שפינוזה - אתיקה

ע*פינוזה ברוך

אתיקה

והערות מבוא והוסיף מלטינית תרגם

יובל ירמיהו

המאוחד הקיבוץ הוצאת

העניינים תוכן

9 הקדמה

13 קיצורים לוח <

15 שפינתה של הפילוסופית המהפכה מבוא: •י

אתיקה73 אלוהים על - א חלק

123 ומקורה הנפש טבע על - ב חלק !

191 וטבען הרעשות מקור על - ג חלק

277 הריגשות של כוחן על או האדם שעבוד על - ד חלק

363 האדם חירות על או השכל עוצמת על - ה חלק

405 הגיאומטרי הסדר לוח - אתיקה

433 המונחים ומפתח מילון

1<3

הקדמה

כל כמעט רבות. שנים מורגש כבר ה׳אתיקה׳ של חדש בתרגום הצורך ורק בזמננו, להבין שניתן עברית ללשון תורגמו האחרים שפינתה כתבי

קלצקין, תרגום של הישן בלבוש נשארה העיקרי, ספרו ה׳אתיקה/ )בהם שפינתה לומדי של דורות וכמה רב, חן לפעמים בו יש שאמנם דיוקים; אי מעט ולא פיוטי חופש גם בו יש אבל עליו, גדלו מטה( החתום קשיים על מתלוננים ואחרים, סטודנטים זמננו, בני הקוראים רוב ובעיקר,עצמו. העניין קשיי על המתווספים קלצקין, של העברי הטקסט בהבנת

תקוותי נכזבה כאשר שנים, שבע או שש לפני זה תרגום התחלתי בתרגום העיקרי הקושי זאת. יעשו המלומדים מעמיתי אחת או שאחד

שפינתה, של כתיבתו לעברית. בהרקתו כמו המקור בהבנת אינו שפינוזה על נוסף למדי; מחוור הלשוני ומובנה מסובכת, אינה מרעיונותיו, בהבדל

מחכימות והערות אחרות, ללשונות אמינים תרגומים כמה קיימים כך מדויק תרגום לדברים לתת הייתה שלפני הבעיה דייקנים. מהדירים של

שלו, ובצליל בקצב גם אלא במונחיו רק לא עברי שיהיה האפשר, ככל הלא־רבים במקומות ואחת. העשרים במאה עברית לקוראי ויתאיםהדיוק. את העדפתי לגישור, ניתן לא השניים בין הניגוד שבהם

בפילוסופיה. עבריים מונחים של מוסכם מילון עדיין קיים לא לצערי modificatio, reflectio, mens, pietas,כגון שמילים לגלות, למשל מפתיעvitium :באעלית( modification, reflection, mind, piety, vice,) ואחרות יש כבר שני, מצד מקובל. עברי לתרגום זכו לא עדיין חשיבותן ברמת בחרו שבהן פילוסופיות מילים לגבי שונים מתרגמים בין אחידות חוסר

שתקדיש העברית, ללשון לאקדמיה שפנייתי לקוות עלי להשתמש. או והתעשייה הטכניקה למונחי שהקדישה לב תשומת אותה לפילוסופיה

שחשוב ומה הקרובות, בשנים פרי תישא ולמתמטיקה, לפסיכולוגיה גםהציבורי. בשיח ייקלטו שייבחרו שהמילים - יותר

בעקבות 1גבהרדט. מהדורת של הלטיני הטקסט הוא לתרגום הבסיס התוספות את תרגמתי לא 2אקרמן, פוקה הטקסט חוקר של ביקורתוב־ הידוע ההולנדי בתרגום (,OP) Opera Posthuma~r 1677\ לנוסח שנוספו

1 (1925 ,Carl Gebhardt (ed.), Spinoza Opera (Heidelberg: Carl Winters2 ,Fokke Akkerman, Studies in the Posthumous Works o f Spinoza. Ph.D. thesis

.University of Groningen, 1980. Krips repr


rs) NagelateSchrifti,$ לא אם גם שרובן, תוספות (,1677 משנת הוא אף לבין בינן להבחין דרך ואין המתרגם, של פרשניות הרחבות הן ■לן, של בהערותיהם נעזרתי כן .0ה־? מן נשמט באמת שאולי ־טוי

4ג׳אנקוטי. ואמיליה 3קרלי אדווין בעיקר אחרות, ללשונות תרגמים שפינתה, של ופילולוגית חשובה מלומדת ג׳אנקוטי, של האיטלקי רגומה מכל יותר ומדויק אמין לי נראה ,Lexicon Spinozanunru חברת

המקרים, בבל דעתה את קיבלתי שלא ואף לי; המוכרים תרגומים בתרגום גם נעזרתי לאחרים. יחסית גדול משקל לגירסתה לייחס זיתי

6אפין, של הקלסי הצרפתי בתרגום ואף 5דומיעם, אטילנו של ספרדי קלצקין, תרגום ממנו. ללמוד מה יש אחדות, טעויות כולל שהוא למרות1

צורות כמה )בעיקר מעט רק לי תרם ממדעי, יותר ומליצי ספרותי יהוא ממנו לצטט החלטתי שניים או ובמקום לשמר(, לנכון שראיתי יטוי, דורי. בני ולזכרונות קלצקין של החשוב למפעלו כמחווה במדויק, מעט

של רעיונות במה סוקר הראשון שחלקו ■מבוא, לתרגום הקדמתי התרגום. בשאלות עוסק השני וחלקו כתיבתו, של אפיונים וכמה ״זפינוזה הקוראים את להכין האמורה מסה אלא שיטתי, פירוש אינו זמבוא

המתרגם שבו האופן אל ולרמוז בטקסט, להם הממתין המחשבה עולם1 שום על פירושי את לכפות מתכוון שאינני מאליו מובן שפינתה. את ;)בין

שליטה בו שיקנו ולאחר בעצמם, בטקסט הלומדים יעיינו אדרבה, ןורא.;הבנתם. לפי כאן, שכתוב מה את יפריכו או יתקנו, יקבלו, :לסוימת,

תודה שלמי

לכל ראשונה אנשים. וכמה כמה לי ועזרו אותי עודדו השנים במשך באהבה לבטיו ואת התרגום את שליוותה יובל, שושנה הסופרת רעייתי,

הלשונית מרגישותה קנובעים רבים שיפורים בו והציעה ובעידוד,החיה: העברית ברוח אוזן דקת מבקרת הייתה יובל, רוני בתי, המיוחדת.

Edwin Curley (ed. & tr.), The Collected Works o f Spinoza (Princeton: Princeton 3University Press, 1985), vol. 1

Emilia Giancotti (tr.), Etica (Rome: Editori Riuniti, 1988) 4Atilano Dominguez (ed. & tr.), Etica (Madrid: Trotta, 2000) 5

Charles Appuhn (tr.), Ethique (Paris: Garnier, 1934; repr. Oeuvres de Spinoza, 6Paris: Gamier, 1964)

11 הקדמה

בפילוסופיה, שלו ובידע והעשירה הבטוחה בלשונו יובל, יונתן ד״ר ובני, בהן היה ולעתים ועומדות, תלויות שאלות בכמה החלטה לקבל לי עזר

׳פרופ ולגיסי מרט דליה לאחותי חמה תודה האחרון. הפוסק מדעת( )שלא ייזכרו עוד הראשונים. התרגום נסיונות נעשו בחיפה שבביתם מרט, יוסי

לביצוע בצוואתו שתרם ז״ל, רוטנר( )אלי רודניצקי אדוארד מר לטוב שהעבודה בירושלים, שפינוזה ומכון העברית האוניברסיטה המפעל; פיני - שפינוזה ובמכון באוניברסיטה הצעירים וחברי במסגרתם: נעשתה ואליק כוכבי טל ינון, דרור וייערטן, אטל ד״ר בן־בנען, נמרוד איפרגן,

ותודה המונחים, ומפתח המילון את שהכין אלמגור לערן תודתי פלמן. המאוחד הקיבוץ הוצאת מטעם הספר את שערכה קלינוב, לרינה מיוחדת הפילוסופי העת כתב של האחראית העורכת שור, חוה לשיפורו. ותרמה תוף ובתרגום, במקור הטקסט על עברה רבות, שנים זה ועוזרתי ׳עיון׳, על תודה אסיר אני וגדולות; קטנות שאלות ועוררה מילה, לכל לב שימת

כנתינתו המילולי המקור אחר הולך שאינו בתרגומי מקום כל עזרתה.אחריותי. ועל שלי סגנונית החלטה פרי הוא

איש טורצ׳ין, יצחק ד״ר היקר לידידי ומיוחדת גדולה תודה לבסוף, ובפילוסופיה, בספרות במדעים, ברפואה, הבקי שפינתה, מיודעי אשכולות

ועמו הראשונה, הטיוטה הושלמה שבצרפת בברביזון שלו הכפר שבבית מקדיש אני ולידידותו לו ;שנה עשרים זה דעת מרחיבות שיחות ניהלתי

הזה. התרגום את


אתיקה

גיאומטרי בסדר מוכחת

חלקים לחמישה ומחולקת

דיון ובהם

אלוהים על - א

ומקורה הנפש טבע על - ב

וטבעץ הריגשות מקור על - ג

הריגשגח של כוחן על או האדם שעבוד על

האדם חירות על או השכל עוצמת על -

אלוהים על

הגדרות

את אוי קיום, כוללת שמהותו מה את מבין אני עצמו בסיבת .1כקיים. אלא מושג להיות יכול אינו שטבעו מה

יכול טבע מאותו אחר שנדבר[ דבר, נקרא בסוגו סופי .2 משיגים אנו שתמיד מכיווץ סופי נקרא גוף למשל, 1להגבילו.

מחשבה ידי על מוגבלת מחשבה וכך ממנו. גדול אחר ]גוף[ מחשבה ולא מחשבה, ידי על מוגבל אינו גוף אולם אחרת.

