1

יה בשבט /ארי אלון

-ציור, עיצוב, ועיבוד תמונה

יונה ארזי

2

חרדת יה חרדית -חלק א

כשהכהנים והעם העומדים בעזרת המקדש היו שומעים את השם המפורש יוצא מפי הכהן הגדול שבקודש הקודשים הם היו כורעים ומשתחווים ונופלים על

הם לא היו מסוגלים לעמוד בעומס. גם החרדים שבתוכי לא עומדים .[1] פניהםבעומס כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי המאמין שבתוך תוכי. ברגע שהם שומעים אותי אומר "יהוה" או "יה" הם נכנסים ללחץ ומתחילים להתחפר.

.תחילים להרים מחיצות ביני לבין קודש הקודשים שלימיד לאחר מכן הם מ

החרדים, מעצם מהותם, חרדים מפני קשר ישיר בין החול החיצוני לבין הקודש .הפנימי. את כל האנרגיה שלהם הם משקיעים בהקמת מחיצות

מאז עומדי על דעתי מתחוללת מלחמה בין החרדים שבתוכי לבין המאמין שבתוך ולה מאפיינת את החרדים שבי, ופחד גדול מפני כל מגע תוכי. יראת אלוהים גד

ישיר ביני לבין ההויה שלי. יראת האלוהים של החרדי החילוני שבי באה לידי ביטוי פחד מוות -על ידי האובססיה הנקרופילית שלו להתעסק אך ורק עם אלוהים מת

פחד יש לו להיישיר מבט אל מול ההויה החיה. גם החרדי הדתי שבתוכי פוחד מוות מפני כל מגע ישיר בינו לבין הווייתו החיה. פחד זה בא לידי ביטוי, בין השאר,

מחיצת -על ידי החמרות אובססיביות, ועל ידי עשרות מחיצות מילוליות .""אלוקים" ומחיצת "אדושם" ומחיצת "השם" ומחיצת "קל" ו"קה" ו"טז" ו"טו

3

חי בין חרדים מקימי מחיצות לבין אין לך עם או תרבות או מסורת ללא מאבק נצמאמינים מתקני עולם, ואין לך אדם שבנשמתו לא טבועות עקבותיו הטריות של

:[2]המאבק הזה. לפני שנים רבות כתבתי את הדברים הבאים

נר ואחרים( הציבו אתגר נשגב בפני בני המהפכנים הריבוניים )גורדון, ביאליק, בר"העם הזה: להפוך את תורת ישראל ממקור סמכות למקור השראה. יורשיהם לא היו מסוגלים לעמוד בפני האתגר והפקידו את תורת ישראל בידיה של ההנהגה

הרבנית.

הפקדת מקורות ישראל בידיה של ההנהגה הרבנית נבעה, לדעתי, מהסכמההדדית סמויה בינה לבין ההנהגה ה"חילונית". הסכמה סמויה זו הפכה להיות בכיה

הצד האחד כפה -לדורות. היא הנציחה את שני צדדיה של מטבע הדוגמאטיות על בניו את נוכחותו של אלוהים המנופף באיום מתוך הכתובים, והצד האחר כפה

אותם כתובים.על בניו את היעדרותו של אותו אלוהים המנופף מתוך

זוהי עסקת החבילה הרוחנית שלתוכה נולדו רבים מבני ובנות הארץ הזאת. אף אחת משתי הדוגמות הללו לא אפשרה לדורות שבאו אחריהם להיפגש בצורה ישירה עם הכתובים ולהפנים אותם. הדוגמה האחת חששה מן הניתוק העלול

אל לבין האלוהים הרבני ; הדוגמה האחרת חששה מן להיווצר בין מקורות ישרהקשר העלול להיווצר בין שני אלו. כך נוצרו בארץ שתי זיקות מאולצות ולכאורה

"..."מנוגדות: זיקה חרדית מאולצת ל"דתיות" וזיקה חרדית מאולצת ל"חילוניות

העובדה שאחרי כל השנים הללו אני מרשה לעצמי לדבר בזכות האמונה ובגנות החרדיות איננה אומרת שאני חילוני הנלחם בדתיים או להיפך. היא אומרת שאני מאמין הנאלץ להילחם בקיני הטרור של החרדיות החילונית והדתית המקננים

.בתוכו. המלחמה היומיומית הזאת היא התיקון העצמי שלי

שפת התיקון העצמי שלי היא עברית יהודית ישראלית. הוא הדין גם ביחס לכל מקורות הרבים שיצורפו לחבור זה, ושאותם אדרוש מכאן והלאה דרישה מאד ה

סובייקטיבית. אינני יכול שלא להגיד את עצמי דרך המקורות הללו, ואינני יכול כך אני עושה כבר כמה עשרות שנים, וכך אעשה גם -שלא להגיד אותם דרכי

.בחיבור הזה

רום שביני לבין הווייתי. הם המקורות שאני דורש דורשים אותי. הם גשר החי .היפוכם של המחיצות החרדיות המורמות בתוכי. הם שער האמונה שלי

______________________________

פ`ו מ`ב ראי/ה משנה יומא[1]

תש"ם…. הגיעו שמים עד נפש", שדמות [2] "

4

דובי שבט חג הדובים -חלק ב

שבט הוא דובי עצוב שלא יכול ללכת לגן הילדים של הדובים, דוביורתים את העצים משום שכל הזמן הוא בורח מפני האנשים הרעים שכ

ביער שלו. אם האנשים הרעים ימשיכו לכרות עוד עצים לא יישאר יותר לדובי שבט יער לשחק בו, ולא יהיה עוד גן ילדים של דובים, והאנשים הרעים יקחו אותו ואת כל הדובים האחרים מהאבא והאמא שלהם, ויכניסו אותם לתוך כלובים וישלחו אותם לגן חיות, וכל הזמן יבואו

ילדים מגן ילדים להסתכל עליהם, ואף פעם הם לא יוכלו לצאת )אליה אלון, . ..מהכלובים שלהם ולחזור ליער אל האבא והאמא שלהם

גן ילדים "כנסת ישראל" אלקינס פארק פנסילבניה, טו בשבט ( 7991תשנ"ז, ינואר

5

רק אני חושב שהמדרש של אליה הוא אחד ממדרשי טו בשבט היפים ביותר. לא בגלל שהוא קולאז` מרתק של גרסת הגננת עם דמיונו של אליה )כל מדרש, דרך של גרסת הרב עם דמיונו של התלמיד(, אלא גם בגלל שהוא נותן אגב, הוא קולאז

."משמעות רעננה ודרמטית לביטוי סתום ומסתורי כל כך כמו "טו בשבט

יטוי מסוים כאשר אליה, כמו כל ילד, הוא דרשן מעצם מהותו. הדרשן דורש בהביטוי הזה )או חלק ממנו( אינו מובן לו. לפעמים הדרשן מתחזה לאחד שאינו

.מבין את הביטוי הסתום, ולפעמים הוא באמת כזה

"טו של המונח"[1] אליה, כמו כל ילדי הגן, אינו מסוגל להבין את ה"פשטבשבט". על מנת להבין מונח כזה הוא צריך, קודם כל, לדעת מה זה תאריך. אינני

בינואר, למשל, אך 21יודע מאיזה גיל מסוגל ילד להבין את ה"פשט" של המונח ברור לי שגיל הגן הוא מוקדם מאד לכך. משימתו של ילד שצריך להבין את

יה עליו לתרגם את המספרים ה"פשט" של תאריך עברי תהיה יותר מסובכת, כי יה .לאותיות עבריות

וכאשר מדובר ב"טו בשבט" העניין מסתבך ממש, משום שכאן, בנוסף למתימטיקה ולגימטריה, צריך הילד לדעת גם כלל חשוב בתיאולוגיה יהודית: לא אומרים ולא כותבים "יה"! אפילו בגימטריה. משום כך: למרות העובדה שהמספר

(, הרי שהמספר +213(, והמספר ארבע עשרה הוא י"ד )+213)שלוש עשרה הוא י"ג משום שהצירוף -(, מדוע? +93( אלא ט"ו )+213חמש עשרה אסור לו שיהיה י"ה )

"יוד הא" יוצר את שמו של האל, ואת קיצור שמו המפורש, והצירוף הזה, על כל ך הוא אסור ילד וילדה יהודיים לדעת, הוא הצירוף המיוחל ביותר, ובדיוק משום כ

.בתכלית האיסור

טכניקת המדרש שבה בחר אליה היא טכניקה ידועה המוכרת בשם "מדרש אל יש ."y אלא x תקרי". הפורמולה הקבועה של המדרשים הללו היא "אל תקרי

בספרות חז"ל מאות מדרשים כאלו, שהמסוכן שבהם אהוב עלי במיוחד: " וזאת ה ל ר שם מש שראלהתורה אש זכה -אל תקרי "שם" אלא "סם "[2] - פני בני י

."...[3]נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מוות

, לעומת זאת, הוא "אל תקרי טו בשבט אלא דובי שבט". אליה מדרשו של אליהמבין גדול בדובים. הוא מוקף בהם. הם מככבים לפחות בעשרה מספריו וארבע מקלטותיו, ומודפסים על סדיניו, צלחותיו, כוסותיו ובגדיו. אין כל סיבה, אם כך,

וך חג ששמו שתמנע מן הדובים להיכנס גם לתוך רפרטואר החגים שלו, ובודאי לתי. אגב, על פי אותו הגיון מחמיר שנמצא מאחורי ישבט מצלצל באופן כל כך דוב יטו", או המונח "טו בשבט" היה על אליה עצמו להיקרא "אליטו", או אפילו "קל

יקה .""קל

יה, שעצם שמו טומן בחובו שני שמות אלוהיים מפורשים, אינו יודע עדיין אל בים והיערות שלו מסתתר יה. כמו יתר ילדי הגן, גם הוא איננו יודע שבתוך חג הדו

עדיין שצריך להתחבא מפני עוצמתה המרתקת והמסוכנת של הקדושה הטמונה .לא רק בשם המפורש "יה בשבט", אלא גם בין אילנותיו הגדולים של החג הזה

6

האסור כי יותר מכל חג אחר טומן החג הזה בחובו את הפחד מפני הגעגוע אלישבט. האבוד. ויש קשר בין הגעגוע הזה לבין הגירוש מגן הילדים המאיים על דוב טו בשבט, יותר מכל חג אחר, הוא חג יה. חג המחאה על הגירוש מן הגן, וחג

.הגעגוע הבלתי פוסק אל הגן, והמאמצים הבלתי נלאים לשוב אליו

________________________________________

את הביטוי "פשט" יש , לדעתי, להכניס למרכאות, היות ואין לו מקום [1] בעידן הפוסט מודרני שבו גם למלה ה"פשוטה" ביותר יש הרבה יותר ממשמעות

ק את אחת. כל עוד שלטה המודרניות בכיפה הרשו לעצמם חוקרים והוגים לחלעולמם הדו מימדי ל"פשט" ול"דרש". כיום, לעומת זאת, בעידן הפוסט פשט אין

.לו לאדם בעולמו אלא דל"ת אמות של דרש ושבעים פנים של תורה

דברים ד מד[2]

בבלי יומא ע`ב ע`ב[3]

7

ארבעה אילנות וארבעה תיקונים -חלק ג

"ארבעה גלגולים ל"טו בשבט

1ה המאה בסביבות לראשונה מוזכר) ל`חז של בשבט עשר חמישה א. [1] (לספירה

[2] (+2ה המאה סוף - י`האר תלמידי) המקובלים של בשבט עשר חמישה ב

[3] (29ה המאה מסוף החל) הציוני בשבט טו ג

.(11ט האקולוגי )סוף המאה הבשב וט ד

בכל אחד מארבעת הגלגולים הללו טמון חידוש מהותי. כל חידוש שם את הדגש :על תיקון אחר

8

חכמי –הדגש בחמישה עשר בשבט של המשנה הוא על תיקון עולם סוציאלי המשנה קבעו את החמישה עשר בשבט כ"ראש השנה לפירות האילן". ביום זה

ו גן לרדת לגנו, לחשב את כל הפירות והרווחים שעשה במשך אמור כל מי שיש להשנה, ולתרום את חלקו לטובת אלו שאין להם גן ואין להם פירות. במקרא אין זכר ליום כזה, ועצם קביעתו מעידה על הצורך לתת יתר תוקף למסים סוציאליים

.ולהטבת מצבם של הנזקקים

דגש בחמישה עשר בשבט של לעומת התיקון הסוציאלי של חכמי המשנה, ההמקובלים הוא על תיקון עולם תיאולוגי קוסמי. על פי אמונתם של מקובלים אלו התקלקל העולם בעקבות הטעימה מפרי עץ הדעת והגירוש מגן העדן. משימתם היומרנית של מקובלים אלו היא לעזור לאלוהים לתקן את הקלקול. הם עושים

ים על פני לוח השנה )תיקוני חצות, תיקון זאת בעזרת "תיקונים" רבים הפזורשובבי"ם, תיקון רחל תיקון ליל שבועות וכדו(. בתיקון החמישה עשר בשבט משתדלים המקובלים להתקרב ככל האפשר אל גן העדן, לטעום מפירותיו, ולתקן את אילנותיו הפגומים. הם עושים זאת על ידי ריטואל ארוך ומתמשך שבמהלכו

ת העולם הזה ומברכים עליהם בטכניקות מיוחדות של הם טועמים מפירו .התכוונויות שמיועדות לפעול על הפירות והאילנות ברקיעים האלוהיים

עצם המנהג של אכילת פירות בחמישה עשר בשבט מהווה חידוש גמור ביחס לספרות חז`ל, ואפילו ביחס לקבלה המוקדמת. אם נוסיף לכך את העובדה שסדר

מיוחס לנתן העזתי, [4]`קורי המופיע בספר `חמדת ימיםחמשה עשר בשבט המ"מבשרו" של שבתאי צבי, )גם אם לא ניתן להוכיח את הדבר( נקבל רמז על

דאי סוג של מרד כלפי יהדות והפוטנציאל השבתאי משיחי הטמון בו, שהוא בו .בניתההלכה הר

סטורי של קלקולי הגלות שבאו הן יטו בשבט של הציונים הוא יום תיקון לאומי העל ידי גורמים חיצוניים כגון דיכוי ואנטישמיות, והן על ידי גורמים פנימיים כגון ההנהגה הרבנית. יום זה סימן את שאיפותיהם של הציונים לתקן את טבעם

חבר מחדש אל כברת אדמה וארץ. ביום הגלותי, לחדול מן הריחוף האוורירי, ולהתהזה לימדו הציונים את עצמם ואת ילדיהם לצבוע את ארץ ישראל בירוק על ידי נטיעת רבבות אילנות. באופן כזה, כך האמינו, יירשו מחדש את מולדתם על ידי הפרחת שממותיה. וכמו כן, כך קיוו, ילמדו את עצמם ואת ילדיהם לחדול מן

ולנחות סוף סוף על קרקע מוצקה. טקס הנטיעות הוא חידוש הריחוף הגלותי, מוחלט בנוף הריטואלים היהודי. כפי שנראה בפרקים הבאים ייבאו את טקס

, היישר מפולחני אביב פגניים של האחד 29הנטיעות מאירופה של סוף המאה ה .במאי, והחדירו אותם לתוך החמישה עשר בשבט המסורתי

עשר בשבט הפך אותו בחוגים רבים ליום של תיקון הגלגול הרביעי של החמישהעולם אקולוגי, ותיקון הפלנטה שבמאה האחרונה קולקלה באופן מזעזע על ידי המין האנושי. החל משנות השבעים של המאה הקודמת החלו אקולוגים בעולם להזהיר אותנו מפני כריתת הענפים שאנו יושבים עליהם. חלק מן היהודים

צורך להביע את עצמם מבעד למקורותיהם. כך הפך טו בשבט המתריעים חשו ליום המודעות האקולוגית בלוח השנה של יהודים רבים. סדרי טו בשבט רבים

9

החלו לשאת אופי אקולוגי, וחוגים יהודיים רבים בארה"ב אף הכריזו על טו בשבט .כעל "יום האדמה" העולמי

של מודל יהודי שורשי בעל טו בשבט האקולוגי מהוה, לדעתי, בבואה מרתקת ציונות?( והן עם היהדות -עימותים משמעותיים הן עם היהדות הציונית )פוסט

ההלכתית )ניאו הלכתיות?(. העימות עם הציונות בא לידי ביטוי, בין השאר, בעצם הפיכת טו בשבט ליום אדמה עולמי, ולא רק יום של אדמת ארץ ישראל. על אותו

לוגי גם התנגשות חזיתית עם היהדות ההלכתית, שכן מישור יש לטו בשבט האקוהיא רואה את עיקרו של טו בשבט ההלכתי כיום הקשור במצוות התלויות בעולם כולו ולאו דוקא בארץ ישראל. המסר העומד מאחורי טו בשבט האקולוגי הוא שיש לפרש את הביטוי "ארץ" לא כארץ ישראל דוקא, אלא כאדמה או תבל. זוהי כמובן

[5].נגשות חזיתית עם התפיסה ההלכתיתהת

לפנינו ארבעה תקונים שונים: סוציאלי, תיאולוגי, לאומי ואקולוגי. ארבעה תיקונים אלו מצביעים לא רק על ארבעה "טו בשבטים" שונים, אלא גם על ארבע השקפות

