יוני 2011. גיליון 02. חרםהמגזין המחודש של המחלקה לפוליטיקה וממשל.

התרנגול

חם ר נ צ ו

ה ר ו זם י ל י ב ו מ

ן ו ר ו ו י ע ל

האם אתם יודעים מי גורם לכם להתעוור?

סוגיית החרם, אשר עולה במדינתנו השכם והערב, עשויה לבטא תופעה רחבה יותר

להבין כדי בחרם העיסוק מקור את ולהבין לנסות יש ולכן הישראלית, בתרבות

את מקומו בשיח הישראלי. השאלה שבה יש לדון היא, האם החרם הוא ביטוי לדה-

לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם, או שמא הוא ביטוי מחאה המזקק את החופש

הדמוקרטי? כרגיל, נראה שהאמת נמצאת בנקודה כלשהי באמצע. אין ספק כי ישנו

שימוש פוליטי במושג החרם על-ידי גורמים אנטי דמוקרטיים בעולם, אשר שנאתם

כלפי מדינת ישראל אף מקבילה לתופעת האנטישמיות כפי שהתקיימה לפני הקמתה

נגד לחרם הקוראים כל כי הקביעה זאת, עם ליהודים. לאום כמדינת ישראל של

ישראל מדינת על העיקרית הביקורת את בחובה טומנת אנטישמים הם ישראל

המדינה על הגנה לשם ועל אסטרטגיית ההסברה שלה. ההכללה שבה משתמשים

הקוראים מפני והתגוננות מיידי אנטגוניזם יוצרת שהיא מכיוון בעוכרינו, נמצאת

יוצר הטענות של מוחלט ביטול המדינה. של קיומה זכות את שללו כאילו לחרם

טשטוש בין הגופים הקיצוניים, שבבסיסם ביטול קיומה של המדינה, לבין אלה שניתן

לשכנעם אחרת. לצורך כך יש לבצע דיון אמיתי ומעמיק בתופעה ובקריאות לחרם

יכול להוביל להבנה אמיתית של דיון אמיתי ישראל. רק סוגיו השונים( כלפי )על

הבעיות בסוגייה ולפיתוח אסטרטגיות הסברה ופעולה נכונות.

האם סוגיית החרם על פניו השונים מבטאת תופעה בתרבות הישראלית, שבמסגרתה

איננו מתמודדים עם משמעות הדברים אלא רק עם צורתם? האם אנו שואלים את

השאלות הנכונות בבואנו לבחון סוגייה? האם אנו בוחנים את הדברים בפרספקטיבה

רחבה, בודקים מהן טענות הצד השני ואז עונים עליהן לעצמנו לפני יציאה בהצהרות?

לשאלות אלה יש מקום מרכזי כאשר פונים לנסות ולבחון סוגיות מורכבות כסוגיית

החרם שבה דן גיליון זה, אך “התרנגול” אינו מתיימר לפתור סוגיות אלה, אלא לעורר

דברים לראות מהניסיון כחלק שלהן. השונות הזוויות את ולהציג בהן הדיון את

זה המגוון הרחב הקיים בקרב הסטודנטים של בפרספקטיבה רחבה הובא בגיליון

המחלקה, המשקף נקודות מבט ודעות שונות. הכתבות בגיליון הן תוצר של עבודה

רבה ומאומצת של אנשים רבים, שהם רק חלק ממגוון הכתבות שהמערכת קיבלה -

מה שמצביע על עניין ורלוונטיות. על כך יש להודות לכל מי שטרח והשקיע מזמנו.

את כל הכתבות, הריאיונות וטורי הדעה שמתפרסמים בעיתון )וגם את אלה שלא(

ניתן למצוא בדף הפייסבוק של “התרנגול”. אנו קוראים לכל הקוראים להיכנס לדף

ולפתח את הדיון בנושאים השונים.

רק דיון עמוק, כן ופורה יכול להוביל להסקת מסקנות אמיתית, המנותקת מפופוליזם

וסיסמאות.

אנו שִאתן הבעיות של למהותן כולנו של המודעות את לעורר יכול כזה דיון רק

מתמודדים.

“התרנגול” הוא פלטפורמה להשגת מטרות אלה, ולשם כך אנו קוראים לכם לקחת

הקטנה ממסגרתנו לחרוג נוכל אולי בכך רעיונותיכם. את לו ולתרום בדיון חלק

ולעורר שיח, לעודד מודעות וליצור מעורבות אמיתית בקרבנו ובסביבתנו.

דבר התרנגול

עורך: אילן אופיר עורך לשוני: שי אלפיה

חברי המערכת: דניאל איסלר, עומר בן יעקב, ערן לדור, גיא בן סעדון, יקיר גיליס, רועי שבתאי.

“]...[ מה שהרשים אותי באותו

מאז, להרשים וממשיך זמן,

או מאמינים שאנשים הוא

אך זוועה למעשי מתכחשים

ורק על בסיס נטייה פוליטית.

כל אחד מאמין במעשי הזוועה

באלו מאמין ולא האויב של

של הצד שלו, בלי לטרוח אף

פעם לבחון את העדויות.”

-ג’ורג אורוול

על אחורה מבט )מתוך:

מלחמת ספרד, 1943(

זכות ההתאגדות בעבודֿהדניאל פילין

מחלקת הביטחון של אוניברסיטת בן-גוריון משמשת זה עשרות

שנים כמקור הכנסה זמין ונוח לסטודנטים רבים, הנאלצים לשלב

לימודים עם עבודה כדי לפרנס את עצמם. במשך יותר משלוש

שילוב שונים. בתפקידים זו במחלקה עובד אני וחצי שנים

של העזה וסיזיפית תחת השמש מתישה עבודה עם הלימודים

באר-שבע הוא אתגר לא פשוט. קשה עוד יותר לחוות על בשרנו

מדי יום עלבונות, ובמקרים קיצוניים אף תקיפות ואיומים מצד

בסיפור. הבירוקרטי הצד גם כמובן, ישנו, והשבים. ההולכים

הלימודים שעות בזמן משמרת לקבל לא המתמדת המלחמה

למרות התחייבות המחלקה לא לעשות זאת, והצורך לרדוף אחרי

היא דבר שבשגרה. הממונים שיבטלו אותה במקרה של טעות,

כאשר מגיעים לצרכים הבסיסיים של העובדים נראה שהמאבטח

עצמו נתפס כדבר האחרון מבחינת חשיבות, זאת למרות השיפור

שחל בתחום בשנה האחרונה. המחסור התמידי בכוח אדם מעלה

שלהם לתנאים ישירות וקשור המחלקה, ניהול בעניין שאלות

זוכים המועסקים. אך לא די בכך. לפני מספר שנים החל תהליך

המצביע על רצון האוניברסיטה להפריט את מחלקת הביטחון.

הדיונים על תהליך ההפרטה מתנהלים מאחורי דלתיים סגורות,

ומונעים מעובדי המחלקה להידיין בפרטי העסקה כאלה ואחרים.

החלטה זו מאפשרת הבנה ברורה על אופייה ותוכנה של ההפרטה

זכויות את שיבטיח הסכם, על מדובר היה אם הרי הקרבה.

לא ההנהלה מצבם, את מה במידת שישפר כזה או העובדים,

הייתה מהססת אף לא לרגע אחד, ומשתפת בהם את המאבטחים.

מטרת ההפרטה )אין זה סוד( היא להפוך את תפעול המחלקה

לזול יותר, דהיינו קיצוץ הוצאות. קיצוץ הוצאות, שהולך לפגוע

בתנאי העסקת המאבטחים, ובמובן הרחב יותר ישים סוף למקור

פרנסה זמין וחשוב לסטודנטים בקמפוס.

לתנאי שתדאג הקבלן, חברת בעניין האוניברסיטה דברי

לתנאי רווח מטרת בין קשר כל שאין ברור תמוהים. עובדיה,

המועסקים. הפרטת מחלקת הביטחון תשים סוף לעבודה נוחה

וזמינה לסטודנטים, ותוביל להחמרה נוספת בקושי למצוא מקור

פרנסה בעיר. זהו מצב אבסורדי, שעומד בסתירה

אשר בן-גוריון, אוניברסיטת של החברתי לצביון

בו היא מתהדרת לעתים קרובות.

היחס המבזה מחד גיסא והרצון לשים קץ לעבודה

עובדי אותנו, דחפו מאידך, נוחה סטודנטיאלית

במשך עובדים. ועד להקים הביטחון, מחלקת

מספר חודשים תוכנן המהלך בקפידה ובחשאיות

קטנות קבוצות של פגישות כלל התהליך רבה.

לא אם כי להסכמה, שהובילה מרובה, והידיינות

ההתארגנות של החשאי האופי ניפגע. - מעשה ונעשה נקום

ונבע בעייתי, מצב על מצביע כשלעצמו הראשוניים בשלביה

מודעת תהיה אם המהלך את לנגח תנסה שההנהלה מההבנה

למתרחש. בהתאם לזכות העובדים להתאגד, והרצון להקים ועד,

הצלחנו להחתים יותר מ-%50 מעובדי המחלקה על הצטרפות

לוועד עצמאי. הדבר מאפשר הקמת ועד עובדים בצורה חוקית.

בידינו שאין התחושה מתוך באה הוועד את להקים ההחלטה

אפשרות אחרת להילחם במערכת הבירוקרטית הגדולה הניצבת

מולנו. היה חשוב לנו, לעובדים, להתאגד ולעמוד על זכויותינו

בצורה חוקית. הדבר נוגע לא רק להיבט הכלכלי אלא להיבט

המקצועי. הרי אנחנו, האנשים שניצבים בשערים, שמסיירים בכל

פינות המרוחקות ביותר של הקמפוס, מכירים את הנעשה שם טוב

יותר מאחרים. למרות זאת, ההחלטות הנוגעות למערך הביטחון

יצירת וממשיכות להתקבל, מבלי להתחשב בדעתנו. התקבלו,

כן, החששות יתר על הוועד צריכה לתת מענה לבעיות הללו.

הראשוניים בנוגע ליחס האוניברסיטה כלפינו התבררו כנכונים,

כאשר בתגובה להכרזה על הקמת הוועד והדרישה להיכנס עמנו

למשא ומתן, הודיעה האוניברסיטה כי אינה מכירה בנו כוועד,

ולהילחם התהליך את להשתיק כדי דין עורכי סוללת ושכרה

במתרחש.

שכזו תגובה לאחר שהרגשנו העלבון תחושת את לתאר קשה

מצד האוניברסיטה. איגוד העובדים - כלי חוקי שמעניק לעובד

- נתפס כנראה על-ידי ראשיה זכויותיו את היכולת להגן על

של האוניברסיטה כדבר בלתי לגיטימי. מהלך פוגעני, שישאיר

עשרות סטודנטים היום, ומאות סטודנטים בעתיד, ללא עבודה

הוא עוד כל כמשתלם, האוניברסיטה על-ידי נתפס נוחה,

מאפשר להוזיל עלויות. כל זאת, בזמן שהעשייה החברתית, כך

אוניברסיטת זה. גבוה על דגלו של מוסד אנו שומעים, חרוטה

הסטודנטים של חוקיות מדרישות להתעלם מעדיפה בן-גוריון

בדבר הכל בסך המעוניינים על-ידיה, והמועסקים הלומדים

אחד - פרנסה בכבוד.