גוף. ידי על

ם3 צ ע ב ומושג עצמו בתוך שנמצא מה את מבין אני .. של למושג זקוק אינו שמושגו מה כלומר, עצמו: באמצעות

להתעצב. צריך הוא שמתוכו אחר, דבר

העצם אודות על תופס שהשכל מה את מבין אני בתואר .42מהותו. את שמכונן מה בתור

בתוך שנמצא מה את או העצם, הפעלות את מבין אני באופן .53מושג. גם הוא שבאמצעותו אחר, דבר

בן עצם כלומר, מוחלט, באופן אינסופי יש מבין אני באלוהים .6ואינסופית. נצחית מהות מבטא מהם אחד שכל תארים, אינסוף

הסבר

שהנו מה כי בסוגו; אינסופי ולא מוןזלט באופן אינסופי אומר אניואילו תארים; של אינסוף ממנו לשלול ביכולתנו יש בסוגו רק אינסופי

terminari 1Per attributum intelligo id, quod intellectus de substantia percipit, tanquam 2

ejusdem essentiam constituens=אופן בתור מוגדרת ״הפעלה״ כאן 3 העצם(. של פרטי ביטוי)

אתיקה 76

מהות שמבטא מה כל שייך למהותו מוחלט, באופן אינסופי שהנו מהשלילה. ^זום כולל ושאינו

בלבד, טבעו הכרח מתוך הקיים דבר, אותו נקרא חופשי .7 מוטב או הכרחי, ואילו בלבד; עצמו ידי על לפעול והנקבע

להתקיים אחר ידי על הנקבע דבר, אותו נקרא כפוי, לומרומסוימת. קבועה בדרך 1ולפעול

אותו משיגים עוד כל עצמו, הקיום את מבין אני בנצח .8נצחי. דבר של בלבד הגדרתו מתוך הכרחי באופן כנובע

הסבר

ולכן נצחית, אמת בתור נתפס הדבר, למהות בדומה כזה, קיום שהרי תיתפס ההתמדה אם גם זמן, או התמדה ידי על מוסבר להיות יכול אינו

וסוף. התחלה כחסרת

אקסיומות

2זולתו. בתוך או עצמו בתוך או נמצא שנמצא, מה כל .1

להיות חייב זולתו, באמצעות מושג להיות יכול שאינו מה .23עצמו. באמצעות מושג

1 ad operandum, מלשון operare, חל הביטוי משהו. לעשות לגרום, לתפקד, שפירושו ב(. חלק מבוא, המטאפיסי)ראו במובן passio או actio היא אם בין פעילות, כל על

פחות מדויק אך יותר, יפה - בזולתו״ או בעצמו או ישנו היש ״כל - קלצקין של תרגומו 2 את מבטא אינו היש״ ״כל הביטוי (.1א: ולמשפט 5א:אק לאקסיומה לתרגומו )בדומה

מדובר מלכתחילה כבר כאילו להישמע ועשוי (sunt) בה בחר ששפינוזה הרבים לשוןכולל. אחד ביש

על ״מושג אולם ״באמצעות״. או ידי״ ״על פירושו per .per se, per aliud הם המונחים 3 רחוק וזה סובייקט(, )כמין עצמו את משיג התואר כאילו להישמע עשוי עצמו״ ידי

ב(. חלק מבוא, )ראו עצמו״ ״באמצעות לומר יש לכן שפינוזה, מכוונת

77 אלוהים על א:

;תולדה בהכרח נובעת ומסוימת קבועה נתונה סיבה מתוך .3 אפשר אי ומסוימת, קבועה סיבה נתונה לא אם ולהפך,תולדה. שום ממנה שתנבע

זו הכרה וכוללת הסיבה בהכרת תלויה התולדה הכרת .4בתוכה.

להבין אפשר אי משותף, דבר שום ביניהם שאין דברים .5 כולל אינו האחד של מושגו או זה, באמצעות זה אותםהאחר. של מושגו את בתוכו

שלו. אידיאה שהיא למושא להתאים חייבת אמיתית אידיאה .6

קיום. כוללת אינה מהותו כלא־קיים, להשיגו שאפשר מה .7

1 משפט

להפעלותיו. קודם הטבע, לפי העצם,

הוכחה

.5א:הג ,3 א:הג הגדרות מתוך וברור גלוי הדבר

2 משפט

שום ביניהם אין שונים, תארים להם שיש עצמים שנימשותף. דבר

אתיקה 78

להימצא צריך העצמים[ ]מן אחד כל ואמנם .3א:הג מתוך וברור גלוי זה גם כולל אינו האחד של מושגו או עצמו, באמצעות מושג ולהיות עצמו בתוך

האחר. של מושגו את בתוכו

3 משפט

האחד אין משותף, דבר שום ביניהם שאין דבריםהאחר. של סיבתו להיות יכול

הוכחה

אותם להבין אפשר אי (5א:אק הרי)לפי משותף, דבר שום ביניהם אין אם של סיבתו להיות יכול האחד אין (4)לפיא:אק כן ואם זה, באמצעות זה

מ.ש.ל. האחר.

4 משפט

או מזה זה נבדלים יותר, או שניים נבדלים, דברים שוני בגלל או העצמים בתוארי שוני בגלל

בהפעלותיהם.

הוכחה

כלומר (,1 א:אק זולתו)לפי בתוך או עצמו בתוך או נמצא שנמצא, מה כלא:הג3א:הג הגדרות )לפי והפעלותיהם. עצמים 1אלא אין לשכל מחוץ (5,

להיות רבים דברים יוכלו שבאמצעותו דבר שום לשכל מחוץ שאין מכאן מלבד (,4)לפיא:הג דבר אותו וזה או, העצמים, מלבד מזה, זה מובחניםמ.ש.ל. הפעלותיהם. ומלבד תאריהם

* הוכחה

praeter 1


מאותו יותר או עצמים שני בטבע להיות יכולים לאתואר. או טבע

הוכחה

על או מזה זה להיבדל צריכים היו הם נבדלים, עצמים הרבה מצויים היו לוא (.4:א הקודם המשפט )לפי בהפעלותיהם שוני ידי על או בתאריהם שוני ידי אלא בנמצא שאין בכך מודים אנו בלבד, בתארים שוני ידי על נבדלים הם אם

הרי בהפעלות, שוני ידי על נבדלים העצמים ואם תואר. מאותו אחד עצם בצד נניח אם אז, כי (,1א: להפעלותיו)לפי קודם הטבע, לפי שהעצם, מאחר

אם (6א:אק ,3א:הג כלומר)לפי 1לעצמו, כשהוא בעצם ונעיין ההפעלות את )לפי כלומר אחר, מנעצם[ כנבדל להשיגו אפשר יהיה לא לאמיתו, בו נעיין

אחד רק אלא רבים ]עצמים[ בנמצא שיהיו אפשר אי (4:א הקודם המשפטמ.ש.ל. בלבד.

6 משפט

אחר. עצם ידי על להיווצר יכול אינו אחד עצם

הוכחה

(,5א: הקודם המשפט )לפי תואר מאותו עצמים שני בטבע להיות יכולים לא (3)לפיא: יוצא משותף. דבר־מה ביניהם שיש עצמים (2)לפיא: כלומר להיווצר יכול הוא אץ או אחר, עצם של סיבתו להיות יכול אינו אחד שעצם

מ.ש.ל. האחר. ידי על

נסמך משפט

זולתו. דבר ידי על להיווצר יכול אינו שעצם יוצא מכאן

5 משפט

in se 1

אתיקה 80

מתוך בבירור שנראה כפי והפעלותיהם, עצמים אלא בטבע אין שהרי )לפי עצם ידי על להיווצר יכול אינו עצם אולם, .5א*הג ,3א:הג ,1א:אק

ידי על להיווצר יכול עצם אין מוחלט שבאופן ויוצא (,6א: הקודם המשפט1זולתו. דבר

חלופית הוכחה

עצם היה לוא שכן שבסתירתו. האבסורד מתוך קלות ביתר גם מוכח הדבר תלויה להיות צריכה הייתה הכרתו הרי זולתו, דבר מתוך להיווצר יכול

עצם. זה היה לא (3א:הג ולכן)לפי (;4א:אק סיבתו)לפי בהכרת

7 משפט

העצם. לטבע שייך הקיום

הוכחה

אפוא יהיה העצם נ(. 6:א )לפי זולתו דבר ידי על להיווצר יכול אינו עצם או קיום, בתוכה בהכרח כוללת מהותו (1א:הג )לפי כלומר עצמו, סיבת

מ.ש.ל. לטבעו. שייך הקיום

8 משפט

אינסופי. בהכרח הוא עצם כל

הוכחה

שייך והקיום (,5:א )לפי כאחד־ויחיד אלא קיים אינו אחד תואר בן עצםאך כאינסופי. ואם כסופי אם להתקיים, מטבעו זה יהא לכן (.7א: לטבעו)לפי

כנראה: היא התשובה עצם? של הפעלה ידי על העצם ייווצר לא ומדוע לשאול: אפשר 1 כדי ממשות די בה ואין העצם של מזו נחותה אונטולוגית ברמה עומדת שהפעלה כיוון

אותו. ליצור


ידי על מוגבל להיות (2א:הג )לפי יצטרך אז שהרי סופי; להיות[ ]יוכל לא יהיו וכך בהכרח; להתקיים יצטרך (7א: )לפי הוא שגם הטבע, מאותו אחר

קיים הוא לכן (.5א: )לפי אבסורד וזה התואר, מאותו עצמים שני בנמצאמ.ש.ל. כאינסופי.

1 עיון

חיוב הוא אינסופי ולהיות חלקית, שלילה למעשה, הוא, סופי שלהיות כיוון עצם שכל נובע, לבדו 7:א מתוך הרי כלשהו, טבע של קיומו של מוחלט

אינסופי. להיות צריך

2 עיון ואינם מבולבלת בדרך הדברים על משפט החורצים אלה שכל ספק לי אין

את להשיג יתקשו הראשונות, סיבותיהם ידי על הדברים את להכיר רגילים העצמים 1איפנוני בין מבחינים אינם אלה אנשים כי ;7:א משפט של הוכחתו

מכך כתוצאה נוצרים. הדברים כיצד יודעים אינם וגם עצמם, העצמים לבין בדברים רואים שהם הראשית את לעצמים ומייחסים מלבם בודים הם

הדברים של האמיתיות הסיבות את מכירים שאינם אלה ואמנם, הטבעיים. אדם כבני מדברים שעצים לעצמם מלבדות נרתעים ואינם הכל, מבלבלים

לכל מתגלגלת צורה ושכל הזרע, מן גם כמו אבנים מתוך נוצרים האדם ושבני האנושי הטבע עם האלוהי הטבע את שמבלבל מי לכך, בדומה 2אחרת. צורה

ידיעה חסר הוא עוד כל בייחוד אדם, בני של ריגשות לאלוהים בנקל מייחס של לטבעו דעתם את האדם בני נתנו לוא אך בנפש. נוצרות הריגשות כיצד

משפט אדרבה, .7:א משפט של באמיתותו ספק כלל מטילים היו לא העצם, המשותפים. המושגים עם נמנה והיה כאקסיומה אדם לכל משמש היה זה

עצמו, באמצעות ומושג עצמו בתוך שנמצא מה את מבינים היו בעצם שכן היו באיפנונים ואילו זולתו. דבר להכרת זקוקה אינה שהכרתו מה את כלומר מתוך מתעצב שמושגם דברים ]כלומר[ זולתו, בתוך שנמצא מה את מביניםלנו להיות שיכולות הסיבה וזו 3נמצאים. הם שבתוכו הדבר של מושגו

1 modificationes ב(. חלק מבוא, )ראו של והטרנסובסטנציאציה המדבר הסנה כגון והנצרות היהדות לאמונות רמז גם כאן היש 2

י והדם הבשר שהגדיר כמו איפנון כאן מגדיר שפינתה )אגב, לרבים. יחיד מלשון כאן דילג שפינוזה 3

שלו(. מודיפיקציה היא העצם של - affectio - ש״הפעלה״ עדות וזו הפעלה; לעיל

אתיקה 82

בפועל קיימים שאינם אף כי ;קיימים שאינם איפנונים של אמיתיות אידיאות להשיג שניתן באופן זולתן, בתוך מוכלות מהויותיהם בכל לשכל, מחוץ נמצאת אינה לשכל שמחוץ העצמים של האמת ואילו באמצעותו. אותן אמר לוא לכן, 1עצמם. באמצעות מושגים הם שכן עצמם, בהם אלא ובכל עצם, של אמיתית, כלומר ומובחנת, ברורה אידיאה לו שיש אדם אידיאה לו שיש שאמר כמי יהיה קיים, כזה עצם אם מסופק הוא זאת

שיעיין למי שברור )כפי שקרית היא שמא מסופק הוא זאת ובכל אמיתית, טוען נברא, שהעצם שטוען מי כך: גם לומר[ ]ניתן או הצורך(. די בכך

מזה. גדול אבסורד לך ואין אמיתית, נעשתה שקרית שאידיאה בזמן בו אמת הוא למהותו, בדומה העצם, של שקיומו בהכרח, אפוא להודות עלינו

נצחית. אחד ]עצם[ אלא מצוי שלא למסקנה אחרת בדרך גם להגיע נוכל מכאן

לעשות כדי אך כאן. זאת ולהראות לטרוח כדאי ולדעתי ;טבע מאותו ויחידלציין: יש מסודר, באורח זאת את אלא מבטאת ואינה כוללת אינה דבר כל של האמיתית הגדרתו א.

