אוניברסיטת תל אביב

הפקולטה לאומנויות

התוכנית הבינתחומית באומנויות

תיאוריות ריבוי

2008סמסטר ב' תשס"ח שנה"ל  0810-5024מס. קורס

מרצה: ד"ר אייל דותן

הקניון כמרחב ריבוי סימולקרי

לפי "המערה" של ז'וזה סארמאגו

עבודה סמינריונית

055375224מגיש: יפתח יששכרוב

הקדמה

סארמאגו בספרו המערה מציע לנו עולם עתידי רווי בסימולקרות המחליפות מציאות. סיפורו

של סיפריאנו אלגור הקדר ויחסיו עם הענק חסר הגבולות וקנה המידה הבולע את העיר

המסורתית ומרוקן אותה מתוכן, מהווה אלגוריה לאדם בתרבות פוסט מודרנית ויחסיו

האמביוולנטיים עם הסביבה בה הוא חי. החברה המסורתית החד ערכית, המחוברת לאדמה

נבלעת במקום פנטזיונרי המספק אין סוף חוויות וריגושים כשגם המערה של אפלטון

המסמלת את חיפוש האמת האחת במסורת עידן הנאורות ודחית האשליה החושית הופכת

להיות עוד אטרקציה כחלק מריבוי האפשרויות הקיימות בקניון.

המרחב הצרכני הוא בעיקרו מרחב תרבותי. אין מדובר בקנית חפצים אלא במאפייני

אני צורך משמע אני קיים.–תרבות, שפה, מדיה וייצוג. בעידן הקפיטליזם המאוחר

הסימולקרה הפוסט מודרנית )בודיריאר( מקבלת את ביטויה האידיאלי. מתממשת בשלטי

-popהחוצות המגמדים את האדם, והופכים להיות העיקר, תחליף למוצר עצמו. מופיעה ב

ups.הוירטואליים באינטרנט

ההמון צורך מידע,

צורך ריגושים,

צורך צורך לצרוך.

אנו מוצפים הבטחות לעולם חדש,

מוצאים בחופשה בתורכיה עולם פנטזיונרי המיובא מרוסיה או אמסטרדם עם

רקדניות מאוקראינה.

אנו לא קונים טלפון סלולורי אלא רוכשים חוויה אקסטטית .

המרחב הפיזי הנגזר מתופעה תרבותית זו מרוקן את העיר מחלליה הציבוריים ומעתיק

אותם לשולי העיר, שם חניה בשפע והכל מוכן להמון שיבוא לשופינג. הזהות הקהילתית

שמעניקה העיר ומרחביה הציבוריים מתפוגגת לחללים חסרי מובן דחוסים ואינטנסיביים,

השוטפים את ההמון הצרכני באשליות ומעשי קסמים , אופנות ומותגים בבליל מסרים,

צבעים, קליפים ופיתויים. מקומות שהמוצר עצמו נעלם ומופיעה התדמית שלו כדבר הממשי.

מהווה הזדמנות לבחינת המרחב הצרכני.1ז'וזה סאראמאגו,המערה של הספר

מהטקסט הייחודי של סאראמאגו לשאלות כוללניות העוסקות בצרכנות, הממשות והאשליה

הטמונה בה.

2003, תרגם טבעון מרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב, המערה סאראמאגו ז'וז'ה, 1

2

ראשי פרקים

4עמ' המערה, סאראמאגו/אפלטון.–מבוא א.

5עמ' ריבוי סימולקרות–המרחב הצרכני בקניון ב.

8עמ' אדמה, ייצור, חברה.–העיר והקניון ג.

10עמ' קץ ההיסטוריה, יחי הקניון!ד.

.11עמ' עיר בתוך עיר–ארכיטקטורה של הפרדה ה.

סביבה מבוקרת –ארכיטקטורה של הפרדה ו.

13עמ' ו"תחליפנוף"

15עמ' הצרכן וסוד הדבורהז.

17עמ' הקדר כאנטי- תזה לתרכןח.

18עמ' אנשי המערה זה אנחנו–סיכום ט.

20עמ' רשימה ביבליוגרפיתי.

3

המערה, סאראמאגו/אפלטון. – מבוא א.

מספר את סיפורו של הקדר2000שחובר ע"י סאראמאגו בשנת המערה, הספר

סיפיריאנו אלגור ויחסיו עם קניון ענק ההולך ומתפתח במרכז העיר.

סיפיריאנו אלגור חי עם ביתו מרתה וחתנו מרסל המשמש שומר בקניון, ומתחבר עם

כלב עזוב ופיקח בשם אשאדו. אלגור חי בכפר בבית אבות אבותיו, ממשיך את המסורת

המשפחתית ועובד כקדר ומתפרנס כספק של מוצרי חימר עבור הקניון. במהלך הסיפור

הקניון מבטל את התקשרותו עם אלגור. הלקוחות מואסים במוצריו ומעדיפים תחליף

פלאסטיק הנראה טוב יותר ויפה יותר. כך מעמיד הקניון את חייו של אלגור מול שוקת שבורה.

נסיון הנעשה ביוזמת ביתו לשווק בובות חימר לקניון צולח. הקניון מקבל את רעיונו של אלגור

ומוכן לקבל בובות חימר מסוגים שונים כמו אשורי מזוקן, אחות רחמניה וכיוב', אך בתנאי

שסקר שיערך על קבלת מוצרים אלה מול הלקוחות יאשר את כדאיותו הכלכלית של המוצר.

סקר זה הביא לבסוף למסקנות עגומות מבחינתו של אלגור.

לאוןרך כל תקופה זו, מלוים את אלגור שני תהליכים : האחד אהבתו המתעצמת של

אלגור לאלמנה הגרה בכפר בשם איזאורה אשטודיוזה, אהבה שמתממשת רק בסוף הספר.

ובמקביל הולך ומתפתח לחץ מצידם של מרתה ומרסל לעבור לגור בקניון עם קבלתו של

מרסל כעובד קבוע בקניון.

סיפיריאנו אלגור נע בין רצונו להמשיך את מסורת אבותיו ולהמשיך ליצור ולייצר

בכפר, ובין הכרתו שחייו מתנהלים בסביבה מתפוררת ומתנוונת במעגלים השונים

סביבהקניון. סביבה שמאבדת את מסגרותיה החברתיות והאדיאולוגיות. סביבה שגם היא

הולכת ונעלמת ע"י הקניון.

לבסוף נכנע אלגור לביתו והולך עמם לגור במקום זה. (ללא הכלב כמובן(. כאן חווה

אלגור את הקניון במלוא עוצמתו. הוא מסייר בין האטרקציות שהקניון מציע בין הטאג' מהאל

לבין החוויה הכמעט ממשית של סופת טייפון. הוא נע בנוחות בדרגנועים בין חוויה חושית

אחת לאטרקציה זוהרת אחרת. הוא גר בדירה בקניון )של גיסו(. דירה חסרת חלונות ומנוהלת

ע"י בקרת אקלים וחיישנים. כל זאת נמשך עד הקניון מגלה בחפירותיו מערה שהיא מערתו

של אפלטון.

המערה של אפלטון מלווה את הטקסט במרומז, ופחות במרומז בסופו. שימנה

הראשון הוא "ספסל ההרהורים" הנמצא בחצר ביתו, עליו יושבים בני ביתו להרהורים

והתייחדות.

4

בהמשך מופיעה המערה בחלומו של אלגור. בחלום המערה מתגלמת בתוך התנור .

אל הספסל מושב אלגור וצופה בצלליות גיסו מרסל, ומנהל המחלקה. שניהם מנסים לשכנע

דרך צלליותיהם שיסיר ממנו אשליות ושייצמד לפרקטי והמיידי. אפשר להבין מחלום זה

שהנראה הקשה והפסימי לא בהכרח אמיתי ונכון.

המערה מופיעה בפעם השלישית בתוך חפירות הקניון. כאן המערה המתגלות זהה

בדיוק למתואר במשל אפלטון. הקניון עוצר לרגע את פעילותו עד שמתעשת. סיפיריאנו

אלגור אוסף את מטלטליו וחוזר לביתו אהובתו והכלב המחכים לו.

ממשיל אפלטון את בני האדם לאסירים במערכה. הצופים בצלליות2 המדינהבספרו

כל חייהם. הצלליות המוצגות נוצרו מדמויות הסוהרים ומדורה הקיימת מאחוריהם. משל זה

מתייחס לחיינו בתקופה זו. משל זה דן במגבלות ההכרה האנושית לסוגיה.

ספריו של סאראמגו, עוסקים בתפיסת המציאות )על העיוורון(. אך גם בחופש האדם

לבחור את מסלול חייו , ולהתוות את מסלולו.

הדיון הוא על רצון האדם לעוף.בדברי ימי מנזר ,אם

על רצון האדם לשנות את ההיסטוריה.תולדות המצור על ליסבון. אם ב

רצונו של האדם להביט נכוחה להבין את המתרחש עמו ולנהוגהמערה, כך ב

בהתאם.

