אמיר בן פורת | כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?

ידי על הנישא סוציאליסטי כפרויקט החלה ישראל מדינת כי נדמה קואליציה של מפלגות שמאל ששורשיהן בעבר היישובי, בראשות מפא«י מדינת הראשון, מיומה כמעט החל למעשה, גוריון. בן דוד של ובהנהגתו בנתה מכול יותר הזו שהקואליציה ציוני־לאומי פרויקט הייתה ישראל וטיפחה, בעוד שהסוציאליזם נדחק יותר ויותר לשוליים עד שאופסן. כמו בכל מעשה היסטורי, האנשים הם שעושים היסטוריה בתנאים שמצרים את חופש הפעולה שלהם, אבל יש בידיהם ברירה מסוימת. בזמן ההוא עמדה בפני האליטה השלטת הבחירה בין מודל קפיטליסטי שכבר נטע שורשים חזקים במערב, לבין המודל הסוציאליסטי שדמותו המעוותת נשקפה בברית הסוציאל המודל נוסף, מודל היה לבין, בין במזרח. ובגרורותיה המועצות דמוקרטי שגם לו היו כבר מהלכים במדינות הדמוקרטיות. לכאורה, נבחר הציונים־ ישראל מדינת ימיה של כבר בראשית המודל האחרון; למעשה,

הקפיטליסטי למודל קיום תנאי בטיפוח דווקא החלו הסוציאליסטים העם בינוי תהליך את שהעדיפו הנסיבות בכורח זאת מתרצים כשהם והמדינה. למעשה, הם עשו היסטוריה כאשר הם עצמם אחראים גם ליצירת התנאים שהכתיבו את חופש הפעולה שלהם. מאוחר יותר, כאשר ההנהגה נאו־ כי בתירוצים צורך לאחרון היה לא הימין, לידי השמאל מידי עברה

ליברליזם היה מאז ומעולם בן בית אצלו. הוא גם לא היה צריך להתאמץ כי קודמיו מן »השמאל« כבר הכשירו את הדרך להפיכתה יתר על המידה של ישראל לקפיטליסטית. מן האדום הדומיננטי נותר דגל אחד או שניים

ביציעי הפועל תל אביב.מדינת ישראל של היום היא קפיטליסטית על כל מה שמשתמע מכך בחלוקת העבודה המעמדית, אי־השוויון הכלכלי, ההתמסחרות המואצת של התרבות ועוד. יש מי שהם שבעי רצון מכך ויש מי שדעתם אינה נוחה מזה בלשון המעטה. אבל כרגע זה מה שיש, והעתיד למרבה השמחה או הצער,

נראה כמו ההווה.

אמיר בן פורת, לשעבר מרצה במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמסלול האקדמי של מכללה למנהל בראשון לציון.

ת?טי

יסטל

פי ק

אלשר

ה ישת

נעד

יצ כ

ת |ור

פבן

ר מי

א

aפרדס הוצאה לאורת"ד 45855, חיפה 31458

www.pardes.co.il

מחיר קטלוגי 88 ₪

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית

בן פורת אמיר

כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית

aפרדס הוצאה לאור

Amir Ben-Porat

HOW ISRAEL BECAME A CAPITALIST SOCIETY

עריכה לשונית: שונית כהן

על הכריכה: גן–שמואל בעבודה בבניין 1937

מתוך: ארכיון גן–שמואל

במאגר לאחסן לתרגם, להקליט, לצלם, להעתיק לשכפל, אין

מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי

מכני או אחר ־ כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי

מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות

מפורשת בכתב מהמו“ל.

ISBN: 978-965-541-045-7 :מסת“ב

© כל הזכויות שמורות לפרדס הוצאה לאורת“ד 45855, חיפה 31458

e-mail: contact@pardes.co.il

תשע“א 2011Printed in Israel

־ ספר, איך נעשית למיליונר?

בהם. נגסתי לא תפוחים, שני קניתי ברחוב. סנט שני מצאתי ־

הברקתי אותם בכנף חולצתי, ומכרתי בארבעה סנט.

־ ומה הלאה?

־ קניתי ארבעה תפוחים ומכרתי בשמונה סנט.

־ ?!

־ כך המשכתי לקנות תפוחים ולמכור.

־ ואז?

־ אז הדודה שלי נפטרה והורישה לי שני מיליון דולר.

תוכן העניינים

9הקדמה

פרק ראשון13תקציר

פרק שני21על הקפיטליזם

פרק שלישי41מדינה ואופציות היסטוריות

פרק רביעי63תחום הזדמנות היסטורי

פרק חמישי94אנשים עושים היסטוריה

פרק שישי135הדרך השלישית

פרק שביעי158התאדות ההגמוניה, קץ הדומיננטיות

פרק שמיני192קפיטליזם ככל הגויים

פרק תשיעי223קדחת ההון

237ביבליוגרפיה

]9[

הקדמה

ישנם קפיטליסטית. חברה היא השלישי האלף תחילת של ישראל עצם על שיתמהו מי גם וישנם המצטערים, ויש כך על השמחים ההכרזה הזו. האומנם ישראל, מדינה שאינה נמנית עם העשירות שבין מדינות העולם, היא קפיטליסטית כמו למשל בלגיה, אנגליה או ארצות ובמעשה של קפיטליזם: חברה היא הברית? התשובה מצויה בהגדרה המארגנים ייחודיים עקרונות כמה בה מתקיימים אם קפיטליסטית את הערכאה הכלכלית שלה, וכמו כן גם את שאר הערכאות הראשיות שלה ־ הפוליטית, האידיאולוגית והתרבותית. כי לא כמות ההון הצבור במדינה היא הגורם הקובע ־ אף שההון כשלעצמו, בעצם הדומיננטיות שלו, הוא תנאי הכרחי לקפיטליזם, אלא ההתנהלות הכלכלית וזיקתה פנים יש בהווה לקפיטליזם החברה. התנהלות של אחרים להיבטים פעולה עקרונות של אגודה אחד: מכנה–משותף לכולם אך שונים, קפיטליסטי’ ‘סדר שהשם חברתי סדר מפיקים יחדיו אשר מסוימים

מתאים לו יותר מכול. להסתמן החל קפיטליסטית לחברה ישראל של הפיכתה תהליך ידי על בטעות המכונה תקופה ריבונית, כמדינה ימיה בראשית עוד היהודי היישוב מן ירשה המדינה ‘סוציאליסטית’. מסוימים כותבים ‘רכים’, עדיין היו אלו אך קפיטליזם, של רכיבים כמה לה שקדם מפורדים ושוליים, ולא היה בכוחם לצמוח ולכבוש להם מקום מרכזי. והחברה המדינה נוהלו למדינה, הראשון העשור החמישים, בשנות ומנהיגה מפא“י בראשות העבודה’ תנועת ‘מחנה ידי על הישראלית דוד בן גוריון. הכריזמה של בן גוריון הקרינה גם על חלקים מן המחנה נוצר לכאורה מפא“י. עם לקואליציה להצטרף חשש שלא הבורגני, חיבור בין שני ניגודים מעמדיים ש'בוטלו’ לצורך העניין הלאומי. יש לציין לזכותה של מפא“י, כי מפלגה זו ידעה להתגמש לימין ולשמאל,

הקדמה 10

ולשמר הנהגתה תחת הטרוגניות קואליציות לרקום מתחרים, להדוף את הדומיננטיות שלה לאורך זמן. מפא“י השכילה להיות גורם מעורב בין ההיבטים הסוציאליסטים סינתזה וליצור ועניין כמעט בכל תחום על שהועדפו הלאומיות, קרי הממלכתיים, להיבטים בקרבה שרחשו פני אלה הראשונים. מה שהחל ביוזמת האליטה השלטת כמתן הבכורה לשיטת ‘הכלכלה המעורבת’, הפך ברבות הימים לבסיס המראה לשיטה הקפיטליסטית. בשנות השמונים של המאה הקודמת היה הקפיטליזם לשיטה הדומיננטית, ומאוחר קצת יותר ־ לשיטה ההגמונית במדינת

ישראל. מסלולי שני לה לחזות היה ניתן ישראל של הבראשית בימי הסוציאל– נוסח סוציאליסטית חברה ־ הראשון עיקריים: התפתחות דמוקרטיה האירופאית; השני ־ חברה קפיטליסטית נוסח הליברליזם מלחמת שלאחר באירופה גם רחשו הללו האופציות שתי האירופאי. בידי הייתה הדרך בחירת בדבר ההכרעה כי נראה השנייה. העולם ההנהגה של ישראל: בזמן ההוא כוחה של המדינה היה רב משל כל גורם אחר בישראל, ואף יותר מצירופם של כמה גורמים יחדיו. מי שעמד אז בראש המערכת הפוליטית, אותה אליטה שהציבה את חבריה בעמדות ציבורי–מעמדי משק בין ששילבה שלישית’ ‘בדרך בחרה השלטון, )ההסתדרות(, משק ציבורי ממלכתי )ממשלה( ומשק פרטי. מן הבחינה כוחו הפוליטי יחד, אך גם היה הגדול מכל השאר הכמותית, האחרון היה מועט יחסית. בספר זה עולה הטיעון כי המדינה בראשות תנועת העבודה טיפחה חממה עבור השיטה הקפיטליסטית, וזו, כמה עשורים מאוחר יותר, דחקה את המדינה ממעמדה המיוחס וכפתה עליה להיות

השרת של השוק הכלכלי. שונות הגבלות העולם הציב בראשית ימי באותם כי ספק אין על בעקיפין או במישרין השפיעו ואלו הישראלית, המדינה על בשיטה מכן ולאחר מעורבת בכלכלה ההנהגה של הבחירה דרכה. ובארצות באירופה מהתרחשויות ספק ללא הושפעה הקפיטליסטית, הברית, שאליהן היו נשואות העיניים. במדינות אלה התקיימו סגנונות שונים של קפיטליזם, החל מביטויו המרבי בארצות הברית, ועד לגרסתו

11 הקדמה

המרוסנת במדינות סקנדינביה, בהן הוא התקיים בחסות ממשל סוציאל–פרי של רבה במידה היא בישראל דמוקרטי. מכל מקום, הקפיטליזם פיתוח מקומי: מי שבחרו ב’דרך השלישית’ סברו כנראה כי כך יצליחו לנגד לישראל. ורצוי כזה המתאים ויציב, פורה ייחודי, שילוב ליצור במערב פופולארי אז שהיה הסוציאלי–דמוקרטי המודל עמד עיניהם הזו, המאומצת הסינתזה התפוררה עשורים כמה כעבור אך אירופה. ואת מקומה תפסה השיטה הקפיטליסטית, שידה מורגשת בזמן הזה בכל אחת מן הערכאות הראשיות של החברה הישראלית. התשובה לשאלה, כיצד הפכה ישראל למדינה קפיטליסטית, טמונה אפוא במה שהתרחש בה למן היום שהפכה למדינה ריבונית. האנשים שעשו את ההיסטוריה הזו, עשו אותה בתנאים שמקצתם הוכתבו על ידם ובמקצתם היו נתונים

וקבועים. אחיזתו את ומחזק הולך הקפיטליזם אלה דברים כתיבת בזמן ההגמונית במדינת ישראל. כדי לעמוד על האופן שבו הוא הגיע למעמד זה, יש לבחון את ההיסטוריה החברתית של ישראל למן הקמת המדינה, הובא לא הקפיטליזם כי הבריטי. המנדט בתקופת ־ לכן קודם ואף

לכאן, הוא נוצר כאן.

ספר זה נסמך על ספרות ומחקר בתחומי כלכלת ישראל והפוליטיקה לבון, ע“ש ומהארכיון גוריון בן מורשת מארכיון מסמכים על שלה, ואילך, החמישים משנות בהתאם( ומוטה )פוליטית, עיתונות על מאוסף העיתונות בספריית אוניברסיטת בן גוריון, על פרסומי הלשכה יומית עיתונות ועל המרכזית לסטטיסטיקה, על פרסומי מכון אדווה, כן וכמו וגלובס, דה מרקר כגון בכלכלה העוסקים ייעודיים ומגזינים יחסי באופן הישראלי. והקפיטליזם המעמדי המבנה על מחקרים על לא הרבה נכתב באקדמיה על הכלכלה ועל הפוליטיקה בעשור הראשון ערימת גבהה הזמן במרוצת החמישים(. )שנות המדינה, של לקיומה הספרים, הירחונים והמאמרים שעניינם הפוליטיקה, התרבות והכלכלה הם מדינה ומדעני כלכלנים היסטוריונים, סוציולוגים, בישראל. הראויים לתודה על כך. במהלך השנים נוספו אליהם גם ספרי זיכרונות

הקדמה 12

של אישים שמילאו תפקידים בכירים בפוליטיקה ובכלכלה של ישראל בזמן לידתה ומאוחר יותר. גוויעתה של העיתונות הפוליטית )דבר, על המשמר, הבוקר, חרות(, לא הותירה את הזירה ריקה: עיתונים יומיים אחדים עדיין מחזיקים מעמד והעיתונות המקומית )מקומונים( התרחבה אלה כל הידע. מקורות את מעבים והטלוויזיה האינטרנט והתגוונה. ועל הישראלית בחברה המתרחש על מצב תמונות מספקים ואחרים תהליך הפיכתה לחברה קפיטליסטית. את התמונות הללו יש לאסוף, לברור, למיין ולצרף למעין קולאג’, שיאפשר מבט רחב ועם זאת ממוקד

בתהליך זה, שהלך והעצים עם השנים. גישת החקירה המנחה ספר זה מבוססת על זיהוי הגורמים העיקריים על וכן היום ועד מראשיתה הישראלית החברה עיצוב על שהשפיעו קרי החלטות, מקבלו של הפוליטית ההתנהלות על שהשפיעו אלה רבה לב תשומת כאן תינתן לכך אי ההיסטוריה. את שעשו האנשים לבחינת התנהלותה של המנהיגות הפוליטית כמו גם לבחינת המנהיגות הכלכלית. הגורמים שבהם מדובר הם גורמים מקרו–פוליטיים ומקרו–בגוף הספר הם תיאוריים: כלכלים. הנתונים הסטטיסטיים המופיעים זמן בנקודת מסוימת תופעה של ממוצע או פיזור שכיחות, מייצגים כאן מוצגים הסוציאליסטי והמודל הקפיטליסטי המודל מסוימת. את המוביל התהליך הקפיטליזציה, ותהליך אידיאלים’, כ’טיפוסים הסיפור כולו, מתמקד בעיקר בתהליכי העיצוב של ישראל. תהליך זה לבין התנאים משקף את המתח שבין האנשים שעשו את ההיסטוריה שבהם היא נעשתה. כאמור, התוצאה כבר ידועה, לכן נותר לנו לנסות

לתאר ולהסביר את הדרך שהובילה את החברה הישראלית עד הלום.

]13[

ן ו ש א ר ק ר פ

תקציר

היא וכמדינה כחברה ישראל להסירו: יכול בלבו, ספק יש שעדיין מי קפיטליסטית. אשכול העקרונות המהווים את בסיס הקפיטליזם הם היום המסד שעליו נשענת מדינת ישראל ועל פיהם היא מתנהלת. כמה סימני זיהוי חשופים לעין המתבונן: ריכוז ההון בידי מעטים הולך וגובר; קיומם המרכזים עולם, חובקי אף חלקם במיוחד, גדולים תאגידים כמה של בידיהם כוח כלכלי רב; נסיגה של המדינה ממעורבות בכלכלה, והשארת הזירה ל’כוחות השוק’. המהלך הבולט ביותר בעשורים האחרונים בישראל וזו ההפרטה, הוא ־ ותרבותיים חברתיים כלכליים, היבטים שממזג ־ אינה פוסחת על ערכים חומריים ורוחניים. השכירים מהווים כיום כארבע–חמישיות מכוח העבודה הנסחר בשוק. חלוקת העבודה מזוהה עם חלוקה למעשה, ומגדרים. לאומיים אתניים, היבטים בה שנמהלים מעמדית הייצור, החליפין והצריכה מתנהלים על פי עקרונות קפיטליסטיים, והרווח הוא העיקרון השולט. ובסיכומו של דבר, בסמוך מאוד למגן דוד המופיע על דגל המדינה, נרשם באותיות שאינן נראות לעין בלתי מזוינת: הכול סחיר. הכול סחיר ־ היא הסיסמה הממצה את השיטה הקפיטליסטית מיום ימינו: כמעט הכול, ובכל ערכאה, נאמד בראש ובראשונה ועד היוולדה על פי ערך החליפין שלו בשוק. בישראל, כמו במקומות אחרים, מתגלה יש אותו: מכלים אינם המשברים נשמות. כמה בעל כיצור הקפיטליזם בו כוח רב להתמיד, להחליף מהלך, ואם צריך ־ גם את עורו, ולהמשיך ולשרוד. דומה כי הוא כאן עמנו ־ בעדנו או נגדנו ־ לזמן רב. כי עבור רוח

הרפאים של התשוקה לרווח ־ השמים הם הגבול.

