ונשלח הנאצים ידי על דוד, של הבכור אחיו הנרי, נתפס שבו ביום לאושוויץ, גם חייו שלו השתנו מן הקצה אל הקצה. הוריו מיהרו וצירפו אותו למחתרת שהבריחה ילדים מדרום צרפת דרך הפירנאים ארצה.

וכך בגיל עשר נעקר דוד ממשפחתו והגיע לקיבוץ גן שמואל.

איך ישפיעו הדברים על אישיותו? מה יעלה בגורלו? מהו המסע שעבר? ועד כמה שזור סיפור חייו בתולדות המדינה? על כל אלה ועוד בסיפורו

המסקרן והיוצא דופן של דוד גרף.

בת-עמי מלניקעורכת הספר

דוד גרף

פריז - גבעתייםם

תייעב

ג-

יזרפ

|ף

ר ג

דדו

 

 

דוד גרף

פריז גבעתיים

 

 

 

 

דוד גרף

גבעתיים – פריז

2015 –תשע"ה

 

 

DavidGraf

Paris – Givatayim

2015ה נדפס בישראל, תשע"

נכדו של דוד –כה: גיל כהן כריהעיצוב תיעוד תולדות חיים – עמי מלניק- תיעוד ועריכה: בת

WWW.TOLDOT.CO.IL :'9263396-08טל לדוד ואורה גרף© כל הזכויות שמורות

 

 

 

משפחתי מוקדש באהבה ל

 

 

תוכן העניינים

7 ........................................................................................................................ דבר פתח 9 ............................................................................................ אימא – אופטובסקי לבית טובה

12 ............................................................................................... אבא – רףג) ליאון( אליעזר 13 .................................................................................................. דוד – האחרונה החופשה 15 ............................................................................................................... לטולוז הנסיעה 18 .............................................................................................................. לוזטו ליד בכפר 21 ................................................................................................. גרף הנרי אחי של סיפורו

24 ..................................................................................................................... ילדותי קץ 29 ............................................................................................................... הפירנאים ילדי

33 ................................................................................................................ ארצה העלייה 35 ...................................................................................................... בעתלית המעצר מחנה 38 ..................................................................................................... שמואל בגן חדש עולה

40 ............................................................................................................. בטולוז ובינתיים 46 ................................................................................. שמואל בגן לגדול – הכבר ל הבית בין

48 ...............................................................................................................ץבקיבו נעורים 61 ................................................................................................... בצרפת הראשון הביקור 65 .......................................................................................................................... במדים 72 ......................................................................................................... לי מקודשת את הרי 78 .............................................................................................. ...ואהבנו לחמנו, זמנים היו

81 ............................................................................................................. משפחה מקימים 83 ............................................................. המתנפנפת ובלוריתו אחת מזוודה עם הקיבוץ את עזב

86 ................................................................................................. הגדולה בעיר קיבוצניקים 89 .................................................................................... 1967 יוני – המים בורות אל חזרנו 92 ...................................................................................... מלחמה ועוד משפחה, עבודה, בית

98 ................................................................................................................... ךיאפ בזיעת 106 ...................................................................................................... גרף במשפחת לגדול 112 ................................................................................................. ברומא וגם בפריז הייתי

116 ......................................................................................... ממשפחתנו והניצולים הנספים 118 ......................................................................... יהמשפחת האלבום מתוך מתוקים זיכרונות

127 ..................................................... ואיחולים ברכות – מזה יותר לא שתיים או טובה מילה רק 133 ....................................................................................................................... אפילוג

גבעתיים –ריז פ

7  

פתח דבר

אולם ,חיי הייתי כל כך שקוע ומסופק מעבודתי שלא חשבתי כלל לכתוב ספרבמהלך

ביום העצמאות לפני שנים אחדות הדליק מ אשר ילדיי ונכדיי גילו עניין כ אה אדם וש

דרך מצרפת לספרד דרך -לא-שהציל ילדים בתקופת השואה. הוא העביר אותם בדרך

עם פרופסור מהאוניברסיטה העברית ירנאים. התקשרתי אליו והוא קישר אותי הרי הפ

תב דוקטורט על הנושא. נסעתי אליו לירושלים ולהפתעתי הוא ידע עליי פרטים שכ

פשר לי לקרוא עדויות של ילדים ונערים שכונו כמוני "ילדי הפירנאים". רבים וא

השמונים כשראיתי סרט שהכינו יום הולדתי באצלי התעורר רצון לכתוב ה

ל תמונות מחיינו. הסרט העלה נשכחות, פתאום צצו ועלו מראות המבוסס עילדינו

מהטיולים...מהצבא, מילדותי בטולוז, מהעלייה ארצה, מהחיים בגן שמואל,

נעזרתי הזיכרון שלי אינו משובח, אירועים רבים שכחתי והדחקתי.

בזיכרונה הטוב של אשתי אורה, של גיסי שאול, של חבריי מילדות וכמובן של

חלקן שזורות באירועים אולם כאוסף של חוויות אישיות, נכתבו קורות חיי ילדיי.

היסטוריים שזכורים לרבים מבני דורי.

כדי להכיר תודה להוריי ולאנשי מחתרת אמיצים כתבתי את הספר

לאנשי כבוד וגעגועים שבזכותם הוברחתי מצרפת לספרד ובזכותם ניצלתי; ומתוך

שוויון ולמי, וחינכו אותי לחריצות, למסירות, לשעיצבו את השקפת עגן שמואל

הקיבוץ היום, אף על פי שאינו קיים עוד באותה מתכונת, זכויות רבות ולהומניזם.

דוד גרף 

8  

לו. נוסף על חלקו הגדול בהקמת המדינה, הוא היה ועדיין גורם חינוכי ראשון

עוריי.במעלה של רבים מבני הנוער בארץ, ואני עצמי חייב לו את ימי האושר של נ

שמהם אני זוכה לנחת ולאושר, ולמען , למען נכדייוידידיי למען משפחתי

כתבתי את זיכרונותיי. –הדורות הבאים

ד ו ד ג ר ף

גבעתיים –ריז פ

9  

אימא –טובה לבית אופטובסקי

כך לא חשבתי שהייתי מאושרת. אמנם ,1926 יוניב 20תמוז תרפ"ו , בח' , ביום ההוא

בלי משפחתי מלודז' ובלי שבצרפת רחוק מהבית, רגשטרסבוב היינויתנהלו חיי.

כתב את שמלה לבנה, הרב לבשתי . אבל היינו מאוהבים, מוורשה ליאוןמשפחתו של

לטעמנו, ארכאי מדי ו". הטקס היה דתי מדי הבתולהוהוסיף " שם הכלה בכתובה

בעל תושייה,חרוץ, והתאפקנו שלא לפרוץ בצחוק. ידעתי שבחיר לבי הוא אדם חכם,

אהבתי אותו אהבה גדולה והוא אותי.אמין, שתי רגליו נטועות בקרקע והעיקר:

נישואי אליעזר

) ןליאו(וטובה (טוני)

יוני גרף,1926.

דוד גרף 

10 

 

של טובה ובח"ל אליעזר (ליאון) גרף הכתובה

גבעתיים –ריז פ

11 

 

כחלוצים, אבל לא קיבלנו לארץ ישראל כנו היינו בדררנו בתנועת "גורדוניה", כה

.צבא הפולניגויס לליאון פולין לפני ש שמחנו שהצלחנו לעזוב את . 1סרטיפיקטים

, נולד בני הבכור הנרי1927בנובמבר 30-, בהחתונהכשנה וחצי לאחר

. בוורשה ליאוןלבקר אצל משפחתי בלודז' ואצל משפחתו של נסעתי עמו. שטרסבורגב

ברחוב בבית קומות כולם התלהבו מהתינוק המתוק שלנו. עברנו לפריז, שכרנו דירה

ליאון בינתיים עסק לסרטיפיקט.עדיין וקיווינו 20- הרובע ב 12מספר הקפיטן פרבר

והצליח בעסקיו. ם ולבתי עסק שונים ת ללקוחות פרטיי, הוא מכר פרוובמסחר

הנרי בן השבע קיבל אותו . 1934במאי 12-נו השני דוד נולד בפריז בבנ

ינו וחי באוכלוסייה הצרפתית הכללית היינו מעוריםהחיים האירו לנו פנים. בשמחה.

ולא שמרנו כשרות. לא חגגנו חגים יהודיים . כמשפחה פריזאית רגילה

ינו בשנים הבאות: פרנסה טובה, שני בנים ו חי כשיימ קיוויתי והאמנתי שכך

האנטישמיות . לנשוב באירופההחלו רוחות מלחמה חמודים ועיר האורות היפה. אלא ש

בלענו בשקיקה כתבות . גם בצרפתנקלטו בגרמניה הלכה וגברה, נאומיו של היטלר

יעות יד. אך למרות האווירנשמעה שוב ושוב בחלל ה"מלחמה" המילהבעיתונים ו

בפריז התנהלו על מי מנוחות. המדאיגות החיים

                                                             –סרטיפיקטים 1 רה על ידי הבריטים בתקופת המנדט.ואישורי עלייה לארץ שהונפקו במש

דוד גרף 

12 

 

אבא –גרף (ליאון) אליעזר צבא גרמניה , פרצה מלחמת העולם השנייה. 1939שישי, אחד בספטמבר ביום

שבועות חמישהתוך ב בליץ קריג).מלחמת בזק (וכבש אותה בפולין פלש להנאצית

מנים במצעד ניצחון ברחובות צעדו חיילים גר 1939 באוקטובר 5- בו ,נכבשה פולין

אך ,תי בוורשה ולמשפחת אשתי בלודז'. כתבנו מכתביםמאוד למשפח תיורשה. דאג

לא יכולנו לעשות דבר. לא קיבלנו תשובות ו

אמרתי לאשתי שכדאי שנעזוב את פריז. דוד היה כבר בן שש, 1940בסתיו

נו ולנסוע. מצבנו עשרה, יכולנו לארוז חפצים, להיכנס למכונית של-הנרי בן שלוש

הכלכלי היה טוב, והחלטתי שכדאי לנסוע ל"ווקאנס" (חופשה שנתית) בדוויל

)Deauville אחיה של אשתי, אופטובסקי), עיירת נופש בצפון צרפת. גיסי, יעקב ,

). Caenהתגורר בעיר הסמוכה קאן (

, השתררה בצרפת תקופה1940למאי 1939ין ספטמבר חודשים ההם, בב

). "The Phony War" ובאנגלית: "Drôle de guerre("מלחמה המדומה" שנקראה "ה

לא התרחשה מלחמה של ממש אך בעלות הברית הטילו כרוזי תעמולה על גרמניה

כי הזמן שיעבור עד בגבול גרמניה צרפת. מפקדי הצבא הצרפתי והבריטי קיוו

התחמש. למתקפתו הבאה של היטלר יאפשר להם להכין את צבאותיהם למלחמה ול

אולם היטלר לא חיכה. לאחר כיבוש מזרח פולין הוא הפנה את צבאו מערבה ובקלות

וצרפת. להמדינות השפ , נורבגיה, דנמרקיחסית השתלט הצבא הגרמני על

גבעתיים –ריז פ

13 

 

דוד – החופשה האחרונהכשאבא הודיע שנוסעים ל"ווקאנס". גם אחי הנרי שמח הייתי בן שש ומבסוט עד הגג

אבל הוא לא קפץ כמוני על המיטה מרוב שמחה. שנינו לא ידענו אז שפרצה מלחמה

ההורים אמנם ראינו את עצמנו כילדים צרפתיים רגילים. .פוליןפלשה לרמניה ושג

הו. גם אני עשיתי כמובצרפתית ולהם הנרי תמיד ענה ך יידיש, אהם דיברו ביני

הנרי סיפר לי ששמע את אימא ואבא מודאגים. הם דיברו ביניהם בשקט

כרנו: ורשה ולודז'. לא במטבח והוא שמע את המילה "מילחומה" ושמות של ערים שה

הבנו בדיוק מה קורה ואף לא שאלנו. איש לא התייחס לנסיעתנו כבריחה מפריז, ושנינו

שלנו על המכונית. באנו ברצון לעזור לאבא להעמיס את החפצים

.1940 ,חופשה בדווילעת הלפני המלחמה בבימים המאושרים שמשפחת גרף והנרי הבן הבכור (רוכב על סוס פוני). ,מימין: אימא, דוד (על העגלה), אבא

דוד גרף 

14 

 

היינו עסוקים בימי החופשה, הלכנו לים, רכבנו על סוסים, טיילנו הנרי ואני

, אח אימא, שהתגורר בקאן. נהגנו אופטובסקילפגוש את דוד יעקב שמחנוובייחוד

דקות. –להתבונן בו בסקרנות כשפרס לחם לפרוסות דקות

ד. כשהגרמנים התקדמו וכבשו חלקים אולם אבא שלנו היה מודאג מאו

מצרפת הוא החליט שלא נחזור הביתה לפריז אלא ניסע לדרום צרפת, לחבל ארץ שלא

, אחיה של אימא, ולא פגשנו אופטובסקיהיה תחת שליטת הגרמנים. נפרדנו מדוד יעקב

אותו שוב. למרבה הצער הוא חלה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

גבעתיים –ריז פ

15 

 

הנסיעה לטולוז" קו מז'ינואת "ועקפה לוקסמבורגו בלגיה, הולנדכבשה גרמניה את 1940במאי

שאמור היה להגן על המבוצר

לת יוני צרפת מפני פלישה. בתחי

פלשה גרמניה לצרפת ותוך קצת

14-יותר משבוע נכבשה פריז. ב

ידי הוורמאכט.בנפלה פריז ביוני

הצבא הנאצי צועד ליד שער הניצחון

. 1940לאחר כיבוש פריז, יוני

ת הגרמנים המשיכו הכוחו

בהסתערותם, כמעט ללא

כבשו את ביוני 25התנגדות, ועד

כל רצועת החוף הצרפתית,

וחלקים ניכרים ממרכז צרפת.

פיו עלוצרפת לין גרמניה שבועיים לאחר כיבוש פריז נחתם הסכם שביתת הנשק ב

בשליטת משטר צבאי –הצפון והמערב –חולקה צרפת לשני אזורים: האזור "הכבוש"

בראשה עמד שבו הוקמה ממשלה צרפתית –הדרום –והאזור "החופשי" ;גרמני

. המרשל פטן ובירתה הייתה וישי

וחוקי הגזע הנאציים הוחלו יהודים 350,000-כבאותה עת חיו בצרפת

חוק שהיהודים היו –קק חוק לבדיקת התאזרחותם של מהגרים חו 1940ביולי הם. עלי

בתי כנסת נדרשו ז, פקד של הזרים באזור פרייו העיקריים. באוגוסט נערך מ נפגע

דוד גרף 

16 

 

פקד של סוחרים יהודים וחנויות של למסור לשלטונות את רשימת המתפללים. נערך מ

ייב כל יהודי בן ששח שדית. פורסם צו יהודים סומנו בשלטים המעידים על בעלות יהו

יהודי) או Juif (צהוב בצד שמאל של החזה עם כתובת שחורה טלאיומעלה לשאת

Juive ) .(לל הפרדת היהודים מכלרק חלק מהחוקים שסייעו לזיהוי ו אלה היויהודייה

יהודי צרפת. חיסולל, ומחנות השמדהמסע הגירושים להאוכלוסייה, להכנת

יהודים בעשרות מחנות בתנאי מחיה קשים 40,000- נכלאו כ 1941 בתחילת

שוויץ. הגירושים הגיעו ולא צרפת ואילך גורשו יהודי 1942 סממרורבים מתו בהם.

המשטרה הצרפתית "מצוד אצטדיון החורף" קיימה באותו הקיץ .1942לשיאם בקיץ

נשלחו והם וילדים, יהודים, מרביתם נשים 13,000-מ יותרבתוך יומיים בו נתפסו ו

לאחר מכן להשמדה במזרח.

העריך שתחת שלטונו של המרשל פטן, גיבור מלחמת העולם ,ליאון גרףאבי,

הצהוב הטלאי לשאת אתחויבו היהודים לא באזור וישי הראשונה, יהיה בטוח יותר.

לימים התברר והחלה נהירה דרומה. יהודים רבים חשבו כמוהוולא הוקמו גטאות.

פעולה עם . היא שיתפה ינה בראשות פטן קיימה מדיניות פסיבית וכנועההמדש

שיתוף פעולה בהשמדת יהודי צרפת. הנאצים, לרבות

את נסיעתה י החלה משפחתלד יום ואיש לא ידע מה י 1940בקיץ אולם

קנה גוש חמאה גדול, הניח אותו על גג המכונית, ו"שילם" . אבאמדוויל דרומה

לשפוך מני ממהנרי וביקש הוא ו נדלק שקנה בדרך. כשעצרהבחתיכות חמאה בעבור

מים כדי שהחמאה לא תימס.

שלושה ימים בגלל נו בבורדו למשל התעכבהדרך מדוויל לטולוז ארכה ימים.

התבקש הנרי , אך ו חדר במלוןנו לטולוז שכרנגשר שקרס וכבישים שניזוקו. כשהגע

דירה לזמן קצר. בעת נו לישון במכונית כדי לשמור על הרכוש. אחר כך שכרלהישאר

ההיא הכול היה ארעי ולא בטוח.

גבעתיים –ריז פ

17 

 

חלוקת צרפת בעת מלחמת העולם השנייה

דוד גרף 

18 

 

בכפר ליד טולוזהגענו לטולוז. באותם ימים העיר הופגזה ורצתי עם אימא להסתתר 1940בקיץ

מדי פעם היה אבא במרתף ציבורי. באותה עת עברנו מכתובת לכתובת ומדירה לדירה.

שמדי פעם אף השאיל לאבא את לב, טוב ואמיץ גוי, שם סייע לו ידיד ,סע לגרנובלנו

רוק סור גרון בכפר לגור עברנו בערך 1942 בשנת תעודת הזהות שלו.

Roques sur Garonne)( .כעשרים קילומטרים מטולוז ,

,לא היו גטאותשכרנו בית בכפר שנקרא "הבית הלבן". למדתי בבית הספר המקומי,

מודע כלל הייתי לא נדרשתי ללכת עם טלאי צהוב, הייתי ילד שמח וטוב לב ולא

לסכנות המלחמה.

ית "גלייני" בטולוז עד שנזרק משם בגלל חוקי הגזע. אחי למד במכללה הטכנ

אבא הסתובב אתו בניסיון למצוא מעסיק שיסכים לקבל אותו, אך בכל מקום ברגע

שהתברר שהם יהודים סגרו בפניהם את הדלת. לאחר כשלושה שבועות הגיעו אבא

והנרי לבית מלאכה לנעליים שהיה בבעלותו של איליה בוגדנוביץ, בחור ממוצא

וגוסלבי שהיה חבר של אבא. הוא אמר לאבא: "ליאון, לא מעניין אותי, יהודי או לא י

" וכך החל הנרי לעבוד .יהודי! אם בנך מסכים לעבוד בסנדלרות, אני לוקח אותו אליי

נעשה מומחה בתחום. לימים בערך עד שאצלו בייצור נעליים ותיקים במשך שנתיים

שוויץ.ועבודה זו תציל את חייו בא

גבעתיים –ריז פ

19 

 

אבא המשיך לעסוק במסחר. הוא הצליח להשיג ניירות מזויפים והתגורר זמן

המשפחה לא היו ניירות מזויפים ונשארנו בני מה בגרנובל בזהות בדויה. אולם לשאר

בה גידלה ואימא החלה לעבוד כתופרת וכן עיבדה חלקת אדמה . בכפר רוק סור גרון

השקיית גן הירק. יום אחד נפלתי לנהר, ירקות. תפקידי היה להביא לה מים מהנהר ל

אינני זוכר אם מישהו מחבריי דחף אותי או שפשוט החלקתי, אבל אני זוכר שמאותו

רגע ואילך ידעתי לשחות.

בהיותי כבן תשע, בדרכי לבית הספר, התנגש בי רוכב אופניים ואחד הפדלים

. במקום כלשהו נתקע ברגלי ופצע אותי. נלקחתי לניתוח שנעשה כמעט בתנאי שדה

דמה רשנראה כדירה רגילה ולא כמרפאה השכיבו אותי על שולחן, לא היו חומרי ה

אב חוט ומחט. בכיתי מכבואינני בטוח אם טיפל בי רופא או חייט. הוא תפר את הפצע

שעד היום נותרה ברגלי צלקת. על פי אך יצאתי בשלום מהניתוח אף

וצו שמועות על הלשנות והסגרות כל אותן שנים חיו הוריי בפחד נורא. נפ

גם על השמדה שיטתית. ידיעות יהודים לשלטונות, על מחנות ריכוז, והחלו להגיע

שלה, בהשראה שיתוף הפעולה עם הגרמנים הגיע לכך שממשלת וישי יזמה חוקי גזע מ

גרמנית, ומנהיגיה הורו לאנשי המשטרה החשאית לרדוף אחר היהודים. בכך סייעו

יניות ההשמדה של הגרמנים באזורים שכבשו. לאכוף את מד

המתרחש הוריי הסתירו ממני את , ולא מודע לסכנותרגיל, אבל אני הייתי ילד

מסביב. יום אחד חזרתי עם אימא באוטובוס מטולוז לרוק. לפתע נעצר האוטובוס

אימא נבהלה, מובן עלו והחלו לערוך ביקורת מסמכים לנוסעים. הז'נדרמריואנשי

היו לה מסמכים ואיש לא ידע שאנחנו יהודים. למזלה שוטר כפרי שהכיר אותנו שלא

שהייתה ,ניגש אליה, לא אמר מילה, ורק רמז לה להסתתר מתחת למעילו הרחב. אמי

נעלמה מתחת למעילו, ואילו אליי איש לא שם לב. לא הייתי זוכר את הסיפור ,נמוכה

היא כתבה לי את סיפורה של 2011לולא מכתבה של סגנית ראש הכפר. בשנת

זמן ינו. הזקנה סיפרה ששבעלה היה השוטר האמיץ שהציל את חי 94ק בת תושבת רו

דוד גרף 

20 

 

שתפרה שוטר זוג מכנסיים בצבע ירוקלומסרה םאמי לביתהאירוע באה קצר לאחר

. בימי המלחמה לא היה זה דבר של מה בכך. למענו כאות תודה

הגינותהאם גרף מעידה על דשל מ סגנית ראש הכפר כתבה במכתבה: מתנתה

ועל הכרת התודה שחשה.

