טיפולוגיה )תורת המיון של עצמים בתחום מסוים לפי טיפוסים, להלן:סיווג(של מערכות פוליטיות:

מתשומות פוליטיות לכלכלה פוליטיתפיטר לאנג והדסון מילוול

מבוא בשנים בין שתי מלחמות העולם, מספר מדינות אירופאיות דמוקרטיות נכנעו להפיכות רודניות.

כמה מאפיינים קריטיים מסויימים משותפים לכל אחד מהמקרים:החברות היו מחולקות לפי קוים אידיאולוגיים מאורגנים )שסעים(. .1 המערכות המפלגתיות, ששיקפו את החלוקות האלו, היו מורכבות ממספר מפלגות.2

וכחניות מאוד ובעלות נטיה אידיאולוגית מובהקת. קריסתו של המשטר הדמוקרטי הוקדם ע"י סימנים של התפוררות הסדר החברתי,.3

חוסר-יציבות בשוק העבודה, אי-שקט פוליטית, אלימות והכלכלי, שכללו הפוליטי שלטוני ואחוזי אינפלציה ואבטלה גבוהים.

בן-זמננו של מערכות יציבות דמוקרטית הפך לעיסוק העיקרי בלימוד לאור המקרים האלו, פוליטיות. הוצעו מגוון של סיווגים, שניסו להסביר את היציבות הפוליטית, ולכן חשיבותן סיווגמן חולקים האלו הסיווגים ביניהן, הבדלים משמעותיים אף על דמוקרטיות. מערכות של

המשותף שלושה מאפיינים )סממנים( חשובים:A. הדגשה של חשיבותם בהסבר של משתנים בצד של התשומות במערכת הפוליטית–

עמדות אישיות ותרבות פוליטית, מבנה התפקיד החברתי והפוליטי, מפלגות פוליטיות או בקשרים ביניהם.–מטופלות כמבנים של תשומה

B.או תרבות ע"י מוגדרים בהם מתמקדים שהם והפוליטיים החברתיים השסעים אידיאולוגיה, סובייקטיבית ולא אובייקטיבית.

C.העיסוק הנורמטיבי השולט הוא יציבות דמוקרטית, והמשתנים התלויים נבחרים לפי הרלוונטיות שלהם ליציבותו של המשטר.

– שיחדיו ניתן לומר שמשקפות גישה "ליברלית" של מערכות דמוקרטיות –שלוש טיפולוגיות השאירו את חותמם הנחרץ על לימודי דמוקרטיה אחרי-המלחמה ונשארו נקודת אזכור לכל

( ציין שדרוש בהם שינויArend Lijphart, ארנד ליפהרט )1968עבודת מחקר. אולם כבר בשנת מהותי, כי רמת ההכללה הגבוהה שבאופן גלוי או לא-גלוי הם מבוססים עליהם, בהחלט איננו מספק. במחקרו, שעסק בתבניות הפסה )מלשון פיוס( בעיקר בקרב קבוצות דתיות בהולנד, הוא מצליח לאתגר את ההסבר הפלורליסטי, שטוען שהסכמה חברתית על ערכי-יסוד הם תנאיההמון על מהתבוננות לעבור אותו הובילו הסתייגויותיו פוליטית. ליציבות מקדים הכרחי

להתבוננות על התנהגות וערכים של האליטה, מבלי לנטוש את הגישה הליברלית. ', מחקרים רבים הציעו שהגישה הליברלית, בכל צורותיה, יכולה להיות70במיוחד מאז שנות ה-

מוחלפת כאשר באים להסביר את הפוליטיקה של הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של זמננו. במחקרים אלו גורמים שמזוהים עם קביעת תוצאות פוליטיות עברו מחברה למדינה,למבנים אישי ייצוג עם וממוסדות אינטרסים, עם לקבוצות ערכים עם מיחידים אדמיניסטרטיביים ובירוקרטיים לניסוח מדיניות ויישומה. ארבע השפעות ספציפיות, שכל אחת

רלוונטית למאפיינים המשותפים של הגישה הליברלית, ניתן ללקט מספרות זו:למבנים(1) מחוץ ממשתנים ל"בתוך-התשומות", מהתשומות עובר המתח

אלו מבנים של ותהליכים למאפיינים הביורוקרטיים-אדמיניסטרטיביים ולמערכת-יחסים שלהם עם אינטרס חברתי מאורגן.

הדגש הוא פחות על שסעים מוגדרים פוליטית או אידיאולוגית בחברה ובפוליטיקה(2)מאשר על שסעים מוגרים פונקציונלית ומבנית.

כמה מחקרים התמקדו על הכוח הפוליטי היחסי של קבוצות מוגדרות פונקציונלית(3)במדינה ובחברה, במיחוד בשוק.

של(4) אספקטים של רחב מגוון להציג הוא חלק מהמחקרים של העיקרי האינטרס ביצועיות מערכתית שהוא פחות מצרפי מאשר יציבות, ושנע מעבר לסוגי המשתנים

שמרכזיים למחקרי ליברליות, כדי לכלול תוצאות פוליטיות-כלכליות. השאלה הבסיסית הפכה להיות לא עד כמה יציב כל סוג של דמוקרטיה, אלא איך הסוגים השונים נוהגים בכבוד לשורה של משתנים פוליטיים ופוליטיים-כלכליים, ואילו שיקולי תמורות

(Trade-offsעלובה כללית שהתנהגות אלו ממחקרים להשתמע יכול לעיתים מעורבים. )

מובילה לחוסר-יציבות, אולם זהו איננו לא מאפיין שטבוע בעבודה זו או הנחת עבודה קריטיתבדרך ביצועה.

תלמידי מערכות פוליטיות ניצבים, אם כך, בפני שתי גישות מפוצלות, אך לא בהכרח סותרות. נעשו מספר ניסיונות מערכתיים להשוות את התועלת היחסית שלהם בהסברת הסוגים השונים של תוצאות פוליטיות, מצרפי או לא-מצרפי או אפילו להשוות את הערך היחסי של סיווגים שונים בתוך אותה הגישה. לרוב, כל מחקר מציע סכמה שונה לסיווג מערכות דמוקרטיות,הסיווג אז עימן. מזדהה שהמחבר פוליטיות מערכות משקפות קרובות לעיתים והסכמות

משומש בהסבר התוצאות הפוליטיות שהמחבר הכי מודאג מהן.של ההערכה כי בעוכרינו, היא וסיווגים גישות של מערכתית השוואה של היעדרותה חוזקותיהם וחולשותיהם היא בעלת פוטנציאל להשפעות חשובות על מחקר דמוקרטי אמפירי)בד"כ הצהרה מייצגות שלה, וההשערות הנחות-היסוד בליווי טיפולוגיה, כל ונורמטיבי. מרומזת( או תיאוריה על איך מערכת דמוקרטית עובדת ועל שיקולי התמורות שבין ערכים דמוקרטיים שונים. על דרך של השוואה וקישור, הן יכולות לעזור לנו להגדיר מהם הגורמים החשובים באמת בהסבר על השוני בין סוגים שונים של ביצוע ומה הם האפשרויות ושיקולי

התמורות שאזרחי מערכת דמוקרטית יוכלו להתמודד עימם.שהשתמשו התלויים, מהמשתנים רבים שונה, שלהם ההסבר תכלית שלעיתים למרות בסיווגים השונים, זהים, ומספקים בסיס נוח להשוואה. סיווגים ניתן לשפוט לפי הרוחב ההסברי שלהם, המרחב שבו הם מאפשרים לחוקרים לייצר מקסימום של נבואות והסקות, ומרחב זה

יכול להיות הקריטריון לבחינת שווי יחסי. ניתן לטעון שבמקום להשוות בין סיווגים שונים, על החוקר לנטוש את הניתוח הסיווגי לחלוטין, ולהתקדם לעבר ניתוח מתוחכם רב-משתנים שמשתמש במשתנים ששולבו בסיווגים השונים של המערכות. יש ערך משמעותי לנקודת מבט זו. היא תאפשר שילוב גמיש יותר של משתנים בלתי-תלויים ותימנע מהבעייתיות של היחס )השרירותי( למשתנים רציפים כאילו היו משתנים סודרים. אף על פי כן, ישנן סיבות להמשיך כפי שעשינו. טיפולוגיות היו חלק עיקרי במחקרלאובדן תגרום קפדנית הערכה ללא ונטישתם דמוקרטיות, מערכות של שאחרי-המלחמה מיותר של מידע מתועד בספרות הרחבה. בנוסף, למרות הבעיות, יש משיכה ברורה ביכולת לאפיין מערכות שלמות עם המשמעות המלווה שמאפיינים מערכתיים שונים "ייתלו יחדיו".

נראה שווה, לכן, להשוות סיווגים אפילו אם ישנו אובדן של מידע ודייקנות מחקרית. פרק זה הוא צעד ראשון לקראת ניתוח השוואתי של טיפולוגיות של אחרי-המלחמה. אחרי דיוןנדון בחמש טיפולוגיות, שלושה שמשקפים את הגישה נושאים מתודולוגיים קצר על כמה הליברלית ושניים מאסכולת הכלכלה הפוליטית. אז נציע את סוג התוצאות או משתנים תלוייםונציע אמצעים יציבות, על בבעיות שבהתמקדות נדון להסביר, צפויים שהסיווגים השונים מערכות על השוואתי במחקר עכשוויים טרנדים מספר מזהים אנו התנהגות. אחרים דמוקרטיות ומתארים את שיקולי התמורות התיאורטיים והאנליטיים שמזוהים עם השימוש

בסיווגים שונים, משתנים תלויים ותוצאות.

הקדמה מתודולוגית איזה קריטריון קובע את גבולות השייכות של מדינות כמקרה-מבחן? מה מכונן טיפולוגיה? מה

אנו יכולים לצפות שטיפולוגיה תסביר? נושאים אלו יובהרו בקצרה בחלק זה.

בחירת טיפולוגיות להשוואה אילו מדינות ראויות כאובייקטים לסוג כזה של מחקר השוואתי שבו אנו מעוניינים? התשובה תלויה בהגדרה של דמוקרטיה והקריטריון ההיסטורי, גיאוגרפי והתפתחותי עוזר לנו לזהות את

המקרים הרלוונטים. הגדרה די רחבה ומקובלת על הרוב של דמוקרטיה מתפקדת )"פוליארכיה"( היא של רוברט

דאל:

המתמשכת ההיענות הוא הדמוקרטיה של המפתח שמאפיין מניח אניפוליטיות... זכויות שנחשב הציבור, מה להעדפות הממשל של

שכדי בהמשך מניח אני להיענות זמן לאורך ימשיך שממשל לכך, חייבות האזרחים פוליטיות, לכלל זכויות הציבור, שהחשבות להעדפות

אפשרויות: להיות

העדפותיהם את ולבטא לנסח(1) ולממשלה האזרחים לחבריהם העדפותיהם את לציין(2)

קבוצתיות או יחידניות פעולות באמצעות הממשלה, בעבודת שווה באופן יישקלו שהעדפותיהם(3)

ההעדפה של המקור או התוכן בגלל אפליה ללא יישקלו כלומר

למרות ההכרחיים התנאים שלושת בעיניי נראים אלו לדמוקרטיה, מספיקים. לא להניח סביר שהם

להגדרה יש ערך בשילוב של מאפיינים מוסדיים של מערכות דמוקרטיות כפי שהם מובניםלרוב. היא תואמת את הטיפולוגיות שבחרנו לבחון ומספקת שטח משותף.

היא הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של ביותר למטרתנו קבוצת המקרים המבטיחה ה- מגביל את מספר2אחרי-מלחמת העולם בעוד שהוא זו, לקבוצה הניתוח לתיחום של .