פרק ראשון 14

קפיטליזם הוא סוג של סדר חברתי היסטורי בעל היגיון משלו. המודל הבסיסי שלו מושתת על כמה עקרונות יסוד, והתקיימותם יחדיו במקום ובתקופה מסוימת מסמנת כי אכן מדובר בחברה קפיטליסטית. גילו של בקרב אך שנה. וחמישים כמאה על עולה אינו המודרני הקפיטליזם החוקרים בנושא יש הסוברים כי הוא החל לרקום עור וגידים עוד במאה Berger,( ואילך ה–19 המאה בשלהי נקבעה הבוגרת צורתו אך ה–16, Larrian, 1994; Dubb, 1947; Polanyi, 1944 ;1986(. כאמור, שיטה זו נסמכת על אשכול של עקרונות יסוד שהם הסיבות לקפיטליזם ובה בעת ‘עקרון הרווח’ הם מהווים גם את הכוח המשמר הדינאמי שלו, למשל, שסביבו מתארגנים המוסדות הקפיטליסטיים למיניהם. עוד יש לציין כי קפיטליזם אינו סדר חברתי שניתן לסמן את השלמתו. להלכה ולמעשה מדובר בשיטה שהיא תהליך המחדש את עצמו ־ לעתים בוואריאציות או במוטציות של המודל הבסיסי )אשכול העקרונות(. כיוון שקפיטליזם נושא עמו מתח/ים בלתי מתכלים, עליו להמציא מדי פעם מחדש דרכים כי למרות המשברים ומתברר או להדחיק את המתחים הללו, להקהות שעבר עד כה, הוא לא התמוטט ולא פינה את עצמו לטובת סדר חלופי. הקפיטליזם לא “חפר את הקבר לעצמו”, כפי שסבר מרקס; להפך, הוא שרד וגבר על מתחריו, ובייחוד על שיטת הקומוניזם הצנטרליסטי ששלטה בברית המועצות ובמדינות הכפופות לה עד לשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת. כושר העמידה של הקפיטליזם מעורר השתאות. עד כי

יש מי שסוברים כי עמו הגיע קץ ההיסטוריה.בהווה כמו בעבר, אין קפיטליזם אחד בלבד, אין שיטה אחת שלמה, של הקפיטליזם הקפיטליסטיות. החברות בכל המונהגת וזהה אחידה ארצות הברית אינו זהה לזה של שוודיה, פינלנד, צרפת ודרום אפריקה; פולין, ברוסיה, הצומח לזה דומה אינו בריטניה של הקפיטליזם שקפיטליזם מכך השאר בין נובע השוני וסלובקיה. צ‘כיה הונגריה, יכול לשאת טווח רחב של תכנים פוליטיים אידיאולוגיים ותרבותיים. אי לכך הוא יכול לחיות בשלום עם ממשלות שמאליות–סוציאליסטיות השיטה כי אפוא נראה פשיסטיות. ואפילו ימניות ממשלות עם כמו החופש לדרגות בהתאם מתעצבת מהמדינות אחת בכל הפוליטית

15 תקציר

או מפלגה בראשות ממשלה גם הקפיטליסטית. השיטה בה שמתירה קואליציה סוציאליסטית נזהרת מאוד מפני פגיעה במה שמכונה בעגה הקפיטליסטית “כוחות השוק” )Galbraith, 1967(. כי להון שמור כוח של וטו ביחס למדינה. אין כיום שום ממשלה שמאלית, כולל ממשלות שמאליות בדרום אמריקה, שמוכנה ללכת עד הסוף ולבטל את השיטה של הווטו כוח באחרת. להחליפה כלומר בארצן, הקפיטליסטית הקפיטליזם אינו מושג ערטילאי, הוא כוח אמיתי שיכול לרסק ממשלות המשחק כללי את והציבה כוחו את העצימה הגלובליזציה ומדינות. שלו מעל לאלה של המדינות–אומות. דומה כי כפי שהדברים עומדים עכשיו, לפועלי כל העולם ‘יש מה לאבד’ )Przeworski, 1977(. נדמה

כי לקפיטליזם אין היום חלופה. התבוננות ולּו מרפרפת בהיסטוריה של הדיאלוג בין כלכלה וחברה, פעם מדי כי מלמדת האחרונות, השנים מאות בארבע–חמש למשל מישהו, או משהו, שם נקודה, סוף פסוק, קביעה ־ כי הגיענו לסופה של ההיסטוריה, וכי גילינו את השיטה הכלכלית–חברתית, האולטימטיבית Bell,( ומלפניה מאחוריה דבר עוד שאין והצודקת, היעילה הנכונה, 1960(. אדם סמית רמז על כך; קרל מרקס העניק להיסטוריה שלאחר הקפיטליזם עוד פרק חיים אחד בלבד. יורשיהם לא חדלו מהדיון בנושא זאת בנחרצות הוא פרנסיס זה. שמו של הוגה הדעות האחרון הקובע זה ספר .)1993( האחרון והאדם ההיסטוריה קץ בספרו פוקויאמה, של קריסתה עם לאור שיצא משום בין השאר רב, רעש כצפוי עורר ההיסטוריות. השיטות סופן של את לכאורה המועצות שסימנה ברית מעתה ואילך, קבע פוקויאמה, ישלטו בעולם הקפיטליזם והנגזרת שלו בהווה העולמות שבכל הטוב בבחינת הם כי הדמוקרטיה, לכאורה, שיעור לאין רב היה ספרו סביב פוקויאמה שעורר הרעש ובעתיד. של הדלות מן בעיקר נובעת שחולשתו הספר, של הממשי מערכו ההיבט ההיסטורי בו. בעצם כבר היו דברים מעולם: הפיזיוקרטיסטים, המרקנטליסטים, המרקסיסטים האורתודוקסים ואחרים, כל אלה קבעו בחשיבה המגובה החברתית( )וכמובן הכלכלית שיטתן כי בהחלטיות אחריה. ושיבוא לפניה שהיה מכל הנכונה היא מנומקת, תיאורטית

פרק ראשון 16

ואכן, לולא הייתה היסטוריה היה ניתן לומר כי לפחות אחד מהם צדק, וכי רק רשלנותם או רוע לבם של שליטים או בערותו של ההמון, הם שמנעו מן השיטה )הכלכלית( המסוימת שלהם לפרוח ולהטיב עם העם והשלטון. אבל כפי הנראה להיסטוריה יש סדר יום משלה, והיא נעה הלאה תוך שהיא חושפת סתירות, מעמתת אותן, מבטלת אחדות ומגלה צפוי הוא שהקפיטליזם יחסי בביטחון היום לומר שניתן מה חדשות. )או עלול( להישאר עמנו עוד זמן רב, אבל אין זה סוף פסוק. מן הראוי היסטוריה עושים “אנשים מרקס: קרל של הצוננת אמרתו את לשנן אך לא בתנאים שהם בחרו” )Marx, 1963(. לרישא של ִאמרה זו יש להתייחס כנקודת מוצא לחשיבה היסטורית–חברתית: “אנשים עושים ו לעשות היסטוריה בתנאים כ י ש מ היסטוריה”. יש להניח כי אנשים ישלא הם בחרו. בעצם כדי שיוכלו לעשות היסטוריה כרצונם ־ נניח, להעמיד חלופה לקפיטליזם ־ עליהם ראשית לכול לתקן )או לשנות( את התנאים המסוימים האלה. וגם תיקון זה אינו מובטח, כי כבר למדנו מן ההיסטוריה עד כמה קשה לשנות מוסדות חברתיים, ועל אחת כמה דפוסי לשנות קשה כמה עד ;)Urry, 1981( באחרים להמירם וכמה תרבות, או אף מקצתם, וכן עד כמה קשה להניע אנשים ליטול סיכון היה כאן המוצג הקפיטליזם של הבסיסי המודל כזו. בעשייה הכרוך גלוי לעין כול, אך העתקתו ויישומו לא היו קלים כלל למרות הגיבוי לכך מצד מדינות קפיטליסטיות ותיקות )למשל, ברוסיה שלאחר פירוק מסוימת בחברה הקפיטליסטית השיטה של הלידה צירי הקומוניזם(. קלים יותר כאשר נמצא בה סוכן חזק שחפץ בהבאתה )למשל המדינה גם כי נראה בדיעבד המיילדת. תפקיד את עצמו על והנוטל עצמה(, בישראל היה גורם כזה, והוא היה לא אחר מאשר ההנהגה שהשתייכה

למחנה ‘תנועת העבודה’.תהליך הבינוי של האומה ישראלית והמדינה הריבונית שלה החל רחבות: אופציות לבחירה שתי עמדו לכאורה הזדמנויות שבו בתחום האחת ־ חברה סוציאליסטית, והשנייה ־ חברה קפיטליסטית. הגורם שהכריע בין החלופות ובחר לבסוף בדרך ביניים )‘משק מעורב בפיקוח שלה, הפוליטית האליטה דיוק וליתר עצמה, המדינה היה המדינה(,

17 תקציר

שהשפעתה הייתה רבה מאוד בכל אחד ממוסדותיה ובארגונים שפעלו תחום זה היה היהודית. והסוכנות העובדים הסתדרות כמו לצדה, הזדמנות מיוחד במינו: הערכאה הפוליטית הייתה דומיננטית על פני גייסה, ייצרה, המדינה הכלכלית. פני על ובעיקר הערכאות, שאר עצמה )היא הציבוריים לסקטורים כלכליים משאבים והקצתה שלטה ולסקטור הפרטי, שכוחו הכלכלי היה רב מכל האחרים וההסתדרות(, באמצעות המדינה, בחסר. לקה שלו הפוליטי הגיבוי אך יחד, גם ומקורביה, שלטה באופן )מפא“י( האליטות שנגזרו ממפלגת השלטון ועוד. בבריאות בתעסוקה, בדיור, בהתיישבות, העלייה, בזרם מובהק שימוש בו ועשתה חיכוכים(, כמה )לאחר בצבא שלטה גם המדינה מן בשונה המדינה, יסוד. השכלת הנחלת כמו חוץ–צבאיים, לצרכים האליטה השלטת, נהנתה מלגיטימציה שגבלה ביחס מקודש מצד כמעט כל המפלגות בכנסת. היא נשענה, בביטחון יחסי רב, על שני רכיבים ככל רחב משותף מכנה העמידה ובכך וציונות, יהדות אידיאולוגיים:

האפשר לאוכלוסיית הרוב היהודי ולארגונים השונים שלה.והמדינה האומה של והבינוי הכינון תקופת החמישים, בשנות הישראלית, הייתה המדינה הגורם הבולט והמשפיע ביותר בכל החברה ועשתה ומחוץ מבית אופוזיציוניים גורמים ריסנה היא הישראלית. פנים: כוחה. למעשה, היה מדובר במעין כפל מאמץ רב להאדיר את במדינה כמוסד פוליטי הנשען על לגיטימציה רחבה, ובמדינה כאליטה והקרובים מפא“י ־ פוליטיים גורמים על שנשענה אליטות( )או המדינה, במוסדות מתפשרת בלתי שליטה באמצעות בפועל, לה. הוא בישראל: דומיננטי מעמד מפא“י בראשות העבודה למחנה היה השפיע, ולעתים קרובות הכריע, בתחומים פוליטיים וכלכליים )ייצור, דמותה את להכתיב היה באפשרותו בכוח, והקצאתם(. גיוס משאבים של המדינה לעתיד. אם נכון הדבר “שאנשים עושים היסטוריה”, אזי הדומיננטי הגורם היה הוא הללו, ה‘אנשים’ היה בישראל השמאל

והחזק ביותר בעשייה ההיסטורית הזו. שונים, חוקרים סוציאליסטית. מדינה הייתה לא מעולם ישראל בעיקר אלה המבקשים לאיים על המציבים סימני שאלה ביחס ל‘כלכלה

פרק ראשון 18

הנוכחית היסטוריות: תקופות שתי בין להפריד נוטים החופשית’, ‘סוציאליסטית’. המכונה לה שקדמה וזו ‘ניאו–ליברלית’, המכונה לעתים, כדי להעצים את האיום, מכונה התקופה הקודמת ‘הסוציאליזם של מפא“י’. אכן בישראל של שנות החמישים וגם לאחר מכן התקיימו כי דומה קואופרטיבים( )קיבוצים, מסוימים סוציאליסטים גופים בראשית דרכה מפא“י הייתה מפלגה סוציאל–דמוקרטית, אך יש לסייג כי לא הסוציאליזם היה ִדגלה, אלא הממלכתיות. והממלכתיות ־ אולי דומיננטי ולהיות לצמוח לקפיטליזם אפשרה ־ מכונן בכוונת שלא והגמוני, כפי שיבואר להלן. הקפיטליזם לא יובא לישראל מבחוץ אך גם לא צמח בה מעצמו. לבורגנות של אותם הימים ־ והייתה בישראל של שנות החמישים בורגנות של ממש )בן פורת, 1999( ־ לא היה לגיון באליטה וכמתחרה פוליטית כתודעה כמעמד, אותה שיציב פוליטי הקיימת. זאת חרף העובדה שמבחינת הבעלות על אמצעי ייצור, פריון הייצור, תעסוקה ועוד פרמטרים כלכליים, היווה הסקטור הפרטי יותר משישים אחוזים מהכלכלה הישראלית )ברקאי, 1990(. מה שנרמז כאן בקווים גסים הוא שהקפיטליזם הישראלי החל את דרכו בחממה שבנתה וטיפחה עבורו המדינה, אותה מדינה שנשלטה אז על ידי האליטות של

מחנה העבודה. מאז ועד היום למדינה מעמד של בכורה בישראל בכל הקשר. כך חלק )לפחות הניאו–ליברלי הליכוד כאשר השמונים, בשנות גם היה נכבד ממנו, קרי, הרכיב הליברלי( שלט במוסדות של המדינה. גם כאשר החלה הכלכלית הערכאה כאשר ובייחוד נשחק, המדינה של כוחה להאפיל על שאר הערכאות, עדיין הייתה המדינה גורם בעל כוח יחסי רב. אמנם הקפיטליזם מאתגר אותה ומאלצה להתאים עצמה לעקרונות דומיננטית כלכלית הערכאה בו ־ זה במצב גם אך החופשי, השוק יש הניאו–ליברלית מתחפרת בעמדות של הגמוניה ־ והאידיאולוגיה והיא אינה כפופה לכל גחמה של למדינה בישראל אוטונומיה יחסית הכלכלה המקומית או העולמית. מסיבות מסוימות, בעיקר משום ששני הרכיבים ־ ציונות ויהדות ־ עדיין מהווים את הבסיס האידיאולוגי של המדינה. של מקומה את לבטל יכול הקפיטליזם אין ישראל, מדינת

19 תקציר

אך גם מחוץ להיבט האידיאולוגי–הישראלי ייחודי, בישראל, כמו בכל מקום אחר, הקפיטליזם זקוק למדינה.

שנויים נושאים שחוקר מי ובכלל הקפיטליזם, את שחוקר מי במחלוקת )למשל, Hobsbawm, 1983 ;Callinicos, 2004; גינצבורג, ־ קדומות מדעות משוחרר אינו ,)2009 בלוך, ;1995 ברלין, ;2003אינו אדיש למושא מחקרו ולבטח אינו ניטרלי לגביו. עם זאת, למחקר מבטיחים אינם אלה אם וגם עבודה. כללי ישנם היסטורי–סוציולוגי את מחייבים הם מושא המחקר, כלפי מוקדמות תפישות היעדרן של כך עמדותיו. עם אחד בקנה עולים שאינם היבטים לשקול החוקר למשל, הוא מחויב לקריאה רחבה של ספרות העוסקת בקפיטליזם, כזו שעומדת על מעלותיו ותרומותיו לצד כזו המקטרגת עליו. מכל מקום, ניתן לחלץ את מתוך ההיכרות עם ההיבטים השונים של הקפיטליזם אותם המציב מודל להעמיד אותו, המגדירים הבסיסיים המאפיינים יחדיו, ולגזור ממנו משמעויות ומסקנות. בנוגע לכך ניתן למצוא תמימות עניין שונים. תיאורטיים ממחנות חוקרים בין חלקית, אם אך דעים, בעייתי נוסף במחקר מסוג זה היא הפרשנות המתחייבת למעשיהם של אישים. לרוב מדובר בבעלי עמדות מפתת המעורבים בקבלת החלטות ברמות הגבוהות. כאשר אין בנמצא מקורות ראשוניים )למשל, זיכרונות נגזר או משניים מקורות על מסתמך המידע מסודרים(, דוחות או מתוך תנאי המצב, קרי הבהרת תחום ההזדמנויות ההיסטורי על טווח האפשרויות, התנאים והאישים שאיישו אז את עמדות מפתח. מן הסתם

חוקר אחר עשוי להגיע למסקנות כאלו או לאחרות. ישפוט הקורא.אפשר להניח בִבטחה כי שנות החמישים, העשור הראשון לקיומה הישראלית. החברה מבחינת מעצבת תקופה היו ישראל, מדינת של מי שכיהנו אז בתפקידי מפתח קיבלו החלטות מרחיקות לכת, ולעתים עלייה לעודד ההחלטה למשל, כך כאלה. מהחלטות נמנעו דווקא המונית לארץ ־ עלייה בלתי סלקטיבית ־ הניעו תהליך ששינה את אי עלייה חדש. גל כל אותה עם וטלטל דאז הישראלית פני החברה יכולתה של המנהיגות דאז לקבוע גבולות מוסכמים למדינה, או לחלופין המשפיע גורם היא )2001 )ביגר, כך לשם להתאמץ שלא ‘ההחלטה’

פרק ראשון 20

עוד להוסיף ואפשר הישראלית. החברה של התנהלותה על היום עד כהנה וכהנה החלטות, או הימנעות מהחלטות, בעלות השפעה עמוקה על החברה הישראלית עד לימינו אלה. כיוון שספר זה עניינו בתהליך ידי על נבחרו קפיטליסטית, לחברה הישראלית החברה הפיכתה של הכותב אירועים ותהליכים מסוימים הנראים לו רלוונטיים לנושא, בעוד שאחרים הוכנסו לסוגריים. אין ספק כי תהליך הקפיטליזציה של ישראל הושפע במישרין מגורמים המיוחדים לחברה ולמדינה הישראלית, כמו פעם מדי יצוינו אלה גורמים הפלסטינים. עם הנמשך הקונפליקט בהמשך, אך ניתן להניח בדיעבד כי גם לולא הגורמים המסוימים האלה,

ישראל הייתה נעשית קפיטליסטית במוקדם או במאוחר.

]21[

י נ ש ק ר פ

על הקפיטליזם

בשבחי הקפיטליזם

תפקיד בהיסטוריה מילאה “הבורגנות נכתב: הקומוניסטי במניפסט מהפכני ביותר. הבורגנות בכל מקום בו הגיעה לשלטון הרסה את כל היחסים הפיאודליים, הפטריארכאליים, האידיליים. ]...[ היא שהוכיחה יצירות–פלא יצרה לראשונה מה עשויה לחולל פעולת בני–אדם. היא שונות תכלית שינוי מן הפירמידות המצריות, מתעלות–המים הרומיות ומן הקתדרלות הגותיות ]...[ על ידי שכלולם המהיר של כל מכשירי–היצור, על ידי קשרי–התחבורה שהוקלו לאין שיעור, סוחפת הבורגנות את כל האומות, גם את הברבאריות שבהן, לתוך מעגל–הציוויליזציה, המחירים הזולים של סחורותיה הם הארטילריה הכבדה בה היא מנתצת את כל חומות–סין עד היסוד בה היא מכניעה את שנאת–הזרים העקשנית ביותר של הברבארים. ]...[ הבורגנות בשלטונה המעמדי שימיו כמאה שנים בלבד, העלתה כוחות–ייצור המוניים יותר ועצומים יותר משהעלו

כל הדורות הקודמים גם יחד.” )מרקס, 1998, עמ‘ 41-39(. הבורגנות, על אלה הלל בדברי ואנגלס מרקס התכוונו למה זקוק שאינו פשט במניפסט. כתבו למה שהם ממש הקפיטליזם? קרי לדרש. בדברים אלה לא הייתה מידה כלשהי של ציניות או של הומור סרקסטי חבוי, גם לא זחיחות דעת של מי שהוטל עליהם לחבר מסמך שלימים יקבל מעמד של ‘קטכיזם’ בקהילות עצומות במידתן. במניפסט כקורפוס שנחשבים הכתבים חוברו בטרם עוד שחובר הקומוניסטי, התיאורטי של מרקס, סומנה בקווים כלליים תפישתו של מרקס באשר

פרק שני 22

בו: שחלים והשינויים חברתי הסדר בהבנת ההיסטוריה של למקומה העבר, ההווה והעתיד נפגשים על סליל התנועה של ההיסטוריה.

