אוניברסיטת תל אביב

הפקולטה לאמנויות

בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי

התארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיורי בתל אביב

מגישים: אור אלכסנדרוביץ'

יפית בן ארי

תומר ברגמן

גליה גור

ענבל וולטר

מאיה טופול

רוני כספי

מיטל שחר

מוגש לפרופ' אלינער ברזקי

במסגרת הסמינר "קהילה וארגונה"

2001שבט התשס"א, פברואר

2

תוכן

עמוד

3 מבוא .1

4 תולדות שכונת מונטיפיורי .2

8 נת מונטיפיורינתונים סטטיסטיים על שכו .3

12 התארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיורי .4

14 סיכום .5

16 נספח א': סקר בנינים ושימושים בשכונת מונטיפיורי .6

22 נספח ב': מפות שימושים של שכונת מונטיפיורי .7

25 נספח ג': תמונות .8

30 נספח ד': ראיונות עם אנשי שכונת מונטיפיורי .9

36 נספח ה': אירועים דומים מהספרות .10

3

מבואמבואמבואמבוא

שכונת מונטיפיורי (המוגדרת כשטח שבין דרך השלום בצפון, רח' יצחק שדה בדרום, נתיבי אילון במזרח ודרך

פתח תקוה במערב) היא שכונת מגורים המעורבת בשימושים מסחריים, משרדיים ותעשיתיים שונים. השכונה

לו). בעוד החלק הדרומי משמש בעיקר נחלקת, למעשה, לשני אזורים נפרדים (צפונית לרח' ישראל ב"ק ודרומית

אכסניה למוסכים ולתעשיה זעירה, מערב החלק הצפוני בעיקר בין מגורים, שטחי משרדים ושטחי מסחר. מרבית

החלקות בשכונה הן בבעלות פרטית.

עבודה זו תבחן את הארגון הקהילתי של תושבי השכונה ותתמקד בחלקה הצפוני של השכונה, שהוא, למעשה,

התפרסותה המקורי. למרות תהליך ארוך של נטישת תושבים ממשיכים להתקיים בשכונה חיים קהילתיים, שטח

על אף שלעתים נדמה כי רשויות התכנון כבר חרצו את דינה לשבט. השטחים האטרקטיביים שהיא תופסת

קים. אנו מקווים וסמיכותם למע"ר המתהווה על גדות האילון מחייבים, לכאורה, את הפיכת השכונה למרכז עס

כי הנתונים שיובאו להלן יעוררו את המחשבה שמא אין זה הפתרון היחיד למצבה.

ההסטוריה של המקום ושרידים –העבודה תתמקד במספר היבטים הנוגעים לחיי הקהילה בשכונת מונטיפיורי

ת הנוף הפיזי של הסטוריים של העבר; נתונים מספריים על האוכלוסיה ועל הבניה למגורים במקום; וסקיר

השכונה המשמש זירה לפעילות קהילתית. בנוסף, נערכו מספר ראיונות עומק אישיים, ששלושה מהם מובאים

כאן, כדי לקבל נקודות מבט אישיות ומגוונות על עברה של השכונה ועל המתרחש בה היום. כן יובאו שתי

וכחי בשכונה ועל פתרונות אפשריים.דוגמאות מן הספרות שניתן להשליך מהן באופן חלקי על המצב הנ

4

תולדות שכונת מונטיפיוריתולדות שכונת מונטיפיוריתולדות שכונת מונטיפיוריתולדות שכונת מונטיפיורי

על ידי רבי יהודה הלוי 19-ראשיתה של שכונת מונטיפיורי בפרדס שנשתל בשנות הארבעים של המאה ה

על ידי סר משה מונטיפיורי, על מנת שיעובדו בידי יהודים. מעבדי 1855מראגוזה. אדמות הפרדס נקנו בשנת

ספר פעמים, כאשר אדמותיו נותרות בבעלות "קרן מזכרת משה" שטיפלה בעניניו של הפרדס התחלפו מ

, כנראה בשל הכשלונות המתמשכים בעיבודו ובהפקת רווחים ממנו, נמכרו 1923מונטיפיורי בארץ. בשנת

האדמות לה"ה שפאק ושות', תוך התנייה כי השכונה תקרא על שם מונטיפיורי. העליה לקרקע החלה בשנה

ר מכן. שלאח

רח' הרב קוק (כיום –רח' איסרליש ומעבר לו פרדסים; בדרום –גבולותיה המקוריים של השכונה היו: בצפון

דרך פתח תקוה –נתיבי אילון); במערב –נחל המוסררה (כיום –רח' ישראל ב"ק) ומעבר לו פרדסים; במזרח

מ"ר, 400-250מגרשים בני 205-י וערב לומעבר לה המושבה הטמפלרית שרונה. שטח הפרדס חולק בשיטת שת

שדירות יהודית). השכונה היתה –כאשר במרכז השכונה תוכנן רחוב רחב יותר שנקרא שדירות התקוה (כיום

, אז סופחה, בעקבות בקשת תושביה, לעיר 1943ישוב עצמאי המנהל את ענייניו באמצעות ועד נבחר עד ליוני

תל אביב.

