תזמורת סימפונית - מהי?תזמורת סימפונית הינה הנפוצה ביותר בקרב התזמורות. היא הגדולה ביותר מכל התזמורות ומכילה את כל הסקציות

במוזיקה. בתזמורת סימפונית משתתפים עשרות ואף מאה נגנים ויותר. התזמורת מודרכת ע"י מנצח. בד"כ רוב הנגנים הם כלי קשת )כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס(, אך התזמורת מורכבת גם מקבוצות כלים נוספות: כלי נשיפה ממתכת )חצוצרה, קרן יער, טרומבון וטובה(, כלי נשיפה מעץ )פיקולו, חליל צד, אבוב, קלרינט ובסון( וכלי הקשה

)מצלתיים, קסילופון, טימפני(. לעיתים מצטרפים לתזמורת סולנים בכלים שונים כגון פסנתר או סולנים בכלי פריטה .כגון נבל או גיטרה. תזמורות סימפוניות מנגנות בעיקר מוזיקה קלאסית מתקופות שונות

מהי מוזיקה

מוזיקה היא מערכת הצלילים שמופקים בעזרת כלי נגינה. המוזיקה עתיקה כמין האנושי והחלה מכלי הקשה פשוטים כמו

גזעי עץ שהלמו בהם עם הידיים והתפתחה לכדי הרמוניה מושלמת

תזמורת סימפונית בסימפוניות של גדולי המלחינים.מורכבת בד"כ מכלי מיתר )גיטרה קלאסית, נבל, צ'לו, קונטרבס, כינור וכו'(,

כלי נשיפה )חצוצרה, קרן יער, טרומבון, טובה, קלרינט, בסון, אבוב, חליל וכו'( וכלי הקשה )תופים, מצילתיים וכו'(, מודרכת ע"י מנצח.

תזמורות סימפוניות מנגנות בד"כ מוזיקה קלאסית, אך יש תזמורות סימפוניות שמנגנות סגנונות מוזיקה אחרים.

שרביט ניצוח

ניצוח הוא מעשה ההנחיה של ביצוע מוזיקלי, אם באמצעות מחוות ברורות, בשרביט או בלעדיו, ואם בשפת גוף מרומזת, ארשת פנים ומבטים. תזמורות סימפוניות

ותזמורות קאמריות, מקהלות ותזמורות צבאיות משתמשות על פי רוב במנצחים. המנצח משתף פעולה עם אחרים בפרשנות מוזיקלית ודרמטית. המונח במשמעותו

.בהרכבים קאמריים הנגן הראשי 19המודרנית, באופרה ובקונצרטים, נטבע במאה ה-מקבל עליו את תפקיד ההנחיה.

המנצח והמלחין נועם שריף

מקום כלי הנגינה בתזמורת

כלי הקשת הם משפחת כלי נגינה אשר שייכים לקבוצת כלי המיתר.

את הצליל בכלי הקשת מפיקים בעיקר בעזרת קשת, ולעתים באמצעות פריטה באצבעות

)פיציקטו(. הקשת, שאותה מעבירים על המיתרים )ארבעה(, גורמת לרטט במיתרים אשר

מתבטא בצליל, המועצם בדרך כלל על ידי תיבת תהודה.

כלי הקשת העיקריים במוזיקה המערבית הם קונטרבס, צ'לו, ויולה וכינור )מסודרים מהגדול

לקטן(.

כלי הקשת

לשמיעת צלילי כלי הנגינה, נא להפעיל רמקולים

Spanish Stradivarius II of c. 1687

הכינור

הכינור הוא הגבוה ביותר במשפחת כלי .הקשת המיוצרים כיום

על כינור מנגנים באמצעות קשת העשויה מעץ. על הקשת מתוחות מספר רב של שערות זנב סוס. לכינור ארבעה מיתרים המכוונים בקווינטות זכות; סול, רה, לה,

מי )מהנמוך לגבוה(. זה הוא הכיוון הקלאסי והנפוץ יותר.

צלילו הייחודי של הכינור נוצר כתוצאה מפעילות-גומלין של כלל חלקיו השונים. משיכת הקשת על מיתריו גורמת להם

לרטוט. רטט זה מועבר דרך הגשר והנשמה של הכינור לגוף הכינור )בעיקר לבטן וגב הכינור(, מה שמאפשר לצליל להדהד היטב לאוויר שסביב הכינור. המתח

והסוג של המיתרים, הקשת ומבנה גוף הכינור תורמים כולם לעצמה ולאיכות

הצליל.

גוף הכינור

גופו של הכינור מוכרח להיות חזק מספיק על-מנת לתמוך במתח שנוצר ע"י המיתרים,

אבל גם קל מספיק כדי שירטוט היטב. גוף הכינור מורכב משני לוחות קמורים

שנקראים "בטן" ו"גב" הכינור - כאשר הבטן ". fפונה אל המיתרים, והיא מעוטרת "בחורי בין הבטן לגב הכינור נמצאות "צלעות"

". הצלעות מחוברות Cהכינור, ובהן "מגרעות לגוף הכינור )=הבטן והגב( ע"י שוליים, המספקים הדבקה נוספת לגוף הכינור.