וגם יתרון פרקטי. ראשית, זה מאפשר לנו להרכיב נתונים גם יתרון תיאורטי המקרים, יש ממגוון אינדיקטורים של התנהגות לכל המדינות ששקלנו. שנית, בתעדוף של דגמי מערכות

דומים ביותר, אנו משגיחים על שני משתנים, התפתחות כלכלית ותקופה היסטורית. לכל המדינות שכלולות במחקר שלנו )אוסטריה, בלגיה, קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, איטליה,ומערב-גרמניה( יש כלכלות קפיטליסטיות נורווגיה, שוודיה, שוויץ, בריטניה, ארה"ב הולנד, כלכלות תעשייתיות מתקדמות יחסית היו כבר היו ורובן היום, תעשיתיות מפותחות מאוד

'. מחקרים רבים הציעו שהתנהגותם של משטרים דמוקרטיים מושפע50בראשית שנות ה-( ( הראה השפעות משמעותוית שלPowellממידת ההתפתחות הכלכלית. לאחרונה פאוול

רמות התמ"ג לנפש על מספר אינדיקטורים של התנהגות מערכתית; בחלק מהמקרים, הם הספיקו כדי לבטל השפעה כלשהי נטו של הטיפולוגיה שבה השתמש. הגבלת המחקר שלנו למערכות אחרי-המלחמה מסיר גם את ההשפעה של התקופה ההיסטורית. ההצדקה שלנו באי-הכללת מערכות כמו גרמניה הווימארית או הרפובליקה האוסטרית הראשונה, שלעיתים קרובות היוו מרכיב עיקרי בפיתוח היפותזות על גורמים שמעודדים יציבות דמוקרטית, היא שאירופה לפני ואחרי המלחמה היא שני הקשרים שונים מבחינה איכותנית, בדגש על היציבותפוליטיים הבינ"ל, המערכת משתני של ההשפעה לדוגמה, דמוקרטיות. של וההתנהגות וכלכליים, על הסבירות שמערכת דמוקרטית תישאר כזו, היא שונה בשתי התקופות. לכן זה נראה נכון להתיחחס לשתי התקופות בנפרד בבואנו לבחון את השפעתם של גורמי-פנים על

התנהגות המערכת. זה לא שולל השוואה בין שתי התקופות בשלב עוקב לניתוח זה.

בחירת מקרים להשוואה כל חמשת המקרים שיידונו מספקים את הדרישה הבסיסית של טיפולוגיה: הקטיגוריות שלהם בלעדיות במשותף וממצות יחדיו את מגוון המקרים הנבחרים. טיפולוגיות שונות זו מזו ביכולתן למלא אחרי שתי פונקציות נוספות: מיפוי והסבר. מיפוי מתייחס לתועלתו של הסיווג בזיהוי

ונראהמאפיינים חשובים של המערכת מבוסס על מידע טיפולוגיות חייבות גםבסיסי גבוה. מאפיינים של לחזות או ולהסביר הצעות אמפיריות לייסד כדי הסיווג לשלב ללכת מעבר

התנהגות מערכתית, שבאופן לוגי הם בלתי-תלויים של המאפיינים מגדירי-הסוג. ליפהרט, שעסק קודם בפילוסופיה של המדע, הציע קווי-יסוד ראויים לפונקציה ההסברית של

(, צריכה לחתור לנייטרליות: "ככלHempelטיפולוגיות. טיפולוגיה, הוא טוען, בעקבות המפל )סיווגים נייטרלית". שלא כמו יותר כך היא בגילוי מערכות-יחסים אמפיריות, שהיא תעזור מלאכותיים, שעוזרים רק לצורך המטרה המוגבלת שלשמה הם נבנים, סיווג נייטרלי הוא בעל ערך למגוון של מטרות. זה אומר שכשאנו משווים בין טיפולוגיות, אל לנו להתמקד רק בנושאים הספציפיים ובמושגים של המשתנים התלויים הספציפיים, שהמחבר של סכמה פרטיקולריתשל היחסי ההסברי כוחן של בהערכה קריטריון להיות צריך הסברי מרחב לחקור; ביקש טיפולוגיות השונות גם כן. באופן ספציפי יותר, כאשר משווים בין ערכם של סכמות טיפולוגיות

שונות, שאלות אלו ראוי שיישאלו:

איזו טיפולוגיה מסבירה בצורה הטובה ביותר את שלל התופעות שהטיפולוגיות(1)נדרשו להסביר במקור?

שרלוונטי(2) יותר הרחב התופעות שלל את ביותר הטובה בצורה מסבירה איזו ומשמעותי בהערכה שלהתנהגות מערכות דמוקרטיות?

טיפולוגיותכפי אמורות, הן במחקרנו. הבלתי-תלויים הם המשתנים דמוקרטיות מערכות של סיווגים שצויין, לתת לנו קריטריון שטחי למיפוי. מספר טיפולוגיות שמתאימות לתנאי זה ניתן לזהות או

מתחשבים בניסיון הבין-מלחמתיהגישה הליברליתלפתח מטיעונים בספרות הקיימת. חסידי בצד ואידיאולוגיים תרבותיים מוסדיים, חברתיים, גורמים של חשיבותם את ומדגישים התשומה של המערכת. דאגתם הנורמטיבית העיקרית הייתה ליציבות דמוקרטית. טיפולוגיות

הפוליטית המתקדמותהכלכלה המתועשות המדינות של בפיתוח שמתחשבת , בין השאר, את בתוך-התשומות, את שאחרי-המלחמה, הן פחות ממוקדות, אבל מדגישות, החלוקות המעמדיות והתפקודיות, את חלוקת הכוח הפוליטי לאורך השסעים המעמדיים או התפקודיים ואת חשיבותם של המבנים הביורוקרטיים- אדמיניסטרטיביים של המדינה. דאגות נורמטיביות עיקריות באופן גלוי היוו חלק קטן בספרות זו, אמצעים לא-מצרפיים היוו חלק גדולכלכלית, וצמיחה שיוויון-זכויות של שאלות הן חשובות שהיו הנורמטיביות הדאגות יותר. ואמצעים מצרפיים שלהתנהגות הוחלפו באמצעים ספציפיים יותר כמו מדד האבטלה ומדדי

האינפלציה. אנו נציג קווי-מתאר בסיסיים של שלוש טיפולוגיות מהגישה הראשונה ושניים מהגישה השנייה. בכל אחת נדון בהתמקדות שסביבה היא נבנתה, ואילו תוצאות הם נועדו להסביר. לכל אחת אנו

גם נציג אילו מדינות מתאימות לסוגים שזיהינו ע"י הסיווגים.

הגישה הליברלית

(Almond and Liphartאלמונד וליפהרט ) , כחלק ממאמץ כולל לפתח טיפולוגיה של מערכות פוליטיות רגישה לרמות של שונות1956ב-

( הציע שמערכות דמוקרטיות הןGabriel Almondשל התפתחות פוליטית, גבריאל אלמונד )והאנגלו-אמריקאיתמשני סוגים: . התוויות הן לצורך נוחות. מה שהבדילהיבשתית-אירופאית

בין הסוגים הוא לא המיקום שלהן אלא רמת ההומגניות של התרבות הפוליטית ומידת הבידול התפקודי. נאמר על המערכות האנגלו-אמריקאיות שהן בעלות תרבות פוליטית הומוגנית ומבנה תפקודי עם בידול גבוה; המערכות יבשתית-אירופאיות, חברות מפוצלות ובידול תפקודי קטןבמערכות שונים. גם-כן היו פוליטיים לארגונים אזרחים בין מערכת-היחסים יותר. היבשתית-אירופאיות, "הביטויים הפוליטיים המאורגנים...לובשים צורה של 'תנועות' או כתות,יותר מעשה של יותר מאשר מפלגות פוליטיות. המשמעות היא שהשתתפות פוליטית היא אמונה מאשר של סוכנות". המערכות האנגלו-אמריקאיות נחשבו יותר מפותחות ויותר יציבות.הערכים ע"י ביותר הטובה בצורה תוסבר דמוקרטית מערכת של שיציבות טען אלמונד

והמבנים בתוך החברה שמעצבים באופן בסיסי את התשומות למערכת הפוליטית. הטיפולוגיה של אלמונד הייתה, גם עפ"י הודאתו, מקדמית וניסיונית. למרות שהיא פתחה דיוןהדמוקרטיות את למשל, הוציאה, הטיפולוגיה דמוקרטיות, מערכות של שונים סוגים על רחב ניתוח לצורך עיקרית סיווגית לסכמה להפוך הצליחה לא ולכן הקטנות האירופאיות

( ליפהרט ארנד מכן, לאחר מעשור יותר חוצי-מערכות. הבדלים של ערך1968ושיטתי ) שינויים משמעותיים בנוסחה של אלמונד. על יד כך, הוא יצר טיפולוגיה שהפכה למקור מרכזי

בספרות הפוליטיקה השוואתית. ליפהרט שמר על הדאגה של אלמונד ליציבות ולנאמנויות תתי-תרבות, אבל הוא הבחין בכך שמספר דמוקרטיות אירופאיות עם תרבויות מפוצלות ובידול תפקודי נמוך היו לא פחות יציבות. זה הוביל אותו להשערה שניתן להתגבר על "פיצולים או שסעים תת-תרבותיים ברמת ההמון" ע"י שיתוף-פעולה של האליטות. זה כנראה היה המקרה במדינות כמו הולנד, בלגיה, אוסטריהלפרק של הפוטנציאל בעלות למזער את ההשפעות כדי יחד פעלו אליטות ושוויץ, שבהן השסעים החברתיים. במקביל, אליטות השתמשו בערכים של התתי-תרבויות כדי לקדם את

סמכותם וכך להגדיל את הסיכוי שהסכמים אליטיסטיים יתקבלו ע"י ההמון.

הומוגני או–בהתבססו על אנליזה זו, ליפהרט הציע טיפולוגיה שמבוססת על המבנה של חברה (.Adversarial( או יריבותית )Coalescent קואליציונית )– ועל התנהגות האליטות –פלורליסטי

, והיא משתמשת בשמות שליפהרט נתן1הסכמה המרובעת שהתקבלה מוצגת בתרשים מס' לכל סוג ומציין את המערכות האירופאיות שמתאימות לכל קטיגוריה.

ליפהרט הקדיש חשיבות רבה לסוגים של שסעים תרבותיים בחברה, שאלמונד ראה כגורמיםדמוקרטית. באי-יציבות עיקריים הומוגנית,מכריעים פוליטית תרבות עם במערכות

אף על יריבתיות, יהיו אם או קואליציוניות יהיו האליטיות אם יציבה תהיה הדמוקרטיה שליפהרט העלה את האפשרות שיתר-קואליציוניות בכל רמות החברה יכול להצמיח מיניםזאת, לעומת תרבותית, ומפוצלת הטרוגנית החברה שבהן במערכות מחאה. של חדשים ואף התמוטטות פוטנציאלי לעימות מקורות היו הם כפולה. ערכיות לשסעים התרבותיים מערכתית, אבל הם גם יכלו לסייע בתהליך הייצוב, אם האליטות של תתי-התרבות החליטואת וגם התשומות את גם מדגישה ליפהרט של לרמוז שהסכמה יכול זה פעולה. לשתף

(Heisler & Kvavik, 1974בתוך-התשומות כמכריעים בענייני יציבות. כפי שהיסלר וקבביק ) ציינו, הניתוח של ליפהרט מדגיש לא את המבנים והתהליכים של המדינה שדרכם האליטיות משתפות פעולה, אלא את הערכים שהם מביאים למפגשיהם. ערכים אלו יכולים להיחשבמדיניות מנוסחת שדרכם פוליטיים ומבנים תהליכים ע"י, נוצרים לעומת של, כיוצרים

, שהיאהדמוקרטיה הקונסוציאליתומיושמת. זה עולה באופן ברור בסיכום של ליפהרט לסוג אבן-יסוד בכל הסכמה הסיווגית שלו.

למרות הקבוצתיים המנהיגים בין פעולה שיתוף מחייבת קונסוציאלית דמוקרטיהלזה בין שמפרידים העמוקים השסעים מעט ירגישו שהמנהיגים נדרש קבוצותיהם. להיות דמוקרטיות. חייב לפרקטיקות גם כמו המדינה של האחדות לשמירת מחוייבות

ברוח האחרות הקבוצות של המנהיגים עם פעולה בשיתוף לפעול בסיסי רצון גם להם ההולכים של והנאמנות התמיכה על לשמור צריכים הם בזמן ופשרנות. בו מתינות של

אחריהם.

הטיפולוגיות שפיתחו אלמונד וליפהרט מייצגות ניסיון שיטתי לשימוש בערכי אליטה והמון, ועקב כך בגורמי תשומה חברתיים ותרבותיים, לצורך מיפוי סוגי מערכות דמוקרטיות. ליפהרט הדגיש מפורשות את התכלית ההסברית של הטיפולוגיה שלו. "בניגוד להשקפתם של חלקאו הפלורליסטי המאפיין של הבלתי-תלויים המשתנים את מקשרת היא מהמבקרים... הלא-פלורליסטי של חברה ושל התנהגות אליטות למשתנה התלוי של יציבות חברתית". בגלל שליפהרט הדגיש את החשיבות של "נייטרליות" בטיפולוגיות, זה יותר מראוי שהטיפולוגיה שלו

תיבחן לצד אחרות במובן של היכולת היחסית שלה להסביר תוצאות מערכתיות.

