1

בשיתוף

24 | עם הפנים לעתיד אסף ענברי, מחבר "הביתה", לא מספיד את הרעיון הקיבוצי

30 | מה יוציא את הסטודנטים לרחובות?אילן גילאון, אודי מנור ושחר בוצר מנסים לענות32 | ספר זיכרונות חוויות שמלוות אותנו עד היום, 36 | בלילות אפלים יהושע סובול במחזה חדש ונוקב, 20 | הקו האדום על צדק ופוסט קולוניאליזם 42 | השד לא נורא - הוא יהודי, 18 | לא צעירים לעזאזל, 8 | קסם של חג מולד

בשיתוף

ינואר 2010 גליון שורשיםגיליון מס' 138

2

עורך: ניר רייזלר | סגני עורך: רותם ליפשטיין, נועם פורר | עריכה גרפית: סטודיו אנזלביץ | כתבים: אבירם אברהם, אודי בצלאל, אילה גוטמן, גיא גולדשטיין, דניאל דולב, נופר דניאל, לירון וינברג, דורון זרצקי, גל חן, עידו כהן, בן לילון, גיל לינג, אולגה מטיוך, לינא סאלם, תמיר סבאג, טל סוקול, רננה סער, נועה רענן, שרי שביט, הדס שלגי, טל שני | צילומים: ארכיון קיבוץ אפיקים, טל הרצוג, עמית ישראלי

מאייר: יזהר שקדי

www.student.co.il\teza

www.student.co.il\teza | teza.magazine@gmail.com | 03-6419766 :ת.ד. 39975, תל-אביב 61397 | טל. 03-6427083 | פקס

הפקת העיתון: נכס בשיתוף עכבר העיר | מנכ"ל נכס: גיא קלנר | סמנכ"ל פרסום והפקה: ליאור אריאב | סמנכ"ל שיווק: דנה סירילו | מנהלת הפקות ואירועים: עדיה בר-גיל | שיווק וחסויות: עידן ישראל ועדי שקד | מפיקת מדיה וקד"מ:

קרן פוני | הפצה: עכבר העיר | מו"ל: אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל-אביביו"ר אגודת הסטודנטים: שחר בוצר | רמ"ח הסברה ודוברות: אורי רשטיק

תקשורת ומדיה סטודנטים

www.nehes.co.il 03-6427083 :לפרסום

בקטע מחיבורו "לשאלת ציון וטאריטוריה" )1905( המופיע במדור "הקו האדום" שבגיליון זה, יוצא דב בורוכוב, מאבות הציונות הסוציאליסטית, נגד השקפות פלשתינומאניות והיסטוריסטיות, בלשונו, שעניינן האלהה בלתי רציונלית של העבר היהודי והקנאות לחבלי 'הארץ המובטחת' הנגזרת ממנו. הפגם היסודי באותן תפיסות נעוץ בכך שהן אינן מתחשבות בצרכיו הקונקרטיים של עם ישראל בהווה, שעיקרם עצמאות כלכלית ומדינית. מן העבר השני, מפריך בורוכוב את טענות הטאריטוריאליסטים, המבטלים את החשיבות שבהקמת מדינה יהודית דווקא בארץ ישראל, ולא במקום אחר. בכך, הם מבטאים עיוורון לעובדה שכינון חברה המקיימת סולידריות אנושית ופוליטית חייב להיות נטוע ברגש לאומי

המעוגן, בין היתר, בזיקה לעבר משותף. אותם שני קצוות המקוטבים ביחסם לשורשיו הרוחניים והתרבותיים של העם התגלגלו, באופן חלקי, בימין הקיצוני הדתי וב'שמאל' הרדיקלי בני דורנו. הראשון מביניהם מוכן להקריב על מזבח ההיאחזות בקרקע האבות את חיי העם בהווה, שבליבם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חלקים מאותה תנועה משיחית מייחלים, בסתר לבם או בגלוי, לישועה שמיימית בדמות מלחמת כל וכל או הפיכת ישראל ממדינת לאום מודרנית ל'ממלכת יהודה'. כך יתאפשר להם לגרש את הפלסטינים מיו"ש או לחילופין, למשול עליהם כצמיתים במעין משטר אייטולות יהודי. בעוד שבהזיותיהם, יתבטל 'רק' אופיה הדמוקרטי של המדינה, הרי שבפועל יביא המשך מפעל ההתנחלות בראש ובראשונה לאובדן הרוב היהודי בה. דרך זו תוביל לחורבן וודאי של מדינת ישראל, וההולכים בה מצטרפים לפונדמנטליסטים אנטי-ציונים אחרים - נטורי קרתא, המעוניינים לראות במותה

של תנועת השחרור הלאומית המודרנית של העם היהודי.

גיליון שורשים

על הדרך | דבר העורך

לא "הביתה" הייחודי בספרו מספיד אסף ענברי את הרעיון הקיבוצי - אלא נותן בו מבט נוקב,

עם הפנים לעתיד | הדס שלגי

כתבי "תזה" מספרים על חוויות, תקופות ורגעים שנמוגו עם הזמן ללוות אותם עד אך מוסיפים

היום

30

36

24

32

מדור מאמרים מורחבסיקורי תרבות ופנאימדור סקס

הקו האדוםכתיבה יוצרתארבעת המינים כתבות

השקר הפוסט קולוניאליסטי מאמר מיוחד ל"תזה"

מאת אורי הייטנר

הצדק ניצח בטעות | טל סוקול

המקום שבו אנו לא צודקים נועה רענן

העם והאדם

אז כהיום

המתיקות שאחרי | טל שני

והרי החדשות | אולגה מטיוך

לכל הרוחות | הדס שלגי

ספרים חדשים מומלצים שרי שביט והדס שלגי

אנטיתזה

על פניו, נכון הימין הקיצוני הדתי לגדוע את גזע ההווה ולמוטט עימו את צמרת העתיד, ובלבד שלא ירחק מהעפר, המטאפורי והמילולי, בו טמונים שורשי העבר. בכך הוא נדמה כהיפוכו של ה'שמאל' הרדיקלי, התובע מאיתנו לעקור את שורשיה הערכיים, התרבותיים וההיסטוריים של הזהות הישראלית, ולנסר את המבנים החברתיים והפוליטיים המהווים את גזעה בהווה. בסהרוריותה, מתקשה קריקטורה זו של שמאל להבין מדוע לאחר הליך כירורגי 'כואב אך הכרחי' זה לא תוכל צמרת העתיד ה'אזרחית' של הדמוקרטיה הישראלית לרחף באין מפריע

ולינוק את המקור ליצירת שותפות בין האנשים החיים בה... מהאוויר. אולם הנגדה זו בין אחוזי הטירוף הפוליטי מימין ומ'שמאל' מתעתעת. לאמיתו של דבר, מהווים שני ה'ניצים' תמונת ראי זה של זה. השורשים המדומים בהם נאחז הימין אינם אלא זיכרון, זהה לזה ששימש במשך אלפיים שנות גלות תחליף להכאת שורש חי, ממשי, בארץ ישראל ועימה, במציאות ובהיסטוריה. עד לפני מאה שנה היה עם ישראל ישות אמורפית אשר אין חקר לעומקם של שורשיה הרוחניים, ועם זאת שאינה נטועה באדמת העולם הזה ובפרט, במולדתה שלה. הישגה הגדול של הציונות היה הפיכת ישות זו ללאום מגובש שקיומו יונק מהעבר ועם זאת, מושרש בהווה וצומח מעלה אל העתיד. מבחינה זו, אין הבדל בין האופנה הפוסט מודרנית של התנכרות לזהות הלאומית הישראלית לטובת ערגה נוסטלגית שקרית אל הגלות )'שיח זהויות'(, לבין ההתרפקות הימנית על עבר מיתולוגי ועתיד דמיוני כתירוץ לזניחת ההווה. מדובר בשני צדיה של אותה

חזרה אל הגלות.

שלכם, ניר רייזלר

עמ' 20 עמ' 38 עמ' 44

עמ' 46

שהסטודנטים כדי דרוש מה בישראל ייצאו לרחובות? ח"כ אילן גילאון, ד"ר אודי מנור ושחר בוצר

מנסים לענות | דניאל דולב

מחזהו החדש של יהושע סובול, את מבקר בבית", "דארפור ניוונה על הישראלית החברה

המוסרי | אודי בצלאל

עמ' 10 שיניים

תחקירים וחדשות

ערב שקט עבר על בוחרינו | בן לילון

ציון דרך | עידו כהן

עצימת עיניים | טל שני

פה קבור הכסף | אילה גוטמן

הקץ לעמימות | נועם פורר

לשון הרע | נועה רענן

לא צעירים לעזאזל | תמיר סבאג

מדור סאטירה | דורון זרצקי

טורים אישיים

עמ' 8 כיכר אנטין

לירון וינברג

גל חן

נועם פורר

יזהר שקדי

גיא גולדשטיין

נופר דניאל

דורון זרצקי

רננה סער

בעיניים פקוחות

ספר זיכרונות

מעורבות בעירבון מוגבל

בלילות אפלים

8

טורים אישיים

9

כיפה אדומה

הרפתקאותיו של דתי סוציאליסט

התמזל מזלי, ומצאתי עצמי בצהרי היום באחת הקפיטריות החלביות הגדולות בקמפוס, ולא סתם,

אלא עם שש עלמות חן מצודדות במיוחד.ברוח נושא הגיליון, נכנה את הבחורות בהתאם לגוונים שבאו לידי ביטוי בשורשי שערן. כך, כשכריך חלומי ועשרות סלטים יווניים )גם הקפיטריה מתייוונת!( פרושים לפניי, ישבתי עם הג'ינג'ית, הבלונדה, הברונטית, השחורדינית, הבלונג'ינג'ית ורננה אפל. האחרונה, בשונה מחמש חברותיה, ניחנה בלשון משוחררת המשתלבת להפליא בגסות

הרוח הטבעית שלה.בתחילה, הבחורות השתדלו להיות עדינות ו"להתנהג בהתאם" ליד דוס המחמד של החבר'ה, אבל עם האוכל בא התיאבון. זה התחיל בטקס העברת מחטא הידיים מבחורה לבחורה. הג'ינג'ית, ברגע של פתיחות, החליטה שהנוזל הסמיך מזכיר לה את חומר הרבייה של הגבר. הבלונג'ינג'ית תיקנה אותה מיידית, וציינה שנוזל החיטוי שקוף מכדי להידמות לפליטה הזכרית. רננה אפל אף היא לא טמנה ידה בצלחת, ועד מהרה פרצה בבדיחות איכות המאפיינות ספריות צמרת בנהריה ובשיעורים תמימים בשפה הרוסית )אתם ידעתם

מה זה ַלְש-ָט-ּפֹוט?(.כור ההיתוך גם ישראל, כמו במדינת קצת הנהדר שיצרנו בקפיטריה הפך, עם הזמן, לכור קיטור. הבלונדה קיבלה כריך לא חתוך, הג'ינג'ית קיבלה עגבניות למרות שביקשה בלי, השחורדינית לא קיבלה מפיות ורננה אפל סתם לא קיבלה. מסתבר. כל ניסיונותיי לדבר על ערכי המולדת, סוציאליזם וציונות עלו בתוהו - השיחה עסקה בעיקר באוכל, בתחתונים ובשאלה הקיומית: "מה

זה כוסית בשבילך?"."מרבה נשים מרבה כשפים", אמרו חז"לנו בפרקי אבות, "ואל תרבה שיחה עם האשה". יכול להיות שידעו משהו, הדוסים האלה. לא שחלילה אני טוען שנשים הן מכשפות )למרות שכבר קרה לי מצב שמישהי חוררה תמונה שלי וחטפתי צרבת באותו יום(, אבל אני מעדיף לאכול עם גברים, רצוי במשחק כדורגל טוב, שם עוסקים בנושאים מהותיים כמו הצורך בשוויון )"תעביר ת'בירה, באמאש'ך"(, שינוי מערכת המשפט )"השופט בן-@$#%"( וסוגיית הגרעין )פיצוח-יריקה(. לאלו מכם שבוחרים בכל זאת לבלות את ארוחת הצהרים שלהם עם בנות המין החזק, כמו גם לאלה שנהנות להעביר את זמנן החופשי במחיצת ניאנדרטלים כמו כותב שורות

.May the Schwartz be with you - אלו, נאחל

ניסיון נוסף

של חג המולד, מנהג הזוי ללא שום קשר לחג שהתחיל בארץ רחוקה ואשר אט אט השתחל לכל בית נוצרי. הכוונה הראשונית הייתה לסמל פריחה בעונת החורף, בה העליים נושרים, אך היום, כיאה לכל מנהג חברתי, הדבר נהפך לתחרות סמויה - למי יש את העץ הגדול/

הצבעוני יותר.אמנם, תמונות פשוטות של עץ מקושט עלולות ליצור רושם מוטעה, כאילו מדובר בכמה קישוטים המונחים בשאננות על העץ המסכן; אלא שבפועל, מדובר במיומנות מפותחת וחסרת ערך שנרכשת אך ורק עם הניסיון והשנים. למקשט המתחיל אתן עצה לרגל החג, שאופף אותי בנדיבות יתר: תחילה יש לקשט את העץ באורות הצבעוניים )מדובר באותו חוט עטור נורות קטנות שמתקלקל מדי שנה(, אחרת

כל הזזה שלהם תגרור הפלת קישוטים. מסורת זו ליוותה אותי חלק נכבד מחיי, ובשנתי הראשונה מחוץ לבית, לפני לא מעט שנים, הופתעתי לגלות שזה הדבר שהכי חסר לי; עצם העובדה שלא

אשתתף בקישוט העץ עם משפחתי גרמה לי לדאבון לב חמור. בקושי מלאו לי 18 אז. ילדה תמימה ושבורת לב, ישבתי בכיתה מלאה בסטודנטים, מרגישה שעולמי חרב עליי. ואז, כמו בכל סרט דביק )כיאה לחג המולד(, המרצה הגיח והכריז שהשיעור מבוטל. אושר עילאי כבש אותי. קפצתי מהכיסא, ומבלי לחשוב פעמיים צעקתי בקול רם:

"ישששששששש! אזאיין את העץ!".לא, רבותיי, לא מדובר בשגיאת כתיב, ואני רחוקה מלפתח משיכה לעצים; ברם, ברגעים של שיא רגשי שכלי קופא ואז איכשהו שפת אמי גוברת עליי. יש להבהיר כי פירוש המילה "אזאיין" הוא "לקשט", וזה נשמע כמו...תורידו את האלף והצליל יתבהר לכם. הכיתה כמובן השתפכה מצחוק, ואני שמתי

"קישוט" על כולם.

שנה טובה!

השילוש הקדוש אשה, ערבייה, נוצרייה

דצמבר מהווה עבורי חודש קסום, מכורת חורף שכמותי; אני מתענגת על המשקאות החמים וריח האדמה הרטובה. זהו חודש החגים, חג המולד וסילבסטר: שני חגים מלאים בקישוטים, מתנות ומפגשים עם אנשים שלא פגשת מאז סעודת החג האחרונה, ובמקרים מעטים אתה מודה לאלוהים על כך )למשפחתי אני מוסרת ד"ש; ברור שאני מתבדחת, כמובן שכיף לי לקבל עשרים נשיקות בשנייה ולענות על שאלת השאלות - מדוע אני עדיין פנויה, וגם השנה אני יודעת את התשובה

וסתם לא רוצה לענות(.לא ניתן לפספס את חג המולד במשפחתי. אמי, שתהיה בריאה, ככל נוצרייה כשרה, לא חוסכת באמצעים )ועלויות( בכדי להפוך את הבית לצבעוני וחמים במיוחד. אך הכל מתגמד לעומת עץ האשוח

קישוטים זה לא הכל

לינא סאלם

ג’ונגל עירוני

תמיד הלכתי שבי אחר החלום האמריקאי. אני בוודאי לא הראשונה שחטאה בהלך הרוח לפיו "הדשא של השכן ירוק יותר", מה גם שזה נורא נוח לקטר על המצב בארץ ולשאול את עצמנו: למה הכל חייב להיות כל כך קשה? האם העם היהודי לא סבל מספיק? ובכלל, אנחנו העם הנבחר, אין מצב לאיזו הקלה במס? באיזשהו מקום זה נכון, יש הרבה דברים שאפשר לעשות בארצות הברית ובארץ לא. אחד מהם הוא להוציא כרטיס אשראי כשאין לך כסף. נשמע לכם מוזר? ברוכים הבאים

לארצות הברית של אמריקה.שמעתי השבוע ברדיו האמריקאי פרסומת, בה נאמר שאם נגמר לך האשראי ואתה משלם המון על הכרטיס, כל שעליך לעשות הוא לפנות לאותה חברה

מפרסמת וליהנות מקרדיט נוסף, עם ריביות נמוכות יותר. בארץ, וזה לטעמי ייזקף לזכותנו הישראלים, אם אין לך כסף בבנק פשוט לא תקבל כרטיס אשראי, ובטח שלא מסגרת אשראי גבוהה יותר מהמשכורת השנתית שלך, וכך לא תוכל לשקוע באוברדרפט לא הגיוני בעליל. מהר מאוד הבנתי שלאחינו מעבר לים יש תמיד איזושהי באר שאפשר לשאוב ממנה כסף. הבעיה היא שהבאר הזאת עלולה, פעמים רבות, לשאוב

אותך בחזרה עד כדי סכנת טביעה.מהר מאוד פענחתי את שיטת הקניות האמריקאית שעוררה את סקרנותי - איך בן אדם יכול למצוא עצמו בלי כסף למוצרי מזון בסיסיים, ובאותה עת לרכוש IPHONE או Wii. זה עובד כך - לכל חנות קמעונאית דוגמת 'סירס', 'בסט ביי' או 'מייסיז' יש כרטיס אשראי משלה, עם מסגרת אשראי משלה. לא משנה אם יש ללקוח כסף בחשבון, כל עוד יש לו קרדיט. ככה כולם מרוצים – הלקוח נהנה מהמוצר והחברה, שתשעבד

אותו לריביות אסטרונומיות, מרוצה אפילו יותר. ההיגיון הוא כנראה שמערכת קולנוע ביתית עשויה

לסייע בהרגעת בטן מקרקרת.תרבות הצריכה האמריקאית של מוצרים מתכלים היא בלתי נתפסת. הנאיביות המקומית של מבצעי ה"אחד פלוס אחד" או "קנה אחד וקבל את השני בחצי מחיר", במיוחד לקראת חג המולד, פשוט הקודח. היהודי המוח מצד דרשה התערבות של המלח' ים 'מוצרי עגלות אלפי נולדו כך הישראלים בקניונים. למרות שגם אני לקחתי חלק בקונספירציה הישראלית של דחיפת מוצרים מיותרים לאמריקאים, עדיין מצאתי עצמי מתחבטת בשאלה: "מקבלים שלושה חינם, מה, לא נקנה?" תוך התעלמות הפגנתית מהעובדה שאני בכלל לא

צריכה שישה שפתונים של ויקטוריה סיקרט.

אשר)א(י המאמין

לירון וינברג

דוסים ממאדים, צפונבוניות מנוגה

נועם פורראני לא מסוגלת לתקן את עצמי. כתבתי כבר משהו, והוא לא עבד. ניר, עורך העיתון, אמר שהוא יותר

מדי חד, לא מספיק נגיש, קצת יומרני. הסכמתי איתו. זו לא חוכמה, אני תמיד מסכימה עם ביקורת. אני אמנם נוטה להישמע יהירה, אבל

חוט השדרה שלי הוא די דק, אם להודות על האמת.בכל מקרה, הפעם אני חושבת שהוא צדק. ואני חושבת שאני אובייקטיבית. ושהמשפט האחרון הוא

אוקסימורון ביי דפינישן. כך או כך, לא התחשק לי לתקן. אני שונאת תיקונים. הם גורמים לי להכיר בכל הפגמים שלי. פגם אחד מוביל לשני, השני מוביל לשלישי – וכל מה שנשאר היא שורת פגמים שנראית כלא ראויה לדבר

מלבד Ctrl+A - delete. ואחר כך אני תוהה למה טוענים שאני ביי-פולאר. המרחב הזה, 350 מילים שיכולות להתעצב לתוך כל מה שרק ארצה, מלחיץ אותי. הטוויטר מגביל

אותי ל-140 תווים, הפייסבוק ל-450. למחברת שלי אין גבולות.350 מילה. לא קצר מספיק כדי שיוגדר כפאנץ' ליין ולא ארוך מספיק לתת לי מרחב של ממש.

בכל פעם שאני יושבת לכתוב משהו מוגבל בהיקפו אני מתחילה בבהייה ממושכת בסמן המהבהב הארור של הוורד, סופרת מילים/ שורות/ עמודים )לפי הגדרת התיחום( - ותוהה איך לעזאזל אצליח למלא את המכסה הדרושה. האפיזודה מסתיימת בכך שאני מנסה לעצור את עצמי בכל אמצעי אפשרי,

לא מצליחה, חורגת מהמגבלות שהוטלו עליי, לא יודעת מה להשמיט - ובחזרה ללוח השרטוט.קשה לי לכתוב כך, בפרי-סטייל, בלי פרולוג. אינטרודקשן טו מייסלף. אני לא יכולה להיות ספציפית מדי, כי הרי אתם בכלל לא מכירים אותי - אבל להישאר בעולם כללי מדי, או סרקסטי מדי, זו מלכודת

בעקבותיה אני נופלת בדיוק לאותו מקום יומרני ממנו עליי להימנע. בשביל לעשות את כל העניין הזה כמו שצריך, כנראה שעליי לכתוב את עצמי. לרצות הן את הנטייה האקסהביציוניסטית שלי - והן את קהל הקוראים. בחורה בשנות העשרים המוקדמות לחייה המתארת את הנוירוזות שלה לעיני כל זה עניין מאוד טרנדי. ממש מתבקש. אין הרבה דרכים בהן

אשה יכולה באמת לפרוץ את דרכה במדיה הפטריארכלית. ועכשיו, לאחר כל ההקדמה הזו, נותרו לי רק 20 מילים. 18.

אסיים את זה פה. אם נשוב וניפגש - בהנחה שלא יחתכו אותי בעריכה מלכתחילה, אני מבטיחה עוד נוירוזות. זו רק טעימה. והנה עברתי את ה-350 הארורות האלו.

גל חן

מסטול עם החתוליזהר שקדי

10

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

11

ערב שקט עבר על בוחרינובן לילון | סייעו בהכנת הכתבה: גמליאל רווה, בבה בן זאב ודב "ברי" בריסטה

דוא”לטלפוןשם פרטישם משפחהחוגי לימוד

054-4738316alonabin@mail.tau.ac.ilאלונהבינון כלכלה

054-5850060Ziv.isr@gmail.comזיוישראלכלכלה

054-6791114Ronrotter@gmail.comרוןרוטר כלכלה

050-7361312fshoihat@gmail.comפליקסשויחטמדעי המדינה

052-5227867Eviv99@gmail.comאביבסלעסוציולוגיה

050-8862605giladarditi@hotmail.comגלעדארדיטיפסיכולוגיה

050-2530560Gal.psychology@gmail.comגלטלפסיכולוגיה

052-8044478orireshtik@gmail.comאורירשטיקתקשורת

052-8241048adisofer@yahoo.comעדיסופר כלכלה, לימודי עבודה

054-5445114leepapier@hotmail.comליהיפפיר מדיניות ציבורית

054-5982812matankam@post.tau.ac.ilמתןקמינרפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, תקשורת

050-7222068Tperach83@gmail.comטלהריסלימודי ביטחון, מדע המדינה

054-7533345asafchi@bezeqint.netאסףצ'רנילסמשפטים - שנה א'

054-7565060Bengoldman1@gmail.comבןגולדמןמשפטים - שנה ב'

054-5880388hilly.r@gmail.comהילירג'ואןמשפטים - שנה ג'-ד'

052-2418376ronenbuch@gmail.comרונןבוךמשפטים - תארים מתקדמים

054-5821721giladalon@gmail.comאלוןגלעדרפואה, רפואת שיניים

052-4445208Nathanal07@gmail.comאלכסנדרהנתןרפואה, רפואת שיניים

052-4500368rivihaiat@gmail.comריביחייטרפואה, רפואת שיניים

052-8930102mayafinkler@gmail.comמאיהפינקלרהמדרשה לתארים מתקדמים

054-6203075suzime@walla.comסוזטמולכוסיעוד

054-3070549ntolmasov@walla.comנדיהטולמסובסיעוד

052-3754111chenhazan@gmail.comחןחזןסיעוד

052-8874876carmitnohar@gmail.comכרמיתלויריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת

054-2014331Or1982@gmail.comאורישפיגלפיזיותרפיה

052-3533260golanshgi@yahoo.comשגיאגולןאדריכלות

054-6738530thecarmon@gmail.comטלכרמיאומנות התיאטרון

054-7619288shoshtamir@gmail.comטמירשרוןתולדות האמנות, רב תחומי, מוזיאולוגיה, תוכנית פקולטטית

050-8935489Shidan1@netvision.net.ilעידןשרוןמדעי המחשב

052-3676325meravts@gmail.comמירבצוקמדעי המחשב

052-5272025hershalle@gmail.comשיבלסיאנומתמטיקה, סטטיסטיקה

050-6456691adigoldenzweig@gmail.comעדיגולדנצוויגמדע כללי, גיאופיזיקה, כימיה

בחירות שקטות ורגועות למועצת אגודת הסטודנטים נערכו בקמפוס ב- 23.12. בסיומן נרשם הישג לתא "הדור החדש", שנציגיו יהוו גם השנה את הרוב במועצת אגודת הסטודנטים. המועצה, הכוללת 75 נציגים, היא הגוף העליון של אגודת הסטודנטים והיא זו הבוחרת את בעלי התפקידים באגודה, מאשרת את תקציבה,

מפקחת על פעילותה ועוד.במהלך הבחירות, שהתקיימו בבניינים השונים בקמפוס מתשע בבוקר ועד שבע בערב, נרשמו כ-19% הצבעה. אלו שמות נציגינו החדשים והדרכים בהן ניתן ליצור

עימם קשר:

054-4968762Yuley_chan@nana.co.ilיוליאלדרפיזיקה ואסטרונומיה

054-3975882benmaoz@post.tau.ac.ilבןמעוזפיזיקה, גיאופיזיקה, כימיה - תארים מתקדמים

054-5730690amirlazevnik@walla.comאמירלזבניקהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, לימודי חוץ