המוגדר. הדבר של טבעונובע: ומכאן

מאחר יחידים, של מסוים מספר מבטאת ואינה כוללת אינה הגדרה שום ב. הגדרת למשל, המוגדר. הדבר של טבעו את אלא מבטאת שאינה

לא אבל המשולש, של הפשוט טבעו את אלא מבטאת אינה המשולשמשולשים. של מסוים מספר

הוא שבגללה מסוימת, סיבה בהכרח לו יש קיים דבר שכל לציין יש ג.קיים.

קיים, כלשהו דבר שבגללה סיבה, שאותה צריך כי לציין יש לבסוף ד. הקיום כמובן, )שאז, הדבר של והגדרתו טבעו בעצם כלולה או תהיהלו. מחוצה להימצא שעליה או טבעו(, לעצם שייךההכרח מן יחידים, של מסוים מספר בטבע קיים שאם נובע, אלה מהנחות

למושא או העצם של לקיומו כאן מתייחס לשכל׳ מחוץ העצם של ׳האמת המושג 1 לא ולכן עצמו(: העצם הוא : דיוק עצמו)וליתר העצם בתוך הוא זה קיום שלו. האידיאה

ללא אמיתית אידיאה תיתכן לא העצם לגבי כלומר, קיים, לא עצם של מהות תיתכן^ פרטיים. דברים לגבי ייתכן שהדבר כפי מושא, (ns שאינו רוח, באותה שונה נוסח יש העצם אלא להיות יכול אינו עצם של אמיתית אידיאה של ״המושא גבהרדט: אצל מופיע

עצמו״.(


למשל, מהם. פחות או יותר ולא אלה יחידים קיימים שבגללה סיבה שתימצא אחת, בבת קיימים שהם אניח, הבהירות )לשם אנשים 20 בטבע קיימים אם

מדוע נימוק לתת כדי הרי, בטבע(, אחרים אנשים לפניהם התקיימו ושלא נוסף בכלל; האדם טבע של סיבתו על שנצביע בכך די לא אנשים, 20 קיימים

.20מ־ פחות ולא יותר לא קיימים שבגללה הסיבה, על להצביע עלינו כך על הוא ]דווקא[ שבגללה סיבה להיות צריכה אחד לכל ג( הערה )לפי שהרי האדם בטבע כלולה להיות יכולה אינה ו־ג( ב הערה )לפי זו וסיבה קיים,

.20 המספר את בתוכה כוללת אינה האמיתית האדם שהגדרת מאחר עצמו, הסיבה ולכן אלה, אנשים עשרים קיימים שבגללה הסיבה ד(, הערה )לפי וכך

להם. מחוץ בהכרח להימצא צריכה קיים, מהם ואחד אחד כל שבגללה יחידים יתקיימו כי שאפשר מה שכל מוחלט, באופן להסיק עלינו זה מטעם

כיוון ועתה, חיצונית. סיבה לקיומו שתהיה ההכרח מן שלו, הטבע מן רבים צריך הנוכחי(, בעיון ראינו שכבר מה )לפי העצם לטבע שייך שהקיום

הגדרתו מתוך יוסק' שקיומו צריך ולכן הכרחי, קיום בתוכה תכלול שהגדרתו יכול. לא ו־ג( ב הערה סמך על שהראינו )כפי העצם מהגדרת אולם לבדה. אחד־ויחיד רק שקיים בהכרח, נובע לכן רבים. עצמים של קיומם לנבועלעיל. הטענה כפי הטבע, מאותו

9 משפט

יש כן ישרת, או ממשות יותר כלשהו לדבר קזיש ככלתארים. יותר לו

הוכחה

.4א:הג מתוך גלוי הדבר

10 משפט

באמצעות מושג להיות צריך העצם מתוארי אחד כלעצמו.

אתיקה 84

מה בתור העצם אודות על תופס שהשכל מה הוא (4א:הג )לפי תואר הלא עצמו. באמצעות מושג להיות שעליו (3 א:הג ומכאן)לפי מהותו; את שמכונןמ.ש.ל.

עיון

זה כנבדלים תארים שני להשיג שניתן פי על אף כי בעליל, גלוי שנאמר ממה נוכל לא זאת בכל האחר, עזרת בלי האחד את להשיג ניתן כלומר, ממש, מזה

מטבע שהרי שונים. עצמים שני או ישים שני מכוננים שהם מכאן להסיק תמיד בו היו תאריו כל כי עצמו*, באמצעות מושג מתאריו אחד שכל העצם את מבטא אחד כל אלא מזולתו, להיווצר יכול מהם אחד ואין אחת בבת

ריבוי שמייחסים בכך, אבסורד שום אין לכן העצם. של ישותו או ממשותו להיות צריך יש שכל מזה, ברור דבר בטבע אין אדרבה, אחד. לעצם תארים יותר לו יש ישות, או ממשות יותר לו שיש מה וכל כלשהו, תואר תחת מושג

מזה, ברור דבר אין גם ולכן ואינסופיות. נצח או הכרחיות, המבטאים תארים (6א:הג שלימדנו )כפי מוגדר להיות צריך מוחלט באופן האינסופי שהיש

ואינסופית. נצחית מהות מבטא מהם אחד שכל תארים, אינסוף בן כיש העצמים, של בשונותם להבחין נוכל שמתוכו הסימן מהו אדם, ישאל ואם אחד עצם אלא בטבע קיים שלא המוכיחים הבאים, המשפטים את יקראסימן. אותו אחר יבקשו לשוא ולכן מוחלט, באופן אינסופי ושהוא ויחיד

11 משפט

מהם אחד שכל תארים, אינסוף בן העצם או אלוהים,בהכרח. קיים ואינסופית, נצחית מהות מבטא

הוכחה

ולכן)לפי קיים; אינו שאלוהים תוכל, אם בדעתך, השג זאת, מכחיש אתה אם הוא (7א: )לפי זה דבר אבל קיום. בתוכה כוללת אינה מהותו (7א:אק

מ.ש.ל. בהכרח. קיים אלוהים לכן אבסורד.

* הוכחה


מדוע או קיים הוא מדוע נימוק או סיבה לייחס אפשר שיהיה צריך דבר לכל סיבה, שתהיה או נימוק שיהיה צריך משולש, קיים אם למשל, קיים. אינו

המונעים סיבה או נימוק שיהיו צריך אז גם קיים, אינו ואם קיים; הוא מדוע שיהיו צריך זו סיבה או זה נימוק והנה, קיומו. את מבטלים או להתקיים בעדו

טבעו עצם למשל, מרובע, מעגל לו. מחוצה או הדבר של בטבעו או כלולים האחר, הצד מץ סתירה. כולל הוא שהרי קיים, אינו שבגללו הנימוק את מציין

כולל הוא שהרי בלבד, העצם מטבע נובע קיים העצם שבגללו הנימוק גם או קיימים משולש או מעגל שבגללו הנימוק ואילו (.7:א )ראו קיום בתוכו

שהרי כולו; הגופני הטבע מסדר אלא טבעם, מתוך נובע אינו קיימים אינם הנמנע שמץ או בהכרח, קיים שהמשולש או כי לנבוע צריך זה של מתוכו

שיתקיים. או נימוק כל שאין מה כי נובע, ומהם עצמם; מתוך גלויים אלה דברים

שום להימצא יכולים לא אם לכן, בהכרח. מתקיים קיומו, את המונעים סיבה להסיק עלינו קיומו, את מבטלים או אלוהים קיום את המונעים סיבה או נימוק כגון סיבה 4א נימוק שיימצאו כדי אבל בהכרח. קיים שאלוהים ערעור ללא

כלומר לטבעו, מחוץ או עצמו אלוהים של בטבעו או להימצא עליהם אלה, כך מתוך הרי טבע, מאותו עצם זה היה לוא כי שונה. טבע בעל אחר בעצם היה לא שונה טבע בעל לעצם אך אלוהים. שיש להודות, צריך היה בלבד קיום את להניח יכול היה לא ולכן (2:א )לפי אלוהים עם משותף דבר שום

הקיום את המבטלים הסיבה או שהנימוק כיוון קיומו. את לבטל ולא אלוהים שאלוהים כדי הרי, האלוהי, לטבע מחוץ אפוא להימצא יכולים אינם האלוהי

בתוכו יכלול שטבעו כן, ואם שלו? בטבעו שיימצאו ההכרח מן יתקיים, לא ובעל מוחלט באופן אינסופי יש על זה דבר לומר אבסורד אבל סתירה. נימוק או סיבה שום לאלוהים מחוץ ולא באלוהים שאין יוצא עליונה. שלמות

מ.ש.ל. בהכרח. קיים אלוהים כן ואם קיומו, את המבטלים


היא להתקיים היכולת ואילו 1אונים, חוסר היא להתקיים שלא היכולת


1 impotentia יכולת(. הערר של במובן )גם

אתיקה 8<

ישים אלא אינם בהכרח קיים שכבר מה אם לכן, ^אליו(. שמובן )כפי1עוצמה באופן אינסופי יש של מזו יותר רבה עוצמה תהיה סופיים לישים הרי סופיים, שקיים או קיים, לא דבר ששום או לכן, אבסורד. מאליו( )כמובן וזה מוחלט, עצמנו בתוך אם קיימים, אנחנו והנה, מוחלט. באופן אינסופי יש גם בהכרח

א1א:אק )ראו בהכרח הקיים אחר דבר בתוך ואם האינסופי היש לכן (.7:,מ.ש.ל. 2בהכרח. קיים אלוהים, (6 א:הג )לפי כלומר מוחלט, באופן