דעות

לציבור גורמות בעיתונות גורדון ניב של התבטאויותיו מדוע

הישראלי בכלל ולציבור בעל האוריינטציה הליברלית )כדוגמת

התשובה כך? כל רבה נפש – לעגמת בפרט קדימה( מצביעי

לשאלה זו טמונה בכך שהשיח הישראלי, ובייחוד הליברלי, אינו

מסוגל לעת עתה לעכל את מי שמאתגר אותו, הן מהצד הימני

והן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. בסופו של דבר, על אף

אמצעי המדיה הרבים במדינתנו לשיח הישראלי קיימים גבולות

ברורים ונוקשים מאוד, שלהתבטאויותיו של ניב גורדון כרגע אין

מקום בהם.

אני בדבריי, שאמשיך לפני עוד

קוראי בלב ספק להסיר רוצה

שורות אלו: אני, כפי ששגור לומר

ששששמאלנית הישראלי, בשיח

על וחזקה מלאה הדגשה עם

מאמר שורות כלומר, ש’. ה-

אובייקטיביות, לא מאוד הן אלו

בסובייקטיביות שטופות והן

שמאלנית בכל שורה ושורה בהן.

העניין הוא שאני לא מאמינה באובייקטיביות. למעשה, המושג הזה

מעלה בי גיחוך. חשדו בכל מי שמגדיר את דבריו כאובייקטיביים.

כל דעה שהיא נגזרת מתוך השקפת עולם כלשהי, ולכן לעולם

איננה יכולה להיות אובייקטיבית.

בניב לעסוק רוצה אני השמאלנית, עולמי השקפת מתוך לכן,

והרציניים הטובים מהמרצים אחד שהוא האדם, לא - גורדון

ובדרכים שבהן כי אם דמותו הציבורית ביותר שנתקלתי בהם,

השיח בגבולות מתקבלת, איננה נכון, יותר או מתקבלת, היא

הישראלי.

אני רוצה להציג את השאלה הבאה: האם ניב גורדון טוב או רע

לשמאל הישראלי? האם הוא מרחיב את השיח הביקורתי, או שמא

מעורר שהוא הדחייה באמצעות לו מזיק התבטאויותיו בעצם

בקרב הציבור? אני לא מתכוונת לענות על שאלה זו בטור זה,

אני זאת, עם לה. התשובה מהי לקבוע יודעת שאינני מאחר

חושבת ששאילת שאלה זו חשובה מאין כמוה לשמאל הישראלי

בפרט ולחברה הישראלית בכלל.

לעומת שאלתי בפסקה הקודמת, הדבר שבו אני בטוחה ושעליו

אני מצרה הוא שאנו, כסטודנטים, מקבלים בהבנה גדולה )ואולי

תרחיש שמתארות הצ’ופצ’יק, בעיתון כתבות בשמחה( אפילו

דמיוני שבו נשים תשלוטנה על עולם, שבעקבותיו יהפוך לסופר

ענק של טמפונים עם עשרות בתי

– שימוש. או לחילופין- טור דעה,

נראות שלא שלנשים נכתב שבו

טוב אין זכות להיות סנוביות. כי

הרי מה יש לאישה מלבד המראה

החיצוני שלה?

לקבל כחברה לנו קל כלומר,

שיח כמו שיח בהבנה לתוכנו

את מלקבל נשים ומדכא הפוגע

ציבורית, דמות של אמירותיה

שבין היתר פועלת כנגד העסקת הקבלן הפוגענית והמבזה של

הכיבוש. לסיום מאבק ומובילה באוניברסיטה הניקיון עובדות

ישראלים. ושל פלסטינים של הרג הן שתוצאותיו כיבוש, אותו

לדעתי, זה אומר דרשני.

יאפשרו גורדון ניב אני רוצה לקוות כי עם הזמן אמירותיו של

השיח על זה למצב להגיע כדי הישראלי. השיח של הרחבה

התנהגותנו דרכי על מבית ביקורת בהבנה לכלול הישראלי

שוביניסטי, שיח בהבנה כיום מקבל שהוא כפי בדיוק כחברה,

בים כטיפה הן הצ’ופצ’יק«המדובר מגיליון הדוגמאות ששתי

מעוררים גורדון ניב של שדבריו שהשנאה הלוואי אליו. ביחס

תעובד לביקורת עמוקה מקרב כל הצדדים של המפה הפוליטית

בישראל. ביקורת, שלה השיח הישראלי כה משווע.

איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את ניב גורדון / תמר סתר

בין חופש אקדמי להיגיון הבריא / רובי ריזל

“העניין הוא שאני לא מאמינה באובייקטיביות... לכן אני רוצה לעסוק בניב גורדון - לא האדם

]...[ כי אם דמותו הציבורית“

ונדיבותם )זה האקדמיה” של אפה נשמת הוא האקדמי “החופש

של תורמים(. יש סיסמאות נוספות, שִאתן מתחיל כמעט כל דיון

על חופש אקדמי. להלן מספר הערות פחות שכיחות על הנושא:

הבא להחרימך- מה עושים ִאתו?

לאחרונה אנחנו שומעים על ָיְזמות, השואפות לקדם הבנה וסובלנות,

וזאת באמצעות כלי שהפך להיות לבו הפועם של הפלורליזם: חרם.

למאבק מובהקת דוגמה אולי היא יוהנסבורג אוניברסיטת

ישראל, על אקדמי בחרם תומכת אינה הרי היא פלורליסטי.

כנגד שלה אקדמי”1 חרם ה”לא את מקדמת היא ובנוסף,

ופלסטין”- בישראל האקדמאיים בין פעולה לשיתוף “מכשולים

יוהנסבורג. מאוניברסיטת רנסבורג פרופ’ של לדבריו כך

לא יוהנסבורג שאוניברסיטת מכך להתעלם המקום זה ]אולי

באמת ניסתה להכניס מוסד אקדמי פלסטיני כלשהו לפרויקט

אוניברסיטת מצד פניות כי וגם בן-גוריון, אוניברסיטת עם

מוסדות על-ידי נדחו כזה פעולה שיתוף ליזום בן-גוריון

פלסטיניים2.

קידוש האמת.

בעל בריטי )מלומד אלדרמן ג’פרי פרופ’ של בהרצאה

הסביר הוא בקמפוס, בקינגהאם מאוניברסיטת עולמי( שם

ביטול דרישות עם הבריטית האקדמיה התמודדה כיצד

שניסיתי, באמת ניסיתי חדשות. לעדכוני מכורה אני מודה,

להתנתק, לתרגל יוגה, לאכול גרנולה וטופו ולסגל לעצמי אורח

חייבת ואני חדשות צריכה אני ישראלית, אני אבל רגוע. חיים

להקשיב לקולו של רזי ברקאי עם הקפה שלי בבוקר.

הקולקטיבית הקשב והפרעת מסחרר בקצב משתנות החדשות

שלנו כיום לא משאירה לנו זמן לעכל את מה שנאמר. יותר נושאים

מקבלים את אור הזרקורים לחמש עשרה, סליחה, חמש דקות של

תהילה, כאשר הכותרות מנסות לעורר אצלנו משהו, לגעת בנו,

לרגש אותנו ובעיקר לעצבן אותנו.

נדמה כי סף הגירוי שלנו גבוה כל כך עד שלא תמיד מספיקה

כותרת בעיתון כדי לעורר משהו. צריך לרדת נמוך. כדי לזעזע

יש להשתמש בתמונות קשות ולגרום לנו להרגיש אותנו מספיק

)רצוי עם דם(, באסון כפי שתועד במצלמת האבטחה, או בצילום

האירוע כפי שנתפש על ידי אחד הנספים במכשיר האייפון.

במצבים בהם אין תמונות שיספקו את היצרים שלנו ניתן למצוא

ציטוט מתוך משפט שנאמר על זה יהיה רבים תחליף. במקרים

ידי דמות מוכרת, לא חשוב באיזה הקשר. הציטוט שנבחר על ידי

אנשי התקשורת המסורים יהפך במהרה לכותרת ראשית, ודקות

בודדות של תהילה יצליחו ליצר עליהום מפנק כמו שרק ישראלים

יודעים לתת. בכל פעם הדיון סביב הציטוט החדש ישמש כשדה

בגזענות יואשם החדש המצוטט שלנו. הגירוי בסף שיגע קרב

“שקט יש ואם מסתכלים צד מאיזה )תלוי במדינה בבגידה או

לתחום קשורה לא שבכלל עמדה הביע שהוא בכך או יחסי“(

העיסוק שלו. כמובן שמייד תצא דרישה להעלותו על הגרדום:

לפטרו, להקים ועדת חקירה, להפסיק להשמיע את השירים שלו,

להחרימו לאלתר. עד שיגיע הקורבן הבא.

במדינה דמוקרטית חשוב שתשמע הביקורת, שתתקיים מערכת

מזינה של איזונים ובלמים. ואכן, אין כל ספק כי ניחנו בחוש ביקורת

מפותח למדי. האובייקטיביות מתה מזמן ועל כן אין לקחת שום דבר

כמובן מאליו. עלינו לבקר אמרות קיצוניות המסכנות את החברה

שלנו ועלינו להיות ערניים שהמקום בו אנו חיים אינו מתדרדר.

אך הגענו לשלב שמתיש גם אותי. הבעת ביקורת על כל מילה

איננה היא כי עד רפלקסיבית כך כל להיות הופכת שנאמרה

צריכה אמירה כל האם להקשיב. בכדי זמן דיי לנו משאירה

לרגע לעצור קשה האקטואליה במרוץ מאבק? לזירת להפוך

לקרב, כמהים כך כל אנחנו נאמר. באמת מה לראות ולנסות

מחכים למשהו שיזעזע אותנו ומחכים להטיח את זעמנו בבוגד

התורן. אולי, אם נקשיב, יהיה פה קצת שקט.

