הדרוזים בכרמל

העבר שיקופיות בלחיצה...

העדה הדרוזית מהווה נדבך חשוב במרקם חייה של החברה

הישראלית. זוהי חברה כפרית מודרנית השומרת על זהותה

העדתית, על מנהגיה, מסורותיה ודתה. בכרמל שני כפרים עיקריים,

לזהות את עוספייהעוספייה ודאלית אל-כרמל. מקובל

ה, �יפ �עם חוס

ישוב יהודי מן התקופה הרומית-ביזנטית שנחרב בידי

הצלבנים. פירוש השם דאלית אל-כרמל הוא "גפן הכרמל", ומזה

בא שמו של הכפר. בערבית, "דליה" = "גפן". הכפרים אוחדו

לעיר הנקראת "עיר הכרמל"

הרדיפות יצרו שני מאפיינים מרכזיים לדת הדרוזית:

א(. ה "תקייה" = עקרון ההסוואה, הוביל לסודיות הדת מזרים.והסתרתה

ב(. מיקום ישובי הדרוזים על ההרים ששימשו מקלט.

טרסות חקלאיות

בעבר התבססה פרנסת הדרוזים בכרמל על חקלאות הררית )טרסות( ועיבודה )למשל, ייצור שמן( כיום מעטים הם העוסקים

לכן, כיום. 5% לפני קום המדינה, לפחות מ- 90%בחקלאות. מ- כבר לא מתאימה לדרוזים ההגדרה "חברה כפרית-חקלאית".

-1017הדת הדרוזית נוסדה במצרים בין השנים 1047.

עם הופעתה נתקלה הדת הדרוזית בהתנגדות ורדיפות מצד המוסלמים.

" אלמווחידון♦ המאמינים בדת החדשה נקראו " "דת הייחוד" = בשם זה מגולמת שפירושה,

האידיאה המרכזית בתורתם והיא ייחוד האל.

♦ השם "דרוזים" הוא על שמו של אחד מנביאיה הראשונים, אל-דארזי. הפצת הדת נמשכה עד שנת

לספירה, אז ננעלו שעריה מפני כניסת 1043מאמינים חדשים.

רקע כללי

חצר טיפוסית בדאלית אל-כרמל

בתקופת מלחמת העצמאות ערק גדוד דרוזי מהצבא הסורי

שהגיע מג'אבל אל-דרוז, מזרחית לרמת הגולן, ונלחם

לצידנו. לאחר המלחמה התיישבו חייליו בעוספייה ואף הוקמה עבורם שכונה על-ידי

משרד הביטחון. חלק מיישובי הדרוזים בישראל, על-פי

המסורת, מקורם עוד בתקופת . איזור 11ייסוד הדת במאה ה-

צפת היה כנראה אחד ממרכזי הדת. כך קרה שתושבי כפרים בגליל הצטרפו לדת הדרוזית.

פרטים מבתים בדאלית בתמונות: אל-כרמל.

בגלל אורח-חיי העדה הדרוזית, הנטולה ארץ משלה, לדרוזים אין דגל הדומה לדגל המסמל ריבונות בשאר העמים. הדגל הוא יותר סמלי, כאלמנט הנושא את צבעי

הצבעים 5 בעל "כוכב"העדה. בעיקר מעדיפים הדרוזים להשתמש בצורת ה כסמלם. צבעי ה'דגל' מייצגים היבטים שונים על העדה הדרוזית:

= מיצג את )אל נאפס(-אדום "הנשמה" = את הירח מקבל האור. מחזיר את האור האציל של השמש.

מסמל את הגבורה והאומץ )אל-כאלימה( = מיצג את -צהוב

"המילה" = המתווך בין ממלכת-העד וממלכת-החומר. מגלם גם ידע והארה

ואת השמש, מקור החיים. )אל-עאקל( = מיצג את ה"נפש" -ירוק

= התודעה המשיחית. אך גם אדמה וטבע )אל-סאבליק( - מיצג את -כחול

ה"פוטנציאל" = הכוח הנפשי של "הרצון". סבלנות, מסמל סלחנות

)אל-תאלי( = מיצג את מימוש "היות הרצון" התממשות מלאה של -לבן והארה ואת השמים והמים.החומריות. ומסמל שלום פיוס וטוהר.

"כוכב" דרוזי במגש בקליעת קש מסורתית

מינהגים ומצוות

חובת קיום המצוות המעשיות מוטלת בעיקר על הדתיים. ", ה'בורים', "ג'והל", הבאים בסוד הדת. לעומת הה"עוקאל

החילוניים.

פעמיים בשבוע: ביום בתפילההדרוזי הדתי נוהג להשתתף ח'ילווה".א' בערב וביום ה' בערב בבית התפילה המכונה "

המבנה נטול סימנים מזהים מבחוץ )עקרון ה'תקייה', זוכרים?(. זהו אולם רחב ללא כל תמונות או קישוטים. האולם

מכיל מזרונים ושטיחים שעליהם יושבים בשעת התפילה ומחולק על-ידי מסך לשני חלקים, חלק לגברים וחלק לנשים.

