העובדים הסוציאלייםאוקטובר 2011 גיליון 61
הסתדרות העובדים ת י ל ל כ הה ש ד ח ה
הצעות והמלצות לצמצום הפערים החברתיים ראשי פרקים כהצעות
לוועדה לשינוי חברתי־כלכליאיציק פרי ושולה מנחם
ידידו הטוב טיפול בבני נוער בסיכון
בגבעת שמואל באמצעות אילוף כלבים רבקה ליבר
מניעת סיכונים לפגיעות מיניות בקרב נערות צעירות קבוצה טיפולית לנערות בנות
15-13 אביטל ארגמן
5 0 ' מ א – ע ר ו ק ל ו ק ו ר מ א מ ת ש ג ה ל ת ו י ח נ ה
מה שאפשר, בכל עצמו לחזק והעיקר " " כלל בעולם יאוש י ם שו ן אי כי
)רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן תניינא ע"ח(
עובד סוציאלי יקר,יש לנו פנסיה במיוחד בשבילך!
הסדר ההטבות הייחודי של העובדים הסוציאלים במנורה מבטחים פנסיה כולל:הנחה ניכרת בדמי הניהול הן על סכומי ההפקדה והן על סכומי הצבירה, המהווה תרומה גדולה להגדלת
היתרה הצבורה שלך בקרן ומשפרת משמעותית את פנסיית הפרישה.ועריכת הביטוח מסלולי מיגוון בחינת אישית, להתאמה מקיף פנסיוני מבדק לעריכת ייחודי שירות
סימולציה באופן שתאפשר התאמה על פי המצב הביטוחי והכספי של כל אחד ואחת באופן פרטני.
מנורה מבטחים מלווה את חברי אגוד העובדים הסוציאלים כבר שנים רבות.דואגת לעתידם ולעתיד משפחתם במקצועיות ונאמנות, למעלה מעשור, ולעוד שנים רבות!
ההסדר הייחודי של מנורה מבטחים עם אגוד העובדים הסוציאלים מעניק לך תנאים מיוחדים, מהטובים במשק, ומשפר את פנסיית הפרישה שלך באופן משמעותי.
* עמיתי הקרן, בני משפחה של העובדים הסוציאלים זכאים להטבה, בהתאם להסכם.* האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ או חוות דעת באשר לכדאיות ההשקעה או החיסכון הפנסיוני.
* האמור לעיל בלשון זכר מתייחס גם ללשון נקבה.
למידע ולפרטים נוספים ניתן לפנות למרכז קשרי הלקוחות,
www.menoramivt.co.il *9699
כמו כן, עומדת לרשותכם אשת קשר לנושא מימוש ההסכם ויישומו, הגב’ טובה צרפתי
[email protected] 03-7555912
העובדים הסוציאליים
3
הסתדרות העובדים ת י ל ל כ הה ש ד ח ה
אוקטובר 2011 גיליון 61
חברי המערכת
סימון שפאק - יו”ר המערכת,בלהה אגוזי, אהובה אוברשטיין,מעיין בורנשטיין, ד”ר טובה בנד
וינטרשטיין, מיטל ויסמן, ד”ר מאיר חובב, בן ציון כרם, פרופ’ יוסי קטן,
מעיין שחורי, פרופ' אלי לונטל
מו”ל
האגודה לקידום העבודה הסוציאלית
רח’ ארלוזורוב 93, ת”א 62098טל. 03-6921180
פקס. 03-6921148
עריכה לשונית
נעמה דותן
עיצוב גריד
אילה אילת ל”ניו יורק ניו יורק”
עיצוב גרפי
נילי גולדמן ל”ניו יורק ניו יורק”
הפקה ומודעות
ניו יורק ניו יורק )ישראל( בע”מ
יהודה הלוי 92, ת”א 65275טל. 03-5619993
פקס. 03-5625732
תוכן
דבר המערכת סימון שפאק
דבר היו"ר איציק פרי
מן האיגוד הצעות והמלצות לצמצום הפערים החברתיים איציק פרי, שולה מנחם
מניעת סיכונים לפגיעות מיניות בקרב נערות צעירותאביטל ארגמן
תנועה בתוך מרחב - התמודדות עם תוקפנות בטיפול בהורים בעלי עבירות אלימות כלפי ילדיהם בשירות המבחן למבוגרים
אורית דקל
ידידו הטוב - טיפול בבני נוער בסיכון בגבעת שמואל באמצעות אילוף כלבים רבקה ליבר
את מי פוגש הנחש בתהליך ההתנשלות - השפעת הנחות היסוד של מטפלים על התמודדות נשים נפגעות אלימות
מתמשכת בקשר הזוגי מיכל נחמיאס
על המדף "מקום טוב ללילה" מאת סביון ליברכט קראה וסקרה: אהובה אוברשטיין
לקוחות מתבטאים נופלים בין הכסאות אתי אברמוב
46
8
10
16
28
32
43
44
עובד סוציאלי יקר,יש לנו פנסיה במיוחד בשבילך!
הסדר ההטבות הייחודי של העובדים הסוציאלים במנורה מבטחים פנסיה כולל:הנחה ניכרת בדמי הניהול הן על סכומי ההפקדה והן על סכומי הצבירה, המהווה תרומה גדולה להגדלת
היתרה הצבורה שלך בקרן ומשפרת משמעותית את פנסיית הפרישה.ועריכת הביטוח מסלולי מיגוון בחינת אישית, להתאמה מקיף פנסיוני מבדק לעריכת ייחודי שירות
סימולציה באופן שתאפשר התאמה על פי המצב הביטוחי והכספי של כל אחד ואחת באופן פרטני.
מנורה מבטחים מלווה את חברי אגוד העובדים הסוציאלים כבר שנים רבות.דואגת לעתידם ולעתיד משפחתם במקצועיות ונאמנות, למעלה מעשור, ולעוד שנים רבות!
ההסדר הייחודי של מנורה מבטחים עם אגוד העובדים הסוציאלים מעניק לך תנאים מיוחדים, מהטובים במשק, ומשפר את פנסיית הפרישה שלך באופן משמעותי.
* עמיתי הקרן, בני משפחה של העובדים הסוציאלים זכאים להטבה, בהתאם להסכם.* האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ או חוות דעת באשר לכדאיות ההשקעה או החיסכון הפנסיוני.
* האמור לעיל בלשון זכר מתייחס גם ללשון נקבה.
למידע ולפרטים נוספים ניתן לפנות למרכז קשרי הלקוחות,
www.menoramivt.co.il *9699
כמו כן, עומדת לרשותכם אשת קשר לנושא מימוש ההסכם ויישומו, הגב’ טובה צרפתי
[email protected] 03-7555912
דבר המערכת
4
קוראות וקוראים יקרים,
בימים של התחדשות ושל חשבון נפש יוצא הגיליון מס' 61. את המהדורה אנו מייחדים לסוגים שונים של התערבויות
שמטרתן לאפשר תיקון ואיחוי קרעים שנוצרו בנפש האדם באמצעים שונים ובמידה משתנה של הצלחה או כישלון .
אני מוצאת את דבריו של הרבי נחמן מברסלב כמתאימים ומחזקים הן בתחום הפרט והן בתחום החברה: "והעיקר
לחזק עצמו בכל מה שאפשר, כי אין שום ייאוש בעולם כלל" )ליקוטי מוהר"ן תניינא ע"ח(.
ה"הצעות והמלצות לצמצום הפערים החברתיים - ראשי פרקים כהצעות לוועדה לשינוי חברתי־כלכלי" שהוגשו לועדת
טרכטנברג ע" איציק פרי ושולה מנחם מהוות סיכום הדרישות של איגוד העובדים הסוציאליים, ארגון מנהלי הרווחה
וכלל העובדים הסוציאליים להארת החברה והאומה שלנו.
ילדיהם כלפי אלימות עבירות בעלי בהורים בטיפול תוקפנות עם התמודדות - מרחב בתוך )"תנועה דקל אורית
בשירות המבחן למבוגרים"( כותבת על היכולת לשנות דפוסים של התנהגות תוקפנית המובילים לאירועים אלימים,
כמו גם להתערבויות טיפוליות למימוש השינוי הזה.
במאמרה "ידידו הטוב - טיפול בבני נוער בסיכון בגבעת שמואל באמצעות אילוף כלבים"
רבקה ליבר מתארת השתלבות של בני הנוער בסיכון בחברה הנורמטיבית באמצעות יצירה של חוויית הצלחה בקשר
והכחדת וחברתיות רגשיות יכולות פיתוח התנהגות, דפוסי של לשינוי מובילות אשר הכלבים עם אמצעי הבלתי
התנהגויות אלימות.
אביטל ארגמן )"מניעת סיכונים לפגיעות מיניות בקרב נערות צעירות - קבוצה טיפולית לנערות בנות 15-13"( מתמקדת
בקבוצה של נערות שחוו יחסי האובייקט מוקדמים לא תקינים ועלולות לשחזר דפוסים של התעלמות, ניצול, אלימות
ופגיעה ומתארת תכנית שמטרתה להתמודד עם תחושת הבדידות הפנימית של הנערות.
מיכל נחמיאס )"את מי פוגש הנחש בתהליך ההתנשלות? השפעת הנחות היסוד של מטפלים על התמודדות נשים
נפגעות אלימות מתמשכת בקשר הזוגי"( טוענת שעל נשים שחוות אלימות בזוגיות להשיל את חוויית חוסר השליטה
וחוסר האונים כפי שנחשים משילים את עורם על מנת לגדול.
המאמר של אתי אברמוב )עיתונאית( מביאה את סיפורן של משפחות של נרצחים ומעלה שאלה לגבי הצורך בהכשרה
של המבט נקודת את לקריאה שמבטא קל לא במאמר מדובר רצח. ממקרי כתוצאה טראומטי לשכול ספציפית
הלקוחות והכמיהה להקלה בסבל באמצעות העובדים הסוציאליים.
מתוך סקירת ספרה של סביון ליברכט "מקום טוב ללילה" שנערכה ע" אהובה אוברשטיין אנו למדים שגם בו ניתן
למצוא ביטויים לייאוש ולגאולה ברמת הפרט וברמת הכלל.
בשם חברי המערכת של מידעו"ס אני מאחלת לכל הקוראים וקוראות שלנו שנה מוצלחת, שנה של עשייה וסיפוק
ושנה של בריאות וגדילה.
סימון שפאק,
יו"ר המערכת
E-mail: [email protected]
5
אוניברסיטת חיפהלבלוט בנוף האקדמי
לימודי פסיכותרפיה באוריינטציה פסיכואנליטיתתכנית תלת שנתית - 588 שעות לימוד אקדמיות.
התכנית מבוססת על הקניית מיומנויות מקיפות בפסיכותרפיה, בגישות פסיכודינמיות קלאסיות ועדכניות, יחסי האובייקט, פסיכולוגית העצמי, גישות התייחסותיות
וקונסטרוקטיביסטיות. התכנית מוכרת ע"י האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
פסיכותרפיה פסיכואנליטית בגישה התייחסותיתתכנית דו שנתית - 232 שעות לימוד אקדמאיות.
לימודים מתקדמים המאפשרים מפגש מעמיק ומקיף עם מושגים, היבטים תיאורטיים והעבודה הקלינית בגישה ההתייחסותית לטיפול במבוגרים עם הפרעות נפשיות מגוונות.
הכשרה בהנחיית קבוצות
תוכנית דו שנתית - 360 שעות לימוד אקדמיות.התכנית מיועדת להכשרת אנשי מקצוע מתחומים שונים להנחיית קבוצות לסוגיהן, תוך הקניית
בסיס ידע תיאורטי ומיומנויות הנחיה דרך למידה תיאורטית, התנסות אישית ואימון בהנחיה.
מועדון מנחים צפוןסדרת מפגשים שהינה מסגרת למידה ייחודית, המאפשרת הזדמנות לאנשי קבוצות באשר הם להמשיך "לשחות"
ולהעשיר את השכלתם המקצועית בתחום הנחיית הקבוצות. כל מפגש כולל למידה תיאורטית לצד התנסות חווייתית או המשגתית.
הכשרת מנהלי מערכות לטיפול בזקניםתכנית תלת סמסטריאלית - 320 שעות לימוד אקדמיות.
התכנית מיועדת למנהלים בפועל ובעלי תואר אקדמי המעוניינים להכשיר את עצמם לתפקידי ניהול בתחום. התכנית מוכרת על ידי משרד הרווחה.
העשרה באנגליתהתכנית מיועדת למועמדים הנבחנים בבחינת מעבר באנגלית המהווה תנאי ללימודי תואר שני )מ"א(
בחוגים בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות. התכנית מאפשרת הקניית ידע ומיומנויות הנדרשים להבנת טקסטים מקצועיים באנגלית.
נשים. לא מה שחשבת...סדרת מפגשים אחת לחודש בימי ו' בבוקר שמטרתה להעשיר את עולמכם הפנימי.
השנה הסדרה פותחת צוהר לעולמן של נשים המותירות חותם: עושות, משנות, יוצרות.
היחידה ללימודי המשךהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות
הזדמנות מרתקתלהעשרת עולמכם המקצועי
http://hw.haifa.ac.il/dce | 04-8240801/8240457
לפרטים: היחידה ללימודי המשך, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות. אוניברסיטת חיפה 31905. [email protected] ,13:00 - 8:00 חדר 701, מגדל אשכול. בימים א' - ה' בין השעות
18.4/26.7
קצר ולעניין
6
דבר היו"ר
עובדות ועובדים סוציאליים יקרים,
במהלך חודש ספטמבר סיימנו את השלב הראשון והחשוב של תהליך הפקת הלקחים ממאבק העובדים הסוציאליים שהתקיים
במארס האחרון, כולל למידה מליקויים ובחינת התהליכים. התהליך היה קשה ומורכב, וניסה גם לבטא את תחושות התסכול והאכזבה
של חלק מהעובדים מהתהליכים שקדמו למאבק, ממהלכו ומתוצאותיו.
ראייה בדיעבד של כל התהליכים הללו חשובה מאוד, שכן היא מציעה אפשרות להסתכל על התהליכים שקרו )או שלא קרו( בראייה
מפוכחת, בקור רוח וממקום של למידה ורצון להפיק לקחים. כל זאת לקראת המאבקים הבאים.
במהלך חודש יולי התכנסו צירי הוועידה ליום דיונים מיוחד, שבמסגרתו קיימנו סיעור מוחות בקבוצות דיון. כל אחת ואחד מהצירים
נושאים, שהם עובדו לחמישה הנושאים שהועלו - שבדרך. היו - אם ואת הליקויים ותוצאותיו תיאר, מנקודת מבטו, את המאבק
מהותיים וקריטיים לחיי האיגוד. גובשו חמש קבוצות עבודה, שדנו בנושאים אלה במסגרת הוועידה השנתית שהתקיימה בספטמבר
באשקלון, בסיועם של ד"ר אהרון יורק ויו"ר מחוז הדרום באיגוד, דליה אהוד.
בתהליך רציני, מורכב ויסודי דנו בקבוצות בנושאים הבאים: זהות האיגוד - מימושה הלכה למעשה; תקנון האיגוד והמבנה הארגוני
שלו - מוסדותיו, תהליכי העבודה ונוהלי העבודה; האיגוד בעידן של סביבות משתנות; ההשלכות של הפרטת השירותים החברתיים על
העו"ס ועל האיגוד ודרכי ההתמודדות איתן; תכנית העבודה של האיגוד - בדגש על היערכות למאבק השכר הבא.
ועידת האיגוד הוועידה. צירי בפני כל אחת מהקבוצות הצעות החלטה, שהוצגו גיבשה וממצים רציניים דיונים ימי לאחר שני
הסמיכה ברוב קולות )51 למול 21( את מוסדות האיגוד לדון בשינויים התקנוניים, המבניים והארגוניים, כולל קביעת מועד להקדמת
2012, מועד ההתכנסות הבא ויסתיים עד פברואר ואינטנסיבי יהיה מהיר כי התהליך הוועידה קבעה הבחירות למוסדות האיגוד.
של הוועידה. מועד זה נקבע לבקשת ועדת התקנון, שאמורה לדון בהצעות, לאשר אותן ולהביאן לאישור הוועידה - שכן כל אחת
מההצעות מחייבת שינויים בתקנון.
עמיתיי העובדות והעובדים הסוציאליים,
כמי שיזם את תהליך הלמידה והפקת הלקחים מהמאבק, אני מחויב לחלוטין ליישום ההמלצות, לשינוי הליכים )מאלה שקיימנו
לפני המאבק ובמהלכו( ולמיצוי התהליך כולו בצורה המיטבית. תהליך זה יכלול גם הפקת פק"ל התארגנות וביצוע, לקראת המאבקים
שעוד נכונו לנו.
בד בבד, אנו מחויבים למיצויו וליישומו המלא של הסכם השכר שנחתם - הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי - בקרב העובדים
הסוציאליים המועסקים בעמותות ובקרב מספקי השירותים למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות.
אנו גם מחויבים להמשיך בתהליך שהחל משרד הרווחה והשירותים החברתיים - לבקשתנו ולדרישתנו - של שינוי לוח התפקוד של
העובדים הסוציאליים והתאמתו למאה הנוכחית. בנוסף, אנו מחויבים להמשיך את התהליך, שכבר אושר במשרד הרווחה, להסדרת
נושא המומחיות, וכן עומדים לקראת משא ומתן עם משרד האוצר - לזירוז יישומן של ההמלצות בנושא המומחיות.
שני מהלכים חשובים אלה עשויים לשפר את שכרם של עובדים סוציאליים רבים.
אולם מעל לכול, אנו מחויבים להמשיך לפעול לשמירת אחדותו של האיגוד. רצון כולנו הוא בשינוי, שיביא בראש ובראשונה להחזרת
זקוקים אנו לאיחוד השורות. ולפעול ואחד מאיתנו לקחת חלק כל אחת באיגוד. מחובתם של העובדים הסוציאליים האמון של
לאיגוד אחד, חזק ומלוכד. אכזבות, תסכולים, האשמות וכדומה לא יאפשרו לנו להצליח בשיקום המיוחל. עלינו להגיע לבחירות הבאות
למוסדות האיגוד מאוחדים ומחוזקים.
בברכת שנה טובה,
שלכם,
עו"ס איציק פרי
יו"ר איגוד העו"סים
8
מן האיגוד
הקריאה "העם דורש צדק חברתי" היא קריאה נכונה וצודקת מאין כמוה; דרישה לגיטימית לעשיית צדק חברתי במובנים של
המציאות שבה אנו, כאזרחים, נתקלים בחיי היום־יום.
מי שיש היא החברתית המחאה של הבסיסית התחושה שתורמים לחברה יותר ונתרמים פחות. בעוד ה"פריחה הכלכלית" היא נחלתה של קבוצת אזרחים מצומצמת, רוב הציבור חווה קושי כלכלי אמיתי בשל יוקר המחייה, הבא לידי ביטוי בכל הרבדים
ובכל תחומי החיים.
כעובדים סוציאליים, אנו עדים בעשור האחרון לתופעה הולכת וגוברת של צמצום הפערים בין מעמד הביניים למעמד הנמוך - ולא בהיבט החיובי. תופעה זו באה לידי ביטוי בדו"ח העוני השנתי
של המוסד לביטוח לאומי. הדו"ח האחרון קבע כי 20% מאזרחי מדינת ישראל )כל אדם חמישי!( חיים בעוני. העוני אינו עוד אנו בלבד. עבודה מחוסרי של נחלתם "העניים לתופעת האחרון בעשור עדים החדשים" - קבוצות הולכות וגדלות של על־ משתכרים אשר עובדים, אנשים עוני בעוני: וחיים מינימום שכר פי־רוב ועוני בריאותי עוני תרבותי, עוני כלכלי,
ברבדים רבים נוספים.
מובילי המחאה החברתית יצרו סוף־סוף אפשרות ריאלית לשינוי של סדרי על חווים הם במדינתנו. העדיפויות בשרם, בצורה אותנטית ואמיתית, את השחיקה של מעמד הביניים ומבטאים קושי - רבים של הקשה החוויה את המחיה יוקר בשל אמיתי כלכלי מוצרי של מחיריהם עליית העולה: יסוד בסיסיים לעומת המחירים בשאר מאמיר, דירה שכר העולם, מדינות חוסר בדיור בר השגה, עלייה מתמדת שוויון אי הציבורית, התחבורה במחירי בשירותי הבריאות, יוקר החינוך במעונות היום - שאינו מעודד יציאת נשים לעבודה,
ועוד.
השרויים מאוד ברבים מטפלים אנו סוציאליים, כעובדים בעוני, תוצאה של "רשת ביטחון חברתית" מלאת חורים: הנכים, שואה, ניצולי חד־הוריות, משפחות המובטלים, הקשישים, נוספים. ורבים מינימום שכר משתכרים שמפרנסיהן משפחות להיסמך הנאלצות המשפחות של מספרן גדל לשנה משנה אלא מוחלשות, שכבות רק אלה אין היום הרווחה. שירותי על
משפחות ובודדים שהמצב הכלכלי ערער את יציבותם.
רשת הביטחון החברתית של מדינת ישראל אינה מספקת. יותר ומתרסקים. היום נופלים העוני, בצל שחיו מי רק ולא אנשים, יסוד ומוצרי דיור חינוך, תרופות, לרכוש עוד יכולים אינם הם
בסיסיים.
הצעות והמלצות לצמצום הפערים
החברתיים ראשי פרקים כהצעות לוועדה
לשינוי חברתי-כלכלי
9
על להכריז ישראל ממדינת דורשים הסוציאליים העובדים בין הנקודות כוללת למתן מענה לאנשים אלה. הקמת תכנית
העיקריות שאנו דורשים:
באופן יגדיר אשר חברתיות", "זכויות יסוד חוק חקיקת של ובמיוחד האזרחים, כל של זכותם את ומעשי הצהרתי אלה השרויים בעוני, לחיות בכבוד בכל תחומי החיים: חינוך,
בריאות, רווחה ותעסוקה;
כיום, הציבורי. לדיור המיועדות הדירות היצע של הגדלה להמתין נאלצות ציבורי לדיור זכאיות שנמצאות משפחות בכך להכיר צריכה המדינה כזה. לדיור שנים עשרות גם יוכלו להגיע לדיור בסיסי הוגן רק על־ידי שמשפחות רבות קיומה של מערכת רחבה של דיור ציבורי ומתן פתרון מיידי
לזכאים לדיור כזה;
דירה לרוכשים מוזלים, במחירים השגה, בר דיור הקצאת ראשונה - על־פי מבחני הכנסה של המשפחה המורחבת ולא
רק בהתבסס על מספר הילדים במשפחה המורחבת;
הרווחה, בשירותי הזוחלת ההפרטה תהליך של הפסקה לא לאזרח השירות כי להבטיח במטרה והחינוך, הבריאות בכל מקרה, יישארו, מובהקים אשר תחומים קביעת ייפגע. )טיפול המקומיות והרשויות הממשלה - המדינה באחריות
ותפעול(;
ברשויות חברתיים לשירותים הלשכות של מעמדן חיזוק המקומיות על־ידי הגדלת התקינה של העובדים הסוציאליים,
הגדלת התקציבים לתכניות סיוע למשפחות בקהילה, ועוד;
הגדרה של סל מצרכים בסיסיים, אשר יהיו בפיקוח ופטורים ממע"מ. בכך נקל באופן מהותי על משפחות השרויות בעוני;
הגדלת הקצבאות לנכים ולקשישים, כדי לאפשר להם קיום בכבוד;
פיתוח של תכניות חינוך ציבוריות, אשר יאפשרו למשפחות שהם האיכותי החינוך את לילדיהן להעניק בעוני השרויות
ראויים לו;
חוקי של הביצוע על התמ"ת משרד של הפיקוח הידוק שכר על ושמירה המופרטים העבודה במקומות העבודה
הולם ועל תנאי עבודה מכבדים;
שבהם במגזרים התעסוקה להרחבת מיוחדת התייחסות שיעור התעסוקה נמוך, כגון חרדים ונשים ערביות, וכן בקרב
תושבי הפריפריה;
מתן מענה הולם לאנשים השרויים באבטלה, על־ידי הרחבת הזכאות לקצבה, הארכת תקופת הזכאות והתאמתה למצבים
משתנים בשוק העבודה.
איגוד העובדים הסוציאליים וארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות ישמחו להופיע בפני ועדת טרכטנברג ולהציג ביתר
פירוט את מסמך דרישתנו. יישומו ייתן מענה לשכבות החיות בעוני או נמצאות על סף החיים בעוני. כל אלה, מתוך הניסיון המצטבר
שלנו, כמי שעובדים עם אוכלוסיות אלה יום־יום ושעה־שעה.
עו"ס איציק פרי עו"ס,
יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים
שולה מנחם ראש המינהל לשירותים חברתיים, עיריית כרמיאל,
יו"ר ארגון מנהלי הרווחה
10
אביטל ארגמן
מניעת סיכונים
לפגיעות מיניות בקרב נערות צעירות
קבוצה טיפולית לנערות
בנות 15-13
11
הרקע לפרויקט לתת במטרה בחיפה שהוקם ייחודי, פרויקט יוצג זה במאמר למניעת הנוגע בכל צעירות נערות של לאוכלוסייה מניעתי מענה 15- בנות סיכונים לחשיפה לפגיעה מינית. מדובר בנערות צעירות,
השכונות באחת הממוקם נערות למועדון קבע דרך שמגיעות ,13המרכזיות בחיפה.
יוצאות מדינות זו מאופיינת כיום בריכוז גבוה של משפחות שכונה גדול בחלק הדתי. מהמגזר מצוקה משפחות לצד העמים, חבר מהמשפחות, התפקוד ההורי חלקי או לקוי. לעתים קרובות ההורים קשי יום, עובדים שעות ארוכות ונעדרים מהבית, והילדים נותרים בגפם, ללא "בית נעמה", מטעם מעש, בשעות שלאחר בית הספר. מועדון הנערות האגף לטיפול בנערה, הוקם בלב השכונה במטרה להציע לנערות מקום בצורך המאופיין ההתבגרות, בגיל בייחוד - והתייחסות השתייכות
בבניית זהות ובהתחברות לקבוצת השווים.המרכז הרב תחומי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית בחיפה פועל מזה יותר משמונה שנים ומציע מענה טיפולי לנשים ולנערות שעברו פגיעות מיניות. בין השנים 2008-2004, קרן "בוסטון-חיפה" מימנה תקן מקצועי מתוך המרכז הטיפולי, אשר יועד לטיפול פרטני וקבוצתי בנערות אשר
הנערות, מינית. לפגיעה סיכון כקבוצת זוהו או מינית פגיעה עברו לקבלת היעד כאוכלוסיית זוהו למועדון, המגיעות השכונה תושבות
השירות. קבוצה זו התקיימה במסגרת מימונה של הקרן.
מבואבגיל ההתבגרות טמונות משימות התפתחותיות קריטיות, אשר התנאים לצליחתן נעוצים בשלבי החיים הראשונים - בינקות ובילדות המוקדמת. האינדיבידואציה שלב של ולהתנסויות המוקדמים האובייקט ליחסי הראשון, המתרחש בגילים שנתיים עד שלוש, יש משקל רב השפעה על תהליכי אינדיבידואציה המתרחשים אצל מתבגרים כחלק מהתהליך של גיבוש זהות. בגיל זה, כמו בשלב האינדיבידואציה הראשון, יש פגיעות
.)Blos, 1979( מוגברת של מבנה האישיותילדים נוטים לרצות את הוריהם כדי לזכות מהם לאהבה, כך שאישיותם עלולה להתפתח באופן שבו הם ילמדו לקרוא את צורכי ההורים תוך המושגים את טווה ויניקוט העצמיים. צורכיהם של וביטול התרחקות "עצמי מזויף" ו"עצמי אמיתי", להרחבת ההבנה של התופעה. בעבודתו התייחס לעצם קיומה של אם שמתקשה להיות עסוקה בתינוקה ולהיות ובעצם שלו, העצמי גבולות של נפרדות בניית לו שיאפשר אובייקט היא מציפה את התינוק בתכנים פנימיים שלה כמו דיכאון, חוסר סיפוק ותוקפנות. התינוק הופך להיות דרוך בחיפוש אחר תשומת הלב של אמו, ובהמשך מפתח יכולות יוצאות דופן לקרוא את צרכיה ולהתאים עצמו לצרכיה, תואם עצמי מפתח הוא השתקפות. ממנה לקבל כדי אליה, בעוד העצמי האמיתי שלו, התואם לצרכיו ולתחושותיו, הולך ומצטמצם
.)Winnicott, 1960( ומתרחק מתודעתו
אביטל ארגמן - MSW, פסיכותרפיסטית, עו"ס קלינית, עו"ס נערות במרכז הרב תחומישותפים לפרויקט: האגף לטיפול בנערות - שירותי הרווחה, עיריית חיפה; המרכז הרב
תחומי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית - המרכז הרפואי "בני ציון" בחיפהמימון: קרן "בוסטון-חיפה"
מנחות הקבוצה: אוריין ניתייה, MA בחינוך, BA בעבודה סוציאלית, עו"ס מועדון נערות "בית נעמה"; אביטל ארגמן
מדריכה: רונית סדגר, MA בפסיכולוגיה, מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול משפחתי, מנהלת המרכז הרב תחומי
12
למצבים התייחסה המחונן", הילד של "הדרמה בספרה מילר, אליס אובייקט מיחסי כתוצאה הילד של בהתפתחותו פגיעה חלה שבהם אלה. היא טענה כי מדובר באם חסרת ביטחון רגשי, שתלויה בהתנהגות וביחס שהיא מקבלת מילדה כדי להעצים את ביטחונה. במקביל, לילד יש יכולת מדהימה לחוש אינטואיטיבית את הצורך הזה של אמו ולהיענות לו. עקב כך, מובטח לילד כי יזכה להשתקעות הנרקיסיסטית של הוריו בו. ככל שהילד נענה יותר לצורכי הוריו כך הוא חש יותר בודד ומסוגר בתוך עצמו, עד שבשלבים יותר מאוחרים בחייו הוא כלל אינו מצליח לזהות
את צרכיו ומתייחס אל עצמו בביטול )מילר, 2000(.של נרקיסיסטיים "תסריטים בספרם וזילקה, פלצ'יו־אספסה מנזנו, ההורות" )2005(, התייחסו לתרומתם הלא מודעת של ההורים לתהליכים אלה דרך השלכה של ההורים על הילד )ייצוג עצמי של ההורה מושלך אובייקט של )השלכה ההורה של משלימה הזדהות ודרך הילד( על של ההורה על הילד(, כאשר בהמשך מושגת מטרה של מימוש סיפוק ההורה בין פעילה יחסים דינמיקת ומתעוררת ההורה של נרקיסיסטי
לילד, המשמרת את דפוס היחסים.תיאוריית ההתקשרות של בולבי )1980( מציעה קשר דפוסי של להתפתחות התייחסותי הסבר פסיכו־ היבטים מלבד כולל, זה הסבר שונים.
