ה פ ה ת א ת ו ח ת ו פ

י ט ס י נ י מ פ ס ק ס א ש ו נ ב ן י ז נ פ

ברוכות הבאות!

זה התחיל בזה שנורא רצינו לכתוב, לפתוח שיח שונה

על מיניות, שיהיה שלנו ולא ירגיש לנו מנוכר. אצל חלקנו

זה נבע מהרצון לחלוק, אצל חלקנו מהרצון לצעוק.

נשית מבט מנקודת מין על והשיחה ההתעסקות עצם

משחררת. ראשון בגוף הכתיבה מהפכני. אקט היא

המרכז; אנחנו הסובייקט, כשאנחנו במיניות להתעסק

להתייחס למין כדבר שהוא שלנו ובשבילנו; לכתוב מה

אנחנו מרגישות, מה אנחנו רוצות.

מין יכול להיות דבר נפלא, משחרר, מעצים, מקרב, מענג.

מין גם יכול להיות מכאיב. מין נוצל בשביל לפלוש אלינו,

מגופנו. וריחוק בושה לחוש לנו לגרום אותנו, לזהם

והריחוק שהבושה מההכרה נובעת בפמיניזם העוצמה

האלו הם לא רק אישיים, אלא משותפים לנשים רבות

אחרות. הם תוצר של דיכוי שהופעל עלינו. הם כבלים

שדרך חושבות אנחנו להשתחרר. יכולות אנחנו מהם

מצויינת להשתחרר, היא לדבר על זה. אז כתבנו על מין,

ודיברנו על מין, והרגשנו שאנחנו משתנות.

החוברת הזו מאד אישית. הטקסטים שבה לא בהכרח

ציבור כלל את שלא ובטח הכותבות, כל את מייצגים

עצמנו. את רק לייצג מתיימרות אנחנו הפמיניסטיות.

נשמח לשמוע קולות גם של נשים שחוות מיניות שונה

משלנו. אם יהיו כאלה שיתעניינו לכתוב לחוברת מסוג

לעשות או אלינו, לפנות יכולות כמובן הן בעתיד, כזה

את זה בעצמן.

המחשבה המקורית הייתה שהחוברת הזאת תהיה חלק

כרגע שונים. בנושאים פמיניסטיים פנזינים בסדרת

לא ברור לנו האם ולאן השאיפה הזאת תתפתח, אבל

נשמח לתת במה לכל מי שתרצה להיות שותפה לכתיבה

עצמאית פמיניסטית.

תינ ע

ם:שורי

po

tch

ot@

gmai

l.co

mת:

בוגותל

12

הסיפור הזה, שנכתב אמנם לפני תקופת זמן לא מבוטלת, עדיין מלווה אותי בחיי היום-יום שלי, מפתיע אותי ומשאיר אותי המומה כל פעם מחדש.

בשבילי, לספר את החוויות שעברתי כאן, מראה את הכוח שלי מול הסיפור ומול הניסיונות להשתיק אותו, הניסיונות שלי והניסיונות שלו.

יחד עם זאת, הכתיבה מלווה בפנים המומות, עיניים רטובות, ורצון עז לא לאכול, שקשור גם בנטייה שלי להכאיב לעצמי אולי כדי להראות כמה קשה לי, אולי כדי להרגיש את זה באופן

פיזי שיתאים לכאב מבפנים.

לסיפור מגיעות כל כך הרבה הקדמות. הקדמות שקשורות ביחס המעוות של אמא שלי לגוף שלי כבר מגיל צעיר, ולגוף שלה, לרקע נוראי של חווית ילדות והתבגרות בתוך עולם המחול,

עבר של בולמיה, של אי-אכפתיות כלפי הגוף שלי שהתבטאה בפגיעות חוזרות בו בדרכים שונות, ולצערי מהסביבה הקרובה שלי דאז וגם היום, לא כל כך משונות. אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים האלו בראשי פרקים אולי גם בגלל האמונה שלי שלמרות שהם בשבילי

מאד אישיים, הם גם תופעות חברתיות, וההתייחסות אליהם צריכה להתחשב בשני הצדדים האלה- האישי והפוליטי.

בערך כשהפסקתי להקיא נחשפתי לעולם האקטיביזם, המושגים הראשונים שהיו לי חדשים

זה "תרבות הצריכה" ו"אידיאל היופי", ובשבילי לדבר עליהם היה לדבר על עצמי ועל המאבק נגד הדברים הרעים שעשיתי לעצמי ושעשו לי.

הרבה מתוך זה היה הניסיון למצוא איזון בין תחושת האשמה שהרגשתי, לבין המילה הזו "קורבן", שנהניתי להשתעשע ברעיון שהיא מתאימה לי קצת.

בתקופה הזו, שבה יצאתי מקשר של שנה, ואחרי פרידה קשה מאד גיליתי את הפריחה שלי, את הכוח בלבד שלי, ואת השליטה שלי על מה שנעשה עם הגוף שלי. את ההבנה שעבודה

טובה לא נמדדת בכמה הגוף כואב והשרירים תפוסים בסוף היום, דבר שהיה לי ברור מאליו בתוך עולם הסטודיואים. הפריחה הזו גם קרתה דרך גישוש ברעיונות של אורח חיים שונה,

בחירה בטבעונות, בלא להתגייס לצבא, דברים שהעמידו בפני בבירור את היכולת שלי לבחור לעצמי ולהיות עצמאית.

בתקופה הזו גם עליתי במשקל, ולא הרגשתי אשמה כמו שחשבתי שארגיש, אולי קצת, אבל בעיקר הרגשתי טוב. כבר לא נראיתי חולה, ובעיקר לא נראיתי פוסטר. לצד דאגה של אמא

שלי לגבי זה שהשמנתי וניסיונות בלתי פוסקים לשכנע אותי להתחיל לשמור על הגזרה, ורצון נוראי שלא אעזוב את המחול, היו גם חיזוקים חיוביים. אחד מהם היה מהחבר שלי

לשעבר שעל אף היותו אגו-מניאק רציני, טרח ואמר לי שמעולם לא נראיתי יותר שלמה עם עצמי.

ועכשיו הסיפור שבשבילו נגשתי לכתוב, יתחיל.

בתקופה שהכרתי את הבחור שמככב בסיפור הבא החלטתי שאני יותר לא אמשך לגברים האלה שצריך לפענח אותם. בעקרון, תמיד נמשכתי ל"חנונים", אולי כי הם היו אנטיתזה

לדמויות הכוחניות של גברים שחוויתי בבית. תמיד ניסיתי "לטפל", לרדת לשורש של עניינים שהיה מאוד ברור שאין אליהם גישה. בהתחלה חשבתי שהוא רוצה להיות איתי, ולא

ידעתי שאני נכנסת לתהום עמוקה של חוסר החלטיות. בסופו של דבר התברר לי שהעניין הוא שפשוט לא הייתי בשבילו מספיק. חכמה כן, גם יפה אפילו כן, נחמדה והכל ברור שכן, אבל רזה- לא מספיק. מטעמי תדמית, לדעתי, הוא הסתיר את המחשבות האלו ממני, ומצא לנכון לספר לי אותן בשלב מאוחר יותר, רק כאשר הייתה לו מגננה שלמה של הצטדקויות,

והפצרות שהוא השתנה, השתנה בגללי. נפתח לו הראש, קודם הוא היה קורבן לאידיאל היופי. מסכן. פעם, בגלל שהייתי שמנה (או מלאה הוא קרא לזה, שמבחינתו זה כמובן מילה

עם קונוטציות שליליות) הוא היה מבולבל, ולכן נהג לא להתקשר במשך שבועות, לאחר ולהבריז בלי סוף. היום, בזכותי, הוא חושב שאני יפה. יותר מזה- יפהפייה ומושלמת, וזועם

על העובדה שאני לא מאמינה בלב שלם ששינה את דעתו.

החלטתי שאני רוצה לקיים יחסי מין איתו. בדיעבד אני יכולה להגיד שלא קיבלתי יחס מספיק טוב לגוף שלי, והרגשתי הרבה תחושות של עלבון על כמעט כל דבר שהיה אומר לי,

אבל לא הייתי מספיק מפוקסת כדי לשמור על עצמי שלא אכנס לסיטואציות אינטימיות בליווי של תחושות כאלה.

4 3

מתוך פחד ממחלות מין, עשיתי איתו מסע בירורים רציני ונוקב על כל העבר המיני שלו. בהתחשב בזה שהוא היה בתול זה לא היה מסע ארוך במיוחד. הוא הבטיח לי שאף פעם, לא אפילו כמעט, גם לא מתוך שכרות, אין סיכוי שהוא קיים יחסי מין במכל סוג (אני הזדעזעתי מכך שאיידס עובר במין אוראלי, מה שהתברר לאחר מכן כסיכוי קלוש מאוד). בהתחלה אני

רציתי שנשכב ובניגוד לסרטים האמריקאים הוא אמר שהוא עוד לא מוכן, ואני גם הבנתי וגם נפגעתי. נדחיתי, ושייכתי את זה לעובדה שפעם לא הייתי ה"טעם שלו", ככה אנחנו

קוראים לזה. אחר כך כשהוא הרגיש שבעצם הוא אוהב אותי, הוא רצה. ולמרות שאני נוטה להיות צינית, אני אגיד שזה כן היה די יפה, רומנטי, אוהב וכל זה.

באחד הימים בהם התעמתי איתו לגבי הדברים שאני מרגישה - שהוא לא מקבל את הגוף שלי, שיש איזו דוגמנית מרחפת מעליי, מאיימת, שהוא מעלה בי דברים שהשארתי מאחורי,

או לפחות ניסיתי - הוא נרדם באמצע. עם הבכי קיבלתי התקף קוצר נשימה, דבר שהיה קורה לי כשהייתי קטנה, וממרחק של סנטימטר הוא לא התעורר לשמע ההיחנקות שלי.

בסוף נתתי לו כאפה רצינית שיקום ושישים לב אליי, שאין לי אויר, אני לא נושמת. קצת אחרי זה הוא שוב נרדם. באותו לילה, מתוך רצון להחזיר לו, מתוך פנייה להרגל ישן במשבר

פתאומי אחרי שהתרחקתי מהמקום הזה באופן משמעותי, לקחתי משהו חד וחתכתי את עצמי ברגליים. מאז זה היה הסוד שלי מולו, ואז עוד לא ידעתי כמה מסוכן זה היה לשמור סוד. יום אחד הוא רצה שאני אספר לו את "הסוד שלי" תמורת סוד שלו. זה היה נראה לי

טיפשי אבל הבנתי שזו דרך שלו לספר לי סוד שהוא לא יודע איך לחשוף.

והסוד- בעצם, הוא לא היה בתול. בגיל 14 אבא שלו לקח אותו לזונה כדי להתמודד עם חוסר הביטחון שלו מול בנות. במהלך הזמן גיליתי עוד דברים על המקרה. לפעמים ביקשתי

שלא יזכיר זאת לעולם, ופעמים אחרות דרשתי כל פרט ופרט- היא הייתה רוסיה, גדולה ממנו לפחות בעשר שנים, לא ידעה עברית. התקלחה לפני ואחרי, מצצה לו והם שכבו, הוא

לא הצליח לגמור. האבא ישב בלובי של המוטל עם הסרסור, כדי לוודא שהוא "בחור טוב".על הנזק הנוראי שזה עשה לבחור שאהבתי ודאגתי בצורה הכי אמיתי שאני מכירה, אני לא אספר, כי זה עכשיו המקום שלי. ואחרי הרבה זמן, זו לגיטימציה שאני נותנת לעצמי

רק עכשיו, וגם לא באופן שלם. כשהוא סיפר לי החלה תקופה ארוכה בה חשתי היגעלויות פתאומיות מהגוף שלו, רצון לפגוע בו ובגוף שלו, ותחושת זוהמה, אשמה. הסיפור פתאום נהייה חלק ממני, מחוויה של מין, של כפייה. רימו אותו, והוא רימה אותי. את הכעס שלי

הוא לא יכול היה להבין בזמנו כי הסיפור הזה, של הזונה, לא היה נראה לו נורא בכלל. מבייש, כן, אבל לא מזעזע כמו שאני חשבתי, וכמו שהתגובה שלי שידרה.

אני התחלתי במסע שכנועים כדי שיבין כמה זה נורא וכמה זה פגע בו, שכפו עליו חוויה מינית מנוכרת שלא הייתה קשורה למקום ולנפש שלו באותו זמן, כאשר הוא הפציר בי

שאני מגזימה וזה בכלל לא מציק לו. שוב מצאתי את עצמי לבד. היה אסור לי לספר את הסוד שלו. הוא היה עמוק בהתכחשות שלו, שאותה ניסיתי "לרפא". ואני, הייתי חסרת

אונים וחסרת דרכים להתמודד עם הסיפור הזה שתקף אותי. מאוחר יותר התגלתה התלות הנוראית שלו בפורנו. לאחר שיחות איתי ובעיקר, לדעתי, ההבנה של מה היא חוויה מינית קרובה, אינטימית, מרגשת, הוא החליט לא להסתכל על פורנו יותר לעולם, ועם הזמן עבר

תהליך של להיגעל ולהזדעזע מדימויים כאלה. אבל עד שהרגשתי ממנו באמת יציבות, אמון

אמיתי שהוא לא נמשך יותר לעולם הזה, לקח זמן, וזה היה זמן בו הייתי מאוד מפוחדת וחשדנית. לפעמים באמצע סיטואציות מיניות הוא היה מפסיק ואומר שזה מזכיר לו יותר

מדי סרט פורנו או איזה דימוי, ולפעמים היה מספר לי מה עבר לו בראש כשהיינו ביחד, רק אחרי. בשבילי זה היה טראומטי לגלות שבזמן שאני יורדת לו הוא חושב על פורנו. הייתה

תקופה של חודש חודשיים שהוא לא היה יכול להגיע לאורגזמה בלי לחשוב על פורנו, שנינו היינו מאוד אומללים ואובדי עצות. הבנתי כמה קשה וחודרנית באמת התופעה הזו. בשבילי,

זה היה להרגיש על הבשר שלי את העיוות בתפישה של מין וגוף שסובבת סביבי, שמגיעה כל כך קרוב לחיים שלי. נעתי בין רחמים עליו לבין רצון הישרדותי לשמור עליי. תחושת הנבגדות הייתה גדולה מנשוא. השקר שהוא הפיל עליי גרם לי להרגיש נאנסת. ההרגשה

שלי הייתה שנמשכתי לשכב איתו במרמה. אכזבה שלי מהבחור הטוב הזה הייתה ענקית; עדיין לא סלחתי. זו הייתה היכרות מקרוב עם התעללות ארוכת שנים על ידי האבא הזה,

והשפעות תופעת הפורנוגרפיה, שגרמו לו להיות קהה חושים ומפולג.

את עניין הפורנוגרפיה לא ידעתי לעכל ומצאתי את עצמי משוטטת באתרי פורנו בניסיונות להרגיע את הכעס שלי; למצוא דברים כמה שיותר נוראיים, כדי להצדיק את הכעס שלי.

כל זה בליווי מתמיד של התפרצויות כעס עליו, על מה שהוא עשה לי ועל מה שהוא מייצג בשבילי. אני ניסיתי, לצערי, לחנך אותו, אבל הוא עדיין לא הבין לגמרי את הבעייתיות

בפורנוגרפיה ובסיפור הזונה. כשהוא הפסיק לצפות בפורנו הוא הרגיש משוחרר ומאושר. אבל מיד עם התחלת ההחלמה שלו מהקושי להגיע לאורגזמה, נוספו בעיות במיטה. בעיקר

כי התוודיתי שסיפור הזונה והפורנוגרפיה מלווים אותי כל פעם שאנחנו במיטה, ולא הגזמתי. הרגשתי מחויבות להתמודד עם זה, להוציא את זה החוצה, אבל לא הצלחתי. אולי

גם בגלל שהייתי עם זה לבדי.

אחרי שנפרדנו הייתה לי איזושהי רגיעה, הייתי לבד. והייתי עם בנים אחרים שלא הספיקו להפיל עליי שום סיפור כזה, אבל חזרנו אחרי זה. חזרתי פשוט כי הוא היה הבחור הכי טוב שפגשתי, יש בו כל כך הרבה בעיניי. הרבה תוכן ובעיקר טוב לב. בעיני הוא מסמל את העדות הכי קרובה שהכרתי למפגש עם התרבות הזו של כוחניות והשפלה של גוף,

שמתבטאת בפורנוגרפיה וגם כמובן בזנות. הסיפור הזה גרם לי להתעסק באופן אינטנסיבי עם מושגים של ”לא מספיק” ו”יותר מדי”, עם אידיאלים של התנהגות, מראה, עם תחושות

של ניתוק של גוף ממהות, ובעלות על גוף.

הרגשתי עצב גדול, שאני מרגישה עדיין, על הפער הזה, בין רצון לאינטימיות וקרבה, לבין הסכנה שהרגשתי בסיטואציות האלה, ובעיקר תחושה שאני כל הזמן בהיכון לעמוד על מה

שמגעיל לי, לא נוח לי, או אני לא רוצה.

6 5

לשמש יכולים אלה כל – כפיה ניצול, היררכיה, כח, יחסי מגדר, תפקידי מעמדות, בדיון על הסקס ההטרוסקסואלי הסטרייטי, וכל אלה נכנסים למשחק (כל אחד ברמתו

הוא) כשאנחנו נכנסות למיטה עם מי שנולד למין הזכרי.

בעוד הגוף; של הגנטי המבנה – ביולוגי מין הוא זכר לגבר. זכר בין פה מבדילה אני שגבר הוא המגדר – מקבץ צורות ההתנהגות שמיוחס לגבריות (דיבור, שפת גוף, לבוש וכולי). לא כל הזכרים הם גברים מבחינת התנהגותם, ולא כל הגברים הם זכרים מבחינה אם (ובין ככאלה אותם שגידלו בהינתן הזכרים, כל על להגיד ניתן שכן מה ביולוגית. שינו את המגדר שלהם אחר כך ובין אם לא), הוא שכולם גדלו בתנאים מועדפים. את כולם גידלו להתנהג בצורה מסוימת, לחשוב בצורה מסוימת, להרגיש בצורה מסוימת.

גם אותנו היתנו להתנהג, אבל בצורה שונה לחלוטין.

הבינאריות, הקוטביות הזו, מוכרת לכולנו. בעוד שאותם לימדו להיות אקטיביים, אותנו לימדו להיות פאסיביות. בעוד שהם ”הלוקחים”, אנחנו ”הנותנות”. כאשר הם ”החזקים”, של ציד, של כיבוש, של במונחים סקס על לחשוב אותנו לימדו ”החלשות”. אנחנו הנשק, את ”תפרוק שרה: אמדורסקי מיכל זין. לכלי הפך הגברי המין איבר מלחמה. שיפרקו ולחכות הגב על לשכב לימדו אותנו גופי” – לתוך אותו, תפרוק / שלי חייל

לתוכנו נשק. אותם לימדו לירות לתוכנו.

