מושגי יסוד

א. מילון ארמי עברי – בסיסי

ב. מילות מפתח וביטוייםג. תרשימים

למילון

לתרשימים

המפתח למילות

עזר ספרות

מילון ארמי עברי - בסיסי אב - גד – הה – וז – טי - למ - ננ – סע – צק – רש - ת

אצבע כללי מספר

מספר כללי אצבע

שייכות – שתיהן העברית לשפה מאוד קרובה הארמית השפה. הצפוניות השמיות השפות למשפחת

מתחלפות אותיות מספר :ישנןל – ז נהפך דהב = – דבעברית זהב בארמית

ל – צ נהפך עיטא = – טבעברית עצה בארמית

ל – צ נהפך ביעא = – עבעברית ביצה בארמית

ל – ש נהפך .תבעברית תור = – שור בארמית

: א ' , גבר בעברית הידיעה ה כמו יידוע ציון היא מילה .אבסוף הגבר =

.ד , של ש של במשמעות באה מילה בראש

.ק להווה – עזר פועל קא של קיצור להיות עשויה מילה בראש

א

אורייתאתורהאיתיש

אזלהלךאיתתאאישה

איאםאיתמרנאמר

אילימאאם נאמראליבאלפי, לשיטת

אידיזהאמאימדוע

אני, אנחנו

הםאנא, אנן,

אינהואידךאחר

איכאישאשכחמצא

אתא בא)אייתי(

אימאאמור

יןִא�כןאמרינןאומרים אנו

אינשאיש, אדם)ל(אפוקילהוציא

ב - ג

בבאשערבשלמאנניח

בגובתוך

ביבית

בישרע

.היה 2. שאל. 1צריך ל-

בעא

ברבןגביאצל

ברתאבתגבראאיש

בתראחריגמר)גמור(למד

בתראאחרוןגרסלמד

ביבית

ד - ה

דש, שלהאזו, הרי

דביתהושל ביתו – אשתוהאידנאעכשיו

דהבאזהבהדדיזה לזה

דוכתאמקוםהדרחזר

דומיאדומההוההיה

דידי, דידיהשלי, שלוהיינוזה הוא

דילי, דילךשלי, שלךהיכיאיך

דכרזכרהכאכאן

דלמאשמאהכיכך

דמידומה, נחשבהלכתאהלכה

ה - ו

הניאלהוכיוהאם .. וכאשר

השתאעכשיו

התםשם

הוה אמינאהייתי אומר

הדא הואזה הוא

לשון שבועה: נשבע בעבודת הקרבנות.