מכתבה של סגנית ראש הכפר

גבעתיים –ריז פ

21 

 

סיפורו של אחי הנרי גרף . עם השתלטות הגרמנים גם על הדרום צרפתמצבם של יהודי החמיר 1942בנובמבר

10,500אז החל גל חדש של מעצרים באזור החופשי. בתוך חודשיים גורשו לפחות

ומשם לאושוויץ. תוך חצי שליד פריז 2דראנסיילדים שנשלחו ל 500יהודים, מתוכם

, 1944בקיץ יהודים. עד שחרור צרפת 42,000-שנה גורשו למחנות ההשמדה כ

יהודים למחנות. 15,000-נשלחו עוד כ

הנרי לא .מן הקצה אל הקצהינו השתנו וחי התהפך עולמנו 1944במאי 6-ב

ונשלח גסטפוהנעצר על ידי חזר הביתה מטולוז. לאחר ימים ארוכים נודע לנו שהוא

ברכבת למחנה דראנסי.

תחנת הגסטפו עשרה כשנעצר. לאחר חקירה אכזרית ב-הנרי היה רק בן שש

אותו הוא אף על פי שעינו לבית הסוהר סן מישל ומשם לדראנסי. בטולוז הוא הועבר

ברכבת משא הנרי נשלח 1944במאי 20-ב. אותנו ולא מסר את כתובתנו לא הסגיר

שם עבר זוועות והתעללות שקשה להעלותן על הכתב. שוויץודחוסה לא

הוצאו האסירים ,1945אפריל בסוף מרס או בתחילתלקראת סוף המלחמה,

והם מורעבים ,כשהנרי צועד בין חבריו ,ואחי הנרי ביניהם לצעדת מוות. באחד הימים

די הדרך ואחר כך הצליח לברוח אל תעלה בצ הוא עד מוות ומיואשים עד עפר,

עלם ביער סמוך. ילה

                                                            שהוקם בעיר דראנסי שמצפון לפריז. המחנה הראשי של צרפתמחנה הריכוז –דראנסי 2

70,000-כ שימש תחנת מעבר בגירושם של יהודי צרפת אל מחנות ההשמדה הנאציים.יהודים למחנות 64,759לאו במחנה, רובם ככולם יהודים. מדראנסי נשלחו אסירים נכ

ילדים. תנאי החיים במחנה דראנסי היו 6,000-שוויץ. בין הנרצחים היו כורובם לא ,השמדהעם למחנה והשומרים יקשים, צפיפות איומה, ילדים קטנים הופרדו מהוריהם מיד עם הג

איש מתו בדראנסי עוד בטרם 3,000-כלואים. הכ אלהצרפתים התנהגו באכזריות רבה שוויץ. והועברו לא

דוד גרף 

22 

 

חזר הנרי לטולוז ולשמחתו אבא ואימא חיכו לו בתחנת 1945במאי 15-ב

בת. "איזה נס! לא ידעתי אם אתפוצץ משמחה או שאפול בדמעות והתרגשות... או הרכ

שניהם יחד" כתב בזיכרונותיו. הוא נחרד כשלא ראה אותי, את אחיו הצעיר, יחד אתם.

בזכות ו ה שגילה,תושייהבזכות , אין ספק שהנרי ניצל בזכות מקצועו כסנדלר

שחווה במלחמה כל ימי חייו. הזוועות מו את הוא שרד אם כי נשא ע המזל ששיחק לו.

שוויץ לא יצא ממנו. כשביקרנו ושוויץ אבל א ולא פעם שוחחנו על כך שהוא יצא מא

ב"יד ושם" הוא בכה ולא רצה לחזור לשם שנית. במשך ארבעים שנה הוא חקר, למד,

כרבע והרצה בצרפת בפני תלמידים וסטודנטים על השואה. בהרצאותיו לימד אותם ש

- בסך הכול כבמלחמת העולם השנייה, נרצחו הודים שחיו בצרפת לפני המלחמהמהי

בשואה. צרפת נספו יהודימ 80,000

הנרי היה מתאר להם את

הזוועות שחווה ואף חידש את

המספר שקועקע על זרועו

שוויץ.ובא

את סיפור הישרדותו בשואה תיאר הנרי בספרו "לא למות"

שתרגמתי לעברית.

גבעתיים –ריז פ

23 

 

.1944דוד ואביו, טולוז

דוד גרף 

24 

 

קץ ילדותי , יום העלמו הפתאומי של אחי. 1944במאי 6-כדי שלא להקדים את המאוחר אחזור ל

עם ארגוני מחתרת הוריי המבוהלים החליטו לשלוח אותי מיד לפלסטינה ויצרו קשר

. לא הייתי מודע למצב ולא הבנתי שילד יהודי כמוני נמצא בסכנת חיים 3שונים

אפלוט מידע שעלול להסגיר אבא ואימא לא אמרו לי דבר, כנראה כדי שלאיומיומית.

31-בה, עובדה היא שחודשיים לאחר מכן, מפאותנו. אין ספק שהוריי קראו נכון את ה

.מפריז וסביבתה נשלחו למחנה השמדהיהודיים ילדים 300- יותר מ ,1944ביולי

נפגשו הוריי בדירת מסתור ,1944תחילת יוני בבסוף מאי או ערב אחד,

בטולוז עם ג'יזל רומן, מארגנת קבוצות ילדים. היא אמרה להם: "אנחנו לא לוקחים

כי ילדים שעלולים לחשוף את הקבוצה. אנחנו לא לוקחים ילדים חולים או חלשים

וס בהרים דורש כושר גופני, ואנחנו לא לוקחים ילדים שקשורים לסינר של אימא הטיפ

שלהם," אמרה והביטה באימא.

"דוד שלנו הוא והבעת פניה משדרת ביטחון עצמי: " ענתה אימא ,"אל תדאגי

ולא סיפרה דבר על הניתוח שעברתי ברגל. ילד עצמאי, חזק ולא מפונק."

"דד שלי, מחר אבא ואני ניקח אותך לתחנת הרכבת בלילה אימא אמרה לי:

גש אתך בעוד זמן קצר." יש תפוזים. אנחנו ניפ וומשם תיסע עם עוד ילדים למקום שב

ם ובו מעיל, חמש ביצים קשות, כיכר לחם, קוביות סוכר וכמה היא הכינה לי תרמיל חו

דברים כפשוטם, נפרדתי מעולם לא הייתי רגשן מדי, קיבלתי את ה קופסאות סרדינים.

                                                            , ארגון הסרה האוז"ה, מפעל הסיוע לילדים -Armée Juive A.Jהג'וינט, ה"הצבא היהודי" 3

Oeuvre de Secours aux Enfants O.S.E ,.ועוד

גבעתיים –ריז פ

25 

 

מאבא ומאימא בתחנת הרכבת בטולוז, נפנפתי להם לשלום ושמחתי על ההרפתקה

המצפה לי.

דוד גרף, בן עשר בערך. תמונה שאמו הגדילה,

סגרה ושמרה שנים מ ליד מיטתה. רבות

המדריכה שקיבלה

אותי על הרציף הייתה

בר. היא רת ס חמו

קיבצה את הילדים

חילקה לכל אחד חד, י

כרטיס ובו נקוב שם

ינו על והמקום שב

כרו רק את "אל תשאלו שאלות! אל תדברו יותר מדי! ז ת: והודיעה בקשיחו לרדת,

!" היא חזרה פעמיים על שם התחנה, תרדו םש Ornala ussat‐les‐bainsשם התחנה

תי ללכת עם שני חילקה אותנו לקבוצות קטנות ופיזרה אותנו בין הקרונות. נתבקש

נערים גדולים ממני ולהתיישב באחד הקרונות.

המדריכה בין הקרונות. ה, עברה שהתקרבנו לתחנככעבור שעה וחצי בערך,

הייתה שעת לילה מאוחרת ואני ישנתי. אחד הילדים הגדולים העיר אותי ולחש: "קום!

דוד גרף 

26 

 

תתקה יורדים!" כעשרים ילדים ובני נוער ירדו מהרכבת. לפתע המדריכה הש

זמן קצר לפני והחווירה. על הרציף הסתובבו חיילים גרמנים שערכו ביקורת מסמכים.

במאי, נתפס מורה דרך מקומי ונורה על ידי הגרמנים. 17-כן, ב

המדריכה התעשתה במהירות וחילקה אותנו לשתי קבוצות. הקבוצה שלי

משום מה לא נשלחה לבית הקפה של התחנה. הגרמנים בדקו מסמכים של מבוגרים ו

פנו אלינו.

חיכתה מכונית. כולנו נדחסנו לתוכה ונסענו מתחנת הרכבת ליד היציאה

במהירות במעלה הכבישים ההרריים הצרים. המכונית עצרה ליד חווה כפרית ואנחנו

הלכנו לעבר מתבן גדול. חיכתה שם קבוצה של כשלושים מבוגרים, בני נוער וילדים.

פנות בוקר יצאנו לדרך. הלכנו בשורה עורפית, מורה דרך הלכנו לישון ובשעה ארבע ל

: "אנחנו ילדה אחת אמרההנוף הלך ונעשה הררי. בתחילת הטור ומורה דרך בסופו.

תהיו בשקט. .ואמר: "ששש.. ההגדולים היסה אותנערים " אבל אחד ה,בטח בשווייץ

לאחר הפשרת פירנאים." אינני יודע את התאריך אבל ברור שהיה זה באביב אנחנו ב

השלגים. השיירה המשיכה לעלות בשקט, מדי פעם שמעתי רשרוש של שברי ענפים

או עלים יבשים שדרכנו עליהם.

הגענו לבקתת רועים ריקה בהרים. היה חשוך בפנים, מישהו האיר בפנס כיס.

הורו לנו לשבת על הרצפה וכולנו נרדמנו. בלילה שלמחרת לפני היציאה קיבלנו כוס

ם ופרוסת לחם מרוחה בריבה. ניתנה פקודה להתחיל ללכת. בזה אחר זה קקאו ח

יוצאים הילדים והמדריכים, כולם נושאים על גבם תרמילים. בעת העצירות אנחנו

מתיישבים בצדי השביל. מקבלים כוס חלב קר ושתי פרוסות לחם עם ריבה. אחד

נייר או פירורי המדריכים אומר בשקט: "ממשיכים. לא להשאיר סימנים, כל פיסת

לחם לקבור באדמה."

כעבור זמן עוצרים ומצטרף בחור צעיר. אני לא מבין מילה מדבריו. המדריכה

אומרת לנו: "ילדים, הקשיבו היטב, האדון הזה הוא מורה דרך ומכיר אותה היטב. הוא

גבעתיים –ריז פ

27 

 

יוביל אותנו. הוא מדבר ספרדית ונתרגם לכם את דבריו. אסור לעזוב את השביל. מי

יך פיפי יעשה זאת רק כאשר עוצרים למנוחה. אסור לעצור באמצע הליכה. אסור שצר

לדבר, אסור לבכות. עליכם לציית לכל מילה של המדריכים. שימו לב בירידות. לא

לעבור את מורה הדרך."

ניתנת פקודה להתחיל ללכת וכולם קמים כחיילים ממושמעים וצועדים. הדרך

רואה רק את מי שהולך לפניי. עקב הנעל שלי נשר אי סלעית וקשה, ירידות חדות, אני

שם בדרך, אבל המשכתי ללכת בלי להתלונן. הטור מתארך והאחרונים מפגרים

מאחור. המדריכים רצים ומאיצים: "מהר יותר. אסור לעצור. מוכרחים לצאת מצרפת.

לאחר כשעתיים מגיעים סוף סוף לקצה המדרון. עוצרים לנוח ".זה מסוכן מאוד

ימינה וכולם רצים ל"שירותים" בטבע. בוקר –שמאלה נשים –ומישהו אומר: גברים

אחד הודיעו לנו שמחר נחצה את הגבול לאנדורה.

" אני .לאחר מנוחה קצרה מצביעה המדריכה למעלה: "לשם אנחנו הולכים

טית. אני שומע את מסתכל אך לא מצליח לראות את הפסגה. העלייה תלולה. ההליכה א

מותיהם הכבדות של אחרים. עוצרים לזמן קצר ושוב ממשיכים. המדריכה לוחשת: נשי

"זה המקום הכי מסוכן, הגבול בין צרפת לאנדורה. חיילים גרמנים מפטרלים עם כלבי

ר, אסור להשתעל, רק ללכת בשקט." גישוש. אסור לדב

הולכים צמוד זה לזה, תמיד בלילה. מורה הדרך נראה מתוח, מדי פעם הוא

מורה לנו לשכב על הארץ. אני שומע נביחות כלבים וצעקות, נדמה לי שבגרמנית.

משני הצדדים נראים על ההרים מבנים קטנים מוארים. אלה עמדות משמר הגבול.

אומרים לנו לשכב על הארץ ומורה הדרך הולך לבדוק את השטח. אני נצמד לקרקע

ים. כשחשוך לגמרי מתחילים ועוצר את הנשימה. הקולות מתרחקים, אנחנו ממשיכ

לרדת מההר. "חייבים להגיע למטה לפני אור ראשון." הירידה תלולה, מציעים לנו

להחליק על הישבנים. עוצרים למנוחה קצרה תחת כיפת השמים. האוכל כמעט אוזל,

מקבלים רק פרוסה אחת עם סרדינים שסחבנו בתרמילים. המדריכה לוחשת: "כשתראו

דוד גרף 

28 

 

ה הגבול לאנדורה. חייבים להגיע מהר לפני הזריחה." ההליכה ז –עצים של שרשרת

מתארכת. רואים את העצים מרחוק אבל שעתיים נוספות חולפות. השמים מתחילים

להתבהר וחייבים להגיע לפני עלות השחר מעבר לגבעה כדי לא להתגלות. עברנו מעל

נו לאנדורה. קיר נמוך, סימן לגבול. סוף סוף, לאחר לילה ארוך של צעידה, הגע

מובילים אותנו למתבן, שלא היה שונה מהמתבן בצד הצרפתי. כל אחד קיבל חלב חם

ובננה ונרדמנו.

אינני יודע אם הלכנו ברגל שלושה או עשרה ימים. אבל אני זוכר שבמשך

שעות האור הסתתרנו בבקתות ובמתבנים ובלילות צעדנו.

הליכה מתחנת הרכבת בצרפת לאנדורה ומשם לסאו דה אורגל בספרדמסלול משוער של ה

גבעתיים –ריז פ

29 

 

גם באנדורה לא יצאנו החוצה בשעות היום. אף על פי שאנדורה שמרה על ניטרליות

מה, נכנס אליה כוח גרמני וגם שם היו אנשי גסטפו. לכן המדריכים שלנו בעת המלח

להתכונן להליכה לסאו דה שעלינו הקפידו על שקט כל הזמן. ערב אחד הודיעו לנו

לעיר לרידהמשם נסענו באוטובוס שם לנו בבית מלון. )La Seu d'Urgell(אורגל

)Lleida( .ינו כנראה, ים הספרדים, שידעו על עברנו דרך תחנת גבול ספרדית. השוטר

לרידה נסענו ברכבת לברצלונה. הציצו ביושבי האוטובוס ונתנו לנו לעבור. מ

ניצלנו בזכות המזל. היו קבוצות שהוסגרו לגרמנים על ידי המבריחים, או על

ידי אזרחים אנטישמיים. לקבוצה שלי היה מזל והגענו בשלום לספרד.

ילדי הפירנאים

עת בלאחר מכן הבנתי שהשתייכתי לקבוצה שנקראת "ילדי הפירנאים". שנים רבות

בין ספרד לצרפת, אלא היה קו לא רק חצץ הפירנאים מלחמת העולם השנייה רכס הרי

להישאר בחייםהסיכוי הפרדה בין חושך לאור, בין ייאוש לתקווה, בין מוות לחיים. ה

את רכס . עיל במלחמהלספרד, שלא השתתפה באופן פ הגבולהיה טמון במעבר

של בורחים, שהודרכו על ידי מורי דרך הולך וגובר זרם החל לחצות הפירנאים

בר ורבים נהרגו, אבל זרם הבורחים לע הבורחים מצוד אחר קיימו. הגרמנים מקומיים

אלף גברים, נשים 33- לא פסק. את המסע לחציית הפירנאים שרדו כ ריחצי האי האיב

לספרד, ודרך הבריחה שלהם זכתה לשם "דרך החופש". וטף, שהצליחו לעבור

עברה בשלום את הגבול ואיש לא נזקק לטיפול רפואי ככל הקבוצה שלי

יהודיםוטיפל בקיבל שוספיטל ה-בשם סנטובאנדורה בית חולים שמעתי על הזכור לי.

פואים מקור, אפיסת כוחות או פצעים כתוצאה מתאונות בהרים. קברים ישהגיעו עם א

דוד גרף 

30 

 

. המשטרה הגרמנית בדרום צרפתשל הפיקוח הוחרף 1943במהלך שנת

נאלצו להסתתר או שנתפסו והוסגרו. דבר זה 1943אלה שלא הצליחו לברוח לפני

הפליטים שהגיעו דרך הפירנאים ירד באופן מהותי. מספר 1943שנת במסביר מדוע

ם וילדים את הפירנאים היו בעיקר צעירים ציוניי ומי שחצ 1944בשנת

מחתרת. פעילי לאותם שהוריהם מסרו . היו ילדים, כמוני, שהוריהם נשלחו למחנות

. מסמכים רבים הוכנו להעביר אותנו לפלסטינהם את האחריות יהקיבלו עלהמחתרת

היה עליהם לקבל אשרת מעבר דרך ספרד , דרכון ואשרת יציאה מצרפתמלבד ;בחפזה

שמפליגה לארץ ישראל.ה יה לאנייכרטיסי עלי , וכןמטעם נציגות דיפלומטית ספרדית

עברו שש שיירות את הגבול דרך נסיכות אנדורה 1944מיוני ועד אוגוסט

, 1944איש. הברחת הילדים הסתיימה בספטמבר 45- ל 25כשכל אחת מהן מנתה בין

ילדים עלו לארץ באנייה 79-ועד אז עברו כמאה ילדים את הגבול. מתוכם כ

. 4"גיניאה"

                                                            רזיסטנס היהודי ההולכים בחושך יראו אור: המתוך ארכיון פולונסקי, ומתוך: הרשקו, צילה: 4

2 .140-138, עמ' 1949-1940בצרפת, שואה ותקומה:

גבעתיים –ריז פ

31 

 

.1944נתיב הבריחה היבשתי בדרך ארצה,

בברצלונה לקחו אותנו לחנות וקנו לנו בגדים חדשים כדי שניראה כתיירים. המימון

ר . הורו לנו לשמור על פרופיל נמוך, לא לעשות רעש ולדבככל הנראה בא מהג'וינט

קיבלנו תמיכה מארגונים שונים ,בשקט זה עם זה. נשארנו כמה שבועות בברצלונה

ולא היינו רעבים.

רוב מערב.- מזרח לדרום- מברצלונה נסענו ברכבות שחצו את ספרד, מצפון

הקטר. נפלט ממנועשמהפיח כשירדתי הייתי שחור כולי טתי בנוף החולף ובהנסיעה ה

שליד גיברלטר. זהגענו לעיירת הנמל קדי

דוד גרף 

32 

 

כז).(במר דוד ( מסומן בעיגול) לפני עלייה ארצה, עם קבוצת ילדים והמדריכה

.1944נמל קדיז בספרד,

יושב שני דוד () לפני מימין

ספרד העלייה, 1944.

גבעתיים –ריז פ

33 

 

העלייה ארצהט גדול על שפת האוקיינוס האטלנטי שהיה לקדיז ירד המתח. גרנו במלון קי גיענועם ה

ריק מנופשים בחודש אוקטובר. חילקו אותנו לחדרים נפרדים לבנים ולבנות. המדריכה

חששה מהסגרתנו. מדי יום ירדנו לחוף הים, שיחקנו בחול, אכלנו בחדר שלנו כבר לא

לא שמעתי אוכל מסודר, התקלחנו כשאמרו לנו, והשתדלנו להתנהג כמו ילדים טובים.

עוד מילים כמו: "גרמנים" ו"גסטפו", אלא מילים חדשות ונעימות: "ארץ ישראל"

שיר. אני זוכר שראיתי בנות ר בקול רם ואפילו ליכולנו לדב"עברית" ו"אנייה",

היו עודף עקבות המלחמה באירופה, ב, כיפות. באותה עתמהקבוצה שלי סורגות

. וכולנו זכינו בסרטיפיקט ותיסרטיפיקטים בידי התנועות הציונ

ית ניטרלית בשם להגיעה לנמל קדיס אנייה פורטוג 1944אוקטובר ב 25-ב

ונה עם מאות עולים. ילדים ומבוגרים, עלינו לסיפ ספינה חוקית למהדרין., "גיניאה"

מפטפטים בקולי קולות ושתקנים, דוברי כל מיני שפות: צרפתית, הולנדית, גרמנית,

י תקווה לעתיד טוב יותר. ידיש, ובייחוד הייתה זו חבורה של אופטימיסטים, כולם מלא י

האנייה גיניאה

דוד גרף 

34 

 

שבצפון אפריקה, שם נוספו עוד עולים. על תחילה הפלגנו במימי האוקיינוס לטנג'יר

מאות איש. מטנג'יר עברנו ליד צוק סיפונה של "גיניאה" היו כעת יותר מארבע

לאחר גיברלטר שנשאר כל ימי המלחמה בידי הבריטים ולידו עגנו אניות מלחמה.

רוב הזמן הסתובבתי על הסיפון יחד עם שחצינו את מצר גיברלטר נכנסנו לים התיכון.

ילדים מהפירנאים". שיחקנו משחקי חברה, למדנו שירים עבריים והסתובבנו בכל "ה

ראיתי מבוגרים שחלו במחלת ים טלטלה בים סוער, יה היאלא פעם שטחי האנייה.

