולא לכך,

כי שוב צויין בה ,4.2.09 תשס"ט שבט י' בתאריך ניתנה ביה"ד של נוספת החלטה

צויין כן הועיל. ללא אולם פשרה, לידי הצדדים את להביא מאמצים עשה הדין בית

ההסבר וזהו ילדיה, ועבור עבורה דיור פתרון לקבל לה חשוב האשה לטענת כי

לכלל להגיע לצדדים וייעץ שב הדין בית כתובתה. מלוא על העיקשת לעמידתה

למגורים. דירה - קרי האשה, של לצפייה מענה הנותנת פשרה

האשה כי האשה ב"כ ציין 8.7.09 תשס"ט תמוז ט"ז בתאריך שהתקיים בדיון גם

ג. בעיר דירה לעצמה לרכוש שתוכל כדי כתובתה סך מלוא את דורשת

זה. בתיק העובדות ע"כ

הדין. להכרעת נעבור עתה

לתשלום תביעתה לבין האשה של הגירושין תביעת בין מפריד קו מותח הדין בית

כתובתה.

ונפרט.

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ΢

גירושין

אשתו, את לגרש חייב הבעל כי קובע הדין בית האשה, של הגירושין תביעת בענין

להלן. שיובאו הנימוקים על בהסתמך

פתחה האשה מזה. זה להתגרש רוצים הצדדים שני שכיום ספק שום אין הדין לבית

הבעל ואף גירושין, יסכיםתיק הוא כתובה, תדרוש לא האשה שאם בדיון אמר

כל בנחרצות שעמד זה הוא שהבעל אלא בלבד, זאת לא לעיל. כמצויין גט, לתת

לגירושין). תיק (כולל להתגרש דרישתו על השנים

את לגרש חייב הבעל כי מלקבוע מנוס אין הצדדים, שבין הארוך הפירוד לאור

שהבעל כך על ובהסתמך בית, לשלום סיכוי אין עיקריים: נימוקים שני מכח אשתו,

תכלית. ללא אותה ומעגן לאשתו מחיוביו מורד

בית לשלום סיכוי אין

לאורך הבעל של התנהלותו לאור שנים), (שבע הצדדים שבין הארוך הפירוד לאור

ששניהם העובדה לאור וכן בית, לשלום האשה של להפצרותיה סירב בהם השנים

לשרור שיחזור סיכוי אין כי משוכנע הדין בית בגירושין, רצונם על כיום מצהירים

הצדדים. בין השלום

ולצורך לחיוב מובילים שביניהם, הממושך לפירוד בהצטרף לשלום, הסיכוי חוסר

זצ"ל. פלאג'י הגר"ח של דרכו ע"פ מזה, זה הצדדים את להפריד

אומר, אני כלל "בדרך קיב): סימן (ח"ב ושלום חיים בספרו פלאג'י הגר"ח כתב וכך

השתדלות צריך אדרבה תקנה, להם ואין נפרדים רב שזמן דין לבית שנראה כל

וידעו וכו', רבים חטאים חוטאים יהיו שלא כדי גט, ולתת מזה זה להפרידם הרבה

שנאה קנאה מחמת מזה זה להנקם כדי זה בענין גט מלתת לעכב הבא כל כי נאמנה

מהאיש להנקם וכדי רוצה, אינה והאשה לגרש רוצה שהאיש פעמים ותחרות,

רוצה כשהאשה להיפך כן וכמו הדין, ליתן עתידין שמים, לשם שלא הדבר מעכבים

ה' בחר לא בזה גם שמים, לשם שלא גט מלתת מעכבים מהאשה להנקם וכדי וכו'

וכו'". מהשמים עונש ויש

רקע על לכפיה וקצבה מועד והציב נוסף תנאי פלאג'י הגר"ח הוסיף שם בדבריו

יארע דאם הזה, לדבר וזמן קצבה נותן "והנני וכתב: לשלום", סיכוי "אין של זה

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‡Î˘

ימתינו תקנה, להם ואין השלום לתווך נלאו כבר לאשתו, איש בין מחלוקת איזה

שלום לשום תקווה יש שלא לבי"ד נראה לשמים בינם ואם חדשים, ח"י זמן עד

דינו האמור". כדבר אני, רוצה שיאמרו עד גט לתת ולכופם הזווג יפרידו ביניהם,

מעת חודש י"ח כבר שהמתינו בזוג רק נאמר לשלום סיכוי כשאין לגט שיכפו זה

ביניהם. הסכסוך פרוץ

ש לקצבהבנידון מעבר הרבה רבות, שנים בת ממושכת, היא ביניהם הפרידה לפנינו

חיוב לשם הנ"ל את ולצרף להסתמך שנוכל נראה ממילא בתשובתו, שם שציין

להלן. ועי' גט,

הצדדים אחד את לחייב כדי בה אין לכשעצמה זו שעילה דין בפסקי המובא וידוע

למנוע כדי פירוד, של מצב קיים שכאשר לדיינים, והוראה עצה זו אולם להתגרש,

הזוג את להציל כדי הכל לעשות המצוות על כופין הזוג, בני אצל חטא של מצב

בכך. הדין לבית להישמע הזוג בני על וחובה מאיסור,

בגט, לחייב כדי לבדה לשלום" סיכוי "אין בעילת אין אחרים, דין בפסקי המובא ע"פ

נוסף. טעם לכל מצטרף אם רק אלא

ירושלים הגדול הרבני הדין בבית ערעור ,362 עמוד יא (חלק רבניים דין בפסקי ועי'

הרבנים נשיא, יוסף, עובדיה הרב לישראל הראשי הרב הראשל"צ הדיינים: כב' בפני

כי דין לבית "כשמתברר במסקנות: כתבו שם גט), חיוב בענין אליהו מ. קאפח, י.

האשם הצד תביעת לפי אף גירושין פוסקים בית, לשלום לחזור סיכוי כל אין לזוג

החומר בכל העיון "אחרי ובארו: סכמו (364 (בעמוד ושם הבית". שלום בהפרת

האומלל במצב אשמה האשה שאין אמנם נראה זה, בי"ד תיקי כולל התיקים, שבכל

הבעל, שכם על רובצת האשמה של רובה רוב אמור תרצה ואם כולה, וכל שנוצר,

שברור וכיון סוף, ללא להמשך זה מצב להניח שאין ברור חרב? תאכל הלעולם אך

הזוג". בין ולהפריד קץ לשים יש בשלום, לחיות ישובו לא זה וזוג תקנה, עוד שאין

גירושין. לפסוק יש לשלום סיכוי אין שכאשר קודם שכתבו למה הביאור זהו

כדי בית לשלום סיכוי שאין העובדה על להסתמך מקום יש כי נראה דידן בנידון

מרידתו והיא, דידן, בנדון גט לחיוב נוספת סברא בהצטרף זאת לגט. הבעל את לחייב

שאת לכך מודע הבעל שגם למרות זאת לשווא, אותה מעגן והיותו באשה הבעל של

להציל. ניתן לא כבר הללו הנישואים

ונבאר.

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Î˘

בזה זה מורדים

שלפנינו הצדדים שני שהרי בזה, זה מורדים הצדדים ששני לומר מקום היה לכאורה

אולם רצונם), שזהו ומצהירים גירושין תיקי פתחו (שניהם בגירושים מעוניינים

כנגדו. שהוגשה הכתובה תביעת מחמת הגט, את לתת מעוניין אינו הבעל

כלפי אחד מחיוביהם בזה זה מורדים דהיינו בזה, זה מעונינים שאינם זוג לבני ביחס

ידועים שלפנינו, במקרה כגון להתגרש, מוכן אינו מהצדדים אחד זאת ובכל השני,

ה מורי "וכתב שכתב: כג) נתיב ח חלק (מישרים, ירוחם רבנו בןדברי אברהם "ר

אומר והוא וכתובה, גט לי יתן ליה בעינא לא שאמרה שאשה לו נראה כי אשמעאל

במורדת אותה דנין דאין מסתברא גט, ליתן רוצה איני אבל לך בעינא לא נמי אנא

אגיטא ירחי תריסר לה משהינן מיהו אלא ונדוניא, כתובה מעיקר כלום להפסידה

לה דיהיב מה וכל תוספת והפסידה לגרש אותו כופין שנה לאחר בהו, הדרי דילמא

לה". יהיב לא ולמיפק למישקל דאדעתא מדיליה,

להמשיך רוצה ואינו בגירושין מעוניין שהבעל שלמרות שלפנינו, המקרה בעצם זהו

שלפנינו במקרה לאשתו. גט לתת עתה מוכן אינו זאת בכל האשה, עם ולחיות

רצונם על שניהם שהצהירו מעת בתשובתו, שהקציב חודש י"ב אותם חלפו כבר

לעיל). כמצויין להתגרש, האשה בקשה 2006 בשנת (כבר בגירושין

משום שלפנינו, לנידון ביחס זו בהלכה להשתמש נכון יהיה לא למעשה ואולם,

שחפצה רבות שנים לאחר בעלה נגד גירושין תיק לפתוח נאלצה שהאשה שנראה

את שוללת אינה היא כיום אף וב"כ האשה לטענת בידה. צלח ולא בית בשלום

פתחה יפה, עלו שלא ניסיונות של רבות שנים שלאחר אלא בית, לשלום האפשרות

לשלום סיכוי כבר שאין מפוקחת למסקנה שהגיעה לאחר לגירושין, תיק האשה אף

הדין, בית סבור אכן (וכך לגירושין הבעל של נחישותו עקב בעיקר הצדדים, בין בית

בבעלה. כמורדת האשה את להגדיר נכון יהיה לא משכך, לעיל). כמצוין

ומעגן מורד בעל

מורד היותו מכח אשתו, את לגרש הבעל את לחייב יש נוספת סברא מכח אולם

לחינם. אשתו את ומעגן בתשמיש

דרשה והאשה גירושין תבע הבעל השנים ברוב שנים. כשש כבר פרודים הצדדים

לתת מסכים אינו כך עם יחד אך הגירושין, את רוצה הבעל כיום גם בית. שלום

הבעל מרידת בעצם הינו זה מצב כתובתה). את לשלם יאלץ שלא (כדי לאשה גט

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‚Î˘

את למלא לא וגם תחתיו להשאירה יכול לא שהרי אשתו, כלפי שלו בחיובים

כלפיה. חיוביו

שאינו מי כי ג סעיף קנד סימן אבהע"ז בשו"ע נפסק כבר מתשמיש מורד בעל אודות

מורד בעל של דינו לזון. רוצה שאינו מי שכופין כשם לגט, אותו כופין לשמש, רוצה

"הריני באמרו באשתו המורד בעל כי מובא שם עז, סימן בריש גם מובא מתשמיש

ששנאתיה", מפני עליה בא איני אבל ומפרנס, רוצה,זן היא "ואם כך: הוא דינו אזי

ישנה שבירושלמי שאף ה ס"ק בב"ש ועי"ש כתובה". וליתן להוציא מיד אותו כופין

מתשמיש, במורד שכופין השו"ע, כשיטת נקטינן להלכה אך כופין, שאין משמעות

כאן יש חיוב לענין ודאי אך כפיה, של בשאלה עתה עוסקים לא אנו בכך. רצונה אם

גט. לחיוב מובהקת עילה

כבר אולם פוסקים), ושאר הש"ך לשיטת (בהתאם זה בכל להאריך רבות עוד ויש

לגט. לחייבו ניתן מורד בעל כי מקובל

הינה הצדדים אחד של עיגון גט. ממנו שדורשת מאז אשתו את מעגן הבעל כן, כמו

רבים. דין בפסקי כמובא גט, לחיוב מובהקת עילה

כתובה

ייאלץ הבעל הגירושין לאחר כי מכך מתעלמים אנו אין הכתובה. בענין נדון עתה

בשל כי לטעון אין אולם להלן, ועי' כתובתה, סך לה חייב אכן אם כתובתה, לשלם

מסוגל הדין בית עיני ראות לפי אשר אמצעים, בעל אדם בפנינו בגט. לחייבו אין כך

מבחינתו אפשרי בלתי במצב אותו מעמיד לגט שהחיוב לומר ואין כתובתה, לשלם

הכתובה). לפרוע יכולתו אי עקב זאת לבצע מסוגל אינו אך לגרש (שחייב

מוגזמת וכתובה גבוהה כתובה

בעל לחייב ניתן האם השאלה, עולה ושוב ש''ח. 540,000 סך על כתובה בפנינו

בכתובה. התחייבותו בגין כזה בסכום

להלן. ויפורט חלוקות. והדעות הדין, בבתי רבות דנים מוגזמת כתובה בשאלת

מוגזמת לכתובה תוקף אין כי למסקנה להביא העשויים המקובלים הספק צדדי

כדלהלן: הינם

כבודא. לשם כהתחייבות החתן של הגבוה הכתובה חיוב את להגדיר יש האם

כהתחייבות או המופרז, הסכום מפרסום לכלה רוח נחת לגרום בעלמא,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „΢

מובא וכך ע"ב, קד מציעא בבא גמרא (ע"פ כעשיר להציגו הנועדה ראוותנית

שהכניסה ממה יותר בנדוניא לכתוב שנהגו שיש יא, כג, אישות ברמב"ם גם

"כדי וחמישים מאה שהכניסה וכותבים מאה הנדוניא שהיתה כגון באמת,

המאה"). אלא תגבה לא לגבות, וכשתבוא העם, בפני להרבות

("אםב. עצמו על מקבל שאדם מופרז חיוב ככל אסמכתא, בגדר זה חיוב האין

משום וכן ע"ב), קד מציעא בבא גמרא זוזא", אלפא אשלם - אעביד ולא אוביר

עולה אם ואף גירושין, לכלל שיבוא לבו שמחת ביום סבור אינו שחתן הסיבה

סוזא ב"מ גמרא (ע"פ גבוה כה סך לשלם מסוגל שיהיה סבור אינו דעתו, על ת

קני"). לא דאי "כל - ע"ב

רסדג. סימן חו"מ, בשו"ע המובא (דין בך" הייתי "משטה בשאלת שדן מי יש

לתת אחד לרגע התכוון שלא לאשה ולומר כך לטעון הבעל יכול האם ו), סעיף

,219 עמוד טו, בפד"ר שעלתה (הערה בכתובתה שהתחייב הגבוה הסך את לה

שליט"א). שאנן הגרח"ש ע"י

השטרד. בעל "יד כמקובל: לטעון מקום היה כך, אודות בפוסקים הספק מחמת

שתפסיד. לטעון ויש הכתובה, שטר בעלת היא האשה והרי התחתונה", על

או לימודיו בעת המתחתן צעיר שאדם הפשוטה העובדה הינה אלו להנחות הבסיס

סבור אינו כלל ובדרך בכיסו, מצוי הממון אין רבים במקרים בחיים, דרכו תחילת

ישנו ממילא חייו, שנות כל יעבוד אם אף ש''ח) מיליון (כגון גבוה סך להשיג שיוכל

זאת שבכל והסיבה גבוה, כה בסך לאשתו להתחייב התכוון לא שאכן להנחה בסיס

לעיל. המפורטים מהטעמים הינה בכתובתה זה סך כתב

ח) כרך הדין, (שורת שליט"א אריאל יועזר הג"ר של במאמרו הבעיה הוצגה וכך

גבוה סכום בכתובתה לכלה מתחייב שהחתן פעם מידי "מצוי הדברים: בתחילת

עבור למדי גבוה שנחשב סכום ש''ח, מליון שלשה או ש''ח מליון שני כגון מאוד,

כל את להשקיע עליו זה, סכום לחסוך כדי תשס"א). שנת (במושגי רגיל שכיר

לצרכי במשכורתו להשתמש יוכל ולא שנים, עשרות במשך החודשית משכורתו

הדירה מערך שלשה או שנים פי בממוצע גבוה זה סכום מעשי. שאינו דבר פרנסתו,

לשלם שעליהם משכנתא תשלומי באמצעות הזוג בני שני שרוכשים המשותפת

שלו הכלכלי שהמצב חתן "לכן, הוסיף: מאמרו ובסוף בחודשו". חודש מידי לשלם

סביר בלתי סכום לשלם בכתובה ומתחייב מהממוצע, פחות הוא משפחתו ושל

הנרחב במאמרו ועי"ש לאסמכתא". נחשבת התחייבותו למצבו, בהתאם לחלוטין

אלו. ענינים בכל

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‰Î˘

מוכן ואינו לגרש, הבעל את מחייב הדין בית כאשר כלל בדרך מתעוררת הבעיה

כאשר (שהרי לפתחנו המונח הנידון כגון כתובתה, את לאשה רוציםלשלם שניהם

על מוותרת שהאשה או הכתובה סך אודות להסדר מגיעים כלל בדרך להתגרש,

המקרים). ברוב שקורה כפי כתובתה,

התחייבות זו שאין מודים וכולם השיטות, חלוקות שלא נראה דמיוני, לסכום באשר

סך על כתובה אודות (220 עמוד טו (פד"ר שליט"א שאנן הגרח"ש כתב וכך מחייבת,

שהוא אלא לקיימו שאפשר דבר במבטיח הוא האמור כל "אמנם ש''ח: מליון 240

המקבל ואין המתחייב אין לכאורה לקיימו, אפשר שאי דבר המבטיח אבל מגזים,

אלא אינו שנכתב שהסכום להניח יש כן ועל זו, להתחייבות ברצינות מתכוונים

וכו'". לגוביינא לא אבל הכלה, להחשיב ולכבוד, המליצה לתפארת

בסך כתובה שאף שסברו יש כמוגזמת. הנראית גבוהה כתובה בדבר השיטות ונפרט

לבנון דוד הג"ר של מאמרו ח, כרך הדין, שורת בספר עי' לפרעה. הבעל חייב גבוה,

זו. בגישה צידד שם שליט"א,

(כמיליון גבוה סך אף לשלם הבעל את לחייב ניתן אכן שאם הסיק ששם לציין חשוב

את לגרש יסכים לא אם גם הכתובה בתשלום אותו לחייב אפשר אז כי ש''ח),

זה בכגון בגט. ממנו להיפרד אלא ברירה לה ואין באשתו, מורד שהוא כיון האשה,

קנד סימן העזר אבן מהרמ"א הוא לכך הבסיס הגט. מתן קודם אף בכתובתה חייב

אותו יכופו לא האי שבכגון כתובה", ויתן "יוציא הוא שהדין במקום שגם כא, סעיף

הגר"ד שם והסיק מיד. כתובתה את לאשה לתת הבעל את כופין מקום מכל לגרש,

משום לגרש, אותו כופין כאשר ואף כתובה, לתוספת ביחס אף מיוחס זה שדין לבנון

גם הגט טרם הכתובה חיוב זה, כעין במקרה באשמתו. הם הגירושין האי שבכגון

אשתו. את לבסוף לגרש הבעל את יביא

(כתובות התוס' מדברי במיוחד, גבוה בסכום אף חלה שכתובה הוכיח דבריו בתחילת

מאה לכלה חתן שכותב נהגו דעכשיו "תימה, הקשו: שם אע"פ), פרק ריש ע"ב נד

שההתחייבות הדברים בהמשך שם וכתבו פרוטה?". שווה לו שאין אע"פ ליטרין,

בא שלא דבר על גם ולהתחייב גופו, לשעבד יכול אדם סיבות: שתי משום חלה

והודאת לו, שאין יודעים שאנו אע"פ זה, סך לו שיש שהודה מפני וכן לעולם,

לו, אין שאם התוס' הבינו שלא מדבריהם מוכח עי"ש. עדים. כמאה דין בעל

בעלמא. אסמכתא זוהי

משום לדחותה, שיש כתב בעלמא, לכבוד רק נכתב גבוה שסך לטענה ביחס

סהדי") "אנן (כגון ברורה באומדנא רק אלא בשטר ברורה התחייבות לבטל שאין

לכך. התכוון שלא

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Â΢

בסך כתובות לכתוב דווקא כיום נהגו מדוע להבין סברות כמה שישנן הוסיף עוד

(ב כרחה בעל אדם יגרש שלא דר"ג לחרם כתחליף או מקומותגבוה; או עדות

וע"י בעלה, את יורשת אינה שהאשה הסיבה משום או עצמו), החרם התקבל שלא

שליט"א). בצרי עזרא הג"ר (בשם בנכסים לזכות תוכל הכתובה

לשון בו שיש לשטר דומה זה "ואין כתב: התחתונה" על שטר בעל "יד טענת אודות

לשון זה שבסימן הדוגמאות שבכל משום וכו', לנתבע לקולא וספיקא וכו', מסופקת

לא שמא חשש יש שלנו אלא ברורה, הלשון כאשר אולם וכו', מסופקת השטר

ברורה". ראיה בלא שבשטר ברור חיוב להפקיע תיתי מהיכי להתחייב, התכוון

הגבוה שהסך לסברא ביחס טענות. כמה הדברים בתוך כתב אסמכתא, לבעיית ביחס

כיון זאת, להתחייבותו תמורה מקבל שהבעל שכיון כתב, בעלמא, גוזמא הוא

הכתובה התחייבות גוזמא. זו אין לכן לו, נישאת והיא אותה לשאת רוצה שהוא

בכתובה לשונות כמה שישנם הוסיף עוד הנישואין). (חיבת הנישואין תמורת היא

כאסמכתא", "דלא המילים כדוגמת "אסמכתא", של לחיסרון ישירות הנוגעים

שכוללים מה וכן אסמכתא, בעיית המסלקות כף, בתקיעת או בשבועה התחייבות

כמו בתוספת להתחייב הסכים הרי יחדיו, והנדוניא הכתובה תוספת את בסוף

סודר קנין ע"י אסמכתא בעיית לסלק ניתן (כמו"כ אסמכתא חשש בזה ואין בנדוניא,

תוקף לה הנותנת הכתובה על חתימתו ע"י לכתובה, בהתחייבותו החתן שעושה

כאשר אסמכתא, חיסרון המסלקת לחתן, שיש ביאה חיבת משום וכן שטר קנין

כן כמו שם. אריאל יועזר הג"ר של במאמרו ומוכח כמובא מוגזמת, אינה הכתובה

משום או שנהגו מנהג משום בשידוכין, קנס כתשלומי באסמכתא, אף לחייבו ניתן

.(219 עמוד טו בפד"ר כמבואר בושת,

שאנן הגרח"ש של בדבריו עי' לעיל, המוזכרת בך" הייתי "משטה לטענת באשר

מועיל ב) פא, (חו"מ, המשפט ונתיבות ח) קכט, (חו"מ, קצוה"ח שלדעת שם, בפד"ר

הייתי "משטה לטעון יכול שאינו שי"א שם מצויין כן זו. טענה לפתור כדי הקנין

כף. תקיעת עשה או נשבע אם בכך"

מוגזמת, הינה ש''ח מליון סך מעל שכתובה במאמרו, לבנון הגר"ד שם קבע למעשה

תשרי י"ד (מיום הראשית הרבנות מועצת שקבעה מה סמך על זאת מחייבת. ואינה

כתובה: להתחייבות מכסימום כסכום מליוןתשס"ב) על יעלה לא הכתובה "סכום

כסך שנראה אף להתחייב, התכוון שהכותב סבירות ישנה זה סך שעד משמע ש''ח".

העם. להמון גבוה

גבוה, בסך כתובה בשאלת שליט"א אלישיב הגרי"ש עם התייעצו כי שם ציין עוד

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙÊ΢

רק שנכתב לומר ואין אסמכתא, חשש כאן ואין מחייבת, הכתובה כי היתה ודעתו

בעלמא. כבוד לשם

בפס"ד הצטרפו (אליה שליט"א דיכובסקי שלמה הג"ר של שיטתו ידועה לעומתם,

בר עזרא והג"ר שליט"א עמאר משה שלמה הג"ר הגדול ביה"ד נשיא כב' גם אחר

מעבר לשיטתו, ש''ח. 120,000 לסך מעבר כתובה לחייב שאין שסבר שליט"א), שלום

דבריו עיקרי ועי' בתשלומיה. החתן את מחייבת שאינה מוגזמת, כתובה זו זה, לסך

(תשס"ח), 8244 21 2 מספר בתיק שכתבו בפס"ד וכן תשס"ז, הדיינים כנס בקובץ

מטעמי בכתובה, מוגזם סכום לכתוב נוהגים "רבים :(55 (עמוד הנ"ל בקובץ כתב וכך

נוצרת לגוביינא, מגיעה הכתובה כאשר בחופה. הנוכחים את להרשים רצון או כבוד

הלכתי קושי לי שיש שונים דין בפסקי פעם לא כתבתי חריפה. בעיה פעם לא

קבע המוגזמת לכתובה ביחס וכו'. כמחייבות לראותן ניתן אם מוגזמות, בכתובות

הוא ש''ח מליון גם לנו, נראה לא זה פס"ד ש''ח. מליון של תשלום האזורי ביה"ד

סטודנט, בעודו שנישא צעיר בבחור שמדובר ובפרט גוזמא. בגדר ונכנס עתק סכום

עצמו". את מפרנס בקושי כיום וגם

הטרי החתן איפוא "צריך בחתן: לפגוע שעלול ממון יחסי לחוק ביחס הוסיף ועוד

אם הנכסים, מחצית את לקבל האשה עלולה פקודה עת בהגיע כי בחשבון להביא

כי משמעותו בכתובה, מוגזם סכום כתיבת כתובתה. את ובנוסף כך, על תעמוד

כלום". ללא ואולי הנכסים, של קטן חלק עם להוותר עתיד הבעל

ערך המייצג ש''ח, 120,000 של לסכום מוכן הייתי היותר, "לכל למעשה: סיכם וכך

כך לזה. מעבר לא פנים בשום אולם ביותר, נכבד סכום לחודש, 10,000 של פרנסה

מוגזמת, כתובה של לתחום לדעתי נכנס יותר, גבוה סכום מדאי. יותר הבעל ינזק לא

בלבד". לכבוד אולי שנעשתה התחייבותו בכנות להסתפק ויש

גבוה. סך בעלת כתובה בענין שונות דעות שמצאנו הרי

הדין הכרעת

כראי זה ראי לא לגופו. מקרה כל לדון יש כי להכריע נראה הנ"ל, השיטות לאור

המאפיינים ישנם לפנינו הבא מקרה לכל כי לומד הדין בבית קבע באורח היושב זה.

הם שדקים אף המקרים, שבין החילוקים למשנהו. זה תיק דומה ואינו לו, הייחודיים

ג כך לזכאי. חייב בין לאסור, מותר בין לדין, דין בין המבדילים אלו הם םלעיתים,

חופתם. תחת לאשתו שכתב הגבוהה בכתובה הבעל של התחייבותו שאלת בעניין

האם לקבוע זה סמך ועל לו, המיוחדות הנסיבות לאור לגופו, מקרה כל לדון יש

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á΢

להתחייב אותו הביאה אחרת סיבה שמא או שנקט, הגבוה לסך התכוון הבעל אכן

גבוהה. כה בכתובה

מעשיות: דוגמאות בצירוף הדברים ונבאר

שרוחש הכבוד את המחשיבים כאלו ישנם וחוגים. עדות קהילות, בין לחלק מקום יש

בסך כתובה התחייבות כדוגמת חומרית, הנאה טובת מתן באמצעות לכלתו החתן

אחרים. באמצעים כבוד אותו את מפגינות אשר קהילות וישנן גבוה,

בין לחלק מקום יש לענ"ד בכתובה. שונים רישומים בין לחלק מקום יש כן כמו

כאשר ש''ח, 550,000 שמתחייב מי לבין ש''ח, 555,555 סך בכתובתו הכותב חתן

והתכוון יתכן האחרון ואילו טוב, ומזל טוב לסימן חמישיות, בסימן סך כתב הראשון

סמליות. או כבוד גינוני בשום תלוי אינו אשר מוחלט כסך שכתב, בסך להתחייב

סכום לבין אחר, משמעותי לערך שלו בגימטריה השווה סך בין להשוות אין כן כמו

כלום. על רומזות אותיותיו אין אשר

בעת בכיסו מצויה הפרוטה שאין לחתן אמצעים בעל חתן בין לחלק שיש כמובן

בכתובה מאוד גבוה סך אודות שם) (פד"ר שאנן הגרח"ש שכתב מה ועי' חתונתו.

הדמיוני הסכום כי מוכיח היה האשה ב"כ אם "אמנם, כלל): בדרך מחייב (שאינו

הודה הוא גם אבל בזה, לדון מקום היה הנישואין, בשעת מציאותי היה לדעתנו,

כזה". דמיוני סכום לתבוע בכוונתו שאין האחרון בדיון למעשה

וכד', האוניברסיטה מקטדרת לחופתו הבא חתן בין לחלק מקום יש אוסיף, ועוד

ברבות עושרו את להגדיל השואף לפניו, עתידו שכל חש אשר ונמרץ צעיר אדם

חתן לבין בכתובתו), שנקט הגבוה לסך התכוון שאכן סביר יסוד (וקיים הימים

כזה גבוה סך להשיג שואף אינו ואף סבור אינו הטבע דרך ע"פ אשר העם, מפשוטי

חייו. שנות בכל

ניתן כאשר האדם, של ההשתכרות פוטנציאל את גם בחשבון לקחת שיש נלע"ד

(בהתאם השכר במעלות וטיפס שעלה בעל ראי אין סופו. שם על זאת לבדוק

הינו הראשון כשלהם. כלכליים להישגים הגיע ולא שאף שלא כבעל לכישוריו),

המסו תחתבעל היותו בעת כבר בחשבון זאת ולקח יפה, ולהשתכר להרוויח גל

בשני. והיפוכו - חופתו

הנדוניא). (גובה חתונתה בעת הכלה עמה הביאה מה - מכריע משקל בעל נתון ועוד

הביאה שהכלה או חשבונם על דירה לצדדים רכשו הכלה הורי בו מקרה דומה אינו

נדוניא שום ללא כלתו את נשא החתן בו למקרה אחר, או זה ממקור ממון עמה

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙË΢

משמעותי אף (ולעיתים מסויים סך לחתן הכניסו הוריה או הכלה כאשר כלשהי.

היה החתן של גבוהה התחייבות שאף להניח בהחלט סביר וכד'), כדירה מאוד,

כן שאין מה שמקבל, המתנה את ולהצדיק להוקיר כדי אקראית, ולא מכוונת

משפחתה. או הכלה מצד הכנסה שום ללא בכתובה גבוהה בהתחייבות

בבחינת הינו הגבוה הסך האם הדין, בית בעיני מסופק המצב כאשר - לציין יש עוד

גמורה, התחיבות זו היתה שמא או הזוג, בני של לנתונים בהתאם בעלמא, גוזמא

בשו"ע (המובאת קז כלל הרא"ש בתשובת כמובא הצדדים, בין פשרה לעשות יש

הדבר שאין במקום הפשרה, כעין דין לעשות לדיין כח "יש ה): סעיף יב סימן חו"מ

הגר"ד הסיק (וכן גמר" בלי ידו מחמת חלוק דין להוציא רשאי ואינו להתברר, יכול

שם). במאמרו לבנון

הפרט אל הכלל מן

להתחייב התכוון לא הבעל כי להניח בסיס שאין לומר נראה שלפנינו לנידון ביחס

סך סמלי. מיצג או מזל" "מספר אינו הסך אשתו. בכתובת שרשם הגבוה בסך

כלשהו בסימן תלוי שאינו ונראה עצמו, בפני העומד סכום הינו ש''ח 540,000 של

אולם אלפים, במאות ח"י פעמים לשלוש שווה זה שסך מהעובדה מתעלם (איני

שבדרך כשם היחידות. מסגרת כהגדרת אלא וכד', מזל כמספר זה סך רואה אינו

ב־ להגדירה שיבחר מי יש כך ב־10, השלמה היחידה את להגדיר מקובל כלל

הכולל הסך שבוחר. זה הוא היחידות, מספר את אך ח"י, מסמל שהוא משום ,18

אדם של רושם יוצר הבעל בנוסף, לכשעצמו). מזל מספר אינו ח"י, פעמים שלוש

ושכרו טיסה כפקח משמש הבעל כיום עבודתו. במקום יפה התקדם אשר שאפתן,

שהבעל לומר בסיס בהחלט ישנו במשק. הממוצע לשכר מעבר הרבה מאוד, נאה

יום שיבוא חשב לא שודאי (אף בכתובתו התחייב עליו הסכום את ברצינות לקח

לשלמו). יאלץ והוא

מלא את לאשה מלשלם פטור הבעל כי לקבוע מקום רואה איני שלפנינו, בנסיבות

דירה עם מהנישואין יוצאת לא האשה כאשר שכן (כל בכתובתה לה שכתב הסכום

כתובתה סך מלוא לקבלת האשה בקשת לעיל, כאמור לעצמה. דירה מחצית או

ידה תחת להחזיק כדי רק ולא לעצמה, דירה רכישת לצורך היא גבוה, כה בסכום

יש סבירה, דירה בגובה הוא הכתובה סך עוד שכל לומר סברא ישנה רב. כסף

כאסמכתא). ולא סביר, סכום הכתובה בהתחייבות לראות

שכתב מה כל כי (19.3.07 מתאריך (במכתבו הבעל ב"כ טענת על משיבים אנו בכך

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ï˘

אכן כי דעת גמירות ללא נישואיה, בעת האשה" "לתפארת רק היה בכתובתו הבעל

שליט"א. דיכובסקי הגר"ש של דינו לפסק והפנה הכתובה, את תפדה

אחר, ב"כ (באמצעות האחרונים בסיכומיו הבעל ב"כ לטענת מקום אין כן, כמו

מכל נקי יישאר כתובתה, את לאשה ישלם הבעל שאם ,(10.8.09 מתאריך סיכומים

המשנה ידועה הוא, שכך ונניח ואף המצב, הוא כך שאכן סבור אינו הדין בית נכסיו.

כתובתה והיתה מאשתו הנאה שנדר לאדם כתובה תשלום בדבר ע"ב) סה (נדרים

נותן אתה ראשך, שער מוכר אתה "אפילו עקיבא רבי לו ואמר דינרים, מאות ארבע

סעיף צז סימן חו"מ ושו"ע שם, ר"ן ע"ב, סה נדרים גמרא עי' (אולם, כתובתה" לה

בזה). לעיין יש ועוד כתפאי". שעל מגלימה "ואפי' הלשון אודות כח

בתשלומים פירעון

כתובתה את לאשתו לפרוע בעל רשאי האם השאלה, את לבחון מקום יש

כל את לה לפרוע הוא מחוייב שמא או חודשיים, בתשלומים פרקים, פרקים

אחד. בתשלום הסך

בעיניו קלה תהיה שלא "כדי בכתובה, בעל לחיוב בגמרא המובאת לסברא בהתאם

זה פירעון עדיין שהרי בתשלומים, אף לה לפרוע שיוכל לומר מקום היה להוציאה",

אשתו. את להוציא עליו מקשה

צז סימן (חו"מ מהשו"ע נראה לכאורה בתשלומים? לפרוע יכול חוב בעל כל האם

לו, אין אם רק מיד. הכל לשלם צריך קרקע, או מזומן לו שיש חוב בעל כי והלאה)

כפי מעט, מעט ממנו יגבו ואז לבע"ח", "מסדרין בדין הכללים ע"פ עמו נוהגים אזי

צז. סימן חו"מ בשו"ע כמפורט שמשיג, מה

שכבר הלוואה תמורת פירעון זה אין רגיל. חוב אינו כתובה שחוב לזכור יש אולם

כיחידה ההלוואה את שקיבל כשם מיידית, שיפרע הסברא נותנת (שבזה ניתנה

פירעון שאף נניח וכאשר עצמו, על האדם שלקח התחייבות זוהי אלא אחת),

א לאשה לפרוע שיוכל להבין קל יהיה פירעון, הינו זה.בתשלומים באופן כתובתה ת

בתשלומים, ולא בשלמותה, הכתובה כל את לפרוע נותן היה הדין אם אף בנוסף,

בנידון הדין". משורת לפנים על "כופין מדין הכתובה, פריסת לקבוע מקום יש עדיין

לפירוד ולהביא זו פרשה לסיום להביא עשויה התשלומים שפריסת מכיון שלפנינו,

להלן. שיובאו למקורות בהתאם לנהוג, יש שכך לקבוע יש הצדדים, בין בגט

בשם ג, סעיף יב סימן משפט (חושן בשו"ע המובא הדין כדוגמת הוא זה דין

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‡Ï˘

הדין, משורת לפנים היתומים בממון ולוותר לפשר רשאי שביה"ד הדשן) תרומת

המריבות. להשקיט כדי

ומובאת הדין", משורת "לפנים על כפיה בשאלת הראשונים מחלוקת ידועה ונבאר.

על שכופין מציאות) אלו (פרק המרדכי דעת ב. סעיף סוף יב סימן חו"מ ברמ"א

שאין יב) סי' בב"י (הובאו ירוחם ורבינו הרא"ש דעת ולעומתו, הדין, משורת לפנים

בישראל, דין בתי בכל נוהגים שכן וכתב שכופין, להלכה עיקר מסיק והב"ח כופין,

כוותיה, פסק שגם ונראה ח, ס"ק שם הש"ך אליו (ורמז לתת היכולת בידו יש אם

שו"ת (ועי' פט סימן מדק צמח בתשובת פסק וכן ז), ס"ק שם הפת"ש גם והביאו

קסח). סימן א חלק יעקב שבות

סי' "בח"מ שכתב: קצא) סימן ז (חלק מהרש"ם שו"ת עי' הנ"ל, הב"ח לפסק ביחס

לכוף שהמנהג העיד והב"ח הדין, משורת לפנים על כופין אם דיעות ב' איכא יב

בסיני נתנו כאלו הב"ח שדברי כתב מח סימן סוף חיו"ד הש"מ ובתשובת לעשיר,

משורת בלפנים חייב עשיר שדווקא מובא ה סעיף רנט סימן חו"מ בשו"ע גם ע"ש".

עשיר, ממש שאינו אע"ג עני, אינו שהאדם שכל שכתב שם, צ"צ בתשובת (ועי' הדין

אבידה). מוצא אודות המרדכי מדברי זאת ומוכיח הדין, משורת לפנים אותו כופין

את כופין אין שהרי שלפנינו, בנידון גם שייך לעני עשיר בין שהחילוק לציין יש

לקבלו בידה, הממון אין שעדיין לאשה, פוסקים אלא משלו, לתת בידו שממונו מי

לפנים לעשות לכפותו שניתן כעשיר, הוא לזה ביחס ודינה תשלומים, בפריסת

הדין. משורת

ע"פ תשלומים, בפריסת הכתובה חוב את ישלם הבעל כי לקבוע מניעה שאין הרי

הדין. בית קביעת

הבעל את שכופין במקום שאף שכתב הרמ"א מפסק להביא ניתן לדברים חיזוק

הכתובה תהיה עתה, כתובתה את לפרוע אפשרות לו אין אם אשתו, את לגרש

סימן ברמ"א וכן ג סעיף ע סימן אהע"ז רמ"א (ראה לשלמה שיוכל עד עליו כחוב

ה). סעיף עג

המובא וע"פ הדין" משורת לפנים על "כופין מהלכת תשלומים פריסת לדין בנוסף

ת פריסת הציעה עצמה האשה כי שלפנינו לנידון ביחס לציין יש בדיוןלעיל, שלומים

תקבל מהכתובה מחצית הציעה: וכך ,3.2.09 תשס"ט שבט ט' בתאריך שהתקיים

המשאבים), איזון (במסגרת הפנסיה במועד ש''ח 120,000 ש''ח), 270,000) לאלתר

ב"כ גם הוסיף הדיון בהמשך חדשיים. בתשלומים ש''ח 150,000 בסך היתרה ואת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ï˘

האשה מצד שאף הרי לפריסה". מוכנים שאנחנו בכך היא שלנו "הפשרה האשה:

מקובל. פתרון הוא התשלומים פריסת עקרון

יש לענ"ד שניתן, ככל הגירושין ענין את לקדם וכדי לעיל, האמור כל לאור

כך: להחליט

קשר ללא זאת הדין. בית ע"י שייקבע הראשון במועד אשתו את לגרש חייב הבעל

לאחר כתובתה, יתרת את לאשה לפרוע יוכל ינהג, כך אכן אם הכתובה. לחיוב

התשלומים, פריסת אופן זאת. יבקש אם הצמדה, ללא תשלומים, בפריסת הגט,

ע"פ תיעשה חלקה, רק או כתובתה גובה כל את לתשלומים לפרוס האם וההחלטה

הדין. בית דעת שיקול

לצדדים לסייע כדי כאמור, הדין", משורת "לפנים במסגרת הוא זה פירעון הסדר

לפנים במסגרת הינה ההצמדה אי סיבת (גם האפשרי בהקדם מזה זה להיפרד

הדין). משורת

שהסדר להבטיח כדי הבעל, של מצידו ערבים להעמיד יש זה שבאופן כמובן

רצון מחוסר צדדי, חד באופן הימים מן ביום יופסק ולא ישמר, בפועל התשלומים

יכולת. מחוסר או

שכיום כך על השאר בין נסמכת בתשלומים פירעון הסדר על ההחלטה אלו, בנסיבות

לא הסכום ואם דירה, רכישת בעת הסכום מלוא את בפועל לשלם אדם נדרש לא

ניתן משכך, האנשים. רוב עושים אכן וכך משכנתא, לקבל יכול הוא לרשותו, עומד

לתשלומים, האפשרות לבין כתובתה סכום מלוא לקבלת האשה דרישת בין לפשר

המשכנתא. את ישלמו התשלומים משכנתא, תיקח שאם

לשלם לחייבו יש שייקבע, הראשון במועד אשתו את לגרש יסרב הבעל אם אולם,

לגרש המחוייב בעל כדין הגט, לפני אף יום), 30 (תוך לאלתר האשה של כתובתה את

של כתובתה את ישלם הבעל זה, באופן לעיל). התבאר שכבר (כפי כך לנהוג ומסרב

הדין עיקר ע"פ זאת בתשלומים. פירעון של אפשרות ללא אחד, בתשלום האשה

"לפנים עמו לנהוג אין לכך, ומסרב לגרש המחוייב בעל שהרי חוב, לבעל הנוגע

הדרך האשה לפני פתוחה זה במצב כן, כמו בתשלומים. בפירעון הדין" משורת

מגב הטלת גט, סרבני נגד בהליכים היותהלנקוט בגין מזונות וחיוב חוק ע"פ לות

הדין. בית ע"י שייקבע כפי מחמתו, להינשא מעוכבת

עצמם, מעל להתעלות מהצדדים מצפה הדין בית ממושכות, כה פירוד שנות לאחר

(˙ÓÊ‚ÂÓ ‰·Â˙Î ÔÈ„Â) ‰Â·‚ ÍÒ· ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‚Ï˘

באופן האמור את ולבצע מכובדת, בהיפרדות האחר של רצונו את לכבד

ביותר. היעיל

מסקנה

ולהזמיןא. גט לסידור תיק לפתוח המזכירות על אשתו. את לגרש חייב הבעל

כמקובל. הצדדים את

אשתו.ב. של כתובתה במלוא חייב הבעל

חובוג. יתרת המשפט, בבית לאשה שנפסקו הכספיות הזכויות דמי קיזוז לאחר

ש''ח. 420,000 היא כתובתה בגין הבעל של

הדין.ד. פסק בסוף מפורט השונים במצבים התשלום אופן

���

להלן אחד. פה נדחה הערעור הגדול. הדין בית בפני ערעור הוגש זה דין פסק על

הגדול: הדין בית דין פסק

16.5.2010 תש"ע, סיון ג' תאריך:

הדיינים: כבוד בפני

יו"ר דיין, - איזירר חגי הרב

דיין - אלגרבלי ציון הרב

דיין - בארי בנימין הרב

540,000 סך כתובתה במלוא וחוייב בגירושין, בחיפה האזורי בביה"ד חויב הבעל

בסכום המשפט בית ע"י הבעל חוייב משאבים לאיזון תביעה ובמסגרת הואיל ש''ח.

סך בפועל לשלם חוייב והבעל מהכתובה, הנ"ל הסכום קוזז ש''ח, 120,000 של

ש''ח. 420,000 של

יש שאליהן הטענות בסיס. כל חסרות וחלקן טענות, מספר העלה הבעל ב"כ

לא זה בענין דבריה וכל בית שלום רצתה לא שהאשה האחת, שתים. הן להתייחס

מוגזם. הכתובה שסכום השניה, כנים. היו

הערעור. את לדחות ביה"ד פוסק העיון לאחר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ï˘

עמדתו בגלל נעשים שהגירושין למסקנה ארוכים דיונים לאחר הגיע האזורי ביה"ד

אליה. לחזור מוכן ואינו באשתו שמורד הבעל של הנחרצת

כאשר סרב. הוא אבל בית, לשלום הבעל את להחזיר רבים ניסיונות עשתה האשה

הסכימה היא בית, לשלום יותר יחזור לא כבר שהבעל הבינה והאשה השנים חלפו

להתגרש. כרחה בעל

בג לגירושין האשה שהסכמת קבע ע"יביה"ד שנכפה ברירה חוסר של מצב לל

הגדול ביה"ד ע"י אושר גם זה פס"ד כתובתה. את לקבל בזכותה פוגע אינו הבעל

.27.4.08 תשס"ח בניסן כ"ב מיום בהחלטתו

על לערער מקום אין ולכן חדשות, נקודות שום הועלו לא בפנינו שהתנהל בדיון

בכתובה. הבעל את לחייב הקביעה עצם

טעמים. משני וזאת מתקבלת, אינה מוגזמת שהכתובה הטענה גם

שגם הסוברים רבים אבל הדין, בבתי אחידה דעה אין מוגזמת כתובה של בנושא א.

זה. מנימוק פס"ד לבטל ואין הבעל, על החיוב חל גדולים בסכומים בכתובה

לו יש הזה. הסכום את לשלם מסוגל הבעל מוגזמת. בכתובה מדובר לא כאן ב.

רכוש. גם לו ויש טיסה כפקח עבודתו גבוהה משכורת

לה שיאפשר סכום לקבל בתביעתה היגיון יש מוגזמת. לא התביעה האשה מצד גם

הסכום הבעל. באשמת שנהרסו נישואין לאחר ולילדיה, לה ממוצעת, דירה קנית

זו. דירה קנית לה יאפשר דולר 180,000 בסך שהוא שתקבל

³

‰Ï˘

‰ÏÙ‰ ‰ÚˆÈ·˘ ‰˘‡Ï ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ*

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

להתגרש. מסכים הבעל

כתובתה. את האשה תבעה כן כמו

הבית. את עזבה האשה חודשים. כמה כבר פרודים הזוג בני

חיו שהם משום היתה הבית את עזיבתה סיבת האשה, לטענת

מרעים היו משפחתו בני ושאר הבעל של אמו הבעל, משפחת בבית

הבית. את ועזבה המצב, את לשאת יכלה שלא עד לה, ומציקים

ממגורי נפרדת דירה לשכור יאות והבעל במידה כי הצהירה האשה

הבעל ואולם בית, בשלום יחדיו אתו לחיות מוכנה היא משפחתו,

בגירושין. ומעונין זו להצעה התנגד

הפלה עשתה שהיא היתה אשתו כנגד הבעל של הטענות אחת

לכך. הסכמתו את לקבל בלא הפרידה, לאחר שבועות כשלשה

רמב"ם, חולים בבית זאת עשתה שהיא וספרה בכך, הודתה האשה

בכך. העוסקת הרפואית הועדה של אישורה את שקבלה לאחר

לאחר לכתובתה האשה זכאית האם השאלה, עולה אלו בנסיבות

שמפסידה דת" על "עוברת בכלל היא האין ההפלה, את שעשתה

כתובתה.

דת? על עוברת - עובר הפלת

שבין המשותפים בחיים הפוגע איסור מעשה עשתה זו שאשה לומר מקום יש

בענין ע"א) עב כתובות (משנה ג קטו, אבהע"ז, בשו"ע המובא כדוגמת וזה שניהם,

כתובה", בלא תצא מקיימת, ואינה "הנודרת כתובה: בלא שתצא דת, על העוברת

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÏ˘

העובר את בפועל שהרגה זו אשה א"כ, מתים. שבניה מטעם שזה בגמרא שם ומובא

כתובתה. שמפסידה דת", על "עוברת בגדר שהיא שכן כל שניהם, של המשותף

נד אע"פ, ריש בכתובות בגמרא כמובא כתובתה, תוספת גם מפסידה דת על עוברת

ועוברת). (ד"ה שם ותוס' ורש"י ע"ב,

על "עוברת בגדר היא שלפנינו התובעת אכן האם להסתפק מקום יש עדיין ואולם,

להלן): (ויובאו סיבות כמה מחמת זאת דת",

המשפחה חיי הרס - דת על עוברת

השאלה משום מקיימת, ואינה מנודרת בק"ו זאת ללמוד ניתן שלא לומר צד יש

המשפט אורות בספרי (ראה בכך שונות סברות ישנן וכידוע הריגה, היא הפלה האם

שנודרת ויתכן "נפש", בגדר אינו עדיין העובר ואולי והלאה), רצה מעמוד ב' חלק

הקיימים. הבנים מתים שם שהרי טפי, גרע מקיימת ואינה

"עוברת דין של שבסיסו משום זאת זה. חילוק לקבל שאין נראה העיון לאחר אולם,

הפוגע איסור במעשה אלא שעברה, האיסור בחומרת בהכרח נעוץ אינו דת" על

שהוא ודאי הבעל ידיעת בלא הפלה ומעשה להלן, שיוכח כפי בעל־אשה, ביחסי

מרכיבים שני כוללת נישואין של התקשרות כל הזוג. בני ביחסי חמור פגיעה מעשה

בנישואין כגון היחיד, המרכיב זהו (לעיתים ואחווה באהבה ביחד להיות א. יסודיים:

הפלה מעשה ובכן, משפחה. ולהקים ילדים להוליד הרצון ב. מבוגר). בגיל שניים

הנישואין. של היסודות אחד את חמורה בצורה מפר האשה, מצד חד־צדדי

במאמרו ת"א, (אב"ד שליט"א שיינין נחום הג"ר של במאמרו מובא זה עיקרון

דין ביסוד חקר שם תשס"ז), לדיינים, עיון ימי והרצאות, מאמרים בקובץ שהתפרסם

האיסור מחמת חכמים שקנסוה קנס זה האם כתובתה, שמפסידה דת על עוברת

מערערת האשה אלו שבמעשים העזר, אבן בהלכות הלכה זוהי שמא או שעשתה,

היא יחדיו, עמה לחיות בעלה יוכל שלא לכך גורמת שלהם, הנישואין חיי את

גם עליו אסורה שהיתה במקרה (ונפק"מ כתובתה מפסידה ולכן לגירושין, הגורמת

גם שהרי הנישואין, חיי את מקלקל זה מעשה אין שאז האיסור, את שעשתה קודם

שהצד מחוקק, החלקת מדברי וכן הראב"ד מדברי ומוכיח עליו). אסורה היתה קודם

כתובתה. שמפסידה לכך הסיבה הוא שביניהם) האישות (קלקול השני

ירושלים, הדין (בית והלאה 333 עמוד א חלק רבניים, דין בפסקי גם נמצא זה עיקרון

זולטי). ובצלאל אלישיב שלו' יוסף עדס, יעקב הגאונים: הדיינים כב' בפני

‰ÏÙ‰ ‰ÚˆÈ·˘ ‰˘‡Ï ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙÊÏ˘

שפכה שהאשה בטענה לגרושין, בעל תביעת אודות היה בפניהם שנדון המקרה

בו פגע עליו ששפכה הנוזל מום. בעל לעשותו או להרגו כדי חריף נוזל חומר עליו

כושר לו ואבד עיניים, לחולי חולים בבית מסוימת תקופה שכב הבעל בעין. קשות

ב בעבירההראיה אותה והאשימה זו פעולה עקב אותה אסרה המשטרה אחת. עין

כתובה. בלא גט לקבל האשה את לחייב דורש הוא זה סמך על פלילית.

על סכסוכים ביניהם היו הזה המקרה לפני היה: כך שהיה מעשה הבעל דברי לפי

להתגרש. סירבה והיא לגרשה, שרוצה לה אמר הוא ידה. על כספים בזבוז של רקע

למטבח נכנסה היא גם האשה לאכול. למטבח ונכנס הביתה הבעל חזר אחד ערב

רוצה אתה אותו שאלה היא ביניהם, הסכסוכים סיבת על אתו לדבר והתחילה

והוציאה לארון נגשה ואז אתך", אשלים לא "לעולם לה ענה והוא אתי להשלים

וברחה. לך", "הא וצעקה עליו ושפכה מה דבר

התגוננה והיא החריף, בנוזל אותה התקיף הוא דבריה לפי אחרת, האשה גירסת

בגלל נפגעה. היא גם אבל קשה, יותר נפגע שהוא נכון אמנם הנוזל, עליו נשפך ואז

הוכחה בכך אין אבל זו, בפעולה אותה המשטרה האשימה קשה יותר נפגע שהוא

במתכוון. זאת עשתה שהיא

לכן באחרת, עיניו נתן שהבעל היא ביניהם הסכסוכים סיבת האשה, דברי לפי

פה בעל עדות נתקבלה ואכן, בשלום. היום גם רוצה היא אותה. לגרש רוצה הוא

לא הבעל אחת. בחורה עם לבעל שהיו ידידות קשרי על מסמכים ע"י והוכחות

הדבר. את הכחיש

תבקש היא אם וגם האשה, עם להשלים יכול שאינו הבעל טען הטענות בסיכום

שוב. זאת לו תעשה שהיא מפחד הוא כי לעולם, אתה ישלים לא סליחה ממנו

באחרת, עיניו נתן שהבעל הדבר שהוברר שלמרות דבריו, בסיכום טען האשה ב"כ

האמת היה אפילו הילדים. בגלל בשלום אתו לחיות ורוצה אותו אוהבת האשה

הגורם היה הוא הרי הנוזל, שפיכת של המעשה את עשתה שהיא הבעל כדברי

את לדחות דורשת האשה אתה. ישלים לא ולעולם לגרשה שרוצה לה שאמר לזה

במזונותיה. אותו ולחייב לגרושין הבעל תביעת

"כל כתבו: וכך דת, על עוברת בדין ועיקרון כלל הציבו ,338 בעמוד הדין, בפסק

עבירה מעשה משום אינו זה כתובה, בלא יוצאת דת על שעוברת הטעם עיקר

מקרי לא הדת דעוברת בכתובות, המדיר בפרק הרא"ש כמש"כ האשה, שעשתה

עצמה שהיא כגון עבירות בשאר עוברת היתה אם אבל בעלה, את במכשלת אלא

ה"א, סוטה מהלכות בפ"ב במל"מ ועיי' כתובתה, הפסידה לא איסור דבר אכלה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÏ˘

משום אלא העבירה, מעשה משום לא הוא דת על עוברת של הטעם דעיקר והיינו

בעלה". לבין בינה התקינים המשפחה בחיי ולקלקול להפרעה גורמת היא דבמעשיה

"הפרעה לך אין עצמה, דעת על הפלה שעשתה זו שאשה לומר מקום היה זה ע"פ

גד בעלה" לבין בינה התקינים המשפחה בחיי זוולקלקול אין אם אף הלכך מזה, ול

קלקול בו שיש איסור עשתה זו שאשה ודאי אך כנפש, מוגדר דאינו הריגה, ממש

דת. על עוברת בגדר היא כן ועל המשפחה, חיי

אודות כתבו וכך הדברים. בהמשך שהביאו הסברא ע"פ זאת, לדחות ניתן אולם,

שלולא ברור שהדבר לפנינו אשר במקרה זה "ולפי בפניהם: שנדון הנ"ל המקרה

וא"כ ביניהם, שקרה כזה לדבר מגיעים היו לא האשה כלפי הבעל של התנהגותו

להפרעה גורם זה אין מצדה אבל חמורה, ועבירה פלילי עון הוא המעשה שעצם אף

בשלום, רוצה לבה בכל שהיא טוענת שהאשה כיון בעתיד, שלהם המשפחה בחיי

בבעל רק תלוי והדבר בשלום, רוצה שהיא אומרת היא שבכנות משוכנעים ואנו

לכן האשה, מצד והפרעה פגיעה שום בלי שלום חיי לו מובטחים ואז אתה להשלים

שעשתה המעשה אין בכנות, שלום רוצה האשה כאשר דת". על כעוברת דינה אין

דת. על כעוברת אותה מגדיר

את לעזוב מעוניין שאינו זה הוא הבעל שהרי המצב, זהו דידן בנידון גם א"כ,

בדירה יגורו הם שאם בכנות בעבר טענה וכן טוענת והאשה ומשפחתו, הוריו בית

עדיין שעשתה, החמור המעשה למרות א"כ יחדיו. ולחיות לחזור מוכנה היא נפרדת,

דת. על כעוברת להגדירה אין

כאשר אולם הבית, באושיות פגיעה היא הפלה הרי יחד, גרים זוג בני עוד שכל ברור

סימן העזר אבן בשו"ע (כמובא בהלכה המקובלת בעילה הבית את עזבה האשה

בגירושין, מעוניין הוא ואף אליו, ולהחזירה לפייסה כדי דבר עשה לא והבעל עד),

השלם. בבית הפוגעת היא ההפלה לא ולכן (משפחה), בית כאן שאין הרי

בשגגה מעשה

שעשתה בעת שבועות כמה מבעלה פרודה כבר היתה שלפנינו (התובעת) האשה

לבדה. הילד את לגדל תוכל שלא שסברה משום זאת עשתה ולטענתה ההפלה, את

מציגה שהיא הסיבה שהרי כשוגגת, אותה לראות ויש יתכן האסור, חומרת אף על

עזיבתה שסיבת עוד מה הדעת. על המתקבלת כסיבה הרחב הציבור בעיני מקובלת

בעלה משפחת עם גרה שהיא משום ההלכה, ע"פ מוצדקת סיבה היתה הבית את

ט. סעיף עד סימן אבהע"ז בשו"ע כמובא לה, מצירים והם

‰ÏÙ‰ ‰ÚˆÈ·˘ ‰˘‡Ï ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙËÏ˘

בפת"ש (מובאת צדקה מעיל מתשובת הוא שוגגת באשה דת על עוברת לדין הבסיס

ס"ק שיששם ידעה שלא וטענה עיבורה בימי נידה ששמשה אשה אודות יא),

ניתן שלא והסיק דת. על עוברת היא האם ודן עיבורה, בימי גם לאשה טומאה

נקראת, אינה שוגגת ואפילו מותר" כ"אומר היא זו שאשה משום בע"כ, לגרשה

שהרי נידה), מאיסור שידעה (למרות באמת סברה אכן שכך להאמין שאפשר משום

בכך. טועות נשים הרבה

המעשה לחומרת מודעת לא

היא והרי יהדות, הנהגות בעניני ידיעה מכל רחוקה זו תובעת להוסיף, יש עוד

שהוועדה לאחר (וכ"ש שעשתה במעשה פגם כל שאין בסוברה מותר" כ"אומר

יש עדיין ובזדון, ביודעין המעשה נעשה אם אף ההפלה). את לה אישרה הרפואית

ונבאר. כתובתה. המפסידה דת" על "עוברת בגדר זה שאין לומר

דת על עוברת דין כיום לדון שקשה כתב קמה) סימן (ח"ג, מלכיאל דברי בשו"ת

ס"ק קטו, מחוקק חלקת (עי' הדשן בתרומת שכתב מה סמך על זאת יולדיו, במקללת

היטב דקדוק צריך בנדרים, פרוצים שהעם הזה, שבזמן ז), ס"ק שם שמואל ובבית ו,

כתובה. בלי מקיימת, ולא נודרת אשה להוציא

אם ואפי' מנדרים, יתר בקללות שפרוצים כיום, כי מלכיאל דברי בספר שם וכתב

שיתרו עד דת, על עוברת בזה לדון אין בעלמא, גוזמא שזו תחשוב היא בה יתרו

דין. בית בה

..." צניעות): (עניני דת על לעוברת ביחס עו) סימן (ח"ו, עבדי ישכיל בשו"ת וכתב

במזיד נפש בשאט עליו עוברת היא זאת ובכל איסור הוא הדת שמצד שיודעת היינו

שגם הדת, מצד חמור איסור שהוא להם מובן לא כאשר כן לא אבל התראה, אחרי

כזאת, מתנהגים רבים שרואים מכיון דעתם, על יתקבל לא הרי להם יסבירו אם

אחרי אפי' במזיד, דת על עברו כאילו עליהם יתייחס לא הכשרות, ישראל בנות גם

שליט"א). אלמליח הגר"י של מאמרו ח, חלק הדין, בשורת גם בזה (ועי' התראה"

לדון שאין לומר נראה שביצעה, ההפלה למעשה ביחס הוא, כך דידן בנידון גם הרי

זה. לענין דת" על כ"עוברת אותה

ולחץ חשש מחמת הפילה

רק אלא לצערו, כדי או בבעל לנקום כדי ההפלה את עשתה לא שלפנינו זו תובעת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ó˘

לדון ויש טענתה. פי על הללו, בתנאים הילד את לגדל תוכל שלא שסברה משום

זה. בכגון דת על עוברת היא האם

שצוין א) חלק (פד"ר הדין פסק בהמשך המובא ע"פ בכך לדון ניתן לכאורה

על "עוברת מקרי האם בעלה, על חומצה ששפכה אשה בדבר דנו כאמור, לעיל.

לא. או דת"

להרגווכתב לבעלה שגזמה שאשה הרמ"א למד שממנו יולדיו, את מקללת שבדין ו

מהרא"ם בשם יג) ס"ק קטו סימן (אבה"ע שם היטב הבאר מביא דת, על עוברת מקרי

מפסדת ואינה צערו על נתפס אדם אין הרבה, מצערה או אותה מכה בעלה שאם

כותים עליו להשכיר שרצונה לבעלה שגזמה באשה דגם לומר יש זה ולפי כתובתה.

אבל וקטטה, סיבה שום בלא זאת כשעשתה אלא דת על עוברת מקרי לא להרגו

דאין דת, על עוברת מקרי לא וקטטה כעס מחמת זאת שעשתה לתלות אפשר אם

צערו. על נתפס אדם

לפני הבעל דברי לפי גם הרי דידן, בנדון "ומעתה שלפניהם: לנידון ביחס וכתבו

אתה ישלים לא שלעולם לה ענה והוא בשלום, שרוצה האשה לו אמרה המקרה

עומדת שהאשה מזו, גדולה יותר וקטטה סבה לך ואין לגרשה, דעתו על ועומד

ישלים לא שלעולם לה עונה והוא בשלום, שרוצה בעלה בפני נפשה על ומתחננת

מחמת המעשה את שעשתה לתלות שיש ומכיון באחרת, עיניו שנתן מפני אתה,

צערו". על נתפס אדם דאין דת, על עוברת מקרי לא וקטטה כעס

בזה לקבוע דאין נראה "אולם כתבו: בהנ"ל, הרשב"א בשיטת לדון שהאריכו לאחר

הבעל לה שגרם והצער הכעס מידת לפי לדון יש מקרה בכל אלא קבועים, כללים

שהוא לאחר יולדיו את במקללת כגון האשה, זה על שהגיבה התגובה ובמידת

משום והיינו דת, על עוברת מקרי דלא הנ"ל מהרא"ם דכתב אותה ומצער מכה

שגרם הצער למידת מתאימה וחמימותה צערה בשעת האשה של התגובה דמידת

תשפוך האשה אותה, ומצער אותה מכה שהבעל כזה במקרה אם אבל הבעל, לה

שדינה בודאי בו, להתנקם בכדי אותו לעוור תחילה בכוונה חומצן תמצית בעלה על

וכו'". דת על כעוברת

שהאשה הבעל כגירסת נתפוס אם אפילו דידן, בנידון אנן ניחזי "מעתה והוסיפו:

אבל בו, להתנקם בכדי אותו לעוור תחילה בכוונה החומצן תמצית את עליו שפכה

לפניו התחננה הזה המקרה ולפני באחרת, עיניו ונתן בה מורד היה שהבעל מכיון

כעס לך אין והרי אתה, ישלים לא שלעולם לה ענה והוא אתה שישלים האשה

לחיות בעלה בפני ילדיה ונפש נפשה על מתחננת שהאשה מזה, יותר גדולה וקטטה

‰ÏÙ‰ ‰ÚˆÈ·˘ ‰˘‡Ï ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‡Ó˘

אתה, ישלים לא שלעולם לה עונה והבעל והמשפחה, הבית את להרוס ולא בשלום

בפעולה שיש למרות הזה המעשה את עשתה האשה אם ועבירהא"כ פלילי עוון זו

כך כל כעסה בעת זאת שעשתה כיון דת, על כעוברת נחשבת לא היא אבל חמורה,

הכעס שבשעת ועוד הנ"ל: הרשב"א דברי נאמרו זה ועל כשוטה, היא הרי שאז גדול

השעה". באותה כנגדה ומצוותיו השם ואין כשוטה היא הרי הכעס ובשעת היה

מחמת אלא בבעל, גרידא נקמנות מחמת העבירה נעשתה לא שכאשר אפוא עולה

זה אין לעיל), המצוטט בפס"ד (כמובא הבעל על כעסה מחמת כגון אחרת, סיבה

מתוך כן עשתה האשה שאם לענינינו, ללמוד יש מכאן דת". על "עוברת מקרי

דת. על עוברת בכלל היא אין בבעל, לפגוע באים שאינם שיקולים

דת" על "עוברת כתובת להפסיד התראה

מעשה קודם בה להתרות חייבים דת" על "עוברת כתובת להפסיד כדי האם

העבירה?

איסורין, על (עוברת משה דת על עוברת דת", על "עוברת סוגי שני ישנם כידוע ובכן,

שנוהגות צניעות (עניני יהודית דת על ועוברת בזה) בעלה את מכשילה ולעיתים

ע"א. עב בכתובות במשנה מוזכרים אלו סוגים שני ישראל). בנות

של בדברים עבירה זו אין שהרי משה" דת על "עוברת לכאורה הינו דידן נידון

לדין דומה שזה הובא וכבר הולד, המתת בעצם עבירה זוהי אלא וכד', צניעות

משה. דת על עוברת בכלל זה וגם מתים, שבניה מקיימת, ואינה נודרת

התראה בלא כתובתה תפסיד שלא מודים עלמא כולי יהודית, דת על לעוברת ביחס

מאלו אחד "בכל ד: בסעיף השו"ע פסק וכן ע"א). כה בסוטה הגמרא (מסקנת

שהתרה עדים יש אם כתובה, בלא תצא יהודית), דת על עוברת בהם (במקרים

שאין גיבורים) שלטי בשם יז, (ס"ק ב"ש ועי' וכו'". התראתו על ועברה תחילה בה

שלא בהתראה די אלא כתובתה, את להפסיד עלולה שהיא ממש בה להתרות צריך

זה. מעשה תעשה

משמע שם) (בסוטה מרש"י הראשונים. חלוקים משה, דת על עוברת להתראת ביחס

ואולם, אותו. הכשילה כבר שהיא משום התראה, צריכה אין משה דת על שעוברת

התראה צריכה משה דת על עוברת שגם משמע בכך, חילקו לא הראשונים שאר

שם). ב"ש (ועי'

ולא יהודית, דת על עוברת דין שהביא אחר מיד ההתראה דין את כתב (שם) השו"ע

משה דת על עוברת שגם וסובר ויתכן ליהודית, משה דת בין מפורש חילוק עשה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ó˘

מהסעיף שיטתו, היא שכך להוכיח נראה ואכן כתובתה. להפסיד התראה צריכה

הרא"ש בשו"ת המובא הדין את השו"ע פסק שם י). (סעיף קטו בסימן בשו"ע האחרון

לד (שלא השבועה על עברה האשה שאם יז), סימן לב היא(כלל פלוני), עם בר

על עוברת ולכאורה שתפסיד. בה התרו אם כתובתה והפסידה דת, על עוברת

מוכח התראה, שצריכה השו"ע פסק זאת ובכל משה, דת על עוברת זוהי שבועה

נראה (וכך כתובתה להפסיד התראה צריכה משה דת על עוברת שגם להדיא דעתו

שנתבאר "ממה ההתראה חיוב אודות שכתב הנ"ל, הרא"ש תשובת על הב"י מדברי

שהבין משמע כתובתה", להפסיד התראה צריכה דת על דעוברת זה בסימן לעיל

משה). בדת גם דת, על עוברת בכל הוא התראה, שבעי הראשון הדין שגם

שקשה כו) סימן (תניינא נו"ב שו"ת בשם שהביא ג), (ס"ק הסימן בריש בפת"ש ועי'

יהודית דת משה דת בין בזה חלקו שלא הפוסקים כל נגד רש"י, דעת על בזה לסמוך

החלטית בצורה לפסוק הנו"ב של כוונתו שאין הפת"ש כתב הדברים (ובהמשך

רש"י דעת על לגמרי לסמוך שאין היא כוונתו רק רש"י, נגד הפוסקים כשאר

דדינא). ספיקא זהו אלא התראה, בלא גם משה בדת כתובתה להפסידה

כתובתה. שתפסיד לומר אין בה, התרו שלא דידן בנידון א"כ

דת". על כ"עוברת להחשיבה כדי עליהם להתרות צריך שאין דברים ישנם ואמנם,

דידן שבנדון לומר, יש כן על "יתר כך: שכתבו 335־336) (עמודים שם בפד"ר ועי'

לאחר אלא כתובתה מפסידה לא דת על שעוברת והגם כתובה, בלא יוצאת גם היא

התרו לא הלא לפנינו אשר ובמקרה ס"ד, קטו סימן אה"ע בשו"ע כנפסק התראה

נימא דאפילו שכתב יעקב שבות משו"ת הביא סקי"א שם תשובה בפתחי אמנם בה.

הידוע דבר שהוא נדה משמשתו מקום מכל התראה, צריכה דת על עוברת דכל

עמם לומדים נישואין בשעת מקום מכל גמורה, הארץ עם שהיא אפילו הנשים, לכל

מעשה בשעת אחרת התראה צריכה אינה שוב בנדתה, תיזהר כיצד ושכנים קרובים

התראה, בעי נדה במשמשתו דגם משמע תק"ס סי' הרשב"א דבתשובת אע"ג וכו',

וכל כתובתה, שתפסיד לה לומר התראה דבעי שפסק שם לשיטתו דאזיל היינו

הריא"ז כדעת האחרונים הסכמת לפי אבל בה, התרה כלא הוי כן לה אמר שלא

דהתראה הרי כן, לה לומר דא"צ מהרח"ש בתשובת וכ"כ בב"ש משמע וכן בש"ג

גם וא"כ יותר. עוד התראה וא"צ יודעים הכל וזה בנדותה, שתזהר הודעה רק בזו

הוא הבעל על חריף נוזל שפיכת של כזה שמעשה הוא ידוע שדבר דידן במקרה

כתובהמ בלא יוצאת והיא זה על התראה צריכה אינה חמורה, ועבירה פלילי עשה

התראה". בלא גם

והחילוק הנ"ל, בגדר אינה שלפנינו זו שאשה נראה הנ"ל הדברים למרות ואולם,

‰ÏÙ‰ ‰ÚˆÈ·˘ ‰˘‡Ï ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‚Ó˘

הרחב הציבור בקרב שנחשב מה רק שהרי המעשה, את הציבור בתפיסת הוא

נידה ביאת או חומצה שפיכת (כגון התראה גם צריך אין בזה חמורה, כעבירה

מכשילות ובפועל הנישואין קודם אלו דינים שלומדות אלו ובקרב השם יראי בחוגים

חמור, שאינו כענין לצערנו בציבור נתפס ההפלה ענין זאת, לעומת אך הבעל), את

משום התראה צריך אין זו שבעבירה לומר קשה וממילא נוחות, למטרת כפעולה

בהיתר זאת עשתה שהיא עוד (מה מעשיה חומרת את לדעת אמורה שהאשה

הרפואית). הוועדה של

רוצה שאינו אמר הבעל שגם הדיון כדי תוך טענה האשה כי לסיום להוסיף יש עוד

ידוע כך. לנהוג לעצמה הרשתה ולכן כך), על הכחשה מהבעל שמענו (לא ילדים

תשובות שבסוף הר"מ בתשובת הדין ומקור ז, (ס"ק שם בב"ש וכן שם ברמ"א המובא

ואינו נודר הבעל גם שאם מקיימת) ואינה הנודרת אודות תתסו, סימן ח"א הרשב"א,

שם. בב"ש כמובא בנים, רוצה לא בעצמו הוא שהרי כתובתה, אבדה לא מקיים,

אינה הבנתה ע"פ הלכך ילדים, רוצה אינו שהבעל טענה, אכן כך דידן בנידון א"כ

מראש, ילדים רוצה שלא אדם בין גדול חילוק יש למעשה (אולם כתובתה מפסידה

בוולד, ירצו הבעלים של דרובא רובא זה שבכגון בהריון, כבר האשה בו מצב לבין

הפלה). לבצע מנשותיהם ידרשו ולא

כתובתה, מפסידה האשה אין דת" על "עוברת שמדין אף לעיתים, להוסיף. יש לסיום

שני אודות ירוחם רבנו של דינו מכח אחר, דין מחמת נשללת כתובתה תוספת אך

בנידון כתובתה. לתוספת זכאית לא האשה שלשיטתו בזה, זה המורדים צדדים

הגירושין, שתבעה זו שהיא למרות האשה, הדברים. פני הם כך לא שלפנינו

זו טענה משפחתו. קרובי לצד לא אך בשלום, בעלה עם ולחיות להמשיך מעוניינת

כמורדת אותה להגדיר ניתן לא וממילא בהלכה, המתקבלת טענה הינה לכשעצמה

תוספת נשללת לא ממילא ירוחם. רבנו של הנ"ל דינו בכלל היא ואין בבעלה,

זה. מחמת כתובתה

מסקנה

מזה.א. זה להתגרש הצדדים הסכמת את מאשר הדין בית

כתובתה.ב. הפסידה לא האשה

הפיצויג. גובה אודות ומתן משא לנהל הצדדים כתובתה,על בגין האשה שתקבל

יום. 30 בתוך וזאת

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ó„˘

ȈÈÙ ‰·Â˙Î ¯˜ÈÚ ˙˜ÈÒÙ*

ומאתיים זוז מאתיים כתובה; עיקר בפסיקת יעסוק זה דין פסקפיצוי פסיקת וכן השונות, הפוסקים לשיטות בהתאם כסף, זקוקים

השונות. בנסיבות לאשה

לכתובתה. האשה תביעת בפנינו

גירושין. בהליכי הצדדים

וכן זוז מאתיים על עומד הכתובה וסך כתובה, תוספת נקבעה לא האשה בכתובת

שבעה"). "נחלת כנוסח (כתובה כסף זקוקים מאתיים

כי: השאר בין נאמר 24.3.11 מיום הדין בית בהחלטת

לא הסיכומים יום. 21 בתוך הכתובה, גובה בשאלת סיכומיה להגיש התובעת על א.

עמודים. ששה על יעלו

זהה. גודל ובסדר זהה זמן פרק בתוך להגיב הנתבע על ב.

האשה. של הכתובה בתביעת דין פסק יוציא הדין בית החומר, קבלת לאחר ג.