כל אחת מהשקפות אלו מהוה חידוש מהפכני ומורד ביחס עולם שונות.לקודמותיה. יחד עם זה יש גם הרבה דמיון והמשכיות בין ארבעת הגלגולים הללו. עצם העובדה שכל אחד מהם מתעקש להיאחז דוקא באותו תאריך מסורתי

[6].מצביעה יותר מכל על שאיפה חזקה להמשכיות

____________________________________________

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד [1]ש השנה לשנים ולשמטין באלול ראש השנה למעשר בהמה... באחד בתשרי רא

וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו )משנה ראש השנה פרק א משנה

א(

ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי [2]שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי. ואם כי בדברי כתבי הרב האר`י זל`הה לא נמצא מנהג זה, מכל מקום לדעתי תקון נפלא הוא

וך ההקדמה לסדר טו בנגלה ובנסתר )חמדת ימים, מת בשבט(

טוב את היום אשר נועד -למען חבב את הנטעים... יש לבית הספר לעשות יום [3] ו במערכת ברוב חן והדר את מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות. לערוך ב

העצים, הנטעים, השושנים והפרחים, ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי... )זאב יעבץ, מתוך `הארץ`,

תרנ`א(

(.יוחס ++24חיבור חשוב של אחד מתלמידי האר`י. הופיע בקושטא תצ`ה ) [4] .בשלב מסוים לנתן העזתי. לא ברור מיהו מחברו

11

טו התנגשות זאת היא חלק מנסיונותיהם של החוגים הניצבים מאחורי [5]בשבט האקולוגי ליצור מערכת שלמה של הלכה אלטרנטיבית שבאה, למשל, לידי

כשרות המפותחת הרבה במהלך -ביטוי בעצם התביעה המוסרית לאקו .האנתולוגיה המוזכרת בהערה לעיל

גולים השונים הללו של טו בשבט, חשוב מאד על אף )או אולי למרות?( הגל [6]תלמודית הוא נשאר חסר משמעות עד עצם -לציין כאן שמבחינת ההלכה הפוסט

היום הזה. אין, לדעתי, לשלול את האפשרות שדווקא בגלל העובדה שההלכה תלמודית לא מצאה ביום הזה כל חפץ, היו לו עדנות מרתקות, -הרבנית הפוסט

-ההלכתי מעמדו לגבי) , נכון לו עתיד לא פחות מרתק.ועדיין, כך אני מאמין לאילן השנה כראש בשבט טו קביעת" גורן. ש ראה בשבט טו של אורתודוכסי

.(ך`תש ב`מ מחניים", ההלכה לאור

11

הארץ התלויה במצוות -חלק ד

ה ומי ברא את חוץ לארץ? )בדיח -בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"

ישנה(

כל מצוה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ. ושאינה תלויה בארץ, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ . )משנה קידושין פרק א משנה ט(

שלום לכם ילדים", מברך טו בשבט את חגי וחגית, "קוראים לי חג האילנות, " חגי ישראל שכן אבל אני מוכר יותר בשם הנפוץ טו בשבט. אני שונה מכל שאר

ישראל. בעוד שאת שאר החגים חוגגים גם בחוץ לארץ, הרי -אני החג של ארץ עמוד( לילדים) החגים ספר, הכהן מנחם הרב) ישראל". -אני נחוג בעיקר בארץ

17 )

12

כפי שראינו בפרק הקודם החמישה עשר בשבט מוזכר לראשונה במשנה, במסכת שהיא אחת משנים עשר המסכתות המהוות את סדר מועד. למרות ראש השנה,

זאת אין במשנה ובכל הספרות התלמודית כל התייחסות אל החמישה עשר בשבט כאל מועד וחג. כדי להבין את ההקשרים המסועפים הקשורים בחמישה עשר בשבט של המשנה )והתלמוד( יהיה עלינו לצאת מסדר מועד ולעבור לסדר זרעים

עניינו הוא "במצוות המחויבות בצמח הארץ, כמו: כלאים, שמיטה, ערלה, שעיקרקריאה צמודה במשניות סדר זרעים מהוה מסע אל [1]."תרומות ומעשרות

יןהא" -הגנים, השדות, הפרדסים והמטעים של ארץ ישראל בתקופת המשנה אליק בי נחמן חיים שאל?" זרעים שבסדר המשנה מערוגות עולה השדה ריח

.[2] בהקדמתו למהדורה המנוקדת והמפורשת של סדר זרעים

המשנה עצמה קבעה את המצוות הרבות הקשורות בסדר זרעים כ"מצוות התלויות משמעותה של קביעה זו היא שחלק גדול ממצוות סדר זרעים חלות אך בארץ".

ורק בתחומי ארץ ישראל ולא ב"חוץ לארץ". פירושו של דבר הוא שמבחינה .הלכתית אין )כמעט( כל משמעות לטו בשבט בחוץ לארץ

לעומת זאת, האידיאולוגים הרבים הניצבים מאחורי טו בשבט האקולוגי מוציאים קשרו המשנאי הלכתי את המונח "מצוות התלויות בארץ". הם )שלא מדעתם( מה

והופכים את "מצוות התלויות , "Land"ולא כ "Earth"מפרשים את המלה "ארץ" כ .בארץ" למצוות התלויות באדמה, כלומר בארצם של כל יושבי תבל

על פי הבחנה זו ניצבות שתי קבוצות של מצוות בפני המין האנושי כולו: מצוות .ת בשמים ומצוות התלויות בארץהתלויו

אחת הסיבות לכך שאנו חיים כיום בצילו של אסון אקולוגי, היא העובדה שבמשך עולם, אדמה, תבל, ,Earth) "ארץ –דורות רבים נמחצה מערכת היחסים "אדם

חברו". –אלוהים )מקום( ו" ו"אדם –בין שתי מערכות הענק "אדם (פלאנטהרטי פרטים של מצוות בין אדם לאלוהיו )כל אל( ובין התרבות המערבית גדושה בפ

אדם לחברו. לעומת זאת אידיאולוגים אקולוגים "מסורתיים" שרוצים לתלות את המחויבות האקולוגית באילנות הלכתיים קודמים ניצבים פעם אחר פעם מול

.העובדה שכמעט ואין להם במה להיאחז

המצוות שבין האדם לבין שמיו -השמים שמים ליהוה והארץ נתן לבני אדם" "שונות ומגוונות כל כך בין דתות ואמונות שונות, ועלינו ללמד את עצמנו להוקיר ולכבד את השוני והגיוון, ולטפח את הפלוראליזם הדתי. אך חובה להגיע בהקדם האפשרי לקונצנזוס הלכתי מחייב ביחס למשמעות של "הארץ נתן לבני אדם".

לעומת זאת, יש רק אחת. משום כך עלינו לכונן במהירות שמים יש אינסוף, ארץ, .הלכה אחידה המחייבת את כל יושבי הארץ הזאת )התבל הזה(

זהו "מדרש ההלכה" הריאליסטי שאנו צריכים לדרוש את הביטוי "מצוות התלויות בארץ". מולו אפשר להציב "מדרש אגדה" סוריאליסטי המושתת על דבריו של

:המהר"ל מפראג

באמת האדם נקרא עץ השדה שכתוב "כי האדם עץ השדה", רק שהוא אילן כי"הפוך כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואלו האדם שרשו למעלה כי הנשמה הוא

13

שורש שלו הוא מן השמים. והידים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, י העץ חיותו מן גופו עיקר האילן. ולמה הוא אילן הפוך כי העץ שורשו למטה כ

.[3]"האדמה, והאדם חיות נשמתו מן השמים

לאדם, כך מלמדנו המהר"ל מפראג, יש שורשים בשמים והוא נטוע בשמים, אבל הוא מחובר לארץ. הוא תלוי ואחוז בראשו בסבך הארץ כשם שהיה אבשלום אחוז

בך האלה, וכשם שהיה האיל מן העקידה אחוז בסבך. על פני הארץ פרוש סבך בס .ענק וכל המצוות מסדר זרעים תלויות ואחוזות בו

שורשי ארצו משתקפים בשורשי שמיו, והמצוות -עולם מראות הוא עולמנו .התלויות בארץ לא באו אלא על מנת להזכיר לנו שהארץ תלויה במצוות

הן המצוות שבין -לחיות תלויה במצוות שאנו מקיימים הארץ עליה אנו מנסים .אדם לשמיו והן המצוות שבין אדם לחבריו

...הארץ תלויה במצוות התלויות בארץ

_____________________________

יותהרמב`ם מתוך הקדמתו לפירוש המשנ [1]

עם המהדורה המנוקדת 29+1כדאי אולי לציין כאן שביאליק יצא כבר ב [2] הראשונה בהסטוריה של סדר זרעים

`ח ישראל עמ` מז פרק זמהר`ל מפראג, נצ [3]

14

ילדי ה"חיידר" הירוק -חלק ה'

עד לסופה של המאה התשע עשרה לא היה כל קשר בין החמישה עשר בשבט לבין הנטיעות. במהלך המאה העשרים הפך טקס הנטיעות למאפיין עיקרי

.בהגדרתו של טו בשבט בתוך התרבות הישראלית

יעבץ, מנהל בית הספר בזכרון יעקב, עם קיים הרב זאב 2991בטו בשבט תר"נ תלמידי בית ספרו, את מה שמקובל כיום כטקס הנטיעות הראשון. בדברים שכתב

:ב"הארץ" הבהיר יעבץ את המניע שמאחורי יוזמתו

למען חבב את הנטעים... יש לבית הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד "בו במערכת ברוב חן והדר את מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות. לערוך

הנטעים, השושנים והפרחים, ככל אשר יעשו בארצות אירופא [1] ,העצים "בראשון לחודש מאי

בקטע הקצר הזה אנו מבחינים קודם כל בצורך לטעת ו"לתקן" את הארץ בחינים בהכרתו של המחנך את עוצמת הטקס ואת הבנתו השוממה. כמו כן אנו מ

שדפוסים חדשים מוחדרים בצורה הטובה ביותר דרך ילדים. בנוסף לכך אנו רואים אל [2] בצורה מרתקת איך מעבירים טקס מיתי מן האחד במאי הפגני אירופי

.הציוני ארצישראלי טו בשבט

15

המסורת שהחדיר יעבץ המשיכה להתקיים בזכרון יעקב וכפי הנראה בעוד כמה מושבות במשך כחמש עשרה שנה, ומעניינים בהקשר הזה דבריו של המחנך ח"א

:+291-זוטא מיפו שכתב ב

מקנא אני בכם חברי המורים אשר במושבות שיכולים אתם לקיים את המנהג ..." ... [3]נטיעת עצים בראש השנה לאילנותהיפה והמועיל

ואמנם, שנתיים לאחר מכן, באסיפה הכללית של הסתדרות המורים העבריים ביפו מציע זוטא "לחוג את טו בשבט מפני שהוא חג האילנות, חג הטבע... אני

"...[4]ת חג נטיעת עצים בטו בשבט בכל בתי הספרמציע להטיל לחובה לעשו

( התקיים טקס נטיעות מפואר 2919)או 2914הצעתו של ח"א זוטא התקבלה. בצירפו +292נרשם טקס הנטיעות הראשון בתל אביב, וב 2921במקווה ישראל, ב

ים הירושלמיים את תלמידיהם לקונצנזוס הציוני הנוטע בטו המורים העברי .בשבט

טו בשבט הוא כפי הנראה החג היהודי היחידי שהוכרז כחג על ידי הסתדרות המורים. יתרה מזאת: טו בשבט הוא החג היהודי היחידי שנועד באופן גלוי להיות

ילדי בית חג של ילדים. אפילו מילון אבן שושן מתאר את טו בשבט כחגם של .הספר

(, שנתיים לאחר שהסתדרות המורים בארץ ישראל הכריזה על 2921בשנת תר"ע )-טו בשבט כעל חג הנטיעות לילדים, נחוג ברוב פאר חג הנטיעות הראשון בתל

אביב, העיר העברית הראשונה. לכבוד החג הזה כתב המשורר ש. בן ציון את השיר ."[5]החיידרהבא על פי המנגינה המפורסמת של "שיר

,מרחב שדה וירק עצים

,ילדים נושאים את

שם הרבי לתלמידים

.מורה אלף בית

,זאת התורה, ילדי חמד

,למדו, שמרו נא

,נטעו, זרעו זאת הארץ

.תור האביב בא

16

בית הוא -אלף, עץ זה -עץ זה

,עץ -ימל אף הג

אותות עצים בספר ירוק

...התורה זאת רחב עד אין קץ!

זאת הארץ הרוו אבות

- זיעה, חלב, דם

יבוא אביב תפרח כולה

...התורה זאת יפרח גם העם,

טת בשיר ילדים זה עוצמת המחאה והמרד של המהפכה דוקא בגלל פשטותו בולש. בן ציון לפני ילדי ישראל [7] החדשה אשר שם"[6] הציונית. "זאת התורה

ים על כתפיהם אתי חפירה בתוך מרחב הלימוד הירוק והאינסופי החדשים הנושאהמחליף את החיידר הטחוב והחשוך. וזהו האלף בית החדש שהרבי החדש מורה

עץ. את כל -עץ, כל האותיות -עץ, גימל -עץ, בית -לתלמידיו החדשים: אלף מנה האותיות החדשות הללו ינטעו הרבי ותלמידיו הצעירים באדמה, ויכתבו מ

הוא יהיה -ספר תורה חדש לחלוטין. ספר התורה החדש לא יהיה מצהיב מיושן אביב. -"ספר ירוק רחב עד אין קץ", והספר הירוק הזה יביא את האביב ואת תל

.אפילו את רמת אביב ג

טו בשבט הוא הסנונית המבשרת את בוא האביב. טו בשבט הוא הנקודה חילים לראות את אור האביב. החורף, הראשונה במנהרת החורף החשוכה שבה מת

אליבא דבן ציון, הוא כמובן הגלות הבאה לידי ביטוי בילדי "חיידר" חוורים הנאלצים לדקלם את האלף בית שלהם מתוך ספרי תורה מצהיבים ומיושנים. הילדים החדשים של תל אביב יביאו את האביב. הם לא ילכו ל"חיידר", אלא ינטעו

שהארץ כולה תתעורר משנת החורף הארוכה שלה, כשהיא כל כך הרבה עצים עד .ירוקה ופורחת

ש. בן ציון נמנה על הדור שעבר את "טראומת החיידר". המודל הביאליקי הזה של ילד בן שלוש שמביאים אותו לחיידר ומלמדים אותו אל"ף בי"ת קשור לקריעתו

לם העצים של הילד הזה מן העצים ומן הטבע. את כל הילדים מוציאים מעוומכניסים לעולם האותיות על מנת להעבירם את מבחני ההישרדות הספארטאניים של עם הספר. הטובים שבהם יהיו אשפי אותיות, יהיו תלמידי .חכמים, יהיו מקובלים, יהיו רבי עקיבאים לומדים חברותא עם הקדוש ברוך הוא

17

ת והם יתירו הוא יקשור כתרים לאותיו -איך הם ילמדו חברותא עם הקב"ה? אלו שיעברו את כל מבחני האותיות יזכו להיות ילדים כפופים וחוורים .אותם

.שיתבודדו במערותיהם וישחקו שבץ נא עם אלוהים

תלמידי החכמים והמקובלים הם אליטת האותיות של עם הספר. זוהי אליטה מתבודדת החיה חיי עולם במערת המקובלים, ושואפת להפוך את כל האובייקטיםשל העולם לאותיות שיצטרפו לכדי שמו המפורש של אלוהים. הם לא מעוניינים לצאת אל מחוץ למערה על מנת לראות את הטבע ואת העצים כשהם לעצמם. כל העצים והגבעות הללו אינם, אליבא דידם, אלא העתק עמום של התורה הצלולה,

.שאינה אלא תערובת קסומה של אותיות פורחות

מרו : חדלו לכם מן העצים והאבנים ולכו אל האותיות, כי הכל אם המקובלים אאותיות והכל צירופים, בא ש. בן ציון ואמר חדלו לכם מן האותיות ולכו אל העצים. בשיר הילדים הפשוט והמגושם שלו מנסה ש. בן ציון לעשות את כל הדרך חזרה

.מהאותיות אל העצים

עצים ואת הפירות לאותיות, ולצרף בסדר טו בשבט מנסים המקובלים להפוך את המהם צירופים מקודשים. לשם כך הם טועמים כל פרי ופרי בדבקות חושנית, ועם כל לעיסה ולעיסה הם מתכוונים להפוך את הפירות הנלעסים לאותיות שתפרחנה באויר, תעפלנה השמיימה, תשפענה שפע בעולמות העליונים, ותגענה אל פינותיו

.אל שאינו אלא ספר, ואינו אלא צירוף של אותיותהחבויות ביותר של ה

יש לחדול מאובססיית האותיות הזאת, אומר בן ציון בדרכו, כשם שביאליק, בסקי, טשרניחובסקי, גורדון, ברנר ורבים אחרים אמרו כל אחד בדרכו. יש 'ברדיצ

להוציא את שד האותיות מתוך הבקבוק, ולשחרר את העם הזה מדיבוק האותיות דיבוק הזה מסוכן, הוא משאיר אותנו בגלות, ואת המנהיגים הפוטנציאליים שלו. ה

שלנו הוא משאיר במערתם מנותקים מן העולם הריאלי ומנוערים מן האחריות סטורית ומן המעורבות הפוליטית. יש לקחת את כל הילדים הקטנים בטו יהה

חייקילד וילד הירוק והאינסופי. כל 'החיידר'אל -בשבט, ולהוציא אותם למרחב , 2921ציון לילדי תל אביב של -אות. לא לומדים אותיות, אומר בן עוייטאת

.הופכים אותם לעצים רכים ונוטעים אותם

.ילדי תל אביב לעולם לא ישתחררו מזה

...הם לא ילמדו לעולם

_______________________

יש כאן אלוזיה של עצים למערכה בבית המקדש, ראו, למשל, משנה אבות [1] פרק ה משנה ה ; בבלי יומא כב ב, ושם כז ע`ב, וראו פירושיהם של רשי והתוספות

.שם

חד במאי האתיאיסטי סוציאליסטי ש"הוחדר" יש כמובן קשר מהותי בין הא[2] ...בתחילת המאה לאחד במאי הפגני

18

(1904)ההשקפה, יט בשבט תרס"ד[3]

ל י רוט רותם "טו בשבט מיום קובע למעשר פרי האילן לחג ראו על כך אצ[4] 9+ עמוד ח"תשמ, 2 חג מחקרי - הנטיעות"

42+ראו על כך עוד אצל לוינסקי, ספר המועדים כרך ה עמוד [5]

זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל )דברים ד` מ`ד, ומתוך סדורי [6] התפילה בסדר הכנסת ספר התורה לארון(

`אל תקרי `סם` אלא `שם[7]

19

חג הילדים טו בשבט -חלק ו

( הכריזה הסתדרות המורים בארץ ישראל לראשונה על החמישה 7991בתרס"ח )

עשר בשבט "שהיא עושה אותו מכאן ואילך חג נטיעות לילדים" )מתוך ספר תל אביב בעריכת א. דרויאנוב(

,פורחת השקדיה כך הולכים השותלים,

,זורחת פז ושמש רון בלב ואת ביד,

,גג כל מראש צפורים מן העיר ומן הכפר,

.החג בוא את מבשרות מן ההר, מן העמק

!האילנות חג הגיע בשבט טו בטו בשבט. -בטו טו טו טו

,תמשווע הארץ למה באתם השותלים?

