"הוא ישלם לכלל ישראל בכפל כפליים!", הבטיח רב

ביתו של מנהיג עולם הישיבות, מרן הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן שליט"א, הינו בית קטן וצנוע עד להבהיל. לשם מתנקזות השאלות הפשוטות ביותר וההכרעות הגורליות בענייני הכלל, בארץ ובעולם. דלת הבית פתוחה לכל דורש, ללא מחיצות, אך זמנו של בעל הבית מחושב בדיוק נמרץ [ בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבה בבריסק ומיד הכירו בו שעדיו לגאון והנהגת עם ישראל [ בספריו, סוד הכתיבה הוא סוד המחיקה. את חידושיו הוא מקצר ומקצר עד שמוציא רק את האמת הצרופה [ עומק גדולתו ולמדנותו משתרע על פני תחומים רבים ובהם גם תחום ההלכה והפסיקה. ביתו תמיד היה לתל תלפיות בהלכה [ אוכל מבחינתו נועד לצורך קיומו של האדם שיוכל לעבוד את השם.לא כדי ליהנות ממנו. חלקמהאידיאולוגיה שלו הוא שעל האדם לחיות חיי עוני [ במסגרת "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" - "והיו עיניך רואות את מוריך", מנסה "משפחה" לשרטט פרופיל על מרן הגראי"ל שטיינמן, ראייה אמיתית שיש בה הבנה

ראשוןפרסום

"צרכי עמך מרובים. אבל אדם אינו יכול להתבטל מלימודו והוא חייב להשלים את חובותיו". מרן

הגראי"ל שטיינמן לומד לאור מנורה בעת הטיסה לארה"ב במסע עם האדמו"ר מגור. (צילום: שוקי לרר)

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È 26

ראשהישיבה

ח רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל

27 14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

שי פאר

אני מבקש מכם לקבל שני בחורים אלו למרות "שאין בידם לשלם כרגע, אבל מובטחני שהם ישלמו עוד לכלל ישראל בכפל כפליים!" כך כתב הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל ולהבחל"ח מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, לראשי ישיבת מונטריי שבשווייץ, עת נאלצו השניים לברוח על נפשם מאימת הגיוס לצבא בוילנא ממנו לא הצליחו

להשתחרר. בישיבת מונטריי למדו טובי הבחורים של עולם הישיבות אשר נמלטו לשוייץ מאימת השואה. על פי גאונותם יכולים היו השניים להתקבל לישיבה, אלא שהיו מי שאמרו להגרח"ע גרודז'ינסקי כי הנהלת שאין עניים בחורים קבלת תאפשר לא הישיבה בידם לשלם שכר לימוד. בכל זאת החליט לשלחם לישיבה זו והפקיד בידם את המכתב האמור. אגב, רבי משה סולובייצ'יק הנהיג את יהדות אירופה במשך ידידות כל השנים כשבינו לראש הישיבה שוררת

אמיצה .

כיום, עשרות רבות של שנים לאחר אותה אמירה, אנו מבקשים להציץ קמעה לביתו של מנהיג עולם הישיבות, בית קט וצנוע עד להבהיל, שברחוב חזון איש 5 בבני-ברק. לכאן מתנקזות צרותיו ובעיותיו ביותר הפשוטות השאלות כולו. הציבור של וההכרעות הגורליות בענייני הכלל, בארץ ובעולם,

נופלות כאן בבית. (טז דין הגמרא במסכת ראש השנה על בסיס ע"ב): "ואמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו מנסה מוריך", את רואות עיניך "והיו - ברגל..." "משפחה" לשרטט פרופיל על מרן הגראי"ל שטיינמן.

כדי שתהיה זו ראייה אמיתית שיש בה הבנה. את הכיסאות בבית בנה ראש הישיבה בעצמו לפני עשרות שנים. הם עשויים מארגזי עץ של תפוזים. הכיסאות ללא משענת ורגליהם מוגבהות כך שרגליו

שלא להבטיח ביקש זו בצורה לרצפה. יגיעו לא יירדם לאחר עשרות שעות של עמל בתורה.

למרות לשפץ, הסכים לא מעולם אותו הבית, קיר בניית בעזרת אותו לשכנע ניסו שתלמידיו מחוץ למרפסת החיצונית, פועל כיום כמו, להבדיל, משרד ראש הממשלה. אלא שמכאן יוצאת התורה

לעם ישראל.הסדר והארגון שבנו פה בני הבית נובע מהצורך התורה עולם של הבסיס מקום לארגון הבסיסי והישיבות. אלא שלמרות ההוראות הקפדניות, דלת הבית פתוחה לכל דורש, ללא מחיצות. איש אינו יכול לטעון "לא יכולתי לגשת", או "לא התקבלתי", "מנעו ממני", הרי אחרי התפילות התורים ארוכים והבית

פתוח לכל מאן דבעי.עד לפני מספר שנים נמשכה קבלת הקהל שלאחר תפילת ערבית עד השעות הקטנות של הלילה. כך אירע לא פעם, שכאשר התדפקו על דלת הבית בשעת לילה מאוחרת, פתח את הדלת בעצמו, עטוף בחלוק בית ולראשו כובעו העגול. למודאגים מביניכם אנו יכולים לספר ש"גזל שינה" לא היה כאן. אך "ביטול

תורה" היה גם היה.

כך אירע למשתתפי אחד השיעורים בביתו. נדמה היה להם שהוא עייף. משום כך ביקשו לסיים את השיעור מוקדם מהרגיל. כמה מהם התעכבו לשיחה למרגלות הבית, וכעבור זמן קצר הופתעו לראות ניגש להציץ ונדלק. אחד מהם שהאור בחדרו שב יושב אותו לראות והופתע התריס לחרכי מבעד שב סקרנות, מתוך למחרת, הסטנדר. ליד ולומד באותה שעה לאותו חלון והמראה חזר על עצמו. בפעם השלישית הוא כבר לא הופתע. במהלך היום שאל בהיסוס לפשר הדבר, מדוע אינו ישן? ונענה כי ביום אין נותנים לו ללמוד תמיד כיוון שצרכי עמך מרובים. אבל אדם אינו יכול להתבטל מלימודו והוא

חייב להשלים את חובותיו.זמן השינה שלו מועט ביותר. בשעות הקטנות של הלילה הוא עולה על יצועו אך אם יתעורר, ולא חשוב כעבור כמה זמן, יתגבר כארי ושוב לא יעלה על

יצועו. כך מנהגו מימים ימימה מאז ומקדם.

המלוכה והממשלהמתנהל ביתו כי בחיוך, מעירים דבר יודעי כממשלה. נאמן ביתו ואיש סודו, הגר"י לוינשטיין, מכהן כשר החוץ המוציא והמביא בנאמנות את ענייני ורז'בינסקי (מנהל הישיבה ראש הישיבה. ר' יעקב 'אורחות תורה', חבר מועצת עיריית בני- הגדולה

ברק ויו"ר לשכת יועצי המס) הוא שר האוצר הנחשב לנאמנו לענייני כספים, קרנות צדקה וארגונים. נאמן הבריאות, כשר מכהן רוזנגרטן, יצחק הרב ביתו, בהיותו דואג לכל מחסורו במסירות. הרה"ג משה יהודה שניידר, תלמידו המובהק - אשר יושב על כתביו, שיעוריו ושיחותיו - הוא שר הדתות. שר 'יתד של קודש' 'שבת מוסף עורך הוא ההסברה נאמן', הרב ישראל פרידמן, אשר יושב עמו רבות להעבירם וכיצד והשקפה הנהגה ענייני לשמוע לציבור. מזכיר הממשלה, שיד לו בכל המשרדים, הוא ר' יעקב (קובי) רוזנשטיין. איש הצללים הוא הרה"ח

ר' ישראל רנד, שגם פעילותו תיוותר בצל.מוצאי שבת הוא שעת הגעתו הקבועה לבית של ח"כ ר' משה גפני. היו"ר הירושלמי ח"כ ר' אברהם השניים חמישי. בימי קבע באורח מגיע רביץ, מתייעצים בכל פרט. ראשי הרשויות ונציגי המפלגה הם אורחים המבקרים בבית כמעט מידי יום ביומו, לדעת כיצד לנהוג בכל עניין. מבקרים קבועים הם בעלי ממון ונגידים, עמודי החסד של עולם התורה,