הדין. בבית התקבלו הצדדים שני סיכומי ואכן,

בעבור תשלום שונים, חלקים לשני תביעתה את חילקה בסיכומיה האשה ב"כ

ובנוסף ש''ח, 51,000 כ של בחיוב מדובר לחשבונה אשר האשה, של כתובתה עיקר

רבים, מקורות מובאים האשה ב"כ בסיכומי ש''ח. 200,000 בסך האשה עבור פיצוי

עסקינן בנידוננו כאשר דידן, לנסיבות שייך אינו חלקם אשר ומשפטיים, הלכתיים

הענין, ממין הוא אכן וחלקם הצמדה, שאלת פה קיימת ולא תוספת ללא בכתובה

השיטות. דכל אליבא בהכרח לא אך

מהאשה. הכתובה לשלילת טענות מציג בסיכומיו הבעל ב"כ

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ȈÈÙ ‰·Â˙Î ¯˜ÈÚ ˙˜ÈÒÙ‰Ó˘

החלטת מתוך נרחבים קטעים לציין מקום מוצא הדין בית הדין, הכרעת טרם

עובדות זה, בתיק הענינים השתלשלות משתקפת מהם ,24.3.11 מיום הדין בית

מכלול ופתרון הדין הכרעת לשם הדרושה הכללית התמונה את להבהיר העשויות

הרכושית. הסוגיה

תשמ"ג. 83 שנת אפריל בחודש איירס, בואנוס בעיר בארגנטינה, נישאו "הצדדים

בגירים. ילדים שני לצדדים

לפירוק הבעל משפחה.תביעת לעניני המשפט בבית נדונה שיתוף

סופית. החלטה אין עדיין אך אקטוארית, דעת חוות לקבלת פנה המשפט בית

ש''ח 26,000 כ לאשה להעביר הבעל על עתה, הקיים הדו"ח לאור אולם

הראשונה. באופציה

המשפט. בית בידי הרכושית ההכרעה את ולהותיר כעת להתגרש דורש הבעל

הגט. לאחר רק יערך הכתובה, בתביעת הדיון גם לשיטתו,

שלה התביעה כתב לבין לכתובה האשה תביעת כתב בין סתירה קיימת כי טוען כן

הכתובה. לתביעת קודם וחצי כשנה שהוגש בית, לשלום

כב' מאת לפשרה הצעה ישנה כי מציינת להתגרש, נכונות כיום מביעה האשה

ש''ח. 50,000 סך מהבעל תקבל האשה לפיה הקודם), ההרכב (אב"ד נהרי הגר"מ

החיובים, משאר הדין בית ע"י שתיקבע הכתובה פסיקת את לקזז מבקשת כיום

בפרוטוקול. כאמור

כאמור הקיזוזים, את תבצע האשה הכתובה פסיקת לאחר כי מצהירה האשה ב"כ

תתגרש. מכן לאחר ומיד להלן, שיובא למה ובהתאם לעיל

ש''ח, 500,000 סך על עומדת הדירה על המשכנתא גובה כי טוענת האשה ב"כ

710,000 סך על עומד שנה) כחצי (מלפני שמאי הערכת ע"פ הדירה גובה כאשר

ש''ח. 200,000 כ הינו ההפרש שסכום כך ש''ח,

היא זוכה הרכב), (מחצית ש''ח 10,000 בהפחתת כאשר בדירה, לזכות רוצה האשה

ש''ח. 95,000 קרי הבעל, של חלקו במחצית

תוותר בכתובה, חיובו על לבעל תוותר האשה האשה, ב"כ ע"י המוצע המתווה ע"פ

על לבעל תוותר וכן האקטואר, דו"ח ע"פ 26,000 בסך הכספיות זכויותיו על לבעל

שילמה אותם המשכנתא מדמי מחצית על תוותר כן ש''ח. 12,000 כ של מזונות חוב

כאמור. בדירה, חלקו לויתור בתמורה זאת כל האחרונה. התקופה במהלך לבדה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÓ˘

על לוותר מוכן ואינו האשה, הצעת את לקבל מוכן אינו כוחו, בא באמצעות הבעל,

להנ"ל. בתמורה בדירה הבעל של חלקו

הסכמה, לכלל הצדדים את להביא בניסיון רב זמן השקיע הדין בית האחרון, בדיון

כפי שהעלה, הפשרה בהצעת הקודם בהרכבו הדין בית ניסיון על בהסתמך וכן

הושגה. לא המיוחלת ההסכמה אולם שבתיק, החומר

לטענתה הבעל. של לבגידתו באשר האשה טענות את שמע הדין בית הדיון, במהלך

כמה מציגה האשה ב"כ מכחיש. הבעל וחצי. שנה כבר אחרת אשה עם חי הבעל

מודה הבעל יחדיו. חבוקים נראים הם בה הנטענת, של בחברתה הבעל של תמונות

לטענתו נפרדים. בחדרים חיים הם כי טוען אך דירה, באותה הנטענת עם חי הוא כי

בדירה, גרים הם רק כי מודה הבעל אישות. יחסי ביניהם אין אך חברה' רק 'היא

אדם נוכחות שילמהללא בדירה, מתגורר הוא עמה הזרה האשה לטענתו, נוסף.

והוא בקשיים, היא האחרונה בתקופה לדבריו, הדירה. הוצאות מרבית את היום עד

הדירה. בהוצאות יותר משתתף

הטענה את מקבל אינו הדין בית הבעל. הכחשת את דוחה הדין בית זה בשלב כבר

ללא דירה באותה וחצי שנה כבר זרה אשה עם חי הוא כי הבעל מאת הנשמעת

לבין לעיל, כאמור הדין, לבית שהוצגו התמונות שבין השילוב אישות. יחסי קיום

מותירים אינם וחצי, שנה כבר ביחידות אשה אותה עם מתגורר הבעל כי העובדה

הן נגזרת זו מסקנה דבר. לכל זוגית מערכת מנהלים והנטענת הבעל כי לספק מקום

את להציג הניסיון את דוחה הדין בית ההגיוני. המעשי מהפן והן ההלכתי מהפן

וכלל. כלל ייאמרו לא שהדברים היה וראוי הדין, בית בפני הגונה לא בצורה הדברים

התובעת הכתובה. בשאלת הדין הכרעת טרם סיכומיו להציג ביקש הבעל ב"כ

מצידה". סיכומים להגיש הסכימה

הקודמת. הדין בית החלטת מתוך ציטוטים כאן עד

הדין. להכרעת נעבור עתה

של לטענותיו דווקא להתייחס נחל לכתובתה, בזכאותה מוחזקת אשה שכל מכיון

הענין ובנסיבות בסיכומיו, עיין הדין בית האשה. של כתובתה לשלילת הבעל ב"כ

הבעל כי העובדה לנוכח בייחוד כתובתה, את מהאשה לשלול כדי בהם מצא לא

לעיל המצוטט וכפי הקודם בדיון שהתברר כפי זרה, אשה עם באשתו בוגד נמצא

יפסוק הדין בית כי מוכן הבעל ב"כ אף הדין. בית של הקודמת ההחלטה מתוך

לכך). זכאית האשה אכן (אם כתובתה בעבור ש''ח 12,000 של סך לאשה

ȈÈÙ ‰·Â˙Î ¯˜ÈÚ ˙˜ÈÒÙÊÓ˘

לכתובתה. זכאית האשה העקרונית, ברמה כי קובע הדין בית הנ"ל לאור

האשה. ע"י הנדרש הפיצוי ובגובה האשה של כתובתה בגובה נדון עתה

בכתובה הנקובים הזוזים ערך לחישוב שיטות הוצגו ב"כ, באמצעות האשה, בסיכומי

כתובה. לתוספת נוספים לחישובים וכן

בשוויה מעט נדון שלפנינו, בנידון והפיצוי הכתובה גובה בשאלת הדין הכרעת טרם

כסף. זקוקים מאתיים מלבד כתובה כתוספת סכום כל הוזכר לא בה כתובה של

הכתובה של בשוויה דיון

רקכאמ אלא כמקובל, כתובה תוספת כוללת אינה לפנינו המוצגת הכתובה ור,

זקוקים. מאתיים וכן זוז מאתיים

כיום. לשווים ונכון העקרונית ברמה והזקוקים, הזוזים ערך בענין השיטות ונפרט

שיטות בפוסקים הובאו והזקוקים, הזוזים בשיעור הכתובה, ערך חישוב בשאלת

הכתובה חישוב בתוספת בהנ"ל, הפוסקים שיטות את בקצרה נסקור להלן שונות.

הנ"ל. לשיטות בהתאם להיום נכון

זוזים מאתיים

דרהם. 37.5 ל- שווים זוז מאתיים ו) סעיף סו סימן העזר, (אבן ערוך השולחן לשיטת

ט, סו אבהע"ז חזו"א (עי' שעורות 20 משקלו והגרם שעורות, 64 משקלו הדרהם

כתובה) (עיקר זוז מאתיים השו"ע, לשיטת א"כ, כסף. גרם 3.2 הוא דרהם כן על כא),

זוזים ,8 (כפול לרמ"א ואילו חזו"א). (ע"פ כסף גרם 120 שזה דרהם 37.5 ל- שווה

כסף. גרם 960 ל- שווים זוז מאתיים דאורייתא),

כך ש''ח. 3.3 הוא (24.3.11 ליום ערך זו, לתקופה (נכון טהור כסף גרם מחיר

ש''ח. 3168 ל- שווה הרמ"א) לפי גרם, 960) זוזים שמאתיים

ש''ח. 396 ל- זוז מאתיים שווים השו"ע), (שיטת יותר המקילה השיטה לפי

זקוקים מאתיים

הנדוניא כנגד זקוקים מאה דלהלן: בחלוקת נקבעו זקוקים מאתיים וכמקובל, כידוע

לה. שמוסיף כתוספת זקוקים ומאה לו שהכניסנה

עמוד ד, הדין (שורת רחובות אב"ד שליט"א, גורטלר הגר"נ של מאמרו ראה אולם,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÓ˘

שמאתיים מפני הוא זקוקים, להתחייב שתקנו הקהילות כי שנראה כתב שם קי)

לגרשה. בעיניו קלה תהיה שלא לגרום כדי בו היה שלא קטן סכום היה בימיהם זוזים

זה". מנהג ותיקין "ומנהג וסיים:

ערכם היה הזקוקים כתיבת תקנת "בתחילת קכה): (עמוד עוד שם שכתב מה וראה

הצורפים, לשימוש כסף חתיכות אלא מטבעות היו לא והזקוקים מאחר אולם, רב.

עובר במטבע הכתובה לגבות קל שיהיה כדי למטבעות, הזקוקים ערך את הצמידו

המטבעות זיוף עם הזמן במשך ירד זקוקים המאתים שערך גרמה זו הצמדה לסוחר.

ערכם". וירידת

כיום? הזקוקים ערך מהו ובכן,

ל- שוים זקוקים מאתיים וממילא כסף. גרם 288 ל- שווה זקוק איש, החזון לשיטת

גרם). 600 ועוד קילו 57) כסף גרם 57,600

כי היא והדרישה) הב"ח בשם מט, אות יב (סימן שבעה הנחלת שיטת לעומתו,

כסף. גרם 2,784 ל- שווים זקוקים מאתיים

(חזון המחמירה לשיטה לעיל. לאמור בהתאם הסכום נחשב בש''ח, לערכם ביחס

שבעה)א (נחלת המקילה לשיטה ואילו ש''ח, 190,080 ל- שווים זקוקים מאתיים יש),

ש''ח. 9187.2 ל- שוים הם הרי

המחמירה? לשיטה בהתאם לחייב ניתן האם

השיטות מוזכרות וכן להלן, ויובא יא, פד"ר (ראה השיטות בזה חלוקות למעשה

קפאח והגר"י שליט"א יוסף הגר"ע דעת האשה). ב"כ סיכומי בתוך בקצרה הנ"ל

ויש התחתונה, על השטר בעל שיד הידוע הכלל אחר ללכת יש כי היתה זצ"ל

בהתאם לחשב יש זצ"ל, אליהו הגר"מ לדעת ברם, המקילה. כשיטה הזקוקים לחשב

המחמירה. השיטה

הרוב: דעת בתחילה הובאה שם ,364 עמוד יא כרך רבנים דין פסקי ועי'

ל"י, אלף כארבעים היום וערכם טהור, כסף ק"ג הם דאורייתא זוז מאתיים "והנה

ס"ו סי' באה"ע הרמ"א פסק כבר שוויים, לו שהכניסה הודה אשר זקוקים המאה וכן

ביו"ד הגר"א למ"ש בהתאם ולכאורה ברזל, צאן כנכסי עליו שאחריותם י"א, סעיף

הללו זקוקים מאה וא"כ טהור, כסף ק"ג כחצי שהוא מנה הוא זקוק כל ערך ש"ה, סי'

שהוסיף זקוקים מאה ועוד ל"י מיליון כשני שוויים אשר טהור כסף ק"ג כחמשים הם

ל"י. מיליון ארבעה הרי ל"י, מיליון כשני עוד לה,

ȈÈÙ ‰·Â˙Î ¯˜ÈÚ ˙˜ÈÒÙËÓ˘

הרי הזקוק, בערך ואחרונים הראשונים הפוסקים בין היא גדולה מחלוקת אמנם

למעלה הם זקוקים מאתיים כי למסקנא הגיע כ"א, אות ס"ו סי' אה"ע איש, החזון

מאות ושלש מיליון כשני כיום ערכם אשר טהור כסף ק"ג וחצי ושבעה מחמשים

הם צרוף כסף זוז המאתיים כי הב"ח בשם מ"ט, אות י"ב סי' שבעה בנחלת ל"י, אלף

דאורייתא בכתובה ומחצה שנים פי הם זקוקים המאתיים זה לפי זקוקים, שמנים

התחתונה, על השטר בעל שיד אצלינו הוא וכלל והואיל ל"י, אלף כמאה שהם

הזול הערך לפי וישלם הראשונים ממחלוקת ליהנות לבעל נותנים אנו לפיכך

הראשונים, הסכומים בשלשת כי איפוא יוצא ל"י. אלף כמאה שהם כלומר, בקירוב,

אלף וארבעים כמאה יש צרוף. כסף זקוקים ומאתיים דאורייתא זוז מאתיים היינו

שאינם ל"י אלף שלשים ועוד הטהור, הכסף לערך צמודים הללו סכומים ל"י,

להחליט: יש לפיכך צמודים.

הערעור. נשוא לפסה"ד בהתאם ג"פ תקבל והאשה הערעור, את דוחים א.

ע הרשום הרכוש ימכרב. הבהרה, בתוספת לפסה"ד, בהתאם יימכר שניהם "ש

לפסה"ד בהתאם שוים בחלקים הצדדים בין יתחלקו ודמיו דייר, מכל כפנוי

הערעור. נשוא

ל"י. אלף ושבעים מאה סך הבעל ישליש ל"י אלף שלשים הסכום במקום ג.

אם כנ"ל, הדירה מכירת על ויחתום הנ"ל הסכום את ישליש שהבעל לאחר ד.

האשה. במזונות הבעל חיוב בביטול האזורי ביה"ד ידון הג"פ, את לקבל תסרב האשה

להוצאות. צו אין ה.

קאפח". יוסף נשיא. - יוסף עובדיה

כשיטה פסק כן הוא כאשר שונה, היתה זצ"ל אליהו הגר"מ של דעתו ואולם,

כתב: וכך יותר, הגבוהה

כתובה קולי כל עם ככתובה שדינה כתובה ובתוספת בכתובה מדובר וכאן "מאחר

ק' סי' אה"ע שו"ע עיין שטר, ככל כדינו נגבה בו שנכתב סכום אבל בה, שנדון

בה שכתוב כתובה אם מ"ט, בכורות בתוס' ועיין ע"ב, ק"י כתובות וש"ס ה' סעי'

דנן וכתובה בזה. ס"ו בסי' אה"ע ברמ"א ועיין הסכום, את מחשבים כיצד דאורייתא,

זקוקים מאה ועוד זקוקים, מאה ועוד דאורייתא, זוז מאתיים חלקים, מג' מורכבת

בעת רק שנפרעת כתובה ודין ל"י. אלף שלשים ועוד צרוף, כסף זקוקים מאתיים ס"ה

מחשבים פיו שעל טהור כסף שוה כמה לחשב צריך הגירושין ביום וע"כ הגירושין,

מוילנא בהגאון ועיין ר"ת, שיטת בענין שם בכורות בתוס' ועיין והזקוקים. הזוזים את

של בפירושו וכן הבן. לפדיון השקל חישוב עם בתיאום הזקוקין חישוב ס"ו בסי'

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ �˘

חישוב בשיטת באורך כ"א אות ס"ו סי' אבה"ע איש בחזון ועיין ש"ה, סי' ביו"ד הגאון

שחישבו תקופה היתה שם, התוס' דברי ולפי לזמן. מזמן שחלו השינויים עם הזקוקין

שעורי ובספר ב' ובסי' י"ז סי' שבעה בנחלת ועיין מזהב, חישבו ולעיתים מברזל אותו

גרם כעשרים הוא תורה של שקל חישוב לפי בסיכום קל"א, עמ' נאה לגרא"ח תורה

צרוף כסף דרהם וחצי ושבעה שלשים הם זוז מאתיים שכל חישוב ולפי טהור, כסף

שמונה פי יוצא צורי לכסף מחושב זה ואם דרבנן זוזי וזה ו') סעי' ס"ו, סי' (ש"ע

מאתיים זה וחישוב טהור. כסף כקילו בערך והוא דרהם, וחצי ושבעה משלשים

גרם מאות ושש ק"ג ושבע כחמשים יוצא שם החזו"א סיכום ולפי הגאון לפי זקוקים

השוה סך הגט מתן ביום לאשה לשלם חייב שהבעל יוצא האמור ולפי טהור. כסף

ל"י. אלף שלשים של סך ועוד טהור, כסף גרם מאות וחמש קילו ושמנה לחמשים

שכל הראשונים לזקוקים הכוונה זקוק, כותבים שאם ש"ה סי' ביו"ד להגר"א ועיין

לט"ז ועיין התקופה). באותה פולין אחד זקוק הם קיסר לוט (י"א קיסר ט"ז הוא זקוק

זקוק וכתבו הקדום הזהב מהשתלשלות נמשך זהוב שאין במקום איש החזון וכתב

חזר עתה זה ולפי ש"ה. בסי' הרמ"א וכדברי צרוף כסף לוט ט"ז של זקוק הכוונה

ולפי רפ"ט. סי' סופר חתם ועיין מעיקרא. כדינו הזקוק חישוב לעשות לקדמותו הדין

את לה ישלח אם ל"י, אלף כארבעים הוא טהור כסף קילו כל שווי כיום השער

הגט. מתן ביום חשבון שיעשו או בביה"ד, להשלישם יוכל כיום המעות

אליהו". מרדכי

הגדול הדין בית (חבר שליט"א דייכובסקי שלמה הג"ר של מאמרו הנ"ל בכל וראה

חלק גם הכתובה. סך גובה בענין (50 מעמוד תשס"ז, הדיינים כנס קובץ לשעבר,

יוכל שתמיד שם, שכתב מה עוד וראה שם. מקורם לעיל, שהובאו מהחשבונות

הזקוקים. בענין גם המקילות, כשיטות לי קים לומר החתן

(כרך הדין שורת וראה כסף. זקוקים מאתיים בחישוב נוספת שיטה קיימת למעשה,

רחובות), אב"ד שליט"א, גורטלר הגר"נ של מאמרו שם, קכה עמוד וכן קטו, עמוד ד

כסף). גרם 40,000) ק"ג 40 הם זקוקים ומאתיים גרם, מאתיים הוא זקוק כי כי הטוען

כסף ק"ג 40 מ יותר למעט בחשבונו שהגיע פיינשטיין, הגר"מ של דעתו היתה כן

בית מחברי אחד בשם זו שיטה שהציג שם, דייכובסקי הגר"ש של במאמרו (וראה

קכה). עמוד שם, גורטלר הרב של במאמרו ראה וכן הדין,

ש''ח. 132,000 ל- שווים זקוקים מאתיים לשיטתם, לעיל, שהובא לחישוב בהתאם

הפרט. את הכלל מן נעבור עתה

יהיה הכתובה ותשלום התחתונה", על השטר בעל "יד כי לפסוק יש בד"כ כידוע,

ȈÈÙ ‰·Â˙Î ¯˜ÈÚ ˙˜ÈÒÙ‡�˘

דינו בפסק גם בפירוש נפסק וכן לעיל, המצויינות השיטות שבין הנמוך השער ע"פ

של בדבריו (וכן קג עמוד ד כרך הדין שורת בספר כמובא זצ"ל, חשאי הגר"מ של

בכתובת חייב הבעל כי לקבוע יש האמור לאור כאמור). שם, דייכובסקי שלמה הג"ר

ש''ח. 9583 סה"כ: זקוקים) ומאתיים זוזים, מאתיים דהיינו הכתובה, (עיקר אשתו

אינה זו בקשה כי מציין הדין בית ש''ח, 200,000 בסך לפיצוי האשה לתביעת באשר

ע"פ בלבד, האשה של רצונה את משקפת אלא חוק, או הלכה אדני על נסמכת

משכנתא מחצית הפסד מזונות, הפסד בענין תחשיבה וע"פ האישי דעתה שיקול

הבית.ומחצי אחזקת הוצאות ת

בית ע"י ייקבע הפיצוי סכום גבוה. כה בסך לפיצוי זו דרישה מקבל אינו הדין בית

הבאה. בפסקה שיובא כפי הדין,

למעשה הלכה

עם להתגורר ועבר אשתו את עזב הבעל כי הדין לבית ספק שאין זה, תיק בנסיבות

מוצא הדין בית זה, דין בפסק מוזכר וכן קודמת בהחלטה האמור כפי זרה, אשה

(דהיינו הכתובה עיקר בשאלת ביותר המקילה כשיטה בהכרח לפסוק שלא מקום

האשה פיצוי, וכן האשה כתובת בגין כי להכריע יש זקוקים). ומאתיים זוזים מאתיים

שנקבע זה סך הנ"ל. השיטות שבין כממוצע שהוא ש''ח, 60,000 של סך תקבל

בית בהחלטת (גם האשה זכאית לו פיצוי בענין הדין בית דעת שיקול כולל כפשרה

לצדדים ממליץ הדין בית כי נאמר ,30.11.10 מיום החלטה הקודם, בהרכבו הדין

להודות מבלי אף כתובתה, בגין לאשה הולם פיצוי שבמרכזו ענייני ומתן משא לנהל

מקום יש רבים, דין בפסקי כאמור פשרה. במסגרת וזאת הבעל, של החבות בעצם

הגירושין). טרם לאשה מסויים פיצוי לפסיקת

יזם לא הבעל (בהם רגילות בנסיבות הדין, בבתי המקובל ע"פ כי מדגיש הדין בית

האשה עם הכספיות זכויותיו לחלוק כדי המשפט בבית הזכויות איזון הליך את

הבעל של הכספיות בזכויותיו לזכות יכולה לא האשה החופשי) ומרצונו מטובתו

יש הסופי שבחישוב כך ,(29 סעיף הבעל, בסיכומי גם נאמר (וכן ופיצוי בכתובה וגם

הבעל שיעביר הסך את ש''ח, 60,000 - קרי ופיצוי, לכתובה שנפסק זה מסך לנכות

עבודתו. ממקום הכספיות זכויותיו בגין לאשתו

בכוחות והחישובים הקיזוזים את לערוך לצדדים ממליץ הדין בית המעשית, ברמה

לתוצאה ולהגיע היתרות, ואת הקיזוזים את לחשב נוסף; בדיון צורך ללא עצמם,

זאת לאשה. להעביר הבעל על כמה או לבעל להעביר האשה על כמה הסופית,

בכפוף הנ"ל החישובים את לערוך יש הדירה. בשאלת ההתחשבנות במסגרת כמובן

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·�˘

החלטה בריש הוזכרו ואף 24.3.11 מיום הקודמת הדין בית בהחלטת שצוינו לנתונים

כדי והמוסכם, הסופי התחשיב את יום 21 בתוך הדין לבית להמציא הצדדים על זו.

מכן. לאחר מיד גט לסידור הצדדים את להפנות יוכל הדין שבית

בריש גם (המוזכרת הקודם מהדיון האשה ב"כ הצהרת את לפניו רושם הדין בית

מכן לאחר ומיד הקיזוזים את תבצע האשה הכתובה פסיקת לאחר כי זה), דין פסק

מיותרות. שהיות או עיכובים כל ללא זו, בדרך לנהוג וב"כ מהאשה ומצפה תתגרש,

בכוחות ההתחשבנות את לסיים ישכילו לא והצדדים הזמןבמידה פרק בתוך עצמם

עם הדין בית יגבש בו לדיון, נוסף מועד וייקבע הדין לבית כך על להודיע יש הנקוב,

גט. לסידור הצדדים את ויפנה הסופי, החישוב את הצדדים

מסקנה

לכתובתה.א. זכאית האשה העקרונית ברמה כי קובע הדין בית

ש''ח,ב. 60,000 של סך פוסק הדין בית לאשה, פיצוי כולל הכתובה לגובה באשר

הדין. פסק בגוף למבואר ובהתאם

בסיומוג. האמור כפי לפעול הצדדים על ולהבא, מכאן הביצוע למנגנון באשר

זה. דין פסק של

³

‚�˘

Ë‚‰ ¯Á‡Ï ȈÈÙ ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ*

פסיקת בשאלת ידון ופיצוי; כתובה בתביעת יעסוק זה דין פסקקודם לאשה, פיצוי בפסיקת עקרונית ידון וכן פשרה, מדין כתובה

לאחריו. או הגט

לכתובתה. האשה תביעת בפנינו

.11.6.08 בתאריך והתגרשו 8.1.82 בתאריך נישאו הצדדים

ישן. שקל אלף) מאות (חמש 500,000 בסך הכתובה

.29.6.11 ביום התקיים קודם דיון

הסכימו והצדדים הדין, בית מותב בשינוי הצדדים את עדכן הדין בית הנ"ל, בדיון

הדיונים הופסקו בה נקודה מאותה הנוכחי הדין בית הרכב בפני ולדון להמשיך

הקודם. המותב ע"י

הקודמת הדין בית החלטת מתוך נצטט זה, בתיק הכללית התמונה קבלת לשם

:29.6.11 מיום

הסכום כי וב"כ לאשה מעיר הדין בית ש''ח. 529,500 בסך כתובתה תובעת "האשה

שהאשה הסך אינו הנ"ל), (הסך התביעה לכתב בהתאם היום תובעת שהאשה

וב"כ לאשה מזכיר הדין בית בלבד. ש''ח 86,000 על שעמדה תביעה בעבר, תבעה

בסך ההצמדה חישוב כולל כתובתה תבעה האשה 4.3.09 מיום הדיון בפרוטוקול כי

תבעה 15.10.07 מיום לכתובה התביעה בכתב גם כי מציין הדין בית ש''ח. 86,000

ש''ח.הא 86,500 בסך כתובה שה

אך חשבון, רואה של חישוב ללא היתה הקודמת התביעה כי טוענת האשה ב"כ

להיום. נכון החיוב את שהצמיד חשבון רואה חישוב ע"פ היא התביעה כיום

סך בלבד ימים שנתיים לאחר כי מסתבר לא כאשר זו, טענה דוחה הדין בית

דרסטית. כה במידה השתנה הכתובה

תשע"א.* בחיפה, האזורי הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „�˘

הכתובה תביעת והותרת לגירושין ההסכמה כי טוען לשעבר־הנתבע הבעל ב"כ

על ורק אך היתה בעבר) הדין לבית בהודעתו עצמו הוא שהציע (כפי הגט לאחר

מקבל הדין בית בעבר. האשה שדרשה ש''ח 86,000 בסך הכתובה תביעת בסיס

זו. טענה עיקרון

קיימת כי טוען הבעל ב"כ לאשה. מסויים פיצוי לתת מוכן הבעל העקרונית, ברמה

מחליפה התובעת אך כתובתה בגין לאשה פיצוי למתן באשר הצדדים בין הידברות

לפשרה. להגיע הבעל מצד נכונות יש כי מדגיש התיק. מתקדם לא ולכן כח באי

ש''ח 65,000 לשלם הסכים כבר הוא בעבר כי לבעל הזכיר הדין בית הדיון במהלך

זה. נתון מאשר הבעל ב"כ האשה. לכתובת

באמצעות בנקל להיפתר יכול כתובתה בגין לאשה פיצוי סוגיית כי סבור הדין בית

לאשה הכתובה תשלום טווח כי סבור הדין בית הצדדים. בין ענייני ומתן משא ניהול

הבעל ב"כ הסכמת ובין 15.10.07 מיום המקורית האשה תביעת בין יותר או פחות נע

סיבה כל לעין נראית ולא מצומצם, די הינו המחלוקת שטווח כך לעיל, המתוארת

מכובד. ומתן משא במסגרת יפתר לא שהעניין

תעביר שהאשה השניה, באופציה האקטואר דעת חוות בעקבות כי סבור הדין בית

לאשה הפיצוי את לתת יש שם), האמור הקיזוז (בהפחתת מיידי ש''ח 90,294 לבעל

מסויימת בתוספת אף ויתכן הבעל של הנ"ל מחלקו קיזוז במסגרת כתובתה בגין

זה. דו"ח במסגרת לבעל האשה של מחובתה אחר ממקור קיזוז או לאשה

שביניהם, ומתן המשא התקדמות אודות יום 30 בתוך הדין לבית לדווח הצדדים על

שהושגו". ההסכמות כולל

הנ"ל. ההחלטה מתוך ציטוט כאן עד

האמור כפי הצדדים, עמדות בין המצומצם הפער ולמרות האמור למרות ברם,

לא הצדדים כי נאמר בה האשה ב"כ הודעת התקבלה 8.8.11 ביום הנ"ל, בהחלטה

של בסך לכתובה המקורית תביעתה על עומדת האשה וכי להבנות, להגיע הצליחו

המשאבים, לאיזון בהתאם כי בעובדה מצדיקה הנ"ל תביעתה את ש''ח. מליון כחצי

דורשת זאת לאור ש''ח. מליון כחצי (הנתבע) לשעבר לבעל להעביר האשה על

דרישתה ונסמכת האמור, הסך לגובה עד הבסיסי הכתובה לסך מעבר פיצוי פסיקת

לעצ וגרם באשתו בגד הבעל כי טענתה נוסף.על דיון קיום מבקשת כן הגירושין. ם

יחיד): דיין (ע"י כדלהלן נכתב ,8.8.11 תשע"א אב ח' מיום הדין בית בהחלטת

Ë‚‰ ¯Á‡Ï ȈÈÙ ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙ‰�˘

לא כי העובדה על מצר הדין בית הוקראה. דיון לקביעת האשה ב"כ "בקשת

מיום הדין בית בהחלטת שהוצע המתווה למרות המיוחלת ההסכמה הושגה

בית מהחלטת המשתקף כפי הצדדים, עמדות בין גדול הלא וההפרש 29.6.11

בהקדם החלטתו ויוציא יעיין הדין בית ההסכמה, הושגה משלא ברם, הנ"ל. הדין

הכתובה". בתביעת

ההחלטה לעצם והנוגעים זה לתיק השייכים נתונים כמה נוסיף הדין הכרעת טרם

הכתובה. בפסיקת

במסגרת הבעל. כנגד אלימות בטענות 15.10.07 ביום האשה ע"י נפתח הגירושין תיק

ההצמדה חישוב שזהו ש''ח, 86,435 בסך כתובה פסיקת גם האשה דרשה זו תביעה

פיצוי דרשה לא זו תביעה במסגרת ישנים). בשקלים היא הכתובה (שהרי לשיטתה

הבסיסי. הכתובה לסך בנוסף

בית הוציא הגט, לאחר הכתובה הכרעת להותרת בתיק) (התקבלה בקשה לאור

הגט, לסידור תיק לפתוח רשאים הצדדים כי הקובעת 28.4.08 ביום החלטה הדין

הגט. לאחר תידון הכתובה סוגיית כי וקבע

בית הכתובה, סך להכרעת באשר כי הקובעת 2009 בשנת יצאה נוספת החלטה

הרכוש. בענין המשפט בית לפסיקת ממתין הדין

מליון כחצי (לשעבר) לבעל לשלם האשה חוייבה בו המשפט בית פסיקת לאחר

הדין לבית האשה פנתה אקטואר, דעת חוות וע"פ המשאבים איזון במסגרת ש''ח

הבסיסית. הכתובה תביעת מלבד ש''ח 529,500 של בסך פיצוי בדרישת 9.5.09 ביום

.29.6.11 ביום הנ"ל הדיון התקיים זו, תביעה לאור

הדין הכרעת

מהגבולות יסטה ולא ,29.6.11 מיום בהחלטתו שהוצגה בעמדה דבק הדין בית

הצדדים. שני עמדות שבין הפער בתיאור ונומקו שהוצגו

במועדו. ערעור עליה הוגש שלא לאחר חלוטה, הינה הנ"ל וההחלטה הקביעה

ואף לכתובתה, האשה של זכאותה לאי עילות כה עד הוצגו לא הדין בית בפני

לאשה, פיצוי לתת מצידם נכונות קיימת כי מצהירים וב"כ הבעל לכך, מעבר

קודמת. בהחלטה כאמור

שלפני בנסיבות לכתובתה, מעבר לאשה פיצוי לפסיקת לדרישה הדיןבאשר בית נו

זו. תביעה מקבל אינו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Â�˘

ונבאר.

פוסקים שאין הסוברים יש זה ובכגון שנים, כשלוש גרושים כבר הזוג בני ראשית,

לפיצוי הדין בתי מנהג כי היא לכך הסברא כתובתה. לדמי מעבר פיצוי לאשה

לאחר מקום לו אין אך להתגרש, האשה את ולשכנע לשדל כדי בעיקר נועד כתובה

דין פסקי וראה רב. זמן לפני כשהתגרשו מקום לו אין כן התגרשו. כבר שהצדדים

כך: שכתבו (372 (עמוד ד כרך רבניים

בדין ממשי מקור אין לפצויים במקום. אינה זה בשלב לפיצויים התובעת "דרישת

ראות לפי הגרושין, לאחר האשה סדור לשם כאלה לפעמים לתת נוהג רק וקיים

פצויים". על לדבר מקום אין מזמן הצדדים התגרשו כבר שבו בנ"ד אך הדיינים. עיני

שליט"א שרמן הגר"א של במאמרו קל), עמוד י (כרך הדין שורת בספר גם ראה כן

של פסקו את והביא גירושין, פיצויי סוגי כמה בין חילק שם לאשה, פיצוי בענין

זה: בענין שליט"א אלישיב הגר"יש

לפיצוי ביחס דעתו לשמוע שליט"א אלישיב י.ש. הרב הגאון מרן לכבוד "פניתי

להסכים האשה את להביא שמטרתם בפיצויים מדובר שכאשר לי והשיב גירושין,

כפיצויים תוספת לכתובתה בנוסף לאשה ליתן הבעל את לחייב מקום יש להתגרש,

פיצויים תביעת אולם לעיל). שנתבאר כפי גירושין פיצויי של א' לסוג מתאים (זה

הבעל ורכוש לממון האשה של לתרומתה הקשורות ממוניות זכויות על המתבססת

שנתבאר כפי גירושין בשעת פיצויים של ב' לסוג מתאים (זה המשותפים בחיים

פיצוים בתביעת הבעל לחייב הדין בבתי כך לנהוג שאין שליט"א מרן קבע לעיל),

מרן שכבוד הגדול הדין בית של דין פסקי מכמה גם משתקפת זו עמדה זה. מסוג

ח"ז פד"ר ,257 עמוד ח"ו פד"ר (עי' בהרכב חבר או ההרכב יו"ר היה שליט"א הרב

."(65 עמוד ח"ט ופד"ר 36 עמוד ח"ח פד"ר ,111 עמוד

סיכוי שישנו מראש שדובר עובדה סמך על מתגרשת האשה היתה אם ואמנם,

אלו שפיצוים לומר מקום היה הדין, בית דעת שיקול ע"פ גבוה פיצוי שתקבל

להשגת הסיכוי לאור לגט האשה והסכמת הגירושין מטרת לשם עתה נפסקים

ההחלטה במסגרת כאשר שלפנינו, בתיק הדברים פני אלו כך לא ברם, הנ"ל. הפיצוי

תביעת הדין בית בפני עמדה לא הדין, בית ע"י הגט לאחר כתובה פסיקת על

לאחר הכתובה פסיקת הותרת כי לקבוע בסיס אין וממילא לעיל, כאמור פיצוי,

הטענה שדרשה. הכתובה לדמי מעבר פיצוי לקבלת האשה מצד ציפיה כללה הגט

לבעל להעביר שעליה הגבוה הסך בגין גבוה פיצוי לאשה שמגיע עתה המושמעת

נתוניםבמ על (הנסמכת כה עד עלתה שלא חדשה טענה זו המשאבים, איזון סגרת

Ë‚‰ ¯Á‡Ï ȈÈÙ ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙÊ�˘

הסכמת במסגרת להכלילה שאין כך המשאבים), באיזון המשפט בית פסיקת חדשים,

להתגרש. האשה

מתוך שליט"א, איזירר חגי הג"ר הגדול, הדין בית חבר של הברורים דבריו גם וראה

דומות: נסיבות אודות כך כתב שם ,835665/1 מספר בתיק החלטתו

של המוצא שנקודת להבהיר צריך פיצויים, בענין הנגדי הערעור טענת "לגבי

השני. הצד ע"י שנגרם נזק עבור תשלום של מושג הם שפיצויים בזה הנגדי הערעור

בסיוע הקשורים תקנה או מנהג הם גירושין בעניני בהלכה הפיצויים כן. הדבר ואין

האשה אולם לגירושין להביא מקום רואה שביה"ד כגון גירושין, לכיוון לפתרון

להסכמת להביא כדי הבעל על פיצוי חובת מטילים ולפיכך בכך, חייבת אינה

להתגרש. האשה

פיצוי להטיל ביה"ד יכול בכך, חייב ואינו לגרש מסרב הבעל אם הפוך בכיוון ג"כ וכן

מעקשנותו. הבעל את להזיז כדי האשה על

תקנת בזה אין ולכן גט לקבל האשה על להשפיע צורך היה לא שלנו בנדון אולם

היא כך ומשום אשתו כלפי אלים שהבעל יודע ביה"ד שאם כן כמו ברור פיצויים.

כל כן לא שאם להתגרש, חייבת שאינה בודאי הגירושין, - ההצלה פתח אל בורחת

להתגרש רוצה אינה המוכית האשה אם ולכן לגירושין. אשתו את לאלץ יוכל בעל

לא גם בשלו"ב. רצתה כאילו בפיצויים תזכה היא בית, שלום רוצה אינה גם אבל

בבעל. רוצה שאינה למרות בגט אותה נחייב

כך לשם ולא בתקנה צורך אין לקבלו, ומסכימה הגט את דורשת האשה כאשר אבל

של סיכום היה אם הגירושין. לקראת הסיכום היה מה לבדוק שצריך אלא נתקנה.

אזי נתגרשה, לא שבו ממצב זכותה תגרע לא פיצויים לענין אבל תחילה גירושין

זו שהרי פיצויים לי שתתן עד אתגרש לא לומר יכלה נתגרשה לא שאילו שכיון י"ל

אם מותנה זה כל אמנם זו. זכות לה אבדה לא גירושין לאחר גם א"כ כנ"ל, זכותה

המערערת". בבקשות תלוי זה דבר אולם הגירושין, לפני פיצויים דרשה

הנ"ל. ההחלטה מתוך הציטוט כאן עד

פסיקת וכן הגירושין לאחר פיצויים פסיקת אי בפירוש; אלו נקודות שתי שציין הרי

שלפנינו. הנסיבות כפי הגט, קודם זאת דרשה שלא לאשה פיצויים

לאש פיצויים לפסוק מקום שיש וסברו הנ"ל ההנחה על שחלקו שיש ידוע הואמנם,

להרס שגרם הוא שהבעל שמוכח כגון זאת, מצדיקות הנסיבות אם הגט, לאחר אף

האשה שיכנוע לשם רק בא אינו הפיצוי שנוהג הסברא (משום הנישואין מערכת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á�˘

ברם, הבעל), באשמת שכשלו הנישואין חיי על לאשה פיצוי כמתן אלא להתגרש,

כתובתה בגין האשה דרשה אותו מסויים סך על פעמים כמה שדובר דידן, בנסיבות

בדיון ואף לעיל כאמור פיצוי, תביעת כלל לא המקורית בתביעה זה סך (כאשר

לכך), מעבר ולא זה סך האשה דרשה 4.3.09 ביום יותר מאוחר בשלב שהתקיים

לאחר הדין לבית הכתובה לפסיקת ההכרעה את להותיר הבעל הסכים זה סמך ועל

שטען (כפי הנישואין חיי בגין תשלומים לאשה יפסקו לא לכך שמעבר בסוברו הגט,

לסך מעבר לאשה בפיצויים הבעל את לחייב עתה נכון יהיה לא הקודם), בדיון

להצמדת כתחליף לכתובה כפשרה הדין בית דעת שיקול ע"פ שייקבע הכתובה

המקובל. וכפי ישנים), בשקלים (הנקובה הכתובה

דרשה 15.10.07 ביום האשה ע"י שנפתחה הגירושין בתביעת ונבהיר. נוסיף ועוד

(שהרי לשיטתה ההצמדה חישוב שזהו ש''ח, 86,435 בסך כתובה פסיקת רק האשה

בנוסף פיצוי דרשה לא זו תביעה במסגרת כאשר ישנים), בשקלים היא הכתובה

במסגרת כי לאשה שהתברר לאחר רק נולדה הפיצוי תביעת הבסיסי. הכתובה לסך

האמור וכפי ש''ח, מליון כחצי של סך לבעל להעביר אמורה היא המשאבים איזון

הגט. לאחר הדין בית לפסיקת שנשארה הכתובה תביעת בכלל זה היה לא לעיל,

בגידתו בגין פיצוי פסיקת האשה דורשת 8.8.11 מיום האחרונה בבקשתה נוסיף. ועוד

כי להשיב יש כך על המשפחתי. התא לפירוק הולידה אשר לטענתה, הבעל, של

ולא הבעל כנגד אלימות בטענות 15.10.07 ביום האשה ע"י נפתח הגירושין תיק

שגרמה זו היא לטענתה, הבעל, בגידת כי כיום שלטעון כך הבגידה. עילת בו הוזכרה

הנ"ל. התביעה כתב ע"י לכאורה המוכחשת טענה זו הבית, לפירוק

למעשה הלכה

80,000 סך על יעמוד כתובתה בגין לאשה הפיצוי כי קובע הדין בית האמור, לאור

לכתובה המקורי התביעה בכתב האשה תבעה אותו המרבי לסך קרוב שזהו ש''ח,

הכתובה הכרעת את להותיר הבעל הסכים פיו ועל בגינו ואשר ,15.10.07 מיום

לעיל. המפורט כפי הגט, לאחר

לפסוק שמקובל כפי פשרה, מדין הדין בית של דעתו שיקול על מסתמכת זו קביעה

כיום הקיימות במטבעות אינו בה הנקוב הסך אשר שלבכתובה הכרעה ונדרשת

השונות הפוסקים בשיטות להאריך המקום כאן אין ההצמדה. בשאלת פשרה

יש במלואו, הסך את להצמיד שיש שסברו יש כאשר כתובה, הצמדת בשאלת

כי היא הרווחת הדעה ברם, כלל. להצמיד שאין שסברו ויש לדולר להצמיד שסברו

הדין, בית דעת לשיקול נתון ההצמדה גובה כאשר אחרת, או זו בדרך לפשר יש

Ë‚‰ ¯Á‡Ï ȈÈÙ ‰·Â˙Î ˙˜ÈÒÙË�˘

של הכלכלי מצבו בחשבון נלקח השאר בין כאשר לפניו, העומדות הנסיבות לאור

הוא בקירוב, המקורי האשה תביעת סך כי מחליט הדין בית דידן, בנסיבות הבעל.

הדין. בית ע"י שנקבעת הפשרה סך

במסגרת לבעל להעביר האשה אמורה אותו הגבוה בסך גם מתחשבת זו פסיקה

המשאבים. איזון

להשתלם האמור האיזון סך מתוך זה סך לקזז רשאית האשה המעשי, במישור

ובגין במידה ראשונה. באופציה האקטואר דעת לחוות בהתאם מיידית, לבעל

מיתרת נמוך הראשונה) האופציה ע"פ הראשון (התשלום הנ"ל הסך אחרים, קיזוזים

הבא מהפירעון ההפרש את לקזז האשה רשאית תהיה הנ"ל, הראשון התשלום

האיזון. תשלומי במסגרת לבעל לשלם שעליה

מסקנה

80,000 סך על יעמוד כתובתה בגין לאשה הפיצוי כי קובע הדין בית האמור, לאור

לעיל. שפורטו לתנאים ובהתאם ש''ח,

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ò˘

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰*

טענות לאור לכתובתה, אשה של בזכאותה יעסוק זה דין פסקפגעו אשר במשטרה, סרק תלונות נגדו הגישה האשה כי הבעל

ובתדמיתו. בו

הדין בית של חוזר לעיון התיק להשבת הגדול, הרבני הדין בית החלטת בפנינו

זכאותה את בחובו הכולל רכוש, לחלוקת קודם דין פסק בענין האזורי הרבני

לכתובתה. האשה של

.15.2.09 תשס"ט שבט כ"א מתאריך כבר גרושים הצדדים

הדין. הכרעת ולאחריה זה, בתיק הענינים השתלשלות תובא להלן

האזורי הדין בית - קמא דין פסק

כדלהלן: החלטה הוציא דנן הדין בית 18.2.10 ביום

לכתובתה זכאית הנתבעת כי ומחליט הצדדים ומענות טענות את שמע הדין "בית

ש'"ח. 180,000 בסך

השקיעו ואביו התובע כי העובדה את בחשבון לקח הדין בית הדירה, לחלוקת באשר

הדירה. ברכישת הכסף רוב את

בדירה. התובע של חלקו את לרכוש ראשונית זכות לנתבעת

ש"ח". 20,000 של סך בפועל, לתובע, לשלם הנתבעת על כי למסקנה הגיע הדין בית

הדין. בית חברי של מפורטים נימוקים צורפו זה דין לפסק

הגדול דין בית החלטת

זו. החלטה על הגדול דין לבית ערער הבעל

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰‡Ò˘

מפורטות בהחלטה .21.7.10 תש"ע אב י' מיום הגדול דין בית החלטת בפנינו

הדין בית לכתובתה. זכאית אינה שהאשה לכך לשעבר הבעל טענות בהרחבה

אודות הבעל טענות של חוזר לליבון האזורי הדין לבית התיק את החזיר הגדול

קשה משפטית ומלחמה בילדים מינית פגיעה בדבר האשה ע"י סרק תלונות הגשת

התבקש כן כתובתה. את מהאשה לשלול כדי לכאורה טענה בכך שיש הבעל, כנגד

ובכך הבעל, את כלל רצתה לא האשה שמא הטענה את לבדוק האזורי הדין בית

ירוחם. רבנו של דינו מכח כתובתה מפסידה

לאור לכתובתה, האשה של זכאותה שאלת לבירור נוסף דיון ניהל הדין בית ואכן,

הנ"ל. בהחלטתו הגדול הדין בית שהעלה השאלות

המשטרה חקירות ומסמכי הצדדים טענות

ותלונותיה לטענותיה באשר העובדות בבירור ונוקב מקיף בירור ערך הדין בית

חקירות מסמכי בכל עיון כולל מדויקים, תאריכים בציון בעלה, כנגד האשה של

הטענות אופי של הקשות נסיבותיהם בשל אולם, הדברים, וניתוח המשטרה

זה. בפרסום הדברים יובאו לא והתלונות,

שהוצגו ומהעובדות מהמסמכים העולה המסקנה

האירועים: של הכרונולוגי לסדר בהתאם הבאה התמונה מצטיירת החומר מכל

תיק פתיחת טרם רב זמן אלימות למניעת אלמגור למרכז ביוזמתה פנתה האשה

במצוקתה שחשו שכנים המלצת עקב זאת רבים, במפגשים שם והשתתפה הגירושין,

אכן לאלמגור הפנייה כי האחרון מהדיון האשה של גרסתה את מקבל הדין (בית

המרכז ממנהלת המצורף המכתב לאור זאת טקטי, צעד מתוך ולא בכנות, נעשתה

22.9.08 ביום במשטרה בחקירתה גם תומו לפי כמשיח זו ספרה כי העובדה לאור וכן

ע זמן, תקופת לאחר .(11.6.08 מיום בתלונתה שחוותה,וכן אלימות אירוע קב

הגיש הבעל גם בעלה. מצד אלימות על במשטרה תלונה האשה הגישה לטענתה,

שניהם. בין שהיה אירוע אותו בגין היום, באותו עוד האשה, כנגד במשטרה תלונה

קשר ישנו כי להניח (יש לגירושין תיק הבעל פתח הדדיות תלונות אותן למחרת

תיק לפתיחת במשטרה, ההדדיות התלונות כולל קודם, יום שהיה האירוע בין ישיר

ע"י הגירושין תיק פתיחת - קרי הרשמי, הסכסוך פרוץ לאחר הבעל). ע"י הגירושין

שהלינה התלונות מרבית הבעל. כנגד במשטרה תלונות עוד האשה הגישה הבעל,

אחת. תלונה למעט בילדים, מינית פגיעה של אופי בעלי היו לא הבעל כנגד האשה

שתי בין הסתירה לאור לכאורה הנ"ל, לתלונות באשר לדין הועמד לא הבעל בפועל

ראיות. וחוסר הגרסאות

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ò˘

למוטט האשה של ניסיון הנ"ל הענינים בהשתלשלות לראות אין המתואר, לאור

בעל הבעל את להביא היה שעלול דבר שלהם, הנישואין בקשר לפגוע או הבעל את

סיבות: כמה מחמת זאת הגירושין. תביעת את להגיש כרחו

מהווהא. אינה וכן הנישואין בחיי פגיעה אינה אלמגור, למרכז האשה פניית

לאור חייה איכות על להגן כדי בכנות, נעשתה שהיא ונראה בבעלה, פגיעה

בעלה. ע"י מאוימת חשה היא כי העובדה

כדיב. בה אין עדיין הבעל, של אלימותו אודות במשטרה שהגישה התלונה

לנו אין עמה. לחיות מסוגל יהיה לא שבעלה לכך גרמה היא כי להוכיח

עצם באמת. מאוימת עצמה את הרגישה ולא סרק תלונת הגישה שהיא בסיס

העובדה את לשלול בכך אין עדיין זו, תלונה בגין הואשם לא הבעל כי העובדה

גרימת לשם רק מגמתה היתה ולא מאוימת, עצמה את הרגישה אכן האשה כי

לקבל עלינו יקשה לא זה, בתיק הצדדים את הדין בית הכרות לאור לבעל. צער

התלונה. הגשת טרם מאויימת חשה האשה אכן כי ההנחה את

שלג. המעיים בבעיות הבעל של טיפולו בגין האשה שהגישה לתלונות באשר

כי התרשם הדין בית המילה, ברית את לתקן ניסיון בדבר התלונה וכן הבת

להכפיש היתה לא האשה של היאמגמתה אכן כי העובדה ותוכיח הבעל, את

כל כך), זאת פירשה המשטרה (רק בבן הבעל של מינית פגיעה על טענה לא

סיכון תחת נתון היה לתחושתה אשר הבן, את להושיע כדי היתה מגמתה

גם בגופו. רגישים באברים אביו של שגרתיים הלא טיפוליו בגין ממשי גופני

כטיפול רק היו שהן שטען אלא העובדות, בעצם בפנינו הודה (לשעבר) הבעל

העובדה עצם ראוי. שאינו מעשה ואינן (לבן), הברית כתיקון או (לבת) רפואי

שילדיה חשה לא האשה כי מוכיחה אינה כך על לדין הועמד לא הבעל כי

לחדול לבקשותיה שעה לא אשר האב של טיפולו תחת אמיתי בסיכון אכן היו

הדין. בבית לטענותיה בהתאם אלו, מטיפולים

-ד. קרי הזוג, בני בין הרשמי הסכסוך פרוץ לאחר רק היו אלו תלונות בנוסף,

נאלץ שהבעל לומר נכון זה יהיה שלא כך הבעל, ע"י הגירושין תיק פתיחת

אשתו... של המאוחרת תלונתה בגלל הגירושין תביעת את לפתוח

להרגו" עליו "מגזמת מדין כתובה הפסד

האשה תלונות ובעצם שיתכן הגדול, הדין בית בהחלטת שעלתה לטענה באשר

עילה שזו להרגו", עליו "מגזמת דין פה מתקיים מגונים מעשים בדבר בעלה כנגד

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰‚Ò˘

נאמר שכבר למה מעבר הבאים, הדברים את להוסיף יש כתובתה, אשה להפסיד

זאת): בגין כתובתה להפסידה (שאין כה עד והוסבר

מימוניות. הגהות בשם ד קטו, אבהע"ז ברמ"א מקורו בעלה, על שגזמה אשה דין

ד): כד, (אישות מיימוניות הגהות של לשונו וזהו

לו ויגזם דבר, לה יעשה אם לגזמו בעלה על רוצח אחד ריק שהביאה אחרי "ועוד,

הכא, שכן כל כוותיה, והלכה שאול, לאבא בפניו יולדיו ממקללת גרע לא להרגו,

וכו'". להרגו לו דמגזמא

הרמ"א: כתב וכך

דבר, לה יעשה אם להרגו כותים עליו להשכיר שרצונה לבעלה שגזמה "אשה

גם כמובא כאמור, יולדתיו, מקללת מדין נלמד זה (דין דת" על עוברת מקרי

שם). הגר"א בביאור

מקדים מעשה ללא איום

הדברים לכאורה שם? מיימוניות בהגהות המובא דינו למקור שווה הרמ"א דין האם

מקור ואילו מעשה, שום ללא להרגו, באיום אפי' מדבר הרמ"א שהרי שווים, אינם

ואולם, דבר. לה יעשה אם להרגו רוצח שכרה שכבר מצב על מדבר בהגהמי"י הדין

שאין הרמ"א שסבר כתב שם ט), הדין (שורת זצ"ל קוליץ הגר"י של דינו בפסק עי'

גרע לא שהרי דת, על עוברת להחשיבה כדי בפה איום אף ומספיק בדבר, הבדל

יולדיו, מקללת גרידא.מדין בפה הוא שגם

בהריגה? איום דווקא

אולם דת, על כעוברת להחשיבה כדי באיום שדי משמע הרמ"א שמדברי אף ברם,

בפתחי ועי' אחר. איום לכל ולא בלבד, הריגה לחשש שהכוונה נראה הרמ"א מלשון

בעלה על קול שהוציאה אשה אודות נו"ב תשובת שהביא יז) ס"ק (שם, תשובה

שאינו הנו"ב והשיב הנ"ל, מדין כתובתה שהפסידה לומר השואל ורצה מזנה, שהוא

אבל להרגו, כותים לשכור שרוצה כתב הרמ"א "כי לשונו: וזה הרמ"א, לדין דומה

למשפט להביאו שרצונה אמרה לא זו, עבירה שעובר בעלה על אמרה אם אף זו,

הגמי"י שדברי סוף ראה לא דמיונו, לפי אפי' ועוד, להורגו. לגרום זה על הערכאות

וכו'". תחילה התראה שצריכה שם

אלא זה, דין בגדר הם שווא לדין והעמדה תלונה כל שלא מדבריו למדים נמצאנו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ò˘

התראה היתה כאשר רק וכן ממש, למיתה דינו לגזור כוונה ישנה אכן כאשר רק

אחר). באופן אף הנו"ב תשובת להבין ויש (ויתכן לכך מוקדמת

נכון יהיה שלא כך מתקיימים, אינם אלו גורמים ששני נראה דידן תיק בנסיבות

שאין לומר יתכן ואמנם, הרמ"א. של זה דינו מכח כתובתה מפסידה שהאשה לטעון

אמורות המקרה שנסיבות נראה אך ומפורסם, ידוע העוון כאשר התראה צריך

הרמ"א. בדברי כמובא הריגה, דין בחשש להיות

להרגו", עליו "מגזמת דין לבין שלפנינו הנידון בין להבדיל יש אלו בדברים כבר

דת. על לעוברת דינה שנחשב

לבעלה תגרום שאשה עקרוני מצב לקבל יהיה קשה כי מכך נתעלם לא ברם,

בכתובתה תזכה ואף כזב, עלילות ריבוי ע"י הנישואין, בחיי אפשרי בלתי מצב

להרגו", בעלה על "מגזמת לדין זאת להשוות נוכל לא אם אף זאת הגירושין. בגין

ודאי שהרי זה, מצב לקבל נוכל לא הסברא מכח אך הנ"ל, הנו"ב דברי לאור

ויש כתובתה. תוספת לה כתב לא חמורה, כה בצורה ולמיפק למישקל שאדעתיה

בכך. לעיין עוד

ראשונים? שאר על מוסכם הרמ"א דין האם

כולם. על מוסכם אינו שדינו היא התשובה לכאורה

שהתקו אשה אודות שנשאל תקעא) סי' (ח"א בשו"ת רשב"א בעלהועי' עם טטה

לשלטון ללכת אחד גוי עליו שכרה וכן זרועותיה, והתגלו ראשה פרעה כך ובתוך

וזרועותיה. ראשה שגילתה מפני דת על כעוברת אותה ודנו בעלילה, בעלה ולשרוף

הדין. כן האם ושאלו

הרשב"א ואף להרגו. בעלה על שגזמה זה מכח כלל שאלו לא שבשאלה הרי

הענין מעצם כלל דן לא אך וזרועותיה, ראשה שגילתה כך על רק דן שם בתשובתו

להרגו. בעלה על שגזמה

מיימוניות. הגהות בשם הרמ"א של זה לדינו מסכים אינו שהרשב"א לכאורה נראה

בין מחלוקת ואין שיתכן שכתב (שם) קוליץ הגר"י של דינו בפסק ראה אולם,

מתוך נהגה שהאשה במצב היה הרשב"א דן עליו שהמקרה אלא הנ"ל, הראשונים

אה"נ אך להרגו, בעלה על גזמה בשאלת שם עסקו היה לא ולכן וקטטה, כעס

גם וקטטה, כעס מחמת הדבר נעשה שלא רגיל, שבמקרה מודה הרשב"א גם

של מצב זהו וזרועותיה, ראשה שגילתה שמה (אלא דת על עוברת נחשבת בזה

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰‰Ò˘

אף בעצם, פריצות מעשה זהו שהרי כעס, מתוך כך נהגה אם אף דת על עוברת

הבעל). כלפי שלא

שהוא יודו כו"ע כעס, מתוך שלא שנעשה להרגו" "גזמה של שמעשה למדים נמצאנו

דת. על עוברת דין בכלל

שגם משום והגהמי"י, הרשב"א חלוקים ולא יתכן מדוע נוסף חילוק שמביא ועי"ש

לא הרשב"א של ובדין כתובתה, להפסידה כדי התראה בעי בעלה על גזמה בדין

כתובתה מפסדת היתה לכך, רגילה והיתה זרועותיה בגילתה אך התראה. היתה

בהתראה, בעלה על המגזמת כי מודה הרשב"א אף ואכן התראה. בלא אף

כתובתה. איבדה

איבדה לא שלפנינו בנידון שגם לומר מקום היה השני, בחילוקו האמור לאור

אולם, התראה. היתה לא שהרי בעלה, על כמגזמת דינה היה אם אף כתובתה,

יתכן כי זה, בתיק הגדול הדין בית בהחלטת שליט"א בארי הגר"ב במש"כ כבר עי'

התראה. בהם צריך ואין לאיסור הידועים הדברים בכלל הן במשטרה סרק ותלונות

וקטטה כעס מתוך להרגו מגזמת

מפסידה להרגו בעלה על גזמה האשה בו מקרה בכל האם ונחקור, נמשיך ועתה

בעלה? עם וקטטה כעס מחמת זאת עשתה אם אף כתובתה,

בפני ירושלים הדין בבית ,336 עמוד א (חלק רבניים דין בפסקי מש"כ ראה זה, בענין

זולטי): בצלאל אלישיב, שלום יוסף עדס, יעקב הגאונים: הדיינים כב'

להרגו לבעלה שגזמה שאשה הרמ"א למד שממנו יולדיו, את מקללת בדין "אמנם

מהרא"ם, בשם סקי"ג קט"ו סימן באה"ע שם היטב הבאר מביא דת, על עוברת מקרי

נ אדם אין הרבה מצערה או לה מכה אם אבל מגן, על ואינהודוקא צערו על תפס

להשכיר שרצונה לבעלה שגזמה באשה דגם לומר יש זה ולפי כתובתה. מפסדת

סיבה שום בלא זאת כשעשתה אלא דת על עוברת מקרי לא להרגו כותים עליו

עוברת מקרי לא וקטטה כעס מחמת זאת שעשתה לתלות אפשר אם אבל וקטטה,

צערו". על נתפס אדם דאין דת על

שלפניהם: לנידון ביחס והוסיפו

שרוצה האשה לו אמרה המקרה לפני הבעל דברי לפי גם הרי דידן בנדון "ומעתה

לך ואין לגרשה, דעתו על ועומד אתה ישלים לא שלעולם לה ענה והוא בשלום,

שרוצה בעלה בפני נפשה על ומתחננת עומדת שהאשה מזו גדולה יותר וקטטה סבה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÒ˘

ומכיון באחרת, עיניו שנתן מפני אתה, ישלים לא שלעולם לה עונה והוא בשלום,

דאין דת על עוברת מקרי לא וקטטה כעס מחמת המעשה את שעשתה לתלות שיש

צערו". על נתפס אדם

חילוק: ערכו הדברים בהמשך

לבעלה שגזמה באשה דרק למעשה, דבור להשוות שאין נראה לכאורה "אולם

אמרה אם דת על עוברת מקרי שלא לומר יתכן להרגו, כותים עליו להשכיר שרצונה

גם אם אבל וקטטה, כעס מתוך דגזים אינש דעביד משום וקטטה, כעס מתוך זאת

אם בין לחלק דאין לומר יש בזה בעלה, את להרוג כדי גוי ושכרה מעשה עשתה

דת". על עוברת מקרי האופנים דבכל לא, או וקטטה כעס מתוך זאת עשתה

כך: הסיקו ולבסוף זה, בענין לדון והמשיכו

מידת לפי לדון יש מקרה בכל אלא קבועים, כללים בזה לקבוע דאין נראה "אולם

כגון האשה, זה על שהגיבה התגובה ובמידת הבעל, לה שגרם והצער הכעס

מקרי דלא הנ"ל מהרא"ם דכתב אותה ומצער מכה שהוא לאחר יולדיו את במקללת

וחמימותה צערה בשעת האשה של התגובה דמידת משום והיינו דת, על עוברת

הבעל". לה שגרם הצער למידת מתאימה

הסיקו: שלפניהם לנידון וביחס

שפכה שהאשה הבעל כגירסת נתפוס אם אפילו דידן, בנידון אנן ניחזי "מעתה

מכיון אבל בו, להתנקם בכדי אותו לעוור תחילה בכוונה החומצן תמצית את עליו

האשה לפניו התחננה הזה המקרה ולפני באחרת, עיניו ונתן בה מורד היה שהבעל

וקטטה כעס לך אין והרי אתה, ישלים לא שלעולם לה ענה והוא אתה שישלים

בע בפני ילדיה ונפש נפשה על מתחננת שהאשה מזה יותר בשלוםגדולה לחיות לה

אם א"כ אתה, ישלים לא שלעולם לה עונה והבעל והמשפחה הבית את להרוס ולא

חמורה, ועבירה פלילי עוון זו בפעולה שיש למרות הזה, המעשה את עשתה האשה

גדול כך כל כעסתה בעת זאת שעשתה כיון דת, על כעוברת נחשבת לא היא אבל

היה הכעס שבשעת ועוד הנ"ל הרשב"א דברי נאמרו זה ועל כשוטה, היא הרי שאז

השעה". באותה כנגדה ומצוותיו השם ואין כשוטה היא הרי הכעס ובשעת

"מגזמת של המעשה חומרת את למדוד ניתן כך בעלה, על הכעס מידת שכפי הרי

להרגו". עליו

ממורמרת היותה מתוך הבא שאיום שם, דינו בפסק קוליץ הגר"י מש"כ גם וראה

במקרה שהיה כפי הריונה, בתקופת לבדה ונשארה הבית את הבעל עזיבת (בגין

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰ÊÒ˘

מקור (שזהו בעלה את מקללת כדין זאת דת. על עוברת בכלל ואינה יתכן שלפניו),

אדם שאין בחינם, קללתו אם דת על עוברת נחשבת שאינה בעלה), על מגזמת דין

כתובות ישראל, בתפארת גם מובא וכן יד ס"ק קטו היטב באר (וראה צערו על נתפס

שונה, שהדין לומר יתכן באיום כי מסיק דבריו בהמשך אולם כט). אות ו משנה פ"ז

הסיבה משום זאת דת, על כעוברת דינה יהיה צער, או תסכול מחמת איימה אם ואף

שציערה גדול צער מתוך זאת עושה חמור, מעשה שזהו היודעת מאיימת, שכל

כתובתה. להפסידה כדי זה דין נאמר זאת ובכל בעלה,

משמעות לייחס שאין ברמ"א מובא שם שלג, סימן סוף בחו"מ למובא ואציין ואוסיף

כעס. מתוך הנעשה למעשה

הבעל את להכפיש האשה של מגמתה היתה אכן אם אף דנן, תיק בנסיבות כי נראה

לעיל), שפורט כפי זה, תיק בנסיבות נראה שלא (מה מינית הטרדה של באישומים

הרגשתה, (כפי האשה שחוותה והתסכול הכעס כי האפשרות את לשלול אין עדיין

הרווחה) רשויות מול מדבריה המשתקף וכפי השונות בתלונותיה שמתארת וכשם

אלו. למעשים לה שגרמו הם

המשפחה? לפירוק שגרמו הם מעשיה האם

להסיק ניתן האם בעלה", על "מגזמת של דין כאן יש שאכן נניח אם והיה נדון, ועוד

הבית? לפירוק גרמו לא הנ"ל מעשיה אם אף דת על עוברת שהיא מכך

הדברים: במשך שם בפד"ר מש"כ ראה לכך, ביחס

מעשה משום אינו זה כתובה, בלא יוצאת דת על שעוברת הטעם עיקר דכל "ועוד

לא הדת דעוברת בכתובות המדיר בפרק הרא"ש כמש"כ האשה, שעשתה עבירה

שהיא כגון עבירות בשאר עוברת היתה אם אבל בעלה, את במכשלת אלא מקרי

סוטה מהלכות בפ"ב במל"מ ועיי' כתובתה, הפסידה לא איסור דבר אכלה עצמה

דעיק והיינו אלאה"א, העבירה, מעשה משום לא הוא דת על עוברת של הטעם ר

לבין בינה התקינים המשפחה בחיי ולקלקול להפרעה גורמת היא דבמעשיה משום

כלפי הבעל של התנהגותו שלולא ברור שהדבר לפנינו אשר במקרה זה ולפי בעלה.

הוא המעשה שעצם אף וא"כ ביניהם, שקרה כזה לדבר מגיעים היו לא האשה

שלהם המשפחה בחיי להפרעה גורם זה אין מצדה אבל חמורה, ועבירה פלילי עוון

שבכנות משוכנעים ואנו בשלום, רוצה לבה בכל שהיא טוענת שהאשה כיון בעתיד,

מובטחים ואז אתה להשלים בבעל רק תלוי והדבר בשלום, רוצה שהיא אומרת היא

דת". על כעוברת דינה אין לכן האשה, מצד והפרעה פגיעה שום בלי שלום חיי לו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÒ˘

מינית כפגיעה שהשתמעה היחידה שהתלונה שלפנינו, התיק בנסיבות שגם ונראה

שפתח הגירושין תיק פתיחת לאחר דהיינו הרשמי, הסכסוך פרוץ לאחר היתה

המשפחה. לפירוק שגרמה היא זו תלונה כי לטעון נוכל לא הבעל,

בית שלום רצתה לא שהאשה לטענה התייחסות

בהחלטתו שליט"א איזירר הגר"ח כב' של הערותיו את נזכיר ענין, באותו לענין מענין

כך: שכתב זו), החלטה נשוא (הערעור זה בתיק בערעור

לא אולם דת, על עוברת של מהנימוק רק הכתובה הפסד בענין דן האזורי הדין "בית

מעשים על ההגנה מצווי המוכחת בית, שלום רוצה אינה שהאשה הטענה מכח דן

בגירושין. ורוצה הבעל עם בקשר רוצה שאינה מהצהרותיה וכן הוכחו שלא מגונים

לביה"ד התיקים מוחזרים ולכן האזורי הדין בית ע"י דיו נבחן לא שהנושא נראה

א"כ לעיל. הנכתב וכפי בו רוצה אינה שהאשה הבעל של הטענות לבדיקת האזורי

אינה שהאשה יקבע האזורי ביה"ד בפני שיעלו נוספות וטענות לעיל שנכתב מה אם

כתובה". תוספת הפסידה שהאשה ירוחם רבנו של דינו חל אז כי בית, שלום רוצה

כך: להשיב יש לעיל שהובאו הדברים לאור

שהיהא. כדי עד בהתנהגותה לבעל צרות עשתה האשה כי התרשם לא הדין בית

הגירושין. תביעת את לפתוח מוכרח

רב. לא שהאשה להוכיח כדי בהם אין התלונות הגשת לעיל, בבעלה,כאמור צתה

פרוץ לאחר רק הוגשה כביכול, מינית תקיפה אופי בעל שהיתה התלונה שהרי

הבעל. ע"י הגירושין תיק ופתיחת הסכסוך

ביתג. בגירושין, רוצה היא שגם האשה של הצהרותיה בדבר לטענה באשר

הגירושין תביעת את להגיש לבעל שגרמה זו היא האשה כי התרשם לא הדין

רבנו של דינו את עליהם להחיל ובכך גירושין, רצתה גם בעצמה שהיא למרות

הדין בית האשה. כתובת להפסד הגורם דבר בזה, זה מורדים בדבר ירוחם

הולכת היתה לא האשה ביניהם, יפה עולים היו והיחסים במידה כי התרשם

את רוצה גם שהיא כך על בדבריה אין בית. לשלום רצון אי של זה למהלך

השלמה של תוצאה אלא בבעל, היא גם מרדה האשה כי לקבוע כדי הגירושין

לשנותו. יכולה אינה שהיא נתון מצב עם

בכךד. אין גירושין, תביעת הפותחת אשה אף כי הפוסקים ברוב המובא ידוע הרי

שמחמת אלא המהלך את יזמה היא לא כאשר וכ"ש כתובתה, להפסידה כדי

לאחור. הגלגל את להחזיר מקום שיש סברה לא הנסיבות

‰¯Ë˘Ó· ˜¯Ò ˙Â�ÂÏ˙ ÔÈ‚· ‰·Â˙Î „ÒÙ‰ËÒ˘

שליט"א, מייזלס אברהם הג"ר חיפה, דיין עמיתנו, של דינו מפסק אצטט זה, בענין

תש"ע: טבת כ' מיום דינו בפסק שכתב

לא האשה שהרי לגירושין, הסכמתה פירושו דנן במקרה להתגרש האשה של "רצונה

שפירושו בגירושין, האשה של רצונה בין להבחין יש לגירושין. תביעה תיק פתחה

הסכמת להתגרש. הבעל של לתביעתו הסכמתה לבין הגירושין, את היוזמת שהיא

אפילו מזו, יתירה כתובתה. להפסידה עילה סרך בה אין הבעל לתביעת האשה

את נצטט אם ודי ותוספת, כתובתה להפסידה סיבה זו אין גירושין, שתובעת אשה

בנושא, ברורים מאוד דברים שכתב כ ס"ק קנד סימן אבהע"ז בשו"ע הב"ש דברי

משמע כתובה תוספת ולענין כתובה, לה יתן וכו' מעצמו מגרשה 'ואם לשונו: וכך

דווקא כי מעצמו. דמגרשה כיון לה, ליתן דצריך הטור שהביא הרא"ש מתשובת

למישקל דאדעתיה כתובה תוספת לה ליתן צריך דאין כתב לגרש אותו כשכופין

מגרש הבעל עוד שכל יסודי כלל לנו קבע הב"ש כלומר, לה'. אוסיף לא ולמיפק

כתובה בתשלום הוא חייב ביה"ד, ע"י כפיה מתוך ולא החופשי מרצונו האשה את

וכו'". הדין שורת בספרי זה בנושא מאוד האריכו וכבר ותוספת.

מעוניינת היתה האשה גם אם דאף לומר, יש שכך נראה דנן תיק בנסיבות גם ובכן,

כתובתה להפסידה ואין מבחינתה, הנישואין חיי להרס כמהלך זה היה לא בגירושין,

כך. בגין

מסקנה

מאשה לשלול כדי שהוצגו בטענות עילה אין כי קובע הדין בית האמור, לאור

לכתובתה. זכאותה את

לעיל. שהוצגה כפי חוזר, לעיון הגדול הדין בית של החלטתו את קיים הדין בית בכך

בעינו הרכוש חלוקת בענין הערעור נשוא הדין פסק כי לקבוע יש האמור לאור

וכלשונו. ככתבו לבצעו הצדדים ועל עומד,

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ú˘

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁדתו) שהמיר לבעל גט חיוב *(כולל

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

העובדתי. הרקע תקציר להלן

במקורו). (מוסלמי בחיפה הדין בבית שהתגייר צדק גר הינו הבעל

.1996 בשנת לזה זה נשאו הצדדים

כבר הצדדים ושני ומורדות, עליות היו שלהם היחסים במערכתהדין. בבית גירושין תיקי בעבר פתחו

טענות פירטה ובו גירושין, תיק האשה פתחה 4.10.99 בתאריךעקב נמשך לא זה תיק ועוד. הכאות בגידה, הבעל; נגד קשות

.1.12.99 מתאריך בית שלום על החלטה

קשות טענות מצידו וטען גירושין, תיק הבעל פתח 3.3.02 בתאריךתפקוד אי השפלות, קללות, התעללות, על טענות האשה; נגד

ועוד. הבית במטלות

התנהגות על וטען נוסף, גירושין תיק הבעל פתח 20.2.03 בתאריךכאשה חובותיה את מקיימת שאינה טען האשה. מצד נאותה לא

לבעלה.

נשלחו הזוג ובני בית, לשלום ניסיון הבעל בקש 30.3.03 בתאריךהדין. בית ליועצת הדין בית ע"י

כ"ד מיום הדין בית פרוטוקול ע"פ ,26.12.06) וחצי כשנה לפניתעודה הבעל הנפיק תשס"ז) אדר י"ח מיום ופרוטוקול תשס"ח ניסןבפרוטוקול המובאת הבעל של גרסתו (ע"פ מוסלמי היותו על חוקיתיהדותו, את להמיר התכוון לא הוא תשס"ז, ניסן כ"ד מתאריךלו שיאונה פחד מתוך זאת ועשה בפועל, התאסלם שהוא למרות

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‡Ú˘

בשטחי המתגורר המוסלמי אחיו את לבקר הבעל בא זה ביום רע).ושומרון. יהודה

השב"כ. ע"י הבעל נעצר יום באותו

האשה נאותה 17.6.07 תשס"ז תמוז א' בתאריך שהתקיים בדיוןהחלטה יצאה זה ביום ואכן בעלה. עם בית שלום לעשות לנסותבקשת ע"פ חודשים, 6 למשך התיק את להקפיא שיש בהתאם,

האשה.

בעת האויב עם קשר באשמת והורשע נשפט, הבעל לאחרונהוהוא מאסר, שנות שבע עליו נגזרו חוץ. סוכן עם ובמפגש מלחמה

בטחוני. בכלא מאסרו את מרצה

עוד לו נותרו במאסר, וחצי שנה ריצה כבר הבעל להיום, נכוןבפני ערער הבעל לחפותו. טוען הבעל מאסר. שנות 6 מ פחות

מ על העליון המשפט יתקייםבית חודשים כמה ובעוד אסרו,בערעורו. הדיון

זה. בתיק העובדות תקציר כאן עד

עקב ,6.3.08 בתאריך שנפתחה האשה של גירושין תביעת לפנינו עומדת כיום

הבעל. של מעצרו

שתים: הן לגירושין האשה של העיקריות טענותיה למעשה

איןא. ביותר. קשה הכלכלי מצבה אסיר. היותו עקב להתגרש מעוניינת האשה

תקופה להיות כאשה לה קשה כן כמו ילדים). 5) ילדיה ואת אותה שיפרנס מי

ואם סוציאליות, זכויות לה אין כנשואה כי טענה כן כמו בעל. בלי ארוכה כה

באפשרותה אין כי טענה האשה שונות. מזכויות להנות תוכל גרושה תהיה

חוזרים וילדיה והיא קשים, שם שהמראות משום בכלא, ילדיה עם לבקר

הבעל, אצל הביקורים את הפסיקה כך בשל בכלא. ביקור כל לאחר מזועזעים

בכלאו. הבעל את מבקרים והילדים היא שאין חודשים כמה כבר וזה

יהודי.ב. עם רק אלא מוסלמי, עם לחיות מעוניינת אינה כי האשה טענה עוד

לתמוך שהמשיכה מאחר אותה החרימו משפחתה בני כי עוד הוסיפה האשה

בכלאו. אותו ובקרה שהתאסלם לאחר בו

להתגרש, מעוניין שאינו טען בתחילה להגיב. שלא בחר הבעל הדיון במרבית

את שולל אינו כי טען הדיון סוף לקראת ואולם משפחתו, את לפרק מעונין ואינו

הסף. על הגירושין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ú˘

מהסיבות לגירושין, הבעל את לחייב ניתן כי נראה שלפנינו המקרה בנסיבות ובכן,

להלן: שיובאו

אסיר לבעל גט חיוב א.