דינמיים, גם היבטים קוגניטיביים, התפתחותיים ונוירוביולגיים. התיאוריה אינה שמה את האצבע התקשרות לדפוס הבלעדי כאחראי ההורה על היריעה את מרחיבה אלא נמנע, או חרד לגיבוש התורמים נוספים בהיבטים להתבוננות הנסיבות התינוק, מסוים: התקשרות דפוס של והקשר עצמו. במילים אחרות, לעתים קיומם של גורמים מולדים כמו טמפרמנט, קשיי ויסות רגשי גם קיומן וריכוז, כמו ובעיות קשב וויסות חושי של נסיבות חיים, יובילו להתקשרות לא בטוחה. במערכות יתבטא שהתגבש ההתקשרות דפוס
יחסים לכל אורך החיים.למערכות להיכנס תיטנה מתבגרות שנערות היא העיקרית הטענה יחסים עם קבוצת השוות ועם המין הנגדי תוך שחזור של דפוסי קשר מוקדמים. אם יחסי האובייקט המוקדמים היו תקינים, הנערות תוכלנה להבחין ב"סימני האזהרה" המופיעים בתחילת קשר בין אישי ולהימנע מקשרים הרסניים. אולם, אם יחסי האובייקט המוקדמים היו לא תקינים, אם במושגים של הורות נרקיסיסטית או במושגים של דפוס התקשרות אישיים בין ליחסים תיקלע שהנערה הסיכויים רבים נמנע, או חרד תחושת ופגיעה. אלימות ניצול, התעלמות, של דפוסים המשחזרים לסיטואציה אותן תביא אשר היא הנערות של הפנימית הבדידות של יצירת קשר המאופיין בעוצמות רגשיות גבוהות ולא מווסתות או בהתעלמות ודחייה. מדובר במצבי סיכון לחשיפה לאלימות בתוך קשר,
ואף לקשרים של ניצול ופגיעה מינית. לגיל כניסתה עם בילדות, מינית פגיעה של רקע כבר קיים כאשר ההתבגרות יגברו הסיכויים שאותה נערה תבלבל בתפיסתה בין קשר של חום ותמיכה לקשר של ניצול מצד בני המין השני. לכך התייחס בפירוט רב פרנצי במאמרו המאלף מ־1933: "בלבול השפות בין המבוגרים לילד:
שפת הרוך ושפת התשוקה"."כשהילד מתאושש מהתקפה זו )ה"ש: מעשה גילוי העריות(, הוא חש שלו והאמון בו־בזמן, ואשם לא־אשם למעשה, מפוצל מאוד, מבולבל בעדות חושיו נשבר. לכך נוספת ההתנהגות הגסה של הפרטנר המבוגר, שהיא עכשיו מיוסרת וכעוסה עוד יותר בשל נקיפות מצפון. התנהגות זו
מעמיקה עוד יותר את רגשות האשם והבושה של הילד" )עמ' 203(.ובמקום אחר הוא כותב:
ההלם ידי על האישיות מן לחלק הנגרמת הפתאומית "הבשלות רק ולא במקור( )הדגשה אינטלקטואלית גם להיות יכולה הפתאומי,
הופך משוגע, הנראה מבוגר מעצורים, חסר ממבוגר הפחד רגשית... את הילד למעין־פסיכיאטר; וכדי להיות כזה, ולהתגונן ממבוגרים חסרי )עמ' לחלוטין" איתם להזדהות כול קודם הילד חייב עצמית, שליטה
.)205נוגעת גילוי העריות ההתייחסות של פרנצי להשלכות הנפשיות של לכמה תהליכים נפשיים במקביל: בלבול עצום בתפיסת הילד את דמות דמות הינו במציאות אך רוך ומעניק מגונן להיות שאמור המבוגר, תוקפת, חודרנית, מנצלת ומלאת תשוקה מינית כלפי הילד. בלבול זה יוצר את הפיצול הבסיסי בנפשו של הילד. על מנת שהילד יוכל להמשיך לתפקד מבחינה נפשית, עליו לשלם מחירים נפשיים כבדים שכוללים התמקדות בצורכי המבוגר התוקף על חשבון צרכיו ומחיקתם. תהליכים בקליניקה הנצפית התוקף, עם מוחלטת הזדהות ידי על נעשים אלה
פעמים רבות בצורות של אידיאליזציה או השטחה של דמות התוקף.של חייו בהמשך אישיים הבין ליחסים מוכללים אלה קשר דפוסי הילד. אצל נערות, יימצאו דפוסי יצירת קשר עם דמות תוקפת והרסנית, מה שמסביר פעמים רבות את הישנות הפגיעות בילדות. פגיעה כבר שעברה מי אצל המיניות פעמים רבות מסגלת לעצמה הנערה מעין הגנה נמצאת שהיא הידיעה מפני אומניפוטנטית בשפתו הופכת, היא הרסנית. יחסים במערכת זוגה בן של פסיכיאטר למעין פרנצי, של התוקפני ומאמינה באופן מלא בכך שהיא בעלת השליטה והכוח בתוך הקשר, שיש לה תכלית בכך שבן זוגה זקוק לה, ועל כן לא תיפרד ממנו כל עוד אינה חפצה בכך. אנשי מקצוע פוגשים את גם או אחרות בעוצמות כאלה הדפוסים הללו אצל נערות שלא עברו בילדותן פגיעות מיניות. התעלמות, כמו קשות רגשיות בטראומות די קרירות הורית, אלימות מילולית או הזנחה בכדי על כאלה. קשר יצירת דפוסי ליצירת לתרום אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנערות עם קושי בוויסות רגשי וחושי או קשיי קשב, הפוגעים בתהליכי תפיסה ותגובה
רגשית למצבים בין אישיים. כאשר הוחלט על הקמת קבוצת מניעה של פגיעות מיניות בקרב נערות מההבניה מרכזי כחלק הזה הידע בסיס נלקח קשה, מרקע משפחתי
הקלינית של הקבוצה.
הקבוצהמאמר זה נועד להציג חוויה של הצלחה בהקמה ובהנחיה של קבוצה נערות למועדון השתייכותן במסגרת מאוד, צעירות לנערות טיפולית אנשי ונדון במפגשי נכתב בספרות המקצועית רבות בשכונת מצוקה. ומחויבות נוכחות שבגיוס הקושי על הטיפול, תחומי בכל מקצוע, לתהליכים קבוצתיים. ההגעה ושיתוף הפעולה, גם בטיפולים הפרטניים, 14-13. כאשר ניגשנו לעבודת נמוכים מאוד, ובייחוד בקרב נוער גילאי ההקמה של הקבוצה, לקחנו בחשבון את הקשיים שביצירת קבוצה בעלת חיים בתוך קונטקסט של בחירה ולא כפייה, במסגרת פעילות של שעות
אחר הצהריים בקהילה פתוחה ולא בפנימייה או מרכז סגור אחר.רואיינו נערות ל־11 מפגשים. תשע - משך המפגשים הוגדר מראש כמועמדות להשתתף בקבוצה ושבע מתוכן בחרו להצטרף. את הקבוצה סיימו שש, כאשר השביעית נשרה לחלוטין מהקבוצה ומהמועדון בשל מצבה הנפשי. למרבית המפגשים הגיעו כל שש הנערות, אם כי חלקן כלל ההרכב לסיום המפגש. עד בחדר נשארו לא תמיד וחלקן איחרו מבחינת שהתאימו ,15 בנות נערות ושתי 14-13 גילאי נערות חמש
התפתחותן הנפשית והתכנים שבהם היו עסוקות לשאר הנערות.מאחר שזו הייתה קבוצה למניעת פגיעה מינית בקרב נערות שסומנו
תחושת הבדידות הפנימית של הנערות
היא שתביא אותן לסיטואציה של
יצירת קשר המאופיין בעוצמות רגשיות
גבוהות ולא מווסתות או בהתעלמות ודחייה
13
באופן הקבוצה פעילויות את להציף אפשר היה לא סיכון, כקבוצת ישיר בתכנים הקשורים במיניות ובפגיעה מינית. לפיכך, הקבוצה הוגדרה הראשונים במפגשים כאשר וזוגיות", "אהבה קבוצת ונקראה מראש ולזיהוי נערה כל של העצמית להגדרה יותר הקשורים תכנים הוצגו צרכיה ורצונותיה. בהמשך הושם דגש על הגדרת הגבולות של כל נערה, קביעת קווים אדומים ומתן מרחב אישי בתוך קשר בין־אישי. התכנים הובאו קודם כול בהתייחסות לקבוצת השוות, ובשלבים מאוחרים יותר
הייתה נגיעה גם ביחסים עם בני המין השני. בסופם של מפגשי הקבוצה, ניכר כי קיים צורך בקבוצת המשך לאותן נערות, שתעמיק את ההתייחסות הן לקשרים המשמעותיים עם בנות מינן והן לקשרים המתהווים עם המין הנגדי, תוך התייחסות לתכנים של גבולות, שמירה על פרטיות ורצון אישי ויכולת לפתח ראייה של "נורות
אזהרה" בתוך קשר.הצלחתה של קבוצה כזו אינה מובנת מאליה, כפי שכבר הזכרנו לעיל. נקודות היוו כמנחות תפיסתנו פי שעל נקודות, כמה תוצגנה להלן
קריטיות להצלחתה של הקבוצה:
1. הגדרת משך "חיי הקבוצה" והחזקת המשתתפות
לנו, המנחות, היה ברור עוד משלב הקמת הקבוצה כי על כתפינו מוטל כ"קבוצה". מוגדרת אינה שבו בשלב עוד החזקתה של חשוב תפקיד תפקיד זה הכיל החזקה של הנערות מפני התפרקות ונסיגה מהקבוצה לאור מצבים בין־אישיים מתסכלים הנוצרים במפגש עם נערות אחרות. כל נערה עברה ראיון אישי על ידי שתי המנחות, כאשר אחת מהמנחות והשנייה היא ולעתים כמטפלת הפרטנית, מוכרת להן כעו"ס המועדון המפגשים חמשת ובמשך בהמשך להן. מוכרת שאינה חיצונית מנחה הראשונים התקיים משוב אישי קצר עם כל נערה מיד לאחר כל מפגש,
כדי לברר וללבן עמה את התסכולים הבין־אישיים שעלו במפגש. חיי משך מפגשים, 11 כלל הקבוצתיים המפגשים ששלב אף על קמה הקבוצה כי היתה התפיסה לכך. מעבר הרבה הוגדר הקבוצה לחיים ברגע שנהגה הרעיון. לפיכך, שלב ההכנה לקראת הראיונות ובניית ההנחיה ההדדית, שנמשך כשישה שבועות, וכן שלב הראיונות, שנמשך כלומר, הקבוצה. חיי משך בתפיסת הם גם נכללו שבועות, כארבעה משך חיי הקבוצה היה כ־21 שבועות, שבהם נכללו ושולבו גם ציפיות המנחות על סמך היכרות או פנטזיה, גם נושאי בניית הצמד של שתי המנחות והיחסים ביניהן, גם תיאום הציפיות של הנערות, והחשוב ביותר - החזקת התסכולים והקשיים של הנערות עוד טרם - וגם תוך כדי - תקופת המפגשים. בדיעבד נמצא כי החזקה זו הייתה קריטית להצלחת להחזיק הנערות של ביכולתן היה לא כי נראה הקבוצה. של קיומה בעצמן את התסכולים הבין־אישיים שנוצרו בתוך הכור הקבוצתי, ויכולת
זו התפתחה בהדרגה תוך כדי הקבוצה. לאחר חמישה מפגשים פתחנו את הנושא לדיון בקבוצה - האם יש צורך להמשיך בשיחות המשוב האישיות? הנערות הביעו הסכמה לכך הבאים המפגשים ששת בהתאם, אלו. בשיחות צורך עוד להן שאין
התקיימו ללא שיחות משוב אישי.
Enactment .2 בתוך הקבוצה
סברנו כי תנאי הכרחי נוסף להצלחה של קבוצה כזו יהיה הבנת עולמן זווית מתוך בו להתבונן ניסיון ידי על הצעירות, הנערות של הפנימי ראייתן. אחת העבודות היפות שנעשו עם מתבגרים, הן ברמה הפרטנית מתבגרים קבוצת עם כהן של עבודתה היא הקבוצתית, ברמה והן )2006(. כהן הינה פסיכולוגית קלינית של מתבגרים, ועל פי יורק בניו enactment תפיסתה, מתבגרים שחוו טראומה יוצרים קשר בדרך שלמוסכם תרגום לו הוצע שטרם מושג ,enactment מילים. דרך ולא
14
בעברית, מתייחס לתהליך דומה ל"ביטוי בפעולה" )acting out(, אם כי enactmentשונה ממנו במובן של משקל הקשר הבין־אישי בתהליך. ב־יחסים של מחודשת החייאה או דרמטיזציה בהמחזה, ממש מדובר טראומטיים מהעבר, שנעשית על ידי המתבגר בדרכים לא מודעות ולא מדוברות. בעוד ש"ביטוי בפעולה" מתייחס למנגנון של ביטוי התנהגותי, ה־ המתבגר, את המציפים קשים רגשות של מילולי, ולא מודע לא אצל נגדית, העברה של ברמה מודעת, לא תגובה יוצר enactmentפנימיים וניתוח התבוננות לאחר ורק אותו, מפעיל למעשה המטפל, המטפל מצליח להבין את הדינמיקה בינו לבין המטופל ואת הדפוסים. הקשבה והתבוננות בדפוסי ה-enactment בתוך קבוצה תכלולנה כמה עם הנערה של העכשוויים יחסיה בין־אישיים: יחסים של אפשרויות הוריה, יחסי האובייקט המופנמים של הנערה, יחסי קבוצת השווים של הנערה מחוץ לקבוצה, יחסי קבוצת השווים בתוך הקבוצה, יחסי הנערה בין ביחסים ביטוי לידי הבאים - סמכות ודמויות בוגרות דמויות עם המשתתפות למנחות, ויחסים פנטזמטיים וממשיים עם בני המין השני. במושגים אחרים, המנחות מכלילות אל תוך הקבוצה את העולם שמחוץ בתוך הנוצרים האקטואליים והיחסים ועכשיו" ה"כאן עולם עם לחדר
שמירה על מבנה קבוע, ובו הפעלות קצרות עם אופי השלכתי, איפשר
לנערות להתחבר ולשתף פעולה במקום להשתעמם
ולסגת מהפעילות
15
עולם עם נערה כל של החיצונית המציאות עולם את גם כמו החדר, התוכן הפנימי, עולם הפנטזיה, המבוסס על אובייקטים מופנמים.
היינו קשובות לאורך כל המפגשים לתהליכי enactment שהתרחשו בין הנערות בקבוצה, וכן להעברה הנגדית, שהתבטאה דרך היחסים של
שתינו כמנחות. דוגמה יפה לכך מובאת להלן:של והסתייגות ברתיעה התאפיינו הראשונים המפגשים שלושת לסטריאוטיפים נתפסו הן מהן. כשונה שנתפס מה כל כלפי הנערות עדתיים, ונעשתה עבודה בקבוצה, בשילוב של יצירה ואסטרולוגיה, לצורך בחינה מעמיקה של שימוש בסטריאוטיפים וניפוצם. במפגשים הרביעי היה ונראה בקבוצה, הנערות בין מפתיעה אידיליה נוצרה והחמישי שאינן מאפשרות לעצמן להביע חלקים תוקפניים ותחרותיים זו כלפי זו. שתי המנחות, שעד כה יחסי ההנחיה המשותפת שלהן היו מאופיינים בשיתוף הדדי, כבוד וסבלנות, ישבו בסיום המפגש החמישי כדי לסכם את התהליכים המשמעותיים שהתרחשו במפגש, כשלפתע החלו להטיח טענות האחת כנגד רעותה. הטענות סבבו סביב הנכונות של כל מנחה להקדיש למען הקבוצה מזמנה האישי לעומת ה־setting השונה של כל במסגרת העובדת אחת מנחה משתייכת: היא שאליה בסוכנות אחת העובדת - השנייה לעומת מערכתית, ובאוריינטציה לנערה השירות במסגרת מרכז קליני. מתוך חוויית העומס של משקל הפרויקט הקבוצתי עלו תחושות קשות של תחרות וקנאה בין המנחות, אשר התגברו לכדי
תחושת בדידות, חוסר שיתוף וחוסר פרגון. כל התרחש. אשר את להבין כדי ביניהן, שוחחו הן שלמחרת ביום אחת מהן חשה כי התגובות הרגשיות שלה היו בעוצמות גבוהות, ולא הצליחו הן משותפת, בדיקה לאחר חשה. אשר את שיקפו בהכרח לזהות את ה־enactment שביצעו הנערות: הנערות חשו מאוימות מאוד שהן ככל לזו. זו נצמדו ולכן ביניהן, והקנאה התחרות תחושות מפני יותר נצמדו, כך גדלה ההכחשה וגדל הפער בין מה שהן חשו )בדידות, חוסר שיתוף, ערך עצמי נמוך( לאופן שבו פעלו, בעוד הן עדות ליחסים פתוחים ומשתפים בין המנחות. ידיעה זו עוררה בהן קנאה לא מודעת,
שהפעילה את אותם רגשות קשים אצל המנחות, בינן לבין עצמן.רק הנכונות והאפשרות להתבונן לעומקו של כל תהליך וכל תוכן שעלו בקבוצה איפשרו התייחסות עניינית בהמשך המפגשים. התייחסות כזו הלא לקולן יחסית גמישות ומתוך נוקשות חוסר מתוך להיווצר יכלה מודע של הנערות. ההתבוננות התבצעה במפגשי סיכום של כל מפגש שביצעו המנחות, במפגש ההדרכה שלהן ובמפגשי התכנון וההכנה של בתהליכים להתבונן יכולת גם פיתחו המנחות בהמשך, הבא. המפגש
המתרחשים תוך כדי המפגש ולהגיב להם מידית.
3. מבנה קבוע ומוגדר של כל מפגש
אחד התנאים החשובים לקביעת הצלחה של כל קבוצה, ובעיקר קבוצה של נערות כה צעירות, הוא היכולת לחוש את המאפיינים הכלליים ואת הצרכים הנגזרים מכך אצל כל נערה. בקבוצה זו חשנו קושי רב ביכולתן של הנערות להתרכז בפעילויות ארוכות, בייחוד בפעילויות פסיביות של ישיבה על כיסא ודיון מילולי. הקושי היה מורכב, כנראה, גם ממרכיבים של קשיי קשב וריכוז וקשיי ויסות רגשי, שהינם אורגניים, וגם ממרכיבים רגשיים סביב הקושי לשאת תכנים רגשיים ברמה המילולית והמודעת בתוך החדר. לפיכך, הגדרנו משך זמן קצר לכל מפגש, כשעה, שבמהלכה הוכנסו שתי הפעלות. לאחר שיחה קצרה, שחיברה את הנערות לסיכום המפגש הקודם, בוצעה הפעלה ראשונה בעלת בסיס פסיכודרמטיסטי, אמנותי או השלכתי. הפעלה זו נמשכה כ־20-15 דקות ובסופה התקיים דיון קצר של כ־5 דקות, המסכם אותה. מיד לאחר מכן בוצעה הפעלה 10-5 שנמשכה ותנועה, מוזיקה בשילוב הרפייתי־חווייתי, אופי בעלת סביב נבנו ההפעלות נוסף. קצר דיון התקיים ההפעלה לאחר דקות. הנושא שאליו בחרו המנחות להתייחס במפגש. לקראת סיום המפגש
נותר זמן קצר לכיבוד ולשיחה חופשית.
השלכתי, אופי עם קצרות הפעלות ובו קבוע, מבנה על שמירה ולסגת להשתעמם במקום פעולה ולשתף להתחבר לנערות איפשר מפעילות הקבוצה. בנוסף, ניכר שהשימוש באמצעים השאולים מתחום התבטא אשר הצעירות, הנערות אצל נפלא חיבור יצר הפסיכודרמה ויצירת לזו זו בהתקרבות וגם החוויה באמצעות לתכנים בחיבור גם הוא הפסיכודרמטיסטי הכלי של ליעילות אפשרי הסבר אינטימיות. התעמקותן של נערות בגיל זה בשאלות של זהות ובאופן שבו הן נתפסות על ידי השווים ביחס למה שהן משדרות כלפי חוץ. על אלמנטים אלה בחינת תוך פסיכודרמטיסטיות, בהתערבויות מאוד חזק דגש מושם לבין נערה כל של ועמדותיה תחושותיה בין שנוצר והמרחב הפערים אלה מסרים שבהם והאופנים הבין־אישית ברמה משדרת שהיא מה
נקלטים.
סיכוםשהוקמה צעירות, נערות של טיפולית קבוצה הוצגה זה במאמר והונחתה על ידי שתי מנחות במטרה לספק כלים למניעה של פגיעה מינית. מאחר שהייתה זו קבוצת מניעה, גם הכלים שסופקו והתכנים ונגעו יותר להגדרה עצמית של כל נערה, בניית שהועלו היו עקיפים מרחב אישי ובניית גבולות אישיים בתוך מרחב שהוא בין־אישי. בשלב בניית הקבוצה הושם דגש רב על הכנה מעמיקה - הן מבחינת ההיכרות של המנחות זו את זו והן מבחינת ההיכרות שלהן את הנערות, כמו גם מזו זו - הנערות של התסכולים בהחזקת הקריטי לצורך התייחסות
ומהמנחות, בייחוד בשלבים הראשונים של פעילות הקבוצה.המנחות היו קשובות מאוד לצורכיהן ולמגבלותיהן של הנערות בתוך עם מאוד, מוגדר מפגשים מבנה קבעו מכך יוצא וכפועל הקבוצה, גבולות ברורים. לתוך המבנה הזה הן יצקו תכנים השלכתיים ואמנותיים, שסיפקו אמצעי לנגיעה בנושאים שהם טעונים ומעוררי חרדה, בייחוד בקרב נערות כה צעירות. בנוסף לכך, התפיסה כי כל תהליך שמתרחש בתוך הקבוצה ומחוצה לה עשוי להיות רלוונטי לקבוצה ויש לנתחו ברמת
היחסים, היא זו שתרמה, בין היתר, להצלחת הקבוצה.בסופו של המאמר מוצעת המלצה נוספת, לשלב עבודה קבוצתית עם
מרכיבים פסיכודרמטיסטיים בעבודה עם בני נוער צעירים.
תודותנתונה תודה בשמי ובשמה של המנחה הנוספת לרונית סדגר, מנהלת בתוך והחמים המקצועיים והתמיכה הליווי על הרב־תחומי, המרכז
מסגרת ההדרכה לקבוצה ומחוצה לה. תודה נוספת נתונה לשרה צברי, מנהלת האגף לטיפול בנערה בעיריית
חיפה, על הפיקוח וההכוונה של הקבוצה.על נעמה" "בית נערות מועדון של הנפלא לצוות גם נתונה תודה
שיתוף הפעולה, ההבנה והגמישות במשך זמן הקבוצה.
ספרות
1. כהן, א. )Enactment .)2006: השפה הטיפולית עם מתבגרים שנחשפו לטראומות. שיחות, כ"א)1(, 60-51
2. מילר, א. )2000(. הדרמה של הילד המחונן, תרגום מגרמנית, מקור: 1979, תל אביב: דביר. 3. מנזנו, ג., פלצ'יו אספסה, פ. וזילקה, נ. )2005(. תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות, תרגום
מצרפתית, מקור: 2003, תולעת ספרים.4. פרנצי, ש. )1933(. בלבול השפות בין המבוגרים לילד, תל אביב: עם עובד, עמ' 207-199.
5. Bowlby, J. (1980). Loss: Sadness and depression. New York: Basic Books.
6. Blos, P. (1979). "Second individuation process". In: The Adolescent passage: developmental issues. pp. 141-170. New York: International press.
7. Winnicott, D.W. (1960). Ego distortion in terms of true and false self. In: The maturational processes and the Facilitating Environment. International Universities Press, New York: Ch. 12.
16
פתח דברשחור על גבי לבן כתובות המילים המתארות את התרחשות האירועים
בתוך כתב האישום של הורה בעל עבירת אלימות כלפי ילדו. גם במקל וגם בחגורה וגם - המכה הדחיפה, הבעיטה, הסטירה,
בנעל וגם עם מוט, וגם חריף בפה. להשאיר את הילד לבד, שעות לבדו בשירותים או בבית בחושך; וגם לרדוף אחריו עד לחלון, שכבר לא נותר אלא לקפוץ ממנו; לצעוק, לקלל, להעליב ולצחוק ממנו, גם ליד אחרים. ידי על אדום בצבע נצבעות לבן, גבי על שחור הללו, המילים האסוציאציות הנקשרות אליהן בראשי. תוקפן וקורבן בתוך מערכת של קשר מיוחד מאוד. הורים שביצעו עבירות כלפי ילדיהם. הורים וילדיהם, שהיחסים ביניהם מאופיינים בקשר בינאישי מתמשך ואינטנסיבי באופיו, לגביו ויש ומעשי רגשי ובטיפוח באחריות במחויבות, קשר שמאופיין יחסים מערכת להבניית - ותקשורתיות תרבותיות חברתיות, ציפיות
המושתת על אהבה ודאגה הדדית בלתי פוסקת.
אורית דקל
הכותבת היא מדריכת קציני מבחן למבוגרים בשירות המבחן למבוגרים בירושלים.המאמר נכתב במסגרת התכנית "חוכמת המעשה" בבית הספר המרכזי לעובדים בשירותי
הרווחה, בהנחיית ספי גולדברג. ריכוז: ענת הראל
תנועה בתוך
מרחב התמודדות עם תוקפנות
בטיפול בהורים בעלי עבירות אלימות כלפי ילדיהם
בשירות המבחן למבוגרים
17
משהו משתבש. משהו מתבלבל. קושי בוויסות. חסר באמפתיה. חסר בסמכות.
אירע אירוע המוגדר כאלים והוציא לאור בעיה.מכל הבחינות הללו, קיים כאן דיסוננס. איך פוגעים הורים בילדיהם, שאותם הם אמורים לאהוב ולעטוף? ומנקודת מבט אחרת - איך אפשר להאשים הורה, שבדרך כלל השקיע בילדו מזמנו, ממרצו וממסירותו? מי
המאשים? על פי אלו כללים? מי קובע מה נכון?רחוקה המשפט למערכת הגיעו שבעטייה ההתנהגות אחד, מצד ממני והלאה - כאם, כקצינת מבחן וכמטפלת. מן הצד האחר, החוויות הרגשיות שיוצרות את התמונה הפנימית הנשקפת מעיני ההורים, ואף
אלה המובילות אותם לעתים להתנהגות אלימה, מוכרות מאד, משותפות ואוניברסליות ביחסי הורה-ילד.
כקצינת מבחן, אני עדה למקרי האלימות הרבים כלפי ילדים ההולכים ונחשפים כיום. על רקע אווירה זו, קיימים גופי ידע העוסקים בשאלות הקשר שבין הורים לילדים וחינוך ילדים. בנוסף, שני מקורות משמעותיים הינם חוקים בספר העונשין, שמאפשרים התערבות בצל חוק עם הורים ופרשניים מקראיים מקורות קיימים אלה למול בקטינים. הפוגעים שונים, בהם אלה המוכרים: "חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו ושיחרו מוסר" או "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך", אשר משמשים "בסיס התפתחו אלה לצד לילדיהם. באלימות שמתייחסים להורים מוסרי"
18
בשנים האחרונות דרכי טיפול קוגניטיביות והתנהגותיות המבוססות על לימוד דרכים לשליטה עצמית בכעס לצורך הפסקת האלימות.
הליך של בעיצומו הנמצא יוסף, של סיפורו את אתאר במאמרי להורים, כדוגמה בו בחרתי ילדו. כלפי אלימות עבירת בגלל משפטי
שבעצם היותם מואשמים מאופיינים ב"עצמי הורי" פגיע.)2007(, ההגדרה של "עצמי הורי" הינה במאמרה של רונית פלוטניק
מבנה ייחודי המכיל את מלוא ההתייחסויות הנוגעות לאדם כהורה. תוקפנית התנהגות של דפוסים לשנות ליכולת אתייחס במאמר למימוש טיפוליות להתערבויות גם כמו אלימים, לאירועים המובילים
השינוי הזה. המרחב למוגבלות ביטוי הוא האלים הינה שהאירוע המוצא נקודת על ביוסף מתאר התמודדות עם תוקפנות בו. הטיפול ולחוסר תנועה היא הכוונה "מרחב", במונח ותנועה. מרחב של במונחים שימוש ידי ההתייחסות הסובייקטיביות. האסוציאציות המחשבה, הרגש, לעולם ולמרחב המטפל של הפנימי למרחב ההורה, של הפנימי למרחב היא הבינאישי שבין המטופל לילדו, בין המטופל למטפל ובין המטופל להורה שלו. המונח "תנועה" מתייחס לגמישות רגשית ומחשבתית, לעומת מצב
של קיבעון ונוקשות.סיפורו של יוסף יובא להלן, ב־13 פרקים קצרים.
פרק 1. יוסף בשירות המבחן, תיק פלילי - תיאור מקרה
לאחר טלפונית, הזמנה בעקבות המבחן, לשירות אלינו, הגיע יוסף שקיבלתי את התיק שלו ממזכירות השירות עם תאריך מודגש של יום "אלימות - ההגדרה נכתב: התיק גבי על העבירה סוג בהגדרת הדיון.
כלפי ילדים", או לחלופין - "התעללות בקטינים".עם קבלת התיק עלתה בי תחושה של דחיפות: "מהר מהר פן נאחר", אולי נספיק להציל מישהו? או אולי מתאים יותר להגדיר את התחושה כ"יציאה לציד"? להשתתף במרדף אחרי האב או האם שדעתם נטרפה?