עומק הדיון / דורין גבאי

“לאחרונה אנחנו שומעים ְזמות, השואפות ָי על

לקדם הבנה וסובלנות, וזאת באמצעות כלי

שהפך להיות לבו הפועם של הפלורליזם: חרם.“

דרישותיו ועם אחד, מצד תאצ’ר של האקדמית הקביעות

הכריזה הבריטית שהממשלה לאחר שני. מצד איימרי ג’ון של

למען )ולפעול( לטעון המשיך איימרי הנאצים, על מלחמה

העולמי. הקומוניזם את שתביס כזו בריטית-נאצית, אחווה

לגרדום. הועלה איימרי השנייה העולם מלחמת בסוף

אלדרמן טוען, שבימים כתיקונם, הוא מוכן לקבל כל דעה - כל

הוא אך לאלימות, הטפה בה אין עוד

מצטמצמים החופש גבולות כי מדגיש

כי הצהיר אלדרמן מלחמה. בעת

ישראל כי רואה שאינו מי לדעתו,

נמצאת במצב מלחמה הוא שוטה, ולמען

.”bloody fool“ - הוסיף ספק הסר

לימודי של שנתיים כמעט אחרי

לשמוע הופתעתי וממשל פוליטיקה

משום בעיקר אלדרמן, של דבריו את

המקדשים קולות לשמוע שהתרגלתי

את חופש האקדמי. היה זה חידוש עבורי לשמוע, שבמקום שבו

יש אמורים לשחוט את כל הפרות הקדושות על מקדש האמת,

מישהו שמעז לומר: החופש האקדמי אינו פרה קדושה )ושישראל

נמצאת במצב מלחמה מאז הקמתה(. יש שיבחרו לפרש את דבריו

שיעדיפו ויש לגרדום, האקדמי החופש את להעלות כקריאה

להכריז מלחמה על כל מי שלא מסכימים איתו. הרשו לי להניח,

כי האמת, כהרגלה- תהיה באמצע.

האם אלדרמן צודק? או שדעותיו

טוב )ולכן הנוער, את משחיתות

להרצאתו?( הזמנה נשלחה שלא

בתובנה אסיים בעצמכם. החליטו

בירושה קיבל שאלדרמן פשוטה

ילמדו שלא אחד דבר יש מאביו:

common“ באוניברסיטה- אותך

sense, היגיון בריא”.

1 http://www.uj.ac.za/EN/Newsroom/News/Pages/NoUJacademicboycottofIsrael.aspx2 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222204.html?more=1

Error 404 -PAGE NOT FOUND

חרמות באינטרנט / עומר בן יעקב

לאור אחרות, לא אבל מסוימות, קבוצות סוגרת פייסבוק

לעמוד “רעים” אתרים דוחקת גוגל ופוליטי. ציבורי לחץ

לגמרי ממנוע אותם מוחקת או אפילו 790 בתוצאות החיפוש

של החרמתו תנאים ובאילו מתי ערכיים. בנימוקים החיפוש

אתר, אדם או ארגון באינטרנט מוצדקת, ומתי מדובר ברדיפה

הביטוי שחופש לגלות עלולים אנחנו במהרה וצנזורה?

הוחלף האינטרנט, לנו שהעניק הממשלתית, הצנזורה עוקף

עצמם. האינטרנט תאגידי מצד מוסרית-ממלכתית בשמרנות

בסוף חודש מרץ, לאחר לחץ גדול של ארגונים יהודיים, שדולות

נענה ,report page על לחיצות והרבה פרו-ישראליות

מנכ”ל פייסבוק לבקשת הלוחצים, וסגר את הקבוצה הקוראת

חריגה מהווה זו החלטה במאי. ב-15 שלישית לאינתיפאדה

גלויה במיוחד ממדיניות פייסבוק, אשר בדרך כלל מנסה לנקוט

באתר. והנעשה התוכן מול פסיבית בעמדה

גם למרות בקשת משפחה לא תסכים החברה

לסגור או שנפטר אדם של פרופיל למחוק

קבוצות פוליטיות שנויות במחלוקת, אפילו אם

הן קוראות לאלימות. ישנם מקרים נדירים, כמו

זה של האינתיפאדה השלישית, אבל כמו שהיה

בעולם וההתארגנות במהפכות להבחין ניתן

להתערב, אוהב לא הספר פרצוף הערבי,

ומתעקש לשמר תדמית של פלטפורמה צורנית

באופן מייצג הפייסבוק זה במובן וניטרלית.

מהימן את פנטזיית הניטרליות של האינטרנט,

שבמסגרתה הנחת העבודה היא שאין האתרים

אחראים או אפילו קשורים לתוכן שבהם, ולכן אין

מקומם להחרים אדם או את התוכן שהוא מעלה.

אך האם הדבר מבטא מדיניות עקבית, או שמא מדובר בפנטזיה

וכסף? ציבור יחסי מטעמי רבה בקלות שמושפעות ויומרה,

גוגל, הלב הפועם שבמרכז התאגיד, מרשה מנוע החיפוש של

לעצמו יותר.

לראש עצמו להקפיץ קרי עצמו, את לקדם המנסה אתר

טכניים- טריקים של כשרות לא בדרכים בגוגל התוצאות

יכול למצוא עצמו מוחרם על-ידי מנוע החיפוש. עבור חברות

לאחד להידחק סתם אפילו או להימחק האפשרות מסחריות

מדפי התוצאות האחרונים בגוגל שקול לגזר דין מוות. אך לא רק

שיווק אגרסיבי יכול לזכות אותך בנקמת הגוגל, אלא גם תוכן

ashelymadison בשם אתר השנה בתחילת במחלוקת. שנוי

פיקטיבי יומן ולנהל בסתר להיפגש לנואפים העוזר .comבמטרה לכסות עקבותיהם, הוחרם והוסר מגוגל לאור עידודו

למעשים המתנגשים עם מדיניות ה-”do no evil” של החברה. כמו

כן, במהלך השנה הזאת ביטלה גוגל את ההשלמה האוטומטית של

שמות אתרי הורדות לא חוקיות, הפעם לא בנימוק ערכי אלא לאור

לחץ של תעשיית המוזיקה והקולנוע. השאלה הגדולה שעולה היא,

האם גוגל היא האוטוריטה המוסרית שצריכה לקבוע מה ראוי ומה

אינטרנטי? בשיח “ראוי” במילה להשתמש בכלל ראוי והאם לא?

בפועל ניתן להצביע על שני קווים שמנחים את מדיניות ההחרמה

גוגל לדוגמה: פנימיים. ונהלים חוקים הוא של באינטרנט. הראשון

מחרימה אתרים שמפנים אוטומטית לאתרים אחרים במסגרת חוק

do”-אחד מני רבים( הקשור יותר למנגנון הפרסום שלהם מאשר ל(

בפרסום חופשי” “שוק על לשמור אלה חוקים מטרת .”no evilמשלם, לא הוא אם במיוחד אתר, שלאף כך שלהם, ובחיפושים

לא תהיה עדיפות על פני אתר אחר, שנניח שכן משלם. האופציה

השנייה היא user generated - החרמה על בסיס

למעל שזוכה פוסט, או אדם אתר, המשתמשים.

יוחרם. report page או flag של מסוים מספר

עמודי את להפיל וחבריו מרזל ברוך ניסו כך

חודשים. מספר לפני שמאל ארגוני של הפייסבוק

שאלה עומדת באינטרנט החרמות סוגיית בבסיס

גורם לסמן הסמכות מי של קלאסית: פוליטית

זו שאלה האינטרנטי בהקשר ולהחרימו? כעוין

ולא בתאגידים מדובר ראשית, טוויסט; מקבלת

הביטוי לחופש מחויבים אינם שהם כך ממשלות,

או לזכויות כאלה ואחרות. שנית, נראה שהאפשרות

לשלוט ולנהל את זרימת התוכן באינטרנט בעזרת

שום מקרה שבכל כך אפסית, היא ממשלתי פיקוח

הזכות שאלת להשפיע. יכולים לא ממשלתית החלטה או חוק

החופש לאור במיוחד חשובה באינטרנט להחרמה והקריטריונים

כוחם בשל במיוחד ובוערת מאפשר, שהאינטרנט הגבולות חסר

המודרניים. בחיים החברתיות והרשתות החיפוש מנועי של הגדל

הדילמה ברורה: מצד אחד, יש צורך במדיניות מסודרת בעניין מה

ומצד שני, פיקוח או החלטה של הממשלה בר החרמה באינטרנט,

פיקוח של משמעותם חוסר המובנים. בכל משמעות חסרת תהיה

מפני מאפשר, שהאינטרנט הכוח בדיוק הוא באינטרנט ממשלות

מסוים במובן לדמיין. שניתן חופשית הכי האזרחית הזירה שזוהי

תאגידי נשאבים שאליו לווקום, הפך הזה שהחופש היא הבעיה

האינטרנט אשר בשונה מממשלות, לא מחויבים לשמירה על חופש

הביטוי. מצב זה כשלעצמו אינו בעייתי, אולם הבעיה נוצרת כאשר

מוסרי, צו לפי פעם סלקטיבית; החרמה מפעילות ופייסבוק גוגל

פעם כלכלי ופעם מיתוגי/שיווקי.

*ערד בן חיים עזר בהפקת הכתבה

נובורישים תרבותייםעודד סספורטס

לא פלויד”, הצטרף “פינק ווטרס, לשעבר חבר בלהקת רוג’ר

)באופן מה זמן זה ישראל על הקיים התרבותי לחרם מזמן

ישראל על שלום ”דיבורי ווטרס טוען כי רשמי או לא רשמי(.

אך מדינות, שתי פתרון על מדברת היא שפתיים. מס הם

.)2011/3/6 ,NRG( האדמה” כל את לספח בשקט ממשיכה

לנו נראית היא אם גם לא, או מוצדק החרם האם השאלה

בוערת, כישראלים, היא יחסית שולית. מובן, שבתור ישראלים,

ההצדקות והנימוקים המצדיקים את החרם התרבותי על ישראל

נראים לנו כעיקר, אך למעשה מדובר רק בסימפטום, תופעה

יחסית שולית שמבטאת מגמה אחרת, מעניינת באותה המידה.

של והולכת גדלה למעורבות עדים אנו האחרונות בשנים

ומקומה לתפקידה הנוגעת פוליטית בפעילות תרבות אנשי

של ישראל בסכסוך הישראלי פלסטיני. בין אם מדובר בבמאי

מוזיקאים לאוץ’(, )קן נחשבים קולנוע

אינו בריאן ווטרס, רוג’ר )“פיקסיז”,

)ג’וזה וסופרים נמשכת( עוד והרשימה

ישראל את מחרימים כולם סאראמגו(,

הקול לכולם. הידועה אחת, מסיבה

ומשכילים אינטלקטואלים של והנוכחות

בפעולות פוליטיות ידועות לכולנו. אולם,

נדמה כי מעורבותם של מוזיקאים בצורה

היא פוליטית בעשייה בולטת כך כל

תופעה שלא נתקלנו בה עד היום, לפחות

לעשייה )בניגוד כזאת בתדירות לא

בטהובן פוליטי. תוכן בעלת מוזיקלית

כאשר ה-19, במאה עוד זה את עשה

ביטא את הערצתו לנפוליאון דרך הלחנת

יצירות המהללות את נצחונותיו המקדמים

את “רוח המהפכה”(. מה הופך את דעתם

מרכזי לביטוי כך, אם המוזיקאים, של

בפעילויות פוליטיות היום? ומה הגורמים

שמובילים אותם לפעול בצורה כזאת?