העבודה

ז - ט

זביןמכרחדאחד

זבןקנהחדתאחדש, חדשה

דינר )בכללי – חזאראהכסף(

זוזא

חייש, חושש, חוששיםחיישינן

קטן )בקיצור – זוטא(

זוטרא

זימניןלפעמיםחמראיין

זיללךחמראחמור

טבחאשוחט, קצב

טעמאטעם )נמוק סיבה(

טפייותר, נוסף

י - לי - ל

יהבנתןכולי, כוליהכל, כולו

יומאיוםכותיהכמותו

יליףלמדכיכמו, כאשר

יתמא, יתום, יתומיםכתיבכתוביתמי

יימריאמרלאלא

. לא )גם: האם 1לא(

ינוקאתינוקלאו

יתיבישבליכאאין

יתמייתומיםלישנאלשון

ליתאין

לןלנו

מ - נמ - נ

מאימה מסאנאנעל

מאןמימעליערב

מיהאםמראדון

מיאמיםמתאעיר, מקום

מידידברמשכחמוצא

בכל אופן, על כל נהיאם כיפנים

מיהא

מילא, מילידבר, דבריםנחתירד

מילתאדברינטרשמר

מכדיברינמיגם כן

מנא לןמניין לנונסבלקח )נשא אישה(

נ - סנ - ס

נסקעלהסבאזקן

נפק, נפקאיצא, יוצאתסברחשב

נפשיהעצמוסגידי, מספיק

סהדא, עד, עדיםסהדי

נקטאחז, החזיק

ניהלהלהסהדותאעדות

נחיתיורדסיפאסוף

ניחאנוחסלקעלה

סלקא עולה על דעתךדעתך

סנישנוא

ע - צע - צ

עבדעשהפוריאמיטה

עובדאמעשהפלגאחצי

עלנכנספלוגתאמחלוקת

עלמאהעולםפשיטאפשוט, מובן

פרהסיארבים

צלאהתפלל

צלותאתפילה

צריכאצריך, נחוץ

ק - רק - ר

קמ"ל – משמיע לנו

קא משמע לן

קאפועל עזר להווה

קיימת לנו, מקובל וידוע לנו )מסורת(

קאמראומרקיימא לן

קאיקם

קולאהקלה, קל

קושטאאמתרבאגדול

קטלהרגרבנןרבותינו, חכמים

קמאראשוןרחםאוהב

הרחמן )כינוי לאלהים(

קמי, קמיהלפני, לפניורחמנא

קראמקרארישאראש

משליך, מטיל )מראה סתירה(

קשיאקשהרמי

ש - תש - ת

שאנישונהתאבו

עזבתועוד

עזבוהושבק,

שבקוהושדאזרקתלתשלש

שיתששתמנישמונה

שכב )לשון נקייה תנאשנהלמות(

שכב

שמיאשמיםתנו רבנןשנו חכמים

שפיריפהתקףהחזיק

שראהתירתרי, תרתישניים, שתיים

שעתאשעהתרץיישר, פתר בעיה

מילות מפתח וביטויים

א

ק - צ

ה ד גב

פ ע - ס ס - נ

מ ל כ י - ח

ז - ו

ת ש ר ק

א

]=גדולה מזו[, להיפך, מסתבר לומר בדיוק הפך הדברים.

אדרבא

]=העמדה[ הסבר למשנה או לברייתא. ה'מעמיד' אותה במקרה מיוחד או לפי שיטה מסויימת.

אוקימתא

]=אם נאמר כך נאמר[ הצעת נוסח אחר של דברי האמוראים או סידור אחר של הסוגיה לאחר

דחיית נוסח קודם.

אי איתמר הכי איתמר

]=אם כך[ פתיחה לשאלה על דברי פירוש או דברי תשובה שנאמרו קודם לכן.

אי הכי

]=או גם[ פתיחה להצעה אחרת, פירוש אחר או תירוץ אחר.

אי נמי

]=נשאלה להם[ פתיחה לשאלה של הלומדים

אל החכמים בבית המדרשאיבעיא להו

א]=אם תרצה, אמור[ פתיחה לתשובה נוספת, או לביאור

אחר לשאלה שנשאלה.איבעית

אימא )אי בעית

אימא(

]=על ידי, מתוך[ בדרך זו מסבירים כי קטע מסוים בדברי התנאים שאין לשונו מדויקת, או שהוא מיותר, יש להבינו

מתוך הקבלה לשונית וסגנונית לקטע אחר.

כגון: 'איידי דבעי למיתנא סיפא..תנא נמי רישא' ]=על ידי שרוצה לשנות בסוף..שנה גם בראש..[

איידי

]=יש ביניהם[ פתיחה להסברת ההבדל המעשי בין שתי דעות, שתי סברות או הגדרות.

איכא בינייהו

]=יש שאומרים[ פתיחה להבאת נוסח אחר של האמירה או של הסוגיה.

איכא דאמרי

]=אם נאמר[ פתיחה להצעת הלכה, או פירוש, שיידחו לאחר מכן.

אילימא

]=אמור[ פתיחה לדברים שיבואו לאחר מכן, קושיה או הצעת תיקון.

אימא

א]=אמור הסוף[ קרא את סוף המקור, ואז

תיווכח שפירושך לתחילתו אינו נכון או שיש בו קשיים.

אימא סיפא

]=כן, כך גם כן[ באמת כך הוא כפי שאמרת. כאשר מקשים בתלמוד על דעה מסוימת

לעיתים משנה המשיב את עמדתו ומסכים לקבל את העמדה או הקושיה שהובאה לפניו.

אין הכי נמי

]=השיבו, הקשה עליו[ פתיחה לשאלה ממקור תנאי.

איתיביה

]=נאמר[ פתיחה להבאת מחלוקת אמוראים

]=נאמר גם כן[ פתיחה למסורת אמוראית נוספת

]=נאמר עליה[ פתיחה להערת אמורא על משנה או ברייתא

איתמר

איתמר נמי

איתמר עלה

]=על פי שיטת כל העולם[ הסבר או פירוש שאינם לשיטת חכם אחד בלבד אלא

מוסכמים על הכל או על כל החולקים בעניין מסוים.

אליבא דכולי עלמא

א]=מתורגמן[ החכם שהיה משמיע בקול רם ומתרגם מעברית לארמית את דרשת הרב

לציבור.

כינויים של חכמי התלמוד.

אמורא

]=אמר החכם[ פתיחה לציטוט פסקה ממשנה או ברייתא שהובאה קודם לכן, ועתה

נפנית הגמרא לדיון.

אמר מר

]=אמר הכתוב[ פתיחה לציטוט מן המקרא )פסוק(.

אמר קרא

]=אומרים[ פתיחה להערה ללא הזכרת שם האומר.

]=אומרים בני אדם[ פתיחה לפתגם עממי.

]= אומרים בארץ ישראל[

אמרי

אמרי אינשי

אמרי במערבא

ב

]=שנעשה[ לאחר שכבר נעשה המעשה.

בניגוד ל'כתחילה'.בדיעבד

]=בפירוש שונה אותה[ התנא שונה עניין זה בבירור ולא ברמיזה בלבד.