וכלוסיה ברמה כלכלית בינונית עד נמוכה, בעיקר של עולים מרוסיה, פולין, גרמניה, מלכתחילה גרה בשכונה א

ויותר מאוחר גם מלוב (משם הגיעה אוכלוסיה מסורתית בעיקרה). אלה קנו חלקות, ובנו עליהן צריפים ולאחר

ששימשו מכן בתי לבנים בני קומה אחת. בחצרות בתי המגורים פתחו התושבים עסקים ובתי מלאכה זעירים

באמצעות מגדל המים העומד בה עד היום. לב השכונה היו 1934לפרנסתם. אספקת המים לשכונה נעשתה משנת

שדירות יהודית, אשר שימשו כמקום המפגש העיקרי לתושביה.

נפש. באותה תקופה היו בשכונה, 2564משפחות שמנו 683נספרו בשכונה 1941במפקד שנערך בשכונה בשנת

חדרים. בנתונים, 900-צריפים, בסך כולל של כ 116-בתים ו 163חלקות, ובהן 270דונם, 133פני שהשתרעה על

המובאים בדו"ח שערכה עיריית תל אביב לקראת סיפוח השכונה, נכתב עוד כי "הצפיפות הנוכחית בשכונה אינה

מאפשרת הוספת אוכלוסיה מן החוץ".

קה את צרכיה בעצמה. הערים הסמוכות תל אביב ויפו סיפקו לה שכונת מונטיפיורי היתה מראשיתה שכונה שסיפ

בעיקר שירותי חינוך, בידור ותרבות, אולם השכונה לא שימשה יעד (תעסוקתי, מסחרי או אחר) לתושבי תל

אביב ויפו, מלבד כנקודת עצירה בדרך לפתח תקוה. היציאה מן השכונה לתל אביב וליפו הצריכה נסיעה

ולם נראה כי זו לא ענתה על הצרכים. ככלל ניתן לומר כי השכונה לא היתה במשך שנים בתחבורה ציבורית, א

5

חלק מ"המרחב הקוגניטיבי" של תושבי תל אביב, לא רק משום שסופחה לעיר בתקופה מאוחרת, אלא בעיקר

בשל ניתוקה הפיזי מהעיר ובשל אופיה האוטרקי.

לתל אביב, ניתן לקבל תמונה נאמנה על העירוב , לקראת סיפוחה של השכונה1943מסקר שנעשה בשנת

המוחלט שהתקיים בשכונה בין שכונת מגורים לאזור של תעשיה זעירה. במקום פעלו מגוון רחב של עסקים,

14החל בבתי יציקה ומפעלי כימיקלים, עבור בנגריות ומסגריות, וכלה במוסכים ורפתות. כן פעלו בשכונה

שתי מאפיות, שלושה קיוסקים ומספר מסעדות עממיות. חלק מן העסקים שימשו חנויות מכולת, שני אטליזים,

כספקי מוצרים עבור אנשים מחוץ לשכונה.

מוסדות הבריאות היו מרפאה אחת של ועד השכונה, מרפאה של קופת חולים של ההסתדרות, טיפת חלב ובית

חום החינוך ניכר היה מחסור: מרקחת. שירותי אשפוז התאפשרו רק בבית החולים הדסה שבתל אביב. בת

בשכונה פעל רק בית ספר אחד (בי"ס יסודי של "המזרחי") ובו שני מורים ו"חדר" של יוצאי לוב. משום כך

נאלצו הילדים והנערים לעשות דרך ארוכה מדי יום לתל אביב כדי ללמוד בה בבתי ספר. ספריה מקומית פעלה

וכמועדון. שלושת בתי הכנסת שהתקיימו אז בשכונה (והכילו בבית ויצ"ו, מקום ששימש גם כאולפן לעברית

בית הכנסת הכללי, בית הכנסת המרכזי ובית הכנסת של עולי –מקומות ישיבה) קיימים בה עד היום 850- יחדיו כ

לוב.

החלה "זחילה" של תל אביב מזרחה. שכונת מונטיפיורי היתה משכונה המרוחקת 1948-לאחר קום המדינה ב

שכונה הנמצאת לא רחוק מלבה. הפרדסים שהקיפו אותה פינו את מקומם לבניה מוסדרת בחלקה של מהעיר ל

סביבת רח' המסגר ויצחק שדה), ושל מבני משרדים וממשלה מן העבר –מוסכים ומבני תעשיה בדרומה (כיום

זה של תל אביב השני של דרך פתח תקוה (הקריה, אזור השוק הסיטונאי). למרות הקרבה הפיזית היחסית למרכ

המשיכה השכונה לשמור על סגירותה ביחס לעיר, משום שהמגורים שבה לא באו כחלק מרצף של בניה למגורים

בתל אביב. הדבר דווקא הוסיף ללכידותה, שניכרה בפעילותו של ועד השכונה והגיעה לידי ביטוי מובהק

שנה להווסדה. 40במלאת 1966בחגיגות שנחגגו בה באפריל

בה בעת, החלו לחדור לשכונה מוסכים ובתי מלאכה, אשר בניגוד לעבר הטרידו את התושבים ולא שימשו אולם,

העלה ועד השכונה בפני העיריה מספר בעיות, בראשן פתיחת מוסכים בתוך גבולות 1966אותם לפרנסתם. בשנת