המוזיקאים, של השפעתם לפני מגיע ביותר הבסיסי התנאי

מלכתחילה האלו האנשים את להכיר לנו שגורם התנאי והוא

במדיה מדובר תרבות. אנשי או מוזיקאים העובדה שהם ואת

המגדלת זכוכית תחת ומצטמק ההולך בעולם, התקשורתית

תקשורת, אמצעי של המתמדת הנוכחות הגלובליזציה. של

וידע חדשותיות ידיעות מיידית בצורה להעביר שמסוגלים

הפכה את היכולת שלנו להתעדכן על אודות רפורמת הבריאות

של אובמה, הכור הגרעיני ביפן והמלתחה החדשה והמפחידה

הופכת כזאת יכולת מיידית. לכמעט - קדאפי של במיוחד

למיידיות: שונים במקומות אדם בני של אפשריות תגובות

גואים בכל מקום בעולם במקרה של קדאפי, פאניקה צחוקים

בחוף המזרחי של ארה”ב במקרה של יפן או במקרה של סכסוך

מתמשך כשלנו, להחלטה נחושה אחת.

הוא עצם השפעתה מוזיקאים למשפיעים, הגורם השני ההופך

אינטלקטואלים, ידי על שנכתבים טקסטים המוזיקה. של

הקוראים לחרם או כל פעולה פוליטית אחרת, נכתבים בצורה

שלא פונה לכל הקהלים, אלא פונים אל קבוצה מצומצמת של

עם יחד והבנה. מחשבה מעמיקה, קריאה שידרשו ח”ן, יודעי

יחסית פשוטה פונים לפלח זאת, גם טקסטים הכתובים בשפה

מאד מצומצם של הקהל הרחב.

היישר לרגש, ישירה בצורה פונה זאת, לעומת מוזיקה,

לחלקים הרכים והחשופים שלנו. כולנו נרגיש

לשלום נקשיב אם ייאוש אותו את בדיוק

מלחמת על בא” לא “משיח את שר חנוך

All Along The“ ב- להנדריקס לבנון,

שנרצה או וייטנאם על ”Watchtowerלזוז עם ההתחלה של כמעט כל להתחיל

.”Rage Against The Machine“ שיר של

יכולת המוזיקאים לגעת בנקודות הכי רכות

שלנו, או אלו שמניעות אותנו לפעול, היא זאת

שמעניקה להם את היכולת להשפיע עלינו,

מה שכמובן גורם לנו לשאת אליהם עיניים.

למוזיקאי, אינטלקטואל בין ההבדל

ורגשות רעיונות העברת שיכולת העובדה

ולכן טקסטואלית, היא אינטלקטואל של

להבנה, ברורה או נגישה תהיה תמיד לא

עליי להשפיע המוזיקאי ליכולת מנוגדת

בצורה ישירה. סביר להניח, שאדם שמצליח

כזאת, בצורה אותי לרגש או בי לגעת

כמו מחיית-ספרייה יותר לבי לתשומת יזכה

האינטלקטואל. מהבחינה הזאת, יכולתו של המוזיקאי תגרום לי

לרצות לדעת מה דעתו בנושאים שונים, ורק טבעי שזה יהיה כך.

הלחץ המופעל על מוזיקאים בשנים האחרונות על-ידי קבוצות

לחץ שונות בנושא החרם על ישראל , הדעה העצמאית של אותם

אחד כל של דעתו כמו כמובן, בחלקה, )עצמאית מוזיקאים

מאיתנו(, והפופולריות האפשרית שלהם ברחבי העולם, הופכים

הקרב בזירת ומשמעותית. לחשובה המוזיקאי של דעתו את

היחצ”ני-הסברתי הגדול ביותר מאז הז’רגון המכובס של צה”ל

)“חישוף”. כן, בטח( הדבר עושה, ואולי יעשה מעתה ואילך, את

המוזיקאי לשחקן חדש בין גורמי ההשפעה בדעת הקהל העולמית.

ילדים עם לדבר אסור איתו, לשחק אסור ִאיתו, לדבר אסור

אסור אותו, לשתף אסור אותו, להזמין אסור איתו, שמדברים

לצחוק מהבדיחות שלו, והכי חשוב, אבל הכי חשוב - בשום פנים

ואופן אסור לגעת בו! הוא “מג’ויף”. אם בטעות הוא נגע בך, עליך

שהיא אסור - אחר למישהו ה”ג’יפה” את ולהעביר “להיטהר”,

תישאר אצלך!

השנה: 1200. המקום: כפר צרפתי קטן. בכיכר הכפר מתגודדים

לכרוז הרשמי של המלך, שהגיע מהעיר ומחכים אנשי הקהילה,

ובפיו תקנות חדשות. הכרוז עומד על עגלת עץ, ומקריא ממגילה:

“זה דבר הרופא המלכותי בנוגע לאדם שמכר נשמתו לשטן וקיבל

עונש מידי שמיים בעורו ובנפשו. אסור לדבר איתו. אסור להתרועע

עמו, לא ברבים ולא בחדרי חדרים. מי שידבר איתו יהפוך כמוהו.

מעתה לא יגור בתחומי הכפר, אלא בשוליו, עדיף במערה חשוכה,

והכי חשוב - בשום פנים ואופן אסור לגעת בו! המצורע כה טמא,

שטומאתו עוברת במגע, מגע שאין עליו מחילה”.

עם למצורעים היחס מהעולם. וחלפה כמעט הצרעת מחלת

הציביליזציה חלקי ברוב השתנה והמדע התרופות התפתחות

לפני שחשבו כפי מידבקת לא שהמחלה ידוע כיום האנושית.

המאה ה-19. ועדיין, על אף הקדמה , הקריאה להתרחק מהילד

ניָשאה היא הפיאודלית. בצרפת קרתה לא )“המג’וייף”( הטמא

הארץ. במרכז יסודי ספר בבית 10 בת ישראלית ילדה על-ידי

הצרעת נעלמה מהעולם אך מתודיקת החרם חיה ובועטת.

ניתן לומר שחרם האמנים על אריאל היה שנוי במחלוקת, אפשר

בן- אוניברסיטת על יוהנסבורג אוניברסיטת להגיד שהחרם של

גוריון הוא בעייתי, ואפשר להגיד שהחרם שהציע פרופסור גורדון

בטוח, וניתן לאמר את ההפך. דבר אחד מסוכן הוא ישראל על

פה ולגנות להזדעזע ע’ קשה שלא לנוכח עדותו המחרידה של

אחד את החרם של כיתה ד’ 2 על הילד החדש והשמן.

את ע’ פגשתי ממש פה בקמפוס. הוא הולך כמו כולם, מדבר כמו

כולם, מתנהל בביטחון עצמי גבוה, וכולם בכיתה יודעים מי הוא.

הוא חייכן, ונראה שהוא מסתדר מעולה עם בנות. הוא גבוה ומעט

מלא. קשה להבחין בצלקות ובזיכרונות הילדות המלוות אותו אל

שנתיים במשך כיתתו בני על-ידי הוחרם ע’ הבוגרים. חייו תוך

שלמות, מכיתה ד’ ועד כיתה ו’.

ספר על תקופת היסודי שלך. איך קרה שנקלעת לחרם ארוך ואכזרי

כזה?

הייתי למעשה, עגול... קצת והייתי בכיתה חדש תלמיד “הייתי

שמן”. ע’ מחייך, ומצביע על כרסו. “קצת כמו עכשיו, אבל היום

מאוד מהר ביסודי. ברירות הרבה לך אין שמן כילד גבוה. אני

יניב של חבר הייתי פופולריים. הפחות הילדים אל התחברתי

“שנוזלי”, שבאופן קבוע הייתה לו נזלת באף. בשלב מסוים בלי

התראה מוקדמת דנה, המלכה של הכיתה, וחברה שלה, איריס,

הכריזו עליי שאני “איכסה”, ומשם זה התחיל. הם עשו עליי משחק

של “תעביר את ג’יפה” - מהיום אני מוגדר כ”מג’ויף”, ואם בטעות

אני נוגע במישהו, הוא חייב להעביר ממנו את הג’יפה באמצעות

נגיעה במישהו אחר”.

בשלב הזה אני חושב לעצמי, איך ילד בכיתה ד’ אמור להתמודד

שילדה לאחר שתיווצר השריטה עמוקה כמה כזה? משחק עם

קטנה, שהוכתרה כמלכה, מכריזה על ילד אחר כ”מג’ויף” שאין

לגעת בו? אני ממשיך להקשיב לע’ מספר בשיא הטבעיות ובמעין

השלמה, חצי מחויכת, על מסע ההתעללויות שעבר בבית הספר

היסודי.

אני עוצר אותו, ושואל: “זה השפיע עלייך? אתה מרגיש שחלק ממי

שאתה התעצב באותן שנים?”

“בלי ספק”, הוא עונה מיד, “אחת הסיבות שאני עוסק בחינוך היא

שאני מאוד רגיש לסביבה החברתית שאני נמצא בה. זה גם בנה

אותי ברמה האישית. היום כל קבוצה חברתית חדשה שאני מגיע

אליה אני מיד מדגיש את המקום שלי, שכולם יראו אותי, כדי שלא

יהיה חצי ספק! שיידעו כולם ,גם בגיל 25 ,שלא ניתן לדרוך עליי”.

שהיא מרגיש הוא לחווייה שעבר. מעניינת גישה איתו מביא ע’

עיצבה אותו להיות אדם טוב יותר, בעל ביטחון עצמי ומודעות

עצמית גבוהה יותר. יכול להיות שחרם מחזק אותך? יכול להיות

שכשאתה לבד נגד העולם, אתה הופך לאדם שלם יותר?

משלוש יוצא אחדגיא בן סעדון יצא להתמודד עם החרם האכזר מכולם -

חרם בקרב ילדים.

החרמות, עולם סביב נוסף אלמנט קיים הכיתה. מלכת על-ידי

התנהגותית או פיזית חריגות בעל ילד החריגות. סוגיית והוא

ימצא את עצמו במוקד של חרם או נתון לבריונות והצקה. דוגמה

מחרידה היא אותו נער שהתאבד לאחרונה, אחרי שחבריו לתיכון

הקניטו אותו בפייסבוק על גובהו.”

המחרים? הילד מיהו אז

מחקרים מספר לפי

בדרך כי עולה בנושא,

או המציק הילד כלל

נטייה בעל יהיה המחרים

או פיזית לאגרסיביות

עזה נטייה בעל רגשית,

נהנה באחרים, לשלוט

גבוה חברתי ממעמד

לעוינות נטייה ובעל

הסביבה כלפי מסוימת

הילד לעומתו, המחנכת.

בחוסר יתאפיין הקרבן

עודף לסירוגין או ביטחון

על מאיים אשר ביטחון

פיזי במבנה וכן המציק,

מכוער, נמוך, שמן, שונה:

יתאפיין כן, כמו שונה.

או ביישן בהיותו הקרבן

בעל מגבלת שפה.