בהדיא קתני לה

]=במה עוסקים אנו[ במה דברים אמורים, באיזה מקרה מדובר.

במאי עסקינן

]=במה חלוקים[ מה הם טעמיהם של החולקים. שאלה זו נשאלת כאשר ברור ההבדל המעשי בין הדעות אך לא ברור

הבסיס העקרוני למחלוקת.

במאי קמיפלגי

במקורות תנאיים, פתיחה לסיוג קביעה קודמת שאינה חלה בכל מקרה.

במה דברים אמורים

)בד"א(]=שאל[ העלאת בעיה

]=שאלה[ מצורות היסוד של הדיון התלמודי.בעי

בעיא )בעיה(

ב

]=)משנה(חיצונית[ שם כולל למקור תנאי שלא הוכנס למשנה של רבי יהודה הנשיא.

ברייתא

]=בשלום, נניח[ פתיחה לתמיהה, כאשר מציינים תחילה את העניין המובן.

א. כאשר פרט אחד מובן והאחר קשה.

ב. כאשר ההלכה נוחה לשיטת חכם אחד וקשה לשיטתו של האחר.

בשלמא

ג

]=אדם על אדם אתה מטיל?[ תמיהה על קושיה שהקשו על אמורא מדברי אמורא

אחר.

גברא אגברא קא רמית

]=הגוף[ לגופו של עניין. פתיחה לדיון בהלכה שהובאה בעת הדיון הקודם ועתה

נפנית הגמרא לברר אותה לגופה.

גופא

]=למדים[ פתיחה להבאת דבר שנלמד במסורת.

גמירי

]=לימוד[ ביטוי לציון דבר שאין לו ראיה מן הכתובים אבל ידוע היה ומקובל במסורת.

גמרא

גמרינן]=למדים אנו[ מסורת בידינו.

ד

]=מן התורה[ מצווה שמקורה בתורה שבכתב.

דאורייתא

]=שאמרו שניהם[ לעיתים בא להדגשת הסכמה במקרה זה בין אמוראים החלוקים

כרגיל.

דאמרי תרווייהו

]=של בית[ הכוונה לתלמידי בית מדרש מסויים

דבי

]=מדויקת משנתנו[ ניסוח המשנה בדרך הדיוק מסייע ל...

דייקא מתניתין

]=מדויקת גם כן, שהרי הוא שונה..[ פתיחה להבאת ראיה, מתוך דיוק בלשון המשנה.

דייקא נמי, דקתני

]=של רבותינו[ מדברי חכמים. הלכה שמקורה אינו בדברי תורה אלא בתקנתם

של חכמים.

דרבנן

ה]=הרי נאמר עליה[ פתיחה להבאת פירוש

אמוראי למשנה או לברייתא שעל ידו מתבטלת ההנחה או ההבנה שעל פיה

הקשינו קודם לכן.

הא איתמר עלה

]=זו עצמה קשה[ בהלכה זו גופה יש סתירה פנימית, בין תחילתה לסופה.

הא גופא קשיא

]=זו לא קשה[ קושיה זו אינה קשה, ואם יש קושי הרי הוא מצד אחר.

הא לא קשיא

]=זו שלנו וזו שלהם[ תירוץ לסתירה בין הלכות שונות

הלכה זו שלנו והלכה זו שלהם.

הא לן והא להו

]=זאת – זה משמיע לנו[ הלכה )חידוש( זו בא החכם להשמיע לנו.

הא קא משמע לן

]=והרי שנויה[ א. כרגיל קושיה מתוך דברי הברייתא. ב. לעיתים כסיוע מן הברייתא.

והתנן = והרי שנינו, במשנה.;כיוצא בו

והא תניא )והתניא(

ה

]=זה הוא שכתוב[ פתיחה להבאת פסוק, לסייע לדרשה קודמת.

הדא הוא דכתיב

)הה"ד(]=חזר בו ר'..[ פעמים שמסבירים כך סתירה

בדבריו של חכם שחזר בו מדעתו.הדר ביה ר'

]=הייתי אומר[ פתיחה להבאת אפשרות שמוכח לאחר מכן שאינה נכונה.

הוא אמינא

]=איך הוא דומה, נראה[ שאלה הבאה לברר ולתאר את המקרה או המצב המיוחד בו

נאמרו הדברים.

היכי דמי

]=איך הוא אומר?[ מהי כוונת דבריו? על איזה מקרה בדיוק הוא מדבר?

היכי קאמר

]=כאן במה אנו עוסקים[ פתיחה לאוקימתא, הסבר הבא כרגיל כתירוץ לקושיה: המשנה או הברייתא עוסקת רק במקרה מסוים או

בתנאים מיוחדים.

הכא במאי עסקינן

ה]=כך הוא אומר[, כך יש להבין את דברי

האומר. פתיחה להגהה או לפירוש חדש של ההלכה, המתרץ את הקושיה.