הקפיטליזם, ‘אופן הייצור’ המסוים הזה, ראוי לשבח על כך שהניע את ההיסטוריה לשלב נאור יותר מזה שקדם לו ־ אופן הייצור הפיאודלי )Osborne, 2005(. הוא שחרר את הצמיתים מאדוניהם והפכם לאנשים חופשיים. הוא קרע את ההגמוניה והדומיננטיות המגדרית כשהוא סולל את הדרך לנשים מן המטבח וחדר השינה אל ההשכלה ושוק העבודה. “גברים ונשים שנולדו וגדלו באזורים כפריים, נצטופפו יחד והרוויחו את לחמם, לא עוד בקרב בני משפחתם ושכניהם, אלא כיחידות של כוח אדם בבתי החרושת; העבודה תבעה התמחות הולכת וגדלה, מיומנויות חדשות התפתחו, וכמה מן הישנות נעלמו; כוח האדם נעשה נייד יותר, מרכזי אל לעקור יכולים שהיו למי הוצעו יותר נוחים חיים ותנאי

ההזדמנות.” )אשטון, 1982, עמ‘ 12(הקפיטליזם הנו שותף בכיר במסע אל ‘הנאורות’: הוא תרם להעלאת חדשות חברתיות נורמות ליצירת האוכלוסייה, של ההשכלה רמת לחינוך לעבודה, אנשים ביחס לשינוי ונשים, גברים שבין ביחסים ילדים, למקומה של הדת, לנוהגי המין והנישואין. הוא העלה את רמת החיים של ההמונים, הוא שיפר את בריאותם והאריך את ימי חייהם. להשתתף ההמונים מן שמנעו )המעמדיים( השערים את פתח הוא זכות הבחירה הפוליטית. הוא בנה ערים, נתן להם את בספורט. הוא בתי חרושת, מוסדות ציבור ומסגרות לאומיות. הוא העניק לתרבות את מה שהיא זקוקה לו הכי הרבה כדי לפרוח ־ חופש פעולה כמעט ללא גבולות. הוא עשה את העולם למקום פתוח. הוא העניק לבני אדם חופש

רב בהרבה משהיה להם בעבר.אפשר אי מוגבל. בעירבון לשבח ציון לקפיטליזם העניק מרקס להבין את היחס החיובי של מרקס לקפיטליזם, אלא בהקשר של גישתו החברתי הסדר בעיצוב ההיסטוריה של למקומה באשר העקרונית במצב הייתה הקומוניסטי המניפסט שנכתב שבשעה גישה ובשינויו. גולמי, ורק בהמשך הייתה לאבן הראשה של התיאוריה המכונה בזמננו ‘מרקסיסטית’. מנקודת מוצא היסטורית יכול מרקס לשבח את הקפיטליזם

23 על הקפיטליזם

בן זמנו: בהשוואה למה שקדם לה, השיטה הקפיטליסטית היא הטובה האחרונה. מילתה את אמרה לא עדיין שההיסטוריה אלא מכולן. שלב הוא המרקסיזם, של האורתודוכסי הפירוש פי על הקפיטליזם, אחד )‘אופן ייצור’ בלשון התיאוריה( בין כמה שלבים בתהליך ההיסטורי המתקדם אל יעדו. הקפיטליזם הוא אופן ייצור היסטורי, קרי שלב זמני, וככזה הוא גם יוכחד בסופו של דבר על ידי ההיסטוריה ויאלץ לפנות את מקומו, לאופן ייצור מתקדם ממנו. אופן הייצור הבא אחריו חולק לשני תת–שלבים: “השלב המקדים”, הסוציאליסטי, ו“השלב הבשל”, Osborne,( ולהבהיר לתאר מרקס מיעט דווקא שאותו הקומוניסטי, Marx, 1936 ;2005(. ברם, לתיאורטיקנים מסוימים של המרקסיזם, ברוסיה, המהפכה את שהציתו הפוליטיים לפונקציונרים ובעיקר היה ־ ‘קומוניזם’ משטרה את וכינו המועצות’ ל‘ברית אותה הפכו נדמה כי הצליחו להקדים את המאוחר וכי הגיעו אל ‘קץ ההיסטוריה’. התיאוריה נדחקה בכוח מפני האידיאולוגיה: מרקס כבר היה שוכן עפר באותם הימים, ולא ‘זכה’ לראות את ‘תלמידיו’ עושים חוכא ואיטלולא )בן פורת, 2006(. התמוטטות הפרויקט הקומוניסטי בברית מחשיבתו מי שהקפיד בקריאה ‘להפתיע’ את צריך היה לא ולווייניה המועצות של מרקס על הקפיטליזם, ובקריאת הפרשנות התיאורטית–ביקורתית

שעליה עמלו הוגים וחוקרים תחת השם נאו–מרקסיסטים. השיטה של האדוקים חסידיה סברו המתרס של האחר הצד מן הגענו כבר כי ברלין, חומת נפילת לאחר בעיקר הקפיטליסטית, עוד אין כן ועל ,)1993 )פוקויאמה, האחרון והאדם ההיסטוריה לקץ כי העתיד כבר כאן. טעם לטרוח בשאלות תיאורטיות אודות העתיד, הסתיימה, לא ההיסטוריה בידם: טעות ־ והאחרונים הראשונים והקפיטליזם עדיין לא סיים לכתוב את הכרך האחרון של ההיסטוריה. הוא מוסיף להתמודד עם המתחים שאין בכוחו לבטל לגמרי בלי שיבטל את עצמו. בניגוד לתחזית המחנה המרקסיסטי, כי הקפיטליזם “יחפור קבר לעצמו”, הקפיטליזם דווקא שרד את קבורתן של שיטות כלכלה כדי מציאת תוך יכולתו לשרוד אנושה. ושלטון שאיימו להכותו מכה אגב, להערכה. ראויה עליו, המאיימות לבעיות חלקיים ולּו פתרונות

פרק שני 24

כפי שיובהר להלן, אין בכך משום סטירת לחי לתיאוריות שצופות את כיליונו. במרוצת השנים לאחר מותו של מרקס התעמתו תלמידיו בינם במחקר הנתמכת ומסקנתם ובמחקר, פולמוסית בכתיבה עצמם לבין וחשיבה תיאורטית היא שככל הנראה עוד נכונו לקפיטליזם ימים ארוכים שטוענים כפי כי ,)Elster, & Moene 1990; Przeworski, 1977(למשל לקלאו ומוף )2004(, הגוף שהיה צריך לשאת את ההיסטוריה מן הקפיטליזם אל הסוציאליזם, דהיינו מעמד העובדים, הוא חסר אונים. בעצם, אין כיום בנמצא כוח של ממש שיתעמת מול הקפיטליזם ‘ראש הסוציאליסטית באסטרטגיה סבירה היותר כן האפשרות ועל בראש’, היא לנהל מאבק באמצעות ‘בלוק אופוזיציוני’ של גופים שונים במטרה ‘לתקן’ את הקפיטליזם. למרות הסגנון השונה ומרחק הזמן, תזה מעין זו )מצומצמת יותר( כבר הוצגה בראשית המאה העשרים על ידי אדוארד ברנשטיין, שהמרקסיסטים האורתודוקסים כינוהו בבוז, “רוויזיוניסט”,

.)Bernstein, 1961( אך הוא עצמו לא ראה בכך עלבוןהקפיטליזם, יש לציין, למד לקח מן הניסיון של עצמו. מאז פרסומו של ה ‘מחקר על האופי ועל הגורמים של עושר העמים’ )1996(, ספרו האידיאי, הקפיטליזם של המקודש לקנון שנחשב סמית אדם של הפוליטי והתיאורטי, חלו שינויים לא מעטים בחשיבה הקפיטליסטית ובעיקר בפרקטיקה. הניאו–ליברלים של היום אינם יורשיהם הקפדנים ‘תזות’ כמה מתרוצצות הראשונים ובקרב העבר, של השמרנים של Paul et al.,( והמעברים שחלו בתוכו באשר למהותו של הקפיטליזם 1989(. כך, הפוליטיקה של הקפיטליזם נוסח קיינס רחוקה עד מאוד פרידריך של התזות ;)2002( פרידמן מילטון ידי על המומלצת מזו נוסח האנוכי’ ו‘הקפיטליזם ,)1998( לשעבוד בדרך המכונסות האייק )Rand, 1966( הם טקסטים חשובים בהתפתחות החשיבה איין ראנד

הקפיטליסטית, אך קשה להניח שאדם סמית עצמו היה חותם עליהם. החשיבה התיאורטית על הקפיטליזם כשיטה כלכלית וחברתית, קרי כאורח חיים, לא נטלה פסק זמן. היא המשיכה להתדיין עם עצמה ועם מתנגדיה ולהציע פתרונות פרקטיים, בעיקר נוכח המשברים שהקפיטליזם חווה, או ליתר דיוק, שהוא עצמו יוצר. בו בזמן רחשו הרהורים והושמעו

25 על הקפיטליזם

ערעורים במחנה הסוציאליסטי בדבר האפשרות להחליף את הקפיטליזם. המרקסיסטי השמאל מחנה התפצל השנייה העולם מלחמת לפני כבר הפונדמנטליסטים, המרקסיסטים ־ החומות שומרי מחנות: לשני למרקסיסטים– יותר קצת מאוחר נעשו שמקצתם ־ והרוויזיוניסטים ותוקפני, התייחס בין המחנות, שהיה לעתים מר ביקורתיים. הפולמוס את ולהגשים הקפיטליזם את להביס מנת על לנקוט שיש לדרכים החלופה הסוציאליסטית. אבל חוט אחד קישר בין שני המחנות: האמונה היה נדמה בשער: הניצבת ובחלופה הקפיטליזם של הקרוב בכיליונו להם כי אכן הקפיטליזם כורה לעצמו את קברו. המשבר הכלכלי בארצות צמיחה התרחשה המועצות שבברית )בשעה השלושים בשנות הברית התיאוריה של לתקפותה חזקה כעדות נראה ,)Ofer, 1987 כלכלית, ההיסטורי. תפקידו את לסיים עומד הקפיטליזם הנה המרקסיסטית: מלחמת העולם השנייה הקצינה את הוויכוח: השמאל לגווניו פירש את הסימנים מן כאחד בגרמניה, ובעיקר באירופה הקיצוני הימין עליית לניוולו של הקפיטליזם. אינטלקטואלים ומנהיגים סוציאליסטים, ויותר מכול הקומוניסטים שביניהם, הטילו את האשם לעלייתו של הנאציזם בגרמניה על השיטה הקפיטליסטית: הם הניחו ־ אף קבעו בהחלטיות ־ כי מה שהתרחש בפוליטיקה הוא פועל יוצא מטבעה של שיטה כלכלית הנשענת על תאוות הבצע ועל ניצול, שהביאה על עצמה ועל ההמונים

באירופה אסון שאין שני לו )הובסבאום, 1999(.הקומוניזם טען הקצרה’ העשרים ‘המאה של ניכר חלק “במשך וכי לקפיטליזם, יותר, נעלה חלופית, שיטה מציג הוא כי הסובייטי, דין ההיסטוריה חרץ את גורלה לגבור על הקפיטליזם. ובמשך זמן רב, אפילו מי שדחו את טענתה לעליונות, לא היו משוכנעים כי אמנם לא מלחמת שנסתיימה לאחר ואכן, .)58 עמ‘ ,1999 )הובסבאום, תנצח” נראה המועצות, ברית של וניצחונה מאבקה ולאור השנייה, העולם היה שהתמיכה בה מצד חוגי השמאל האינטלקטואלי, פוליטיקאים מן השמאל הלא קומוניסטי והמונים מן השורה ־ רק הולכת וגוברת; לעתים היא אף גבלה בהערצה עיוורת. מחנה השמאל על פלגיו השונים ראה במה שנוצר ומתפתח בברית המועצות מימוש החלופה הסוציאליסטית

פרק שני 26

לשיטה הקפיטליסטית שנדמה היה כי תמו ימיה. יש לציין כי במחנה הסוציאליזם הגשמת לדרך באשר פקפוקים אז כבר נשמעו השמאל נוספות למדינות שליטתה את הרחיבה שבינתיים המועצות, בברית באירופה ש‘בחרו’ להסתופף תחת כנפיו של הגוש הקומוניסטי. ‘מחרבי המסיבה’ היו גופים פוליטיים שהצהירו על עצמם כסוציאליסטים אך הדגל כנושאת המועצות לברית הזיקה את ובכלל ההערצה, את דחו אדוארד נוסח לרוויזיוניסטים שנדמו הללו לקפיטליזם. החלופה של מהקפיטליזם, והן האורתודוקסי מהקומוניזם הן הסתייגו ברנשטיין, שלימים )Crosland, 1957( ואדפטיבית מתונה דרך לסלול וביקשו כי היה נדמה מקום, מכל .)2000 )גידנס, השלישית’ ‘הדרך תיקרא להתרחש עומד השנייה, העולם מלחמת תום עם שראשיתו בעשור מהפך: הקפיטליזם גולש כלפי מטה והחלופה הסוציאליסטית מטפסת כלפי מעלה. החלופה הסוציאליסטית עלתה לראש סדר היום של קבוצות וגובר של ההמונים אינטלקטואלים רבות, ובאה לביטוי בגיוס ההולך למפלגות שתבעו את סילוקו, או לפחות צמצומו, של הקפיטליזם. גם מי שלא נמנה עם המחנה הזה לא יכול היה שלא להתרשם מן התנועה

.)Hobsbawm, 1981( שהניפה את הדגל האדום גבוה ככל האפשראך עוד בטרם הסתיים עשור זה חלה תנועה מנוגדת: הקפיטליזם התאושש בעיקר באמצעות כוחו הכלכלי, ומוקדו עבר לארצות הברית; זו עשתה בו שימוש מושכל כדי לשקם את ידידיה באירופה ואת אויביה זו “שנות ויפן. הובסבאום )1999( מכנה תקופה זה לא מכבר, גרמניה הזהב של העולם הקפיטליסטי”. למחנה השמאל, שכבר טעם את טעמו של השלטון בכמה מדינות באירופה, היו לכאורה אופציה אחת וחלום אחד. האופציה ־ נדמה היה כי היא הולכת ומתגשמת בברית המועצות, המערב במדינות הקלפי דרך הסוציאליסטית החלופה ־ והחלום )Anderson, 1979(. במהרה התברר למחנה זה כי האופציה שהתגלמה בברית המועצות הייתה לחלום בלהות, והחלום להחליף את הקפיטליזם

התאדה עוד בטרם יקיצה )הובסבאום, 1999(.זמן לא רב עבר מאז התפרסם במערב נאומו של ניקיטה חרושצ‘וב בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית, ועד שחלקים מן השמאל

27 על הקפיטליזם

החלו להתפכח. ביקורת שדובריה באו מן האליטות האינטלקטואליות ואילך השבעים בשנות התעוררה לה ומחוצה באקדמיה השמאל של )Anderson, 1979; Cornforth, 1978(. אלה מהם שלא הפנו עורף אותו של היבטים בשני עסקו המרקסיסטיות, ולפרקטיקה לתיאוריה עניין: עדכונה והתאמתה של התיאוריה המרקסיסטית, וכן במצבו, קרי

עמידותו, של הקפיטליזם בעולם.האינטלקטואלים של השמאל לא נדרשו לחקור מתחת לפני השטח, כפי שלימדם לעשות מרקס. עובדה ברורה מאוד הזדקרה לעין: לאחר כשבעה עשורים של משטר, שכונה על ידי עצמו ועל ידי אוהדיו מבחוץ שאקורד רבתי, התפרקות בו חלה קומוניזם(, אף )או ‘סוציאליזם’ הסיום שלה היה הריסתה של חומת ברלין. ובאין מתחרים )למעט כמה ואילך העשרים המאה בשלהי הקפיטליזם הפך דתיות(, דוקטרינות לשיטה הכלכלית השלטת כמעט בלעדית. השברים של ברית המועצות הלאומי– למקורם רובם שבו לאומיות, במסגרות וגרורותיה התארגנו אתני בטרם היו לחלק מברית המועצות. הלאומיות שבה אל סדר היום. כדי ביניהם להתכתש החלו המועצות ברית יוצאי הלאומים מן כמה לקבע את גבולותיהם או כדי להעמיק את הפירוד. אך כולם, ללא יוצא מהכלל, הפנו את מבטם אל המודל הקפיטליסטי: התשוקה שבערה בלב כל אחד מהם הייתה להיות חברה קפיטליסטיות. כמעט מיד הסתבר להם כי מימוש התשוקה הזו רחוק מהישג יד, וכי הדרך לחברה קפיטליסטית, .)De Soto, 2000( קרי להתעשר, מלאה מהמורות וגם מחירה אינו זולבינתיים, הסתיים אחת בתנופה קפיטליסטית לחברה להפוך הניסיון

“בקפיטליזם של גנגסטרים” )וגנר, 2005, עמ‘ 305(. כי מגלה ואחת העשרים המאה ראשית של העולם במפת מבט מדינות האומות. מרבית של לבן את שבתה הקפיטליסטית השיטה מדינות למעשה הן שמאל מפלגות ידי על שמונהגות קפיטליסטיות רווחה משוכללות פחות או יותר. הנהגתן הסוציאל–דמוקרטית חוששת הרגולציה ומדיניות החופשי’, ‘השוק בכלכלת פגיעה מפני מאוד עד ידי החשש הזה. הסוציאליזם הפוליטי שהן מנסות לנהל מוכתבת על בכלל( רוצה אם ברור )ולא יכול אינו השמאל במפלגות המגולם

פרק שני 28

שזורה המקומית הכלכלה הקפיטליסטי: הזהב מכלוב להשתחרר בכלכלה הגלובלית שאינה אלא הרחבה של הקפיטליזם מן המדינה אל תאגיד–על שאין לו מולדת. הכישלון של ברית המועצות מהדהד ומרתיע. והנטייה להתפשר ולחבור למנצח, קרי לקפיטליזם ההולך וכובש כמעט כל חלקה טובה, חזקה מהנכונות להפוך את הסדר הקיים ולהעמיד אחר תחתיו. שליטיהן של רבות מן המדינות הפוסט–קולוניאליות ־ חלקם מתהדר בנוצות סוציאליסטיות, כנראה בעצה אחת עם חלק בני עמם ־ מביטים בעיניים כלות בקפיטליזם המערבי ומתפללים כי ‘המחלה’ הזו

תתקוף גם אותם. בינתיים ללא מענה מספק. אפשר שלו היו שואלים היום את ההמונים כמו גם את מנהיגיהם כלכלית– שיטה איזו ואפריקה, אסיה אמריקה, דרום באירופה, חברתית הם מעדיפים, ניתן להניח כי רובם המכריע היה משיב כי הוא מעדיף את השיטה הקפיטליסטית על פני כל שיטה אחרת, מוכרת או מדומיינת. חסידי הניאו–ליברליזם יאמרו: הבחירה בשיטה הזו מעידה על כך שההמונים יודעים מה טוב עבורם. המתנגדים, שמחנם התדלדל לבחירה עדות אינו המון’ ‘קול כי רפה בלשון יאמרו כלות, ועיניהם נכונה: לו היה מוצג בפני ההמונים מודל חלופי ניתן להניח שרבים מהם היו בוחרים בו. אך מה לעשות כאשר המודל שבעבר סנוור עיניים רבות ,)Gouldner, 1979 ;2000 ,של פשוטי העם ושל אינטלקטואלים )זנדהמודל שהתגלם בברית המועצות, הפך ל‘ממלכת הרוע’ שהכתימה את

הסוציאליזם בכתם שקשה עד מאוד למחותו. כבר הקומוניסטי, המניפסט מן המאיימת הבלהות” “רוח החלופה היבשות. שאר על לא וגם אירופה” על–פני “מהלכת אינה או במקרה הטוב, אופסנה היום, נעלמה כמעט מסדר הסוציאליסטית מסתפקת השמאלית הפוליטיקה עובש. שתעלה כדי במחסנים עמוק )או לבו בטוב מותנים התנהלותה ודרכי שמשאביה הרווחה במדינת

בצרכיו( של ההון וביחסיו עם המדינה המסוימת. נדמה היה כי הקפיטליזם סידר לעצמו דיור מוגן לשנים רבות. או כטענתו של סלבוי זיז‘ק, בהיסטוריה של הקפיטליזם ־ האידיאולוגיה–והדרישות ומבטלת את התנועות פוליטיקה הדומיננטית שלו מעכלת

29 על הקפיטליזם

ובכך הוא מחסל, בעודם באבם, את ,)Zizek, 2004( המאיימות עליו מתחריו–מתנגדיו ומבטיח את שליטתו למשך זמן בלתי ידוע.