!לטעת עת הגיע נך בקרקע ובצור

21

,עץ לו יקח אחד כל וגומות סביב נחפור

.חוצץ נצא יםבאת בהרים ובמישור

בשבט הגיע חג טו בטו בשבט. -בטו טו טו טו !האילנות

,וגבע הר כל נטע מה יהא פה השותלים?

,שבע באר ועד מדן שתיל יבוא בכל גומה

,נירש שוב וארצנו יער עד יפרוס צילו

ודבש יצהר זית ארץ על ארצנו ערומה

!האילנות חג הגיע בשבט טו בטו בשבט -בטו טו טו טו

(דושמן ישראל) )יצחק שנהר(

במצעד פזמוני טו בשבט יש תחרות נצחית על המקום הראשון בין "כך הולכים שמציבים זה מול זה את שני הפזמונים הללו השותלים" לבין "השקדיה פורחת". כ

הם נראים ממש כמו תאומים זהים. שניהם בני שלושה בתים, כל בית בן חמש שורות, כשהשורה החמישית חוזרת על עצמה פעמיים, ושבה כפזמון חוזר בסיומם

.של יתר הבתים

שני פזמונים אלו סיפקו לדורות של ילדים את שני משפטי המפתח של טו בשבט "...: את "טו בשבט הגיע חג האילנות", ואת "בטו טו טו טו, בטו בשבט

על חשיבותו של `טו בשבט הגיע חג האילנות` אפשר לעמוד מתוך תיאורו של יום ( אשר "הוחג בירושלים 29+9טוב לוינסקי את יום החמישה עשר בשבט תש`ט )

יום זה נבחר כיום .[1]"בחגיגיות יתירה כאשר לא ידעה העיר זה דורות רביםהפתיחה הרשמי של הכנסת הראשונה של מדינת ישראל, ועצם הבחירה הזאת

.יכולה להעיד על מרכזיותו של טו בשבט בתודעת מנהיגי המדינה החדשה

ר המוקדמות נראו ילדי כך מתאר לוינסקי את אירועי היום הזה: "עוד בשעות הבוקירושלים עוברים בסך על דגליהם, לבושים פאר במדי צופים ונטיעות בידיהם. ילדי הגנים עטורי זרים ועציצים בידיהם חצו את הרחובות מתרוננים וצוהלים "טו בשבט הגיע חג לאילנות". בשעה תשע החלו התהלוכות המסודרות של תלמידי

עים הצעירים ואתים ומעדרים בידם האחת, הנוט -בתי הספר וארגוני הנוער ושתילים בידם האחת. בשעה עשר נתקבלה תהלוכת הנוטעים והשותלים של

21

הדור הצעיר על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון. אותו יום ניטעו ברחבי הארץ .[2]"אלפי עצים לכבוד הכנסת

טו בשבט הראשון בתולדות מדינת ישראל מתואר כיום בל יישכח שבו ילדי הגן והכתות הנמוכות צופים מרותקים בתהלוכת הילדים הגדולים, אתים בידם האחת, ונטיעות בידם האחרת, והם צועדים זקופים בקצב "שמאל ימין", ושרים "כך

..."הולכים השותלים

לוינסקי לא כתב אותה במפורש. הוספתי -רוני הוספתי את הפיסקה האחרונה מזכאותה כי אני זוכר בדיוק איך צפיתי בהערצה בילדים הגדולים הצועדים ברחוב

.קינג ג`ורג` בדרך לבן גוריון

למען הדיוק אני חייב לציין שתהלוכת הילדים השותלים שבזכרוני לא התרחשה כן )אייר תש"י(. אבל בטו בשבט תש"ט, משום שנולדתי קצת יותר משנה לאחר מ

זכור לי כמו היום איך אני, ילד גן ירושלמי, מצטופף בטו בשבט תשט"ו או תשט"ז )יה בשבט תשי"ה או תשי"ו( על המדרכה בקינג ג`ורג`, וצופה בהערצה בילדים

גוריון. אני זוכר כמו היום איך המדריך -הגדולים הצועדים כמו חיילים בדרך לבןכמו מפקד גדול, ואיך הם הולכים בשורה ישרה ושרים ימין"-שלהם שואג "שמאל

"כך הולכים השותלים", ומניחים את האתים על כתפם כמו רובים. ואני זוכר איך חלמתי אז על היום שבו גם אני אצעד "שמאל ימין" ברחובות ירושלים, רון בלב

.ואת ביד. בטו טו טו טו. כמו חייל

זכיתי אף פעם להשתתף בטקס נטיעות טו אבל לא זכיתי לכך. בתור ילד גדול לאבשבט, ומאליו מובן שגם בתהלוכת שותלים לא זכיתי לצעוד מעודי. אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שלמדתי בזרם הממלכתי דתי, ושהיחס של הנהגת בית ספרי לנטיעות היה מאד אמביוולנטי. מצד אחד השתייך בית ספרי לזרם הציוני, והיה

ב הארץ והפרחת השממה, מצד שני היו לטקס הנטיעות השלכות כמובן בעד ישומאד חילוניות. הוא הדין, אגב, ביחס לטקסי הבאת הבכורים בחג השבועות, שגם הם איפיינו את התנועה הקבוצית, ואת ארץ ישראל החילונית. שני הטקסים הללו

שלא הייתי היו בעיני המייצגים הקלאסיים של עולם חילוני קסום וריטואלי. על אףבדיוק ילד של "חיידר", בכל זאת זוהו הטקסים היהודים של ילדותי עם הספר, עם

.החדר הסגור, ועם הפרדה מוחלטת בין בנים ובנות

טקסי הנטיעות והביכורים של הילדים החילוניים, בעיקר ילדי הקבוץ, הלהיבו את אלים יהודיים דמיוני. הם הדגימו לילד האורבני אורתודוכסי אפשרות של ריטו

...פתוחים

בדיעבד מסתבר שהאידיאליזציה שעשיתי מטקס הנטיעות )ומטקס הבכורים( תה מוגזמת. יותר מאוחר למדתי לדעת שכל העניין הזה של הנטיעות החל יהי

לאבד את עוצמתו כבר לקראת סוף שנות החמישים. בהקדמה לילקוט טו בשבט מתריעים אריה בן גוריון וצבי ,[3]-29+1ב קיבוצית ןהבישהוציאה ועדת החגים

שוע עורכי הילקוט על כך כי "חדרה השגרה, ומאחר שהנטיעה חדלה להיות גורם .[4]"מכריע במרוצת הזמן, ניכרת התרשלות במעמד

22

תשע שנים לאחר מכן, במהדורה השלישית של אותו ילקוט הופכת ההתרעה לדאגה גוברת: "לא יכולנו להתעלם מסימני ה"הזדקנות" הניכרים ב"חג האילנות",

.[5]"בוצית בשנים עברוישהיה כה אהוד במיוחד על ילדינו וחברתנו הק

המרכאות שמסביב לביטויים "הזדקנות" ו"חג האילנות" הם של המחברים עצמם. , גם חג הילדים 29+9הזדקנו ב 2921מסתבר, שלא רק "ילדי החיידר הירוק" מ

סטוריה הזדקן עימם! עובדה זאת גורמת לעורכים לפנות בפניה יהראשון בהילי החג ולמחנכים להתמודד מחדש עם מועד הנרגשת הבאה: "אנו פונים לפע

מופלא זה ולא לסתום עליו את הגולל רק משום שלא נותרו בקרבת המשק חלקות מתאימות לנטיעת עצים. בידינו לפתח את אירועי המועד הזה בכיוונים רבגונים

[6]".נוספים תוך צמידות לערכיו המסורתיים

. יתכן שטו בשבט 29+1-הנטיעות, כך מסתבר, חדלו להיות גורם מכריע כבר בתש"ט, היום בו נוסדה כנסת ישראל, היה נקודת השיא של היום הזה כ"חג האילנות" "חג הנטיעות" ו"חג הילדים". אופוריית הנטיעות שהחלה בסוף המאה

, הגיעה לשיאה עם 11ראשונה של המאה הקבלה תאוצה משך כל המחצית ה 29ה .הקמת המדינה, ולקראת סוף שנות החמישים החלה דועכת

______________________________

.… `ספר המועדים, עמ [1]

שם שם [2]

מקור ומנהג, טבע -ראה על כך במבוא למהדורה השלישית של "טו בשבט [3]וטקס", בעריכת אריה בן גוריון וצבי שוע, הוצאת ועדת החגים הבינקיבוצית

תשכ`ט )פנימי(

2שם עמ` [4]

שם שם [5]

שם שם [6]

23

עות ההמוניותלקצץ בנטי -חלק ז

כשאני שומע "טו בשבט" אני רואה לפני אלפים אלפים של עצים שניטעו "שבטים שעברו, ואפילו את שנתם בטקסים גדולים בכל רחבי הארץ במשך הטוב לא הוציאו. לזה אתם קוראים חינוך לאהבת העץ וליחס לעץ, כאשר שותלים

על דעתי וראיתי את גורל יערות שלמים וזונחים אותם בו ביום? מאז עמדתי אני מתנגד לנטיעות בטו -העצים הללו ואת רגש הזלזול שהם נוטעים בילדים

"...בשבט

דברי בקורת אלו מובאים על ידי חוקר הטבע המפורסם עזריה אלון ברשימתו ברשימה זו מנסה עזריה אלון לטעון שעל אף "?[1] הנקראת "מי צריך טו בשבט

הכל יש צורך בטו בשבט, והוא מנסה לשכנע את עמיתיו מהחברה להגנת הטבע שאסור לתת לחג הזה למות. רשימתו של עזריה אלון ערוכה באופן תלמודי,

שניים -ומציגה מחלוקת בין מתנגדי טו בשבט לבין חסידיו. יש בה ארבעה דוברים ים בעד. גם הדוברים בעד המשך קיומו של טו בשבט מסכימים לחלוטין נגד ושני

עם הבקורת הנמתחת. טענתם העיקרית היא שיש לשנות את האופן שבו חוגגים את החג, ולא לחסל אותו. כולם, כך מסתבר, מבקרים את תופעת הנטיעות

24

הן משום השחתת הטבע, כפי שראינו לעיל, והן משום -ההמוניות בטו בשבט :הטעם הבא

כל ענין הנטיעה בטו בשבט מופרך מעיקרו. אין זה תאריך מתאים לנטיעה כלל ..."ועיקר. עצי יער ועצי שלכת צריכים להיות נטועים זמן רב לפני כן ; הראשונים כדי שייטיבו לנצל את גשמי החורף, והאחרונים משום שבמועד זה הם כבר צריכים

עצים המועתקים בפחים או גושים, כגון עצי להיות מוכנים להשריש וללבלב. גם ". [2]הדר, עדיין לא הגיע מועדם להינטע

פתאום, אחרי חמישים שנות נטיעות המוניות בטו בשבט באים מומחים וטוענים חמישים שנה מתברר שטו בשבט אינו זמן מתאים לנטיעה כלל וכלל! אחרי

שמאחורי הלהט לטעת ולהפריח את השממה הסתתרה בורות אחת גדולה. לא רק בורות במקורות התלמודיים, אלא גם במציאות הבוטאנית אקלימית של ארץ

.ישראל

הבורות הזאת מרהיבה ביופיה ונוגעת ללב. יש בה כדי לספר את ספורם של יצור ריטואל יהודי של נטיעות בטו החלוצים שניסו בכל מחיר ואף הצליחו ל

בשבט, ולא ידעו, או לא רצו לדעת, על הסתירה המהותית בין החמישה עשר .בשבט לבין נטיעת אילנות

אחרי הכל, המשנה והתלמוד לא דיברו מעולם על החמישה עשר בשבט כעל יום נטיעות. דובר שם על ראש השנה לאילן הנטוע, ולא על נטיעתו. היום הזה קשורביחסו של האילן הנטוע אל מי הגשמים הזורמים בעורקיו ; היום הזה קשור בהתחדשותו של האילן הנטוע ובהתחדשות פירותיו ; ביום הזה, אפשר לומר, נוטע האילן את עצמו ומפרה את עצמו מחדש. תהליך מרהיב מתרחש ביום הזה בין

ה לעשות שם מלבד אל לאדם להתערב בתהליך הזה. אין לו מ -האילן לבין עצמו לצפות, להקשיב וללמוד. יש להגן על האילן ביום הזה מכל התערבות. להגן עליו

.ולצפות בו

אין זה מקרה שעזריה אלון מזוהה בישראל, יותר מכל אחד אחר, עם הגנת הטבע. הוא היה ממייסדי החברה להגנת הטבע ומראשיה, ובתור שכזה הוא מגן על טו

ל הוא מצטרף אליהם ועומד בראש התנגדותם לתופעת בשבט מפני מתקיפיו. אבהנטיעות ההמוניות. הוא מציע לקצץ בנטיעות ולתקן אותם, אך לא לבטל את

:חגיגות טו בשבט. הנה דבריו

אמנם מבין אני יפה את הקצף שיצא על צורת הנטיעה ההמונית, אבל זוהי "ך שכל ילד יטע קלקלה שאפשר לתקנה. ואמנם מתקנים אותה. אפשר לוותר על כ

עץ, ולהסתפק בנטיעה סמלית, אשר תבוצע כראוי, תוך מחשבה מראש מי וכיצד יטפל בעצים להבא. נבחר בחלקה מתאימה, שלא נולדה לצורכי טו בשבט אלא

נעמיד -לצורך הענין, וניטע עצים כאלה אשר המועד מתאים לנטיעתם. אם צריך ף בנטיעה בקומץ עפר, אבל מלבדם עשרה ילדי גן ליד כל עץ, וכל אחד מהם ישתת

.יעמוד איש מוסמך, והוא יטע את העץ

נצא לשדה או להר ונראה את -יתר על כן: מי אמר כי הכרחית נטיעה דווקא? הצמחים במקום גידולם ובהתעוררותם. במקום לשבור את ענפי השקד להעמידם

25

ממנו בלי נלך אל העץ, נסתכל בו ונהנה -בצנצנות ולשיר "השקדיה פורחת" לשברו. כל דבר אפשר לקלקל, ואפשר לעשות כראוי, וטו בשבט בכלל זה. נעשה

".אנחנו כראוי חג שמח

המשפט החותם "נעשה אנחנו כראוי חג שמח" נשמע כמו "נעשה אנחנו חג כשר ושמח", וליתר דיוק "טו בשבט כשר ושמח" )וליתר דיוק "יה בשבט כשר ושמח"( .