הכי קאמר )ה"ק(

הלכה למשה מסיניהלכה קבועה ומקובלת מדורות.]=והלכה[ סיכום של התלמוד לבעיה הלכתית

שלא נפתרה קודם לכן במהלכו של הדיון.והלכתא

]=)הלכה( זו נוחה לר'.. אלא לר'.. מה יש לומר?[

קושיה לאמורא מתוך ברייתא.

הניחא ל.. אלא ל.. מאי

איכא למימר?]=דברים אלו[ פתיחה להגבלת דברי הלכה

דברים אלה שנאמרו הם ;שהוזכרו קודם לכןרק במקרים מסוימים ואילו במקרים אחרים

הדין שונה.

הני מילי )ה"מ, הנ"מ(

התם]=שם[, ארץ ישראל בפי הבבלים.

ו - ז

]=והאחר[ כלומר, מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת?

ואידך

פתיחה לדחיית של דברים שנאמרו קודם לכן.

ולא היא

ביטוי במדרש אגדה, פתיחה להבאת פסוק המסייע לדעה שנאמרה קודם.

זה הוא שאמר הכתוב

)זהש"ה(]=זו אף זו שנה[ תירוץ לשאלה מדוע יש

במשנה או בבריתא פסקה המובנת מעצמה שלא הוצרכה לפרשה.

זו אף זו קתני

]=זו ואין צריך לומר זו, שנה[, מן הכבד אל הקל, תחילה מובא המקרה המסובך ואחריו

הקל.

זו ואין צריך לומר זו קתני

ח - י]=חסור חסרה )המשנה( וכך הוא שונה[

פתיחה לתירוץ קושי על ידי הוספת מילים.חסורי מחסרא והכי

קתני

]=הטעם מהו[ פתיחה לקושיה על ידי דיוק בלשון המקור.

טעמא מאי

הבאת אפשרות להבנה ;במדרש הלכהמטעה של הפסוק )יכול ש..( ופתיחה לציטוט

הפסוק המבסס את הפירוש הנכון )תלמוד לומר..(

יכול ..תלמוד לומר ..

]=ישב ר'..לפני ר'..[ הראשון הוא תלמיד היושב לפני רבו.

יתיב ר' ..קמיה דר'..

כ

]=כפי ששנוייה )ברייתא([ פתיחה להבאת ברייתא לסיוע. וכן, 'כדתנן' ]=כפי ששנינו

ב)משנה([

כדתניא

]=כגון זה[ באופן מיוחד זה, בתנאים המיוחדים הללו. )=כעין זה(

כהאי גוונא

]=כולם סבורים כי..[ ר' פלוני ופלוני ופלוני מסכימים לעקרון או להלכה המובאת

בהמשך.

כולהו סבירא להו

]=כל העולם[ כל החכמים שנחלקו בעניין זה לפני כן. הכל, דעת הכל, הציבור הרחב.

כולי עלמא

]=כאשר בא ר'..[ לרוב מתייחס להגעתו של חכם מארץ ישראל לבבל.

כי אתא ר'

]=כאשר נחלקו[ המחלוקת היא רק במקרים הבאים..

כי פליגי

כ

וכי תימא]=ואם תאמר[ פתיחה לשאלה רטורית.]=הכל ממנו?[ וכי בכוחו לעשות או לומר כך?

וכי נאמן הוא בטענתו זו?כל כמיניה

אם ;]=בודאי ש..[ סיום של לימוד קל וחומרבעניין א' הדין כך, בודאי )כל שכן( שיהיה כך

בעניין ב'.

כל שכן ש..

]=כמי סבור הוא[ לפי שיטת איזה תנא אמר את דבריו?

כמאן סבירא ליה

פתיחה ;]=כפי שאתה אומר[ במדרש אגדהלהבאת פסוק המסייע לדברים שנאמרו.

כמה דאת אמר )כמד"א(

]=כתנאים[ תליית מחלוקת אמוראים במחלוקת תנאים.

כתנאי

ל]=לא, צריכה )היא ההלכה([, תשובה לשאלת 'פשיטא' ההלכה אינה מובנת מאליה וצריכים

אותה.

לא, צריכא

לא כל שכן]=בוודאי, ובוודאי[ סיום של לימוד 'קל וחומר'.פתיחה של סיוג הלכה והעמדתה במקרה מסוים. לא שנו הלכה זו – אלא.. במקרה

מסוים אבל במקרים אחרים.. הדין הוא שונה. )בלשון התנאים: במה דברים אמורים(

לא שנו, אלא..

]=אין זה דבר[ ביטוי של דחייה לדעה שנאמרה, משום שיש נימוקים מכריעים

נגדה, ולכן מה שנאמר אינו דבר של ממש.

לאו מילתא היא

]=לרבות מה?[ מה בא קטע, מלה, משפט זה להוסיף על מה שידענו קודם לכן.