במבט שני ניתן להבחין כי ישנן עדיין מדינות שלא חוו את שלב המעבר. אחרות, כמו למשל המדינות שכינו עצמן בעבר ‘קומוניסטיות’, )בעצתם סובלות מפצעי הבגרות של השיטה החדשה שאימצו לעצמן הנחפזת של מומחים מן המערב( ועדיין לא ברור להיכן הן פונות: האם הממשל הרוסי חותר למעין קריקטורה של ‘סוציאליזם של המדינה’ ־ טיפוס איזה השוק? בכלכלת המדינה והתערבות אוטוריטארי פיקוח של קפיטליזם צומח בסין? האם המדינות הפוסט–קולוניאליות באסיה ובאפריקה משתמשות בסוציאליזם כדי לגייס את ההמונים לבינוי הלאום ואגב אורחא לפלס את הדרך לקפיטליזם? מכל מקום יש לשוב ולשנן את הטענה הבאה: אי אפשר לרכוש קפיטליזם במקום אחד ולשנעו כחבילה למקום אחר. ממשלה יכולה להשיק אותו בטקס ממלכתי ולהכריז על שיסייעו כדי חוץ סוכני לגייס יכולה היא חדש’; קפיטליסטי ‘אופק או המתחדשת(, ברוסיה האמריקאים ‘היועצים’ )למשל להקימו לה לבקש סיוע כלכלי מן המוסדות הפיננסים המנוהלים על ידי המדינות הקפיטליסטיות המפותחות )הבנק העולמי( ולציית לדרישותיהם. אבל נדרשים כמה תנאים מוקדמים כדי שהנטיעה תלבלב וכדי שהחדש לא גם בתנאי ועמו את כל המערכת החברתית–פוליטית. ירסק את הישן מצב לכאורה אופטימליים, המעבר לשיטה הקפיטליסטית הוא משברי ואף הרסני עבור חלקים רחבים מהאוכלוסייה. רוסיה, גרמניה המזרחית

ושאר מדינות הגוש הסובייטי לשעבר חוות זאת על בשרן. ההיסטוריה של הקפיטליזם במאה העשרים רצופה משברים שכמה מהם כמעט ריסקו את עמוד השדרה של החברות בהן הוא מארגן את בשאלת– 1929 של זה על מתדפק 2008 של המשבר החברתי. הסדר יחס של “מי יותר גדול”. מסתבר שוב ושוב ־ כפי שטען מרקס לפני שנים ־ שהקפיטליזם נושא עמו ניגודים מבניים שאין הוא יכול לפתור בכלים שלו עצמו אחת ולתמיד. שומפטר מכנה זאת ‘יצר ההרסנות של הקפיטליזם’ )Schumpeter, 1994(. ובכל זאת, הקפיטליזם אינו מפנה מקום ואינו פורש מההיסטוריה. יכולתו להיחלץ מן המשברים ולשוב

פרק שני 30

ולרכוש את אהדתן של האליטות ושל ההמונים היא כבר אחד מסימני היכר שלו: כמו בובת ‘נחום תקום’ הוא נופל וקם וממשתקם, עד לפעם הבאה. יש בה בשיטה הזו כפי הנראה כמה מרכיבים ־ אבני יסוד ־ צירופן לה. לשיטות שקדמו היו עמידה שלא וכוח חיות לה שמקנים של אבני היסוד הללו מספק מודל בסיסי של קפיטליזם. על האופן שבו יש לצרף את המרכיבים הללו ועל האופן שיש לפרשם ניטשת מחלוקת

שכמה מנושאיה הראשיים יצוינו בהמשך זה.

קורס קצר על קפיטליזם

התשובה לשאלה מהו הקפיטליזם כסדר חברתי, מקופלת בשתי רמות ה‘צייטגייסט’( )מעין הדברים’ ‘רוח רמת היא האחת התייחסות. של המיוחסת לו, למשל הטיעון כי הקפיטליזם הוא מקור החופש של היחיד היא הקפיטליזם רוח כי עולה ובר ממקס בהשאלה המודרנית. בעת אידיאולוגיה המספקת הצדקה לדבקות של אנשים בשיטה הזו כאורח חיים )Swedberg, 2005, p. 26(. ‘רוח הדברים’ יש לציין, מרחפת גם על הדיון האקדמי. הרמה השנייה היא רמת הבחנים )אינדיקאטורים( שמעידים על קיומם של המאפיינים הבסיסיים של השיטה הקפיטליסטית )Bruch, 1987(. השיח האקדמי על מהותו ביטויו של הקפיטליזם נוטה את מייחד התכנים האמפיריים שצירופם לזיהוי כלומר לפוזיטיביזם, בסדר שווים אינם הקפיטליסטית השיטה של הבחנים הקפיטליזם. יותר חשובים הכלכלית בערכאה ששורשיהם אלה שלהם: החשיבות חיוניים האחרונים גם אך התרבותית, בערכאה ששורשיהם מאלה לקיומה והמשכיותה של השיטה הקפיטליסטית. כך למשל, השוק הוא הבחן העליון ועל פיו יישק דבר, אך בלא תרבות שתעודד צריכה אין

לו קיום.בלשון תיאורטית חשיבה של הצגה למעשה היא הדברים’ ‘רוח לבין המסוימת התיאוריה בין מחבר כגורם מתפקדת היא פואטית. לשיטה לגיטימציה מתן השניים: מן לאחת החותרת אידיאולוגיה

31 על הקפיטליזם

לגיטימציה מתן דווקא או בעולמות’, בכל כ‘טובה הקפיטליסטית לביטולה והמרתה באחרת. אם כן, ‘רוח הדברים’ מאגדת את התיאוריה על הקפיטליזם עם את האידיאולוגיה הנגזרת ממנה בבחינת ‘עזר לו’ או עזר ‘כנגדו’. למעשה, היא מופיעה כהצהרה כללית כגון הצהרתו של ובר בדבר ‘רוח הקפיטליזם’ )Weber, 1958(, או הצהרה על הקפיטליזם כבית היוצר של ‘החופש האולטימטיבי’ )האייק, 1998; פרידמן, 2002(. הוא הקפיטליזם כי הקפיטל, של הראשון בחלק מרקס נוסח ולהפך, מן שעבוד. של כלומר ממון, של ליחסים החברתיים היחסים הפיכת ההצהרות הללו ניתן להסיק כי מדובר במחלוקת מקיפה אודות מהותה של שיטה שאמנם הערכאה הכלכלית היא הדומיננטית בה אך הזיקה שלה לערכאות האחרות חזקה עד מאוד ובלתי ניתנת להפרדה. אי לכך לכל העוסקים בהגדרה ובהסבר של המונח קפיטליזם יש נקודת מוצא ואילך, מכאן מערכת. כאל לקפיטליזם ההתייחסות והיא משותפת, הנפוץ השימוש למרות הקפיטליזם, על הראשון החיבור למן ובעצם

בטרמינולוגיה מוכרת, הדעות חלוקות באופן שקשה לגשר ביניהן. החשיבה התיאורטית על אודות הקפיטליזם דומה למניפה שצבעיה גישות נסתפק בהצגת שתי ענייננו משתנים מקצה אחד לשני לצורך המייצגות את קצות המניפה: זו של אדם סמית, ולעומתה זו של קרל ויורשותיהן אוחזות כמעט באותו קורפוס וממשיכיו. שתי אלה מרקס של מושגים, אך הן שונות מנוגדות בהנחות היסוד שלהם, קרי באופן שבו הן קושרות את המושגים ומטילות אותם על המציאות, ובמסקנות הפרקטיות שהן גוזרות. על פניו של הפולמוס האקדמי שהפך במהרה לפוליטי, נראה כי השוני בין המחנות משתקף היטב בשימוש המשותף “היד במושגים למשל, כך מסוימים. במושגים השונה ובפרשנות מתכוונים סחורה”, ו“יחסי אינסטרומנטלית” “רציונליות הנעלמה”, את לשיטתו, אחד כל להנהיר בהתאמה( ומרקס ובר )סמית, ההוגים מהות היחסים שבין יחיד לחברה באמצעות מכניזם מכונן ומארגן, ובו בזמן למקם את מעמדה של השיטה הקפיטליסטית בהקשר היסטורי. חסידיה טוענים לעדיפותה על פני כל מה שקדם לה ושיבוא אחריה, ובעצם, להיותה מעין ‘סוף ההיסטוריה’; מתנגדיה מעניקים לה נקודות

פרק שני 32

זכות על תרומתה הרבה ביחס לקודמותיה, אך מבקרים אותה בהשוואה לאפשרויות חלופיות. הפולמוס האקדמי סביב מהותו של הקפיטליזם, גורמי צמיחתו והתפתחותו, מצייר בקווים גסים אך ברורים את המודל הבסיסי של קפיטליזם. כמעט בו בזמן המידע המחקרי שהצטבר במשך השנים מציע כי ה‘פנוטיפ’ של הקפיטליזם, כלומר ביטויו החיצוני, אינו גרמני אמריקאי, צרפתי, בריטי, קפיטליזם קיים ־ מגוון אלא אחיד וארגנטינאי. בסוף המאה העשרים נוספו גם הקפיטליזם הרוסי, פולני מאלה, אחד לכל הייחודיים ההיבטים מלבד ועוד. בולגרי הונגרי, עקרונות כמה יש המיוחד, והתרבותי ההיסטורי ההקשר מן הנובעים בהערכת מתמקד המחנות בין הפולמוס לכולם. המשותפים בסיסיים

משקלו של כל אחד מעקרונות אלה והסדר הסיבתי שלהם.“קפיטליזם,” מציע פשבורסקי “הוא צורה של התארגנות חברתית היא קפיטליזם ]...[ הקפיטליסטים של בפעולות תלויה החברה שבה שיטה שבה הייצור מכוון למלא צרכים של אחרים ]...[ קפיטליזם היא שיטה שבה חלק מהתוצר החברתי נלקח מן היוצרים הישירים בצורה לעומת .)Przeworski, 1985( היצור” אמצעי בעלי לטובת רווח של עם הנמנים הוגים העודף, ערך שאיבת אופן על המרקסיאני הדגש השוק של המכניזם על הדגש את שמים סמית אדם של האסכולה הקפיטליסטית, השיטה מעיקרי שהיא שלהם, היסוד הנחת החופשי. מצדדת ביתרון המוחלט של האינטרס האישי על פני אינטרסים אחרים, בהיותו מנוע יעיל לפעילות שמרבה את העושר החברתי: “אינטרסים הם אשר מניעים את הפעולה של יחידים, והאינטרסים הללו מתחברים להנחה .)Swedberg, 2005, p. 5( בקפיטליזם” מיוחדת מאוד בדרך יסוד נוספת בדבר הכרח בשוק חופשי של חליפין, זו מתחברת הנחת שבו פרטים יכולים לקבל החלטות בעצמם ועבור עצמם. שתי ההנחות הללו, בניסוחים שונים, מופיעות בכל חיבור על הקפיטליזם )כולל אצל מבקריו(. אלה הם היסודות שעליהם מונחת השיטה כולה. עוד בטרם בפועל מימושן בלא כי לומר ניתן השיטה, מאפייני שאר את מונים Dymski & Elliot, ,של שתי הנחות יסוד אלה אין קפיטליזם )למשל 1989; Lands, 1966; De Soto, 2000; Stigler, 1982; Berger,

33 על הקפיטליזם

1986(. כמה מן ההוגים הרדיקלים מרחיקים לכת עוד יותר וקושרים את השיטה הקפיטליסטית לערכים מסוימים מאוד )כגון, אינדיווידואליזם( ולפוליטיקה מסוימת מאוד )כגון ע–מעמדית(, שלדעתם אין בלתה ואפס זולתה. הם קובעים כי הקפיטליזם הוא אכן ‘קץ ההיסטוריה’. הם אינם מהססים לקבוע כי מדובר בטוב שבעולמות וכי אין לו תחליף לפחות עד לקו האופק הנראה לעין. כך איין ראנד, הכוהנת הגדולה של הקפיטליזם האנוכי, אינה מבחינה כלל בין החופש של הפרט לבין קפיטליזם כאורח חיים: “קפיטליזם הוא מערכת חברתית המבוססת על ההכרה בזכויות פרטית” בבעלות הוא הרכוש כל כאשר הרכוש, זכויות כולל הפרט, )Rand, 1966, p. 19(, ועוד: “השוק החופשי מייצג את היישום החברתי שצריך הוא האדם ומוח היות האובייקטיבית. הערכים תיאוריית של לחשוף אותם, אנשים צריכים להיות חופשיים כדי לגלותם ־ לחשוב, תוצריהם את להציע פיסית, לצורה שלהם הידע את לתרגם ללמוד, לחליפין, לשפוט אותם, ולבחור” )שם, עמ‘ 24(. מבחינתה של איין ראנד ואחרים הקרובים לה בתפישתם, רק השיטה הקפיטליסטית ה‘טהורה’ מאפשרת את החופש הנדרש למימוש היכולות והרצונות של הפרט. כל סוברני “יחיד ־ ריבוני ליחיד מעמד להציע יכול אינה שיטה אחרת שהוא הבעלים של גופו, של מוחו, של חייו, של עבודתו ושל תוצריה...” )שם, עמ‘ 18(. המסקנות הנובעות מהגדרה זו של השיטה הקפיטליסטית נקודת הכינוס גם בזמן ובו נקודת המוצא שלה הוא היחיד הן: אחת, שלה. שתיים, הערכאה הכלכלית היא הדומיננטית בשיטה זו ולכן היא תובעת התאמה מצד שאר הערכאות. מכאן שמידת החופש של השוק )הכלכלה( היא הקובעת את מידת החופש של המערכת כולה ובעיקר של היחידים בה )ראו גם האייק, 1998 ופרידמן, 2002(. שלוש, למרות הנטייה הבסיסית להפריד את הערכאה הכלכלית משאר הערכאות, אי אפשר לנתק אותה מהפוליטיקה, האידיאולוגיה והתרבות. בלא זכויות Rand,( להיבט המשפטי בין ההיבט הכלכלי מוצלח זיווג קרי רכוש, De Soto, 2000 ;1966(, אין אפשרות ליישם זכויות אחרות, קל וחומר את זכויות הפרט; ובלי פוליטיקה שתספק לו הגנה מתקשה הקפיטליזם

.)Lefebvre, 1973( לקיים את עצמו

פרק שני 34

היינו מערכת, היא הקפיטליסטית השיטה לפיה הנפוצה, ההנחה היא )Stingler, 1982; Wallerstein, 1979( בזה זה תלויים חלקיה של המחנה לבין סמית אדם של המחנה בין ההשקה מנקודות אחת ובראשונה בראש בקפיטליזם רואים וממשיכיו מרקס מרקס. קרל Marx, 1867; Callincos, 2004; Lefebvre, 1973;( ייצור” “אופן סוויזי, ;Heilbroner, 1985; Bottomore, 1985; Osborne, 2005המערכת להם, לקודמים ובניגוד האחרונים שלדעת אלא .)1961הקפיטליסטית אינה מתארגנת סביב צורכי היחיד ומניעיו, אלא סביב יחידה אחרת ־ הסחורה. כך כותב מרקס בקפיטל: “עושרן של אותן חברות בהן שורר אופן היצור הקפיטליסטי מתגלה ‘כצבירה עצומה של סחורות’, שיחידת היסוד שבה היא הסחורה. את מחקרנו יש להתחיל אם כן בניתוח הסחורה” )Bottomore, 1985( מכאן משתמע ־ ומרקס נותן לסחורה. היחיד משול הקפיטליסטית בשיטה כי ־ נמרץ ביטוי לכך כן לא האינטרס האישי הוא מקור הפעולה, אלא עקרון החליפין על של סחורות ־ כוח עבודה תמורת שכר. להלכה ולמעשה הקפיטליזם

מתגלה כמערכת שבה היחיד כפוף לפקודתה. לאלה חופפות בהכרח אינן שגבולותיה מערכת הוא הקפיטליזם נטה הגלובליזציה, של המסעירה עלייתה עד זאת עם מדינה. של השאר בין הפוליטית, המדינה של במסגרתה להתארגן הקפיטליזם שיטת של ההיסטורי ייחודה הפוליטיקה. לתמיכת זקוק שהוא משום ובר למשל שסבר כפי החליפין’, ‘שוק אינו הקפיטליסטית הייצור )Weber, 1978(, הוא מתגלם בעודף הערך ובאופן שהוא נשאב מידי היחסים זה מתארגנים תהליך סביב התוצרים. הישירים של היצרנים כגון הנ“ל, בתהליך התומכים המנגנונים וכל הייצור של החברתיים “טבעו והפוליטיקה: האידיאולוגיה ההתמסחרות, החליפין, שוק כללית בהתנהגות גם אלא במוסדותיו, רק לא מוכח הקפיטליזם של כאלה נמצא לא שלו. המוסדות את המפעילות ובאמונות בנטיות ־ של הדינאמית ללוגיקה חברתיות. פורמציות של מוקדמות בצורות גם .)Heilbroner, 1985, p. 32( בעבר” מקבילות אין הקפיטליזם הערכאות ־ שלם חיים אורח בקפיטליזם רואה המרקסיסטי המחנה

35 על הקפיטליזם

הכלכלית, הפוליטית והאידיאולוגית מאורגנות בסדר היררכי, ובראש )בעצם בבסיס( הערכאה הכלכלית.