הטיפולוגיה של סרטוריג'ובאני ובמערכת המפלגתית, הטיפולוגיה של פוליטיות במפלגות למרות ההתמקדות שלה

( של מערכות מפלגתיות מייצגת אולי האלטרנטיבהGiovanni Sartory, 1966, 1976סרטורי )של ליברלי לניתוח וליפהרט אלמונד של לסכמה מצוטטת קרובות ולעיתים חשובה הכי

מערכות דמוקרטיות, בגלל ש"הסכמה משומשת באופן תכוף לא רק בשביל להבחין מערכות מפלגתיות אלא בין מערכות פוליטיות שלמות". סרטורי, גם כן, מתרכז בצד התשומות של המערכת ומתייחס ליציבות דמוקרטית כדאגתו האולטימטיבית. גם הוא מייחס תפקיד חשוב לערכים פוליטיים. יחד עם זאת, הגישה שלו די שונה. מצד אחד, ההתמקדות של סרטורי היא לא על איך חלוקת ערכי המון ואליטה משפיעה על היציבות, אלא איך המבנה של המערכת המפלגתית והדינמיקה של תחרותיות מפלגתית משפיעה על ההקשר הדמוקרטי שבו התחרות על קולות הבוחרים היא הכרח עליון. סרטורי מסביר את ההבדל בין גישתו לאלו שמדגישים שסעים חברתיים, באופן בוטה: "שסעים הם לא 'הפתעות' שנופלות מהשמיים: הם יכולים להיבנות ולהשתקף בפוליטיקה; אבל באותה מידה הם יכולים להיבנות בפוליטיקה". מצד שני,של בצורה הפוליטיות במפלגות מוסדית בצורה שמוטמעים בערכים רק מעוניין סרטורי אידיאולוגיה פוליטית. לעומת הגישה של אלמונד וליפהרט, אם כך, סרטורי מודאג באופן בסיסיכקריטיות לתהליכים המשפיעים על תשומות רואה פוליטיות(, שהוא )מפלגות מהמוסדות פוליטיות, וכיצד מערכת-היחסים המובנית ובהכרח-תחרותית ביניהם משפיעה על הסיכוי של

חיים דמוקרטיים יציבים.

מבקריו של סרטורי התייחסו אל הטיפולוגיה שלו כאל שיפור של האינטרסט המוסדי המסורתיב דמוקרטיות. לדינמיקה של מערכות ומערכתב"מספר של המפלגות" כאל הסבר מפלגות

יותר של גישתו הכללית, סרטורי דחה זאת בתוקף, וטען1976)מפלגתית (, הטיפול הרחב הוא והשני בלתי-תלוי הוא משתנה מימדים, אחד בשני עוסקת במקום שהטיפולוגיה שלו

Party System" )פיצול המערכת המפלגתיתהמשתנה המעורב החשוב ביותר. הראשון הוא "Fragmentation(, מצויין ע"י מספר המפלגות הפוליטיות רלוונטיות )כשלפעמים נותנים משקל

(2( שליטה של מפלגה אחת; )1לאיזון הכוחות בין המפלגות(. סרטורי יוצק ארבע קטיגוריות: ) –( יותר מחמש מפלגות 4 פלורליסטית מתונה; )–( שלוש עד חמש מפלגות 3שתי מפלגות; )

)המרחק האידיאולוגיפלורליסטית קיצונית. משתנה Ideological Distanceהוא רציף, ולא ) אורדינלי, למרות שסרטורי משתמש בנוכחותה של מפלגה "אנטי-מערכתית" כסמן עיקרי שלנוטים אידיאולוגי ומרחק המפלגתית המערכת פיצול המשתנים גדול. אידיאולוגי מרחק להשתנות בו-זמנית ובהתאמה לאחר באופן ישיר: ככל שגדול יותר מספר המפלגות, כך גדולסיכמו שמספר המפלגות המאפיין רבים יכול להסביר מדוע זה יותר המרחק האידיאולוגי. המגדיר את הטיפולוגיה שלו. אף על פי כן, קריאה צמודה של הדיון של סנטוריני מבהירה שכוחה ההסברי של הסכמה שלו מתבססת, לטענתו, על השילוב של שני המשתנים. כפי שציין, "עם שני מנבאים אלו בלבד )הבלתי תלוי והמשתנה המעורב העיקרי, אידיאולוגיה(טרנדים של מגוון ניבאה וכבר תלויים משתנים של גדול במספר מתחשבת כבר הסכמה

.2ותוצאות". שילוב של השניים מוצג בתרשים מס' מבקש הוא ביותר, הישיר באופן שלו? הטיפולוגיה באמצעות להסביר מקווה סרטורי מה להסביר את "כיוון התחרות" בקרב המפלגות. בחיפושם אחרי קולות הבוחרים, האם המפלגות

( הפוליטי המרכז לכיוון צנטריפטליתנעות )תחרות הקצוות לכיוון לחילופין או תחרות( (? הנטייה המנצחת מצויינת גם ע"י איך המפלגות מתמודדות, ובסופו של דבר, גםצנטריפוגלית

למפלגות יחסית קולות מפסידות או מוסיפות הפוליטי המרכז ממרחב מפלגות האם ע"י הקיצוניות. מפלגה שלטת, שתי מפלגות ומערכות פלורליסטיות מתונות מאופיינות ע"י תחרותנוטות לתחרות צנטריפוגלית. הראשון מכתיב צנטריפטלית, מערכות פלורליסטיות קיצוניות קצב ממתן להתנהגות המפלגות, כאשר כל המפלגות מחפשות להגדיל את האלקטורט שלהם באמצעות גיוס מצביעים מהמרכז על חשבון מפלגות יריבות. במערכות פלורליסטיות מקוטבות, במקום זה, יש "עמעום של המרכז" כאשר "כל המפלגות נלחמות אחת בשנייה עם מנטליות אידיאולוגית". שני דפוסי התחרות המנוגדים הללו הם לא בהכרח פונקציה של רצון מנהיגי המפלגות, למרות שיתכן וכן; במקום, הם התוצאה ההכרחית של תכונות המערכת שמתוארות

למעלה, ושל מירוץ המפלגות אחרי קולות. כיוון התחרות מעניין את סרטורי לא רק בגלל שזה מתאים לתכונות התנהגותיות אחרות של המפלגות והמערכת המפלגתית, אלא גם כי זה "האלמנט היחיד שבוודאות הוא תוצאה נחרצת של הפעילות הכוללת של הפוליטיקה". לכיוון התחרות יש השפעה על יציבות ממשלתית, עלעל בכלל(, כלשהי מדיניות )ולפעמים מדיניות אפקטיבית לפועל להוציא יכולת הממשלה הלגיטימיות של הפוליטיקה, ועל קיבולתה של הפוליטיקה "להתמודד עם משברים מפוצצים אושל הכללית היציבות על משפיע התחרות שכיוון נחרצות מציין סרטורי חיצוני". ממקור המערכת, יחד עם זאת הוא מכיר בכך שאפילו מערכות מקוטבות יכולות לשרוד, בגלל שהן יכולות לפתח מנגנונים "בלתי-נראים" כמו מערכות תיווך ולקוחות לקידום הישרדותם. לכן, זה יהיה ראוי ביותר לבחון את המודל שלו ברמה של האמצעים הספציפיים של תוצאות המערכת

והתנהגות מערכתית.

הטיפולוגיה של פאוול .Gהשלישית בין הטיפולוגיות הליברליות היא מהזמן האחרון, שהוצעה ע"י ג. בינגהם פאוול )

Bingham Powell, את1981/82 לסקור מפורשות נועדה פאוול של הטיפולוגיה .) מערכת-היחסים בין "חוזקתה של המערכת המפלגתית" והתנהגותה של המערכת הפוליטית.ביותר החשובים הם התשומה שגורמי מניחה היא האחרות, הליברליות הטיפולוגיות כמו בהכרעה עד כמה המערכת התנהגה היטב. נוסף על כך, פאוול משלב )אבל משנה( אספקטים של גם "מספר המפלגות" וגם טיעוני שסעים חברתיים בתוך מסגרת העבודה שלו. הוא לאאת להעריך היא במקום, כוונתו, להתנהג. צפוי מערכת של סוג כל טוב כמה עד מניח

המשתנים שהשפעתם על המערכת נדונה בספרות המפלגתית.שני יש פאוול של לטיפולוגיה קיצוניות(, למפלגות )שנוגע חשוב אחד יוצא-מן-הכלל עם

מימדים:1.( רוביים פרלמנטים מייצרת המפלגתית המערכת האם Majorityראשית,

Producingיותר, מערכת (? העניין פה הוא: מה מוביל להתנהגות ממשלתית טובה ( ברור רוב שמייצרות ומאוחדות, מאוד הטרוגניות מפלגות, מעט עם מפלגתית

Aggregative Majorityבפרלמנט, או מערכת עם מפלגות יותר הומוגניות אבל גם ) יותר ייצוגיות בצורה עקבית, שמייצרות פחות פרלמנטים רוביים. כפי שפאוול מציין,בדרכים שונות לקריטריון "מספר מפלגות". אולם, הגישה שלו המימד הזה מקביל מדגישה לא את מספר המפלגות אלא את השאלה האם נוצרים פרלמנטים רוביים, או לא? היא גם מכילה את הדיון עתיק-היומין בתיאוריה הדמוקרטית על שיקולי-התמורות

האפשריים בין הייצוגיות של המערכת המפלגתית לבין יעילות הממשלה. המימד השני הוא הקשר מפלגה-חברה: האם יש או אין קשרים חזקים ומובחנים בין.2

(. הענייןLinkage between Groups and Partiesמפלגות שונות וקבוצות חברתיות ) כאן הוא האם התנהגות המערכת טובה יותר כאשר קשרים חזקים, יעילים וממוסדים בין מפלגות ותתי-תרבויות, מספקים למפלגות יכולת מובילית גבוהה ומאפשרים להןויכולת לבצע מדיניות"; או כאשר קשרים חלשים "סמכותיות של ממשל ממושמע מייצרים יותר חיתוכים-רוחביים של השסעים ומאפשרים יותר גמישות בביצוע מדיניות למפלגות הממשלה. למרות דגש מקביל על חשיבותה של תרבות פוליטית, על מבנה תפקודי ועל, כמו במקרה של ליפהרט, גישת האליטות וקשריהם עם ההמון, הטיעוןלגבי קובע הנחות יותר מאשר ערכים, לא של פאוול מדגיש את קשרים מוסדיים קבוצות כולל בפועל, לא אבל ובעיקרון שיתוף-פעולה, בנושא האליטה עמדות

משתמש בטיפולוגיה של פאוול כדי3פונקציונליות כמו גם תתי-תרבותיות. תרשים לקטלג כמה דמוקרטיות מתועשות מתקדמות בצורה הולמת.

כאמור, פאוול מציג בסכמה הכללית שלו יוצא-מן-הכלל אחד חשוב. הוא מציין את ההסכמהעל שמערערות "מפלגות כלומר, "קיצוניות", מפלגות של שנוכחותן בספרות הרחבה הלגיטימיות של המשטר עצמו, שמבקשות מידה מסויימת של שינוי בסיסי בטבעו של הסדר הפוליטי", יכולה להוות סימן של חולשה של המערכת המפלגתית כמו גם "איום על המשטריםבערכם של המשתנים בלי להתחשב צפוי להשפיע התנהגות המערכת, זה הדמוקרטיים".