המרוכזים רק בעצמם?במפגש עם יוסף, אני שואלת את עצמי מה אני חשה אל מול הפנים המתעוותות מכעס, הפרצוף המשנה את זוויותיו ואת צבעו, השפתיים המהודקות. עד כמה אני יכולה להאמין בקיומם של הרוע, קלות הדעת, חוסר רחמים, שיתוק, פחד, חשה אני אלה מול אל הרגעי? הטירוף
אונים.יוסף מתאר לי את ילדיו, שניים מתוך ארבעה, כילדים בעייתיים. אחד
שמשקר, אחת שמשוטטת ברחובות ועומדת בפני נשירה מבית הספר.
פרק 2. יוסף וילדיו, מטפל מול מטופל - אכזבה ועלבון
"ילד בעייתית", "ילדה כלפיהם: תוקפניים שלו והדיבור הניסוחים יוצא לי ממנו", "ילדה שעושה רק צרות", "מה הוא שווה", "מה שקרן",
"הייתי רוצה לרסק לו את הפרצוף". האמירות מעוררות בי תגובה פנימית עוינת ומאשימה: "אם לא היית הורה שמדבר ומתייחס כך לילדיו, לא היו מגיעים למצב כזה ואתה לא
היית מגיע לכאן."הרגשתי את עוצמת ההזדהות שלי עם ילדיו ואת המקום שבו אוכל, מתוך הזדהות זו, להישאב בעצמי לסיטואציה תוקפנית. עמדה כזו לא התנהגות אולי עלתה המחשבה: שני, כמובן. מצד הטיפול, תקדם את הילדים באמת בעייתית, ואין זה מפליא שההורה כה מתוסכל? והיכן הם
המקומות שגם אני, כהורה, מתוסכלת ומאוכזבת?האכזבה את ההערכה, חוסר את הילדים, של העלבון את הרגשתי מהם. איך הם יוצאים יום יום מהבית עם תחושה בסיסית כל כך מקטינה,
אלה בפיו, השגורה השפה בוודאי שזו חשבתי אביהם. של מנמיכה, חופשית שבסיטואציה ובוודאי הדיבור, שפת וזו ילדיו על מחשבותיו הפגיעה על וארסיות. חשבתי תוקפנות ביתר מדבר הוא בביתו, יותר, להוריהם, שלהם היחס את וצובעת הילדים בלב ומעמיקה ההולכת במקרה זה לאביהם, בצבע קודר, מנוכר, מבולבל: "אם אבא אומר דברים כאלה, זה בוודאי נכון", "אני רע, לא שווה". וגם את היחס שלהם לעצמם: אבא עם להזדהות מוביל ברעתי" רוצה אינו ש"אבא להאמין הצורך ש"לא הייתה לו ברירה אלא להגיד עליי את הדברים הקשים הללו, ובטח
אני אפילו גרוע מזה". כמה בודד ומנוכר נשאר הילד.הרגשתי את תהליך ההפיכה של הילדים לדוממים, לחפצים שקיומם רמז חיפשתי לשווא מאכזבים. והם - אביהם צורכי את לספק נועד כלשהו לרוך, לחמלה כלפי ילדיו. הכעיס אותי הדיבור ההכללתי, השופט בחומרה, המרוחק. חשבתי לעצמי: מתי זכה הילד למילת עידוד, לחיבוק, מרגיש ממורמר, שלו, באמת עטוף האב כיצד הרגשתי לחמימות? ש"סידרו אותו" בעסקה. מבעד למסך התוקפנות שחלחלה בי כנגדו, גם הוא נראה לי חסר כיוון, תלוי - ובעיקר תלוי כל כך בילדיו, חסר שליטה,
חד ממדי.עלו בי גם שאלות לגבי מצבו של הילד. מהי הסיבה לכך שאינו דובר אמת, שאלתי את עצמי, ומה פתאום שאבא ידבר כך? איך זה שלא יכולתי לראות את מאמציו למען הילדים, שהביאו אותו לחוסר אונים ולייאוש? איך מתמודד אבא עם בן שמשקר? בן שאי אפשר לסמוך עליו? שייתכן שאינו דובר אמת גם כלפי אחרים? וכמה זה קשה ומתסכל שהבת אינה בת עם מתמודדים איך ההורים. לעצות לשמוע מוכנה ואינה לומדת ועם הדרישה להגיע פעם נוכחת? ולא שהיא תלמידה לא ממושמעת אחר פעם לבית הספר, כי הילד אינו מתפקד כנדרש, כי אינו מצליח, כי הוא מפריע? איזה אבא רוצה לשמוע שהילד שלו נדרש לעזוב את בית הספר? למי קורא צוות בית הספר כדי להשמיע את הציפיות, האכזבות
והדרישות מהילד־התלמיד?ובאיזו מגירה בנפש נערמות ונאגרות האחריות והדאגה?
פרק 3. תנועה מול עצירה במפגש עם התוקפנות
האב, על חשבתי במחשבותיי. ההם ברגעים הייתה תוקפנות הרבה הייעוץ גורמי ידי על גם הנראה וככל ילדיו, ידי על מותקף שמרגיש בבתי הספר. חשבתי על הילדים המותקפים על ידי אביהם. חשבתי גם
על הדחף שלי לתקוף את האב - ועצרתי.המפגש עם מעצור זה בקרבי, אל מול החוסר ב"בלמים" שהרגשתי ואת התגובה את שמשהה המעצור ומוכר. חזק היה האב, מצד אך העצמי הביטוי מן מקצת מבטל ספונטניות, חוסם ההתייחסות, מאפשר בדיקה, זהירות ומחשבה - אל מול החוסר במעצור, הספונטני, האמיתית, לתחושה קרוב הכי שהוא מהראש, לא מהבטן, היוצא האותנטית. חשבתי לעצמי מה יהיו התנאים המאפשרים שבהם אעודד חוסר בלמים וחוסר שליטה, והיכן עובר הגבול: מה ההבדל בין חוסר שליטה בשירות האגו, שמוביל לתוצאות הרסניות, לבין חוסר שליטה
שמבטא ומעורר חופש ושחרור? שהחלו הדברים את לעכל הצורך בשל כול, קודם עצרתי? מדוע הקול ממנה, שמגולמת התמונה המילה, של הכוח לתוכי. מחלחלים שמתלווה למילים. הרגשתי את תחושות הפחד וחוסר השקט שעוררו ילדיו מול לו שיש הכוח על פנימית מחאה גם כמו שלו, המילים בי בהתבטאויות הללו, שבוודאי מעוררות בקרבם תחושות דומות. הכוחנות
והחולשה מתערבבים זה בזה.לעצירה יש חשיבות גם מהמקום של צורך בגבול - יצירת פסק זמן ידי על - אם תוך הרחקתו מהסיטואציה מול תוקפנותו, ההורה עבור
יציאה מהבית, אם על ידי צו הרחקה, אם על ידי מעצר.
19
מה כלפיו. תוקפנות של רגש בי עורר האב של השליטה חוסר עושים עם התוקפנות הזו, שמפעפעת? מה עושה אב עם התוקפנות רגש את מפנה שהוא לדעת יותר נוח לי היה האם בו? שמבעבעת התוקפנות שלו כלפי עצמו במקום כלפי ילדיו? האם הנטייה האישית
שלי היא כזו?כלפי בהורה שמתעוררת התוקפנות את מכיר לא מי שני, מצד ילדו במצבים שונים: כשהוא חש שהילד מאכזב אותו, כשהילד אינו מקשיב לו, כשהוא עושה טעויות, כשהוא חש שהילד אינו מתחשב בו כשהוא עייף, כשהוא עצמו מתוסכל וממורמר, וגם דואג לילדו? מצבים שמעוררים אצל ההורה תחושות אין אונים וזעם, ההופכות לתוקפנות
כלפי הילד? שאלתי את עצמי כיצד ההיכרות עם המקומות הללו, של תוקפנותי כהורה, מתחברת להתייחסות שלי, כמטפלת וכקצינת מבחן, אל הורים הייתה המידית התשובה תוקפנותם. בגלל משפטי בהליך המצויים שהדברים אינם ברי השוואה, אולם האיום שבדמיון גדול. אכן, בהרבה מצבים אין מקום להשוואה, אך במקרים אחרים - האם לא הייתי יכולה להיות קרובה למקום שבו נמצא המטופל־ההורה? יתרה מכך, האם אין אנשים מתפקדים ונורמטיביים שפגיעתם בילדיהם מתמשכת, אך אין זה פשוט להוכיח את תוקפנותם ולהביאה לבית המשפט משום שאין היא אנו שומעים אין נפשית, סחטנות? האם פיזית אלא פגיעה תוקפנות כוח בוגרים, שחסר בהורות שלהם לילדים הורים לעתים אמירות של
הרתעה באמצעות שימוש בכוח פיזי?
פרק 4. תוקפנות - נקודות מבט תיאורטיות
אילן שריף )2007( כותב: "על פי פרויד, התוקפנות היא מולדת. יש לה תפקיד קונסטרוקטיבי בשמירת הקיום, כאמצעי להבחנה בין עצמי ללא עצמי." בתקופות שונות, פרויד מייחס משמעות שונה לתוקפנות. בכתביו הוא קושר בצורה ברורה בין דחף החיים לדחף המוות, לשנאה ולסדיזם. התפקיד על המוקדמות דעותיו את זונח הוא המאוחרים בכתביו החיובי של התוקפנות, ומדגיש שתוקפנות נגזרת מדחף המוות ואינה
אינסטינקט העומד בפני עצמו. מלאני קליין )1975, אצל שריף, 2007( המשיכה את תפיסתו של פרויד והמשיגה את המשימה ההתפתחותית של התינוק כקשורה לתוקפנות מהסדיזם הנובע הנפשי הכאב עם להתמודד אמור שהתינוק באופן
הטבוע בו.ויניקוט )1996, אצל שריף 2007( מתייחס לתוקפנות בתחילת החיים כאל חלק מביטוי של "אהבה פרימיטיבית. גם אם התינוק מדמיין התקפה או האם כלפי שנאה כוונות בעל אדם עדיין בו לראות אין האם, על כמי שמבקש להרוס אותה. התינוק משחק משחקים אכזריים כלפי אמו משום שרק היא יכולה לסבול את היחס האכזרי כלפיה. יכולתה להסתגל לתינוק, לרבות היכולת לעמוד באכזריות שלו, היא המחזקת את הקשר או מחבלת בו לחלופין. המרכיב התוקפני מאפשר לתינוק לבסס את דבר קיומו של עולם נפרד מחוצה לו. עולם המתנגד לתינוק מגדיר בשבילו "תגובה לתוקפנות: משמעויות שתי שיש טוען ויניקוט גבולותיו." את ישירה ועקיפה לתסכול, וכן אחד משני מקורות האנרגיה הראשיים של
האדם, יחד עם האהבה." "תוקפנות כאל נרקיסיסטי לזעם מתייחס )1996 בכר, )אצל קוהוט סוחפת, המתאפיינת בדחף בלתי נלאה לנקמה בכל האמצעים... האדם הפגיע נרקיסיסטית מגיב לפגיעה עכשווית או לפגיעה צפויה בנסיגה אדם אצל להתרחש יכולה כזו תגובה נרקיסיסטי... בזעם או מבוישת מקובעים, נותרו שלו הארכאיים הנרקסיסטיים המבנים אשר מבוגר בילדות להתפתחות המתאימות הנרקיסיסטיות שהדרישות אחרי
תוסכלו באופן טראומטי..." )עמ' 203(.
מכללת רטר מציגה:התוכנית הדו שנתית להכשרת מטפלים ב-
סדנאות היכרות מתקיימות בכל רחבי הארץ, ללא תשלום
לקבלת מידע ועלון מפורט התקשרו עכשיו
95%מהעוסקים
NLP -בתחום ה
בישראל, הוכשרו
במכללת רטר
יותר פיקוח: הלימודים בחסות אוניברסיטאית.
יותר התמקצעות: קורסים בכל רמות ה- NLP כולל דרגת ה- Trainer היוקרתית.
יותר נוחות: 12 סניפים בפריסה ארצית. קורסים בשעות הבוקר, הערב או בסופי שבוע.
יותר אפשרויות: קורסים לקהל הרחב, למטפלים, לדיאטנים, ולמאמנים.
ירושלים | חיפה | יעקב זכרון | שבע באר | בר-אילן אוניברסיטת אביב תל | רעננה | רחובות | ביאליק קרית | נחשונים
*2 0 2 7 w w w . r e t t e r . c o . i li n f o @ r e t t e r . c o . i l
י ו נ י ש הל י ח ת מן ו י מ ד ב
והשנה, קורס הפתוח למטפלים בלבד
NLP ודמיון מודרך
20
פרק 5. המרחב הטיפולי המתבקש - שיח אחר?
חזרתי במחשבותיי להורה שישב מולי ואמרתי לעצמי שחסרים לי וההדהוד ההרהור עצמו, על שלו הרפלקטיבי המבט שלו, המודעות תחושת ומכאן כלפיו, תוקפנות בי מה שמעורר שזה חשבתי בתוכו. את להרחיב היא המטרה בהורה. הטיפול של והמשמעות השליחות חשבתי יתאפשר. זה שבהם התנאים חיפוש תוך המודעות, מעגל שדווקא ההיכרות עם המקומות הללו בתוכי ומסביבי תיצור אפשרות לאמפתיה; שאצטרך להתחבר אליו ולהיות איתו כדי להבין למה הוא זקוק כדי שלא להגיע למצבים של אלימות וכדי שאיכות הקשר שלו
עם ילדיו תשתפר. במטרה לאפשר חוויה של ביטחון הדדי, תוך מוכנות לשמוע ולהיות טיפולי מרחב לייצר נדרש ומותקפים, תוקפים בהם שיש במחוזות שיכיל את רגשותיי ואת רגשותיו של יוסף גם יחד. אין חשיבות להגדרות מדויקות - האם הילד שקרן או לא, וגם לא אם האב אלים או לא. חשוב לאפשר מרחב שאפשר לדבר בתוכו. המטפל צריך לאפשר שיח אחר,
השונה מזה המוכר להורה המטופל. עולים, אם כך, שני היגדים טיפוליים, שסותרים זה את זה ובכל זאת יכולים לדור בכפיפה אחת, תוך שהמטפל ער לכך. מצד אחד, החשיבות של להיות ברור. לדוגמה: "זו התנהגות אלימה ולא מקובלת, או לחלופין אסורה, ועליה להיפסק." ומצד שני - חשוב דווקא לא להיכנס להגדרות,
אלא להישאר במצב דברים עמום ומכיל. הגדרת העבודה שלי כקצינת מבחן הינה בחינת האפשרות לשיקום עבריינים ולהפסקת החזרתיות של העבירה באמצעות השיקום. כקצינת אישיות התמודדות דרכי של בדיקה נדרשת בהורה, המטפלת מבחן
במחוזות של כעס, של הגדרת תפקוד הורי לא תקין, של מערכת האמונות והערכים שמבססים
את התפיסות שלי.ואמונה יכולת נדרשות הזו בסיטואציה /קצין המטפל על יחסים. לשקם באפשרות להיות ובאמונה שיכול להחזיק בתקווה המבחן
שיפור.ולאלו בדרך השלבים מהם לא? אם ומה
"תנאים מאפשרי שינוי" נזדקק?
פרק 6. מבט מול מבט, בושה ובדידות
במפגש בין ההורה לקצין המבחן תמצאו את השפיפות, את המבט המבויש המורד מטה, הגב לכאן", הגעתי "איך - הידיים פכירת השחוח,, את שמחפש והמבט ממבטי שמתחבא המבט
מבטי. הביטויים המילוליים למה שמתעורר בהורה אשר חש שהסמכות ההורית אינה עוד בידיו, באים לידי ביטוי באמירות כמו: "מי מכיר את רואה "מי להתנהג?", איך לי יקבע "מי טוב?", יותר הילד את את לי עשו "איך צריך?", שהוא מה את לו לתת שלי המאמצים שקרתה הטעות את רואה את "האם לילד", אסלח לא "אני זה?", כאן?", "האם את מבינה אותי?", "האם גם את מאלה שלא מבינים את הנזק שבהבלגה מול ההתנהגות הקשה של הילדים?", "האם גם את מאלה שחושבים שהילד הוא המרכז ולהורים אין כל חשיבות?", לא בדברים ומתערבים למשפחה שנכנסים מאלה את גם "האם
להם?" דרך תיאור זה מתחדדים המורכבות שבתוך התפקוד ההורי והקושי מול החוויה של השבר. מול החלום ושברו מתייצבים הבושה והבדידות,
כשני מושגים שמבטאים תחושות עוצמתיות וקשות המלוות את ההורים במצבי חיים שונים. הסיטואציה המשפטית, שבמהלכה נפתחו דלתות הבית ונחשף סיפור שנדרש להגיע לבית המשפט, מחברת ומחדדת את תחושת הכישלון. הטעות הנחשפת ככישלון מסבכת את מערכת היחסים בין ההורה לילד עם גורם חיצוני נוסף ומעוררת חרדה. אסתר כהן ונטע תהיה המטפל של שהעמדה "רצוי :)2007( במאמרן כותבות עופר־זיו ההורים, של שיום מניסיונות להימנע המטפל על ואותנטית. מקבלת ועליו לראות בהתנהגותם תוצאה אישית וייחודית של מצוקה אמיתית
הנובעת מקושי אמיתי" )עמ' 242(.
פרק 7. צרכים שרואים מכאן לא רואים משם - תוקפנות בתוך המרחב הטיפולי
יוסף נכנס לחדר ביום ראשון סגרירי. שלושה ימים קודם לכן ענה לי דקות כמה נזכרתם?" "עכשיו ומרירות: כעס של נימה ובקולו בטלפון בדיוק בואו. על והודיע חדרי דלת על דפק המיועדת השעה לפני בשעה היעודה נקש שוב בדלת, ובפניו כבר נימת טרוניה שהתווספה לה
האמירה: "זמן זה זמן!" התיאור עונה לדמות "המטופל הדייקן", אשר זקוק להתאמה מרבית, נחווית מושלמת התאמה חוסר של החוויה לעצמו. מוחלטת, כמעט ילדיו, הציפייה היא כולל וכעלבון. במפגש שלהם עם אחרים, כדחייה והקושי הוא ממקום של אכזבה על כך שהשני אינו פועל למוחלטות,
בדיוק כמוהו. יכולתי לתאר לעצמי את החשש, את הלחץ שמתלווה לפגישה - ואת עוררה שלו הזעופה התגובה אך לכך. כביטוי לבוא שהקדים העובדה את לראות יכולת בלי בעצמו, שמרוכז אדם עם המפגש כעס. אצלי המרחב שמעבר לו, ואשר גישתו תובענית - אינו זאת, עם התנגדות. מעורר כלל ובדרך נעים על ראשונית, כאבחנה מכך, להקיש גם אפשר
אופן ההתמודדות שלו.משהסתיים תהליך הפרידה מהמטופל שקדם היכולת "חוסר להיכנס. יוסף את הזמנתי לו, שלכם לראות את האחר!" הוא צעק, "את יודעת שאני באמצע העבודה והיציאות התכופות האלה התייחסתי לגמרי?" אותי ומסבכות מקשות לדבריו בהנהון ראש ובהסכמה לכך שיש חשיבות לזמן ושאני מעריכה את הזמן שלו. הוא הקשיב לאן פעם בכל למנהל מסבירים "ואיך והמשיך:
אני הולך? את חושבת שזה נעים?"הוא כעס על העוול שנעשה לו "כאן ועכשיו". מעל תגובתו, של הרבה העוצמה את הרגשתי הפגישה שהרי - האמיתית לסיטואציה ומעבר לתגובה דוחפת התוקפנות במועדה. התחילה ראשונית של תוקפנות נגדית, אולם ברור שזו לא תוביל למקום מקדם, לי היה כוח. יותר יש למי או יותר צודק במי למריבה שתעסוק אלא ברור שהוא זקוק להכרה בקושי שלו, "להיות איתו", אך גם להתייחסות אמירה לבין הכלה בין שילוב כלומר, שלו. המילים בחירת על ותגובה
שמבטאת את הדחייה שלי מן הביטוי התוקפני שבחר. :)2002( ברנשטיין שמואל כותב משחקים" אין "בשחקים במאמר כן לא להיות עלול תוקפני ביטוי לכל כביכול ואוהב מקבל "יחס תוקפנותו רצף. של חוויה לפתח צריך הילד למציאות. הולם ובלתי עד לנקודה מסוימת מוכלת )קונטיינד(, נסבלת ואף מובילה להישגים; מעבר לנקודה מסוימת היא מתחילה להיות כרוכה באי נוחות ועלולה להיות מכאיבה, מובילה לפגיעה, תסכול, דחייה ועד להרס עצמו" )עמ'
.)256כך על הכאב באמת: הכואב הנושא יעלה מעט שעוד ברור לי היה
איך פוגעים הורים בילדיהם, שאותם הם
אמורים לאהוב ולעטוף? איך אפשר להאשים הורה, שבדרך כלל השקיע בילדו מזמנו, ממרצו וממסירותו? מי המאשים? על פי אלו כללים? מי קובע מה נכון?
21
להביע רגשות, לזהות איך ללמוד להגיע לפגישה. הדרך שהוא מחויב תסכול, ליצור מרחב פנימי לעיבוד רגשי ולבחירת התגובה מול אחרים, ובעיקר מול הילד, תבוא מאוחר יותר. נדרשת השהיה. בהמשך זה יהיה נושא נוסף לעבד - היכולת לזהות את מה שאני מרגיש, היכולת להשהות
תגובה והיכולת להיות במרחב של בחירה בתגובה ובעוצמתה.אני מחפשת הזדמנות להביע התייחסות כלפיו. מדבריו עולה הקושי ומורגלת דרך שמבטאת עמדה מציג יוסף הבהירות. חוסר מול אל "להיות בסדר", ופוגש חוסר הערכה ואף האשמה שמבטלת אותו )גורמי הממסד המאשימים(. הקונפליקט יוצר אצלו תחושות של בלבול וחוסר
ביטחון. חוויה ציפייה שתתפתח יש טיפול, בתוך מיטביים בתנאים בהמשך, מיטיבה ותינתן לו היכולת לבחור מה מתאים לו. יכולת זו תשמש מצע
לדיאלוג מאפשר יותר עם ילדו, שיאופיין בדרגות חופש גבוהות יותר. האם לי, כקצינת מבחן, לא היה נוח לעבוד עם הורה הקרוב עד כמה מקביל תהליך זה אין האם המערכת? ולציפיות לציפיותיי שאפשר לציפיותיו מילדיו? כקצינת מבחן, נקודת המוצא שלי היא שיש מערכת חוקים שצריך לקיימה; היינו, שעליו להתאים את עצמו לערכים ולחוקים שלי. אני מצפה שתגובתו תכלול הבעת חרטה, האשמה עצמית, לקיחת אחריות. ואכן, יש מצבים שבהם הידיעה של המטופל כי זה מה שמצופה
ממנו גורמת להודאה "מזויפת" באשמה.החושב שמולי, האדם אל הדרך את למצוא הצורך יעלה בטיפול ומרגיש בנפרד ממני. צורך שמסמן בתוכו את הדיאלוג המילולי והפרה־
מילולי המתקיים במפגש שלנו עם הזולת לבחינת המרחק המתאים דיו בין הדמיון המוחלט לבין השונות והאחרות בינינו לאחרים.
בנג'מין )2005( מוסיפה את משמעות המושג "הכרה" למפגש שלנו עם
האחר. לדבריה, ההכרה היא תגובת האחר המעניקה משמעות לתחושות, לכוונות ולפעולות של העצמי. היא יכולה לבוא רק מהאחר שהוא מוכר זקוקים לאורך ביחסינו עם האחר אנו כיצור מובדל מאיתנו. ידינו על בנפרדותו מלכתחילה מכירים שאנו תוך ממנו, חוזר להיזון הדרך כל
מאיתנו.
כובע צבאי, בדגם לבוש מעיל שחור שנים, 40-38 כבן נראה יוסף גרב על ראש מגולח לחלוטין, ידיו לחוצות זו אל זו עד שהן מאדימות מותחת השנייה היד לאגרוף, מכווצות האצבעות אחת ביד ממאמץ, דרך עובר מעט, מלוכסן מבטו הלחץ. את לשחרר מנסה אצבעותיה, החדר ודרכי, כאילו למרחקים, ללא חיוך. הוא רציני, גבוה, רחב כתפיים, עונה בקול בס עמוק. הרבה שפת גוף. מסתכל לכל כיוון אפשרי. "אני לא אוהב לדבר הרבה, אני לא איש של דיבורים." רגליו לחוצות זו אל זו על קצות האצבעות. מאופק. אני חושבת לעצמי כמה קשה לאדם שאינו מורגל לשתף בסיפור חייו או בבעיותיו להגיע לשירות המבחן ולהידרש לדבר על עצמו. עד כמה יש לו יכולת לבטא את עצמו בבית, עם ילדיו? עד כמה שפת הגוף משמעותית ועוזרת לו לבטא את עצמו, והאם היה לו קל יותר אילו היה מורגל בדיבור? מה נדרש ממי שנמצא לידו? מה נדרש מילדיו? עד כמה הוא מצפה שיבינו אותו בלי מילים? בטיפול, בוודאי יזדקק לדיבוב, לעידוד וללימוד של שפה רגשית. "מה את מסתכלת? אני, או שמסבירים לי מה קורה מיד או שאני מאבד את הסבלנות." אני אומרת: "נראה שעל אף שאתה אומר על עצמך שאתה לא איש של דיבורים, מה שאתה אומר מאוד חשוב. אתה מצליח לתת נעים הלא במצב למשל, לך, עוזר מה לך, מה שחשוב תמונה של לי
הזה."
22
23
הוא מבטא צורך בתגובה מהירה, כמו בכניסתו לחדר. קשה לו להיות במצב של אי ודאות. הדרישה שלו, לדבר על הילדים ולא עליו, מעוררת דילמות. כמטפלת, מי עומד מול עיניי? כלפי מי המחויבות שלי? האם האבא? האם הילד? האם שניהם? איך עושים את הקפיצות הללו, בין בתפיסה לילד? ההתייחסות לבין להורה נדרשת כך הכל ההתייחסות שלי, יש לנו כאן שני קליינטים, מלבד בית המשפט: האחד נוכח בחדר
והשני יתגלה דרך עיניו של ההורה. "ניתן טרבס: כותב )2003( לתיקון" ההתייחסותית "הגישה במאמרו ישן מאובייקט תנועה - צירים שני על תנועה כאל לתיקון להתייחס מאובייקט תנועה חדש. לסובייקט חדש מאובייקט ותנועה לחדש בתוך והשונה הדומה של חדשות הבנות דרך מתרחשת לחדש ישן הקשר ודרך החוויות בתוך האינטראקציה הטיפולית. המטפל מתייחס לפרשנות ופתוחה נמנעת בלתי השפעה כבעלת בתהליך למעורבותו שני הצדדים. תנועה מאובייקט חדש לסובייקט חדש מתרחשת כאשר מתפתחת נפרדות ומתאפשרת הכרה הדדית בסובייקטיביות של האחר כשונה" )עמ' 5(. בקשר הטיפולי עד כה מתקיים מרחב שבו מתקיימים רגשות תוקפניים וקורבניים, נקודות המבט נתפסות כמרוחקות זו מזו. התנועה במהלך הקשר הטיפולי היא חיפוש האינטגרציה בין החלקים:
בתוך המטופל ובתוך המטפל, כל אחד בפני עצמו, וביניהם.
פרק 8. התסכול כמרכיב משמעותי המניע תוקפנות - חסמי מרחב
על דבר יודע שאינו כמעט שיוסף בולט השיחות, הימשכות עם מאפיינים שונים של בנו: מה הוא אוהב, מה מעניין אותו, מה הוא עושה בת הבת, "הגדול". לו בשמו אלא קורא אינו הוא הפנאי שלו. בשעות ניסיונות של גורמי הרווחה לבדוק 14, אינה לומדת באופן מסודר. היו מעבר שלה למגורים בפנימייה או בהוסטל. מתוארת כנערה שמשוטטת יודע באופן יוסף וחברים. בשעות מאוחרות ברחוב ומבלה עם חברות חלקי מי החברים. לדבריו, היא נפגשת עם נערים מבוגרים ממנה, שאינם לומדים במסגרות חינוך, והוא חושד שהחלה לעשן. מתוארת כמרדנית,
לא ממושמעת, צעקנית, לא עוזרת בבית.נכנס אחריה, רדף שיוסף מתברר המתלוננת. היא האישום, בכתב לבית של חברה שבו שהתה בשעת לילה מאוחרת וגרר אותה החוצה, תוך שהוא צועק עליה וסוטר לה. בת נוספת, בת עשר, מתוארת כילדה עם קשיי למידה, ביישנית. הוא קורא לה לפעמים "אמא". הבן הקטן, בן שש, לומד זו השנה הראשונה בבית הספר. מתואר כילד "בעייתי", חסר מנוחה, מציק לאחותו ולא דובר אמת. "אי אפשר לסמוך עליו." באחת לחי כמו סטירת כוח... כבר "אין בידיו. פניו יוסף מליט את הפגישות
בפרצוף," הוא אומר. לאופן שלו, התחושות את מתאר הוא שבה לדרך מתייחסת אני שמבהיר מאוד עד כמה הוא פגוע ולחוץ, לחוויה של התרוקנות הכוחות. הוא עונה: "לך תסביר לה לאן אבא שלה הולך. היום היא יכולה להגיד בכל רגע 'אני עכשיו מתלוננת עליך במשטרה', והילדים הקטנים שומעים. ילדה בת 15. בת כמה היא? אני זוכר שנולדה. גדלה מהר מדי. שוכחת מי מביא לה אוכל, מי הביא אותה לעולם. עכשיו הכול הפוך. לתת לה להסתובב כל יום עד לפנות בוקר? ומה עם לימודים? ומה אם מישהו ודי לא יתפוס אותה? ואיפה להקשיב למה שאומרים לה? פעם אחת אני הכול. הפוך, - היא אבל ולעשות. להקשיב צריך לדבר. יותר צריך ,12 אולי ,11 גיל עד שחור. היא לבן, אומר אני לבן, היא שחור, אומר הייתה הילדה הכי מקסימה שיכולה להיות. התברכנו בה. הכול השתנה
מקצה לקצה." היא לקום, לה אומר כשאני מאופס. אפס שכמוה, בהמה "חתיכת כמו למקום ממקום רצה תשב. היא לשבת, לה אומר כשאני תקום, סוס פוני, צריך למשוך לה בשיער כדי שתשים לב שאבא שלה עומד ומה שלה אבא זה מי שתדע שתיים או אחת סטירה איזו לידה?!...
