שלהידיעות של הידיעותאריאלה

עיתון בית הספר לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

)13( 2

ס' מ

יוןיל

, ג"ב

שע ת

לוכס

,201

ר 1מב

דצ

ברוך שומרון מצ'וטט בדפי הפייסבוק של נערי הגבעות, קורא: "הערב חוסמים את חטמ"ר שומרון וחטמ"ר אפרים, תגיעו!", ותוהה אם למערכת הביטחון אין אינטרנט | קורין אלבז שומעת ממזכ"ל "שלום עכשיו" ש"המסר של הממשלה לפורעים הוא: ניצחתם" | עפרה פסדר משוטטת עם "הגורו של נערי הגבעות", שמודיע: "רוצים שנהיה בריונים, אז נהיה בריונים"

| אפרת בוסאני לוי נפגשת עם יוסי שריד, שמכריז: "אני חושב שהם מנוולים" | שליחי "הידיעות של אריאלה" מדווחים מתוך כנס "פתרונות אחרים" לסכסוך הישראלי-פלסטיני | ואריק פלדמר מוציא אפילו מאהוד בנאי תגובה קשה על

המצב: "להפוך את ההתיישבות על כל אבן וכל גבעה ביו"ש לעבודת הקודש הוא סילוף התורה" | פרוייקט מיוחד

רק 15% מתכוונים להצביע לאגודהסקר 1 | יהודה ליבוביץ' | עמ' 3

למה הסּוּפרים באריאל כל כך יקרים?סקר 2 | שי בוחבוט | עמ' 17

עומד על גשר

ההלכה

מחפש את דרך

השלוםכל כך מרחף, וכל כך מחובר למציאות| אהוד בנאי עוזב לרגע את הגיטרה

ומדבר על הילדות, על המוזיקה, על מיהו יהודי, על המצב

האם פרצה בישראל מלחמת אחים?אם זה נראה ככה, נשמע ככה ומתקדם ככה – האם זה יכול עוד להיות משהו אחר?

מלחמת אחים

ת"נו

רואח

ת עו

די"י

ן, ול

ן גרו

דום:

לוצי

לא רק בלונדינית

לא רק שופליסט

לא רק עיתונאית

הידיעות של אריאלה | עיתון בית הספר לתקשורת לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל | עורכת: עפרה פסדר | עורך חדשות: שי בוחבוט | חברי מערכת: אריק פלדמר, אלון כץ, מורן סקיטל, יהודה ליבוביץ', ליאור כהן, אפרת בוסאני לוי, קורין אלבז, אבנר שאקי | יוצא לאור בחסות ידיעותיכון - המערכת לעיתוני תלמידים וסטודנטים מבית ידיעות אחרונות | רחוב מוזס 2, תל אביב, טלפון 03-6082524 |

www.yedtichon.co.il | e-mail: yt@yedioth.co.il | ידיעותיכון גם ב־ | גרפיקה: שרית סטמקר | עורך ראשי: יהודה יערי

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

הצעה מהסרטיםאלעד לא חשש שהיא תגיד לו "לא!" )"אנחנו כמו כפפה ליד, וכל יום מתאהבים אחד בשני מחדש"( <<< ג'ני לא חשדה )"עד שהוא עצר במדרגות והוציא משהו מהנעליים"( <<< אז דווקא בטקס הקרנת סרטי הגמר הוא הציע לה נישואין )וזה בסדר, היא הסכימה(

30 בנובמבר התקיימה לראשונה בהיכל התרבות באר רברריאל, הקרנת סרטי הגמר של הנדסאי קולנוע וטלוויזיה במר

כז לעיצוב ולטכנולוגיה של המרכז. אבל רגע השיא באירוע - עם כל הכבוד לסרטים, ויש כבוד! - היה כשאחד מבוגרי המחלקה, מיד לאחר סיום הסרט שבו לקח

חלק, הציע לחברתו נישואים.אלעד יעקב, זו היתה הצעה ספונטנית?

"תיכננתי את זה חודש מראש. שיתפתי את יו"ר החוג לקולנוע, וקיבלתי ממנה גיבוי מלא. כשהסרט שלי הסתיים תיכננתי להגיד כמה מילים, אבל מרוב התרגשות אמרתי בקושי שני משפטים, ואז

כרעתי ברך והצעתי לה".כמה זמן אתם ביחד?

בשנה ורק משותפת, חברה דרך שנים שש מכירים "אנחנו האחרונה מיסדנו את הקשר יותר ויותר".

עברו לך מחשבות שאולי היא תסרב?

משום אלא גאווה מתוך זה את אומר לא ואני שלא, "ברור שאנחנו כמו כפפה ליד, וכל יום מתאהבים אחד בשני מחדש".

ג'ני קלמין, מה עבר לך בראש ברגע כשראית שאלעד כורע פתאום על הברכיים?

"הייתי מופתעת לא מעצם ההצעה, כי ידעתי שזה יקרה, אלא מהזמן. הייתי בטוחה שזה יקרה לקראת ספטמבר, ולא עכשיו".

לא חשדת בכלום במהלך הערב?במדרגות עצר הבמה, על עלה כשהוא אבל לא, "בהתחלה והוציא משהו מהנעליים - התחלתי לחשוד. הוא התחיל להודות לכמה אנשים, ואז נרגעתי קצת ואמרתי לעצמי שזה לא באמת

הולך לקרות - ואז זה כן קרה".יש כבר תאריך?

"יש כיוון. אנחנו מחפשים מקום לאפריל-מאי".מי אמר שהחיים הם לא סרט אחד גדול.

שי בוחבוט

ג'ני ואלעד עם חניתה אדמוני, ראש מחלקת קולנוע וטלוויזיה במרכז לעיצוב ולטכנולוגיה

מיזוג אוויר חדיש, מקלחות מאובזרות, תשתיות

אינטרנט וכבלים <<< ברוכים הבאים למעונות של

העשור הבא

רטקס חנוכת האגף החדש בבניין המרעונות התקיים ביום שלישי שעבר, בהש

תתפות שר החינוך גדעון סער, המכהן גם כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה.

השר אמר, כי "הקמת מדינה פלסטינית תהיה מהלך רב סכנות. ישראל קרובה כבר היא מוקפת היום למצב שבו מכל עבריה שגוש למצב להגיע אסור טרור. בבסיסי דן יאויים על ידי טילים מהשומרון, יהודה

ובנימין. "הגיע הזמן להתנתק מהתפיסה שהשלום שום אין מבתיהם. יהודים לגירוש קשור

נוס מקשר. הגיע הזמן לחשוב על חלופות לבין בינינו היחסים מערכות בייצוב פות

שכנינו". BOT )כלומ האגף החדש, שמומן בשיטתממר: הקבלן בונה את הבניין על חשבונו, והמ

רכז מעביר אליו את ההכנסות ממנו במשך מספר שנים(, נמצא בצידו המזרחי של בניין

102, ומונה כמ90 דירות, המאובזרות במעממרכת מיזוג אוויר חדשנית, מקלחות משוד

רגות, מעליות, תשתיות אינטרנט וכבלים שני דירות יוצעו לראשונה בנוסף, ועוד. מתאימות ודירות נשואים לזוגות חדרים

לסטודנטים בעלי נכות. של לזה זהה החדש באגף הדירה שכר מנהל ארפי, עומר ולדברי הישן, האגף

המעונות, מי שיחתום על חוזה שנתי יקבל סמסטר במהלך חינם מגורים חודשי שני הקיץ. מדובר בתמריץ כפול, אומר ארפי, מצד אחד לעודד לימודים בקיץ ומצד שני

לדאוג לאיכלוס מירבי בבניין.מהרו החדש? לאגף לעבור מעוניינים

להירשם, יש כבר רשימת המתנה.מורן סקיטל

השר גדעון סער ומנכ"ל המרכז יורם שי גוזרים את הסרט | צילום: מורן סקיטל

חדר הנקה חדש בקמפוס

לאחרונה נחנך בקמפוס העליון חדר הנקה חדש. החליטו בקמפוס", "קטנטנים הפעוטון של ההצלחה בעקבות נוספת, יוזמה מבורכת הפועל אל להוציא בדיקנט הסטודנטים

ולפתוח את חדר ההנקה שנמצא בבניין שמונה.בחדר יש כורסאות הנקה, מקרר ופינת שתייה חמה. בימים אלה נוספים לחדר פריטים נוספים, שיקלו עוד יותר על הסטודנטיות

הזקוקות לכך.מכיוון שבחדר שומרים על פרטיות רבה, סטודנטית שתרצה להשתמש בו, תצטרך לשאול מפתח במשרדי דיקנט הסטודנטים,

שבבניין 7."עד שנפתח החדר, אמא שלי הגיעה הנה מכרמיאל בכדי שאניק את הילדה, והנקתי אותה בשירותים, זה היה ממש לא נעים. זה כבר כמה ימים שאמא שלי מגיעה עם הילדה, ואנחנו יושבות יחד על הכורסאות, אני מניקה ותוך כדי אנחנו מדברות. זאת עזרה

גדולה", סיפרה סטודנטית לתואר שני במרכז.ליאור כהן

מניקים ונהנים. חדר ההנקה | צילום: ליאור כהן

לחולל מהפכה חברתית? לדרוש צדק? <<< הצחקתם את הסטודנטים של אריאל, שלא מתכוונים אפילו לממש את זכותם הדמוקרטית ולהכריע מי יעמוד בראשם

הידעתם שמקורה של המילה "סטודנט" היא מהפועל הלטיני "studere" שמשמעותו "לכוון

את ההתלהבות אל" )וויקיפדיה(.ואכן, במאה האחרונה, בכל רחבי העולם, ניתן סטודנטים, של העולה לכוחם דוגמאות לראות ההמון לתסיסת תמריץ היוותה מחאתם כאשר

והביאה למהפיכות.ובישראל, בקיץ האחרון היו למעשה הסטודנטים

אלה שהובילו את המחאה החברתית הגדולה.למול אלה, בולטת תופעה אחת שחוצה כמעט אחוזי בארץ: גבוהה להשכלה המוסדות כל את הצבעה זעומים בבחירות לאגודות הסטודנטים. המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון מונה כמ11 אלף סטודנטים, אך רק 652 סטודנטים בבחירות לפני שנה ומ750 סטודנטים בבחירות לפני שנתיים

מהחליטו לממש את זכותם הדמוקרטית וללכת לקלפי. כלומר, פחות משבעה אחוזים.

אריאלה" של "הידיעות מערכת שערכה סקר בקרב 80 סטודנטים במרכז, חושף נתונים מעניינים גם לגבי הבחירות הקרובות, שאמורות להיערך במ

28 בדצמבר. למשל: יודעים שהבחירות מתקיימות בקמ 20% † רק

רוב.† מתוך מי שידעו, רק 40% ידעו גם את התאריך

שלהן.† למ70% מהנשאלים אין מושג מי מתמודד על

תפקיד יו"ר האגודה. לידיעתכם - לפי סדר הא"ב:

אבנר שאקי - סטודנט לתקשורת שנה ג', בראש קבוצת "ערים".

ףשי שח - סטודנט לכלכלה ופסיכולוגיה במסמגרת תואר דומ חוגי, שנה 2, בראש קבוצת "פלס".

אבי תורג'מן - סטודנט להנדסה אזרחית שנה ג', בראש קבוצת "אופק"(.

† רק 52% מהנשאלים הצביעו בעבר בבחירות לאגודה, למרות שהיתה להם האפשרות.

אמור הקרובות בבחירות ההצבעה שיעור †

להיות בסביבות המ15%, פי שניים משתי המערכות האחרונות - נתון שיכול אולי לעודד קצת, אך גם

הוא עדיין לא מספק.לסטודנטים חשוב שבהם התחומים מהם

שהאגודה תפעל?42%, נמצא נושא הסיכומ † במקום הראשון, עם

מים של חומרים משנים עברו.† במקום השני, עם 26%, נמצא נושא התרבות

במרכז.13%, חולקים במשומ † את המקום השלישי, עם

תף מחירי המעונות והקפיטריות.מה זה אומר עלינו, האם זה בכלל קשור, ואת

מי זה צריך להדאיג?בעבר הועלו שלל סיבות - מהיום המסויים שבו התקיימו הבחירות, כשסטודנטים רבים לא למדו בו, וכלה בכך שהרבה סטודנטים ניגשו לקלפיות משום להצביע, האפשרות להם ניתנה לא אך

משספר הבוחרים לא התעדכן, ורק סטודנטים שביהבוחרים. בספר נרשמו לאגודה להצטרף קשו האחרים ששילמו את דמי הרווחה - נותרו מחוץ

לרשימות.מאך האמת ברורה: הסיבה העיקרית היא האדי

שות וחוסר העניין של רוב בעלי זכות ההצבעה.

מאז תירוצים יש המון, ואפילו כמה נסיבות מקהבא, בקטע נמצאת שהתשובה נדמה אבל לות, הילל ע. המשורר של "הדוכיפת" השיר מתוך

)מתוך הספר "מעשה בחתולים"(:"ואם העולם יתהפך, שמיים יפלו למטה,

והארץ על הגג?לא איכפת - אמרה הדוכיפת.

אז מה בסופו של דבר אכפת לך ואכפת?אני לעצמי.

אני הדוכיפתמאודמאוד

איכפת!אמרה הדוכיפת".

רק 15% יילכו לקלפיות

כן

לא

לא יודעהאם ידוע לך

שמתקיימות בקרוב בחירות לאגודת

הסטודנטים?

20%

80%

לא מכירהאם ידוע לך מי

מתמודד בבחירות?

לא מגיעהאם אתה מתכוון

להצביע?

70%כן

לא

30%

כן

לא

15%

85%

סיכומי חומרים

תרבות

מחירי המעונות

המחירים בקפיטריות

תביאו חומרבמה במיוחד אתה רוצה

שהאגודה תעסוק?

42%

26%

13%

13%

דבר המערכת

פרובוקציה לפרובוקציה

שנאת חינם היא שהחריבה את בית המקדש השני. עבירה כל כך חמורה, עד שהיא שווה במשקלה לשפיכות דמים,

עבודה זרה וגילוי עריות. בימים האחרונים מוצפים אמצעי התקשורת בתמונות קשות מנשוא של פעולות "תג מחיר", שעלו מדרגה ברמת הנועזות

ובין השאר כוונו נגד חיילי וקציני צה"ל. מהלוגו שמלווה את פרוייקט הכתבות שלנו תוהה עם התדרד

רנו למלחמת אחים. רבים מקוראי העיתון ירימו גבה ואף יזעמו על השימוש בביטוי כה בוטה ושנוי במחלוקת.

התחבטנו אם הלוגו הזה אכן ראוי להיות חלק מהעיתון שלנו מ- עיתון שיוצא בבירת השומרון, עיתון שרבים מקוראיו מתגו

ררים מעבר לקו הירוק אך בהחלט אינם משתייכים לעברייני "תג מחיר", עיתון שרבים מקוראיו עשויים גם לספוג בעצמם

אבנים כשהם משרתים במילואים. עצם השימוש בביטוי "מלחמת אחים" עשוי לרמז כי חברי המערכת אכן סבורים שאנו נמצאים בפתחה של מלחמה כזו. זה עשוי להפוך את העיתון שלנו למזוהה עם רם פוליטי מסויים, עיתון שתומך בקו התקשורתי שתוקף את כל מתיישבי יהודה

ושומרון ומכניס אותם תחת אותו גג עם פושעי "תג מחיר". לא כך אני רואה את זה. ציבור שלם של אזרחים למופת חי ביישובים הללו. קבוצה קטנה וידועה לשמצה היא שמפעילה

אלימות, לכאורה בשם ההלכה. אך הקבוצה הזו מצליחה להבעיר את הארץ. בשבוע שעבר

מהיא חצתה את כל הקווים האדומים, ולכן, וגם אם זו גם פרובוקציה, אנחנו חשים צורך להעלות את הנושא לסדר היום.

עפרה פסדר

נחנך האגף החדש במעונות

שקל

ל כא

מים:

לוצי

יהודה ליבוביץ'

גבשעות בערו השומרון בעות הלילה המאוחרות בין יום ראשון פעילי אלפי שעבר. בשבוע לשני פי על אשר למאחזים, נהרו ימין להתפר אמורים שקיבלו המידע נות באותו לילה. הכבישים נחסמו בצמיגים בוערים, מסמרים פוזרו על דרכי הגירשה לבסיסים. מפקד החטיבה המרחבית אפרים שהגיע עם רכבו התקבל במטר אבנים שניפצו נפצע מאבן שפגעה סגנו הרכב. חלונות את

במצחו. במהירות התקדמה פעילים 50 של קבוצה לעבר בסיס החטמ"ר, חלפה על פני השומר ההמום ופרצה פנימה בהתלהבות. הפורעים נפוצו לכל

עבר, זורעים הרס וחורבן לכלי הרכב החונים. צבאי לשטח פרצו נוספים פעילים במקביל, סגור בגבול ישראל-ירדן, והתבצרו במבנה נטוש. וכלי רכב פלסמ יידו אבנים על חיילים, אחרים "למען אנשים זרמו הארץ מכל הוצתו. טיניים ארץ ישראל" בכל הגילים, לקחת חלק בהגנה על

המאחזים. בשבילם זו מלחמה על הבית הלאומי. כבר לזה קוראים מופתע. עצמו מצא הצבא "מחדל". ועדת חקירה עוד תקום. המתנחלים הקמדימו את צה"ל בכל צעד, והדהימו אותו בפעולות כמו חדירה לבסיסים והריסת כלים הנדסיים כבמדים. הפעולות היו כביכול ספונטניות, אבל ברור שיש אותות מוסכמים, וכשהם מופיעים - הפעימ

לים יודעים שיוצאים לפעולה. תחמ לכיכר בדרך וכמו ובלוב בטוניסיה כמו ריר בקהיר, משחקי החתול ועכבר בין המתנחלים לכוחות הצבא והמשטרה מתבססים על פלטפורמ

מת האינטרנט.

דיווחים מודיעיניים על תנועת כוחות צה"ל, אנשי שב"כ ושוטרים וקביעת מקומות מפגש לפמעילויות מחאה הם רק חלק מהעידכונים שמועבמ

רים בין הפעילים. והתוצאה: מכונה משומנת. צדיקים בגבול ירדן

אלירז בנימין היא מנהלת הפורום "ארץ מולמדת" - אחד הפורומים הפופולריים בקרב פעילי ימין. ביום שני היא דיווחה: "חשש ממשי לפינויים במקומות הבאים: מצפה יצהר, רמת גלעד, מצפה אביחי ושתי גבעות נוספות. על סמך המידע שיש שבידינו – הפינויים יתבצעו לפנות בוקר. לזרום

לשטח! מהשעה 3:00 הצירים ייחסמו. "עידכונים אחרים: 25 חברים צדיקים משלנו

נמצאים כרגע בגבול ירדן. מכל הצדיק ליוסף כניסה במ00:00 "הלילה

הכניסות! מרתקים כוחות ונכנסים לשכם".

שמח "קצת בתגובה: כותבת הפעילות אחת – ערבים פצועים מזריקות אבנים ליד קרני שוממרון. חבר'ה, מקרים כאלה יכולים לקרות בכל

מקום - ודי לחכימא!". עידכונים להעלות ממהרים אחרים פעילים

מהזירות השונות. בבהלה: מוסר "מאיר770" המכנה עצמו אדם "כוחות מג"ב רבים נכנסו לקריית ארבע – חשש להגיע יכול שלא מי הלילה. 18 בגבעה פינוי

לשומרון שישתדל להגיע לאזור!". מישהו בשם "חמ"ל המאחזים" מבקש לשמור על עירנות: "עדיין יש איום רציני מאוד! כוחות ממשיכים להתארגן. המשיכו לדווח ולהיות מוכמ

נים להקפצה מיידית. בידינו לנצח!". "השבכניק" מדווח בסיפוק: "בגבעת אסף התמ

כוננו כראוי". "אוהב ישראל 18" מספר בהתלהבות: "מח"ט אפרים קיבל אבן לפנים ונשבר לו האף. פיצוצים

בגיזרת שומרון. הצבא עוד לא מספיק מוכן. כל אירוע מוסיף את הסיכוי לניצחון".

הפגיעה את מצדיק הפורום, מוותיקי ,"66"בחיילים: "הצבא הציוני פועל נגד יהודים, ולכן

שלא יתפלא שהוא חוטף אחר כך". שמגרש "מי אותו: מחזק שוהן" ו"כימוהן

יהודים, שלא יצפה למטר של סוכריות".

עברו את שילה!בראייה לאחור אפשר לומר שהכתובת היתה ”מפנים נחרצות: קובע “aaaaa" הקיר: על יהודים – הצבא שובת: הערב חוסמים את חטמ“ר

שומרון וחטמ“ר אפרים“. בהמשך, הוא מביא דיווחים על תנועת הכוחות: האחורית בכניסה עכשיו גדולים הרס "כוחות

למגרון!! מי שיכול - להגיע לשם לחסום"."עברו להוסיף: ממהר שוב מאחזים" ו"חמ"ל

את שילה. הכוחות בצומת תפוח פורקים חבר'ה מהרכבים".

"66": "מי שבאזור הדירה של המורחקים לזרום לשם מהר. בלשים מנסים לפרוץ ולבצע חיפוש.

שחבר'ה יבואו לשם לעשות בלגן". כעבור כמה דקות מדווחים במynet על שתי ועל הדירה, בקרבת שניזוקו משטרה ניידות

הגעת עשרות מפגינים לאזור.

בעל אוהב ובעל מכה

הפעימ לאחת נחשבת אבל 20 בת רק אלירז לות הבולטות ב"נוער הגבעות". כשהיא נשאלת אם היא תומכת בפעולות "תג המחיר", היא עונה "בוודאי שכן". לדבריה, "הדרך להילחם כבר לא עוברת דרך מחאות נחמדות או אוהלים. הממשל בישראל לא שם על רצון העם. הדמוקרטיה לא קיימת, ולכן העם מבין שהוא צריך להפעיל טרור

כדי שיתייחסו למחאה שלו“.

היא אם אותה כששואלים תומכת בפגיעה בחמיילים, היא אומרת: "אלימות כלפי חיילים מופעלת רק במצבים קיצוניים. "האחריות נמצאת על הידיים של אלה שהכניסו את צה"ל לממ

שחק הפוליטי. אי אפשר להיות בעל אוהב ביום ובעל מכה בלימ

לה!".

תחי מלכות ישראל

של הממוסדים הארגונים גם המתנחלים מהווים חלק מהמכונה הזו. כך למשל פורסם ביום ראשון שעבר בעמוד הפייסבוק של ועד מתיישבי השוממרון: "פלוגות מג"ב חברון, בית לחם וקלקיליה פינוי. על מבצע פקודת בידן מבסיסיהן. יצאו יש דיווח על היערכות גם במינהל האזרחי". שני לרמת מיועדים הכוחות אם מתלבטים מגיבים

גלעד או למצפה יצהר. ערוץ החדשות "הקול היהודי" פירסם ביום שני ממ1,000 "למעלה הכוחות: היערכות כתבה על שוטרים וחיילים כבר ערוכים למבצע הרס במאמחזים... בין המיועדים להרס: שני מבנים במצפה יצהר ומצפה אביחי. קיימת אי ודאות לגבי רמת גלעד". 125 אנשים שיתפו את הידיעה הזו בעמוד

הפייסבוק שלהם. גם לפורומים מכיל את המסר מסרון שהגיע הבא: "כזונה יעשה את ארצנו? עשרות פעילי ימין פרצו את גדר המערכת לכיוון ירדן... תחי מלכות

ישראל משתי גדות הירדן".

IP ,זהירות

סיבכו בפורומים שנכתבו שדברים קרה כבר את כותביהם. כך, לדוגמא, הוציאה המשטרה צו לחשיפת המIP של אחד הגולשים, לאחר שאיחל שנעצרו ימין פעילי שאיחל. מה ציבור לאיש בקשר למעשים אחרים, טענו שנחקרו גם על דבמ

רים שכתבו בפורומים. בתקנון אחד הפורומים נכתב: ”אל תסבכו את

בעבימ שגובלים דברים כתיבת ואותנו. עצמכם רה על החוק )החילוני!( או הסתה )פחח( מחייבים

אותנו למסור ip לשב“כ“.

ניאחז בכל דף

סוף 2011 תחילת תשע“ב. מאחזים לא בונים כיום רק על הגבעות, אלא גם בפייסבוק. למאחז ”גבעת אריה“ שליד איתמר יש משתמש פעיל עם

400 חברים. לרמת מגרון יש 2,000 חברים. בדף של מאחז ארי“ה דיווחו הבוקר בהתרגמשות על בקיעת אפרוחי ברווזים, והוסיפו תמונות

של האירוע המרגש.

שאלה לסיוםבצה“ל, מענה: ללא אחת שאלה רק נשארה גישה מחשב, אין אחד לאף בשב“כ, במשטרה,

לאינטרנט, ”משתמש“ בפייסבוק?מעניין.

04 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

קפה יפה

שיתוף פעולה בין רשת "קפה עלית" לסטודנטים מהמרכז לעיצוב

ולטכנולוגיה הוליד כוסות תרמיות מעוצבות <<< לא ראיתם? יש לכם בעיה, הן כבר אזלו מהמלאי )אבל הנה תמונות(

רשת "קפה עלית" מקבוצת "שטראוס" החלה למכור בתחילת השנה כוסות תרמיות, שעוצבו על ידי סטודנטים של המרכז לעירצוב ולטכנולוגיה. אבל אם עדיין לא קניתם, אל תנסו להשיג את

הכוסות עכשיו, "הכל כבר נחטף", אומרים שם.במהלך שנת הלימודים תשע"א החל שיתוף פעולה בין רשת בתי הקפה למחלקה לתקשורת חזותית של המרכז לעיצוב ולטכנולוגיה אריאל בשומרון, לעיצוב כרזות, חולצות וכוסות תרמיות לשימוש

רב פעמי."יצאנו לדרך עם פרוייקט ייחודי זה, מבלי לדעת כיצד יסתיים", אומר אלון קעטבי, מנהל שיווק רשת "קפה עלית". "בסוף מצאנו את

עצמנו מתקשים מאוד לבחור את הטובות ביותר מתוך מבחר העבומדות המרהיבות".

מתוך כלל העבודות שהוצגו, נבחרו לבסוף לייצור מסחרי כוסות בעיצובם של הסטודנטים דניאל אביב, מוטי פלדמן, הודיה קורקוס, רבקה גרוס והדס בן שטרית. בנוסף הוענק ציון לשבח לאייל אנקר,

על עיצוב לוגו "ירוק". היה הביקוש לכוסות, שנמכרו בסניפים הקמפוס במחירי עלות,

עצום, ותוך זמן קצר הכל נגמר. הפרוייקט, אשר התקיים במסגרת קורס עיצוב לתלמידי שנה א' במחלקה לתקשורת חזותית, בהנחייתה של אהובה שטיינפלד, זכה

למחמאות רבות, וקבוצת "שטראוס" החליטה לקיים, לראשונה, תעמרוכה של עבודות סטודנטים בלובי בניין ההנהלה שלה בפתח תקווה.

"אנחנו גאים בסטודנטים על המחשבה, על ההשקעה ותשומת הלב לפרטים, שהביאו לתוצאות ששימחו והרשימו עד מאוד את אנשי 'קפה עלית'", אומרת רינת סופר גרינפלד, ראש המחלקה לעיצוב

ותקשורת חזותית, המרכז לעיצוב ולטכנולוגיה. מסר, להעביר - כמעצבים ליכולותיהם מובהקת דוגמה "זוהי להוליך דעת קהל, ותוך כך אף לשרת את מטרותיו וצרכיו השיווקיים

של הלקוח".אלון כץ

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 05

מרוסיה באהבהבאולינג, פיינטבול, קארטינג. וגם לימודים <<< 20 סטודנטים מהמרכז חזרו

מעשרה ימים עשירים בחוויות במסגרת משלחת לעיר פרם"המילים פשוטות מכדי לבטא את מה שהיה", מספרת אלה צ'קרנוברוב, סטודנטית שנה ב' במדעי המחשב, שהשתתפה במשלחת

של 20 סטודנטים לרוסיה.המשלחת יצאה בחודש אוקטובר לעשרה ימים של לימודים )ובילויים!( בעיר פרם, כשהסטודנטים לוקחים חלק בקורס מיוחד שתוכנן עבורם על ידי האוניברסיטה המקומית וחברת "פרוגנוז". זו השנה השנייה שבה

משתתפים סטודנטים מאריאל במשלחת.חברי המשלחת למדו בבוקר ובצהריים, אך בכל ערב נהנו ממגוון פעילויות שאירגנו לכבודם ב"פרוגנוז": באולינג, פיינטבול, סיורים,

קארטינג וסרט בתלתממימד.בשבת הם התארחו אצל רב חב"ד ונפגשו עם נוער יהודי. "זה היה מרגש", אומרת צ'קנוברוב. "הרגשתי שהם רוצים לעלות לישראל. כל

השאלות שלהם התמקדו בארץ".לפני שחזרו לישראל, נפרדו מהם נציגי "פרוגנוז" בארוחה באחת

המסעדות הטובות בעיר. הסטודנטים מצידם העניקו לצוות מזכרות. דיקן דומושינסקי, אלכסנדר פרופ' של ביוזמתו יצאה המשלחת הפקולטה למדעי הטבע, והמשתתפים הגיעו ממחלקות מדעי המחשב

והמתמטיקה, פיזיקה, כלכלה ומינהל עסקים.אפרת בוסאני לוי

רדיו חזקעזבו אתכם מגל"צ או גלגל"צ, "קול אחר"

היא התחנה בשבילכם באווירה חגיגית הוצג בתחילת החודש לוח המשדרים החדש של רדיו "קול אחר" )106FM(, תחנת הרדיו של המרכז על ידי טל לאור, מנהל

התחנה. הלוח מורכב כולו מתוכניות ששודרו גם בשנה שעברה, במטרה לשמור על רצף, ולדברי לאור, התחנה מייחדת את עצמה על ידי שידור תוכניות נישה. לדבריו, בנוסף לשידור החי מועלות התוכניות, ועימן עידכונים וכתבות נוספות, לאתר של התחנה, ובקרוב תושק אפליקציה לסמרטפונים. באופן ייחודי, כל התוכניות מצולמות במצלמות רובוטיות, במגמה ליצור אינטראמ

קציה בין המאזינים לשדרנים, שהם סטודנטים לתקשורת.ומה בתוכניות:

† "מעל הרשת" עם רן מלובני היא מגזין הכדורעף היחיד בארץ. מלובני: "יש לתוכנית מאות ואולי אף אלפי מאזינים בכל הארץ, והנושאים שמועלים

בה הופכים לנושאים המדוברים בענף". † "ילדי הפלא" היא תוכנית ספורט נוספת, בהנחיית עומר שטיינברג, נישתי: כדורגל וגם היא מתמקדת בתחום נוימן והראל דוידוביץ', יאיר השחקמ את להרגיל האוהדים, בקרב עניין לעורר רוצים "אנחנו נערים. נים הצעירים לדבר עם התקשורת ולשים דגש על ערכי הספורט", הסביר

שטיינברג.בתרבות סימנטוב, מתמקדת וגיל לוי רפאל עם ההיכל", "פתיחת †יהודית, ומציעה ראיונות עם מוזיקאים, סופרים ושאר אנשי רוח ותרבות.

כבר התארחו בה הזמרים אהרון רזאל ועובדיה חממה והסופר חיים סבתו.† "סיפולוקס" היא תוכנית הסאטירה של מיכאל בוטיר, ליאור מושקורביץ ונטלי בוסי. "אנחנו מאמינים שסאטירה טובה צריכה לבוא עם אמירה", אמר מוסקוביץ', ברגע נדיר של רצינות. "סיפולוקס" מעלה לדיון באופן סאטירי נושאים חמים בכל התחומים - החל בספורט, דרך הרשתות החברמ

תיות ועד לדת.† "אמבטיית הקצב" היא מגזין מוזיקת רוק בהגשתם של שירה רז ויניב רבי, והיא מתחזקת גם קבוצת פייסבוק פעילה. בכל שבוע מתמקדת התוכנית

בתתמז'אנר אחר בתחום הרוק, ומארחת אמנים בתחילת דרכם ומומחים.

ואלה שעות:סיפולוקס - יום ב', 15:00-14:00

פתיחת ההיכל - יום ד', 19:00-18:00ילדי הפלא - יום ב', 20:00-19:00

מעל הרשת - יום ד', 18:00-17:00אמבטיית הקצב - יום ג', 14:00-13:00

עפרה פסדר

תקנון אחד הפורומים: "אל תסבכו את עצמכם ואותנו. כתיבת דברים שגובלים בעבירה על החוק (החילוני!) או הסתה (פחח)

מחייבים אותנו למסור ip לשב“כ“

"מאיר770": "כוחות מג"ב רבים נכנסו לקריית ארבע – חשש פינוי בגבעה 18 הלילה. מי שלא יכול להגיע

לשומרון שישתדל להגיע לאזור!"

"אוהב ישראל 18": "מח"ט אפרים קיבל אבן לפנים ונשבר לו האף. פיצוצים

בגיזרת שומרון. הצבא עוד לא מספיק מוכן. כל אירוע מוסיף את הסיכוי לניצחון"

קפה יפה. הכוסות הנבחרות | צילומים: מיכאל קלש

לומדים ונהנים | צילום: טל שטרית

חברי המשלחת. "היה מרגש" | צילום: מקסים ראשיור

הכתובת היתה על ה ייסבוק

את כל מה שיתרחש הלילה ביו"ש אפשר יהיה לקרוא כמה שעות לפני כן באינטרנט <<< אחר כך, בזמן אמת, יעדכנו הפעילים מראשי הגבעות זה את זה בתנועת החיילים והשוטרים בשטח, יזיזו כוחות

מאתר לאתר, יגייסו "לוחמים" למבצעים <<< יכול להיות שלצה"ל, למשטרה ולשב"כ אין פייסבוק?

על ה ייסבוקברוך שומרון

הזו. כך למשל פורסם ביום ראשון

הכתובת היתה מלחמת אחים

הכתובת היתה

06 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

"המסר של הממשלה לפורעים

הוא ברור:

ניצחתם""בצבא מפחדים להתעסק איתם, במשטרה מפחדים, ואפילו בממשלה. האנשים האלה יכולים

לעשות מה שהם רוצים | מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, מוטרד מאוד מההשתוללות של "נערי הגבעות" | ויש לו פתרון לסכסוך: "צריך פשוט לשרטט מפה. מה שיוכרע בהסדר שנשאר

אצלנו - נבנה בו. ומה שלא - בצער רב נפנה" | "ככה חיילים ואזרחים לא יצטרכו ליהרג על מקומות שבסוף לא נישאר בהם" | העיר אריאל? "טעות היסטורית טרגית"

החודש האחרון של יריב אופרעכר "שלום מנכ"ל נהיימר, שיו", היה עמוס בלשון המרעטה. תחילה נשמעו איומים )"אני חייו על פוסקים בלתי האחרון"(, בזמן עירני יותר לאחר מכן החלו הקריאות ל"חוק העמותות", שנועד להגביל תרומות ממדינות זרות לתרהמשיך פיות!"(, )"סתימת פוליטיות נועות בפרשת בנק לאומי ותוכניתו )ז"ל( "שני מירלהתנצל, צריכה תרצו' )"'אם סיבות", ליון לא אנחנו. אנחנו הצלנו את הכסף"(, ולקינוח קיצוני ימין פעילי של אלימות התפרעויות

בשומרון )"עריצות של צד אחד"(. במשרד קטן מאוד במרכז תלמאביב, שמאחוריו תלויה תמונתו של יצחק רבין ז"ל, הוא מוכן לדבר על ההתרחשויות האחרונות. ולא, לא היתה לו בעיה להתראיין לעיתון שרואה אור בשטח כבוש. להגיע לאריאל, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר.

ציוני, נורא ממקום נוצרה עכשיו" ""שלום והיא עדיין תנועה ציונית", הוא אומר. והמילה "התדמית בחדר. רבות פעמים תוזכר 'ציונות' שלנו מאוד שונה ממה שמציגים. אני חבר במפמלגת העבודה, שזה שמאל מתון. אני מאמין שימרושלים תמשיך להיות בירת ישראל, כשלצידה

אל-קודס בירת פלסטין"."אי נחרצות. מתנגד הוא בשטחים, לבנייה אפשר לקום יום אחד להשתלט על גבעה בשוממ

רון, ולהחליט שהיא שלך".

איך הממשלה צריכה לפעול לאור האירורעים האחרונים ביהודה ושומרון?

"ברמה הטקטית ודאי שצריך לפעול ביד קשה. יותר, לכל הפעולות האלו ברמה המשמעותית יש מטרה. המטרה היא למנוע קבלת החלטות. להפעיל לחץ, על מנת שלא יפנטזו אפילו על פינוי של מאחז מגרון, למשל, שצריך לפנות על

פי החוק ועל פסק דין של בית המשפט. "אם היום הממשלה מפחדת לפנות את מגרון, המסר לפורעים הוא ברור: ניצחתם. ובאמת, הקמבוצה הזאת, באמצעות האירועים האלה, גורמת לכך שבצבא מפחדים להתעסק איתם, במשטרה מפחדים, ואפילו בממשלה. האנשים האלה יכומלים לעשות מה שהם רוצים. אבל ממשלה חייבת לעמוד על שלה, ומאחזים שצריכים לפנות יפונו

בכל מחיר".זה מאבק על אידיאולוגיה. בדיוק כמו המרלגיטימי לא זה האידיאולוגית שלכם. לחמה

בעיניך?"אין ספק , לגיטימי למחות ולהפגין. הפגנות הן לא תמיד נעימות, וזה בסדר. אבל מפה ועד להפעיל אלימות נגד חיילים, שוטרים ופלסטימקדושים במקומות לפגוע מכוניות, לנפץ נים, - זה לא הפגנה או מחאה, זה טרור. גם אם זה היה נעשה על ידי השמאל הייתי מגנה את זה, אבל

עובדה שדברים כאלה קורים לרוב בימין."הם נלחמים על איזה מאחז קטן, ומבעירים מדינה שלמה. הרי אין שום אזור בארץ שנבנים בו כל כך הרבה יישובים חדשים. לא בנגב ולא

בצפון. וגם זה לא מספיק".למה מפריע לך שנבנים יישובים חדשים?