המשל והנמשל , בספר זה ברורים מתחילתם.. שם הספר מרמז על המשל המלווה

את אותו לכל אורכו. אך יש כאן משל בתוך משל. הקניון הוא המערה המודרנית, מערה

שבחרנו בה לכבול את עצמנו אליה. האנושות בחרה להתחבר לפנטזיה החד ממדית ולוותר

על המציאות הקשה והמתאגרת הנמצאת בחוץ.

העבודה תבחן את המרחב והחברה הצרכנית דרך הנקודות שמעלה הספר. כמו כן

תבחן היכולת של הטקסט הקונקרטי להעיד על התופעה הממשית הרחבה יותר. איך מתייחס

הספר למצב האנושי בחברה הפוסט מודרנית בעידן הקפיטליזם המאוחר, ומה המסקנות

ממשל זה. הנחת עבודה אחרת לעבודה זו היא הריבוי הנראה ונוכח בקניון.

האם מדובר כאן בתופעת ריבוי, היוצרת חופש, אפשרות לנוכחות אחרת, אנשים

ונקודות מבט שונות? האם הגירויים החזותיים, עושר החוויות החושיות יוצרות אדם חופשי

יותר, הרשאי לבחור את מסלולו? האם ריבוי זה מוביל לפלורליזם?

טענתי המוצגת בעבודה זו היא שאין מדובר בריבוי אלא בצמצום. ואנסה להציג זאת

במהלך העבודה. לטענתי הקניון מצמצם את האפשרויות, מעמיד את עצמו כמקום חופשי רק

הצרכנים. וכל דבר שלא רלוונטי לכך מוסר הצידה. כמו שאמר מנהל–לסוג אחד של אנשים

(. 99מחלקת השיווק לאלגור :" כמו כל דבר בחיים, מה שלא נחוץ נזרק" )עמ'

ריבוי סימולקרות – המרחב הצרכני בקניון ב.

, ספר ז' הוצאת מצפה בע"מ, תל אביב תרצ"ו. 2 אפלטון, המדינה, כרך שני, פרק 2

5

יכולהוא אפשר לומר, הקניון כולו שלו, הוא הוגש לו על מגש של צליל ואור, עכשיו"

משו במעליתהשתלשוטט בו כאוות נפשו, ליהנות ממוסיקה קלה ומקולות מזמינים. אילו

, נוסף על מראה האכסדרותהאיטיתשבצד הנגדי, יכלו להתגלות לעיניהם במשך העלייה

המפגש, בתי הקפה, המסעדות, גם מתקניםנקודותהחדשות, החנויות, המדרגות הנעות,

או פחות מגוונים מהראשונים, כמו קרוסלה עם סוסים,מענייניםרבים אחרים שאינם פחות

,תלוי חלל, מרכז לילדים קטנים, מרכז לגיל השלישי, מנהרת אהבה, גשר טיליקרוסלה עם

מפואר, אחרחוליםרכבת שדים, תא של אסטרולוג, דוכן הימורים, מטווח, מגרש גולף, בית

כדורגל, מפה גיאוגרפיתלמשחקיפחות מפואר, אולם באולינג, אולם ביליארד, שולחנות

, התנסה בתחושות טבעיות, גשם, רוח ושלגהאומרתענקית, דלת סודית, עוד דלת עם כתובת

, פירמידה מצרית, מקדש מקרנק, אקוודוקט שמים זורמים בומהאלכרצונך, חומת סין, טאג'

ועננים שעות ביממה, מנזר ממאפרה, מגדל קלריגוש מפוטו, פיורד, שמי קיץ וארבעעשרים

חי, הימאליהשנראהקלים מרחפים בהם, אגם, דקל אמיתי, שלד של טיראנוזאור, עוד אחד

, הצלוב מקורקובאדו, סוסאבןעם האוורסט שלו, נהר אמאזונס עם אינדיאנים, רפסודת

, לווין תקשורת, כוכב שביט, שבילבחצוצרהמטרויה, כיסא חשמלי, כיתת ירי, מלאך תוקע

כך ארוכה של פלאות, ש אפילו שמונים שנות , רשימה כלבקיצורחלב, גמד גדול, ענק קטן,

ות מהם, גם אם אדם נולד בקניון ולא יצא ממנו אף פעם לעולםנ להיספיקובטלה לא

(241" )עמ' .שבחוץ

חלל הקניון מוצף באירועים ספקטקולריים בכמות ובגיוון עצומים ובלתי נתפסים.

סיפיריאנו אלגור, מרגע שכלא את עצמו בקניון שם לעצמו מטרה לגלות את צפונותיו. כמגלה

עולם חדש המוגש לו באופן כמעט מיסטי " מגש של צליל ואור". הקניון עצום בגודלו ומרהיב

בקולאג' המקסים המוצג בפני אלגור, מן גן עדן אבוד שנמצא. לא לחינם הוריו של מרסל

חתנו רצו בכל מאודם לעבור ולגור בקניון, משאת הנפש והיחלצות מהחיים החד גוניים בכפר.

הקניון מכיל את העיר בתוכו מאכסדרות וחנויות ועד בתי קפה, חזית כנסיה וכניסה

(. סארמאגו מתכתב בתיאור216לחוף, ומעלית להתבוננות בנוף הפנימי של חלל הקניון )עמ'

הקניון עם מספר טענות בפילוסופיה הפוסט מודרנית הנוגעות בתרבות הצריכה ותפיסת

המציאות )בנוסף להתמודדות עם אפלטון כמובן(.

אפשר להשוות את מאפייני הקניון לפי סאראמאגו עם "חלל העל" כפי שמתואר ע"י

פרדריק ג'יימיסון, שבו אדם אינו יכול למקם פיזית את עצמו בחלל, ולארגן את סביבתו

חלל העל הוא חלל שבו הסובייקט לכוד ללא יכולת התמצאות3המיידית באופן תפיסתי.

ושליטה במתרחש. בקניון קיימת תחושה דומה הנגרמת מגודלו הנשגב של החלל והמבנה,

ומעוצמתן הויזואלית והכמותית של החוויות, האשליות והפנטזיות המתממשות מול העיניים

4המונעות ניתוח רציונאלי של המתרחש. "חללים שקופים מבפנים"

, תרגום גינצבורג הירש, עדי,פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחרג'יימיסון פרדריק, 363 עמ. 2001סדרת ליבידו, הוצאת רסלינג, תל אביב,

39 עמ' 2006,הוצאת בבל, תל אביב, במרחק הליכה, חיבור על תרבות הצריכהקזין ארנה, 4

6

אפשר להתבונן בחלל הקניון על בסיס פרשנותו של ז'אן בודריאר לתפיסת המציאות

. בודריאר מבחין בסימולציה העומדת מול הייצוג. הסימולציה מקיימת תהליכים5כסימולקרה

שבהם היא שוללת את הסימן כערך, ומתכחשת לממשי כמושא הסימון. תהליך הפיכת

6הדימוי לסימולקרה מתאפיין בארבעה דרגות:

הדימוי מייצג ממשות עמוקה, - מערכת הסימון נשמרת..1

הדימוי מסווה את הממשות ומעלים אותה. נשברת מערכת.2

הסימון המסומן מתנתק מהמסמן שנשאר בודד.

הדימוי מסווה את העדרה של הממשות. כאן כבר מתחיל.3

תהליך העלמת מנגנון הסימון עצמו ולא רק המסומן.

מנותק ממערכת הסימון עומד הדימוי כהעתק ללא מקור,.4

סימולקרה המחליפה את הממשות.

מערכת הארועים הקיימים בקניון לפי התיאור של סארמאגו מסמנים לכאורה מקור

אך בעצם המסומן נעלם, שילובם של האירועים הללו ביחד גורם לכך שמערכת הסימון

נעלמת, הקניון מייצר מערכת ממשית חדשה של סימולקרות העומדות בפני עצמן. הטענה

הזו של סארמאגו המעמידה את הקניון כמייצר מערכת ממשות סימולקרית חדשה מציב את

הקניון בתפקיד כפול. מצד אחד הוא משמש כמכשיר לקיום חברת הצריכה, ומצד שני הוא

מגיע למקומות שהם מעבר לצריכה עצמה במעשה של תן וקח של סחורות מול כסף.

החפצים מאבדים את הממשות הייחודית שלהם. ההרכב הוסדרתי שלהם כמערכת ויזואלית,

המתוחזקת תמיד. המסמנים של החפצים מעלימים את ממשותם. אנו קונים מותג ולא את

המוצר עצמו. )גם כאן יש שימוש בתפיסת בודריאר את הצרכנות ראה בהמשך(.

כמערכת של סימולקרות מסדר שלישי, גם היא7בודריאר מציג לדוגמא את דיסנילנד

מקור להתייחסות. דיסנילנד מוצגת כמימוש במדומיין על מנת להסוות את אמריקה כממשית.

דיסנילנד היא אמנם מקום של אטרקציות תירותיות המייצרות אשליה ופנטסיה, אך לטענת

בודריאר היא מתייחסת כל הזמן לרוח וערכי המשפחה האמריקניים הנמצאים באמריקה.

