1
כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשוויתגליון מספר 11 ינואר 2015מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.
3
שיריםבין דפיך שני כסיף 4
בין הדפים סיגל מגן 5מחול מטרף בעז שלמון 6
עלית הגג של חיי עצמון יניב 7ספר יהודית מליק-שירן 8
הפכתי והפכתי עידית ברק 9ספר אירית הירשמן 9
רק אשה שולמית ספיר-נבו 10אתה לי ספר חניתה רוזן 11
ספר טובה אסנת זלוטוגורסקי 11ספר אלקטרוני בא לעולם 12
רחל טוקר-שיינס
סיפורים"ספר כמעט מסודר" חניתה רוזן 13
להיות גיבור של ספר 14יהודית מליק-שירן
נא להכירחירות הבחירה וחירות הכתיבה 15
יוסף כהן אלרן 16 הקול הנשי הפורץ גבולות בחברה
המוסלמית יהודית מליק-שירן 19 נפשה החלוקה יוסף כהן אלרן
המרחב הרגשי של המית הרחם 21יהודית מליק-שירן
מסעות מוארים 23יהודית מליק-שירן
24 על מלחמה, נשמה ואשמה חיה בנצל
גבעת הגמדים של יהודית 26הרצל חקק
על "מאות פרחים סגולים" 28חניתה רוזן
30 אנשים מוארים בתחנות הזמן יהודית מליק-שירן
32 לקחת החלטה בחיים ולדבוק בה אירית סלע
34 זהות עלומה בכלא החיים יהודית מליק-שירן
ריקוד הקולות יהודית מליק-שירן 3739 באה מאהבה יהודית מליק-שירן
"משני צדי הקריפטו"*- סיפורו 42של אורי גורן מנחלת-יהודה
רויטמן פסח 45 שירת מחאה בשירה אורבנית
יהודית מליק-שירן 46 על אהבה וגעגוע חיה בנצל
48 ריטואל מהגיהינום יהודית מליק-שירן
50 המית הקולות של האהבה יהודית מליק-שירן
52 למד מן המים סיגל מגן53 הקשר בין צליל לתמונה
באמנות יהודית מליק-שירן 55 הכוח שבא מבפנים יהודית מליק-שירן
57 אל סוף הגעגוע של יוסף כהן אלרן יהודית מליק-שירן
המרכז לכתיבה יוצרתתחרות הכתיבה הארצית
בחטיבות הביניים ז-ט
61 דיאלוג עם הזמן אור ברוך צ'יפליק
62 עלה נידף ברוח אביב פירסט62 חיות הבר דניאל רוטנר טישלר
63 הכול השתנה קורל אוחנה63 עולם משלה עדי טל
על המדף65 בין ציור לסיפור יהודית מליק-שירן
66 חוויה אישית ב"גבעת הגמדים." חניתה רוזן
67 על הטיפול בביישנותיהודית מליק-שירן
שגריר תרבותי68 אגדת הסתיו / רינת מצליח
הילה בסר, בת 10 69 מולי רוצה לשיר / שושנה ויג
ים אויסלנדר, בן 10 70 על "סבא ספר" ועל "ילדי האור"
אמיר בר שלום, בן 15
כרטיס ביקור71 מל רוזנברג
מראיינת סיגל מגן מודעות ואמנות עם 72
רחל טוקר-שיינס יהודית מליק-שירן
74 להקת "הפרעות קשב" אסנת בן-פורת
75 מיזם "בואו נצבע את העולם" סיגל מגן, סופרת, משוררת וציירת. יזמית
אמנות חברתית.
כתבות76 נפ"ש קמה לתחיה אורה עשהאל "לפתוח ספר" – זה לא רק מה 78
שאתם חושבים ד"ר נורית צדרבוים 83 מדברים אהבה עם רועי שוחט
84 פה לאחרים - שחר כהן
תערוכות 86 דליה בחר-נגוהות
ד"ר דליה הקר-אוריון 88 גיאורגיה מורשת וקדמה
ד"ר דליה הקר-אוריון 91 הנרי בצלאל צפיר, שבעה פסלים בחזית מגדלי עזריאלי בתל-אביב
ד"ר דליה הקר-אוריון שילוב מוסיקה בתערוכת צילום 94
בבית האמנים בתל אביב ד"ר דליה הקר-אוריון
ביבר החיות של ד"ר פולינה קמלמן 95ד"ר דליה הקר-אוריון
נוף חיי, ענת עין גדי 96ניר שלו, פלאי עמק השידים 97
Piece of Art טד בר 98אירית לב - חיים בתנועה מתמדת 99
ד"ר דליה הקר-אוריון 101 דפנה כהן-מינץ "צליל וצבע"
תערוכת ציורים בטכניקה מעורבתד"ר דליה הקר-אוריון
חוויה קסומה106"מחרוזת מן הים"
104 אירועי "על הדרך" בבית היוצר של אקו"ם
107 תכנית הרדיו "על הדרך"
תוכןהעניינים
על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשווית מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.
מערכת: יהודית מליק-שירןLogo in עיצוב ועריכה גרפית: סמדר מוניס
עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירןניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור
תמונת שער: יהודית מליק-שירן, תפילה [email protected] www.bat-or.com :כתובת המערכת
גליון מספר 11 ינואר 2015
דבר העורכת
סופרת חברתי של ספרה את בעיני ראיתי העשירי בגיליון
הילדים ריקה ברקוביץ, "סבא ספר" והחלטתי שזה יהיה נושאו
של גיליון זה. ספר איננו רק ספר מודפס שמריחים את לידתו
ומסניפים את ההתרגשות שצובעת את הפנים באור של זריחה.
ספר הוא גם חבר אמתי כשאין בנמצא חבר בשר ודם. החברות עם הספר תמיד לקחה
אותי לבקר בעולמות רחוקים בהם המציאות אולי, בת בית, אך הדמיון הוא חבר נצחי.
במהלך איסוף החומרים לגיליון הזה, נחטפו שלושת הנערים: אייל יפרח )19( מאלעד,
נפתלי פרנקל )16( מנוף איילון גיל-עד שער )16( מטלמון. יהי זכרם ברוך !
פירי גילוי לא פסק, הדרום יישובי על הקסמים מעזה וירי גברה הציבורית הסערה
המנהרות אל תוך היישובים בדרום הארץ הכניס אותנו אל "מבצע צוק איתן". העבודה
באיסוף עצמי את להעסיק יכולתי ולא המלחמה בשל הופסקה, הזה הגיליון על
החומרים. חרדותיי ודאגותיי ללוחמים שלחמו במבצע הזה תורגמו לתפילות ולשירים.
במהלך המבצע יצא לאור ספר שהביע את רחשי הלב של האימהות, הרעיות, האחיות
והחברות. "המית הרחם" בעריכתן של מזי-מלמד כהן ושושנה ויג, בהוצאת "פיוטית".
אנחנו שבעה חודשים אחרי המבצע של "צוק איתן" והגעגוע גובר לחיילים שלא חזרו
משם. יהא גיליון זה יד ושם לחיילים שחרפו נפשם בהגנה על המולדת, על הבית שלנו,
על החיים שלנו בארץ שהובטחה לנו כצאצאיו של אברהם אבינו. ומי ייתן וינבטו בלב
שני העמים זרעים של שלום ויצמיחו בתוכם פרחי סובלנות ואהבה לדו קיום מתמשך.
באהבה רבה
45
בין דפיך שני כסיף
וכשאדע מה בין דפיך
עמודי התוך יחוירו
יעמדו ריקם.
אעלעל בין השורות
אתגלגל בין מרוחים
אתהפך במאזן
בין אותיות מתנדנדות
אדלג בין פסקאות.
אצית ואקשיב
פעימות שנכתבו
מיתרים שנפרטו
כשנבחרו התוים
כשהכתרו המלים.
וכשאדע שאלה עקבותיך
אפסע ואדרך
אתקדם ואגמא
אספר את השמים
אמדד את הימים.
בין הדפיםסיגל מגן
בין הדפים תנו עוד מבט.
כן, זו אני, חשופה מעט.
וגם את ואתם ואתה -
מציצים בין סדקי עלטה.
בין הדפים תנו עוד מבט.
תנו למלים לחלחל אט אט.
הן יצאו מתוך הנשמה,
הן רוצות להביא נחמה.
אדלק אחריך
במדרגות בהן טפסת
משכת צעדיך
לקו הגמר
נקדה סוגרת.
וכשאדע מה בין דפיך
אתעטף בשרעפי
לא אוכל להרפות מן התם
אסרב להושיט יד לסימת
לא אוכל לגעת בסופים.
שורשים. צילום: רחל טוקר-שיינס
פה פעור. צילום: אירית סלע
67
מחול מטרףבעז שלמון
הקירות סוגרים והשקט צועק
ורק השעון על הקיר עוד דופק
מסמן בנשיקת מחוג למחוג
שעם הזמן הכל מתחבר
אין טעם לדאג.
אני יושבת בחדר
בכל זאת מדאגת
הופכת בספר דף אחרי דף
והמחשבות יוצאות במחול מטרף.
הראש מתחיל להסתחרר
הפחד הולך ומתגבר.
אני מטלטלת ממקום למקום
ושוכחת לרגע שזה רק הדמיון.
הקירות סוגרים והשקט צועק
ורק בגופי הלב הדופק
מסמן פעימה אחר פעימה
שאני עדין חיה
לוקחת נשימה.
עלית הגג של חייעצמון יניב
בעלית הגג של חיי
ספרי קדש בלים משנים
ונוצות לבנות ארכות
מכנפים של מלאכים
וקורי עכביש דקים
משתברת בהם קרן חמה
וכסא שבלה מושבו
ודפים צרובי נר נשמה.
לעלית הגג של חיי
מובילות מדרגות עץ ישן
חלקן יציבות בטוחות
וכמה הדורשות תקונן
וככל שנוקפות השנים
אינני עולה בסלם
מדי יום ביומו
לא אינני עולה
רק פעם באיזה זמן
אטפס מדרגה מדרגה
ואבוא להציץ לשם.
אני יושבת בחדר
נושמת בכבדות
הופכת בספר דף אחרי דף
והמחשבות יוצאות במחול מטרף.
הראש מתחיל להסתחרר
הפחד הולך ומתגבר.
אני מטלטלת ממקום למקום
ושוכחת לרגע שזה רק הדמיון.
והנה בבקור אחרון
פרחו אותיות הספרים
וקרני החמה זהרו
נצנצו הקורים הדקים
ונוצות מלאכים לבנות
השיקו כנף אל כנף
וכסא שבלה מושבו
התרומם כאלו הוא עף
ודפים לבנים חלקים
שצרב בהם נר נשמה
הם מלאו אותיות אותיות
של אימה ושמחה ומכאוב
ומפי נעתקה הנשימה
כי נטה כבר היום לערב
לא יכלתי ללכת משם
לא יכלתי אותן לעזב.
אור. ציור: יהודית מליק-שירן
89
הפכתי והפכתי
עידית ברק
הפכתי והפכתי בך
כבספר הספרים
נסיתי ללמד חקותיך
ולתת בם פרושים
עד שהבנתי
דבריך
אינם דברי אלקים חיים.
ספראירית הירשמן
היא אמרה לי, תכתבי
היא אמרה לי, צירי
היא אמרה, ואמרה
ואני רציתי
היא אמרה לי, תכתבי
על ספר
ובראשי, מיד כתבתי
מלים עם חרוזים
ואני, רציתי לכתב שירה
רציתי לכתב, מתנה
על הספר, אותו אני חולמת
ספר, עם הדפים המיחדים
דפים, מנירות ממחזרים
עליהם יהיו רשומים -
רשומים. רשומי מלים
ספר, עם תמונות ושירים
היא אמרה לי, תכתבי
היא אמרה, תכתבי על ספר
ואני, מיד ראיתי, את
הספר שלי.
ספריהודית מליק-שירן
כשתכתבי אותי לאור ירח
יהדהד בי ברק אורו
כמו רצף.
אז תבוא הדממה
תעטף אותך בגלימה זוהרת
ואותיות נפשך יחברו למלים ברות
ויכתבו את נפשך בתוכי.
אז נגלה את הצעדים הראשונים
לטנגו משתף.
נגון חייך ינגן את נגון חיי
בשפה צלילית שיודעת לתת ענג לנשמה
אולד מתוכך באהבה
אביא לעולם פסת נחמה.
מסע. ציור: יהודית מליק-שירן
1011
רק אשהשולמית ספיר-נבו
סוזאן מראה לי את ספר שיריה
מקשט אותיות ערביות
היא קוראת לי שיר אהבה ומתרגמת
למרות שהאהבה היא השפה היחידה שלא
צריכה תרגום
די לי בעיניה
בקולה הנרגש
בניד של ידיה.
כשאשב עם סוזאן על הכרמל
נראה אגלי דמעות
צוללים כדגים אלמים
עד שיעלו פרחי לב סגלים
שכמה שיפה פריחתם כך היא כואבת
ואין לה תשובה
רק אשה רק אשה תבין.
אתה לי ספרחניתה רוזן
קוראת אותך כמו ספר
שפת גופך, שפה כה ברורה
מפרשת כל משפט ומלה
ולא מוצאת קשר לעלילה.
תחבתי סימניה באמצע
לא יכלתי להמשיך יותר,
דפיך תיקו בקלסר
ולקחתי לי ספר אחר.
ספרטובה אסנת זלוטוגורסקי
ספר ספרים. אוהבת. אוהבת. אוהבת
לגעת בך, לעלעל
בך, לנשום בך, לנקות
בך, ולהתחדש
ה יום ועוד יום שיר בך, שירה חדש
שזכיתי בך,
חסד.
ספר ספרים. אבי היה נושק לך. גם אני.
שדרות חן בת"א. צילום: אירית סלע
1313סיפורים
12
ספר אלקטרוני בא לעולםרחל טוקר-שיינס בהוקרה למל ושולי
במוחי הקודח
אסף מלים,
נכתבים לשירים
כתובים מדפסים,
שולחת מיל לחברים
תפוצה קטנה מעט קוראים.
והנה הפתעה,
פתרון משלם.
יוזם גאון
הגה רעיון.
מזמין כל כותב
ליצר ספרון.
אוספת שוב מילים
נכתבים לשירים
מוסיפה תמונות
מגון מצגות
שהופכים לספרים אלקטרונים
צבעוניים ומרהיבים.
הרגשה נפלאה,
ספוק והגשמה
אין מגבלה.
תפוצה רחבה,
יזמה ברוכה
והכל חנם ללא תמורה.
"ספר כמעט מסודר"חניתה רוזן
תמה ההלוויה והמנחמים פנו לדרכם. יום מתיש ועצוב.שמתי פעמיי לבית אבי ז"ל ודמעותיי אינן פוסקות לשטוף את עורי האדמדם. דבר מותו נפל עליי כרעם ביום חמים; רשלנות רפואית נפשעת גזלה את אבי-מולידי ממני ללא
התראה מוקדמת.נעצתי את המפתח בחור המנעול וסובבתי לכיוון פתיחה, אותו מפתח שניתן לי בגיל 7 עת אבי הכריז עליי בטקס משעשע כילדה אחראית, עצמאית, נבונה ומסודרת. לכבוד האירוע של הענקת המפתח, הוא נטל מסרק מיושן והצמיד לו פיסת נייר, קרבו לשפתיו ונשף בכל כוחו. הקול שבקע יכולתי לשמוע מגרונו הזכיר קולה של חצוצרה מזדקנת. עכשיו את רעמי צחוקינו המתגלגל ולהריח את אבא בעת אושר איזה תהלים. מספר ברכה ומלמל שנשק למצחי
עטף אותי שידעתי כי גרמתי לו נחת וגאווה.נבלמה מקפיאת-דם וזעקה לרווחה הדלת את פערתי במעמקי גרוני; הרהיטים מכוסים בסדינים לבנים, הווילונות ועל השולחן בפינת האוכל נצבו ארגזים שהכילו מוסטים כלי מטבח, מפות, תמונות וכו' ושמי חקוק עליהם באותיות
קידוש לבנה.הבנתי היטב שאבי חש בנבכי נפשו כי דרכו לביה"ח לצורך ניתוח , תהא דרך חד סטרית. הוא ידע שסופו חתום ולכן ערם הכול בקפדנות ובדיוק רב כפי שנהג כל חייו, מסודר
להפליא. בפינת השולחן ממש בקצה רבץ אוגדן עב-כרס. התיישבתי וכעת יותר מפוארים ימים שידע מלא מעץ הכיסא על השמיע טרוניה בקול חריקה טורדנית. הרכבתי את משקפי הראיה על חוטמי והתחלתי לקרוא דף אחר דף כשפעימות לבי מנתרות בקרבי עם כל דף המועבר לצד השני. נדמה
היה שהניירות המתויקים והרבים יכלו למלא ספר שלם., ביטוחים, ועד בית, מיסים חשבונות חשמל, מים וארנונה התנוססה הבנק וחותמת ידיו על למפרע –ששולמו וכו' עליהם בגאון. המשכתי לעלעל ולקרוא חרף צריבות עיניי
כתוצאה מהבכי המתיש.ותלושי שונות תעודות נהיגה, רישיונות צוואה, מסמכי
משכורת של 35 שנות עבודה מפרכות מסודרים בהתאם והחלטתי יגעתי התייאשתי, כבר עוקבים...הנה לתאריכים
להמשיך בפעם אחרת.הוריי את ששימש השינה לחדר ונכנסתי ממקומי קמתי בשנות ילדותי, אותו מקום מאושר ומקודש לדידי, והיה שמור רק לשניהם. נאנחתי אנחה כבדה ומיוסרת ונחפזתי לחדר השני; החדר ששימש אותי ואת אחותי הבכורה כמעוז חמים בילדותנו. דמעה נועזת נשרה על לחיי ומחיתיה בהינף יד. חזרתי לסלון והנה אני כבר צועדת לעבר היציאה, הגנבתי מבט נוסף על האוגדן ההוא ומשהו מיסטי כמו משך אותי
אליו שוב.פערתי אותו ממש באמצע ועיניי מיאנו להתיק את המבט עם מצהיבים כמעט דהויים, דפים לפניי; שנגלה ממה אפילו בזמן, אחורה רבות שנים על המעידים תאריכים
כאלה לפני שנולדתי.של אהבה מכתבי להפסיק. יכולתי ולא וקראתי קראתי אבא מגיל 17 לנשוא אהבת בוסר שלו, מכתבים מטפטפי רומנטיקה לאמי ז"ל בעת חיזוריו הבלתי נלאים דאז, ועוד
כאלה מרתקים בכתב ידו המוארך והמסודר. מסמך מסוים שבה את עיני במיוחד, עליו התנוססה חותמת
של משרד הפנים.שנת 1951, חודש אזרחי. חודש עברי....והשם- דויד. זה ממש
לפני הולדתי והולדת אחותי. נשימתי וקצב ומבולבלות מפוזרות קדח במחשבות מוחי
התבלבל עמן.ההווה מן חייו סיפור כל את תייק שאבא לי התחוור אחורה לזמן העבר. אבא כתב ספר חיים בתוך אוגדן. אכן התעלומה למעט מותו לאחר ומסודר בחייו מסודר היה
המפעימה. כעת כל שנותר לי, הוא לנסות ולמצוא קצה חוט אודות
קורותיו של דויד המסתורי......
שיטה כחולה. צילום: אירית סלע
15נא להכיר
1414סיפורים
להיות גיבור של ספריהודית מליק-שירן
התעוררתי מנוחתי. את הטרידה החלום מתוך הדמות בשלוש לפנות בוקר אל שמים חשוכים ורק רוח ששוטטה בחדרי. הווילון את הניעה הפיקוסים עצי בשדרת בחוץ לא אך שהיו או פנים, היו לא בחלומי שהופיעה לדמות ראיתי אותם בבירור. קולה היה מתכתי וצרם לי כמו ניסור יד. זכרתי את בבואתה. הילה מוזהבת עטרה של מסור את בגדיה, אולי הייתה זו אדרת לא מוכרת. הקול המתכתי
הדהד לי במוח. הדהד והדהד בהדהוד של מסור צורמני."רוצה להיות גיבור של ספר. כתבי עלי סיפור".
זוכרת ששאלתי "על מה? ומי אתה?" מענה לא קיבלתי. הרוח הניעה את הווילון שהתרומם ומשב האוויר דגדג את ושלווה לחיי. הדמות הייתה דהויה, השרתה עלי אור רוגע מרטיטה. ידיה של הדמות נשלחו אלי, אנרגיות עצומות של
אור זהוב נשלחו אל עיניי. שפתי מלמלו: "מי אתה?"האנרגיות הזהורות הוזרמו אל עיניי העצומות. כאילו אומרות לי "את חידת זהותי, תדעי מחר". כל אימת שעצמתי את עיני באה לבקרני באותה שעה הדמות המסתורית. לא ידעתי אובססיבית. לאספנית הפכתי חלום בכל אך שמה. מהו את מילותיה, קמצנות את מחשבותיה, את אלי אספתי
האיפוק המתוח של התנהגותה.באמצע עיסוקים חשובים בקהילה המקומית, אפפה אותי לשבת החלטתי לי. רעדו הברכיים כבדה. מאוד הרגשה מרפקיהן על הנשענות ידיי כפות על ראשי את ולהניח מוזרה. בתוך סחרחרת בתוכן כמו חג על השולחן. ראשי מה זה? מה קורה לי? מי זה המשתלט עלי ככה? זוכרת ששאלתי את עצמי שאלות מתוך קצב מואץ של פעימות לבי. עצמתי את עיניי. בהתחלה בחוזקה עד שהרפיתי לאט מוזהב שרוול אל נשאבת חשתי שהרפיתי ככל . לאט האור נוסעים. למטוס המקרבים מדרגות לכבש הדומה השמש כאילו מזדהרים זהוריים לפתיתים והפך התפזר סינוורו לא האורות פניי. את מקבלת ובעצמה בכבודה אותי. אך לא ראיתי פנים. ראיתי בבואה של אדם. למעשה קבועות עיניה אלי. מתבוננת שלא דמות של גבה את ווילון ארוך. הבבואה ברשת פתיתי הזהב שהיו בחדר כמו דיברה בשפה שלא הכרתי. לא ידעתי מה היא אומרת לי. אך הטונציה של הצלילים הזכירה לי ניסור של מסור. חשתי
שברכיי פסקו לרעוד. הסערה שגעשה ברקותיי התפוגגה. את לשאת יכלו לא ואוזניי בשפתה אלי דיברה הדמות קולות הניסור הצורמני. בתנועה טבעית אטמתי אותן בידיי. השקט הזדחל לאט כמו בבום אחד. הדמות דיברה ודיברה בשמיכת אותן שכיסה השקט בתוך התערסלו ואוזניי כמו אותי ערסלה הזהב פתיתי רשת מכרבלת. הרפיה בעולמה אותה השאיר שנוצר הבידוד מהבבואה. ניתוק ואותי בעולמי. אינני יודעת מי היא? אינני יודעת למה בחרה בי? לעולם לא אדע, למה רצתה להיות גיבורה של סיפור וכפתה בואה עלי בכוח, באלימות. קודם החלישה את גפיי לא העצומות עיניי גופי. על להשתלט ניסתה כך ואחר אפשרו לה לחדור אל נשמתי. היא נשארה שם בין העולם שלה ולא יכולה לתקשר עמי בעולמי. אומרים שמי שמגיע מעולם של צלילים יודע את כל השפות בתקשורת המונים. עמי ליצור ואהבה שלום לה פתח של אני משאירה אז
שיחה בצבעים של פתיחות והבנה.והיא באה בגלימת זהב מפזרת הילה של אור בכל פסיעה. והן נחשולי אור צבעוניים הרוקדים זרועותיה שלוחות אלי עמי דבר. דיברה לא ושונה. אחרת באה היא עיניי. לנגד ברטטים איבריי את והרעידה העצומות עיניי אל הביטה של אור. הרגשתי שאני במדיטציה של דממה ואור. השקט פילס לי שביל אל שערים בצבעי הקשת. הוקפתי בעיניים גלויי שיער, זהובי צעירים בחורים של ומאירות חמות את הרעיד הביישני חיוכם מאוד. מוכרים לי נראו ראש. נימי נשמתי. רק אז חשתי מחנק בגרון. פניהם של החיילים שנפלו ב"צוק איתן" הדהדו לי מהתמונה בעיתון. הילדים של כולנו. הפנים המוכרות והעיניים המחייכות הביטו אלי כשהינומה של פתיתי זהב סככה עליהם כמו חופת קידושין.
הדמות בגלימת הזהב קרבה אלי."מי את?"
"אני, השמרטפית. תפקידי לשמור על שנתם של הבחורים הצעירים, שלא יאונה להם רע עוד".
"אני בעולם של מעלה ואת בעולם של מטה. השער הזה של צבעי הקשת, הוא שער האהבה
דרכו עוברים המובחרים שהקריבו נפשם למען המולדת. היי ורע. שקטה. אני שומרת על הבנים. העולם סובב בין טוב מתרחבת בקטן, מתחילה תיפסק. לא היצרים מלחמת ומתעצמת והופכת בלתי נסבלת. אני כאן שמרטפית האור,
לוטפת ועוטפת את פני הלוחמים הצעירים באהבה..."
חירות הבחירה וחירות הכתיבה
יוסף כהן אלרן
"בחירות" מאת מיכל רם, סיפורים קצרים,"בת אור",
112 ע', 2014.
שאנו לבחירות אחראים אנחנו באם היא ידועה שאלה עושים. האם אכן אנחנו עצמאיים לבחור, או שמא דברים האם בבחירותינו? אותנו המנחים הם שלנו בתת-מודע זה הוא הגורל שמא או גורל, עבורנו יוצרות בחירותינו אף על האם עושים? שאנו הבחירות אל אותנו שמוביל הכול הולך האדם בעקבות גורלו, או שמא בכל זאת יש לו עצמאות כלשהי לעשות את בחירותיו? ושוב: האם אותה "רשות נתונה" מעניקה את זכות הבחירה עצמה, או רק את
בחירת הדרך שבה נגיע אליה?נמצאו לא כאן שהעליתי החשובות שלשאלות דומה תשובות הולמות עד כה. בשבעת הסיפורים מתוך השמונה
יש ניסיונות לברור מענה לשאלותיי.לעולמה אותי מכניסה "בחירות" בסיפור הדוברת מאלפי "מורכבים שחייה אומרת כשהיא ולמחשבותיה, יום ביומו. מטלות קטנות וגדולות, החוזרות על עצמן מדי סידורים חסרי לריק על ודקות, המתבזבזות אלפי שעות תוחלת, עבודות בית סיזיפיות, נסיעות ושינה. ומנגד, אלפי שעות בהן צריך לבחור מדי דקה מה אעשה קודם, עבודה, לאנושות למולדת, לחברה, מחויבויות משפחה, לימודים, לא שמעולם מישהו אליה מגיע זה כל ובתוך ולעצמי". ראתה ומציע לה טיול חלומי בניו זילנד הרחוקה. היא עוד לא מספיקה לענות לו והיא כבר מטיילת עמו במנהרת זמן מודרנית. מבלי משים הייתי שותף למסע מופלא בין שערי דמיון ומציאות. בין בחירות שונות של אנשים שפגשנו בדרך. יוצאת ומתוכה קמה לתחיה המיתולוגיה "עולם" בסיפור וונוס לבדוק אם האהבה עדיין קיימת. אך מה שהיא מוצאת, מאוד רגיל ושגרתי בעולמה. "מזל שאני קיימת רלי-ג'ן. למה, מה אתה עשית בעולם הזה? או שמא עליי לומר: מה עשית לאדן בן הזה הטיפש עשה מה ראית הזה? בעולם טוב
טוב?" יותר זה מייצרים שם באיראן? לאחרונה? מה הם להיות שתקן בעולם של מילים, זה מאוד קשה. לבחור דרך "ללא הקוראים את משאיר במילים בה לדבר ולא חיים מילים". בסיפור הזה, ניתנת בחירת דרך לאנשים שחוסכים במילים לבחור את הדרך הנראית להם. להיות "אספן" מגיל
צעיר ולהגיע להישגים מרשימים בבית הספר ובבגרותו.כל חייו אסף ואגר רהיטים ובתים. פעם אחת בחר מתוך ולאסוף לאגור להפסיק היה יכול רעייתו. בלידיה תבונה הייתה לידיה המקובעת. בדרכו בחר אך שונים, חפצים אובססיבית לניקיון, בעוד אחרים בחרו מקצועות חופשיים ומכובדים לידיה בחרה להיות מנקה. התעסקות עם ניקיון פיזי מביאה לניקיון פנימי ומה שנראה הזוי לנעול נעל אחת בתוך הבית מקבל משמעות של בחירה, כשלידיה מוציאה את הנעל השנייה ונועלת לרגלה היחפה. פעולה זו יוצרת בחירה. מה שרגיל ושגרתי הופך להיות בלתי מושג. הסיפור "רלי- "זמן" מחדד את שמות הדמויות בסיפורים השונים של שמה הזה ובסיפור "עולם", הסיפור מתוך (דת) ג'ן" פירוש שמו "נצח", "סופי" שפירושו מוחלט. הוא הפקידה של המנהל הבכיר, זמן ארוך שאין לו סוף, זמן לא מוגבל. שמות אין ובחלק לדמויות שמות יש מהסיפורים בחלק
1617נא להכירנא להכיר
נובע מהחלטת הבחירה של הדוברת בסיפוריה. זה ואולי האם ניתן לייצר זמן? זה עניין של בחירה אישית. כך למעשה המכנים ויש "גורל" לו הקוראים יש "באג". קורה בסיפור אותו "מכתוב", הכול נקבע מלמעלה. בחירות שנעשו ברגע שאדם נולד. הסיפור "חיה כפי יכולתך" מציע שיטה חדשה לחיים, שיטה שהיא בגדר מפתח בחירה דמיוני "כל אחד
בונה את סדר יומו כפיחופשי. עולם ולכוחותיו. לאישיותו לאופיו, לו, שמתאים החופש לבחור. החופש לעשות". שבעת הסיפורים האלה נכתבו ביד הדמיון של הדוברת, המפגישה את קוראיה עם דמויות שונות שבדתה בעלילות סיפוריה. היא מציעה להן לבחור את דרך חייהן. כל דמות לוקחת את מפתח הבחירה
ויוצרת עמו שינוי בחייה.הסיפור "סיפורי ידיים", הוא סיפור שורשי המביא את סיפורי בניגוד חייה. מסלול את לדוברת שניתבו הסבא של ידיו לשבעת הסיפורים הדמיוניים, סיפור זה ריאלי ומשקף את
אהבת האדם לבריות ואהבת האדם לאדמה.הקטנות, ידיו את מלטפת לו, לוחשת אני שלי", "ילד החלקות כמו דף ריק שדבר עוד לא נרשם בו. "הידיים של השאלה זהה, הוא הסוף וגם דבר אותו מתחילות כולנו שרק מקווה אני שלי, חמוד ילד בתווך. קורה מה היא זה השתתף בתחרות סיפור ידיך". יספרו טובים סיפורים וזכה במקום הראשון. זכיה "ידיים" בנושא כתיבה ארצית הקצרים הסיפורים זה. פרסום ספר היא הראשון במקום מהווים התבוננות פנימית ממוקדת בנפשו של האדם. בידו עמו, עושה שהוא מה בחירותיו. של מפתח דמיוני נמצא נתון לשיקול דעתו בלבד. הבחירה שלו היא חירות אישית
שמלמדת אותו לחיות בדרך שבחר בה.
הקול הנשי הפורץ גבולות בחברה
המוסלמיתיהודית מליק-שירן
"חלונות" הוצאת איבתיסאם" של "הסודות רוזן, חניתה 2014, 223 עמ'
לא בזמנים אחרים אנשים ע"י להתגלות טבעם סודות צפויים ובמצבים לא נעימים. אך זה לא קורה בספר הזה בת נערה היא איבתיסאם כי איבתיסאם", של "הסודות בקורות יומנה קוראי את המשתפת נשואה חמש-עשרה אותה. "נבהלתי והסתרתי את הקרטון שציירתי עליו, פחדתי שהוא ילשין עלי לאבא")עמ'7(. קורות לא שגרתיים בעליל לנערה שנונה, יפהפייה ופקחית, בת כפר מוסלמי במצרים. קוראים קהל ולשתף סודותיה את לספר בוחרת היא מספרת היא עליו. שמעה לא ושמעולם מכירה שאיננה בגוף ראשון את סודותיה וכבר על ההתחלה נוצרת קרבה
קוראיה. לבין איבתיסאם בין אינטימיות שיוצרת אמינה נוצר המגע הראשון דרך מילותיה והקוראים הופכים להיות שותפים לכל הקורות אותה, שומרים את צעדיה וצמאים לכל הקורות אותה. אם חלילה היא עוברת התעללות מצד שותפים להיות הופכים הקוראים צרתה או מצד החמות
לסבלה, אפילו מזדהים עמה.
מקור השם ומשמעויותיואת מקרין שלה והחיוך חיוך שמה שפירוש איבתיסאם חיוך אכן מאיר בהארה כולו. אישיותה על פני כל הספר ובתובנות עמוקות מה עוברת נערה בת חמש עשרה בכפר מוסלמי, שמרן ומסורתי מחד ובור הנשען על דעות קדומות מאידך. כבודה של אישה ערביה פנימה. אין היא מביעה צריכה הערבייה האישה לחוותן. שנשאלה מבלי דעותיה עצם רכושו. היא בעלה. למרות ונתונה צייתנית להיות הפעולה בקורותיה, קוראיה את משתפת שהיא העובדה כקוראת, עצמי את שאלתי דמותה. את מאירה הזאת מה באיבתיסאם מושך אותי וסוחף אותי לקרוא אודותיה? של עולמם על תיגר הקוראת הערבייה הנערה זו האם ונותנת דרור לנפשה הרוחנית להתבטא הגברים בביתה היא אישה מוחרמת. יוצרת בעולם הערבי בציור? אישה ומצעיה בגדיה ארון בתוך ציוריה את מסתירה היא לכן שיד זרה לא תפשפש בהם. "אימא תמיד אומרת שנולדתי דעתנות, אומץ, לי העניקה האחת נשמות: שתי עם רגישות בי נסכה והאחרת גבר, של ושאפתנות חוצפה מניפולטיבית וגוף עדין ורך של אישה. זאת משום שתמיד ולמדתי ונבונה, הקשבתי לשיחות המבוגרים הייתי שובבה דברים חדשים, אבל בסתר, כדי שאיש לא יחשוף אותי ואת מספרת שלנו השכנה את שמעתי מפעם יותר חוצפתי. לאימא, איך היא מתייפה לכבוד בעלה ולמדתי ממנה כמה הייתי בילדותי כבר וואלה לב. תשומת למשיכת טריקים מוארת דמות היא איבתיסאם מתוחכמת".)עמ'7(. ממש המאירה במחשבותיה את עיניהם ולבבותיהם של קוראיה. האם החוויה בהתוודעות לשמה ועולמה הפנימי זו ההארה
הפנימית. מהי אם כן ההארה?מיליוני ואפילו מואר. מאות אלפים להיות רוצה כל אחד בני אדם ברחבי העולם עושים הרבה פעולות רוחניות כדי להגיע להארה וזאת דרך הדתות והתפילות ודרך מודעות הגוף והנפש ומדיטציות אינסופיות. אדם מואר הוא אדם
מודעת היא בסתר, מציירת איבתיסאם כאשר מודע. ולאנרגיות הפועלות בתוכה. הקול הזה הפורץ לעצמה היא אללה. מתנת שהיא היצירה של קולה הוא מתוכה יכולה לנתב אותן למקומות שונים וממצה מהן את המרב. שלמדה מבלי מתפתח שלה הציור מציירת שהיא ככל הקול את איך לבטא מעצמה לומדת היא הכשרה לכך. הפנימי שלה. קולה של אישה ערביה הפורץ גבולות פיזיים חיוך ואת עולמה. וחומות רגשיים כדי להביע את עצמה הוא שמה של איבתיסאם בעברית, בעיניי חיוך הוא האור שנולד עם לידתה והאיר את נפשה בהארה שתעצים את
הקול הפנימי הזה בתוכה ומחוץ לכפרה.
חיה בין שני עולמות"בגיל ארבע עשרה, הפכתי רשמית לאישה...יום אחד ראיתי את הדם מטפטף מתוכי".)עמ'9(.הסודות אותם משתפת איבתיסאם את קוראיה, הם סודות מתוך היומן האישי שלה. יומן שהיא לא כותבת אותו, אלא מגייסת לטובתה סופרת ודרכה הערבית הבקיאה בתרבותה רוזן חניתה ישראלית משתפת אותנו בעולמה השמרני והקפדני "חייבת להסתיר את העובדה שאני יודעת לצייר ולספור בסדר עולה. איש לא טרח ללמד אותי, אבל שמעתי את אבא סופר בקול רם ושיננתי חזור ושנן. עד שהצלחתי ללמוד בעל פה את המספרים. אסור שהסוד ייחשף !")עמ'12(. שנה לאחר מכן מחתנים אותה עם פריד בנו של ראש הכפר הגדול ממנה חמותה, פריד אום אודות מחשבותיה את שנים. בעשר מתי המוכרת. לתופעה מחייכים ואף להכיר לומדים אנו קרנה של הכלה תעלה ותחשב בין באי ביתה? רק ברגע "היא למסיבה, סיבה היא זכר בן הולדת זכר. בן שתלד אודות נבואי חלום חולמת איבתיסאם גדול". קרנבל מאוד, חדים חושיה יוצר כאדם מתגשם. החלום אחותה. קרבתה לאחותה הקטנה פאתן רק מחזקת את העובדה שזו תיפרד ממנה בשל מחלה חשוכת מרפא. היא נקרעת בין בית הוריה היציב והמוגן לבין מעמדה החדש כאום זייד נכדו של ראש הכפר. מעמד הדורש ממנה ציות למרותה את לנהל עליה הקשה ידה שתחת הכפר, גבירת של ביתה. בן דודו של פריד, תיאופיק סבור שאישה המציירת, היא אישה עם אופי ושאפתנית. הוא מתחייב לשמור את וסועד אחיה עומר של הסודי אהבתם סיפור את סודה. ומשתפת נוצרת בלבה המשרתת בבית ראש הכפר היא
1819נא להכירנא להכיר
רק את קוראי יומנה בו. התמורות שחלות בחייה בהתחלה לא משנות את מעמדה כגבירת הבית, אם לשלושה ילדים זייד, סוהיל ועייש. השנים ביגרו אותה והפכו אותה לאישה בשלה ויפה יותר. אך דווקא פריד בעלה מחליט לקיים את את ומערער נוספת אישה הביתה ומביא הקוראן מצוות יסודות הבית מחד ומגלה באיבתיסאם תכונות מולדות של נולדתי גבר בתקופה אחרת, סביר "לו אסטרגית מעולה. להניח שהייתי מצביא ולוחם דגול המביס את אויביו בזכות
חשיבה מבריקה ומהלכים מתוחכמים"?)עמ' 42(. היא עומדת אישה חכמה. גבר מצליח אומרים שמאחורי ולגבי קולה של האישה. מדוע איננה תוהה לגבי מעמדה יכולה להשמיע אותו קבל עם ועדה? "הרי בסך הכול בעלי רבים ורעיונות הסברים לו מספקת ואני איתי, מתייעץ וטובים. הוא מיישם אותם אחד לאחד וזוכה למלוא ההוקרה והתהילה". אז למה היא לא יכולה לקבל תואר אחר חוץ מאום זייד, למה היא לא יכולה להיות ראש הכפר או האישה הראשית של הכפר? השאלות האלה עולות בה והיא יודעת מוותרת על החלום לא היא כי מינה, שונה מבנות שהיא שלה לצייר. "אללה חנן אותי ביצירתיות וביכולת לצייר, אז למה אני צריכה להסתיר את זה מעיני כול? אין לי אומץ לחשוף את הסוד הזה, שלא יחשבו שאני שחצנית או שאני מורדת בתפקידי כאישה. בכל זאת יש לי חלום, ואני בטוחה שהציורים מדמיינת אני בלבד: חלום בגדר יישאר שהוא שלי ייראו לעיני כולם ושבעלי יתגאה בי בזכותם".)עמ' 46(.
החלום ומשמעויותיו ביצירהשני סוגי חלומות נחלמים בספר הזה. חלום במצב של שינה החלום משמעות את להבין כדי ערות. של וחלום במצב ואת סמלו בספר, פניתי לתיאוריה שאני מכירה ואוהבת, למעשה יונג ומה יונג. של התאוריה עפ"י כסמל החלום אומר:" יש בחלום מעין משא ומתן בין הבלתי מודע למודע, שמגמתו לתקן עיוותים בהתפתחות האישיות. הבנת החלום תעשיר את האישיות ותספק לה ידע על הצדדים הבלתי
מודעים ועל ההיבטים החבויים שבה".אמנם, פעמים רבות אין האדם מסוגל להבין בעצמו ומיד את מהות ה"שליחות" שבחלומו, והוא זקוק לשם כך לעזרה, הדרכה והכוונה. כשאיבתיסאם חולמת חלום על אחותה הקטנה פאתן, היא מתעוררת ממנו בבהלה רבה. החלום הזה, הוא חלום נבואי והוא מרמז לה שאחותה הקטנה חולה.
כדי לאמת את החלום היא שולחת את סועד לבית הוריה. האישור של סועד מעיד על כך שכל מה שראתה בחלומה יתקיים. קיימת סמליות בחלום, אך הסמל איננו בא אכן להסתיר משהו שונה הקיים כמושג בתודעת החולם. להפך, הסמל הוא מאמץ לבטא ולגלות נטיות ותכנים שעדיין לא קיימים בתודעת החולם כמושגים ברורים. הסמליות בחלום באה לדחוף את האדם להבין ארכיטיפוסים, דחפים ויסודות באישיותו שטרם התבהרו בתודעתו, אשר גלומים בו וטרם יישאר ואני בטוחה שהוא לי חלום, יש "בכל זאת מומשו. בגדר חלום בלבד: אני מדמיינת שהציורים שלי ייראו לעיני ציורים לצייר בזכותם".)עמ' 46(. בי יתגאה ושבעלי כולם שנחלם החלום תהליך. של עניין זה כול, בפני ולהציגם במצב של ערות הוא כמיהת הלב וערגת הנפש המבקשים להתפתח. על בשרה חווה איבתיסאם גירוש וניתוק מכפר מולדתה. זה שהתגרש ממנה ולקח את ילדיה אליו, למעשה פילס דרך לבן דודו תיאופיק שעודד אותה לצייר, שהתחתן עמה וקרב אותה אל ההכרה המקומית העירונית כציירת. על ציוריה שנמכרו קיבלה כסף. איבתיסאם הופכת מבת האישה היא מתגשם. כשחלומה עירונית לאישה כפר הערבייה הראשונה החוצה את גבולות כפרה ומגיעה לעיר אדם לעתים נדרש בהכרה אמנותית. וזוכה שם כאמנית
לעבור תהליך כואב על מנת לזכות בתהילה.
הלשון וסגנון הכתיבה.הספר הזה הכתוב בטכניקה של גוף ראשון שובה עין ולב. איבתיסאם לימדה אותי על חיי נשים ערביות בכפר לא רק כאימהות לילדים, אלא כנשים היודעות מה רצונן, עומדות על שלהן ומגשימות את עצמן. ההגשמה באה לאחר תהליך כואב ומצמיח. השפה היא חגיגה צרופה של עושר ספרותי. השריעה, הקוראן, על עמוק חותם בי השאיר זה ספר החדית. תרבות ערבית שלא הכרתי קודם והכניסה אותי אל האווירה, המאכלים, הריקודים והשמחה רבת הצהלולים. לשון הכתיבה. היא עונג ממשי ללב ולנשמה. הספר מיועד נשאבים עצמם את בו שימצאו הכתובה המילה לאוהבי הזה, בעולם החיים מאידך. ואכזרי מחד קסום לעולם מורכבים וצומחים מתוך כאב וגבירים את קולה של האישה מהכפר גבולות והחוצה עצמו את המגשים הערבייה המסורתי והשמרני אל העיר המודרנית ושם נוגע ומרטיט
לבבות בכל העולם הערבי והמערבי גם יחד.
נפשה החלוקהיוסף כהן אלרן
כוכבה סרנגה, "האישה האחרת", הוצאת "בת-אור" 2012, 141 עמודים.