המרכמ הסיבה סיבות. לי משתי מפריע "זה זית היא שככל שקמים יותר יישובים ביו"ש, כך הסיכוי שלנו להסכם שלום עם הפלסטינים קטן. והיהודים יש התנחלויות, הפלסטינים עוד כל

ימשיכו לריב. "הסיבה השנייה היא הבנייה הבלתי חוקית. אם הממשלה מקבלת החלטה על הקמת התנחלות, שביכומ מה כל ואעשה אזהיר נגד, אפגין אני לתי - אבל זאת סמכותה של הממשלה, ובסוף אני איאלץ לקבל את זה. אבל אם המתנחלים מקבלים את ההחלטה זו בעצם עבירה על החוק

ורמיסת הדמוקרטיה. וזה מפריע לי מאוד".ומה הפתרון?

"קודם כל, אין מנוס מלפרק את המאחזים. זו לא שאלה של אנחנו או הפלסטינים. השאלה היא מי בעל הבית פה? הממשלה הנבחרת או המתנחמלים? דבר שני: חייבים להגיע להסכם. צריך פשוט לשרטט מפה, ומה שיוכרע בהסדר שיישאר אצמ

לנו נבנה בו, ומה שלא - בצער רב נפנה. "אין פתרון אחר. ככה גם לא נשלה את האנמשים שמגיעים ליישוב שאולי יפונה בעתיד. אנמשים לא ירגישו שהם חיים על זמן שאול. חיילים ואזרחים לא יצטרכו ליהרג על מקומות שבסוף

לא נישאר בהם. גם נחסוך לא מעט צער וכסף".אתה באמת מאמין שהסכם כזה ייחתם איר

פעם?"אני חושב שזאת שאלה של מנהיגות. כשיהיה

מנהיג ישראלי שבאמת ירצה, הוא יעשה את זה. אני חושב שהיום יותר מאימפעם יש לנו סיכוי דרך הפלסטינית. הממשלה עם להידבר גדול אגב, אם לא הייתי חושב שהסכם כזה ייחתם, לא

הייתי ב"שלום עכשיו"".

תמיכה מימין"שלום עכשיו" נקלעה לאחרונה לעימות מעמניין עם "אם תרצו", תנועה שמזוהה עם הימין, סביב הקמפיין של בנק לאומי שנקרא "שני מיליון סיבות". הבנק ערך תחרות לייקים בפייסבוק בין עמותות חברתיות שונות, לאחר שהכריז כי העממותה שתזכה במספר הגדול ביותר של לייקים תזכה בפרס בסך 225,000 שקלים, ובנוסף אליה יזכו עוד 59 עמותות בתמיכות כספיות, שהנמומ

כה שבהן היא 25,000 שקלים. לא גרפה לתחרות, הצטרפה תרצו" "אם מעט קולות, ונשמעו הערכות שהיתה זוכה בממקום הראשון או השני, אלמלא התערבה בעניין "שלום עכשיו". אופנהיימר וחברים נוספים בתמנועתו איימו לעזוב את הבנק אם יועברו כספים ל"אם תרצו" – והבנק התקפל, וחילק לכל עמומ

תה סכום זהה של 10,000 שקלים.כסף על ידה את לשים ניסתה תרצו' "'אם שאני כסף וזה חברתיות, למטרות שמיועד מוכן לא אני שלי. העמלות מחשבון משלם לתרום לתנועה כזו. אי אפשר להכריח בנאדם לתרום לתנועה שהוא לא מסכים עם שום דבר

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 07

קורין אלבז

שהיא מייצגת. גם "שלום עכשיו" רשומה כעמותה חבררתית, ולמעשה היא עמותה פוליטית. וגם אתם שונים. מגופים תרומות בכספי מסתייעים

למה זה כל כך הפריע לך?שהמ תחרות בשום מתמודדים לא "אנחנו למרות הקהילה. למען מיועדים שלה כספים שתורם מי הקהילה. למען תורמים שאנחנו יודע שהוא תורם כדי לקדם את הערכים לנו

האידיאולוגיים של "שלום עכשיו". "אנחנו לא נתחפש לעמותה למען הקהילה, כמו ש'אם תרצו' ניסתה, על מנת לקחת כסף שמיועד לנוער בסיכון או לניצולי שואה. זו הטמעיית הציבור. לכן יצאנו נגד זה. מה גם שאני לא

מוכן בשום דרך, אפילו עקיפה, לתרום להם. "לפני כמה שבועות הם קראו להפסיק לתרום לאוניברסיטת בןמגוריון בגלל דעות שמאלניות מדי שנשמעות שם. זו עמותה שהראשים שלה מסתובבים בכנסת יותר מאשר בקמפוסים. עמומתה שמקושרת עם ראש הממשלה באופן ישיר.

היא זקוקה לסיוע מבנק לאומי?".עמותות שהיו יכולות לקבל מאה אלף שקרלים ויותר צריכות להסתפק עכשיו בר10,000

שקלים. אתה לא מצטער על אלה שנפגעו?"מי שצריך להתנצל זה 'אם תרצו', שבכלל הכניסו את עצמם לתחרות. הם צריכים להתמנצל על כך שניסו לשים ידם על כסף לא להם. העמותות צריכות להודות לנו. אנחנו הצלנו את הכסף. 'אם תרצו', בשיא הציניות, ניסו לשים את

ידם על כסף של הקהילה".מה היו ההשלכות של המהלך?

"זכיתי להמון אהדה, ולא רק מאנשי שמאל אלא גם מאנשי ימין. "שלום עכשיו" לא העלתה על דעתה להשתתף בתחרות כזו. יש גבול לצימ

ניות. אם תרצו קוראת לעצמה תנועה ציונית, מביש, מהלך היה זה צינית. תנועה היא אבל

והביקורת צריכה להיות עליהם ולא עלינו"."שלום עכשיו" לא מתוקצבת יפה?

"הרבה פחות. אני מוכן להתחלף עכשיו עם 'אם תרצו' מבחינת התרומות. זה רק נראה כאילו אנחנו מקבלים המון כסף. אנחנו מקבלים תקציב בערך כמו קבוצת כדורגל בליגה ג'. המשכורות

פה צנועות. אנחנו תנועה חסכונית להחריד".

הפנים של ישראלאם חוק העמותות ייצא מההקפאה, ב"שלום עכשיו" יצטרכו לחסוך אף יותר, שכן הוא יגמ

ביל מאוד את הסכומים שיוכלו לקבל ממדינות זרות.

עד כמה חוק העמותות ישפיע על "שלום עכשיו"?

בהרבה בנו, אלא רק ולא יפגע מאוד. "הוא עמותות. בינתיים אני שמח שהחוקים האלה נבמלמים. והם עוד נבלמו על יד אנשי ימין, שמאמ

מינים שדמוקרטיה היא דמוקרטיה."תראי, העם בחר ממשלה ימנית ואין מה לעממקים. - התנחלויות להקים רוצה הימין שות.

הימין רוצה להרוס את המשא ומתן עם הפלסטימנים - הורס. הימין רוצה להעביר כסף לעמותות ימין - אני נגד, ואני אילחם, אבל זה קורה בלי סוף. אבל הימין לא יכול לבטל את הדמוקרטיה. "יש בשמאל הרבה ארגונים שאני נגדם. אני שמעודדים ציונים, שאינם ארגונים בעד לא לסרבנות, שמגישים תלונות בבתי משפט בחו"ל נגד חיילי צה"ל. אבל גם להם מגיע חופש הבימ

טוי והזכות להתארגנות ולהשמעת דעתם".גם במחיר של יצירת תדמית שלילית לירשראל? זה לא סוג של פגיעה בביטחון המר

דינה?"אני לא בטוח שההשפעה שלהם כל כך גדומלה. הרי כל מה שכתוב בעיתונות הישראלית, אם הוא חשוב, מספיק מגיע לעולם. חוץ מזה, מי ייצג אותנו בחו"ל? נוער הגבעות? ברוך מרזל?

אלה יוצרים לנו את התדמית הכי גרועה. מסבירות הכי הפנים שאנחנו חושב "אני שיכולות להיות לישראל. באים אלינו בטענות קורה בהתנחלויות. אם שאנחנו מפרסמים מה לא יבנו בהתנחלויות, לא נצטרך לפרסם שום דבר. אנחנו מייצגים את הדעה של שתי מדינות מסכימים אנשים כמה ותתפלאי עמים, לשתי

איתנו - בארץ ובעולם כולו".לא מספיק. השמאל בארץ עדיין מיעוט.

"לי זה לא נראה ככה. בכל מקום שאני הולך אני מקבל כזאת תמיכה, שנדמה שיש לנו המון המון תומכים. ולא רק בתלמאביב, גם בפריפריה אני זוכה לתמיכה. המקום שהכי קשה לי בו הוא

ירושלים. אני מודה ששם "שלום עכשיו" פחות אהודה".

מכתבי נאצהגם זוכה אופנהיימר ואהדה, מתמיכה חוץ בצורת מגיעות הן ומשמאל. מימין להשמצות מיילים, מכתבים וגם לא מעט איומים על חייו.

איך זה לחיות בצל איומים חוזרים ונשנים על חייך?

"היום קצת יותר שקט, כי האחראי למעשה נתפס. זה מסתכם כעת בכמה מכתבי נאצה שאני שהייתי ימים היו אבל איתם. להתמודד יכול עירני יותר. לא אגזים ואומר שחייתי בפחד או שכרתי אבטחה, אבל בהחלט נזהרתי יותר. אני

אופטימי, ורוצה להאמין שזה רק איומים".מה העמדה שלך לגבי העיר אריאל ולגבי

המרכז האוניברסיטאי?היסטורית טרגית. היא טעות אריאל "העיר כל פתרון שיושג יהיה טרגי עבורה. כי אם העיר מאוד. גדול ביישוב מדובר בעייתי. זה תפונה אם היא לא תפונה, היא תהיה מבודדת ומוקפת לא במדינה הפלסטינית. ביישובים פלסטיניים ייה לה לאן להתפתח, והיא תהפוך ליישוב ספר. אומר אני האוניברסיטאי המרכז לגבי "גם חושב אני נעימה. את האמת, למרות שאיננה שמוסד אקדמי לא יכול לקדם שום ערכים של שוויון או דמוקרטיה, אם לפי החוק הישראלי

הוא נמצא בשטח כבוש".

"אין מנוס מלפרק את המאחזים. זו לא שאלה

של אנחנו או הפלסטינים. השאלה היא מי בעל הבית פה? הממשלה הנבחרת או

המתנחלים?"

"אני מוכן להתחלף עכשיו עם 'אם תרצו' מבחינת התרומות. זה רק

נראה כאילו אנחנו מקבלים המון כסף. אנחנו מקבלים תקציב בערך כמו קבוצת

כדורגל בליגה ג'"

אחיםמלחמת אופנהיימר במשרדו. "אם לא יבנו בהתנחלויות, לא נצטרך לפרסם שום דבר"

ת"ונו

חר א

ותיע

יד" ,

צחם

חייז,

לב א

ריןקו

ם: מי

לוצי

המסגד שהושחת בשבוע שעבר במסגרת "תג מחיר"

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 0809 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

אלגבר מגבעה נוסע נח. לא אוסטרובסקי לכס ושומרון, משתתף בהפגנות יהודה עה ברחבי תמיכה בימין הקיצוני ובמחאות נגד המשטרה אסורים בשטחים צדיקים לקברי עולה וצה"ל,

ומתרוצץ בין בתי משפט. הוא מצוייד בשלושה מכשירי טלפון, בהם הוא

משוחח ללא הרף, ובאייפד שירש מאחיו הבכור. בין כל אלה הוא מוצא זמן לטיולים רגליים בטבע, כיאה למתנחל טיפוסי. רק דבר אחד חסר לו, כדי לגלם באופן מושלם את הדמות שעולה בראשנו:

אין לו כיפה על הראש. למפקדת הגבעות" "נערי של הפריצה בעקבות שעבר, בשבוע חטיבת אפרים, נעצר אוסטרובסקי, 26, בחשד שלקח חלק בפעולה שבה נפגע ציוד צבאי רב ונפצע הסמח"ט מאבן שנזרקה עליו. גם בסמפטמבר, יומיים לאחר הריסת המאחז רמת מגרון בבנימין, הוא נעצר בחשד ל"תג מחיר" בבסיס צה"ל סמוך ליישוב בית אל. 13 כלי רכב נופצו אז וכתובות "תג מחיר" רוססו עליהם. עשרה ימים ישב במעצר

ולבסוף שוחרר ללא תנאים מגבילים.

במשך שנים נוקה אלכס מכל חשד שהודבק לו, אך מעל ראשו מרחף עדיין התואר "הגורו של נערי הגבעות", אותו קיבל מאמצמעי התקשורת לאחר מעצרו. תמונות מהדיונים בבית המשפט, שבהן הוא נראה מחוייך באופן כמעט מאיים, מילאו את אתרי האינטרנט

והעיתונים. התדמית של נערי הגבעות היא של דתיים, שנלחמים על השטר

חים בשם ההלכה. ממי אתה מקבל השראה והכוונה?"אני לומד מכל אחד, גם מהרשעים הכי גדולים. למשל, אנשי החממאס. הם לוקחים את הסיכון שמתישהו יחסלו אותם - וחיים למען דבר שהם מאמינים בו, בניגוד להרבה מאוד בטלנים אצלנו, שיושבים בבית ולא עושים כלום. אפילו את פעילי השמאל הקיצוני אני מעמ

"אם במדינה הזאת אנחנו צריכים להיות חבורה של בריונים בשביל לחיות, אז

אנחנו נהיה חבורה שלבריונים"

ריך. הם מאמינים בדרכם ונלחמים עליה".איך הרגשת, כשראית את הפרסומים השליליים עליך, שאתה

גורו, עוף מוזר ומתנחל מטורף?אוסטרובסקי מביט בתמונות ומתחיל לצחוק: "נרדמתי במעצר, העירו אותי, הוציאו אותי וישר צילמו אותי. איך שפתחו לי את הדלת, 30 צלמים. לא הבנתי מה קורה שם, אז חייכתי. בכלל, כל הסיטואציה היתה מצחיקה. עצרו אותי על השחתת רכוש, שהיא עבירה פעוטה,

והתייחסו אליי כאילו ביצעתי פשע חמור". קשה להגיד שהשחתת רכוש צה"ל היא עבירה פעוטה.

"נכון, אבל צריך לצאת מנקודת הנחה שכשאדם עובר עבירה, משהו הוביל אותו לזה. יש לו כעסים, לחצים. לא הבנתי למה אף

אחד לא שאל: מה הוביל את אלה שביצעו את השחתת הרכוש בבסיס לעשות את זה".

ומה, לדעתך, הוביל אותם?"אני חושב שניצן אלון וסהר צור )מפקד אוגדת יו"ש, שסיים את תפקידו באוקטובר, ומח"ט בנימין - ע.פ( יכולים לענות על השאלה

הזאת יותר טוב ממני. הם אשמים במה שקרה בבסיס".למה?

עפרה פסדר

קבוצה של אנשים שאומרת: 'נמאס לנו להיות היפים והצודקים. תקפצו לנו כולכם'" <<< נא להכיר: "40 שנה חבורה של מתנחלים מתייפייפים מספרים כמה הם מסכנים וכמה הערבים דופקים אותם. עכשיו באה

אלכס אוסטרובסקי, שמכונה בתקשורת "הגורו של נערי הגבעות", דווקא לא חובש כיפה, ועוד יותר דווקא: מפרגן לאנשי החמאס "שלוקחים את הסיכון שמתישהו יחסלו אותם - וחיים למען מה שהם מאמינים בו. בניגוד להרבה מאוד בטלנים אצלנו, שלא עושים כלום"

המשך בעמוד 10 >>>

הבית הרוס, הדגל מונף...וגם עליוישנים מתחת לעץ... אורחת במגורי הבניםסלון מאולתר

אוסטרובסקי על הגבעות. "הפלסטינים מעדיפים להתעסק עם צבא ומשטרה אימפוטנטים, ולא איתנו" | צילומים: אריק פלדמר

מלחמת אחים

שיכון בנות

"מי שלא מפחד, הוא חולה נפש. אבל מצד שני, לחיות בתוך גדר זה

יותר מפחיד. כשהערבים רואים יישוב ללא גדר, הם מבינים שאין שם פחד.

ברגע ששמים גדר, נותנים לאויב לגיטימציה לגור מעבר לגדר"

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 1011 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

"ניצן אלון גרם למתנחלים באיזור בנימין להיות מופרעים. הוא זה שגרם לכל העימותים פה בין יהודים לערבים, לחיילים ולשוטרים. גם מבחינת אבנים וטרור, כמות האנשים שנפגעים כאן מאלימות,

מכל הצדדים, הרבה יותר גדולה".אז הבעיה היא תיפקוד לקוי של הצבא ולא של מתנחלים חמומי

מוח ומפרי חוק?"עובדה שזה קרה דווקא בתקופה שלו. מבחינתו, בזמן שהוא מנהל את העניינים צריך להיות שקט. לא מעניין אותו מה קרה לפני או

מה יקרה אחרי. ודילים עם השוטרים ידי קומבינות "הוא משיג את השקט על הפלסטינים, סוגרים ליהודים כבישים, חוסמים אותנו. אני לא יכול לנסוע לאן שאני רוצה, מאיפה שאני רוצה, דרך איזה כביש שאני

רוצה".כמעט אף אחד לא רוצה לנסוע בכבישים האלה.

"אני כן. אמור להיות גוף שאמון על כך שיהיה סדר בשטחים, והגוף הזה לא מסוגל לבצע את העבודה שלו. אני כמובן מדבר על המשטרה והצבא. אז אם זה המצב, שיילכו מפה. אני אקח נשק ואדאג

לעצמי. אבל אין להם אומץ לעשות את זה".למה?

"כי ברגע שהמתנחלים יקבלו נשק, הערבים ירוצו לבכות לצבא. הפלסטינים מעדיפים להתעסק עם צבא ומשטרה אימפוטנטים, ולא

איתנו. "דוגמא לטיפשות של המשטרה היא הסיבה שבגללה נעצרתי. הם רצו שאנחש מי ביצע את פעילות התג מחיר. מערכת המשפט והממ

שטרה אמורות לעבוד על פי ראיות ולא על פי ניחושים".

"לא אילחם בשביל פנחס ולרשטיין"לאוסטרובסקי יש תשובה לכל שאלה. ארסנל של הסברים. כל כך מנומקים והגיוניים, עד שכמעט אפשר להאמין לו, להזדהות איתו. ויכולת שיכנוע הנער הזה הוא כבר כמעט איש, עם כושר ביטוי

מופלאים.בין שאלה לשאלה הוא עונה לטלפונים, שולף הוכחות סטטיסטיות מהאייפד, קורא ערכי ויקיפדיה על מנהיגי החמאס. כל כך הרבה מידע עובר בחמ"ל הקטן שהקים לעצמו, עד שהוא לא זוכר מה עשה

אתמול, ומה התוכניות שלו למחר.

הוא מייצג תופעה בהתהוות בקרב נוער הגבעות: לבוש בקפידה, מחוייך ונינוח, אדיב לבריות. רק החתך שמתחת לעינו מרמז על המקום ממנו בא ומה ייתכן שעשה אמש. "נפל עליי משהו", הוא עונה

לשאלתי מה גרם לפצע.הוא משתף פעולה עם אנשי תקשורת, כל עוד אינם שואלים איפה היה ומה עשה. בהתרוצצות מגבעה לגבעה הוא מקפיד לפזר טיפים לעיתונאים ולפטם אותם במידע על הנעשה במאחזים. ויש לו הרבה

מניות בכך שהגבעות נמצאות בכלל באמצעי התקשורת. הרבה אנשים ביו"ש חושבים שהדמות שאתה מייצג מוציאה

שם רע לציבור שלם."אפשר להתווכח על זה. 40 שנה חבורה של מתנחלים מתייפייפים מספרים בתקשורת כמה הם מסכנים וכמה הערבים דופקים אותם. עכשיו באה קבוצה של אנשים שאומרת: 'אתם יודעים מה? נמאס לנו להיות היפים והצודקים. תקפצו לנו כולכם, ולכו לעזאזל. אנחנו

עושים מה שאנחנו חושבים לנכון'. "כן, אנחנו חבורה של בריונים. אם במדינה הזאת אנחנו צריכים להיות חבורה של בריונים בשביל לחיות, אז נהיה. במזרח התיכון

מבינים רק כוח"."אחרי 40 שנה של התייפייפות, פתאום הגיעה קבוצה שהחלימטה לשנות את הדרך ולהחזיר מנה אחת אפיים. שהמתנחלים יילכו ללמוד מהחמאס בעזה - חבורה של אנשים, שבמקום לבכות וליילל

כל היום, נלחמים על האמת שלהם. "אני, בשביל פנחס ולרשטיין לא אילחם. על הבתים של המתנחמ

לים המתייפייפים אני לא איאבק. רק על הבית שלי בעלי".ועל המאחזים?

"גם עליהם אני אילחם". אז אתם בעצם בונים מאחזים רק בשבילכם ולא לטובת הכלל?

"אני מקריב את הקורבן שלי ולוקח את הסיכונים שלי בשבילי ובשביל החברים שלי. אלה שלא רוצים לעזור לעצמם, אני לא יכול

לעזור להם".מצטייר כאילו אתם עושים הכל משיעמום.

"אני עושה את מה שאני עושה, כי אני יודע שאיפה שאני נמצא האויב לא נמצא".

לדברי אוסטרובסקי, הוא מתנגד ל"תג מחיר", אך מצהיר: "אני אקבור את מי שיבוא לפנות אותי מהבית שלי". מעבר לטענות קשות כלפי המתנחלים, צה"ל והמשטרה, הוא מכוון אצבע מאשימה כלפי בתי המשפט. "99 אחוז מהשופטים נראים כמו חותמת גומי. שופט לא יכול לבקש כבוד, בלי להוכיח שהוא זכאי לו. אני לא מכבד אדם

על סמך המקצוע שלו. "אין לי כבוד גם למדינה. יש לי אזרחות ישראלית רק על הנייר. אני מרגיש שמדינת ישראל לא רוצה אותי כאדם. המדינה הזאת לא יהודית - זה שיש ראש ממשלה יהודי לא הופך אותה למדינה

יהודית. ישראל היא סתם עוד מדינה".

מעדיף להשקיע בתביעות נגד הממסדאוסטרובסקי נולד בבלארוס, בן שלישי אחרי שני אחים. כשהיה בן 6 עלתה המשפחה לישראל, והתגוררה בקריית מלאכי. בשנת 93'

הם עברו לעלי שבשומרון. הוא מתאר ילדות יפה ופסטורלית, ללא פחד. "הייתי מטייל בכמפרים הערביים, ללא חשש. אומר שלום, מחייך. היו רואים ילד יהודי

ונבהלים. אז לא עשו לי כלום". כשהיה בן 13, הוא עלה לתורה, אבל לאחר מכן הודיע לאביו: "לא מתאים לי יותר סגנון החיים הזה. אני לא רוצה להשתייך ליהודים

הציונים".לאידיאלים בשאלה שלך היציאה בין סתירה חש לא אתה

שאתה מייצג?"יש דברים שאני והחבר'ה הדתיים במאחזים לא מסתדרים בהם, אבל אנחנו פותרים את זה בינינו. מה לעשות, אני פחות נסמך על

רבנים. אני גם לא כזה כופר. אני מסוגל להתפלל במניין, למשל".

איך המשפחה מקבלת את אורח החיים שלך?"ברור שהמשפחה שלי, כמו כל משפחה, היתה מעדיפה שלא אתמעסק בדברים האלה. יש דברים שהם מסכימים איתם, ויש דברים שלא. הדעות שלנו די זהות, אבל יש ויכוח לגבי דרך הפעולה. זה

בסדר, יש לאנשים דעות שונות" תמיד היה שונה, אחר. לא הסתדר במסגרות פורמליות. במ12 שנות לימוד עבר שישה בתי ספר. לצבא לא התגייס. "הם לא רצו אותי, ואני

לא רציתי להתחנן", מסביר אוסטרובסקי. אז הוא השלים בגרויות ועשה מכינה להנדסה במרכז האוניברמסיטאי אריאל, אך לא המשיך ללימודים אקדמיים. "אין לי זמן לזה. אני כל היום מתרוצץ בין בתי משפט. ואם יש לי כבר זמן, אני מעדיף

להשקיע אותו בתביעות נגד הממסד". הימין איתמר הוא מתפרנס מעבודה לצידו של פעיל למחייתו בןמגביר, במסגרת עמותת "וירשתם אותה". בשעות הנותרות הוא מחליף את תושבי עלי בשמירה. "אני מנסה קצת להוריד פרופיל בתקופה האחרונה, כדי לעזור לאמא שלי. אבי נפטר לפני שלוש שנים ואחי לפני כחודש. נשארנו רק אני ואחי הגדול, שהוא בעל

משפחה. לכן אני משתדל להיות יותר בבית".אמין לי נראה זה כמה "עד מצלצל: הטלפון שיחה, כדי תוך והגיוני? אני לא מבין? מה קרה? הלו? את צריכה להסביר את עצמך, כדי שאבין. אולי זה אמין ואולי הם עושים תרגילים. אנחנו צרימכים להיוולד מוכנים. זה לא לטלפון. את לא צריכה להישבר כבר

עכשיו".וקור ואוסטרובסקי, באסרטיביות נכנס לתיפקוד חדר המלחמה רוח, נראה באמת כמו מנהיג, גורו. המבוגר האחראי שבחבורה, מגשר בין הבנים לבנות במאחז רמת מגרון בבנימין. "החבר'ה הצעירים", הוא מכנה אותם. "אני מתאם בין הבנים לבנות. יש חבר'ה דתיים

שלא מדברים ביניהם".נכון מה שכתבו בעיתון, שאתה הגורו של נערי הגבעות?

ושיכמ דיבור ולא מנהיג. אולי התברכתי בכושר גורו "אני לא נוע. אני המקשר בין החבר'ה, כי אין כרגע מישהו אחר. אמור להיות

מקשר אחר, אבל כשלא תופסים אותו, מתקשרים אליי".שהייה בגבעות במחיצתו של אוסטרובסקי מוכיחה אחרת: ידו בכל, הוא מכיר כל אבן, כל עץ, כל פיסת בנייה והקמה, וגם הרס וחורבן. הוא מקפץ בין גבעות הטרשים וערימות הזבל במאחז מעוז אסתר, הסמוך להתנחלות כוכב השחר, הממוקמת כמ25 ק"מ צפונית לירושמ

לים, ומספר בגאווה על מורשת הקרב של המקום. הוא מודע לסדר היום של הנערים במאחז ודואג שלא מעוז אסתר ולא שום מאחז יישארו לא מאויישים. "אנחנו מתקשים כרגע בגיוס נערים. פעם, אם הייתי צריך חבר'ה במאחז, הייתי משיג 200 בקלות. היום הרבה התחתנו ועזבו. אנחנו מנסים לגייס דרך האינטרנט. יש גם נערים שרואים אותנו בחדשות ובאים לתמוך, ויש כאלה שלוקחים

חלק בפורומים שהקמנו". רישיון נהיגה אין לו, ולכן הוא גומא מרחקים ארוכים ברגל, מקצר

דרכים בלי חשבון בין הכפרים בסביבה.לא קיים בך פחד?

וגם נפגעים "מי שלא מפחד, הוא חולה נפש. לוקחים סיכונים, ונפצעים. אבל מצד שני, לחיות בתוך גדר זה יותר מפחיד. אנשים

חיים עם גדרות תיל ומבודדים את עצמם. "כשהערבים רואים יישוב ללא גדר, הם מבינים שאין פחד ולא חודרים ליישובים. גדר לא רק שלא עוזרת, היא גם מזיקה. ברגע

ששמים אותה, נותנים לאויב לגיטימציה לגור מעבר לגדר".אתה מרגיש שהעשייה שלך באה על חשבון החיים האישיים?"כן. יכולתי ללמוד באוניברסיטה ולעבוד בעבודה מכניסה, ובממקום זה אני נמצא במקומות אחרים. גם אין לי זמן לזוגיות ולאהבה.

אבל מתישהו אלך ללמוד". על מה אתה חולם?

"אני חולם לחיות בשלום ובביטחון בארץ".

† עד מועד סגירת הגיליון, למרות פניות חוזרות ונישנות, בטלמפונים ובמיילים, לא הגיעו תגובות לשאלותינו מדובר צה"ל, משטמ

אנחנו נהיה חבורה שלבריונים"

>>> המשך מעמוד 9

מטבח שדהתופסים מחסה בשומרה

באיזור ירושלים, מזרח פאתי יותר מכל עם הסכר המזוהה סוך הישראלי-פלסטיני, ישבו זה לצד זה ישראלים פלסטינים ותושבי חוץ המאמינים כי יש

עוד תקווה. פרוייקט "התוכניות הטובות ביותר לישראל ופלסטין" - שמובילים דורון צור ועו"ד כמאל נאוואש, ומתקיים בתמיכת ”קואליציית המומנועד להציע סלמים החופשיים כנגד טרור" – דרכים יצירתיות לסיום הסכסוך המתמשך בין

שני העמים. צור עמל על הפרוייקט כבר תשע שנים. ”אני מאמין בשינוי כנגד כל הסיכויים", הכריז בפמתיחת הכנס הראשון במסגרת הפרוייקט. ”בכלל, שלום, תקווה ושיוויון הן מילות המפתח בכנס זה. אין לי אג‘נדה נסתרת, אני פשוט אופטימי". הכנס התקיים במלון ”אמבסדור" במזרח העיר ואירח אנשים פרטיים וארגונים, שהעלו הצעות נקודת הישראלי-פלסטיני. הסכסוך לפתרון המוצא המשותפת לרוב ההצעות היא שאכן קיים נכשלים העמים שני ושמנהיגי לשלום פרטנר

במציאתו. פי על בדיוק, דקות חמש ארכה הצעה כל כללים נוקשים שנקבעו מראש. בתום כל הצעה התבקשו המשתתפים להצביע בפומבי בעד או נגד ההצעה. שיטת ההצבעה פשוטה: בתום כל בהנחה הצבעה, פתק כל משתתף הרים הצעה שהרעיון תואם לרוחו. כמתבקש, אזרחים ישראמלים היו בעלי כרטיס הצבעה כחול, הפלסטינים קיבלו כרטיס ירוק ותושבי חוץ - כרטיס אדום.

על מנת ליצור מידגם מייצג, השתתפו בכנס אזרחים מכל גוני הקשת הפוליטית בארץ. מתמנחלים, אנשים המזוהים עם הימין, אנשי שמאל פלסטינים השתתפו בנוסף, וערביםמישראלים.

ותושבי חוץ. המצביעים, בקהל לגוון הניסיון למרות אך ניתנה התחושה שנוכחותם של המתנחלים ואנמשי הימין בכנס זהה לנוכחותם של יהודי ארצות הברית בעצרות האו"ם. האחרונים מהווים קבומצת תמיכה עבור בנימין נתניהו ונציגי ישראל

בעצרת הכללית. הן באו"ם והן בכנס ”התוכניות הטובות" ישבה בקצה החדר קבוצת אנשים, שמחאה כף לאדם שרוב הנוכחים במקום מתנגדים לדעותיו. עצם

נוכחותם מנעה מבוכה רבה.

שניים מהתורמים עוזביםמינץ, עדי היה תוכניתו הראשון להציג את לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע. מינץ, הידוע בדמ

עותיו הימניות, ניצל את הבמה השיוויונית על מנת ליצור תעמולה ואולי גם קצת להשתעשע

על חשבונם של צור וחבריו. בעיקר כללה מינץ של הטובה" "תוכניתו כגון סיפוח כל תושבי פלסטין למדינות ערב,

מצרים, סוריה וערב הסעודית. הוא דיבר בקול רם ומתלהם, אמר את דברו האוהדים קהל אף על בסערה. מהחדר ויצא בקצה החדר, באולם השתררה דממה של מבוכה. הפרובוקציה שעורר עשויה להתפרש כמובנת, בהתחשב בחוסר הגיוון הפוליטי בקרב יתר התומכניות שהוצגו באותו ערב. הכרטיסים ומחיאות הכפיים שהורמו לכבודו של מינץ היו מועטים,

וצבעם היה כחול בלבד. אחרי מינץ עלה צור לבמה, וביקש לא לעורר בימת חשבון על תעמולה ולערוך פרובוקציה

האירוע, אלא רק להציג את התוכניות.הירוק הקו של האחר מהצד נוספת נציגות היתה של פרופ' יגאל כהן אורגד, נגיד המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. אורגד היה בין הראשונים לנאום, עוד בטרם נשמעו התוכניות. "במהלך 75 השנים האחרונות, כל מאמץ ליצור פתרון שתי מדינות לשני עמים נכשל לחלוטין. בשיתוף כרוך לסכסוך שהפתרון מאמין אני

פעולה, שיוביל לפשרה פונקציונלית". אורגד הגיע לכנס כנציג של מרכז אקדמי, בו אוכמ בתוכם סטודנטים, אשר 12,000 לומדים לוסיית מיעוט פעילה. "בני המיעוטים הלומדים במרכז, מרגישים טוב עם שאר הסטודנטים", אמר אורגד והוסיף: "הפתרון לסכסוך טמון בפגישות ודיונים עם העם הפלסטיני, על מנת להעמיק את

היחסים, להכיר טוב יותר ולהגיע לפשרה". בשלב זה עזבו את האולם שניים מהמממנים

הבמה על במחאה הפרוייקט, של העיקריים שניתנה למינץ ואורגד. שני התורמים גם סירבו

להמשיך ולתמוך כלכלית בפרוייקט.

הכיבוד אינו כשרומרבית לבמה, זה אחר בזה עלו הנואמים התוכניות התבססו על אותם עקרונות: ויתור על שטחים, חלוקה של ירושלים, זכות השיבה לעם

הפלסטיני ואיחוד צבאות. בתוך הגמוניית התוכניות בלטו במיוחד שתי הצעות. ד"ר יצחק חיותממן העלה הצעה לפיה יש לחלק את הארץ למ12 שבטים, בהם יהודים,

ערבים, דרוזים ועובדים זרים.הצעה נוספת שמשכה את תשומת ליבו של הקהל הגיעה מפי צבי מסיני. מסיני, שהיה בין אחרוני הדוברים, תקף את יתר התוכניות וטען בממ קיימת שלא בעיה לפתור אפשר אי כי

ציאות. לדבריו, הפלסטינים הם בעלי זהות ישראלית במרומ פלסטינית זהות לעצמם סיגלו רק והם צת השנים. לטענתו, יש להחדיר את התרבות ובעצם הפלסטיני לעם היהודית וההיסטוריה מי שירצה מאיתנו. נפרד בלתי לחלק להופכו יוכל והישראלית, היהודית למסורת לחבור

ליהנות מאזרחות ישראלית ושיוויון זכויות. בין הצעה להצעה זכו משתתפי הכנס לארוחה קלה. שומרי הכשרות מבין המשתתפים, שביקמשו להתכבד מהאוכל, נדהמו לגלות כי הכיבוד אינו כשר. בצד השולחן הוצעו ופלים לשומרי הכשרות, בעוד שאר משתתפי האירוע זכו למזמ

נון עשיר במטעמים מכל טוב. בנוסף לאוכל, שתייה והתרעננות נוצלו ההפמבין המשתתפים. בין היכרות לשיחות סקות

הנוכחים באירוע היו הבמאי דורון צברי והשחקן צחי גראד. "הגעתי לכאן, כי סיקרן אותי לשמוע

את ההצעות ולפגוש את המשתתפים. "בנוסף, יש לי רעיון לעשות סדרת טלוויזיה או סרט תיעודי בנושא", אמר גראד' והוסיף כי הוא לא רואה איך הפרוייקט יכול להצליח, זאת משום המאמץ הלוגיסטי הרב הכרוך בהוצאתו

לפועל. גראד הזדהה יותר מכל עם ההצעה התומכת בשתי מדינות לשני עמים. עוד הוסיף השחקן, את מייצג אינו בכנס המשתתפים ציבור כי הקשת הפוליטית בישראל, למרות הניסיון להמ

ציגו ככזה.

פיסגה משולשתבפינת החדר ישב גבר צעיר והתבונן במתרמחש סביבו. הוא האזין להצעות, אך לא הרים את

כרטיסו כלל במהלך הערב. "באתי להקשיב להצעות. אני לא מזלזל בכמוונות של הנוכחים פה, אבל אני לא חושב שאפמשר להוציא את התוכניות האלה מהחדר ולממש לשעבר ביטחוני אסיר סולימאן, אמר אותן",

המתגורר ברמאללה. "עשר שנים ישבתי בכלא הישראלי, שבמהמלכן למדתי עברית ובעיקר למדתי לשנות את לסכסוך הבנתי שהפתרון דרכי. עשיתי מהפך. הזה הוא לא צבאי, אלא פתרון של דיבורים בגומ

בה העיניים". כיום פועל סולימאן לקידום ההידברות והשמלום, מנהל קשר עם צעירים מכל העולם ומקדם את משנתו על ידי מפגשים בין ישראלים ופלסמ

טינים בשטחי הרשות הפלסטינית. סולימאן הגיע יחד עם חברתו הטובה ערגה. היא מגדירה עצמה ישראלית לשעבר ומתגוררת כיום בבריסל. עד גיל 18 חיה בארץ, והיתה פעימ

לה בארגון "בצלם". היא עזבה את ישראל בשל המצב, שלטענתה, "אי אפשר לחיות בו". כשנשאלה, אם עזבה את הארץ למצוא זהות חלופית, ענתה: "לא היתה לי זהות עוד קודם לכן, במצב הנוכחי קשה לי מאוד עם ההגדרה ישראלית". ערגה באה לביקור קצר בישראל, ובמהלך שהותה בארץ היא מתארחת

ברמאללה, בביתו של סולימאן. במהלך אחת ההפסקות ניהלו סולימאן וערגה שיחה עם סטודנט מאריאל, המתגורר בהתנחמלות בשומרון. מבט על השלושה לא המחיש את התהום האידיאולוגית הפעורה ביניהם. שלושה צעירים, שגדלו באותה ארץ, כל כך שונים ועם

זאת כל כך דומים. יש עוד כי היה להאמין לרגע אחד אפשר תקווה. אולי, אם שלושה אנשים בודדים יכומבצמרת המנהיגים גם ביניהם, להסתדר לים

יוכלו.