אנחנו החודרים, הם בפנינו. טוענים כך ביולוגית, היא הזה הענין לכל ”ההצדקה” אקטיביים. שהם בעוד פאסיביות שנהיה ”טבעי” הטיעון, ממשיך כך לכן, הנחדרות. ”טבעי” שנהיה הנכבשות בעוד שהם הכובשים. ”טבעי” שאנחנו נהיה הנתקפות כאשר BDSM כלשהי באינטרנט, שכתבה כי הם התוקפים. הפליאה לתאר כותבת בקהילת

הגוף הנשי עוצב על מנת ”להיות משופד” על ידי האיבר הגברי.

מהדפוסים להמלט קשה שלנו וכמו זכר, עם ביחד אנחנו כאשר למיטה איתנו נכנסים האלה המטענים כל האלה, שחלחלו בצורה כל כך יעילה לתודעה שלנו, קשה גם להם. סקס הטרוסקסואלי קווירי הוא השם שאני נותנת לסקס הטרוסקסואלי שמשוחרר – או שמנסה להשתחרר – מכל התפיסות האלה, מחלוקת התפקידים הזו ומהדכאנות שבה. אני מבדילה בינו לבין סקס סטרייטי, שהוא סקס שממשיך ומנציח את כל התבניות האלה. שחורג מה כל – החברה ידי על לנו שמוכתבת המגדרית מהבינאריות שחורג מה ככל מגדירה אני קוויריות

מהתפיסה שיש רק שני מינים, רק שני מגדרים, ורק סט אחד של תפקידים ונטיות שמותרים לכל צד.

זה הוא שיוביל, זה הוא הגבר לעשות, מה שיחליט זה הוא הגבר הגבר. הוא הסטרייטי הסקס של המרכז שיעשה והוא זה שיזום. תפקידנו, כאמור, הוא לשכב על הגב, ומקסימום להביע את דעתנו אם הן או לאו. בסקס הסטרייטי, האורגזמה הגברית היא זו שחשובה, ותפקידנו כנשים הוא להיות כלי קיבול לאורגזמה הזו. המיניות

הגברית היא המרכזית, והמיניות הנשית, אם מכירים בה כלל, מקבלת תפקיד משני בלבד.

כמה פעמים אנו מוצאות את עצמו מסכימות למשהו שאנחנו לא ממש נהנות ממנו, רק בגלל ש”לא נעים להגיד הקווירי הסקס לבקש”? נעים ”לא כי רק אוהבות שאנחנו משהו על לוותר נאלצות אנחנו פעמים כמה לא”? מייחס חשיבות גם למה שאנחנו רוצות ולא רק למה שהפרטנר שלנו רוצה. ברגע שאת לא נהנית, את מפסיקה. בתוך סובייקט בתור בעצמנו מכירות אנו הקווירי, בסקס מבקשת. את קורה, ולא רוצה שאת משהו יש אם משלה, רצונות עם אדם בתור בעצמנו מכירות אנו הפרטנר. לריצוי אובייקט בתור רק ולא המיניים, היחסים העדפות משלה וגבולות משלה. אנחנו יכולות להתחיל, אנחנו יכולות להמשיך ואנחנו יכולות להחליט. להיות גם אלה שיוזמות ולא רק המאשרות את היוזמה, להיות גם אלה שנוגעות ולא רק אלה שנוגעים בהן, להיות גם בשליטה במקום להיות נשלטות. פרקטית, אפשר לקחת תורות בשכיבה על הגב – פעם אני ופעם אתה, אפשר לשכב על הצד פנים מול פנים, אפשר לשבת ואפשר לעמוד – כל דבר שיאפשר לשני הצדדים גישה הדדית

אחת אל השני; וכמובן, אפשר (ואף רצוי) גם לערב בין כל הדברים האלו.

המרכז השני של הסקס הסטרייטי הוא החדירה. מלמדים אותנו לחשוב שהחדירה היא הסקס ”האמיתי” היחיד, שכל מה שלא חדירה אינו סקס, וכל מה שבא לפני כן – אפילו אם הוא מוביל לאורגזמה – מהווה משחק מקדים בלבד. התפיסה הזו מובילה לאותה ”הצדקה” ביולוגית לתפקידי הכח שאותה תיארתי קודם, שתופסת אותנו כפאסיביות באופן מהותי. אך טיעון כזה יכול להתקבל, רק כאשר מניחים שהסקס היחיד הוא סקס חדירתי. הטיעון הזה לא לוקח בחשבון צורות סקס אחרות. הוא לא לוקח בחשבון שהאישה לא תמיד נחדרת, שהיא

יכולה להיות החודרת ושגם הגבר יכול להיות נחדר.

לכולנו יש ידים. לכולנו יש אצבעות, פה ולשון. יש לנו הרבה יותר אברי מין מאחד, ורובם ממוקמים דווקא מעל המתנים. יש הרבה יותר צורות לסקס מאחת, ורובן אינן כאלה שלימדו אותנו. את התחום הזה אנו צריכות לחקור. להמציא את הסקס מחדש, להיות יצירתיות. לנסות, לחקור, ללמוד. יש איברים בגופנו שאיננו מודעות לפוטנציאל שלהם. יש דרכים שנעים לנו שיגעו בנו, שעדין איננו מודעות אליהן. יש צורות שאנו רוצות לגעת באחרים, שעדין לא התוודענו אליהן. לא הכל זה חדירה, וחדירה היא לא הכל. חדירה היא אופציה אחת מיני רבות, ומן הראוי שנחקור

את האופציות האלה, כל אחת בדרכה.

פעם, בכל חדירה לקיים חובה לא ידני. מין גם כמו המידה, באותה בדיוק המוקד להיות יכול אוראלי מין לנקבה. הזכר של חדירה להיות צריכה אינה ואף בסיום, ולא בהתחלה גם לבוא יכולה ישנה, אם והחדירה, ה”משחק המקדים” מתבטל, משום שהסקס מתקיים בפני עצמו. גם נגיעה באיברים שלא נמצאים בין הרגלים סוג בין היררכיה שתהיה צורך אין יותר. לא אם מידה, באותה מהם להנות יכולות ואנו מהסקס חלק היא אחד של מגע לבין סוג אחר. אנו יכולות לעשות את כל מה שטוב לנו (ורק את מה שטוב לנו) בלי להתחשב בפרוטוקולים וטקסים חברתיים, שהיתנו אותנו לחשוב שדבר מה מסוים בא לפני או אחרי דבר אחר, במדרג אוהבות אנו מה בעצמנו להחליט יכולות אנו ועתה חשיבות, של מידה אותה את מקבל הכל חשיבות. של

ורוצות, ומה לא.

מאת: שירי

8 7

אני חושבת שגברים לא יכולים להבין את זה. לא נשים שהרבה חושבת גם אני לפעמים הרבה אבל זה. את להבין באמת יכולות נשים יכולות. הרבה נשים בטח היו שם כמוני, בגילאים שונות, בעוצמות מסוימים, במובנים אחת זה את לספר צריכות ואנחנו שונים,

לשנייה כדי לא להיות לבד.הפעם על הזה הרומנטי שהסיפור כדי שהוא רומנטי. כך כל להיות יפסיק הראשונה

יתחיל להיות מציאות.

הפעם הראשונה שלי נמשכה שלוש שנים. היא אותי אהב ולא שאהבתי בחור עם התחילה לבד שנינו רק במיטה, אצלו שכבנו בחזרה. בקרוואן הקטן שהיה רק שלו. אני זוכרת מיטה ואותנו כהה, ירוק בצבע זוגיים מצעים זוגית, בשעה שתיים או שלוש לפנות בוקר אחרי קצת אלכוהול והרבה מוסיקה וליטופים ופלירטוטים שלב בשום מוסתרת היתה שלא ותשוקה באותו הערב. בדיוק בשביל זה הגענו אליו וזה היה ברור וידוע, אף כי לא ממש מדובר במלים.

היום אני יודעת את חשיבותן של המלים.

אני רציתי לשכב איתו. רציתי בכל מאודי. גם הוא רצה לשכב איתי. ההבדל בינינו היה במניעים.

אחת, סיבות: משלוש איתו לשכב רציתי אני לא-בתולה; כלומר זה, אחרי כבר להיות כדי שנייה, כדי שהוא יאהב אותי; ושלישית, פשוט

כי רציתי. כלומר מתוך תשוקה.

גם אם לא העזתי להגיד את זה לאף אחד, כולל לעצמי, שתי הסיבות הראשונות היו אצלי מאוד מאוד חזקות. ידעתי שאצלו קיימת רק הסיבה השלישית. חשבתי שזה בסדר. המשיכה בינינו היתה כל כך חזקה, כל כך לא בשליטתנו, כל כך קארמטית בעיני. כנראה האמנתי שיחסי-המין פלאים. מחוללי באגדות: הנשיקות כמו יהיו בטח הוא איתי, שישכב אחרי מעירי-מתים. לא יוכל להתכחש עוד לאהבתו אלי. למעשה,

הלילה הזה עשה בדיוק את ההיפך המוחלט.

ולא הראשונה, בפעם לידו עירומה הייתי שאני בזה מאוד גאה והייתי בזה. התביישתי התביישתי תמיד אז עד בזה. מתביישת לא בגוף שלי, תמיד הסתרתי. והנה עכשיו – אני רוצה, הוא רוצה, שנינו משתוקקים ומסכימים בת הייתי יצליח. בוודאי וזה המטרה על עשרים וחצי, קרובה מתמיד לקללת-הבתולה-הזקנה המרחפת מעל כל נערה בגיל הזה. עד עכשיו זה עוד היה בסדר, אבל עכשיו חייבים

אנו אחרת. צורה באף ולא אחת בצורה שניראה מסוימת. בצורה גופנו את שנייצר מבקש הסטרייטי הסקס הסקס בעולם מסוימת. בצורה ומקושטות מסוים עור מרקם בעלות מסוים, גוף מבנה בעלות להיות נדרשות הסטרייטי, אם מותניך אינן צרות מספיק, אם גודל שדיך חורג מהמותר (אם למעלה ואם למטה), אם שיערות גופך אינן מרוטות דיין או שאינך מתאפרת, הרי שאינך ראויה להתייחסות מינית. הסקס הקווירי מקבל אותנו ואת גופנו כמו שהם – לא למרות, אלא בגלל השוני שלהם. כל מבנה גוף, וכל צורה בה אנו בוחרות להציג את גופנו ראויים להיות מושא לתשוקה – גם אם אין אנו מתאימות לסטנדרט הגופני הסטרייטי, וביחוד משום כך. הסקס הקווירי חוגג את השונות של כל אחת ואחד מאיתנו. הוא מבטל את ההיררכיה הגופנית ומאפשר לנו לאהוב את

עצמנו ולהנות מגופנו כפי שהוא.

גם המגדר שלנו לא חייב להיות נשי כאשר אנחנו נגשות למיטה עם זכר. אנו יכולות לתפקד עם הפרטנר שלנו כזוג נשים, זוג גברים, גבר ואישה, אישה וגבר, כל דבר שהוא בין ולבין, או אף אחד מהדברים האלו. אנו יכולות

לקבוע את צורת ההתנהגות שלנו, או לשנות אותה לפי מה שטוב לנו ולפי מה שנח לנו.

את לקבוע יכולות אנו הטרוסקסואלי. הוא כאשר גם ושוויוני, יצירתי סקס חקרני, סקס הוא הקווירי הסקס מחדש, פרטנר כל עם ליצור שניתן חוקים אלו ואחרת. שונה חוקיות לעצמנו וליצור עצמנו עבור החוקים בכל מפגש חדש עם אותו אדם, או בעצמנו לבד. אנו יכולות להנות מעצמנו, מגופנו ומגופו של האדם שאיתנו ללא התחשבות בהיררכיות שכובלות אותנו ותוך מודעות לעצמנו ולזולתנו. אנו יכולות להשתחרר מהתפיסות שוויוני, סקס ליצור יכולות אנו עצמנו. משל בתפיסות אותן ולהחליף סקס של אחת צורה רק עלינו שכופות

סקס אמיתי, סקס קווירי.

1 0 9

למהר. עד גיל עשרים ואחת אני חייבת להיות לא-בתולה. זה כמו רכבת אחרונה.

של המרכזי העיסוק הצבא. את סיימתי כבר חברותיי בצבא היה לאבד את הבתולין. חשוב היה לאבד את הבתולין בהקדם האפשרי, רצוי במרץ לפעול דאגה אחת וכל השחרור, לפני להשגת המטרה הזו. אני לא הייתי טובה בזה במיוחד, מפני שאת משחק הדייטים והסטוצים לא ידעתי ולא רציתי לשחק. לא הייתי מסוגלת להיות אינטימית עם מישהו שלא באמת רציתי. ולא רציתי אף אחד מלבדו. הוא היה רך ומקסים הרומנטיות – ותשוקותיי שאיפותיי ומושא והמיניות גם יחד. וידעתי שרק הוא יכול לגאול אותי. עוד מעט אני מתחילה ללמוד, וללימודים הבוגרים לחיים לא-בתולה. להגיע חייבת אני ואני, הוא והנה לא-בתולה. להגיע חייבת אני

הנה זה הכל הולך להסתדר. עוד הלילה.

את שצריך, ממה ההיפך את עושה “את בשיא לי, אמר הוא להרפות“ במקום לוחצת העדינות. ואני ידעתי שהוא צודק אבל לא היה לי שום מושג איך מרפים. איך אפשר להרפות כשכל-כך רוצים להצליח? אלו הרי שני דחפים מנוגדים. מגיל צעיר מאוד הרגשתי שנכון היה לי להיות גבר. ממי ומתי הייתי אמורה ללמוד אשה להיות נפשית, וגם פיזיולוגית שגם גבר? מלהיות הגמור ההיפך זה ביחסי-מין לנשום לקבל, לשחרר, צריך להצליח שכדי אמורה הייתי ומתי ממי לפחד? לא עמוק,

ללמוד שלפעמים זה לא מצליח?

איך. לי יראה שהוא אותי. ילמד שהוא רציתי וידע ממני, ילד פחות לא ילד, היה הוא אבל איך להיות גבר אבל לא יכול היה ללמד אותי איך להיות אשה. תליתי בו תקוות רבות מדי. חשבתי שילווה אותי לאורך כל מסע החרדות, היום רק שם. איתי שהיו המתחים הקשיים, המצוקה את ראה הוא אם שגם מבינה אני שלי הוא לא יכול היה לעשות איתה שום דבר, ובעיקר – שלא היה לו כל-כך חשוב לעזור לי.

הוא היה שם בשביל עצמו, לא בשבילי.

הערכתי את הרכות, את הסבלנות שהוא ביטא לנסות והפסיק שהתרחק העובדה את כלפיי. שהוא חשבתי לי. לכאוב שהתחיל ברגע במידה איתי. שהוא מבין, שהוא מקשיב, התייאש. הוא גם אבל נכון, היה זה מסוימת ונרדם. וויתר פשוט הוא ניסיונות כמה אחרי ובסופו של דבר גם אני. היה כבר מאוד מאוחר בלילה (או בעצם – מוקדם בבוקר) וככל שהיינו

יותר עייפים כך זה נעשה פחות אפשרי.

ואחר-כך כשהלכתי הפה על לי נשק למחרת נעלם מחיי. לא חשבתי שיעלם. לא אמרתי לו שאנחנו מבין שהוא בטוחה הייתי אבל כלום, חייב שהוא שהתחלנו. מה את לסיים חייבים להישאר איתי עד שנצליח. כעסתי עליו. כל הזמן חשבתי מה היה קורה אילו היינו מצליחים. אם גם אז הוא היה בורח לי. וגם חשבתי: טוב, אולי היה בורח, אבל לפחות לא הייתי נשארת ככה, הנוראית במחשבה סיכוי. לי שאין בתחושה

שאולי אני בכלל לא מסוגלת.

אחרי כמה חודשים התעקשתי שנדבר, ודיברנו. הרגיש הוא עצמו. העניין מעל חוץ הכל, על אשם שנטש אותי, שברח לי, ואני כעסתי עליו נורא. אבל גם כעסתי על עצמי. התחלתי להבין שבלי לדבר על כלום ובלי להסביר כלום בניתי עליו הר של ציפיות שבכלל לא תאמו את איך שהכרתי כיוון הזה. הסיפור את תפס שהוא את עצמי עוד לפני-כן וידעתי שלא יהיה לי קל, בחרתי בו. ראיתי בו את האדם היחיד שבאמת יוכל לעבור איתי את זה מתוך הקשבה וסבלנות ואכפתיות, ולא ראיתי את הגבולות. ובעיקר לא

ראיתי את המגבלות שלי. את השתיקה שלי.

הגוף אל להתוודע לאט, לאט התחלתי, ואז שלי. הבנתי שהזנחתי אותו שנים, שלא הבנתי שבחודשים זוכרת אני שם. קורה באמת מה בעירום עצמי את שראיתי פעם בכל האלה, פלאשבק. כאב. של צמרמורת בי עברה היתה הכמעט-חדירה של הפיזית התחושה עדיין בגוף, חזקה וטובה ונעימה ורעה וכואבת מהמטרה שהתרחקתי הבנתי ביחד. הכל -

1 2 11

שעכשיו הבנתי אליה. להתקרב במקום שלי ושהניסיון הבא לא יהיה הפחד שלי רק יגדל, יותר קל. הבנתי שאהיה בתולה גם אחרי גיל

עשרים ואחת, וההבנה הזו תסכלה אותי.

שם, להתפתח הצליח טוב משהו גם אבל מתחת לפני השטח, בצד התסכול. הגוף הוא ובמקרה לא, ומה לו טוב מה יודע הוא חכם, שלי, כנראה, הוא גם מתפקד בתור האח הגדול המגן על הנפש. הגוף שלי ידע הרבה יותר טוב ככה שלא עקום, שזה נכון, לא שזה מהראש זה צריך להיות. ועכשיו התחלתי להקשיב לו, בנוי בעצם הוא איך אותו לשאול איתו. לדבר

ומה צריך לקרות כדי שיתחיל להיות לו טוב.

הרבה אחרי ארור, לילה אותו אחרי שנה בעברנו מקומות בהרבה שנגעו שיחות המשותף אבל לא במקום ההוא, הבחור סילק אותי מחייו. אמר שאני מבלבלת אותו, מקשה יהיה פעם שאם מנוחתו. את מטרידה עליו, אחר. בסיס על ייבנה הוא קשר, שוב בינינו טועה. שהוא חשבתי שנאתי, כעסתי, בכיתי, אבל כבר אז, בלי שידעתי, במקום שבו נקברו

יחסינו התחיל לצמוח בי משהו חדש.

לי שישלחו מהחיים ביקשתי הלך כשהוא וקיבלתי מסחררת, מטורפת, ענקית, אהבה חצופה שמש כמו בחיי הופיעה היא אותה. חיי ממסלול אותי וסחפה החורף, באמצע טובות, הכי החברות היינו המיואש. העייף, אינטנסיבי קשר של חודשים כמה אחרי אבל להתחבק ויותר, יותר בה לגעת התחלתי לי עשו שלנו והחיבוקים ויותר, יותר איתה משהו שאף פעם לא הרגשתי עם איש מלבדו. נמשכתי אליה משיכה מגנטית, משיכה בלתי-

מתפשרת, ברורה. ומסתבר שגם היא.