ושסועה: חלוקה האמן שנפש באמירה חידוש הרבה אין בין החיים לאמנותו, בין החיים לדמיונו, בין צרכי היום לבין לציור, השירה בין לשירה, הפרוזה בין גם ואולי תשוקתו. אבל בעיקר בשל השניות שבינו לבין עצמו. וכך באה ומנסה כוכבה סרנגה לחבר את עולמותיה יחד בספרה-אלבומה
"האישה האחרת". *
שיר. גם היא האחרת האישה ציור. היא האחרת האישה כותרת השיר מעטרים את עטיפת הספר. וגם גם הציור במקרה מאליה הנשאלת השאלה אך למה? קדם ומה שלנו, היא האם האישה האחרת היא מי שיושבת בתוכה. כי מתשומת הלב שניתנה לה, נראה לכאורה, שזה לב יצירתה ואולי מה שבורא בה את הגוונים כמו גם את המילים. עט היד הקשורה אותה היד עצמה, ומכחול המצויים באותה כשם כי להעיד יכול ואני שבתוכה. ההיא האחרת לנפש אינה האחרת האישה הרי האחר, האני את בתוכנו שיש אלא כפילת עצמה. היא ההתעלות שבה כמו שהיא יכולה
להיות מצוקתה. "הלבד שלי הוא לפעמים, /המקום הכי קטן שיש לי בלב./ שבו אני מוצאת את הכח / להיות באמת הכי אני". )"הלבד",
עמ' 8(האחרת ההיא, היא אותה אחת בלתי נראית ששבה אתה לביתה לאחר יום עבודתה ומוצאת עצמה מתבודדת עם שבה התלבטות, של שעה באותה האחרת היא יצירתה. את או העט את לידה, לקחת מה שואלת בוודאי היא המכחול. ושואלת האם לצייר את המילים או שמא לכתוב העט מכאן, באים ואלה מכאן בא זה כי הצבעים. את ממתין והבד מזמין. כך הם, ושניהם זורמים בה. ואם לחשוב ישויות, תתי לשני מחולקת האחרת האישה הרי היטב, פיצול. על פיצול הציירת. וזו המשוררת היא, גם כאמור ואז, בהתבודדות שלה, בהיותה לבדה, מתאפשר לה והיא מניחה לזו שבתוכה להגיע לביטויה. כי בבואה אל החוץ, אל
הרחוב, ואולי לא פעם גם בתוך ביתה, בהיפרדה מתכניה, יש בה התחושה שהיא עוטה מסכה על פניה כדי להביא שתבוא מצפים שאינם לאחרים, המוכרת הדמות את אליהם עם עט או עם מכחול, אלא כסתם אדם, כרעיה
לאיש שלה וכאם לילדיה. קולפת השנה./ קורי את מסירה / יומך לקראת "נעורה
מעליך,/ בעדינות / את פניך את עורך.אוחזת בה,/ בשר מבשרך. / עוטה אותה / על פניך".)מתוך
"עוטה אותה", עמ' 12(ברגישותה היא חשה את בן-זוגה. אולי לעתים היא רואה איך הוא מביט בה במעורפל. אבל ייתכן שהיא מדמה זאת לעצמה, בשל תשומת לבה אליו. אולם היא מנסה להרגיש ולבטא את התוך שלו, את מה שהוא חש, ואת הרצון שלה היא להיות מסוגלת להיות שלה. האמת עם אליו לבוא עצמה, בלי המסכות שעטויות עליה בשעות היום בהיותה בין האנשים. הוא אינו ככלל האנשים, הוא המיוחד לה והיא חש הוא האם אכן לו. ומיוחדת אליו אמתית רוצה לבוא
2021נא להכירנא להכיר
בה תחושה יש היא עצמה? שמא מי שאתו, שלא תמיד כלשהי של אשמה עצמית על כפל דמויותיה? שמא היא
חשה כי אינה מקולפת דיה בבואה אליו? היא אומרת, אפוא, במקומו, אולי מתוך גרונה שלה ואולי עצמך את /תלבשי אלי, שכשתבואי רוצה, מגרונו:"אני בלי קול / פנים./ הסתרת בלי / אלי מלים, תבואי / ללא תכנסי אל תוך החדר, תתקרבי אלי/ והכל / יהיה בסדר".
)מתוך "משחק מקדים", עמ' 17(הוא מצטייר כאיש מבין. נראה שהוא יודע כי האמתית שלו מצויה ליד המכחול, ליד שולחן הכתיבה. לפי כך הוא מבקש באני אליו. באה היא כאשר האמתי בלבושה שתתלבש
הפנימי שלה. באני החבוי בה. וכשקורה ברגע נדיר של חסד, לאור היום, והיא חשה את עצמה משוחררת וללא עכבות, בתחושה של רגע בו נשרו מעליה המסכות - היא מבקשת להנציח את הרגע למען בהיותה נראית היא איך מכן לאחר לראות כדי עצמה. גלויה ובמערומים של נפשה. שאולי תוכל לצייר בשעת רצון את תוכה. את האמת של עיניה. את הגוון של עורה. את
השקיפות של שערה. האם כל אלה נראים שונים, מזוקקים, בשעות ההן שלה?
והיא חשה בזאת ומפצירה:"צלם / צלם אותי / אני כאן. / אתה רואה, / מנפנפת אני
לך. / מעפעפת לרגע / ועומדת. / לא ממצמצת. / תקפיא אותי / בתמונה. / אני קפואה /
בצלמי ובדמותי / אני כ)ה( גלויה". )"צלם", עמ' 27( כי שמשתמרת. גלויה להיות. מוכנה היא מצולמת גלויה השניות שבה היא חיה מוסיפה תמיד להתעמר בה. מתת האל של הכישרון, למי שניתנה, כדי שיהיו אמנית או אמן שאמן כדי ניתנה שהאמנות דומה חייה. על מקלה אינה עצמו. לו למען ניתנה לא אחרים. של את נפשם בה יזין זוהי מתת דורשת, תובעת, מחייבת, ומטבעה היא גם בלתי גבוה, ליותר שואפת תמיד עוד, דורשת תמיד מסופקת. האמנות של הדילמה זו החוצה. מהאמן לצאת שואפת – משא פנימי ששואף להיות חיצוני, נראה, נשמע, מוחשי, שבו לדחף איכשהו לאפשר הוא באמן שמנקר והרצון הייתי "לו ממכרת. בטוטליות ולזכות מכבליו להתנתק יוצאת מגופי,/ הייתי נשאבת אל תוך החר. / מניחה לכחות המשיכה עלי לפעל / לא מתנגדת, לא נאבקת נותנת הכל.
יוצאת הייתי האתמול.....לו מיום המחר מיום מתרחקת /נעלמת ומתעוררת אולי / בדמות אחרת / הייתי מגופי, / ואז, אולי / אני לא הייתי אני – " )מתוך "לו הייתי", עמ' 52( אביא לכאן אלו אמירות שאהבתי, כלקט כמעט מקרי מן )עמ' "זכרונות, הם האור שמדליק את הגעגוע." השירים: 8(; "תכול עיניים / שט באוקינוס עולם הדממה." )עמ' 30(; )עמ' 36(; בריחוק ההזוי הזה." / אלי "אתה כל כך קרוב "אתה מציר בי את זממך / צובע אותי בצבעי מלחמה. )עמ' 42(; "אני מצירת בשביל לדעת / את נפשי ההומה." )עמ' 60(; "התפשטי מתוך מציאות / ולבשי כסות חלום / ביום בו אבוא אל פתחך." )עמ' 72(; "בגן המשחקים של אלהים /
יש פרפרים / מבעד לשער הגן הנעול." )עמ' 109(; נותרים לאחר כל זאת השאיפה, הדימויים, השבי בעולמה של האמנות שיונקת את האמן, הרצון להשתפר ולהתעלות - כי כל אשר יושג לא יהיה מספיק. ומתוך שהיא שואלת את עצמה איך תוכל להתעלות עוד ועוד, היא נוהגת דמיון
של חומרים מוחשיים כדי לתאר את רצונותיה הפנימיים.לא שפוצים./ לעשות החלטתי / לבי של החדרים בתוך כל כך הייתי צריכה / אבל אתם יודעים, מתחדשים./ את / ת'ריצוף שברתי בעליה, / זרקתי הישנים, הרהיטים כל החלפתי עורקים ולמרות שלא דלפתי, תקנתי / גם צנורות
בפרוזדורים". )מתוך "שפוצים", עמ' 118(רק כמובן התעכבתי אך בספר, מעטים לא שירים יש המשוררת- את בם שמצאתי אלה על רק מקצתם: על הציירת עצמה. שירים אחרים, בחלקם הם כאלה שנכתבו ברוח הציור בדף שמולם, ובחלקם המועט שירים ארוטיים מובהקים. אני נותן שוב דעתי לכך שמירב הכתיבה הארוטית, ביחס, מצויה דווקא אצל כותבות נשים, ומשהן כותבות הן אף נועזות יותר מן הכותבים הגברים. שמא זו תעוזה של הכותבות מצד אחד, מול זהירותם של הכותבים מצד שני.
ואולי אני טועה ולא נחשפתי דיי. ולבסוף איני יכול שלא לומר מילים אחדות על הפקת הספר יש לו אחיזה נעימה ביד, אינו ואפילו הזה: הספר יפהפה אלבומי בממדיו ונוח שכך, וכולו מודפס, למען הציורים שבו, נייר כרומו משובח. הציורים היפים, המצולמים, חלקם על ובצבעים רך במכחול אותם ציירה עדינה שיד ארוטיים, מגיעות ואכן אינטימיות. מעוררי מעט, ואפלים חמים
מחמאות לכל אלה שנתנו ידם במלאכת ההפקה.
המרחב הרגשי של המית הרחם
יהודית מליק-שירן
ומזי ויג שושנה שערכו נשית אנתולוגיה הרחם", "המית
מלמד-כהן, "פיוטית" הוצאה לאור, 88 עמ' 2014.
מהי אנתולוגיה נשית?אנתולוגיה נשית קובצה ע"י שתי משוררות שושנה ויג ומזי "צוק הזה. במהלך מבצע מלמד-כהן, שערכו את הספר איתן". הן כנראה ראו את הפוטנציאל הטמון בכתיבה נשית שירים. לספר הזאת האסופה את וערכו מלחמה בעת ושבע המית כאב הזועקת מתוך רחשי לבן של חמישים משוררות שהן רעיות, אימהות וחברות של לוחמים קרביים שלחמו במבצע "צוק איתן" קובצו אל הקובץ המיוחד הזה
הזועק את "המית הרחם".
כותרת הספרכותרת הספר :"המית הרחם" היא דו משמעית.1. זה קול מתמשך נמוך ושקט. 2. ספרותית )כמילה ראשונה בצירופי הפירושים שני השתוקקות. געגועים, התרגשות, סמיכות( לספר מתאימים, כי הם עוסקים בקולות הבאים מכתיבתן געגועים אהבה, התרגשות, המביעים קולות נשים. של והשתוקקות לסיום מצבים חרדתיים שהכניסו מדינה שלמה
לסיר המבעבע של החיים. קשה לחיות בסיר לחץ כזה.מדומה שמחה בקולות לעולם תינוק מגיח ממנו הרחם לאותו רחם אדמה הלוקח את התינוק שבגר והיה לבחור ואוספת דמו את יונקת האדמה מלחמה. בעת צעיר העולם בספרות מדומה האדמה עת. בטרם אליה אותו המיתולוגית ל"רחם" ממנה נולדים חיוכי פרחיה ותנובותיה. מה כל תוכה אל ובולעת היולדת הקדומה האימא היא היציב הבית ליצור את וכדי הבית, גם היא שיצא ממנה. והמוגן צריך לעבור מסע לבד ומסע אינטימי בשניים. בספר יש רישומים של הציירת אילנה גרף וציור העטיפה המיוחד של הציירת סמדר לומניץ. ציור עטיפה מאיר את נשיותה של אישה באשר היא אימא, רעיה וחברה של אותו לוחם
בעזה.
העיקרון המארגן של הספרבאסופה זו נבדקו הקשרים בין אם לבנה, בין רעיה לבעלה, של המארגן העיקרון קרבי. לוחם לאהוב לבה חברה בין נשיות בין הרגשי במרחב שעסקו שירים ליקט האסופה האלה הקשרים מתוך למלחמה. אימהות ובין למלחמה משמיעים "ברדיו הזה. הספר בתוך אישי למסע יוצאים ללא הרף שירים / שמשמיעים כשילדים מתים" )טל איפרגן, עמ' 11(." בלדה לא כואב כמו במלחמה... כי הכל מתחיל .)14 עמ' גלנטי, ")אורית אדמה באמא ונגמר מאמהות ובשיר של אודרי פיינגולד בולטות הדאגה והחרדה שנולדות בעת מצוקה אישית ולאומית "האחים שלי בפנים / האחים שלי נלחמים/ האחים שלי מקריבים את האחים שלהם "...)עמ' 58(. העיקרון המארגן של הספר עוסק בנפש האדם בהבעה כותבות משוררות ושבע חמישים ובמורכבותה. ספונטנית של רגשות ומצוקות את הגיגיי הקרב המתחולל בנפשן. אך זה לא רק קרב המתחולל בנפשן, אלא זה הקרב על הבית והקרב מלווה בטראומות סביבתיות. יש הכותבות, תפילותיהן פחדיהן, את המפסלות ויש המציירות יש
וכמיהותיהן שהבעלים, הבנים והחברים ישובו בשלום.
עולם גלוי ועולם נסתרהעין מן הסמויים התכנים עולים הגלויות למילים מעבר הבזקי מדליקים הסמויים התכנים הראשונה. בקריאה
2223נא להכירנא להכיר
תמונות שנחוו בתודעה הלאומית ובתודעה האישית. הרצון לסיים את הסכסוך רב השנים על האדמה ולקיים בה שתי מדינות לשני עמים עולה אפילו ממונולוג דמיוני המבקש שיחה בארבע עיניים עם אישה ערביה. מונולוג המעלה תהיות ומחשבות על החיים. בכך הופך מקבץ השירים הזה לספר ועל המוות באדמת החיים הגותי העוסק בפילוסופיה על מתה/שוכבת הייתי / במלחמה ילד לי היה אם " מריבה: למלחמה/ יוצא בנך אם / בדגל. עטופה בארון/ במקומו ויג, ")שושנה מצער צועקת / חיה ואת שהיד/ הופך הוא עמ' 17(. מילת המפתח בשיר הזה היא מילת התנאי "אם" שחוזרת פעמיים בשני בתי השיר. בית לאם ישראלית ובית לאם ערבייה. כמו האדמה המקוננת בצד הישראלי והאדמה המקוננת בצד הפלשתיני. האם הישראלית מוכנה להקריב חייה ורק לאפשר לבנה החייל לחזור בשלום משדה הקרב, מוכנה להיות במקומו בארון הקבורה. מילת התנאי השנייה בנה למות המתייחסת הערבייה לאם מתייחסת "אם" בשלווה גמורה לעיני סביבתה, הוא מת כגיבור קדוש, אך "צועקת מצער". כל כשהיא עם צערה היא בוכה בשקט אימא והתייחסותה האחרת לחיים. השיר הזה במידה רבה מבטא את הלך הרוח של נשים רבות שהיו אימהות לילדים
שלחמו במלחמה הראשונה שלהם להגן על הבית.בספר מתוארים שלבי המלחמה מבחינה רגשית: הפחד מפני הנקישה בדלת " בנך החיל/ נפל./ קצין העיר,/ מבשר, על רגע שהשחיר.")מרים סידי, עמ'22(. " את מביאה ילד לעולם / והעולם עושה בו כרצונו,/ לא כרצון הילד/ לא כרצונך/ או כרצון אביו")יעל לוקסמבורג כהנא, עמ'24(. שותפות גורל בשכול בולט " ועמדנו פנים מול פנים / כל אחת ואבדנה האישי ")נורית צדרבוים עמ'36 (. " הבהלה גועשת בבטן / עמ'51(. שירן ")יהודית מליק- נחמץ והלב / פנים סעורת להשיב בוכות/ כשהאמהות בוכות/ המוזות אחר" ובשיר ובלילה ביום עמ'61(. אביב ")זוהר האימה ממעגל בנים אחת לאומה והיינו ישראל שטחי מעזה לתוך טילים נורו החרדה לגורל ילדיה בעורף ולגורל ילדיה בחזית " ביום בו ערב רב של אנשים קם להורגי מררתי בבכי. / ביום בו אלהי ")רונית קינה שטן....קוננתי מסכת פניו על עטה החמלה בכר שחר עמ' 63(. השורות המצוטטות מביעות את רעד הגוף בקבלת הידיעה על אבדנו של חייל וזה לא משנה אם מאש כוחותינו או מאש אויב, התוצאה היא אותה תוצאה
של פחד המאבן את הגוף מחד ומרעיד את הנפש מאידך." שמעתי שקבלה ידיעה וראתה איך עצמה בוכה ולא ידעה את נפשה" )נעמה ארז, עמ'78(. נשים בקו העימות של הלב מטלטלות את סערת נפשן מצד לצד. המית הרחם נכתבת יומיומית שלנו ומשחררת את הלחצים והמתחים מבעירה
ומהקשבה קבועה לחדשות היום.
שירת המחאהשירה זו שהגיחה מבעד לקירות הפייסבוק, העידה על רחשי הלב הכורע תחת הנטל הלא שפוי של יירי טילים, על אבדן כל שמתרסקת לשלום כמיהה על פצמ"רים, בירי חיים פעם מחדש לאחר שנחתמה. האויב לא מעוניין בשלום, האויב מעוניין במלחמה. כמה שיותר להשמיד ציונים. בעבר נעשו ניסיונות של הדברות לשלום עם נשים הכותבות שירה מהעולם הערבי. מפגש אחד כזה, אני זוכרת שנערך בבית סיכת חולקה המשתתפות לכל צדק. בנווה דלל סוזאן יונה מוזהבת, חשבנו אז שהמשוררות הכותבות שירה, הן שגרירות העולם הערבי. אך קולן לא נשמע. קולן סורס תחת קולות מנהיגי עולמן. בספר הזה בולטות המית הלב והתוגה געגוע של חוויה עם אותנו המשאיר העצב של היומית וערגה למי שאיננו בחיים אך מצוי היטב בתודעה הלאומית חילוניים ליכדה הזאת המלחמה האומה. בחיי הצרובה חיילים באהבה ועטפה מנוגדות, דעות גיבשה ודתיים, מגע בשירים יש שאהבו. בארץ נפשם שהקריבו בודדים אנושי מלכד עיניים דומעות. כל השירים שנאספו מביעים היודעים אדם בני בין מנחמות זיקות הקיום, חרדת את האדם בני בין האלה החזקים הקשרים ולעטוף. לחבק ליכדו אותנו בעת פרדה מחייל בודד. האנתולוגיה מביעה שירת מחאה על הסכסוך המתמשך כבר 66 שנים. סכסוך שאין בו פתרון. האימהות נמצאת בפרדוקס קיומי, לכודה בין שיח המיליטריזם וההקרבה הפטריוטית לבין נורמטיביות גיוס חובה. קולות האימהות מהדהדים אזרחית הכוללת בתפילה לשלום בין הבריות, לשלום בין שני העמים, לשלום שיצמיח קולות של מציאות אחרת. מציאות שהיא כמיהה לא מושגת. נופים כואבים משורטטים בקולמוס שירת הלב. את מנצחת החיים שמחת הקולקטיבית באמוציונאליות הכאב וסוללת נתיבים של אור המאירים את החושך. ספר ממנו העולים בנושאים וחשוב מלחמה כיומן משמש זה
הנותנים כוחות ריפוי לנפש שלנו.
מסעות מואריםיהודית מליק-שירן
"ציפור על בד", מאת עצמון ד.יניב, הוצאת ספרי עיתון 77,
2013, )147 עמ'(
בספר שיריו החדש "ציפור על בד" עצמון ד. יניב נוטל את והשני- בזמן האחד- מסע מוארים. לשני מסעות הקורא מסע נפשי אל משמעות היצירה ומהות היוצר שברא אותה.הספר מורכב מששה מחזורי שירה: 1. איתותים סינגלים. 2. שיר אהבה פשוט.3. פגשתי.4. מגדל העיר. 5. המילים באות.
6. קצרצרים.כבר בהתחלה, הלילה מזמין את הקורא למסע קוסמי, העגלה של האחורי במושב / אתרוח "הלילה פנטסטי הגדולה")עמ'11(. טיול בשמים בשעות הלילה מעורר סקרנות "אנחנו עולים לכוכבים / כדי לגעת בשמים")עמ'14(. טיול ואני / צפינו סבא שנים רבות "לפני כזה מעורר זיכרונות ארמסטרונג את והראתה / החלל מן ששדרה בטלויזיה מהלך על הירח" )עמ' 18(. הטיול בשמים יוצר תחושה של 'דממות' שאינן מכוונות, ריחוף הנולד מתוך ריחוף בחלל. ממעל "תלויות שונים: היוצרות שתיקות מסוגים 'דממות' בצינת עטופות בלימה",)עמ'41(שתיקות על תלוי כסהר בשירים הדובר וכמו חכלילי. כאד ערפילי בדוק השחר המסע בזמן יוצא מהדמיון ונאחז במציאות המתרפקת על
העבר. "הזמנתי את הזמן/ למסע/ ונסע/ אתי". ילדותו, נופי אל פנימית התבוננות דרך הוא - המסע שהטביעו את חותמם על הדובר, באמצעות עצוב אישיותו. נשמתו נבכי אל מעמיקה פנימית התבוננות בעקבות ..הגלוי שואל הדובר את עצמו "ומה נותר אחרי החכמה והרגש?")עמ' 43(. כדי לענות על שאלה מהסוג הזה ניתן הראשונים. צעדיו את הדובר עשה אותה בדרך להתבונן בשקט גישש את דרכו, פילס לו נתיבים, צעד בהם לאט לאט, נשם אל תוכו את ריחות העצים, כרה אוזניו לציוץ הציפורים, חווה את רגעי האושר מתוך הבחירה העצמית עד שחדרה אליו ההכרה של הפנמת הלמידה האישית שלו. למידה זו, היא חוויתו מתוך העבר, כמו הנגיעות במסע אל הזיכרון של חווית רעים משותפת "לאור לבנה מתעלסת"
אהבה האם לגעגוע? הזיכרון את הופך מה )עמ'52( בשניים? האם אהבת הורים? האם חוויה מהילדות הופכת את הזיכרון לגעגוע? כל השאלות הללו מהדהדות בספר בניצוצות לוחשת כגחלת המהבהבים פנימיים כאורות אהבה כמו אותה שמש המאירה את הידידות החכמה של אהבתנו)עמ'147(. פעולת הגחלת נעשית בצריבה על דפי זיכרון דקים. פעולה זו מזכירה לי את התגלות אלוהים לנביא ישעיהו, כל המעמד קדוש וישעיהו חש שהוא איש טמא, רק נגיעת המלאך בשפתיו מעידה כי הצריבה הבוערת יש בה כוח לטהר אותו. המעמד שלו משתנה ברגע שנבחר לעסוק בשליחות נבואית. דבר זהה קורה גם בספר הזה, המשורר אינו ממציא פיוטים לשירה. להיות משורר- זה לברוא את המילים מתוכו. " יש מלים עמקות כים ויש הקורעות בבשר וצורבות בנשמה ויש מלים הצרובות על דפי זכרוני/ הן מי
שאני")עמ' 124(. הלמידה מתוך המסע מאפשרת לדובר להכיר את עצמו ובנפשו יותר, ומאפשרת לקורא לגעת בנפש היצירה טוב של היוצר. הקורא המיטבי מקשיב לשתיקות ושומע "את תוגת הלב / והיא מכה בכאב" )עמ'129( טעמו של הזיכרון הוא כטעמם של החיים המשתוללים בכל הגוף. את טעם "השמש פשוטות בכוונות להנציח המילים יודעות החיים
2425נא להכירנא להכיר
מנחת לאלהים בכיס" )עמ' 142(. "לא לרוץ לשום מקום /גם אם סוגרים...המתיקות מתחלפת אז לא לרוץ כשהשמש נגיעותיו את מאירים הספר שירי .)144 )עמ' מתעלפת" את בציוריות הפשוטה שמעשירה הקורא, שמתאהב של מחזורי השירים בספר. הציוריות הלשונית נובעת ממעיינות היצירה, מתוך הבריאה יש מאין של המשורר "מתגעגע /ולא יודע / אם זה אמתי /או פג הקסם" )עמ' 144(. ובשיר צריך לעשות / ופסק / השרברב / בא נרטב "הקיר אחר מעקף/ עכשו" )עמ' 146(. מבין המילים המתחברות ליצירה נולדת השירה. לעתים זו שירה שמגיחה כמו ציפור על בד, לך "תודה בה מתבוננת וסביבתה בסביבתה מתבוננת צפור על בד/לעת ערב תבואי / ואני לא לבד" )עמ' 138(.
את לא לפניי ראיתי הזה, הספר בכותרת כשהרהרתי של נפשו ציפור את אלא הענף, על העומדת הציפור פיסות מתוך ייחודית ביצירה מהדהדת נשמתו המשורר. ילדים היו עפיפוני פילדלפי בציר חייו. לפני שהיו מנהרות שעפו בשמים ללא גבולות, היום רואים עפיפונים בשמים, אך לא רואים ילדים. החיים נעים במחוגי הזמן. ולזמן הזה המתואר בספר יש שתי הנעות: הנעה אחת היא התבוננות פנימה אל הנפש המתרפקת אל העבר, מסניפה ניחוחותיו חוויות שהזמן אסף אל ומתגעגעת אל כסם חיים משכר הוא שהזמן החוצה, הנעה היא השנייה, ההנעה מרתפיו. מתוך ידוע לא עתיד אל יוצא העתיד. של ארוך מסע החלטות שקשורות באומץ לשנות דרך ולהתמקד במטרה." במעלה נשאתי על גוי/ את נטל החיים/ מסע ארך ומפתל ")עמ'113(. מסע שיש בו נגיעה בקצה מנהרה, מסע הפותח דלת שטרם ננעלה. יש תחושה של היוולדות, התחדשות של י על עקבי / עוד לא ננעלה הדלת." )עמ' לידה מחדש "סבת
.)49הם והמשוררים מגיה, היא ש"השירה טען קובנר, אבא מוצאת אני בוראים. שהם במילים המאמינים מכשפים" שיש כישוף במילים המארחות את עיניי הקוראים, המובילות אותם אל לבו של השיר ומאירות להם את הדרך למסעות
מוארים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.
על מלחמה, נשמה ואשמה
חיה בנצל
יוסף כהן אלרן "הכול לקחה האש" – "צבעונים" 2013.
זכיה בפרס אלרן, כהן יוסף של ספרו את קיבלתי "הכול בפייסבוק. ועוד" "אות בקבוצתי כתיבה בתחרות מורכב ברומן שמדובר העובדה אף על האש". לקחה מכמירות דמויות של הנפש למעמקי אותנו ה"מוליך וחורבן" כליה לחייהן הביאה האכזרית שהמלחמה לב עד מידי להניחו יכולתי לא הספר(, מכריכת )ציטוט על משתרעת הספר עלילת קריאתו. את שסיימתי אלה. לימינו ועד כיפור יום מלחמת שבין התקופה להתפתחות הטריגר את מהווה זו גורל הרת מלחמה הקצוות, מכול ומחשבות רגשות בבליל רוויה עלילה ממנה. חזרה שאין לדרך הסיפור גיבורי את המוליכות אין בדעתי לדון בעלילת הספר, כדי שלא אחטא לספר העלילה שהתפתחות גם מה הפוטנציאליים, ולקוראיו
הרגשיים לקונפליקטים פונקציה בלבד, משני כינור היא את הטורדים מוחלטת, קיצוניות עד מנוגדים שלעיתים
נשמתם של גיבורי הרומן.למרות שמו הפסימי עד למאוד של הספר, אין המחבר מוחלט. בייאוש לשקיעה אינסופי חופש לגיבוריו מתיר הם מחפשים פתרונות למצוקותיהם. הם ממשיכים לחיות ולתפקד כאשר הם מובלים בזהירות, יד ביד, על ידיו. אש הקרב לקחה עימה את יגאל, אחד מגיבורי הסיפור. אותה אש שהותירה את חברו אלי בחיים, גזלה ממנו את היקר ישירות מתייחס הספר של המוטו נשמתו. את ביותר,
לאובדן הנשמה:
"אם חד יום ישאלוךה נשמתך אי
אמר בשדה הקרבשם השארתיה
כן אמר בשדה הקרבמשם לא הבאתיה"
)יוסף כהן אלרן, אלוהים חולם, שירים 2007(
בספר המככב הראשון הכינור היא הנשמה ובעצם, היהודית, האמונה לפי גם הפיך, בלתי שהוא וחסרונה, כולה. העלילה של המשכה אי או המשכה את קובע אובדן הנשמה או בשמו המוכר יותר, הלם קרב, משפיע הדמויות שאר כול על גם אלא בו הלוקה על רק לא סוג מכול נפשית, פגיעה מה, משום אותו. הסובבות שהוא, הינה תופעה שלמרות שכיחותה מוחבאת לעיתים
קרובות מעיני הציבור הרחב בארון השכחה של התודעה. לעין הנראות גוף פציעות עם מזדהה הכללית הדעה נראה, הבלתי אל להשקיף טורחת אינה אבל המתבונן בדרך מוזכר קרב הלם הפצועה. הנפש מעמקי אל משויך הקרב הלום . בבושה כמעט מינורי, בקול כלל הוא אלוהים". מטורפי " מפוקפק: שכבודה לקבוצה אינו מתוגמל בשום עיטור גבורה, עוז או אומץ. במקרה ההתעלמות. לשטיח מתחת אל מטואטא הוא הטוב גם הלום הקרב עצמו חש לעיתים קרובות זר ובלתי מובן, אפילו לסביבתו הקרובה ביותר. התהיות הבלתי פוסקות "האם אני אשם במה שקרה ?" או "האם יכולתי לעשות הקבועים מלוויו קרובות לעיתים הן יותר?" טוב הכול הטורדים אותו השכם והערב. רגש אשמה כרוני כזה, שאין את לענות יכול מציג, שהוא לשאלות תשובה לעיתים
הנושא אותו עד יומו האחרון.ייחודו של הסופר בהעלאת נושא לא מדובר ולא פופולרי. לנופף ומבלי להם שיעד בדרך גיבוריו את מוליך הוא מחטט בפצעי לא אבל נוגע הוא המלחמה. בכול דגלי המלחמה. הוא מציג לנו את הבעיות, אבל מותיר לנו את האפשרות והבחירה אם לצלול לתהום הרגשות הגועשים עושה הוא מעליהם. לרפרף רק או הספר גיבורי בלב זאת ביד רכה ומתחשבת. לעיתים דומה שגיבוריו מוליכים אותו והוא רק מתעד בצורה הנאמנה ביותר את התפניות החלות בגורלם. בסופו של דבר, על אף שמדובר בסיפור שתחושת נראה מחברו, של הקודח" מ"ראשו דמיוני הקורא שלדמויות הפועלות חיים והחלטות בלתי מוכתבות אלא כתובות בלבד, משקפת את הצלחתו האמתית של
הסופר.
2627נא להכירנא להכיר
גבעת הגמדים של יהודית
הרצל חקק
על ספרה של יהודית מליק שירן, גבעת הגמדים, הוצאת בת אור, 70 עמודים, 2013
"גבעת הגמדים" של יהודית מליק שירן, לוקח אותנו למסע העת כל תחושה יש עת ובאותה פנטזיה, של למציאות שמשהו מהעולם שלנו משתקף בכל דף שבו. לפנינו ספר מעוצב גרפית בצורה משובחת - והשם עצמו מזמין אותנו לעולם האגדות. כבר מקריאה של הדפים הראשונים, אנו בקסמן של אגדות שפרשו כנפיים, שמתכתבות עם אגדות ילדות, שמספרות לנו סיפורים שכל כולן ראי של עולמנו,
השתקפות של רוח האדם.
לגבעת "בבואך - מאוד מזמינה מפתיחה בנוי הספר הגמדים". סימני דרך מסקרנים, מעיין קסם, חרגול, יצורים מפתיעים... פתיחה שלוקחת אותנו לעולם קסום של אותו עולם מופלא, אותה גבעת הגמדים. כל הפרקים שלאחר צבעוניים הבזקים הגבעה, מחיי הבזקים הם הפתיחה, ומבריקים, שכל כולם הצגה של דמויות, הארה של היבטים הלב התהפוכות. ורוב העלילה רוב הפלאי. בעולם שונים ויודע - לפנינו השתקפויות צבעוניות של מבין וסופג הכל
עולם האדם, של חוויות אנושיות שכל-כך קרובות לנו.
קחו, למשל, את הפרק על 'גברת דמיון ואדון מציאות'
" גברת דמיון ואדון מציאותיוצאים יחד, איזו התרגשות.
אדון מציאות עתונאי השעהוגברת דמיון צלמת חביבה.
זו ובעינינו החדשות, אחר הריצה עולם הוא עולמנו אכן המציאות כפי שהיא, אבל הלב מבקש תמיד מעבר, לממש משהו מן השאיפה לממש חלומות, לגעת במחוזות הדמיון.
וגידים. עור וקורמת הלבבות מתוך קמה הגמדים גבעת הינה מתממש וקם לחיים אותו אופק של דמיון, הינה נבראת ביד אמן אותה אפשרות של משאלות, אנו חשים שרגלינו
פוסעות באפיקים יצירתיים שראינו בחלום, בהזיה בהקיץ.
סיום השיר הוא מוסר השכל די ברור:"החיים הם ממלכה לא שפויה
הרודפים אחר התמכרות הזויה".בעולם של אגדה, מרתק אותנו הקשר עם החלום, מפליא אותנו הקשר לעולם, שהחוקיות שלו שונה מהחוקיות של
המציאות:
"בחלום הדמיון מלךה. המציאות מלכ
כשהם מתערבביםמתחילה חגיגה גדולה ".- עמוד 10.
כולה כל ילדים, ספרות זו עמוד, בכל ספוגות התובנות ילדים, בספרות דנים כאשר חיינו. על אוניברסלי מבט שמביט בוגר, אדם של מבט מנקודת זאת תופסים אנו
במשקפת על הכל, מרחוק, באיחור, מתוך רצון לשקף ניסיון חיים.
פרקי הסיפור על הגבעה חושפים בפני הילדים, וכמובן גם יהודית בפני המבוגרים, דרך אחרת להבין את המציאות. דרכם, בראשית הילדים, בפני להאיר מנסה מליק-שירן המחכה העולם על המציאות. על השכל ומוסר תובנות
להם.
הכתיבה מציגה הכל מנקודת ראות של זמן אחר, של עולם שונה, והכל מתוך נקודת ראות של ילדים, אבל בה בעת יש
למספרת רצון לחנך. להאיר באופן ביקורתי פרקים בחיינו.
אנו וכך ספרות, הכל היא לפני זאת, עם ילדים, ספרות מליק יהודית ילדים כספר אותה. ובוחנים אליה ניגשים מנסה להציג קטעים שונים בחיי אדם, בחיי בעלי-חיים, ויש בין הפרקים מראות המופנות זו כלפי זו. הסיפור על ארמון
הקיפודים, הסיפור על גן הברווזים, חייהם של הפרפרים.ילדים: ספרות להגדיר בספרייה ניסתה גולדברג לאה ובעיניה יש לספרות זו השפעה על כושר הקליטה של הילד-הקורא, אך בה בעת הספרות הזו צופנת בחובה מסרים, כוונות של היוצר-המספר. לכן ברור לנו, שמעבר לקיפודים ולברווזים, יש שילוב של סיפור וחינוך. יהודית מליק שירן אכן ידעה לשלב בין השניים - לספר סיפור מקסים, ובעם זאת
להעביר מסרים וערכים חינוכיים.
כך, לדוגמה, היא מציירת בין דמויותיה גם פרק על האמונות הפורחות ומחברות בין בני אדם לבעלי החיים.
" כבר מזמן כשאני פוגש חתולהאל ביתה אותי מזמינה ". )עמוד 31.(
להפריך, רוצה שהמספרת אחרות אמונות לשלל ומכאן להוביל לשינוי. סיפורם של הגמדים בסיפור הוא דרך להגיע
ליעד אחר:
" אפרת הגמדת מדברת אל עצמהכל רגע בודקת מה שלומה "... )עמוד 34.(
ילדים לפנינו ספר, שמבקש לפסוע בשבילים של ספרות שרוצה להנעים לקורא, ועם זאת להאיר בעיניו את העולם, אפיונים מחדד הגמדים בגבעת הטיול ערכים. להעביר
שונים של המציאות, ועם זאת גם יוצר שכחת המציאות.קוסמית עלילה לעצב מנסה שירן מליק יהודית של הקטן הנסיך את מילן, של הדוב' 'פו את שמזכירה
אקזופרי, את עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול.יש בספרה של מליק שירן, רצון לחבר את הילד למציאות, לפרוש בפניו מגוון התנהגויות, להוליכו בדרך שבה לומדים להכיר את המכנים המשותפים לכולנו, לגלות בפניו צורות תרבויות להכיר הזמנה היא הגמדים גבעת שונות. חיים אחרות, חיים חדשים, גירוי הדמיון היוצר אצל הילדים. ועל
כך תבורך יהודית מליק שירן.
2829נא להכירנא להכיר
על "מאות פרחים סגולים"
חניתה רוזן
גילוי נאותבטרם התחלתי לקרוא את העלילה, בחנתי את התקציר בגב הספר ומיד אזרתי את חופן רגשותיי כהכנה מוקדמת. של הדואבים לרגשותיה ולהתחבר לגעת השתדלתי
הדוברת ולסמא את עיני להיבטים הספרותיים.
התייחסות להקדמהבהקדמה לסיפור, פונה הכותבת אל הקורא ושוטחת בפניו
את תהליך כתיבתה. אימא של מזווית רגשותיה עוד, מה וקשה, כואב הנושא בן 27 בלבד. והוא בנה, אסי, שהתאבד אשר שכלה את
בשחר חייו.ומשתדלת רגשית בכנות מלאה יריעה פורשת הכותבת מאחר יתרה בהצלחה תמיד ולא בשכלתנות גם לגעת והייסורים של האם והקורא נשאב מיד לתהומות הדאבון האמיצה והתמודדותה עם בנה-בכורה על אופיו המורכב
והרגיש. "בתוך תוכי מעולם לא הרגשתי שאני קורבן של הנסיבות, ללא אותי ומשאירות עלי משפיעות שהן הרגשתי אך יכולת בחירה." – המשפט הזה טלטל אותי. מחד, מסבירה יד אינו בחייה ארע אשר שכל מאמינה שהיא הכותבת אונים באין נותרה והיא עליה שנגזר גורל אלא המקרה "קורבן" במילה השימוש מאידך, בחירה, אפשרות ללא בהיותה ומחזקת את האמפטיה אליה מצמקת את הלב בהחלט "קורבן" להתמודד עם גזירת גורל כואבת שכזאת. אני מבינה בהחלט שכוונתה נבעה ממקום טהור בנסותה להסביר לקורא הנרגש שאינה מבקשת את רחמיו, חלילה, אלא כל רצונה להבהיר ולהאיר לו מה קורה כששכול פוקד
את חייה. טלטלה מזרחי חוה חשה ספרה, כתיבת שבעת בטוחני אמוציונלית עזה ויותר מפעם אכן הודתה שנטלה לעצמה מנת על נפשיים כוחות לאזור כדי מהכתיבה אתנחתא
להמשיך במלאכה.
מבנהכל פרק בספר מובל ע"י שיר. השירים נכתבו מפרי עטו של אסי המשורר )ז"ל( שהיטיב לבטא את צפונות נפשו ונדפסו מצורת מובלטות.)להבדיל ולא ודקות ארוכות באותיות לבין בין להוסיף הכותבת היטיבה הספר(. של האותיות שהיא תוך הספר כתיבת בעת ורגשותיה תחושותיה את למעמקי אותנו ומחדירה העלילה רצף את לנו קוטעת נפשה. אהבתי את החשיפה הכנה והטהורה הזאת, ובעתות כאלה, נטלתי לעצמי הפסקה קלה, נשמתי עמוק והמשכתי
בקריאה.ל הקורא את מיד ומחבר ראשון-אני בגוף כתוב הספר
*דמות הדוברת.*אכנה את דמות האם בשם- "דמות -דוברת".
עלילההסיפור מתחיל בהיכרות של הדמות -הדוברת עם גבי. חייל ונחוש לשבות אותה נועז יפה -תואר, בצבא סדיר, בחור בכיתה הלימודים ספסל את חובשת עדיין והיא בקסמיו י"ב. האהבה כבשה אותם בסערה והם קשרו אותה בברית
נישואין.
כבר מן הפרק הראשון מבהירה הדמות-הדוברת כי אמה סבלה מדיכאון נפשי עמוק בשל קשיי התמזגות עם החברה בישראל, בעודה שבוייה עדיין בנשמתה לתרבות מרוקו-
ארץ הולדתה.בעיות בגין תורשה על לקורא רמיזה בכך יש האם ברזי כלל בקיאה ואיני חלפה המחשבה במוחי נפשיות?! ה-ד.נ.א, אך בהחלט יודעת שהגורמים לבעיות או מחלות נפש נגרמים מכמה פרמטרים; מרכיב פיזיולוגי תורשתי, מצב על המשפיעה הסביבה סוציולוגי-סביבתי; מרכיב הנפש ,ומרכיב פסיכולוגי- מבנה נפשי עם רגישויות מולדות ומצבו לסביבתו להסתגל האדם על המקשות ונרכשות ופוגע בתפקודו. )היטבתי לנבור ולדרוש על מורכבות נפש
האדם בעת שכתבתי את ספרי השני–"לא אני!"(.עיניים בעל הקטן )אסף( אסי לעולם מגיח השני בפרק כחולות ושיער בלונדיני, תינוק הכובש את רואיו ביופיו ואת השנים תהומית. וחדווה עמוקה באהבה ממלא אמו לב ופערים קשיים מתגלעים בבד בד אך ואסי גדל חולפות בין הוריו כמו; ההתחבטויות לעבור לגור בקיבוץ, התרחקותו גבי של שתלטנותו מזוגתו, גבי של והמנטלית הפיזית בחיי ולזכות לרצותו כדי למאווייו אשתו של והיענותה
משפחה שלווים וטובים.מכאן והלאה עוברת העלילה לשינוי מקום.
המעבר לקיבוץ והשפעתו על גבי, על הדמות-הדוברת והכי חשוב, על אסי.
משינוי מקום נוצר שינוי מצב.מאוד התרגשתי )אגב, יוגב. בשם נוסף בן יולדת האם
למקרא השם הזה כי זהו שמו של בני-בכורי(.גבי ממלא את כל זמנו, מרצו ואונו בטיפול בסוסים ועיסוקו העלילה בהמשך לנפשו. מפלט מקום עבורו מהווה זה נפשו מרקם על הקורא של וההבנות הקצוות נקשרים )שוב בכפו. חייו את נטל אשר גבי, האב של הבעייתית
מוטיב של בעיות נפשיות שהועברו בגנטיקה לאסי(.אהבה כי טען ג'אנט, פייר - בשם צרפתי פסיכולוג אובססיבית לסוסים ולבע"ח בכלל אינה מותירה מקום בלב לאהבת בני-אדם. בימינו קיימות שיטות טיפול באנשים עם
בעיות נפשיות באמצעות קשר לסוסים. "רכיבה טיפולית".ואינו מנסה גבי מנהל רומן עם אישה אחרת בת הקיבוץ באשתו והפוגענית הבזויה התנהלותו את להסתיר
ובמשפחתו. נתון זה בוודאי השפיע גם על אסי הילד שחש את עלבונה, כאבה ואכזבתה של אמו. ילדים קטנים חשים
היטב במתח המבעבע בסביבתם הטבעית!בנו-אסי התאבד בו הגיל .27 בגיל מתאבד גבי כאמור,
)"כמעט בן 27 היה במותו"(. מדהים. מזעזע ומצמרר.עם חייה את קושרת הדוברת והדמות זורמת העלילה גבר חדש העונה לשם -רחמים. גבר רגיש לצרכיה ונפשה, מחבק ועוטף אותה בשמיכה של אהבה ואמפטיה, בטחון נפשה של הספים אמות את המחזקת צרופה וחברות ונוטעת בה כוחות מחודשים וכבירים להתמודד עם בעיותיו של אסי, בבת-עינה. אסי קשור בעבותות עבות לאמו ודורש ממנה קשר פיזי, נפשי מחבק בכל העתות. אפילו בשהותו מאחיזתו מרפה אינו הוא הנסיבות, מכורח בפנימייה,
הרגשית באמו ודורש עד כופה עליה להיות עמו בקשר.האם מגלה נאמנות ומסירות עד אין קץ לבנה ומעניקה את מלוא הווייתה לו, גם על חשבון חייה האישיים ויחסה לבני משפחתה. )רחמים, יוגב והבן המשותף החדש, רועי(. זה בא לידי ביטוי באופן אבסולוטי בעת שפקדה את מיטתו בבית
החולים לאחר פציעתו כחייל בשירות סדיר.אסי ניחן במשיכה למוזיקה וראה בה כמקום בטוח לפרוק לאביו דומה משהו ולחן. וגאונותו למילים בו את רגשותיו פוער ,הוא נמשך שהסיפור ככל לסוסים. שלו והקשר מילוט, נקודת נותרה לא לאסי כי ברורה הבנה לקורא אלא להתאבד. מסכת חייו האישיים והסביבה הקרובה לו הרצופה בקשיים ומהמורות הובילה אותו לתור אחר שלווה האמת. למוות. לעולם בריחה באמצעות הפצועה לנפשו
לשקט . לחבור לאביו ,שכה אהב, אי שם במעלה השמים.אדם בן לדעת. מפחד אדם בן לגעת. מפחד אדם "בן ומכולם. מחביא את עצמו באיזה מקום מסתתר מעצמו בעולם בסוף העולם". "הגשם הפסיק עכשיו פחות עצוב, לבד". ללכת בחרת אתה כואב. וזה עוזב אתה אבל המילים הללו מדברות בעוצמתן. מסבירות את הכול ללא צורך בפירוש נוסף. המילים הללו חובטות בקורא ומעניקות לו תחושה שהסוף הטרגי של אסי הוא נכון. קשה לי לבטא את המילה –"נכון", אבל אני חייבת להיות כנה עם עצמי. ובוודאי עם הדמות-הדוברת. אני עושה עם אסי,עם האם כן בלב כבד אך שלם. אני מעריכה את קדושת החיים בכל הווייתי, איני מאמינה או מצדדת בהפסקת חיים בידי אדם
3031נא להכירנא להכיר
אלא רק בידי בורא עולם מסיבותיו-הוא, עם זאת הסיפור הזה עורר בי דואליות מסוכנת במחשבה.