בריונות, של התופעה היקף את שבדקו מחקרים מספר נערכו

לציין ראוי בישראל. ספר בבתי ילדים בקרב וחרמות הצקה

שהתוצאות אינן אחידות, אך באופן כללי עולה שכ-31% מילדי

היסודי ו-40% מנערים ונערות בחטיבות הביניים נחשפו לחרמות

מצד חבריהם לכיתה. ברבים מהמקרים עולה כי קרבנות החרם

ימצאו את עצמם במקום של בושה במצבם, ולרוב לא יפנו לעזרה

ולא ישתפו את הוריהם במצבם.

קצרה היריעה מלהציג את כל המגמות השונות באינטרקציה שבין

ילדים. כפי שנוכחתי, קיימים ילדים כמו ע’ שיצאו מחוזקים ואף

שומרים עוד מקום של לוחמנות נקמנית כלפי מי שהחרימו אותם.

שהתאבד הנער של סיפורו כמו אחרים, סיפורים קיימים מנגד,

לאחרונה לאחר שחבריו לכיתה כנראה הקניטו אותו ברשת. עולם

הילדים מרתק וסבוך, ורבים המחקרים שיצביעו על מגמה מסוימת

ויהיו כאלו שיסתרו אותם. אני יוצא ממסע קצר זה בנבכי החרם

כבר ילדים בקרב רוע קיים האם מתשובות. שאלות יותר עם

בגיל צעיר, או שמא החרם הוא פונקציה חברתית קיימת וטבעית,

באידיאולוגיות? אותה להסוות למדו לא עוד שהילדים רק

להיות שמתכוונים שהם יכול אכזר, שילדים הם עם כשאומרים

עם כן ונטול מסכות? אני רוצה להאמין שהתשובה לשתי השאלות

עשבים של צורך הוא להאמין שחרם רוצה אני אופטימית. היא

יותר, וכולי תקווה שמתודיקת שוטים, שניתן וצריך לחנכם טוב

החרם תיעלם מהלקסיקון האנושי.

מה היית אומר לדנה מלכת הכיתה היום?

“האמת שראיתי אותה לא מזמן”, ע’ עוטה על עצמו ארשת פנים

משועשעת ומרוצה. “היא עברה מולי עם עגלת תינוק - בגיל 25

היא כבר נשואה עם ילד. אמרתי לה מין שלום מנומס כזה, ואז

הסתכלתי לעגלה, ואני נשבע לך, יצא לה ילד מכוער! אבל ממש

מכוער! זה מפגר וילדותי,

עם טוב הרגשתי אבל

ברחוב ,25 בגיל עצמי.

שהחרימה ילדה מול

ומבסוט עומד אני אותי,

עד השמיים שיצא לה ילד

ניצחתי כאילו מכוער.

הקרמה כאילו איפשהו.

נתנה בראש”.

עכשיו אומר היית מה

ידי על שמוחרם לילד

הכיתה שלו?

שמע, לו: אומר “הייתי

עליך שעושים זה עצם

חרם מעיד על כך שאתה

מיוחד. אתה מעניין, אתה

לא אתה עליהם, מאיים

שקוף. לא אתה משעמם,

קשה זה לי, להאמין נסה

עכשיו, אבל זה יעצב אותך, ותצא מזה חזק אחר כך.”

ובגיל בילדות החרם נפגעי של מייצגת דוגמה הוא ע’ האם

ההתבגרות? למה ילדים מרגישים צורך להחרים מישהו? נפגשתי

המתמחה לחינוך, במחלקה מרצה קוגוט, תהילה דוקטור עם

בפסיכולוגיה חברתית, לשיחה על חרמות, הצקות ובריונות בקרב

ילדים.

ושהסוגייה חרמות של סוגים שני שקיימים מציינת קוגוט ד”ר

תופעת של יותר רחבה להגדרה נכנסת ילדים בין חרם של

ה”bullying” - הבריונות.

החרם נכנס לקטגוריה של הצקה עקיפה, של אגרסיביות פסיבית,

בה הקרבן לא בהכרח מקבל מכות או סופג קללות, אלא משולל

זכויות חברתיות. באגרסיביות פסיבית ,מצד המחרימים, קל יותר

לקחת חלק בהתעללות, שכן לא מופעלת אלימות ישירה. הקורבן

לא יוזמן לאירועים חברתיים ולא יזכה לשחק עם ילדים אחרים

פיזית מאלימות בהרבה קשה להיות עלולה הפגיעה בסביבתו.

או מילולית.

קוגוט מבדילה בין חרם בין קבוצות לחרם מול יחיד. “כשמדובר

בשתי קבוצות, ההחרמה וההבדלה עוזרת לקבוצה אחת להגדיר

מול את עצמה בעזרת הקבוצה השונה. בסיטואציה של קבוצה

לחרם. יובילו אשר ונסיבות גורמים של רב מספר קיים יחיד

קרבן, של גבו על עצמו את לבנות שצריך חלש מנהיג למשל:

קרבן שמשדר ביטחון עצמי גבוה המאיים על מיקומו של המנהיג.

ניתן לראות דווקא את הילדה היפה החדשה מוחרמת לא פעם

פוליטי נטומחרימים את הכיבוש/ רועי שבתאי

המדיני, בתהליך אמתית התקדמות שאין שנים מספר זה

שאלת מצטמקת. בקיפאון האשמה שאלת שרלוונטיות ונדמה

ההתנחלויות נותרת באוויר, אך למעט הקפאת הבנייה הזמנית,

וסיום ההתנחלוית בסוגיית מהותית התמודדות נרשמה לא

הכיבוש.

במאבק על עתיד ישראל והרצון להשפיע על פניה בעתיד נוסו

היום בסדר חותמם הטביעו חלקם - ומגוונים רבים אמצעים

יוזמת “ארבע אמהות”, נדחקו לשוליים. הציבורי, בעוד אחרים

ז’נבה, “שלום עכשיו” וארגוני זכויות אדם פועלים בזירה החוץ-

הוא והתקשורתית לסיום הכיבוש. במקביל, החרם פרלמנטרית

שיטה נוספת למינוף לחצים על ישראל. אף על פי שזו אינה שיטת

ואזרחי הממשלה על שהלחץ סבורים תומכיה חדשה, פעולה

לאחרונה המטרה. לקידום מסייע באמצעותה, שנוצר המדינה,

היותו שחרף שסוברים מי מצד בישראל בחרם השימוש גובר

בלתי פלורליסטי - הרי שהוא האמצעי האחרון שנותר ברשותם

כדי להביא לסיום הכיבוש.

להופיע המסרבים אמנים )כגון העולם מצד החרמות מלבד

בישראל( וארגונים דוגמת Boycott Israel )הכולל ישראלים(,

המארגנים חרמות על ישראל בתחומים שונים, ישנם גם חרמות

מקומיים כנגד הכיבוש. הסירוב לשירות צבאי בשטחים )“מכתבי

בשטחים מבצעיות משימות לביצוע או )2007 השמיניסטים”,

המודעות להעלאת ניסיון מהווים )2003 הטייסים”, )“מכתב

בחברה הישראלית לבעייתיות הכיבוש - באמצעות חרם. בשנה

שיסרבו אמנים של ישראל, מתוך נוסף, חרם התבלט החולפת

שמעמדם בנימוק באריאל, יוצגו שיצירותיהם או להופיע

אינם שטחי מדינה(. הם )ולכן הוסדר החוקי של השטחים טרם

הסירוב, שזכה לגינויים רבים )ומאוחר יותר אף חזרו בהם חלק

מהחותמים(, העלה שוב את נושא מעמד השטחים הכבושים לדיון

הציבורי.

מגיע בכותרות, התבלט שלא לטעמי, ביותר המעניין החרם

דווקא מצד הרשות הפלסטינית. ָיְזמה להחרמת מוצרים שמקורם

בהתנחלויות כבר התקיימה בעולם, אך הרשות אימצה החרמה

אבו-מאזן הנשיא אישר אשתקד באפריל רשמית. כמדיניות זו

הפלסטינים. בשווקים התנחלויות מוצרי מכירת האוסר חוק

יועצו טען כי “החוק מתבסס על התפיסה שלפיה ההתנחלויות

הן סרטן בגוף הפלסטיני, שמבקש לפגוע באדם, באדמה ובגורל

העומדים האמצעים בכל בהן להיאבק יש ולכן הפלסטיני,

לרשותנו”. כחלק מכך, נטען כי רכישת מוצרי התנחלויות בידי

ופיתוחן, ההתנחלויות להרחבת למעשה מסייעת פלסטינים

החוק, נחקק מכך וכתוצאה לגיטימציה, מעין להן מקנה ואף

בקמפיין החלה הרשות ההתנחלויות. בכלכלת לפגוע במטרה

להחרמת כלל מוצרי ההתנחלויות )כולל מוצרים מרמת הגולן(

מהשווקים עד לסוף שנת 2010. החוק קבע כי עונש יוטל על מי

שיוכח כי ייבא לשוק הפלסטיני מוצרים מההתנחלויות או ניהל

הכלכלה משרד על הוטלה המבצע אחריות מסחר. קשרי ִאין

התהליך. על פיקחה אשר מבצעת ועדה שהקים הלאומית,

הפרטי, המגזר עם הקשרים על השאר בין שמופקד במשרד,

מהסוחר היישר הסחורה החרמת באמצעות לפעול הוחלט

באזור המפעל מן יצאו שאלו לאחר מיד לעתים המשווק,

התעשייה בגדה המערבית. על-פי ד”ר חסן אבו-ליבדה, העומד

בראש המשרד, הפלסטינים מוציאים כ –500 מיליון דולר בשנה

על הרשות הכריזה בנוסף, ההתנחלויות. תוצרת רכישת על

שעורר דבר בהתנחלויות, פלסטינים פועלים עבודת הפסקת

זעם ברחוב נוכח שיעור ההעסקה הגבוה בהתנחלויות. כמו כן,

“רוואבי”, החדשה הפלסטינית העיר של והמשקיעים היזמים

שנבנית בימים אלו, הצטרפו לחרם והתנו את שיתוף פעולתם

או מוצרים בעצמן יחרימו שהללו בכך ישראליות חברות עם

רואים שהפלסטינים ספק אין בהתנחלויות. שמקורם מפעלים

בצעד זה כלי חשוב במאבק על הלגיטימיות של ההתנחלויות

ארגוני החלו שאותו החרם, את ומשכללים ובישראל, בעולם

שמאל קיצוני בארץ ובעולם; השאיפה היא לפגוע בדבר הכואב

ביותר לאדם- בכיסו.

ש”חרם סבורים חלק החרם; אפקטיביות על להתווכח ניתן

ואחרים העיר, סביב לקונצנזוס הוביל אריאל על האמנים”

יחשבו שהוא צלח בהעלותו מחדש לדיון את “שאלת השטחים”.