052-4834310gilshua@post.tau.ac.ilגילשועההנדסת חשמל ואלקטרוניקה, לימודי חוץ

054-5863263yoniharan@gmail.comיונתןהרןהנדסה מכנית

054-5749155sagolas@gmail.comנדבחסןהנדסה תעשיה

052-3691410amitlibe@post.tau.ac.ilעמיתליברהנדסת תוכנה, הנדסה ביו-רפואית

050-6757221nimrodsh@post.tau.ac.ilנמרודשחםהנדסת חשמל - תארים מתקדמים

054-6564849rhakim@gmail.comרועיחכיםהנדסה תארים מתקדמים - כל שאר החוגים

BA 050-6864007ליהיבן שיכלליleebsh@gmail.com

054-5440963autonaomi@hotmail.comנעמישפריראנגלית, צרפתית, ערבית

052-8828930On_noa@yahoo.comנועהאוןהיסטוריה

054-3330315cohenerez@yahoo.comארזכהןגיאוגרפיה

054-5985576shirsofe@tau.ac.ilשירסופרתרבות עברית, נשים ומגדר, בלשנות

054-8167575Omrior55@gmail.comעמריאורמזרח אסיה

050-7220713Ts9@walla.co.ilתמירסבאגספרות

054-7834835Danielschneider424@gmail.comדניאלשניידרפילוסופיה, תכנית רב תחומית

054-3101351Miri_pines@hotmail.comמיריפינסמזרח תיכון, אפריקה, אסלאם, לימודים קלאסיים, ארכיאולוגיה

052-3872231Noa.levy.noa@gmail.comנועהלויפילוסופיה, ביה"ס לפילוסופיה - תארים מתקדמים

052-3387758avnerharman@gmail.comאבנרהרמןחשבונאות

054-5808805adimeirav@gmail.comעדימירבחשבונאות

052-4733734Ori.reich@gmail.comאורירייכקינדניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

050-4851014zysmanlior@gmail.comליאורזיסמןניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

054-7523444Mail2rotem@gmail.comרותםעינבניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

052-4041459yaelthiland@yahoo.comיעלשנערניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

054-2440574guyprives@gmail.comגיאפריבסניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

052-5402730hagaiplatin@gmail.comחגיפלטיןניהול תואר ראשון+תארים מתקדמים

054-4871903noawithouth@gmail.comנעהבן גוראקדמיה למוזיקה, מוזיקולוגיה

054-4568080moscantel@gmail.comעמוסאבנרקולנוע וטלוויזיה

052-2518364kinderlandnir@gmail.comנירפרנקלאומנויות - תארים מתקדמים

052-6082092Yosi.slavin@gmail.comיוסףסלביןמדעי החיים - תואר ראשון

052-8913301Spiegel.assaf@gmail.comאסףשפיגלמדעי החיים - תואר ראשון

054-4433734Amitf007@walla.co.ilעמיתפרישברגמדעי החיים - תואר ראשון

052-6588593Ann.halasz@gmail.comאנההלסמדעי החיים - תארים מתקדמים

ביה"ס להיסטוריה, היסטוריה אמריקאית, מרכז אירופה ומערבה, היסטוריה צבאית, מזה"ת ואפריקה, העת העתיקה, ימי הביניים,

היסטוריה ופילוסופיה של המדעים, לימודים קלאסיים, היסטוריה של עם ישראל - תארים מתקדמים

052-8650986eliaetkin@gmail.comאליהאתקין

050-5259006Hilly_hirt@hotmail.comהירטהילי כל שאר החוגים לתארים מתקדמים )כולל ביה"ס ללימודי הסביבה(

054-7206688Sonyaso1@post.tau.ac.ilסוניהסולוביובכל שאר החוגים לתארים מתקדמים )כולל ביה"ס ללימודי הסביבה(

054-5718837nirhiz@walla.comנירחזקיהוחינוך תואר ראשון+תעודת הוראה+תארים מתקדמים

054-4920107Dsayers7@yahoo.comדבילוי )סאירס(חינוך תואר ראשון+תעודת הוראה+תארים מתקדמים

054-2028053urilvn@gmail.comאורילויןחינוך תואר ראשון+תעודת הוראה+תארים מתקדמים

052-3488999Yael.g.tau@gmail.comגיליעלעבודה סוציאלית תואר ראשון+תארים מתקדמים

12

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

הסדר בין אגודת הסטודנטים להנהלת האוניברסיטה מבשר את קץ ציון דרךהמבחנים החסויים

עידו כהן

בגיליון פתיחת השנה דיווחנו על כך שהאוניברסיטה עוברת על חוק זכויות הסטודנטים ומסרבת לחשוף בחינות. לאחר מאבק ממושך, אנו יכולים סוף כל

סוף להיפרד מהמבחנים החסויים.את תופעת המבחנים החסויים מכירים סטודנטים במספר תחומי לימוד באוניברסיטה, בהם מדעי החיים, מדעי החברה וכלכלה. עד כה, את המבחנים הבנויים משאלון רב-ברירתי )"מבחן אמריקאי"( לא ניתן היה לקבל לאחר פרסום הציונים, מה שמנע מן הסטודנטים לבדוק בדיעבד היכן טעו. אי לכך ניטלה מהסטודנטים האפשרות לערער על ציוניהם, כמו גם היכולת להפיק לקחים לפעמים הבאות. עד עתה טענה האוניברסיטה כי אם תפרסם את השאלות יוריד הדבר את הרמה האקדמית, ולפיכך יהיה על השאלות להיעשות קשות יותר מדי שנה. חשוב לציין כי בחוגים דומים באוניברסיטאות אחרות כן פועלים במתכונת של פרסום השאלות, מה שמעורר חשד לפיו נובעת המדיניות מעצלות המערכת

והמרצים, אשר מעדיפים למחזר שאלות משנה לשנה. היא-לי הירט, ראש המחלקה לעניינים אקדמיים באגודת הסטודנטים, פנתה יחד עם חברי אגודה נוספים להנהלת האוניברסיטה בניסיון להגיע עימה להסדר ולשכנעה לאשר את פרסום השאלות. "התחלנו תהליך של התכתבות מול היועצת המשפטית של האוניברסיטה וגורמים נוספים באוניברסיטה", אומרת הירט, שהפנתה את תשומת ליבה של ההנהלה לחוק זכויות הסטודנטים, הקובע במפורש שסטודנט

רשאי לערער על ציון בחינה לאחר שעיין בה. בתחילה נמנעה האוניברסיטה מלהגיב לפניות, אך בתחילת השנה פנו אנשי האגודה לנשיא האוניברסיטה הנכנס, וזה הבטיח לטפל בנושא. לפני כחודשיים פורסם מסמך מטעם רקטור האוניברסיטה המבשר על ביטול חיסיון המבחנים. "יש ארבע אופציות מהן תוכל כל פקולטה לבחור בנוגע לפרסום השאלות במבחנים אמריקאיים. ניתן לראות את מסמך

הרקטור ואת זכויות הסטודנט באתר האגודה", מסכמת הירט. על פי הוראת הרקטור, על כל פקולטה לבחור באחת מהאפשרויות הבאות:

1. סטודנטים המעוניינים לערער יוכלו לעיין גם בשאלון הבחינה וגם בתשובות אותן סימנו, תחת השגחה וללא אפשרות להעתיק את הבחינה, לשכפלה או

להוציאה מחדר חשיפת הבחינות. 2. מפגש חזרה על הבחינה ייערך עם מורה הקורס עם סיומה, עוד בטרם בדיקתה וקביעת הציונים. שאלות הבחינה וכל התשובות יוקראו, והמורה יציין מהן התשובות

הנכונות ויסביר מדוע. במקרה של השגות יתקיים דיון. 3. מאגר שאלות גדול בנושאי הקורסים השונים ייבנה ויהיה גלוי לתלמידים, אשר

יוכלו לעיין בו בכל עת. 4. במקרים בהם מספר הנבחנים קטן, ייערך מפגש אישי בין המורה לבין תלמיד

או מספר תלמידים.

מדוע טרם הנגישו המוסדות להשכלה גבוהה בארץ את אתרי עצימת עינייםהאינטרנט שלהן לעיוורים וללקויי ראייה?

טל שני

האינטרנט מהווה אמצעי תקשורת חיוני עבור עיוורים ולקויי ראייה, כפי שהוא עבור כל אדם אחר; ומסייע להם, כמו לכולנו, באינטראקציה עם אנשים אחרים, בהיכרויות, בקבלת מידע בנושאים שונים, בתשלום חשבונות ובעשיית קניות. העובדה שעיוורים איבדו את יכולת הראייה, אין משמעה בשום אופן כי איבדו עימה גם את גאוותם, או את רצונם לתפקד עצמאית. אף על פי כן, המודעות להנגשת אתרי אינטרנט בישראל לעיוורים וללקויי ראייה נמוכה ביחס למצב

במדינות אחרות בעולם המערבי.תהליך הנגשת אתרים כרוך במחשבה תחילה בעת בנייתם, כך שיאפשרו לבעלי מוגבלויות לגלוש בהם; בין היתר, באמצעות הסברים טקסטואליים לאובייקטים גראפיים, יכולת לשלוט על גודל וצבע התכנים, עיצוב האתר כך שיוצג כראוי לבעלי עיוורון צבעים ועוד. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע, במסגרת עקרונותיו הכלליים, את חובתם של גופים ציבוריים לתת לאנשים בעלי מוגבלויות את כלל השירותים הניתנים והמיועדים לציבור, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות. לאדם בעל מוגבלות ישנה, אפוא, הזכות לקבל את השירות המוצע לציבור על ידי

גופים אלו באמצעות האינטרנט, כמו לכלל חלקי הציבור. ומה לגבי אוניברסיטת תל אביב? כיצד תהיה חוויית הגלישה באתר האוניברסיטה עבור סטודנט עיוור או לקוי ראייה, שכל רצונו להיכנס לאינטרנט ולקבל מידע בנושאים שונים? ביקשנו מעדי נתן, בוגר אוניברסיטת חיפה, אשר ראייתו לקויה והמגדיר עצמו כ"כמעט עיוור", לגלוש בדף הבית של האוניברסיטה ולבדוק את נגישותו. "חלק מהאתר נכתב בעברית ויזואלית", דיווח לאחר מכן, "ותוכנות שעיוורים משתמשים בהן לא יודעות להתמודד איתה ולתרגם אותה לכתב ברייל. כמו כן, יש הרבה אלמנטים גרפיים באתר - תמונות שאינן מלוות במלל, ואשר גם אותן

התוכנות שלנו לא יודעות לזהות. גם בלינקים יש בעיה – הצורה בה האתר נבנה לא מאפשרת לי להבדיל בין קישור לטקסט רגיל. אמנם יש באתר חלקים נגישים,

אבל הם נעשו בצורה אקראית לגמרי, ולא מתוך כוונה להפכו לנגיש". ומה בנוגע לאתר דקאנט הסטודנטים, הגוף שחרט על דגלו לדאוג לרווחת הסטודנטים ולסייע להם? האם האתר שלו ידידותי יותר לעיוורים? "האתר של הדקאנט הוא למעשה שטאנץ של האתר הראשי של האוניברסיטה," מסביר

נתן,"והוא נבנה באותה צורה". המצב באוניברסיטת תל אביב אינו שונה מיתר המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אשר לא טרחו אף הם להנגיש את אתריהם עד כה. עם זאת, גופים רבים בארץ מצאו את המשאבים והנגישו את אתרי האינטרנט שלהם לבעלי מוגבלויות: בהם מרבית הבנקים, חברות מסחריות רבות, עיתון גלובס ואתרים רבים של צה"ל )כאשר פיקוד העורף וקצינת פניות הציבור הם החלוצים בנושא בצבא(. ראוי לציין כי מספר גדול של אוניברסיטאות ברחבי העולם, גדולות כקטנות, הנגישו זה מכבר את אתריהן ומאפשרות דרך כך לבעלי מוגבלויות לרכוש ידע

גם באמצעות האינטרנט."האוניברסיטה מייחסת חשיבות רבה למתן פתרונות בנושא הנגישות לאוכלוסיות עם מוגבלויות לסוגיהן", מסרה בתגובה דוברת אוניברסיטת תל אביב. "במסגרת זו נכלל גם תחום אתרי האינטרנט, ובוועדת האינטרנט האחרונה הוחלט לחייב כל אתר חדש שיוקם באוניברסיטה להיות מותאם לתקן הבינלאומי בנושאי נגישות. אין לנו ספק כי יישום החלטה זו, שליישומה נדרשת השקעת עלות לא מבוטלת,

יהווה צעד נוסף וחשוב ביישום מדיניות האוניברסיטה בנושאי נגישות".

14

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

החל משנת הלימודים הנוכחית תידרש כל אוניברסיטת מחקר הקץ לעמימותבישראל להגיש דו”ח כספי לציבור הרחב

נועם פורר

כזכור, בגיליון הקודם חשף כתב "תזה" אבירם אברהם, לראשונה בישראל, את ספר התקציב של אוניברסיטת תל אביב )ראה הסיקור "מחושך לאור"(. הספר מוכיח באופן חד משמעי כי התמיכה הממשלתית באוניברסיטה פוחתת, וכאשר המדינה לא מעבירה את הכסף הנדרש באים תורמים, קרנות ופעילויות מסחריות ועושים זאת במקומה. לא פחות מ- 112 מיליון ש"ח אמורים היו הנדבנים להכניס לקופת האוניברסיטה בשנה הקודמת, וכ- 104 מיליון ש''ח נוספים היו אמורים להתקבל מהשקעות פיננסיות ומהכנסות שונות כגון דמי זיכיון מבעלי עסקים

הפועלים באוניברסיטה, דמי שימוש בנכסים והכנסות מחברות בנות. מימון פעילותו של מוסד להשכלה גבוהה מגיע מגורמים שונים. אוניברסיטת תל אביב הסתמכה בשנת תשס"ט בעיקר על הכנסות משכר לימוד )כ- 300 מיליון ש"ח(, תרומות )כ- 112 מיליון ש"ח(, מימון ציבורי )כ- 730 מיליון ש"ח מות"ת - הועדה לתכנון ולתקצוב, וכ- 17 מיליון ש"ח ממשרדי ממשלה ומוסדות ציבור(, מענקים עבור מחקרים )כ- 145 מיליון ש"ח(, הכנסות מהשקעות )כ- 76 מיליון ש"ח בתכנון, אין נתונים בדבר העשייה בפועל(, הכנסות מהפעלת מתקנים שונים,

תאגידים מוחזקים ועוד )כ- 148 מיליון ש"ח(.בספר התקציב ניתן לראות גם כמה כסף מכניסה האוניברסיטה מדי שנה מה"תכניות המיוחדות", אותן תכניות לימוד למנהלים ובכירים, לתואר שני וללא תזה, המרוכזות בשנת לימודים אחת ובמספר ימי לימוד מצומצם בשבוע )ראה הסיקור "אקדמיה למכירה" במדור זה(. בשנה שעברה למדו כ- 1,000 סטודנטים ב- 18 תכניות חוץ-תקציביות שהכניסו כ- 38 מיליון ש"ח לקופת האוניברסיטה. רק בביה"ס למוסמכים במנהל עסקים גרפו כ- 22 מיליון ש"ח משכר לימוד בתכניות מיוחדות, כאשר השיא שייך לתכנית "קלוג-רקנאטי" המכניסה לקופת האוניברסיטה כ- 9 מיליון ש"ח )שכר הלימוד במסלול זה עומד על כ- 200 אלף ש"ח לסטודנט, 'גרושים' ממש(. בנוסף לכך, הרוויחה האוניברסיטה כ- 30 מיליון ש"ח משכ"ל סטודנטים מחו"ל, כ- 3 מיליון ש"ח מקורסים באנגלית וכ- 5 מיליון

ש''ח נוספים משכ"ל במכינה האקדמאית. החל משנת הלימודים הנוכחית )תש"ע( תידרש אוניברסיטת תל אביב, יחד עם אוניברסיטאות המחקר האחרות בישראל, להציג דין וחשבון כספי בפני הציבור. דיווח זה תואם בעקרונותיו לדו"חות הכספיים המוגשים על ידי עמותות, חברות ציבוריות וחברות ממשלתיות, ויכלול דיווח על שבתונים של הסגל האקדמי במוסד, פירוט בדבר פעילות קרן קשרי המדע, היקף ההתחייבויות לפנסיה התקציבית, פעילות מחקר, היקף הציוד המחקרי, פעילות חברות הבנות ועוד. בנוסף, יכלול הדו"ח פירוט של התרומות מישראל ומחו"ל ופירוט מלא של נכסי כל אוניברסיטה, לרבות נדל"ן חיצוני. יושב ראש הועדה לתכנון ולתקצוב, פרופ' מנואל טרכטנברג, ציין כי מדובר בפריצת דרך בשקיפות המערכת. "אנחנו ממשיכים בקו של חשיפת המידע לציבור. ות"ת הצליחה להוביל את המערכת למצב שבו הדו"ח האחיד יהווה כלי עבודה חשוב למוסדות עצמם ולגורמים הקשורים במערכת

ההשכלה הגבוהה".

סטודנטים לארכיאולוגיה הופתעו לגלות כי הם נדרשים פה קבור הכסףלשלם מכיסם עבור סיורי חובה - והתקוממו

אילה גוטמן

תארו לעצמכם שבאתם להרצאה בקורס חובה בחוג בו אתם לומדים, ובכניסה עומד אדם ומבקש מכם דמי כניסה. הזוי? לא הגיוני? זו המציאות אליה התעוררו תלמידי החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, כאשר נדרשו ללא הודעה

מוקדמת לשלם על סיורי החובה הכלולים במסגרת התואר. סיורים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מהתואר, ובלעדיהם לא ניתן להשלימו. מסתבר כי התופעה התמוהה קיימת בחוג עקב חילוקי דעות בין רשות הטבע והגנים לבין הנהלת האוניברסיטה; ברשות הטבע הוחלט על צמצומים, במסגרתם בוטל הסבסוד המלא של כניסה לחלק מהאתרים בהם מתבצעים סיורי החובה, ובמקומו נדרש תשלום מהמבקרים. מבחינת הסטודנטים, מדובר בהעלאת שכר הלימוד, שכן עליהם להוציא את הכסף מכיסם בנוסף לשכר הלימוד שהם כבר משלמים לאוניברסיטה. ראשי החוגים לא יידעו את הסטודנטים על הבעיה, בתקווה שיצליחו לפתור אותה עד ליציאת הסיור הראשון. המציאות שנוצרה בשטח הייתה אבסורדית; מהסטודנטים נדרש לשלם עבור הסיורים, מבלי שיידעו מבעוד מועד

כי מצופה מהם לעשות זאת. מירי פינס, סטודנטית שנה ב' לארכיאולוגיה, החליטה לא לשתוק עוד. היא

שלחה דוא"ל למרכז הסיור כדי לברר האם נדרש תשלום על הסיורים הבאים, ונענתה בחיוב. בכדי להביע את מורת רוחם של חבריה ללימודים הכינה פינס עצומה עליה חתמו כמעט כל הסטודנטים בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום; ובמקביל, פנתה לאגודת הסטודנטים ועירבה אותם בנעשה בחוג. "עשיתי כך משום שעד אז נעשו המגעים במפגשי אחד על אחד, ולדעתי נדרשה התערבות

של גוף גדול יותר על מנת להזיז את העניינים". מכתב מטעם יושב ראש אגודת הסטודנטים שחר בוצר, אשר הציג את דרישות הסטודנטים, נשלח להנהלת האוניברסיטה ובעקבותיו נערכה פגישה בין ראש החוג לנציגי הסטודנטים, שהולידה משא ומתן עם רשות הטבע והגנים. האחרונה ניאותה, לבסוף, להעניק ליוצאים לסיורים הנחה נוספת, ועם זאת מוסיפה לדרוש מהם סכום מסוים. הוחלט כי הפקולטה תקצה סכומים לכיסוי הוצאות אלו, וכך לא ייפגעו הסטודנטים ולא יידרשו לתשלום נוסף. "חשוב לי שיידעו כי זה היה מהלך משותף של הסטודנטים, ראש החוג, הסגל האקדמי והאגודה, שנלחמו

יחדיו והביאו לפיתרון הבעיה", מסכמת פינס.

16

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

17

בחוג לבלשנות לא קל לגמור תואר בזמן - ובלימודי סינית סתם קשה לשון הרעלגמור את החודש. אז מה חדש בגילמן?

נועה רענן

עברית שפה נוקשהכל סטודנט מתחיל בחוג לבלשנות נתקל במושג המורפולוגי "הרכב", שהוא למעשה מילה המורכבת מלקסמה אחת או יותר, כמו למשל "טלפון נייד" או "שעון חול". מעט אירוני שדווקא הסטודנטים הלומדים בלשנות במסלול הדו-

חוגי מרכיבים אולי מילים ומושגים, אך מתקשים להרכיב מערכת שעות; ובשל כך נאלצים לעתים לגרור את סיום לימודיהם מעבר לשלוש השנים המוקצבות לו. כל

זאת בשל ריבוי קורסי החובה ודרישות הקדם לקורסים בחוג.יקיר אברהם, סטודנט שנה א' לבלשנות ותרבות צרפת, הצליח ליצור מערכת שעות תקינה לסמסטר א' הודות לעזרת בית הספר לשפות, אך עדיין אינו יודע כיצד יסתדר בסמסטר ב', בו יתנגש אחד מקורסי החובה בבלשנות עם קורס חובה שנתי בצרפתית. "הבעיה היא שאם אתה לא לוקח קורסים בשנה א' אתה לא יכול

להמשיך לשנה ב'", הוא מסביר, "כל התואר בנוי ככה". "שניים מחמשת קורסי החובה הם קורסים שהשלמתם מהווה דרישת המשך לקורסים בשנה ב' ולכן לא ניתן לדחות אותם", אומרת פרופ' אותי בת-אל, יועצת החוג. "לא הייתי קוראת למערכת השעות בחוג לבלשנות נוקשה, אלא מובנית. יש תלמידים מהרבה חוגים שונים, ולכן החפיפה יוצרת עיכוב". את שלושת קורסי החובה הנותרים ניתן לדחות, לדבריה, לשנת הלימודים השנייה, באם הדבר חיוני

עבור התלמיד.נוקשות נוספת שמפגין החוג נובעת מירידה במספר קורסי הבחירה, אשר מקטינה את גמישות המערכת שיכולים הסטודנטים לבנות. צמצום זה בחופש הבחירה של הסטודנטים הינו אחת מהשלכות הקיצוצים בתקציב. בת-אל טוענת כי למרות זאת, הדרישות הנמוכות באשר למספר נקודות הזיכוי שצריך להגיע אליהן מאפשרות לחלק גדול מאוד מהסטודנטים לסיים את לימודיהם כעבור שלוש שנים, ויש כאלו שאף מסיימים אותם תוך שנתיים וחצי בלבד. "אם יש תלונות", מבקשת פרופ' בת-אל, "חשוב לי לשמוע מה הן באופן ישיר. אני לא אשנה את המערכת או אתיר להשתתף בקורס ללא מילוי דרישות הקדם, אך כן

אשתדל לתת מענה".

לא עינוי סיני - אבל כמעטהבעיה שמציבים ספרי לימוד יקרים רחוקה, אמנם, מלהיות חדשה באוניברסיטה, אולם שיטת לימוד חדשה ללימודי סינית בחוג למזרח אסיה מגדילה עשות ומחייבת

את הלומדים במסגרתה לרכוש ספרים במאות שקלים. מדובר בערכה בת שישה כרכים, אשר כל אחד מהם כולל ספר עבודה, ספר טקסטים ודיסק. ערכה זו תשמש את הסטודנטים במשך שלושה סמסטרים, כאשר המחיר הוא 120 שקלים לכרך, כלומר, 720 שקלים בסך הכל. מחיר זה אינו כולל את המילונים שיש לרכוש בשנה השנייה והשלישית, ואשר מחירם נע בין 200

ל-400 שקלים.את הערכה קנו הסטודנטים דרך אייל בנר, מתורגמן ומדריך טיולים בארץ בסינית, שייבא כמות מצומצמת של הספרים. "לפני תחילת שנת הלימודים, פנו אליי המורים לסינית בחוג בבקשת עזרה, בשל קשריי בסין", הוא מספר, "הם רצו שאביא את ספרי הלימוד מסין ואמכור אותם לסטודנטים במחיר הוגן". את הספרים יכולים

הסטודנטים לרכוש רק באמצעות בנר או דרך אתר האינטרנט "אמזון".ד"ר פינג ג'אנג, מורה לסינית בחוג, טוען כי מדובר בספר החדש והמתקדם ביותר בעולם ללימוד סינית, נכון להיום. "ממשלת סין השקיעה מיליוני דולרים כדי לפתח את הספר הזה", הוא מסביר, "הם מקדמים את הספר בכל העולם וקשה להשיג אותו". למרות זאת, בשנים עברו הייתה עלות הספרים ללימוד השפה הסינית

נמוכה במאות שקלים. גם בהשוואה לחוגים אחרים, מסתמנים לימודי הסינית כיקרים ביותר. כך, למשל, עלות חומרי לימוד השפה האיטלקית לא חרגה מ- 270

ש''ח לאורך השנים, ובשפה הלטינית עומדת על עשרות שקלים בודדים.אם אתם תוהים מדוע נדרשים הסטודנטים ללמוד דווקא מספר שנכתב על ידי הממשל בסין, שאינו בולט במיוחד בתור חובב דמוקרטיה או זכויות אזרח, אתם לא לבד. הקשר בין ממשלת סין לחוג ללימודי מזרח אסיה עובר דרך מכון קונפוציוס, מכון להפצת השפה והתרבות הסינית, שהוקם באוניברסיטת תל אביב, כמו בעוד אוניברסיטאות בעולם, בעזרת תרומות מממשלת סין. משיחה עם סגן הרקטור, פרופ' אהרון שי, עולה כי קיים חוזה בין המכון לאוניברסיטת תל אביב, אשר נחתם עם היועצת המשפטית של האוניברסיטה ואמור להסדיר את החופש האקדמי ולא לאפשר לחץ על האוניברסיטה )מהתחקיר "צדק אדום", שפורסם בגיליון "תזה"

הקודם, עולה כי לפחות לדעת בית המשפט לא השיג חוזה זה את מטרתו(."מכון קונפוציוס שלח בחינם ספרים שנועדו להפצת השפה מחוץ לאוניברסיטה, בקרב הקהילה", אומר פרופ' שי, "אם נצליח לקבל מהסינים כמויות גדולות של ספרים אפשר יהיה לחלק גם לסטודנטים". עוד הוסיף סגן הרקטור כי החוג ללימודי מזרח אסיה נעזר בגופים שונים ממדינות שונות: לא רק מסין העממית, כי אם גם

מטייוואן, קוריאה, יפן, הודו ולעיתים אף הונג קונג.בעקבות פניית כתבת "תזה" בהצעה ליידע מראש את הסטודנטים המתעתדים ללמוד בחוג בדבר מחירם הגבוה של הספרים, הובטח שהסוגייה תיבחן על ידי

ראש החוג.