השכול הוא נושא טעון, קשה ומעיק. דרך העולם הברורה היא שהבנים קוברים וקוראים קדיש על הוריהם ולא ההפך.אם אטען שאני מבינה את רגשותיה של האם בשכלה את יכולה לעשות )ואת בעלה(, אחטא לאמת. כל שאני בנה הוא לנסות ולהזדהות עם כאבה כשאנחה כבדה בוקעת
מעמקי נפשי. הכבוד ועומק הערצתי הערכתי, את להוסיף חייבת אני המוות, מן חזקים החיים אסי. של לאימא רוחשת שאני כך טוענים אנשי-רוח ומעש וכל שנותר לי הוא לברך את בני למען אסי, למען ולחיות להמשיך –הדוברת הדמות משפחתה והכי חשוב למען עצמה.למצוא את שלוות הנפש
שתצמיח בה תקווה והתחדשות.
הארותגובה השפה טעון שיפור. הלשון אינה מתהדרת ברהיטות.
נדמה כי עבודת העורכת לא הוקפדה.תפקידה של העורכת היה לאזן את רגישות המילים שבקעו
מנפשה של הדמות-הדוברת. במשפטים רבים המתארים מצבים הקשורים לאסי, השם יותר מידי פעמים כמו בקטע הזה ,שלא נערך ,אסי, חזר טוב ,כאחד מיני רבים; "באותו הלילה השכבתי את הילדים הייתי הלילה הילדים של אסי. במשך בבית לישון והלכתי ערנית וקשובה לאסי. מתוך שינה שמעתי בכי ורצתי לעבר המיטה של אסי, אבל זה היה ילד אחר. אסי עצמו ישן כל
הלילה....." )עמ' 49(."הפיל ( אור שראו ספרים שלושה באמתחתי להבהיר, לאחר .) איבתיסאם" של ו-"הסודות אני!" "לא , הלבן" שסיימתי את תהליך הכתיבה, העברתי לעורך לשון ולעורכת תוכן על מנת שיבדקו, ישביחו ויקפידו על הקשר הרצוף בין השפה תקינות את ישפרו ובנוסף והעלילה, המשפטים
וסימני הפיסוק.
אנשים מוארים בתחנות הזמן
יהודית מליק-שירן
הלב" אל הולכים הנחלים "כל רייך מיכאל של ספרו מורכב משני שערים: "הזכות לאהוב" ו"הזכות לשרוד".
הטיולים שני רגשי. ולטיול פיזי לטיול אותי לקח הספר לתיירת אותי הפכו הנופיים המראות ריבוי עם האלה של הפנימיים בנופים ונוגעת הפיזי מהנוף המתפעלת יצאתי ובספר הזה פנים רבות הדובר בסיפוריו. לאהבה אל הגעתי הליכה. ונעלי משקפת עם אותה לפגוש וטבע "תה של עשר", פגשתי את "אלתר שאהב חוצות ונפשו יצאה אל מרחבי ירושלים" )עמ'11(. הוא אהב את אותה כיבד הוא בלה, אשתו את אהב לא אך הבריות ידו בכף הקורא עוזיהו עם אקראית פגישה ילדיו. כאם משנה לו את חייו. והזמן מפגיש אותו עם חיה-לאה צעירה ירושלמית שמתאהבת בו עד כלות ונעה בחיפושיה אחר בבאר ולבד אלתר עם יחד לטבריה עד פנימית, אמת אלתר מעגליים: וסיום מפתיחה בנוי הזה הסיפור שבע.
וחיה לאה מתאהבים בירושלים וסוגרים את מעגל חייהם ושינוי. טלטלה יוצרת הזה בסיפור האהבה בירושלים. היוצרים באנשים בדמויות נגיעה מדגיש שלי, המסע נופים ושפה שהעושר עלילה. כקוראת אני חווה מראות, שמואל הלך בהן הסמטאות את לי מזכיר בה הלשוני גם מתפתח הפיזי שהמסע ככל בירושלים. עגנון יוסף התהליך הנפשי של הדמויות בסיפור הזה מתפתח ויוצר הפיזי המסעות שני ואהבה.. רכות של צבעונית קשת והנפשי עוברים שינוי. את השינוי הזה נכיר עכשיו במסע האישי של היוצר מיכאל רייך ונכיר את נפשה של היצירה שלו העוברת מסע מתפתח מהפנים האישי אל החוץ אל
הדמויות המניעות את העלילה ביצירתו.אנו לנו, מניח לא יקר אדם של הטרגי מותו כאשר ובאמצעות מחדש אותו לברוא למחשבה מאפשרים המילים אנחנו מחיים את הדמות. בסיפור "סמוי מן העין, קיבוץ אל אותי סיפור שלקח ,)76 )עמ' הרוח" מן צורב של הספד , לדאבוני לנו המוכרת אווירה ואל טיפוסי אמנון דן על בתו תרצה, נערה חייכנית ויפה האהובה על כל רואיה, שמעדה אל תהום בעת שהייתה בטיול שנתי. האב הקשור לבתו לא מוצא מנוח לנפשו ומחפש דרכים שגרתית לא בדרך מתאבלת רייצ'ל האם עמה. להיות לנוח מבקש האומלל האב בבעלה. בוגדת היא בעליל, ליד בתו. מתן תל צור שהתקבל למשק לשנת ניסיון, היה מומחה בקריאת מחשבות עד חמישים מטר, קיר דירתו צמוד לקיר דירתו של אמנון. הוא חומל עליו, בכיו קורע לו את הנשמה, והוא מחליט לעשות מעשה טוב, הוא כותב מכתב ומניח אותו על קברה של הבת. אמנון מוצא את
המכתב ומקבל כוחות לחיות. והשכול, המשכתי ללכת לכיוון פגישתי עם הכאב אחרי אבן המייל השישית. מה זו אותה נקודת ציון על המפה? על זיכרון? נקודת היא האם אבן? באמת היא האם
שעה 1965 שנת ביולי 20" בעצמו. רייך עונה שאלותיי 8:20 בבוקר...כשחלף על פני צריף המזכירות, הצרכנייה ובית התרבות הבחין ד"ר הרצל מילשטיין באנשי "שירות כבאות והצלה", מראה להבות העשן העולים מצמד בתים גרם לו זעזוע".)עמ' 135( שני בתים צמודים מספרים סיפור התימני יואל של הרגעית התשוקה יצרים, תאוות של בהבאת להם עולה המראה, טובת הבלונדית ושפרה ילד משותף לעולם כאשר צבעיו דומים לשכן ולא דומים לאבא המאמץ אותו כילדו לכל דבר. הבחירות שכל אדם עושה לעצמו, הן אלה שנותנות את הדין. עונש משמים על העובר על על הבתים בשריפת עונש ניאוף במשפחה, הציווי הפנימי "אל תחמוד אשת רעיך". ביתה של שפרה עומד על תילו וביתו של יואל נשרף כליל. רק ריח העשן חונק את החמצן והוא אוסף את ילדיו אל "שדות רפאים"
שם יבנה את ביתו מחדש.חייו. מסלולי את לבחור בסיסית זכות יש אדם לכל הבחירות האלה מטלטלות אותנו הקוראים, כי לא בטוח החלק בחירות. באותן בוחרים היינו אנחנו אם בכלל השני של הספר עוסק ממש בהישרדות. האהבה אמנם, משרתת את כל ברואי האל, אך רק להם ניתנה הזכות לבחור בה ולשמור על התנאים להישרדותה. על מצוקות היחיד אנו מתוודעים באגדה אינדיאנית דב חובר לבחור צעיר המבין שעולמו חצוי. ברית נקשרת ביניהם המאירה חבוי בסוד הנגיעות גדול. כאושר ביניהם החיבור את באבן חוצב הפסל כאשר גם עלומות נגיעות נשארות זה הסיפור ששבה את לבי בשער ואהב. דמות שהוקיר הוא "ייסורי הצלם הצנוע בתבל", שונות נתפסת בחברה אני אהבתי את קיבוץ, כתימהונות, כמוזרות. קטנה כמו הספר כי יכולתי דרך עיניי לפגוש אנשים מוארים, שהאירו לי מסיפור לסיפור את עולמם, את חייהם ואת מעשיהם.
יצאתי לשני מסעות פיזי ורגשי ושבתי מוארת אליכם.
3233נא להכירנא להכיר
לקחת החלטה בחיים ולדבוק בה
אירית סלע
ונתקלתי בספרים שהיו בירקון חזרתי מצילומים יום אחד מונחים על גדר אבן של אחד הבתים וביניהם ספרה השני רשום- העטיפה של הפנימי כשמצידה סלונים ניצה של את לקרוא שמיהרתי כמובן הלאה. להעביר מומלץ-נא לחברתי כך על ספרתי מאד, ממנו ולהתרשם הספר העיתונאית בלהה דבורי והיא ענתה לי שהיא וניצה מכרות. מהר מאד נוצר קשר ביני לבין ניצה ונסעתי אליה לירושלים
לפוגשה והנה התוצאה.
ש. איך מנהלת שיש לפניה עוד כמה שנות עבודה בתפקיד 'אני ומודיעה אחד יום קמה ומשתלם, מכובד מעניין,
מבקשת להפסיק, יש לי תכנית אחרת'?ת. פתאום קם אדם ומחליט שהוא סופר ומתחיל ללכת. סיפור תמיד מסתתר 'פתאום', קורים באמת לא דברים היו הספרים מכורה לספרים. הייתי כילדה מאחוריהם. )תמיד ומחנכי. מרתקים, מצחיקים, מרגשים חבריי, מוריי בכינו בסוף, זוכרים את "מחניים"?( ובעיקר – הם דיברו על מה שאצלנו שתקו עליו. למי שזוכר, שתיקה הייתה מנהג המדינה. הספרים לא היו גסים ופרטניים כמו היום, אבל כן, הם דיברו על הכול. וכבר בגיל שלוש עשרה כתבתי ביומני:
כשאהיה גדולה גם אני אכתוב ספרים.היא ה' ועצת איש בלב מחשבות "רבות שכידוע אלא תקום". וביידיש, למי שיודע, זה נשמע הרבה יותר יפה. בגיל שנאלצתי פעוטים, ילדים שני עם אלמנה נשארתי צעיר, לפרנס. אחרי ששיקמתי את חיי ונולדו לי עוד שני ילדים, וכבר התחלתי לתכנן את פרישתי מן העבודה, שוב קרה לנו אסון, ונותרתי עם ארבעה ילדים. )המלה 'לתכנן' עד היום צובטת את לבי(. אבל, יום אחד התעוררתי והבנתי שילדיי כבר מתחילים לעמוד ברשות עצמם, וחשבתי 'התיקון' הזה 'מגיע לך' )'מגיע' זו מלה שלא היכרנו בילדותנו(. התפטרתי והתחלתי לכתוב, תוך זמן קצר קלטתי שהעולם של 'קוראים' ו'כותבים' שנשאתי בלבי השתנה. ועדיין לא ידעתי עד כמה
השתנה, ולא הבנתי שהתאוצה רק תגבר ותלך.
ש. למה את מתכוונת, 'העולם השתנה'?
ת. ילידי המחצית הראשונה של המאה העשרים הם קבוצה מיוחדת במינה בתולדות האנושות. הם נושאים איתם זיכרון עולם מלפני מאתיים שנה, כי בעצם גדלנו על ערכי המאה ואחת, שרצה והנה אנחנו במאה העשרים התשע-עשרה במהירות שלא הייתה כמותה קודם. לאן היא רצה? אני
מפחדת לחשוב על זה.כשהתחלתי לכתוב עדיין לא חשבתי על העולם המשתנה, אבל כן הבנתי מהר מאד שלא די לדעת עברית ולהדפיס במקלדת; לכתוב ספר או סיפור "מלאכה היא, ולימוד היא צריכה". אחד הבנים שלי הביא הביתה מן הצבא את הביטוי 'להתארגן תוך כדי הליכה', ואני שבעצם עשיתי זאת כל חיי, התחלתי לעשות זאת תוך כדי הכתיבה. למדתי מהר מאד שאין דרך לתפוס במעופם את כל הסיפורים המופלאים שמתעופפים במחשבה כהרף עין, כי בניסיון הראשון לדבר אותם או לכתוב אותם הם נעלמים ומותירים אחריהם כנף פרפר רופסת שצבעה נמחק. למדתי שחשוב להניח את כדי חודשים, כמה אחרי רק אליו ולשוב במגרה הכתוב בעין האפשר, ככל זרה בעין אותו לקרוא יהיה שאפשר את ובעיקר למדתי למחוק. למחוק הכותב. ולא הקורא
כל דברי החוכמה והשנינות שלי, שכמו כל כותב מתחיל, רק שמדברים שלמים קטעים למחוק בהם. התאהבתי ועוד פעם. נכון ושוב שוב, ולכתוב ולשנות, אליי, למחוק, שלא היה לי ניסיון ככותבת ספרים, אבל היה לי ניסיון עצום כקוראת ספרים, וזה חשוב. מפליא אותי שיש היום אנשים היה. הספרים זה לא קוראים. פעם שכותבים אבל לא 'דיברו' זה עם זה. )זוכרים את "שם הוורד" של אומברטו
אקו?(
ש. מה הרגשת כשיצא לאור הספר הראשון שלך?מתוק "כי בשם סיפורים קובץ שלי, הראשון הספר ת. האור" בעריכת אילנה המרמן )שעשתה לי בית-ספר. זכות של לעם הספרייה בהוצאת לאור לצאת עמד גדולה(, "עם עובד" בדצמבר 1999. כמו בסוף המילניום הראשון, גם בפעם הזאת התחילו נבואות על 'קץ העולם', זוכרים? כל-כך יקרסו'. ש'המחשבים זה על מדובר היה הפעם פחדתי בשבילו, אבל הוא יצא בשלום, והלכתי להציץ עליו בחנויות, ומבויש על המדפים קטן לו הוא עמד בחנויות. ואני נזכרתי בתמונה מתוך הספר המאויר "סיפורי המקרא" שהיה לילדיי בכיתות הראשונות בבית הספר, ובה נראית הפעוט משה את ומשיקה היאור שפת כורעת על מרים
בתיבה זעירה במורד הזרם. ככה הרגשתי גם אני.
ש. לפעמים כותב מוציא ספר אחד שבו אמר את כל מה שרצה לומר, וזהו, האם המשכת לכתוב?
ביותר הגדולה שההנאה גיליתי עבודה כדי תוך כן. ת. כשאני לפעמים הכתיבה. בעת לי קורית בחיי שחוויתי מצליחה לכתוב בדיוק את מה שהתכוונתי, ותהיה זו אפילו רק מלה אחת, או משפט אחד, שהקורא אפילו לא ירגיש הזה, במקום נגעתי כאילו עזה, התרגשות חשה אני בו, שצריך שידברו אותו, וכשזה קורה אני ב'היי' מופלא, שלא
חוויתי מעולם בדרך אחרת.החלום" של הזנב את "להחזיק נקרא שלי השני הספר והוא רומן שיצא בשנת 2005 בהוצאת "ידיעות אחרונות", ובעריכת דורית רוגובי, חברתי מאז. הוא מדבר בין השאר על יחסי אם/בת.. התרבות שלנו מתייחסת לאימהות כאל משימה קדושה של כל אישה, ומהללת אהבת אם. אבל, בחיים האמתיים לא כל הנשים באמת רוצות להיות אימהות,
הילדה שלי בספר אם. לאהבת זוכים הילדים כל ולא לדבריה, מהם. טובים שאין להורים זוכה אכן המאומצת ומפני שהיא זוכה למתת המופלאה הזאת, שאיננה כל-כך מובנת מאליה, כמו שמקובל לומר, היא הרבה יותר שלמה ומאוזנת מאמה הביולוגית, שנאלצה למסור אותה לאימוץ. אימהות אמת לא תלויה בקשר הדם. כבר ביהדות נאמר 'לא המוליד נקרא אב, המגדל נקרא אב'. זה כמובן נושא מורכב הרבה יותר מכפי שאני יכולה לומר במספר שורות. השבעים, ותחילת הששים שנות שלהי על מספר הספר כשרוח וודסטוק הגיעה לארץ, על תחושת השחרור ואווירת ה'עשו אהבה ולא מלחמה' ששררה כאן אז. אני אוהבת
אותו מאד.הכתיבה, עולם התהפך באמת לאור שיצא עד – אבל יותר גדול 'הכותבים' שמספר לי נדמה כיום ולפעמים
ממספר 'הקוראים'.
ש. ככותבת זה מפריע לך?
ת. אני זוכרת שבהתחלה זה הרגיז אותי.. בן-אדם מתחיל המוני אוהב לא שנותיו, כל חלם שעליו במשהו לעסוק להבין שבלי קשר הזמן התחלתי מתחרים סביבו. במשך מהדברים אחד כאן מתרחש שלי, השאיפות ואל אליי אנשים ואחת, העשרים המאה של ביותר הלב מחממי
כותבים את חייהם.היו כל האנשים הללו קודם? השינוי המבורך הזה איפה לכתוב צריך היה פעם לטכנולוגיה. הודות כמובן נגרם להוצאה ששקלה אם ראוי לשלוח ביד, לשלם לכתבנית, אות. אות אחר אותו שיעמיד שתקצה לספר סדר דפוס היום אפשר להקיש בשתי אצבעות על מקלדת, להעביר
במחי מקש אל ההוצאה ולצפות לטוב.ופחות יותר הרבה מסחרית נעשתה הספרים תעשיית זהו ולרע לטוב בהתאם. משתנה הקריאה גם ערכית.
העולם החדש.
ש. והמשכת לכתוב?ת. כן. לפני חצי שנה יצא לאור הספר השלישי שלי "זהב", ביאליק, תמר ובעריכת זמורה-ביתן כנרת בהוצאת במהלך שלמדתי משהו יש אם מעולה. עבודה שעשתה
השנים, זה עד כמה חשובה העריכה בספר.
3435נא להכירנא להכיר
שני הספרים הראשונים שכתבתי עסקו הרבה באובדנים, בפעם הזאת רציתי להתנסות בכתיבת ספר מצחיק. הייתה בדלת זר גבר מצלצל שבה דרמטית פתיחה תמונת לי ביתה של אישה צעירה, ומודיע לה "בעלך מנהל רומן עם ציפיתי אשתי". מן המקום הזה שבו מופר הסדר הקיים, ללכת לכיוונים משונים. לערער על נורמות קיימות, להראות שכאשר מדובר באנשים הכול אפשרי. הכנסתי לספר גיבור זקן, כדי שיהיה מישהו שייתן 'מבט על' אינטליגנטי ויאמר ויום יותר, וככל שחשבתי עליו אהבתי אותו דברי חוכמה, אחד הבנתי שבנו מת עליו, וכבר ידעתי שגם הספר הזה לא יהיה מצחיק. אבל הצלחתי להכניס בו אהבה, אהבה
מסוג אחר. כמו שהוא מגדיר אותה, אהבה שכולה חסד.
ש. תמשיכי לכתוב
ת. כן. אני מקווה. כמו שאמרתי, זו הנאה מרחיבת לב.
זהות עלומה בכלא החיים
יהודית מליק-שירן
יצא להורג", אותי שהוציאה "היד ניר צביקה של ספרו לאור בהוצאת ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד.
320 ע' 2012.
עושר לשוני חגיגה לעינייםאת הספר הזה לא יכולתי להניח מהיד ולא רציתי שדפיו הסיפורית השפה של הלשוני העושר ומדוע? יסתיימו עם הרגשתי ככה עמו. שנפגשות לעיניים חגיגה הוא רואיס קרלוס מאת הרוח" של "צלה ספרים שלושה סאפון,"לקרוא עיתון מול הרוח" מאת טל איפרגן ו"הסודות של איבתיסאם" מאת חניתה רוזן. רציתי לשמר בתוכי את היופי הנחווה כל פעם מחדש עם העושר הלשוני והתרבותי שמביט אלי כל פעם, כשאני אוחזת בספר בצורה אקראית לחלוטין. הכתיבה בספר הייחודי הזה נראית כשירה. הלשון יוצרת תעתוע מופלא, מחד אפשר להתאהב המטפורית בנקל, מאידך הקורא מרגיש שהוא חלק מהשפה הסיפורית כתיבה שהיא הזאת המחשבת ממלאכת חלק והוא
המרוממת כל נפש. בתחילה שם הספר נראה לי כגימיק ספרותי הלקוח מספרי ג'ימס בונד . אחר כך הבנתי שהעושר הלשוני מתפרש על טכניקת כתיבה מוכרת: סיפור מסגרת אל מתוודעים הקוראים המסגרת בסיפור פנימי. וסיפור סופר קשוח המעביר את ספרו לעריכה לשונית ואינו מוכן כתיב. בשגיאות תיקונים אלא לשונית עריכה בו שתהיה על ההתחלה נוצרת תחושה עלומה בין עבודת העורך לבין הסופר. “זהותי תישאר עלומה" –לאחר הקדמה חידתית זו והמרתקת של חייו הסבוכה לעיני הקורא עלילת נפרשת
מחבר הרומן, המשולבת בעלילת הרומן שכתב.היום בלי עריכה לשונית, ספר לא יכול להתקיים. אך את הסופר ממש לא מעניינת העובדה הזאת. בסיפור המסגרת נערך חוזה לעבודה בין הסופר לעורך הלשוני, חוזה עבודה נוקשה ולא סטנדרטי בכלל הלוקח ממנו את חירויותיו: חירות
המחשבה, חירות הפעולה, מצמצם את נגיעותיו בספר.אז לשם מה נחוץ עורך לשוני בספר? אם אפילו את שמו המתעקשת רעייתו ורק לקבוע. יכול לא הוא הספר של להיפגש עם הסופר, קובעת את שמו "כלא החיים" והסופר הסיפור הוא החיים" "כלא מסכים. המסגרת בסיפור הפנימי שמתאר עולם רווי תשוקות לחיים, עבודה עלומה של המסתורית החידתיות את המגבירה הציבור מעיני החיים. תלישות וכמיהה לבית יציב עולים בד בבד בין דמויות הספר. דילמות מוסריות המעוררות את הדור השני והשלישי של ניצולי שואה להילחם על קיומם בארץ, האם דו קיום בין ישראלים לערבים יכול להתקיים ביומיום בתנאי שלום ומדוע אינו יכול להתקיים במצבי מלחמה? אימוץ מרצון גם רבות, פנים לאהבה ובספר אהבה, של אימוץ הוא אהבה זו מעוררת דילמה מוסרית, האם מישהו שאוהב את הארץ יכול לבגוד בה? גם בסיפור המסגרת וגם בסיפור הפנימי מנצחת השפה העשירה ומובילה את הקוראים אל הסיפור הפנימי שיוצר מעין דיאלוג ערני עם קורות הסיפור. סיפור המסגרת הופך להיות תפאורת רקע לסיפור הפנימי, ואולי אין ולעתים "המסגרות" שתי בין דיאלוג יש לעתים זו מהותה של כתיבה אניגמטית המציינת ש"הגעגועים הם
פצעים שלא מגלידים".
כתיבה אניגנמטית זו כתיבה חידתית שיש בה עלילה מסתורית המותחת את המניעות הדמויות פרטים. משחררת ולא הקוראים עיני
בין דינמיקה ויוצרות המסגרות בשתי מופיעות אותה דמויות העבר:"נחצ'ה "צ'יפקה","גליה" לבין דמויות ההווה: זינגר" "מר "שרהל'ה","פייבל", "אביגייל","גאולה","סוזאן", וד"ר ארנון". כל הדמויות האלה מוזכרות בשמן, רק הדמות העגולה המורכבת בספר, היא דמות גברית ושמה "אדם בן פלונית" זהותו ממש לא נחשפת ואולי בשל עבודתו העלומה ב"ארגון" שם נרדף ל"מוסד" הישראלי המאמן את אנשיו שהוא בהתחלה כבר הנחשפים הפרטים האויב. בשטח והובא לארץ במסגרת ניצול שואה שגדל במנזר אסופי, עליה בלתי ליגאלית, הבאת ילדים נטושים שהוריהם הצילו את חייהם ולא חסו על חייהם שלהם. זו נקודת המוצא של הספר. ילד קטן המחפש משפחה שתאמץ אותו ותעניק לו מגיע לבית שהשמחה נעלמה ממנו הוא בית. יציבות של בשל מות הבן דן בטיול. תמונת הבן מוכיחה אותו כל פעם בית לו השיג מחד בבית. מקומו ואת מיטתו את שתפס
והורים אך לא חש שמצא לו בית יציב שיכול להכיל אותו.כתיבה בגוף ראשון אהובה עלי במיוחד. כל הספר כתוב כך ומאפשר לי כקוראת לגעת במחשבותיו ובעולמו של אדם בן פלונית. הופתעתי לא אחת מדרך חייו המוזרה. קונה בית ולא מרהט אותו באביזרים. רק מזרן עם מצעים שירת אותו. חי בביתו כמו חי בארצות שונות בלי כמיהה לבית יציב. מעולם ולא אביגיל שהרתה של עם אמה ידידותו אך נישא, לא ממנו, מקרבת את האחרונה אליו ויוצרת אימוץ מרצון. היא קוראת לו "אבא" והוא נמשך אליה כאהבת גבר אל אישה, בולם את יצריו ומתנהג אליה כאבא לכל דבר. מציאות חייו היא כמו חייו. מחליף את דירותיו כמו את הנשים בחייו. יש רמז אחד ששוחרר בקלון מהארגון שבו שירת את המדינה. הוא פרש מוקדם כי הארגון פלט אותו מתוכו, כשהוא ידע שהוא חף מאשמה. חבריו טיהרו את שמו וביקשו שיחזור,
אך כמו בחייו העלומים בחר להיות עלום בחייו.
תלישות וכמיהה לבית
אחיזה האין התלישות, אך בספר, עולים רבים נושאים בחיים, היא המנווטת את סיפור חייו של אדם בן פלונית. יש לו שליטה ומיומנות במוות. לאחר שפרש מ"הארגון" גילה פניהן ואת בעברו שהיו נשים של דיוקנאות מצייר. שהוא צייר. כל הזמן אמר, שרק דמויות מתות הוא יכול לצייר, כי הציור הוא געגוע לנשים שאהב. קשר אהבה שנפרם הוא
3637נא להכירנא להכיר
קשר מת. ככה הרגיש עם אהבת ילדותו ונעוריו. לא ציפה שתחכה לו בעבודתו העלומה, אך התנהגותו החידתית לא הותירה בגליה ברירה והיא נישאה לאדם שלא יכול להוליד עמה ילדים. אהב אותה מאוד, אך כלא את נשיותה בגופה ל"אבא" בו בחרה אביגיל מאודה. לאם הפכה לא והיא עיני את בעיניה שזיהה הראשון מהרגע עליו והתחבבה אמה. הקשר הזה היה אמביוולנטי, כי אדם כמה לבית יציב וכמה לאהבת בת זוג. אך היחסים הבעייתיים שנוצרו עם והעלו אותו כגבר אביגיל השביתו אותו מסמכות אבהית
המתנה אהבים עם "בתו"-אהובתו אליה ערג בלילות.גם אדם בן פלונית כמעט הפך לאב בעל כורחו, אך הוא פיטם את האישה שנשאה את ילדו בתוכה, אישה שמום חרוצה שאהבה אישה אילמת-חרשת. נחלתה. היה כפול לעשות טוב לאחרים. ניקתה את הבית, הביאה הרבה אור כשכרסה המאמצת לאמו הביאה אדם שניקתה. לבתים בין שיניה, טווה לה מסלול שאין ממנו דרך חזרה, הראה לה נופים שמעולם לא ראתה, חצה בשבילה ועבורה גבול פיזי בין ישראל לרשות הפלשתינאית "צר לי עליך אחותי סוזן, הרהרתי בכאב")עמ'306(. אך לא חצה את גבול הלב. לבו לו את שמצווה עליו תרבותה הקר חסר הרגשות הכתיב וחמות. כהותן התבהרה לפתע. "עיניה היו לחות של סוזן, סוזן ידעה האם .)307 )עמ' באישור." וירדו עלו עפעפיה שהיא מוקרבת עם העובר הצומח בקרבה אל מותה? כשם משמים עונש קיבל נכותה על חס ולא חייה את שלקח בצווארי נתקע הקדמית, מהשמשה נעקר זכוכית "שבר אילמות בו. סוזן דבקה של האילמות דם" פי את ומילא כפויה האומרת מי שמשחק בחיי אחרים ידע ש "המוירה"
שלו )גורל( נקבע מראש.ודווקא האילמות שלו שחררה את דעותיו הקדומות בנוגע לציור. אדם מצייר בחייו דמויות שאהב. לא מחכה למותן. השינוי בא מהמום שדבק בו. החיים האילמים לאחד שונים באילמותם לאחר. חייה של סוזן אולי היו "דפוקים" גם לא מהחיים ליהנות השכילה היא אך לא שמעה, וגם דיברה בדרך המוכרת לה. המומים המולדים שלה לא כלאו את הפריחה אביב את ונשמה חיה היא בגופה. חייה שמחת של חייה. לעומתה אדם בן פלונית, פועל כמו רובוט, מכונה ההורגת ולא משאירה סימן. המום שדבק בו מלמדו לחיות
ולהעריך את ערך החיים.
משמעות כותרת הספרבתיאורה של אווה הנזירה, אדם היה "ילד יפה ושתקן ונבון. שעיניו מדברות ופיו חסום. היא חזרה וסיפרה לי את קורות הלילה בו השליכה אישה אלמונית את תינוקה לזרועותיה. הכנסייה, לפשפש מעבר הזאת האומללה האישה 'לחשה אלי וייבבה,' סיפרה אווה, "אני מתפללת שהיד שלי, שהעבירה אותו להשגחתך, לא הוציאה אותו להורג. תשמרי
עליו, שיחיה" )עמ' 313(היד של אמו העניקה לו חיים ודווקא היד של אדם היא זו והרג את שהוציאה אותו להורג. ברגע שלחץ על ההדק באמנות מיומנותו שכל בחשבון לקח לא והעובר, סוזן מעבר במסעותיו אם קודם. שהייתה כפי אינה ההרג, מול הזה האישי שבמסע הרי ושלם בריא חזר למדינה כי לטמיון, ירדו הכנותיו כל ה"ארגון" של הפקוחה עינו כשלוקחים חיים של מישהו צריך לשלם עבורם. החיים הם לו דרך ויודע שאין כלא למי שמכניס את עצמו לתוכם מילוט. גם בדבריה של אווה הנזירה נשתל היסוד הראשוני ופיו מדברות עיניו שתקן, ילד היה התינוק להבין שאדם חסום. רמז ראשון למה שאמור לקרות לו בסוף דרכו. גם בעניין האילמות יש סיפור מסגרת שהחל בפולין הרחוקה יכול ולא בתוכו כלוא כשהדיבור בישראל והסתיים להוציא הגה מפיו. האילמות אולי היא מום, אך היא משנה באדם תפיסת חיים והשקפת עולמו משתנה. הוא מצייר דיוקנאות של נשים חיות. הפגיעות שלו בפה הזה שדיבר ולגלג על העולם ומנהגיו הוא הפה שסכר את פיו ועתה
פיו חסום אך נשמתו פורחת בהד יצירתו.וחמלה כלפי סוזן הדמות הפגיעה הספר עורר בי אהדה בסיפור, שאיש לא ראה את דמותה מעבר למומה. הניסיונות הישראלית-הפלשתינאית הקיום מלחמת עם להתמודד ימשיכו כנראה למלא את דפי ההיסטוריה בריקוד של טנגו. צעד קדימה ושניים לאחור. אישה דחויה נוקמת במי שפגע בה או לא עשה מספיק כדי לספק לה גירוי מידי. ילדתה אלא אחד שם ולא חוה-ציפורה. לשם זוכה אביגיל של לה שאין תינוקת של תלושה גדילה לטשטש כדי שניים יציב. היציבות מושגת בחיים אך במחיר כבד. שם במשהו את הספר אהבתי, כי לשונו היא לשון הרוח והיא פועמת בדמויות ההופכות לבשר ודם מרגע שעיניי פגשו בהן. הספר
מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.
ריקוד הקולותיהודית מליק-שירן
ריקוד הקולות אורנה ריבלין, ספרי עיתון 77.
ריקוד בודדחוויה לא שגרתית הספר "ריקוד הקולות" שכתבה אורנה ריבלין. הדיסק המצורף מאפשר נגיעה קולית בקול הדובר שיר, בכל מסתיימת שהיא לאחר הקריאה שיריה. של מביאה התפעמות צלילית של מוזיקה קלאסית המתלווה של מקום" ועל זמן "על של חוויה בקורא ויוצרת אליה החיבור אך ומוזיקה. כתיבה של ביחד הליכה יש שפה. קריאת המשוררת. של קולה עם מיטיב תמיד לא הזה שירה צריכה להיות מלווה ברגש המעצים את אזניו של וכאן שירתו. את לקרוא יודע משורר כל לא השומע. לצערי, את הקריאה המודגשת המבליטה את האותיות הגרוניות, לא אהבתי כלל. הקריאה הזאת לא השאירה לי קריאה שאינה היא הקריאה או שלחילופין לאוויר. מקום מתחשבת בפסיקים ואינה נעצרת והמילים לא נחוות, לי הייתה הרגשה שמשהו רודף את המשוררת שלא מניחה
למילותיה לחזר אחר עיניי ואוזניי.הדגשת האותיות הפכה למונוטונית וצורמת. אהבתי מאוד את החיבורים הצלילים מהמוזיקה הקלאסית. אינני יודעת, כבר עם בדיסק. המלווה ספר להוציא השיקול היה מה להקריא צריך היה מקצועי קריין הקריינות, רעיון עלה ,הצלילים אך לשירים. עוול עושה הקריאה השירים. את בי" "ודיבר בשיר לנשמה. חגיגה מעידים על המוזיקליים הייתה פתאום קריאה לא מאולצת, קריאה שנוגעת. אך לאחר הקריאה הייחודית הזאת, חזרה המשוררת לקריאה המאולצת המדגישה את האותיות הגרוניות ולמה זה טוב? נשארתי שם לחוות את העושר הצלילי של הריקוד הבודד
של צלילי המוזיקה עם עצמם.
ריקוד הרוחאחרי התנסות בחוויה הצלילית, בחרתי ללכת אל הספר הזה המאכלס בתוכו סוג של ריקוד. רציתי לברר לעצמי איזה קולות שומעת הדוברת בשיריה ואיך קרה שהקולות
האלה לא רקדו לנגד עיניי ואוזניי?השיר הפותח את הספר מזמין אותי לריקוד הנשמה. זו לא זו הזמנה שבאה לפתוח בפני את שעריה הזמנה רגילה. של הרוח "השוכנת בנימים" זו שמזמינה לרקוד אותה ולא לבד אלא עם אותיות "בינות סדקי קירות" כמו שמכניסים פתקים לכותל המערבי ומבקשים בקשות מאלוהים לפתוח כישות מדומה הנשמה רוח המצוקה. את לבו לבקשות נפרדת, אך כשמה רוח היא מתאימה לאותו משב אוויר צונן שלעיתים משתולל ומסעיר עצים עד טלטלת עליהם בחוץ. אותה רוח הנשמה שהיא חלק בלתי נפרד מישותה של הדוברת הופכת לחברת המשחקים המסתתרת מעל ומובילה ושמחה עליזות בה יוצקת ומתחתיה, המיטה
אותה לכל ריקוד שתחפוץ מוולס ועד לנגינת רקוויאם.
ריקוד הבכיבכי נוצר מקול גדול שיש לו עוצמות של ניקוי הגוף מרעלים שאחזו בו. כמו למשל דיבוק. "מעלה אותי אל ההר / צולב במסמרות פלומתו עלי מדמו / עוטף אותי מקיז / אותי יש כאן תיאור חד וממשי המעביר מטתי". אל עמי ויורד הדיבוק נכנס שאליה קרבן היא הדוברת כאילו תחושה העושה מכשף משהו או שד להיות יכול הדיבוק לגוף. ומעורר מפחיד הזה בשיר התיאור כל כרצונו. בגופה
3839נא להכירנא להכיר
אווירה של פלישה לגוף ולנשמה של הדוברת שאומרת / ואני / דברים עלי מצוה / כשפים בי "עושה שהדיבוק לפרקים אותו שנשמע הזה הבכי )ע'13(. מגרונו" פועה מלוחות דמעות של באלם לעתים חנוק, בקול לעתים עכביש כ" רוקד גם הזה הבכי גשם")14( עלי "מוריד מכשף גופי/ מרקד בשטח הפקר ")17(. הבכי אמנם יוצא כשהגוף במצוקה, אך מה קורה כאשר נוזל אחר כמו דם של בעלי חיים הופך את כל המעמד למעשי כשפים. עין של סיקסק ועין של טווס חוברים לדגי אגם ודמם מדמם את הדוברת והיא הוזה אל תנשמת הצוחקת ומציירת לה נמלא "והחדר עיניה גן עדן מכשפת את וכציפור צורות נשימותיה...ואני על קרקעית עינה ")20(. ומתוך כל מעשי הכישוף אפילו הבהלה "מרקידה כנף וילון" )22(. קול הים אורב לה בלילות ובדלתות. הבכי הסוער עולה על גדותיו כהמית ים רחוקה המהדהדת לה "נכנס בך שגעון ".)23(. / במהפך "גופי מייסרת טלטלה עובר הגוף בא וכשזה קוי אצורה/ שורט בשמחה נפתל הוילון/ קפלי בין נחבט "בשרי הזה הדימוי מעניין הנפקח" בבשרי / ורחב ארך הנפקח." הבשר מתעורר לחיים משל עצמו או גוף הבשר מגיב ומנסה לשמור על עצמו מפני הדיבוק שנכנס בדוברת. בחברה עצמם בפרהסיה נקלטים אל אנשים שמדברים מכניסה הדוברת ומשוגעים. תימהוניים מוזרים, כאנשים את הקוראים אל עולמה המורכב משפת הגוף התזזיתית מלמלות ממוללת " בתוכה השוכנת ההזיות שפת לבין ילדיים ")25( וכמו חוני המעגל מצפה לאישונים זמן/ של
לגשם שיבוא וינקה ויטהר את גופה. אך הבכי הפנימי צריך לנקות ולשחרר את נשמתה. ריקוד הבכי בא מתוך בקיעה לשני קולות "קולך נבקע לשנים וקולי בקע ממבוע המים..וכל הקולות באו בסולם אחד של .)37( המקום" מתהום צלילים. בריקוד הזה של המים הדוברת עוברת טקס של
קדושה. "כפות ידי מדליקות רעם" )53(.
ריקוד האשידך לאגרוף "מבעד אש ונמלי עטלפים כשפים במעשי עיני" כפתורי הצית אש "גלגל )עמ'55( לבי" אתופף )עמ'61( "עיני רשפו מטאורים" )עמ'62( "לבער שוב ושוב היה עבורי הקולות ריקוד )65( בעורך..." להתקהל..לבער כמו שירה אופראית. שירת מקהלה של איברי הגוף בניצוח נבראים באש האוכלת אש, באש קולות הנשמה. קולות הרוקדת אש ומתעצמת לשירת חיים שלא מן העולם הזה. קולות בה ויש דמוניים, קולות בה ויש מכושפת השירה עיניי לנגד קמים לתחיה העם נביאי כמו ברוח הנישאים הקולות ריקוד וזעם. תוכחה נבואות רושפות ועיניהם ריקוד ויוצר היוצרת של נשמתה מתוך מגיח החיים של חושני של החיים. החיים בשגרתם, בתנועתם כרוח וכנהר נוגעים לכולנו. ריקוד האש הוא ריקוד החיים. זו איננה אש המכלה זו אש המכילה חיים, זו אש הבערה היוצרת את קולות הדוברת מתוך משהו קדום בתוכה, ראשוני ומקורי אחד החיים. קדושת של בהד הסביבה עם המתמזג
הספרים שהותיר בי רושם עז וחותם עמוק.
באה מאהבהיהודית מליק-שירן
לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן הוצאת עמדה,
2013 136 עמ'.מעט לא בילתה שלה הילדות את בסתיו. נולדה "יולי יושבת שם, מסתתרת הייתה במטבח. לשולחן מתחת ישיבה מזרחית על רצפה קרה ואוחזת דובי ורוד ומרופט, הנובלה נפתחת כך )7 סכנה")עמ' שאין לו מבטיחה טל המחוננת הסופרת מאת הרוח" מול עיתון "לקרוא
איפרגן, הספר יצא לאור בהוצאת "עמדה"ב 2013.
מציאות תלושהקורותיה של ילדה קטנה מגוללים סיפור על חיי עוני ופחד יולי גדלה דינה מאידך. מחד אהבה גדולה של הסבתא ללא עיניו השומרות של אביה. הוא נעלם מחייה לתקופות ארוכות ונזכר בה כאשר בגרה בין צעקותיו לחיי הגילופין יחסים מערכת מתאר הספר בשכרותו. מתבוסס שלו וילדתם אימא אבא, חיים בה ממציאות ועקרה תלושה המשותפת. האב תולש את עצמו מחיי המשפחה הקטנה והולך לאיבוד בתוך עולמו. הבת גודלת עם חסכים עמוקים של אביה ומטפחת כמו אוהבת יד של ומתאווים למגע ליטל חברת הילדות שלה, המתעורר השכם בבוקר להכין כריכים אוכלת שליטל בעוד הספר. לבית כריכים לה יולי לא אוכלת דבר. החיים של ליטל ומגוונים משביעים לולאות של בקפידה עשויים יולי של והחיים עשירים
פלונטר שמאוד קשה להתיר אותן.רמז סוכר". כפיות שלוש מתוק. אהב יולי של "אבא המשתוקקת הבוגרת יולי של לחייה לחלחל העתיד למתוק כל ימי חייה. אך יש בהשתוקקות הזאת "בריחה" אל עולם מנומנם המערסל את האומללות המרירה בתוך חלום מתוק. כי רק כך אפשר להבין את "הירושה "הגנטית שמקבלת יולי בחייה הצעירים. תאווה לא מוסברת להגיר לתוכה מרטיני ביאנקי, או שוט של וודקה, יין יבש לבן או יין יבש אדום. היא גומעת לתוכה בקבוקים שלמים ובוחרת לחשוף אותה מפתה היין וידויים. של עולם אל להיכנס עלומה נוכחות להשאיר צורך חשה היא מחייה. דברים להגיר באקראי מגיעה היא אליהם הפאבים באי בקרב
נוזל שכאמור הזה. החריף מהנוזל הריקה קיבתה לתוך היטה אוזן קשבת לאביה והרחיק אותו ממנה. "הבריחה" טיפול לקבלת פעם לא אותה הבהילה המשקה אל היציב בקשר רק מרגוע מצאה בעיניה הבהלה רפואי. עם הסבתא שלה דינה. שכמו משמים נחרץ גורלה והיא את גידלה היא אהובה. מאישה צעיר בגיל התאלמנה יולי ואת אחיה ביד רמה. אישה אוהבת וחמה אימא של בגיל אליה הגיעה כשזו נכדתה, בנפש שנפשה נקשרה שנתיים וחצי לביקור ארוך של שנה וחצי. ביקור שהיה סוג של "בריחה" מלשכת הרווחה המקומית, בבוקר בו הוחלט אותה לוקחת אימה אומנה, למשפחת יולי את לקחת מחוץ לגבולות המדינה אל שלוות הנפש של דינה אימה. הבריחות של האב מחיי הבת והאם, הנטישה הלא מובנת ועצב מרירות סלעי בתוכה הולידו ומרעייתו מבתו שלו שהקימו חומות גבוהים שלא ניתנים לשבירה. הבת בורחת לשתייה, היא לא מכירה משהו אחר. אביה הקדים אותה שנים רבות לפניה. עכשיו היא מחפשת את המהות שלה "נטשה. יולי. שנקראת ההוויה על מספרת היא בגילופין רגילה אליהם במקומות שלי המהות את לחפש יצאתי מה הבנתי לא שם. נמצאה לא היא אך לברוח. מהות קרה לה ומה גורם למהות לקום וללכת. הימים שלי חלפו בריקנות. רגשות הססניים גרמו לי לחשוב שאולי האמת
4041נא להכירנא להכיר
ונכונה שלמה לאמיתה, היא אמת שאמנם אשמה. שלי הלא בקשריה להתפורר.")עמ'49(. עלולה אך עבורי, שכן שלה, הבריחה את רק "ראתה גברים עם מחייבים רצתה לברוח. לא הפנימה אז שבריחה עלולה לגרום צער
רב.")עמ'70(.