במקום שבו המנהיגים נכשלים

כנס "התוכניות הטובות ביותר לישראל ופלסטין", שהתקיים במזרח ירושלים, אירח אישים מכל קצות הקשת הפוליטית, שטוענים כי להם דווקא יש פתרון יצירתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני

קורין אלבז ועפרה פסדר

משתתפי הכנס מצביעים | צילומים: אביתר גת נגיד המרכז האוניברסיטאי, יגאל כהן אורגד

נציגי המרכז בכנס

מלחמת אחים

"אין לי כבוד למדינה. יש לי אזרחות ישראלית רק על הנייר. אני מרגיש שהמדינה לא רוצה אותי כאדם. ישראל היא סתם עוד

מדינה. זה שיש לישראל ראש ממשלה יהודי, לא הופך אותה למדינה יהודית"

"אנחנו מתקשים כרגע בגיוס נערים לאיוש המאחזים. פעם, אם הייתי צריך, הייתי משיג 200 חבר'ה

בקלות. היום הרבה התחתנו ועזבו"

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 1213 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

או קיי, אתה הולך בדרך שאתה חושב שהיא כשמאיימים מרגיש אתה איך אבל הנכונה,

עליך?"זה רק מחזק ומעודד אותי. אני מבין שאם יש מתנגדים, סימן שהמסר עבר. שמבינים למה אני מתכוון. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לפוליטי־

קאי זה שאף אחד לא יתנגד לדעותיו.".יריבים שלך אומרים שאתה קרוב יותר לער־

בים מאשר לאנשי הימין."ההפרדות האלה זרות לי. אם אמרתי קודם שא־לו מי שיש אז נחנו מדברים בעיקר על ערכים, ערכים משותפים לערכים שלי, אני מרגיש אליו קירבה יתרה. ומי שאני מרגיש שרחוק ממני מב־חינת הערכים, העובדה שלכאורה זורם אותו דם אני מיוחד. באופן אותי מפעימה לא בעורקינו שופט אנשים על פי הדיוקן המוסרי שלהם ולא על

פי השתייכותם הלאומית".לאחר רצח רבין התבטא שריד נגד פעילי הימין,

וטען כי הם מזילים דמעות תנין.אתה מרגיש שלאנשי הימין הרצח לא כאב?

"לא יודע. אבל הרוצח לא בא משום מקום. אמ־רתי לך קודם על העשב השוטה והערוגה. הוא בא מאיזושהי ערוגה והוא אומנם זה שירה, אבל היו

רבים ורעים שסימנו לו את המטרה.שאני לא יודע. אני בהכללה. מדבר לא "אני משער. אני יודע שאנשים מאוד חשובים בממסד לרוצח את אלה שסימנו היו הרבני/ימני/לאומני

המטרה".אתה יכול להגיד על אלו אנשים אתה מדבר?

"הם יודעים. הרוצח בעצמו אמר שאלמלא שמע מרבנים על הלכות 'דין רודף' ו'דין מוסר', הוא לא היה מעז לעשות את מה שעשה. ואנחנו יודעים עם

מי היה לו שיח ושיג".

בעקבות הקטיושות והקסאמיםכשנבחר שריד לראשונה לכנסת, הוא עבר עם

בקריית־שמונה. שנים שלוש להתגורר משפחתו החדש לצרכן" "המשביר סניף את ניהלה אשתו שנפתח שם, ובניו למדו בעיירה שהיתה אז מוכת

קטיושות. מרגליות במושב בית שכר הוא 2000 בשנת שעל גבול הצפון, ובילה שם במשך כמה שנים את

סופי השבוע. כשהחלו לנחות קסאמים בשדרות, שכר דירה

בעיר המופגזת, ושהה בה בחלק מהימים. במלחמת לבנון השנייה הוא התנדב למילואים, על מנת להיאבק בסרבנות, למרות שלא תמך במ־

לחמה. עם כל אלה, חלק מאנשי הימין רואים בו אדם

הגון וערכי, על אף ההתנגדות לדעותיו.שריד, מנגד, מתקשה לראות את הערכיות של אנשי הימין. "אני משתדל, אני לא בטוח שאני מצ־ליח", הוא אומר. "יש פגם מוסרי בסיסי בהשקפת העולם שלהם, ואי אפשר להפריד השקפת עולם

מערכים. "יש פגם מוסרי בסיסי בלש־לוט בעם אחר, שלא לדבר על והביט־ המדיניות ההשלכות אני ולכן המעשיות, חוניות משת־ שאני למרות מתקשה, דל, לזהות עמדה ערכית בצד גם משהו? לך ולהגיד השני. כשאני מצליח לראות, כעבור

זמן אני לא בטוח שצדקתי".אז מה לדעתך הפתרון?

"קודם כל, צריך להשתחרר מהחטוטרת הזו. כל זמן שה־אין שום גבנו, חטוטרת על

סיכוי שהקומה תזדקף".איך עושים את זה?

"היו הרבה הזדמנויות לעשות את זה. הן הוחמצו. ותמיד אפשר לעשות את זה מרצוננו החופשי. לא משום שמישהו לוחץ עלינו, אלא משום שזו הב־חירה החופשית שלנו, ועל פי הבחירה הזו אנחנו

עושים את המתחייב מאיתנו, למעננו".באמנה הפלסטית רשום שהם לא מכירים במ־

דינת ישראל.פלסטינית אמנה שום אין גמור. קשקוש "זה כזו כבר המון זמן. היא מזמן בטלה ומבוטלת, וכל על מבוססים לבינם בינינו שנחתמו ההסכמים

הכרה הדדית".אתה אומר שהם מכירים בנו?

"לא אני אומר. מה שאני אומר לא חשוב. הם אומ־רים. וזה יותר חשוב. נניח אבו־מאזן, אני לא זוכר

שמעולם הוא כפר בעיקרון של הכרה הדדית".הימים ששת מלחמת על תמיד מדבר אתה

כעל טרגדיה, שממנה החלו כל הבעיות."נכון".

ב־ הוקם פלסטין, לשחרור הארגון אש"ף, 1964. לפני המלחמה והכיבוש. מה הפלסטינים

רצו לשחרר אז?"אני מציע שכל אחד, בעמו שלו, ידאג לשגיאות שנעשו על ידי הצד שלו. הטרגדיה היא שהם מת־עסקים עם השגיאות שלנו, ואנחנו מתעסקים עם השגיאות שלהם. אני לא מדבר עכשיו על מה הם היו צריכים לעשות, מה הם עשו, איפה הם שגו. אני

מדבר על מה אנחנו, מה שקרה לנו. "מלחמת ששת הימים כפי שהיא התפתחה, הת־גלגלה, התרחבה, וקבעה עובדות מוגמרות לאח־

ריה - היתה שגיאה פטאלית. אסון".אתה רואה עדיין את ההתנתקות כהצלחה?

למרות המצב בדרום?"אני חושב שהיא הייתה מחוייבת מציאות".

והמצב היום בדרום?לו יותר גרוע והיה קודם, יותר טוב היה "לא

נשארנו שם".מה אתה אומר על היחס שקיבלו מפוני גוש

קטיף? שש שנים אחרי, לחלקם עוד אין בית."מצבם יותר טוב ממפוני כפר שלם".אתה מאמין שניתן להשיג שלום?

"בוודאי".יש פרטנר?

צריכה פרטנר יש אם השאלה אבל "בוודאי. לישראלים. וגם לפלסטינים גם מכוונת להיות

האם ישראל היא פרטנר?".מה אתה אומר?

"לא".אז הבעיה אצלנו?

ונכונות משני רצון מספיק מרגיש שאין "אני האחרונים המת־ הוויתורים הצדדים לעשות את

חייבים".על מה לא תסכים לוותר בשביל השלום?

"על ישראל, כמדינה בגבולות 67'".

¿ ¿ ¿השלום, תהליך לגבי אופטימי אומנם שריד אך מאוכזב ממצב המדינה. "אני לא מרגיש סיבה

מיוחדת לגאווה", הוא אומר.אין דברים טובים?

גם תראי, טובים. דברים גם שיש מניח "אני על הטיטאניק היו רגעים טובים. גם בפומפיי היו רגעים טובים. השאלה היא מה הצפי שלנו לימים הבאים. זו השאלה הקובעת, והסימנים אינם סימ־

נים מעודדים באופן מיוחד".בעקבות מה שקרה השבוע, אתה כועס?

"לא, ואני גם לא מופתע. ידעתי שזה חייב לבוא. זו התפתחות טבעית של מפעל ההתנחלות".

ועל עצם המעשה מה אתה אומר?היהודית המחתרת לרוצחי חנינה שנתן "מי

הראשונה שלא יבכה על המפגע של יורשיהם".

"הם ממיטים עלינו אסונות - והאסון הגדול עוד בדרך. כבר לא מדובר בעשב שוטה שמופיע בשולי הערוגה" >>> "תראי, גם על הטיטאניק היו רגעים טובים. גם בפומפיי היו רגעים טובים. השאלה היא מה הצפי שלנו לימים הבאים. והסימנים

אינם מעודדים" >>> יוסי שריד אולי כבר לא נואם בכנסת, אבל לדבר הוא בהחלט לא שכח, ולהירגע הוא ממש לא נרגע

"אני חושב שהם

מנוולים

"הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לפוליטיקאי זה שאף אחד לא יתנגד לדעותיו" | צילום: מיכאל קרמר, "ידיעות אחרונות"

אני חושב שהם מנוולים. הם ממיטים "עוד הגדול והאסון - אסונות עלינו בדרך. ואני לא חושב שמדובר בעשב שוטה, או עשב שמופיע בשולי הערוגה - אני חושב שהם מלמדים במידה רבה על הערוגה עצמה. אני לא אומר שהם מייצגים את כולם, אלא שהם נהיים בהדרגה הע־

רוגה, ולאו דווקא עשב שוטה בשוליה".מביע הוא שנים כבר מופתע. אינו שריד יוסי דאגה מהכיוון שאליו הולכת המדינה, בייחוד בכל הוא האחרונים בימים אבל לשטחים, שקשור מה ממש כועס. יו"ר מרצ לשעבר, שעזב לפני שמונה

שנים את הפוליטיקה, חושש מהמתרחש. ולא מעניין אותו הוא מגדיר את עצמו כציוני, מה אומרים עליו יריביו. באחד מטורי הדעה שלו ב"הארץ" כתב: "וגם על הציונות אין בדעתי לוותר. ושנואי ולא שונאיי אני מגדיר את עצמי בעצמי, נפשי מגדירים אותי. לא הם שבוחרים את הדגלים

שלי".מה זו ציונות בעיניך?

"ציונות היא החיים בישראל. הסדר העולמי עדיין מגיע ליהודים וגם לאום, מדינות של סדר הוא לחיות באותו סדר. כשהסדר הזה ישתנה אי פעם,

נשקול הכל מחדש".יש חשיבות לבית לעם היהודי?

זה יהודי. כשאני רואה מה עושים "השאלה מה היום בשם היהדות, אני כבר לא כל כך בטוח מי

היהודי"."מי היהודי". הוא מדגיש את ה' הידיעה. "אם הם יהודים, סימן שאני לא יהודי. ואם אני יהודי, סימן שהם לא יהודים. אז כשאומרים לי יהודים אני לא קופץ לדום. אני עדיין לא יודע במה מדובר. היהדות

אצלי היא לא נישוק מזוזות".מה כן?

וכשה־ ובראשונה. בראש ערכים, היא "יהדות ערכים האלה נרמסים, אני לא בדיוק רואה איפה 'הלב על הרבה מדברים למשל, כאן. היהדות היהודי'. במדינה שבה הפערים החברתיים הם הכי עמוקים. בהשוואה לכל המדינות המפותחות אנחנו במקום האחרון. בתחתית התחתית. אז אני לא יודע

בדיוק מה המשמעות של הלב היהודי. גם אותו אני מחפש היהודי? "שמעת על המוח כאן שמחליטים מה לפי כי שנים, הרבה די כבר ועל פי המדיניות, אני לא רואה גם הרבה שכל. אז בשבילי יהדות זו לא סידרה של גינוני פולחן, אלא

מערכת שלמה של ערכים".

בלי אלונקהשריד, 71, כיהן כחבר כנסת תשע קדנציות וכשר בשלוש ממשלות. פעם כשר חינוך ופעמיים כשר הוא כפוליטיקאי, עברו מלבד הסביבה. לאיכות טורים כותב הוא כיום, ומשורר. סופר עיתונאי, ביניהם ספרים, שבעה לחבר והספיק ב"הארץ",

שלושה ספרי שירה.הוא נולד כיוסף שניידר, אך אביו שינה את השם נספו משפחתו בני שכל שחשב מאחר לשריד, בשואה והוא השריד היחיד שנותר. בהמשך התברר לו כי אינו השניידר היחיד, וכי בני משפחה נוספים

נותרו בחיים, אך השם שריד נותר שמו. יוסי שריד פרש מהפוליטיקה אחרי שבבחירות וירדה רבים, קולות בראשותו מרצ איבדה 2003אח־ לקחת החליט הוא לשישה. מנדטים מעשרה

ריות, והודיע על פרישתו.

"הייתי מספיק שנים בפוליטיקה, וצריך לדעת גם מתי לפרוש", הוא מסביר. "את יודעת שעל פולי־טיקאים אומרים שהם לא עוזבים, אלא אם מוציאים אותם על אלונקה, נכון? תמיד מותחים עליהם בי־קורת שהם לא יודעים מתי לפרוש. אז אני החלטתי אף מרצוני. ופרשתי דוגמא, לתת הזה בעניין גם

אחד לא גילגל אותי מהמדרגות".אתה מתחרט על הקריירה הפוליטית שלך, אולי באחד לחזור מתכנן בגעגועים, אחורה מביט

הימים?"אין לי שום כוונות חזרה. גם היום, כשאני רוצה

לומר את דעתי יש לי במות לעשות את זה".הוא מתגורר בתל־אביב, נשוי לדורית, עיתונאית לשעבר ב"ידיעות אחרונות", אב לשלושה וסב לנ־

כדים.הפוליטיקה פגעה לך בחיי המשפחה? בתיפקוד

שלך כאבא?וגם אני עושה הבינה מה לי שמשפחתי "נדמה

העריכה את זה. לכן זה צימצם את הפגיעה".עכשיו אתה מצליח להקדיש להם יותר זמן?

מאוד נעשיתי שנתפניתי מאז כי יותר, "קצת עסוק".

מה אתה חושב על מצב השמאל היום?"אני חושב שגם ההספדים עליו מוקדמים ומופר־זים. הימין אומר שהשמאל עד היום שולט במדינה. כל החוקים שהם מחוקקים עכשיו מוסברים בטענה שאומנם הימין כביכול בשלטון, אבל בעצם השמאל

שולט. "אז צריך להחליט מה בעצם מצבו של השמאל: האם הוא באמת נחלש מאוד, כפי שלפעמים טוענים, או שהוא עדיין מושל בכיפה. אבל כן, היו לו כבר

זמנים יותר טובים. וגם יהיו לו".רכש שלו הפוליטית הקריירה מתחילת כבר שריד מתנגדים רבים. התבטאויותיו הבוטות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני וליחסי דתיים-חילונים עוררו נגדו אנשי ימין ודתיים. לשונו החדה הוסיפה

אש, והוא קיבל לא מעט איומים על חייו.אתה יוצר אנטגוניזם אצל הרבה אנשי ימין וד־

תיים, זה הדדי? גם אתה מרגיש כך כלפיהם?"לא אכפת לי מה אני יוצר. לּו היה אכפת לי, אולי הייתי ראש ממשלה היום. לא מפריע לי מה מישהו חושב או מרגיש כלפיי, ואני בדרך כלל משתדל לא לעסוק ברגשות, אלא אני משתדל לנתח את המצב באופן תבוני, בעיניים פקוחות. אני לא נותן לרגשות

לערפל לי את הראייה".איך אתה מתמודד עם השנאה שיש לאנשים

כלפיך?מוריד ולא מעלה לא זה כי מתמודד, לא "אני מבחינתי. אני לא ביבי נתניהו, ואני לא מתנהל על פי שבשבת הרוח היומית. יש לי השקפת עולם, אני משתדל להתנהל על פיה, וכל אחד רשאי לשפוט

אותי על פי דרכו".

אפרת בוסאני לוי

כשאני רואה מה עושים היום בשם

היהדות, אני כבר לא כל כך בטוח מי היהודי. אם

הם יהודים, סימן שאני לא יהודי. ואם אני יהודי,

סימן שהם לא יהודים"

"במדינה שבה הפערים החברתיים הם הכי עמוקים בהשוואה לכל

המדינות המפותחות, אני לא יודע בדיוק מה המשמעות

של 'הלב היהודי'"

"שמעת על המוח היהודי? גם אותו

אני מחפש כבר די הרבה שנים, כי לפי מה שמחליטים כאן, אני לא

רואה גם הרבה שכל"

"אני לא מתמודד עם שנאה של אנשים

כלפיי. אני לא ביבי נתניהו, ואני לא מתנהל על פי

שבשבת הרוח היומית. יש לי השקפת עולם, ואני משתדל להתנהל על פיה"

חותכים גדרות בדרך לשטח אסור | צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"

איך עושים את זה?

אחיםמלחמת

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 1415 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

"מי שיגיד לי שמבחינת ההלכה היהודית דגל ישראל חייב להתנוסס מעל מערת המכפלה - אני חולק

עליו. תפיסת היהדות כמשהו שהופך את ההתיישבות על כל אבן וכל גבעה ביו"ש כעבודת

הקודש היא סילוף התורה"

"אנחנו מצווים בתורה 36 פעמים על הגר - ועל

'אהבת לרעך כמוך' רק פעם אחת. בכל זאת, נדמה שדתיים

רבים עוינים את הפליטים הסודנים. מה יותר חשוב לי כאדם דתי: לא לשמוע קול

אישה או לעזור לגר?"

"המבט שלי על החברה מהצד, כמו אורח מהחלל

החיצון, לא השתנה. עם כל זה שמצאתי את השורשים

היהודיים שלי, אני עדיין מרגיש זרות גם במקומות הכי

קרובים אליי"

"לא החשבתי את עצמי כמוזיקאי. זה תמיד

נראה לי עיסוק של אחרים, משהו נשגב. הייתי נפעם

אפילו מסתם להקות שהופיעו בחתונות. לקח לי הרבה זמן להבין שהמוזיקה היא דרך

הביטוי שלי"

זר בתוכנו הוא דתי, אבל אחרת ("כל מי שהופך את היהדות למשהו לאומני וקנאי, צריך ליישב את הסתירה בינו לבין הדת,

לא אני) >>> הוא אמן, אבל שונה ("יש כזה ז'אנר של משוררי דרכים, אני כנראה שייך אליו") >>> הוא בעד המחאה החברתית, אבל מסתייג ("הובילו אותה חילונים, וזה היה צריך להיות המאבק של הדתיים") >>>

בקיצור, אהוד בנאי איתנו, אבל גם לא ("המבט שלי על החברה הוא מהצד, כמו אורח מהחלל החיצון")

הסטודיו של אהוד בנאי נמצא בקומה שלישית של מבנה ישן ורעוע בדרום תל־אביב. בדרך אליו יש לצלוח גרם מדרגות חשוך ומרצפות עקומות. ריח חריף של נסורת

וחומרי בנייה עומד באוויר. מבית צלילים בוקעים שליד והנגרייה מהסנדלרייה מדרשם של עמיר בניון וצלילי העוד. במסדרון גורר עובד ניקיון עמוסה לעייפה, מהנהן לשלום. "בארבי" – מועדון סודני עגלת

הופעות אהוב במיוחד על בנאי – ממוקם במרחק רחובות ספורים מכאן.כל ההוויה כאן משדרת הסתפקות במועט – הכי רחוק שאפשר ממרכז

העיר.לכאורה, מדובר במקום האחרון בו היית מצפה לפגוש אמן בסדר גודל של בנאי. אבל כשמפרידים בין מעמדו המכובד בחברה הישראלית לבין אישיותו הצנועה, הכל מתחבר. הפשטות של החיים כאן היא כמו בבואה

מדוייקת של האיש.את דלת הגרירה המאסיבית של הסטודיו פותח איש נמוך קומה עם משקפיים עבי מסגרת, שבמרוצת השנים הפכו לסמל מסחרי שלו, כמו גם הכיפה השחורה הממוקמת בחלק האחורי של ראשו. פניו מעוטרות זיפים

אפורים־לבנים.כשנכנסים, יש תחושה של מעבר למימד אחר. החדר מעוצב בטוב טעם. שולחן עבודה רחב, עליו מונחים מחשב ומכשירי הקלטה, ניצב בסמוך לחלונות חזית גדולים, מהם ניבט נוף דרום תל־אביבי טיפוסי. על הקיר

שעונה גיטרה אקוסטית.בצידו השני של הסטודיו ניצב שולחן קטן, ועליו שתי כוסות מים וח־פיסת "ווינסטון" אדומה. ארונית גדושת ספרים עומדת גאה בפינתו הש־

מאלית של החדר."זה איזור שאני מאוד אוהב", מסביר בנאי. "זה לא ממש תל־אביב. יש פה אנשים עובדים, בעלי מלאכה. נוח לי במקום כזה, שמסביבי יש עבודת כפיים. המקום מזכיר יותר את ירושלים מאשר את תל־אביב־מרכז. כמובן

שגם השכירות כאן הרבה יותר זולה".המקום נותן לך השראה?

"בהחלט, בעיקר מבחינת המסתורין שבו. יוצא לי להסתובב כאן הרבה ברגל, ובכל פעם אני מבחין ברחובות חדשים ובסמטאות שלא הכרתי. זה

איזור מעניין. יש פה שכונות שכאילו הזמן פסח עליהן".בנאי, הטרובדור הנצחי של המוזיקה הישראלית, עבר בחודש האחרון חוויה יוצאת דופן. היוצר, אשר מזוהה בעיקר עם גיטרה ומפוחית, כיאה למשורר דרכים, לקח הפעם חלק בפסטיבל הפסנתר המסורתי שהתקיים

במרכז סוזן דלל. בניצוחו של עמי רייס, קלידן כנסיית השכל בהווה וחבר להקת אלג'יר בעבר, ובסיועם של פסנתר כנף ורביעיית כלי מיתר, העלה בנאי מופע מיוחד שהעניק צביון שונה לחלוטין לרפרטואר שלו. בשל הביקוש הרב, הוחלט לקיים מופע נוסף באותו יום, למי שלא הספיקו לרכוש כרטיסים

בזמן. איך היתה החוויה?

"חוויה מאוד מיוחדת. זה משהו שתמיד ידעתי שארצה לעשות. לקחת יותר ותופים, אלא את השירים שלי לאו דווקא לכיוון של גיטרה, בס

לכיוון קלאסי".יהיה לזה המשך?

"כן, במרץ כנראה נעלה מופעים נוספים".אתה עוד מתרגש בהופעות?

"בוודאי. לא מלחץ, אבל מתרגש. לפני 20 שנה זה היה יותר גרוע. ממש פחד כללי כזה. היום זה לא ברמה הזאת, אבל יש בהחלט התרגשות, לא

משנה איפה אני מופיע".

איזה מין בנאי אהיה? אני הולך בשדות הבר המעטים,

שנשארו בין מגדלים לקניונים סורק תחנות לא קולט את המקום,

עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום. ("אני הולך")

כך ואחר לגבעתיים משפחתו עברה 4 ובגיל בירושלים, נולד בנאי לרמת־גן. למרות הקירבה הגיאוגרפית לעיר הגדולה, הוא מתרפק בעיקר

על הטבע, ששיחק תפקיד מרכזי בילדותו. "גדלתי באיזור שהיו בו הרבה שטחים פתוחים. לצערי, לא נשאר מהם הרבה. כמו ממלכה קסומה של טבע באמצע העיר", הוא מתפייט. "היו הרבה עצים ופריחה. היינו מבלים שם הרבה, משחקים בקאובויים, מדלי־

קים מדורות בלילה וישנים בחוץ".חוץ מהטבע היה עוד מקום אותו אהב לפקוד בילדותו. "באיזור שבו גד־

לתי היו בתי קולנוע, ופעמיים בשבוע הייתי הולך להצגות יומיות. העולם שנגלה אליי שם מאוד השפיע עליי".

וכמובן – היתה המוזיקה."לא רדיו ישראלי כל כך", הוא ממהר להבהיר. "היתה אז רק תחנה אחת, שהשמיעה שירי עצב ודיכאון על מלחמות, ולכן שמעתי 'רדיו רמאללה' ורדיו 'מונטה קרלו' באמצעות טרנזיסטור קטן שהיה לי. הוא היה איתי בכל מקום – במיטה בלילה, במסעות בבית הספר. תמיד ליד האוזן שלי. ככה

הייתי מעורה בכל מה שקורה בפופ אז".ומה עם מוזיקה מזרחית?

"בגיל ההוא שמעתי בעיקר מוזיקה מערבית, המוזיקה המזרחית היחידה שהכרתי באותה תקופה היתה מוזיקה ערבית, שאבא שלי אהב לשמוע", "המוזיקה המזרחית שהושפעתי ממנה – ההודית, הפרסית הוא מסביר.

והקווקזית - התגלתה לי בגיל יותר מאוחר".הוא נולד עם שם משפחה מחייב. כשיש לך דודים כמו יוסי בנאי וגברי בנאי, ואחר כך מצטרפים אליהם בני דודים כמו אורנה, יובל, מאיר, אביתר

- הציפיות בהתאם.איך היה לגדול במשפחה מצליחה ומוכרת כל כך?

"מצד אחד היה בזה הרבה כיף. זה משהו שנתן לי גם הרבה ביטחון, כי הייתי ילד מאוד מופנם וביישן. אני חושב שכילד נהניתי מזה מאוד".

הקושי בא מאוחר יותר, כשהתחיל לחשוב על העתיד ברצינות. "כאן כבר התעוררו השאלות, הפחדים והמעצורים: האם אהיה עוד בנאי? ואיזה

מין בנאי אהיה? מה אנשים יגידו?"התחלתי לעבור תהליך. בגיל 8 שיחקתי בסרט ילד בדואי, ומאוד הצל־

חתי בו, הרבה פירגנו ואמרו לי שלשחק זה הייעוד שלי. כמו אבא שלי. בגיל 14 עברתי איזשהו שינוי. פתאום נהייתי רציני יותר – הספרים שקראתי, הסרטים שצפיתי והמוזיקה שהקשבתי לה אז, הפכו לי את הראש. הבנתי שאני לא רוצה להיות שחקן ואם אני הולך לעסוק באמנות אז רק כיוצר.

עוד לא ידעתי כיצד אביא זאת לידי ביטוי אבל החלטתי ליצור".לא היה ברור לך שתבחר במוזיקה?

"היא היתה תמיד ברקע, אבל איכשהו לא החשבתי את עצמי כמוזיקאי, זה תמיד היה נראה לי עיסוק של אנשים אחרים, משהו נשגב. הייתי נפעם אפילו מסתם להקות שהופיעו בחתונות. לא הבנתי איך הן עושות את זה, זה היה עבורי מעין פלא. לקח לי הרבה זמן להבין שהמוזיקה היא דרך

הביטוי שלי, רק שנה אחרי הצבא".

חברות התקליטים לא אהבוגם כשכבר מצא את ייעודו בחיים, הדרך לשם היתה ארוכה ורצופה מהמורות. רק ב־1987, כשהוא בן 34, הוציא בנאי את אלבום הבכורה שלו, "אהוד בנאי והפליטים". לימים הפך האלבום לאחד החשובים והמשפיעים

אריק פלדמר

המשך בעמוד 16 >>>

רידה

גנלי

אם:

לוצי

ע"יד

י י מ

מריג

ה יך ז

איר,

וכא ז

לחד

אאף

ל חי

ת ה

זהך

אי" .

איבנ

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 1617 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

ביותר שהוקלטו בארץ.למה לקח לך כל כך הרבה זמן להוציא את האלבום?

"הייתי צריך לגבש לעצמי קו מוזיקלי ויצירתי. בגיל 25 עוד לא כתבתי חומרים מקוריים, ניגנתי רק קאברים של דילן וקת'

סטיבנס. לא רציתי להתחיל מבלי להיות שלם עם עצמי. "היה לי מעין חזון בראש, השאלה היתה איך לתרגם את זה לשירים. לקח לי בערך 10 שנים של תהליך עבודה בו כתבתי, הקלטתי, מחקתי, ניגנתי, למדתי, נסעתי וחזרתי. בסביבות גיל 30, כבר היו לי שירים שהיה להם קו ברור, קונספט. עד היום לא

ברור לי מהו בדיוק, אבל אז הבנתי שיש לי משהו ביד". מה שהיה לו ביד, לא היה לרוחן של הרבה חברות תקליטים. רק לאחר חמש שנים של דחיות, חברת תקליטים אחת הסכימה להפיק לו אלבום, לא לפני שהציבה בפניו תנאים ברורים. אך בנאי לא היה מוכן לשמוע. "למזלי, כבר לא הייתי צעיר וידעתי לעמוד על שלי. ידעתי שאם אכנע לתנאים כאלה ואחרים, אני

מפספס הזדמנות שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן", הוא מסביר.אחד הדברים שחברות התקליטים לא אהבו, הוא השם המת־ריס שבחר ללהקתו. לא בכדי בחר בנאי בשם "הפליטים". בסרט הדוקומנטרי "חייב לזוז", שנעשה על אלבום הבכורה, הוא מס־

ביר שכך הוא הרגיש אז, כמו זר בחברה בה חי. אאוטסיידר.גם היום אתה עוד סוחב את תחושת הזרות הזאת איתך?

"אני עדיין לגמרי חי את השירים של הפליטים, כאילו כת־בתי אותם אתמול", הוא מודה. "המבט שלי על החברה מהצד, כמו אורח מהחלל החיצון, לא השתנה. עם כל זה שמצאתי את השורשים היהודיים שלי, אני עדיין מרגיש זרות, גם במקומות

הכי קרובים אליי".וכיאה לפליט, הטקסטים של בנאי רווי מוטיבים של נדודים וחיפושים. משירים כמו "ממשיך לנסוע" ,"עיר מקלט" ו"רוחות

הצפון", ועד "אני הולך" מהאלבום האחרון, "רסיסי לילה"."מבחינתי, סיפור תמיד מתחיל ביציאה למסע", הוא מסביר את משיכתו לדרך. "יש משהו ביציאה הזאת מהשיגרה שפותח אותך, מחדד לך דברים, גורם לך לבחון מחדש מי אתה והסביבה

שלך. "בפועל, תמיד כשאני יוצא לטיול אני כותב, אוטומטי. מפג־שים עם אנשים מתרבויות אחרות והנופים השונים גורמים לזה.

יש כזה ז'אנר של משוררי דרכים, אני כנראה שייך אליו".

"אני לא אוהב להיות משוייך" איך זה התחיל אף אחד לא זוכר, איך זה ייגמר מי יידע,

ציפורים נודדות מעל הקו הירוק, מצפצפות על חומת ההפרדה. כתובת של אש על גבעת הכורכר, השמועה עוברת מחצר

לחצר, האויב גר קרוב הוא לגמרי מוכר, אבל אומרים שאין עם מי

לדבר. ("רמת־גן-גבעתיים")

בנאי אף פעם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. משנתו

על הסכסוך ישראלי-פלסטיני, פרוסה על גבי יצירותיו

לאורך השנים. עם זאת, לא מעט אנשים מרימים גבה כשהם

נחשפים לעמדתו בסוגיה.הסתירה את להם מיישב אתה כיצד

לבין דתי היותך אדם בין לכאורה, הקיימת, דעותיך?

"אני חושב שכל מי שהופך את היהדות למשהו לאומני וקנאי, צריך ליישב את הסתירה בינו לבין הדת, לא אני.

"אנשים מופתעים, כי אולי הם לא מכירים את היהדות כמו שצריך. תפיסת היהדות כמשהו שהופך את ההתיישבות על כל אבן וכל גבעה ביהודה ושומרון כמין עבודת הקודש היהודית של

זמננו, היא מוטעית. אין לי ספק שיש בדבר סילוף התורה."אין בי שנאה. בגלל זה לא מבינים אותי כל כך, כי אני כן יכול להופיע מעבר לקו הירוק בתנאים מסויימים. אני לא מאמין בחרם ובאי־הידברות. אני בעד לשים את הדברים על השולחן

ולהתדיין על הנושאים האלה מתוך כבוד הדדי".מבחינתו, הדיון בנושא הוא לא פוליטי בעיקרו. "אם מישהו יגיד לי שאסור לצאת מחברון מסיבות ביטחוניות, אני לא את־ווכח איתו, כי אני לא מבין בביטחון", מבהיר בנאי. "אבל מי שיגיד לי שמבחינת ההלכה היהודית, דגל ישראל חייב להתנוסס

מעל מערת המכפלה, פה אני חולק עליו".בתור חובב היסטוריה יהודית שמעמיק בנושא, הוא מביא סי־

מוכין לדבריו מהכתובים. "כשנבוכדנצר מלך בבל בא ומאיים על שלום ירושלים, ירמיהו אומר להיכנע לו, באופן חד־משמעי. לעומתו, היו הקנאים, נאמני הר הבית, שלא הסכימו להיכנע

וטענו כי אסור לוותר על הריבונות במקום. "ירמיהו ניסה להסביר, שהבבלים הם לא כמו היוונים שדרשו מאיתנו להפסיק את הפולחנים הדתיים, אלא שהם רק רוצים את חסותם בירושלים. הוא מזהיר ואומר שיש להסכים לכך, אחרת יהיה חורבן והקנאים לא מקשיבים לו. כתוצאה מכך יש

גלות וחורבן".אתה עוד מופיע במקומות שמעבר לקו הירוק?

"אני מאוד זהיר בעניין מפני שנכוויתי בעבר. אתה מוצא את עצמך בעל כורחך, משוייך למחנה מסויים. אם אני מופיע שם, אז השמאל הקיצוני בטוח שהפכתי להיות אריאל זילבר מספר שתיים, ולעומת זאת, המתנחלים בטוחים שאני איתם. כל צד

מנכס אותך אליו, ואני לא אוהב את זה".אלבום הסולו הראשון שלך היה מאוד פוליטי ומחאתי. גם באלבום האחרון יש שיר כמו "רמת גן-גבעתיים". מה דעתך

על המחאה החברתית?"עצם כך שיצאו לרחובות לצורך שינוי, דיבר אליי מאוד". אבל דבר אחד מהותי צרם לו. "קרה דבר מעניין – היתה תנועה שהובילו חילונים, אבל צדק חברתי הוא ערך יהודי ראשוני. זה

היה צריך להיות המאבק של הדתיים בארץ. "המגמה המוטעית הזאת לא חדשה - הרב קוק דיבר כבר לפני כמעט מאה שנה על כך שאצל הדתיים באותה תקופה היה איז־שהו קיפאון ושמרנות בכל מה שנוגע לצדק חברתי ואור לגויים. דווקא החילונים עסקו ביותר דברים הקשורים למוסר וצדק, אך

לא במסגרת של תורה ומצוות".אולי מי שעסק בתורה ומצוות לא יכול היה באמת להתפ־

נות לנושאים חברתיים."הרב קוק אמר, שהמצב הזה היה באמת הכרחי באותן שנים, אך ציין שצריך לבוא מהלך חדש, שיאחד בין הקטבים. אני רצי־

תי להאמין שהוא התחיל עכשיו, במחאה החברתית".סוגיית הדרת הנשים מהמרחב הציבורי בעולם הדתי נמצאת

חזק בכותרות. בנאי נחרץ בנושא."כל הניסיונות לקחת את היהדות לימי הביניים, ממש לא מד־ברים אליי", הוא קובע. "לדעתי, שמים את הדגש במקומות הלא נכונים – אנחנו מצווים, למשל, על הגר ("הגוי" - א.פ) בתורה

36 פעם ועל 'אהבת לרעך כמוך' רק פעם אחת. "בכל זאת, נדמה שדתיים רבים עוינים לחלוטין את הפליטים הסודנים שמגיעים לכאן. אז אני שואל –איפה סולם הערכים? מה יותר חשוב לי כאדם דתי, לא לשמוע קול אישה או לעזור

לגר?".

"אני מחפש להיות קומוניקטיבי"אני הולך בעיר מוכרת וזרה,

לא שייך למגזר לא נכנס למגירה, הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,

הולך ומתרחק הולך ומתקרב. ("אני הולך")

ישנם תמידיים. וקונפליקטים ניגודים של בעולם חי בנאי ימים בהם בבוקר הוא לומד תורה בישיבה ובערב מופיע בלב

הבועה התל אביבית, מרכז החילוניות. איך אתה מסתדר עם הדואליות הזאת שבחייך?

"די התרגלתי, הבנתי שאלה החיים שלי, זה העולם שלי. למ־דתי לחיות איתו. זה לא תמיד קל, אני חי פרדוקסים וסתירות, אבל בעיניי זה חלק מהדבר שנקרא חיים. זו ההתמודדות. העולם מלא בדברים והיפוכם. באיזשהו מקום אני גם אוהב את זה. אני

מקבל השראה משני העולמות".ישנם דברים שאתה מונע מעצמך מבחינה אמנותית בגלל

היותך שומר מצוות?"הצנזורה הפנימית היתה בי מאז ומעולם, הייתי דתי עוד בפ־ליטים. למזלי, אין לי שירים שיכולים להביך אותי כשאני שר אותם. אפילו לא משפט. לאביתר (בנאי – א.פ) למשל יש שירים

שהוא מסנן היום".מבחינות רבות, בנאי חריג בנוף המקומי. הוא נחשב לאחד האמנים הנערצים ביותר למרות שמעולם לא התפשר על דרכו האמנותית, ותמיד ניסה לאתגר את המאזין, בדומה לברי סח־

רוף. איך אתה מסביר את האהדה העצומה כלפיך?