הגב והבטן מחוברים על-ידי מוט קטן מעץ (. Sound Postאשר נקרא "נשמה" )באנגלית -

הוא נמצא מתחת למיתר "סול" )המיתר הנמוך מבין הארבעה(, ותפקידה של הנשמה היא להעביר את רטט הצליל שלו היטב לכל גוף הכינור. הנשמה מוחזקת באמצעות לחץ

ואינה מודבקת.גוף הכינור משמש תיבת תהודה, והוא הסוכן

שמעביר את הרטט שנוצר ע"י המיתרים לאוויר שסביב הכינור. לבניית והרכבת גוף

הכינור חשיבות אדירה לאיכות הצליל שייווצר ממנו, ועל איכות הכלי. מערכת יצירת הצליל

של הכינור כוללת את הגב והבטן "קורת הבס" שנמצאת מתחת ולאורך הבטן, הגשר

והנשמה.

ויולה )בעברית: כונרת( -כלי נגינה ממשפחת כלי הקשת.

צורתה של הויולה כצורת הכינור אך היא גדולה במקצת ממנו, ובעלת צליל מעט נמוך יותר - היא

מכוונת בקווינטה אחת מתחת לכינור, ומכאן שמיתריה, מן הגבוה לנמוך, הם לה, רה, סול ודו - בדומה לכיוון של הצ'לו, הנמוך ממנה

באוקטבה.הוויולה היא מרכיב הכרחי ובלתי-נפרד ברביעיית כלי הקשת הקלאסית )שני כינורות, ויולה וצ'לו(, בתזמורת כלי קשת ובתזמורת סימפונית. מספר היצירות שנכתב לוויולה מועט ביחס אליהם, וגם

מספר הוויולנים קטן מאוד יחסית, אבל בין המלחינים המודרניים, הוויולה תופסת מקום

חשוב ומכובד יותר, ובמספר רביעיות של מוסיקה עכשווית הוויולה מככבת במקום הכינור הראשון.

ויולה

הוא כלי נגינה Cello,הצ'לו באנגלית קשתי, העשוי מעץ.

גודלו ומשקלו אינם מאפשרים את הנחתו על הכתף בדומה לכינור, ולכן,

נהוג לנגן עליו כשהוא מונח על הרצפה, ונגן הצ'לו יושב מאחוריו. השם "צ'לו", הוא קיצור המילה האיטלקית ויולונצ'לו.הצ'לו הוא כלי נגינה תזמורתי, שמנגן לרוב את תפקיד הבס. הוא משמש אף כחלק מהרכב קאמרי, וכמו כן ככלי סולו.צלילי הצ'לו נכתבים בדרך-כלל במפתח

פה, המיועד לצלילים נמוכים.

צ'לו

ס Eששמו העברי הוא בטנון, הוא כלי הנגינה הקונטרב ,הגדול ביותר במשפחת כלי הקשת .

מנעד הקונטרבס נמוך בסקסטה משל הצ'לו וארבעת )מי, לה, רה, סול( E, A, D, Gמיתריו מכוונים לצלילים

מהנמוך לגבוה.הקונטרבס הוא צאצא של הויולונה והיחיד ממשפחתו שנותר בשימוש לאחר שעלתה קרנם של כלי הקשת ממשפחת הכינור. בניגוד לאחיו הקטנים, הוא מכוון

בקוורטות ולא בקווינטות ובעל כתפיים שמוטות. תכונות אלו הן המגדירות כלי זה כבן למשפחת הויול.

הקונטרבס משמש לנגינה בשלל סגנונות: מוזיקה קלאסית, ג'אז, פולק.

נגן הקונטרבס עומד או יושב על כיסא גבוה ומחזיק את הקונטרבס במאונך, נוטה קלות לכיוון גופו. כשהנגן

עומד, ראש הקונטרבס אמור להיות בערך באותו הגובה של ראשו של הנגן. בתחתית הכלי ישנה "רגל" ובעזרתה

משעינים את הקונטרבס על הרצפה.מיתרי הקונטרבס עשויים מיתריו מסלילי מתכת

מלופפים מסביב למיתרי מתכת מתוחים.

ס Eקונטרב

הכלים העיקרים במשפחה זו הם חליל, חלילית, אבוב, קלרנית ובסון. חלק מהכלים הללו אמנם עשויים כיום ממתכת, אך פעם היו עשויים מעץ. כלי העץ מסווגים לפי הפייה שלהם, השונה מכלי הנשיפה ממתכת, מה שגורם לצלילם להיות רך במעט.

בכלי העץ משתנה גובה הצליל על ידי אורך הצינור - למשל - הבסון גדול, ולכן צלילו נמוך. לכלי העץ חורים רבים לאורך כל הצינור, המכוסים בכפתורים דמויי מכסים ומופעלים על ידי האצבעות. אחד ההבדלים בין כלי העץ וכלי המתכת הוא שבכלי

העץ הצינור הוא ישר וארוך, ולא מסתלסל כמו בכלי המתכת.כלי הנשיפה מעץ בתזמורת

בתזמורת מהווים כלי הנשיפה מעץ מרכיב חשוב, ונותנים גוון צליל מיוחד, שמוסיף לצליל התזמורת. בתזמורת סימפונית, כלי הנשיפה מעץ מנגנים הרבה במהלך

היצירה יחד עם כלי הקשת. כלי העץ ידועים ביכולתם לנגן צלילים רגועים, וגם צלילם קצובים. בתזמורת הסימפונית, החליל משמש לקול הסופרן, האבוב נחשב לקול

האלט, הקלרנית נחשבת לקול הטנור והבסון, כשמו, משמש את קול הבס. פעמים רבות מצטרף לסקציה גם הפיקולו, שמנגן גבוה יותר מן החליל. הפיקולו נשמע חזק

ביותר בתזמורת, משום שהוא כה גבוה, ובצליליו הגבוהים הוא אפילו "צעקני"; כאשר נוסף הפיקולו, ישנם בסך-הכל חמישה קולות בסקציה.