בדים בתוכה. הועד דרש שכונת המגורים (רח' ישראל ב"ק בדרומה ורח' איסרליש בצפונה) וחניית רכבים כ

להגדיר את השכונה כשכונה למגורים בלבד וקרא שלא לאפשר חדירה נוספת של מטרדים. המלחמה במטרדים

, אז הזדמן לראשי השכונה להיות נוכחים בהצגת תכנית אב שגובשה 1968אלה קיבלה תפנית מפתיעה בשנת

ה כאזור תעשיה. הדבר עורר את ועד השכונה באותה תקופה לתל אביב, ונדהמו לגלות כי שכונתם סומנה כול

6

לשלוח מכתבים נרגשים לבכירים בעיריה בנסיון למנוע את רוע הגזירה. אולם, הגם שנענו כי למעשה אין מקום

, וכי מטיבן של תכנית שהן עוברות שינויים ועיבודים 2000לדאגתם משום שמדובר בתכנית אב לשנת

צא מן העיריה קול נחרץ שקבע כי השכונה תמשיך לאורך זמן לשמש המתמשכים על פני זמן רב, הרי שלא י

כשכונת מגורים.

שנות השבעים היו קו פרשת המים בתולדות השכונה. הקמת נתיבי אילון (במקומו של נחל המוסררה) הוסיפה

על מטרד חמור בדמות כביש מהיר שלא נעשה כל נסיון לצמצם את השפעותיו השליליות (רעש, זיהום אוויר)

השכונה. בנייתו של בית קלקא (בנין משרדים הממוקם על דרך פתח תקוה בצדה הצפוני של השכונה) סימנה

תחילתו של עידן חדש בתולדותיה, שבא במקביל לחילופי דורות בקרב תושביה. מחד גיסא חלה ירידה במספר

מצב הכלכלי, הזדקנותה של התושבים שנבעה מסיבות שונות (מעבר לאזורים אטרקטיבים יותר בשל שיפור ב

תחילה –האוכלוסיה המקורית, הגירה מועטה לתוך השכונה), ומאידך גיסא החלה חדירה של משרדים לשכונה

אישרה עיריית תל 1979לדירות מגורים ולאחר מכן לבניני משרדים שהוקמו במקומם של בניני מגורים. בשנת

בנייה למשרדים, תוך דרישה לקיים שימוש אחיד שמטרתה המוצהרת היתה עידוד 1602אביב את תב"ע

140%בבנינים. התכנית העניקה אחוזי בניה מוגדלים לבניה למשרדים ביחס למגורים במרבית שטחי השכונה (

לבניני מגורים), ועל אף 150%-לבניני משרדים ו 160%-א' ל1602; מאז שונו האחוזים בתב"ע 120%לעומת

במגורים בשכונה, הרי שלמעשה הביאה לנטישה מוגברת של תושבים שלכאורה לא באה התכנית לפגוע

ולהריסה של המרקם השכונתי שהתקיים במקום. הראיה הטובה ביותר לכך היא העובדה כי מאז ועד היום לא

נבנה במקום אפילו בית מגורים אחד, לעומת עשרות (!) בניני משרדים.

וג האוכלוסיה המתאים לשכונה הוא כזה שיהנה ממיקום קרוב נקבע כי "ס 1997במזכר פנימי של העיריה משנת

למרכז ולשרותים המוצעים בו, אך גם אינו זקוק לשרותי ציבור בכל המגוון הנדרש לשכונת מגורים רגילה".

פירושם של דברים אלה הוא כי העיריה ממשיכה לדבוק במדיניות העדפת המשרדים על פני המגורים בשכונה

ות הגדולות שמניבים המשרדים ממסי עיריה), על אף שברור לה כי גרעין מגורים ממשיך, (כנראה בשל ההכנס

איש) מאוגדים 450-חרף מדיניותה המתמשכת, להתקיים בשכונה. התושבים המעטים שנותרו בשכונה כיום (כ

מענה בועד השכונה שדרישתו העיקרית היא חיזוק השירותים השכונתיים, הגדלת השטחים הציבוריים ומתן

לבעיות החניה ולבעיות הנגישות לשכונה ברגל, תוך תמיכה בעירוב שימושים בשכונה כל עוד אין הדבר מהווה

מטרד לחיי התושבים. בתקופה האחרונה עברו שדירות יהודית שיפוץ שכלל הנחת ריצוף חדש וסלילה מחודשת,

מתחתן. כן שופץ חלקו הצפוני של בעקבות העברת קו מתח תת קרקעי לתחמ"ש דרום הקריה במנהרה שנחפרה

רחוב איסרליש והוצבו בו ספסלי ישיבה רבים. למרות זאת, בהסתכלות כוללת על המצב בשכונה, נראה כי

7

העיריה אינה נסוגה בה מכוונותיה לדחוק את המגורים מחוצה לה, ולצרף אותה, בעתיד, למע"ר הדרומי

עזריאלי ואת הפרויקטים המתוכננים בדרום הקריה המתפתח במערב האילון, וכולל, בין השאר, את מרכז

ובמתחם השוק הסיטונאי. חלק ממגמה זו היא התכנית המוזרה שהועלתה בחברת נתיבי אילון לחבר, באמצעות