אין ספק שחרם הוא כלי פשוט יחסית לביצוע, התורם לא מעט

ליצירת דה-לגיטימציה עולמית כלפי ההתנחלויות. לטעמי, זהו

כלי קיצוני, שעדיין אין מקום לשימוש בו בעולם דמוקרטי. יש

לתבוע מממשלת ישראל שתסדיר סופית את מעמדם של השטחים

או שתיפרד מהם, אך צעדים קיצוניים כחרם רק מבצרים אנשים

ההתנחלויות. מעבר כלפי מפעל ויוצרים אמפתיה בדעותיהם

לכך, הפגיעה במתנחל עצמו ולא בממשלה המגבה את המשך

התיישבותו - אינה צודקת או מוסרית. יש לנסות לפנות לתבונת

לתרבות בזכותו או בכיסו בברוטליות לפגוע ולא האדם

פיפיות. כחרב פועלים בעיניי אלו צעדים מושבו. במקום

עכב”ש העירסטודנטים יהודים מחרימים ומתעלמים מהסטודנטים הערבים, או אולי

להיפך/ ערן לדור

נסתרת אינה באוניברסיטה ערביים סטודנטים נוכחות

של כמיקרוקוסמוס אולם בשעריה, מהבאים איש מעיני

היהודים הסטודנטים בין הקשר באוניברסיטה גם המדינה,

כ-%5 שהם סטודנטים, כאלף קיים. ואינו כמעט לערבים

מרביתם ערבים, הם באוניברסיטה, הסטודנטים מכלל

מוכרים. בלתי יישובים תושבי גם ובהם הדרום, מאזור

לפוליטיקה במחלקה ג’ בשנה סטודנטית היא אלעוקבי דועא

וממשל, תושבת רהט, העובדת כמידענית באגודת הסטודנטים,

האגודה. של האינטרנט אתר את בערבית, לַהְנגיש, שתפקידה

דועא סיפרה לי מעט על הסטודנטים הערביים. לדבריה, אין ניסיון

איחוד אקטיבי ביניהם, וכי באופן טבעי כל אחד מתחבר לדומים

ערביים, סטודנטים של מגובשת יחסית קבוצה נוצרה כך לו.

ובשל שיטת הבחירות למועצה, אין מכלל הפקולטות. כמיעוט,

וקולם נעלם, וללא שינוי בשיטת הבחירות, ייצוג במועצה להם

אחרים אקדמיים למוסדות בניגוד להשתנות. צפוי אינו המצב

לטובת הסטודנטים במועצת מושבים המשריינים ספיר(, )כגון

חרס. העלה בבן-גוריון דומה ניסיון ערביים, סטודנטים ייצוג

אחת רק הוא שלהם והאינטרסים הערבים ייצוג היעדר

חדשה, מועצה באמצעות לפתור מבקשת שדועא הבעיות

הוקמה המועצה ערביים. סטודנטים של בחיתוליה, הנמצאת

סטודנטים ותאי חוץ-אוניברסיטאיים גופים ובתמיכת בסיוע

במועצה המיוצגים ואחרים, האסלאמית התנועה חד”ש, של

המבנה המועצה, תפקיד הגדרות רחבה. דעות קשת ומשקפים

העלאת את כוללות והן כעת, מעוצבים ומטרותיה שלה

לאוניברסיטה מחוץ חברתיים לעניינים הסטודנטים מודעות

הכרה השגת לצד בנגב(, מוכרים הבלתי הכפרים )כדוגמת

לערבים. הקשורים בעניינים הסטודנטים באגודת ונציגות

בין הסטודנטים הערביים יו”ר המועצה צפוי להיבחר בבחירות

עלולות זה מסוג שבחירות מאחר כשלעצמו, בעייתי עניין -

להיחשב כעניין פוליטי האסור באוניברסיטה, ולעורר התנגדות

לקיומן. מנגד, לטענת דועא, המועצה הערבית דווקא אינה מנסה

לקרוא תיגר על מועצת הסטודנטים, אלא לפעול בשיתוף פעולה

עמו.

שמתעסק מדור הוא העיר שעכב”ש פי על אף

הסטודנטים ייצוג סוגיית את בדקתי מקומיים, בעניינים

אחרות. באוניברסיטאות השונים רבדיה על הערבים

סטודנטים הם העברית באוניברסיטה הסטודנטים מן %11

ייצוג חוסר בעיית להתעורר לכאורה אמורה בה וגם ערבים,

מתאים ברובה )המורכבת הסטודנטים בוועידת מיעוטים

לרוב שהערבים מכיוון “נפתרה”, זו בעיה אולם, פוליטיים(.

ערבים, סטודנטים מועצת הקימו ואף הבחירות, את מחרימים

האחרונות בבחירות ערביים. פוליטיים מתאים המורכבת

דבר סוחף, בניצחון האסלאמית התנועה זכתה כשנתיים לפני

וכתוצאה מהמועצה, החילוניים הגורמים של ליציאה שגרם

מכירה אמנם העברית האוניברסיטה תפקודה. על הקשה מכך

נתמכת אינה זו אך ערביים, סטודנטים כהתאגדות במועצה

האוניברסיטה. מבחינת תוקף חסרות והחלטותיה כלכלית,

כ-%2 אחר. מעניין מצב קיים אילן בר באוניברסיטת

מאידך, במועצה. מיוצגים אינם והם ערבים, בה מהסטודנטים

הוקמה בה פונקציה חדשה יחסית - נציג המטפל בסטודנטים לא

יהודיים. זאת, כחלק מרוח חדשה שמנשבת באוניברסיטה בעלת

לקחת שלא בוחרים הערביים הסטודנטים היהודי-דתי. הצביון

במתח המתאפיינים באוניברסיטה, הפוליטיקה במאבקי חלק

אותם המטרידות הסוגיות זאת, עם לחילונים. דתיים בין הרב

זוכות למענה, כאשר בצעד מהפכני למדי, הסטודנטים הנוצרים

אפילו זכו לחגוג את ראש השנה האזרחי במסיבה שנתמכה על-

אילן, בנוסף, בבחירות האחרונות בבר אגודת הסטודנטים. ידי

שבה רוב חילוני מזה זמן, התרחש מהפך מפתיע, ולראשונה נבחר

על שומרת )שעדיין הסטודנטים אגודת לראש חילוני סטודנט

צביון דתי(, מהלך שהוביל גם לשינויים באגודה ובאופי פעולתה.

דוגמאות אלו מראות שתי אופציות לפתרון שאלת ייצוג מיעוטים:

דמוקרטי שינוי - ומאידך חדש; גוף והקמת החרמה - מחד

)ודמוגרפי( בהרכב המועצה.

את מחרימים אינם הערבים הסטודנטים בבן-גוריון אמנם

בעתיד כזה למצב שנגיע אפשרות יש אולי אך האגודה,

שבה מהעברית, שונה בבן-גוריון שהסיטואציה פי על )אף

לערבים-בדואים(. רוב כאן ואילו לערבים-פלסטינים, רוב

או לערבים יהודים בין חרם אין הסטודנטים, ברמת לדעתי,

חייב לא חרם בפועל, האוניברסיטה. בתוך לא לפחות להיפך,

שאנחנו משהו פשוט להיות אלא אקטיבית, בהצהרה להיתמך

לא עושים. ההימנעות מיצירת קשרים עם אנשים שאינם דומים

לנו, והדבקות באלו שכן, יוצרות עבורנו, בצעדים קטנים, מעין

רואים שאיננו משום רעה, הזו שהבועה שיאמרו מי יש בועה.

משום בדיוק טובה שהיא יטענו אחרים ואילו לה, מחוצה דבר

שהיא מגינה עלינו ועל ייחודיותנו. כך בדיוק ניתן להסתכל משני

הצדדים על מועצת הסטודנטים הערביים: אפשר להגיד שבאמת

העניין את לבקר ואפשר הערביים, לסטודנטים ייצוג מגיע

הקיימת. המועצה נגד חתרני כמעט בצעד מדובר כי ולטעון

במדינה, שנערך עם במשאל אפריקה. דרום ,1992 היא השנה

משטר סיום בעד הלבן מהמיעוט שלישים שני מצביעים

תוצאת הוא האפרטהייד ביטול המקובל, בנרטיב האפרטהייד.

תהליך ארוך של לחץ בינלאומי, שהחל כעשור לאחר כינון שלטון

המיעוט הלבן בדרום אפריקה ב-1948. בשנות השישים מתחילים

גירוש והספורט. התרבות בתחום אפריקה דרום על חרמות

בעולם, החזקה שהייתה אפריקה, דרום של הקריקט נבחרת

העולמית הקריקט מהתאחדות

זה בשלב מכונן רגע היה ב-1961

מגורשת ברזיל נבחרת את )דמיינו

מוטלות השבעים בשנות מפיפ“א(.

סנקציות אפריקה דרום על

בינלאומיות מחייבות, כאשר האו”ם

על מחייב נשק אמברגו מטיל

ב-1985, מגיע השיא רגע המדינה.

כאשר בנקים אירופיים ואמריקאיים

מפסיקים להעניק אשראי לממשלת

דרום אפריקה, והקונגרס האמריקאי

על רייגן של נשיאותי וטו עוקף

משטר ביטול אמריקאיות. סנקציות

האפרטהייד נעשה לחוויה המכוננת

אדם לזכויות וארגונים תנועות של

אחת מסיבה ואמריקה באירופה

עיקרית: משום שלפי תפישתם, הוא

הצליח. המסר המהדהד היה ששינוי

היפים באמצעות מגיע לא אמיתי

בקמפוסים, ומהומות אסיד על

BDS»» באמצעות אלא

Boycott, )חרם תרבותי ואקדמי(, השקעות( )מניעת Divestmentשל )סנקציות Sanctions-ו

הקהילה הבינלאומית(.