בלי יכולת להגיד לא (ובעצם עם הרבה מאוד בתוך מאוד מהר נמצאנו שתינו) מצד “כן“ אי-פעם. שידענו ביותר הגדולה האינטימיות (האמת לסביות שאנחנו חשבנו לא שתינו השנים, כל הרבה, זה על חשבתי שאני היא

אבל עד שפגשתי אותה לא קיבלתי לכך שום - ואני מאוהבות. היינו אבל ממשית), הוכחה שכל השנים לא דיברתי עם אף אחד ואחת על מה על לא ובעיקר סקס, על ולא שלי, הגוף - וחצי עשרים בגיל ארור לילה באותו שקרה נאלצתי לפתוח את הפה ולספר. היה לי קשה, אבל היא הכירה אותי כל-כך טוב, וידעה לדבר שלא וחד, פשוט כל-כך באופן הדברים על

היתה דרך אחרת. והיא ריפאה אותי.

היא מצאה את הגוף שלי מתוח, מפוחד, רגיש בצורה קיצונית כמעט לכל מגע. והיא נגעה בי בכל זאת. היא נגעה בי באהבה ואמרה לי כמה אני יפה והיתה מאוהבת בכל איבר בגופי. ואז גם אני התחלתי לאהוב. את איך שאני נראית בעירום, למשל. היא לא התכוונה לברוח לשום (אני שהצלחנו עד איתי נשארה היא מקום. זוכרת אותה בבירור, אחרי חודש או חודשיים של ניסיונות, מביטה בי בעיניים נוצצות ושואלת גם נשארה והיא שהצלחנו?“). קולטת “את

אחר-כך.

הלסביים ביחסים משהו שיש חושבת אני יש יותר. הרבה הזו הרגיעה את שמאפשר בעיקר אבל אשה. עם בלהיות טיפולי משהו אדם עם בלהיות ומרפא טיפולי משהו יש –זמן הרבה לקח שלי לגוף אותך. שאוהב להשתכנע שבאמת אוהבים אותו, כלומר אותי, לגעת לה הסכים הוא השתכנע, כשהוא אבל בי. הוא ידע שהיא לא תפגע, שהיא רק תעשה

טוב.

יותר ובמשך ושתיים, עשרים בת אז הייתי בזוגיות הראש מעל עד עסוקה הייתי משנה עם אשה ובהנאה ממין עם אשה. כבר לא כל כך הטריד אותי מתי והאם אני אעשה את זה העיקר. לא אבל אופציה, היתה זו גבר. עם בחיים, גדולה אהבה לי שהיתה היה העיקר

ושהגוף שלי למד להנות.

*

חזר נגמר בינינו שהקשר אחרי חודשיים אותו גם אבל אחר, אדם המיתולוגי. האהוב

אדם בדיוק. על בסיס אחר (אבל גם על אותו בסיס בדיוק) התחלנו לבנות מחדש את הקשר גם אבל בהיסוס, רבה, בזהירות - בינינו בביטחון חדש, ובעיקר מתוך תקשורת ברמה

שכמותה מעולם לא היתה בינינו.

כתמיד בו ושמח גופו את הכיר שלי הגוף שמחה גדולה, שמחת מכרים אוהבים שנפרדו לכמעט-שנתיים והנה הם נפגשים שוב. בלילה שכבנו הניסוי תחילת על בינינו הכרזנו שבו במיטה שלי והתחלנו לגעת זה בזו. אמרתי לו: “אתה יודע שזה ייקח זמן“. הוא אמר שהוא לא

ממהר לשום מקום.

רציתי מקום. לשום מיהר לא באמת והוא אבל ויותר. אז כמו נורא. רציתי כמובן, אותו, משהו חדש התחיל לקרות בינינו, משהו הדדי. שלי המעמיק הלימוד שנת אחרי הייתי אני שנינו היינו ואנחנו ונפש, גוף אהבת בנושא אחרי דברים אחרים שבנו אותנו להיות אנשים

שיודעים לתקשר טוב יותר. ולברוח פחות.

ידעתי שגם אחרי כל מה שעברתי עם האהובה שלי, יהיה לי קשה לשכב איתו, פשוט כי יש לו עוד לעבור יצטרך שלי שהגוף ידעתי בולבול. קורס מזורז עכשיו, אבל גם ידעתי שאני חזקה יותר הרבה עצמי את מכירה ובעיקר ואמיצה

טוב מפעם.

בגיל ההוא, הארור הלילה אחרי שנים שלוש ללא מופלג גיל שהוא וחצי, ושלוש עשרים לא זו במיטה. אצלו שכבנו ספק, של צל כל אנחנו וגם בית, אותו ולא מיטה אותה היתה יום אחרי היה זה אנחנו. אותם היינו לא כבר שקט ונעים ומלא שמחה בינינו. שכבנו זה לצד זו ונצמדנו והתנשקנו. אמרתי לו שאני אוהבת באמת אותך. אוהב "אני אמר: והוא אותו

באמת". האמנתי לו. וגם הגוף שלי האמין.

אני לא יודעת אם צריך לדבר על זה עכשיו או להיות לי בא לא עצמו. בעד מדבר שהסיפור מטיפת מוסר או דידקטית מדי כי החוויות שלנו כל-כך שונות והמסקנות מהן יכולות להיות כל-

את יקראו פשוט שבנות לי ובא מגוונות, כך הסיפור שלי וידעו שהוא קיים.

בין התקשורת של הזה שהעניין חושבת אני שמתפספסים הדברים אחד הוא זוג, בני איפשהו בהפסקת הפרסומות של “סקס והעיר אנחנו איכשהוא קריק“. “דוסון‘ס או הגדולה“ מצליחות לגדול תחת האמונה שברגע שאנחנו ואפילו וחרמניות מגורות ואנחנו סקס, רוצות את לעשות איך יודעות גם אנחנו מאוהבות, זה. שבגלל שזה מה שהגוף אמור לעשות, וזה טבוע בו מימי קדם, הוא פשוט ייקח אותנו לשם לבד והכל יהיה בסדר. אני לא יודעת, אולי יש גם שמעתי כבר אצלן. עובד זה שככה כאלה אמירות כאלה מבחורות. אבל מה צריך לעשות כדי לשבור את ההסכמה הזו שבשתיקה? כדי שנערות ובחורות יבינו שזה נושא, שזה עניין. ושעדיף שעושים, לפני זה על לדבר שכדאי וחצי ושלוש עשרים גיל עד בתולה להיות מצליחה שאת אחרי זה את לעשות אבל ,(!)להבין מה קורה איתך, ולהסביר את זה מספיק

בבהירות גם לפרטנר שלך.

יספרו על הפעם בנות פשוט צריך שעוד אולי הראשונה שלהן. ייזכרו בה, גם אם זה מרעיד יגידו חוויות. יחליפו להיזכר. הגוף כל את אם בסדר זה הי, מהן: הצעירות לחברותיהן זה קשה. זה לא עושה אותך פחות חכמה, או הזמן את קחי אשה. פחות או בוגרת פחות

שלך. ותנשמי.

14 1 3

טקסט זה, כמו כל טקסט אחר שכתבתי, נכתב כולו בלשון נקבה, גם כשהאינדווידואליות שאליהן הוא מתייחס אינן

נמצאות תחת ההגדרה הזאת. הבחירה הזאת נעשתה על מנת לנסות לאתגר את הגבולות המפרידים בינינו. אם כתיבה מסוג כזה קשה לכן, אשמח אם תשאלו את עצמכן למה מגדר תופס

מקום כל כך מרכזי בחשיבה שלנו.

כתיבה לפאנזינים היא קשה וכפוית טובה. לכן, אם טקסט זה (או כל טקסט אחר) נגע בכן - בצורה חיובית או שלילית, אני ושאר הכותבות נשמח לשמוע על כך. ואם אתן כותבות

לנו, בבקשה קחו את הזמן לכתוב לאלו שזקוקות לתמיכתנו. www.spiritoffreedom.org.uk

www.directaction.info/prisoners.htm וגם

הטקסט הזה, כמו כל דבר אחר שאי פעם כתבתי, הוא מכתב אהבה. לקוויר-אדג' האנרכו-אקו-פמניסטי. למשפחה

המורחבת שלי. לכל מי שהייתה כשעולמי התמוטט. לכן.

תודה.

לי-אורveganxchica@gmail.com

לא. אני לא יודעת מה לכתוב. אבל קולך בראשי, מבקש ממני. המיניות שלי עשויה שברירים, שבבי עץ. היא אינה

כשאני ועכשיו, שלמה. היא עצמה. עם מתמיד בקונפליקט נמצאת היא מורכבת. היא ברורה. אינה היא אחידה.

מסתכלת על הטקסט הגמור, הוא נדמה יותר כמו שברירי חוויות מאשר משהו ברור וקוהרנטי, בעל מסר חד. אני

מניחה שזה טבעי, המיניות שלי התעצבה במשך שנים, והתהליך עדיין נמשך, אפילו ברגע זה. אני לא בטוחה מה

את מקווה לקחת איתך אחרי שתסיימי לקרוא. אני יכולה רק להציע חלק מהרגעים שמשמעותיים למיניות שלי,

כפי שהיא עכשיו. אני מתנצלת. אני לא יכולה להציע לך בהירות. אבל לפעמים השאלות יותר חשובות מהתשובות.

הרגעים הללו מפוזרים, אך בדרך כלל אלו הסתירות שיוצרות משהו שלם.

עליך. בראשי ומשוחחת בפארק מהלכת אני בדמיוני, שלא אותך שראיתי האחרונה הפעם אחרי שבועות כמה

השיחה נעצרת - נבהלתי. אחרי חצי שנה של אינטימיות הכעס שלי מכסה על כל מה שאת בשבילי עכשיו. חשוב לי

לכתוב עליך כי את לא היחידה, ולמרות שעכשיו כולכן רחוקות ממני, אתן עדיין נוכחות-נפקדות בחיי. אני עייפה.

רעבה. צמאה וחולה. אני זוכרת שכשחשבתי עליך, קילומטרים משם, ידעתי שאני לא רוצה לחלוק את גופי איתך

שוב. התקופה הזאת ביננו נגמרה, ועכשיו הגיע הזמן לבניה מחדש. אבל עכשיו אני איתך וכל כובד הנוכחות שלך

רוצה שאני שמניחה הזאת, והנגיעה נוגעת, את רוצה. עדיין שאני ממה שרציתי, ממה הרחק למטה, אותי גורר

עמוק בשבילי. שטוב יודעת שאני במה לפקפק לי גורמת לשינוי, גמישות מתירה שלא שרציתי, מה את עכשיו

בפנים, הלב שלי צועק, מנסה למצוא מרחב להגיד לא, אבל המציאות מתקיפה אותי ואני לא יודעת איך להוציא

את המילים מהפה. אני מתנתקת. ממך, מהגוף שלי, מהחדר הזה. ימים אחר כך, כמו הד של נפילת מתכת, ההבנה

מגיעה ואני מתמלאת בהאשמה. איך, אחרי כל כך הרבה אינטימיות, יכלת להיות אדישה למה שהגוף שלי אמר לך.

איך לא הבנת שאני לא שם איתך, שאני לא רוצה. איך לא עצרת ושאלת אותי אם לא היית בטוחה, וגם אם כן.

אחד המאמרים שקראתי דיבר על ההבדל בין הסכמה לתשוקה, ואני רוצה לדבר על ההבדל בין הסכמה לאמון. אמון

בשבילי הוא רגישות לצרכים של מישהי אחרת. זאת היכרות עם אחרת שמאפשרת לשים לב לרגשות שמבעבעים,

ממתחת אל פני ההבעה. זאת הידיעה שהבעת כל רגש היא לגיטימית. זה איכפתיות שגורמת לנו לשאול בכל פעם

שאנחנו בטוחות רק ב-99%. זה הידיעה שאני יכולה לשים את ראשי על כתפך, כי את תגידי לי אם זה יותר מדי

בכל לבקש צריכות לא שאנחנו הסכמות של סוגים שיש הידיעה הוא אמון רגע. באותו איתו להתמודד בשבילך

פעם מחדש, שזה בסדר לשים יד על הכתף או לעשות ערימת ילדים. אמון הוא משהו חמקמק. הוא מצריך עבודה

קשה, ואפילו אחרי שהאמון הזה נבנה הוא יכול להיהרס בקלות. הוא מצריך זמן ונסיון, והוא נבנה בעיקר דרך

מינית להיות בי, לגעת רוצה ואת מסוים, מסוג למגע בקשר אמון ביננו אין אם קשיים. על משותפת התגברות

איתי, את צריכה להשיג את ההסכמה שלי. את צריכה לבקש, בצורה המילולית והישירה ביותר. את צריכה לתת

יכולות שהן הניחו א/נשים בעבר פעמים מדי יותר כן. להגיד המרחב את חשוב, ויותר לא, להגיד המרחב את לי

לגעת בי בצורה מסויימת. הן הניחו אמון שלא היה קיים ביננו באמת, הניחו שזה בסדר והן לא צריכות לשאול.

למרות שלפעמים ברגעים כאלו קשה לי למצוא את המילים, הגוף שלי תמיד מספר את הרצונות שלי, אך הן לא היו

קשובות מספיק כדי לשמוע את סירובי. דבר כזה לא יקרה שוב, אף פעם. בבקשה תבטיחו שלא תשחקו תפקיד כזה

בחייה של אף אחת. בבקשה תבטיחו שתמצאו את האומץ שלי לא היה, ותדאגו לשמור על עצמיכן. בבקשה

16 1 5

עצב, זה כל מה שאני מרגישה עכשיו, עצב וכאב. הם ממלאים אותי, לוקחים את כל מי שאני ומכבסים בדם, כמו

לא כבר שאת להכרה שמתלווה ההקלה בי שמתפשטת פעם ובכל שבי, טובה חלקה כל משחית שמתפשט, עובש

נעוצה בי, אני מבינה שזה רק לרגע, הרגע לפני שהיד נוחתת על חזי לעוד נעיצה. ובתוך כל הכאב הזה, הדבר היחיד

שאני יכולה להגיד זה שאני מצטערת, מצטערת על הכאב שאולי גרמתי לך, מצטערת על המצב הזה – על הספק,

שאולי איבדת אותי. אני מניחה שאת מלאת שאלות, אבל אני לא מחזיקה בתשובות, אפילו שאלות אין לי. כואב

לי כל כך, שהכאב נהיה משתק, שאני לא מרגישה בו. כמו זומבי, מחכה לעוד שעה, לעוד דקה, לעוד שניה שתעבור.

ואני לא בטוחה אם המצב הזה הוא בגלל שנישקתי אותך לפני עידנים, או בגלל משהו אחר.

העברתי את כל אתמול במשבר עם הגוף שלי. הרגשתי מגומשת, כבדה, מגודלת. כמו ענקית המנסה להיכנס לתוך

חדר, חרדה מהתקרה שתטפח על ראשי. המגע שחלקנו קרע אותנו אחת מהשניה, אבל הוא גם קרע אותי לחתיכות.

שלשום אמרת שאת לא רוצה שהמיניות ביננו תסבך, ואני תוהה אם היום את חושבת שמאוחר מדי. לא, סקס לא

משנה הכל, הוא רק מרחיב את הסדקים שהיו כבר שם ממילא.

שבועות אחרי הפעם האחרונה שהזדמן לנו לחלוק את המיניות שלנו דרך מגע ולא רק דרך מילים אנחנו מדברות

על הנושא הזה. אני שואלת אותך אם את חושבת שאני יפה אחרי שאנחנו שוכבות. השאלה הזאת היא לא שאלה

תמימה. מאחוריה עומדים הרבה דברים. אחרי סקס אני אדומה, מזיעה, השיער שלי סתור, לא מסודר, ואת יכולה

מקום באה הזאת השאלה המטאפורי. במובן גם אלא המילולי במובן רק לא עירומה, אני כולי. כל את לראות

מי זו, ובמילה שכן. עונה את שלי. מהגוף שלי, מהמיניות בושה, הרבה בחובה טומנת אבל מקניט, מקום שובב,

פשוט הוא היופי לעצמי, חושבת אני תמיד, יפה אני יודעת. שאני לי שאמרו מה כל את מרסקות שאת ומי שאני

חלק טבעי ממי שאני. אני מדמיינת את החיוך שלך, ומוסיפה ואומרת שאני חושבת שאני אפילו יותר יפה מבדרך

כלל, כי אני מאושרת.

פעם שאני אתכן במיטה, ואתן בתוכי, אני תמיד אמרתן שאני מינית, אבל האמת היא שאתן לא יודעות. כי בכל

בזיעה, – להתפלש רוצה רק שאני יודעת אני תוכי ובתוך נמנעת. דווקא ואולי מונעת, אני בפנים. הכל מחזיקה

בתשוקה, באהבה שביננו. אבל אני עוצרת. אני מפחדת ממה שתחשבו עלי, על המוסריות שלי. מפחדת שאם אתיר

כל רסן, אתן תתחילו לחשוב עלי כעל אובייקט מיני. בראשי מהדהדות כל המילים הנוראות. שרמוטה. שרלילה.

כך נשארת אני אז כלפי. לכן שיש האהבה את ולקלף תודעתכן, בתוך אלי להדבק מאיימות קלה. נותנת. זונה.

– חסודה. אסורה.

גברים רוצות להתחתן עם מישהי שתשכב איתן רק בתנוחה המסיונרית, אני אומרת ומסכמת. אז זה בסדר, את

עונה, כי אנחנו לא הולכות להתחתן, גברים הן משוגעות, ואני... אני רוצה לחיות את כל חיי עם מישהי שאוהבת

את הגוף שלה והמיניות שלה. האם אי פעם סיפרתי לך איזו הקלה חשתי באותו לילה? אני בזרועותיך ודרך קצות

אצבעותיך חום של אהבה זורם לתוכי. אחרי שנים, יכלתי סוף סוף להיות מי שאני, איתך.

לא כבר ואני לפניך, אני כי אותי. לאהוב שתפסיקי מחכה ומחכה. בתוכך, מתכרבלת אני ואוהב חם סקס אחרי

אישה. כל כך הרבה שנים אמרו לי איך אני צריכה להיות במיטה – לא לאהוב סקס אבל לעשות את זה למען החבר

אחרות, עם סקס לרצות לא שנתחתן, אחרי אולי טוב, מהמסיונרית, חוץ תנוחה לשום להסכים לא לעולם שלי,

לא לשכב עם עצמי, לא לגמור, לעולם לא לדבר איתה על מה שקורה ביננו, להיות פאסיבית, להיות שם בשבילה.

אבל אני לא כזאת, אני אוהבת סקס, מבקשת סקס, אוהבת מגוון של תנוחות, אוהבת לגמור, רוצה לשכב עם יותר

לבקש את מה שטוב יודעת על מה שהיא אוהבת, כשאני לא מבינה, רוצה עוד מידע שואלת מאחת, אני מדברת,

לי, אני זזה ומתפתלת, צועקת וגונחת, מחבקת, מלטפת, נמצאת שם, לא בשבילה, אלא בשבילי, ואולי בשביל מה

שביננו. אם להיות אישה זה להפחית את מי שאני, את המיניות שלי, למיניות של צעצוע מין למען הגבר שלי, אז

אני בוחרת, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה, להשיל מעלי זהות הזו שבה לא בחרתי.