כלי נשיפה מעץ

)המכונה בקיצור גם חליל(חליל צדהחליל הוא כלי הנפוץ בכל תרבות וציוויליזציה בעולם. הוא קיים בשני אופנים

עיקריים: חליל שהוא צינור הפתוח רק בקצהו האחד, המוחזק אופקית, ובו האוויר ננשף אל תוך פיה מחוץ לפה, ונשבר על אחת הדפנות – בעברית כלי זה

ידוע בתור חליל צד. חליל הצד נפוץ בעיקר במוזיקה קלאסית, והוא משמש כחוליה חשובה בתזמורת סימפונית. חליל הצד נפוץ גם בג'אז, ברוק מתקדם

ובמוזיקה אירית מסורתית., בלונדון, 1851חליל הצד המתכתי בצורתו המוכרת הוצג באופן רשמי רק בשנת על ידי החלילן ובונה החלילים הידוע תאובלד בהם.

חליל פיקולוהפיקולו הוא סוג קטן יותר של חליל הצד העשוי ממתכת או מעץ, ואורכו כמחצית

מאורכו של החליל הרגיל. צורת הנגינה בפיקולו שונה במעט מצורת הנגינה בחליל. ההבדל העיקרי בינו לבין חליל הצד מתבטא במנעד הצלילים: הפיקולו מסוגל להגיע

לצלילים גבוהים יותר באוקטבה מאלה של החליל, וכן צלילו הנמוך של הפיקולו גבוה בכאוקטבה מצלילו של חליל הצד. היות שהפיקולו יותר גבוה מהחליל, צליליו

יותר מבריקים וחזקים. משום שקולו של כלי זה חזק ביחס לחליל, יש רק פיקולו אחד או שניים בתזמורת הסימפונית, ואילו חלילי צד יש לרוב שניים ויותר. )בתזמורת

סימפונית המנגנת יצירות ספציפיות כמו "פולחן האביב" מאת סטרווינסקי מנגנים שני פיקולו וארבעה חלילי צד(. מלחינים נוטים להשתמש בפיקולו בקטעים החזקים

ביצירה משום שצליליו חזקים

חלילית היא כלי נשיפה העשוי לרוב מעץ. החלילית היא אחד מהכלים הוותיקים ביותר

במוזיקה המערבית. ניתן למצוא אותה מנוגנת החל מהעת העתיקה, תקופת הבארוק

והרנסאנס, ועד ימינו. לחלילית עבר גדול ונרחב.עד תחילת שנות הארבעים נקראה החלילית

בעברית "חליל". השם "חלילית" הושרש בשפה העברית על ידי המלחין פואה גרינשפון שקרא לה

1941בשם זה כדי להבדילה מחליל הצד. בשנת הוא הקים בית מלאכה לייצור חליליות בשם "חלילית", כדי לפצות על המחסור שנוצר עם

פרוץ מלחמת העולם השנייה, עקב אי היכולת לייבאן מצ'כיה וגרמניה.

" שכן recorderבאנגלית נקראת החלילית " toבאנגלית עתיקה אחת המשמעויות של הפועל

record."היא "לסלסל או לשיר כציפור

חלילית

אבוב בארוק

( המורכבת Double reed בעל לשונית כפולה )(,Oboeאבוב )משתי פיסות קנה. חלקו העליון של האבוב מעט צר,

וכלפי מטה הוא מתרחב ומסתיים במעין אפרכסת גדולה.קנה האבוב בנוי בצורת חרוט ומורכב משלוש יחידות והאפרכסת שלו דמויית פעמון. מקורו של האבוב הוא בחליל הרועים העתיק.

הקלאפות מאפשרות לנגן האבוב לנגן בצורה יותר וירטואוזית ומהירה.

לאבוב המודרני יש מנעד צלילים רחב יותר מזה של האבוב הקלאסי.

יחסית לקרוביו ממשפחת כלי הנשיפה מעץ , נחשב האבוב לקשה מאוד לנגינה; הוא דורש תקופה ארוכה יחסית של לימוד

ותרגול כדי להפיק צלילים הרמוניים.

היות וצלילו של האבוב רם משל כלים רבים אחרים בתזמורת, ומכיוון שלאחר שהטון הבסיסי של האבוב כוון לא ניתן לשנותו

מבלי להוציא את הלשונית, נהוג לכוון את הטון של כל התזמורת לפי האבוב.

האבוב נחשב לקול האלט בתזמורת הסימפונית בין כלי הנשיפה מעץ.