הבאים להתייעץ ולהתברך דבר יום ביומו.כאורחים קבועים משמשים בעיקר ראשי ישיבות, רבנים ואדמו"רים, מנהלי ישיבות, ת"תים וסמינרים, ראשי הארגונים הגדולים של הציבור החרדי ("לב לאחים", "נתיבות משה", "החינוך העצמאי", ועדות בכל שאלה. הדרכה ועוד) אשר מקבלים הצדקה חיבתו לארגונים הללו היא מן המפורסמות. ארגון רבים במיוחד. עליו חביב לאחים' 'לב כדוגמת משעותיו ונדודיו הוא מוסר למען ילדי ישראל ועם

ישראל, להשיבם אל אבינו שבשמים. כן ישנם מעשים שבכל יום להצלת הנוער בציבור הכנסת בעניין התמסרותו מאוד ידועה החרדי. תלמידות לסמינרים ותלמידים לחיידרים ולישיבות. יעיד על כך המעשה הבא, אחד מיני רבים: בשעה 1:00 בלילה צילצל הטלפון בביתו של אחד מחשובי ראשי הישיבות במרכז הארץ. על הקו היה נאמן אשר לוינשטיין, הגר"י הישיבה ראש של ביתו מוסר את נפשו בתחום שיבוץ תלמידים למוסדות

את הכיסאות בבית בנה בעצמו לפני עשרות

שנים. הם עשויים מארגזי עץ של תפוזים. הכיסאות

ללא משענת ורגליהם מוגבהות כך שרגליו לא

יגיעו לרצפה. בצורה זו ביקש להבטיח שלא

יירדם לאחר עשרות שעות של עמל בתורה

תמונה נדירה של תלמידי ישיבות פולין וליטא שברחו לשוייץ ושימשו כר"מים בישיבת מונטריי. מימין מרן הגראי"ל שטיינמן. שלישי מימין הג"ר אריה לייב גליקסון נכדו של מרן הגר"ש מבריסק (התמונה

מארכיונו ובאדיבות הרב שמעון יוסף מלר מח"ס שושלת בריסק)

28

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

המתאימים. הוא הודיע לאותו ראש ישיבה כי מרן הגראי"ל שטיינמן חפץ לשוחח עימו. "ראש הישיבה עדיין ער?", תמה, "הרי תיכף הוא כבר קם". הגר"י לוינשטיין העביר את אפרכסת הטלפון להגראי"ל שטיינמן. שוב תמה אותו ראש ישיבה, "מדוע ראש אני "איך השיב: מרן ישן?". אינו עדיין הישיבה יכול לישן כשיש מספר תלמידות שעדיין לא סודרו בסמינרים מתאימים? לכן אני מבקש ממך מאוד

לפעול בעניין בת מסויימת, בדחיפות".

שעות של התמדה ילדים, נערים ואברכים, חשבו ושאלו לא אלפי פעם, כיצד ניתן להגיע למדרגות כה גבוהות כמו אלו של מי שמנהיג את עולם התורה. שעות ארוכות של ישיבות עם אישים מבוגרים יותר ופחות, כולם מקור ראשון, השיבו אותנו אל ימי עלומיו, למעשים בלתי ידועים, עליהם הוא ממעט לשוחח. חבריו לספסל הלימודים, תלמידיו ומקורביו - פותחים בפנינו צוהר אל מעט מן האור, עד לימים אלו. הסיפורים המובאים

כאן באופן בלעדי, מתפרסמים כעת לראשונה.הוא נולד בעיר התורה בריסק, שכן למרן הגרי"ז בין הבתים. סולובייצ'יק. קיר לבנים אחד הפריד משחר ילדותו שררה חברות מופלאה בינו לבין הגאון כילד, עוד בנו של הרב מבריסק. בער, יושע רבי נבחן אצל מרן הגרי"ז מדי שבוע, שחיבבו עד מאוד. כשהיה בן 12 שאלו הגרי"ז שאלה במסכת יבמות, שנשאל הוא בעצמו על ידי אביו מרן הגר"ח בגיל זה. הוא השיב בדיוק את אותה תשובה שהשיב הגרי"ז.

את דרשת בר המצווה שלו – הכין הגרי"ז עבורו. בשנותיו הראשונות הבחינו הוריו ומכריו בחוש המוזיקלי המדהים בו ניחן ובקולו הערב. דיון מיוחד התקיים בין הגאון רבי משה סוקולובסקי - ראש הישיבה בבריסק ובעל ה"אמרי משה" לרב מבריסק, המוזיקה, אחר ימשך שמא טעמים, ללמדו האם והנער שעדיו לגדולות לא ילמד ולא יצמח חלילה

כפי שייעדו אותו. התמדתו העצומה בלימוד התורה הייתה חסרת גבי על ספון היה שעות גבי על שעות תקדים.

תלמודו ללא הפסקה. כבר בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבה בבריסק. על הימים הללו, בהם ילד ממוצע רץ בין כדור לתופסת, יעיד המעשה הבא. לפני שנים אחדות הגיע אל הבית ברחוב חזון איש 5 אדם ישיש לימים. "פה גר הרבי אהרן לייב שטיינמן?" ספק שאל ספק קבע וביקש להיכנס פנימה לבקש מחילה. לתהיית אנשי הבית

סיפר כי הגיע מחו"ל."הרב הרי נכנס ללמוד בישיבה כילד, בגיל צעיר מבוגרים היותר "הבחורים הקשיש. אמר מאוד", לא אהבו את העניין ש'תינוק' בא ללמוד בישיבה והחליטו להניח לו על המיטה בובה - בכדי שיבין את הרמז. אני, שגם לא הייתי מבוגר, רציתי להראות שאני אחד מבני החבורה והתנדבתי להניח את הבובה יום באתי לראות האם הבובה על מיטתו. כעבור נעלמה. להפתעתי הבובה נותרה על המיטה. כעבור יום באתי שוב לבדוק, והבובה עדיין מונחת במיטה. במשך שבועיים הבובה לא זזה ממקומה. התייאשתי

ולקחתי את הבובה מהמיטה."בירור שעשו הבחורים המבוגרים העלה כי במשך 'הילד' לא נטש כמעט לרגע את שלושה חודשים הסטנדר! למד על הספסל עד שנרדם על מקומו, התעורר ושב ללמוד!" סיפר הקשיש. לימים שמע

על מיטתו של מי הניח את הבובה ומיד בא לבקש הגראי"ל לו השיב פנימה, נכנס כאשר מחילה. שטיינמן כי הוא אינו זוכר את המעשה וממילא לא

נפגע אף שבוודאי הוא מוחל. לאחר מכן, כששאלו בנו הגאון ר' משה שטיינמן האם נכון שלא ישן במיטה בישיבה שלושה חודשים, זוכר הוא אבל כזה, דבר לזכור יכול אמר שאינו שבימים הללו היה שקוע עד מאוד בלימוד מסכת יבמות שהתישה אותו מאוד. עמל התורה היה כה גדול, עד ששנים רבות לאחר מכן, השיעורים שאמר

במסכת זו היו מכוח הלימוד של אז!כשלמד בישיבתו של רבי פסח פרוסקין, סבו של זוכובסקי שליט"א, בקוברין, למד נתן רבי הגאון עמו יחד הגאון רבי ראובן גרשונוביץ זצ"ל. משך חודשים ארוכים היו חברי חדר, פלפלו האחד עם השני בלימוד בבית המדרש, אך מעולם לא הכירו האחד את רעהו בשמו, מרוב שקדנותם! מיד כשהיו באים אל חדרם בפנימייה ("סטנציה" – כך קראו לחדר בפנימייה, מלשון 'תחנה'), היו נרדמים. שכן אם כבר הגיעו אל החדר, אות הוא וסימן כי תשו

כוחותיהם לחלוטין מעמל התורה.אך קלצעק, בישיבת למד אף מסוימת תקופה בדיוק באותה תקופה עבר הגרא"מ שך מישיבה זו אל

ישיבת בריסק, כך שדרכיהם לא נפגשו בישיבה.