שיעור בהתנדבות נועם פורר

לכל אורך השנה עוסקת אגודת הסטודנטים בעידוד סטודנטים למעורבות חברתית, ומאות נוטלים חלק בפרויקטים שונים למען הקהילה, תמורת מלגה או בהתנדבות מלאה. פרויקט א.י.ל - אקדמיה יוצאת לקהילה, מבשר מהפכה בתחום. החל מהשנה ישלב הפרויקט מגוון סוגי מעורבות חברתית בקהילה בתוך תכניות לימוד, כחלק מקורסים אוניברסיטאיים. במלים אחרות,

ההתנדבות תהיה שווה לנקודות זכות אקדמיות."הסטודנטים המשתתפים משתלבים בפעילות שבועית בקהילה למשך סמסטר, המתקשרת ישירות לתחום לימודיהם", מספרת עידית פיק, רכזת פרויקט א.י.ל באגודת הסטודנטים. "לפני תחילת הפעילות מתקיימים מספר מפגשים באוניברסיטה, המקנים מסגרת תיאורטית והינם בגדר חובה. הפרויקט שרץ בסמסטר הראשון התקיים בשיתוף בית הספר למדעי המחשב, ובמסגרתו העבירו הסטודנטים לילדי פנימיות ובתי ספר שיעורים בשפות תכנות. בימים אלו נסגרת ההרשמה עבור פרויקט בו ישתתפו סטודנטים בחוג לפילוסופיה, אשר צפויים לעבוד בסמסטר השני עם אוכלוסיות מוחלשות כגון נוער בסיכון,

ילדי מהגרי עבודה, משפחות קשות יום ועוד".המשתתפים זוכים לליווי הן מצד החוג, הן מצד אגודת הסטודנטים והן מצד העמותה בה הם פועלים. "הפעילות מתבצעת במסגרת של קורס אקדמי, כאשר מוקד הפעילות המרכזי הוא בקהילה ולא בקמפוס, אולם חוג הלימוד מציב דרישות כבכל קורס אקדמי – נוכחות וכתיבת עבודת סיום או מבחן. מדובר בפעילות חשובה שמזכה את הסטודנטים שתורמים לקהילה בתמורה אקדמית ומעניקה ערך מוסף ללימודים באוניברסיטה", מסכמת עידית ומפנה את הסטודנטים לקרוא פרטים נוספים באתר אגודת

.www.student.co.il/acad :הסטודנטים

ביסים

18

ת ו ש ד ח ו ם י ר י ק ח ת

בין עבודה, לימודים וחשבונות קשה לרובנו לנשום. לא צעירים לעזאזלהאגודה פועלת לקידום חקיקה שתשנה זאת

תמיר סבאג

בימים אלו שוקדת אגודת הסטודנטים על יוזמה מקורית אשר במרכזה ניסוח חוק שמטרתו להבטיח את זכויות הצעירים בישראל.

לפניכם סקירה קצרה של סעיפי החוק השונים:

החוק משווה את שכר הלימוד המלא בין תואר ראשון, שני ושלישי וקובע בנוסף איסור על שכר לימוד דיפרנציאלי בין פקולטות וחוגים. כמו כן יופעל מסלול מס לתשלום שכר הלימוד לתואר ראשון, שיגרום לכך ששכר הלימוד האפקטיבי

אותו ישלם הסטודנט יהיה יחסי להכנסתו לאחר סיום התואר. ברירת המחדל לתשלום שכר הלימוד לתואר ראשון תעמוד על 3,850 ש''ח. בתמורה לכל שנת לימוד יתחייבו הסטודנטים לתשלום מס בגובה של 1.3% מההכנסה החודשית, לתקופה בת עשר שנים מיום קבלת התואר. כל סטודנט

יוכל לבחור בין מסלול המס למסלול מזומן. הצעת החוק מבטיחה לסטודנטים לתארים מתקדמים קבלת הלוואה בתנאים

נוחים ובערבות מדינה בגובה שכר הלימוד השנתי. סטודנטים יוכלו לחרוג בשנה מהזמן הרגיל המוקצה לסיום התואר, וזאת ללא

תשלומי הגרירה המיותרים המוטלים כיום על הסטודנטים. סטודנטים יוכלו לפדות את הפיקדון ב- 36 תשלומים שווים, בלי קשר לצורת

התשלום של שכר הלימוד. תוקם קרן הלוואות ממשלתית שתיקרא קרן הנגישות. הקרן תשלם למוסד להשכלה גבוהה את יתרת שכר הלימוד של סטודנט שבחר לשלם שכר לימוד

מופחת במסגרת מודל המס. יוקמו קרן לרווחת הסטודנט, אשר תשמש צינור להזרמת כספים לטובת קרנות התומכות בסטודנטים ע"י מלגות והלוואות, וקרן מלגות לסטודנטים המשרתים

במילואים למעלה מ- 20 ימים בשנה. תוקם קרן למעונות סטודנטים. הקרן תיזום פרויקטים של בניית מעונות סטודנטים בשיתוף עם חברות בנייה פרטיות. כמו כן, החברה תוציא מכרזים

לקבלני משנה לתפעול, אחזקת ושיפוץ מעונות. תוקם קרן לעידוד המצוינות בהוראה שתתקצב מוסדות העומדים בסטנדרטים

ידועים של איכות הוראה, ותחלק מענקים למרצים מצטיינים. הורה יוכל להפריש עד 250 ש''ח ממשכורתו לקרן על שם אחד מילדיו, אשר תשמש אותו למטרות לימודים. הקרן עצמה תהיה פטורה ממס ויחולו עליה

כל ההטבות החלות על קרנות השתלמות.

סבסוד ביטוח לאומי לסטודנט שאינו עובד. הנחה של 50% בתחבורה עירונית ובין עירונית. הצמדת שכר המינימום לשכר החציוני במשק.

המדינה תתחייב לתוספת שנתית של 3 מיליארד ש"ח לתקציב ות"ת.

< המידע לקוח מתוך טיוטת החוק. ייתכנו שינויים.

מעוניינים לקרוא עוד, להגיב או לתמוך? היכנסו לאתר האינטרנט .www.younglaw.co.il

להלן סקירה קצרה של מחלקות האגודה השונות ותחומי אחריותן:

מחלקת מנהל ותכנון | טל. 03-6407656 אחראית על הקפיטריות והפיקוח על המחירים בהן, הסדרי נסיעות, חניונים, מרכז

www.student.co.il/minhal :הצילומים בבניין דה-בוטון ועוד. לפרטים

המחלקה לעניינים אקדמיים | טל. 03-6407648נותנת מענה על כל שאלה הנוגעת בזכויות וחובות אקדמיים, טיפול בתלונות על גורמים באוניברסיטה, תחזוק מערך צילומי הוידיאו של קורסים שונים ועוד. ניתן

www.student.co.il/academic :לפנות למחלקה

דלפקי השירות | טל. 03-6407662הזמנת מבחנים משנים קודמות, משלוח פקסים, מחסניות דיו, תווי קנייה, תלושים לקפיטריות, כרטיסי צילום, כרטיסי חנייה, כרטיסים להצגות, ספא וכמובן רוק

www.student.co.il/kabala .בקמפוס

מחלקת תרבות, קהילה וקשרי חוץ | טל. 03-6405130מארגנת פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה, פעילויות שבועיות בקמפוס, מועדונים סטודנטיאליים, מופעי רוק ועוד. כמו כן מטפחת קשרים עם סטודנטים בכל העולם

www.student.co.il/calender :באמצעות משלחות לחו"ל. להתעדכנות

מחלקת מעונות, מלגות ומעורבות חברתית | טל. 03-6407659האגודה מחלקת מדי שנה מלגות על סך למעלה משני מיליון שקלים לסטודנטים על מעורבות חברתית, פעילות ב"שגריר בעיר" והתמקצעות. בנוסף, דואגת המחלקה לרווחתם של כ-1600 סטודנטים דיירי המעונות. להתעדכנות במלגות:

www.student.co.il/dorms :אירועי מעונות ,www.student.co.il/milgot

מחלקת "ספרות זולה" | טל. 03-6405032בית הדפוס של אגודת הסטודנטים העוסק בהפקת מקראות סילבוס, חוברות

מבחנים, השאלת ספרים לסמסטר ומתן שירותי דפוס בצבע.www.student.co.il/szola

Xtra סטודנט | טל. 03-6406610המחלקה מפעילה חוגי העשרה במגוון נושאים, חוגי שפות, קורסי מנהיגות, קורסים מקצועיים, קורסי עזר ומרתונים מסובסדים לקראת המבחנים. לפירוט

www.student.co.il/xtra :הקורסים השונים

יעוץ משפטי ופיננסי | טל. 03-6407654רואה החשבון והמערך המשפטי של אגודת הסטודנטים כאן כדי לתת לכם ייעוץ

בנושאי מיסוי, השקעות, הקלות לסטודנטים וייצוג בפני גורמים שונים.www.student.co.il/legal_aid

i.אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נמצאת בבניין מיטשלנשמח לעמוד לשירותכם בכל נושא. טלפון כללי לבירורים: 03-6407666.

אגודת הסטודנטים - הבית שלך באוניברסיטה

סטודנטים מת"א - אלופי העולם בדיבייטנועם פורר

יוני כהן-אידוב ואורי מרחב, סטודנטים ממועדון הדיבייט של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, זכו במקום הראשון באליפות העולם בדיבייט לשנת 2010, שנערכה באוניברסיטת קוץ' בטורקיה בשלישי בינואר, והוכתרו כאלופי העולם בתחום זה. השניים העפילו לגמר וניצחו במסגרתו משלחות מאוניברסיטת חיפה, כמו גם מאוניברסיטאות בהולנד ובמלזיה. ההרצאה המנצחת עסקה

באיסור להציג פושעי מלחמה מורשעים באור חיובי. אגודת הסטודנטים מפעילה את מועדון הדיבייט של האוניברסיטה מזה מספר שנים. ההישג של המשלחת הוא הגדול ביותר מאז הוקם המועדון, ונחשב לחסר תקדים בהתחשב בכך שבימים אלה זרמים מרכזיים בדעת

הקהל העולמית עוינים את ישראל.

ביסים

מתי נכתב מאמרו של למדן

במדור "אז כהיום" בגיליון 136 של "תזה", פורסמו קטעים מתוך מאמר מעניין שכתב הסופר יצחק למדן )1954-1899(. מתחת למאמר נכתב שהדברים פורסמו בכרך 18 של "ראשי פרקים", שיצא לאור בתמוז תש"ה - 1945. התיארוך הזה אינו הגיוני, במאמר שבו נכתב, בין השאר: "וכעת, במדינת ישראל העצמאית, הגיע לגילוייו המחרידים והמסוכנים ביותר". משפט כזה לא יכול להיכתב 3 שנים

טרם הקמת המדינה. בהזדמנות זאת ברצוני לשבח את עורכי "תזה" - עיתון סטודנטיאלי מעמיק, הנותן מקום אמיתי לפובליציסטיקה, לספרות, דן בנושאים לעומקם ו... אפילו

ציוני, רחמנא לצלן.

בהיותי סטודנט, לפני כעשור וחצי, לא יכולתי לדמיין עיתון סטודנטיאלי מסוג כזה. מי אמר שהולך ופוחת הדור?

אורי הייטנר, אורטל

תגובת המערכת: מאמרו של למדן "מן הדברים שיש לחזור עליהם" )אשר הופיע במסגרת מדורו "ראשי פרקים"( אכן נדפס בתמוז תשי"ב - 1952, ולא כפי שצוין.

תודה על התיקון ועל דבריך המפרגנים.

קול קוראמכתבים למערכת

הגוף שלך כבר מוכן לתקופת המבחנים?

הנה מגיע עוד גל של מבחנים. תקופה זו מאופיינת במחסור בשעות שינה, ישיבה מרובה ללא תנועה או פעילות גופנית, חרדות, מתח, לחצים. בגוף זה מתבטא בגוף בקשיים בתפקוד הכללי כדוגמת: כאבי ראש, עייפות, תשישות, מצבי רוח שונים, חוסר ריכוז, כאבי גב, ועליה במשקל.

בכדי להכין את גופך למבחנים הנה עשרת הדברות לסטודנט הלחוץ:

1. פעילות אירובית - ידוע שכושר המושפע מפעילות אירובית משפיע על תפקודי המוח, מפחית עייפות וחרדות ומשפר את מצב הרוח .מומלץ לשלב בין 60-30 דקות ביום פעילות ספורטיבית כגון: הליכה או שיעור מדרגה, שמשפרות את זרימת הדם ומפחיתות חרדה ועייפות .

2. רגיעה ושחרור ממתחים - אין כמו שיעור יוגה, לשחרור מתח ולהרגעת כל מערכות הגוף. שחייה אף היא מועילה להרפיית מתחים שהצטברו בשרירים ובמפרקים.

בנוסף, לאחר ישיבה ארוכה, מומלץ לבצע תרגילי מתיחות, שיפחיתו את העומס על הגב.

3. ארוחות במהלך היום - ככול שנזין את הגוף טוב יותר, כך המוח יתפקד בצורה טובה יותר. מומלץ לאכול 3 ארוחות עיקריות ביום המכילות פחמימות, חלבונים וירקות, בשעות קבועות ומסודרות.

4. סוכר לבן - צמצמו את צריכת הסוכר הלבן, אשר עלולה לגרום להפרעות קשות בריכוז, ולרעב מתגבר.

5. פחמימות מורכבות )דגנים( וקטניות - שלבו אותם בתפריט היומי ע"מ להגיע לתחושת שובע לאורך זמן. דגנים הם: אורז מלא ,קינואה ,כוסמת. קטניות הן:אפונה, עדשים וגרגירי חומוס .

6. ירקות למוח - הויטמינים והמינרלים הנמצאים בירקות הם אלו שיסייעו לכם בתהליכי הזיכרון והלמידה. שלבו אותם בכל ארוחה וגם בין הארוחות.

7. החיידקים הטובים - מומלץ לצרוך באופן שוטף חיידקים פרוביוטים, אשר מסייעים לזירוז תהליך העיכול, וכך לתחושת נוחות וקלילות בין הארוחות. חיידקים טובים ניתן למצוא ביוגורט ביו על כל סוגיו ,ניתן לשלב עם פרי בין הארוחות.

8. נוזלים - צמצמו את כמות צריכת הקפה )לא יותר מ 3-2 כוסות ביום(. צריכה מרובה של קפאין יוצרת כאבי ראש ופוגעת בתהליכי חשיבה וריכוז בטווח הארוך.הכינו לעצמכם מבעוד מועד קנקן מים או תרמוס חם של תה צמחים, נענע ולימון והרבו בשתייה.

9. שעות שינה - הקפידו לישון בלילה 8-7 שעות. השינה חשובה לתהליכי הטמעת החומר הנלמד ולמנוחה.

10. שעה לפני המבחן - איכלו כריך קל מלחם מקמח מלא עם ירק וממרח כדוגמת, גבינה ,טחינה או ביצה. למבחן עצמו הביאו כריך נוסף ופרי.

והכי חשוב - שיהיה לכם המון בהצלחה במבחנים ולהתראות במרכז עלית לספורט בשער 9.

המידע ניתן לכם על ידי לימור פרידמן, תזונאית הבית של מרכז הספורט באוניברסיטת ת"א, דיאטנית קלינית )B.Sc( ותזונאית ספורט מוסמכת.

20

מדור מאמרים

21

סיפור עיזבונו של יהודה עמיחי הוא דוגמה מובהקת לאיך מדינה שמכבדת את תרבותה ועברה

לא צריכה לנהוג. ייל נמכר לאוניברסיטת עיזבונו של עמיחי לפני לעולמו לאחר שהלך הברית שבארצות תשע שנים. שמאי של בית המכירות הפומביות "סותבי'ס" העריך את שווי העיזבון, כעשור לפני מותו של עמיחי, ב-200 אלף דולר. בית הספרים הלאומי סירב לרכוש אותו במחיר כזה, המהווה

כשליש מתקציבו השנתי.העיזבון הגיע לספריית ביאנקה שבייל, במדינת קונטיקט, ארוז ב-34 ארגזי קרטון, ובהם כתבי יד; טיוטות שירים; פנקסים כתובים משני צידיהם; פתקים; מכתבים מחברים, כמו נתן זך וטד יוז, ומקוראים; קטעי עיתון והזמנות לכנסים שהשתתף

בהם; יומנים ורעיונות. את הקופסאות ארז עמיחי עוד בחייו, וביקש לשלוח אותן לביתן החדש, אך גנז המדינה דרש מתוקף חוק לצלם את הניירות בטרם יישלחו

התלכדות

המטה הסוציאל-דמוקרטי הוא גוף וולונטארי שהוקם באוקטובר 2008 למען השגת המטרות

הבאות:א. גיבוש מדיניות כלכלית וחברתית שלמה ומקיפה

שבמרכזה מדינת הרווחה.להנחלת וחינוכית רעיונית פעילות קיום ב. העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים לציבורים נרחבים

ככל האפשר.ג. סיוע לגורמים סוציאל-דמוקרטיים הפועלים

בזירה הפוליטית. הסוציאל- הגורמים כל לליכוד פעולה ד. דמוקרטיים במסגרת אחת על מנת להעצים את

כוחם והשפעתם.בעלי וחברים חברות בתוכו מאגד המטה השקפה סוציאל-דמוקרטית מקבוצות וחוגים שונים: מפלגת העבודה, מרצ, כוח לעובדים, ערי פיתוח, התנועה הקיבוצית, קבוצת יסו"ד, המכללה

המקום שבו אנו לא צודקים

העם והאדם צוהר לפעילויות חברתיות התנדבותיות

לספריית ביאנקה. שם לא הסכימו לוותר על הבלעדיות, ורק לאחר שעמיחי החולה איים בעתירה לבג"צ, הסכים

גנז המדינה לשחרר את המסמכים והניירות.לאחר לכתו של עמיחי, התעורר פולמוס ציבורי סביב מכירת העיזבון לספרייה מחוץ לארץ. האם בית הספרים הלאומי צריך היה לקנות את העיזבון בכל מחיר? האם היה על עמיחי לתרום את עיזבונו כפי שעשה ש"י עגנון בזמנו? או שאולי עדיף שהעיזבון יימצא במקום בו יש תקציבים ומתקנים הדרושים

כדי לשמרו ולטפל בו?השאלה האם שירתו של משורר היא קניינו הרוחני או קניינו של הציבור, וכן הדרישה ממשורר שיוכיח על בשרו כי הכסף והחומר הם פחותי חשיבות ביחס לרוח, אינן הוגנות כלפי אנשי הרוח שלנו. יתרה מכך,

הן פוגעות בתרבותנו.משוררים אולי לעולם לא יהיו עשירים, אך כדי ליצור גרעין תרבותי משותף לחברה, כדי לטעת שורשים מהם אפשר לצמוח, יש צורך להשקיע. עמיחי הפך לסמל של אותו גרעין תרבותי שניתן לכנותו ישראלי-חילוני,

הכלכלית-חברתית, סטודנטים, קבוצות הבוגרים של תנועות הנוער וחברים נוספים, צעירים ומבוגרים, ממקומות שונים. הדמות הידועה ביותר מבין חברי גוטווין, מרצה להיסטוריה דני המטה הוא פרופ' מאוניברסיטת חיפה. חברים נוספים פעילים בעריכה וכתיבה באתר האינטרנט הסוציאל-דמוקרטי "עבודה

שחורה". ניסחנו מצע מפורט בנושאי כלכלה וחברה. המצע מצוי בשתי גרסאות: ארוכה בת 12 עמודים וקצרה בת כשלושה עמודים. כל המעוניין יוכל לקבלו באמצעות

הדואר האלקטרוני.שלושת העקרונות המנחים אותנו הם:

1. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית )שוויון זכויות וחובות לכל אזרחי המדינה(

)גישה סוציאל- ירוקה רווחה ישראל כמדינת .2דמוקרטית עקבית לנושאי כלכלה, חברה וסביבה(

לשני מדינות שתי של מדיני לפתרון חתירה .3העמים

המטה מתכנס אחת לחודשיים-שלושה ודן בנושאים

ולכן סמלית גם העובדה שעיזבונו אינו בארץ, שלא נמצאו התקציבים הראויים או היוזמות הברוכות כדי

להשאיר אותו במקום ממנו צמח.אלמנתו של עמיחי, חיה עמיחי, אמרה בראיון ל"ידיעות אחרונות" כחצי שנה לאחר מותו כי: "אין ספק שיהודה עמיחי היה מעוניין מאוד להשאיר את ארכיונו בישראל. כאדם שחי, לחם ויצר כל חייו במדינת

ישראל, היה הדבר חשוב לו מאוד".הייתה ועברה, תרבותה את שמכבדת מדינה מוצאת דרך לשמור את העיזבון של עמיחי קרוב; ואולי מלכתחילה דואגת לאדמת יצירה טובה עליה יוכלו לצמוח פרחים באביב, ולא יוצאת ממקום שלא זו בלבד שהוא רמוס וקשה, כדברי שירו של עמיחי,

אלא שאנו אפילו לא צודקים בו.

נועה רענן היא סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ולומדת בביה"ס לעיתונאות

raanan.noa@gmail.com ."כותרת"

עיוניים ופוליטיים שונים. הפגישות שקיימנו עסקו והדרכים בנושאים כמצבו של החינוך הממלכתי לשיפורו, מגמות ההפרטה בראייה ביקורתית, מדוע השכבות העממיות אינן מצביעות למפלגות השמאל,

לקחי בחירות 2009 מבחינת השמאל, ועוד. עד כה פעלנו בעיקר בדפוסי פעולה של חוג רעיוני. בעתיד הקרוב יש בדעתנו לפעול גם בתחום הפוליטי במפגשים עם אישים פוליטיים ובבחינת האפשרות ליצור התלכדות כוחות שמאל ציוני שתוביל להישגים

בבחירות הבאות.אנחנו מזמינים כל יחיד/ה וכל קבוצה בעלי השקפה סוציאל-דמוקרטית לחבור אלינו על מנת להגביר כוח במאבק נגד כוחות השמרנות הכלכלית-חברתית ונגד הכוחות האנטי דמוקרטיים בישראל, למען עתיד

החברה והמדינה.

ניתן ליצור קשר עם אורי יזהר, מרכז פעולות המטה .uri.izh@kms.org.il הסוציאל דמוקרטי, בדוא"ל

נןרע

ה וע

נ

בשנת 2009 סערה ארה"ב כאשר התברר ששני שופטים מפנסילבניה קיבלו מיליוני דולרים מאנשי ובתמורה, הון שבבעלותם בתי כלא פרטיים, החמירו בעונשים שגזרו ושלחו המוני קטינים שביצעו מעשי קונדס ועבירות קלות כמו הילרי לזמן ממושך בכלא. אותם חודשי מאסר היו רווחיים מאד לאותם בעלי הון, המקבלים מהמדינה כסף עבור כל אסיר נוסף שנכלא אצלם. כך, במשך שנים, הפכו מאות נערים ללא ידיעתם מאזרחים במדינה דמוקרטית לעבדים של אצולת הון, כאילו

היו חיים בימי הביניים.אם חשבתם שמחזה קפקאי מסוג זה לא יכול להתרחש במדינת ישראל, אתם טועים. הפרטת בתי הכלא הגיעה גם אלינו בשנת 2003, הודות לחסידי השוק החופשי שטענו כי אין סיבה שלא להפריט את בתי הכלא בארץ, כאשר אחד הנימוקים בזכות השיטה היה 'הצלחתה' בארה"ב. המדינה החליטה על הפרטת בית הכלא הראשון לבעלותם של לב לבייב ואברהם קוזניצקי. בתחילת השנה

הצדק ניצח - בטעותהושלמה בניית הכלא הפרטי ואלפי אסירים היו אמורים לברך לשלום את אדונם החדש. הכל היה מוכן, עד שלפני שבועות ספורים הפתיע בג"ץ בקובעו כי הפרטה כזו אינה חוקתית מיסודה ועל המדינה, לפיכך, לבטל

את החוק המתיר אותה.ההחלטה צריכה להתקבל בשמחה על ידי כל אזרח ששלטון החוק חשוב בעיניו, ולראייה, אף בתקופה שהחלטות מסוג זה של בג"ץ נבחנות בשבע עיניים בידי מתנגדי האקטיביזם השיפוטי, לא נמצאו כמעט אנשי ציבור ומקצוע שיצאו כנגדה. עם זאת, מעיון בפסיקה עולה כי החלטה ראויה וחשובה זו לאו דווקא נבעה מהסיבות הנכונות; שכן, הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת מהפרטת בתי הכלא, לדעת השופטים, היא

פגיעה בכבוד האדם של האסיר.אז מה הבעיה? בג"ץ, ובמיוחד השופטת נאור, זיהה אמנם את הסכנה הטמונה במכירת הרישיון להפעיל כח לכל המרבה במחיר. אולם בחינת ההשלכות של סכנה זו נבחנה רק מול פגיעה בזכויות האסירים, ולא מול פגיעה בזכויותיהם של אזרחי המדינה שומרי החוק.

בג"ץ פספס את הקונטקסט הגדול יותר בהקשרו צריך לבחון את ההפרטה: התפרקות מוחלטת של המדינה מתפקידיה כפי שהתעצבו לאורך המאה ה-20. בג"ץ מתעלם מהסכנה שבהעברת יותר סמכויות שלטוניות ממוסדות המדינה לחונטה של בעלי הון, שמביאה עימה השפעה חסרת תקדים של טייקונים על חיינו. בג"ץ לא מתייחס כלל לכך שאם היום מפריטים בית כלא, מחר יפריטו את משרד החינוך והביטחון

ומחרתיים את המדרכה שמחוץ לבית שלנו.בניצוחה של השופטת בייניש מספרים לנו שופטי העליון רבות על זכויות האדם של רוצחים, אנסים נוגע לזכויות האדם ופדופילים. מה חבל שכשזה שלנו, אזרחי המדינה בכלל, ממלאים השופטים את

פיהם מים.

טל סוקול הוא סטודנט לתואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב

ולק

סול

ט

"מתנגדינו להוטים ביותר לטפול עלינו אשמת הציונות. של הסוביאקטיבית הריאקציוניות ההנמקה היא כך: חזון ציון הוא פאטיש, זוהי מסורת, המחזירה אותנו לעבר שחלף זה כבר; בעוד שתוכנו של כל אידיאל צריך להיות שאוב לא ממה שהיה, אלא ממה שיש וממה שצריך להיות. נעיין איפוא ב"הנמקה" זו. אנו ריאקציונרים משום שאנו נוטלים את הטאריטוריה מן העבר? אך כלום כל חזרה אל העבר היא ריאקציה? חזירתה של צרפת בשנת 1870 לצורות החיים הריפובליקניות - כלום היתה ריאקציה? חזירתה של יוון לעצמאות המדינית האבודה מכבר - כלום היא ריאקציה?

...ריאקציונית היא השיבה אל העבר רק באשר נהפך אמנם העבר כזו כי בשאיפה הוא עבר, לפאטיש, למשהו בעל ערך מוחלט, שחובה היא לחזור אליו. אולם ריאקציוני, באותה מידה, הוא גם הפחד לחזור אל העבר, רק משום שעבר הנהו, כי גם הפחד הזה גורם לפאטישיזאציה של העבר, עושה אותו למין טאבו האסור במגע, הנושא חורבן,

אז כהיום דברים מן העבר שנותרו תקפים מתמידשעל כן יש להתרחק ממנו, ויהי מה.