"ילדה בעייתית", "ילד שקרן",
"ילדה שעושה רק צרות", "מה הוא שווה",
"מה יוצא לי ממנו", "הייתי רוצה לרסק
לו את הפרצוף". "אם אבא אומר דברים
כאלה, זה בוודאי נכון, אני רע, לא שווה"
"אין למה לקוות, הכול נהרס. מה יותר
מבייש מילד שמתלונן על ההורים שלו?"
24
היא שווה? כן או לא? אחר כך באים ומתלוננים. עליי. קוראים לי לבית הספר 'להיכרות', 'לבירור'. בבית ספר? שהם חושבים שאני הם אני? מה כל את להם להרוס יכול אני שלי? המורים מי יתבלבלו שלא עליה, יושבים שהם הקומה פניו הנכונות," המילים את שיגידו וכדאי אני,
מאדימים. זה הנה מהמילים. מהעוצמה. המומה אני הגיע. כמה פגיעה, כמה עלבון וכמה תוקפנות. אני יכולה להבחין, שלב אחר שלב, איך זה נבנה מבפנים, והדימוי שהולך עמי מתוכן דבריו הוא התחושות אלה אם ונהרס: שנבנה בניין של שהוא וההרס הבת של והגידול הבנייה סביב התמונה זו ואם ממנו, שלה בהתרחקות חווה הכל כך מוחשית של ההרס שהוא עצמו יכול -
כביכול - לזרוע בבית הספר.
פרק 9. מהכול ללא כלוםמההיפוך בין ה"ילדה המקסימה שהתברכנו בה" לבין "אפס מאופס" ברור שהחוויות שבנו את המצב הלכו והצטברו במשך זמן. עם זאת, בחדר, כרגע, לזמן אין ערך. הכול מתואר וקורה בטווח זמן אפס. אני שהדברים צריך "אני הראשונות: בפגישות שאמר במילים נזכרת המחשבות תגובה. זמן מינימום של התחושה ומהר." ברור ייאמרו המתרחבות, העיניים המתאדמות, הפנים מהר, הרצות והתמונות
הדריכות של הגוף. בהתייחסותו לבתו בת ה־14 היה בתחילה כעוס וביטא חוסר רצון איתה. קשר לי אין מבחינתי, בה. עניין שום לי "אין עליה. לדבר אנחנו לא מדברים וגם לא מעוניין לנסות לדבר איתה. היא אורחת בבית. עד שתבין שהיא צריכה לפעול כמו שצריך. כל עוד היא רוצה לחיות ברחובות, היא לא מעניינת אותי. שתעשה מה שהיא רוצה." מדיווחים מהלשכה לשירותים חברתיים היה ברור שהבת משתפת בהסכמתה מתנדנדת בגישתה, נגטיביסטית חלקי, באופן פעולה לעזרה, מועדת לחשיפה שלילית. הביטוי שעליו חזר שוב ושוב היה: "היא לא קיימת מבחינתי", בטון מנותק רגשית. לא יכול לראות את לה, חסר מה צריכה, היא מה לחשוב מוכן לא הבת, של המצוקה
מה היא מבקשת.התסכול תחושות נתק. מלחמה. הייתה למצב המתאימה ההגדרה אני שנינו. אצל מחדש. רגע בכל להתפרץ ואיימו בעבעו והכישלון
כמטפלת, הוא כאב.כשנתיים ההתבגרות, גיל בתחילת הייתה המשבר של ראשיתו מרד מבחינתו, שביטא, באופן לפעול התחילה הילדה עת כן, לפני כלפיו והתנהגות חושפת מיניות שלה. הוא מדבר על עישון, על חורים לעגילים במקומות שונים בגוף. לדבריו, מלכתחילה כעס מאוד, לא יכול היה לשאת את המחשבה שהיא מביישת את הבית. הדרך להידברות, גם ובהמשך הדדיות שהפכו ובקללות, בצעקות הייתה מבחינתו, התדרדרו לאלימות פיזית. במשך הזמן, ובעיקר עם התלונה במשטרה, נסוג מכל קשר עמה. מכיוון שאף היא לא דיברה, השתיקה התמשכה
מזה כשנה ויותר.יוסף עבר מעמדה נוקשה, של הפעלת סמכות לוחצת על בתו, לצד הנגדי - של התנתקות וחוסר קשר, ולו מינימלי. היה ברור שהבת במצוקה, ביכולותיה מאמינה אינה לעזרה, זקוקה מסתבכת, לבדה, מתקשה זקוקה נראה שהיא להצליח, במיוחד כשמסביבה אין מי שמאמין בה. לגבול, אולם לגבול שיש בו "חורים" של דיאלוג, הכלה והקשבה. יוסף, כהורה, נראה לי עכשיו מבולבל, נוקשה, מרוחק, דוחה, לא באמת מקבל,
לא באמת נכון לעזור, לא נוכח.
פרק 10. מייאוש לאבלבתחושות לגעת אפשר לא יוסף תחילה, והלקונית המרוחקת ההתייחסות שלו. נוספות כלפיי אכזבה אותי לא אחת. התקשיתי לראות את חוסר הנוכחות שלו, שבא ממקום של ויתור חוסר את וכן כאבא, עצמו ועל צעירה בת על
יכולתו לחוש אמפתיה כלפי ילדתו.שאני תוך בחדר, התמקמה ייאוש תחושת משקפת ליוסף את ההרגשה שלי לגבי הוויתור שלו - גם כדי למלל לו את מה שמתרחש אצלו בלי מילים וגם כדי לבנות, במקביל, תחושה של ביחד, שמבוססת על אמון בסיסי. בהדרגה, הנחתי יוסף, כלפי שלי הממורמרת העמדה את בצד חוסר בשל בי שחלחלו והאכזבה התסכול את ויותר השתמשתי יותר הנוכחות שלו בחיי בתו. האבל תחושת - עכשיו בי שעלתה בתחושה על הבת, על תקופת הילדות שבה הייתה ילדה ועל מבויש, היה לא והוא ומשמחת שמחה הפערים המכאיבים בין הפנטזיה למציאות, הציפיות שאינן מתגשמות.
יוסף התחבר לפירוש שלי ואמר: "זה כבר לא יהיה מה שהיה." בהמשך, הייאוש קיבל גוון נוסף: "אין למה לקוות, הכול נהרס. מה יותר
מבייש מילד שמתלונן על ההורים שלו?"
פרק 11. מוויתור על עמדות לוויתור על הילדה
שבוע אחר כך הודיע לי כבדרך אגב, במהלך השיחה, שהוא ואשתו סבתה. בבית להתגורר עברה והיא מהבית בתם את להוציא החליטו "אולי תלך להוסטל. הרווחה לא פנו אלינו," ענה לשאלתי עם מי דיברו האדישות על כעסתי. כזה. צעד שעשה לפני איתי דיבר לא ולמה שחלחלה לחדר, על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת הילדה מהבית, עמו מקיימת שאני הארוכות השיחות על להיעזר. המוכנות חוסר על
והתקווה שנפתח בהן פתח לאמון בינינו. השינוי שהתחולל בין פגישתנו הקודמת לזו הנוכחית היה נעוץ בכך הילדה את להשאיר סיבה שאין למסקנה הגיעה אשתו גם שעתה בבית. לשאלתי אם קרה משהו שהוביל אותה לכך, לא ידע יוסף לענות. התגובה שלי הייתה של תרעומת על המעשה שלו. מצאתי את עצמי לילדה, הסיכון את הדאגה, אבוקת את לשאת אותו, להפחיד רוצה כמו שאת לי כואב לא בכלל זה עליה... ויתרתי "אני אותו. להאשים חושבת, יש לי את הילדים האחרים. אותם אני רוצה להציל. היא יכלה שאין הרגשתי כמוה." ויעשו עושה היא מה שיראו אותם, לי להרוס את מצאתי אותו. להאשים צורך חשתי הילדה. למען שיילחם מי עצמי אומרת לו: "גם אם היא תיעלם עכשיו, דמותה, הזיכרונות ממנה, הילדים יותר... קשה יהיה אולי וזה ממך, אותה ינתקו לא החלומות, האחרים, שאתה כל כך רוצה להגן עליהם, יזכרו אותך כאבא שהסכים לוותר על ילדתו. איזו השפעה תהיה לכך על החיים שלהם? גירוש..." כועסת להוטה, קול, מרימה עצמי את מצאתי לרגע, שקט. השתרר מאוד. חשתי שהוא מתבונן בי, מתאמץ להבין את כעסי, אפילו נבהל עצמו. את רק אלא אותה, ומרגיש חושב שהוא הרגשתי לא ממנו. ניסיתי להירגע, כי חשתי שאני מתרחקת ממנו, כמעט רוצה לעשות לו
את מה שהוא עשה לבתו, לסלק אותו מהחדר. הוא נשאר, לא הסתלק בעצמו, על אף שהרגשתי שהוא מחפש דרכי מילוט מכעסי. חשתי שיש כאן משהו שלא כדאי לפספס. זו יכלה להיות ראיתי לשינוי מצדו. ומוכנות חיפוש טובה להתחלה של מוצא נקודת הפנימית החוויה לבין המציאותי ועכשיו" ה"כאן בין נעה עצמי את
מי לא מכיר את התוקפנות שמתעוררת
בהורה כלפי ילדו במצבים שונים? שאלתי את עצמי כיצד ההיכרות
עם המקומות הללו, של תוקפנותי כהורה, מתחברת להתייחסות שלי, כמטפלת
וכקצינת מבחן
25
הפנטזיה משחק דרך לנסות. להמשיך אותי שמעודדת הפנטזיונרית, חשתי את עצמי לרגע עם המטופל המתנגד, הקשה, וברגע הבא - עם המטופל שרוצה להקשיב ולעבוד. זו גם הייתה נקודה טובה של מוכנות - אני כבר שיחקתי, עכשיו צריך ללמד גם להמשך המאמץ גם מצדו
אותו לשחק. יוסף מקשיב לי, אבל לפתע מתפרץ: "מי אמר שאת יודעת משהו על
חינוך וילדים? אין לי ברירה." בתהליך מקביל, גם הילדה של יוסף אומרת לו: "מי אתה שאקשיב לך?
מאין לי לדעת שמה שאתה חושב מתאים לי?"האב חווה התייחסות זו של הבת כעלבון וזלזול, וייתכן שהאמירה גם פוגשת אותו במקום של חוסר ביטחון. בשל קשיי השליטה שלו, הוא מגיב ביחס פוגע כלפיה - מילולית או פיזית. הבת, בהיותה בגיל ההתבגרות, מבטאת במרד שלה בדעותיו של אביה את השאלה: "מה היא הדרך שלי מול שלך, כאבא שלי?", שאלה המגלמת בתוכה את מטרות ההתפתחות
של גיל ההתבגרות - לגלות את זהותה העצמית.יוסף, בשאלתו אותי: "מי את שאקשיב לך?", מאתגר אותי לאפשר לו היכרות עם תגובה מכילה ואמיתית. אכן, נצטרך לבדוק ביחד מה כל אחד מאיתנו לומד מהשני על קשר ותקשורת בין הורים לילדים. בתהליך לעשות. מה לחשוב נצטרך ואז סתום, למבוי שנגיע ייתכן לי יכולה להכיל את מה שהוא אומר יוכל להרגיש שאני יוסף כזה, ושיש מושלמת לא אני שגם שיבין טוב מבחינתי, להתפרק. ולא
תקווה לדרך.בעידן של לילדיהם הורים גבולות של להצבת דוגמה עוד פניו, על קיבעון למלכוד? ליפול ולא לנצלה אפשר האם אך ומתירנות, חופש וחוסר תזוזה אפיינו את יוסף וגם אותי בשיחות עמו. האם אפשר לצאת
מהמקום התקוע הזה? "לסגור את צורך הרגיש הוא מאוים. היה יוסף הפנימי של המרחב הדלת", "להוריד את התריס", מול דעה אחרת, מול התנהגות שונה ממה
שרצה עבורו ועבור בתו.עומר: וחיים אלון נחי כותבים )2005( שבינינו" "השטן בספרם "דמוניזציה פירושה לראות את האחר כדמון, או שד, כלומר יצור בלתי כאלו ברגעים אותך... להרוס הפוגה בלא החותר מטבעו, ורע טבעי קורסת האמפתיה, ובמקומה באים החשד והאיבה... במאבק אנו חשים באופן ישיר את כאבינו, את צדקתנו ואת ההכרח בהגנה עצמית, אולם ההצדקה חוויית את יריבנו. של כאבו את ישירות לחווות בכוחנו אין שלו..." )עמ' 32-31(. בראייה הדמונית, התפשרות משמעה שיתוף פעולה עם כוחות הרשע. לעומת הראייה הדמונית ישנה הראייה הטרגית, שעל פיה קיימת עמדה המכונה "אכזבה בונה", המשקפת את הנכונות לפעול נכונות לקבל את המגבלות הטבועות בעצם גם ובו בזמן לשם שיפור
המצב האנושי. זו, הפסוק מ"תפילת השלווה": "תן לי את הכוח לשנות את מבחינה הניתן לשינוי, את היכולת לקבל את מה שלא ניתן לשינוי ואת התבונה להבחין ביניהם", מבטא באופן מוחשי את הרעיון שאנחנו, וגם ה"אחר", הינם בני אנוש, ואף מתכתב עם ההתייחסות שכשמתאפשר לנו לקבל את מגבלות החיים ואת האכזבה לעתים לצידם, מתעצב בתוכנו חלק
בוגר )מאן, 1973, אצל אלון ועומר, 2005(. בהסבר גם - ליוסף אמפתית בהתייחסות השקעתי מאמץ הרבה שהבת לא בהכרח פועלת כנגד הוריה, אלא שיש בהתנהגותה סממנים
של גיל ההתבגרות, הקשורים לבדיקת זהות מול זו של ההורים.הבעת פניו הייתה כשל מישהו שקיבל מידע חדש לו לחלוטין. בנוסף, את להרגיש היכולת מרפא. ערך היה הדברים על לשוחח לאפשרות התנועה שמתרחשת, על אף ההתפרצות והכעס, מאפשרת נשימה בתוך
המרחב הפנימי והבינאישי. "מה לעשות?" הוא שאל. הצבת סימן השאלה לגבי עצמו היא ביטוי משהו לעשות שצריך העובדה את לקבל להסכמה ולהרחבה. לתנועה לקבל שיש משהו להסכמה כה. עד או עשה שונה ממה שחשב אחר,
ומישהו מחוץ לעצמי - הרגשות והרצונות של הבת וגם האמירות שלי, כמטפלת שלו.
סימן השאלה שהציבה בתו לגבי הדרך שלו, לגבי ההחלטות שלו, היה מבחינתו הסימן הראשון להתנהגות שונה, מתריסה, לא משתלבת. האיום על המרחב הפנימי שלו היה גדול מדי. הוא לא התכונן לכך ולא חשב שיש צורך במפגש של מרחבים - שלו ושל בתו. הוא לא חשב שיש לה
מרחב משלה, שהולך ונבנה. מבחינתו, היא הייתה בתוך המרחב שלו. הילדה הוצגה כילדה דעתנית וסקרנית. נראה היה שתהליך ה"מרד" - בתנועה הייתה היא גם החל בבקשות קטנות שלה, שנענו בשלילה. תנועה שמייצגת את הרצון לגיבוש זהות משלה ותנועה שמייצגת את ההידרדרות ביחסיה עם אביה. חוסר ההסכמה הבולט, שחזר על עצמו, ובעלת גדלה אותה לראות התקשה יוסף מבילוי. החזרה שעת היה הייתה מבילוי מאוחרת לחזרה משלו. שונה דעה בעלת ובוודאי דעה, רק משמעות אחת שהכיר: של ילדה זולה, מבית לא מכובד. עבור בתו, המשמעות הייתה של עוד זמן בילוי עם החברים. מכאן, המריבות הלכו והתרבו ועמן המתח והאלימות: "אני רוצה לענוד עגיל", "אני רוצה לחזור
הביתה בשעה מאוחרת","אני רוצה לא ללמוד". דיברנו גם על עגיל באוזן: האם המשמעות היא אך ורק חוסר צניעות? הגדלה הבת את לפגוש יוסף של הקושי על לדבר התחלנו מכאן ומתבגרת. על הרצון לבטא את הנשיות שלה מצד אחד, ועל החשש שלו,
כאב דואג, מאידך.
פרק 12. סיכוי לתקווה לשינוי?תרצה שהבת הציפייה על לוותר הצורך על דיברנו ובהדרגה לאט על דיברנו יותר מאוחר בשלב שתעשה. רוצה שיוסף מה לעשות התקשיתי שאותה הראשונות, בפגישות שלו מאוד הכעוסה האמירה מאוד לשמוע: "כשאני אומר לה לשבת - שתשב, כשאני אומר לעמוד - תעמוד... שתדע בדיוק מי זה אבא שלה." נראה שהגיעה העת לברר מה הדימוי שלו ל"אבא", לפני שהוא מבקש מבתו "לדעת מי זה אבא שלה". האסוציאציות "רצו" לעבר הילדות של יוסף - לאביו שלו. התיאור של אב שכמעט שאי אפשר להרים את העיניים מולו היה חזק. אב שאינו
חומל, שאין להעלות על הדעת להתווכח איתו.בתחילה, הרגשות החזקים שהביע כלפי אביו היו געגוע, חוסר, יתמות. בהמשך עלתה תחושת החופש והשחרור עם עזיבת הבית, ובסופו של התהליך יוסף הבין את המחיר של להיות בן לאביו. לאט ובהדרגה עלו
הקושי, ההשפלה והסבל. החיבור בא ממנו: "אני צריך לחשוב איזה אבא אני רוצה להיות", עם ההבנה שיש משהו שהוא מעבר לאמירה "שתדע מי זה אבא שלה". עתה שתלטן, כמנהיג אבא של הדימוי על לוותר היכולת והתגבשה עלתה רצפים נוספו העצמית. התפיסה של ההרחבה להתאפשר והתחילה ונוספו לפחוד, לבכות, להתרגש, למשל, אבהיות. יכולות של נוספים שלשאול ההבנה אלא פחד, מתוך פעולה רק לא הילדים. של יכולות שאלות זה גורם מקדם ומפתח - את הילד ואת ההורה כאחד. זו הייתה התקדמות שיכולתי לציינה כמשמעותית, והיא נקשרה לפתיחת הקשר אב בין והיחס האב מעמד לגבי ל"אקסיומה", שלו, למוסכמה באשר לילדו. ההתחברות לזיכרונות ילדותו והמוכנות לראות את אביו כמתנהג בקשיות לב, בחוסר רגישות לילדו, היא שפתחה פתח לוויתור על דימוי ולצמיחה. הוא אינו קל, זה הוא המסע לגדילה ויתור לו. האב שאימץ
אבל מאפשר תזוזה והתפתחות.איך עושים את זה?
על לשמור יוכל איך העצמי? על לוויתור יהפוך לא הוויתור האם הייחוד שלו, שבא לביטוי בדעות שלו, בתפיסות העולם שלו, ובה בעת
לקבל ולהבין שיש מי שחושב אחרת ורוצה לבדוק את דעותיו שלו?מי שיש כך עם ה"אחרות". עם להתמודד צורך יש הראשון, בשלב שמחוצה לו, שחושב אחרת, שמרגיש אחרת, ששונה ממנו. עם הילדים
26
שהוא חלק בהם יש - יותר מורכב זה שלנו "אנחנו", אבל לא "שלנו".
הניסיון לאחר, ההקשבה הוא השני השלב להבין מאיזה מקום הוא מדבר וחושב.
וההמשך הוא הדיאלוג - מציאת הגשר. במעברים בין השלבים השונים ייתכן ותרקום
עור וגידים ישות אחרת, שתגלם בתוכה הן את הביטוי האישי שלי והן גישה השואפת בין יהיה אחד מביטויי ההבדל זה זה של האחר. את להכלה ולאחזקה לבין חוסר גמישות ומרחב מצומצם השואף לשליטה, הביטויים אחד גירוש. של התוקפני הצעד היא שלה שהתוצאה המשמעותיים של התנועה, בהקשר של התמודדות עם תוקפנות, הינו לו, להקשיב הוויתור. ככל שיש להורה אפשרות לקבל "אחר" שמחוץ התוקפנות, תקטן כך ויתור, שייצר דיאלוג וליצור לשני וגם לעצמו שכן תתפתח היכולת להכיר בקיומו של האחר - הילד, במקום לשלוט מתפתחת כך לוויתור, באשר פנימי ביטחון רוכש שההורה ככל בו. מצטמצמת ומכאן ומשמעות, ערך הורית, יכולת של עצמית בנייה
התוקפנות.ככל שהמרחב הפנימי סגור ומגודר ואין בו תנועה, הסיכוי להצטברות ומתאפשרת מתממשת התנועה יותר. רב תוקפנות של ולהתפרצות בתנאים מיטיבים של קבלה, הכלה ואמון בסיסי - הן ביחסי הורה-ילד
והן ביחסי מטפל-מטופל - ומאפשרת שינוי ותיקון.
פרק 13. הטיפול הקבוצתי1: תנועה במרחב מאפשרת שינוי
הטיפולית בקבוצה כשנה במשך השתתף יוסף מהטיפול, כחלק קשיים עם מאבות הורכבה הקבוצה המבחן. בשירות שהתקיימה בשליטה בכעסים מול ילדיהם. חלק מההורים לא היו בקשר עם ילדם במשך תקופת זמן, חלקם גם תקופה ארוכה, על רקע הקונפליקט איתם
וההליך המשפטי.לכל אפשרה המראה לזה. זה מראה היוו הם הקבוצתי, בתהליך וכמובן להיראות. כל אחד ואת האחרים, אחד מהם לראות את עצמו ובכך מהקבוצה, כחלק והן במרכז הן להיות היה יכול מהמשתתפים לראות את עצמו דרך האבות האחרים ולהתנסות, כדברי רוזנווסר ונתן
)1998(, במילוי המשאלה לקבלה ללא תנאי. שני תהליכים יכולים להתקיים ואף מזינים זה את זה בתהליך הקבוצתי:
קבלת הסביבה וקבלה עצמית. שלב משמעותי בתהליך הקבוצתי הוא שיתוף האחרים בכתב האישום ובנסיבותיו. כל אחד בתורו אמור להתחבר לזמן, לנסיבות וגם לתחושות
המתלוות ולספר עליהם לאחרים.לדברי דפנה הומינר )2004(, על פי הגישה הקוהוטיאנית "על המטפל להיות אדם שיספק מירורינג לגרנדיוזיות הפגועה, ולעתים המדוכאת, קריטי גלם כחומר אותה להחיות לאור, אותה להוציא המטופל, של להיות עבור המטופל, אידיאלית דמות להוות זמנית ובו לבניין הסלף דמות עליה יוכל המטופל להשליך ללא הפרעה את הצרכים שלו בדמות
גדולה, חזקה וערכית שכזו, צרכים שלא סופקו לו בעבר". ידי המנחות. ועל ידי עצמה "אונייה" שמוחזקת על הקבוצה היוותה המשתתפים, ויוסף בתוכם, יכלו "להביא את עצמם" מהמקום שבו הם נמצאים ולקבל תגובה ממקום של הקשבה, עם מסר של אי שיפוטיות. זוכרים את הנסיבות שבגינן ההורה נמצא בקבוצה אין זה אומר שלא ובשירות, אך בכל רגע בתוך הקבוצה התפיסה היא של התחברות ושל
הקשבה לחוויה הפנימית שהמטופל מביא.ככל שיוסף הצליח להשיל מעצמו את העמדות ואת הציפיות שלא
הקבוצה התקיימה בשירות המבחן למבוגרים ירושלים והונחתה על ידי אורית דקל ודנה הלוי - קצינות מבחן 1למבוגרים.
איפשר כך שלו, המוחלטת האמת את מומשו, וסיכוי יותר ומועשרת מתרחבת חוויה לעצמו להיות פחות "תפוס" על ידי עצמו. בכך השתפרה לבתו, ובעיקר לילדיו להתקרב שלו היכולת
שעמה היה נתק. הגיב אחד המשתתפים יותר בשלב מתקדם על שנדחה כילד סיפורו, את וסיפר בקבוצה שנאמרו דברים על האב של המפגש ודעותיו. מעשיו עם הסכמה חוסר בגלל אביו ידי המכה עם שנות נערותו חידד עבור המשתתפים האחרים את החוויה התיאור בנו. את ולא מתפשר, שדוחה נוקשה אב עם הגדל ילד של פועל? אני איך עצמית: בדיקה והציע שיפוטי ולא כאותנטי נחווה מה ההשלכות של מאמציי? מה יהיו ההשלכות של ויתור על דעותיי? לסמן אפשר והיה נוחות, באי בכיסאותיהם נעו ממשתתפים חלק תזוזה פנימית ביכולת לראות עוד היבט של הקשר עם הילדים ושל
השלכותיו. פעם בכל כאשר בפסיכודרמה, גם השתמשנו המפגשים במהלך במשחק בשימוש כולה. הקבוצה בעזרת המשתתפים אחד עבד כשהוא בנו, את המייצג לכיסא האב מכיסא עבר יוסף תפקידים, הצורך הבן. של וההתנהגות האמירות התחושות, את לייצג נדרש לקום מהכיסא בתוך המעגל הקבוצתי ולעבור לכיסא בתפקיד האב, ואחר כך לעבור לכסא אחר, שמייצג מישהו מבני המשפחה, איפשר קודם כול תנועה פיזית, שביטאה מאמץ ראשוני של התמודדות בדרך לשינוי. היכולת לשבת בכיסאות שונים אף מאפשרת, באופן מוחשי ועכשיו, כאן שקורה למה בבית שהיה מה בין התנועה את וחזק, בקונטקסט הנוכחי. בין היותי בתפקיד האב לבין היותי בתפקיד הבן או הבת. יש בכך מעשה של ממש, מוחשי, של הרחבת הפרספקטיבה
- כביטוי של מרחב.במשחק התפקידים יכולנו להוסיף "קולות פנימיים", שהוצגו על ידי
משתתפים נוספים בקבוצה. המרחב של הקבוצה איפשר להיכנס למרחב פנימי של דמיון ומציאות, יוסף התקשה תחילה ובינם לבין עצמם. בתוך כל אחד מהמשתתפים להיכנס ולהשתתף, אך צפה במשתתפים ונראה קשוב. פעם אחת אף השתתף כשחקן במשחק תפקידים של משתתף אחר. בהמשך שיחק את עצמו והציג גישה מקרבת ורצון בקרבה, באכפתיות ובחום. הוא תיאר ליצור הזדמנות "לצאת לסיבוב" במכונית, כדרך לבנו את עצמו מציע
לשיחה. הקבוצה שימשה מרחב פוטנציאלי שהייתה בו הזמנה לנוע. התנועה דורשת יכולת לזהות איפה אני, איפה הגבולות שלי, המעשים, ההתנהגות שלי, הרצונות שלי - עולם הרגש, המחשבה והמעשה שלי. מתוך אלה, ובמצב של ביטחון מספיק, יש הזמנה לבדוק אפשרויות תנועה במרחב
האישי והבינאישי. לוריא )2002( כותבת: "הילד המשחק גם חוקר את העולם סביבו, ובו בזמן נוהג כממציא ומתרגש מהגילויים שלו ומעצמו, מההרגשה הזו - בזמן המשחק ועוד'. כוח מחייה, יש אני מגלה, אני מנסה, 'אני שואל, הילד יוצא אל מעבר לעולמו הפנימי, מעבר לפנטזיה, וחושף את עצמו לאפשרות של הגשמה ומימוש הפנטזיה בתוך בועת העולם האשלייתי של אפשרויות נוצרות זה מימוש ניסיון כדי תוך שלו. המשחק של ויניקוט רואה בהפתעה ובתנועה חוויה המחזקת ובונה הפתעה, כאשר
את העצמי" )עמ' 88(.
סוף דברנפרדתי מיוסף לאחר כשנה וחצי של היכרות עמו, בשלב שלפני גזר הדין ולאחריו - שנה במסגרת צו מבחן, וכן מעקב אחר ביצוע צו שירות
תועלת הציבור בהיקף שעות מותאם.
"אני צריך לחשוב איזה אבא אני רוצה להיות"
...עתה עלתה והתגבשה היכולת לוותר על הדימוי של אבא כמנהיג שתלטן
27
הקבוצה, חברי לשאר כמו לו, שכתבנו הפרידה דברי את כששמע הוא התרגש. לצד מילות התודה, לא הסתיר עד כמה חיכה לרגע סיום
הטיפול.מבחינתי, כמטפלת וכקצינת מבחן, הטיפול לא שיחרר אותי מהחשש מתוקפנות וממחשבותיי לגבי הממד הסובייקטיבי בהגדרת התוקפנות הנושא. עם התמודדות לי איפשר הוא זאת, עם עמה. ובהתמודדות כאם, הרגשתי עד כמה נדרשת קבלה, במיוחד בתפקיד ההורי המסובך. ראיתי כמה קצרה רוחי כשההורה חסר מודעות הורית מפותחת, והבנתי
עד כמה הרחבת המודעות הינה משימת חיים. לסיום, כמה הערות נוספות: קו התפר שבין חוויית ההורה וילדיו לבין בין ההשקה נקודות אחר החיפוש דק. הוא ומטופליו המטפל חוויית
חוויות ההורות והטיפול לא הסתיים. משמעותי ביטוי יש השונים היבטיה על תוקפנות עם להתמודדות
ביחסים בכלל וביחסי הורות וטיפול בפרט.בנוסף, לאורך תהליך הכתיבה עמדה לנגד עיניי השאלה איך מתווסף נושא המגדר לתמונת הדברים שתוארה. אציג שתי נקודות אלה כחומר
למחשבה:מבט מנקודת תוקפנות של גילויים ביטוי לידי באים כיצד א.
מגדרית? בין המטפל למטופל מנקודת יחסי ההעברה ב. מהי המשמעות של
מבט מגדרית?
ספרות1. אלון, נ., עומר ח. )2005(. השטן שבינינו - מדמוניזציה להידברות. צפת, ספרים.
2. בכר, א. )1996(. מפגש מקיף יותר עם תוקפנות נמצא דווקא בגישה הקוהוטיאנית. שיחות, כרך י, חוב' מס' 3.