העונה חיוב את לה לספק מסוגל אינו וכן אשתו את מפרנס אינו אסיר בעל

לאשתו. בעל המחוייב

אותו כופין מפרנס שאינו בעל כי ע), בסימן וכן קנד, (בסימן בשו"ע היא הלכה

שבשו"ע, הנ"ל ההלכות שתי בהשוואת הנ"ל בסימנים פת"ש (ועי' אשתו את לגרש

והרמ"א). השו"ע לשיטת

מאחר להוציא אותו כופין שאין "וי"א שכתב: ג) סעיף ע (סימן שם ברמ"א ועי'

שה ג) (ס"ק שם תשובה בפתחי ועי' לו". (אבה"עשאין סופר חתם שו"ת בשם ביא

להוציא, בשוטים אותו כופין להרוויח רוצה ואינו לו שאין שמי שמסיק קלא) סימן

המזונות, בחיוב בפלוגתא תליא פושע, ואינו חולה שהוא להרוויח יכול שאינו ומי

בשוטים, לכוף אין דרבנן מזונות ולמ"ד בשוטים, כופין דאורייתא מזונות למ"ד

כופין. במילי ואולם

לאסיר: גט חיוב אודות מכך שהסיקו (331 (עמוד ה חלק רבניים דין פסקי ועי'

את לגרש המערער את שחייב דינו בפסק האזורי ביה"ד כב' צדק לכאורה "וא"כ

לגרש". אותו כופין הדעות שלכל במילי כפייה רק הוא גט לתת חיוב שהרי המשיבה,

היום שלנו בחיוב בגט, מלחייבו מניעה אין להרוויח, יכול האסיר שאין אף הרי

כפיה. ממש שאינו

הדיינים בפני חיפה האזורי הרבני הדין בבית ניתן והלאה, 124 (מעמוד ח חלק בפד"ר

אשה תביעת בענין דנו רקובר) ברוך הדאיה, עזרא אב"ד, - רוזנטל נ' יעקב הגאונים:

מגונים ומעשים אונס מעשי ביצע שהוא מאחר פיטורין גט לה לתת בעלה את לכוף

ונכתב תש"ל, אייר א' בתאריך ניתן (פס"ד שנה עשרה ארבע בכלא לשבת ונשפט

רוזנטל). הגרי"נ האב"ד ע"י

את מפרנס אינו כך בשל אשר זונות, רועה בעל על גט בכפיית השאר בין דנו שם

המבואר לפי רק הוא זו דהלכה נראה דמזונות, הטעם לפי "והנה כתבו: וכך אשתו,

בי"ד אין אם וכו'', מפרנס ואיני זן 'איני דהאומר ג) סעיף קנד סימן (אה"ע בשו"ע

אולם מיד. להוציא אותו כופין וכו' לפרנס במה לו שאין כגון לזון, לכופו יכולים

(עי' כופין אין לחוד ממזונות דבמורד אנשים גבורת בספרו הש"ך שהעלה מה לפי

וכו'". לפרנסה בידו יהיה שלא דסופו מהטעם לכופו אין בזה גם ז), ס"ק בפת"ש

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‚Ú˘

מפרנס. שאינו בעל על גט לכוף ולא הנ"ל, הש"ך לדעת לחוש מקום שהיה הרי

הנ"ל? הש"ך לשיטת חששו הפוסקים האם

את מפרנס אינו וממילא ארוך, במאסר היושב בעל כפיית אודות גם דנו שם בפד"ר

אשתו: את לגרש זה אסיר כפיית אודות כתבו וכך אישות. עניני מקיים אינו וכן אשתו

הוא וטעמו בשוטים. כופין אין בכה"ג גם הנזכר, אנשים גבורות דברי לפי "אולם

מקום מכל להוציא, דכופין לדינא שהפסק שנראה למרות מעושה, גט חשש מחמת

כופין". אין אישות עניני כל ממנה במונע שגם הסוברים לדעת לחוש יש למעשה

בדברי "והנה הנ"ל: הש"ך שיטת על החולקים אחרונים שיטות כמה הוסיפו ועתה

כגבורות להלכה ס"ל דלא נראה קסח) סימן טוב יום עונג (=שו"ת הנ"ל טוב יום עונג

שאסו באשה ואף אישות עניני מכל במורד דאף הנזכר כופיןאנשים אין לו רה

זמן הכלוא בבעל איירי (=שם מהכל דמורד משום כופין דבזה כתב דהא בשוטים,

קשים)". עבודה תנאי עם במאסר ארוך

דלא נראה ע"ב צ דף לנדרים בחידושיו סופר חתם מדברי "וכן להוכיח: הוסיפו עוד

התוספות דכתבו שזינתה איש אשת לענין שם שכתב הנ"ל, אנשים כגבורות ס"ל

איירי דהתם תשמשנו, שלא ירצה אם להוציאה אותו כופין דאין ע"ב ב' בזבחים

היא אם אבל לו. שאסורה אף כופה ביה"ד אין ואז להתגרש תובעת אינה שהיא

וזינתה שחטאה אע"פ בחינם, יעגנה למה עונתה, לקיים לו אפשר שאי כיון תובעת,

נ"ל דזה וסיים להוציא, אותו וכופין לעגנה לנו אין מקום מכל עליו, ונאסרה ברצון

כופין אז שנאנסה כהן אשת וכגון אנוסה שהיא היכא דרק דס"ל כהנו"ב ודלא פשוט.

לידא חוטרא בעינא טוענת אינה דאם הנזכר אנשים כגבורות לא הוא זה וכל הבעל.

לו". שאסורה אף כופין אין וכו'

בספרו הש"ך שיטת על שחלקו סופר החתם משיטת וכן יו"ט העונג מדברי מוכח הרי

ביחס חובתו מקיים אינו הוא אם לגט בעל לכוף ניתן אכן ולשיטתם אנשים, גבורת

להלן). (ועי' עונתה וחיוב אשתו לפרנסת

מתשמיש מורד או מפרנס שאינו בבעל גט חיוב

(וכן ממזונות המורד בעל על גט לכוף שאין היא הש"ך דעת כי לעיל הובא כאמור,

מתשמיש). מורד בעל לכוף אין לשיטתו

שלמעשה שיתכן בכך, לדון המשיכו שם) התשובה בסוף ח, (חלק שם בפד"ר ואולם,

פסקי (הביאו לעיל המובאת הש"ך שיטת למרות בגט, המורד הבעל את לחייב יש

למעשה). עליה וחלקו הנ"ל הש"ך לשיטת שהתייחסו אחרונים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ú˘

באחד דידיה, בנידון שפסק קל) סימן (ח"א ובועז יכין בשו"ת "עיין שם: כתבו וכך

סיבה יהיה פן אנו חוששין וכתב לגרש, אותו שכופין אשתו, את לפרנס בידו שאין

דת עול עולה, צווארה מעל ותפרוק נפשה צרת בראותה יצרה שיחטיאה עד ועילה

הפוסקים על לסמוך ראוי ולכן ובכולה, במקצת עלילה נורא במצוות ותבעוט יהודית,

מכל וכו', להוציא כופין שאין האומרים מן כפליים שהם שכן כל אותו, שכופין

ז"ל הרמב"ם דעת וכו''.מקום להוציא שכופין הסכמתם הפוסקים שרוב כיון עיקר,

ד חלק רבניים, דין בפסקי הובא (אהע"ז, ואהלות מור בשו"ת "ועיין הוסיפו: ועוד

ראוי ודאי זה מטעם אותה, לזון להרוויח בידו שאין מכיוון 'ועוד שכתב קסט) עמוד

אף להוציא לכופו הדור חכמי בעיני ייראה אם בנ"ד באופן וכו' להוציא לכופו

עמהם'". תכון ידי

סיבות לכך מצטרפות כאשר וכ"ש במזונות, המורד על גט לחייב ניתן שלמעשה הרי

לקמן. שיובא כפי נוספות חיוב

חיוביו מקיים שאינו בעל אודות כתבו שם (166 (עמוד ד חלק רבניים דין פסקי ועי'

מסיבותיו, לפי הענין את לשקול ויש לשעורים ניתן זה דדבר "וצ"ל אשתו: כלפי

דא בגוונא אהדדי, וישלימו ישובו עוד הזמן שבהמשך סיכויים שקיימים ובאופן

במקום אבל כופין. שאין הסוברים אלה לדעת ולחוש להחמיר וראוי הדבר כשר

שעברו דנן כעובדה ובפרט אתו, ולחיות לשוב מסוגלת האשה כשאין גדול עיגון

כפי לפסוק יש כי נראה במקרה הרי בעיגונה, יושבת שהאשה שנים שמונה כבר

בין השלום שיחזור סיכוי שאין נראה דידן בנידון ההר". את הדין ויקוב ההלכה,

שהבעל לפסוק יש וממילא מבעלה, להתגרש האשה של נחישותה לאור הצדדים

כלפיה. חיוביו מקיים שאינו כך עקב לגרשה חייב

אסיר בבעל גט לחיוב הפוסקים התייחסות

גט לה לתת בעלה את לכוף אשה תביעת בענין דנו (שם) ח חלק בפד"ר כאמור,

ארבע בכלא לשבת ונשפט מגונים ומעשים אונס מעשי ביצע שהוא מאחר פיטורין

לעיל. שהובאו הסיבות ע"פ כך, עקב בגט לחייבו שניתן למעשה והעלו שנה, עשרה

רע אחד איש אודות שדן קסח) (סימן יו"ט עונג שו"ת של דבריו את הביאו שם

ואינו קשות עבודות שמה ולעבוד גזירה לארץ לשלחו משפטו שיצא מעללים

להוציא שכופין מאותם מדינא הוא הזה האיש שודאי ופסק אשתו, לגרש רוצה

עכו"ם. ע"י אף

תשובת הביא ט) סעיף קנד סימן (אבה"ע, השו"ע שיובא. כפי שם, לדון והמשיכו

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‰Ú˘

נפשות, סכנת מפני שנשאה במקום לעמוד רשאי אינו שהאיש ידוע שאם הרא"ש,

דברי על כתב שם הגר"א אחריו). ללכת צריכה אינה היא (כי לגרשה אותו כופין

רוצה שאינה משום בס"ג, כמ"ש כופין ומזונות, תשמיש דמונע "ואע"ג כך: השו"ע

וכל, מכל מנוע עובדא בהאי מקום מכל דכופין, בהדיא איתמר לא אחריו לצאת

ואף לעולם, ביתו אל יבא לא גם יפרנסנה, במה קשה לעבודה בשבי שהוא דכיון

דכופין". הפה ריח לו מנולד עדיף לא הא עכשיו, בדבר אנוס שהוא

ל יכולה האשה שאם עולה והגר"א יו"ט העונג הרחוקה,מדברי לארץ אחריו לכת

לגרשה. אותו כופין אין

שאין מאחר הנזכרים, הגר"א דברי שייכים לא שלנו "בנידון שם: בפד"ר והוסיפו

"וגם והסיפו: בזה". שכופין בודאי ע"כ ואשר נמצא, שהוא למקום שתלך אפשרות

דומה שנה עשרה לארבע ששפוט דמאחר הנ"ל, יו"ט בעונג למש"כ דומה זה

לעולם". כשפוט

אם ואף שלפנינו, לנידון ביחס אף השלכות לו יש אשר נוסף חילוק הביאו מכן לאחר

של שדינו לומר יתכן "עוד כתבו: וכך בגט. אותו יחייבו אליו, לבוא יכולה האשה

שאינו במה אשם הבעל כשאין הוא הנ"ל, הגר"א חולק זה שעל קנ"ד, בסי' המחבר

שאינה 'משום הגר"א כתב בכה"ג שרק לומר ואפשר שנשאה, במקום לעמוד רשאי

רעים מעשים עשה כשהבעל משא"כ דכופין', בהדיא איתמר לא אחריו לצאת רוצה

ולמלא בביתו להיות יוכל שלא ותוצאות עונש עליו ולהביא להפלילו העלולים

ממזונות מורד בכלל והוא דגמרא, מדינא כופין גם בזה אשתו, כלפי כבעל תפקידיו

להוציא". אותו שכופין קנ"ד בסי' נפסק זה שעל במזיד, ומתשמיש

ניתן הלכך משמים, גזירה זו ואין להפללתו, במעשיו גרם הבעל שלפנינו במקרה גם

מקרה. בכל בגט לחייבו

שאעפ"י סוברים יש גזירה, לארץ הבעל נשלח א. שם: במסקנות גם הסיק כך ואכן,

לה כשאין אולם ב. לגרשה. אותו כופים אין מ"מ אחריו, ללכת צריכה האשה שאין

וכמו רבות, שנים למספר או לעולם לביתו ישוב לא והוא אחריו ללכת אפשרות כל

שכופים מודים הכל אתה, ולחיות לפרנסה ממנו ונמנע ממושך למאסר כשנידון כן

ויכלאוהו מביתו שירחיקוהו גרם מעלליו ברוע הבעל שאם וייתכן ג. להוציאה. אותו

לגרשה. אופן בכל אותו כופים עונתה, ומלקיים מלפרנסה מנוע והוא

לבעל גט חיוב אודות ג"כ דנו שם ,(221 (עמוד ג חלק רבניים דין בפסקי עי' כן, כמו

שהאשה כפי שם' הוא 'באשר של המצב לפי לדון בבואנו "והנה כתבו: וכך אסיר,

האשה ועי"ז שנים במאסר נמצא הוא הבעל באשמת אשר לפנינו, כעת נמצאת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÚ˘

לפטור מחויב הבעל כי ברור נראה באשתו, חייב שהבעל החיובים מכל ממנו מנועה

ממזונות באשתו מורד של במצב כעת הוא הקודמת פשיעתו ע"י כי בג"פ, אשתו את

דף יבמות בתוס' עיין וכן יוציא, ד"ה המדיר ר"פ בכתובות תוס' עיין ותשמיש.

סעי' ברמ"א קנ"ד סי' אה"ע בשו"ע וכן י"א, סי' שם וברא"ש יוציא ד"ה ע"א ס"ד

לשמש או לזונה לכופו בידינו שאין בנידוננו זאת בנקודה ויותר סק"ח, ובפ"ת ג'

האסורים, בבית הנהו אסור כי הבעל, בידי כבר מסור לא הדבר כעת כי עמה,

לו גרם הוא באשר הזה העגום מצבו בגלל מכך לסבול מחויבת האשה אין וכאמור

המתועב". בפשעו לעצמו

דן הספר שמחבר קו-קח) (עמודים ישראל אבן בספר מצאנו "והכי והוכיחו: והוסיפו

ונימוקו אשמתו, על פרך לעבודת מוכתב היותו בגלל אשתו לגרש בעל לכוף בדבר

בין תשמיש בין אישות עניני כל ממנה שמונע בהיות הוא כך על לכופו היסודי

פוליפוס מבעל עדיף לא וכמו"כ הרעים, במעשיו פשיעתו ע"י לו בא והכל מזונות,

סוף סוף סיבה, שאר או רע ריח מחמת לי ומה כלל, עמה להיות שא"י כיון וכיוצא

שכופים בזה מודים דכו"ע מסתברא ולכן אישות, מעניני חיוב שום לקיים יכול אינו

הכא". וכ"ש כלל, פשע שלא אע"פ פוליפוס, בעל כמו בשוטים

הצרה להם באה בגרמתו שהרי זו, סברא על להסתמך נוכל שלפנינו בנידון שגם הרי

הממושך. המאסר של הזו

משום עולם, אסיר בעל על גט לכפות שניתן הסיקו שם (256 (עמוד יב פד"ר גם ועי'

אם גם הדין שע"פ והוסיפו אישות. עניני כל מאסרו מחמת ממנה שמונע הסיבה

לו שאין מבעל זאת והוכיחו רוצה) ואינו ביכול רק (ולא לגט אות כופין יכול, אינו

שיטת את הביא טו) (קנד, שבפת"ש ולמרות יכול). אינו שם (שגם אנשים גבורת

"חוטרא", שתטען עד אנשים בגבורת כופין שאין אנשים" "גבורת בספרו הש"ך

כערוך פוסקים שלהלכה ג) אות כד סבימן (ח"א יצחק עין בספר כתב כבר ואולם

וכן לבעול, יכול באינו לגרש כופין "חוטרא" טענת בלא שגם שמואל, וכבית השלחן

תשמיש. ממנה במונע גם

כבוד בפני הגדול הרבני הדין בבית ,331 (עמוד ה כרך רבניים, דן פסקי עי' ואולם,

לבעל גט חיוב בענין יוסף, עובדיה ישראלי, שאול זולטי, בצלאל הגאונים: הדיינים

מתשמיש מורד שהינו העילה מחמת לגט אסיר לכוף שאין לומר נטו שם אסיר)

אחרות). עילות (לאפוקי

אבה"ע בשו"ע דנפסק בזה, לדון יש "אמנם זצ"ל): ז'ולטי הגר"ב (נימוקי כתבו וכך

כחו תשש או חלה ואם וכו', עונתה מאשתו למנוע לאדם 'אסור יא: סעיף עו סימן

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁÊÚ˘

ואח"כ מזו גדולה עונה לך שאין שיבריא עד חדשים ששה ימתין לבעול יכול ואינו

'ימתין יז): (ס"ק שם ובבי"ש בח"מ ועי' כתובה'. ויתן יוציא או רשות ממנה יטול או

בש"ג חדשים, שיתרפאששה עד להמתין צריכה לרפואה הראוי חולי הוא אם כתב

וכו'". שנאה מחמת עושה שאינו כיון מתשמיש, כמורד דינו ואין

הסוהר, בבית שישב לעצמו גרם שהוא אף דנן, במקרה הדין הוא זה "ולפי והוסיפו:

עושה שאינו כיון כמורד דינו אין עונתה את מאשתו זה ע"י מונע שהוא מה אבל

להמתין שצריכה לרפואה הראוי כחולי זה והרי אנוס, הוא כעת אלא שנאה מחמת

שיתרפא". עד

אבן בספר הו"ד יו"ט, עונג בעל הגאון כתב "וכן דבריהם: לחיזוק מקורות והביאו

פרך, לעבודת גזירה לארץ לשלחו משפטו שיצא מעללים רע איש בנדון ישראל,

אותו שכופין הנ"ל הגאון והשיב כך. על לכופו יש אם אשתו, את לגרש רוצה ואינו

דבריו: בתוך וכתב ומזונות, תשמיש אישות, עניני כל ממנה מונע שהוא כיון לגרש

כיון אישות, עניני כל ממנה יוגרעו אחריו, שתלך אף דידיה בעובדא הכא 'מ"מ

אנוס הוא שעכשיו ואף כלל, ביתו אל לבוא יכול ואינו קשה ועבודה בשבי שהוא

דגם כתב הרי אנוס'. שהוא אע"פ דכופין הפה ריח לו מנולד עדיף לא הא בדבר,

בדבר". אנוס הוא עכשיו מ"מ גזירה לארץ להישלח לו גרמו ומעשיו פושע כשהוא

צריכה אינה לרפואה הראוי בחולי דגם החולקים לדעת "ואפילו שם: הוסיפו ועוד

אישות מה' בפי"ד הרמב"ם דברי מפשטות כדמשמע חדשים, מששה יותר להמתין

הראוי חולי הוא אם חילקו לא שהרי הנ"ל, י"א סעי' ע"ו סי' אה"ע ושו"ע ה"ז

י"ח: ס"ק הטור בהגהות ע"ו סי' אה"ע הכנה"ג כתב כבר אולם לא, או לרפואה

והרמב"ם לרפואתו, קצבה שיש בחולי מדבר דריא"ז הרמב"ם, עם פליג דלא ואיפשר

הדעות לכל לרפואתו קצבה כשיש והיינו וכו', לרפואתו קצבה שאין ברפואה מיירי

בבית לשבתו קצבה שיש דידן בנדון זה ולפי כמורד. דינו ואין להמתין צריכה היא

כמורד". דינו אין א"כ הסוהר,

לכמה לצבא שנשלח באחד שדן פ"ב סי' חו"מ נזר אבני בשו"ת "ועי' נוסף: ומקור

בודאי שהרי לרפואתו, קצבה שיש כחולי זה שהרי משום כמורד, דינו שאין שנים,

עיי"ש". מהצבא, ישוב שנים כמה לאחר

כך משום רק אסיר בעל על כלל גט לכוף שאין לומר זצ"ל) ז'ולטי (הגר"ב שנטה הרי

מתשמיש). (מורד אשתו כלפי העונה חובת את מקיים שאינו

דין פסקי (עי' כך לו והשיב שם, דבריו את דחה כבר זצ"ל ישראלי הגרי"ש אולם,

"אבל כא): סימן שאול משפטי איןרבניים שנאה מחמת עושה אמנם אם לענ"ד

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÚ˘

דרגת היא אלא איננו, אנוס בגדר גם אולם לו, אין ודאי ממש מורד דין וע"כ כאן,

ע"י לו בא שה"ז להרויח, רוצה שאינו למי להשוותו יש מזונות לענין וכדלהלן: בינים

מחמת ולא עצלות מחמת רק זאת שעושה יתכן להרויח רוצה שאינו מי וגם פשיעתו

הוא הסוהר בבית כשיושב שעכשו ומה החת"ס. דמסיק כפי' בדין הוא ומ"מ שנאה

ודמי האונס, לתוך בפשיעה עצמו הכניס הוא שהרי כלל, אנוס בגדר זה אין אנוס,

הראשונים מחלוקת וידועה ולהרויח. לעבוד יוכל לא שעי"ז בעצמו שיחבול למי

היינו התם, שמתיר מי גם אבל דפקו"נ. לאונס עצמו להכניס מותר אם שבת לענין

הגיע עם להתחשב ל"ש ודאי שעה באותה שהרי מותר, יהי' ודאי הכי דלבתר משום

שיש כאן משא"כ מותר. לכתחלה שגם דעה לאותה ס"ל וע"כ ברצון, או באונס לזה

כדין כפי' דין עליו יהא לכתחלה, בעצמו שיחבול בכה"ג וודאי אונס, זה אם לדון

מכש"כ כפי', ובדין פושע בגדר הוא מזונות שלענין ומאחר להרויח. רוצה שאינו מי

וכו'". ט"ז סי' גבו"א וע"ע בסוגרים, כדלהלן למורד נחשב דבזה העונה מניעת מצד

קנ"ד סי' בפ"ת שהובא צ' סי' דהנובי"ת מהא שלנו לנידון ראי' אין "ממילא וסיים:

כאן שאין מסיק שהנוב"י ומזונות, עונה ממנה ומנע שנה י"ב אשתו שעזב מי לענין

בגדר זה הרי התם כי שירות, לו שחיפש עוני מחמת זאת שעשה כיון לכופו אפשרות

חסר הי' לא הקיום שמבחינת כאן משא"כ ומזון. מחי' לו לחפש שהלך מצד אנוס

ממשית". פשיעה אלא זה אין רמאות במעשי בפלילים שהסתבך מה וכל להם,

עונה משיעור גדולה יותר מניעה כאן שיש ניד"ד "וא"כ הדברים: בהמשך והוסיף

וכעס, צער בכונת שלא מלשמש דמונע להא להשוותו שיש ודאי וכו' ביותר הרחוק

כי (אם אונס הוי ולא פשיעתו ע"י בא זה שמ"מ וכיו"ב, וצניעות רשלנות מצד אלא

ה"ה א"כ בדברים, עכ"פ עליו כפי' דין וכנ"ל) המרדכי כמש"כ לאונס דומה קצת הוי

בדברים". כפי' דין בו יש שלנו נידון

כמורד הוא כך ועקב בפשיטתו, הדבר נחשב בפלילים, שהסתבך אדם לשיטתו, הרי

בדברים. כפיה לדין לפחות באשתו,

מהכלא חופשות

דידן ולנידון בכלל לאסיר גט חיוב לנידון חשובה שהיא נוספת נקודה להדגיש ברצוני

שאי בעל של חיוב עילת עלתה לאסיר גט חיוב על בדיון חיובבפרט. את מקיים נו

שהובהר כפי מפרנס, שאינו בעל כדין עצמה, בפני חיוב עילת שזו לאשתו, עונתו

והוא סבירה, מאסר לתקופת אסור אדם כאשר חשובה. נקודה להדגיש יש פה לעיל.

את מקיים שאינו כך בשל לגרש לחייבו אין עדיין כמקובל, מהכלא לחופשות זכאי

מכלאו משתחרר אם ואף דרגות, כמה ישנם עונה שבחיוב משום זאת עונתו. חובת

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁËÚ˘

(שעונתו כספן עונתו לקיים יכול עדיין חודשים, או שבועות לכמה אחת לחופשות

חלק בפד"ר מפורשות מובא וכן ב) עו, אבהע"ז בשו"ע כמובא חודשים, לששה אחת

דברי לפי כן, על "יתר אסיר: בעל אודות זצ"ל, ז'ולטי הגר"ב בנימוקי ,231 עמוד ה

שפעם ויתכן חופש, לו שנותנים האסירים מאלו הוא המערער הרי הנ"ל, המשיבה

אין בכלל א"כ בכך, רוצה היתה אם עונתה את לקיים יכול היה חודשים בששה

מעונה". כמורד דינו

מחמת זאת בגט, לחייבו מקום שיש נראה דידן לנידון ביחס זאת, למרות אולם,

סיבות: ג'

זצ"לא. ישראלי הגרי"ש שכתב כא, סימן שאול, משפטי רבניים דין פסקי עי'

שמעכתר"ה "ומה כך: לחופשות, יציאה בדבר טענתו אודות זצ"ל ז'ולטי לגר"ב

ולא מקרי, אלא זה אין הרי הסוהר, מבית חופש הוא מקבל שלפעמים הזכיר

- לנדרו פתח שימצא שיתכן אעפ"י מדיר, לענין למ"ש בדומה בסלו, פת הוי

שם". ותוס' וס"ג ס"ב כתובות

כלל.ב. מהכלא חופשות מקבל אינו בטחוני אסיר שונה. המצב שלפנינו בנידון

מסוגל אינו אשר כזה בעל כלל. עונתו את לקיים לו מאפשר אינו זה מצב

שהוא העובדה לאור בייחוד אשתו, את לגרש שחייב הרי עונתו, את לקיים

לעיל. כמצוין זה, מצב עצמו על הביא

אתג. זן אינו שהבעל העובדה גם היא הכפיה מעילת שחלק להוסיף יש עוד

זו. בעיה פותרת לא מהכלא חופשות מקבל שהוא העובדה ועצם אשתו,

מהכלא? שישתחרר עד להמתין יש האם

בגט לחייבו שאין קבוע נוכל האם שנים, כמה בעוד ממאסרו ישתחרר הבעל

כלפיה עונתה חובת את ימלא כבר שישתחרר בעת שהרי עונתה, מניעת עקב

"מורד"?וי מגדר צא

סי' באה"ע "איתא זה: בענין (306 (עמוד ח בפד"ר שכתבו מה מענינו נעלם לא ואכן,

יכול ואינו כחו תשש או חלה ואם וכו', עונתה מאשתו למנוע לאדם אסור סי"א: ע"ו

יטול או ואח"כ מזו, גדולה עונה לך שאין שיבריא, עד חדשים ששה ימתין לבעול

בשה"ג הריא"ז בשם הביאו שם וב"ש ובח"מ כתובה. ויתן יוציא או רשות ממנה

צריכה דאז והיינו שיתרפא. עד להמתין צריכה לרפואה הראוי חולי הוא דאם

להמתין צריכה אם דגם ויתכן לדבר, גבול נתנו ולא חדשים. מששה יותר להמתין

להמתין". עליה שנתיים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ù˘

מבית ייצא שנתיים שכעבור בנידוננו "וא"כ שלפניהם: לנידון ביחס והוסיפו

ואם העונה. מניעת סמך על גט לתבוע יכולה ואינה לו, להמתין עליה האסורים,

אין לרפואה הראוי בחולי דגם משמע הרמב"ם, לשון שהוא המחבר, מלשון אמנם

הרי דרבוותא, פלוגתא בזה דאיכא כיון ברם חדשים, מששה יותר להמתין צריכה

שהרמב"ם דאפשר שם בכנה"ג שכתב מה לפי (וכ"ש בגט לחייבו אפשר אי מספק

מנועה תהיה ולא חופש פעם לו ויתנו שיתכן בנידוננו וכ"ש עיי"ש), לריא"ז, מודה

עמ' ה' בכרך שנדפס הגדול מבי"ד בפס"ד כתבו וכן השנתיים. בתוך גם מעונה

העונה, מניעת סמך על גט לחייבו שאין שם והעלו לנידו"ד דומה במקרה ש"ל,

ועיי"ש". שנתבאר, וכמו

והוא יום יגיע שהרי בגט, לחייבו שאין לטעון נוכל דידן בנידון גם האם

ממאסרו? ישתחרר

הנ"ל: לפס"ד דידן נידון בין לחלק שיש לומר ונראה

פרקא. שאודות יתכן מאסר. שנות וחצי כחמש עוד לבעל ממתינות דידן בנידון

עונתה. לקיום עד להמתין צריכה האשה שאין יודו כו"ע ארוך כה זמן

לעיל.ב. צויין שכבר כפי מהכלא, לחופשות הבעל זכאי לא דידן בנידון

להלןג. שיובא וכפי לעיל שהובא כפי בגט, לחייבו נוספות עילות ישנן דידן בנידון

לומר שייך לא ממזונות, מורד דין מזונותיה, מניעת שאודות שם ציינו (וכבר

שישתחרר). עד שתמתין זו סברא

לאומי ביטוח קצבת

את מקבלת שהאשה למרות ממזונות, מורד היותו מצד בגט לחייבו מקום יש האם

לאומי? לביטוח המוסד באמצעות מזונותיה

אשתו את לפרנס יכול היה שלא במי דן קיג) סימן (ח"א שאםבמהרי"ט אמר ואביו ,

דיכולה משום לגרשה אותו כופין האם שם ומסתפק יפרנסנה, ביתו אל האשה תבוא

מבעלי'. אלא מאחר להתפרנס אפשי 'אי לטעון

שם להמהרי"ט ליה פשיטא הא "אבל כך: על שהוסיפו (309 (עמוד ח בפד"ר ועי'

שאעפ"י הרי עיי"ש. מסתפק), לכפייה שביחס (=למרות לגרשה אותו שמחייבים

הבעל שאין כיון מ"מ נפש, חיי משום כאן ואין מזונות לה יהיו אביו אצל שבבואה

מחייבים אביו, ולא לה יתן שהוא דהיינו מחוייב, שהוא כפי המזונות לה נותן

וכו'". לגרש אותו

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‡Ù˘

לטעון האשה רשאית עדיין האשה, את יזון לאומי לביטוח המוסד אם אף הרי

האם לדון יש (ועדיין לגרשה אותו יחייבו וממילא אותה, יזון בעלה שרק שמעוניינת

זוהי שמא או כלתו, את שפרנס הבעל אבי כמו חיצוני, תשלום הינם המל"ל תשלומי

וצ"ע). הבעל, של הישירה כפרנסתו הדבר נחשב אך לבעל, המל"ל שמלווה הלוואה

לפרנסתה עובדת האשה

(או עובדת היתה אם הדין יהיה מה לפרנסתה. עובדת אינה האשה שלפנינו במקרה

מפרנסה? שאינו משום לכופו יש אז גם האם לעבוד), תתחיל אם

בעל אודות זצ"ל) ז'ולטי הגר"ב ע"י נכתב ,332 (עמוד ה בפד"ר כתבו לכך ביחס

ומרויחה עובדת אני בפנינו: הצהירה המשיבה שהרי בזה, לדון יש "אכן כך: אסיר,

ומזה לחודש, ל"י תשעים סך מקבלת סוציאלית ומהעזרה לחודש, ל"י ועשר מאה סך

האישות מבחינת חיינו הסוהר לבית שנכנס לפני וכו', הילדים עם יחד מתפרנסת

עובדת שהיא דבריה לפי נמצא וא"כ בסדר. יותר או פחות נתן הבית וצרכי בסדר,

איפוא ויוצא מזונות, ממנו תובעת היא אם לבעל שייכים ידיה מעשה והרי ומרויחה,

ידיה". מעשה את היינו מזונותיה, את לה שנותן

יש אפילו ואפשר בתו"ד: כתב הנ"ל קל"א סי' אה"ע סופר חתם בשו"ת "אמנם ודנו:

מי ואין ברעב ותמות קרנה שתכלה סוף מ"מ עצמה, בממון לחיות ותוכל משלה לה

וכו', המפרנסה לאחר להינשא תוכל לגרשה עתה כשכופין אבל עליה, שוב ירחם

שייכים שלא שלה בממון מדבר סופר שהחתם משום היא זו סברא אולם עיי"ש.

שירחם מי ואין קרנה שתכלה סוף מ"מ להתפרנס, ממה כעת לה שיש אף א"כ לבעל,

נמצא הרי לבעלה, ידיה שמעשה ומרויחה עובדת שהיא דידן בנדון משא"כ עליה,

המערע הלא וכאן מפרנסה, המשיבהשהוא לדברי שהרי ומפרנס, זן איני אמר לא ר

לבית שנכנס ולאחר בסדר, יותר או פחות הבית לצרכי נתן הסוהר לבית שנכנס לפני

למזונותיך, ידיך מעשה צאי לה כאומר זה הרי א"כ ומרויחה, עובדת היא הסוהר

במזונותיך מ"י טול כשאומר מורד הוי לא מיהו א': סעי' ע"ז סי' אה"ע בי"ש ועיי'

שזה נאמר אם ואף למזונותיה. לה מספיק מרויחה שהיא שהסכום ויתכן לה, ומספיק

במזונותיך, ידיך מעשה צאי לה לומר יכול שאינו הטעם עיקר הלא לה, מספיק לא

ידיה מעשה לה יספיקו לא שמא ה"ד: אישות מה' בפי"ב הרמב"ם כמש"כ הוא

המזונות, חיוב לגבי רק זהו אולם ס"ד, ס"ט סי' אה"ע שו"ע רמ"א ועיי' במזונותיה,

אבל מורד, גם נקרא הוא למזונותיך, מעש"י צאי לה אומר והוא לפרנסה לו וכשיש

כתבו הלא לפרנסה, בידו שאין עני והוא אותה, זן שאינו מפני לגרשה החיוב לגבי

ליפתן לה ליתן יכול שאינו אף לחם, לה ליתן יכול שאם סק"ט, ע' סי' והבי"ש הח"מ

מעשה צאי לה כשאומר וא"כ בשבילם. להוציא כופין אין מ"מ דברים, ושאר ושמן

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ù˘

לה, מספיקין לא ידיה מעשי אם מזוונתיה, מחיוב נפטר שלא אף במזונותיך, ידיך

צריכה". שהיא לחם לה נותן הוא מ"מ שהרי גט לה לתת לחייבו אין מ"מ

איני ובאומר וז"ל: צ' סי' מהד"ת ביהודה נודע בשו"ת דכתב ועוד, "זאת והוסיפו:

האשה כוח עדיף וכי התראה, בעי לא מי מ"מ דכופין, לרב אפי' מפרנס ואיני זן

ודאי אלא וכו', התראה בעי כתובה בלי יוצאה שהאשה הני ובכל האיש, מכוח

התרו לא הרי ובנ"ד וכו'. זן איני ואומר במרדו עומד והוא הבי"ד בו כשהתרו דדוקא

פשוט א"כ לפרנסה, בידו אין כיום מצבו לפי אלא זן, איני אמר לא והוא במערער,

למשיבה". גט לתת לחייבו שאין הוא

לתת המערער את לחייב ואין הערעור את לקבל הוחלט זה, "לאור הכריעו: הלכך

וכו'". למשיבה גט

שהרי לפרנסתה, תעבוד האשה אם גם לגרש אותו יחייבו שלפנינו שבנידון לציין יש

יש שבאסיר שסברו השיטות (ע"פ עונתה את מונע וממילא חופשות מקבל הוא אין

זה. דין בפסק המובאות נוספת עילות משום וכן כך), משום לגט לכופו

מניעת מצד לגרש לחייבו שאין הסובר הגדול, ביה"ד של זה שפס"ד להעיר יש עוד

שחלקו (307 (עמוד ח פד"ר ועי' כולם. על מוסכם אינו עובדת, האשה עוד כל מזונות

הנ"ל) הגדול ביה"ד (=בפס"ד שכתבו מה "והנה כתבו: וכך הנ"ל, הדין פסק על

' לה כאומר לאדהוי זה דין דעיקר כלל. מובן אינו במזונותיך', ידיך מעשה צאי

כדי להשתכר יכולה אם בזה לבעלה, לעשות המחוייבת ידיה במעשי אלא נאמר

לי חייבת שאת ידיך מעשי את קחי לי, למה מטרתא הפוכי לה: לומר יכול סיפוקה

הידים ממעשי אינם הנשים רווחי שרוב בזמננו אבל לך, חייב שאני המזונות בשביל

לעשות העיר נשי דרך היה לא ואם ס"א: פ' סי' באה"ע וכמבואר לעשותם המחוייבת

יראה שם: מאיר ובבית בלבד, בצמר לטוות אלא כופה אינו האלו המלאכות כל

אלא אלו במלאכות כלל דרכם אין אם הא האלו, שמדייק זה מלשון לדייק לע"ד

בשווקים, ליסע ומכ"ש מו"מ, בעסק בזמננו כמו או וזריעה, חרישה כגון באחרות,

וכדמסיים בצמר, לטוות אלא כופה אינו מ"מ הטוב, מרצונם כך שמנהגם זה כל עם

בכלל שזה וריקום אריגה לטויה מדמה ואך וכו', המלאכה היא והטויה הרמב"ם

בנידונם וא"כ לכופה, יכול אינו אלו ממלאכות שאינו מה ולאפוקי בצמר, עושה

הנהוגות מלאכות משאר אלא הצמר מעבודת האשה מע"י היו לא שכנראה הנ"ל

והרי במזונותיך, מע"י צאי לה יאמר איך כלל, לעשותן חייבת שאינה באופן בזמננו,

בבית שאתה מפני הוא עובדת שאני ומה לעבוד, להפסיק רוצה אני לו: לומר יכולה

לא ואפילו כלל, מקיים אינך חיובך את אתה אבל ברעב, למות רצוני ואין הסוהר

וכנ"ל". בזאת, לחייבני יכול ואינך לעבוד, רצוני אין כי בלבד, ללחם

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‚Ù˘

שמטפלת הצהירה שהאשה בנידוננו, שה"ה "וכמובן שלהם: למקרה ביחס והוסיפו

לעשות כלל מחוייבת היא דאין לחודש, ל"י וחמשים מאתיים ומרויחה בילדה

ויכולה במזונותיך, מע"י צאי לה לומר יכול שאינו פשיטא אלה, ידים מעשי לבעלה

שאין מפני אלא עובדת שאינה בפנינו אמרה (וכאשר לעבוד להפסיק שרצונה לומר

תנשא וכשיגרשנה לגרשה. חייב הוא וע"כ מזונות לה יהיו לא וממילא פרנסה) לה

עיי"ש)". ס"ג, ע' בסי' מאיר בית (לשון שיזונה לאחר

במדינת הנשים בקרב המקובלות (בעבודות עובדת האשה אם שאף שסברו הרי

אשתו. את מפרנס שאינו העובדה מחמת בגט, האסיר בעלה את לחייב יש ישראל),

שהתאסלם לבעל גט חיוב ב.

מעוניינת האשה אין כך ועקב התאסלם, שהוא כך על רשמית תעודה הוציא הבעל

עמו. הנישואין חיי את להמשיך

בפועל), שהתאסלם (למרות יהדותו את להמיר התכוון לא כי טוען הבעל אמנם,

בכך. לו מאמינה אינה האשה ואולם עצמית, הגנה לשם עשה התהליך ואת

"אם הבעל: ב"כ את הדין בית שאל כבר תשס"ז בניסן כ"ד מתאריך הדיון בפרוטוקול

תהליך". עבר "הוא השיב: הבעל וב"כ התאסלם?", שהבעל מפיך הודאה יש כן,

.26.12.06 בתאריך הדת המרת ברורות. הגירושין "עילות האשה: ב"כ טען דיון באותו

האשה השרעי. דין בבית עדים 2 בפני דתו את שוב והמיר בעבר התגייר הוא

הילדים גם נפשית. פגועה היא יהודי, שאינו אדם עם לחיות להמשיך מוכנה לא

הזה". מהענין פגועים

שהמיר, בעל לדין זה שדומה משום כך, עקב בגט הבעל את לחייב מקום שיש נראה

אחרת. דת בן הוא כאשר עמו ולחיות להמשיך מסוגלת האשה שאין

ובכן, אשתו? את לגרש אותו כופין דתו שהמיר אדם האם בשאלה, תחילה נדון

את המביא ג ס"ק קנד סימן העזר אבן משה, בדרכי עי' הפוסקים. חלוקים זו בשאלה

הר"ם בשם כתבו ד) אות אישות, הלכות (סוף מימוניות הגהות החולקות. השיטות

למיתב "טב של הסברא משום להוציא, אותו כופין אין משומד, ואפי' דת, על שעובר

אורחות בשם מובא קלד) (סימו יוסף בבית כי שם וציינו ע"א). עה (כתובות דו" טן

אותו (כופין הישראל שיאמר מה לעשות גויים ע"י אותו מכריחים שמשומד, חיים,

מודעות שיבטל "ובלבד שם הוסיף אך תנ), סימן (גיטין, במרדכי גם מובא כן לגרש).

על שעובר מהר"ם בתשובת שכתב למה שביחס משה הדרכי שם והוסיף כך". אחר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ù˘

במצב דווקא זה שכל כב) (סימן וויל מהר"י בתשובות משמע להוציא, כופין אין דת

לגרשה. אותו כופין איסור, דבר מאכילה אם אבל לאשה, מזיק זה שאין

בהבאת פתח דבריו את השיטות. שתי את הביא א) סעיף קנד (אבהע"ז, הרמ"א

יוסף), שבבית חיים (אורחות אשתו את לגרש מומר לכוף שניתן הסוברת השיטה

אורחות (בשם להוציא" כותים ע"י אותו כופין דמומר אומרים "יש כתב: וכך

דאין ואומרים חולקים "ויש והוסיף: הגט". בשעת שיבטל ובלבד והמרדכי) חיים

כגון לה, פושע כן אם אלא מהר"ם) (בשם דת על עובר שאר או למומר כופין

נגדה עצמו ששעבד חרם על שעבר או וייל) מהר"י (בשם איסור דבר שמאכילה

נדרים בעוון מתים שבניו מקיים ואינו שנודר או להכותה ושלא להקניטה שלא

מיימוניות)". הגהות (בשם

החכם של המפורסמת תשובתו ידועה ובכן, למעשה? בזה להכריע יש צביכיצד

ולא הדבר נשתקע אומר "ואני דבריו: בתוך כתב שם קלג), (סימן זונות" "רועה בענין

לכל מומר ואפילו בגט, אשתו את להוציא רעהו אשת את ינאף כי איש לכוף נאמר

חדושי ודברי וכו'. כייפינן לא פלוגתא דבמקום נודע וכבר פלוגתא איכא התורה

לגט, מומר לכוף אין שלשיטתו הרי וכו'". לכאן ענין אינם רמ"א הרב שהביא אגודה

שבדבר. המחלוקת מפאת

תשובה הפתחי גם עסק ברמ"א, המובאות השיטות בין למעשה ההכרעה זה, בענין

כדעה שהכריע עג) (סימן אלשקר מהר"ם בשו"ת שפסק מה את והביא ד), ס"ק (שם,

שאין שסבר מהר"ם שדברי שם וכתב מומר), בעל על גט לכפות (שניתן הראשונה

מכרעת. ראייתו אין וגם ובנין, מנין ברוב בטלין דבריו מומר, בעל כופין

שזוהי שכיון כתב לט) (סימן הגרשוני עבודת בתשובת כי עוד שם ציין ואולם,

דאורייתא. ספק שזהו משום בכך, להקל אין בפוסקים, מחלוקת

על לכפותו שלא לענ"ד המוטב "לכן דבריו: בסוף וכתב בכך, דן מאיר בית בספר גם

שמכח עד והכתובה, הנדוניא לתשלומין או ופרנסה מזונות החיוב על אם כי הגט

חשש". שום אין ובזה קצת, פשרה ע"י לגט עצמו ירצה כרחו בעל זה

הנ"ל, הפוסקים מחלוקת מחמת לגרש, מומר לכוף אין שאמנם לומר נראה למעשה

את עליו להטיל וכן דר"ת, בהרחקות להרחיקו שנוכל וכ"ש איכא, גט חיוב ואולם

גט. סרבני על בחוק הקבועות ההגבלות

עב), סימן ב, (אה"ע יצחק היכל בשו"ת בתשובה הדברים בתוך מצאתי דומה הנחה

של בגט הוה "ועובדא הדברים: בתוך והוסיף בכתב, ציווי ע"פ גט בכתיבת דן שם

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ‰Ù˘

שהגאונים ישראל) בית בספר (עי' זצ"ל מקאזניץ המגיד הקדוש הגאון בימי מומר

אותו דכופין כיון מומר שבאשת הסברא עפ"י ההיתר את חיזקו בראשם והוא זצ"ל

דעתייהו סמכא וודאי לגירושין, היא עומדת לגרשה) עליו חיוב (ועכ"פ וכו' להוציא

אם אפילו והיינו יעויי"ש. בכתב רצונו גילוי עפ"י לשמה לעשות והעדים הסופר של

דעתו גמירת גילוי של גמורה הוכחה כאן אין קולו הבעל שמע שלא שכל נאמר

כלל הנ"ל דעתי לפי כן שאין (מה מועלת כתיבה אין ושבכלל אשתו, את לגרש

לחייב שניתן בפשטות שהבין הרי וכו'". לגרש עליו חיוב שיש כיון מכ"מ וכלל),

אשתו. את לגרש מומר

שנוי בפועל הכפיה שדין אף אשתו, את לגרש לחייבו מניעה אין שלמעשה הרי

או הנצרות לדת המיר בין לחלק מקום בזה שיש נ"ל (ולא הפוסקים בין במחלוקת

כפיה, או גט לחיוב העילה היא היהודית, הדת נטישת שעצם משום האיסלם, לדת

להלן). שיובאו מהסברות וכן לעיל שהובאו הפוסקים מדברי הנראה כפי

היהודית המשפחה בחיי פגיעה - שהתאסלם בעל

בביאור הפוסקים מדברי הוא שהתאסלם בבעל גט לחיוב שהבסיס לומר נראה עוד

זונות". "רועה דין

זונות רועה שהוא "מי האגודה): בשם א, סעיף קנד סימן (אבהע"ז הרמ"א דין ידוע

יש שהודה, או מנאפים, עם אותו שראו בדבר עדות יש אם עליו, קובלת ואשתו

וכו'". להוציא אותו שכופין אומרים

על הבא פרק (סוף ביבמות אגודה ספר מחידושי הוא הרמ"א דין מקור כאמור,

אימא איבעית לכך: טעמים ג' שם והביא קנד), סימן באבה"ע בב"י ומובא יבמתו,

מכל דגרע סברא, אימא איבעית לאשה), (עינוי בנותי" על נשים תקח "אם קרא

השלישי הטעם לגט). הבעל את לכוף ניתן בהם ומקרים (מצבים המדיר בפרק הנהו

עצם דהיינו לפרנסה. יהיה לא וסופו הון, יאבד זונות דרועה משום שם: מבואר

לו יהיה ולא ממונו, איבוד של למצב עצמו את מכניס שהוא משום היא הכפיה

אשתו. את לפרנס מהיכן

זה שמצב האגודה, של השני טעמו מתאים התאסלם, או שהמיר בעל של המקרה

וכו') חוטם ריח פה, (ריח המדיר בפרק המובאים מהמצבים יותר אף לאשה גרוע

הבעל. על גט לכפיית סיבה שהם

גט כפיית אודות (13-12 עמודים א (חלק רבניים דין בפסקי עי' לכך, חיזוק כתוספת

חדש ביאור הדברים בתוך כתבו שם להוליד, מסוגל אינו שהוא שהודה בעל על

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÙ˘

כי זונות, אחרי שברעיה העבירה מצד אינו זונות, "רועה זונות: ברועה גט לכפיית

הבא המשפחה חיי הרס בגלל אלא עובר, שאדם עבירות בגלל לגט כפיה דין אין

גרמו, שהבעל זה מעין המשפחה חיי קלקול ועקב הבעל, של כזו מהנהגה כתוצאה

גט". לדרוש האשה זכאית

לא לאשה המזיק המשפחה בחיי פגיעה זוהי התאסלם או שהמיר שבעל נראה

זונות. רועה שהוא מבעל פחות

וקיבלה סברה

כי לציין יש האיסלם, לדת שחזר כך בשל זה לבעל גט חיוב בדבר לדון בבואנו

לאחר שהתקיים דיון הגירושין, תביעת אודות הדין בבית דיון בעבר התקיים כבר

עמו לעשות הסכימה האשה ואז התאסלם, שמתוארשהבעל (כפי בית לשלום ניסיון

ואינו כך כל לה מפריע אינו זה שענין לומר היה נראה פניו על הדין). פסק בתחילת

ולדרוש לחזור עתה תוכל לא וממילא וקבלה", "סברה לומר מקום היה א"כ, בנפשה.

זו. טענה עקב גט חיוב

וקבלה", "סברה לומר שייך לא שלפנינו שבנידון לומר נראה העיון לאחר ואולם,

סיבות: כמה מחמת

אניא. אדם, כזה רוצה לא "אני שאמרה האחרון, בדיון האשה התבטאות לאור

בבעלה, שחל למהפך מצידה השלמה היתה שלא נראה משלנו" אדם רוצה

הזמן שבמשך ונראה החדש, המצב עם לחיות מצידה ניסיון רק זה היה אלא

מוסלמי, עם לחיות הענין משמעות את להפנים לה שגרם מסויים תהליך עברה

יכולה איני ועתה לקבל, יכולה שאני הייתי "סבורה הטענה טמונה ובדבריה

ע"א). עז בכתובות בגמרא המובאת (סברא לקבל"

"סברהב. לומר שייך מומין על שדווקא שכתב סט) (סימן מהרש"ל בשו"ת עי'

טענת לומר שייך לא דת, על ועובר רעים ומעשים עבירה דבר על אבל וקבלה",

קבלה ולא בטעות, קבלה זו קבלה, ואם לקבל. לה אסור כי וקבלה, סברה

קבלה", "סברה לומר שייך שלא דידן, בנידון לבאר נקל דבריו ע"פ ע"כ. לעתיד,

דתו. שהמיר מאדם רע מעשה לך דאין

שניםג. כמה בעלה עם לחיות שהמשיכה באשה עסקו שם ,(9 (עמוד א פד"ר עי'

וכתבו: וקבלה", "סברא בזה יש האם שם ודנו עקר, שהוא לה נודע שכבר לאחר

ודאי 'משמע יד) אות ה (בסימן וכתב גדול אור תשובות בעל דן זו "בנקודה

ובשו"ע דברמב"ם לכופו. - עקור שהוא משנודע ומיד תיכף באתה לא אם דאף

¯ÈÒ‡ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁÊÙ˘

עשר אחר דבאתה כתבו ולא אותו, כופין עשר לאחר דשבאתה מבואר שם

טענה מחמת בבאתה אותו כופין ג"כ רב, זמן עמו שהתה אם אף משמע מיד,

הנשואין אחר לה דנודע אף וכו', הכפיה לענין מהני לא דשהתה וע"כ וכו',

שהמשיכה אשה שאף שסבר הרי וקבלה". דסברה אמרינן לא עמו, ושהתה

שם, בפד"ר (מובא כתב שם ועוד וקבלה". "סברא בזה אין בעלה, עם לחיות

הרי וא"כ מאד, מרובה זמן עמה שהה כי יען לפקפק. לי שיש "מה :(11 עמוד

טענת לטעון יכול אינו עמה ושהה עליה דבא ס"י קי"ז סימן באהע"ז מבואר

נרא אמנם וכו', ונתפייס שידע דחזקה הב"שמומין, שכתב מטעם דההיתר ה

ומלישא בע"כ לגרש חדר"ג דאיכא בזה"ז לדידן וכו', בשהה אף נמי שייך וכו'

ב"ד, היתר בלי לגרש יכול לא לו, משנודע לגרשה רוצה היה דאם וכו', אחרת

צער של הרפתקאות כמה אשר הוא וידוע וכו', דינא בי ליה דמזקקי יימר ומי

אחרת לישא או כרחה בעל לגרשה שיוכל עד הללו, בעתים לסבול נצרך ועינוי

א"כ וכו', מזה גדול אונס לך אין א"כ עמו. דהדין היכא אף ב"ד, היתר עפ"י

דמאי מחל האונס דבשביל סהדי אנן וכו', מחל עמה מדשהה נימא אם אף

בחו"מ כמבואר כלום, איננו באונסיה כשידעינן ויהיב ותלוהו למיעבד, ליה הוי

גדול אור "לדברי שם: בפד"ר כך על וכתבו וכו'". מודעא בלא אף רמ"ב, סימן

גט, למתן להכריח הרב הקושי וידוע גלוי דידן. לנדון להוסיף מה כמעט אין

התובעת משתיקת להסיק אין ולכן הביצוע, והרפתקאות הדין, בבית התלאות

היה לא הגדולם, הקשיים מול בעמדה כי הבעל, מומי על ומחלה שנתרצתה

המחילה ואין באונס, מחילה הוי ומחלה שתקה ואם לעברם, לנסות האומץ לה

אין לילד, הטענה לענין גם זה, "ולפי שלפניהם: לנידון ביחס וסכמו כלום".

זו, סברא שייכת שלנו בנידון גם הרי וקבלה". סברה דנימא מחילה בשתיקתה

האסלם. דת בן היותו את וקבלה שסברה בהכרח ולומר לתלות ואין

בביתד. שדרה אשה בענין דן שם ס) שאלה א (חלק אהרון מטה פרח בשו"ת עי'

מדור לעצמה לדרוש תוכל ולא וקבלה, סברה בזה נאמר האם בעלה, משפחת

סברה בזה נאמר לא מדוע השני) (בטעמו לבאר כתב וכך בעלה. עם שקט

סברת שייך מה הדירה, את להחליף אפשר לתיקון, ניתן שהמום מכיון וקבלה:

תצליח לא השכנות אם בהסכמתי, כאן מסכנת אני מה חשבה היא וקבלת,

מעשה רק שלפנינו, בנדון גם שייכת זו סברה ע"כ. אחרת, לדירה הבעל יוציאני

דידן, בנידון אך וקבלת", "סברת בו לומר שייך האשה שעושה הפיך בלתי

(שהרי טענותיה לכל פתוחות הדין בית דלתות מקרה שבכל האשה הרי ידעה

וממילא הרחוק), בעבר ונפתחו רב זמן כבר נמשכים הדין בבית ביניהם הדיונים

אני ("מה החדשה דרכו עם השלימה שלא אף בית שלום לנסות חששה לא

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÙ˘

לבית תפנה כך, עם תסתדר לא שאם תמיד ידעה שהרי בהסכמתי"), מסכנת

הגירושין. תביעת בהמשך הדין

הי "סבורה טענת מול וקבלה" "סברה טענת איניבענין ועכשיו לקבל יכולה שאני יתי

שיטות ובירור בפירוט זה, בענין שהאריכו מה (355 (מעמוד ב בפד"ר גם עי' יכולה",

בזה. השונות הפוסקים

מסקנה

אשתו.א. את לגרש חייב הבעל

גט.ב. לסידור תיק לפתוח האשה על

³

ËÙ˘

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆הבאות: העילות מחמת גט בחיוב דיון כולל זה דין (פסק

בית) לשלום סיכוי אין לחינם, האשה את ומעגן בזה זה מורדים מכה, *בעל

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

וחצי. שנה לפני הבית את עזב הבעל

להתגרש. מעוניין אינו כי טוען הבעל

סירובו: את נימק בכך

הבית. מתכולת חצי רוצה אני א.

הגט. לאחר הילדים ממזונות פטור להיות רוצה אני ב.

המשפט. בבית אותי תתבע לא שהיא תחתום שהאשה רוצה אני ג.

הילדים. עם ראיה הסדרי רוצה אני ד.

השני, התנאי היה הבעל של העיקרי התנאי כי הדיון ממהלך נראההתנאי על עמד לא הדיון במהלך (למעשה, ילדיו ממזונות להיפטר

הנ"ל). והשלישי הראשון

וחצי. חמש וחצי, שנתיים בגילאי ילדים שני לזוג

2500 סך ילדיו מזונות בעבור לאשה שילם (האב) הבעל היום עדכלל. לשלם להפסיק רוצה הוא הגט לאחר ואולם לחודש, ש''ח

לחודש. ש''ח 7000 כ ומשתכר שבבי, בעיבוד עובד הבעל

לאחר הילדים מזונות את לשלם מעונין שאינו הסיבה הבעל, לטענתלהתגרש. רוצה שהיא לכך מחיר" ש"יש תדע שהאשה כדי היא הגט

והבעל ילדיו, מזונות לשלם חייב אב כי לבעל הבהיר הדין ביתגט". ממני תקבל לא היא מזונות, אשלם "אם השיב:

תשס"ט.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˘

הבעל הסתבכות היא הגירושין עילת כי טוענת עקבהאשה בחובותעל שהיה העסק נפילת עקב בחובות הסתבכה היא ואף שקרס, עסק

בלבד. הבעל שם

ולשבור להרעיש לקלל, נוהג היה שהבעל האשה טענה עודבבית. חפצים

אגרוף לה נתן הבעל לטענתה כלפיה. אלים היה הבעל כי טענה עודהאשה זאת. הכחיש לא הבעל הריצפה. על שנפלה עד בפנים

למשפטו. ממתין והוא כך, עקב במשטרה תלונה נגדו הגישה

יש משטרה. נגדו הזמינה היא פעמיים כבר כי בדיון ציינה האשהמתלוננת היא הדין, לבית בעבר האשה שכתבה במכתב גם כי צייןלמעשה זה). בדיון תוארה (שלא הבעל מצד נוספת אלימות על

אשתו. כנגד הכאות בשתי הודה הבעל

כרגע אך בית, בשלום מעוניין אינו כי הדין בבית הודה הבעלילדים, ממזונות פטור על תחתום האשה ואם גט, לתת מעונין אינו

גט. יתן הוא

את לגרש יאות כי פעם אחר פעם הבעל את לשכנע ניסה הדין ביתהבעל ואולם הילדים, מזונות לתשלומי להתחייב ובמקביל אשתו

דין. בפסק להכריע אלא לנו נותר לא לכך. סירב

דלהלן: לנימוקים בהתאם אשתו, את לגרש הבעל את מחייב הדין בית ובכן,

מכה בבעל גט חיוב א.

הרשב"א כבר התייחס מכך, הנובעות וההשלכות אשתו, את המכה בעל לשאלת

בכל אשתו את המכה בעל אודות נשאל שם קב). סימן לרמב"ן, המיוחסות (בשו"ת

"אין השיב: וכך אביה, לבית והלכה מביתו לצאת שהוצרכה עד ומצטערת יום

יותר לכבדה צריך ואדרבא, לצער. ולא ניתנה דלחיים אשתו. ולענות להכות לבעל

הוא ואם הגורם. מי לשכנים ושואלים חוקרין ב"ד מקללתו, שהיא טען ואם מגופו.

בכפיפה. נחש עם דר אדם שאין עמה. הדין בורחת, והיא כדין, שלא ומצער מכה

הגיעו אפילו או הגורם, הוא מי לב"ד מסופק הדבר אם ומ"מ, וכו'. הגר לדבר זכר

לעשות שלא להשביעו ב"ד שיכולים רואה איני כדין, שלא מכה שהבעל ברור לדבר

להוציא חייב שיהא כדין, שלא יכה שאם ומודיעין ומייסרין, אותו גוערים אלא כן.

תלך שלא שמדירה כגון צער, כ"כ לה שאין דברים שאר על שאפילו כתובה. וליתן

וכברה נפה תשאל שלא אפילו או המשתה, לבית או האבל, לבית או אביה, לבית

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‡ˆ˘

ופוצע במכה כ"ש כתובה. ונותן מוציא הוא להם, תשאיל שלא או מחברותיה,

בנות כדרך שלא אותה מכה שהוא ידוע שאם הדבר, בעיני וקרוב בגופה. ומצערה

שהיא גורמת, שהיא לטעון נאמן שאין להכותה, שמתמיד ר"ל ההגונות, ישראל

ה פרק שאמרו וכענין בפרוצה. לאחזוקה כמיניה כל דלאו בפניו. (דףמקללתו מדיר

בפניה. דלת שנועל מפני כתובה, ויתן יוציא המשתה, לבית תלך שלא ע"מ ע"ב): עא

אמר אחר, דבר מאי בגמרא עלה ואמר רשאי. אחר, דבר משום טוען היה ואם

לא אשי: רב אמר שם. המצויין פרוצים אדם בני מחמת שמואל: אמר יהודה רב

וגם בפריצי. אינשי לאחזוקי המיניה כל לאו אתחזק, לא אבל דאתחזק. אלא אמרן

אנשים עם דרה איני לבעל שתאמר היא יכולה חמותה, עם לדור רוצה אינה אם

ואחיותיו אמו יבואו שלא או הבעל. ובין בינה קטטה ומרגילים אותי, שמצערים

מגבולם". שירחיקנה או בגבולה,

יש אך להוציאה, לחייבו ניתן תדיר אשתו את המכה שבעל הרשב"א שסבר הרי

לכן. קודם בו להתרות

דבריו בתוך פח). (סימן זאב בנימין בשו"ת גם התייחס אשתו מכה בעל לשאלת

ועל לעיל, המובאת הרשב"א תשובת ואת הרשב"א, שנשאל השאלה את הביא

צריך ודאי הגורם הוא דאם התשובה מזאת כשמש ברור הדבר "הנה כתב: זאת סמך

יגרשנה, הרעה מדרכו ישוב לא ואם פעמים, ושלשה שנים הקהל ראשי בו שיתרו

וכופין ניתנה, לצער ולא ניתנה לחיים ואשה הנחש עם אחד בכפיפה דר אדם דאין

כדלעיל". וכדרשב"א להוציא אותו

להתרות יש לגט, המכה הבעל את לכוף שיוכלו שכדי זאב בנימין שו"ת שסבר הרי

זאת. מהתנהגותו שיחדל פעמים) (כמה לכך קודם בו

והרמ"א הב"י שיטת

שם י). סימן פ"ג (ב"ק אשרי בהגהות מובא מכה, בעל על גט לכפיית נוסף מקור

תמיד הרגיל שאדם שמחה, רבינו בשם קסא) סימן ב"ק פסקי (ח"ג הא"ז דין מביא

ומבאר כתובה, לה ולתת להוציאה אותו כופין ברבים ולבזותה אשתו את להכות

לו שיאמרו נכרים ע"י שיעשוהו אלא וכדו' בדברים לא היא הכפיה שכוונת שם

לך". אומרים שישראל מה "עשה

את הביא וכן קנד סימן סוף אהע"ז בב"י גם בהרחבה הובאו הנ"ל שמחה רבנו דברי

דאין לי נראה מקום "מכל וכותב: מסיים שם הב"י ואולם, אשר"י. בהגהות המובא

שלא כיון דבריהם, על להוציא לכפות זרוע ואור שמחה ורבנו וכו' דברי על לסמוך

המפורסמים". מהפוסקים אחד שום בדברי נזכרו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·ˆ˘

ר "ואיני וכתב: כך על השיג כא) (ס"ק שם משה הדרכי כלל,ואולם, דבריו בזה ואה

בתשובותיהן הסכימו ומהר"ם שרמב"ן כ"ש עליהם, לסמוך הגאונים הם דכדאי

ומה עמהן, מסכמת הסברא גם לדבריהם, ברורות ראיות והביאו אשתו הכאת בענין

אין ולכן וכו' בעיניהם פשוט דבר שהיה לומר אפשר הפוסקים בדברי הוזכרו שלא

בקש". ברורים דברים לדחות

הגב"י קנד, (סימן אהרן יד שבספר כתבו 222 עמוד ג כרך רבניים דין בפסקי אגב,

וכתב לגרש), מכה בעל (שכופין ח סימן ח"ב התשב"ץ בשו"ת שכ"כ הביא כב) אות

שמחה כרבנו (שסובר התשב"ץ דברי את הב"י מרן רואה היה שאילו שאפשר

אהרן יד בספר (אמנם שמחה רבנו על לסמוך שאין כותב היה לא להוציא) שכופין

ספר שהרי בדבריו, טעות שזו העירו כבר אך שמחה" "רבנו במקום "אגודה" כתב

מכה). בעל בכפיית ולא זונות רועה בכפיית איירי האגודה

וכתב: משה הדרכי המשיך מכה, בעל על גט כפיית בענין הנחרצים דבריו למרות

לתפסו או להחרימו זה בדרך אלא גט ליתן לכופו שלא דטוב נראה מקום "ומכל

כפייה מקרי לא זה ובדרך גט, ויתן שיוציא או להכותה שלא בשוטים או גויים בידי

לעשות". שמחוייב מה לקיים רק הגט, על

הוא שאם שכתב לעיל) (שהובאה זאב בנימין שיטת את משה הדרכי הביא כן

פעמים. או פעם תחילה בו יתרו שב"ד רק להוציאה, חייב הגורם,

עבירה אשתו, המכה "איש כך: זו הלכה פסק ג) סעיף קנד סימן (אה"ע הרמ"א

ולהלקותו ולהחרימו ליסרו ב"ד ביד יש בכך, הוא רגיל ואם חבירו. כמכה בידו היא

הב"ד לדברי ציית אינו ואם עוד, יעשה שלא ולהשביעו וכפייה, רידוי מיני בכל

אינו כי שתים או אחת פעם תחלה בו שמתרין ובלבד להוציא, אותו שכופין י"א

ידוע אינו ואם וכו'. הוא כוכבים עובד ומעשה נשותיהם, להכות ישראל בני מדרך

כשרות, בחזקת הנשים שכל המתחלת, שהיא לומר נאמן הבעל אין הגורם, מי

הזאת". הרעה מי בשל לראות אחרים ביניהם ומושיבים

קב) סימן (תשובה מהרמב"ן הוא הרמ"א דין שמקור הביא י) (ס"ק הגר"א בביאור

מתוך בשוטין. אותו שכופין אשתו את ממדיר ק"ו הוא מכה) בעל (כפיית זה ודין

הרמ"א לדין מסכים שהוא נראה מקורו, ציין רק הרמ"א דברי על העיר לא שהגר"א

ג). סימן א אה"ע יצחק, היכל בשו"ת דייק (כן אשתו את לגרש מכה בעל לכוף שניתן

נאמרה הרמ"א שבלשון "ואעפ"י אחת: בשורה שהוסיפו 328 עמוד יא פד"ר ועי'

עליו". שחולק מי מצאנו ולא הרמב"ן, של פסקו לפנינו י"א, בלשון ההלכה

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‚ˆ˘

הרמ"א, של זה לדין מודה השו"ע שאף להוסיף נראה לעיל, האמור זאתלמרות

וכו'), המשתטה (איש ה בסעיף השו"ע לדין ביחס שכתב יז), (ס"ק הגר"א ביאור ע"פ

(ולכן נישואיה קודם האשה זאת ידעה לא אם לגרש אותו שכופין השו"ע שמודה

.223 עמוד ג בפד"ר גם בזה ועי' הרמ"א). דין את השו"ע דין סותר לא

אשתו את המכה בעל חומרת בענין שכתב הנ"ל) הרמ"א (על שם הגולה בבאר ועי'

ממכה יותר אשתו) את המכה בעל (=של "דעונשו הישנים): מהרי"ו תשובת (בשם

עולה מגופו, יותר לכבדה בכבודה, חייב ובאשתו בכבודו, חייב אינו שבחבירו חברו,

יושבת היא כי חברו ממכה גדול ועונשו לצער. ולא נתנה לחיים יורדת, ואינה עמו

וכו'". מצויה ודמעתה אתו לבטח

ביחס שהיא? סיבה מכל עליה שהתרגז כך עקב אשתו את היכה הבעל אם הדין ומה

הדיינים כב' בפני ירושלים הגדול הרבני הדין בבית ,328 (עמוד יא פד"ר עי' לכך

בצלאל הרבנים נשיא, - יוסף עובדיה לישראל, הראשי הרב הראשל"צ כ"ג הגאונים:

הבעל, להתרגזות שהיא סיבה איזו היתה אם "גם כך: שכתבו ישראל) שאול זולטי,

איש בהלכה: כמבואר הכאות, אופן בשום מצדיק זה אין בביה"ד, שהעלה כפי

בי"ד ביד יש בכך הוא רגיל ואם חבירו, כמכה בידו היא עבירה אשתו, את המכה

להוציא אותו שכופין י"א בי"ד לדברי ציית אינו ואם וכו', ולהלקותו ולהחרימו ליסרו

ברמ"א)". קנ"ד, סי' העזר, אבן (שו"ע

דידן לנידון ביחס ברמ"א, המובאים התנאים

בכך, (רגיל ברמ"א למובא בהתאם גט, לחיוב הנתונים שקיימים נראה דידן בנידון

ויבואר. והתראה), המתחיל הוא

כמה בכך"), הוא רגיל "אם ברמ"א, המובא הראשון (התנאי הרגילות בשאלת

דת, על עוברת אשה בענין ד) (קטו, רמ"א עי' כרגילות, זה שיהיה כדי בעי פעמים

פעמים שבב' מאיר, בית בשם י) (ס"ק שם בפת"ש ועי' בכך". "ורגילה הרמ"א שכתב

בסופו) יא (ס"ק שם מחוקק החלקת מדברי גם נראה כן זה. לענין רגילות מקרי

מדובר היה אם שהרי הסברא, גם נותנת כך בכך. רגילה מקרי כבר פעמים שבב'

לשון שנקטו ומתוך בכך", "מוחזק בלשון הראשונים נוקטים היו לפחות, פעמים בג'

לי (והוסיף פעמים ב' לפחות דהיינו פעמים, מג' בפחות שדי נראה בכך" "רגיל

בירושלמי,כבוד מפורש מובא כן כי שליט"א, שחור ישראל הג"ר הדין, בית אב

הונא, רב מדברי לכך ראיה לי הוסיף עוד ע"א. מו בנדרים בר"ן דבריו ומובאים

פעמים שתי שלאחר משמע כהיתר, לו נעשה דהיינו לו", "הותרה בחטאו שהשונה

רגילות). כבר זו מעשה, של

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ˆ˘

נראה אשתו, כנגד הכאות בשתי הודה שהבעל לעיל, המתוארות דידן נידון בנסיבות

בכך". "רגיל בגדר הבעל כי

שהרי במריבה), המתחיל (שהוא ברמ"א השלישי התנאי גם פה מתקיים כן כמו

מצידה). התגרות עקב אותה היכה כי טען לא (שהרי המתחיל הוא שלפנינו בנידון

להלן. ויבואר ההתראה, ענין ברמ"א, שם המובא השני התנאי הוא לברר שנותר מה

מכה בעל התראת

להקדים יש לגרש מכה בעל לכוף שכדי (וברמ"א) הפוסקים בדברי למדנו כאמור,

אלו. ממעשיו בו שיחדל המכה הבעל כנגד התראה לכך

דלא תחילה, בו שמתרין "ובלבד יא): ס"ק קנד סימן (אבהע"ז, הגר"א בביאור וכתב

על כעובר דינו אשתו את המכה שאיש הגר"א מדברי נראה דת". על מעוברת גרע

התראה. צריך ולכן דת,

הדברים "ביאור כך: שכתבו (224 (עמוד ח חלק רבניים, דין פסקי עי' הדבר, בביאור

ומאחר יוסיף, דלא לאו על עובר הוא הרי אשתו, את מכה הבעל שאם פשוט, הוא

שכתבו מקיים ואינו נודר כמו דת, על עובר ממש הוא הרי לאשתו נוגעים והדברים

בו". שהתרו לאחר כתובה ויתן דיוציא הקדמונים

לגירושין? לכפותו נוכל זאת למרות האם כך. על הדין בית בו התרו לא דין בנידון

התרו כשלא אף מכה) (בעל בגט לחייבו מקום שיש נראה לפנינו המובא בנידון ובכן,

פעמיים כבר במשטרה התלוננה האשה כי העובדה משום זאת יכה. שלא דין בית בו

לבית בעבר כבר ששלחה במכתב שמופיע (כפי אותה מכה שהבעל כך על בעבר

מהתראה. גרע ולא הדין),

מסברא נראה אשתו, את יכה שלא בפועל בבעל התרו לא אם שאף נראה ועוד, זאת

הכאת חומרת דעת בר לכל ידוע אנו, בדורנו הגט. חיוב מעצם לגרוע כדי בזה שאין

הרשויות. ע"י כך עקב שנענשו בעלים על הציבור שומע והערב השכם הנשים.

צורך אין שכיום נראה הנ"ל, לאור חמור. למעשה כיום נחשב ההכאה ענין ככלל,

עצמו, מצד ועומד" "מותרה הוא והרי אשתו, את יכה שלא הבעל נגד בהתראה

מעשהו. חומרת גודל את יודע שהרי

עוברת (בדין יא ס"ק קטו סימן אבהע"ז תשובה בפתחי למצוא ניתן זו לסברא זכר

לל כתובתה להפסידה שאין דת, געל (חלק יעקב שבות משו"ת שהביא התראה), א

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‰ˆ˘

מקום מכל התראה, צריכה משה דת על עוברת דכל נימא דאפילו שכתב קכז) סימן

גמורה, הארץ עם שהיא (ואפילו הנשים לכל הידוע דבר שהוא נדה, במשמשתו

שוב בנדתה), תיזהר כיצד ושכנים קרובים עמה לומדים נישואין בשעת מקום מכל

התראה. צריכה אינה

האיסור חומרת שהרי נפרדת, בהתראה צורך אין מפורסם, איסור שבדבר מצינו הרי

ידועה ההכאה אסור חומרת דידן, בנידון הוא כן ההתראה. בלא אף לעובר ידועה

אחר. מגורם או הדין מבין מפורשת התראה ללא אף בציבור, כיום

ואין ההכאות בחומרת מכירים כולם (שכיום זו סברא לדחות מקום היה אמנם,

"אמנם שם: כתבו וכך ,(310 (עמוד ח בפד"ר המובא ע"פ זאת בהתראה), צורך כבר

דמתרין הענין מהו דא"כ מזהירין', אא"כ עונשין 'אין מדין זו התראה דאין נראה

ועוד התראות, שתי שצריך התראה בדיני מצינו היכן וכי שתים, או אחת פעם בו

שמיסרין אלא כתב לא והרמ"א לגרש, יכפוהו יכה שאם להזהירו צריך היה שא"כ

לו להזכיר שצריך הזכיר ולא בנ"י, מדרך זה שאין בו ומתרין עוד, יעשה שלא אותו

דת על עוברת לענין י"ז ס"ק קט"ו סי' ב"ש (עי' לגרש שיכפוהו דהיינו העונש, את

אלא הכתובה), תפסיד כן תעשה שאם בה להתרות שצריך פוסקים הרבה דדעת

עוד שאין בודאות שנדע כדי אלא אינו לגרשה לחייבו לענין ההתראה עיקר ע"כ

לגרש מחייבים אין כזאת תקוה יש עוד כל כי תקינים, יהיו ביניהם שהחיים תקוה

התראת שמא לראות ומנסים תחילה בו מתרים ולכן ביניהם. להשלים מנסים אלא

אולתו, על שב הוא ההתראה אחרי ואם עוד. לכסלה ישוב ולא אותו תרתיע בי"ד

הדיינים, עיני בראות תלוי והכל לגרש, כופים או ומחייבים תקוה שאין נודע אז רק

שוב ומנסים תקוה שאין מחליטים אין עדיין ההתראה על עבר אם גם ולפעמים

שאין בבטחה לקבוע שנוכל הוא השנייה הפעם אחרי ורק שנייה, פעם בו ומתרין

הרמ"א". שכתב ההתראות שתי ענין וזהו תקוה.