...רוצים אנו לשוב למולדת העתיקה לא משום שעתיקה היא, רוצים אנו בתחיית הלשון והתרבות העברית לא משום שהן עתיקות... ואולם דבר ברור הוא, שכולנו אוהבים את ארץ ישראל ואת התרבות ואת העם, שציון יקרה לנו; יקרה היא לא משום שהיא

- מסורת, אלא משום שהיא - שלנו.... התפיסה הסינתאטית מעלה אותנו מעל למצע הכללי המוטעה, המשמש הן לטאריטוריאליסטים, והן להיסטוריסטים, - מעל לדעה המוטעית, כאילו ציון היא מסורת של העבר. אין אפשרות של יחס מפוכח כלפי מסורות; המסורת היא לעתים - דבר שבקדושה, נושא להערצה שביראת-הכבוד ולשמירה קנאית, או שהיא הנה משהו שאינו ראוי לתשומת-לב רצינית, ולהיפך, ראויה היא לכל התקלסות וחילול. בשבילנו, ציוני-ציון המפוכחים, אין ארץ-ישראל בבחינת פולחן אלילי, וכן אינה נושא לשנינות זולה, אלא, בפשטות, ארץ, שאנו קשורים אליה בנשמתנו. אנו אוהבים את

העם, אוהבים את התרבות, אוהבים את המולדת.

והצד החשוב כולל, היא מושג ...ציון בשבילנו ביותר שבו - התחיה וההצלה של העם היהודי, של היהודים-האנשים... בזכרנו היטב, ראשית, כי אשרו של העם בארץ-ישראל יקר לנו יותר מאשרו של העם מחוץ לארץ-ישראל, ושנית, כי, בכל זאת, העם בלי ארץ-ישראל ייקר בעינינו יותר מאשר ארץ-ישראל

בלעדי העם..."

דב בר בורוכוב, "לשאלת ציון וטאריטוריה" ]1905[. בורוכוב היה מאבות הציונות הסוציאליסטית וממייסדי ומנהיגי מפלגות הפועלים בישראל. על הרקע לחיבור

ראה דבר העורך בפתח גיליון זה.

ובוכ

ור ב

דב

22

מדור מאמרים

23

המלצה UCPA / המלצתי השבוע היא לצעירים ולסטודנטים חובבי סקי וסנובורדאני ממליץ על המועדונים מרשת UCPA המתמחה בחופשות סקי וסנובורד בחורף, ובפעילויות ספורט אחרות בשאר השנה.

כל המועדונים מארחים רק צעירים וסטודנטים מכל רחבי אירופה בגילאי 18 עד 40 .המועדונים פונים לקהל צעיר שמעוניין לגלוש ולחגוג באווירה תוססת ובינלאומית )המשקאות בבר מסובסדים...(.החבילות ל-UCPA כוללות הכל: טיסות, העברות/רכב, פנסיון מלא, סקיפס, הדרכה וציוד ברמות הגבוהות ביותר.

בנוסף, צוות המועדון מארגן פעילויות שונות כמו כיבוד אחרי יום הגלישה, בידור בערבים ומסיבות.המועדונים כולם ממוקמים באתרי הסקי המובילים באלפים ונמכרים במחירים אטרקטיביים ביותר.

רמת הלינה משתנה ממועדון למועדון, במספר מועדונים האירוח הוא בחדרים שבהם שירותים ומקלחת ובאחרים המקלחת והשירותים משותפים למספר חדרים.באופן אישי, אני מעדיף את המועדון ב-Tignes Val Claret. הלינה בתנאים בסיסיים אמנם אבל הגלישה באחד המרחבים הטובים בעולם, מיקום המועדון והאווירה

שבו יוצרים קוקטייל שאי אפשר לסרב לו.

מיהי "הקולוניה המערבית האחרונה"? רבים הפוסט ב"שיח ישראל. היסוס: ללא ישיבו קולוניאליסטי" מקובל להציג כך את ישראל. הכוונה אינה להתנחלויות ביו"ש, אלא למדינת ישראל. על פי אותה תיאוריה, הציונות הייתה חלק מן האידיאולוגיה הקולוניאליסטית, האידיאולוגיה השלטת במדינות המערב במאה ה-19, שהביאה להקים לים, מעבר למדינות להתפשט אותן מושבות באסיה ואפריקה ולהשליט עליהן את תרבות המערב. התנועה הציונית שקמה באירופה היא תנועה אירופית ששאפה אף היא להקים קולוניה כזאת במזרח התיכון, בפלסטינה. ואכן, הציונים הקימו בפלסטינה מושבות = קולוניות,

נישלו וניצלו את המקומיים וכו'. סיפור מוכר, נדוש וידוע, שתכליתו להציג את ישראל כמדינה שנולדה בחטא – חטא הקולוניאליזם, את הציונות כתנועה גזענית ואת כל ההיסטוריה הישראלית כהיסטוריה של דיכוי, כיבוש ונישול. סיפור, שמטרתו אחת - דה לגיטימציה של מדינת

ישראל, מתוך שלילת זכות קיומה. התיאוריה הזו היא שקר גס מתחילתה ועד סופה. הציונות היא תנועת שחרור לאומית של עם שגלה ממולדתו וחי חיי גלות, שעבוד, סבל ורדיפות, וייעודה היא השבתו של העם לארצו כדי לבנות לעצמו בית לאומי ומדינה עצמאית. הקולוניאליזם הוא מהלך של מעצמות אירופיות, שהשתלטו על אזורים בלתי מפותחים באסיה ואפריקה כדי לנצל את תושביהם ואת משאבי הטבע שלהם מטעמים כלכליים ואימפריאליסטיים. מהי מדינת האם שלנו ואלו ארצות כבשנו מעבר לים? מי שמציג את הציונות כקולוניאליזם, מסלף

ביודעין את ההיסטוריה.הפוסט היסטוריונים האנטי ציוניים מצביעים על העובדה, שראשוני הציונות השתמשו בטרמינולוגיה כמו-קולוניאליסטית, לתיאור מפעל ההתיישבות

השקר הפוסט קולוניאליסטיהציונית. אכן, אי אפשר להתכחש לעובדה שראשוני הציונות השתמשו בטרמינולוגיה קולוניאליסטית. ימים, באותם פוליטית. הייתה לכך הסיבה הקולוניאליזם נחשב לשיאה של הקדמה האירופית, והציונות המדינית שרצתה בתמיכת מעצמות המערב וסיוען, יצרה מצג לפיו היא חלק מן המהלך הקולוניאלי. מכאן הביטויים "מושבות", "התיישבות" וכו'. גם אבות תנועת העבודה, לצד המילים התיישבות והתנחלות, דיברו על "המהלך הקולוניזטורי" של א"י. אולם האמת ההיסטורית היא, שאין שמץ של דמיון בין תנועת

השחרור הציונית לבין הקולוניאליזם.הציונות היא ההצלחה הגדולה ביותר של המאה ה-20. מכל האידיאולוגיות של המאה ה-20, היא זו שהצליחה יותר מכל. הצהרת בלפור ניתנה באותם ימים שבהם התחוללה המהפכה הבולשביקית וקמה בריה"מ. איפה בריה"מ ואיפה אנחנו? אך הציונות אינה רק התנועה המצליחה ביותר, היא גם התנועה הצודקת ביותר, כיוון שהיא שמה קץ לעוול הגדול ביותר בהיסטוריה – היות העם היהודי מפוזר בעולם, רחוק ממולדתו, מיעוט בין האומות, שסבל מרדיפות, עלילות ופרעות ולבסוף – השואה. הציונות תיקנה את העוול הזה, בהחזירה את העם היהודי למולדתו, ומימשה את זכותו הטבעית להגדרה עצמית ככל עם

ועם ואת זכותו ההיסטורית על ארץ ישראל. מי ששולל את הציונות, שולל את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. מי ששולל את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות בארצו, שולל אך ורק מן העם היהודי את הזכות הטבעית המוקנית לכל עם. זוהי אנטישמיות לשמה. כבר לפני קרוב לחמישים שנה היטיב לוחם החירות מרטין לותר קינג להגדיר את האנטי ציונות כמסווה לאנטישמיות. מן הראוי שנשכיל לאמץ את הגדרתו – אין אנטי ציונות שאינה אנטישמיות. בימינו, המושג אנטישמיות אינו פוליטיקלי קורקט, ולכן האנטישמים מעדיפים את המותג ה"לגיטימי" אנטי ציונים או אנטי ישראלים.

יש לקרוע את המסווה מעל פרצופם הגזעני. אם בציונות וקולוניאליזם עסקינן, ראוי לנפץ עוד משוואת שווא - הטענה שההתיישבות הישראלית ביו"ש היא קולוניאליזם. איני רוצה לבטא במאמר זה עמדה בוויכוח על עתיד השטחים. סוגיה זו נוגעת לשאלות של שלום, ביטחון ודמוגרפיה אליהן לא אכנס. ניתן להצדיק בנימוקים פטריוטיים וציוניים כל עמדה בין ריבונות ישראלית על כל השטחים, דרך פשרה טריטוריאלית או פתרון פונקציונלי ועד נסיגה מלאה. אולם הצגת ההתנחלות כקולוניאליסטית

היא שקר. גם כאן, אין המדובר במעצמה הכובשת ארצות מעבר לים כדי לנצל את הילידים החיים בהן ואת אוצרות הטבע שלהן. מדובר באזורים שמדינת ישראל כבשה במלחמת מגן שאין צודקת ממנה, מול תוקפנות של אויב שלא השלים עם עצם קיומה. האזורים שכבשה הם חלק מרכזי וחשוב מארץ ישראל. מי שמתנכר לזיקה שיש לנו לחלק כלשהו בארץ ישראל, ובוודאי לערש האומה – למקומות כמו חברון, בית לחם, ענתות, שילה ושכם, שומט את צדקת ישיבתנו בכל חלק אחר בא"י, כלומר את עצם קיומה של המדינה. איננו כובשים ארץ זרה, ואת חלקי ארצנו אותם שחררנו ובהם התיישבנו, כבשנו בהגנה על קיום המדינה בגבולותיה המינימליסטיים, שלא הוכרו בידי הערבים, שלא קיבלו

ואינם מקבלים עד היום את זכות קיומנו. אין זה אומר שעלינו להישאר בכל השטחים. אין זה אומר שאסור לסגת מחלקם או מכולם כדי להבטיח את צביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה או כדי להביא לשלום. אך הצגת ישיבתנו ביהודה ובשומרון כמעשה קולוניאליסטי היא מצג של שקר, המשרת את השקר האנטישמי הגדול, לפיו המפעל הציוני

כולו הוא קולוניאליסטי.

אורי הייטנר הינו חבר קיבוץ אורטל, מסיים בימים אלה את תפקידו כמנהל מתנ"ס הגולן

נרט

ייה

רי או

לחודש למנוי שנתי₪

למצטרפים חדשים

לרכישת נעלי ספורטב“ורטהיימר ספורט“*

www.sports-center.co.il

₪

המבצע בתוקף עד 31/1/2010, לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב בלבד, בכפוף לתשלום דמי רווחה. סה"כ שווי מנוי- 1,650 ₪.ניתן לשלם עד 8 תשלומים ללא ריבית. המבצע תקף לסניף ”ורטהיימר ספורט“ במרכז עלית לספורט באוניברסיטת תל אביב בלבד,בהצגת תעודת מנוי ושובר הנחה. קוד קופון 99363. נעלי גברים/נשים מהמותגים: נייקי, סאקוני, מיזונו, ניו באלנס, AND 1, פומה.

ההנהלה שומרת לעצמה את הזכות לשנות את תנאי המבצע בכל עת. אין כפל מבצעים והנחות. טלח.

100 ✓

2425

בילדותי, כשקראתי סיפורים על ילדים שגדלו בקיבוצים הם הצליחו לעורר בי קנאה. המדשאות, הפרות החמודות ברפת, חדר האוכל ובעיקר ההווי שבו כולם ביחד, הקסימו אותי וגרמו לי להצטער על שאין לי לפחות איזו דודה בקיבוץ, שאפשר לבקר אצלה בחופשות. כשגדלתי, נחשפתי לקולות של אותם ילדים שסיפרו על טראומות של בדידות נוראה וניתוק מההורים במסגרת בית הילדים והלינה המשותפת. שינויים אלו בזווית ההתבוננות היו מקבילים לתהליך על והכתיבה בכלל הישראלית החברה שעברה הקיבוצים בפרט, מתפיסה אידיאליסטית-מגויסת ועד לפובליציסטיקה פוסט-מודרנית ששמה לה למטרה לשחוט גם את אחרונת הפרות הקדושות.

כולל אלו שברפת.בין שני הקצוות המנוגדים הללו פגשנו בשנה האחרונה את "הביתה" של אסף ענברי. "הביתה" הוא ספר אחר. הוא יוצא דופן הן מבחינת הסיפור שהוא מספר והן מבחינת האופן שבו הוא מספר אותו. ענברי מתאר את מהלך חייו של קיבוץ אפיקים, מהתקופה הטרום-עוברית, אם תרצו, ועד לדעיכה

בספרו הייחודי "הביתה" לא מספיד אסף ענברי את הרעיון הקיבוצי - אלא נותן בו מבט נוקב, עם הפנים לעתיד

הדס שלגי

בעיניים פקוחות

בבית אבות, כקשיש שכל הדברים שהיו יקרים לו בזמנו שוב אינם רלוונטיים. המסע הזה, מראשית החלוציות ועד להפרטה, מסופר בטון מדווח ובלתי

אישי, לכאורה חסר רגש עד להפתיע. "האם הבחירה בטון הענייני הייתה מודעת ומכוונת, ואם כן, האם נבעה מתוך רצון להתמקד בכרוניקה ההיסטורית, משאיפה להימנע מרגשנות, על מנת ליצור מרחק אישי שלך כבן הקיבוץ מהנושא או מטעמים אחרים?" אני מנסה לתהות על קנקנה של טכניקת

הכתיבה הבלתי שגרתית."כתבתי בסגנון תמציתי. נתתי למעשים לדבר בעד עצמם, לא הטבעתי אותם בהסברים ובהשתפכויות נפש, כי אני לא אוהב ספרות פטפטנית", עונה ענברי.

"ביסודו של כל סיפור טוב עומד המעשה. מישהו עשה משהו, וזה הסיפור. אם הצלחתי לספר את זה בצורה חיה וברורה, אני סומך על הקורא שיבין בעצמו את משמעות המעשים, וסומך עליו שיבין בעצמו מה

הדמויות הרגישו כשפעלו.אם לא הייתי סומך על הקורא, לא הייתי כותב באירוניה. הכתיבה האירונית מאמינה בקורא שיודע לקרוא בין השורות, ומה שלא פחות חשוב: האירוניה מאפשרת התבוננות בדמויות לא רק מבפנים, כמו באוטוביוגרפיה, ולא רק מבחוץ, כמו שעושה היסטוריון, אלא מבפנים ומבחוץ לסירוגין. היא מאפשרת לא רק קירבה אינטימית ולא רק מרחק ביקורתי, אלא גם וגם,

מפי אותו קול מספר".

כתבתי על אנשי מופת, לא על נפילים

מיטיה, שבנה על פי חוש ארגזים מחוכמים הניתנים לקיפול ולפרישה, הודה לו על עצותיו בנדיבות של מנצחים והראה לו אבטיפוס של המוצר הבא שעלה בדעתו: קופסה יפה, מתוכננת להפליא מבפנים, לאחזקת מכשירים של רופא

שיניים."עבודה יפה", אמר לוניה, "אבל כמה רופאי שיניים יש

בארץ? מאה?""מאתיים."

"מאתיים חתיכות זה לא כלכלי."הם התווכחו על זה חודש בוועדה הכלכלית, והעניין הובא לאספה. עמדתו של לוניה ניצחה בהצבעה, ומיטיה שלח את הקופסה למוסקבה, מתנה לאביו רופא השיניים. זמן מה אחר כך קרא מיטיה ב"פראבדה" שאביו ואחיו ועוד כמה רופאים יהודים שזממו להרעיל את החבר סטאלין

הוצאו להורג.

העובדתית הנימה אומנותית שמבחינה בעוד והיבשה של "הביתה" מדגישה דווקא את עוצמות הדברים, מבחינה אידיאולוגית היא מאפשרת לנו הסתכלות חדשה על המפעל הקיבוצי. היא מפשיטה אותו מההילה שלו בלי להלביש לו קרניים, מוותרת על ההאדרה בלא להחליף אותה בבוז ובעוינות. הספר כולו שזור הומור דק וחד, שלמרות שהוא מצביע על המגוחך שבדמויות, מותיר את הקורא עם תחושה ברורה, לפיה המחבר לא בא לפרק את המעשה

הקיבוצי מערכו. "למרות ההומור הלגלגני משהו, שמופיע כבר באופן הצגת הדמויות בפתח הדברים ושזור לאורך הספר, 'הביתה' אינו נקרא כספר פוסט-מודרניסטי הבא לשחוט פרות קדושות בצורה שהפכה נפוצה בשנים האחרונות. המבט מפוכח, אירוני, מסיר מראשה של החלוציות את ההילה שהייתה לה, אך אינו בא להשחיר את פניה", אני שוטחת את משנתי בפני ענברי, כשאני מנסה לפענח את יחסו לדמויות שעליהן כתב. "האם הכוונה הייתה אכן להציג דברים כהווייתם, באופן אנושי ומציאותי, נטול אידיאליזציה וגלוריפיקציה מצד אחד, אך גם נעדר שיפוט מוסרי וטינה מצד שני? האם ההומור והאירוניה נוצרו מאליהם, כתוצר לוואי של ההתבוננות האובייקטיבית במציאות, שאינה מיופה

אבל גם אינה בלתי אהודה?""כתבתי באירוניה, לא בלגלוג. אירוניה היא ראיית המורכבות והיחסיות של מניעים אנושיים, של מערכות יחסים ומערכות ערכים, ובמובן זה, אירוניה היא מלה נרדפת לבגרות. מייסדי הקיבוץ היו אנשים, לא מלאכים, ודווקא משום כך הם מעוררים בי אהבה וכבוד עמוק. אם מלאכים היו מקימים קיבוץ ומצליחים לחיות בו, לא הייתי מתפעל מהם. אני מתפעל מאנשים שהצליחו לעשות את זה עם כל היצרים והחולשות והאינטרסים שלהם. הם גיבורים בעיניי, וזה ההבדל בין גיבורים לבין 'גיבורי-על' כמו הרקולס, תזאוס, סופרמן,

ספיידרמן ודומיהם, שתמיד שיעממו אותי. גיבורי-על לא מתגברים על חולשה או מגבלה אנושית, על יצר או על פחד, כי אין להם כאלה. סיפרתי על אנשים מלאי חולשות, שעשו דברים גדולים. לא על אנטי-גיבורים

פתטיים, ולא על גיבורי-על פלקאטיים".באופן מפתיע ומעורר השראה, מסביר ענברי איך דווקא שבירת המיתוסים והעמדת המציאות במקומם מסוגלת לחבר אותנו מחדש לשורשים הערכיים, מהם עלינו לינוק מוטיבציה להמשיך בדרכנו כבני אדם

בעלי אידיאלים."זה קשור גם לרתיעה שלי מנוסטלגיה ומביטויים כמו 'דור הנפילים'. כשמספרים לנו שהחלוצים היו 'נפילים', מוכרים לנו אותם בתור גיבורי-על – וכך הופכים אותם לבלתי רלוונטיים לחיינו. כי אם החלוצים היו ענקים ולא אנשים כמונו, אנחנו פטורים מללכת ראשונים 'אם לך: אומר נוסטלגי בדרכם. טקסט כמלאכים, אנחנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנחנו כחמורים', וכך מעניק לך פטור. לא כתבתי על נפילים. כתבתי על אנשי מופת. מה שהופך מעשה למופתי הוא היכולת שלנו לפעול לאורו, לעשות כדוגמתו. לא דמויות של נפילים אלא דמויות של אנשים אנושיים כמוך, שעשו דברים גדולים, הן אלו שמתייצבות מולך כדמויות מופת. הן מאתגרות אותך, לא מאפשרות לך לברוח לנוסטלגיה, דורשות ממך

לבדוק מה מריץ אותך ולאן".

ה'חירות' של ההמון הבודד היא המחלה

קולות, ברוב אבל על אף שהאהבה החופשית הופלה התעלמו כמה חברים מתוצאות ההצבעה. בחור ובחורה שהתנשקו נתפסו על חם ונערכה אספה לבירור הפרשה. הוחלט להסתפק בגינוי המתנשקים )רק חמישה חברים דרשו לגרש אותם(, והמתנשקים התחייבו בפני האספה

שזו הייתה מעידה חד-פעמית.

"הספר מתאר את קבוצת המתיישבים הראשונה כבעלת אידיאולוגיה קיצונית ביותר, ששללה מהם תנאי מחיה סבירים, פרטיות כלשהי ואף אפשרות לזוגיות, כאשר הדברים הלכו והתמתנו בהדרגה. האם שקיעתו של הקיבוץ קשורה לקיצוניות זו? האם לדעתך ניסו החברים להתכחש לצרכים אנושיים טבעיים, ולכן התפוררות המבנה הקהילתי שיצרו הייתה בלתי נמנעת, או מכוחות השוק בעיקר הושפעה שהיא ומתהליכים חברתיים אחרים? האם ניתן היה ליצור איזון שהיה בולם את פשיטת

הרגל של הרעיון הקיבוצי?" "לא הרעיון אלא הקיבוצים פשטו את הרגל. והם פשטו את הרגל בגלל סיבות שרק חלקן פנימיות. הקיבוצים לא הוקמו בחלל ריק, ולא קרסו בחלל ריק. הם הוקמו בעידן הלאומיות, הקומוניזם והסוציאל-דמוקרטיה – עידן שבו 'טובת הכלל' לא הייתה מלה גסה – וקרסו בעידן הפוסט-לאומי והפוסט-חברתי שבו אנחנו חיים. הקיבוצים הופרטו כשהמדינה הופרטה. הם הופרטו כשהסולידריות יצאה מהאופנה.

ברור שהיו לקיבוץ מאפיינים שהתאימו הלינה כמו בכלל, אם בלבד, לשעתם רכוש אחזקת על האיסור המשותפת, פרטי, או הזלזול בהשכלה שאינה נהיגה בטרקטור או בטנק. אבל אלה מאפיינים של ההווי הקיבוצי, כפי שנוצר בנסיבות של חברה ומדינה בהקמה, ולא מאפיינים של הרעיון הקיבוצי עצמו, שיכול ללבוש צורות אחרות בנסיבות אחרות. מי שמזהה את הקיבוץ עם המאפיינים הנסיבתיים שהיו לו, נתפס לפולקלור ומחמיץ את המהות. המהות היא יצירת אלטרנטיבה קהילתית,

"לא כתבתי על נפילים. כתבתי על אנשי מופת. מה שהופך מעשה למופתי הוא היכולת שלנו לפעול לאורו, לעשות של דמויות לא כדוגמתו. נפילים אלא דמויות של אנשים אנושיים כמוך, שעשו דברים

גדולים"

2627

ערכית, משימתית, למרוץ העכברים הקפיטליסטי. המהות היא בתפיסת ה'חירות' הליברלית כאשליה שיצרה את הגיהינום המודרני של חומרנות, בדידות, תפלות וריקנות. הקיבוץ נולד מתוך התובנה שהמצוקה הנפשית המודרנית היא הכמיהה לחיים של משמעות, ושה'חירות' של ההמון הבודד לא יכולה להיות התרופה,

מפני שהיא עצמה המחלה. אדם מרגיש שיש משמעות לחייו ככל שהוא מרגיש נחוץ ומשפיע. חבר קיבוץ הוא לא האדם המיותר והאנונימי של הכרך המנוכר. הקיבוץ הציע לכל מי שבחר לחיות בו את מרב ערוצי המעורבות, האחריות וההשפעה – באסיפות השבועיות, בעלון השבועי, בפעילות התנדבותית ובמילוי תפקידים חברתיים, משקיים, תרבותיים ופוליטיים בתוך הקיבוץ ומחוצה

לו, במסגרות תנועתיות וממלכתיות. זה גם מה שייחד את הקיבוץ בנוף הקומונות העולמי. הוא לקח על עצמו תפקידים לאומיים. הוא התגייס, ולא רק במובן הביטחוני. הוא תפס את עצמו ככוח משימה של המפעל הציוני, ומתוך התפיסה הזאת הוא נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך – התיישבות, ביטחון, חקלאות, תעשייה, קליטת עלייה, יצירת תרבות עברית. אדם שחי ופועל בקהילה ערכית ומגויסת שעוָשה היסטוריה, הוא אדם מאושר יותר מאדם שמנצח במרוץ העכברים.

זו הבשורה של הקיבוץ, והיא לא התיישנה".

משמעות החיים הומרה ב'איכות חיים'

סוציאליסט שלא הבין שנגמר הסיפור קרא לקיבוצים למרוד בריבית הנשך הבנקאית, משום ש"עומד על הפרק הסיכוי להוכיח מחדש שעבודה וייצור, חקלאות ותעשייה הם העתיד של המדינה הזאת, ולא בנקאים, משחקי מזל ויחסי ציבור". צבי ברנר אמר באספה: "הבעיה העיקרית היא אובדן האתגרים. הקיבוץ נבָנה מאתגרים." וחבר ותיק אחר שלא הבין שנגמר הסיפור פרסם בעלון רשימה שהוכיחה את יתרונות הסוציאליזם לפי החסידֹות. "כשחסידה מכה בכנפיה היא יוצרת כוח עילוי לחברתה שעפה מאחוריה,

וכתוצאה מכך טווח הטיסה של הלהקה גדול בשבעים אחוז מטווח הטיסה האפשרי של חסידה בודדה. ההובלה מתבצעת בתורנות. כשהחסידה שבראש החץ מתעייפת, היא נסוגה לאגף, ואחרת תופסת את מקומה. נתון מדעי חשוב נוסף: חסידה חולה או מתקשה אינה ננטשת על ידי הלהקה. מהו סוציאליזם? יעד משותף שההולכים אליו ביחד

הולכים מהר יותר מהדורכים זה על זה."אבל שאר החברים הבינו שנגמר הסיפור והתחילו לתרגל

באספות ובעלון את המילה הפרטה.