החיים כפלונטריולי של רבים מאבקים הקוראים בפני מגולל הספר אותה. מאבקים לשפר ניסיונותיה עם חייה, מציאות עם עקשנים בהם יולי לא עושה לעצמה הנחות. היא מתקלחת ורגליה ,ידיה ,פניה גבה את מסבנת עצומות, בעיניים לעשות אמורים המים חייה. של המוחלט החושך בתוך בה. הדבקים היומיום רעלי את מתוכה להקיא טוב לה ולא להצפה אותה מביאים שהמים מרגישה יולי אך מילדותה. חיה איתם הרעים זיכרונותיה את מרוקנים הניתוק תחושת חייה. הוויית בתוך מנותקת מרגישה יולי מתגברת בעיקר במאבק בין העבר לבין הייאוש המתעצב בהווה. דינה סבתה האהובה נלכדה בתוך געגועיה לסבא דינה שהתה בבית אבות האהוב שלא הספיקה להכירו. את שהחייתה ארורה מחלה מאלצהיימר. שמתה עד מבולבלת לקחתה. זרועותיה ופרשה דינה עבור העבר בין עבר להווה הלכה דינה אחר אהבתה הגדולה. יולי לא ידעה איך מתאבלים? איך יושבים שבעה? איש לא לימד אותה שזו הדרך הנכונה להיפרד ממי שאוהבים. מאבק מתבטא ובמה נפשי. רעב מוליד למרירות העצב בין יולי של בעולמה מהלכים שנתיביו הזה הנפשי הרעב יולי. של בעולמה מנוחה של צומת אין ולרוחב? לאורך זרועות כמו בזה זה ומסתרגים משתלבים הנתיבים כל של חלה קלועה. היא סובבת אותם ונכנסת אליהם באין כניסה. כי איך אפשר להבין למה היא לא מצליחה להתיר מצליחה למעוד היא איך בחייה? הפלונטר לולאות את לתהומות שקשה מהן היציאה החוצה? גבי יצר בה תלות והנמיך את רצונותיה לפרוץ אל העולם ולהשתחרר. הוא סבר שמקומה של בת מלך פנימה, או שכל עוד היה לה הבית שלה, למה צריך לבזבז עליה כספי בילוי בחוץ. יולי לא ידעה אם זו הקמצנות המובילה את גבי לנהוג בה כך או שבאמת היה איש בית ולא אהב לבלות בחוץ. בעולמה הכמה הנפשי ברעב מאבק שונים: מאבקים התנהלו לזיכרון. בין שכחה ומערסלת. מאבק ליד מלטפת ועורג
"מאבק בלתי פוסק בין שכחה לזיכרון שיחק טניס שולחן בין נגמר קונפליקט בלתי יולי.")עמ'48(. בתוך תוכה של לאבד ולנצור. כל מאבק כזה פרם חוט בפלונטר המורכב של חייה אך נוספו במקומו חוטים אחרים. הנפילה הבלתי שבאו ההכרה ואובדן הגלים משובר שלה מוסברת בעקבותיה. היא נפילה לתוך מסע כואב פיזי ורגשי. הרעב הנפשי לדעת אותה ולהבין איך התפתח בה עולמה מניע אותה כל פעם לעשות שגיאות בבחירותיה. הבחירות הלא מוצלחות של הגברים בחייה עד לבואו של דניאל והקמת במפעל יציבה עבודה לעזוב הבחירה עמו. משפחה אחת, לא לה הוכיחה בעבודה זמנית כמלצרית ולעבוד שבמקום לברוח מהזיכרונות של אביה אליהו השתיין היא יודעת לא היא עקבותיו. אחר פקוחות בעיניים הולכת נופלת אל והיא להוריד מסך על עברה המנותק רגשית שהשמרים בירה. של חבית כמו ועגלגלה מוכרת תהום התוססים מציפה לה כמו אדוות את האוזניים והיא צפה בעולם שמוכר לאביה ולה. צפה בעיניים עצומות לשמר
רגעים מעולמו בתוך עולמה.
על דרכי הסיפור בנובלהאני רוצה להתייחס אל משמעותה של הכותרת, ההקדשה שמציינת שהספר מוקדש לדינה, על מקומה של המספרת
יודעת הכול בסיפור המחליטה להיות גיבורה מעורבת.במינה מיוחדת לאישה המיועדת הקדשה רואה כשאני בשם דינה. אני לא מתארת לעצמי שאפגוש את דמותה בתוך הסיפור שאני קוראת. ההקדשה הזאת הבהירה לי חיים סיפור המספרת נובלה ביוגראפית. נובלה שלפניי לא פשוט על חיים תלושים ומציאות עקורה כפי שניבטים להתגבר למדה שבכוחותיה ילדה של ילדות מזיכרונות תוך כדי הדחקת רגשותיה אל הלב שאסור לגעת בו. כי
הלב משמש כהיכל קבורה לסבתא דינה שנמצאת בו.לכאב יש צורות משונות :כאב פיזי הנפילות של יולי, כאב רגשי העוטף את חייה מגיל שנתיים וחצי וכאב נפשי של קל לא תלושה. למציאות ילדתו את הזורק נוטש אב להתמודד עם כאבים כאלה כל החיים. כדי להתמודד עם הכאב המחלחל בתוכה יולי מפתחת מערכת של שיחות ושתיקות עם תמי הפסיכולוגית שלה. כמו בחייה יש עליות ולמקומות אפלים יש נפילות לתהומות חשוכות וירידות, המנתקים אותה מחד או מושכים אותה מאידך להיבלע
ויולי שאין לה ניסיון רב בבחירותיה תועה וטועה. בתוכם. היא לומדת בדרך הקשה שלה לאסוף כוחות ולמצוא את אותיות בשיכול תמי הפסיכולוגית בתוכה. התקווה אור יולי להתנתק, כי היא מרגישה "תמי-מתי", איתה בוחרת דריכה יש מקום. לשום מוביל ולא מת ביניהן שהקשר מהמקומות לצאת לה מסייעת לא היא אף במקום.
הבולעים אותה.והאירה על פנס "בחלומה לקחה הכאב. חלמה על יולי פעם( אותה איש)שהכיר שם היה לא אם גם הכאב. להראות לו גודלו של כאב מהו. פסעה לאיטה על מדרכת האמצע האפורה, הביטה בחלונות הראווה....נופים שנעקרו ממקומם הזכירו לה סופה. המשקעים צנחו וסופה פרצה בתוך התחבאו וארנבות שפנים שבו בזמן בחלום. כמו הישנה. הברזל תיבת אל נכנסה היא יולי, של הסלעים יולי אך שלה, הזיכרונות תיבת בתוך לנשום קשה היה להתרומם" הברזל לתיבת שיגרמו רוחות שאין ידעה )עמ'62(. מזכיר לי את ההסתתרות שלה מתחת לשולחן הוריה.)עמ' בין בבית ואלימה מילולית סערה כשפרצה הכתיבה בכתיבה. פורקן מוצאת היא רע כשליולי .)7עוזרת לה להתמקד ולהשיב סדר וארגון לחייה שנמצאים משתחררת היא תהפוכות. רבת רגשית טלטלה בתוך לבנות ובוחרת ובגרותה ילדותה של הטפילים מהימים לעצמה ספינה "רפסודת הצלה פרטית, להשקיף הלאה שורות ועל שחור פיילוט עט הוא שלה המציל ולנווט. שמרו על אך נצמדו אותיות, התנשקו הכתיבה מחברת רווחים.")עמ'82(. האותיות נאבקו בשבילה, ניסו לתאר לה רגש. הן השתדלו להתפקס כדי להניח ליולי לגעת בעצמה סיפור )86 )עמ' עד אחור. להביט מבלי קדימה ולנוע העלילה מובא בגוף שלישי יחידה נסתרת "היא" או "יולי". נשמע קולה הרהוט, הפיוטי, העשיר של המספרת היודעת בסיפור מעורבת לדמות הופכת היא )88 )שמעמ' כול, חייה של יולי. "יולי קראה ואני הבטתי בה..." במעבר הזה מגוף שלישי "היא" לגוף ראשון "אני", של המשפט הזה, אני יכולה לשער שמדובר בסיפור ביוגראפי אישי של הגב' איפרגן, המביאה את סיפור חייה מנקודות מרוחקות בחייה מהעבר אל ההווה, אחרי שאספה את חייה דרך הכתיבה.
וידוע שהכתיבה מביאה מזור לנפש הדואבת. אפשרות נוספת היוצרת התערבות של מספרת כל יודעת,
היא דיבור ישיר אל הילדה הפצועה שבתוכה, אותה ילדה דרך בכל וניסתה באשמתה שלא בילדותה שננטשה להבין למה הוריה היו בנתיבים של בריחה מחייהם וממנה. הכתיבה הבוגרת, היא למעשה מכתב לילדה שהייתה תוך
כדי תיקון עולמה בהווה.)עמ'88(. הרוח" מול עיתון "לקרוא הכותרת משמעות בפאב יושבת בה מביטה ואני שנים מעשר יותר "עברו נשמתה. את הבין דוסטוייבסקי...הוא קוראת מוכר, "להתווכח עם אישה זה כמו לנסות לקרוא עיתון מול הרוח של המהדהדים "דבריו להיגיון. קודמת שאהבה והוסיף אביה שנטש אותה בגיל שבע עשרה הדהדו בה בעצמה מדובר הדברים מטבע אחריה" ואני קמה "היא רבה. בדמות אחת שהתאחדו בה הילדה והנערה מהעבר עם
הבחורה והאישה הבשלה בהווה. מהילדות טראומטיות חוויות מוצגות בפסיכודרמה שזוכות באמצעות כפילים של דמויות להעלות סיטואציה ילדותו. מלמדים מחייו של אדם הרוצה לתקן את חוויית אותו דרך החוויה לתקן את המעוות בחייו. לדרך התיקון ולסלוח למי שפגע קוראים הזכות לסלוח לעצמי הזאת בי. "הוא לא התכוון לפגוע. לא התכוון לברוח, לא התכוון וכעת לו כי לעולם לא תסלח להיות חולה. שנים סברה קיים לנפש, תרופה קיימת לא שכן לסלוח, חייבת היא רק טיפול לנשמה." והטיפול לנשמה הפצועה שלה, הוא
הכתיבה.המפגש בין "אני ויולי" מחזק אצלי את ההשערה שלפנינו גיבורת בין הטשטוש את להבהיר המנסה אחת דמות עד היטב נשמרת ה"אני" בפרוזה חוויית סיפורה לבינה. לרגע השיא המצריך התמודדות עם מפל הרגשות שהציפו בעבר, שגועשים בהווה שמתבהרים אל עבר העתיד. זה מזכיר לי את כאבי הבטן של הדמות לפני אכילה ואחרי אכילה כשהרעב הנפשי מסכסך בין שני המצבים. קודם אני ואחר כך יולי. הדמות המעורבת בנובלה מבליטה את "האני" הגלוי שלה. עד עמ' 86 הרחבתי את היריעה על הן דמות אחת. ושתינו זו אני יולי בגוף שלישי מעמ' 88 דמות שכאב החיים יצר אותה עם הרגשה שנולדה בטעות להורים שלא ידעו מה זה להיות הורים. האומץ להתקרב כתבתי, עליה הדמות עם שלמה אני ולהיות יולי אל העלומים הכוחות מתוך החיים את לראות האומץ הוא
4243נא להכירנא להכיר
המתהווים בתוכה ויוצרים בסוף הסיפור את מה שכמהה דן אלוהים דניאל. עם משפחה משפחה. השנים- כל לו אותה לחיים של אהבה ונויה ילדתה הקטנה באה מאהבה. "ד.י.ן" מהשורש שגזורים "דניאל" "דינה", האלה השמות בתוך עלילה בה יש הנובלה. של החוקיות את יוצרים "יולי בין המפגש פנימי. וסיפור מסגרת סיפור עלילה. לקורא" הוא המפגש הפותח של הסיפור הפנימי. גם אני חיבה שם הוא האם "יולי"? הזה השם מקור מה תהיתי לשם הנפוץ בארצות אמריקה הדרומית יולנדה? כך או כך אשאר עם התהייה שלי. סיפור המסגרת בו המספרת הכל יודעת הופכת לדמות מעורבת המחברת בין שתי הדמויות והופכת אותן לדמות אחת, המכתיבה את קצב החיים של החרטה ההשלמה, את הקורא והרוקמת לפני ושלה יולי וקבלת הסליחה מאביה מולידה. הספר הזה כתוב בלשון של פרוזה שירית יפהפייה. שפה גבוהה, עשירה ויפה שלא מייחלים שתגמר. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה,
למטפלים העוסקים בנפש האדם ובמורכבותה.
"משני צדי הקריפטו"*-סיפורו של אורי גורן
מנחלת-יהודה רויטמן פסח
של סיפורם הוא אורי, של סיפורו את להביא בחרתי מאות בודדות של אנשים שניצבו בצמתים החשובים של "המדינה שבדרך" ועשו מעשים בלתי רגילים ובלתי נשכחים. פעילותם זו היא שהביאה אותנו למקום המכובד והבטוח
שאנו חיים בו כיום.דבורה ביירות, דרך מאודסה, ארצה עלתה 1912 בשנת גרינבלט. ארצה מליטא דב עלה 1913 בשנת אברבנאל. הצעירה במושבה התיישבו התחתנו, הם 1922 בשנת וירקות(, פרדס )רפת, מעורב משק והקימו נחלת-יהודה בשנת 1924 נולד בנם-בכורם אהרן ובשנת 1926 נולד גיבור
סיפורנו - אורי.לציון ראשון הסמוכה במושבה בבית-ספר למד אורי עבור שליחויות לעשות החל 10 בגיל ההם הימים וכרוח כנוטר למשטרת התגייס 17 ובגיל המקומי "ההגנה" תא
היישובים היהודים.
והאלחוט בקורס במהרה נשלח ללמוד את תורת הקשר שארגנה ההגנה ויועד לתפקיד של מפעיל תחנות ומכשירי
קשר ברשת החשאית של ה"הגנה".ידי שאול אביגור, נתבקש על בן-20 בהיותו בשנת 1946 ב', לצאת בשליחות לעלייה המפקד האגדי של המוסד
לאירופה להעלת פליטי השואה לארץ.בקיבוץ נווה-ים, הסמוך לחיפה, נפגשו 6 בחורים צעירים ויצאו לאירופה בספינה רעועה עם מפקדם לובה אליאב לא הספינה לארץ-ישראל. עולים לכן קודם שהביאה החזיקה מעמד ובדרכה, סמוך לתורכיה טבעה. הישראלים והצוות האיטלקי של הספינה ניצלו על ידי דייגים בספינת להביאם הסכימו שלמונים תמורת אשר תורכית דייג
לאיטליה.לאחר פעילות של מספר חודשים במסגרת המוסד לעליה ב' בצרפת ובאיטליה, התמנה אורי למפקדה של ספינת
העולים "לטרון"."לטרון" הייתה ספינה שוודית שנבנתה בשנת 1870 בשם מנהיגי של לכבודם ל"לטרון" הוסב שמה דמטריו. סן- הכלא בבית ושוכנו השחורה" ב"שבת שנאסרו הישוב אך איש, 125 לשאת יכלה הספינה אם ספק בלטרון. לאחר שסיפוניה ומחסניה הוכשרו לקליטת העולים, היא
הצליחה ל"דחוס" לחללה 1252 עולים.ב-17.10.1946 היא עזבה את נמל לה-סיוטה בדרום צרפת והפליגה לכיוון חופי ארץ ישראל. באזור כרתים היא נקלעה וחלק הצוות עליה. איימה טביעה וסכנת עזה לסערה מהנוסעים דרשו לעגון בכרתים ואף איימו להשתלט על 3( וצוותו )אורי( האוניה, אך במאמץ רב מפקד האוניה את להרגיע הצליחו ב'( לעליה מהמוסד צעירים בחורים שיוטם את באיטיות והמשיכו הנסערים והנוסעים הצוות
לעבר ארץ ישראל.ובמהרה הספינה את גילה בריטי סיור מטוס ב-1.11.46, הצטרפה אליה משחתת בריטית. בסמוך לכניסתם לנמל חיפה, נגחה המשחתת באמצעות חרטומה בצידי הספינה והיא נטתה על צידה עד לפני הים. משחתת שנייה הצטרפה שהספינה בכדי בדופן ותמכה הספינה של השני מצידה לא תתהפך. וכך, אחר כבוד, כאשר היא נמצאת בין שני
משחתות בריטיות נכנסה "לטרון" לנמל חיפה.אחרת אוניה על המעפילים הועלו קצר מאבק לאחר
והוגלו למחנות בקפריסין. צוות המוסד הסוואה את עצמו איתם יחד והוגלה ממאסר להינצל בכדי כמעפילים
לקפריסין.לאחר מספר חודשים חזר אורי לאירופה להמשך פעילותו
במסגרת המוסד לעליה ב'.קצב את להגביר הישוב הנהלת החליטה 1947 בשנת של בודדות מאות שנשאו מספינות ולעבור העלייה
מעפילים לספינות שישאו אלפי מעפילים.גרנד-ארנס מחנה את הישוב הנהלת שכרה כך לשם ומחנה שבויים כמחנה בעבר שימש אשר צרפת, בדרום פליטים במסגרת מלחמת צרפת בוייטנאם. אורי נתמנה למפקד המחנה וכאשר בקיץ 1947 הגיעה לנמל סט בדרום צרפת האוניה ששמה הוסב ל"אקסודוס" היה אורי אחראי על התאמת האוניה למטרתה החדשה, הכנת המעפילים
להפלגה וכל יתר הסידורים הכרוכים במבצע הגדול. כידוע השתלטו הבריטים על האוניה בסמוך לחופי הארץ המעפילים בצרפת. בוק דה פורט לנמל אותה והחזירו סרבו לרדת מהאוניה, שלטונות צרפת סרבו להתיר את פינוייה בכוח וכך עגנה האוניה ואלפי מעפיליה בנמל פורט דה בוק בדרום צרפת למשך כשלושה שבועות. היחידים בלבד. הרפואי הצוות היה האוניה על לעלות שהורשו לצוות זה הסתננה מרגה, חברתו של אורי ואשתו לעתיד ושימשה כאיש הקשר של המוסד לעליה ב' עם אנשי הצוות הישראלים אשר על האוניה. באמצעותה הועברו הנחיות
לצוות במאבקו בבריטים.פרשת האוניה "אקסודוס" הייתה שיאו של מאבק העפלה המעפילים אחרוני הועלו עת ,1949 שנת עד שהמשיך
מהמחנות בקפריסין.עיקר את ב' לעלייה המוסד הפנה ,1947 שנת בסוף היחידה המדינה שבדרך. למדינה נשק להשגת פעולתו הייתה שבדרך" ל"מדינה בגלוי נשק למכור שהסכימה הצוות לרשות הועמד נטוש שדה תעופה צ'כוסלובקיה. ותחמושת נשק מלאי מטוסים המריאו ומשם הישראלי חוסר היה העניינים את שעיכב מה אך ישראל. לארץ יחד והקים שם, תקשורת. אורי נשלח בדחיפות לפראג עם אחרים, פעם ראשונה בגלוי, מרכז תקשורת אלחוטי עם הארץ. בראשית 1948 בלחצם של הבריטים נאלצה ואנשי הנשק מכירת להפסיק את צ'כוסלובקיה ממשלת
4445נא להכירנא להכיר
נאלצו להתפנות במהירות. במטוס הארון שיצא המוסד משם, התפנה גם אורי והפתיע את הוריו, במושב נחלת-
יהודה, שלא ראו אותו זמן רב.שירת ובהמשך צה"ל של הקשר בחיל אורי נקלט כקצין )7 )בה"ד הקשר חיל של ההדרכה בסיס מפקד כסגן
ולאחר מכן כמפקדו.בשנת 1952 החליט להשתחרר מצה"ל ולהצטרף לקיבוץ "לטרון"(. האוניה מעפילי ידי על )שהוקם הנשיא כפר ראשי הדרכה כקצין לצה"ל לחזור התבקש 1955 בשנת הראשונה הצנחנים חטיבת הוקמה זו הקשר.בשנה בחיל עצמו את הציע אורי שרון. אריאל מפקדה בראשות "מבצע בעת ,1956 בשנת חטיבתי. קשר ונתקבל כקצין קדש", צנחה חטיבת הצנחנים בפתחו של מעבר המתלה הידוע בחצי האי סיני. אורי ומספר קצינים אחרים הצטרפו
לחטיבה בנסיעה ברכב במרחבי סיני.הצר המעבר את לכבוש רצה שרון אריאל המח"ט בהסתערות ישירה. הרמטכ"ל דאז, משה דיין אסר זאת דיין חשש שהמח"ט אריאל שרון לא עליו, ומאחר ומשה ישמע לפקודה, הוא שלח אליו, במטוס קל, את עוזרו רחבעם זאבי, הידוע בכינוי "גנדי", לוודא שהאיסור ישמר.וקצין "גנדי" השליח שרון, המח"ט בו שישבו קטן בגיפ ממלאים כיצד המזימה נרקחה אורי, החטיבתי, הקשר שולחים המעבר. ראשית, את כובשים וגם הפקודה את סיור, אשר כמובן יקלע לאש תופת ויהיו נפגעים לאחר מכן מצב מתפתח וכך הנפגעים חילוץ לשם לעזרתו יוצאים שאליו, לאט לאט "נשאבת" כל החטיבה. כך אכן קרה
והמעבר נכבש.בשנת 1962, לפי בקשת ראשי חיל המודיעין, עבר אורי לחיל ופיקד על היחידה הסודית של החיל שפיתחה אמצעי לחימה מקוריים ונועזים ועל כך קיבלה 26 פעמים את פרס בטחון ישראל )יותר מכל יחידה צבאית או אזרחית(. בשנת
1971 , לאחר 28 שנות שרות בצה"ל ובשרות עם ישראל, פרש אורי מהצבא ועבר לניהול חברת ההי-טק ECI ופעל רבות לקידומה והצלחתה. מעניין ומעורר השראה הוא גם סיפורה של מרגה רעייתו. ילידת גרמניה למשפחה ממוצא פולני. התייתמה מאביה בשנת 1932 וגורשה יחד עם אמה לשם אשר פולין בגבול למחנות ,1938 בשנת ואחותה,
גורשו תושבי גרמניה בעלי דרכון פולני. 10,000 לקלוט בריטניה ממשלת הסכימה 1938 בשנת ילדים וילדות יהודים יתומים מגרמניה. ביניהם הייתה גם למחנות בהמשך נשלחו שנשארו ואחותה אמה מרגה. השמדה. בבריטניה הצטרפה מרגה לאחד מארגוני הנוער החלוצי ועסקה בחקלאות. בשנת 1946 נשלחה, יחד עם השואה ניצולי לעזרת צרפת לדרום בנות, קבוצת עוד השואפים לעלות לארץ ישראל. שם הכירה את אורי ומאז לא נפרדו דרכיהם. היא עלתה ארצה באונית המעפילים "הפורצים" בה שימשה כאלחוטנית. בהמשך היא התגייסה לצה"ל, הייתה אלחוטנית בחטיבת גולני במלחמת השחרור שימשה מרגה לעיל, שנאמר כפי במטכ"ל. מכן ולאחר כאיש הקשר הבלעדי בין פעילי המוסד לעלייה ב' בצרפת לפעילים על האוניה "אקסודוס" שעגנה בדרום צרפת ובין היתר העבירה, במחבוא על גופה, את חמרי הנפץ שהכינו אנשי הפלי"ם לשימוש אנשיהם על ה"אקסודוס" למניעת הפלגתה. בדיעבד מסתבר כי הצרפתים ידעו על פעילותה
החשאית אך העדיפו לעצום עין.חובה לדעת לזכור ולהנציח.
ונדב הם ניניהם של אורי *הערה לסיום: נכדיי בועז, רוני ומרגה. את סיפורו המלא של אורי גורן תוכלו לקרוא בספרו
"משני צדי הקריפטו" בהוצאת המחבר.
*קריפטו: חבוי, סודי, נסתר - כינוי לכתב סתרים בקשר.
שירת מחאה בשירה אורבנית
יהודית מליק-שירן
"אוריון", שדה, ליאור מאת אחרים' ומקומות אביב 'תל הוצאה לאור, 2012.
ספרו של ליאור שדה, הוא ספר לא שגרתי בעליל. הספר מכיל תמונות חיים קטנות. מעין שירה מצולמת בעדשות כיומן לי נראה אורבנית, הספר שירה הקולטות. העיניים חיים מאופק המבטא אמת ביקורתית כלפי החברה בחיי אחרות בערים מטייל או בתוכה חי שדה שליאור העיר והיא אומרת בארץ. השירה שלו לא עושה חשבון לאיש
בדיוק את מה שהדובר מרגיש.לדות פ ל ויתדות", "דודי חוש ים רזל ב / חים, פ ל חש "סבי ארץ רחוקה". ל עסקים / ב / אלחלד מבריקות," אבי חושינים", )עמ'( השיר ים / לפגיונות, נוצות וסכ ל מל "אני חושהעצמתי בספר מתאר תעודת זהות של הדובר. תמונות חיים משפחתיות: האבא יצר כלים מברזל, יתדות ופחים . חלד אל מפלדת כלים מעצב הדוד יומיומית לצריכה הדובר מעיד ואני כלים ממתכות קשות שלא מחלידים. שלהבן פגיונות-חניתות כמו שננעצות מילים מעצב משונן משני הצדדים, משתמש בנוצות ובסכינים. בתמונה הראשון הכלי כלים. מעצבי של דורות שני המשפחתית משמש לאוכל פיזי והכלי השני משמש לאוכל רוחני, כי מתות, לא המילים נצח. בנות להיות המילים של בכוחן המילים יודעות לשרוד גם במלחמת הקיום שלהן. תמונות בהם. מבקר שהדובר המקומות בתוך שנקלטות חיים מתאר רשמים שנקלטים בעיניו של הדובר בגיל ארבעים, כמו יומן מתעד של החיים מסביבו ובתוכו. מצלמת עיניו עובדת כל הזמן. העדשות קולטות את השגרה בצבעוניות גיל ב / עלי ט ל ת מש נעורים "מרד החיים. של גועשת נים". מעש רוק / מועדוני חלונות על דופק / עים, ארבמה כל מצלמות עיניו במועדונים. לבילוי נכנס כשהוא מרד את ארבעים בגיל מרגיש הוא וחווה. רואה שהוא נעוריו מול הנעורים המתעוררים במועדונים. הביטוי "עלה
מאליהו שנפרד הנביא אלישע סיפור את מזכיר קרח" בארץ נשאר והוא השמימה בסערה כשעלה הנביא להדריך את העם לחזור בתשובה והשיר אהבה מפלסטיק מתאר סיפור אהבה לא שגרתי "בין עגלת סופר מלאה/
ובקבוקי נוזל לשטיפת כלים/ במבצע".האוויר זיהום את קולטות הדובר של המצלמה עדשות והראייה המטושטשת של מה שפולטים הרחובות החוצה, מעין צפיפות דיירים זרים שנשפכים לרחובות כמו עשן של בתי חרושת ומפעלים. האם אלה תעתועי הגיל? ההשוואה בין הדובר לפרח שחייו פועמים בתוכו, כי גם הדובר בשיריו מביע את אותה התהייה "אתה מתחיל לקמל / והוא עולה כפורח, שתיל רענן בגנה שלך / פרח נטול ריח. / מתחכם בוחן / מחכה למעידה / מתחרה על מקום / תחת שמש עולמך." ולא רק זאת גם צבעי ההסוואה שהדובר בוחר לקבוע עובדה בשטח לראות או לא להראות, התחפשות האדם נפש של פנימי צילום על מעידה לילה לחרק
ונגיעותיו.את ומניחה בועטת אורבנית שירה היא המחאה שירת מראות החברה זו מול זו כדי שהחברה הישראלית תראה
את השתקפותה בהן. " ו"כושי" הם אומרים ליכושי, אין לך דגל". שירה בועטת היא שירת מחאה שצריך לשים לב אליה כדי לשפר את דרכיה של חברה מתהווה.
4647נא להכירנא להכיר
האמת הנבטת בו היא אמת של מחאה חברתית נוקבת, "הייתה לנו מדינה / היה לנו גם דגל. / שנטבל תכופות
בדם / ואמצנו את דרך האבל".עוולות לתקן הבאה נוקבת שירה היא המחאה! שירת יום שלנו, והדובר בשירי הספר לא מייפה את בחיי היום השגרה, הוא מחדד אותה כמו תער שתהדהד בחרצובות לשונה ותביע איזה שהוא שינוי. עולמו של הדובר הנפרש עיניו בעדשות המתעד אכפתי דובר ,הוא הקורא לעיני את היופי ואת הכיעור של השגרה. בלחצים היומיומיים, הוא עיניו עדשות מתוך האחר, על בדאגנות, במחשבה מצלם תמונות ומנציח אותן במילים. הספר "תל אביב ומקומות אחרים" מאפשר לקוראים לגעת בשתי מראות עולם. לתקן המשווע בעולמו פנימית מראה עיקריות: החברה. כלפי הביקורת מראת היא החיצונית המראה הקורא בספר יוצא עם מסר חשוב לחיים, אנשים אשר פחות יפגינו חייהם על אורבניות מבט נקודות יטמיעו לעצמם ביחס קלילות וכמובן נינוחות ויותר ביקורתיות דרך היא בה, מאמין שהדובר והדרך אותם. ולסובבים משקפת הפוכה דרכה ניתן לראות את החסרונות בקטן ואת היתרונות בגדול, בדרך של ראיית חיים מאוד צבעונית ומרתקת. ספר שצריך לאמץ אל הלב ודרכו לשנות את
חיי החברה.
על אהבה וגעגוע חיה בנצל
.2009 "אופיר" שמיר שרית / אדומה בכריכה מכתבים
ספרה זה של הסופרת שרית שמיר הוא מסוג הספרים כולו. את לקרוא שסיימת עד מידך להניח יכול שאינך לחלוטין להשתחרר יכול אינך מכן לאחר רב זמן גם ומתוודה מעידה שהסופרת שבזמן דומה מהשפעתו. היא בליבה, ומתויקת המקועקעת הענקית האהבה על בהן הנסתרת המגירות כל הקורא את גם בלב פותחת הופקדו אותן פנינים יקרות שנוצרו והתגבשו במשך שנים רבות, הזיכרונות היקרים.
למרות שם הספר, לא מדובר בחליפת מכתבים רגילה. ושם פה גיבורת הספר בלבד. שירה, המכתבים הם של שהיא ומודגשות קצרות שורות במכתביה זורעת היא שמה בפיו של הנמען, מושא מכתביה, או בונה דו שיח קצר ביניהם. "המכתבים כותבים אותה ואת שיש בה", לדבריה. הכריכה האדומה סוככת על המילים הנכתבות אל איש קרוב ורחוק כאחד הנקרא בפיה אהוב רחוק. הם נאספים
במטרה להיות מוגשים לו באחד הימים. ובעצם הגעגוע את בעיניה מסמלת האדומה הכריכה לאורך השני כחוט העובר המרכזי המוטיב הוא הגעגוע חורג אינו ביניהם הקשר מרצונה, שלא הספר. עלילת שבו שלו", "המקום החדר, של קירותיו ארבעת מתחום והתשוקה האהבה אינטנסיביות למרות . נפגשים הם הריחוק ריחוק. על לשמור מקפיד הוא ביניהם, הקיימים הזה, המוכתב על ידו, מהווה עבורו מנגנון הגנה על אותו חלק אינה היא עמה. לחלוק מוכן הוא שאין חיים חלק נטו" וטהור "נקי קשר הוא ביניהם הקשר הגלויים. מחייו כהגדרתו. אין בו שום פירצה המאפשרת תיאום ציפיות. אהובה הוא איש של מטרות עם משמעת חזקה. במצב על לדעת שלא מעדיפה וגם יודעת אינה היא שנוצר
החלק הנסתר ממנה של חייו, על מנת שלא להיפגע.היא החסר. את להשלים מנסה הספר, גיבורת שירה, לא כדי איפוק על ושומרת לכיסופיה מציירת תפאורה לצאת משליטה. היא בונה לעצמה תא נפרד שיכיל את "הצדדים של החיים" ואפילו משווה קסם מסוים להגדרת בפערים חשה היא זאת עם יחד מהצד". "חיים הקשר שבין שירה האוהבת לבין שירה האחרת המחויבת לצעדים למטרותיה גם לדאוג המחויבת שירה אחרת. במציאות
שלה בחיים.בחלוף השנים, חבלי הגבולות שביניהם מתחילים להיפתח גם מצדו. פתיחות יחסית זו מגבירה את תשוקתה להפוך חלק מחייו . הקנאה באלו שמורשים לעשות זאת, מדירה את שנתה בלילות. היא מוצאת פורקן ביצירה ומתמקדת
בפיסול ואפילו מצליחה להציג את יצירותיה בתערוכה.בשלב מסוים של חייה היא יוצאת לעולם הגדול ומשאירה אחריה. יבוא שהוא בתקווה במולדת, ליבה אהוב את שבין הגעגוע רבות, שנים במשך התייסרה שבו הגעגוע פגישה לפגישה, הופך כעת ל"שמורת טבע" בה מונחות מילות הגעגוע. הוא נעטף על פיסת אדמה שבה אין היא הנושאת כצדפה חיה היא נתון. רגע בכל לנכוח חייבת פנינה בחובה, העוטפת את שפלש אל קרביה בשכבות שכחה זוהרות. היא לומדת לחיות עם הגוף הזר שבתוכה חייה. של נורמליזציה לעשות שתוכל כך אותו וממדרת בחלוף הזמן היא נישאת לידיד נעוריה ויולדת לו שלושה ילדים. היא אינה מתקשה למלא את תפקידיה החדשים אבל אינה יכולה שלא לחוש כשחקנית על במה הממלאת תפקידים משניים בציפייה לתפקיד הראשי. חייה מתנהלים על מי מנוחות כשבעלה מהווה עוגן איתן לחייה ויחד עם זאת היא חשה שהיא מתפקדת כלוליינית בקרקס החיים.
רק לאחר שנים של חיים בניכר, שירה חוזרת עם משפחתה להתגורר בארץ. מכאן ואילך אחטא לספר ולסופרת אם
אמשיך ואספר על השתלשלות האירועים.הרחוק, האהוב עם במסתרים רומן אותו יתחדש האם רומן שהבהב במשך שנים ואישו מעולם לא כבתה? האם יוכלו לו חיי המשפחה והמציאות המעגנת או יעלו קורבן
על מזבחו של "מלך האהבה הצרופה"?ושאלת השאלות היא האם אהבה יכולה להתקיים מבלי כל אחיזה במציאות הקיימת והאם קיימת "אהבה נקייה"
העומדת מעל כל השאר?
4849נא להכירנא להכיר
ריטואל מהגיהינום יהודית מליק-שירן
הוצאת יש היגיון משלו", "ללב נתנזון של מלכה ספרה עקד, 2013, 288 עמ'.
איך מתמודדים עם הלם קרב? זו שאלה שלא ידעו לענות עליה לפני ארבעים שנה. חיילים שחזרו מהקרב הביאו את הקרב הביתה. שדות הקרב התעצמו וגברו כאשר החיילים וזעקות מחד, ההיא הדממה בלילה. עיניהם את עצמו המוח שגרה. לחיי האיזון את הפרו מאידך, הלוחמים אמנם מתפקד, הלב יודע להכיל את השגרה, אך הנפש
לא יודעת איך להשתחרר ממוראות וממראות הקרב. בספרה של מלכה נתנזון "ללב הגיון משלו", היא מספרת על קורות משפחה אחת הקרובה אליה מאוד. משפחתה שלה. איך החיים משתנים כשהבעל יוצא למלחמה בריא בנפשו ובגופו וחוזר הביתה כשהוא שבר כלי. מבחינה חיצונית לא רואים עליו דבר, אך מבחינה נפשית הוא אחר. אל הספר שקיבלתי מחברתי מלכה נתנזון, אני רוצה להתייחס בשני קרב" ב"הלומי ויצירה בהבעה כמטפלת שלי הכובעים ומלחמת )73( הכיפורים" יום "מלחמת מלחמות: בשתי של"ג)81(. וכמבקרת ספרותית. מה אנחנו יודעים על נמרוד קרב". "הלום הציבור מכונה בלשון שהוא הספר? גיבור "כבר ארבעים שנה הוא נושא את סלע התופת שלו אל מעלות הזיכרון, וזה שב ומפיל אותו אל החול הרוחש חלקי לצד לחיבור, משוועות לילה, לילה- אליו זועקות גופות טנקים שרופים, וכל כמה שיתאמץ, אין הוא מצליח לחבר
את החלקים זה לזה כיאות". )עמ'7(. הפרעת של ספציפי סוג למעשה הוא קרב הלם כתוצאה הנגרמת )PTSD( טראומטית פוסט דחק אחרת. צבאית פעולה או קרב, מהשתתפות במלחמה, שמתארת טראומה היא בספר, שמתוארת הטראומה מצב בו האדם חש שיש סכנה מוחשית לחייו או לשלמות גופו או נפשו, או שהוא רואה מישהו קרוב אליו שנמצא בסכנה כזו. בזמן הטראומה האדם חש חרדה, פחד או ממשיך שתפקודו בהחלט שיתכן למרות אונים, חוסר את חשוכה, מנהרה בתוך הולך "אני דופי. ללא להיות
האוויר מעלי חותך מידי פעם איזה ייצור במהירות עצומה, ונעלם" )עמ'74(.
בעבודתי עם הלומי קרב חזיתי את התקפי החרדה, הם באו פתאום בהזעה קרה, פחד שהוביל לרעד בלתי פוסק בגפיים התחתונות ואישונים מורחבים שעיבדו את החוויה נכנסת הפיזיולוגית המערכת בעצם מחדש. פעם כל בזמן אמת, למרות כמו לחימה, או בריחה של לעמדה בעליה מתבטאת היתר עוררות חלפה. כבר שהסכנה משפחה איך שקט. ובחוסר הדם בלחץ עליה בדופק, זה הסיפור הלא מוכר שלנו מתמודדת עם הלם קרב? עם לחיות זה. נתנזון בספר חושפת מלכה אותו ואשר מוראות המלחמה מרגע לרגע, משעה לשעה כשהימים הופכים לילות והלילות הופכים ימים וכמה אפשר להיות ערני ליד הילדים והאישה? הלילות מעייפים את העיניים, ברוכה. לשינה ומייחל מותש היום במשך הדרוך הגוף אלא, שזו לא מושגת. הנפש של נמרוד במלכוד היסטרי. "לא. שום דבר לא מכניס אותי לשקט ממש. גם אם על פניו נראה שאני רגוע, אני מרגיש כל הזמן מתוח. כל הזמן בכוננות ספיגה. מרגיש שהכול סוגר עלי. ראית בעצמך, אני לא מסוגל לשבת עשר דקות... החיים שלי ושל חבריי
מתנהלים כמו יומן קולנוע ישן" )ע' 77(.
החלומות ותפקידםסמל כסמל. החלום את יונג קרל מציג שלו בתאוריה היום אותי במשך לעתים מחשבות שטרדו עם משמעות. טורדות אותי בעת חלימה. כך קורה לדמות העגולה נמרוד ששרד את המלחמה עם פצע מדמם בנפשו. לכאורה , יצא בריא ושלם מבחינה פיזית משדה הקרב. אך מה מתחולל באמת בנפשו החבולה רק הוא בעצם יודע. כי חלום יכול ומצב של ערות. להתרחש בשני מצבים: מצב של שינה לא נפשו ומותש, עייף נמרוד כי נעצמות, כשהעיניים משתחררת מהמראות האלה: "פגרי טנקים ופגרי תותחים, השטח כל אדם! פגרי משוריינים. ושרידי מטוסים שרידי ומעוותים- שרופים וכרותים, אדם-נפוחים בפגרי זרוע הרבה מכוחה של הנפש להכיל")ע'82(.האיברים המותשים מתחילים לרעוד ונמרוד חווה מחדש את זוועות המלחמה. במצב של ערות, הגוף דרוך. הוא יכול להיות בבית, להעסיק את מחשבותיו לא במלחמה ולא בחבריו שלא שבו ממנה, אך הנפש נכנסת לחרדה ומפעילה את כל החושים למצב של התגוננות. "הזיכרון מתעתע. אבל מתודלק, על בסיס אתה זיכרונות. קטעי ישנה. שבו" "דה מכונית כמו יומי, כבר לא בטוח- שלך? של אחר? הם צצים פתאום משום מקום ומכים. ודווקא כשאתה הכי פחות מוכן. והנפש? יותר באים הם אבל אותם, לדחות מנסה היא רוצה, משהיא מנסה אתה נשימה! בדל כל על משתלטים גלים, גלים, להתנער מהם, לעקור את תיבת התהודה שמגבירה קולות
המלחמה, אבל כוחם רב משלך" )ע'83(. הרוצים והנפש, הגוף את מתישה ההתשה מלחמת להתאחד ולרקוד את ריקוד החיים המשפחתי שלהם, אך מאז המלחמה ההיא, משפחתו של נמרוד שסועה. הילדים להפריע לא להרעיש, לא האצבעות קצות על הולכים ,לתפקד לשרוד רוצה מהמלחמה. חזר אחר אבא לו. וחלומותיו "הלילה שחור, יכול. כאבא לכל דבר, אך איננו הליתיום, והואליום, בולע... שחור כאספלט שחורים, הלוריבן, האסיוול, הסרוקסט, הפקסיל, הקלונקס, הפרוזק והציפרלקס" )ע'91(.כל אלה חוגגים עמו ובלעדיו. כשהוא בולע אותם, הוא עוצם את עיניו, ודומה שנפשו נרגעת. אבל ... לילות ריקים מתישים את הגוף בכל מצב. החלומות הם הצנזור הראשי של הנפש, וכשהיא לא יכולה עוד להכיל, בתיאוריה, הזה והלימוד לשרוד. הגוף את מלמדת היא
קשה מנשוא, קל וחומר בעת העשייה. כשהחלומות באים הם מתישים את ההגנה של הנפש, והיא הופכת למגוננת הוא מצב הזה, כל המצב היסטרית. הנמצאת במלכודת קשה. במיוחד בספר הזה, בולטת חווית הפוסט טראומה המודחקת. דרך להשתחרר מחלומות מסויטים היא לכתוב יודע, נמרוד אך הפסיכולוגית. טלילה הציעה כך אותם, ביום, מתוכו יוצאים הם הכתב, אותם על מעלה כשהוא ושבים אליו בלילה. שבוי שלהם, הוא אינו יודע איך להרפות אותו כולאת החלומות חוויית להיעלם. להם ואיך לגרום
בתוכם. עולם וקוראת. פותחת ריקי של נמרוד מלאות. המגרות של זעקה פורץ מבין שורותיו, עולם בלתי מוכר לעקרת לו משמשת וברע, בטוב עמו היא אך ילדיו, ולאם בית פה להתריע נגד המלחמות, שגם החוזרים ממנה שלמים
בגופם, נפשם מרוסקת.
כתיבה כתהליך מרפא
כותבת מכתב למשרד הביטחון: רווית, בתו של נמרוד, לא אני היום קרב. הלום של בתו אני .1999 "אוקטובר מתביישת. בעבר היה זה הנושא שהעסיק אותי כמעט כמו הסבל עצמו. הסרטים שהוקרנו בשנים האחרונות, והכתבות שפורסמו באינטנסיביות כה רבה, פתחו בפניי פתח אל אבי. יכולתי להבין כל השנים, שאני לא לבד. הבנתי את שלא היום אני מבינה שאבא איננו אשם, כי הוא אדם רגיש ונפלא ביסודו ופשוט לא הייתה לו שליטה על התנהגותו"...)ע'98(. המכתב הזה, שריגש אותי מאוד, ממקד את תשומת הלב אל משפחה הקולטת אב הלום קרב לתוכה. המצב דורש שיחות עם פסיכולוגים, ועם קבוצות תמיכה החולקות חוויה היום, התהליך המרפא בכתיבה משותפת. באמצעים של לדבר, –לציור אחרת לאמנות מאפשר והוא השתכלל להשיח את הסבל והכאב, לא רק בכתיבה, אלא גם בציור תהליך של איזון יוצרות הנוספות הדרכים שתי ובפיסול. חייו של נמרוד ריקי כותבת על תרפויטי שבא מהכתיבה. על המשפחה, בני על המלחמה, מן שובו לאחר בבית, הילדים שלא ידעו איך להתמודד עם מצב של אבא, החוזר היא מלכה, של הכתיבה בנפשו. פצוע אך בגופו, שלם חייה אל הקוראים את המכניסה מדויקת, מראה תמונת של משפחה שנסדקו, ואיך כל אחד מבני המשפחה חווה
5051נא להכירנא להכיר
על בשרו, סוג של מלחמה בחיים, מנצח אותה, ומתקרב אל האבא נמרוד. הכתיבה משחררת ומרפאה את הנפש. היא להתמודד החיים, עם להתמודד חדשים כוחות מצמיחה הדהוד משאירים ולעתים ובאים שהולכים החלומות עם מעומעם. ככל שנמרוד יעסיק את עצמו, הדהוד חלומותיו
יעלם. השגרה תמיד מנצחת, אם אנחנו מאפשרים לה.ספר זה, הינו מסמך נדיר בתודעת מציאות חיינו, הזורה אור על מצבם של חיילים בשובם משדה הקרב. הספר חשוב למשפחות שבנם שב משדה הקרב אחר ושונה, ויכול לשמש לפסיכולוגים, קרב" "הלם תופעות עם להתמודדות כלי
למרפאי נפש, ולמטפלים הוליסטיים בהבעה ויצירה.
המית הקולות של האהבה
יהודית מליק-שירן
אור בת ע' 80 שירים דיין אשר מאת לקולי" "מקשיב הוצאה לאור 2014.