עיון

אפוסטריורי, באופן אלוהים קיום את להוכיח ביקשתי האחרונה בהוכחה אלוהים שקיום מפני לא אבל, ההוכחה, את לתפוס יותר קל שיהיה כדי להתקיים שהיכולת מאחר כי אפריורי. באופן גם היסוד מאותו נובע אינו לטבעו, השייכת ממשות יותר מה לדבר שיש שככל נובע הרי עוצמה, היא

או מוחלט, באופן האינסופי היש לכן 3מעצמו. להתקיים כוחות יותר לו יש כן באופן קיים הוא ולכן מעצמו, להתקיים אינסופית עוצמה לו יש אלוהים,מוחלט. הוכחות של בוודאותן להיווכח קל יהיה לא רבים שלאנשים אמנם ייתכן

סיבות מתוך הנוצרים בדברים ורק אך להתבונן רגילים שהם כיוון אלה, דעתם[, ]לפי כלומר - מהר שמתהווה מה כי רואים, הם ובאלה חיצוניות;

לו, שייכים דברים יותר שהרבה מה ואילו בנקל; נכחד גם - בנקל שקיים מה מנת על בקלות. כך כל קיים שאינו ומכאן לעשותו, דעתם לפי יותר קשה

האמת מידת מה כאן להוכיח צריך אינני אלה קדומות מדעות אותם לשחרר אם, ]לפסוק[ לא וגם מהר, נכחד מהר שמתהווה מה כי האומר, בפתגם

כי שאציין די לא. או מידה באותה קלים הדברים כל בכללותו, הטבע מבחינתעל רק אלא חיצוניות, סיבות מתוך המתהווים דברים על כאן מדבר אינני

1 potentia מדובר כי ׳עוצמה׳, המונח את הספר אורך לכל העדפתי יכולת(. במובן: )גם potestas והמילה ,vis לתרגום אותי משמשת ״כוח״ המילה עוצמה. של בפילוסופיה כאן העדפתו אבל ,potentia לתרגום ב״יכולת״ משתמש קלצקין ״יכולת״. לציון (posse )וכן

(2)בתכליתיות: הקשור האריסטוטלי, הפוטנציה מושג את דוחה שפינוזה (1)בעייתית: ואם מעצמו״, להתקיים אינסופית עוצמה לו ״יש שאלוהים נאמר הנוכחי למשפט בעיון היא מדובר שבה potential שהרי אבסורד, ייווצר אינסופית״ ״יכולת זה. במקום נאמר

בלבד(. יכולת )לא אפשרות ולא ממשות ברור הבדל. אין בלטינית מוחלט״; באופן האינסופי ל״יש הידיעה ה״א הוספתי 2

כזה. אחד רק שייתכן לומר מתכוון אך כאלה רבים יש כאילו הדיון את מתחיל ששפינוזהa se 3

87 , אלוהים על א:

חיצונית. סיבה שום ידי על להתהוות יכולים אינם (65א )לפי ואלה עצמים; או רבים חלקיהם אם בין חיצוניות, סיבות ידי על המתהווים דברים שכן

הסיבה של 1למעלתה בהם שיש ממשות או שלמות כל חייבים מעטים, ולא החיצונית הסיבה של שלמותה מתוך רק אפוא נובע וקיומם החיצונית; חיצונית, לסיבה בו שיש שלמות כל חייב אינו העצם ואילו שלהם. משלמותם

אלא אינו קיומו כן שעל בלבד, שלו טבעו מתוך לנבוע צריך קיומו אלאמהותו. אותו; מניחה להפך, אלא, קיומו את מבטלת אינה דבר של שלמותו כי יוצא ביתר לדעת עשויים שאנו דבר אין לכן אותו. מבטל שלמות חוסר ודווקא כלומר, - מוחלט באופן שלם או אינסופי יש של קיומו את מאשר ודאות

את בתוכה וכוללת שלמות חוסר כל מסלקת שמהותו מאחר כי אלוהים. של בקיומו ספק להטיל סיבה כל מבטלת היא בכך הרי המוחלטת, השלמות את שיתן מי כל דעתי, לפי שייווכח, כפי עליונה, ודאות לו ומעניקה אלוהים

במעט. ולוא לכך דעתו

12 משפט%

עצם, של תואר שום אמיתי באופן להשיג אפשר אילחלוקה. ניתן שהעצם לנבוע, עשוי שממנו

הוכחה

או העצם, של טבעו על שומרים שהיו או כך משיגים שהיינו העצם חלקי הרי אינסופי להיות צריך חלק כל היה הרישא, התקיים אילו עליו. שומרים היו שלא תואר בן להיות (5א: )לפי חייב והיה 2(,6א.* )לפי עצמו וסיבת (8א: )לפי

(.6א: אבסורד)לפי וזה אחד, עצם מתוך מתכוננים רבים תארים היו וכך שונה; (,2:א )לפי השלם ולמכלולם לחלקים משותף דבר שום היה לא כך, על נוסף

ואין (;10:,א4א:הג חלקיו)לפי בלי מושג ולהיות להימצא יכול היה והמכלולאינם שהחלקים כלומר הסיפא, את נניח ואם אבסורד. שזה ספק שמטיל מי

virtus 1 אפשריות, האסמכתות שתי למעשה ;7:א וכתבו תיקנו קרלי( )מאיר, מלומדים כמה 2

במישרין. שלא ושתיהן

אתיקה 88

יאבד שווים, לחלקים כולו העצם יחולק 1אם הרי העצם, של טבעו על שומריםאבסורד. (7:א )לפי וזה להימצא, ויחדל כעצם טבעו את

13 משפט

לחלוקה. ניתן אינו מוחלט באופן אינסופי עצם

הוכחה

שהיו או אליהם מתחלק שהיה החלקים הרי לחלוקה, ניתן העצם היה לוא עליו. שומרים היו שלא או מוחלט, באופן אינסופי עצם של טבעו על שומרים

אבסורד וזה הטבע, מאותו רבים עצמים מצויים יהיו הרי הרישא, את נניח אם באופן אינסופי עצם לעיל( הנאמר הרי)לפי הסיפא, את נניח ואם (.5א: )לפי

(.11א: )לפי אבסורד זה וגם להימצא, לחדול עשוי היה מוחלט

נסמך משפט

עצם, הוא באשר גופני, עצם שום ולכן עצם, ששום נובע מכאןלחלוקה. ניתן אינו

עיון

כך מתוך פשטות ביתר להבין ניתן - לחלוקה ניתן אינו שעצם - זה דבר להבין אפשר ואי כאינסופי, אלא העצם טבע את להשיג אפשר שאי בלבד,

(.8)לפיא: סתירה בעליל שכולל מה סופי, כעצם אלא עצם של חלק

14 משפט

ולא להימצא יכול עצם'אינו שום מאלוהים חוץמושג. להיות

1 cum - אומר מי בצדק: שאל ואז קרלי, שעשה כפי ש־״, ״מאחר כאן לתרגם אץ זה. קושי מבטל ״אם״ התרגום י דווקא שווים לחלקים להתחלק חייב שהעצם


שום ממנו לשלול אפשר שאי מוחלט, באופן אינסופי יש הוא שאלוהים כיווןפי1עצם של מהות המבטא תואר ל (,11 א: )לפי בהכרח קיים והוא (,6א:הג )

להיות צריך זה עצם היה מאלוהים, חוץ כלשהו עצם מצוי היה לוא הרי מאותו עצמים שני קיימים היו כן ואם אלוהים, מתוארי אחד ידי על מונהר

יכול אינו עצם שום לאלוהים שמחוץ יוצא (.5)לפיא: אבסורד וזה התואר, צריך היה מושג, להיות יכול היה לוא כי מושג. להיות לא גם ולכן להימצא,

לכן, זו(. הוכחה של הראשון החלק אבסורד)לפי זה אבל ;כקיים מושג להיותמ.ש.ל. מושג. להיות ולא להימצא יכול אינו עצם שום מאלוהים חוץ

1 נסמך משפט

אחד־ויחיד, הוא שאלוהים )א( הבהירות: בתכלית נובע מכאן אינסופי ושהוא אחד, עצם אלא בטבע אין (,6א:הג כלומר)לפי

ע. 10:א בעיון שציינו כפי מוחלט, באופן

%2 נסמך משפט

תוארי או הם החושב והדבר המתפשט שהדבר )ב( עוד: נובעאלוהים. תוארי של הפעלות (1א:אק או)לפי אלוהים,

15 משפטf

שום אלוהים ובלי באלוהים, נמצא שנמצא, מה כלמושג. להיות ולא להימצא יכול אינו דבר

הוכחה

(,14:א )לפי מושג להיות יכול ואינו נמצא אינו עצם שום מאלוהים ,חוץ

אפץ. וגם קרלי גם תרגמו וכך העצם״; ״של ולא מיודע, לא בסתמי - עצם של מהות 1 - זה בכלל עצם להיות מועמד ושל - בעולם כלשהו חיובי דבר של מהות כל :הרעיון

אלוהים. של האינסופית במהותו כלולה כבר

הוכחה

אתיקה 90

ומושג עצמו בתוך הנמצא דבר שום אין מאלוהים[ (,^חוץ3כלומר)לפיא:הג להיות ולא להימצא יכולים אינם אופנים (5)לפיא:הג אולם עצמו. באמצעות

,האלוהי הטבע בתוך רק להימצא יכולים שהאופנים מכאן ;עצם בלי מושגים ולאופנים לעצמים מחוץ (,1 )לפיא:אק אולם באמצעותו. רק מושגים ולהיות

ולא להימצא יכול אינו דבר שום אלוהים שבלי יוצא דבר! שום מצוי לאמ.ש.ל. מושג. להיות

עיון

כמוהו וכפוף לאדם, בדומה ונפש גוף העשוי אלוהים מלבם הבודים יש כמה להראות כדי שהוכחנו במה די אבל 1הסבילות! הריגשות לשלטון פוטר אני אלה את האמיתית. אלוהים מהכרת לסטות אלה אנשים הרחיקו

הוא שאלוהים מכחיש מעט, ולוא האלוהי בטבע שעיין מי כל שכן, ;ומניח בגוף מבינים שאנו כך, מתוך ביותר הטוב הצד על מוכח הדבר גוף. בעל

זאת ולומר - מסוימת תבנית ידי על מוגבלת ועומק, רוחב אורך, בעלת כמותממנו. גדול שאין אבסורד הוא מוחלט, באופן האינסופי היש אלוהים, על

בעליל, מעידים זו מסקנה להוכיח משתדלים שבהם הנימוקים שאר 2או הגופני העצם את אלוהים של מטבעו לגמרי מסלקים אלה שאנשים

עוצמה איזו מכוח אבל אלוהים. ידי על נברא עצמו שהוא וקובעים המתפשט, שמעיד מה כלל, יודעים אינם זאת - להיברא יכול זה[ ]עצם היה אלוהית הוכחתי מקום, מכל אני, אומרים. עצמם שהם מה את מבינים שאינם בעליל להיווצר יכול אינו עצם ששום - שלי הערכתי לפי לפחות - מספקת במידה