וממילא וחמור, אסור שהמעשה שידע כדי אינה ההתראה סיבת סברתם, לפי הרי,

ההכאה, בחומרת מכירים עלמא שכולי למרות דידן, בנידון שגם לומר מקום היה

התראה. בלא בגט לחייבו אין עדיין

בגט לחייבו שיש סברתם, לפי גם לומר, יש ועדיין כך, זה אין למעשה ואולם,

ע"כ "אלא בהתראה: לצורך שם המובאת הסיבה לאור זאת התראה. ללא אף

תקוה עוד שאין בוודאות שנדע כדי אלא אינו לגרשה לחייבו לענין ההתראה עיקר

אלא לגרש מחייבים אין כזאת תקוה יש עוד כל כי תקינים, יהיו ביניהם שהחיים

בי"ד התראת שמא לראות ומנסים תחילה בו מתרים ולכן ביניהם. להשלים מנסים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˘

אז רק אולתו, על שב הוא ההתראה אחרי ואם עוד. לכסלה ישוב ולא אותו תרתיע

לגרש". כופים או ומחייבים תקוה שאין נודע

שכל הוא דבר של "ויסודו שלפניהם: לנידון ביחס הדברים בהמשך כתבו ועוד

על קנס מטעם זה אין לגרש, כופין או מחייבים שבגללם קנ"ד בסי' המנויים הדברים

חיים אצלו תראה שלא הדבר ברור שאם דהיינו לעתיד, דאגה מתוך אם כי העבר

אותו מחייבים אז צרכיה, כל לה ולספק לכבדה הבעל שעל חכמים שציוו כפי טובים

אחרי גם סיפוקה את תקבל לא זו שאשה לנו ברור דאם מינה דון וא"כ לגרשה,

נודע ובנדון להתראה. מקום אין שוב מאומה, כאן תועיל לא וההתראה ההתראה,

שם, כמבואר אשתו, את לפרנס ויתחיל למוטב שיחזור תקוה היתה הנ"ל ביהודה

נשפט שהאיש בנידוננו, וכן הנ"ל, הגדול דבי"ד בנידון משא"כ התראה, הצריך ולכן

התראות אלף וגם ממזונות מנועה היא אלה דשנתיים הסוהר, בבית שנתיים לשבת

ענין מה וא"כ הסוהר, בבית הוא דכבול יוכל, לא לזונה ירצה אם דגם תועלנה, לא

וכו'". לכאן התראה

בין בית לשלום סיכוי כבר שאין סבור הדין שבית שבאופן סברתם, ע"פ עולה

"שנדע רק היא ההתראה סיבת כל שהרי כלל, להתראה מקום כבר אין הצדדים,

תחילה בו מתרים ולכן וכו', תקינים יהיו ביניהם שהחיים תקוה עוד שאין בוודאות

באופן הרי עוד", לכסלה ישוב ולא אותו תרתיע בי"ד התראת שמא לראות ומנסים

כלל. בהתראה צורך אין ביניהם, לחיים תקווה עוד שאין לנו שידוע

לאור (זאת הצדדים בין בית לשלום סיכוי רואה לא הדין שבית דידן בנידון ובכן,

בגט לחייבו שניתן לומר יש ממילא ביניהם), הממושך והפירוד הצדדים שני עמדת

התראה. ללא אף

בגט. לחייבו נוספת עילה תובא להלן

בזה זה מורדים ב.

אינו אך באשה, מעוניין אינו הבעל גם הבעל, את רוצה אינה האשה בו מצב בפנינו

הילדים). מזונות על ויתור (ובעיקר תנאיו כל את שתמלא עד לגרשה מוכן

מחיוב בזה זה מורדים דהיינו בזה, זה מעונינים שאינם זוג לבני כלפיביחס אחד יהם

ידועים שלפנינו, במקרה כגון להתגרש, מוכן אינו מהצדדים אחד זאת ובכל השני,

בן אברהם ה"ר מורי "וכתב שכתב: כג) נתיב ח חלק (מישרים, ירוחם רבנו דברי

אומר והוא וכתובה, גט לי יתן ליה בעינא לא שאמרה שאשה לו נראה כי אשמעאל

במורדת אותה דנין דאין מסתברא גט, ליתן רוצה איני אבל לך בעינא לא נמי אנא

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆ʈ˘

אגיטא ירחי תריסר לה משהינן מיהו אלא ונדוניא, כתובה מעיקר כלום להפסידה

לה דיהיב מה וכל תוספת והפסידה לגרש אותו כופין שנה לאחר בהו, הדרי דילמא

לה". יהיב לא ולמיפק למישקל דאדעתא מדיליה,

להמשיך רוצה ואינו בגירושין מעוניין שהבעל שלמרות שלפנינו, המקרה בעצם זהו

מעגן הבעל זה בכגון לאשתו. גט לתת עתה מוכן אינו זאת בכל האשה, עם ולחיות

אשתו. את

בבית ,95-89 עמוד יא (חלק רבניים דין בפסקי גם הסתמכו ירוחם רבנו של זה דינו על

צימבליסט, ח"ג הרבנים הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו, אביב תל האזורי הרבני הדין

וכתבו: הגירושין) להסכם רכוש העברת שבין הקשר בענין דייכובסקי ש' אזולאי, ע'

הבעל את מחייבים פנים כל על או כופין בזה, זה מורדים שניהם והאשה "כשהבעל

אף וכאמור "הואיל :(95 (בעמוד והוסיפו הנ"ל, ירוחם רבנו דברי והביאו לגרשה",

לגרשה, חייב הוא הדין מן כן אם בה, מורד הוא ואף בית בשלום חפץ אינו הוא

נגיע לא אם ואף לגרשה, אותו כופין זה שבכגון ירוחם רבנו מדברי שהבאנו וכמו

פסק כבר גוונא כהאי וכל לגרשה, לחייבו יש מקום מכל כפייה, של זו מדה לידי

כופין אם פלוגתא דאיכא מקום 'ובכל וז"ל בהגה) סכ"א קנד סימן (אבה"ע הרמ"א

אם שאף הרי מיד'". כתובה ליתן אותו כופין מ"מ לגרש כופין דאין אע"ג לא, או

בגט. לחייבם נוכל פנים כל על בזה, זה במורדים לכוף שאין נאמר

אלו זוג שבני משום ירוחם, רבנו של זה דינו משום בגט לחייבו נוכל שלפנינו בנידון

חיים (או בנפרד החיים זוג לבני מיוחס ירוחם רבנו של דינו וחצי. כשנה פרודים כבר

ממרדם, בהם יחזרו שמא לומר נתלה לא כבר שאז שנה, לפחות מזה) זה במרידה

וחצי. שנה של בפירוד שכן וכל

רבנו של חידושו ירוחםביאור

מחמת אותה לגרש רוצה ואינו באשתו המורד בעל הרי לשאול, יש ולכאורה

בה מורד הוא הרי כאשתו), אותה רוצה שאינו במפורש שאומר (במקרה נקמנותו

גט לכפיית עצמה בפני עילה זו הדין ע"פ והרי ממזונות), גם (ולעיתים מתשמיש

הוסיף ומה בזה), אנשים בגבורת הש"ך כשיטת פוסקים שלא המקובלת השיטה (ע"פ

בחידושו? ירוחם רבנו

במרידה, שהחלה זו היא שהאשה במקרה שאף הוא בדבריו שהחידוש לומר ונראה

שם), בדבריו המתואר (כפי האשה של למרידה כתגובה רק היא כיום שלו והמרידה

לא כבר הוא שאם ירוחם רבנו חידש בזה "מורד", בגדר שאינו לומר מקום והיה

לכוף ויכולים כמורד, הוא הרי לצערה, כדי רק הגט את ממנה ומונע בה מעונין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áˆ˘

של גט כפיית לדין המשך הינו ירוחם רבנו של זה שחידושו עולה ממילא לגט. אותו

רגיל. "מורד"

באשתו מעוניין שאינו בעל - ירוחם רבנו של דינו יישום

המוביל בזה" זה "מורדים דין ירוחם, רבנו של זה שדינו נראה פניו על להעיר. ויש

רבניים דין בפסקי המעיין האחרונה. בתקופה רק "התגלה" לכפיה, או גט לחיוב

דין הזכירו לא כי יבחין רבניים) דין בפסקי ראשונים כרכים ט' (לפחות קדומים

מתוך רק גט סרבן זוג בן אודות דין פסקי כמה שהיו למרות דין, פסק בשום זה

גרידא. נקמנות

לכך: דוגמאות כמה ואציין

הגאונים: הדיינים בפני הגדול, ביה"ד בפני ערעור ,112 (עמוד ז כרך רבניים דין בפסקי

גיטה לקבל מוכנה שאינה באשה עסקו ז'ולטי) והרב אליישיב הרב ניסים, הרב

זכויותיה שלילת ע"י לגירושין האשה את לדחוק והעדיפו נקמנות, מתוך ורק אך

בחיוב ירוחם רבנו של זה דינו את הזכירו ולא וכתובה, גט להשלשת בכפוף מבעלה,

מובא וכך נקמנות. מחמת מגרשים ולא בזה זה המורדים זוג לבני כפיה) (או גט

תשכ"ז, א' אדר ד' מיום חיפה האזורי הדין בית של דינו פסק על ערעור "זהו שם:

האשה את לחייב אין לפיו ושבע, תשעים מאות ארבע אלף כב, מס' בתיק שניתן

את מעסיקים הצדדים ששני בשנים רבות זה לרצונה. בניגוד מהמערער, גט לקבל

כבושה ושנאה בנפרד חיים הזוג שבני שנים מעשר למעלה דרגותיו, בשתי הדין בית

המערכה את מנהלים הם שם אשר הדין, בבתי לפגישתם ובפרט ביניהם. שוררת

ע"י האשה נשאלה האחרון בדיון והנה ביניהם. קשר כל קיים לא השני, מול אחד

כד"ת, בג"פ זמ"ז ייפרדו שהצדדים רצוי כי ידו על שהוחלט לאחר האזורי, ביה"ד

מ פיצוי עם גט תקבל כךאולי כל סבלתי גט, רוצה לא אני האשה: והשיבה תאים,

סובלת אמנם אני גט, אקבל לא וכו', שיבוא ורוצה רציתי הזמן כל אני וכו', הרבה

לכל הגט לאחר גם מזונות לך שיתן אותו נחייב ביה"ד: גט. אקבל לא אבל זה ממצב

גט". לקבל מוכנה לא תנאי בשום האשה: חייך, ימי

מתקבל המתדיינים, של החומר על עוברים כאשר "לכאורה הגדול: ביה"ד הסיקו וכך

עוד קיים ולא בעלה כלפי חיובי יחס שום לאשה נשאר לא דנן במקרה כי הרושם

הרי כך, ואם כלל. שכזה בתור בבעלה מעונינת ואינה אליו, נפשי קשר כל אצלה

פירוד, של סופי הסדר לידי להגיע האשה של לסירובה לתת שיש היחידי ההסבר

כי אם לא. ותו פלשתים, עם נפשי תמות בחינת גרידא, נקמנות רק לכאורה הוא

מסיבה אך בעלה, כלפי בלבה נוקטת שהיא מרירות של מהצטברות נובע שזה ייתכן

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆ˈ˘

ליה בעינא לא בבחינת שהיא העובדה עצם משנה לא זה דבר אחרת, מסיבה או זו

ארפנו, ולא אחזתיו ממנו, להיפרד רוצה אינה זאת, ובכל עליה, שנאוי שהוא משום

שיסתאבו". עד שניהם וירעו לעולמים, יימשך נורמלי הבלתי שהמצב לה וניחא

מבעלה, זכויותיה שלילת ע"י לגירושין האשה בדחיקת דנו הדין פסק בכל כאמור,

ועיקר. כלל ירוחם רבנו של זה דינו את הזכירו ולא וכתובה, גט להשלשת בכפוף

הדיינים בפני הגדול, ביה"ד בפני ערעור ,200 (עמוד ט כרך רבניים דין בפסקי עי' כן

ג"כ עסקו שם אליהו), מרדכי והרב קאפח יוסף הרב גורן, שלמה הרב הגאונים:

בדברים בו שחשדה (משום בבעל נקמנות מטעמי רק גיטה לקבל המסרבת באשה

שיש במילה אף הזכירו לא זו, בעובדה ספק להם היה שלא ולמרות מסויימים),

כל ע"י נכתבו מפורטים (נימוקים ירוחם רבנו של זה דינו משום בגט לחייבה מקום

זה). נימוק הזכיר לא אחד ואף מהדיינים, אחד

כי בוודאות סבור היה הדין בית אמנם כי להשיב יש הללו הדוגמאות על ברם,

בפירוש אמרה לא האשה ואולם נקמנות, מטעמי רק לגרש רוצה אינה האשה

שמסתבר (למרות בלבד הדין בית התרשמות היתה זו בבעלה. מעוניינת לא שהיא

האשה דברי את ציטטו שם ז בפד"ר לדבר, ראיה נכונה). התרשמות זו שהיתה

שיבוא ורוצה רציתי הזמן כל "אני סובלתשאמרה: אמנם אני גט, אקבל לא וכו',

אף אלא אותו, רוצה שאינה אמרה לא רק לא הרי גט". אקבל לא אבל זה ממצב

בדברי להשתמש ניתן לא שכזה שבמקרה יתכן שיבוא. רוצה עתה שעוד אמרה

עדיין והוא יתכן גט, לקבל או לתת מוכן שאינו הצד שהרי הנ"ל, ירוחם רבנו

בארי בנימין מהג"ר שמעתי זה (ביאור מורד בגדר ואינו הנישואין, המשך את רוצה

אשקלון). אב"ד שליט"א,

העיון לאחר "אכן כך: והסיקו ירוחם, רבנו של בדינו שדנו 271 עמוד יג פד"ר גם ועי'

הוא עמה לחיות הבעל של סירובו שגם דווקא אמורים ירוחם רבנו שדברי נראה

בה יפציר הבעל אם אבל להתגרש, האשה של מדרישתה כתוצאה ולא עצמו, מצד

אין עמה, לחיות הוא גם יסרב מכך כתוצאה בסירובה תעמוד והיא לשלום שתחזור

מכאן מוכח "הרי והסיקו: ע"ב, מט הגיטין מהגמרא זאת והוכיחו לגרשה". לחייבו

לגרשה". שלא בידו עמה, לחיות מסרב שהבעל לכך שגרמה היא האשה שאם

בפני ערעור לה, (סימן שאול משפטי בפד"ר זו סברא מובאת יותר מפורש ובאופן

הרב אלישיב, שלום יוסף הרב הגאונים: הדיינים ע"י החתום פס"ד הגדול, ביה"ד

בסיכומו האשה ב"כ של "הסתמכותו נאמר: שם אליהו), מרדכי הרב ישראלי, שאול

ואף ליה בעינא לא שאמרה אשה בענין ירוחם רבינו מש"כ על האזורי ביה"ד בפני

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˙

שבטענת לכאן, ענין אינה לגרש, אותו כופין יב"ח שלאחר לה, בעינא לא אמר הוא

שמסכים אלא נאמר לא האזורי ביה"ד של הראשון בפסה"ד אוזכרו שגם הבעל

עומדת". בעינה לשלו"ב הצעתו אבל גט, במתן ברירה בדלית

גט חיוב ביאר שם שליט"א) בצרי הגר"ע (נימוקי 80-81 עמודים יח בפד"ר גם ועי'

את לגרש מעונין הבעל שגם לדעת נוכח ביה"ד שכאשר וכתב בזה, זה במורדים

ע"פ לה המגיעים כספים על לו שתוותר או כספים מיני כל לסחוט ברצונו רק אשתו,

את לסחוט יוכל שלא כך על כפיה למעשה שזו משום לגרש, כופה הדין בית דין,

מעוניין בעצמו הוא שהרי הגירושין, על אותו כופין לא בעצם אך כדין, שלא אשתו

כדין. שלא דברים להשיג כדי הגט שתופס רק לגרש,

של בדין זצ"ל פלאג'י הגר"ח של בדינו הכוונה גם שזוהי הדברים בהמשך שם וביאר

והאם בטענתו, כנה מי לבדוק נועד חודש) (י"ח ההמתנה שזמן לשלום", סיכוי "אין

לגט. לכפותו מקום יש שאז לסחוט, רק או לשלום, פניו הבעל

אך בעליל בה מעוניין אינו לחינם, אשתו את מעגן שהבעל שלפנינו במקרה ובכן,

לחיוב בהכרח המובילים הללו הדינים בו שמתקיימים ודאי לגרשה, מוכן אינו גם

בגט. הבעל

עיגון טענת בשל רק גט ירוחם)חיוב רבנו של (כדינו

לחיוב מספקת עילה זוהי לבדו שעיגון לכך ראיות הביאו שם 267 עמוד יג פד"ר עי'

וילנא), מהדורת צא, עמוד וחידוש, (דרוש איגר עקיבא מרבי הדברים את והוכיחו גט.

לחיובי תביעה בעלה על לאשה כשאין שאף בבירור עולה רע"א "מדברי וסיימו:

אותו וכופין לעגנה, רשאי אינו בכ"ז כלל, לה משעבד ואינו לו אסורה שהרי אישות,

ירוחם רבנו של דינו בענין בראיות שהאריכו ועי"ש ירוחם. רבנו וכדברי לגרשה,

כפיה. או גט לחיוב עילה היא נוספת) עילה בלא (גם העיגון טענת שעצם הנ"ל,

מאיס טענת אודות הידועים הרמב"ם מדברי (270 (עמוד הביאו לכך נוספת ראיה

טעם נתינת "ומה השאר: בין עליו השיג והרא"ש לגרשה, הבעל את שכופין עלי,

ימיה, כל חיות אלמנות ותוצרר לו תיבעל לא איש, אשת ולהתיר לגרש האיש לכוף

היא העיגון טענת הרמב"ם שלשיטת משמע ורביה". פריה על מצווה אינה הלא

לגרשה. חייב כך ומשום לו, משועבדת להיות שלא מספקת עילה

ז"ל הרמב"ם "לשיטת כך: על שכתב סד) (כתובות יהושע הפני דברי את והוסיפו

לעגנה, רשאי שאין הטעם שם וכתבתי להוציא, אותו כופין עלי מאיס בטוענת

וכו'". טענה מחמת באה באינה אפילו איירי, ענין בכל ומשמע

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‡˙

טענת הפוסקים רוב לדעת הדברים, "מסקנת האמור: כל לאור הסיקו 273 ובעמוד

האשה את לחייב טענה שהוה ובוודאי בגט, הבעל את לחייב טענה הוי לבד עיגון

וכו'". חדר"ג דאיכא במקום אף גט, לקבל

במותב פורסם, לא ,1758 מספר (תיק הגדול ביה"ד של הנ"ל דין מפסק ציטוט ואביא

שלמה הרב עמאר, משה שלמה הרב הגדול הדין בית נשיא כב' הגאונים: הדיינים

הגירושין את שמעכבת אשה (אודות כך שכתבו שלום) בר עזרא הרב דייכובסקי,

בגט. לחיוב מקום יש שאכן עולה שבתיק החומר "מן ממוניות): מטרות השגת לשם

ערעור הוגש לא כך ועל האזורי, ביה"ד שקבע כפי בזה, זה רוצים אינם הצדדים שני

ביצוע את להבטיח בכדי גט, לקבל המשיבה מסרבת כן פי על אף המשיבה. ע"י

הרכוש לחלוקת ועמדתה במידה - המשפט בבית שנידון רכוש לחלוקת הדין פסק

וכו שם תתקבל רכושיים,לא להישגים כמנוף בגט להשתמש שאין סבורים אנו .'

על כולו נסב והדיון בזה, זה חפצים אינם הצדדים אחרת. בערכאה שנדון בנושא

וכו'". בלבד הרכוש

שליט"א: דייכובסקי הגר"ש כתב שם ,(52 עמוד יט (פד"ר הגדול ביה"ד מפס"ד ואצטט

כי טוען המערערת ב"כ מזונות, וביטול בגט האשה לחיוב ביחס השניה "הנקודה

על בסיסית. טעות בכך יש בגט. לחייב עילה שום ואין רע', כל עשתה 'לא מרשתו

בשלום חפצים שאינם אשה או בעל רע'. 'מעשה בעשיית צורך אין בגט לחייב מנת

בית על מקובל אינו גט ללא פירוד של הרעיון אין. אחרת דרך בגט, חייבים בית,

וכו'". בגט לחיוב מקום יש בית בשלום רוצה שאינה וכל הדין,

שיתקבלו עד לעגנה ומוכן באשתו חפץ אינו הבעל כי בעליל נראה דידן בנידון

לבעל גט חיוב בכלל הוא הרי ממילא להלן), שיבואר (כפי הוגנות הלא דרישותיו

לעיל. שהובהר כפי אשתו, את המעגן

בנסיבות כי כשמש ברור הדין לבית כי העובדה את גם נצרף גט לחיוב הנ"ל לעילות

להלן. זו עילה ותבואר הצדדים, בין בית לשלום סיכוי אין זה תיק

בית לשלום סיכוי אין ג.

פניו ועל בה, רוצה לא והוא בו רוצה לא היא בזה, זה המורדים זוג בני לפנינו

עד הגט מתן את לעכב מעוניין שהבעל אלא ביניהם, בית לשלום סיכוי שאין נראה

שמציב. התנאים לקבלת

נוטים ביניהם, בית לשלום סיכוי שיש נראה ולא רב, זמן פרודים כבר הזוג בני כאשר

נוספות עילות ישנם כאשר להתגרש, הצדדים לחיוב זאת עובדה לצרף הדין בתי

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·˙

וכך קיב). סימן (ח"ב ושלום חיים בספרו פלאג'י הגר"ח דברי על בהסתמך גט, לחיוב

להם ואין נפרדים רב שזמן דין לבית שנראה כל אומר, אני כלל "בדרך שם: כתב

יהיו שלא כדי גט, ולתת מזה זה להפרידם הרבה השתדלות צריך אדרבה תקנה,

כדי זה בענין גט מלתת לעכב הבא כל כי נאמנה וידעו וכו', רבים חטאים חוטאים

והאשה לגרש רוצה שהאיש פעמים ותחרות, שנאה קנאה מחמת מזה זה להנקם

ליתן עתידין שמים, לשם שלא הדבר מעכבים מהאיש להנקם וכדי רוצה, אינה

גט מלתת מעכבים מהאשה להנקם וכדי וכו' רוצה כשהאשה להיפך כן וכמו הדין,

וכו'". מהשמים עונש ויש ה' בחר לא בזה גם שמים, לשם שלא

להסתמך ניתן רב זמן זה בפירוד החיים זוג בני של מקרה בכל האם נדון להלן

זה. היתר על

רקע על לכפיה וקצבה מועד והציב נוסף תנאי פלאג'י הגר"ח הוסיף שם בדבריו

ק נותן "והנני וכתב: לשלום", סיכוי "אין של יארעזה דאם הזה, לדבר וזמן צבה

ימתינו תקנה, להם ואין השלום לתווך נלאו כבר לאשתו, איש בין מחלוקת איזה

שלום לשום תקווה יש שלא לבי"ד נראה לשמים בינם ואם חדשים, ח"י זמן עד

דינו האמור". כדבר אני, רוצה שיאמרו עד גט לתת ולכופם הזווג יפרידו ביניהם,

מעת חודש י"ח כבר שהמתינו בזוג רק נאמר לשלום סיכוי כשאין לגט שיכפו זה

ביניהם. הסכסוך פרוץ

(חלק רבניים דין בפסקי חודש? י"ח דווקא להמתין שיש שכתב למה המקור מהו

כנראה נובע פאלאג'י הגר"ח שקבע חדשים י"ח של שהשיעור ביאורו (214 עמוד ט

הגר"ח שהביא כמו חדשים, מי"ח יותר מאשתו אדם ירחק שלא רגמ"ה מחרם

א). סימן (ח"ב ושלום חיים בספרו פאלאג'י

וחצי), כשנה כבר בנפרד חיים (שהרי זה זמן פרק חלף כבר שלפנינו בנידון ובכן,

להלן. ועי' נוספות), עילות (בצירוף גט לחיוב הנ"ל ההיתר על להסתמך נוכל וממילא

לשלום סיכוי כשאין גט בכפיית פלאג'י הגר"ח של דינו ביאור

את לגרש לכופו כדי בכך די לשלום סיכוי שאין זה וכי תמוה, זה דינו ולכאורה

אשתו?

בשני זאת ביאר שם שליט"א) בצרי הגר"ע (נימוקי 80-81 עמודים יח בפד"ר ועי'

אופנים:

לדברא. בדברים, לכפייה רק היתה פלאג'י הגר"ח של כוונתו שכל פירש ראשית

הזמן. כל מריבה של במצב ישארו ולא בגט או בשלום שיגמרו לבם על

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‚˙

נוכחב. ביה"ד שכאשר וכתב בזה, זה במורדים גט חיוב ביאר הדברים בהמשך

כספים מיני כל לסחוט ברצונו רק אשתו, את לגרש מעונין הבעל שגם לדעת

משום לגרש, כופה הדין בית דין, ע"פ לה המגיעים כספים על לו שתוותר או

בעצם אך כדין, שלא אשתו את לסחוט יוכל שלא כך על כפיה למעשה שזו

הגט שתופס רק לגרש, מעוניין בעצמו הוא שהרי הגירושין, על אותו כופין לא

הכוונה גם שזוהי הדברים בהמשך שם וביאר כדין. שלא דברים להשיג כדי

(י"ח ההמתנה שזמן לשלום", סיכוי "אין של בדין זצ"ל פלאג'י הגר"ח של בדינו

לבדוק נועד לסחוט,חודש) רק או לשלום פניו הבעל והאם בטענתו, כנה מי

לגט. לכפותו מקום יש שאז

למעשה? זאת פוסקים האם

חיוב לצורך פלאג'י ר"ח של זה דינו על להסתמך ניתן האם העקרוני, במישור ונדון

רב. זמן בסכסוך המצויים זוג בבני גט

הדין בבית ערעור ,200 עמוד ט (חלק רבניים דין בפסקי עסקו זה בענין ובכן,

שלמה הרב לישראל הראשי הרב הגאונים: הדיינים כב' בפני ירושלים הגדול הרבני

נישואין היתר או גירושין בנידון אליהו, ומרדכי קאפח יוסף הרבנים נשיא, גורן,

באלימות). ונוהגת במאוסה

באחד הסתמכו הגדול הרבני שבביה"ד "אע"פ והלאה): 213 (עמוד שם כתבו וכך

עצמם, מצד מאוד דבריו הם קשים בזה, פאלאג'י הגר"ח של דבריו על הפסקים

לתת הבעל את לכוף ובין לגט האשה את לכוף כשמדובר בין מבחין שאינו מכיון

השייך פאלאג'י הגר"ח לפי לכאורה איסור בזה אין גט לקבל האשה את לכוף כי גט,

ולא בחדר"ג לא שם דן אינו וגם החרד"ג, את עליהם קבלו שלא המזרח לעדות

בודאי אז אשתו, על אשה לישא שלא הנישואין בעת מקבל לא אם השבועה, בדין

מעבירה, כך ע"י אותם מונעים בי"ד שלדעת כל גט לקבל האשה לכוף בי"ד שרשאי

הנ"ל". בתשובה ז"ל פאלאג'י הגר"ח באריכות זאת שהסביר כמו

בדין נכלל שאינו כל גט לתת הבעל את לכוף "אבל הבעל: לכפיית ביחס והוסיפו

איסור בזה שיש כדין שלא מעושה גט ליה הוי גט לתת עליו יכפו אם לגט, כפיה

קבע ואיך כופין, הכי בלאו גם לגט, אותו שכופין אלה בין הוא ואם איש. אשת

לכופן שיש ופסק בהלכה, מקור לו שאין לדבר זמן של קצבה ונתן זה בדין פשרה

כופין חדשים י"ח שלאחר הבעל, על גם שמדובר בברור משמע ומדבריו גט. לתת

לגרש". אותו שכופין אלו בין נכלל שאינו אע"פ אני, רוצה שיאמר עד אותו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „˙

חרם בבעיית פאלאג'י הגר"ח דן הנ"ל א סימן בח"א "גם הדברים: בהמשך והוסיפו

וסיעתו הרמב"ם משיטת להקל לומד וג"כ עלי, מאוסה ובאומר במורדת רגמ"ה

גדול התקנה בשביל האשה כח יהא ולא עלי, מאיס באומרת לגט הבעל את דכופין

ריש (ח"ג מאירות פנים מהרב שם ומביא בתשובה, הרא"ש שכתב וכמו מהאיש,

אין אבל הגאון. תיקן לא עלי מאיס או דמורדת דאדעתא רגמ"ה דתקנת יט) סימן

שהם משום ורק כך על שכופין הלכתית סיבה ללא גט על לכוף נטיה שום בח"א שם

שכופין אחרות סיבות ישנן כאשר מדובר שם כי חדשים, מי"ח יותר מזו זה נפרדים

גט". לקבל או ליתן עליהן

עצמו פלאג'י ר"ח הוסיף שגם למעבדוציינו ב"ד דמצו טצדקי "וכל וכתב: שם

ניצולים אנחנו הנה שבזה כדי לעשות אנחנו צריכים ברצונה הגט שתקבל כדי

מדברי או תורה באיסור ספקא ובספק המחלוקת בסלע ליכנס ושלא פקפוקים מכמה

השכל מן רחוק שהענין לשמים בינם בעיניהם שראו וכיון וכדומה. והרגמ"ה סופרים

מיני בכל גיטה שתקבל באופן לרחק ישתדלו ואזי כלום, הועיל ולא זמן עבר וכבר

ואיזה תתרצה שהאשה הב"ד ראו אם וכן שיתרצו, עד ריצוי מיני ובכל כפייה

ולהחרים לנדות לב"ד יש אזי גט, תקבל ולא עורפה שיקשה עצה לה משיא מקרוביה

להכשיל גיטה תקבל שלא עצה לה ולתת להכשילה לה שמסייע וממי ממנה ולהבדל

אף האשה על גירושין לכוף מיהר לא הוא שגם הרי העיגון". בכבלי לבעל עוד

לשלום. סיכוי שאין

שבסוף פאלאג'י הגר"ח של זו מתשובה להסיק שאין איפוא "ברור והסיקו: וסיימו

בין לגט, כפיה בדבר חדשה הלכתית מסקנה שום קיב) סי (ח"ב ושלום חיים ספר

על לדון שאין ובודאי החדר"ג, את שקבלנו לדידן האשה כפיית על מדובר כאשר

הזוג בני בין שיש המחלוקת סמך על רק גט לתת הבעל כפיית על מדובר כאשר פיו

פאלאג'י הגר"ח דברי לפי שאז ביניהם, שלום לשום תקוה יש שלא לבי"ד ונראה

האשה את לכוף אפילו כך לפסוק ואין מאד תמוה זה גט. לתת ולכופן הזווג יפרידו

לצאת, אותה או לגרש אותו שכופין ההלכה מצד אחרים נימוקים שאין כל לגט,

נצרף לא ולכן רואות. שעיניו מה אלא לדיין ואין ובפוסקים. בשו"ע שמבואר כפי

דיננו". פסק לנימוקי זו שיטה

כתבו ובכן, הנ"ל? פלאג'י ר"ח של היתרו על להסתמך שיש כתבו כן מקרה באיזה

עלי" "מאוסה הבעל שאומר או כמורדת דינה האשה אם כך על להסתמך שניתן שם

חיים כך על בנוסף שאם אמת, שטענתו לדבר רגלים וגם לכך, מבוררת סיבה ויש

לקבל אותה כופין שאז מחמתה בית לשלום תקווה ואין שנים כמה מזו זה בנפרד

גט. לקבל מסרבת היא אם אחרת לישא לו שמתירין או גט,

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‰˙

מובא שליט"א) איזירר והגר"ח שרמן הגר"א הרוב, (דעת הגדול ביה"ד בפסק גם

מזונות (והפסד גט לתת הזוג בני את לכוף פלאג'י הגר"ח בדברי הכוונה שאין

למ פירוד, של מצב קיים שכאשר לדיינים, טובה עצה זו אלא שללאשה), מצב נוע

מאיסור, הזוג את להציל כדי הכל לעשות המצוות על כופין הזוג, בני אצל חטא

מיעוט דעת שם מובאת (ואולם, בכך לביה"ד להישמע הזוג בני על חובה גם ואולי

נכונה שאינה פרשנות שזו וסבר בכך, עמם הסכים שלא שליט"א, בוארון הגר"צ של

מכך). היפך נאמר שם שהרי פלאג'י, הגר"ח בדברי

נימוקי תשס"ט, טבת ט"ז (מתאריך הגדול ביה"ד של אחר בפס"ד גם ראיתי כן

ועתה באשתו שבגד בעל (אודות שכתבו חשאי) והגר"מ איזירר הגר"ח הדיינים

שפירוד הבעל של "טיעוניו זכויותיה): אותה ויפסידו בגט אותה שייחיבו רוצה

זכות שום מפסידה לא האשה עלינו. מקובלים אינם גט לחיוב עילה הם ממושך

לא שביה"ד גורם לשלו"ב סיכוי חוסר בית. לשלום הסיכוי חוסר מחמת מזכויותיה

עילות אין עוד כל מאידך, אולם לכך. זמנו את יבזבז ולא שלו"ב בהשכנת יתעסק

"גם והוסיפו: לאשה". המגיעות מהזכויות זכות שום מאבדת אינה האשה גירושין,

לגבי לא ובראשונים, בש"ס נזכרה שלא כפיה לחדש באו לא פאלאג'י הר"ח דברי

כל בע"כ). לגרש שלא מנהג שיש או חדר"ג שיש (במקום האשה לגבי ולא האיש

מוסרי, באופן וללחוץ ובדיבורים בדברים להשפיע לבי"ד הוראה אלא אינם דבריו

דייני נהגו וכך כלל, זכויות הפסד של פסיקה או משפטית כפיה בדבריו אין אבל

דנא". מקדמת בגדול ביה"ד

"מצטרף הנ"ל): המקרה (אודות שליט"א אלגרבלי הגר"צ שם הוסיף זה ובענין

תתפייס, כזה במצב שחברתה במה האשה את הבעל יפצה באם אולם למסקנה,

הממושך הפירוד מכל ונראה מאחר נישואין, בהיתר לדון מקום יש תסרב, זאת ובכל

יש השלום בהפרת לאשם שגם פתח, בדבריו מצינו הרי האשה". עליו שמאוסה

בעיני מאוסה והאשה לשלום סיכוי אין מרובות, פירוד שנות עברו ואם תקווה, לתת

גם (אך נישואין היתר לו לתת יש תסרב, והיא הולם פיצוי לה יציע אם בעלה,

2518 (תיק אחרים בפס"ד גם סבר כן להתגרש). אותה לכוף או לחייב אין לשיטתו

הגדול). בביה"ד 4796 בתיק וכן הגדול, בביה"ד

(עמוד א בפד"ר גם עסקו בית לשלום סיכוי כבר שאין זה סמך על גט חיוב בשאלת

אמת נתנה אמנם פיטורין. לגט הבעל בתביעת תחילה "נדון שם: כתבו וכך ,(162

ימשיך הזה שהזוג תקוה רואה ביה"ד אין הזוג בבני הממושך הטפול שמתוך להאמר

הזוג בין המשפט מתנהל שנים לתשע קרוב זה הארץ. כל כדרך אישות חיי לחיות

מיני בכל השני נגד אחד תמרורים מלאי וכולם וכו', בענינם נפתחו תיקים ושלשה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Â˙

שמונה זה כי הבעל, טען וכו' תש"ה בחשון בי"ג הראשונה התביעה עם מיד חשדות.

כמהש הוצעו לגרשה. ובקש בסדר חיים אינם הללו השנים וכל נשואים שהם נים

בפנינו שהעידו שהשכנים אף הועיל. ללא וכולם באחרונה גם לרבות שלום, הסכמי

וכו'". תמיד רבים היו יחד, שחיו הזמן שבמשך אמרו

אין משותפים לחיים תקוה חוסר של זו אמתלא "ברם העקרונית: ברמה והוסיפו

בהוכחות הוכח שלא זמן כל פיטורין, גט לקבל האשה על חובה להטיל כדי בה

או מורדת, דין לה שיש כך כדי עד הבית שלום בהפרעת אשמה שהאשה מספיקות

להוכיח הבעל הצליח לא וזאת עליו, נמאסה שהאשה ברורה אמתלא לזה בדומה

חוסר של כאלה סתמיות טענות על להסתמך נבוא אם ממשיות. עובדות על ולבסס

את ויזניח ביתיות למריבות יגרום מאשתו להפטר שירצה בעל כל לשלום, תקוה

וכבר לשלום, סכויים אין כי בטענה ג"פ וידרוש יבוא ואח"כ שנים לכמה אשתו

אחרי באשתו שמאס אחד ע"ד שנשאל קמ"ה סי' ח"ג מלכיאל דברי בשו"ת מצינו

יולדיו ואת אותו ומקללת מדנים אשת שהיא באמרו חדשים כחמשה עמה היותו

לה לתת חפץ והאיש ביניהם קירוב לעשות וא"א שנה י"ד עברו וכבר אותו ומבזה

אופן, בשום להתגרש חפצה אינה והיא ר"כ אלף עוד זה מלבד ותוספת כתובה

הצילו למען רבנים מאה היתר עפ"י אחרת לישא הלז להאיש להתיר מקום יש אם

שמצד וכותב ומסיק הבעל טענות כל לדחות באריכות והשיב עבירה, מהרהור

להתיר וחלילה אשתו לו ששנואה יאמר אחד כל דא"כ לדון אין ג"כ עליו שמאוסה

במזונותיה שחייב ופשוט הפקר ישראל בנות יהיו דא"כ כאלה בענינים חרגמ"ה

והרי כלל להתיר אין הרהוריו חשש ובשביל הכשרות, ישראל בנות ככל וכסותה

ודון עיי"ש, מהרהורים וינצל אדם ככל אשתו עם לדור יכול הלא כי כמזיד הוא

החיובית שמתשובתה ובפרט ומבוססות, מבוררות טענות שאין דידן לנידון גם מינה

תשי"ג, בסיון מי"ט בעלה שהציע העיקריים השלום לתנאי באחרונה האשה של

הרב הסבל אחרי ואולי לשלום. כעת עכ"פ האשה פני שאמנם לחשוב מקום יש

לתנאי ולהסתגל בכנות להשלים בדעתה האשה השלימה הממושך הפירוד של

לכמה להסכים יכלה לא ורק האחרונה, בהצהרתו הציע שבעלה היסודיים השלום

האשה צעדי להצר בכדי רק ובאים הדעת על כלל מתקבלים שאינם מהתנאים

שלא בכדי מראש מחושבת בכוונה גם לשלום".ואולי תסכים

והוגנת טובה עצה בתורת רק לאשה ליעץ היותר לכל הדין בית יכול "לזאת וסיימו:

כ"כ ממושך זמן לשבת ולא מתאים כספי פצוי יפצנה אשר אחרי מבעלה להתגרש

מאחר בעלה את לעגן לא וגם השלום, לקירוב תועלת שום מכך שתצמח בלי בעיגון

יכולת אין אבל תקע"ט), מצוה בחינוך, (עיי' בה קצה ונפשו רוח למורת לו שהיא

מזכויותיה". דבר שום להפסידה או פיטורין גט בקבלת הדין מן לחייבה

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆Ê˙

אם רק אלא בגט, לחייב כדי לבדה לשלום" סיכוי "אין בעילת אין דבריהם, ע"פ

האשה בחיוב דברו (שם ברורה באמתלא מאיסות טענת כגון נוסף, טעם לכל מצטרף

אשתו). נגד הבעל של מאיסות ובטענת לגט,

הגר"ח של דינו לפסק להתייחס יש איך זה, בענין דנו (112 (עמוד ז חלק בפד"ר גם

דה"ה "וי"ל כתבו: וכך לא. שמא או זה סמך על גט לחייב ניתן האם הנ"ל, פלאג'י

מ"ש ועי' היא. דשכיחא מילתא לאו שנים מעשר למעלה בנפרד חיים והיו במקרה

כל אומר אני כלל שבדרך אלא קי"ב: סי' ח"ב ז"ל פאלאג'י להגר"ח ושלו' חיים בס'

השתדלות צריך אדרבא תקנה, להם ואין נפרדים הרבה זמן שהיה לב"ד שנראה

אינה והאשה לגרש רוצה שהאיש פעמים וכו', גט ולתת זמ"ז להפרידם הרבה

וכו', הדין את ליתן עתידים לש"ש שלא הדבר מעכבים מהאיש להנקם וכדי רוצה

נלאו וכבר לאשתו איש בין מחלוקת איזה יארע אם הזה לדבר קצבה נותן והנני

נראה לשמים בינם ואם חדשים ח"י זמן עד ימתינו תקנה להם ואין השלום לתווך

שיאמרו עד גט לתת ולכופם הזוג יפרידו ביניהם, שלום לשום תקוה יש שלא לב"ד

עכ"ל". אני, רוצה

יש בע"כ לגרש לא ז"ל רגמ"ה חרם חומר דמשום נאמר אם "ואף וביארו: והוסיפו

לאפשר יש דעכ"פ לדון יש מ"מ ז"ל, כהגרח"פ לכת נרחיק ולא גווני, בכל להחמיר

מהחיובים עי"כ ולהיפטר ביה"ד, יקבע אשר סכום וכתובה, גט להשליש לבעל בכה"ג

תקנת בכלל כסות שאר מניעת דגם לדון יש כי ואם אשתו. כלפי בעל על המוטלים

מבלי הגאון תקנת בכלל זה דגם נלפע"ד לכן ע"ז: סי' יעקב בישועות וכמ"ש רגמ"ה,

כפיה בין הבדל יש אעפי"כ וכו', כרחה בעל אשתו את לגרש יבא שעי"ז דבר לעשות

ויש עלי מאוסה הבעל בטען שם בעצמו יעקב הישועות וכמ"ש שו"כ, למניעת בע"כ

מזונות ממנה למנוע יכול זה מחמת מ"מ לגרשה, נותן הדין שאין אף מבורר, טעם לו

ג"פ". שתקבל עד

בין בית לשלום סיכוי שאין כך בשל רק אשה) (אף בגט לכוף נמנעו שאמנם הרי

שאר מאשתו למנוע הבעל שרשאי סברו אך מחיוביוהצדדים, ולהיפטר ועונה כסות

וכתובה. גט להשלשת בכפוף כלפיה,

הדיינים כב' בפני חיפה, האזורי הרבני הדין בבית ,(108 (מעמוד ז בפד"ר עי' כן

לחייב תביעה בענין רקובר, ברוך הדאיה, עזרא אב"ד, - רוזנטל נ. יעקב הגאונים:

עשר שזה מאחר גט ממנו לקבל לחייבה אשתו נגד בעל תביעת גט בקבלת האשה

ביניהם. לשלום סיכויים ואין בנפרד חיים הם שנים

כבר (א) עיקריות: עילות שתי על מבוססת הבעל של החדשה "תביעתו כתבו: וכך

(ב) בגט. לחייבה יש לכן לשלום סיכויים כל ואין ביניהם פירוד של שנים עשר עברו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á˙

ובטענות בחומר העיון לאחר אחרת. אשה עם חי שהוא בעלה על העלילה האשה

גט לקבל האשה את לחייב אין ההלכה לפי כי מחליטים אנו שהושמעו החדשות

לרצונה". בניגוד

לשלום: סיכוי שאין הסברא מצד בגט לחייב לתביעה ביחס (109 (עמוד הסיקו וכך

אין שלום לחיי סיכויים אין אם שאפילו פעמים כמה פסקנו כבר א', לעילה "בנוגע

שנוצר". במצב אשם אינו הוא אם גט לקבל שכנגד הצד לחייב

מקומות ובעוד תקצד, (עמוד אבהע"ז שו"ת זצ"ל, הרצוג לגרי"א וכתבים בפסקים ועי'

כתב: תשב בעמוד ושם גט. לכפיית הנ"ל הנימוק על להסתמך אבה לא שגם שם)

מחוץ מספיק יסוד עכשיו רואה אינני להתגרש, שצריכים הדין פסק את "לאשר

לנו נתגלתה לא הבי"ד שדעת מה מלבד והנה לשלום', סיכוי 'אין של הידוע לנימוק

מנימוק כך כל נוחה דעתי אין כלל בדרך הרי הנימוק, שזהו נתפרשה ולא צרכה כל

וכו'". לפנינו הבאים הדין בפסקי המצוי זה

אודות כתב שם אליהו), מרדכי הג"ר של דינו פסק ,221 (עמוד ט פד"ר גם ועי'

בדבריו שם (=המובא מהרשד"ם של היתרו שכל "הרי פלאג'י: הגר"ח של זה דינו

מורדת, שהיא מפני אלא בנפרד שהם שנים כמה שעברו מפני לא הוא הקודמים)

מפני או מורדת שהיא קול מוציא פירוד של שנים מספר או השנים שלוש כן ואם

לביה"ד ידועה לא והסיבה רב זמן נפרדים הם אם אבל התיר, ולכן שכיח לא שכזה

השנים שריבוי מצאנו שלא הרי זה בכגון באחרת, נתן שעיניו מפני שחושש או

לבעל נתיר זה סמך ועל מורדת, כן היא שהאשה גושפנקא יתן הריחוק והגדלת

ילך אשתו את לעזוב שירצה בעל כל הכי תאמר לא דאם אשתו, על אשה לישא

לישא לו ויתירו ממנה מרוחק הוא שעתה ויטען יבא ואז שנים כמה ממנה ויתרחק

בשבועה.אש ספרד חכמי או בחרם אשכנז רבני תקנת והיכן גט, לקבל יכריחוה או ה

מורדת היא שהאשה משוכנע שביה"ד איירי שם קי"ב ח"ב ושלום חיים שכתב ומה

רק הוא סרובה וכל גט רוצה היא ובקרבה שלום ממלל פיה ורק שלום רוצה ואינה

כתב ולא הזוג, לחיי עוד מקום שאין כדין לדונה שיש אומרים אנו אז ממנו, להנקם

שבהיות ונאמר באחרת ודבק והלך אשתו את יעזוב הבעל שאם לבו על עלה ולא

שהבעל או באחרת, עיניו שנתן איירי לא ושם גט. לקבל האשה את נכריח אז וכן,

ומחזק מוכיח שנפרדו והזמן בבעל מורדת שהיא לעיל שכתבנו כמו אלא ממש, מורד

לכך ולא בגט, לחייב כדי לבדו השלום בריחוק אין לסברתו גם הרי המורדת". שהיא

בדבריו. פלאג'י הגר"ח התכוון

א. קוליץ, י. ולדנברג, א"י הגאונים: מהדיינים (פס"ד 362 עמוד יג פד"ר גם ועי'

ביה"ד כי אומר "הוה כך: וכתבו גט, לחייב כדי זו בעילה שאין ג"כ שסברו שפירא)

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆Ë˙

חשיבות נתן לא לג"פ, עילה כל מצא שלא מכיוון זה, ובהרכבו הקודם בהרכבו

לנימוק זה את מצא ולא הזוג, בני בין שורר לא שהשלום ועידנים עידן שזה לעובדא

בת הנחת לא כן, לא דאם ובצדק, פיטורין, גט בקבלת האשה את לחייב מספיק

להיפטר שהיא סיבה מאיזה שירצה איש וכל בעלה, תחת יושבת אבינו לאברהם

גט בקבלת לחייבה ויבקש שנים כמה יעגנה אחרת, באשה עניו יתן או מאשתו

שלום". לחיי סיכויים ואין היות פיטורין

בפסקי ועי' בעלמא, מסברא אף לשלום, סיכוי שאין כך על מסתמכים שכן יש

כב' בפני ירושלים הגדול הרבני הדין בבית ערעור ,362 עמוד יא (חלק רבניים דין

הרבנים נשיא, יוסף, עובדיה הרב לישראל הראשי הרב הראשל"צ הגאונים: הדיינים

כי דין לבית "כשמתברר במסקנות: כתבו שם גט), חיוב בענין אליהו, מ. קאפח, י.

האשם הצד תביעת לפי אף גירושין פוסקים בית, לשלום לחזור סיכוי כל אין לזוג

הבית". שלום בהפרת

תיקי כולל התיקים, שבכל החומר בכל העיון "אחרי ובארו: סכמו (364 (בעמוד ושם

ואם כולה, וכל שנוצר, האומלל במצב אשמה האשה שאין אמנם נראה זה, בי"ד

חרב? תאכל הלעולם אך הבעל, שכם על רובצת האשמה של רובה רוב אמור תרצה

זה וזוג תקנה, עוד שאין שברור וכיון סוף, ללא להמשך זה מצב להניח שאין ברור

הזוג". בין ולהפריד קץ לשים יש בשלום, לחיות ישובו לא

להי חייבים שהצדדים לנו גם נראה "לפיכך מיד: הוסיפו פסה"דואף ברוח בג"פ, פרד

וכו'". שליט"א האזורי ביה"ד כב' של

כתב שם "ובאמת", (יג) ד"ה יח סימן אה"ע - ג חלק אומר יביע שו"ת עי ואולם,

מחלוקת יש שאם קיב), (סי' ח"ב ושלום חיים בשו"ת "וע"ע כך: שליט"א יוסף הגר"ע

לדבר, וקצבה זמן לתת יש מסרב, והבעל להתגרש רוצה והאשה לאשתו איש בין

לב"ד ונראה תקנה, להם ואין השלום לתווך נלאו וכבר חדשים י"ח עד המתינו ואם

רוצה שיאמר עד גט לתת אותו ויכופו הזוג, יפרידו ביניהם, להשלים תקנה שאין

קאמר, בשוטין כפייה דלאו ואפשר עכת"ד. ותורתו. השי"ת לכבוד כתבתי כ"ז אני.

הנ"ל". והרמ"א יונה רבינו וכדעת וכדומה. עבריינא למקרייה בדברים אלא

על והסתמכו גיטה, לקבל מסרבת שהאשה במקרה שדנו (150 (עמוד ט פד"ר ועי'

"לאור פסקו: זאת ולאור הדין), פסק בסוף שציינו (כפי לשלום סיכוי אין של זה דין

הבעל לפשרת ונעתר זמ"ז להתגרש הזוג בני על כי עקרונית, פוסק הדין בית האמור

לירות אלף עשרים סך זכויותיה וכל כתובתה סך עבור פשרה כסכום לאשתו לשלם

תשלומים בשלשים היתרה ואת במזומן לירות אלפים חמשת מזה בתשלומים,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ È˙

בבית גיטה להשליש זאת עם ויחד לירות, מאות חמש של ורצופים שוים חדשיים

ממזונותיה". הוא נפטר ועי"ז נישואין היתר לבעל ינתן לקבלו תסרב ואם הדין,

סיכוי שאין נתון מצב עקב בגט לחייב שאין נקטו הפוסקים רוב הדברים, למסקנת

שלום בהשכנת להתעסק שלא הדין בית על חובה מטיל זה מצב אולם בית, לשלום

כולל (לא בגט להיפרד הצדדים את להביא כדי הדרכים בכל ולנקוט ביניהם בית

זכויות). הפסד באמצעות חיוב

תנאי מציב אך לגרש מוכן הבעל ד.

חיוב על לו שתוותר בתנאי האשה, את לגרש שיסכים טוען הבעל דידן בנידון

בגט. לחייבו ולא הוגן כתנאי זאת לקבל נוכל האם ואילך. הגט מיום ילדים מזונות

הענין. יבואר להלן

היטב בבאר דבריו והובאו מא, סימן סימן סוף העזר, (אבן המהרשד"ם שיטת ידועה

(תנאי לגט תנאי מציב אך לגרש שמעוניין שבעל הסובר א) ס"ק קנד סימן אבהע"ז

מן לגט לכופו מקום שיש (אף לגט אותו כופין אין לקיימו), יכולה שהאשה סביר

בכגון בגט הבעל את מחייבים אין אף לשיטתו, הדין,הדין). שורת בספר (ועי' זה

אף לשיטתו, לא). ואלו הבעל להציב רשאי תנאים אלו קצה-קצו, עמודים י כרך

חוברת שליט"א, פרובר הרב של מאמרו עי' דינו, (בביאור חל לא זה גט בדיעבד,

שעליו שחין, מוכה בבעל גט חיוב שסיבת שמכיון ,119 עמוד תשס"ח, הדיינים, כנס

את לקיים קל עוד כל אזי אשתו, את שמעגן הסיבה מחמת הינה המהרשד"ם, דיבר

עצמה). את מעגנת היא אלא מעגנה, האיש אין התנאי,

בשו"ע נפסקה אף לכאורה וכן קמג, סימן אבהע"ז בב"י גם למעשה הובאה זו הלכה

שם). השו"ע מפסק משמע (כך כא סעיף קמג סימן אבהע"ז

להלן. שיובא כפי כולם, על מקובל אינו זה דין

לגרש, שלפנינו הבעל את לכוף שאין לומר מקום היה המהרשד"ם, של לשיטתו

לשלם שלא תנאו (ובעיקר תנאים מציב רק אלא לגירושין, מתנגד לא הוא שהרי

הילדים). מזונות

סיבות: כמה מחמת שלפנינו, בנסיבות כך לומר אין למעשה ואולם,

בזה,א. המהרשד"ם על החולק רנו) סימן ד, חלק (בשו"ת, הרשב"א שיטת ידועה

עוד סברו כן בגט. תנאי להטיל רשאי אינו לגרש, אותו שכופין שמי וסבר

ו). סימן ד, חלק הרשב"ץ, שו"ת שפג, סימן רשב"ש (שו"ת ראשונים

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‡È˙

לאב. אך בתביעתו, וצודק לו זכאי שהבעל בתנאי הם המהרשד"ם של דבריו כל

בפרנסתם. חייב הוא שהרי שלו, ילדיו את יזון שלא כזה, בתנאי

התנאיג. בין קשר להיות צריך המהרשד"ם, לשיטת אף כי הפוסקים סברו עוד

(סברא הגט לעצם קשור אינו ילדים מזונות אודות תנאי וכמובן הגירושין, לעצם

ב). חלק משפט דברי לאנדסמאן, ליב יהודה שמואל הרב של במאמרו מצאתי זו

במקריםד. לגרש אותו שכופים בבעל איירי המהרשד"ם של דינו שכל שסברו יש

בגט. תנאי להטיל שזכותו סבר ובזה וחוטם), פה ריח (כגון אשמה עליו שאין

המהרשד"ם גם דידן), בנידון (כגון אשמתו מחמת אותו שכופים במקרים אך

זה (חילוק הגט כפיית למנוע כדי בגירושין תנאי הטלת לו יועיל שלא מודה

כתב דומים ודברים ב, חלק משפט דברי פרובר, נחום הרב של במאמרו מובא

קצד). עמוד י כרך הדין שורת שליט"א, איזירר הגר"ח גם

מניעתהמהרה. של זה תנאי לקיימו". "שנקל תנאי על מדבר בדבריו שד"ם

לאשה שנקל תנאי אינו לאשה, המועברים מהתשלומים הילדים מזונות

הדין שורת בקובץ גם עי' בנקל", לקיימו שאפשר "תנאי (בהגדרת לקיימו

שסח). עמוד טו,

האשה,ו. לבין שבינו בדברים רק היינו להתנות שרשאי מה שכל לומר יש כן

שבזה שלו), ילדיו (כגון לאחרים הנוגעים תנאים להתנות רשאי אינו אך

לאחרים. חב הוא

שפא. מעמוד יב כרך הדין בשורת גם זה בענין ועי'

כנס בחוברת (מובא פ"ת דיין שליט"א, מלכא דוד הג"ר שכתב פס"ד גם וראה

שיטת אודות שליט"א איזירר הגר"ח מדברי ציטט שם (128 עמוד תשס"ט, הדיינים

יכול הבעל אין המהרשד"ם, לפי "גם שכתב: בגט, תנאים הטלת בענין המהרשד"ם

שאינו כמו דין, עפ"י לאשה שמגיע ממון זכויות שמגרעים בממון תנאים להתנות

כתובתה". להפסידה יכול

להנ"ל. ביחס המהרשד"ם דברי על להסתמך אין למעשה הלכך

שליט"א ינאי אריאל הג"ר דן ושם הדין, שורת בקובץ טו כרך התפרסם זמן לאחר

כנ"ל שם והסיק לגרש, שחוייב לאחר בגט הבעל שמטיל תנאי בענין נתניה) (דיין

האשה מן כספים נטילת כגון שבתנאים הוא, האמור מן "היוצא אחר): חשבון (מכח

הבעל זכות אין מזונותיהם, הגדלת או הקטנת כדין, שלא ילדים משמרת נטילת וכו',

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·È˙

השגת לצורך בגט להשתמש אפשר שאי משום וזאת אותם, להתנות בגט המחוייב

לעולם". ביאתם את סיבב לא שהגט תוצאות

הדיון העברת אודות המהרשד"ם של דינו על שמסתמכים שיש נאמר מוסגר במאמר

מדבריו צו). (סימן ציון שיבת שו"ת דברי פי על זאת הרבני, הדין לבית המשפט מבית

הדין, בבית דינו שידונו בכך ליבם, הסכמתו את להתנות יכול יבם כי עולה שם

(ועי' הדין לבית המשפט מבית יועברו הזוג בני בן הרכושיים הענינים שכל וכנ"ל

הממון בתביעת לדון מסרבת "כאשר שכתב: קיא אבהע"ז, משה, אגרות בשו"ת גם

כל לדון רגיל שבד"כ שבעל שטענו יש מצידה"). העיכוב הוי תורה, כדין היבם של

ולהתנות לטעון שלו הגירושין ובדיון להצטדק, פתאום יכול אינו המשפט, בבית דינו

בנורמות נהגה בעצם האשה שהרי הדין, לבית התיקים בהעברת הגירושין את

היו קובץששניהם שליט"א, דייכובסקי שלמה הג"ר של מאמרו (עי' אליהם מורגלים

תשס"ח). הדיינים, כנס

כאשר (בייחוד מתן טרם המשפט בבית ההליכים כל לסיום בעל של לתנאי ביחס

(שם, דינו בפסק ינאי הגר"א כתב רב), זמן עוד יארך זה שהליך ידוע הדין לבית

אלא להתגרש, רוצה הבעל כאשר דידן, בנידון "נראה שעה): עמוד טו, הדין שורת

רכושיות תביעות לצורך הגט ע"י ערובה כבת ולהחזיקה האשה את לעגן שרצונו

אין לכך. רשות לבעל שאין יודה המהרשד"ם גם דא בכגון המשפט, בבית שהגיש

לדבריו, הגט ניצול אלא הגט, מחמת הנגרם הפסד של ומבוררת עניינית טענה כאן

וסעד". יד לו יתן לא שביה"ד דבר

היה דין, ע"פ לו המגיע את לקבל בעל של בתנאי מדובר היה אם כי נציין עוד

ע"פ זאת הכספיים, עניניו סידור טרם בגט לחייבו ולא דבריו את לקבל מקום

שיט, עמוד טו, הדין (שורת שליט"א שיינפלד א"צ הג"ר של במאמרו המובא

לכך). מקורות וצירף

שלפנינו. לנידון ביחס המהרשד"ם דברי על להסתמך אין למעשה כאמור,

2500 סך הילדים מזונות בעבור היום עד שילם הבעל כי לציין יש דידן, לנידון ביחס

שיחדל תביעתו את לקבל ואין לכך, הכלכלית היכולת את לו שיש כך לחודש, ש''ח

הגט. לאחר מכך

מסקנה

נדחית.א. ילדים, ממזונות בפטור הגט מתן להתניית הבעל תביעת

ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙ÚÈ�Ó· Ë‚‰ Ô˙Ó ˙‡ ‰�˙Ó‰ ÏÚ·Ï Ë‚ ·ÂÈÁ«¿∆‚È˙

תנאים.ב. ללא אשתו את לגרש חייב הבעל

גט.ג. לסידור תיק לפתוח האשה על

ראיהד. הסדרי בענין והמלצות תסקיר לקבלת הרווחה לשירותי פונה הדין בית

לילדיו. האב בין

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „È˙

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁ*

מסרב הבעל בעלה. כנגד האשה של גירושין תביעת בפנינובית. שלום ודורש לגירושין

ורבו. פרו מצוות קיים לא עדיין שהבעל כך ילדים, אין לצדדיםלחייב שיש למסקנה להוביל עשויה זו עילה אף שיתוארו, בנסיבות

אשתו. את לגרש הבעל את

זה. שבתיק העובדות ונפרט

שנה. וחצי 12 נשואים הצדדים

תשס"ח. ב אדר כ"ד בתאריך התקיים הצדדים בין ראשון דיון

"אני טען: הבעל וחצי. כחודש לפני הבית את עזבה היא כי האשה ספרה הנ"ל בדיון

הדברים את העמיסה היא בה. פגעתי לא מהבית, אותה זרקתי לא אשתי, את אוהב

ועזבה". הרכב על

והוסיף אישות. יחסי עמו לקיים סירבה האשה האחרונה בתקופה כי הבעל סיפר עוד

עיניים עם ילד רוצה היא ילד. ממני רוצה שלא לי אמרה היא "לשאלתי, הבעל:

לעולם". ילדים אתי להביא לא הזמן כל לה אמרו הוריה כחולות.

השתמש הוא כי הבעל השיב היום, עד ילדים להם היו לא מדוע הדין בין לשאלת

האשה. רצון ע"פ היה וזה מניעה, באמצעי

שלא זה הוא הבעל כי וטענה ילדים, להם שאין לסיבה היא גם התייחסה האשה

כי טענה עוד ילדים". ואוהבת ילדים רציתי תמיד "אני והוסיפה: ילדים. רצה

כלכלית, להתבסס רצה שהבעל מכיון מניעה, אמצעי עם אישות יחסי קיימו הם

כסף. עולים שילדים טען הבעל כי והוסיפה

ביני היו לא האחרונות השנים בחמש כי ציינה אישות.האשה חיי כלל הם

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁÂË˙

רציתי הזמן כל "אני הוא: גם וטען ילדים אין שבגללו האשה דברי את הכחיש הבעל

ילדים". עמי להוליד שלא החתונה מיום לה שאמרו אלו הם האשה הורי ילדים.

משתפת ולא סגורה, שהבת ספרה האם לעדות. האשה אם את בקנין קבלו הצדדים

לה אמרה שלה הבת האם הדין בית לשאלת ילדים. להם שאין בסיבה אותה

ילדים". אוהבת מאוד שהיא יודעת אני "לא, האם: השיבה ילדים, רוצה שאינה

וכן שנים, שבע או שש כבר אישי בקשר לא שהם מבתה שמעה כי ספרה האם

וגם בחודש, פעם או בשבוע פעם רק היו קודם גם ביניהם האישות שיחסי ספרה

מבתה ששמעה ספרה האם בהם. השתמש שהבעל מניעה אמצעי עם רק היה זה

זאת. דרש שהבעל

34 בת "אני האשה: השיבה להתגרש, רוצה היא מדוע האשה את הדין בין לשאלת

זקנה". לעת בי יתמוך שמישהו רוצה אני ילדים. אוהבת מאוד אני ילדים, ורוצה

משום אליו, לחזור יכולה היתה לא הילדים נושא ללא גם כי האשה הוסיפה עוד

עליה. מאוס כבר שהוא

לסילוק האשה תביעת על ברובו נסוב הדיון תשס"ח. בסיון ט' ביום התקיים שני דיון

נישואיהם. טרם ביניהם הצדדים שערכו ממון להסכם בהתאם מהבית, הבעל

על ילדים, להם שאין כך על בהסתמך לגירושין הבעל את לחייב תבע האשה ב"כ

על ובהסתמך הבעל, של מניעה אמצעי ע"י היו ביניהם שהיו האישות יחסי שכל כך

יחסי ביניהם מתקיימים לא הצדדים) ב"כ טענות ע"פ ,8 או 5) רבות שנים שכבר כך

לגרש שכופין קנד, סימן העזר באבן הרמ"א על הסתמך האשה ב"כ כלל. אישות

ילדים. אין רבות שנים כאשר

ע"פ וזאת אשתו, את לגרש הבעל את מלחייב מנוס שאין נראה הנוכחי, במצב

להלן: שיובאו הנימוקים

ילדים רוצה האשה א.

בתנאים בן, שרוצה שטוענת שאשה סה, דף ביבמות והגמרא המשנה דין ידוע

על ו. סעיף קנד, אבהע"ז בשו"ע גם נפסק זה דין לגרשה. הבעל את כופין מסויימים

בגט. הבעל את לחייב כשתבע האשה ב"כ הסתמך זה דין

וטוענת עליו, להישען בן לה שיהיה כדי ילד שרוצה שטענה אשה כי מובא שם

וכן התעברה, ולא שנים י' כבר שהתה אם אזי כחץ), יורה (אינו הגורם הוא שהבעל

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÊË˙

לה, שומעים אחר, דבר בשום הגט תביעת את לתלות ואין כתובתה תובעת אינה

לגרשה. הבעל את וכופין

וסיבת באחר, עיניה נתנה שלא בטוחים שנהיה כדי נזקקין, הללו התנאים כל

בילדים. רצונה מחמת היא הגירושין

שא טוענת שאם ז) (סעיף בשו"ע שם מובא גט,עוד ורוצה אנשים גבורת לבעלה ין

להוציאה אותו וכופין שנים, י' שהתה בלא אפי' נאמנת, שהיא י"א מכחישה, ובעלה

כתובתה. תובעת אינה אם מיד,

נשים שישנן הזה שבזמן שי"א ברמ"א מובא זו, בטענה מכחישה בעלה כאשר

כך על חלוקים פוסקים שרוב יט ס"ק בפת"ש עי"ש אך נאמנת, אינה חצופות,

לטענתה יש שכאשר כ) פת"ש (ע"פ ברמ"א עי"ש וכן כיום, אף נאמנת שכן וסוברים

נאמנת. היא הרי קצת, לדבר רגליים

זקנותה", בעת עליו להישען "בן בלשון: ילדים שרוצה טוענת האשה דידן בנידון

ועל שנים, י' שהתה וכבר מניעה), באמצעי שהשתמש (בכך הגורם שהוא טוענת

בכך מודה הבעל גם (הרי לגט לחייבו תביעתה את לקבל שיש נראה היה פניו

להלן. ועי' מניעה). באמצעי שהשתמש

בעת עליו להישען בן שרוצה מפורשות אומרת היתה לא אם אף כי להדגיש יש

בערוך המובא לאור זאת ילדים. שרוצה טענתה את לקבל מקום היה עדיין זקנותה,

האשה צריכה שלא הרמב"ם מדברי המוכיח מח) סעיף קנד סימן (אהע"ז השולחן

אמרה אם גם אלא עליו, שתשען בן לה שיהיה כדי בילד שחפצה במפורש לומר

מוכח זאת להוציא. אותו וכופין טענה מחמת כבאה זה הרי בילד, שחפצה סתם

לתבוע שבאה "האשה שכתב י) הלכה טו פרק אישות, (הלכות הרמב"ם מדברי

שאינה אע"פ לה, שומעין וכו', ילדה שלא מפני שנים עשר אחר לגרשה מבעלה

בטענה שגם מהרמב"ם נראה וכו'". לזקנותה לבנים היא צריכה וכו' פו"ר על מצווה

לה שיהיה כוונתה, זוהי הסתם מן שהרי בגט, לחייבו יש ילד, רוצה שהיא סתמית

על מצווה שהיא וסוברת טועה שהיא לומר תולים ואין זקנותה, לעת עליו לסמוך בן

בן. דורשת ולכן ורבו פרו

באשה פשוט "ונראה :(356 עמוד ד (חלק רבניים דין בפסקי גם מפורשות מובא כן

ביבמות ממ"ש וזה עליו שתשען בן לה שיהיה כדי לילד שחפצה טענה מחמת הבאה

לטעון צריכה שהאשה הכוונה אין לקבורה, ומרה לידא חוטרא בעינא ס"ה דף

גם אלא טענה. טענתה ואז בילד ורצונה חפצה עליו להשען והיינו זו מטרה לשם

טענה שלה, רוח וקורת מבניה לאם שיש הפרטית הנאתה בשביל בילד רצונה אם

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁÊÈ˙

רק באה לידא חוטרא דבעינא הטענה עיקר בגט. הבעל את לחייב היא אלימתא

מיפקדה".ל לא זיל לה: אמרינן דע"ז פו"ר מצות לשם כוונתה שאין שלול

פסק ,7 עמוד א (חלק אחר במקום רבניים דין בפסקי גם מובאים אלו כעין דברים

שכתבו בבליקי), י' קרליץ, ש"ש גולדשמידט, א' הגאונים: הדיינים כב' של דינם

בן לה שיהיה כדי לילד שחפצה בטוענת רק לה ששומעין שם מבואר כי "ואם כך:

כדי הוא לילד רצונה שסיבת מפורש בטוענת דדוקא לכאורה משמע עליו, שתשען

לא טענה מחמת בבאה ע"ב ס"ה ביבמות הגמרא וכלשון ומשען, לעזר לה שיהיה

שאם פשוט וזה כן. הדבר אין אבל לקבורה, ומרה לידה חוטרא איתתא הך בעיא

החמרית, תועלתו לצורך בילד רוצה הוא אם הבדל אין בילד, רוצה שהוא טוען אדם

משמעות, שהיתה או מפורשת היתה הטענה שאם אלא הרוחנית. להנאתו או

פריה מצות מצוה, לשם אלא היא, ותיקונה תועלתה משום לא ילד דורשת שהאשה

אנו כי גט, לחיוב טענה זו אין אז ממנו, לבנות ותיקונו העולם בנין לשם או ורביה,

אם אבל מקפדת. לא שם הגמרא ובלשון כזה, וחיוב מצוה עליך אין לה, אומרים

דבר הכוונה, שזוהי משמעות ואין העולם, ובנין מצוה משום אינה לילד הדרישה

לילד". לרצון המובנים הנימוקים את וליזל כרוכלא ליחשוב צורך שאין הוא פשוט

את הכניס לא שהרמב"ם "הרי כך: על וכתבו הנ"ל, הרמב"ם דברי את והזכירו

בתור זה טעם שנתן אלא היא, טענותיה בתוך לזקנותה לבנים היא צריכה הטעם

אין הרי וא"כ ורביה, פריה על מצווה שאינה אע"פ לה, שומעין למה להלכה נימוק

הרי לזקנותה. לבנים היא שצריכה מפני לגט שכופין אלא המצוה, מטעם לגט לכוף

ואנו ילד, צריכה היא למה לפרש מבלי ילדה, שלא מפני רק תובעת שהיא מפורש

לילד טוענת היא שאם אלא לזקנותה, לבנים היא צריכה מהטעם להוציא כופין

לשון רק הוא לזקנותה שהביטוי להוסיף, ומיותר לה. שומעין אין אז מצוה לשם

דין בפסק שהוסיפו (ועי"ש לצעירותה" ולא לזקנותה שדוקא הכוונה ואין הסבר,

אבל לילד, דרישה משום הינה לגט שהתביעה לנו ברור כאשר אמור זה שכל הנ"ל

בילד. לרצון הטענה על גם לחייב אין אחרת, בסיבה הגט תביעת את לתלות יש אם

לתלות יש אם אפי' אזי עקר, שהבעל שידוע כגון האשה, לנאמנות צורך אין אם אך

טענתה מכח לגט הבעל את יחייבו זאת בכל אחר, מטעם לגט תביעתה סיבת את

עי"ש). ילד. שרוצה

כרך הדין, שורת בספר (הובא שליט"א איזירר הגר"ח של דינו בפסק גם עי' זה, בענין

דחאה. ולא זו טענה דבריו בתחילת שהזכיר שכז) עמוד טו,

ני שלא נראה דידן לנידון ביחס למעשה כךואולם, עקב בגט הבעל את לחייב תן

לקיים מעוניין שהינו לפנינו עתה טוען הבעל הרי בנים. רוצה שהיא טוענת שהאשה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÈ˙

ודין הגמרא דין כל טענתו? נקבל לא ומדוע מניעה, אמצעי ע"י שלא אישות יחסי

שלא בפגם איירי אנשים, גבורת לו שאין או כחץ יורה שאינו לבעל ביחס השו"ע

בנידון משא"כ ע"א), סה שם הגמרא ע"פ ו, סעיף שם בשו"ע (כמובא לתקנו ניתן

שום לנו ואין זו, אשה עם ילדים להוליד ורצונו כוונתו על מצהיר שהבעל שלפנינו

לכך. מסוגל שאינו להניח סיבה או הוכחה

והרי הצליחו, ולא להוליד שניסו בזוג איירי והשו"ע הגמרא דין כל מכך. ויתירה

שכתבו (150 עמוד ב (חלק רבניים דין בפסקי ועי' להוליד. כלל ניסו לא דידן בנידון

קבע האזורי ביה"ד כבוד "והנה בגללו: הפריון לאי הסיבה שאין שנמצא בעל בנידון

שבדק רופא תעודת שלפי מכיון מתקבלת, לא ילדים בענין האשה טענת דינו: בפסק

כלומר וכו'. שנים עשר בשלום ביחד גרו לא ועדיין הולדה כושר לבעל יש וכו' אותו

עשר שהתה אם א. תנאים: בשני הוא לגרש אותו שכופין טענה מחמת שבאה מי

גם מיד, יוציא טענה מחמת באה והיא עקר שהוא ידוע אם ב. נתעברה. ולא שנים

לג". ס"ק שם הגר"א בביאור ועיין שנים, עשר עוד עברו שלא

כושר לו שיש הרופא, תעודת לפי עקר, לא שהוא ידוע הבעל דנן "ובמקרה והוסיפו:

בפרטיכל המשיבה דברי לפי שהרי נתעברה, ולא שנים עשר עברו לא וגם הולדה,

אישות". חיי חיו שלא שנים חמש זה וכו'

בכלל אינו להוליד שלא כדי מניעה באמצעי שהשתמשו או אישות חיי חיו שלא זמן

לגרש לחייבו אין עקר, הבעל נמצא לא עוד וכל הולידו, שלא שנים עשר חשבון

הולידו. שלא כך בשל

ורבו פרו מצוות קיום מצד גט חיוב ב.