לאהבה פנים רבות בספרו של אשר דיין "מקשיב לקולי". האהבה למשפחה, האהבה לזולת שהוא מכיר ואף שאינו מכיר. האהבה היא זו המדליקה את המית הקולות שמצויה כאן והמפעילה את נפש היוצר ונפש היצירה." בנעם שיח של נפשו רנה". במצהלות נפשי אעטף / בינה ובאמרי אמונה זרעי שותלת היצירה, בשמחת מתרוננת היוצר ומנביטה תקווה ואופטימיות לחיים הרמוניים. קול ההקשבה הוליסטי טיפול לזה קוראים בימינו ריפוי. של קול הוא " המטופל. של לקולו להקשיב המטפל את המכשיר מקשיב הגועש./ לבי מתוך הבא / הלוחש לקולי מקשיב
בלהט קשב מרכז / לשיר הנכתב מלבי מחרז". המית הקולות מבליטה את קול הציור שפרץ כמו לוע של הר געש וקול השירה היוצאת מעולמו כמשורר וכפזמונאי. יוצרים גשר של אהבה אל לבם של שני הקולות האלה ובציור העטיפה הקורא הקוראים. בששת שערי הספר מתוודע אל עולמו של היוצר. "בערה לוהבת בערה בתוכי
לבד התחברו אצבעותי / מלבי. געש הר כלע געשה /וגעגועים". עולם שנולד ולצבעים / נולדו מתוכם זכרונות אל בציוריו המתבוננים את ומשך הצבעים פלטת מתוך מחוזות של קסם הנוגעים בעולמותיהם. עולם של מראות ודממה שלווה של בהדים מוארת הנפש בה צבעוניים, יוצרת הציוריים מהמראות הנבטת השלווה פסטורליים. החיים. של שנכתבו בסערה השירים בין ניגודיות גדולה מתוך גועש". עלעול בחוץ גם / בקרבי נפשי "סועה מציאות לא שפויה ומואצת נכתבה שירה פשוטה הכובשת
את עיני קוראיה. ובין ההתבוננות העמוקה היופי המואר בין מעמקי שירתו בציוריו לוקחים את הקוראים את שיריו והמתבוננים בציוריו שערים בו שיש מסע הספר. בשבילי פנימי מסע אל שלימד שאיננו, לאבא העורגות מילים ומשעולי רוחניים את בנו לפייט ולסלסל שירה בבית הכנסת. מתוך ההאזנה זיכרונותיו את וחקקו על עץ נולדו שיריו לקולו של האב אהבתו המתגעגעת לאביו." שתלת בי מזמורים ערבים / שנטמעו / המרננים לפיוטיך האזנתי / נעורי משחר עוד ילדותו ניגון את משלבת הזאת הזמרה חיי". בזימרת שלו השירית הכתיבה הולחנו. כך ואחר שכתב בשירים ששרים שירה ועם אותה שקוראים שירה עם מתכתבת אותה. המשותף לשני סוגי השירה ששניהם נובעים מאותו
מעיין של יצירה. שיח בנועם עולים ממנה תורה. של הדומה לבאר מעיין אחר ובשיר חכמה". ישכילו ודעת תבונה " בינה אמרי שהן בנותיו לגידול הבסיס הם עליהם שגדל הערכים זהרורי אור / כרסיסי אשר". ורעייתו האהובה ריקי כמו "
אהבה ברית יחד קשרנו בו הזה, ביום " חייו משוש היא והתקוה./ מאחל לנו שנים / נולדו עמנו האמונה השלמה רבות ביחד מאור עיני / אוהב אותך ריקי שלי אהבת חיי". ובשיר אחר הערצתו לאמו שנלחמת כמו לביאה על כל אחד מילדיה, היא הוקרה לכל החיים "אמא את לי אחת ויחידה./ אהבה מיחדת שמורה לך/ עמק בתוך לבי לנצח". האהבה למשפחה היא אחד מיסודות התזמורת הפנימית
של שירת חייו.גם בחייו שומעים הפנימיים של התזמורת התזמור בכלי בלהט " קולות אחרים: קולות של מלחמה בשדה הקרב בוערת / האבנים בוערות הלבבות בוערים המלחמה הבערה / בין פתחים וקורות". מבצע "צוק איתן" שאנחנו הוליד בין אזעקה לאזעקה כבר חודש בתוכו מתפקדים מחסיר הלב והמתחים." הלחץ ואת החרדה בתוכנו את דבוקות עיניה הטלויזיה./ מול / שעות יושבת / פעימה בשירים צפרניה". כוססת והיא / דרוכות פניה למסך שנכתבו כיומן מתעד המשורר את האדם הפשוט שהוא לא מכיר באופן אישי ואת תגובותיו במלחמה ואת החברות שנותרו מאחור כשחבריהם נפלו במלחמה. שירי המבצע מתארים בזמן אמת את החוסן ואת הלכידות של אומה הנמצאת במלחמה. גם קול המחאה החברתית הוא קול הנשמע היטב בספר הזה. נפשו של היוצר, היא נפש רגישה והיא נלחמת על צדק חברתי " אני לוחם במלחמת הצדק אביא ואכפתית./ מעמד שות חברה רוצה / החברתית למען להאבק אמשיך / הסדורה משנתי חוצות בראש אמת אחת יציבה". נפש אכפתית שאמת, צדק ושלום הן
דרכיה. שירתו של אשר דיין, היא המית קולות הנשמה.
5253נא להכירנא להכיר
למד מן המיםסיגל מגן
אסופה ראשונה מאת אברהם מטקוביץ' הוצאת פיוטית,
2014, 78 עמודים.שיר טוב בעיני הוא שיר שנוגע לי ללב ומעיר בתוכי מחשבה או רגש. כשפתחתי את ספרו של אברהם מטקוביץ, מיד של שיקומו שיקום, על מדבר הראשון הפרק התחברתי.
אברהם." קוראים לזה שקום", הוא כותב בשיר בעמוד 12,
"אני קורא לזה - לקוםלהתראות עם עצמך מחדש
רק בתנאים שונים. קשים."כמי שחוותה נפילה בריאותית משמעותית ונאחזה בשירים
וביצירה על מנת לקום,נכנסו מילות השיר היישר ללבי...אברהם כותב על תחושת ה"לבדות" בתהליך השיקומי אך גם על האנשים שתמכו בו. זאת מתנת תודה לאנשים אלו, שעזרו לו במהלך התהליך ומתנה לעצמו כדרך לעבד את רגשותיו. אך לא רק נושא השיקום נוכח בספר. בחלק השני של הספר, "שירי חולין", וביניהם אהבה. החל נושאים שונים גם על כותב אברהם המיוחדת במאהבת וכלה )51 )עמוד נכזבת מאהבה ובחלק .)52 עמוד לי מאהבת", הייתה )"פעם לו שהייתה השלישי, "עת תרגום", בחר אברהם להציג תרגומים, אותם
נהניתי מאוד לקרוא."למד מן המים למען תהא דרכך סלולה
ומן האש תלמד שהכל עפר ואדמה.למד מן הצל להחריש ולהמתין
ומן הסלע למד להיות יציב, להאמין"מתרגם אברהם מרומנית )עמוד 62( ואני חשה שאברהם
אכן לומד, לומד מן החיים המאתגרים.וכך הוא כותב בשירו "את עצמי לדעת", עמוד 33,
"גברתי, באתי מרחוק, להאזין לך, את חוכמתך לקלוטאנא הדריכי אותי במשעול חיי
כיצד עלי ללמוד לחיות ולאהוב בלי די?" חשתי בדיאלוג רב הטמון בספר. דיאלוג בין אדם לנפשו. דיאלוג בין אדם לגופו אשר קרס. דיאלוג עם הסובבים, עם התומכים. דיאלוג עם
לי גם גרם אשר דיאלוג השונות. והמחשבות האמונות לשוחח עם עצמי ועם שיריו של אברהם.
לשם המחשת הדיאלוג, בחרתי בבית משירו של אברהם )"על החוף", עמוד 31(
"מאבק של אור וחושך מתנהל אי שם במרומיםמטיל צללים זועפים על החוף והסלעים.
ורק העננים נעים באיטיות על הרקיעבעוד אי שם, ציוצים חדים, שחף בודד משמיע."
שיר ונוצר הגיגי את אברהם של מילותיו בין שילבתי המשותף לשנינו:
מאבק של אור וחשך מתנהלאי שם במרומים.
מאבק של אור וחשך מתנהלגם בתוכי.
הצללים הזועפים על החוף והסלעיםמעירים צללים רדומים בתוך הנפש.
ורק העננים שנעים ברקיע מאפשרים לרפש להתנקות
במי רגש טהורים.כשהקראתי את השיר לאברהם בשיחת טלפון, שמעתי את השמחה בקולו. "הבנת בדיוק!", הוא אמר. ומעבר לזה, כל
משפט הוא מיותר...
הקשר בין צליל לתמונה באמנות
יהודית מליק-שירן
הוצאת כדורי. יעל ד"ר מאת שומעת עין רואה, אוזן
מאגנס, 231 ע' 2013.
מה בין מוזיקה לאמנויות אחרות? מהו חופש ויזואלי עשיר? פילוסופית עם המוזיקה של הפיזיולוגיה מתקשרת איך
האמנות?עניינו של הספר "אוזן רואה, עין שומעת" הוא בקשרים בין כדורי יעל ד"ר ערכה צליל לתמונה באמנות. את הספר מוזיקולוגית גם והיא ב"בצלאל" לאמנות מרצה שהיא ותאורטיקנית החוקרת את הקשרים של המוזיקה באמנות. ומחו"ל מישראל אקדמיה אנשי מאת מאמרים תשעה מהמובילים בנושאים אלה, יש בספר שערכה וכולם נוגעים בדיאלוג בין המוזיקה לאמנות. הדיאלוג מתרחב בין שלושה
תחומים: מודרניזם, אוונגרד ואמנות עכשווית.היופי בספר הזה, שכונסו אליו ארבע מסות שכתבו אמנים המתארים את תהליכי היצירה שלהם, ראיונות עם אמנים פנורמה נפרשת הקוראים ובפני דרך עבודתם, שונים על רחבה של המחקר העכשווי בתחום, המשלבת בין תאוריה של רחב מגוון עשיר. ויזואלי בחומר ומוארת לפרקטיקה האמנות, תולדות ובהן בספר, מיוצגות דיסציפלינות בו נידונים וקוגניציה. טכנולוגיה פילוסופיה, מוזיקולוגיה, קשרי מוזיקה, סאונד ודימוי בציור, מוזיקה, פרפורמנס ארט, ויצירות ויזואלית מוזיקה אנימציה, קולנוע, קול, אמנות
מולטימדיה.מה ניתן לעשות עוד עם מילים חוץ מלברוא אותן כל פעם מחדש? שאלה זו מחברת את הקורא לשתי תפיסות של העתיקה ביוון מקורו האקפרסיס )מוזיקלי(. אקפרסיס שלא מה את הרוח בעיני המחיה מילולי שפירושו תיאור קיים עוד.האקפרסיס יוצר אמנות דרך מדיום אחד להציג המאמר כותבת גר לידיה אחר. במדיום אמנות יצירת של המובנים שני בין השילוב את להראות מנסה הזה ואת האקפרסיס האקפרסיס שחושף את תרומתו בכלל סוג לקחת כמו באמנות. להתפתחויות המביא המוזיקלי
של דימוי מתחום הספרות, מטפורה המציגה שני תחומים השונים זה מזה אך מבליטה את הדימוי ביניהם. לדוגמא: הבטן שלי היא מחסן הצרות שלי. לכאורה, דוגמא מהחיים. אך מחסן לקוח מהעולם התעשייתי, הבטן הוא איבר בגוף בתוך מסתור מקום מוצאות והבעיות והצרות האדם המחסן הזה שנקרא בטן. האקפרסיס מציג את הדימוי ואת
הדיאלוג שנוצר ממנו בתחומי אמנות שונים.את המענה לשאלתי מה ניתן לעשות עם מילים? מבהירה עורכת הספר ד"ר יעל כדורי, כשהיא מראיינת שתי אמניות האמנית קולן. על מתבססת האמנותית עבודתן שעיקר הראשונה, היא עדינה בר –און מישראל, היא מוגדרת כאמנית פרפורמנס, היוצרת את רגעי הרגש באמצעות ישותה, גופה ובשרה. בראיון היא מודה שלעבוד עם חומר, זה רגש עבורה. עבודה עם חומר זה ביטוי של רגש שאליו יתלוו צורה ותוכן. למה הדבר דומה? זה דומה לשחקן שאומר במילים אבל לצורך אמנותו משתמש באיכויות קולו כמו שירה אופראית. האמנית השנייה, היא קיארה גואידי מאיטליה הבודקת את המתח הפורה בין הלחנה, שפה , סאונד, דימוי וחומר. גם להביע את כדי נשימתו בקולה, בקצב גואידי משתמשת יכול אינו אחד ש"קול אומרת והיא קולה. של איכויותיו להתאים להכול. הקול הוא כחומר ביד היוצר ויש להתאים אותו למה שמחפשים. אפשר לגוון קולות. הגיוון יוצר עניין
5455נא להכירנא להכיר
בעוצמות הקולית, באינטונציה הקולות, במחוות, במספר ובהפסקות השקט" )עמ' 63(.
ג'וזף שפריצק, הוא אמן קול ומופיע בהופעות בין תחומיות כמו מוזיקה ואמנות, מוזיקה ותנועה. נחשב לאחד מראשוני משוררי הסאונד בישראל. בעבודתו הוא מציג את השירה משתמש הוא והפורטוריזם. הדאדא אמני של הפונטית בקטעים שיש בהם שגיאות פונטיות כמו הטקסט על יוסף ההגייה הנכונה. בהגייה השירה את ומדקלם טרומפלדור והאיכותי בטקסט סאונד יוצרת את הצליל הנכון הנכונה טבעי ולא בטקסט סאונד אלקטרוני. השימוש בחומר הקולי הטבעי ללא מוזיקה אלקטרונית מלווה מחזיר את המאזין התפתחותה. את רואה וגם החוויה את שחווה האוזן אל עין שומעת" כותרת הספר רואה, "אוזן לכן הספר נקרא האיברים שני כאילו .12 כ' משלי בספר מפסוק נלקחה ועין שמעת "אזן בתפקידים. מתחלפים בחושים הנוגעים ראה - ה' עשה גם שניהם". האוזן שלנו, המסוגלת לשמוע את המציאות, והעין שלנו, המסוגלת לראות את המציאות, שתיהן מתנה מאלוהים ויש להכיר לו טובה עליהן; אלוהים עשה גם את המציאות וגם את שני החושים הללו, ומשום-
כך הם תואמים.יש אוזן אשר שומעת את כל דברינו, ויש עין אשר רואה את לו שיעזרו חושים לאדם ברא אלוהים ולכן – מעשינו כל לתפקד באמצעותן.ישנם אנשים, שמרוב דבקותם באמונה ואף זו, אמונה הסותרות מהעובדות מתעלמים מסוימת, הופכים את ההתעלמות לאידיאולוגיה: לדבריהם, החושים אינם ושומעים רואים שאנחנו והדברים אותנו, מטעים רלבנטיים. לאנשים אלה נועד הפסוק שלנו: חוש השמיעה וחוש הראיה אינם המצאה של "השטן" או של "יצר הרע"; אלוהים יצר את שניהם. אלה הם שני אמצעים שהאל נתן לנו כדי לעבוד אותו, להתקרב אליו ולהגיע אל האמת. לכן
יש להתייחס בכבוד למראה עינינו ולמשמע אוזנינו. את גם יחד, שניהם את גם משמעו שניהם גם הביטוי יצר לא רק את חוש )ראו גם שניהם(: ה' השילוב ביניהם את ביניהם, השילוב את גם אלא השמיעה וחוש הראיה הכישרון להצליב מידע מחושים שונים ולהגיע למסקנות. גם זה כישרון שיש להשתמש בו ברצינות: לא לסמוך רק על שמועות - כי הן עלולות להיות מוגזמות או מטעות; לא לסמוך רק על מראה עיניים - כי הוא עלול להיות מצומצם
יחד: בשניהם להשתמש אלא הרחב; מההקשר ומנותק אוזן שומעת ועין רואה... גם שניהם.
הספר שופע תמונות ומיצגים וזה אולי ייחודו לעורר מודעות ולהרחיב את הדעת בקשרים האמנותיים שנוצרים בין צליל לתמונה, בין תנועה לקול, בין מיצג ויזואלי לעיבוד החומר הרגשי. מאמר שמאוד אהבתי בספר הציג את הדיון בין צליל לתמונה. מאמרה של רות הכהן-פינצ'ונר. הצליל נוצר כשאנו הטבע. לרחשי קשובה שהאוזן בשעה ומתחולל במצב של מדיטציה אנחנו שומעים תדרים של שקט. גם שקט מפיק צלילים. את הצלילים אנחנו שומעים באמצעות אוזנינו כשעינינו עצומות. יש האומרים שהצלילים המופקים צלילים חווה. והעין רואה האוזן אותם בדממה בשקט, המופקים באמצעות כלי נגינה יוצרים בדמיוננו את החיבור לתמונה. המוזיקה היא פסקול הנלווה לנרטיב הקיים בזכות עצמו, וההנפשה שהמוזיקה מייצרת היא כפולה. התמונות באנימציה מספרות סיפור צלילי או סיפור מילולי. כשהצליל מושהה גם האנימציה מוקפאת. ניקח לדוגמא את הבלדה ל"שולית הקוסם" של גתה,סיפור המעשה מתאר מכשף שיוצא לדרכו, ושולייתו , שהשכיל ללמוד ממנו כמה מילות קסם מבקש באמצעות אחת מהן לגייס את המטאטא הישן שיעשה את מלאכתו במקומו- ימלא דליים מן הבאר ויביאם אל בית הקוסם. הקסם מצליח,אך יותר מהמידה הרצויה. השוליה שוכח את מילת הקסם שתפסיק את הפעולה של הייצור האוטומטי החוזר אל הבאר ,ממלא דליים ומציף את הבית. השוליה מחבל תחבולה: שבירת המטאטא לשניים. לתדהמתו התחבולה שלו לא מצליחה, כי מנגנון הקסם רק שני שניים. נצבים עתה מוכפל. במקום המטאטא האחד כלים רובוטים ממלאים דליים ומציפים את הבית. הפעולה שלהם בעניין מילוי הדליים מהבאר הופכת לפעולה מהירה ושני המטאטאים רצים ממש למילוי תפקידם. בייאושו הרב
קורא לעזרת המכשף וזה משיב את הסדר אל כנו.מנקודת מבט נרטולוגית, העלילה בבלדה מתגלגלת מכוחן של פעולות דיבור. וולט דיסני יצר סרט הנפשה )אנימציה( המבוסס על הבלדה של "שוליית הקוסם". המוזיקה לעתים מחוללת את הרצף הסיפורי ולעתים משהה אותו. ההשהיה מביאה את המתבונן בסרט להפעיל את מחשבותיו. בכך היא יוצרת רצף נרטיבי בין המחשבה לבין פעולות האמירה אלה. כל עם המתכתב המוזיקלי הדיאלוג לבין בסרט
רוסו אומר בחיבורו על המסה של הלשונות)עמ'88( "אחד מיתרונותיו הגדולים של המוזיקאי היא היכולת לצייר את קצרה הצייר של ידו בעוד לשומעם, ניתן שלא הדברים משמעות ומה לראותם". ניתן שלא הדברים את מלייצג מחשבותיו של רוסו? כדי לענות על שאלה זו, אנסה לברר לאמנות חיבורה ואת המוזיקה של מקומה את לעצמי סאונד של ורצף מתנועה רצף שהיא לאמנות ויזואלית, מקום לשפתה לפלס כדי נתיבים יוצרת המוזיקה קולי. בחיי בני האדם. הרצף בין הנתיבים הדינמיים של התמונה בין הצירוף לאופני ולתנועה. למוזיקה החיבור את יוצר צליל ומראה אין גבולות. ככל שהצלילים והמראות יוצאים ממרחבי הגבולות ויוצרים שפת התבוננות חדשה התצורות יוצרות חזון אמנותי או תרבותי המתכתב עם האסתטיות
האוזן הרואה והעין השומעת.מאמרו של זהר איתן, דן בקשרים תפיסתיים-קוגניטיביים: שאינם חושים של היבטים לבין ועוצמתו ,צליל גובה בין שמיעתיים: מיקום ותנועה במרחב הפיזי, ראייה ומגע. הדיון העולם" "בריאת היידן של ביצירתו מודגם בקשרים אלה נוגעת ברגש המכיל ובעזרתו ומגיע למסקנות שהמוזיקה המאזין חווה שינויים מוזיקליים המתבססים על רצף סיפורי מילולי או תמונתי. לא ניתן להפריד את מקומם של צלילים גבוהים וצלילים נמוכים. כי גם הצלילים הגבוהים מספרים רצף את מספרים הנמוכים הצלילים וגם צלילי סיפור העיניים העצומות. המאזינים עיני מול הנחוות המראות שומעות והאוזניים רואות. אמנים ומוזיקאים אוהבי אמנות, סטודנטים ומורים יגלו ספר מרתק המרחיב את האופקים
ואת הבינה האישית. ספר מומלץ מאוד.
הכוח שבא מבפנים יהודית מליק-שירן
"תבקשי חזק" רחל גבריאל, פרוזה, הוצאת חלונות 2008 297 ע'
האם בקשה הופכת למשאלה?כוחה של משאלה להדהד בזמן לא צפוי וברגע לא נעים חזק, "תבקשי וביטחון. שלווה אותה המביע על ולנסוך )עמ' 297(. ספרה הראשון של יתגשמו" בתי ומשאלותייך המתעד ספר תיעודי. ספר הוא גבריאל רחל הסופרת את קורותיה של יעל בת זקונים למשפחה דלת אמצעים בתל אביב, שמפאת קשייה הכלכליים של הוריה התחנכה המשפחה. בבית התארחה שבוע ובסופי דתית בפנימייה בסמוך ליום הולדתה האחת עשרה קיבלה מאמה שרשרת האם תמונת הוכנסו שבו הנפתח בלב המעוצבת זהב ותמונת הבת. קשר אמיץ היה בין האם לבתה. קשר שמילא האם של הפתאומי מותה גדולה. באהבה שתיהן את מפלט מוצאים הבוגרים אחיה המשפחה. כל את ריסק באווירה שגדלה יעל הבית. את ועוזבים בבחירותיהם מנוכרת וללא אהבה מגלה כמה החוסרים האלה כואבים
5657נא להכירנא להכיר
אותה לכבד מגיע לא משפחתה מבני אחד כשאף לה היא בבגרותה ולכן שלה. מצווה הבת בנוכחותו במסיבת נאחזת בכוח באהבה הראשונה המזדמנת בחייה, גם כשזו
מתגלה כאכזרית ואלימה.נפשי חולי האם פשוטות לא בדילמות עוסק הספר עם לחיות האם אפשר משפחה תקינים? חיי לקיים יכול התעללות רגשית? איך אפשר לחיות עם אלכוהליזם ? מה קורה בחייהן של נשים מוכות והאם הן יכולות להתלונן על בעל של הזה הפחד על להתגבר האם אפשר בעליהן?
מכה?
תלישות וכמיהה לאהבה
האלימות הרגשית אותן חוות הדמויות הנשיות בספר הזה, שונות אך מטרתן אחת: שליטה המחבלת צורות לובשת בכבוד העצמי ובתחושת הערך העצמי של האישה. פגשתי את היחס הזה לענת כאשר גידי מכריח אותה לעבור הפלה. כאשר גידי מפליא ביעל את מכותיו וגורם לחבלה חמורה בגופה ולאובדן עוברם. פעמים רבות קורה שהאישה אינה כי הביקורת הקבועה של אנשי הקיבוץ מסמנים מבחינה יוצא שבעלה בשעות הפוגה מוצאת הבית עקרת בעיה. לעבודתו. הפגיעה הרגשית נחווית בכל פעם מחדש, אפילו לפני שגידי הבעל חוזר לביתו. עצם הזיכרון ותחושת הפחד מתח. ומלא חסר-שמחה כמקום נתפס הבית מכאיבים. האלימות הרגשית, המתחילה מהשפלה חוזרת ונשנית של יעל, גורמת לטראומה רגשית. גידי כולא אותה בבית. לא מרשה לה ללמוד וטרינריה, לא מרשה לה לצאת מהבית, אף כי אין היא ניזוקה באופן פיסי, היא מאבדת את האמון מרוקנת למעשה, ונותרת, העצמי הכבוד ואת בעצמה לגבר חייה על השליטה את מעבירה היא מעצמיותה. המדכא אותה ונעשית חסרת-אונים. זה מה שקורה ליעל שכל כך רצתה תשומת לב, כמהה לאהבה והגבר הראשון שהציעה לה אותה לקח את תומתה בתחבולות ובעורמה. התייחס האלכוהליסט שאביו כפי יעל אל מתייחס גידי שעזבה עד מכותיו את בה והפליא בה רדה הוא לאמו. אותו עם ילדיו. גידי הוא אלוף המניפולציות. אין זה משנה עד כמה יעל מתאמצת, חוסר יכולתה לרצות את בעלה אינו נתפס על ידו כתוצאה של דרישותיו הבלתי-סבירות, השגיאות וכישלונותיה. חסרונותיה של כתוצאה אלא
ומסתכמות פרופורציה מחוץ לכל מנופחות עושה שהיא בכך שהבעל משיג את מבוקשו: שליטה מוחלטת באשתו. ושולט בה. הסבל הנורא שחווה הוא מדכא את רגשותיה שסביבתה מעידים החולים בבית הרבים ואישפוזיה יעל האוהבת לא מסוגלת לעצום את עיניה ומוכנה לסייע לה
בכל דרך כדי לשקם את חייה.
יחסי תוקף -קרבן
הנשים בספר הן קרבנות התעללות של גבר אחד. גדעון לוי שמו. בשם חיבה "גידי" הוא מרשה לחברי הקיבוץ לקרוא לו כך. בקיבוץ יוצא לו שם של קזנובה, רודף שמלות ובחור אמנם יפה תואר אך ריק וחלול מבפנים. היופי החיצוני שלו של נפשית להתעללות קורבן היה בילדותו מסיכה. הוא הכסף את ובילדיה. באמו שהתעלל האלכוהליסט, אביו ילדיו את ומשאיר שלו האלכוהול לשתיית מחביא היה לגווע ברעב. כשאמו הייתה מבקשת כסף לכלכלת הבית היה מפליא בה את מכותיו עד שהתלוננה נגדו והוא הורחק מהבית. את מנהגי האב רכש הבן גידי. חיפש לו חיים קלים ולעשות כסף קל. היה לו אב רוחני מאיר המסגר שלימד משלו לו לפתוח עסק בער אך המסגריה, רזי את אותו ושקע בחובות גדולים. הוא בורח מנושיו אל הקיבוץ שמאיר "מסדר" לו ושם הוא מתגלה כגבר חידתי בהתנהגותו. הוא פראי דמה "לנמר טרפו על העט כצייד בקיבוץ מתנהג עת נכנס בצהריים לחדר האוכל, חולצתו פרומה ומכנסיו
הקצרים תלויים לו נמוך על אגנו המסותת...")עמ' 76(אהבים. תינה עמה אישה בכל לשלוט אהב בהתנהגותו הוא לימד אותן להגיב בכניעה את התנגדותן שבר. הכניעה אינה מביאה הקלה, מפני שהמתעלל מוצא דרכים חדשות לבקרים להצר יותר ויותר את מרחב המחיה של קורבנו, כך עשה ליעל כאשר התאהב בה והחליט שהיא תהיה רעייתו לאובדן לה ולגרום אותה הצליח לבודד הוא מחיר. בכל עשתונות בתנאים של אי-יציבות פסיכולוגית. הקורבן-יעל שחשבה כי "למדה" את גידי יריבה, במידה המאפשרת חיזוי התנהגויותיו נוכחה לדעת בכל פעם מחדש כי מה שלמדה אתמול אינו תקף היום וכי הציפיות והדרישות השתנו.גידי להוכחה פעם בכל שנזקק כמי מתואר בספר המתעלל חדשה של מידת שליטתו בקורבנו-יעל והוא ממציא, על כן, בכל פעם שיטה חדשה על מנת לממש את כוחו. אם
עוד חמורה נעשית ההתעללות התנגדות, מגלה הקורבן יותר. המתעלל אינו בוחל בשום דרך במאמץ להכניע את בידידיה, הבעל ישתמש ואשה, בעל של במקרה קורבנו.
משפחתה וילדיה כדי לפגוע היכן שהכי כואב. ההתעללות הזאת ביעל בודדה אותה וכלאה אותה בתוך ביתה. הספר מתאר את ההתעללות הנפשית העוברת על יעל וענת הנשים שהיו לגידי בחייו והוא ניצל אותן. עד שענת המתעלל. בתוקף נקם מעשה רוקמות אחותה עם יחד שיקום ויוצרות האהבה נכשלת בו במקום מצליחות הן אור על שופך הזה החבולות. הספר בנפשותיהן והחלמה עולמן של נשים מוכות שחוות התעללות מילולית ורגשית ההופכת לאלימות קשה. מתוך הכוח הנשי ענת, צהלה ויעל עולה הכלי החשוב המרפא את הנפש החבולה. הכוח הנשי להתלונן אלימה התעללות שעברו נשים מעודד בספר במשטרה. להעז ולא לפחד. ההתמודדות עם הבעיה היא האמירה של "אני אישה מוכה, ואני לא מוכנה לשתוק עוד". אחרי האמירה בא שיקום הנפש. הספר חשוב מעין כמוהו האדם נפש מרפאי למטפלים, שימושי כלי להוות ויכול כוחות להתמודד עם החשיכה בו ולנשים מוכות שימצאו
בחייהן שתצעיד אותם אל עולם מואר ותומך.
אל סוף הגעגוע של יוסף כהן אלרן
יהודית מליק-שירן
געגוע אין-סופייכולה לכתוב אני המילה הכתובה. אלרן, אמן כהן יוסף כך בוודאות גדולה. פגשתי את דמויותיו השונות בספרים את האישי, חותמן את בי השאירו פעם וכל שכתב סיפורן עלילת כאשר גם מחשבותיהן התלבטויותיהן, הסתיימה. הרביתי לחשוב על מעלליהן. ונדמה כי דמויות ילדותו או אנשים שנולדו גיבוריו הן אנשים שפגש בבית לו על סביבתם. במאמרי מסיפורי אחרים שהרבו לספר זה אתייחס אל החומרים מהם לוקח הסופר את מקורותיו. שותקים" "המלאכים בספרו הללו? המקורות ומהם
מתוארת דמותו של אב המשפחה.נהדף ובעודו נגרר. ולא גאה הלך, הלך. זקוף הוא "וכך בצלעותיו במעט עדינות מעושה אך בהרבה תקיפות, תלה בה את עיניו בחוסר אונים ובנואשות בלתי מוסתרת. היא ראתה אותו כך, מתרחק מעבר לשטח אחוזתם ודמעותיה זלגו. היא ידעה. אז ידעו. כך הולכים ואובדים. הרעד בא ואחז באיבריה והיא התקפלה אל הרצפה והכתה על חזה.
"אללה! תעזור לו יא-אללה!"
5859נא להכירנא להכיר
את לקחו "למה ברעדם, ובנותיה בניה נחנקו "אבא!" אבא? לאן לוקחים את אבא?"
"אללה הגדול! האיש שלי! אביהם של ילדיי! תחזיר אליי העיניים שלנו! את האור לנו את את האיש שלי! תחזיר שלנו!" זעקה והשתנקה. והפרפור שבלבה כבר לחש את לחשו, וכמו שמעו את הלחש הזה גם שני הבנים וארבע הבנות שהקיפו אותה וידעו כי אביהם לא יחזור." במעט לסבא המשפחה געגועי את המספר מספר שורות היקר שהלך לבלי שוב. ובהמשך". מי יכול להחזיר לי את הרגע ההוא כדי לשנות אותו. מי יכול לאפשר לי להעניק לו עד כמה אהבתי אותו. מעולם לומר לו חיבוק אחרון, לא אמרתי לו מילים כאלה. גם הוא לא אמר. ורק ידענו, כמובן. היטב ידענו. אחי הגדול. אחיו הקטן. אבל דבר לא לאנחה להגיע רק לגעת. לרגע. ולו אותו. להחזיר יכול המשחררת, אל סוף הגעגוע" )"המלאכים שותקים"(. אלא שלגעגוע אין סוף. הזיכרונות מחזירים את הגעגוע תמיד עמנו שאינם אהובינו אל הגעגוע צפויים. לא ברגעים עוד, הוא געגוע אינסופי. את הגעגוע הזה המשלב בתוכו רגעים מצחיקים עד דמעות ורגעים מייסרים עד כאב נורא מצאתי בספריו ולא יכולתי שלא להזדהות עם הדיוקן של האני –הפרוזאי שלו. איך אמן המילים הכתובות יוצר בפני קוראיו עולם ומלואו הסוחף אותם מהפגשם עם המילה הראשונה? מהם מקורות כתיבתו המוצלחת של יוסף כהן אלרן, שהוא מצליח להתמודד עם דילמות חברתיות וגורר מתחת לטאטא ולא חזיתית להתמודד הקוראים אותנו
לשטיח את הבעיות?"רציתי לצחוק ולחבק אותו, וכבר היו עיניי מלאות שמחה. פרשתי את זרועותיי, והוא בא ונדחק אל אדן המיטה. הניח את ראשו על חזי, וכובדו היה מופלא. ובאותה שעה של עליה שמקבלת האישה להיות איוויתי האור התעממות את האיש שלה. הוא חש, הוא נשם אותי, נספג אל חומי ונשק לשדיי מבעד לחולצתי, ונשק לצווארי, שב אל חזי ואני משכתי בו להניח עליי את כל גופו".)"תהילה אחרונה" עלילה הקורא. לעיני נרקמות עלילות שתי .)179 עמ' חיצונית של סופר צעיר בשם ירון הרוצה לחסות בצלו של סופר שנשכח ובאקראי פוגש את בתו יפעת ואת נכדתו שחר. הנכדה מתאהבת בירון שרואה אותה בעיניו הנבונות ויודע שהנכדה מקשרת בין כל העולמות. ספרו של הסופר
הצעיר נמסר לסופר שנשכח מהעיניים הציבוריות, והלה לא חוסך בשבט לשונו. כל מילותיו פוצעות כתער את ירון ירון משמיד שמנסה לעכל את לשון הביקורת על ספרו. של בתו יפעת עם הקשר את וממשיך היד כתב את הסופר ועם נכדתו. בעלילה הפנימית מתוודעים הקוראים אל חנן סופר צעיר שחי על זמן שאול ומה שחשוב לו, זה להוציא לאור את ספרו. הוא שולח את כתב היד להוצאות ספרים שדוחות אותו על הסף. הוריה של יעל לא מקבלים יוצאת נגד יעל. ורק יעל אותו כחתן ראוי לבתם היחידה הוריה ולא מוכנה לוותר על אהבתה. כאמור שתי עלילות נפרשות בפני הקוראים בטכניקה מתוחכמת שכהן אלרן בעיות עם להתמודד גיבוריהן את ומביא אותן מעמת החיים. כל הבעיות מוכרות, השאלה היא, איך מתמודדים שהושמד היד כתב האמנם כעס? בדידות? דחיה? עם הוא אותו סיפור עלילה פנימי שהקוראים מפרשים, ככתב יפעת ציירו עבור יד אחר שהחיים ירון, או כתב היד של וירון? שתי העלילות הופכות לכווית להבה. צריבה של גוף
אחד.
שימור הזיכרוןכהן השאיר אמן שביד בהפתעות זה בחיבורי אגע לא אלרן בספרי הפרוזה שלו. את ספרי שיריו הגדולים אינני בבלוג שלו השיריה התוודעתי לכתיבת ושם פה מכירה. האישי שלו בפייסבוק, אך אגע בספר האוטוביוגראפי שלו )"ימים ולילות"(, שם יש הצצה שאפשר לגעת בשני סגנונות כתיבה שירה וסיפורת. "אני / ידעתי נהר אחד / עיר אחת / ושפה אחת / ובית אחד / ולפתע ים")עמ' 37(. רק ממילות השיר הזה אפשר להבין עד כמה הסופר והמספר אחד הם. לעתים הוא משמש כפה לאנשים אחרים יוצאי עירק כמותו "נולדתי בעיראק, בעיר ששכנה ליד העתיקות של בבל, מאוד קרוב למקום שאליו הובאו הכוהנים מירושלים בגיל כך, אחר דורות מאה הראשון. הבית חורבן אחרי שמונה, עליתי לארץ עם הוריי. גדלתי במעברה עד גיל שש עשרה, התגייסתי לצבא בגיל שבע עשרה, התחתנתי בגיל 22, הייתי אב בגיל 25, ורוב שנות עבודתי שימשתי כמנהל שעות באלפי מקצועיות השתלמויות תוך אנוש משאבי אוניברסיטת מטעם אנוש משבי בניהול תעודה ולימודי חוזר הייתי ואילו לי חסרים שדברים כמובן תל-אביב.
היום לאחור הייתי מעניק לעצמי הרבה שנות אוניברסיטה בלימודי ספרות, מה שבצעירותי לא התאפשר לי." )מתוך "על הדרך"-תכנית רדיו בהגשתי(. "ספריי הם סיפורים על ויש בהם תמיד היבט רומנטי." האמירה אנשים פשוטים, היא אך האש", לקחה "הכל הספר על נאמרה הזאת המתמודד אלרן. כהן של ספריו מתאימה לכל בהחלט עם הלם קרב, עם בעית האהבה והשנאה הקיומיות של אדיר בצימאון הרווה מחוזרת אדמה על העמים שני את דם נאמניה משני הצדדים. "הרומנטיקה היא תבלין החיים, רומנטיקה כאהבה, רומנטיקה כשאיפה, רומנטיקה וכעצב. כייאוש רומנטיקה כמצוקה, רומנטיקה כחלום, חשובים לי רגשות האנשים בסיפורים, מנסה לחדור להם מתחת לעור, פעם מצליח יותר ופעם פחות. המסרים שלי הם הדברים שאני מאמין בהם, ככל שאני מודע לכך, ואולי לא תמיד מכוונים. אך המסרים שלי הם לשלוח את לחמך על פני המים. מעגליות בחיים, שבה הדברים חוזרים אליך. גומלין על מעשיך. של היותנו שחקנים שמישהו גדול מאתנו מנווט אותנו. אלו הם התכנים שנטועים או מושקעים בתוך ומבנה טכניקות לשנות כדי עושה ואני שלי, הספרים מספר לספר ולגשת מזווית אחרת. כי למציאות יש יותר יותר, לפעמים זאת המציאות מפן אחד, לפעמים הרבה עצמה ולפעמים זה הדמיון שמוביל אותה. ולפעמים היא טובה ונעימה ולפעמים היא עגומה. באותה מידה שחיים
יכולים להיום מעורפלים ופתאום להתבהר, כך גם יכולים להיות כמו שמים צחים ואז פתאום להיעכר. על זה אני
כותב".)שם בתכנית הרדיו(.חיים קורות בין דפיו מאכלס ולילות" "ימים הזה הספר להזדהות, לגעת, לקוראים ומאפשר ובפרוזה בשירה קטן וילד בשמים שטות בועות משותפות. חוויות לחוות שואל את אמו "ואמי אומרת נשמות / כך אומרת לי אמי/ להיוולדן".)עמ'19(. מחכות ביתן/ את מחפשות נשמות "וכך בשיריו: הדובר בחיי נוגעת הזיכרון שימור חווית נישאה אחותי היפה/ זה היה הזיק שהיה/ושלושים שנה היו להם/ רק פתע מותו / הפריד ביניהם" )עמ'45(. ואל אותה של מילים לצווארה המשורר עונד ויפה צעירה אחות געגוע ואהבה. "ידעתי את נשמת הציפור/ השבויה בתוך את מאפיינים זמן ותיאור מקום תיאור .)52 גופה")עמ' הסיפור הקצר, שמתרחש על פני ששים שנה וככה זוכר אותה במספר בחווית זיכרונו: "חילה עירנו שכנה לאורך הנהר שעבר דרכה, כעורק ראשי היה זורם בגופה..." )עמ'
.)61
כמו סם חייםהבעיות את אלרן כהן הסופר מניח השונים בספריו פשוט לא זה עמן. להתמודד אותו המניעות הציבוריות לטוות עלילה ולהמציא דמויות הנאבקות על קיומן בארץ
6161
המרכז לכתיבה יוצרתע"ש שושנה מליק
60נא להכיר
תחרות הכתיבה הארצית בחטיבות הביניים ז-טהתלמידים האלה זכו בתעודות מצוינות בכתיבה
ובפרסום יצירתם בכתב העת "על הדרך"
דיאלוג עם הזמן אור ברוך צ'יפליק, כיתה ז-7
חט"ב המאוחדת דורות בן-גוריון, ראשון לציון.
בלילות ,כשאני לא נרדם מיד, אני מוצא את עצמי ,כמעט תמיד, משוחח עם הזמן.
עצמי את בדמיוני רואה אני זמן עבר, עם מדבר כשאני תינוק חייכן, שראשו עטור תלתלי זהב, זוחל במהירות על
הברכיים ומחייך לכל עבר בפה ללא שיניים."ראה לי את המשפט: ואומר תמיד אלי מחייך זמן עבר איזה פלא, תינוק אתה זוחל מהר כל-כך, שאני לא מצליח
לתפוס אותך."עצמי את בדמיוני רואה אני הווה, זמן עם מדבר כשאני רץ במרחבים במהירות רבה כל-כך, כאילו שרגליי עפות
באוויר ואינן נוגעות בקרקע.זמן הווה מביט אלי תמיד נדהם ואומר את המשפט "ראה ששוגר חץ כמו כל-כך, מהר רץ אתה ילד פלא, איזה
לחלל."כשאני מדבר עם זמן עתיד, אני רואה בדמיוני את עצמי יושב בנחת במרפסת ביתי מוקף בבני משפחתי. בני ובתי הקטנים יושבים קרוב אלי ושואלים אותי אינספור שאלות
על ילדותי ונעוריי.לי את ואומר זמן עתיד צוחק אלי תמיד, צחוק מתגלגל, המשפט: "ראה איזה פלא, בנאדם מבין אתה כעת, הזמן
הוא כמו גלגל, שאינו מפסיק את גלגולו לעולם"מהנהן אני אז לעצמי, כמעט כבר נרדם, ועונה אני לזמן: סיבובו את מפסיק ,שאינו אתה ענק גלגל אני מבין. "כן,
לעולם...".
ריקה ברקוביץ, הרצל חקק, יהודית מליק-שירן ובלפור חקק
הביתה שב לא מגיבוריה אחד כאשר למודת מלחמות. לקחה )"הכל ובנפשו. בגופו מצולק שב שחוזר, והאחר האש"(. לא קל לגלות שהכתיבה היא סם חיים למי שנשכח לעולם ללכת ומוכן חייו לתהילת ומחכה הציבור מעיני שכולו טוב, רק לאחר שגנב יצירה לא שלו וזכה על הרעיון בשבחי הציבור. תהילה באה ותהילה הולכת. מה שנשאר לכותב את חייו זה החלום. איך לממש את החלום? איך
להפוך לכותב ספרים? ואיך לפתח מעגלי קוראים?שלושה עשר ספרים כתב כהן אלרן וכולם שונים זה מזה. כל אחד מהם מביא רעיון שונה עמו מתמודד הסופר ועמו מתמודדות הדמויות שיצר. לעתים אלה דמויות שנבראו סיפור לספר תכליתו שכל שומע, מספר של מעולמו קולה זה ולעתים שותקים"( )"והמלאכים אמינה בצורה של המציאות המשקף נאמנה את החיים של אותן דמויות. חיים כיומן משמש ולילות" "ימים האוטוביוגראפי הספר המביא בתיעוד שירי או בתיעוד פרוזאי את קורותיה של משפחתו מאותן עדשות עיניו שראו, שחוו ושהפנימו את
תלאות הדרך בעליה לארץ ישראל מבגדד.
"איך מקום הופך פתאום תמונהואנשים איכה הופכים דמיות
והכל הופך פתאום זכרוןאשר הנחת אך היום
וכבר נוסעים במנהרהדמוית חלום.
כי כך עולם נסוג פתע אחורוזאת עירך נעזבת כך פתאום
יוצא ביום בהיר מביתשאליו שוב לא תחזר
בכיסך דרכון שבו כתוב"ללא חזר".
, הוא הגעגוע האינסופי לילדות, סם החיים של הכתיבה לעיר שנשארה מאחור, לאנשים המקיפים את המשפחה, חיים סיפור לספר באות המילים ורק שאינם, להורים לספר שיודעים סיפור וחיים. אש אהבה, בו שצרופים הדמויות בכל ספריו על נוסטלגיה, ועל אמונה המחזקת וזוקפת ראש גם כשהכול אבוד. המציאות הדרמטית של מוצגת אלרן כהן של ספריו את המאכלסות העלילות את נפשן להקריב המוכנות הדמויות של ארוך כדיאלוג רוחשת ולנרמז לגלוי מעבר ותמיד אהבתן. מזבח על עלילת הסיפור הסמויה חיים שמעבר. כל פעם נשארתי מתנה מעין ספריו. קריאת אחרי שלי המחשבות עם שהפקיד בידי לאחר שסיפור העלילה הסתיים ברומן אך לא במחשבתי. היכולת לחשוב על דרך של סיום מסעה דרך מרתקת כאשר היא הקוראים, עיני של הדמות אל הסיום נשאר פתוח. החיים הם בני חלוף, אך דמויות ספריו הכתיבה לשון את אהבתי ספריו. בדפי לעד חקוקות קוראת פעם, חשתי שאני והצבעונית שכל המטאפורית
שירה המתובלת בסם החיים של האהבה.