רגשתי מצוין. אכלתי ושתיתי ולא סבלתי , בניגוד להם, ה אבל אניושכבו על הסיפון.

כלל מהטלטולים.

מלח צועק מהתצפית שעל התורן: "פלסטינה לאחר עשרה ימים בים שמעתי

ויסטה! "פלסטינה ויסטה!" (פלסטינה באופק). כולם רצו אל הסיפון להביט. אני לא

" !ראיתי דבר אבל המדריכה שלנו אמרה בהתלהבות: "רואים את הר הכרמל

הייתה התרגשות גדולה. מאות אנשים בשעה שנכנסנו לאט אל מפרץ חיפה

על התרנים כדי לחזות במראה הראשון של מה צעירים אף טיפסו כעמדו על הסיפון.

ראיתי גם . ובכוהתרגשו משמחה ומבוגרים אחדים צהלורבים . פני ארץ ישראל

מקבלי פנים שעמדו על הרציף. היה זה מחזה נדיר שבזמן המלחמה מגיעים מעפילים

מהרציף. אבל "חוקיים" מאירופה. שמעתי אנשים שרים את "התקווה" הן מהאנייה הן

רתי את מילות השיר והייתי כבר להוט לרדת לחוף. כלא ה

. מישהו נתן בקבלת פנים נלהבתהתקבלנו ו 4.11.1944 - חיפה בו בנמל נעג

הייתי בטוח שזה תפוז והתאכזבתי מטעמו המר. חשבתי בלבי: 'בשביל לי אשכולית.

הטעם הזה שלחו אותי מצרפת?!'

עתלית. המעצר בלמחנה וסים באוטובנשלחנו מנמל חיפה

גבעתיים –ריז פ

35 

 

מחנה המעצר בעתלית

ייה במחלקת העל(בשיבושים קלים) הכפי שנכתבבאנייה "גיניאה" חלק מרשימת המעפילים .של הסוכנות

דוד גרף 

36 

 

תעודת מעפיל

גבעתיים –ריז פ

37 

 

הסוכנות היהודית "ועדת מיון". כל ילד נשלח הקימהבאחד הצריפים במחנה עתלית

עולה הצעיר. רצוי לשלוח את האיזה קיבוץ לראיינים כדי לדעת לענות על שאלות המ

שיהפוך תוך מי אחד המראיינים שלי, בנימין גרינבוים, בנו של שר הפנים הראשון,

ראיין אותי. תחילה שאל לשמי ועניתי. ,ימים אחדים למחנך שלי בקיבוץ

אחר כך שאל: "אבא שלך דתי?"

אלתי. לא הבנתי את השאלה: "מה זה דתי?" ש

נשאלתי.בש כובע?" ואבא ח"

בש כובע."ווא חלו ה"כשקר ," עניתי,"ודאי

"אכלו אצלכם חזיר?"

בטח שאכלו." ,"כשהיה בנמצא ," עניתי,"ודאי

שלוש התשובות הקצרות שלי הספיקו למראיינים להבין לאן יש לשלוח אותי.

הוחלט פה אחד, ל"שומר הצעיר". –"לגן שמואל"

דוד גרף 

38 

 

גן שמואלעולה חדש בנסענו יחד, שלושת הילדים שעלו מצרפת, מעתלית לגן שמואל. עמי היו משה

, בן כיתתי, 5לדו סקוברוסקי, שחזר לצרפת אחרי המלחמה והקשר עמו נותק; וגבי

מים נהרג בעת שירותו הסדיר בקרב ליד בית ג'וברין. שלי

חבר ,ניריהודה טויל קיבל אותנו הייתי בן עשר וחצי כשהגעתי לקיבוץ.

קיבוץ דובר צרפתית. הוא הסביר לנו לאן הגענו, פירט על הקיבוץ, וטייל אתנו ה

םבמשק. החברה דבורה קולוביי עזרה לנו להתארגן בבניין קטן ליד חדר האוכל ש

לימדה אחת מחברות המשק בלילות הראשונים שמעתי את יללת התנים ופחדתי. ו. ניש

ה למעשה סניף הדואר של הקיבוץ. בכיתה קטנה שהייתאותנו עברית

אני בטוח מדי פעם ראיתי חברת קיבוץ מרחוק ולרגע חשבתי שזו אימא.

שהתגעגעתי להורים, עדות לכך ניתן לקרוא במכתב שהיה שמור שנים רבות בארכיון

הציוני.

"ילדי הגולה" בימים

הראשונים בגן שמואל עם

דבורה גולביי, . 1944נובמבר

(דוד שני שמאל).מ

                                                            בערך הגיע לארץ אחיו של גבי ולד וביקש להיפגש אתי כדי לשמוע עליו 1965בשנת 5

י במשך שנים רבות.ולעלות לקבר אחיו. נשארנו בקשר חבר

גבעתיים –ריז פ

39 

 

חודש לאחר שהגעתי לגן שמואל כתב הנס בייט, ראש ארגון עליית הנוער, מכתב לסוכנות הילד דוד גרף פרטים על הוריו. "הילד משתוקק רבוהיהודית בפורטוגל. הוא ביקש לברר בע, אמו טוני... הילד מספר שהוריו נמצאים בטולוז. ןלשמוע חדשות מההורים, שם אביו ליאו

נשמח מאוד לקבל ...האם יש לך מידע על משפחת גרף? האם תוכל ליצור עם ההורים קשר? "מידע בהקדם האפשרי.

דוד גרף 

40 

 

ובינתיים בטולוז גרף:יאון וטוני בא ואימא, לא

שררה אווירת חג ושמחה במדינה. אבל אנחנו, כמו ,פריזעם שחרור ,1944באוגוסט

לא נטלנו חלק באושרם של הצרפתים. עדיין לא שמענו דבר מהנרי , רוב היהודים

ד והיינו מדוכדכים ומודאגים. ומדו

ן פתק בכתב ידו של דוד הגיע מאנדורה כחודשיים לאחר שנפרדנו, אך עדיי

חששנו לגורלו.

ען אל תב דוד מופתק שכההחבר הגוי איליה בוגדנוביץ,

הנרי שאצלו עבד אחיו כשוליית סנדלרים. "הגעתי

אני אוכל . בשלום לאנדורהמרגיש ישן טוב, משחק וטוב, קיבלתם מקווה ש מצוין.

שנעלם. מקווה על אחיחדשות להיפגש בקרוב, אוהב אתכם

דוד."

ו שמועות על אנייה של פליטים יהודים שהופצצה בים התיכון ודאגנו כל בטולוז נפוצ

והידיעות על הנעשה במחנות ההשמדה היו מחרידות דברהזמן. מהנרי לא שמענו

ובלתי נתפסות.

גבעתיים –ריז פ

41 

 

תשעה חודשים אחרי שנפרדנו מדוד הגיעה סוף סוף הבשורה המשמחת. קיבלנו מכתב

.1944בנובמבר 4- לפלסטינה בשדוד הגיע בשלום רשמי מהצלב האדום

1945אישור מהצלב האדום שנמסר להורים בטולוז בפברואר

דוד גרף 

42 

 

נציגככל הנראה שהיה מאדון רבינוביץ, גםבאותה תקופה קיבלנו מכתב

. 1944הודיע לנו שדוד הגיע ארצה בנובמבר . גם הוא פרדסב הסוכנות היהודית

אין מילים לתאר את השמחה והאושר שהציפו אותנו. התחבקנו ובכינו.

זמן קצר הרגשנו שאנחנו חוזרים לנשום. התפללנו שגם הנרי יחזור במהרה. ואכן

במאי 15-שלושה חודשים לאחר מכן, בלאחר מכן קיבלנו ידיעה ראשונה מהנרי ו

בננו הבכור בתחנת הרכבת בטולוז. הוא נראה רזה להחריד אבל עםפגשנו נ, 1945

שלם בגופו.

לודז' בוורשה ושלנו בבצל השואה האיומה ורציחתם של רוב בני המשפחות

ניצלו. נו שני הבנים של. מאושרים היינו –

חלפו שנים לפני שיכולנו לשוב ולחבק את בננו הקטן. החלה התכתבות

עליית הנוער. ביקשנו שדוד יבוא סכלת בינינו לבין קיבוץ גן שמואל ופקידיארוכה ומת

אך הקיבוץ התנגד ואולי גם דוד כבר הרגיש שייך לשם ולא לכאן. בצרפת, לבקר

ונוסף על כך אנחנו עצמנו היינו ציונים, הרי ברחנו מפולין כדי לעלות ארצה, לכן לא

רצינו לכפות על דוד לחזור לצרפת.

דוד:

בניונוצר קשר בין הוריי לבין הקיבוץ, אך רובו היה ללא ידיעתי. המחנך שלי,

גרינבוים, בגיבוי אנשי עליית הנוער, נהג בסחבת וכתב שאני מרוצה בקיבוץ ואין

תקבל בקיבוץ מכתבו של הנס בייט המבקש ה 1946בינואר לשלוח אותי חזרה.

יי. שלושה חודשים לאחר מכן, להעביר אליי מכתב מהוריי. המכתב לא הגיע ליד

, שוב כותב הנס בייט לקיבוץ ומספר שאבי כותב שאמי חולה ולכן הוא 1946באפריל

מבקש לשלוח אותי חזרה לצרפת. גם הפעם הידיעה לא הגיעה אליי. עליית הנוער

הם מבקשים לברר: "מהי ,להפך ;אינה מחייבת את הקיבוץ לפעול להחזרתי להוריי

גבעתיים –ריז פ

43 

 

אצלכם ומה תגובתו לדרישת הוריו. אנו מקווים כי הוא מסתגל...הרגשתו של הילד

שי."וונקלט ללא ק

.ל עולה חדשכתב דוד גלויה להוריו בעברית ש 1946במאי 6.V.46 שלום לכם הורים יקרים אני שולח לכם את הגלויה כמזכרת מיום הולדת שלי, אם

אתם תוכלו תשלחו לי ביום הולדת עט נובע. תשמרו על הגלויה הזו. הבן שלכם דוד גרף.

דוד גרף 

44 

 

כמעט שנה לאחר מכן, ולאחר אין ספור מכתבים שכתבו הוריי אל עליית הנוער ואל

מחנך שלי את המכתב הבא:הקיבוץ, כתב ה

גם מכתב זה נכתב ללא ידיעתי ואת "תשובתי" להוריי כתב המחנך שלי בשמי: "הם (ההורים) רעיון להביאו אליהם, הם אמנם ניסו במכתבם האחרון להציע לדוד לבוא כנראה ויתרו על ה

- לצרפת לימי החופש הגדול, אבל הנער השיב להם שישמח מאוד לקבל את פניהם בגן שמואל."

גבעתיים –ריז פ

45 

 

אין לי ספק שבגן שמואל רצו בטובתי והאמינו שטוב לי יותר בארץ מאשר בצרפת, אך

הוריי מתחננים התכתבות הארוכה שבעדות לכך נמצאת בה ;להוריי בוודאי היה קשה

לשמחתי לא נשארה בהם טינה או כעס על הקיבוץ ואילו אני להחזיר אותי אליהם.

הלכו ופחתו.תי געגועיי למשפחהסתגלתי, אהבתי את הקיבוץ ו

, . (דוד עומד שלישי משמאל)"ילדי הגולה" בימים הראשונים בגן שמואל עם דבורה גולביי .1944דצמבר

מטיילים"ילדי הגולה" זמן קצר לאחר בארץ

קליטתם בקיבוץ, דצמבר 1945.

דוד גרף 

46 

 

לגדול בגן שמואל – הכבר בין הבית ל

מנתה ש" שיבולים"לקבוצת את שלושת "הצרפתים" לאחר תקופה קצרה הוחלט לצרף

בבית קומתיים שהיה בעבר בית הראשונים. הבית הגרהקבוצה ילדי הקיבוץ. עשרה

גם שם שמעתי בלילות את התנים . 6שקיית הפרדסכת מים ששימשה להנמצא ליד בר

בייחוד , אבל הייתי בחברה טובה כי ילדי הקיבוץ פחדו ממש כמוני. מייללים ופחדתי

ולצעוד בחושך בתוך מטע הבננות. נהגנו לבקש זה שירותים בלילה ללכת לבד לפחדנו

י צמוד. מזה ליוו

ההשקיה/ כתבר -שנות ה ,שחייהבגן 1940

שמואל.

חיים בקיבוץ, השתלבתי בקבוצת שיבולים וחיש מהר הפכתי לאחד התרגלתי ל

בבית הילדים, לאוכל בקיבוץ, ללימודים, לינה המשותפת 'ה. הסתגלתי למהחבר                                                             

לדתו השמונים. הפרדס היה מטע אתרוגים שנטעו חסידי הרב שמואל מוהליבר לכבוד יום הו 6קיימת ומסרה אותו לחלוצים אנשי השומר הקנתה אותו הקרן ,אכזבשנתן יבול הלאחר ש

הצעיר. מאז נקרא המקום גן שמואל.

גבעתיים –ריז פ

47 

 

ת שלהם. מדי לילה למחנך, דיברתי כמוהם ואף הייתי מצטרף בשמחה למעשי השובבו

נערות מ"ההשלמה" שהתרחצו היינו מציצים מחלונות בית הילדים שלנו לנערים ול

כה. ר עירומים בב

משפחת חנני (אז פישמן) אימצה אותי וטיפלה בי כאילו הייתי ילד שלהם.

רגשתי טוב אצל הוריו. היו להם שלושה בנם יורם היה אתי בכיתה, היינו מיודדים וה

ר ילדים והם אימצו שני "ילדי גולה" משיבולים, אותי ואת משה. מדי יום בארבע אח

חקים, מפטפטים, שותים תה, וחוזרים הצהריים היינו הולכים יחד ל"חדר ההורים", מש

בערב לבית הילדים.

בניגוד להורים אחרים שהיו רוב הזמן מחוץ למשק, אחדים היו פעילי מפ"ם

או חברי כנסת, יעקב חנני היה חשמלאי בקיבוץ. לכן הוא היה מעין "אבא של קבוצת

נו הולכים אתו לאסוף פטריות או לקטוף נרקיסים. הוא לימד שיבולים". בשבתות היי

את ילדי הקבוצה לרכוב על אופניים. אשתו שרה עבדה גם היא בקיבוץ ולכן נפגשנו

תם בשעות שונות של היום.א

חיו יורם חנני, חברי ובן כיתתי, סיפר שאימא שלו אספה אותו ואת שני א

וכם. מה שיהיה לכם יהיה גם להם, אבל הם והודיעה להם: "ילדי הגולה הם בדיוק כמ

" היא תפרה לכל 'ילדיה' נעלי בית משמיכה ישנה ונתנה את שני הזוגות .יקבלו קודם

הראשונים לילדי הגולה.

ילדי חוץכעשרים נוספו , לאחר מלחמת העולם השנייה, 1946בשנת

" וילדים ראןילדי טה, בהם כמה מ"ניצולי השואהיתומים ". רובםשיבולים"לקבוצת

באותה .ובדידות תוהיו שחשו בו זרוכמוני, אספו ממנזרים. היו שהסתגלו לקיבוץ שנ

בני ילדי "עליית הנוער" היו חבריה . חברת הנוער "איתנים"גם בוץ יקבעת הוקמה

. ניצולי השואהכולם ם כבגילנו, רו

דוד גרף 

48 

 

נעורים בקיבוץ

שלוש הקבוצות יחד להתעמלות בוקר – קרבוסדר היום בקיבוץ היה קבוע וידוע: מדי

היינו מחליקים למטה ובחצר הקטנה. לעתים לא השתמשנו במדרגות כדי לרדת לחצר

ראשון השיעור העל עץ הברוש. לאחר ההתעמלות היינו נכנסים לכיתות ללמוד. לאחר

;ים בבית הילדיםיארוחת צהר ;חזרנו לכיתות בבית הילדים; אכלנו ארוחת בוקר

בערך ."חדר" ההוריםהליכה ל ,ארוחת ארבע ;םילאחריה מנוחת צהרי ;עבודה

רק בתיכון, בכיתה בשמונה בערב חזרה ל"בית", ארוחת ערב, וקדימה למיטות ולישון.

א, התחלנו לאכול בחדר האוכל הכללי של הקיבוץ. "י' או י

אחר הלימודים. אך כשהיו לתמיד עבדנו בקיבוץ, בדרך כלל שעתיים ביום

שעות. באותם ימים למדנו מעט. יותר בוקר לשדות ועבדנו לפנות ים יצאנו בארבע גיוס

ברה". כ השדות שלנו היו ליד מעגן מיכאל באזור שהיה בעבר ביצות ונקרא בפינו "

ע בקיבוץ למדתי לעבוד. כשהיו שולחים אותנו ל ב תירס, לדלל בפלחה, או ש

עשרה עבדנו כתף אל כתף עם חברי - עלאסוף תפוחי אדמה למשל, אנחנו בני הארב

הקיבוץ עצמם. הם לא ישבו בחיבוק ידיים ושלחו אותנו לעבודות הקשות, כי אם עבדו

בשבילנו דוגמה אישית לחריצות תנו עבודת כפיים קשה בחום ובגשם. הם היוויחד א

גן שמואל היה ידוע כקיבוץ בעל מוסר עבודה גבוה ביותר.ולמוסר עבודה גבוה.

רים המאמצים שלי, יעקב ושרה חנני, שהתפלגו בשנות השלושים מקיבוץ עין ההו

שמר, סיפרו על ההבדלים בין הקיבוצים. בגן שמואל נמצאו תמיד אנשי העבודה, ואילו

ר הדבר בקיבוץ גן בעין שמר נותרו המשוררים, הסופרים ואנשי הרוח. עד היום ניכ

שמואל.

גבעתיים –ריז פ

49 

 

קטיף התפוזים. לא הייתה לי סבלנות ב –בקיץ עבדנו בעיקר בשדה, בחורף

בדתי גם בנגרייה. לקטיף לכן עבדתי בייצור ארגזי עץ לאריזת התפוזים. כשבגרתי ע

למק, שלמה אילן, אביו של אורי, לימד אותי כל מה שאני יודע היום מנהל הנגרייה ש

נות בנגרות. בין השאר למדתי ממנו להכין קופסת תכשיטים מעץ ולהניח רעפים בדייק

ת. את זה למדתי ממנו על גג מבנה חדש בקיבוץ ברקאי. הוא הנחה אותי איך ובמקצועיו

למדוד מנקודת האפס את מיקום הרעפים ולהניחם בדיוק במרחק של ארבעים

סנטימטרים זה מזה.

", עליית הנוערהגיעו לקיבוץ מ"שחבריה ,"איתנים"הקבוצה המקבילה לנו

ראינו "שיבולים". חצי יום. הדבר קומם אותנו, ילדי לעבוד חצי יום וללמוד ה נדרש

צדק משווע. הכרזנו על שביתה, הבאנו את הנושא לאסיפת חברים, והודענו - בכך אי

יעבדו יותר שהם בני גילנו שכחניכי "השומר הצעיר" לא יעלה על הדעת שילדים אלה

לנו נוספה התקבלה החלטה שוויונית וצודקת:. הודות למחאתנו שעות מילדי הקיבוץ

החלו לעבוד שלוש שעות ביום. בקיבוץ שעה ומהם ירדה שעה. כל בני הנוער

חנכה את "שיבולים"הושלמה בניית המוסד החינוכי וקבוצת 1948בשנת

מפני הייתה הקבוצה הראשונה של הקיבוץ שעברה להתגורר בו, "שיבולים"המקום.

נשלחו לתיכון במשמר וות יותר הילדים הבוגרים של הקיבוץ השתייכו לקבוצות קטנש

העמק.

דוד גרף 

50 

 

קבוצת "שיבולים" עוברת לבית החדש במוסד החינוכי

ד מעט מהקיבוץ לכן הוחלט המוסד היה מבוד פרצה מלחמת העצמאות. ה עת באות

גויסו "כל ילדי "שיבולים לבנות קיר אבן סביבו להגנה מפני כדורים ולהציב שומר.

לעזור בבניית החומה.

בונים קיר אבן להגנה על המוסד במלחמת העצמאות (דוד שני מימין).

גבעתיים –ריז פ

51 

 

גן לרדכי נות את ילדי יד מהמלחמה תקף הצבא המצרי את יד מרדכי והוחלט לפ מהלך ב

ועברנו לישון במבנה פח. לא היו די ם מהדרום ילדיהשמואל. פינינו את ביתנו למען

שימשו , והםאת השקים בקש אנוילמ , מזרנים לכן כל ילד קיבל שק, ניגשנו למתבן

לקיבוצם. עד שילדי יד מרדכי שבונים מזראותנו כ

(דוד שלישי מימין). 1948קבוצת "שיבולים" במופע ריקודי עמים,

.1949על גב התמונה כתוב: מזכרת להוריי ולקרוביי לשנה החדשה, באהבה דוד גרף.

דוד גרף 

52 

 

ליד הבית שלהם (ועליו). "שיבולים"קבוצת

(דוד מימינו). עם המחנך יצחק רמון "שיבולים"קבוצת

גבעתיים –ריז פ

53 

 

ני כיתתי לישון , החליטו כמה מבוחםלילה אחד קיצי ;במיוחדלא הייתי ילד ממושמע

רחתי. שיעמם לי, אז פתחתי את הממטרות ובהצלחתי להירדם, בחוץ על הדשא. לא

לנסוע לבקר קבוצת בני נוער שהייתה במחנה ליד גן שמואל. לקחתי החלטתי ערב אחר

סוס מהאורווה ורכבתי לשם. כשהחזרתי את הסוס לאורווה חיכה לי האחראי ונתן לי

!"גנובתלא ר: "זכור היטב את הדיבאלמען בעיטה חינוכית בתחת

בוגרים לא בדקו מה המ בשעות הערב היינו די חופשיים לעשות כרצוננו,

מחסן הציוד למחנאות ובעזרת ציוד זה הקמתי, להייתי אחראי מעשינו וסמכו עלינו.