"האם בחברה הישראלית בת זמננו, המקדשת את הפרט על חשבון הכלל, עדיין נותרה לקיבוצים אפשרות

להתקיים?" "בחברה הישראלית של זמננו, שמקדשת את הפרט על חשבון הכלל, אין לקיבוצים סיכוי לשרוד. האתוס והסוציאל-דמוקרטי שהקים את המדינה הציוני הזאת היה אתוס משימתי, מגייס, שנזקק לאליטה משרתת וגמל לה בתמיכה כלכלית ופוליטית. זה החוזה הבלתי כתוב שִקיים את הקיבוצים: ממשלות ישראל תחזקו אותם, כשם שתחזקו את החקלאות בעידן הפרה-תאילנדי של העבודה העברית, וכשם שתחזקו את מוסדות התרבות עד בוא עידן הרייטינג. החוזה הזה פקע כשהחברה הישראלית זנחה את האתוס המשימתי לטובת האינדיבידואליזם הליברלי

של עידן ההפרטה". "לאחרונה דווח בעיתונות היומית על תהליך של תחייה בקיבוצים, כאשר זוגות צעירים רבים בוחרים לשוב לקיבוץ משיקולים אישיים של קרבה להורים מה הזו? לתופעה עד היית האם חיים. ואיכות

המשמעות שלה בעיניך?" "זו התפתחות משמחת מבחינה דמוגרפית, אבל זו לא 'תחייה' של הקיבוצים אלא השלמת הפרטתם והפיכתם ליישובים קהילתיים נטולי ייחוד. להחיות קיבוץ זה להחיות אותו בתור קיבוץ – כלומר, למצוא דרכים שבהן אפשר להחזיר לו את המשימות שהצדיקו את קיומו בעבר, או להעניק לו משימות חדשות – וברור שלא זה התהליך שמתרחש בשנים האחרונות. האטרקטיביות הערכית שהייתה לקיבוץ הומרה, בעידן

ההפרטה, באטרקטיביות נדל"נית. משמעות החיים הומרה ב'איכות חיים'.

שיהיה ברור: אין לי שום הסתייגות מזוגות צעירים, כולל זוגות של יוצאי קיבוצים, שבונים את ביתם ב'הרחבה', כפי שקרויה שכונת צמודי הקרקע שצצה בשנים האחרונות ליד כל קיבוץ שני. מי יודע, אולי גם אני אבנה את ביתי באחת ה'הרחבות', אם לא אסיים את חיי כמרצה מן החוץ. אבל אין כאן 'חזרת בנים הביתה', במובן של חזרת הבנים לצורת החיים הקיבוצית שהם עזבו. דיירי ה'הרחבה' אינם חברי קיבוץ. הם אוהבים את הקיבוץ, אבל לא אוהבים אותו

עד כדי כך שיהיו חברים בו"."מכיוון אחר", שואל את ענברי ניר רייזלר )עורך "תזה"(, "אנו עדים לזרם השיתופי ולקיבוצים עירוניים הציוני- הערכים עולם את להחיות המבקשים סוציאליסטי, שבמרכזו סולידריות אנושית, לאומית וקהילתית. האם אתה אכן עד לתהליך כזה בשטח,

ואם כן כיצד אתה רואה אותו"?

"אני ער לתהליך הזה, שמעורר בי התרגשות גדולה, תקווה גדולה, ובעיקר סקרנות גדולה, לחכות ולראות אלו צורות חדשות של קהילתיות עדכנית ורלוונטית יצמחו מהכוונות הנפלאות של הצעירים הנפלאים האלה. האם נגזר עליהם לחזור על הטעויות ועל מחלות הילדות של הקיבוצים, או שהם למדו היטב את הלקחים שנצברו במאה השנים שעברו מאז הקמת דגניה? האם הם ישתקעו בדינמיקה חברתית של שיחות נפש וחיפוש עצמי בחברותא, נוסח ביתניה של 1920, או שתהיה להם השפעה על המרחב הציבורי? האם הם יסלדו מפוליטיקה, כמו א"ד גורדון, או שייכנסו למגרש הפוליטי, עם כל הלכלוך שמתלווה לזה? והכי

"מי שמזהה את הקיבוץ עם המאפיינים הנסיבתיים שהיו לו, נתפס לפולקלור ומחמיץ את המהות. הקיבוץ נולד מתוך התובנה שהמצוקה הנפשית המודרנית היא הכמיהה לחיים של משמעות, ושה'חירות' של ההמון הבודד לא יכולה להיות התרופה, מפני שהיא המחלה"

"זה גם מה שייחד את הקיבוץ בנוף הקומונות העולמי. הוא תפקידים עצמו על לקח לאומיים ונרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך. בקהילה ופועל שחי אדם שעוָשה ומגויסת ערכית היסטוריה, הוא אדם מאושר יותר מאדם שמנצח במרוץ זו הקפיטליסטי. העכברים הבשורה של הקיבוץ, והיא

לא התיישנה"

28

של אריה אופיר. מאחר שהשלב של הפרטת השכר יבטל את השוויון הקיבוצי ויפער תהום בין המתפרנסים בקושי )רפתנים, בננצ'יקים ושאר מתחריהם המובסים מראש של הפועלים התאילנדים( ובין עובדי החוץ שמשתכרים עשרת אלפים שקל בחודש, הוחלט להשהות את מימושו עד שהחברים יגמרו לעכל את עצם הרעיון, ומאחר שהשלב של הפרטת הדירות היה בלתי נתפס אפילו כרעיון, הוחלט שעד להודעה חדשה אין טעם לדון בו. "פרה פרה," אמרו, והתחילו להפריט את המזון והבריאות ושאר השירותים. בחדר האוכל עבר כל חבר עם מגשו דרך עמדת מחשב וקיבל פתקית חשבון על הארוחה שבישלו עוַמר ותמים, הטבחים השכירים ממאג'דל ּכרּום שהכינו דווקא יופי של קניידלך בליל הסדר. כל חבר שנזקק לתרופות שילם מעתה חלק ממחירן, וכל חבר שחטף קנס משוטר תנועה שילם מעתה בעצמו את הקנס. הפרדס והכרם נכרתו – הם לא היו רווחיים – ושאר הענפים החקלאיים נדרשו להציג תכנית הבראה שתהפוך אותם מענפי עבודה לענפי פרנסה, ואכן ביצעו תכנית הבראה שנפתחה בביטולן של ארוחות השדה "סוכות" של הבננצ'יקים והדייגים, והושלמה הקסומות ַבּבהבאתם של פועלים תאילנדים לענפים החקלאיים שלא

נכרתו.

בישראל המופרטת, כלכלית ותודעתית, בה אנו חיים, אשר לעתים דומה כי הולכת וממגזרת עצמה לדעת, אופנתי להוקיע את אידיאל הסולידריות העומד בבסיס תפיסת כור ההיתוך, כדכאני מעצם מהותו. האם להשקפתך לא ענה הניסיון לעצב חברה מלוכדת, שהפרטים בה ערבים זה לזה בכלל תחומי החיים, גם על צורך אנושי יסודי ואותנטי? כתבת כי אחת הסיבות העיקריות לכישלון כור ההיתוך ה'צברי' היה ניתוקו מן המורשת היהודית המהווה בפועל את היסוד המלכד הראשון במעלה עבור מרבית חלקי החברה הישראלית.

האם ניתן לשאוף ולפעול למען כינונו של כור היתוך מסוג חדש, ואם כן איזה אופי עליו לשאת לדעתך?

)שאלה נוספת של רייזלר(.בתגובה לכך, מפנה אותי ענברי לקטע ממאמרו "נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי", שפורסם בעיתון

"מעריב" בשנת 2004:"כור ההיתוך ה'עברי'-ממלכתי של בן-גוריון לא היה כור היתוך. הוא היה סטטוס-קוו. הוא לא ניסה כלל לגשר בין חילונים לדתיים באמצעות מצע זהות לאומי משותף. במקום גישור, הוא הציע דו-קיום מנוכר במדינה שכל אזור בה הוא קנטון תרבותי. הסטטוס-

קוו שימש מפלט מהאתגר הציוני שהפחיד את כולם, חילונים כדתיים. החילונים פחדו ופוחדים מהיהדות, והדתיים פחדו ופוחדים מהמודרנה. שני המחנות פחדו להיפתח, להכיר זה את זה, להעשיר זה את זה וליצור

בסבלנות תרבות רב-ממדית.רב-ממדיות איננה רב-תרבותיות. ה'עבריות' של בן-גוריון הייתה חד-ממדית )חילונית-אשכנזית, 'ישראלית' בלי רוב העם(, ובדיוק משום כך היא הולידה רב-תרבותיות. היא אפשרה לכל מגזר להשתבלל בתוך עצמו. אילו הייתה רב-ממדית - אילו הייתה יהודית - היא לא הייתה סתם סטטוס-קוו המחופש

לכור היתוך".

מעניין: מה יקרה לצעירים האידיאליסטים האלה אחרי שיתחתנו ויעשו ילדים?"

מייסדי הקיבוץ עשו מאמצים עליונים על מנת להכות בארץ שורש. מה נשאר משורשים אלו כיום, ואיזו עמדה יש לנקוט בקשר לכך? באלו מונחים היית רוצה לראות

את הישראלי בן ימינו מגדיר את זהותו? "זהות שורשית נקנית בחינוך. ישראלי שורשי ,SMS-הוא ישראלי שהעברית שלו יותר עמוקה מושיש לו יותר מהיכרות שטחית ומיחס שטחי לחגי היהודית ההיסטוריה על משהו ושיודע ישראל, שקדמה לזכייתה של נינט בכוכב נולד, ושמסוגל לנקוב בשמותיהם של יישובים שמחוץ לגוש דן. במילים אחרות, ישראלי שורשי הוא ישראלי שהזהות שלו נטועה בתנ"ך, במשנה, בסידור, בביאליק, בעגנון, ברחל, נים שלא באלתרמן, בתודעה היסטורית ובתיירות ְפּ

למטרות הסתגרות בצימר או 'ספא מפנק'. הקיבוץ ידע להעניק לילדיו הרבה ממטעני הזהות האלה. הוא העניק להם קשר חם ומיידי עם נוף הארץ ועם העומק ההיסטורי של הנוף הזה, הטמיע בהם את החגים ואת הזמר העברי לדורותיו, וכמו שברל כצנלסון אמר פעם, הוא הפך את הארץ הזאת 'לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו'. ישראלי שלא קיבל את מטעני הזהות האלה, לא ירגיש כאן בבית, ולא יהסס

יותר מדי לפני שיעקור לעמק הסיליקון".

סטטוס-קוו המחופש לכור היתוך

תהליך ההפרטה נועד להתבצע בשלושה שלבים. בשלב הראשון יופרטו השירותים, בשלב השני יופרט השכר, בשלב השלישי יופרטו הדירות, ומהקיבוץ יישאר רק ספר הזיכרון

"זהות שורשית נקנית בחינוך. ישראלי שורשי הוא ישראלי שהעברית שלו יותר עמוקה מ-SMS, ושיש לו יותר מהיכרות שטחית ומיחס שטחי לחגי על משהו ושיודע ישראל, ההיסטוריה היהודית שקדמה לזכייתה של נינט בכוכב נולד, ושמסוגל לנקוב בשמותיהם לגוש יישובים שמחוץ של

דן"

30

בנאום שנשא לרגל קבלת פרס נובל לשלום, הזכיר נשיא ארה"ב את "האלפים הצועדים בדממה ברחובות טהרן" במחאה על מצב זכויות האדם באיראן. הוא לא ציין כי מרבית הצועדים, ובוודאי מארגני המחאה והרוח החיה שבה, הם סטודנטים מאוניברסיטת טהרן. מאז חודש יוני האחרון, בו נערכו הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות הרפובליקה האיראנית, צמחה באיראן תנועת מחאה אשר מוסיפה לשטוף את הרחובות על אף שהמשטר אינו בוחל באמצעים על מנת לדכאה: מהגבלת חופש המידע ועד למעצרים, שימוש באלימות קשה ועינויים. עד כדי כך הרחיק לכת הממשל האיראני, שארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" הכריז כי מצב זכויות האדם במדינה הוא הקשה ב-20 השנים האחרונות. ובכל זאת, הסטודנטים האיראנים

ממשיכים לצאת ולהפגין.מהומות הסטודנטים לא הומצאו השנה באיראן. כבר עשרות שנים מהווים הסטודנטים ברחבי העולם כוח פוליטי היוצא להפגין למען עתיד החברה בה הוא חי. בשנת 1968 פרצו מהומות הסטודנטים באוניברסיטת פריז, ולאחר מאבק בן מספר שבועות בהם סחפו אחריהן את צרפת כולה, הובילו להתפטרותו של הנשיא דה-גול. הסטודנטים הוכיחו כי בכוחם לעורר שינוי חברתי אמיתי ומאז ועד היום, פעם אחר פעם, יוצאים סטודנטים ברחבי העולם החופשי )ובחלקים מהעולם שאינו חופשי( להשמיע את קולם; מסטודנטים בצ'ילה המוחים נגד הרפורמה בחינוך, דרך סטודנטים אמריקאים המתנגדים לפלישת הצבא לקמבודיה, ועד

מה דרוש כדי שהסטודנטים בישראל ייצאו לרחובות? ח"כ אילן גילאון, ד"ר אודי מנור ושחר בוצר מנסים לענות

דניאל דולב

כסימפטומים שונים לחולי עמוק בהרבה. "סיר הלחץ הזה שנקרא החברה הישראלית, אם לא ניגשים אליו מתוך תודעה היסטורית ראויה, הרואה הן את החיובי והן את השלילי שבו - מעודד מגמה קבועה של בריחה, אשר יכולה להיות לחופי גואה, לחוג למנהל עסקים או למקומות רבים אחרים, שהמשותף לכולם הוא

הבריחה מהמחויבות לתיקון המציאות". 'הלאה כגון רדיקליות סיסמאות "גם הפרחת הכיבוש' היא בריחה", מדגיש מנור, "כי ראיית המצב הישראלי בפרספקטיבה היסטורית, בהכרח תביא את מי שמאמץ אותה להתייחס ביותר יראת כבוד להישגים שהושגו כאן, והושגו כאן הישגים רבים, וגם את הביקורתיות לרסן במידה של מתינות השמורה למי שמבין, או מנסה להבין, דברים בהקשרם. גישה כזו, הנותנת כבוד לדברים שנבנו, עשויה לתרום לטיפוח גישה שתקדם דברים שייבנו. ובנייה, כל בנייה, היא תהליך מורכב, איטי ועתיר שגרה. שלוש התכונות האלה אינן מתיישבות עם התזזיתיות המאפיינת את מחפשי הריגושים בריו-דה ז'ניירו, את נוער הגבעות, את מתפרעי ניעלין ואף את ה'רדיקלים' של החוגים

למדעי החברה והרוח למיניהם". "בתוך ההקשר הרחב הזה", הוא מסכם, "ניתן להסביר בקלות את מיעוט הסטודנטים במאבקים זאת, שלמרות העובדה את גם כמו חברתיים, ניתן בהחלט למצוא סטודנטים המשלבים בשגרה האקדמית שלהם פעילות התנדבותית מגוונת למדי, אשר המשותף לכל מופעיה הוא הקונסטרוקטיביזם המתון, הרואה במציאות עיקר ובפראזה הריקה תפל. על פי ניסיוני כמרצה כבר עשר שנים, התופעה הברוכה

הזו רק הולכת ומתרחבת".

אז מה עושים?לאחר שסקרנו את הסיבות למעורבות הסטודנטים הדלה עד היום ואת כיווני הפתרון האפשריים, יש לשאול מה נעשה אנחנו לשינוי המצב. כדי לענות על שאלה זו יצאנו לשוחח עם שחר בוצר, יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. מאז נכנס לתפקידו מקדם בוצר בכל כוחו את "חוק הצעירים", יוזמה המיועדת להסדיר בחקיקה את כלל הזכויות החיוניות לסטודנט, או לצעיר המעונין להיות סטודנט, בישראל: החל בהורדת מחירי הדיור, דרך סל הטבות

)ארנונה, ביטוח לאומי וכו'( ועד הלוואות למימון שכר הלימוד עצמו )ראה הסיקור "לא צעירים לעזאזל"

בגיליון זה(. בוצר מבטל את הטענה לפיה כמו בפעמים קודמות, מדובר במאבק למען ההשכלה הגבוהה בלבד. על פי הנתונים אותם הוא מציג, ישראל היא "היצואנית הגדולה ביותר של מוחות צעירים בעולם המערבי כיום", במובן זה שהיא מקשה על צעירים בעלי יכולת להתפתח אקדמית ומקצועית בתחומה. היעד המרכזי העומד מאחורי "חוק הצעירים" הוא הגעה למצב בו ל50% מצעירי המדינה יש תואר ראשון. החוק, הוא מסביר, דואג לא רק לנו כסטודנטים אלא לעתיד המדינה כולה, וחשוב לבני הדורות הקודמים והדורות

הבאים באותה מידה. "תפקידה של אגודת הסטודנטים", אומר בוצר, "הוא קודם כל לספק לסטודנט את כל השירותים בתחום האקדמי, התרבותי והכלכלי ברמה הגבוהה ביותר, וזאת על מנת לייצר לעצמה לגיטימציה לפעול למען מטרה ערכית ועמוקה יותר, שהיא יצירת אקטיביזם סטודנטיאלי. לסטודנט המצוי עדיין אין אחריות לדאוג לתא משפחתי, ובנוסף לכך הוא נחשף לרעיונות שונים ונמצא בתקופה בה הוא מפתח את התודעה האידיאולוגית שלו עצמו. השילוב בין זמן ויכולת מחייב את הסטודנט לעשות מעבר ללשבת בכיתה, לקרוא

בספריה וללכת הביתה להכין עבודות"."בעיניי אחת הסיבות לכך שהסטודנטים לא יוצאים למאבק", הוא מוסיף, "היא שהם טרם ראו מאבק סטודנטים בארץ שייצר שינוי מדיניות אמיתי. זו אחת הסיבות שיצאנו למאבק על 'חוק הצעירים', שהצלחה או כישלון בו לא יהיו תודעתיים, אלא ברורים בשטח. זו אפשרות להפיל את אבן הדומינו הראשונה שתוכיח שמאבק סטודנטיאלי יכול להצליח גם בישראל, ולפתוח

את הדלת למאבקים נוספים". ולנו לא נותר אלא להתחיל לכתוב את הסיסמאות, להטעין את הסוללות במגאפון ולהתכונן להיאבק על עתיד החברה הישראלית, אם דרך חוק הצעירים ואם דרך עשייה פוליטית וחברתית מסוג אחר. המבחנים, העבודות והתרגולים כולם חשובים, אבל אסור לשכוח שעלינו מוטלת האחריות לדאוג לכך שכשנסיים ללמוד )טפו טפו טפו(, תהיה כאן מדינה שכדאי, שווה וכיף

לחיות בה.

קתרזיס מול מציאות

ד"ר אודי מנור מציע להבחין בין שלושה קריטריונים מרכזיים להצלחת מאבק ציבורי סטודנטיאלי. המישור הראשון והחשוב ביותר בו נבחן המאבק, לדבריו, הוא המישור הפוליטי - כיצד הצליח המאבק לשנות את המציאות בה הוא פועל. כשמסתכלים על מאבקים שסיסמאותיהם הם "שלום עולמי" או "די לניסויים בבעלי חיים", הוא מסביר, ברור שרוב המאבקים נכשלו. המישור השני מתמקד בהגברת המודעות ובהשפעת עצמה; הסטודנטים תנועת בתוך המאבק והמישור השלישי, שהוא הנחות אך הנפוץ מבין השלושה, עוסק ב'קתרזיס' - באפקט הרגשי של המאבק, המביא לעתים לקידושו ללא קשר לתוצאותיו בשטח. בעוד שהמישור השלישי חיוני הן לפוליטיזציה פנימית בקרב הסטודנטים והן לתמורות בפוליטיקה הרחבה, הרי שכאשר הופכים אותו לחזות הכול מעדיפים את ה'חוויה' על פני

המציאות.

ילדי לכך מביא מנור את מהפכת כדוגמא הפרחים בשנות ה-60' בארה"ב. "בזמן שהם כבשו את אוניברסיטת ברקלי", הוא מחדד, "הימין כבש את הבית הלבן; בזמן שהם חתרו נגד 'השיח', הימין פירק את הסכמי ברטון-וודס, איפשר את הסחרחורת הפטרו-דולרית שיצרה אבטלה בכל פינה והפריט את מערכת הבריאות. חשוב לציין כי בכל מקום בו הצליחו מאבקי סטודנטים לשנות מציאות, ראינו סינכרון רב-מערכתי דמוקרטי. מהפכת ילדי הפרחים בארה"ב מדגימה את ההפך. לא רק הם חטאו ברדיקליזם טהרני שהפך את חוויית הקתרזיס לחזות הכל, אלא גם המערכות המקבילות - בראשן זו הפוליטית - שלא הציבו חלופות ראויות לביקורת של הימין האמריקני. כ-20 שנמשך ימני שלטון הייתה התוצאה שנה. המסקנה היא שאין לנתק, לא בפעולה ולא בניתוח שלה, את המישור הסטודנטיאלי

מההקשר הכללי".

מעורבות בעירבון מוגבל

לסטודנטים סינים המפגינים נגד הרפורמות הכלכליות-חברתיות בכיכר טיאנאנמן שבבייג'ינג.

ניתן היה לצפות שדווקא בישראל, בה אין מחסור לא בחופש ביטוי ולא בסיבות למחאה, נראה את הסטודנטים 'עולים על בריקאדות' כל שני וחמישי. בפועל, במהלך 11 השנים האחרונות שבתו הסטודנטים הישראלים שלוש פעמים בלבד. כל שלושת המאבקים עסקו ישירות בשכר הלימוד הסטודנטיאלי או בתקציבי ההשכלה הגבוהה - ושלושתם נכשלו. הצופה מן הצד יכול היה לנשום לרווחה ולשמוח על כך שאין כיבוש המאיים על עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; אין גם תהליכי הפרטה ומגזור המגדילים את הפערים הכלכליים ומערערים את יסודות החברה הישראלית; ולכן כל שנותר להפגין למענו הוא שכר הלימוד של הסטודנטים. אלא, תופתעו לשמוע, שלא

בדיוק כך הם פני הדברים.

מה בעצם הבעיה? על מנת לעזור לנו להבין טוב יותר את מאפייני המחאה הסטודנטיאלית בארץ, או היעדרה, נחלצו לעזרתנו ח"כ אילן גילאון )מרצ( - אחד הח"כים היותר פעילים חברתית על המפה הפוליטית כיום, וד"ר אודי מנור - היסטוריון של העת החדשה, כותב הספר "עיתון למען האנושות" ואחד הקולות החשובים, הברורים

והשפויים בסוציאל-דמוקרטיה הישראלית.למה לא רואים את הסטודנטים הישראלים לוקחים

חלק במאבקים חברתיים-ציבוריים?

"הסטודנט הישראלי מגיע לאוניברסיטה אחרי הצבא כשהוא עייף", אומר גילאון, "והוא חלק מציבור ישראלי אדיש שמפתח תכונות של אישה מוכה החוזרת לבעלה המכה. אותו סטודנט לא יוצא להפגין כי הוא לא מפנים את העובדה שבישראל קיימים היום שני מעמדות, אחד זכיין והשני שאינו זכיין. ברגע שהסטודנטים יבינו את מהות המאבק שהם אמורים לצאת אליו, יבינו שהם חלק מהמעמד שאינו זכיין - שכולל גם נשים, ערבים, נכים וחולים - הם יוכלו להוביל מהפכה

סטודנטיאלית".גילאון מוסיף כי המאבק נגד העלאת שכר הלימוד הסטודנטיאלי אף הוא מאבק חברתי, אלא שהבעיה נעוצה שוב בחוסר הבנה של ההקשר הרחב בו הוא מתנהל. "שכר הלימוד הוא מאפיין אחד של מאבק גדול יותר, בו השאלה המנחה צריכה להיות - למי שייכת המדינה? את המדינה מנהלים כיום נציגיהם של הטייקונים מהמעמד הזכיין, אשר נתמכים על ידי מפלגות סקטוריאליות שהאינטרס שלהן הוא להשאיר את המעמד הלא זכיין במצוקתו. אני טוען כי הפרט הוא הכל, אך הכלל הוא הביטוח של הפרט; רוצה לומר: כלכלת שוק - כן, חברת שוק - לא. זה המאבק אליו צריך לצאת כל מי שמשתייך לאותו מעמד לא זכיין.

גם הסטודנטים, אך לא רק הם".של המעורבות חוסר את תולה גילאון בעוד סטודנטים בעיקר בהיעדר תודעה לאינטרס המעמדי שלהם, הרי שמנור מקשר בינה לבין תופעות דוגמת התרמילאות הנפוצה כל כך בקרב הצעירים בארץ,

כל הדברים שלא נלחמנו למענם

הכוונה להפריט

את בתי הסוהר

בהתנחלויותהמשך הבנייה

אפליה נגד בני

העדה הדרוזית

אי שוויון בנטל השירות בצה"ל

הכוונה לבטל את

השידור הציבורי

ויתור על לימודי ליבה

תקציב התרופות

פער בין מעמדות

מעמד

הנכיםסגירת

מפעלים

הפרטת הקרקעות

צמצום המרחב הציבורי לטובת הסקטור הפרטי

בתנאים לא תקינים העסקת מורים

3233

רוצה לחיות במקום ב-1986 הבנתי שאני לא אחר.

”Poor child ,בצד השני של העולם אמרה המורה”she’s so eager to go back to Israel. הסכמתי, למרות שלא חשבתי שצריך לרחם עליי במיוחד, כי כבר עמדנו לחזור. רק שנים אחר כך עלה בדעתי, שיכול להיות שהיא הניחה שאני עדיין לא מבינה מספיק אנגלית, וגם חשבה, שכמו בהרבה מקרים אחרים, ה"נחזור

בסוף השנה" היא הבטחת שווא.אבל אנחנו חזרנו. אחרי שנה אחת, שנראתה ארוכה כמו שרק לילד היא יכולה להיראות, כשבין שבועות בודדים הבליחו הביקורים הכמעט-חודשיים מהארץ. בקאר פול הפתלתל הייתי יושבת ברכב סגור של מישהו

אחר, מסתכלת מבעד לחלון וחושבת על ישראל.כאדם בוגר אני לא מצטערת על השנה ההיא. הרחבת אופקים זו לא קלישאה והאנגלית הפכה למתנה, שאיפשרה הרבה דברים מחיי היום, כולל כמה חוויות מדהימות באמת. לפני שנה ניסיתי להשתמש בה באינטרנט, כדי להסביר, לא להצטדק. בסוף טענתי שאני מעדיפה לחיות על פני זה שיבינו אותי. אבל אני עדיין רוצה שיבינו אותי; ופתאום הבנתי, שפה

מבינים גם מבלי שאסביר.כמה חודשים קודם לכן, ספוגת מי טורקיז ושלווה ניו-זילנדית, התחלתי לראשונה לקלוט למה אנשים חולמים ארץ אחרת. אבל חלום היא מילת המפתח. לא סתם נקרא המפורסם מכולם החלום האמריקאי. וכשאני יורדת מהטיסה בשמיים ורואה את השלטים

בעברית, אני עדיין יודעת: חזרתי הביתה.