כלומר למרות היות דיסנילנד סימולקרה היא עדיין נמצאת בקונטקסט התרבותי האמריקאי,

וזאת לעומת הקניון שלא מתייחס ואפילו מבטל כל מקור אפשרי לסימון הנמצא המחוצה לו.

השואה יותר נכונה לדעתי היא לאס וגאס. הסובב עיר זו הוא מדבר, ומתוך הריק

שמייצר המדבר נבנתה לאס וגאס כאוסף דימויים, חלומות ותשוקות הממומשות בתחליפי

אפשר לפגוש בעיר את8עולם ממשי ומשברי נופים וסגנונות אדריכליים והיסטוריציסטים.

, קולונדה של ברניני, מלונות "אלדין", "טרופיקנה", Caezars Palace –ארמון הקיסר

דימוי מראית עין, רוח רפאים. מהווה דימוי ללא מקור שבזיקה אליו מתקיים. הסימולקרה שוברת–סימולקרה 5את מנגנון הסימון ומתכחשת למקור המסומן ועומדת בפני עצמה.

12 עמ' 2007, תרגום אזולאי אריאלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב, סימולקרות וסימולציהבודריאר ז'אן, 617שם עמ' 7

8 Ventury Robert, Scott Brown Denis, Learning From Las Vegas, MIT Press, Cambridge,

Massachusetts, London, 1972, p. 50

7

כל השמות המעוררים אסוציאציות קולנועיות הוליוודיותStardust"סהרה" , ו"רביירה" ולבסוף

וחלומות לגני עדן לא ממומשים.

לנוכחות תרבות הראווה.(Debord)בקניון של סארמאגו מהדהדת טענתו של גי דבור

"הצטברות עצומה של–הארועים הספקטקולריים המפורטים בטקסט יכולים להתפרש כ

הראווה היא בבסיסה הרציונלי של חברת9ראוות...דימויים שהתנתקו מכל היבט של החיים"

הצריכה, היא דמותה ושלילתה של שיטה כלכלית זו. הגישה ביקורתית יותר של דבור לא

סותרת , לדעתי, את טענותיו של בודריאר בהקשר זה. אפשר לפרש את הסימולקרות

הקיימות בקניון כאוסף המגדיר את הראווה ומנכיח אותה בחלל הקניון.

אדמה, ייצור וחברה. – העיר והקניון ג.

היחסים המתוארים בין הקניון כישות ההולכת ומתפתחת בתוך המרקםהעירוני, לבין

העיר וסביבותיה, מדומים ליחסי מלחמה. העיר והחגורות המקיפות אותה נמצאים בתהליך

התפוררות וניוון מול הקניון הגדל, מתחזק והולך. שלוש חגורות סובבות את העיר: החגורה

"החקלאית", החגורה "התעשייתית", ופרברי המגורים המתוארים כ"שכונת הפחונים".

המכונה "ירוקה", אינה ירוקה כלל וכלל "ולזה קוראים חגורה– החגורה החקלאית

ירוקה, חשב סיפריאנו אלגור, לישימון הזה, למחנה הקודר הזה, לעדר הזה של גושי קרח

מלוכלך שסוחטים זיעה ממי שעובד בפנים....שנתנו את השם חגורה ירוקה דווקא למקום

(.197שאין בו צבע, חוץ מאשר בעשבים המעטים שמצליחים לגדול מחוץ לחממות..." )עמ'

הסימן היחיד לחקלאות, לירוק ולטבע הוא בשם. מדובר בחממות ובמבנים מכוערים, ללא

תואר וללא הדר, אשר בינם לבין טבע אין ולו דבר.

האדמה היא הבסיס לחקלאות, מהווה את הקשר של האדם למקום. מקור הקיום

האנושי הקמאי. הקשר ההיידיגריאני לאדמה, כנותנת משמעות לאדם. כל זאת מתפורר אל

מול הקניון המציע את הסימולקרה ומבטל את המקור.

בין10 (Jameson)בהקשר זה מן הראוי להזכיר את השואתו של פרדריק ג'יימיסון

( ופרשנותו של היידיגר לציור זה, אל מול ציורו של אנדי1886הציור של ואן גוך "נעלי איכרים" )

וורהול "נעלי אבק היהלומים". נעלי האיכרים לפי פרשנותו של היידיגר יוצרות בהדרגה סביב

עצמן את כל עולם החומר שהיה ההקשר החי שלהם. " ....בהן מהדהדת קריאתה הדוממת

של האדמה, מתת התבואה המבשילה" פרשנותו הפנומנולוגית של היידגר את התמונה,

חושפת את הקשר הקמאי של האדם לאדמה. אך אם ציורו של ואן גוך, לפי פרשנות זו הוא

אובייקט המחולל עולם דימויים שלם, צירו של וורהול אינו מרמז על עולם שמעבר לאובייקט,

אלא פותח שורה שלמה של פרשנויות שעיקרן המסחור. ג'יימיסון מזהה בציור את עברו של

1,2 תזות 2001, תרגום רז דפנה, הוצאת בבל, תל אביב, חברת הראווהדבור גי, 9 , תרגום גינצבורג הירש, עדי,פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר ג'יימיסון פרדריק, 10

22-26 עמ. 2001סדרת ליבידו, הוצאת רסלינג, תל אביב,

8

וורהול כמאייר מסחרי לאפנת נעליים, ובהמשך לשלטי קוקה קולה ולשל פחיות המרק של

קמפבל. הציור מבליט את ה "פטישיזם הסחורות של המעבר לקפיטל המאוחר" .

ציורו של וורהול לא מציע פרשנות המרמזת לעבר או רקע היסטורי כלשהו. הדימוי

הנוצץ השטחי של הנעליים מרמז גם על ניוון ומוות ואובדן המסומן, כמו שכותב ג'יימיסון : "אין

–זה עניין של תוכן אלא שהדברים אמורים במוטאציה יסודית, הן בעולם האובייקט עצמו

11שהיה אוסף של טקסטים או של סימולקרה והן בעמדת הסובייקט"

לשיטת הקניון, עליו לסלק את המקור כתנאי לקיומו, נעליו של ואן גוך )היידיגר לצורך

העיניין( חייבות להעלם אל מול המופע הנוצץ והשטחי של נעלי אבק היהלומים של וורהול. כך

גם האדמה החקלאית, הממשית, החומרית המסמלת את המסורת העבר אל מול המסחור

הנוצץ המייצג אך ורק את עצמו הנמצא במרחביו הפנימיים של הקניון. העבר והזכרון הנטועים

באדמה נעלמים ואינם עוד. האדם מאבד את כבודו ונמנה עם אלו "שעובדים שם ונחנרים

מחום, מתבשלים בגיעה שלהם, מתעלפים, הם כמו סחבות ספוגות מים שנסחטו בידיים

(.והניילון הירוק העוטף אותם הוא הדבר היחיד הירוק הנמצא בשטח. 68אכזריות" )עמ'

בחגורה זו בתי החרושת קיימים במצב של התפוררות– החגורה התעשייתית

המרעילה את הסביבה. המקום מתואר כמוכה אסון : " ..מאגרי דלק כדוריים גליליים, תחנות

כוח, רשתות ניקוז, מערכות אוורור, גשרים תלויים, צינורות בכל מיני קטרים, אחדים אדומים,

אחדים שחורים, ארובות המשגרות אל החלל תימרות עשן רעיל, עגורנים ארוכי זרועות,

(במקום אחר10מעבדות כימיות, בתי זיקוק, ריחות צחנה, מרירים או מתקתקים..." )עמ'

מתואר המקום כאפוף ענני אבק רעיל וקורמי פח, מקופ מוצף באשפה. סיפריאנו תוהה

בעוברו במקום : " באיה מבתי החרושת המפלצתיים האלה, מייצרים את השקרים

(.20המפלצתיים מפלסטיק המחקים בזדוניות את החרס.." )עמ'

הקשר בין אמצעי הייצור למקומות המסחר, שהיה אחד מהבסיסים לכלכלה

הקפיטליסטית נשבר כאן. אמצעי הייצור אמנם קיימים ופועלים אך הם מרעילים את סביבתם

ולא ברור מה הם מייצרים ולמי.

בודריאר מגדיר את העלמות בית החרושת המסורתי בתהליך של "הפרדות

תיפקודים" תהליך עבודה שלא קשור לטריטוריה ולא קשור לעיר. מן מפעל אוטומטי להרכבת

תהליך הייצור מפסיק להיות תהליך חברתי, ומנתק את עצמו12חלקים שנוצרו ע"י אחרים

מהמרקם העירוני, לפיכך בתי החרושת לא מסמנים דבר אלא את ניכורם כלפי הסובב אותם.