המחנה יד על ומוסבר מתואר שהוא כפי הקפיטליזם בין השוני הסמיתיאני לבין זה של המחנה המרקסיאני, גדול בהרבה מן הדומה. כך למשל, האחרונים מתארים את הקפיטליזם כשלם הטעון בניגודים אינה פנימיים שאין להם פתרון של קבע. הדינמיקה של הקפיטליזם נוגעת רק לצמיחתו, אלא גם ובעיקר לחוסר יכולתו לבטל את הניגודים Lefebvre, 1973; Callincos, 2004;( אותו המלווים הפנימיים הקפיטליזם התפשטות המרקסיסטים לדעת .)Milliband, 1969את לעמעם שנועד אסטרטגי מאמץ היא הגלובליזציה, זה ובהקשר למדינות )למשל אחרים למקומות להעתיקם אף או הללו הניגודים העולם השלישי( כי אין להם פתרון במקום שבו כבר הבשיל הקפיטליזם. הפתרון אלו, לניגודים הפתרון כי מרקסיסטים סברו מכבר, לא עד למצבו של היחיד הלכוד בגוף של סחורה, הוא בשלב ההיסטורי הבא, סוציאליסטי ייצור לאופן הקפיטליסטי הייצור מאופן במעבר היינו )קומוניסטי(. ברם הדגם האומלל שהציבה ברית המועצות היה אחד מן הגורמים שהניעו את הביקורת בתוך המחנה המרקסיסטי, ואת החלפתם של סימני הקריאה בסימני שאלה באשר ליכולתה של ההיסטוריה, קרי אופן הייצור הסוציאליסטי, להעמיד פתרונות של קבע לבעיית החופש Elster, 1985; 2004 ,של היחיד במסגרת ‘החברה הטובה’ )לקלאו ומוף

.)Callincos, 2004;כי נטען וממשיכיו מרקס אצל גם הסמיתיאני, למחנה בדומה המנגנון את המייצרת שהיא כיוון המכרעת היא הכלכלית הערכאה וממשיכיו מרקס של ביותר הבסיסיות ההנחות אחת והמניע. המכונן היא שהצורה שבה נשאב עודף העבודה )הערך( הבלתי משולם מן היצרן Callincos,( הישיר, קובעת את היחסים ההדדיים של שליטים ונשלטים2004(. יש להוסיף בהקשר זה, כי הצורה הכלכלית הנ“ל קובעת את המבנה והצורה של המערכת הקפיטליסטית כולה, כלומר, היא נוגעת ועוד. התרבותיים האידיאולוגיים, הפוליטיים, בהיבטים גם בהכרח מעמד העל הבכיר שמרקס מייחס לכלכלה, מה שהוא מתאר כ‘תשתית’

פרק שני 36

מי אצל המעטה, בלשון מרובה, נחת לאי גרם העל’, ל‘מבנה ביחס זה לעניין נדרש אנגלס כבר סוציולוגית. קריאה מרקס את שקראו וכי דטרמיניסטית, בזיקה מדובר אין כי הזדמנויות בכמה כשהעיר גם יחסית’ ‘אוטונומיה למעשה יש במבנה–העל המסומנות לערכאות ביחס לתשתית הכלכלית )Meyer, 1963(. הוגים מאוחרים יותר, כמו )Jay, 1973(, הסיחו את התשתית כמה מחברים מאסכולת פרנקפורט ממעמדה התיאורטי )והפרקטי( המיוחס, והעצימו את משקלן של ערכאת התרבות וערכאת האידיאולוגיה בעיצוב כלל המערכת הקפיטליסטית הן הפרנקפורטאים, סוברים כך האחרונות, השתיים דווקא ושימורה.

המעיין העכור לקלקלותיה של השיטה הקפיטליסטית. כי ניתן להציע על סמך מידע שהצטבר במהלך שנים של מחקר, Berger,( צירוף של תנאי יסוד מסוימים ייצר קפיטליזם כסדר חברתימוקדמים תנאים של יחד הזדמנותם בעצם, .)1986; Levine, 1988אחדים בתחום היסטורי מסוים, מייצרים תנאי חיוני ומספיק לצמיחת

השיטה הקפיטליסטית. הפרטי הקניין ־ הרכוש מוסד הוא הקפיטליזם של יסוד תנאי הצדקה על ונשען )De Soto, 2000( המשפט מוסד ידי על הנתמך פילוסופית–מוסרית. להלכה ולמעשה זכויות הרכוש נשענות על תפישה סובבים הנחוצים החברתיים ההסדרים כשכל היחיד, עומד שבמרכזה סביבו ובעיקר סביב האינטרס והרצון–התשוקה שלו. תנאי הכרחי נוסף הוא קדושת הקניין. קיומו של ‘שוק’, קרי מנגנון חליפין של סחורות, לכאורה, .)Christman, 1989; Swedberg, 2005( נוסף תנאי הוא אין בכך כל חידוש משום שכמעט מאז ומעולם שווקים היו מנגנון של הקפיטליסטית בשיטה המיוחד אך ,)Polanyi et al., 1957( חליפין Wallerstein,( הוא מעמדו הדומיננטי של מנגנון השוק בסדר הכלכלי1979(. השוק הוא זה שמכתיב את כללי המשחק, את ערכי החליפין, ובמידה רבה גם את התוצאות של החליפין. יתרה מזאת, השוק באמצעות מיקומו בערכאה הכלכלית מקרין גם על הערכאות האחרות של החברה. רבה על שאר יש השפעה כי לשוק מניחים ומרקסיסטים סמיתיאנים כי התפקיד הערכאות, כמו למשל הפוליטיקה. כך מניחים האחרונים

37 על הקפיטליזם

המיוחד של הפוליטיקה בשיטה הקפיטליסטית הוא לספק ולטפח את התנאים הסביבתיים לקיומו של הקפיטליזם, וליתר דיוק, לשחזורו.

לאור מעמדו המכונן של השוק בשיטה הקפיטליסטית, תנאי יסוד נוסף בה היא ‘הסחורה’. “המושג הממצה את הקפיטליזם כשיטה סגולית, הוא זה של מרקס ־ הפטישיזם של הסחורה: בקפיטל, כרך ראשון פרק מרחב, או מצב אינו השוק .)Balibar, 2007, p.57( ”4 חלק ראשון וככל שירבו הסחורות יחסי פעולה: פעולת חליפין של סחורות. אלא את המנווט וככלי חליפין של כמנגנון השוק ישתכלל כך ויגוונו, הערכאות האחרות של החברה, “כי המניע של השיטה הקפיטליסטית הוא הרווח”, כותב מרקס, “והמנוע הוא החליפין ־ באמצעות השוק ־ של סחורות. ומזה נובע הפיכת כל מה שאפשר, לסחורה” )שם(. משתמע מזה שגם העבודה ־ אל נכון ‘כוח העבודה’ ־ בדומה להון, היא סחורה. מה שמייחד את השיטה הקפיטליסטית בהשוואה לקודמותיה הוא שכוח

העבודה ־ ולא בעליו ־ עומד גם הוא למכירה ‘חופשית’ בשוק.כפי שיבואר להלן, השיטה הקפיטליסטית נוצרת ומתבגרת ‘בתחומי הזדמנויות’ היסטוריים שונים בתוך אותה חברה–תרבות, ובין חברות–שאינו בתהליך שמדובר ראשית להניח יש כן ועל שונות, תרבויות )שטיגליץ, קפיטליזם” של אחת צורה רק “]ש[אין כן וכמו מסתיים, שהמודל אף כי א–פריורית להניח יש לכך בנוסף .)14 עמ‘, ,2008הבסיסי דומה בכל מקום, הביטוי הכולל )הפנוטיפ( של הקפיטליזם בכל חברה הוא בעל קווים ייחודיים לה, בשל אפיונים חברתיים–תרבותיים מסוימים כגון הרכב דמוגרפי או אתני, או אירועים היסטוריים מסוימים ‘התזה על הביקורת צמיחתו. את שעיצבו קולוניאלי(, כיבוש )למשל של לצמיחתו כהסבר )Weber, 1958( ובר שמציע הפרוטסטנטית’ הקפיטליזם במקומות מסוימים, איננה סותרת את העובדה שגם תזה זו

מכירה דה–פקטו בקפיטליזם רב–פנים. ומעמד רכוש, מעמדו העליון של השוק, ושל גוף קניין פרטי של הבכורה של ההון ־ אלה הם כאמור תנאי היסוד הסגוליים של השיטה Levine, 1989; De Soto, 2000; Heilbroner,( הקפיטליסטית ומתארגנים נוצרים הם מעצמם, נולדים אינם אלה תנאים .)1985

פרק שני 38

מכנה המרקסיסטית, בעיקר הרלוונטית, שהספרות מה באמצעות על כלל בדרך נשען ההיסטורי “הקפיטליזם היסטוריים”. “גורמים ייצור מערכות על כן וכמו והון, קיום אמצעי עבודה, כוח של שווק תעשייתי רחב היקף. בנוסף, “קפיטליזם היסטורי הוא חברה מעמדית, עם בורגנים ופרולטריון” )Levine, 1989, p. 41(. המעמד הוא הגורם בעבר, נעשתה שכבר זו ההיסטוריה, את מרקס ‘הטיל’ שכמו שעל שיטה הוא קפיטליזם כן, אם בעתיד. שתעשה וזו בהווה שנעשית זו בעלי מעמד ממוקם שלו האחד בקצה מאוד: מסוים מעמדי סדר של .)Wright, 1997; Ben-Porat, 1993( ההון ובקצה השני הפרולטריוןהחלוקה המעמדית הזו היא ממהותו של הקפיטליזם וגם כאשר אין לה Miliband, 1969, Lukcas,( ביטוי ברמת המודעות היא שרירה וקיימתWright, 1997 ;1971(. יתרה מזאת, במציאות קפיטליסטית מורכבת, כמו זו שנרקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, החלוקה המעמדית אינה בהכרח אינה גם הנראה וכפי הבלעדית, החברתית החלוקה בהכרח הלך שהקפיטליזם ככל דווקא קפיטליסטי. מצב בכל הדומיננטית והתפשט ליבשות השונות וככל שהוא הרבה להתפתח, רבו בו חלוקות משנה כמו חלוקה אתנית, חלוקה מגדרית וחלוקה לאומית, שבתחומי המסוימת בחברה הדומיננטיות את לעצמן נטלו מסוימים הזדמנות והציבו את תביעותיהן בראש סדר היום. לכאורה נדמה היה שבכך תם מעמדו של המעמד, ולא היא: משום שכל עוד שרירה וקיימת השיטה

הקפיטליסטית, המעמד הוא חלק בלתי נפרד ממנה.ונותנים כמעט הקפיטליסטית, השיטה של ההיכר סימני למעשה את עצמם למי שמבקש אותם. לתנאים הנחוצים שצוינו למעלה )קניין

פרטי ודומיננטיות של השוק( מתווספים הבאים: גדולים תאגידים בידי לרוב מעטות, בידיים ההון לריכוז נטייה )Stigler, 1982; Galbraith, 1967(. תאגידים ולא פרטים הם הסוכנים של הקפיטליזם ‘המאוחר’ )סוויזי, Wallerstein, 1979 ;1961(. בהקשר בהן שיש לחברות בעיקר המתייחס ההפרטה, תהליך לדיון עולה זה משק ציבורי–ממשלתי משמעותי. הנטייה לריכוז ההון בידיים מעטות מן הסקטור הציבורי לתאגידים ושליטה נכסים מלווה לרוב בהעברת

39 על הקפיטליזם

בסקטור הפרטי. בעשורים האחרונים של המאה העשרים ואילך, ניתן להבחין בתהליך שמקורו בגלובליזציה: ריכוז ההון בידיים פרטיות חוצה אזרחי מדינה מסוימת, מי שאינם קרי זרים, גבולות לאומיים, כאשר רוכשים בה נכסים פיננסיים ונכסים אחרים. להתרחשות הזו יש השלכה

על סימן ההיכר הבא ־ חלוקת העבודה המעמדית. חלוקת עבודה מעמדית. במסגרת חלוקה זו העימות הראשי )בכוח או בפועל( מתרחש בין קפיטליסטים לבין פרולטרים. במרחב שבין שני אלה מתמקמים ‘מעמדות הביניים’ ־ השארית העקשנית של מעמדות מן העבר, כמו למשל ‘הזעיר בורגנות’, ואלה שהם תוצר של הקפיטליזם, Wright,( ’כמו ‘המעמד הבינוני החדש’ המכונה גם ‘הבורגנות החדשהנוגעת למצב המבני של כי החלוקה המעמדית יש לציין כאן .)1997הסדר עצמו’(: בעבור )‘המעמד לתודעה בהכרח לא אך הקפיטליזם, המעמדי מאפשר קיומה של תודעה מעמדית, קרי פוליטיקה מעמדית, Miliband,( אך אין להקיש מכך כי התודעה הזו תתקיים בכל מקרה Lukcas, 1971; Wright, 1997 ;1969(. כאמור, הגלובליזציה תורמת מייצרים עולם חובקי תאגידים הבין–מעמדים: הגבולות לטשטוש ‘קפיטליסטים נעלמים’: התאגיד הקפיטליסטי חוצה גבולות ונדמה כי הולכת ונעלמת דמותו הפרסונלית של הקפיטליסט. ברם הניגוד המבני הטמון בשיטה הקפיטליסטית בין ההון לעבודה אינו מתכלה, הוא רק

מתבטא אחרת מבעבר.הצביע כבר שעליו ההתמסחרות תהליך נמרצת. התמסחרות אחרים ועניינים אירועים הוא: כן כשמו נמנע. בלתי כתהליך מרקס מן הערכאות השונות של החברה עוברים ממצב של סטטוס למצב של שלהם. החליפין’ ‘ערך הוא מוערכים הם פיו שעל העיקרון סחורה: לתהליך ההתמסחרות יש משמעות נוספת הנובעת מעצם היותו חוצה ערכאות. הוא מגשר בין ארבעת הנושאים הראשיים של הסוציולוגיה ,)Swedberg, 2005( והרווח הייצור, החליפין, הצריכה של הכלכלה: ובמילים אחרות: הוא ‘סיכת חיבור’ בין הכלכלה לתרבות ולפוליטיקה.

)Swedberg, 2005( צרכנות. השיטה הקפיטליסטית טוען סוודברגייצור, הקצעה בעקבות פולני, נשענת על שלושה תהליכים בסיסיים,

פרק שני 40

וצריכה, בסדר הזה. האפקט שיש לצרכנות על הקפיטליזם עלול להיות והתכלית “המטרה היא סמית, אדם כדברי שצריכה, משום הרסני היחידה של הייצור” )Swedberg, 2005, p. 20(. אין עדות חזקה מזו ותרבות )חלוקה( פוליטיקה )ייצור(, כלכלה בין ההכרחית הזיקה על מאסכולת ההוגים הציבו בכדי לא הקפיטליסטי. בהקשר )צריכה( פרנקפורט את התרבות במרכז הדיון על הקפיטליזם. דפוסי הצריכה של המעמדות השונים, ובעיקר של המעמדות הנמוכים, כך סוברים הנ“ל,

מייצגים היטב את המהות )הקלוקלת( של השיטה הקפיטליסטית. ניתן הקפיטליזם על הענפה והמחקרית התיאורטית הספרות מן שלו הבחנים כלומר ולחוקרים, להוגים כמעט’ שקוף’ הוא כי להסיק ניתנים לצפייה או לפחות לאומדן. חוקרי הקפיטליזם הגיעו למסקנה שבו הצמיחה, שלב לפחות: שלבים שני בו שיש בתהליך מדובר כי מתארגנים ומצטרפים הבחנים של הקפיטליזם והגורם המוביל ביניהם הוא מעבר לשליטה של השוק, היינו מצב שבו הכלכלה היא המכתיבה השחזור: שלב הוא השני השלב הערכאות. לשאר החופש דרגות את שלב הנמשך ללא הרף, ובו הקפיטליזם דואג לייצר את עצמו, קרי את תנאי קיומו, שוב ושוב, תוך התמודדות עם משברים. המטרה מוגדרת היטב: להמשיך ולייצר את ה–cash nexus, את ‘קשר הממון’ שהתרתו

עלולה לפרק את המערכת כולה.

]41[

י ש י ל ש ק ר פ

מדינה ואופציות היסטוריות

לו נכתב חיבור זה בראשית המאה העשרים, היה הדיון על מקומה של המדינה בהקשר של השיטה הקפיטליסטית מתחיל כפי הנראה באחת משתי נקודות המוצא הבאות: זו שמקורה באדם סמית, הנוטה להעניק למדינה מעמד של ‘שומר לילה’, קרי גוף שמידת מעורבותו בכל תחום )Nozick, 1974(, או זו המיוחסת לקרל מרקס אחר מינימלית ביותר הרואה במדינה, כדברי המניפסט הקומוניסטי, “ועד–פועל המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני” )מרקס, 1998, עמ‘ 39(. בה רואות ושתיהן שאלה סימן למדינה הציבו אלה אפשרויות שתי גוף דכאני: הליברלים ביקשו לכבול אותה בכל מיני איסורים על מנת שלא תחבל, לטענתם, בפעילותו של השוק החופשי, בחופש של היחיד. ביום סופני: עתיד לה צפו לציין( יש )האורתודוקסים, המרקסיסטים

שתתגשם השיטה הסוציאליסטית ־ היא כבר לא תזדקק לה. ברם מכל נקודת ראות התברר כי, המדינה מילאה בעבר וממלאת של בהקשר תחליף לו אין הנראה וכפי משמעותי, תפקיד בהווה Alford & Friedlander,( ושחזורה התפתחות השיטה הקפיטליסטית במאה הקפיטליזם של המצטבר הניסיון .)1985; Barrow, 1993במדינה ממש של צורך יש הזו בשיטה גם כי מלמד, העשרים ובהתערבותה. “בעבר,” טוען ג‘וזף שטיגליץ בספרו לקראת גלובליזציה )2004(, “יכלו השמרנים להסתמך על ‘היד הנעלמה’ נוסח אדם סמית, התפישה שלפיה השוק והחיפוש אחר האינטרס הפרטי, יובילו כאילו באמצעות יד נעלמה ליעילות כלכלית. אך אין לכך יותר בסיס, קובע

פרק שלישי 42

שהיא היא נעלמה נראית הנעלמה שהיד לכך “הסיבה כי שטיגליץ, עלו מחשבות במחנה המרקסיאני גם .)13 עמ‘ )שם, כך” אינה פשוט אחרות והדיון שב לשאלות: של מי המדינה הזו, כמה כוח יש לה באמת, הרוויה הקפיטליסטית השיטה של בהקשר אותו מתפעלת היא איך Milliband, 1969; Poulantzas,( יותר מועילה היא ולמי במתחים, 1978; Jessop,1985; Alford & Friedlander, 1985; HollowayPicciotto, 1978 &(. המחלוקת נשארת בעינה אך השורה התחתונה המדינה: למוסד זקוק הקפיטליזם שביניהם המתח אף אל כי היא “קפיטליזם הוא מערכת שבה המשאבים הנדירים הם בבעלות פרטית. ברם, בקפיטליזם הרכוש מופרד מן הסמכות באופן מוסדי. כתוצאה מכך ישנם שני מנגנונים שבאמצעותם מוקצים מקורות למשתמשים ולמשקי הבית: השוק והמדינה ]...[ בקפיטליזם טבוע מתח פרמננטי בין השוק

.)Przeworski, 1990, p. 1( ”לבין המדינההקפיטליזם. של להופעתו אדישה הייתה לא מעולם המדינה למעשה, היא זו שעמדה למראשותיו והעניקה לו את התנאים שנדרשו לו כדי לצמוח ולהתפתח )Polanyi, 1944(. “מעורבות המדינה בכל היבט חברתי של החיים הכלכליים,” כותב ‘איש השמאל’ ראלף מיליבנד “אינה דבר חדש בהיסטוריה של הקפיטליזם נהפוך הוא, המדינה הייתה נוכחת בזמן לידתו, או לפחות הדריכה וסייעה לו בצעדיו הראשונים ]...[ ולא פסקה מעולם להיות בעלת חשיבות מכרעת בפעילותו של הקפיטליזם, ולאינדוידואליזם הקשוח” פר ללסה ביותר הנאמנות במדינות אפילו את המדינה שהחייתה זו הייתה אחת לא .)Miliband, 1969, p. 9(הקפיטליזם: הניו–דיל של הנשיא האמריקאי רוזוולט בשנות השלושים, ולאחרונה השנייה, העולם מלחמת לאחר אירופה במערב הממשלות האמריקאית שהמדינה העצום הממוני הסיוע ־ 2009-2008 במשבר את למנוע ובעצם לחיים, להשיבם כדי הפיננסיים למוסדות העניקה