במשפט הוכחנו מכן ולאחר (.2ע 8א: נ,6אחר)ראוא: עצם ידי על להיברא או ומכאן מושג? ולהיות להימצא יכול אינו לאלוהים מחוץ עצם שום כי 14:א

אלוהים. של האינסופיים התארים אחד הוא המתפשט שהעצם הסקנו שכולם יריבי, טיעוני את אפריך ההסבר, שלמות לשם זאת, בכל

שלהלן: הדברים אל מצטמצמים מחלקים; מורכב עצם, הוא באשר 3הגופני, העצם סברתם לפי ראשית,

לאלוהים. להשתייך ולכן אינסופי, להיות יכולתו את שוללים הם זה ומטעם

1 passiones, מבוא. ראו - )פסיביות( סבילות או סבל מם תשוקות גם שהוראתה לפי לגופניות, התפשטות בין היחס את הולם אינו (sive) שקילות של ב״או״ השימוש 2

משתמש קרלי( שמציע )כפי שפינתה ואולי זהירות, חוסר כאן שיש ייתכן עצמו. שפינוזהמתנגדיו. על המקובלת בלשון זה בשלב

הקודמת. ההערה ראו 3


.אחדות. אזכיר שמתוכן רבות בדוגמאות מסבירים הם זאת שהוא במחשבתנו נעלה אומרים, הם אינסופי, הוא הגופני העצם אם (1)

הךאשון, במקרה אינסופי. או סופי או יהיה חלק כל לשניים; מחולק יהיה השני במקרה אבסורד. וזה סופיים, חלקים משני מורכב יהיה האינסופי

אבסורד. זה וגם אחר, מאינסוף כפליים הגדול אינסוף מצוי אחד, כל רגל באורך חלקים ידי על תימדד אם אינסופית, כמות ועוד, (2)

חלקים ידי על תימדד אם בה שיהיו כמו זה, באורך חלקים אינסוף בה יהיו שנים־ פי גדול יהיה אחד אינסופי שמספר ייצא וכך אצבע; אורכו אחד שכלאחר. אינסופי ממספר עשר

ללא־מוגדר. ממוגדר שיהפוך וסופו ברציפות, וגדל הולך ל־ב< b בין שהמרחק כמות שמניחים מכך דעתם, לפי נובעות, אלה אבסורדיות שמסקנות כיוון

יכול אינו ולכן סופי, להיות חייב הגופני שהעצם מסיקים הם אינסופית,אלוהים. של למהותו להשתייך

כיוון אלוהים. של העליונה משלמותו ]לדעתם[ מתבקש השני טיעונם גם להיות יכול הוא אין עילאי, באופן שלם יש הוא אומרים, הם שאלוהים,

ומכאן סביל, להיות יכול לחלוקה, ניתן בהיותו הגופני, העצם ואילו סביל;*אלוהים. של למהותו שייך שאינו נובע

שהעצם להראות, המשתדלים המחברים אצל מוצא שאני הטיעונים אלה שיעיין מי אך אליו. להשתייך יכול ואינו האלוהי לטבע ראוי אינו הגופני מבוססים הללו הטיעונים הרי להם. עניתי כבר שבאמת ימצא כראוי, בדבר

שזה הראיתי וכבר מחלקים; מורכב הגופני שהעצם סברתם, על ורק אך תראה כראוי, הדבר את לבחון תרצה אם עתה, נ(. 13עםא: 12:)א אבסורד

כך(, על חולק איני וכרגע אבסורדים, כולם אמנם )אם אבסורדים אותם שכל אינם סופי, הוא המתפשט שהעצם להסיק, אלה מחברים מבקשים. יסודם שעל

שמניחים.שהכמות מכך אלא אינסופית, כמות שמניחים 2מכך כלל נובעיםאינו מכאן הנובע האבסורד סופיים. מחלקים ומורכבת למדידה ניתנת האינסופית

ab למשל קווים, שני נניח אם לבסוף, (3)ach, כמות של אחת מנקודה היוצאים

אף הרי לאינסוף, ונמתחים 1אינסופיתברור מוגדר, מרחק ביניהם יש שבהתחלה

לאינסוף. המשתרע החלל, של אחת מנקודה 1מכך. - minime - מכל פחות נובעים מילולית: 2

אתיקה 92

ואינה למדידה ניתנת אינה אינסופית שכמות זאת, אלא א$וא להסיק לנו מרשה 12:)א לעיל הוכחנו שכבר הדבר וזה סופיים; מחלקים מורכבת להיות יכולה

אם אלינו. שכיוונו החץ את עצמם אל ויורים חוזרים אלה אנשים זה באופן וגר(. לא דבר שום הרי סופי, להיות חייב מתפשט שעצם הנ״ל מהאבסורד להסיק ירצו

מכאן והסיק מרובע, של תכונות למעגל שיש מלבו שבדה מי לבין ביניהם יבדיל שווים. הם ההיקף אל ממנו המוליכים הקווים שכל מרכז למעגל אפוא שאין וכבלתי כאחד־ויחיד כאינסופי, אלא להשיגו אפשר שאי הגופני, העצם את שהרי

ריבוי כבעל סופיים, מחלקים כמורכב משיגים הם (12,א:5,א:8א: )ראו מתחלקסופי. שהוא מכאן להסיק שיוכלו מנת על לחלוקה, וכניתן

יודעים מנקודות, מורכב שהקו לעצמם שבדו לאחר אחרים, לכך בדומה ואמנם, לאינסוף. להתחלק יכול אינו שהקו המוכיחים רבים, טיעונים להמציא מן אבסורדית פחות אינה מחלקים או מגופים מורכב גופני שעצם ההנחה לבסוף, והקו, מקווים, מורכב והמשטח ממשטחים, מורכב שהגוף ההנחה אינה הבהירה שהתבונה שיודע מי כל להודות צריך בכך מנקודות. מורכב

העצם אם שכן, ריק. חלל שיש המכחישים אלה ובראשם לטעות, מסוגלת להכחיד ניתן לא מדוע 1ממש, נבדלים יהיו שחלקיו כך להתחלק ניתן הגופני

ומדוע ? כמקודם בזה זה קשורים להיות יוסיפו שהנותרים באופן אחד חלק לאמיתו הרי 1 ריק חלל ייוותר שלא כך, לזה זה להתאים החלקים כל חייבים

במצבו ולהישאר להיות האחד יכול ממש, הבדל ביניהם שיש דברים דבר, של כל אלא 2אחר(, במקום כך )ועל ריק חלל בטבע אמנם ואין הואיל האחר. בלי

עוד, נובע ריק, חלל יהיה שלא באופן לזה זה להתאים חייבים הטבע חלקי נובע כלומר, ממש; מזה זה נבדלים להיות יכולים אינם הטבע שחלקילחלוקה. ניתן אינו עצם, הוא באשר הגופני, שהעצם

אנו כי אשיב הכמות? את לחלק מטבענו נוטים אנו מדוע אדם: ישאל ואם מתוך כמופשטת שטחי, או מופשט באופן :אופנים בשני הכמות את משיגים שהיא כפי בכמות נעיין אם לבדו. השכל שעושה מה עצם, בתור או 3״החומר,היא שהכמות נמצא ביותר, לנו והקל השגרתי הדבר וזה הדמיון, בכוח נתפסת

1 realiter: ממש הבדל הבדל: מיני שלושה נקבעו דקארט מאז הפילוסופית בלשון (realiter,) באופן הבדל (modaiiter,) ״במחשבה״ או ״בתבונה״ והבדל (ratione,)

מופשט. דיבור לצורך הבחנה רק וזו כזה, הבדל אין עצמו בדבר כי שפירושו אתה( מסכים שהוא )דעה ריק חלל בהעדר בו דן ששפינוזה הידוע היחיד האחר המקום 2

דקארט׳. של הפילוסופיה ׳עקרונות על חיבורו הוא3 ns :הדמיון״. בכוח נתפסת היא ״כך מוסיף


בשכל שהיא כפי בה נעיין ואם מחלקים. ומורכבת לחלוקה ניתנת סופית, שהוכחנו כפי אז, כי - בקושי המתרחש דבר - עצם היא באשר אותה ונשיג

לחלוקה. ניתנת ואינה אחת־ויחידה אינסופית, היא שהכמות נמצא והותר, די לבין הדמיון כוח בין להבחין שיודע מי לכל צורכו די וברור גלוי יהיה זה דבר

ואי מקום, בכל החומר אותו הוא שהחומר לכך דעתו יתן אם בייחוד השכל; כמופעל החומר את שתופסים במידה אלא חלקים בתוכו להבחין אפשר

מודאלי[ ]הבדל שבאופן הבדל רק הוא חלקיו בין שההבדל כך שונים, באופנים חלקיהם ואת לחלוקה כניתנים המים את משיגים אנו לדוגמה, ממשי. הבדל ולא

המים כי גופני; עצם הם באשר ולא מים, הם באשר זאת אבל מזה, זה כנפרדים הם באשר המים לכך, בדומה נפרדים. ואינם מתחלקים אינם עצם הם באשר

נכחדים. ואינם נוצרים אינם עצם הם באשר ואילו ונכחדים, נוצרים מים עומדת הזה הטיעון ביסוד הרי השני. לטיעון גם עניתי כבר שבזאת לי נראה אין ואפילו מחלקים. ומורכב לחלוקה ניתן עצם, הוא באשר שהחומר, ההנחה

2האלוהי. לטבע ראויה אינה החומריות מדוע יודע אינני מקום מכל 1כך, זה הטבע שממנו עצם, שום להימצא יכול לא מאלוהים חוץ (14:א שהרי)לפי

וכל באלוהים, נמצאים אומר, אני הדברים, כל השפעה. מקבל היה האלוהי ונובע אלוהים קל הנצחי טבעו חוקי ידי על ורק אך נעשה שנעשה מה

משום לומר אפשר אי לכן להראות(; עומד שאני )כפי מהותו מהכרחיות ראוי אינו המתפשט שהעצם או 3זולתו, דבר ידי על מופעל שאלוהים בחינה אך לחלוקה, ניתן המתפשט שהעצם נניח אם גם וזאת - אלוהים של לטבעו

עתה. לעת בכך די אבל ואינסופי. נצחי שהוא נודה

16 משפט

]של אינסוף לנבוע צריך האלוהי הטבע הכרח מתוך שיכול מה כל )כלומר. אופנים של באינסוף דברים[אינסופי(. שכל של בתחומו להיכלל

החומר. התחלקות על מבוססת השנייה שהטענה או עניתי, שכבר - כך׳ זה ״אין 1 ראוי. אינו בדיוק מה לפרש בלי האלוהי״, לטבע ראוי זה יהא לא ״מדוע נאמר: במקור 2

נרדף כתואר ״החומריות״, ולומר יותר לדייק יש אך ״החומר״, כותבים ואפין ג׳אנקוטיהפולמוסי(. התיאולוגי רקעו הדיון)וכן נושא זה שהרי האינסופית: להתפשטות

עצמו. ידי על הפעלות הן האל ש״הפעאת״ ומכאן 3

אתיקה 94

שמתוך לכך, דעתו יתן רק אם אדם לכל 1ומחוור גלוי להיות צריך זה משפט ממנו הנובעות תכונות, של ריבוי מסיק השכל כלשהו דבר של נתונה הגדרה הדבר שהגדרת וככל הדבר(; של מהותו מעצם הנובעות )כלומר, בהכרח במהותו הכלולה הממשות יותר שרבה ככל כלומר, - ממשות יותר מבטאת

האלוהי ולטבע הואיל עתה, יותר. ממנו מסיק השכל כן - המוגדר הדבר של בסוגה אינסופית מהות מבטא מהם אחד שכל תארים, של מוחלט אינסוף יש

אינסוף לנבוע צריך האלוהי[ הטבע ]של הכרחיותו מתוך הרי (,6א:הג )לפי של בתחומו להיכלל שיכול מה כל )כלומר, אופנים של באינסוף דברים[ ]שלמ.ש.ל אינסופי(. שכל

1 נסמך משפט

הדברים כל של הפועלת סיבתם הוא שאלוהים )א(: נובע מכאןאינסופי. שכל של בתחומו להיכלל העשויים

2 נסמך משפט

סיבה ולא 2עצמו ידי שעל סיבה הוא שאלוהים )ב(: עוד נובעשבמקרה.