"ההבדל בין מוצרים למותגים הוא יסודי. מוצר הוא משהו שנוצר בבית החרושת, מותג הוא

מערכות השיווק זנחו את המוצר כמושא לקידומי המכירות,13משהו שנקנה ע"י לקוח"

ומשווקות את המותג כבעל ערך ממשי. נעמי קליין עומדת על הנטישה של תאגידי המסחר

את בתי החרושת אשר נראים בעיניהם כמסורבלים ובונים מותגים על חשבונם. המשקל

העיקרי עובר לשיווק ולבניית התדמית. וכפי שאומר הקטור ליאנג " מכונות מתבלות, מכוניות

26שם עמ' 1177, עמ' סימולקרות וסימולציה בודריאר ז'אן, 12 ציטוט מפי ג. וולטר תומפסון. ע"י נעמי קליין. 13

215 . עמ' 2002 ,תרגום פז עידית, הוצאת בבל, תל אביב, No Logoקליין נעמי,

9

המעמסה של קיום14מחלידות, אנשים מתים, אבל מה שממשיך להתקיים זה מותגים"

פועלים ויצרנים גשמיים וממשיים קשה מידי לחברות הללו המשקיעות בדימוי הוירטואלי.

המיתוג כדימוי שנוצר עקב תהליכי ייצור תעשייתיים והצורך במכירת מוצרים, בלע בסופו של

דבר את מקורו ונשאר סימולקרה גם הוא. החברות המייצרות, מבצעות "מיקור חוץ" במבעלי

דחק במדינות העולם השלישי והצרכן בקניון מקבל מוצר שאין הוא יודע היכן יוצר. הגלובליזם

בעידן הקפיטליזם המאוחר מבודד את הצרכן מהמקור של המוצר.טיבו, תהליכי ייצורו לא

רלוונטיים, נשאר רק המותצג או הדימוי כפרמטר יחיד.

לפי סאראמגו, אין כאן תהליך של העלמות, אלא התפוררות. תהליך התפוררות זה,

כמו במקומות רבים בעולם,יוצר תהליך הרסני וקטלני.

עם התפוררות הקשר לטריטוריה, - שכונת הפחונים – החגורה הקהילתית

ההתנתקות מאמצעי הייצור, מגיע תור ההתפוררות החברתית. שכונת הפחונים כרצועה

הקרובה ביותר העוטפת את העיר הגרעינית ואת הקניון במרכזו." תוהו ובוהו של גושי פחונים,

מכל מיני חומרים, רובם רעועים, אשר נועדו להגן על דייריהם חסרי המחסה מפני פגעי מזג

(.11האויר, בעיקר הגשם והקור" )עמ'

שכונת הפחונים היא מקום של עוני, ארעיות ובמיוחד אובדן הקהילתיות. מקום שהוא

בלתי בטוח ונמצא מחוץ לחוק. שודדי דרכים תוקפים את נציבי התחבורה לעיר ולקניון.

הפריפריה העירונית אבדה את המרכז. העיר המתכנסת פנימה אך תוך הקניון, לא מצליחה

להקרין החוצה את ערכיה התרבותיים והשלטוניים.

סאראמגו מעמיד את הקהילה מול הראוותנות הצרכנית של הקניון. הקהילה

המתפוררת לפני המבנים המתפוררים. ארגון חברתי נאות היה יכול לעמוד מול העוצמה של

הקניון. הפריפריה הפרברית הופכת להיות מקום מפלט לאנשים חסרי מסגרות חברתיות,

נידחים ומוקצים, ופושעים המתעמתים עם כוחות משטרה והשלטונות.

הפריפריה העירונית מקיימת יחסי עימות דמוי מלחמה עם המרכז העירוני, במקום

להיות שלוחה של העיר וביטוי להתרחבותה. המגע של שכונת הפחונים עם העיר מתקיים

במרחב שהואו מדומה לשטח הפקר, שדה מלחמה הנסוג ומתקדם לפי "תוצאות הקרב". "קו

גבול של הפחונים, כאילו הועתק מעט לכיווןן הכביש, יום אחד יבואו ויהדפו אותם בחזרה"

(. כך המרקם העירוני המכיל את הקניון במרכזו והנשאב פנימה מאבד גם את שוליו65)עמ'

החיצוניים במקביל.

כאמור מאפייני תרבות חיצוניים נעלמים, כאשר כל אחד מיוצג במרחב גיאוגרפי אחר:

האדם כבעלים של האדמה, אדם הקשור אליה ומקבל ממנה משמעות לקיומו עליה.

האדם כיישות ייצרנית ולא צרכנית.

האדם כיישות חברתית, קהילתית מאורגן לקידומו התרבותי.

קץ ההיסטוריה, יחי הקניון!ד.

217שם עמ' 14

10

עם הרס המרחב הפיזי של העיר, משמיד הקניון בהתפשטותו את המימד ההיסטורי

שלה. הקניון, על מנת שיוכל להתקיים כסימולקרה, חייב להיות נטול עבר, משוחרר

ממגבלותיו, ומהמקורות והמסומנים שהוא מספק.הוא עצמו יוצר סימולקרה של ההיסטוריה,

החודרת למקומות הריקים שהתרוקנו מהעבר ומהזכרונות שלהם. בודריאר מתאר זאת

כתהליך בו" גסיסת הממשי והרציונלי חונכת את עידן הסימולציה." ההיסטוריה מתרוקנת

ממושאי ההוראה שלה, ו "בתוך הריק הזה שבים וזורמים הפנטזמות של ההיסטוריה

.15שחלפה"

בהקשר זה מן הראוי לקרוא על הזכרון ההיסטורי שהתפוגג ממתחם שהיה כרם

חינוואי, ואחר כך שכונת נורדיה שהוחלפה בקניון הדיזנגוף סנטר שנבנה עליו ומחק כל

, וקורות החיים של האיזור נמנו מחדש.0 –שארית מהעבר, ובעצם הופעתו, הופיעה שנת ה

.16בנין חדש, היסטוריה חדשה.

כך הקניון יכול לקיים אירועים ספקטקולאריים כמו שילוב א-היסטורי של חומת סין

הגדולה, הטאג' מהאל, פירמידה מצרית ושלד דינוזאור, תוך ביטול ממד הזמן הכרונולוגי,

ומחיקת המשמעויות והקונטקסט שבו נבנו פלאי עולם אלה. כל אובייקט נחלץ מהמימד

ההיסטורי הממשי שלו וצורף לנראטיב היסטורי אחר, בדוי אך ממשי לא פחות. הקניון יוצר

את ההיסטוריה מחדש, מערב מוקדם ומאוחר. הזכרון נמחק מסביבת הקניון ומהבאים

לשעריו. סיפיריאנו אלגור רואה , כהרגלו את הדברים נכוחה : " לא יעבור זמן רב ואף אחד לא

( 186יזכור מה היה כאן קודם" )עמ'

כאמור, גם הנכנס לגור בקניון משאיר את חפציו הקשורים לעברו מחוץ לקניון.

משפחתו של אלגור משאירה את רכושה בחוץ וחבריה נכנסים " עם הבגדים שאנחנו לובשים"

(. מחכה להם דירה חדשה, שבה "הכל חדש" ללא עבר. הזמן בקניון עומד מלכת.204)עמ'

אין מקום למוות, ואין מקום ללידה )מרתה מגלה שבדירה החדשה שנכנסו לאיה בקניון "אין

מקום לתינוק"(.

תהליך זה של "השארת" העבר והזיכרונות מאחור, דומה למעשה היטהרות וחזרה

בתשובה. אכן בשיחה עם אלגור מעמיד סגן מנהל המחלקה את הקניון בדרגת אל בורא

(. לא רק ההיסטוריה228עולמות. "הקניון משווק מושלם של נכסים חומריים ורוחניים.." )עמ'

מתחדשת כאן אלא גם האלוהים ומעשה הבריאה.

ארכיטקטורה של הפרדה,עיר בתוך עירה.

הקניון מופיע בעיר כמבנה ענק, גדול יותר מכל בנין הנמצא בעיר. " היו שם רחובות

לאורך חומה מכאן ומכאן. והחומה גם לא היתה חומה אלא קיר של מבנה עצום, מבנה ענקי,

( הקנין מכיל בתוכו את העיר, הולך13מרובע, בלי חלונות בחזית החלקה, אחיד כולו." )עמ'

עמ'2007, תרגום אזולאי אריאלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב, סימולקרות וסימולציה בודריאר ז'אן, 1547

, הוצאת הקיבוץדיוניסוס בסנטר השתלשלות האירועים עד הקמת הקניון מתוארת בספר: ברגר תמר, 161998המאוחד,תל אביב,

11

ומתרחב, הורס את המרחב הסמוך לו מסביבו. ומתפשט הלאה וגדל ללא סוף, לכל הכיוונים,

כמין חטר שחור המעכל את הכל.

Victor Gruanנחשב כממציא הקניון כמודל טיפולוגי ובניני ופונקציונלי, התואם את

של העידן הקפיטליסטי. אחת ממטרותיו המוצהרות הייתה להכילShopping –תרבות ה

בתוך חלל הקניון, פונקציות ציבוריות המשמשות בדרך כלל את העיר:

“Shopping centers became, increasingly multi purpose town centers”17

הקניון, לשיטתו אמור היה להחליף את המרכז העירוני. הקניון כמודל חליפי לעיר

עצמה. ואכן כאשר הקניון שואב לתוכו את הפונקציות המסחריות היסודיות כל כך לחיים

העירוניים העיר מאבדת מחיוניותה..