שאינה נפסק להלכה שהרי האשה, מצד גירושין עילת אינה ורבו פרו מצוות קיום

לשמש יכולה האם לברר יש ואולם יג), סעיף א סימן אבהע"ז, (שו"ע בכך חייבת

לכך לדאוג הדין בית על החובה מוטלת האם הדין. בית מצד גט לחיוב זו עילה

לגרש כך עקב אותו ולחייב מחויב, הוא שבה ורבו פרו מצוות יקיים שהבעל

אשתו? את

אחרת עשה מצות ככל הדין, בית על מוטלת זו שחובה לומר מקום היה פניו על

שת לדאוג החובה עליהם בכתובותשמוטלת בגמרא ועי' היהודי. האדם ע"י קוים

ואינו לולב עושה, ואינו סוכה עשה לו שאומרים כגון עשה, למצוות שביחס ע"א פו

נפשו. שתצא עד אותו מכין עושה,

ואיכא הואיל בעיני נראה "מיהו מובא: לד) סימן (אישות, מיימוניות בתשובות

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁËÈ˙

נראה ורביה, פריה קיים לא והוא אחרת לישא יכול שאינו זצ"ל רגמ"ה תקנת השתא

הבא דסוף כההיא פו"ר, ולקיים אחרת לישא שיוכל כדי להוציא, אותו שכופין בעיני

יכול שאינו הואיל נמי הכי ליה, כייפינן פו"ר שעכבוהו היכא אלמא וכו'. יבמתו על

אך תורה, מדין נ"ל וכן בגט, לגרשה ליה כייפינן ר"ג, תקנת בעבור אחרת לישא

עיניהם". ראות כפי ב"ד יעשו הילכך וכו', לפריצות תקנה עשינו שא"כ הדבר שקשה

את ומסר ורבו, פרו קיים שלא אדם על גט לכוף ראוי היה הדין מעיקר לשיטתו,

הדין. לבית בכך הדעת שיקול

שנראה דכיון לי, נראה "עוד כך: וכתב הנ"ל, הדין את ציין צו) (סימן רמ"א בתשובת

ר"ג חרם שיש עתה בו, מאסה ראובן מעללי רוע מחמת הנזכרת, שרחל לביה"ד

פו"ר, מחמת לכופו ראוי בת, לו שאין פו"ר קיים לא והוא אחרת אשה ישא שלא

שאח"כ היות ועם גירושין, להלכות השייכות בתשובה הביאו מוהריב"ם, השיב כן

דבריו שבסוף משם תראה הנה לפריצות, תקנה עשינו שא"כ הדבר שקשה כתב

וכו'". לב"ד הדבר מסר

"וגם וכתב: הנ"ל, יסוד על חולק לו) סימן הרמ"א, בשו"ת (שם עצמו הרמ"א ואולם,

ועתה בת, לו אין שהרי פו"ר מצות לקיים לו שיש שכיון אחד חכם שכתב מטעם

מחמת בו מואסת והיא הואיל לגרשה ליה כייפינן אחרת, אשה ישא שלא חר"ג יש

נשים לספר מיימוניות בתשובות הכתובה ריב"ם מתשובת ראיה והביא מעלליו, רוע

ולא מיירי בה שחזרה במקודשת דהתם מלח, מבלי הוא תפל זה שטעם לד, סימן

ובתשובה פו"ר, בקיום וב"ה ב"ש במחלוקת ולהיכנס בן, ממנה לו שיש בנשואה

הנה לפרוצות, תקנה עשינו שא"כ הדבר וקשה שכתב בסופה נרגא בה שדא ההיא

לא מיימוניות דתשובת וההיא בן, להם היה דידהו שבנדון מפני הוא טעמו עיקר

ולד". שום לו היה

לו אין כאשר ואולם אחד, בן כבר לאב שהיה במקרה הרמ"א שם מתווכח אמנם

מצוות שיקיים כדי לגט לכפותו שניתן מודה בזה לכו"ע, פר"ו כלל קיים ולא בן, שום

לכופו ניתן הדין ומעיר כלל, זו מצווה הבעל קיים שלא דידן בנידון הוא כן ורבו. פרו

מצוותו. לקיים כדי לגרש

הרו אשה אודות י) (סימן מפדוואה מהר"מ בשו"ת תשמיש:וכתב מחמת דם אה

ד"ה כי דאף להסתפק יש בשכונתה, יחד ידורו ולא עגון להיות יאמר אם "אמנם

משא"כ בעבירה, הם הנשואין התם כו', לכ"ג אלמנה כגון לפסולות שמעשין הוא

ודאי ורביה פריה קיים לא האיש אם אכן תשמיש). מחמת דם (ברואה זה בנדון

בשהה פו"ר ביטול על דכופין המדיר פרק סוף תחליפא כרב דהלכתא אותו, כופין

וכו'". ילדה ולא י"ש עמה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Î˙

הרמ"א דין לאור ורבו פרו מצוות משום כפיה

נהגו לא הזה שבזמן מובא ג סעיף א סימן אבהע"ז ברמ"א הנ"ל, כל למרות ואולם,

ברמ"א מובא כן כמו אשה). לשאת לכוף נהגו (לא ורבו פרו מצוות לקיים כדי לכוף

ללא שנים עשר נשוי שהיה מי לכוף נהגו לא הזה שבזמן י, סעיף קנד סימן שם

שכופין לעיל שהובאו הפוסקים על דידן בנידון להסתמך נוכל עדיין האם א"כ ילדים.

ורבו? פרו חובת לקיים כדי רק לגרש בעל

אנו "אמנם וכתבו: בזה, החולקות השיטות את שסיכמו (368 (עמוד א פד"ר ועי'

סי' אהע"ז בשו"ע הרמ"א כמש"כ ורביה, פריה על הזה בזמן כופין דאין פוסקין

ועיין הגר"א ובביאור וב"ש בח"מ וע"ש לכוף. שלא נהגו הזה ובזמן ג': סעיף א'

בשיטת דהולך שם המחבר דברי על בזה הרמ"א וחולק י"א. ס"ק קנ"ד סי' בב"ש

כופין". דשפיר הרמב"ם

דין בית שכל רב, מלך קרית בשם שכתב ה) ס"ק א סימן (אבהע"ז, פת"ש עי' ואולם,

ברמ"א. המובא הנ"ל למנהג להתייחס ואין עבד, שפיר לא זה, על כופה שאינו

כאשר צדדים בין להפריד הדין בית על המוטלת מיוחדת חובה שישנה למדנו הרי

תהיה. אשר סיבה מכל עליו, המוטלת ורבו פרו מצוות את מקיים הבעל אין

הצדדים, את כך על לכוף שלא ברמ"א, כמובא הוא כיום המנהג אכן ואמנם,

כך להמשיך ומעוניינים בשלום, חיים הזוג בני כאשר רק זה שכל לומר יש ואולם

ואולם כהונה), בגדי תשובת בשם כז ס"ק קנד סימן פת"ש (ועי' יחדיו חייהם את

קיצם, אל באו והם הללו לנישואין תוחלת אין שכבר מתרשם הדין בית כאשר

את לקיים הבעל שיוכל כדי הצדדים, שיפרדו לדאוג הדין בית על החובה מוטלת

עליו. המוטלת המצוה

בדעתי עלה "ולכאורה שכתב: דו"ח) ספר (סוף איגר עקיבא רבי בתשובת עי' כן, כמו

דכו פו"ר, קיים לא עדיין ולאדאם שנים י' עמו ושהתה אשה נשא כמו אותו פים

[=כתב] הריב"ש בשם א' סי' שהרמ"א ואף לו), דאסור תחתיו בזינתה (ה"ה ילדה

להזדקק רוצים הב"ד שאין בהריב"ש מבואר הא מקום מכל וכו', לכוף נוהגין דאין

מיקרי לא גט, ליתן וכפו כן עושים אם בודאי ממילא וכו', קטטות ריבוי מחמת לזה

שסבר הרי וכו'". בזינתה כן לעשות יש וא"כ דגמרא, מדינא הכפיה דהא מעושה, גט

הזה. בזמן אף מעושה, גט זה אין לגט, לכופו הדין בית החליטו שאם

טוענת האשה וכן הללו, בנישואין תוחלת כבר שאין הדין לבית שנראה דידן, בנידון

שיכולים נראה עמו, להיות חייבת ואינה להלן) ויפורט (יתבאר עליה מאוס שהבעל

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁ‡Î˙

גט משום לחשוש לנו ואין ורבו, פרו מצוות קיים שלא זה סמך על גם לגט לכופו

אשתו. את לגרש לחייבו יש אחרת, אשה לישא לכפותו נוכל שלא ומכיון מעושה.

(חלק רבניים דין בפסקי גם דנו ורבו פרו מצוות קיים שלא לבעל גט חיוב בשאלת

ירושלים הגדול הרבני הדין בבית בערעור מדובר שם הדברים. בתוך 18־3) עמוד ג

נסים, יצחק לישראל הראשי הרב לציון הראשון כ"ג הגאונים: הדיינים כב' בפני

האשה תביעת את הדוחה דין פסק על ערעור בענין זולטי, ב. אלישיב, ש. י. נשיא,

הנ"ל בענין בהם שדנו מהדברים בתוכו כולל זה קטע גט. לה לתת בעלה על לכוף

הגר"א של מאמרו ו, כרך הדין, שורת בספר גם (ועי' שלפנינו לנידון הנוגעים

זה). בענין שליט"א שיינפלד

(עמודים שם בפד"ר העירו ורבו, פרו קיים שלא בעל גט לחייב שיטות שציינו לאחר

פרק סוף יבמות הרא"ש ממ"ש זה סניף על להעיר יש שלכאורה "אלא כך: 18־17)

ילדה ולא שנים עשר עמה דשהה והיכא כתב ז"ל אלפס ורב וז"ל: יבמתו על הבא

ואפילו כרחיה בעל מיניה לה מפקינן אחריתא איתתא ולמיסב אפוקה בעי ולא

מצות לקיים כדי אחרת לישא אף בשוטי ליה דכייפינן משמע לשונו מתוך בשוטים.

כמו והו"ל אחרת שישא לא אם שמגרשה מה מועיל דמה הכי ומסתבר ורביה, פריה

לכוף זה דדבר י"ל וא"כ שיקיימנה. עד או שת"נ עד אותו שמכין עשה מצות שאר

רק יתכן זה וכיוצ"ב, ילדה ולא שנים עשר עמה בשהה אשתו את לגרש הבעל את

במקרה ולפי"ז פו"ר, מצות לקיים כדי אשה לישא גם אותו לכוף דין בית ביד כשיש

לכופו מקום אין פו"ר, ולקיים אשה לישא אדם על לכוף לבי"ד סמכות שאין דנן

פו"ר". מצוה משום לגרש

של ורבו פרו קיום זה אין אשתו את שיגרש בכך הרי הציגו, חזקה הבעל,סברא

אשה. לשאת לחייבו בידינו אין והרי מכן, לאחר אשה ישא ולא יתכן שהרי

הרמב"ם דעת מלבד "אמנם כך: לגרש, החיוב עיקר את ביאורו זאת למרות ואולם,

ולא שנים עשר בשהה פסק מקום מכל פו"ר, מצות לקיים לפנוי כופין דאין הסובר

ז) הלכה אישות מהלכות טו (פרק אהובה בבני וכמ"ש לגרשה, אותו כופין ילדה

בהלכה כמ"ש פו"ר מצות לקיים הפנוי את כופין דאין הרמב"ם לרבינו דס"ל ז"ל:

דס"ל אלא לכך, אותו כופין דהב"ד כתב ולא ומעלה, כ' מבן פ"ו לקיים דמחוייב ב

לו ביש אמנם אשה. בלא שרוי אדם דאין יקיים, בלא"ה דודאי אותו כופין דאין

מהדר אינו כזו אשה לו דיש זמן דכל להוציא, כופין דכאן בנים בת שאינה אשה

ה"א וא"כ בנים. בת אשה דישא ודאי פנוי ויהיה יוציא אם אמנם אחרת. אשה אחר

דזאת כיון אשה בלא שרוי יהיה לא ודאי בזה גם עדים בפני עמה אתיחד באומר

אינו, דזה קמ"ל אותו, כופין הב"ד יהיה ולא אחרת אשה ויקח כלל לו נבעלת אינה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Î˙

יד ואח"כ להוציא, וכופין אחרת, ליקח מהדר אינו צד בשום אשה לו דיש זמן דכל

אשה". בלא שרוי יהיה ולא לבנים הראויה אשה יקח דמסתמא מסולקת, הב"ד

את לכפות ביה"ד ביד שאין דאף פשוט הדבר הרי "לפי"ז והסיקו: בביאורם והמשיכו

אותו לכפות מביה"ד מונע זה אין מקום מכל בנים, בת אשה שישא אח"כ האיש

הרא"ש בדעת אף אלא וכיוצ"ב, ילדה ולא שנים עשר עמה בשהה אשתו את שיגרש

מכל פו"ר, לקיים אשה שישא לכפות בידינו שאין שאף זה על חולק שאיננו נראה

קיום דרך על לו העומד המכשול את להסיר אותו לכוף מביה"ד נבצר לא מקום

שיגרשנה ולאחר אחרת, יקח לא גביה אגידא שהיא זמן כל כי פו"ר, של עשה מצות

דכייפינן להוכיח רק הוא הרא"ש וכוונת זרע, להקים אשה יקח דמסתמא להניח יש

וע"כ לגרושין, זו כפיה של טיבה מה שאל"כ פו"ר, מצות לקיים אחרת לישא אף ליה

על פו"ר מצות לקיים רוצה איננו אח"כ אם וא"כ פו"ר, של עשה המצות יסוד על

נ"ה)". סי' הכהן ושב תשו' (ועי' פו"ר מצות ויקיים אשה שישא עליו לכפות ביה"ד

הגרי"ש של דינו פסק מובא שם יט, סימן שאול משפטי רבניים דין בפסקי גם ועי'

שליט"א שהבעלאלישיב מטעם גט במתן לחייבו השני, הנימוק בדבר "אמנם שכתב:

שיש רק לא לכאורה אחריתי, לי' יהבי לא בה דאגידא כמה וכל פו"ר קיים טרם

ועי' ל"ד, סי' אישות מיימוני בתשו' כמבואר לי' כייפינן מיכף אף אלא בגט לחייבו

והלאה". 16 מעמוד ג' כרך רבניים דין בתי בפס"ד בדברינו

וכתב: בנים, עוד יוליד ולא שיתכן לבעל התייחס ולבסוף בזה, שם לדון והמשיך

וחמש ששים בן כבר הוא האשה גירסת שלפי הבעל של בגילו בהתחשב "אולם

בידו הדבר יעלה אם הוא גדול וספק מחמשים, למעלה הוא דבריו לפי גם שנים,

אא"כ עשה מצות לקיים לכופו מקום ואין בכך, ירצה אם אף בנים בת אשה לקחת

לעשות עליו מוטל בודאי חיוב, לענין בנוגע אך המצוה. לקיים בידו שסיפק לנו נראה

בנים". בת עם להתחתן בידו הדבר יעלה שמא ולנסות טצדקי כל

זה חיוב האמור, לפי כי, אם גט, במתן בחייבו האזורי ביה"ד כב' צדק "ולכן וסיים:

דידה". לתא משום ולא דידיה לתא משום נובע

לחייבו מקום ישנו עדיין בנים, עוד יולד הבעל אם לנו ספק כאשר שאף לנו הרי

כפיה). בלא (אף בגט

עדיין קיים שלא זאת סמך על בגט בעל לחייב שיש הסיקו (251 (עמוד ד בפד"ר גם

ורבו. פרו מצוות

לחיוב שצירף פו) עמוד ב כרך שליט"א, אלחדד (לגר"מ אשר ביכורי בספר גם ועי'

ÌÈ„ÏÈ ‚ÂÊÏ Ôȇ˘ ·ˆÓ· Ë‚· ÏÚ· ·ÂÈÁ‚Î˙

שקבעו "ומה הדברים: בתוך והוסיף ורבו. פרו קיים לא שהבעל העובדה את גט

שיכון נראה ולא ביניהם שלום באין אבל בשלום, ביחד ביושבים היינו שנים, י' חז"ל

לא אם בדיקה, של חודשים ח"י או אחת שנה אחרי גם בזה השלום, יחזור או

יש עדיין, פר"ו קיים לא אם פלאג'י, הגר"ח קצבה שנתן כפי ביניהם השלום יכון

המצוה לקיים אחרת אשה לישא שיוכל המניע ויסיר ויגרשנה, זה, מצד גם לכופו

בכך". ירצה אם

מצוות עדיין קיים לא שהבעל זו עובדה על להסתמך נוכל שלפנינו בנידון שגם הרי

כדי להלן), (כמבואר עמו לחיות חייבת ואינה רוצה אינה שהאשה כך ועל ורבו, פרו

אשתו. את לגרש לחייבו

האשה של עלי" "מאיס טענת ג.

עליה. מאוס הבעל כי בדיון טענה האשה

שו"ת ועי' גופנית. מאיסות אודות נסובה כלל בדרך ההלכה ע"פ מאיסות טענת

מחמת עלי מאיס אמרה "אבל שכתב: רסא, סימן פראג) (דפוס מרוטנבורג מהר"ם

מריבות מחמת מאיסות לטענת ביחס וכו'". שחין מוכה או פוליפוס בעל כגון וכך, כך

(ועי' קפו סימן אמת) (תורת ששון מהר"א שו"ת ועי' בפוסקים, ספק ישנו וקטטות

גולד הגר"י של מאמרו לאעוד שלפנינו, בנידון יא). כרך הדין, שורת שליט"א, ברג

שישנה נראה ואולם ביניהם, קשה אישית איבה שישנה הדיונים במהלך נראה היה

שנים. כמה כבר אישות יחסי ביניהם אין שהרי למאיסות, מבוררת אמתלאה

מבוררת באמתלא אף בלבד, עלי" "מאיס בטענת גט מחייבים שאין נראה הדין ע"פ

איזירר הגר"ח של במאמרו ועי' אחרת. עילה מחמת גט לחיוב לצרפה ניתן (אך

נראה שם וממצה, ארוך מאמר והלאה, סד מעמוד ב, חלק הדין שורת שליט"א,

ז פד"ר עי' ואולם מבוררת. באמתלא עלי" "מאיס בטענת גט לחייב שניתן שסבר

לחייב שאין שסברו פוסקים ועוד 24 עמוד יח ופד"ר 339 עמוד יב פד"ר ,5 עמוד

זו). טענה עקב בגט

ולחיות להמשיך חייבת אינה מבוררת באמתלא עלי" "מאיס הטוענת אשה ואולם,

לקיים הבעל יכול לא ממילא ג, סעיף ע"ז סימן אבהע"ז ברמ"א כמובא בעלה, עם

לעיל. כמובא בגט, לחייבו שיש הסיבה וזוהי ורבו, פרו במצוות חובתו

כתב שם כ), סימן זצ"ל, ישראלי (לגר"ש שאול משפטי בספר גם מצאתי דומה סברא

לגרשה חיוב עליו יש אך לגרשה, הבעל את כופין אין עלי מאיס בטענת שאמנם

עמו, להיות האשה את כופין שאין משום הוא שם שציין ראשון טעם טעמים. מכמה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Î˙

קיים לא עדיין אם ובפרט אחרת, לשאת יכול אינו וכן אשה, בלא שרוי הוא א"כ

ורבו. פרו מצוות

בהצטרף ורבו, פרו מצוות קיים שלא זה סמך על לגרש לחייבו שניתן שהסיק הרי

חובת את לקיים מסוגל אינו א"כ עמו, להיות אותה כופין שאין שמחמת העובדה

עליו. המוטלת פר"ו

מסקנה

אשתו.א. את לגרש חייב הבעל

גט.ב. לסידור תיק לפתוח האשה על

³

‰Î˙

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁ*

בית. שלום דורש הבעל האשה. של גירושין תביעת בפנינו

הבעל חובות עקב שחוותה וקשיים לחצים של מסכת מגוללת האשהעל לקחה היא אף לטענתה, שלו. ועסקית כלכלית והתמוטטותהבעל כנגד הכלכלית. במצוקתו לבעלה לסייע כדי חובות עצמה

לפועל. בהוצאה תיקים עשרות נפתחו

מנשוא, הכבדים החובות שתים: הן האשה של הגירושין עילותאינה כי טענה האשה כן כמו חייה. על מאוד ומעיבים המלחיציםאנשים כלפי הבעל שביצע הכספיות ההונאות את לסבול מסוגלת

עמו. ולחיות לחזור מסוגלת אינה ולכן רבים,

שום לבעל לתת מוכנה ואינה להתגרש, בכוונתה נחושה האשהסלידה של קשים בביטוים השתמשה האשה נוספת. הזדמנותסיכוי שום שאין לכך ונחישותה רגשותיה את לתאר כדי מהבעל,

משותפים. לחיים עמו תשוב היא כי

בגט הבעל את לחייב עילה קיימת הנ"ל בנתונים האם נדון להלןעלי". "מאיס מדין

זה. דין לפסק הנוגעים נוספים פרטים נציין הדין, הכרעת טרם

סבלתי בית. לשלום בחיים סיכוי "אין האשה: טענה 3.1.08 מתאריך הדיון בפרוטוקול

המשפחה את הכניס הוא לחובות... אותי הכניס הוא סבלו. הילדים גם שנים. שלוש

בית". לשלום סיכוי אין ובחיים אתו, רוצה ולא אותו אוהבת לא אני לחובות. שלי

בגלל שערותיה שנשרו למצב הגיעה "האשה דיון: באותו הוסיפה האשה ב"כ

הבית". דלתות על מתדפקים האפור השוק שאנשי העובדות ובשל החובות

"אני האשה: טענה (31.3.08 תשס"ח, ב' אדר כ"ד מתאריך (פרוטוקול האחרון בדיון

לו עשיתי חובות. לו כשהיו שנים שלוש אתו הייתי החובות. בגלל אותו עזבתי לא

תשס"ט.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÎ˙

מוכנה לא אני החובות. כל עם שנים שלוש לו עזרתי אני ונוכל. שקרן הוא הלוואות.

אותו". אוהבת ולא אתו מסתדרת לא שאני מזה חוץ כזה. בעל עם לחיות

(29.11.07 תשס"ח, בכסלו י"ט (מתאריך הכרמל טירת הרווחה שירותי בתסקיר

אליה ואנשים נושים שהגיעו כך כדי עד ונדרדר הלך המצב לדבריה .." נכתב:

נתקו פעם שלא מתארת עליהם. ידעה שלא החובות את לגבות בדרישה הביתה

שילם". שלא חובות בגלל בבית החשמל את להם

יותר עלי השפיע 'המצב וכי ללחצים נכנסה כי מתארת (פלונית) "גב' נכתב: עוד

וטיפול זריקות לקבל ונזקקה בשיער, קרחות לה שהחלו בכך שהתבטא מה מדי',

לכך". רפואי

והוא בבעלה, האימון את אבדה לאט שלאט בכאב מתארת (פלונית) "גב' ועוד:

לילדים, טוב אבא היה תמיד כי מציינת דברים. ממנה ולהסתיר לה לשקר הרבה

יכולה לא וכי ממנה לו אכפת לא כי חשה אך דברים, מהם מחסיר ולא מפנק

יות בשקר".לחיות ר

כי לספק מקום הותירו לא עצמם בדיונים גופה והבעות האשה ביטויי כי לציין יש

עתידי. בית שלום על לחשוב אף מוכנה ואינה נפש, בשאט בעלה את דוחה היא

לאור זאת אשתו, את לגרש חייב הבעל כי לקבוע שיש נראה הנוכחי הדברים במצב

להלן. ויבואר עלי"). "מאיס (דין מהבעל האשה של העמוקה סלידתה

עלי" "מאיס הראשונים)דין (מחלוקת

ידועה כן כמו עז. סימן העזר אבן בשו"ע המובא עלי" "מאיס דין ומפורסם ידוע

יש הרשב"ם) לשיטת (וכן הרמב"ם לשיטת כאשר בזה, והרא"ש הרמב"ם מחלוקת

שאינה "לפי הסברא (מטעם האשה של עלי" "מאיס בטענת לגט הבעל את לכוף

בכה"ג. לכוף שאין וסבר חלק והרא"ש לה"), לשנוי שתבעל כשבוייה

הרמב"ם על הגדול התימה "ויותר ח): סימן מג (כלל בתשובותיו הרא"ש כתב וכך

שאינה לפי לגרשה לשעתו אותו כופין וכו', מאסתיהו אמרה שאם שכתב ז"ל

בשביל וכי וכו', לגרש האיש את לכוף טעם נתינת ומה לה, לשנוי שתבעל כשבוייה

נעוריה מבעל יותר בו וחפצה באחר עיניה ונתנה לבה שרירות אחרי הולכת שהיא

וכו'". באיש ונכוף תאותה נשלים

בזה. הראשונים בשיטת עוד נדון להלן

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁÊÎ˙

עלי" "מאיס המילים את דווקא האשה שתאמר צורך אין

תתקבל עמו לחיות סירובה וגילוי הבעל כנגד האשה של חזקה טענה כל האם

במפורש? אלו מילים דווקא לומר צריכה שמא או עלי", "מאיס כטענת

הרבני הדין בבית שניתן דין פסק והלאה, 124 מעמוד ח, (חלק רבניים דין בפסקי

ברוך הדאיה, עזרא אב"ד, - רוזנטל נ' יעקב הגאונים: הדיינים בפני חיפה האזורי

שהוא מאחר פיטורין גט לה לתת בעלה את לכוף אשה תביעת בענין דנו רקובר)

ניתן (פס"ד שנה עשרה ארבע בכלא לשבת ונשפט מגונים ומעשים אונס מעשי ביצע

רוזנטל). הגרי"נ האב"ד ע"י ונכתב תש"ל, אייר א' בתאריך

יש "אך כתבו: וכך לאשתו. גט לתת זונות רועה לכפיית חדשה סברא הביאו שם

את לחיות רוצה אינה שהאשה מאחר נוסף. מנימוק גם כאן מעשהלבוא מסיבת ו

ברורה". באמתלא עלי מאוס כטוענת זה הרי שביצע, האונס

אלא עלי', 'מאוס דוקא שתגיד צורך אין עלי, מאוס דבדין "ברור וכתבו: והוסיפו

בכנסת הובא וכן עלי. מאוס כטוענת זה הרי אותו, רוצה שאינה שטוענת היכא כל

'איני אומרת דאם קפו), (=סימן ששון הר"א שו"ת בשם יט ס"ק עז סימן הגדולה

ע"ש". עלי, כמאוס הוי וכדומה, בו' רוצה

שליט"א, אליעזרוב יעקב הג"ר של דינו פסק קצג, עמוד הדין, שורת בספר עי' כן

אינה שהאשה הדין לבית שניכר שכל שסבר הנ"ל, ששון מהר"א שו"ת בשם

צריך ואין עלי", "מאיס דין לה יש כתובתה, על למחול ומסכימה בבעל, חפצה

ליה הוי "שנאתיו" או בו" רוצה "איני כשאומרת ואף עלי", "מאיס דווקא שתאמר

עלי". "מאיס כאומרת

שאמרה "כיון כך: שכתבו (94 עמוד יא (חלק רבניים דין בפסקי גם כנ"ל ומצאתי

להתאבד ומעדיפה פנים, בשום בית שלום לעשות יכולה שאינה בפנינו האשה

בפס"ד בארנו וכאשר עלי, מאיס אמרה כאילו בזה לראות יש עמו, להשלים מאשר

את אמרה שלא אף אליו, לחזור תוקף בכל שמסרבת שכל קפב, עמוד ט שבכרך

עיי"ש". עלי דמאיס כמורדת דינה עלי, מאיס הלשון

נוכל עלי", "מאיס המילים את בפירוש האשה אמרה שלא אף דידן, בנידון א"כ,

וענין. דבר לכל עלי מאיס כטענת בעלה נגד הקשות טענותיה את לקבל

לשלום בחיים סיכוי "אין האשה: טענה 3.1.08 מתאריך בפרוטוקול לעיל, כמתואר

הכניס הוא לחובות... אותי הכניס הוא סבלו. הילדים גם שנים. שלוש סבלתי בית.

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÎ˙

סיכוי אין ובחיים אתו, רוצה ולא אותו אוהבת לא אני לחובות. שלי המשפחה את

דברים ועי' בבעל, האשה של מאיסותה את מוכיחות אלו מילים בית". לשלום

טענת הגדרת אודות (181 עמוד ט (פד"ר שליט"א צימבליסט הגרח"ג שכתב דומים

שמסיק קפו סימן ששון במהר"א "עי' לפניו: שהיה לנידון ביחס האשה של מאיסות

עלי. מאיס כאומרת הוי בעלי, עוד נקרא אינו שנאתיו, בו, רוצה איני דהאומרת

אם אולי ביה"ד, ולשאלת אותו. רוצה איני לביה"ד: פעמים כמה אמרה ובנידוננו

אוכל". לא פעם אף ענתה: אותו, לאהוב תוכלי עמו תתחתני

שלפנינו. בנידון האשה של לדבריה תואם זה משפט

בתוקף שאומרת בנידוננו "ולפי"ז דבריו: בהמשך צימבליסט הגרח"ג הוסיף ואף

וכו'". לגרשה לכופו יש הרמב"ם לדעת בו, רוצה שאינה ובהחלטיות

מאיסות? מהי

אבהע"ז שו"ת זצ"ל, הרצוג לגרי"א וכתבים בפסקים עי' הפשטנית, להגדרה מעבר

הגדיר שם תקפו), יכולה(עמוד ואינה בעיניה נמאס זה "שגוף כך: המאיסות את

לעמוד בידינו שאין נפשית מסיבה לה מאוס אליו ההזדקקות שעצם וכו', לו להזדקק

זה מגוף פסיכולוגית נפשית בחילה לה "שיש כתב: תרא עמוד שם וכן וכו'". עליה

וצנועה כשרה אשה סיבה שום לתת שמבלי או נעימות, אי סתם לא זו, סיבה מפאת

עצומה נפשית בחילה בעצמי אני מרגישה אבל סיבה שום יודעת איני טוענת היא

באחר". נתנה עיניה של סיבה כאן שאין נוטה ביה"ד ודעת זה, לגוף להזדקק

דורות בכמה ההוראה עמוד שהיה ממה יותר זי"ע הגדול "ורבנו שם: הוסיף ועוד

האינטואיציה על משתוממים זה בדורנו אף הרפואה וחכמי הרפואי, המדע גדול היה

שארעה והיינו וכו', היום שמצאו מה בחכמתו ראה והוא וכו', שלו המפליאה

מבלי סולדת שנפשם אדם בני יש כלומר המגע, מחלת הנקראת כזאת מחלה עכשיו

ידוע, אדם בבן או ידועים בדברים מלנגוע הסיבה שורש על להתחקות שאפשר

של המחלה זוהי מובן, בלתי וצער פנימיים נפשיים זעזועים להם גורמת והנגיעה

וכו'". האיש את לכוף הרמב"ם פסק ובזה עלי, מאיס

הידועה וכו' (המיאוס) הבחילה ממחלת סבל "אילו תרי): (עמוד שם כתב ועוד

באצבע כשנוגע מזדעזע שהחולה שיש עד בנפש מהפיכה העושה לפסיכיאטרים,

וכו'". ידוע בחפץ או בגוף, קטנה

וכתב המאיסות, של הנפש מחלת אודות שם, תתסט בעמוד גם בביאור הרחיב כן

שלא "תדע, דבריו: את הוכיח וכך וכו'. נפשית בחילה זו אלא שנאה סתם זו שאין

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁËÎ˙

חיי הטבע, ממקור אחר ענין שהוא עלי, מאיס אלא כלפיו, שנאה טוענת חז"ל אמרו

שונאים והרבה השנאה שתעבור תקווה יש שנאוי דהוא סתם וכשטוענת האישות,

דעת ואם אחר, ענין הוא עלי, מאיס כזו, גופנית נפשית טענה אבל אוהבים, נעשים

עמה". מתחשבין לכך, מקום שיש מתיישבת דין בית

נובע עלי מאיס "טענת כך: המאיסות של הגדירו שם (43 (עמוד ח בפד"ר גם ועי'

באשה הרמב"ם כלשון סיוט, מהוים אישות שחיי שגורמים נפשיים ממעצורים

מדעתי". לו להבעל יכולה ואיני מאסתיהו עלי: מאיס הטוענת

שתבעל כשבויה שאינה לפי לגרשה אותו שכופין במה שם "ובהנמקתו והוסיפו:

קשו אינו וזה מאישות), (פי"ד לה שהוא".לשנוא כל מום עם לגמרי ר

הגדרה הוא גם המביא תקעד), סימן (שו"ת, מהרשב"א הדברים את הוכיחו וכן

שאפשר במה אלא עלי מאיס לומר יכולה שאינה לומר נפשכם "ואם למאיסות:

שאין זה, אינו וכו', וחזק תאר יפה איש על לא אבל מאוס שהוא דבר לו שיש

בעיני חן מוצאים מכוערים אנשים וכמה הלב, ברצון אלא תלויים והמיאוס החן

תלוי הכל אין אלא בעיניהם, טעם חסרי וטובים ויפים נשיהם, ובעיני בעליהם

וכו'". ברצון אלא

טענת של "ההגדרה כך: המאיסות את הגדירו שם ,(273 (עמוד ח בפד"ר גם ועי'

רי"ד בתוס' ראה לאחרים, הוא שמאכל אף במאכל שבוחלים כמו היא, עלי מאיס

שמדגיש דמאיס בסוגיא ומאירי קל"ח סי' המיוחסות הרשב"א ובשו"ת ס"ג כתובות

טבעה". את לכוף יכולה אינה לקבל סבורה כשהיא ואף

לסלק ותקוה עצה שאין כאמור היא המשמעות עלי מאיס בטענת "כי הוסיפו: ועוד

יש הרי שבלב, המועקה את ולהוציא להתגבר יכולת כשקיימת ברם המאיסות, את

לכך". האפשרות כל את למצות

לכופו אפשר אי שאם וכו', אמרה "היא ק): סימן (אבהע"ז סופר בכתב המובא וראה

לה דאפשר דעתה גילתה בזה בעלה, תחת כאשה ומשמשתו תחתיו להיות לה טוב

טוב מרצונו יגרשנה או לכופו כשאפשר רק כך כל עליה מאוס ואינו תשמישו לסבול

רק ברורה שאינה אפילו באמתלא עלי מאיס טענת דין דאין נ"ל האי כי כל וכו', לה

לה טוב יגרשה לא שאם כשאומרת רק אינה עלי מאיס דטענת וכו', לה אין נראית

וכו'". לה יש מורדת דין גם שלפנינו בנידון אבל וכו', איש מבלי גלמודה לישב

עלי". "מאיס בטענת בפוסקים המובאות נוספות הגדרות עוד וראה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ï˙

הנפשיות להגדרות מתאימה האשה שטוענת המאיסות שטענת ניכר דידן בנסיבות

בפוסקים. שהובאו הנ"ל

הדין בית ראות ע"פ נקבעת המאיסות

מדבריה כך ניכר אך טוענת אינה כאשר או עלי" "מאיס טוענת האשה כאשר

בעיניה? מאוס אכן והבעל כנים דבריה שאכן הקובע הוא מי לעיל), (כמבואר

כתב לא, או מבוררה אמתלא משום האשה בדברי יש אכן האם לבדיקה ביחס ובכן,

עיניהם". ראות לפי בזה ידונו דין "והבית ג): סעיף עז (סימן באה"ע הרמ"א

הגדול הרבני הדין בבית ערעור ,201 מעמוד ג (חלק רבניים דין בפסקי דנו זו בשאלה

נסים, יצחק לישראל הראשי הרב לציון הראשון כ"ג הגאונים: הדיינים כבוד בפני

בדברי יש אם "בשאלה במסקנות: הסיקו וכך זולטי), ב' אלישיב, י"ש הרבנים נשיא,

עיניהם,האש ראות לפי ביה"ד דנים לא, או עלי מאיס לטענת מבוררת אמתלא ה

שם והוסיפו האזורי". ביה"ד של דעתו בשקול להתערב לערעורים לביה"ד אין ולכן

ולפי והבירורים, העדויות כל היו האזורי הדין בית ובפני "והואיל הדין: פסק בתוך

שבמקרה רואים אנו אין מבוררת, אמתלא משום האשה בדברי אין עיניהם ראות

בטענת שאין שקבע האזורי ביה"ד כבוד של דעתו בשקול להתערב לנו יש זה

מבוררת". אמתלא האשה

"ומהו כך: שכתב הגבול) ומהו ד"ה יט (סימן שאול משפטי רבניים דין בפסקי גם ועי'

לקבוע בי"ד בידי ואם עלי, מאיס בטוענת מבוררת שלה אמתלא אם לקבוע הגבול

בידם אין למה הפוסקים, כמ"ש העיר' לחכמי וניכרת נראית 'כשהיא מבוררת שהיא

ביניהם". השורר השנאה גודל מדת לקבוע

שלפנינו ובנידון הדין, בית של דעתו לשיקול נתונים ועוצמתה המאיסות קביעת ובכן,

המתואר זה כגון מצב כי השתכנע וכן האשה, של טענתה בכנות השתכנע הדין בית

האשה של הקשים דבריה לעיל כאמור בבעלה. אשה למאיסות מביא האשה ע"י

הבעות וכן אליו, תחזור שהיא שבעולם סיכוי שום ושאין מהבעל ריחוקה בדבר

אשה כי ספק לכל מעל לנו מורים המילים, מאחורי שידרה שהיא והפנים הגוף

זוהי עלי" ש"מאיס זצ"ל הרצוג הגר"י של הגדרתו הובאה לעיל מבעלה. סולדת זו

שלפנינו. בנידון המצב הוא שכך ונראה נפשית, סלידה

אחת, בבת בא אינו לעיתים המאיסות ענין נוספת. חשובה נקודה להוסיף ברצוני

של העסקית ההתמוטטות ובעת יתכן שלפנינו במקרה בשלבים. מתקדם אלא

האשה של הקשיים לאור ואולם, האשה. בעיני מאוס כך כל הוא היה לא הבעל,

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁ‡Ï˙

עצמה), על שנטלה והחובות בבית (המצב העסק בחובות השקיעה עם וגברו שהלכו

עד המאיסות, גם באה דבריה), (ע"פ נוספים אנשים הונה שהבעל העובדה ולאור

בעלה, עם מחודש קשר על לשמוע פנים בשום מוכנה שאינה כיום, דרגתה כדי

שהוא. סוג משום

ספק ללא הניכרת מאיסות

החילוק מהו ציין דבריו ובתוך עלי", "מאיס בגדר דן ע"א) (סד בכתובות רי"ד תוס'

ט סמך על להוציא הבעל את כופין לא (שלהלכה עלי" "מאיס של זה דין זו),בין ענה

להוציא. הבעל את כופין בהם המדיר, בפרק המומין שאר כל לבין

הפסד ע"י לה כייפינן לא בעיניה, מאיס שבעלה עלי', 'מאיס "אמרה כתב: וכך

בדבר. היא אנוסה בעיניה מאיס דבעלה דכיון במרדה, אותה מניחין אלא כתובה,

בו, ניכר מום שום שאין ואע"פ לה. לשנאוי להבעל אפשר אי כשרה, אשה ואפילו

לאדם דומה וזה בו, ניכר מום שום שאין ואע"פ בבעל מואסת אשה פעמים הרבה

לעשות אלא כפיה דרך שום ואין עליו, ונתעב לו השנאוי מאכל לאכול יכול שאין

שטעמה בודאי יודעים היינו אם ואדרבה, בו, תחשוק אולי ולפתותה בקשה דרך

הבעל כופין היינו באחר, עיניה נתנה ולא בעיניה מאיס שהוא אמת שהוא אמת,

מאוס שהוא מפני להוציא אותו כופין ואלו המדיר בפרק לקמן דתנן הך כי להוציא,

בטענתה, מסופקים אנו דהכא משום לו, שתיבעל לסבול יכולה האשה ואין בעיניה,

זה ומשום באחר, נתנה שעיניה לומר יש המומים באותן בבעלה רואים שאין שכיון

כופין אין נמי הוא גם מקום מכל אבל להוציא, כופין אין לפיכך כך, אומרת היא

אותה מפתין אלא נפשו, מרת יודע ולב אמת, טענתה דשמא כתובתה, להפסיד

בו". תחשוק שמא

פה (ריח המדיר שבפרק המקרים לשאר עלי" "מאיס טענת בין החילוק לדבריו,

אין הלכך המום, את במוחש רואים אנו ההם שבמקרים בכך, הוא וכו') וחוטם

טענת בכל משא"כ באחר, עיניה שנתנה מכך נובע לגירושין רצונה כל שמא לחוש

שמא ספק איזה לנו ויש המאיסות, סיבת את במוחש רואים אין שם עלי", "מאיס

עליה. מאוס שהוא טוענת ולכן באחר עיניה נתנה

מחמת בבעל (סלידה דידן בנידון גט לחייב שנוכל להבין קל הנ"ל החילוק ע"פ

את בחוש רואים שאנו מכיון שהרי הבריות), את שהונה מה ומחמת שצבר החובות

אין הלכך כלפיו), רגשותיה על מעידים הקשים האשה ביטויי (ואף למאיסות הסיבה

לתת הבעל את לחייב או לכפות מקום יש ולכן באחר, עיניה נתנה שמא לתלות לנו

המדיר. בפרק המובאים המקרים כשאר גט,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ï˙

למאיסות כעילה כבדים חובות

הבעל שאכן השתכנע הדין בית אמנם למאיסות? עילה הם כבדים חובות האם

לכך? בהלכה מקור מצאנו האם אך האשה, בעיני מאוס

כלפי שעשה הרמאות ומעשי הבעל חובות בדבר האשה שטענת לומר נראה ובכן,

שדנו הפוסקים תשובות ידועות בעניה. מאוס הבעל שיהיה כדי בזה יש הרי אחרים,

עליה), מאוס (הוא האשה של עלי" "מאיס טענת מצד גם זונות" ב"רועה גט חיוב

הי זונות ברועה גט לכפיית הסיבות אחת נמצאנווהרי ממונו. מכלה שהוא משום א

האשה. בעיני הבעל למאיסות עילה הם הבעל של מרובים ממון הפסדי שגם למדים

ונפרט.

קובלת ואשתו זונות רועה שהוא "מי מובא: א סעיף קנד סימן אבהע"ז ברמ"א

שכופין אומרים יש שהודה, או מנאפים, עם אותו שראו בדבר עדות יש אם עליו,

וכו'". להוציא אותו

יבמתו, על הבא פרק (סוף ביבמות אגודה ספר מחידושי הוא הרמ"א דין מקור

"אם קרא אימא איבעית לכך: טעמים ג' שם והביא קנד), סימן באבה"ע בב"י ומובא

בפרק הנהו מכל דגרע סברא, אימא איבעית לאשה), (עינוי בנותי" על נשים תקח

שם: מבואר השלישי הטעם לגט). הבעל את לכוף ניתן בהם ומקרים (מצבים המדיר

הכפיה עצם דהיינו לפרנסה", בידו יהיה לא וסופו הון, יאבד זונות דרועה "משום

מהיכן לו יהיה ולא ממונו, איבוד של למצב עצמו את מכניס שהוא משום היא

אשתו. את לפרנס

הוא האגודה סמך שעליו הטעם עיקר קלג) (סימן צבי חכם משו"ת הנראה כפי

.(73 עמוד ז חלק בפד"ר מצויין (וכן הנ"ל האחרון הטעם

הסברא את לזה וצירפו העלו זונות", "רועה לבעל גט בחיוב הפוסקים דנו כאשר

הביאו שם ,(124 מעמוד ח, (חלק בפד"ר מובא כן אשתו. בעיני מאוס זה שבעל

גם כאן לבוא יש "אך כתבו: וכך לאשתו. גט לתת זונות" "רועה לכפיית חדשה סברא

שביצע, האונס מעשה מסיבת אתו לחיות רוצה אינה שהאשה מאחר נוסף. מנימוק

ברורה". באמתלא עלי מאוס כטוענת זה הרי

מכלה שהוא משום הוא זונות רועה בבעל גט לחיוב העיקרי הטעם אם ובכן,

גט לחיוב עילה הם מנשוא) כבדים חובות (וכ"ש ממון שכילוי מצאנו הרי ממונו,

עלי". "מאיס מדין

על בהערה) ,280 עמוד ח חלק רבניים דין בפסקי זה ומתן משא (ומובא להקשות ויש

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁ‚Ï˙

דרועה מצד הוא הכפיה שטעם מבואר שם זונות", "רועה בענין הנ"ל האגודה דין

מבוררת אמתלא כדין זה הרי א"כ לפרנסה, בידו יהיה לא וסופו הון יאבד זונות

התם ואילו ממונו. ומכלה ישרה בדרך הולך שאינו מצד ג"כ שהוא עז, שבסימן

כופין? זונות) (רועה האגודה של בדינו ואילו להוציא, כופין שאין נקטינן

מטע שאולי ביארו אומרים".ושם "יש לשון זונות") "רועה (בדין הרמ"א נקט זה ם

שיהא זה בטעם נוחה דעתי "שאין האגודה: בדין שפקפק קלג) (סימן צבי בחכם ועי'

נראה למעשה אך מיניה". גמרינן ולא הוא דחידוש ומורה, סורר כבן סופו ע"ש נידון

הוא כאשר לכוף שיש זונות, רועה בדין היטב בבאר כמובא עמו, הסכים שלהלכה

במרדו. ועומד לכך מוחזק

בבעל גט שכופין לכך נוספים נימוקים ישנם האגודה בספר שלמעשה שם וציינו

זונות שרועה שע"י זה שטעם נראה זה "ע"פ והוסיפו: לעיל), (כמבואר זונות רועה

דגרע משום שהוא נראה הטעם ועיקר העיקרי, ולא היחיד הנימוק אינו ממונו, יאבד

גדולה ברא נפקת חברתה בירך וקנאתה האשה של שקפידתה המדיר, דפ' הני מכל

אין באמת לחוד ממונו שמכלה מטעם אבל להוציא. דכייפינן הוא כך ומשום ביותר,

ע"ז". דסי' דמתיבתא לדינא דינא מהאי סתירה אין א"כ להוציא. כופין

סורר כבן סופו ע"ש נידון שיהא הנ"ל צבי חכם הערת גם בזה "ותתורץ והוסיפו:

כנ"ל". שנתפרטו הני לשאר מצטרף והוא הנימוקים, אחד אלא זה אין כי ומורה,

ואין יתכן העיקרי) הטעם אינו ממונו" "מכלה (שטעם הדברים פני הם כך אכן אם

ואולם, בחובות. השקוע בבעל המאיסות עובדת את זונות" "רועה מדין להוכיח

(וכן העיקרי כטעם ממונו" "מכלה טעם נקט צבי שהחכם נראה מדבריהם כבר

מכך להוכיח ניתן שעדיין נראה א"כ לעיל), שצויין 73 עמוד ז חלק בפד"ר גם מובא

הגורמים האשה) (לטענת עסקית ובנוכלות כבדים בחובות השקוע בבעל גט לחיוב

בבעלה. למאוס לה

נידון לבין ממונו) (מכלה זונות" "רועה בבעל מאיסות בין הדמיון זו, לסברא ביחס

חילוק יש "לדעתי כך: שליט"א) שחור ישראל (הג"ר הדין בית אב כבוד לי כתב דידן,

אך ממון, לכילוי שמביאה הבעל של פושעת התנהגות זאת זונות שרועה לפי גדול,

לדון הטוב כאן ולכן זה, נסבל בלתי למצב אותו שהביאה עסקית בנפילה מדובר כאן

הבעל". פשיטת מחמת שלא עלי במאיס

תרתי: כך על ואשיב

עיקרי כטעם זונות ברועה גט לכפיית המביא ממון" "כילוי טעם את ננקוט אם א.

אינו זה שטעם לומר יש לעיל), כמובא להלכה, שנקטו (כפי עצמו בפני העומד

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ï˙

האגודה: כתב כך שהרי גרידא. הממון כילוי משום אלא הבעל, פשיעת משום

לאשה שמפריע מה לפרנסה. בידו יהיה לא וסופו הון, יאבד זונות שרועה משום

הבעל של הקלוקלת הנהגת דווקא ולאו לפרנסה, יוכל שלא שסופו העובדה זוהי

נ' יעקב הגאונים הדיינים בפני והלאה, 124 מעמוד ח, חלק שבפד"ר לכך (והראיה

רקו ברוך הדאיה, עזרא אב"ד, - מהטעםרוזנטל זונות רועה כפיית על כך הקשו בר,

המבואר לפי רק הוא זו דהלכה נראה דמזונות, הטעם לפי "והנה מפרנסה: שאינו

בי"ד אין אם וכו'', מפרנס ואיני זן 'איני דהאומר ג, סעיף קנד סימן אה"ע בשו"ע

אולם מיד. להוציא אותו כופין וכו' לפרנס במה לו שאין כגון לזון, לכופו יכולים

עי' כופין, אין לחוד ממזונות דבמורד אנשים גבורת בספרו הש"ך שהעלה מה לפי

הרי ע"כ. לפרנסה", בידו יהיה שלא דסופו מהטעם לכופו אין בזה גם ז, ס"ק בפת"ש

לפרנס). מסוגל שאינו לבעל מפרנס שאינו זונות רועה שהשוו

אדם הבעל. על אנוסה היתה לא החובות צבירת שלפנינו, בנידון שגם סבורני ב.

כלכלית המסובך אדם לפועל. בהוצאה תיקים (!) 22 צובר אינו בעסקיו שנופל רגיל

"דרשיני" אמרת זאת התנהלות עבר. לכל שונות התחייבויות לפזר ממשיך אינו

הבעל. של לבו תום אודות

מבוררת שאינה באמתלא עלי" הרמב"ם)"מאיס (לשיטת

מאוס שהוא אשתו טענת ע"פ לגט בעל לכוף שיש היא הרמב"ם שיטת כאמור,

או לגט, הבעל את נכוף האשה של עלי" "מאיס טענת בכל האם לברר, ויש עליה.

מבוררת? היא טענתה כאשר רק שמא

לכפות דעתו האם הרמב"ם, של בשיטתו זו, בשאלה הראשונים חלוקים כבר למעשה

מבוררת. באמתלא דוקא או לדבריה, מבוררת אמתלא נותנת האשה כשאין גם לגט

הרמב"ם על הגדול התימה "ויותר שכתב: בתשובותיו הרא"ש דברי כבר הובאו

לשעתו אותו כופין מדעתי לו להבעל יכול ואינו מאסתיהו אמרה שאם שכתב ז"ל

האיש את לכוף טעם נתינת ומה לה, לשנוי שתבעל כשבוייה שאינה לפי לגרשה

וחפצה באחר עיניה ונתנה לבה שרירות אחרי הולכת שהיא בשביל וכי וכו' לגרש

בדעת הרא"ש שהבין משמע וכו'". באיש ונכוף תאותה נשלים נעוריה מבעל יותר בו

טען שהרי מבוררת, אמתלא ע"י דבריה את להוכיח צורך לאשה שאין הרמב"ם

שטענה שהבין משמע הבעל, את שיכופו מסתבר לא האשה של סתמית טענה שע"פ

לכוף. כדי לרמב"ם תהני סתמית

התשב"ץ), משו"ת ח"ד לה, שאלה שלישי, (טור המשולש חוט ספר גם סבר כן

כש גם לגרש הבעל את כופין עלי" "מאיס בטענת הרמב"ם, אמתלאשלשיטת אין

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁ‰Ï˙

עליה. מאוס שהבעל האשה לדברי מבוררת

לתת צריכה אינה עלי מאיס "האומרת כתב: קלח) (סימן להרמב"ן המיוחסות בשו"ת

כך במאכל שהדעות שכשם לפי בעיניה, מאוס הוא מה מפני לדבריה ואמתלא טעם

ובכתובתו בו רוצה ואינה בעיניה מאיס שהוא שאומרת וזו ונשים, באנשים הדעות

הבעל כופין אין לעולם אבל וכו', בגמרא עליה שנאמר הדין כפי להתנהג לה שומעין

נכונים אין לגרש, אותו שכופין עלי מאיס באומרת כתב ז"ל שהרמב"ם ואע"פ לגרש.

בטענת שכופין שלרמב"ם הבין הוא שגם הרי כלל". לזה תחוש ואל זה במקום דבריו

מבוררת. שאינה בטענה אף זה עלי", "מאיס

"ואם כתב: מ) סימן העזר אבן (חלק במהרי"ט לכך. הסכימו הפוסקים כל לא ואולם

הדבר לחקור צריך היה ז"ל, הרמב"ם כדברי עלי דמאיס דינא לדון באים היינו

בעיניה, מאוס שהוא לו ברצונה להיבעל לה אפשר שאי לנו וניכר ברור שיהא היטב

מהר"ם. בשם וההגהות הרא"ש כמ"ש שנאמינה, עד לדבריה אמתלאה לתת וצריכה

שהאומר כתב קלח) (בסימן ז"ל להרמב"ן המיוחסים בתשובות שהרשב"א ואעפ"י

בעיניה מאוס הוא מה מפני לדבריה ואמתלאה טעם לתת צריכה אינה עלי מאיס

שכן מדבריה זה ולבחור להבין צריכים אנו מקום מכל כו', במאכל שהדעות שכשם

עליה". מאיס שהוא האמת הוא

פירשו המחברים, גדולי לשיטת "ואף שכתב: סג) (כתובות, המאירי שיטת גם היא כן

ראוי שהוא בו מכירין אנו שאף ר"ל הדין, מן כך כשטוענת דוקא בדבריהם רבותי

בסיבת שלא מוכיחים והדברים וכו', עניניו והפסד פחיתותו רוב מחמת למאוס

אין יתר והסתלסלות וגאוה עיקשות מחמת שטוענת כל הא הוא, אחר עין נתינת

מבורר. בסיס ללא עלי" "מאיס טענת לקבל שאין סבר הוא גם הרי לה". שומעין

206־207). עמודים ג (חלק רבניים דין בפסקי זה בכל ועי'

השתכנע אף הדין ובית בבעל, מאיסותה סיבת את היטב מבררת האשה דידן בנידון

הדין, לבית שהוצגו לפועל הוצאה מסמכי כל הצגת לאור (ביחוד טענותיה בכנות

לחייב מקום ישנו אכן הרמב"ם שלשיטת א"כ עולה עליהם). מפקפק או חולק ואין

לחייבו מקום יש הרא"ש לשיטת גם האם נדון להלן אשתו. את לגרש הבעל את

בכה"ג. בגט

עלי" "מאיס בטענת לגרש לכוף מודה הרא"ש גם האםומפורסמת מבוררת באמתלאה

את לרצוח שניסה בעל (אודות כתבו וכך ,(224 (עמוד ג בפד"ר עסקו זה בענין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÏ˙

הוי דא דבכגון לציין "למותר מאוד): עליה מאוס הוא זה שמחמת וכמובן אשתו,

הראשונים מגדולי הפוסקים וכל ומבוררת ברורה טענה האשה של עליו מאיס טענת

כל המה כדאים ובודאי נידוננו בכגון לכוף במכ"ש יסברו בזה לכוף דס"ל והאחרונים

וכללא מות, סכנת חשש בכגון רב מעשה ידיהם על לעשות לסמוך הפוסקים גדולי

חיישינן ובסכנתא לאיסורא מלחוש לסכנתא לחוש דחמירא דוכתא בכל לן קיימא

של בכדנא ומבוררת גדולה אמתלא דבכגון לומר יש כן על ויתר למיעוטא. אפילו

בידי למות נתונה אינה חרב שבויית גם כי דכייפינן ומודים פליגי לא כו"ע נידוננו

ההלכה". עצם מבחינת דא דדינא בעיקרא לעיל האמור כל על נוסף וזהו שוביה,

אשה "בענין שכתבו: להלן), עוד יובא והלאה, 124 מעמוד (שם, ח בפד"ר גם ועי'

דבאמתלא לה) סימן (ח"ד התשב"ץ בשם המשולש חוט בס' כתוב עלי, מאוס הטוענת

מהלכות בפי"ד שכתב הרמב"ם לשיטת הפוסקים כל מודים ומפורסמת גלויה ברורה

דין והביא לה, לשנוא שתיבעל כשבויה שאינה לפי לגרשה, אותו דכופין ה"ח אישות

את פיתה ואח"כ טובים בת לבתולה קידש טובים בן אחד דבחור דידיה בעובדה זה

שחולקים יש "אמנם וסיימו: לו". להינשא רוצה ארוסתו אין זה ומשום שכנתו, בת

דידן". לנידון זו דעה לצרף אפשר אבל זה, על

סובר וכו' עצמו הרמב"ם "והרי כתבו: שם (157 (עמוד ה בפד"ר גם להלכה מובא כן

ברורה באמתלא מ"מ הרמב"ם, על החולקים דרבו ואף כופין, עלי מאיס דבטענת

מעתה אמור וכו'. לגרש הבעל את דכופין הרמב"ם לדברי מודים פוסקים הרבה

חוסר טענת כי ברורה, בטענה עלי מאיס וטוענת וכו', בו ישנם דכולהו שלנו בנידון

והאשה מזו, טובה יותר אמתלא לך ואין ואמיתית, ברורה אמתלא הינה גברא כח

וכו". אותו ועזבה זה בבעלה מאסה שנה עשרה אחת כבר

גט. לחיוב אחרות לסברות ומפורסמת) ברורה (אמתלא זאת לצרף שניתן הרי

זצ"ל) ישראלי הגר"ש (נמוקי יט סימן שאול משפטי רבניים דין פסקי עי' ואמנם,

מבוררת, באמתלא ואף מ"ע, טענת שמצד בצדק מסיק בפס"ד ביה"ד "כב' כך: שכתב

והובאה צ"ג) (תשו' הרשב"ש בתשו' מבואר הדבר דכן הגט. על לכופו בכוחנו אין

לכוף שלא האומרים אפילו 'בזה הדין: שמעיקר לומר שצידד שאעפ"י ע"ז סי' בב"י

לג שכופין יודו מ"ע, בטוענת נתנהלגרש שמא מחשש לכוף שלא שאמרו שמה רש,

מקום מכל זו'. חששא נסתלקה נשאה, שבע"כ מפורסם הדבר אם ובזו באחר. עיניה

לגט לכוף הסתייגות שישנה הרי בכך'". מיקל הייתי לא מעשה שלענין 'אלא מסיק:

זה. סמך על רק

כסניף זו סברא שצירף שליט"א) בצרי הגר"ע נימוקי ,80 (עמוד יח בפד"ר גם ועי'

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁÊÏ˙

כשישנה יודו הרמב"ם על החולקים שאף הנ"ל, הפוסקים כשיטות גט, לכפיית

למאיסות. הדין לבית הנראית מבוררת אמתלא

הרמב"ם, על פליג דאיהו דאף ממהר"ם, שהביא שם אפוד באבני "ועי' והוסיף:

שכל מאישות, פ"ד מיימוניות בהגהות מפורש ויותר אע"פ פרק המרדכי הביאו

עליה, מאיס הוא למה המקום לחכמי הנראית וטענה לדבריה אמתלא שנותנת

עי"ש". שכופין,

למעשה הלכה - מבוררת באמתלא עלי" "מאיס בטענת גט חיוב

טענת לעומתו טוענת כאשר אשתו את לגרש הבעל את לחייב ניתן להלכה האם

עלי"? "מאיס

בגט. לחייבו ניתן שלא מהפוסקים ראיות כמה ישנן פניו על ובכן,

עלי מאיס הטוענת אשה אודות כתב ג) סעיף עז סימן (אבהע"ז, הרמ"א ראשית,

מדבריו מוכח אצלו", להיות אותה ולא לגרש, אותו כופין "ואין מבוררת באמתלא

בזה החידוש מהו לגרשה, חייב היה אם שהרי עלי, מאיס בטענת גט חיוב שאין

הדין שורת שליט"א, צימבליסט הגרח"ג של במאמרו (עי' עמו להיות חייבת שאינה

.(5 עמוד ז, בפד"ר גם מהרמ"א הוכיחו וכן ה, כרך

מאיס הטוענת אשה בדין ב, (סעיף עז בסימן כתב עצמו השו"ע גם כך, על נוסיף

בדבר. חיוב שאין שסבר נראה וכו'", לגרשה הבעל רצה "אם עלי):

אותו, ששונאה אומרת האשה אם "אבל כתב: כ) רכח, (יור"ד, הרמ"א נוסיף. ועוד

האומרת נישאת, כבר אם דאפילו מדעתו, שלא לה מתירין לדבריה, אמתלא ונתנה

בטענת להוציא זה חיוב בענין לד) (ס"ק הט"ז שם וביאר להוציא". חייב עלי מאיס

(ועי' עז" סימן באבה"ע כן לן קיימא לא אבל הרמב"ם, לדעת "היינו עלי": "מאיס

מאיס בטענת להוציא חובה ישנה הרמב"ם ע"פ שרק משמע נו). ס"ק שם ש"ך

אותו מחייבין אין אף א"כ כרמב"ם, פוסקים אנו שאין להלכה אך האשה, של עלי

ונראה זצ"ל, קוליץ הגר"י של פס"ד קלז, עמוד ט, חלק הדין בשורת (ועי' להוציא

עלי). מאיס טענת בענין להלכה זצ"ל קוליץ הגר"י של דעתו היא שכך

לדברי התייחס שם כ) סימן זצ"ל, ישראלי (לגר"ש שאול משפטי בספר עי' אולם,

ש "והנלע"ד כך: וכתב הנ"ל ש'חייבהרמ"א זו, לשון הרמ"א כאן נקט דקדוק באי לא

עיקר דכל והוא, להוציא'. 'כופין כה"ג שכל הרמב"ם כדעת בדיוק שאינה להוציא',

כן שעל באחר, נתנה שעיניה החשש מצד הוא כפיה כאן שאין ר"ת של מחלוקתו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÏ˙

בנותנת שהמדובר ואעפ"י אצלו. להיות אותה כופין שאין רק בזה בגמרא אמרינן

לעלמא. איש אשת בספק להחמיר ויש יצאנו, לא חשש מידי מ"מ ברורה, אמתלא

גט חשש שמצד אלא להוציא, חייב באמת הבעל כדבריה, האמת שאם ויוצא,

שהוא ושבועה, דנדר בנידון וע"כ לכופו, יכולים אנו שאין הוא כדין שלא מעושה

שהיא כיון שנשבעה. האשה והיינו עצמו, הנשבע לאדם הנוגעים איסור מענייני

הבעל בנשואה גם זו, ידיעתה לפי אותו, ושונאת עליה מאיס שאכן האמת, יודעת

נישאת לא עדיין אם בכה"ג שבועתה להתיר ניתן ממילא להוציאה, חייב באמת

אלא זה אין לו, בשנשאת גם להוציאה אותו עושים היינו שלא עיקר דכל כיון לו.

"זאת הסיק: הלכך וכנ"ל". אחר, גורם כאן שיש חשש מידי יוצאים אנחנו שאין מפני

זה אין לגרשה, הבעל כופין שאין הוא שכנ"ל עלי במאיס ההלכה פסק לפי גם ועוד.

חיוב הבעל על שיש נראה מ"מ אך להוציא. לכופו האשה תביעת בכוח שאין אלא

וכו'". אחרים מטעמים לגרש

דין לענין רק זהו לגרש אותו כופין שאין הרמ"א דפוסק הא "ולפי"ז וביאר: וסיים

זאת עושה ואינו אליו תשוב שלא יודע עצמו שהבעל כל לגרש, חיוב משא"כ כפיה,

אינו אם באיסור עובר והבעל כאן, יש ודאי כספים, סחיטת או נקמה במטרת אלא

העזר באבן מש"כ בין בדבריו סתירה ואין הרמ"א, דברי איפוא ומדוקדקים מגרשה.

רכח". סימן ביו"ד מש"כ לבין עז סימן

משפטי רבניים דין בפסקי דבריו (מובאים שליט"א אלישיב הגרי"ש בכך מש"כ וראה

עכ"פ אם כופין שאין הסוברים לאלה עלי מאיס טענת "בענין יט): סימן שאול,

השטמ"ק מ"ש לציין כאן ונסתפק במקו"א, בזה הזכרנו כבר לגרש, אותו מחייבין

מאיס באומרת גט לתת כופין דאין דאע"ג ז"ל יונה רבינו 'וכתב ב ס"ד דף כתובות

עצה לו ונותנין לגרשה עליו שמצוה לו מודיעים ב"ד אבל בשוטים כפי' היינו עלי

א דעבר מאן האי דאמרינן מאי האי יגרשנה לא ואם למקרי'שיגרשנה מצוה דרבנן

אם לימלך יבא שאם אלא לו נאמר לא זה שאפי' אומר הי' ז"ל ור"ת עבריינא

שום אין ר"ת שלדעת היינו לאלתר'. שיגרשנה עצה לו נותנין כ"כ כתו' בלא יגרשנה

עלי". מאיס בטוענת אשתו את לגרש הבעל על חיוב

כתבתה לגרשה רוצה אינו שאם אלא כופין אין 'ולדעתנו שם: "ובמאירי והוסיף:

המחברים גדולי לשיטת ואף וכו' בעצמה והיא בעצמו הוא לו ועומד קיימת,

מכירין אנו שאף ר"ל הדין מן כך בשטוענת דוקא בדבריהם רבותי פירשו (הרמב"ם)

בשאר אם במדות אם עניניו והפסד פחיתותו רוב מחמת לימאס ראוי שהוא בו

ומ"מ וכו', הוא באחר עין נתינת בסיבת שלא מוכיחים והדברים מכוערים דברים

'ועומד לגרש עליו חיוב אפילו דאין נמי משמע וכו'', הראשון כדעת הדברים עיקר

בעצמה'". והיא בעצמו הוא לו

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁËÏ˙

עלי. מאיס בטענת גט חיוב אף אין לשיטתו הרי

מאיס בטענת גט לחייב שאין שהובאו, מהפוסקים חלק מדברי שנראה מה לעומת

מעמוד (שם, ח בפד"ר ועי' גט, לחיוב נוספות לעילות זאת שצרפו מהפוסקים יש עלי,

בשם המשולש חוט בס' כתוב עלי, מאוס הטוענת אשה "בענין שכתבו: והלאה) 124

הפוסקים כל מודים ומפורסמת גלויה ברורה דבאמתלא לה) סימן (ח"ד התשב"ץ

שאינה לפי לגרשה, אותו דכופין ה"ח אישות מהלכות בפי"ד שכתב הרמב"ם לשיטת

טובים בן אחד דבחור דידיה בעובדה זה דין והביא לה, לשנוא שתיבעל כשבויה

ארוסתו אין זה ומשום שכנתו, בת את פיתה ואח"כ טובים בת לבתולה קידש

דעה לצרף אפשר אבל זה, על שחולקים יש "אמנם וסיימו: לו". להינשא רוצה

דידן". לנידון זו

הגדול הרבני הדין בבית דין פסק ,12 (עמוד ב בפד"ר גם מובאים דומים דברים

יצחק לישראל הראשי הרב לציון הראשון כ"ג הגאונים: הדיינים כב' בפני ירושלים,

עלי מאיס טוענת האשה "בנ"ד כך: שכתבו זולטי), ב. אלישיב, ש. י. נשיא, - נסים

אותו רוצה לא אני אותו אוהבת לא שאני לאנשים אמרתי החתונה בליל ועוד

כהרמב"ם עובדא עבדינן לא כי אף והנה תשט"ו), כסלו ד' האזורי ביה"ד (ישיבת

את לצרף יש מ"מ אותה, לגרש הבעל את כופין עלי מאיס הטוענת באשה הסובר

היכא מ"מ ב: שאלה וחליצה יבום דיני ב"י שו"ת עיין אחרים, לנימוקים סניף שיטתו

להו דאית והרמב"ם והריא"ף רש"י לדעת לחלוץ דכופין פשיטא עלי מאיס דאמרה

לאלתר לה יהבינן גיטא דבעיא היכא כל אלא עלי מאיס בטענת לגרש הבעל דכופין

לתרבות ישראל בנות תצאנה שלא כדי כך תיקנו סבוראי רבנן האומרים לדברי

עובדא עבדינן לא דהאידנא דפשיטא ואע"ג וכו', ביבמה וכ"ש בטענתרעה לכוף

הם כדאי מ"מ זו, בטענה לעשות שלא וכו' ז"ל ר"ת לדברי אנו וחוששין עלי מאיס

ולהצילנו אחרונה למשנה לחלוץ דכופין האומרים לאותם סניף להעשות המתירים

וכו'". מעושה חליצה מחשש

להלכה סובר ז"ל איהו כי אף ו, אות עג כלל הרא"ש, מתשובת משמע "וכן והוסיפו:

ולגרש לכוף שלא דיין כל יזהר לכן מסיק הרמב"ם, על החולקים וסיעתו כר"ת

סמכו אם לשעבר אבל כותב, אני להבא ועל שם כותב מ"מ בעלי, עלי מאיס בטענת

יסוד שום זו לדעה דאין הרא"ש סובר היה ואם עשוי, שעשה מה משה, רבינו על

שתצא". נאמר היה נשאת אם גם אזי

ודאי אנן דינא דלענין "אע"ג רסב): סי (אבה"ע צדק צמח בשו"ת המובא את והוסיפו

עכ"ז וכו', לגרש הבעל את לכוף שחלילה וכו', הראשונים גדולי רוב כדעת קיי"ל

צירוף". לאיזו הגאונים תקנת דעת צירפו שלפעמים רואים אנו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ó˙

אמתלא לאשה שיש הדין בית כב' קבע "כמו"כ :(251 (עמוד ד בפד"ר גם הסיקו כן

נראית וכו', התובעת של עלי מאיס שטענת וכו' עליה מאוס שבעלה לזה מבוררת

משלש יותר עברו וכבר מבוררת. באמתלא עלי מאיס כטענת הדין בית בעיני

כוותיה עובדא עבדינן לא כי ואף מבעלה. ונפרדת מעוגנת שהאשה שנה עשרה

שיטתו מצרפינן מ"מ עלי, מאיס בטענת אשתו את לגרש לבעל לכוף דהרמב"ם

אחרים". לנימוקים כסניף

מאיס בטענת גט חיוב לעשות נוכל לפחות האם דנו שם ,204 עמוד ז פד"ר ועי'

בטענת אשתו לגרש לבעל כופין דאין דקיי"ל נהי לדון "ויש כתבו: וכך מבוררת, עלי

הרא"ש ממ"ש אך בג"פ, אותה לשחרר עליו איכא מיהא דחיובא י"ל מ"מ עלי, מאיס

שכ' ז"ל הרמב"ם על הגדול התימה ויותר וזל"ש: הכי, משמע לא מ"ג כלל בתשו'

לגרשה לשעתו אותו כופין מדעתי לו להבעל יכולה ואיני מאסתיהו אמרה שאם

ולהתיר לגרש האיש לכוף טעם נתינת ומה לה, לשנוי שתבעל כשבויה שאינה לפי

על מצווה אינה הלא ימיה, כל חיות אלמנות ותוצרר לו תבעל לא איש, אשת

תאותה נשלים באחר עניה ונתנה לבה שרירות אחרי הולכת שהיא בשביל וכי פו"ר

מפני וכי הטעם דמאותו עליו, ליכא חיוב דאף מבואר ז"ל מדבריו וכו'. האיש ונכוף

כ אותו, נכוף לו להבעל יכולה אינה שהיאשהיא זה דבגלל חיוב לגבי גם יפה חו

שכך וציינו וכו'". גט לה לתת לחייבו הדין מן זה אין אתו לחיות מסוגלת איננה

ראשונים. עוד סוברים

"מבואר דבריו: אודות שם והוסיפו סג), דף (כתובות הריטב"א לדברי שם וציינו

כופין היו ואף לגרשה חייב עליה מאיס הוא באמת אם הדין, דבעצם ז"ל מדבריו

כליות הבוחן הוא ומי מפיס, דמאן משום כופין, אין דלמעשה אלא כך, על אותו

כ' וכבר עליה. מאיס שהוא בגלל הוא מרידתה סיבת אמנם אם לדעת לב וחקר

ואינן בשלום עמהם נשותיהם שרויין ופוחזין רקים דהרבה עלי מאיס בדיני הב"ח

אמתלא בנותנת גם איש, אשת חומר משום לכפיה מקום אין ולכן עליהם. מאוסים

ליה מחייבינן דשפיר י"ל בזה בגט, לחייבו בנוגע אך כמבוררת, בי"ד לעיני הנראה

בכך. לדון עוד והוסיפו מבוררת". באמתלא עלי מאיס בטוענת גט במתן

והלאה, סד מעמוד ב, חלק הדין (שורת שליט"א איזירר הגר"ח של במאמרו המעיין

באמתלא עלי" "מאיס בטענת גט לחייב שניתן סבר כי ילמד וממצה), ארוך מאמר

שכן שם והסיק רבים, מפוסקים לכך, רבות ראיות מובאות הנ"ל במאמר מבוררת.

להלכה. הפוסקים של רובם רוב דעת היא

טענת ע"פ לגט לכוף שניתן הרמב"ם על חולקים הפוסקים רוב אמנם כי הסיק שם

גירושין חיוב לענין אך הכפייה, חומרת מחמת רק זה כל אך האשה, של עלי" "מאיס

ÏÚ·‰ ˙·ÂÁ ·˜Ú "ÈÏÚ ÒȇÓ" ˙�ÚË· Ë‚ ·ÂÈÁ‡Ó˙

עצמו הרא"ש שאף הוכיח שם לגרשה. חיוב הבעל על שיש החולקים יודו גרידא,

מתוך מכך, המסתייגת דעה שם (והוסיף בגט לחייב ניתן מבוררת שבאמתלא מודה

אלישיב הגרי"ש ניסים, הגר"י הדיינים: בהרכב הגדול ב"ד דעת ,202 עמוד ז פד"ר

עלי במאיס גט חיוב שיש הרא"ש בדעת זו הנחה קבלו שלא גולדשמידט, והגר"א

הסכים זה הרכב גם כי צז, בעמוד במאמרו ציין, בבד בד אך מבוררת, באמתלא

לגרש). חיוב ישנו עלי שבמאיס

כי נקטו נוספים פוסקים כי יראה עז, סימן על הפוסקים" "אוצר בספר המעיין גם

מעשה נעשה לא ואמנם עלי", "מאיס בטענת לגרש הבעל את לכוף ואף לחייב ניתן

גט. חיוב לשם זאת לצרף נוכל אולם הספק), (מחמת הנ"ל סמך על גט לכוף

ופד"ר 339 עמוד יב פד"ר ,5 עמוד ז פד"ר עוד עי' עלי" "מאיס בטענת גט חיוב בענין

שהוזכר כ, (סימן זצ"ל ישראלי להגר"ש שאול משפטי בספר גם ועי' .24 עמוד יח

עליו יש אך לגרשה, הבעל את כופין אין עלי מאיס בטענת שאמנם כתב שם לעיל)

עמו, להיות האשה את כופין שאין משום ראשון טעם טעמים. מכמה לגרשה חיוב

ובפ אחרת, לשאת יכול אינו וכן אשה, בלא שרוי הוא קייםא"כ לא עדיין אם רט

את שמעגן סדום מידת זו הרי עמו, לא שהאשה מאחר נוסף, טעם ורבו. פרו מצוות

כופין שאין הרמ"א דפוסק הא "לפי"ז כאמור: הדברים, בתוך והוסיף לחינם. האשה

שלא יודע עצמו שהבעל כל לגרש, חיוב משא"כ כפיה, דין לענין רק זהו לגרש, אותו

כאן, יש ודאי כספים, סחיטת או נקמה במטרת אלא זאת עושה ואינו אליו תשוב

מגרשה". אינו אם תורה איסור על עובר והבעל

שלמה הגאונים: הדיינים מאת (7447 (תיק הגדול הדין בית פס"ד עוד וראה

אנו עלי "במאיס הדברים: בסוף שכתבו בוארון, ציון שלום, בר עזרא דייכובסקי,

כאן". גם יעשה וכך בגט, לחייב נוהגים

עלי מאיס בטענת כי המוכיח יג אות יח סימן אבהע"ז ח"ג אומר יביע גם וראה

לגרשה. הבעל חייב מבוררת,

מבוררת, עלי מאיס בטענת גט לחייב שיש נוקטות שאינן השיטות אף להוסיף, יש עוד

דף כתובות בשטמ"ק כמובא אשתו, את לגרש עליו שמצווה לבעל לומר יש ואולם

שיגרשנה, עצה לו ונותנים לגרשה, עליו שמצוה לו "מודיעים יונה: רבנו של (דינו סד

צימבליסט הגרח"ג של במאמרו ועי' עבריינא". למקריה מצוה וכו' יגרשנה לא ואם

חייב הבעל הנ"ל יונה רבנו שלשיטת שהוכיח רל, עמוד ה, כרך הדין, שורת שליט"א,

איזירר הגר"ח כך על העיר וכבר לכך. בשוטים אותו כופין לא אך מדרבנן, לגרשה

שהרי בכך, חיוב שאין משמע יונה רבנו של שלשונו עד, עמוד שם, במאמרו שליט"א

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ó˙

כמובא עמו, להישאר חייבת אינה האשה כן כמו שיגרשנה). עצה לו ונותנים כתב

לעיל. כמצויין ג, סעיף ע"ז סימן אבהע"ז ברמ"א

לסיום

נמצאנו דין. הבית ראות ע"פ מבוררת היא המאיסות של האמתלא דידן בנידון

הבעל את לחייב מקום יש רבים פוסקים לשיטת שלפנינו המקרה שבכגון למדים

ע"פ גט ולחייב מעשה לעשות נמהר לא עדיין זאת למרות ואולם, אשתו. את לגרש

גט חיוב הטלת ישקול הדין בית האשה, את יגרש ולא במרדו יעמוד הבעל ואם כך,

שהובאו. לסברות בהתאם הבעל, על

מסקנה

להתגרש.א. הצדדים על

גט.ב. לחיוב דין פסק להוציא ישקול הדין בית אשתו, את לגרש יסרב הבעל אם

גט.ישג. לסידור תיק לפתוח

³

‚Ó˙

ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�· Ë‚ ·ÂÈÁ*

מסרב הנתבע וכיום בחו"ל, אזרחיים בנישואין נישאו הצדדיםמקושרים היותם עובדת לצרף ניתן לעיתים אשתו. את לגרשכפי להתגרש, הצדדים את לחייב כדי בלבד, אזרחיים בנישואים

להלן. שיבואר

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

אדר כ"ג (בתאריך הגט לסידור שנקבע במועד אולם גט, לסידור הופנו הצדדים

שביניהם הרכושיים ההליכים לסיום עד אשתו, את לגרש סרב הנתבע תש"ע),

בית הרכב בפני יום באותו שנערך בדיון גם הצהיר כן המשפט. בבית המתנהלים

האחרון). בזמן החלו רק המשפט בבית הרכושיים ההליכים בדיון, דבריו (ע"פ הדין

הגישה האשה .8.3.01 בתאריך הנתבע ב"כ ע"י בכתב גם הוגשה כנ"ל בקשה

הגט. סידור לדחיית נחרצות מתנגדת והיא יום, באותו תגובתה

זה. בתיק העובדות את נפרט החלטה מתן טרם

ילדים, שני לצדדים .2003 בשנת בקפריסין אזרחיים בנישואין התקשרו הצדדים

.07 ,04 ילידי

חודשים. ושלשה שנה כבר פרודים הצדדים להיום, נכון

התביעה בכתב .1.12.09 תש"ע כסלו י"ד בתאריך נפתח האשה של הגירושין תיק

ופיזית. נפשית אלימות על ב"כ) (באמצעות האשה טוענת

תביעתה על עומדת האשה .2.2.10 תש"ע שבט י"ח בתאריך התקיים ראשון דיון

אלימות של אירוע עקב מהבית הורחק הנתבע כשנה לפני כי מספרת להתגרש.