בשורת את ליישם הבא הניסיון

ישראל. על כידוע, היה, BDS-ה

לאחר קביעת בית הדין הבינלאומי

גדר שלפיה ב-2005, בהאג

במהלך ישראל שהקימה ההפרדה

צבאי, כיבוש באזור נבנו ממנה שחלקים השנייה, האינתיפאדה

מכיוונם שנשמעו הקולות התחזקו - הבינלאומי לחוק מנוגדת

של תנועות וזרמים פלסטיניים ומערביים שונים, שהתאחדו תחת

הקריאה להטיל חרם וסנקציות על ישראל, על-פי הדגם הדרום

אפריקאי. ההודעה הרשמית של הארגונים הפלסטיניים הייתה זו:

»אנו, כנציגים של החברה האזרחית הפלסטינית קוראים לחברה

האזרחית הבינלאומית ואנשי מצפון בעולם כולו להטיל חרם רחב

שננקטו לאלו הדומים ישראל, כנגד אי-השקעה יוזמות וליישם

נגד דרום אפריקה בעידן האפרטהייד. על צעדים אלו להינקט עד

אשר ישראל: 1. תפסיק את הכיבוש והקולוניזציה של כל השטחים

בזכותם תכיר .2 ההפרדה(. )גדר החומה את ותפרק הערביים

תכבד, .3 מלא. לשוויון ישראל אזרחי ערבים-פלסטיניים של

תגן ותקדם את זכותם של פליטים

כפי לבתיהם לשוב פלסטיניים

».194 האו”ם בהחלטת שנקבע

מכונה שהיא כפי או ,BDS-ה

הדה-לגיטימציה, מסע בישראל

בשני משמעותי למומנטום זכתה

היה הראשון עיקריים: גלים

השנייה לבנון מלחמת בתקופת

מבין העיקרי והשני, ב-2006,

מבצע»עופרת לאחר השניים,

התמונות .2009 בינואר יצוקה«

בעולם ששודרו הקשות הגרפיות

לחימה בחודש כי והעובדה כולו

עזה מתושבי 1000 מעל נהרגו

ישראלים עשר ארבעה לעומת

מיצבו את הקריאה להחרמת ישראל

החלה והיא מתמיד, כָאְפנתית

הישראלי. האקדמי לשיח לחלחל

שחולל הסאגה את זוכרים כולנו

ישראל« את »להחרים המאמר

פורסם כאשר גורדון, ניב מאת

ב”לוס אנג’לס טיימס” בקיץ 2009

)אף על פי שמעטים בלבד באמת

במאמר טען גורדון אותו(. קראו

כי חרמות וסנקציות מבוקרות על

ישראל הן »הדרך היחידה להציל

כי ולהבטיח מעצמה ישראל את

שני ילדיי וילדי שכניי הפלסטיניים

אפרטהייד. במשטר יגדלו לא

נוספים ישראלים אקדמיה אנשי

הביעו עמדות דומות במאמרים, עצומות וריאיונות תקשורתיים.

הוא BDS האם החדשה? אפריקה דרום אכן היא ישראל האם

המפתח לסיום כיבוש ישראלי בן 44 שנה, כיבוד החוק הבינלאומי

וכינון שלום היסטורי בין ישראל לפלסטינים? ביקורת לעמדה זו

מצאתי דווקא אצל נועם חומסקי, אחד האישים הבולטים ביותר

הצילו את המדינה שלי מעצמה! תהיות על הקריאה לחרם על ישראל / יקיר גיליס

זיכו האנטי-ישראליות שדעותיו אדם הקיצוני, השמאל בחוגי

אותו במניעת כניסה לישראל לפני כשנה. הקטע הבא נלקח מתוך

ריאיון שהעניק הפרופסור מ-MIT לתחנת רדיו בברקלי, שבו הוא

מפקפק בעצם המוסריות של קריאה לחרם על ישראל.

מדוע אתה מתנגד ל-BDS מסיבות אתיות-מוסריות?

צריכים אנו ,BDS ששמו הכלי את לבחון באים אנו “כאשר

חינוכית בצורה בו משתמשים אנו האם עצמנו את לשאול

שתוצאתן פעולות בין להבחין יש חינוכית. לא בצורה או

טוב.“« שנעשה הן שתוצאתן פעולות לבין טוב שנרגיש הן

אתה יכול לתת דוגמה להבדל כזה?

“החרמה של להקת ריקוד ישראלית. למה

אמריקאית? ריקוד להקת להחרים לא

הערות הן מבצעת שישראל הפשעים

מעשה אמריקה. של לפשעים שוליים

פתח מיידית יוצר החרמה של כזה

להגיד האוטומטיים ישראל לתומכי

צודקים. יהיו והם לחלוטין, צבוע שאתה

רצון מתוך מוָנעים החרם ממעשי הרבה

להרגיש טוב, ולא מתוך רצון לעשות טוב.

לעתים הם טוב ולעשות טוב להרגיש

בתכלית. שונים דברים שני קרובות

הדמויות אחת מפי כאלו נוקבות אמירות

האנטי- בחוגים ביותר המשפיעות

מעוררות בהחלט בעולם ישראליים

מחשבה בעניין המניעים האמתיים לתנועת

החרם ותוצאותיו האפשריות“.

שוחחתי ישראל על לחרם הקריאה של באתיקה לדון כדי

UCL-ב לאונקולוגיה מומחה הוכאוזר, דניאל פרופסור עם

המאבק בתחום ופעיל ,University College of Londonבחרם באקדמיה הבריטית.

עד כמה חזקה היום המגמה של חרם אקדמי על ישראל?

ה-UCU, תומך בחרם ביותר בבריטניה, הגדול “ארגון המרצים

ברור שלא משום בעיקר זאת מלהפעילו, נמנע אך האקדמי

אם חרם כזה הוא אכן חוקי, והארגון הוזהר שצעדים משפטיים

יינקטו נגדו במקרה שהחלטה כזו תתקבל. ארגון זה נמצא תחת

דומיננטיות של השמאל הקיצוני, ומייצג פחות מ-10 אחוזים מבין

המועסקים בהשכלה גבוהה, אך הוא עדיין ארגון המרצים הגדול

ביותר בבריטניה. בשנים האחרונות ה-UCU עוסק בסוגיית החרם

אתה שלהם, האינטרנט באתר תתבונן אם אובססיבי. באופן

תחשוב שהבעיה העיקרית שעומדת על סדר היום של האקדמיה

הבריטית היא החרם על ישראל. דבר זה הרחיק מרצים יהודים

רבים משורות הארגון. לעומת זאת, “קבוצת ראסל“, שהיא פורום

כדוגמת בבריטניה המובילים האקדמיים המוסדות את שמאגד

יצאה בקריאה ועוד, אוקספורד, קיימברידג’, אימפיריאל קולג’

חד משמעית, שלפיה היא לא תסבול שום צורה של חרם אקדמי.

לפיכך, קשה להאמין שחרם אקדמי על ישראל ייצא לפועל.“«

האם המאמצים להטלת החרם מושפעים מהמדיניות של הממשלה

הישראלית, או שמא יש למגמה הזו אינרציה משלה?

“לתנועה הזו יש אינרציה משלה, בעיקר משום שהאישים המרכזיים

שעומדים מאחוריה רואים בנסיגה מן הגדה המערבית שלב ראשון

בקשר ברורים מאוד והם תתקיים, לא ישראל שבו בתהליך

לעמדה זו. עם זאת, אין ספק שאילו הממשלה הישראלית הייתה

מגלה יותר ָיְזמה בתהליך השלום, זה היה כתוצר לוואי, מוציא את

הרוח מן המפרשים של היוזמות לחרם בצורה משמעותית, למרות

שאין זאת הסיבה שבגינה יש לחתור לשלום.“

מהי הבעיה המוסרית-אתית עם חרם אקדמי?

“קשה לדבר על בעיות אתיות ומוסריות של החרם, משום שהרעיון

הוא כל כך מגוחך מיסודו. אחת ההצדקות העיקריות של הקוראים

לחרם היא שהם לא בעד חרם על סטודנטים ומרצים אלא רק על

מוסדות, כאשר ברור לחלוטין שזה אותו

הדבר. זוהי פגיעה ישירה בחופש האקדמי,

משום שברור כי יחידים יהיו פטורים מעול

הדעות את מביעים הם עוד כל החרם

טוענים הם בנוסף, הנכונות. הפוליטיות

ישירות שותפות הן שהאוניברסיטאות

האוניברסיטה הישראלי: לאפרטהייד

באר גזולה, אדמה על יושבת העברית

גם אך וכדומה. בדואים מגרשת שבע

החרם יוזמי מתקשים הללו הטענות את

שלאוניברסיטאות משום בעיקר להציג,

בכל מעולה רקורד יש הישראליות

ממדיניות אוטונומיה על לשמירה הנוגע

הממשלה וייצוג של מיעוטים באוכלוסיית

לגודלם מעבר הרבה הסטודנטים,

באוכלוסייה, מה שלא ניתן להגיד על המצב

בבריטניה. אפשר לדמיין מצב שבו חרם אקדמי הוא מעשה מוסרי,

מצב שבו אוניברסיטאות מפלות בצורה בוטה סטודנטים ערביים

זה ולסגל המרצים, אך כמובן או לא מקבלת ערבים ללימודים

רחוק מלהיות המצב.“

האם המצב שונה בכל הנוגע לחרמות בתחומים לא אקדמיים?

“בהחלט שומעים על זה יותר בתקופה האחרונה. יש ניסיון להרים

תנועה רחבה של חרם על מוצרים, כדוגמת “מי עדן“, שכביכול

מגיעים ממקור מים כבוש כלשהו, או למנוע מאמנים להופיע בישראל.

זה עדיין לא תפש תאוצה, אבל זה בהחלט עלול לתפוש בעתיד.

לישראל יש בעיה גדולה, היא עוברת תהליך של דה-לגיטימציה.

מאוד ישראלית אנטי ברית שיש משום ובראשונה, בראש

ערבים סטודנטים לבין הקיצוני השמאל בין ואפקטיבית חזקה

ישראל שנית, יחסית. פעילים מאוד להיות שנוטים ומוסלמים,

ומאוד קונסטרוקטיבי, דבר שום הזו לזירה מביאה לא מעולם

נדיר למצוא הצהרה מועילה של ממשלת ישראל בכל הנוגע לסדר

היום האנטי-ישראלי. כתוצאה מכך, ישראל נתפשת כבלתי גמישה

האלה. לגורמים משמעותית גבית רוח נותן זה ודבר וכאטומה,

משמעותית התקדמות יש כאשר שאמרתי, כפי השלישי, הדבר

לפיכך, לדעוך. נוטים האלה התהליכים השלום, בתהליך

לישראל.« מסוכנת בהחלט הנוכחית שהסטגנציה ספק אין

הבה נחזור לעניין מוסריות החרם. הטענה המוסרית הבולטת נגד

החרם היא שמדובר במוסר כפול כנגד ישראל. עכשיו יבוא אזרח

ישראלי ויאמר שזה לא מעניין אותו מה קורה בשאר העולם, הוא

את להציל שיכול היחיד ומאמין שהדבר מודאג, ישראלי אזרח

מדינתו מעצמה הוא חרם וסנקציות.“

האם טענה כזו לגיטימית בעיניך?

“ברור שזה לגיטימי. לישראלי יש את הזכות להיות אידיוט ככל

שאר בני האדם בעולם. האמת, קשה לי להבין את ההיגיון של

הממשלה עם תתמודד בדמוקרטיה, חי אתה האלה. האנשים

שלך ועם מה שהיא עושה, תיאבק על דעת הקהל. אני לא מבין

ויקראו בעולם מלהסתובב יפיקו שהם חושבים הם בדיוק מה

להחרים את מדינתם, מלבד לקבל תשומת לב אישית כמובן. אכן

יש מספר אנשי אקדמיה ישראלים שמסתובבים בעולם ומביעים

דעות כאלה, אך העובדה שרבע אחוז מהאוכלוסייה הישראלית

יותר למוסרי כזה חרם הופכת לא מדינתם על בחרם תומכת

באפגניסטן נהרגו אזרחים של עצום מספר שהיא. בחינה משום

ועיראק, מספרים שמגמדים לחלוטין כל דבר שישראל אי פעם

עשתה, ויש תרעומת קשה בדעת העולם כנגד מה שמתחולל שם.“

האם מישהו אי פעם קרא להחרים את הרווארד, ייל או פרינסטון?