גשר לכלי רכב, את שדירות יהודית לרח' יגאל אלון שמן העבר השני של האילון, תכנית שעלולה לגרום נזק בלתי

.הפיך ללבה של השכונה

8

נתונים סטטיסטיים על שכונת מונטיפיורינתונים סטטיסטיים על שכונת מונטיפיורינתונים סטטיסטיים על שכונת מונטיפיורינתונים סטטיסטיים על שכונת מונטיפיורי

, על סמך תזכיר של ועד השכונה, 1933איש. בשנת 50-עם הווסדה של שכונת מונטיפיורי עלו על הקרקע כ

צריפים. צמיחתה המהירה של השכונה נמשכה 42-בתים ו 115-נפשות, שהתגוררו ב -850מנתה השכונה כ

נמנו 1941. כאמור, במפקד האוכלוסין המקיף שנערך בה בשנת 1943לפחות עד לסיפוחה לתל אביב בשנת

נפשות למשפחה), רובם הגדול ממוצא אשכנזי. על פי דו"ח ועדת הסיפוח נוספו 3.75נפשות (בממוצע של 2564

צריפים, 116-בתים ו 163-נפשות, ובסך הכל התגוררו כל תושבי השכונה ב 100-עוד כ 1943לשכונה עד שנת

חדרים. 900-שהכילו כ

קיים קושי באיתור נתונים דמוגרפיים מדויקים על השכונה עד לראשית שנות השבעים. אולם, בהסתמך על

נפש, ככל הנראה עד סוף שנות 3000-ל 2500המחקר שערכנו, נראה לנו כי בתקופת השיא מנתה השכונה בין

עולה כי למרות חדירת מוסכים הששים. על סמך מכתבים ששלח ועד השכונה לעיריה בשלהי שנות הששים,

מוסר ועד השכונה 1966-לשכונה קיימת בה דרישה למגורים ונבנים בה בתי מגורים חדשים בני מספר קומות. ב

לתעשיה ולמוסכים. עם זאת, במפקד שערכה 8%אחוז מהבינוי בשכונה הוא למגורים, ורק 92%לעיריה כי

ה. הדבר מסמן את ראשיתו של תהליך התדלדלות המגורים נפשות בשכונ 1550נספרו רק 1972העיריה בשנת

בשכונה, תהליך הנמשך עד היום.

תושבים, אשר התגוררו 1030נמסר כי שנה קודם לכן נמנו בשכונה 1980בשנתון הססטיסטי של העיריה משנת

ים בשכונה מ"ר ליח"ד. השטח הבנוי למגור 45-יח"ד. ממוצע השטח ליחידת דיור באותו זמן עמד על כ 690-ב

אחוז בלבד מכלל השטח הבנוי בשכונה. 8.1%עמד על

50-יח"ד. שטחה הממוצע של יח"ד עמד על כ 410-נפש, שהתגוררו ב 442כבר נמנו בשכונה רק 1988בשנת

474,937-ל 1980מ"ר בשנת 386,433-מ –מ"ר. במקביל, חלה מגמה של גידול ניכר בכלל השטח הבנוי בשכונה

. הדבר מעיד על כך שכבר בשנות השמונים הסתמנה המגמה של הגדלת השטח הבנוי בשכונה 1988מ"ר בשנת

1999למטרות שאינן מגורים על חשבון שטחי המגורים. מגמה זו התחזקה עוד יותר בשנות התשעים, ובשנת

מתוכם. 2.5%מ"ר של שטח בנוי, כאשר המגורים מהווים רק 826,808כבר נמנו בשכונה

8%יח"ד. רק 350-איש בכ 450-ל 400ונים העדכניים שבידי העיריה, מתגוררים כיום בשכונה בין על פי הנת

65בני -26%ו 64עד 45בני 20%, 44עד 25בני 37%, 24עד 15בני 9%, 14מהם הם ילדים מתחת לגיל

של יח"ד ממשיך בתי אב). השטח הממוצע 52ומעלה. שירותי הרווחה מטפלים ביותר מרבע מתושבי המקום (

מ"ר. נראה כי למרות מדיניות העיריה בשלושים השנים האחרונות, ממשיך להתקיים 55-להיות נמוך ועומד על כ

9

בשכונה "גרעין קשה" של תושבים, וכי לשכונה פוטנציאל משיכה גם עבור אוכלוסיה חיצונית (על כך תעיד

אחרונות, למרות הזדקנותה הטבעית של העובדה שמספר התושבים לא ירד באופן מהותי בעשר השנים ה

אוכלוסיית הותיקים).