בראיון עימה, קובעת מתכננת הערים, רחל הרמתי את האסון האורבני שהקניון מטיל

על העיר. בתארה את מצב העיר האמריקאית, עם התפתחות הקניון: " הרבה בעלי חנויות

סגרו את עסקיהם, הרחובות ששמשו מוקד מרכזי למסחר, הפכו שוממים. הקניונים שנראו

18פתרון כל כך טוב להחיות את פאתי הערים, יצרו בעיה קשה למרכזיה"

Marshal Berman.19 מזהה את הבניה היזמית מתוך הריסת הקיים כרוח המודרניות

בעולם המודרניסטי יציבות פירושה אנתרופיה ומוות איטי, ואילו ההתקדמות והצמיחה היא

דרך יחידה שלנו לדעת שאנו חיים. תהליך זה מתחיל בהכרה שהיצירה אפשרית רק לאחר

הרס, ומסתיים בשילוב הוויתו במרחב הציבורי. הרס העולם הישן לבניית חברה חדשה.

Berman מלווה בשחרור כוחות אפלים מעוררי אימה. כפי שמגדיר Bermanתהליך זה לפי

"הטרגדיה של ההתפתחות". הקניון לשיטה זו מגלם את התהליך הייזמי המודרניסטי באופןן

מתמיד ונצחי. הקניון לא רק מכיל בתוכו את העיר, אלא משמיד את העיר כמקור ליצירתו.

החברה החדשה שהקניון יוצר היא עצמה חיקוי המשמיד את המקור, סימולקרה של העיר.

סיפיריאנו אלגור מיטיב להבין זאת: "ההסבר הכי טוב של הקניון, יהיה אם נתייחס אליו

כמו אל עיר בתוך עיר...הקניון בתוך העיר אבל הוא יותר גדול מהעיר, וככה יוצא שהחלק

יותר גדול מהשלם, כנראה בגלל שהוא יותר גבוה מהבניינים המקיפים אותו, יותר גבוה מכל

בניין בעיר, כנראה מפני שבהתחלה הוא בלע רחובות, כיכרות, גושי בניינים שלמים" )עמ'

201 .)

חזית הקניון גדולה ומבטלת את קנה המידה האנושי.:

ארבעים הקניון הוא לא כל כך קטן ולא כל כך גדול, הוא מסתפק בהצגת מבנה "

על כמהנתההושמונה קומות מעל לפני הרחוב בהסתרת עשר קומות מתחתיו. הבה

הוא כמאה וחמישיםהצרותמספרים שיאפיינו את נפח הקניון ונאמר שרוחב החזיתות

, ובשלב זה לא נביא בחשבון,וחמישיםמטרים, ורוחב הרחבות מעט יותר משלוש מאות

בתחילת הסיפור, אם נתקדם עכשיו בחישובבפרוטרוטכמובן, את בנית התוספת שהזכרנו 17 Chung Judy Chuihua, Inaba Jeffrey, Koolahaas Rem, Leong Tsung Sze Ed. Harvard Design

School Guid of Shopping, Taschen ; Cambridge, MA : Harvard Design School, 2001, p. 384

16/3/1998 הנדווקר חיים, קניונים בלי ערים, הארץ, 18155 - 153 עמ' 1998, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב, דיוניסוס בסנטר ברגר תמר, 19

12

ממוצע גובה של שלושה מטרים לכל קומה, כולל עובי הרצפהכנתוןטיפה הלאה, וניקח

של מאהכולל, אם נכלול גם את עשר הקומות התת קרקעיות, גובה נמצא ביניהן, שמפרידה

המטרים של הרוחב,וחמישיםושבעים וארבעה מטרים. אם נכפול את המספר הזה במאה

, אם לא נטעה, ולא נשמיט או נתבלבל,התוצאהובשלוש מאות וחמישים של האורך, תהיה

וחמישה אלף מטרים מעוקבים, כמה סנטימטרים פחותושלושיםנפח של תשעה מליון ומאה

", פסיק יותר. הקניון, ואין אדם שיודה בכך בתדהמה, באמת גדול.פחותאו יותר, נקודה

(.77)עמ'

סאראמגו מתאר את גודל הקניון כתופעה של הנשגב, וזאת דווקא כאשר הוא מחשב

את גודלו . במספרים המודדים את מימדיו בלתי נתפסים. הוא יוצר הפשטה של הנשגב

מתייחס למבנה(Jameson)בקניון עקב חוסר היכולת לתפוס אותו בחושים.פרדריק ג'יימסון

"הכלים “ Hyperspace –. לטענתו מדובר במיבנה שהוא "חלל על" 20בעל מאפיינים דומים.

התפיסתיים של חלל על החדש הזה ...אינם עומדים לרשותנו , בין השאר משום שהרגלי

התפישה שלנו התגבשו בחלל מן הסוג הישן יותר, שאותו כיניתי חלל של המודרניזם העילי"

הממוקם בלב לוס אנג'לס, משמש כדוגמא למבנה מןWestin Bounaventuraמלון

הסוג הזה. מבנה זה אינו מייצג את הארכיטקטורה המודרניסטית הקאנונית, המנסה ליצר

שפה חדשה לעיר, אלא משתמש , מבחינה סמיוטית, בשפה הארכיטקטונית הפופולרית של

העיר האמריקאית. )אכן בנין זה פופולרי ותיירים רבים באים לבקר בו.(. אך אין הוא מקיים

דיאלוג עם העיר הנמצאת סביבו. החלל הפנימי של המבנה הוא "חלל טוטאלי, עולם שלם,

הכניסות לבנין מטושטשות ובלתי מורגשות, כמו במבני ציבור אחרים.21מעין עיר בזעיר אנפין"

אין הבניין מנסה ליצור קשר עם העיר אלא להתנתק ממנה. שהרי פתח הוא תמיד התפר בין

הפנים לחוץ, המקשר את חללו הפנימי של הבניין לסובב העירוני החיצוני. המבנה לא מנסה

להשתלב בעיר אלא מתנתק ממנה. באופן כמעט אלים. קירות הזכוכית של הבניין, בנוסף

לכך שאטומות למנסה להתבונן פנימה, אלא מהוות מראה היוצרת בבואה מעוותת לעיר

עצמה.

שעתוק הנוף העירוני, ודחיית העיר מלחדור–ג'יימסון מזהה בפעולה שיוצרת החזית

פנימה. אין בכך פעולה פאסיבית של הבנין אלא הצהרה אקטיבית של התנכרות המבנה

מהסובב אותו. בודיריאר מזהה את התכונה הזו באופן דומה " אין יותר ממשק פנים/חוץ.

22החזיתות רק משקפות את הסביבה ושולחות אליה את הדימוי שלה עצמה"

סאראמגו לא מתאר את הכניסה לקניון. הכניסה היחידה המתוארת היא כניסת שירות

מבוקרת, מאובטחת המאפשרת גישה לחללים מסוימים בקניון. במקום זה הקניון לא מאפשר

לאנשים להכנס באופן חופשי. הקניון מסנן באופן בירוקרטי/טכנולוגי את הנכנסים לתוכו. פנים

הקניון מנותק תמיד מן החוץ. ההפרדה בין הפנים לחוץ היא מהותית בטיפוס המבנה הזה.

, תרגום גינצבורג הירש, עדי,פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר ג'יימיסון פרדריק, 2057-64 עמ' 2001סדרת ליבידו, הוצאת רסלינג, תל אביב,

58 שם, עמ' 2181 עמ' 2000, תרגום קדישזון מור, הוצאת בבל, תל אביב, אמריקה בודריאר ז'אן, 22

13

ארכיטקטורה של הפרדה, סביבה מבוקרת ו"תחליפנוף".13

"מאחורי החלונות האלה שאי אפשר לפתוח אותם, הם אומרים שבשביל לא לשנות

את היציבות התרמית של מיזוג האויר, אבל האמת היא אחרת, מצידם האנשים יכולים

להתאבד, אם הם רוצים, אבל לקפוץ מגובה של מאה מטר לרחוב, זה יאוש בולט מידי לעין

(. סיפיריאנו טועה באבחנתו,78ומעורר את הסקרנות החולנית של העוברים ושבים..." )עמ'

מיזוג אויר הוא תנאי לקיום הקניון כמרחב סימולקרי, למרות שסיבת קיומו היא כלכלית. מיזוג

האויר מאפשר סביבה מלאכותית שלא נתונה לגחמות הטבע והאקלים.שליטה באקלים

הפנימי בשילוב של תאורה מלאכותית המבטלת את ההבדל בין יום ללילה, נוצרת סביבת

Shopping – בכל שעה משעות היממה. כך ה Shoppingצריכה אולטימטיבית המאפשרת

Time.הזמן נטו המוקדש לקניות( הוא אופטימלי(

עצם בנית חללי הצריכה בקניון גדולים יותר, נוחים יותר ומבוקרים יותר, מקשים על

ההיסטוריה של חללי המסחר מזהה תהליך של התנתקות מן23המבקר בו להימלט ממנו"

החוץ. מאז המחסה המוענק ע"י מבני הסטיו של האגורה היוונית ועד לגלריות באיטליה.

הקניון, עם המצאת מיזוג האויר מביא תהליך זה לקיצוניות.