אבוב

קלרנית בלה )מימין( לעומת קלרנית בסי במול )משמאל(

רינט( Eקלרנית )צורה עברית של השם הלועזי: קלתיאור הכלי ופעולתו

גוף הקלרינט מורכב מחמישה חלקים)מלמעלה למטה(:פיה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון. על פיית

הקלרנית מורכב "עלה" - פיסת עץ )קנה במבוק( דקה שמוחזקת על ידי ליגטורה )טבעת נסגרת העשויה מתכת, עור, או לפעמים חומר אחר(. הנשיפה בכלי מרעידה את

העלה וגורמת להיווצרות הצליל. מקומות הלחיצה בקלרינט מתחלקים לשניים: א. חורים. ב. מנופים. החורים הם למעשה קדיחות בגוף הקלרינט, ומנופים הם לחצנים שסוגרים או פותחים חורים רחוקים

מהאצבעות. )ישנם חורים המוקפים טבעת שמשמשת מנוף להשלמת

התו(. ישנם סוגים שונים של קלרניתות. הנפוץ ביותר הוא

(, A(. נפוץ גם הקלרנית בלה)Bbהקלרנית בסי במול )בעיקר בתזמורות, אך כמה מן היצירות החשובות ביותר

הולחנו לקלרנית בלה

קלרנית

( או "פגוט"Bassoonבסון ) הבסון הוא כלי מלודי, אשר בדומה לאבוב, גם לו יש לשונית

(. הבסון הוא כלי א-טרנספוזיציוני, כלומר Double reedכפולה )הוא באותה הטרנספוזיציה של הפסנתר. קולו של הבסון מאופיין

במנעד רחב ובגוון נמוך ועמוק, המזכיר קול בריטון-בס גברי.

הבסון המודרני מיוצר לרב מעץ המייפל, בעיקר ממינים קשים וחזקים.

מטרים, 1.34אורכו של בסון סטנדרטי כאשר הוא מורכב הינו אך אורכו האמיתי, כלומר אורך צינורותיו ללא

. מטרים2.54הוא ההתעקלות בתחתית הכלי, , והוא אחד 1800הבסון הופיע לראשונה בצורתו המודרנית בשנת

מהכלים היחידים שלא שונתה צורת בנייתם באופן מהותי מאז יצירתם.

הבסון, כשמו כן הוא - הכלי הנמוך ביותר מקבוצת כלי הנשיפה מעץ אחרי הקונטרה-בסון. מנעדו משתרע ממתחם הבס ועד

הטנור. הבסון מתפקד כחוליה חשובה בהרכבים סימפוניים וקאמריים, ולעתים גם בתזמורות כלי נשיפה. לבסון קשת גוונים רחבה ויכולת נדירה ליצור הן קו מלודי יפהפה והן

קונטרסט של קו קופצני, חוצפן ושובב במקצת.קונטרבסון הוא גירסה נמוכה באוקטבה מהבסון הרגיל, הבנוי

.בכיפופים רבים יותר ומסתיים לרוב בפעמון מתכת

רוב הכלים ממתכת עשויים פליז.הצליל שנוצר בכלי הנשיפה ממתכת

מקורו בתדר העצמי של הכלי והאוברטונים שלו. כלומר בלי לשנות דבר

בכלי עצמו ניתן להפיק מספר גדול של צלילים במרווחים משתנים בין צליל אחד לשני. את הצלילים בין הצלילים הללו ניתן

לקבל בעזרת הכפתורים המעטים הקיימים בכלי.

הפייה אינה יוצרת את הצליל כמו בכלי נשיפה מעץ אלא עוזרת לתאם בין

השפתיים לכלי המגביר אותו ונותן לו את גוון הצליל. האוויר לא יוצא משום חור

מאז שנכנס דרך הפייה ועד שיצא מהפעמון. בניגוד לכלי עץ בהם האוויר יוצא דרך חורים הנמצאים בגוף הכלי.

כלי נשיפה ממתכת

חצוצרה )או "חצוצרת"( היא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה ממתכת. מנעדה הוא הגבוה ביותר מכל כלי הנשיפה ממתכת, גבוה יותר מזה של הטובה, של הטרומבון וקרן היער.

אדם המנגן בחצוצרה נקרא חצוצרן או נגן חצוצרה.

(. Bbסוג החצוצרה הכי נפוץ כיום היא החצוצרה בסי במול ) אך יש סוגים רבים אחרים של חצוצרות במשפחת כלי

הנגינה הזאת.בימינו החצוצרה לוקחת חלק כמעט בכל סוגי המוזיקה,

ממוזיקה קלאסית, דרך ג'אז, בלוז ועוד

מנעד הצלילים של

חצוצרה בסי במול

חצוצרה

( היא כלי נשיפה ממתכת.Cornet )לעתים קורנט, באנגלית: קורניתהקורנית דומה מאוד לחצוצרה, אך קצרה ממנה במקצת. בנוסף, החצוצרה בנויה

מצינור שקוטרו נשאר זהה כמעט לכל אורכו )דמוי גליל(, ואילו רוחבו של צינור הקורנית גדל בהדרגה )דמוי קונוס(. מנעד הצלילים שמפיקים שני הכלים דומה, אך

הטון של הקורנית עמוק ועמום יותר מזה של החצוצרה.הקורנית מועדפת על נגנים מתחילים, שכן בשל עיצובה קל יותר להחזיקה מאשר את

החצוצרה. בדומה לחצוצרה, גם לקורנית יש שלושה שסתומים )לעתים נדירות - ארבעה(, באמצעותם מפיק הנגן את הצלילים השונים.

בדומה לחצוצרה, ניתן להרכיב עמעם.