לצורך עבודה זו ביצענו סקר שטח בשכונה שבא לבדוק מהו פוטנציאל המגורים הקיים בה כיום, כמה אחוזים

ממנו מנוצלים, מהי פריסת המגורים בשכונה והיכן ממוקמים בה מרכזים קהילתיים שונים. הסקר נערך בחודש

הרחובות שנסקרו הם איסרליש, יוסף קארו, שדירות יהודית, בית הלל, גרשון, ישראל ב"ק, בן . 2001פברואר

אביגדור, הנצי"ב, ילין מור, בית שמאי, רא"ם וחלקים מדרך פתח תקוה ומרחוב שונצינו, על אף שבחלקה

צפונית לרח' הדרומי של השכונה רחובות נוספים. בחירת רחובות אלה (המכסים את כל השטח הכלול בשכונה

בן אביגדור) נבעה מהתפתחותה ההסטורית של השכונה כשכונת מגורים ומתוך ידיעה כי מעולם לא התקיימו

בשכונה מגורים מעבר לקו זה. בדיעבד הסתבר לנו כי גבול השכונה המקורי (רח' ישראל ב"ק) משמש גם היום

קה הדרומי, בו לא התקיימו מגורים מעולם. כגבול חד בין חלקה הצפוני של השכונה, המכיל מגורים, לבין חל

למעשה, נכון יהיה יותר לומר כי גבולה הדרומי של שכונת מונטיפיורי כשכונה אינו רח' יצחק שדה, כפי שהדבר

מוגדר מבחינה רשמית, אלא ברח' ישראל ב"ק.

י מגורים, בניני משרדים, בנינ –בעת קטלוג הבנינים לקבוצות עשינו הבחנה טיפולוגית ראשונית בין סוגי בנינים

מוסכים, בניני ציבור שונים. כן נספרו מגרשי חניה ומגרשים ריקים. לאחר מכן נערכה הבחנה בין בניני מגורים

המשמשים למגורים לבין בניני מגורים המשמשים כיום כבניני משרדים או כחנויות, על אף שבמקור נבנו כבניני

דות הדיור, על סמך מראה עיניים (לא תמיד ניתן היה לדייק בקביעת מגורים. כן נעשתה ספירה של מספר יחי

מספר הדירות בבנין).

בלבד. סך כל יחידות הדיור 51-בנינים, מתוכם מתקיימים מגורים ב 244הסקר העלה כי באזור הנסקר קיימים

הרוב המוחלט של . נתונים אלה נמוכים משמעותית ביחס לאלה המצויים בידי העיריה. 264בבנינים אלה הוא

הבנינים המשמשים למגורים מרוכזים בשדירות יהודית וברחובות בית הלל ויוסף קארו, ולמעשה אלה הם

הרחובות היחידים אותם ניתן להגדיר כ"רחובות מגורים" בשכונה.

ידות בניני מגורים שאינם משמשים כיום למגורים, המעלים את סך יח 35נוסף לבנינים אלה קיימים בשכונה עוד

. אכלוסם מחדש של בנינים אלה יוכל להרחיב את "מעגל רחובות 350-הדיור הפוטנציאליות של השכונה לכ

המגורים" של השכונה עד לרחובות גרשון ובית שמאי. עם זאת, ברור כי גם במצב זה יהיה מדובר ברקמת

צריפים. 120-ורים וכבתי מג 160-אז היו בה כ –מגורים מדולדלת מאוד ביחס למצבה בשנות הארבעים

10

בניני המגורים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: בנינים מראשית השכונה (לרוב בני קומה אחת); בנינים משנות

החמישים (בני שתיים עד שלוש קומות); בנינים משנות הששים והשבעים (בני שלוש עד חמש קומות). לבתים

היו ממוקמים בעבר בתי המלאכה של התושבים. גודל מראשית השכונה צמודה חצר אחורית משמעותית, בה

מ"ר, והם מקורים לרוב בגג ברעפים. חלק מהם נטוש, וחלק אחר הוסב 100-ל 70הבתים יכול לנוע בין

מ"ר יכול 400-לשימושים משרדיים או מסחריים. כאשר מדובר בבית בודד מסוג זה היושב על חלקה של כ

לר. הבנינים משנות החמישים מתאפיינים במספר מועט של דירות (לרוב מחירו בשוק להגיע לכחצי מליון דו

ארבע דירות בבנין), מלבד אלה הממוקמים על שדירות יהודית וכוללים גם קומת קרקע מסחרית. גודל דירה נע

100-מ"ר, אם כי קיימות דירות שנבנו מראש עבור משפחות מרובות ילדים; גודל דירות אלה הוא כ 60-ל 55בין

מ"ר. הבנינים המאוחרים יותר מאופיינים במספר רב יותר של קומות ויח"ד. חלקם בנוי עם קומת עמודים

מ"ר. מחיר דירה 75-ל 65מפולשת, בשונה ממרבית בניני המגורים בשכונה. גודל הדירות משתנה, ונע בין

דולר. 500-ל 300אלף דולר. מחירי השכירות החודשית נעים בין 150-ל 80בשכונה נע כיום בין

בנינים הם בני קומה אחת בלבד, מרביתם הוקמו 39בניני המגורים, 86ראויה לציון העובדה כי מתוך סך כל

כנראה עוד לפני סיפוח השכונה לתל אביב. חלק מהם נטוש. הדבר מעיד על כך כי גם כאשר מוקנות זכויות בניה

להמשיך ולהתגורר בשכונה ובין אם בגלל ריבוי בעלים בחלקה רבות יותר, אין הבעלים (בין אם מתוך רצון

שאינם מגיעים לעמק השווה) ממהרים לוותר על נכסיהם. יש להניח כי קבוצת בנינים אלה (ויתכן גם שבניני

מגורים נוספים) ימשיכו להוות גרעין של בניני מגורים שלא יפנו את מקומם לבניני משרדים.