6263 6263
המרכז לכתיבה יוצרתהמרכז לכתיבה יוצרתע"ש שושנה מליקע"ש שושנה מליק
עלה נידף ברוחאביב פירסט
כיתה ח', אולפנית ישורון פ"ת.
אני עלה נדף ברוחמתנתק מענף
לא מביט לאחור.
לא חושב על הענף שעזבתיעל החברים שהשארתי
רק עף סחור סחור.קשה לחיות כך
בלי ענף לאחז בומנסה להתפס בענף אחר
הרוח נושבת, נושפתואני עף.
אני עלה חפשי ומאשרמתנתק מענף
מביט לאחורמנופף לכלםבברכת שלום
ועף.מנוט את דרכיבעולם הגדול
והכל אצלי בסדר.אבל באמת,
אני רוצה להיותסתם עלה שנושר בשלכת
מתנתק ועףלא מנסה לחזר.
עלה שמבין שכך עובד העולםבסוף כלם נושרים
נדפים ברוחאו חפשיים ומאשרים.
חיות הברדניאל רוטנר טישלר
כיתה ח' ביה"ס א.ד. גורדון, גבעתיים.
הן בר, חיות של כדרכן בר, חיות להן חיו ביער אי שם על ובעיקר דבר כל על ורבות מתקוטטות פראיות, היו וטרפו.. צדו הן אחרות. חיות של בטריטוריות שליטה וכשהיו רעבות אפילו את חברותיהן הטובות טרפו. ביער הזה האלימות שלטה ברמה וקולות קרב נשמעו בשאגות,
ביללות ובתרועות אימה.והחיות שנראו שונות קבוצות, קבוצות הן היו מתגודדות מהן היו מוחרמות ומנודות. השליט היה זאב מרושע, שעיניו רשפו אש קרב ואחריו נגררו כל החיות כעדר ללא הגיון,
מצפון או סדר.פצועה זברה בדרכה פגשה קטנה נמלה אחד, בוקר במהרה וחשה חמלה נמלא הנמלה של לבה וחלשה. ואמרה:" בואי להושיט לה עזרה. פנתה הנמלה לג'ירפה לנו מכל די נמאס הצטרפי אלי לעזור לזברה הפצועה. הפחד, האלימות והשנאה". הג'ירפה שמחה על תעוזתה ועוד לזברה הן עזרו וביחד והרכה הקטנה הנמלה של
חיות שהיו במצוקה.אט-אט קבוצת הסיוע הלכה וגדלה ואימצה לה גם שם "קול החמלה". החיות נהנו מאוד להיות בקרבתן ואווירת הפיוס שררה בין כולן. כעבור תקופה קצרה, נותר הזאב המנהיג המרושע בודד במערכה. החיות הציעו לו לכרות ובמקומן ושנאה אלימות ללא ושלום פיוס ברית ביניהן לפתוח את הלב לסובלנות ואהבה. וכך כל החיות החליטו פה אחד לא לתקוף ולא לטרוף, לחיות באהבה בחברה
מתוקנת ולא אלימה, חברה מוסרית של נתינה ואחווה.אז מה אנחנו בני האדם יכולים ללמוד מסיפורן של חיות שהפסיקו לטרוף זו את רעותה? אז מה אתנו בני האנוש?!
מתי לאלימות יהיה סוף ???
הכול השתנהקורל אוחנה
ט'6 חט"ב זלמן ארן, בית דגן.
זה קרה שנה שעברה. מאז הכול השתנה.חשבתי שזאת תהיה השנה הכי טובה שלי, שאני אהיה בה הכי מאושרת. החברה הכי טובה שלי אלין, התחילה ללמוד אחיות. כמו ממש היינו י', בכיתה אז היינו ספרי, בבית בתחילת השנה באנו שתינו בלבוש זהה לבית הספר. כולם הסתכלו רק עלינו. לאחר החופש הגדול, פגשתי את חברותיי והכרתי להן את אלין. הכול היה בסדר בשבועות הראשונים. צחקנו המון, סיפרנו סודות אחת לשנייה ושיתפנו זו את זו הכי החברות לחבורת הצטרפה אלין מהחופשה. בחוויות
טובות שהיו לי בכיתה.שאחותי מפני הספר, לבית הגעתי לא אחד, שיום עד הגיוס ללשכת אלינו להצטרף רצתה לא אלין התגייסה. והלכה לבית הספר. יום למחרת כולם הסתכלו עלי בצורה שונה. לא הבנתי מה קורה? הלכתי לספר לאלין, שהייתה עם שתי חברות אחרות שלי, אך היא עיקמה את הפרצוף
ונתנה לי הרגשה שאני לא רצויה.עמית ומיכל שהיו עם אלין, הקשיבו לה ולא ראו אותי בכלל. סיפרתי להן מה שקרה. אלין פשוט הסתובבה והלכה. עמית ומיכל אמרו שהן חייבות למהר לשיעור ושנדבר בהפסקה. לא הצלחתי ללמוד כל השיעור. דעתי הוסחה ממבטיהם של חבריי בכיתה שהסתכלו עלי בצורה מוזרה. ' אולי יש חן מוצא לא שלי בלבוש משהו אולי בשיניים? משהו לי בעיניהם, אבל מה? משהו קרה אני בטוחה! אבל מה? למה אלין סובבה ראשה בלי לומר לי מילה? היא תמיד עוזרת
ומקשיבה לי...אני חייבת לדבר איתה !!!'רצתי ישר המורה. צאו להפסקה!" אמרה ילדים, "צלצול החוצה וחיפשתי את אלין. היא הייתה עם כמה חברות שלה ואמרה :"לא מתאים לי לדבר אתך, את דוחה ומגעילה. אני לא רוצה להיות חברה שלך יותר, אל תפני אלי יותר, ביי !!!" חברותיה צחקו והסתובבו. הן הלכו איתה. מרוב בושה שהיא צעקה עלי לפני כולם רצתי לשירותים ובכיתי. רציתי למות
באותו רגע, להיעלם מהעולם.
מתן בא וחיבק אותי. אמר לי שהול יהיה בסדר. ידעתי שכלום לא יהיה בסדר מעכשיו. מתן ואני חברים, שנה אנחנו ביחד. אז סמכתי עליו שאולי באמת יהיה בסדר. עברה כבר חצי שנה מאז, אלין ואני עדיין בריב. היא הצליחה לגרור את כל
השכבה נגדי. רק מתן נשאר לצדי.
עולם משלהעדי טל
כיתה ט'2, חט"ב היובל, ראש העין.
היא צעדה על השביל שהוביל אותה ליער, בוחנת את האבנים החלקות הגדולות המסודרות לצדיו, ומידי פעם הרימה את ראשה והעיפה מבט קצר לנוף מסביבה. אחר קיפלה השביל, בצדי הסלעים אחד על התיישבה כך ישובה כשהיא זרועותיה, את סביבם וכרכה ברכיה את על והביטה את ראשה הרימה היא מצומק, אחד כגוש שקעה, כמעט השמש השמים. את שכיסו הנוצה ענני היא השמים. לאורך כרצועות התפרסו חמים צבעים ניסתה להירגע כמו שמעולם לא הצליחה, שואפת אוויר הכבידה ההרגשה אחת, בבת אותו ומוציאה לריאותיה
עליה בכל נשימה.כולם ידעו מי היא? ראו אותה לפחות כמה פעמים עוברת אף זה, את ידעה היא הספר. בית במסדרון או ברחוב פעם לא הרגישה שהיא כל כולה שייכת למקום מסוים, בטח לא לעיר הקטנה הזו. היא תמיד הלכה לבד. תמיד צעדה כשפניה נפולות, כמחפשת משהו שנמצא ברצפה. לא הביטה ישירות בעיניהם של הסובבים אותה. כשדיברו סביבתה. ידי על והוסח ממוקד היה לא מבטה אליה מתבגרת נערה כל כשל ריגושים מלאי היו לא חייה
65
על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער
6464
המרכז לכתיבה יוצרתע"ש שושנה מליק
אחרת בגילה, למרות שהיא אהבה לדמיין אותם פרועים והרפתקניים.
הייתה ובשיעורים סיפורים, להמציא אהבה מכל יותר וברורים, ישרים לא בקווים דמויות במחברות משרבטת אחת ודמות מורים ואפילו מכיתתה תלמידים ביניהם שם אפילו במיוחד. עליה ואהובה יצירתה פרי שהייתה והגלי הזהוב שערה בין שילוב מן "ארין", לה: המציאה שהעניק לה מראה של אריה ובין שמה שלה, "ירין". יותר משאהבה לצייר אותה הייתה ממציאה עליה סיפורים, רק כאלה עם סוף טוב, כמובן. לארין היה שיער ארוך שגלש על כתפיה, היא הייתה חכמה, וכל בגד שלבשה החמיא מגפיים לה מציירת ירין הייתה לרוב הצר. גופה למבנה החושבות כאחת אותה ראתה היא וגבוהים. שחורים ויפות. גדולות היו עיניה החיים. על עמוקות מחשבות חוטמה היה סולד והתאים בדיוק למבנה פרצופה. לעתים, כאשר הייתה מציירת אותה, עלו בה רגשות קנאה ואשמה, שלעולם לא תוכל להיות כמוה ושכל ההתעסקות בארין ניסתה לפעמים לסבול. לה ותגרום מערכה תוריד רק ידה, ליד ארין או מחזיקה את לצייר את עצמה עומדת בעוד היא משפרת את האף הגדול ומחליפה אותו באחד קטן יותר ואז משפרת את מבנה גופה העגלגל ומתאימה לו שמלה פרחונית, קצרה כמו שתמיד רצתה ללבוש אך
לעולם לא העזה.ואז הופיע מן חיוך על דמותה המצוירת שאוחזת את ידה של ארין. ועדייך לא הצליחה לחסוך מארין את שלמותה, הקטנה ירין החיוך, שלמרות אותה, הציפה הרגשה ומן מרגישה שהיא רק רקע לדמות המוצלחת. ואולי, כך היא באמת הרגישה כל הזמן, לא יפה ולא מספיק בולטת כדי את לבה, הציתה שהעובדה ולמרות לעין. נראית להיות אפילו היטב אותה ולהסתיר אותה להפנים דאגה היא מעצמה. ובכלל ניסתה לחסוך מעצמה כל עניין של כאב להוריה כשסיפרה אפילו בדרכה. לה להפריע שעלול שרצתה להיות סופרת וציירת, הם רק הטיפו לה לבחור
במקצוע כמו מהנדסת או עורכת דין, 'מקצוע אמתי'.
וסיפוריה ציוריה שאת הייתה, ומופנמת נסתרת כך כל עמוק אותם ומסתירה המחברות מן תולשת הייתה במגירה הנמוכה ביותר בארון, כדי שלא יראו חלילה על-ידי מישהו, ומאותו הרגע שסגרה את המגירה לא העזה
להראות אותם להוריה ואפילו לא לקרוא.היער, אל מהכול לברוח הצליחה כשסוף-סוף ועכשיו, הדברים עדיין לא עוזבים את דעתה. כאילו ענן שחור גדול רודף אותה לכל מקום ולא מפסיק להכביד עליה. פתאום, כשהכול עובר בראשה, היא מרגישה איך זרועותיה נרפות ואיך גל ענק מתפרץ ומציף אותה במעין צמרמורת. שוב הכול עולה , ההרגשה שהיא לבד, שאין לה חברים, שאף אחד לא מוכן לבזבז עליה מבט. שהיא כולה רק חלומות יום אותו אחד, יום להתנפץ שעומד פרוע ודמיון ורודים רוצים הוריה( שכולם)ביחוד אחת לאותה תהפוך בו כל זיכרונות, עם מתערבבים הרגשות וכל שתהיה. הפעמים שישבה על הספסל לבד בהפסקות, הפעמים שהעליבו הפעמים שאמרה, ממה או ממנה שהתעלמו אותה, שפגעו בה, שהעזו לזלזל בה, שלא העזה להילחם על דעתה, שלא העזה להבהיר את רצונותיה. ולמרות כל מה שידעה לעשות, היא הרגישה ניתנת להחלפה, כמעין
חייל במשחק של שח-מט.והתפרץ. כמעט בגרונה, אותה חנק אותה. הציף הכול בעצמה, להילחם יותר יכולה לא שהיא הרגישה והיא הכול בפנים, לשמור וברגע שהפסיקה לוותר. חייבת היא שטפו שנפגע, בסכר מים כמו להתפרץ, החלו הדמעות והכתימו את בגדיה. כל הכאב הזה, כל הרוע את לחייה שתקף אותה החל להיעלם. ברגע שפקחה את עיניה, היא ראתה את השקיעה, דרך שתי זגוגיות גדולות ורטובות. היא נגבה את עיניה בשרוול חולצתה ושוב ישרה מבטה לעבר
השמש שכבר שקעה.עלתה היא נשבה, קלה ורוח ירד כשהחושך ובדיוק שעמדו והחלקות הגדולות שהאבנים השביל, על שוב מסודרות משני צדדיו, כבר לא נראו בעיניה חלקות כל כך
ועל פניהן נראו סדקים.
בין ציור לסיפוריהודית מליק-שירן
הצנחנית" "העוגה מצליח רינת של מספריה שניים על ו"מהומה בחווה" את שני הספרים ציירה יולן מצגר. סיפור הציור דרך דרכים: בשתי בקורא שנוגע סיפור הוא טוב חוויתי מקריאה על ספר חוויה מהסוג הזה ודרך הסיפור. תלמידתי כתבה עליו הסתיו" "אגדת הסופרת של נוסף
הילה בסר.ריח של עוגה הנאפית בתנור מזכיר לי בית אוהב, במיוחד במינו, מיוחד ריח זה באפי. הניחוח עולה שבת לקראת שכשהייתי ילדה תמיד הייתי מציצה מחלון התנור לראות עבר זמן קצר עולה ריח העוגה, אם העוגה תופחת או לא. "כ
שול. ומתמזג לו עם ריחות הברך ירן. ד א!" קוראים איציק וש "ממממ, איזה ריח טוב, אמיצד העוגה נור ורואים כ כוכית הם מציצים אל תוך הת הז
את קצת יר זכ מ ש זהבהב צבע לת ומקב ועולה, תופחת מש. הש
בר כ "מתי הילדים. ני ש מתלהבים מקסימה!" עוגה "איזו היה מוכנה?" ת
העוגה תחילה משמינה ותופחת בתוך תבנית עגולה. אחר ילדים והניחוח שלה מטריף כך היא משתזפת לה לאטה ומבוגרים. זו עוגת יום הולדת שעוברת חוויה לא שגרתית ואותה לא אספר לכם. אם תרצו לדעת מה ואיך? תצטרכו
לפנות אל הסופרת רינת מצליח ולרכוש את הספר.
"מהומה בחווה" ספרה השני של רינת מצליח מתאר חוות חיות במקום לא ידוע. שם בחווה החיות מתכנסות לשיחת ולאף אחת לא טוב בקול הטבעי שלה. התרנגולת רעים מומה כמו רוצה לגעות החתולה סוס. כמו לצהול רוצה הפרה. ולכל החיות לא טוב להן בקולן הטבעי. כששומעת את שיחתן מכשפת הכפר היא מלמדת אותם לקח חשוב. שיעור חשוב לחיים להסתפק במה שיש ולא לקנא. גם בין ילדים קטנים ובין ילדים גדולים הקנאה ירוקת העין מובילה
אותם למקומות שלא רצוי להיות בהם.את שני הספרים אהבתי מאוד גם בדרך הצבעים של הציירת יולן מצגגר. הציורים שלה הם תמונות מראה למה שעתיד לקרוא בספרים. היא מאוד מדויקת במבע האקספרסיבי שלה. לא תמיד יש חיבור כזה בין ציירת לסופרת שהיא גם ציירת. הספר הזה דרך הציור ממש מבטא את התנהגותם עניין בקנאה המוצאים גדולים וילדים קטנים ילדים של משותף ולא רואים את עצמם במראה הפנימית והטבעית של מציאות חייהם. שני הספרים יודעים לספר את סיפורם פרופורציה לקבל שצריכות מהחיים בחוויות ונוגעים מתבוננת ונכונה על הקורה בסביבה הקרובה. ככל שנפנים גם את חיינו. והחשובים של נלמד את הערכים הטבעיים
הספר הזה ניתן לרכוש מהסופרת רינת מצליח.
6667
על המדףעל המדףבקורת ספרי ילדים ונוערבקורת ספרי ילדים ונוער
חוויה אישית ב"גבעת הגמדים."
חניתה רוזן
הוזמנתי באופן אישי ליום כיף ב"גבעת הגמדים" - מקום קסום בו הסדר והארגון הם לעילא ולעילא ולו כדי להנעים
את השהות לקרואים ולבאי המקום.מיד עם היכנסי, פניתי לתא -מודיעין המאויש על ידי שלושה חרגולים-טלפנים שקיפצו בשמחה והעתירו ברכות ומידע
על המקום.מאחר ואני נטולת רישיון נהיגה ולמרות שהוצעו לי שירותי חניה, הודיתי על הכוונה הטובה ונעזרתי בשירותי ההסעה של גחליליות מאירות שטרחו בהסברים מקיפים ובתרגום
לשפות רבות, ולשמחתי גם בערבית. עוד בטרם הגענו למעבה הגבעה, זכיתי ללגום מים מרווים
וצוננים המבטיחים גהה מופלאה. בריכת השחייה שבתה את ליבי מיד, הוסבר לי שאין צורך וטבעי אנושי חום יש ולגננת שולה שתהא מקורה מאחר עבור הברווזים-שחייני העל ,וגם עבורי. ספרתי לשולה שאיני לבשתי שחיה. על מתענגת ורק ספורט במיוחד חובבת במים. והשתכשכתי מועד מבעוד עמי שהבאתי בגד-ים
שחיתי הלוך ושוב ולמדתי לגעגע כמו הברווזים החמודים.ובכל זאת ,מפאת חוסר הנעימות אילצתי את עצמי לבקר בפינת הספורט, למרות כפי שהצהרתי קודם איני מנויה על אוהביה. עורב שרירן קידם את פניי בחיוך תוך שאינו פוסק אליו. הצטרפתי ולא התנצלתי ושוב. הלוך לפסוע לרגע עושי לקבוצת וחברתי נוחים לבגדים מלבושיי החלפתי המדיטציה, יוגה והרפיה עם הדרור ואפילו עם הנץ. כי הווה
ידוע לכל- האיזון בין הנפש לגוף חשוב עד מאוד.הוי, צלילי הפסנתר וקולה של גב' סופרנו הגמדית מפינת המוזיקה, נשמעו כה מזמינים ומשכוני אחריהם כמו דבורה ירגזים עדת של למצהלותיהם הצטרפתי הפרח, לצוף לי כיף שהתחשק כך כל וגחליליות...היה פרחים ושועלה,
לרקוד.ימים אפורים בגבעת הגמדים חשבו על הכול, אפילו על ומוכנה לסייע; דרוכה השמש שכזאת בעת יופיעו. שמא היא נושקת למצחו של העצב , מעצימה את כוחו בקרניה
המלטפות והחמימות וממריצה אותו לבצע מעשים טובים, וראו זה פלא-השמש מתרצה ומתפייסת עם הרוח והחיוך
על הפנים ממש מרוח.חוק לפרוע שאפשר דעתכם על תעלו אל לרגע אגב, ולהשתולל ,שהרי הקיפודים הם כוח משטרתי שאוכף את החוק ומשיב את הסדר על כנו. ואם חלילה פורצת שריפה, התחש מוקה של בראשותו האש ומכבי ההצלה צוות .צוות לעניין השניים וצ'יפס החתולה נכנסים מיד לפעולה
הללו.אחד, לאף תגלו ואל מרעישה ידיעה לכם אספר אהה, את מחדש יום כל שמברכת הקטנה הציפור בבקשה. באוזני-;"חניתה...את סוד לחשה והיקום, המקום השמש, יודעת, ישנה גב' בשם יהודית מליק-שירן, היא בראה עבורנו את המקום הנפלא הזה, לבושתי ולבושתם של חבריי טרם
הודינו לה כראוי.....אולי תעזרי לנו..."הנהנתי והבטחתי שאטפל בעניין וכמובן שאנצור את דבר
הרז.עד אותה ואנצל פז הזדמנות הערב, נקרתה בפניי והנה כל ובשם הגמדים" ב"גבעת הברואים כל תום;-בשם על יקרה, ,יהודית לך מודה , במקום שביקרו האורחים שבנית עבורנו היכל אושר שכזה והענקת לנו הנאה צרופה
וחוויה מעשירה. ;אנא ממך, אל תגלי אלייך לי עוד בקשה קטנה יהודית,
לציפור שחשפתי את סודה.
על הטיפול בביישנותיהודית מליק-שירן
איורים נעמי פוקס לנה דאין, "לשחרר את ביישני" מאת הוצאת סער.
ילדים יש הקיימת בכל אחד מאתנו. היא תכונה ביישנות שמתגברים עליה ויש ילדים שהפנימו שאפשר לחיות עמה. בספר שובה עין ולב כותבת לנה דאין על ביישנות שהפכה
לחיית מחמד השוכנת בדנה בתוך הבטן.דנה ילדה בת חמש, רוצה מאוד שיהיו לה חברות חדשות, משהו ילדות, לחבורת מתקרבת כשהיא פעם כל אך ביישני. בשם פרווה בובת הוא הזה, בעדה. המשהו עוצר הייצור הזה מכניס אותה לחרדות ואף מדבר בשמה: "הן לא יאהבו אותנו, הן יצחקו עלינו. אל תלכי!" מתחנן ביישני בעצב כל פעם שדנה מנסה להתקרב לילדות ברחוב שלה.הביישנות בבעיית לטפל יצירתית דרך מצאה דאין לנה של מהצל מתביישים ילדים הזה. בגיל וילדות ילדים של עצמם וכשמגיעים אורחים הביתה, הם לא יוצאים מחדרם כדי להראות את פניהם. מה מביא ילדים להסתתר מאחורי ביישנותם? או איך ילדים כדוגמת דנה יכולים להתגבר על ולגננות פעוטות להורי כלים נותן הזה הספר ביישנותם? בגני ילדים, איך להתמודד עם בעית הביישנות. ילדים לא מה ולספר הזה בגיל עצמם את להביע יודעים תמיד בדיוק מציק להם. ולפעמים קשה להם להסביר למה הם מתביישים? לנה דאין מציעה להורים דרך טיפולית שתסייע להם להתמודד עם בעית הביישנות. הדרך הטיפולית, היא דרך מאוד ידידותית לסביבה. אפשר לצייר את התכונה, או להמציא ריקוד ביישני, או סתם ככה להקשיב לקול הזה של התכונה שמשחק במחבואים פעם בלב ופעם בבטן, איפה שנוח לו, אפשר להקשיב לו ולאט לאט להשתחרר ממנו. כשמאפשרים לביישנות לצאת החוצה, היא רואה שהעולם לא מאיים כל כך ואפשר לחיות עמו בשלום עם הסביבה. בין הנהדר לדיאלוג מקום נותנים פוקס נעמי של ציוריה דנה ובין בובת הפרווה שלה ביישני. הספר מומלץ באהבה הילדים, להורים המספרים שעת סיפור בגני רבה לגננות לילדיהם ותוך כדי נוגעים בביישנות המסתתרת ומשחררים של להתפתחותם תורמים ובטחון יציבות אותה לסביבה.
ילדים בריאים. ספר מומלץ מאוד.
6869
שגריר תרבותי שגריר תרבותיהמלצות ילדים ונוערהמלצות ילדים ונוער
אגדת הסתיו מאת רינת מצליח
הילה בסר, בת 10
את הסופרת רינת מצליח אני מכירה מקבוצת "אות ועוד" מגיבה אני לפעמים חברות. שתינו בקבוצה בפייסבוק. לשיריה ולפעמים היא מגיבה למחשבותיי. אני לא משוררת, סתם כותבת מחשבות. את ספרה "אגדת הסתיו" קראתי
ואהבתי מאוד.היא הראשונה הדרך סיפור. דרכים אפשר לספר בשתי בדרך הציורים. דרך היא השנייה, והדרך המילים דרך עלילה על לנו מספרת מצליח רינת הסופרת המילים כפולה. סיפור שיש לו עלילה חיצונית -הילדים מתווכחים על חושב אחד כל לוותר. מוכנים ולא קליעה לסל על מעמדתם אותם להזיז באמת שמצליח מה עצמו. המבוצרת זה לא הכעס שלהם, העצבים, הכמעט מכות, זה הגשם שפתאום ירד וכל החברים חזרו לביתם. אריאל איך מבין לא שהוא שלו לאימא מספר החברים אחד באמצע היום החמים יורד גשם. ואימא שלו מספרת לו על לידת הסתיו. איך הסתיו נולד? הסתיו נולד מתוך הסכם להסכם? הגיעו באמת איך אבל הקיץ. החורף לבין בין
זאת השאלה הגדולה.
החורף. לבין הקיץ בין ויכוח בגלל התאפשר ההסכם לחורף שרב. ומימי חמימה משמש ליהנות רצה הקיץ אפור ענן לשלוח החליט והוא האלה מהימים נמאס יש פה גם מים. לשתות לאדמה וייתן גשם שימטיר ויכוח. ואני חושבת שזה מה שמחבר את הסיפור החיצוני לסיפור הפנימי הוויכוח. שר הטבע הוא חבר של החורף לריב צריך לא פשרה. לשניהם מציע הוא הקיץ, ושל עם הסכם לעשות צריך ובכעס. בעצבים ולהתווכח סימנים מזהים. ככה כל אחד ידע מתי תורו לצאת אל
העולם ולתרום את חלקו.דרך היא הסיפור, את להבין שאפשר השנייה, הדרך יולן מצגר. הציורים כל כך הציורים היפים של המאיירת נקראים הם בספר למה מבינה לא ממש שאני יפים, שם" וכתוב שוויקה של המילון את פתחתי אז איורים? ציור או קישוט מצויר מלווה במילים. וציור זה דבר שציירו את הבאתי אבל ההבדלים. את הבנתי ממש לא אותו. הספר לכיתה ושמתי על כל דף כתוב דף לבן שהסתיר את הסיפור וככה שאלתי את חבריי אם הם יכולים לספר את קיבלתי תשובות מצחיקות הזה שעשיתי בניסוי הציורים. שרק מהן אפשר אפילו לכתוב סיפור חדש. חבריי זיהו את סימני הסתיו ואפילו חשבו להם שהילדים שקודם התווכחו ולנסיכים. התחפשו למלך רבו, וכמעט הסל קליעת על אני חושבת שהסיפור מתאים לא רק לבני גילי אלא גם
לילדים גדולים שהם אפילו הורים של ילדים כמוני.
מולי רוצה לשיר מאת שושנה ויג
ים אויסלנדר בן 10
את הספר "מולי רוצה לשיר" קיבלנו מהסופרת שושנה ויג עוד ממש כשהיה בהכנות אחרונות לקראת צאתו לאור. מאוד שמחנו שהגב' ויג שיתפה אותנו בספר שלה. כשאני כותב אותנו, אני מתכוון לחבריי ואני מקבוצת "אות ועוד". מולי הוא צפרדע מפונק שחשקה נפשו לשיר. "תחרות הקול שהוא הכול", מביאה מתמודדים רבים לתת את קולם. הכי לצפרדע "חיים" שנתנה גרף אילנה הציירת את אהבתי שביקש לשיר. אך הוא צפרדע שיכול רק לקרקר. הצפרדע מדומה לאדם, שאין לו קול והוא רוצה לשיר. העולם אותו וצלילים קולות הרוחש עולם הוא הקטן, הצפרדע מייצג במים הסמוכים ליער ובקולות מתמודדים מתרגשים בתוך רוצות החיות כל שירה. תחרות יש המהומה בתוך היער. להשתתף. אך יש חיות שמודעות לקולן ויש כאלה שלמרות שקולן לא שגרתי מעוניינות להגשים חלום. כשקראתי את הספר, שמתי לב שאין הקפדה על חריזה כמו שאני מכיר
בספרי ילדים. האמת, זה הפריע לי שאין הקפדה על חריזה. אבל זה לא פוגם בתוכן של הספר שמספר סיפור בשלושה קולות:
הצפרדע שאינו יודע את גבולותיו. הוריו שמנסים להגשים וקולו של הזמיר. בקבוצה כשהבאתי את לו את החלום דיון. איך הסיפור הזה של מולי הצפרדע, התפתח אצלנו לחיות האם זמר? להיות מבקש לקרקר שיודע צפרדע בבועה זה טוב או רע? האם הוריו של מולי צריכים להגשים לו חלום, או שהוא צריך להגשים לעצמו חלום? ולמה חלום כזה שיבייש אותו בפני כל המתמודדים? אני לא יכול לענות על כל השאלות שחבריי ואני שאלנו את עצמנו, אך כן אני יכול להזמין אתכם לקרוא את הספר ולנסות לענות אחרי קריאה על שאלותינו, אולי המחשבות של הקוראים יגרמו
למולי להתעורר ולראות את עצמו באור אחר.
71כרטיס ביקור
70
שגריר תרבותיהמלצות ילדים ונוער
על "סבא ספר" ועל "ילדי האור"
אמיר בר שלום, בן 15
על ספריה של הסופרת המוכשרת ריקה ברקוביץ גדלתי. זוכר אני בפייסבוק. ועוד" "אות בקבוצתי חברה גם היא האור". וילדי ספר" "סבא הפנימי", :"הקול ספריה את מהחיים דעת בתחומי עוסקים האחרונים הספרים שני שלנו. "סבא ספר" למשל, עוסק בתחום הספרות ושמירת ערכי הקריאה והעידוד לאהוב ספרים. "ילדי האור" למשל שומרים על הסביבה. ילדים שאיכות הסביבה היא ערך עליון
עבורם."איך למדתי לספר ספורים?
רתי לעצמי הרבה ספורים התחלתי לספר את אחרי שספספורי לאחרים. בהתחלה ספרתי לבבה הלה. היא הקשיבה, לא הגיבה, לא אמרה מלה. אחר כך ספרתי לשון הכלבלב. הוא האזין לספורי בענין רב, אפלו קשקש בזנב. ספרתי גם קהל שומעים וכשבקשתי ממול, השכן של החתול לקיקי, גדול, ספרתי לכל התרנגולות בלול ושם קולות הקרקורים ומשק הכנפים נשמעו ממש כמו מחיאות כפים. כך המצאתי ספורים רבים, אפלו שיר עם מנגינה עד שיום אחד החלטתי לנסות לספר את ספורי גם לילדי השכונה. אם הם הפריעו היה לא שהספור הבנתי לספר, להמשיך לי נתנו ולא לי מענין כל כך והתחלתי לספר ספור אחר. אני זוכרת, איך גדולה. כשהיה להיות רוצה אני מה שאלה, הגננת פעם לא ספרתי לה מה אני רוצה להיות, את הסוד שלי גליתי אומרת, הייתי סודות בסודי בלחש, החיות. לידידותי רק
לכשאגדל אני רוצה להיות סופרת. בעיות. בלי בעצמי, לקרא ידעתי כבר אלף כתה בסוף קראתי וזללתי ספרים אחד אחרי השני כמו סכריות. בכל
רגע פנוי שהיה בליתי בספריה בין עברתי הגדול, הספרים לארמון נכנסתי אחד, ערב הדפוס ריח את בהנאה נשמתי כפרפר, שמחה המדפים במסדר כחילים המסדרים בספרים התבוננתי והניר, בספר בחרתי לבסוף אבחר. ספר באיזה ידעתי ולא לצאת. ושכחתי לקרא... התחלתי מרתק הרפתקאות קראתי דף ועוד דף, וכשפרק ראשון נגמר, צללתי בפרק
השני ולא שמעתי דבר. הפעם גם לא שמעתי שהספרנית אומרת: "כלם מתבקשים לצאת הספריה נסגרת". שקעתי יצאו הנפלא, שלא שמתי לב שכלם כל כך עמק בספור
והספריה ננעלה.את המשך הספור: מה קרה לי אחרי שהספרניות הלכו, מה שם היה, תוכלו לקרא בספרי "סבא ספר" מדריך לסופרים מתחילים אותו פגשתי באותו לילה בספריה. סיפור שובה עין ולב. ספרים שאני אוהב, יודע שאפגוש אותם שוב על
המדף לקריאה חוזרת.
מל רוזנברג מראיינת סיגל מגן
הוא פרופסור, מדען, ממציא, נגן.
הוא אוהב מאוד ספרים,
ורוצה לאפשר דרך נוחה וזמינה לחלוק אותם עם אחרים.
.OURBOOX אז הוא המציא את
כשמיזם רוזנברג, מל פרופסור עם לראשונה נפגשתי ה-OURBOOX היה בשלב "בטא".
במהלך פגישתנו הקצרה, שנערכה בבית קפה, נוצר ספרי הראשון בפלטפורמה החדשה.
לאחר הפגישה, כשראיתי כמה זה פשוט וקל, יצרתי ספרים נוספים ורבים, ואף פיתחתי על בסיס OURBOOX פרויקט
חברתי המקרב ילדים לעולם הספרים.לפיכך היה לי ברור ומובן מאליו שיש מקום לריאיון עם מל
בירחון ספרותי שנושאו "ספרים".
מסודרות, של מל, ותשובותיו השאלות ששאלתי לפניכם - OURBOOX כמובן, בתוך ספר בפלטפורמת
http://www.ourboox.com/books/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%9C-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92
ספרים אלקטרונים ידידותיים לסביבה
7273כרטיס ביקורכרטיס ביקור
מודעות ואמנותעם רחל טוקר-שיינס
יהודית מליק-שירן
על שהנחיתי בתערוכה הכרתי טוקר-שיינס רחל את ציורים בפתח- תקווה. משהו בתוך הציור שלה משך אותי לקום ממקומי ולהתייחס אל הציור ואל סמליו. ההתייחסות מיסטי ספר לפתוח כמו הייתה המוצג הציור אל שלי ולשחרר את רזיו לפני הצופים בציור. אפשר לשבת שעות והפירושים ומקרוב הזוויות, ממרחק מכל ציור ולדבר על והמחשבות יהיו אינסופיים. כי זה ייחודו של ציור. בחרתי את אחד מציוריה לתחרות כתיבת דואטים בשירה ואז גיליתי שהאמנית הזאת, היא לא רק ציירת, היא אמנית בנשמתה, מפסלת מציירת, היא ולמבוגרים, לילדים כותבת היא אוסף גדול ובעלת ועוד ברשת פיסול וויטראזים, בחימר, של קלפים מכל העולם ובנוסף יצרה קלפים לטיפול ואבחון חלק גדול האמנות לעולם קריסטלים. בעזרת ומטפלת קוסם היה ובאקורדיון, במנדולינה ניגן ז"ל אביה בחייה.
חובב, גילף בעץ וידע לדבר בשש שפות.ילידת תל אביב נשואה לחיים )גם הוא מצייר( אמא לשרון קרין ואופיר וסבתא ליונתן יעל יערה תמר ורועי. בת ונכדה
למייסדי תל אביב. במכינה מועמדים רכזת אביב, תל אוניברסיטת עובדת האוניברסיטאית בתוכניות שונות ואחראית מחשוב. "נולדתי
וגדלתי בנחלת בנימין ,בת זקונים להורים מבוגרים חולמנית לנו היו תמיד ואמנות. חיים בעלי טבע אוהבת ומעופפת בו זמנית כמה בעלי חיים בבית. מגיל צעיר אהבתי אמנות והצטרפתי דווקא לשעורי מלאכה של הבנים...המורה הייתה הנגרות עבודות את ואהבתי בית( )אחוזת וייס אחוזה בבגרותי סינרים. לתפור אהבתי פחות בעץ. והצריבה ובעיקר ולמדתי גם אומנות בעידן החדש למדתי גרפיקה רישום למדתי בהם. והתאהבתי האימפרסיוניסטים על הגדולה האהבה אבל רוט ג'ורג מאסטרו אצל קלאסי שלי באמנות היא הויטראז'ים. הושפעתי מאוד מהאמנים
האימפרסיוניסטים והקוביסטים."
למה הכי התחברת?ליפוף בחיתוך, בזכוכית יצרתי שלי. הויטראז' "לעבודות הגדולים: לציירים כמחווה צבעוניות עבודות והלחמה, פאבלו פיקאסו פול גוגן טולוז לוטרק, אנרי מאטיס ופול ומידי רשת עבודות בחומר, בפיסול קצת עסקתי קליי.... פעם ציירתי. כמו כן במהלך כל השנים חוטאת גם בכתיבה... כרגע אני מתמקדת בציור. מציירת בסגנון מעורב בטכניקות
שונות ומנסה כל פעם דרכים חדשות ומגוונות".
מה הביא אותך לעשות שינוי בחייך?"לפני 18 שנה הבנתי שעולם החומר כבודו במקומו מונח במסע והתחלתי שינוי חיפשתי מעבר. משהו עוד יש אך
הרוחני טיפולי.
אותי שטלטלה לנדמרק" של "הפורום סדנה בעקבות והעבירה אותי טרנספורמציה מחשבתית התחלתי ללמוד עד והשלמתי משלימה( רפואה – כללית )בקופ"ח רייקי
למאסטר רייקי מסורתי מלמד. בביה"ס , רפלקסולוגיה "מדיסין" בביה"ס שיאצו למדתי קלפי קריסטלים, מודעות, לימודי עם בשילוב "מירב" וחזרה שמאניזם וקבלית, מערבית נומרולוגיה טארות,
לטבע. בעקבות מסע רוחני קיבלתי את שמי השמאני, )נוצה-לבנה( שמסמל תדר של טוהר וחכמה עתיקה...
כולו שהתקבל ריפוי קורס של מדהימה חוויה עברתי ב"תקשור" בעזרת סמלים ואנרגיות ממקורות עליונים עם עוד אנשי אור. בעקבות הקורס טיפלנו בהצלחה כקבוצה
בחולים סופניים.ע"פ מירושלים, אבחון רוזן ד"ר רפי בנוסף למדתי אצל לשון בשיטת הו-צ'י-ודה, שילוב של רפואה סינית-הודית-ע"י רגשיות פיזיולוגיות תופעות המאבחנת טיבטית, תוכנה בעזרת ותשאול המטופל של בלשון התבוננות
המתאימה פורמולות צמחיות.ארוכה באנשים תקופה וטיפלתי מודעות שעורי העברתי של גדול אוסף לי יש שלמדתי. הטכניקות כל בשילוב העולם, מכל מודעות וקלפי טארות קלפי 50 מ למעלה אוסף קריסטלים, ובנוסף פיתחתי בעצמי קלפים שנותנים
לי כלי נוסף לשיטת האבחון והטיפול שלי.כיום, אני משלבת בין כל שיטות הטיפול שלמדתי, אני עדיין בתהליך למידה עצמי וקבוצתי תוך כדי התפתחות ממדית והשלת הקליפות. ומתמקדת בעיקר בתחום האמנות. עבורי
מודעות אמנות וטיפול באנשים זו שליחות ודרך חיים.
מי מהילדים שלך הושפע ממך?כל ילדיי שרון קרין ואופיר מוכשרים קרייריסטים ומצליחים הבכורה בתי לאמנות, שבהקשר לציין יש אך בתחומם, שרון היא ציירת יצירתית בחסד עליון, אבל קריירה ואמנות כנראה לא הולכים ביחד אז היא בפסק זמן מסוים. מאמינה
שתחזור ובגדול.
במה את מאמינה?"המוטו שלי בחיים:
LIVE YOUR DREAM AND WALK YOUR TALKמשפט אינדיאני חכם שאומר : חייה את החלום והיה המילה
שלך. יוצרים וחלום מחשבה יותר מזה, אין החלום את לחיות
מציאות.לחיות ביושרה זה שם המשחק. למילה יש כוח עצום ואנחנו צריכים לעמוד מאחורי האמת שלנו. כל חיינו אנחנו הולכים וקוטפים מצדי הדרכים את כל בדרך... תמיד רק קדימה המתנות היפות שהחיים מעניקים לנו. גם אם יש אבן נגף בדרך עדיף לעקוף אותה ואם זה לא ניתן, סימן שזה שיעור
שעלינו לעבור. נשב עליה, נחשוב נבין ונמשיך הלאה...."
להציץ מוזמנים ולקנות ציוריה את לראות *המעוניינים באתר הזה:
https://www.facebook.com/pages/Rachel-Tucker-Shynes-Art
/http://www.2all.co.il/Web/Sites/tokerit
[email protected] :מייל
כנרת על הגגות. ציור:רחל טוקר-שיינס משא/מסע בזמן. ציור:רחל טוקר-שיינס אור אינסוף. ציור:רחל טוקר-שיינס אנרגית ריפוי. ציור:רחל טוקר-שיינס
7475כרטיס ביקורכרטיס ביקור
בביה"ס שלנו קיים מרכז מהו"ת )מרחב התעצמות ותובנה(, שהוא מרכז עבור תלמידים בעלי הפרעת קשב ו/או לקויות למידה הלומדים בכיתות העיוניות הרגילות בחט"ע )אנחנו
בי"ס 6 שנתי(.וורמברנד נעמי ד"ר של המודל על המבוסס מרכז זהו מסמינר הקיבוצים. האם את מכירה את המודל? אם לא,
אשמח לכתוב.כמו כן, בביה"ס קיימת מגמת מוזיקה.
להקת הפרעות קשב מורכבת מתלמידי מהו"ת הלומדים במגמת מוזיקה, כמובן בעלי הפרעת קשב ולקויות למידה. להעשרה תלמידים הורים ערב מקיים מהו"ת שנה בכל תלמידים של הופעות גם כלל הערב השנה, וגיבוש. להם ולאפשר אותם לשתף במטרה שונים מתחומים תחושה של יכולות והתעצמות. לצורך הערב, קמה הלהקה, עם שיר אחד )מוצלח מאד( על הפרעות קשב שהם עצמם
כתבו, הלחינו ועיבדו.שהיה מהו"ת של תלמידי ארצי בכנס להופיע הגענו כך
בפברואר. הופעה שהייתה מוצלחת ומשמחת...והנה אנחנו כאן.
והקשר אלי - אני רכזת המערך המסייע של ביה"ס וסגנית המנהל. במסגרת ריכוז המערך המסייע, אני מנהלת את אותם וגם מעריכה ועובדת עם התלמידים. מרכז מהו"ת
מאד על יכולותיהם, על ההתמודדות שלהם ובכלל.ואלה חברי הלהקה: מכיתה י' - תמיר מגוז, שירה ופסנתר. דניאל מזרחי, גיטרה, ליאור רוטשטיין, גיטרה בס, מכיתה
י"א - יוני מרגוליס - מתופף.להקת "הפרעות קשב" הופיעה בטקס הסיום של תחרות
הכתיבה הארצית לתלמידי חטיבות הביניים.
להקת "הפרעות קשב"אסנת בן-פורת
לספרים יש ערך, את זה כולם יודעים. כבר כשהיינו ילדים – הספרים לימדו אותנו על העולם ופתחו בפנינו מקומות קסומים של דמיון. ומה קורה היום? האם ניתן לרתום את הכלים האם הספרים? לטובת הדיגיטלית ההתפתחות
העכשוויים מאפשרים כיוונים אחרים?שנים כעשר זה לראשה שחובשת היי-טק" "אשת בתור בין לשלב מעניינות דרכים חיפשתי סופרים", של "כובע
הטכנולוגיה לערכי התוכן ואהבת הספר. יגעתי ומצאתי...זה לא היה פשוט ולא היה קל, אבל בסופו של דבר הגדרתי המיזם והמחשב. הלב הספר, אהבת בין המשלב מיזם התחיל בכתיבת סיפור קטן, באנגלית, שנקרא "בואו נצבע
את העולם".תוך איכות זמן שמבלות ובת אמא על מסופר בסיפור כדי משחק בציור מתפתח. הן מתחילות בציור שחור-לבן, ובהדרגה מוסיפות לו צבעים שונים: כחול של שמים, ירוק
של דשא, כתום כמו השמלה וכך הלאה.והעליתי האייפד, על שציירתי ציורים הוספתי לסיפור ,OURBOOX אותו לפלטפורמה דיגיטלית חדשנית בשם
המאפשרת ליצור ספרים דיגיטליים בפשטות וללא עלות.ואז התחלתי במלאכה החברתית. פניתי לאנשים ולקבוצות שונות והצעתי לכל אחד ואחת לאייר, בהדרכתי, את אותו בני הסיפור. השתתפו במיזם קבוצות מגוונות של אנשים
מגדרים, מגזרים וגילים שונים. לימוד המשלבת חוויה המפגשים בכל אפשר המיזם כדי תוך הספר, לעולם וחיבור טכנולוגיה יצירה, אנגלית,
קשר בינאישי. חלק מהמפגשים הניבו גם ערך מוסף של חונכות –בני נוער מבית ילדים דומה בצורה הפעילו ואח"כ הדרכה עברו ספר יסודי, או של מפגש בין תרבויות – כך למשל נערכה פעילות המשלבת בין ילדי בית ספר יסודי ערבי מלוד לבית לראות מאוד מעניין היה לציון. מראשון יהודי יסודי ספר איך למרות קשיי השפה, הצליחה היצירה המשותפת ליצור
חוויה מיוחדת של "ביחד".חלק מהמפגשים נעשו עם אוכלוסיות של בעלי מוגבלויות; אישית. בהדרכה וחלק בקבוצות חלק מהמפגשים נערכו
ובכל המפגשים הייתה הנאה רבה.עם ביחד אייפד על הציור כי ספק, כל ללא התברר, ויצירה. למידה חידוש, של חוויה אפשרו הסיפור מסגרת הרגישו לא הם לילדים. טבעית נראתה האנגלית השפה
"לומדים", אלא "משחקים, יוצרים ונהנים".בסופו של תהליך, כל סט של יצירות היה לספר דיגיטלי.