בבית אותו כלאה האשה כי טען הנתבע אלימות. אירוע מכחיש הנתבע ב"כ כלפיה.

אותו. תקפה שהיא לאחר למשטרה והתקשרה

ללכת לי אמרה היא בדעתה. נחושה והיא להתפייס לה הצעתי "אני הנתבע: והוסיף

בכך". לי הודתה והיא אחרים, גברים עם היתה היא אחרות, נשים לחפש

תש"ע.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ó˙

"אני הדין: לבית השיב באשה, חפץ עדיין הוא זאת כל לאחר מדוע כשנשאל

לילדים". דואג

הילדים. לנושא הגירושין נושא בין לקשור ניתן לא כי לנתבע הבהיר הדין בית

שעה ויפה להתגרש, הצדדים על כי הדין בית קבע היום מאותו בהחלטתו

קודם. אחת

דומה. ותוכנו נוסף, דיון התקיים מכן לאחר

כי ספק אין אשתו. את לגרש חייב הנתבע כי עתה קובע הדין בית האמור, לאור

שהצהיר וכפי שהתקיים, הראשון מהדיון העולה כפי באשתו, מעוניין אינו הנתבע

שהיתה בפניו הודתה אשתו כי ההוא בדיון טען הרי הנתבע האחרון. בדיון בפנינו

הנתבע של מטרתו זו. באשה חפצו אין כי לקבוע כדי בכך ודי אחרים, גברים עם

מצפה הוא אותם הממוניים התנאים את לשפר לנסות כדי זמן, להרוויח היא כיום

להשיג כדי רב זמן עוד אשתו את לעגן איכפת לא לנתבע המשפט. בבית לקבל

ניכר, זמן לארוך עלולים המשפט בבית רכושיים הליכים כידוע (שהרי זאת מטרתו

לכך. ידו יתן לא הדין בית אולם החלו), עתה רק והרי

כלפי אחד מחיוביהם בזה זה מורדים דהיינו בזה, זה מעונינים שאינם זוג לבני ביחס

לשם השני הצד את ומעגן להתגרש מוכן אינו מהצדדים אחד זאת ובכל השני,

ח חלק (מישרים, ירוחם רבנו דברי ידועים שלפנינו, במקרה כגון חיצונית, מטרה

שכתב: כג) נתיב

יתן ליה בעינא לא שאמרה שאשה לו נראה כי אשמעאל בן אברהם ה"ר מורי "וכתב

מסתברא גט, ליתן רוצה איני אבל לך בעינא לא נמי אנא אומר והוא וכתובה, גט לי

משהינן מיהו אלא ונדוניא, כתובה מעיקר כלום להפסידה במורדת אותה דנין דאין

והפסידה לגרש אותו כופין שנה לאחר בהו, הדרי דילמא אגיטא ירחי תריסר לה

לה". יהיב לא ולמיפק למישקל דאדעתא מדיליה, לה דיהיב מה וכל תוספת

ולחיות להמשיך רוצה אינו שהנתבע שנראה למרות שלפנינו, המקרה בעצם זהו

השגת לשם או נקמנות לשם האשה את לגרש עתה מוכן אינו זאת בכל האשה, עם

הוקצב מאשר יותר רב הינו הצדדים בין הפירוד זה, תיק בנסיבות רכושיות. מטרות

שם. ירוחם רבנו של בדבריו

89־95, עמוד יא (חלק רבניים דין בפסקי גם הסתמכו ירוחם רבנו של זה דינו על

צימבליסט, ח"ג הגאונים: הדיינים כב' בפני יפו, אביב תל האזורי הרבני הדין בית

וכתבו: הגירושין) להסכם רכוש העברת שבין הקשר בענין דייכובסקי, ש' אזולאי, ע'

ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�· Ë‚ ·ÂÈÁ‰Ó˙

מחייבי פנים כל על או כופין בזה, זה מורדים שניהם והאשה את"כשהבעל ם

לגרשה". הבעל

אינו הוא אף וכאמור "הואיל :(95 (בעמוד והוסיפו הנ"ל, ירוחם רבנו דברי והביאו

שהבאנו וכמו לגרשה, חייב הוא הדין מן כן אם בה, מורד הוא ואף בית בשלום חפץ

זו מדה לידי נגיע לא אם ואף לגרשה, אותו כופין זה שבכגון ירוחם רבנו מדברי

(אבה"ע הרמ"א פסק כבר גוונא כהאי וכל לגרשה, לחייבו יש מקום מכל כפייה, של

דאין אע"ג לא, או כופין אם פלוגתא דאיכא מקום 'ובכל וז"ל בהגה) סכ"א קנד סימן

מיד'". כתובה ליתן אותו כופין מ"מ לגרש כופין

בגט. לחייבם נוכל פנים כל על בזה, זה במורדים לכוף שאין נאמר אם שאף הרי

לגירושין? שגרם זה הוא מי בשאלה תלוי בהנ"ל גט חיוב האם

לדינו ביחס כי צפת, אב"ד שליט"א, לביא אוריאל הג"ר מש"כ ראה זה, בענין ובכן,

יש האשם, הוא השני הצד אם ואף בפירוד, האשם מי הבדל אין ירוחם רבנו של

אינה "האשה כתב: וכך כיום. מורד הוא שאף הראשון, הצד את בגט לחייב מקום

היא הזוג בני שני של הברורה כשהעמדה אלו, בנסיבות הגט סידור לעכב זכאית

מאחר בגט האשה את לחייב שאין לטענה מקום אין בית. לשלום אופציה כל שאין

טענה הגירושין, לחיוב נוגע שהדבר ככל וכו'. הבעל של בעטיו אירע הנוכחי שהמצב

רוצים ואינם ממושך בפירוד הזוג בני שני כעת ולמעשה מאחר מתקבלת, אינה זו

הגירושין, את המעכב הזוג בן על הגירושין חיוב לפסיקת מספקת עילה וזו בזה, זה

כמורד". להגדירו בלא גם

ומגמתו באשתו מעוניין אינו כבר הנתבע שאף לומר נכון יהיה דידן, בנסיבות אף

האשה לעיגון ידו יתן לא הדין ובית רצונו, לשביעות הרכושי ההליך לסיים היא

כאמור. לחינם,

הדיינים "כנס בקובץ (פורסם שליט"א פרובר נחום הג"ר של במאמרו גם ועי'

המורדים זוג לבני גט ובחיוב ירוחם רבנו של בדינו עסק שם (114 עמוד תשס"ח",

הצד אם אף בגט, לחיוב מספקת עילה הינה עיגון טענת לדבריו, זה. את זה ומעגנים

כתב: וכך הבית. שלום בהפרת אשם אינו המעגן

שהתחיל הראשון מי הבדל אין ירוחם, דרבנו דינא לפי גט חיוב לענין שכתבנו "כפי

רוצה צד אין שכיום המצב מי בסיבת הבדל אין כן וכמו להתגרש, שרצונו לטעון

הוא שבפנינו המצב אם דהיינו לא, או עיגון יש כיום אם תלוי והעיקר משנהו, את

כיום לחילופין, או אליו, לחזור תרצה האשה אם אף כלל באשה מעוניין לא שהבעל

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÓ˙

מצב זהו אליה, לחזור ירצה הבעל אם אף בבעל מעוניינת האשה שאין הוא המצב

ללא הגירושין, את המעכב צד כל בגט לחייב יש ולכן מעוגנים, הצדדים שני שכיום

הקי למצב גרם מי משנהו".קשר את לעגן צד לכל זכות ואין היות ים,

והצדדים בית לשלום סיכוי אין בו למצב באשר פלאג'י הגר"ח של דינו ידוע בנוסף,

כדי מאמץ כל לעשות החובה מוטלת הדין בית שעל חודש, י"ח לפחות פרודים כבר

שום אין כיום כי ספק אין הדין לבית זה. בתיק אף ננהג וכן הצדדים, בין להפריד

בהקדם לגירושין הצדדים את להביא יש ומשכך, הצדדים, בין השלום להשיב סיכוי

כבר הצדדים הנ"ל. בהחלטה נכתב שכבר כפי קודם", אחת שעה "ויפה האפשרי,

נוסף. זמן זה מצב להמשיך סיבה שום ואין חודשים, ושלשה שנה פרודים

אלא וישראל, משה כדת נשואים אינם הצדדים כי העובדה את לצרף יש הנ"ל לכל

(שלא אזרחיים בנישואין גט להצריך נוהגים דין בתי ואמנם אזרחיים. בנישואין רק

זוג בני על גט) כפיית (ואף גט חיוב בשאלת הפסיקה ידועה כבר אולם עיגון), בשעת

ומבוססים דין, פסקי בכמה בזה האריכו וכבר בלבד. אזרחיים בנישואין שהתקשרו

ויצא כשר בגט שגירש שמי כא, סעיף קנד סימן אבהע"ז ברמ"א המובא על הדברים

ו סעיף מח סימן שם רמ"א עי' כן אחר. גט לתת לכופו מותר הגט, על לעז קצת

לכפותו היתר יש קדשתני', 'לא ואמרה 'קדשתיך' לאשה שאמר שבמקרה שכתב

כופין קידושין שבספק ה, סעיף מב סימן עי' כן לנושאה. הנמנע חשש משום לגרש

אבהע"ז רמ"א עי' כן בזה. הראשונים בגרסאות יח ס"ק שם ב"ש ועי' לגרש, אותו

לו להינשא ואסורה אשה קידש שאם רא"ש, בשם שפסק ז סעיף סוף קנד סימן

ג פד"ר כדוגמת רבניים, דין מפסקי בכמה מובא כן להוציאה. אותו כופין ולאחר,

קידושין. ספק היוצרים אזרחיים בנישואין לגרש לכוף שניתן ,374 עמוד

את לחייב ניתן זה בלא אף שהרי דמילתא, לרווחא רק זאת צירפנו דידן בנידון

הדברים. בתחילת כאמור בגט, הנתבע

מסקנה

האשה.א. את לגרש חייב הנתבע

גט.ב. לסידור נוספת פעם הצדדים את לזמן יש

צוויג. עליו להטיל ישקול הדין בית האשה, את לגרש יסרב והנתבע במידה

מתאים. תיק לפתיחת בכפוף גט, סרבני כנגד בחוק הקבועים הגבלה

³

ÊÓ˙

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚*

בדיון גם פעמיים, פגשתי עליהם הנלווים ואת המבקשים את

בבית שהתקיים הקודם בדיון וגם מלא) הרכב (בפני שנערך האחרון

על מבוססות דלהלן והעובדות יחיד), כדיין (ביושבי לגיטין הדין

הנ"ל. הדיונים בשני שנמסרו הנתונים

בנישוא שנישאו זוג נעשהבפנינו (הרישום בג'מאיקה אזרחיים ין

שני נכחו אלו בנישואין ג'מאיקה). בירת קינגסטון, בעיר בעיריה,

המסמכים על הזוג בני חתמו כן כמו ג'מאיקניים. גויים מקומיים

בעיריה. הרלוונטים

חודשים שבעה לאחר שנה. שם לשהות כדי לג'מאיקה נסעו הזוג

האשה לישראל. ללידה לחזור והחליטו הרה, שהאשה גילו

ואולם וישראל, משה כדת בחופה ולהינשא לישראל לחזור דרשה

אלו. לנישואין סירב "הבעל") מעתה (יכונה המבקש לטענתה

להגיע כדי אזרחיים בנישואין בג'מאיקה להינשא הסכימו לבסוף

כ"נשואים". לישראל

בישראל. תאומות האשה ילדה חודשים כשמונה לאחר

הורי לדירת הצמודה בדירה התגוררו הם בישראל הזוג, לדברי

כזוג אותם הכירו והשכנים וחצי, שנה מעל התגוררו שם הבעל,

דבר. לכל

ואת הבנות הולדת את חגגו בו בישראל, טקס הזוג בני ערכו כן כמו

לקרואים). שנשלחו ההזמנות גבי על שרשום (כפי נישואיהם

בו ההארחה בבית מסויים טקס היה כי הבעל סיפר לכך בנוסף

חברים בפני לאשה טבעת הבעל נתן בו בג'מאיקה, התאכסנו

ואמר ישראלים), ובחורה בחור אלו היו כי סיפר הראשון (בדיון

נעשה זה מעשה כי טען הבעל לי". מקודשת את "הרי לה

מכסף נקנתה הטבעת כי טענה האשה לכך (בנוסף בלבד בצחוק

מאחותה). שלוותה

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÓ˙

הטבעת נתינת של זה וטקס הבעל, בדברי אמת שאין טענה האשה

הכנסייה לתוך להיכנס סירבו (המבקשים לכנסייה בסמוך נעשה

במעמד נכחו ולא האזרחי, הרשמי הנישואין טקס לאחר פנימה),

דבריה לאחר הגויים. המקום תושבי רק אלא כלל, יהודים ההוא

שם. נוכח היה מי בדיוק זוכר אינו שבעצם הבעל אמר

יחדיו. לגור המשיכו ולא הזוג, בני נפרדו שנה לגיל הבנות בהגיע

ונקבעה אחר, גבר מכירה הנ"ל שהאשה שנים וחצי כשלוש כבר זה

ימים. כחודש לעוד חתונתם

שאלות כמה להעלות באו והמבקשים בתשובה, הבחור חזר בינתיים

הקרובים. האשה ולנישואי האישי למעמדם הנוגעות

כדלהלן: הן לדיון העולות השאלות

הצדדים. בין פיטורין גט לסדר צורך ישנו האם א.

חיה היא אתו לגבר מותרת האשה האם גט, לסדר ונצריכם והיה ב.

לבועל". ואחד לבעל "אחד איסור כאן אין האם האחרונות, בשנים

אחר לאדם להינשא האשה מותרת האם גט, לסדר ונצריכם והיה ג.

הבחנה. ימי צ"ב להמתין מבלי

לאחד: אחד הנידונים יפורטו להלן

אזרחיים מנישואין גט חובת

להלן. שיבואר כפי וישראל, משה כדת ולא אזרחיים, בנישואין נישאו הצדדים

(נישואין האזרחית ההתקשרות מחמת גט לסדר יש האם בקצרה נבדוק ראשית

ביניהם. שהיו אזרחיים)

נוקטים כן לחומרא". "גט רק הינו אזרחיים מנישואין הניתן שגט היא הרווחת הדעה

משה באגרות כא), סי' (אבהע"ז שיק במהר"ם גם איתא וכן מהפוסקים, הרבה

ועוד. א) סי' אבהע"ז (ח"ו אומר יביע מש"כ ועי' עד), סי' ח"א (אבהע"ז

גמורים נישואין הינם אזרחיים נישואין שגם הטוענים פוסקים ישנם ואולם,

ואת בדבר השונות השיטות את בקצרה נזכיר (להלן גמור בגט להפרידם ויש

הסברות). עיקרי

חיפה) אב"ד (לשעבר שליט"א כהן דוד הג"ר כתב שם ז) (כרך הדין שורת בספר עי'

לג"ר שרגא נאות בספר שראה חיפה), אב"ד (לשעבר זצ"ל רוזנטל הגרי"נ לו שאמר

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚ËÓ˙

גט בעי אזרחיים שבנישואין איש, החזון בשם שהביא זצ"ל שטיינברג פייבל שרגא

סי' (אבהע"ז זצ"ל טנא לגר"ש שלמה ברכת בספר גם בשמו הובא כן הדין. מעיקר

זצ"ל הענקין הרב דעת הביא עד) סי' ח"א (אבהע"ז משה אגרות בספר גם יב).

אישות כוונת מספיקה (דלדבריו הדין מעיקר גט להצריך יש אזרחיים שבנישואין

זצ"ל הראגצ'ובי הגאון גם התורה). דין ע"פ אישות כוונת בעי ולא קידושין לקנין

לקידושין לחשוש יש אזרחיים שבנישואין סבר כז) כו, (סימנים פענח צפנת בשו"ת

הדין. מעיקר גט ובעי גמורים

גט מצריכים אזרחים שנישואין הטוענים הפוסקים בשיקולי הבולטות הסברות

הינן: גמור,

זנות"א. בעילת בעילתו עושה אדם "אין דין מצד ביאה קידושי תוקף ישנו

ע"ב). פא גיטין ע"א, עג (כתובות

שחייםב. שכיון ע"א), ע"ג כתובות מקובצת בשיטה גם (הובאה הרא"ה שיטת

לקידושיהם. עדים הם עלמא כולי ואשתו, כבעל יחדיו

לבןג. כמו באשתו", "ודבק של העשה מחמת אישות כקנין זה שהוי שטענו יש

לעיל). שהוזכר הרוגוצ'ובי (סברת נח

שטר.ד. קידושי הינה הממשלתי השטר על שהחתימה שחששו יש

ע"ב).ה. פח יבמות (ע"פ גט בלא יוצאת איש שאשת יאמרו שלא

הן: הדין, מעיקר גט להצריכם שאין הטוענים החולקים, סברות

ביאה.א. או שטר כסף, קידושי כאן אין

בעילתב. בעילתו עושה אדם "אין החזקה שייכת לא פרוץ שבאדם הסוברים יש

אבהע"ז היטב בבאר והובאה שנא סי' ח"א בשו"ת, הרדב"ז סברת (ע"פ זנות"

ב). ס"ק קמט סי'

כוונתםג. שאין ודאי העמים, חוקות ע"פ להינשא שרצונם בדעתם גילו כאשר

ו). סי' הריב"ש (שו"ת קידושין לשם

שבקידושיןד. וסובר הרא"ה סברת את הדוחה מא) (אבהע"ז אפרים הבית שיטת

איתא (כן בועל הוא קידושין דלשם וידעו הזה ליחוד שיתכוונו עדים בעינן

דהיינו הקידושין, בשעת עדות שבעי נב, אבהע"ז תניינא ביהודה בנודע גם

עצמה). הביאה בשעת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ �˙

שבזמנינוה. מב), סימן ח"א אבהע"ז אפרים, בבית (עי' אריה שאגת שיטת

ביאה. לקידושי לחוש אין ולכן בביאה, כלל לקדש הדרך אין ובמדינותינו

דן שם עח), סימן (ח"ב שליט"א אלישיב הגרי"ש למרן תשובות קובץ בספר ועי'

בהם שדן הנקודות נוסף. בגט להצריכם יש האם גרושתו, עם לדור שהמשיך באחד

האם ממנו. מגורשת שהיא לדעת היחוד עדי צריכים גרושתו על בבא האם הם: שם

עושה אדם שאין החזקה האם קידושין. לשם כוונו שלא לומר הזוג בני נאמנים

ובכל מקרה בכל אדם, בכל אמורה קידושין, לשם מכוון ובודאי זנות בעילת בעילתו

והביא בפרוצים, אף או בכשרים רק נאמרה זו חזקה האם דן שם בדבריו הדורות.

לנו אין שאנו נראה לעיל דאמרן טעמי הלין "מכל וסיים: ולכאן, לכאן סברות שם

גרושתו, עם בחי איירי (שם בלבד" קידושין ספק אלא הצדדים בין שאין לקבוע אלא

לחשוש יותר חזקה הסברא ה.שבזה קמט, סימן אבהע"ז בשו"ע כמובא לקידושין,

אזרחית). שנישאו איירי לא שם גיסא, מאידך

"אם כתב: קידושין, לשם כוונו שלא לטעון הצדדים של לנאמנותם ביחס אולם,

אינם בודאי זנות, לשם אלא קידושין לשם כוונו שלא האשה או האיש טוען אח"כ

זנות". בעילת עושה אדם אין של החזקה נגד לטעון נאמן אדם אין כי נאמנים,

לא מכך, יודעים העדים אין אם (שהרי גרושים שהם מכך העדים לידיעת ביחס

קידושין) כאן שיש מבינים אינם שהעדים סבורים שהרי לעדים, הזוג מתכוונים

ע"י להוכיח ובידה בידה, כריתות וספר קיימין מוכיחיה הרי דידן "בנידון שם: הוסיף

עדים בלא כמקדש הוה דלא י"ל ושוב מגורשת, שהיא אצלה הנמצא דין בין מעשה

שעדי דבעינן מהפוסקים אחד שום הזכירו לא בפונדקי, עמו דלנה בהאי וכן וכו'.

דכיון אמרינן הכי אפילו עמה, שנתייחד הזה מהאיש מגורשת שהיא ידעו הייחוד

הזה, מאיש מגורשת שהיא יודעים ואנו עדים, לפני עמו שנתייחדה יודעים שאנו

קידושין". לשם כיוונו דמסתמא אמרינן

אזרחיים, נישואין בשאלת התחבטו שם (334 (עמוד ד כרך רבניים דין בפסקי גם ועי'

קידושין). חשש בכלל הם גם האם באיסור, שחיים בזוג דנו (וכן גט מצריכים הם האם

שליט"א יוסף הגר"ע של שיטתם את אנו מוצאים לקולא הבולטות השיטות בין

משאש הגר"ש לי שכתב הדברים בתוך גם המובאת שיטה זצ"ל, משאש והגר"ש

כך: השאר בין כתב שם לכהן, לחומרא גיורת בנידון ממנו שקבלתי בתשובה זצ"ל

באורך, שליט"א יוסף עובדיה הרב הראש"ל הרה"ג הסכמת וכו', ומגן שמש "בספרי

ע"י שנתקדשו כגון נכונים, אינם הדין כפי הקידושין דאם זה, הוא בידינו שעלה ומה

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚‡�˙

ואינם ממש, בהם אין אלו קידושין שכל נכרים, ע"י באזרחות נשאו או רפורמי רב

ממש אין דאז וכו', הקול מחמת ב"ד ע"י לחומרא גירשום ושוב לגמרי, גט צריכים

ואפי' וכו' הרשב"א לדעת גם לכהן ומותרת פנויה, לאשה גירשו וכאילו גט, באותו

ואינה ממש, בהן אין אזרחיים שנישואין שסברו הרי וכו'". הדין בית ע"י נתגרשה

פיטורין. לגט כלל זקוקה

הינו אזרחים נישואין עקב הניתן שגט כלל בדרך כיום נוקטים הדין בתי למעשה

עמודים יג פד"ר ועי' בגט. להצריכם שלא מקילים עיגון במקום (הלכך לחומרא גט

בן צ"י הג"ר של במאמרו באריכות ועי' עה. סימן אבהע"ז משה אגרות וכן 84-101

והלאה). קסז עמוד טו, כרך הדין שורת שליט"א, יעקב

וישראל משה כדת לקידושין חשש

האם לאשה. שנתן טבעת ע"י "קידושין" של סוג איזה ביניהם נעשה כי מספר הבעל

קידושין? חשש בכך יש

בג'מאיקה, התאכסנו בו ההארחה בבית מסויים טקס היה כי סיפר הבעל כאמור,

ובחורה בחור אלו היו כי סיפר הקודם (בדיון חברים בפני לאשה טבעת נתן בו

נעשה זה מעשה כי טען הבעל לי". מקודשת את "הרי לה ואמר ישראלים),

בלבד. בצחוק

נתינת של זה וטקס הבעל, בדברי אמת שאין וטענה כאמור, הכחישה, האשה

פנימה) הכנסייה לתוך להיכנס סירבו (המבקשים לכנסייה בסמוך נעשה הטבעת

אלא כלל, יהודים ההוא במעמד נכחו ולא האזרחי, הרשמי הנישואין טקס לאחר

מי בדיוק זוכר אינו שבעצם הבעל אמר דבריה לאחר הגויים. המקום תושבי רק

שם. נוכח היה

בצחוק. רק נעשה זה "קידושין" טקס הבעל, לדברי אף הרי

שחוק", "קידושי בשאלת וההיבטים הצדדים כל וביארתי הארכתי אחר דין בפסק

לא האשה, לדברי ובין המבקש לדברי בין שהרי לכך, צורך אין דידן בנידון אולם

לשאלת נזקקים אנו שאין כך (עדים), גברים יהודים שני הטבעת מתן בעת נכחו

אין שניהם, מדברי העולה לאור אחרים. לספקות או בקידושין שבת מחללי עדות

כזה. שהיה נניח אם אף קידושין, למעשה תוקף שום

שהיו אזרחיים נישואין משום הצדדים, בין גט לסדר יש עדיין זאת, למרות אולם,

לעיל. וכמבואר כאמור ביניהם,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·�˙

לבועל? אסורה האשה האם

זה מחמת האשה אסורה האם לחומרא, גט הצדדים בין לסדר יש כי הקביעה לאור

האמור לבועל" ואחד לבעל "אחד מדין לו) להינשא שמתעתדת חבר (אותו לבועלה

בעלה? תחת שזינתה נשואה אשה אודות

(ורק ההלכה ע"פ איש אשת בעל לא שהרי לבועל, אותה לאסור אין פניו על ובכן,

בגט). להיפרד אותם מזקיקים אנו לחומרא

אבה"ע זצ"ל, הרצוג הלוי אייזיק יצחק (לג"ר יצחק היכל בשו"ת עסק דומה בענין

נישואים בלי ואף קידושין, עריכת בלי יחד גרו ואשה "איש נשאל: וכך לג), סימן ב,

עתה חפשית. אהבה בשם לקרוא רגיל שהעם מה לו. מיוחדת מעין אלא אזרחיים,

וישראל משה כדת להינשא מבקשת והאשה ניפרדו, בהיותההם עליה שבא לאחד

הזוג בני כשנפרדו גט להצריך החמיר שהבי"ד מאחר והנה לראשון. מיוחדת עוד

לבועל". אסורה לבעל שאסורה כשם של ענין כאן אין אם השאלה נשאלת

בלי אף יחדיו שגרו בזוג דיבר שם דידן). מנידון הבדלים (שני שונה בשאלה עסק שם

לראשון מיוחדת בהיותה עוד הבועל עליה בא גיסא מאידך אך אזרחיים, נישואין

שלפנינו). בנידון (משא"כ

דלא נראה הדבר "בעצם כתב: וכך זה, קשר של מעמדו וביאר פתח דבריו בתחילת

רק שייך זנות בעילת בעילתו עושה אדם אין דחזקה דנראה משום כלל, לגט הוצרכו

בפני עמה בנתיחד כגון כדת, מקידושין המונעתו סיבה שיש לתלות לנו שיש באופן

חוככים שהיו שיש הריב"ש דתשובת כגוונא או בהול, והוא יצרו עליו שתקף עדים

הפרוצים אלו אבל כדמו"י, להנשא להם היה אפשר ואי אנוסים הזוג דהיו להחמיר

חזקה עליהם לאמר השכל איה הפקרות, חיי וחיים כדמו"י, להנשא הוא שבידם

משתי אחת וע"כ כדת? מלהנשא מנעם מי וכי זנות? בעילת בעילתו עושה אדם אין

רצו שלא או קידושין, לשם כיוונו לא וודאי מהם, זאת מנעה שכפירתם או אלה:

תאוותם". למלא אלא ממש אישות בקשר להתקשר

לזה) זה כמקודשים להגדירם (האם זה זוג של מעמדם בהגדרת שהאריך לאחר

איסור אלא זה דאין ובפרט דידן, בנידון להקל נראה היה הנ"ל כל "ומפני הוסיף:

ענין אבל איש, דאשת חומרא משום גט להצריך החמרתם ואם הבועל. לגבי עשה

כך". כל חמור לא לבועל האיסור

לבועל. להינשא האשה את אוסר זה אין לחומרא, גט יסודר אם שאף שהסיק הרי

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚‚�˙

בשוגג בועל

לנו אין דידן בנדון כאן "אבל לבועל: לאסרה שאין לכך חדשה סברא שם והוסיף

רבנן דקמו הבריות יאמרו כחוק נישאו שלא מפורסם שהיה מאחר כ"כ, לחוש

השני שזה לרבנן נתברר אבל כזה, באופן אף אישות של זיקה אמנם שיש והכריעו

והיו וקידושין, חופה בלי זוג בחיי איש אשת ענין שיש ידעו לא (שניהם) והאשה

לבעל". שמותרת כשם לבועל מותרת ובשוגג שוגגים, שנים

קיים כי המיועד וחתנה האשה סברו לא כאשר דידן, בנידון גם שייכת זו סברא

שנישאה הגבר לבין האשה בין כלשהיא זיקה ישנה וכי שביניהם בקשר איסור איזה

אזרחית. לו

לצרף הדעת על עולה היה "ולכאורה לבועל: האשה בהיתר שם הוסיף סברא ועוד

בדבר לידון ויצא י"א ס"ק ל"ד סימן אחיעזר בשו"ת אחד גדול שהעיר מה קל לסניף

טומאה איסור גם כאן אין נדה איסור על חל איש אשת איסור אין דאם החדש,

איןלבעלה למ"ד הנדה, בטומאת שחיו דכיון קולו, חומרו נמצא ועתה יעוי"ש.

נאסרה ולא טומאה, איסור מעולם חל לא נדה, איסור על חל איש אשת איסור

ענין כאן שיש למ"ד אפילו והיינו לבועל, היינו לשני, נאסרה לא וממילא לראשון,

איש". אשת של

ועוד קטן. סניף כדי אף הללו בדברים אין באמת "אבל זו: טענה דחה כבר ואולם

נדה דיני שמרה שלא דידוע דאף פעם? בשום טהורה היתה שלא לן יימר דמאן

(דלטהרה מנדתה, ונטהרה טהרה לשם שלא בים שרחצה אפשר הרי אבל וטבילה,

טומאה". משום ונאסרה כוונה) צריך אין זו

זה שינשאו שע"י לכ"ג נראה דאם מילתא, דהאי "סיומא והסיק: תשובתו וסיים

נדה דיני והלאה מהיום שישמרו עליהם להשפיע תקוה ושיש מעבירה, ינצלו לזה

תהא לזה תינשא לא ואם לזה, להשיאה זו ישראל בת תקות ושזוהי וטבילה,

אלינו ויצטרף שליט"א כ"ג לזה יסכים אם להקל נוטה הדלה דעתי אני מקולקלת,

הבחנה ימי לאחר וישראל משה כדת שכשינשאו ותקותי הוראה. בעל רב עוד

ויתברכו בישראל המשפחה חיי את והמקדשים המטהרים הק' תורתנו חוקי ישמרו

ישראל". ממקור

שני בועל

הילדות, מאבי שנפרדה לאחר כי האשה ספרה שלפנינו, לנידון ביחס לכך, בנוסף

בשנים הכירה שהיא הנוכחי החבר מלבד נוסף, חבר עם אישיים קשרים לה היו

להינשא. מתעתדת היא לו האחרונות,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „�˙

לאסור שגרם הוא שלא שני" "בועל כבר הינו האשה של הנוכחי שהחבר א"כ עולה

על גם נאסרת האשה האם הפוסקים מחלוקת ידועה וכבר "בעלה", על האשה את

השיטות א). ס"ק שם ופת"ש ד, ס"ק יא סימן אבהע"ז היטב, באר (עי' שני בועל

א, אה"ע (חלק משה אגרות בשו"ת גם ומסוכמות מובאות שני בועל בענין החולקות

הי"ב) מסוטה פ"ב במל"מ וכן כתובות, ריש הק"נ (שהביא ששון מהר"א נד); סימן

על אסרה שלא מאחר לו, נאסרה לא שמא במזיד, אף שני, בועל בכל מסתפק

שבות בשם במל"מ עליו חולקים אבל ראשון. מבועל אסורה היתה שכבר הבעל,

שמפורש מ"א דף דסנהדרין מהא אביו, בשם הק"נ וכן אפרים שער וספר יעקב

שני. לבועל שנאסרה

שהרבהוהו שני דבועל הדין עצם "וגם הדברים: בתוך בכך ודן משה האגרות סיף

מהגאון שהביא ל"א ס"ק קע"ח סי' בפ"ת עיין כ"כ, ברור לא דסנהדרין מהא אוסרין

והובא שני, לבועל להתיר דסנהדרין מהא ראיה הביא שעוד מהמבורג הלוי יצחק ר'

סי' בפ"ת הובא הראיה, דוחה אפרים השער וגם כ' סימן תנינא בנו"ב גם זו סברא

דף בסוטה לכ"ג דאלמנה מראיה דאסורה סובר עכ"פ אפרים השער אך סק"ד, י"א

לכ"ג, אלמנה מאיסור ועומדת דאסורה אסרה, לא שלבעל אף לבועל שאסורה כ"ה

דבאלמנה סק"ד, י"א סי' מלואים האבני זו ראיה דחה שפיר אבל המל"מ. כדהביא

אבל כולל, ע"י לבועל שנאסרה מאחר סוטה באיסור הבעל על גם נאסרה לכ"ג

גם חל לא לכן הוא ממש עצמו איסור דאותו יותר, אבעל כלל חייל לא שני בבועל

על הפוסקים אוצר בספר גם ועיינתי להיתר. הא"מ שסובר שמשמע עיי"ש, אבועל,

להיתר". הסוברים עוד שם והובא ישראל, מארץ כבר לא זה שנתקבל ח"ב אה"ע

(לגאון ישרים מראות בשו"ת עי' שני), בבועל (להקל משה האגרות של דעתו לעומת

שני, בועל לאסור שיש הסיק שם כב), סימן צרפת, ליאון, אב"ד שליט"א, טובול יחיה

כ) סימן אבהע"ז (תנינא, הנו"ב גם סבר שכן וכתב תצא. לו, נישאת כבר אם ואפי'

הנ"ל משה האגרות שפסק כפי ודלא פד), סימן ח"א (תנינא, ומשיב שואל בשו"ת וכן

להתיר. אין גדול הדחק בשעת שאף וסיים סניף), איזה בצירוף (שהקל

לשו"ת בהסכמתו ירושלים) העיר (רב זצ"ל משאש הגר"ש גם הצטרף זו למסקנה

והעלה וכו' למעניתו המחבר האריך שני בועל "בדין כתב: וכך ישרים, מראות

שכן והוכחתי להתגרש, שחובתן ופסקתי וכו', בספרי פסקתי וכן חיליה, ישר לאסור,

וכו'". כוותיה דקיי"ל זצ"ל הקדוש מר"ן דעת

בצירוף הלכך כדמו"י), גמורים (בקידושין שני בועל בענין הפוסקים שחלוקים הרי

לחומרא רק יסודר והגט הצדדים בין וישראל משה כדת קידושין כאן היו שלא זאת

השני. הבועל על לאסרה שאין נראה לעיל, שצוין בשוגג בועל דין ובצירוף

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚‰�˙

בשוגג שני בועל

נישואין זיקת לה שיש ידע לא (שהרי בשוגג עליה בא זה שני בועל להוסיף, יש עוד

שוגג, היה "כשהבועל כתב: וכך שם משה האגרות דן כבר ובזה לאחר) מסויימת

כשם ר"פ, התוס' שהביאו שלהירושלמי יוסף ברכי מספר י"א ר"ס הפ"ת מביא

אמרת ואת ידו מתחת יצאת אפשר מטעם הוא מזידה והיא שוגג בהוא שהאיסור

אך שני. בבועל להתיר יש שלכן לבעל איתסירא ידו דעל משום רק הוא א"כ הכין,

עי ומיתסרא תלוי הדבר זה דידן דלגמ' הואשמסיק היכן ידוע לא בעניותי ולי י"ש.

לבועל גם באונס מותרת ט' דף בכתובות לישנא שלחד לזה כוונתו דאם דידן בגמ'

שגם אפשר הא זה דמצד מובן אינו מזיד והוא שוגגת בהיא שאוסר כהירושלמי דלא

מזיד שני בבועל גם וא"כ הבעל על בזה שנאסרה משום הוא הבועל על דידה איסור

דגם בכתובות הב' ללשון רק הוא אפשר שני לבועל שאוסרין ומה להתיר, שייך היה

אנוסה היתה היא דהא דבועל האיסור בה תלוי לא וא"כ להבועל, נאסרה באונס

כשהבועל וא"כ מזיד היה הא והוא דבועל באיסורו תלוי לבועל שהאיסור אלא

שהיא אף נאסר מזיד שבהוא דכמו לומר מקום יש אך עליו. לאוסרה הי"ל לא שוגג

איסורה. מצד לאסור יש שוגג והוא מזידה כשהיא כך איסורו מצד זה ללשון שוגגת

מזיד בהוא שסובר שאף אלא כן אמרינן דלא בהירושלמי מפורש הא א"כ אבל

והוא מזידה בהיא מ"מ איסורו מצד והוא דכתובות כל"ב עליו דאסורה שוגגת והיא

מצינו לא וזה בעלה. על שאסרה משום אלא איסורה מטעם עליו אסרה לא שוגג

שוגג הוא איסורו שמצד מזידה, והיא שוגג בהוא שני בבועל וא"כ שפליג. דידן בגמ'

כבר הא ובכאן הבעל, על בזה כשנאסרה אלא עליו נאסרה לא הא איסורה ומצד

סתירה שום ואין דהירושלמי, אליבא לומר כדרצה לאסור אין ועומדת, אסורה היא

נערה דסקילת הקרא איירי דבזה מזיד היה הוא שגם איירי ובסנהדרין דידן. מגמ'

שהיא נחשוב אם אף שוגג שהוא דידן בעובדא דבכה"ג נוטה יותר וא"כ המאורסה.

מירושלמי". כדהוכיח בתרא ללישנא בין קמא ללישנא בין עליו לאוסרה אין מזידה

שלפנינו. בנידון נוסף כסניף זאת קולא לצרף שיש הרי

לחבר להינשא האשה על לאסור שאין הנ"ל, והסברות הדינים ממכלול עולה

לבין בינה הגט סידור לאחר אף לבועל", ואחד לבעל "אחד מדין הנוכחי שלה

שלפנינו. המבקש

אזרחיים מנישואין לגירושין הבחנה חודשי

הדין ע"פ זאת, למרות ואולם, שנים. כמה פרודים כבר הזוג בני שלפנינו בנידון

טרם הגירושין מעת הבחנה ימי צ"ב להמתין היה האשה של מחובתה הפשוט

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Â�˙

ת"ק). (דין ע"א מא ביבמות והגמרא המשנה דין על בהתבסס זאת לאחר. נישואיה

אבהע בשו"ע נפסק א-י.כן סעיפים יג סימן "ז

האשה האם לחומרא, בגט להיפרד הצדדים על כי דלעיל הקביעה לאור ובכן,

תקופת שתחלוף טרם בקרוב) להינשא מתעתדת (איתו שלה לחבר מלהינשא מנועה

הגט? סידור מעת זו הבחנה

ויבואר. יפורט להלן

חובת שלשמואל שם, בגמרא המובא את המציין א) ס"ק (שם, שמואל בית עי'

ראשון של זרעו בין להבחין וגו'" אחריך ולזרעך לך "להיות מהפסוק היא ההמתנה

זרע בין להבחין כדי ולרבא, רש"י), מיוחס, שאינו מי על שורה השכינה (אין לשני

אחותו. נושא אח יהיה שלא לזרע,

ואולם אסמכתא. רק אלא לשמואל, אף דאורייתא איסור זה שאין כתב שם הב"ש

אשה היא אם תורה, איסור זהו שלרמב"ם מובא א) (ס"ק שם תשובה בפתחי

ללדת. הראויה

ראב"ד שליט"א, שלוש הגר"ש של פס"ד ,113 מעמוד יז, (כרך רבניים דין בפסקי ועי'

כי פרשת (ריש בספרי ההבחנה. בחודשי לצורך נוספים מקורות הביא שם חיפה),

זרע בין להבחין חודשים, ג' הרי שנים, ימים, אחד, ירח, - ימים "ירח מובא: תצא)

מהתורה. הינה הבחנה שחובת מהדברים משמע שני". לזרע ראשון

רק היא ההמתנה שחובת כרבא, יג) סימן אבהע"ז (קמא, הנוב"י פסק להלכה

ההבחנה שחובת ד), אות יג סימן אבהע"ז יוסף, (ברכי החיד"א גם הסיק כן מדרבנן.

ועי"ש נא). סימן ח"א ג, (מהדורה ומשיב שואל בשו"ת גם הסיק כן מדרבנן. היא

לכך. נוספים מקורות עוד הנ"ל בפס"ד

האשה בהם אף המקרים, בכל זאת גזרו חז"ל כי ע"ב) (מב בגמרא שם מובא עוד

מבעלה. פרודה שהיא במקרה וגם להוליד, ראויה אינה

מחזיר והם: זו, המתנה בחובת החמירו לא בהם מקרים כמה מצאנו זאת, למרות

הרמב"ם), ולשיטת ו, סעיף השו"ע (לשיטת ומזנה אנוסה ד), סעיף (שו"ע גרושתו

ח). סעיף (שו"ע מצוי שאינו ובדבר שם) (רמ"א האונס לפני עמה היה שבעלה אנוסה

בנידון כגון מזה, זה פרודים הצדדים היו אם שאף לומר מקום היה האמור ע"פ

פלוג". "לא דין משום יום, צ"ב המתנת חובת האשה על חלה עדיין שלפנינו,

התייחס אזרחיים, מנישואין לחומרא גט לאחר הבחנה חודשי המתנת חובת לשאלת

˙ÂÈ˙Îω ˙ÂÎÏ˘‰ - ÌÈÈÁ¯Ê‡ ÔÈ‡Â˘È�Ó ‡¯ÓÂÁÏ Ë‚Ê�˙

ביחס הרשב"א פסקי בין סתירה הביא שם הנ"ל. דינו בפסק שליט"א שלוש הגר"ש

(עי' זו סתירה על יישובים כמה והביא לחומרא, גט לאחר ההבחנה חובת לשאלת

בעלמא, קידושין קול מחמת נתגרשה אם "וכן שכתב: ט סעיף יג סימן אבהע"ז רמ"א

שרבנו יד ס"ק בב"ש ועי"ש הרשב"א. בשם בב"י מובא זה דין להמתין". צריכה

והוסי בזה, מיקל הקידושיןירוחם על קול היה לא שאם הרשב"א בשם ג"כ הב"ש ף

להמתין). צריכה אינה מעצמו, גירש והוא גט, ממנו צריכה היתה ולא

גט בנדון הבחנה חודשי להמתין חובה אין כי שם הסיק הדברים אריכות לאחר

(כפי מדרבנן רק הינה ההמתנה חובת שכל משום אזרחיים, נישואין עקב לחומרא

הדין. מעיקר נצרך היה לא שהגט במקום להקל ויש הפוסקים), רוב ע"פ לעיל, שצויין

להלכה, כנישואין נחשבים אינם אזרחיים נישואין אם אף לדון, האריך דבריו בתוך

חלוקים ובזנות בעלמא, זנות כעין זו היתה הפחות לכל אף הרי כלל, גט בעי ולא

להמתין חובה ישנה האם ע"ב) לד ביבמות בגמרא מחלוקת (ע"פ הראשונים

חודשים. ג'

סעיף יג סימן (אבהע"ז, השו"ע והרמ"א. השו"ע גם חלוקים זו בשאלה למעשה,

החמיר הרמ"א ואילו חודשים, ג' להמתין חובה שאין הראשונים כשיטת פסק ו)

הרא"ש). (כשיטת בכך

בזנות חייהם את נחשיב אם שאף כך ספרד, מבני שהינם זוג בבני מדובר דידן בנידון

השו"ע. שיטת ע"פ חודשים ג' המתנת חובת עליהם חלה לא כנישואין, ולא

(ע"פ בזנות להקל הסברא כל שהרי יצאנו. לא דידן נידון חובת ידי עדיין ואולם,

שלא כדי עצמה, "מהפכת בזנות עליה שבאו שאשה משום היא בגמרא) שם המובא

שהרי אזרחיים, בנישואין שייכת אינה אך זנות, בסתם שייכת זו סברא תתעבר".

אלו מביאות ילדים רוצים אף הם ולעיתים מתהפכת, ואינה כאשתו, עליה בא הוא

חודשים). ג' המתנת חובת שישנה ז בסעיף השו"ע פסק שאודותיה כפילגש, זה (והרי

חובת לפילגש, ביחס אף כי הדין בפסק שם והוכיח כתב זו לטענה ביחס ואולם,

אזרחיים לנישואין ביחס גם ממילא מזה. זה שנפרדו משעה רק היא שלה ההמתנה

מעבר ההמתנה חובת אין ממנו, שנפרדה שכל הדין, כך מדינא), גט בעי (שלא

בזה). נפק"מ שאין נראה למעשה אך אזרחי, בגט שנפרדה דיבר (שם זה לתאריך

מתן לאחר הבחנה חודשי ג' להמתין שלפנינו זו לאשה להחמיר שאין נראה א"כ,

אב"ד, כב' גם הסיק שכן (וראיתי לאלתר אחר עם להינשא ויכולה לחומרא, הגט

זה). דין לפסק בנימוקיו שליט"א, שחור ישראל הג"ר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á�˙

שכתב: ראינו לעיל) שהובאה (התשובה יצחק היכל בשו"ת שאמנם לציין יש לסיום

זה שינשאו שע"י לכ"ג נראה דאם מילתא, דהאי ושיש"סיומא מעבירה, ינצלו לזה

בת תקות ושזוהי וטבילה, נדה דיני והלאה מהיום שישמרו עליהם להשפיע תקוה

הדלה דעתי אני מקולקלת, תהא לזה תינשא לא ואם לזה, להשיאה זו ישראל

ותקותי הוראה. בעל רב עוד אלינו ויצטרף שליט"א כ"ג לזה יסכים אם להקל נוטה

הבחנה ימי הצריך שכן הרי וכו'", הבחנה ימי לאחר וישראל משה כדת שכשינשאו

בנידון משא"כ הזוג. בני נפרדו עתה שזה באופן דיבר שם ואולם לחומרא, גט לאחר

פלוג" "לא משום רק היה להחמיר המקום וכל שנים, כמה לפני כבר שנפרדו שלפנינו

ועי' לעיל. שהוזכרו יג בסימן הרמ"א בדברי הביאור גם שזה (וי"ל חכמים בגזירת

בספר ומובא החזו"א, של מכתבו הובא שם שז, עמוד טו כרך הדין שורת בספר גם

ג"ח להמתין יש אזרחיים בנישואין שאף החזו"א כתב שם גיטין, מסכת סוף הנר אור

י"ל ועוד מועד, אתו עד יחדיו שחיו במקרה איירי ששם כנ"ל, י"ל אולם להבחנה.

וביאה, שטר קידושי מחמת אזרחיים בנישואין רב חשש שישנו לשיטתו שהחזו"א

אחד לי אמר וכבר בדיעבד). בזאת להקל הדין בבתי להלכה מקובל למעשה אך

מחמת הנערך גט לאחר הבחנה חודשי להמתין להצריך נהגו שלא הדיינים מגדולי

בלבד. אזרחיים נישואין

מסקנה

הצדדים.א. בין פיטורין גט לסדר יש

גט.ב. לסידור תיק לפתוח הצדדים על

המיועד.ג. לחתן להינשא רשאית האשה

הגט.ד. קבלת מיום הבחנה ימי צ"ב המתנת בלא אף מיד, להינשא רשאית האשה

³

Ë�˙

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙*

גירושין. הסכם לביטול בעל תביעת בפנינו

התגרשו. לא עדיין הצדדים

לאשה נותן שהוא נאמר בו בהסכם לסעיף מתייחסת הבעל תביעתלה לתת הסכים לא כי הדין בית בפני טוען הבעל בדירה. חלקו את

כוונתו. הייתה זו ולא חלקו, את

הראשון הגירושין הסכם את הבעל ב"כ מציינת התביעה בכתבהר כי הוסכם בו ,2008 בינואר שנערך בשווהביניהם יחולק כוש

במשך הילדים עם בדירה מגורים זכות שמורה ולאשה הצדדים, ביןמחלקו ולילדים לאשה להעביר התובע אז התחייב כן חודשים. 12

דולר. 35,000 של סך בדירה

הכין הנתבעת, מצד הלחצים לאור התביעה, בכתב המובא ע"פהאשה. לטובת בדירה חלקו על ויתר ובו חדש חוזה הסכם התובע

את ולקיים לחזור (7 סעיף התביעה, (בכתב התובע מבקש כעתהסכם את ולבטל הצדדים, ע"י נחתם אשר הראשון ההסכםאשר מקפח, "הסכם הינו השני שההסכם משום השני, הגירושיןכלשון הבעל", על נפשי לחץ והפעלת רבות הטרדות תחת נחתםומידת לבו תום את נצלה "האשה :(8 (סעיף שם מובא עוד התביעה.הסכם על לחתום הבעל להביא בכדי ופעלה הבעל, של רחמיוכל פי על ומקפחים, ראויים ו/או הגיוניים בלתי תנאים בעל גירושין

סבירה". מידה אמת

הגירושין הסכם ביטול על להורות התביעה בכתב מבוקש זאת לאורבתוקפו. הינו הראשון ההסכם כי ולקבוע השני,

עצמו בדיון התביעה, בכתב לאמור בניגוד כי ולציין להעיר ישאמירות נשמעו (16.12.08) תשס"ט כסלו י"ט בתאריך שהתקיים

תשס"ט.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ò˙

מודה בו התביעה, בכתב לאמור בניגוד הטענה. והתחלפה אחרותהדבר שנעשה שטען (אלא הדירה על לאשתו ויתר כי התובעישנם (השני) בהסכם כי הבעל ב"כ טענה עצמו בדיון לחץ), מתוךבסעיף לטענתה, סותרים. תיקונים בו ונערכו רבות, בהירויות אי15 סעיף זאת ולעומת בדירה, חלקו את נותן שהבעל נרשם 13

13 סעיף כי ציינה כן בדירה. זכותו על ויתר לא הבעל כי מראהנמחק. (המקורי)

יתכן לא התביעה. הצגת אופן על הבעל לב"כ בדיון העיר הדין ביתבדירה, חלקו על ויתר כי מודה שהבעל תטען התביעה שבכתב

כלל. חלקו על ויתר לא הבעל בעצם כי תטען ובדיון

ויתר בפירוש והבעל הסעיפים, בין סתירה אין כי טען האשה ב"כבדירה. חלקו על

לחץ תחת נערך "ההסכם וטענה: הבעל ב"כ הוסיפה מכן לאחרהנ"ל. התביעה בכתב שהובאה הטענה כפי ואיומים",

זה. בתיק הטענות עיקרי אלו

דלהלן: מהנימוקים זאת הבעל, תביעת את דוחה הדין בית העיון לאחר

ביניהם סתירה ללא מתפרשים הסעיפים א.

גירושין הסכם לאשר הצדדים הופיעו חודשים כמה לפני כי לציין יש לענין, כהקדמה

מתבקשים תיקונים כמה בו ערך הדין ובית השני), (ההסכם התביעה נשוא זה

המקורית בגרסה .13 סעיף הנדון, בסעיף היה מהתיקונים אחד להלכה. בהתאם

את מחק הדין בין הדירה". על לאשה מוותר "הבעל כתוב: היה הצדדים שהגישו

את לאשה נותן "הבעל כך: נכתב בתיקון יד. בכתב הנוסח את ותיקן הנ"ל, הסעיף

התיקון את אשרו הצדדים כך". לצורך מסמך כל על לחתום ומתחייב בדירה, חלקו

לתיקון. בסמיכות תיבות בראשי חתימתם ע"י הנ"ל

בדירה, חלקו על מעולם ויתר לא שהבעל בדיון, שהועלתה לטענה נתייחס ראשית

כן. מורים הסותרים והסעיפים

את לאשה לתת חפץ שהבעל בבירור מורה שתוקן) (קודם המקורי הסעיף נוסח ובכן,

ארבעת עם בדירה נשארת האשה שהרי היא, זאת לכוונתו הסברה במתנה. הדירה

כוונתו כי ספק לכל מעל מורה המתוקן הנוסח גם קטינים. מהם ששנים ילדיהם,

על לחתום "ומתחייב המילים שם נוספו וכן במתנה, הדירה את לאשה לתת היתה

לכוונתו. באשר לספק מקום מותירים שלא כך" לצורך מסמך כל

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙‡Ò˙

שתשלם שכירות דמי אודות דובר שם אמנם בהסכם. 16 וסעיף 15 לסעיף באשר

מניעת אודות שם דובר וכן חדש, זוג בן עמה להתגורר יבוא אם לבעל האשה

מכיון דהיינו בתנאי, כמתנה זאת מפרש הדין בית אולם בדירה, מלהשתמש ג' צד

מגורי עבור הדירה את לאשה מתנה נותן שלא עצמו את להבטיח רצה שהבעל

האשה תשלם לדירה, חדש זוג בן מכניסה היא שאם עמה התנה לכן אחר, גבר

וילדיו, אשתו שאינו אחר, שאדם בכך מתנתו את התנה וכן לבעל, שכירות דמי

בדירה. ישתמש לא

ישנם אם כי ה) סעיף מב (סימן משפט חושן ערוך בשולחן המובאת הלכה ידועה

את ליישב ניתן אם אחרון, כלשון דווקא נוקטים אין בשטר, סותרות לשונות

הסעיפים בין סתירה שאין הדין בית סבור שלפנינו בנידון יסתרו. שלא הלשונות

ט) (ס"ק והש"ך י) (ס"ק הסמ"ע שם חלוקים ואמנם הנ"ל. בדרך אותם ליישב וניתן

שלפנינו בנידון ואולם דחק, בדרך הא הלשונות יישוב כאשר גם נאמר זה דין האם

יישוב בגדר רק זה ואין ההסכם, של האמיתית המשמעת זוהי כי הדין בית סבור

ההסכם. סעיפי בין הקיימת לכאורה לסתירה

חלקו על ויתר אכן שהבעל במפורש נאמר ,4 סעיף התביעה, בכתב זאת, לכל ומעבר

מקום אין וממילא לחץ), מתוך זה שהיה שטענו (אלא לעיל המצוין וכפי בדירה,

באמת שהבעל לטעון לוותר.עתה התכוון לא

וכל. מכל נדחית זו טענה הלכך

התכוונתי" לכך "לא הבעל טענת ב.

על לאשה ויתר שלא הנ"ל בטענתו לעסוק נמשיך זאת כל למרות ואולם,

בדירה. חלקו

(סעיף זה סעיף של בנוסחתו היטב דקדק לא או הבין שלא היא הבעל של טענתו

ש''ח". מליון של מתנה לאשה יתן שפוי אדם "איזה הבעל ב"כ והוסיפה ,(13

ועומד למשפטים סטודנט שהוא עצמו הבעל ע"י נעשה ההסכם כי טען האשה ב"כ

הנ"ל. הסעיף בנוסח דקדק לא או הבין שלא לטענה מקום אין וממילא רשיון, לקבל

בתחום מתמחה בכלל "אני כך: על השיב אך ההסכם את ערך שהוא הודה הבעל

באישות". ולא הפלילי,

הדין בית משפטי. רקע בעל הינו הבעל הנ"ל, בדיון הבעל של הצהרתו כפי ובכן,

לב, תשומת ללא הסכם שניסח טענתו לקבל אין המשפט, מתחום הבא אדם כי סבור

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ò˙

הפלילים בתחום המתעסק משפטן גם עצמו. לו הנוגע בהסכם מדובר כאשר ובייחוד

עד ההסכם בנוסח דקדק לא כי לטענתו מקום ואין בתחומו, וחוזים הסכמים עורך

הדירה, בסעיף ובייחוד כעת, שמפרש ממה הפוך הכתובים מהדברים שנראה כדי

ההסכם. סעיפי בשאר המקובלים לדקדוקים מעבר היא לדקדק הרגילות בה

הבין שלא או חתם מה על הבין שלא בטענתו אדם נאמן שלא ההלכה ידועה כן

משפט חושן שו"ע ועי' הצורך. די בהם דקדק לא או הכתובים הדברים משמעות את

הבין ולא הארץ עם שהיה אשתו כתובת על שטוען "מי שפסק: יג סעיף סא סימן

כג. ס"ק שם ש"ך ועי' לו". שומעין אין והתנאים, הכתובה החזן כשקרא

אבה"ע יוסף בבית והובאה תרכט, סימן א (חלק הרשב"א בתשובת יסודו זה פסק

לה שיפרע ב"ד לו ואמרו אשתו את לגרש שבא הארץ "עם שכתב: סו), סימן סוף

פי את ושאלו התנאים, הבין ולא הכתובה החזן כשקרא הבין שלא ואמר כתובתה

עדים שהעידו דחזקה לו, שומעין דאין אומר והוא לו, דשומעין והשיב מאיר ה"ר

על ולא הארץ לעם חיוב הנחת לא כן אומר אתה אין ואם בו, חתמו פיו ועל בע"פ

זקן הורה שכבר אעשה מה אבל תימה, דברי אלא אלו ואין כן, יטענו שכולם הנשים

חכם בישיבה שיבה".ויושב איש עם

כיון גברא דחזא משום הכלים אל נחבא למה יודע "ואיני עצמו: הב"י כך על וכתב

שבקת לא כן לא דאם משום הרשב"א כדברי ס"ל הלכה ולענין חזא, לא דתיובתא

העזר אבן ברמ"א להלכה הובאה הנ"ל התשובה כן". יאמרו הארץ עמי דכל חיי,

סו. סימן סוף

על חתם שאף דידן בנידון (וכ"ש זו לטענה לקבל מקום אין שלפנינו בנידון גם הלכך

אשכנזי מהר"ב שו"ת בשם לט ס"ק סו סימן הגב"י אבהע"ז בכנה"ג כמובא ההסכם,

ג). מה, חו"מ ושו"ע כה, סימן

אין חותם, הוא מה על הבין לא שהאדם סהדי" כ"אנן לנו שידוע במקרה ואמנם,

חו"מ בב"י הובאה קנו, אלף סימן (בתשובה, ברשב"א ועי' חתימתו. אותו מחייבת

מסויימים קרקעות במתנה לה נתנה שאמה שטענה בת בענין דן שם קמז), סימן סוף

הכניסה הבת נשאת וכאשר הבת, בידיעת שלא האחים הקדישום האם מות ואחרי

ומצרו האחים שהקדישום הקרקעות אותם עם הגובלים קרקעות בנדוניה לבעלה

באה ועתה ההקדש. קרקעות פלונית רוח מצד וכתבו נדוניתה קרקעות את בהם

אע"פ הרשב"א: והשיב בכתובתה. שכתבו מה ידעה שלא וטענה ההקדש על לערער

סימן דעשאה בכך, הפסידה לא לו שהכניסה קרקעות לשאר סימן הבעל שעשאו

בכך, הודאה שיש לפי המערער, שעשאה כלומר ע"א), קט (כתובות תנן לאחר

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙‚Ò˙

שאמרה מה היא יפה שטענה ועוד כלום. בכך אין סימן, הבעל שעשאה זו אבל

בכתובתה שכתוב במה מרגשת כלה שאין סהדי דאנן שמעה, ולא בכך הבינה שלא

אחרים. על בכך היא סומכת אלו בדברים בכיוצא

כלל "הרי זצ"ל: קאפח הגר"י כתב שם (159 (עמוד ט חלק רבניים, דין פסקי ועי'

שכתוב במה יודע ולא מרגיש אדם שאין סהדי דאנן כל הרשב"א השמיענו גדול

שומעין אין הנשים שגם כתב דלעיל שבתשובה אע"פ מחייבו, הדבר אין בכתובתו,

מפני ואם תשובה באותה מוסיף הרשב"א אמנם ידעתי, לא בטענת להפטר להן

העורר וכדתנן מסהדי מילתא אכולה לאו דעדים כלום בכך אין העדים עליה שחתמו

חתום דהוא משום טעמא דאלמא זכותו, את איבד עד עליה חתום והוא השדה על

לאו דעדים דקי"ל משום זכותו איבד לא דעלמא עדים חתימת משום הא עד, עליה

שהוא להיכא עדים שחתמו היכא בין לחלק לכאורה והיה מסהדי, מילתא אכולה

מוסיף הוא שחתם מה ואין קתני, מילי מילי שהרשב"א ברור נראה אך חתום. עצמו

כשאדם דבעלמא אלא לדבר, לב שמים אדם בני שאין סהדי דאנן היכא מאומה

הכתובה בנוסח כן שאין מה בו, ולדקדק לבו אל ליתן דרכו מסמך על בעצמו חותם

נותני וכולם בה, כתוב מה יודע חתן שום שאין ברור יודעים בעתשאנו דעתם ם

המסדר אצבע שליחת על הוא וסומך הרגע, את קולט הוא אם הצלם על שחותמים

לנו ויאמר שיבוא שהוא מי יצדק וכלום יותר. ולא לחתום היכן לו שמראה קידושין

הקידושין מסדר או הנישואין שרושם או שו"מ, תקנת זה מה יודע או ידע שהבעל

מורכב הוא והיאך ל"י, מאות שלש הכל סך נעשה היאך יודעים העדים או החתן או

זקוקים, חמשים שהכניסה נדוניא מתרכתא, כתובת זוזי מאה סכומים, מארבעה

ל"י? מאות שלש הכל סך סכום, איזה הכניסה ועוד זקוקים, חמשים החתן הוסיף

ברור אלא זה? לשטר תוקף היש כן ואם מאומה, יודע אלה מכל איש שאין ברור

והתנאים הכתובה עיקר שהן הדברים בין לחלק כלומר הרשב"א בדעת זה שחילוק

וכו'". אהדדי סתרי דבריו יהיו כן לא שאם הוא, הכרחי הכתובה נוסח שאר לבין

אין שחתם, מה על החותם הבין שלא סהדי" "אנן לנו שיש שבמקום למדים נמצאנו

אותו. מחייבת חתימתו

והשטר ידו בחתם 'הודאה ג: סעיף מה סימן בחו"מ מרן שפסק מה "וגם הוסיף: ועוד

קרא, שלא עד שחתם עדים ויש לקרות יודע שאינו ברור והדבר גוים של בגופן

דמסתמא ההודאה, לעצם שכוונתו נראה בו', שכתוב מה בכל מתחייב מקום מכל

ואינו קרא שלא אף להם, שמסר במה הסופרים על וסמך לחתום נדרש מה על ידע

חקקתי' 'חוקה בה דנימא חוקה זו שאין סהדי, דאנן היכא כן שאין מה לקרוא. יודע

יודע כן אם אלא חותם אדם אין דמסתמא בטעמא מלתא אלא חז"ל, גזרת ולא

חותם". מה על

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ò˙

על בתשובותיו, הראב"ד שכתב למה דומה זה "הרי הראב"ד: מדברי ראיה והביא

לא אחיך טען וזה לך, מכר שמא אבא בנכסי טיבך מה מועטים בנכסים שתבעה בת

והודיעוהו מצא ולא ראיה שהצריכוהו וכשראה היא, אבותי של אלא כלום לי מכר

הרב עם ונתתי נשאתי הרבה לב"ד, מקחו שטר והביא חזר לו יפה מקחו שטענת

והודאת ראיה לי אין אמר שהרי מטעם אותו מחייב היה שהוא עמו ונתעצמתי חמי

מ"א (שבועת וכו', לחבריה ליה דאמר ההוא ודכותה וכו', עדים כמאה דין בעל

אלא טענות אחר לילך לנו אין ליה דאמרי עד וכו', טובא לו השיבותי ואני ע"ב).

כלום לי מכר לא אחיך זה שטען ומה לאמתו, הדין נתכווןלהוציא שלא סהדי אנן ,

מרדכי הג"ר בדברי ועי"ש ע"ש". וכו', בידו היתה שגגה אלא דינו לבעל להודות

הנ"ל. בדברים ומתפלפל דן שם הדין) פסק (בהמשך אליהו

דן שהרי חתם, מה על שידע לנו ודאי שהרי כך, לומר אין דידן בנידון ואולם,

של משמעותו מהו הבעל ידע ודאי הרי בפניהם, תיקונים ערך ואף בכך, עמם הדיין

חתם. עליו הסעיף

מצהירים "הצדדים בפירוש: נאמר בו הגירושין בהסכם ג' 21 סעיף עי' ועוד, זאת

את והבינו והחפשי הטוב מרצונם עליו חתמו וכי ההסכם, את היטב קראו כי

ותוצאותיו". משמעותו תכנו,

בו. דקדוק לאי או הסעיף הבנת לחוסר טענה עם אחד בקנה עולה אינה זו הצהרה

ואיומים לחץ תחת נעשה שההסכם הבעל טענת ג.

כסלו (י"ט בדיון טענה הבעל ב"כ עצמו. בדיון שעלתה בטענה לדון נעבור עתה

ואיומים". לחץ תחת נערך "ההסכם כי (16.12.08 תשס"ט,

וכל. מכל זו טענה גם דוחה הדין בית

מצהירים "הצדדים בפירוש: נאמר בו הגירושין בהסכם הנ"ל ג' 21 סעיף עי' ראשית,

תכנו, את והבינו והחפשי הטוב מרצונם עליו חתמו וכי ההסכם, את היטב קראו כי

ותוצאותיו". משמעותו

זו. הצהרה עם אחד בקנה עולה אינה ואיומים", לחץ תחת נערך "ההסכם טענת

ע"י לחץ תחת נערך הגירושין הסכם כי לטענה מקום שאין בפוסקים מצאנו שנית,

הנלחץ הצד מסר לא עוד כל ההסכם, של בתוקפו לפגוע כדי זו בטענה ואין הצדדים,

זה. הסכם על לחתום הוכרח או נלחץ שהוא ההסכם חתימת בעת אמירה או מודעה

ונפרט.

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙‰Ò˙

גירושין בהסכם לאשתו שהעביר בעל בענין דן נג) סימן טז (חלק אליעזר ציץ בשו"ת

היה ה, בסעיף גירושין, בהסכם המנוח. בנם בגין שיבואו תגמולין או זכויות כל

לזכות יעברו המנוח, הבן בגין שיבואו תגמולין או תשלומים או זכויות "כל כתוב:

מהסכמתו. לחזור מכן לאחר הבעל רשאי האם ונשאל האשה",

כבר שרצה משום באונס שחתם יטען אם אף בו, לחזור יכול שאינו שם והסיק

בתשובתו והוסיף להתגרש. ניאותה זה סעיף ותמורת לגירושין אשתו הסכמת את

ושם הגירושין, לזירוז הבקשה כתב על ידו בחתימת וחתם הצהיר המערער כי

שנלחץ לטעון נאמן איננו שוב וא"כ הטוב, מרצונו ההסכם על חתם כי כתב

לכך. להסכים בזמנו

שהאשה ורצה ברירה לו היתה שלא מפני לכך הסכים אכן אם שאפילו עוד והוסיף

בשו"ע כדנפסק אונס, נקרא לא עצמו מחמת אנוס כל בכה"ג הא הגט, את תקבל

מ ליה דאתי שבאונס יב) סעיף רה (סימן שהואחו"מ מפני שמוכר מי כגון נפשיה

את כך משום קיבל הא בנידוננו וכאן זביני. וזביניה אונסא, הוי לא למעות דחוק

גיטה. את לקבל האשה הסכימה כך משום שהרי לקבל, שרצה הגדולה התמורה

הנידון וזה עד), סימן יב (חלק אחר במקום גם אליעזר ציץ בשו"ת נזקק זה לענין

והתחייב בעלה הסכים הגט לקבל האשה שתתרצה וכדי שהתגרש, זוג בו: שעסק

שהתגרשה אחר מה וזמן שיגדלו, עד לילדים, מהרגיל גבוהים יותר מזונות לשלם

שהוכרח בטענה פחות, ולשלם במזונות הגבוה מחיובו עצמו את לפטור הבעל רצה

לו וקשה גט, לקבל אשתו הסכימה לא שאחרת מפני אז שהתחייב כפי להתחייב

כזה. גבוה סכום לשלם כעת

לפני ההסכם סודר ובזמנו היות הבעל, של זאת למבוקשו מקום כל אין "הנה וכתב:

לא וגם כך, על מודעה שום מסר לא שלו מפורשת הסכמה ומתוך בדבר שדן ביה"ד

כך על בלב חשב ואם לזה. מסכים הוא אונס שמתוך בע"פ דעת גילוי שום הביע

מוגזם איננו אליו שהסכים והסכום דברים, שאינם שבלב דברים של בבחינה זה הרי

כך". על מרצון הסכים שלא דמוכח כאומדנא הוה אולי להרהר מקום שיהא עד כ"כ

להוסיף יש כן, היה שלא הזכרנו שכבר מלבד אנוס, שהיה הטענה "ועל הוסיף: ועוד

דלא דנפשיה אונסיה רק אז זה הרי הא הכרח, מתוך לכך שהסכים נניח לו שאפילו

בא תמיד לא מריבים, צדדים בין ופשר הסכם וכל ומתן משא וכל אונס, מיקרי

הכרח מתוך האחד אלא יחד, גם הצדדים משני ממש של ורצון הסכמה מתוך הדבר

מתוך ישיג שעי"כ וכדי השני, של לדרישותיו מסכים הענין את לגמור רצון ומתוך

אה"ע בערוה"ש וכן מ"ח, ד' בב"ב (יעוין צריכתו לפי להשיג ביותר לו שחשוב מה זה

אונס". מיקרי לא כזה אונס ולכן כ"ב), סעי' קל"ד סי'

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÒ˙

זה אין ג"כ הא אונס, זה מיקרי כן היה בנידוננו לו אי אפילו כן, על "יתר טען: ועוד

ההכרחי - הסכמתו ידי על כי וזבין, תלוהו של כאונס אלא ויהיב, תלוהו של כאונס

זאת שהיתה בעליל מוכח היה ואשר זה תמורת לקבל ורדף שרצה מה קיבל הזה

מזאת חורין בן עי"כ להיות לזכות והוא מזה, ביותר לו שוה כך עבור שקיבל התמורה

ח מכל וליפטר ואוליהאשה לרבות, וגם אשתו, היתה עוד כל עליו שחלו כלפיה יוביו

אה"ע בפ"ת (יעוין וד"ל בה, שחפץ האשה לישא חורין בן עי"כ להיות בעיקר, זאת

וזבין, תלוהו של בגדר אפילו זה שאין כן על ויתכן עיי"ש). י"ז וס"ק י"א ס"ק שם

ולעשותו הג"פ את לקבל האשה של ההסכמה עבור תמורה נתינת זה הוא אלא

למזונות מהרגיל גדולה היותר ההתחייבות ע"י לכך הסכימה והיא חורין, בן עי"כ

בזה". וכיוצא אותו, ובכלכלתה בו בטיפולה הקלה יותר לה יביא זה אשר הבן

הבעל של למבוקשו להיענות מקום כל אין כן "על דידיה: לנידון ביחס הסיק הלכך

בנו". במזונות התחייבותו סכום גובה ולהפחית להוריד כעת

לבטלו, מקום יש ולכן ואונס לחץ מתוך נערך שהסכם זו לטענה מקום כל שאין הרי

ההסכם. של בתוקפו לפגוע כדי

הגירושין ביצוע טרם גירושין מהסכם חזרה ד.