3 נסמך משפט

מוחלט. באופן הראשונה הסיבה הוא שאלוהים )ג(: עוד נובע

* הוכחה

1 manifestum. של זו מכרעת שבנקודה מפורשות במילים כמעט כאן מאשר שפינוזה 16:א את מוכיח אינו )שהרי משפט של בדמות חדשה אקסיומה למעשה מוכנסת שיטתו

הסוגיה(. על דעתו שיתן אדם לכל גלוי שהוא טוען אלא לו, שקדם מה סמך עלper se ■2


על כפוי ואיבו בלבד. טבעו חוקי מתוך פועל אלוהים1.אחד אף ידי

הוכחה

אותו או)וזה בלבד, האלוהי הטבע הכרחיות מתוך כי הראינו 165 א במשפט כי הוכחנו 15א: ובמשפט מוחלט; אינסוף נובע בלבד, טבעו חוקי מתוך דבר( כל אלא מושג, להיות יכול ואינו להימצא יכול אינו דבר שום אלוהים בלי

שעל לאלוהים מחוץ דבר שום להיות יכול שלא יוצא באלוהים. הם הדברים בלבד מבעו חוקי מתוך פועל שאלוהים מכאן לפעול. כפוי או נקבע הוא ידיו

מ.ש.ל. אחד. אף ידי על כפוי ואינו

1 נסמך משפט

את הדוחפת חיצונית או פנימית סיבה שום אין )א(: נובע מכאןטבעו. שלמות מלבד לפעול, אלוהים

2 נסמך משפט

חופשית. סיבה הוא אלוהים רק )ב(: עוד נובע

א:11)לפיא: בלבד טבעו הכרח מתוך קיים אלוהים רק שהרי ופועל (,1נ 14, (7א:הג )לפי לכן (.17:א הקודם המשפט )לפי בלבד טבעו הכרחיות מתוך

מ.ש.ל. חופשית. סיבה הוא רק

עיון

ביכולתו יש דעתם שלפי מפני חופשית סיבה הוא שאלוהים סבורים אחרים

1 nemo: היו לכן דבר; שום ידי על כפוי לא אלוהים כי מדי, מצמצם נשמע זה ביטוי כמו הוא הטקסט פרשני. שינוי זה אבל כפייה״. לשום נתון ״ואינו שכתבו מתרגמיםהנסמכים. במשפטים באה משמעותו והרחבת שתרגמתי

17 משפט

אתיקה 96

שייכים כלומר טבעו, מתוך נובעים הם כי שאמרנו שהדברים לכך, לגרום שיש אמרו כאילו זה והרי ממנו. ייווצרו לא או יתרחשו לא 1ליכולתו, ששלוש ינבע לא המשולש טבע שמתוך לכך, לגרום אלוהים של ביכולתו שום תנבע לא נתונה סיבה שמתוך או ישרות, זוויות לשתי שוות זוויותיואבסורד. וזה תולדה,

השכל ולא הרצון שלא להראות, עומד אני הזה המשפט בלי גם כן, על יתר יוכלו כי סבורים שרבים לי ידוע אמנם אלוהים. של לטבעו שייכים אינם

אינם שכן החופשי. והרצון העליון השכל שייכים אלוהים שלטבע להוכיח, שהוא הדבר מאשר לאלוהים לייחס שניתן שלם יותר דבר לדבריהם, מכירים,

כבעל אלוהים את משיגים שהם פי על אף ועוד, ביותר. הגבוהה השלמות בנו ביכולתו יש כי מאמינים אינם זאת, בכל העליונה, ובדרגה בפועל 2הבנה

לפי בזאת, כי במציאות, קיים יהיה בפועל מבין שהוא מה שכל לכך לגרום שיש מה כל אלוהים ברא לוא אלוהים. של עוצמתו את יחסלו סברתם, מנוגד וזה נוסף, דבר שום לברוא יכול היה לא אז כי אומרים, הם בשכלו, לכל אדיש הנשאר אלוהים מעדיפים היו לכן אלוהים. של לכל־יכולתו לדעתם

מוחלט רצון מתוך לברוא בדעתו שגמר ממה חוץ כלום, בורא ואינו הדבריםכלשהו. עוצמתו מתוך כי (16א: )ראו מספקת בבהירות הראיתי דעתי לפי אולם

לומר[ ]מוטב או - בהכרח נבע האינסופי מטבעו או אלוהים של העליונה כלומר: אופנים, של באינסוף דברים אינסוף - תמיד נובע הכרחיותו מתוך ששלוש נצח עד מנצח נובע המשולש שמטבע כמו אופן, באותו וזאת הכל;

הייתה אלוהים של כל־יכולתו אפוא וכך ישרות. זוויות לשתי שוות זוויותיו לפחות, דעתי לפי זו, ובדרך עולם. עד בפועל ותישאר מעולם בפועל ]קיימת[יותר. הרבה מושלם במצב אלוהים של כל־יכולתו נשמרת

של כל־יכולתו את שוללים שיריבי נראה בגלוי(, לדבר מותר )אם למעשה הניתנים דברים של אינסוף מבין שאלוהים להודות נאלצים הם שהרי אלוהים. ברא לוא כלומר, - כן לא שאם ;לעולם לבוראם יוכל לא זאת שבכל לבריאה, בלתי ונעשה כל־יכולתו את ממצה היה - מבין שהוא דבר כל אלוהים הם מושלם, הוא שאלוהים בדעה להחזיק שיוכלו כדי זו, בדרך מושלם.הדברים כל את לעשות יכול אינו שאלוהים בדעה, אתה יחד להחזיק נדחפים

potestas 1 intelligens 2


או יותר, גדול אבסורד לבדות אפשר איך רואה אינני אליהם. מגיעה שיכולתואלוהים. של לכל־יכולתו יותר מנוגד אם לאלוהים: לייחס נוהגים שאנו והרצון השכל על משהו לומר וכדי אחד כל להבין שיש ברור אלוהים, של הנצחית למהותו שייכים והרצון השכל

השכל שכן, העם. המון של הרגילה מהבנתו שונה באופן אלה מתארים ורחוקים שונים להיות חייבים 1אלוהים של מהותו את לכונן העשויים והרצון להם להתאים יכולים ואינם שלנו, והרצון השכל מן וארץ שמים כמרחק

לכלב, מתאים בשמים, הכוכבים קבוצת שהכלב, כמו ;שמם מלבד דבר בשוםבהמשך. אוכיח זאת הנובח. החיים בעל

שיהיה אפשר אי שכלנו, כמו שלא הרי האלוהית, למהות שייך השכל אם וגם האדם(, בני רוב על שמוסכם )כפי2משכיל שהוא לדברים מאוחר מטבעו

מבחינת הדברים לכל קודם אלוהים שכן ;אתם אחד בזמן שיתקיים אפשר אי הצורנית ומהותם הדברים של האמת אדרבה, (.1נ 16:א )לפי הסיבתיות

בשכלו 3]היצגי[ אובייקטיבי באופן כך שהיא מכיוון שהנה, כפי היא ]בפועל[ מהות את כמכונן מושג הוא באשר אלוהים, של שכלו כי יוצא אלוהים. של

וגם למהותם הסיבה גם הדברים, של סיבתם דבר של לאמיתו הוא אלוהים, אלוהים, של שכלו כי שאמרו אלה גם ראו זה שדבר ודומה לקיומם. הסיבהאחד. דבר הם ויכולתו רצונו

הדברים, של והיחידה האחת סיבתם אפוא הוא אלוהים של ששכלו כיוון להיבדל עליו בהכרח לקיומם, וגם למהותם גם הסיבה שהראינו( )כפי והוא מסיבתה נבדלת התולדה שכן קיומו. מבחינות וגם מהותו מבחינת גם מהם

אדם של לקיומו הסיבה הוא ]אחד[ אדם לדוגמה, ממנה. שקיבלה במה בדיוק אפשר לכן נצחית-, אמת היא זו מהות שכן למהותו, הסיבה לא אבל אחר

מבחינת שונים להיות עליהם אך 4המהות, מבחינת לגמרי לזה זה שיתאימו

ורצון שכל לייחס היה ניתן שבו שגרתי לא מובן שיש מציינת, הקוניונקטיבוס צורת 1גררא. השם ובשיתוף המקובלת, מזו לגמרי שונה במשמעות אבל - אלוהים למהות

״שכילה״ז המסורת בלשון לומר ניתן זה ועל res intellectes הם אלה שדברים נאמר כאן 2״להבין״. תרגמתי זה ואת intelligere נאמר קודם ואילו

הדבר, של בפועל קיומו את ציין צורנית״ ״מהות המונח השבע־עשרה המאה בלשון 3 היפוך )כמעט הרוח של כחיצג או כדימוי קיומו את ציין אובייקטיבית״ ״מהות והמונח

ידי על ו״אובייקטיבי״ ״בפועל״ ידי על ״צורני״ לתרגם גם ניתן לכן, .בימינו( השימוש״היצגי״.