חד ו. המטפלת הודיעה ניחד עם חברי שלמה ורבנר, אוהל על גג הכיתה שלנו ובו יש

שלמה המציא "שעון לכן ס לגג כדי להעיר אותנו בבוקר. שהיא לא מתכוונת לטפוחלק

קופסת פח מלאה . המשיכה גרמה לנפילת בחבלרק משיכה המטפלת שדרש מ מעורר"

כך התעוררנו מדי בוקר. ו באבנים קטנות

שהרי לא ניגשנו לבחינות תכנית הלימודים שלנו הייתה משונה למדי,

מתמטיקה, בקושי למדנו . ידעובעצמם שהם רק מה הבגרות. חברי קיבוץ לימדו אותנו

החבר שמחה פלפן, שיכול היה ללמד אותנו. נמצא חבר קיבוץשלא מפני פשוט

–המזכיר הכללי של מפ"ם, לימד אותנו היסטוריה; חבר אחר שידע טבע והיסטוריון

פעם טיילנו ליד מערות באזור קיסריה ומצאנו שלד . ביולוגיה וזואולוגיהלימד קצת

ד אדם. המורה לטבע הביא את השלד לכיתה ולימד אותנו על גוף האדם. קראנו לשל

ינו שהיה בעברו בחורה ערבייה שנרצחה על רקע חילול כבוד משפחתה. "פטמה" ודמי

למעשה כולם אחד מחברי הקיבוץ שנולד באנגליה לימד אותנו אנגלית.

כשהמחנך שלנו, יצחק רימון, הודיע שהשנה נתחיל ללמוד למדו אנגלית חוץ ממני.

כדאי שאלמד אנגלית, זה עלול אנגלית אמרתי לו: "מאחר שאני יודע צרפתית לא

לבלבל אותי." לצערי הרב המחנך השתכנע מהנימוק ה"הגיוני" ולא למדתי

אנגלית. הדבר הקשה עליי מאוד בהמשך חיי. (אני מקווה שנכדיי ילמדו היטב

בבית ספר ולא ינהגו כמוני.)

דוד גרף 

54 

 

להבדיל מתכנית הלימודים של בני גילנו בעיר, אנחנו למדנו דברים

ושונים בתכלית מהם: סוציאליזם, אחוות עמים ואמנות. המורה הנערץ מעניינים

לימד אותנו לאהוב מוסיקה קלסית. בזכותו אהבנו ,7פקטורי שלנו למוסיקה, דני

באך ומוצרט, ידענו לצטט קטעים שלמים מתוך שיעוריו. כמעט כל ילדי

"שיבולים" ניגנו בכלי נגינה.

סנו חשיבות רבה הרבה יותר לפעילות ים בחיינו, ייחי הלימודים היו שול

חברתית ומפלגתית. כשמוסדות מפ"ם החליטו שיש לפעול למען השכנת שלום

בינינו לבין הערבים, נסענו למעברות לשכנע עולים חדשים לחתום על עצומות

למען אחוות עמים ושלום. אלה מצדם לא ידעו עברית, לא הבינו על מה חותמים,

חום למלא את בקשת הנערים החמודים לובשי החולצה אבל הסכימו בלבביות וב

הכחולה והסרט הלבן. אני זכיתי להביא את אוסף החתימות הגדול ביותר כשנסעתי

לשכונות העולים בחדרה. חתימות הבאתי אך לא את השלום.

י עניין: טיילנו, הצגנו בהצגות, השתתפנו חיי החברה שלנו היו מלא

רמפים בחופשות. קיץ אחד יצאנו למסע פרטי, בעצרות ובהפגנות, נסענו בט

שלושה חברים בלבד, אני ושתי בנות מהקבוצה. הלכנו במסלול של תנועות הנוער

רות שמצאנו, נרת. עברנו בבוסתנים, אכלנו פ ם אל ים", מים התיכון ועד לים כ "מי

נתי תי זוכרות שהכו תחת כיפת השמים. הבנות שטיילו א נהתרחצנו בנחלים ויש

ארוחה צרפתית על שפת אחד הנחלים כשהצלחתי לצוד סרטנים ולבשל אותם. ןלה

פעם אחרת נסעתי עם שלוש בנות מהקבוצה בטרמפים לאילת. התרחצנו בים

האדום, טיילנו במכרות תמנע, וגם ביקרנו חבר מהקיבוץ שהיה בבסיס הגדנ"ע

                                                            ד, . היה מלחין, נגן, מעב40-דני פקטורי הגיע לגן שמואל עם ההשלמה הישראלית בשנות ה 7

הוא נרצח בגן מאיר בתל 1949סט מנצח ומורה מוכשר למוסיקה נערץ על ידי תלמידיו. באוגו היה במותו. 25אביב. בן

גבעתיים –ריז פ

55 

 

רשים מהצבא צלחתי להשיג את האישורים הנדבאר אורה. חבריי התפעלו שה

לביקור ולינה בבסיס.

בה - מדי שנה בילינו במחנות הקיץ של "השומר הצעיר" בחורשת חפצי

אוהלים עשויים משתי שמיכות, ץמרשליד חדרה. מיד עם בואנו התחלנו להקים ב

ו אותו באבנים קטנות, נהקמנו תורן לדגל, שולחן אדמה, גרפנו את המחנה וסימ

ים ובישלנו בעצמנו את כל הארוחות. שיחקנו מחניים ומרוץ שליח

(דוד עומד מימין). בשנות החמישיםקבוצת "שיבולים" מטיילת

דוד גרף 

56 

 

.1950פורים , בתחפושת משפחה תימנית"שיבולים" וצתקב

.ארוחת בוקר בשדה - דוד (מימין)

גבעתיים –ריז פ

57 

 

,ברקאיללסייע לקיבוצים צעירים, לגבעת עוז, מדי פעם נידבו אותנו חופש הגדול ב

ני ני נשלחנו לעבוד בגבעת עוז, כשורה, כוהנה ואללהבות חביבה ולקיבוצים נוספים. א

קילומטרים מדרום לצומת מגידו בכביש לג'נין. בשבת כשסיימנו את העבודה החלטנו

לנסוע חזרה הביתה לגן שמואל. יצאנו לכביש הראשי וניסינו לעצור טרמפים. באותה

תקופה הייתה הגבלת דלק ולא נסעו במכוניות פרטיות בשבת, רק משאיות שהובילו

אמרתי .שעות ולא עצרה שום מכונית וששלתוצרת חקלאית הורשו לנסוע. חיכינו

" !: "נראה אותך גיבוררולבנות: "יאללה, נלך ברגל". הבנות תפסו אותי במילה ואמ

המתנה הקילומטרים. הבנות התייאשו מ 30- לא יכולתי לסגת והתחלתי ללכת ברגל כ

אכלו צהריים, ושבו לצומת שבעות ומרוצות. אחרי ארבע או ,, חזרו לגבעת עוזלטרמפ

יושבות להן על ארגזי אורה וכוהנהעוברת לידי משאית ועליה חמש שעות הליכה

ע , עייף ורעב ונשבהןאחרילקיבוץ ירקות ומנופפות לי לשלום. בסופו של דבר הגעתי

שלא להתרברב ולא להבטיח הבטחות שקשה לסגת מהן.

קלחת והתקלחנו במעשרה, - גרנו ארבעה בחדר, בנים ובנות יחד עד גיל שבע

גרינבוים בניו, שלנוחנכים התגלעו חילוקי דעות בין שני המא ". רק בכיתה ימשותפת

הגיע הזמן להפריד בין המקלחות של הבנים והבנות, ואילו זה סבר ש. ויצחק רימון

ב. הדיון בין שניהם היה "להמשיך בכך עד סיום כיתה יאין כל פסול השני טען ש

, המקלחות המשותפות ניוף גברו נימוקיו של ב בפורום פתוח בפני הכיתה כולה. לבסו

הופרדו, וגם החדרים הופרדו, בנות לחוד ובנים לחוד, לשמחת הבנות ולאכזבת הבנים.

היינו דלפונים, לא היו מותרות אצלנו: סכין אחת לשולחן, חצי ביצה, שתי

קוביות שוקולד לילד ורק ביום שישי, מעט בגדים ובלי חפצים אישיים.

היחידי אנינזכרים שחבריי מקבוצת "שיבולים", ,פרנק ויורם חנני מרים

אם כולה. קבוצה לנחלת ה הפככל תכולתן האך י,מהורימדי פעם חבילות תיקיבלש

בצרפתית Pourהיה זה דבר מתיקה או קופסת נס קפה קראנו לזה: "פור לפה" (

נים". פור לפאם היה זה קרם לחות לבנות הן קראו לזה "פירושו בשביל);

דוד גרף 

58 

 

חיים ולתחושה הלשמחת הלא הפריעינו בסגפנות וללא מותרות י העובדה שח

בתקופה מסעירה, העשייה בקיבוץ גדלנו. מנומרכז עול"שיבולים" וגן שמואל הם ש

אליים ואוטופיים. היינו מאוחדים באמונה עילות בתנועה סחפו אותנו ברעיונות איד והפ

שנקים חברה צודקת ונהאמ ו בברית המועצות, נם, האמ שאפשר לשנות את אופי האד

ם אדם חדש. יש עתיד, קושי ונהאמ מעמד הפועלים יגבר על הקפיטליזם הנצלני. השב

יש תקווה, אחת הבנות תלתה תמונה של סטלין מעל מיטתה. הוא היה אליל של רבים

ן, על הכלכלה הנהדרת בתנועת מפ"ם. המחנך שלנו, בניו, היה מספר לנו על סטלי

שייסד בברית המועצות, על כך שהיא תעלה ותגבר על כל החברות הקפיטליסטיות.

נערך מפקד לזכרו בקיבוץ. מתכשסטלין 1953בשנת

עלי אדמות. שאין טובה והגונה ממנהשאצלנו קמה חברה ונהאמ באותן שנים

תנו שיחה ערכה לכל אחד מא נ לקראת סיום כיתה י"א. כולנו רצינו להיות חברי קיבוץ

, אלא רק באופן אוטומטילקבלת סמל הבוגרים של "השומר הצעיר". הסמל לא חולק

נקבע מי השבלמי שנמצא ראוי לכך. מה שהפך אותו לבעל משמעות רבה היא הדרך

מעין דינמיקה – קיימה בירורים אישיים לחבריה כיתההם הראויים לקבלת הסמל. כל

חד כשהגיע תורנו השיחות היו קשות, רעדנו מפ. ת המחנכים שלנובהנחיי קבוצתית

לבסוף הכריעו האופי שלנו. ובתכונות נודנו בהתנהגותש ו לקבוצהנמול חברילעמוד

שלא היו לגביו מובהק,הסמל. הקריטריון הת א אנו ראויים לקבלבהצבעה גלויה האם

ר בחירה בחיים בקיבוץ. כלומ –הקלות או פשרות כלשהן, היה התחייבות ל"הגשמה"

על ידי ראויה הוא מתחייב "להגשים", אך התנהגותו לא נמצאה חניך שהצהיר כי

פרוטוקול הבירורים נשלח להנהגה הראשית של לא קיבל את הסמל. – חבריו לקבוצה

. חנכיםמההועברו הסמלים לידי םורק לאחר אישור"השומר הצעיר"

בוגרים הת סמל א ראוי לקבלושמחתי שנמצאתי גשמה" ה"התחייבתי ל

בטקס חגיגי. לנו שהוענק

גבעתיים –ריז פ

59 

 

.טקס הענקת סמל הבוגריםחבר קבוצת "שיבולים", יורם חנני, ב

(מסומנים בעיגול אורה ודוד). בערך 1951" שיבולים"קבוצת

דוד גרף 

60 

 

ילדי שבעה, מתוכם 'החבר עשרים וארבעה "שיבולים"ב מנתה קבוצת "בסיום כיתה י

קיבוץ והשאר ילדי חוץ, חלקם ילידי הארץ וחלקם "ילדי גולה".

ו נואני היינו יחד באותה כיתה מגיל עשר. התקלחנו יחד, אכלנו יחד, יש אורה

עשרה - שבע אבל בגיל הדבר איך קרהאני לא יודע בדיוק מתי ו. באותו בית הילדים

עוד .י למשפחתם בחום ובאהבהקיבלו אות היואח אורה התאהבנו. ההורים של – בערך

חתן וכלה". לצחוק עלינו ולהצביע: "הכיתה חברינהגו צבא שהתגייסנו ללפני

מצביעה ומתלוצצת על "החתן והכלה" "שיבולים"צת קבו

גבעתיים –ריז פ

61 

 

הביקור הראשון בצרפת

יצאתי מהבית ילד צרפתי בן בצרפת. ילבקר את הוריחזרתי לראשונה 1951בשנת

עשרה. ההורים -כשאני קיבוצניק בן שש, מכןשנים לאחר שש עשר וחזרתי לבקרם

על הרציף חיכו לי הוריי שלחו כרטיס והפלגתי באנייה "קדמה" מחיפה למרסיי. שם

י. הם התרגשו וגם אני, אבל הייתי נער מתבגר וכלפי חוץ לא הראיתי את סערת ואח

הרגשות שלי. הבאתי להם במתנה תיבת תפוזים.

שכחתי את הצרפתית שלי וגם את היידיש. ההורים התקשו להבין אותי ואני

אך לא הסכמתי בשום פנים בצרפת הם ניסו לשכנע אותי להישאר בקושי הבנתי אותם.

אצלם ואופן. הם ביקשו שאשאר

אחי אפילו . רק לזמן קצוב ולו

לקשור , ספק בצחוק,הציע להם

אותי בשרשרת לבית. אבל אני

הייתי כבר קיבוצניק נלהב, אהבתי

את גן שמואל, ובייחוד נערה אחת

לחזור היהרציתי כל שמשם, ו

היה ציוני יהביתה. למזלי, אב

י.והבין ללב

ילד טוב טולוז, דוד בביקור אצל ההורים.

דוד גרף 

62 

 

חזרתי ארצה ועמי זוג אופניים שקיבלתי מהוריי במתנה. כן דשיםושלושה חכעבור

) .ניםלב (לא זוכר מה הבאתי .גרביים"שיבולים", נות הבאתי מתנה לכל אחת מב

י "מתנה" , שאהב לעשן סיגריות צרפתיות, הבאתגרינבוים בניולמחנך שלנו,

ז' סגורות אלותנו לא ישכח לעולם. הבאתי לו קופסת סיגריות מסוג גושאיש מא

בקופסת פח. לא העזתי לתתה לו בעצמי, אחד מחבריי התנדב ואמר לו: "דוד הביא לך

שר לפרצופו, קפצה סיגריה עשויה יפתח את הקופסה ומתוכה, הי " בניו.מתנה מצרפת

בעט נבהל כהוגן ובכעסואנחנו פרצנו בצחוק, אולם בניו פיס עץ ומתוחה בגומי. מכ

הדבר הפך לשיחת היום בקיבוץ ואצלנו בקבוצת . שנתן לו את הסיגריות בילד

עיטה הייתה תגובה חינוכית הבהאם :שיחת קבוצהדנו בכובד ראש ב "שיבולים"

ראויה?!

האופניים שהבאתי מצרפת הפכו לנחלת הקבוצה. הלכנו מדי יום לתחנת

אבא של יורם לימד את הבנים לרכוב עליהם. , שם על קטע כביש ישר, הרכבת בחדרה

כה מדי יום היינו רוכבים על האופניים לבר )רק על חמורים.ידעו לרכוב עד אז הם (

הסמוכה לבית הילדים שלנו שהייתה ריקה ממים בעת ההיא. נהגנו לרדת רכובים על

ינו מי יעלה הכי גבוה עם האופניים בצד האופניים בצד הנמוך שלה והתחרינו בינ

. בסופו של מדי פעם השתטחנו על הבטוןכה היו משופעים ומובן שהגבוה. קירות הבר

דבר נשברו האופניים ונגמר סיפור.

עם שובי לקיבוץ נתבקשתי לכתוב על חוויותיי מהנסיעה לעיתון החברה

"השומר הצעיר" עד עמקי ר שהייתי קיבוצניק וחניךכתבו". מהכתבה ניכ –"חבריא

נשמתי. התייחסתי לתנועות הנוער בצרפת, ל"שכרו של הפועל" ו"למלחמת עולם

שלישית". וכך כתבתי:

צרפת היא ארץ בעלת אקלים נוח מאוד לחקלאות, האיכר זורע את הזרע ואין לו יותר דאגות, לי שצריך לצפות מובטח לו שהזרע ינבוט והוא יקבל את יבולו שלא כמו אצל האיכר הישרא

לחסדי שמים וארץ. האקלים הטוב והנוח משפיע מאוד על אופי התושבים. הצרפתים אינם

גבעתיים –ריז פ

63 

 

אוהבים לעבוד והם עושים זאת רק מתוך הכרח. החקלאות הצרפתית היא בדרגה פרימיטיבית ביחס לזו שבארץ והם גם לא משתדלים לשכללה בגלל סיבות אחדות: א. אין להם די כסף

ת משוכללות. ב. אין לאיכר הצרפתי כל כך הרבה קרקע בשביל לעבד אותה עם לקנות מכונו מיכון חקלאי מתקדם. ג. חבל להם להוציא את כספם.

התחבורה בצרפת משוכללת מאוד, כל הארץ מחולקת לאורכה ולרוחבה כבישים ל ומסילות ברזל וקל מאוד לעבור מעיר אחת לשנייה. בין הערים הרחוקות נוסעות בדרך כל

רכבות משוכללות. מצויים בהן קרונות שינה ומזנונים שאפשר לאכול בהם בזמן הנסיעה מכל טוב, אם כמובן מצויים המצלצלים בכיס. אולם הנסיעה ברכבות היא יקרה מאוד ביחס לשכרו היומי של הפועל, והוא הדבר לגבי המזון המצוי שם בשפע שאין לתארו. מצב ההלבשה

ד והוא הולך ומחמיר וכבר מתהלכות שמועות על קיצוב לפי שיטת וההנעלה הוא ירוד מאו הנקודות.

העם הצרפתי הוא נעים מאוד וחביב על הבריות, והידידות בין איש לרעהו מפותחת מאוד. זה מורגש בכל פינה. שיחת היום שאפשר לשמוע בכל חנות ובית קפה היא השיחה על

ם מזה מאוד ועיקר דאגתם היא איך למנוע מלחמת העולם השלישית. ההמונים בצרפת מפחדיזאת. תנועות הנוער לא כל כך מורגשות והתנועה העיקרית, הצופים, אין לה דרך מפלגתית

רכי חינוך כללי. תנועות מפלגתיות אינן ווהמטרה העיקרית היא ריכוז הנוער העירוני לצוא עוד נחשב לילד שכאן בארץ הוא כבר שלוש שנים בתנועה, שם ה 13מורגשות כי נער בן

נחשב לנער. 18ורק בן פריז

רטים וכו'; כך נראית פריז בעיני מישהו שלא ראה אותה. והוא לא מגדל אייפל, מוזיאונים, קבשוגה בהרבה: פריז בנויה בשביל תיירים ואורחים ולא בשביל תושביה. בפריז אתה נפגש עם

זה ,שהוא פאר היצירה הצרפתית ,לאנשים שלא עזבו את הרחוב שלהם מילדותם. מגדל אייפים ישנה מעלית ימטר ובתוך אחת הרגל 20X20משהו כביר. בסיס של רגל אחת בלבד הוא

מים שם שירה ונשפים של יהפועלת על לחץ מים. בקומה הראשונה ישנו בית קפה ובקיץ מקיה ביותר ריקודים. הקומה השנייה נמצאת במקום חיבור הרגליים למעלה. גם קומה זו לא קטנ

ומצויים בה טלסקופים שאפשר לראות דרכם את כל פריז כמו על כף היד. על שתי קומות אלה ישנם חנויות וקיוסקים שאתה יכול להשיג בהם מזכרות מהמגדל ומכל פריז. לקומה השלישית לא נותנים לעלות בחורף מחשש הרוחות והקור השורר שם בחודשים אלה. בפריז אין

נות מחוץ לעיר. קשרי התחבורה בתוך העיר הם ע"י ה"מטרו", הרכבת "טרמים" אלא בשכוהתחתית. הסידורים להקל על האנשים בשעת הנסיעה הם גדולים. בכל תחנה ישנן מפות חשמליות עם מנורות החוסכות הרבה זמן מן הנוסע. בתחנות הגדולות ישנן מדרגות נוסעות,

כך שאתה עולה ויורד יותר מהר. צרפתים מעריצים אותו, קבור בקבר הנמצא בבית עצום. ארונו נמצא נפוליאון, שה

בתוך שבעה ארגזי שיש, נחושת, ברזל, ומבחוץ עץ אלון. הארון מוקף תבליטים על הקיר אשר מתארים את שלטונו הצודק והישר של נפוליאון. ישנו שם חדר שהשער שלו עשוי מתותחיו

דוד גרף 

64 

 

ן הקרבות. ליד קבר נפוליאון נמצא מוזיאון ובתוכו כל המלבושים האישיים שהוא לבש בזמצבאי אשר בו מצויים כלי נשק מכל התקופות והזמנים. מצויים שם שריונים שלבשו המלכים בקרבות וקשה לתאר שמלאכת הפיתוח על השריון נעשתה בידי אדם. ישנם שם כל התותחים

מלאה מוזיאונים וכלי הנשק האחרים שהשתמשו בהם במלחמת העולם הראשונה. פריז כולה שבשביל לראות אותם צריך להסתובב בהם לפחות חודש ימים.

דוד "שבלים" 1950-51המוסד "נטפים"

ההורים הגיעו לארץ לטקס . חתונה של אחיצרפת לסעתי שוב לנבערך אחר שנתיים ל

עלו הוריי 1963בשנת ונסעתי אליהם שוב לאחר הצבא.שלי, סיום קורס קצינים

.ברמת גןוהשתקעו ארצה

גבעתיים –ריז פ

65 

 

במדים

1953 דוד

חיל התותחנים.והוצבתי ב 27.7.1953-התגייסתי לצה"ל ב

אם אני רוצה הטירונות נשאלתיסיום בו טירונות בחצורעברתי

כדאי שאהיה "קודם ,נשאלתי"מדוע?" ".אבל לא עכשיו" ,עניתי" ,"כן. להיות קצין

. עניתי ",חייל פשוט, כך אהיה מפקד טוב יותר בעתיד

במחנה שמונים, לקורס קציניםמיד לאחר הטירונות למרות תשובתי נשלחתי

במהלך כארבעה קילומטרים מגן שמואל.