"זה משהו שאפשר להגיד לזכותו של הקהל. כנראה שיש כאן מי שיודעים להעריך ומחפשים סוג כזה של מוזיקה".

אתה מחפש את החיבוק מהקהל?"אני מחפש להיות קומוניקטיבי ולתקשר עם האנשים סביבי. חשוב לי המגע הזה. גם חשוב לי לא לבלבל לך את המוח בדברים לא חשובים, ולהביא דברים שלדעתי, לא יגזלו את זמנך לריק.

גם אם תקשיב לדיסק שלי וגם אם תגיע להופעה. לכבד אותך. "למזלי, גיליתי עם הזמן שיש לי פלח קהל כזה שמחזיק אותי, שאני לא צריך לדאוג ויכול לעשות את מה שאני אוהב לעשות. שבכל מקרה יהיו כמה עשרות אלפי אנשים שייקנו את האל־

בומים שלי".מאז ומתמיד היה חשוב לאהוד בנאי לתרגם ליצירה שלו את בכובד לוקח הוא הישראלי. הקיום על והבחנותיו מחשבותיו ראש את תפקידו של המוזיקאי במציאות העכשווית. בעיניו, גל החזרה למקורות שהתבטא באלבומים של אמנים, כמו ברי

סחרוף, אתי אנקרי, מאיר בנאי ועוד, הוא טבעי ולא מקרי. "בעיניי, זה מתבקש שעם אחרי 2,000 שנות גלות חוזר למו־לדתו ומחפש את שורשיו. זה תהליך מבורך. לפעמים אני מר־גיש שלמוזיקאים יש מעין רדארים כאלה, והם יודעים מה צריך יכול לבוא, בתור אנשים שמתעדים את המציאות בעבודתם. על מעידים מעבירים, שהמוזיקאים האלה שהצלילים להיות

הלך רוח שקורה בחברה או עתיד לקרות".ומה עתיד לקרות איתך?

"אני עובד על ספר, בשלבים די סופיים שלו. אני מרגיש שהדבר הבא שאעשה יכוון יותר לנגינה ופחות לטקסט. 'רסיסי לילה' היה משופע במילים, ונראה לי שבדיסק הבא אתן יותר ביטוי לגיטריסט שבי, שהמ־

שורר דיכא מעט בזמן האחרון".

איך זה התחיל אף אחד לא זוכר, איך זה ייגמר מי יידע, ציפורים נודדות מעל הקו הירוק, מצפצפות על חומת ההפרדה.

כתובת של אש על גבעת הכורכר, השמועה עוברת מחצר

האויב גר קרוב הוא לגמרי מוכר, אבל אומרים שאין עם מי

מעט אנשים מרימים גבה כשהם

הסתירה את להם מיישב אתה כיצד לבין דתי היותך אדם בין לכאורה, הקיימת,

"אני חושב שכל מי שהופך את היהדות למשהו לאומני וקנאי, צריך ליישב את הסתירה בינו לבין הדת, לא אני.

"אנשים מופתעים, כי אולי הם לא מכירים את היהדות כמו שצריך. תפיסת היהדות כמשהו שהופך את ההתיישבות על כל אבן וכל גבעה ביהודה ושומרון כמין עבודת הקודש היהודית של

זמננו, היא מוטעית. אין לי ספק שיש בדבר סילוף התורה."אין בי שנאה. בגלל זה לא מבינים אותי כל כך, כי אני כן יכול להופיע מעבר לקו הירוק בתנאים מסויימים. אני לא מאמין בחרם ובאי־הידברות. אני בעד לשים את הדברים על השולחן

ולהתדיין על הנושאים האלה מתוך כבוד הדדי".מבחינתו, הדיון בנושא הוא לא פוליטי בעיקרו. "אם מישהו יגיד לי שאסור לצאת מחברון מסיבות ביטחוניות, אני לא את־ווכח איתו, כי אני לא מבין בביטחון", מבהיר בנאי. "אבל מי שיגיד לי שמבחינת ההלכה היהודית, דגל ישראל חייב להתנוסס

מעל מערת המכפלה, פה אני חולק עליו".בתור חובב היסטוריה יהודית שמעמיק בנושא, הוא מביא סי־

הלך רוח שקורה בחברה או עתיד לקרות".ומה עתיד לקרות איתך?

"אני עובד על ספר, בשלבים די סופיים שלו. אני מרגיש שהדבר הבא שאעשה יכוון יותר לנגינה ופחות לטקסט. 'רסיסי לילה' היה משופע במילים, ונראה לי שבדיסק הבא אתן יותר ביטוי לגיטריסט שבי, שהמ־

שורר דיכא מעט בזמן האחרון".

זר בתוכנו >>> המשך מעמוד 14

"בגיל 8 שיחקתי בסרט ילד בדואי. הרבה פירגנו ואמרו לי שלשחק זה הייעוד

שלי. בגיל 14 נהייתי רציני. הספרים שקראתי, הסרטים שצפיתי והמוזיקה

שהקשבתי לה הפכו לי את הראש. הבנתי שאם אני הולך לעסוק

באמנות, אז רק כיוצר"

לא סופר יקר, מגה יקר

בעקבות תלונות רבות מצד סטודנטים על יוקר המחיה הבלתי נסבל באריאל, יצאנו לשטח לבדוק את העניין.

הרכבנו רשימה של 24 מוצרים בסיסיים הנדרשים לסטוד־נט הממוצע, ואיתה ביקרנו בארבעה מרכזי הקניות העיקריים באריאל: שני סניפי "מגה", סניף "יש" והחנות של "אבו עלי" בכניסה לעיר. לשם ההשוואה, בדקנו את רשימת המצרכים שלנו גם בשני סופרמרקטים קרובים, שנמצאים כבר מחוץ לעיר: "רמי לוי" בראש־העין ו"שופרסל שלי" בקניון פתח־

תקווה.התוצאות - מצדיקות את התלונות. מהרשימה עולה, כי בשליש מהמוצרים היה פער משמעותי לרעת "מגה" (כלומר: לעומת הסטודנטים) הלקוחות ולרעת הרשת בעלי לטובת יכול להדגים את התמו־ קולה קוקה החנויות. בקבוק שאר נה מצויין: בקבוק ליטר וחצי ב"מגה" מגיע לשמונה שקלים כמעט, לעומת חמישה וחצי שקלים לבקבוק של שני ליטר

ב"אבו עלי".גם ברשתות שמחוץ לעיר נרשמו מחירים יותר זולים. בנו־סף, נרשם פער של כמעט 40 שקלים בין סניף "רמי לוי" בראש העין למגה באריאל, סכום משמעותי לסטודנטים, שהם אחוז

מאוד גדול בקרב האוכלוסייה בעיר. דניאל ווסה, סטודנט שנה ראשונה בחוג לאדריכלות: "אם רוצים להגיע ל'יש' או ל'אבו עלי', צריך לקחת מונית הלוך־מנצלים הקרובות בחנויות אז עצמה, בפני עלות וזו חזור, את המיקום שלהן כדי להעלות את המחירים ולתפוס אותנו

בביצים".בתאל מידן, סטודנטית למשאבי אנוש וקרימינולוגיה שנה שלישית: "הכי טוב להביא את מה שצריך מהבית. כשאמא

שלי עושה קניות הביתה, היא פשוט קונה גם בשבילי".בשורה התחתונה:

הסל של 24 המוצרים שהרכבנו עולה ב"אבו עלי" 274.39 או לסטודנטים. הנחה 5% עוד להוריד צריך ומזה שקלים, במילים אחרות: 260.67 שקלים. בקוטב השני, הכי יקרות הן

החנויות של "מגה" במרכז העיר וליד הקמפוס. מרשת "מגה" לא הואילו לשלוח תגובה לממצאים ולהסביר מדוע המחירים בחנויות שלהם גבוהים כל כך, למרות שפנינו

אליהם כמה פעמים.ב"אבו עלי" אמרו: "כל הסטודנטים ותושבי אריאל יודעים שאצלנו סל הקניות הוא הכי זול, וחוץ מזה לסטודנטים יש עוד

חמישה אחוז הנחה בכל קנייה".

ישמגה קמפוסרשימת מוצריםשופרסל אבו עליאריאל

פתח־תקווהרמי לוי

ראש העיןמגה

מרכז העיר10.909.8012.15* 1212.1510.747.60 ביצים גדולות

6.226.037.006.225.496.22ליטר חלב תנובה 3%1 ק"ג אורז פרסי

9.907.8311.008.997.909.90קלאסי סוגת

19.4919.9920.0021.9919.9919.49קורנפלקס תלמה 750 גרם

11.298.9912.009.998.4911.29ליטר שמן קנולה חבילה גדולה של תיונים,

20.4917.9915.0019.9924.9920.49ויסוצקי

37.9935.9933.0035.9931.8037.99נייר טואלט 48 גליליםשקית קפה שחור עלית

20018.9917.9914.9915.9915.9918.99 גרם

24.9919.9924.0019.9918.9924.99קפה נמס 20 גרם עליתבקבוק אקונומיקה ליטר

JAVEL 9.998.9910.009.999.999.99של

14.9913.2911.0014.9913.9914.99שמפו/מרכך הוואי

8.0010.158.008.796.898.00משחת שיניים אקווה פרשחבילת 50 צלחות

11.9913.156.5010.996.9911.99חד פעמיות

חבילת 100 כוסות 5.495.694.006.996.695.49חד פעמיות

חבילת גבנ"צ גלבוע12.9512.9515.5012.9512.9512.95 200 גרם

115.9913.9915.0015.7912.9015.99 ק"ג חומוס אחלהבקבוק קוקה קולה

7.795.995.506.995.797.29ליטר וחצי

5.695.755.005.675.495.69קופסת קוטג' 5%

17.4914.9914.0015.7413.8017.49כרוב אדום של אחלה

5.796.295.006.236.005.99קופסת טונה סטארקיסט

7.297.794.806.797.007.29תירס פרי גליל 550 גרם

11.8811.9913.0012.9910.9911.88קטשופ אסם 700 גרם

7.995.493.506.496.997.99חבילת פסטה אסם גודל 7

5.556.029.006.494.995.55"מלח הארץ" 250 גרם

297.75274.89310.08**310.38288.06274.39סך הכל

מי אמר שזול בפריפריה? >>> ומי אמר שזול לחיות במעונות? תחקיר "הידיעות של אריאלה" מצא: ככל

שהחנות קרובה יותר לקמפוס, המחירים של אותם מוצרים יותר גבוהים >>> ומדובר בהפרשים של

עשרות אחוזים >>> למה? כי מנצלים את העצלנות שלנו ואת העובדה שלרוב דיירי המעונות אין רכב, וכי הם יכולים

>>> או בקיצור: הכי יקרה: "מגה" >>> הכי זול: "אבו עלי"

>>> ההפרש: 19%

ישאבו עלימגה | צילומים: שי בוחבוט

רימ

סטה

פנ ד

ם:לו

צי

שי בוחבוט

* מתוך אריזה של 30 ביצים. ** סטודנטים יכולים להוריד מהסכום הזה עוד 5% הנחה, מה שהופך את הסכום ל־260.67 שקלים

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 1819 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

"כשגדלים בערכים גבוהים ולהורים ניצולי שואה, מבינים שהחיים לא מסתיימים בכיכר השוק. צריך להיות סדר ומשפט. 'שופטים ושו־טרים תיתן לך בכל שעריך'. בורא עולם לא אמר את זה סתם. הוא ידע

את הלך הרוח של האנושות."גדלתי על צלם אלוקים, את מבינה? אנחנו לא יכולים לראות מי־שהו מכה אחר עם אלה. לי בכלל יש טבע רע: כל בעיה שאני רואה ברחוב, אני מעורבת בה. נהגים שמתקוטטים, ילד שעובר כביש, זקנה

עם סל, אני תמיד שם". את זוכרת איך זה בדיוק קרה?

"ראיתי מישהו יחף רץ, והמון אנשים אחריו. הוא שמט את הסכין

לידי. נעצרתי מפחד ושמעתי צעקות 'מחבל'. הוא היה בלי נעליים, כיוון שהיה באמצע תפילה. הוא ראה ילדים מלקקים גלידה, היתה לו

סכין, אז הוא דקר."הבנתי שהולך להתבצע משהו לא טוב", היא משחזרת. "הוא שכב ליד הקיר, אז סוככתי עליו עם גופי. אמרו: 'הוא דקר ילדים'. עניתי:

'עכשיו הוא בחזקת שבוי. אסור לגעת בו'. אבל הם רצו לקרוע אותו."למעשה הם הרביצו רק לי. הם לא יכלו לפגוע בו. אז אני קיבלתי טיפול רפואי והוא יצא שלם. שרפו עליי סיגריות, בעטו. היו צריכים אחר כך לתפור לי וריד ברגל. ושתי הילדות שלי רואות הכל: דבי בת

שלוש וחני בת 16.

"והכאב שלי עוד יותר גדול, כי חלק מהאנשים שהיכו בי, גם הכירו אותי. הייתי קונה בבסטות שלהם".

המחבל לא ניסה לפגוע בך?"כשהוא היה כפוף, הוא נתן לי חבטה, כי חשב שגם אני עומדת לפגוע בו. הוא לא הבין מה מתרחש. הוא לא האמין שאישה מטורפת הולכת להגן עליו. אבל אני יודעת ערבית. אמרתי לו: 'שב בשקט, כי

הם רוצים לחסל אותך'".שווה לחטוף מכות בשביל להגן על מחבל?

"לא הגנתי על המחבל. תשכחי מזה. הגנתי עלינו, כמדינה. שמחר לא תהיה כותרת: 'לינץ' בירושלים'. גם לא ריחמתי עליו. הוא היה, בעיניי, רוצח. אבל הייתי צריכה להגן עליו, כדי לשמור על החוק, על

היהדות ועל מי שאני".את חושבת שהדעות של המחבל שהצלת השתנו בזכות מה

שעשית?"לא. רוצחים נשארים רוצחים. אני קוראת המון מחקרים על ההס־

תה הפלסטינית. הילדים שם גדלים בשנאה".יצא לך לדבר עם בני משפחתו?

ולהגיד לחבק מתנות, לתת אותי, לפגוש ורצו התקשרו ”הוריו תודה. אמרתי: לא. שום דבר. אני לא הגנתי פה על צדיק, הגנתי על רוצח. דרך אגב, המשטרה אחר כך אמרה לי: ’את לא יודעת כמה מידע

הוצאנו ממנו‘“.

"שגרירה שקטה של היהדות"כתבים מרחבי העולם סיקרו את האירוע החריג בכל התחנות. "אני

שגרירה שקטה של היהדות ושל מדינת ישראל", היא אומרת. אבל בשוק מחנה יהודה בתם של ניצולי אושוויץ נאלצה לשמוע שמכנים אותה "נאצית". "לא התייחסתי", היא אומרת. "הבנתי את אנשי השוק. היתה אינתיפאדה, השוק היה מאויים, אז לא היו לי טע־

נות."מיד אחרי האירוע התקשרו ואמרו שלא רוצים לראות אותי בשוק, ושאף אחד לא ימכור לי. אחר כך הם התנצלו, ואמרו שלא היו צריכים לפגוע בי, אלא לכבד את זה שיש לי דעות כאלה. אני חברה שלהם

היום".את מבינה את הכעס ואת הרצון בנקמה?

”בוודאי. אני בת העיר. גדלתי בשוק. אבא שלי עוד גר שם. אני מכירה את הפחד הזה. חוויתי שם שלושה פיגועים קשים“.

הוריהם של הנערים שנפגעו כעסו מאוד על פרוינד. ”אמא של אחד מהם רצתה ממש להרוג אותי“, היא מספרת. ”וביום השנה של האירוע הבאתי לילד ורדים. אמרתי: זה כמו יום ההולדת שלך, שניצלת מה־

דקירה. אבל אבא שלו לא הסכים לקבל את הזר. עד היום הם כועסים. הילד השני דווקא הבין שמה שעשיתי היה בסדר. שזה לא היה נגדו.

”את יודעת, הרבה שואלים מה הייתי עושה אם אלה היו הילדים שלי. והתשובה היא שהילדות שלי היו בסיפור הזה. הן היו שם, והמח־

בל היה יכול לדקור אותם. הוא היה יכול לדקור גם אותי“.מה היית עושה אם, חס וחלילה, זה היה קורה?

ילד של מדם סמוק יותר שלי הילד של הדם מה, דבר. "אותו אחר?".

אמרו לך בטח גם "המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמ־נים".

”אמרו לי הכל, וכבת של תלמיד חכם ידעתי לענות. יש פרשנות של ’בנפול אויבך אל תשמח‘ ו‘עזוב תעזוב עימו‘. התפיסה, שמותר להרוג ערבים או לגנוב מהם, לא נכונה. ברגע שגונבים, לא משנה ממי,

אנחנו מתירים לעצמנו את הגניבה ומחלישים את הנפש“.הבגדים שלבשה אז שמורים אצלה. ”אמרתי שיקברו אותי איתם, כשאמות. לפחות זה יגן עליי“, היא צוחקת. ”לפעמים אני אומרת שאין

לי שום זכויות בעולם, אז אולי זו היתה זכות“.בעבר עסקה בלה בעבודה סוציאלית והוראה. כיום היא מקדישה את זמנה לפעילויות חסד, לעמותת ”יד עזרא“ ולהקניית ערכים לקבוצות תלמידים וחיילים שמגיעים לביתה. היא מעורה בפוליטיקה, מביעה

את עמדותיה והולכת להפגנות.”הייתי מתנגדת גדולה של ההתנתקות“, היא נזכרת. ”הפגנתי עם המתיישבים. איך אפשר לגרש אנשים מהבית, כשברור שאנחנו מתע־

סקים עם אויב? זו לא היתה דעה ימנית, אלא שכלתנית“.היא גם מקפידה להשתמש במילה מתיישבים ולא מתנחלים. ”גם אני מתנחלת פה. גם כאן אומרים שאלה בתי ערבים וגם תל-אביב ערבית. אני תורמת ליש“ע. הם אחים שלי, למרות שאיני מתיישבת.

אני לא אמיצה כמוהם“.את מגדירה את עצמך ימנית?

"אני לא שמאלנית. אדם שומר תורה ומצוות ואוהב ישראל לא ילדים פלסטינים עבדו יכול להיות שמאלני. היתה תקופה שהמון בשוק, וניצלו אותם. הם עבדו יום שלם בשביל כמה שקלים, ורבתי על זה. כשעבדתי בעירייה, הוצאנו נוהל שהילדים האלה חייבים ללכת לבתי ספר. הם הלכו ללמוד, והיום מנהלים את הבסטות. ילד אחד כתב לי על הקיר גרפיטי בערבית: 'תודה, אנחנו אוהבים אותך'. הבן שלי קנה לו נעליים. ריחמנו עליו. ירד גשם ולא היו לו נעליים", היא

משחזרת."המציאות תמיד מורכבת", אומרת בלה פרוינד. וכך גם היא. רגע אחד מכנה את המחבל "חלאה", ובשני מסבירה מדוע היתה סופגת שוב מכות על מנת להציל את חייו. היא רואה את הכאב הערבי, מסייעת לילד שאין לו נעליים, ומנגד אומרת: " לא איכפת לי שהם לא יסתו־

בבו פה. 'הטוב בנחשים רצוץ ראשו'". את מאמינה שיהיה שלום?

”היום, אחרי כל השנים, אני בספק. הם לא הוכיחו את עצמם. אבל אפשר לעשות שלום בתוכנו“.

"עסקת שליט היא

בגידה במה שעשיתי"

כשב־12 במאי 1992 יצאה בלה פרוינד מביתה לקנות ספר אזרחות, היא לא חלמה שהדקות הבאות ינציחו

אותה בשיעורי האזרחות.באותם ימים פקד טרור את ירושלים, אווירת נכאים שררה. בלה ושתי בנותיה, חני ודבי, צעדו ברחוב אג־ריפס, כשלפתע ראו אדם עם סכין רץ לעברן. האיש נראה מבוהל, כשאחריו רצים המונים וצועקים: ”מחבל, רוצח! תיפסו

אותו“. הוא שמט את הסכין ליד בלה, ונשכב על הרצפה. ההמון הזועם התנפל עליו במטרה לבצע בו לינץ‘, אך בלה מיהרה להגנתו ונשכבה

עליו.”זוזי, הוא דקר נערים! צריך להרוג אותו!“, צעקו הרודפים. ”יהודים לא עושים משפט שדה“, היא ענתה להם, בעוד הם חובטים בה. 27 דקות, שנמשכו כנצח, היא חטפה מכות במקום המחבל, עדנאן אל־אפנדי, שפצע שני נערים ליד שוק מחנה יהודה, וגם היא ובנותיה יכלו

להיות קורבנותיו.

תעודות, סרט ושירעד כמה שזה מפתיע – ואולי לא – פרוינד היא אישה חרדית. המ־קרה עורר פולמוס ציבורי רחב. כינו אותה "נאצית", "אוהבת ערבים"

וייחלו למותה, אך אחרים נפעמו מהאומץ שלה להגן על ערכיה.20 שנה אחרי, לאחר שקיבלה מאות תעודות הוקרה, עשו עליה סרט וחיברו לכבודה שיר הערצה ("בלה בליסימה" של הדג נחש), היא מתוסכלת. עסקת גלעד שליט, שבה הוחזר החייל החטוף תמורת יותר מאלף מחבלים, היתה, בעיניה, בגידה בערכים שעליהם היא נלחמה אז, כשקפצה להגן על המחבל. אל־אפנדי עצמו אומנם לא שוחרר

במסגרת העסקה, אבל היא כועסת. כועסת מאוד."נתניהו בגד בי, במה שעשיתי ובערכים שלי", היא אומרת. "המסר שלי היה שאסור לעשות בית דין שדה, אלא להעביר עבריין שנתפס לידי הרשויות. אבל מתברר שבית המשפט לא שווה כלום. הרוצחים

האלה ירצחו שוב".אם היית נקלעת היום לאותה סיטואציה, היית מגינה על המ־

חבל?

”כן. מישהו חייב להישאר שפוי במלחמה הזאת. אבל זה קשה מאוד. אני מקווה שלא אגיע לזה. אנשים אומרים לי, ואני גם אומרת לעצמי: ’בלה, בית המשפט העליון שלך צחק עלייך. אלה שאת מצדדת בהם, בגדו בך‘. ביהדות החרדית היינו מוכרים איזשהו דיבר מעשרת הדי־

ברות בשביל דיל? דיבר הוא דיבר!“.מה את עונה לעצמך בקונפליקט הזה?

"אני עונה שזה שוב בטעות, שוב הם עשו לינץ' לעצמם".ואם בית המשפט לא מבצע את תפקידו?

"בורא עולם לא ידון אותי על מה שהם לא עשו. אני אתן את הדין על מה שאני לא עושה".

אם ישחררו את המחבל שהגנת עליו והוא ירצח מישהו, איך תרגישי?

”מה זה משנה, אם זה יהיה הוא או האחרים ששוחררו? זה רע מאוד. לכן אמרתי שיישב בכלא. שיימק כל החיים. אני לא מרחמת עליו. מקומו מאחורי הסורגים. אני לא רוצה לרצוח אותו, כי אני לא רוצה

להיות עשויה מהחומרים האלה. בשביל זה יש בתי משפט“.את בעד עונש מוות?

”לא, אני נגד. אני בעד הטלת עונשים חמורים - ולעמוד עליהם“.

"'הוא הבטיח להתחלק בבתולות?'"פרוינד נולדה להורים ניצולי שואה במשפחה חרדית-ציונית. אביה לחם נגד הנאצים, וכשעלה לארץ, שירת בצה"ל. אמה, מניצולי ד"ר מנגלה, נפטרה צעירה. "היא לא סיימה עם השואה עד הרגע האחרון",

אומרת פרוינד.קשות. עליה השפיעו המפלצתי ה"רופא" בה שביצע הניסויים פרוינד: "אני לא זוכרת אמא בריאה. תרופות, ניתוחים, מחלות - זו הילדות שלי איתה. בלילה היא היתה צועקת לאבי: 'יש מלא מתים

מתחת למיטה'. הרבה. כשנסעתי חייה, למרות שסבלתי ממנה כל היינו "אנחנו לאושוויץ, ביקרתי בצריף של מנגלה. כולו מוגף, שלא ישמעו את נורא. כשחזרתי לארץ, דבר ראשון עליתי לקבר היה זה הצעקות. שלה וביקשתי ממנה מחילה. אמרתי: 'אמא, כל החיים חשבתי שאת

משוגעת, והבנתי שאת לא משוגעת, שהיית חולה'".

שמונה ילדים נולדו לבלה ולבעלה המנוח אברהם, בנו של רבי אשר פרוינד, שייסד את "יד עזרא", מוסד המסייע לפגועי נפש. לאחר שה־תאלמנה, היא הקדישה חצי מביתה בשכונת מקור ברוך לבית כנסת.

"שבעים מתפללים, מכל העדות, מגיעים כל שבת", היא מתגאה.היא לבושה בקפידה ומטופחת. עיניה כחולות ופאה בלונדינית על ראשה. בעקבות הדיון הציבורי שעוררה בשעתה, נאלצה להתמודד עם איומים רבים. "שלחו לי פקס, שהדקירה הבאה תהיה בילדים שלי", היא מספרת. "היה אדם, שכל יום שישי התקשר ואמר שאני אסורה לבעלי, כי שכבתי על ערבי. אמרתי: 'מזל שלא יצא אבו־עלי קטן מכל

העניין'. לאן הלכו עם זה?".השב"כ שמר על ביתה כמה חודשים, והיא נאלצה להוציא את ילדיה מבית הספר לאחר שסבלו מהצקות. "במשך שנים מידרתי את עצמי מחתונות ואירועים, כי זה הפריע", היא מספרת. "פעם נאלצו להוציא

אותי עם שוטר".והיא הופתעה לגלות שגם בצד הערבי היו לה מתנגדים. "החברים שלו, המנוולים, שהמשיכו לעבוד בשוק, התקשרו ואמרו שלא הייתי בסדר. אמרתי: 'מילא היהודים, אבל למה אתם?'. הם ענו שהייתי צרי־כה לתת לו למות כשאהיד, וכך היה מקבל 70 בתולות. אמרתי: 'הוא

הבטיח שיתחלק איתכם בבתולות?'".על אף ההתנגדויות החריפות, היא קיבלה את תמיכתם של התק־שורת, של המערכת המשפטית ושל אישי ציבור רבים. "יוסי שריד אמר לי: 'את גיבורה. אני הייתי מפחד ובורח'", היא נזכרת בחיוך.

"גברים הם פחדנים. אנחנו, הנשים, חזקות". מה אמרו רבנים חשובים?

"היו רבנים שכתבו לי שהמעשה שלי מסמל ערכים וגבורה. הרב של ברסלב בבני ברק אמר שזה קידוש השם. ביהדות החרדית אמרו שאם

הייתי גבר, היו לוקחים אותי על הכתפיים".

"שרפו עליי סיגריות"גם בתוך משפחתה, כמו בכל המדינה, נחלקו הדעות. בעלה, חמיה ואביה טענו שנהגה כראוי, אך בתה חני התנגדה. "היא כעסה עליי

ואמרה: 'אמא, הוא בא להרוג ילדים, מה את מגינה עליו?'".מה באמת גרם לך להסתכן בשביל מחבל?

ממש בגופה הגנה בלה פרוינד, חרדית ואם לשמונה, על מחבל שדקר ילדים בירושלים, מפני הלינץ' שרצו לעשות בו אנשי שוק מחנה יהודה >>> "לא ריחמתי עליו, הגנתי

עלינו", היא מסבירה כמעט 20 שנה אחרי >>> וזועמת על ראש הממשלה, ששיחרר יותר מ־1,000 אסירים, כולל מחבלים עם דם על הידיים, תמורת החייל החטוף >>> "המסר שלי

היה שאסור לעשות בית דין שדה, אבל התברר שבית המשפט לא שווה כלום"

אפרת בוסאני לוי פרוינד בביתה. "מישהו חייב להישאר שפוי במלחמה הזאת" | צילום: אפרת בוסאני לוי

"שלחו לי פקס, שהדקירה הבאה תהיה בילדים שלי.

היה אדם, שכל יום שישי התקשר ואמר שאני אסורה לבעלי, כי שכבתי על ערבי.

אמרתי: 'מזל שלא יצא אבו־עלי קטן'. לאן

הלכו עם זה?"

היה אדם, שכל יום שישי התקשר ואמר שאני אסורה לבעלי, כי שכבתי על ערבי.

אמרתי: 'מזל שלא יצא אבו־עלי קטן'. לאן

הלכו עם זה?"

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 2021 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

אני יודעת ששירת נשים היא מדרון "צנועים שלי הטקסטים אבל חלקלק, והמוזיקה שלי צנועה. אני לא שוב־רת גיטרות על הבמה ולא מנערת את השיער, אז רק מישהו שחי בחברה נפ־

רדת וסגורה יתרגש מהשירה שלי".שרה ב"ק היא מהפכנית בעל כורחה. מתנחלת דתייה ששוברת מוסכמות ועובדת בגוף תקשורת ממלכתי, אשת רב שמזמרת מול קהל נשים וגברים. לאחרונה הועלה נושא "שירת נשים" לדיון סוער, בדמותה של מלחמת תרבות בין צה"ל לראשי הר־בנים בארץ. ב"ק, חובבת שירה מושבעת, מצאה עצמה בעין הסערה, ככוכבת עולה בזמר העברי,

בעולם התקשורת ובציבור הדתי. כשומרת מצוות, מה דעתך על שירת נשים?

היה חונכתי. ככה כי לא שרתי, "במשך שנים לי ברור שנשים לא שרות. לפני שנה וחצי אמ־רתי לעצמי, אוקיי, שירת נשים זו עבירה שאני כן עושה. נכון שיש בשירה משהו חשוף, אבל מצד שני, אנחנו נמצאים בחברה, שבה גם הרבנים הכי גדולים נתקלים כל הזמן בנשים בכל מיני תפקי־

דים בכירים ושומעים באוטו שירת נשים". הציונות הדתית נמצאת במגמת הקצנה בנו־

שא?"אני לא בטוחה. גם פעם היו רבנים שהתנגדו ב'צוות כנערה שרתי ביניהם. סבא שלי לנושא, הווי בני עקיבא' ושיתפתי אותו בכך. הוא מאוד לא

התלהב. וזה היה לפני 20 שנה. "כללית, נכון שיש הקצנה בציונות הדתית, אבל אני יכולה להבין מאיפה היא באה. זו תשובת הר־בנים לעולם החילוני שגם מקצין, לכיוון השני. גם בעולם החילוני קיימת הדרת נשים. למשל, בכנס נראו בקושי לאחרונה באילת שהיה העיתונות

נשים. יש מה לתקן בשתי החברות. "כל הזמן אומרים לי שהקיצוניות של הרבנים היא כמו באיראן. אני לא מספיק מכירה את איראן, אבל יש שם נשים בתפקידי מפתח, טייסות, שרות.

לא מבהיל אותי שמשווים אותנו לאיראן".איך אפשר לתקן את הנתק בין החילונים לד־

תיים?"הפתרון טמון בחינוך. צריך להבין שהחיים מו־

רכבים, ולחנך את דור ההמשך להבנה".

הפגנת יחיד מול ראשי מועצות ערבים

את הראיון אני מקיימת עם ב"ק בבית קפה תל־וטי־שירט, בג'ינס לבושה הים. שפת על אביבי

מטפחת לבנה לראשה, היא נראית צעירה ורעננה מתמיד. קשה לקשר בין האישה הצעירה שיושבת מולי לאשת החדשות הרשמית מערוץ 1. אך הס־

תירה הזו היא רק אחת מיני רבות בחייה.ב"ק גדלה בשכונת רמות בירושלים, למשפ־חה דתית־לאומית בת שמונה נפשות. אביה הוא מאיר אינדור, יושב ראש ארגון "אלמגור" לנפגעי טרור ומראשי המתנגדים לשחרור גלעד שליט

תמורת מחבלים. קיצוני, ימין כאיש בתקשורת מוכר אינדור בתקשו־ ולהתנגח פרובוקציות לעורר הנוטה זוהרת רת. שרה, בכורתו, בחרה לטפח קריירה באותה תקשורת, תחילה ככתבת בחדשות ערוץ 2, לאחר מכן כחברת צוות בתוכנית התחקירים בטלוויזיה חדש" "ערב כמגישת וכעת ,"360"

החינוכית.רקע על אביך לבין בינך קונפליקט נוצר

העיסוק שלך?"אבא שלי כועס על התקשורת, ובצדק. הת־קשורת מיישרת קו בהרבה נושאים ועושה קמ־בהן השנים כל במשך לכן, הוגנים. לא פיינים סוקר הנושא של גלעד שליט, לא נתנו לאבא שלי להשמיע את קולו. אחרי העסקה הוא פתאום הפך

למרואיין מבוקש. זו שם. שאני לו שמפריע חושבת לא "אני לעסוק וללכת תשקורת, להגיד קטנה חוכמה

בהוראה, למשל. אני שם כדי להשפיע ולשנות".בבני הדתית הציונות ברכי על התחנכה היא למדה התיכון בשנות ומדריכה. כחניכה עקיבא,

באולפנת צביה בירושלים זו היתה תקופת "בתיכון הייתי חיה פוליטית. המאבק על הגולן. כל השנה הפגנו. היינו מכינות שלטים על גג האולפנה ויוצאות להפגין. עומדות

במרכז העיר ומחלקות פלאיירים.ראש משרד מול יחיד הפגנת עשיתי "פעם הממשלה, ונעצרתי. היתה הפגנה של ראשי מוע־צות מהמגזר הערבי למען שיוויון, ואני הייתי שם אחרי זה. חשבתי לעצמי, שאם הם רוצים שיוויון, שישרתו מהמדינה. אינטגרלי חלק שיהיו כדאי

בצבא ויצהירו על נאמנות לישראל. "לקחתי שלט ששימש אותנו להפגנה קודמת, הפכתי אותו וכתבתי עליו "שיוויון - רק למי שנו־שא גם בנטל". נעמדתי מול ראשי המועצות והנפ־תי את הדגל. המפגינים ראו אותי והחלו להתלהם, אז המשטרה עצרה אותי ושמה אותי בזינזנה, בט־

ענה שאני מהווה הטרדה לשלום הציבור. "כשנגמרה ההפגנה, שיחררו אותי וחזרתי הבי־'יופי, תה. אבא כמובן היה מאוד גאה. הוא אמר בתי, כן ירבו'. אבל מאז זה לא קרה, בטח לצערו".

לא יכולה לחמוק מפוליטיקהלאחר שנות התיכון העליזות עשתה ב"ק שירות לאומי בחצור הגלילית ולאחר מכן בקריית־שמו־הקודש, עבודות בין הפסטורלי, בצפון שם, נה. הכירה את הרב אפרים ב"ק ונישאה לו. בצעד חריג לאישה דתייה צעירה, החלה ללמוד בבית הספר

לקולנוע "מעלה".מה גרם לך לסטות ממסלול הקבע של האישה

הדתייה וללכת ללמוד מקצוע אמנותי?עניינה מאוד התקשורת כי ל'מעלה', "הגעתי אותי וזה מה שרציתי ללמוד. בדקתי את בית הספר בלי להבין שלומדים אמנות וקולנוע ופחות תק־שורת. לאט לאט הבנתי שזה הולך להיות אמנותי. אולי ראיתי בתחום, ניסיון שום לי היה "לא חמישה סרטים כל החיים שלי, אבל גיליתי שאני נורא נהנית מהעיסוק בקולנוע. זה בתוכי, כל מה צילום. בשנה הראשונה שקשור לבימוי, תסריט, הייתי כמו ילד שהכניסו לחנות ממתקים. נדהמתי

מהעולם הזה שלא הכרתי".אבל בסופו של דבר הגעת לתקשורת.

"איכשהו יצא שחזרתי לזה. אבל אני עדיין רוצה לחזור לעולם האמנות ולעשות סרט עלילתי".

ב"ק מתגוררת בכפר עציון, מעבר לקו הירוק.

מגורים בשטחים מהווים בדרך כלל סוג של אמירה. מדוע בחרתם להתיישב בגוש עציון?

"לא תיכננו את זה, אבל הציעו לבעלי עבודה שם כרב. שמחתי מאוד מהמעבר, כי הסיפור של כפר ההתיישבות. חידוש מופלא של סמל הוא עציון היו הרבה ניסיונות עלייה לכפר, בתחילת ובאמצע יש שם באמת סיפור מדהים, שמרגישים המאה. כשמסתובבים בקיבוץ. התאהבנו במקום ובאנשים,

וקנינו שם בית".קשה לתפוס אותך מתבטאת פוליטית.

"אני מודה שעד לאחרונה די נמנעתי מעיסוק בכל מה שקשור להתנחלויות ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. השתדלתי לבנות את עצמי כעיתונאית, בלי קשר לכובע שלי. אבל עכשיו אני בתחושה שזהו, אני לא יכולה לחמוק מהעיסוק בזה. אני מא־מינה שבקרוב מאוד הנושאים שאעסוק בהם יהיו

פוליטיים".מה השתנה?

שלי. במקום בטוחה מספיק אני כל, "קודם יכו־ ואני גבוה, מספיק בתקשורת שלי המעמד לה לאפשר לעצמי להתעסק בנושאים פוליטיים בלי שירימו גבה. למרות שלא משנה מה אגיד או אעשה, תמיד בסוף יגידו: 'אה, זאתי, המתנחלת'. גם סביב הבחירה שלי ל'ערב חדש' היו מי שטענו,

ברוב חוצפתם, שזו היתה בחירה פוליטית, ושבחרו בי משום שאני מתנחלת. אבל אני מדפדפת, מע־

בירה הלאה".