האחרים של המערכת המפלגתית. על כאיום להתקבל נוטה קיצון במפלגות מוצקה פופולרית תמיכהלהכיל יציבות לייצר דמוקרטיה של יכולתה ממשלתית,

להצליח גבולות בתוך קונפליקטים כוח להעביר הדמוקרטיה, (1981ומוכנות. )פאוול, באחריות

לאור הטיעון הזה, פאוול בוחן מערכות פוליטיות, שמכילות מפלגות קיצוניות משמעותיות, בנפרד בבואו לבדוק התנהגות ממערכתית, ובכך יוצר סוג חמישי. לגישה זו יש בהחלט ערך כאשר מביטים עליה מההקשר של הספרות הקיימת. הוא קשור בצורה ישירה לטיעון של סרטורי על מפלגות אנטי-מערכתיות ובאופן עקיף על הדגש שלו לגבי מרחק אידיאולוגי. מעבר לכך, ממצאיו של פאוול עצמו מרמזים על קשר חזק בין הימצאותן של מפלגות קיצוניות לבין

אי-יציבות ממשלתית, ובקשר פחות חזק לפרעות-רחוב. לפחות אזהרה אחת היא במקום. הזיהוי החיובי של מפלגות קיצוניות הוא מסובך, כפי שניתן ללמוד מהויכוח הארוך על תפקידה של המפלגה הקומוניסטית במערכת הפוליטית האיטלקית אחרי-המלחמה. פאוול נקט, לפי הודאתו שלו, בהבנה אופרציונלית רחבה בהגדרת מפלגות קיצון. הוא ייחס כקיצוניות לא רק מפלגות שמייצגות "מגוון רחב של עמדות על נושאים שונים,מפלגות החברה". של הפוליטי במבנה לשינוי בנוגע עמדות של מוצק מגוון גם אלא קומוניסטיות נכללו פשוט מפני שהיו קומוניסטיות, למרות שפאוול מאשר שקיימות מחלוקות לגבי כמה אנטי-משטריות חלק מהמפלגות האלו היו. הוא גם התייחס למפלגות מרקע של

המערכת האם לשאלה פתוח זה לכן קיצונית. כאל מדנמרק, זו כמו מחאה-נגד-מיסים, המפלגתיות שפאוול ייחס אותן כקומוניסטייות הן אכן מסווגות ככאלו.

כדי לענות על השאלה הזו, כוחה ההסברי של הטיפולוגיה של פאוול יכול להיבחן גם אםנכללות בתאים וגם אם המערכות האלו נפרד כסוג "הקיצוניות" שלו מטופלות המערכות

המתאימים שלהם בטיפולוגיה הרחבה יותר.

הגישה הכלכלית פוליטית אם הטיפולוגיות שנסקרו עד כה השאירו חותם משמעותי בדיסציפלינה, זה בגלל שמפלגות ומערכות מפלגתיות תפסו מקום מרכזי במודל הפלורליסטי ששלט בפוליטיקה ההשוואתית

'. במודל הזה, )א( המערכת המפלגתית נראתה כצורה המוסדית המרכזית60' וה-50בשנות ה- ביצירת– אם לא חיוניים –של אינטרס מאורגן, ייצוגיות וגישור, ונציגים מפלגתיים היו חשובים

מנהיגות פוליטית. )ב( המערכת המפלגתית הייתה זירה מרכזית להעלאה של נושאים ויישובם בקרב אינטרסנטים חברתיים והייתה המנגנון דרכו המנהיגים הפוליטיים נתנו דין-וחשבון. )ג( מפלגות היו סוכני חיברות, שסיפקו לקהל הבוחרים אוריינטציות ממושכות, רגשניות ושכלתניות יחסיות לגבי נושאים פוליטיים. בקיצור, ההשערה הייתה שהמערכת המפלגתית היא העקרון

וה-70המבנה הבסיסי של הפוליטיקה הדמוקרטית. המעבר בשנות ה- ' למודל הכלכלה80' הפוליטית, לעומת זאת, העמיד את המערכות המפלגתיות בהקשר מוסדי ומערכתי רחב יותר,

וחידד את המוגבלות של השערה זו. ההתמקדות הדומיננטית והמשמעותית של הכלכלה הפוליטית החדשה היא על הקשר שבין

כל אחד מוגדר מיסודו כקבוצה פונקציונלית שחולקת אינטרס–( Labor( לעבודה )Capitalהון )כלכלי-פוליטי "אובייקטיבי". הנושאים התיאורטיים של מודל זה הם:

כיצד קשרים אלו מובנים מוסדית.1סוגי האסטרטגיות והמקורות שכל אחד מניב במערכת-היחסים שלהם.2השפעתם של אילוצים )והזדמנויות( בכלכלה בלאומית הרחבה והבינ"ל.3תפקיד המדינה בגישור הקשר הזה.4 איך השיקולים האלו יכולים להוביל למגוון דפוסים של קונפליקט או הסכמה בין הון.5

לעבודה ולמגוון דפוסים של תוצאות מערכתיות ניתן לבודד תמורה כללית אחת בכלכלה הפוליטית של דמוקרטיות מתועשות כגורם תורם להופעתם מחדש של קשרי הון-עבודה בהתמקדות התיאורטית ובסדר-היום המחקרי. זה היה

ה- שנות של הקלה הכלכלית וההתרחבות הצמיחה של וה-50הסוף בדמוקרטיות60' ' יחסי הייתה אפשרית בחלקה ע"י סובסידיות המתועשות המתקדמות. התקופה של שגשוג אמריקאיות, ולפחות בקרב דעת החוקרים, זה ייצר ציפיות לגיחתו של קונצנזוס חברתי. עם אחוזים נמוכים יותר של צמיחה, ובהתאמה תוצרים חברתיים קטנים יותר לחלוקה, שמלוויםוקיבולת הפיסקלית האפקטיביות בתחומי מדינת-הלאום של יכולתה על באיומים בין הון לעבודה, ש"יושבו" בדרכים מגוונות במדינות השונות החלוקה-החוזרת, קונפליקטים

בתקופה שמיד אחרי-המלחמה, הגיחו מחדש. כתוצאה מכך, עניין חדש התפתח בניתוח האסטרטגיות של העבודה במדינות ובתנאים שונות,

–במיוחד הקשר בין כלכלה ופעילות פוליטית והקשר ההדדי בין הצורות הארגוניות שלהם ( ומפלגות פוליטיות. השונות לאורך המקרים של התוצאותTrade Unionsארגוני עובדים )

הפוליטית הכלכלה לענייני בוודאות קשורה צמיחה,–המערכתיות אחוזי שביתות, אחוזי והקישורים הנראים שלהם עם סוגים שונים של קשרי–אינפלציה, אבטלה, חלוקת הכנסות

הון-עבודה ואסטרטגיית עבודה, גם כן תפסה את עין החוקרים. שתי הטיפולוגיות שיידונו בחלקזה מתמקדות על המקום של העבודה בכלכלה הפוליטית הלאומית.

המתועשות הדמוקרטיות של הפוליטית הכלכלה של מהספרות )נושאים( תימות שתי ומערכות מפלגתיות לתוצאות מערכתיות נובעות ישירות מהקשר של מפלגות .המתקדמות התימה הראשונה היא הייצוב התאגידי של קשרי הון-עבודה. התימה השנייה היא הקשר שבין הכוח של העבודה ועמדות המיקוח שלה בזירה הכלכלית, הכוח הפוליטי של העבודה, ותוצאות מערכתיות לטובת מעמד העובדים. הטיפולוגיה השנייה מתבססת על מחקר שקשור לתימה הזו. למרות שההצגה שלנו היא לא טיפול מדוקדק, אנו מאמינים שהיא גם מייצגת את הענייניםהתיאורטיים לנושאים ישירות קשורה וגם הפוליטית הכלכלית על הרחבה הספרות של

והאמפיריים שמועלים בפרק זה.

טיפולגיית העבודה המוכללת( ,Schmitterשמיטר 1974( פניטץ' ,)Panitch, אינטרסים1979 של מבנים זיהו ואחרים )

מובנים וייצוגיים שמתקיימים לצד ומתקשרים עם מערכות מפלגתיות אבל יש להם דינמיקההפוליטיקה למנגנון נוסף... גלגל-שיניים "מוסיפים אלו ארגוניים מבנים עצמאית. מוסדית וממשלות פוליטיות בחירות תקופתיות, מפלגות הייצוגית הדמוקרטית. הסדר המוסדי, שבו

ע"י סידור פוליטי שמורכב(Supplementמבוססות-פרלמנט הם האלמנטים העיקריים, מוסף ) מקבוצות אינטרס מאורגנות ראשיות, מעמדם הפרוצדורלי היחסי שלהם )מרחב ההשפעה

שלהם על חקיקה ותכנון מדיניות במישור הלאומי(, וגופי ייעוץ וגישור".מספר נקודות נוצרות בעקבות זה:

יותר ע"י הסדרים מוסדיים במעגל-השיניים.1 כמה תוצאות מערכתיות מוסברות טוב התאגידי מאשר ע"י הסדרים בקשר מפלגות-קבינט-חקיקה.

–הסדרים מוסדיים ותוצאותיהם הנגזרות בזירת המפלגות יכולים להיות בחוסר-סדר .2 עם מספר גדול של מפלגות אידיאולוגיות עם קשרים חברתיים חזקים ושינויים תכופים

והמערכת הפוליטית נותרת יציבה, ואפילו מתפקדת טוב–באיוש השרים, לדוגמה גישור של אחרות בזירות שנעשו מייצבים מהסדרים כתוצאה מסויימים, במקרים

אינטרסים. האסוציאציה בין תקופות היסטוריות או חופש חברתי נראה לבין התנהגות כלכלית.3

טובה מצד אחד, והמאפיינים של המערכות הפוליטיות מצד שני, יכולים להטעות אםהסדרים תאגידיים נוכחים בסביבה.

שמיטר חקר, למעשה, את ההשלכות של מבנים תאגידיים על שורה רחבה של אינדיקטורים של התנהגות. הגישה שלו ראויה לתשומת-לב בגלל הדגש הנחרץ שלה על בתוך-תשומות, והואוגם פוליטיים משתנים גם כולל מודדי-התנהגות, של רחבה בשורה משתמש גם המוגבלת הזמן ותקופת ממצאיו של בהכרח הזמני האיפיון למרות כלכליים-פוליטיים. שמעורבת, העבודה של שמיטר מציעה שלדפוסים תאגידיים יש השפעה חזקה על התנהגות

המערכת, לרוב באופן חיובי. דגש על הדינמיקה העצמאית של הסדרים תאגידיים, בכל אופן, צריך לאזן ע"י הכרה בקשרים של הסדרים אלו עם מפלגות ומערכות מפלגתיות. מספר חוקרים טענו שהסדרים תאגידיים נוטים להיות ממוסדים כאשר מפלגות דמוקרטיות סוציאליסטיות נמצאות בשלטון. יש, מעבר לכך, עדות שתמיכה ממשלתית משפיעה על מספר תוצאות מערכתיות. מפלגות מהשמאל,( קראוץ' יותר. חזקים הפצה-מחדש ומאמצי נמוכים אחוזי אבטלה עם מקושרות למשל,

Crouch,לעומת זאת, מתכוון ליכולת המענה של המדינה לדרישות מצד מעמד העובדים ,) שממעיטה בערך הצירוף התומך ספציפית של הנבחרים הרשמיים של המדינה.

מיוצגת עבודה של והשפעתה תאגידיים מבנים של המרכזיות על תיאוריות על בהתבסס העבודה מוסדות של הדרה או הכלה שמציינת דו-מימדית טיפולוגיה הרכבנו בממשלה,

,Corporate inclusion" )הכלה תאגידיתבכלכלה הפוליטית הלאומית. המימד הראשון הוא "C.I." נוכחות בממשלה(; השני הוא( "Presence in Government, G.I.הראשון היה אמור .)

להימדד לפי היקף ההתמקחות הריכוזית הדו-צדדית או התלת-צדדית הממוסדת בין איגודים, איגודי מעסיקים וממשלה. בפועל, לעומת זאת, חוקרים השתמשו במדד מרכזיות שמודד את שיעור הימצאותם של מנהיגים מתוך תנועת האיגודים הלאומית בתוך הקונפדרציות הלאומיות. המדד הזה נחשב לכלי אמין לבדיקת בקונספט הרחב יותר של הכלה תאגידית. המימד השני

(4נמדד ע"י אחוז המושבים בקבינט שנמצאים בידי השמאל. )שרטוט

הטיפולוגיה שהתקבלה היא בהחלט פשוטה למדי. אנו מודעים למגבלויותיה, במיוחד במימד ההכלה התאגידית )בהנחה שהוא לא משתנה לאורך התקופה שאחרי-המלחמה( וההבחנהוהנמוך בשני המימדים. הניתוח של כל הטיפולוגיות שאנו בין קטגוריות הגבוה השרירותית מציעים, לעומת זאת, נועד להסביר טרנדים, גם בתוך וגם חוצי מקרים, לעומת ואריציות סביבבמקרים ובהתחשב אמפירית, מבחינה תובענית פחות היא הזו ההתמקדות טנרד. קווי

ובמדדים, די מתאימה. הלוגיקה שביסודה של הטיפולוגיה שווה בדיקה, אפילו במצבה הנוכחי.לטיפולוגיות בהשוואה המוכללת העבודה טיפולוגיית של היחסי ההסברי לכוחה בנוגע הפלורליסטיות, אנו מצפים להסברים מוצלחים יותר לתוצאות כלכליות-פוליטיות כמו אבטלה,בגישה פנימיים נושאים להבהיר לנו לעזור יכולות התוצאות כלכלית. וצמיחה אינפלציה הכלכלית פוליטית. לדוגמה, הקשר בין ממשלות שמאל לאמצעי התנהגות ספציפיים יכולה

, אנו יכולים4להיות קשורה לנוכחותם של מבנים תאגיגיים. ע"י חידוד של הטבלה בתרשים בהסבר הממשלה הרכב ושל תאגידים של הבלתי-תלוייה תרומתם את להעריך למעשה

התוצאות.