לאתויי מאי?

]=להוציא[ למעט, להוציא ממה שנאמר קודם.

לאפוקי

ל]=נאמר )האם נאמר([ פתיחה להצעה

הנדחית בסוף הדיון )ברוב המקרים(.לימא

]=נאמר שבזו הם חלוקים[ פתיחה להסברת מחלוקת תנאים.

לימא בהא קמיפלגי

]=נאמר שמשנתנו אינה כר'..[ פתיחה להבאת דברי תנא המנוגדים למשנתנו, כדי

לקבוע שמשנתנו אינה לשיטתו.

לימא מתניתין דלא כר' ..

]=לשון, ניסוח[, ]=לשון אחר[ פתיחה להבאת נוסח אחר של אותו עניין.

לישנא, לישנא אחרינא

]=למי[ לשיטת מי, לפי איזו שיטה יתפרשו הדברים.

]=לשיטת מי שאמר[כרגיל, שיטה זו מפורשת במקום אחר בתלמוד.

למאן

למאן דאמר

פתיחה להעלאה מחדש של תירוץ או פירוש שהובא קודם לכן ונדחה – אגב תירוץ

הקשיים שהתעוררו עליו.

לעולם

מ לפי חכם ;]=מה יש לומר[ סיומה של שאלה

אחד האמירה מובנת אבל לפי חכם אחר מה יש לומר?

מאי איכא למימר

]=מה ביניהם[ מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים שניתנו. והתשובה תהיה: איכא

בינייהו ... .

מאי בינייהו

]=מה ראית[ מדוע העדפת סברא או קביעה מסוימת?

מאי חזית

]=מה הטעם[ מהי סיבת ההלכה או מהו מקורה במקרא

מאי טעמא

]=מה יוצא ממנה[ איזו תוצאה מעשית יש לקביעה זו.

)ל(מאי נפקא מינה

]=מה סבר?[ שאלה לבירור טעם הדברים או הבסיס העקרוני שעל פיו נאמרו.

מאי קסבר

]=מה הוא אומר[ מה משמעות הדברים. הערת הגמרא כאשר דברי המקור אינם

מובנים.

מאי קאמר

מ]=מה שונה?[ תמיהה על הלכה שונה )בשני

דברים הנראים דומים(: מהו ההבדל? מה המיוחד בעניין זה?

מאי שנא

]=מישהו[ לפעמים מביאים דבר מאת 'מאן דהוא' – אדם שמטעם כלשהו לא רצו להזכיר

או לא ידעו את שמו.

מאן דהוא

]=מי זכר שמו[ תמיהה על פרט שלא הוזכר בראשית הקטע, ומופיע בסופו. לעיתים

התשובה פותחת: 'חסורי מחסרא והכי קתני'.

מאן דכר שמיה

]=מי )הם( 'חכמים': ר'..[ זיהוי של ההלכה שנאמרה בצורה סתמית, בשם 'חכמים',

כשיטתו של חכם מסוים.

מאן חכמים: ר' ..

]=מהו שתאמר..משמיע לנו ש..[ שיטת הסבר לדברים שנראים מיותרים: היינו חושבים ...

לכן משמיע לנו..

מהו דתימא.. קא משמע לן

]=אמרה[ אמירה של דברי האמוראים בניגוד למשנה או ברייתא.

מימרא

מ]=משיבים[ חכמי התלמוד )סתמא דגמרא(

מקשים על דברי אמורא.מיתיבי

]=מהיכן דברים אלה[ מה המקור בתורה לדברים שנאמרו.

מנא הני מילי )מנהני מילי(

]=מתחילה מה חשב ולבסוף מה חשב?[ כאשר חכם מסוים משנה את דעתו, שואלים

לנימוקים שהיו בתחילה ובסוף.

מעיקרא מאי סבר ולבסוף

מאי סבר?]=המערב[, כינוי לארץ ישראל בתלמוד

הבבלי, מכיוון שהיא מצוייה מערבה לבבל.מערבא

]=האמצע[ החלק האמצעי של המשנה או של משפט.

'בבא מציעא'= שער אמצעי.

מציעתא

]=אדון[ פניית כבוד של תלמיד לרב או שני חכמים זה לזה. כינוי למספר חכמים שלא

נקראו רב )מר שמואל, מר עוקבא..( שם פרטי או כינוי שנתפס.

מר

מ]=משנה, שונה[ א. שונה דברים ממקורות

תנאיים.

ב. מלמד משנה, בעיקר לצעירים.

מתני

]=משנה[ בדרך כלל הכוונה למשנה חיצונית, ברייתא.

מתניתא

]=משנתנו[ א. בדרך כלל הכוונה למשנתו של רבי )ר' יהודה הנשיא(. ב. לעיתים מכוונת

המלה למשנה שעליה מושתתת הסוגיה הנדונה.