"אומרים שאני מתנחלת מגניבה"ויותר ביוצאי בשנים האחרונות נתקלים יותר הציונות הדתית משתלבים בתקשורת הממלכתית. 'דתיית בה שרואים שיש לעובדה מודעת ב"ק הדתי משבצת את שמכסה יפה, פרצוף מחמד':

במהדורת החדשות. "אני אוהבת את המקום הזה, של הדתייה בתק־שורת", היא אומרת. "תמיד אומרים לי שאני מת־

נחלת מגניבה, שונה. "השבוע הייתי עם קבוצת עיתונאים באריאל. פתאום הם ראו הרבה מתנחלים, כולם מגניבים. הם קלטו שהם אנשים אמיתיים. מדהים שאנשים יכולים לדווח על השטחים, לכתוב מה דעתם על שתי מדינות לשני עמים, ובמשך 15 שנה הם לא

היו שם, 20 דקות נסיעה ממקום מגוריהם". העובדה שאת דתייה מתבטאת בעבודתך?

"כן. ב'ערב חדש', למשל, יש אייטמים על שירת נשים והדרת נשים. אני משתדלת כמה שיותר לה־כניס את עצמי ואת האג'נדה שלי לתוך העבודה".

מעבר לעבודה, ב"ק לומדת משפטים, מלמדת בבית הספר לתקשורת "עובדה", מגישה תוכנית ילדים לחמישה אמא ,"99 ב"אקו שבועית רדיו והשישי בדרך, משתתפת בהפקות אופנה, מעבירה הרצאות בזמנה הפנוי - ואם עוד נשאר לכם אוויר,

היא גם עובדת על תקליט עם אריאל הורביץ.איך את עושה את כל זה?

"אתמול היה לי אייטם ב'ערב חדש', שבו הוכח מחקרית שנשים עושות בממוצע עשר שעות יותר שעות. 12 עושה אני מגברים. מולטי־טאסקינג

מוסיפה לממוצע."אני פשוט בטורבו. לפעמים זה מעייף, אבל אני חייבת לעשות הרבה דברים בבת אחת, אחרת אני מרגישה משועממת. לפעמים אני לא עושה הכל מאוד טוב. למשל, היה לי אתמול מבחן שלא למד־תי אליו כמו שצריך, ואני מניחה שזה יתבטא בציון. אני כן משתדלת לבצע באופן מושלם את מה שאני

משתכרת ממנו".היה לך קשה לוותר על האנונימיות?

"כן, אבל מצד שני, תגידי לי היום לוותר על ומ־ נוח יותר קשה. הפירסום יהיה וזה הפירסום

חמיא".תוך כדי שיחה, שרה מנהלת את מפעל חייה. סגירת לעבודה, שיחות המשפחה, עם שיחות

אייטמים ומראיינים לערב. איך משפחתך מתמודדת עם הפירסום שלך?

"הילדים שלי לא מתים על זה שמדברים איתם עליי. הם גם לא מוכנים שיצלמו אותם בשום אופן. זה מבחינתם, לעבור קו אדום. אני חושבת שלפע־

מים זה נחמד בשבילם ולפעמים מעיק".את לא בדיוק סובלת ממחסור בתעסוקה. למה

התחלת ללמוד משפטים?"ראיתי שיש לי זמן פנוי וניצלתי אותו. אני גם חושבת קדימה. הטלוויזיה אכזרית לנשים, לצע־רי הרב. לא תראי הרבה נשים שמזדקנות בכבוד בטלוויזיה. שלא כמו גברים. לכן אני מפתחת אל־

טרנטיבות". עריכת דין? קולנוע? שירה? מה הכיוון שאת

הולכת אליו? "אני נהנית מכל התחומים. אני לא רוצה לעזוב את האקטואליה, זה בדם שלי ואני שמחה על האפ־שרות להשפיע במה שאפשר. אבל אני גם לא רוצה

להגביל את עצמי ולעסוק רק בדבר אחד. שאתה מה בר־חלוף. משהו באקטואליה "יש עושה לא נשאר. אחרי מותי אף אחד לא יזכור אם לי לעשות דב־ או אחרת. בא כזו עשיתי כתבה רים שיישארו, בגלל זה אני רוצה לעשות קולנוע

ושירה".

עפרה פסדר

"יש הקצנה בציונות הדתית, אבל אני

יכולה להבין מאיפה היא באה. זו תשובת

הרבנים לעולם החילוני, שמקצין לכיוון השני. גם

בעולם החילוני קיימת הדרת נשים. למשל, בכנס העיתונות האחרון באילת

בקושי נראו נשים"

"נכון שיש בשירה משהו חשוף, אבל

מצד שני, אנחנו נמצאים בחברה, שבה גם הרבנים

הכי גדולים נתקלים כל הזמן בנשים

בכל מיני תפקידים בכירים ושומעים

באוטו שירת נשים"

"התקשורת מיישרת קו בהרבה נושאים

ועושה קמפיינים לא הוגנים. לכן, במשך כל

השנים שבהן סוקר נושא שליט לא נתנו לאבא שלי,

שהתנגד לה, להשמיע קול. אחרי העסקה

הוא פתאום הפך למרואיין מבוקש"

ב"ק. "לפני שנה וחצי אמרתי לעצמי: אוקיי, שירת נשים זו עבירה שאני כן עושה" | צילום: עפרה פסדר

שיר שמחשרה שרה פעם היתה אישה שהגישה תוכנית חדשות בטלוויזיה, לימדה תקשורת, הגישה תוכנית ברדיו,

השתתפה בהפקות אופנה, נתנה הרצאות, היתה אמא לחמישה ילדים (והשישי בדרך), היתה אשת רב - ואם עוד נשאר לכם אוויר, גם עבדה על תקליט עם אריאל הורביץ >>> היא פה בתמונה,

קוראים לה שרה ב"ק, וכיוון שהיא הרגישה שיש לה זמן פנוי, היא גם התחילה ללמוד משפטים

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 2223 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

כדניאל של לטריטוריה נכנסת שאני הקרוואנים בשכונת סטודיו יניב, צבעוני קטן, מקום מגלה אני במרכז, וחמים. מיטה וחצי, ארון מלא, שולחן ודברים עטור תמונות כתיבה, מטבח מדליקים. חיוך גדול על פניה. היא רק בת 24, ומגיל 18 חיה לבדה בישראל. פה הבית שלה.

הקרוואן, אריאל וישראל.כשהיתה בת 10, ירדה מהארץ עם הוריה לרומניה. החוויה לא היתה קלה. "פתאום אתה מגיע למדינה זרה. לא ידעתי את השפה, לא הכרתי את התרבות, לא היה חינוך יהודי, ולא היו בכלל יהודים. הגעתי לבית ספר שהיו בו נגיעות של אנטישמיות מצד הילדים, ולא הב־

נתי למה", היא מספרת.ואיך ילדה בת 10 משתלבת במציאות זרה כזאת?

"אמא שלי הביאה לי מורה פרטית, ותוך חודש למדתי את השפה. אבל בבית הספר היה די קשה. ברומניה למדו אז בשתי נגלות, ופתאום בכיתה ה' אני מוצאת את עצמי

מתחילה את הלימודים ב־2:00 בצהריים".איזה תמונות זכורות לך משם?

"כשאני מסתכלת על תמונות, אין אחת שאני מחייכת בה. אנשים יכולים להעיד שאני הבנאדם הכי חייכן, ושם הייתי בדיכאון תמידי. לא עבר יום שלא בכיתי בו. ידעתי זה היה יכולתי להגיע לזה. ולא בדיוק מה אני רוצה,

מתסכל".ומה בדיוק רצית?

"אומנם הייתי ילדה, אבל כבר אז ידעתי שאני אוהבת את הארץ".

בגיל 17 וחצי, לקראת סוף י"ב, נפל לה האסימון. בק־רוב מאוד היא בת 18, וזה מקנה לה את היכולת לעשות כאוות נפשה, לחזור לארץ ישראל. "הבנתי שזה הזמן להחליט מה אני רוצה לעשות. התחלתי לברר על הצבא שאני והחלטתי ידעו, שלי שההורים בלי באינטרנט,

רוצה להתגייס".מה היתה תגובת ההורים?

"אמא שלי לא הפסיקה להגיד 'עזבת את הארץ בגיל 10. את לא מכירה אף אחד. איך את יכולה לעזוב, ועוד לצבא? כדי שייקחו אותך להיות פקידה? את רוצה להכין

שנתיים קפה למפקד?'."אבא שלי היה בגישה של תעשי מה שטוב לך. גם הוא עשה צבא, אז הוא הבין אותי. לאמא היה אכפת יותר

מהקריירה ומהלימודים. אבל אני עקשנית והחלטית".ואז את מחליטה לעשות ניסוי קטן, ובאה לחופשה

בארץ."הגעתי לחודש, אחרי שכמעט חמש שנים לא הייתי בארץ. שבועיים התארחתי אצל חברים של אבא, ושבו־עיים אצל קרובי משפחה רחוקים. הייתי רואה חיילים לוחמים, או ג'ובניקים הם אם מושג לי אין ברחוב, והייתי מתחילה לבכות. דמיינתי את עצמי עולה כבר

על מדים."כשחזרתי הביתה, עוד לא הספקתי להניח את המז־וודות וכבר הודעתי להורים שרק באתי לקחת את הדב־רים ואני נוסעת להתגייס. אבא שלי חייך, עד שהוא ראה

את הפרצוף של אמא שלי.לה־ רק יכולה שאני חושבת את 'אם לה: "אמרתי כין קפה, חבל. אני חושבת שאני יכולה הרבה יותר מזה, ועוד אהיה קצינה'. המשפט יצא לי בלי לחשוב, ומרגע

שהוצאתי אותו מהפה הכנסתי אותו לראש".אבל אמהות לא מוותרות בקלות. "אמא התחילה בס־דרת איומים: 'אם את נוסעת, אין לך אמא יותר'. ידעתי שהיא תעשה את זה, והיא באמת עשתה. היא לא דיברה

איתי". ואבא?

"הוא אמר את מה שאמא חושבת בצורה מעודנת, אבל לאט לאט היה משחיל משפט כמו 'את הרי יודעת שמה

שתעשי תמיד אתמוך בך'".היו לך חסכונות?

"סוכם שאם אני הולכת לא תהיה לי תמיכה כלכלית מההורים. מגיל 12 התחלתי לעבוד, והיו לי קצת חסכו־

נות, אבל לא ברמה של לחיות מהם שנה.וכ־ "את כרטיס הטיסה אבא שילם. עשיתי עלייה, קטינה חוזרת קיבלתי 90% מההטבות של עולה חדש. אמרתי שאתנדב באיזה קיבוץ, הרי כל עניין התרומה

לקהילה מאוד חזק פה".מאיפה ידעת את זה?

שבאו מהישראלים ברומניה, הישראלי "מהערוץ לי דמות של יצרתי כנראה שגם ומהאינטרנט. לבקר ישראל בראש. הפכתי אותה למקום האידיאלי, המדינה המושלמת. ידעתי שלא הכל ורוד, אבל לעומת כל הטוב

שיש פה, הדברים הרעים לא רלוונטיים".

וכשהגעת, המציאות התאימה לחלום?"כן. אבל לא אחד על אחד. פחדתי שיהיה לי קשה בה־תחלה, אבל כבר ביום הראשון אנשים פתחו לי דלתות ורצו לארח אותי. מהרגע שהגעתי לא הרגשתי לבד, וזה מצחיק, כי בעצם הייתי הכי לבד. הרגשתי פחות לבד מאשר ברומניה, כשהייתי עם המשפחה, בבית. האמת

שאף פעם לא קראתי לזה בית".

היעד: בקו"ם"בצבא לא רצו בהתחלה לגייס אותי. אמרתי להם בל־שכת הגיוס שאני לא זזה עד שאני מתגייסת. מסביבי ישבו צעירים שרק רצו להשתחרר מהצבא. הם הסתכלו

עליי ואמרו: 'בוא'נה זאת הזויה לגמרי'."ביום הראשון לא הסכימו לדבר איתי. רק לקראת הערב אמרו לי: 'טוב, תבואי מחר ותעשי צו ראשון'. למ־

חרת אמרו לי: 'אוקיי, לכי הביתה ונשלח לך צו גיוס'. להיכנס צריכה ושאני בית, לי שאין להם "אמרתי כמה שיותר מהר למערכת הצבאית. באותו רגע נתנו לי צו ידני לעוד חמישה ימים, ואמרו לי להביא ציוד

לשבועיים".גיוס כללשצה"לי זה לא בדיוק המסלול לקצונה..

ראיון ואחרי המיון, קצין את פגשתי הגיוס "ביום סוער, שבו אני מוכיחה לו כמה מוטיבציה יש לי וכמה אני רוצה להיות לוחמת – ישר הציעו לי לצאת לקצו־נה. הסוף היה ששירתתי בקבע כשלישה במלחמת לבנון

השנייה, והיום אני מילואימניקית גאה".יצרת אחרי הגיוס קשר עם ההורים?

"אבא שלי אף פעם לא אמר שינתק איתי קשר. די־ברנו כל הזמן. מאמא שלי אפילו לא נפרדתי. היא טסה ללונדון שבוע לפני שעזבתי, כדי לא להיות שם. היא

הרגישה שאם היא שם - היא תומכת בצעד שלי".ומה היתה התגובה שלהם כשהפכת לקצינה?

ועוד בך', גאה כך כל אני 'ידעתי, לי: אמר "אבא שנייה בכה מהתרגשות. כשסיימתי את הקורס הוא הצ־ליח לשכנע את אמא ואת אחי הקטן לבוא לטקס. שם ראיתי שהיא פתאום קולטת שאני מחייכת כמו שהיא לא ראתה אותי אף פעם. וכל הגאווה להיות עם מדים, עם נשק וכומתה על הראש. היא הבינה שטוב לי וניסתה

מעט לדבר איתי."הצבא היה התקופה הכי מדהימה בחיים שלי. גם אם היה קשה, למשל בבה"ד 1, שזה היה סיוט, תמיד הרגשתי

שזה מה שהייתי צריכה לעשות."אני הכי מורעלת. עד היום כשאני עולה על מדים הרבה ומתרגשת. גאה אני ב', מדי אומנם למילואים,

פעמים אני חושבת על לחזור לקבע אחרי הלימודים".אבל השתחררת.

"לא רציתי להשתחרר. בשלב מסוים בקבע הראשוני לי הצעה לתפקיד חלו־ והיתה עוד, לי לחתום הציעו מי בסיירת הנח"ל, אבל לא יכולתי לחתום, כי הבטחתי

לאמא שאחרי הצבא אסע ללמוד בחו"ל".או שבאמת רצית לבדוק משהו אחר?

"רק בשביל אמא. לא חשבתי שאולי היא צודקת. ממש לא. אבל הפעם זה היה אחרת. ידעתי שאני אחזור. יד־עתי שבכל חופשת סמסטר אוכל לבקר בארץ. ידעתי שאת המקום שלי במשבצת הצבאית עשיתי, שתרמתי וקיבלתי חזרה. הצבא נתן לי כוח לעשות דברים שאני

לא אוהבת."האמת היא שבאיזשהו שלב נשחקתי מהשיגרה של התפקיד. השינוי של לטוס לחו"ל בא לי בטוב. במיוחד שהשנה הראשונה היתה מיועדת לטיול ולעבודה בע־

גלות".

ועכשיו: משפחהדניאל חוזרת בארצות־הברית חודשים 10 כעבור ועוברת לאנגליה, לחופשת קיץ בת שלושה חודשים, שאמא כמו בדיוק עסקים, ומינהל כלכלה ללימודי

דרשה.הקשר עם אמא השתנה כשהתחלת לפעול כרצוש

נה?"היה לי קשה. פתאום כל הרגשות והמירמור מרומניה חזרו, והשלכתי את זה על אמא שלי. שבגללה אני שוב סובלת. היא היתה אומרת שהכל בראש שלי. שהמקום לא עושה את האדם, אלא האדם את המקום. ניסתה לש־כנע אותי שהכל בסדר, ושאף אחד לא ייקח ממני את

הארץ שלי."סיימתי שנה ראשונה, וכבר באמצע ידעתי שבסוף השנה אעזוב. זה היה בעייתי, כי לא היו לי פסיכומטרי או בגרויות בארץ, לא ידעתי אם אתקבל ללימודים, ובכל

זאת עזבתי".שוב איכזבת את אמא.

לעשות שהלכתי לא זה מאגו. באה שלה "האכזבה

מורן סקיטל

סמים בהודו. היא התאכזבה מזה שלא עשיתי מה שהיא רצתה שא־עשה. מה שהיא לא הצליחה לעשות, היא ציפתה שאעשה במקומה. אני לא מסכימה עם הגישה הזו, ובזכות הצבא הבנתי שהיא בסוף מתגאה בי. היא הבינה שלהגיד לי 'יכולת להיות עורכת דין' לא

רלוונטי לגביי".ומכל המקומות במדינה, למה דווקא אריאל?

"רציתי ללמוד ולחיות באותו מקום, ושיהיה קצת רחוק מהמרכז, אבל לא יותר מדי. גם מאוד ציוני פה. יש כאן ריח כמו בירוש־

לים".את מתגוררת לבד במעונות. קיימת תחושה של בדידות?

וזה התעצם כשהגעתי לפה. "באופי שלי אני מאוד עצמאית, תמיד אהבתי את הלבד שלי".

אבל פה הלבד הוא באמת לבד."לגור במעונות זה ממש לא להיות לבד. כל הזמן יש אצלי מישהו

או שאני אצל חברות.ובכל זאת, אין את המשפחה שיהיו שם תמיד. באנגליה הייתי חולה שבוע ואף אחד לא בא אליי. פה כשהייתי מצוננת ישר באו אליי עם פשטידות וכל מיני דברים שהאמהות של החברות שלחו

לי. וכולה הייתי מצוננת. בחיים לא הרגשתי פה לבד".איך את מכלכלת את עצמך?

"שכר הלימוד ממומן כולו דרך כדיילת עובדת אני הסטודנטים. מינהל בשתי חברות של קידום מכירות, ואני עושה המון מילואים, שזה המקור הכלכלי הכי טוב מאבא, כלכלית עזרה גם ויש לבקש. שאפשר

ששולח לי סכום חודשי".איפה את נמצאת בשבתות וחגים?

"אני תמיד מקבלת הזמנות, ולא יודעת אל מי ללכת קודם. בח־גים אני אף פעם לא נשארת לבד. לרוב אני נמצאת אצל קרובי המשפחה הרחוקים שאימצתי לי. בשבתות אני אצל חברים, אבל

לפעמים אני מעדיפה את הלבד שלי, את השקט שלי".איך הקשר עם ההורים?

"יותר טוב. אני משתדלת לבקר אותם כמה שפחות, ומעדיפה להביא אותם הנה. אנחנו נפגשים בערך פעם בשנה".

במבט לאחור, כל מה שעברת ואת עדיין עוברת היה שווה את זה?

"ברור. חשבתי שאעבור הרבה יותר מבחינת סבל נפשי, ודווקא טוב לי. בסך הכל אני אגואיסטית. אני לא עושה את זה בשביל אף

אחד אחר, אלא רק בשביל עצמי. אני רוצה שיהיה לי טוב".מה היית משנה בישראל?

"כלום. אחרת היא לא תהיה מה שהיא היום".חייב להיות משהו שמפריע לך.

"אני יכולה להצביע על דברים שאולי במקום אחר הם טובים יותר, אבל לי אישית טוב ככה. עם הבלגן וחוסר הנימוס. אם זה לא היה ככה, היינו כמו הבריטים. אני לפעמים אוהבת את הברבריות.

רק המחאות החברתיות מעצבנות אותי".נראה לך תקין שבכל מקום זול יותר, ורק פה עושים עלייך

קופה?"אני לא בנאדם חומרי. מה שבאמת עושה לי טוב, לא חסר לי. למשל, לשבת עם חברים או לקנות בירה ב־20 שקלים בקוקולה.

זוגיות מטרידה אותי יותר".עם גבר ישראלי?

"רק ישראלי. אני מזהה את הגברים הישראלים, את הברבריות, את המשפחתיות. אבל קודם כל הצבא: גבר שלא עשה צבא, אני

אומרת לו תתקדם".אז מה היעד הבא?

"משפחה. משפחה יהודית, עם ערכים. ההתמקדות היא כרגע בלימודים, אבל אני כבר מבינה שהלבד לא יעשה לי טוב בע־

תיד".

"אמרתי להם בלשכת הגיוס שאין לי

בית, ושאני צריכה להיכנס כמה שיותר מהר למערכת הצבאית. באותו

רגע נתנו לי צו ידני לעוד חמישה ימים, ואמרו לי להביא ציוד לשבועיים"

"אמא התחילה בסדרת איומים: 'אם את נוסעת, אין לך אמא יותר'. ידעתי שהיא תעשה את זה, והיא באמת

עשתה. היא לא דיברה איתי"

לחוד אבל לא לבד

"שכר הלימוד ממומן כולו דרך כדיילת עובדת אני הסטודנטים. מינהל בשתי חברות של קידום מכירות, ואני עושה המון מילואים, שזה המקור הכלכלי הכי טוב מאבא, כלכלית עזרה גם ויש לבקש. שאפשר

"אמרתי להם בלשכת הגיוס שאין לי

בית, ושאני צריכה להיכנס כמה שיותר מהר למערכת הצבאית. באותו

ההורים התנגדו, אבל היא עזבה את הבית ברומניה שאליו הם ירדו וחזרה לישראל <<< אבא לא שלח כסף, אז היא ביקשה להתגייס לצבא <<< בצה"ל אמרו לה "לא, תודה", אז

היא הודיעה: "אני לא זזה מפה עד שאתם מגייסים אותי" <<< אמא הבטיחה שהיא תבזבז שנתיים בהכנת קפה למפקד, אבל היא סיימה קורס קצינות <<< שיכנעו אותה משפטים באנגליה, אבל היא חזרה אחרי שנה, כי מה שווים החיים בלי מילואים <<< עכשיו נשאר

לדניאל יניב רק עניין הזוגיות

יניב. "הייתי ילדה, אבל כבר ידעתי שאני אוהבת את הארץ" | צילום: מורן סקיטל

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 2425 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

אתה יודע", מחייך דביר בנדק, "אני "הייתי בין הפועלים שבנו את המרכז

האוניברסיטאי באריאל".באמת? מתי?

של מטיול מאוסטרליה, "חזרתי שלי הראשונה והעבודה הצבא, אחרי היתה בחברת עבודות עפר מראש־העין של בן דוד.

בן דוד אמיתי, כן?".כן, הבנתי.

"ואז חברה לעבודות עפר מאריאל התפעלה מהכישורים שלי והתחלתי לעבוד שם. עשינו איזושהי שכונה ואת המכללה, וגם הרחבנו

כבישים בשומרון".בשומרון מעלילותיו הזו האנקדוטה קצת מפתיעה, בהתייחס לשמועות שהוא מחרים את אריאל. בשנה שעברה דווח בתקשורת, כי בנדק, שמכהן גם כיו"ר בישראל(, השחקנים )ארגון שח"ם הצהיר במכתב החרם המפורסם, כי לא יופיעו באריאל ומחוץ לגבולות ופוליטי־ ימין ארגוני הירוק. הקו לפטר אותו, להחרים קראו קאים אותו ולהעביר מהתיאטרון אותו

מהקמפיין לבנק "מזרחי-טפחות". טעו. האלה שהאנשים טוען בנדק והטעו. הוא בסך הכל התבטא במסגרת תפ־קידו נגד שרת התרבות, לימור לבנת, וכנראה הבינו

מדבריו שהוא תומך בחרם. "אני התבטאתי נגד שרת התרבות והטיפול הר־היה לע־ הוא אומר. "תפקידה שלני שלה בעניין", שות שלום ולהבין למה יש מצוקה כזאת בתעשייה, ובטח לא להחליט למה צד אחד צודק והשני טועה. מי שרצה לשמוע חצי מהדברים, יכול היה להבין מזה

שאני נגד אריאל, אבל לא היה ולא נברא".

הכי לא פוליטילדברי בנדק, הוא כלל לא נתקל באותו מכתב, ואיש גם לא ביקש ממנו לחתום עליו. "האנשים חתימה, לקבל בשביל לאיגוד הגיעו לא האלה ידעו, בחוכמתם הרבה, שהאיגוד החליט כי הם להיות הכי לא פוליטי שאפשר, ושבחיים לא ניקח

צד בוויכוח הזה. זה איגוד מקצועי.

"היתה בחברת עבודות עפר מראש־העין של בן דוד.

בן דוד אמיתי, כן?".כן, הבנתי.

"ואז חברה לעבודות עפר מאריאל התפעלה מהכישורים שלי והתחלתי לעבוד שם. עשינו איזושהי שכונה ואת המכללה, וגם הרחבנו

והטעו. הוא בסך הכל התבטא במסגרת תפ־קידו נגד שרת התרבות, לימור לבנת, וכנראה הבינו

מדבריו שהוא תומך בחרם. "אני התבטאתי נגד שרת התרבות והטיפול הר־היה לע־ הוא אומר. "תפקידה שלני שלה בעניין", שות שלום ולהבין למה יש מצוקה כזאת בתעשייה, ובטח לא להחליט למה צד אחד צודק והשני טועה. מי שרצה לשמוע חצי מהדברים, יכול היה להבין מזה

שאני נגד אריאל, אבל לא היה ולא נברא".

לדברי בנדק, הוא כלל לא נתקל באותו מכתב, ואיש גם לא ביקש ממנו לחתום עליו. "האנשים חתימה, לקבל בשביל לאיגוד הגיעו לא האלה ידעו, בחוכמתם הרבה, שהאיגוד החליט כי הם להיות הכי לא פוליטי שאפשר, ושבחיים לא ניקח

צד בוויכוח הזה. זה איגוד מקצועי.

שאני לא אופיעלהיכל התרבות באריאל כמו גדול <<< או לא כמוארגון השחקנים וגם מגדל ילד קטן, יגיע בתחילת החודש הבא משתתף בו־זמנית בשלוש סדרות, עושה פרסומות, משמש יו"ר <<< אז האיש הכי עסוק בארץ, שמשחק במקביל בארבע הצגות, בסך הכל דיבר נגד שרת התרבות בימים הסוערים ההם של לפני שנה דביר בנדק מכחיש. הוא מעולם לא אמר שיחרים את אריאל. הוא

בנדק. "אני מצליח לשים את נושא המשקל במקום נכון בחיים שלי" | צילום: שאול גולן, "ידיעות אחרונות"

באריאל?

להכיר את דביר

בתוך אלון כץ כי קיבלתי טלפון, לא אישית אני "גם התעשייה הקטנה שלנו אנחנו מכירים אחד את

השני ויודעים מה כל אחד חושב".אתה לא הצהרת אף פעם על חרם נגד היכל

התרבות באריאל?"אף פעם לא החרמתי, ואני גם חושב שאף אחד

לא החרים את היכל התרבות באריאל".המכתב היה פיקציה?

"היה מכתב, אבל אף אחד מאלה שחתמו עליו לא קרא לו 'חרם על אריאל', ואף אחד לא הצהיר שהוא מחרים את אריאל, את היכל התרבות או את תושבי אריאל. אנשים פשוט ביקשו ממקומות העבודה שלהם שלא ישלחו אותם למקום, שבצו

מצפונם הם לא רוצים להופיע בו. "הם לא אמרו שאנשי אריאל לא יכולים לבוא לראות אותם בתל־אביב, הם לא אמרו שההיכל שתפיסתם אמרו הכל בסך הם - לגיטימי לא הפוליטית לא מאפשרת להם לשחק שם, כי הם

חושבים אחרת".ואחרי הרעש הגדול אתה מצטער על הדבש

רים שאמרת על לבנת?כמובן אבל שנוצר, הרעש על מצטער "אני שהייתי אומר גם היום את דעתי. היה רעש של קבוצת 'ישראל שלי', שנגמר בהתנצלות שלהם. היה קמפיין בפייסבוק 'להעביר את דביר לעזה' או 'לפטר את דביר מהבנק', והכל היה קיצוני ברמה מפחידה. לא מפחידה אישית, מפחידה מבחינת

איפה אנחנו חיים".על דעתך חיים, מה אנחנו איפה אגב דרך

ההתנחלויות? "פנית אליי בנוגע להצגה בהשתתפותי שמש־

חקת באריאל, אז כנראה שאין לי בעיה להופיע באריאל".

אז בתחילת החודש הבא יגיע בנדק, לראשונה מאז אותו בלגן, להיכל התרבות עם ההצגה "דון

ז'ואן" של תיאטרון "גשר", בה הוא מככב. "אם יארגנו הפגנה לפני, זה מאוד יפתיע אותי", הוא אומר. "מי שרוצה לדעת את האמת, יקרא את הכתבה שלך, ומי שלא רוצה לדעת את האמת אף

פעם לא יידע".לצידו של בנדק משחק בהצגה סשה דמידוב. עם המזוהה בתיאטרון דווקא מופיע הוא ולמה עולי רוסיה? "כשגשר הוקם, ההצגות היו בעיקרן באמת ברוסית, אבל 'דון ז'ואן' היא כמובן בעב־

רית. זה עידכון מצחיק לימינו של המחזה הקלאסי פרי עטו של מולייר, עם פירוש חדש ורענן לדמו־

תו הניצחית של דון ז'ואן ולקונפליקט האינסופי

בין יצרים למוסר. הצגה ממש מומלצת".

"התאהבתי בזה ונשארתי"עד שהפך לשחקן תיאטרון התנסה בנדק, 43, במגוון עבודות, ומעולם לא חשב שיגיע לתחום הבידור. "זה היה מקרי לגמרי. רציתי ללמוד כל מיני דברים שבסוף לא דיברו אליי. יום אחד הח־לטתי לנסות ללמוד משחק בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב, התאהבתי בזה ונשארתי".

והוא בהחלט נשאר. כיום, בנוסף ל"דון ז'ואן" בנדק משחק במקביל בעוד שלוש הצגות - "רביזור", "המכוער" ו"ג־בר, אישה, מילים" )ביחד עם אשתו(, מצלם עונה שנייה של סדרת הפשע הקומית "טקסי דרייבר", עונה שנייה של הגירסה הישראלית של "המשרד" ועונה שנייה של הלהיט "סברי מרנן" מהפריים־

טיים של ערוץ 2. "סברי מרנן זהו סיטקום שבעצם משקף בצורה הישראלית, שמרוכזת ההוויה את הכי מצחיקה בחלקה הגדול בחיק המשפחה", אומר בנדק. "אני שמח שהציבור אוהב את זה, עד כדי שינוי משמ־

עותי בטבלת הרייטינג של סוף השבוע".האיגוד פלוס האלו, המחוייבויות שלל בתוך נקרא שהוא והפרסומות בראשו עומד שהוא אצלו שהמשפחה אומר הוא לעת, מעת לצלם מעל הכל. אבל גם בבית, בגבעתיים, הוא לא יכול לברוח מהתיאטרון. אשתו היא השחקנית עירית נתן בנדק, ואיתה הוא, כאמור, אף מופיע בהצ־גה קומית, שרצה כבר 12 שנים ועוסקת בזוגיות

ואהבה. לשניים יש תינוקת כבת שנה וחצי.שניהם שחקנים עסוקים, אך בנדק יודע היטב שהמקצוע שלו לא הכי יציב, ושחקנים שלא קי־החודש. את לגמור מתקשים לבנק קמפיין בלו "במסגרת שח"ם אנחנו מנסים להרחיב את מעגל העבודה, לשפר את התנאים, ויש גם מלחמה על

שכר מינימום".מה לגבי שחקנים מבוגרים, שאחרי עשרות שנים על הבמה מתקשים למצוא עבודה וצריש

כים להתבזות בחלטורות?מבוגרים שחקנים של הזה הנושא לי "קשה שחיים במצוקה, אבל שח"ם לא מתעסק בו, והם החברה מ'אשכולות', עזרה כלל בדרך מקבלים לזכויות מבצעים של אמני ישראל, כי להם יש - ישראל )איגוד אמני ולאמ"י לנו כסף לעזור. א.כ( אין כסף, ולשמחתנו, אף שחקן מבוגר לא ישן ברחוב. יש שחקנים עם מעט עבודה, זה נכון, אבל

אנחנו עושים את כל המאמצים לעזור".השתתפתם במחאה החברתית הגדולה?

"מבחינתי, המחאה היא דבר נפלא, והיא באה ב־11 היחיד האירוע זה הנכונים. ובזמן במקום השנים שבהן שח"ם קיים, שהוא היה מעורב בו. היתה לנו במה של הקרנות סרטים בשדרות רו־טשילד בתל־אביב לדוגמא. שלחנו קבוצות של בארץ. אחרים במקומות למאהלים גם שחקנים

תרמנו את חלקנו הצנוע".

"אין דבר כזה, מז'לוף"גם היום, בעידן כוכבי האינסטנט, בנדק מאמין שכדאי ללמוד בבית ספר את רזי המקצוע לפני

שמתחילים להופיע. לא יכול לצאת שחקן טוב בלי בית ספר למש

שחק?זה הגדרה מאוד בעייתית. יכול "'שחקן טוב' להיות שמי שהוא השחקן הכי טוב בשבילך, הוא שחקן שאני מאוד לא מעריך. זה עניין של יכולת

וניסיון, אבל הרבה הרבה טעם".לגבי כישורי המשחק של בנדק עצמו יש הסכ־מה גורפת. מדובר בשחקן טוטאלי, שמצליח ליצור הזדהות בקהל בכל תפקידיו, על הבמה, בטלוויזיה ובקולנוע. כל אחד יכול למצוא את עצמו בתוך הבשר, עבות כמתבקש, או, הלוזריות, הדמויות

שהוא בדרך כלל מגלם. נושא המשקל במקום "אני מצליח לשים את נכון בחיים שלי", הוא אומר בקשר לסימן ההיכר שלו. "אני יודע שזו בעיה, ואני לא יכול להגיד לך

שאני לא נלחם בה."אני לא חושב שאם ארזה לא אקבל תפקידים, ובסוף אף אחד לא רוצה להישאר שמן. את גלולת

הפלא כולנו נרצה לקחת".השניצלים שאתה טוחן אצל אמא שלך ב"סש

ברי מרנן" לא תורמים לדיאטה."אוכל בצילומים זה ממש לא טעים. הוא קר, ומורחים עליו שמנים לא כל כך מומלצים למא־כל, רק כדי שהוא יצטלם יפה, אז אני לא באמת

אוכל את השניצלים האלה".וואו, איזה גילוי. נותר עכשיו המז'לוף. רק שלא יגיד לי שגם המז'לוף האגדי של חמותו לא באמת

טעים. תגיד לי, מה זה המז'לוף הזה שאף מרוקאי

לא שמע עליו."אין כזה דבר. זאת המצאה של הכותבים".

כאילו שלא ידעתי.

"היה קמפיין בפייסבוק 'להעביר את דביר לעזה' או 'לפטר

את דביר מהבנק', והכל היה קיצוני ברמה מפחידה.

לא מפחידה אישית, מפחידה מבחינת איפה

אנחנו חיים"

"אוכל בצילומים זה ממש לא טעים.

הוא קר, ומורחים עליו שמנים לא כל כך מומלצים

למאכל, רק כדי שהוא יצטלם יפה. אז אני לא באמת אוכל את

השניצלים האלה"

"חזרתי מאוסטרליה, מטיול של אחרי

הצבא, וחברה לעבודות עפר מאריאל התפעלה מהכישורים שלי. בנינו

פה איזושהי שכונה ואת המכללה, וגם הרחבנו

כבישים בשומרון"

שישה בנדקים מתוך רבים (מימין למעלה, נגד כיוון מחוגי השעון). כשרק, עם שותפיו ל"דון ז'ואן", בפרסומת לבנק, לוחם סומו, ב"סברי מרנן" וב"משרד"

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 2627 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

היו צריכים למלא שאלונים."נוצר דו שיח מאוד מעניין עם הילדים בעקבות מילוי השאלונים. למשל: התבקשנו לרשום על כל אחד מהם תכונה לא טובה, והם רצו לראות מה כת־

בנו. הילדים גם רשמו על עצמם, ושמחנו לראות שהיתה הלימה בתשובות.

"לקראת הסוף אמרנו, שגם אם לא יאשרו אותנו, ממש נהנינו מהתהליך".

גם נועה רוצה על הכתפייםהרגע לו חיכתה משפחת הרץ הגיע. "התקשרו

ואמרו שאישרו את התהליך, ויביאו לנו תאומות בנות ארבע, אתיופיות. הסכמנו, אבל אחרי שבוע

אמרו שזה לא ייצא לפועל. "אחרי זה באה נציגה של העמותה עם הצעה נוס־

פת, והקריאה לנו נתונים על מ': מה היא עברה ומה הצרכים שלה. לפני שנתנו תשובה, היינו צריכים לנסוע לראות אותה - ואחרי שראינו נתנו אישור

סופי בשמחה גדולה".ילדה כל כך קטנה ופתאום יש לה שבעה אחים

חדשים והורים שונים?נפגשנו ואני צבי שבועיים, למשך "בהתחלה, איתה ב'בית הילד' שבו היא שהתה כל יום. אחר כך הצטרפו הבנות הקטנות שלנו, ולקראת הסוף כבר נסענו כולנו. במפגש האחרון לקחנו אותה לארבע שעות והחזרנו, והיה ממש מרגש. את השמות של הילדים היא קלטה נורא מהר, ולנו תוך יומיים היא

כבר קראה אמא ואבא"".היו רגעים שהיא רצתה לחזור לבית הילד?

"ביום שלקחנו אותה, היא בכתה בלי סוף ולא רצתה לבוא איתנו. בכוח הכנסנו אותה לאוטו, וכל הילדים והמטפלות בכו יחד איתה. אבל מאז היא בכתה רק עוד פעם אחת. זה היה למחרת. היא קמה

משנת צהריים, ולא כל כך הבינה איפה היא. "מאז אני רואה אותה רק מחייכת. אבל אני יוד־

עת שהיא עדיין מתגעגעת לחברים, כל ערב לפני האלבום על מסתכלת היא לישון הולכת שהיא

שקיבלה ב'בית הילד'".יש מתחים עם הבנות?