ההתמוטטות שלה.פשבורסקי מציע שלושה טיפוסי יחסים בין המדינה והשוק: האחד, בוחרת המדינה השני, האזרחים. של לתביעות ומגיבה ערה המדינה לאינטרסים בהתאם פועלת המדינה השלישי, בעצמה. מטרותיה את

43 מדינה ואופציות היסטוריות

של בעלי ההון היצרני )Przeworski, 1990(. בשלושת הטיפוסים הללו בין המתח אחר: בנוסח או השוק, לבין המדינה שבין המתח מתגלם ככל הנראה, כפי במערכת. השליטה על הכלכלה לבין הפוליטיקה שהקפיטליזם מתעצם הוא מאלץ את המדינה )הדמוקרטית( לוותר לו ‘בדרכי נועם’: בחקיקה, במיסוי, בהגמשת שוק העבודה וכו‘. לא אחת, סוציאליסטיות, מפלגות של בהנהגתן ממשלות לדעת שנוכחו כפי ‘ההון’ משתמש בכוח הווטו שלו ולרוב הממשלות הן אלה שממצמצות

ראשונות. לצמיחתה דחפה השמונה–עשרה המאה של הריכוזית המדינה עודף שהצטבר ביצירת ערך בכך שסייעה של השיטה הקפיטליסטית Heilbroner,( הקניין זכויות את שהבטיחה ובכך פרטיות, בידיים 1985(. המשבר הכלכלי בארצות הברית בשנות השלושים המוקדמות שלו, והאדמיניסטרציה רוזוולט הנשיא את קרי המדינה, את אילץ כדי האמריקאית בכלכלה אז, של במונחים רדיקלי, באופן להתערב למדינות הנכון. למסלול ולהשיבו עצמו מידי הקפיטליזם את להציל שבין באירופה ־ דמוקרטיות והלא הדמוקרטיות ־ הקפיטליסטיות שתי מלחמות העולם הייתה השפעה רבה על הכלכלה. בחברות הפוסט–קולוניאליות שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה המדינה לגוף כל יכול השולט במרבית המשאבים הכלכליים, או לחלופין המפקח על

הקצאתם. ממשלה באה וממשלה הולכת, והמדינה נשארת על מכונה.יותר בשל נראה הקפיטליזם כאשר גם בהווה, הרבה השתנה לא מתמיד. עדיין המדינה היא גורם נדרש, תומך ומסייע. למשל, באמצעות בידי הון לצבירת דואגת היא החברות ומס אישי המס דרגות קביעת היא ישירה התערבות או חקיקה באמצעות וקורפורציות; יחידים מפקחת על השכר במשק, ובדרכים מסוימות היא מטפחת את כלכלת השוק )Stigler, 1982; Bronstein, 1983(. במחצית השנייה של המאה העשרים הייתה המדינה טרודה בנושא מכריע הנוגע לקיומה, אך גם ההשלכות בפני התגוננות הכלכלית: הערכאה לבין שבינה ביחסים האפשריות של הגלובליזציה על מעמד הגבולות הלאומיים ועל יכולתה והתרבות הפוליטיקה על לכך שיש וההשלכות כלכלתה, את לנהל

פרק שלישי 44

נראה .)Weiss, 1998; Rodrik, 1997 ;2008 )שטיגליץ, המקומית את להעמיד התיאוריה את הכריחה ההיסטורית ההתנסות כי אפוא השיטה של צורך היא המדינה התערבות המציאות: במבחן הנחותיה כולה השיטה עלולה שבחסרונו מכריע צורך לעתים הקפיטליסטית,

להתמוטט. את אילץ 2009-2008 בשנים הקפיטליזם של העולמי המשבר מדינות הגרעין הקשה של הקפיטליזם )ארצות הברית, אנגליה, צרפת, מוסדות של הלאמה כדי עד רדיקליים צעדים לנקוט וכו‘( גרמניה פיננסיים וכמעט הפיכת המדינה הקפיטליסטית למה שמכונה בספרות במצב מדובר .)state socialism( מדינתי” “סוציאליזם המרקסיסטית פיננסיים בארגונים )הלאמה( ישירה שליטה נוטלת המדינה שבו )ואחרים( פרטיים שעומדים בפני קריסה, או שליטה עקיפה בהם )הענקת תמיכה ממונית תמורת מניות(. ההתערבות הזו מנומקת על ידי חסידי ה‘שיבה החברה. את כלומר הכלכלה, את להציל בצורך הקפיטליזם של המדינה למרכז’, שפירושה המעשי הוא החזרת הפוליטיקה לעמדה הניחו: או ידעו דומיננטיות, חשפה את מה שתלמידיו של מרקס של להעלימם בכוחו יש אמנם מבניים. ניגודים בתוכו אוצר הקפיטליזם לזמן מה, אך בנסיבות מסוימות הם שבים ועולים לפני השטח ומאיימים על חייו. מה שחסר בדברי פרשבורסקי שהובאו לעיל הוא טיפוס רביעי )פוליטיקה( הנתונה במצב של מתח כפי הנראה היותר שכיח: מדינה מתמיד עם השיטה הקפיטליסטית בגלל התחרות על השליטה במערכת. על ובגרו שגדלו שמאליים, ופוליטיקאים אינטלקטואלים גם בין חיץ לשים יש כי לדעת נוכחו הסוציאליסטיות, התזות ברכי מכונה המדינה שבו הקומוניסטי המניפסט של הגורפת הרטוריקה לעיניהם, המתגלה המציאות לבין הבורגנות”, של הפועל ה“ועד תומך, יוצר, שהוא במידה קפיטליסטי הוא המדינה של “כוחה שבה או משקם את התנאים הנדרשים לצבירה של ההון במצב מסוים, וכוח מימוש” לידי באים אינם אלה תנאים כאשר קפיטליסטי אינו זה האפשרות את בחשבון להביא יש כן, אם .)Jessop, 1985, p. 221(את ־ הקפיטליסטי המעמד של רצונו את מלמלא תימנע שהמדינה

45 מדינה ואופציות היסטוריות

משבר כגון מסוימים, שתנאים משום ־ שלו המעמדיים האינטרסים כלכלי או ביטחוני, או מחאה חברתית, מאלצים אותה להיענות תחילה לאינטרסים אחרים. כפי שכבר נרמז למעלה, לעתים דווקא כדי לשמור הדרישות מן להתעלם המדינה על הקפיטליזם, של הקיום תנאי על המידיות של המעמד הקפיטליסטי. המסקנה העולה מדברים אלה היא בין ממש של הפרדה קיימת הקפיטליסטיות במדינות למדי: פשוטה המדינה לבין המעמד הקפיטליסטי, וגם במידה מסוימת מן הקפיטליזם עצמו. למדינה, כפי שיבואר בהמשך, יש מעמד של גוף בעל אוטונומיה

יחסית.את מחייבת לדמוקרטיה הקפיטליזם בין הזיקה מזאת, יתרה בדבר המוקדמות ההנחות מן כמה לתקן השמאל מן הדעות הוגי קפיטליסטיות בחברות הדמוקרטיה המדינה. של מעמדה–תפקידה מאפשרת גם למפלגות סוציאליסטיות לאייש עמדות שלטון. יש אם כן ‘מדינה קפיטליסטית’, אלא מדינה ב‘חברה להחליף הגדרות: לא עוד

קפיטליסטית’. השוני בניסוח אינו סמנטי אלא מהותי.מפלגות ידי על שמונהגות ממשלות כי מלמד ההיסטורי הניסיון סוציאל–דמוקרטיות נוטות לנהל מדיניות לאומית יותר מאשר מדיניות מעמדית או סוציאליסטית. ההסבר לכך הוא ככל הנראה חששן מפני באשר בעיקר שלהן, אונים חוסר מתוך וכן הקפיטליזם של כוחו .)Wilde, 1994; Panich, 1996( לשליטה וניהול הערכאה הכלכליתהסוציאליסטים את העמיד דמוקרטית בדרך הנהגה תפקידי איוש בפני דילמה ללא פתרון משביע רצון: “‘הפעלה’ הייתה הגדרת–תיאור לשאלת המציאות, בפניה ניצבו סוציאליסטים מאז הפכו לכוח פוליטי: יותר, לנסבל הקפיטליזם את לעשות כדי לפעול עליהם דרך באיזו ברם .)201 עמ‘, ,1972 )הרינגטון, בידך” שניתן המנדט גבול כשזהו

כאשר זכו הסוציאליסטים בשלטון הם נתקפו בפיק ברכיים.)1936( בראשותו של כך למשל, ממשלת “החזית העממית” בצרפת מעמד של מצבו לשיפור )קצרה( יחסית בהצלחה פעלה בלום, ליאון העובדים. היא הלאימה את הייצור המלחמתי, ביצעה רפורמה בבנק של צרפת, והניעה עוד כמה מהלכים הצפויים מסוציאליסטים. אך הפעילות

פרק שלישי 46

הזו לא שינתה באופן משמעותי את יחסי הכוח בין הפוליטיקה לכלכלה השיטה של המזון אבות שהם המעמדיים היחסים את כלומר בצרפת, הפחם, תעשיות את הלאימה האוסטרית הממשלה גם הקפיטליסטית. הפלדה והבנקים, אבל אוסטריה לא הפכה לחברה סוציאליסטית. ממשלת השנייה, העולם מלחמת לאחר בבריטניה לשלטון שעלתה הלייבור שירות את וכן ופלדה, פחם כגון הכבדות התעשיות מן כמה הלאימה תשתית אז ופותחה הוקמה למעשה, אנגליה. של הבנק ואת הרכבות מדינת הרווחה הבריטית ־ שפורקה ארבעה עשורים מאוחר יותר על ידי ראש הממשלה מרגרט תאצ‘ר, שהמוטו המניע שלה היה “אין חברה” ־ אך ניתן להניח כי בזמן ההוא ובתנאים ההם גם לו היו בשלטון השמרנים, .)Miliband, 1969( הם היו מאמצים את אותה מדיניות פחות או יותר המבנה על איים לא לרפורמיזם, בנטייתו שנודע הבריטי הסוציאליזם Hinton,( המעמדי בבריטניה, ומדיניותו לא גרמה נזק ממשי לבעלי ההוןשהפעילו ההלאמות כי סבור הרינגטון .)1983; Hobsbawm,1981שהיו לקפיטליסטים, סייעו דווקא באירופה סוציאליסטיות ממשלות אז במצוקה מסוימת: האחרונים, שהיו כבר בלתי יעילים בעליל, קיבלו פיצוי נדיב יחסית בתמורה להלאמת מפעליהם הכושלים. לדעתו החשש של הממשלות הסוציאליסטיות מפני ‘הווטו של ההון’ ובריחתו מגבולות ‘הרווח עקרון עם להשלים תירוץ( להן סיפק )או אותן אילץ המדינה, המניע את הכלכלה’ וליהנות מן הרווחים של הסקטור הפרטי בצורת מסים שזרמו לקופת הממשלה, ובו בזמן לקיים משק ציבורי ולהחזיק אותו במצב הסוציאליסטיות, הממשלות למעשה, שאפשר. כמה עד כלכלית מאוזן המשיכו הסוציאליסטי’ ‘הקפיטליזם )1972( הרינגטון של בלשונו או בין תיווך קפיטליסטית: בחברה מדינה של הפונקציונלי התפקיד את ‘העבודה’ בין ‘ההון’, ושמירה של התנאים הנחוצים לצבירת הון. התבוננות בהתנהלות הממשלות הסוציאליסטיות במאה העשרים מוליכה להסכמה עם קביעתו של שומפטר כי: “הסוציאל–דמוקרטים כבשו את ההנהגה אך

לא את השלטון” )הרינגטון, 1972, עמ‘, 192(. ביחס שאלה מעלה לקפיטליזם המדינה בין ביחסים התבוננות למסגרת המושגית של היחסים הללו. בעקבות המחקר וההגות בתחום,

47 מדינה ואופציות היסטוריות

נקודת המוצא של דיוננו באשר להגדרת המדינה בחברה הקפיטליסטית Poulantzas,( ”בעל “אוטונומיה יחסית )היא שהמדינה היא גוף )להלןPrzeworski, 1985 ;1978(. הגדרה זו נגזרת מהחלה רחבה יותר של כל אחת מהערכאות ועל יחסית” על הפוליטיקה “אוטונומיה המושג האוטונומיה .)Althusser, 2005( המסוימת החברה של הראשיות יש מסוימות מבניות שבמגבלות הוא פרושה המדינה של היחסית Wright,( למימושה ולפעול מסוימת מדיניות ליזום יכולת למדינה קפיטליסטית בשיטה שמדובר היות .)1985; Poulantzas, 1985עיקר המגבלות המוטלות על המדינה הם תנאי הקיום של הקפיטליזם )Offe & Volker, 1975(. לשון אחר, האוטונומיה היחסית של המדינה לייצור כגורם המספק את התנאים הנחוצים בזיקה לתפקידה נקבעת הקפיטליסטי, לצבירה ולרווחים. את אלה היא מספקת, כאמור למעלה, הקלות ציבוריים, משאבים הקצאת יזומים, חקיקה הליכי באמצעות במיסוי, התערבות ישירה בשוק הסחורות ועוד. עיקר פעילותה נובעת היחסית האוטונומיה הקפיטליסטית. השיטה לשימור מאחריותה על רצונה את כופה היא פעם שמדי בכך השאר בין מתבטאת שלה הכלכלה, ובכך שהיא איננה פועלת תמיד לטובת המעמד הקפיטליסטי ‘הוועד הפועל שלו’ ־ אלא לטובתה של השיטה עצמו ־ היא איננה הקפיטליסטית. כך למשל, היא פועלת לחיזוק הלגיטימציה של השיטה גם בזמן משבר כלכלי. ואכן, ממשלות שחוו משבר כזה ב–2008, כולל בבריטניה(, )למשל, תפישתן פי על סוציאל–דמוקרטיות ממשלות הוסיפו להתייחס לשיטה כולה כאל החלופה היחידה הקיימת. מה שהן לא את אך הרגולציה, חיזוק כמו מסוימים, תיקונים לרוב היו הציעו בשיטה המדינה צוין למעלה, כפי שכבר ואכן, החלפתה של השיטה. היא אם בין אבל קפיטליסטית’, ‘מדינה תמיד אינה הקפיטליסטית היא נשלטת ובין אם ליברלים חסידי השוק החופשי, ידי על נשלטת על ידי סוציאליסטים חסידי הקואופרציה והרגולציה, היא נוהגת כמי

ששמירת תנאי הקיום הבסיסיים של הקפיטליזם מונחת על כתפיה. על מצביעה יחסית’ כ‘אוטונומיה המדינה הגדרת כן פי על אף של מזו שונה מדיניות לנהל יכולות סוציאליסטיות שקואליציות כך

פרק שלישי 48

יכולות מסוימים בתנאים מזו, יתרה ניאו–ליברליות. קואליציות הראשונות לאתגר את המגבלות המבניות המצרות את פעולתן ולנסות לשנותן, למשל בחקיקה הנוגעת לקניין, למונופולים, לשוק העבודה וכו‘. לתנאים הסכמה שבשתיקה תוך ־ יכולות סוציאליסטיות קואליציות התוצרים, בחלוקת להתערב ־ הקפיטליסטי הייצור של הבסיסיים בשוק ולהתערב תמיכות(, או מסים )באמצעות השוויון אי לצמצם קואליציות של ההתערבות מרחב המגבלות למרות כלומר, העבודה. סוציאליסטיות נע בין ייצור לבין צריכה. ממשלה שבראשותה קואליציה בכלכלה תלותה למרות יצירתי באופן להתערב יכולה סוציאליסטית הקפיטליסטית, למשל על ידי הקמת משק ציבור–קואופרטיבי משלה, או על ידי שותפויות עם המשק הקפיטליסטי והעברת חלקה ברווחים לטובת הציבור. ומעל לכול, באותם מקרים היסטוריים שבהם המעמד הקפיטליסטי אינו יכול להרים לבדו את המשא של צבירת ההון, כמו למשל בשלבים הראשונים של תהליך בינוי עם–מדינה, יכולה המדינה כגורם המוביל ולקבע את מעמדה הזו לקחת על עצמה את המשימה את הערכאות הפוליטית והכלכלית, תוך יציקת היסודות לבניינה של

החברה בהווה ולעתיד. מפלגות ידי על המונהגות לממשלות ביחס ההיסטורי הניסיון עמדות על בתחרות האחת, מסקנות: לשתי מוביל סוציאליסטיות השלטון ־ ביכולתו של מעמד העובדים להעמיד כוח פוליטי אפקטיבי ולנצח; השנייה, לאחר הניצחון אין בכוחו לייצר חלופה מלאה לשיטה באירופה הסוציאליסטיות המפלגות של הישגיהן הקפיטליסטית. מודל ובהפעלת הקפיטליסטי המצב של מה בתיקון כה עד מתמצים מדינת הרווחה שגם הקפיטליזם יכול לחיות עמה. ייתכן שכישלונן נובע מכך שהן אינן יכולות לשכנע את שולחיהן, הבוחרים ממעמד הפועלים, כי החלופה שהן מציעות טובה מזו שיש להם עכשיו. “כל מה שצריך כדי שהעובדים יבחרו באופן רציונלי בסוציאליזם,” קובע פשבורסקי, “הנם שני תנאים: שהסוציאליזם יהיה יעיל יותר ביחס לסיפוק צרכיהם החומריים מאשר הקפיטליזם, ושהמעבר לסוציאליזם ישפר את מצבם Przeworski, 1985, p.( ”החומרי של העובדים באופן מידי בהמשכיות

49 מדינה ואופציות היסטוריות

174(. שני תנאים אלה ממחישים את הקושי הרב במעבר מסוציאליזם מה הנראה, כפי חיים. כשיטת לסוציאליזם )ואידיאולוגיה( כתפישה שהעזו לעשות סוציאליסטים מהפכנים בראשית המאה העשרים, אולי מכוח הראשוניות, לנסות ולהפוך את הסדר החברתי ־ חששו לעשות הסוציאליסטים לאחר מלחמת העולם השנייה. ייתכן שהסיבה לכך היא שלמדו כמה לקחים מהניסיון של קודמיהם: במדינה אחת, רוסיה, עלה בידי הסוציאליסטים לכבוש את השלטון, אבל בכל המקומות האחרים רווי בכישלון הסתיים המהפכני הניסיון הונגריה( איטליה, )גרמניה, דם. הכישלונות הללו והמודל הסובייטי שכבר נתגלו בו סימנים רעים, הרתיעו את המפלגות הסוציאליסטיות באירופה שלאחר מלחמת העולם

השנייה: מהפכה נראתה להן כבחירה בלתי רציונאלית.