דברים שרואים משםהדס שלגי

עוד בדרך הביתה, במונית, התחלתי להרגיש את זה בא. הייתי אחרי בילוי עם חברים ודי שיכור, אבל איכשהו בליל המילים שהסתחרר לי בתוך הראש התחיל להסתדר בסדר הגיוני, פחות או יותר. כשהגעתי הביתה קפצתי על המחשב ופשוט נתתי לכל מה שהיה לי בראש לזרום למסך, בלי לסנן. היה שם קטע אחד סוריאליסטי, ועוד אחד מתוחכם, ואחד עצוב ולא קשור, ובערך בארבע וחצי בבוקר, סיימתי. קראתי את העמוד מהסוף להתחלה והתחלתי לצחוק, לבד,

בקול רם. נכון שכבר כתבתי לפני כן. כתבתי סיפורים וחיבורים לבגרות בהבעה, וניסיתי לכתוב כמה מערכונים, וכתבתי יומן בטיול בדרום אמריקה )שכמובן נגנב עם כל התיק. אז אם אתה קורא את זה, גנב ארגנטינאי עלום שם, אתה יכול לשמור את הנגן ואפילו את המצלמה, אבל בבקשה תחזיר לי את המחברת הצהובה(, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהופתעתי, שלא ידעתי

מראש איך תיראה התוצאה. וזו הייתה הפעם הראשונה שבה לא התחלתי מהסוף, אלא מההתחלה. ממילים שהרגישו ראויות להיכתב ופשוט קפצו למקלדת והסתדרו על המסך במשפטים ובפסקאות, בלי לשאול אותי יותר מדי. הזיכרון הזה, של לשכב על השטיח ולצחוק ממשהו שאני בעצמי כתבתי, של להיות מופתע ממשהו שהיה אצלי בראש ואיכשהו הגיע לדף )ונראה לגמרי אחרת מאיך שהוא נראה בראש(, מלווה אותי ומדרבן אותי

לכתוב עד היום.

אמצע אוגוסט, שיא הקיץ לכאורה. המנהג המסורתי של ללכת לים בשבת. ילדים עם מקדם הגנה גבוה - חייבים לנסוע מוקדם. מערכונים של הגשש בגלי צה«ל. אבא מתמוגג. אמא צועקת עליו שיחליש. האוויר בדרך כל כך צח, כל כך נקי. כמה קדוש זה לנסוע ביום שבת, דווקא בגלל הלב היהודי הפועם בתוכנו ולא משנה

אפילו אם אתה האפיקורס הגמור ביותר. ראשון לציון של סוף שנות ה-80‹, אחת האטרקציות הבודדות ביום שבת היא חוף הים. הריח של הים טהור, נקי ומלוח. שירת הברבור של הים, דקה לפני שהחלו להזרים את כל הביוב של המדינה לשם. מדרגות מאבנים שנולדו עם קום המדינה, מעקה חלוד, מתקן עם נפט להורדת כתמי זפת מהרגליים. החול ברובו נקי. מעט מקלות שבורים. נקודות שחורות לא ברורות.

הים. סוער. פגוע. נגוע? כועס. כנראה לא אוהב שבאים אליו בשבת כל כך מוקדם. וכאילו כדי להחזיר מלחמה שערה - מכריז סערה. דגל שחור מתנוסס על סוכת המציל. השמיים חוברים אליו במלחמה ומתחילים להוריד גשמי ברכה. כמה זקנים סהרוריים עוד משחקים בכדורי כוח מעור. כאלה שזרוקים אצלנו באולם ספורט בגימנסיה כבר איזה 40 שנה בלי שאף אחד יגע בהם. אמא עומדת ומדברת עם המציל. אבא כבר זומם שנת צהרים מוקדמת. רק שני הילדים

מתפלשים בחול כאילו כלום לא קרה. מתחילים להתקפל בדרך החוצה, מתנהלים לאיטנו בדרך אל הברזיות. השטיפה המסורתית של העקב, כדי לנסות לנצח את החול במאבק על היצמדותו לשם. בדרך אל האוטו הרגליים שוב מתמלאות בחול. התנעה ראשונה. האוטו נוסע. ברדיו החלפון של הגשש מצליח לרגש שוב. קריינית החדשות תבשר ברכות - “גשם

באוגוסט”.

הפעם הראשונה שלידניאל דולב

אבא שלי אוהב לרוץ. שלוש פעמים בשבוע, שישה-שבעה קילומטרים בשדה פתוח מאחורי הבית. בכל עונה. לפעמים יש חיטה גבוהה, לפעמים שדה חרוש. "זה תענוג", הוא ניסה להסביר לי פעם, לבוש במכנסי ריצה ובשפם שלו, "לצאת החוצה, לנשום את האוויר,

את הפריחה ופשוט לרוץ".פעם אחת השתכנעתי. יצאנו שניים, אחד קטן ואחד עם שפם, לשדה שנראה לי אז כל כך גדול שסוף העולם נמצא איפה שהוא נגמר. מתחילים לאט, אני אחריו, ואז מגבירים, ולא שוכחים להסתכל מסביב על כל פרח וכל ציפור. לא יודעים את ההבדל בין סתם יונה ובין

צוצלת, אבל יאללה, מה זה משנה. רצים.עד שאני מתעייף. ממש. ולא יכול יותר להמשיך. כואבות לי הרגליים, כואב לי הצד, אני בקושי נושם ורק רוצה כבר להגיע הביתה. אני מוריד את החולצה ומפסיק לרוץ. אבא רץ אליי לאחור ושואל מה קרה. אני כמעט בוכה כשאני אומר שאין לי כוח להמשיך. "אני ממשיך לרוץ ואתה אחריי" הוא אומר לי. וממשיך. אני הולך לאט עם מבט באדמה, שם את החולצה על הראש ומקווה שהוא יתחרט ויעצור. הוא מתחיל להתרחק, אפילו מאוד, הוא לא מביט לאחור, אני לא מוריד מהצללית הנעלמת שלו את העיניים, אני מתחיל קצת לפחד ולחשוב שאולי הוא לא יעצור, הוא מתרחק עוד, הלב שלי כבר ממש דופק, אני לבד בשדה ענק ולא יודע אם אני יודע את הדרך חזרה, אימא בטוח לא הייתה עושה לי דבר כזה, והוא כבר ממש נעלם מעבר לגבעה רחוקה, קודם הרגליים אחר כך מכנסי הריצה, ואני כמעט ממש עוד שנייה בוכה, ועוד שנייה אחת והראש שלו נעלם, והוא כבר נעלם

וזהו, אני לבד לגמרי כמעט בסוף העולם.כשהגעתי הביתה, חיפשתי את אבא אבל הוא לא היה. הכנתי סנדוויץ' פסטרמה עם שלוש שכבות וישבתי מול הטלוויזיה. לא ידעתי אז שזה היה הרגע

שבו התחלתי להפסיק להיות ילד.

סוף העולםאבירם אברהם

כתבי "תזה" מספרים על חוויות, תקופות ורגעים שנמוגו עם הזמן אך מוסיפים ללוות אותם עד היום

“אני מתחיל קצת לפחד ולחשוב שאולי הוא לא יעצור, הוא

מתרחק עוד, הלב שלי כבר ממש דופק, אני לבד בשדה ענק ולא

יודע אם אני יודע את הדרך חזרה, אימא בטוח לא הייתה עושה לי

דבר כזה”

ספר זיכרונות

גשם באוגוסטדורון זרצקי

אחת החוויות היותר חזקות שלי מתקופת הצבא הייתה החזרה הביתה מהבסיס. שירתי כמפקד טירונים בבית הספר לשריון שליד אילת. הבסיס שכן על הדרך הפחות מוכרת לאילת, זו היורדת מבאר שבע דרך מצפה רמון וחוצה את הנגב לאורכו. רק רכבים צבאיים נעים על ציר זה. הייתי משכים את חייליי בארבע לפנות בוקר של יום שישי ומתזז אותם כדי שיספיקו להיות על האוטובוסים כבר בחמש, וכדי שאזכה לראות זריחה

מלב מדבר שומם לפני שאירדם על הספסל. עם הזמן והשרות הפכתי לסמל מחלקה, זכיתי לצאת בימי חמישי, הפסקתי להירדם ולמדתי לזכור ולאהוב כל גבעה ותלולית במאות הקילומטרים מהבסיס ועד באר שבע. צפונית למצפה רמון שכן פונדק דרכים. כל נהגי האוטובוס עימם נסעתי נהגו לעצור שם, הן בשישי לפנות בוקר, הן בחמישי בצהרים, והן באמצע הלילה בחזרה מתרגיל בצפון. ותמיד הפונדק היה פתוח. ותמיד הייתי קונה מעורב בבגט עם פחית

בעשרים שקל, בלי חומוס, עם הרבה שמן.כבר שנים שאני חי בתל אביב, ויודע שאין בה מקום אחד שמוכר מעורב, גם לא בתחנה המרכזית. לפני מספר שבועות חזרתי מאילת ברכב פרטי, ובלי לשים לב בחרתי בדרך מצפה רמון הכל כך מוכרת לי. נסעתי לאט, מנסה לדבר עם גרגירי החול ולשאול לשלומם בשנים שלא נפגשנו, מחפש את הטנקים עליהם נסעתי לאורך הצירים המאובקים. דבר לא השתנה, הכביש נשאר מבודד כמו אז. נוסטלגיה והתלהבות אחזו בי ביציאה מהמכתש, הרבצתי מהירות כדי להגיע לפונדק כמה שיותר מהר. זה היה זמן של שקיעת יום שישי, אך לא היה לי מה למהר - הפונדק תמיד פתוח, כך

אני יודע, כך אני זוכר.הגעתי וראיתי שנפתח במקום סניף ארומה. את תחושות התסכול, אובדן פיסת החיים היפהפייה והבוז לפירמה המקוללת הזו )כריך סלומון בשמנת לחיילי צה"ל?!?!( אסכם בכך שאומר שנשבעתי שיותר

לא אעשה מילואים...

דרך מצפה רמוןגיל לינג

איורים: יזהר שקדי

34

“הים. סוער. פגוע. נגוע? כועס. כנראה לא אוהב שבאים אליו בשבת כל כך מוקדם. וכאילו

כדי להחזיר מלחמה שערה - מכריז סערה. דגל שחור מתנוסס על סוכת המציל.

השמיים חוברים אליו במלחמה ומתחילים להוריד גשמי ברכה”

כשהייתי בת 15, החליטה המשפחה שלי לעקור מהישוב הקטן בו גרנו, שהיה מקום פסטורלי ומנומנם, מוקף בחורשות ובגבעות. מכרנו את הבית לזוג צעיר ועזבנו. אלה, מצדם, לא בזבזו זמן ומיד התחילו לפנות את הגינה שלנו: הם עקרו את כל העצים ששתלנו שם ושצמחו במשך שנים ארוכות בלי הפרעה; גילחו כל פרח, שיח ועץ; והשאירו קרחת מכוערת וסטרילית מסביב לבית, שעמד באמצע הריק הזה כמו מצבה גדולה. אנחנו כבר עזבנו מזמן, אבל סחבנו אחרינו את האשמה; כי מכרנו את היער הפרטי שלנו לידי

האנשים האלה. גם אנחנו היינו צריכים לעקור את שורשינו ולהתחיל חיים חדשים. עברנו לבית חדש ברחוב קטן בעיר קטנה ושלווה. מאחורי הבית הייתה גינה קטנה ועירומה, בתולית. שתלנו בה צמחים ועצים. הבית תמיד נשאר הבית החמים שלנו, גם אם הרבה דברים השתנו סביבנו במהלך השנים: מפלצות מרובות קומות צמחו על מה שהיה פעם שדות תותים, מבנים ישנים נהרסו לטובת וילות יוקרתיות, כבישים ודרכים חדשות נסללו. אבל הדרך שלנו הגיעה לסיומה. היינו צריכים לעזוב את הבית. זוג צעיר ואמיד קנה אותו מאיתנו. הם עברו לגור שם, ואחרי פחות משנה שמעתי שנולדה להם תינוקת. זה היה קצת כואב לגלות שחיים חדשים מתחילים במקום בו החיים שלנו הפסיקו. אני מנסה לא לעבור דרך הרחוב הקטן ההוא כשאני באזור, כי תמיד יש לי הרגשה כאילו אני חוזרת הביתה; אבל

האמת היא שאין לאן לחזור.

אין לאן לחזורטל שני

מהלכת בשכונת סבי, מנסה להידחס בשולי הרחוב הצר, המלא בבתים וכלי רכב ישנים, נזכרתי פתאום בימי ילדותי, עת הייתי רצה במורד אותו רחוב עם חיוך חולמני, מדלגת מעל המיכלים הריקים וממהרת

למכולת הקרובה, חסרת דאגות.זכורות לי במיוחד עיניה הכחולות של סבתי אסמאא' ז"ל, שהייתי מבלה בחברתה מדי שבת. היינו מצחקקות ומתחלקות במאפים מתוקים מהמאפייה השכונתית. יותר מכול אהבנו את בורקס הגבינה המתוקה, המעוטר

בסוכר וחמאה. חנק פתאומי בגרון קטע את הרהוריי, ומצאתי את עצמי במרחק שלושה צעדים קטנים מבית סבי, שהמתין לי בסלון. לקחתי שתי נשימות עמוקות ודפקתי לאטי בדלת, מצוידת בשקית עמוסת עוגות

ומאפים. בדרכי הביתה, עצרתי שוב ליד המאפייה הישנה. זיכרונו של בעל המאפייה קהה עם השנים ודווקא למילוי הוא שוכח להוסיף סוכר, כאשר טעם הגבינה המלוח בולט בסתירתו לבצק המתוק. חייכתי בעצבות, אפילו הטעם השתנה, וקניתי בלית ברירה את שני

הבורקסים הנותרים. נכנסתי לבית הוריי בפנים כעוסות. הנחתי את הבורקסים בין אמי והאחיינית שלי, העלמתי דמעה והתלוננתי בקול שבעל המאפייה שוב שכח להוסיף סוכר למילוי הגבינה. עיני השקד של אחייניתי ננעצו בי בתהייה. אמי חייכה חיוך מלא הבנה והתחילה

לחתוך את הבורקס לחתיכות קטנות.חמש דקות אחרי, מלאת פירורי בצק עלים, נשקה אמי לנכדתה ובאותו רגע קט, המתיקות שמילאה את

לבי גברה על הטעם שבפי וחרטה בי זיכרון חדש.

בצק של חלומות לינא סאלם

ספר זיכרונות

קולנוע החל מ-22 ₪ לכרטיסבמקום 35 ₪

5155*לרכישת כרטיסים ובחירת מקומות ישיבה:

רכשו מנוי ותיהנומהסרטים הכי טובים תמיד

עוד לא הצטרפתם ?” ל”חברים ב

לא בכל יום כותב יהושע סובול, מהמחזאים הבולטים בישראל, יצירה שבמרכזה מסר אנושי נוקב עבור החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. המחזה "דארפור

בבית", המוצג בימים אלו על ידי בעקבות נכתב החוג, תלמידי מפגש בין סובול לבין סטודנטיות שסירבו להיוותר אדישות לנוכח מצוקת הפליטים. "בקיץ האחרון קיבלתי חומר רב משתי סטודנטיות מהחוג לתיאטרון, מאיה בן חיים וטל ליברגל", הוא מספר. "השתיים עשו תחקיר מקיף על הטבח בסודן, שבעקבותיו נפגשתי עם פליטים במעונות שמעניקים להם מקלט.

משם בעצם נולד המחזה".אשת של בבימויה ההצגה, התיאטרון הותיקה נולה צ'ילטון, עימה שיתף סובול פעולה בעבר במגוון מחזות, מגוללת את סיפורו של אלי אלקושי )המכונה "קושי"(, לחשיבה מנטייה הסובל חייל עצמאית מופרזת ומחליט לשכן משפחת פליטים שקיבל פקודה לגרש במקלט הבית המשותף בו הוא מתגורר. בחירתו מציבה את דיירי הבניין בפני דילמה, מוציאה חבויים וכיעור גזענות מהם וחושפת בכך כמה מתחלואיה העיקריים של החברה הישראלית

כיום.ניתן לטעות ולחשוב שהחוק

עליו מיידעות תחנות הרדיו את האזרחים בסוף ההצגה אינו אלא פרי מוחו הקודח של המחזאי.

"זהו בהחלט חוק אמיתי, שבקרוב תקיים הכנסת דיון לגביו. שמו יהיה 'החוק למניעת הסתננות', שזה שם מאוד נחמד. אני גם כן בעד מניעת הסתננות. השאלה היא של מי. אפשר לקבוע חוק לפיו פליטים המגיעים לגבולות ישראל יתקבלו בזרועות פתוחות, לאחר שייבדק האם מדובר בפליטי אמת או במתחזים. אנחנו היינו צריכים להיות הראשונים לתת חסות לפליטים המצויים בסכנת השמדה, אחרי שבתקופת הנאצים יהודים התדפקו על כל דלת אפשרית כדי להישאר בחיים. האופן בו מתמודדת החברה הישראלית עם הפליטים מעיד על אדישות. אנשים הפכו להיות פחות אכפתיים, וזה הולך בד בבד עם התרסקות השמאל

מחזהו החדש של יהושע סובול, "דארפור בבית", מבקר את החברה הישראלית על ניוונה המוסרי

ועלייה מתמדת של ימין לאומני דתי".קושי, אותו מגלם השחקן קובי יצחק, מתנהג באופן העשוי להציגו כמעורער בנפשו. רק כשהצופה מתוודע

לחולי האמיתי, זה הטמון בנורמה החברתית ולא בהפרתה, הוא מבין את ההיפוך האירוני; בחברה יכול להיות שיצאה מדעתה, רק מטורף לכאורה

שפוי. האם תהליכי הניכור שאתה מזהה בחברה הישראלית קשורים להפיכתה בעשרות השנים האחרונות מחברה ציונית, סוציאליסטית, חילונית וסולידרית יותר לחברה שמרנית וקפיטליסטית, המחליפה חשיבה לאומית

מודרנית בחשיבה דתית בעלת סממנים גלותיים?"החברה הישראלית עוברת תהליך ממאיר של חלוקה למגזרים. אין בישראל כיום דמוקרטיה אלא מגזרוקרטיה. זכויות וחובות של אדם אינן נגזרות מהיותו אזרח המדינה, אלא מהשתייכותו למגזר מסוים: אם אתה חרדי אתה פטור משירות צבאי,

ואם נולדת למגזר הערבי יש לך זכויות וחובות שונות מאשר היו לך אם היית נולד למגזר היהודי-חילוני. מדובר בתהליכים של פירוק והשתלטות חרדית על השלטון וסדר היום הציבורי. העם ברובו נוטה ימינה, והשמאל מתפרק לרסיסים. אותם תהליכים נותנים אט אט אותותיהם בחקיקה. כבר כיום יש בחברה גילויי גזענות חמורים. ברגע שהגילויים האלה יקבלו גושפנקה חוקית אנחנו נהיה

במצב רע מאד".האם ניתן להצביע על ניגוד בין האתוס הציוני, הבונה, של תנועת העבודה, שהגדיר לאומיות על דרך הימנית הפרשנות לבין החיוב, ללאומיות, יותר והשמרנית המגדירה אותה כלפי חוץ, כלומר,

אל מול האחר?"בהחלט קיים הבדל. בסופו של דבר, תנועת העבודה בנתה חברה ששמה ערכים מסוימים בבסיסה, בין השאר סולידריות והגנה גם על העובד הלא יהודי, ללא הבדל מוצא. היום עברה ישראל תהליך של 'תאצ'ריזציה', וזה הדבר הנורא. בסרטו האחרון מנמק מייקל מור היטב את הטענה המוצדקת, לפיה דמוקרטיה וקפיטליזם אינם עולים בקנה אחד. החברה הישראלית קפיטליסטית לחברה הפכה קיצונית, אכזרית, שמקדשת את עוצמת הכסף, מוכרת את הנכסים הלאומיים, מפריטה

וכמובן פוגעת בחלשים. והחלשים הם הקורבנות".ה"מוסר היהודי" המת הוא, למעשה, דמות ראשית

נוספת במחזה."כן, קושי בסופו של דבר מודיע שהוא הולך לקבור אותו. אני חושב שהשימוש במושג 'מוסר יהודי' בישראל הוא שימוש דמגוגי של אנשים שלא מאמינים במוסר יהודי וחמור מכך, לא עוצרים ושואלים את עצמם מהו בכלל, האם יש דבר כזה. אם היינו מקיימים את המורשת המוסרית המתחייבת מההיסטוריה היהודית היינו מתנהגים אחרת. היינו עושים דין צדק

לגר ולפליט, ולא גורמים להם עוול גדול כל כך".

בלילות אפליםאודי בצלאל

"השימוש במושג 'מוסר יהודי' בישראל הוא שימוש דמגוגי של אנשים שלא מאמינים במוסר יהודי. אם היינו מקיימים את המורשת המוסרית המתחייבת מההיסטוריה היהודית היינו מתנהגים אחרת. היינו עושים דין צדק

לגר ולפליט, ולא גורמים להם עוול גדול כל כך"

38

אוהב אותך יא מנקושה, אז למה את כל כך קשה? צילום: תומר בורמד

המתיקות שאחריההצגה “קיינעס” כבשה בסערה את פסטיבל סמול-במה ומוכיחה

שיש עתיד לחוג לתיאטרון. כתבה אופטימית מאת טל שני

פסטיבל סמול-במה כשמו כן הוא: הוא מעניק במה ליוצרים צעירים בתחילת דרכם, המגיעים ברובם מהחוג לתיאטרון. הופעה בפסטיבל עשויה להוות קפיצת מדרגה עבור יוצרים אלו, אשר בחרו לצעוד בדרך מפותלת, תחרותית ולא קלה;

וכל חשיפה משמעותית ביותר עבורם. הפסטיבל, המנוהל על ידי סטודנטים ובוגרי החוג לתיאטרון, פועל משנת 2002 בשיתוף עם אגודת הסטודנטים. יש הסבורים, אמנם, כי אמנות, על כל תחומיה, דועכת לאיטה כבר שנים רבות; אולם נראה שפסטיבל סמול-במה רק תופס תאוצה עם הזמן ומחזק את מעמדו כאחד האירועים השנתיים המשמעותיים

בעולם התיאטרון והבמה. מבין שבע הצגות הסטודנטים המקוריות שהעלה הפסטיבל השנה, קטפה "קיינעס" )“קנים" ביידיש, בהקשר הנוכחי - קני סוכר( את המקום הראשון. בנוסף, זכתה ההצגה לתשבחות נלהבות. "המחיר”, מעידה יוצרת המחזה עדי חבין, סטודנטית שנה ג' לתיאטרון וספרות, "היה הרבה לילות חסרי שינה, מיילים בארבע בבוקר ועבודה קשה". המחזה, המתאפיין בהתבוננות רגישה ובסגנון פיוטי, עוסק בשגרת יומה של עיר, בה נשזרות דמויותיהם של מנחם החולם להיות

סופר, בנימין השואף אל מקום אחר, עמליה הפסנתרנית ורחל השכנה פקוחת העיניים. ברחוב, בו מצטלבות מרפסות הנשים, נראה כי הזמן קפא מלכת. בין

חבלי הכביסה מתגלגלת מדי בוקר עגלת קני הסוכר הישנה, מטפטפים צלילי הפסנתר ומתעוררים בשקט ובהיסוס חלומות, תקוות וציפיות. ביום בו מתחיל הפסנתר לזייף מחישות כל הדמויות פעולתן בניסיון להציל את שאריות החלומות

שהולכים ונבלעים בתוך מעגל הימים והלילות. "העבודה על המחזה לא הייתה קלה", מספרת חבין, "עד היום הראשון של החזרות לא היה דראפט סגור, והייתי צריכה לשכתב את העלילה. כשההצגה על הבמה אפשר לראות איך היא, ואז רואים שיש דברים שחסרים, שצריך לשנות ולתקן, ומתחילים מהתחלה. בניגוד לספר שמסיימים לכתוב, ובזה בעצם מסתיימת העבודה של הכותב, עבודה על מחזה היא דינמית יותר, זה משהו שאת כותבת כדי שהוא ירוץ על הבמה, ואם זה לא עובד על הבמה, זה גם לא עובד לשחקן. אבל למרות זאת, ההפקה התנהלה על מי מנוחות, והאווירה של הפסטיבל הייתה

מיוחדת ומרגשת".במאית ההצגה שרית הררי, בוגרת החוג, מציינת לטובה את שיתוף הפעולה שאפשר לפרויקט השאפתני לקרום עור וגידים. " במשך חודשיים אינטנסיביים עבדנו על ההצגה. ההפקה הייתה כיפית אבל גם מתישה, עבדנו תחת לחץ כבד, כי הצוות האמנותי היה ברובו גם הצוות הטכני. כולנו הקמנו את התפאורה, ואף אחד לא התייחס כאילו זה 'למטה מכבודו' לתלות פנסים ולעסוק בתפעול ההצגה. היו גם סטודנטים מהחוג ומהפקולטה שהתנדבו לעזור לנו, בעיקר בצד הטכני.

התחושה הייתה נהדרת, שכולם בשביל כולם"."אומרים שהחוג גווע", מתייחסת הררי לדעה הרווחת על החוג לתיאטרון, שאכן סובל מקיצוצים נרחבים ומהזנחה מצד האוניברסיטה, "ושמאז שאין מגמות קשה ליצור. בזמני הכתיבו לנו דברים מראש והכול היה במסגרת מובנית. עם הזמן והצמצומים החוג נהפך ליותר תיאורטי, וכבר אין חלוקה ברורה למסלולים. היום סטודנטים נזרקים ישר למים, ויש הרבה חופש, ודווקא בגלל החופש הזה קשה יותר ליצור. והנה מגיע הפסטיבל ומוכיח אחרת - יצאו שבע הצגות מקוריות של סטודנטים מהחוג. מי שחשוב לו ליצור - ייצור. מי שמשחק - ישחק, ומי שכותב - יכתוב, וזה משמח אותי שזה קורה למרות הקשיים מסביב. יש לי הערכה לסטודנטים שכן דוחפים כמה שיותר את הגבולות כדי למצות את המקסימום

מהחוג, ומוכיחים כי גם במינימום של תנאים אפשר לעשות הצגות מעולות"."קיינעס" מאת: עדי חבין. בימוי: שרית הררי. משתתפים )לפי סדר א'-ב'(: זהר אברון, לימור זמיר, דורון חניה, ירון שילדקרוט. מוזיקה מקורית: דרור חבין. הפקה:

יעל גולדברג. עיצוב תאורה: אורי וייס. עיצוב חלל ותלבושות: נעמה גליקסמן.

/ תיאטרון

צילומים: טל הרצוג

חבלי בין מלכת. קפא הזמן כי נראה ברחוב, הסוכר קני עגלת בוקר מדי הכביסה מתגלגלת ומתעוררים הפסנתר צלילי מטפטפים הישנה, ביום וציפיות. תקוות חלומות, ובהיסוס בשקט לזייף מחישות כל הדמויות בו מתחיל הפסנתר החלומות שאריות את להציל בניסיון פעולתן

שהולכים ונבלעים בתוך מעגל הימים והלילות.

40

ברי סחרוף חוזר לקמפוס

ביום רביעי ה-20 לינואר, בשעה 20:30 באולם סמולרש, יקפיץ ברי סחרוף את האוניברסיטה כמיטב המסורת. כרטיסים במחיר מוזל לחברי אגודת .www.student.co.il הסטודנטים ניתן לרכוש בדלפק האגודה או באתר

המחיר כולל שתייה.