3. בנג'מין. ג'. )2005(. כבלי האהבה - על משנתה של ג'סיקה בנג'מין. דביר. מבט - המשחק )עורכת(: פרוני א. בתוך משחקים. אין בשחקים .)2002( ש. ברנשטיין .4
מהפסיכואנליזה וממקום אחר. מישכל - ידיעות אחרונות, חמד. עמ' 263-249. ובשירות גן רמת הפסיכולוגי־חינוכי בשירות הרצאה להוויה. מפירוש .)2004( ד. הומינר, .5
הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל אביב.6. טרבס, א. )2003(. הגישה ההתייחסותית לתיקון. הרצאה ביום עיון "קליין ואנחנו, דיונים על
שינוי במחלוקת במבט עכשווי על התיקון", אוניברסיטת תל אביב.7. כהן א., עופר־זיו נ. )2007(. הורים במפגש עם "המוח המיוחד" של ילדם. בתוך ד"ר אסתר כהן
)עורכת(: חוויית ההורות. קרית ביאליק, אח. עמ' 253-215. )עורכת(: פרוני א. בתוך ויניקוט. בעקבות - בו הכרוך והמתח )2002(. המשחק ל. לוריא, .8עמ' חמד. אחרונות, ידיעות - מישכל אחר. ומקום מהפסיכואנליזה מבט - המשחק
.104-88התפתחותי למפגש הדדית כהזדמנות הורים־ילדים יחסי .)2007( א. כהן, נ., עופר־זיו .9משמעותי עם "האחר". בתוך ד"ר אסתר כהן )עורכת(: חוויית ההורות. קרית ביאליק, אח.
עמ' 433-417.10. פלוטניק ר. )2007(. הקול ההורי - הורות כתהליך נפשי־התפתחותי. בתוך ד"ר אסתר כהן
)עורכת(: חוויית ההורות. קרית ביאליק, אח. עמ' 363-333.11. רוזנווסר נ., נתן ל. )1998(. קבוצה מהי. בתוך רוזנווסר נ. )עורכת(: הנחיית קבוצות, מקראה.
מרכז ציפורי והחברה למתנסים. עמ' 11-9. 12. שריף א., התייחסויות תיאורטיות למושג תוקפנות )2008(.
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1132
יום פתוחבשכר לימוד 5% הנחה ה-5 לאוקטובר, חיפה
לחברי איגוד העובדים הסוציאליים
מסלולי התמחות למטפלים ותיקיםבואו ללמוד את הגישות והכלים המתקדמים ביותר
טיפול באוכלוסיות מצוקה מלהיב, מרתק, יצירתי ואפקטיבי!
יכול להיות?
מסלולי התמחות למטפלים, בעלי ותק של 5 שנים ומעלה, השואפים ללמוד גישות פורצות דרך וטכניקות חדשניות ולהחזיר את התשוקה לעבודתם הטיפולית:
הפרעות חרדה וטראומה - גישות מתקדמות
גישה נארטיבית-אקזיסטסיאליסטית-מערכתית. טכניקות מתקדמות ואפקטיביות – NLP, EMDR, SE, CBT, PE, TLT וקונסטלציות משפחתיות.התמחות בידע האנרגטי של המערכת המשפחתית, זוגית ומינית
קונסטלציות משפחתיות, טיפול זוגי ביואנרגטי, חקר המיניות וקוטביות זכרית נקבית, המערכת המשפחתית הפנימית ו”העבודה“ של ביירון קייטי עם זוגות.
פסיכותרפיה טרנספרסונאלית – טכניקות וכלים תודעתיים ארגז חול טיפולי, פירוש חלומות, מסעות שאמניים, פיתוח האינטואיציה,
סיפורים מטפוריים וקלפים טיפוליים.
28
ידידו הטוב
טיפול בבני נוער בסיכון בגבעת שמואל באמצעות אילוף כלבים
רבקה ליבר
29
מבואלא המקצועית הספרות הקודמת, המאה של ה־60 לשנות עד החלוץ, הטיפולי. מהמרחב כחלק החיים בעלי של למקומם התייחסה שטבע לראשונה מושגים מקצועיים בתחום, היה לוינסון )1978(, שטען לטובה מושפעת להיות יכולה החיים במהלך האישיות התפתחות כי
מקשר קרוב עם בעלי חיים, בעיקר בתקופת הילדות והזקנה.בין התרפויטי בקשר העניין גדל האחרונות השנים עשרים במהלך הפיזית לבריאותם החיים בעלי של ותרומתם אדם, לבני חיים בעלי והנפשית של בני האדם אף נבדקה מחקרית. בעקבות הניסיון המעשי והתובנה על אודות תרומתם של בעלי החיים לבני האדם במישורי חיים
שונים, התפתח השימוש בהם ככלי טיפולי. ובארץ הוקמו מרכזים לטיפול באוכלוסיות שונות באמצעות בעולם בעלי חיים: בילדי .C.P, בנוער בסיכון במסגרות שונות - כולל בתי כלא
לנוער, בבתי אבות, בעיוורים ולקויי ראייה ועוד.ההשפעה החיובית של הקשר עם בעלי חיים באה לידי ביטוי בשלושה
תחומים עיקריים: בתחום הפיזיולוגי - לאנשים המחזיקים כלבים בביתם בריאות טובה סדירים לביקורים שבאו קשישים בקרב במחקר ,)1990( Siegal יותר. במרפאות פחות ביקרו מחמד חיות של שבעליהם מצא במרפאה,
בהשוואה לקשישים ללא חיות מחמד.שהקשר נמצא זילנד בניו בודדות נשים בקרב שנערך במחקר נטייתן את והפחית הבדידות תחושת את הקל וחתולים כלבים עם
.)Rogers et al, 1992( להסתגרותמחקר שנעשה במרכז Waltham לחיות מחמד באנגליה העלה כי אהבה של חיות מחמד מפחיתה חרדה, מורידה לחץ דם ורמת טריגליצרידים ואושר, ובונה תחושת אמפתיה וחרדה בדם, ממתנת תגובת של מתח
.)Meumier ,2003( ההופכת את החיים לנסבלים יותר בתחום הפסיכולוגי - בעלי החיים נתפסים באופן אוטומטי כ"טובים" ומעוררים בנו מיד תחושה של ביטחון, לעומת בני אדם - שמעוררים בנו רגשות של רוגע וביטחון רק לאחר שזכו באמוננו. קל יותר לבטא רגשות כלפי בעלי חיים, מה שיוצר תחושה אינטימית מידית ותורם להצלחת
הטיפול.המלווה חיובית, התנסות מהווים חיים בעלי עם והמגע הקשר נוער ובני ילדים שבהם רבים, מצבים לעומת הצלחה. של בתחושות חשים לא מובנים על ידי בני גילם וחווים תסכול וכעס, במפגש עם בעלי
חיים נוצר קשר לא מילולי ובלתי אמצעי, המעורר אמון והזדהות.כלבים, שהינם בעלי חיים חברתיים מאוד ובעלי אינטליגנציה גבוהה ביותר, מעניקים לאדם המטפל או השוהה במחיצתם אהבה ללא תנאי וללא שיפוט; אהבה שאינה תלוית מצב רוח, דעות קדומות, מראה חיצוני
וגורמים נוספים, המשפיעים על אהבת בני האדם. בתחום החברתי - בעלי חיים, וכלבים בפרט, גורמים לאדם לתקשר וליצור לפתוח בשיחה "תירוץ" הכלבים מהווים יותר עם סביבתו. טוב Messent של ב"תיווכם". מחקר צורך ללא גם כך אחר קשר, שנמשך זוכים כלבים עם בפארק שצועדים אנשים כי העלה )2003( ועמיתיו להתייחסות מילולית רבה יותר וארוכה יותר מאשר אלה הצועדים ללא ליווי של כלבים. החיות מסייעות ביצירת הקשר, בכך שהן "שוברות את
הקרח" ומהוות נושא לשיחה.ללמוד אפשר שבה מסגרת מזמנת חיים בעלי עם אינטראקציה מיומנויות חברתיות ואישיות ולפתח דרכי גישה לבעלי החיים, שאותן אפשר ליישם גם בחברה האנושית - כולל הפחתת האלימות כלפי חיות,
שגוררת הפחתה של האלימות כלפי בני אדם )אבישר, 2005(.במחקר שנערך בארה"ב בקרב בני נוער עבריינים, ששהו במתקן כליאה ואימצו כלבים נטושים, נמצא שיפור ניכר בביטחונם העצמי ובהתנהגותם
.)Strimple, 2003( )ולא נרשמו אירועים של פשיעה חוזרת )רצדביזם
יתרונות הטיפול בבני נוער באמצעות בעלי חיים )בעיקר כלבים(
בתהליך של יצירת הקשר במהלך טיפול באמצעות בעלי חיים אפשר הטיפול סיטואציית בכך, "עצמי". על ישירות ולא החיות, על לדבר
מאיימת פחות.איצקוביץ )1995( טוענת שבני נוער שמאופיינים ברמת בדידות גבוהה וכהשלמה כתחליף חיים בעלי עם בקשר נעזרים בינונית-גבוהה או לקשרים אנושיים בין־אישיים. התהליך הטיפולי מסייע לפיתוח היכולת
הבין־אישית, כשבמקרה זה הכלב מהווה "גשר לקשר". )2005( מציינת כי בתהליך הטיפולי אפשר להפוך את חנה אבישר האובייקט הזר, בעל החיים, למישהו קרוב ואהוב שניתן להזדהות איתו. הכרת ומתוך החיים בעלי אל נכונה התייחסות באמצעות המטפל, לנערים ומשמעותי סמוי מסר מעביר צורכיהם, וכיבוד חייהם אורח החיים: בעלי של ההישרדות להתנהגות דומה שהתנהגותם בסיכון, פיתחו כך בטבע, להישרדות מולדים כישורים החיים שלבעלי כשם חוו יכולות אנטי־חברתיות, שמסייעות להם לשרוד בחברה שבה הם
ניכור ודחייה.בפרויקט, שהתקיים באגף לשירותים חברתיים בגבעת שמואל, הוחלט ליישם הלכה למעשה את הידע המחקרי ואת הניסיון המעשי בטיפול
בבעלי חיים ולטפל בקבוצת נערים בסיכון באמצעות אילוף כלבים.
פרויקט אילוף הכלבים - הרעיון המרכזי הקשר הטיפולי באילוף מורכב ממשולש טיפולי, שכולל את המטופל, את המטפל ואת הכלב. קשר זה מאפשר להתייחס, בתוך מסגרת הטיפול,
לכפילות הרגשית שנוצרת בנוכחות הנוספת של הכלב. הקיימות האפשרויות של והעשרה הרחבה נוצרות הכלב באמצעות
בטיפול הכולל מטפל ומטופל בלבד, תוך ניצול היתרונות שהוצגו לעיל.
מטרות ומבנהמטרת העל של הפרויקט הייתה להוביל להשתלבות תקינה של בני פיתוח התנהגות, דפוסי שינוי של ידי על הנורמטיבית בחברה הנוער זאת, כל אלימות. התנהגויות והכחדת וחברתיות רגשיות יכולות
באמצעות יצירה של חוויית הצלחה בקשר הבלתי אמצעי עם הכלבים.
יעדים:חיזוק הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של החניכים באמצעות
חוויית ההצלחה;בקרב ואלימות משמעת בעיות של והפחתה ההתנהגות שיפור
החניכים;באמצעות החניכים של החיוניות ותחושת העצמי הערך הגברת
הדגשת התלות של הכלבים בהם;חיוביים חברתיים וקשרים חברתיים כישורים של ופיתוח שיפור
באמצעות העבודה הקבוצתית; שיפור ופיתוח של מיומנויות תקשורת באמצעות הקשר עם הכלבים
ואילופם;באמצעות החניכים, של החיובית והמנהיגות האסרטיביות טיפוח
האילוף ובאמצעות העבודה הקבוצתית;סיפוקים ודחיית התמדה עצמית, משמעת אחריות, של טיפוח
באמצעות תהליך האילוף והטיפול בכלבים;טיפוח מודעות ואמפתיה לאחר באמצעות הטיפול בכלבים והעבודה רבקה ליבר - MSW, מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעת שמואל
3030
הקבוצתית;בכעסים ושליטה חיוביים לאפיקים אנרגיה ויסות סובלימציה,
באמצעות תהליכי האילוף והטיפול;העשרה והיכרות עם תכנים תיאורטיים ומעשיים מהעולם הכלבני.
הכלבנים יחידת "עוקץ", יחידת בוגרי שני הם הפרויקט מפעילי ובמיוחד כלבים בעזרת בטיפול רב ניסיון בעלי צה"ל, של המבצעית וטרינרים, שכלל צוות עבד לצידם בסיכון. נוער בני עם בעבודה
פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים ומאלפי כלבים.את הנערים ליווה מדריך נוער מהמחלקה לשירותים חברתיים, ששהה
בכל המפגשים וניהל שיחות עם בני הנוער.לאור חניכים. 12 עד לקלוט ומסוגל ולבנות לבנים הפרויקט מיועד ההצלחה עם קבוצת הבנים הנוכחית, נפתחה קבוצה נוספת, לבנים גילאי 13, וגם בה נצפו תוצאות אישיות וקבוצתיות מרשימות. לאחר החגים והשנייה לבנים האחת נוספות, קבוצות שתי ייפתחו )2011 )אוקטובר
לבנות. סיכון בקבוצת שנמצאים ,17-16 גילאי נערים עשרה הנוער: בני גבוהה בשל נשירה ממסגרות חינוך, הסתבכות בפלילים, מצוקה נפשית, היעדר עורף משפחתי ועוד. בני נוער אלה מונעים ממוקד שליטה חיצוני, המשחרר אותם מאחריות ומתכנון חייהם, ולרוב רואים בעולם החיצוני
מושא לתסכול ולכעס.המטרה היא, כאמור, שהפוזיציה שבה הם מאלפים כלבים ונתפסים הנערים, של העצמי ביטחונם את תחזק העדר" כ"ראש ידיהם על גם תאפשר היא על מעשיהם. אחריות יותר ייקחו הם כך ובעקבות לבני הנוער הללו, שלא יצרו יחסי אמון חיוביים עם בני אדם, להתנסות הצלחה חוויית אמון; יחסי של אחר לסוג המובילה אחרת, בחוויה
שתסייע בחיזוק של היבטים רגשיים והתנהגותיים.
מהלך הפרויקט עשרה התקיימו ובמהלכו חודשים, שלושה נמשך הפרויקט עם מעשית עבודה כללו המפגשים ביישוב. כלבים בגינת מפגשים התקיימו הם בנושא. ידע ומעשירות מקצועיות והרצאות כלבים פעם בשבוע, שעתיים בכל פעם, תוך הקפדה על לוח הזמנים כחלק מתהליך שנועד לשפר את השתלבותם התקינה של הנערים בחברה.
מבנה השיעור היה קבוע: שיחת פתיחה, שיעור תיאורטי, עבודה פיזית עם הכלבים, טיול עם הכלבים במתחם )ברוב המפגשים( ולבסוף שיחת סיכום, הכוללת עיבוד רגשי של אירועי המפגש. שיחת הסיכום נעשתה
במשותף עם המדריך ממחלקתנו.במפגש הראשון, הנערים היו "מהופנטים" וממושמעים. למרות חששות
מוקדמים, הם התקשו להיפרד בסיום המפגש. הנערים הגיעו למפגשים לפני השעה היעודה וציפו להם בהתרגשות.
העבודה איתם הייתה אינטנסיבית ביותר, ללא בעיות משמעת.לכל מפגש נבחר נושא עיקרי, שיש לו השלכה על מערכות של יחסים בינאישיים. שיעור מספר 3, למשל, נועד ללמד את הנערים כיצד ליצור עם שיצרו מהקשר השלכה תוך בסביבתם, אנשים עם חיובי קשר
הכלבים האישיים, שאותם קיבלו לראשונה בשיעור זה. לשלוט וכיצד הכלבים של ובדחפים ביצרים עסק 5 מספר שיעור בהם ולנתבם לאפיקים חיוביים. מכאן התבקשה, כמובן, ההשלכה לגבי הנערים, תוך הדגשת תכונות חיוביות בולטות שלהם. נושאים נוספים:
התניה, כוח רצון, פיתוח מנהיגות, קבלת סמכות ועוד.שבסיום הרגשי הסבב את ניהלו הנערים השישי, במפגש החל
המפגש.וקהל העיר ראש ההורים, בנוכחות שנערך החגיגי, הסיום בטקס נשאו חלקם שרכשו. האילוף מיומנויות את הנערים הדגימו רב, הרווחה, ולאגף למדריכים ותודה פרידה מילות רבה בהתרגשות תוך שהם מתייחסים לחוויה שעברו כאל חוויית חיים שאותה יזכרו
תמיד.
תוצאות ודיוןבזמן בהתנהגות רגיעה ניכרו בפרויקט הנערים שהשתתפו כל אצל הפרויקט ולאחריו, שיפור במצב הרוח, הפחתת האלימות, גילויים של סבלנות וסובלנות ושיפור בביטחון העצמי. הדבר בלט בפעילות בקבוצת ההמשך, שהוקמה כדי לשמור על הקבוצה כקבוצה מגובשת ולשמר את
ההישגים האישיים של כל חניך וחניך.ברמה הפרטנית נצפו הישגים משמעותיים מאוד:
התייחסותם את שינו חיים, בבעלי בעבר שהתעללו נערים, שני ונקשרו מאוד לכלבים.
א' הוא נער שסבל מפוביה מבית הספר ומחברה בכלל ומתסמונת טורט, אושפז ב"גהה" ובמשך שנה שלמה למד בבית הספר שבבית הנערים עם דיבר הוא דרמטי. היה השינוי זה, נער אצל החולים. האחרים ושיתף אותם בחוויות שלו. בערב הסיום עלה ביוזמתו לברך ולהודות, כשהוא עומד לפני כולם נרגש ובוכה - ואף על פי כן מסיים
את דבריו עד תומם.פרח הוריו, של גירושים קשה סכסוך בעקבות ומסוגר עצוב ילד ח', בתקופת הפעילות. הוא נהג להגיע ראשון, לפני תחילת הפעילות,
והיום ממשיך בקשר פרטני עם המדריך.ובמסגרות האגף במסגרת ארוכה תקופה מזה המטופל נער ש', ביקר ולא אז עד לו שהוצעו בתכניות פעולה שיתף לא החינוך, בבית הספר. הוריו, הסובלים מנכויות שונות, לא התגייסו לעזור לו ולא שיתפו עמנו פעולה. הוא נקשר מאד לכלבו, שנפטר במהלך קשר יצירת עם התמודדות ושל אבל של חוויה ועבר הפרויקט, חדש. לאחר סיום הפרויקט התחיל בקשר אינטנסיבי עם מדריך הנוער, כשהוא משתף אותו בחוויות אישיות ומשפחתיות קשות.
הוא בעל תפקוד אחראי ובוגר, למרות היותו הצעיר שבחבורה.אצל י' חל שיפור בהתנהגותו בבית הספר. בית הספר וצוות פנימיית היום שבה הוא מבקר ליוו אותו בתקופת הפרויקט ואף הגיעו לטקס לבחינות ניגש והוא שלו, הלימוד ברמת עצום שיפור חל הסיום. בגרות. היה מוזנח פיזית ורפואית, ובעידודנו החל לטפל בעצמו ואף
נרשם לחדר כושר.
31
ש' קיבל צו גיוס והוא חולם על יחידת הכלבנים. אצל א', הנוקשות התחלפה ברוך. השיער הצבוע בגוני בלונד נעלם
במהלך הפרויקט, ואיתו גם הפירסינג שבלשון.ונקשר נשאר לבדוק", "בא עברייניים, ההתנהגות דפוסי בעל א',
לחברים ולכלבים.ד', נער שעזב את לימודיו ב"מפתן", חזר ללמוד בעקבות השתתפותו
והצטיינותו בפרויקט.
שהנערים הרגשיות העוצמות בקהילה. רבים להדים זכה הפרויקט השקיעו בו והתוצאות שהוצגו היו מעבר לציפיותינו. עדויות על השינויים שבחרה האימהות, אחת מהמשפחות. וגם הספר מבית גם התקבלו
מיוזמתה להודות ולברך בטקס הסיום, פנתה לנערים בזו הלשון: "המשיכו לצעוד בדרך שטוו בשבילכם, השתמשו בכלים שרכשתם,
ואשר הוענקו לכם באהבה ומתוך אמונה וידיעה כי אתם שווים"
ספרות)2005(. הפחתת אלימות כלפי בעלי חיים כדרך להפחתת אלימות כלפי בני 1. אבישר, ח.
אדם. חיות וחברה, 28.2. איצקוביץ, ר. )1995(. הקשר בין בדידות, תמיכה חברתית ותקשורת עם בעלי חיים. חיבור
לשם קבלת תואר MSW, אוניברסיטת תל אביב.3. טסלר, א., טרקל, י. ומגד, ע. )2001(. חיות חברה ומה שביניהן. הוצאה משותפת של פרויקט
חיות וחברה והמשרד לאיכות הסביבה.4. קיוזאק, א. )1998(. מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד. הוצאת אח.
5. קרן, ב., טרקל, י. וטייכמן, מ. )2007(. הטיפול ברכיבה בנוער בסיכון החי בפנימייה והשפעתו על דימוי עצמי, שליטה עצמית ואמון. מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית, 26.
6. שליו, א. )1996(. המרפא הפרוותי. הוצאת צ'ריקובר.7. Levinson B.M. (1978). Pets and personality. Development Psychological
Reports, 42, pp1031-1038.
8. Meunier S. (2003). Angels with Fur .Massachusetts: Galactica press.
9. Strimple E.A. History of Prison Inmate-Animal Interaction Programs. American Behavioral Scientist, 47(1).
˙·‡ È˙· ωÈ
go.tau.ac.il ∫‰Ó˘¯‰‰ ¯˙‡Ï
ÏÙ‡˘ ·Â· ˘¢Ú ˙ÈχȈÂÒ ‰„·ÚÏ ¯ÙÒ‰ ˙È·˙ÂÈÂÓÏ˙˘‰Â ͢Ӊ È„ÂÓÈÏÏ ‰„ÈÁȉ
≥ ̄ „ ̇ ‡ Ïȷ‰ÏÈ˘ÈÏ˘‰ ÏÈ‚Ï ÌÈÊίÓ ԂÂÓ ¯ÂÈ„ ¨˙·‡ È˙· ωÈ
·¢Ú˘˙ ÌÈ„ÂÓÈω ˙˘Ôȯ‚ ‰„¯Â ¯¢„ ∫˙ÈÎ˙‰ ˙ωÓ
˙ÂÈÂÓÏ˙˘‰
ȄȘÙ˙Ï ‰„Â˙Ú ‰¯È˘ÎÓ ˙ÈÎ˙‰ ÏÂÙÈË ˙Â˙‰ ˙ÂίÚÓÏ ÏÂ‰È ¨˙·‡ È˙· ∫‰˜Ê‰ ‰ÈÒÂÏ·Ï
Ô‚ÂÓ ¯ÂÈ„Â È˘ÈÏ˘‰ ÏÈ‚Ï ÌÈÊίÓ
˙„‡ ÈÓ¢ÈÈ È˯‡È˙ Ú„È ˙Ï·˜ ˘¯Ù˙Ó‰ ¨È¯„ÂÓ‰ ‰˜Ê‰ ÌÏÂÚ
ÌÈ¯Â˘Ú ‰˘ÂÏ˘ ÏÚ ÌÂÈÎ
¨ÏÂ‰È ˙‡„Ò Ï˘ ·Á¯ ÔÂÂ‚Ó ÏÂ‰È ¨˙‡ȯ· ˙ÏÎÏΠ‰ÏÎÏÎ
˙„ÈÓÏ ·ÂÏÈ˘· ˜ÂÂÈ˘ ¨ÌȷȈ˜˙ ‰È˷ȉ ‰˜Èʉ Ï˘ ‰È‚ÂÏÂÎÈÒÙ‰
ÌÈÈ˙¯·Á‰ ¨ÌÈÈ˙ÁÙ˘Ó‰ÌÈÈËÙ˘Ó‰Â
ÌÈί„ÂÓ ÌȯÂÈÒ Ï˘ ·Á¯ ÔÂÂ‚Ó ¨˙·‡ È˙·· ¨Ô‚ÂÓ ¯ÂÈ„ È˙··
ÌÚ ˘‚ÙÓ Ìȯ‚·ÓÏ ÌÈÊίӷÂÌȯÈÈ„Â ÌÈωÓ
‰˜Èʉ ÌÂÁ˙· ÌȯÈη ÌȈ¯Ó ÔÂÂ‚Ó ‰ÈÒÂÏÎÂ‡Ï ˙¯‚ÒÓ Ï˘ ωȉÂ
˙¯‚·Ӊ
˙ÈÈÁ‰˙ˆ·˜
ËÒÂÙ‰Ó‡¯Ë
ÏÂÙÈËÈ˙ÁÙ˘Ó
≠ڷˉÈÙ¯˙
ÔÂÓÈ‡È˘È‡
‰ÈÙ¯˙ÂÎÈÒÙ
∞≥≠∂¥∞πμμπ ¨∞≥≠∂¥∞π≥μμ ßÏË ∫ÌÈÙÒ ÌÈ˯ÙÏ [email protected] ∫Ï¢‡Â„ ∞≥≠∂¥∞∂π∞≤ ∫Ò˜Ù
www.socialwork.tau.ac.il/swce ∫¯˙‡
32
את מי פוגש הנחש בתהליך ההתנשלות?פרולוג
"עני ורש ומרושרש,מביט בנשל הנחש
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח. בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש, וכמו חדש למחוז חפצי אני אגיע"
)מתוך שירו של מאיר אריאל "נשל הנחש" -
המיטיב לתאר את תהליך הגדילה שלנו, המתאפשר כשאנו מוכנים להותיר את הנשל מאחורינו(
האם יצא לכם, ולו פעם אחת, לראות כיצד הנחש משיל את עורו? הוא מתפתל אנה ואנה ומשפשף את גופו כדי להוריד מעליו את העור הישן. זה נראה כמו סוג של ריקוד. ככל שהנחש גדל, הוא חייב להשיל את עורו לחלוטין ולהצמיח עור חדש, שיתאים למידותיו. כל פיסת עור "ישן" שתיוותר על גופו, קטנה ככל שתהיה, תיצור לחץ מסוכן כאשר יצמח העור החדש. תהליך ההתנשלות מתחיל מהראש ומתקדם לכיוון
הזנב.מגוננת, לסביבה זקוק הנחש בהצלחה, תעבור שההתנשלות כדי שתגן עליו מפני טורפים וגם תהיה לחה - כדי שהנשל לא יתייבש על זה, הנחש למעשה חשוף, ללא העור החיצוני המגן עליו. גופו. בשלב בסוף התהליך, הנשל הישן מפנה את מקומו ובמקומו צומח עור חדש אינו התהליך הנחש. של החדשים לממדיו בדיוק ומבריק, שמותאם ועובר חד־פעמי; זהו תהליך דינמי, המתקיים בכל פעם שהנחש גדל זה זרי הדפנה" בתהליך על "לנוח יכול אינו בחייו. הנחש נוסף שלב בסכנה נתונים חייו כן, לא בגדילתו, שאם פעיל חלק לקחת עליו -
)ארבל, 1984(.ככל שלמדתי על תהליך זה בטבע, השתוממתי על הרמזים הרבים החבויים בו, שיש בהם כדי ללמד אותנו על הדרך שלנו לצמיחה בחיים.
וכן - למדתי שכדי לגדול, צריך לדעת להשיל ולהשאיר מאחור...
בעבודתי עם נשים שנפגעו מאלימות בני זוגן, אני מוצאת הקבלה בין תהליך ההתנשלות של הנחש לבין תהליך יציאתן של נשים אלו ל"עור שמתחת לגלות יכולות הן גם הנחש, כמו האלימות. ממעגל הנחש, כמו הנשים, גם לגדול. להן חדש, שמאפשר עור קיים הישן" תצטרכנה לדעת בתהליך הצמיחה שלהן מה להשאיר מאחור ועל מה
לוותר - כי מטענים שליליים שייוותרו עלולים לגרום נזק. כשם שהנחש צריך לעזור לעצמו והוא עושה זאת באמצעות תנועה ו"ריקוד", כך גם נשים אלו: כאשר הן עוסקות בתנועה ובריקוד, למשל וחוסר בפסיכודרמה, הן מצליחות להשיל את חוויית חוסר השליטה האונים. השינוי מתחיל מהראש, בדיוק כמו אצל הנחש: הן מתחילות
מיכל נחמיאס
מיכל נחמיאס - MSW, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתיתי"ז 2010, בבית הספר המרכזי "חוכמת המעשה", מחזור נכתב במסגרת התכנית המאמר
להכשרת עובדים לשירותי הרווחה. מנחה: ספי גולדברג, מרכזת: ענת הראל
השפעת הנחות היסוד של מטפלים על התמודדות נשים נפגעות אלימות מתמשכת בקשר הזוגי
33
את מי פוגש הנחש בתהליך ההתנשלות?
Snake Goddess, faience figurine
from Knossos,half detail
34
דימויים של אשה נחש בתרבויות שונות
ולראות העצמית תפיסתן את לשנות להתמודד, בכוחותיהן להאמין את עצמן באור חיובי יותר. מכאן יש להן סיכוי טוב לגדול ולפתח זהות עצמאית ונפרדת, שאינה נשלטת על ידי בני זוגן. זו אינה עבודה פשוטה. בתהליך הגדילה הן משילות עוד ועוד שכבות הגנה מ"עורן", לוקחות חלק שמתקשות מביניהן אלו גדולה. רגשית טלטלה ועוברות בריפוי פעיל בתהליך, עלולות לוותר על המשך הטיפול ולסכן את חייהן, למשל על ידי חזרה למעגל האלימות. מעבר לכך, כשם שסביבה מיטיבה תאפשר לנחש לעבור את התהליך בהצלחה, גם למטפלים עצמם ולהנחות היסוד המנחות
אותם יש חשיבות גדולה והשפעה על אופן הטיפול ועל הצלחתו.