ממשלה קבועה ־ אנשים מתחלפים

יש להבחין בין מדינה כמקבץ של מוסדות פוליטיים אוטונומיים יחסית לכלל המערכת הנשענת על אשכול מסוים של ערכים ונורמות, וחשוב הגורם לבין ,)Weber, 1958( לה בכוח השמור רק לציין, על שימוש האנושי המאייש את מוסדותיה. “מדינה אינה חפץ. היא אינה קיימת מוסדות של מסוים מספר הוא מייצגת ש‘המדינה’ מה כזה. כמשהו מתחברים ואשר שלה הממשות את מהווים יחדיו אשר מסוימים, Miliband,( ”כחלקים של משהו שניתן לכנותו המערכת של המדינהp. 174 ,1969( הממשלה, מנהלת המדינה, היא מן הצמתים החשובים ביותר שבהם מתחבר ההיבט המוסדי של המדינה עם ההיבט האנושי. זו הצומת שבה מתבטאת האוטונומיה היחסית של המדינה: “המדינה את לבחור המוסדית היכולת המדינה למנהלי כאשר אוטונומית היא Przeworski,( מטרותיהם ולממש אותן אל נוכח אינטרסים מנוגדים” p. 31 ,1990(. תפישת המדינה באמצעות המושג ‘אוטונומיה יחסית’ היא זו המנחה את הדיון בפרקים הבאים. התפישה הזו מעוגנת בהנחה רחבה יותר הנוגעת לדרך שבה ‘אנשים עושים היסטוריה בתנאים שלא

פרק שלישי 50

של היכולת מידת כלומר המדינה, של האוטונומיה היקף בחרו’. הם מגבלות על התגברות תוך וליישמן החלטות לקבל המדינה מנהלי חיצוניות מסוימות, נקבע למעשה בהתאם למגבלות של תחום ההזדמנות כדי משאבים לגייס המדינה מנהלי של ובכושרם המסוים ההיסטורי

להניע מדיניות.מבעיות. פטורה אינה יחסית’ ‘אוטונומיה במונח המדינה הגדרת חלק נכבד מן הבעיות הנוגעות למידת האוטונומיה של המדינה ביחס לערכאות האחרות, נוגע גם להתנהלות של מנהלי המדינה. למשל, עד ולהניע המדינה עבור מטרות לבחור וחופשיים אוטונומיים הם כמה תהליכים להשגתן? עד כמה בחירה זו מלווה ביכולת לממשן? עד כמה ניתן להתעלם מכך שהכלכלה בשיטה הקפיטליסטית מציבה למדינה, הקפיטליסטית בשיטה כי לציין יש מגבלות? שלה, לאוטונומיה קרי עיקר מבחנה של המדינה מתגלם ביחסה לכלכלה. המדינה ־ בעיקר לאחר המשבר בשנות השלושים )The Great Depression( ־ העצימה גיבוי העניקה הקינסיאנית המהפכה הכלכלה. על שלה הפיקוח את להתערבותה. ברם כתוצאה מכך נוצרה תגובה שכנגד: בעלי האינטרסים הפרטיים ניסו להשפיע על המדינה ובכך חשפו אותה ללחצים ואילצו .)Swedberg, 2005 ראו גם ,Przeworski, 1990( אותה להתמודד עמםגבולות האוטונומיה היחסית היא )הזמנית?( של המאבק על התוצאה שהניאו–ליברליזם הצליח לדחוק את המדינה לאחור ולקצץ באוטונומיה

שלה.)והפרקטיקה( באוטונומיה של המדינה מסיק פשבורסקי מן הדיון המדינה מנהלי של היכולת בין להבחין יש כי )Przeworski, 1990(לבחור במטרות לבין היכולת של מוסדות המדינה לממשן. ניתן לפרש זאת כך: ייתכנו מצבים שבהם מנהלי המדינה בוחרים מטרות ‘גבוהות’ מדי שאינן בנות מימוש על ידי המדינה, ועל כן הכישלון צפוי מראש. מן רבה המדינה מוסדות של היכולת שבהם מצבים ישנם ולהפך, המטרות )או המדיניות( של מנהלי המדינה. כך למשל, יש בכוח מוסדות המדינה לשנות את המוסדות הכלכליים בעוד מנהלי המדינה נמנעים מכך מסיבות כלשהן. אם כך, את היחסים בין ממשלות סוציאליסטיות

51 מדינה ואופציות היסטוריות

למוסדות המדינה לאחר מלחמת העולם השנייה ניתן לבחון בשלושה מצבים: מצב שבו מטרותיהן גבוהות מדי ביחס למגבלות של מוסדות המדינה; מצב שבו מטרותיהן נמוכות מדי, ומצב בו קיים שיווי משקל בין המטרות ליכולת הממשית של המוסדות. אף לא אחד מן המצבים הללו נוצר מעצמו ובעצמו: הצבת מטרות, כגון הסדרים מסוימים, היא פועל יוצא של אנשים הממלאים תפקידים מסוימים, כלומר, המייצגים

קולקטיבים מסוימים, ה‘עושים היסטוריה בתנאים מסוימים’.

אופציות ־ קפיטליזם או סוציאליזם

המדינות בפני עמדו השנייה העולם מלחמת עשן שהתפוגג לאחר הלאומיות הקיימות ־ כמו גם בפני החברות שהקולוניאליזם החל לסגת מהם והותירן לבחור את עתידן ־ שני דגמים של סדר חברתי מקיף: וּפארה בכמה גזע והצמיח הדגם הקפיטליסטי שכבר העמיק שורשים מדינות אירופאיות שהיוו את הגרעין הקשה של הקפיטליזם; דגם זה כבר הוכיח את יכולתו )וגם את חולשתו( הכלכלית, וניתן היה ליחס לו שיפור משמעותי ברמת החיים של ההמונים במדינות אלה. הכוח הטמון בדגם זה בא לביטוי ביכולת שגילתה אז ארצות הברית של אמריקה, )Wallerstien, 1979( שכבר נעשתה למעצמה הקפיטליסטית הראשונה)יפן(, ובאסיה תוכנית מארשל, באירופה באמצעות מדינות ־ לשקם סוציאליסטי, הדגם התקיים במקביל הקפיטליסטי. למסלול ולהשיבן בטרם עוד המועצות לברית שהפכה ,)1917( ברוסיה דרכו את שהחל אוהדים לו רכש וכבר ,)Jones, 1992 ;1999 )הובסבאום, המלחמה איגודים וחברי שמאל מפלגות חברי ־ הקפיטליסטיות במדינות גם באירופה מדינות כמה של הדמוקרטי’ ‘הסיפוח תרגיל מקצועיים. )פולין, הונגריה, אלבניה, רומניה, מזרח גרמניה, צ‘כוסלובקיה לשעבר הדגם של הישג כעוד הצטיירו המזרחי הגוש של והקמתו ובולגריה( ־ לה מחוצה אוהדיה ידי על נתפשה המועצות ברית הסוציאליסטי. השיטה של כדגם ־ מתנגדיה של מסוימות קבוצות ידי על גם כמו

פרק שלישי 52

הסוציאליסטית בהתהוותה: לטוב ־ על פי הראשונים, לרע ־ על פי האחרונים. מכל מקום, המדינות שנוסדו לאחר מלחמת העולם השנייה ראו לנגד עיניהם שיטה חלופית עובדת, היינו מודל חילופי לקפיטליזם.לאחר מלחמת העולם השנייה כבר הצטבר ניסיון של ממש באשר באירופה מדינות בכמה הקפיטליסטית השיטה של ולצורתה לתוכנה היבטים הצפונית. ובאמריקה ועוד( שוודיה בלגיה, צרפת, )אנגליה, מסוימים של כלכלה קפיטליסטית אומצו גם במדינות הלא דמוקרטיות )ספרד, פורטוגל( ובמדינות אחדות באמריקה הדרומית. אבל קפיטליזם ‘בשל’ נקשר היטב לפוליטיקה דמוקרטית. גם מבקריו המפוקחים של התקיימה שבהם במקומות שרק מכך להתעלם יכלו לא הקפיטליזם הקפיטליסטית. השיטה יותר או פחות שגשגה פעילה, דמוקרטיה העדות הטובה ביותר הייתה רמת החיים של ההמונים, כלומר של מעמד אלה כי ספק אין הדמוקרטיות. הקפיטליסטיות במדינות העובדים, נהנו מרמת חיים טובה בהשוואה למדינות הטרום–קפיטליסטיות, וכפי לקפיטליזם המזרחי. ‘הגוש עם שנמנו למדינות בהשוואה גם הנראה

היה פשוט יותר מה לחלק.הניסיון המצטבר של השיטה הקפיטליסטית באותם ימים כלל גם מצבים בהם הערכאה הפוליטית, קרי הממשלה, נוהלה על ידי מפלגות סוציאל–דמוקרטיות שזכו בבחירות )בריטניה, שוודיה, גרמניה, צרפת, אוסטריה(, ואלו הצליחו להשיג כמה הישגים לטובת מעמד העובדים, בחסות השיטה הקפיטליסטית שהמשיכה לפעול כמעט כימים ימימה. אם כן, הייתה גם התנסות במצב של ניגודים מבניים שאצרה השיטה הפוליטיקה של חולשתה הייתה מהם הבולטת המסקנה וכאמור הזו, הסוציאליסטית לעקור מן השורש את הכלכלה הקפיטליסטית. מסיבות נזהרו הן עמה, להתמודד בכוחן אין כי מהחשש ובעיקר אך שונות הלייבור ממשלת כמו ממשלות, כמה המידה. על יתר בה מלפגוע ־ גורפת הלאמה לא אך הלאמה, של מדיניות הפעילו בבריטניה, הסקטור הפרטי והסדר הקפיטליסטי המשיכו לשרור. ממשלות אחרות להשפיע התכוונו שבאמצעותו ציבורי, משק של הקמתו את העדיפו מן אחת הפרטי–קפיטליסטי. הסקטור רגלי את ולהצר הכלכלה על

53 מדינה ואופציות היסטוריות

הייתה סוציאליסטיות ממשלות שאימצו הבולטות האסטרטגיות Crosland, 1957; Miliband,( מעורבת’ ‘כלכלה של וטיפוח הקמה Wilde, 1994 ;1969; הרינגטון, 1972(. בכך הן רקמו פשרה פרגמטית בגאון נשאו שהן הסוציאליסטית והפוליטיקה האידיאולוגיה בין הפתרון באחרת. להמירה חששו שהן קפיטליסטית מציאות לבין הסוציאליסטי המתון, האופייני לשנות החמישים והשישים של המאה כמו חלופה מעין ־ הרווחה’ ‘מדינת של בהקמתה התגלם הקודמת, בזמן ובו הכלכלית, והתחרות הפרטי הקניין של המשכם קנסיאנית: תכנון חברתי )תעסוקה, חינוך, דיור וכו‘( שמטרתו העיקרית שליטה של המדינה בחלוקת המשאבים והתגמולים הכלכלים בעיקר מחוץ לסקטור

העסקי, אך גם בו עצמו.מן בכמה מממשלות היו לבם את משך הסוציאליסטי שהדגם מי המדינות פוסט–קולוניאליות, שעיקר עניינן היה קידום תהליך הקמת רב מכשיר עבורם היווה פוליטית כפרקטיקה סוציאליזם המדינה. מפלגה .)Alvi, 1974; Stephens, 1979( זה תהליך לקידום תועלת סוציאליסטית שגייסה את ההמונים ורטוריקה לאומית–מעמדית )בסדר הזה(, היוו אמצעים יעילים למדי, כפי שהסתבר לפחות בהתחלה, לאיגום של מרב המשאבים בתהליך בינוי המדינה, וליצירת בסיס לגיטימציה רחב עבורה ועבור שליטיה הנוכחים. נראה אפוא כי בתנאים מסוימים ־ בעיקר במצב של חוסר בהון וביזמות ־ היה קל ויעיל עבור ממשלות בחברות הפוסט–קולוניאליות להציע לבני עמם את הדגם הסוציאליזם האינטגרטיבי. לדגם המסוים הזה היה משך חיים קצר בלבד, כפי שניתן היה להיווכח זמן קצר לאחר יישומו. הנסיבות הכלכליות של המדינות הפכו אתניות(, )חלוקות והחברתיות–תרבותיות כלכלי( )מחסור הללו את הסוציאליזם לחוכא וִאטלולא; בתוך זמן לא רב מיום הקמתו הוא הפך לעוד שופר של לאומיות, ובכמה מקרים אומללים למדי מבחינת העמים הרלוונטיים ־ למשטר מדכא שחילק את העוני להמונים ואת

העושר שמר לעצמו. הסוציאליסטיות הממשלות על אף פסחו לא הקפיטליזם משברי בשיטה הטמונים המבניים הניגודים כי לדעת נוכחו אלה במערב.

פרק שלישי 54

המונהגת ממשלה של בזכותה רק מתבטלים אינם הקפיטליסטית לגבי הדיון היום לסדר שב כאן סוציאליסטית. קואליציה ידי על הפרגמטי הפתרון כי למסקנה שהגיעו ישנן הסוציאליזם. של עתידו הפתרון הוא סוציאליסטית, שממשלתה במדינה מעורב משק של היתרון והמשברים. המתחים ייעלמו שבו מצב אין וכי האופטימאלי, ‘לחלק’ תוכל שהיא בכך הוא סברו, כך סוציאליסטית, ממשלה של לכלכלה נזקים של ובמינימום יותר, הוגן באופן המשברים נזקי את ‘קפיטליזם לקיים אפשרות אין כי למסקנה הגיעו אחרים ולחברה. לחתור הסוציאליסטים והארגונים המפלגות על ולכן סוציאליסטי’, להצבת שיטה חלופית לקפיטליזם, לאו דווקא )ועדיף שלא( כמו זאת שבברית המועצות ונספחיה. הדמיון הסוציאליסטי היה עשיר דיו כדי ‘סוציאליזם של שוק’, או הרחבת נוספות, כמו למשל להציע חלופות וצמצום מרחב המחיה של הסקטור הייצור גם לתחום הרווחה מדינת Elster( ועוד מיני דגמים כמו–אוטופיסטים ששבו את הדמיון הפרטי,

.)& Moene, 1990השנייה, העולם למלחמת עד המועצות בברית שמומש הדגם בעצם היה ־ המזרחי לגוש שצורפו המדינות על נכפה ולאחריה הדגם היחיד שדומה היה כי הוא מייצג אופן ייצור סוציאליסטי בדרך .)Wallerstein, 1979 ;1999 הובסבאום, ;2005 )וגנר, הקומוניזם אל ברם, רבות מן המפלגות הסוציאליסטיות בעולם התייחסו בחשד ואף באיבה למשטר בברית המועצות. אחדות משום שהפירוש המעשי של הניהול בשל בעיקר לרוחם, היה לא המועצות בברית הסוציאליזם מפלגות למעשה. ממנו שהשתמע ומה שלו ההיררכי–אוטוריטארי דגמים שחסו תחת השם כמה והציבו הסוציאליזם על ויתרו לא אלה לפסול צורך היה לא לדעתן .)Wilde, 1994( ‘סוציאל–דמוקרטיה’ את כלל האלמנטים של השיטה הקפיטליסטית כיוון שניתן להשתמש באחדים מהם )כמו ‘השוק’( ליצירת דגם סוציאליסטי מתון אך פעיל. חלופה להיות ששאף הסוציאליסטי הדגם וכפרקטיקה כמושג אבל לדגם הקפיטליסטי התגלה כתמונת ראי הפוכה של האחרון. התפישה של סוציאליזם כסדר חברתי )הרינגטון, Levine, 1988 ;1972( מורכבת

55 מדינה ואופציות היסטוריות

. ן ו נ כ ת מיסודות שצירופם יחד מייצר טיפוס אב שבו ראש לכול ־ ההחברתי–כלכלי התכנון את הנעלמה’ ‘היד במקום מציע הסוציאליזם כמכניזם ראשי להקצאת משאבים ותגמולים. בדרך כלל מדובר בתכנון כמו אחרות, אפשרויות גם מציעה הרלוונטית הספרות אך מרכזי, הבלתי הצורך נובע מכך .)Elster & Moene, 1990( התכנון ביזור בערכאה מוסדותיה( )באמצעות ה נ י ד מ ה ת ו ב ר ע ת בה נמנע הכלכלית כדי לשנותה ולפקח עליה )Panich, 1994(. הביטוי המעשי ה של קניין: אמצעי ייצור, משאבי טבע מ א ל של התערבות זו היא ה)פחם, מים, גז וכו‘( ותחבורה ארצית )רכבות, תעופה(, הלאמה חלקית ממלכתיים, שידור )ערוצי מסוימים תרבות אמצעי ושל תקשורת של תזמורת פילהרמונית וכו‘(. גם ביחס להלאמה ניתן למצוא כמה גוונים של אופני התערבות, כמו למשל העברת השליטה בקניינים מסוימים לידי קואופרטיבים בניהול ציבורי. אך העיקרון המנחה הוא שהמדינה הייצור באמצעי השליטה אופני את הקובעת העליונה הסמכות היא לידי ימסרו אלה ייצור שאמצעי מניעה כל אין לסוגיהם. הכלכליים אוטונומיה מתן כמו פורה, שימוש בהם שיעשו אנשים של קבוצות למפעלים המנוהלים בצורה של דמוקרטיה תעשייתית: ניהול וחלוקת התגמולים באופן קואופרטיבי. וכאן מופיע אלמנט רביעי, הקניין ־ אל . גם כאן ישנן כמה אפשרויות, י ב י ט ק ל ו נכון אמצעי הייצור הוא קציבורית. המדינה אינה ייצור הם בבעלות אך העיקרון הוא שאמצעי בניהולו. ישיר באופן מעורבת להיות ־ צריכה אינה וגם ־ חייבת בדומה למעמדה בשיטה הקפיטליסטית, המדינה בשיטה הסוציאליסטית מקבעת את הפרמטרים הראשיים )כגון הלגאליים( ומפקחת על השמתם. סוציאליסטים שלמדו את הלקח מן המודל הסובייטי )עוד בטרם נמוג( אינם ממהרים להעניק למדינה סמכויות רחבות. למעט תקופת הבנייה הראשונית של השיטה ־ כמו בתהליך בינוי המדינה, כשיש כפי הנראה של הישיר כוחה את להמעיט היא הנטייה ־ גדולה’ ‘במדינה צורך מתווכים לגורמים הייצור אמצעי של הניהול את ולהעביר המדינה ציבוריים. אפשרות אחרת היא ‘סוציאליזם של שוק’: שילוב בין היבטים של כלכלה קפיטליסטית לכלכלה סוציאליסטית, כאשר האחרונה היא

פרק שלישי 56

הוא שוק’ של ול‘סוציאליזם לקפיטליזם משותף “מאפיין המכרעת. Nove,( השוק” של ולשיפוט לפיקוח כפוף הכלכלה מן נכבד שחלק p. 98 ,1990(. הספרות הרלוונטית עדיין לא הגיעה למסקנה מוחלטת באשר לאופן הנכון ביותר שבו יש לממש את השיטה הסוציאליסטית, ולא אך ברור לבני הפלוגתא השונים כי מדובר בחלופה לקפיטליזם,