אף פעם לא ידעתי שאת מרגישה ככה, את אומרת, תמיד כשדיברת על סקס נראה היה שזאת חוויה מאוד חיובית

בשבילך, שזה משהו שאת רוצה ואוהבת לעשות. קשה לי להבין שאת יכולה לחוות דברים כמו אלו שהרגע סיפרת

לי עליהם, ועדיין לרצות לקיים יחסי מין. קשה להבין ששני ההפכים הללו יכולים להתקיים ביחד, זה לצדו של זה,

באדם אחת, בגוף אחד. אני מנסה ולא יודעת איך להסביר לך. אני עדיין זוכרת את מה שאמרתי לך באותו ערב, אך

לא אכתוב את המילים הללו כאן, כי אני לא בטוחה שהן היו נכונות. האמת היא שאין לי איך להסביר לך את זה,

אין לי אפילו איך להסביר את זה לעצמי. אבל כמו הפיניקס שמגיח מתך אפרו, אני מגיחה מתוך החוויות הרעות.

כן, סקס הוא קשה, הוא מלווה בהרבה בכי, בהרבה כאב. בכל פעם שאנחנו נוגעות אחת בשניה אנחנו נוגעות בכל

החוויות כל בי, שנוגעות פעם בכל ליבי. אהובת פעם לי אמרה והרעות, הטובות במין, שקשורות שלנו החוויות

צפות, או אולי זו אני שמוצפת. החוויות השליליות תמיד יהיו שם, הן חלק מעברי, אבל הן נכתבות מחדש בכל פעם

שמישהי נוגעת בי ומוכיחה לי שזה לא חייב להיות ככה. העבר לימד אותי להסתכל על ההווה, על העתיד, ולדאוג

לאחוז בכל כוחי במה שאני רוצה לעצמי. העבר הוא חלק ממי שאני, אבל הוא לא חייב לחזור על עצמו. העבר הוא

שגרם לי להתחייב להווה ולעתיד טוב יותר.

ניסיתי לכתוב לפאנזין הזה במשך הרבה זמן. בכל פעם שהתיישבתי מול המחשב הרגשתי מין הרגשה של ״אוף...״.

אין לי כוח, אין לי אנרגיה, והדד ליין מתקרב. אני לא ממש יודעת מה אני יכולה לכתוב על מין, מה אני כבר יכולה

לספר. וכל מה שיוצא לי הן שברירי חוויות ששינו את חיי, אבל בלי הרצף, בלי מה שיחבר אותן, אי אפשר להבין

את המשמעות שלהן, והן נשארות ברמת הסיפורים.

אם הייתי כותבת את הפאנזין הזה לפני חצי שנה, אם הייתי כותבת את הפאנזין הזה לפני שש שנים... כשהייתי

צעירה נישקתי הרבה א/נשים. זה היה משהו די רנדומלי, הן היו שם, וגם אני, וזהו. לא היה בזה משהו יפה, או

עוצמתי. זה פשוט היה. לא שאלתי את עצמי אם רציתי את זה, השאלה בכלל לא צצה אצלי בראש. כמו רפלקס

מותנה, רציתי כל אחת שרצתה אותי. אני כותבת ממהמקום שבו אני נמצאת עכשיו, עומדת על צוק ומביטה לתוך

התהום שמכונה עברי. אבל כשהלכתי בשבילים הללו לפני שנים, הייתי מרוצה. ידעתי שמשהו חסר, הנחתי שזאת

אהבה, כי לא אהבתי אף אחת מאלו שנישקתי, למרות שחלקן אהבו אותי.

היו דברים אז קלה. יותר היתה הכתיבה חודשים, כמה לפני הזה המאמר את כותבת הייתי שאם חושבת אני

ברורים, היו שחור ולבן, טוב ורע. אבל דברים השתנו.

כן, אני רוצה לכתוב עליכן, אליכן, אתן שנכנסתן לחיי והוכחתן שדברים יכולים להיות אחרת. אבל זה לא מזל,

גורל או מקריות שהביאו אתכן לחיי, אלא החלטה. יותר לא אהיה במצב הזה, יותר לא אסכים שמישהי תנהג בגופי

18 1 7

קצות על התגנבות עוד לא הקודם. הלילה של המציאות פטיש מכה בהם בקרים עוד לא לה. שייך שהוא כאילו

האצבעות מחדר השינה אל אזור נטרלי, תוך כדי תקווה שהיא לא תתעורר, שאני לא אצטרך לתקשר איתה אחרי

אל שמחלחל הכאב ניצול, של בסיטואציה ההכרה את שמלווה הכאב עוד לא תקשורת. חסרת מיניות של לילה

תוך העורך השבועות הבאים ישחרר אט אט את הרעל. לא עוד לילות של שכרות והרס עצמי, לא עוד חיפוש אחר

אהבה וקרבה דרך מגע מנוכר. ולאט, החום משתחרר. כן, אולי סוף סוף הפסקתי להקשיב לכן והתחלתי לאהוב

את עצמי. אולי אני מסוגלת להבין את ערכי ולדרוש את מה שמגיע. כל מסע מתחיל בצעד אחד, ואולי המסע שלי

לאהבה עצמית מוחלטת צריך להתחיל בהמנעות ממיניות מנצלת. בי נשבעתי, לא עוד סקס בלי אהבה. כל דבר עדיף

על פני תחושת הניצול בבוקר שאחרי, אפילו התנזרות. וכך, התחייבתי, התכרבלתי לתוך עצמי והכנתי את עצמי

לבדידות של חיים ללא מגע.

אני מפי יוצא הזה שהמשפט וברגע אומרת. אני סקס״, צריכה ״אני שכזאת. אפלטונית חברות בזרועותיה, אני

שבו הזה המתמשך מהחיבוק חוץ אחר דבר שום צריכה לא אני כי אני. ולא נכון, ולא שקרי, הוא כמה מבינה

היינו בכמה שעות האחרונות. קשה לי, קשה לי להפנים את הקונספט בו אנחנו כל כך קרובות בלי לרצות מין או

קשר רומנטי, קשה לי להפנים את המגע שלה בלי לחשוב שזה חייב להפוך למיני. כל כך הרבה פעמים פניתי לסקס

שלי האהבה חיי שבגללן העיקריות הסיבות שאחת חושבת אני מגע. שמציע והנחמה התמיכה את לקבל כדי רק

הפכו לכל כך טובים בזמן האחרון היא ההפנמה שאני יכולה לקבל קרבה בלי סקס. ככה הסקס נעשה לשם סקס,

והקרבה לשם קרבה. אין מניעים נסתרים, יש רק אהבה. הסקס לא נעשה מתוך צורך כללי לקרבה או מין, אלא

מתוך צורך בכאן ובעכשיו, להיות עם האדם שנמצאת מולך, שאותה את מנשקת.

הייתי עצובה, הייתי אותה כשפגשתי סקס. היא ואהבה חום לקבל אוכל שבה היחידה שהדרך הרגשתי בעבר

את לשים ביקשתי שיחה של שעות כמה אחרי אז להישען. אוכל שעליה מישהי כמו נראתה והיא נחמה, צריכה

ראשי על כתפה. כשעה אחר כך שתינו מתנשפות, אחת בזרועותיה של השניה. חודשים אחר כך היא שואלת אותי

על ההתחלה, ואני אומרת שכשהנחתי את הראש על כתפה רציתי נחמה וקרבה, לאו דווקא סקס. הסקס בא אחר

כך, אבל את הצורך הבסיסי יותר של להיות קרובה אליה רציתי למלא בלי קשר, ובאותו רגע, כשנישקתי אותה,

הייתי בטוחה שזה לא היה נסיון להשיג קרבה דרך מין. ברגע שלפני כל כולי נמזגתי לתוך תשוקה אחת, ששרפה

אותי מבפנים – נשיקה. וזהו.

כל כך הרבה פעמים הייתי עם א/נשים שנישקו אותי כי הן רצו נשיקה, ואני הייתי שם, וזה היה נוח וזמין. הן לא

רצו לנשק אותי, ספציפית, אלא לנשק מישהי. והתחושה הזאת, של לקום בבוקר ולהבין שהפכתי לאובייקט מיני.

אני רוצה לדעת שכשפתיי נפגשות עם אלו של אחרת, אני נמצאת שם, ברגע הזה. שזה לא זמינות, נוחות או בדידות

שהמגע בידיעה הכאב את אחרת למישהי לגרום אוכל לא לעולם לא, תשוקה. אלא הזה, לרגע אותנו שהביאו

שנראה כה אוהב היה רק מילוי צורך. אם אעשה זאת אפעל כנגד עצמי, כנגד האנושיות שלי כמו גם שלה. ולכן, דעי

לך שכשאנו מתנשקות שאר העולם דוהה, או אולי מתחזק, ואני מנשקת רק אותך.

השינוי הזה שחיי המין שלי עברו בזמן האחרון לא היה אפשרי בלעדי. כל זה לא היה אפשרי בלי הידיעה שהסקס

הכי טוב תמיד נמצא כאן, במרחק נגיעת אצבעות, או בתוך המגירה בצורת צעצוע חדש ומזמין. אני אוהבת לחלוק

את המיניות שלי עם אחרות, אבל יש שוני מהותי בין סקס עם אחרות ובין סקס עם עצמי, ואחד הוא לא תחליף

לשני. לקחת חזרה את המיניות שלי, את החופש המיני שלי, זה לקחת חזרה חלק מהעצמאות שלי. אפסיק להאמין

שאני יכולה להתענג מינית רק עם אחרות, או אולי רק עם אחרים, ואזכור שאני יכולה, שאני כאן. סקס עצמי הוא

הדרך הטובה ביותר לחקור את הגוף שלי, להבין את עצמי, את התשוקות והרצונות שלי, להכיר בעובדה כי אין לי

גוף ונפש, ואני אחת. זוהי השלמה, ואולי דווקא שלמות. זוהי מתנה שאני נותנת לעצמי. זה חלק מהותי מלאהוב

את עצמי. זה אקט אהבה.

אני שואלת אותך את אותה שאלה ששאלת אותי כל כך הרבה פעמים בעבר - מה את רוצה? את אומרת שאת לא

שהפסקנו, מאיפה ממשיכה פשוט אני אז לשאול. טעם שאין ומספר וממשיך ההפך, אומר בך הכל אבל יודעת,

מניחה שהיית אומרת לי אם גם זה לא היה בסדר. כמה דקות מלאות בנשיקות ונגיעות, ופתאום את עוצרת. את

אומרת ששיקרת, שאת יודעת מה את רוצה, אבל חצי שעה אחרי שפתחתי את ליבי וסיפרתי לך על התקיפה המינית

האחרונה שחוויתי, אחת הקשות בחיי, את דורשת שאני אתווה את המרחק שנטייל תוך כדי חקירת הגוף אחת של

השניה. אז מה את רוצה? את שואלת. אני עונה שאני לא יודעת ומבקשת זמן לחשוב. בדרך כלל לא הייתי מסוגלת

לבקש עוד זמן, אבל איתך זה בסדר. את מפסיקה לנשק ופשוט מחזיקה אותי. אנחנו מניחות את התשוקה שלנו

שאני לי מזכירה שאת בזמן לחשוב, ממבוכה ומנסה בזרועותיך, צוחקת למשהו אחר. אני ליצור מרחב בצד כדי

מסוגלת להחליט, ושכל החלטה שאחליט תהיה הטובה ביותר. פרק זמן משמעותי חלף, אולי שלושים דקות, אולי

חצי שנה. החלטתי.

2 0 19

אני נדהמת. פי פעור, פתוח אך המילים אינן יוצאות. משהו מתפשט בשכבה הזאת שבין העור לשאר הגוף, מאין

נוזל שמאבן אותי. אני מרגישה כאילו התעוררתי מחלום, אבל את עדיין שם להזכיר לי שזאת המציאות. התגובה

שם להיות רוצה באמת שאת מרגישה. שאני מאיך לך אכפת שבאמת להבין לי קשה לי, קשה לי. מכאיבה שלי

של חלול צליל להשמיע רק יכול גופי מאושרת, שאני לוודא כדי הכל עושה וכשאת מתנשקות. כשאנחנו בשבילי

פתאום הכל מסתדר, ואני מבינה שככה מיניות הראשונה. כשאת מהלכת בחיי, במיטתי, שאלה כואבת – כי את

צריכה להיות – ספוגה באכפתיות ובאהבה. אני מבולבלת. לא מבינה למה שנים עברו, ורק עכשיו קיבלתי מיניות

שאינה מתעללת, מיניות אוהבת. הפצעים הישנים נפערים, אך אני מתחילה להחלים.

בצורה שכזאת, אגב דרך במין אומרת את שיוויוניים, היו לא האחרונים בימים שלנו המין שיחסי חושבת אני

מגיעה שהיא ידעתי הזאת. מהשיחה חששתי שלנו. הרציניות השיחות כל את מתחילות תמיד אנחנו שבה הזאת

בדיוק כמו שידעתי בתוכי שאת צודקת. כן, לא ירדתי לך בזמן האחרון. המין ביננו הסתכם בכרבולים ונשיקות. אני

מסופקת, אבל מה לך יוצא מזה? אני מקבצת את שרירי הבטן ומחכה לאגרוף. אבל כשהוא מונחת הוא דומה יותר

לליטוף. את מדברת על איך שאני לא גמרתי כבר הרבה זמן ומתנצלת על כך. לא, זה לא ששכחת ממני ומהסיפוק

שלי,זה פשוט לא קרה, אבל את רוצה שזה יקרה, ומוכנה לעשות את מה שצריך. אני עוצרת אותך ומסבירה איך

לא וזה כרגע, לגמור רוצה לא אני אבל קרובה. להיות אוהבת בך, לגעת אוהבת אותך, אוהבת אני מרגישה. אני

פתאום לך. שמגיע כמו אותך סיפקתי שלא זה על ומתנצלת ממשיכה אני רוח. במצב לא פשוט אני אליך. קשור

שתינו פורצות בצחוק גועש. המצב הזה כל כך מגוחך, שתינו כל כך רוצות שהמין יספק את השניה, ואותנו, שתינו

כל כך קשובות אחת לשניה... ואני חושבת שאני מעדיפה מצבים מגוחכים שנוצרים יותר מדי אהבה מאשר מצבים

מגוחכים שנוצרים מיותר מדי ניכור. אולי לעולם לא תדעי שכל כולי הפכתי ללחישה ברגע זה. האם יכלת להרגיש

אותי מלטפת את אוזנך באותו רגע, מוזגת לתוכך אך מילה אחת - תודה?

לפני כמה חודשים נכנסתן לחיי, והוכחתן לי שאני יכולה להיות מינית אתכן כאוות נפשי, אתן עדיין תכבדו אותי

שמות רוצה, כן אני מה אותי שואלות אתכן, לשכב רוצה לא אני שלפעמים זה את מכבדות אתן אותי. ותאהבו

דגש על ההנאה שלי ולא רק על ההנאה שלכן. אתן שגורמות לי להרגיש כאילו הסקס אתכן הוא לא רק סקס, הוא

על גם אבל שלו, ״מלוכלכים״ והכי פיזיים הכי האספקטים על הסקס, על איתי שמדברות התקשרות, של חוויה

ההיבטים הרגשיים.

הידיעה גם כמו נוכח, מאוד להריון מכניסה הפחד הפלה, שעברה כמישהי פתאום. נעלמו שלי מהחרדות הרבה

הברורה בכל אחד מעורקי לגבי התגובה שלי למצב כזה. אבל פתאום אני לא לבד, כי אתן מדברות איתי על הפחד

מהרגע שאחרי הקרע בקונדום, ופתאום זה לא מפחיד כי האפשרויות נהיות יותר ברורות.

אתן אף פעם לא מנשקות אותי בלי לקבל הסכמה לפני זה, ולא מניחות שזה בסדר רק כי עשיתן זאת בעבר. אתן

מערכות בלקבל הנוחיות על לוותר מוכנה ואני נוח, להרגיש לי לגרום כדי שלכן האקטיביות על לוותר מוכנות

שאני שמה להבין לי גורמות עצמי, על ויותר יותר אותי מלמדות אתן העצמה. להרוויח כדי לפה, בכפית יחסים

רוצה הוא הכי חשוב בעולם כרגע, בכל רגע. אתן מלמדות אותי לא להניח את המובן מאליו, לא להניח שאני רוצה

משהו בגלל שהוא שם, אלא להיות ברורה עם עצמי לגבי מה אני רוצה ואיך אני רוצה את זה, לשרטט את הגבולות

כדי רוצה, שאני מה את לבקש וללמוד הקשיים על להתגבר – חשוב והכי אחרות, עם אותן לחלוק ולדאוג שלי

שאוכל לקבל זאת.

הפעמים שבהן לקחו ממני משהו בלי לבקש עדיין שם, הכאב, התחושה שמה שאני רוצה לא חשוב, הרמיסה של

כשאני ולפעמים, שם. עדיין הכל עצמי, על שהגנתי בלי שהגבתי, בלי קרה שזה הפעמים שלי, הגוף של שאני, מי

איתך במיטה, ואנחנו מתקרבות, זה קשה לי, כי את מקלפת את כל שכבות העור היבש שגידלתי כדי להגן על עצמי,

והפצעים נפתחים. התחושה הזאת של מגע שהוא לא כפוי, מגע שהוא אוהב, היא חדשה לי, ולפעמים בזמן שאנחנו

קרובות, אני שוכחת שדבר כזה יכול להיות קיים. העבר מציף אותי, ממלא אותי ואני שוכחת אותך ואותי, שוכחת

לסכרים שלי להתמוטט, רואה איך אני נשברת, ואת וצוללת לתוך הכאב. את מחזיקה אותי ונותנת העכשיו את

עדיין שם, מאפשרת לי להתמודד, אבל מזכירה לי שהעבר עבר, ההווה הוא אוהב, והעתיד יהיה אפילו עוד יותר

טוב.

הזאת המכונית כמו שכזה. אזהרה איתות מין היה זה לכתוב, רוצה אני מה על הזה, המאמר על כשחשבתי

שהתרסקה על מעקה הבטיחות, כולה מהבהבת, גם אני התרסקתי, ורציתי להזכיר לאחרות כמה כאב יש בעולם.

בנות, הזהרו, אל תכניסו כל אחת למיטתכן, חשבו טוב טוב על מה אתן רוצות, ותדאגו להקיף את עצמיכן בכאלו

יכלתי שלא הפעמים כל על שעברתי, הכמעט-סיוטים כל על לכן לספר רציתי חשוב. זה כמה לזכור לכן שיעזרו

להביא את עצמי להגיד לא, על סקס שהוא במקרה הטוב משעמם, ובמקרה הרע ישאיר צלקות עד סוף הזמן.

אבל אני לא יכולה. כי אני כבר לא שם. כי חצי השנה האחרונה נוטפת סילאן של סקס מתוק וטוב, של עונג צרוף.