ביניהם. הצדדים שחתמו הגירושין הסכם את לבטל ברצונו כי טוען הבעל

טרם הגירושין להסכם תוקף שאין הטענה עם הדין בתי מתמודדים אחת לא

הגט. מתן

הכפיפו שהצדדים לטענה מקום יש מקרה. בכל זו טענה לקבל שאין סבור הדין בית

אין הגירושין, יחולו לא שאם היתה וכוונתם הגט, למתן הגירושין הסכם את

ניתן זאת ואולם, גירושין". "הסכם - שמו וכן לגירושין, הנלווה להסכם גם תוקף

הגיונית הטענה וממילא להתגרש, מכוונתם הצדדים בהם חזרו כאשר רק לטעון

בהם חזרו לא הצדדים אם אולם, ההסכם. לקיום מקום אין גירושין, אין אם -

אכן והם גירושין" "הסכם זהו הרי ההסכם? יחול שלא מדוע להתגרש, מכוונתם

להתגרש! מעוניינים

י"ט מתאריך הנ"ל הדיון (בפרוטוקול הצדדים שני הצהירו לפנינו שהתקיים בנידון

בדבר הטענות למרות זאת לגירושין, מסכימים הם כי (16.12.08 תשס"ט כסלו

הצדדים שאחד במידה בתוקפו אינו שההסכם לטענה מקום אין וממילא ההסכם,

האמור "לאור :(6 (סעיף מובא ההסכם לביטול התביעה בכתב גם לבטלו. מתכוון

הנישואין חיי לפירוק להביא מבקש התובע הנישואין. חיי מפירוק מנוס אין לעיל,

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙ÊÒ˙

שאין הרי אמם". התנהגות את יסבלו לא הצדדים ילדי בה ביותר, המהירה בדרך

להתגרש! ורוצה מעונין התובע שגם בדבר ספק

שההסכם לכך בכפוף לגט, מסכימה "אני הבעל: ב"כ אמרה הנ"ל בדיון ואף

לאלתר". יבוטל

ו"פתיחת" ההסכם ביטול בדמות הסחיטה אמצעי את מהצדדים לאחד לתת נוכל לא

או אלו סעיפים לתקן או להוסיף מעוניין יהיה עוד כל חתימתו, לאחר ההסכם

לטובתו. אחרים

שהוב להנחה במתןכראיה ההסכם סעיפי חלות את לתלות מקום שאין לעיל, אה

מובא (וגם הגירושין הסכמי בכל כמעט המופיע הסעיף את לציין ניתן בפועל, הגט

מוותרת בפועל, הגט לסידור "בכפוף :(18 סעיף לפנינו, הנדון הגירושין בהסכם

כל אם השאלה, ונשאלת כתובה". ותוספת כתובתה על מזונותיה, על האשה

מוכח זו? התנייה מודגשת זה בסעיף רק מדוע בפועל, הגט למתן כפוף ההסכם

הוויתור או ההתחייבות התניית מוזכרת לא בהם הגט, סעיפי שאר שכל מכאן

אחד של הסכמה אי עקב הגט יסודר לא אם אף הוא תוקפם הרי הגט, במתן

כבר שאין סברא ישנה ודאי שאז בית, לשלום מהם אחד חזר אם (לאפוקי הצדדים

הגירושין). להסכם מקום

ישראל, מדייני רבים ע"י נידונה הגט מתן טרם גירושין הסכם של תוקפו סוגיית

שלפנינו. הנידון בהקשר וגם להלן, דוגמאות מספר ויובאו

בפני יפו, אביב תל האזורי הרבני הדין בית ,89 עמוד יא (חלק רבניים דין בפסקי עי'

שבין הקשר בענין דייכובסקי, ש' אזולאי, ע' צימבליסט, ח"ג הגאונים: הדיינים כב'

הסכם ביניהם שעשו שזוג במסקנות כתבו שם הגירושין), להסכם רכוש העברת

מחייב הקנין ואין הגירושין, מן בו לחזור צד כל רשאי בקנין, קיבלו אם אף גירושין,

דברים. קנין אלא זה שאין אותם,

ובא שבממון, תנאים גם כלל ההסכם שאם שם, הוסיפו ההסכם, מעצם לחזרה ביחס

לחזור שרשאי ואף רשאי. אינו אחרים, תנאים ולהתנות בו לחזור הזוג מבני אחד

עומדים שבהסכם הכספיים התנאים מקום מכל לעיל), (כמובא הגירושין מעצם

הגט. קודם אף לבצעם ויש בתוקף

שחייב או בגט רצונו עכשיו כשגם אמורים, דברים "במה וכתבו: זאת הגבילו ואולם

כי הכספיים, התנאים גם בטלים בית, שלום ומבקש בו חוזר עכשיו אם אבל בגט,

בית". שלום של במקרה ולא גירושין של במקרה אלא התחייב שלא לומר יכול

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÒ˙

שמוטב בדעתו שנמלך ואמר הצדדים אחד שבא "כל כך: (93 (עמוד שם זאת וביאורו

מוטעה, שיקול מתוך היה לגירושין תחילה שהסכים מה וכל בית, שלום לעשות

הבעל אם (משא"כ הוא" בטעות דקנין בטל, הממון על הקנין שגם לומר יוכל שפיר

תנאי את לשנות שמבקש אלא לגירושין, ומסכים בית, שלום מבקש אינו עכשיו גם

הממוניים, הגירושיןהגירושין לעצם שהרי בטעות, היה שהקנין לטעון יוכל לא שאז

הממון). לענין עכ"פ בתקפו הגירושין הסכם עומד ושפיר אז, כדעתו עתה דעתו

עכשיו גם דנן הבעל שהרי שאני, נידוננו "אולם כתבו: שלהם לנידון ביחס ואכן,

הגירושין תנאי את לשנות שמבקש אלא לגירושין, ומסכים בית, שלום מבקש אינו

בטעות, היה שהקנין לטעון יוכל לא וא"כ וכנ"ל, הקיוסק את ממנה ולהוציא

בתקפו הגירושין הסכם עומד ושפיר אז, כדעתו עתה דעתו הגירושין לעצם שהרי

הממון". לענין עכ"פ

כרך הדין (שורת אחר דין בפסק גם שליט"א דייכובסקי הגר"ש כתב דומים דברים

תוקף אין בו, חוזר אחד צד שכאשר הוא נכון אמנם כי הסיק שם תקמד), עמוד י,

שההסכמות משום זאת בו). חזר הגירושין את שתבע הצד אם (גם הגירושין להסכם

תלויות והן הגירושין, לאחר החיים את להסדיר נועדו וטיבן טבען מעצם הללו,

כאשר זה כל ואולם, תוקף. להסכמות אין לפנינו, גירושין שאין עוד וכל בגירושין,

החוזר הצד כאשר אבל בית. בשלום אלא בגירושין יותר רוצה אינו בו החוזר הצד

את לשפר כדי בו לחזור ורצונו גירושין, רוצה עדיין אלא בית, שלום רוצה אינו בו

בטל. שההסכם נאמר לא בזה הגירושין, תנאי

ישירות הנובעות התחייבויות בין השונים, ההסכם סעיפי בין שחילקו מהדיינים יש

מזונות כגון זה, שבהסכם הזוג בני שבין אחרות התחייבויות לבין הגירושין מביצוע

הגירושין. בוצעו לא אם אף בתוקפן שנשארות וכדומה, והילדים האשה

רק זהו מההסכם, בו לחזור מהצדדים אחד שרשאי שסברו השיטות גם כאמור,

אחד טוען כאשר אך אחרת, או זו מסיבה לגירושין, מהסכמתו בו שחוזר במקרה

מקום שאין ודאי ההסכם, את לשנות רוצה אך לגירושין מסכים שהוא מהצדדים

טענתו. את לקבל

שאול, משפטי רבניים דין בפסקי (מובא גולדשמידט אליעזר הג"ר דברי גם וראה

את בו ומפרט לגירושין הסכם עורך זוג כאשר כי ספק כל "אין כך: שכתב כח), סימן

הכוונה כי לכל דמוכח אומדנא בגדר הוא ודאי הרי לגירושין, בקשר התנאים כל

ועקב בגלל ורק אך היא אחרת, במפורש בהסכם נכתב לא אם הללו, ההסדרים בכל

לעשות בידו הדין ולפי מהגירושין, בו חוזר הזוג מבני אחד וכאשר למעשה. הגירושין

ÔÈ˘Â¯È‚‰ Ì¯Ë ,ÔÈ˘Â¯È‚ ÌÎÒ‰ ÏÂËÈ· ‡ Ô˜È˙ËÒ˙

הם גם גירושין ובאין שבהסכם, המחילות וכל ההתחייבויות כל הם בטלים הרי כך,

מהמעשים כדין, שערך מהסכם בו חוזר דין שבעל הזה המעשה אין אמנם אינם.

תבונה". ואין חכמה אין לזה, עצה לנו אין אבל ההגונים,

שסעיפ לשיטתו אף מסעיפיהרי בהם לחזור הצדדים רשאים בגט, תלויים ההסכם י

עצמם. מהגירושין מהצדדים אחד בו חוזר אם ורק אך ההסכם

כך: בקצרה הסיקו שם ,(189 (עמוד ח בפד"ר הדברים מובאים יותר מפורש ובאופן

אינו בקנין, הצדדים שקיבלו אף בהסכמה, שניתן לגירושין שהפס"ד ברור זה "והנה

הם שאם הכספיים התנאים לגבי אלא היה לא שהקנין הגירושין, עצם לגבי מחייב

בו, לחזור צד כל יכול הגירושין מעצם אבל הכספיים, התנאים הם אלה מתגרשים,

יכולה וא"כ דברים. קנין הוא כי קנין שייך לא גם וע"ז בקניין קיבלו לא זה על כי

האשה ההלכה, שלפי יתברר אם ברם, לגירושין. מהסכמתה בה לחזור האשה

עליהם שהסכימו הכספיים התנאים יהיו שוב להתגרש, באים והם גט לקבל חייבת

נפקא ומאי התנאים, הם אלה מתגרשים, שאם הסכימו הרי כי וקיימים, שרירים

כך". על מחייבם שביה"ד או ברצון מתגרשים אם מינה

התנאים", הם אלה מתגרשים, שאם הסכימו הרי "כי עצמם: בעד מדברים והדברים

שלפנינו. בנידון אף הדין וכך

שליט"א שיינפלד הגר"א של המאלפים דבריו מתוך אצטט זו פסקה סיום טרם

"כל גירושין: הסכמי לבטל הדין בית את להביא הניסיון אודות (137 עמוד טו (פד"ר

ומסובך קשה כמה יודע גירושין, סך על שעומדים זוג בני של בבעיות שמצוי מי

הם עליו שההסכם ידעו הזוג שבני הוא הציבורי האינטרס וכו'. להסכמה להביאם

ידי על אותו לקעקע ניסיון וכל להפרה, ניתן ולא מחייב, לגירושין עובר חתומים

המשפט. רשויות של משמעית וחד חריפה בתגובה יתקל סיפוקו, על בא שכבר הצד

תגרום הסכם, לשבירת וסיוע יד נתינת וכמה כמה אחת ועל אלה, במקרים סלחנות

מפליגים לוויתורים נכונות לחוסר תגרום ובודאי ומתן, משא בניהול מרובים קשיים

עצמם. בעד מדברים ודבריו שלפנינו". בנידון הבעל שעשה מה כדוגמת

אחד ניסיון בענין ,(228 (עמוד ט כרך רבניים, דין בפסקי שכתבו מה אזכיר לסיום,

צדדים: שני בין שנערך גירושין הסכם של תוכנו על לפקפק או לערער מהצדדים

מעוניין בזמנו שהיה שהצד קורה פעם לא כי לציין מחובתנו לדון, ניגש "טרם

שונים, בחיובים להתחייב השני הצד שדרש לתנאים הסכמתו את נתן בגירושין,

להפוך ורצונו חצנו את לנער מנסה הוא מטרתו את והשיג הגירושין שבוצעו ולאחר

מתחילה ושוב ערך, חסרי הם אם אף פגמים מחפש הנשבר, לחרס ההסכם את

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ú˙

אין אך מחדש, הדבר לבירור פתוחים הדין בית שערי כי ואם התדיינות, של פרשה

מראש לדעת טוב השני. לצד שנגרמו כספיות, והוצאות הטרדות מהסבל, להתעלם

נוספת". להתדיינות מקום לתת ולא סעיף כל ולשקול

מסקנה

נדחית. (השני), גירושין הסכם לביטול התביעה

ופרשנות בתקפו, הינו (28.01.08 (מתאריך הצדדים בין שנערך השני הגירושין הסכם

מתנה במתנה. בדירה חלקו את לאשתו נתן הבעל שאכן היא, (13 (סעיף ההסכם

.15,16 סעיפים שם, המובאים לתנאים בהתאם בתנאי, נעשתה זאת

³

‡Ú˙

Â˙˘‡ ˙‡ ˘¯‚Ï ÏÚ· ˙·ÈÈÁ˙‰ Ï˘ ‰Ù˜Â˙*

האשה. של גירושין תביעת בפנינו

שנים כבר נמשכת הזוג בני בין הדין בבית המשפטית ההתנהלותולעיתים לגירושין כוונה היתה לעיתים תשס"א). שנת (מאז רבות

בית. לשלום חזרו

קטנים. משותפים ילדים שני לצדדים

כחצי כבר וזה מאוד, מעורערת הצדדים בין הזוגית המערכת כיוםכלל. ואשה בעל יחסי ביניהם שאין שנה

התחייב ,8.2.01 בתאריך הצדדים ביניהם שערכו בית שלום בהסכםאחד להחלטת כוונתו הסתם (מן להתגרש יחליטו שאם הבעל

לאשה. גט לתת יסכים הוא הרי מהצדדים),

בעל התחייבות זו, כעין התחייבות של בתוקפה נעסוק זה דין בפסקאשתו. את לגרש

זאת האשה. את לגרש הבעל את לחייב כדי זו בהתחייבות די שאין נראה למעשה,

סיבות: כמה מחמת

לגרש הבעל נשבע אם אף ה, סעיף קלד סימן אבהע"ז וברמ"א בשו"ע כמובא א.

ולא התחייבותו את לבטל ועליו מעושה, לגט לחוש יש בקנין, זאת עליו קבל או

זאת. סמך על לגרש

כלל. יחול שלא זה קנין של שדינו ז) ס"ק (שם שמואל בבית עי"ש מכך, יתירה ב.

מדבריו שעולה יד), הלכה ה, פרק (סוף מכירה בהלכות הרמב"ם דברי ע"פ זאת

גם מובא כן דברים). קנין (דהוי אשתו את לגרש הבעל שעושה קנין מועיל שלא

שאף דידן, בנידון שכן כל לגרש. קנין מהני שלא כב, ס"ק רנח סימן דעה יורה בש"ך

נעשה. לא קנין

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ú˙

חו"מ בב"י גם דבריו ומובאים קעג, (סימן הדשן תרומת בשו"ת גם עסק זו בשאלה

שיעשו לאשתו בעל בין שנעשה סודר קנין דבר על "שאלתני כתב: וכך קצה), סימן

סודר קנין אהאי לפקפק נראה "תו והשיב: וכו'". ככה על קנסות העמידו וגם גירושין

להדיא במימון כדאיתא חל, קנין שום אין ואההיא שיגרשנה, לאשתו הבעל שהקנה

זה". על נתפס קנין שום דאין דמכירה, פ"ה

אין אמנה מחוסרי שאף שסבר י) סימן קב כלל הרא"ש (שו"ת ברא"ש ועי'

כאן, אין אמנה מחוסרי "ואפילו כתב: שכך גט), לתת או גט (לקבל זו בהתחייבות

ודבר בעולם שישנו בדבר ה"מ אמנה, מחוסרי משום בהם יש דברים למד"א דאפילו

וכו', גמור בקנין קונה היה לו הקנה שאילו ממש, בו ביהשיש שייך דלא בדבר אבל

אמנה". מחוסרי משום בו אין קנין

האשה את לחייב "אין ד): מסקנה 257 עמוד א, (כרך רבניים דין בפסקי גם נפסק כן

והוסיפו: גמור". בקנין נעשתה לא כשההתחייבות התחייבותה, יסוד על גיטה לקבל

אינו כי קנין, חל לא להתגרש, האשה של זו בהתחייבות קנין עושים היו אם "ואף

בעלמא". דברים קנין אלא

שנעשו והתחייבויות "הסכמים ב): מסקנה ,3 עמוד ח (פד"ר הגדול ביה"ד גם פסק כן

עסקו (שם ממש" בהם אין מבעלה, גט לקבל האשה על זמן שכעבור זוג בני שני בין

הנישואין). לאחר גירושין לשם הנישואין, קודם בהסכם

שהתחייבה החיוב של תוקפו לעצם "ואשר :(9 (עמוד ביארו הדין פסק ובהמשך

ישב כבר הנישואין, לפני שנערך בהסכם הנישואין, אחרי מה זמן גט לקבל המשיבה

על והסתמך זו, בהתחייבות ממש שאין ופסק ק"ט, ער בתיק זו מדוכה על זה דין בית

מבעלה: פיטורין גט לקבל שהתחייבה אשה בענין ה), ענף ד (סימן יצחק בעין מ"ש

וכו'". דברים כקנין זה דהוי מהני לא ע"ז סודר קנין דקיבלה אף נשבעה לא אם 'אבל

קודם נעשתה אם אף חלה אינה גט לתת או גט לקבל שהתחייבות לציין יש

גם .353 עמוד ז בפד"ר גם בזה ועי' שם. א בפד"ר כמובא בקנין, אפי' הנישואין,

גם בזה ועי' הנישואין. קודם שנעשה אף יהני לא כזה שהסכם נראה הנ"ל ח מפד"ר

שע־שעג. עמודים ח, כרך הדין, בשורת

העזר, (אבן אריה קול תשובת הובאה שם רנה, עמוד י כרך הדין, בשורת עוד ועי'

רצה והבעל ילדים, ללא שנים ושלוש עשרים נשואים שהיו זוג בבני שדן פה) סימן

מצאנז חיים הדברי בעל האדמו"ר לכ"ק והלכו סירבה. והאשה אשתו, את לגרש

שנה עד שאם הזוג בני את זצ"ל האדמו"ר והחתים יאמר, אשר את לקיים זי"ע

זכו כשלא ומחצה, שנה לאחר גט. לקבל האשה מחוייבת להיבנות, יזכו לא ומחצה

Â˙˘‡ ˙‡ ˘¯‚Ï ÏÚ· ˙·ÈÈÁ˙‰ Ï˘ ‰Ù˜Â˙‚Ú˙

נדוד, הרחיקה וכן סירבה, האשה ואולם ההסכם את לקיים הבעל רצה להיבנות,

דבריו ובתוך אשתו. על אשה לשאת או כרחה בעל לגרשה לו שיתירו הבעל וביקש

דברים, קנין שהוא משום הקנין, חל לא לגרש קנין קיבל אם שאף שם בשו"ת כתב

סימן בחו"מ כמובא חייב, שאינו בדבר עצמו המחייב אדם (כדין מהני חיוב אך

א אמנם גט. לקבל חיוב האשה על ויש יכולמ), הבעל אין לקבלו, מסרבת היא ם

כרחה. בכל לגרשה

"אם שם: דבריו מתוך וציטטו זו, תשובה הביאו שם (359 (עמוד ז בפד"ר ועי'

שמחוייבת תורה דין עפ"י לה נפסוק ודאי גט, לקבל בחיוב בשטר עצמה מתחייבת

דלגבי אינו, זה אך וכו', כפיה כמו הוי שבשטר דהחיוב ואף וכו', ברצון גט לקבל

הב"ש כמ"ש הגט לקבל ומחוייבת למחול יכולה והיא שבשטר החיוב מהני עצמה

תקנת נגד אינו עצמה שהתחייבה החיוב מצד באה זו הכפיה וא"כ השבועה. לענין

בע"כ". לגרש הבעל יכול אינו שבשטר החיוב לקיים רוצה אינה אם מ"מ אבל רגמ"ה,

מועילה שלה ההתחייבות שאמנם הדבר, "פירוש כך: הדברים את בפד"ר שם וביארו

לגרש מנוע הבעל אך שלה, ההתחייבות את למלא רצון ליצור שעליה עצמה כלפי

נשאר והוא משקל בעלת אינה שלה ההתחייבות הבעל כלפי כי כרחה, בעל אותה

בע"כ". לגרשה באיסור

בעיקר דבריו תמצית "הבאנו שם: תשובתו תמצית את סיכמו הדברים ובהמשך

שאין ואף תוקף, בעלת היא בשטר שחתמה גט לקבל שהתחייבות בנידונו, ההיתר

שמחויבת מאחר אבל כורחה, בעל גט לקבל אותה לכוף זאת התחייבות של בכוחה

כסות שאר ממנה למנוע מזכותו הרי מסרבת, והיא ההתחייבות מצד גט לקבל

לישא להתירו מניעה אין הרי הדין, מצד ועונה כסות משאר פטור וכשהבעל ועונה,

קעז". בסימן השו"מ כדעת שניה אשה

עצמה): על האשה שקבלה להתגרש (התחייבות שלפניהם לנידון ביחס והסיקו

כי אריה, קול של בנידונו כמו המסקנה לאותה להגיע לכאורה יש דידן לנידון "אשר

מכל הבעל את פוטרת וכן להתגרש האשה מצד מלאה התחייבות היתה בנידוננו גם

הילד מזונות חובת לרבות הנישואין, מקשר כתוצאה בהן לחוב עשוי שהוא חובות

מצהירה הבא בסעיף ומיד גט, לקבל שהתחייבה בהסכם מפורש וכאמור והמגורים,

בהן לחוב שעשוי חובות מכל ב' צד את תפטור היא לגירושין ההסכם מילוי שעם

היתה אלא גט לקבל התחייבות שהיתה רק לא הרי הנישואין, מקשר כתוצאה

בסעיף וכן האשה, לגבי הבעל על המוטלים החיובים מכל אותו לפטור התחייבות

הנישואין, עקב חייב שהבעל החובות כל על שמוותרת יותר עוד מפורש עשרה חמש

וכלל". כלל יתחייב שלא מיד מוותרת אלא שתפטור, עתיד, בלשון לא היינו

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ú˙

מהיד וצטטו כולם. על מקובלים אינם אריה קול שו"ת של דבריו כי שם וציינו

הגמרא שואלת שם מחיצה, לעשות שרצו בשותפין הגמרא בסוגית ג) דף (ב"ב רמ"ה

הרי מידם קנו אם ואף בהו, נהדרו הוי, מאי רצו לוכי שאין דברים קנין רק זה

אחד וכל שחילקו או ברוחות, מידם שקנו תשובות: שתי הגמרא ומשיבה תוקף,

דקנו היכא אלא קנין מהני דלא שמעינן מיהא הרמ"ה: מסיק ומכאן בשלו. החזיק

וכו', משתעבד לא וכו', הקנאה למעבד מיניה דקני היכא אבל דממונא אגופא מיניה

וכו'. בהכי מתניתין לוקמא דא"כ משתעבד לא למיפלג דמחייב מיניה קנו ואפילו

הקנין את לייחס אפשרות אין שאם מדבריו שעולה וכפי זה, בענין האריך רמ"ה היד

התחייבות, של בצורה נעשה שהקנין אף בקנין תועלת אין ממונית, להתחייבות

דא"כ משתעבד, לא למיפלג דמחייב מיניה קנו ואפילו הגמרא מסוגית מדייק שהרי

ולא עשו, לא ועדיין לעשות שרצו משמע הענין בפשטות כי בהכי, מתניתין לוקמא

או ברוחות, מידם קנו מאשר אחר תירוץ מצא לא ואם כשחלקו, לאוקמא ליצטרך

כשהקנין תוקף בעלת התחייבות שאין כרחך על בשלו, החזיק אחד וכל שחלקו

בעלמא. לדברים מתיחס

גט לקבל שהתחייבות פשוטה הנחה מתוך שיצא אריה קול על "ופלא הוסיפו: ואכן

כן". סובר לא רמ"ה שיד בעוד גמור קנין כדין תוקף לה יש

אריה) קול (=בעל שהוא "נראה בזה: מחלוקת שישנה הכרח אין שעדיין ציינו אולם

זו התחייבות אלא גרידא דברים קנין אינו גט לקבל אשה מצד התחייבות כי סובר

מתחייב שהבעל האישות מקנין הנובעות הזכויות כל ועל החדר"ג על ויתור כוללת

אבל מהאישות, הנובעות זכויותיה על במפורש ויתרה לא אם ואף האשה, כלפי

החדר"ג, על ומחילה כויתור כמוה גט לקבל התחייבות כי אריה קול לבעל ברור זה

כזאת ומחילה עליו, ולוותר למחול מזכותה לעיל, כאמור הב"ש, שיטת לפי אשר

ההתחייבות". חלה שעליהן זכויות מחילת אלא דברים, כקנין אינה

הבעל מצד התחייבות בין הבדל יהיה הרי האמור, "לאור לחלק: שיש הסיקו ואכן

לבין דברים, כקנין דינה כזאת התחייבות שגם הוכיח יושר אמרי שבעל גט, לתת

לעיל וכאמור החדר"ג, על ומחילה ויתור שכוללת גט לקבל האשה מצד התחייבות

דברים". כקנין שאינה מחילה כמו ההתחייבות של דינה

האשה שאם התחייבות שכתבו זוג בדבר קמ) (סימן בשמים הרי בשו"ת גם ועי'

לכך. מסוימים תנאים ביניהם ועשו לגרשה, הוא מחויב גט, תדרוש

דן שם קז) סימן ד, (אבהע"ז משה אגרות בשו"ת וכךועי' הנישואין, קודם בהסכם

כזה: לשון התנאים בשטר להוסיף נכון אם כת"ה שאלת "בדבר הדברים: בתוך כתב

Â˙˘‡ ˙‡ ˘¯‚Ï ÏÚ· ˙·ÈÈÁ˙‰ Ï˘ ‰Ù˜Â˙‰Ú˙

פיטורין גט מליתן יעכב לא הבעל אז ח"ו, פירוד לידי יבואן הנישואין אחרי אם

מחמת ואם מותר, זה תנאי הוספת "למעשה והשיב: וכו'". לקבלו תסרב לא והאשה

שניהם להציל התועלת ובאמת וכו'. מעושה כגט נחשב יהיה לא גט, מסדרים זה

זוג לכל זה תנאי להוסיף סתם נכון אינו לכתחילה אבל גדול, דבר הוי עיגון מחבלי

חשש יש אם ולהבין והכלה החתן היטב להכיר קידושין להמסדר ויש שמתחתנין.

ביניהם". ומריבות מחלוקת ח"ו יגרום כזה תנאי טבעי שמצד

עי' ואולם, להתגרש, זו להתחייבות תוקף שישנו מדבריו ללמוד מקום היה פניו על

להוכיח שאין סבר שם שליט"א, מלכא הגר"ד של מאמרו ח, חלק הדין שורת בספר

הצדדים שעל דין פסק שכשיש רק היא כוונתו וכל משה, האגרות דברי מתוך כך

זו, (להתחייבות לכך שהצורך שמבאר ועי"ש זה. את זה יעכבו לא אז להתגרש,

בית יכלו שלא יורק, בניו המקובל כפי חוקית, מבחינה היה מפורש) דין פסק למרות

שלא לערכאות לפנות שיוכלו כדי זה בהסכם צורך והיה חוק. ע"פ לגט לחייב דין

הגט בענין הדין בית להוראות הצדדים שני שיצייתו עד אזרחיים גירושין יסדרו

הצדדים את הערכאות יאלצו כך ידי שעל אף מעושה, גט זה שאין כתב זה (ועל

מחייב זה שתנאי שם כותב לא כי לציין יש כן כמו עכ"ד. הדין). בבית גט לקבל

בזה אין זו, התחייבות עקב יגרשו אם כי כותב רק אלא לגרש, המתחייב הצד את

מעושה. גט חשש

ידוע והרי האשה, של בדעתה לגרש התחייבותו את תלה הבעל כן, כמו ג.

(ואמנם כאסמכתא להיחשב עלולה אחרים בדעת התלויה עתידית שהתחייבות

משיטות לחלק "מעכשיו" ולשון חשוב ב"ד בפני קנין מהני אסמכתא לסלק

לא התחייבותו כן כלל, קנין נעשה לא פה ואולם רז, סימן בחו"מ כמובא הראשונים,

נעשתה). לא "מעכשיו" התחייבות ואף דין, בית בפני נעשתה

שלמה אב"ד, זמיר, יעקב הגאונים: הדיינים (בהרכב הדין בית הכריע כבר ואכן

את לקבל אשה התחייבות בענין התפרסם) שלא פס"ד שינדלר. ואברהם שפירא

סמך על גט לקבל אותה לחייב שאין להתגרש, שעליהם היועץ של דעתו חוות

פד"ר ,361 עמוד ז פד"ר ,290 עמוד ב פד"ר ,262 עמוד א פד"ר גם ועי' זו. התחייבות

שסג. עמוד ח כרך הדין שורת עי' כן .9 עמוד ח

התחייבות סמך על רק אשתו את לגרש אדם לחייב אין כי עולה האמור לאור

בכך.קודמת תרצה אם אשתו את לגרש שלו

הנ"ל התחייבותו את לקיים מהבעל מצפה הדין בית האמור, כל למרות ברם,

רצונה לאור תנאים, וללא עיכובים ללא אשתו את ולגרש ידו, בחתימת החתומה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÚ˙

להחזיק מקום ואין ביותר, קשה הינה הזוג בני בין הנוכחית היחסים מערכת בכך.

לא הדין בית הממוניים. תנאיו את לקבל שתסכים עד בידיו כשבויה האשה את

וצרכיהם הילדים מזונות דמי להפחתת ידו יתן ולא כזו, להתנהלות ידו את יתן

גט. למתן כתנאי

זה, דין בפסק מוזכרות אינם (אשר שבתיק העילות שאר בצירוף האמור, לאור

הצדדים שעל זה בשלב לפסוק שיש סבורני קודמות), בהחלטות האמור על ובהתבסס

קודם. אחת שעה ויפה להתגרש,

מסקנה

להתגרש.א. הצדדים על

גט.ב. לסידור תיק לפתוח האשה על

³

ÊÚ˙

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁ*

ילדים. למזונות אם תביעת בפנינו

.14 ,16 בגילאי ילדים שני לצדדים

.(26.4.94) תשנ"ד באייר ט"ו בתאריך התגרשו כבר הצדדים

,(17.1.94) תשנ"ד בשבט ח' בתאריך גירושין הסכם ערכו הצדדיםזאת דורשת (לא הילדים מזונות דמי על מוותרת שהאשה נאמר בובעתיד כי נכתב להסכם 1 בסעיף משלמם. שהאב מכיון בהסכם),

הילדים. מזונות את לתבוע האשה תוכל

חוייב (11.12.00) תשס"א בכסלו י"ד מתאריך הדין בית בהחלטתההיא בהחלטה הילדים. שני מזונות עבור ש''ח 1000 בסך האבאינו שהאב העובדה לאור נקבעו הנמוכים המזונות שדמי נאמרכללית. נכות דמי לקבלת בקשה שהגיש העובדה לאור וכן עובד,

בדיון מזונות. להגדלת בבקשה האשה הגישה 22.7.07 בתאריךכנהג עובד האב כי האשה טענה 15.10.07 בתאריך שהתקיים

כבד. שינוע בחברת

(שירותי ס. חברת של נציג הוזמן ואף זו, עובדה בירר הדין בית06 מאי מחודש בחברה עבד אכן האב כי שהעיד פוטרתובלה), אך ,

של שכר תלושי הציג החברה (נציג 08 פברואר בחודש מעבודתולחודש). ש''ח 6500 סך על הנתבע,

ידועה, אינה וכתובתו היות לדיון, להזמין ניתן היה לא האב אתטוענת (האשה חזרה הנ"ל, העבודה למקום שנשלחה ההזמנה ואףהסיבה זו כי וטענה לכת והרחיקה במכוון, עצמו את מעלים האב כישנים). של בקביעות אחד במקום עובד ואינו עבודות, מחליף שהוא

עבור מזונות לשלם האב את לחייב יש האם השאלה ניצבת בפנינוהנוכחית. התקופה עבור וכן והשתכר, עבד בהם חודשים אותם

תשס"ח.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÚ˙

שלוש: הן לדיון העולות השאלות

ושלאא. בפניו שלא ילדיו במזונות האב את לחייב הדין בית רשאים האם

בידיעתו.

ולהשתכר.ב. לעבוד שהתחיל מעת העבר, על מזונות מהאב לגבות ניתן האם

"פורע משום זה אין שעברו בחודשים ילדיה את פרנסה שהאמא העובדה האם

במקומו. שפרעה מה חזרה לה מלהשיב פטור שהאב חברו", של חובו

כךג. על ידיעה לנו שאין למרות הנוכחית, התקופה עבור גם לחייבו יש האם

עובד. הוא כיום שאף

לאחת: אחת אלו לשאלות נתייחס

מזונות חוב גביית לצורך אב לנכסי ירידה א.

קטנים), או קטנים (קטני ילדיו את לזון המסרב אב - דלהלן בשאלה לדון נחל

לזון כדי האב, של בפניו שלא נכסיו את אחרת בדרך לממש או למכור ניתן האם

ילדיו? את בזה

האב של חיובו את לממש כדי כי כתב ג) ס"ק סוף עא סימן (אבהע"ז, שמואל הבית

מנכסיו, ולגבות לרדת אף ניתן ומעלה) שש מגיל (ילדים צדקה מדין ילדיו את לזון

מצוי שהוא דהיינו בשו"ע), צדקה בהלכות (כמובא החייב של בפניו רק זאת ואולם

לשלם. מוכן אינו אך שם

לזון ורוצים בדיון, לפנינו שאינו או בחו"ל שהאב (כגון בפניו שלא לגבייה ביחס

שלא מנכסיו לגבות אין כי ב) (סעיף עא סימן אבהע"ז, בשו"ע נפסק מנכסיו), ילדיו

כמובא אמוד, באב אף השו"ע כוונת (לכאורה שש גיל שמעל ילדיו לפרנס כדי בפניו

כמה המביא ו ס"ק בב"ש ועי' ע"א, קז בכתובות הגמרא סמך על ברמב"ם בפירוש

ג). ס"ק בח"מ ג"כ ועי' זה, בדין ראשונים שיטת

זנים אמוד, באב מדובר שאם הר"ן, דברי את הביא שם הרמ"א מנכסיוואולם אותם

שש). גיל מעל בילדים אף בפניו, שלא (אף צדקה מדין

יורדים אין אמוד האב אם שאף ופסק כר"ן, לא בהנ"ל הכריע ו) ס"ק (שם, הב"ש

ה) (ס"ק מהח"מ גם השו"ע). (כשיטת בפניו שלא שש) (מעל בניו את לזון לנכסיו

כר"ן. לא בזה שפסק נראה

בפניו שלא אב מנכסי לגבות ניתן האם לשאלה התייחסו (337 (עמוד ה חלק בפד"ר

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁËÚ˙

לבנים שבמזונות נתבאר זה "מכל וכתבו: שש, גיל מעל בניו למזונות חובו את

גמור, חוב שאינו משום והטעם בפניו שלא לנכסיה נחתינן לא שש מגיל למעלה

שאין הרשב"א לשיטת מבעיא לא לשעבר. מהם לגבות נכסיו נשתעבדו שלא וכ"ש

בפניו, דוקא חולקים הרשב"א, על החולקים אפי' אלא בכלל, בצדקה נכסים שעבוד

לנכסיה". נתחינן שלא ודאי בפניו שלא אבל

באה והאם הדיון) בעת לפנינו שאינו (או בחו"ל האב שאם להלכה א"כ עולה

בילדים מדובר כאשר מדעתו, שלא נכסיו לממש ניתן לא הילדים, מזונות את לתבוע

שש. גיל שמעל

אינו הוא כאשר במזונות אב חיוב בענין זה. דין ישתנה שכיום שסבר מי יש ואולם,

מאמרו מובא שם ד), (כרך הדין שורת בספר עי' ישראל, בארץ שאינו או בדיון נוכח

(מעל ילדיו במזונות אב חיוב לשאלת שהתייחס שליט"א, כהן יקותיאל הג"ר של

ביטוח ע"י הוא לאם שהתשלום שבזמנינו, יתכן כי שם וכתב בפניו, שלא שש) גיל

נותר ידם על שמשולם (הסך וישלם האב שיגיע עד משלם) אינו האב (כאשר לאומי

כאן), לא הוא כאשר המזונות ישלמו (אם בפניו שלא גביה זו אין כחוב), האב על

וכאשר (החזרים), ממנו גובה לא לאומי ביטוח גם בארץ, אינו והאב עוד כל שהרי

בפני הן החיוב, הוראת את שנתן דין בבית הן לערער, באפשרותו לארץ, האב מגיע

לראות יש ממילא לאומי. בביטוח גם ממנו יגבו לא בדין יזכה ואם הגדול, דין בית

שינוי כאן אין שהרי ארצה, בהגיעו זו הוראה ניתנה כאילו כיום החיוב הוראת את

ישנה כי למזונות דין בפסק מפורש לכתוב יכול הדין ובית אז, עד מהבעל בגבייה

ארצה. הגיעו עם מיד לערער לאב זכות

יכולים שש) גיל (מעל הקטנים אין שבזמנינו שכיון היא לומר שנטה שניה סברא

ארבע גיל על (לפחות מעבודה עצמם את עיקרלפרנס בהם שייך לטענתו), עשרה,

דמי את מהאב לגבות ניתן יהיה זאת ולאור קטנים", "קטני אודות שנאמר הדין

טובא). שם האריך (ובזה בפניו שלא אף מזונותיהם

נוכח שאינו אף מהאב, המזונות דמי את לגבות מניעה שאין עולה דבריו ע"פ

כי מפורשות הדין בפסק ייכתב אם ובייחוד לעיל, שהובאו הסברות משום בדיון,

לידיעתו. יגיע הדין פסק כאשר לערער האב של באפשרותו

העבר מזונות גביית ב.

על מזונות מהאב לגבות ניתן האם - היא לדיון העולה הנוספת השאלה כאמור,

את פרנסה שהאמא העובדה האם לאם. לשלמם כדי לעבוד), שהתחיל (מעת העבר

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ù˙

חברו", של חובו "פורע משום זה אין לעבוד שהתחיל מעת שעברו בחודשים ילדיה

במקומו. שפרעה מה חזרה לה מלהשיב פטור שהאב

ועמד הים למדינת שהלך "מי ע"ב: ק"ז דף בכתובות במסכת המובא על נסמך זה דין

כחנן. הלכה בגמרא ונפסקה וכו'". מעותיו את איבד אומר חנן אשתו, את ופרנס אחד

שדה לתוך ליורד דומה אינו מדוע הטעם מבואר שם אומר), חנן (ד"ה בתוס' ועי"ש

מה לו דנותן חבירו של חורבתו ולבונה כאריס, לו דשמין ברשות, שלא ונטעה חבירו

שום לו השביח לא כאן אבל שיטול, שהוא ודין בעין, השבח ששם משום שההנהו?

ארי כמבריח והוי ליה, יהיב מידי ולא חובו בעל מגביית שהצילו אלא נכסים, שבח

לג). דף נדרים (ועי' מידי מתחייב לא אותו דמהנה דאע"ג חבירו, מנכסי

שמי נפסק ושם קכח, סימן חו"מ בשו"ע מובא חברו" של חובו "פורע של זה דין

כגון החוב מן להינצל שיכל הסברא משום זאת חובו. לפורע לשלם פטור לו שפרעו

קטנים), ילדים במזונות שייכת שאינה (סברא לו שימחל המלווה את מפייס שהיה

ש"ך (עי' אתה פרעת ולמה במקומי, פורעים היו ורעי שאוהבי שטוען משום או

ד). ס"ק שם

דין. פסקי בכמה זו בסוגיה שנדון ומתן משא בקצרה ואביא

האזורי הרבני הדין בבית ניתן זה דין פסק .(336 (עמוד ה חלק רבניים דין פסקי .1

תביעת בענין שפירא, א. דביר, ש. אב"ד, - גרז ז. הגאונים: הדיינים בהרכב רחובות,

הנמצאת המשותפת בתם עבור מזונות הגדלת דמי לה שישלם מבעלה גרושה אשה

הנתבע טענת שביניהם. להסכם בהתאם שעברו השנים חמשת לתקופת ברשותה

העבר. על המזונות תשלום להגדלת מקום שאין היתה

ר"ת לדעת שגם "נראה כתבו: וכך האב, במקום הילדים את שפרנס באחד דנו שם

הניח אשתו את שפירנס שמי כשם בניו, את שפירנס למי לתת האב את לחייב אין

קרן על מעותיו הוא,את לחוב, אשה מזונות בין המחלק ר"ת דברי הסבר כי הצבי.

שלה אינו לה המגיע את אכלה לא ואם לבעל המזונות מותר האשה, במזונות כי

אבל שלה, זה הרי מעיסתה צמצמה שאם בנזיר התוס' לשיטת ואף מחזירה, אלא

מזונותיה, מלוא את מבעלה לתבוע רשאית אינה מעיסתה צמצמה שאם פשיטא

אבל כלל, מתחייב היה לא שמא כי ממנו הבעל נהנה לא אשתו, שפירנס זה וע"כ

שדה לתוך כיורד ר"ת לדעת הריהו חובו שפרע זה ועומד, קבוע הוא שהחוב בחוב,

הבנים מזונות שדין פשוט נראה וא"כ מפרעונו. החייב נהנה סוף שסוף ונטעה חבירו

וגם במזונותיהם, עוד חייב האב אין עצמם, כשצמצמו שהרי האשה, מזונות כדין

הצבי". קרן על מעותיו כמניח אותם הפורע דין ר"ת לדעת

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁ‡Ù˙

לאם למפרע מזונות בדמי האב את לחייב שאין ללמוד ניתן הנ"ל מדבריהם

הבת. את שפרנסה

שש, מגיל למטה בת או בבן מדובר היה אילו הדין את בררנו כאן "עד שם: והוסיפו

מדין אמיד באיש רק היא לזונה והכפיה שש מגיל למעלה בבת והמדובר הואיל אבל

לשעבר". במזונות האב את לחייב שלא נוסף טעם יש צדקה,

למזונות חובו את בפניו שלא אב מנכסי לגבות ניתן האם השאלה ודנו המשיכו שם

נתבאר זה "מכל :(336 עמוד (סוף כך והסיקו בזה האריכו שש, גיל מעל בניו

משום והטעם בפניו שלא לנכסיו נחתינן לא שש מגיל למעלה לבנים שבמזונות

לשיטת מבעיא לא לשעבר. מהם לגבות נכסיו נשתעבדו שלא וכ"ש גמור, חוב שאינו

הרשב"א, על החולקים אפי' אלא בכלל, בצדקה נכסים שעבוד שאין הרשב"א

לשעבר". וכמו"כ לנכסיה, נתחינן שלא ודאי בפניו שלא אבל בפניו, דוקא חולקים

אב אם הראשונה לשאלה "באשר כך: שסברה המיעוט, דעת גם הובאה שם ואולם,

בת או בן על נסוב היה הדיון שאם ואומר, אקדים שחלפה, תקופה עבור לשלם חייב

שש גיל עד והחיוב הואיל לחייבו, יש כי ברור היה הדין הרי שש, מגיל למטה שגילם

עשרה שתים בגיל כיום היא והבת מאחר בנ"ד אולם חז"ל. מתקנת ממש חוב הוא

לדון מקום יש שש, לגיל מעבר כבר היתה הנ"ל שהבת התקופה על הוא והדיון

למפרע". בצדקה לחייב מקום יש אם צדקה מחובת הוא האב של חיובו וכל הואיל

הובאה המיעוט ראובןבדעת "שאלה, כך: שכתב עא) (סימן מיגאש הר"י תשובת

שם ונתעכב אחרת למדינה והלך שנים ארבע בת ממנה לו והיתה אשתו את גירש

לכשבא שם, היותה ימי כל אמה לאה אותה וזנה מזונות בלא בתו את והניח זמן

או לו בטוח אחר במקום או אצלו להניחה אמה לאה מאת בתו את ליקח רצה

וכו', סיבות להרבה אותה לך אתן לא אומרת ולאה שהולך, למקום לאמו להוליכה

אותה זנתי שלא אחרת בארץ בהיותך עליה הוצאתי שכבר מה ממך תובעת ואני

וכסות, מאכל בלי אותה להניח לי אפשר היה ולא הואיל לך, הלואה דרך אלא

היא זה דבר לה וכשזוכרים בעולם אופן בשום מאמה להיפרד רוצה אינה והבת

ושיכניסנה לעיר חוץ בהיותי אותה לזון בקנין נתחייב אבי הנה אומר וראובן בוכה,

האב?". מן המזונות לתבוע האם תוכל אם האמת דרך רבנו יורנו לחופה,

שאינו שטוען ומה וכו', בכונותיה ועיינו השאלה על עברנו "תשובה, השיב: וכך

בשמירתה, ערבנית ואמה הואיל בו משגיחין אין אמה אחות עם בתו שתדור בטוח

לראובן שהלותה הלואה בתורת בתה על שהוציאה אומרת שהיא ההוצאות ואמנם

הקנין וזה לזונה בקנין התחייב שאביו אם כי בזה טוען אינו וראובן הואיל אביה,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·Ù˙

לומר יכול וראובן ולהיות דברים, קנין בהיותו הדין כפי קיים בלתי הוא בו שטוען

אותה, וזן יעודו להשלים מדעתו נתרצה והוא משלו עליה שהוציא הוא אבי אולי

על שהוציאה שטוענת מי על סתם חרם להחרים לראובן יש כן הדבר היה שאם

שקר וטוענת עליה הוציאה לא והיא זה לראובן הלואה בדרך משלה זו קטנה

זה ראובן שהלך בזמן עליה שהוציאה מה לה לפרוע יתחייב ואח"כ תודה, ולא

הדין". וכך אביה

פורע של דין כאן ואין לשלם, האב חייב הבת, את זנה האם שאם מבואר הרי

חבירו. של חוב

בתשו' שכ' מה ע"פ נראה מיגאש הר"י בדעת המחוור "אך המיעוט: בדעת והוסיפו

לה שישלם מבעלה שתובעת באשה שלנו, כעין בשאלה שדן רל"ו סי' ח"ב מהרש"ם

קטט, ע"י מבעלה לבדה בהיותה שלה קטן ילד שהחזיקה מה בעד שנים שתי מזונות

מזונות עבור כופין אין אבל דלהבא מזונות ליתן אותו שכופין דאף צדד דהשואל

של אמו והיא מאחר המהרש"ם, כ' וע"ז חבירו, של חובו כפורע הוא שהרי שלעבר,

מאפוטרופוס. גרע לא אצלה, הולד שיהא לכופו בתוה"ק בדין זכות לה ויש הילד

חבירו". של חובו פורע של דין ליכא שבאפוטרופוס להוכיח והאריך

לו ומוחלת בעלה עם מגלגלת שאשה מאחר שם, העלה לדינא "אולם עוד: והוסיף

מח כי אמרינן לא ודאי בגרושה אבל מחלה, הרי שנתיים, תבעה שלא לה,ומאחר

פסק ולכן מבעלה שנתגרשה באשה נשאל שהרי מיגאש הר"י של טעמו נראה וזה

שנפסק כמו שסובר הרימ"ג בדעת יתכן ולפי"ז שהוציאה. מה לה לפרוע שחייב

לזונם, האב חייב אמם, אבי מבית להם שנפלו נכסים לבנים יש דאפי' בשו"ע

פסק שהרי אזיל, דלטעמיה נראה דברים, קנין הוא ראובן שעשה שהקנין שכ' ומה

אע"פ קצוב שאינו בדבר עצמו דהמתחייב ט"ז הל' מכירה מהל' בפי"א הרמב"ם

מיגאש, הר"י שה"ה רבותיו, הורו שכן הרמב"ם שם וכ' משתעבד, לא מידו שקנו

הוי לא ראובן של אביו שהתחייב במה ולכן קצוב, שאינו בדבר מתחייב אדם שאין

דברים". כקנין ליה והוי התחייבות

בחמש אמיד היה האב כי שיווכח שלאחר דעתי שנתבאר, מה כל "לאור והסיק:

לדיון תאריך לקבוע יש שחלפה. התקופה כל עבור לחייבו יש האחרונות, השנים

שיחויב". הסכום גובה על סופית ביה"ד יחליט ולאח"ז הוכחות, הבאת לשם

שששילם למי העבר מזונות את לפרוע האב את לחייב יש שכן שסבר מי שיש הרי

לאם. - קרי לבניו, אותם

הצדדים דברי שמיעת "אחרי כך: ופסקו דעות ברוב הדין בית שם הכריעו למעשה

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁ‚Ù˙

תביעת את בזה דוחים א. כדלקמן: דעות ברוב ביה"ד החליט והדיון והעיון וב"כ

וכו'". לשעבר הילדה מזונות להגדלת האם

שקיבל לשעבר מזונות עבור לאם לשלם אב לחייב שאין היתה הרוב שדעת הרי

מהאם. הבן

הגדול הרבני הדין בבית שניתן דין פסק .(162 (עמוד ב חלק רבניים דין פסקי .2

יצחק לישראל הראשי הרב לציון הראשון כב' הגאונים: הדיינים כב' בפני (ערעור)

במזונות אותו המחייב פס"ד על האב ערעור בענין זולטי, ב. אלישיב, י"ש נשיא, נסים,

שהוציאה אם אודות דנו וכן הגירושין. בהסכם שנקבע ממה גדול יותר בסכום בנו

מדעתו. שלא חברו של חוב פורע משום בזה יש האם הילד, החזקת על משלה

ג' בנה ובשם בשמה ב' התובעת ע"י שהוגש התביעה כתב לפנינו "הנה שם: דנו וכך

לתובעת לשלם חייב הנתבע נאמר: חמש ובסעיף שלו. הטבעית אפוטרופסית בתור

בהתחלת הדין בבית הוגש התביעה כתב אמנם וכו', ממנו המגיעים ההפרשים את

העבר, עבור מלתבוע זכותה את גורע זאת אין אבל תשט"ז, איששנת באשת ורק

לה פוסקין אין אח"כ 'תבעה ברמ"א: ה סעיף ע סימן באה"ע היא פסוקה הלכה

האב מן לתבוע זכאית מגורשת באשה אבל וכו''. התביעה מיום רק למפרע (מזונות)

העבר". תקופת עבור גם ילדיו מזונות

דהדין מדעתו שלא חבירו של חובו פורע של ענין גם בזה שייך "ולא בזה: דנו וכך

שהוציאה מה כל כי נאמר וא"כ קכ"ח, סי' חו"מ עיין הצבי, קרן על מעותיו הניח הוא

העלה כבר כי מדעתו, שלא חבירו של חובו כפורע דינה הילד החזקת חשבון על

מניקה שהיא זמן כל לשונו: וזה יא), אות פ (סימן אחרון בקונטרס ההפלאה זו הלכה

משלה, לאכול צריכה לה הוסיפו לא וכו' מזונותיה על לה ומוסיפין וכו' בנה את

פשוט נראה והנה הולד, על שהוציאה מה לה לשלם צריך דהבעל נראה הח"מ כתב

דאיתא ממה גרע לא לוותר דעתה דאין עדים בפני אמרה ולא משלה אכלה דאי

עליו לה אין עצמה ופירנסה מנכסים מכרה רק לותה 'לא ח סעיף ע בסימן באה"ע

דפטור חבירו של בניו כזן דהו"ל דאפשר צ"ע, לעדים הודיעה אם אפילו אלא כלום'.

איהי הו"ל מ"מ האב על שמוטל אע"פ וכו' ה"נ א"כ חבירו, של חובו כפורע דהו"ל

היא הו"ל לאשתו ליתן האב על דהחיוב כיון טפי עדיף דהכא י"ל מיהו חובו. כפורע

וכו'". עצמו כבע"ח

כל את האב מן ולדרוש הילד את להחזיק זכאית שהאשה בנ"ד ה"ה "ולפי"ז והסיקו:

דנן שבמקרה להוסיף (ומיותר עצמו כבע"ח היא הרי בהחזקתו הכרוכות ההוצאות

לוותר כוונתה אין הילד על מוציאה שהיא מה שכל עדים בפני לומר מחויבת איננה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ù˙

דדרך מטעם בזה צורך יש בעלה תחת היושבת באשה רק כי האב, את מלתבוע

מבעלה)". גרושה באשה משא"כ כ"ט ס"ק ע' סי' ב"ש עי' בעליהן, עם לגלגל הנשים

ילדיה המפרנסת באשה שאין רלו) סימן (ח"ב מהרש"ם בתשובות פסק שכן והוסיפו

"כיון לשונו: וזה מדעתו, שלא חבירו של חובו פורע דין בהחזקתן, חייב כשאביהן

אין המזונות ולשלם שנים ו' עד בהילד תחזיק שהיא להבעל לכוף האשה שביד

שותף הוא אם ממש חבירו של חובו בפורע גם דהרי חבירו, של חובו כפורע דינה

וגדולה וכו', ע"ז בסי' הרמ"א כמ"ש לו לשלם השותף חייב שותפו חלק גם ופרע

והניח בעלה שמת באשה קיח) סימן אבהע"ז בטור (הובא הרא"ש בתשובת כתב מזו

ותובעת האלמנה להם ופרעה וכו', לעכו"ם חובות עליו והיה ליתומים אפוטרופוס

סמוכים היו שהיתומים כיון והשיב וכו', היתומים מחלק לה שיתן לאפוטרופוס

היתומים לטובת לעשות רשות לה ויש עליהן אפוטרופסית נתמנית כאילו הוי אצלה

ל אחד אפוטרופוס שיש במקום דאפי' מבואר ב"ד. בלא ג"כגם לה יש מ"מ יתומים

את שפירנסה באשה ה"ה וא"כ אצלה, היתומים שסמכו מפני חובות לפרוע רשות

קי"ח". דסי' מהא כחה גרע לא אצלה הילד שיהיה לכופו בדתה"ק זכות לה שיש בנה

לדרוש המשיבה מן הזכות את השולל המערער ב"כ לטענת יסוד אין האמור לפי

ידה. על התביעה הגשת יום שמלפני לתקופה הילד מזונות על הוספה

מבעלה שנתגרשה "אשה כך: הדין) פסק שבתחילת (במסקנות הסיקו שם ואכן

הקטנים ילדיו את הזן העבר. תקופת עבור גם ילדיו מזונות האב מן לתבוע זכאית

שהניח מדעתו שלא חבירו של חוב כפורע הוא הרי לכך שנדרש מבלי חבירו של

לתבוע זכאית היא הקטנים, ילדיה את שזנה (=אמא) אם אולם הצבי. קרן על מעותיו

ילדיו". על שהוציאה מה לה שישלם מהאב

בשו"ת עדס, הגר"י בדברי גם מצאתי ב, חלק בפד"ר שנפסק למה דומים דברים .3

ממזונות פטור שהוא המערער שטען "ומה שכתב: ט), סימן חו"מ (חלק יעקב חדות

טענה על הנה מלשלם, פטור חבירו של חובו והפורע אותם, זן שהסבא כיון לשעבר

בענין האריך וכבר טענותיו, בכתב כנזכר וכו' משכון בידו שיש הסבא האב ענה זו

אלישיב שלום יוסף רבי הגאון הרים ועוקר סיני האמיתי הגאון היקר ידידי הדר"ג זה

בדברים וברר הנזכרת, המערער טענת לדחות לתיק המצורף בקונטריסו שליט"א

פורע טענת נגדו לטעון שייך ולא אפוטרופוס, דין הסבא לאב לתת שיש המצודקים

בעבר אותם שזן המזונות כנגד הסבא לזכות יש התכשיטין לענין וכן חבירו, של חובו

עדס". יעקב ההסכם. לפני

שליט"א), שפירא הגר"ש של מאמרו ריד, (עמוד טו כרך הדין, שורת בספר גם ועי' .4

לימודיו, את ומימנה מקצוע ללמוד הבן את שלחה האמא שאם בפשטות הסיק שם

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁ‰Ù˙

אכן אם האב, את לפטור כדי בכך אין כך, אודות האב עם התייעצה לא אם אף

אינה שהתביעה ילדים, למזונות שביחס משום זאת אלו. לימודים במימון חייב הוא

אין עבורם, האם ששלמה ומה העבר, על הילדים מצד מחילה זו אין האשה, מצד

שיטת על הסתמך שם בדברים מלשלמם. שפטור חברו" של חובו "פורע משום בזה

שזנה שגרושה עא), (סימן מגאש הר"י בשו"ת מפורש שכן וציין הנ"ל. המהרש"ם

גם מובא שכך וציין מהבעל. מזונות לתבוע יכולה שנים, מספר במשך בתה את

הפוסקיםבתשובות באוצר למובא עוד וציין שסז). סימן בלאו, (מהדורת הרמב"ם

טו. אות א סעיף עא, סימן

י, כרך הדין, שורת בספר גם מצאתי ילדיה, שפרנסה אם לשאלת התייחסות .5

לאחר פס"ד ע"פ מזונות "גביית בענין שליט"א שאנן הגרח"ש של (מאמרו קט עמוד

אם "אמנם, הדברים: בין כתב וכך אגב, בדרך לכך התייחס שם רב"), זמן שעבר

הניחה כי לטעון יכול ואינו לה, לשלם בעלה חייב ילדיה, את פרנסה נשואה אשה

ואף בעלה. בשם פועלת היא זאת שכשעושה משום זאת כל הצבי. קרן על מעותיה

ילדיה את להשאיר לה, היתה ברירה מה וכי אותם, תזון שהיא התנגד בעלה אם

את יזון דהינו זאת, יעשה זר אדם שאם ברור אבל בפד"ר. כתבו שכבר כפי רעבים,

משנה זה ואין הצבי, קרן על מעותיו הניח שלא אחרת דעה אף אין חברו, של ילדיו

הטף, לפי אוכל עצמו הוא שהכניס או מטפלת, דרך או האם דרך שילם או נתן אם

לשלם בעלה חייב ילדיה, שפרנסה שאם שסבר הרי ג". ס"ק רמו חו"מ פת"ש וע'

כך. על לה

שזן למי לשלם אב חייב האם לפנינו, הנידונה בשאלה חלוקות דעות שמצאנו הרי

נראה הספק ומחמת האמור לאור האם). זו דידן (ובנידון העבר בתקופת ילדיו את

הילדים את שפרנסה העבר מזונות עבור לאם לשלם האב את לחייב נוכל שלא

התביעה). עת ועד לעבוד התחיל שהאב (מעת משלה

מזונות לה פוסקים אין כי נפסק אשה למזונות באשר אמנם כי הענין לסיום לציין יש

שם שו"ע וכן ה סעיף ע סימן אבהע"ז רמ"א (ראה התביעה מיום רק אלא למפרע,

אשה, מזונות אודות איירי שם ואולם פ), סימן סוף שם רמ"א ראה וכן יב, סעיף

שפה (וכן כה עד אותם פרנסה שהאם הילדים, במזונות איירי זה ובפס"ד כאמור,

לעיל). כאמור בגרושה, איירי

הנוכחית התקופה עבור מזונות חיוב ג.

ילדיו מזונות עבור האב את לחייב קשה יהיה השונים הדין פסקי שלאור למדנו

לחייבו. ניתן שכן נראה ההווה בתשלומי ואולם, עתה. עד האם ששלמה

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÂÙ˙

ע"י התביעה הגשת מעת ילדיו מזונות את לשלם האב את לחייב מקובל הדין בבתי

ילדיה את שזנה ומה מוחלת, שאינה דעתה גלתה והלאה זה מרגע (שהרי האשה

מבעלה. המזונות החזרי לקבל וחשבה שיזונם, מי שאין ברירה, מחוסר היה מעתה

הלכך מדבריו). נראה שכך רלו, סימן ח"ב הנ"ל, המהרש"ם בתשובת גם בזה ועי'

ילדים. למזונות האם תביעת הוגשה בו ,22.7.07 מתאריך הוא האב של חיובו

זו? להנהגה ההלכתית האסמכתא מה

רב דין פסקי עי' ישובכן, "לכאורה מעניינת: בשאלה דנו שם (241 עמוד ו, (כרך ניים

אף מכספה, הבנים את פרנסה שהאם במקום האב של חיובו עצם על עוד לפקפק

חובו פורע דהו"ל ומשום מהאב, אח"כ לגבות רוצה והיא לפרנסם, התחייבה כשלא

מלשלם". הלוה דפטור קכ"ח סי' בחו"מ וקי"ל מדעתו, שלא חבירו של

את שפרנסה מה עבור לאם משלם האב חודש שבכל זאת סביב נסובה השאלה

של חובו "פרוע בגדר היא שבאם חודש בכל נאמר לא ומדוע שעבר, בחודש הילדים

לאם להשיב יתחייב לא דהיינו הילד, מזונות מתשלומי לגמרי האב וייפטר חברו",

שעבר? בחודש ילדיהם את פרנסה שכבר מה

רלו), סימן (ח"ב בתשובתו זצ"ל מהרש"ם הגאון בזה העיר "כבר לדון: המשיכו וכך

תביעה היתה ולא שפרנסה שנתיים עבור עכשיו תבעה האשה דידיה דבעובדא אלא

שיש משום חייב לא למעשה אבל אפוטרופוס, מדין לחייב שם וצידד הזמן, כל ממנה

חדשיים אחרי לה פסקו ובי"ד כשתבעה שגם להבין צריך באמת אבל שמחלה, ספק

העבר על לגבות יכולה היא איך מקום דמכל מזונותיהם, עבור מסויים סכום שלשה

שילם שלא אלא לשלם מחוייב שכבר הזמן על ואף חבירו, של חובו פורע הו"ל דהא

חבירו". של חובו פורע לכאורה הו"ל ג"כ בינתיים, מכספיה הוציאה והאם מראש

של הדין פסק את ברצון קיבל הבעל אם "והנה השאלה: את וחידדו והמשיכו

הלוה מדעת חובו פורע הו"ל מכספה, אח"כ מוציאה כשהאשה הרי מזונות, חיוב

אפשר אי בע"כ, גובים הכסף ואת מסכים לא הבעל אם אבל לשלם. אח"כ שמחוייב

היה כשלא התביעה מזמן הוציאה שהיא מה שכן וכל הלוה, מדעת דהו"ל לומר

לגמרי". דין פסק עוד

כל אחרי מלשלם פטור יהיה דהאב נאמר אם דהנה מזה נראה "והיה השיבו: וכך

מדעתו, שלא חבירו של חובו פורעת נקראת שפרנסה שהאם מטעם שעבר חודש

כספה את בחזרה לקבל תוכל שלא אחרי בניה את לזון האם באפשרות יהיה לא הרי

תפרנס לא שהאם אחרי ח"ו מרעב יגוועו שהילדים להיות שעלול ונמצא שהוציאה,

Ú¯ÙÓÏ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ·ÂÈÁÊÙ˙

לילדים שכן וכל אדם, לכל עוול יעשה שלא לדאוג שתפקידו ביה"ד וא"כ אותם,

הם, נמצאים האב של אכזריותו מפני או ביניהם ההורים סכסוכי שבגלל ישע חסרי

של חלקם גרע ולא יתומים, של אביהם הוא ביה"ד והרי מזה, סובלים הילדים,

ה הורים להם יש כי שאם אלה לדאוגילדים ביה"ד ועל למעשה, מהם מנותקים ם

שתקבל עד תפרנסם שהאם בזה נכלל גם למזונות, פס"ד מוציא כשבי"ד וא"כ להם.

בזה ואין עצמה, דעת על ולא בי"ד ע"פ הכסף מוציאה שהיא ונמצא מראש, הכסף

מהאב, הכסף את אח"כ ולקבל לפרנסם לה אומר שביה"ד אחרי חבירו של פורע דין

יכולה היא פס"ד, עדיין יצא שלא אף למזונות התביעה הגשת משעת גם ולפ"ז

ואם אותם, תפרנס שהיא ביה"ד דעת התביעה שמזמן ומפני מהאב, אח"כ לגבות

שהוציאה". מה כל לה להחזיר האב על למזונות פס"ד יוצא

פרנסה בהם המזונות החזרי לקבל האשה שרשאית לכך הבסיס היא זו שסברא הרי

התביעה. הגשת מעת הילדים את

הגירושין בהסכם אמנם, שלפנינו. לנידון באשר ונסכם הפרט אל מהכלל נעבור עתה

מזונות שילם שהוא העובדה לאור זה היה אך מזונות, בתשלומי האב חוייב לא

לשלמם. האב הפסיק זמן, פרק לאחר בעצמו. ילדיו

ש''ח 1000 סך האב חייב ,(11.12.00) תשס"א בכסלו י"ד מתאריך בפס"ד המובא ע"פ

הנמוכים המזונות שדמי נאמר ההיא בהחלטה הילדים. שני מזונות עבור לחודש

עובד שהאב יוכח ולא עוד כל א"כ, עובד. אינו שהאב העובדה לאור נקבעו הנ"ל

הנ"ל. לסך מעבר מזונות בתשלומי לחייבו נוכל לא כיום, אף

.08 פברואר חודש ועד ,06 מאי מחודש עבד האב כי הוכח ואולם,

דמי לקבל זכאי האב כי להניח סביר (08 אוגוסט חודש (עד אלו לחודשים נכון

יולי מחודש ממילא החוק), שקובע (כפי מעבודתו שפוטר לאחר שנה חצי אבטלה,

2000 סך לשלם האב מחויב ,08 אוגוסט ועד עבד) כבר שאז התביעה, הגשת (עת 07

ילדיו. שני מזונות עבור לחודש ש''ח

יש עובד, אכן שהאב ידיעה שאין כיום, הנתון למצב בהתאם אוגוסט, חודש לאחר

הנ"ל. בהחלטה האמור לאור בלבד, לחודש ש''ח 1000 בסך לחייבו

את האם זנה שכבר (מה התביעה ועד לעבוד שהתחיל מעת העבר, למזונות ביחס

מזונות מהאב לגבות ניתן האם ספק ישנו לעבוד), האב שהתחיל מעת משלה ילדיה

בכך. האב את לחייב נוכל לא בפועל הלכך לעיל, כמפורט אלו,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ÁÙ˙

מסקנה

(תוספת ילדיו שני מזונות עבור לחודש ש''ח 2000 בסך זמניים במזונות חייב האב

לחודש עד 07 יולי מחודש החל זאת הקודם). דין בפסק חיובו על ש''ח 1000 של

(בהתאם לחודש ש''ח 1000 סך לשלם האב חייב אוגוסט חודש לאחר .08 אוגוסט

יו כן אם אלא קודם), דין לעבוד.לפסק חזר שהאב כח

זו. בתביעה בנוכחותו דיון ולבקש זו, החלטה על הדין בית בפני לערער רשאי האב

³

ËÙ˙

„ÒÂÓ· ÌÈ‰Â˘‰ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙˙ÁÙ‰*

יופחתו כי מתנגדת האם מזונות. דמי להפחתת אב תביעת בפנינוכ־1800 לאומי, מביטוח כיום שמקבלת למה מתחת המזונות דמי

לחודש. ש''ח

.27.3.03 מיום גרושים הצדדים

.12.5 בגיל משותף בן לצדדים

את מממן והמוסד א., במוסד שנים 4 כבר שוהה הבן האב, לטענתצרכיו. כל

לביתה אליה מגיע הבן בשבועיים פעם כי טוענת האם לעומתו,צרכי כל כי מודה האם אלו. בשבתות אותו מכלכלת והיא לשבת,אך מינמאלי, ביגוד כולל המוסד, ע"י מסופקים הבסיסיים הילדמשלמת היא גם כי טוענת לבן. ביגוד קונה היא אף כי טוענת

בסכום. נוקבת לא אך למוסד,

לאם ישלם האב כי נקבע הצדדים בין שנערך הגירושין בהסכםסך גובה תוקן 10.5.04 ביום אולם ש''ח, 1500 סך הבן מזונות בעבורהצדדים, של משותפת בקשה לאור לחודש, ש''ח 2500 ל המזונות

זה. לתיקון דין פסק של תוקף וניתן

סך הילד עבור לאם ולשלם להתאמץ מוכן הוא כי מצהיר האבהוכרז הוא כי טוען האב ב"כ יותר. לא אך ש''ח, 1200־1000 של

רגל. כפושט

ביום שהתקיים היחיד הדיון מתוך ציטוטים כמה עוד נביא להלן:29.3.11

?2004 בשנת ל־2,500 הועלו המזונות למה "ביה"ד:

האב) =) הוא וגם תרופות מקבל הוא מיוחדים צרכים יש לילד האם:יותר. והשתכר אחרת בעבודה עבד

תשע"א.* חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˙

הוא כרגע אבל יותר לו לתת והסכים טוב אבא הוא האב: ב"כסיבה אין ולכן המדינה ע"י וממומן למוסד נכנס והילד רגל פושט

גבוה". כזה סכום לשלם שימשיך

זה. בתיק הכרעה לשם הנצרכות והעובדות הצדדים טענות כאן עד

ש''ח 1500 על יעמוד המזונות דמי סך כי קובע הדין בית זה תיק בנסיבות ובכן,

כהלחודש מזונות לסך זקוק אינו הבן לעיל, המצויינות בנסיבות כי סבור הדין בית .

צרכיו. את יספק מכך נמוך סך ואף בעבר, שנקבע כפי גבוה

להלן. שיובאו הנימוקים על מתבסס הדין פסק בנוסף,

נוספים נכסים להם כשיש ילדיו לזון אב חובת

הדבר משפיע כיצד לבדוק ויש האב, ללא אף מחיה אמצעי ישנם לבן דידן, בנידון

מפורשת התייחסות לכך היתה שלא במקרה אף ילדיו, לזון אב כל של חובתו על

הגירושין. בהסכם

להם שיש במקרה ילדיו במזונות אב חייב האם עקרונית. בשאלה נפתח ראשית

בהם? חלק לאב ואין אחר ממקום שקבלו נכסים או להם השייכת חסכון תכנית

בן עד כמה, ועד קטנים, הקטני את זן "אבל כתב: ד) סימן ד פרק (כתובות, הרא"ש

מזונותיה, על לה ומוסיפין ידיה ממעשה לה פוחתין מינקת, היתה אם נמי ותנן שש.

נכסים להם יש ואפילו קטנים. קטני כשהן ובנותיו בניו לזון דחייב מינה דשמעינן

חכמים דתקנת דכיון לזונם, דחייב מאיר רבינו פסק אמם, אבי מבית להם שנפלו

האשה, דמזונות דומיא משלהן, להתפרנס להם יש אפילו במזונותיהם זכו היא,

דין אלמא הקטן, בשביל מזונותיה על לה ומוסיפין דקתני האשה מזונות מדכלל

אף היא קטנים קטני בניו בפרנסת אב של חובתו כי סבר מרוטנבורג המהר"ם אחד".

עצמם. משל רכוש להם יש אם

הרשב"א גם התייחס זו לשאלה לכך. הסכימו הראשונים כל לא לכאורה ואולם,

הקטן, בן שאותו אמרתם "עוד שם: נשאל וכך שצא), סימן ב חלק הרשב"א, (שו"ת

שעל אומרים ויש קטן. שהוא אע"פ לזונו, רוצה אינו והאב אחר, ממקום נכסים לו יש

שאמרו פי על אף נשיאה: דבי אפתחא רבה מדדרש הוא, ב"ד דתנאי לזונו, האב

יש שנא לא אמרו, וסתמא שש. בן עד כמה, ועד קטנים. קטני הוא זן אבל וכו',

אלמנה וכענין אחרים. נכסים לו אין שנא ולא אמו, אבי מבית לו שנפלו נכסים לבן

שלא שאומר מי ויש אחר. ממקום נכסים לה שיש פי על אף יתומים, מנכסי הניזונית

מי?". עם הדין הודיענו שיתפרנס. במה לו כשאין אלא לזונו, האב את חייבו

„ÒÂÓ· ÌÈ‰Â˘‰ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙˙ÁÙ‰‡ˆ˙

לו. שאין מפני אלא אמרו שלא האב, עם הדין בזה גם "תשובה, הרשב"א: והשיב

כופין ואין כלל, לזונו חייב האב אין להשתדל, ויכול גדול כשהבן יש, זמנים ושלשה

כופין שיגדיל, ועד תמני כבר שבע כבר קטן, שהוא וכל אסיתא. בכפיית אפילו אותו,

לפי בני, בעי לא גברא והאי בני, בעי עורבא עליו ומכריזין אסיתא, בכפיית אותו

בבית אותו כופין קטנים, קטן וכשהוא להשתדל. יודע עדיין הבן שאיןשאין לפי דין

שטען ומה לזונו. האב יתחייב למה לו, שיש כל אבל כלל. להשתדל יכול ואינו לו,

הבנים שמזון לפי כן, אינו אלמנה, למזונות לדמותו ובא דין, בית תנאי שהוא הטוען,

וכו'". כתובה מתנאי אינו

וסבר ברא"ש), (המובא דלעיל המהר"ם על חלק הרשב"א כי לומר נראה פניו על

אין אחר, ממקום נכסים או פרנסה מקורות לילד יש אם גיל, לכל שביחס הרשב"א

לפרנסו. חייב האב

"גדרם כך: כתבו שם ,(342 עמוד ה (חלק רבניים דין בפסקי מצאתי זו לסברא ביאור

צדקה, מגדר הוא בנו את לפרנס חייב דאב החיוב יסוד דבעיקר נראה דברים של

דאינו מאחר זו, בצדקה דחייב חז"ל תקנו אמיד לא האב אפילו קטנים דבקטני אלא

נכסים דיש היכא ולכן צדקה, דין הוא יסודו בעיקר אבל בעצמו, להשתדל יכול

פטור". האב לבן,

מחלוקת בזה שאין נראה העיון לאחר כי כתבו שם ,(150 (עמוד ז פד"ר עי' ואולם,

ביש אף בניו לזון (שחיובו המהר"ם כשיטת סברי וכו"ע לרשב"א, המהר"ם בין

צדקה מדין רק הוא אב של חיובו שכל במקרה דיבר שהרשב"א אלא נכסים), להם

ועל לאם), מחיובו נובע לבן דחיובו הר"ן שיטת וע"פ קיימת, האם שאין (במקרה

עמוד הדין, פסק בהמשך (ואולם, מחיובו האב נפטר נכסים, לבן שכשיש כתב זה

זה, חילוק קיבל שלא שליט"א צימבליסט הגרח"ג של מיעוט דעת מובאת ,152

עד הבנים במזונות חייב מקום מכל האם, במזונות חייב שאינו במקרה שאף וסבר

ממון להם יש אם אף וממילא צדקה. מדין ולא חכמים, מתקנת גמור בחיוב שש

לזונם). חייב שלהם,

של כשיטתו היא הרמב"ם ששיטת והוכיח שכתב עא) סימן (אבהע"ז, בב"ח ועי'

עי"ש. מרוטנבורג, המהר"ם

חלק לכנה"ג, דחיי דינא (ספר המהר"ם של בדינו שחילק מי יש כי עוד לציין יש

קטנים אודות רק הוא מרוטנבורג המהר"ם של דינו שכל וכתב עח) דף פ"א, הלאוין

את כופין אין להתפרנס, ממה להם יש אם ומעלה, שש מגיל אולם שש, גיל עד

ב). ס"ק עא סימן אבהע"ז, שמואל, בית גם (ועי' באמיד אפילו האב,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·ˆ˙

נכסים להם יש אם אף הוא קטנים קטני בניו את לזון האב חיוב כי נראה למעשה

האם), אבי מהסבא, בירושה נכסים להם שנפלו (כגון בשםמעצמם ברא"ש כמובא

בשו"ת עוד בזה (ועי' א סעיף עא סימן העזר אבן בשו"ע שנפסק וכפי דלעיל, מהר"ם

בעלי הם אם לפרנסם חייב אינו שש, לגיל הגיעו אם אולם רצב). סימן ח"ב התשב"ץ

ב. ס"ק שם בב"ש כמובא נכסים,

האב חובת כי הדברים "מסקנת כך: פסקו (151 עמוד ז (חלק רבניים דין בפסקי ואכן,

משלהם. להתפרנס ויכולים רכוש בעלי כשהם אף שש גיל עד הקטנים בניו את לזון

כשאין אלא אינו החיוב צדקה, מתורת לפרנסם חייב האב שאז שש, גיל אחרי אולם

לפרנסם האב על חובה אין לפרנסם, שיכול רכוש להם כשיש אבל משלהם, להם

עליה". חולק ואין ברורה זו "הלכה וסיימו: לכך". נצרך שאינו למי צדקה ולתת

רק (ולא ממוסד כגון אחר, ממקור בפועל וניזונים מתפרנסים הילדים אם ואולם,

,156 עמוד ז (חלק רבניים דין בפסקי מובא כן שונה. הדין כספית), קצבה שמקבלים

דאם למעשה, מזה ללמוד "ויש חידש: וכך שליט"א), צימבליסט ח"ג הג"ר דברי

אין מזונות, עבור חדשית הקצבה מקום מאיזה מקבלים שש עד הבנים או האשה

נכסים להם כיש נחשבת החדשית דההקצבה מלזונם, האב או הבעל את פוטר זה

מקבלים הם ושם במוסד סודרו הילד או האשה למשל אם אבל לזונם, חייב שעדיין

להם". יש סוף סוף דהא במזונותיהם, האב את או הבעל את לחייב אין ממש, מזונות

יהיה ודאי שש, גיל מעל והוא קטנים, קטני שאינו לבן ביחס כי הנ"ל מהדברים עולה

גדל. הוא בו במוסד וניזון מתפרנס הבן אם מלזונו, פטור האב

ממקור פרנסה ישנה לבן כי העובדה מלבד נוספת נקודה קיימת דידן בנידון ברם,

ש''ח, 2500 (סך הבן למזונות מסויים בסך בפירוש התחייב שהאב והיא, אחר,

להפחית יש האם - לדיון העולה והשאלה ,(10.5.04 ביום שנעשה החיוב תיקון

שמא או ממון, לאותו זקוק לא כבר הבן כאשר האב של העצמית התחייבותו את

נתון. רגע בכל הבן של בצרכיו תלויה ואינה מקרה, בכל הינה זאת התחייבות

לכך זקוק אינו הבן כעת אך מזונות, לגובה התחייב האב

שהתחייב אב אודות דנו שם ,299 (עמוד ט כרך רבניים, דין בפסקי עסקו זו בשאלה

החלה היא לכן קודם אך עשרה, שמונה גיל עד הבת את לזון הגירושין בהסכם

כתבו: וכך עצמה), את ולפרנס לעבוד

עובדת היא כאשר בתו את לזון בהתחייבותו עומד הנתבע האב אם "בשאלה

"וי"א ג: סעיף ס' סימן בחו"מ הרמ"א פסק ראה ולצרכיה, לפרנסתה ומרויחה

„ÒÂÓ· ÌÈ‰Â˘‰ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙˙ÁÙ‰‚ˆ˙

ועי משמע". שצריך זמן כל או חייו ימי כל סתם, חבירו לזון עליו בסמ"עדהמקבל ין

חייו ימי כל משמעותו אם שמסתפק הרמ"א דדברי לפרש דדוחק שכתב ט"ו ס"ק שם

דעתו סתמא שצריך, בשעה כן לו נדר אם דה"ק לומר ואפשר שצריך, זמן כל או

וצ"ע. חייו, ימי כל היה דעתו אז צריך, שאינו בשעה לו נדר ואם שצריך, זמן כל היה

הסמ"ע". לשון העתיק ט"ו בס"ק והש"ך

כוונתו אם המתחייב של בהתחייבותו מסופקים כשאנו הסמ"ע "לדברי והוסיפו:

בשעת המקבל של מצבו את לבדוק עלינו למתחייב, צריך כשאינו אף לזון היתה

המקבל שכאשר אומרים אנו הנותן, של להתחייבותו זקוק היה אז אם ההתחייבות.

אומדים אנו כי התחייבות, עליו אין שוב הנותן, של לעזרתו כבר זקוק אינו

בעת כמו עזרה לאותה זקוק כשיהיה עזרה למקבל לתת שרוצה המתחייב דעת

המקבל היה לא המקבל, את לזון הנותן עליו שקבל בעת אם אבל ההתחייבות.