החברה להגנת הטבע המנסה לגשר על האבסורד שבין הוא נאמר מפיו של איש חגיגות טו בשבט לבין הפגיעה בטבע. מרוב אהבת המושג טבע פוגעים בו, אומר איש הגנת הטבע, והפגיעה בו אינה באה אמנם מתוך כוונות רעות, אך היא באה

.כתוצאה מבורות

גרמה האהבה חונקת הטבע הונחלה על ידי כל אלו שילדותם הקלאסטרופוביתלהם לאהוב את הטבע מתוך שנאת האורבאניות . הם ברחו אל הטבע, ברחו מפני ההוויה הסגורה, אבל פגעו בטבע תוך כדי אהבתו. זה קרה כי הם הם אהבו את המושג המופשט "טבע". היציאה שלהם למרחב היתה בריחה גדולה מהגיטו,

ם הטבע האהוב הזה. מה"חיידר", מהדחק, אבל הם לא כל כך ידעו ק מה לעשות עאתה יכול לקטוף פרחים מרוב אהבתך אותם, ואפילו לפחלץ איילות בסאלון שלך. מה שהיה פעם מותר ויפה ורומנטי )קטיפת פרחים( הפך מאוחר יותר לעבירה על

.החוק ולמעשה בלתי מוסרי

תמיד תיווצר התנגשות מוסרית בין הריטואל המקודש של העבר )הרחוק או התביעה המוסרית של ההווה והעתיד. הבעיה היא מה לעשות עם הקרוב( לבין

את מוסר ההווה? את ריטואל העבר? את -ההתנגשות הזאת, ואת מה להקריב ?שניהם? אף אחד מן השניים? איך? כמה? מה הגבול? יש גבול

כל דבר אפשר לקלקל, ואפשר לעשות כראוי, וטו בשבט בכלל זה. נעשה אנחנו "שמח". כך מלמדנו מורנו עזריה אלון. המעשה שנעשה בטו בשבט עומד כראוי חג

הוא פוגע בטבע!, אבל טו -בניגוד גמור לעולמו המוסרי והרוחני של עזריה אלון בשבט שעזריה אלון ובני דורו גדלו עליו הפך להיות לסמל של הישראלי החדש

.הטבע עצמוושיבתו אל הטבע!. יש סתירה מהותית בין ריטואל הטבע לבין

מה מציעים הקנאים, דהיינו אלו שמעוניינים אך ורק במידה המוסרית העכשוית? מטרה משיג הוא. מוסרי לא הוא הריטואל כי ריטואל סדר חדל אומרים הם -

מה. פעמיים חד צעצועים אל כמו רכים שתילים אל מתייחסים ילדים. הפוכההירוק"( אינו טוב לילדים חיידר"ה וילדי 29ה המאה ילדי) לאבותינו טוב שהיה

...לא צריך טו בשבט -שלנו וזהו! מי צריך טו בשבט?

עזריה אלון מתווכח עם הקנאים הללו. הוא מבין שעל מנת לחנך לאהבת הטבע יש צורך בריטואלים. ריטואלים לא צומחים יש מאין, הם חלק ממערכת סימבולית

ה להפוך דוקא את טו בשבט עתיקת שורשים. הוא מזדהה לחלוטין עם הבחירליום האילן והטבע, והוא מודע לעובדה שהריטואל מעצם מהותו טומן בחובו

.סיכון. במיוחד אם מצהירים על המטרה החינוכית כאחת ממטרותיו

בריטואל, כמו בכל מעשה אומנותי, יש חשש שהסמל ישתלט על המסומל. הוא -של הריטואל שהמושג המופשט ישתלט על העצם המוחשי שלו. זה טבעו

26

מתרחק מן הקונקרטי על מנת להתקרב אליו. עזריה אלון מבין היטב שטובתו של הטבע דורשת להקדיש לו לפחות יום אחד בשנה שיהיה עתיק ומסורתי ככל

.האפשר

באותה עוצמה שיש למחות כנגד הפגמים המוסריים שמביא עימו חג כמו טו ים, חנוכה, פסח ויום העצמאות(, יש בשבט )ועל אחת כמה וכמה חגים כמו פור

להגן על זכותו להמשיך להתקיים. זכותו זאת היא חובתנו. חובתנו כלפי עצמנו, .כלפי ילדינו, ובעיקר כלפי הילד שבתוך כל אחד ואחת מאתנו

יש לטפח את בחירת טו בשבט כיום האילן והטבע, יש להעמיק את הקשרים עם בין הילד לבין האילן והטבע. אבל באותה עת החג הזה, להגביר בעזרתו את הקשר

השתלטות -יש לעמוד על המשמר ללא הרף. אסור לתת לאף חג להשתלט עלינו כזאת היא נוסחה הכרחית לשובניזם. באותה מידה אסור להשליך את החג )כל

זוהי נוסחה בדוקה להתאבדות קולקטיבית, וכריתת -חג!( לאשפת ההסטוריה ...בשבטית(-בים )אם לעשות שימוש במיטאפורה טוהענף שעליו אנו יוש

מקור ומנהג, טבע וטקס" בעריכת אריה בן גוריון וצבי -בתוך "טו בשבט [1] 44שוע, הוצאת ועדת החגים הבינקיבוצית תשכ"ט )פנימי( עמוד

שם שם[2]

27

בטו טו טו טו הערבים ימותו -חלק ח

בפרקים הקודמים ציטטתי את "כך הולכים השותלים" תוך התעלמות מן העיבוד הערבים ימותו" שהתווסף לו בשלב מסוים, -"בטו טו טו טו -האומלל והארסי

והפך להיות חלק בלתי נפרד מן ההווי המודחק והלא כתוב של ילדי ישראל בשנות .החמשים והששים של המאה הקודמת

את הזוועה הזאת גם עם ילדי השכונה, וגם עם ילדי בית אני זוכר את עצמי שרהספר )במסגרות לא רשמיות, כמובן(. בסקר מאולתר שערכתי אצל מבוגרים שגדלו בישראל , התברר לי שכולם זוכרים את "כך הולכים השותלים", וכמעט

ת הערבים ימותו"... חלק היו נבוכים להודו -כולם זוכרים את גירסת "בטו טו טו טו בכך, חלק התפלאו עד כמה הדחיקו את הנוסח הרע ההוא, חלק הודו שזהו

ילדותם של בשבט מטו בזכרונם שנחרתו המשמעותיים המשפטים אחד .האחרונים על נמנה אני. הרחוקה

בפרק הקודם דיברנו על הקלקול האקולוגי שנוצר על ידי "תקון הנטיעות" של טו להתייחס לקלקול הרבה יותר מביך והרבה יותר בשבט הציוני. בפרק הזה אני רוצה

עמוק. יה בשבט, שאמור להיות הללויה אחת גדולה לטבע וליקום כולו, הופך ליום ארסי ורווי שנאה שבו כל ילדי ישראל שרים בהומור אומלל ומטופש שיר תקוה למותם של כל הערבים. אין בעולם תיקון שיכול להצליח אם הוא ממשיך להיות

שורה כל כך מעצבת ועצובה. אנו חייבים להתוודות על קיומה של השורה מלווה בהזאת עמוק בתוכנו, ולהודות שעמוק בתוכנו מקננים שנאה ופחד לזר בכלל ולערבי בפרט. לא מספיק להצהיר הצהרות פוליטיות נכונות של שלום ואחווה.

28

ינאמיקה חייבים לטפל בשנאה ובפחד. חייבים לעבור תהליך מורכב ועמוק של דקולקטיבית לאומית על מנת לשרש אותם מתוכנו. כולנו חייבים לשכב על ספת האבחון ולשיר עוד ועוד את השורה הזאת על מנת לרדת לשורשי השנאה והפחד

.שלנו

אבל הזכרון הקולקטיבי שלנו מגיע הרבה מעבר לשירי הילדות של תחילת המאה הקולקטיבי שלנו הם התנך, העשרים. חלק מהנדבכים העיקריים של הזכרון

התלמוד והמדרשים. אי אפשר לעקוף את המקורות הללו ולעבור תהליך מוצלח של ריפוי לאומי. עלינו להפוך בהם ולהפוך בהם על מנת לאתר את כל המכוער

.הטמון עמוק בנשמתנו, כמו גם את כל היפה והנאצל

ות, תוך אי אפשר להסתפק בליקוט הקטעים ההומאניסטיים מתוך המקורהתעלמות מקיומם של כל אותם קטעים אנטי הומניסטיים. התעלמות כזו עלולה להיות מסוכנת לפחות כמו התעלמות מוחלטת מן המקורות הללו. אי אפשר לטאטא את כל השלילי והמכוער אל מתחת לשטיח. אסור! אם זה לא יתפוצץ

.בפנים שלנו זה יתפוצץ בפנים של ילדינו

ידי עימות של שני מקורות מדרשיים הקשורים בפרשת אדגים את דברי על"בשלח" שהענין המרכזי שלה הוא קריעת ים סוף ושירת הים. שבת "בשלח" מוכרת במסורת כ"שבת שירה" ומופיעה תמיד בסמיכות לטו בשבט )לפני או אחרי(. רבים הצביעו על הקשר בין שירת ההלל ששרו בני ובנות ישראל על הים,

ה בשבט. "כיון שהגיע חמישה עשר בשבט כל הבריאה, אילנות לבין שירת יוצמחים וכל בעלי החיים, פותחים ואומרים שירת האביב, וישראל אומרים שירת

[1]"...הים

הפוך לחלוטין. על רקע קריעת ושירת הים אנו פוגשים בשני מדרשים בעלי מסר המדרש האחד, ההומאניסטי, מספר לנו: "באותה שעה )שבה אמרו בני ישראל את שירת הים( בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן

."[2]...`!?הקדוש ברוך הוא: "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפניאווירה דומה עולה גם מהמדרש הבא: "ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח כשם שקורין שבעת ימי החג )סוכות( ואין קורין אלא יום ראשון

[3]"בלבד, ולמה כן, אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים

לעומת זאת במכילתא בשלח מופיע המדרש המפחיד הבא: "ויקח שש מאות רכב אם תאמר משל מצרים היו -בחור. משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות?

והלא כבר נאמר )שם ט( "וימת כל מקנה מצרים". ואם תאמר משל פרעה היו והלא הויה במקנך אשר בשדה". ואם תאמר משל ישראל כבר נאמר )שם( "הנה יד ה`

היו והלא כבר נאמר )שם י( "וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה", אלא של מי של "הירא את דבר ה" )שם ט(. נמצינו למדין המקנה שהניס הירא את דבר -היו?

מכאן היה רבי שמעון )בר יוחאי( אומר טוב שבגויים .ה` הם היו תקלה לישראל [4]." ...וגהר

גם "טוב שבגויים הרוג" הוא חלק מהזכרון הקולקטיבי המודחק שלנו. הוא מצלצל .כמו "ערבי טוב הוא ערבי מת", שאותו שמעתי בחיי אלפי פעמים

29

י להגיע אל העבר על מנת להתמודד עם קבעון שנאת הערבים הנטוע בנו לא דהקרוב של זכרוננו הקולקטיבי ולהתמודד עם "ערבי טוב הוא ערבי מת" ועם "בטו טו טו טו הערבים ימותו". עלינו לעשות באותו הקשר הרבה יותר צעדים אחורה ולהגיע לפחות עד "הטוב שבגויים הרוג" של רבי שמעון בר יוחאי, שכבר במאה

גם עם ה"גויים הטובים". לא נברר -עם כל גוי השניה הזהיר אותנו מפני הסתבכות כאן מיהם ה"גויים הטובים" המסוכנים שמפניהם מרתיע בר יוחאי את בני דורו בישראל של המאה השניה, אך ברור לחלוטין מיהם ה"ערבים הטובים" והמסוכנים שמפניהם מנסים כל כך הרבה יהודים להזהיר אותנו באוטובוס, ברחוב, במונית,

אים, מעל בימת הכנסת, ומדוכני ההטפה של פרשת השבוע. כמה פעמים במילושמע כל אחד מאתנו את התיזה שבעצם אי אפשר לסמוך על אף ערבי, ושגם ה`ערבים הטובים` ינצלו את ההזדמנות הראשונה לתקוע לנו סכין בגב, וש"הערבי

ים, וכדי הכי טוב" מנצל את תמימותנו כדי לגרום לנו להחזיר למחבלים את השטח ....להביא לידי חיסולם של מדינת ישראל עם ישראל וכו וכו וכו

אז קודם כל צריך לנצל כל הזדמנות וכל במה כדי להראות את הצד המוסרי של המסורת. לשם כך יש לצטט בשבוע של שבת שירה מדרשים כגון "מעשי ידי

"ואהבת את טובעים בים ואתם אומרים שירה?" או "בנפול אויבך אל תשמח", אוכלומר, את הפלשתינים והאריתראים והפיליפינים הגרים בתוכנו. אך ,[5]"הגר

לא די בכך: על כולנו, גם על "יפי הנפש" שבינינו, להודות בקיומו של "שונא ערבים" נו. עלינו לטפל בעצמנו דרך המקורות המקנן )כמעט( אצל כל אחד ואחת מאת

.הללו

מתוך דבריו של רבי אברהם יעקב מסדיגורה המופיעים בקובץ של ועדת [1] 9+החגים הבינקיבוצית עמוד

בבלי סנהדרין לט ב [2]

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקס [3]

מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, פרשה א [4]

ויקרא יט לד. וראה למשל ספרא קדושים פרשה ג [5]

31

בר יוחאי אומר: נשים דעתן קלה -חלק ט

מכילתא דרבי ישמעאל, ) ...רבי שמעון בר יוחאי אומר: טוב שבגויים הרוג (פרשת בשלח

(בבלי ברכות לג ב) ...ן קלה עליהןאמר לו )בר יוחאי לבנו( : נשים דעת

רבי שמעון בר יוחאי אומר: בשעה שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית

על ידי עצמם... )בבלי שבת לה ב(

וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו: שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא... )בבלי גיטין סז א(

31

אם אלף הם אני ובני -אמר רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עליה והם מועטים מהם ; אם מאה הם אני ובני מהם ; אם שנים הם אני ובני הם... )בבלי סוכה מה

ב(

ו )בר יוחאי ובנו( ראו בני אדם שהם חורשים וזורעים, אמרו: "מניחין חיי עולם יצאכל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף )!(. יצאה בת קול -ועוסקין בחיי שעה?!`"

שובו למערתכם!". חזרו הלכו וישבו שנים -ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? בבלי ברכות לד ) ...עשר חודשעשר חודש, אמרו: משפט רשעים בגיהנום שנים

) א

***

?מה עושים עם כל הציטוטים הקשים הללו המיוחסים לרבי שמעון בר יוחאי

?האין בר יוחאי זקוק באופן דחוף לתקון גדול

", ומ"נשים דעתן קשה לחשוב על משפטים יותר שובניסטים מ"טוב שבגויים הרוגקלה". גם יתר האמירות המיוחסות לו כאן הן מקוממות ביותר. שלא לדבר על העובדה שהתנהגותו המופקרת הביאה להריגתם של הרבה חפים מפשע, ואלמלא התערבותה של בת הקול האלוהית היתה התנהגות זו מביאה לחורבן העולם. אכן,

עת כי בר יוחאי הוא רשע שדינו קשה שלא להזדהות עם בת הקול האלוהית הקוב .גיהנום

הערצה -מובן וטבעי שלציטוטים הקשים שלעיל יש פירושים רבים ומנוגדים גלויה מכאן, התנתקות סולדת מכאן, והרבה גוונים של אפולוגטיקה בתווך. לשלושת ערוצי תגובה אלו )הערצה, סלידה ואפולוגטיקה( אנו עדים מדי פעם על

רקת לחלל. התסריט הוא פחות או יותר קבוע: כל כמה ימים רקע פרובוקציה הנזנופל עלינו ציטוט פרובוקטיבי "דתי" )מחלל שבת מות יומת!...(, ומיד נחפזים להגיב

המעריצים שואפים ליישם את הציטוט -על כך נציגי שלושת המחנות הישראלים ת התנך הפרובוקטיבי כאן ועכשיו במדינת הלכה מפלצתית, הסולדים מגנים א

הפרימיטיבי הזה, והאפולוגטיקנים ינסו להרגיע את הרוחות על ידי הבלטת ההבדל בין המציאות ההסטורית שבה נכתבו הדברים למציאות ימינו. אלו ואלו ואלו מתייחסים אל הציטוט הזה כאל חלק ממערכת נורמאטיבית סמכותית

ים לחלוטין מכל )הלכה( בלבד, שיש לאמצה או לדחותה. אלו ואלו ואלו מתעלמהרבדים הפסיכולוגיים של עצמם המקופלים בתוך הזכרון הקולקטיבי הזה. )מה

.המשמעות הפנימית של "שבת", של "חילול" של "קדושה" של "מות יומת" וכו(

שונה לחלוטין היא תגובתם של הסאטיריקנים המביאים לידי גיחוך קטעים ים בהם. הסאטירה היא מדרש מהמקורות כדי להגחיך את הפוליטיקאים המנופפ

המוציא את המקור הקלאסי מהקשרו ומביאו לידי גיחוך. כל מי שמכיר את תופעת ה"פורים שפיל" בעולם הישיבות יכול להבין יותר את הפוטנציאל הסאטירי העצום הטמון בתלמוד תורה. "פורים שפיל" הוא בעצם "סטנד אפ קומדי" שמבצעיו

ל שבה הם דורשים פסוקים מן התורה. אפשר משתמשים באותה טכניקת פלפו

32

לדעתי לקרוא באופן סאטירי אינספור קטעי תלמוד ומדרש, ממש כשם שעשו .ארץ" או כותבי "היהודים באים" היום ZOO" פעם כותבי

התנך והתלמוד הם מכרה זהב לסאטיריקנים שאומנותם היא להביא את הקדוש ם מקצועיים של תבניות מילוליות לידי גיחוך. הסאטיריקנים הטובים הם מפרקי