ראיית הנחש האוכל רק "חול וחול" - ראיית ה"אישה המוכה"
אני נזכרת בראשית עבודתי עם נשים נפגעות אלימות: לפני שנכנסתי שאותה המרכז, מנהלת לי הציעה המשפחה" לשלום ב"מרכז לעבודה הכרתי קודם לכן, לצפות בהצגה "שמלת גלולות", שבמרכזה אישה שחווה אלימות כבר מערב חתונתה. ההצגה נגעה בי מאוד וגירתה אותי להמשיך לצאת להן לעזור נשים, אותן עבור "להיות שם" רציתי בנושא. לעסוק מהסבך האיום. חשבתי שנשים שסובלות מאלימות ירצו לפעול בכל דרך כדי להפסיק לאלתר את האלימות כלפיהן. שהן נחושות לעשות כל מה שצריך כדי שהן וילדיהן לא ימשיכו להיות חשופים לאלימות של בן הזוג. דימיתי שבכל סיפור כזה קיים, מצד אחד, בן הזוג האלים - הדמות הרעה ואילו בצד האחר "אלימות", היא כל חלקיה, הווייתה, על בסיפור שכל המונחים קורבן. כולה שכל בסיפור, הטובה הדמות - האישה נמצאת ולבן. שחור המוכה". "האישה האלים", "הגבר בהתאם: היו המקצועיים עוד אציין כי בשלב הראשון של עבודתי במרכז טיפלנו בעיקר ב"נשים
מוכות".פעמים רבות, הסביבה וגם אנשי טיפול מגדירים נשים נפגעות אלימות מגדירים כשאנו האם, קורבן"? "להיות של המשמעות מה כקורבנות. אותן כך, זה אומר שאנו רואים בהן תוצר של מציאות קשה ושל אלימות בזוגיות? או אולי מדובר עוד בשלב קודם - אנו רואים אותן כמי שאין
האם קיימת בחירה במצבים של אלימות
במשפחה, או שהיא מפסיקה להתקיים שם? האם הגדרתי
כקורבן פוטרת אותי מאחריות למצבי? מן הצורך להתמודד
עם אותם חלקים חסרי ביטחון שבתוכי?
35
דימויים של אשה נחש בתרבויות שונות
להן יכולת להשפיע על המציאות שבה הן חיות? שזהו גורל אכזר שאינו משתנה? דרך ללא מוצא? האם זה אומר שלדעתנו אין להן יכולת בחירה במציאות של אלימות מתמשכת? ומה המשמעות של בחירה? האם נכון לומר שאין להן בחירה והשפעה על גורלן כאשר הן פוחדות ונשלטות
על ידי בני זוגן? יש ביניהן נשים שכבר פנו וביקשו עזרה מקצועית והופנו למקלט, והן מחליטות לצאת משם ולחזור לבני זוגן. כנראה שהן מבינות, לראשונה, את התהליך הארוך שבפניו הן עומדות בדרך ליציאה ממעגל האלימות. ולעתים מחזיר אותן למעגל האלימות המוכר. האם אפשר זה מפחיד, שבאה כזו אמיצה? בחירה דווקא זו אולי או בחירה? לכך לקרוא זה שבשלב ההבנה מתוך הריאלית, המציאות את להעריך כוח מתוך קיימת בחירה האם לכוחותיה? מעל היא לה שמחכה ההתמודדות במצבים של אלימות במשפחה, או שהיא מפסיקה להתקיים שם? האם להתמודד הצורך מן למצבי? מאחריות אותי פוטרת כקורבן הגדרתי ביטחון שבתוכי? האם בחירה פרושה לקיחת עם אותם חלקים חסרי אחריות, מה שמצריך גם ממני "לעבוד" ולא להישאר במקום? האם, על בצעקותיו בקללותיו, - השני בפעולותיו של לשלוט יכולה אף שאינני לגבי שלי, ההתייחסות אופן לגבי בחירה יכולת לי יש עדיין - ועוד התגובה? איזו פרשנות אפשר לתת למונח "בחירה" ומה אפשר לעשות איתו? האם לטעון שלנשים אלו יש בחירה - נשמע לא טוב? שיפוטי? האם יכול להשתמע מכך שהן בוחרות להביא על עצמן את מצבן? והאם כשאנו טוענים שאין להן בחירה - אנו באמת מגנים עליהן? האם כדי
להגן עליהן צריך לתפוס אותן כקורבנות בלבד? ואם - אם כחברה אני תוהה אילו מסרים אנו מעבירים לנשים אלו משפיעות איך שלעיל. היסוד הנחות על המתבססים טיפול כאנשי העצמי הערך ואת הדימוי את עצמן, את תפיסתן על היסוד הנחות את האם מחזק? זה בחייהן מתנהלות הן שבו "תפקיד" ואיזה שלהן, "הדיכאונית"? מוצלחת"? "הלא "הקורבן"? המוכה"? "האישה תפקיד "הסובלת"? או אולי את "המתמודדת"? "הנלחמת"? "המאמינה בצדקת הדרך"? "הלא נשברת"? ואיך הנחות אלו משפיעות עלינו, המטפלים, ועל
המשך הטיפול בהן?שלהן הזוגיים החיים את מתארות אלימות נפגעות נשים לרוב,
בעבודתי עם נשים שנפגעו מאלימות בני זוגן, אני מוצאת הקבלה בין תהליך ההתנשלות של הנחש לבין תהליך יציאתן
של נשים אלו ממעגל האלימות. כמו הנחש, גם הן יכולות לגלות שמתחת ל"עור הישן" קיים עור
חדש, שמאפשר להן לגדול
36
שלהן והחלטות בחירות זוגן. בני של הציפיות פי על כמתנהלים מתקבלות לעתים מתוך פחד, הימנעות מקונפליקטים ושליטה של בן להן אינו מאפשר זה נוספות שחוו. מצב או בעקבות טראומות הזוג הולכת האישיות שלהן אמיתי. באופן עצמן ואת צורכיהן את לבטא בן לציפיות והתכוונות דריכות מפתחות והן בהדרגה, ומצטמצמת וממילא ספונטניות ופחות פחות יש ממריבות. להימנע כדי הזוג, פחות יצירתיות בחייהן. זהו עבורן סוג של מנגנון הגנה, שמאפשר להן
להמשיך לתפקד במציאות של אלימות מתמשכת. היא "האלימות כי )2000( קסן כותבת המורחב" "העצמי במאמרה הרחבת העצמי של בן הזוג האלים, תוך בליעת העצמי של קורבנו. בעוד העצמי של האלים מורחב, הולך ונעלם העצמי של הקורבן". נשים אלו פחדים, חרדות, שלהן: החלשים החלקים את לטיפול לרוב מביאות ייאוש, תסכול, חוסר אונים, דיכאון וחוסר תקווה. הן בדרך כלל מתקשות להאמין בעצמן וביכולתן לשנות את מצבן. הן חוות את עצמן כחסרות שליטה על חייהן, כ"תקועות", ומעלות רגשי בושה ואשמה. ממקום רגשי זה קשה לייצר שינוי. נשים אלו נכנסות ל"תפקיד הקורבן". גם אם הן בעלות השכלה, עובדות במקצועות חופשיים ובעלות כישורים נוספים
מייחסות אינן הן כוחותיהן, את המבטאים לכך משקל. "תפקיד הקורבן" תופס את כל
המהות הפנימית שלהן. על מדבר )Green, 2008 )בתוך שוורץ Internal Family( IFS - כך במודל שפיתחהמייצג פסיכולוגי מודל זהו .)Systemsעל שמבוססת חדשנית, טיפולית גישה ומשלבת בנפש הצדדים ריבוי עקרון כמו־משפחתית. מערכתית, ראייה בתוכה כמורכבת האישיות את מתאר המודל שונים, תפקידים בעלי שונים, מחלקים ה־ הוא המרכז, - הגרעין ישנו כשבתווך
מנהיג מהווה Selfה־ "העצמי". ,Selfותומך מלווה ומדריך, מנחה אשר פנימי ה־ בגישת הטיפול מטרת כולה. במערכת
הפנימית המערכת את להביא הינה IFSלכדי הרמוניה ולסייע לאדם למצוא ולחזק זה ,Selfה־ את שלו, האמיתי ה"אני" את ה"עצמי" כך, ולחששות. לפחדים שמעבר יוכל להנהיג את המערכת הפנימית והאדם הפנימי הקול מתוך חייו את לנהל יוכל והאותנטי שלו, מתוך העצמיות האמיתית שלו. העבודה בגישה זו נעשית מתוך כבוד
רב לכל החלקים. אין חלקים רעים. אפילו חלקים קיצוניים ומסוכנים כאב מפני ולהגן נאמנה תפקידם את לעשות שמנסים חלקים הם חלק הם שכן חלקים, להעלים או לחסל לא היא המטרה ופגיעה.
אינטגרלי מאיתנו, אלא להרגיע אותם ולעזור להם להשתנות.אם נתייחס למודל זה בהקשר של נשים נפגעות אלימות, נוכל לומר שלנוכח חוויות חייהן, הכוללות שליטה בהן, השפלות, פגיעות וטראומות החלקים עם עצמן את מזהות הן המתמשכת, מהאלימות כתוצאה הפנימיים שאינם משמשים עבורן מקור של כוח אלא מקור של ייאוש, חוסר אונים ועוד. המהות הפנימית שלהן נצבעת בחוסר אונים ובתחושת יהיה בהתאם לאותו חייהן. ה"תפקיד" שהן תקבלנה חוסר שליטה על לזהות את עצמן עם הן תצלחנה כלומר, אם איתו. מזוהות חלק שהן החלקים שנתפסים בעיניהן ככוחות, יש סיכוי שתוכלנה לצאת מ"תפקיד הקורבן" לעבר "תפקידים" אחרים, שיסייעו להן בהעצמה ובהתמודדות
יעילה יותר עם האלימות.
ראיית הנחש והאישה נפגעת
האלימות כבעלי יכולת גדילהעם התפתחות המרכז, נשלחתי לעבור השתלמות בטיפול ב"גברים וקבוצתי. פרטני באופן בהם, גם לטפל התחלתי במקביל, אלימים". בהדרגה, יכולתי להבחין בין שני מצבים: הראשון בהם הוא ההתנהגות מכל באלימות כשמדובר זוגו, בת כלפי הזוג בן נוהג שבה האלימה סוג שהוא - פיזית, רגשית, כלכלית ועוד. בנושא זה, עמדתי היא חד משמעית: אין לאיש זכות להפעיל אלימות על האחר, וכל שכן גבר על בת זוגו. אין לכך כל הצדקה וזו עבירה פלילית בחוק. אני מביעה עמדה
זו באופן חד־משמעי בטיפול, גם מול הגבר וגם מול האישה. המצב השני קשור ל"ריקוד הזוגי" במעגל האלימות: אפשר להבחין שמובילה הזוג, מבני אחד מצד התנהגות של למדי קבוע בריטואל או השני, הצד של מסוימת להתנהגות אוטומטי כמעט באופן שהתנהגות כלשהי מובילה לתגובה די צפויה של הצד השני. ריטואל זה גורם למצבי מתח. מתחיל תהליך של הסלמה, עד להתפרצות שיכולה להיות מלווה בקללות, השפלות, מכות, זריקת חפצים ועוד. אחר כך יש לפרק הזוג בן של חרטה אף ואולי רגיעה, זמן כלשהו, וחוזר חלילה - אלא אם כן בת האלימות, מעגל את לשבור מצליחה הזוג
בדרך כלל בעזרת טיפול. המצבים שני בין מהאבחנה כתוצאה "אישה לא מולי לראות יכולתי הללו קורבנות, הווייתה כל שכביכול מוכה", התחלתי אלימות". נפגעת "אישה אלא לטפל לא ב"גבר האלים", שכביכול כל כולו באלימות". המתנהג ב"גבר אלא אלימות, שינוי על בישרה החדשה הסמנטיקה בחשיבה ועל תפיסת הסוגיה של "אלימות בזוגיות" בצורה מורכבת יותר. הנחתי שגם ולהיות להשפיע יכולת יש במצבן לנשים מושפעות בתוך הקשר, וכן שיש להן יכולת בחירה בחייהן. ראייה זו כיוונה אותי לדרכי חוויות עם אותן שמפגישות התערבות של כוח והעצמה. בה בעת, זהו השלב שבו המטפלים, שלנו, היסוד הנחות נבחנות ויחסי לגבי הסוגיה של אלימות במשפחה בנשים הטיפול לנשים. גברים בין הכוחות אלה מפגיש אותי, כמטפלת, עם ה"אישה" שבי. מטפל־גבר יוכל להיפגש עם התפיסה
הגברית שלו את עולם הנשים ביחס לעולם הגברים. חשוב שנברר לעצמנו עד כמה אנו, כמטפלות־נשים, מאמינות שיש לנו כוחות במצבי אלימות במשפחה. עד כמה אנו זוכרות להזכיר לעצמנו, כנשים וכבנות זוג, וגם לנשים שבטיפולנו, את היכולת של כולנו לבחור? עד כמה הפרשנות שלנו למונח "בחירה" קשורה למידה שבה אנו כבולים שלנו, המיניות הנטיות משפיעות איך עליו? שגדלנו הערכים לעולם אנו כמה עד המינים? לשני ביחס שלנו היסוד הנחות על כמטפלים, באמת מודעים לכך שיש גורמים נוספים, לא תמיד גלויים, שמשפיעים בהם, להודות נצטרך כאלה שאם בחיינו? להתנהל כיצד בחירתנו על וזה - אחריות לקחת ונצטרך "תקיעות" לחוות להפסיק עלינו יהיה
לעתים מפחיד עד כדי שיתוק.ועם העמדות עם מודע דיאלוג לפתח המטפלים, עלינו, כלומר, הנחות הבסיס שלנו ולבחון את השפעותיהן על הטיפול באוכלוסייה
זו.
איזו סביבה תוכל לאפשר
עלינו, המטפלים, לפתח דיאלוג מודע עם העמדות ועם
הנחות הבסיס שלנו ולבחון את השפעותיהן על הטיפול
באוכלוסייה זו
יש חשיבות רבה לסביבה מכילה, שמאפשרת למטופלים
לראות את עצמם אחראים לגורלם. בראייה כזו, יש להם
סיכוי לעשות בחירות אחרות בחייהם
37
את ההתנשלות?הגיעו אלינו נשים שעברו כמה מערכות יחסים עם בני זוג אלימים. הן כבר הבינו שהבעיה היא גם בהן ושאלו את עצמן: מה מביא אותנו לפתח קשרים דווקא עם גברים שמרשים לעצמם לפגוע בנו? מה מאפשר לנו לשתף פעולה עם קשר כזה? איך איננו מצליחות לזהות "נורות אדומות" כבר בתחילת הקשר? איך, לאחר שכבר זיהינו אלימות, לא עצרנו אותה?
איך בחרנו להאמין שזה יסתדר? שזה רק משבר וזה עובר? פחותים היו נמשכה שאליהם שהגברים סיפרה נשים מאותן אחת גבוהה הייתה שלה המשכורת אפילו השאר, בין רמות. בכמה ממנה משלהם. על אף היותה אישה עצמאית, התקשתה בתוך תוכה להעריך נכונה את בן הזוג. היא פיתחה יחס ביקורתי ומאשים. הגבר שלה חווה את עצמו נדחק לפינה והגיב בכעס. הוא החזיר פגיעה על פגיעה, זלזול על זלזול, והמצב הלך והסלים. כך עברה כמה גברים בחייה, ושוב ושוב מצאה את עצמה סובלת בתוך זוגיות אלימה, בכל פעם "קורבן" אלימות "קורבן" מתקשרת החוויה של כיצד לראות היה אפשר אחר. גבר של
לסבל, לתקיעות, לדרך ללא מוצא ועוד. ההבנות הללו חיזקו את הנחת היסוד שלי לגבי ההשלכות השליליות של תפיסת נשים אלה כ"קורבן", וכן את ההבנה שיש להן חופש בחירה גם כשמדובר ביחסים שיש בהם אלימות. עוד למדתי מניסיוני כי נשים אלה, שלרוב חוות יחסי שליטה וחוסר אונים ביחסים עם בן הזוג, זקוקות השליטה את להחזיר יכולות שהן להרגשה מתקנת, לחוויה בטיפול הן מה להחליט להן לאפשר המטפלת, ממני, מצריך שזה וכן לחייהן, ולא האלימות עם להתמודד הזוגית, במערכת להישאר האם רוצות: לוותר על בן הזוג? האם להחליט להיפרד? האם לצאת מהבית, או אולי או הגנה? האם להתלונן במשטרה, צו הזוג באמצעות בן להוציא את
לפעול בדרך אחרת? שלהערכתנו משום במיוחד מורכבים, כלל בדרך הם השיקולים ההתנהלות שלהן עלולה להסלים את המצב. יש להדגיש שאין מדובר במצבי חירום, שבהם ההתערבות היא שונה ומכוונת לטיפול בעת משבר. הן עדיין לעומק, נבחן והעניין בינינו דיאלוג שמתקיים אף על כאן, נשים אינו מגדיר לציין שגם החוק כיצד לפעול. חשוב לבחור יכולות אלו כחסרות ישע. כך למשל, האישה צריכה להתלונן במשטרה בעצמה
כדי שייפתח תיק על אלימות בן זוגה.לנהל, קושי להן שיש יודעת אני אלה נשים עם מניסיוני שני, מצד דיכוי הזוגית. לאחר שנים של ולהגן על עצמן בתוך המערכת לשלוט ואלימות, הן מתקשות לעמוד על שלהן או להתנגד בתוקף למה שלא נראה להן. חלקן מפתח "חוסר אונים נלמד"; כלומר, הן כל כך שקועות בתפקיד "הקורבן", עד שהן מפסיקות להאמין שהן יכולות לשנות את חייהן. לא פעם הן זקוקות למטפל פעיל שינקוט עמדה, שיוביל וידחוף
קדימה. הסיפורים הבאים מתייחסים לכך.
בתיה הגיעה אלינו, למרכז, לאחר שטופלה כשנתיים בנושאי אלימות וחשה שהיא דורכת במקום. בשיחה איתה התברר שהיא וילדיה סופגים מכות וחיים בטרור מתמשך מצד האב, שגם נהג לשתות. האישה חששה לפעול ולהגן על עצמה ועל ילדיה. הרגשתי שקודם כול עליי לעזור לה ולילדים לצאת מהבית, למקלט. הערכתי שרק מחוץ לבית תוכל לעשות הגנה, תכנית ביחד בנינו שבמהלכה ארוכה, שיחה אחרי השינוי. את בתיה השתכנעה שהיא מסוגלת לפעול מול האלימות והחליטה לצאת
למקלט. חפצים, ארזה והיא לביתה אותה הסעתי הברחה": "מבצע היה זה לקחה את שני ילדיה ומשם - לתחנת הרכבת, בדרכה למקלט. חיכיתי מבלי למכוניתי בשלום יעלו והילדים שהיא מתפללת מתוחה, בחוץ שהבעל יפתיע אותנו. הצטיידנו גם בתכנית פעולה למקרה שיגיע וינסה לעצור בעדם. היה לי ביטחון, והייתה גם אמונה בצדקת הדרך, וכנראה
� קורס מנחים לסדנאות שטח בשיטת
Outdoor Training
� מנחי קבוצות בגישות
הוליסטיות ורוחניות
� אימון להתמודדות עםADHD הפרעות קשב
� טיפול באמצעותהרפתקה ומסע בטבע
� מדריכים בגישת הפסיכולוגיה החיובית
המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ )חל"צ(
www.wincol.ac.il
לפרטים על קורסים נוספיםחייגו חינם:
*5009
הכשרתמדריכים ומטפליםבמכללה האקדמית
בוינגייט
38
שהצלחתי לשדר לה אותם. אני מניחה שאם הקצב את מכבדת להוביל, לה נותנת הייתי ועוד מפגשים, לא שלה, מזמינה אותה לעוד היה מתחולל השינוי. רק לאחר שיצאה מהבית, מ"תפקיד לצאת לעצמה הרשתה זו אישה הקורבן" ולפעול מול בן זוגה, במטרה להגן על
עצמה ועל ילדיה. התהליך כל לאורך בי עולה כמטפלת, השאלה: איך, מצד אחד, לאפשר לנשים נפגעות אלימות חוויה של שליטה בחייהן, של החזרת האמון שלהן בעצמן ובסביבה, מבלי שניתפס אותן לדחוף - שני ומצד כפטרונים, בעיניהן קדימה ולעתים אף לבקש מהן להרים את היד ולמשוך אותן מהבור, כי אינן מצליחות לצאת מתי הטיפות? בין להתהלך איך בעצמן? ללוות את האישה? מתי לכבד להוביל? מתי
את החלטותיה גם אם הן מסכנות אותה? נחושה כשהיא לטיפול הגיעה דפנה ועם המילולית האלימות עם להתמודד
לצורך משפטי סיוע לקבל רצתה היא זוגה. מבן שחוותה ההשפלות התקשרתי לשיחות. להגיע הפסיקה האישור, קבלת לאחר גירושין. לקדם קושי להמשיך לה סיפרה שיש היא לראותה. בשיחה וביקשתי את העניינים. פתאום עלו בה ספקות אם תוכל להמשיך בלעדיו. איך
תחיה לבדה.ולמדה רגשית והזנחה בדידות חוותה הוריה שבבית סיפרה היא לחיות עם זה. חשבה שאולי עדיף להמשיך לחיות עם בן הזוג, למרות לראות יכולתי איתה בשיחה ידוע. הלא עם להתמודד מאשר המצב, כיצד חוויות העבר הכואבות, שהפכו חלק ממציאות חייה, השפיעו על בחירתה לעצור את הצעדים הבאים בדרך למטרה. לגביה, העבר מכתיב
בהכרח את ההווה. הרגשתי שאני מתקוממת בתוכי מול המשוואה הזו. חשבתי לעצמי: איך דווקא עכשיו היא מרימה ידיים, כשהיא כבר יודעת שיש לה אפשרויות, יודעת שיש לה ואת המטפלים? כשהיא שיש לה אותנו, את הקבוצה סיוע הגנה, צו דירה, בשכר סיוע - אותן לממש לה נעזור וכי זכויות משפטי, תמיכה רגשית ותיווך בינה לבין גורמים בקהילה כגון משטרה, בית משפט ועוד? בתוך תוכי הרגשתי תסכול על בחירתה לעצור את ההליכים וחשש מכך שהיא עלולה לוותר, להיכנע לגורל המר שמלווה ויודעת שיש חיים אותה מאז ומתמיד. לא רציתי שתוותר. אני מכירה יכולתי להבין אחרים, אך היא לא חוותה אותם מעולם. יחד עם זאת, האפשרות מול ידוע, הלא העתיד מפני שלה הפחד ואת הקושי את את שאלתי לגביו. מושג לה יש שלפחות הקיים, המצב עם להשלים עצמי: האם לכך ייקרא בחירה? ואם כן, האם זו בחירה שמבטאת כוחות, מתוך הערכה ריאלית של המציאות? או שמא מבטאת בחירה זו חולשה
וחזרה ל"תפקיד הקורבן"?
בספרה "טראומה והחלמה" )1994( כותבת הרמן על החוויה המטלטלת שעובר המטפל עם מטופלים אלה: "התרפיסט גם חולק עם המטופל, את להביא יכול זה שלו. הישע חוסר חוויית את אמפתיה, מתוך התרפיסט לידי המעטה בערך ידיעותיו וכישוריו שלו, או לידי התעלמות מנוסים לתרפיסטים נדיר זה אין המטופל... של ומשאביו מכוחותיו
להרגיש פתאום קצרי־יד וחסרי תקווה נוכח מטופל נפגע אלימות." למעשה, נייטרליים. אנו אין עמדה. להביע עלינו באלימות בטיפול מתקיים מפגש בין עמדותינו שלנו לבין אלה של הנשים. חשוב שנוכל לנהל דיאלוג עם העמדות והתפיסות שלהן כשאנו מודעים לרגישויות לגמישות עצמנו, שלנו ספקות מול לנחישות הלב, לנטיות שלנו,
מול בטיפול להעזה נוקשות, מול מחשבתית שכמטפלת חשוב לדעתי, בטוח". על "ללכת אאמץ לעצמי סגנונות שונים של התערבויות, ורמת הכוחות מצב של להערכה בהתאם נמצאת. האישה שבו ושלב שלב בכל הסיכון חשוב שאוכל לאפשר לעצמי לנוע ביצירתיות ובגמישות מחשבתית במרחב הטיפולי. הדרכה
הינה חיונית עבורנו. על להגן אישה כל שעל היא שלי העמדה לצד בזוגיות. שאין גילויי אלימות מול עצמה אחד זכות להשפיל או לדכא את השני בשום דרך. כמו כן, שיש לכל אחת זכות בחירה ויכולת שליטה בחייה. כשאישה נפגעת אלימות מגיעה את לשבור לה שנעזור מבקשת היא לטיפול, לה וניתן נמצאת היא שבו האלימות מעגל להיות יכולות האלימות. עם להתמודד כלים מחליטה כשהיא למטרה. להגיע רבות דרכים או המטרה את מעכבות החלטות שלהערכתי עלולות לסכנה, אומר לה מהי עמדתי. יחד עם היתרונות איתה את לעבד זה, במקום איתה להשתהות זאת, אמשיך מול החסרונות, את המחירים שהיא משלמת על כל בחירה שהיא עושה. לה את ו"להחזיק כדי להמשיך עבורה להיות שם אני מעריכה שעליי התקווה" שמגיע לה לחיות בכבוד, בלי פחד והשפלה, עד שתוכל לעשות
את השינוי בעצמה. אם נחזור לדפנה, הנחתי שהיא בעצם מבקשת לקחת "נשימה ארוכה" איפשרה זו הנחה למטרה. בדרך הבא, לצעד מתקדמת שהיא לפני לי להכיל את המקום הרגשי של שתינו ולהיות אמפתית. לדעתי, יש חשיבות ליכולת של שתינו לשהות במקום הזה. זהו עוד שלב בבניית האמון ההדדי שלנו בדרך למטרה - היציאה ממעגל האלימות. דיברנו על גם דיברנו ההשלכות. ועל הרגשי המחיר על שלה, הבחירות על ויותר מודעת לכך שיש יותר להיות זו. היא החלה היתרון שבבחירה שיקולים נוספים, לא תמיד גלויים, שגורמים לה להחליט איך לבחור להתנהל בחיים. כשהיא הופכת להיות מודעת להם, זה מצריך ממנה את ולהסיט שבעולמה התלות צורכי ועם הפחדים עם להתמודד המוקד מההתעסקות בבן הזוג המתנהג באלימות אל עצמה, אל גיוס כוחותיה בהתמודדות עם האלימות שלו כלפיה. כל זה לעתים מפחיד
ולא מאפשר להתקדם. לעצמה להחזיר לדעתי, לה, סייעה הדברים את לעבד האפשרות להמשיך שעליה להבין יכלה זה ממקום ובחירה. שליטה של תחושה בטיפול. זהו מקום של לקיחת אחריות על בחירותיה. ואכן, היא ביקשה שינוי לעשות תצליח עוד ואולי ולהתחזק, בטיפול להיות להמשיך
משמעותי בחייה.
האפשרות להתנסות ב"ריקוד הנחש" דרך פסיכודרמה -
כדי לצאת מ"תפקיד הקורבן"כשלוש לפני במרכז. נשים קבוצות מנחה אני מספר שנים מזה פסיכודרמה. דרך מטפלת תמרה, במרכז לעבודה הצטרפה שנים לסל עמה. משותפת קבוצה הנחיית לחוות עבורי הזדמנות הייתה זו הכלים המקצועי שלי נוספו במשך השנים טכניקות טיפוליות מתחום הפסיכודרמה, אולם הנחיית קבוצת נשים נפגעות אלימות עם מטפלת
בפסיכודרמה הייתה חדשנית עבורי.
התמודדותן של הנשים בקבוצה אינה פשוטה בבואן להשיל
מעצמן את "תפקיד הקורבן" - אותו נשל של דימוי עצמי שאותו הן לוקחות איתן לכל
מקום. ה"ריקוד" בקבוצה מאפשר להן להתנועע בין תפקיד לתפקיד ובינתיים
"להשיל" את המוכר והתקוע
39
המנחות, לנו, ייחודי טיפולי מודל התגבש למפגש ממפגש ולקבוצה. מתוך העבודה בקבוצה לאורך זמן יכולתי לראות שהשילוב של כלים מהפסיכודרמה כחלק בלתי נפרד מהטיפול הקבוצתי עוזר יש קורבן. של ממקום בהכרח לא עצמן את לתפוס אלו לנשים לכך ערך רב, משום שזה מאפשר להן להתבונן בעצמן באור חדש, על השליטה תחושת את לעצמן ולהחזיר שבהן לכוחות להתחבר קצינת ,)2008( חוראני של במאמרה מצאתי לכך הקבלה חייהן. מבחן הכותבת על התערבות קבוצתית עם נערים עצורים באמצעות שימוש באמנות. חוראני מתייחסת לחשיבות התהליך של "היכרות כנה והתבוננות עצמית מעמיקה של כל נער ביחס לעצמו... הקבוצה לעבור לו מאפשר שזה מציינת היא ותמיכה" כוח לו מעניקה מחוויה של "טרף שנפל בשבי בידי צייד" לתפיסה של "אחראי אני
לגורלי".אפשר לראות, אם כן, שיש חשיבות רבה לסביבה מכילה, שמאפשרת להם יש כזו, בראייה לגורלם. אחראים עצמם את לראות למטופלים
סיכוי לעשות בחירות אחרות בחייהם.