אוהב אותך יא מנקושה, אז למה את כל כך קשה? צילום: תומר בורמד

והרי החדשותגלגלצ משמיע, יובל שפריר מפיק ואפילו לינקין פארק מפרגנים - מה עוד

יכולה להקת רוקנ’רול צעירה לבקש?* אולגה מטיוך

אם טרם זכיתם להכיר את להקת 'החדשות', ייתכן שבקרוב לא תהיה לכם ברירה. עם סינגל בכורה שצלח את מיוני הכניסה לפלייליסט של גלגלצ, סינגל שלישי )"שר"( אשר עלה לאוויר לפני מספר שבועות ואלבום שיוצא החודש, נראה ש'החדשות' כאן כדי להישאר ולהפוך את האקטואליה האפורה כביכול שכולנו מכירים לרוק'נרול. אפילו להקת 'לינקין פארק' כבר זיהתה את הכישרון, ובבלוג

שלה נכתב כי "בהחלט כדאי לשים לב ל'חדשות'". להקת 'החדשות' הוקמה לפני כארבע שנים. חבריה הם מיכה הרשליקביץ' - שירה וגיטרה, ברק איצקוביץ' - גיטרה וקולות , צוק - שירה ובאס ויוני "סליו" ליפשיץ – תופים. מפיק הלהקה הוא המוזיקאי המוערך יובל שפריר, שהפיק בין היתר גם את ירמי קפלן, איפה הילד, כנסיית השכל ועוד. בין היתר הופיעה הלהקה ב"רוק בקמפוס", ביום הסטודנט של אוניברסיטת תל אביב ובאירועי road" התרמה שונים. בעקבות שחרור הסינגל "שר" לתחנות הרדיו צולם הקליפ

trip", המתעד טיול בן יומיים של חברי הלהקה ברחבי ישראל.

תפסנו את ברק איצקוביץ', גיטריסט 'החדשות' וסטודנט שנה ג' בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, לשיחה קצרה על הלהקה, על מוזיקה ועל העתיד.

כיצד חברתם להקמת הלהקה?"מוזיקה הפכה להיות אבן שואבת עבורי מיד כשנטשתי את הכדורגל אי שם בגיל 14", מספר איצקוביץ', "את חברי הלהקה הכרתי בכל מיני הזדמנויות, דרך הצבא ודרך חברים משותפים. מה שהיה מפתיע זה שהטעם המוזיקלי של כולנו היה ממש זהה, עד לרמת הלהקות והשירים האהובים עלינו ביותר. ישר הבנו

שיש לנו מכנה משותף ליצירה".סגנון הלהקה הוא רוקנ'רול, ואיצקוביץ' מעיד כי הוא וחבריו הושפעו ממוזיקאים רבים )מדייוויד בואי של שנות ה-70, דרך להקות כמו הסמית'ס והקיור ועד לארקטיק מאנקיז של ימינו(. "זה רק חלק קטן מהרקע המוזיקלי שלנו. אנחנו לא

מפסיקים לשמוע מוזיקה חדשה, וזו מחלה בפני עצמה". "רוב השירים של הלהקה נוגעים לפן האישי יותר", ממשיך איצקוביץ' לספר. הלהקה אמנם לא יוצרת בנושאים הקשורים לפוליטיקה, אך הסינגל השני שלהם, "חדשות עיתונים לישון", הוא בהחלט בעל גוון ביקורתי כלפי האובססיה הישראלית

לצריכת חדשות. עם אלו קשיים מתמודדים מוזיקאים צעירים כיום?

"לפעמים זה נשמע קצת בכייני, אבל באמת קשה לעשות מוזיקה בארץ. יש כמות גדולה של מוזיקאים מעולים, להקות וזמרים טובים, אך מעט מאוד קהל שיוכל לבוא להופעות, לקנות אלבומים וליהנות מהמוזיקה. אבל מי שבאמת מאמין, וכמו בכל תחום באומנות ויצירה, משקיע - מצליח בסוף. עצמאות יוצרת היא לא עניין טריוויאלי, וכדי לשמור עליה יש לשבור לעתים תוכניות חיסכון בבנק. האושר הטמון בליצור מוסיקה, להופיע ולשמוע את הקהל הוא מה שעושה את

כל ההבדל ושווה את המאמץ".

השקת אלבום הבכורה של 'החדשות' תתקיים במועדון הבארבי בת"א ב-1.2.2010. פרטים נוספים ניתן למצוא במייספייס: www.myspace.com/hadashot, ובערוץ

.www.youtube.com/user/hahadashot4 :היו-טיוב של הלהקה

"רוק בצהרים" - לכל הסטודנטים* תמיר סבאג

השנה החליטה מחלקת התרבות של אגודת הסטודנטים להפוך את מופע "רוק בצהריים" של יום רביעי לנגיש לכלל הפקולטות באוניברסיטה. כידוע, המופע נערך

בדשא מול בניין גילמן בכל יום רביעי בהפסקת שתים עשרה.פניות של סטודנטים מפקולטות שונות, ובהן הנדסה ומדעים מדויקים, טענו בצדק שאינם יכולים להגיע להופעות. המרחק והעובדה שהשיעורים בפקולטות אלו הם בני שעה אחת וביניהם הפסקה בת עשר דקות בלבד, לא אפשרו ללומדים בהן להשתתף בפעילות. לפיכך הוחלט כי המופע יתקיים לסירוגין במקומות שונים בקמפוס. בנוסף, יתחילו אותן פקולטות להנהיג שעה חופשית מיוחדת

עבור הסטודנטים.מהאגודה נמסר כי השנה מתוכננים להתקיים מופעים ליד קמפוס הפקולטה

לרפואה ובין בנייני הפקולטות למדעים מדויקים ולמדעי החיים.

מדור פרסומי/ מוזיקה

צילום: עמית ישראלי

מדוע אתם לא מקבלים מספיק פניות? למה היא מסננת אתכם על הדייט הראשון? איך זה שאתם כאלה לחוצים בפגישות רומנטיות? רבים מאיתנו גורפים הצלחה מסחררת בתחומים רבים ואילו בדייטים חשים כישלון טוטאלי. אז קודם כל, זה הזמן להתעודד כי אף אחד לא הבטיח שזה קל למצוא אהבה. לעומת זאת,

כל הזוגות המאושרים מספרים שזה היה שווה את הטרחה!רבים מאיתנו שזה עתה נכנסו לזירת הדייטים וההיכרויות ומחפשים אהבה חושבים איך אפשר לעשות את זה בדרך המוצלחת ביותר, אבל לא תמיד מצליחים ליישם את הרעיונות היצירתיים ולפעמים עושים טעויות של מתחילים. זה בסדר, רק ככה לומדים ותמיד אפשר להשתפר וחוץ מזה, אנחנו כאן כדי לתמוך בכם!

קבלו מספר דרכים שיעזרו לכם לשפצר את החיפושים הוירטואליים.

לא דוחים למחר

להגיד לעצמכם מחר נתחיל לחפש אהבה זו טעות, כי חבל לדחות את התחושה הנהדרת של הכרויות, יציאות וזוגיות. אם המטרה שלכם היא להיות בקשר רומנטי אז למה שתעכבו את השאיפה ותמנעו מבעדכם אושר? התחילו לחפש עכשיו. אם קשה לכם לשבת ולהתחיל, אתם יכולים לעשות זאת בליווי של חבר תומך )תתחילו שניכם ביחד או אפילו שהוא ישב לידכם כשזה קורה ויעניק עידוד ותמיכה(, ערכו לו"ז חיפושים, החליטו שהיום תחפשו אהבה במשך שעה באינטרנט ומחר שעתיים או לפחות תקדישו לזה זמן בסוף השבוע. אל תדחו את

הסיכויים שלכם לאושר!

מזייפים עובדות

אם תאמינו בעצמכם יהיה לכם יותר קל לבלוט ולייצר כרטיס משובח. מי שמזייף עובדות ומשקר לגבי כל מני נושאים או משתמש בכרטיס בקלישות מוכרות עלול לפספס את המטרה – פחות אנשים ימשכו לכרטיס שלו ופחות אנשים יתרשמו ממנו או חלילה יגלו בהמשך ששיקרתם וכך כגודל הציפייה כגודל האכזבה. חשבו מראש על הכרטיס, השקיעו בתמונה וספרו את האמת. גם אם יש דברים שהייתם

רוצים שיהיו טובים יותר, אם זה לא אתם אין טעם להעמיד פנים.

שוכחים לספר

אל תיקחו את עצמכם כמובנים מאליו - יש דברים שנראים לכם סטנדרטיים ואילו לאחרים ייראו כמדליקים במיוחד. זה שאתם עושים ג'וגינג, התנדבתם בפרויקט מעניין, זכיתם בתחרות ספורט או ביליתם שנה בטיול קרוונים בחו"ל - שתפו את המחזרים הפוטנציאליים כבר בשלב כרטיס ההכרות בקורות החיים שלכם,

התעכבו על הפרטים הפיקנטיים והמסקרנים.

לא משלבים תמונה

אנו חיים בעולם ויזואלי של תמונות, אנשים מחפשים אתכם בעיניים, הם רוצים לראות אתכם עוד לפני שהם יוצרים קשר זו הסיבה שלהימנע משילוב של תמונה בכרטיס שלכם באתר הינה טעות, כי כך אתם מקטינים באופן משמעותי את הסיכוי

שלכם לפניות. הוסיפו תמונה מחמיאה ושדרגו את הכרטיס שלכם.

טעויות של מחפשי אהבהwww.onlyu.co.il מאת: מערכת החצי השני, אתר הכרויות לאקדמאים וסטודנטים

דברו אליהם ולא עליהם

רבים נוטים לכתוב בכרטיס שלהם בעיקר על עצמם - שזה טוב כי המחזרים הפוטנציאלים רוצים להכיר אתכם. מצד שני, אתם מחפשים מישהו ליצירת קשר רומנטי ממשי ולכן עליכם כבר מעכשיו להכניס את אותה דמות, שכרגע לא מוכרת או ידועה לכם, גם כן לתמונה. כך למשל - הסבירו מי אתם חושבים שיתאים לכם, איזה בן זוג או בת זוג אתם מחפשים, איפה הייתם רוצים לבלות בדייט הראשון. השתמשו בפנייה ישירה אליהם - אתם, את או אתה, שירגישו שאתם חפצים

בנוכחותם בחייכם.

הצעות קונקרטיות בבקשה

דברו על דברים ממשיים ולא באוויר. אם אתם מעוניינים לתכנן עתיד עם מישהו, נסו לדבר באופן ספציפי מה אתם רואים בחיים המשותפים, מה חשוב לכם בזוגיות וכדומה. תציעו דייט חלומי אבל ריאלי, תנו למישהו להידלק על מי שאתם ועל ההצעה שלכם, תנו לו להרגיש על קצה המזלג איך זה להיות אתכם. כך אנשים ישתוקקו להיות אתכם בקשר ולו כדי לחוות איך ההצעה שלכם הופכת

לפגישה אמיתית.

desig

n-stud

io.co.il

השני שלךלמצוא את החצי

www.onlyu.co.il

וסטודנטים לאקדמאים הכרויות

42

מי מכיר את תנינה? / מאת נורית זרחי למי שמעוניין לחזור לשורשים ולגלות איך הם הפכו לעץ, או ליהנות ממעין "נסיך קטן" מקומי, מומלץ להכיר את "מי מכיר את תנינה?", ספר לא רק לילדים. זהו מקבץ סיפורים שחלקם הושמעו ברדיו בשנות ה-70', נדפסו בעיתון לילדים "פילון" בשנות ה-80' או הופיעו בספר בשנות ה-90', וחלקם טרם ראו אור. מעבר לקפיצה לילדות כמעט נשכחת, סיפורי המכשפה תנינה מדלגים בין העולם האנושי לקסום ומשלבים הומור דק בעלילות מוזרות. אבל בעיקר הם מציעים לקורא הבוגר תובנות מובלעות ואף כואבות לגבי החיים, ומשחק אינסופי בשפה,

שגורמים להיעצר ולחשוב.הוצאת כתר. 128 עמ'. איורים: אודליה ליפשיץ.

שלום לך עצבות / מאת פרנסואז סגאןרב המכר השערורייתי מאת הסופרת הצרפתייה הנודעת זכה למיליוני קוראים נלהבים בכל העולם ומוגש כעת בתרגום מחודש לעברית. את הרומן שלוח הרסן "שלום לך עצבות" כתבה סגאן כשהייתה בת 17 בלבד. במרכזו עומדת ססיל, נערה נהנתנית ומשועממת המבלה את חופשת הקיץ שלה עם אביה האלמן, בווילה בריביירה הצרפתית. אביה הוא גבר של הרבה נשים, ולחופשה הוא מביא עימו את אלזה, בחורה צעירה יפה ותוססת. אלא שאז נכנסת לתמונה אן, אישה בת גילו של האב שכובשת

במשב רוח אינטלקטואלי ארוטי את האב ובתו גם יחד. הוצאת אחוזת בית. 141 עמ'. נורית גרץ ושלומציון קינן כתבו לספר אחרית דבר

בה הן מנסות לפענח מבחינה חברתית וספרותית את הצלחת הספר.

לכל הרוחותהדס שלגי מתחקה אחר הצד האפל של סיפורי העם שלנו ומגלה שלא רק

שהשד אינו נורא כל כך - הוא אפילו יהודי...

כולנו מכירים את האגדות וסיפורי ההרפתקאות על דרקונים, מכשפים ודומיהם. כמי שמצאה תמיד את הסיפורים הללו פנטסטיים בשתי המשמעויות של המילה, חשבתי למעניין גם את הגילוי שהמוטיבים שבבסיסם הם לעתים קרובות נוצריים. תרבויות אחרות הן דבר מרתק, במיוחד באומנות, אבל מפתיע היה להיווכח, שבעוד שספרות פנטזיה היא ז'אנר יחסית לא מפותח בישראל, הרי שספרות מקומית

כזו, היונקת ממקורות תרבות יהודיים, היא נדירה עוד יותר. נקודה זו מעניינת מהזווית הספרותית ולאו דווקא הדתית, כי מתברר, שקיים פולקלור יהודי עשיר שיכול היה לפרנס ספרי פנטזיה רבים, בגוון שטרם פגשנו. אחד התחומים שאורגים צבע ואופל יחדיו לכדי שילוב שובה לב הוא סיפורי שדים. סיפורים כאלה רווחו כנראה עוד בתקופות עתיקות ביותר, ובעוד שמחברי המקרא טרחו להדיר את רגלי השדים מן הטקסט, הרי שעקבותיהם ניכרות בסיפורים כגון זה של יעקב הנלחם במלאך. אחת הפרשנויות למאבק תמוה זה היא היות המלאך למעשה ישות מזיקה כלשהי. בספרות חז"ל כבר עולות הישויות הדמונולוגיות ופורחות, ומתקופה זו, דרך ימי הביניים ועד ימינו מתגלגלים סיפורי עם רבים

העוסקים בשדים.סיפורים עממיים אלו, שעברו בעל פה מדור לדור, הופיעו לעתים קרובות בגרסאות שונות ומשונות בקרב עדות ישראל בגולה ובארץ. קיום מרובה זה של גרסאות הפך למאפיין מגדיר של הספרות העממית שזכתה להשתמר ולבסוף אף הועלתה על הכתב. בארכיון הסיפור העממי בישראל )אסע"י( שבאוניברסיטת חיפה נמצאים מאות סיפורי שדים שנרשמו מפי מספרים בישראל. יש בין אגדות השדים כאלו המשפיעות עלינו עד היום; כך, למשל, התפיסה המקובלת לפיה אין לנקוב בשמו של תינוק עד ליום הברית התעצבה בצל האמונה בכוחה המזיק של השדה לילית, אשתו הראשונה של אדם, השואפת לפגוע בבניה של חוה ולהמיתם בימיהם הראשונים. הוויכוח בין לילית ואדם התגלע, אגב, בסוגייה של

מי למעלה ומי למטה.בניגוד לתפיסה האינטואיטיבית, לא תמיד פגיעתם של הדמונים רעה; אמנם,

מרבית סיפורי השדים נועדו להזהיר מפני התנהגות לא רצויה, אולם ישנם גם סיפורים המציגים אותם באור חיובי יותר, ואף סיפורים פרודיים. כך נתקלתי בסיפור על אשמדאי מלך השדים, הנשוי, כמו ברבות מן המסורות, ללילית, כאשר הוא מפחד פחד מוות מאשתו זו, הממררת את חייו. סיפורים אחרים, שלא נועדו ללגלג על הז'אנר, מציגים תמונה מעורבת. אולם במפתיע, מתברר כי לפחות משפחת המלוכה השדית, ואשמדאי בראשה, נוטה לכבד הסכמים ולהשיב לאנשים כגמולם. הנוהג בשד בטוב לב יבוא על שכרו, אולם לזה המבקש להתל או לפגוע בו ישיב הדמון רעה תחת רעה, ובאופן קיצוני ביותר. אולי מפתיעה פחות היא העובדה, שבעוד שהשד לא נורא כל כך ושומר על קוד מוסרי כלשהו, בני האדם אינם מהססים, לעתים קרובות, לחזור בהם מהבטחותיהם ואף לנסות

לרמות את השדים...משפחת המלוכה הדמונית מסתעפת לצאצאיו השונים של אשמדאי, בנים ובנות ואף נכדים ונכדות. הסיפורים לרוב אינם מתיישבים זה עם זה, אולם את הקושי בשרטוט עץ המשפחה ניתן לתלות בעובדה, שייתכן כי אשמדאי כלל אינו שם פרטי, כי אם תוארו של מלך השדים, כפי שפרעה הוא כינויים של מלכי מצרים לדורותיהם. את התחלופה על כס המלוכה השדי מסבירה טענה בלתי צפויה נוספת, והיא שהשדים אינם בני אלמוות. בהקשר זה, קיימות אף מסורות לפיהן נהרג אשמדאי במסעות הצלב, שכן לפי התלמוד מלך השדים הוא יהודי, ורבים מסיפורי העם מפרטים כיצד הוא ונתיניו לומדים בישיבה ושומרים שבת! מתברר שהדמונים, שבכל זאת אינם מקיימים תמיד את המצוות שבין אדם לחברו – או למען הדיוק, שבין שד לאדם – מקפידים דווקא על אלו שבין אדם למקום, באופן היוצר סתירה מעניינת, שהרי פגיעה באדם היא ללא ספק חטא חמור בעיני האלוהים. מעבר לכך, העובדה שהשדים חיים בעולם מקביל הדומה כל כך לשלנו שבה ומראה כיצד גם בסיפורי העם ניתן למצוא את עקבות עולמו של המספר, באופן שיכול אולי לשכנע את החוששים מן הישויות המזיקות דווקא

בסכנות שבדמיון פורה מדי.

/ ספרות

ספרים חדשים מיוחדים ומומלצים* הדס שלגי* שרי שביט

מדור פרסומי

זן נדיר כל מה שרציתם לדעת על זני ענבים על רגל אחת

את זה שיין עושים מענבים כולם יודעים. אך מה ההבדל בין יין אחד לשני ומדוע יש כול כך הרבה סוגים יכולה לבלבל רבים. מה שבטוח הוא שהגורם המשפיע ביותר על אופי היין הסופי הוא זן הענבים-

חומר הגלם ממנו הוא מיוצר. כל מי שמייצר יין יסכים כי הבסיס לייצור יין איכותי הוא ענבים איכותיים, מעבר לכשרון של היינן )זה שמייצר(. איכות הענבים היא תוצר ישיר של אזור גידול מתאים, לדרך שבה מגדילים את הענבים )טיפולים בכרם( והיינן ועל פי כך גם נקבע אופי וסגנון היין הסופי. לכן לא מספיק לדעת שאתה אוהב קברנה

סוביניון, אלא חשוב גם מאיפה הוא מגיע.

היסטוריה

ישנם אלפי סוגים של זני ענבים בעולם, לא כולם מיועדים לייצור יין. ביניהם נוכל למצוא את זנים פראיים של גפן, זנים המיועדים לענבי מאכל ולצימוקים. הזנים ,Vitis Vinifera ,האציליים ביותר לייצור יין מגיעים ממשפחת הגפן האירופאיתואופיים יקבע משמעותית ע"י התנאים באזור גידולם. כיום קיימים מעל ל 10,000 זני ענבים ממשפחת הויניפרה )המגוון הגדול הוא בעיקר באיטליה ובפורטוגל(.

אזכור ראשון של זני ענבים אציליים לייצור יין החל כנראה ביוון העתיקה DNA מראות שמקור זני ענבים רבים כנראה וברומא, למרות שהיום בדיקות הגיע מאזור המזרח התיכון וממדינות ערב. מכיוון שהאימפריה הרומית הייתה אחראית להתפתחות משמעותית בתהליכי גידול וייצור יין, רב זני הענבים השתרשו ובאירופה, ולאחר התמוטטות האימפריה, זני ענבים רבים הוכלאו עם זני ענבים מקומיים ובאירופה נוצרו מאות ואלפים של זני ענבים שרובם הם הבסיס ליצור

היין כפי שאנו מכירים אותו היום.

זני ענבים היום

חלוקת זני ענבים לקבוצות מתבססת בעיקר על צבע הקליפה: ענבים אדומים, שקליפתם שחורה, כחולה, סגולה וכד, לעומת זני ענבים לבנים שקליפתם לבנה,

צהובה, ירוקה ואף כתומה וורדרדה לעיתים. מזני ענבים לבנים מייצרים בעיקר יין לבן, ומהאדומים יין אדום, רוזה ולעיתים

לבן, ללא השימוש בקליפה בזמן תהליך התסיסה האלכוהולית. הזנים הבינלאומיים והנפוצים ביותר הם: קברנה סוביניון, שרדונה, מרלו, סירה, סוביניון בלאן, פינו נואר, סנג'ובזה, גראנש, קריניאן, מוסקט, גוורצטרמינר,

ריזלינג, סמיון ועוד.

גזעי או מעורב

יין יכול להיות מורכב ברובו מזן אחד, וככזה יקרא יין זני, במידה והוא מכיל לפחות 85% מאותו הזן. ניתן לזהות יינות כאלו על פי התווית )במקרה ומדובר ביין שמקורו מחוץ לאירופה - באירופה יין נקרא על שם אזור/חלקה/מקום ולא על שם

זן(. לדוגמא: יין הנקרא גמלא קברנה סוביניון או גמלא סנג'ובזה, הוא יין זני. כאשר על תווית היין מתנוסס שם כללי כמו: הר חרמון, יראון, שמות שאין

להם קשר ישיר ליין, זה מעיד על כך היין הוא רב זני, כלומר מכיל פחות מ 85% מאותו זן.

טעות נפוצה היא כי יין זני איכותי יותר מרב זני, האמת היא שלכל מקרה יש את הייחוד שלו. יין זני נקבל את כל אופי הזן וברב זני השילוב יכול ליצור יינות מיוחדים ונהדרים באותה מידה. אפשר תמיד להקביל את הויכוח הזה לכלבים או

לעדות - אם אתה 100% או מעורב לא תמיד יקבע אם אתה אדם טוב או לא...

איך לבחור את הזן שהכי מתאים לי?

באופן כללי, לכל זן אופי מסוים. לאוהבי היינות המוצקים בעלי אופי מרוכז קברנה סוביניון. ניתן למצוא קברנה סוביניון בסגנונות ונוכחות כדאי לבחור רבים, הכובד והמורכבות יקבעו ע"י זמן היישון בחביות. לשתייה קלילה בחרו קברנה סוביניון צעיר )גולן קברנה סוביניון( ולארוחה בשרית מהודרת בחרו את

הירדן קברנה סוביניון.אם אתם אוהבים יינות רכים ועשירים, בחרו במרלו. בניגוד למה שהרבה חושבים מרלו יכול להיות בעל נוכחות מרשימה, למי שלא מאמין פשוט בחרו

מרלו מסדרת גמלא או ירדן. סירה )או באנגלית שיראז( הוא זן מקסים ומבושם, אשר מציע יכול להיות תחליף משובח לאלו האוהבים יינות אדומים בעלי טקסטורה רכה וחושנית וטעמי פרי בולטים. לאוהבי היינות הקלילים יתר, ניתן לבחור בזן הפינו נואר או הסנג'ובזה

)ממנו עושים את יין הקיאנטי המפורסם(.במקרה של יין לבן, לאוהבי הז'אנר החצי יבש הזנים הקלאסיים הם גוורצטרמינר, זן גרמני ארומטי במיוחד ומלא טעם, או הריזלינג שמאפיין בטעמים מעודנים יותר. אין אגב שום קשר בין האמרלד ריזלינג של פעם לבין ריזלינג לבן שהוא זן

אצילי ואיכותי. לאוהבי היין היבש אפשר ללכת על השרדונה אשר מתאפיין בגוף מלא וניתן למצוא אותן בסגנונות רבים, מקל ופירותי ללא יישון בחביות עץ ועד מורכב, עשיר ועוצמתי. לאלו שאוהבים את היינות הלבנים שלהם מרעננים במיוחד ופריכים,

לכו סוביניון בלאן.

סדרת גמלא - מקום טוב להכיר זני ענבים

סדרת "גמלא" היא ברובה מורכבת מיינות זניים, ויינות הסדרה נחשבים כיינות קלאסיים ונגישים הן בחוויית השתייה שלהם והן ברמת התמחור שלהם.חלק ניכר

מהם עבר יישון בחביות עץ אלון צרפתי.אם רציתם לדעת איזה זן אתם אוהבים יותר או פחות סדרה זו מספקת מענה לכל אחד, מכיוון שיינות הסדרה מאפשרים חוויית שתייה מגוונת של מבחר יינות מזנים אדומים וגם לבנים - לצד הזנים הפופולאריים מרלו וקברנה סוביניון, תוכלו למצוא יינות מזנים כמו פינו נואר וסנג'ובזה, שרדונה, ריזלינג לבן, סוביניון בלאן וגם

את היין המבעבע של הסדרה - גמלא ברוט שהוא יין מבעבע נגיש וקליל. מרבית יינות סדרת גמלא קיימים גם בגרסא של בקבוקים קטנים )375 מ"ל( שמתאימה במיוחד לאלו המחפשים יין בכוס במסעדה או יין הביתה שמספק פתרון לבקבוק קטן יותר, או אם אתם מנסים זן ענבים חדש - תמיד אפשר

להתנסות בכמות קטנה יותר.

4445

“לא מבינות שאצלי אהבה זה כבר פאסה,

בלי נרות וכינורות, או לפחות אני מנסה.”