הסיפור אותו בכולם במיזם. נוצרו ספרים מ-300 יותר מלווה בציורים שונים.
הייתה זאת ומבחינתי שנה, כחצי ארך הראשוני התהליך חוויה אדירה, שאותה אני משתוקקת לקדם. השאיפה היא נוספים, ובאמצעות השילוב להרחיב את המיזם למחוזות העולם את לצבוע וסיפור טכנולוגיה מהנה, יצירה בין
בצבעים שמחים. /http://www.sigal-magen.com
מיזם "בואו נצבע את העולם"סיגל מגן, סופרת, משוררת וציירת. יזמית אמנות חברתית.
7677כתבותכתבות
נפ"ש קמה לתחיהאורה עשהאל
זכיתי להיות נינתה של הסופרת נחמה פוחצ'בסקי, המוכרת גם בכינויה נפ"ש שהן ראשי התיבות של שם נעוריה נחמה שהייתה הספרותית צוואתה את זכיתי למצוא פיינשטיין. אותה וחילצתי עשהאל סבי של השולחן טמונה במגירת מתוכו בימי השבעה לזכרו )1970(. יש לי גם הזכות לשאת את שמה נחמה, שניתן לי לבקשת אמי. אבי התייחס אלי כאל אורה נחמה )הזכות, מאת אברהם שור, 2005, הוצאת עמיאור(. זכיתי גם לקיים את צוואתה בשיתוף עם נין נוסף שלה, בן דודי עצמון יניב ולהוציא לאור את הרומן שכתבה
"במדרון" שהיה גנוז שבעים שנה. רבתא לסבתא ומחויבת קשורה כה מרגישה אני מדוע נפ"ש? מדוע הקדשתי שנים מחיי וזמן איכות של יצירה על מנת להיות בתוך עורה ולפרסם את ספרה החשוב? קיימים דברים הנשגבים מבינתנו ויחד עם זאת המחשת דיוקנה של
סבתא רבתא עשוייה לענות על שאלה זו.הראשונה הארצישראלית העברייה הסופרת הינה נפ"ש )1934-1869(. יחיאל מיכל פוחצ'בסקי, 'איש האילן', שנשלח בני למתיישבים חקלאי כמדריך רוטשילד הברון ידי על ה'עלייה הראשונה', נשא אותה לאישה והעלה אותה לארץ ועובדת אדמה לאיכרה נחמה נהייתה כך .)1889( ישראל העשייה במרכז עצמה את ומצאה לציון בראשון עבריה הציונית בארץ ישראל, דמות נערצת שלחמה בצד אליעזר בן יהודה להנחלת הלשון העברית. כסופרת אירחה אנשי ציבור אוסישקין, סמילנסקי, משה ביאליק, נחמן כחיים וסופרים ועוד רבים. נפ"ש התמסרה לקליטת העולים בני תימן והייתה האחראית על האגודה שסעדה את החולים במושבתה. היא יסדה את האגודה הראשונה בארץ ישראל שפעלה לשוויון זכויות האישה ושימשה כמגשרת וכשופטת, בעיקר בענייני להזדקק שלא מנת על שהוקם המשפט בבית משפחה, לערכאות. כמו כן לחמה למען זכות בחירה לנשים, הייתה ובוועד הנבחרים של היישוב בוועד המושבה בראשון לציון העברי. הייחודיות בכתיבתה הספרותית היא לא רק שפתה היישר מהסיפור התנ"כי אלא תיאוריה הלקוחים הצומחת
מחיי האישה ומהווי המתיישבים גיבורי המפעל הציוני. בין שהייתה מי נפ"ש, רבתא סבתא הצליחה כיצד
הסופרז'יסטיות הראשונות בארץ, ואשת הציבור הראשונה להצליח ואם, איש אשת של חיים אורח לקיים שבהן, זמן למצוא ואף מעש, מלאי כך כל בחיים להתנדב לכתיבתה הפובליציסטית והספרותית, חידה היא. לבי כאב מעייניה, שהתכתבה בראש הייתה האישה שהכתיבה על בצד לאור, שיצאו על יל"ג, עם צעירה, כנערה בעברית, ספרי שני תקופתה, של העת בכתבי רבים פרסומים סיפורים קצרים בלבד, ואילו הרומן שכתבה נותר גנוז. מחיר נשיותה, מסירותה כבד שילמה הסופרת המוכשרת בשל
למשפחתה, לרעיון הציוני למעמד האישה ולענייני הציבור.ההתרפקות זמנה, המקדימה דרך פורצת הייתה נפ"ש על כתביה במוסדות ההשכלה הגבוהה מעידה על ערכם הספרותי והפמיניסטי. מעבר לכך נפ"ש היא האישה היחידה שכתבי הסיפורת שלה, משנות העלייה הראשונה, עוסקים ציווי: בעיניי המהווה צוואתה הנה ישראליים. בנושאים "הכתבתי? לא! פנאי לא היה – העבודה הקשה בלעה את הסופרת, ומה שנדפס – איני יודעת כיצד ומתי יצא מתחת עטי. אם לאחר שאני אשכון בדירת הנצח יימצא במישהו רצון לאסוף לתוך קובץ את מה שימצאו בעלים הללו ובעוד יד, אבקש למסור את אי אלו מקומות בדפוס, או בכתב נאמנות שתרצינה לטפל בעבודות שאינן לידיים העבודה
גמורות. נ.פ."כדבר בעיני נראה גמורות' שאינן ה'עבודות של הקטע החשוב ביותר וכבר אז התחלתי לפעול להוצאה לאור של
הרומן "במדרון". ילדים שני ועם בהריון ,32 בת אישה עת באותה הייתי לי אפשרות להעזר בחיי הפרטיים ומבלי שהייתה קטנים, כיצד זוכרת אני זאת, עם יחד גדול. כה מפעל לצורך עבודת ועושה שעשתה גוברין נורית לפרופסור פניתי מול ובודאי העבריים הסופרים כתבי מול קדושה מחקר כתביה של נפ"ש. מצוידת במכתבה שלחתי את כתב היד להוצאות לאור ונעניתי בשלילה. ברור היה לי שמדובר בגיוס ועד ובהתמסרות גדולה. בשנים שבין 1970 תקציב נכבד "במדרון". מדי פעם שנות ה2000 המשכתי לפעול למען גייסתי את צאצאי לכתוב עבודות לאור, להוצאות פניתי והבאתי הספרותית ובמורשתה בנפ"ש הקשורות שנתיות להקלדת כתב היד המסודר ביותר של "במדרון" שהיה בידי המשפחה. הרומן הכרוך הראשון, ששוכפל במספר עותקים ושהודפס מהגרסה האחרונה שאוותה לה המחברת, היה
במתכונת פשוטה מאוד: 'הגרסה המשפחתית'.דיבוק מעין להיות חייבת גנוז יד כתב של לאור הוצאה אחרת אין לה סיכוי להתגשם. הצלחתי להדביק בשאיפה להוצאה לאור את בן דודי עצמון יניב, החש אהבה ומתמסר לתולדות משפחתנו ולניירת המשפחתית הגנוזה. היה עלינו לגיס כספים, לרכז את כתב היד שהיה מפוזר בידי מספר בני משפחה, ובעיקר לבנות לוח זמנים שייחיב אותנו להתרכז במלאכת העריכה וההוצאה לאור. רק לאחר התייעצות עם בעלי נסיון בתחום ולאחר תלאות ונסיונות שונים, גיבשנו דרך כן חשבנו עורך. כמו לנו עבודה. בתחילה חשבנו שנמצא בניקוד. לאחר שהתנסנו בדוגמאות יופיע שחלק מהספר עריכה של עורך מקצועי ולאחר שכל הספר נוקד בחלקו, התחלנו להבין מה עלינו לעשות ובעיקר- שכ"ידים נאמנות"
עלינו להצמד למקור. השלמה היד. כתב של שונות גרסאות חמש בידינו היו מודפסת הייתה שכבר המשפחתית' 'הגרסה היא ביותר היד, כתבי כן כמו לעבודה. מאוד שסייע דבר בידינו, בהם חסרו כלל שבדרך נפ"ש, של והיפה הברור בכתב עליה המשפחתית' מ'הגרסה במקצת ושנבדלו פרקים הסתמכנו. המחברת צינזרה את עצמה, כנראה בהשפעת החלטנו אנו אירוטיים. קטעים השמיטה בעיקר סביבתה, שלמען הערך הספרותי נאפשר לכתב ידה להחשף ללא הצנזורה שכפתה על עצמה. ראינו שאין אפשרות שאדם
מתאימים שאנו מצאנו הספר. את יערוך מלבדנו אחר לעבודת צוות ושעלינו לעשות את המלאכה יחדיו. עד כמה שהדבר נשמע הזוי נכנסנו לראשה של סבתנו והיינו ממש זו לא בדיה שנפ"ש ערכה את עצמה בראש אחד אתה. מתוך כתב ידה. בביתי בהרצליה, יש שולחן ענק, המתאים לסועדים רבים. פרשנו עליו את הגרסאות השונות, כתבנו בגרסה המשפחתית את הנוסח הסופי בכתב ידנו ולאחר היו עצמון, ושל שלי הפגישות ההקלדה. את בצעתי מכן בדרך כלל בנות יום שלם, אחת לחודש או למספר שבועות נכנסנו כאשר הכנות. של שנה לאחר כשנתיים, ולאורך היינו כמתאימה, לנו שנראתה העבודה מתכונת לתוך כבסיאנס. נפ"ש הייתה אתנו ומתוך חמשת גרסאותיה בנינו את אשר נכון היה להיות. כל מי שכותב בעצמו, יכול להבין כמה הקדשה, ביטול עצמי וויתור חייבה מצד שנינו עבודה כדבר בתחילה שנראתה לאור והוצאה עריכה של שכזו
בלתי אפשרי והזוי לחלוטין. ההוצאה לאור בה הופיעו ספרי שיריי הייתה 'ספרי עתון 77'. העורך והמו"ל של ההוצאה, המשורר יעקב בסר, היה ידוע פוחצ'בסקי נחמה ואילו הקיצוניות השמאלניות בדעותיו היד כתב של בקסמו נשבה הוא אולם איכרה, הייתה ונענה לאתגר. "במדרון" הנו ספר הסיפורת הראשון שיצא ישראלי גלעד מסייעת בתהליך זו כאשר עמית בהוצאה עצמון העטיפה. ובעיצוב בעימוד בסר ומיכאל הפקתו של נפ"ש, את זה שהצליח לגייס מאחי אמי, נכדיה הוא המשאבים להוצאה לאור ותוך כדי כך רשמנו את העמותה
על שם נפ"ש ומיכל פוחצ'בסקי. עם הופעתו זכה הרומן להתפרסם, בצד סיפוריה, בפרויקט בן יהודה: http://benyehuda.org/poxa, וכן לביקורות אוהדות בעיתונות ובכתבי העת, שנכתבו על ידי: אברהם-איתן חלי, אלטשולר מור, בן-עזר אהוד, גוברין נורית, יפה
ברלוביץ, חסקין מימי ופלדמן זיוה.גנוז כשבעים שנה, והיה "במדרון", הרומן שכתבה כאשר נהג ) 77 עיתון ספרי ,2004( לאור ההוצאה בחבלי היה המשורר יעקב בסר עורך עיתון 77 לומר "נפ"ש לא מתה, הופעת "במדרון", של העריכה חווית כאן". אתנו היא הרומן והתקבלותו לאחר שבעים שנות גניזה, חזקה בי את שכתביהם סופרים לחיות. ממשיכים שיוצרים התחושה
יוצאים לאור ונקראים נמצאים עמנו.
7879כתבותכתבות
"הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור מדבר"
)סימונידס(
פתח דבר - ספר אמן 'ספר אמן' הוא מושג בעולם האמנות. אין זה ספר המספר על אמן או המדבר על אמנות ולכן אינו נקרא 'ספר אמנות'. - כעבודת אמנות נתפס האמן ספר המודרנית בחשיבה קטלוג, שאינו אוטונומי מדיום טהורה, אמנותית יצירה איננו תיעוד ואיננו ספר שמוסר אינפורמציה על עבודותיו של האמן. זו יצירת אמנות אשר תכניה הצורניים, התכניים,
החומריים והרעיונים נוגעים במושג או בחפץ 'ספר'. אחד המופעים של ג'אנר זה הוא 'ספר אובייקט' - יצירה כ'אובייקט'. ל'ספר' מתייחס הפלאסטי האמן בה אשר הספר הפיזי הוא החומר שמשמש את האמן לצורך היצירה. זו פעולה אשר בה האמן מייבא ליצירתו 'חומר מן המוכן' )readymade(1 ומשתמש בו ליצירתו. עבודות רבות נעשו
בדרך זו בעידן הפוסטמודרנסטי2. כאשר אנו מזכירים את המושג ואת החפץ 'ספר', בהקשר
שטבע האמן מרסל מונח readymade. הוא - המושג נלקח משם 1בחפצים או באובייקטים שימוש תוך דושאן' המתאר אמנות הנוצרת הקונטקסט מן מנותקים כשהם כ'אמנות', בחפצים השימוש יומיומיים. המקורי שלהם, מרחיב בצורה משמעותית את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות, בייחוד בעידן שבו המוצר ועיצובו מקבלים משנה חשיבות.2 לאחרונה הוצגה בגלריה במעלות התערוכה 'אמנות הספר' - תערוכה ומעניינות ווריאציות רבות לראות היה ניתן בה תחומית, קבוצתית רב
לנושא זה
'כתב ה מתופעת להתעלם ניתן לא אמנות, יצירת של בשדה נכבד מקום לעצמה קבעה היא גם אשר ודימוי' האמנות והשתרשה החל מסוף המאה ה- 19. צמד מילים זה מבטא קשר חדש שנוצר בין שתי השפות – הוויזואלית והמילולית, כתב משתלב עם דימוי. 'דימוי וכתב' הוא מושג שמתאר מערכת יחסים בין הממד החזותי והמימד הלשוני, על ומאבק עימות תחרות, של סוג ומנהלים ניהלו אלה היו הגמוניה כפי שמתאר זאת מיטשל3. בעבר הגבולות ואין הציור, אצל בא היה הכתב אין - ומוסכמים ברורים
הציור היה בא אצל הכתב4. בעידן המודרני נפרצו הגבולות, נשברו ערכים ועולם חדש של אידיאות נבנה על כתפי העולם הישן. הכתב התאזרח ציור בתוך אותיות לראות החלו ולפתע הדימוי אצל וטקסטים משולבים עם דימויים. ההדים הראשונים לחדירת הכתב אל הציור עולים מתוך ציורי הקולאז'ים של פיקאסו אמנים בהמשך דאדאיסטיים, אמנים מכן לאחר ובראק, כתב בין השילוב הפוסטמודרניסטי בעידן סוריאליסטים. ובין דימוי והשימוש ב'ספר' כאובייקט אמנותי הפכו להיות 'איקונולוגיה בספריו שיקאגו אוניברסיטת איש מיטשל, ו.ג'.ט. 3הפוסט- במחשבה מעוגנת גישתו .)1994 ( תמונה ותיאוריית ,)1986(ובביקורתיות רבה את ומתוכה הוא בוחן בספקנות סטרוקטורליסטית, - הבין אמנותית. ההשוואה של והפרקטית התיאורטית המסורת כלל W.J.T Mitchell, Iconology: Image, Text, Ideology, Chicago:
.University of Chicago Press, 19864 אין המדובר בתחום האיור אלא באמנות טהורה.
"לפתוח ספר" – זה לא רק מה שאתם חושבים ד"ר נורית צדרבוים
חלק משמעותי ובולט בשיח תרבותי בינתחומי ורב תחומי. 'ספר אובייקט יצירתי הנוכחי אבקש להציג את במאמר – אגם ואדם' – אשר שייכת לקטגוריית 'ספר אמן' – ואת
הנגיעה הבלתי נמנעת שיש ביצירה זו גם לתופעה של 'כתב ודימוי'. בדרך זו אקשור גם בין שני הנושאים 'שפה'5 ו'ספר'.
ספר אובייקט – אגם ואדםמזה שני עשורים שאני אוספת ספרי אמנות ישנים בשוקי ויוצרת בהם. במילים אחרות, ספרי אמנות ישנים עתיקות משמשים לי כחומר ליצירה, כמצע לציור, כחומר גלם טעון, וכאובייקטים לדיאלוג יצירתי. בתוכם אני מציירת-רושמת-מהרהרת, כלומר, יוצרת. 'ספר אובייקט – אגם ואדם', הינו אחד מתוך גוף עבודות בסגנון זה. בחרתי בספרו המיתולוגי של הצלם פטר מרום 'שירת האגם הגווע'- ספר צילומים שחור לבן המתעד את ימי הגוויעה של ימת החולה טרם ייבושה, המלווה בטקסטים קצרים משל ידידיה פלס. הספר נבחר עלי ידי באופן אינטואיטיבי, כחלק מפרויקט היצירה
המחקרי שלי שעסק בדיוקן עצמי6.הוא אקט הבחירה7 של האמן מחקרים מסבירים שאקט תהליך האמן8. אליו נחשף בטרם עוד עצמו את שיודע ידי האמן במהלך היצירה, על אף הבחירה שמתבצע על שהוא פועל באופן ספונטני הוא טעון במשמעויות. המנגנון של תהליכי היצירה פועל ממקור פנימי, אישי, חוויתי ורגשי המתקיימים קרקעיים תת - מודעים תת מתכנים וניזון במעבה הנפש. הבחירות שהאמן מבצע אינן אלא סוג של להגיח מצליחים מודחקים תכנים לומר, רוצה תחפושת. ולהפציע לעולם החיצון תחת מעטה של סמלים, סימנים, צורות ודימויים9. הבחירות שהאמן מבצע תוך כדי התהליך
5 כסוג של הדהוד לגיליון 'על הדרך' הקודם שעסק בנושא 'שפה'. Cederboum, Nurit, 2009; “Self- Portrait” – A Study of the 6 ‘Self”: A Quest for the Creation and the Development of the ‘Self’ through a ‘Chain of Observations’. Ph.D.
Chelmsford: Anglia Ruskin University'מקוביזם למדונה באמנות המאה ה- 20' ריינהרט מדברת בספרה 7על אקט הבחירה וההצבעה של האמן - ריינהרט, טניה, 2002; מקוביזם הכהן(, רם )תרגום 20 ה- המאה באמנות וסובייקט ייצוג - למדונה
הקיבוץ המאוחד, תל-אביב.עם מילוא(, י )תרגום. משחק ומציאות ;1995 וודס, דונלד, ויניקוט, 8
עובד, תל-אביב.9 צדרבוים, נורית, 2012; " 'ספר אובייקט' – דיוקן של אמן: תהליך של בתוך: אפרת מבוסס אמנות", פרשני במחקר ה'עצמי' וחקירת יצירה הוס ואחרים )עורכים(, ליצור מחקר, לחקור יצירה – שימוש בדימויים
במחקר חברתי בישראל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
האמנותי הם פתח מילוט לאותם חומרים אישיים טעונים אשר מבקשים להשמע ולהתגלות תוך כדי הסתרתם10.
ספרו של מרום 'שירת האגם הגווע' על כל נכסיו )צילומים, טקסטים, סיפור הסטורי, מקום( הפכו להיות בעבורי סוג של מחברת סקיצות. הדף שלא היה חלק כלל וכלל, היה בעבורי דף חלק. הספר, כאובייקט פיזי קיים שיש לו סיפור צורה והיסטוריה משל עצמו, היה בבחינת 'חפץ מן המוכן' )readymade(. כלומר, חומר ליצירה הנושא עמו ליצירה
החדשה את כל מטעניו. בכפל חדשה ליצירה מגיע מוכן חפץ כמו מוכן חפץ תפקידים. מצד אחד הוא חומר שאמור לשמש את היצירה החדשה ומצד נוסף הוא נשאר הוא עצמו. הטרנספורמציה אותו. ואינה מבטלת את עברו מוחקת אינה עובר שהוא אלה והם עברו ניחוחות נשמרים זו בטרנספורמציה משתנה שלו הפונקציה החדשה. היצירה את שמטעינים אבל הזיכרון של מה שהוא היה, משתמר. כל אלה הופכים להיות הנכסים של היצירה החדשה. כך, ספרו של פטר מרום "להתעלם" משמש אותי, כאשר מצד אחד אני מתכוונת מכל מה שיש שם וליצור בדרכי ועל פי רצוני בתוך הספר עצמו, ומצד שני הנוכחות שלהם היא עובדה קיימת על כל
המשתמע מכך.אם כן, מהן השאלות שעמדו לפני כאשר החלטתי שבתוך אני עצמה, בפני ויצירה ספר כבר שהוא הזה, הספר והטביע שטבע ספר בתוך יוצרים איך ליצור? עומדת כבר את חותמו? כיצד יוצרים בתוך ספר שיש בו צילומים חשוב סיפור שמספר לספר פולשים כיצד דומיננטיים? ומיתולוגי בתולדות היישוב? האם יש כאן סוג של שבירת נכון האם להיפך? שמא או הקודש? חילול מוסכמות? רוצה אני האם למחוק? רוצה אני האם זאת? לעשות בצורה בי שעלו מהשאלות חלק רק אלה - להשתלב? מודעת וחלחלו גם באופן קלוש ומקרי. אלה הן שאלות של
יוצר כאשר הוא מתמודד עם משימת היצירה.טקסט של כסוג אובייקט' ש'ספר ואומר עוד אוסיף ויזואלי יכול לשמש קרקע עשירה לניתוח ולקריאה פרשנית לדיאלוג להתייחס ניתן זו בקריאה אינטרטקסטואלית.
10 הדגשתי נקודה זאת כאן ובכך אני מרמזת על כך שלאחר מחקר, ניתוח ופרשנות הספר – התבררו הקשרים הפנימיים העמוקים שנוצרו או שהתקיימו בין הציורים שצוירו בתוכו ובין החומרים שהיו שם מלכתחילה.
"לפתוח ספר" – זה לא רק מה שאתם חושבים ד"ר נורית צדרבוים
8081כתבותכתבות
שמתגלה בספר בין הדימויים שהיו שם ובין הדימויים שיובאו שם, שהיו הטקסטים מתוך שחוברו לטקסטים והצטרפו, בווריאציות ואדם בין אגם לצבעוניות החדשה, להקשרים מקור הם אלה כל ודימוי. כתב בין לחיבורים השונות,
לפרשנות, לניתוח ולהבניית משמעות. אלה שאלות כאן, שהצגתי בשאלות לעומק אדון לא הן אלה משאלות חלק עצמו. בפני מעמיק דיון מזמנות סוגיות שכבר נדונו בשדה החקר של האמנות בהקשרים זו אעסוק ופילוסופיים11. ברשימה אמנותיים, פסיכולוגיים בחלק מהן ומנקודת מבטי כיוצרת, תוך תיאור שלבים שונים בתהליך היצירה. אשתף במחשבות שעלו תוך כדי היצירה. עיקר ענייני במאמר זה לחשוף את הקורא ליצירת אמנות במאפיינים הקורא את לשתף ספר' 'אובייקט שנקראת של יצירה מסוג זה, דרך התבוננות ביצירה אחת מסוימת
)יצירתי שלי(.אני מזהה יומני העבודה שניהלתי באותה תקופה12 מתוך מסוג ושאלות בלבטים מלווה הייתה בספר, שהעבודה כמו היצירה. תהליך בעת עצמו שואל שיוצר השאלות של המקורי אופיו על לשמור רוצה אני האם למשל, הספר ועל הצבעוניות )כלומר, על האין צבעוניות( ולעבוד במקומות רק להשתלב רוצה אני האם בשחור לבן? רק שבהם יש מקום, כלומר דפים לבנים חלקים? או להתייחס לדימויים, לצילומים ולטקסטים כ"אל דף לבן"? האם אני מתכוונת להתעלם מהטקסט או אולי להתחבר אליו? האם עדין באופן ולהשתלב עדין באופן לעבוד בעפרון בכוונתי מתוך חלקים מעוניינת לכסות אני האם מתבלט? ובלתי אולי לבטל משהו מהקיים או ולהתמזג, להטמע הספר? ולתת לדימויים שלי להיות דומיננטיים יותר? שאלות מסוג ניגשתי טרם אותי שהטרידו השאלות דומות. ואחרות זה של כסוג החלטות כמה לקבלת אותי הובילו למשימה
הטוויית דרך. חוקים, משלו, דינמיקה היצירה שלתהליך היה נראה אך זרמים וכוחות חיים משלו. מתוך היומנים עולה, כמו גם מתוך היצירה עצמה שברגע שהתחיל תהליך היצירה כל השאלות
11 צדרבוים נורית, 2012 - שםהייתי בעוצמה של עבודת המחקר שלי נאות. באותה תקופה גילוי 12התחייבתי שעליהם מהמטלות חלק היו יומני עבודה ניהול לדוקטורט. יומני ניהול המחקר. גבולות ואת המחק מטרות את הגדרתי כאשר היו חלק מתהליך איסוף הנתונים בשדה. ) חיים יומן גם ) כמו עבודה
בשדה המחקר שלי, היה עלי לייצר נתונים כדי שאוכל לאספם.
הוא היצירה ובעת זמן באותו שקרה ומה ונעלמו, נדחקו ליצירה הייתה שבכל פעם שהגעתי אשר קבע. התוצאה במרחב הזה )הספר הוא מרחב היצירה – והתהליך נמשך והמצב שבו פי הרגש, התחושה מספר שנים( פעלתי על
הייתי נתונה באותו זמן. )במקרה היצירה מרחב אחרת. פועל היצירה מנגנון מעורר אחרת, מוכנות מייצר לציור( כמצע הספר זה חווייתי- הרגשי- הצד את מדרבן הימנית, האונה את ארעו העבודה בזמן לפעול. הדמיון13 ועתיר אינטואטיבי דברים אחרים, ההחלטות היו לגופו של עניין, כאשר העין רצה אחרי היד המבצעת. בעת התהליך היצירתי, פועלים בו זמנית14. מסלול החשיבה במקביל שני מסלולי חשיבה אליו מודע(, תת – – רגש – דמיון )אינטואיציה הראשוני מתחבר מסלול החשיבה המשני )שיטה – מחשבה מודעת – תכנון – מיומנות( ויחד הם יוצרים דבר אחר וחדש – כזה שאני פועלת כנראה בהשראתו ומגלה אותו בסוף התהליך
כתוצר מוגמר.הספר של עותקים( מאות )מתוך אחד שעותק ארע כך המיתולוגי 'שירת האגם הגווע' - הפך להיות יצירת אמנות .15 אחת וייחודית - 'ספר אובייקט', אשר שמו 'אגם ואדם'מאוחר יותר ספר זה עובד לספר צילומים המשולב בשירתי
.16 ונקרא ‘דיוקן בשירת אגם’לצורת עבודה זו ולתוצר מסוג זה, יש מקבילות והדהודים בתחומי דעת שונים. בעולם הספרות התופעה שבה מוחקים את הכתוב על דף הספר וכותבים עליו שוב מוכרת במונח שנקראת הפרשנית והגישה התופעה 'פלימפססט'17;
מודן, תל- והיצירה, האמנות של הפסיכואנליזה ;1999 פנחס, נוי, 13אביב.
14 שם.15 גילוי נאות. עם סיום העבודה נסעתי לקבוץ חולתה לבקר את פטר מרום אשר שנה קודם לכן בגיל 90 זכה בפרס ישראל, וביקשתי להראות לו את היצירה. התקיים מפגש מרתק שמתועד גם בסרטון וידאו ובו הוא עצמו מכיר ב'ספר אובייקט' שנשען על ספרו שלו כיצירה שעומדת בפני
עצמה לכל דבר ועניין.16 דיוקן בשירת אגם – ניתן להיכנס לקישור ולדפדף בספר עצמו.
הביניים, מימי כלל בדרך כתובה, קלף מגילת הוא - לימפססט פ 17חדש. טקסט תחתיו ונכתב הקדום, הכתוב ממנה גורד או שנמחק הכתוב הנוסף נכתב אם משום חיסכון ומחסור במגילות קלף, ואם משום הקשר בין מה שנכתב בעבר לבין מה שנכתב מאוחר. ייתכן גם שעל גבי הכתוב הקדום נכתב רובד חדש יותר של פרשנות או הרחבה. ובהשאלה, פלימפססט הוא סמל לכתוב רב רובדי, רב שכבתי, שבו החדש מתרבד ידי על ממנה נמחק שהמקור מחוקה, מגילה להפך, וגם הקדום. על
כתובים חדשים.
'אינטרטקסטואלית' מדברת על מפגש טקסטואלי על זמני מתוך שעולים השונים הקולות את ובינתחומי. שפתי רב הספר בו זמנית ניתן גם להשוות למונח מתחום המוסיקה 18. בתחום האדריכלות וההנדסה אנו מכירים את 'פוליפוניה'גם כסוגה בו ובהשאלה משתמשים ,19 'בריקואלג' המונח משתייך לסגנון עצמו הספר האיכותני. במחקר מחקרית
.20 ולתופעה באמנות 'רדי מייד'מקבילה מתארת אני שאותה התופעה אחרות במילים השילוב הוא ועיקרה אחרים דעת מתחומים לתופעות רוחב משמעויות מייצרת אשר ריבודיות שיוצר והחיבור ועומק. רוצה לומר, שכל אלה הם מונחים ומושגים נלווים מקורה אובייקט'. כ'ספר כאן מציגה אני שאותה ליצירה באמנות במקרה הנוכחי והיא מהדהדת לתחומי דעת רבים
ואחרים.
לפתוח ספר – כיצד?ומדוע הכותרת של רשימה זו נקראת 'לפתוח ספר'?
בנושא קבוצתית בתערוכה להשתתף נקראתי לאחרונה שהזכרתי למושג מהדהד זה נושא .21 באמנות' 'המילה ב'ספר אובייקט - אגם 'כתב ודימוי'. כאן בראשית דברי והדימוי', ה'כתב לתופעת מסיבית נוכחות יש ואדם'
ברבים מדפיו מתקיים דיאלוג בין אות/ מילה/כתב ודימויים ב'ספר' אלה של הנוכחות בשל מצויירים(. או )מצולמים
18 פוליפוניה - היא מושג מתחום המוזיקה, ובפרט מתחום הקונטרפונקט, שמשמעותו הימצאותם של שני קולות או יותר בו-זמנית, כשלכל קול יש עצמאות ריתמית קצבית או מלודית. להבדיל מההרמוניה, ההומופוניה, בפוליפוניה אף אחד מהקולות לא יכול להיות משני. מדובר בהשמעה
סימפונית של מספר קולות עצמאיים.19 בריקולאז' - הוא מונח המאגד במקור את כל סוגי העיסוקים הלא מקצועיים המתבצעות באופן מאולתר וחובבני, והקשורים ליצירה, שיפור, תיקון ותחזוקה של דברים חומריים. במונח נעשה שימוש מושאל לתיאור הגורן 'מן יצירתי דברים באופן פוסטמודרניסטית למחזר טכניקה של ומן היקב', משאריות ומעודפים. טכניקה זו יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון ואף פילוסופיה, ארכיטקטורה, מוזיקה, חזותית, אמנות כגון תחומים, הינו הבריקולר גורביץ, דוד והתקשורת התרבות חוקר לפי בבלשנות. "מהנדס חובב, המתקין יצירה שמורכבת מאובייקטים קודמים שזהותם להבלטת אם כי להומוגניות חותר אינו החדש המוצג טושטשה. לא
הזיכרון של חומריו הראשוניים". אמנות המתאר דושאן מרסל האמן שטבע מונח הוא מייד רדי 20הנוצרת תוך שימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים. השימוש בחפצים כ'אמנות', כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם, מרחיב בצורה משמעותית את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות, בייחוד בעידן
שבו המוצר ועיצובו מקבלים משנה חשיבות.21 התערוכה התקיימה בגלריה 'נילרה' בבית לחם הגלילית. לאחר מכן שם – שאגאל ע"ש האמנים בבית נוספת, בתערוכה הוצגו העבודות
נושא התערוכה היה 'ספר אמן'.
החלטתי להציגו בתערוכה. במילים אחרות, 'ספר אובייקט' – אגם ואדם' שבו אני עוסקת כאן מכיל ומחזיק את תופעת ה'כתב והדימוי' או כפי שהוצע בתערוכה 'המילה באמנות'. אך מאחר ונושא התערוכה לא היה 'ספר', אלא השילובים של 'כתב ודימוי' החלטתי ל"פתוח" את הספר ולתת ביטוי הייתי לו והדימוי'. 'הכתב – המרכזי לנושא מקסימלי על היה בתערוכה כאובייקט עצמו הספר את מציגה הצופים לדפדף בין דפיו כדי לצפות במיפגשי הכתב ודימוי הפעולה, את בעצמי לייצר החלטתי בתוכו. המתקיימים לפשט את פעולת הדפדוף הנדרשת מהקשר זה ו"לפתוח"
את הספר.באמנות ניתן לצאת ממציאות אחת וליצור ממנה מציאות חדשה ואחרת. זה השלב שבו האובייקט שנוצר מתוך ספר המטרה ליצירה. חומר בעבורי להיות שוב הפך מסוים, שלי הייתה לפרוש את דפי הספר בהבט אחד, בזמן אחד, ולהראות את כל הדפים ואת כל המופע של 'מילה וצורה'/ כלומר, אחד. במבט - באמנות' 'מילה ודימוי'/ 'כתב לאפשר לצופה לדפדף בין דפי הספר מבלי שבאמת יהא במבט הדפים כל את לראות לו ולאפשר לדפדף, עליו
אחד רחב ומתמשך.השתמשתי הספר. את לפתוח עלי היה יקרה שזה כדי היא שלו המשמעות אשר ספר', 'לפתוח השגור בביטוי בדרך כלל 'לקרוא בספר' לדפדף בו, והפכתי אותו מביטוי מושאל לפעולה ממשית. במקרה הנוכחי, האקט האמנותי ופרשתי את הספר בפני זו שפתחתי היא היה שאני שלי ופרקתי אותו, אבל גם זאת רק לכאורה. הצופה. פתחתי הספר כל דפי את סרקתי היצירה. תהליך את המשכתי לפורמטים גדולים22 וכך קיבלתי את "דפי הספר" מופרדים כמו שלם, קיר על עיצבתי הדפים אוסף את ומוגדלים. תמונות קיר גדולה המורכבת מחלקים. הווה אומר, פתחתי 'ספר' לתמונת אחד מאובייקט אותו והפכתי הספר את קיר אשר בה כל דפי הספר פרושים וניתנים לצפייה במבט
אחד.בעוד ואחרת. עקיפה בדרך פתחתי המקורי ה'ספר' את יכולתי ניזוקה, שלא עצמה בפני יצירה נשאר המקור היצירה. תהליך את ולהרחיב עצמו במקור להשתמש
22 מפורמט של A5 שזהו גודלו של דף בספר, הדפסתי את הדפים כל A3 אחד בנפרד לגודל של
8283כתבותכתבות
פעולה שמתאר קונספטואלי אמנותי, אקט ביצעתי האמצעים והרחבה. המשך טרנספורמציה, פירוק, של הטכנולוגיים )סריקה, שכפול, הדפסה, הגדלה( אפשרו לי היצירה להמשך כחומר בו להשתמש למקור, להתייחס ולהרחיב אותה. פתיחת הספר אפשרה לחשוף את המופע של 'מילה באמנות' כפי שהיא אכן מופיעה ונוכחת ב'ספר
אובייקט – אגם ואדם'.
מכיוון 23 החלל' 'אמנות כ מתוארת הפלאסטית האמנות שהציור או הפסל הם צירוף של צורות וצבעים הערוכים זה בצד זה בחלל או על גבי משטח. הספרות מתוארת כ 24 משום שהיא מערכת של סמלים הסדורים 'אמנות הזמן'זו ספר' 'לפתוח זו שביצירתי דומה בזמן. זה אחר בזה
יצרתי איחוד בין אמנות הזמן ואמנות החלל.אובייקט', 'ספר את מתארים כאן המצורפים הדימויים כ'ספר הוצג הוא שבו האופן ואת מתוכו, דפים מספר
פתוח'.
23 ג.א.לסינג בחיבורו 'לאוקון' 1766 – לסינג, גוטהולד אפרים, תשמ"ג, ספרית הוצאת ארן. דוד תירגם והשירה, הציור גבולי על או לאוקון,
פועלים והצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב.24 שם.
מדברים אהבה מתוך הלב אל הנשמה. זוהי תכנית רדיו שוחט רועי התכנית ומגיש המראיין מארח שבה קלילה המרתקת אישיותם את המביאים מעניינים אורחים לתכנית. הוא הבעלים של אולפן הרדיו האינטרנטי "רדיו ראשי את המציא הוא הפייסבוק. של הטובים" החיים התיבות של הרגש הזה שנקרא אהבה – "אני הולך בדרך
אהבה".אולפן הרדיו "החיים הטובים", עוסק בעיקר בתכניות מהחיים. את רוב שידורי הרדיו משבץ שוחט כמתנות וטיפים לחיים. הוא כמתמחה באימון אוהב את התכניות הללו שמרחיבות אופקים ואף מרחיב אותן גם לבני נוער. הוא מתעלס עם המילים ועם הצלילים ועושה איתן אהבה בשידור חי. הוא למשל, לא צריך להתארגן ולהשקיע בתכנית מראש, הוא ספונטני וזורם עם הרעיון שחשב עליו ומפתח אותו תוך כדי
שיחה עם האורח או האורחת שלו באולפן.רועי שוחט, בן 51, גרוש ואב לשלושה ילדים, היזם והבעלים רדיו את הקים רועי באינטרנט. הטובים החיים רדיו של של אחד רגע בעקבות שנים כ-5 לפני הטובים החיים הארה, שבו הבין שמה שהוא הכי רוצה בחיים זה לעשות
רדיו - ובאמצעותו לעשות טוב לאנשים.
שביל שעמו או מתכון לך יש לאנשים? טוב עושים איך אתה נוגע באנשים?
אני חושב שסוד קסמו של רדיו "החיים הטובים" הן תכניותיו אותן לחיות ובדרכים כולנו, של בחיים בעיקר העוסקות בצורה טובה ובריאה יותר. המטרה שלהן, היא לתת מענה
לצורכי אוכלוסייה מגוונת שתאפשרנה הגשמה וצמיחה אישית תוך הקניית כלים ודרכי פעולה לאיזון גופני ורגשי בכל מערכות החיים. אני מאמין בחיבור לקהילה ולסובבים אותנו, ובמתן אוזן קשבת וכתף תומכת למי שזקוקים לכך."מאז שנוסד הפך הרדיו שלנו, הרי גם את מגישת תכנית, נותנת מקום למשוררים וסופרים לפתוח את שערי עולמם הושפעה שמהם במקורות המאזינים אותנו ולשתף הטובים" "החיים רדיו את הפכו כמוך יוצרים כתיבתם. למקום מפגש ליוצרים, שחקנים, אומנים ואנשים מקצוע מתחומים טיפוליים מגוונים שחיפשו ומצאו בו במה לביטוי בג'אם באולפן חגג פורטיס רמי לדוגמה, כך חופשי. חדשים, חומרים עם אותנו הפתיע בללי אבי משוחרר, ונינוחה משוחררת להיות לעצמה הרשתה גרנט וצופית
אפילו יותר ממה שהיא בדרך כלל".
מה קרה שיצאת עם מיזם חדשני אל קהל המאזינים של הרדיו?
שדרנים לי יש מבורך. שינוי כל שינוי. על החלטתי שממשיכים איתי תכניות אירוח. ויש שדרנים שמתחלפים או יוצאים לחופשה ואחר כך חוזרים אל תכניתם רעננים עם חומרים חדשים. תחנת הרדיו שלי, התחילה כבמה פתוחה באולמי צוותא, צילמתי אותה בווידאו, גם עכשיו אני חוזר אל אהבתי הראשונה ומשדרג את תכניות הרדיו לשידורים חיים מהאולפן, שאפשר יהיה לא רק לשמוע את המרואיין יותר מסקרן, זה חושב שככה אני אותו. לראות גם אלא
מאתגר ומעניין.
מדברים אהבה עם רועי שוחט
8485כתבותכתבות
מוזיקליים ועיבודים בצלילים עשיר יפהפה דיסק זהו ודודי לוי. שחר כהן מרגיש שהמוזיקה שלו של שחר כהן משמשת פה להגיד מה שהוא רוצה בצלילים ובמילים. הוא אוהב טקסטים עמוקים שמשמעויות רבות נסתרות בתוך המילים ואפשר לקחת אותן למקומות שונים. בחיפושיו אחר טקסטים מעניינים התוודע לכתביהם של רוני סומק ואשר
רייך.
" קשה לי לצעוק
אז אני פה לאחרים
מנסה ללבוש מבחוץ את הבפנים
רציתי להגיד משהו
אבל אני לא יודע מה
אולי על עצמי, אולי על מדינה."
את הכותב יוצר אמן כישרונות, ברוך מוזיקאי כהן שחר חומריו ומלחין אותם. "אוהב טקסטים עמוקים, שעושים לי חשק לקרוא אותם. מחפש אותם בספרי שירה של אחרים."
ספר על עצמך:מלחין, היצירה: של צדדים בהרבה עוסק אני כמוזיקאי זמר, גיטריסט ומפיק מוזיקלי )עיבוד והפקה לצורך הופעות
תואר לי יש בנוסף ואלבומים(. דמואים של הקלטה או במחשבים ואני מפתח אתרים באינטרנט, אבא לליהי בת
השנתיים )כמעט( ובעל לאורנית.
מאיזה גיל אתה כותב ומנגן?:רונן אפרת. עד אז גיטרה אצל בגיל 16 התחלתי ללמוד אבל נלהב, מאזין וכמובן D.J והייתי למוזיקה נמשכתי באותה תקופה החלטתי שאני לא מסתפק בזה והתחלתי בתרגילים מתאמן הגיטרה עם היום כל המון, לנגן. לאצבעות, סולמות ונגינת שירים. מהר מאוד התחלתי גם
להלחין, זה קרה באופן טבעי וכמעט מידי.הישראלי הרוק מעוז ב"רוקסן", – הופעתי כבר 17 בגיל Hardy–Weinberg בשם הרכב הקמתי ה-90. בשנות וגם להופיע הוזמנו מחזרה קסטה לשם שהבאנו ואחרי השתתפנו בתחרות להקות )ממנה יצאו הרכבים מצליחים כמו "זקני צפת" ו"שב"כ ס", לצערי לא זכינו(. בצבא היה פסק זמן כפוי אבל אח"כ שוב התעוררה התשוקה למוזיקה קאוורים בהרכב בנח"ל שלי השל"ת במסגרת וניגנתי האחרון עם שונים. רוק בהרכבי מכן ולאחר א' בדגניה "לואי" הוצאתי סינגל והופענו הרבה, אח"כ החלטתי לקחת
צעד קדימה ויצאתי לקריירת סולו.
פה לאחרים - שחר כהןהוצאתי סינגלים לרדיו ולאחרונה את דיסק הבכורה "פה לאחרים" שהפיק דודי לוי ועם שיריו אני מופיע ב-3 השנים יודית שחר, סומק, רוני אבידן, דוד של )שירים האחרונות גם משתתף מקוריים(, בלחנים משלי ואחד רייך אשר
באירועים בנושא החברתי שנוכח בשירים.
איך קרה שהלחנת שירי משוררים?:או המוזיקה את שליוו להקשיב לטקסטים אהבתי תמיד נכון יותר - מהווים חלק בלתי נפרד ממנה לטעמי. באיזשהו שלב נחשפתי למוזיקאים שמבצעים שירי משוררים )"בציר טוב", שפי ישי( ובעיני גם לאונרד כהן, בוב דילן, רוג'ר ווטרס,
מיכה שטרית ועמיר לב כותבים שירה.כשהייתי בצבא היה לי איזשהו מעצור בכתיבת טקסטים ומצאתי שם שלי של אמא הספרים ואז דפדפתי במדף משיריהם הלחנתי אבידן. ודוד רייך אשר של ספרים והופעתי איתם במשך השנים, יחד עם שירים שנכתבו על ידי וע"י חברים )באלבום הבכורה שלי יש גם טקסט אחד שלי-שיר הנושא, ואת "זרעים של תודעה" של אבירם מעיין
שנכתב והולחן בגיל 17(.סומק בערב ורוני יודית שחר שנים הכרתי את כ-5 לפני הלבן הלילה במסגרת והתקיים "רעב" שנקרא מחאה להופיע והתחלתי לשירה שלי הקשר התרחב שם בת"א.