ריקוד הנחש של רינהצוות את שיתפה לקבוצה רינה את שהפנתה הפרטנית המטפלת המטפלים במרכז בתסכולה מהטיפול שאינו מתקדם ומהרגשות שעולים בה: "היא שואבת אותי", "אני מרגישה מרוקנת אחרי הטיפול בה", "היא של הרעיון עלה מכאן שלה". האונים לחוסר נשאבת "אני מתישה", קבוצה. הנשים בקבוצה יחלקו עם רינה את העומס והיא תוכל לשאוב מסיפוריהן תקווה, להיווכח שחלקן היו במקום דומה לשלה ולא הרימו
ידיים, ועוד.בבית המתמשכים הדיונים רינה על סיפרה קבוצתי מפגש במהלך להעיד היא הוזמנה כלפיה. זוגה בן של האלימות סביב המשפט מהפה, מילה להוציא יכלה לא הקודם לדבריה, בדיון בעלה. בנוכחות בושה חשה היא זו בחוויה נזכרת כשהיא אותה. שיתקה נוכחותו כי על שלא יכלה להגיב, כמו גם חרדה לקראת הדיון הבא. תמרה ביקשה מרינה לעמוד במרכז החדר, מול כל חברות הקבוצה, כאילו היא בבית המשפט, ואז לבחור חברה שתשמש לה תומכת. שולה נבחרה והתיישבה לצדה. רינה התבקשה לספר את סיפור האלימות, אך עמדה קפואה ולא אך לדבר, מצפות שתתחיל דרוכות, ישבנו כולנו מפיה. מילה הוציאה
היא לא יכלה.רינה התבקשה לבחור מישהי מהקבוצה שתהיה ביד. ישבתי עם דף הפתיעה הבחירה בי. ובחרה לעברנו הביטה היא שלה. הדין" "עורכת אותי, כי בדרך כלל המשתתפות בוחרות באחת מהן. יחד עם זאת, הייתי סקרנית לראות לאן תוביל אותה הבחירה. רינה התבקשה "לשחק" את עורך הדין שלה. הרעיון בתרגיל היה לנסות לעקוף את החרדה, וממילא היא לדבר. התחילה רינה שניות, בתוך שבעקבותיה. ה"תקיעות" את לה והמצוקה שנגרמו על הכאב על מסכת האלימות שחוותה, סיפרה ולילדים וכיצד היא מנסה לשקמם. הבנות הקשיבו והתרגשו. היה אפשר לראות זאת במבטיהן האוהדים והמופתעים. אני ישבתי וכתבתי את כל
מה שאמרה.בחוויות ולשתף למעגל לחזור מכולן ביקשנו בהמשך, מהפסיכודרמה. כל אחת בתורה חיזקה את רינה ואמרה לה שהיא טובה. עבודה שעשתה בהצלחה, הבא הדיון את לעבור מסוגלת נתתי לרינה את הדף ואמרתי לה שכל מה שכתוב בו נאמר על ידיה. היא התקשתה לעכל זאת, עמדה נפעמת מול הדף, קוראת ומתקשה להאמין שהדברים יצאו מפיה. שיקפתי לה שיש בה צד אסרטיבי, חזק ובעל כושר ביטוי ויכולת שכנוע. בדרך כלל היא מביאה לקבוצה את החששות, את חוסר הביטחון וחוסר האונים שלה, לעומת הכוח היא הפסיכודרמה, באמצעות הזוג. לבן מייחסת שהיא והשליטה
40
יכלה להתחבר לכוחותיה ולחוש אותם.אפשר היה להתייחס אל רינה כאל קורבן של אלימות הבעל; להבין מדוכאת לאישה אותה הפכה שנים לאורך המתמשכת שהאלימות קודם זקוקה היא ושאולי שחורות, לעצמה המנבאת חרדות ומלאת כול לטיפול בתחנה לבריאות נפש. ובקיצור, להתחבר למשוואה: רינה = קורבן. חשיבה זו עלולה, להערכתי, להוביל את המטפלת ואת המטופלת כאחד למלכוד, שבבסיסו חוסר אמונה ותקווה שיתחולל שינוי. הקבוצה עצמו, על והחוזר הצפוי הקורבן, תפקיד את לנטוש לרינה איפשרה ולהעז להתנסות. הפסיכודרמה הציעה לה במה, שדרכה למדה להפסיק להיות שבויה בתפקיד הקורבן. היא יכלה להיכנס ולצאת מתפקידים ולהכיר חלקים נוספים, חזקים, שקיימים בה. החוויה הייתה עוצמתית וחדשנית עבורה. במרחב טיפולי שכזה, יש לנו יותר סיכוי להכיל את רינה, ובה בעת יש לרינה הזדמנות לגדול. ה"ריקוד" בקבוצה איפשר לה להתנועע בין תפקיד לתפקיד ובינתיים "להשיל" את המוכר והתקוע
לטובת הגילוי החדש הקיים בה, ודרך תהליך זה לגדול.המשכנו לעקוב אחר הדיון של רינה שהתקיים באותו חודש. רינה חייבו מעמד באותו אשר השופטים, את לשכנע והצליחה העידה לרינה יש שאכן לכולנו, הוכחה הייתה זו גט. לה לתת הבעל את כוחות וגם אמונה בעצמה. שולה, ששימשה בפסיכודרמה בתפקיד המלווה, החליטה ללוות את רינה גם לדיון. אף היא "לא טמנה את חשק" לה "היה סיפרה, כך מהדיון, שחזרה ולאחר בצלחת", ידה תמונות, לתלות ישנים, רהיטים להזיז התחילה היא להתחדש. דברים לשנות שבכוחה להאמין לראשונה התחילה - ולדבריה
ולעזור גם לעצמה.
ריקוד הנחש של דלית מכן ולאחר בזו, זו ולהתבונן במעגל לעמוד התבקשו המשתתפות לבחור כל אחת פריט לבוש כלשהו, של משתתפת אחרת, שמוצא חן
בעיניה. בסיום המשימה התבקשו לשתף במה בחרו.לבחור. יכלה שלא היחידה בהיותה נבוכה הייתה דלית, מהן, אחת היא הביעה אכזבה מכך שלמעשה לא לקחה חלק בתרגיל. זו הייתה הזדמנות לבדוק איתה את הנושא. כששאלנו אותה מה חוותה במהלך המשימה, ענתה: "אני לא מסוגלת לבחור. ככה אני, זאת אני," ולא ידעה
להסביר.ילדות לסיפור הובילה והשאלה בעבר, כזו חוויה חוותה אם שאלנו שתי מבין מוצלחת הלא הבת הייתה שבילדותה סיפרה היא כואב. בנות במשפחתה. אחותה הייתה ה"מוכשרת", ובהתאם התייחסו הוריה לשתיהן. למעשה, אמרה, לכל אורך ילדותה הוריה "בחרו" באחותה ולא
בה, וה"פצע" נותר פתוח וכואב.תוך כדי העיבוד הרגשי, דלית התחילה להבין שבחוויה שלה, כל בחירה באחת פוגעת באחרת. היא חששה שאם תבחר בפריט של אחת הבנות בקבוצה היא תפגע באחרות, ולכן בחרה שלא לבחור. כששאלנו אותה אם היא יכולה לזהות כיום קשרים נוספים בין התנהלותה בחיים לבין חוויות העבר, היא סיפרה שכאם לשלוש בנות, היא חרדה מאוד שלא ליצור התייחסויות שונות או הבדלים ביניהן, כדי שלא תחווינה בחירה
כלשהי של אחת מהן על פני אחיותיה. היא הביאה דוגמאות: כשיש לאחת הבנות יום הולדת, היא קונה לכולן מתנות. הן לובשות את אותם הבגדים ומקבלות את אותם התפקידים דיון נפתח מכאן הצעירה(. לעומת לבכורה ייחודי תפקיד )אין בבית עברנו הבא בשלב המשפחה. בתוך ובייחודיות שונות מול בשוויוניות
לתובנות וללמידה.דלית התרגשה ובכתה מן הגילוי, כמו גם מן הקבלה, התמיכה וחוסר השיפוט, שבעזרתם יכלה לצלוח את החזרה אל העבר הכואב. היא אף והיא מעגל היום סגרה לדבריה, הדרך: להמשך תובנות עמה לקחה מתכוונת לערוך שינוי בהתנהלות שלה מול בנותיה; להתחיל לראות אותן באור ייחודי ושונה, כאישיויות נפרדות זו מזו. בנוסף, בכוונתה לאפשר לצורכיהן המתאימות אליהן, בקשר שונות בחירות לקיים לעצמה
השונים.
עד כמה אני מאמינה בכוח הטמון בהן וביכולת הבחירה שלהן בחייהן? עד כמה אני, כמטפלת־אישה, מרגישה בעלת כוחות או בעלת יכולת בחירה והתמודדות מול גילויי אלימות כלפיי?
41
חשבתי לעצמי שאלמלא ה"ריקוד" התמים לכאורה, ייתכן שדלית לא הייתה זו הקיפוח המתמשכת שחשה. בוחרת לשתף בתחושת הייתה הזדמנות ראשונה עבורה לראות את הקשר שבין בחירותיה לבין חוויות ילדות, שעליהן יכלה "לשים את האצבע". החיבור שעשתה בעצמה, בין העבר שלה לבין התנהלותה בהווה מול בנותיה, הוביל אותה לתובנות - וגם הפתרונות באו זה בא מתוכה, שגם אליהן הגיעה בכוחות עצמה. לחשוף סייע ה"ריקוד" ביותר. משמעותית העצמה חוויית והיוו ממנה המטפלות, ולנו, לה מאפשר זה כל חדש. באופן בו ולהתבונן קושי ולא באור קורבני, חסר אונים חיובי, אופטימי, לתפוס את דלית באור
וחסר שליטה על חייה. החומרים שעלו היו בחלקם מודחקים ולא מודעים. התהליך איפשר את העלתם באופן ספונטני, ללא הכנה מראש, מהמקום שבו שכנו במצב
גולמי ולא מעובד. נוצרה יצירה חדשה - ריקוד הנחש של דלית.
קשיים בתהליך "ההתנשלות"כפי שציינתי בתחילת המאמר, ההתנשלות אינה תמיד קלה. לעתים הנחש מתחיל בתהליך, הנשל נקרע, והוא ממשיך לשאת את החלק שנותר. חלק זה מתחיל להתייבש, והוא עלול לקפח את חייו בגללו. הנחש זקוק לתנאים אופטימליים כדי לעבור את התהליך. הוא יכול, למשל, למצוא מערה באדמה, שהלחות בה תסייע לו בהסרת העור. המערה גם מגנה
עליו מטורפים, שכן במצבו הזמני הוא חשוף ובלתי מוגן.להשיל בבואן פשוטה אינה בקבוצה הנשים של התמודדותן גם הן עצמי שאותו דימוי של נשל אותו - הקורבן" "תפקיד את מעצמן
של בסט מאופיין כאמור, הזוגי", ה"ריקוד מקום. לכל איתן לוקחות תגובות והתנהגויות צפויות למדי מצד שני בני הזוג. כמעט שאין מרחב אישי בקשר. האלימות המתמשכת מביאה את האישה לחוש טלטלות רגשיות - רגע אחד מושפלת ורגע שני נערצת, פעם רצויה ופעם דחויה. יש הזוג. בן לציפיות של אינה מבטאת את עצמה אלא מכווננת היא פחד לבטא ספונטנית, יש תחושה של ריקנות, של דריכות ושל מתח.
הדפוסים מתקבעים והאישה חווה חוסר שליטה על חייה. נשים אלה מגיעות אלינו לעתים קרובות לאחר אירוע אלים או שהן או הילד של הספר בית יועצת כמו עקיפים, גורמים ידי על מופנות קופת החולים. לא תמיד הן באות כי הן נחושות לטפל בבעיית האלימות מודעות הן תמיד לא חייהן. מציאות את לשנות שבכוחן ומאמינות לרמת הסיכון שבה הן נמצאות. לכן, להערכתי, יש משקל רב לדינמיקה שנוצרת בין האישה לבין המטפלת )או המטפל( שלה: למידת האמונה שאני, המטפלת, מביאה לטיפול, למידת התקווה שאני מחזיקה לאורך זמן עבור האישה - גם כשהיא מבטאת ייאוש, חוסר אונים וחשש לפעול וביכולת בהן הטמון בכוח מאמינה אני כמה עד למקלט. לצאת או בעלת מרגישה כמטפלת־אישה, אני, כמה עד בחייהן? שלהן הבחירה כוחות או בעלת יכולת בחירה והתמודדות מול גילויי אלימות כלפיי? ישע חוסר של לתחושות להישאב שלא כדי כוחות לגייס אוכל איך
בטיפול באלימות במשפחה?במיוחד והנחותינו, עמדותינו את לבחון כמטפלים עלינו להערכתי, המונחים של לסמנטיקה גם אלימות. נפגעות בנשים לטפל בבואנו המקצועיים "קורבן" ו"תוקף" יש השפעה. מסרים אלה נקלטים על ידיהן ועלולים לקבע את תפיסתן העצמית. חשוב גם שאנו, המטפלים, נוכל בטיפול נשאבים כשאנו הקורבן". ל"תפקיד נכנסים אנו מתי לזהות
19
והשלכותיה על הבריאות בפרט, תוך הדגשת נהלים מחייבים, דרכי איתור ושאלות ישירות אישה לזיהוי להיעזר אפשר שבהן וכלליות נבחרה לטיפול, המגיעה אלימות נפגעת האחראים ידי על הנושא נאמני קבוצת כ־30 במספר, במחלקתם. הנאמנים שנבחרו, להתנסות יועדו אשר קבוצות, לשתי נחלקו בתחום הידע להרחבת ייחודית בפעילות
ולהגדרת התפקיד.זה בשלב תשתתף קבוצה שכל החלטנו הראשון המפגש העשרה. מפגשי בשני פלייבק". "תיאטרון בהנחיית פעילות יכלול הקשורים ומצבים חוויות יעלו המשתתפים ישחקו והשחקנים נחשפו, שלהם לאלימות הייתה במפגש המטרה הללו. המצבים את לסטיגמות, למחסומים, לקשיים, להתייחס ההתמודדות ולדרכי לעמדות לתחושות, שכל אחד מביא אתו כאשר הוא מזהה אישה
נפגעת אלימות. הגדרה בניית לכלול תוכנן השני המפגש הנבחרים ידי על נושא" "נאמן לתפקיד "קח בסרט צפייה תוכננה כן, כמו לתפקיד. לתופעת - סרט ספרדי המתייחס עיני" את השונים, מרכיביה על נשים כלפי האלימות חידוד תוך בנושא דיון ייערך שלאחריה
מעגל אלימות, סוגי מרכזיות: נקודות האלימות, ילדים עדים לאלימות, העברה בין־
דורית ועוד.
בניית התפקיד "נאמני אי אלימות" - המפגש השני
בחרתי לתאר בהרחבה תכנים שעלו בשתי הקבוצות, בעת שהמשתתפים ניסו לבנות את
הגדרת התפקיד ל"נאמן נושא אי אלימות". - מחלקה מכל לנציגים יועדו המפגשים בשעות ונערכו ומיילדות, אחיות רופאים, הצהריים. הכנו מראש את הציוד הנדרש, כולל כיבוד וסיכות אישיות שעליהן נכתב: "אפשר לדבר אתי על אלימות". המתנו לבאים במתח ובהתרגשות מסוימת. תהינו כמה יגיעו, כמה במהלך למחלקתם לשוב בדחיפות ייקראו המפגש, כמה לא ישוחררו ברגע האחרון ועוד
חסמים כאלה ואחרים, המוכרים לנו כל כך. נושא, נאמנות כ־12 השתתפו מפגש בכל הצוות נציגי הגיעו לא ומיילדות. אחיות במפגש ונכחו לתפקיד שנבחרו הרפואי הרופאים כי התברר קצר בבירור הראשון. להגיע יכלו לא במספר( )ארבעה והרופאות למפגש מפאת לחץ ועומס בעבודה, במקביל
שתאריך אף על זאת אדם. בכוח למחסור ותואם עם מקבלי ידוע מראש המפגש היה
ההחלטות בחטיבה.המפגש, את הנחיתי החטיבה כעו"ס אלימות נושא מרכזת אחות עם בשיתוף ורכזת יחידת האיכות של בית החולים. לצורך בניית ההגדרה של תפקיד נאמן נושא נעזרנו בקלפים ככלי השלכתי - קלפי HO הכוללים וכל בחדר, פוזרו הקלפים ומילים. תמונות אחת מהמשתתפות הונחתה לבחור מהן שני קלפים ובעזרתם לנסות להגדיר את תפקידה אותו לבצע לה יסייע ומה נושא, כנאמנת
במחלקתה.לדיון והובאו שהובעו נקודות להלן
הקבוצתי:שלהם המעורבות חשיבות את � ציינו המתעורר חשד של מקרה בכל כנאמנים אצל צוות המחלקה להימצאות אישה נפגעת אלימות במחלקה - לשוחח באופן ישיר עם בה הטיפול המשך את ולהכתיב האישה )עירוב עובדת סוציאלית, יידוע לגבי המענים העומדים לרשותה בקהילה, השהיית שחרורה
עד לתיווך עם גורמי קהילה(. בדיון סביב מידת המעורבות של נאמנה חידדתי את נוהל משרד הבריאות, המחייב
חטיבה עיונית:לימודים תיאורטיים הניתנים ב–3 תחומים:
� היבטים ביולוגיים פיזיולוגיים
של המיניות, 56 שעות.
� היבטים פסיכולוגיים חברתיים
של המיניות, 56 שעות.
� הכשרת מנחים לקבוצות
בחינוך מיני, 112 שעות.
חטיבה מעשית:
� סופרוויז'ן ופרקטיקום.
� תעודה: בסיום התוכנית תוענק
תעודה של מוסמך למיניות
למשתתף שעמד בכל
דרישות התוכנית.
גמול השתלמות:
התוכנית מוכרת לקבלת גמול
השתלמות למורים, ליועצים חינוכיים,
לאחיות ולעובדים סוציאליים.
ippf@netv is ion .net . i l 03 -5102589 פקס. ,0 3 - 5101511 . טל ם: ספי ו נ ם לפרטי ו להרשמה
הארץ. ם בדרו ו ן ו בצפ , ז במרכ ם י תתקי ת י כנ התו רש. דו לכל שלח תי ת י כנ התו את המפרטת ברת חו
הזדמנות לשדרוג מקצועי ומקור פרנסה נוסף!
האגודה הישראלית לתכנון המשפחה[email protected] מרכז הכשרה והשתלמויות ארצי רח' רמב"ם 9 תל-אביב
גוסט 152009 | או ס ' ' דעו מי
אוכלוסיית היעד:
13 גברים, בעלים של משתתפות התכנית.
מטרות:
ליצור בסיס איתן, שיאפשר להורים להתמודד עם השינוי; • תומך גורם שיהיה כך המשפחתי, התא את ולחזק לפתח •
בתהליך השינוי במשפחה;
לשירותים הפנייה את לעודד תמיכה, רשתות לחזק • המשפחה בחיי הגברים מעורבות את ולהגביר קהילתיים
ובחיי החברה בישראל.
תכנים:
פנימי שליטה מוקד מתוך והפעולה שינוי עם ההתמודדות
כחוט ועלו הקבוצה במפגשי מרכזיות תמות היו חיצוני ולא
השני במצבים שונים שנוצרו במהלכם. המשתתפים התמודדו
עם נושא האחריות האישית שלהם ביחס למציאות שבה הם
פועלים - משפחתית, תעסוקתית ועוד. מהם "הבורות" שאליהם
אנו נופלים שוב ושוב; מדוע, האם וכיצד אפשר להימנע מכך;
בחייהם; שונים בתחומים מבחינתם הרצוי השינוי הגדרת
היכן - כאב אני כבן, אני ובנים; אבות יחסי לב; משאלות
הורה; להיות כדי הנדרשים הכישורים השוני; היכן הדמיון,
חולשות וחזקות.
לסיכום, התוצרים העיקריים שהתקבלו מהתכנית:
יצירת רשת חברתית תומכת בין המשתתפים; 1 .
של ואימוץ הבנה וזולתם, עצמם הבנת - אישית העצמה 2 .
דפוסי חשיבה והתנהגות חדשים.
לידי לבוא הגברים של אמיתיים ואפשרות צורך אותרו
ביטוי, לחזק ולהתחזק ולשאוב נחמה ותקווה.
קבוצה זו היא תהליך משלים רצוי ביותר להתערבות בתוך
תהליך בעצמן עוברות האימהות כאשר במיוחד המשפחה,
זו השאיר שינוי. התהליך המשמעותי שהנשים עברו במסגרת
את הגברים במשפחות מאחור ויצר פערים בתפיסות ובציפיות
שלהם שהוא מקום לגברים לתת היכולת המשפחה. בתוך
בלבד אפשרה לגופים המתערבים להשלים תמונה מלאה של
המשפחה.
הגברים שמרו בקנאות על המקום הקבוצתי שבו הם נמצאים
לבדם, ללא בנות הזוג, וראו בו ערך רב. יחד עם זאת, חלקם
הביע צורך להמשיך להשתתף בתהליך נוסף, שאליו בנות זוגן
תצטרפנה.
הגברים מעורבות של הסוגיה בלטה התהליך בעקבות
בתכניות העצמה לנשים.
מתוך התהליך הקבוצתי של הגברים עלה שהם חווים חוויה
חטיבה עיונית:לימודים תיאורטיים הניתנים ב–3 תחומים:
היבטים ביולוגיים פיזיולוגיים של המיניות, 56 שעות.היבטים פסיכולוגיים חברתיים של המיניות, 56 שעות.
הכשרת מנחים לקבוצות בחינוך מיני, 112 שעות.
חטיבה מעשית:סופרוויז'ן ופרקטיקום.
תעודה: בסיום התוכנית תוענק תעודה של מוסמך למיניות למשתתף שעמד בכל דרישות התוכנית.
גמול השתלמות: התוכנית מוכרת לקבלת גמול השתלמות למורים,
ליועצים חינוכיים, לאחיות ולעובדים סוציאליים.
הזדמנות לשדרוג מקצועי ומקור פרנסה נוסף!
חוברת המפרטת את התוכנית תישלח לכל דורש
התוכנית תתקיים בתל–אביב, חיפה ובאר–שבע
בשעות אחר–הצהריים.
[email protected] | 03-5102589 .להרשמה ולפרטים נוספים: טל. 03-5101511, פקס
"מחנך למיניות"תעודות הסמכה כמנחה קבוצות במיניות האדם
האגודה הישראלית לתכנון המשפחה[email protected] מרכז הכשרה והשתלמויות ארצי רח' רמב"ם 9 תל-אביב
ת" ו י נ למי "מחנך תעודות הסמכה כמנחה קבוצות במיניות האדם
4242
המאפשרות יצירתיות דרכים לחפש הזמן זה תקיעות, ומרגישים ספונטניות, משחק ותנועה, כדי לצאת מהמלכודת.
לבין הנחש של ההתנשלות תהליך בין הקבלה קיימת שראינו, כפי התמודדותן של הנשים הללו. המרחב הטיפולי בקבוצה מקביל למערה שבה הנחש משיל את עורו: צריכים להתקיים בה תנאים של "לחות" - המספקת מגנה סביבה מדמעות, יבשה שאינה רגשית סביבה כלומר, ביטחון ואמון, במיוחד משום שהנשים בקבוצה חשופות יותר ומרשות - לפחות במהלך המפגש הקבוצתי, לעצמן להוריד את שריון ההגנות "משחק בספרו ,)1971( ויניקוט ויצירתיות. ספונטניות מתרגלות והן ומציאות", קורא לכוח הזה "אותנטיות" - הכוח להיות אני. כוח זה נמצא
מתחת למעטה החיצוני שלהן, ועליהן לגלותו מחדש.
צמיחת העור החדש - נפרדות ועצמאות אישית
נשים שמצליחות לשבור את מעגל האלימות בחייהן עוברות התמודדות לא קלה: מאבקים משפטיים מול בן הזוג, לחצים חברתיים ויחס דו־ערכי כלכלית, מצוקה יש לעתים מסוימות. בעדות במיוחד - החברה מצד והן נלחמות כדי לקיים בכבוד את עצמן ואת ילדיהן. כמו כן, יש צורך
בטיפול ובשיקום של הילדים. יחד עם זאת, הן מדברות על החופש להיות מי שהן, לחיות ללא פחד, להפסיק "ללכת על ביצים", להשתחרר מעכבות. הן מדווחות על שיפור ניכר ביחסיהן עם ילדיהן ובתפקודן גם בחייהן האישיים. חלקן בוחרות הן לערוך שינויים: ללמוד מקצוע, להשתלב במעגל העבודה, להתנדב. הגישה שלהן זכויותיהן במקום העבודה. על לעצמן להתעקש מרשות ולהרגיש ועצמאות נפרדות לפתח לומדות הן יותר. אופטימית לחיים פחות תלויות. רגשות של בושה ואשמה מפנים מקום ללקיחת אחריות ולתחושת שליטה על חייהן. הן מצליחות לזהות קשרים שיש בהם "נורות אדומות", סימני אזהרה, וחשות שהן יכולות להגן על עצמן. המשבר הופך
להיות גם מנוף לצמיחה.
אפילוגבשירה של יהודית רביץ "משנה לשנה" אני מוצאת תיאור מרגש של תהליך הגדילה, הכולל את השלת הקליפות הישנות, הטלטלה הרגשית שבעקבותיה ולבסוף - הקבלה העצמית המביאה עמה נחמה, רוגע ורצון
לאהוב ולחייך אל העולם.
משנה לשנה אני הולכת ונחשפתמעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנהמקפלת אותה בפינה ומסתכלת
מציצה בתהום שמעבר לדלת כבר לא כל כך נבהלת
מביטה ברקעים שמעלי, זו עדיין אותה התכלתמשנה לשנה אני הולכת ונרגעתכמו צדפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה אוספת אתה בפינה ומסתכלת
את קמט הצחוק בעיניי מקבלתהמראה מתרגלת
שערה של כסף או אולי זהבעל ראשי מסתלסלת
אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופהשאותי מטלטלת
פתוחה לרוחות, חשופה לפריחה שאותי מבלבלת לאט, לאט, לאט, לאט
מתערטלת
משנה לשנה אני נחשפת ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונהמקבלת אותי מתנה ומחייכת
מבקשת רק טוב, משתדלתלא לדרוך על יבלת
או - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב
אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופהשאותי מטלטלת
פתוחה לרוחות, חשופה לפריחה שאותי מבלבלת לאט, לאט,
לאט, לאט מתערטלת משנה לשנה אני הולכת ונחשפת, משנה לשנה הולכת ונרגעת.
לסיכוםשל עוצמתה על למדתי האלה הנשים עם שעברתי התהליך מן להיאחז. במה שאין כשנראה גם כולנו, את לחזק יכולתה ועל אמונה למדתי שעלינו להזכיר לעצמנו ולא לשכוח את כוח הבחירה החבוי בכל אחת מאיתנו. למדתי גם על חשיבותה של סביבה טיפולית המאמינה "ראה ט"ו(: )ל', דברים בספר ככתוב ממש הזה, הכוח בפוטנציאל נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת
בחיים."
ספרות1. ארבל, א. )1984(. זוחלים ודו חיים. בתוך אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך
5, עמ' 17. משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. 2. הרמן, ג. )1994(. טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד.
)2008(. התערבות קבוצתית עם נערים עצורים, באמצעות שימוש באמנויות. 3. חוראני, מ. מאמר שהוגש במסגרת הקורס "חוכמת המעשה", מחזור י'. מרכזת - ענת הראל, בהנחיית
ספי גולדברג, בית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים, רמת גן. 4. קסן, ל. )2000(. "העצמי המורחב", בסיפורי חיים של נשים מוכות וגברים אלימים. חברה
ורווחה, כ)2(, 157-129.5.Green,E.(2008).Individualsinconflict:aninternalfamilysystemsapproach.The
Family Journal 16(2). p.125-131.
6. Winnicot, D. (1971). Playing and reality. London: Tavistock.
על המדף
43
על המדף
הספר אומנם יצא לאור לפני תשע שנים, אבל אין שעה מאוחרת מכדי לקרוא אותו. סיפוריו מספקים היבט ייחודי לנושאי היום־יום של עבודתנו.
סיפורים שבעה של קובץ הוא ללילה טוב "מקום האחורית: בכריכה ככתוב יצרים ומערכות יחסים לבין הבוחנים את הקשר בין התרחשות אנושית, דרמה, המקום שמשמש להם מסגרת פיזית ומחשבתית. שישה מן הסיפורים קרויים על את משקפים בה עוסק שהוא והסוגיה שלו המבנה והסיפור, מוגדר, מקום שם אופי המקום כפי שנקבע בתודעה או בתרבות. הסיפור השביעי, סיומו המרהיב ולנפשות מקום, בשום מתרחש האחרים, בסיפורים כבר המסתמן הקובץ, של הפועלות בו ניתנה הזכות, או שמא הוטל עליהן העונש המחריד, לברוא את צלמן מחדש." בכל הסיפורים שזור כחוט השני הפרט, המתואר בצבעים עזים של רגשות
ויצרים ונטוע בתוך הקונטקסט החברתי.פרקי הספר הם פרקי חיים, סוערים ונוקבים, נוגעים עמוק ברגש ומאתגרים את
קצות החושים.בראייה עמוקה מפגישה אותנו הסופרת עם מצבים תלויי אדם ותלויי מקום, מצבים "שגרתיים" שנפתחים וחושפים את האדם במארג אישיותו עם החברה והמקום, על
הממשות והסמליות שבו. שבעה סיפורים, שבעה עולמות.
הסיפור הראשון, "אמריקה", "בולע" את הקורא לתוך עולמם של ילדי גירושין, ילדים נבגדים על ידי הוריהם, נטושים פיזית ורגשית, חווים ללא רחם לאורך כל חייהם את ואהבה. מקום אחר המאכזב והחיפוש הנטישה תחושת של המתמשכת המציאות מה מרגיש ילד כשהחיבור בין הוריו נפרם, כשאחד מהם מוותר עליו והשני ספק אם פנוי אליו? כשכאב הבגידה והנטישה אינו מרפה? הילד הכואב והפגוע בעיני עצמו כבוגר, הסובייקטיביות
הכואבת, העולם שאינו מפסיק להתמוטט וכולו שקרי.קבוצה של יחסה מככב "הקיבוץ" של ה"אידיאלי" בעולם והזר החריג השונה, כלפי המשפחה, ו"שוויונית", מגובשת שבתוכה. הקבוצה זקוקה לזר ולחריג כדי לפרוק את יצר הרע של דחייה ואכזריות. השונה נענש עד מוות. הלכידות והאחידות אינם מאפשרים אינטימיות וסובלנות ואף לא חמלה. אין חמלה במקום שבו כולם צריכים להיות "נכונים", והמבוגר הנכנע מפנה
את מקומו למבוגר הזועם, הזועק את כאבו של הילד. לאומי בהקשר אך אישית, - הפוסט־טראומה נושא עם מתמודד "הירושימה" וחברתי. ההדחקה השקטה והמחלחלת מול החצנה מוקצנת ואלימה בנוף יפה ורוגע.
הפרט ההלום על רקע השואה באירופה ופצצת האטום בהירושימה."תל אביב" מגלה את חיבוטי הזהות המינית מזווית ייחודית של "הצלע השלישית",
כשהעבר הרגשי עמוק ועז מכל רגש ונופי העיר פרושים לרגליו.ב"מינכן" נחשף הגיבור לרגשות הנקם והחמלה מול שנאת העבר ושנאת ההווה -
האדם השונא את הזר.משני העולם, קצות משני והמיסטיים הרגשיים העולמות פוגשים ב"ירושלים"
מישורי זמן, את המציאות הקרה והחדה כתער.ולבסוף, ב"מקום טוב ללילה" האפוקליפטי נמחק העולם ונותר האדם החי, הפועם, המקווה והמייחל. שום רגש אנושי אינו זר לו, לטוב ולרע, ומתוך כך הוא נזעק לברוא
מחדש את אלוהיו ואת העולם במחווה הכרחית ללקחי סדום.רב עוצמה הספר.