מתניתין

]=מתקיף אותה[ מקשה על דבר מכוח הסברה וההגיון בלי להסתמך על ראיה מן

המקורות.

מתקיף לה

נ - ס]=נאמר[ פתיחה להצעה הנדחית בהמשך. =

לימא.נימא

]=יוצאת ממנה[ מסקנה מעשית הנובעת מקביעה מסוימת. יבוא כתשובה לשאלה:

מאי נפקא מינה?

נפקא מינה

]=אוחזים אנו, מקובל בידינו[ פתיחה להבאת כלל או מעשה הידוע מן המסורת.

נקטינן

]=סברה[ א. הבנת ההלכה וטעמה )בניגוד לקבלת מסורת בלבד, 'גמרא'( ב. דבר

שההגיון מחייבו, אף שאין לו סימוכין במקורות.

סברא

]=מהלך הלכה[ נושא מסוים שנערך בו דיון לעצמו )מהווה קטע בתלמוד(.

סוגיא

ס - ע]=הסוף[ החלק האחרון או החלק המאוחר

יותר של המשפט או של המשנה.סיפא

]=עולה על דעתך[ יכול היית לסבור. היית יכול לטעות ולומר.. ולכן צריך הי לפרש כי .. .

ולעיתים מופיע כתמיהה: עולה על דעתך? לומר כזה דבר?!

סלקא דעתך

משנה או חלק ממנה שלא נזכר בה שם התנא שאמרה.

לרוב משנה כזו מבטאת את דעתו של העורך – רבי.

סתם משנה

]=התלמוד סתם[ דברים שנאמרו בתלמוד בלי הזכרת שם האומר.

סתמא דגמרא

עבד עובדא]=עשה מעשה[ נהג הלכה למעשה.]=בוודאי ובוודאי, ברור עוד יותר[ סיום של לימוד 'קל וחומר': אם בעניין ..הדין כך הרי

בעניין.. בוודאי ובוודאי שהדין כך.

על אחת כמה וכמה

פפירוקא]=פירוק, תירוץ[ יישובה של קושיה או סתירה.

]=מחלוקת[ נושא זה שנוי במחלוקת. 'בפלוגתא'.

פלוגתא

]=פתור על כל פנים אחת[ כאשר יש שורת בעיות קרובות שאין להן פתרון מציעים זאת

לעיתים.

פשוט מיהא חדא

;]=פשוטה, מובנת[ ביטוי של תמיהה וקושיההרי פשוטה היא! תמיהה על הבאת הלכה

המובנת מאליה.

בא בראש משפט כפתיחה להבאת ;לעיתיםחלק מהבעיה שפתרונו ידוע לנו: זה פשוט

אבל זה.. .

פשיטא

חכם ;]=הסביר אותה[ לשון מדרש אגדהפלוני הסביר את המקרא בנושא ..

פתר לה

צ - קצורבא מרבנן]=צורב מן החכמים[ כינוי לחכם צעיר.

]=צריכה, )צריכים(. המשנה, המימרא צריכה היא ואינה מיותרת מפני שיש בה חידוש או שאם לא היתה נכתבת בפירוש היה מקום

לטעות.

צריכא )צריכי(

צריכותא

]=צריכה לומר?[ כיוון שכבר נאמר עניין דומה, היש צורך לומר גם הלכה זו? הרי היא

מובנת מאליה!

צריכא למימר?

כיוון שהיה ;]=משמיע לנו[ סיום של 'צריכותא‘מקום לטעות, משמיע לנו עניין זה.

קא משמע לן )קמ"ל(

קיימא לן )קי"ל(]=קיימת לנו[ מקובל בידינו, ידוע לנו.

ק]=קרא[ הצעה לקריאה שונה של הכתוב שעל

ידה מתיישבת הקושיה.קרי

]=קשה[ בסיום דיון, הקושיה קיימת ולא נפתרה.

קשיא

]=קשה ההתחלה על הסוף[ יש סתירה בין ראשית המשנה/המשפט וסופה.

קשיא רישא אסיפא

]=שונה[ התנא שונה הלכה במשנה או בברייתא.

קתני

רא. תואר של כל אמורא בבלי.

ב. כינויו של ר' אבא בר אייבו, גדול חכמי בבל בדור הראשון.

רב

א. תואר לחכמי ארץ ישראל )תנאים ואמוראים(

ב. כינויו של רבי יהודה הנשיא.

רבי

]=רבנו[ התואר של נשיאי הסנהדרין בארץ ישראל.

רבן

]=רבותינו[ א. כינוי לדעה שבמשנה שלא נזכר שם אומרה )ובלשון המשנה 'חכמים'.

ב. דעת הרבים )או דעה מקובלת( בניגוד לדעתו המפורשת של אדם יחיד.

ג. כינוי כוללני לחכמי הישיבה.