מקור השם טרומבון באיטלקית ופירושו: "חצוצרה גדולה".מנעדו של הטרומבון גבוה מזה של הטובה, נמוך מזה של החצוצרה וקרן היער וזהה לזה של

הבריטון.עיצובו של הטרומבון ייחודי בקרב כלי הנשיפה. במקום שסתומים, הקיימים כמעט בכל כלי

הנשיפה האחרים והמשמשים להפקת התווים השונים, בטרומבון נעשה שימוש בצינור ליק, ובאנגלית: Eהקרוי ח( מחליקSlide אשר את אורכו הנגן משנה כדי לשנות את ,)סלייד -

גובה הצליל. על הנגן לזכור בעל-פה היכן למקם את הסלייד כדי להפיק תו מסוים. כשמשנים את מיקום הסלייד באיטיות, תוך כדי נגינה, מתקבל צליל רציף, עולה או יורד הקרוי גליסנדו, ובכך חוזקו וייחודו של הטרומבון בהשוואה לכלי הנשיפה האחרים. משום שבטרומבון לוקח

זמן ללמוד היכן למקם את הסלייד על מנת להפיק צליל מסוים, לימוד הנגינה בו קשה יחסית. קיימים שבעה מיקומים השונים בחצי טון אחד מהשני, כלומר שינוי של שלושה טונים

שלמים בין המיקום הראשון לשביעי. מעבר למיקום הבא מוריד חצי טון - המיקום הראשון כאשר הסלייד סגור )קרוב לפיו של הנגן( והשביעי כאשר הסלייד פתוח )רחוק מפיו של הנגן(.

לטרומבון, בדומה לחצוצרה, ניתן להרכיב עמעם. צליל הטרומבון נחשב כקרוב ביותר לצליל האנושי הן מבחינת המנעד והן מבחינת הרכות

והחום שהוא יכול להפיק.

טרומבון

הטובה מפיקה את הצלילים הנמוכים ביותר

במשפחת כלי הנשיפה מהמתכת בפרט,

ובתזמורת בכלל, ומשמשת בדרך כלל לנגינת

תפקידי בס. לטובה צליל רך יחסית לכלי

נשיפה אחרים, וניתן לנגן בה בעוצמה

רבה.

1835הטובה המודרנית הומצאה בשנת

בגרמניה. לעתים משמש השם "טובה" כשם

כללי לכלי נשיפה נמוכים, במיוחד במוזיקה

עתיקה.

טובה

הסקסופון מורכב משלושה חלקים: פייה, צוואר וגוף.הפייה, בדומה לפייה של קלרנית, עשויה מפלסטיק,

ץ שונים )בעיקר הובנה(. עמתכת, סיליקון, או סוגי בפייה מורכבת פיסת קנה משויף ומעובד

הנקרא "עלה", שמהווה צפצפה פשוטה. צלילי הסקסופון מופקים בנשיפה בפייה והרעדת העלה. גוף הסקסופון

עשוי צינור מתכת חלול, שבו מהדהד הצליל. גובה הצלילים נקבע על ידי פתיחת וסגירת הנקבים בגוף

הסקסופון

סקסופון

)או קרן צרפתית או בפשטות: קרן( קרן יערהיא מסוגלת להפיק צלילים רועמים ודרמטיים

)תרועות( לצד צלילים שקטים ונוגעים ללב. מנעדה של קרן היער הוא השני בגובהו

במשפחת כלי הנשיפה ממתכת, לאחר החצוצרה ולפני הטרומבון. צלילי הקרן נכתבים במפתח

סול, אך לעתים צליליה הנמוכים נכתבים במפתח פה.

תולדות קרן היער מתחילות עוד בתקופה הפרהיסטורית; אנשי התקופה נהגו להשתמש בקרניים של בעלי חיים ליצירת צלילים רמים

שנשמעו מרחוק, קרן דומה משמשת את היהודים כשופר.

הקרן בנויה כצינור ארוך, שקצהו האחד דק, ובקצהו השני הוא מתרחב מאוד, ומשמש כמגבר לצליל הבוקע ממנו. בצליליה הגבוהים במיוחד של הקרן )יותר מסול גבוה כתוב(, לנגני הקרן קשה לדייק בצלילה מכיוון שהם תלויים בלחץ

השפתיים, שנעשה למאוד קרוב בצלילים הגבוהים.

קרן יער

כלי ההקשה הם חלק בלתי נפרד מן התזמורת הסימפונית. אמנם הם הכלים המנגנים הכי פחות במהלך היצירה, אך כשהם מנגנים הם חשובים ביותר.

ישנם מספר סוגי כלי הקשה שנוהגים לנגן איתם בתזמורת הסימפונית: מצילתיים, טימפני, קסילופון, מערכת תופים )סט(, שליש, טמבורין )תוף

מרים(, פיאטי, שהוא גם סוג של תוף, ועוד. בכל תזמורת סימפונית, ישנם מספר אנשים שמנגנים על מגוון כלי ההקשה, ולעתים נגן אחד נאלץ לעבור או לנגן בו זמנית על מספר כלי הקשה. סקציה זו ממוקמת מאחורי כל התזמורת,

בדרך-כלל בצד שמאל של הבמה.כשהמלחין כותב לאחד מכלי ההקשה הוא מציין את שם כלי ההקשה או את

( לעתים על אותו התפקיד S.Dהקיצור שלו )למשל תוף צעידה יסומן באותיות: יש מספר כלי הקשה. כשהמלחין כותב לטימפני, הוא רושם בפרטיטורה איזה סוג של טימפני הוא רוצה, בדרך-כלל יש שניים או שלושה סוגים של טימפני שהמלחין רוצה ליצירה, בהתאם לסולם היצירה. בדרך-כלל מכניסים את כלי ההקשה מתי שרוצים "דופק" ביצירה, בדרך-כלל בקטעים חזקים ועצמתיים,

וגם בפתיחות של יצירות.