לגן שמואל ערב אחד תיקורס ברחה

כבר היא אלא שת אורה. א בתקווה לפגוש

תפקיד בחיל הקשר והוצבה ב, גויסה

נאלצתי יוני דואר. לאחראית , יונאית

. ההסתפק בביקור אצל הוריל

ודאי אחרת ;יהרב לא תפסו אותלמזלי

עם סיום הקורס מודח מהקורס.יתי הי

9נשלחתי להשלמה חיילית בבה"ד

שבצריפין.

במדים אורה

דוד גרף 

66 

 

החיילים דוד ואורה

.1954דוד (ראשון מימין) בסיום קורס קצינים, יולי

גבעתיים –ריז פ

67 

 

.1955, " במדים (דוד עומד במרכז)שיבולים"קבוצת

תותחנים בתפקיד הבחיל 402. הועברתי לגדוד םהוענקה לי דרגת סג" 15.8.1954-ב

ה בשדה שפרושהייתה הגעתי כקצין צעיר לסוללה מדת תותחים). קע"ת (קצין ע

ס בסירת הלהב והודיעו שעליי לבצע איפ. הם מלים הוותיקים ניסו למתוח אותיהס ו

אמרתי להם כאילו כבדרך אגב: "אתם . שבתותח. לא היה לי מושג על מה מדובר

סמלים ראו שאני ותיקים, אתם בטח יודעים לבצע, תבצעו מה שצריך ואני אבדוק." ה

הם ), ומאותו רגע ואילך כזהלא מתנשא אך גם לא נופל בפח שטמנו לי (אין תרגיל

הפכו לחבריי הטובים.

. לנוכח המתיחות בגבול הצפון שלחו את הסוללה שלי להתמקם מול סוריה

ישבנו ליד קיבוץ הגושרים על שפת החצבני. התותחים היו קרובים מאוד למים. היה

עמום התחלתי לדוג י" כדי להפיג את הש.כל יום כמו שבת/ ן זוחל לאטהזממשעמם. "

דוד גרף 

68 

 

סרטנים בנחל, לבשל ולאכול אותם. החיילים שלי הביטו בי בהשתאות וכשגילו

למחרת שאני בריא ושלם החלו גם הם לרדת לנחל לתפוס סרטנים.

קיבלתי חופשה, אישרו לי רכב צבאי והחלטתי לנסוע לאילת עם אורה.

משפחה בפתח תקווה. קרובי ה אולם היא נסעה עם אמה לתנסעתי לגן שמואל לחפש או

אני לא יודע איך אבל הצלחתי למצוא אותה ולשכנע אותה לבוא אתי לאילת. נסענו

על אבנים קפצו גלגלי הקומנדקר דרך. -לא-בקומנדקר ישובים על מזרנים בדרך

ועדים וקופצים בני המעיים שלנו רו צדפנים מטולטלים מצד לבולטות וחדות, ואנחנו ב

עד למען "ו בחדר האוכל של הכשהגענו סוף סוף לאילת. סעדנו מאוד שמחנו כל הדרך.

שלנו. שמתי מתחת לאחת מרגליו את המתנדנד שולחן מצאתי פתרון לכדרכי והחייל"

,התרחצנו בים ,יצאנו לטייל ,סיימנו את הארוחה. מאחי הנריבמתנה המצית שקיבלתי

בוודאי נמצא שלי והמצית

שם עד עצם היום הזה.

דוד ואורה מטיילים בהרי . 1954אילת,

גבעתיים –ריז פ

69 

 

למשך חודש בשלוש באזור אילת הגדוד שלי לתורנות שמירה כעבור זמן יצא

עמדות שונות: עמדה אחת בטאבה שגבול מצרים, עמדה שנייה בגבול ירדן, והשלישית

ם. בין שלוש העמדות נשמר קשר קבוע והעברנו "אספקה" בגבול מצרים ליד עין נטפי

ועוד. ,חול צבעוני למילוי בקבוקיםחכות, : דגים, לעמדהמעמדה

הזוג במדים

דוד גרף 

70 

 

, שהתאבד בשבי ילןעל מותו של חברנו לכיתה, אורי א נוהודיעו ל 1955בינואר 13-ב

הסורי. לצערי לא יכולתי להשתתף בלוויה, מפני שלא נמצא קצין שיחליף אותי בגזרה.

מותו היה כמו מוות של אח קרוב, כל חברי קבוצת "שיבולים" חשו כמוני. אורי ביקש

ו נהרג בעת שירותנו. גבי בן כיתתצה אתי ואף הוא לד, שעלה ארלהיקבר ליד גבי ו

ליד בית ג'וברין. הצבאי

להחליף לחוליה שנשלחה 1954אורי שירת בחטיבת גולני והצטרף בדצמבר

ונועד לצותת לטלפונים במוצבים ,ברמת הגולןשתל עזזיאת ליד תקן האזנה סוללות במ

ונפלו בשבי. בעודם נתונים הפעולה הסתבכה וחמשת חברי החוליה התגלו הסוריים.

בבידוד בכלא בדמשק חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים

ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו. בסופו של אותו יום הוחזרה

משנבדקה גופתו נמצאו בבגדיו תשעה פתקים שנכתבו באמצעות ניקוב גופתו לישראל.

במפורסם שבפתקים אלה נכתב "לא בגדתי, . יות על הניירחורים בצורת אות

התאבדתי", אך בדברים שנשא הרמטכ"ל משה דיין בהלווייתו של אילן, בחר שלא

".לא בגדתילהקריא את המילה האחרונה, וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "

גבעתיים –ריז פ

71 

 

לאומיים הציעו לפייגה אילנית, אמו של אורי אילן, חברת -ןלימים נודע שארגונים בי

כנסת מטעם מפ"ם, לפעול לשחרורו. היא הסכימה, ובלבד שהשחרור יהיה "לא לבד.

ליה נותרו בחיים והוחזרו רצה הגורל וארבעת חברי החו ".אורי ישוחרר עם כולם

שבויים סוריים. 41-חודשי שבי, בתמורה ל 15, לאחר 1956הביתה בשנת

דוד גרף 

72 

 

הרי את מקודשת לי

), עוד לפני שהשתחררתי מצה"ל, התחתנתי עם 10.5.1955בל"ג בעומר תשט"ו (

מנו ע החופה התקיימה אצל הרב בחדרה בנוכחות חברים מהקיבוץ. הבאנו .אורה

אותה חמדה אותה והחליפה הרבנית ככל הנראהשאלא ,זכוכית עדינה כוסמהקיבוץ

צלחתי לשבור את בכוס לבן מזכוכית עבה. מזל שהייתי במדים, נעלתי נעלי צבא וה

, נערכה מסיבת נישואין שמחה בחדר האוכל של המוסד החינוכיהחופה הכוס. לאחר

.והוומסיבה נוספת אצל דודה של אורה, לאה, בפתח תק

מתחת לחופה

גבעתיים –ריז פ

73 

 

חתן כלה –אורה ודוד

, מוותיקי הקיבוץ, היו ילידי פולין שעלו קונדז'ינסקי הוריה של אורה, זלמן וטובה

הק בעיירה סוקול 1908ארצה במסגרת גרעין של "השומר הצעיר". זלמן נולד בשנת

. (חברים נוספים מגן שמואל אף הם בני אותה מזרח פולין- בצפון ,ביאליסטוקשבמחוז

עיירה.) זלמן גדל במשפחה אמידה ודתית שהתפרנסה ממנסרת עצים. במלחמת העולם

לכן לא יכול היה לשלוח את זלמן, בן הזקונים, , הראשונה אביו נפצע וירד מנכסיו

יבה והבחורצ'יק התחיל לבקר בקן "השומר הצעיר" ונדבק בחיידק ללימודים ביש

בבית ציוני בעיירה סטשוב שליד 1905הציוני. טובה לבית טננבאום נולדה בשנת

קרקוב. שניהם יצאו להכשרה של התנועה בפולין ועלו ארצה יחד עם חברי קיבוצם.

ומשם, בשנות בתחילה ישב הקיבוץ בבנימינה, אחר כך עלו לקרקע בעין שמר

, עברו לגן שמואל. 20-השלושים של המאה ה

דוד גרף 

74 

 

)קונדז'ינסקיקנז ( זלמן וטובה

. אמה טובה עבדה כמטפלת בקיבוץראשי ל אורה עבד כמנהל חשבונות יה שאבזלמן

של ילדי קבוצת "איתנים", נערים יתומים ועקורים שהגיעו מאירופה. היא הקדישה את

דם ראו בה אימא וחשו בזכותה רצויים ואהובים בקיבוץ. צ עצמה לטיפול בהם והם מ

יה" מסורה ודאגנית כל חייה. ילימים עברה טובה לעבוד במטבח ונשארה "אימא פולנ

זלמן חלה בשחפת שנחשבה אז מחלה סופנית. הוא נשלח לשווייץ ושהה שם

ועים. . אורה ואמה היו בוכות יחד בערבים מדאגה ומגעגשלוש שנים וחציבסנטוריום

תב בספרו אחיה כי אמה הייתה "דואגת ביידיש" כפי שכ תוך כדי כך למדה אורה יידיש

, עמ' 2009כמו סיפורים, הוצאת נגלי, ישראל - קנז, שאול: מחר אולי גם אני( .שאול

10.(

לא רצה לשמוע שנא את השפה הגלותית, ,שינה את שם משפחתו לקנזשאול

צעיר מאורה בארבע שנים ומגדיר את עצמו וא ה. ר אותהודאי שלא לדבאותה ו

בציור, מאוד מוכשר הוא יוצר כ"מנסה להשתתף בחיים באמצעים יצירתיים". ואכן

הוא כבר הוזמן להציג ;בכתיבה ובאמנות בכלל. ולא רק אנחנו מתלהבים מעבודותיו

בארץ ובחו"ל. בתערוכות

גבעתיים –ריז פ

75 

 

אמרתי ,נפטרכאשר אבא שלה ,1994נקשרתי למשפחתה של אורה. בשנת

זה היה . אמרתי "קדיש" על קברוו" רגשתי כמו בנךאבא שלי אבל ה : "לא היית יהובלו

כמה אך למרבה הפלא דבר חריג בגן שמואל ואולי בכל קיבוצי "השומר הצעיר".

חברים ניגשו אליי ואמרו: "כל הכבוד!"

זלמן, אביה של אורה.

ר שהוריו תמיד אהבו אותי. לא נחשבתי לילד גלותי, הג לספשאול קנז, אחיה של אורה, נ

'ה. שאול סבור היה שרצוני שהרי גדלתי בקיבוץ מגיל צעיר ונחשבתי לאחד מהחבר

להינשא בגיל צעיר נבע מעקירתי ממשפחתי בילדותי. הוא היה מתלוצץ שלא רק

ית. "לכן," שמיהרתי להתחתן מוקדם אלא גם רציתי משפחה עם חלוקת תפקידים מסורת

"התחתנת עם אחותי הפולנייה, שידעה להכין קציצות והקדישה את ,היה מקניט אותנו

עצמה לבית ולגידול הילדים."

ייתכן ששאול צודק כי המשפחה היא באמת הדבר החשוב ביותר בחיי. רציתי

לה גדולה, ילדים ונכדים, וקיוויתי שהם יישארו קרוב אלינו. המשפחה שתהיה לנו חמו

שלנו היא כמו כף יד, כל אחד אצבע, אבל כשסוגרים את האצבעות אנחנו הופכים לאגרוף

חזק.

נסענו לאחר שהשתחררתי מצה"ל, שלושה חודשים , 1956כשנה לאחר נישואינו, באפריל

בהיותנו קיבוצניקים דלפונים קנינו את אך לצרפת באנייהל"ירח דבש". הפלגנו

אינם מיועדים לחדרים זוגיים, כי אם שכרטיסים אלה ברר תהכרטיסים הזולים ביותר וה

עם נשים לנה בחדר בירח הדבש שלנו אורה ש יצא. כך לחדרים נפרדים לנשים ולגברים

ואני עם גברים.

דוד גרף 

76 

 

שם ראתה אורה לראשונה בחייה ונסענו לטולוז. באו לקבל את פנינו הוריי

עם חבר של אבי טרמפ יבלנומדרגות נעות, לארץ טרם הגיע הפלא הזה. באחד הימים ק

עצרנו .אוכלים בשר אינםזה היה בחג הפסחא ובאותה תקופה הנוצרים פריז. לשנסע

אבל אורה בתיאבון רבהים. אני אכלתי מבצהריים במסעדה והגישו לנו כל מיני שרצים

כזית מהמזון. תה חיוורת, היא לא רצתה לטעום ולוונעשאת התפריט רק ראתה

היה קטנצ'יק. ברנרד בנם הבכור ז'ינט, וגיסתיהנרי אחי נו אצל התארחבפריז

משם לאיטליה כשאנחנו לנים חזרנו לארץ דרך ניס הנאה גדולה, וטיילנו בפריז ב

באיטליה נאצלנו לבחור את הארוחות שלנו בחסכנות, אורה העדיפה באכסניות נוער.

ע לחדר האוכל בקיבוץ.לוותר על ארוחות ולקנות במקומן רק גלידה, מעדן שטרם הגי

ירח דבש בצרפת

גבעתיים –ריז פ

77 

 

ליל סדר עם משפחת גרף בטולוז.

.1956פסח .ואורהן וטובה הוריו של דוד; דוד מימין לשמאל: ליאו

.1956משפחתו של דוד בצרפת נפגשת עם הזוג הטרי שהגיע לביקור מישראל,

דוד גרף 

78 

 

אהבנו...זמנים, לחמנו ו היו

והחל גויסתי למילואיםדשים אחדים לאחר שחזרנו מצרפת, ו, ח1956באוקטובר

קרוב לגבול ישראל ה , הצומתהסוללה שלי הוצבה מול צומת אבו עגילה .שד בצע ק מ

ציר המרכזי של חצי האי סיני. התותחים שלנו לעבור בו כדי לכבוש את ההכרחי ו

בוש את האזור. פרשנים צבאיים טענו כי לאחר לכ 7המטירו אש חזקה וסייעו לחטיבה

לחיל מרכזי בצה"ל בשילוב סוללות התותחים שלנו, ,קרב זה הפך חיל השריון

והתגבשה תורת לחימה חדשה להפעלתו.

(אז עדיין קראו איכוורת כדבור לעבוד במ לאחר תום שירותי הצבאי שובצתי

כשנאלצנו בקיץ ה, אך כולנו סבלנו ואהבתי אות. העבודה הייתה מעניינת לנו כוורנים)

. בחום הכבד אוברולללבוש

כלי רכב ספורים היו בגן שמואל באותה עת, ומי שהחזיק במפתחות למכונית

היה בעל מעמד מכובד. המכוניות שימשו לעבודה ורק במקרים מיוחדים נסעו בהן

ת שכונה לעניינים אישיים. לענף המכוורת היה טנדר שברולט אמריקני צבוע תכל

אצלנו "הציפור הכחולה". בעזרתו העברנו כוורות משדה מרעה אחר למשנהו לפי

עונות השנה. לעתים היה מתיישב עליו נחיל דבורים והיה צורך להזיזו בחכמה

ובזהירות.

דוד מעמיס כוורת על "הציפור הכחולה", 1958 בערך.

גבעתיים –ריז פ

79 

 

בנו של נשיא המדינה, לי בן צבי,בערך נערך יום זיכרון לע 1957 מרסב

ליד קיבוץ בית קשת שבגליל. הנשיא הזמין עצמאות יצחק בן צבי, שנהרג במלחמת ה

כל את בנו אורי אילן, להצטרף אליו לאזכרה. נתבקשתי להסיע את למק, שש את ש

שלמק לבית קשת. כך זכתה "הציפור הכחולה" לנסוע בשיירה מכובדת, אחרי מכוניתו

ניה ומאחוריה אבטחה של אופנוענים. של הנשיא, כשמלפ

באותה תקופה נהגתי ב"ציפור הכחולה" לראות סרט בתל אביב. אורה ישבה

לידי, ושאול ואשתו בארגז מאחור. ליד כפר ויתקין נבנתה תחנת דלק חדשה וחול

זר על הכביש גרם למכונית להחליק ולהסתובב בתשעים מעלות ימינה. הדלת ושפ

ו, אורה ואני, עפנו מתוכה החוצה. למרבה המזל העניין הסתיים שלידי נפתחה ושנינ

בחבלות קלות בלבד.

ראובן פלג ודוד (מימין) מטפלים בכוורת בערך. 1958וד במכוורת, ד

דוד גרף 

80 

 

מחוץ לחדר שלנו . נפרדים ארבעה חדריםארוך ובו לאחר החתונה קיבלנו חדר בצריף

אורה הייתה מתקלחת אצל הוריה, ואני במקלחת . מקלחת לא הייתה, אך היה כיור קטן

. ין בנוי בין שתי קומותיבקומת קרקע בבנכעבור זמן קיבלנו חדר הציבורית שבקיבוץ.

הקומה כולה.דיירי שימשו את ששירותים שישה חדרים היו בכל קומה ובמרכזה

ד בבניין הזה עגרנו בעבר, אורה אצל ההורים ואני בציבורית. כמו התקלח להמשכנו

הקיבוץ.שעזבנו את

א בחלנו בעבודה פיסית מאומצת עבדנו קשה בקיבוץ. לא היינו מפונקים, ל

התחלתי להתעטש ובהשכמה מוקדמת לפנות בוקר. שנים אחדות עבדתי במכוורת עד ש

. נאלצתי לוותר על תווהתברר שיש לי אלרגיה לריח הכוור. נבדקתי ללא הפסקה

אחראי טכני של המטבח. עבוד כוהתחלתי להעבודה בענף

מכן שובצה במטבח בהכנת באותה תקופה אורה עבדה בבתי הילדים ולאחר

בשלוש לפנות בוקר היה עליה לגשת לחדר ארוחות לחברים שעבדו ב"עבודות חוץ".

האוכל כדי להכין להם סנדוויצ'ים ליום שלם. כשלא היה שם איש היא נהגה להעיר

אותי כדי שאתלווה אליה, אדליק בשבילה את האור בחדר האוכל וסתם בשביל

. ריקו וךחברה כשהמקום חשלשאארח לה

גבעתיים –ריז פ

81 

 

מקימים משפחה

. כנהוג בקיבוץ היא הועברה לבית התינוקות, אילתתנו נולדה ב 1957ביולי 4יום ב

רק בזמנים להיכנס לשם ההוריםהורשו ומסודר וכדי לשמור על המקום סטרילי

רק אילתואנחנו פגשנו את בית הילדים גדלו העבירו אותם לתינוקות שכ. קבועים

ר הצהריים. לשעות אחדות אח

.1957, בתה אילתאורה ו

דוד גרף 

82 

 

1959אילת . 1959אורה ואילת, גן שמואל,

ליד בבית הילדים . ישבתי הלידשלה יושב אבא בלילות רק כשיכלה להירדם אילת

בה את הלינה המשותפת, ובדיוק לא אה היאמיטתה שעות ארוכות עד שהייתה נרדמת.

כמוני פחדה בלילות מיללות התנים.

.1959ו בשבט "דוד עם בתו אילת, ט

גבעתיים –ריז פ

83 

 

עם מזוודה אחת עזב את הקיבוץ ובלוריתו המתנפנפת

התחלתי לחשוב על עזיבת הקיבוץ. לא אהבתי את רעיון הלינה בתחילת שנות השישים

בביתנו ולא בבית הילדים. הבנתי גם ל לגדורגשתי שאילת צריכה , ה המשותפת

מתאים לי. הייתי תמיד "סוס אינו"תן כפי יכולתך וקח לפי צרכיך" הרעיון הקיבוצי ש

התלוצצו אצלנו שיותר מדי חברים . מה שעשיתיהשקעתי את הנשמה בכל ו עבודה"

מיישמים דווקא את ההפך: תן כמה שבא לך וקח ככל יכולתך. גם החברים החרוצים

באתי קיבלו בדיוק את אותו תקציב ואת אותם תנאים. על גבםו שחיהפרזיטים וגם

למסקנה שעדיף שאעבוד כמו סוס למען משפחתי ולא למען הקיבוץ כולו.

יום הגמל. הקש ששבר את גבשאול, אחיה של אורה, הזכיר לי לאחרונה את

אנימשק, כעס שז הכ מר י ראה אותהמכוורת. לחדרה בטנדר של תי עם אילת אחד נסע

לתא חזיר מדי ערב את מפתחות המכונית אשתמש בטנדר לנסיעה פרטית" ודרש ש"מ

את . קיבלתי את ההחלטה ללא עוררין אולם למחרת להפתעתי ראיתי מזכירותשלו ב

נסיעה פרטית. עם משפחתו לטנדר באותומשק נוסע זכ מר אותו

עלבונות ישנים ונוטה האירוע נמחק לחלוטין מזיכרוני. אני לא סוחב אתי

ובכלל דברים נוספים הטרידו אותילא היה חריג, המקרה הזה אלא ש להמשיך קדימה.

גים, ל : הגונחשפנו לפשעיו של סטלין 1956כבר בשנת נחלש אצלי הלהט האידאולוגי.

; הדברים ניפצו לרסיסים את האמונה העיוורת בקומוניזםהפחד והדיכוי ,ב "גהק

ות. ובברית המועצ

דוד גרף 

84 

 

נולדה בגן ש אך היא,מדי יום ביומו שוחחתי עם אורה על רצוני לעזוב.

מאוד והייתה קשורה אהבה את המקום ,הכירה את אורח החיים בקיבוץו שמואל

להורים שלה ובייחוד לאמה. היא לא רצתה לעזוב אבל הבינה אותי.

באו ההורים שליעידוד מכך שנו שאבהצלחתי לשכנע אותה. 1963בשנת

עזבנו את הקיבוץ ושכרנו דירה ברמת אביב. הבטיחו שיעזרו לנו ככל שיוכלו. לבקר ו

. אולם לדבריו להורים המשאיתהעמיס את חפצינו על לתמך בנו ואף עזר גיסי שאול

מא, שקיבלה את מיטב י"...כתם על המשפחה: הבת של אשלהם העזיבה הייתה מכה

היכנס לחדר האוכל, מדברים עלינו. וגם הערכים, בוגדת ברעיון הקיבוצי. לא נעים ל

מא נוסעת פעם בשבוע עם סל ירקות י... איך הם יסתדרו? מה יהיה עם הנכדה? א

- מתוך: קנז, שאול: מחר אולי גם אני( ומצרכים, שלא יהיו רעבים שם, בתל אביב."