את המשפט הזה מהשיר של אריק ברמן אני די בטוח

המיתולוגיים שהאקסים שלי זמזמו לעצמם בראש, כשהיו איתי. הם לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם עם רומנטיקה, רצון לחכות שבוע-שבועיים איזה לפני שנכנסים למיטה, וכן - גם עם תמונה בראש שלי ושלו ביחד, עם שני

ילדים וכלב.נותן שאתה אהבות ממה אחוז 150 בהן שיש לך, משאירות אותך מרוקן. אחרי סיום קשר כזה, שבו אני שם פול גז בניוטרל - עושה הכול כדי של שביב איזה לעורר

אהבה אצל המיתולוגי שלי, בעוד שהמיתולוגי מסוגל להרגיש בערך כמו שקיר הבטון בבנין נפתלי מסוגל להרגיש – אני נשאר בלי כוחות לעצמי. מת לאיזה ריבאונד, שישים עלי פול גז, אבל יודע שהיכולת שלי להידלק על מישהו היא בערך כמו היכולת של הרצפה הנושקת לקיר מהמטאפורה הקודמת.הריטואל קבוע: אנחנו נפרדים אחרי שהוא לא מותיר לי שום ברירה - מציע לפתוח את הקשר או חוזר ואומר שהוא לא מסוגל למערכת יחסים, על אף שהוא לא מסיים אותה בעצמו. אחרי שאני נלחם בעצמי בחורמה לא להתקשר, לא לסמס, לא להזכיר את שמו לשווא – הוא, הקיר בכבודו ובעצמו, מתקשר אליי, שואל אותי אם ראיתי את הירידות בבורסה, מספר לי על היום הקשה בעבודה כאילו מעולם לא נפרדנו. היכולת שלי להרגיש מתעוררת. אנחנו נפגשים רק לקפה, אבל לא מצליחים להימנע מקיום מצוות “סקס עם האקס”. אחרי כן מגיעה ההכרה שעשינו את המעשה האסור ואנחנו חוזרים לשיממון הרגשי. יעבור חודש וחוזר חלילה. הוא

יסמס “ער?” וכל הסיפור יתחיל שוב. ייקח זמן עד שאבין שכל קריאה מהאקס היא אזעקת שווא, ולא איזה

סימן לתקווה.ואז, כשאעבור הלאה באמת, וכל קריאת “זאב, זאב” מהאקס תתקבל אצלי באדישות מוחלטת, אז הוא באמת יתאמץ; אז הוא פתאום ייעלב שאני כבר לא מתקשר, ולא מוצא זמן להיפגש איתו. הוא יגביר את תדירות הטלפונים

וינסה לסחוט ממני אישור לכך שאכפת לי ממנו.מי יודע? אם זה עבד בסוף אצל קארי ברדשאו וביג מ”סקס והעיר הגדולה”

- אולי גם אצלי זה יעבוד עם אחד המיתולוגיים?

עד הבטן, עד שכואבת לצחוק זה שיוצאות לך דמעות. לנסוע במכונית

על כביש החוף, להוציא חצי ראש מהחלון ולתת לרוח ללטף את שיוצאות הדמעות זה הפנים. לראות אחיך. של בחתונה לך בפעם הולך שלך האחיין את שהוא ולמרות הראשונה נופל, הוא קם וממשיך ללכת.

לצחוק אחרי שנפלת על כשהצלחת ורדים שיח

בפעם הראשונה לרכב לשבת אופניים. על ולראות המזח על את הגלים מתנפצים הסלעים. אל בכוח עם ברחובות לדלג

חיוך על הפנים ולהאמין שאת הכי מאושרת בעולם. זה כשאחותי ילדה בפעם הראשונה ולמרות ההתרגשות המטורפת של כולנו, היא צרחה עלינו לצאת מהחדר ורק אחרי שנתנו לה אפידורל היא נתנה לכל המשפחה להיכנס בחזרה פנימה, והתרגשנו כל כך שנשארנו כל הלילה בבית החולים. זה לעזוב בפעם הראשונה את הבית של ההורים ולשכור דירה בתל אביב ולחיות את הבורגנות בשיאה. זה לעזוב מקום עבודה של שנים. זה ללכת ברחוב ביום חורפי ומעונן ופתאום, לקבל קרן של שמש על הפנים, לעצום עיניים ולחייך לרגע. זה לטעום גלידה בטעם פיסטוק בפעם הראשונה ולגלות שהיא כל כך מיוחדת כי פיסטוקים מזכירים לך שולחן שבת אצל ההורים בשישי בערב. זה לנחות פעם ראשונה בלונדון ולקבל את מכת הקור הזו ביציאה מהמטוס ולהבין שאת במדינה אחרת. זה לדעת שבשבוע הבא את נוסעת חזרה לישראל כדי לבקר את כל האנשים שעושים לך טוב שלא ראית כבר למעלה משנה. ללכת עם הבנות לשתות בסוף שבוע כי זה כיף לכן ביחד, ולהביט סביב במשך כמה דקות עד שהמבט שלך נתקל במישהי יפה, שיער גולש, צעיף דק ומבט חודר. זה לראות שהיא מביטה בחזרה ולא מחייכת עדיין אבל מסתכלת עלייך לרגע ומסיטה את המבט. זה לדבר עם החברות שלך כשהיא מדברת עם שלה ולזרוק מבט מדי פעם, בדרך כלל אחרי ששמעת בדיחה כדי שהיא תראה את החיוך שלך. ואז את יוצאת לעשן והיא מסתכלת עלייך במבט שלא מבין לאן בדיוק את הולכת כי עוד לא דיברתן אפילו ואת מסמנת לה שאת רק יוצאת לעשן והיא מחייכת בחזרה. וכשאת חוזרת אתן מדברות, פרפר יוצא מהחדר האחורי של הלב שלך, מתעופף בכל הגוף ומתחיל לעשות את שלו. זה הדברים המיוחדים האלה בחיים שעושים לך

כל כך טוב. זה להתאהב שוב, בדיוק כמו בפעם הראשונה.

המיתוס של סיזיפוס | גיא גולדשטיין | הומו כשאתה מרגיש | דורון זרצקי | סטרייט גלידה בטעם פיסטוק | רננה סער | לסביתהיינו ילדים וזה היה מזמן | נופר דניאל | סטרייטית

ערב קריר, זה היה טקס יום הזיכרון ברחבת העירייה. הוא עטף אותי הסיר ולא שלו בז'קט

ממני את העיניים כל הערב. לא חשבתי שיש לי סיכוי איתו עד אותו היום, לא האמנתי שהוא הבחין

בכלל בקיומי. אני הנחתי עליו עיני את

לכן, קודם ניגן כשהוא

שלו בגיטרה על הבמה, באחד

הטקסים בבית הספר. הוא היה בשנה האחרונה שלו בתיכון ואני רק הגעתי, צעירה ממנו בשלוש שנים. הוא נראה מרוחק תמיד, אדיש. משהו

בו סקרן אותי נורא.ואז זה קרה, אמרתי שקר לי והוא מיד קפץ והציע את הז'קט שלו. חברה שלי נעלבה; גם היא הצהירה שהיא קפואה והוא ממש לא התנדב לחמם אותה. היא נזפה בו ושלחה לעברי קריצה. התחלנו לדבר, ובסוף הערב הוא הציע ללוות אותי הביתה. היה לו צחוק מתוק. שמתי לב שכשהוא מחייך העיניים שלו מתכווצות ויש לו מבט של כלבלב. לימים הבנתי שזה מבט

של ילד מאוהב.הימים חלפו והקשר התהדק. הייתה נשיקה, ליטופים, קצת נגיעות, ובסוף עשינו אהבה ראשונה. כשאני נזכרת בו דמעות של געגוע מציפות את ליבי, שכבר אוהב מישהו אחר. עברו מאז כמעט חמש עשרה שנים. היינו ילדים. באותה תקופה ידענו רק אחד את השנייה. חמש שנים היינו כגוף אחד. באותם ימים חשבנו שאנחנו חזקים מהרוח, שיש בינינו אהבה כל כך

מיוחדת ששום דבר לא יוכל לשבור אותנו. עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, לטוב ולרע, והאהבה שלנו נשארה איתנה. בכל שנותיי בתיכון הוא היה בצבא. כשסיימתי והתגייסתי, הוא התחיל ללמוד סאונד ומולטימדיה במכללה. ואז פתאום התחלנו להרגיש שאנחנו משתנים, ולא ביחד. אני הייתי קצינה מורעלת והוא התחיל לעשן סמים. דיברתי כל הזמן על כמה אני רוצה לתרום למדינה, והוא על הסינתיסייזר

החדש שקנה.אני חושבת שיכולנו לשרוד את השינוי. משום מה בחרנו שלא. הוא רצה לנסות אחד הלך לדרכו, אבל בפועל, כל בחרתי להיפגע. דברים אחרים. אני לקח לנו שנים להשתחרר. ביום שהוא התחתן בכיתי נורא. הוא ניגב לי את הדמעות ולא הבין למה אני כל כך בוכייה, הרי היו לי כמה הזדמנויות לחזור. אמרתי שעצוב לי שהוא מתחתן בלי שמצא אהבה גדולה. הוא אמר שכשאתבגר, אבין שמה שהיה בינינו כבר לעולם לא יחזור, ועכשיו הוא צריך דברים אחרים. הקשר נותק כי אשתו הטילה וטו. לימים הבנתי שהיא

ידעה מה היא עושה.

יש פתאום כשלמוזיקה צליל אחר, כשאתה מתחיל להסתכל על דברים בצורה או כשהזריחה אחרת, השקיעה נראות לך כמו

בריאת העולם, כשנדמה כי לא לועס למסטיק שאתה נגמר הטעם, כשאתה מחכה

לדפיקה הזו בדלת כדי לראות סוף כל סוף את הפרצוף שלה, כשאתה מתרגש ומחייך כמו תינוק קטן שקיבל כל אחרי ממתק ה ת א ש ס מ סממנה, מקבל כשאתה מתבאס ה ע ד ו ה ה ש כהיא שמגיעה , ה נ מ מ א ל

כשאתה לא מסוגל לכעוס על שום דבר שהיא עושה, כשאתה מוכן לנסוע בשני אוטובוסים ורכבת רק כדי לפגוש אותה לכמה שעות, כשאתה מתחיל לאהוב את עצמך, כשאתה מפנה לה מקום בארון שלך, כשאתה מפנה לה מקום במחשבות שלך, כשעומד לך הזין רק מלשמוע את הקול שלה בטלפון, כשלא אכפת לך שעוקפים אותך בתור בקופת חולים או חותכים אותך בכביש, כשאתה מתחיל ללטף חתולים על הדשא בקמפוס אחרי שבמשך שנים לא סבלת אותם, כשחתולים באים להתכרבל אצלך כי הם מרגישים את החום הפנימי שמבעבע בתוכך, כשאתה מפסיק להאזין לחדשות בגל"צ כל חצי שעה, כשאתה מנקה את הדירה אחרי חודש שלא העברת בה סמרטוט, כשאתה מרגיש שיש טעם לחיים, כשאתה ממציא לה שמות חיבה, כשאתה מתחיל לחיות, כשלאוכל הדלוח שאתה אוכל כל יום יש פתאום טעם אחר, כשאתה מביט בעיניים בורקות על הברוש הענקי עם להקת הציפורים המצייצות שתקוע לך מול החלון ומסתיר לך את כל הנוף וחושב שזה הדבר הכי יפה בעולם, כשאתה מבין שכל העאלק מערכות יחסים שהיו לך עד היום הן סתם שקר, כשאתה רואה ילדים קטנים עם תלתלים ברחוב ומפנטז על היום שהם יהיו שלך, כשאתה מסוגל לא לישון לילות שלמים רק בגלל המחשבות, כשבנות שפעם חשבת שרצית אותן מסתכלות עליך בעיניים רעבות דווקא עכשיו כי הן מריחות שאתה נמצא ברקיע השביעי שלא כולל אותן ומשתגעות וזה לא מזיז לך את הקצה של הכיפה, כשאתה מתחיל לחשוב על העתיד שלך בצורה מפוכחת ובוגרת יותר, כשאתה עושה איתה אהבה ולא סתם מזיין אותה, כשאתה לא צריך תמונה שלה בארנק כי יש לך אחת כזו חקוקה על הלב ואפילו כשאומרים לך שיהיה בסדר וזה יבוא עוד פעם ויש עוד הרבה עצים ביער ודגים בבריכה וסוכריות בשקית אתה מבין שהדבר הזה הוא חד פעמי והוא לא יקרה עוד

פעם. לא יקרה עוד פעם.

אהבה ראשונה

46

זה מאוד מוזר שברגע הגיוס לצבא כולנו שווים ובאותה רמה, אבל אחרי שנתתי את החיים שלי למדינה קוברים אותי מחוץ לגדר. מה אני אשם שאבא שלי אהב יותר שיקסעס בלונדיניות עם תחת קטן מאשר יהודיות כפריות עם אף תפוח-אדמה? )סמל אלכס, פעם לוחם בקרבות רחוב בדרום מערב רוסיה בעבור דולרים שקיבל מהמאפיה, והיום קבור בחלקה של אלו שיהדותם

מוטלת בספק בהר הרצל. חיסל חוליה שלמה של החיזבאללה בלי שימוש בנשק חם(

אף אחד בשכונה אצלנו לא מבין עד היום איך שולי, הבת של עזרא וציונה, שעלו בתרמ"ב לארץ מתימן רק בגלל איזה פסוק שהם קראו

בתנ"ך, התחתנה עם סקוטי. )שולי פרגוסון, סוכנת נסיעות(

אז אני באה ומסבירה להם שסקוטים זה בעצם התימנים של הנוצרים, ושעד שאתה רואה מהם שקל אז עדיף שתצא החוצה מהחדר תקיף את העולם תבעט בדלי תחזור ועדיין, אולי יביאו לך איזה 10 אגורות

וגם זה לא בטוח. אבל מה, חוש הומור יש להם, שחבל לכם על הפנאי. בפעם הראשונה שהוא לקח אותי להורים שלו הם היו בשוק מהשחורה הזותי, שמדברת בח' וע' ויש לה תלתלים כמו לניסים גרמה, אפילו שהם בכלל לא יודעים מי זה. קיצר, ניסו לעשות לי את הקטע כמו ב"חגיגה בסנוקר" שנותנים שמה לאשכנזים לאכול אוכל שלא ממש מתאים לקיבה שלהם, ואז אבא ואמא שלו נקרעו מצחוק. היו על הרצפה. אבל מה נתנו לי הקמסנים האלה? ויסקי. יעני, חשבו ששולי אף פעם לא הורידה 20

בקבוקי ערק אחד אחרי השני בהתערבות עם החבר'ה בצבא.חייכתי וזרמתי איתם ונתתי להם להרגיש שזה היה רגע השיא שלהם, ולא הסרט "טריינספוטינג" או הגול של ארצ'י גמיל נגד הולנד ב-1978. אחרי כן, כשהם באו לארץ בשביל החתונה ופגשו את ההורים שלי בשכונה בשעריים, אמא כבר נתנה

להם סחוג. )שולי פרגוסון, סוכנת נסיעות(

אל תחשבו שהתימנים הקמסנים האלה לא טסו לסקוטלנד בגלל המחיר של הכרטיס. המשפחה של החתן הציעה לממן להם חבילה של "הכל כלול", רק בגרסה הסקוטית, שזה אומר- טיסה בצ'רטר, נסיעות בטרמפים, שינה בשק"שים וארוחת בוקר קונטיננטלית, שזה בעצם טוסט יבש ותה עם סוכר. כפית אחת. וגם לא הפריע להם הקטע הזה של הפיגוע של קדאפי מעל לוקרבי, מסיבות די ברורות. הסיבה האמיתית שהם לא טסו קשורה

בכלל ל"מרבד הקסמים". בכל אופן, באותה טיסה, תוך כדי שאנחנו עוברים מעל סעודיה, אני אומר לדיילת שתעזוב לרגע את מוט ההגאים שלי, ואני נשבע שאם עייזר וייצמן היה רואה את האחיזה שלה הבג"צ של אליס מילר היה קורה 40 שנה לפני, כי יש ריח שרוף במטוס. שלחתי אותה לראות אם אחד המנועים נשרף או משהו קרה למדחס, ואז היא רצה כולה בבהלה בחזרה לקוקפיט וצעקה "קפטן, קפטן, המנוע בסדר גמור, אבל היה להם קצת קר אז הם הדליקו כאן מדורה ושמו פינג'אן. רוצה אולי שחור?" )מה שלא מלמדים בפרקי ההיסטוריה לבגרות וחבל מאוד, כי יהדות תימן זה

קצת מעבר לסיפורי גבורה של קהלני וחצי מנה פלאפל(

ה ר י ט א ס ר ו ד מי ק צ ר ז ן ו ר ו ד

טיולי שורשים זו הדרך הכי קלה להוציא ממעט אנשים הרבה כסף. )שולי פרגוסון, סוכנת נסיעות(

בנו לנו ליד השב"כ את מרכז רבין לשלום, ככה שכל בוקר הקפה השחור שאנחנו חייבים לשתות, בגלל שחלק מההכשרה שלנו זה להתנהג כמו ערבים, ייתקע לנו בגרון. הסמולנים האלה של 'שלום עכשיו' רוצים שנזכור כל יום מחדש איך פישלנו אז ב-95'. עכשיו מילא הרצח הזה של המחבל בקו 300 שאם תשימו לב טוב טוב בתמונה, המחבל שם נראה כמו איזה ילד עם נזלת שלא פלא שאחרי שאהוד יתום הוריד עליו בלטה הוא גמר אותו במקום. מזה גם עשו פרשה ומחדל וועדות חקירה וטיוחים וערבב את הטיח אחמד, אבל מה, הזיכרון הציבורי היחיד שנשאר מזה היה סדרת טלוויזיה גרועה בערוץ שאף אחד לא ראה. אבל בניין?! רבאכ, הרי כל המדינה נוסעת ברוקח לפסטיגל בחנוכה

או למימדיון בקיץ. איך לא יראו? )אחרי שאף אחד כבר לא רוצה להתגייס לשב"כ, לא נותר אלא להשתמש באמפתיה(

תמיד יש לאמא את הקטע הזה שהיא מרגישה שהיא ואני מתרחקות אחת מהשנייה, בעיקר בגלל שאצלי הציצי עדיין עומד באופן טבעי והעור מתוח ואם אני אוכלת סופגניה היא לא יורדת ישר לצלוליטיס, ואז היא באה אליי בקטע של אמא-בת ועושה לי "דוסי, אנחנו חייבות לעשות שופינג". עכשיו, אני, איך אני יסרב. זה כמו שתציע לאוהד בית"ר מנוי חינם על

עיתון "הארץ". מה יגיד? לא?! בעצם לא דוגמה טובה, אבל הבנתם ת'קטע. )הדס גוטמן, תל אביבית במקור(

לא באתי לדבר היום על זה שהשורשים אצלי זה בלונד טבעי ואם אני מורידה תחתונים ואתם מסתכלים על התותה שלי אתם לא רואים שמה את היער השחור כמו אצל המרוקאיות. באתי לדבר על אושוויץ. )הארה לקוראות שלנו שלא סיימו 5 יח"ל גיאוגרפיה בתיכון רוגוזין - הדס גוטמן דיברה

בצורה אירונית על היער השחור בגרמניה, לא רק על קוס(

קיצר, אמא ואני יושבות ככה ומסתלבטות על איזה כוס אספרסו ב-5 יורו האחת, ויודעות שזה נורא זול כי בארץ לא תמצא אפילו ביקנעם דיל במחיר הזה, עד שפתאום אנחנו קולטות שבעצם אנחנו יושבות בקניון מול אושוויץ. בהתחלה עוד היינו בשוק בקטע של "הרצחת וגם ירשת" ו"גמלא לא תיפול שנית" ו"לא יורדים מהגולן" ו"אתם נתתם להם רובים" ו"אני רק מילאתי פקודות", עד שנמאס לנו לשחזר את כל הסטיקרים שאבא מדביק על האוטו רק כדי לחשוב שזה מגניב בלי לדעת מה המסר שעומד מאחורי זה. אבל אז הבנו איזה שרות הם עשו לנו, הפולנים הטיפשים האלה. כי בבית הקפה שאני Cup of" ואמא ישבנו היה שלט ענקי "העבודה משחררת" ובתפריט היה רשוםtea", שבעברית זה נשמע כמו קאפו, והיו למעלה כוכבים צהובים קטנים כאלה שתמיד שמים אצלנו בטקסים ביום הזיכרון ואני אף פעם לא מבינה למה. והכי חשוב, היו שם הנחות ליהודים. כאילו, לא באופן רשמי, רק אחרי שאמא התותחית הזו התחילה לעשות שם צעקות כמו איזה אחת בשוק הכרמל. האמת, מעולם לא

הייתי גאה בה כמו באותו היום. )הדס גוטמן, תל אביבית במקור(

המדור לחיפוש קרובים נעצרעל פי החשד ניסה המדור לרצוח שד עדתי עימו יצא לטיול שורשים משותף. דוברות משטרת ת"א סירבה להגיב

משפחה פולנית

מקום הלידה: מספרים לכולם שהם הגיעו מהעיר הגדולה )וורשה או לודז'( ושהם נצר לשושלת של הגרף פוטוצקי. בתכל'ס, רובם באו מחורים שהמעברות נראו לידם כמו הילטון. ביידיש קוראים לזה שטייטל. ראיתם כנר על הגג? יופי.

אז הרבה יותר גרוע.בחגים - רגל קרושה, גפילטע פיש, האוכל: פליגלעך,לטקעס, צ'ולנט, כבד קצוץ וחזרת עם

הרבה סוכר. ביום יום - שניצל וצ'יפס.יוצאי דופן: משפחות שלא באו לכאן אחרי

השואה.סבים אוכל, שאוגרות סבתות התסביכים: שאוגרים גרוטאות; אובססיה לדרכון אירופאי, לנסוע לגרמניה לשופינג ולהתחלחל כשהבן

מודיע שהוא מפסיק ללמוד באוניברסיטה.

משפחה רוסית

מורשת: הקמת המדינה, גאולת האדמות, הקמת הקיבוצים והמושבים, ייסוד ראשון-לציון, רבין,

שרון, דיין.פרדוקס: חוסר האבחנה הציבורית בין רוסים לבין פולנים, וכמובן חוסר ההכרה שהרוסים

שווים הרבה יותר.לכך הציבורית המודעות חוסר תסביכים: שהעלייה הרוסית של שנות ה-90' היא לא העלייה הרוסית של שנות ה-70' ובטח שלבטח

לא קשורה לעליות הראשונות.גאווה: החזרת הבלונד הטבעי לאופנה, הניצחון לסלנג ביידיש מילים הכנסת צסק"א, על

המקומי.קונפליקט: קווקזים גם כן נחשבים רוסים או

לא ?

משפחה טורקית

מורשת: הסבא אוהב לספר לכולם איך הוא והסולטן היו משחקים שש-בש ביחד ומפרקים אסתקלאל, בשדרות שווארמה עם לאפה והסבתא מחזיקה עד היום בכספת את הקושאן

שהיא קיבלה מהפח'ה.תסביכים: יותר מדי בקלאוות בגיל צעיר גורמות לסוכרת בגיל מבוגר, ההחמצות של פיני בלילי, שלומי שבת, סמי בורקס שמעז לקרוא למה

שהוא מוכר בורקס טורקי, המלחמה עם יוון.פרדוקס: היריבות הנצחית בין גלאסטריי לבין

בשיקטאש, נסיעה ביום כיפור לקפריסין.גאווה: היכולת להתמקח בשווקים עם הסוחרים

המקומיים באנטליה.

משפחה בלגית

רגע משבר: חשיפת רשת הפדופילים, פשעי המלחמה בקונגו של המלך לאופולד.

תסביכים: חלקי החילוף של ההולנדים, המאבק בין הפלמים לבין הוואלונים.

במונדיאל הגמר לחצי שיא: ההעפלה רגע .1986

פרדוקס: יש דבר כזה בכלל יהודים בלגים???

משפחה פרסית

תסביכים: להתכחש לעובדה שמאז 1979 אף אחד לא קורא למדינה שלהם פרס, אי המודעות לכך שהתימנים והפולנים לא פחות קמצנים

מהם, יעקב נמרודי.אוכל: יותר מדי כוסברה.

רגע משבר: הגירושין של ריטה.סיכונים: לנסוע לאיראן עם דרכון מקורי כדי לנסות להציל משהו מהרכוש של המשפחה, אמ"ן מציקים לך באופן מעיק כדי שתתגייס

אליהם.

משפחה גרמנית

תסביכים: סנדלים עם גרביים, להגיד פילוזופיה בדיכוטומיה לחיות פילוסופיה, במקום תמידית בין תרבות הקונצרטים שלהם לבין חוסר התרבות של הנאצים, לא להסתדר עם החפיפניקיות הצברית, התנכרות תמידית

ליהודי מזרח אירופה.מורשת: דירות ענק בסגנון הבאוהאוס, שלא

ברור איך גרו שם רק שתי נפשות וכלב.

משפחה בוכארית

מורשת: עלו לירושלים בסוף המאה ה-19 עם שקים של זהב והיו אלו שהוציאו אותה

מאשפתות, הלכה למעשה.המטבח: כשמכינים ארוחת שישי - נכנסים אליו

ביום חמישי ויוצאים ממנו ביום ראשון.תסביכים: התבוללות בקרב החונדלים, פטורים לבנים ממטבחים בצבא, ההפסדים של לב לבייב,

כיפה בוכארית.

משפחה תימנית

עוד ארצה, לעלות הראשונים היו גאווה: לפני שהביל"ויים ידעו לאתר במפה איפה זה

פלשתינה.העברית את שמדברים היחידים מורשת: מהמקורות עם ח' וע' בלי לעשות קורס של

שנה בגל"צ.המטבח: למרות שנאפיס עשו ממנו מיליונים,

אין שום הצדקה לכך.תסביכים: מלחמת מעמדות בין אלו שבאו מצנעא לבין אלו שבאו מעדן, לעיסת גת למרות שאין בעיה בכח הגברא עד המוות, צעד תימני,

התכנית של מרגול בערוץ 2.

משפחה אתיופית

מורשת: עדיין מאמינים שהם הצאצאים של שלמה ומלכת שבא.

עם הזה פתור הלא העניין התסביכים: הפלשמורה, חוסר ההכרה בכך שהקנייתים הם ספורטאים יותר טובים, הקעקועים הכחולים שנשים נשואות צריכות לעשות, לא מבינים למה

הפרנג'ים חושבים שהם יותר טובים מהם.הגאווה: לסביות אשכנזיות אימצו את השיטה האתיופית לנשיאת תינוקות באמצעות קשירה

מסובכת מקדימה.המטבח: בואו נגיד שהנהגים של 'אגד' לא ממש

מתים עליו.

משפחה מרוקאית

מקום הלידה: מספרים לכולם שהם היו בני בית אצל המלך בקזבלנקה ושהם אכלו מאותם כלי זהב, אבל בעצם מתביישים להגיד שהם גדלו

במערות עם הברברים.יוצאי דופן: אלו שאין להם משפחה בצרפת או שלא בוכים עד היום על זה שריססו אותם בדי.די.טי, למרות שאת כל מי שעלה לארץ באותן

שנים ריססו.נשים כמו חנה אזולאי-הספרי התסביכים: להוכיח הרצון לעדה, רע שם שמוציאות שהמטבח שלהם הוא הכי טוב בעולם, זה שכל שנה הם צריכים להזמין את החברים האשכנזים מהעבודה למימונה, לנסות להסביר ש"סוף

העולם שמאלה" זה סתם שקר.הגאווה: רונית אלקבץ.

הכל נשאר במשפחה

טיפול שורש

48