כלי הקשה

תוף הוא כלי נגינה ממשפחת כלי ההקשה. תופים הם בין כלי הנגינה העתיקים ביותר שידעה האנושות,

וישנם סוגים רבים של תופים.כדי להפיק צליל, יש להקיש במרכז

או בשולי התוף. הקשה על התוף במקומות שונים תשמיע צלילים

שונים.כלי הנגינה שרובינו מכנים "תופים"

הוא בעצם מערכת התופים המודרנית, אשר מורכבת ממספר תופים ומצילות. הייצור והשימוש בתוף במזרח הקרוב הקדום החל

3כנראה במסופוטמיה באלף ה-לפנה"ס. משם עבר התוף לשאר

ארצות המזרח הקרוב. מקור המילה תוף כנראה במילה

משם עברה dup/tupהשומרית - המילה לשפות שמיות אחרות. ב

, tuppu, אשורית - tp - אוגרית. duff, ערבית tuppaארמית -

השם עבר ממשפחת השפות השמיות ליוונית עתיקה -

ty)m(panon והרומאים קראו לכלי .tympanumבלטינית

טימפני

טימפני, )בעברית: תונפן או תוף דוד(, הינו תוף גדול

בקוטר של כמטר הניתן לכוונון מיידי באמצעות

רגלית או ידית, כך שניתן להפיק ממנו מספר

צלילים המגיעים לכדי אוקטבה עד אוקטבה וחצי.

ההקשה על הטימפני נעשית באמצעות מקלות

קשיחים אשר הקצה שלהם דמוי כדור. התוף

משמיע צליל עמום למדי, ומשמש רקע מצוין

לתזמורות כלי נשיפה. הטימפני משמש גם ככלי

הקשה בתזמורות פילהרמוניות. נגן הטימפני

נותן את ה"טון" של כל ההרכב המוזיקלי

מצילתיים

מצילתיים ,ממשפחת כלי ההקשה. הן מורכבות משתי מצילות עגולות וצלילן מופק על ידי הקשתן זו בזו.

המצילתיים משמשות בעיקר בתזמורת סימפונית ובתזמורת צועדת. ביצירות הן מופיעות בעיקר ברגעי השיא של היצירה.

הכלי המשמש חלק במערכת התופים קרוי מצילות שהן הגדרה יותר כוללת לכלי, כאשר מצילתיים מתארות סוג מסוים

של מצילות.

מצילה

- קול( הוא כלי הקשה phone - עץ, xylon; מיוונית:Xylophoneקסילופון )באנגלית: אוקטבות. צליל הקסילופון עמום ועמוק והנגינה בו נעשית 3.5עשוי עץ אשר מכיל עד

באמצעות שני מקלות עץ אשר בקצותיהם חומרים בדרגות קושי שונות להפקת צלילם חזקים או חלשים. החומרים יכולים להיות בד, גומי מוקשה, פלסטיק, או עץ.

בקסילופון ניתן לנגן גם בארבעה מקלות כדי להפיק אקורדים שונים. בעברית נקרא "מקושית". כדי לקבל תהודה לכל צליל, מוצמד צינור מתכת לכל קליד. לגירסה זו

קוראים "ויברפון".

Orchestral xylophone )left( and marimba

הוא כלי נגינה ממשפחת כלי תוף מריםההקשה, המורכב ממסגרת עץ או פלסטיק בה

משולבות זוגות של מצילות, ועליה נמתחת יריעה. לתוף מרים ישנם מעל חמישים שמות וגירסאות בתרבויות השונות ברחבי העולם.

הגירסאות השונות נבדלות זו מזו בגודל המסגרת וכן גירסאות מסוימות של התוף

חסרות את המצילות. גירסאות מודרניות של התוף חסרות לעתים את היריעה.

תוף המרים הוא התוף העתיק והבסיסי בעולם. בגירסתו המקורית הורכב התוף ממסגרת

עגולה עשויה עץ שעליה הודבקה יריעת עור של בעל חיים.

התוף מוחזק בדרך כלל בידיו של המתופף. הניגון נעשה על ידי הכאה על היריעה באזורים

שונים ובאופנים שונים, וכן על ידי צלצול במצילות בעזרת האצבעות או על ידי נענוע

התוף כולו.מקור השם "תוף מרים" הוא מתיאור שירת

נאמר:20הים. בשמות פרק ט"ו פסוק ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את-התוף

בידה, ותצאנה כל-הנשים אחריה בתופים ובמחולות

קסטנייטות

הקסטנייטה )בעברית: ערמוניות( היא זוג כלי הקשה אידיופוני, שהמצאתה מיוחסת לתרבות הפיניקית

לפנה"ס. היא הופצה בארצות 1בתקופת האלף ה-הים התיכון אך לאורך השנים שימשה בעיקר

בתרבות של ספרד בה נשמר מעמדה עד היום ככלי נגינה לאומי מסורתי.