כי כשאני חושבת על סקס, אני זוכרת אותה, בתוכי, מסתכלת בתוך עיני עם כל כך הרבה אהבה שזה כמעט בלתי

נסבל, שחלק ממני רוצה להסיט את המבט אבל אי אפשר באמת, כי זה כל כך טוב לראות אותה, ולהראות לה כמה

אני אוהבת אותה. את התחושה הזאת כשכל מי שאני מגיח החוצה, מחוץ לכל החומות, המעטפות וכל מה שאי פעם

אמרו לי על עצמי ועל הגוף שלי ואני לקחתי בלי לשאול שאלות, ומתעטף במי שהיא, ופתאום אותם חוטים בלתי

נראים שקושרים אותי אליה, ואותנו לכל שאר העולם, אותם חוטים שיש שקוראות להן אנרגיות, ויש שקוראות

להן אלוהים, ויש שקוראות להן אהבה, הופכים להיות ממשיים ונוכחים כמו רשת בטחון של קרקס, ופתאום ללכת

על החבל הזה שם למעלה, להתהלך במה שאנחנו קוראות עולם, זה לא כל כך נורא ולא כל כך מפחיד, כי היא שם,

לתפוס אותי. ההתקשרויות האלו דקות כמו קורי עכביש, אבל באותם רגעים אני נזכרת שקור עכביש הוא החומר

הכי חזק בעולם כשזה מגיע לייצור קשרים.

2 2 2 1

תמיד תהיתי אם תחסר לי

תמיד תהיתי אם תחסר לי.אם החיקוי שלך יהיה כה לוקה

ואולי לא אהיה מסופקת.

האמת שאינני מתגעגעת.אנחנו כבר לא מתאימיםנוצר פער בצרכים שלנו.

אפילו הספקתי להפרד ממך כראוי.הבנתי שזה לא אתה,

זו אני.ומה זה בכלל להיות מסופקת?

פחדתי מהתקשורת החדשה,שאינך חלק ממנה.

הבנתי שזו תהיה אינטראקציהביני לבין יצור כמוני

(ביני לביני?)אם אעשה מה שאני אוהבת בעצמי

האם זה יספק אותה?

ומה זה בכלל להיות מסופקת?

הפחד, המבוכה העדינה,אני לוחשת לעצמי:

מה לעשות עם הגוף המדהים הזה?אני מתקשרת איתו

והיא, במפתיע, מתקשרת איתי. מילולית!מלמדת אותי, אוהבת אותי.

סיפוק הוא עניין שולי כאן,תהליך ארוך, מעמיק, רגיש, מפתיע

מדהים לי.אפילו אני לא צריכה ל - -

מה זה בכלל להיות מסופקת?תמיד נשאר בי טעם של עוד.

מה שמעולם לא היה לי איתך ברמה כזאת.

אז, עלה והצלח,אני נשארת כאן.

מאת: הדס

רישום: עינת

2 4 2 3

האונס הסמוימאת: שני

הפמיניסטיות מהאיקונות אחת לאב, כשקורטני ידי על התבקשה הפופ, תרבות של ביותר הגדולות זוגה בן עם שלה האחרון הערב את לתאר מראיינת He wantedהמנוח, היא תארה רגע אחד מסויים: ״ to make love, and I was too high. All he

needed was a goddamn lay. I should‘ve

באותו יותר מאוחר just laid there for him״.

פשוט היתה אם לדעתה כי התוודתה היא ראיון להציל פשוט יכולה היתה כדבריה, שם״ ״שוכבת היה קוביין שבאמת מה ואהבה, חום שהרי חייו, את במין, רק ביטוי לקבל יכולים הלילה, באותו צריך והדרך שלנו, הנשים, להעניק חום ואהבה, היא כמובן

להסכים – To put out, לתת.

לא או קבוע באופן שמתבצע זה הוא הסמוי האונס במפגשים ארעיים, או יציבים קשרים בתוך קבוע, מקריים קרים, רגשיים, גדולים, קטנים, מיניים נתפס שהמין פעם בכל קורה הוא משמעותיים. או הזבל את להוריד כמו כמטלה, הזוג מבני אחד עבור או לטאטא את הרצפה. לפתוח את הרגליים ולקוות לטוב. והוא קורה אצל פמינסטיות ופמיניסטים, אצל אינטלקטואליות ואמנים, אצל מוזיקאים ונשות רוח,

אצל כולנו.

החברתי, היומיומי, האונס הוא הסמוי האונס ברורה הכה היסוד מנקודת שיוצא זה הפטריארכלי, שמין – מהחברה גדולים לחלקים נסתרת עדיין אך הוא משהו שיש ל להעניק לךֳ, גם אם אתם חולקים ועבר חשק, בדיוק לך אין אולי כי האהבה. באותה במחשבות טרודה בדיוק את ואולי קשה. יום עליו קצת לו מגיע בעבודה, הוא מסכן איזה באמת אבל מעדיפה ואת אותך מטריד משהו ואולי להתפנק. פשוט לשכב במקום לדבר. אם אתם עדיין שוכבים אז לפחות הכל בסדר. ואולי את כן רוצה חיבוק, נשיקה, משהו של כהתחלה זה את מפרש הוא אבל נגיעה. תייבשי איך אז יזמת הרי ואת באורגזמה, שיגמר

אותו עכשיו.

האונס הסמוי גם קורה בין אוהבים, כאלה שמכבדים מהאישה דורש הוא כי קורה הוא השניה. את אחד היא ואולי ממנה, צופה שתמיד מה כמו להיות שהיא מה כל פסיבית. יום: לאור להיות מתביישת צריכה זה להרפות, את גופה, את נפשה, את מחשבתה

של הקבועים הסדרים מעצמו. יקרה כבר –הכל במוחה הדוגמתיות הקבועות ההיררכיות העולם, גדולה. אנחה בקול ויסיימו לבד להם יסתדרו כבר לקנות צריך ואוי לגן, הילדים את נקח בבוקר מחר

קישואים למרק.

את שבו ללילה מתכוננת ואת 16 בת שאת נגיד הספרים הסרטים, כל בתוליך. את לאבד עומדת והפרסומות כבר הנחו אותך לרגע הזה. את מתקלחת, מתנקה, מבשמת את עצמך, אולי אפילו קונה תחתונים וחזיה חדשים. מגלחת את מה שצריך (לפי מה שראית שמה מצעים, מחליפה נרות, מדליקה בפרסומת), דקירה חשה את קורה שהכל אחרי מחכה. מוזיקה, קטנה של אכזבה. מה – על זה כולם מדברים? זה לא לחשוב: מתחילה את שלך ובראש הזה. הסקס משהו זה החיים, כל זה את לעשות אצטרך עכשיו שיט, מתחילים ההתניה גלגלי כיף. ממש ולא משעמם די לא בשביל רק לַרגע כך כל כשהתכוננת הרי לנוע: ההתייפות בין חיבר שלך במוח משהו כלום, לעשות לנתינה, בין ״להכין״ הכל רק כדי לא להיות מסופקת. זוהי המהות הנשית שלימדו אותנו לטפח –איך לתת אגב, הגברים את בתמורה. כלום לקבל ולא הכל שום לתת ולא תמורה ללא הכל לקבל איך לימדו

דבר. מפליא ששיעור הגירושין הוא כל כך גבוה.

זוג. בני כמה כבר לך והיו שנים כמה עברו מאז התחלת להנות ממין. הבנת מה את אוהבת, מה מענג בנות זוג אסרטיביות, בחרת לך בני או למדת אותך, תגיעו לאן עד למיטה, תכנסו מתי קבעת כרצונך. בכל דייט, ואז פתאום, אחרי כל זה, יש איזה רגע שאת מרגישה בו שלא בא לך להתמודד עם השאלה, לא בא

לך להחליט אם בא לך. אז את פשוט.. שוכבת שם.

באופן לנו שמאפשרת הנשית האנטומיה זוהי אולי פיזי פשוט לשכב שם, אבל זהו מבנה החברה שמאפשר באמת אם כי כך. לעשות שלנו הנפש את ומעודד לקיים ההחלטה של אספקט לכל שותפות היו נשים יחסי מין, אם נשים היו שוות בכל מובן ולא ״נותנות״ שום דבר אלא חולקות במשהו ביחד עם מישהו, אולי היינו מצליחות כל פעם מחדש לחוות את המין כדבר אחר לאדם טוטאלי כחיבור שהוא, והמיוחד המרגש שלנו הדרך או – דיכוי כניעה, שליטה, מנגנון ולא ומספקים. סדירים שלווים, מין חיי על לשמור

2 6 2 5

אז מה אנחנו נותנות פה בעצם?

ומוותרות עלינו, הכוח את למישהו ״נותנות״ אנחנו להיות שלנו הזכות את נותנות אנחנו עצמנו. על נאמנות ב-100% למה שאנחנו רוצות לעשות, להיות שניה בכל שלנו והחלטה פעולה כל עם שלמות

בחיינו.

אם בין למשמרת, שלנו הגוף את ״נותנות״ אנחנו כאלה איזטוריים באיזורים במחשבה מטיילות אנחנו או אחרים, או מודעות לחלוטין למה שקורה. מישהו כדי שם לא ואנחנו כרצונו, שלנו בגוף עושה אחר מקרה, בכל – מסכימות אנחנו אם וגם עליו. להגן אנחנו לא עושות בו כרצוננו (אולי היה עדיף לישון?)

אנחנו ״נותנות״ יד לקונספציה הכה מעוותת ומזיקה לנשים וגברים גם יחד, שמין הוא עולם אחר המתקיים מופרעות, פנטזיות לקיים אפשר בו לשלנו במקביל יום ביום מתנהגים משאנו לחלוטין שונה להתנהג ״נורמלים״. נחשב ואנחנו בסדר יהיה הכל ועדיין חלק הם אלימות, פנטזיות מין, משחקי מאזו, סאדו מהתודעה שלנו, וזה שהיא באה לידי ביטוי במיטה ולא ״בעולם האמיתי״ לא אומר בהכרח שהיא אינה מזיקה, אחרים. חוקים יש בו במרחב מתקיימת שהיא או אלימות היא אלימות לא משנה איפה ומתי, ופסיביות משולה הדדי ברצון שלא מין יחסי קיום שמאפשרת לחוסר תגובה כשמישהו מכה אותך. אם בן זוגך ירים

עליך את הקול, תשתקי? אז למה כן במיטה?

הדרך היחידה בעיני שבה מין מהווה מרחב שונה היא בכך שהמין מתקיים במרחב הרבה יותר פגיע מתוקף להקפיד עלינו כך משום ודווקא אינטימי, כה היותו יותר במרחב זה על מודעות שלנו לרגע, לקשר, לאדם

שנמצא איתנו ובעיקר לרגשות ולרצונות שלנו.

״פרח״ זה שמין אתנו לימדו ילדות שאנחנו מאז שאנחנו יכולות להעניק. לימדו אותנו לבחור בקפידה למי להעניק אותו, לשמור על עצמנו, להגן על עצמנו ממחלות, אבל פה זה נגמר. אף אחד לא לימד אותנו על דינמיקה מינית שיווינית. על כך שאם בחרתי מישהו כבן זוג לא התחייבתי לספק לו שום דבר, והעסקאות המדומיינות שגדלנו עליהן, של קורת גג+כסף+ילדים תמורת מין סדיר הן שקר, ושעסקת החליפין היחידה

שמנסים אנוש בני שני הרגשית: זו היא המתבצעת לתת ולקבל אהבה אבל כל מיני קונספציות מטופשות כל הזמן מפריעות להם בדרך. מבקשים מאיתנו לפרט אם שהרי הכלכליים: הפיזיים, הרגשיים, נכסינו את צעיר ב״מודל״ אותך יחליף שהוא תחששי תזדקני יותר, ואם תפוטר תדאג שהיא תחפש בית יציב אחר.

שטויות. מהפכה פמיניסטית אמרנו?

חלקן את ממלאות נשים מיליוני לילה, כל ועדיין, בעיסקאות שאבד עליהן הכלח. עסקאות שמתבצעות במרחב מומצא, שבו הרגש נעלם ונשארת רק ההתנייה בבוקר יקומו שהן למרות ושוב, שוב שבו החברתית. שותפות, הן בו לעסק מנהלות, הן שאותו למשרד להיות יחזרו הן בלילה משתתפות, הן בו לקונצרט לעצמן: ויחשבו קול, חסרות משועממות, משותקות,

איזה מזל שאנחנו עדיין שוכבים.

shanyk@gmail.com :לתגובות

2 8 2 7

לא עוד דיאטה / סוזי אורבךמודן הוצאה לאור

Fat Is a Feminist Issue / Susie Orbach

2930

מאת: מיכל

היא שכבה לצידי במיטה. זה היה אמור להיות תמים. יעלי הייתה חברה טובה שלי כבר לפני הערב הזה. בחודשים שלפני התקרבנו בלהט מהפכנות נשית וגילינו שאנו חולקות הרבה במשותף. ביום שבת קבענו

לנסוע ביחד לדרום הר-חברון, אז בלילה לפני היא באה לישון אצלי בתל אביב. שבועיים לפני זה הייתה הפגישה הראשונה של מכתב השמיניסטים. יעל לא יכלה להגיע לפגישה, אבל היא הגיעה באותו יום לתל אביב. בערב הייתה פגישה בגדה השמאלית. אני זוכרת שהיא לבשה שמלה שחורה ונראתה יפה כל כך. הכתפיים שלה היו תפוסות והתנדבתי לעסות אותן. כשנגעתי בה הרגשתי האנשים אם תהיתי שלה. ובבטן שלה בחזה ולגעת שלי הידיים עם לרדת יותר, לגעת רוצה שאני

האחרים שהיו בחדר יכלו לראות את המחשבות שלי. כבר לפני זה ידעתי שאני נמשכת לנשים. גיליתי את זה כשהייתי בכתה ט', כאשר חלמתי חלום ארוטי על אחת החברות שלי. כשהתעוררתי ובחנתי את זה, גיליתי שיש בי משיכה אליה. בשיחה עם חברה אחרת רציתי לחלוק את זה. ניהלנו שיחה מלאת רמזים. אף אחת מאיתנו לא העזה להגיד את המלה

"לסבית".

אותה. כינה שאורי כפי מהפכנית" "רווקות בתקופת הייתי זמן באותו יעלי. עם לילה לאותו בחזרה נמאס לי כל כך מבנים. אני ויעלי דיברנו על זה. שיחה משועשעת, חצי בצחוק. היא או אני אמרנו משהו על זה שאני צריכה לעבור לבנות, השנייה הסכימה עם הקביעה, ופתאום יעל אומרת, ספק בצחוק, שאם

אני מחליטה לעבור לבנות, אז היא פה. באמת? שאלתי.

ברור היה לשתינו שנחצה פה גבול כלשהו. לאיפה אנחנו הולכות מפה? זה מפחיד מדי. כל אחת רוצה שהשנייה תעשה את הצעד הראשון.

להירדם עמדה לא מאיתנו אחת אף אבל לישון ללכת התכוונו במיטה, השנייה לצד אחת שכבנו מילימטר לשנייה אחת התקרבנו כלשהו. צעד תעשה שהשנייה מחכות מדי. יותר התרגשנו בקרוב. עד יותר, והתקרבנו מהכרית, הראש את הרמנו לאט לאט ואז נצח. לקח זה באמת, מילימטר. אחרי שהשפתיים שלנו התחברו לנשיקה רכה ומשחררת. כשאני אומרת שזה לקח נצח, אני מתכוונת לזה- גם

כאשר לשתינו היה ברור שזה מה שהולך לקרות, עדיין פחדנו לעשות כל צעד בכיוון הזה.

אף פעם לא התרגשתי כל כך ממגע כזה עם גבר. תמיד הרגשתי כאילו כל אחד מאיתנו ממלא תפקיד ידוע מראש. הוא היוזם, אני נענית, ולכל מתלווה תחושה של אי-בהירות לגבי איך אני מרגישה עם כל זה. ה״רווקות המהפכנית״ שלי הגיעה אחרי כמה חודשים בהם ניסיתי לצאת עם מספר בנים, ועם כל אחד מהם הרגשתי לא בטוחה, לא מוגנת. כאילו אני צריכה לעמוד על המשמר. הרי ברור שהם ירצו/ינסו לגעת בי, ואני אהיה במקום שאצטרך להחליט אם אני רוצה את המגע הזה או לא. כלומר, כמעט תמיד יש שתי אפשרויות- או שאני פשוט ״אזרום״, או שאני אחליט לעצור ואז אצטרך להסביר לי ולו למה, ולדעת שאני צפויה לעוד ״ניסיונות שכנוע״. לא היה ברור לי מה אני רוצה ואם אני רוצה. ותמיד לווה לזה פחד שמא ייעשה דבר בניגוד לרצוני (אז לא ידעתי להגיד את זה. כל מה שידעתי זה שאני

מרגישה מתח כלשהו ונמאס לי ממנו).

מזה נבע החשש ולביטחוני. לעצמי חשש היה לא שחשתי החשש אחר. משהו היה זה איתה אבל אותי העסיקה לא נשים? שתי בין כזו קרבה מותרת ממתי האסור. לתחום נכנסת שאני שהרגשתי אותי שהעסיק מה החיצוניים. הדברים אלה עליי- אומר זה מה או לא, או לסבית אני האם השאלה הייתה התחושה שפה אין כללי משחק ברורים. בגלל זה כל אחת מאיתנו חוששת כל כך. נכנסנו למקום מסתורי ומרתק ואין לנו שום שלטים שיכוונו אותנו. אין דרך מסוימת שבה אני אמורה לנהוג. עכשיו

זו רק אני.

השעה כבר הייתה מאוחרת והיינו צריכות ללכת לישון, אבל נשארתי ערה. מדי פעם היא זזה, נלחצה לגוף שלי, וחייכתי כשגיליתי שגם היא לא מצליחה להירדם מרוב התרגשות. זה נמשך ככה כל הלילה.

בלבול. תחושה של "פרפרים בבטן", שממשיכים ומתעופפים שם, עד שאת משתגעת לגמרי. מסתובבת אסור, קו שחצית יודעת בקרבך. שמפעמים האלו הרגשות עם להתמודד איך יודעת ולא כסהרורית

ועכשיו את במקום חדש, ואין מישהו שיורה מה לעשות או איך לנהוג. זו רק אני.

בלילה ההוא עם יעל (ובעיקר- הלילה לאחריו, כשהלכתי לישון במיטה ספוגת ריחות שלה ושל המין איתה, והצמדתי לאפי את החולצה שהיא לבשה בלילה, רוצה לשמר בתוכי את הריח) חשתי את הפרפרים

האלו מרחפים בקרבי והרגשתי כחולמת. הוזה. מצפה לשינה המתוקה שתגאל אותי מהבלבול.

3 13 2

מחשבה שעולה לי עכשיו בראש היא הדמיון הרב שיש בין התחושה שאני מתארת עכשיו לאורגזמה. חושבת אני נגמרת, ומתי מתחילה מתי יודעת לא שאני מהסוג אורגזמה אלא אורגזמה- כל לא אבל שטוב (ואולי כבר טוב מדי), אבל שלל התחושות שלי גם מפחידות קצת, כי זה משהו שלא חוויתי לפני כן (וזה לא משנה כמה אורגזמות היו לי בחיים). שחרור מוחלט מכל מה שאני יודעת שנכון או לא נכון,

והתמקדות רק במה שמרגיש לנו (לי) נכון, שמסב לנו עונג.

עם יעל, התחושה הזו התאפשרה בין השאר, בגלל שלא ידעתי כלום על יחסים רומנטיים-מיניים בין נשים. לא היו לי דפוסים שיכולתי לחקות. כל מה שידעתי זה שנורא נעים לי לגעת בגוף שלה, ושיש שלמדתי דברים אלו לסבי מין על שידעתי מה כל בהם. נוגעת אני) (או כשהיא לי שנעימים אזורים מהקשר שלנו, ודברים שידעתי מהגוף שלי. ידעתי איפה אני אוהבת לגעת בעצמי, וקצת על איפה אני אוהבת כשאחרים נוגעים בי. מלבד זה, השאלה המעצבנת "איך לסביות עושות סקס?", הייתה יכולה

להישאל גם על ידי – פשוט לא היה לי מושג...