חלל מלאכותי המבוקר לא רקEco-systemמיזוג האויר מוביל לתהליך של יצירת

במיזוג האויר שלו אלא גם יוצר "טבע מלאכותי" על כל גווניו.

"Shopping is ecology. In the eco-system of shopping where species

continuously breed, are born, adjust, mutate, age, and die, shoppers move through

the patches and corridors of shops looking for food, clothing, and toys, with senses

heitened like enimals searching the land for sustenance"24

סביבת המחייה של הקניון משכפלת באופן מלאכותי, את התנאים הטבעיים

והאקולוגיים עצמם, גם בתחומים אחרים: צמחיה, ריח, רעש ואפילו הרכב האוויר, וכל זה

נערך מחדש על מנת ליצור את התגובות הרצויות אצל המזמין. ה"תחליפנוף" -

Replascape25

" nature now exists in a technologically modified, or denatured, form. It has been reconstructed to mimic authentic nologically enhanced replication of landscape"26

משמשת כסימולקרה של העולםEco-systemבקניון, נשוא עבודה זו, מערכת ה -

אלא באירועים המדמיםShopping Timeמבחוץ. כבר לא מדובר ביעילות במעודדת את ה -

תופעות מזג אויר כגון, סופת שלג, גשם טרופי, טייפון וכו' . וכל זאת תמורת תשלום. " ובסוף

הגענו למלתחה ושם זרחה שמש זוהרת, שמש במלתחה פקפק מרסל, בשלב זה לא הייתה

(245שם מלתחה אלא אחו.." )עמ'

כך כהמשך לניתוק פנים הקניון מהנוף סביבו מייצר הקניון את הסביבה החליפית,

הטבע כמקור למימזיס מתבטל ואנו גם כאן נמצאים עם הסימולקרה.

23 Harvard Design School Guid of Shopping, , Harvard Design School, 2001, p. 93

24 ibid. p. 321 619תרגום שלי של המושג כפי שמופיע שם. עמ' 25

26 Ibid

14

הראיה מול המישוש, הממשי מול הוירטואלי.ז.

. " בקניון לא מרשים להביא כלבים, אכן לא מרשים להביא כלבים, ולא חתולים. רק

ציפורים בכלוב או דגים באקווריום, וגם אלה נפוצים פחות ופחות מאז המצאת האקווריומים

הוירטואליים, בלי דגים שיש להם ריח של דגים, ובלי מים שצריך להחליף. בפנים שוחים בחן

חמישים דגמים של עשרה מינים שונים וכדי שלא ימותו, יש לטפל בהם ולהאכילם כאילו היו

( חוש הראיה הוא החוש183יצורים חיים, וצריך להשגיח על המים הלא קיימים..." )עמ'

את הראווה כבעלת נטיה27המועדף בקניון במחיר חסך בחושים אחרים. תיאורו של גי דבור

להראות באמצעות תיווכים שונים המותאמים לכל צורך את העולם שהגישה אליו נחסמה.

וזאת על חשבון חוש המישוש שהיה מועדף בתקופות קדומות יותר. דבור טוען שההעדפה של

חוש הראיה וחסימת החושים האחרים נועדה ליצור הפשטה של הדברים ואובדן הממשיות

שלהם. במרחב כזה בו הראיה היא הכלי היחיד לתפיסת המציאות, לראווה ולסימולקרה יש

אפשרות לנוכחות יותר גדולה.

דבור ממשיך וטוען שהטיה של התרבות המערבית לראיה כחוש מועדף, היא גם

.28חולשתה. חולשה המנוצלת ע"י הראווה לדרדור החיים המוחשיים ל"כלל העולם העיוני"

אכן גם משל המערה של אפלטון עוסק במבט ובמשמעותו, ובאשליות שהוא יוצר. כמו גם

הקניון הסארמאגואי. המבט וחסרונו היווה כלי דומיננטי בתפיסת–ב"מערה" המודרנית

שבו חוסר מוחלט וקולקטיביעל העיוורוןהמציאות בספריו של סארמאגו, בולט הכך הספר

של חוש הראיה מוביל להתמוטטות התרבות )המערבית(, אנרכיה ואובדן כל רסן לדחפים

ויצרים של האדם. המבט בספר זה הופך להיות מן כלי של הסופר- אגו המרסן את האנרגיות

הלבידיונליות.

המבט מתורגם בקניון לסוגים שונים. מהמבט שמייצרת הראווה אל המבט הפנאופטי

הנובע משליטה ומייצר שליטה. קניון נשלט לכאורה ע"י מכשירי ניטור, מצלמות טלויזיה, אנשי

ביטחון הפוקחים עין. אמצעי המבט של הקניון נועדו גם לפקח על האנשים הבאים בשעריו.

בודיראר מוסיף טענה נוספת לגבי המעקב של הקניון אחרי המבקרים בו. גם המצלמות

כלולות במערכת המסמנים הקיימים בקניון. הן מייצרות אותות אל הנצפים. כך גם השלטים

המזמינים ומפתים מצד אחד, אך מצד שני גם הם עוקבים אחרי הצרכנים ומלווים אותם

במהלך השוטטות בקניון. כך הקניון דרך מכשיריו מקיים דיאלוג עם הצרכן.

תפקיד מכשירי הניטור נועד, לפי המסופר בספר, למנוע את האפשרות של מבט

נוסף, מעמיק מעבר למרחב הויזואלי הראשון הנראה. הקניון מייצר מנגנונים שנועדו למנוע

מהמבקרים להתבונן מעבר לחזיון הספקטקולרי שמייצרות הסימולקרות, מונעת את

הסקרנות האנושית מלהתממש, הסקרנות שהניעה את האדם שנחלץ מהמערה של אפלטון

לגלות את האמת מעבר לצלליות על הקיר. כאשר סיפיריאנו אלגור מנסה לראות מה יש

מעבר לדלת הנעולה, עוצרים אותו אנשי הביטחון ומתחקרים אותו. "אנשים צריכים ללמוד לא

.18 תזה 2001, תרגום רז דפנה, הוצאת בבל, תל אביב, חברת הראווהדבור גי, 2719שם, תזה 28

15

(243להיות סקרנים, לעבור בצד, לא לדחוף את האף למקום שהם לא מוזמנים אליו" )עמ'

ממד השליטה בקניון נועד , כמו הבקרה האקלימית, כמו הניתוק מן החוץ, ליצור סביבה

קיום חברת הצריכה.–נטולת הפתעות, מתוכננת למטרה אחת

גם כאן אפשר לטעון שהקניון הוא התגשמות המערה של אפלטון, אמנם האנשים לא

כבולים בשרשראות לכסאותיהם, אך קיימים מנגנונים חלופיים להגבלת שדה הראיה שלהם

על מנת להמשיך לחוות את האשליה שהיא בבסיסה ויזואלית ומטרתה לקיים את הצריכה.

הצרכן וסוד הדבורה ח.

(186" אתה הלקוח הכי טוב אך אל תגלה לשכן שלך" )עמ'

הצרכן הוא דמות וירטואלית בספר. אין כל מפגש או תיאור שלו, גם חווית הקניה לא

מתוארת. זאת למרות שכל הווית הקניון ואנשיו, לפחות באופן מוצהר, היא לשרת את הצרכן.

הקניון פונה לצרכן בשלטים מחוצה לו ובתוכו, הקניון מפתה אותו, מזמין אותו, מנסה ללכוד

אותו במלכודת הדבש המתרחשת בפנים חללו. הצרכן הוא מושא ההתייחסות אך הוא בעצם

נפקד בסיפור ונוכח רק באופן תיאורטי. יש ייצוג ומיפוי לרצונותיו )הסקר שערך מנהל

המחלקה בקרב הצרכנים בנושא התכנות מכירת פסלוני החימר שייצר אלגור.(

כל הדמויות המתוארות בקניון הן העובדים שבו ) השומרים, המנהל וסגן מנהל

המחלקה, ומרסל עצמו השומר שם(. אך מודגש על דרך השלילה שרק לצרכן יש זכות קיום

בקניון. הצריכה מעניקה לו את הלגיטימציה. "אבא, מה אתה עושה פה אם אתה לא קונה

( שואל בפליאה מהולה בחרדה מרסל את חותנו המטייל להנאתו במרחבי76כלום?" )עמ'

חלל הקניון.

ארנה קסין מגדירה את הקניון כזירה ציבורית, לא לאדם החופשי אלא לצרכן בלבד.

נוצרת בחברת הצריכה דמוקרטיה דמוקרטיה למיוחסים בלבד אלה שכספם בכיסם, והם

חלק מהקונצנזוס החברתי המעודד צריכה. "אין בה מקום לעניים, חסרי בית ואנרכיסטים,

למוזיקאי רחוב למקבצי הנדבות, לבעלי חנויות קטנות וסתורות, לבעלי מלאכה ליצרנים

נוכחותו הבלעדית של הצרכן מעלימה את העובדים בקניון.29קטנים לבטלנים או לאנשי רוח"

העובד של "מולך הצריכה" לא נתפס כלל כסובייקט בעל זכויות. הוא נוכח נפקד במערכת

הקפיטליסטית הצרכנית הקיימת.סאראמגו עושה כאן פעולה הפוכה, בעצם הממשות של

העובדים , הצרכן הוירטואלי הופך כך להיות חלק מהקניון יצור חסר צורה מוגדרת אך שהכול

מתייחס אליו.