ממליצה.
"מקום טוב ללילה"
מאת סביון ליברכט, הוצאת כתר 2002
קראה וסקרה: אהובה אוברשטיין
אהובה אוברשטיין - MSW, עו"ס בכירה מומחית
בכל הסיפורים שזור כחוט השני הפרט, המתואר בצבעים עזים של רגשות ויצרים ונטוע בתוך הקונטקסט החברתי
44
את לעולם ישכח לא מחולון דמתי עופר המפגש הראשון שלו עם עובדים סוציאליים: נרצחה שבו היום ,1998 במרס ב־21 היה זה
אחותו, אילה, על ידי בעלה לשעבר. משחזר. הוא בוקר," לפנות קרה "הכול שהרוצח משטרה כוחות שם היו "כשבאתי כולל כולם, סוציאליים. עובדים וגם הזמין הבנות של אילה, היו בפנים, אבל לי אמרו שאני מפריע בזירה. אם היה ניגש אליי עובד סוציאלי ומסביר לי מה קרה, זה היה מאוד עוזר. על מה
שקרה למדתי מעיתונאי של גלי צה"ל."
עם צינמן לרה של הראשון המפגש גם עובדים סוציאליים התרחש בנסיבות טרגיות: גנית, בתה על השבעה בעת ,1996 בשנת שנרצחה בהיותה בת 22 על ידי בן זוגה לשעבר. "לפני כן," היא אומרת, "מעולם לא היה לי קשר באה השבעה בזמן סוציאליים. עובדים עם היא עבודתי. מקום מטעם סוציאלית עובדת באה לשאול אם אני צריכה משהו ולא הגדירה באיזה תחום. באותו זמן הייתי די בהלם. לא אז כי ממנה, עזרה צריכה אני למה הבנתי פירשתי 'סוציאלי' במובן 'כלכלי', ולכן המפגש נשאר חד פעמי. היום אני חושבת שהיה עליה לברר מה לחזור אליי אחרי תקופה מסוימת,
המצב ולהציע עזרה שאינה כלכלית."חוסר האונים של דמתי וצינמן אינו ייחודי. הרצליה, בעיריית עובדת חג'ג', אילנה אפילו הסוציאלית המערכת את היטב שהכירה העירונית, לא הצליחה לצלוח את רף הפגישה השנייה מול המערכת לאחר הירצחו של בנה, רז, בן 16 וחצי, מדקירת סכין בלבו באוקטובר
.2007עובדים הרבה הביתה אליי "באו השאירו "כולם נזכרת. היא סוציאליים," אמורה אני ומה והלכו. ביקור כרטיסי ולהתבכיין, להתקשר להתחיל לעשות? והיא שלי הסיפור את למזכירה ולספר
אתי אברמוב
אתי אברמוב היא עיתונאית
לקוחות מתבטאים
הכיסאות? נופלים בין
האם נדרשת הכשרה ספציפית של עובדים סוציאליים לשכול טראומטי
דוגמת מקרי רצח? בעיתון שכולו של עובדים סוציאליים ונכתב על ידיהם,
המאמר שלהלן, המביא את סיפורן של משפחות הנפגעים, הוא יוצא דופן במודע
ונועד לעורר מחשבה. נשמח לשמוע תגובות, מחשבות והארות
45
תעביר אותי, כי היא לא מטפלת בזה? כולנו אחרי מתנהלים. הדברים איך יודעים הרי טרגדיה כזו אתה לא יודע מאיפה להתחיל הרגשתי אחד יום מקצועית. לעזרה וזקוק אתקשר 'אני שאמרתי: כאובה כך כל לעובדת אותי העבירו ובאמת לעירייה'. לבוא, חשבתם 'לא ושאלתי: סוציאלית, ענתה היא לשלומי?' לשאול איתי, לדבר שאסור לה לפנות אליי 'משום צנעת הפרט'. ואני אומרת: איזו צנעת הפרט? הבית היה ועוד אנשים, לאלפי השבעה כל פתוח שבאמת ומי הגיעו, אנשים השבעה אחרי 'אני היה צריך לבוא לא בא. תרימי טלפון:
היא בסוף אותך. אזמין אני לבוא?' יכולה הגיעה, הסתכלה על הבית, מאוד התרשמה אני היא ראתה שאני מתפקדת, אבל וזהו. הייתי זקוקה לשיחות, ולא לעזרה כספית."
להתמודד לבדמשפחות ארגון יו"ר היום צינמן, לרה נרצחים ונרצחות, חוותה שנתיים קשות מאוד, שבהן התמודדה לבד עם ההשלכות של רצח בתה. בימים אלו מוכתר בהצלחה המאבק בן למשפחות סיוע מרכזי להקמת השנים עשר נפגעות עבירות המתה, הכוללות רצח והריגה.
בין השאר יכללו המרכזים עובדים סוציאליים, שיקירן במשפחות לטיפול במיוחד שיוכשרו
נרצח. עובד "שיהיה אומרת, היא רוצה," "הייתי והחובות הזכויות כל את שירכז סוציאלי לארגן איך לקבור, איך ביורוקרטיות. מבחינה לוויה, איך לארגן שבעה, נתיחה שאחרי המוות. אחרי רצח תמיד עושים נתיחה, אבל אף אחד אדם להעמיד שניתן למשפחה מסביר לא צריכה המערכת הפתולוגי. במכון מטעמה להבין שבמקום כל כך קשה, לא מספיק לבוא ועוד עוד לנסות צריך אחת. פעם למשפחה נרצח שבנו שלאדם לצפות לא יזום. באופן
הכיסאות? נופלים בין
46
"אין רגע כזה. הטיפול אינו מסתיים אחרי המשפט. יש כל מיני צמתים: במהלך המשפט, אחרי המשפט, בערעור, ובכלל
בחיים. עובד סוציאלי יכול לתת תמיכה נפשית בכל שלב ושלב"
האם, לניסיונך, מגיע הרגע שבו משפחה אינה זקוקה לעובד
סוציאלי לידה?
לקוחות מתבטאים
יהיו כוחות לפנות בעצמו." על האחראי הרווחה, משרד צינמן, לדברי כמה בנושא עוסק כבר הסיוע, מרכזי הקמת שנים והשיק את המרכזים באופן עקרוני, תוך שהוא לומד את הנושא ומגבש תכנית להכשרת התפקידים. ולשאר התמיכה לקבוצת מנחים התחיל המרכזים של המעשית ההקמה שלב
בימים אלה. יבואו לא ששוטרים לכך לדאוג "צריכים לבשר על טרגדיה לבדם, אלא בליווי עובדים העובדים במיוחד. לכך שהוכשרו סוציאליים ויודיעו והכוונה מידע למסור יוכלו הללו שהיא חדשה משפחה שיש הסיוע במרכז פנינו למשל, ב־2004 המתה. עבירת נפגעת אל עיריית חיפה, כי באותה תקופה היו מקרי רצח רבים בצפון ורצינו לקיים קבוצת תמיכה. נפגשנו עם מחלקת הרווחה ועם ראש העירייה אין אבל משפחות. לאתר לנו עזרו וביקשנו: להם רישומים כאלו. הם בכלל לא יודעים מי לא ומכאן, בעיר, אצלם המתה עבירת נפגע
יכולים לעזור לו."
תופעות אוניברסליותניצחון נוסף רשם הארגון ב־2008, עם קבלת על ימולא נפגע תסקיר לפיו לחוק, התיקון לגבי רק ולא הנרצח מבני משפחת אחד כל קטינים. "ב־97' העבירו את החוק הזה רק לגבי נגה, מרכז כך אחר מינית. תקיפה נפגעות את יזם גלאון, זהבה הכנסת חברת בעזרת החוק לכלל נפגעי עבירות אלימות קשה. היום, תסקיר עורכים אז הוראה, נותן השופט אם נזק איזה לשופטים להראות שמטרתו נפגע,
גורם רצח במשפחה. זה משפיע על העונש."האם, לניסיונך, מגיע הרגע שבו משפחה
אינה זקוקה לעובד סוציאלי לידה?אחרי מסתיים אינו הטיפול כזה. רגע "אין המשפט. יש כל מיני צמתים: במהלך המשפט, עובד בחיים. ובכלל בערעור המשפט, אחרי בכל שלב נפשית לתת תמיכה יכול סוציאלי
ושלב."
משנת ניסיונה על נשענת כאמור צינמן, אני איך שאל לא סוציאלי גורם "אף .1996למשהו. זקוקה אני אולי בעבודה, מתפקדת חופש. ימי גנית לקחתי לקראת האזכרה של כשחזרתי, שאלו אותי: 'נו, ספרי איך בילית'. לא של האזכרה לציון אבל מודעת לשים חשבו
גנית, כמו לנפגעי פעולות איבה."נחשף מספרת, היא הימים, שחלפו ככל מהחברה. היחס עבורה: ביותר הגדול הקושי אלא אובדן, סתם איננו רצח ידי על "מוות לו אסוציאציות שליליות. שמעתי מוות שיש משפטים כמו: 'למה היא יצאה איתו?' או: 'למה היא יצאה מהבית באחת עשרה בלילה, הבת הטובה שלי לא יוצאת בשעות כאלו'. הנטייה של אנשים היא לנסות למצוא סיבה להאשים את הקורבן ולא את הרוצח. בהתחלה חשבתי שכולם כולם, בפני לבי את לשפוך שאוכל ואת היחס את כשראיתי בהדרגה, בי. יתמכו לתת לא מאמץ לעשות התחלתי התגובות, לאנשים הרגשה שאני אדם שונה מזה שהכירו
לפני הרצח. "אולי בשלב הזה איש מקצוע - עובד סוציאלי שהאבל לי להסביר יכול היה - פסיכולוג או לדבר שמותר לגיטימי, טבעי, דבר הוא שלי
קורה שזה לחשוב צריך ולא שקרה מה על רק לי. כי עד שנפגשתי עם משפחות נרצחים, עם ביחסים בסדר לא איתי חשבתי שמשהו הסביבה. רק כשעוד אנשים דיברו איתי על זה, באותו לכן, אוניברסלית. תופעה שזו הבנתי עובדת של שליווי חושבת אני מוקדם, שלב
סוציאלית יכול לסייע."
לקדם מכלול של זכויותארגון משפחות הנרצחים והנרצחות הוקם ב־1998 על ידי אורה ברז, שבתה תמר נרצחה גן. ברמת ביתילי חנות גג על באכזריות צינמן, שהצטרפה לארגון עם הקמתו, הבינה באינטואיציה שהרבה משפחות הן כוח שאי שינוי למען ופעלה ממנו להתעלם אפשר נרצחים של ממשפחות שימנע חקיקתי, עברה. שהיא הייסורים מסע את עתידיים אם זכויות, של שלם מכלול לקדם "רצינו בהליך המשפטי ואם בסיוע נפשי וסוציאלי הרווחה לשר הגשנו ב־99' המדינה. מטעם דאז, אלי ישי, הצעת חוק ראשונית שכללה סיוע מרכזי הקמת המשפטי, בהליך סיוע ותשלום פיצוים על ידי המדינה. השר אמר: 'תעבירו בהתחלה רק את ההליך המשפטי', 'בסדר, נתחיל בזה'. אבל אז ואנחנו אמרנו: לא אחד ואף השנייה, האינתיפדה פרצה
רצה לשמוע על שאר הסעיפים."משפחות ארגון אנשי החליטו להם, בצר מטעם תמיכה קבוצות להפעיל הנרצחים עצמם. האדם הראשון שסייע להם הייתה רותי בלקין מ"עצה - המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית". בלקין, עובדת סוציאלית במשך כ־30
שנה, סוציולוגית ומנחת קבוצות, זוכרת אותם "הם אומרת, היא אותם," "כשפגשתי היטב. היו אבודים. כשמישהו מת, יש את האבל ואת הבעיה כאן כלכליות. בעיות ולפעמים הכעס היא מורכבת הרבה יותר, כי יש את המשטרה, אם המשפחתי. הסטטוס ואת הרוצח, את שאלות עולות הבת, של הבעל הוא הרוצח
מורכבות לגבי הנכדים והמשמורת. ברמה לתמוך יכול הסוציאלי "העובד העובדים גם זמן באותו אבל הפרטנית, כי להתמודד, איך ידעו לא הסוציאליים מיידי יעד קהל היו לא נרצחים משפחות שלהם. העזרה הקהילתית הייתה משהו שולי הסוציאליים. העובדים של הכלים בארגז להתארגן להם לעזור היה שלנו התפקיד ולהפוך לכוח. אם זה בניסוח מסמכים, יציאה המשרד עם יחד כנסים ארגון לתקשורת, את להעלות כדי הכול הממונה. הממשלתי הדברים על סדר היום הציבורי. הכאב לגיטימי, למשהו זה את להפוך היא החוכמה אבל
שמביא שינוי."
נפלאות המערכת האפשרויות הבעיות בכל שנתקל מי המערכת למרות עליהן, להתעלות והצליח דמתי. עופר הוא בגללה, ולא הסוציאלית כאשר אחותו אילה נרצחה בשנת 1998, היא השאירה אחריה שתי בנות, בנות 7 ו־9, מבעלה חודשים שלושה בן ותינוק רוצחה, הראשון, אז דמתי, הרצח. בעת עמה שחי זוגה מבן קרא מזדמנות, בעבודות שעבד 31 בן רווק מתה שאימן הבין הילדות, לגבי המפה את
חייב הוא אחרת: ברירה ואין בכלא ואביהן לגדל אותן בעצמו.
בהתחלה," נחמדים היו הרווחה "ברשויות לעזור יכולים היו הם "אבל משחזר, הוא ביורוקרטיה של ברמה טפסים, למשל, יותר. לביטוח ללכת שאצטרך במקום פשוטה. נכונים, הלא המשרדים בין ואתברבר לאומי כל בנוסף, אותם. לי לרכז אפשר היה כלומר העבודה, בשעות נעשים המפגשים בבוקר. עבורי זה אומר לקחת יום חופש, ולא כל מעסיק מסכים לזה. בסוף נאלצתי לעזוב
את העבודה." ההתחלה רק הייתה שהביורוקרטיה אלא בהשתלשלות הקפקאית בה נתקל. "יום אחד," שלי אימא את לקחת "רציתי משחזר, הוא לטיפול, כי היא הייתה בטראומה מהרצח של עובדת הייתה הרווחה במחלקת שלה. הבת באה ואז עברית. ידעה שלא סוציאלית מישהי אחרת, והדבר היחיד שעניין אותה זה 'מה יהיה כשהבנות יצטרכו לבקר את האבא'. בגלל שלי אימא את הבאתי בכלל ואני שבכלא? האבא על מדבר מי שלה. הבעיות לי שיתנו רציתי במקביל, שוב. הלכנו לא את קיבלתי אבל אבא, להיות איך כלים פסיכולוג אצל כך, אחר שנים שלוש רק זה הגיע אומנה למשפחת כשהפכנו רק פרטי. לבנות פסיכולוג. למזלי, אותו אדם היה חכם איתי בפגישות בבנות הטיפול את להתנות
אחת לכמה מפגשים."דמתי עבור היא אומנה למשפחה הפיכתו הסוציאלית. המערכת ל"נפלאות" ביטוי שיום עד הבנות, על לאפוטרופוס "נחשבתי לי והציעה סוציאלית עובדת הגיעה אחד
לא זה למה שאלתי אומנה. משפחת להיות הוצע לי מההתחלה, והיא ענתה: 'את זה אנחנו היה זה אוהבות'. למשפחות שאנחנו מציעים מזעזע בעיניי. בגלל שאני נחמד והייתה כימיה, אז קיבלתי? ואם מישהו פחות סימפתי, אז לא
מגיע לו?" אלא שגם אז לא פסקו החיכוכים. "באומנה באים אליך עובדים סוציאליים של 'אור שלום'. רובם היו בסדר, ניסו להתחבר עם הבנות, אבל התחלפו בתדירות גבוהה וזה היה קשה. אתה הביתה, חיצוני אדם מכניס הלב, את פותח למערכת היחסים, שיבין איך הבית בנוי, מכניס הייתה גם אם עוזב. הוא ואז לקרביים, אותו מישהי לא נחמדה, לא יכולנו לדווח על כך, כי
היינו תלויים בה."
נושא קשה מדיבעיית התחלופה של העובדים הסוציאליים של פרטית שלילית חוויה אינה המטפלים היוותה היא המתה. עבירות נפגעי משפחות ידי על שהוקמה התמיכה בקבוצת גם בעיה
הארגון. להיפגש שסירבו סוציאליים עובדים "היו מדי," להם קשה היה שהנושא משום עמנו, גבוה תשלום רצו "לפעמים צינמן. אומרת שניסו, היו בו. לעמוד יכולנו שלא מדי, בטענה ועזבו, קצרה תקופה מעמד החזיקו הטיפול מודל עם באו כולם להם. שקשה שאפשר וחשבו מצה"ל, שכולות במשפחות להתמקד בטיפול בנו רק בשכול עצמו. אבל אחרים, אלמנטים פגישה לכל הבאנו אנחנו שקיבל רוצח צבאי'. ב'שכול קיימים שאינם
47
48
באותו שבדיוק מישהו לחופשה, היתר הנושאים כל בעניינו. הדין גזר ניתן שבוע חייבים להיות מעל לפני השטח היו האלו בפגישות, והיה קשה לנתב בין כל כך הרבה הורים, רק היינו בהתחלה בנוסף, מקרים. וילדי אחים אלמנות, הצטרפו אז אבל נרצחים. לפעמים זה יוצר קושי בקבוצה, כי
ההתמודדות שונה."מטעם ניסיון היה כי מספרת צינמן מנחים שני לנו "הצמידו לעזור. המדינה אבל טרור, לנפגעי בעיקר שעוזרת מנט"ל, הם לא התאימו לנו. אנחנו זקוקים למנהיג אחד, עם כריזמה, שיהיה אוטוריטה, שיהיה לנו איתו קשר אישי. לא לזוג מטפלים שאחד מהם מדבר והשני רושם. כשאמרנו: 'זה לא מתאים לנו', התשובה הייתה: 'אתם צריכים להשתנות'. ואנחנו לא יכולים להשתנות. זה מה שאנחנו, עם הדברים הקשים שלנו, ומי עצמו. את להתאים צריך בנו לטפל שבא
אחרי שנה נותק הקשר."
ללבם להגיע שהצליחה המנחות אחת של אנשי הקבוצה הייתה חני אורון, עובדת סוציאלית מזה 40 שנה, מנהלת סניף עמך בגוש דן, מנחה קבוצות טיפוליות ומטפלת. כל סוציאלית, עבודה למדתי "כשאני הרציחות האלו לא היו, ומכאן שלא לימדו סיפורים," כאלו איך להתמודד עם אותנו אצל הקושי מהות את מסבירה היא המטפלים. "מדובר באירוע טראומטי שיש בו המון אשמה. כל הפוסט טראומה: כעס, אשמה, כאב בלתי נסבל. כמו כן, מה יש עוד בחיים. זה שהלך הותיר חלל עצום, אבל על ולא במקום, צריך לייצר חיים למי זה, יד את לעשות להם לאפשר צריך שנשאר. מנתב זה כי בית המשפט, עם המלחמות פרודוקטיביים למקומות הכעסים את בעבודה מדובר כוח. המון להם ונותן שיקומית. לכן, עובדים סוציאליים צריכים
אלא יודעים, לא שהם משום לא הדרכה, כי הם אינם מחוברים מספיק טוב למה זה
יכול לעשות להם, כעובדים סוציאליים."הסיפורים עם התמודדת את איך
הקשים?"לי היה צורך לספר לקולגות, לאוורר, לא להישאר עם החומרים הרעילים האלו לבד. דרך הקבוצה למדתי על תופעה, שלא הייתי מטפלת אני הגבוהה. לשכיחותה מודעת נרצחו משפחתם שבני שואה, בניצולי הקבוצה המוני. משהו חברתית, בטראומה בין נופלת הנרצחים משפחות של הזו הכיסאות, כי התופעה נורא מפחידה. הרעיון שאת בבית שלך ומגיע נער ותוקע בך סכין בנוכחות הילדים, זה אומר שזה יכול לקרות להתגונן. יכולת ללא מקום, בכל אחד, לכל
בארץ, זה עדיין חדש."
הכשרה ספציפית לשכול טראומטי
מגעו את חשה מהרצליה חג'ג' אילנה רק שבנה לא בשרה. על הסכין הכואב של רז נרצח, אלא שהרוצח, נער בן גילו, הוכרז בלתי שפוי. כרגע היא ובעלה מנהלים מאבק מהמערכת אכזבתה על לדין. להעמדתו מספרת היא אותה שליוותה הסוציאלית שיקום, בשיחות, לעזור "אפשר בכאב: לסדר מקומות עבודה לאחים של רז בשביל להוציא אותם מהמקום העצוב שלהם. לחבק שמישהו רציתי רק אני ההורים. אותנו, ידפוק בדלת, ישאל מה שלומי. זה היה המון יודעת אם לכך. אני לא זכיתי ולא בשבילי, האם לזה, מודעים הסוציאליים העובדים להבין את לי היחידים שעזרו זה תפקידם. המצב המשפטי הם אנשי מרכז נגה, אבל הם
לא נותנים שירותים סוציאליים אחרים."נקלעה הרצח אחרי כי מספרת חג'ג' המשפחה לקושי כלכלי זמני, "משום שרצינו
"יש עובדים
סוציאליים
שמקשיבים,
ואני מרגישה
שאין להם את
המילים לנחם
אותנו"
לקוחות מתבטאים
לקנות חלקות קבר ליד רז, והמחיר בהרצליה יקר מאוד. ניגשתי לעירייה, שזה מקום עבודתי, ושאלתי אם אפשר לא לשלם ארנונה רק למשך עיריות אחוז. 50 הנחה לי סידרו בסוף שנה. יכולות לעזור אם הן רוצות. לא לכל החיים, רק לשנה הראשונה, אבל לא כולם יודעים לבקש. עובד סוציאלי שמכיר את החוקים יכול מאוד
לעזור בזה. ואני שמקשיבים, סוציאליים עובדים "יש מרגישה שאין להם את המילים לנחם אותנו. זה 'כן, לנו: ומצפה מהם להגיד רוצה הייתי זה 'לא, או: מרגישים', שאתם איך בסדר אחרת'. קצת לחשוב לכם וכדאי בסדר, לא טוב', במקום את 'גברת, לי: שיגידו אפילו או: 'לא טוב, צאי מזה, תתקדמי'. המקצועיות המילים את שמוצאים בזה מתבטאת
המתאימות לכל אדם". מי שעובדת כרגע עם אנשי הארגון ומנחה אתי )מיל.( רס"ן היא התמיכה קבוצות את במערך הדרכה מדור ראש בעברה אבלין, לבנון מלחמת בזמן כולל בצה"ל, הנפגעים השנייה. בהיותה בתפקיד זה הקימה את בית הספר הצבאי להתמודדות עם שכול ואובדן. עם שחרורה, לפני כשנתיים, העבירה אבלין בבית הספר לעובדים סוציאליים קורס בשם הפעם שכולות", למשפחות הודעה "תהליך הארגון אנשי אליה הגיעו כך לאזרחים. הוותיקים, קבוצת את להנחות החלה והיא קבוצת תיפתח בקרוב איש. 12 המונה תמיכה נוספת, למשפחות נרצחים מהשנים
האחרונות.עובדים להיות צריכים שלי "בפנטזיה לשכול ספציפית הכשרה עם סוציאליים יכולים הם "כיום אבלין. אומרת טראומטי," בלשכות סוציאליים לעובדים לפנות אבל כלכלית, להם שקשה להגיד הרווחה, האובדן. לבעיית מענה להם שייתן מי אין אלא לתת, רוצה לא שמישהו משום לא אינם עדיין הסוציאליים שהעובדים משום
ערוכים להתמודד עם בעיות כאלו. אין להם את הידע הספציפי מה לעשות עם משפחות
נרצחים. נפגעים. קצינת יש "בצבא, מרגע האסון, למשפחות של נרצחים אין דבר כזה. מגיעים עובדים סוציאליים, ואז המשפחות אומרות: או, הנה בא מטפל. הם לא מבינים שזה רק נפגע' 'תסקיר לכתוב כדי פגישות, לשתי וללכת, ואז הם שוב מרגישים נטושים ונוצר זעם כלפי המערכת. מה שצריך להיות הוא
את יודיע שוטר, עם סוציאלי עובד שיגיע סוציאליים עובדים יהיו ובסיומה ההודעה, מתחילת מקצועי, וקשר ליווי של בקשר התהליך ועד בכלל. אם אתה מייצר מישהו מפנה לקבוצה, אותם ומכניס שמלווה להם מתרגם זה כדי ותוך פרטני, לטיפול חרדות מפחית אתה המשפטי, הערוץ את יכולה להתפנות לתהליך האבל. והמשפחה שלא כזה לא אבל החיים, כל יהיה הכאב
יאפשר להם לתפקד או לחזור לשגרה."
49
מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית הרצליה:
"מדיניות העירייה היא להעמיד באופן מיידי אנשי מקצוע לרשות משפחות במצוקה"
לנאמר בתגובה מסר הרצליה בעיריית חברתיים לשירותים המחלקה מנהל בכתבה:
כללי, בנושאים פרטניים בשל צנעת הפרט. באופן הרווחה אינה מגיבה "מחלקת בכלל במצוקה משפחות - לרשות מיידי באופן להעמיד היא העירייה מדיניות ובמקרים טרגיים כמו זה שעברה המשפחה בפרט - אנשי מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית, הפסיכולוגיה, הייעוץ והחינוך, לצורך ליווי המשפחה מרגע קבלת מידע
על האירוע והלאה, על פי צורכי המשפחה ורצונה. בנוסף לכך, כאשר מדובר בעובדת עירייה, גם עובדת הרווחה העירונית מתגייסת הלוויה בסדרי חלקם את תורמים לוגיסטיקה גורמי גם לאלה, ובנוסף לעזרה,
והשבעה. בסיום הלווי הראשוני מוצעת למשפחה עזרה טיפולית ו/או חומרית על פי הצורך,
ולרוב ללא מבחן אמצעים - כל עוד המשפחה רוצה בכך." בברכה,
אהרון סלצברג, עו"סמנהל המחלקה לשירותים חברתיים, הרצליה
תגובות נוספות לראיון יתקבלו בברכה ויפורסמו.
" ס " ו ע ד י מ " ת ע ה ב ת כ ל ר מ א מ ת ש ג ה ל ת ו י ח נ ה
א. כלליאורך: עד 8 עמודים ברווח בודד או עד 16 עמודים ברווח כפול )כולל רשימת מקורות(;
; גופן: David בגודל 12
רווח בין השורות: כפול;
רווח שוליים: 3 ס"מ מצד ימין ומצד שמאל;
כותרות: את הכותרות יש להדגיש ב"בולד" ובקו תחתי. אם יש הבדל בין גודלי כותרות הביניים בשל חלוקה כזו או אחרת של הטקסט, אנא
רשמו זאת באופן ברור. למשל: כותרת המאמר בגודל 20, כותרת המשנה בגודל 18, כותרות הביניים )חלוקה פנימית בתוך הטקסט( בגודל
16, ואם יש חלוקה לקטעים נוספים בין כותרות הביניים הראשיות - כדאי להקטין את כותרות הביניים הללו לגודל 14 או אפילו לגודל 12,
כגודל הטקסט, אבל עם הדגשה ב"בולד" או בקו תחתי. חשוב שהחלוקה תהיה ברורה!
ב. מדוריםמאמרים שמוצגים לפרסום במידעו"ס יופיעו באחד מהמדורים הבאים:
ורלוונטי למקצוע ומנומקת בנושא אקטואלי )רווח כפול( ומבטא עמדה ברורה עמדה: מאמר המשתרע על עמוד אחד או שני עמודים 1 .
העבודה הסוציאלית ולשירותי הרווחה;
אשנב: מאמר המתאר התערבות או מיזם המבוצעים בשדה; 2 .
מן השדה: מאמר העוסק בהתערבות טיפולית בשדה אך כולל גם השמה של ההתערבות המתוארת במסגרת תיאורטית כוללנית יותר. על 3 .
מאמרי "מן השדה" לכלול סקירת ספרות מקיפה ומעודכנת, תיאור ברור של התכנית, הערכת ההתערבות, המלצות ומסקנות;
"משדה המחקר": מאמר המדווח על ממצאי מחקרים. 4 .
בעת הגשת מאמר למערכת הנכן/ם מתבקשות/ים לציין באיזה מדור אתן/ם מעוניינות/ים לפרסם אותו.
ג. כללי רישום הביבליוגרפיהאת פרטי הסקירה הספרותית יש לסדר על־פי כללי ה־APA )כללים אלה מתייחסים למדעי החברה(.
ד. הליך קבלת המאמרים:המאמרים נקראים על ידי שניים או יותר מחברי המערכת או קוראים חיצוניים. רק מאמרים שעמדו בדרישות המעריכים מופיעים בביטאון.
לתשומת לבכםרק מאמרים שיופיעו במסגרת המדורים "מן השדה" או "משדה המחקר" ניתן להציג לוועדות מומחיות לצורך הכרה בתואר עובד סוציאלי מומחה
על פי מסלול "מתוקף בכורות", בכל אחד מהתחומים שהוכרו כתחום מומחיות.
קול קורא למאמרים ורשימות בנושא: העבודה הסוציאלית ושינויים במדיניות החברתית
בברכה
פרופ' יוסי קטן
מערכת מידעו"ס החליטה
על הוצאת חוברת מיוחדת
המוקדשת לתפקיד העבודה
הסוציאלית בעיצוב ובשינוי
של המדיניות החברתית
ושל השירותים החברתיים
בישראל.
המערכת פונה לחברותינו ולחברינו למקצוע, לשלוח למידעו"ס מאמרים ורשימות העוסקים
בנושאים כמו: תיאור מעורבות בעיצוב של מדינות חברתית ושל שירותים חברתיים במישור
שונים בנושאים עמדות הבעת מדיניות, לשינוי שונות שיטות הצגת והמקומי, הארצי
הסוציאליים העובדים איגוד של מעורבות לגבי והצעות הציבורי היום סדר על המצויים
בעיצוב של המדיניות החברתית ושל פני השירותים החברתיים בישראל.
תאריך אחרון לקבלת המאמרים והרשימות: סוף דצמבר 2011.
בנק ישראל חושף שוב:
Recommended