ל רקמת המגורים נובעת מן החדירה המסיבית של בניני משרדים לשכונה. בנינים הסיבה המרכזית לדלדולה ש

71אלה הוקמו אך ורק לשימוש זה (עם או בלי קומת קרקע מסחרית). מן הסקר עולה כי באזור הנסקר קיימים

דים בניני משרדים המרוכזים ברחובות בית הלל, בית שמאי, גרשון, יוסף קארו ודרך פתח תקוה. בניני המשר

גבוהים יותר מבניני המגורים (שהגבוהים שבהם, מלבד יוצא דופן אחד, הם בני ארבע קומות), ונעים לרוב בין

ארבע לשש קומות. ניתן לומר כי אלה הם הבנינים הדומיננטים בחלק הנסקר של השכונה. נוסף על בנינים אלה

ישראל ב"ק ודרומית לו, כלומר, אין הם מוסכים; אולם, מלבד חריגים, מרוכזים רובם ברחוב 58נסקרו גם

חודרים לאזורי המגורים המובהקים של השכונה. פריסת בניני המשרדים והמוסכים מעידה יותר מכל על שני

תחילה חיסול הפרדסים שבדרומה והמרתם במבני תעשיה ומוסכים; ורק לאחר מכן, –תהליכים שעברה השכונה

בניה בתוך מרקם בנוי, תוך הריסת בנינים קיימים ובניית חדשים עם הצטמצמות השטחים הפתוחים באזור,

במקומם. תופעה הראויה לציון מיוחד היא קיומם של בניני משרדים נטושים לחלוטין בשכונה, וכן קומות

11

משרדים נטושות וקומות מסחריות ריקות. יש בכך כדי להצביע על העובדה כי גם לאחר שנים רבות של עידוד

לא הפכה השכונה לאטרקטיבית דיה עבור שימושים משרדיים. מצד העיריה,

מבני הציבור בשכונה מועטים, ולמעשה מדובר אך ורק בשלושת בתי הכנסת (ברחובות איסרליש, גרשון ודרך

פתח תקוה), בבתי הספר שבקצות השכונה, בבית ויצ"ו (ברח' בית שמאי) ובמשחקיה (ברח' ישראל ב"ק). מבנים

רובם בשולי השכונה. כן ממוקם בשכונה בית אבות אחד (ברח' בית הלל). שטחי ציבור פתוחים אלה ממוקמים ב

מתקיימים בשדירות יהודית, בחלקו הצפון מערבי של רח' איסרליש (מעין טיילת חדשה ששופצה) ובמגרש

גרשי החניה, מגרשים ריקים. מ 3, ונוספים עליהם 17הכדורסל ברח' ישראל ב"ק. מספרם של מגרשי החניה הוא

בדומה לבניני המשרדים, מרוכזים בעיקר במתחמי המגורים שנותרו. הדבר נובע מכך שמרביתם הם תולדה של

הריסת מבנה מגורים ושימוש בשטח שהתפנה כמגרש חניה.

12

התארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיוריהתארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיוריהתארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיוריהתארגנות קהילתית בשכונת מונטיפיורי

כי, למעשה, אין מדובר בשכונת כאשר באים לבחון את חיי הקהילה של תושבי שכונת מונטיפיורי יש לזכור

מגורים רגילה, כי אם בשרידיה של שכונת מגורים שרוב תושביה נטשו אותה ושבניני משרדים הרסו את רקמת

המורכבת ברובה מקשישים ומצעירים –המגורים שבה. בנוסף, אין להתעלם ממאפייניה של האוכלוסיה במקום

א ממשפחות עם ילדים. מרבית האנשים השוהים בשכונה (בחלקם תושבי השכונה מילדותם), אך כמעט ול

בשעות היום מגיעים אליה מן החוץ לצורך תעסוקה, ו"הנוף העירוני" במקום מותאם בעיקר לצרכיהם. עוד יש

לזכור כי חיי הקהילה הפעילים שהתקיימו בשכונה בשיאה (ושרידים להם ניתן לראות במבני קהילה שנותרו

נה שאוכלוסיתה היתה גדולה בהרבה מזו המתקיימת בה היום. נקודת דמיון אחת קיימת עדיין בשטח) נגעו לשכו

הניתוק הפיזי הנובע מנתיבי –ניתוקה מסביבתה (בראש ובראשונה –בכל זאת בין השכונה בעבר לשכונה היום

כים התחבורה הראשיים ה"עוטפים" אותה מכל עבר); מצב זה מצריך מציאת פתרונות פנים שכונתיים לצר

הקהילתיים.

מסיורים שנערכו בשכונה בולטת ההבחנה שבין מרכזים קהילתיים "פורמליים" (כגון בתי כנסת, בתי ספר וכו')

לבין מרכזים קהילתיים "בלתי פורמליים" (כגון מסעדות עממיות, מכולות, חנויות שכונתיות, ספסלי רחוב).

ממונם, מתרכזת עיקר ההתרחשות המקומית סביב בעוד המרכזים הפורמליים עומדים מרבית שעות היום בש

המרכזים ה"בלתי פורמליים", ואלה פעילים, בקצבים משתנים, לאורך כל שעות היום.