התחלתי מלכתוב על מין, אבל עולים בי גם דברים אחרים- קונטאקט, רייקי, אחוות נשים, שירה, טבע. ואיך כל זה מתקשר למין בכלל?

מין מבחינתי זה שחרור, חופש, התמכרות לעונג וחגיגה שלו (וזה יכול לקרות רק במקום בו אני מרגישה מילה לי נראית זו חגיגה, עצמי). את כולל וזה איתן/ם. בטוחה מרגישה שאני א/נשים ועם בטוחה, אחר למקום להגיע פעם בכל עדיין, נחקרו שלא חדשות ולפסגות חדשים לשיאים להגיע מתאימה. מילים בעזרת בו מתקשרים לא אדם שבני לשלב יגיע מין לתאר ניסיון כל מחדש. מופתעת ולהיות ומשפטים, אלא בעזרת הניגון שהמלים יוצרות בנו, וההדים שנשמעים מהגוף שלנו בתגובה להן, ואצל

כל אדם התגובה הזו תהיה קצת שונה.

כתבתי בעיקר על מין בין נשים, אבל תחושות החופש והשחרור שאני מתארת, תקפות גם לגבי מין עם זכרים. ההתקרבות אל הבנים המדהימים שנכנסו לחיי בשנים שעברו מאז, לוותה באותה תחושה של חציית גבולות. גם איתם הרגשתי כאילו אנחנו שוברים את הדפוסים המשעממים ויוצרים בינינו משהו

חדש ויפהפה, מלווה בהמון פחדים, אבל טהור.

השנייה הזו, שבה מישהו חודר אליי, שבה הנשימה שלי נעתקת, משתנה, והתחושה שמישהו נמצא בתוך הגוף שלי. ולפני שאני מתרגלת לרעיון הגוף שלי מתחיל לנוע כמו מעצמו, ואנחנו נצמדים לריקוד. ואם אנחנו לרגע מפסיקים לנוע, אי אפשר לדעת איפה נגמר הגוף שלי ומתחיל הגוף שלו, ולמי מאיתנו יש

איזה איבר. מה שנראה מבחוץ הוא גוף מחובר, ומה שמורגש מבפנים זה חום ועונג.

עצמי את מכניסה שאני להרגיש מבלי מין, אוהבת שאני בפשטות עצמי על להעיד יכולה אני היום לתבניות שאני לא רוצה בהן. ולצד ההצהרה הזו להחליט שאני הולכת לחלוק את המיניות שלי רק עם

א/נשים שיכבדו אותי ויוודאו שאני אכן רוצה במין איתם.לאחר שכתבתי את הטקסט הראשון שלי לפנזין, חששתי שהקול שלי, כפי שהוא יישמע בפנזין, בנוגע למין, ידבר על מין רק כמשהו שיכול לפגוע, על מין ככלי לניצול. לאחר הרבה רעיונות וטיוטות שמאף אחת מהן לא הייתי מרוצה אני כותבת עכשיו, כי חשוב לי שההתייחסות שלנו למין לא תהיה רק על דרך

השלילה, אלא גם על דרך החיוב (או, אם אני אשאיל מאריך פרום: חופש ל-, ולא רק חופש מ-).וזה פמיניזם בשבילי. שחרור מגדרי הוא השחרור שלי ושל המיניות שלי מהתניות חברתיות. אני רוצה

להשאיר את כל תפקידי המגדר מחוץ לדלת, ולהתמקד באינסוף האפשרויות לעינוגי הגוף.

אני אחזור על זה שוב, כי זה גורם לי להרגשה טובה: אני אוהבת מין, אפילו מאד אוהבת מין. ופמיניזם זה כיף.

פוצה אלית הנ

הסקסובעיה

הינה החשק מיני

מוכה של רמה נ

מדים על בין 10 ל-50%. וחים עו

שים. הדיוקרב נ

יותר בב

ריגוש גירוי ו

רמות מלווה ב

חשק מיני מוכה של

רמה נדר״כ

ב

סיפוק מיני.חוסר

מות ואורגז

מיעוט העדר או

וכות, יני נמ

מ

שונות ערים

שונות מ-6 תניות

וצות אנשים מקב

מתוך 2,400

עולם לא יווחו כי מ

ושא, 40% דשאלון בנ

מלאו רה״ב ש

בא

קבוע. באופן

פחות לא מיני (sexual desire) או של

חשק חוו

ת ורק 13% התגרו

כולת ליווחו על י

הרוב דזאת,

מרות ל

שלהן.המיני

ניסיון יעות רצון מה

חוסר שבהביעו

אשר עולם (39%) מ

נשים בבקרב

יותר פולרי

זמות פוזיוף אורג

זייפו ציינו כי

יות - 46% שראל

בקרב היברים (17%).

קרב גב

חרונה.בשנה הא

גזמה אור

יחסי מהלך

הנאה בצמת ה

יותר להעלריים ב

הפופוצעים

האמ

ומים ינים (35%), קונד

ם ומגזפיה - סרטי

רנוגרהמין הם פו

אלים הישר

בקרב יכוך (22%).

חומר סגירוי (27%) ו

עוררי מ

צעים מיתר האמ

יותר, פולרי ב

רפיה הוא הפופורנוג

ימוש בהש

חצית בני 35-44 מעט ממ

ממין (46%). כהנאה

גברת הלה

עומת 40% הנאה ל

גביר את הרפיה לה

פורנוגמשים ב

משת

בקרב בני 25-34.בקרב בני 21-24 ו-32%

htt

p:/

/ww

w.e

-med

.co

.il/e

med

/new

/use

rsit

e/co

nte

nt.a

sp?C

atID

=1&

Co

nte

ntI

D=8

9116

ד מפוינא

ר תאה

ך תומ

htt

p:/

/new

s.m

sn.c

o.il

/new

s/Y

ello

w/I

nte

rnal

/200

410/

2004

1017

1825

00.h

tmס רק

דות בר

חדי

ל י ערך

נעש

ר סק

ו

3 334

העבודה על הפנזין ובמיוחד כתיבת הטקסט הבא, הייתה מאד משמעותית בשבילי. אני

נרגשת (ומפחדת) להעלות אותו לדפוס, כשהשם שלי מופיע ליד. עברו כמה חודשים

מאז שכתבתי את הטקסט הבא, ואני במקום מאד שונה, אבל החלטתי להשאיר אותו כמו

שהוא, דווקא בגלל שהוא מציג צד פגיע בי. הטקסטים שכתבתי הם מאד אישיים, אבל

"האישי הוא הפוליטי", ולכן אני מגישה את עצמי לכן, חשופה, ומקווה שתקראו גם את

המסר הפוליטי שיש לי להעביר דרך החשיפה הזו.

אשמח לשמוע תגובות/הערות על הטקסטים שכתבתי ובכלל על הפנזין.

מיכל

mickosh@gmail.com

שוטטתי במקרה באתר ״מקום״ העוסק בתקיפה מינית לסוגיה. בדף שנכתב על אונס בין בני זוג, קראתי את השאלות

הבאות:

● האם בן הזוג שלך גרם לך לקיים יחסי מין מבלי שרצית בכך?

● האם יצא לך להרגיש לא בנוח בנוגע לבקשה בתחום המיני שביקש ממך בן זוגך, אבל עשית זאת בכל זאת?

● האם אי פעם קיימת יחסי מין עם בן זוגך כי פחדת לומר לו "לא"?

● האם אי פעם התרצית והסכמת לקיים יחסי מין רק משום שבן זוגך לא הפסיק להטריד ולשכנע אותך לעשות את זה

איתו?

עניתי עליהן עם עצמי, ועם כל תשובה חיובית הרגשתי כאב חזק יותר בי. כן, שכבתי עם גבר מבלי שרציתי בכך. בגלל

פחד, בגלל שיתוק, בגלל שבן הזוג שהיה לי לא טרח להקשיב, או סרב לשמוע, בגלל שהייתי חלשה מכדי להגיד לא.

אני כבר לא זוכרת הרבה. גם בגלל הזמן, וגם בגלל שהעדפתי לנעול את זה. אבל תוך כדי כתיבה גיליתי שדברים עולים

עוד ועוד. אני לא יודעת מה העדפתי לשכוח.

זה היה לפני 4 שנים. היה לי 'חבר'. הוא היה גדול ממני ב-4 שנים, לפני צבא. אני הייתי ילדה קטנה בת 14. אלה היו

יחסים נוראיים. הרבה נורות אדומות נדלקו אצלי כבר מתחילת הקשר שלנו. אבל הייתי כל כך מוחמאת מכך שיש בן

שמתעניין בי ונמשך אליי, מכדי לעצור את זה. הרגשתי גדולה. מגניבה. יש לי חבר גדול, והוא קונה לי מתנות ואוהב

אותי.

״להתאחד״. בתוכי, להיות רוצה שהוא כמה על דיבר הוא ימים. לכמה זה על חשבתי כרעיון איתו. לשכב רציתי לא

נסחפתי בהתלהבות שלו מהמחשבה על זה. אבל לא הייתי שלמה עם זה כלל. הרגשתי לא בנוח. התביישתי מכדי לדבר

על זה עם מישהי מהחברות שלי.

הגענו אליו. הוא סידר את החדר באופן רומנטי. עם נרות והכל. אבל כבר בדרך אמרתי לו שאני לא רוצה. אני לא רוצה

לשכב איתו. לא עכשיו. לא הצלחנו לדבר על זה באמת. אני לא זוכרת הרבה. רק שישבתי על קצה המיטה שלו. מכונסת.

סגורה. היה מתח מעיק בינינו.

הוא התחיל לגעת בי ואני נתתי לו. אם אני אומרת לא לחדירה, אין לי זכות באמת לסרב גם למגע אחר. איכשהו הגענו

למצב שאנחנו ערומים. אני שכבתי, מאובנת, והוא גהר עליי. הרגשתי שהמגע איתו קרוב לי מדי. פחדתי והערתי לו

משהו על זה, אבל הוא ניסה להרגיע אותי שהוא לא נכנס, הוא נשאר בחוץ. הרגשתי אותו עליי. מחכך את האיבר שלו

בי. לא הבנתי מה הוא עושה. רק ידעתי שהמגע שלו בי הפחיד אותי. שזה קרוב מדי. ומה אם הוא יגמור? האם אני יכולה

להיכנס להריון מכזה דבר?

אבל המחשבה הכי מפחידה, שהשתלטה על המחשבות שלי ככל שהמגע נהיה קרוב יותר, היא שהוא הולך לאנוס אותי.

שהוא הולך לחדור אליי, ושהוא יעשה את זה בלי קונדום.

כבר לא הרגשתי שיש לי ברירה. בקושי יכולתי לדבר. הייתי אילמת. והמחשבה ה'פרקטית' היחידה שעברה לי בראש

היא להושיט לו את קופסת הקונדומים שהוא הכין מראש ליד המיטה. הוא, כמובן, פירש את זה כהסכמה.

הזכרון שלי מתעתע בי. מנסה לעשות שני דברים סותרים- בהתחלה זכרתי שההתנגדות שלי הייתה הרבה פחות חזקה.

זכרתי כאילו בסופו של דבר הסכמתי לשכב איתו. לא לגמרי מרצוני, אך גם לא לגמרי להפך. הדחקתי את המחשבה

36 3 5

לזה?). להתייחס אמורה אני איך שקרה? מה זה (האם אותי יאנוס שהוא הפחד היה איתו לשכב לי שגרם מה כאילו

בהתחלה, בשנה שלאחר מכן, לא דיברתי על זה עם אף אחת. עם הזמן התחלתי לפתוח את זה ולדבר. רק שנתיים וחצי

לאחר מכן, בשיחה עם מי שהייתה באותו זמן זוגתי, הצלחתי לבטא לראשונה בקול את הפחדים שאני מעיזה לעלות פה

על כתב.

יכולים שהיו שעשיתי דברים מתנגדת, יותר קצת הייתי פתאום המוחלט. כרשע אותו להוציא ניסה הזיכרון מאז

להתפרש כהסכמה נשכחו. הרי איך יכולתי להסכים למשהו שהפחיד אותי כל כך?

ומהמון דברים אחרים. בקושי התנגדתי. המשכתי לשחק את המשחק האמת לא ברורה לי. פחדתי ממנו, פחדתי ממני

הטיפשי בינינו. כאב לי ואמרתי את זה, אבל הוא התייחס אל זה בביטול, הרי זה אמור לכאוב בפעם הראשונה. אבל חזרתי

על זה שכואב לי, הרגשתי שאני נקרעת מבפנים. רק לאחר שחזרתי על זה כמה פעמים הוא הפסיק (או אולי הוא פשוט

כבר גמר בינתיים?)

הוא ניסה לפייס אותי. לגעת בי ולענג אותי ולרצות אותי ככה. אבל כאב לי ולא יכולתי ליהנות משום מגע, בטח לא

מהמגע שלו. אבל לא יכולתי להגיד לו לא. אז זייפתי אורגזמה, שיעזוב אותי בשקט.

זה היה סוף הקשר שלנו. שבוע לאחר מכן היינו אמורים להיפגש. הוא התעקש שנבוא אליו, אני התעקשתי שנפגש בחוץ.

רבנו והתעצבנתי. אמרתי לו שישים לב איך שהוא מדבר אליי, ושאם הוא מחליט לשנות את זה, הוא יודע מה המספר

שלי. אבל כשהוא התקשר יומיים אחר כך, כבר החלטתי שדי לי. ניסיתי לסיים את זה יפה. אבל כשהוא אמר משהו על

זה ש׳שכבתי איתו ועכשיו אני זורקת אותו', זה כבר היה יותר מדי.

חודש אחר כך הוא צלצל לי באינטרקום, ביקש לעלות. לא הסכמתי, אז ירדתי אליו. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא אוהב

אותי, ורוצה שנחזור. אז, אפילו כעס לא הרגשתי כלפיו, רק רחמים. אני מניחה שהוא אף פעם לא הבין מה קרה שם, אני

לא יודעת אם הוא אי פעם יבין.

במבט לאחור אני מבינה כמה זה השפיע עליי. החיים שלי השתנו בצורה דרמטית. המעגל החברתי, עיסוקים, היחס לבית

הספר- בכל היה שינוי שנבע מן ה(ממה? איך אני אמורה לקרוא לזה?) שעברתי. הייתה לי תקופה של מעין דיכאון. לא

נפגשתי כמעט עם חברות. הרגשתי שכולן בגדו בי, שעם אף אחת אני לא יכולה לדבר על זה. עד היום אני לא בקשר

עם אף אחת מהחברות שלי מאותו הזמן. היו תוקפים אותי סחרחורות וכאבי ראש לא מובנים. בכי. הרגשתי לבד כל כך.

חלשה כל כך. רציתי לחזור להיות ילדה קטנה.

עם רק להסתובב התחלתי בחיים. בסיגריה יותר נגעתי לא הצופים. את סופית עזבתי טובים. שינויים היו גם אבל

החנונים בבית הספר, הרגשתי בטוחה יותר שם. התחלתי לגבש אידיאולוגיה פמיניסטית ורדיקלית.

איך לעזאזל עד השבוע לא עשיתי את ההקשר בין החוויה הזו לשינויים הענקיים שעשיתי בחיים שלי? איך לא הבנתי

שחוויה כזו משאירה צלקות?

בביטול. הזה למקרה התייחסתי שנים במשך נפלאות. יחסים מערכות ליצור הצלחתי משוחררת. מרגישה אני היום

את כשכתבתי בכיתי אבל בי. שפגע אחד אידיוט עם הייתה שלי הראשונה שהפעם זה על משהו מלמלתי מקסימום,

הטיוטה, ובכיתי כשסיפרתי לחברים על מה כתבתי, ובכיתי שהעליתי את זה על המחשב, ובכיתי שוב ושוב ושוב. כמות

ומפנה שיוצאת. נוספת דמעה כל על מברכת ואני איתי, סחבתי עצום מטען איזה להבין לי גרמה ששפכתי הדמעות

מקום לנשום.

3 8 3 7

“Keep on your make up, and I’ll keep on the light” (pulp)

כשהייתי קטנה היו לי הפרעות אכילה. זאת לא הייתה תקופה מלבבת כלל, והרס עצמי היה הלהיט האחרון. זה

בעיקר התבטא בתזונה שמבוססת ברובה על טקילה, אבל כלל גם בין השאר מין מזדמן. זה מוזר, הקטע הזה של

מין מזדמן כהרס עצמי. זאת אומרת, אין שום דבר רע במין מזדמן כשלעצמו. הוא יכול להיות קליל, כיפי ונעים.

אבל אין לי ספק שבאותה תקופה זה לא היה העניין. רציתי להיות כל דבר חוץ מעצמי, ועדיף בכלל היה למות,

ואם לא אז חיפשתי כל דרך בשביל לברוח.

עשיתי את זה כי חיפשתי סיבה לקיום שלי ורציתי להאמין שאני לא רק נזק. רציתי להרגיש שאני מסוגלת לגרום

להנאה. זאת הייתה מחשבה מטופשת כי לא הייתי אדם רשע, וזאת הייתה מסקנה מטופשת כי היא עשתה לי רק

רע, ונתנה לאנשים מנוף טוב בשביל לנצל אותי. וכשאת נותנת לאנשים דרך לנצל אותך הם בדרך כלל יעשו את

זה. ולא כי הם רעים, פשוט כי הם עוד לא למדו שאפשר להשיג דברים בדרך אחרת. לא, בעצם תמחקו את זה.

גברים הם חלאות וצריך לחתוך לכולם את הזין.

בכל מקרה, בערך שנה אחרי שאיבדתי את בתולי, סקס עם גברים דחה אותי כל-כך הרבה שהייתי בטוחה שאני

לסבית. המחשבה על מין הטרוסקסואלי פשוט לא משכה אותי בכלל. ואני לא יודעת למה המין המזדמן שהיה

לי עם נשים נתפש אצלי גם היום כחוויה חיובית, אולי יום אחד, בפרספקטיבה אחרת, אני אצליח למצוא לזה

תשובה.

ובכן, שנתיים אחר כך, ושתי מערכות יחסים מוצלחות (עד כמה שמערכות יחסים שנגמרו יכולות להיות מוצלחות)

עם נשים, מצאתי את עצמי בזרועות של גבר. וזה מצא חן בעיני. בפעם הראשונה ששכבנו זה כאב לי, וזה נראה

לי כל-כך נורמלי שאני פשוט אתגבר על זה, כי ככה תמיד עשיתי וככה לימדו אותי שנכון. (מי למד אותי? לא

יודעת.) זה נראה לי ברור שגבר צריך לגמור באקט מיני, ושכל עוד אני בסדר אז צריך להמשיך. הוא סרב להמשיך

אם זה רק "בסדר" בשבילי ולא כיף, ואני התאהבתי בו במקום. הסיפור נמשך מעט מאוד זמן אבל החזיר לי קצת

ושאני חייבת לדרוש אותם. וזה לא היה שיעור אמון במין הגברי. וגם לימד אותי שיש לי זכויות שוות במיטה –

מיידי. זה לא מסוג הדברים שהופכים לברורים ביום אחד. זה לקח הרבה זמן, וקשר ארוך עם גבר פמיניסט אחר,

עד שלמדתי להגיד איך אני מרגישה, מתי טוב לי ומתי רע, ולדעת לדרוש לא לעשות שום דבר שלא נעים לי או

לא בא לי לעשות.