סיפורים ומעשיות לארץ לעלות החליט כאשר נישואיו, לאחר ישראל ממקום מגוריו בשוויץ, ביקשה ממנו הרבנית למשפחת נצר – שהיא ע"ה מרת תמר הצדקנית אדמו"רי גור - לקבל ברכה מהאדמו"ר מסאטמר זצ"ל באמריקה. כאשר נכנסה אל האדמו"ר שאל "מי את?" "שטיינמן", השיבה. על אף שהיה צעיר לימים, שמעו הטוב הלך לפניו. האדמו"ר ביקש מהרבנית שבעלה יכנס אליו בטרם שיעלו לארץ. לימים התברר כי האדמו"ר חשש מאוד מרוח הציונות הנושבת בארץ ניסה להניא את הרבנית מלעלות כן ישראל ועל לארץ ישראל, ובקשה שיעברו דרכו בדרכם לא"י. כשראה את בעלה אמר מייד: "איתו את כן יכולה

לעלות". בעת שהותם בבית פנה האדמו"ר ושאל את אורחו האם לדעתו עליו, על האדמו"ר מסאטמר, לעלות לארץ ישראל או להישאר באמריקה. "אני לא יודע", יגיע לארץ השיב האברך הצעיר והציע כי כאשר

יבדוק וישיב לאדמו"ר. בריסק מהעיר ידידו לו המתין לארץ בדרכו יושע בער. מייד כשהגיע לישראל תר רבי הגאון את הארץ לבדוק את מצבה הרוחני בכדי להשיב "ראיתי באיגרת: לו כתב וכך לאדמו"ר. תשובה אדמו"רים מרובים וחסידים מועטים. כעת, לאחר השואה קיימת תשתית לחסידות כי כולם משקמים את חצרותיהם. אך יש חשש שאם כ"ק האדמו"ר יגיע לארץ הקודש, הרי שהמונים ינהרו אליו ואחרים ייצאו נחסרים. לעומת - אודים מוצלים מאש - זאת באמריקה היהדות היא גדולה מאוד וזקוקה להנהגה רוחנית. יש כר נרחב לפעילות ולהצלה". את מכתבו סיים כי אינו יכול לתת עצה ועל האדמו"ר לבוא ולראות את המצב בארץ. כעבור תקופה הגיע האדמו"ר אל הארץ, הסכים עם הנכתב באיגרת ובחר

להמשיך להשתכן בארה"ב. שנים רבות איש לא הצליח לאמת את הסיפור. יום אחד גילתה הוא עצמו סירב לשוחח על כך.

"הבעיה נפתרה". בכינוס "לב לאחים"

30

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

הרבנית את המעשה לאחד מבני הבית. אותו אחד חפץ לשמוע על כך הסכמה ואת דעתו על המקרה. לאחר מחשבה מצא דרך. הגראי"ל שטיינמן מטיל שומע. שהוא מעשה לכל מאמין ואינו רב ספק למען הדיוק, כל סיפור הוא בגדר אינו נכון – אלא יוכח אחרת. כששאל אותו על מעשים אותם אם מספרת הרבנית. "הרבנית כן מדייקת", אמר. בשלב זה שאל המקורב, האם נשאר העתק של המכתב אותו שיגר אל האדמו"ר מסאטמר. על פניו נראתה מורת רוח מהשאלה. הוא שתק לרגע והשיב: "אמרתי לך שהרבנית כן מדייקת". זו הייתה הפעם היחידה

בה אישר את המעשה, בעקיפין. כאשר מצא לעצמו בשוויץ מספר דקות של הפוגה בין שיעור למשנהו, התיישב לעמול בתורה, בביתו של בעל האכסניה בה התארח. בעיר הסתובב אדם שהציג עצמו תחת תדמית שאולה של ה"לייפציגר רבי". באמת היה אדמו"ר כזה – לבית רוז'ין – צדיק זהו המסופר, שהיה אדם פשוט מפורסם, אך לא נוטש אותם אלא ולא נדיבים, המקבץ על פתחי מפליג היה הוא זה בזמן הגונה. יד מתת לאחר את לעצור יכל הכסף ורק ומעשיות, בסיפורים שטף דיבורו. משום מה החליט לכנות עצמו בשם

"לייפציגר רבי". יום אחד, התקיימה אסיפה בבית מארחו. הוא עצמו ישב בקומה העליונה של הבית ועסק בתורה. לפתע הגיע ה"לייפציגר רבי". הוא התיישב בין הנוכחים ופתח במעשיות עתיקות וחדשות. הנוכחים העניקו לו סכום כסף כדי שילך, אולם הוא סירב לעזוב את יותר, אולם למרות המקום. העניקו לו סכום גדול הכול הוא נותר לספר את סיפוריו. בשלב מסויים הם נכנסו ללחץ כי הזמן דחק והישיבה הייתה חשובה. בעל האכסניה החליט לבקש את עצתו של הגדול בתורה היושב בביתו: "איך משתחררים ממנו?" הוא

לא היה ער לכך שהוא מפריע באמצע לימודו. לפתע, להפתעת כולם, התקרב ראש הישיבה אל ה"לייפציגר רבי" ופתח בסיפור משלו: "היה יהודי שהתפרנס מהברחת הגבול בין הונגריה ורומניה. פעם אחת, כשהיה על הגבול באמצע להבריח אנשים, פרצה מלחמה בין המדינות. לחזור לא יכל, מכיוון שהיו מאשימים אותו בריגול. להתקדם ולברוח גם לא יכל, משום שהיה מואשם כנתין אויב. מאחוריו הוא לעשות. מה ידע לא והוא פגזים התעופפו נס לו ונעשה נס. לו שייעשה תפילה בלבו נשא – שכל הסיפור לא היה ולא נברא וכך הוא ניצל"... ה"לייפציג רבי" שהבין את הרמז, ביקש עוד צדקה,

קיבל ויצא.והוסיף ראש הישיבה: "אם לא בדידי הווה עובדה,

גם זה לא היה ולא נברא"...

אמת מוחלטת הסיבה זו מאוד. גדולה במידת האמת דבקותו לכך שהוא נמנע להספיד אנשים ומסכים רק למסור שיעורים ולשאת דברי חיזוק שיהיו לעילוי נשמה. הוא נזהר שלא להוסיף חלילה משהו ולא לגרוע חלילה דבר ולכן יעדיף להגיד דברי חיזוק ולא מילות

הערכה.פעם ניגש אליו נער שעמד לפני בר מצווה ושאל אותו, "מה אני יכול לקבל ביום בר המצווה". השיב לו: "לא לשקר לעולם". והוסיף: "אתה חושב שזה קל לא לשקר? מידת האמת זה לא רק לא לשקר, אלא גם בריח התיכון עליו מעוצבת כל אישיותו של האדם

בין ובימי קורח, פרשת של בשבוע המצרים, נזהר מאוד שלא לעסוק בעניינים ציבוריים. זאת כיוון ש"הימים הללו מסוגלים

למחלוקת". הוא תמיד נוראים ובימים אלול בחודש הפסוק: את להגיד ונוהג וביראה באימה "קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". קרוב זה ימים נוראים, שכתוב קראוהו בהיותו קרוב. וזהו תנאי לכל אשר יקראוהו באמת. קריאה אל השם חייבת להיות באמת. בשלב זה הוא מציין משל, רופא שומר תורה ומצוות, מאמין ויודע שהכול מהשם, ועדיין זה לא באמת. הוא עושה מאמצים בדרך הטבע 'באמת', זהו רק כשהרופא ידי תרופות. על מוחלט ידיים בחיבוק ישב אם שגם יודע – הקב"ה יוכל לעזור, ותרופות זה רק חובת השתדלות. ככה זה גם בפרנסה, אם אדם לא נמצא במדרגה הזו הוא לא הגיע לדרגת אמת, אפילו שמידי מצב של שקרן הוא יצא. ביום הדין, צריך לעבוד על המדרגה הזו של האמת. אי אפשר לעבוד על כך רק ביום הדין, צריך לעבוד על זה משך כל השנה. כל הזמן. רק

אמת, בינו לבין עצמו ובינו לבין קונו".פעם באמצע לימודו סיפר לפתע על תלמידי ישראל רבי עם יחד לארץ כשעלו הגר"א, אחד כל בים. סערה והתעוררה משקלוב חיפש על מה להתוודות, ולא מצאו. רק אחד מהם נזכר, שכשהיה ילד אמר לאביו שאוכל בצהרים בחיידר וכאילו יש לו אוכל בחיידר, וזה בכדי לחסוך לאביו 2 פרוסות שיישאר