מקודשות. כמו לכל תלמיד חכם טוב גם להם יש יכולת לראות את נקודת התורפה של טקסט מקודש ולהוציאו מהקשרו. יכולת אומנותית זו היא, על רגל אחת, תשתית המבנה של סוגיות תלמודיות רבות. עורכי סוגיות אלו מחפשים את נקודות

המחייב )מן המשנה או התורה(, ומתחילים להקשות על התורפה בטקסט הקאנוני .הטקסט הזה את כל הקושיות האפשריות

בקצור, תלמיד חכם טוב הוא סטיריקן פוטנציאלי, ומי שאין לו חוש הומור יתקשה מאד להבין סוגיות תלמודיות. הסאטירה, כמובן, היא גם חמצן חיוני לקיומה של

ברצינות על מדינה יהודית ודמוקרטית כל חברה דמוקראטית, וכל מי שמדברחייב להבין שתנאי הכרחי ליישומו של החזון הזה הוא עידודו של המדרש הסאטירי ההופך את מקורות ישראל ממקורות סמכות נוקשים ומסוכנים למקורות

.השראה מענגים ומחויכים. אך בכך לא די לנו

(. אנו חייבים להתחיל לא די לנו במדרש סאטירי מפרק )דה קונסטרוקציוניסטיבמסע תקשורתי עמוק של מדרשים מתקנים. נחוצים לנו בתי מדרש רבים של תיקון, ואנו חייבים ללמד את עצמנו להיות, תסלחו לי, קונסטרוקטיביים. ההערצה העוורת, הניתוק הסולד, האפולוגטיקה והמדרש הסאטירי הן ארבעת הדרכים

רת ישראל. עלינו לסלול את הדרך הישראליות הנוכחיות המובילות אל תו .דרך המדרש המתקן -החמישית

המדרש המתקן איננו רואה בבר יוחאי אישיות הסטורית החייבת להתייצב בפני ועדת חקירה. הוא גם לא מתייחס אליו כאל אישיות פוליטית עכשווית שעליה לתת את הדין )להתפטר, למשל( על התבטאויותיה האומללות. המדרש המתקן מתייחס אל בר יוחאי כאל אייקון אלוהי שנברא בצלם אנושי. האיש הזה שאמר "טוב שבגויים הרוג" ו"נשים דעתן קלה" היה אפוף בקדושה. הוא היה אלוהי. תפתחו כל מהדורה של ה"זוהר" ותראו שכתוב בעמוד הראשון שלה שהספר

.יהקדוש הזה נכתב על ידי התנא האלוהי והקדוש רבי שמעון בר יוחא

ספר ה"זוהר" המיוחס לבר יוחאי הוא ספר התיקונים המצוטט ביותר בסדר טו בשבט של המקובלים. מחבר סדר טו בשבט צירף לכל פרי הנאכל במהלך הטקס ציטוטים מתוך הזוהר שיש לקרוא בהם בכוונה במהלך טעימת הפירות. בכוחה של

.כוונה זו להביא לידי תיקון עולם

ר על ידי המקובלים כתיקון גדול נוסף בסדרה של סדר ליל טו בשבט מתואתיקונים חשובים שיביאו לידי תקון עולם )תקון ליל שבועות, תקוני חצות, קבלת שבת וכו( . אבי אבות המתקנים הוא בר יוחאי עצמו, ויש משהו מאד מביך בעובדה

.שדווקא למתקן אלוהי גדול זה מיוחסת סדרה של אמירות כל כך לא מתוקנות

אחורי המבוכה הגדולה הזאת מסתתרת תקוה גדולה. אחרי הכל, דווקא מאמירותיו המביכות של בר יוחאי מצביעות על מגרעותיו הגדולות של מי שנחשב

33

על ידי רבים לאדם האלוהי בכל הזמנים. דווקא הפגמים העצומים הנתונים בתוך ער משמשים קדושתו מזכירים לנו שכולנו נבראנו בצלם אלהים שהאצילי והמכו

.בו בערבוביה

בסופו של דבר כל בני האדם נבראו בצלמו של בר יוחאי, והדי אן איי שלנו איננו מכיל רק גזענות ושובניזם. יש בו גם קדושה, גם טהרה, גם צמא ספיריטואלי עמוק,

…(וגם, תסלחו לי, אלוהים. הללויה!. )הללו טו

נו צריכים לשנות את ההופעה כדי להלל יה איננו צריכים להיוולד מחדש, ואינהחיצונית שלנו )להסתפר, לגדל זקן, להחליף תלבושת(. כל מה שעלינו לעשות זה להוציא לפועל את העוצמה הספיריטואלית שבנו, לתקן את ה"בר יוחאי" שבכל אחד ואחת מאתנו תקון גדול ויסודי, לעקור את שיחי הבאובב ולהשקות את

.השושנה

34

בר יוחאי ובנו יורדים לגיהנום -י חלק

תקון זה -איך, אם כך, יתקן כל אחד מאתנו את ה"בר יוחאי" המקולקל שבתוכו?

לניתוחו של ספור זה הקדשתי פרק בספרי .[1]מתואר בספור התלמודי הידוע ." [2]"עלמא די

הגישה שפיתחתי ב"עלמא די" היתה פסימית ומתייפייפת. העולם הזה אבוד ואין טעם לתקנו. אלוהיו מת, ויש לומר אחריו קדיש יתום. קדיש זה )יתגדל ויתקדש

עולם - (D עולם) "שמיה רבה בעלמא די( הוא מירשם לגילויו של "עלמא דיפנטסטי הנמצא מחוץ לעולם הזה. במקום לבזבז אנרגיה על תיקון העולם האבוד

מצטרפים אל רבי עקיבא, בר -הזה כדאי לברוח לעלמא די. כיצד עושים זאת? .יוחאי וחבריהם באולימפוס בית המדרש השמיימי

יה הגישה שלי בעלמא די היתה גישה נרקיסיסטית ומגלומנית שהעניקה לגיטימצלכל היחידים הגואלים את עצמם להמשיך ולהתחמק מאחריותם לגאול את הזולת ולתקן את העולם. הגבורים הגדולים שלי היו תלמידי חכמים אינדבידואליסטים

.המתוארים בספורי התלמוד, ובראשם: בר יוחאי

בימים ההם הערצתי את בר יוחאי, וקנאתי באומץ הלב שלו לומר בפירוש את מה "הלואי שתיעשה מלאכתי בידי אחרים כדי שאוכל -ם לא העזתי לומר שאף פע

"!להתמסר ליצירתי האישית ולגאול את עצמי. ושילך העולם לעזאזל

35

אני זוכר היטב את ההזיה המגלומנית הזאת שבמהלכה אני מתנתק מהארץ ומעמהארץ ומכל המצוות התלויות בארץ, ואני מגיע לאולימפוס ולומד חברותא

וחאי. עמוד ענן מקשר בינינו )עוד לא היה אז פייסבוק(, ולמרות זאת היינו עם בר ימתכתבים בינינו התכתבות וירטואלית, והיינו קושרים כתרים לתורה ומתירים

...אותם

האולימפוס השמימי הזה הוא המערה שבה התחבאו בר יוחאי ובנו מהעולם הזה. "המערה היא –יוחאי לאב בפנטזיה שלי נכנסתי לדמות הבן ואימצתי את בר

התגשמות האידיאל. גן עדן מפורש. אב ובן עירומים. חרוב ומעין. אשה אלוהית. זהו גן העדן שלאחר הטעימה מעץ הדעת. גן עדן של דעת ולימוד. אין להם בעולמם אלא דל`ת אמות של עץ הדעת. ומעבר לעץ הדעת להט החרב המתהפכת

" ...של העולם הזה

בנסיון לשוב -ון סוד הדחף הנפשי של חכמי התלמוד והמקובלים כאן, לדעתי, טמ .אל גן העדן מבלי לוותר על טעימה בלתי פוסקת מפרי עץ הדעת

וכאן, לדעתי, טמון סוד הדחף הנפשי ליצירת תיקון טו בשבט של המקובלים: זהו נסיון לשוב לגן העדן תוך כדי טעימה מכל פירות עץ הדעת שב"זוהר", בתלמוד,

דרשים ובתנ`ך. המקובלים נכנסים לפרדס גן העדן בלילה הזה, טועמים בממפירותיו ומברכים עליהם בכוונה רבה. בין הטעימות הם קוראים קטעי זוהר רבים שנתגלו לבר יוחאי במערה ולאט לאט הופכים הפירות הנאכלים על ידם לפירות

להנציח את נוסחת אלוהיים, והם, יחד עם בר יוחאי, בנו ויתר החבורה ממשיכים .עדן-הטעימה מעץ הדעת הבאה בעת ובעונה אחת עם השהיה בגן

הנוסחה הזאת אפשרית. היא הוכיחה את עצמה משך דורות רבים של תלמידי חכמים ומקובלים. אפשר להיכנס לגן העדן ולאכול מעץ הדעת. ישנן רק שתי

:בעיות רציניות הנובעות מכך

א. יש בעיה לצאת

. מהמין האנושי(99.99%ם אלו שנותרו מאחור )יתר הב. יש בעיה ע

יש כמובן קשר טראגי בין שתי הבעיות הללו. בכל דור ודור מצליחים יחידים רבים להתגנב התגנבות יחידים לגן עדן. מעטים מביניהם יצליחו למצוא את דרכם בחזרה. אלו שיצליחו יתקשו לתקשר עם הנותרים מאחור, בעיקר עם ילדיהם

...תיהם. הם לא יעמדו בעומס. לעתים קרובות הם יהיו מסוכנים לשלום הצבורונשו

אחרי שתים עשרה שנה של התבודדות מזהירה יוצאים בר יוחאי ובנו מהמערה ורואים בני אדם חורשים וזורעים. הם לא מסוגלים להשלים עם המראה העלוב

לשרוף את של אנשים השקועים עד צוואר בהבלי העולם הזה. הם מתחילים החורשים ואת הזורעים. תוך כדי שריפה הם ממלמלים בתמיהה מהולה בזעם:

"...!?"מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה

או כל מה [4] או תפילה[3] חיי שעה בעיניהם זה עבודת אדמה או מסחר- שאיננו תלמוד תורה. רק מי שיכול להתמיד ולהישאר במצב של תלמוד תורה יכול

36

להימנות על האלים, שוכני בית המדרש, החיים חיי עולם. "אמר רבי שמעון בר -מאה הם אני ובני מהם ; אם -יוחאי: ראיתי בני עליה והם מועטים. אם אלף הם

"[5].אני ובני הם -אני ובני מהם ; אם שנים הם

הוא ובנו ריחפו שתים עשרה שנה בעלמא די והתנתקו לחלוטין מהעולם הזה. משום כך, כאשר יצאו מהמערה חיו בתחושה שכל התעסקות אחרת מלבד תלמוד

היא שחיתות ופשע. כמו יצורים מהחלל החיצון הם נוחתים לתוך העליבות, תורה ...ומעיניהם ניתזות קרניים קטלניות. כל מקום שנתו בו עיניהם נשרף

לאלהים לא נותרה ברירה אלא לעצור את השתוללותם הקטלנית של בר יוחאי ..."!שובו למערתכם -ובנו ולגעור בהם: "להחריב עולמי יצאתם?

מערה הפך אלהים מגן עדן של אותיות לגיהנום יוקד, והכריז על בר יוחאי את הועל בנו כעל רשעים, ופקד עליהם להישרף בגיהנום שנים עשר חודש על אשר

.שרפו בעיניהם את החורשים, את הזורעים ואת הנוטעים

הדרך החוזרת מגן עדן לעולם הזה חייבת לעבור בגיהנום. על כל הקדושים מחריבי לם לדעת שאם הם מעוניינים אי פעם לעסוק גם בתיקון העולם הזה )תקון העו

סוציאלי, אקולוגי, לאומי, או פוליטי( הם חייבים להיצלות תחילה בכור ההיתוך של הגיהנום. אם הם אינם מסוגלים לכך הם יכולים להמשיך לשחק "שבץ נא"

.ותבישיבה של מעלה, ולפרוח באויר עם יתר האותיות הפורח

________________________________________

)פעם אחת( ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב אצלם יהודה בן [1] "ם, תקנו שווקי –גרים. פתח רבי יהודה ואמר: `כמה נאים מעשיהן של אומה זו!

תקנו גשרים, תקנו מרחצאות...` רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: להושיב בהם זונות; -כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם: תקנו שווקים

ליטול מהם מכס...`. הלך יהודה בן גרים –לעדן בהם עצמם; גשרים –מרחצאות –יתעלה; יוסי ששתק –דה שעילה וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: `יהו

."!ייהרג –יגלה לציפורי; שמעון שגינה

הלך הוא ובנו, התחבאו בבית המדרש. כל יום היתה מביאה להם אשתו פת וקנקן מים ואכלו. כאשר גברה הגזרה, אמר לו לבנו: נשים דעתן קלה עליהן, שמא יצערו

.`...אותה ותגלה אותנו

נס, נברא להם חרוב ומעיין מים, והיו פושטים הלכו והתחבאו במערה. התרחש בגדיהם והיו יושבים עד צווארם בחול. כל היום היו לומדים, ובעת תפילה היו

.מתלבשים ומתעטפים ואחר פושטים בגדיהם על מנת שלא יבלו

ישבו שתים עשרה שנים במערה. בא אליהו ועמד בפתח המערה, אמר: `מי יודיע `...?לה גזרתולבר יוחאי שמת הקיסר ובט

יצאו. ראו בני אדם שהם חורשים וזורעים, אמר]ו[: "מניחין חיי עולם ועוסקין .מיד נשרף –כל מקום שנותנין עיניהן –בחיי שעה?!`

37

`!חזרו למערתכם –יצתה בת קול ואמרה להם: `להחריב עולמי יצאתם?

ם עשר חזרו הלכו וישבו שנים עשר חודש. ]אמרו:[ משפט רשעים בגיהנום שני .`!חודש. יצאתה בת קול ואמרה: `צאו ממערתכם

יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון. אמר לו: בני, די .`לעולם אני ואתה

בערב שבת ראו זקן אחד שהיה אוחז שני צרורות הדסים ורץ בין השמשות. אמרו הא די לך באחד?`, אמר לו: `אלה למה לך?`, אמר להם: `לכבוד שבת`. אמרו לו: `וי

אמר לו לבנו: "ראה כמה חביבות –להם: `אחד כנגד "שמור" ואחד כנגד "זכור". .מצוות על ישראל". נתיישבה דעתם

שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו. הכניסו לבית המרחץ והיה מרפא ]בר את בשרו. ראה שהיו סדקים בגופו, היה בוכה, והיו נושרות דמעותיו והיה

.יוחאי[ מצווח ]מכאב[

אמר לו: `אוי לי שראיתיך בכך!`. אמר לו: `אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראיתני שמלכתחילה ]לפני המערה[ כשהיה מקשה רבי שמעון –בכך לא מצאת בי כך`

עשר תירוצים, ובסוף -בר יוחאי קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר שניםהיה רבי שמעון בר יוחאי מתרץ עשרים –איר קושיה כשהיה מקשה רבי פנחס בן י

.וארבעה תירוצים

אמר: `הואיל והתרחש נס אלך ואתקן דבר )איזיל אתקין מילתא(, שכתוב )בראשית לג( ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.

ה הפירוש?( )ועוד כתוב בהמשכו של אותו פסוק על יעקב( `ויחן את פני העיר` )מאמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר:

.מרחצאות תיקן להם

אמרו לו: `יש מקום שיש בו ספק טומאה, ויש להם –אמר: `יש דבר הצריך תיקון?` צער לכוהנים להקיפו`. אמר: יש אדם שיודע שהוחזקה כאן טהרה?` אמר לו זקן

כל מקום שהיה –זכאי תורמוסי תרומה`. עשה גם הוא כך אחד: `כאן קיצץ בן .ציינו –טיהרו, וכל מקום שהיה רפה –קשה

אמר אותו זקן: `טיהר בר יוחאי בית הקברות..." אמר לו: `אלמלא לא היית עמנו יפה אתה אומר. עכשיו, שהיית עמנו ונמנית –ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו

נתן בו –תלמידי חכמים לא כל שכן?` –פרכסות זו את זו עמנו, יאמרו: `זונות מ .עיניו ומת

נתן בו עיניו –יצא לשוק, ראה את יהודה בן גרים. אמר: `עדיין יש לזה בעולם? (א לד+ ב לג שבת בבלי) ועשהו גל של עצמות".