אני רוצה רגע לחזור לסוגייה של מין מזדמן. מין מזדמן לובש כל מיני צורות. לפעמים הוא נעים ונחמד. לפעמים

הוא עם אדם זר לגמרי – אדם שלא מכיר אותך, לא יודע מי את/ה, וזה גם לא ממש מעניין אותו. אז בואו נניח

לרגע בצד את המין המזדמן בין ידידים, את המין המזדמן הנעים, כזה שלפעמים גם מדברים קצת אחריו או לפניו

ונדבר רגע על המין הקר, המתנהל בין זרים. אפשר להגיד שאנשים עושים מין מזדמן משני סיבות (עכשיו אני

הולכת לפשט את הנפש האנושית עד כדי בדיחה, צריך לירוק לי בפרצוף) : הראשונה היא כדי להשביע יצרים

גופניים. השניה היא כדי לא להרגיש לבד. את הראשונה אני יכולה להבין. את השניה קצת פחות, כי אחרי פעם

אחת לומדים שזה רק גורם לך להרגיש יותר לבד.

אבל אני גילתי שסקס יכול להיות יותר מאורגזמות וזה הפך אותו להרבה יותר מעניין בעיניי. יש משהו נורא עצוב

בלהיות קרוב פיזית למישהו, בצורה הכי קרובה שאפשר, ושהוא לא יראה, אפילו לא לרגע, אולי אפילו לא ירצה

יותר שאנשים הם להאמין אני רוצה ברגע שהוא לא יוכל למצוא בך שימוש. כי שיעזוב באמת. לראות אותך

מגרביים ולא צריך לזרוק אותם ברגע שיש בהם חור.

40 3 9

תי בסקרנות, רק עם ית מלטף או י כל כך יפה, הי י מתגעגעת לאיך שחשבת שאנ אנ

ן ובכל מקום, לא מפסיק אף פעם. קצות האצבעות, ולפעמים מחזיק חזק, מנשק המו

, דרך המגע, דרך הגוף, להרגיש כל כך נוח וחשוף, ו ו למצוא את השפה הז איך הצלחנ

יך, לפחדים, תי הכי טוב, הכי מקרוב, ונתת לי להיכנס אלי לאהוב כל כך. הכרת או

נית לפעמים, ובפעמים אחרות ו הגי ות, לשמחה שנראתה כל כך פשוטה ו לרגישות, לטבעי

? אם זה לא היה נראה כל כך ו נראתה כל כך מפתיעה ומעוררת השראה. איך הצלחנ

, ו נ ים שעשי פי ותר את הצעדים הספצי יתי מבינה י לי הי טומטי להרגיש איתך נוח, או י ואו נ ו הגי

אבל הכל נמצא אצלי באיזה מקום קסום של ביחד, עטיפה של תקשורת ברמה הכי

ן לה שלבים ותאריכים. אמיתית וקרובה, שאי

ו ככה, שהרגשתי לא בטוחה, וכנראה גם אתה כי נ י י כן זוכרת תקופות שלא הי אנ

ו לעצור כשזה י צורות, ולא פחדנ נ , כל הזמן ובכל מי ו התנהגת מאוד מבולבל. אבל דיברנ

ום של תחושות- הכל היה בחוץ. קרה לי תהליך משחרר לי ו ו על פול ו נ י הי , ו ן הרגיש נכו

י רוצה, ומתי , לבדוק מתי ומה אנ , לעשות חקירה עם עצמי מולך, הצלחתי להקשיב לעצמי

ו תו גם. וגם, עברנ י שעברתי את התהליך הזה, אתה עברת או ומה לא. זה לא רק אנ

, רוצים י נים כל כך אחד לשנ ות נכו ו במקום הזה, להי תו ביחד. זה נפלא שהצלחנ או

יחוד של המצב הזה, שהוא מצד אחד נורא פגיע, ו את הי לי כי הבנ , או י וצנועים אחד לשנ

, לחופש, י מכיל פוטנציאל כל כך אדיר. פוטנציאל למחקר, משותף ופרטי ומהצד השנ

ן טוב. ן המו י ופשוט לעשות המו ו אחד לשנ לעוצמה והעצמה, פוטנציאל להכיר את עצמנ

ות כששמעתי אותך מדבר על הגוף לי נדמה לי שאתה היחיד שלא הרגשתי שמץ של שלי

נות טובות, מסתתר הריחוק, הניתוק, הגוף ו ודעת שיש להם כו י י . גם עם אנשים שאנ שלי

נפליקטים לגבי הקשר , או לפחות הקו י יך למכלול של מי אנ ניהם לא לגמרי שי שלי בעי

, השאלות האלה בוערות ולא מוצאות לו עם עצמי רור. אפי כן נמצאים שם בבי של גוף לתו

יכת י שי מענה- אם הגוף משתנה, אם הוא כואב, אם הוא נמצא בתנוחה משונה, איפה אנ

ו את בסיפור הזה, מה חשוב ומה לא. ולך תמיד היה נורא ברור, מסודר כזה ומרגיע- ז

יחסתי ו את ואת הכל וכל כך הרבה. תמיד התי י הכי מכיר ואוהב נורא נורא, ז את שאנ ,

, אבל זה לא הוא, יתי אומרת שהוא בגד בי , וכשלא יכל לתפקד הי י לגוף כנפרד ממנ

י יכולה לקרוא אנ , והאיברים שלי הם שלי ו , והגוף שלי קשור לתחושות שלי י זה אנ

י סוף סוף כי הכאב רוצה שאנ , ו י רוצה, ואם כואב, אז זה כי כואב לי להם איך שאנ

תי במפגש המחודש עם הגוף ית או ו ו . אתה לי , אתמסר לו ו יחס אלי , יתי ו אסתכל עלי

י ומקבל. , שפו מי י פנ ן ו ו הגיע ממקום נכו , שבפעם הז שלי

גם להתמסר הצלחתי הרבה בזכותך, להתמסר להנאה, להתמסר לנגיעות, להתמסר

, לגבה, לשוק, לעמוד השדרה, להתמסר לכולך. להתמסר כשעלו לפה שלך, ללחי

דברים מפחידים, גם אלה מהעבר וגם אלה שקורים כל הזמן וקשים מדי בשביל

לי אבל הם ג של פשרה - לא רציתי אותם מו ן סו , שהתגנבו במי שנקדיש להם זמן

יתי מעבדת, יך אהוב, לא הי התעקשו - אל תוך המיטה, למרחב שלי ושלך. ובלעדי

מתגלגלת, משתגעת, מתפתלת, בוכה בוכה בוכה, ואוהבת את האומץ, אוהבת

, קשורה זק שלי , אל החו כולות שלי , מכורה אל הי ו יתי מכורה אלי תו כל כך שנהי או

יתי נהי יתה מאוד נוכחת. ו רור אבל הי כל כך לאמת, שלא יכלה להיאמר תמיד בבי

, מופשט ומתפשט, מראה ו עוברים, וממה שאתה, כל כך אמיתי מרותקת ממה שאנחנ

יכת, ועם דמעה. ישנות מחו לי בבי

י אוהב אותך לעולם. אנ ו בחללים הכי קטנים, ו הדברים הכי גדולים קרו לנ

42 4 1

העמודים הבאים הם תרגום לעברית מתוך הפנזין "support", לתמיכה בשור־ microcosm publishing דות של תקיפה מינית, בהוצאת

www.microcosmpublishing.com

"כמעט כל השורדות שאיתן עבדתי דיווחו על קיום יחסי מין כאשר הן לא רצו בזה. זה כמעט כאילו הן התייחסו לזה כמובן מאליו; סקס לא רצוי נהפך לעובדה בשביל שורדות, עד אשר רבות כלל לא מבחינות בכך עוד."

"לעיתים יש מספר תחושות סותרות המתרחשות בגופך בו זמנית. אולי תחושי מגורה מינית בנרתיק ובאיזור האגן, ותרגישי רתיעה בחזה... מה את עושה אז?

למעשה, חוויית תחושות סותרות היא חוויה המוכרת לרוב השורדות. הסכמה נהפכת אז לעניין של הבחנה בין התחושות." - מדריך השורדות למין (פרק "אמון וגבולות")

שורדות הן לא היחידות שצריכות להחלים מבחינה מינית. התרבות שלנו מותירה לנו מעט מאד מקום לפתח אומרים להן שהן למיניות שלהן. בנוגע מעורבים מקבלות מסרים מיניות בריאה ועשירה. כמעט מלידה בנות צריכות להחביא את המיניות שלהן, להכחיש את קיומה, לדכא אותה, להשתמש בה, לתת אותה. התקשורת מתייחסת לסקס בתור אמצעי לכוח, לפיתוי ולהשגת תמורה. כתוצאה מכך, רוב הנשים גדלות עם קונפליקטים

ביחס למין. בשביל נשים שחוו תקיפה, הבעיות האלה הן מורכבות. - "אומץ להחלים"

מין

דיבור על מין יכול להיות ממש קשה- מתי בכלל לימדו אותנו לדבר על זה? באיזו שפה נשתמש? איך לא נרגיש נבוכות? אבל באמת, זה הגוף שלנו, אלו החיים שלנו, זה משהו שאמור להיות כיף ומגניב ומדהים, ולמה אנחנו

צריכות לא לדבר על זה? זו לא צריכה להיות האחריות של מי שהותקפה להתחיל שיחות על מין.

התנתקות (spacing out) ופלאשבקים: דיבור יכול לעזור. אם היא נראית כאילו היא לא נוכחת, תשאלי. את יכולה לבקש ממנה לפתוח את העיניים שלה. (אל תדרשי זאת. רק משהו כמו "הייתי רוצה לראות את העיניים שלך", או "את פה?") לפעמים מספיק קול כדי להחזיר אותנו. לפעמים לא. זה רעיון טוב להאט את הקצב או להפסיק אם את לא בטוחה איפה היא. לפעמים אתן יכולות לקבוע מילת קוד, כמו "רוחות", כי לפעמים א/נשים לא יכולות להגיד "די" ולא יכולות להביע את מה שקורה להן. בבקשה אל תגיבי בצורה מוגזמת. אל תנסי להוציא

ממנה מידע בכוח.

כדי זה את ולפתוח הפלאשבק עם להישאר תרצה היא לפעמים בשקט. אותה שתעזבי תרצה היא לפעמים ללמוד עוד על העבר שלה. לפעמים היא תרצה להיות בהווה.

את יכולה לדבר איתה על איזה, אם בכלל, סוג עזרה היא תצטרך בשביל להישאר נוכחת. אולי היא צריכה להגיד בקול רם שהיא רוצה להישאר בהווה. אולי היא צריכה שתגידי לה את שמה או שתגידי לה מי את או אולי לספר לה משהו נחמד ופשוט, שלא קשור לסקס, שעשיתן ביחד לאחרונה. הסערה הרגשית שהפלאשבק גורם יכולה

להשכיח מאיתנו שישנם גם זמנים פשוטים או רגשות אחרים מלבד הפחד וחוסר האונים.

כשדברים עולים, כדאי לדבר עליהם שוב כשאתן לא במיטה. את יכולה להגיד "אני יודעת שלא יכולת לדבר על מה שעשה אותך כל כך מפוחדת ועצובה אתמול בלילה, אבל אכפת לי ואני באמת רוצה לדעת. את חושבת שאת יכולה לדבר על זה עכשיו?" אולי היא תגיד כן, אולי היא תגיד לא. את יכולה להגיד, "זה היה מבלבל כששאלתי אם את בסדר ואמרת שכן, אבל לא נשמעת ממש בסדר ולא ידעתי מה לעשות. מה אני צריכה לעשות כשדבר

כזה קורה?"

אולי היא תגיד שכן, היא באמת הייתה בסדר, רק ניסתה להביא את עצמה בחזרה להווה, ושהיא שמחה שלא שמחה ושהיא צינית, להיות בשביל בסדר שהיא אמרה היא שלמעשה תגיד היא אולי בה; ושבטחת עצרת

ששמת לב, שמחה שעצרת.או כן אם שלך מהתגובות להבין מצליחה לא אני כשאני ________? זה את אוהבת להגיד "את יכולה את לא". אולי היא תגיד "אני רוצה לאהוב את זה, אבל זה גורם לי להרגיש מוזר". אולי היא תגיד "זה מעלה בי דברים (טריגר), אבל אני מנסה לעבוד על זה". אולי היא תגיד "אני לא באמת אוהבת את זה, פשוט לא ידעתי

איך להגיד משהו".

אם את מחזרת אחרי מישהי, שוכבת עם מישהי, שוקלת להיכנס למערכת יחסים עם מישהי, תמיד תניחי שיכול סקס שאוהבות אלו אפילו מינית, פגיעה של שורדות הרבה שבשביל דעי מינית. פגיעה חוותה שהיא להיות ומאד מיניות, סביר להניח שתהיה תקופת זמן שבה הן לא ירצו לעשות סקס. חשבי אם את רוצה להיות או יכולה להיות במערכת יחסים שהיא לא מינית. זה ממש מחורבן להיות ניצולת תקיפה, להיות תלויה רגשית במישהי, חווה הרבה טריגרים, מנסה לשים גבולות, מנסה להגיד שאת לא רוצה לעשות סקס לכמה זמן, ואז הפרטנרית

שלך מתחרפנת או מאיימת לעזוב.אם את מוכנה להיות במערכת יחסים שהיא לא תמיד מינית, (גם אם את אוהבת מין) אז זה יכול להיות רעיון

ממש טוב להזכיר למי שאת אוהבת, שגם אם היא לא תרצה לעשות יותר מין, זה לגמרי בסדר.

לכל ניצולת תקיפה יש צרכים שונים. היא אולי תרצה לגעת בך אבל לא שתגעי בה. היא אולי תרצה שתגעי בה, אבל לא לגעת בך. היא אולי תרצה לעשות מין ממש פרוע. היא אולי תרצה להתחיל מהתחלה, כאילו הייתה

בת-עשרה, וללמוד סתם להתמזמז בלי ללכת עד הסוף. והכל יכול להשתנות בכל רגע.

"החוויה שלך ממין יכולה להשתנות גם בתוך אותה מערכת יחסים. עם מאהבת חדשה, יש פעמים רבות תשוקה והתרגשות של התחלה שמטשטשת בעיות. אבל כשמערכת היחסים מתייצבת, סוגיות מיניות אולי יצריכו תשו־

מת לב מחודשת. מכיוון שאת מסתכנת באינטימיות רגשית קרובה יותר, אולי תתחילי לסגור את עצמך מבחינה מינית. או שתגלי שככל שהאמון גדל ומעמיק, את מבריאה ברמה עמוקה יותר, עולה אפילו על הציפיות שלך. מכיוון שזה לוקח הרבה זמן להחלים מבחינה מינית, את אולי תתהי אם את בכלל עוברת תהליך כלשהו. אבל למרות שבתהליך יש עליות ומורדות, את מתקדמת בכיוון הנכון. אם את משקיעה מאמצים יציבים ומתמשכים בפיתוח מיניות מספקת, תאזרי בסבלנות, תקבלי את המקום שאת נמצאת בו, ותאמיני ביכולת שלך להחלים."

- "אומץ להחלים"

נורא. מה שקורה.

לפני האלו ההסתייגויות כל את שמתי שחוויתי, המינית התקיפה על האמת את שסיפרתי הראשונה בפעם – אמרתי שזה לא היה אונס או משהו כזה, שזה לא היה נורא כמו מה שקורה לא/נשים אחרות, זה היה רק מגע

בזמן שישנתי, וצפייה בי בזמן שהתקלחתי, ודברים כאלו.

האדם שאמרתי לו את זה אמרה "אף פעם אל תשווי את זה. כל מי שפגשתי אי פעם ניסתה לבטל את מה שקרה לה בלהגיד שמה שקרה לאחרות גרוע יותר. מה שקרה לך היה אמיתי. מה שקרה לך היה נורא. מה שקרה לך

נחשב. אל תמעיטי בזה."

זה הכה בי ממש חזק. אף פעם לא הרגשתי שמותר לי להרגיש דפוק כמו שהרגשתי בנוגע למה שקרה. באותו לילה תרגלתי כתיבה ביומן שלי, רק כתיבה של מה שקרה, בלי הקדמות או הסתייגויות, רק לכתוב את זה שוב

ושוב ולבסוף לתת לזה להוציא החוצה את המשקל והכאב שזה באמת גרם.

4 4 4 3

במהלך השנים האחרונות קראתי את כל הפנזינים שקיימים. ידעתי שרק מינית פגיעה שורדות על איזו נתן או כולל מידע ציין אחד פנזין לא אף עצה טקטית בנוגע לבעיות הספציפיות שבהן אנו נתקלות כשאנחנו מנסות להיות מיניות. בשבילי, לחוות את המיניות שלי, עם אדם אחר או לא, היה טראומה שעברתי כך על לראשונה לי שרמז מה מינית בחיי. לאחר שלוש שנים של התנזרות ממין התחלתי זיכרון, הדחקת של שנים עשרה ושלוש של השבירים הקירות אז, שוב. פעילה להיות זה היה באמת. להתפורר החלו שלי המציאות שההכרה מהאשליה אותי שחרר שלבסוף מין שלי יצרה על מנת לשמור עלי מוגנת. היה זה מין, ___ עברתי וכאשר .____ ודפוקה, סוטה בדרך שלי למיניות מחדש נכנסת טרור, של ערפל דרך בזמן שהטראומות שלי מגיחות, החל להתחוור לי שמין אולי יתגלה לבסוף כגרעין תהליך ההחלמה

שלי.

הכרתי שורדות שהיו נבעתות מכדי אפילו לחשוב על מין. הכרתי שורדות שעושות מין באופן תדיר וללא אבחנה. אנחנו פוגעות בעצמנו בשתי הדרכים. אנושית. להיות של לחוויה מרכזית היא מיניות אנחנו צריכות שייגעו בנו, זה פשוט חלק מהיותנו יונקים. האינטימיות שאנחנו יכולים להגיע אליה כאשר אנו מרשות לעצמנו להיות פתוחות ופגיעות בזמן מין מזינה את הנשמה שלנו. זה יכול לחבר אותנו מחדש לגוף שלנו, להעלות רגש שלעולם לא אותנו לקרקע בו, לגעת יכולות שאנחנו חשבנו בזמן הווה (את יכולה לחשוב על משהו שמשאיר

אותך יותר בהווה מאורגזמה?)

פגיעות, להיות לעצמנו שלאפשר מאמין אני עצמנו את להראות עצמנו, את באמת לחלוק למישהי אחרת הוא דבר חיוני עבור כל האמיתי

תהליך החלמה מוצלח.

אחת הוא שמין מאמין אני שבגללה הסיבה זו הדרכים היותר יעילות על מנת להבריא מפגיעה. את לפעמים עצמך, עם מישהי, עם ערומה את אחרת, מישהי של גופה לתוך נכנסת אפילו אחת זו יפה? זה האין לתוכך. מישהי לוקחת מהחוויות היותר חזקות שאשה יכולה לחוות, וזו

גם הסיבה בגינה זה יכול להיות הרסני.