מאז הקמת השכונה היו שדירות יהודית לבה של השכונה, גם בחיי קהילה. השדירות היו הרחוב הרחב ביותר

היא שימשה כמקום המפגש העיקרי של תושביה וכמקום בשכונה, לאורכן נשתלו עצים והוצבו ספסלי ישיבה, ו

משחק לילדיה. למרבה הצער, בעקבות שיפוץ השדירות, שארך זמן רב, נעלמו מהם ספסלי הישיבה ואף

התושבים, ולמעשה מתפקדות היום השדירות יותר כאי תנועה אסתטי מאשר כנקודת מפגש שכונתית.

רים שנותרו בשכונה ומרבית החנויות השכונתיות, כאשר מפלס כיום מתרכזים סביב השדירה מרבית בתי המגו

הקרקע משמש למסחר והקומות שמעליו למגורים. בשדירות יהודית ניתן למצוא את סניף הדואר של השכונה,

בית המרקחת, שתי מכולות, מספרת גברים, שני בתי קפה, שתי פלאפליות, שתי מעדניות, קונדיטוריה ומספר

ק מהחנויות נטוש. עם זאת, פעילות ערה ניכרת סביב חלק מן החנויות הפעילות, בעיקר חנויות אחרות. חל

במסעדות "הפלאפל של דוד", "סנדביץ' תוניסאי אורגינלי" ו"קונדיטוריה עוזי". למעשה, ממשיכות שדירות

ליה, יהודית למלא תפקיד דומה לזה שמילאו מאז הקמת השכונה, על אף השינויים מרחיקי הלכת שעברו ע

כ"חוט השידרה" עליו מתבססים חיי הקהילה השכונתיים.

13

לאוכלוסית הילדים ובני הנוער המועטה בשכונה אין כמעט מקומות כינוס. ברח' ישראל ב"ק, הנמצא בקצה

הדרומי של השכונה, נמצאים זה לצד זה משחקיה ומגרש כדורסל, אולם, ריחוקם מריכוז המגורים בשכונה הופך

מפגש זניחים באופן יחסי. דווקא מגרש הספורט שבבית הספר המקצועי "תורה ומלאכה" בחלקו אותם למקומות

הצפון מזרחי של רח' איסרליש אטרקטיבי יותר למשחקי ילדים. מלבד שדירות יהודית אין בשכונה מקום היכול

של רח' איסרליש, לשמש לטיולי הורים עם ילדיהם, על אף שלאחרונה נעשה נסיון לפתח את חלקו הצפון מערבי

מטר (אורכן של שדירות 120-לרצף בו מדרכה רחבה ולהניח ספסלים. עם זאת, מדובר בקטע קצר יחסית של כ

מטר), הנמצא בשולי השכונה ומסתיים בדרך פתח תקוה העמוסה בתנועת רכבים. 300- יהודית הוא כ

מקצועי "תורה ומלאכה" בצפון -הדתי ביה"ס המקצועי מקס פיין וביה"ס –בתי הספר הנמצאים בשולי השכונה

אינם –השכונה (מצפון לרח' איסרליש) וישיבת "תורה ומלאכה" בדרום (רח' ישראל ב"ק עד רח' בן אביגדור)

הצורך לצאת מן –משרתים בהכרח את תושבי השכונה, ולמעשה מנציחים מצב שהיה קיים בשכונה בראשיתה

מספר הילדים החיים בשכונה כיום אינו מצדיק הקמת שירותי חינוך השכונה כדי לקבל שירותי חינוך. עם זאת,

נפרדים ואינו מספיק, למעשה, כדי ליצור "קהילת ילדים" שכונתית. שלא כמו בעבר, בשכונה לא פועל גן ילדים,

וילדי השכונה מוסעים למוסדות חינוך מחוץ לה. ללא כניסה של משפחות לשכונה והגדלה מסיבית של

הילדים ובני הנוער קשה לראות כיצד יכול מצב זה להשתנות. אוכלוסיית

רובד קהילתי נוסף הוא זה של בתי הכנסת בשכונה. בעבר היתה מרבית האוכלוסיה בשכונה מסורתית, ושלושת

בתי הכנסת שהוקמו בה שימשו כמרכזים קהילתיים חשובים. כיום בית הכנסת הכללי של השכונה, הממוקם על

–סוף רחוב בית הלל, פעיל רק בשבתות. לעומתו, שני בתי הכנסת הקטנים יותר של השכונה דרך פתח תקוה ב

בית הכנסת של עולי לוב ברח' איסרליש ובית הכנסת "בני ציון" ברח' גרשון, מצליחים עדיין לקיים מניינים מדי

לקשישים בבית ויצ"ו יום. בתי הכנסת מושכים אליהם בעיקר אוכלוסיה מבוגרת, עבורה גם פועל מועדון יום

שברח' בית שמאי.

הכולל מלבדו גם את באר המים הראשונה של השכונה, מגדל המים המקומי –המתחם סביב בית הכנסת הכללי

הם בעלי חשיבות סמלית, בעיקר בעיני הדור המבוגר, וניתן לראות בהם כיום את "מבני הציבור" –ובית ויצ"ו

א', עומד בית חד קומתי נוסף בעל חשיבות סמלית, 6ם אלה, ברח' בית שמאי הראשיים של הקהילה. מול בניני

הנקרא בפי תושבי המקום "בית המשורר". בבית זה התגורר הסופר והמשורר יעקב רימון, שהיה ממייסדי

ת השכונה וראש הועד שלה. ראוי לציין כי אף אחד מבנינים אלה אינו מוגדר כבנין לשימור, ואין כל מניעה חוקי

להורסו. מצבם הפיזי של כל הבנינים שבמתחם זה מדורדר.