לאחיו. העוני היה כה גדול. ורץ בבכי ששיקר לאביו. קרא רבי ישראל משקלוב, "ריבונו של עולם, אנו אומרים פנה לתלאות ואל לחטאות. ואני אומר לך פנה לחטאות. תראה על אלו

חטאים מדובר". והים שקט מזעפו. ואז החל ראש הישיבה לבכות ואמר, "ריבונו של עולם, פנה לתלאות ואל לחטאות. ראה איזה מדרגה הייתה להם, מה היו החטאות שלהם, ח"ו שאצלנו אל תפנה לחטאות. כמה ירדנו"... בכה בפני כולם והוסיף, "למה אנו כל כך רחוקים ממדרגתם". כמה זה דקות בדקות

של חטא ודקות בדקות של שקר. כשפרצה האינתיפאדה בעשרת ימי תשובה בשנת תשס"א, אמר כי הוא חושש שזה מידה כנגד מידה בגלל הכרזתו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, על 'מהפכה חילונית'. "כלל ישראל הוא אמון על מדינה שאזרחיה יהודים. אם יש כל כך הרבה יהודים שמתלכדים סביב מרד של הקב"ה, הוא מרד של הכלל. כשאנו אומרים אבינו מלכנו הפר עצת אויבינו, הכוונה גורמים אלו הדת. מאויבי פחות לא היא

להתנפלות הגויים עלינו, מידה כנגד מידה".כששאלו אותו תלמידים, האם להזדרז לפני תשובה ימי בעשרת כבר - הכיפורים יום - לקנות אתרוג, ענה כי אין מצווה לקנות אתרוג, צריך רק שיהיה אתרוג לסוכות לקיים המצווה, שיהיה 'לכם' משלכם. אבל יש מצווה אחרת מדאורייתא, שכן חייבים לעשותה עוד לפני יום הכיפורים: זו מצוות תשובה. "תשובה

כבר עשיתם?" שאל.

אמת, רק אמת

בישיבת מועצת גדולי התורה של דגל התורה

שהתקיימה בביתו

בישיבה משותפת של מועצות גדולי התורה של אגו"י ודגל התורה

32

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

ומקרינה גם על לימוד התורה שלו". זו הסיבה שהוא ממעט להשתמש במילים כמו 'נראה להגיד': איך אפשר לומר ונראה להגיד, אם כבר התיישבה לך הסוגיה ואתה כבר יודע שלא נראה להגיד ככה. תירוץ, אפילו תירוץ טוב, אם אינו אמת מוחלטת לא ייכתב עלי הדף. בספריו, סוד הכתיבה הוא סוד המחיקה, את חידושיו הוא מקצר ומקצר

עד שמוציא רק את האמת הצרופה. עם האמת שלו היה מנתב ומעצב את השקפת הציבור החרדי, כבר בשנותיו הצעירות כשאף אחד לא ידע על כך. היה זה בשנים תשט"ז-תש"ל. בכל "דברי שיר" הכנסת בבית היה מתפלל ליל שבת במבנה הישן במעלה רחוב רבי עקיבא בבני ברק. אחד מהמתפללים היה הסופר הרב משה שיינפלד זצ"ל. בכל שבת לאחר התפילה היה שיינפלד מלווה אותו אל ביתו ובדרך היה מתייעץ עמו בכתיבתו, על אלו נושאים לכתוב וכיצד להעביר את ההשקפה. הרב שיינפלד היה דר בבניין מאחורי מקום מגוריו, והיה מעביר לו באופן קבע את מאמריו לביקורת. ביסוד מאמריו מוטמעים פרקי מחשבתו והשקפתו

של הגראי"ל שטיינמן. בהזדמנות אמר לאחד ששאלו על כך: "כל מה שהיינו מדברים היה רק במאמרים משנת ט"ז עד

"דיני נפשות" בענייני חינוך משנתו החינוכית מרתקת ביותר. מפני קוצר היריעה לא יכולנו להוסיף מאשר באמתחתנו,

אולם נביא לכל הפחות מספר הגיגים:"מיסודות החינוך: אהבה, לשלב יראת שמים בלימוד, לעמוד על ענייני בין אדם לחברו, להרגיל

מקטנות לא לקנאות בשני", כך אמר פעם בכנס מחנכים.כאשר נשאל על תלמידים ותלמידות שאינם מתקבלים למוסדות בטענה כי הבית אינו מתאים למסגרת – לדעת המנהלים, השיב: "הבעיה היא קשה מאוד, מחד גיסא - כשהבית אינו מתאים זה יכול להשפיע על התלמיד והוא עלול להשפיע על חברים ולפגוע בחינוך. מאידך - היינו מפסידים גם כמה מגדולי הדורות ואפילו מאבות האומה, אם היינו צריכים לשפוט לפי ההורים או האחים (וכאן הוסיף בחיוך, כי לפי הקריטריונים של היום לא היו מקבלים את אברהם אבינו בגלל אביו תרח, ואת רבקה בגלל לבן אחיה). צריך לזכור שזה ממש דיני נפשות אותם לא דנים יחידי. לפעמים בהחלטה של מנהלים עלולים להתערב שקולי כבוד. בעניין זה ועדת רבנים

שתוסמך בכל עיר, יכולה לשקול את כל הצדדים באחריות ולקבל הכרעות מחייבות."כאשר נשאל עד כמה צריך שתהיה הבת משכלת, ענה: "בנות ישראל מעולם לא היו משכילות. רובן אפילו לא ידעו לקרוא ולכתוב – רק בודדות ידעו. בכל עיירה הייתה אחת שנקראה 'דהאוונקע' – 'המתפללת' שכולן היו חוזרות אחריה אפילו את התפילה. וראו אלו דורות הן ירדו, ולעתים הבנות נמשכו ללימודים בחוץ והיה הכרח לייסד מסגרת גידלו! אך הדורות חינוך הבנות. בעקבות זאת התירו גדולי ישראל לייסד מסגרות כשהעיקרון היה למנוע חלילה היסחפות החוצה. כך שהכלל הוא המינימום שבמינימום שבכוחו למנוע הליכה למקומות אסורים - זו המידה, אך כל עניין צריך להיבדק לגופו והוא מסור להכרעתם של גדולי הדור

שבכל דור ודור". פעם נתבקש מקורבו הגאון רבי צבי אודסר, ראש ישיבת "עטרת התורה", לשאול את דעתו על סילוק תלמיד ממוסד חינוכי. על כך השיב כי אלו הם דיני נפשות שאי אפשר לדונם יחידי. "שמעתי אודות אחד מגדולי הדור שעבר, שכאשר למד בישיבה, ראש הישיבה – אחד מגדולי ראשי הישיבות - לא היה מרוצה ממנו וביקש לסלקו. לימים כשראה מה יצא מאותו בחור - הודה בטעותו. רואים שאפשר לטעות וזו עלולה להיות טעות גורלית שעלולה להביא עלינו שנפסיד את גדול הדור הבא. מרן ה'חפץ חיים' מעולם לא הוציא תלמיד. נכון, לעיתים יש הכרח,

אבל חייבים לדעת שאלו דיני נפשות, צריך לשם כך ועדה שתכריע, לא לדון יחידי".כשנשאל כיצד מתמודדים עם תלמיד חוצפן, השיב כי בוודאי צריך להעמיד תלמיד על מקומו, אולם המחנך בינו לבין עצמו צריך לראות אם מדובר בחוצפה אמיתית. ילד אינו רוצה להתחצף.