הנותן של דעתו כי להסיק יכולים אנו לזונו, הנותן התחייב זאת ובכל לעזרתו, זקוק

שלכל ההתחייבות, את אנו ומפרשים לעזרתו, זקוק יהיה לא כאשר גם לזונו היה

יזונו". חייו ימי

לשלם התחייב (הנתבע) שהאב לנידוננו, "ומכאן שלפניהם: לנידון ביחס והוסיפו

עד ל"י) מאות שש הסך (מתוך ל"י מאות שלש סך הילדים מזונות עבור לתובעת

שמונה גיל שעד אז שחשבו דיתכן לדון, מקום יש שנה, עשרה שמונה לגיל שיגיעו

תקופה אותה שעד המקובל הנוהג הוא כן כי האב, למזונות זקוקים יהיו שנה עשרה

שיצטרכו זמן כל היתה האב של התחייבותו ולכן האב, לעזרת זקוקים הילדים

שלש הסכום לשלם להמשיך לחייבו אין לעזרתו, זקוקה אינה הבת וכאשר לעזרתו,

חודשית". ל"י מאות

משמע': שצריך זמן כל 'או הרמ"א דברי על שכתב שם זהב טורי ראה "אבל והוסיפו:

שיש דאע"פ הנושא בפרק דאמרינן אשתו, בת את לזון עליו שקבל ממי מ"ש צ"ע

חכם (מבעל שם בהגה ע"ז וכתב מזונות. דמי לה לתת צריך אח"כ מזונות, לה

הכא לאפוקי שנים, חמש שקצב התם דשאני קושיא, כאן אין ולע"ד וז"ל: צבי)

הנושא דשאני אחר, בענין לחלק אפשר וכבר כמבואר. סתם עצמו במחייב דמיירי

והיא האשה, בדעת גם אלא מילתא, תליא לחוד בדידיה דלאו וכו' אשה את

הנותן, בדעת תלוי דהכל הכא משא"כ למזונות, הבת תצטרך לא אם אפילו דעתה

ל צריך אין לדבריאבל וכו'. סתם למתחייב קוצב בין לחלק כמש"כ העיקר כי זה

עשרה שמונה לגיל הגיעם עד קצוב זמן לזון התחייב שהנתבע בנידוננו צבי חכם

אם אף לפרנסתם, ישלם השנים אותם שכל ההתחייבות במשמעות יש הרי שנה,

חכם קובע הלא זה וחילוק אשתו. בת לזון במתחייב כמו לעזרתו זקוקים יהיו לא

להלכה". כעיקר צבי

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „ˆ˙

היתה ההתחייבות אם שתלוי צבי חכם של השני לחילוק גם "ואף והוסיפו:

בתנאי כמוגבלת ההתחייבות את מפרשים אנו אין שאז מהמקבל משהו תמורת

ויתכן חיים. אנו לבד המתחייב של מפיו לא כי הנותן, לעזרת זקוק המקבל שיהיה

דורש והיה והגבלתו, ההתחייבות לתוכן הסכמתו לתת מסכים היה לא שהמקבל

אחרת הנותן, לעזרת זקוק יהיה כשלא גם אופן בכל בתוקפה תעמוד שההתחייבות

האב התחייבות היתה כאמור הרי בנידוננו ולכן שביניהם. לחוזה מסכים היה לא

אלא גט לקבל מסכימה היתה לא שהאשה ויתכן גט, לקבל האשה הסכמת תמורת

תעבוד כאשר גם המצבים, בכל עשרה שמונה גיל עד בתו את לזון האב יתחייב א"כ

צרכיה". כדי ותרויח הבת

עד בתו במזונות שמתחייב האב הפוסקים גדולי שלדעת הוברר "בסיכום, וסיכמו:

לצרכיה". מרויחה הבת כאשר גם בחיובו עומד מסויים, גיל

דומה. מסקנה הובאה שם ,338 עמוד ג בפד"ר עוד ועי'

השניה, התחייבותו כפי מלשלם פטור יהיה האב כי לומר נראה דידן לנידון ביחס

המתחייב קצב בין המחלק הראשון, לתירוץ באשר אמנם, לחודש. ש''ח 2500 דהיינו

עד המזונות נקצבו המקורי בהסכם אף כי יראה הגירושין בהסכם המעיין לא, או

שנה. 18 גיל

נידון כי לומר נראה אחר, בדעת תלוי החיוב האם השני, לתירוצו באשר ברם,

היתה כאמור הרי בנידוננו "ולכן היה: טעמם שהרי שם, בפד"ר מהאמור שונה דידן

מסכימה היתה לא שהאשה ויתכן גט, לקבל האשה הסכמת תמורת האב התחייבות

המצבים, בכל עשרה שמונה גיל עד בתו את לזון האב יתחייב א"כ אלא גט לקבל

דידן, מקרה בנסיבות שייך אינו זה טעם צרכיה". כדי ותרויח הבת תעבוד כאשר גם

אלא הגירושין, ותמורת הגירושין בהסכם היה לא לחודש ש''ח 2500 על שההסכם

תרופות, לצרוך (החל הילד של בצרכיו שינוי בגין (הסכמה) יותר מאוחר הסכם היה

כאמור יותר, להרוויח החל שהאב משום וכן הילד, של המיוחדים צרכיו משום

וממילא הגירושין, לאחר רב זמן נעשה השני ההסכם לעיל). ומצוטט בפרוטוקול

משום רק אלא בתמורה, שלה ובויתורים האם בהסכמת תלוי היה שלא לומר יש

ובי הבן של בצרכיו פחתוהגידול החיצוניים כשצרכיו עתה, וממילא, האב, כולות

יתחייב לא האב כי להבין קל פחתה, אב של שיכולתו וכן מהמוסד) צרכיו (מקבל

לחודש. ש''ח 2500 - קרי השני, בהסכם ביניהם המוסכם כפי לשלם

ש''ח 1500 - קרי הגירושין, בהסכם שנקבע החיוב סך את זו, לסברא גם אולם,

שם, בפד"ר המובאת הסברא קיימת עדיין שהרי לשלם, עליו יהיה לחודש,

„ÒÂÓ· ÌÈ‰Â˘‰ ÌÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ ˙˙ÁÙ‰‰ˆ˙

ניתן שיהיה (אף הגירושין לעצם בתמורה הדדית, כהתחייבות היתה זו שהתחייבות

המזונות בגובה לכך הסכמתה את התנתה ולא להתגרש הסכימה האשה כי לומר

מזונות גובה כי לומר נכון יהיה גירושין, בסיס על נערך ההסכם כאשר אולם הנ"ל,

ושלוב תלוי שהוא להבין קל ממילא הגירושין, בעצם נגף אבן שיהיה עשוי נמוך,

להתגרש). ההסכמה בעצם

חייב יהיה לא האב כי להבין קל שם) בפד"ר (המוזכר הסמ"ע של לביאורו גם

זה סך שהרי ש''ח), 2500) השני בהסכם עצמו על שקבל הגבוה המזונות בתשלום

אומדן זה, לסך נזקק שאינו כיום, אולם, זה, לסך זקוק היה הבן, המקבל, כאשר נקבע

גבוה. כה בסך בנו את לזון התחייב לא זה שבכגון היא הנותן דעת

מסקנה

לחודש ש''ח מ־2500 בנו, מזונות בדמי האב של חיובו הפחתת על מחליט הדין בית

הדין. פסק בגוף שהובאו לנימוקים בהתאם לחודש, ש''ח ל־1500

³

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˆ˙

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ*

4 ולהם גרושים, הצדדים ילדים. מזונות לחיוב אשה תביעת בפנינו

.13 ,12 ,8 ,7 בגילאי משותפים ילדים

בטחון כנגד עבירה בגין שנים כחמש לעוד השפוט אסיר הינו הבעל

שום לו ואין כלל, לעבוד ביכולתו אין בטחוני, כאסיר המדינה.

הכנסה. מקור

מבטוח זאת תגבה והיא ילדים, מזונות בסך לחייבו תובעת האשה

כפי לאומי, לביטוח בעל־חוב יהיה הבעל האשה, לדרישת לאומי.

ממאסרו וכשישתחרר ילדיו, מזונות משלם שאינו באב המקובל

זה. חוב להם לפרוע ייאלץ

אבהשאל לחייב ניתן האם היא, לדיון העומדת העקרונית ה

לשלם מהיכן לאב אין כיום כי הדין לבית שידוע אף ילדיו במזונות

ילדיו. מזונות וישלם חובו שיפרע הגוף כלפי חוב לבעל ייהפך והוא

ויבוארו ילדיו, במזונות האב את לחייב מקום שאין סבור הדין בית הנ"ל, בנסיבות

להלן. הדברים

מחלוקת ידועה אשתו? את לפרנס כדי לעבוד האב חייב האם בשאלה, נפתח

שהבעל היא באומר) ד"ה ע"א סג כתובות (תוספות אליהו רבנו דעת בכך. הפוסקים

"אנא לה: כתב בכתובה (שהרי אשתו את לפרנס כדי כפועל עצמו להשכיר חייב

להשכיר שאסור סבר ב) סימן עח כלל הרא"ש, ובשו"ת (שם, ר"ת ואילו אפלח"),

להלכה, לעבדים". עבדים ולא הם, "עבדי איסור מכח חוב, פרעון לצורך עצמו

הגר"א ואולם י"א), (בשם אליהו כרבנו פסק ג) סעיף ע סימן העזר, (אבן הרמ"א

י) קח, (אבהע"ז, איש חזון ועי' כר"ת. היא הפוסקים רוב שדעת כתב ט) (ס"ק שם

הדין* לבית ערעור הוגש זה דין פסק על תש"ע. חיפה, האזורי הרבני הדין בבית דין, פסק

הרבה ממנו ללמוד וניתן רחב הינו הגדול הדין בית דין פסק אחד. פה נדחה הערעור הגדול.

הדין בית פס"ד הראשית. הרבנות תקנת ולאור הדין מעיקר ילדיו, במזונות אב חיוב אודות

זה. פס"ד לאחר מובא הגדול

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁʈ˙

רשות הדין לבית יש ר"ת, לשיטת שאף רה) (כתובות, המרדכי דברי ע"פ שכתב

לה' עבודה כבר זו הקנס, לאחר לעבוד. שילך לאלצו (כדי הדין משורת לפנים לקנסו

לאחרים). עבודה אינה וכבר חכמים, דברי לשמוע - הם" "עבדי -

לפרנסם? כדי לעבוד שחייב י"א בזה גם האם ילדיו, מזונות בדבר ומה

גולדשמידט הגר"א של והממצה הארוך דינו פסק והלאה, 90 מעמוד ב, פד"ר עי'

"אולם ילדים: מזונות עבור נכסים עיקול אודות כתב וכך נכסים. עיקול אודות זצ"ל

אישות, חיוב מכח שאינם הילדים מזונות אבל האשה, במזונות הוא כאמור שעבוד

פרק כתובות טוב יום בתוספות ועיין להבא. מזונותיהם להבטחת לעכב לכאורה אין

כפועל עצמו להשכיר חייב אינו ודאי 'אבל הכותב: ילדים, מזונות לענין ו', משנה ד'

אנא נלמד כתובה דמספר טעמא היינו חייב דבאשה דסבר למאן אפילו לפרנסם,

להשכיר לכן חייב ואינו האשה מזונות כחיוב אינו ילדים מזונות שחיוב הרי אפלח'.

כך". עיכוב לענין גם כן ואם עצמו,

עבור חובות ללקיחת ביחס גם הדין כן ילדים. למזונות אשה מזונות בין שחילק הרי

בכתובתה, התחייב כך שהרי ללוות, חייב אשתו מזונות עבור רק ילדים, מזונות

עצמו להשכיר מחוייב שאינו חוב, בעל כשאר הוא הרי ילדיו, מזונות עבור ואולם

חובו. לפרוע כדי לאחר חוב בעל להיות או

למזונות ביחס שאמנם ח) (מסקנה הסיקו שם (במסקנות) 135 עמוד טו פד"ר עי' כן

כזאת חובה אין לכו"ע אך כפועל, עצמו להשכיר חייב האם הפוסקים חלוקים אשה

וע הילדים. מזונות המלא.כלפי בפס"ד י"ש

כותב "כך כך: שכתב (142 עמוד טו (פד"ר שליט"א שיינפלד הגר"א של נימוקיו ועי'

חייב אינו ודאי 'אבל וז"ל: ו) משנה ד פרק כתובות (למסכת טוב יום תוס' בעל

חייב, דבאשה דסבר למאן אפילו הילדים), (את לפרנסם כפועל עצמו להשכיר

הגר"א שכתב כמו הדברים, ובאור אפלח'. אנא נלמד כתובה דמספר טעמא היינו

הבעל חיובי בין מהותי הבדל שיש ,90 עמוד ב) (=פד"ר שם דינו, בפסק גולדשמידט

אישות, לחיובי הגוף שיעבוד הוא לאשתו הבעל חיוב לבניו, האב חיובי ובין לאשתו

גרידא". ממוני חיוב הוא לבניו האב חיוב ואילו

"ואין יג): סימן זצ"ל, ישראלי (לגר"ש שאול משפטי רבניים דין בפסקי מובא וכן

כשאין במזונות חיובו עצם על המערער ב"כ לפנינו שהעלה בטענות אלא לדון לנו

עם ממש. בהם אין אלו טענות אולם בג"פ. לפוטרה נכונותו ועל לשלם ממה לו

כפי ב). - א ס"ט, סי' (א"ע מזונות חיוב גם החיובים, שאר בין הבעל, על חל הנישואין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Áˆ˙

על שקיבל המזונות חוב להעדיף יש אם הראשונים נחלקו להלן, שיתבאר

גרוע זה חוב שאין דפליג מאן לית אך בו. הנושים אחרים חוב בעלי על יותר עצמו,

וכשם לגבותו. מהיכן שעה לפי כשאין גם בטל, ואינו פוקע ואינו אחר, חוב מכל

והבעל ואוכלת לוה האשה נכסים, כאן השאיר ולא הים למדינת הבעל הלך שאם

ממה לו שאין אלא כאן נמצא כשהוא גם כן ח), ע', סי' (שם לשלם אח"כ חייב

במקרה כמו למזונותיה, לה להלוות שמוכן מי ימצא ואם עומד, בעינו חיובו לשלם,

ידו". כשתשיג לשלם הבעל חייב שלפנינו,

משא"כ מזונותיה, לה לספק כדי ללוות הבעל וחייב שונה, הדין לאשה שביחס הרי

חובות). כשאר הם הרי ילדים (ומזונות אחרת התחייבות בכל

הבעל על שיש להלכה נוקטים שאנו לפ"מ "ומכאן, (שם): כתב הדברים ובהמשך

שחייב הרי סק"ג), ע' (סי' בט"ז כמובא מזונותיה, לאשה לתת באומנות לעשות חיוב

שאם ברור ומעתה וכו'. וירויח באומנותו כשיעסוק אח"כ לשלם ע"מ ללוות גם הוא

שום שאין וירויח, כשיעבד מהבעל חובו שיגבה ע"מ להלוות שמוכן מישהו נמצא

נמי מצוה והמלוה זאת. לקבל מהאשה למנוע לאשהעילה לה יש שהרי קעביד,

שעה". לפי לגבות ממה לבעל שאין אלא לזה, זכות

על לערעור באשר "הנה כך: ערעור) ,303 (עמוד ג בפד"ר כתבו זה לענין ביחס

שני עבור למזונות ל"י וחמש שלושים סך רק קבע המעורערת בהחלטה שביה"ד

אין בכ"ז מוצדקת, טענה זו שלכאורה אף כלל, מספיק לא וזה חנוך כולל הילדים

הבעל של יכולתו על האזורי ביה"ד של דעתו בשקול להתערב לנו שיש מוצאים אנו

החשבונות ולפי חובותיו, ועל רווחיו על מסמכים להם שהמציא אחר הזאת, בעת

עליו הרובצים החובות סלוק אחר בדאר כפקיד ממשכורתו לו שנשאר יוצא הנ"ל

שביה"ד אחר זה, החשבון לפי שגם ואם לחודש, ל"י כשמונים רק בערך חודש בכל

לבד עבורו נשאר עוד הילדים, פרנסת עבור ל"י וחמש בשלושים רק אותו חייב

את עזבה שאשתו אחר בנפרד כעת שחי כיון אולם לחודש, ל"י וחמש כארבעים

נראה עצמו, ולפרנסת הבית החזקת עם הקשורים הצרכים לכל לדאוג ועליו הבית

מינימלי". סכום ג"כ הוא עבורו הנשאר שהסכום

ביה"ד לפני ב"כ ושל התובעת של ומדבריה לפנינו התובעת ב"כ מדברי "גם והוסיפו:

אין חובותיו מעול אופן באיזה הבעל שישתחרר שמבלי ע"ז שעמדו נראה האזורי,

צרכיהם". כפי בנפרד, כשחיים ובפרט לילדיו, לתת אפשרות לו

המערערת ב"כ שטען "מה כך: כתבו נוספים, חובות גם עליו שרובצים לאב וביחס

זה חובות לו שיש יוכיח 'אפי' ג': דף בפ"כ הרשום לפי הנ"ל האזורי ביה"ד בישיבת

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁˈ˙

בשו"ע (ראה הברורה ההלכה נגד זהו צרכיהם', את לילדים מלתת אותו פוטר לא

לחוב קודמים לשלם הבעל על שיש שחובות כ"ד) וסעי' כ"ג סעי' צ"ז סי' חו"מ

עיי"ש". הקטנים, ובניו אשתו את לפרנס שעליו

לדון ביה"ד שעל ודאי זה טעם לפי "אבל :(305 (עמוד הוסיפו מכן לאחר אך

ולפי לעתיד, ילדיו למזונות חיובו לסכום ביחד הבעל של הכספית יכולתו על מחדש

שהוקטנו חובותיו מדת על והן הוגדלו, אם רווחיו מדת על הן לפניו שיהיו הברורים

וכנ"ל". בינתיים

שעלינו היחידי הדבר כן, "אם הדברים: בתוך שכתבו (331 (עמוד יא בפד"ר גפ ועי'

מעבר הוא הבת למזונות בו שחויב הסכום הבעל של רווחיו לפי אם הוא בו לדון

בהתחשב מוגזם, סכום כלל זה שאין נראה לפנינו שהיה מהבירור כתוצאה ליכולתו.

הכ המשכורת השנה".עם כל במשך מקבל שהוא ללית

לפסוק שאין שכן כל ילדיו. לפרנס כדי ללוות חייב שאינו הפוסקים על שמוסכם הרי

אמצעי להשיג כלל יכול אינו כאשר לפועל, בהוצאה לגבותם שתוכל מזונות לאשתו

כחוב. עליו יזקפו לילדים שמועברים התשלומים סך כאשר אסיר), אב (כגון תשלום

מובא שם התביעה), בכתב האשה ב"כ הזכיר אותו ,349 (עמוד טז פד"ר עי' אמנם,

אהרן והרב מילצקי משה הרב שפירא, שמואל הרב הגאונים: הדיינים של דינם פסק

לאומי לביטוח המוסד על כי קבעו וכן ילדיו, במזונות חייב אסיר שאף שפסקו כהן,

שהובא כפי אולם, חשבון. אתו יבואו מכלאו ישתחרר וכאשר אלו, מזונות לשלם

איירי ששם לומר יש עוד ישראל. דייני בין הנהוגה הגישה היתה לא שזו נראה לעיל

לאם חיובו מכח נובע לזונם שחיובו (ר"ן) י"א לכך וביחס הנשואה, מאשתו בבניו

לר"ן), דומים דברים שכתב שם הכ"מ דברי שציטטו מכך נסמכו, כך שעל (ונראה

מדובר שלפנינו בנידון ילדיו. לזון כדי מחוייב כך אשתו, לזון כדי ללוות שחייב וכשם

הדברים. בין להשוות שאין כך גרושים, זוג בבני

מסקנה

ילדיו. במזונות הנתבע את לחייב אלו בנסיבות מקום אין

ביטוח ע"י יבוצע בפועל שהתשלום אף ילדיו, במזונות האסיר האב את לחייב אין

ממאסרו. שישתחרר לאחר בחוב עליו וייזקף לאומי

���

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˜˙

פסק להלן אחד. פה נדחה הערעור הגדול. הדין בית בפני ערעור הוגש זה דין פסק על

אודות הרבה ממנו ללמוד וניתן ארוך הינו הדין פסק זה. בתיק הגדול הדין בית דין

הראשית. הרבנות תקנת ולאור הדין מעיקר ילדיו, במזונות אב חיוב

1.12.09 תש"ע, כסלו י"ד תאריך:

הדיינים: כבוד בפני

יו"ר דיין, - איזירר חגי הרב

דין - חשאי מנחם הרב

דיין - אלגרבלי ציון הרב

ביום שניתן בחיפה האזורי הרבני ביה"ד כבוד של דין פסק על נסוב שלפנינו הערעור

פסק: בו (18.3.09) תשס"ט באדר כ"ב

ילדיו". במזונות הנתבע את לחייב אלו בנסיבות מקום "אין

והטענות. העובדות תמצית

ילדים, ארבעה להם נולדו .2008 בשנת והתגרשו 1994 בשנת כדמו"י נישאו הצדדים

.9 בגיל והקטן ,14 בגיל הגדולה הבת

שנים. שבע של לתקופה למאסר נידון המשיב

פי על ברורה היא בניו לזון האב חובת שנים, שש גיל עד טוען, המערערת ב"כ

תש"ד בשנת הראשית הרבנות התקינה עשרה, חמש גיל עד שש מגיל למעלה הדין.

עשרה. חמש גיל עד ילדיו במזונות האב חייב לפיה תקנה,

צדקה. מדין ולא מוחלט משפטי חיוב יצרה התקנה

כך על בהסתמך בכלא. יושב כשהוא גם קיימת ילדיו לזון האב חובת טוען, כן כמו

ישתחרר המשיב וכאשר המזונות, דמי את בינתיים ישלם לאומי לביטוח שהמוסד

ידם. על ששולם הסכום את לאומי לביטוח ישלם מהכלא

בהתאם הילדים מזונות ולקבוע הדין, פסק את ולבטל הערעור את לקבל מבקש

לצרכיהם.

להשתכר יכול ואינו כספים, לו אין אך הילדים, מזונות לשלם רוצה כי טוען המשיב

והאישה הילדים למזונות דין פסק יינתן שאם טוען, כן כמו בכלא. יושב היותו בגין

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ‡˜˙

יוכל לא מהכלא ישתחרר וכאשר גדול, חוב יצטבר לאומי, בטוח דרך תגבה

החוב. את להחזיר

הערעור. את לדחות מבקש

שיהיו עד ובנותיו בניו לזון אדם "חייב פסק: א' סעיף ע"א סימן באהע"ז השו"ע מרן

שייתן חכמים תיקנו שש בני שיהיו לאחר משלהם. נכסים להם שיש אע"פ שש, בני

לזונם רוצה אינו שאם אלא אותו, כופין אין אבל שיגדלו. עד מזונות האב להם

בעל ממנו מוציאין בנכסים, אמיד הוא ואם ברבים... אותו ומכלימים בו גוערים

שיגדלו". עד צדקה מדין כורחו

אין מקום מכל שש, מגיל מפחות טפי וגרע חולים, הם "אפילו ה: בס"ק הב"ש וכתב

צדקה". מדין או אותו, מכלימין אלא עליו, חיוב

שיגדל עד נקט למה צדקה מדין שאם שהקשה הדרישה בשם הב"ש שם וכתב

צדקה. מדין בניו לזון חייב שיגדלו לאחר שאפילו מבואר רנ"א סימן ביו"ד והרי

אפשר שיגדלו, אחר אבל, לבדם, להתפרנס להם אין מסתמא שיגדלו, "שעד ותירץ,

שהאב נמי הכי כך, אחר גם להתפרנס יכולים אינם ואם עצמם, משל שתפרנסו

קרובים". שאר וכדין צדקה מדין חייב

הראשית. הרבנות תקנות מהי

זצ"ל הרצוג הלוי אייזיק יצחק הרב לישראל, הראשיים הרבנים תקנו תש"ד בשנת

תקנות. זצ"ל, עוזיאל חי מאיר ציון בן והרב

האב את כופין היו לא הדין שמעצם פי על אף בישראל, "לפנים מובא: ג' בתקנה

אותו מכלימים היו שנים, שש גיל עד אלא הקטנים ובנותיו בניו את לזון בממונו

לצערנו דרא איכשר לא בזמנינו אך שיגדלו. עד לזונם להכריחו כדי עליו ומכריזים

דורש שהמצב ישפוט בצדק המתבונן כל וכלל... כלל יפה כוחה אין מוסרית וכפיה

שהגיעו קודם מבוגרים ילדים אפילו אלה בימינו מתאים עשרהתיקון חמש של לגיל

משפטי". יסוד על מובטחת תהיה לא פרנסתם אם להם צפויות מוסריות סכנות

"ואף הדס: י. מנחם, בן י.מ. הדאיה, ע. הרב הדיינים, כתבו 307 עמוד ג' כרך בפד"ר

לצרכי רק הוא מנכסיו למכור אף לחייבו שיש מה והשו"ע, הרמב"ם הגמרא, דלפי

דגמרא, דינא לפי זה כל אולם שנים... שש לגיל הגיע לא שעוד הקטן בנו מזונות

ולחייב לדון ביה"ד ביד הכח בא"י, הדין בבתי לפניהם שדנים ביה"ד תקנות לפי אבל

של החיוב דין לגדרי בהתאם שש גיל בעברו אף הקטנים בניו במזונות האב את

והשו"ע". הגמרא לפי לדינא שש מגיל פחותים

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·˜˙

לתקנת "אשר מזרחי: ש. קוליץ, י. גולדשמיט, א. הרב הדיינים כתבו ב' כרך ובפד"ר

חמש גיל עד שש מגיל ילדים במזונות תש"ד משנת לישראל הראשית הרבנות

תקנה פי על לדון ואין משלו להתפרנס לילד שיש במקרה חיוב בה מוזכר לא עשרה,

בה". מהמפורש יותר

לדין נוסף בתקנה הצורך את לישראל הראשיים הרבנים כבוד מסבירים בהקדמתם

שייך וזה מובטחת", תהיה לא פרנסתם אם להם... צפויות גדולות "סכנות כי צדקה,

שש, שלפני חיוב מעין אינה זו תקנה של משמעותה זה ולפי משלו, לילד אין אם רק

שש. אחרי חכמים מתקנת החיוב על כפיה אלא

זצ"ל הדס י. הדאיה, א. הרב ,7 עמוד ד' כרך פד"ר הגדול, ביה"ד חברי כתבו וכן

את לחייב הראשית, הרבנות תקנת לפי "גם אלישיב: י.ש. הרב ארוכים לחיים ויבדל

אין לילדים, רכוש ויש שבמקרה נראה עשרה, חמש גיל עד ילדיו את לפרנס האב

אותם". לפרנס האב על חיוב

עד ובנותיו בניו לזון האב "חובת הראשית הרבנות תקנת לפי נראה האמור לאור

האב מזונות חובת מדין גמורה עצמאית משפטית חובה יוצרת עשרה" חמש גיל

צדקה. דיני של המצומצם ההיקף ע"י מוגבלת ואינה לבניו

בכלא. יושב כאשר בניו את לזון האב חייב האם לברר עלינו

שעבוד אולם נאמר: גולדשמיט, אליעזר הרב של דינו בפסק ,92 עמוד ב' כרך בפד"ר

אין אישות, חיוב מכח שאינם הילדים מזונות אבל האישה, במזונות הוא כאמור

ו' משנה ד' פרק טוב יום בתוספות ועיין להבא, מזונותיהם להבטחת לעכב לכאורה

לפרנסתם כפועל עצמו להשכיר חייב אינו ודאי "אבל שכתב: ילדים מזונות לענין

דב דסבר למאן הריאפילו אפלח", אנא נלמד כתובה דמספר טעמא היינו חייב, אשה

ואם עצמו להשכיר לכן חייב ואינו האישה מזונות כחיוב אינו ילדים מזונות שחיוב

כך. עיכוב לענין גם כן

את לזון עצמו את להשכיר האב את לחייב שאין דידן בנידון נראה האמור לאור

אין סיפוקו, כדי אם כי לו שאין "בידוע כתב: ס' סימן דיעקב שופריה ובשו"ת בניו.

כשאינו אלא שש לאחר שש בין חכמים חלקו לא כאן דעד בניו, את לזון חיוב עליו

אמיד באינו אבל מספיק, שאנו מועט דבר ליתן אמיד או המספקת צדקה ליתן אמיד

שאין דכיון היא, וסברא פטור, גוונא ובכל שש לאחר שש בין הפרש אין כלום, ליתן

ולזונם הפתים על לחזר לחייבו דמאיין קודמים דחייו פשיטא סיפוקו כדי אם כי לו

עמו והסכים סיפוקו". די אחר להם ליתן מה לו יש אם אלא יחייבוהו לא וחז"ל

כ"ב. סימן ח"ב, לדוד שושנים בספר

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ‚˜˙

ע"י שניתן בירושלים האזורי הרבני ביה"ד של דין פסק על מסתמך המערערת ב"כ

הבעל את לחייב נפסק לפיו כהן, ואהרון מילצקי יוסף משה שפירא, שמואל הרבנים,

ישלם לאומי לביטוח שהמוסד כך על בהסתמך בכלא יושב כשהוא גם ילדיו במזונות

הסכום את לאומי לביטוח ישלם מהכלא ישתחרר וכאשר המזונות, דמי את בינתיים

ידם. על ששולם

אשתו מזונות לשלם כדי ללוות חייב האב שאין דינו, בפסק מציין האזורי ביה"ד

ילדיו. לפרנס כדי לעבוד חייב ואינו וילדיו

יחויב אם הילדים. את ולזון לעבוד יכול ואינו בכלא יושב המשיב דידן, בנדון

וכשישתחרר יגדל החוב לאומי. בטוח דרך האישה ע"י יגבה זה סכום ילדיו, במזונות

לביטוח החוב את להחזיר כדי כספים ללוות ויצטרך גדול כספי חוב ימצא מהכלא

החוב. את לשלם נוספות עבודות לעבוד או לאומי

בתור לא למזונות דין פסק שרוצה אלא הכנסה, הבטחת מקבלת האישה כי יצוין

הכנסה. הבטחת

במזונות האב את לחייב שאין דינו בפסק צדק האזורי ביה"ד כי נראה האמור, לאור

בכלא. יושב הוא עוד כל ילדיו

נדחה. הערעור לכן,

חשאי מנחם (-)

הילדים מזונות מלשלם הבעל את שפטר האזורי הדין בית פס"ד על נסוב הערעור

שמזונות שהיות שניה ובטענה קשות בטחון עבירות בעקבות כלוא שהאב היות

צדקה. מדין הם במקרנו הילדים

גם ילדים שמזונות ההלכה נפסקה כבר תשכ"ד בשנת המערערת, ב"כ לטענת

צד מדין ולא גמורה חובה הינם שנה 15 לגיל הינובהגיעם שהאב לטענה ביחס קה.

פשע הוא נשכר. ויוצא חוטא האב צדק... של מסוימת למידה לצפות ניתן אסיר,

שכל יצא תתקבל, האזורי הדין בית שהחלטת במידה שנים. שבע למאסר ונשפט

יש לפיה עקרונית נקודה כאן עומדת הגדול, הדין בית בפני נשכר. יצא ואסיר פושע

נשכר. חוטא יצא שלא כדי במזונות לחייב

ובעת לאישה, ישלמם לאומי ובטוח הילדים במזונות חייב שהאב וטוען מוסיף עוד

גמלת קבלת על להסתמך רוצה לא האישה לאומי. לבטוח בחוב ישא האב מצוא

לאומי לבטוח המוסד מדיניות ידועה לעבודה. לצאת ברצונה הכנסה, הבטחת

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „˜˙

החוב לשלם מהאב יבקשו מכן ולאחר הילדים במזונות ישאו הם שבתחילה

לחודש. זעומים בסכומים

עובד. ואיננו בטחוני אסיר שהוא ביה"ד, מפרוטוקול כעולה טוען המשיב לעומתה

זאת כל פלילי. לאגף בטחוני מאגף לעבור מנת על בשיקום, הוא חודשים 5 במשך

למזונות תעבור שלי משכורת כל לעבוד, לצאת שאוכל במידה לילדים: לדאוג כדי

חוב ויווצר הילדים במזונות לחייב ניתן לפיה המערערת, ב"כ לטענת הילדים. של

אוכל לא אז לאומי, לבטוח חוב לי יהיה "אם המשיב ענה לאומי, לבטוח במוסד

מזונות, ולשלם לעבוד כעת אפשרות לי שאין לבנקים חובות לי יש לחופשי, לצאת

כבר". לי שיש לחובות בנוסף לאומי, הבטוח במוסד נגדי חוב שיווצר מוכן ואיני

בשערי לבקרים חדשים ושכיחה עקרונית בסוגיא והמדובר מאחר העיון, לאחר

הילדים גילאי למחזורי התייחסות תוך הילדים מזונות חיוב גדרי להגדיר יש ביה"ד,

בהלכה. המופיעים

(למעלה "קטנים" שש), מגיל (למטה קטנים" "קטני המונחים את מצאנו בהלכה

הגדרתם את נבחן והלאה). מצווה ובת מצווה בר (גילאי "גדולים" שש), מגיל

במזונות לשאת באפשרותו שאין אב בפנינו. הנידונה השאלה על והשלכותיהם

בו בנידוננו ומתעצמת הולכת השאלה לאו. או הילדים במזונות חייב האם ילדיו,

להשתכר האפשרות לו אין גם אלא לו, שאין רק ולא סוהר בבית עונשו מרצה הבעל

ביותר. מוגבלות הלוואה להשגת ואפשרויותיו

אשתו במזונות חייב שאדם "כשם כתב: י"ד הלכה י"ב פרק אישות בהלכות הרמב"ם

שי עד הקטנים ובנותיו בניו במזונות חייב הוא דיןכך כלומר וכו'". שנים שש בני היו

שנים. שש לגיל הגיעם עד ילדים למזונות שווה אישה מזונות

חכמים. מתקנת נובע במזונותיהם שהחיוב הרמב"ם כתב לקטנים ביחס

במונח האמיתית כוונתו מהי שונות להשערות פורייה קרקע שימשה הרמב"ם לשון

לגערת מתכוון שהרמב"ם או אושא לתקנת נרדף שם הוא האם חכמים. תקנת

(כתובות). בניה..." בעי "עורבה חכמים

בהשוואתו הרמב"ם, בלשון המסתתרת ההלכתית ההשלכה מה אברר כן כמו

אישה. למזונות ילדים מזונות

ובספרות במפרשים מופיעים שש לגיל מתחת הילדים במזונות החיוב גדרי

ומפרשיהם. הפוסקים

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ‰˜˙

א' אפשרות

שש. מגיל למטה ילדים למזונות לשלם התורה מן חיוב

הרמב"ם בשו"ת "עיין כתב: י', סימן העזר אבן - ג' כרך א' חלק פז עטרת בשו"ת

נרדמים) מקיצי הוצאת ק"צ וסי' המקורות, אל הוצאת קמ"ט (סי' אישות הלכות

ארבע בת ממנה בת לו והיה אשתו שגירש ראובן גבי דהוה, עובדא שם שהביא

אגדל אני באומרה זאת מנעה וגרושתו כנפיו, תחת ולגדלה ביתו לקחת וביקש שנים,

שנים כשתי ואח"כ ולפרנסה, בתה את לזון בקנין עצמה על וקבלה וכו', עמי בתי את

נישואיה, זמן עד בתה את לזון השני בעלה עם והתנתה אחר לאיש האישה נשאה

בשאלתו הדיין פינחס הרב וכתב לבי"ד. ובא משגת ידו ואין לזונה האיש יכולת ואין

שנים פרנסת הראשון מבעלה להוציא ורוצה האם שטוענת מה בזה"ל: הרמב"ם אל

הבת נחסרה ולא תחתי אחר פרנסה כבר מקום מכל ולומר לטעון לו יש שעברו,

אשתו, את ופרנס אחד ועמד הים למדינת בעלה להלך לדמותה לנו יש כלום,

חייב הבעל ואין הצבי, קרן על והניחם מעותיו את איבד דאמר כחנן לן דקיימא

חמש בתה את לזון עמו ופסקה הארוסה את להנושא או לה, ולא כלום לו לשלם

מן מזונות לה יש כבר ולומר לטעון יכול ואין במזונותיה חייב הראשון שגם שנים,

דלמא או השני, מן מזונות לה יש כבר לטעון יכול אינו נמי זו אף אותה, זן ואיני השני

מן עצמו להשתמט יכול ואינו עליו לבת יש וחוב בתנאי עצמו חייב דהתם דמי, לא

יתפרנסו, במה להם ואין קטנים שהבנים בזמן אלא אינה אושא תקנת אבל החוב,

השיב והרמב"ם אושא. בתקנת חייבו רבותינו לא יתפרנסו, במה להם היה אם אבל

שעמד לאחד מדמינן אם שעברו, המזונות עסקי ועל בזה"ל: הדיין, פינחס רבי להרב

ודאי האחרון, או הראשון עם הבת מזונות על שפסקה לזה או אשתו את ופרנס

ל לדמותה ואיכא הרבה עיון צריך זה נוטהשדבר ודעתי להאי, לדמותה ואיכא האי

הצבי קרן על מעותיו הניח ופרנס שעמד שזה שעברו, שנים במזונותיה חייב שהאב

חייב, שהוא ונמצא חייב זה שאין דעת על פרנסתו מתחלת זה וכן כלום, ייקח ולא

היטב). יעו"ש רל"ו, סימן ח"ב מהרש"ם בשו"ת גם היטב (ועי' ע"ש

אלא שעברו, השנים עבור הבת במזונות חייב שהאב נוטה הרמב"ם שדעת ומבואר

מעותיו והניח האב, מתשלומי יקבל לא אותה שפרנס זה ואילו להבת, אותם שייתן

הצבי. קרן על

ואם צדקה, ומדין אושא מתקנת הוא הבת מזונות חיוב דהלא ביאור, צריכים ודבריו

פרנס אחר שמישהו אחרי שעברו שנים עבור המזונות לה לתת האב חייב למה כן

לזה? נצרך שאינו למי צדקה לתת לחייב יתכן ואיך לכך, זקוקה אינה והיא אותה

לדייק יש דמהכי הביא שם הכותב שהרב קל"ו) עמוד (ח"ז רבניים דין בפסקי ועי'

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ˜˙

כשאר זה הרי וממילא מדאורייתא, חיוב הוא הבת שמזונות הרמב"ם היא שדעת

ואין שנים, שש מגיל למטה הקטנים ובנותיו בניו עבור חייבתו שהתורה חובות

שנים שש לגיל שהגיעו לאחר היא צדקה מדין אושא תקנת כי צדקה, מדין זה

הרמב"ם פסק שפיר ולכן הרמב"ם, לדעת מד"ת הוא שש לפני אבל שגדלו, עד

אף שעברו, השנים עבור מזונותיה את שנים ארבע כשהיא לביתו לשלם האב שעל

שאינה אף בו שחייב חוב תשלום שהוא כיון השני, אמה מבעל מזונות שקיבלה

ע"ש". צריכה. אם רק שחייב כצדקה ואינו עתה, בו צריכה

מן הם שש עד שמזונות זאת להוכיח אין דלעיל הרמב"ם שמפסיקת נראה ולי

אושא תקנת מצד הוא החיוב וגדר מדרבנן שהחיוב סובר שהרמב"ם שיתכן התורה,

צדקה. מדין לא הוא החיוב וגדר בהם נגעו אמן מזונות מצד או

הוכחה משם להביא שניתן הי"ז) (פ"ג מעשר בהלכות הרמב"ם בדברי עוד ועיין

שבמוקצה וענבים תאנים שכתב: הנ"ל. בשו"ת שמובא כפי התורה מן בניו שמזונות

לא אחר למקום והוליך המוקצה מן נטל אם אבל במקומן, עראי מהן לאכול מותר

(פ"ג במעשרות מהמשנה הוא זה בדין הרמב"ם של ומקורו וכו'. עראי מהן יאכל

הכסף וכ"כ ופטורין. אוכלין ביתו ובני בניו בחצרו תאנים המעביר התם, דתנן מ"א)

(שם והרדב"ז דבירושלמימשנה והוסיפו הרמב"ם, של מקורו היא זאת שמשנה (

עצמו הוא וכו', אוכלין ביתו ובני בניו דתנן משנה אהאי בעו דמעשרות) פ"ג (ריש

אוכלין דאין משום דרב טעמא ומפרש מותר, אמר עולא אסור אמר רב שיאכל, מהו

הנה ואולם במקומו. לאכול שמותר כרב פסק והרמב"ם במקומו, אלא המוקצה על

וכו' אוכלין ביתו ובני בנו תנן במשנה דהרי הרמב"ם על בשאלה נשאר (שם) הרדב"ז

בזה לרמוז שהביאו ויש עראי. אוכלין ביתו ובני שבניו זאת הזכיר לא הרמב"ם ומדוע

בניו פריך (שם) בירושלמי הנה כי הללו, הרמב"ם בדברי ומבארים שמיישבים מה

זה ואין עראי לאכול מותרן בניו דבשלמא כלומר מזונות, עליו ואין בתו ובני ניחא,

אשתו והינו ביתו בני אבל לזונם, עליו מוטלת חובה דאין משום הטבל מן חובו פורע

ומשני לאכול, לה מותר ומדוע הטבל מן חובו כפורע הוי וא"כ במזונותיה חייב הרי

דתני דמתניתין שהתנא והיינו תורה, דבר לאישה מזונות אין דאמר כמאן הירושלמי

מדרבנן, האישה דמזונות סובר עראי מהן לאכול שמותרת אשתו דהיינו ביתו בני

הטבל מן חובו פורע זה ואין מלאכתו נגמרה שלא מדבר עראי להאכילה הקילו ולכן

דמזונות פסק שהרמב"ם מכיון ומעתה מהתורה. מזונות כלל לה חייב אינו שהרי

ושפיר הטבל, מן חובו כפורע דהוי הטבל מן להאכילה אסור הרי מהתורה, האישה

זו כמשנה הלכה דאין כיון עראי, דאוכלין במתניתין דקתני ביתו דבני דין השמיט

כן וכמו הנ"ל. בירושלמי זאת שביארו כמו התורה מן אינם אשתו שמזונות הסוברת

דהרמב"ם משום במתניתין, דקתני עראי מהן אוכלין דבניו הא נמי הרמב"ם השמיט

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁʘ˙

אוכלים דהם כתב לא ולכן האישה, כמזון מדאורייתא הוי נמי בניו דמזון סובר

זה דין הרמב"ם השמיט שפיר ולהכי הטבל, מן חובו כפורע דהוי משום מהטבל

כיון עראי, לאכול מותר עצמו הוא דרק וכתב העראי, מן אוכלין ביתו ובני דבניו

כפורע דהוי לאכול יכולים אינם וממילא מדאורייתא הו ואשתו בניו דמזונות דס"ל

דמאכילן. ס"ל ולהכי מדרבנן הוי דמזונותיהם ס"ל דמתניתין ותנא הטבל, מן חובו

בניו מזונות דחיוב דס"ל נמי לדייק יש שפיר הרמב"ם של אלה מדבריו וממילא

וק"ל. מדאורייתא. הוי

ב' אפשרות

שכרוכים אמם מזונות מדין מדרבנן, הוא שש מגיל למטה ילדים במזונות חיוב

אחריה.

במזונות חייב שאדם "כשם וז"ל: כתב י"ד הלכה י"ב פרק אישות הלכות רמב"ם

מכאן שנים, שש בני שיהיו עד הקטנים ובנותיו בניו במזונות חייב הוא כך אשתו

ח כתקנת שיגדלו עד מאכילין אותוואילך ומכלמין בו גוערין רצה לא ואם כמים,

ואינו הוא אכזרי פלוני ואומרים בצבור עליו מכריזין רצה לא אם בו, ופוצרין

אותו כופין ואין אפרוחיו, את זן שהוא טמא מעוף פחות הוא והרי בניו לזון רוצה

שש". אחר לזונם

בס"פ "מימרא כתב: וכו'", אשתו במזונות חייב שאדם "כשם ד"ה למלך במשנה

כשאימן דוקא קטנים קטני אותם הזן אמרינן דכי לי ונראה וז"ל הר"ן וכתב אע"פ.

במזונותיהן חייב אינו קיימת אמן כשאין אבל וכו', בה נגעו אמם מזונות ומדין קיימת

הפנויה על הבא בדין ע"א ס"ס הב"י מרן שהביא והריב"ש הרא"ש ומדברי ע"כ.

דמזונות להו וסבירא דהר"ן עליה דפליגי מוכח לזונו דחייב בנו שהוא מודה שאם

כתב שהרי אמרה להלכה לא הר"ן דאף ואפשר בה. נגעו אמם מזונות מדין לאו בניו

לסברת חש לא הריב"ש ומש"ה כן שאמרו לראשונים ראיתי לא אבל דבריו בסוף

דמזונות כהר"ן דס"ל משמע וכו' חייב שאדם כשם שכתב רבינו ומדברי (א"ה הר"ן

אדם חייב לימא אקשינהו הלכתה למאי דאל"כ בה נגעו אמם מזונות מדין בניו

בניו)". את לזון

עד הבנים דמזונות רבינו בדעת שנראה מה "אמנם שכתב: אליהו ידי בספר ועי'

דבתר האישה מזונות מכלל הוא בהם חיובו אלא הוו אושא מתקנת לאו שנים שש

בערוב יוצא שש בן אע"פ פרק בסוף אשי רב וכדאמר נינהו גופא וחד שייכי אמייהו

תזון שלא עצמה להעמיד אפשר אי והיא במזונותיה חייבו שהתורה וכיון אמו

ירבו אם ובפרט מזונותיה יספיקו לא במזונותם חייב שאנו אומר אתה ואם אותם,

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Á˜˙

היא ותישאר לבנים אפילו מזונותיה יספיקו שלא אפשר תאומים יולדת או בניה

כתב וכן תורה. לה זכתה אשר מזונות דין ממנה ובטלה כל ובחוסר ובצמא ברעב

בהדה למיכל דבעי משום מזונותיה על לה מוסיפין דמדתנן אע"פ בפרק ז"ל הר"ן

דמזונות זה לפי נמצא עכ"ד כמזונותיה הן הרי אחרה הנגרר הבן מזונות אלמא

במזונות אדם שחייב כשם רבינו שכתב הוא וזה בה. נגעו אמם מזונות מדין הבנים

הבנים מזונות ולדמות זה לאריכות צורך דמה וכו' בניו במזונות חייב הוא כך אשתו

לומר כוונתו אלא וכו' בניו במזונות אדם חייב בקיצור כתב ולא האישה למזונות

אותם שיזון באושא תיקנו שיגדלו עד שש מבן אבל בהם. חייב האישה מזונות דמדין

אותו לכפות שלא היתה תקנתם והכלמהועיקר בגערה אלא בע"כ ממנו ולהוציא

ככל בכפיה אפילו דמשמע התקינו דבאושא אמר דר"ל ומשום בציבור והכרזה

ומיכף ליה אמרינן דמימר אלא כותיה הלכתא דלית אמרו לזה עליה שכופין תקנתם

ולא רבינו. דברי מפשט שנראה מה הוא זה התקנה עיקר היתה כן כי כייפינן לא

ומזונות בה נגעו מזונות דמדין כיון מדאורייתא הבנים מזונות שיהיו זה מפני יתחייב

במזונות חייבוהו שחכמים אלא כן הדבר אין רבינו לדעת מדאוריתא הם האיש

מדבריהם". הם ולעולם תורה לה שזכתה במזונות זכייתה להפקיע שלא הבנים

ג' אפשרות

החיוב שתוקף סוברים ויש אימם מצד ולא הילדים של עצמם מצד מדרבנן חיובם

אושא. תקנת מצד לא הוא

רבינו מדברי המגיה אמר כתוב ושם ז"ל להמל"מ "מצאתי כתב: רוקח מעשה בספר

אמם מזונות מדין בניו דמזונות כהר"ן, דס"ל משמע וכו' אדם שחייב שכשם שכתב

ולענ"ד ע"כ. בניו לזון אדם חייב לימא אקשינהו הלכתא אמאי כן לא דאם בה, נגעו

אין הר"ן בברי ואף ז"ל הפוסקים הזכירוהו לא שהרי כדאי זה דיוק דאין נראה

להשמיענו ורצה שנים השש כלפי היינו כן רבינו שכתב שמה ואפשר הכרח. לנו

אמו אצל כרוך הוא כאן שעד מפני לא ותו שנים לשש ז"ל חכמים של הטעם

השמיענו ואגב יורדת ואינה עמו דעולה ועוד רבינו של דרכו שכן דגמרא וכלישנא

מתקנת אלא אינו הבן ומזונות הפרק בראש כמ"ש תורה מדין אשתו שמזונות דאף

דין לקמן ג"כ העתיק זה ובלשון כדאורייתא מלתא להך רבנן אלמוה ז"ל חכמים

מכירה". גבי י"ז

ד' אפשרות

אושא. מתקנת חיובם

המפרשים וכל הרא"ש כדעת רבינו דעת אפשר "גם שכתב: הנ"ל אליהו יד בספר עיין

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ˘˙

אושא תקנת הוא וכו' חייב שאדם כשם שכתב ומה שש, עד היתה אושא דתקנת

מאי היינו וכו' ואילך מכאן שכתב ומה התקנה, על אותו שכופין דהיינו בעצמה,

עד אותם שיזון אותו ומכלימין שגוערים חסדא ורב יהודה מרב בגמרא דמייתי

שיגדלו עד מאכילן תקנה לה דקרי הוא ואהא ליה כייפינין ולא שערות הבאת

כפיה בלא והכלמה גערה שלאחריהם דין בית שתיקנו מה דהיינו חכמים בתקנת

שש". אחר לזונם אותו כופין ואין שסיים כמו

שהמכוון אושא, לתקנת בנוגע הלכה שאין הגמרא שכוונת הסוברים יש כי יצוין

מן החיוב שאז שש, מגיל למטה ולא שש מעל לגיל מתייחסת אושא שתקנת הוא

קטנים.הד לקטני גם מתייחסת שהתקנה סוברת בגמ' הקודמת ודעה ין

ה' אפשרות

צדקה. מדין ילדים מזונות חיוב

חת"ס לגאון "עיין וז"ל: כתב י', סימן העזר אבן - ג' כרך א' חלק פז עטרת בשו"ת

שנתעברה אחת משודכת גבי שם לדון שעמד ד') אות קל"ג (סי' חאבה"ע בתשובותיו

שלא ואומר כופר הנתבע דאם החת"ס וכתב וכו', מהמשודך שנתעברה וטוענת

תוכל לא הולד מזונות בעד אותו תובעת והיא יודע איני טוען או נתעברה ממנו

שלישי ובטעם וכו'. טעמים מכמה וזה יודע שאינו היסת שבועת אפילו להשביעו

להשביעו תוכל לא צדקה, בתורת הוא לבנו המזונות חיוב שכל כיון וז"ל: כתב

היסת. ע"ז נשבעים אין שבחובה דבר על תביעה זה שאין כיון והיינו ע"ש. זה, על

צדקה, מתורת הוי הבנים מזונות דחיוב ותני מר פסיק דמאי טובא, קשה ולכאורה

קטני מזונות הרי הוא, צדקה מתורת הבנים של המזונות כל שחיוב מדבריו ומשמע

ואנו הנ"ל ע"ב) (ס"ה כתובות מהגמ' וכדחזינן דדינא חיובא הוי שש גיל עד קטנים

ט'), אות ס"א ט"ו סי' חאבה"ע ח"ד עבדי ישכל שו"ת גם (ועי' כלל צדקה מתורת

וק"ל. דדינא, חיוב שהוא כיון להשביעו האישה תוכל כן לפחות ע"ז וממילא

בשם כיו"ב שהביא ק"מ) (סי' חאבה"ע שמש תבואות בשו"ת גם ראיתי ועתה

מידה משש, למעלה ובין משש פחות בין בניו דמזונות שכתב שאול הגם הרב

ולפי ע"ש. כלום. בזה העיר ולא צדקה, מתורת ששניהם להם, אחד ומשפט אחת

חיוב הוי שש מגיל פחות בניו מזון הרי כאן גם תהיה התימא דברים של פשוטם

וצ"ב. צדקה, ולא

במזונות חיובו פקע דבעני דיעקב שופריה מספר גם שהביא לברוך שאלו בשו"ת ועי'

דירתו מוכרין אין דירה לו יש ואפילו צדקה מגדר שגדרן שש מגיל למטה הילדים

והשו"ע. ברמב"ם המוזכרים צדקה לדיני בהתאם

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ș˙

בדרך מעותיו וכלו למקום ממקום ההולך הבית "בעל ד' סעיף רנ"ג סימן דעה ביורה

כעני ליה (דהוה לשלם חייב אינו לביתו וכשיחזור צדקה, יטול יאכל, מה לו ואין

וכתב - כלום חייב "אינו ט ס"ק הש"ך וביאר (טור)". לשלם) חייב דאינו והעשיר

שפרנסו בעלמא מאדם אפי' אלא צדקה, של מקופה נטל דוקא דלאו ירוחם רבינו

ונתן חסד היודרך אם אמנם שעה. באותה נכסים לו היו שלא כיון סיפוקו, די לו

עני ביתום זולת תובעו, חברו אם לשלם חייב אחר ביד אפילו קרקעות או נכסים לו

שום עליהם לו אין ביתו בתוך ויתומה יתום שהזן הרי"ף תשובת בשם בסה"ת כמ"ש

לא בסתמא אבל אותם זן הלואה שבתורת שכתב לא אם להם, יש ואפילו תביעה

ה'". בסעיף הרב דברי הם וכך ב"י ומביאו עכ"ל,

מהלך שהיה הבית "בעל דכתב: ט"ו הלכה ט' פרק עניים מתנות הלכות רמב"ם ועי'

שכחה לקט ליקח מותר זה הרי יאכל מה עתה לו ואין בדרך המעות לו ותמו לעיר

עני שהרי לשלם חייב אינו לביתו ולכשיגיע הצדקה, מן וליהנות עני ומעשר ופאה

לשלם". חייב שאינו שהעשיר לעני דומה זה למה הא שעה, באותה היה

כיצד אביו, על הקשה הנ"ל לברוך שאלו ספר על ברכה" "תוספות שבהערות יצוין

פקע בעני שלדבריו בעוד מהדירה העבר מזונות חוב שיגבו כשמת מכן לאחר כתב

לכך. נחת לא כך על נסוב לא שהדיון שמאחר וכתב חיובו.

צדקה, מדין הוא מזונותיהם גדר שש מגיל בלמטה שגם הסוברים שלדעת לציין יש

אמיד. לא כשהוא גם שש גיל מעל לעומת חיובו הורחב

לדין: ביחס והילדים האישה מזונות השוואת

לבע"ח".1. מסדרים "אין

ילדיו.2. לזון כדי עצמו להשכיר האב על חיוב חל האם

נכסים.3. לבניו שיש במידה מזונות, מחיוב האב נפטר אם

ויש ממנו, מוציאים מה אמיד אינו ואם תאמר, "ואם כתב: טוב יום בתוספת .1

למיזנה חייב יומא, דחד מזוני אלא ליה לית אי דאפילו האישה בחיוב כמו לומר,

דעת הרי ע'". סימן אבהע"ז הטור שכתב כמו דאכל, במה בהדיה למיכל או מינייהו

שמסדרים ממון, חוב לכל דומה אינו לילדים המזונות שחוב היא טוב יום התוספות

לו שיש במה להתחלק חייב הוא אלא ההכרחיים, לצרכיו לו ומשאירים חוב לבעל

מסדרים שאין האישה מזונות חיוב דין זה לחיוב ויש בשבילו, מספיק לו אין אם גם

וכמבואר. ממון, חיוב שאינו מפני הרמ"ה, בשם מהטור לעיל כמובא בו

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ‡È˜˙

למזונות עצמו להשכיר חייב האב שאין היא שדעתו טוב, יום בתוספות עוד עיין .2

במזונות חייב אמיד שאינו אב אם בהלכה דן כאשר מסדרין, דין לענין אולם ילדים.

להם. יש האישה מזונות שדין כתב ילדיו,

ואפילו ..." הכותב שש, עד מזונות לענין ע"ב, מ"ט דף כתובות ברא"ש עיין .3

כיון לזונם, דחייב מאיר רבינו פסק אמם אבי מבית להם שנפלו נכסים להם יש

האישה מזונות מדכלל האישה, דמזונות דומיא - משלהם זכו היא חכמים דתקנת

רבינו מדייק להם", אחד דין אלמא הקטן, בשביל מזונותיה על לה ומוסיפין דקתני

האישה, מזונות דין להם יש הילדים מזונות שדין הגמרא בלשון (מרוטנבורג) מאיר

ולשון הר"ן שדברי הכותב שם ב"ח ועיין ע"א, סימן אבע"ז בטור להלכה כך ונפסק

בתשובות ועיין ז"ל. מרוטנבורג הר"מ של לדינו והסכמה סעד הם הנ"ל הרמב"ם

לאו הוא מרוטנבורג מהר"מ של כללו הפשטות ולפי שצ"א סימן ב' חלק הרשב"א

מזונות דין להם יש ילדים מזונות כל אלא האב, של אשתו היא שהאם באופן דוקא

לאישה אופייניים שהם נושאים למעט שווה, חיובם שגדר שראה באופן האישה.

אפלח". "ואנא מצד עצמו להשכיר כמו

לאישה בהתייחס עני האב או שהבעל בזמן חיובם פקע אם והילדים האישה מזונות

עני. כשהוא החיוב פקע אם

ואביו להרוויח יודע שאינו טוענת שהיא המזונות טענת "ועל קי"ט: א' מהרי"ט כתב

דאמרי' מהא לדון יש בזה ביתו. אל תבוא כן אם אלא לפרנסו עוד רוצה אינו כי אמר

עלה ופליג כתובה, ויתן יוציא מפרנס ואני זן איני האומר רב אמר המדיר בס"פ התם

כשמואל, חננאל ורבינו הרי"ף ופסק לזון, יכופוהו להוציא אותו שכופין עד שמואל

דין לבית לבא בושה שאישה מסתבר וכן כרב, פוסקים שבה"ג כתב ז"ל הרא"ש אבל

למימר איכא משגת ידו שאין זה כגון אבל רוצה, ואינו לו דיש ה"מ ומיהו פעם, בכל

דבהא נמי למימר ואיכא כופין שאין מודו כ"ע ובהא לעשות בידו ומה הוא שאנוס

שמואל אמר לא דע"כ כלל, בספוקה קאים מצי דלא דידעינן כיון שכופין מודו כ"ע

אנו הרי זה אבל לזון, בידו ספק דיש אלא לזון יכופוהו לכתובה אותו שכופין עד

לשונו, וזה אישות מהלכות פי"ב ז"ל הרמב"ם פסק וכבר לזון, יכול שאינו יודעים

אותו כופין לו צריכה שהיא לחם אפילו לה ליתן יכול ואינו ביותר עני היה ואם

שכן המגיד הרב וכתב עכ"ל, ידו שתמצא עד חוב עליו כתובתה ותהיה להוציא

ירוחם רבינו בשם שם כתב ז"ל קארו מהר"י שהרב אלא ז"ל. הרשב"א סברת היא

לזונה ממה לו שאין מאחר להוציא אותו כופין למה ז"ל הרמב"ם על שתמהו ז"ל

דבב"ח לזה זה ענין דמה תמיהתו על לתמוה דיש ז"ל וכתב לו, שאין ב"ח כמו להוי

מתנאי שאחד ומאחר שיוציאנה תקנה שיש זה בנדון כן שאין מה בדבר תקנה אין

דבריו". כאן עד לזון, במה לו אין אם המזונות הוא הנישואין

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ ·È˜˙

חוב לבעל לדמותו ורצו שתמהו זו לתמיה מקום דמה ופלא, הפלא יוסיף "והנני

זרה שהיא עבודה שעבוד או עברי בעבד שימכר ממנו מתבקש כלום וכי לו, שאין

דאניס הכא שאני וכ"ת כתובה, ויתן יוציא מפרנס ואיני זן איני האומר אמרו הרי לו,

נתקטעו או עיניו בשתי שנסמא כגון גדולים מומים לו בנפלו גם א"כ גרם, ומזליה

דדמי תימא אפילו ועוד הוא... אנוס פוליפוס ובעל שחין מוכה שנעשה או רגליו שתי

כולה ולהבא דמכאן דלמזונות דהני הוא בו כיוצא גוונא האי כי ב"ח חוב לבעל

למה הא לפרוע, במה לך שאין כיון בהם שלי חוב בעל שתהיה רוצה איני שתאמר

לחודש אחד בדינר לשנה דינרים עשר בשנים לחבירו בית שהשכיר למי דומה זה

שעתיד ומה שעבר מה לפרוע בידו ספק שאין עני הוא והרי וחודש חודש בכל לפרוע

תתחייב ולמה לך השכרתי לא כן מנת שעל מביתי צא לו לומר יוכל לא וכי לבא

להוציאנו יכול שאינו פשיטא אחר ב"ח היית ואם לפרוע, יכול אתה שאין במה

מניחין בערכין דתנן דכסות דומיא חודשים י"ב עד בה דר שהוא שלו דירה מבית

מערכך. החייהו מערכך הוא מך ואם דדרשינן חודש י"ב וכסות יום שלושים מזון לו

מנת על אלא לו השכיר שלא ליה, מסלק דמצי פשוט דבר נראה ביתו אצל אבל

בבעל אף ליה כייפינן לא דבב"ח היכי דכי דבריו לפי ותו בחודש. חודש לו שיפרע

אותו כופין מפרנס ואיני זן איני האומר דאמר דרב מטעם להוציא ליה כייפינן לא

ואי חייב, שהוא כמות לזון ויכופוהו כב"ח יהא מזונות אצל יציאה ענין דמה להוציא

ב"ח מעתה אלא ליה, כייפינן ודיינא בדינא זמנא בכל עמיה קאים מצי דלא מטעם

לפרוע יכופהו נותן איני ואומר אחד זוז יום בכל לו לפרוע זוז ק"ק לחבירו שחייב

לומר, עליך אין הא עמיה, ודיינא בדינא קאי מצי דלא משום אחת בבת חובו כל

במשפט שיושם ומתוך בשופי, ויפרנס שיזון ע"מ אלא נשאת שלא שאני אישה אלא

כן מנת שעל משגת ידו ואין הוא עני אם אומר אתה אף הכשרים ישראל בני כל

בגט". ויפטרנה נשאת לא

במזונות וה"ה האישה, במזונות חיובו פקע לא עני הבעל שאם יוצא, המהרי"ט לפי

כאמור. הילדים,

דברים הרהורי לי שיש כשהואיצוין החיוב שפקע בעני לומר ויש מאחר בדבריו.

משחא בספר כתב מזו וגדולה במזונות, שיש האישות חיוב מצד כופין זאת ובכל עני

שמתעתד האישה עם יתנה אא"כ להתגרש רצתה שלא אישה בנידון (סט) דרבותא

לעמוד יכלה ולא כתובתה שישלם ע"מ ממזונותיו אותו שתפטור איתה להתחתן

מצד לגט שכופין לומר ניתן בעני וכן לגט, לכפות לומר מקום שיש המחבר ודן בכך,

בשאלה שדן חזו"א ועי' ממון. מגדרי החיוב שפקע למרות שבמזונות האישות חיוב

עני. כשהוא לגט הכפיה לענין ממזונות פטור להשליך יש אם

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ‚Ș˙

לשלם שחייב לוותה מדין אשתו למזונות חיוב עליו שחל בעני נראה למעשה אולם

שמהגמרא נ"ל אולם המהרי"ט. וכמסקנת ובשו"ע בגמרא שנתבאר כמו למלווה,

לו. כשיש שהמדובר ויתכן מאחר חותכת, הוכחה אין והשו"ע

הסוהר. בבית אסור ואב שש, גיל מעל ילדים במזונות שמדובר שבפנינו, לנדון אחזור

במזונות משא"כ שש, מגיל למטה ילדים למזונות התייחס כה עד המדובר כל והנה

הסוברת מיעוט דעת למעט צדקה, מגדרי הוא חיובם שגדר שש גיל מעל ילדים

אין מזונות. לשלם לחייבו שייך לא לו כשאין כן, אם אושא. תקנת מצד שחיובם

ועי' שנים. שש גיל מעל ילדים עבור למזונות חדש חיוב יצרה הרה"ר שתקנת לומר

.65 בעמוד פס"ד ב' חלק רבניים דין פסקי

מאחרי ילדים במזונות תש"ד, משנת ישראל לארץ הראשית הרבנות לתקנת אשר

ואין משלו. להתפרנס לילד שיש במקרה חיוב בה מוזכר לא עשרה, חמש עד שש

הראשים הרבנים כבוד מסבירים בהקדמתם בה. מהמפורש יותר תקנה פי על לדון

להם... צפויות גדולות סכנות כי צדקה, לדין נוסף בתקנה, הצורך את ישראל לארץ

משמעותה זה ולפי משלו, לילד באין רק שייך וזה מובטחת. תהיה לא פרנסתם אם

מתקנת הקיים החיוב על כפיה אלא שש, שלפני חיוב מעין אינה זו תקנה של

שש. אחרי חכמים

ק"נ עמוד ישראל לארץ הראשית הרבנות של דין פסקי אוסף עיין זאת, לעומת

מגיעות הדין שעפ"י המערער, כח בא טען הענין לגוף אשר "ב. אחרת: שכתבו

מגיל הבנות של לטובתם שפוסקין מה וכל שנים, שש של הגיל עד רק לבנות מזונות

הראשית הרבנות לתקנת בהתאם שנה, עשרה חמש של גיל עד שש על העולה

לחומש מוגבלת היא שלה שהמסגרת בלבד, צדקה מטעם זה הרי ישראל, לארץ

של החודשית וההכנסה והיות ושבעההכנסה, שלושים רק היא דידן בנידון הנתבע

לחודש. לא"י וחצי שבע של לתשלום היותר לכל זה יסוד על לחייבו אפשר לא"י,

ההנחה היא מוטעת כי בהחלט, מוצדקת איננה זו טענה הגדול ביה"ד דעת לפי אך

האמת לפי גרידא. צדקה של המוסרי החיוב על מבוססת הנ"ל הרבנות תקנת כאליו

שהיא גמורה, עצמאית משפטית חובה יוצרת בעצמה התקנה אלא כן, הדבר אין

של המצומצם ההיקף ע"י איפוא מוגבלת ואיננה כלל צדקה מדיני נובעת איננה

חייב שהאב הילדים, גיל את להעלות באה הראשית הרבנות תקנת צדקה. דיני

ובנותיו, בניו למזונות האב ובת מדין אלא לעניים, צדקה מדין ולא במזונותיהם,

המשפחה חי והורס ילדיו לגבי חוטא הוא הרי מזה, משתמט או עצמו המונע שכל

או הציבור על ולהטילה זאת אבהית מחובה חצנו את לנער לאב לו ואסור בישראל,

שהתקנה או חדש חיוב יצרה האם התקנה בהבנת ספק שקיים היות עכ"פ האם, על

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ „Ș˙

כמו לו. כשאין האב את לחייב ניתן לא שש, מגיל בלמעלה החיוב את לכפות נועדה

הרחיקה לא מ"מ עצמאי, חיוב יצרה רה"ר שתקנת שנאמר לצד שאפילו לומר יש כן

ילדיו". את לזון החיוב ישאר לו כשאין שגם לכת

על פ"ו ממרים להלכות ט"ו סימן שופטים מיימוניות תשובות עיין לאמור "בנוסף

י"ד נגד לו יש והשני בלימוד שמשתכר מה אך כלום לו אין והאחד אחין שלושה

פרנסתה ותובעת עניה זקנה אם להם ויש עשיר והוא כאן איננו והשלישי זקוקין

כתב אלפס שרב אלא בן, משל ולא אב משל א') ל"ב (קידושין כמ"ד קיי"ל מהם,

אלא יהא דלא צדקה בתורת האב את לזון הבן את כופין לבן ואית לאב דלית דהיכא

שדרו והכי אמי, בר נתן לרב אכפייה דרב הא כי ב') (מ"ט נערה פרק כדאמרינן אחר

לזונה שנכוף מבניה מי דכל ונראה נ"ו), סי' (יתרו בשאילתות פסק וכן ממתיבתא,

יצטרכו, שלא אותם אלא לכופו אין הפתחים, על לחזר ויצטרך להסתפק יוכל ולא

זו יציאה לעשות שיכול אותו אומדין כלומר שם) (בכתובות אמיד לשון כדמשמע

פי' אמיד ולא ושתי קאכיל צבעא עמרם גבי ב') (נ"ב הניזקין דפרק ההיא כי משלו,

תבא סיבוב בלא לפרנסה שיכולין בנים לה דיש וכיון משלו, זו יציאה לעשות שיכול

הפתחים, על לחזר מהם לאחד ויגרמו לפרנסה, משלהם להם שיש לבנים מאירה

בעי דאי התם דמשמע ואע"ג וכו', מאירה תבא א') (ל"ב דקידושין פ"ק כדאמרינן

דמיקל דיליה עני מעשר ה"מ לאביו, עני מעשר יהיב מצי שפיר לטותא עליה עלקבל

אומר שאני לדידיה, נכס ליה דאית כיון לא, בשבילו הפתחים על לחזר אבל ליה

ב') (ס"ה פותחין ר"א פרק בנדרים כדאיתא (תחלה), גבאי ליד נופל אינו הנופל כל

הנמכר עברי דעבד אמרינן א') (י"ח דקידושין ובפ"ק לזונו, חייב קודם קרוב והקרוב

עילוי נקיטא כיסא והכא וכו', משפחה לבני כייפינין הוה וכו' חששא משום לאו אי

האב גבי פריך א') (ל"ב דקידושין דבפ"ק ועוד להו, כיפיינין עשירים בנים לה שיש

דלית כיון ואמאי ניחא, אב משל למ"ד אבל משמע וכו' בן משל אמרת ואי כו' ובנו

א"כ והגאונים, האלפסי כדפסק לזונו הבן חייב א"כ עני מעשר מדמאכילו לאב נכסי

משלו לפרנסו עליו חוב אין אב משל למ"ד משמע אלא עני, ממעשר חובו זה פורע

כפינן לא לבן נכסים לו יש ואפילו לטותא עליו ומקבל שלו עני ממעשר אפילו אלא

נכסים לו יש אם בן משל למ"ד אבל ממעשר, לפרנסו רוצה אם שלו מממון לפרנסו

להעדפה לא אם (עני) ממעשר חובו לפרוע מעשר משל לפרנסו ליה שבקינן לא

והוכחנו אב משל דקי"ל וכיון עליה, דרמי הוא חוב לאו דהאי בקידושין כדאמרינן

לבן שבקינן לא נכסיו, על מוטל זה חוב אין לבן נכסי אית כי אפילו אב משל דלמ"ד

על לחזר נכסים להם שאין אחיו את לכוף הציבור על חובו להטיל נכסי ליה דאית

מחשבין נכסים להם דיש דהבנים ונ"ל צדקה. במעות חובו פורע זה דנמצא הפתחים

למ"ד דמילתא כללא א'). ס"ז (כתובות שיחנא גמלין לפום צדקות כשאר ממון לפי

ÂÈ„ÏÈ ˙Â�ÂÊÓ· ¯ÈÒ‡ ·‡ ·ÂÈÁ¢˙

עני מעשר במקום דהוא שלו ממעשר לפרנס יכול אינו ממון לבן לו יש אם בן משל

בידיה מחינן לא להעדפה אבל ליה שבקינן לא למיעבד בעי ואי צדקות משאר או

כמ"ד דקי"ל לדידן אבל שרי, לבן נכסי דלית והיכא וכו', מאירה תבא אמרו אבל

אבל ביה מחינן לא ממעשר למיזייניה ובעי לבן נכסי ליה דאית היכא אילו אב משל

אבל בקידושין כדמשמע לכופו כח לנו אין להעדפה אבל וכו', מאירה תבא אמרינן

תקמ"א)". סי' ד"פ (מהר"ם זצ"ל מאיר רבינו מורי מדברי איכא. מצווה

לגלגל יש לו, ויש לאביו צדקה מצד הבן על חיוב יש שכאשר מדבריו, להסיק "ניתן

לגלגל יש לו, שאין בנידו"ד בק"ו באתרין ואוקי מנה ודון עני. מעשר על החיוב

לא ביטוח על הבטחתהחוב של העקיפה בצורה ולו סוציאליים לצרכים המיועד ומי

היום". האישה שמקבלת כפי הכנסה

שהביא חוב גביית לענין ט"ו) צ"ז, (סי' בחו"מ עיין לו, שאין כיון לאמור "בנוסף

שזה לפורעו', כדי מלאכה שום לעשות ולא עצמו להשכיר אותו כופין 'אין המחבר

בגופו יד בי"ד ישלחו 'שלא הנ"ל הרא"ש בתשובת שהובאה ור"ת הרא"ש דעת עפ"י

(בפ"ק דדרשינן היכי כי בתשובה ר"ת כתב וכן חובו'. ולפרוע להשתעבד לכופו

חובו בפירעון ולא דרשינן נמי הכי בכפילו, ולא בזממו ולא בגנבתו י"ח) דקידושין

רחמנא קרייה לשש הנמכר וע"ע מכירה... נקרא עצמו והמשכיר אשתו. במזונות ולא

י')". ס"ח, כלל הרא"ש תשו' (וע"ע ד')וכו', דקידושין (פ"ק שכיר

העקיפה בצורה אפילו לאומי, בביטוח חובות לצבירת יד לתת יכול אינו בי"ד ולכן

שגם כאמור הסוברים פוסקים יש דין מן ובר לו, כשאין המזונות חוק בהפעלת

המצומצם במובן רק שהמכוון (וברוב צדקה מדיו מזונות חיוב גדר שש מגיל בלמטה

קודם בנו צדקה קדימת סדר לענין משא"כ חיובו, פקע ועני קודמת שפרנסתו לענין

הרגילים). צדקה לצרכי בניגוד לאביו

בניגוד במזונות, מסדרים אין לפיה לפועל, בהוצאה האכיפה ומערכת היות כן כמו

האכיפה ביסוד כאשר לחייב מראש ניתן אם לו כשאין לדון יש השו"ע, ע"פ לאכיפה

אפסי. כמעט לסכום החוב החזר והעמדת בנסיבות, התחשבות קיימת הכללי

אלגרבלי ציון (-)

מעל ילדים במזונות כאן שמדובר משום הערעור את לדחות מקום יש לכאורה

שש. גיל

התקנה באה עשרה חמש עד שש מגיל הרי לידי, שבאו התקנה של הנוסחאות לפי

צדקה. מתורת ולא שש, גיל עד של לחיוב כלפיהם החיוב את להשוות

ÔÈ„ ȘÒÙ�¯ÊÚ‰ Ô·‡ Ê˘˙

גם בתקנה. ומבואר שפשוט מה אלא לנו אין חדשה, בתקנה שמדובר שכיון אלא

נחשב הוא לו אין אם שגם לקבוע מ"מ צדקה, מתורת אינה שהתקנה נאמר אם

של בתקנה זה דבר נכלל שלא לומר מקום יש בע"כ, ולחייבו להלוותו וניתן מחיוב

הוא לו אין שכאשר פשוט הדבר אין שש גיל עד של במזונות גם הראשית. הרבנות

סביר שש. גיל מעל וכ"ש לו, כשיהיה ולחייבו ללוות יכולה והאישה מחויב נחשב

יכולת לו אין וכאשר האב, יכולת ולפי הילדים צורך מפני נתקנה שהתקנה לומר

לחייבו אפשר אי ולכן תקנה, בזה תקנו לא כלל צריכים ואינם עשירים שהם או כלל

שאי בודאי לכך בנוסף הדין. על מעמידים אנו תקנה שבספק צ"ל לכאורה ללוות.

שטעו. לנו יוכח אא"כ פס"ד לבטל יכולת לנו ואין טעה שביה"ד לקבוע אפשר

נדחה. הערעור הנ"ל לאור

איזירר חגי (-)

נדחה. הערעור לעיל, לאמור בהתאם

.(01.12.2009) תש"ע כסלו י"ד ביום ניתן

³