בכל כפר יש מספר בתי תפילה בהתאם לגודלו.

: ח'ילווה בדאלית בתמונהאל-כרמל...

אלים', � הדרוזים הדתיים, ה'עּוקחייבים בהופעה מסוימת:

הופעה

ולבוש חייב הגבר – לגלח את שיער

הראש ולגדל שפם )בעבר, סימן ל..גבר...

גבר...(

עליו לכסות את הראש בכובע

לבן הנקרא אמה"," � או עמ

ה". �הצעיף "לאפ "חאטה"נקרא

עליו ללבוש את הלבוש

המסורתי:

גלימה כהה הנקראת

אג'"," � קומָּבומכנסיים

רחבים הנקראים

אל" �רוו �"ש

למה רחבים? מטעמי צניעות ונוחיות בלבד...

הצעירים חובשים כובע צבעוני רקום או כובע לבן.

ה" חייבת בצעיף לבן )לא רעלה( הנקרא –האשה � ושמלה עליונה "פוטאג'".הנקראת, כמו גלימת הגבר, " �קומָּב

בעבר נהגו ללבוש בבית מעין סינור ה"ארוך הנקרא כיום לובשות "חלאב1

אותו בעיקר הנשים הזקנות.

הצעירות, ה'מסורתיות', חובשות צעיף קצר יותר ומסתפקות בבגדים רגילים אך צנועים, בצבעים כהים.

קבורה ואבל מנהגי

מנהגי הקבורה מושפעים מהאמונה בגלגול מיץ" נשמות. עקרון הנקרא: "תקמיץ", מהמילה "ק+

= חולצה. שעיקרו: גוף האדם הוא כמו בגד שהנשמה מחליפה כשהתבלה.

לדרוזים אין חברה מיוחדת המטפלת במת. המשפחה מטפלת בכל הסידורים: הנשים מטהרות את המת ומקוננות. הגברים

.קוברים

בתמונה: מסע לוויה בדאליה

את המת, המונח בארון, בטנדר רגיל, )כמו זה הנראה כאן( מלווים כאמור גברים בלבד.

בבית הקברות, מונח הארון על "מיטה" מאבן לתפילות אחרונות.

הקבורה נעשית בשני שלבים: גופת המת נטמנת בארון עץ. לאחר מספר שנים מוציאים אותו וקוברים שם מת אחר. המקום לא מסומן במצבה ואין

ימי זכרון.

בתמונה:בית

הקברות בעוספייה.

הארון מונח בתא

למספר שנים,

ונחתם בבטון. על

הבטון נרשם רק

תאריך הקבורה, ללא ציון

שם האדם הקבור.

שייחים ואנשים מכובדים- נהוג לקבור בנפרד, ולהוסיף :יוצאי דופןמצבה. בייחוד בחצר הח'ילווה. נמצא גם קברים עם מצבות בחצרות

בתים.

: קברי שייחים בחצר בתמונהח'ילווה.

חללי צה"ל נקברים על-פי חוקי משרד הביטחון. יום הזיכרון לחללי צה"ל בית הקברות הצבאי בתמונה:הוא היחיד שמקיימות המשפחות.

בעוספייה. קבורים בו גם חללים ממלחמת השחרור.

רוזי בדאלית השוק הד

אל-כרמל

כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי הקיים במבקרים בדאלית

אל-כרמל ובחולפים על פניה, השוק ממוקם לאורך הציר הראשי של כביש "חוצה כרמל". גם אופן הצגת הסחורה קשור בכך, הכל

תלוי בחוץ, לוכד בקלות את העין.

הסחורה המוצעת הייתה בתחילה דרוזית-מסורתית, פרי עמלם של אנשי ונשות הכפר. כלי עבודה ובית , רקמות, קליעות קש וכדומה. כיום, אחוז ניכר מהסחורה דומה לכל באזאר או שוק בארץ: רובו יבוא זול מהמזרח הרחוק ומעט מאד מוצרים דרוזיים מסורתיים, כמו כובעים דרוזים, או

הסאג'...

אג' � , או בעברית, הס זהו כלי עשוי "קימורית".

ברזל, לאפיית פיתות-דרוזיות. בחלק

הקמור, הפנימי, שלו נהגו בעבר למרוח שכבת "בוץ" עשויה מאפר מעורבב עם

מים. שכבה זו העניקה בידוד לברזל ופיזור טוב של חום האש שבערה מתחתיו. את

האש הזינו בגפת, אלה שיירי הזית לאחר מיצוי השמן.

הגפת נמכרה כחומר בערה משובח. : אפיית פיתות טריות בשוק הדרוזי. בתמונה

כמו פעם?...כמעט! אותו הסאג'..לא אותה האש...עכשיו הסאג' מעל להבת גאז.

תלמידים ב"פעולה" ! שיחה

עם אנשי השוק במסגרת

עבודת-שטח בסיור של"ח.

שנה"ל תשס"ה.