++2 - 2+1, עמודים 1122ארי אלון, "עלמא די" הוצאת ידיעות ספרים [2]

בבלי תענית כא ע`א[3]

38

אריך בצלותיה,)רבא ראה את רב המנונא רבא חזייה לרב המנונא דקא מ[4] מאריך בתפילתו( אמר: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה! )בבלי שבת י` ע`א(

בבלי סוכה מ`ה ע`א[5]

יהנום שנים עשר חודש. חזרו הלכו וישבו שנים עשר חודש. ]אמרו:[ משפט רשעים בג

39

בר יוחאי מתקן עולם שבור -חלק יא

הדרך החוזרת מגן עדן לעולם הזה חייבת לעבור בגיהנום. על כל הקדושים "מחריבי העולם לדעת שאם הם מעוניינים אי פעם לעסוק גם בתיקון העולם הזה

תחילה בכור )תקון סוציאלי, אקולוגי, לאומי, או פוליטי( הם חייבים להיצלותההיתוך של הגיהנום. אם הם אינם מסוגלים לכך הם יכולים להמשיך לשחק "שבץ נא" בישיבה של מעלה, ולפרוח באויר עם יתר האותיות הפורחות." )סוף החלק

הקודם "בר יוחאי הרשע יורד לגיהנום"(

הנום בר יוחאי הסכים ללמוד מן הגיהנום. בנו סירב. לאחר שנים עשר חודשי הגישבה בת הקול והכריזה: `צאו ממערתכם!`. הם יצאו שוב אל החורשים, הזורעים, ויתר עמי הארץ המעזים להסתכל לעולם הזה בעיניים, ולחיות את חיי השעה

.שלהם כאן על פני האדמה

41

שוב החל הבן לתת עיניו בכל אלו ולזרוע הרס. אביו נאלץ ללכת בעקבותיו לתקן יוחאי מרפא )מסי( -שהיה אלעזר מכה )מחי( היה בר כל מקום -את הקלקולים

`...ואומר לו: בני, די לו לעולם אני ואתה

הבן המשיך לא להשלים עם זכות קיומו של עולם שאיננו תלמוד תורה. אביו הלך :אחריו בסבלנות רבה, ותוך כדי ריפוי מכותיו ניסה לדבר על ליבו

הזה שני תלמידי חכמים כמונו. שני מספיק שיש לעולם -די לו לעולם אני ואתה" "בני עליה. אל לנו לזעום על תושביו המוגבלים של העולם הזה. הם אנשים פשוטים ורגישים ביותר. לא מסוגלים לאהוב את הלימוד כמונו ולהתענג על התורה הנלמדת. לא מסוגלים להינתק מחיי השעה שלהם. יש לקבל אותם כמו שהם. יש

ובהתאפקות. כל תנועה לא זהירה שלנו תמיט עליהם אסון להתנהג איתם בזהירות .והרס

בסופו של דבר השתכנע איכשהו הבן ונעלם מן הספור. בר יוחאי נותר לבד והוא מרגיש דחף חזק לתקן תיקונים. הוא מסביר את הדחף הזה בעזרת מדרש מוזר המתאר את מעשה התיקון של יעקב בבראשית פרק לג. בעלמא די התעלמתי

מדרש זה ולא ציטטתי אותו בגוף הספור. הסיבה להשמטה זו נבעה מתפיסה מספרותית מוטעית לפיה מדרש זה איננו חלק אינטגראלי מהספור המעוצב. עכשיו אני מעוניין "לתקן" את הטעון תיקון ולהראות שהמדרש על יעקב הוא עמוד

.[1]הבריח של הספור כולו

:כך מופיע המדרש בתוך ההקשר של הספור

יוחאי(: הואיל והתרחש לי נס ־ אלך ואתקן דבר )איזיל אתקין -אמר )בר ..."מילתא(, שכתוב )בראשית לג( ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו,

יעקב( `ויחן את פני העיר` שלם בתורתו. )ועוד כתוב בהמשכו של אותו פסוק על )מה הפירוש?( אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. אמר: יש דבר הצריך תיקון? )איכא מילתא דבעי לתקוני?(, אמרו לו: יש מקום )בטבריה( שיש בו ספק טומאה ויש להם צער לכהנים

"...להקיפו

המוזרה הזאת בין בר יוחאי ליעקב אומרת דרשני. קודם כל חשוב לציין ההקבלה שעל פי תפיסת הספרות הרבנית היה יעקב אבינו תלמיד חכם שלמד תורה, או ליתר דיוק גמרא, כל היום וכל הלילה. הוא ברח מפני עשיו )שהוא כמובן הארכיטיפ

רשם של שם של הרומאים בספרות הרבנית(, ועשה ארבע עשרה שנה בבית מדר כשהוא מנותק מן העולם .[2]ועב

יעקב יושב האוהלים, התמים, הלא מעשי, בורח מפני עשיו, מפני העשיה. בתחילה הוא מנסה להתחפר יותר עמוק באוהלי שם ועבר ולהיעלם מן העולם הזה לתוך

ותיותיה. אבל תביעותיו של העולם הזה )נשים, פילגשים, ילדים, חותן התורה ואנוכל, כבשים וכו( חזקות ממאוויי ההימלטות שלו, ובמהלך שנות בריחתו הוא לומד להתמודד עם העשיה ועם המעשיות. הוא לומד להשלים עם העשיו שבו ולקבל

היכולת -ולם הזה אותו. בסופו של דבר הוא לא מרגיש יותר צורך לברוח מפני הע

41

שלו להתמודד עם אלוהים ולהיות ישראל היא גם היכולת שלו לאהוב את הצד .המעשי שבו

הוא מתקן מטבעות, מתקן שווקים, -מה הוא עושה לאחר שהוא שב אל העיר? מתקן מרחצאות. הוא מתחיל להיות פעיל פוליטי, ועושה כל מה שלאל ידו על

.נת לתקן את העולםמנת לשפר את איכות החיים ועל מ

ובר יוחאי עבר את אותו מסלול שעבר יעקב. גם הוא ברח מן המעשיות וביקר את הרומאים )העשווים( על תקוניהם. בניגוד לרבי יהודה ששיבח את התיקונים הללו מצא בר יוחאי פגם בכל אחד מהם. )תקנו גשרים ליטול מהם מכס ; מרחצאות

בהם זונות...( . כתוצאה מכך איימו הרומאים לעדן בהם עצמם ; שווקים להושיב )המעשיים( על חייו. בר יוחאי נמלט אל מערת המילים והאותיות מפני המעשיות המאיימת. לאחר שלוש עשרה שנה הוא יצא ממנה עם החלטה לתקן תיקונים מעשיים. ממש כמו יעקב והרומאים, גם הוא קיבל על עצמו לתקן שווקים. הוא

כונים, ופעל באופן נמרץ )פוליטי!( כדי לתקן בשוק של טבריה לקח על עצמו סיתיקון מעשי שיביא לידי הקלה גדולה בחיי היומיום של תושביה. המצב בשוק הזה היה כפי הנראה בלתי נסבל. הפוסקים המחמירים הכריזו עליו כעל אזור טמא

קים מחשש שמא טמונות בו גופות. במקרה של ספק טומאה יש נטיה לרוב הפוסלא לקחת סיכונים ולפסוק לחומרא. פסיקה זו הקשתה על המעבר ממקום למקום ועל אפשרויות הפיתוח והבניה, ועל חיי היומיום של העיר. בר יוחאי מצא בעזרת

.כח פלפולו דרכים להתיר את הספק ולטהר את השוק התחתון של טבריה

וא מתבודד יותר חכם במערתו. ככל שה-יש סכנה גדולה בהתבודדותו של תלמידהוא עלול להתנער מן האחריות ולהתמכר לתיקונים מילוליים עקרים. בר יוחאי גבר על הסכנה והוציא מתוק מעז. הוא מיצה עד תום את אומנותו לתקן תיקונים מילוליים, ועבר לתיקון מעשי שיש בו משום תרומה עצומה לתושבי טבריה. בר

.יוחאי לימד את עצמו לתקן שווקים

ס שגרם לבר יוחאי להפוך ממתקן מילולי של אותיות למתקן מעשי של שווקים הנבא לידי ביטוי במשפט המפתח של הספור הזה: "הואיל והתרחש לי נס אלך להתקין דבר", שהוא תרגום מן המשפט הארמי "הואיל ואיתרחיש לי ניסא איזיל

בעת" דבר"ו" מלה" של משמעות יש" מילתא" הארמית למלה ואתקין מילתא".א בעת שהי" דבר" העברית המלה של למשמעותה ביחס הדין הוא. אחת ובעונה

הוא חלק -ובעונה אחת חפץ ודיבור. הקשר המהותי הזה איננו קשר לשוני בלבד בלתי נפרד מהתרבות העברית השורשית ביותר שלנו, וממילא מהווה גם את אחד

אלפי מדרשים ידעה התרבות הזכרונות היותר קולקטיביים של כל אחד מאתנו. החל ממדרשים על כך שהעולם נברא בדבור, -שלנו להפיק מן העובדה הזאת

וכלה במדרשים על כך שכל העולם כולו אינו אלא דבור ואינו אלא צירוף של אותיות. כשאנו קוראים על בר יוחאי היוצא ממערת האותיות לאחר שלוש עשרה

לנו עדיין אם מדובר במילתא "מילולית" או שנה ומחליט לתקן "מילתא" לא ברור "פיזית". בא המספר ומבהיר לנו שבר יוחאי הלך בדרכו של יעקב והפך להיות מתקן מעשי. ממש כשם שלימד יעקב את עצמו להיות מעשי כעשיו כך לימד בר יוחאי את עצמו להיות מעשי כרומאים. וממש כשם שתיקן יעקב את השוק בשכם כך

.את השוק בטבריה תיקן בר יוחאי

42

המדרש הבא יכול לשפוך אור נוסף על המתח שבין תיקון האותיות לתיקון השווקים: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,

ם קלקלת אין מי שיתקן אחריך..." תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שא )קהלת רבה פרשה ז(

מדרש נפלא זה הוא אחד הציטוטים הבולטים בכל המקראות של כל סדרי טו בשבט שראיתי בשנים האחרונות. הוא אומץ על ידי האקולוגים כאחד המדרשים האקטואליים ביותר, וחוקרים אוהבים להצביע עליו כעל דוגמה לאחריות אישית

ת" דורשת מכל יחיד ויחיד. כדאי רק לשים לב לעובדה שהמדרש הזה שה"יהדומדבר על אילנות גן עדן, ואדם, כידוע, כבר הספיק לקלקלם, ולכאורה, על פי המדרש הזה, אין מי שיתקן אחריו. מסתבר, לפיכך, שלא מדובר במדרש הזה על

נה כתובה הצעה לתיקון חינוכי פוליטי להגברת המודעות האקולוגית, אלא בהזמלכל מקובלי העתיד לכווין כוונות מדיטטיביות, ולתקן את העולם תיקון מילולי של

.אותיות

גם המדרש הבא יכול ללמד אותנו על עוצמתו של תיקון האותיות: ")אמר רבי מאיר(: כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר

אכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלמחסר אות אחת או מייתר אות אחת ־ נמצאת מחריב את כל העולם כולו" )בבלי

עירובין יג ב(

כל העולם כולו" הוא גשר צר מאד התלוי על בלימה של אותיות. גלוי וידוע לפני "ד כסא כבודנו שאם תיפתח או תיסתם אות אחת אי אפשר יהיה להתקיים ולעמו

.בעולמנו אפילו שעה אחת

________________________________________________________

בבראשית רבה פרשה עט מופיע חומר הגלם של הספור שלנו על הפסוק [1] רור אם כך שהקשר בין בר יוחאי ויעקב "ויחן את פני העיר" )בראשית לג, יח( ב

קדם לגרסת הבבלי ומופיע כבר בבראשית רבה וגם בירושלמי תענית פרק ג הלכה .י

ראו בבלי מגילה טז ב[2]

43

אין תקון עולם ללא פירוק מוקשים -חלק יב

עביר שיעורי תורה לעמארצים הקפד מאד על כך שתהיה זאת תורה כשאתה מ

של שאלות ותשובות ולא תורה של קושיות ופירוקים. כי תורה של שאלות ותשובות היא משנה סדורה ופסקנית ואילו תורה של קושיות ופירוקים היא גמרא סתורה וספקנית. וכשאתה מלמד את העמארצים שלך תורה של שאלות ותשובות

ובינך, המשיב –השואלים –קניות דאג להבליט ככל האפשר את ההבדל בינם פסוהפוסק. היה להם מקור סמכות החלטי ורועה רוחני מרגיע. אל תתן להם לרעות בשדה הקושיות. כי קושיות, כמו מוקשים, עלולות להתפוצץ בפרצוף, ורק מי

להתקרב שיודע לפרק אותם בזהירות רבה, כמו שמפרקים מוקשים, רשאי (711( עמוד 1977אליהם." )על פי המהדורה המאוחרת של "עלמא די" )

השדה הסמנטי המשותף ל"פירוק קושיות" ול"פירוק מוקשים" הוא שדה מוקשים קטלני שאם לא נדע כיצד לפרק אותו הוא יתפוצץ לנו בפרצוף."פירוק קושיות"

קשים" הוא צירוף מכונן הוא צירוף מכונן בעברית הארמית התלמודית, ו"פירוק מובעברית הישראלית הצבאית. הצירוף האחד )פירוק קושיות( התעצב בבבל של המאה החמישית לספירה, והאחר )פירוק מוקשים( נוצר בישראל של המאה העשרים. דוקא הריחוק לכאורה בין שתי תרבויות אלו מבליט את העובדה

קפות השדה הארצי של שהשדה המילולי של "פירוק קושיות" אינו אלא השת"פירוק מוקשים". שני השדות הללו מסוכנים וקטלניים. החיים והמוות הם ביד

44

הלשון לפחות באותה מידה שהם ביד הזורעת מוקשים. והאחריות המוטלת על .מפרק המוקשים המילוליים אינה פחותה מזו המוטלת על מפרק קושיות הנפץ

ים( וגם התיקון המילולי )פירוק קושיות( זאת ועוד: גם התיקון הארצי )פירוק מוקשעוסקים בפיקוח נפש מוחלט, ורק שיתוף פעולה מוחלט בין שני תיקונים אלו עשוי

.להביא לידי תיקון עולם מלא

בנקודה זו נוכל להבין יותר את ספור התיקון של בר יוחאי. בחלק הקודם )"בר יוחאי תחולל בבר יוחאי מתקן עולם שבור"( עקבנו אחר השינוי הדרמטי שה

שמלכתחילה )לפני שברח למערה( שנא שנאת מות את הרומאי המתקן שבו, י( שבו, ולבסוף )לאחר היציאה מהמערה( למד מיעקב לאהוב את הרומאי )עשו ומימש את האהבה הזאת על ידי תיקון השווקים שתיקן בטבריה. במסגרת המעקב

ינוי: "מלכתחילה )לפני הזה התעלמנו מהקטע הבא המופיע בלב תהליך השהכניסה למערה( כשהיה מקשה רבי שמעון בר יוחי קושיה ־ היה מפרק לו רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקים, ובסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה ־

".היה מפרק לו רבי שמעון בן יוחי עשרים וארבעה פירוקים

אילנות גבוהים )ביאליק, יונה שנה( נתליתי ב +1כשפרסמתי את "עלמא די" )לפני לא כך בתרגמי פרנקל( ותרגמתי את "מקשי ומפרק" הארמי ל"מקשה ומתרץ".

שנים כחמש רק". פרק" בפועל הטמונות הדרמטיות לעוצמות עדיין מודע הייתי למושג עברי תרגום לחפש לצורך התוודעתי, פילדלפיה בגלות בעודי, מכן לאחר

התנועה של לרבנים המדרש בבית ימדתיל הכל אחרי) דקונסטרוקציההתברר לי שהמלה העברית שנבחרה לכך חיפוש כדי תוך(. הרקונסטרוקציוניסטית

היא "פירוק". בבת אחת נפל לי האסימון וקלטתי עד כמה חשוב המודל "קושיה ."ופירוק" לחיזוק תיאוריית "שתי התורות" שפיתחתי ב"עלמא די

התורה האחת )להלן -לתיאוריית שתי התורות להלן, בכמה מלים, קוים כללייםתורה א( היא התורה המצוה והאחרת )להלן תורה ב( היא התורה הנלמדת ; תורה א גלויה ותורה ב נסתרת ; תורה א היא מקור סמכות ותורה ב מקור השראה ; תורה א רבנית ותורה ב ריבונית ; תורה א סדורה ופסקנית ותורה ב סתורה וספקנית ; תורה א נועדה לעמארצים ותורה ב נועדה לתלמידי חכמים ; תורה א ניתנה על ידי אל גברי מאיים, ותורה ב היא אלה נאהבת ; תורה א היא מצות אנשים מלומדה ותורה ב היא נחלתם של יחידים שתורתם אומנותם ; לתורה א פן אחד חד משמעי

...וחד כתער, לתורה ב הרבה יותר משבעים פנים

וי" הצמד "קושיות ופירוקים" הוסיף לי נדבך חשוב להעמקת ההבחנה בין שתי גיל"תורה א היא תורה של שאלות ותשובות תורה ב היא תורה של קושיות -התורות

ופירוקים. תורת השו"ת )שאלות ותשובות( היא בטיחותית ומשעממת ותורת הקו"פ בין דיאלוג פסאודו היא ת"השו תורת )קושיות ופירוקים( מרתקת ומסוכנת ;

בחברותא )דיאלוג לימוד היא פ"הקו תורת, משיב( מרן) ורב שואלים עמארציםאמיתי( המתחולל אך ורק בין שני תלמידי חכמים. תחומה של תורת השו"ת )שאלות ותשובות( הוא תחום הטריוויה האינפורמטיבית והשטחית, תורת הקו"פ,

.עבר החידושלעומת זאת, מעמיקה וחותרת ללא ליאות ל

45

קשה להיות מקשה קושיות. הרוב הדומם מתרחק ממלאכה קשה ומסוכנת זו. רק תלמידי חכמים ומהפכנים מקשים קושיות. רק תלמידי חכמים ומהפכנים מסכנים את גופם ונשמתם בחזית הקושיות הממוקשות. הם יודעים שכל קושיה וקושיה

ם לא יצליחו לפרק את מאיימת על המערכת שבתוכה הם חיים. ברור להם שאהקושיה המתקתקת כל המערכת עלולה לקרוס )המערכת הבטחונית, המערכת המוסרית, הפוליטית, המשפחתית וכל יתר המערכות( מפרקי מערכות הם

.מומחים נדירים. מיעוט שבמיעוט

לפני שנכנס למערה התמקד בר יוחאי בקושיות והותיר את הפירוקים לפנחס בן עשר שנים הקשה" מילתא"ו" מילתא" כל על - אמנם מעולה מקשן יהה הוא יאיר.