מצד שני קיימת התייחסות חד ממדית לצרכן. גם הצרכן לא מתקיים כסובייקט מחוץ

לתפקידו כמעביר כסף מכיסו לכיס הקניון. אין לו צרכים אחרים מוכרים, זולת הצורך שלו

לקנות. גם כאן אין הוא בר החלטה היות והקניון קובע מה הוא צריך.

"סוד הדבורה"

40 עמ' 2006,הוצאת בבל, תל אביב, במרחק הליכה, חיבור על תרבות הצריכהקזין ארנה, 29

16

"היינו מוכרים לך כל מה שאתה צריך אם לא היינו מעדיפים שתצטרך מה שיש לנו

(220למכור" )עמ'

בשיחה עם אלגור מביע סגן מנהל המחלקה את ספקנותו לגבי ערך השימוש של

בובות החרסינה שאלגור ייצר. ערך השימוש באופן כללי מתואר כהפכפך ולא יציב. ויש לודא

שאין הוא נמצא הרבה מעל או מתחת לערך החליפין שלו. וכששאל אלגור מה יעשו אם זה

יקרה, עונה הלה בתשובה תמוהה ולא מובנת " הרי אינך מצפה שאגלה לך את הסוד של

הדבורה" ומול הטענה של אלגור עונה סגן המנהל בתשובה שמזעזעת אותו :"אתה צודק, סוד

(. אלגור משער, כנראה בצדק, שסוד הדבורה188הדבורה לא קיים אך אנו יודעים אותו" )עמ'

הוא היכולת של הקניון להחדיר בלב הצרכן את הצורך המדומיין בסחורה גם אם צורך זה לא

נמדד בערך השימוש הממשי. כך מעלה הקניון נומינלית אך לא מהותית את ערך השימוש

דיאלוג זה בין סגן מנהל המחלקה לבין אלגור מבהיר את תפיסת30ולפיו את ערך החליפין.

האובייקט הנסחר במרחב הסימולקרי של הקניון.

בהמשך הטענה המרכסיסטית המעמידה את הסחורה במתח בין ערך השימוש שלה

את הצרכנות באוסף פעולות הנוגעות לסחורה: בחירה,C. Campbellלערך החליפין. מזהה

רכישה, שימוש, תחזוקה וסילוק. כלומר פעולות הצריכה מזוהות במישור האישי המשוות את

הצריכה לרכישה עצמה כאקט פרקטי וכלכלי. אך נראה שטענותיהם של ז'אן בודריאר וגי דבור

31מזוהות יותר עם תופעת הצרכנות שמייצג ומאפשר הקניון.

בודריאר מבקר את הטענה המרכסיסטית וטענתו היא שיש עוד שני פרמטרים נוספים

הקובעים את ערך האובייקט. בנוסף לערך המימוש שבו נתפס האובייקט ככלי, ולערך

החליפין שבו נתפס האובייקט כסחורה, יש להוסיף את ערך החליפין הסימבולי שבו משמש

האובייקט כסמבול, וערך הסימן שלו שבו האובייקט מייצר סימנים שהם בעצם נצרכים ולא

האובייקט החומרי. כך האובייקט נצרך לא רק לפי נחיצותו וערך השימוש האוטנטי שלו, אלא

גם לפי יכולתן לסמן מעמד ויוקרה.פעולת הצריכה לעומת זאת היא פעולה חברתית ולא

אישית. זיהוי פעולת הצריכה כפעולה חברתית, מאפשרת לפעולת השיווק לפעול. אנו קונים

מוצרים לא רק בגלל הצורך הפרקטי שלנו בהם, אלא בגלל המעמד או היוקרה שרכישתם

תעניק לנו. כך בעצם נוצר הצורך ביוקרה, סימון מעמד מותגיות ואופנתיות. אנו קונים "ליוויס"

ולא קונים מכנסיים.

לעומת זאת טענתו של דבור קרובה יותר לרוח הספר. הסחורה כבר לא מספקת את

ערך השימוש, אלא נובעת מתוך "הישרדות צרכנית" המתדלקת באופן מתמיד את תחושת

המחסור הקיימת אצל הצרכן באופן אבסורדי בתקופת השפע. מחסור שהוא כוזב היוצר

הראווה כצרכנות מושוות32התמכרות. "כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך"

ערך האובייקט– שימושיותו של האובייקט המבוססת על תכונות הטבועות בו. ערך חליפין –ערך השימוש 30.קפיטלהנמדד לפי עלות תהליכי הייצור שלו. מושגים שנהגו ע"י מרקס אשר נמצאים בבסיס הדיון ב

על השוני בהשקפות לגבי החברה הצרכנית בין קמפבל לבודריאר ראה 31Clarke David B.,The Consumer society and the Postmodern City, Ruotlidge, London and NY,

2003 .21, תזה חברת הראווהדבור גי, 32

17

לסם האופיום המוחדר לורידי החברה שאינה חדלה להכיל ולמלא את המחסור הבדוי. כך

נוצר מצב שערך החליפין התלוי בערך השימוש הופך לנהל אותו ולקבוע את רמתו.

כך נוצר מצב שהקניון קובע את צרכי הצרכן, וגורם לו את הצורך הבלתי נכבש לקנות

אותו. חברה צרכנית היא חברה המכורה לקניות. קיימת בתוכה תמיד התחושה של החוסר

ורעב לרכוש עוד ועוד מוצרים כאשר לא תמיד אנו באמת נזקקים להם. חברת טלפונים

סלולריים לדוגמא תוכל לשדרג את "דור" הטלפון משלישי לשלישי ומחצה בזמן שבקושי

הצרכן הצליח לדעת להשתמש בטלפון הסלולרי מהדור הראשון.

הקדר כאנטי- תזה לצרכןט.

סיפיריאנו אלגור מופיע כאן כדמות המפקפקת באופן תדיר באספקלריה שהקניון

מציב מולנו. דמות האדם היושב על אדמתו וממשיך לעבוד בעבודה שעבדו אבותיו. אדם

שרואה את הדברים נכוחה ומחפש את המבט הנוסף, המעמיק, מעבר למבט הראשון. דמותו

מקבילה לדמותו של האדם הנחלץ מהמערה של אפלטון לחוות את המציאות מעבר לצלליות

המוטלות על הקיר.

אלגור הוא אדם העוסק באדמה, וממנה הוא בורא את הדמויות המאפיינות את בובות

החימר הנצרפות בתנור. מקצוע הקדר מופיע כאן כתחום קמאי שבו האדם חובר לאלוהים.

אותו אלהוים שברא את האדם מהאדמה.דמותו של אלגור בולטת בממשות שלה. זו דמות

הנוגעת בחומר, חווה את כל החושים. מקיימת מגע עם הסביבה דרך חושי המישוש, הריח,

והטעם. בניגוד ליצירי הקניון, אין הוא מסתפק במבט אלא בודק את הדברים בחוש שאבד

בקניון, חוש המישוש. אין הוא מעמיק בתיאוריה, ספרייתו דלה אך חכמתו היא חוכמה

אימננטית הבאה ממנו באופן אוטנטי.

ממשותו של אלגור בולטת מול הוירטואליות וחסך החושים המתקיים בקניון. ממשותו

גם מאופיינת בהכרתו בחוסר השלמות האנושית. אדם נתפס כאן כטעות בייצור של אלוהים

(. כך גם מוצריו שהם מושלמים בחוסר השלמות שלהם ובפגמים המופיעים175-177)עמ'

עליהם, וזאת מול הרפליקות האימנטטיות הנמכרות בקניון.

ממשותו של אלגור מתבטאת בהתעקשותו להיות חלק משרשרת היסטורית. הלבטים

בנושא הריסת התנור בחצר ביתו, בניגוד למנהל הפרקטי הזורק כל דבר לא נחוץ. אלגור רואה

באמצעי הייצור שלו יותר מאשר מכונה אלא מזהה בה ערכים נוספים. בניגוד לבתי החרושת

המנוכרים ותהליכי הייצור המפורקים, אלגור ובני ביתו מנהלים תהליך ייצור מסורתי מאוחד.

העבודה כאן עדיין פעולה תרבותית וחברתית. פעולה המאחדת את בני האדם ולא מפוררת

אותם.

"סובייקט הצרכן"–מול הריבוי הסימולקרי של הקניון המצמצם את הסובייקט ל

ולממד אחד ויחיד והוא הצריכה. מול כל אלה מסמל סיפיריאנו אלגור את האדם החופשי,

הרב גוני, המנתח את הדברים באופן רציונלי ומקבל בהתאם לכך החלטות להמשך. לפיכך,

18

רק הוא כאדם מודרני יכול לעזוב את הקניון. מאדם נטוע על אדמתו הופך סיפיריאנו אלגור

להיות נווד בדרכים המוכן לממש את עצמו במקום אחר.