טיפולוגיית כוח העבודהההשפעות של בערכם ממעיטה זו טיפולוגיה המוכללת, העבודה לטיפולוגיית בניגוד הבלתי-תלויות של הסדרים תאגידיים על תוצאות מערכתיות. היא התפתחה ממחקר על מדוע

(,Shalev( ושליו )Korpiמערכות כאלו של גישור-אינטרסים נוסדות מלכתחילה. לפי קורפי )שעבודתם השפיעה רבות על טיעונינו,

הממוסדות התעשייתיות מערכות-הקשרים את לראות במקום התעשייתי, הקונפליקט היקף של ובלתי-תלויים חשובים כגורמים

מתערבים, שהם כמשתנים אלו( ראשית במוסדות לנהוג )עלינו הקשרים של החברה... המוסדות של הכוח במבנה תלויים בעצמם

חברתיים מקונפליקטים כמשקעים להיחשב יכולים התעשייתים שגרתיות ליצור המפלגות של מהורהרים וכניסיונות קודמיםהכוח. מקורות על ולהתכלכל מערכות-הקשרים בחילופי

למרות שלמוסדות אלו יש חשיבות כאשר הם נוכחים, רציפות נוכחותם תלויה על מקורות הכוח של העבודה, שמשתנה לפי מידת המעורבות של תנועת העבודה. למרות שקורפי ושליו התמקדו על תוצאה ספציפית, קונפליקטים תעשייתים, הגישה שלהם יכולה להיות מיושמת

במידה רחבה יותר.

הטיעון שכוחה של העבודה הוא גורם יסודי להסדרים תאגידיים, ובמידה נרחבת שכוח העבודה משפיע על תוצאות מערכתיות כמו רמת החלוקה-מחדש הלאומית ורמת האבטלה, מתנגש עם הפירוש המרקסיסטי לתאגידים, ולתוצאות שמבטיחות רווחים קצרי-טווח למעמד הפועלים, כאל אסטרטגיה קפיטליסטית שבאה למנוע משבר כלכלי בקפיטליזם המאוחר ע"י קנייה של עבודה )או לפחות נציגיהם(. מנקודת מבט זו, הסדרים תאגידיים לא-יציבים מטבעם ומדינת הרווחה היא מכירת מעמד העובדים ע"י הסוציאל-דמוקרטיה. מנקודת המבט של העבודה הכוחנית, לעומת זאת, מבנים תאגידיים אמורים להיות יציבים כל עוד כוחה היחסי של העבודהוהשפעתם של ההסדרים התאגידיים ישתנה בהתאם לכוחה של נוכחותם הרצופה נשמר. העבודה: אם העבודה תיחלש, כך גם ההסדרים התאגידיים; אם העבודה תתחזק, היא יכולה להתקדם מעבר לתאגידיות לאסטרטגיה אמיצה יותר. המצדדים בטיעון זה יראו סביר להניח ב"קפיטליזם רווחתי" מעבר הולם לסוציאליזם ומשם לקידום האינטרסים ארוכי-הטווח של

מעמד העובדים.

( שלMobilization Capacity)קיבולת המובילית טיפולוגיית העבודה הכוחנית מודדת את ההעדפנו בממשלה. שמאל מפלגות של השתתפותן את לא אבל העובדים מעמד תנועות להתייחס לאחרון כפועל יוצא של הקיבולת המובילית, למרות שאנו מבינים שלממשלות-שמאל יש אפקט הדדי על קיבולת מובילית, ע"י תמיכה באיגודים מאורגנים ובעזרה למירכוז האיגודים. התועלתיות בעבודה על עבודה כוחנית, לעומת זאת, הוא בהבחנה בין הפצה חברתית של כוח ודפוסים ספציפיים של השתתפות במוסדות פוליטיים. להביא השתתפות בממשלה ישירותלכן, אלו. פוליטיים דפוסים לבין חברתי כוח בין מהקשר התחמקות יהיה לטיפולוגיה

מימדים: שני ע"י מובילית קיבולת מודדת הזו כלכליתהטיפולוגיה )קיבולת Economic Capacityקיבולת(, נמדדת ע"י היחס בין חברי האיגוד לכוח העבודה האזרחי הלא-חקלאי, ו ליישום5(, שנמדדת ע"י יחס ההצבעה לשמאל. ראה תרשים Political Capacityפוליטית )

של הטיפולוגיה הזו.מאשר מוסדות ועל בתוך-תשומות על דגש פחות שמה הכוחנית העבודה טיפולוגיית הטיפולוגיה הכלכלית פוליטית הראשונה. יחד עם הדגש שלה על תשומות חברתיות, היא עדייןערכים על הפלורליסטי הדגש כמו לא נסקרו. הפלורליסטיות שכבר נפרדת מהטיפולוגיות ותרבות פוליטית, טיפולוגיית העבודה הכוחנית ניגודי-עניינים בין קבוצות שנגרמות ע"י תהליך

מונעים המקורות שבו התמקחות תהליך כאל קבוצות בין בקשרים מטפלת והיא הייצור, אסטרטגית כדי להגן על אינטרסים כלכליים-פוליטיים.

מספר נקודות נגזרות מכך. ראשית, אם טיעוני העבודה הכוחנית מחזיקים, מערכת הקשרים בין תאגידים והתנהגות פוליטית וכלכלית, שנמצאת בבסיסה של טיפולוגיית העבודה המוכללת, אמורה להיות מוחלשת כאשר מתחשבים בהשפעת חוזקה של עבודה. עם המספר הקטן של מקרים, ובעייתיות ברורה מאליה של שונות משותפת בין חוזקה של העבודה ותאגידיות, זה

עלול להיות בעייתי להגדרה. המקרים שבהם יש חולשה יחסית של העבודה יחד עם מוסדות תאגידיים יהיו לערך במיון מערכות הקשרים בין חוזקה של העבודה ותאגידיות. הולנד שוב עלולה להגיח כמקרה קריטי, כי היא ממוקמת גבוה במדד הריכוזיות האיגודית ונמוך בכוח העבודה ובנוכחות השמאל. סדרה אחרת של מקרים שיהיו בעלי חשיבות דומה הם המקרים שבהם חוזקה של העבודה ותאגידיות נמוכה מתרחשים יחדיו. דרך אחת לענות על השאלה היא דרך משתני נסיגה מדומים, בשימושקטיגוריות המשתנים וגיוון של הרכב כקטגוריות ההתייחסות שונות טיפולוגיות תאיות של המדומים, כדי להשוות עד כמה הסדרים טיפולוגיים שונים של המקרים מסבירים תוצאות

פוליטיות וכלכליות-פוליטיות. שנית, הקשר בין נוכחות סוציאל-דמוקרטית בממשלה לבין מגוון של אמצעי התנהגות עלול להיות מוחלש, ברגע ששולטים בחוזקה של העבודה. שוב, זה עלול לגרום לטיפולוגיית כוחלצוץ אמורים אלו הבדלים המוכללת; העבודה מטיפולוגיית שונה להתנהג שלנו העבודה

ביכולת היחסית של הטיפולוגיות להסביר מספר תוצאות מערכתיות.

פשרה מעמדית וריסון שכר בגישות הכלכליות-פוליטיותפשרה של וחשיבותה נוכחותה על הטיעון נמצא הכלכליות-פוליטיות הגישות של בבסיסן

( הון לעבודה הוא הבסיסExchangeמעמדית בדמוקרטיה קפיטליסטית. חילוף בין ( כלכלי לפשרה מעמדית. עובדים מקבלים את השמירה על הרווחים ע"י ההון על בסיס ההבטחה שרווחתם החומרנית של העובדים תשתפר בעתיד. פשרה הופכת משחק-סכום-אפס למשחקהשחקנים שני עבור לרציונלית לפשרה ההסכמה את והופך פעולה, שיתוף של חיובי אבל, היחסיות עמדותיהם את לשפר כדי לתמרן יכולים והון עבודה הללו. הקולקטיביים בו-זמנית, יש להם אינטרס משותף בתרומה להתרחבות הבסיס החומרני של החילוף. קשריהקיבולות בהסדרים תלת-צדדיים שכוללים את המדינה. לעבודה מתווכים הון בין החילוף המוסדיות של המדינה גם מחזקות את הבסיסים החומריים של הפשרה וגם עוזרות להבטיח

שתנאי הפשרה נשמרים.של טבעית הרחבה היא העובדים מעמד מתוך השכר של וולונטרי ריסון על המחשבה ההתענייניות בפשרה מעמדית. המוכנות של העובדים להשלים עם מגבלות על דרישות השכר ולהשלים עם רמת שכר נמוכה יותר בגלל מצב של תעסוקה מלאה, מעוצבת ע"י מספר סדרות

( גורמים: לשער1של מקובל בד"כ עצמו. החילוף של המסחר התנאי את יש ראשית, ) שהעובדים יסכימו לפיקוח על השכר כאשר הם יצפו לסוג כלשהו של פיצוי לא-מהשוק, כמו הגדלה של השכר החברתי, או כאשר הקרבה לטווח הקצר של הטבות שכר באה על חשבוןזה קשור לציפייה שחלק מהרווחים שיהיו כתוצאה מריסון רווחים חומריים בטווח הארוך. השכר יושקעו חזרה בכלכלה הלאומית למען התכלית של רציונליות כלכלית. שני סוגים של חוסר-וודאות נמצאים בטיעון זה: חוסר-וודאות הדדי האם השחקן השני יעמוד בתנאי ההסכםלשני אטרקטיווי לפחות החילוף את שהופך הכלכלית באווירה צפויים בלתי ושינויים

השחקנים.קטנות,2) כלכלות הבינ"ל. בכלכלה עמדה על גם מצביעים שכר ריסון של הסברים )

תלויות-יצוא, צריכות להקנות חשיבות לשמירת רמת התחרותיות בשווקים הבינ"ל. הארגון של העבודה הוא גורם שלישי שאחראי על ריסון השכר. כאשר איגודי עובדים מארגנים חלק גדול של כוח העבודה ומתחברים לקונפדרציה חד-פסגתית שמצליחה לשלוט בהתנהגות הפקידות הגבוהה, אזי ריסון שכר סביר יותר שיתרחש. תחת תנאים אלו, העמדה המונופוליסטית שלמתנהגת החבורה השכר. ריסון את לספק מהלא-שוק אמצעים מעניקה החיבור פסגת כמיישמת של מדיניות ציבורית, כשיישום פירושו במקרה זה הוא שמירה על כפיפותה של הפקידות הגבוהה למדיניות הריסון. מנקודת מבטם של פקידי המדינה, הסדר זה מסמל פיחות בסמכות הציבורית לטובת גוף מאוגד ואמצעי שליטה על פעילות בחברה האזרחית. ריסון שכר, אם כך, נעשה אפשרי בדיוק בגלל הכוח המונופולי של ארגוני העבודה. בנוסף, איגודי עובדים

להעצים את כדי לייעל את החלוקה-מחדש יותר שיעדיפו סביר "ארגונים מקיפים" שהם רווחתם של חבריהם. כאשר ריסון שכר הוא נוכח ביציבות בתנאים אלו, אנו נצפה ליחסית

אחוזים נמוכים של אבטלה ואינפלציה ויחסית אחוזים גבוהים של צמיחה כלכלית. ( כוח העבודה יכול להיות כפוף וריסון השכר ייאכף לא-וולונטרית גם ישירות דרך השוק.3)

הדפוס של התנהגות כלכלית יהיה שונה בדרך הזו. למרות שאחוזי הצמיחה יהיו גבוהים יחסית והאינפלציה תהיה נמוכה יחסית, האבטלה תהיה גבוהה יותר מאשר בדרך הראשונה, שפועלתפוליטיות התערבויות ע"י להתלוות יכולה זו אסטרטגיית-שוק העובדים. התאגדויות דרך

להחלשת העמדה של שותפויות העובדים בשוק העבודה. ( מאפיינים של המערכת המפלגתית, גם כן, משפיעים על הופעתו של פיקוח על השכר.4)

מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שיכולה למשול לבד או בקואליציה, יכולה להשקיט את חששות מעמד העובדים לגבי החילוף שבבסיס ריסון השכר ע"י, לדוגמה, הבטחה לקידום השקעתנרחבת למשרדי הממשלה גישה הרווחים בשוק המקומי. מפלגה סוציאל-דמוקרטית בעלת

( וספרגו )Przeworskiסביר להניח שתפתור את הדילמה האלקטורלית שניתחו פרצוורסקי )Sprague( בין מפלגהSupraclass(. הצלחתה של אסטרטגיית ה"מעמד-על" ( תלויה בקשר

לאיגודי עובדים. איגוד עובדים מאורגן היטב יכול להמשיך לפקוד את קולות מעמד העובדים למפלגה וכך למזער את הנזקים הקשורים לאוריינטציה האלקטורלית שלו. הצירוף המאוחד של כוח מאורגן בשווקי העבודה יחד עם כוח פוליטי במיוחד תורם לצמיחה כלכלית. תנועת עבודה חזקה פוליטית שחסרה כוח אירגוני לא תוכל ליישם את הפיקוח על השכר. הנוכחותהמקרים, בשני שכר. ריסון בבחירת סיכון לעובדים תניב פוליטי כוח ללא איגודיות של

ההשלכות של תפקודיות כלכלית, כולל צמיחה, הן שליליות.יכול להימצא גם ללא הקשר הסוציאל-דמוקרטי הזה בחברות שבהן קולות5) ( ריסון שכר

מעמד העובדים מחולק בין מספר מפלגות, שמייצגות תתי-תרבויות מגובשות ומאורגנות היטב.בדרך מעמד לכל ייחודיים באירגונים שממוסדת מעמדית, פשרה אלו, תנאים תחת פיוס דרך ונשמרת תתי-התרבויות מתוך מושגת בהולנד(, )כמו הסוציאל-דמוקרטית בין-קבוצתי. הולנד משלבת בין מאפיינים אלו של פוליטיקה תאגידית וקונסוציונלית. בגלל דפוס זה של ארגון תת-תרבותי, הסכמי שכר לא נישאים וניתנים ישירות בין פסגת ועידה של עובדים והון לפי מסורת ההתמקחות הקולקטיבית החופשייה. במקום זה, המדינה משחקת תפקיד גדול יותר ומפקחת על מדיניות תשומות רשמית. כתוצאה מכך, שסעים אתניים ודתיים לא אמורים לערער על הפשרה המעמדית דרך השפעתם על הקיבולת הארגונית של ההון ושל העבודהבנוסף, יכולתה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית להניע את הפוטנציאלי התחיקתי שלה. ועל

( ההולנדי, אוZuilenכאשר תתי-תרבויות מפוצלות לאורך קוים מעמדיים יותר מאשר הזוילן ) ( כמו באוסטריה, הפוליטיקה של ריסון השכר תידמה יותר למודל התאגידי.Pillarsהפילרים )

בין השנים אוסטריה הגדולות של ממשלות ל-1949הקואליציות על אף שלעיתים1966 , מאשר יותר ישירה בצורה מעמדית פשרה הפגינו כקונסוציונליות מזוהות הן תכופות

הפוליטיקה הולנדית באותה תקופה, על ממשלות הקואליציה ועיקרון היחסיות שלה. למרות ששמיטר הדגיש את יכולתו של התאגיד לשמור לאורך זמן על מעמדו, מחקרים אחרים הדגישו את שבריריותו של ריסון השכר. חלק מהגורמים להתפרקותו של הריסון ניתן לקטלג

( התקוממות שלFree-riders( ,)3( "טרמפיסטים" )2( חילוף לא-הוגן, )1לארבע קטיגוריות: ) ( שינויים בתנאי החילוף1( ועימותי מעסיקים-עובדים. )Rank-and-file( )4הפקידות הגבוהה )

שבבסיס הריסון יכולים להשפיע באופן מזיק לקיומו לאורך זמן. חוסר יכולתה של הממשלה לשלוט על המחירים באופן שווה לרמת הריסון, או לספק פיצוי לא-מהשוק )כמו פנסיה או פיצויי מחלה טובים יותר( יוצר תפיסות שתועלות הריסון לא יחסיות לעלותו. בעיות אלו נוצרות לרוב מלחצים מהכלכלה הבינ"ל, שבעיקר במחזורים מסויימים, פועלים להעביר אינפלציה או

להחליש את הבסיס הפיסקלי של המדיניות הציבורית. ( אפילו כשהחילוף נחשב כהוגן, לעומת זאת, ישנם מקורות אחרים של חוסר-יציבות. ישנן2)

והעבודה העסקים אירגוני כאשר החילוף, בתוך שמקננת קולקטיבית פעילות של בעיות שנושאים ונותנים בהתמקחות קולקטיבית הם שחקנים קולקטיביים. עובדים רציונליים, בעלי אינטרס-עצמי, יעדיפו לדרוש שכר גבוה יותר ו"טרמפים" על חשבון הרווחים הקולקטיביים שנוצרו ע"י ריסון השכר של עובדים אחרים; איגודי תעשיה שלא נמצאים תחת קונפליקטבעלי ופחות סביר שיהיו פערי שכר, לעימות סביב נוטים פחות ברמת המפעל, בין-איגודי מסורת אוטונומית המיוחסת לאיגודים מקצועיים לא-תעשייתים; וכאשר מתקיימים סיבוביםומתנים בנושא השכר שיכולים ליצור בסיס רעוע לריסון שכר, ונשנים של משאים חוזרים

שהעובדים עושים את השיקול של הפסד בטווח הקצר מול הרווחים האפשריים בטווח הארוך,אם הוא יישמר.

( כאשר ריסון השכר נידון דרך איגודי עובדים ריכוזיים, בעיה נוספת עלולה להופיע לאורך3) הזמן. איגודי עובדים שמחוייבים לריסון השכר ולפשרה מעמדית הם בו-זמנית המיישמים שלאת לאזן צריכים איגודים ומנהיגי הגבוהה, הפקידות של והנציגים הציבורית המדיניות התפקידים הלעיתים סותרים הללו. יותר מדי אוטונומיה לאיגודים מקומיים יכולה להפוך את היישום לבעייתי; מעט מדי עלולה להרחיק חלקים מהחברות. התקוממת של הפקידות הגבוהה, שמבוטאת כדרישות להגברת האוטונומיה של איגודים מקומיים ברמת הפירמה או המפעל,

( לבסוף,4היא תוצאה מתקבלת על הדעת של הביורוקרטיזציה של היחסים המתועשים. ) הלכידות של ארגונים יחודיים-מעמדית יכולה להתפרק כאשר חלקים מהעשקים והעובדים פורשים מהתמקחות השכר המרכזית כדי לדון ברמת הסקטור או הפירמה. זה יכול לקרות כאשר היצרנים מזהים שוק שיכול לצוף ומוכנים להציע שכר מעל הנורמה, שנקבעה דרך ריסון

השכר, כדי לעמוד בדרישות כוח האדם ולוח הזמנים של הייצור.שתחת הספציפי, במובן קפיטליסטית דמוקרטיה מייצבת מעמדית פשרה של נוכחותה הפשרה, דמוקרטיה לא תוחלף ע"י "דיקטטורה קפיטליסטית" או "אוטוקרטיה של עבודה". הפשרה נותנת לדמוקרטיה יכולת משילות גם כן, דרך אירגונים מבוססי-מעמד ותתי-תרבויות.

באותו זמן, תוצאות בלתי-צפויות של הפשרה יכולות להציג נושאים ובעיות פוליטיות חדשות. צמיחה כלכלית היא גם מטרה וגם תנאי-מקדים של הפשרה המעמדית. האחרון מועבר דרךאלו, המערכת המפלגתית רגולציה ממשלתית רחבה של הכלכלה המקומית. תחת תנאים גם מורידים את האפשרויות רק חולקים הסכמה רחבה, אלא ואירגונים אינטרסנטיים לא במוסדות ביטוי לידי לבוא מוכוון-צמיחה, ביורוקרטי, כלכלי-פוליטי ניהול נגד לאופוזיציה הקיימים לגישור בין-אינטרסים. תנועות חברתיות חדשות - עם שורשים באירגונים מקומיים, עם מחוייבות לערכים של ביזור, קהילתיות בקנה-מידה קטן ומודעות סביבתית, ועם קשרים

למפלגות פוליטיות חדשות - עלולות לצוץ כתוצאה מכך. מדינות הרווחה הנרחבת שמזוהות עם הפשרה עלולות לייצר בתגובה צורות של מחאה סביב סוגיות כמו חלק נטל המס והגודל, היעילות והבסיסים התכנוניים של מדינות ומדיניות ציבורית.על להגן כדי זרים בעובדים השימוש ע"י בחלקה המושגת הפשרה הצלחת לשיעור עד תעסוקתו של כוח העבודה הטבעי, יכולה להתפתח מוביליות פוליטית כדי להגן על זכות-היתר בגישה של האזרחים לרווחים מסופקים-מהמדינה של הפשרה. התהליך האחרון הזה ממחיש סוג אחד של מגבלה להגיון המכליל של פשרה ותאגידיות ואת המתח האפשרי בין רגולציה

מקומית ובין ליברליזם בינ"ל בכלכלות חופשיות.המחקר עם יפה נטמעה זו השקפה חברה. של מערכתי מאפיין מעמדית שפשרה נטען המוקדם על תאגידיות, שגם בחן מערכות של גישור בין-אינטרסים ברוחב-חברתי. שני גופי מחקר אלו התכנסו אל ניתוח של הקשרים בין הון לעבודה בתנאים מתועשים. המחקר הנוכחילתאגידיות ניתנה יותר רבה תשומת-לב התאגידיות. את לגורמים להפריד החל ב"רמה-בינונית", שבה "השחקנים הקולקטיביים הרלוונטיים הם לא פסגות ועידה מעמדיות, אלא אירגונים שסוגרים ומגינים על אינטרסים ספציפיים של סקטורים ומקצועות". העבודה הזו קשורה הרבה פחות להשקפה שבמרכזה-איגוד או להקשרים תעשייתים, למרות שחלק ממה

שתואר תחת העמודה )המוגבלת( התאגידית גם כן מזכיר צורות של קליינטליזם.

משתנים תלוייםומספקת בהסברה תהיה, טיפולוגיה היא טובה במידה שבה היא לא משנה כמה אלגנטית מאפשרת לנו להבין ולהסביר. בסוף החלק המתודולגי, הצענו שתי שאלות לחקירת הניתוח של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות. כדי לחקור את השאלות, עלינו לזהות משתניםשהשתנו אמפירי, אינטרס על ששמרו להסביר, ביקשו מהסיווגים חלק שלפחות תלויים ממדינה למדינה, ושהייתה להם חשיבות פוטנציאלית בהערכת התפקוד של מערכות פוליטיות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות. חלק זה דן באילו סוגי משתנים יכולים )ויכולים שלא( לעזור בהצלחה בניתוח השוואתי של טיפולוגיות. בגלל שהבחירה שלנו היא בהכרח שרירותית, המשתנים שנידונים להלן הם לא היחידים שיכולים להתאים. הם כולם עונים על הקריטריון

הנדרש בעודם נושאים את השינוי בהתמקדות במחקר ההשוואתי של מערכות דמוקרטיות.