ישראל מדוע לחלוטין. מגוחך יהיה שזה משום שלא, “מובן

מרושעת היא מדינות העולם? האם שונה משאר בצורה נבחנת

להישאל.“« צריכות האלו השאלות אחרת? מדינה מכל יותר

ובכן, אם החרם כל כך מגוחך ומעוות מוסרית כדבריך, איך אתה

מסביר את נוכחותו בשיח הציבורי?

מאמינים שבאמת לחרם הקוראים מתוך מעטים יש “להבנתי,

הם אבל מעטים, ,’67 בגבולות להתקיים זכות יש שלישראל

הישראלי הכיבוש בסיום רוצים באמת האלה המעטים קיימים.

שולל ומוליכה צבועה, כה היא BDS-ה תנועת אך בשטחים.

עוסק שאני בתחום נגמר. זה איפה להגיד יודע לא אחד שאף

שנעשו במחקרים להשתמש להפסיק אמור אני למשל, בו

וטרשת בסרטן הטיפול בתחום דרך פורצי שהם בישראל,

בישראל? טיפול בתרופות שמיוצרות נפוצה? להפסיק להעניק

להחרים את אינטל? הרי אין סיכוי שאי פעם יפעילו חרם כזה.“«

ובכל זאת, מה הכוח המניע שלו?

“אין ספק שלסטגנציה בתהליך השלום תרומה מכרעת למגמות

הללו. זה לא משפיע על הגרעין הקשה שיפעל בכיוון הזה ללא

של המומנטום על ישירות משפיע המדיני הקיפאון אך קשר,

מאוד מסוכנת הזו הסטגנציה לחרם, קשר בלי לחרם. הקריאה

מידרדר בהכרח המצב קיפאון, יש כאשר תחום. בכל לישראל

שום עושה לא הישראלית שהממשלה הוא שני גורם ומחמיר.

שלה »הקייס« ואת עמדותיה את להציג אפקטיבי מאמץ

הוא שלישי גורם בבריטניה. כאן הקהל לדעת ברורה בצורה

ישראלית אנטי נטייה בעלי הם כאן התקשורת מאמצעי שחלק

“אנטישמיות“, במילה בשימוש להיזהר מאוד צריך מובהקת.

הוא ישראלי אנטי שהוא אדם שכל סובר לא לחלוטין ואני

אנטישמי. עם זאת, העובדה שלא כל מי שהוא אנטי ישראלי הוא

אנטישמי לא אומרת שאין כלל אנטי ישראליים שהם אנטישמיים.

ובשיח בתקשורת שמובעת משמעותית במידה אנטישמיות יש

הציבורי בבריטניה תחת הכסות של אנטי ישראליות.“«

אנטי טענות מיד לפסול נטייה יש הישראלי הציבורי בשיח

ישראליות קיצוניות באמצעות פסילה מראש, בחלק מן המקרים

בצדק, של מניעי האנשים המביעים אותן. בדרך כלל יש הימנעות

המוסריות ההשלכות עם ואנליטית פילוסופית מהתמודדות

והפרקטיות של חרם כזה על ישראל. הסיבה נעוצה בכך שישראלים

יהודים של הפיזי לקיומם ממש של סכנה אלו במגמות רואים

בארץ ישראל, ויהודים לא נוטים להתייחס בקלות ראש לאיומים

על קיומם הפיזי. איני מזלזל במאמצים של ארגוני הסברה נגדיים

להציג את הצד הישראלי ולהסביר עד כמה אנו מוסריים וצודקים.

הדימויים, של המשחקים במגרש בעיקרו מתנהל אכן המאבק

כזה קונפליקט, של אחר רובד ישנו אך והתעמולה. הדמגוגיה

כותלי בין השאר בין המתנהל והמוסר הרעיונות בעולם המצוי

לשאוף חייבים החברה הרוח למדעי סטודנטים אוניברסיטאות.

ככל מכאיבות הללו, הסוגיות עם ובָיְשרה באומץ להתמודד

Stand“ שתהיינה, ולא להסתפק בדף מסרים שחולק בסדנה של

with us“ מחד, ובתמיכה עיוורת בתיאוריות פוסט-כל דבר שזז, שמאכילות בכפית חלק מן המחלקות בבן-גוריון מאידך. השאלות

היסודיות לגבי טיב ההשוואה בין ישראל לדרום אפריקה, המניעים

לתוצאות יוביל שהוא הסיכוי לחרם, הקוראים של האמיתיים

חיוביות, והתוקף המוסרי של מהלך כמו החרמת ישראל צריכות

להישאל, וכאן ועכשיו הוא הזמן והמקום לעשות כן.

הירוק היום ירוק מאודתום יוגב

“האיש הירוק גר בבית ירוק, עם דלת ירוקה וחלונות ירוקים...”

- אותו איש ירוק משירו של יהונתן גפן הפך בשנים האחרונות

לשליח האידיאולוגיה הסביבתית. חברות מסחריות עובדות על

פיתוח אנרגיה “ירוקה”, רחובות מתמלאים פחי מחזור והופכים

ניסיוננו לאור אך כאן. אוטוטו המהפכה כי ונדמה “ירוקים”,

עם מהפכות, ומתוך ידיעה שגם לשינוי חיובי יש את הצדדים

הפחות נעימים שלו, תהיתי מי עלולים

להיות הנפגעים מהשינוי הירוק העומד

בפתח.

אלו המרחיקים ראות עם האידיאולוגיה

אידיאולוגיה כי מבינים, הסביבתית

בהשלכת מסתכמת אינה ירוקה

האידיאולוגיה המחזור. לפח בקבוקים

ובחדר במטבח בעבודה, נמצאת

הילדים. היא קשורה קשר הדוק לביקורת

על הנהנתנית, המערבית החברה על

את ושכחנו משורשינו שהתרחקנו כך

הפשטות והאותנטיות, והחרבנו תוך כך

את הסביבה שבה אנו חיים.

בניסיון למתן את הצריכה ולהפחית את

טכניקות שלל באוב העלינו הזיהום,

היישר ששאובות בית, משק לניהול

מלחמת טרום של המערבית מהחברה

הרב בחיתולים החל השנייה. העולם

בגינה, ירקות גידול דרך פעמיים,

שלל של ומוקפד איטי לבישול ועד

תבשילים. הוסיפו לכך ערימת קומפוסט בגינה, כפי שמחייב כל

בית סביבתי טוב, לצד ייבוא של שיטות גידול ילדים משבטים

האדם את לקרב מטרתן שכל אמריקה, בדרום אינדיאניים

לפשטות של פעם - וקיבלתם בית ירוק למהדרין.

אבל מישהו צריך הרי לעשות את כל זה. מישהו צריך לשאת

את התינוק על הגב ולכבס את חמישה עשר החיתולים שהוא

מלכלך ביום בממוצע. מישהו צריך לרוץ לסופר האורגני, לקנות

קטניות במחיר מופקע ולבשל אותן טריות מדי יום. מישהו גם

צריך לזרוק את שאריות האוכל לקומפוסט, לדשן אתו את גינת

שמא או מישהו, באמבטיה. שנאגרים ממים ולהשקותה הירק

מישהי?

החלטתי לא ללכת אחר הסטריאוטיפ ולבדוק את הנושא לפני

המהפכה את להאשים הכל, אחרי למסקנות. קופצת שאני

קצת זה למטבח הנשים את להחזיר בניסיון הסביבתית

מרחיק לכת. אז ניגשתי למקור שלעולם לא מאכזב באספקת

אינפורמציה על אנשים המנהלים אורח חיים “ירוק” - פורומים

באינטרנט. ביקשתי לבדוק מי מהווה את עיקר הפעילים בפורום,

נשים או גברים, ולערוך אומדן באשר לכמות הזמן שניהול אורח

העובד מאדם לצפות ריאלי האם - מאדם גוזל הירוק החיים

במשרה מלאה להפוך את ביתו לידידותי לסביבה?

משמעית חד בצורה עולה התשובה הראשונה, הסוגייה לגבי

“טבעית” להורות הקשורים בפורומים ראיתי לא מהפורומים:

מי שמתחבטות בלבטי כי ניכר בעליל, לרפואה. גבר אחד אף

ניהול משק בית ירוק, הן הנשים. והאמת,

הירוקה המהפכה מפתיע. לא לגמרי זה

מסורתיות לתפיסות להפליא מתאימה

משחר וגברים. נשים תפקידי של

הציוויליזציה המערבית, נשים היו מזוהות

התרבות. כינון עם וגברים הטבע, עם

ולמהפכה הסביבתית זה מתאים - האישה

כהמשך האנושי של אמא אדמה- מכילה,

מביאה חיים, מזינה. נשמע נפלא, לא? אז

זהו, שלא בהכרח.

מחישובים גסים של הנתונים מהפורומים

עולה, כי ניהול אורח חיים ירוק גוזל מלוח

הזמנים המשפחתי לא מעט שעות. קרוב

לכביסת יוקדשו לשלוש שעות שבועיות

טרי אוכל בישול פעמיים. רב חיתולים

עוד האופטימי בתרחיש יוסיף יום מדי

שעות ושבע יום בכל עבודה שעה

שבועיות בסך הכל. ענייני מחזור שונים -

קומפוסט, דישון, מים אפורים - מוסיפים

דקות 105 כלומר, ביום, שעה כרבע

נוספות בשבוע. בסיכום הכולל הגענו לקרוב לאחת עשרה שעות

שבועיות וחצי. ועל מי נופלת רוב האחריות הזו? אם לשפוט על-

פי התמונה העולה מן הפורומים - שוב, על הנשים.

על הנשים המערביות מוטל עול עצום. עליהן להיות נשות קריירה

הילדים את בזמן שלוקחות למופת, אמהות גם אך מצליחות,

מהגן, רעיות מצטיינות הקשובות לכל צרכיהם של בני זוגן )גם

המיניים(, ועל הדרך גם מנקות, מבשלות ומורות פרטיות, כי הרי

הגיוני שמי שבעיקר נמצאות עם הילדים בבית יעשו גם את אלו.

תוסיפו לכך גם את אחת עשרה השעות וחצי של הבית הירוק,

וקיבלנו דור חדש של התמוטטויות עצבים.

אם ברצוננו להגיע ליום, שבו כמו בשירו של גפן, מחלון האוטו

הירוק שלנו נראה כביש ירוק וים ירוק, עלינו לשבור את המיתוסים

של חלוקת התפקידים בתוך המשפחה. המהפכה הסביבתית אינה

תלויה רק בהפגנות ברחוב - היא דורשת שינוי תפיסתי מרחיק

לכת בבית, שינוי אשר אינו יכול להתבצע רק על-ידי צלע אחת

של המשפחה. מהפכה אחת לא צריכה לבוא על חשבון האחרת.

להצליח. לשינוי לגרום כדי כגברים, נשים להתגייס, עלינו