).9, עמ' 2009כמו סיפורים, הוצאת נגלי, ישראל

:שאול קנז

מא שלנו הבינה שהם יסתדרו מצוין הודות לדוד שניחן בשתיבמשך הזמן אפילו אי

יש לו יכולות שלא לומדים בשום בית ידיים טובות, בחושים מחודדים ובאומץ לב.

ספר. דוד הצליח מאוד בקריירה המקצועית וזאת בלי שנעשה יהיר ומתנשא. משהו

קומוניזם ואחוות בחינוך הקיבוצי נשאר אצלו. לא בצד האידאולוגי, להפך, כל רעיון ה

אבל תפיסת עולמם וצניעותם מסגירה מעל דוד ואורה כמו שמן על מים. צפוהעמים

את השורשים הקיבוצניקים שלהם.

לימים, כשרציתי להוציא לאור ספרים, או שנזקקתי לעזרה כלכלית אחרת,

תמיד פניתי לדוד והייתי ממלמל: "אחזיר לך כשאקבל תשלום..." אבל הוא מעולם לא

רצה לקחת. הוא סייע לבתי בתקופת לימודיה באוניברסיטה ופעם אף הזמין אותי לטייל

אתו בצרפת. דוד הוא פשוט אדם נדיב, יש לו... והוא אוהב לתת. לא כל אחד זוכה

בגיס שכזה.

גבעתיים –ריז פ

85 

 

:דוד

כך אחרזמן מה אבל .באסיפה הכללית היו צעקות. הקיבוץ קיבל קשה את עזיבתנו

אלה ללכת היוראשונים .במשך השנים רבים עזבואלה שצעקו. של עזבו גם בניהם

והקיבוץ לא אישר להם. באוניברסיטהללמוד ושרצו להשלים בגרות

חברינו מקבוצת "שיבולים" לא ניתקו את הקשר ונשארו קרובים לנו.

נקשרנו זה לזה ואנחנו ממשיכים להיות בקשר .היא תופעה די נדירה בינינוהחברות

שישים ושבעים, ומתכוננים לחגוג ימי הולדת כשהגענו לגיליום. חגגנו יחד עד ה הדוק

ורובם מבקרים חברים שיוצאים לטיולים יחד כמה בקרוב יום הולדת שמונים. ישנם

.בגבעתייםאצלנו מדי פעם

דוד גרף 

86 

 

קיבוצניקים בעיר הגדולה

במפעל קטן בתחילה מצאתי עבודה התקופה הראשונה מחוץ לקיבוץ הייתה קשה.

ם. קראתי התקדללהרכבת תנורי אפייה ומכונות כביסה, אך ראיתי ששם אין אפשרות

ם כך הביאו מאמריקה רתכים בעיתון שמניחים צינור דלק מאילת לאשדוד ולש

ה חברהשהייתה "חרות בע"מ"מומחים. החלטתי ללמוד לרתך. התחלתי לעבוד בחברת

ויר, אינסטלציה ומעליות. שעסקה בהתקנת לוחות חשמל, מיזוג או הגדולה בארץ

. שונות עבודות שירותבלצערי לא עבדתי כרתך אלא , אך ריתוך שםקיוויתי ללמוד

מיזוג אווירלראיתי כיצד מבודדים צנרת במהלך עבודתי ב"חרות" יום אחד

העובד שעסק בזה, יעקב רחמני, ועבדנו זה לצד התיידדתי עם חולים בילינסון. הבבית

י שהוא מיומן ומשקיען ושאלתי אותו מדוע אינו עובד כעצמאי. זה כחודשיים. ראית

רחמני הסביר שאין לו משאבים כספיים כדי לפתוח עסק משלו. לאחר כחודש אבי בא

לביקור מצרפת, הוא הסכים להשקיע כסף, רחמני התפטר מעבודתו, נכנס אתנו

לשותפות עסקית, ויצאנו לדרך חדשה.

לעבודות בידוד ומיזוג – רחמני בע"מאת ף "גר תחבראת הקמנו 1964בשנת

שכרנו בית מלאכה ומחסן, והתחלנו להתמודד על מכרזים בפרויקטים שונים. . אוויר"

החלו עבודות אך במשך הזמן , לקח זמן עד שזכינו במכרזים, ההתחלה הייתה קשה

עבדנו בכל הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד לזרום. הגדלנו את צוות העובדים ו

ונה בדרום. דימ

ותה בקשיים. נכנסנו לדירה ברמת אביב, גם בבית התקופה הראשונה בעיר לו

אורה לא ידעה לנהל משק בית ואפילו חביתה לא ידעה להכין. בקיבוץ הרי אכלנו

בחדר אוכל והיא עבדה תמיד בבתי ילדים או בהגשה. אמה באה לעזור לה, לימדה

ית מעולה. לא ידענו להסתדר עם כסף, לא אותה לבשל ולימים היא אכן נעשתה בשלנ

גבעתיים –ריז פ

87 

 

ומי בכלל ידע לעשות לא הייתה לנו מכונת כביסה, היינו רגילים לנסוע באוטובוסים,

קניות. פעם בשבוע אורה הייתה מכינה לי רשימה והייתי נוסע לקנות בשוק.

אילת הקטנה הייתה בהלם מהמעבר לעיר. עד גיל שש היא טיילה רק בשדות

בולות הקיבוץ היא יצאה אולי שלוש פעמים; פעם אחת כשנסענו ובמטעים. מג

במסעדה ואילת טעמה לראשונה בחייה מעדן שלא שם שלושתנו לעפולה, אכלנו

הכירה: ביצת עין. שהרי בגן שמואל לא ניתן היה להכין ביצת עין לכל באי חדר

ייה פעם השנההאוכל. מאז הייתה מבקשת מאמה שתכין לה "ביצה כמו בעפולה".

ה כשהגיעה לארץ משפחת טננבאום מברזיל, דודים יתשאילת יצאה מחוץ לקיבוץ הי

ם ישבנו ישל אורה. היה זה בחופשת פסח ונסענו כולנו לטיול בצפת. בשעת הצהרי

ויצ'ים שהבאנו מהקיבוץ. פתאום הופיעה עדת ילדים, ובגינה ציבורית ואכלנו את הסנד

וולד!" עבעלי פאות. הם החלו לצעוק "גלבושים בחולצות לבנות, חובשי כיפות ו

ו"אלוהים יעניש אתכם!" אילת החלה לבכות. היא לא הבינה מה הילדים צועקים אך

של אחייניתו, היהבינה שהם כועסים ומקללים. שאול, שלא יכול היה לסבול את בכי

ניגש לילדים, הושיט להם לחם ושאל: "מישהו רוצה ביס?" והילדים נפוצו לכל עבר.

ה כשלקחתי אותה לגן החיות בתל יתפעם השלישית שאילת נסעה מחוץ לקיבוץ היה

אביב. אגב, כבר אז בעלי חיים לא עניינו אותה כלל, לעומת זאת היא התעניינה מאוד

יץ' שהבאתי מהקיבוץ. ובסנדו

אילת החלה ללמוד בכיתה א' ברמת אביב. עזבה קבוצה בת שישה ילדים

יו בו שלוש כיתות א' ובכל אחת מהן שלושים ילדים. בקיבוץ ועברה לבית ספר שה

היא לא הבינה מה קורה סביבה, ובסוף השנה קיבלה תעודת עלייה לכיתה ב' בתנאי

שתעבור מבחן קריאה. בחופש הגדול היא נסעה להורים של אורה בקיבוץ והם לימדו

ר בעיות לאבא של אורה היה מוח אנליטי, הוא ידע לפתואותה קרוא וכתוב וחשבון.

בזכות סבא וסבתא שלה אילת השלימה בחודש את מה חשבונאיות ברגע והכול בראש.

שלמדו חבריה בשנה ונעשתה תלמידה טובה.

דוד גרף 

88 

 

כעבור שנה קנינו דירה ברמת גן ואילת עברה לבית ספר חדש. היא התחילה

" .כיתה ב' עם מורה טובה שאמרה בפשטות: "הילדה שלכם קוראת נהדר

וחצי אחרי שעזבנו את הקיבוץ, קיבלנו ידיעה עצובה. , כשנה1965שנת יום אחד ב

של אורה נפטרה באופן פתאומי בגיל שישים. שכנתנו הטובה אביבה כפרי אמה

הלומת צער. ההייתאורה להלוויה בגן שמואל. נו ונסע אילתלשמור על התנדבה

א איבדה את השפיעו עליה קשה. הי – הכול יחד – המעבר לעיר ומות אמה

תאבונה, רזתה מאוד, גזרה את צמתה הארוכה (עד כדי כך שכאשר חזרתי בערב

מהעבודה חשבתי לרגע שהתבלבלתי בדירה). עברנו ימים של אבל ועצב. גם היום

עולות דמעות בעיניה של אורה כשהיא נזכרת באותם ימים.

גבעתיים –ריז פ

89 

 

1967יוני –חזרנו אל בורות המים

ורה הרתה והתחלנו לאסוף כסף למכונת כביסה. הייתה לנו מכונה א 1966בשנת

מאולתרת שבניתי מדוד ישן והתקנתי לו צינור לכניסת מים וליציאתם, כמו שראיתי

אלא שזמן קצר תית"."אמ הגיעה השעה לקנות מכונת כביסה בצעירותי בצרפת. אך

שנים. היינו צריכים לפני הלידה קיבלנו אישור להתקנת טלפון שהוזמן לפני מספר

להחליט: מכונת כביסה או טלפון, לא היה כסף לשניהם. אורה רצתה מכונת כביסה

כמובן, ואני רציתי טלפון כמובן. החלטתי להזמין טלפון ושכנעתי אותה בנימוק:

ש"טלפון יביא מכונת כביסה, מכונת כביסה לא תביא טלפון." מאז העסקים פרחו,

ינו מכונת כביסה ואחר כך אפילו מכונית.הטלפון לא פסק לצלצל, קנ

, בימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, 1967במאי 18ביום חמישי,

נולד בננו רונן. אורה נכנסה לניתוח קיסרי ורגע לפני שהורדמה היא שמעה שמגייסים

כוחות מילואים וישנה סבירות גבוהה למלחמה. לאחר הלידה נסעתי עם אילת לבקרה

ים וקפצתי לבשר גם למשפחה ולחברים. בבית החול

שלושה ימים לאחר מכן גויסתי למילואים. תקופת ההמתנה לוותה בחרדה

על ישראל מכל שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה מציבורית גדולה. איום המלחמה ריחף

ולבנון ואלה נעזרו במדינות ערביות נוספות. נעשו ניסיונות דיפלומטיים למנוע את

לא נשאו פרי. החל גיוס מילואים נרחב וגם אני גויסתי, כמו רוב אלהך המלחמה א

הגברים במדינה.

אילת חזרה הביתה והופתעה למצוא את הדלת נעולה ואין איש בבית. ילדה

בת עשר, אמה בבית יולדות ואביה איננו. שוב נחלצה לעזרה השכנה אביבה, היא

דלתם באמצע הלילה, הוא היה ל עאספה את אילת לביתה וסיפרה לה שאביה דפק

דוד גרף 

90 

 

: "מגייסים אותי למילואים. תדאגי בבקשה לאורה ולאילת" אמר בלקוניותלבוש מדים ו

תה סיגל, ומדי יום הגיע סבא ליאון גרף והלך. אביבה סידרה לאילת מיטה יחד עם ב

ולקח אותה לבקר את אמה ואת התינוק החדש בבית החולים.

תו של התינוק שלנו ועדיין לא הייתי בטוח שאקבל חלפו שבעה ימים מיום ליד

חופשה לברית המילה. חייליי היו בשטח ולא פשוט היה לשחרר מפקדים. למזלי

קיבלתי חופשה קצרה.

אורה ואני חשבנו לקרוא לילד שחר, כדי שצירוף שמם של שני ילדינו יזכיר

ת בגבול המתיחו את "אילת השחר". אולם אורה קיבלה עצה מקרובי משפחתה שלנוכח

כדאי לקרוא לילד בשם שמסמל שמחה ואושר. ממש לפני הברית החלטנו על השם

רונן.

ברית המילה של רונן נערכה בבית החולים תל השומר. היינו כל כך מעטים

שהמוהל הורה לי לאסוף כמה מעובדי בית החולים כדי שישלימו מניין. מיד לאחר

סרן והצבא קדם לכול.הברית חזרתי לצבא. הייתי בדרגת

גם בעלה גויס למילואים, עברה לגור בביתנו. אביבה, השכנה הטובה שלנו, ש

, באה אף היא לעזור לה להתאושש ולטפל 'ה לנדסמן, אחות אמהדודה של אורה, שורל

בתינוק החדש שלנו. קרוב משפחה של אביבה הרכיב בביתנו מיטת תינוק שמישהו

הנשים והילדים למטה למקלט. אולם אורה, יולדת לאחר אזעקות רצו נשמעו כש תרם.

ניתוח קיסרי, התקשתה לרוץ למקלט עם רונן. היא הניחה אותו באמבטיה מפלסטיק

מרופדת בשמיכה ונשארה שעות במקלט עם אילת, עם השכנות, ועם רונן שישן לו

בשקט באמבטיה.

מפקד של ץשירתתי כקמב" ,מלחמת ששת הימיםרצה כשפ ,5.6.1967-ב

, לאחר תום הקרבות בחזית ביוני 9 ,. רק ביום שישיזרה הצפוניתבגוהוצבתי האגד

שנאספו מכל המצרית ובחזית הירדנית, התרכזו בגזרה הסורית די כוחות של צה"ל

גבעתיים –ריז פ

91 

 

נכבשה רמת הגולן כולה ונסתיימה למעשה הלחימה בגזרה ביוני 10-חלקי הארץ. ב

שלנו.

ם ראשוניםצעדי - בן שנה רונן התינוק רונן

דוד גרף 

92 

 

בית, עבודה, משפחה ועוד מלחמה

, מכרתי ליעקב רחמני את חלקי 1969כשנתיים לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת

אבצוק ושות' בחברת "גרף את רחמני". חזרתי לעבוד כשכיר והפעם בחברת "מ.

בע"מ", חברה גדולה לעבודות בידוד ואיטום.

רוזים בכרמל. באחת החנויות נסענו לטייל בכפרי הד 1972שבת אחת בשנת ב

כרמל קניתי אביזר דקורטיבי בצורת ראש אריה עשוי מנחושת שמשמש -אל- בדליית

,אופטימיסט כתמיד ,להקיש על הדלת. "למה אתה צריך את זה?!" אורה שאלה. ואני

" וכך היה. חודשים אחדים לאחר מכן .אחרי זה תבוא דירה –עניתי לה: "נקנה את זה

וקבענו על הדלת החדשה את ראש האריה בתל אביבשלת יצחק נחקנינו דירה ב

שקנינו.

כשבאנו לקנות את הדירה יצאו שכנים לראותנו ודיברו ביניהם ביידיש. הם

היו בטוחים שאורה נולדה בעיראק. מה רבה הייתה הפתעתם כשהיא ענתה להם

לעתים היו ביידיש. כולם בשכונה הכירו את כולם, היו שם יחסי שכנות יפים אם כי

כאלה שדחפו את אפם יתר על המידה. אורה זוכרת שפעם כשקנתה מרגרינה במכולת

אחת השכנות הפולניות אמרה בפליאה: "אשת קבלן קונה מרגרינה?!" משתוממת

כביכול שהיא לא קנתה חמאה.

לא קנינו חמאה, מימינואמנם עזבנו את הקיבוץ אלא שהוא לא עזב אותנו.

בר לאפשרויות שלנו, מע כסף הוצאנומעולם לא בקיבוץ. לא היינו בזבזנים, בדיוק כמו

ינו ממה שהיה לנו. י בחובות, ח שקענולא

. באותה שנה לאחר הולדתו 1972באוגוסט 10-ניר, ילדנו השלישי, נולד ב

בחברת אזור ירושליםלאחראי של ניר, כשהיינו כבר הורים לשלושה, מוניתי ל

כשכיר. בעבודה יעתידאת ראיתי לא הפעם". אך גם אבצוק"

גבעתיים –ריז פ

93 

 

היה קבלן צבע גדול , הוא מהתותחניםפגשתי קצין שהכרתי 1973בתחילת

1973במאי 1-ב בבנייה. עבודות גבס וגמרשתעסוק ב בנייהת הציע לי להקים חברו

"רוניר חברה לבנייה מתועשת בע"מ", שנקראה על שם שני הבנים שלנו: תי את הקמ

רונן וניר.

. הוספנו חולים תל השומרההייתה בבית שביצעה "רוניר" העבודה הראשונה

צענו יבהמשך בצנו את האגף הישן. פיתקופת הבריטים וששנבנה בלביתן חדשאגף

ועוד. ,מפעליםאחרים, ב בבתי חוליםמסוג זה עבודות

ניר בן שנה

6עצמו, שבת, ביום כיפורניר היה בן שנה וחודשיים כשפרצה מלחמת יום כיפור.

דרו וברדיו שואזעקה נשמעהם, יצהריה, בשעה שתיים אחר 1973באוקטובר

ז כעצמאי אבל לא אמנם עבדתי אל הארץ מתגייסת. היה ברור שכ. סיסמאות גיוס

דוד גרף 

94 

 

מחנה מכונית ונסעתי לנפרדתי מאורה ומשלושת ילדינו, נכנסתי ללצו גיוס. חיכיתי

. שם היו מחסני החירום שלנו, פילון שבגליל העליון

, בא אלינו הביתה והציע לקחת את אופטובסקילייב -דוד שלי מגבעתיים, הרש

תל אביב בתקווה שאצליח אורה ואת הילדים לגן שמואל. אבל היא העדיפה להישאר ב

.להתקשר הביתה

על התמוטטות דיברוהכבישים היו עמוסים כלי רכב צבאיים, ובחדשות כבר

אר את המצב כקטסטרופלייתשר הביטחון, ,משה דייןקו הביצורים שליד התעלה.

להוביל ל"חורבן בית שלישי". שעלול

תארגן את " והוא אמר לי: 212הארטילרי פגשתי את מפקד האגדפילון ב

אבל לנוכח שבמרכז רמת הגולן נפח נסענו ל" .לנפחותבוא דחוף הציוד ם כלע 8הזלדה

היה ערפל קרב .ניתנה הוראת פינוי – בסיסלשמתקרבים טנקים סורים על חים דיווה

אתבילינו ו ושנפרסוללות הגדוד ו במהירות. נולא ידענו בדיוק מה קורה. התארג

בלילות .נפח כמו וחתמטו בנקודה מאשר יותר בטוח ההי שם ,פתוח בשטח הלילה

ירינו אלפי פגזים. וות, דילגנו ממקום למקום, עבדנו כל הזמן שהצטיידנו, שינינו פרי

כעבור ימים אחדים החלה תפנית ראשונה במערכה. הסורים נבלמו ונהדפו,

לירות וכוחות צה"ל פרצו לתוך שטח סוריה מדרום לחרמון. למחרת קיבלנו פקודה

אש ארטילרית לעבר מטרות אסטרטגיות במבואות דמשק, על מנת להמחיש לסורים

קילומטרים מדמשק) 50-(כלגבול יםתותחאת הקירבנו ירתם נמצאת בסכנה. שב

באוקטובר ירינו פגזי ענק לעבר דמשק. 13- ו 12והפגזנו. בליל

                                                             הכינוי בצה"ל לנגמ"ש. -זלדה 8

גבעתיים –ריז פ

95 

 

במלחמת יום הכיפורים. רכון על המפותמימין) דוד (

בימי הלחימה

עשר ימי לחימה רצופים, נכנסה לתוקפה הפסקת -באוקטובר, לאחר שמונה 23-ב

כתב בחוברת פנימית ,מפקד אוגדהשהיה אז ,האש. האלוף רפאל איתן (רפול)

דוד גרף 

96 

 

"...אתם, חיילי העוצבה הארטילרית, שלחמתם :9שהוציאה לאור עוצבת התותחנים

שימותיכם בכל תנאי הקרב, והם היו קשים. ברמת הגולן, גיליתם דבקות במילוי מ

הוכחתם הקרבה עצמית וכושר תושייה..." –בשלבי הבלימה, ההדיפה וההבקעה

כתב לחייליו: "תותחנים, ליחידות הארטילריה שלנו היה חלק מפקד האגד

מכריע בהבסת האויב הסורי ברמת הגולן... הוכחנו במלחמה זו גמישות בהפעלת

על ידי העברתן תוך פרק זמן קצר מגזרה לגזרה, ובריכוזן מחדש יחידות האש שלנו

לפי הצורך..."

. ישבתי מעט יום אחד קיבלתי אישור לרדת מרמת הגולן כדי להתקלח ולנוח

עפתי קדימה ונחבלתי בברך. כתוצאה . ליד הנהג ותוך כדי נסיעה הוא בלם בפתאומיות

בית גולדמינץ שבנתניה. מכך לא יכולתי ללכת ושלחו אותי לנופש צבאי ב

המשכנו לשבת ברמה עוד שר ליחידה שלי ברמת הגולן. יחזרתי מהנופש הי

שהגיע תורי לצאת כושמחתי מאוד היה חורף קשהשישה חודשים לאחר תום הקרבות.

עם מכונית שלג ובאתי הביתה בשלי התמלא "פולקסווגן"לחופשה הביתה. ארגז ה

לו משמחה וזרקו זה על זה כדורי שלג. לבנה. הילדים בנחלת יצחק השתול

פרץ בבכי כשהרמתי ו לבוש מדיםהזר הרק ניר הקטן לא זיהה את האיש

אותו בזרועותיי.