הרבה עם משוררים, למשל מופע משותף שקיימתי עם רוני בתיאטרון גבעתיים. שירו "סולו עראק" בלחן שלי שמשלב
מזרח ומערב גם הפך ללהיט רדיו.את אשר רייך הכרתי כשבאחת ההופעות ניגשה אלי מישהי ואמרה לי שאשר נמצא איתה על קו הטלפון והוא הקשיב לשיר שהלחנתי למילותיו ואהב אותו. נפגשנו, הלחנתי עוד ואנחנו מארחים אחד את השני בהופעות והשקת משיריו
ספרים.לאחרונה סגרתי מעגל כשאותו שיר ראשון שלו שהלחנתי, שיר כאב ותקווה יפהפה בשם "עכשיו אני זוכר" יצא לתחנות הרדיו ומושמע לא מעט בגלים השקטים שמשודרים עכשיו
נוכח חטיפת הנערים וסיומה המר.מצרף גם תמונות )ענת קון-אמן צילמה(, מידע וקומוניקט
של השיר "עכשיו אני זוכר":שניים משירי "פה לאחרים" הולחנו למילים של אשר רייך - משורר, זוכה פרס אקו"ם שנולד במאה שערים להורים מנטורי קרתא. עם גיוסו לצבא וחזרתו בשאלה )ביטוי שרייך
טבע( נודה מהחברה החרדית וממשפחתו והפך למשורר.חוויות ערב מאותה התקופה זוכר" נכתב על אני "עכשיו ב"מרתף חשוך שריח יין השתמר בו". שיר הנוגע בכאב אך גם באהבה ותקווה, תמונת "אישה אדמונית שרה שיר לועזי
על תקווה" מסיימת את השיר.
8687תערוכותתערוכות
דליה בחר-נגוהותד"ר דליה הקר-אוריון,
אוצרת התערוכה.
תערוכה במלאת שנה למותה בגלריה אפרת בתל אביב 6-19.6.14
"הימים חולפים שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת".זכרה של דליה בחר בוגרת בצלאל הנערכת במלאת שנה שהשאירה האיכותית האמנתית במורשת כרוך למותה
אחריה.דליה עסקה בתחומים שונים של יצירה: ציורים בצבעי שמן, רישומים בטכניקות שונות, עיצובים קרמיים, אריגה, ויטראז' ועוד.
כמעט עדינה בצבעוניות מתאפיינים שמן בצבעי ציוריה מונוכרומית.
משרעת הנושאים נעה בין הפיגורטיבי לאבסטרקטי. בתים, נופים, עצים מקבלים נפח וקורמים עור וגידים לעיני מתבונן על ידי הניגודים הדרמטיים בין המשטחים המוארים והמוצלים מונוכרומיות. הכמעט הסצנות את מאירות והנגוהות בתרונות ורחוקים, קרובים ותחתונים עליונים של מיזוגים ומשטחים, המוארים כבאור כסוף של ירח בלתי נראה. בין הרישומים האיכותיים נעשו בטכניקות שונות הכוללות משרטטת היא ופחם. עפרון סיני, בציפורן שימוש היתר בחלקים שימוש תוך קווים במספר ודמויות עצים נופים, הריקם של הרקע.
מאפשר קוים, של שונים והשימוש בסוגים הצימצום סוד לקלוט סצנות מדויקות, נקיות מפרטים מיותרים המכילות מהאיורים בחלק וכהה. ובהיר וצל אור של אלמטים גם הנופים לרישומי איזכור יש ירושלים, בפאתי שצוירו הטרשיים של אנה טיכו.
השימוש ברבדים המונחים אחד על גבי השני מאפיין את עבודות הקרמיקה שלה. עלידי הנחת גלילי קרמיקה בעוביים שונים ובמרקמיות מגוונת יצרה אןבייקטים קרמיים מעניינים שחלקם שימושיים והאחרים לנוי. לכדי יחד הארוגים ובהירים כהים במשטחים השימוש תצריף המדמה נופים תלת ממדיים מאפיין את עבודותיה
הארוגות. השימוש בחוטים בעלי עובי ומרקם מגוונים יוצר בולטת מירקמיות שמשלבים ייחודיים ארוגים משטחים כושר האמנותי, כשרונה על מעידים הם שונים. בגבהים התכנון והארגון והיכולת להעביר בדרכה המקורית נופים. יצרה היא ועמלנות מעוררת הערכה ידי תכנון מדויק על בדירתם מסויימים לאזורים המיועדים פרגודים שטיחים, בתקופת ושימושיות. אמנות ומשלבים בחר הזוג בני של חייה המאוחרת החלה לתכנן ולבצע ויטראז'ים. ניתן לדמות את נגוהות האור העוברים דרך משטחי הזכוכית המגוונים בני משפחתה, המלווה את הקורנת, אישיותה ולחוש את
חבריה מכיריה ומוקיריה לנצח.
נוף בנגב אריגה
הכפר הירוק
8889תערוכותתערוכות
גיאורגיה מורשת וקדמה
דר' דליה הקר-אוריון 2014
חזרה ממסע בגרוזיה במסגרת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית חשף בפני ארץ עם היסטוריה עשירה, הווה מלא עשייה ועתיד מבטיח.
נופים מקסימים הנעים בין הרי הקוקז המושלגים במזרח מאכלים אוטנטיים, ריקודים, במערב, השחור הים לבין ייחודיים וארכיטקטורה המשלבת מזרח ומערב. לחיקויאנשי מודל בה ורואים ישראל אוהבי התושבים מסחריות ביוזמות מעורבים ישראליים עסקים מסחר לשכת קיימת הבירה בטביליסי בגיאורגיה. הקשר על השומרת משה איציק של בראשותו יוקרתיים. מלון בתי בניית כגון יוזמות ומטפחת
התושבים עזי הנפש, מלאי אמונה במורשת שלהם.ויש והפגנות מאבקים לאחר בעצמאותם זכו הם צדק, של בסיס על המדינה את מחדש להקים נסיון בניינים בנה סהקטשווילי הקודם הנשיא וקדמה. תרבות שלמד ,2014 מתחילת המכהן הנוכחי והנשיא מרובים פילוסופיה בארה"ב, ממשיך לשים את הדגש על פיתוח התיירות. ועידוד חוץ והשקעות קשרי יצירת החינוך, שהראשונה אוניברסיטאות, ארבע יש הבירה בטביליסי נבנתה עוד בשנת 1917 ומידי שנה עולה מספר התלמידים
לדוגמה 2013 בשנת המתקבלים. התקבלו 34,000 סטודנטים. והמרובות השונות לדתות סובלנות יש וכנסיות מרשימות שוכנות לצד מסגדים Gudauri כמו סקי אתרי כנסת. ובתי במשך ששמשו ייחודיים מרפא ואתרי מאות שנים נקודת משיכה לאנשים כמו .Borjomi זה השוכן במלון דמוי טירה בלפני השביעית מהמאה ארד פסל יושב איש של ואנו, מהעיר הספירה בעיר שהתגלה ליין שתייה כלי ובידו שיש הקדומים השורשים על מעיד במכלול ביקור בגיאורגיה. יינות לייצור
הכולל )אדג'רה(, Adjara בהרי היין לתעשיית הקשור גילה את ומסעדה, יין, מרתפי אכסון לייצור בית חרושת טכניקות הייצור והשימור, הישנות והחדשות. האדם שרידי בגיאורגיה התגלו שלאחרונה לציין ראוי הקדומים ביותר מחוץ לתחומי אפריקה. האמנות ששורשיה עוד בתקופה הפליאוליתית בה נמצאו שונות. מתקופות בשרידים מתגלה מעוצבות יד אבני הרומי השלטון מתקופת מצודות מספר נמצאו לדוגמה באזור Ajara בסביבת העיר Batuni. מיקומה האיסטרטגי הצריכה ולכן כובשים משך השחור הים של חופו ליד חיזוקים ומצודות להגנה. אחת המצודות המרשימות היא ידיים. רחב שטח על המשתרעת גוניו-אספרוס מצודת כמו כן ראויות לציון מצודות פטרה וחיקיאני. אבנים עשויות טיביליסי את המקיפות האבן חומות האיכות על ודגש עשיה מומחיות על מעיד ששילובן האסטטית מומחיות הגלוף באבן מופיעה לאורך התקופות בכנסיות השונות ובבתי מגורים בערים שונות. ניכר שילוב מזרחיות. ביניהן שונות השפעות של בארכיטקטורה גם תצריף יוצר ומודרנית ישנה ארכיטקטורה בין השילוב אקלקטי יוצא דופן. הדת הנוצרית הוכרזה כדת הרשמית ההרים בראשי השוכנים מנזרים מספר ויש המדינה של וכנסיות מרשימות שחלקן שמר על האופי הביזנטי ואחרות
,Mitskheta בסגנון רומנסקי. המרשימות שבהן הןמלבד המכילות החיים", ו"עץ הקדוש השילוש כנסיות פיתוחי קדושים. ושרידי קיר ציורי גם הקדושים דיוקנאות נמצאים במיוחד מעניינים אבן שהוכרזה Bagrati בכנסית התרבות ממורשת כאחת אונסקו. ידי על העולמית חלק דנא מקדמת היוו היהודים העשירה מההיסטוריה אינטגרלי . יש טוענים שמקורם של גרוזיה בעשרת השבטים שהוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור. יש מסורת דברי בספר המופיעה כתובה "כארתליס גרוזיה של הימים בואם המייחס צחיברבה", לגיאורגיה בימי חורבן בית ראשון.
ציור מודרני בהשראת ציורי האיקונותמגדל הא,ב. בבטוני
גלריה קמאותקרת בית הכנסת בקואטיס
9091תערוכותתערוכות
בתי כנסת מפוארים מפוזרים ברחבי גיאורגיה כמו לדוגמה בית הכנסת ב Kutais שחלקו נבנה כבר בשנת 1815 וחלקו האחר בשנת 1863. תהליך השיפוצים בו הוא נמצא עכשיו מגלה מחדש את היופי של העיטורים, הנברשות וחלוקת החלל שלו. הקישוטים עשירי צבע עם שילוב של אלמנטים מזרחיים, פרחים ומגיני דויד. בערים רבות יש דגש על בנין בניינים מודרניים, קישוט בנינים שהתאורה בלילה מדגישה את יופיים והצבת פסלים במקומות מרכזיים בערים. הזהב,הקשור וגיזת בולט הפסל של מדאה בין הפסלים פסלים ישנם הארגונאוטים. על המיתולוגי לספור להיסטוריה הקשורות ידועות דמויות של נטורליסטיים סטאלין של פסל אפילו בינהם גיאורגיה של ולתרבות במצב בעיר הולדתו גורי ליד הבית בו נולד.
אחד הפסלים העכשוויים הידועים שהפך לסמלה של העיר קווסיטאדזה טמר גיאורגיאני פסל ידי על נוצר בטומי, )Kvesitadze(. הוא מתייחס לאהבה וההבנה הנצחית בין
האומות.ארכיטקטים במיוחד הוזמנו לדוגמה הבירה בטבליסי רעיונות המעבירים ייחודיים ציבור מבני שיצרו איטלקיים מבחינת החומריות ומבחינה צורנית. בניני המשטרה למשל עשויים זכוכית שקופה כדי לסמל את השקיפות שצריכה והקונצרטים האופרה בנין והצדק. החוק להיות במערכת
הצלילים את גם המסמלים צנורות בצורת מעוצב הנשפכים.
Batumi, עיר נופש השוכנת על שפת הים השחור יש ב וארכיטקטורה מודרניות גלריות מרהיבים, בוטניים גנים משולבות האותיות-עליו מגדל את היתר בין הכוללת בצורה של סליל ד.נ.א. האותיות המיחדות של האלפבית הן מצטיינת המודרנית הציור אמנות הייחודי. הגיאורגי בהשענות על מסורת האיקונות הביזנטיות העשירות והן גלריות ישנן בעולם. המתהווה האמנות עם קשרים על ואירועים מוזיאונים בבטומי, זו כמו מודרנית לאמנות תרבותיים מגוונים.
בטביליסי יש אזור מיוחד במרכז העיר קרוב לבית הכנסת גלריות מסעדות לצד מכיל הוא אמנותי. מרכז במהווה איכותיות ביניהן גלרית "קמאו" וגלרית "קוים" המייצגת את מיקלדזה ממוקה כמו: גיאורגיה של המרכזיים האמנים אלכנדר היסטוריים, אירועים נאיבי בצורה במתאר איב דמויות סוריאליסטיות בצורות המשתמש ברדיצ'ב האיקונות מסורת בהשראת המציירים וציירים טנגוי הביזנטיות העשירות.
והאמנותיים לסיכום ארץ מרעננת בשילוביה התרבותיים שבה, המלמדים על שמירה על מסורת מחד והתחברות
לרוח המודרנית מאידך.
החל מחודש אפריל 2014 היו מוצבים שבעה פסלי ברונזה ליד מגדלי עזריאלי בתל אביב. לאחרונה הועברו לחיפה. הפרויקט פרי הגותו של עזריאלי קרם עור וגידים בבצועו
של הפסל הנרי בצלאל צפיר.ראיון איתו על דרכו האמנותית בכלל ועל הפרויקט בפרט שודר במסגרת התוכנית "יצירה מקומית" בערוץ 2 בתאריך. אגודת בבטאון היתר בין פורסמו הפרויקט על איזכורים המח"ר, "הד בישראל והרוח החברה האקדמאים למדעי
גיליון מס. 41, נובמבר 2012, כסלו תשע"ג, עמ' 16.האמן שיוצר פסלים ומייעץ לפרוייקטים פיסוליים בארץ וברחבי העולם, הוזמן בתחילה כיועץ ואחר כך קבל את התפקיד האחראי והמכובד להגות ולבצע את הפרויקט
כולו. המאפיין את פועלו האמנותי של הפסל הנרי בצלאל צפיר היא היכולת יוצאת הדופן להגות, לארגן וליצור פרוייקטים חשובים שתוצאותיהם יוצגו בקרוב לעין כל, על בסיס שמוקם במיוחד בחזית מגדלי עזריאלי, בדרך השלום בתל אביב.
הנצחת הזכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל מאז הקמתה פיסולית ביצירה ביטוי לידי ימינו מובא ועד בשנת תש"ח נטורליסטיים פסלים משבעה המורכבת זו מונומנטלית בגובה 2.20 מ' כל אחד. דמויות המסמלות את רצף הקמת המדינה.
תווי פניהם ומיתאריהם הפיסיים מתייחסים לדמויות החיות ביננו.
שתווי והמתכנן המהנדס-ההוגה נמנים: הדמויות עם החלוץ, עזריאלי, של לדמותו בהתאם עצבו פניו ההייטק. ואיש העסקים אשת האחות, המדען, החייל, החברה אשיות את המהוות אלה דמויות של הסמליות המדינה, נבנתה מיומנויותיהן ובעזרת מקצועית מבחינה מודגשת על ידי בגדיהן תואמי התקופה ואביזרים הקשורים
לעבודתם. יכולת הביצוע הנטורליסטית של הנרי בצלאל צפיר מחיה לנגד עיננו ביעף את מהות החזון הציוני של הקמת מדינה וגידים. עור קרם אנשים כמוהם שבזכות ישראל, בארץ
הנרי בצלאל צפיר, שבעה פסלים בחזית מגדלי עזריאלי בתל-אביב
דר' דליה הקר-אוריון 2014
פסל מחבל אז'רה בבטוני
פסל ברונזה החזון הציוני
9293תערוכותתערוכות
במקביל, במסגרת התפתחותו כאמן עכשווי, החל לעבוד על סדרה חדשה מקורית ומיוחדת הממשיכה את חיפושיו אחר ביטוי פלסטי חדש המתאים לרוח הזמן. לא עוד יצירה לפי הכללים האקדמיים המקובלים אלא חיבורים, הקשרים וסטרומטריה חדשה. וליצור להגות שיכול מחונן פסל הוא בצלאל צפיר הנרי אמנית מקורית ולבצע עבודות בסגנונות מגוונים. יכולת העשייה שלו המתאפיינת בשליטה בטכניקות שונות הנעות בין הנטורליסטי לבין האבסטרקטי עם וריאנטים שונים ביניהם, משתלבת עם מרץ בלתי נדלה, יכולת פתרון בעיות טכניות ויצירת קשרי עבודה קורקטיים ונעימים. שילוב של שליטה טכנית מוחלטת, נסיון רב שנים,היכות והשתלבות עם עולם האמנות העכשווי, משמעת עצמית, יכולת עבודה עם צוות והאצלת סמכויות הולידו בהמהלך השנים היקף מרשים של עבודות. פסלי העולם ברחבי מוצבים החדש לפרוקט במקביל
הטכניות יכולותיו מגוון של המעידים ומונומנטים חוצות כמבצע אולטימטיבי. עוד בהיותו תלמיד באקדמיה הוזמן להיות חבר בצוותים של ציבוריים. אנדרטאות במקומות ידועי שם שהקימו אמנים עד מהרה הלך שמו לפניו והוא הפך למבצע של פסלים בטכניקות מגוונות המתגלים לעין הצופים באירופה, אסיה ובאמריקה.
עם המקומות בהם מוצבים פסלים בביצועו נמנים: לונדון, ברלין )2004(, מיאמי )2005(, הוליווד לוס אנג'לס )2006(, סאצ'י )2007(, סנט דומינגו )2008(, קייב )2009(, מוסקווה
)2010(, קלנינגראד )2011(, תל אביב )2013(.של בפוואיה הזמן" "ברוח יחיד תערוכת הציג במקביל
האופרה בתל אביב,החל מסוף מרץ . )2011-2012( ברונזה פסלי שבעה הכילה התערוכה הקבוצה .2013 משנת עבודות של גבס דגמי ושלושה החדשה הסדרה ואילו החומרי מתייחסת לגוף הראשונה
התייחסותו מופשטים, רעיונות ומעלה פנימה חודרת וחיבורים ותחתון עליון בין מיזוג והחלל, הזמן לנושא בין ביטוי לידי באה המיסטיקה לעין. נראים שאינם הנסתרות. ומשמעויותיהן לאותיות בהתייחסות היתר אחר חיפוש ניגודים, של שילוב ידי על הנוצרת הרמוניה וצמיחתו היופי מציאת הטבע, של הזרימה הפשטות, ותחתונים, ממקומות בלתי צפויים. איחוד עולמות עליונים נוכחים בפסליו ומביעים את תפישת עולמו. קומפוזיציה, הכוללות אמנותיות איכויות על ההקפדה מרקמים, צבע )בעיקר כחול(, תנועה גם של קונטרפונקט את הופכות הנפחיות, לצורות קוויים אלמנטים והכנסת ההתבוננות על פסליו לחוויה אסטטית לעין ולנפש כאחד.
נושאים החוזרים בפסליו מכל התקופות הם נושאי זוגיות, ומודרני. ובין מסורתי ומודרני בין עתיק יחסי אנוש, הקשר רעיונות, מכיל ככלי מהטורסו יציאה האחרונים בפסלים היגדים ורגשות לעבר צורות אחרות או נסיקה לצורות יותר אבסטרקטיות כמו העבודה "כלי נגינה" שהוצגה בממילה בירושלים ב 2012. צעיר. מגיל לאמנות משיכה גילה צפיר בצלאל הנרי סנט של באקדמיה האמנותית השכלתו את רכש הוא לאמנות הספר בבית ,1980-81 בשנים פטרסבורג באקדמיה תואר 1991השיג ובשנת 1982-84 ריגה, בעיר .1984-1989 השנים בין למד שם בטיביליסי לפיסול וחבר באגודת ,ISC הוא חבר במרכז הבינלאומי לפיסול וקבוצתיות יחיד בתערוכות והשתתף IPAA אמני ובעולם. עד עתה הוצגו עבודותיו במספר מרובות בארץ תערוכת קבוצתיות, מוצגות בגלריה דויד אינטרקוטיננטל. בדצמבר 2011 הוצגו כמה מפסליו במוזיאון יפו לעתיקות אביב. בתל אביב תל אוניברסיטת של הסגל ובמועדון ב-2012 במוזיאון הצייר קסטל, בארה"ב מוצגות עבודותיו בביאנלה השתתף השנה שבקליפורניה. בכרמל בגלריה
הבינלאומית לפיסול בפירנצה. הסוד פסל ברונזהמתוך התערוכה באופרה
שין פסל ברונזה
9495תערוכותתערוכות
יאנה של רוח" "משבי הכותר תחת צילומים תערוכת הוצגה הקר-אוריון, דליה ד"ר של באוצרותה גרבר אביב. בתל זריצקי ע"ש האמנים בבית 2014 בינואר הייחוד בשיח הגלריה שנערך היה מפגש בין צלילים ודימויים
חזותיים. האוצרת ידי על שניתן המילולי ההסבר שמיעת לאחר ד"ר דליה הקר-אוריון, הוזמנו נגנים לבצע אימפרוביזציות מוסיקליות בהתייחסות לעבודות התלויות. הצילומים עצמם נראו כציורים עשירי צבע וצורת התלייה שהפגישה צילום שלם עם מדגם מחלקיו הפכו את חווית עם השתלבה המעניינת הטיפולוגיה לייחודית. הצפייה מידות הגודל השונות של העבודות למכלול מסקרן ומרתק. פרטים המשלבת בצורה בתערוכה הסדרות הצגת מצבים של רצף לראות אפשרה השני, ליד אחד שונים תנועה. ושל זמן של נוספים ממדים להכניס ובכך אמיתיים. כנופים נראו שהן כך הפוך נתלו התמונות הצילומים שצולמו בעיירה קיוג'ה השוכנת דרומית לוונציה, הנציחו במהלך שעתיים את השינויים שחלו בהשתקפויות
ונקלטו בעדשת המצלמה במרווחים של בתים במים של שניות.
ועולם הפלסטית האמנות עולם בין משלבת גרבר יאנה המוסיקה.
הפיקה .האחרונות ובשנתיים סקסופון על נגנה בעבר פסטיבל בינלאומי למוסיקה בתל אביב. בפסטיבל הוקרנו ידוע. נגן ידי על שבוצעו לצילומיה מוסיקליים אלתורים בין מפגש נערך רוח" "משבי בתערוכה הגלריה בשיח צלילים ודימויים חזותיים.
לאחר העברת הסבר מילולי, הועצמה החוויה האמנותית על ידי נגינת אימפרוביזציות מוסיקליות בהתייחסות לעבודות התלויות.
מלחין – בנימין אבי הראשונה: מהשורה מוסיקאים שני את הביעו הקשה, כלי נגן – רוט ואסף ופסנתרן שונים. נגינה מכלי שהפיקו הצלילים דרך תחושותיהם הקהל ידי על שנבחרו ספציפיות ליצירות התייחסו הם ידי משבי והמחישו, בין היתר את הרטט שנוצר במים על
הרוח.
שילוב מוסיקה בתערוכת צילום בבית האמנים בתל אביב
ד"ר דליה הקר-אוריון
ביבר החיות של ד"ר פולינה קמלמן
ד"ר דליה הקר-אוריון אוצרת התערוכה
במאי באשקלון החאן במוזיאון החיות" "ביבר בתערוכה מבחר הוצג הקר-אוריון, דליה ד"ר של באוצרותה 2014מייצג מפסלי הקרמיקה המרהיבים של דר' פולינה קמלמן.
למדה לגריאטריה, מומחית כרופאה שעובדת פולינה במקביל עוסקת האחרונות ובשנים מוסיקה בצעירותה לעבודתה בפיסול קרמי.
היא יוצרת בפסליה היגדים על עולם ומלואו דרך מטפורות של בעלי חיים דמיוניים.
בחומריותם. ומורכבים בצבעוניותם ססגוניים הפסלים הם מעבירים את נקודת מבטה הייחודית וההומוריסטית על
נושאים שונים. המקוריות מתבטאת בין היתר בדרך בה היא משלבת בעלי חיים שונים, סמלים וטקסטורות ובוראת עולם אגדות דמיוני,
חי ועשיר.השכלתה הרחבה והמורשת התרבותית לה באה לידי ביטוי בהקשרים, היגדים על החיים, על האמנות, הפוליטיקה, יחסי המינים ועוד.
לדוגמה בפסל "מחווה לקדישמן" המציג שה שרוע על בטנו היא מתייחסת לאמנות הישראלית בכלל ולמנשה קדישמן
בפרט. לא כל מה שנראה יפה מבחוץ הוא אכן כזה מיוצג על ידי כלבלב חמוד שעל לשונו עקרב. השילוב בארץ בין דתיים, חילוניים ואנשים שיוצרים לעצמם את אורח חייהם בא לידי בוטי בצורה הומוריסטית בשילוב בין החיה המחזיקה בידה האחת בקבוק וודקה לקידוש ובידה השנייה ספר תורה ובבטנה ייצוג למאכלים לא כשרים. אגדות העם הרוסיות עם הספורים על הבתים הניצבים על ייצוגם בסדרת פסלי בתים- כרעי תרנגולת, מוצאים את רגלי שרגליהם האגדות, מעולם כלקוחים הנראים חיות
עופות. לצד בעלי חיים כמו היפופוטמים, ג'ירפות, צבאים, כלבים, דרקונים ועוד, יש ייצוג נכבד לעופות.
החיים "עגלת בפסל החיים בעלי לדוגמה, תרנגולת הם המופיעים הסוחבת את העגלה ועליה ישובים צפרדע ודרקון. הרווחים המוטיבים אחד ביצירותיה הוא קן הצפורים המחזוריות על המעיד וההמשכיות הקיימת בטבע. ד"ר השתתפה לאחרונה בתערוכת קמלמן פולינה הועד למען הפועלים בנק
למלחמה באיידס.
אסף רוט ואבי בנימין שיח גלריה בתערוכה של יאנה גרבר
48X21X24 אוכל השרצים
4X8X41 עגלת החיים
17X14X51 צבי מכופתר
97תערוכות
96תערוכות
נוף חייענת עין גדי
ציורים מוצגים ובה הרחב לקהל שפתוחה תערוכה חיי נוף בסגנונות שונים על ידי האמנית ענת עין גדי.
מקומות, נופים, מראות וזיכרונות מן העבר, הקנו את ההשראה הצבעים, נוף, ציורי הם הציורים כל שלא למרות ליצירה. הטכניקות וסגנון משיכות המכחול מציגים את האמנית באור
חייה המאופיינים בנאיביות, שמחת חיים, והומור.בתערוכה ישנם ציורי נוף בצבעי שמן ואקריליק ולעיתים שילוב של שניהם , אשר מאפיינים את הזיכרונות ממקומות שהציירת מופשט, בסגנון מהציורים חלק בהם. להיות ורוצה הייתה אבסטרקט ונזילות של צבעים. שכל אלה מאופיינים בצבעים חיים ועזים, רבגוניות ,הרמוניה והרבה אוירה של רוגע ושלווה
ביצירה. למרות משיכות המכחול השונות והצבעים העזים יש אמירה נסתרת והיא שהחיים יפים ורבגוניים והם עטופים בקשת של
צבעים באור ובאהבה.חינוך מוחצנת, אשת לא היא שלווה, יום האמנית היום בחיי ודרך הקנבס וביצירה ניתן לראות את עולמה הפנימי, ההעזות,
התשוקה וגישתה לחיים. ענת עין גדי גננת מזה 17 שנה ובשנה השלישית בדוקטורט, והתייחסות בגן הפלסטית האמנות שילוב התמחות תחום לגישות חינוכיות מודרניות. רוב הנושאים והשראה ניתן לראות בסגנונה שלקוח מעולם הילד. הציור הוא אסוציאטיבי, נאיבי
ועם הרבה צבע.במחירים ומוצעים הרחב לקהל למכירה מיועדים הציורים
שווים לכל כיס.
ניר שלופלאי עמק השידים
חושפת מעורבת וטכניקה שמן בצבעי הציורים תערוכת ומלאי ממדים גדולי ציורים עשרה תשע הצופים לעיני עוצמה, המעלים נופים קמאיים של ים המלח, כפי שנקלטו לקומפוזיציות ידו על עובדו המראות שלו. ניר ידי על הומוגניות עם אוירה ייחודית, צבעוניות רגישה ומירקמיות בולטת. הנופים נצפו בשעות שונות של היום ותועדו מזוויות מגוונות. מרחק ומדרגות ומלמעלה, שונות: מלפנים מבט הכחולים הדומיננטיים משתלבים עם צבע הקרקע הצהבהב ועם השמיים המשנים גוונים בהתאם לשעה בה נצפו או/ו התחושה פנימית של ניר. המשטחים מוארים לעיתים על ידי בוהק של אור.
מפגשים של ניגודים: ים ויבשה, שקט וסערה, שלווה סטטית נצחית ותנועה, חיים ומוות. אחת ומסודרת מאורגנת בצורה מונחות הצבע שכבות בסמוך לשנייה, כמו רבדים גיאולוגיים שנוצרו במשך תקופת ביניהן הופכים זמן ארוכה. המעברים הליריים ההדרגתיים מירקמיות של תחושה ויש תבליט לדמויי המשטחים את
ונפחיות. למרות אילוצים פיסיים הקשורים לשיתוק המוחין בו לקה את לבטא הדרך את למצוא מצליח הוא היוולדו אחרי ייחודיות, יצירות וליצור לנסוק החומר, על הרוח נצחון אני מצייר "כשאני לדבריו: ומרשימות. קוהרנטיות הנפש". הם והצבע ו"הקו בסדר" אני גדול, שאני מרגיש אותו כבש 15 בין בהיותו התוודע אליו הציור עולם הזמן הגוף, ממגבלות להשתחרר חופש בו מוצא והוא ומעניקה אהוב עיסוק עבורו מהווה האמנות והמקום. אותו. הסובב העולם עם וחיבור וקשר שיוויון הרגשת לו סקלת הנושאים בה עוסק ניר נעה בין החיצוני והפנימי ובין
האוניבסלי והפרטי. בתערוכות שהוצגו בציורים כמו בסמלים משתמש הוא קודמות בהן הסוס מסמל חופש והשחמט משמש מטפורה למלחמה ושלום.
ידע שאב מהם מורים מספר אצל למד השנים במהלך לחמן צבי פרחי, אברהם ביניהם: והכוונה. תמיכה טכני, ומורו הנוכחי דויד בוסקוביץ.
חזותית בצורה התחושות והבעת המלח לים הנסיעות מהוות עוד נדבך בדרך האמנותית בה פוסע ניר.
היתר: בין נמנות בעבר הציג אותן הסדרות עם ,)2001( אביב בתל אמריקה ציוני בבית מבט "נקודת "נגיעה במציאות" בראשון לציון, בתיאטרון ירושלים ובכנסת )2003(, "דהירה" סדרת הסוסים אותה הציג בבית האמנים מוצגת נח יצירתו תיבת ירושלים, ובתיאטרון אביב התל במוזיאון השחמט במוסקווה וציוריו מאיירים ספרי שחמט. בשנה הבאה תוצג סדרה חדשה הקשורה לעפולה העיר בה נולד ואליה הוא נוסע עם אמו אחת לשבוע לביקורים
משפחתיים. התערוכה "פלאי עמק השידים" הוצגה במרכז חייק ביפו העתיקה ב 2012 ומוצגת ב 2014 במרכז וייל בכפר שמריהו
בין התאריכים: 13.11-26.11. ד"ר דליה הקר-אוריון אוצרת התערוכה ומבקרת אמנות
צורות משתנות. ציור: ענת עין גדי
אמונה וזיכרון. ציור:ענת עין גדי שקיעה. ציור:ענת עין גדי
שיח במדבר
110X90 שקיעה
9899תערוכותתערוכות
Piece of Art טד ברתערוכה בבית האמנים בתל אביב
בתל האמנים בבית המוצגת בר טד של בתערוכה מייצג מדגם מוצג ,2014 לאפריל מה-24 החל אביב לשלוש שייכים הציורים הממדים. גדולי מציוריו החיים. ומעגלי האדם יצירת העמוק, החלל סדרות: לתודעה פרצו בר טד של והמרקם הצבע עשירי ציוריו הבינלאומית בשל השילוב הנדיר בין איכות אסטטית ובסיס הגותי.
האקספרסיוניזם עם הן המתכתבות איכויות בהם יש אמני עם והן Action Paiters ה עם בעיקר המופשט, .Colorfield Abstractionובכתיבה. הצד הינו אמן רב תחומי העוסק בציור טד בר ההגותי העמוק והרחב המזין את יצירותיו קשור לחקר רב ויכולותיו ונובע מאופיו ואסטרונומיה שנים של סימבוליזם Current Art קבוצת את ייסד הוא האינטלקטואליות. המונה היום 5200 חברים ומעביר סדנאות ברחבי העולם בטכניקת הציור הרב שכבתי בשילוב זפת אותה פתח. הוא פותח צוהר לעולמות נסתרים ומתאר בצורה חזותית את הקשרים וההקשרים בין המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס העוצמה, את להכיל מאפשרים ממדים גדולי ציוריו וההתרחשויות הדינמיות עשירות הצבע המתרחשות בהם.
הצבעוניות הקומפוזיציות נוצרו הנדירים והמרקמים מהטכניקה כתוצאה
הייחודית שפיתח, המשלבת זפת, צבעי שמן, של לקות אקריליק, צבעי שעווה גם ולאחרונה עץ עם פיגמנטים.
לאחרונה מודפסים דימויים על מעבודותיו הלקוחים תיקים, חגורות, שמלות,
קירות ועוד. בתערוכה מוצגת לראשונה קטעי הדפסת בישראל של מקוריות עבודות
האמן על עץ. פרטי גם יוצגו בנוסף על המבוססים עיצוב עבודותיו. עם בשיתוף התערוכה יפית והמעצבת טיפא
ריקלין. הקר-אוריון דליה ד"ר
אוצרת התערוכה.
אירית לב - חיים בתנועה מתמדת
תערוכה במוזיאון החאן באשקלון, אוצרות וטקסט ד"ר דליה הקר-אוריון
אירית לב היא אמנית ותיקה שמציירת ומפסלת מזה שנים נרחב כר יותר מצאה ומאוחר לצייר היא החלה מרובות.
לביטוי במדיום הפיסולי.ובגיל צעיר עברה לחו"ל. היא רכשה נולדה בארץ אירית את השכלתה האמנותית במקומות שונים ביניהם בבצלאל במגמת גרפיקה, שם למדה במקביל גם פיסול, ציור וצילום. היא השתלמה במדרשה לאמנות ורכשה תואר מ.א. בחינוך לאמנות בסיאטל.
ולפסל החלה בשנת 1984 בציור בתחילה עסקה בעיקר בלונדון.
יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם היא השתתפה בתערוכות ביניהן בגלריה של בית האמנים בירושלים שם מציגה תערוכת קבע, גלריה דרובל, דודו גרשטיין, הספריה הלאומית בבאר וציבוריים. יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים ועוד. שבע יוצרת ומנחה קבוצות במקומות שונים בארץ ביניהם היא בת-ים וירושלים.
מדגם הפסלים המוצג במוזיאון החאן כולל פסלי ברונזה במרקמים וצבעים מגוונים, פסלי חימר צבועים ופסלי שעווה. הם מעידים על יכולותיה לשלב בין ביצוע מקורי לבין העברת שאיפתה מונחת העבודות כל בתשתית והגיגים. רעיונות ביטוי לידי הבאה השונים, הפסל חלקי בין לפרופורציה והאבסטרקטיות הגיאומטריות הנטורליסטיות, בעבודות כאחד. "כנפי מגן" ברונזה. גובה 80 ס"מ, רוחב 30 ס"מ.
" ריחוף הרקדנית" ברונזה. גובה: 63 ס"מ, רוחב 32 ס"מ, עומק 30 ס"מ
טד בר ליד הציור היווצרות היד
טריפטיקון מעגל החיים
מעגל החיים סגול
100101תערוכותתערוכות
של "הטבע אל הטבע" של ה"טבע מתוך יוצאת היא הקשורים רעיונות חזותית בצורה וממחישה האמנות" גיאומטריזציה הצורה, סכמטיזציה, סטיליזציה, להפשטת ועוד.
יש הרגשה של חיות ודינמיות ותפישת מצבים ותנועות. תלת את לתפש מצליחה היא לדוגמה "ריחוף" בפסל מימדיותה של תנועת הרקדנית. "כנפי בפסל ביטוי לידי בא סמליים אלמנטים שילוב היהדות, על ההגנה על נושא את המעלה לדוגמה, מגן" דויד. מגן שבמרכזה מהות על המסוככות כנפיים ידי
חוש ההומור שלה בא לידי ביטוי בפסלים כמו "תינוק שף ו"תינוק הפוך" המראה תינוק עומד על ידיו כשנעל שמאל השמאלית. היד על ימין ונעל הימינית היד על נמצאת אחת האיכויות המצודדות היא הכנסת המרקמים והצבעים למדיום הפיסולי. אירית לב ממשיכה להתנסות בשילובים של האמנותית החוויה את ומעשירה ורעיוניים חומריים
המתבוננים על עבודותיה.
דפנה כהן-מינץ "צליל וצבע"
תערוכת ציורים בטכניקה מעורבת
בתערוכתה של הציירת דפנה כהן-מינץ המצגת במוזיאון מציוריה מדגם מוצג 2014 יוני בחודש באשקלון החאן שנעשו בטכניקה מעורבת.
ובוגרת מגוונים בתחומים גבוהה השכלה רכשה היא אנגלית. וספרות רחוק מזרח המדינה, מדעי היסטוריה, בתחומי שרכשה הידע את מיישמת מרובות שנים מזה תודעה שונים בעבודה מעשית.
מנדלות דיו, ציורי ביניהן שונות בסדנאות למדה היא ומשתתפת בסדנת אמן אמן אצל ברוריה הסנר.
"תינוק הפוך" ברונזה. גובה 33 סד"מ, רוחב 27 ס"מ, עומק 23 ס"מ.
"יעקב והמלאך" ברונזה. גובה 100 ס"מ, רוחב 20 ס"מ.
120X90 העיר באפור
70X60 הצ'קרות
70X60 הצ'קרות
100X70 הכורסא שלו
103חוויה קסומה
102תערוכות
השנים במהלך וצבע. צליל משלבת כהן-מינץ דפנה נגנה על ויולה, בין היתר יחד עם אמה שנגנה על פסנתר בתזמורת הבינדורית. לצייר באופן אינטנסיבי בצבעי אקריליק מאז היא החלה
פרשה מעבודתה. ביפו בגבעתיים, בעיקר בארץ, בתערוכות מציגה בסין. קבוצתית בתערוכה תשתתף בקרוב ובתל-אביב. ציוריה ניחנים בעושר צבעוני ומרקמי. המקצבים הצבעוניים
משדרים עליזות, שמחת חיים ודינמיות.
עכבות ללא הרקעים על הצבעים את מניחה היא ומשתמשת בטכניקות שונות. יש שילוב מעניין בין האיכויות הכתמיות והקווים. התנועות עם מתכתב בציוריה הצבעוני העושר עם בעיקר העשרים, המאה תחילת של האקספרסיביות ציורי אנרי מטיס. מעניין הקשר בין אירועים בחייה הפרטיים ותחומי התעניינותה לבין חלק מהציורים. כמו לדוגמה בציור המדגים צ'אקרות. אוצרות וטקסט: ד"ר דליה הקר-אוריון
100X70 הלידה
ים יבי לרחש קש "אם תצלילים. ו ינוע ב ו אל ת ת
ים חבר למל הברה להברה תים." ל צוף על הג אדוה ת כ
השקטים בקולות שמדובר לראות אפשר בפתיחה כבר אותם מחפשת בהם, שיתבוננו להם, שיקשיבו המבקשים מצולות. מתוך כמו מתוכה, להעלות מליק-שירן יהודית לעזוב את כל הרעשים מסביב ולהתחבר לאמת הפנימית
שלה.מחרוזת צדפים ומחרוזת חרוזי מילים עולות לכאן בצבעים רכים שיש בהם יופי מלטף ונוגע, מבקש את הלב כמעט
בלחש, כמעט בתפילה.ואיזו הרמוניה יפה נוצרת בין המילים לתמונות שלה, שיש בהירים ואדמה ים צבעי ושל לבן של רבות נגיעות בהן
והמילים, כמו גלים ביניהן.
לבה פעימות את שחושפת אישה של שירים ספר זהו פנימית, התכנסות אותה את , ומבקשת מעצמה הרכות לקולות מקום ונותנת לבנה בהינומה מקודשת כשהיא
המפכים שלה . אים מתוכך" יבי לקולות הב "הקש
כל את כמעט ממך ששואבים וגועשים טרופים בימים המשאבים, כמה מתבקש לפעמים להיות "הרחק מההמון הסואן" , כדי שלא ללכת לאיבוד ולהישאר , או למצוא את , אפילו אם היא כואבת, עורגת, אותה פינה שקטה שלך
עצובה ורחוקה מאור הזרקורים.אפילו אם היא עושה גם מקום לדמעות.
פעימה ה ב מבוע מפכ "ואת כדמעותיך רגבי אדמה." חלחלי ב ת
ourboox הכותבת היא שולי ספיר-נבו מנכ"לית
ספר השירים היפהפה שלה "מחרוזת מן הים"
104105חוויה קסומהחוויה קסומה
אירועי "על הדרך" בבית היוצר של אקו"ם
האירוע יתקיים ב20.1.15 בבית היוצר של אקו"ם, האנגר 22 נמל תל אביב בשעה 20:30.עלות כרטיסים בערב המופע 35 ₪
דנה לפידות ולהקתהזמרת אורחת:
מוזיקאים, סופרים ומשורריםבמה פתוחה המראיינת
משתתפות:
בהנחיית: יהודית מליק –שירן
המשוררת: חנה לפידות
הסופרת: חניתה רוזן
עם הזמרת ליה לפידות )מימין(
הזמרת דנה לפידות
הסופרת חניתה רוזן עם מעריצה
אירועי "על הדרך" בבית היוצר של אקו"ם
האירוע יתקיים ב23.2.15 בבית היוצר של אקו"ם, האנגר 22 נמל תל אביב בשעה 20:00.עלות כרטיסים בערב המופע 37 ₪
מוזיקאים, סופרים ומשורריםבמה פתוחה המראיינת
משתתפים:
בהנחיית: יהודית מליק –שירן
המשורר: עצמון ד. יניב
המשוררת: ענת גרי לקריף
ולהקת ימאדקהנגן הסקסופון שמואל שגב
פגישות מהחיים
בתוכנית האמנותית
האנגר 22 נמל תל אביב. כניסה חופשית.הערב יתקיים ביום שלישי יב' באדר תשע"ה 3.3.15, בשעה 20:00. בבית היוצר של אקו"ם,
הזמרת טלי בירנברגשירה:
יהודית מליק-שירןמנחה:
פגישות מהחייםבסלון האמנותי של בת אור, הוצאה לאור.לערב השקות ספרים חדשיםהזמנה
בטבעת זו מאת ליאת שורק–רשף
מקשיב לקולי מאת אשר דיין
תבונת המסע מאת מני יריב
בחירות מאת מיכל רם
106107חוויה קסומהחוויה קסומה
מקדש למראינת התכנית "על הדרך."
קולך מבשר לטוף של מלה
הנרקם בנפש מעפילה,
גלים, גלים וצליליך מפכים
משיטים הגיגים נבוכים,
דמויים, רעיונות ותכנים נמרצים
מעוררים דמיונות קפוצים,
בקשב רב נקלטים מסרים
על תרבות כתיבה וספרים,
הפליגי לאן שתשאך הרוח
הן את זה חוף מבטחים.
)c( חניתה רוזן.
את כל התכניות המשודרות של תכנית הרדיו ⋅"על הדרך" ניתן למצוא בקישור זה:
http://www.tvlife.tv/?categoryId=98417
את כל כתבי גיליונות "על הדרך" ניתן למצוא ⋅בקישור זה:
http://www.bat-or.com
/167168/%D7%9B%D7%AA%D7%91-
%D7%94%D7%A2%D7%AA-
%D7%A2%D7%9C-
%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9Aסופרים, משוררים ואמנים שונים שאוהבים ⋅
את המילה הכתובה ומעוניינים להשתתף
בתכנית הרדיו מוזמנים ליצור קשר עם:
יהודית 2331389 -052
אירועי "על הדרך" בבית היוצר של אקו"ם
האירוע יתקיים ב14.4.15 בבית היוצר של אקו"ם, האנגר 22 נמל תל אביב בשעה 20:00.עלות כרטיסים בערב המופע 37 ₪
מוזיקאים, סופרים ומשורריםבמה פתוחה המראיינת
משתתפות:
בהנחיית: יהודית מליק –שירן
הסופרת: רינת מצליח
הסופרת: דורה גלאור הסופרת:
סיגל מגן
שירה: הזמרת אפרת לוי
האירוע יתקיים ביום שלישי ט"ו בסיוון תשע"ה 2.6.15 בשעה 20:00 בבית היוצר של אקו"ם, האנגר 22 נמל תל אביב. עלות כרטיסים בערב המופע ₪37
הנכם מוזמנים לערב שירי משוררים
מקבוצת "אות ועוד"בהנחיית:
יהודית מליק –שירן
שירה: נועה הופ
שירה: אלירן יוסף
קהמרכז לכתיבה יוצרת י ל ה מ נ ש ו ש ו ם י י ח ש " נגיעות של אהבה "בשיר וזמר" ע
Recommended