"רק עם בת אחת, שהכי קרובה אליה בגיל. בש־מחת תורה, למשל, מ' היתה על הכתפיים של צבי, אז גם נועה רצתה. וככה גם עם השניצל בארוחת שבת. אני מאכילה את מ', אז גם נועה באה ודורשת

שאאכיל אותה.הספר, בבית פעילות לנועה היתה שני, "מצד וביקשו מכל תלמיד לכתוב משאלה. היא ביקשה

שמ' תישאר אצלנו לתמיד. "כשמ' הגיעה אלינו, היו לה רק שתי שקיות - אחת עם ציורים ותמונות שלה ושל חברים מ'בית הילד' והשנייה עם קצת בגדים. כמובן שישר הל־כנו לקנות לה בגדים, ובאותה הזדמנות קנינו גם

לנועה, שלא תקנא".חינוכית רק כאשר הוצאה נכנסה למסגרת מ' מהבית, בגיל שלוש וחצי. לפני כן, ההורים שלה אחת מסתור מדירת ועברו מהמשטרה התחמקו

לשנייה. יודעת לא כשהיא הילד' ל'בית הגיעה "היא מספרת בעיניים", לאנשים מסתכלת ולא לדבר מירב. "עם הרבה תמיכה היא התקדמה, וכשהגי־עה אלינו היא כבר ידעה לדבר. בהתחלה זה נשמע קצת כמו ג'יבריש, אבל לפי מה שהמטפלות מ'בית

הילד' סיפרו, זה כבר היה ממש טוב".יש לה קשר עם ההורים הביולוגיים?

"שניהם היו מעורבים בעולם התחתון. האב הש־והאם עקבותיו, נעלמו ומאז הסוהר מבית תחרר נמצאת בהוסטל שיקומי. לפני שנה מ' ביקרה את אמא שלה, כשהיתה בכלא, וזאת לא היתה חוויה להתקרב רצתה ולא המון בכתה היא מוצלחת.

אליה".שיח־ כשהמשפחה האחרונות השבתות באחת קה בקלפים, ראתה מ' ציור של אזיקים על אחד מהם. היא מיהרה לספר לכל הילדים, שאזיקים זה לאנשים שנמצאים בכלא, וכלא זה לאנשים שעשו

טעות.שהאם הימים באחד יחליטו אם יקרה מה

הביולוגית של מ' מסוגלת לגדל אותה?"הבנות שלי כבר שאלו אם נסכים לאמץ ילד חדש במקרה שמ' תצטרך ללכת. וזו שאלה קשה, כי נקשרים. אבל מצד שני, יש המון ילדים שמחכים להצטרף למשפחה בריאה. רק ב'בית הילד' של מ'

היו עוד 20 ילדים כאלה".

אהשולטת האופנה היא ומנה שבשומרון. פדואל ביישוב חוש כבר כאן משפחות שלוש בקות ילד, ואצל שתי משפחות אחרות זה יקרה בקרוב. אם זה לא מספיק, לכל משפחה כזו יש

גם ככה חמישה ילדים ואף יותר."העובדה שא' הוא לא ילד ביולוגי שלנו רק גור־מת לנו לגונן עליו יותר. אנחנו ממש אוהבים אותו, כולנו", אומרת חגית, 45, גננת ביישוב. היא נראית צעירה מגילה, ויש לה ולרמי בעלה שישה ילדים בבית. הקטן ביותר הוא א', שנמצא אצלם באומנה

כבר שנתיים וחצי. מה גרם לכם לאמץ את א', אחרי שכבר היו

לכם חמישה ילדים?"עשיתי שירות לאומי עם נוער בסיכון, בפני־תמיד זה ומאז הרוסות, ממשפחות לילדים מייה

היה חלום שלי ושל רמי, עוד כשהיינו חברים."היה חשוב לנו שזה יהיה בן, ושיהיה צעיר יותר מהבת הקטנה שלנו. כשהיא היתה בת חמש, אמרנו

שעכשיו זה הזמן, לפני שנהיה זקנים מדי".מאז שהחלו בתהליך ועד הרגע שא' נכנס לביתם עברה יותר משנה. "עברנו המון התאמות ומבחנים. המון שאלות על המשפחה, על היחסים בין הילדים,

על התמודדות עם קשיים וכדומה".איך הגיבו הילדים הגדולים?

"זה לא תהליך שקורה ביום אחד. כמו הריון. עו־בדת סוציאלית הכירה אותנו, לאחר תקופה היא התחילה לבוא הביתה ולהכיר גם את הילדים, ולב־

סוף הגענו למצב שכולם כבר ממש חיכו לא'".איזו חוויה זכורה לך במיוחד מהתהליך?

"יש המון, אבל החוויה הגדולה והמרגשת מכולן היתה הברית. ביקשנו ילד יהודי, כמובן, ורק אחרי היה סבו יהודי. לא שהוא גילינו הסכמנו שכבר

יהודי, וההורים הגיעו לארץ מתוקף חוק השבות.

"שאלנו רבנים, וכולם אמרו שזה לא נורא, ושזו נשמה שכבר התגלגלה לארץ ישראל וגם היא צרי־כה עזרה. זה מאוד חיזק אותנו, והחלטנו לקחת את

הברית על עצמנו."ערכנו את הטקס בבית, והיה ממש מיוחד. זה היה כמובן ניתוח, כי הוא היה מעל גיל שנה. אחר כך רמי לקח אותו לטבול, ועשינו בבית ארוחה חגי־גית עם כל המשפחה המורחבת. זאת היתה שמחה

גדולה, ממש כמו לידה".הביא הורייך בבית שקיבלת בחינוך משהו

אותך למהלך הזה?"תמיד חינכו אותנו לחשוב על עם ישראל, חסד ונתינה. אחרי ההתנתקות דיברו הרבה על להתחבר לעם ולא רק לארץ, אז זה היה תמריץ נוסף בעבור־נו. בדיעבד גיליתי, שאבא שלי היה בעצמו מאומץ, בתקופת השואה, ורוב ילדותו עברה אצל משפחה

מאמצת".חלומות לעתיד?

"השאיפה שלי שהוא יישאר אצלנו לתמיד, כי

כרגע הוא רק באומנה. ההורים שלו חיים בארץ, ובית המשפט קבע שאין להם מסוגלות לגדל אותו. יוכלו הם אחד שיום המחשבה, לנו פשוטה לא לחיות יחזור והוא המשפט, לבית בקשה להגיש

איתם".יש לא' קשר עם ההורים?

מה לפי לילד. טוב תמיד לא זה לא. "למזלנו, שהבנו מהעובדת הסוציאלית, לרוב הילדים חוזרים הפוכים מפגישות עם ההורים. לא תמיד ההורים בריאים בנפשם, ובייחוד בגיל צעיר כמו א', שהוא פגיע מאוד. אנחנו מפחדים שפגישה עם ההורים

תפגע בו".

"תסמונת דאון קצת גדול עלינו"על פי החוק, משפחה אומנת מגדלת את הילד מהרגע שהגיע לביתה ועד גיל 18, או עד שהוריו יהיו מסוגלים לגדל אותו והוא יוכל לחיות איתם

בביטחה. בחלק האומנת, אצל המשפחה השהות במהלך משפחתו עם קשר על הילד שומר המקרים, מן הביולוגית, והאחריות החוקית עליו מצויה בידיה. כדי שהוא יעבור למעמד של מאומץ נדרשות חתי־

מות של שני ההורים הביולוגיים. קר בפדואל, אבל הסיפורים מחממים את הלב. אני לובשת מעיל ועוברת אל משפחת הרץ. שבעה ילדים היו לצבי ומירב עד הקיץ האחרון, ועכשיו

שמונה, אחרי שאימצו את מ' בת החמש. מ' פותחת לי את הדלת, וניכר שהיא מרגישה כבר בבית. מירב רוצה לעלות איתי למעלה, אך הילדה מסרבת להיפרד וחובקת אותה חיבוק גדול

וחזק."יש לה קצת חרדת נטישה", מחייכת מירב, ומ'

נשארת איתנו."לפני שהיא הולכת לישון, היא תמיד שואלת: הולך גם כשצבי פה. עוד אהיה אני בבוקר מחר לתפילה, היא לפעמים ממש בוכה ומפחדת שהוא

לא יחזור".אצל משפחת הרץ ההחלטה נפלה אחרת. "הבנות הגדולות הן שהעלו את הרעיון וממש ביקשו שנא־מץ. האמת שהן רצו ילד עם תסמונת דאון, אבל

הרגשנו שזה קצת גדול עלינו".ומה קרה אחרי שקיבלתם את ההחלטה?

חודשים. כתשעה ארוך, מאוד היה "התהליך 'שחר' לעמותת בקשה ושלחנו שנרשמנו ברגע )ראה מסגרת(, באה אלינו נציגה וישבה איתי ועם בעלי במשך ארבע שעות, כדי להסביר לנו כל פרט

ופרט. "אחרי השיחה החזרנו תשובה חיובית, ואז הת־חילה כל העבודה. נתנו לנו ספר של שאלונים, וכל אחד מאיתנו היה צריך למלא אותם לבד. היו שם שאלות על כל ילד וגם על בן הזוג. היו גם שאלונים שהיינו צריכים למלא יחד. ויותר מאוחר גם הילדים

"לפני השינה היא תמיד שואלת:

מחר בבוקר אני עוד אהיה פה"

טרנד חדש ביישוב פדואל? <<< חמש משפחות מרובות ילדים מצאו בביתן - ובעיקר בליבן - מקום לילדי אומנה, שהוצאו מבתי הוריהם <<< מירב: "ביום שלקחנו את מ' היא בכתה בלי סוף ולא רצתה לבוא איתנו. אבל מאז היא בכתה רק עוד פעם אחת,

כשקמה משנת צהריים ולא הבינה איפה היא. היא רק מחייכת. "תוך יומיים היא כבר קראה לנו אמא ואבא"

חגית: "אחרי ההתנתקות דיברו הרבה על

להתחבר לעם ולא רק לארץ. זה היה תמריץ נוסף

בעבורנו. בדיעבד גיליתי, שבתקופת

השואה רוב ילדותו של אבי עברה אצל

משפחה מאמצת"

מירב: "הבנות שלי כבר שאלו

אם נסכים לאמץ ילד חדש במקרה

שמ' תצטרך ללכת. וזו שאלה קשה, כי

נקשרים. אבל מצד שני, יש המון ילדים שמחכים להצטרף למשפחה בריאה.

רק ב'בית הילד' של מ' היו עוד 20 ילדים

כאלה"

עם שחרעמותת "שחר" היא ארגון ארצי המשמש כזרוע ביצועית של משרדי הממשלה בטיפול

באוכלוסיות רווחה. הילדים שמופנים לאומנה חוו קשיים בביתם, והוצאו לפנימיות המשמשות להם כתחנת מעבר עד שתימצא עבורם משפחה אומנת, אשר תוכל לספק להם את המשפחתיות, ההש־

גחה והאהבה שלא חוו קודם. משפחות שבוחרות לצרף ילד באומנה מקבלות מהעמותה דמי החזקה חודשיים, ליווי

צמוד של עובד סוציאלי, וסיוע של צוות מקצועי בביתם.

ליאור כהן

"יש המון ילדים שמחכים להצטרף למשפחה בריאה | איור: גל אלבז

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 2829 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

גורלם של עשרת השבטים שגלו מישראל ואפשרות חזרתם לארץ הם נושא קסום ואף אגדי, שטרד את

מנוחתם של רבים לאורך הדורות.ודברי הבטחתם, דרך המח נביאי ישראל ־מתקופת

לוקת בגמרא אם הם עתידים לשוב אם לאו, מהרמב"ם ־עד אלדד הדני, מדברי מנשה בן ישראל ועד ספריו ומ

סעותיו של הרב יעקב ספיר, מדברי הרדב"ז עד הגאון מווילנא והרב אליהו אביחיל בימינו - כולם ראו בערגה ובציפייה את חזרתם של

צאצאי עשרת השבטים לחיק עם ישראל. רבים גם פעלו בלהט להשבתם לארץ ישראל, שכן זה נתפס גם

כסימן מבשר, שיקדים את בוא המשיח.נדמה שכמעט אין תפוצה של נידחי ישראל, אשר לא נאמר עליה

כי בניה הם מצאצאי עשרת השבטים שאבדו. מהפתאנים באפגניסטן, הקשמירים בפקיסטן, בני ישראל בהודו, הלמבה בדרום אפריקה, שבט

האבאיודיה באוגנדה, המקויה ביפן ועד צאצאי יהודי קאיפנג.־מהיהודים הקווקזים, ביתא ישראל בחבש וגם קהילות שונות בס

למיקום המזוהות במחקר כמתאימות אסיה, ובאיזור מרכז מרקנד עשרת השבטים, ועד השבטים האינדיאנים בערבות ארצות־הברית. לכולם מסורות ברמות שונות על היותם צאצאים של עשרת השבטים

בנדודיהם. כך גם בני מנשה שבהודו.

אל אחד שאינו גוףאחד מבני מנשה שגר כיום בארץ הוא גרשון צונגלוי. הוא נולד

ב־1985 בעיר אט־טהי־בונג במדינת נגה־לנד, וב־1995 עלה עם הוריו ושתי אחיותיו לארץ.

מנתב"ג הם הגיעו היישר לנווה דקלים שבגוש קטיף, גרו שם עד 2005, ואחרי ההתנתקות עברו עם כל הקהילה לניצן.

מה חשת בעת העקירה מגוש קטיף?"שנאה, כעס, שוק. לא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ ישראל."

כיום, גרשון נשוי ואב לשתי בנות, לומד לתואר ראשון בהוראה ועובד במשתלה באזור ניצן. בתו הבכורה בת שנתיים וחצי, והצעירה

בת שבעה חודשים.גם בשנים שהוריך בני מנשה אלו מצוות נשתמרו בקהילת

והורי הוריך חיו מבודדים בסוף הודו?־"בעיקר מצוות המופיעות בתורה שבכתב, על פי הפרשנות הפ

חוזרים

בני המנשה הצליחו לשמור על יהדותם באיזור מבודד בצפון־מזרח הודו <<< זה לא עזר להם כשביקשו לעלות לארץ, והם נאלצו לעבור גיור מלא <<< 1,700 מבני הקהילה כבר הגיעו לישראל, ו־7,200 הנותרים יבואו בעקבותיהם <<< האם העולים כבר

מרגישים ישראלים? "לצפור למכונית שלפניך כשהרמזור עדיין צהוב אני עוד לא מסוגל", אומר אחד מהם

והנדודים על שוטה של הדברים. בני מנשה שמרו במשך הדורות האמונה באל אחד שאיננו גוף ומשגיח על העולם. הם האמינו גם

בחיים רוחניים לאחר המוות, בעולם הבא".מה היה תפקיד הכהן בעדה?

היה בעדה המסורת לשימור שסייע המרכזיים, הגורמים "אחד קיומם של כוהנים בשבט לאורך הדורות. כדרכם של הכוהנים בזמן הבית, גם כוהני בני מנשה עסקו בהקרבת קורבנות, צרכים רוחניים

וטיפול בחולים."בכל כפר היה כהן, ושמו היה בדרך כלל אהרון. בכפרים גדולים יותר היו שני כוהנים, ולכולם היה לבוש מיוחד, הכולל שמלה, מעיל

ומצנפת. לכוהנים החשובים יותר היה גם אפוד על החזה. "הם נהגו לשיר לפני כל קורבן ומנחה, וכשמישהו חלה הכהן נקרא סגולות לכוהנים ייחסו רפואתו. עבור קורבן ולהביא אותו לברך

נבואה או כוח עליון".אלו עוד מנהגים נשמרו לאורך כל השנים?

"במשך רוב שנות הגלות בני מנשה שמרו על מצוות ברית מילה, בעזרת אבני צור חדות. כשזה פסק, בגלל קשיים עם העמים הסובבים, המשיכו לשמור על מנהג 'ברכת הרך הנולד ביום השמיני' ומתן שם

ביום הזה. אוזנו של התינוק כסמל ומנקב את 'מילת האוזן', "הכהן עושה להיותו מבני ישראל. בתחילת דרכם, בני מנשה מלו את ילדיהם עם אבני צור חדות. אבי התינוק או אחד הקרובים היה מושך את הערלה

והכהן מל את התינוק".

היינו לא רצויים עם הופעת המיסיונר הראשון מארצות־הברית בשנת 1854, הוקמה כנסייה בקנג־פוק־פי במניפור. בשנת 1910 הגיעו עוד מיסיונרים, שכמעט עד פחת הכהן של מעמדו בצו'רצ'נפור. כנסיות והקימו

נעלם, והחלה השפעה נוצרית בקהילה".אנטישמיות לא היתה שם?

"לא היתה אנטישמיות גלויה לעין מצד הנוצרים או הממסד ההודי, אבל פה ושם היתה הרגשה שאנחנו לא רצויים".

ב־ הגיעו ישראל מדינת אל מנשה בני של הראשונות הפניות 1948, השנה שבה גם הודו זכתה לעצמאות מהאימפריה הבריטית. ב־1974 שלחו ראשי העדה פנייה נרגשת לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, לעשות כל מאמץ להשיבם לחיק עם ישראל ולנחלת אבותיהם

בארץ.־הם כתבו, בין השאר: "אנו, בני ישראל, אחים בדם, שבכינו ונא

נחנו למען ציון, אנו מתגעגעים לארץ ישראל ולעלייה לרגל... אנו אחד מעשרת השבטים, אשר ממשלת ישראל עדיין לא גילתה... כבר איננו אבודים. כעת מצאנו את שורשנו על פי הבטחתו של

הקב"ה...".למענם שפעלו ועמותות יחידים בזכות ורק נענו, לא הבקשות

חודש עימם הקשר. היה הרב אליהו בני מנשה הרב הישראלי הראשון שביקר אצל אביחיל, בשנת 1981. הוא השתכנע בקשר שלהם, וב־1988 גוירו 24

צעירים וצעירות ועלו לארץ. ביקשה וב־2005 משפחות, עוד בעקבותיהם הגיעו לאט לאט אגודת "שבי ישראל" מהרב הראשי שלמה עמאר לחוות את דעתו

בנושא. עמאר שלח ועדה של אבות בתי דין לצפון־מזרח של הודו. הוועדה למדה מקרוב על מנהגיהם של בני מנשה, שמעה עדויות, מסורות, עמאר הכיר אכן לו שהביאו הממצאים ובזכות וסיפורים, שירים

בשורשיהם היהודיים של בני שבט מנשה.

הכל נשאר בקהילה כשנה לאחר החלטת הרב הראשי, הגיעו למיזורם שני הרכבים של

־בתי הדין המיוחדים לגיור, והתקבלו על ידי בני המקום כשליחי הקב"ה לקיום המשימה ההיסטורית: השבת האחים האבודים.

תפילתם ההיסטורית של בני מנשה: "אחינו הבכור יהודה ימצא אותנו ויחזיר אותנו חזרה לאחינו ולארץ ישראל", נשמעה ממשית

יותר מתמיד.בתי הדין שמעו את סיפורה של כל אחת מהמשפחות, את המסורת שלה, את רצונה לשוב לציון ואת מחוייבותה לקבל על עצמה שמירת

תורה ומצוות באופן מלא. בני מנשה, בעיקר בקריית־ארבע, כ־1,700 כיום נמצאים בארץ הופסקה העלאתם אבל ובית־אל, שדרות חדרה, עפולה, מעלות,

בשנת 2007. לפני כחצי שנה קיבלה ועדת השרים לעלייה בראשות שר החוץ 7,232 בני מנשה שנו־ אביגדור ליברמן החלטה להעלות ארצה את כל

תרו עדיין בצפון מזרח הודו.מחקר שהוזמן על ידי הסוכנות היהודית, ונערך על ידי חוקרים ממכללת עמק יזרעאל, ליווה את קליטתם של 216 עולים מקהילת בני מנשה, ובדק את השתלבותם החברתית, התעסוקתית והכלכלית.2006 נקלטו במרכזי הק־ ־המחקר מצא, כי אלה מביניהם שעלו ב־ליטה בכרמיאל ובנצרת עילית. רובם באו מאזורים כפריים, ומיעו

טם בעלי מקצועות חופשיים. לפי ממצאי המחקר, כחצי שנה לאחר היציאה ממרכזי הקליטה השתלבו רבים מהעולים בשוק העבודה.

־עם זאת, הרוב מועסק בעבודות לא מקצועיות ומשתכר שכר מינימום או פחות מזה. עוד נמצא, כי לא התפתחו קשרים מעמיקים בינם

־לבין קבוצות אוכלוסייה אחרות, ועיקר הקשרים החברתיים מתנהלים בתוך הקהילה.

לצעירים יותר קל"קבלת הפנים בישראל היתה חמה ואוהבת", מספר גרשון צונגלוי.

"הרגשנו דאגה ואיכפתיות מצד כולם".

היה הבדל בין קליטתם של הצעירים לזו של מבוגרים?־"בוודאי, הן מבחינת ההתערות בחברה והן מבחינת השפה. לצעי

רים היה הרבה יותר קל להבין את המנטליות הישראלית. למבוגרים קשה מאוד להבין איך הישראלים עובדים ופועלים".

שהצעירים שלכם מתחתנים רק עם בני מנשה או שיש גם נישואים עם צברים או בני עדות אחרות?

"האמת היא ש־90 אחוז מתחתנים עם בנות או בנים מתוך הקהילה, כמו שזה קורה לרוב הקהילות בשנים הראשונות".

מה אתה חושב על הישראלים?"איך אומרים? עם קשה עורף. עקשנים, יודעים לעמוד על שלהם, לא יתנו לאף אחד לדרוך עליהם, וכמובן יעמדו על שלהם עד הסוף

אם הם צודקים".ואתה מרגיש ישראלי?

"כן ולא. מצד השפה ומצד חיי החברה מאוד התחברתי לישראליות, אבל המנטליות והחשיבה עדיין נשארו של שבט המנשה".

במה אתה מרגיש שאתה כבר ממש ישראלי?"אני מצליח להיות לפעמים קצת חצוף על מנת להשיג את מה

שמגיע לי".ובמה לעולם לא תצליח להיות ישראלי?

"לצפור למכונית שלפניך כשהרמזור עדיין צהוב".

מהיהדות אל הנצרות

ובחזרהסיפורם של בני מנשה מתחיל בשנת 722 לפני הספירה, 160 שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון, כאשר נכבש שכשה ממלכת ישראל על ידי ממלכת אשור ועשרת השבטים

שהוגלו לרחבי האימפריה האשורית, לאיזור חלח, גוזן וחבור, המזוהים באפגניסטן של ימינו.

בני המנשה נדדו מאז שוב ושוב מזרחה, לכיוון הינדו־כוש, טיבט וסין, לאורך "דרך המשי".

לפי הסיפורים שעברו מדור לדור, כאשר חיו בסין, במאה הסיני והקיסר באכזריות, המארחים בהם נהגו השלישית, כפה עליהם עבדות ושלל את חירותם הרוחנית. כשהם גורשו מהאיזור, אבד או נגזל "הספר הקדוש" – ככל הנראה ספר

התורה האחרון שהיה מצוי בידם. ־בעקבות הרדיפות הם נמלטו לאיזור הררי בשולי ההימ

לאיה. האיזור שבו בחרו להתיישב, בצפון־מזרח הודו היה אז מלא יערות פראיים, מרוחקים ומבודדים, ושם הם השתדלו

לשמור על דתם ותרבותם. לפני כ־150 שנה הופיעו מיסיונרים נוצרים באזור שלהם, והמירו את דתם לנצרות, אך באמצע המאה ה־20 החלו חלקים מהם לשוב ליהדות ולשמור על מצוות, עקב חזונו של אחד

־מבני הקהילה, שביקש להשיב את "בני מנסיה" לכור מחצבתם.

יהודה ליבוביץ'

משפחת צונגלוי. "קבלת הפנים בישראל היתה חמה ואוהבת"

ילדי הקהילה בלבוש מסורתי | צילומים: גרשון ויהושע מנשה

אחרי 2,700 שנה הביתה

"אנו, בני ישראל, אחים בדם, שבכינו ונאנחנו למען ציון,

אנו מתגעגעים לארץ ישראל ולעלייה לרגל... אנו אחד מעשרת

השבטים... כבר איננו אבודים. כעת מצאנו את שורשנו"

"הישראלים? איך אומרים? עם קשה עורף. עקשנים, יודעים

לעמוד על שלהם, לא יתנו לאף אחד לדרוך עליהם, וכמובן יעמדו על שלהם עד הסוף אם הם צודקים"

גרשון במילואים | צילום: יהודה ליבוביץ'

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 3031 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

אצל איינשטיין אף אחד לא היה פותח פייסבוק בשיעור | איור: אהרון שבו

לכודים ברשת

העמוד פתוח 24/7 <<< סטטוסים מתעדכנים בכל שנייה <<< לייקים עפים לכל עבר <<< פייסבוק השתלט לנו על החיים, אבל גם עם אלף חברים ברשת אי אפשר להתחבק או להתנשק

<<< "יש סכנה, שהמון תקשורת פירושה מעט קשר ומעט משמעות"

אני רוצה לקחת את החוויה החברתית של הקולג' ולהעלות "אותה לרשת". במילים הללו מפשט השחקן ג'סי אייזנברג -

ששמגלם את דמותו של מארק צוקרברג בסרט "הרשת החברתית" – קונספט מאוד בסיסי שעמד מאחורי פייסבוק בתחילת

דרכה. בין אם מדובר בציטוט מדוייק ובין אם לאו, קו המחשבה הזה הוביל את צוקרברג להיות בעליה של חברה, שהונה המשוער עומד על 75

מיליארד דולר.מה הפך דווקא את פייסבוק למכרה זהב? על אלו צרכים חברתיים היא ובעיקר אחרת, חברתית רשת כל לחלוטין כמעט העלימה כיצד עונה? – כיצד משנה כניסתה האינטנסיבית לחיינו את פני החברה בה אנחנו חיים?

מתמקדים בפרופיל האישי הרשתות החברתיות הראשונות הופיעו לראשונה באינטרנט כבר מאמצע שנות ה־90, במתכונת של קהילות - כלליות מקוונות. רובן התמקדו ברעיון לאפשר לאנשים לתקשר אחד עם השני ולעודד אותם לשתף מידע אישי

ומחשבות באמצעות כלים פשוטים ונוחים לתיפעול.בשלהי שנות ה־90 השכילו הרשתות החברתיות להבין, כי הפרופיל האישי

־של המשתמש הוא המרכיב המרכזי - ובו יש להתמקד. לכן, הן איפשרו למשתמש לקבץ רשימה של חברים, וגם לחפש משתמשים נוספים שתחומי העניין שלהם זהים לשלו. בחלוף הזמן, השתכללו השיטות למציאת חברים

ברשתות השונות.הדור החדש של הרשתות החברתיות התחיל לפרוח באמת ב־1997, עם לידתו של האתר "SixDegrees”, המבוסס על ניסוי שערך בשנות ה־50 פסיכולוג בשם סטנלי מילגרם, בו הוא גילה כי יש צורך בשישה אנשים בלבד כדי ליצור קשר בין כל שני אנשים בארצות הברית )ומכאן שמו של

האתר(. "Friendster" ,)2000( "Makeoutclub" לאחר מכן הגיעו רשתות, כמו)2002 ( וב־2003 קמה "Myspace”, שזכתה לפופולריות יוצאת דופן. כש־

כבר נדמה היה שהרשת החברתית מיצתה את הפוטנציאל שלה עד תום, הגיע ב־2004 בחור יהודי מאוניברסיטת הרווארד, אותו מארק צוקרברג, אשר איגד יחדיו את צמד המילים Face ו־Book, ושינה את כללי המשחק.

תוך פחות משנתיים “פייסבוק” השאירה את מתחריה הרחק מאחור.אז מה יש ב”פייסבוק” שהיה חסר ברשתות האחרות? מה גורם למאות

מיליונים לפתוח דף באתר?

"נכנס רק בגללך"דרור אורן )27(, סטודנט באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע, מעיד על עצמו כ"מכור נואשות לפייסבוק". במילים אחרות, העמוד שלו פתוח אצלו

בלפטופ 24 שעות ביממה. "החברים שלי מעדכנים שם כל הזמן מה קורה להם ועל מה שמעניין אותם

- לינקים למוזיקה, המלצות לספרים, ביקורות ודברים מצחיקים."בנוסף, הפייסבוק מאפשר לי לווסת את עוצמת הקשר הרצויה במערכות יחסים שונות בחיים שלי. מצד אחד לדבר עם אנשים שאני אוהב כל יום בצ'אט, ומצד שני לאחל מזל טוב פעם בשנה לאנשים שלא נמצאים במעגל

החברים הקרוב שלי". ה"חברים" בפייסבוק לא באים על חשבון חיי חברה ממשיים?

"ההסתכלות שלי על הפייסבוק היא לא כעל חיים חברתיים. רוב האנשים שאיתם יש לי אינטראקציה יומיומית בפייסבוק, הם אותם אנשים שמקיפים

אותי גם בחיים האמיתיים ושאיתם אני יוצא לבלות".מה האפליקציה הכי שימושית, מבחינתך?

"NEWS-FEED - עידכוני סטטוסים ותגובות עליהם. פעם הייתי מעדכן ־סטטוסים פעמיים ביום. סתם דברים שעוברים לי בראש. בשלב מסויים הח

לטתי להוריד מתח, ועברתי לפעם ביומיים בערך”. יותר. במקרה של אורן, מדובר בכמות מזערית לעומת מכורים כבדים “השותפה שלי בדירה מעדכנת סטטוסים יותר משלוש פעמים ביום ולא

חוסכת במילים", הוא מסביר.גם לייקים אורן לא מפזר בנדיבות רבה מדי. מדובר, מבחינתו, בחותמת איכות שצריך להרוויח ביושר. "אני אוהב לקבל לייקים, אבל אני מעניק רק

למה שראוי באמת. "הסטטוסים המוצלחים שלי גוררים עשרות לייקים, ואין כיף יותר גדול מלשמוע את המשפט: 'שמע, אני נכנס לפייסבוק רק בגללך! אתה קורע אותי

עם השטויות שאתה כותב'".־בלי להתמצא בתיאוריות, אורן התייחס אל הסטטוס כמוקד המשיכה העי

קרי ברשת החברתית. אבל אם הקלישאה טוענת, שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, לפי ד"ר כרמל וייסמן, פוסט־דוקטורנטית באוניברסיטת אינדיאנה פייסבוק מדובר באריאל, במקרה של הדיגיטלית ולשעבר מרצה במגמה

באותה שורת סטטוס.־"שורת הסטטוס יצרה מצב שאנשים עידכנו באופן שוטף את הפרו

פיל, ולכן היה מה לעשות ברשת. רשתות חברתיות קודמות לא סיפקו עניין מעבר לעידכון הפרופיל ורכישת חברים, ולא היתה סיבה להישאר

בהן". ד"ר וייסמן, מדובר באמת בתמורה חברתית אדירה?

"לכאורה, שום דבר מהותי לא השתנה. החיים שלנו נראים אותו דבר - ויש בהם גם פייסבוק. אנחנו נמצאים כרגע במצב של עודף במות תקשורת ועודף תקשורת, ומרוב שכולם מתקשרים כל הזמן, לא ברור אם אנחנו אומרים דברים משמעותיים, ואם אנחנו באמת מקשיבים. יש סכנה שהמון תקשורת

פירושה מעט קשר, מעט משמעות ומעט קשב".

"חוששים לכתוב את דעותיהם"־פייסבוק, אולי יותר מכל רשת חברתית שקדמה לה, מאפשרת למשתמ

שים ליצור לעצמם זהות וירטואלית שלא תמיד חופפת למציאות - ולעיתים אף רחוקה ממנה שנות אור.

אריק פלדמר

"הרשתות החברתיות עוזרות לנו ליצור זהות שקיימת רק שם", חופפת היא "לפעמים לביא. שדה אייל הקליני הפסיכולוג אומר לזהות האמיתית שלנו, ולפעמים מאוד שונה. ריבוי האפשרויות הזה דורש מאיתנו כל הזמן להשתנות, לעצב את עצמנו מחדש ולהגיע לאני האידיאלי שקבענו לעצמנו. אבל יכול להיות לזה גם מחיר אישי

כבד, ואנחנו עלולים לחוש פיספוס תמידי.־"אני קורא לזה 'המסיבה הכי טובה בעיר'. כל הזמן דברים מתר

חשים, כל הזמן צריך להיות מעודכנים. רשתות חברתיות על קראק ־ואדרנלין. כל פעם מישהו אומר את משפט המחץ שלו, וזה יוצר קת

רזיס תמידי, מעבר אינסופי משיא לשיא".שטרם מושג, הוא תמידי קתרזיס אותו של הסימפטומים אחד נכנס לספרי הפסיכולוגיה: "דיכאון פייסבוק". שדה לביא הספיק כבר

־לטפל בנערים ומבוגרים שחשו על בשרם את המרדף הזה. "נתקלתי במטופלים, שחוששים לכתוב את דעותיהם בפייסבוק, מחשש

שיאבדו את החברים שלהם", הוא מספר. "זוהי תחושה של בידוד חברתי - שאתה נשאר מחוץ לאירועים או שממש דחפו אותך החוצה באמצעות חרם או הקנטות. זו בעצם התחושה, שלא משנה כמה מסיכות תעטה, תמיד יהיה מישהו יותר

טוב, יותר שנון, יותר חכם".אבל "דיכאון פייסבוק" לא נובע רק מתחושת קנאה. במקרים רבים מהווה הרשת החברתית במה אפקטיבית לחרמות והצקות. "כבר ב־

2005 מצא סקר שנערך באנגליה, כי אחד מתוך חמישה ילדים נחשף לאלימות דרך האינטרנט", אומר שדה לביא.

"בשנים האחרונות אפשר לראות הרבה חרמות ברשתות. ילדים יוצרים דף פיקטיבי של ילד אחר, ומכניסים לשם נאצות נוראיות". "לפני להיות קטלנית. כזו עלולה אינטרנט בריונות התוצאה של

כשנה התאבד גם בארץ נער בגלל חרם מהסוג הזה".

"תשתית נוחה להתקוממות"־הקיץ האחרון עמד בסימן המחאה החברתית הרחבה ביותר שהת

רחשה אי פעם בארץ.קצת לפני שכל ילד בארץ הכיר את השם דפני ליף, קמה לה מחאה צנועה יחסית שנולדה ברשת החברתית – קראו לה "מחאת הקוטג'". בשיאה היא מנתה יותר ממאה אלף גולשים והשיגה תוצאות יפות שהתבטאו בהורדת מחירים משמעותית של גבינת הקוטג' ומוצרי

מזון נוספים. קשה לפספס את הסמיכות בין המחאה הזו, שהוצתה בפייסבוק,

־לבין המחאה החברתית הכללית שסחפה את המדינה. לא בטוח שהקריאה לצדק חברתי אשר הרעידה את רחובות ישראל הקיץ, היתה

מתקיימת ללא הטריגר בדמותה של מחאת הקוטג'.אבל עם כל הכבוד לאוהלי שדרות רוטשילד ול"הפגנת המיליון", יותר, הרבה גדולות התקוממויות החברתית לרשת המייחסים יש למשל גל המהפיכות שהיכה בעולם הערבי ושאף זכה לכינוי המחייב

"אביב העמים הערבי".־אחת הדעות הרווחות היא שהקידמה וכניסתן של רשתות חבר

תיות למדינות ערב, יצרה תשתית נוחה להתקוממויות רחבות היקף. האומנם?

"נתונים חדשים מערערים על האגדה ש'האביב הערבי' הוא תוצר ־של הרשתות החברתיות", טוען ד"ר רפי מן מבית הספר לתקשו

רת באריאל. "בלוב, למשל, רק 4% נוכחים בפייסבוק, במצרים 5.5%, 17.5%. על כן, מבחינה תקשורתית הגו־ ־ואפילו בתוניסיה אין יותר מרם החזק ביותר הוא 'אל־ג'זירה', שמגיעה לכל בית בעולם הערבי

שיש בו טלוויזיה."אני מניח שהרשת תמשיך להוות גורם מתסיס בכל תנועת מחאה או התקוממות אזרחים, אבל כוחה האמיתי עדיין מותנה במרכיבים

אחרים בסביבה התקשורתית", מסביר ד"ר מן.

מחשבות על העתידכדי להבין את היקף חדירתו של פייסבוק לחיינו, מספיק להיכנס לכיתה אקראית באוניברסיטה. סביר שתיתקלו בסטודנטים חמושי קידמה, הגולשים אל מחוזותיה המתוקים של הרשת. בין אם מדובר בלפטופ, אייפון או אייפד - כל אמצעי טכנולוגי כשר. לפעמים נדמה שהמרצה הוא רק רעש רקע טורדני, ועיקר ההתרחשות בכיתה היא

וירטואלית. ד"ר מן, לאן כל זה הולך? אולי בסופו של יום מדובר באופנה

חולפת?־"לא ברור כמה זמן יחזיק פייסבוק במעמדו הנוכחי, אבל אני מע

ריך שגם מי שיירש אותו, יאמץ את התפיסה שהרשת החברתית הזו מבטאת, ויפתח אותה לכיוונים נוספים.

"הרעיון שאדם יכול לבטא את עצמו בפני קהלים עצומים, בלי שיצטרך להיות בעלים של עיתון או תחנת שידור, יהיה מעתה חלק

בלתי נפרד מעולם התקשורת".לדברי הפסיכולוג שדה לביא, אנשים תמיד יחפשו דרכים חדשות ליצור ביניהם קשר, ואנשים תמיד ירצו לפתח טכנולוגיות ולהיות יצירתיים. "זה יכול ללבוש צורות אחרות מאלו שהורגלנו אליהן עד היום, אבל הצרכים הפסיכולוגיים של האדם, כמו חברות, יצירתיות

וביטוי עצמי של הזהות – תמיד יהיו", הוא מסכם.

אייפי.