רעיון היציבות כפי שכבר צויין, הספרות של אחרי-המלחמה על מערכות דמוקרטיות התמקד על החיבור בין סוגי משטרים ויציבות פוליטית. יחד עם זאת, רעיון היציבות הוא, גם מהסיבה התיאורטית וגם

מהסיבה האמפירית, נקודת התחלה בעייתית ולא-הולמת לבחירת משתנים תלויים. באופן אינטואיטיבי, יציבותו של משטר מסתמכת על "יכולתה של המערכת לשרוד אי-סדר" או הסבירות שהיא תעשה כן, אשר, בתורה, "תסתמך על הקיבולת שלה להתמודד ביעילות עםכדי להפוך את המובן של לנסיבות משתנות". בגמישות ולהסתגל הבעיות שעומדות מולה )כדי לתת משמעות גבולות ליצור הגדרת יציבות למשמעותי אמפירית, לעומת זאת, עלינו אמפירית למושג "אי-סדר"( ולזהות תופעות )ודרכים למדוד אותן( שיציינו סבירות גבוהה אוהדמוקרטיות בשביל במיוחד למדי, קשה לא היא הראשונה המשימה להישרדות. נמוכה עם מתמודדים כאשר במיוחד קשות, בעיות מציגה השנייה המתקדמות. המתועשות

(.Historic( ולא "היסטוריות" )Continuingדמוקרטיות "מתמשכות" )לדמוקרטיות לפי משכם. פשוט למדוד המשכיות ניתן והלכו, היסטוריים שבאו למשטרים ממושכות, לעומת זאת, הבעיה אינה פשוטה. אפילו אם נמדוד המשכיות במונחים של עד כמה הם כבר החזיקו מעמד בפרמטרים מסויימים, אנו מוצאים שכולם למעט אחד )הרפובליקה הצרפתית הרביעית( נמשכו יותר מאשר המשטרים שנפלו בתקופה שבין-המלחמות. במקרהכסבירות שהמשטר מובנת יציבות אם זה, באמצעי מוגבלת שונות לנו יש כך, אם הטוב

ייתמשך. אסטרטגיית מחקר נפוצה אחרת התייחסה ליציבות כאל רעיון דו-מימדי, "שמשלב רעיונות שנפגשים תכופות בספרות הפוליטיקה ההשוואתית: תחזוקה מערכתית, סדר אזרחי, לגיטימיותאם, במדדים. אחרות בעיות מעלה זאת, לעומת האינדיקטורים, מספר הגדלת ויעילות". לדוגמה, אמצעים של יציבות הקבינט, קבלת-החלטות יעילה, וסדר אזרחי מצביעים על גורם

הורביץ אולם היינו מצפים שיתאימו. )1יציבות מבוסס, Hurwitzרק מעט מתאמים ( מצא חלשים בקרב אינדיקטורים המוצגים בספרות שמקיימים "הגדרה רבת-פנים" של יציבות.

הפרשנות הדו-מימדית של יציבות מתבססת על תיאוריה מרומזת על כיצד מערכות דמוקרטיות מתפקדות ואילו גורמים תורמים ליציבות שלהם. הנחת-היסוד היא שמשטרים דמוקרטיים עם רמות גבוהות של אלימות אזרחית, רמות נמוכות של לגיטימיות, ותפקוד פחות יעיל הן בעלות סיכוי נמוך להישאר דמוקרטיות. בהתבסס על הניסיון של השנים שבין-המלחמה, השערות אלונקודות התחלה אחרות יש נושאים תיאורטיים, שכן הן מעלות מתקבלות-על-הדעת, אבל להיות יכולות קצרות דוגמאות שתי דמוקרטית. יציבות של לניתוח מתקבלות-על-הדעת

מצוטטות.הוא דמוקרטית ליציבות בסיסי הכי התנאי מרקסיסטיות, תיאוריות כמה לפי ראשית,

הקפיטליסטית האגירה של המובנים התומכים של אליטותהימצאותם בלעדיהם, . קפיטליסטיות יהיו בעלות סיכוי גבוה לנטוש את התחייבויותיהן לפרקטיות דמוקרטיות ולבטא את החוסר שלהם ב"בטחון עסקי" באמצעות התנהגות שווקית שמחליש את התפקוד הכלכלי, ולבסוף הפוליטי, עם )לכאורה( השלכות צפויות-מראש על היציבות של המשטר הדמוקרטי.תציע בין-המלחמות, של הנסיון עם בשונות מושלמת לא שבהחלט זו, השקפה שהאינדיקטורים שמרבים להשתמש בהם אינם בהכרח, או במקרה הטוב רק באופן עקיף,

מצביעים על יציבות. אינדיקטורים אחרים יתאימו יותר.ורמות נמוכים למדי, יכולים להיות ויעילות שנית, תיאורטינקים אחרים הציעו שלגיטימיות האלימות האזרחית גבוהות למדי, אבל המשטר אף-על-פי יציב. זה יכול לקרות אם המדינה הדמוקרטית הייתה המגשרת, או המקור, של מערכות-קשרי חילוף נרחבות בין מספר גדול של קבוצות מהיותר חזקות בחברה, או אם הקבוצות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות לא ראו ששינוי של המשטר יפעל לטובתם. המערכת הפוליטית האיטלקית של אחרי-המלחמה טופלה כדוגמה לראשון, הרפובליקה הצרפתית הרביעית כדוגמה של האחרון. התכלית שלנו כאן היא לא לשפוט איזו תיאוריה נכונה, אלא רק להציג את המורבות התיאורטית של רעיון היציבות, במיוחד לאור ההמשכיות היחסית של דמוקרטיות אחרי-המלחמה למרות הבדלים משמעותיים

ביניהן במונחים של אינדיקטורים משוערים של יציבות.האינטואיטיבי, הקסם למרות דמוקרטית, יציבות של הרעיון הבאה: למסקנה מובלים אנו היסטורי ונורמטיבי, לא מהווה נכון לעכשיו נקודת התחלה מבטיחה לניתוח משווה, שיטתי, של התפקודיות של מערכות דמוקרטיות. רעיון היציבות מבלבל איומים על הסטטוס קוו הפוליטי

אין קרבה משפחתית. 1

והכלכלי עם איומים על עמידות של הסדר הליברל-דמוקרטי. במעבר להתנהגות מערכתית כמשתנה תלוי, אנו מקווים לספק סדרה של מדדים של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות,מתועשות דמוקרטיות מפוזרות כלכלית וסחורה פוליטית השפעה איך יותר טוב שיציינו

מתקדמות.

התנהגות מערכתית במקום יציבות מערכתית, אנו נשתמש בהתנהגות מערכתית כמיקוד התיאורטי שלנו, בשאלה כיצד טיפולוגיות די שונות מסבירות אספקטים שונים של התנהגות הדמוקרטיות, כפי שנמדד ע"י שורה של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות. צריך לציין ארבע הערות לגבי המעבר

( רבים1הזה. קודמים. במחקרים זניחה של משתנים שהושמו כופה איננו הוא ראשית, ) ( שנית, המעבר מהדאגה2מאותם המשתנים יכולים לבוא לשימוש; הם רק ייבחנו באור אחר. )

ליציבות אין משמעותו שדאגות נורמטיביות נפקדות. כל אחד מהמשתנים הפחות מצרפיים שהוצע נושא עימו משמעות נורמטיבית. הן מתקשרות לתמות שונות בתיאוריה הדמוקרטית

מאשר רק לתחזוקתם של כללי המשחק הדמוקרטיים. ( שלישית, אנו מציעים להתמקד בתוצאות מערכתיות, לא בתפוקות מערכתיות. המשתנים3)

התלויים מתייחסים להיבטים של התנהגות מערכתית ולא למדיניויות הספציפיות שמבוצעות ע"י הממשלה. החיסרון הוא שגורמים שונים מהתנהגות ממשלתית יכול להיות צפוי שישפיעו על המשתנים התלויים שנבדקים. אם, לעומת זאת, השאלה היא כיצד מתנהגים סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות )או כמה הם יציבים, לצורך העניין(, אזי מיקוד ייחודי על מדיניות ממשלתית איננו הולם: דמוקרטיה יעילה צריכה להיות מסוגלת להתאים את התפוקות שלה כדי שתתמודד עם האתגרים מולה וכך תשיג את התוצאות הרצויות. ההלימות של התמקדות בתוצאות ברורה עוד יותר כאשר ניזכר שלכל הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות יש רמות

( לבסוף, אנו נסתכל לא רק על הקשרים בין סוגי מערכות4דומות של התפתחות כלכלית. ) ותוצאות התנהגותית, אלא גם על הקשרים בין התוצאות השונות. זה מאפשר לנו לשפוט את

לדוגמה, התיאוריה שלהיבטים של התנהגות ממשלתית–תוקפם של כמה היפותזות נפוצות כמו יציבות הקבינט יש השפעה חשובה על מימדים אחרים של התנהגות המערכת.

הופקה האחרונות. בשנים במחקר מרכזי לנושא הפכה מערכתית התנהגות של ההערכה תועלת ממספר גדול של משתנים כמדדים, ומספר גדול של רציונלים הוצע כדי להסביר את תועלתם. על בסיסם של מחקרים אלו, ובהתחשב במגבלות הנתונים והמקום, בחרנו מספר שלמערכתיות, תוצאות של כמדדים להחשיבם שניתן המשתנים, מועילים. תלויים משתנים

נופלים לשתי קטיגוריות עיקריות: פוליטית וכלכלית-פוליטית.

תוצאות פוליטיותממשלתית. )יציבות )Taylorטיילור והרמן )Hermanהמשמעות לשאלת נדרשו ואחרים )

ויציבות ממשלתית התנהגות של אחרים היבטים על ממשלתית יציבות של האמפירית משטרית. אך, כפי שהם מאשרים, השאלה נותרה פתוחה, ממתינה למחקר נוסף. יחד עם שאר משתני ההתנהגות המערכתית שאנו מציעים לשימוש, סקרנות פשוטה נראית מספיקה לאישור הכללת יציבות ממשלתית בסדרה של משתנים תלויים, כדי שמישהו יוכל לבחון את הקשר שלו להיבטים אחרים של התנהגות. ישנו, לעומת זאת, נושא נורמטיבי חשוב שנוגעים בו

חלקית כאשר בוחנים את היקף היציבות הממשלתית בכל מערכת שהיא." דמוקרטיות: מערכות על בספרות נפוצים ממשלתית יציבות של מדדים המשכיותשני

)הממשלה "Duration of Government" של והרמה הניהולית( )השליטה "Executive Controlהראשון מודד את יציבות הממשלה לפי אורך השהות בתפקיד; השני מציין האם .)

לממשלה יש רוב או מיעוט בבית- המחוקקים. לשני המדדים יש משמעויות חשובות בשביל יכולת האזרחים לדרוש דין-וחשבון מהממשלה. ממשלה שנמצאת רק לזמן קצר בתפקיד לאיכולתו בחוסר יואשם הוא לרוב מדיניות: ותשומות של להיחשב אחראית לתפוקות יכולה להישאר בתפקיד. בעוד שממשלה ללא רוב בבית-המחוקקים יכולה לטשטש את אחריותה, בטענה שחוסר-יעילותה של המדיניות, או התוכן הספציפי של פעולותיה, עוצב משמעותית ע"י המחסור בפרלמנט רובי. החשיבות הכללית של האחריות הממשלתית בתיאוריה על ממשלות דמוקרטיות הוא סיבה נורמטיבית טובה כדי לכלול מדדים של יציבות ממשלתית במשתנים

התלויים.

אחד הסימנים הבסיסיים לתפקוד-טוב של מערכת פוליטית הוא סיוגם שלאלימות פוליטית. גם במקרה של משטרים זה המקרה לגליים. בתוך ערוצים ומחאות פוליטיים קונפליקטים מותרת מחאה של המשפטית ההגדרה צרות את לאשר לא שניתן למרות אוטורוטריים, וסנקציות שמופעלות על מי שהפר את החוק, או שפשוט הגיע לחוסר-הסכמה עם הרשויות. מערכות דמוקרטיות משוערות כמספקות כר נוח יותר למחאה פוליטית, משתמשות בסנקציות חמורות פחות, ולא מרשות כפייה על-חוקית על בדלנים. היקף המחאה העל-חוקית במשטרים

דמוקרטיים יכולה לכן להיות אינדיקטור חשוב של התנהגות מערכתית. הזיהוי והמדידה של מחאה פוליטית על-חוקית, לעומת זאת, טעונים בקשיים מתודולוגיים, ולכן כל אינדיקטור פרטני חייב להיות מטופל בזהירות. אף-על-פי-כן, מדד אחד שנראה שיש עליו הסכמה רחבה הוא היקף האלימות הפוליטית בתוך המערכת. ככל שהיקף האלימות קטן, כךיותר. משתמשים לרוב בשני אינדיקטורים: מספר ההפגנות ומספר המערכת מתפקדת טוב מהומות-הרחוב. פירוט רחב יותר של סוגי הפעילות הקולקטיבית שאפשריים במוביליות שלאנו הקולקטיבית, הפעילות של הרפרטוארים בתיאור בחשבון. לבוא צריכים האינטרסים הפגנות של האינטרסים ניסוח של אסטרטגי למקום תשומת-הלב את להעביר יכולים ומהומות-רחוב, לדוגמה, וכך להתרחק מההשערה שסוגים אלו של התנהגות תמיד מצביעים

על חוסר-יציבות או אנומיה )היעדר אמות מידה חברתיות או מוסריות(.