האלו. בדברים לגעת מסוגלות שנהיה רוצה אני לחיות מזה, להימנע להמשיך רוצה לא אני למרות בעבר. כך כל שנפגענו משום מזה בפחד זאת. לעשות איך יודעות לא עדיין אנחנו זאת, מה שבטוח, אנחנו לא יכולות לסמוך על החברה של בריאים מודלים לנו שתספק אותנו שגידלה יפנו הם אשר עד נחכה שלא כדאי וגם מיניות. אל הניסיון שלנו בתור שורדות. המקור הכי טוב שיש לנו זה אנחנו. אנחנו צריכות לדבר אחת עם שלנו, התומכות עם שלנו, החברות עם השנייה, להיות איך על שלנו, הפרטנריות שלנו, היועצות לפחד להיכנע לא צריכות ואנחנו במין. בטוחות

שלנו ממין.

בואו נבהיר כמה דברים. ראשית, אין לי מומחיות שאני מה לגיבוי לי שיש מה כל כזה. משהו או אומר הוא הניסיון שלי כשורד של תקיפה שהיא פעילה מינית. כשאני אומרת "שורדת" (מה שאני

לה שיש מישהי על מדבר אני ושוב) שוב אעשה, מינית טראומה של סוג חוותה שהיא תחושה בשלב מסויים בחייה. זה לא משנה אם את זוכרת הניסיון שזה בתוכך מרגישה את אם קרה, מה

שלך – את שורדת.גם קיים הוא בשבילך, קיים הזה הקטע בעיקר במונח משתמש כשאני שלך. הפרטנרית בשביל למערכת בהכרח מתייחס לא אני «פרטנרית» הזה, הקטע למטרת מחייבת. רצינית יחסים פרטנרית היא כל מי שיש לך קשר מיני איתה על בסיס קבוע. אם את במצב שיש לך רק התנסות-

של-לילה-אחד, המונח הזה עדיין תקף.

בי שתמכה הפרטנרית קוויר. זכר שורד אני ההחלמה של האחרונות וחצי השנתיים לאורך

שלי הייתה אשה.השפה העברית, בשל מגבלות (הערת המתרגמת: הקטע. את לכתוב מגדר באיזה להכריע נאלצתי בכל נקבה בלשון או ברבות להשתמש בחרתי למגדר מאפשרת האנגלית השפה שבו מקום

להיות נזיל, וגם בכמה מקומות שלא.)

אוקיי, הנה אנחנו מתחילות.

קווים אדומים

אנו קובעות את הקווים האדומים שלנו בהתבסס בסקס צריכות, שאנחנו יודעות שאנחנו מה על

ובמערכות יחסים, מבלי יוצאים מן הכלל.את בו במקום תלוי מזה הרבה טבעי, באופן כמה להלן התקיפה. עם בהתמודדות נמצאת

דוגמאות לקווים אדומים:

של בקטע הוא מישהו עם להיות יכול לא אני סאדו-מאזו כי אני יודע שזה מעלה בי טראומות.

שלי, הקרובים החברים עם רק לשכב רוצה אני רצינית יחסים במערכת להיות יכול לא אני

כרגע.

להיות חייבת שלי הפרטנר עם היחסים מערכת במערכת לבנות מנת שעל משום מונוגמית. במערכת מספיק בטוח שיהיה מרחב היחסים

יחסים על מנת להיות מיני, אני זקוק להרבה זמן, אחר לאדם לאפשר ואמון. זהירה לב תשומת

להיכנס לתוך המרחב הזה מרגיש כביזוי שלו.

מונוגמית יחסים במערכת להיות מסוגל אינני או חיי על שמוצבים גבולות של סוג שכל משום על המיניות שלי על ידי אדם אחר מזכירים לי את תחושת המלכוד וחוסר השליטה שהרגשתי בזמן

התקיפה.

שורד עם יחסים במערכת להיות יכול לא אני שלי, החרא עם להתמודד יכול בקושי אני אחר.

אני לא מסוגל להתמודד עם יותר מזה.

הפרטנר שלי חייב להיות שורד גם הוא. אין לי את האנרגיה או הזמן להסביר את עצמי ולהסביר את

מה שעברתי למי שאינו חולק את הניסיון שלי.

אני לא יכול לקיים סקס עם מישהו מאותו המגדר של התוקף שלי.

הקווים האדומים שלך אולי לא יוצבו על סקאלה אולי הם כאן, שמובאים אלה כמו קוטביות של ממש רעיון זה אבל «נוקשים», כך כל יהיו לא ו»לא «חייבת» כמו במלים להשתמש טוב יכולה». הכוח האישי שלך במיניות שלך והיכולת יתחזקו שלך היחסים מערכת בתוך לבחור שלך שניהם לאין שיעור כשתחליטי מה את חייבת, מה את יכולה לעשות ברצון, ועל מה את לא תתפשרי. כמה ישתנו. האלו מהדברים שחלק תזכרי שהיו ממה ההפך הם שלי האדומים מהקווים עכשיו צריכה שאת למה תני חודשים. כ-6 לפני זכרי זמן באותו אבל לו, הראויה החשיבות את

שזה מה שאת צריכה עכשיו.

געי בעצמך

עם חיובית יחסים מערכת של בכוח תזלזלי אל לנהל שלך היכולת את לחקור דרך זו אוננות. יכולה וזו שלך, הגוף עם בריאה יחסים מערכת לעצמך לתת ומדהימה חזקה ממש דרך להיות

תמיכה.

4546

ובהנאה שלנו במיניות היא באוננות ההתמקדות שלנו, בניגוד להתייחסות למין בתור שירות לאדם אחר. לא נמצא שם אף אחד אחר בשביל להגיד לך היחידי הדבר הן שלך התשוקות רוצה; את מה שנמצא על השולחן. זה יכול להיות מרפא, ויכול

לעזור לך להרגיש שיש לך זכות לצרכים משלך.

ילדות, בהיותן מינית מתקיפה שסבלו כמי בתנאים הייתה למין שלנו הראשונה החשיפה מכיוון התוקפת. של הרצונות מימוש אחר – של נוטות אנו להיות, אמור סקס שככה שלמדנו במערכות כעת, האלו הדפוסים את להעתיק המיניות את נחקור אם שלנו. הבוגרות יחסים אנחנו אחרת, מישהי עם אנחנו כאשר רק שלנו יכולות להיות מושפעות מאד חזק על ידי הרצונות שלהן, או על ידי הרצון שלנו לספק את הפרטנרית הרצונות עם זה את לבלבל יכולות אנחנו שלנו.

שלנו, עם מה אנחנו רוצות במין.

כאשר אנחנו מעבירות את הפוקוס בחזרה לעצמנו דרך אוננות, אנחנו מאמנות מחדש את הגוף שלנו נותנות ואנחנו שלנו העונג בשביל מיני להיות לעצמנו את האפשרות ללמוד מה זה אומר. כאשר שונות, בדרכים בעצמנו ונוגעות מפנטזות אנחנו ולאחר מכן עוברות לתחום של קיום יחסי מין עם אנחנו ממנו מקור בונות אנחנו אחרת, פרטנרית יכולות לדלות מידע ורעיונות על מה אנחנו רוצות

ומה סקסי בעינינו.גם, וזה מאד חשוב, אם יש לך פנטזיות אונס או ונדלקת בילדים מינית לפגוע על חושבת שאת אוננות. בזמן זה על לפנטז טוב רעיון זה מזה, היא אוננות מענה. לקבל צריכים האלו הרגשות עושה שאת מה שכל משום כן לעשות טובה דרך הכרה אין כאשר אחוז. 100 שלך, בכללים הוא ובושה הדחקה יש זה ובמקום האלו, בתשוקות אוננות אם מסוכנות. להיות הופכות הן בהן, בזמן פנטוז על להיאנס, לאנוס מישהי אחרת, או בזה לרצות לך גורמת רק בילדים מינית לפגוע יותר, כדאי שתיקחי את הצעד הזה בלהוציא את מישהי עם זה על שתדברי כך ידי על החוצה זה

ותשיגי עזרה.

שגרה לפתח צריכות השורדות שרוב מאמין אני שלנו המחשבות את שמות אנו בהם ריטואל או

הקשורות במין על השולחן ועובדות עם זה. אוננות היא אחד הכלים הטובים ביותר שנגישים לנו על מנת לעשות כן, כי ככה יש לנו הזדמנות להתרפא

עם הגוף שלנו והתודעה שלנו באותו הזמן.

מין וכוח

אז החלטת לקיים יחסי מין עם מישהי.הוא הטריק עכשיו אמיצה. ממש את טוב! מזל למצוא דרך לקיים מין בצורה שלא תהיה הרסנית

לך או לפרטנרית שלך.

אם היא לקבל צריכה שאת הראשונה ההחלטה אולי לא. או שורדת שאת שלך לפרטנרית לספר לא תרגישי בטוחה מספיק על ההתחלה, אולי לא להגיד, תבחרי שלא מה בכלל. תדע שהיא תרצי להיות צריכה את לחשוף, תבחרי שלא איך שתתחילי כך ידי על השטח את לבדוק מסוגלת

בלזרוק כמה רמזים.

דברים לעשות רוצה לא שאת תסבירי למשל, דברים לך מזכירים שהם בגלל במין מסוימים במין גבולות לקבוע צריכה שאת או (טריגרים) שיש לכן ביחד. אם היא בקיאה בשפה (lingo) של שורדות כמו זו, היא בטח תשאל שאלות נוספות מרגישה את כמה עד להחליט יכולה את ומשם את אם האלו. הדברים על לדבר בשביל בטוחה זה על לדבר בשביל מספיק בטוחה מרגישה לא

את כנראה לא צריכה לשכב עם האדם הזו.

את צריכה להיאחז בכוח שלך ולבסס את הגבולות שלך עם פרטנרית חדשה. כדאי שתעשי זאת כבר במערכת מאד מוקדם או שוכבות שאתן לפני היחסים המינית ביניכן. אחרת את יכולה למצוא ולהרגיש בעייתיים כוחות יחסי בתוך עצמך את

שאת לא מסוגלת לדבר עליהם.

להרגיש לא פשוט הוא במיוחד קשה אחד דבר זמנים שיהיו כנראה מין. יחסי לקיים מסוגלת שלך והפרטנרית מין יחסי לקיים תרצי לא בהם לא שלך הגוף אך בראש, מין תרצי אולי או כן, יאפשר זאת. זה יכול להיות ממש מתסכל לכולן,

ותקבלי הללו למסרים שתקשיבי חיוני זה אך אותם. אם את מנסה לעקוף אותם, אם בשל לחץ נזק לגרום עלולה את ממך, או הפרטנרית מצד רציני. מין לא יכול להיות סתם מין בשבילנו. אם את שורדת של תקיפה מינית, היחס שלך למין לא

יכול להיות כמו זה של מישהי שהיא לא שורדת.

כזה, שהייתי מאחר שורדות, של ולפרטנרים מין לקיים רוצה את אם להגיד: זה את לי יש והפרטנרית שלך לא מרגישה כך, לא משנה כמה נמהר זה היה, תני לזה לעצור שם. נסי לא לחוש לשנאה תלכי אל אליך; נוגע שזה משום דחויה עצמית; אל תזעיפי פנים. כל העניין הוא להרגיש יותר קרובה לאדם הזו, לא? שאלי את עצמך מה מקרה. בכל סקס עושות הייתן אם קורה היה המרחק כל את שווה לאורגזמה להגיע האם להיות צריך זה שעולות? והטראומות והפגיעה

מובן מאליו.

טריגרים

תגובת טריגר מתרחשת כאשר מאורע או תמריץ כלשהו גורם לאדם להגיב בצורה שמחזירה אותה לה גורמת או מותקפת הייתה היא שבו לזמן היא בו למצב ופתאומית חזקה רגשית תגובה כשאת איתם. שהיא לאדם/אנשים או נמצאת להזכיר יכולה שלך הפרטנרית מטריגר, סובלת אותה לייצג אפילו אולי שלך, התוקפת את לך מבחינה פיסית, ואז את מוצאת את עצמך מונעת התקיפה. של פלאשבאק וחווה ההווה, מזמן כל בה שאין בדרך בך לגעת יכולה הפרטנרית שלפתע אבל שחווית לתקיפה קוגניטיבי דמיון תגרום לך להרגיש מאד מפוחדת, חרדה, כועסת, פשוט או קור חום, בחילה, הרגשת מצוברחת,

מאד רועדת ומוטרדת.

טריגר לחוות מינית, פעילה ואת שורדת את אם מה. משנה לא לקרות הולך זה נמנע, בלתי זה שמים הם רעים. לא הם טריגרים בסדר, זה קורים הם אך וכאב, פחד של זמני במצב אותנו כאשר זהו זמן בשבילנו להתעמת עם אספקט של מהמערכת מסר הוא טריגר שחווינו. התקיפה לב לשים צריכות אנחנו למה לנו שמודיע שלנו

ולעבוד עליו כעת.

אבל טריגרים הם עדיין מאד מפחידים ומלחיצים, שיטה תפתח מאיתנו אחת שכל חשוב זה לכן להתמודדות עם הטריגר על מנת שיהיה לנו מושג משהו זה קורה. כשזה לעשות מה ברור יותר שאנחנו יכולות לעשות לבד ועם הפרטנריות שלנו.

אני ממליץ על שניהם.

רעיון טוב למשהו שאפשר לעשות לאחר שנרגעת קצת מהסערה הראשונית שנובעת מהטריגר, אך הוא ובגופך, בראשך טרייה עדיין החוויה עם את שואלת שאת שאלות של רשימה לרשום עצמך על מנת להבין מה את צריכה כשזה קורה. (דיסאסוציאציה מתנתקת אני האם לדוגמא: – פירוט בהמשך) עכשיו? האם אני צריכה לחזור עם להיות צריכה אני האם שלי? הגוף לתוך הפרטנרית שלי? האם אני צריכה שיחזיקו אותי? להיות צריכה אני האם מגע? צריכה אני האם לדבר רוצה שאני אחרת מישהי יש האם לבד? האם לשכב? פשוט צריכה אני האם כעת? איתה משהו? לאכול צריכה אני האם מים? צריכה אני האם קצת? ולהסתובב לקום צריכה אני האם צריכה אני האם מדיטציה? לעשות צריכה אני

סיגריה?

אותה ותשמרי הזו השאלות רשימת את תניילני לכרית, מתחת מין, עושה את בו למקום קרוב במגירה, במקום בו את שומרת את צעצועי המין להשיג תוכלי שבו מקום בכל והקונדומים, שלך שלך שהפרטנרית תוודאי צריכה. כשאת אותה

יודעת איפה הרשימה או שיש לה עותק משלה.

אז חווית טריגר. הדבר הראשון לעשות הוא לשים לה לתת יכולה את ואם לך שיש להרגשה לב לבכות", עומדת "אני פחד", מרגישה "אני שם: בתוכך שקורה ממה להתעלם דחף תרגישי אולי ולהמשיך הלאה. תלחמי בזה! תגידי שאת צריכה "מה תשאל, שלך הפרטנרית עכשיו להפסיק. זה, את אותך שואלת לא היא אם צריכה?" את מה לגמרי תדעי לא אולי מקרה. בכל לה תגידי ותנסי שהכנת הרשימה את תחפשי צריכה. את להבין דרך זה, תשאלי את עצמך את כל השאלות ברשימה. אם את עדיין לא בטוחה מה את צריכה,

4 8 4 7

מה כל להיות יכול זה שלך. התחושות עם נוכחת ולהישאר רגועה להיות תנסי רשימה, לך שאין או שתזדקקי לו כעת.

לאדם שתומכת בשורדת שחווה טריגר: הפוקוס צריך להיות על הפרטנרית שלך בסיטואציה הזו. היא צריכה להיות זו שקובעת מה קורה, משום שהיא זו שחווה את האי נוחות. משום ששורדות הן א/נשים לתקן תנסי אל לתמוך. זאת: רק לעשות צריכה תומכת פרטנרית ושוב, שוב מהן נלקח שלהן שהכוח אותה או להציל אותה, היא צריכה לקחת את הכוח בחזרה לידיים שלה, לשפר את הסיטואציה בשביל

עצמה. תישארי נוכחת איתה.

(disassociation) התנתקות

כאשר שורדת מתנתקת היא לא תחווה תחושות עזות כמו בתגובת טריגר. היא פשוט לא שם, לא בתוך לא חמורה היא אבל טריגר, מאשר בולטת פחות היא הזאת התגובה בחוויה. נוכחת לא שלה, הגוף

פחות. עדיין יש דרך לחזור לזמן הווה.

יכול גם זה וקשה; מפחיד מביך, להיות יכול זה בעיניים. למישהי מסתכלת כשאת להתנתק קשה זה להיות ממש אינטימי ולעשות הרבה על מנת לשמור אותך נוכחת בגוף שלך. יותר סביר שהפרטנרית של

שורדת תבחין בכך שהיא מתנתקת מהשורדת עצמה. תשאלי ״את פה?״ או "איפה את?" ותהיי מאד עדינה עם זה. תאפשרי לה לחזור באופן בטוח.

אלו רק הדברים הפשוטים ביותר. השלד של מערכת תמיכה. התוכן האמיתי של כל מתודת ריפוי מתבסס על מסירּות לעצמך וקשר עם חזק עם אלו שאת אוהבת. אז תדאגו אחת לשנייה, ותהיו סבלניות, התהליך הזה לוקח הרבה זמן. כשורד, אני יודע שהחוויות שלי מעצמי, ממערכות היחסים שלי ומהמיניות שלי שנעבוד בסדר זה בסדר. וזה מינית. תקיפה חוותה שלא מישהי של מהחוויות ניכר באופן שונות הן קשה על מה שלאחרים נראה מובן מאליו. המטרה היא לא לחזור לנקודת אמצע שרירותית המייצגת נורמליות, שאותה שדדו מאיתנו כשהיינו ילדות. אנחנו לא סוטות. המטרה היא להחלים, להיות ברצף

של החלמה. אני לא מבקש את מה שהיה לי קודם, אני מבקש רק החלמה.

עיצוב: שני,רותם ומיכלעריכה: מיכל

תודות וקרדיטים:תודה לכל מי שעודדה, חיבקה, נתנה השראה ועזרה לנו להוציא את

הפנזין הזה: לכותבות (שני, מיכל, הדס, לי-אור, רותם, מאיה, שירי, ועוד שבחרו להישאר בעילום שם); להגר שדחפה, עודדה ועזרה

בתרגום; לאשרה שהציעה את השם; לעינת על הרישומים; ולעוד רבות אחרות שבטח שכחנו.

אם מעניין אתכן לדעת מה בנים פמיניסטיים כותבים על מין: התפרסם ה״פמזין״. פנזין פמיניסטי שנכתב ע״י בנים/זכרים בנושא

מין. מי שמעוניינת יכולה לרכוש אותו בחנויות המובחרות, או לשלוח אלינו מייל ונדאג להעביר לה אותו בקובץ.

אתן מוזמנות לכתוב לנו:potchot@gmail.com

(בכתובת זו אפשר גם לקבל כתובת מייל של כותבת ספציפית)

5 0 4 9