סתם בגרסה מתוקנת שלו.בא לסוציאליסטית הקפיטליסטית השיטה בין הבולט ההבדל בשיטה אם החברתית. המערכת כלל פועלת שבה באופן לביטוי הקפיטליסטית הערכאה הכלכלית היא הדומיננטית במבנה, ולרוב גם היא הפוליטית הערכאה הסוציאליסטית בשיטה הרי בו, ההגמונית הדומיננטית. מכך עולה שמדובר בשתי שיטות כוללניות שאינן יכולות לדור זו לצד זו בשוויון במסגרת של מדינה אחת. ישנה בהחלט אפשרות קפיטליסטית: בחברה ותתקיימנה תצמחנה סוציאליסטיות שקהילות מסוימים למבנים מקום שיש כפי וכדומה, קיבוצים קואופרטיבים, ובעיקר קניין, סחורות, שוק סוציאליסטית: בחברה קפיטליסטים מן השיטות הללו תהיה כי אחת יש הכרח ייצור פרטיים. אך אמצעי השיטות את שתי למזג ניסיון החברה. הכללי של במבנה דומיננטית מעורבת כלכלה של ניהולה למשל, כך ביצוע. בר אינו אחד בכלי כפתרון פרגמטי המפשר בין שתי השיטות יוביל בבוא הזמן לאחת מן השתיים: לדומיננטיות של השיטה הקפיטליסטית או לדומיננטיות של ברורה נטייה על מצביע והווה העבר ניסיון הסוציאליסטית. השיטה

לטובת השיטה הראשונה.ניתן להלכה כי נדמה היה השנייה העולם מלחמת פרוץ לפני לבחור באחת משתי שיטות כלכליות–חברתיות כוללניות: קפיטליזם או סוציאליזם. בסופו של דבר הארגונים הפוליטיים מן השמאל הבינו כי בחירה כזו אינה יכולה להיעשות ולבטח לא להתקיים, בלי שיתקיימו שתי שבו של מצב ייתכן לא מקרה, בכל אותה. שיאפשרו תנאים

השיטות המתחרות דרות זו ליד זו תחת אותה קורת גג לאורך זמן.המחקר ההיסטורי מצביע על כך שניצני קפיטליזם החלו להיווצר כבר במאה השש–עשרה ברחמה של השיטה הפיאודלית, ואולי אף קודם

57 מדינה ואופציות היסטוריות

לכן )Berger, 1986; Wallerstein, 1979(. תחילה הופיע הקפיטליזם לא בתהליכים עדיין נוצרו הסחורות כאשר )המרקנטלי(, המסחרי עצמו, הקפיטליסטי בטיפוס התפתחות חלה כך אחר קפיטליסטיים. ־ מגוון קפיטליזם והתפשט גדל וכך מקומיים. מהתנאים שהושפעה לנו היום קיבל את וכו‘. הקפיטליזם המוכר אנגלי, צרפתי, אמריקאי צורתו בשנות השלושים של המאה התשע–עשרה כאשר כונן באנגליה הסוציאליסטית ההגות בעת בה .)Polanyi, 1944( החופשי החליפין העניקה )1972 )הרינגטון, התשע–עשרה במאה והתפשטה שצמחה להמונים ‘דמיון סוציאליסטי’ ־ אפשרות לדמיין את מה שנראה תחילה את המאתגרת ולאידיאולוגיה לתיאוריה היה הזמן ובמשך כאוטופיה

הקפיטליזם ־ סוציאליזם כחלופה ריאלית. שבה במציאות סוציאליסטי בדגם בחירה כי מלמד העבר ניסיון אינו הסוציאליסטי הדגם בכך. מה של דבר אינה הקפיטליזם שולט אחד ממקום העתקתו גם ולהפעלה. להורדה מוכן המדף על מונח לאחר אינה מובטחת כאמור המציאות שלאחר מלחמת העולם השנייה ניכסה שהיא והמדינות המועצות ברית מחד, דו–קוטבית: הייתה הסוציאליסטי. הדגם לכאורה הוגשם שם המזרחי(, )הגוש לעצמה לצדן למעשה, הפלורליסטי. הקפיטליסטי המערבי, הגוש מאידך, של מדינות קפיטליסטיות מאוד כמו ארצות הברית, התקיימו שוודיה ופינלנד, מדינות קפיטליסטיות בניהול ממשל סוציאל–דמוקרטי. לצד וגידים מדינת זאת בבריטניה תחת שלטון הלייבור החלה לרקום עור הרווחה שהציעה דגם משולב פרגמטי: קצת מהטובין של הקפיטליזם

וקצת מאלה של הסוציאליזם.על לדעת וכפי שנוכחו בכיפה הקפיטליזם, לכול שלט אבל מעל בשרם התיאורטיקנים וההוגים מן השמאל, הקפיטליזם גילה יכולת קיום מרשימה. בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת, לאחר שחומות ברלין התמוטטו, נראה היה שאין לו מתחרים, כאילו ההיסטוריה אכן

הגיעה אל קצה.

פרק שלישי 58

תהליך ההיעשות הקפיטליסטית

בדומה לתופעות היסטוריות אחרות, המעבר מחברה טרום קפיטליסטית את יותר, או פחות לזהות, שניתן תהליך הוא קפיטליסטית לחברה כמה של בחינה תוך אחריו לעקוב ניתן משם שלו. ההתחלה נקודת מעמדית, חלוקה ההון, צבירת הראשיים: מאפייניו שהם פרמטרים ועוד. התמסחרות משאבים, הקצאת של כמכניזם השוק מעמד ההתנהגות של פרמטרים הללו שהם בעצם אירועים היסטוריים בעלי הקשר תרבותי מקומי מסמנת את שלבי תהליך ההיעשות הקפיטליסטי. על סמך המחקר הענף שעוקב אחר תהליך זה, ניתן להסיק כי הוא אינו מוגבל רק לתחום מסוים בחברה המסוימת, אף שהוא ממוקד בערכאה הכלכלית. הוא מתרחש גם בפוליטיקה ובתרבות, ויש הטוענים כי הוא

מתחיל דווקא שם.יש אפוא צורך ליצור מסגרת תיאורטית אשר מאפשרת התבוננות בזיהוי לקפיטליסטית: חברה היעשות של ההיסטורי בתהליך מקיפה מסגרת על חלק. בו שנוטלים המשתתפים או והמוסדות השלבים התייחסות זו להציע הסבר רב פנים, משום שכאמור תהליך ההיעשות לחברה קפיטליסטית מתרחש כמעט בו–זמנית בכמה ערכאות מרכזיות כל של משקלה הערכת על המחקר גוף את לבנות יש החברה. של

ערכאה ועל היחסים ביניהן.קבע בונפרט, לואי של בברימיר השמונה–עשר הנודע במאמר Marx,( ”מרקס: “אנשים עושים היסטוריה אך לא בתנאים שהם בחרו1963(. משפט זה הוא בגדר משפט מפתח. הוא משמש כהנחת מוצא קפיטליסטית. לחברה הישראלית החברה של הפיכתה תהליך לחקר נקודת המבט נעה בין מה שעשו אנשים שייצגו קולקטיבים או רעיונות מסוימים, לבין התנאים שבמסגרתם הם קיבלו החלטות ובחרו מדיניות. כמה מן התנאים הללו נוצרו אף הם בידי אנשים והפכו למגבלות על מעשיהם. תנאים מסוימים היה צריך לשנות כדי להניע פעולה מסוימת, וההחלטה באם לשנות או לאו הייתה חלק בלתי נפרד מן העשייה. בפשט ובדרש הקביעה של מרקס מתייחסת אל המתח שבין מצב היסטורי לבין

59 מדינה ואופציות היסטוריות

לתוצאה האחראי ‘הסוכן’ הוא מהם מי ולשאלה חברתית, התנהגות המסוימת. מי האחראי, האשם או הראוי לשבח על כך שישראל נעשתה נושאים אנשים מסוימים, או זו לחברה קפיטליסטית? האם באחריות

התנאים שבהם הם פעלו? או שמע מהלכים היסטוריים עיוורים?המחקר של המוצא נקודת היא מרקס של הנ“ל הנחתו כי אף הנוכחי, אין בה כדי לספק מושגים וכלים למחקר. מסגרת ההתייחסות לואיס הצרפתי הפילוסוף של עבודתו על נשענת זה חיבור שמנחה מושגי בכמה נשתמש ענייננו לצורך .)Althusser, 2005( אלתוסר מפתח שמציעים מסגרת להתבוננות ולחקר של חברות )בן פורת, 2006( ובהקשר המסוים של כתב יד זה, לתיאור ולהסבר של תהליך ההיעשות

הקפיטליסטית של ישראל.ארבעה מושגים השאולים מעבודתו של אלתוסר ישמשו אותנו כאן: מרובה’ ו‘קביעה במבנה’ ‘דומיננטיות יחסית’, ‘אוטונומיה ‘ערכאה’, )over determination(. אלתוסר מציע חלוקה אנליטית של חברה ־ לרוב חברה הלכודה במסגרת של מדינה ־ לשלוש ערכאות ראשיות: כלכלית, פוליטית, אידיאולוגית, ועוד אחת ־ מדעית. בדומה לתיאוריה אחרת, המכונה ה‘פונקציונאלית–מבנית’, כל אחת מן הערכאות הללו נוגעת לתחום מסוים של אירועים ותהליכים בעלי מכנה משותף המסומן בשם הערכאה ומייחד אותה מן האחרות. שלושת הערכאות מהוות את

מה שנראה כחברה–מערכת שלמה, קרי מדינה.היחסים בין הערכאות הללו ־ אל נכון אופן התקשרות שביניהם ־ על פי אלתוסר, מתארגנים כ‘אוטונומיות יחסיות’, כלומר כל אחת מן וביחס האחרות לערכאות ביחס יחסית אוטונומיה מקיימת הערכאות מסוימת השפעה יש ערכאה שלכל דבר של פירושו כולה. למערכת על הערכאות האחרות. המושג אוטונומיה יחסית בא לתקן את המודל את דוחה שהוא בכך ובניין–העל, התשתית מודל מרקס, של הבסיסי את שולל אינו הוא זאת, עם מרקס. של במודל הטמון הדטרמיניזם העיקרון הבסיסי של מרקס בדבר העליונות של התשתית )החומר(; גם אצל אלתוסר לערכאה של הכלכלה יש מעמד מיוחד. )להלן( בהמשך לדיון במושג ‘אוטונומיה יחסית’, מציע אלתוסר את המושג ‘דומיננטיות

פרק שלישי 60

מן שאחת אפשר מסוים היסטורי הזדמנות בתחום לטענתו, במבנה’. הערכאות, לאו דווקא הערכאה הכלכלית, תהיה דומיננטית על האחרות באותו מבנה חברתי. כלומר, היא זו שתקבע את דרגות החופש היחסיות מסוימים היסטוריים במצבים למשל, כך האחרות. הערכאות של )למשל בחברות הפיאודליות( לפוליטיקה יש השפעה יוצאת דופן על משאבים, )הקצאת כלכליים תהליכים על כולל בחברה ההתרחשות חלוקת תגמולים וכו‘(. ברם, לערכאה הכלכלית ‘מעמד–על’ מיוחד: בכל ,)In the last instance( ’מצב היסטורי היא הקובעת ‘בחשבון האחרוןהיחסיות האוטונומיות ר“ל, .)Althusser, 2005; Ricoeur, 1994(של הערכאות האחרות מותנות בסופו של דבר בערכאה הכלכלית. אם זאת אלתוסר מציין כי הקביעה בחשבון האחרון, קרי, הדטרמיניזם של הערכאה הכלכלית היא מצב נדיר, אם בכלל. “ברם הרגע האחרון של על שומר אלתוסר .)Ricoeur, 1994, p. 46( לבוא” בושש החשבון העיקרון הבסיסי ביותר של מרקס באשר למעמד הבכורה של תהליך

הייצור החברתי )הכלכלה( ביחס לתהליכים אחרים.טענתו כי מצב של ‘חשבון אחרון’ הוא נדיר, אינה שוללת את קיומה לפוליטיקה כלכלה שבין היחסים בחינת למעשה. הזו האפשרות של במקום ובזמן מסוימים עשויה להעלות על פני השטח מצבים אפשריים הפוליטיקה. של היחסית האוטונומיה את חוסמת אכן הכלכלה בהם

מצב כזה יתואר בפרקים הבאים.‘היקבעות נוסף: נוח לעבור למושג ‘אוטונומיה יחסית’ מן המושג בו עושה ואלתוסר לאקאן(, )באמצעות מפרויד זה שאול מושג יתר’. פירושה יתר’ ‘היקבעות אלתוסר, לפי סוציולוגי. בהקשר שימוש שתופעה חברתית מסוימת נקבעת או יכולה להיקבע על ידי יותר מגורם אחד. בלשון המתודולוגיה של מדעי החברה אפשר לנסח זאת כך: הסבר של תופעה חברתית הוא לרוב רב גורמי. לארבעת מושגי המפתח הללו

יש להוסיף עוד מושג אחד: ‘תחום הזדמנות היסטורי’.)Ben Porat, 1993(, או מה שאלתוסר ‘תחום הזדמנות היסטורי’ מכנה ‘צירוף נסיבות’ )Conjuncture( מחליף את המושג ‘פריודיזציה’ שהיסטוריונים וסוציולוגים משתמשים בו כדי לתחום ולייחד תקופות כך

61 מדינה ואופציות היסטוריות

שלכל ‘תקופה’ ייחוד משלה. בכל תחום הזדמנות היסטורי יש לקרוא את האירועים באמצעות שני ממדים: ממד הקונטקסט ־ ההקשר ההיסטורי המסוים, וממד הטקסט ־ התכנים המסוימים הכלולים בקונטקסט הזה. נבחן לקפיטליסטית הישראלית החברה של הפיכתה תהליך של היחסית לאוטונומיה ובהקשר ההזדמנות )תחומי( תחום בהקשר כל אחת מהערכאות הראשיות שלו. לכל אורך הדרך נבחן המאזן של מי הכלכלית: לערכאה הפוליטית הערכאה בין היחסית האוטונומיה מהן גברה על האחרת בתחום הזדמנות מסוים, ומתי התחלפו היוצרות? על סמך מחקרים מוקדמים ניתן להניח כי בעשורים הראשונים למדינה הייתה הערכאה הפוליטית דומיננטית והיא שהכתיבה את דרגות החופש קפיטליסטית, חברה היום ישראל היותה של הכלכלית. של הערכאה הערכאה וכי התהפכו, הנ“ל הערכאות בין שהיחסים לכך עדות היא הכלכלית הייתה לדומיננטית. במהלך שישים השנים שחלפו מייסודה התרחשו כמה דברים ששינו את פני המציאות של ישראל. לא כוח עליון גרם לשינויים הללו, אלא האנשים שעשו את ההיסטוריה, ובין השאר שינו גם את התנאים שלה. לאנשים הללו היו שמות. הם היו שייכים קבלת בתהליכי מיוחד להם מעמד היה מסוימות. פוליטיות לתנועות ההחלטות שהם קבלו או נמנעו מלקבל. האנשים הללו עשו היסטוריה ובין השאר הם עשו גם לא מעט מן התנאים ההיסטוריים שבתוכם הם

פעלו.שנות מובחנים: הזדמנות תחומי שלושה יידונו הבאים בפרקים עד המאוחרות השישים שנות השישים; שנות מחצית עד החמישים ואילך. כל תחום הזדמנות כזה נבחן ושנות התשעים שנות השמונים, מבפנים ומבחוץ: מה האפשרויות שניתן לזהות בו, קרי אלו דגמים של סדר חברתי עמדו על סדר היום, ועד כמה לגורמי חוץ הייתה השפעה עומדת כן כמו העולמית(. בכלכלה תלות )למשל, הבחירה על מרחב למבחן השאלה בדבר ‘האנשים שעשו היסטוריה’ ־ עד כמה מי שאיישו את התפקידים הבכירים במוסדות הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים, אכן יכלו לבחור באופציה מסוימת )ועד כמה הם אכן רצו לבחור בה(. אופציות שתי המדיניות קובעי בפני עמדו החמישים שנות בראשית

פרק שלישי 62

הסוציאליסטית. והאופציה הקפיטליסטית האופציה חברתי: סדר של מקבלי ההחלטות שנמנו אז, בהכללה, על המחנה הסוציאל–דמוקרטי את והובילה בהם שתעתעה הביניים בדרך בחרו העבודה(, )תנועת ישראל אל הסדר הקפיטליסטי. אנשים עשו היסטוריה וגם קבעו כמה

מתנאיה החשובים. אם כן הם אחראים למעשיהם.

אמיר בן פורת | כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?

ידי על הנישא סוציאליסטי כפרויקט החלה ישראל מדינת כי נדמה קואליציה של מפלגות שמאל ששורשיהן בעבר היישובי, בראשות מפא«י מדינת הראשון, מיומה כמעט החל למעשה, גוריון. בן דוד של ובהנהגתו בנתה מכול יותר הזו שהקואליציה ציוני־לאומי פרויקט הייתה ישראל וטיפחה, בעוד שהסוציאליזם נדחק יותר ויותר לשוליים עד שאופסן. כמו בכל מעשה היסטורי, האנשים הם שעושים היסטוריה בתנאים שמצרים את חופש הפעולה שלהם, אבל יש בידיהם ברירה מסוימת. בזמן ההוא עמדה בפני האליטה השלטת הבחירה בין מודל קפיטליסטי שכבר נטע שורשים חזקים במערב, לבין המודל הסוציאליסטי שדמותו המעוותת נשקפה בברית הסוציאל המודל נוסף, מודל היה לבין, בין במזרח. ובגרורותיה המועצות דמוקרטי שגם לו היו כבר מהלכים במדינות הדמוקרטיות. לכאורה, נבחר הציונים־ ישראל מדינת ימיה של כבר בראשית המודל האחרון; למעשה,

הקפיטליסטי למודל קיום תנאי בטיפוח דווקא החלו הסוציאליסטים העם בינוי תהליך את שהעדיפו הנסיבות בכורח זאת מתרצים כשהם והמדינה. למעשה, הם עשו היסטוריה כאשר הם עצמם אחראים גם ליצירת התנאים שהכתיבו את חופש הפעולה שלהם. מאוחר יותר, כאשר ההנהגה נאו־ כי בתירוצים צורך לאחרון היה לא הימין, לידי השמאל מידי עברה

ליברליזם היה מאז ומעולם בן בית אצלו. הוא גם לא היה צריך להתאמץ כי קודמיו מן »השמאל« כבר הכשירו את הדרך להפיכתה יתר על המידה של ישראל לקפיטליסטית. מן האדום הדומיננטי נותר דגל אחד או שניים

ביציעי הפועל תל אביב.מדינת ישראל של היום היא קפיטליסטית על כל מה שמשתמע מכך בחלוקת העבודה המעמדית, אי־השוויון הכלכלי, ההתמסחרות המואצת של התרבות ועוד. יש מי שהם שבעי רצון מכך ויש מי שדעתם אינה נוחה מזה בלשון המעטה. אבל כרגע זה מה שיש, והעתיד למרבה השמחה או הצער,

נראה כמו ההווה.

אמיר בן פורת, לשעבר מרצה במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמסלול האקדמי של מכללה למנהל בראשון לציון.

ת?טי

יסטל

פי ק

אלשר

ה ישת

נעד

יצ כ

ת |ור

פבן

ר מי

א

aפרדס הוצאה לאורת"ד 45855, חיפה 31458

www.pardes.co.il

מחיר קטלוגי 88 ₪