14

סיכוםסיכוםסיכוםסיכום

סיפורה של שכונת מונטיפיורי מדגים כיצד יכולות החלטות תכנוניות תמימות יותר או פחות לפגוע בקהילה

אנושית המתקיימת בסביבה כלשהי, וכיצד אותה קהילה מצליחה לשרוד, גם אם ברמת פעילות נמוכה, למרות

תמשכים לחסלה. נסיונות מ

מן המחקר שערכנו עולה תמונת מצב עגומה ביותר, יחסית לעברה של השכונה: השכונה, כשכונת מגורים,

קיימת, למעשה, רק באזור הסמוך לשדירות יהודית. מבני הציבור הרשמיים של הקהילה נמצאים מחוץ לאזור זה.

רות להוות את המרכז הקהילתי הלא רשמי למרות השינויים שהתחוללו בשכונה מאז הווסדה ממשיכות השדי

שלה, על אפשרויות המפגש שהן מציעות. עם זאת, קשה שלא להבחין בכך שהפעילות הקהילתית השכונתית

במקום היא של מבוגרים בלבד ולא של ילדים. עוד ניתן ללמוד כי בעוד הצעירים משתמשים במוקדי פעילות

טוריה), עושה האוכלוסיה המבוגרת שימוש בעיקר במוסדות בלתי רשמיים (בעיקר דוכן הפלאפל והקונדי

הפורמליים (בתי הכנסת, מועדון ויצ"ו), הגם שבעבר שימשו השדירות כמקום מפגש גם עבורה.

מאז סוף שנות הששים מנהיגה העיריה מדיניות שתכליתה הפיכת שכונת מונטיפיורי לאזור עסקים. החלטה

שהשכונה תפקדה באופן מלא כשכונת מגורים, הגם שהיתה בעלת אופי תכנונית זו התקבלה כנראה עוד בשעה

מיוחד בשל עברה ואפשרה לקיים בתוכה בכפיפה אחת מגורים עם תעשיה זעירה ומסחר. יתכן שניתוקה מהעיר

הוא שגרם למתכננים לחשוב כי אין לה, לאורך זמן, תקומה כשכונת מגורים משמעותית, ולעומת זאת מיקומה

י תנועה ראשיים ואזורי תעשיה הופך את הקרקע עליה היא יושבת לאטרקטיבית עבור שימושים בקרבת ציר

אחרים.

בדיעבד ניתן לומר כי הכשלון התכנוני בשכונה הוא כפול: מחד גיסא הניחו המתכננים כי השכונה תגווע

לשכונה בניה מעצמה, אולם זו ממשיכה להאבק את מאבקה לחיים; מאידך גיסא הצליחו המתכננים למשוך

למשרדים, אולם חלק ניכר ממנה עומד היום ריק. נראה, כי הפתרון התכנוני ה"אידאלי" היה לסלק את התושבים

כולם "במכה אחת" מן השטח ולבנות עליו מספר מגדלי משרדים נוצצים דוגמת מרכז עזריאלי. אולם, חלוקת

ועל אף "עידוד" הגירת התושבים מחוץ לשכונה הבעלויות על הקרקע היא כזו שלמעשה אין פתרון זה אפשרי,

ברגע שהפכו אותה לשכונה גוועת, גרמו רשויות התכנון –ממשיכים חלקים מהם לדבוק בה. יתר על כן

להפיכתה לאטרקטיבית בעיני אוכלוסיה מעוטת יכולת, כגון עובדים זרים. העובדה שכניסתם אליה אינן מסיבית

נובעת, כנראה, בראש ובראשונה, ממחסור במסה קריטית של שטחי מגורים כמו באזור התחנה המרכזית הישנה

פוטנציאלים בשכונה.

15

גם כמעט וחדלה לתפקד כשכונת מגורים בעלת חיות –כך הפכה שכונת מונטיפיורי ל"קרחת מכאן ומכאן"

הצפוי להתפתח אמיתית; וגם אינה מסוגלת להפוך לאזור עסקים משמעותי (במיוחד לאור מרכז העסקים המסיבי

באזורים הגובלים בה, כגון דרום הקריה ומתחם השוק הסיטונאי). לטעמנו, על העיריה להכיר בכשלון מדיניותה

ולאמץ מדיניות חדשה, אשר תביא לעידוד כניסת תושבים לשכונה בכמויות משמעותיות. שדירות יהודית יכולות

בר כיום פוטנציאל מגורים רב שאינו מנוצל. יתכן לשמש עוגן חשוב למגמה זו. נוסף עליהן קיים בשכונה כ

שמניעת כניסת כלי רכב מבחוץ ופתיחת מוסדות קהילתיים מטעם העיריה יוכלו לשמש זרז להתעוררות השכונה.

כל שדרוש הוא החלטה תכנונית אמיצה, שתודה בטעויות העבר ותתבסס על הראיה כי העיר היא מקום למגורי

יה לגביית מסי עיריה. בני אדם ולא רק קרקע פור