אי.ם:

לוצי

מןיס

וימל

כרם:

לוצי

מרלד

פיק

ארם:

לוצי

צוקרברג. "אני רוצה לקחת את החוויה

החברתית של הקולג' ולהעלות

אותה לרשת"

ד"ר וייסמן. "מרוב שכולם מתקשרים

כל הזמן, לא ברור אם אנחנו אומרים דברים

משמעותיים, ואם אנחנו באמת מקשיבים"

שדה לביא. "נתקלתי במטופלים,

שחוששים לכתוב את דעותיהם בפייסבוק, מחשש שיאבדו את

החברים שלהם"

ד"ר מן. "הרעיון שאדם יכול לבטא את עצמו בפני קהלים

עצומים, בלי שיהיה בעלים של עיתון או תחנת

שידור, הפך לחלק בלתי נפרד מעולם התקשורת"

יןול

אסל

נב ע

ם:לו

צי

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 3233 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

אONE הרח תר הספורט הפופולריכשנה ולפני פעילותו, את חיב את טלוויזיה. כערוץ גם הפציע מגיח ONE של הספורט חדשות שים מיומו הראשון שני מנחים,

אחת מהם היא דניאלה סמרי.בתקשורת שני לתואר סטודנטית סמרי, בבינתחומי, אומנם רק בת 26, אבל הספיקה לעבור בתחנות תקשורתיות רבות - בתחום הספורט בכלל

והכדורגל בפרט. חזק”, זה משהו מאוד “גדלתי בבית שבו ספורט היא מספרת. “יש לי אבא חולה כדורגל, ונולדה לו בת בכורה, אז מגדלים אותה על ברכי הענף. היינו

יושבים ביחד שבתות שלמות ורואים משחקים”.של איזה קבוצה?

יהודה, אבא אוהד שרוף שלהם, אפילו "של בני היתה תקופה שהיה אסור לנו לראות משחקים של קבוצות אחרות, כי לטענתו, באותה תקופה, של סוף שנות ה־80, לא היתה קבוצה שראוי לצפות בה מלבד

־בני יהודה, ועד היום אני משתדלת לא להחמיץ משחקים".

מתי התחלת את הקריירה התקשורתית?"מייד כשהשתחררתי מהצבא, חיפשתי את עצמי ONE בתור עו־ בעיתונות הספורט. התחלתי באתרכך אחר בעיקר. בכדורגל וכתבת שטח, עורך זרת עזבתי את האתר כדי להיות הדוברת של בני יהודה, מגישת בתור ,ONEב־ שנייה בקדנציה אני וכיום

מהדורת הספורט בטלוויזיה”.ספורט, בעיקר בתקשורת, הוא עולם של גברים.

לא חששת להיכנס אליו?הגברי שמו זה בעיקר המחסום וחבל. נכון, ־"זה ־נע מאיתנו, הנשים, להגיע לספורט. כשאישה נכנ

סת לעולם הזה, קודם כל אומרים: 'הנה, הביאו עוד אחת יפה כדי שתגיש'. רק אחר כך נותנים לה צ'אנס,

ורואים אם היא באמת יודעת או מבינה".גם את הרגשת כך?

־"כל אישה שבחרה להיכנס לתחום הספורט הרגישה כך בשלב כלשהו, אבל ברגע שקולטים שהיא

־מבינה, התפיסה משתנה מהר מאוד. ברגע שהסטיגמה תשתחרר לגמרי, יהיה לנשים יותר קל לחדור

לתחום".בתוכניות מעורבות נשים ויותר שיותר אף

הספורט, החשש להיכנס עדיין קיים?"כן, גם היום נשים עדיין חוששות, אבל עם הזמן יש יותר רצון. בחורות שואלות אותי איך הן יכולות ־להיכנס לתחום, ומה הן צריכות לעשות. ישנה הת

עוררות, אבל היא לא מספיקה.

"אני חושבת שנשים מביאות לתחום ערך מוסף. הטובות את לבחור יוכלו מהן, יותר שיהיו ברגע

באמת".אז בעצם את אומרת שאין תחרות?

"היום יש כבר סוג של תחרות, אבל כיוון שמאוד ־קשה להשתחרר מהסטיגמה, רק הטובות באמת מצ־ליחות להתקדם. היה נחמד אם היו יותר נשים מאחו

רי הקלעים, כמו כתבות, עורכות.זה בעיקר "מי שמנהל את תחום הספורט בארץ גברים, אם היו חודרות יותר נשים למקומות האלה,

זה היה טוב".־את מהדורת הספורט מגישה סמרי עם מירון ארו

נוביץ, איתו עבדה גם בסיבוב הראשון שלה באתר .ONE

איך הכימיה ביניכם?"עשינו את אותם תפקידים בתחילת דרכנו, והיום אנחנו מגישים את מהדורת הספורט, אז אפשר להגיד שצמחנו ביחד. כימיה עם פרטנר זה משהו שאי אפשר ONE את המהדו־ ־לפברק. כשבחרתי לחזור להגיש ברה ידעתי כבר מי זה מירון ומה טיב היחסים בינינו”.

לא מהמתגלחיםאפשרות היתה לסמרי כי מעלה, קצר תחקיר לעבוד בספורט 5, ערוץ הספורט הוותיק, אך היא בחרה ב־ONE, שעושה את צעדיו הראשונים על

המרקע. לחזור זה הבית שלי. מבחינתי, התבקש ONE“לשם אחרי שבקדנציה הקודמת מאוד נהניתי. קנה

וש בפגישה, הערוץ אנשי עם זה שישבתי ־אותי מעתי על החזון שלהם. מאוד קרץ לי להיות חלק ממשהו חדש, שנבנה יחד איתך. להיות חלק מדור

המייסדים”.חאולי בעצם חששת מתחרות עם מגישות מנו

סות כמו מירי נבו?"אי אפשר לשרוד בתחום הזה לאורך זמן אם אתה טוב להיות לך גורמת רק תחרות מפחד מתחרות. יותר, ואני בעד. האנשים החזקים בשני הצדדים היוו שיקול בהחלטה, אבל מהכיוון שיש להם המון ניסיון ואפשר רק ללמוד מהם. ב־ONE אני מביאה דברים ־ייחודיים משלי, שאין בהכרח לאנשים אחרים בת

עשייה”.איך זה בא לידי ביטוי?

"יש הרבה אנשים בתחום הזה, לא בהכרח נשים, שבאים להתגלח על הספורט כתחנה להמשך. אצלי זה לא המצב, ספורט היה האהבה הגדולה שלי ומה ומי שמגיע עם התשוקה וחלמתי לעשות. שרציתי הזאת, מרגישים את זה בעבודה שלו. כל בוקר אני

מודה לזה שלמעלה שזה מה אני עושה".ולא אז את רואה את הספורט כתחנה קבועה

זמנית?"חד משמעית כן!".

ואם בכל זאת לא היית עוסקת בספורט, מה היית עושה?

"אין לי מושג. הייתי אומללה. אף פעם לא עצרתי לחשוב על זה, כי לא היתה אופציה אחרת מבחינתי. ידעתי שזה מה שאני רוצה, ושלא אנוח עד שאשיג

את זה. זאת האהבה הגדולה של חיי".איך הפכת פתאום לדוברת?

יהודה, בבני הדוברות של האופציה לי "נכנסה ומאוד פיתה אותי לעבוד במועדון שאני אוהדת, וגם להכיר את הצד השני של המתרס – הקבוצה. למדתי

איך היא מנוהלת ואת כל ההחלטות שמאחוריה."השנה הזאת בבני יהודה תרמה המון לאופן שבו אני עובדת כעיתונאית. יש לי עכשיו נקודת מבט

שלרוב עיתונאי הספורט אין, וזה יתרון".התחנה הבאה היתה צ'רלטון.

"הקשר בינינו נוצר עוד כשעבדתי מולם כדוברת של בני יהודה. כשעזבתי, טילפן אליי אחד ממנהלי

הערוץ ואמר לי שהם מגייסים שדרני קווים.היה ממש הזה והמקום שם, הייתי שנים "שלוש מקצועיים אנשים ניהול, מבחינת בשבילי חממה מי לכל בחום ממליצה אני הבחינות. שאר ומכל

שהולך לעסוק בתחום הספורט, לעבור שם בדרכו".אז למה עזבת גם שם?

"היה לי מאוד קשה, ועד היום אני מתגעגעת מאוד! ONE הקלה על הפרי־ ־אבל הידיעה שאני חוזרת ל

דה”.

יותר נשכניתגם על הרדיו סמרי לא דילגה, ובתקופת לימודיה

־לתואר ראשון הגישה תוכנית ספורט ברדיו של המרכז הבינתחומי.

"זאת הפעם הראשונה שהתנסיתי בתחום הרדיו", היא מספרת.

ואיך זה שונה מטלוויזיה?

"אבא שלי אוהד שרוף של בני יהודה. אפילו

היתה תקופה שהיה אסור לנו לראות משחקים של קבוצות אחרות, כי בסוף שנות ה־80

לא היתה קבוצה שראוי לצפות בה מלבד בני יהודה"

"אם לא הייתי עוסקת בספורט הייתי אומללה.

לא היתה אופציה אחרת מבחינתי. ידעתי שזה מה

שאני רוצה, ושלא אנוח עד שאשיג את זה. זאת האהבה

הגדולה של חיי"

"יש הרבה אנשים בתחום הזה, לא בהכרח נשים, שבאים להתגלח על הספורט

כתחנה להמשך. אצלי זה לא המצב, ספורט היה תמיד

האהבה הגדולה שלי ומה שרציתי וחלמתי לעשות"

"יש כמה מועמדים ראויים לאמן את

הנבחרת, ביניהם אלי גוטמן. אם מסתכלים על התוצאות,

הקמפיין האחרון הוא כישלון. יש עדיפות למאמן ישראלי,

שמבין את השפה והמנטליות"

שי בוחבוט

לטלוויזיה, בניגוד ממלכתי, פחות זה "ברדיו ואפשר להיות יותר נשכנים.

"רדיו מאוד לא דיבר אליי, ולא נמשכתי אליו, אבל אחרי הפיילוט של התוכנית מאוד הוקסמתי. חשבתי שלא משהו הנה 'וואלה, לעצמי: אמרתי

שאני ממש אוהב'".חמה יותר מלחיץ, לעלות לשידור ברדיו או בט

לוויזיה?־"ברדיו, בניגוד לטלוויזיה, יש משהו נורא משח

רר. לאף אחד אין מושג מי אתה או איך אתה נראה ־ולבוש. אתה יכול להגיע עם פיג'מה, כפכפים ושי

ער הפוך. זה עוזר לדיבור, ובשאלות זה עוזר להיות יותר משוחרר.

"בטלוויזיה כל הזמן צריך לדאוג לזווית הצילום,

למיקום המצלמה והתאורה. יש כל כך הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון, לפני שאתה מדבר. ברדיו כל

זה לא קיים, אתה נטו אתה".ONE הוא אומנם אתר ותיק, אבל על המרקע

חהוא חדש. הוא באמת יכול להוות תחרות לערוצים הוותיקים, כמו ספורט 5 או צ’רלטון?

כאתר, ONE הסטנדרטים של את "מי שמכיר ־הספק הזה לא עובר אצלו בראש. אין לי ספק שע

רוץ הטלוויזיה ידביק את הפער, ואם היה לי ספק, לא הייתי בוחרת לחזור לעבוד שם”.

חעם כל הרצון הטוב להדביק הפער, אתם משדרים ליגה סקוטית ובלגית.

שכבר ומכרזים, שידור זכויות של עניין "זה נמצאים בידי הערוצים המתחרים. המבחן האמיתי

אז ישתחררו למכרזים. עד יהיה כשדברים שלנו אנח כי הקונבנציונלי, במובן נלחמים לא ־אנחנו

נו לא יכולים להילחם במשחק של ליגה ספרדית שמשודר במקביל. אבל ברמת של תוכניות אולפן

אנחנו נותנים פייט מאוד יפה".

ביזנס בלי פלז'רהדבר הראשון שסמרי עושה בבוקר הוא קריאה לישיבת כהכנה הספורט, ואתרי עיתוני כל של בוקר משותפת של הערוץ והאתר, שבה מחליטים

מה המשימות והצילומים שעושים היום. "ספורט זה דבר מאוד דינמי. לכן מנסים למצוא עוגנים. למשל אם יש משחק בערב זה עוגן", היא לאותו שמתוכננת עיתונאים "מסיבת מסבירה. ערב גם היא עוגן. יוצרים סדר יום ומתחילים לכתוב ולצלם, במטרה לגבש את המהדורה את הדברים

בערב".מה השאיפות שלך?

"החלום שלי תמיד היה להגיש חדשות ספורט ואני עושה את זה".

אז מה נשאר?"יש לי עוד הרבה לאן לצמוח ולהתפתח בתוך ONE, ובזה אני מתרכזת עכשיו. אני מאוד מאמינה בלחיות את הרגע. אנשים שמתעסקים במה יהיה הלאה קצת מפספסים את ההנאה ממה שהם עושים.

וכרגע אני מאוד נהנית”.מי המנטור שלך? יש דמות בולטת שהשפיעה

עלייך?"אין לי מישהו ספציפי שאני רוצה להיות כמוהו. אני משתדלת לקחת קצת מכל אחד, כי אני מאוד רוצה לשמר את הייחודיות שאני מביאה. עבדתי עם הרבה אנשים לאורך הקריירה הלא מאוד ארוכה

שלי, ולקחתי קצת מכל אחד".בעיסוק מעורבת שלך המשפחה כמה עד

שלך?

"מאוד. הם צופים בכל מהדורה שלי. עם אחי הקטן אני מתייעצת הרבה מאוד, וההורים מותחים לא פעם ביקורת על מהדורה או ראיון שעשיתי. הם מאוד תומכים בי, כי הם יודעים שזה החלום

שלי".יצאת פעם עם כדורגלן?

"לא! אני מאוד מקפידה לא לערבב ביזנס ופלז'ר. זה משהו שקיבלתי על עצמי בתחילת הדרך, כדי

שאוכל להישאר תמיד אובייקטיבית".עד כמה הידע שלך נרחב בספורט?

"אני חושבת שהוא נרחב מאוד, בעיקר בכדורגל, כי משם אני מגיעה. אבל אני לומדת כל הזמן. אני הולכת לראות כל מיני משחקים, לא רק כדורגל. הסוף, ועד מההתחלה קוראת אני ספורט עיתוני

ולא מפספסת כלום מכל הליגות."אף פעם לא באתי ממקום של נערת פרומטר. של רק לבוא ולהקריא. מאוד חשוב לי להבין ולדעת על מה אני מדברת, וגם אם אני נתקלת באייטמים שאני פחות מבינה בהם, אני לא אעלה לשידור או

אראיין לפני שאעשה תחקיר".

עכו היא הפתעת העונה נעבור ברשותך לבוחן בקיאות קצר.מי זכתה בגביע העולם בח2006?

הייתי אתמול ההיסטוריה. אל איתי תלך "אל עליו, שאלות אותי תשאל ואם כדורגל, במשחק אני לא אזכור, אפילו שזה היה של הקבוצה שאני

אוהדת. זיכרון זה לא הצד החזק שלי".בתור אוהדת בני יהודה, מתי הוקם המועדון?

"לא מזמן המועדון חגג 75 שנה". חמי לדעתך, צריך לאמן את הנבחרת? ואל תגי

די אייל ברקוביץ כי את לא אובייקטיבית. ערוץ ONE הרי מריץ אותו ממש בפראות.

גוט אלי ביניהם ראויים, מועמדים כמה ־"יש מן. את גיא לוזון, מאמן הנבחרת הצעירה, הייתי רוצה לראות, בקדנציה הבאה, מאמן את הנבחרת. אם מסתכלים על התוצאות, הקמפיין האחרון הוא

כישלון."בכל מקרה, יש עדיפות למאמן ישראלי, שמבין

את השפה והמנטליות".מי הליגיונר הכי מצליח כיום, לדעתך?

־"באופן כללי, אייל ברקוביץ' הוא גדול השחקנים בכל משתנה שתבחר. כיום, לדעתי, זה ביברס נאתכו, שמשחק ברובין קזאן, והליגה הרוסית תהיה

המקפצה שלו לרמות הגבוהות".מי תזכה השנה באליפות?

"מכבי חיפה והפועל תל־אביב ירוצו עד הסוף, ־מכבי תל־אביב תצטרך להתאושש מנטלית מהת

קופה בה היא נמצאת כרגע". מי הפתעת העונה בליגת העל?

"לא אגיד קריית שמונה, כי המיקום שלה פחות מפתיע אותי, בגלל הניהול ורמת האימון הגבוהה.

הלוואי שהם יצליחו לגנוב את האליפות."אבל הפועל עכו היא הפתעת העונה עד עכשיו. ומאמן, אלמוני סגל מינימום, תקציב עם מועדון אלי כהן, שמציג קבלות כל שנה ועדיין לא סופרים

אותו".מי הקבוצות שיירדו?

־"ראשון־לציון, ואליה יצטרפו שתיים מתוך השלוש: באר־שבע, הפועל חיפה והפועל פתח־תקווה.

־קשה לי לראות את פתח־תקווה יוצאת מהבור שאליה היא נקלעה בתחילת העונה, עם מינוס תשע

נקודות, אבל מגיע להם להישאר".האמנת שהשביתה בחNBA תסתיים?

"הליגה גדולה מדי, וגם התקציבים גדולים מכדי שישביתו אותה".

את למלא תצליח בכדורסל תלחאביב מכבי החלל שהשאיר פארמר?

"הוא השאיר חלל מאוד גדול, אבל אני מאמינה ־שבמכבי חשבו על הרגע הזה וידעו שהוא יכול לה

גיע. דיוויד בלאט הוא מאמן ענק. שהוא בטוחה ואני האיש, את להכיר לי "יצא

יידע מה לעשות".איזה טיפ יש לך לבנות שרוצות לעבוד בתחום

הספורט בתקשורת?לע לא הרצינות, בשיא המקצוע את ־"לקחת

שות הנחות ולא לעגל פינות. לא לחשוב שתפתרי בחצי חיוך דברים. להיות סופר מקצועיות ולהראות בקיאות. לא לפחד ממכשולים, ויהיו לא מעט כאלה בדרך. לדעת שזה לא הולך להיות קל: יבחנו אותך

־בשבע עיניים - בניגוד לגברים, שלא נבחנים כמונו.

"בנות, הכי חשוב לא לפחד, למרות שזה נחשב עולם של גברים".

"הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לדניאלה הוא ליהנות

ממה שהיא עושה" מירי נבו, מגישת הספורט הוותיקה, מייעצת

18 כבר הספורט בערוץ משדרת "אני חשנה. בוודאי שאני רואה באור חיובי נוכ

חות נשית בתקשורת הספורט, בדיוק כמו חשאני מחייבת נוכחות נשית בכל דבר ועחניין אחר", אומרת שדרנית הספורט הוותי

קה מירי נבו.־לדבריה, מה שחשוב בעיקר הוא שמי שמ

תעניינת ורוצה, תוכל להרגיש שהדלת הזאת פתוחה בפניה.

־"כדי שתהיינה יותר נשים בעולם התקשו

רת הספורטיבית צריך לטפל בתרבות הספורט בארץ. אם ילדות, נערות ונשים יעסקו יותר בספורט, גם תצמחנה נשים נוספות שהנושא מעניין אותן. בסופו של דבר, מי שזה מעניין

אותה והיא מוכשרת, יכולה להצליח. קול על לדבר נוהגת אינני לכך, ־"מעבר

גות. אני חושבת שזה לא מכובד. הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לדניאלה הוא ליהנות ממה שהיא עושה, ואני מתרשמת שהיא אכן

נהנית".

סמרי. "נשים מביאות לתחום הספורט ערך מוסף" | צילום: שי בוחבוט

"קודם כל אומרים: הנה, הביאו עוד אחת יפה כדי שתגיש"היא הספיקה לשדר ברדיו )המרכז הבינתחומי(, לערוך באינטרנט )ONE(, לשדר מהקווים לטלוויזיה )צ’רלטון(, וכאוהדת שרופה של בני יהודה הפכה גם לדוברת של הקבוצה <<<

ONE ,במקום כל אלה היא התחילה להגיש את מהדורת החדשות של ערוץ הספורט החדש<<< אבל עם כל הכבוד לספורט ולספורטאים, יש לה קו אדום: היא לא תצא עם כדורגלן

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 3435 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

בבין בפתחחתקווה, המנומנם יהודה בן רחוב כרמים ושדות (טוב, אולי קצת הגזמתי), ישנו בית מיוחד – הבית של חוג אוהדי הפועל פתחח

תקווה. לא, האוהדים לא מתארגנים בו לקראת משחקים ולא נפגשים שם לכתוב שירי הלל לכוכבים. הבית נועד למטרה אחת: להקל על שחקני מחלקת הנוער שגרים רחוק או

מתקשים למצוא מקום להעביר בו את הלילה. הפרוייקט הייחודי הזה בנוף הכדורגל הישראלי התחיל בתרומה קטנה של פעילים מקרב אנשי "החוג הכחול" – ובהם רובי ביבי, צוריאל לוין, ציון דלל ושלומי וורצל - לשחקנים צעירים והוריהם,

שהזדקקו לעזרה בכסף וציוד וכן לגב תומך ואוזן קשבת.חלה במחלה קשה. הוא הנוער קרה, למשל, ששחקן במחלקת קיבל מ"החוג הכחול" 25 אלף שקל, שנאספו בתרומות, כדי לסייע

למשפחתו שנאלצה לעבור לדירה מרווחת יותר. ואחר כך עלה הרעיון של הבית.

“לפני ארבע שנים נפגשנו, כמה חברים, ובדקנו איך אנחנו יכו־לים לעזור לקהילה”,

מספר שלומי וורצל על ההתחלה של מפעל התרומות. “אמרנו שנקים חוג אוהדים, שמטרתו לעזור לילדים בהפועל פתח־תקווה, שקצת מתקשים להתקיים. מאז, ’החוג הכחול‘ דואג שלא יהיה אף

שחקן רעב”. וורצל, מעידים עליו חבריו, לא אוהב לדבר, “הוא איש של מע־שים”. אם הבית דאז, סמדר דמירל, שעובדת היום כמזכירה במח־לקת הנוער של המועדון, מספרת איך נולד המיזם שהלך וגדל עד

שהפך לבית שבו אנחנו יושבים כעת. “לפני ארבע שנים התגרשתי, והבן שלי, ז‘אן, עבר להפועל פתח־תקווה מהפועל כפר־סבא”, היא מספרת. “אנשי ’החוג הכחול‘ בי־קשו לעזור לי, ומאותו רגע פשוט קיבלתי מהם עזרה בכל תחום - החל באוכל וכלה בבגדי כדורגל לילד וכסף למחנות קיץ. שלו־מי תמיד דאג לשלוח אותו מתוקתק לכל מקום. אני והילדים שלי

חייבים לו את החיים שלנו. אין אנשים כאלה”.

וורצל-בוגלה-ברצלונהלפני שנה פנה וורצל אל דמירל, וביקש ממנה לתמוך בשחקן צעיר ממחלקת הנוער, ולשכן אותו בביתה. דמירל מיד הסכימה, ואפרים בוגלה הפך לאחד מילדיה. "עם כל הקושי והבלגן, לקחתי

אותו אליי לכפר־סבא, והוא הפך לחלק מהמשפחה". אבל לכחולים זה לא הספיק. הם חלמו בגדול, והחליטו להקים

בית לשחקנים שהם תומכים בהם. בעזרתו של איש העסקים ציון דלל, לשעבר יו"ר הפועל פתח־תקווה, הם שכרו בית בעיר, ושיכנו בו את סמדר דמירל וילדיה, אפרים בוגלה כמובן, ועימם עוד ????

???? שחקנים צעירים."החלום שלנו היה שנעבור לפתח־תקווה ונקים בית חם לשחק־נים", מספרת דמירל. "לפני שלושה חודשים שכרנו את הבית, והיום אני עוזרת פה ל???? שחקנים ממחלקת הנוער ולשחקנים שבאים

למבחנים בקבוצה. מי שצריך בית לישון, זה המקום עבורו". "בלי העזרה שלהם לא הייתי מגיע אפילו לאימונים של הקבוצה הבוגרת", אומר אפרים בוגלה, 20, שכבר תפס מקום קבוע בסגל הבוגר של הפועל פתח־תקווה בליגת העל. "אין לי רכב, וההורים שלי בכלל מירושלים, אז אם יש לי אימון בוקר ב־8:30, איך אני אגיע? באוטובוסים? בחיים לא הייתי יכול להסתדר בלי הבית הזה.

"אני כל כך שמח שאני חלק מהמשפחה הנהדרת הזאת. בחלום הכי ורוד שלי לא דמיינתי שיש כאלה אנשים טובים. אני אעשה

הכל כדי לשמח את כל מי שתמך בי".פתח־תקווה הפועל אוהדי רוב וגם בשקט, מתנהל הפרוייקט עדיין לא שמעו על הבית. "חבל שהקבוצה שלנו מופיעה בתקשורת בהקשרים שליליים, ולא על ידי המפעל המיוחד הזה", אומר אוהד. "אני מאמין שחוץ מבוגלה הם יצליחו לגדל ככה עוד שחקנים לה־

פועל".למרות השקט התקשורתי, וורצל חולם בגדול. הכי גדול, אם לו־קחים בחשבון שהמטרה הסופית שלו היא אקדמיה כמו זו של ברצ־לונה. זה מתחבר עם הרעיון הישן של האוהדים, להפוך את הפועל פתח־תקווה, ממש כמו ברצלונה, לקבוצה ששייכת לאוהדים. "לב־רצלונה יש באקדמיה 78 שחקנים. לנו יש בינתיים שלושה. חסרים

לנו רק עוד 75 שחקנים כדי להגיע לרמה של ברצלונה".

משפחה של כדורגלניםכשנכנסים ל"בית הכחול", קשה להתעלם מהדומיננטיות של הכדורגל בחיי הדיירים. הטלוויזיה דלוקה על ערוץ הספורט, נעלי פקקים ותיקי אימון מונחים בכניסה, וכל משחק ליגת

האלופות הוא חגיגה גדולה בבית, עם כיבוד ושתייה. "אמא", בפשטות כאן שמכונה דמירל, כאילו נראה "אנחנו גידולה של קבוצת כדורגל קטנה. אמונה על חיים פה כולנו כמו משפחה", היא מספרת. "זה אומר שלכל ולמרות משותפות, ארוחות יש ערב שכל אחד יש חדר עם טלוויזיה, אנחנו רואים כדורגל

ביחד. חובה". בבית מתגוררים כעת שלושה דיירים קבועים, ומפעם לפעם מתוספים אליהם שחקנים שמגיעים למבחנים או לתקופות קצרות. בוגלה הוא השחקן הבוגר ביותר שגר שם, יחד עם שחקן מקבוצת הנערים וז'אן, 17, בנה של סמדר, שמשחק בנ־ערים א' ומוגדר על ידי הצוות המקצועי כאחד

משחקני העתיד של המועדון. "אנחנו ממש כמו אחים", אומר ז'אן.

"הם מחליפים ביניהם בגדים, נעליים, מב־אמא ממשיכה ביחד", הכל ועושים לים שלו. "מעבר לזה שאני מבשלת להם ומ־מוטיבציה, לשיחות דואגת גם אני נקה, איתם. ומדברת יושבת אני וברגעי משבר אני רוצה לתת להם את התחושה שיש להם מישהו, ממש כמו אמא שלהם, ושהם חשו־בים. אולי התפרקה לי משפחה אחת במשפחה זכיתי אבל בגירושים,

נהדרת".סמדר אמא, כל כמו של למשחקים מגיעה ילדיה, דוחפת ומעודדת אותם, רצה וצועקת על הגדר. הלוואי, היא אומ־רת, שז'אן ואפרים ישתפו

פעולה ביום מן הימים בקבוצה הבוגרת. ובוגלה מסכם: "סמדר היא הכל בשבילנו פה. חוץ מזה שהיא מבשלת ועוזרת בבית, היא גם דוחפת ומעודדת אותי. ההורים שלי לא מעורבים בכדורגל. היא עושה הכל בש־

בילי. קשה לתאר את זה במילים".

על הנאצות המכוערות שמשמיעים אוהדי הכדורגל במגרשים כותבים בכל יום ראשון <<< כשכמה אוהדים מקיימים, על חשבונם, בית חם עבור ארבעה שחקנים צעירים, שגרים רחוק וגם זקוקים לעזרה כלכלית, המקלדות שובתות <<< נכון שעל "הבית הכחול" ועל "אמא" סמדר לא שמעתם?

"בחלום הכי ורוד שלי לא דמיינתי שיש כאלה אנשים טובים". אפרים בוגלה וסמדר דמירל | צילום: גיל לרנר

בוגלה, אפרים בוגלהלאחר שקיבל השנה את הצ'אנס, אפרים בוגלה הוא ללא ספק אחד הכישרונות המפתיעים בסגל האנונימי של

המאמן גילי לנדאו.זוכרים לו במיוחד את שער אוהדי הפועל פתח־תקווה השיוויון נגד האלופה מכבי חיפה, ואת הגול נגד הפועל

באר־שבע, שהעלה את הקבוצה מעל מחסום ה־0 נקודות.בשנת 1999, כשהוא רק בן 8, הגיעה משפחת בוגלה מא־תיופיה למבשרת ציון, ולאחר התאקלמות קצרה, שכללה בעיקר למידת עברית, הבין אפרים הקטן שהוא רוצה להיות

שחקן כדורגל. בהתחלה, הוא מספר, זה היה רק בשכונה. "בסביבות כיתה ה', כשכבר התחלתי להכיר את כל החבר'ה, התחלתי ממש

לאהוב את המשחק. "בגיל 14 הגעתי לפנימיית אמי"ת בפתח־תקווה, והיה שם חוג קטרגל. העביר אותו מאמן מטעם הפועל פתח־תקווה, ג'. אז את נערים והוא המליץ עליי לאלון מאיה, שאימן

באתי להיבחן, ומאז אני במועדון". ספגת השפלות בגלל המוצא שלך?

"תמיד יהיו כאלה שירצו לפגוע ולהעליב, אבל אף פעם לא התייחסתי לזה ולא השקעתי בזה מחשבה. כולם רואים שהאתיופים בארץ מתקדמים, וזה מוכיח לכל אלה שביקרו

רצי־ שאנחנו מסוגלים, כן שהאתיופים אותנו, ניים, משקיענים ועושים המון בשביל להצליח.

"החינוך שקיבלנו הוא לכבד כל אחד, קטן כגדול, אז תמיד יהיו כאלה שינצלו את זה וירצו לדרוך עליך ולה־

תקדם".לליגה הלאומית, ירדתם קיץ מטורף. כמעט עברתם בסוף נשארתם בליגת העל אבל הורידו לכם תשע נקודות

ומינו לקבוצה מפרק. "כל הבלגן של הקיץ עשה לי רק טוב", עונה בוגלה ומ־דגיש שהוא מתמקד דווקא בצד החיובי של הסיפור. "כמובן היא נקודות לנו ושהורידו בפירוק שהקבוצה שהעובדה נתן לשחקנים צעירים - כמוני זה בעייתית מאוד, אבל וכמו אחרים - לקבל את הצ'אנס ואת הבמה להוכיח את עצמנו. אני נותן את כולי לקבוצה, ואני מקווה לנצל את

הצ'אנס הזה".יש סיכוי שתישארו בליגה?

"כן, אני מאמין. עם עבודה קשה והרבה רצון ואמונה - בסוף הכל אפשרי".

ברמה האישית מה המטרות שלך?"עכשיו יש לי רק מטרה אחת, שהפועל פתח־תקווה תי־

שאר בליגת העל. בזה אני מתעסק ולא בשום דבר אחר".

אלון כץ

בחלומותהכי כחולים

אפרים בוגלה: "אין לי רכב, וההורים שלי בכלל מירושלים, אז אם יש לי

אימון בוקר ב־8:30, איך אני אגיע? בחיים לא הייתי יכול להסתדר"

"האמא" סמדר דמירל: "הם מחליפים ביניהם בגדים, נעליים, מבלים ועושים הכל ביחד. מעבר לזה שאני

מבשלת להם ומנקה, ברגעי משבר אני יושבת ומדברת איתם"

המייסד, שלומי וורצל: "לברצלונה יש באקדמיה 78 שחקנים. לנו יש בינתיים שלושה. חסרים לנו רק עוד 75 שחקנים כדי להגיע

לרמה של ברצלונה"

"אני כל כך שמח שאני חלק מהמשפחה הנהדרת הזאת.

בחלום הכי ורוד שלי לא דמיינתי שיש כאלה אנשים טובים. אני

אעשה הכל כדי לשמח את כל מי שתמך בי"

בוגלה על המגרש | צילום: אורן אהרוני, "ידיעות אחרונות"

דרפס

ה פר

עם:

לוצי

| לו

שקון

תיוה

ד אח

ל . כ

קוןתי

ה יכ

צר ש

מהגו

פרה

חו ס

נוול

כ

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 3637 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

דעותראשונות

המתנדנדאריק פלדמר

חיה מוזרה מסתובבת בינינו שנים רבות, אך רק לאחרונה טורחים לחפש לה הגדרה מדוייקת או

לצייר קווים לדמותה. זן נכחד ודי קל לזהותה. החיה הזאת היא לא היא יכולה לחשוף פניה בשיחה על ענייני דיומא, כשלפתע היא שולפת ביטוי עתיק יומין בארמית שנצרב אצלה בירכתי הזיכרון. זה יכול להתבטא של חייו בקורות מפתיעה בקיאות בהפגנת גם יוסף הצדיק או בתורת הלחימה של שר צבא שאול,

אלוף משנה אבנר בן נר. חלק, עבר הטרנספורמציה שלב אם לעיתים, זמן מה, אך בסופו של דבר הזיהוי עלול לקחת

החיה תפלוט משפט חשוד שיסגיר את שורשיה.נש־ אותן עם כורחי, בעל מקוטלג, אני גם מות תועות שספגו מהדת ערכים ומידות טובות, לצד מספר לא מבוטל של הלכות ומנהגים שלא

התיישבו עם השכל הישר וההיגיון הבריא.על להצביע ביכולתי יש כי אגיד אם אשקר את מעליי להסיר החלטתי בה מסויימת נקודה עול המצוות והכיפה, אבל אני כן זוכר רגע אחד זה היה דברים: מספר לי התבהרו בו משמעותי

כשהלכתי לבית הכנסת בערב שבת. התפילה כבר ניגנה ברקע, וניסיתי להדביק את המילים את קראתי הציבור. שליח של סלסוליו בפזיזות - ופתאום זה היכה בי: אומנם חשבתי על כך רבות, אך רק אז המחשבה נחה בראשי באופן נהיר ומסודר. “רק רגע”, אמרתי ביני לבין עצמי, בעוד החזן מרעיד בקולו ומשאיר אותי לאכול את אבק פסוקיו. “מרבית חיי הקצרים אני נושא אותה תפילה בכל שבת. פסוקים ומזמורים אשר נכתבו

בידי אחרים לפני שנים רבות”. המשכתי עם קו המחשבה הזה ותהיתי: אם בחור צעיר כמוני מרגיש כבר עכשיו שהוא מדקלם את אמורים איך אמיתית, כוונה ללא הזו, התפילה להרגיש אנשים שעושים זאת 40 שנה או יותר? מכנית, לפעולה הפכה התפילה אצלם גם האם אוטומטית, או שמא הבעיה היא אצלי ויש לקובץ המזמורים הזה יכולת מיסטית לדבר אל כל אדם

באשר הוא, לאורך זמן בלתי מוגבל?החלטתי לערוך בדיקה זריזה, ולזהות עוד כמה

יורי צרורות ללא מטרות.קל מאוד לזהות את יחידי הסגולה, שהמילים כאילו מתגלגלות מלשונם בפעם הראשונה ואין הקפו־ האגרופים בתפילה: כוונתם לגבי עוררין צים, עצימת העיניים בחוזקה והגיית המילים המ־תנהלת לאיטה, טרם הן יוצאות בשלמותן לחלל

האוויר. היו גם כאלה בקהל. אבל ממבט שטחי זיהיתי

בעיקר אנשים שבאו לטקס הקבוע שבו הם מתכנ־סים בהיכל ומהללים את שם כבודו באמצעות ני־סוחים קבועים שנכתבו אי־שם בתקופת התנאים.

עם רציונל לערבב שמסוכן לכך מודע אני אמונה. הרי “נעשה ונשמע” הן צמד מילים מאוד מהותי בהיסטוריה של העם הנבחר. לא טרחנו לה־קשיב במה כרוכה קבלת התורה במעמד הר סיני, אלא פשוט הסכמנו, ומסתבר שדווקא התכונה הזו

– אמונה עיוורת - שבתה את ליבו של הקב”ה.גם אני סבור שאמונה לא אמורה להיות מלווה בלוגיקה ברורה והוכחות חותכות. הרי זהו בסיס האמונה, לא? האפשרות לבחור בה או לבטלה. אדם המרכי־ התופעות את שלל רואה בעולם, מביט בות אותו, את מחזוריות הטבע ואת סיבוב הגלגל. לאחר מכן הוא מעיין בכתבים – של המדע ושל הדתות השונות - ומחליט מה נראה לו יותר סביר יותר להאמין בו. האם הסברים ארציים ואמפיריים מניחים את דעתו באשר לנפלאות העולם או שהוא

זקוק לחיזוק שמימי?בכוונה עוד לא ציינתי את המונח הבעייתי, אך אין מנוס – הדתל"שים (ואני מדבר נקודתית על פליטי הציונות הדתית־לאומית, משם אני הגעתי) הם ציבור אשר חונך על ברכי הדת. הם לא פסחו גם על לימודי המדע, שמצליחים להתיישב יפה מאוד עם לימודי התנ"ך, כיוון שלתורה הכתובה יש אינספור מפרשים ולכן היא תמיד תוכל לה־

תיישר בהתאם לתגליות. מיליארדי קיים שהעולם בטוחים מדענים שנים בניגוד למסורת התורה, שלפיה הוא קיים רק 6,000 שנה? לא נורא, אז ניתן לומר שבעבר פרק הזמן הקרוי "יום" היה ארוך לאין שיעור, והנה

– הסתירה נפתרה.אין לי כוונה לירוק לבאר ממנה שתיתי שנים רבות ואני בהחלט מכבד את מי שמאמין בזה, אבל העובדה כי יש מגוון אינטרפטציות לתנ”ך ובעת הצורך ניתן לשלוף אחת אשר הולכת יד ביד עם

ממצאי המדע, נשמעת לי נוחה. נוחה מידי.יש נטייה להתבלבל בין אמונה לדת, שני מושגים שונים מהותית אחד מהשני. דת מכתיבה לך כיצד לבטא את אמונתך, בעוד אמונה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. יש שיגידו כי אותם משלי־כי כיפות ומקצרי חצאיות בוחרים בדרך הפשוטה ורוצים לטעום מתאוות העולם הגשמי ללא חומות ההלכה. הרי לא ייתכן שהם אינם מבחינים באור

הגדול. לא, הם פשוט מוותרים לעצמם. כאחד שנמצא כרגע בצידו החילוני של המתרס, דב־ אך מצד שני - בגו דברים חושב שיש אני רים דומים מתרחשים גם בעבר השני. אין לי ספק

שציבור רחב בעולם הדתי נשאר שם מסיבה אחת: פחד.