של כללית מהות על מבחינתו(, עקיב לא נדיר)ואולי באורח כאן, מדבר ששפינוזה דומה 4 הפרטית המהות על ואושרר( אדם אלוהים, על הקצר ב׳מאמר שהדגיש )כמו ולא האדם,

בנפרד. ולשמעון לראובן להיות שצריכה

אתיקה 98

הקיום גם כך בשל ייכחד לא האחד, של קיומו ייכחד לפיכך, הקיום. שקרית, ולהיעשות להיהרס האחד של מהותו יכלה לוא אך משנהו, של

למהותה גם הסיבה שהוא דבר וכך, נהרסת. האחר של מהותו גם הייתה המהות מבחינת הן זו מתולדה להיבדל צריך כלשהי תולדה של לקיומה וגם למהותו גם הסיבה הוא אלוהים של שכלו אולם הקיום. מבחינת והן כמכונן מושג הוא באשר אלוהים, ששכל ומכאן שכלנו; של לקיומו וגם מבחינת והן המהות מבחינת הן משכלנו נבדל האלוהית, המהות את

שרצינו כפי שמו, מלבד דבר בשום שכלנו עם להתאים יכול ואינו הקיום,להוכיח.בנקל. יראה אדם שכל כפי הרצון, בעניין גם לקיים ניתן זה דיון נוהל

18 משפט

הטרנזיטיבית ולא האימננטית סיבתם הוא אלוהיםהדברים. כל של

הוכחה

)לפי אלוהים באמצעות מושג להיות וחייב באלוהים נמצא שנמצא, מה כל דבר זה בו. הנמצאים הדברים סיבת הוא אלוהים (1נ 16:א )לפי וכך (15:א

כלומר (,14:א להימצא)לפי יכול אינו עצם שום לאלוהים מחוץ ועוד, ראשון. דבר וזה לאלוהים; מחוץ עצמו בתוך הנמצא דבר שום אין (,3א:הג )לפי הטרנזיטיבית ולא פנים[ ]שוכנת האימננטית סיבתם הוא אלוהים לכן שני.

מ.ש.ל. הדברים. כל של מבחוץ[ ]הנמסרת

19 משפט

נצחיים. הם אלוהים, תוארי כל או אלוהים,

הוכחה

כלומר (,11)לפיא: בהכרח הקיים (,6א:הג )לפי עצם הוא אלוהים שהרי


שהוא נובע הגדרתו מתוך דבר( אותו או)וזה לטבעו, שייך הקיום (7)לפיא:נצחי. הוא (8 א:הג )לפי לכן קיים.

את שמבטא מה את (4להבין)לפיא:הג יש אלוהים בתוארי כך, על נוסף אני עצמו, זה ודבר :לעצם ששיך מה את כלומר האלוהי, העצם של מהותו )כפי העצם לטבע שייכת הנצחיות והנה, בתארים. כלול להיות צריך אומר, בתוכו לכלול חייב מהתארים אחד כל לכן, (;7א: מתוך הוכחתי שכבר

מ.ש.ל. נצחיים. אפוא הם וכולם נצחיות,

עיון

את הוכחתי שבה הדרך מן גם ממנה למעלה שאין בבהירות גלוי זה משפט בדומה אלוהים, שקיום יוצא אומר, אני זו, מהוכחה (.11 )א: אלוהים קיום

בדרך גם אלוהים נצחיות את הוכחתי כך על נוסף נצחית. אמת הוא למהותו, על לחזור צורך ואין (19 משפט דקארט׳, של הפילוסופיה )׳עקרונות אחרת

כאן. כך

20 משפט*

1עצמו. דבר אותו הם ומהותו אלוהים של קיומו

'הוכחה

)לפי כלומר נצחיים, הם (19:א הקודם המשפט )לפי תאריו וכל אלוהים אלוהים תוארי אותם לכן, קיום. מבטא אלוהים מתוארי אחד כל (,8א:הג

הנצחי קיומו את גם בזמן בו מנהירים (4הנצחית)א:הג מהותו את המנהירים אלוהים, של מהותו את המכונן עצמו, דבר שאותו הדבר ופירוש אלוהים, של

דבר אותו הם ומהותו אלוהים של קיומו וכך קיומו. את גם בזמן בו מכונןמ.ש.ל. עצמו.

idem sunt 1

אתיקה 100

^ 1 נסמך משפט

הוא למהותו, בדומה אלוהים, של שקיומו ראשית, נובע, מכאץנצחית. אמת

2 נסמך משפט

שינוי. בני אינם אלוהים, תוארי כל או שאלוהים, נובע שנית,

מבחינת גם משתנים היו (20:א )לפי הרי קיומם, מבחינת השתנו לוא כי וזה לשקר, מאמת נעשים היו מעצמו( מובן שהדבר )כפי כלומר מהותם,

אבסורד.

21 משפט

תואר של המוחלט מטבעו הנובעים הדברים, כל תמיד להתקיים חייבים היו אלוהים, של כלשהו

נצחיים הם זה תואר ידי שעל או ולאינסוף,ואינסופיים.

1הוכחה

מתוך אלוהים, מתוארי באחד כי תוכל, אם בדעתך, השג זאת, שולל אתה אם 2קבוע־ומוגבל קיום לו שיש סופי דבר נובע תואר, אותו של המוחלט טבעו

שהמחשבה כיוון 3שבמחשבה. אלוהים אידיאת למשל כמו התמדה, או אינסופית בהכרח היא (11)לפיא: הרי אלוהים, מתוארי לאחד נחשבת

עתה סופית. שהיא הנחנו אלוהים, של אידיאה לה יש באשר אך בטבעה;2מוגבלת היא אם אלא כסופית המחשבה את להשיג אפשר אי (,2 א:הג )לפי

ידי על רק אותם לפתור שניתן קשיים, המתרגמים למרבית יצרה זו מסורבלת הוכחה 1המקור. של קל שכתוב

determinata 2 לאידיאה מתייחס אלוהים״ ״אידיאת הביטוי כאן, הדיון לאורך הפרטי. האיש שבמחשבת 3

מישהו. של בנפשו ומוגבלת סופית


את מכוננת היא באשר המחשבה ידי על לא אבל עצמה; המחשבה ידי על המחשבה כך, אם 1סופית. להיות אמורה זו שהרי אלוהים, של האידיאה

של האידיאה את מכוננת אינה באשר המחשבה ידי על מוגבלת תהיה תהיה זה במצב בהכרח. להתקיים (11)לפיא: חייבת היא זאת ועם אלוהים, מוחלטת כמחשבה טבעה ומתוך אלוהים, אידיאת את מכוננת שאינה מחשבה

שממנה להנחה מנוגד וזה אלוהים; של אידיאה בהכרח אפוא נובעת לא וגם אלוהים אידיאת את כמכוננת גם אפוא כאן מושגת )המחשבה 2יצאנו.

אותה.( מכוננת כלא של אחר תואר בכל דבר כל או - שבמחשבה אלוהים אידיאת מכאן: יוצא

נובע הוא אם - אוניברסלית( היא זו הוכחה נבחר: במה חשוב )ולא אלוהים אינסופי. להיות בהכרח חייב הוא הרי תואר, אותו של המוחלט טבעו מהכרח

ראשונה. הנקודה זו אפשר אי כלשהו, תואר של טבעו הכרח מתוך זו בדרך שנובע מה ועוד,

הנח זאת, מכחיש אתה אם קבועים־ומוגבלים. התמדה או קיום לו שיהיו - תואר אותו של טבעו מהכרח הנובע דבר ישנו אלוהים מתוארי שבאחד הדבר הזמנים מן בזמן כי עוד, והנח שבמחשבה; אלוהים אידיאת לדוגמה,

היא שהמחשבה ומניחים הואיל בעתיד. יתקיים לא או קיים, היה לא הזה נתונה להיות יכולה ואינה בהכרח להתקיים חייבת היא הרי אלוהים, של תואר

א:11)לפיא: לשינויים אידיאת של התמדתה לגבולות שמעבר יוצא (.2נ 20, תתקיים לא או קיימת, הייתה לא היא כלשהו בזמן כי )שהנחנו אלוהים מנוגד זה אבל אלוהים. אידיאת בלי להתקיים המחשבה תצטרך בעתיד( מתוך בהכרח נובעת אלוהים שאידיאת הנחנו, שהרי ]הראשונה[; להנחה

הנובע אחר דבר וכל במחשבה, אלוהים שאידיאת יוצא הנתונה. המחשבה להיות יכולים אינם אלוהים, מתוארי אחד של המוחלט טבעו מתוך בהכרח

זו נצחיים. הם תואר, אותו באמצעות אלא, קבועה־ומוגבלת, התמדה בעליהשנייה. הנקודה הייתה של המוחלט מטבעו שנובע מה כל על דבר אותו לומר שאפשר לב שים

מתאריו. אחד בכל אלוהים

אינסופי. תואר להגביל יכולה אינה כסופית 1המחשבה. תואר של המוחלט מטבעו הנובע סופי דבר יש לפיה 2

אתיקה 102

באשר אלוהים, של כלשהו מתואר שנובע מה כל אותו שבאמצעות כך איפנון, ידי על מאופנץ הוא

גם חייב אינסופי, והנו בהכרח קיים האיפנון תואראינסופי. ולהיות בהכרח להתקיים הוא

הוכחה

הקודם. המשפט כמו דרך באותה מוכח זה משפט

23 משפט

בהכרח חייב אינסופי, והנו בהכרח הקיים אופן, כל של כלשהו תואר של המוחלט מטבעו או לנבוע

הקיים איפנון ידי על שהתאפנן מתואר או אלוהים,אינסופי. והנו בהכרח

הוכחה

)לפי מושג להיות צריך הוא שבאמצעותו אחר, דבר בתוך נמצא האופן ויכול לבדו אלוהים בתוך נמצא שהוא (15)לפיא: הדבר ופירוש (;5א:הג וכקיים כאינסופי מושג האופן אם לכן, לבדו. אלוהים באמצעות מושג להיות

יוסקו אינסופי[ והיותו הכרחי ]היותו אלה שניים שגם בהכרח צריך בהכרח, כמבטא מושג זה תואר באשר אלוהים, של כלשהו תואר באמצעות ייתפסו או

דבר(; אותו ,8א:הג לפי )וזה, נצחיות או קיום של ואינסופיות הכרחיות שאופן, מכאן 1מוחלט. באופן נדון התואר באשר (,19,א:6א:הג כלומר)לפי

כלשהו תואר של המוחלט מטבעו לנבוע חייב אינסופי, והנו בהכרח הקייםאיפנון באמצעות או (,21 א: עוסק )ובכך במישרין או וזאת אלוהים, של

22 משפט

המוחלט(. מצדו )או מוחלט היותו מבחינת נדון 1

ו03 אלוהים על א:

הקודם המשפט )לפי כלומר אלוהים[, ]של המוחלט מטבעו הנובע כלשהומ.ש.ל אינסופי. והנו בהכרח הקיים איפנון (,22:א

24 משפט

כוללת אינה 1מאלוהים הנוצרים הדברים של מהותםקיום. בתוכה

הוכחה

נדון )כשהוא קיום כולל שטבעו דבר הרי .1א:הג מתוך גלוי הדברטבעו. הכרח מתוך ורק אך וקיים עצמו, סיבת הוא כשלעצמו(

נסמך משפט

של קיומם להתחלת הסיבה רק אינו שאלוהים נובע מכאן )אם או בקיומפ, ממשיכים שהם לכך הסיבה גם אלא הדברים,

ישותם. סיבת הוא אלוהים סכולסטי(, במונח להשתמש

אנו למהותם דעתנו נותנים שאנו פעם כל שלא, ובין קיימים שהדברים בין כי ולהתמדתם לקיומם הסיבה לכן התמדה. ולא קיום לא כוללת שאינה מוצאים

שייך שהקיום לבדו, באלוהים רק אלא במהותם, נעוצה להיות יכולה אינה(.1נ 14:א )לפי בלבד שלו לטבעו

25 משפט

קיום של רק לא הפועלת הסיבה הוא אלוהיםמהותם. של גם אלא הדברים.