כל ילד הוא מטבעו טוב. לפעמים הוא דורש תשומת לב באופן כזה. המלמד חייב לבדוק את עצמו האם ואת נפגע הוא כי כך מגיב אינו כבוד עצמו הוא דורש. לכן כל מחנך חייב ללמוד מוסר! כן התבטא פעם כי רצוי שהמחנך ילמד קצת מוסר

לפני כניסתו לשיעור.באחד ממסעותיו בגולה נשאל מה צריך להדגיש אצל מחנך כדי ליראת יגדלו שבנינו להבטיח שמים. על כך השיב: "אנו יודעים ירא אינו אם בישיבה שמשגיח מצליח. מלמדים של אינו שמים ויראת בתורה מלאים היו פעם

שמים וזה באמת השפיע. צריך לדעת שככל המחנך ימלא עצמו ב'ווארמקייט' (חום) באידיש־קייט, הוא יוכל יותר להשפיע. וכן גם בתפילה. הרי אין שייך לומר לילד שמעצמו ירצה להתפלל, כי התפילה מחוייבת הרגש וילד אינו בר הרגש. אלא כשהמלמד הוא בר הרגש והתלמיד רואה

זאת, הרי זה משפיע עליו.כן ציין כי בחינוך המטרה מתחילה צריכה להיות ל"וישב שם עד עולם" בבית השם. צריכים למסור את הילד שילמד תורה כל החיים, לא לחשוב על "תכלית", לא לחנך למקצוע, רק לבית

השם.כאשר ניסו פעם להתערב בתכני החינוך, הגיב, כי למרות שבחינוך שלהם ראו כבר מזמן שאין בו שום תועלת, בכל זאת הם רוצים לומר לנו דעה היאך לחנך ובודאי שאנחנו צריכים ללחום על זה בכל הכוחות. כאשר ביקשו להכניס את תכנית ה'ליבה' למוסדות החרדיים, אמר כי גם אם הם יכריחו אותנו ללמד גמרא וללמוד תורה אנו לא נלמד בגלל שהם הכריחו אותנו אלא

בגלל שזו הדרך. הם לא יכתיבו לנו כהוא זה הן לטוב והן למוטב.

אירע לא פעם, שכאשר התדפקו על דלת הבית

בשעת לילה מאוחרת, פתח את הדלת בעצמו, עטוף

בחלוק בית ולראשו כובעו העגול. למודאגים מביניכם

אנו יכולים לספר ש"גזל שינה" לא היה כאן. אך

"ביטול תורה" היה גם היה

"צריכים למסור את הילד שילמד תורה כל החיים"

34

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

ל', אבל לפני כן תדע שהוא היה ספרא רבה, ומי שראה את תפילתו יכל להבין כיצד הצליח לכוון לכאלו השקפות עולם, בפרט כשהתייעץ רבות עם מרנן הגרי"ז סולובייצ'יק והחזון אי"ש". כך טרח ועמל לגמד את חלקו בעיצוב ההשקפה התורתית

של כ-15 שנים. השפעתו במדינות העמים – מלבד הנהגתו בארץ ישראל, היא ללא עוררין. עד כדי כך שמועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה החליטה, והדבר מתועד באופן רשמי על גבי פרוטוקול, כי כל שאלה כבדת משקל תובא להכרעתו. כאשר הגיע לחו"ל מסר שיעורים ושיחות בזה אחר זה. אלפים הגיעו לכל שיחה או שיעור. אגב, להחלטה זו של מועצת גדולי התורה באמריקה, אחראי הגאון רבי אליהו שוויי שליט"א, שנעמד כחומה בצורה אל מול כל מי שניסה לפגוע בסמכות החכמים, וניצל כל במה ראויה לקרוא בגאון ולא לחשות כנגד המבקשים

לפגוע באושיות הקיום של היהדות החרדית.לחיזוק יהדות התפוצות הוא מסכים לקיים נסיעות יודעים ארוכות. אלו שזכו להתלוות למסעות אלו לספר על מסירות נפש אמיתית וחוויה רוחנית בלתי כעדות לציין יכול השורות כותב לשיעור. ניתנת שלם יום משך מסע" ב"מיני השתתפות אישית

בכל רחבי צפון הארץ. יציאת האלפים הרבים בכל מקום לשמוע את דבריו הטהורים, ומסירותו עד כדי להבהיל, שיעור אחרי שיעור, שיחה אחרי שיחה. זהו

מסע שנחרט בלב ולא יוצא ממנו לעולם. רבות שנים לפני לארה"ב המפורסמת נסיעתו יחד עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור, לחיזוק ה'חינוך העצמאי', עוררה הדים רבים בשעתו. רבים לא הבינו את מטרת הנסיעה, בעקבותיה הוקמה "קרן נתיבות משה" והושג שלום ביהדות החרדית. ימים ספורים ניגש אליו תלמיד חכם חשוב מבני לפני הנסיעה ברק ואמר: "בוודאי מטרת הנסיעה שלו היא לשם

שמים..."דרישה איזו בארוכה והרחיב אותו עצר מייד אדירה היא "לשם שמים". "כיצד בכלל אפשר לדבר על מעלה זו, ומי זוכה להגיע למדרגה גבוהה כזו?" יהיו וכך הסביר שבימינו הדרישה ב'שכל מעשיך ולא לשם שמים גם מעורב שיהיה לשם שמים', שיהיה ח"ו פיגול לגמרי וכל כולו לא לשם שמים. ואז הוסיף כי הוא אכן מקווה שיצא מכך טוב. לאחר מכן פירט בהרחבה את מניעיו האמיתיים שהביאוהו

ליטול החלטה לכתת את רגליו.

דלת הבית פתוחה לכל דורש, ללא מחיצות. איש

אינו יכול לטעון "לא יכולתי לגשת", או "לא

התקבלתי", "מנעו ממני", הרי אחרי התפילות

התורים ארוכים והבית פתוח לכל מאן דבעי

"זמנו של אדם צריך להיות מנוצל למען אלוקים חיים"

35

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

חשבון נפשהאירוע המרכזי וההמוני של אותו המשא התקיים בבית המדרש של חסידות באבוב – שם נדחסו 6,000 איש. בעיצומו של המשא פרץ לפתע בבכי. היה זה כשדיבר על כך שרצוננו הוא שירבה כבוד שמים בעולם. אחד מהנוכחים מספר ל'משפחה' כי היה זה

רגע מצמרר במיוחד.והנה, לאחר סדרה של שיעורים בהם סוערים ביותר, כמו בישיבת לייקווד, שם במהלך השיעור נוספים התקיימו דיונים סוערים, ולאחר שיעורים ניגש אליו אחד בהיכלי הישיבות בארצות הברית, ואמר הברית בארצות הישיבות ראשי מחשובי לו: "ברוך השם שמתרבה כל כך כבוד התורה כאן בארץ העמים, בכבוד הרב שמנחילים בני התורה לראש הישיבה". מרן נטל את ידו ואמר לו: "הסיבה שהחלטתי לבוא לכאן, היא בשביל תועלת לכבוד יודעת לתת כבוד. הקב"ה. אבל האמת שאמריקה וכבוד הוא כמו חזיר. כל חתיכת כבוד היא כמו לאכול בשר חזיר. וזה גורם לי לאבד את כל העולם הבא

שלי. מזה אני מפחד".לרגע שנבוך הברית, מארצות הישיבה ראש מתגובת ראש הישיבה השיב, כי הכבוד הוא לתורה. על ידי שמכבדים גדול בתורה מתרבה כבוד התורה

ונגרם קידוש השם".כעבור מספר שנים נכנס מאן דהו וביקש ממנו המקרה את דיו הכיר שלא כיוון הסכמה. מכתב בתרעומת, מהבית יצא האיש סירב. - המדובר וכעבור מספר ימים הגיע ממנו מכתב מלא במילים שאינן לפי כבודו של ראש הישיבה. אחד מבני הבית מיהר לקרוע את המכתב לבל תיגרם לראש הישיבה עגמת נפש. על אף זאת הוא הבחין בכך ושאל לפשר הקריעה הנזעמת של המעטפה. כששמע מה קרעו עלתה על פניו הבעת תרעומת, "מדוע קרעת? אני זקוק לעוד הרבה ביזיונות! ביזיונות זה טוב. היה עוד באמריקה. כבוד הרבה שנים מספר לפני לי ביזיונות", אמר ושוב פרץ בבכי כאילו לא חלפו שנים

מאותו מאורע. מצמרר.כשהתעשת, ציטט את 'חובת הלבבות' על מעשה באותו חסיד, שהשפילו אתו בהשפלות נוראות ושמח. והביא את דברי רבי חיים ויטאל, כי אם לאדם היה שכל, היה מחפש מי שיפגע בו וישפיל אותו. ושוב חזר: "ביזיונות זה טוב, היה לי הרבה כבוד באמריקה, וזהו חשבון הנפש הנוקב אני צריך עוד ביזיונות".