הקסטנייטה מורכבת לרוב משתי פיסות עץ קעורות הקשורות זו לזו באמצעות שרוך שמושחל דרך חור הנקוב בכל פיסה. את השרוך כורכים סביב האגודל

ומקישים את פיסות העץ זו בזו בעזרת האצבעות.השימוש בקסטנייטות נפוץ בעיקר במוזיקה לטינית,

ספרדית, צוענית ומורית ובפרט פלמנקו.

הידוע שבכלי המקלדת הוא הפסנתר.את כלי המקלדת, בניגוד לכלי נגינה אחרים, קשה יחסית לסווג. לכולם יש מערכת

קלידים, עליהם הנגן לוחץ, כשכל קליד מפיק צליל אחד בלבד. ההבדל בין כלי המקלדת השונים הוא הדרך בה הצליל מופק. בהתאם לכך ניתן לחלק את כלי

המקלדת לארבע קבוצות:כלי מקלדת-מיתר )פסנתר וצ'מבלו, למשל(, בהם הקלידים גורמים להפעלת

מערכת מנופים, שבסופה פטיש המקיש או מפרט הפורט על מיתר. כלי מקלדת-הקשה )צ'לסטה, למשל(, דומים לכלי המיתר, אך הפטישים מקישים על

גופים שאינם מיתרים, כמו פעמונים או מוטות מתכת. כלי מקלדת-אוויר )עוגב ואקורדיון, למשל(, בהם הקלידים מכוונים זרימת אוויר דרך

צינורות, פיות או מברנות בגדלים שונים. כלי מקלדת אלקטרוניים )סינתסייזר, אורגן חשמלי ופסנתר חשמלי, למשל(, בהם

הקלידים שולחים אותות חשמליים, המעובדים על ידי מחשב המתרגם אותם לצלילים.

לעתים ניתן לנגן בכלי המקלדת ללא שימוש במקלדת, בפריטה בעזרת האצבעות או באמצעות קשת, למשל. בקטעים מסוימים ביצירות קלאסיות לפסנתר, למשל,

מצוין שעל הנגן לפרוט על המיתרים באצבעותיו.

כלי המקלדת

. 18 או בתחילת המאה ה-17הפסנתר הומצא בעשור האחרון של המאה ה-מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה )מלבד

קלידים, 88הנבל(, ומתפרש על מעל שבע אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי ומגיעים עד לה נמוך )במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים

קווי עזר נוספים 9לחמשה( ועד דו גבוה )במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל-לחמשה(.

במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המיכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון

המיכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר".

הפסנתר

הפסנתר הומצא על ידי ברתולומיאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא

שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן , באיטלקית חלש-חזק(, כיום, בשפות Piano-Forteזכה הפסנתר לשם "פיאנו-פורטה" )

(, כקיצור של פיאנו פורטה.Pianoרבות נקרא הפסנתר "פיאנו" )כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי

פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק

הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים המבטיחים החזרה

מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, הדוושה הימנית,

שתפקידה לבטל את פעולת האטמים, והדוושה השמאלית, שמסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. ברוב פסנתרי הקיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון",

שלחיצה עליה מורידה בד לבד בין הפטישים למיתרים ומאפשרת נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אולם בדוושה זו לא נוהגים להשתמש בהופעה מול קהל, בגלל הצליל

הסגור והמופנם. לפסנתר עומד(, 1825 לפסנתר כנף וב -1820עם המעבר למסגרת פלדה )בשנת

שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר להנות מצליל חזק

שצלילם היה קטן בהרבה. יש לזכור כי 18ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה-הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות

לפסנתר.

צ'מבלו

צ'מבלו הוא שמם הכללי של משפחת כלי מקלדת אירופיים, שבהם מופק הצליל

בפריטה על מיתר.הצליל מופק באמצעות פריטה על

מיתרים המתוחים מעל לוח תהודה, בניגוד לפסנתר, שבו מופק הצליל

באמצעות הקשה על המיתר, ובניגוד לקלאוויקורד, בו מופק הצליל על ידי

לחיצה על המיתר.בתקופת הבארוק, תור הזהב של

הצ'מבלו, השתמשו בכלי למילוי הרמוני בשיטת הקונטינואו, כמו גם ליצירות סולו

חלה 18וקונצ'רטי רבים. בסוף המאה ה-דעיכה בפופולריות של הכלי, ובתחילת

הוא נעלם כמעט 19המאה ה-לחלוטין מן הנוף המוזיקלי. במחצית

החלו 20השנייה של המאה ה-להופיע יצירות מודרניות לצ'מבלו

וההלחנה החדשה ממשיכה גם כיום.

נבל הוא כלי נגינה השייך למשפחת כלי המיתר. המיתרים בנבל קלועים בין הצוואר ותיבת הצלילים בצורה אלכסונית.