                                                             . 4-3, עמ' 1973מתוך החוברת: אגד ארטילרי ברמת הגולן, תשרי תשל"ד אוקטובר 9

גבעתיים –ריז פ

97 

 

.1974פברואר , מילואים ברמת הגולן לאחר המלחמה סרן.-תי לדרגת רביהועלת יום כיפור אחר מלחמל

דוד גרף 

98 

 

ך יבזיעת אפ

- ל" רוניר חברה לבנייה מתועשת"שינינו את שם החברה מ 1982באוקטובר 13יום ב

לפני פי שעשינו כבדיוק המשכנו לבצע עבודות ", ובע"מ 1982רוניר חברה לבנייה "

שינוי השם.

בערך. 1980נתניה, .דוד בעבודה

חברה תי עם שני שותפים הקמהקפאתי את פעילותה של חברת "רוניר" ו 1985בשנת

תיבות של שי האהוא ר S.G.S". השם בע"מ ןאס.ג'י.אס חברה לבניי"חדשה בשם

בתחילת . חברה יזמית וחברת ביצועמדובר בשמיע. ו סמסונוב, גרף :השותפיםשלושת

,עבור משרד הביטחון, חיל ההנדסה האמריקאיבבעבודות ביצוע חוזיות הדרך עסקנו

ולקוחות רבים אחרים.

גבעתיים –ריז פ

99 

 

חסד היטב ני זכרתי ך אא ,ומשגשגתשהחברה צומחת ראינועשינו חיל,

להצליח ללא עזרתה של אורה. היא החזיקה את הבית ייתי יכול שלא הידעתי . נעורים

ואת המשפחה. תמיד יצאתי בלב שקט לעבודה ולמילואים. מעולם לא הלכתי עם ילד

חולה לרופא ולא באתי ליום הורים בבית הספר. סמכתי עליה שהיא תדאג לילדים,

לבית, למשפחה.

שבתי שהיא תראה חשואב אבק. ה קניתי ללרגל יום הולדתה הארבעים

. נו נו, זה כבר עלה עבודת הביתאת ורציתי להקל עליה במתנה את הערכתי ותודתי

לי! אשתי היקרה הסבירה לי ברחל בתך הקטנה את ההבדל בין מתנה אישית למתנה

לבית. למדתי את הלקח היטב.

, הדיבור להפריד בין המילים לבין טוןשתי אומרת את דעתה יש אשכבכלל,

: "תעשה . ילדינו יודעים שכשהיא אמרתבמנגינה פולניתכשהדברים נאמרים בייחוד

אבל בשום . אין צורך להוסיף מילה .רגע-להתווכח בןהם מפסיקים מה שאתה רוצה"

רוצה.אימא שלהם מה שאינם עושים מה שהם רוצים, אלא בדיוק הם פנים ואופן

הדנו מנחלת יצחק שבקנינו את דירתנו הנוכחית בגבעתיים. נפר 1986בשנת

חייהם ושם נטועים זיכרונות ילדותם.עברו ילדינו את רוב ימי

מבני נוקמה 1989משנת החל . יזמיתפעילות התרחבה ל S.G.Sחברת

BOTי ה, מרכזים לוגיסטיים, פרויקט י, מבני תעשיHi-Techמשרדים, קמפוסי

חלקם נכסים מניבים ון שלמאגר מגו. יצרנו בהיקפים גדוליםובתחומים שונים

יזמנו שיפצנו את תיאטרון גבעתיים,. השקעות עם שותפים אחריםנו וחלקם בבבעלות

ואלה בית אמצור ל; את בית ויקטוריה, את "ברמת החי 2 -ו 1ובנינו את בניין שביט

רק חלק מהפרויקטים.

דוד גרף 

100 

 

,1הברזל , משמאל בית ויקטוריה ברחוב 4ולנברג מימין בניין שביט ברחוב

.ל, תל אביב"רמת החישניהם ב

בית אמצור בהרצליה פיתוח

-ב בין השותפים החלוקה

S.G.S ברורה הייתה

אני הייתי אחראי ופשוטה:

קשרי ל, סמסונוב ביצועל

משטח 24%-כספים. בכל פרויקט שבנינו ביזמות השארנו לשלושתנו כלהחוץ ושמיע

לי באופן אישי. חלק כים ששיי 8%- שהקמנו כ כל בנייןכך נותר לי מ .המבנה

3- ב שהקמתי "דוד ואורה בע"מהחדשה " על שם החברהנרשמו מהפרויקטים

. 1991באוקטובר

ודף מגנזיום במפעלי ים המלח שאינו מנוצל באותה תקופה התברר שיש ע

כראוי. בגרמניה יצקו רצפות עם תערובת מגנזיום וקוורץ הנקראת צמנט סורל. רצפה

- מאוד לתעשיית הטקסטיל ולמפעלי ביטחון ועונה על כל הדרישות של אי מתאימהזו

נו ת בחשמל סטטי וניקיון מוחלט. ביצענו כמה אלפי מטרים, יצקספיקת שמן, עמידו

גבעתיים –ריז פ

101 

 

ר יסטיל, במפעל לשקיות ניילון בגליל, במפעל דפרון למוצרי ניקרצפה כזו במפעל ט

כלכלית והפסקנו. משתלםועוד. אולם כעבור כשנתיים מצאנו שזה לא ,הובפתח תקו

תחילת גל העלייה הגדול של עם , 20-של המאה ה 90- בראשית שנות ה

צות הברית מארקרוונים א והממשלה מכרזים ליבפרסמה ,עולים מברית המועצות

קרוונים. כל העבודות היו 1,000אספקת ל. חברתנו זכתה במכרז לאכלוס העולים

. יישראלהתקן העל פי הותקן ט החשמל שלמע ,צריכות להיעשות על פי תקן אמריקאי

את התקן הישראלי. מהנדסי שם עם חשמלאי ללמד בארצות הברית למפעלנסעתי

היינו מפני שנכנסתי ללחץ ללמוד. כדי מספר ימים ו לונזקק אותוהכירו המפעל לא

יש ו. אם מאחרים את המועד האנייה יוצאת קבועצריכים לספק קרוונים לנמל בתאריך

ועמדו עבודה לקצב המהנדסים שלם על מקום ריק. למזלי לאחר שלושה ימים נכנסו ל

בלוח הזמנים.

לעולים הריקלהספקת בתי עץ תוצרת אמנוסף זכינו במכרז באותה עת

אביו ( ריש אבנריחד עם האדריכל והפעם צות הברית ארמפעל בנסעתי ל שוב. חדשים

כל הבתים שהממשלה הזמינה היו .)זכה בפרס על תכנונוו תכנני דיזנגוף סנטרממהיה

cathedral(גג בשיפוע האת שלנוהעץ בתיב תכנןישר האדריכל אולם ,בגודל זהה

Roof( ית גדול יותר.תחושה שהבוכך נוצרה

ני נישאהחלטתי 1995בשנת

מעוניין להמשיך ולצמוח כלכלית

הגעתי לגיל .כפי שרצו שותפיי

לצאת יכולתי להרשות לעצמי ש

1996בפברואר 28-ב. לפנסיה

י בחברת שלמכרתי את המניות

לא ביקשתי אס.ג'י.אס לעמוס שמיע.

דוד גרף 

102 

 

והיא נקראת עד : אס. אס. היה שמהלהסיר את הג'י משם החברה כדי שחס וחלילה לא י

.S.G.S היום

טיפוס של אלא שאז התברר לי שאינני . ומאושר חופשיאדם כעת הייתי

רוניר "את חברת שוב . הפעלתי דברלא לעשות בבית ולשבת לא התאים לי .פנסיונר

הפעם שלא הייתה פעילה כל אותן שנים אך לא נמחקה מרשם הקבלנים. "בע"מ

, רונן מהנדס בניין וניר ת החברהמזכירהייתה אילתילדיי: עם שלושת אותההפעלתי

. בניין הנדסאי

גיון ישלא בריא לערבב משפחה ועסקים. יש לה הבצדק אורה חששה וטענה

לא טעיתי. דווקא העבודה מזלי ללא שמעתי בקולה ופעם לא שהא ,בריא וראש טוב

צעקות מדי פעם אפילו והמשותפת חיזקה את הקשר בין שלושתם. אמנם היו ויכוחים,

אסרנו עליהם לשמור טינה, והעבודה המשותפת לא פגעה באהבה ך א ,וחילוקי דעות

להישאר נושלנו נובע מיכולתהמשפחתי שהחוזק ובקשר הטוב ביניהם. האמנתי תמיד

מלוכדים.

היה שיפוץ מגדל תשעיםבשנות ההמעניינים שעסקנו בהם אחד הפרויקטים

הסכם השלום בין ישראל לירדן נחתם 1994בשנת ביפו. מים בשכונת עג'מי שה

ל מוזיאון ואמפיתיאטרון. אולם כלומרגלותיו מרכז שלום שי הקים לוהרעיון היה ל

הלך לעולמו המלך חוסיין וכך נגוזה התקווה לייסוד המרכז לשלום. 1999בשנת

. עצמו בסופו של דבר שיפצנו רק את מגדל המים

מגדל המים בשכונת

ג'מי שביפוע

גבעתיים –ריז פ

103 

 

דף פרסומי של חברת רוניר

דוד גרף 

104 

 

בין היתר שיפצנו את . רבות עבודותה מכרזים וביצעכמה ב" זכתה רוניר בע"מ"חברת

בתחילת שנת יב, חידשנו את בית שגרירות צרפת בתל אביב, ומגדל שלום בתל אב

העבודה הסתיימה .IBMבית תלשפץ אגדול מאוד בהיקפו זכינו במכרז 2000

, ביצענו כמה עבודות נוספות ואז החליטו ילדיי שהם רוצים לשביעת רצון המזמינים

לדרכו. פנה נומילדיוכל אחד "רוניר"החלטנו לסגור את להתפתח לכיוונים נוספים.

רונן:

ת, אלא גם יחסי אנוש ושיטות ניהול. למדנו מאבא לא רק את עולם הקבלנות והיזמו

אבא הוא המנטור שלנו. היה לו שותף שתמיד צעק על העובדים ועל הקבלנים. פעם

אחד מהם: "כשאבא שלך מעיר הערה אחת בשקט הדברים נקלטים יותר מאלף אמר לי

היה אדם שיאמר עליו או על החברה שלו מילה רעה. צרחות של שותפו." לא

ניר:משמעי -לוח זמנים לביצוע היה חד ,בדור הקבלנים של אבא "מילה הייתה מילה"

והתקיים כמובטח. במשך השנים הצטרפו לתחום כל מיני סוחרים שהפכו לקבלנים כי

הם חשבו שמדובר בכסף קל. היום אני עובד עם קבלנים ושומע מפיהם עד כמה

מעריכים ואוהבים את אבא. הוא תמיד היה הגון, מקשיב בשקט, לומד את הדברים, לא

יורה תשובות מהמותן, ובעיקר יודע לחשוב מחוץ לקופסה.

דוד:

הן שמבדילות בין פרויקט מצליח לפרויקט כושל. מחוץ לקופסהת והחשיבה היצירתיו

תכנן את דלתות השירותים כך . האדריכלבראשון לציוןאני נזכר בבית אבות שבנינו

שאם הדייר נסגר בפנים הצוות המטפל יוכל לפתוח את הדלת מבחוץ. לצורך כך הוא

"סטנלי". התברר שהמחיר ליבוא המליץ להזמין ציוד מחברת פרזול אמריקנית

גבעתיים –ריז פ

105 

 

מאוד. בלי תואר בהנדסה, ובלי מומחיות בפרזול, ישבתי ותכננתי פטנט גבוההחלקים

ון הנעילה שאפשר לפתוח את הדלת גם מבפנים וגם מבחוץ.פשוט וזול למנגנ

התווכחנו על צביעת ,עבדתי עם האדריכל אבנר ישרבהזדמנות אחרת, כש

לדוגמה הכנתי לא נראה לי, ואני צבע סגול שלחלונות. הוא רצה מסגרות אלומיניום

לבסוף נבחר צבע האלומיניום שאני הכנתי לבניין כולו. . צבע אחר

הנדסת מוצר, והרי בשאלתי אם יש לי תואר בהנדסת בניין או לא פעם נ

אנחנו בגן שמואל בקושי למדנו הנדסה פשוטה. נהגתי להפתיע את השואל ולענות:

"בוגר פיגומים. BP–בוגר קיבוץ ו – BP ,BK- ו BK"יש לי שני תארים:

דוד גרף 

106 

 

לגדול במשפחת גרף

:אילת

גדלנו בא תמיד היה שם בשבילנו. אבל אתרחש בבית, המולכל אימא דאגה למשפחה

זה ביטחון ;עם ביטחון ועם תחושה שיש לנו גב חזק. זה לא רק ביטחון כלכלי

שההורים תמיד שם בשבילנו.

אבא היה מופיע ,כשהיינו ילדים וחיפשנו קרשים למדורת ל"ג בעומר

בארץ. הייתה כמעט כל שבת יצאנו לטיולעם טנדר סוסיתא עמוס עצים. להפתעתנו

להורים חבורת מטיילים, לכולם היו ילדים בני גילנו וביקרנו ברמת הגולן, בשמורת

ו באכסניות נבכל הארץ. בדרך כלל הקמנו אוהלים במדבר או ל –החולה, בנגב, באילת

וכל נוער. בשבתות כשלא היינו מטיילים בילינו בחוף הים בתל אביב או בבת ים.

סופית שלו. הוא היה מצלם אותנו - צילום האיןהשנים אבא היה משגע אותנו בתאוות ה

בחופשות, בטיולים, באתרי תיירות ברחבי

העולם, לא פעם ולא פעמיים השתטח על

כדי לצלם את משפחתו ליד אדם מדרכה הומה

מגדל פיזה או על רקע מוזיאון הלובר.

דוד בפוזה אופיינית

גבעתיים –ריז פ

107 

 

רונן:

נו. אף על פי שניר ואני לא נולדנו החינוך הקיבוצי והדעות הפוליטיות השתרשו ב

בקיבוץ היינו קשורים אליו, הוא היה חלק מילדותנו. כל שבת שנייה היינו נוסעים

לסבא לארוחת ארבע לאכול טוסטים מרוחים באבוקדו שקטפנו מהעץ שלו. את כל

בשקיקה הייתי מקשיב החופשים בילינו אצלו, לפעמים נשארנו שם שבוע שלם.

ועל משפחתו ובייחוד על העלייה ארצה, על על ההכשרה, ,יבוץלסיפוריו על הק

שבפולין. סוקולקהעיירה ילדותו ב

ניר:

סדר, שבועות. החגגנו בגן שמואל את כל החגים: ראש השנה, חג האסיף, חנוכה, ליל

ו בשבט למשל סבא היה מחכה לנו עם שתיל לנטיעה ועם שלט שעליו כתב את "בט

אצלנו משמעות קיבוצית. רק בסוף שנות השבעים התחלנו שמותינו. החגים קיבלו

לחגוג חגים גם בבית.

רונן:

ההורים שלנו נשארו צנועים ופשוטים וסדר היום בבית היה חופף לסדר היום בקיבוץ:

ם בין שתיים לארבע, מעולם לא הפרענו כשאימא יארוחות בשעות קבועות, שנת צהרי

זה עם זה באותן שעות. הייתה נחה, ואפילו לא העזנו לריב

עבודה בשעות הארוחות ערב אכלנו בדרך כלל בלי אבא. הוא נהג לחזור מ

מאוחרות, ובאותם ימים של טרום טלפונים ניידים, גם כשסוף סוף חזר הביתה היה

מסתגר בחדר השינה ועוסק בענייני עבודה. אז היינו שומעים אותו צועק ומתווכח

שעבדו אתו. בקולי קולות עם קבלני משנה

ההורים ,ואם ביקשנו. כשהמצב הכלכלי בבית השתפר לא קנו לנו מותרותגם

אהבתי מאוד את המתנות שאבא אבל מתנות לא חסרו לנו. מו לנו גבולות ברורים.ש

דוד גרף 

108 

 

נהג להכין לי במו ידיו: פרצופים שגילף מגרעיני אבוקדו. הוא היה מצמיד להם

צופים מצחיקים. ידיים טובות תמיד היו לו. משקפיים קטנים ושיער והופך אותם לפר

דוד:

הוא היה מביט ארבעים וחמש דקות .בשבתות הייתי לוקח את ניר לטייל בדיזנגוף

. הסתפק בלהסתכל. לו דבר בחלון הראווה של חנות צעצועים, אבל לא ביקש שאקנה

אורה:

הוא פשוט הולך –כשניר היה קטן הוא אמר: "לאבא שלי יש תמיד כסף, כשאין לו

לבנק ומוציא."

ניר:

לא גדלתי כילד מפונק. לאחר קבלת היה טוב, אך בבית המצב הכלכלי כשאני נולדתי

740 לוומכונית מסוג וולעצמו רישיון נהיגה רציתי מכונית משלי. אבא קנה בעת ההיא

GLE. ילד לשרי הממשלה הייתה מכונית כזו. "אין לי בעיה כספית לקנות לך, אבל

חד וחלק. מדי פעם היה מוכן לתת לי לי בגילך לא צריך מכונית משלו!" הוא הודיע

באוטובוס. כמו כל חבריי לנהוג במכוניתו, אבל כל יום נסעתי לבית הספר

רונן:

עד לתום שירותי בצה"ל. ניר זכה, הוא קיבל עוד במהלכו. למכונית משלי אני חיכיתי

ס עורפי פתוח ליד קריית מלאכי, ולכן הם קנו לו אימא קיוותה שהוא ישרת בבסי

מכונית כדי שיוכל לצאת מדי יום הביתה. לבסוף הוא קיבל מכונית ואז חזר לגדוד,

שירת ביחידה קרבית ונלחם בלבנון.

ר על וגת, אסור היה לספאני שירתתי בחיל האוויר, העבודה שלי הייתה מסו

ו עלינו. לכן הייתי ממש בהלם כשיום אחד, על המשימות שהוטל שכןהבסיס לא כל

גבעתיים –ריז פ

109 

 

בערך, אבא בא לבקר אותי בבסיס במסגרת סיור קבלנים. לימים הוא 1986בשנת

ביצע שם פרויקט.

:אילת

וסיפר לשער . הוא הגיע כשהייתי טירונית במחנה שמוניםגם אותי אבא ביקר בבסיס

דע שהייתי חולה ושכבתי לא יכלל שהיה בחו"ל ולא נפגשנו הרבה זמן. הוא בש.ג.

בחדר חולים. חיילת הגיעה ואמרה: "אבא שלך חזר מחו"ל והוא בא לראות אותך."

ר סיפור משכנע לדעת שאבא שלי יודע לספ הכרתי אותו מספיק טוב כדי. הבנתי מיד

גם אם הוא לא לגמרי נאמן לאמת. כשראה שאני עם חום גבוה הגיע למחרת שוב

עוף. והפעם עם אימא ועם מרק

רונן:

לאחר השחרור מצה"ל לא הייתי בטוח שמתאים לי לעבוד עם אבא. חשבתי ללמוד

ראיית חשבון, אבל לבסוף למדתי הנדסת בניין בטכניון ונשארתי בענף הקבלנות.

ניר:

אני ידעתי מגיל צעיר שארצה לעבוד עם אבא כשאגדל. את המשכורת הראשונה

פסן. בשבתות הייתי הולך עם אבא להשקות בטון קיבלתי בגיל עשר כשעבדתי כעוזר ט

בעבודה. אהבתי את זה ואני אוהב את זה היום. העבודה אתו ואת כל החופשים ביליתי

היא גם התחביב שלי.

דוד גרף 

110 

 

בערך. 1978ניר, . יפית עם אבא, הולכים להשקות בטוןשבת כ

שאימא לחצה עליי. אחת העצות הטובות שקיבלתי מאבא משוםלמדתי הנדסאות רק

ה כשהתחתנתי עם מני והיא גרה ברחובות. אבא אמר לי: "אם אתה רוצה להצליח יתהי

כן השתקענו ברחובות. מאימא שלה." ל תךשא בחיים, אל תרחיק את

דוד:

למדתי מהניסיון שבמקצוע שלנו אין שעות, אנחנו לא שכירים שעובדים משמונה

ריון ונזקקה ללכת יבבוקר עד ארבע אחר הצהריים. זכרתי שכאשר אורה הייתה בה

אבא שלי היה מסיע אותה יום הביתה. עתי כל בצפון הארץ ולא הגלבדיקות, עבדתי

"משוגע כמוני", כדאי לו שלאשתו נירים. ומאחר שידעתי שבמכוניתו לקופת חול

תהיה תמיכה ממשפחתה.

גבעתיים –ריז פ

111 

 

אילת:

בפעם נותן אמון באדם זה נעשה בלב שלם.קולט אנשים בצורה טובה, וכשהוא אבא

הראשונה שבאתי עם אילן, לימים בעלי, אבא נתן לו את מכוניתו. לי עדיין לא היה

אני סומך עליו." אמר –ט. "אם את בחרת בו רישיון וקצת הופתעתי מהאמון המוחל

בפשטות ונתן לו את המפתחות.

דוד גרף 

112 

 

הייתי בפריז וגם ברומא

:דוד

כשהילדים גדלו והמצב הכלכלי השתפר אורה ואני התחלנו לטייל .טייללנו אהבתמיד

ספרד, טיילנו לבד ולעתים בטיולים מאורגנים. היינו ברכב וכרנו שבעולם. לעתים

אך יותר . ועוד ועוד ,לאיים הקנרים, שטנו יפןבסין, בקנדה, בארה"ב, ב פורטוגל,ב

ממנה. האמנתי תמיד את המשפחה או חלק מכול שמחתי כשיכולנו לצרף לטיול

שטיולים כאלה מוסיפים לאחדותנו ולכוחנו כמשפחה.