אבל הוא לא יכל )או לא רצה?( להתעסק בפירוק. הנס הגדול -יות מהות קושיותשל בר יוחאי נעוץ לא רק בעובדה שלמד את סוד הפירוק, אלא שלמד להיות

הוא ידע על כל קושיה וקושיה שהיה פנחס בן יאיר מקשה עליו -מפרק וירטואוז .לפרק עשרים וארבע פירוקים ופירוקי משנה

הנס הגדול בספורו של בר יוחאי הוא לא המעין והחרוב שהופיעו יש מאין במערה וגם לא היכולת שלו לשרוף בעיניו את כל החורשים והזורעים. הנס הגדול בספורו

ל של בר יוחאי הוא הצלחתו לעבור מיטמורפוזה כה דרמטית ולהפוך מרשע מקלקלצדיק מתקן. המיטמורפוזה הזו התחוללה, לדעתי, בשני שלבים. בשלב הראשון הפך בר יוחאי ממקשה למפרק מילולי, בשלב השני הוא הפך ממפרק מילולי

.למתקן מעשי )רומאי(

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח נוקב בין הוגי דעות פוסט מודרניים ביחס ם מסור אחראי. נראה לי שבר יוחאי הופך לאפשרות קיומו של דקונסטרוקציוניז

להיות דקונסטרוקציוניסט מסור כזה בסוף הספור שלנו. הוא ניצל את כל היכולת הוירטואוזית שלו לפרק קונסטרוקציות מילוליות על מנת לטהר את השוק של טבריה ולהקל על חייהם הקשים של תושביה. הוא ניצל את כל עוצמת הפירוק

ת להתייצב התייצבות פוליטית חזיתית של יחיד מטהר מול שרכש במערה על מנ .רבים מטמאים

דמות ספרותית זאת של בר יוחאי היודע לשלב תיקון עולם מעשי עם תיקון עולם מילולי צריכה, לדעתי, להיות מודל אליו אנו צריכים לחתור כשאנו מדברים על

צור תיקון יה בשבט תיקון עולם ביה בשבט. האתגר הגדול הניצב בפנינו הוא לישיהיה בו שילוב חיוני ואקטואלי של תיקון עולם פוליטי מעשי עם תיקון עולם

.מילולי ספיריטואלי

הגלגולים ההסטוריים השונים של טו בשבט יכולים להמחיש לנו את החסר שבו אנו נמצאים. כל אחד מהגלגולים השונים שעליהם אנו מדברים העביר את מרכז

.י התיקונים הללו והזניח את הטיפול בשניהכובד לאחד משנ

המקובלים ירשו מהתנאים טו בשבט של עצים ופירות מוחשיים. הם הפכו את כל העצים והפירות הללו למילים ואותיות והעלו אותן השמיימה. עד שבתחילת המאה הזאת באו ש. בן ציון וחבריו והורידו ארצה את כל האותיות השמיימיות,

46

אביב החדשים לנטוע את כל האותיות הללו -רה....( לילדי תלוהורו )זאת התו .אביב-באדמת תל

אם נוסיף למטוטלת הזאת קצת נופך סוריאליסטי חלמאי נקבל מין טו בשבט כזה הנע בין מאמינים מקובלים הנוטעים עצים בשמים לבין מאמינים ציוניים

, מדובר במאמינים. הנוטעים אותיות באדמה. בסופו של דבר, כך אני רוצה להאמיןלא מדובר כאן בנוכלים שעושים מאניפולציות בילדים קטנים ובעמי ארצות. לא מדובר כאן בשועל ובחתול המפתים את פינוקיו לשתול עמוק באדמה את מטבעות הזהב שלו. אבל זה פחות או יותר מה שקרה בשטח. העצים שנטעו

לטבע, ואילו האותיות שנטעו המקובלים בשמים הותירו את היהודי הגלותי מנוכר ילדי תל אביב באדמה הותירו אותם ואת הדורות הבאים אחריהם מנוכרים לשפתם ולמקורותיה. היהודים שנטעו עצים בשמים ריחפו בין העצים הללו כמו בציורים של שאגאל. היהודים שנטעו אותיות באדמה בוססו בה ואיבדו את

יקונים ולתת להם עומקים חיוניים היכולת לרחף. אם לא נצליח לאחד את התאקטואליים נמשיך, במקרה הטוב, לנוע על פני מטוטלת טו בשבט

.הסוריאליסטית של הדורות הקודמים

.והחול היקר ימשיך לאזול משעון הקודש שלנו

47

ליסטים כמותנו כבשוה -חלק יג

תינוקת אמר רבי יהושע בן חנניה: מעולם לא נצחני אדם, חוץ מאשה

עוברת דרך והיתה בדרך מהלך הייתי אחת פעם ?(היא מה תינוקת) ותינוק... אמרתי?" זו היא שדה לא רבי: "אחת תינוקת לי אמרה. בה מהלך והייתי בשדה

[1]."כבשוה כמותך ליסטים: "לי אמרה?" היא כבושה דרך לא: "לה

הפתיחה הזאת פותחת לנו צוהר אל האלימות הגברית -מעולם לא נצחני אדם" "המילולית בכלל ואל האלימות המילולית בבית המדרש בפרט. רבי יהושע בן חנניה מעיד על עצמו שמעולם לא הובס במלחמתה של תורה. שלושת היוצאים מן הכלל

מעידים על הכלל -קת ותינוק אשה, תינו -שהוא מספר עליהם בזכרונותיו המרשים ביותר שמעט מאד גברים מקצוענים יכולים להתפאר בו: מכל מלחמות

!הגברים יצא רבי יהושע בן חנניה וידו על העליונה. מעולם לא נצחני אדם

שנים רבות זכה רבי יהושע להיות המדורג הראשון בדירוג המקצועני של לוחמי .היה. בלתי מנוצח לעד ולנצח נצחים בית המדרש. אלוף האלופים הוא

48

השורש "נצח" לקוח מתוך לב ליבו של השיח הגברי המקצועני. העימות המילולי נקרא בעברית התנצחות, ותלמידי חכמים מתוארים בספרות התלמודית כלוחמים

התשוקה להיות מונצח במוזיאון .[2]המתנצחים זה בזה במלחמתה של תורההשעווה של המנצחים היא תשוקה של גנרלים, פרופסורים, פוליטיקאים, שחקני

.פוטבול ורבנים רבים שכל חייהם מתנצחים זה בזה ומנצחים זה את זה

המלה התנצחות טומנת בחובה גם את העימות עצמו וגם את תשוקת הנצחון. בלתי נמנע מעולם בית המדרש, ועצם קיומה מונע כל סכוי תשוקה זאת היא חלק

לתקון עולם. לא רק מפני שהכניסה לבית מדרש כזה אסורה לנשים, אלא מפני שהשפה השולטת בו היא שפת הנצחון הגברית. גם אם תיכנסנה נשים לבית מדרש כזה לא יקרה בו מאומה כל עוד תמשיך השפה להיות שדה קרב מרושת

שים כבושים. תיקון עולם אמיתי יתחולל רק אם יקום דור של ילדות ברשת של כביוילדים שיחזירו כמה שיותר דרכים כבושות, ויהפכו כמה שיותר שדות קרב

.מילוליים לשדות פתוחים לרווחה

הילדה החכמה )אין לה שם עדיין( יכולה ללמד את הילדים והילדות הללו איך טים שכמונו, יכולים ללמוד ממנה איך לתבוע לחולל מהפכה כזו. אפילו אנחנו, ליס

.מגדול הדור לסגת מהשטח הכבוש בעזרת שתי קושיות נוקבות

קושייתה הראשונה "רבי, לא שדה היא זו?" לא הבהילה כל כך את גדול הדור. הוא "לא דרך כבושה -התייחס אליה בזלזול פטרוני והתכוון לפרקה בקושיה נגדית

..."?היא

מן ביותר בתכסיס קושיית הנגד. בעזרת התכסיס הזה הוא מביס רבי יהושע מיועשרות תלמידי חכמים בכל יום. "לא שדה היא זו?" הוא הקשה בחיוך, "אמנם יש כאן שדה, מותק, אך בתוך השדה עוברת דרך כבושה, ואין כל פגם מוסרי בעובדה

."שאני הולך בדרך הכבושה

ה הזאת מסוגלת להקשות על פירוקו רבי יהושע לא העלה על דעתו שהילדה החכמהמתחכם יותר טוב מכל תלמידי החכמים בבית מדרשו. "ליסטים כמותך כבשוה" היא סיננה לעברו והפילה אותו לקרשים. נוק אאוט. כל ימיו בבית המדרש לא חטף

.נוק אאוט ישיר ומדויק כל כך

ב ינתח אותה הוא לא ישכח לעולם את קושיית הנגד לקושיית הנגד שלו. שוב ושוויגיע למסקנה שטעותו הטאקטית נעוצה בעצם הזכרת המלה "כבושה". במו פיו הרים לה להנחתה. המלה "כבושה" עוררה אצל הילדה את מה שהיא מעוררת אצל כל אלו שנמצאים בשוליים ואינם הולכים בדרך הראשית. המלה "כבושה" עוררה

."אצל הילדה את המלה "ליסטים

כמותך כבשוה" היתה טבעית וספונטאנית. היא בקעה מעומק התרסת "ליסטים ליבה, וביטאה בשלוש מלים מדויקות את כל מה שהיא חושבת על כובשים כמונו וכמו רבי יהושע שעוברים לה יום יום בתוך השדה. אבל רבי יהושע, כמו רבים מאתנו, לא הפנים את כאבה, ולא שינה מן היסוד את דרך ההתנצחות הגברית

ו. הוא לא הזדעזע מהתוכן המוסרי של מחאת הילדה, ולא יצא בהכרזה של .הלכתית האוסרת לכבוש כבישים אלימים בשדה הפתוח

49

גם בערוב ימיו, כשיכתוב את ספר הזכרונות והמלחמות שלו, ינסח אותו בסגנון "מעולם לא נצחני אדם". לספור הדרך הכבושה הוא לא יתייחס מתוך -גברי כובש מית, אלא יראה בו אנקדוטה משעשעת על ילדה מפולפלת היודעת בקורת עצ

כינוי תלמודי מאצ`ואי לתלמיד חכם(. עד -להתנצח כמו "גברא רבה" )גבר גדול יומו האחרון הוא ידחיק את העובדה שהתרסת הילדה כנגדו לא היתה על מנת

את לנצח, אלא על מנת להביע את כאבה. גם אנחנו, ליסטים שכמונו, מדחיקיםכאבה, כשם שאנו מדחיקים את העובדה שיום יום אנו נוסעים בכבישים שנכבשו

.במקום שהיה פעם שדה או בוסתן או אפילו כפר שלם

כך כתב א.ד גורדון בתחילת המאה הקודמת: "נוסע אתה, למשל, מטרייסט לוינה, הטבע של המקום פשוט מרעיש ביופיו. ומה אומר הטבע הזה לבני האדם? לא די

הנה לכל אורך הדרך -שבכל מקום אתה פוגש עצים גזוזים כמו על פי איזו מודה נתקלת עינך בלי הרף במודעות גדולות על אודות מה שכל מיני חנוונים מציעים למכירה בחנויותיהם. והמודעות מודבקות על הרוב באילן או בסלע וחוצצות בין

יפים והיותר נשגבים. ובני אדם, ובין המראות היותר -ויותר מזה בין הנפש -העין כל מיני בני אדם, שיש בהם בודאי הרבה בעלי נפש ומחשבה, עוברים בדרך זו

ואין דבר, עולם כמנהגו נוהג ; "אדם מן הישוב" בודאי -בכל יום לאלפים ולרבבות לא יתרשל להוסיף: בודאי כך צריך לנהוג. האמנם אין בזה חילול? הייתי אומר:

[3]"...., לולא נעשה בזמננו המבטא כל כך מחוללחילול הקודש

כולנו עוברים בדרך הכבושה מדי יום ביומו, ומתעלמים מן המחיצות החוצצות בין נפשנו לבין הקדושה. כולנו עוברים בדרך הכבושה מדי יום ביומו ומדחיקים את

ול הקודש בכל מיני דרכים. אפילו רבי יהושע בכבודו ובעצמו עובר עמנו. רק חילילדה קטנה בשמלה אדומה עומדת בצד הדרך ומקשה: "למה מה, רבי, לא שדה

..."?היא זאת

_________________________________

בבלי עירובין נג ע`ב [1]

ראה למשל סנהדרין מב ע`א, שם צג ע`ב, שם קיא ע`א, סוכה מד ע`א בבא [2] .מציעא נט ע`ב ועוד

`ורדון `לאן?` מתוך `האדם והטבעא.ד. ג [3]

51

יה בשבטוחו -יד חלק

א.ד. גורדון: לצורך עניינינו ארשה לעצמי לחדש שם בצורת "חויה" על משקל

[1]...""הויה

הבריאה א.ד גורדון: החויה היא מקום הדבק שבו תדבק נפש האדם הפרטי בנפש כולה והיו לנפש אחת חיה ; זהו הרחוב שבו משתפכים ומתאחדים חיי האדם

[2] ...הפרטי עם חיי הבריאה כולה והיו לחיי עולם

***

שני החרדים שבתוכי חרדים מפני החויה. מאז עומדי על דעתי מתחוללת מלחמה בין שני חרדים אלו לבין המאמין שבתוך תוכי. יראה גדולה מאפיינת את החרדים שבי, ופחד גדול מפני חוויית ההויה. יראת האלוהים של החרדי החילוני שבי באה

עסק אך ורק עם אלוהים מת לידי ביטוי על ידי האובססיה הנקרופילית שלו להתפחד מוות יש לו להיישיר מבט אל מול ההויה החיה. גם החרדי הדתי שבתוכי -

51

פוחד פחד מוות מפני כל מגע ישיר בינו לבין הווייתו החיה. פחד זה בא לידי ביטוי, -בין השאר, על ידי החמרות אובססיביות, ועל ידי עשרות מחיצות מילוליות

."ת אדושם ומחיצת השם ומחיצת "קל" ו"קה" ו"טז" ו"טומחיצת אלוקים ומחיצ

כך כתב אהרן דוד גורדון בתחילת המאה הקודמת: "המושג המאובן על הדת ועל אלוהים, משפיע על כל מהלך המחשבה והרגש יותר ממה שרגילים להביא בחשבון. מותר, כמדומה, לאמור, כי יותר מתוך מושג מאובן כזה מאשר מתוך

ורגש חי, יוכל אדם חושב ומרגיש להחליט בוודאות של גבורה או של מחשבה חיה תמימות, כי אלוהים מת, מבלי לשים אל לב, כי מת רק המושג שנתיישן ונתאבן על דבר אלוהים, אבל לא אלוהים, לא הנעלם, שאתה נתקל בו בכל אשר אתה

אתה חושב ומרגיש, אבל אינך תופסו, אינך משיגו ; שאתה נחבט בו בכל אשרמרגיש, חושב, מדבר, מבלי לדעת מה הוא ומאין הוא בא. הנעלם לא ימות

[3]"....לעולם

מאז ומעולם היתה למלה עולם משמעות זמנית וחללית בעת ובעונה אחת. הוא מלה נעלם כמוהו כיחס שבין הדין ביחס למלה נעלם. היחס בין המלה עולם ל

המלה אוהב למלה נאהב. תלות מוחלטת יש ביניהם. כל עוד יש עולם, מזכיר לנו .גורדון, יש נעלם

משום כך, כשאני מדבר כאן )ובחלקים הקודמים( על תיקון עולם אני מתכוון בעת ובעונה אחת לתקון הנעלם, או במילים אחרות, לחידוש הקשר בין עולמנו לבין

ו. אין לך עם או תרבות או מסורת ללא מאבק נצחי בין חרדים מקימי מחיצות נעלמלבין מאמינים מתקני עולם, ואין לך אדם שבנשמתו לא טבועות עקבותיו הטריות

.של המאבק הזה

אפשר להתייחס אל כל המקורות שקראנו עד כאן כאל מבוא לא.ד. גורדון. מבוא ט ציני. ארבעת תיקוני יה בשבט שדיברנו למאמין הפוסט חרדי, פוסט מודרני ופוס

עליהם בחלק ג )תקון סוציאלי, מיסטי, לאומי )ציוני( ואקולוגי( הם ארבעת הקרוב והרחוק -התיקונים שהאיש הזה תיקן למענו ולמעננו. אין בכל העבר שלנו