רבנן

]=האוהב הרחמן[ הקדוש ברוך הוא. אך ;לעיתים הכוונה לדבריו בתורה, ומשמעו

דברי תורה.

כגון: רחמנא אמר, אמרה תורה, כתוב בתורה.

רחמנא

ר]=מטיל מעמת[ פתיחה להבאת סתירה בין שני מקורות שווי תוקף. )משנה על משנה,

ברייתא על ברייתא..(

רמי

]=הטל )דבריו( של ר'.. על )דבריו( של ר'..[ פתיחה להבאת שני מקורות סותרים שנאמרו

בשם אותו חכם.

רמי דר' .. אדר'..

]=הטיל פסוקים זה על זה[ הביא שני פסוקים הנראים כסותרים זה את זה.

רמי קראי אהדדי

]=הטל אותן, עמת ביניהן[ פתיחה להבאת מקור הסותר את המקור הקודם.

ורמינהו

]=הטלה, עימות[ הבאת סתירה בין שני שתי משניות, שתי ; מקורות שווי תוקף

ברייתות, שני פסוקים.

רומיא

ש]=שונה[ יש שוני בין המקרים. פתיחה לתירוץ המחלק בין המקרים ובכך מסביר את השוני

בין ההלכות.

שאני

]=למד ממנה, הסק ממנה[ א. בתחילת משפט: פתיחה למסקנה מתוך ההלכה. ב. בסוף משפט: סיכום כי ההנחה או ההסבר

אכן נכונים ומתקבלים.

שמע מינה )ש"מ(

]=למד ממנה שתיים )שלש([ אפשר להסיק מן העניין הקודם שתיים )שלש( הלכות.

שמע מינה תרתי )תלת(

]=שמועה[ דברי ההלכה של האמוראים. להבדיל מברייתא )תנאים( ומדברי אגדה.

שמעתא

]=לימד הלכה[ בעיקר כאשר למד ושנה מדברי תנאים.

שנה

]=רד לסופו של הכתוב[ עיין בחלקו השני של הפסוק שהבאת ושם תוכל למצוא תשובה

לדבריך.

שפיל לסיפא דקרא

ת]=בוא ולמד[ פתיחה להבאת מקור לשם

הוכחה, כסיוע, כקושיה או כפתרון.תא שמע )ת"ש(

]=ועוד אין?[ האם הרשימה היא מלאה ואין להוסיף עליה?

ותו ליכא?

]=תשובה[ סתירת דברי האמורא והשבתם )דחייתם(. כרגיל יתבצע על ידי הבאת מקור

תנאי הסותר את דברי האמורא.

תיובתא

]=התשובה על )דברי( ר'.. תשובה )ניצחת( היא[ הדברים נדחו מן ההלכה.

תיובתא דר'.. תיובתא

]=תנוח .. מה יש לומר[ נניח במקרה מסויים.. אבל במקרה אחר מה יש לומר.

תינח... מאי איכא למימר

]=תעמוד[ מילת סיכום לבעיה שלא נפתרה.

תיקו = תישבי )אליהו( יתרץ קושיות ובעיות.תיקו

תמילת מפתח במדרש מקראות: הכתוב בא

ללמדנו ש..תלמוד לומר )ת"ל(

]=השונה[ א. כינוי לחכם בתקופת המשנה )תנאים(.

ב. בתקופת התלמוד: תוארו של אדם הבקי במשניות וברייתות שזכר אותן בעל פה

ותפקידו היה להרצות את המסורות לפני הלומדים.

תנא )שם(

]=שנה[ שנה דבר הלכה, בעיקר מדברי המשנה או הברייתא.

תנא )פועל(

]=השונה הראשון[ הדעה שהובאה בראש המשנה ללא שם אומרה.

]=השונה האחרון[ הדעה האחרונה מדעות התנאים שבמחלוקת.

תנא קמא )ת"ק(

תנא בתרא

]=שנה )החכם( של בית ר'..[ פתיחה להלכה שנמסרה על ידי חכם מבית מדרש של ר'.. .

תנא דבי ר' ..

ת]=תנא שלנו[ התנא ששנה את משנתנו, להבדיל מהתנא של המשנה )ברייתא(

אחרת.

תנא דידן

]=שנה ושייר[ התנא לא מנה את הפרטים כולם, ומה שהביא לא הביא אלא דוגמאות.

תנא ושייר

]=)מחלוקת( תנאים היא[ תנאים כבר נחלקו על כך.

תנאי היא

תנו רבנן )ת"ר(]=שנו רבותינו[ פתיחה להבאת ברייתא.

]=שונה[ א. לומד הלכה. ב. פתיחה להבאת ברייתא.

תני

תניא]=שנויה[ פתיחה לברייתא

תני תנא קמיה דר' ..]=תנא חוזר על המשניות לפני ר' ..[

ת]=שנויה אחרת[ פתיחה להבאת ברייתא

שנייה באותו נושא.תניא אידך

]=שנוייה שמסייעת לך[ פתיחה לברייתא שמביא אמורא לסייע לחברו.