את רונן לקחתי לרגל בר המצווה שלו לטיול שורשים בצרפת. צירפתי גם את

למועדון אפילו כאדם פתוח לקחתי אותם לסדרת חינוך ה, בתו של שאול. גאחייניתי נ

עד ונסענו במכוניתוביקרנו אצל אחי הנרי רט. לראות מופע קב מולן רוז הלילה הידוע

הולנד. את ניר לקחתי בבר המצווה שלו לטיול ליד האג שב עיר מיניאטוריתמדורדאם,

בת המצווה שלה, חגגנו פעמיים את , היא אף באפריקה. אילת לא קופחהמעניין ספארי

משפחה בבית. בני הל שנייהעם פה ותפעם באולם לילדי כית

:אילת

מראש לפרטי פרטיו. כל יום ידענו מה מכין אותוהיה הוא טיול היה מתכנן כשאבא

היה אומר: ,את הקצב. אם רצינו לשנות משהו מעטמתוכנן והיינו מבקשים רק שיאט

תכנן ואתם רוצים שינוי?!" "אני חצי שנה מ

גבעתיים –ריז פ

113 

 

:דוד

ם לצרפת. לאחי היה בית עתיק יהאילן וילד, בעלה אילתבתנו נסענו עם 2000ביולי

הוא בנה מנגל. היה לי הסכם עם ,מגרש גדול על מצפון לפריז. בחצר הבית,ש רואןב

בטיול ההוא שמש. אביא את הכין בשר ואני יהוא ולבקרכל פעם שאני בא באחי:

:את הבעיה ואמר מיד. אחי פתר שוטףגשם לרדת התחיל , לא עמדתי בהסכםר שהתבר

. איבדתי תחזקמהולך וגשם האחריו והתחלתי לנסוע " .י ונגיע למקום יפהי"סע אחר

נלך אנחנו "איפה הנרי, תי במכונית התחילה לדאוג: אותו בכביש והמשפחה שא

חנו הולכת לאיבוד! אנ "משפחת גרף לא"אל תדאגו," הרגעתי אותם, ".לאיבוד

.מחכה לי שםודאי החלטתי שהנרי . תחנת דלקהמשכתי לנהוג וראיתי בצד !"גשניפ

קלאב"הגענו למועדון , המשכנו בנסיעה. בתחנת הדלק אחי וגיסתי חיכו לנו. וכך היה

"מזל טוב, זכינו במכרז :רונן ואמרבני תקשר הלפריז חזרה בדרך מאוד. ינו" ונהנדמ

ניר בני השני תקשר לאחר מכן הרבע שעה . " שמחתי מאוד והמשכתי לנסוע.שהגשנו

"!"לא אבא, נולד לנו בן ".זכינו במכרז" אמרתי לו, ","מזל טוב" "אני יודע :ואמר

מיד . אורה ואני חזרנו ושמחה מרוב התרגשותפגעתי ברכב שלידי מזל שלא ענה ניר.

ו לטייל.המשיכומשפחתה אילתלארץ,

של תור ארוך ראיתי ,הגענו לארמון ורסאיכש ,בצרפתים ולטיאחד הב

צרפתייהגברת עמדהושם צדדית דלת במרחק מה הבחנתי ב. כניסהבמבקרים משתרך

אני וכל שבעת בני ושכנעתי אותה ש ,סיפוריםתי לה פריס ,בתפקיד. ניגשתי אליה

שחיכו נכדיי .הדלתבפנינו את פתחה הגברת השתכנעה והמשפחה צריכים להיכנס.

"לא ?" נואיך נכנס ,"סבא: לא האמינו למזלם הטובבתור כתיירים רגילים הופתעו ו

וכולנו פרצנו בצחוק גדול. מאז ?!" הסברתי להםי ורסאיחוג ידיד ידעתם שאני שייך ל

אצלנו ולמטבע לשון במשפחה. לבדיחה י ורסאי" הפכו "ידיד

דוד גרף 

114 

 

:אילת

רגע לפני סגירת ,שבקליפורניהקאסל גם בארצות הברית כשהגענו לביקור בהרסט

לנו לתתהאמריקנים המרובעים והדייקנים לשכנע את השומרים אבא חיהצל, המקום

. אין דבר שעומד בפני רצונו. פנימהלהיכנס

:דוד

פעם . כוכב יצאנו לטיוליממנו ש מסויםבמקום חופשה שבוע משפחה לאהבתי לארגן

שם בית ומשם יצאנו לטיולים. פעם אחרת שכרנו .דרום צרפתעיר קאן שביצאנו ל

. בחוץ היה מנגל, החלטתי ובו חדרים רביםבטוסקנה שבאיטליה גדול שכרנו בית עתיק

אלא שהוא על האש. הסברתי לקצב שאני מחפש פחם למנגל צלות אותו לקנות בשר ול

סוף הוא קלט ואמר "אהה ברשה!" היום לא ידע אנגלית ואני לא ידעתי איטלקית. לב

. באיטלקית פחם איך לומרל אחד במשפחה יודע כ

תנוארגנתי למשפח ,של אורה ושלי 80- לכבוד יום ההולדת ה, 2014בשנת

כולם נהנו, המבוגרים והילדים ו איש 16. היינו משפחה מורחבת בת בים הבלטי שיט

.כאחד

גבעתיים –ריז פ

115 

 

וזיכרונות יויוצרים הווי מאחדים את המשפחה הטיולים והנופשונים המשפחתיים

ן לצאת לא כל שכ ,. לא זכיתי להכיר את הסבים שלי כשהייתי ילדמשותפים וכיפים

לחופשות משפחתיות. אשריי שזכיתי להזמין את ילדיי ונכדיי לחופשות כאלה.

דוד גרף 

116 

 

נספים והניצולים ממשפחתנוה-תה כולה. הוריו, אידה וברנרדפנס –משפחת גרף, משפחתו הענפה של אבא מוורשה

נספו כולם. –דב, אחיותיו: פרידה, פייגה, ברונה ואחיו דוד, דודים ודודות וילדיהם

-, ניצלו שני אחיה של אימא, הרשאופטובסקיממשפחתה של אימא, משפחת

כל השאר נספו בשואה: הוריה, אווה ומרדכי, אחיה לייב ומשה, ואחות אחת, איטה.

מם גם דודים ובני דודים. ופישל, ואחיותיה שרה ופרידה, וע יצחק - אברהם

.1939, נפטר ממחלה בצרפת בשנת אופטובסקיאחיה הגדול של אימא, יעקב

, ברח בתקופת המלחמה לברית המועצות. לאחר אופטובסקיאח אחר של אימא, משה

וגר המלחמה הוא היגר לצרפת ומשם עלה ארצה, התיישב בשכונת רחביה שבירושלים

לא רחוק מבית הנשיא. הוא היה אדם שמח בחלקו ופעם אמר לי: "לו הייתי אומר בזמן

המלחמה שיום יבוא ואני אגור במדינת ישראל ואתפלל עם נשיא המדינה בבית כנסת

היו חושבים אותי למשוגע." –בירושלים

, עלה ארצה לאחר המלחמה, אופטובסקילייב -אח נוסף של אימא, הרש

דבש לקנותבגבעתיים ופתח מאפייה עם שותף. הוא היה בא אליי לגן שמואל התיישב

לדעתי בזכות הדבש שלנו והיכולות שלו הוא אפה . ז ענף מכוורתכ הייתי מר תקופה שב

את עוגות הדבש הטובות ביותר בארץ. אחותה של אמי, איטה, עלתה אף היא ארצה

אחרי המלחמה.

המשיך לאחר המלחמה צלו. ני – י הנריאחאבא ואימא ומשפחתי הקרובה,

אבי דרה המרכזית בטולוז ומוכר לעסוק במסחר, פעמיים בשבוע היה מציב דוכן בש

שונים. לבוש בגדים. לעתים היה עובר בעיירות ובכפרים ומוכר מצעים, מגבות ופרטי

ר מזמנו הקדיש אבא לסייע לקרובי משפחתנו ששרדו. אחיה ואחותה של אימא חלק ניכ

גבעתיים –ריז פ

117 

 

גיעו אחרי המלחמה לצרפת, השתקמו בעזרת אבי ועלו ארצה בשנות החמישים. ה

לרווחה כלכלית זכו הם בערוב ימיהם .ברמת גןוהשתקעו 1963- הוריי עלו ארצה ב

שבעים וארבע;בהיותו בן 1982נפטר בשנת , 1908יליד אבא מנכדיהם. מאוד נהנו ו

. ם ושתייםתשעיבגיל 1993נפטרה בשנת , 1901-שנולדה באימא

, נשא לאישה את ז'ינט, נולדו להם שני לטולוזחזר אחרי המלחמה אחי הנרי

הנרי פתח "קליניקה לבגדים", עסק . נכדיםארבעה זכו ל, והם בנים: ברנרד וסימסון

ונעשה בעסקיו עשה חיל ,את דרכובנו לימים המשיך חזור בגדים. בשיווק רהיטים ובמ

בגדים משומשים. ה של ומכירעיבוד והכול מ ,איש אמיד מאוד

שנינו אהבנו עתיקות, ;ים חמיםקשרלבין אחי ביני ובמהלך השנים נשמר

שנפל השונההגורל אהבנו לטייל והיינו קשורים זה לזה למרות המרחק הגיאוגרפי ו

בחלקנו.

והוא בן שמונים. יהי זכרו ברוך. 2007הנרי נפטר בשנת

דוד גרף 

118 

 

מתוך האלבום המשפחתי זיכרונות מתוקים

.1960 בגן שמואל והוריה, פורים אילת

.1961, אילתאורה ו

גבעתיים –ריז פ

119 

 

בערך. 1977ניר בגן חובה, חנוכה

.1980בר המצווה של רונן, עם שני הסבים שלו ועם אחיו ניר, ירושלים

דוד גרף 

120 

 

רונן

ניר ואביו

גבעתיים –ריז פ

121 

 

בערך. 1982גיל ומיה, ודוד עם נכדי

דוד בברית המילה של נכדו אופיר

דוד גרף 

122 

 

הבן רונן ורעייתו דניאלה

.2012רונן, דניאלה והבנים: עומר, אלון ואופיר,

גבעתיים –ריז פ

123 

 

ועם אחיה גיל וטל, , ערן ברקאי,אילן, בנישואי בתם מיה עם בחיר לבהוהחתן אילתהבת 2012 .

דוד גרף 

124 

 

.2013בר המצווה של אסף, הכותל,

גבעתיים –ריז פ

125 

 

.הילהואסף וילדיהם מני הבן ניר, רעייתו

דוד גרף 

126 

 

תםעם חלק מבני משפחדוד ואורה

המשפחה המורחבת חוגגת

גבעתיים –ריז פ

127 

 

ם לא יותר רק מילה טובה או שתיי ואיחוליםברכות – מזה

ניר: רונן ו אילת

הייתה לנו ילדות מאושרת וטובה, זכינו בהורים נהדרים.

לאבא היקר,

נולדת בעיר האורות, ולמרות שנמלטת משם ילד קטן, היא תמיד נשארה מקום

אהוב, ואת האהבה הזאת העברת לכולנו. זהו יעד החופשה המועדף ובמיוחד

אתך.

הגעת לקיבוץ כילד קטן, אך אף פעם לא שמענו תלונות על קשיי קליטה.

ד במשפחה, ולחמת במלחמות רבות. היית הקצין הראשון ובינתיים היחי

תמיד היית עסוק בבנייה ובעשייה, לא נחת לרגע, ובנית בניינים לתפארת.

ויחד עם אימא הקמת משפחה גדולה ומאוחדת.

למדנו ממך להיות אופטימיים ולראות את חצי הכוס המלאה.

גם היום אתה ממשיך בעשייה, מכין עבודות מרהיבות בזכוכית,

ופשות לכל המשפחה.ומארגן ח

אתה אדם ואבא מיוחד ואנחנו שמחים שזכינו בך.

רצינו לאחל לך הרבה שמחה ואין סוף אהבה.

אושר, בריאות, עשייה, ושפשוט תישאר כמו שאתה.

אילת, רונן וניר,

אילן, דניאלה ומני,

גיל, מיה, טל, עומר, אלון, אסף, הילה ואופיר.

דוד גרף 

128 

 

סבא,

כל אחורה על כל השנים, להיות גאה בכל מה הגעת לגיל בו אתה יכול להסת

שעשית ובנית במהלך החיים...

נקבל אישה אחת ממש –שנה 80אז אם נסכם ממש בקצרה מפעל חיים של

ועוד שמונה נכדים ממש ,אוהבת, שלושה ילדים מוצלחים, חתן ושתי כלות

נחמדים.

ועוד כמה וחוץ מזה יש גם הרבה סיפורים על צרפת, הקיבוץ, המעבר לעיר

בניינים...

. רצינו להגיד שאנחנו גאים בך 80סבא, התכנסנו כאן כדי לחגוג לך יום הולדת

על כל מה שעשית ובנית עבורנו במהלך השנים.

.את חכמת חייך והטוב שבלבך אנו מעריכים ואוהבים את מה שבך,

בכל מקום ובכל גיל את הרצון לשאול ולדעת,

ת.היכולת להעניק, לאהוב ולגע

יד שאם נזדקק לעצה, דעה או סתם חיבוק של תמיכה,מאנו יודעים ת

אתה תמיד תהיה שם בשבילנו עם כל הלב והרבה שמחה.

כל מה שנותר לנו לאחל לך שהשנים הבאות ילוו בבריאות טובה,

ובהמון רגעים מאושרים לצד כל המשפחה.

הנכדים. שנים עם המון טיולים חדשים ומפתיעים, ומרגעי נחת מאתנו

וכמובן, לא לשכוח להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה!

,חיבוקים המון אהבה, נשיקות

מאתנו כל הנכדים.

גבעתיים –ריז פ

129 

 

/ שאול קנז 80הגיס שלי כבר בן

, הזמן עובר, הרי רק אתמול לפני שבעים שנים הוא הגיע, ילד בן 80הגיס שלי כבר בן

מלחמה מהמלחמה הנוראה ההיא. עם עוד שני ילדים, נוחתים בגן שמואל, ילדי 10

נולדים בפריז, בורחים לדרום צרפת ודרך ספרד מגיעים לכפר קטן אי שם בארץ

ישראל.

אומרים שהשנים הראשונות בחייו של אדם, הן השנים בהן מתעצבת אישיותו, חוויות

הילדות לטוב ולרע ילוו אותו בתחנות חייו. ודוד, ילד קטן נעקר מהמשפחה, ההורים

שוויץ, מצילים את הבן הצעיר, והנה הוא מגיע למקום בטוח והבכור נשלח לא שבנם

, חברה של חלוצים עם מעט ביטחון כלכלי 40- בארץ חדשה. ארץ ישראל של שנות ה

ובכלל, והרבה עבודה קשה ואמונה, קולטת את שלושת הילדים היהודים, הראשונים

שמגיעים משם.

המפגש עם החלום הציוני ובני הקיבוץ הצברים זוועות המלחמה וההרס מאחוריהם, ו

לפניהם.

שלושה ילדים שמהר מאוד, כמו שילדים יודעים, הופכים לחלק מחברת הילדים. אבל

עם הסוד והצלקת הזאת של המשפחות, ההורים שנשארו שם.

קבוצת שיבולים, הקבוצה הראשונה של בני קיבוץ, פאר היצירה החלוצית, ודוד אחד

קיבוץ, כמו צבר, כמו כולם, אבל במעמד של "ילד גולה". מהם, כמו בן

הקבוצה הראשונה במוסד החינוכי, עם בניו שמעמיס אידאולוגיה ושאר איזמים, ודוד

הצעיר שכבר יודע משהו על אמיתות החיים, על העולם הזה, שורד גם את המילים

הגבוהות והערכים הבומבסטיים.

וצבא, וחברי ילדות שנהרגים למען המולדת. והנה, נולדת כבר מדינה עברית,

דוד גרף 

130 

 

- רב ומהילד הקטן מהשואה צומח קצין צעיר, הקצין היחיד שהמשפחה שלנו ייצרה.

שרק אשתו ובתו נותנות לו פקודות והוא כרגיל סרן דוד גרף עם דרגות על הכתפיים

ממושמע.

ת בין בניין וה, כי ככה עושים חתונוובבית של דודה לאה בפתח תקוהחתונה עם אורה

המולדת למלחמות, ועם אותה אהבה כמו היום, בלי הילולה ומעטפות. למחרת הולכים

ם לצילום משפחתי. לצל

והזוג הצעיר נוסע באנייה לחוץ לארץ, כשחוץ לארץ עוד הייתה על הירח.

ל ותמיד צרפת, ואחר כך שאר העולם. ודוד שייעד את וחוץ לארץ אצל דוד זה קודם כ

נגר מקצוען הופך למומחה לדבורים ומייצר דבש. עצמו להיות

ואילת, הבת הראשונה, הנכדה הראשונה מגיעה למשפחה הפולנית שלנו.

מעמיסים את מעט הרהיטים על המק האדום שלוקח את אורה, דוד ואילת ונוהנה, אנח

הקטנה לחיים חדשים בעיר הגדולה. נוסעים אל הלא נודע.

י ידאג להם? והקיבוץ מכניס אותם לרשימת הבוגדים, אימא שלנו בוכה, מה יהיה? מ

אלה שנפרדו מהרעיון השיתופי, איזו בושה למשפחה.

אחרי הקיבוץ. והגיס שלי עם הבריאות הנפשית גם ופתאום הם מגלים שיש חיים

הכרונית שלו, עם היכולת להסתגל ולבנות בית לעצמו ולמשפחתו, עם כוח החיים

דות בצל המלחמה ההיא, דוד לומד לשחות במים החדשים. שאולי ניטע בו אי שם ביל

נחלת יצחק ומשם לבית החדש ךומהדירה ברחוב איינשטיין לדירה ברמת גן ואחר כ

בגבעתיים, בית עם גג בכדי לחגוג עליו חגים משפחתיים.

ונה וכל כך גאה בהם, משיפוץ מבנים לבנייני משרדים גדולים, דוד בוהבתים שהוא

יינים שלו, קופץ כל פעם לאתגר חדש, גדול יותר, גבוה יותר. צומח עם הבנ

ומהציפור הכחולה של המכוורת אל הסוסיתא והפולקסווגן דאבל קבינה ועד עידן סמל

. לווהוו –הרווחה

גבעתיים –ריז פ

131 

 

תית, הילדים והבית, בית פולני כמו פעם, בית כמו ל למען היצירה האמ ול הככווה

מאימא שלה לעשות קציצות ופירה. וילדים שהוא הפסיד בילדותו עם אישה שלמדה

ל צומח ומתפתח מסביבו, והאושר של הילד ושגדלים ומתחתנים, והשנים שעוברות והכ

עם, ואיך הוא יכול להעניק לילדים שלו ולנכדים ילדות ובגרות מאושרת. פמ

שתמיד התעקש שכולם מסביבו ילמדו וירכשו ידע, ואיך הצטער שהוא לא זכה, ,ודוד

יך הוא לא מבין עד היום שמה שיש בו לא מופיע בשום תכנית לימודים של שום וא

אוניברסיטה. היכולת ליצור ולחיות והביטחון והתעוזה זה לא משהו שניתן ללמוד. דוד

עם הדוקטורט של האוניברסיטה של החיים.

כצרכנים וכוח החיים הזה של תמיד לקום בבוקר ולעשות, כי יש אנשים שלא נולדו

אף גם כשיש אפשרות כלכלית לנוח, הוא חייב לעשות בראש ושתי ידיים . של החיים

שיד אחת שמאלית, דוד לא יפסיק לעשות, כי זה טעם החיים. על פי

ובין לבין הגאווה במשפחה המורחבת עם הילדים והנכדים, והכולם ביחד, ודוד ואורה

לו בילדות. הבמרכז. משפחה כערך עליון, משפחה כמו זאת שלא היית

תמשיך ליצור ולחלום ולטייל ולהיות סקרן וליהנות ;אז לסיום, אל תתחיל פתאום לנוח

כל יום, כי אתה מצליח להיות אבא וסבא ודוד וגיס טוב ואוהב לכולנו.

בקיצור, הגעת לשלב בחיים שכשמסתכלים אחורה אתה רשאי להיות גאה בעצמך,

תגבר על כל הרופאים.וקדימה עוד שנים רבות, ובדרך שלך לה

אז... בריאות ואהבה. חנה ושאול קנז2014

דוד גרף 

132 

 

.2012דוד ואורה,

גבעתיים –ריז פ

133 

 

פילוגא

. זו המשפחה –ביותר זו הסיבה שהדבר היקר והחשוב לי .עשרגיל י בהורינפרדתי מ

. מדי ערב שישי מתכנסים ילדינו ונכדינו בבית, ופעם משפחה נהדרתתי בזכילמזלי

, ומאוחדתנוסעים לטיול ונופש בחו"ל. אני מאמין שמשפחה מלוכדת כולנובשנתיים

הכוח זה מקור –בהבנה ובהתחשבות ,אהבהאחיו בשבניה ובנותיה מתייחסים איש ל

שלנו. חשוב שנבליג על הדברים הקטנים, שלא נריב, שנתאחד ושנסתכל קדימה

באופטימיות.

אלא בעמל הגעתי אליהם, לא ביום ולא בשנה הגעתי להישגים כלכליים יפים.

םרגעי גםאולם בצד כל הצלחה יש לזכור שהחיים מזמנים לנו . רב של שנים רבות

קשים. דווקא על רקע הקשיים אנחנו לומדים להעריך את הטוב ולשמוח בחלקנו. אין

ולהסתכל על חצי הכוס ת לטובלקוו. אך גם בתקופות קשות חשוב תורומהמחיים בלי

המלאה.

יושר , , חריצותההתמד, מחוץ לקופסהחשיבה :הןהצלחה ל אבני הדרך

. אמנם אני רעייתי אורהלולא בדרך הייתי מצליח . לאלדרך שותפים טובים –והעיקר

ה בזכותילדינו. שלושת הביאה את התורה והשקיעה בחינוך אך היא ,הבאתי את הלחם

נפלאים. בני זוג טובים וזכינו לשמונה נכדיםהתחתנו עם , הם לנו ילדים טובים יש

אין נויאני רוצה לשוב ולהודות לילדיי, לבני זוגם ולנכדיי על שהביאו לחי

תמכו בי, סייעו לי לאסוף גם בעת כתיבת ספר זה הם סוף רגעים של נחת ושמחה.

ועזרו לי בכל הליך התיעוד , זיכרונות, העלו הזכירו נשכחות, ותמונות מסמכים

בריאותרים: מכהו חבריםהקרובי המשפחה, זה המקום לאחל להם ולכל וההנצחה.

ברוכים תהיו. – תיכםשמחת חיים, הצלחה בהגשמת חלומו, טובה