מנעד הצלילים של הנבל מתפרש על שבע אוקטבות, בדומה לזה של הפסנתר. כל מיתר מתאים לתו בסולם דו מז'ור )הקלידים

הלבנים בפסנתר(. בגלל המספר הרב של מיתרים בנבל, נהוג שכל המיתרים של דו צבועים בצבע אדום, ואילו כל המיתרים של פה

צבועים בצבע כחול כדי להקל על מציאת המיתרים. 2,500 סוגי עצים ומורכב מכ-11 נבל סטנדרטי בן ימינו מיוצר מ-

חלקים.לנבל דוושות יש סידרה של שבע דוושות )פדלים( בבסיס הנבל

המחוברים לצוואר הנבל. כל דוושה שולטת על תו אחד בשלושה מצבים שונים: למטה, באמצע, למעלה. בעזרת הדוושות ניתן לנגן חצאי טונים. הרמה של פדל גורמת למיתר המתאים להשתחרר

וכך פריטה על התו המתאים תנגן את התו בבמול. הורדת הדוושה גורמת לקיצור המיתר ופריטה עליו תנגן את התו בדיאז. המצב

הרגיל של הדוושה )באמצע( תגרום לפריטה על המיתר לתת את התו במצב טבעי. הנבלים שמשתמשים בו היום

בתזמורות הם נבלים עם דוושות.

נבל

הגיטרה מבוססת על כלים עתיקים יותר כמו העוד או הלאוטה.היסטוריה

יש המסבירים את מקורה של הגיטרה כהתפתחות מהכלי היווני העתיק הקיטרה; אשר קרוב מבחינת השם לגיטרה )מילה ספרדית(, אחרים גורסים, כי הגיטרה "הושפעה"

מלאוטות ארוכות הצוואר אשר נמצאו במסופוטמיה ואנטוליה.

למרות שבתקופות מוקדמות בהיסטוריה, הגיטרה לא נחשבה לכלי "קלאסי" היא תמיד תפסה מקום נכבד ככלי פופולארי, ובתוך

כך, עם הזמן, הגיעה הגיטרה גם למוזיקה הקלאסית ולאולמות הקונצרטים. היסטוריה של הגיטרה באירופה שייכת לתקופת

הרנסאנס. השם "גיטרה" הגיע מספרד, אשר הבחין למעשה בין גיטרת

הרנסאנס לבין הגיטרה הספרדית.גיטרות קלאסיות

הגיטרות הקלאסיות יהיו בדרך כלל בעלות מיתרים העשויים מניילון והן משמשות בדרך כלל לניגון מגוון סיגנונות

מוזיקליים, לרבות מוזיקה קלאסית. צוואר הגיטרה הרחב והשטוח של הגיטרות הקלאסיות מאפשר למוזיקאי לנגן

ארפג'וים, סולמות ואקורדים שונים בקלות רבה יותר מאשר בגיטרות האחרים. נקראת כך משום שהיא

משמשת לניגון מוזיקה עממית )כגון מוזיקת פלמנקו ספרדית( ומוזיקה קלאסית. הנגינה בגיטרה קלאסית

.מתבצעת בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד

גיטרה

עוגב )בלעז אורגן, מיוונית: όργανον הוא כלי מקלדת גדול )

המפיק צליל מהרעדה של אוויר.בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון

פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים –

הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות נשיפת אוויר מיכנית דרך צינורות, על ידי מפוח.

רוב העוגבים נמצאים בכנסיות, אך הם יכולים להימצא גם באולמות גדולים אחרים כדוגמת בתי ספר

למוזיקה.

עוגב

קלריטה ואפריםהנכם מוזמנים להיכנס לאתר

שלנו:www.clarita-efraim.com

נשמח לתגובות

מקורות:

http://he.wikipedia.התזמורת

http://he.wikipediaכלי מיתר הפיסיקה של הכינור:

http://he.wikipedia.הפיסיקה של הכינור

http://he.wikipedia.כלי פריטה

http://he.wikipediaכלי נשיפה.

http://he.wikipediaכלי הקשה.

http://he.wikipediaצ'מבלו.

http://he.wikipediaפסנטר.

דגימות צליל של צ'מבלי שונים

מקורות:

צלילי כלי הנגינה:

http://musicaeventos.tripod.com/sonidos_de_instrumentos.htm

Instruments of the Orchestra WOODWIND

http://www.youtube.com/watch?v=sKysJgnleB0

Instruments of the Orchestra BRASS

http://www.youtube.com/watch?v=38FWyn8gxmk

Instruments of the Orchestra PERCUSSION

http://www.youtube.com/watch?v=5zHx7fPglp4

Instruments of the Orchestra STRINGS

http://www.youtube.com/watch?v=Jw5egjlGj5ILOS SONIDOS DE LOS INSTRUMENTOS MUSICALES Eugenia Romero:

http://www.youtube.com/watch?v=boCQpqAkuRs

instruments of the orchestra

http://www.youtube.com/watch?v=KWbuO7I2vRE

LA ORQUESTA SINFONICA. INSTRUMENTOS

http://www.youtube.com/watch?v=G0OkI6IqNWs

Mickey Mouse & Friends - The Band Concert )1935(

http://www.youtube.com/watch?v=IErXg5kBXXg

Los instrumentos musicales

http://www.youtube.com/watch?v=vbqLG0S98N0

2 - El cascanueces - Nutcracker suite )1/2(

http://www.youtube.com/watch?v=IPjJvwekTzU

Instrumentos da Orquestra

http://www.youtube.com/watch?v=v0dduaSUS2I

Los Instrumentos de la orquesta sinfonica - Parte uno

http://www.youtube.com/watch?v=wll6hBYzOKU

Los Instrumentos de la orquesta sinfonica - Parte dos

http://www.youtube.com/watch?v=KmTqbL07i_g

El Aprendiz de Brujo )Español Versión Narrada( Fantasía

http://www.youtube.com/watch?v=gWj3F-t5sUc