33 " אנשי המערה זה אנחנו". – סיכום י.

אין עוד דבר כזה!   קניון ארנה -קווי ומספר תשלום ללא תת- קרקעיים חניה מפלסי עומדים בקניון מבקרי ונוער. לרשות לילדים ייחודיים בילוי ומתקני קפה חנויות, מסעדות, בתי מגוון ארנה, מחכים בקניון המבקרים אלפי לעשרות

אטלקיות בערים המצויים וכיכרות רחובות בהשראת מעוצבובילוי, קניות ארנה, כמרכז . קניון...."""

מיטב את המציעים מהודרים עסק בתי 150 עוצבו הרקע חווית התיכון. בצד הים לחופי הנושקות

עלית ומתנות, תכשיטי אופנה האופנה, הנעלה, אביזרי בתחום הוובינלאומיים המקומיים המותגים

מרקחת, ובית מרקט לבית. סופר שירותים חנויות מגוון עם יחד בעולם. אשר המובילה מהשורה

. הישראלית הצרכנות צרכי את משלימות

ומגוון של בתי קפה ומסעדות )מתוכם כשרות(, דוכני מזון מהיר ולבלייני הצמרת- פאבים

קמים לצד החנויות במפלסי המסחר ובמפלס הטיילת, בהםומהמובילים בישראל. כל אלו ממ

יושבים הסועדים מטרים ספורים ממימי הים התיכון ונהנים מהניחוח הבינלאומי ומהנוף

...הציורי והקסום

במהלך המופלאה והרמוניה הזועם טורנדו על האגדה סיפור תוך אל ומרתק אתגרי שייט- טורנדו

, מגווןהמשפחה לכל והרפתקני מרגש עולם אתגריות משימות ומבצעים איים8ב- מבקרים השייט

הולדת ימי ברובים, סימולטור, פרסים, חדרי יריות הופעות, גלרית אטרקציות, ג'מבורי, במת של עשיר

מדליקות הפתעות ועוד ! 

ארנה לקניון באינטרנט )פרסום מודעת " )מתוך באטלנטיס החברים כל עם הולדת ימי לחגוג גם ניתן

בהרצליה.(

לעיל המתוארות סאראמאגו. החוויות שיצר הקניון של התגשמות הוא בהרצליה ארנה קניון

כפי 34שופינג לעשות בג'ונגל טיול באמת, אחרי אפשר זה דומה. בקניון סימולקרי עולם יוצרות

טרופיות הילדים. סופות להנאת הקניון מפלאסטיק, בתוך גשם ה"יערנה", יער על קזין ארנה שכותבת

ולהורים. גזעי לילדים מהנה אך מבהילה חוויה ליצור דקות ארבע למשך עולות כמעט- ריאליסטיות

מסתפקים היינו אמיתיות..."אם החיות רק משי עשויים מוקצף, והעלים קלקר העשויים עצים

העלים". את גומרת "הייתה הלשלשת האמיתית בצמחיה

אין ים. אך של נוף בתמונות צבועים ותקרותיו קירותיו וגלים. כל ים מדמה הארנה קניון

דימוייו, לים, מקור מתכחש הקניון. הקניון מדפנות10 הנמצא הים של ביותר הקטנה ולא נוכחות

ומסרב נסוג שלא למקור הסימולקרה בין הסמוי המאבק , הרפלקנט. מןשלו הים את להציג ומתעקש

שלו. המסמן בפני להתבטל

)סטארק. פיליפ הבינלאומי המעצב שם, עיצב הדיירים אביב, במועדון תלYOO בפרוייקט

Starck)לחומו, החוסים האנשים את סביבו לכנס אמור כלל בדרך זה המסורתי. אח האח את

בקיר הקבועיםL.C.D מסכי לשני הופך האח הזרדים. כאן פיצוחי לרעש ומקשיבים בלהבה ומתבוננים

כך טען סיפיריאנו אלגור בפני בני משפחתו כשהודיע להם שהוא עוזב. 3328.7.2003 קזין ארנה, אחרי הטיול בג'ונגל נעשה שופינג, הארץ, 34

19

תמונה משמעות ונטולת חום נטולת אחר. להבה במקום מדורה של להבה מעגלי בלופ מוקרנת ומהם

אחרים. חושים חשבון על בלבד הראיה "עיוני" בחוש באופן הנתפשת סימולקרה הקיר. אכן על נעה

Classical, Minimal, naturalmסגנונות: ארבעה לפי הפרוייקט דירות את מעצב סטארק

Calturalלו. לפי המוצעות מזהויות אחד את עליו לעטות זה, מוזמן בפרוייקט דירה הרוכש הלקוח

הנסתר, אלא המקור, האובייקט את מחליפה לא הסימולקרה זה דירתו. במצב תעוצב זה סגנון

הדברים וכל הסובייקט, אישיותו, זכרונותיו, חלומותיו של עצמו. זהותו הסובייקט את מחליפה

שתהיה. ככל שטחית אחת למילה מצטמצמות אותו המגדירות והתכונות

תחום לכל החוצה פורץ הקניון, אלא אמות בדלת כבר מסתגר לא הסימולקרי, הצרכני המרחב

נראה בריבוי. הריבוי ולא בצמצום עוסקת בקניון ביטוי המקבלת הצרכנית החברה בחיים. אכן פן ולכל

פנים של שבעתיים. הריבוי גדול הצמצום סימולקרות, אך של כוזב הוא העין. הריבוי את המושך באופן

החיים את ומחליף העיר את מחליף פנימנ. הקניון החוץ המקור, שאיבת מביטול נוצר הקניון

הכל מהם. החוויה הנוצרות מהסימולקרות יותר עשירים תמיד יהיו ממשיים חיים הממשיים, אך

הוכח העבודה פרקי ולהטעות. לאורך לטעות שעלול מבט מכל יותר עשירה תמיד תהיה חושית

במרחב. היחידה הלגיטימית כאישיות הצרכן – ליחיד וההגעה הצמצום

כמו הקניון פעילותו. אך ואת אותו שינתה תחילה בקניון? אמנם שהתגלתה המערה גורל ומה

היא מסוימת תופעה של ההוקעה בתוכו. כמו עצמו של השלילה את גם מכיל מודרני פוסט מרחב כל

של חשיפתה ועצם35ממשות. של תוקף משנה לתופעה נותנת היא מהתופעה. להיפך חלק עצמה

יוספה שטוענת וכפי36בה." הכרוכה המשמעות את בקניון. משמיד מוזיאלי למוצג והפיכתה המערה

לרפרנטים ולא אחרים לסימנים מתייחסים הסימנים כל שבו סימולקרה של "בעולם – לישיצקי

מאליה..." מתבטלת האפלטוני המערה משל של במציאות. משמעותו

אפלטון, מערת של לקהל פתיחה "בקרוב: הקניון של נוסף בשלט מסתיים הספר סוף ואכן

החלה. " הכרטיסים בעולם, מכירת בלעדית, יחידה אטרקציה

. ו. רשימה ביבליוגרפית

1. Chung Judy Chuihua, Inaba Jeffrey, Koolahaas Rem, Leong Tsung Sze Ed.

Harvard Design School Guid of Shopping, Taschen ; Cambridge,

MA : Harvard Design School, 2001

2. Ventury Robert, Scott Brown Denis, Learning From Las Vegas, MIT Press,

Cambridge, Massachusetts, London, 1972 20 סימולקרות וסימולציה, עמ' ראה התייחסות בודריאר לפרשת ווטרגייט. בודריאר ז'אן, 3516 שם עמ' 36

20

3. Clarke David B.,The Consumer society and the Postmodern City, Ruotlidge,

London and NY, 2003

4. , תרגם טבעון מרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב,המערהסאראמאגו ז'וז'ה,

003

5. 1998, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תל אביב, דיוניסוס בסנטרברגר תמר,

6. , תרגום פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחרג'יימיסון פרדריק,

2001גינצבורג הירש, עדי, סדרת ליבידו, הוצאת רסלינג, תל אביב,

7. 2000, תרגום קדישזון מור, הוצאת בבל, תל אביב, אמריקהבודריאר ז'אן,

8. , תרגום אזולאי אריאלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד,סימולקרות וסימולציהבודריאר ז'אן,

2007תל אביב,

9. , 2002תרגום פז עידית, הוצאת בבל, תל אביב, No Logoקליין נעמי ,

10. 2001, תרגום רז דפנה, הוצאת בבל, תל אביב, חברת הראווהדבור גי,

11. 2006,הוצאת בבל, תל אביב, במרחק הליכה, חיבור על תרבות הצריכהקזין ארנה,

12. 28.7.2003קזין ארנה, אחרי הטיול בג'ונגל נעשה שופינג, הארץ,

13. , תרגום צ. דיזנדרוק, הוצאת מצפה, תל אביב, המדינה, כרך שני, ספר ז'אפלטון,

תרצ"ו

14. 32-34 עמ' 1993 , 43, סטודיו משל המערה והקולנועלושצקי יוספה,

15. 16/3/1998, הארץ, קניונים בלי עריםהנדווקר חיים,

21