תמיד היה לי קשה עם הביטוי "יראת שמיים". מדוע אמונה צריכה להיות מלווה בתחושה שכל רגע עלולים ליפול עליי השמיים? שאם חס וחלי־לה אסטה מעט מדרך הישר, אני עלול לשלם על

זה - אם לא כאן אז בעולם הבא?יכולת ללא שנבראנו היא הפשוטה העובדה בחירה. אף אחד לא שאל אותנו אם אנו מעוניינים לי גם יש יצור אנושי, בחיים האלה. לכן, בתור יצרים, וכל עוד הם אינם פוגעים בסביבה, מדוע

שארסן אותם לחלוטין? ומוסר לערכים זקוקה האנושית החברה נכון, כדי להבחין בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון. לא בכדי אנו בעלי החיים היחידים על גבי הפלנטה

הזו אשר מתנהלים בניגוד לטבע שלהם. ואף על פי כן, האם אני צריך לחוש כל הזמן שמישהו נושף בעורפי רק משום שלא נטלתי ידיים לפני אכילת הלחם או שכחתי למלמל "מודה אני" ברגע שפקחתי את העיניים? האם זוהי כוונת בורא עולם, שנחיה בחשש תמידי? שנלקט כל חיינו מצ־וות, גם אם איננו מבינים את פשרן, כדי להבטיח

לעצמנו פיסת אדמה ראויה בגן עדן?אני רואה עיוורים בכל מקום, הולכים ישר בלי להביט לצדדים ולחקור לעומק, בלי להיכנס אל עבי הקורה, לנבור בספרים, להתווכח, למצוא את שביל הזהב. סגורים בד' אמותיהם ומסרבים להק־

שיב לקולות אחרים. גם אני חוטא בדבר במובנים רבים - אומנם למ־דתי ובניתי לעצמי איזושהי תבנית, ולתוכה יצק־תי את האמונה שלי, אך ברור לי כי תמיד אפשר לצלול עמוק יותר. הכל ארעי, וגם להיגיון פנים

רבות. שמנסה מי כל משוכנע: כן אני אחד בדבר להוכיח דבר שהוא בבסיסו תלוי אמונה, לא הפנים

את מהות המושג.גם השנה יום כיפור עמד בפתח ואיתו ההתח־בטות השנתית שלי – לפקוד את בית הכנסת או לא? להכות על חטאים ולמנותם תוך כדי הלימה

על הלב או לוותר? מצד אחד, אי אפשר להתנער מתחושת הצבי־עות שיש בדבר, להתנהל כל השנה בדרך מסויימת וביום הדין לבקש מחילה על כך. מצד שני, אני לא יכול להתכחש לבערה הפנימית שניצתת בתוכי

כל פעם מחדש בימים הנוראים. לאחר שיקולים רבים, בחרתי שלא ללכת.

כולנו סחורה פגומה שצריכה תיקון מדי פעם – כל אחד והתיקון שלו.

האם אני צריך לחוש כל הזמן שמישהו נושף בעורפי רק משום שלא נטלתי ידיים לפני

אכילת הלחם או שכחתי למלמל "מודה אני" ברגע

שפקחתי את העיניים? האם זוהי כוונת בורא עולם, שנחיה בחשש

תמידי? שנלקט כל חיינו מצוות, גם אם איננו

מבינים את פשרן, כדי להבטיח לעצמנו פיסת אדמה ראויה בגן עדן?

אש אש מדורה

חורף. השמיים מכוסים עננים, בחצר עשב צעיר וירוק, מכוסה טיפות גשם. הבית נעים וחמים, על הגז סיר מרק מהביל. שמיכת הפוך מחממת ומפנ־

קת, מדיפה ניחוח נפלא של... מדורה.לפני כשנתיים ארזנו בן זוגי ואנוכי פקלאותינו, שבירושלים הקסומה נחלאות שכונת את עזבנו ועברנו אל מעבר לקו הירוק, לאריאל. עיר קטנה נעימים בתושבים ומלאה טבע מוקפת ושקטה,

ואדיבים.את להרגיש היה ואפשר בעיצומו, היה הקיץ החביבה. העיר הלחות, של נטול הנעים, האוויר התמקמנו בדירה קטנה עם חצר, בלב שכונה ותיקה.

השומרון מעולם לא הרגיש טוב יותר.האידיליה החלה להיסדק בחורף. הורדתי בגדים יבשים מחבל הכביסה, לבשתי מכנסיים וחולצה ונ־פלתי לתרדמה. בבוקר נתקלתי במבטו הזועם של בן זוגי: "איפה היית בלילה?", שאל בכעס. "עשית

מדורה בזמן שישנתי?".מאותו יום השתנו חיינו. ריחו הנפלא של מרכך הכביסה שלי הוחלף בריח של מי שזה עתה חזר מטיול אחרי צבא. הכביסה היבשה וכל בגד שבא

במגע איתה הדיפו ריח עז של אש, מדורה.השתלט הבוערים העצים וריח המשיך, החורף על ביתנו. מדיף הריח העיקרי היה החתול, שפר־

וותו נספגה בריח.אמצעי בטיחות נוקשים ננקטו על מנת למגר את הרעה החולה. החלונות הוגפו, חבלים ומתלים ועליהם כביסה שסירבה להתייבש מילאו את הבית. מפאת צער בעלי חיים נמנעתי מלרסס בושם על חיית המחמד האומללה. ביתנו הפך למחסן חנוק. המרק איבד מטעמו, שמיכת הפוך כבר לא פינקה.

בוקר אחד, בדרכי החוצה ממחסן הכביסה החנוק בו התגוררנו, נתקלתי בשכן החביב ממול. "חורף נפלא", הוא פסק וחייך מאוזן לאוזן. "האוכל, הנו־חות, הבית החם. מאז שהתקנו תנור עצים, העונה

הזאת הפכה לאהובה עליי".

ביתנו הפך למחסן חנוק. המרק איבד מטעמו,

שמיכת הפוך כבר לא פינקה

עפרה פסדר

אלון כץ

די לאפליה!

אני באמת מנסה להבין את המרצים, ואין ספק שזה קשה ואפילו מרגיז.

זה: אתם מדברים עם מישהו, תחשבו על מתאמצים ומנסים לשכנע אותו בטיעוניכם או משתפים (בעיקר משתפות) אותו באירוע משמעותי בחייכם, והוא, בתגובה, משחק עם הסלולרי, לא מגיב ואפילו לא מנסה להבין על איזה נושא חשוב אתם מדברים. הפלא־פון נתון כך ביניכם, מפריד כל ניסיון ממשי לקשר, ולא, אין לזה קשר לעובדה שהיא חו־

פרת (טוב אולי קצת).נראה אבל אמפירית, בדיקה עשיתי לא שזה קורה גם בכל כיתה, או לפחות בחלקה האחורי. סטודנטים שנראים על פניו כאנשים רציניים מפנים את עיניהם במהלך השיעור לכיוון לא ברור (בערך באזור הברכיים, ימי־נה), משאירים שם את עיניהם עד סוף השי־לכיוון הראש את מרימים לא ואפילו עור

המרצה.אני מודה, זה בהחלט מפתה. לפעמים גם אני חוטא ומציץ בעידכונים של YNET או אם יש פרסום בלעדי ב־ONE, בודק מייל או אפילו עושה איזו גיחה קצרה לפייסבוק. אני יודע שזה לא מנומס ואני גם יודע שזה יכול כזלזול, אבל מה לעשות, אני לא להתפרש

יכול שלא. לא לכך ואי ונייר, בעט שמאמין כאחד שלא לי קשה בשיעורים, בלפטופ חמוש להתעדכן במה שקורה במדינה, אז האמצעי היחיד שיכול להזריק לי את מנת האקטואליה

לווריד הוא הסלולרי.

קשה החכמים, המכשירים בעידן היום, לי לראות את הסטודנט לפניי גולש חופשי, ולא לשלוף את הפלאפון מכיסי. אבל, בניגוד לאותו סטודנט, שמוציא את המחשב בגאון ואף מחבר אותו לשקע הקרוב, אני נאלץ לה־

תחבא ולהסתיר את המכשיר, פן אתפס ואזרק מהכיתה בבושת פנים.

מרצים יקרים, תבינו: בעידן הנוכחי אפשר האישי במחשב שנמצאים לדברים להגיע גם בסלולר, ואין שום סיבה שלא אקרא את החומר לשיעור באמצעות המכשיר או שלא אתעדכן באירועים הרי גורל, כמו, לדוגמא, למה לעזאזל דן מרגלית אירח כבשה ב”ערב

חדש”(?!).מחוסר הפחד ולמרות הקושי כל עם אז בבקשה: אליכם פונה אני וזלזול, הקשבה אפשרו לי ולחבריי המוסווים לגלוש וללמוד הסלולרי הטלפון באמצעות באמת!) (כן, באופן חופשי גם במהלך השיעור, ואני מבטיח דרמטית יש התפתחות אם בתמורה לעדכן

בנושא הכבשה.

מרצים יקרים, תבינו: בעידן הנוכחי אפשר

להגיע לדברים שנמצאים במחשב האישי גם בסלולר, ואין שום סיבה שלא אקרא את החומר

לשיעור באמצעות הסלולרי

קורין אלבז

תהיו ריאליים

הז'אנר הטלוויזיוני החדש שפוקד אותנו שינה לנו את החיים. לא אעלעל פה בתרומות החינוכיות

או הלא חינוכיות שלו - זה מיותר, הוא כבר כאן! הגי־ יותר מלשמוע את גיחוך בי מה שמעלה גיה של לאה שנירר ב"מעושרות" הוא לשמוע את כל המתחסדים, שמכריזים שהם לא צופים ב"זבל הזה". אני בטוחה שכמה מהם דוברי אמת, אך לפי נתוני הרייטינג רבים מהם פשוט שקרנים. אף אחד לא מודה שהוא נהנה מצפייה ב"אח הגדול", ב"יפה והחנון", ב"מעושרות" ועוד מיני מטעמים שמכי־

נות לנו הזכייניות. אני מודה: אני חסידת הז'אנר. רואה הכל מהכל. הערצתי, למושא הופכים שהמשתתפים לא וזה הם בסך הכל מספקים לי אתנחתא קומית בשעות הערב. אז למה לברוח מזה? למה לא לעמוד זקוף ולומר בקול רם: "גם אני רואה 'הדור הבא 24/7'"? אני שומעת במסדרונות הקמפוס, בבילויים עם חברים ואפילו בארוחת שישי מילות גנאי על התו־כניות (חלקן בצדק), ויתרה מכך מילות גנאי על הצופים בהן, שברוב המקרים אלה הם עצמם. אבל אם בכל מקום אנשים חושבים שזה תת־רמה ולא מבינים איך אנשים צופים בתוכניות הללו (תוסיפו

לזה קול צפצפני ומתחסד), מישהו צריך להסביר התו־ לאחר יום הרייטינג שמפורסמים את 40%

כנית. הדיון בנושא מזכיר לי את הדיון סביב המוזיקה המזרחית. אף אחד לא הודה שהוא שומע את אותם זמרים וכולם עיקמו פרצוף על המילים הנמוכות תי־ ה"ים המוזיקה של השלילית ההשפעה ועל בני הנוער, אך באירועים משפחתיים כונית" על כל אותם מלעיזים דיקלמו את המילים (הנמוכות),

ניענעו ישבנים ומחאו כפיים. מוזר. זה בסדר להאזין למשה פרץ קוראים נכבדים, וזה בסדר לא לפספס בשום פנים את פרק ההדחה הכפול של "האח הגדול". זה לא שבמקום זה אתם

פוקדים את התיאטראות והאופרה.

אפרת בוסאני לוי

אופסימיסטיתחשוב מחקר התפרסם שבועות כמה לפני זה "אופטימיות מוכח: זה עכשיו ביותר. ואמרתם: במחקר נתקלתם אם במוח". פגם "שטויות, עוד מעט ייצא מחקר אחר שיפריך זה, יהיה טוב" - כנראה גם אתם לוקים את

בפגם המדובר.האמת, סוף סוף מחקר מועיל. במשך שנים אני טוענת: "אני לא פסימית, אני ריאלית". אבל אנשים תמיד מתעקשים: "תחשבי טוב - יהיה טוב". לשווא אני מנסה להסביר: "ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לחשוב טוב לא באמת

מביא תוצאות".הספר הכל התחיל. כשבבית בילדות כבר עם בעיה "יש להוריי. המורה קראה היסודי הילדה", אמרה בדאגה. הבעיה שאובחנה היתה וביק־ פסימיות. המורה הראתה בכיתה ציור, שלי והאינטרפטציה פרשנויות, לשמוע שה

הבהילה אותה.למען האמת, עד היום איני מבינה את הב־עיה. בסך הכל לקחתי בחשבון גם את השלילי. הסברתי שאני רואה צד חיובי וצד שלילי, אבל את זיעזעה השלילי את גם לראות היכולת המורה. הוריי כמובן לא הבינו על מה המהומה, "הילדה בסדר גמור", הם ענו וגוננו כתמיד. לה, "היא רואה את החיובי ואת השלילי בכל

דבר. זו המציאות".ככל שגדלתי, המצב הפך הזוי יותר. ליתר

אחד, יום יותר. הזויים הפכו אנשים דיוק, עצבנית הלכתי עליי. חירבנה ציפור למשל, השכ־ אחת את ראיתי כשבדרך ומצוברחת, נות שלי. "חירבנה עליי ציפור", התבכיינתי וחיפשתי קצת סימפטיה - אבל היא ישר הת־חילה בחגיגות. "איזה יופי! זה מזל טוב! הלוואי

עליי!". "טוב, הלוואי עלייך", הסכמתי מייד.אני לא מציעה לראות רק שלילי. נכון של־פעמים האור בקצה המנהרה הוא פתח היציאה מהחור השחור שבו את/ה נמצא/ת. אבל קחו המנהרה בקצה האור שלפעמים גם בחשבון הוא רכבת שדוהרת לקראתך. וזכרו שהמשפט "יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות" תמיד לא נכון, כי לא משנה מה קרה לכם, תמיד יש

יותר גרוע.כשקראתי על המחקר נרגעתי. עכשיו אנ־לה־ ויפסיקו אצלם, הוא שהפגם יבינו שים הפטרתי טוב", "יהיה בעיות. לאחרים מציא

באופטימיות.

במשך שנים אני טוענת: "אני לא פסימית, אני

ריאלית". אבל אנשים תמיד מתעקשים: "תחשבי טוב -

יהיה טוב"

זה בסדר להאזין למשה פרץ וזה בסדר לא לפספס בשום פנים את פרק ההדחה הכפול של "האח הגדול". זה לא שבמקום זה אתם פוקדים את התיאטראות והאופרה

לקראת סוף נובמבר יצאה לפולין קבוצה של 46 סטודנטיות, 24 מתוכן לומדות במרכז.

יהודי" "נפש הארגון בצוות מלוות הבנות, שהוביל את המסע, פרשו כנפיים אל עבר המראות בפולין השואה, מתקופת מההיסטוריה, שנאספו

הקרה.גם אני הייתי איתן, סטודנטית לתקשורת בשנה ג' שבוחרת לעצור הכל ולממש חלום - להכיר ול־דעת, להמחיש. כשהייתי בתיכון, המשלחת לפולין ההזדמ־ לידי וכשבאה פיספוס, והרגשתי בוטלה נות, החלטתי לא לוותר, כי ידעתי שזו לא תשוב

בקרוב.טיסה של ארבע שעות שעות בלבד מפרידה בין נתב"ג לוורשה. אבל שם כה מנוכר וקר. בצידי הכ־ביש עצים בשלכת שנותרו יתומים מעלים, מחיים.

כמה סימבולי.בחשיכה, כשפנינו לעבר יער של עצים עירומים ושתיקה חרישית, צעדנו יחדיו עם דגלי ישראל, עד שהגענו לקבר אחים - שם נקברו בעודם חיים כל

יהודי העיירה הפולנית טיקוצ'ין.הדלקנו נרות לזכרם, כאשר על כל נר הופיעו פרטי משפחה שנרצחה. הנר שלי האיר את זכרה של משפחה בת חמש נפשות, הורים ושלושה יל־דים רכים. השתיקה ביער איפשרה לנו לשמוע את זעקת הנרצחים, ולא ידענו אם היכן שדרכנו היתה

מונחת גופה של ילד או אם.עברנו את מחנה טרבלינקה, בו נרצחו כמיליון יהודים ולא נותרה משם שום הוכחה לזוועות, רק

סיפורים ומצבות. מחנה מיידאנק הותיר בי תחושה נוראה, למראה תאי השינה הצפופים, שהיו מותאמים ל־250 איש, המלתחות יהודים, כ־500 לשם הוכנסו ובפועל הקרות, תאי הגזים, שלמראית עין נראים תמימים, אך שם נלחמו יהודים רבים על עוד טיפת אוויר, על

עוד דקת חיים. שם זעקו פה אחד "שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד". שם עמדנו במעגל וזעקנו יחד איתם את אותה זעקה. שם שרנו בשבילם את השיר "כשהלב בוכה" של שרית חדד, וקיבלנו פנים אחרות לשיר,

קיבלנו את הפנים שלהם. פנים של פחד וכאב:"שמע ישראל אלוקיי עכשיו אני לבד,

חזק אותי אלוקיי עשה שלא אפחד,הכאב גדול ואין לאן לברוח,

עשה שייגמר, כי לא נותר בי כוח".

הרצחת וגם ירשת, ממש כךבצריף האחרון ניצב "שולחן הניתוחים", בו חדרו לתוך איברים פנימיים של יהודים, שמא החביאו בגופם זהב. מאותו צריף העבירו את כל הגופות

לחדר המשרפות, בו סיימו את מלאכת ההשמדה. לצד הצריף, מוקף במצבה, ניצב "הר האפר" הג־בוה, ובו אפר היהודים שנרצחו במיידאנק. לראות

ולא להאמין. דאג יהודי" "נפש צוות הקשים, המראות בין והפוגה ריענון יום של ותכנן נפשנו להיטיב עם בעיירת התיירות זקופנה. נהנינו משלג יפהפה ולא מעט קניות. כשירד הערב ואיתו הקור החודר, חזרנו

לשורשי המסע. למחרת הגענו למחנה אושוויץ-בירקנאו, מראות נתפסות של שיער שנ־ לא כמויות שאין לתאר. בו להכנת ותיאור השימוש היהודים, גזז מראשי שטיחים, אינספור נעלי הילדים והמבוגרים, המ־זוודות, הרכוש וכל מה שנלקח מידיהם. "הרצחת

וגם ירשת", ממש כך. נחשפנו לסיפורים קשים על בלוק 10, בו ערכו או הרסניות קרינות שכללו נשים, על ניסויים כריתת איברים אינטימיים. כמעט כל אישה שנכ־נסה לשם, יצאה כשהיא אינה יכולה להביא ילדים

לעולם. נח־ בו המקום הוא המוות" "בלוק – 11 בלוק רצו גורלות של יהודים רבים, בין עבודה למוות. בחצר בין הבלוקים הללו נמצא "קיר המוות" - שם העמידו את מי שנחרץ גורלו למות וכיוונו לעברו

מטח יריות. שם שיחקו הנאצים "פגע במטרה" כמה שיותר מהר, בנשק חם, כאשר יהודים רצים ומנסים להימלט

מאותם כדורים, שבכל מקרה ישימו קץ לחייהם.

"צאי החוצה, תברחי!"נסיעות של שעות ממקום למקום, ממראה אחד למשנהו. לאחר שבת מנוחה, נותר רק עוד יום אחד

למסע, בו ביקרנו בלודז' ושבנו חזרה לוורשה. נכנס־ לחוויה. עצומה תפנית קיבלתי בלודז' היהודים נלקחו בהם הרכבת, מקרונות לאחד נו לגטאות או למחנות ההשמדה. לפתע נשמע קול צפירה חזק וחריקה על הפסים, הלב כבר לא היה במקומו, המחשבות רצו לכיוון טרגי - פה סופנו.

הרכבת נכנסת בנו. הבטתי בפני המדריכה וחשכו עיניי, פניה זעקו פעמיים, לחשוב בלי תברחי!". החוצה, :"צאי לי ואיתי עוד כמה בנות, השאר לא זינקתי מהקרון באמת הצליחו לעכל את מה שהולך סביבן ונותרו

במקום, בהלם מוחלט. שמגיעה ענקית רכבת גיליתי שיצאתי, איך הסמו־ בפסים פנינו על וחולפת בצפירות אלינו כים. זה היה קרוב, או לפחות ככה זה הרגיש. את תחושת חוסר האונים לא יכולתי למחוק מראשי, כך הם הרגישו, רק שלי היה לאן לברוח. הם לא ידעו מה מצפה להם מעבר לקרון, הם שמעו יריות, צרחות, ונותרו צפופים בקרון אחד בלי יכולת לב־

רוח, להבין.התחלנו הגבורה". "מסלול את עשינו בוורשה באנדרטת המרד לזכר לוחמי הגטו, רחוב מילא 18, שם היה הבונקר הראשי בימי המרד, וכיום הוא אנ־דרטה. סיימנו באומשלגפלאץ - הכיכר בה ריכזו את כל היהודים ומשם שלחו אותם למחנות ההש־

מדה. "גבורה". הנושא סביב קצר טקס שם קיימנו וגבורה, היא מילת המפתח. מפתח המסע שפותח את הדלת לזיכרון. וזיכרון אין משמעו עצב ונבי־רה ברגשות העבר הקשים מנשוא אלא להזכיר ולא

לשכוח, להנציח.העם את להשמיד אחת: היתה השואה מטרת היהודי. לא להותיר זכר מהקללה, מהיצורים שאינם ראויים לחיים. כשאני הורגת מקק, אני צריכה לתת דין וחשבון על כך? חלילה, הגנתי על עצמי מגועל.

כך בדיוק נהגו הנאצים ביהודים.בכל פינה איומה בה דרכנו הוכחנו לעולם שא־המסע מטרת הגיעה פה להישאר. כדי כאן נחנו עצם על נפשם שמסרו אחינו את חיבקנו שלנו. המשכנו את שמם, שהנצחנו בכך יהודים היותם את קיומם. הזכרנו את אשר עבר עליהם וקיבלנו את הכוח להמשיך להאמין. להאמין בכך שאנו עם נבחר, שתמיד היו ויהיו לנו אויבים שינסו להשמיד ולהעלים אותו כליל - אולם שרדנו עד כה, וכך זה

חייב להימשך. התגבשנו למדינה אחת ששייכת לנו. מדינה עם המנון, שטח וביטחון, שעלינו לשמר כדי שלא נע־

בור שואה נוספת. מדינת ישראל והאמונה בהנצחה ובהשגחה הע־ליונה הם המתכון לעוצמה ולהתמודדות מול כולם.

לניצחון שלנו כעם, כזהות.

עמדנו וזעקנו יחד איתם את אותה זעקה

המשלחת. "פרשנו כנפיים אל עבר המראות שנאספו מההיסטוריה" | צילום: דורית גיאואהרירד

דצמבר 2011 | הידיעות של אריאלה | 3839 | הידיעות של אריאלה | דצמבר 2011

דעותראשונות

מורן סקיטל

נכנסנו לאחד מקרונות הרכבת בהם נלקחו היהודים לגטאות

או למחנות ההשמדה. לפתע נשמעה צפירה חזקה וחריקה על הפסים. הלב כבר לא היה במקומו. המחשבות רצו

לכיוון טרגי: פה סופנו"

השתיקה ביער איפשרה לנו לשמוע את זעקת הנרצחים, ולא ידענו אם היכן שדרכנו היתה מונחת

גופה של ילד או אם

פסי הרכבת באושוויץ. "תפנית עצומה לחוויה" | צילום: מורן סקיטל

יסוד, ערכי משלושה מורכבת צה"ל רוח שמהם נגזרים עשרה ערכים נוספים. בתקופה האחרונה נראה שנוסף להם עוד ערך: "שירת הקרובה המטכ"ל שבישיבת ייתכן נשים". יידחף ללו"ז העמוס הנושא החשוב הזה, ויע־לה לדיון בצמרת הצה"לית, בין ההתמודדות היער־ לבין סיני בגזרת המתגבר האיום עם כות לקראת התרחישים הצפויים מול הגרעין

האיראני.על שומעים אנחנו פעמים ויותר יותר מטקסים, בהפגנתיות שיצאו דתיים חיילים מפני שאלה כללו שירת נשים. למעשה, האקט כבר הפך לטקס בתוך טקס, וכדי לשמור על הסדר אפשר לתאם את העניין עם הרס"רים. כמו "לשירת התקווה המסדר ידגל את נשקו", גם "לשירת הנשים, הדתיים יכתיפו את נשקם

וייצאו מן הרחבה, שמאל ימין שמאל".אבל נטישת טקס ממלכתי עקב שירת נשים היא פעולה מיותרת. ניתן היה לצפות מחיילים את שיבינו קצונה, דרגות לקבל שעומדים ההשלכות של המעשים שלהם, יגלו גמישות ואחריות, ויצליחו לפתור את הנושא בלי לעו־

רר מהומה. אפשר לאטום את האוזניים, אפשר לנסות למצוא פתרון עם המפקדים - ואפשר לבחון שב־ ולמצוא ההלכתית, הסוגיה את לעומק הלכתיים סימוכין יש מסויימות סיטואציות

שמתירים להשתתף בטקס כזה. אם הגענו למצב שהופעה של ליידי גאגא בחצי עירום נמצאת באותו סטטוס עם חיילת בלהקה צבאית, ששרה את "שיר הרעות" בטקס

זיכרון - אנחנו בבעיה רצינית.אבל אולי יותר מהתנהלות הצוערים, מה־

צבא היה ניתן לצפות שיהיה המבוגר האחראי בסיפור – וזה לא קרה.

בני 20, שפוע־ חיילים עוזבי הטקסים הם לים על פי צו מצפונם, ומסתכלים על הנושא את בחשבון לוקחים לא הם האישית. ברמה כלל השיקולים, לא נושאים באחריות כוללת רח־ השלכות יש שלמעשיהם מרגישים ולא בות. לעומתם, ממפקדים בכירים בצה"ל ניתן לצפות שיידעו לקרוא מראש את הסיטואציה,

וישכילו למנוע את העימות.סוגיית שירת נשים עלתה לכותרות פעמים רבות, וקשה להאמין שלמפקדים לא היה מו־דיעין מספיק איכותי כדי לדעת שלחלק מה־חיילים הדתיים תהיה בעיה להשתתף באירוע כזה. במקום ללכת לקראתם, נראה שבבה"ד 1 החליטו לעשות דווקא, ולהפוך את שירת הנשים לאחד הערכים המקודשים בצבא. עוד רגע מזעיקים את פרופ' אסא כשר, שיעדכן את "רוח צה"ל" ויוסיף לערכי היסוד את החובה

לשמוע שירת נשים.בשאלה מי צודק, החיילים או הצבא, התשו־בה היא שצה"ל צודק. השאלה המעניינת יותר

היא האם הוא יידע גם להיות חכם.

מסופר על נערה שננעלה על אחד הגגות של מגדלי מנהטן, שבכיסה קופסת תכשיטים ובה שתי מאמה הנערה קיבלה הטבעות את זהב. טבעות

לפני שזו הלכה לעולמה. כדי כי הנערה הבינה כבד ובלב ברירה בלית להינצל היא חייבת לזרוק את אחת הטבעות לר־

חוב. הטבעת פגעה בראשו של אחד העוברים. חשב האיש לעצמו: "כמה נחמד לפסוע ברחוב כשטבעת

זהב נופלת עליך", ולא הרים את ראשו. פגעה שוב השנייה. הטבעת את הנערה זרקה הטבעת באותו איש, שהכניס גם את הטבעת הש־

נייה לכיסו. התחילה הנערה לעכל כי כנראה שלא תהיה לה ברירה אלא לקפוץ. בעצב וכעס היא זרקה למטה ואז הרים את ראשו את הקופסא שנותרה בידה,

האיש בעצבים: "מי החוצפן שזורק פסולת?".כל יום מחדש אני פותחת את העיתון, ולא מו־פתעת לראות שגם הפעם אין איזו ידיעה טובה או

מילה חיובית על משהו, על מישהו.

כתוב: והיה העיתון את שפתחתם לכם קרה מבקשת היא בה צוואה השאירה עשירה "אישה או: נזקקות"? למשפחות יועבר מרכושה שחצי "אתמול קיבל מוכר פלאפל מתל־אביב את פרס יקיר העיר, כי הוא מקפיד לתת מדי יום חמש מנות בר־ שחולפים מסכנים לאנשים בחינם פלאפל

חוב"?התשובה היא לא, והאבסורד הגדול הוא שדב־רים יפים קורים כל יום, אם לא כל שעה. התרגלנו

פשוט לשמוע, לראות ולקרוא רק דברים רעים. ההרגל הזה הוא הרגל מגונה. הוא משפיע על איך שאנחנו מסתכלים על דברים, על אנשים, ועל

איך שאנחנו מתנהגים או מדברים. היוק־ במגדלי שכניי היא לכך אישית דוגמא רה של גבעת שמואל, מרחק כמה רחובות ממני. רחובות שלמים של בניינים מנקרי עיניים נמצאים שם, ובקלות רבה יוכל אדם ליפול ולחשוב כי הם אנוכיים, סנובים ומרוכזים רק בעצמם. אבל אם רק ירצה, יוכל גם למצוא שם אינספור צדיקים נסת־רים, שהוראות הקבע השמנות לא פוסקות לזרום מחשבונם לארגוני חסד, ועמותות שלמות עומדות

בזכותם. אולי כדאי האורים, חג החנוכה, חג בוא עם שהאור לא יישאר רק בחנוכייה אלא בלבבות כו־לנו. שנסתכל על אנשים ברחוב ונראה אצלם את נקודת האור. שנדע להיות קצת יותר אופטימיים, לומר מילה טובה ולפרגן. שהתקשורת לא תצליח

להפוך אותנו למה שאנחנו בעצם לא.

לפני שבוע זכה פרופ' דניאל שכטמן בפרס לכבוד זכה הוא נובל. פרס בעולם, היוקרתי מלכים ולתהודה עולמית, וגם הפך לנתון נוסף ומרשים בסטטיסטיקה לא הגיונית של מספר - שזכו והישראלים בפרט - היהודים בכלל

בתהילה הבינלאומית הזו. אם נדבר רגע באחוזים: 10% עד 50% מזו־כי הפרס, כמעט בכל קטגוריה, אף כי שיעור היהודים באוכלוסיית העולם הוא פחות מ־2%. הנובל מוענק לאנשים יוצאי דופן, שהביאו לידי מימוש את יכולותיהם הנדירות, הצליחו ולאת־ ולהעשיר העולם, את ולשנות לשפר גר את הידע האנושי. הנתונים המדהימים על אחוז היהודים בקרבם הביאו מספר רב של אנ־

שים לנסות להסבירה.במשך כל הדורות ניסו להסביר את התופ־עה הזו בעזרת ההכרזה שעם ישראל הוא העם האח־ ובימים עולם, בורא ידי על הנבחר ההצלחה נוסחת סביב השיח מתגבר רונים

היהודית. ואני, הקטן, שחונכתי על פי התפיסה הגור־סת כי עם ישראל הוא אכן העם הנבחר, עדיין מתלבט בשאלה, ורוצה לשתף גם אתכם, קו־

ראים יקרים: האם אין זו התנשאות, שלא לומר גזענות?

לכאורה, התשובה ברורה. נראה כי זהו אכן ביטוי של התנשאות. אך ההיפך הוא הנכון: עם הוא רק יותר מיתר העמים, ישראל לא טוב קיבל את התורה ואת הציווי להפיצה, ועל ידי

כך לתקן את העולם. משום כך נתן הבורא לעם ישראל סגולות שעם רק ולא עילאיים, וכישורים מיוחדות ישראל לא נמצא מעל שאר עמי העולם, אלא במידה מסויימת גם מתחת: צריך לשרת את למוסר להגיע אחד לכל ולעזור האנושות, הגון לשלטון וחיצוני, פנימי ליושר אמיתי,

ושוויוני, לצדק חברתי עולמי.

ליאור כהן

יהודה ליבוביץ'

העם הנבחר?

מילה טובה

אבנר שאקי

ע"ע שירת נשים

פלאמניהשי בוחבוט

בשנים לשיגרה שהפכה נעימה, לא תופעה האחרונות, היא שאנשים מחוברים לסלולרי שלהם

יותר מאשר לאנשים סביבם. חברים, עם לבילוי שיוצאים למצב מגיע זה מתיישבים בפאב - ובמקום לדבר אחד עם השני כל אחד מתכנס בתוך המכשיר שלו, ופתאום אתם קולטים שזה לא רק בשולחן שלכם אלא כל הפאב. אנשים מתכתבים ביניהם בפלאפון, כשהם יושבים

אחד ליד השניאיפה הלכנו לאיבוד עם הסמארטפונים שלנו?

למקומות פלאפונים עם כניסה יאסרו לא אם באופק פתרון רואה לא אני (פנטזיה), ציבוריים

לתופעה הזאת. ולא שאנחנו לא מוצאים זמן להת־עסק עם הנייד במהלך היום - בלימודים, בעבודה, בשעות הפנאי. חבל שזה בא על חשבון זמן איכות עם החבר/ה, החברים או אפילו המשפחה. אולי זה רק עניין של זמן עד שהאסימון ייפול, אבל כשזה

יקרה יהיה כבר מאוחר. אז לפני שגם אתם נשאבים לתוך התופעה הבי־זארית הזאת – וגם אם אתם כבר חלק ממנה - עוד

לא מאוחר להפסיק. ותזכרו: בכל פעם שאתם נמצאים במפגש חברתי או משפחתי, פשוט עזבו את המכשיר והקדישו את

מלוא תשומת הלב לאנשים שבאמת מגיע להם.

אם הגענו למצב שהופעה של ליידי גאגא בחצי עירום נמצאת באותו סטטוס עם חיילת בלהקה צבאית, ששרה את "שיר

הרעות" בטקס זיכרון - אנחנו בבעיה רצינית

האבסורד הגדול הוא שדברים יפים קורים כל יום, אם לא כל

שעה. התרגלנו פשוט לשמוע, לראות ולקרוא רק דברים רעים

לא רק שעם ישראל לא נמצא מעל שאר עמי העולם, אלא במידה

מסויימת גם מתחת: צריך לשרת את האנושות

הידיעות של אריאלה

ראש טובזה ואני וזה הכובע שלי

כתבה וצילמה: מורן סקיטל

הסובלשם: שלומי כהן

מה לומד: הנדסת בניין, שנה ג'מאיפה הכובע? בוטיק ירושלמיכמה כובעים יש לך בבית? 6-5כובע - סטייל או צורך? גם וגם

השלם: חורף בשבילי הוא... בעיקר סבל. שונא חורף

קפה ושוקולדשם: מאיה אזולאי

מה לומדת: תקשורת חזותית, שנה ב'מאיפה הכובע? קסטרו.

כמה כובעים יש לך בבית? 10כובע - סטייל או צורך? סטייל

השלימי: חורף בשבילי הוא... קפה חם והרבה שוקולד

לכבוד היומולדתשם: אסיה פריידנברג

מה לומדת: מדעי ההתנהגות, שנה א'מאיפה הכובע? שוק הכרמלכמה כובעים יש לך בבית? 4כובע - סטייל או צורך? צורך.

החורשתהשלימי: חורף בשבילי הוא... יומולדתשם: צביה עזריה

מה לומדת: מדעי ההתנהגות, שנה ג'מאיפה הכובע? תאילנד

כמה כובעים יש לך בבית? 15כובע - סטייל או צורך? סטייל

השלימי: חורף בשבילי הוא... חרישה על כובעים

דוב רומנטישם: אביעד שרון

מה לומד: תקשורת, מסלול קולנוע, שנה ג'מאיפה הכובע? לונדון.

כמה כובעים יש לך בבית? 3כובע - סטייל או צורך? צורך

השלם: חורף בשבילי הוא... לישון כמו דוב, רומנטיקה וריח הגשם

כי באתי מאילתשם: יואל סלוין

מה לומד: הנדסה אזרחית, שנה ד'כמה כובעים יש לך בבית? 5

כובע - סטייל או צורך? סטיילהשלם: חורף בשבילי הוא... קר! אני

אילתי

להגניבשם: מירב דוד זיגדון

מה לומדת: תזונה, שנה א'כמה כובעים יש לך בבית? 20

כובע - סטייל או צורך? גם וגםהשלימי: חורף בשבילי הוא... הכי כיף שיש!

הזדמנות לכובעים מגניבים

מצב רוחשם: עומרי הייזלר

מה לומד: תקשורת, מסלול דיגיטלית, שנה ג'מאיפה הכובע? איטליה

כמה כובעים יש לך בבית? 5כובע - סטייל או צורך? סטייל

השלם: חורף בשבילי הוא... עניין של מצב רוח

שכבות, שכבות, שכבותשם: שחר לירון

מה לומדת: תקשורת חזותית, שנה ב'מאיפה הכובע? מתנה מחבר שחזר מאמסטרדם

כמה כובעים יש לך בבית? 30כובע - סטייל או צורך? סטייל

השלימי: חורף בשבילי הוא... שכבות, שכבות, שכבות

גיהנוםשם: איתי זרחאי

מה לומד: הנדסה אזרחית, שנה ג'מאיפה הכובע? פרו

כמה כובעים יש לך בבית? 6כובע - סטייל או צורך? צורך

השלם: חורף בשבילי הוא... גיהנום, במיוחד באריאל