דמות שמגלמת בתוכה באופן יותר נכון ויותר עמוק את ארבעת התיקונים הללו. -ציוני שדיבר בקודים של קבלה והקדיש את חייו לתקון עולם מעשי ותקון הוא היה

עולם מילולי. הוא היה אקולוגיסט שהקדים בעשרות שנים את התנועה האקולוגית העולמית, והיה מתקן עולם סוציאלי שסירב להיקרא סוציאליסט. רק אדם כמוהו

אן בתחילת יכול להמציא את המלה "חויה". העובדה שהאיש הזה הסתובב כהמאה היא ההוכחה שיש אפשרות לגשר על הפער הכואב והמרתק שבין ארבעת .העולמות השונים הניצבים מאחורי ארבעת הטו בשבטים שהביאו אותנו עד הנה

המלה "חויה" שהותקנה למעננו על ידי א ד גורדון היא אחד התיקונים המילוליים דון לא יצר אותה יש מאין. הוא הגדולים ביותר שידעה השפה העברית מעודה. גור

צלל למעננו אל מעמקי הזכרון הקולקטיבי שלנו והעלה אותה משם. הוא חש צורך עמוק בביטוי מילולי שיהיה בו כדי להביע את התשוקה האנושית הגדולה לחיות את העולם מבפנים ולא רק לתאר אותו מבחוץ. השפה העברית )כמו שפות רבות

להכיר, -למכביר שיש בהם כדי לתאר את העולם מבחוץ אחרות( הציעה ביטויים לחשוב, להתבונן, לתאר וכו. כל הפעולות הללו, מעצם מהותן, שומרות מרחק בין הסובייקט )האדם( לבין האובייקט )העולם(. גורדון הרגיש צורך עז לבטל את

52

המרחק הזה ולהגיע אל הנקודה שבה "תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה והיו לנפש אחת חיה." על משקל "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" מדבר גורדון כולה

על נפש האדם הפרטי שתדבק בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת. ההתמזגות הזאת בין נפש האדם הפרטי לנפש הבריאה היא היא המלה שאחריה חיפש גורדון

ת ולא בתחילת המאה הזאת. לא במערת האותיות הוא חיפש אחר המלה הזאבטבע, תוך כדי עבודת האדמה, חיפש גורדון את הביטוי -מאחורי הקתדרה

.שיהיה בו כדי להמחיש את ההתאחדות שחש באותו רגע עם הבריאה כולה

"חיי -קריאה צמודה של הקטע שלפנינו תראה לנו שהיה לגורדון ביטוי כזה את תחושת הוא שאל מבר יוחאי את הביטוי חיי עולם על מנת לתאר ."עולם

"התדבקותם השתפכותם התאחדותם של חיי האדם עם חיי הבריאה". אבל הוא לא הסתפק בכך. הוא רצה להפוך את "חיי עולם" לפועל בן מלה אחת. הוא רצה למזג גם במישור המילולי בין החיים לבין ההויה. הוא חיפש את המלה האחת

מלה הזאת לא היתה והיחידה שתהיה בעת ובעונה אחת גם חיים וגם הויה. הקיימת על פני השטח, אבל גורדון צלל אל מעמקי הזכרון הקולקטיבי שלנו והעלה

.משם את המלה "חויה". לחיות את ההויה פירושו לחוות

.אני חווה, אומר לנו גורדון, משמע אני חי חיי עולם

האדם החווה הוא האדם המתמזג עם ההויה. הוא האדם המסיר את כל המחיצות ו לבין ההויה האלוהית. האדם החווה הוא ההויה האלוהית שיש לה האומץ שבינ

.להסיר את כל המחיצות שבינה לבין הוייתה האנושית

ההוויה הנחווית היא אלוהים החי שלא ימות לעולם. היא הנעלם הגדול שאתה .נתקל בו בכל אשר אתה חושב ומרגיש , אבל אינך תופסו, אינך משיגו

.והנעלם שלו -כל עולם -החויה היא הנקודה שבה נפגשים העולם

.החויה לא תמות לעולם

.היא חיים

.חיי עולם

________________________________________

"א.ד. גורדון, "חויה והויה", בתוך "האדם והטבע [1]

221ועמוד ++א.ד. גורדון בתוך "האדם והטבע" עמוד [2]

א.ד. גורדון, השאלה העולמית, האדם והטבע [3]

53

ספור הבריאה השני יה בשבט הוא -חלק יה

"טו בשבט" -בסופו של דבר נגיע לבראשית ויתברר לנו ששני חגי אילנות הם ו"יה בשבט". שני חגים אלו מתחוללים באותו יום בשנה )חמישה עשר בשבט(, ויש ביניהם ניגוד עז ומשלים. בתורה הכתובה אין אמנם כל התייחסות מפורשת

למעשה, כך יתברר .ותחילתם בבראשיתלשני חגים אלו, אך הם עתיקים מאד, לנו, יש יחס ישיר בין שני החגים הללו לבין שני ספורי הבריאה השונים, המופיעים

- [1]תבזה אחר זה בתחילת ספר בראשי

בסופו של דבר נגיע לבראשית ויתברר לנו ש"טו בשבט" הוא ספור הבריאה כל של חגם הוא בשבט טו הראשון ו"יה בשבט" הוא ספור הבריאה השני.

54

של חגם הוא בשבט יה; השלישי ביום, הראשון הספור פי על, שנבראו האילנותפי הספור על, שנבראו העדן גן אילנות יתר ושל, ורע טוב הדעת ועץ החיים עץ

.השני, ביום בלתי ידוע

בסופו של דבר נגיע לבראשית, ויתברר לנו שכל מה שנכתב כאן )בחלקים הקודמים( על עצים, אקולוגיה, טבע ותיקון עולם נובע מתוך הדיאלקטיקה המרתקת שבין שני ספורי הבריאה, או ליתר דיוק מן האופן המרתק שבו גישרה

כת זו, כך עורכת ספר בראשית בין שני ספורי הבריאה השונים שהיו לפניה. עוריתברר לנו, עיצבה משני ספורי הבריאה סימפוניה דרמטית בת שלושה חלקים המתפרשת על פני ארבעת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. חלקה הראשון של סימפוניית הבריאה הוא ספורו של אלוהים, חלקה השני הוא ספורו של יהוה

.אלוהים, ואילו חלקה השלישי הוא ספורו של יהוה

לקרוא בשם -כולל המספר -לקה הראשון של הסימפוניה חוששים כולם בחיהוה. העולם המתואר בחלק זה הוא עולמו של אלוהים כללי, אנונימי ומושלם שברא בצלמו ובדמותו אדם כללי, אנונימי ומושלם. אין שום קונפליקט בחלק

.הזה וממילא אין בו דראמה

מעל לפני השטח האידילי שהצטייר עם תחילת החלק השני פורצת הדראמה אל המספר של החלק הזה מעז לקרוא ליהוה בשמו, אך מקפיד לאורך .בחלק הראשון

כל החלק הזה להוסיף לשם הפרטי יהוה את שם התואר אלוהים. הקונפליקט שבין השם הכללי והשם הפרטי הוא בבואה של קונפליקט דומה המתחולל

ה, הנחש והעצים נעים במהלך החלק בנפשם של גבורי החלק הזה. האדם, האש .הזה מן הכלליות הסטרילית אל הקונקרטיות הכואבת והמשתוקקת

החלק השלישי מתחיל בהעזתה הגדולה של חוה, שהיא היחיד הראשון שהעז לקרוא בשם יהוה. חלק זה מסתיים במשפט "אז הוחל לקרוא בשם יהוה" המיוחס

ם יהוה" הוא שיאה ותכליתה של כל הפסוק "אז הוחל לקרוא בש .לדורו של אנושסימפוניית הבריאה. משפט זה חוזר על עצמו בכל דור ודור, על רקע העזתם החוזרת ונשנית של מאמינים רבים להיישיר מבט אל מול פני ההויה ולקרוא

.בשמה

יה בשבט הוא חגם של מאמיני כל הדורות הללו ; טו בשבט הוא חגם של כל ...השאר

***

הראשון מסתיים בשבת האידילית, אבל אין בו אפילו זכר לגן העדן ספור הבריאה שהוא עיקרו של הספור השני, שאינו מסתיים באידיליה כלל וכלל אלא בגירוש

.מגן עדן

האל של גרסת הבריאה הראשונה הוא מושלם, וכמוהו גם העולם שברא. יום אחר טוב. משך ששה ימים יום הוא הוציא לפועל בצורה מושלמת את תוכניתו וראה כי

רצופים הוא הצליח לברוא בזה אחר זה שמים, ארץ, אור, חושך, מים, רקיע, יבשה, עשב, עצים, שמש, ירח, חיה, עוף ודגים. את כולם, כאמור, הוא ראה כי טוב, וביום

55

הששי הוא הגדיל לעשות, וברא אדם בצלמו ובדמותו, זכר ונקבה ברא אותם, אותה. לאחר מכן ראה לכבושלמלא את הארץ ווהורה להם לפרות ולרבות ו

אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ושבת ביום השביעי, ובירך אותו וקידש ששת ימים לעבוד וביום השביעי לשבות -אותו וציוה על האדם לעשות כמוהו

ולא לעשות כל מלאכה. מאז ועד עתה מצווה האדם של האל הראשון ללכת .דמות לו ולהיות רק טוב כל היוםבדרכיו, ולשאוף להי

שונה לחלוטין הוא הספור על בריאת עולמו של יהוה אלוהים. קודם כל לא ברור מהספור הזה איך בדיוק ברא יהוה אלוהים את עולמו וכמה זמן זה נמשך. לעומת זאת ברור לחלוטין שיהוה אלוהים )להבדיל מאלוהים( טרם סיים את מלאכתו,

מרחף צל ענק של סימן שאלה על המשך הישרדותו של ושעד עצם היום הזה .עולם זה

לעומת אלוהים שחתם ב"כי טוב" כל יום מששת ימי בריאת עולמו, לא מביע יהוה אלוהים אפילו פעם אחת את שביעות רצונו ממעשה ידיו. אם בספור הבריאה הראשון לא מוזכרת המלה רע אפילו פעם, הרי שבתיאור הבריאה השני כרוכים הטוב והרע זה בזה. כל אפיונו של יהוה אלוהים הוא ככזה שיש לו את היכולת לדעת טוב ורע, וזה בדיוק מה שהוא רצה למנוע מן האדם שברא בעולמו. לעומת אלוהים הטוב והמוצלח שברא את האדם בצלמו ובדמותו, והציע לו להיות טוב

מנת שהאדם שלו ומוצלח כמוהו, הרי שיהוה אלוהים עשה כל מאמץ אפשרי על .לא ידמה לו, ולא יהיה יודע טוב ורע כמותו

הרושם שמתקבל הוא שכאשר סיימה עורכת בראשית את ספור הבריאה הראשון ב"ויכולו השמים והארץ" המפורסם כל כך, היא לא הרגישה כל כך נוח כמו אלוהים.

.היא לא הרשתה לעצמה לנוח כמוהו, והחלה בהצגתו של ספור הבריאה השני

אחרי הכל התיאור "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" אינו מתאים כלל וכלל ליהוה אלוהים, שמעולם לא כילה את מלאכתו, וממילא לא שבת, וממילא לא צווה על האדם שלו לשבות כמותו. לשבתו של האדם החצוי שנברא

המושלם בצלם יהוה אלוהים יש טעם שונה לחלוטין מטעם השבת שבפי האדםשנברא בצלם אלוהים. לשבת, על פי המדרש, יש טעם של אחד משישים מגן עדן. אין היא שבת של שביתה ואי עשיה, אלא שבת של חתירה וגעגוע בלתי פוסקים

.אל גן העדן האבוד, ואל עץ החיים ואל עץ הדעת טוב ורע

טיות עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע הם שני אילנות מאד קונקרטיים. הקונקרשלהם מאד בולטת על רקע כלליותם האנונימית של אילנות העולם הראשון.

כמוהם כחיות, כדגים, כעופות, כאדם וכאלוהי העולם -אילנות העולם הראשון כולם טובים ויפים וכלליים. אין שם קונקרטי לברואי העולם הראשון -הראשון

לט הזה אינו מותיר כשם שאין שם קונקרטי לבוראו. חוסר הקונקרטיות המוחמקום לקונפליקט, ומבטל כל סיכוי לדראמה. אלוהים מושלם, אידילי ונטול שם ברא עולם מושלם, אידילי ונטול שם, שאין כל דמיון בינו לבין עולמה הסוער והדרמטי של עורכת ספר בראשית, ושל יתר הנפשות הדרמטיות שגורשו יחד עמה

הללו נקראו כאן )בחלקים הקודמים של "יה מגן העדן. כל המגורשות והמגורשים בשבט"( מאמינים או יחידים או תלמידי חכמים או מקובלים או חלוצים או

56

חסידים או מתקני עולם. הם לא ידעו מנוח ולא מרגוע, ולא חדלו לחתור ולפרוץ .מבעד ללהט החרב המתהפכת השומרת את דרך עץ החיים

ו לפלס לעצמם את הדרך חזרה אל גן כיצד ינסו כל המגורשות והמגורשים הללהם ינסו לקרוא לדברים בשמם, וישתדלו להימנע מכל -העדן האבוד שלהם?

אידיאליזציה של עצמם, של עולמם ושל אלוהיהם. בראש ובראשונה הם יקראו .זה לזו בשמם. אחר כך הם ינסו לקרוא בשם אלוהיהם

חשה המרתקת ביותר הפסוק הראשון שלאחר הגירוש מגן עדן הוא אולי ההמלנחישותם של עורכת ספר בראשית ושל יתר המגורשים לשוב אל הגן. פסוק זה מתאר את הפעם הראשונה שבה הוחל לקרוא לאלוהים בשם פרטי בלבד. מי

"והאדם ידע את חוה אשתו ותהר -שהחלה במלאכת הקודש הזאת היתה חוה. יים בלידתו של אנושותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה". הפרק מסת

(human). בדורו של אנוש נסגר המעגל, שכן "אז הוחל לקרוא בשם יהוה". כך גם .תמה סימפוניית הבריאה

הפסוק "אז הוחל לקרוא בשם יהוה" הוא שיאה ותכליתה של כל סימפוניית הבריאה. משפט זה חוזר על עצמו בכל דור ודור, על רקע העזתם החוזרת ונשנית

.ם רבים להיישיר מבט אל מול פני ההויה ולקרוא בשמהשל יחידי

מדורו של אנוש ואילך תתחיל ההויה לזכות ליחס אנושי. מכאן ואילך יפנו אליה מאמינים רבים באופן אישי ויקראו בשמה. מכאן ואילך יחפשו כל מאמין

.ומאמינה את דרכם המיוחדת אל עץ החיים ואל הדיאלוג עם יהוה

ל הימים הללו יקפידו החרדים הדתיים והחרדים החילוניים לעומת זאת במשך כשלא לקרוא להויה בשמה. מחיצות של שמות חדשים הם יבנו בינם לבין שמה

מחיצת "אין אלוהים" ומחיצת "אלוהים מת", מחיצת השם -המפורש של הוייתם ומחיצת אדושם, מחיצת קל ומחיצת אלוקים, מחיצת קה ומחיצת טז. אחת

לא ברור מתי הוקמה .אחרונות שהוקמה על ידם היא מחיצת טוהמחיצות המחיצת טו שהביאה לנו את הצירוף המוזר והמסתורי של טו בשבט. במשנה ובתלמודים נקרא היום הזה חמישה עשר בשבט, כמו גם במעט השרידים מימי הביניים המעידים על היום המיוחד והמסתורי הזה. העובדה שרק לאחרונה הוחל

מכל על החשש מפני עוצמת "יה לקרוא בשם "טו בשבט" ליום הזה, מעידה יותר .בשבט" הגלומה בה

טו בשבט שנחשף על ידי הדורות האחרונים הוא קצהו הגלוי של הר הגעש "יה .בשבט" העתיד להתגלות כחגם של יחידי כל הדורות, בני אנוש וחוה

הבריאה ושלושת חלקי הסימפוניה שלהשני ספורי [1]

: חלק א` )חלק `אלוהים`(

רץ... )בראשית א` א`( א את ה מים ו א אלהים את הש ר ראשית ב )ראשיתו( ב

57

א אלהים לעשות ר תו אשרב לאכ ל מ בת מכ ב בראשית) )סופו( ... כי בו ש (ג

: חלק ב` )חלק `יהוה אלוהים`(

ה אלהים ארץ הו יום עשות י אם ב ר הב ארץ ב ה מים ו דות הש ול )ראשיתו( אלה תים. )שם ב ד( מ ש ו

ה אלהים מגן ־עדן לעבד א הו חהו י של רש )סופו( וי ג ם. וי ה אשר לקח מש מ אד ת ־ההפכת את להט החרב המת רבים ו גן ־עדן את ־הכ כן מקדם ל ם ויש אד את ־ה

מר את־ דרך עץ החיים )שם שם כב . כ`ד( -לש

: חלק ג` )חלק `יהוה`(

דע א ם י אד ה ניתי איש את )ראשיתו( ו תו ותהר ותלד את קין ותאמר ק ה אש ת חוה. )שם ד א( הו י

ה. הו שם י רא ב מו אנוש אז הוחל לק א את ־ש ר שת גם ־הוא ילד ־בן ויק )סופו( ול )שם שם כו(