אות כלכליות-פוליטיותצתו אמצעי מרכזי להערכת מערכת פוליטית הוא כיצד היא מסייעת למצב הכלכלי, ולא רק פוליטי, של אזרחיה. אילו הגדרות שמישהו ייתן לשני מימדים אלו של הקיום, בשניהם משתמשים תכופות בשיפוט תפקודה של מערכת פוליטית מסויימת, או סוג של מערכת. בדמוקרטיות שלברווחתם אקטיבי באופן מצפים שממשלתם תתמוך האזרחים אחרי-קיינסיאנית, התקופה הכלכלית. ולפחות עד השינוי הנאו-קונסרבטיבי האחרון במדיניות ובאידיאולוגיה, שעדות לכך

ניתן לראות בבריטניה, בארה"ב ובקנדה, ממשלות מקבלות את זה תחת אחריותן. זה ייתכן מפתיע, לכן, שעד המעבר לכלכלה פוליטית מעט תשומת-לב שיטתית ניתנה לשאלה עד כמה סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות יכלו לתמוך ברווחה כלכלית. ברור שזהו איזור אמפירי בוגדני, אבל כנראה לא יותר בוגדני מיציבות פוליטית. התנהגות מערכתית שמתחשבת במצבם הכלכלי של אזרחיה יכולה להיות חשובה בשביל יציבות משטרית, לפחות כמו תוצאותמה-שנקרא על האחרונים מהפרסומים ברבים הוצע בהחלט זה יותר. ישירות פוליטיות הטיפולוגיות רוב ע"י נדונו לא כלכליות-פוליטיות תוצאות הדמוקרטיה". של "המשבר הליברליות, אבל בשיעור שהטיפולוגיות האלו אמורות להיות "טבעיות" ורלוונטיות, הן צריכות

להיות בעלות כוח הסברי במימד זה של התנהגות מערכתית.להתנהגות כמדדים לשמש שיכולות האפשריות הרבות הכלכליות-פוליטיות מהתוצאות מערכתית, תחמנו את עצמנו לאלו שנעשה בהם שימוש במקום אחר. הם פשוטים וישירים: הרמה השנתית הממוצעת של גידול בתמ"ג, הרמה השנתית הממוצעת של האבטלה, הרמה"מדד של השנתי הממוצע )אינפלציה(, לצרכן במחירים הגידול של הממוצעת השנתית וההיקף השביתות, עוצמת האינפלציה(, אחוז ועוד האבטלה )אחוז חוסר-שביעות-הרצון" השנתי של מלווי הממשלה נטו. לראשון מביניהם, שיעורים גבוהים מצביעים על תפקודיות

טובה יותר; לגבי הנותרים, שיעורים נמוכים מצביעים על תפקודיות טובה יותר. אמצעים אלו ודאי שאינם ממצים את המשמעות של התנהגות מערכתית. רעיון התפקודיות יצטרך להיות מפורק בשיטתיות במחקרים נוספים. המיקוד שלנו, לעומת זאת, מצביע על חלק

מהנושאים המרכזיים שהוצבו בספרות הכלכלה הפוליטית נכון להיום. ( ראשית, דאגתנו העיקרית1בשימוש במדדים אלו, כמה הערות קצרות עומדות על הפרק. )

היא בנוגע לעד כמה טיפולוגיות שונות למדי של מערכות דמוקרטיות יכולות להסביר תפקודיות,מבטיח מערכת של סוג איזה יכריע לא זה הללו. מהמדדים אחד כל ע"י שמצויינת מערכות להעריך רק ניתן אזרחיו. של הכללית הכלכלית רווחתם את באופן-הטוב-ביותר במונחים של דפוסים שונים של רווחה והשלכותיהם התפוצתיות; חקירת דפוסים והשלכות אלושל הפוליטית בכלכלה חוצה-המדינות המחקר של בהתמדה ועולה מעניין למאפיין הפכו

השנים האחרונות.ועל ערכים בניגוד לכך, הנושא של תפוצה נפקד במיוחד בהתמקדות הליברלית על יציבות

חברתיים.

יכולה למקסם את תפקודה בכל התחומים2) ( שנית, אנו מודעים לכך ששום מערכת לא אבסולוטיות ברמות להתרחש יכולים שמעורבים שיקולי-התמורות זאת, לעומת בו-זמנית. מדד הממשלה. העדפות את ואולי שונות תפוצתיות תוצאות שישקפו וסביר שונות "חוסר-השביעות" מיועד, באופן גס יחסית, לקלוט את האפשרות הזו בנוגע לשיקול-התמורה,

רבים לוויכוחים נתון עכשיו אם גם לדיון, ביותר )–הנפוץ לאינפלציה. אבטלה שבין 3) שלישית, המדדים כולם מצביעים על תפקודיות בטווח זמן קצר יחסית. הם לא תופסים את האפשרות של שיקולי-תמורה במדיניות לאורך הזמן, ובמיוחד את ההתקבלות של תפקודיות

( הארוך. בטווח יותר טובה תפקודיות בשביל בטווח-הקצר של4ירודה עוצמתן רביעית, ) הפגנות הוא מדד מעניין במיוחד לתפקודיות כלכלית-פוליטית. מצד אחד, זה מציין את השיעורכוחה של העבודה. מצד שני, מספר נמצאת הכלכלה הפוליטית תחת שיבושים עקב שבו מחקרים חדשים מראים שעוצמת השביתות, וסכסוכי העבודה באופן כללי, לא חייבים לשקף תנאים של הכלכלה כמו רמת האבטלה. גורמים פוליטיים כמו אחוז התל"ג שעובר דרך ידייםציבוריות וכמו ההרכב המפלגתי הממשלתי הפרטיקולרי, יכולים להשפיע על אי-שקט בעבודה.

( לבסוף, חייבים לציין שתוצאות כלכליות-פוליטיות, אפילו יותר מתוצאות פוליטיות, הן לא5)כל ותפקידה של גורמים מקומיים. מצבה של הכלכלה הפוליטית הבינ"ל פונקציה של רק כלכלה פוליטית לאומית בה, יהיה בעל השפעה רצינית על תוצאות המערכת. יש לכך מספר משמעויות. תפקודיות יכולה להשתנות במשך "תקופות" שונות בכלכלה העולמית. למשל, היה

' המוקדמות. מעבר לכך, מערכות70צפי לשינוי משמעותי בתפקודיות לפני ואחרי שנות ה- שיותר חשופות לכלכלה הבינ"ל )כלומר, הן בעלות תלות גבוהה יותר ביצוא( צריכות, אם הכל נשאר אותו דבר, להיות יותר מושפעות ממצבה של הכלכלה הבינ"ל. אםמערכות אלו מצליחות בזמן שהכלכלה הבינ"ל לא, זה יכול להיות סמן של תפקודיות טובה באופן פרטיקולורי. אםלהזדקק עלולים אנו בריאה, בעצמה הבינ"ל הכלכלה כאשר מצליחות חופשיות כלכלות המערכתית, ההתנהגות על מקומיות תוצאות של נטו בהשפעה להתחשב-מחדש

שבלתי-תלויים בהשפעתה של הכלכלה הבינ"ל.מערכתית. התנהגות של כמדדים המערכת תוצאות על התמקדות מציעים אנו לסיכום, של יחסי הסברי כוח איזה של במונחים התלויים המשתנים את מכוננים אלו אמצעים הספציפיים האמצעים מוערך. להיות יכול דמוקרטיות מערכות של השונות הטיפולוגיות מסודרים בשתי קטיגוריות, פוליטיות וכלכליות-פוליטיות. המשתנים הפוליטיים הם המשכיותמהומות-הרחוב. של ומספרן ההפגנות של מספרן הניהולית, השליטה מידת הממשלות, האבטלה, הצמיחה, של השנתיים הממוצעים האחוזים הם הכלכלים-פוליטיים המשתנים האינפלציה ומלוות הממשלה נטו; עוצמת השביתות; ומדד חוסר-שביעות-הרצון. נעשה בכל אחד ממדדים אלו שימוש במחקרים קודמים על מערכות דמוקרטיות, אבל שום מחקר לא השתמש בכולם. על כולם נטען שהם נושאים חשיבות נורמטיבית. שילוב של שני מאפיינים אלו בבחירת האמצעים, שומר על קשר עם נקודת המבט שאומצה במחקרים קודמים של סוגים של מערכות דמוקרטיות, בעוד שהוא מרחיב את הניתוח למסגרת-עבודה תיאורטית

אחרת, חדשה יותר, שנמצאת בשימוש ע"י המחקר של דמוקרטיות מתועשות מתקדמות.

מסקנותה"ליברלית" הגישות של בבסיסן והטיעונים השונות ההשערות את זיהה זה פרק והכלכלית-פוליטית למערכות דמוקרטיות. חוקרים בתחום צריכים להכיר את ההבדלים האלו בתכנון מחקרם ולבצע בדיקות לזיהוי החוזקות והחולשות של כל גישה בצורה מלאה יותר. אנו מקווים שהדיון שלנו עורר עניין בהבדלים אלו והציע כמה הצעות מועילות על איך הם יכוליםלהיחקר. התקופה של המסירות היחסית חד-מטרתית לגישה וסיווג פרטיקולריים שייכת לעבר.

תימצא– והרבה פחות שאיזושהי טיפולוגיה פרטיקולרית –זה לא סביר להניח שאיזושהי גישה חזקה כל-כך בהסבר מגוון התופעות שנחקרות ע"י חוקרים שפועלים בתחום זה. זה יותר סבירחלק הצלחה. של שונות במידות שונות תוצאות יסבירו והטיפולוגיות שהגישות להניח מהטיפולוגיות יתבררו כחזקות יותר מאחרות עפ"י הקריטריונים שהצבנו. חלק מהטיפולוגיותויתבררו כתיאורים אנליטיים מעניינים ומלאי-מחשבה ייכשלו במבחן הכוח ההסברי היחסי, מבלי הרבה מחץ. אף-על-פי-כן, שתי הגישות הבסיסיות סביר להניח שיצליחו לשמור על קסמן.פולמוס ע"י שרוככו החברה, במדעי פונדמנטליסטיות חטיבות משקפות הן הכל, אחרי

אינטנסיבי ועמד באין-ספור נסיונות לתחבל וליישם "מבחנים קריטיים".

של סוגים של המחקר ואנליטי. תיאורטי קריטי לא לפלורליזם פיטורים מציעים לא אנו במדעי נפוצה הכה ההמרה" "חווית דרך עובר מתקדמות מתועשות דמוקרטיות מערכות במונחים מנוסחים קונבנציונלית תיאורטית בינה של מבקרים הזה, השלב במשך החברה. לדמויות מראה של הופכות קוטביים, כאשר מסגרות-העבודה התיאורטיות האלטרנטיביות וכלכלה מדינה אינטרסים, תאגידיות, פוליטית, לכלכלה במעבר המנצחת. האורתודוכסיה

החליפו את פלורליזם, ערכים, חברה ותרבות. בסוף, המרה חייבת להיות מלווה ע"י עימות שיטתי של הגישות האלטרנטיביות. סינטזה חדשה יכולה להיבנות על-סמך התוצאות. אנו מאמינים שהגיע הזמן לעימות, והצענו איך הוא ינוהל. מבחנים של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות סביר להניח שיציגו אילו מהן הכי יעילות בהסברת מגוון רחב של תוצאות. אז חוקרים יכולים להתחיל למקד את תשומת-לבם על

הרעיונות והמשתנים החזקים ביותר ולברור את האחרים. תהליך ההבהרה הזה יהיה צריך להיות מלווה ע"י מאמצים לסינתזה. חוקרים חייבים לפעול שיטתית לבניית הבנה יותר מורכבת של התהליכים אשר מסבירים תוצאות תפקודיות שונות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות. סינתזה יכולה להשתמע כשילוב טיפולוגיות שונות, או שזה יתברר כיותר נושא-פרי לנטוש ניתוח טיפולוגי לטובת מודלים יותר מורכבים של הסבר, שנבנים על משתנים אינדיבידואלים ולא חותרים לאיפיונים פשוטים. מחקר אמפירי שמשלב

מאפיינים של גישות אלו כבר החלו להגיח, ועוד מחקר ללא-ספק יבוא אחריו. באיזו דרך שתיבחר, אנו רק יכולים לקוות שהמחקר ישמור על הדאגה הנורמטיבית של ערכיבחברות הדמוקרטיה לגבי והדאגות התהיות הזה. השדה בלב היו שתמיד הדמוקרטיה

' יכולות להיות שונות לחלוטין80המתועשות המתקדמות המוביליות, המורכבות, של שנות ה-', אבל הן לא פחות דחופות או זקוקות לתשומת-לב מחקרית.50מאלו של שנות ה-