ממנו לא חדל לרגע משך כל השנים. יודעי דבר מספרים על מכתב ההמלצה שנתן בידיו רבי שמחה זעליג ריגר הדיין בבריסק, שרק צילום של המכתב שרד והמכתב האורגינאלי הושמד על ידו. תוכן המכתב כי הוא עתיד להיות "אחד מגדולי ישראל ונא לעזור לו בנסיעתו לארץ ישראל". כמו גם המכתב של הגרי"ז סולובייצ'יק עצמו שנעלם, וכך גם מכתב הברכה וההקדשה מהחזון-אי"ש שנתן לו בספר, ששכן בארון, אולם מקום ההקדשה היה קרוע.

וכל זה בטענה שאיננו ראוי לתארים.מידת ענוותנותו כה רבה, על כך יעיד המעשה הבא: לפני תקופה קצרה ביקש לעכב את הדפסת אחד מספריו. לאחר שכבר היה באמצע תהליך הדפוס. "כל מה שמותר להדפיס ספר הוא כדי להרבות תורה וכבוד שמים. הספר מבטא את פנימיותו של המחבר. אם דרגתו גבוהה - הספר ישפיע. אני מרגיש שאני לא במדרגה הראויה כרגע ואני מבקש לעצור את

הוא פרץ בבכי: "יותר אני לא הולך"...פעם באה קבוצה של בחורים מהישיבה בכפר סבא לדבר עם החזון אי"ש, במהלך הלימוד אמרו לו שהגראי"ל שטיינמן אמר כך וכך בשיעור. הגיב החזון איש, "הרב אהרון לייב שטיינמן?

הגאון הצדיק רבי אהרון לייב!"כשהיה גר בכפר סבא (שלישיבה שבה הגיע בהוראת ה'חזון איש'), הייתה זו עבורו טרחה גדולה לנסוע בכל פעם לבני ברק. הרבנית תמיד עודדה וחיפשה סיבה לשאלה כדי שיסע אל החזו"א. פעם אחת בעת שחזר מהחזו"א פרץ בבכי ואמר, "יותר אני לא הולך", מכיוון שהצטער מאוד על שהחזו"א ליווה אותו ביציאה מביתו וגרם לו כבוד גדול. "אם היה לי עולם הבא הפסדתי הכול בכך", אמר. הגר"נ קרליץ העיד שזוכר היטב מצעירותו שכולם הביטו תמהים איך החזו"א נוהג כבוד מופלג באברך 'בלתי ידוע' (אגב, כעבור שנים הורה החזון אי"ש להגרי"ש

כהנמן להעבירו מכפר סבא לתפקידיו בישיבת פוניבז').הגאון רבי מרדכי מן, ראש ישיבת "בית הלל", היה טרם פטירתו מרותק לכיסא גלגלים. בחזון איש 5 כונסה לראשונה מועצת גדולי התורה, והגר"מ מן שהיה חבר מועצג"ת טרח לבוא. כששאלוהו על מה המסירות הרבה, השיב, "הגראי"ל שטיינמן בהליכותיו והנהגותיו מזכיר לנו

את החזון אי"ש!"נוהג נוסף הוא על חיבורו "איילת השחר": הגרי"י קנייבסקי (הסטייפעלר) סיפור מרתק היה לחלק לנכדיו, כאשר סייעו בידו, את ספרו 'קהילות יעקב'. אחד הנכדים קיבל כך את כל הסט. באחת הפעמים כאשר סבו הביא בידו ספר נוסף, התחמק והלך בלא לקחת את הספר. הסטייפעלר קרא לו ואמר, "אה, אתה רוצה ספר יותר טוב מקהילות יעקב? אתן לך", ונתן לו

את הספר "איילת השחר".בהזדמנות אחרת אמר הסטייפלער, "לא חשבתי שיש בדור שלנו מי שיכול לחבר ספר כזה". יצוין כי הסטייפלער היה לומד ספר זה באופן עקבי, כאשר היה זה לדבר נדיר שילמד באופן

כזה בספר של מחבר בן דורנו. כאשר הוציא לאור לפני שנים אחדות את ספרו על מסכת זבחים, כה התרגש ובירך לראשונה ברכת "שהחיינו" על פרי, כאשר קיבל את הספר מהדפוס. באותה עת אמר למקורבו הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג, ר"מ ישיבת "ברכת יצחק"-אור יהודה, "אני מפחד שאני אאבד את השכר

שלי בעולם הבא, אני מקבל את זה בעולם הזה".זמנו של אדם איננו שלו ולכן חייב להיות מנוצל למענך אלוקים חיים. אם יגידו שעליו לשמור על עצמו – לא יבין, כי איננו יודע את משמעות המילה "עצמו". השאלה היחידה שישאל האם

יש בזה תועלת במבחן האמת והנקיות שחוברים ובוחנים חדרי לב. הוא שוקל כל אמירה וכל מעשה. מקפיד לצטט באזני מקורביו את דברי רבנו הגר"א, "ונפשי כעפר לכול תהיה – פתח לבי בתורתך", ואם אין הנפש כעפר לכול, מאבדים ח"ו את פתחון

הלב לתורה. תמיד אומר כי זמנו מחושב בדיוק נמרץ. באחד ממסעותיו לגולה ישב בטיסה במחלקה ראשונה. כל העת עלו נוסעים לבקש ברכה. אחד מהדיילים במחלקה לגלג על כך ואמר, "מה אנשים רוצים לעלות כל הזמן למחלקה ראשונה? למה משגעים בן אדם זקן?" לאחר שראה אותו לומד כל הלילה באור קטן בעת שכולם ישנים, אמר בהתפעלות: "גם אני רוצה ברכה. אני

לא כל כך מבין למה, אבל אני מבקש". חבש כיפה וקיבל ברכה.

לשמוע'ס שלו הוא מקפיד לקרוא שיעורים באגדתות

36

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

באמריקה. עוד ביזיונות", אמר ושוב פרץ בבכי כאילו לא חלפו שנים מאותו מאורע. מצמרר.

כשהתעשת, ציטט את 'חובת הלבבות' על מעשה באותו חסיד, שהשפילו אתו בהשפלות נוראות ושמח. והביא את דברי רבי חיים ויטאל, כי אם לאדם היה שכל, היה מחפש מי שיפגע בו וישפיל אותו. ושוב חזר: "ביזיונות זה טוב, היה לי הרבה כבוד באמריקה, וזהו חשבון הנפש הנוקב אני צריך עוד ביזיונות".

ממנו לא חדל לרגע משך כל השנים. יודעי דבר מספרים על מכתב ההמלצה שנתן בידיו רבי שמחה זעליג ריגר הדיין בבריסק, שרק צילום של המכתב שרד והמכתב האורגינאלי הושמד על ידו. תוכן המכתב כי הוא עתיד להיות "אחד מגדולי ישראל ונא לעזור לו בנסיעתו לארץ ישראל". כמו גם המכתב של הגרי"ז סולובייצ'יק עצמו שנעלם, וכך גם מכתב הברכה וההקדשה מהחזון-אי"ש שנתן לו בספר, ששכן בארון, אולם מקום ההקדשה היה קרוע.

וכל זה בטענה שאיננו ראוי לתארים.מידת ענוותנותו כה רבה, על כך יעיד המעשה הבא: לפני תקופה קצרה ביקש לעכב את הדפסת אחד מספריו. לאחר שכבר היה באמצע תהליך הדפוס. "כל מה שמותר להדפיס ספר הוא כדי להרבות תורה

וכבוד שמים. הספר מבטא את פנימיותו של המחבר. אם דרגתו גבוהה - הספר ישפיע. אני מרגיש שאני לא במדרגה הראויה כרגע ואני מבקש לעצור את הספר מחשש שלא ישפיע כראוי", אמר. כמובן שאיש לא יכול היה להבין מדוע אמר את הדברים, כי הרי היה שרוי בעיצומה של התמדה גדולה מאוד. רק כעבור מספר ימים הסיר את "צו המניעה" והתיר להדפיס את הספר. והיה הדבר לחידה ורק המסר

נשאר.