תניא דמסייעא לך

]=שנויה כמותו )כמו( של ר'..[ פתיחה להבאת ברייתא המסייעת לדברי אמורא.

תניא כוותיה דר' ..

]=שנינו את זו ששנו רבותינו[ פתיחה להבאת ברייתא השונה את הדבר שאמר האמורא.

תנינא להא דתנו רבנן

תרתי למה לי]=שתיים למה לי[ לשם מה שתי הלכות זהות.

תרשימים

ארון הספרים היהודי •

רצף היסטורי •

ארון הספרים היהודי

משנה הלכה ברייתותתוספתאמדרשי

אגדה ירושלמי מדרשי תלמוד בבלי תלמוד

" ת השו ספרות הפוסקים ספרות

שני בית ספרות

תורה

עגנון" י ש

תורה נביאים כתובים

דברים במדבר ויקרא שמות בראשית

ירמיהו ישעיהו

א שופטיםיהושע ב שמואל א שמואל ב מלכים מלכים

יחזקאל

צפניה

יואלהושע

מלאכי זכריהחגי

חבקוקנחוםמיכהיונהעובדיהעמוס

יובא שלימ היליםת

אסתר קהלת איכה רות השירים שיר

א הימים דברי נחמיה עזרא א דניאל הימים דברי

אמת ספרי

מגילות חמש

עשר תרי

תורה

אחרונים נביאים

ראשונים נביאים

כתוביםתובים

כ

ביםכתו

כתבי פילון

כתביםאפולוגטים

הבריתהחדשה

הספריםהחיצונים

תרגומיםלתורה

בן יוסףמתתיהו

כתביםפילוסופים

מלחמת היהודים

קדמוניותהיהודים

תרגוםעקילס

תרגום הוולגוטה

תרגוםהשבעים

תפילתמנשה

אגרתאריסטיאס

- ד ג עזרא

חשמונאיםד- א

חכמתשלמה

סירא בן

יהודית

טוביה

נגד אפיון

ספרותקומראן

לוקס

מרקוס

מתי

מגילתההודיות

מגילתהמקדש

יוחנן

בני מלחמתבבני אור

חושך

ברית דמשק

מגילותהפשרים

מגילתהסרכים

אגרתירמיה

צוואותהשבטים

אגרתברוך

מעשההשליחים

אגרות

חזיונותהסבילות

כתביםהיסטורים

פרשנותלתורה

שאלותותשובות

היובלים

- ב א חנוך

שושנה

והתנין בל

חיייוסף

שניספרות בית

זרעים

פאה

טהרות נזיקין נשים מועד

ברכות

ערובין

שבת

נדרים

כתובות

יבמות

עדויות

שבועות

מכות

סנהדרין

בבאבתרא

בבאמציעא

בבאקמא

פסחים

קדשים

נגעים

אהלות

כלים

חולין

זבחים

פרה

מנחות

ערכין

בכורות

סוטה

נזיר

טהרות

מקואות תרומות

דמאי

כלאים

שביעיתסוכה

יומא

שקלים

ה ש

ש –

ה שנ

מה

םרי

סד

מעשרות

שני מעשר

חלה

ערלה

בכורים

ביצהראשהשנה

תענית

מגילה

קטן מועד

חגיגה

גיטין

קדושין

עבודהזרה

אבות

הוריות

תמורה

כריתות

מעילה

קינים

מדות

תמיד

נדה

מכשירין

עקצין

ידים

יום טבול

זבים

רצף היסטורי

1800- 1200- 1000- 720- 586- 538- 520- 332- 167- 63-

האבות גלותבבל

הבית חורבן

דודהמלך

מרדהחשמונאים

בנייתמקדש בית

שני

יציאתמצרים

הצהרתכורש

כיבושיאלכסנדר

פומפיאוסאת כובש

ירושליםגלותאשור

הספירה – 1800 הספירה 63לפני לפני

רצף היסטורי

37- 0 68 132 220 390 500

הורדוסעריכתהמשנה

המרדהגדול

חתימתהבבלי

הולדתו"יש

חתימתהירושלמי

מרד כוכבא- בר

הספירה – 37 לספירה 500לפני0 – 200

התנאים

600-1040הגאונים

200-500האמוראים

500-600הסבוראים

11-15מאות הראשונים

ואילך 16המאה האחרונים

ספרות עזר

( מדריך לתלמוד מושגי יסוד1984עדין שטיינזלץ, )•

והגדרות, הוצאת כתר ירושלים.( מילון ארמי עברי לתלמוד1992עזרא ציון מלמד )•

הבבלי, ירושלים.(,ידיעון, 1989האנציקלופדיה הישראלית הכללית )•

הוצאת כתר, ירושלים.