בית המורשת הדרוזית

מעין מוזיאון קטן הממוקם במבנה הצמוד למסעדת "מפגש האחים" בשוק הדרוזי, ומכיל בתוכו מוצגים אותנטיים מהתרבות החומרית

והמסורתית, המוזיאון הוקם ביוזמת המשפחה שרצתה להנציח את הסב, ופאדל נסראלדין, הנכד, הפועל בשטח.

מוצגים ב"בית המורשת בתמונה:

הדרוזית"...

...עוד מוצגים בבית המורשת.

מקאם אבו-איברהים

המבנה מכסה מערה קבורה תת-קרקעית מהתקופה הביזנטית.

גרם מדרגות מוביל אל המערה. למעקה המדרגות קשורים צעיפים ססגוניים, סוג של מתנה שמשאירות הנשים הבאות לבקש בקשות או

לנדור נדרים. בקומת הכניסה אולם מרובע המשמש למפגשים דתיים ולתפילה.

המקאם, בעברית: "מקום", נחשב לאחד המקומות הקדושים

ביותר לדרוזים. הדרוזים באים

למקום בימי החג הקשורים לאליהו

בינואר(. 25הנביא )

בשאר הימים, כל דרוזי, מבוגר או ילד,

עוצר ומנשק את קירות המקאם. זו

הסיבה שבקיר הקדמי ישנו פס כהה

יותר שנוצר מהנגיעות והנשיקות.

בשנים האחרונות החלו בפעולות

הרחבה של המיתחם.

בעבודות התשתית

שנעשו ברחוב, נמצאו שרידים

ארכיאולוגיים שחייבו

חפירת-הצלה.

נתגלו מימצאים חשובים מהתקופה הביזנטית ומהגרעין העתיק של הכפר

הנמצא במקום שבו נבעו שני המעיינות העיקריים שסיפקו

מים בעבר.

נמשיך לבית "יד -לבנים"...

בית יד-לבנים

ע"י סר לורנס אוליפנט, אשר הגיע 1882הבית עצמו נבנה בשנת אז לא"י וקנה בית במושבה הגרמנית בחיפה. אוליפנט התחבב על תושבי דליה אשר החליטו להעניק לו קרקע ולסייע לו בבניית ביתו

בכפר. יחד איתו ועם רעייתו אליס, התגורר בבית מזכירו האישי, נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה".

אוליפנט, עיתונאי במקצועו, סייר בא"י, במיוחד בחיפה ובסביבתה, שהחזיק ברעיונות ציוניים והטיף להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, עשה נפשות לתוכניותיו ליישוב א"י ותיעד את המצב שראה. את רשמי סיוריו אף תיאר בכתבות בעיתון "סאן" הניו-יורקי,

פירסם גם את הספר "ארץ הגלעד". בארץ עסק גם 1880וב- עסק במחקר וארכיאולוגיה.

אבא חושי ויצחק בן-צבי קשרו קשרים עם הדרוזים בכרמל כבר ( רצחו 1936-39. בתקופת ה'מרד הערבי' )20בשנות ה-

ערבים-מוסלמים נכבדים דרוזיים, מה שגרם לשנאה בין הדרוזים והערבים. מקרבות רמת-יוחנן ומשמר-העמק נלחמו הדרוזים

לצידנו.

בתמונה: בית יד לבנים.

היוזמה להקמת "יד לבנים" לעדה הדרוזית באה בעקבות נפילתו של רס"ל לוטפי ( במרדף אחר חולית מחבלים. אביו, חבר-הכנסת אמל 1969נסראלדין )מאי

נסראלדין, החליט לאחר נפילת בנו, להקים את בית יד לבנים. ולצידה אגודה לכל מאות המשפחות השכולות הדרוזיות.

הוא פנה לגורמים הממשלתיים בבקשה להקים בית יד-לבנים דרוזי

כמו בכל ישוב יהודי בארץ. הצעתו

הייתה לשפץ את בית אוליפנט, וכך

גם לשמור על הבניין ההיסטורי וגם

לייעד אותו למטרה חשובה. ממשלת ישראל נענתה לבקשתו. הוקצו

10 דונם קרקע יחד עם הבניין לרשות

אגודת יד-לבנים. יתר הקרקע נמסרה למשרד השיכון לבניית

יחידות דיור לחיילים משוחררים. עם

קבלת הבניין הוחל במלאכת השיפוץ בסיוע המשפחה ובמימונה.

השיפוץ הסתיים בחודש אפריל

1982

אז נפתח הבניין.

חדר ההנצחה בבית בתמונה:"יד-לבנים"

שנפטרה מקדחת של אליס אוליפנט אנדרטת אבן לזיכרה לצד הבניין ניצבת בינואר

1886 כשהיא

40בת "אני ישנה אך ליבי ער"המשפט:על האנדרטה רשום התחתית בחיפה.הטמפלרי בעיר בבית הקברות . היא נקברה

וכמו שנאמר )בערך( בשיר: זה הזמן או אפילו הרוב...פשוט טועה!!! ולמי שחושב שראינו הכל...לקחת תרמיל לקחת מקל...ולצאת אל

הכרמל!!!

נתראה שם......