תל תלפיות בהלכהעומק גדולתו ולמדנותו משתרע על פני תחומים רבים ובהם גם תחום ההלכה והפסיקה. ביתו תמיד היה לתל תלפיות בהלכה, וברוח ימים אלו הרי זכור נוהרים לביתו לשאול בהלכות ד' לרבים כיצד היו

מינים. משך עשרות שנים היו זורמים לביתו אנשים מכל קצוות הארץ לשאלות ובירורים בהלכה. הגם שהיה מצטנע ואומר תמיד "אני לא פוסק". זאת הדיין ידי על היתר בין בהלכה שהוסמך למרות

מבריסק רבי שמחה זעליג ריגר זצ"ל. שליטתו בכל ספרי התלמוד והמחשבה בתורת הנגלה והנסתר, היא מוחלטת. בעבר מסר שיעורים 'אדון עולם', בביאורי התפילה. כשהגיע לבאר את גבוהים מאוד דברים משים, מבלי למסור, החל שהשומעים לא הבינו מהם אף מילה. אחד מהם קם ושאל שאלה. מייד 'תפס' עצמו וברח אל הנושאים "המקובלים כי אמר פעם הפשוטים. והביאורים האמיתיים הם אלו שמסתירים את עצמם. כי תורת הנסתר לא רק שהתורה היא נסתרת, אלא כל לימודה הוא רק בנסתר. ואם אתה רואה שדרך לימודה הוא בגלוי ובדרך הצהרות, הרי שהאיש טעון בדיקה. אלו שכן עוסקים בתורת הנסתר אין הם נראים ונשמעים בגלוי". ודבריו אלו התקיימו בו. פעם התבטא כי הגרי"ש מרן הוא בדור הגדול האמיתי המקובל גדול. כששאלו אותו מהיכן אלישיב, שהוא מבין

יודע ומבין בכך, השפיל מבטו והעביר נושא.למדנותו ובקיאותו בהלכה אינן נופלות ממידותיו

על ומתנועע בתלמודו כשהוא שקוע התרומיות. במלוא הסברו מבריק ברק, כמו ואז, הסטנדר, גם כך למישור. עקוב שהופכת בסברא חריפותו בסוגיות החמורות ביותר, בגמרא קדשים ובמשניות

טהרות. מן היא לחברו אדם שבין לנושאים חיבתו המפורסמות. מעל כל במה העלה את העוון החמור

של המזלזלים בכך. פעם התבטא, "50 שנים לא נפגעתי מאף בן אדם, חוץ מפעם אחת לפני שנים רבות ומיד מחלתי, גם על זה לא הפסקתי להצטער איך קרה בכלל שנפגעתי".

שנבין היכן הוא אוחז. נוהג לצטט ולא להגיב. תמיד משתדל לשתוק 'יש 'ישפה', מלשון על בנימין עליו נאמר - אבן פה'. שבנימין ידע ושתק. "אם ככה", הקשה, "היה צריך לקרוא לו אין פה? אלא הקב"ה נתן פה לאדם והמטרה של הפה זה לשתוק. תמיד צריך לדעת", הוא

אומר, "פה - זה בשביל מה לא לומר". כשמבקשים ממנו לומר שמועס - הוא נרתע. הגם שמסכים ללכת אחרי הפצרות רבות. פעם כשנשאל מדוע הוא כל כך מתחמק, ציטט את הפסוק 'ודבר אפרים רתת נשיא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות'. אותו אפרים לבסוף כשל בעצמו בבעל אחרי שהוכיח את ישראל ולכן נענש. מי שאומר מוסר, יש עליו יותר גדולה. מי שמטיף מוסר חייב תביעה הרבה עליו התביעה אחרת המתאימה, במדרגה להיות להכין איננה "הבעיה גדולה. יותר הרבה הרבה שמועס. אפשר להכין ב-10 דקות, לפעמים בחצי להגיד שמועס בכדי אבל בשעה. ולפעמים שעה וזה לוקח 50, 60, 70, חייבים להכין את האומר 80, 90, 100 שנה. זו עבודת חיים. ואם האומר של יאמר. מה משנה לא לומר, וראוי מוכן השמועס

הדברים עוברים ומשפיעים. אני אינני ראוי", אמר.שלו לשמועס לקרוא מקפיד שהוא הסיבה זו שיעורים באגדתות, בהבנת דברי חז"ל. לא שמועס. הוא לא אומר מוסר, הוא רק מבאר אגדות חז"ל

ומוציא את מוסר ההשכל מהן.

אכילה כסדר הברכותניתן ללמוד מוסר. השעון כולו יומו לבד מסדר סובב סביב שיעורים אותם הוא מוסר בביתו, מלבד השיעורים כלליים בישיבתו הגדולה "אורחות תורה",

ובכולל פוניבז' שהוא עומד בראשו. כשעה לפני זמן תפילת ותיקין מתאספת בביתו קבוצת 'אריות' מבחירי כולל פוניבז', לשמיעת שיעור בסדר קדשים. הוא מתעורר עוד קודם לכן, לעיתים רבות הוא כלל אינו עולה על יצועו, או שלא נרדם ונותר ללמוד כל הלילה. לאחר מכן מתקיימת תפילת ותיקין בבית, ומיד לאחריה הוא לומד עם חברותא. אחר כך אוכל פת שחרית. יש מי שאומרים "ארוחת עניים פשוטה ביותר הופכת לארוחת עשירים על יד ארוחה זו". הוא אוכל את המינימום שבמינימום, טעימה מסוגי מזון שונים שברכתם שונה, וכך הוא

"אוסף" ברכות כדי להשלים למאה.בין הארוחות הוא אינו טועם כלום ואף לא שותה. אוכל מבחינתו נועד לצורך קיומו של האדם שיוכל לעבוד את השם. לא כדי ליהנות ממנו. כל דבר שהוא ספק ברכה אינו אוכל. פעם התבטא, כי מאז ילדותו

לא טעם טעמה של עוגה.לאחר סיום הארוחה בבוקר הוא לומד לבדו, מכין את שיעוריו ורושם את חידושי תורתו. בשעה 11

עומק גדולתו ולמדנותו משתרע על פני תחומים רבים

בעת שלמד בבריסק נדהמו חבריו לגלות כי במשך שלושה חודשים 'הילד' לא נטש כמעט

לרגע את הסטנדר! למד על הספסל עד שנרדם

על מקומו, התעורר ושב ללמוד!

38

14.10.05 Â"Ò˘˙ ȯ˘˙· ‡"È

אליו ניתן להתחבר על ידי קשר של תורה בלבד. ואכן כל אחד ממקורביו משתתף במספר שיעורים אותם

מוסר במשך השבוע.שיעור מיוחד מתקיים ביום חמישי בלילה אחרי

קבלת הקהל לנכדים ובני המשפחה. שבת בביתו אינה שונה בהרבה. כל הזמן לימוד וגם שיעורים. בשבת אחרי הצהרים מתקיים שיעור ב"נפש החיים" עד לתפילת ערבית. במוצאי שבת ישיבת לתלמידי ב"שב-שמעתתא" שיעור נמסר "אורחות תורה", מיד לאחר מכן מתקיים שיעור נוסף בספר "דרך השם", ולאחר מכן שיעור לבני כולל

פוניבז' על המסכת הנלמדת, עד לאמצע הלילה. בשעות קבלת הקהל, עולים על שולחנו לעיתים סיפורים מצמררים. באחת הפעמים, כשדיברו עמו על ילד שנשר מדרך הטוב, התחיל לפתע לבכות. "הרי במקום, שנכח ממקורביו אחד אותו שאל שמענו מקרים גרועים בהרבה". הסביר, כי כל ילד ויכול הוא יהלום, בן של הקב"ה, בן של משפחה לצמוח גדול בתורה. על כל ילד הוא מרגיש צביטה וכאב, אולם צריך להקשיב ולהישאר חזק. אבל בשלב מסוים, לפעמים זה מתפרץ. או אז בוכה הוא על כל הילדים שנשרו מדרך הטוב ועל כל הצרות של

כלל ישראל.השפעתו חורגת מחוגי הליטאים. קשריו ענפים לפניו. קשרי כל האדמו"רים אשר מתבטלים עם ידידות מיוחדים יש לו עם האדמו"רים מגור, ויז'ניץ ובעלזא. בעת שהאדמו"ר מגור הגיע לביתו, כששהה במקום האדמו"ר מנובומינסק, נרשמה התבטאות נדירה כאשר האדמו"ר מגור פשט את ידיו ובחיוך רחב קרא לעבר ראש הישיבה: "התגעגעתי אליך".

כן יש לו קשרים עם כל שאר האדמו"רים, אשר מגיעים לפקוד את ביתו לעיתים מזומנות.

גאב"ד של פטירתו לאחר כי יודעים מעטים העדה החרדית הרב מדושינסקי זצ"ל, נכנסו לביתו שניים מראשי הנהלת העדה החרדית הר"ר גרשון שטמר והר"ר יוסף שיינברגר והציעו לו להצטרף כדיין לבד"צ העדה החרדית. זאת לאחר שהציעו את התפקיד למרן הסטייפלער זצ"ל והוא שלחם אל ראש הישיבה השניים הכירו אותו ואת גדלותו בתורה עוד מימי כהונתו בישיבה בכפר סבא, שם נהג לתת להם צדקה בסכומים גבוהים הרבה יותר מכפי יכולתו באותם ימים. ראש הישיבה סירב לקבל

את המינוי. קשר הדוק שורר בינו לבין הגרי"ש אלישיב ואהבת נפש עזה קיימת ביניהם. בכל שאלה ציבורית נוהגים שני גדולי ישראל להתעניין זה בדעתו של זה ורק אז להכריע. גם ממרחק מקום המגורים בין בני ברק ידו של האחד מידו של רעהו. זזה לירושלים, לא נודע שיחה שהתקיימה ביניהם בשנה ל"משפחה" שעברה, בטרם יציאת ראש הישיבה אל מסע החיזוק בלונדון, בעשרת ימי תשובה. כשבא להתברך בברכת ברכה ביקש אלישיב, הגרי"ש ממרן טובה שנה להצלחת מסע החיזוק. השיב מרן הגרי"ש אלישיב: "הראש ישיבה הרי מקדש שם שמים ברבים! צריך

ברכה שלי?".כולו. העולם פני על פרושה כאמור, השפעתו, כדוגמא לכך נציין, כי לאחר ביקורו בפאריז נוהגים ראשי היהדות להיוועץ עמו בכל פרט. בעת ביקורו שם דיבר רק על החינוך הטהור, למסור ילדים לחינוך על טהרת הקודש. בישיבת אקסלבן שבהיתר מיוחד של גדולי הדורות התקיימו בה לאורך כל השנים לימודי חול, נפתחה בעקבות ביקורו ישיבה על טהרת

הקודש. כך גם בז'נווה בה ביקר וכך גם במוסקבה, שם הוא נשיא ישיבת "תורת חיים", מיסודו של

הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל.גולדשמיד וראש רבה של מוסקבה הרב פנחס הישיבה הרב משה לבל באים רבות ומתייעצים עמו בשאלות תכופות של התפתחות והנהגת הקהילה

והישיבה.

עוני כאידיאולוגיה ביתו הצנוע להחריד ובריחתו מכל חשש למותרות האדם על לפיה שלו מהאידיאולוגיה חלק הינם לחיות חיי עוני. כאשר נכנס אליו אחד מהנדיבים והציע סכומים בסדר גודל של מאתיים מיליון דולר יוכלו ללמוד בכדי שאברכים מבני הציבור החרדי מקצוע וכך לחלצם מתוך מעגל העוני - הגיב בנזיפה. "איך אתה יכול לדבר כך! היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. תורה נקנית מתוך עוני. דווקא העשירים והמשכילים הם שלא עמדו בניסיון בכל הגלויות ואילו בני העניים הם אלו ששרדו. תעזוב אותם!" התחנן, "תן להם ללמוד, גדול ניסיון העושר מניסיון

העוני".

זו בכל פרט בחייו. ביתו ניתן לראות התנהגות בביתו ארון הספרים מיושן. חפציו עתיקים. את הסכים להחליף רק מכיוון שאמרו לו כי כך יהיה יותר מקום לשיעורים. עד שלא שבר את הירך כשנפל, ישן

על מיטת סוכנות מהימים ההם. גם את המקרר הישן שהיה בבית סירבה הרבנית ניתן לא אופן ובשום לחלוטין להחליף. כשנהרס היה לתקן אותו, רכשו מקרר משומש ב'יד שניה'. כאשר ראתה הרבנית את המקרר סירבה להשתמש פנימי. לחדר אותו שיכניסו הסכימה ולבסוף בו כשהיו מי שתהו הסבירה: "מה אני אומר לכל הכלות המסכנות שבאות לשפוך את ליבן? עד עתה הראיתי מה 'זה ואמרתי: והשבור הישן המקרר את להן שהיה לי תמיד. ודווקא מתוך העוני הזה זכיתי לעזור לבעלי כדי שיגדל שאהיה לאשת חבר כה מופלג'. ומה אומר עכשיו אם יראו מקרר כה 'חדש'?", וזאת בזמן שהמקרר בו התביישה היה מיד שניה ומהמודל

הישן ביותר אותו הצליחו למצוא. פעם שאל אותו מישהו, "הרי לרב צריך שתהיה הדירה היפה ביותר? עיר שבה לרב אין הדירה הכי יפה הרי זה חילול השם". השיב: "מקובל בשם החזון אי"ש, כי עיר שבה לרב יש את הדירה הכי יפה, הרי

זה חילול השם!"כאשר לימד בכפר סבא, הייתה זו תקופה קשה, כעבור משכורת. קיבל לא חודשים מספר ומשך תקופה הגיע אליו הרב אברהם ריין - מנהל הישיבה, וסיפר כי השיג כספים ויש לו לשלם על החודשים בהם לא קיבל משכורת. סירב ואמר: "מרביץ תורה מה כל כך משכורת. על מגיע לא עבודה. לא זו שנותנים לו כסף כדי שיהיה לו ממה לחיות, ואני הרי כבר חייתי והסתדרתי. אם כן מותר לי לקחת רק מה שאני צריך מעתה ולעתיד כדי לחיות". המעשה התרחש כאשר היה עני מרוד ולא הייתה מצויה פת

לחם בכיסו. הוא דוגל, כי כמה שהעוני מהווה קושי, בתורה גדלים רק מתוך עוני. תמיד מתנגד למותרות. רק פשטות. ולא בגלל שאין. אלא לכתחילה, מי שרוצה לצמוח גדול בתורה, זה רק מעוני. "מי שחושב שעולם הזה ועולם הבא יכולים לדור בכפיפה אחת - טועה", הוא אומר תמיד. כשבאים ובוכים בפניו על קושי בכלכלה, הוא אומר, "עוני זהו ה'היכי תמצי' היחידי להצליח בתורה. רק מבני עניים אפשר לצאת גדולי

תורה. ניסיון העושר הפיל חללים רבים יותר".עד כמה מקיים הוא את הדברים מלבד בביתו גם בגופו המיוסר והחלוש נראה זאת בעת שנפל במסע בארצות הברית. הוא ביקש חוות דעת מרופא ואמר, "אם אסור לי להמשיך, אני חייב לחזור. להוריד ולדלל את המסע? בשום אופן לא! באתי לחזק את עם ישראל, איני מוכן לנוח. העולם הזה אינו מוכן

למנוחה וחייבים לעמול".בשפתו לא קיים המושג "אני", רק "אתה" – הקב"ה, ריבונו של עולם. אם רק יחוש שיש לו נגיעה אישית בעניין כל שהוא, יפעל הפוך. אם יחוש שכוחותיו אינם עמו – הוא יתאמץ שבעתיים להרביץ תורה

ולהרבות כבוד שמים. לא חשוב גודל המעמד.כתבה זו שבקושי נוגעת בשולי גלימתו, לא ניתן לסיים, אלא עם משפט מצמרר אותו אמרה פעם הרבנית ע"ה לנכדיהם: "יש לי הרבה מה לספר על סבא, אבל פה אני שותקת ושומרת הכול בשביל למעלה". הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו - "ימים על ימי ] מלך תוסיף".

מרן הגראי"ל שטיינמן בבחרותו (התמונה מארכיונו ובאדיבות הרב שמעון יוסף מלר מח"ס שושלת בריסק)

ביתו מיושן. חפציו עתיקים. את ארון

הספרים בביתו הסכים להחליף רק מכיוון שאמרו לו כי כך יהיה יותר מקום לשיעורים. עד שלא שבר את הירך כשנפל, ישן על

מיטת סוכנות מהימים ההם

40