1 a Deo. גם מתאים זה שגור לא נוסח ״מאלוהים״. קלצקין של תרגומו את כאן אימצתי אימננטית. היווצרות של לרעיון

אתיקה 104

הדברים, מהות של הסיבה אינו אלוהים אז כי זאת, שולל אתה אם אבל אלוהים. ללא הדברים מהות את להשיג (4)לפיא:אק אפוא ואפשר

הדברים. מהות של גם הסיבה הוא שאלוהים מכאן (.15)לפיא: אבסורד זהמ.ש.ל.

עיון

שמתוך נובע, ממנו כי .16:א משפט מתוך בהירות ביתר נובע זה משפט וגם הדברים של מהותם גם בהכרח להיגזר צריכים הנתון האלוהי הטבע

עצמו סיבת הוא שאלוהים אומרים שבו מובן שבאותו אחת, ובמילה קיומם, זה דבר יקבע הבא הנסמך המשפט הדברים. כל סיבת שהוא גם לומר יש

בהירות. ביתר

נסמך משפט

או אלוהים תוארי של 1הפעלות אלא אינם הפרטיים הדבריםוקבוע. מסוים באופן אלוהים תוארי את המבטאים אופנים,

.5א:הג הגדרה ומתוך 16:א משפט מתוך גלויה הזה המשפט הוכחת

26 משפט

ידי על בהכרח כך נקבע משהו, לפעול שנקבע דבר יכול אינו אלוהים, ידי על נקבע שלא ומה אלוהים;

2דבר. שום לפעול עצמו את לקבוע

» הוכחה

1 affectiones, :ב(. חלק מבוא, )ראו פרטיים עיצובים פירוטים, במובןב(. חלק מבוא, ראו ;operare )מלשון ״ביצועית״ או תפקודית בפעולה מדובר 2


דבר בהכרח הוא משהו לפעול נקבעו כי הדברים על אומרים שבגללו מה קיומו, של כמו מהותו, של הפועלת הסיבה לכן מאליו(. שברור חיובי)כפי

הנקודה זו (.16,א:25)לפיא: טבעו הכרח מתוך ]הפועל[ אלוהים היא כי רבה. בבהירות מכאן נובעת השנייה והנקודה להוכיח[. ]שצריך הראשונה

החלק היה עצמו, את לקבוע יכול היה אלוהים ידי על נקבע שלא דבר אםאבסורד. שהראינו, כפי וזה, שקרי, המשפט של הראשון

27 משפט

יכול אינו משהו לפעול אלוהים ידי על שנקבע דברלכך. קבוע לא להיות לעצמו לגרום

הוכחה

.3א:אק אקסיומה מתוך ומחוור גלוי זה משפט

28 משפט

קבוע־ומוגבל קיום לו שיש סופי דבר או יחיד דבר אם אלא לפעול, להיקבע ולא להתקיים יכול אינו

היא שגם אחרת. סיבה ידי על ולפעול להתקיים נקבע בתורה. זו, וסיבה קבוע־ומוגבל♦, קיום ובעלת סופית

לפעול, להיקבע ולא להתקיים יכולה אינה היא גם ]סיבה[ ידי על ולפעול להתקיים נקבעה אם אלא

קבוע־ומוגבל, קיום ובעלת סופית היא שגם אחרת,לאינסוף. וכך

הוכחה

אתיקה 106

)לפי אלוהים ידי על כך נקבע משהו ולפעול להתקיים שנקבע מה כל יכול היה לא קבוע־ומוגבל, קיום ובעל סופי שהנו מה אולם נ(.24א: ,26:א

מה כי אלוהים; מתוארי כלשהו תואר של המוחלט טבעו ידי על להיווצר ונצחי)לפי אינסופי הוא אלוהים מתוארי אחד של המוחלט מטבעו שנובע

אותו רואים באשר מתאריו, מאחד או מאלוהים, לנבוע חייב היה לכן (.21 א: שום נמצא לא והאופנים העצם מלבד שהרי כלשהו; אופן ידי על 1כמופעל

הג1 )לפיא:אק דבר א: הג3, א: של ההפעלות אלא אינם והאופנים (,5, לנבוע יכול היה לא גם הסופי[ ]הדבר הוא אבל נ(. 25)לפיא: אלוהים תוארי

ואינסופי נצחי איפנון ידי מופעל,על הוא באשר מתאריו, מאחד או מאלוהים, ידי על ולפעול, להתקיים להיקבע או לנבוע, חייב היה לכן (.22:א )לפי

קיום ובעל סופי איפנון ידי על מתאפנן הוא באשר מתאריו, אחד או אלוהיםהראשונה. הנקודה זו קבוע־ומוגבל.

או זו סיבה גם הראשון(, החלק את הוכחנו שבו היגיון אותו )לפי עתה ובעל סופי הוא שגם אחר, ]אופן[ ידי על נקבע להיות בתורו חייב זה אופן חלילה וחוזר אחר, ידי על הטעם( )מאותו בתורו וזה קבוע־ומוגבל, קיום

מ.ש.ל. לאינסוף.

עיון

כוונתי - במישרין מאלוהים להיווצר חייבים היו אחדים שדברים כיוון אינם הם שגם אחרים, ודברים - המוחלט מטבעו בהכרח הנובעים לדברים אלה באמצעות נוצרו אלוהים, בלי מושגים ולהיות להימצא יכולים

נובע: הראשונים, כפי בסוגו, הקרובה ולא - מוחלט באופן הקרובה הסיבה הוא שאלוהים (1)

של התולדות שכן במישרין; ידיו על שנוצרו הדברים של - אומרים שישא:15א: סיבתן)לפי בלי מושגות ולהיות להימצא יכולות אינן אלוהים נ(.24,

של רחוקה סיבה לאלוהים לקרוא נוכל לא בדיבורנו, נדייק שאם (2) הדברים לבין בינם להבחין כדי אולי, כן, אם אלא - היחידים הדברים

המוחלט. מטבעו הנובעים הדברים לומר, מוטב או במישרין, יצר שאלוהים

.» הוכחה

כמופרט. כלומר, 1

ו07 אלוהים על א:

דרך-, בשום לתולדתה קשורה שאינה סיבה מבינים אנו רחוקה בסיבה כי אינו אלוהים שבלעדי כך, בו ותלוי באלוהים נמצא שנמצא, מה כל ואילומושג. להיות ולא להימצא לא יכול

29 משפט

נקבעים הדברים כל אלא מקרי, דבר שום בטבע איץ באופן ולפעול להתקיים האלוהי הטבע הכרח מתוך

מסוים.

הוכחה

לומר אפשר אי אלוהים על אולם (;15)לפיא: באלוהים נמצא שנמצא, מה נוסף במקרה. ולא בהכרח קיים הוא (11 )לפיא: שהרי מקרי, דבר שהוא

במקרה ולא בהכרח ממנו נובעים האלוהי הטבע של אופניו גם כך, על (21 א: )לפי מוחלט באופן נדון האלוהי שהטבע בין וזאת (,16:א )לפי ועוד, (.27* א )לפי מסוים באופן לפעול נקבע הוא באשר נדון שהוא ובין

)לפי סתם קיימים שהם במידה רק לא הללו האופנים סיבת הוא אלוהים לפעול כנקבעים אותם שרואים במידה גם (26)לפיא: אלא נ(, 24:א

הנמנע, מן באמת זה הרי אלוהים ידי על לכך נקבעו לא אם כי מה. דבר נקבעו אם ולהפך, משפט(. אותו )לפי עצמם ידי על לכך שייקבעו מקרי, ולא

להיות לעצמם שיגרמו מקרי, ולא הנמנע, מן זה הרי אלוהים, ידי על הדברים הטבע הכרח ידי על נקבעו הדברים שכל יוצא (.27)לפיא: קבועים לא

שום ואין מסוים, באופן ולפעול להתקיים גם אלא להתקיים, רק לא האלוהימ.ש.ל. מקרי. דבר

עיון

טובע בטבע להבין עלינו מה להעיר, מוטב או להסביר, רצוני שאמשיך, לפנילהבין יש טובע שבטבע לדעתי, נאמר, כבר הקודמים בדברים 1טבוע. ובטבע

ומגדיר קיימים, סכולסטיים במונחים משתמש אלא אלה, מונחים מחדש אינו שפינתה 1שיטתו. לפי מובנם את מחדש

אתיקה 108

של תארים אותם או עצמו, באמצעות ומושג עצמו ב^וך שנמצא מה אתא:1נ 14דהיינו)לפיא: ואינסופית; נצחית מהות המבטאים העצם (:2ב 17,

מה כל מבין אני טבוע בטבע ואילו חופשית. כסיבה נדון הוא באשר אלוהים כל את כלומר, אלוהים, מתוארי אחד של או אלוהים של טבעו מהכרח שנובע

באלוהים הנמצאים כדברים נדונים הם באשר אלוהים תוארי של האופניםבלעדיו. מושגים להיות ולא להימצא יכולים ואינם

30 משפט

אינסופי שהוא ובין בפועל סופי שהוא בין השכל, ואת אלוהים תוארי את 1להקיף חייב ,בפועל,

אחר. דבר שום ולא הפעלותיו,

הוכחה

(;6)לפיא:אק שלו אידיאה שהיא למושא להתאים חייבת אמיתית אידיאה ]היצגי[ אובייקטיבי באופן בשכל שכלול מה מאליו(: שברור )כפי כלומר

אומר, הווה אחד, עצם אלא אין בטבע אבל בטבע. להימצא בהכרח חייב באלוהים הנמצאות אלה מלבד אחרות הפעלות ואץ (,1 נ 14)לפיא: אלוהים אותו )לפי מושגות להיות ולא להימצא יכולות אינן ובלעדיו (,15)לפיא: חייב בפועל, אינסופי שהוא ובין בפועל סופי שהוא בין השכל, לכן משפט(.

מ.ש.ל אחר. דבר שום ולא הפעלותיו, ואת אלוהים תוארי את להקיף

31 משפט

אינסופי, שהוא ובין סופי שהוא בין שבפועל, השכל חייבים וכר, האהבה התשוקה, הרצון, גם וכן

הטובע. לטבע ולא הטבוע לטבע 2להתייחס

comprehendere 1להשתייך. במובן: 2


רק אלא המוחלטת, המחשבה את בשכל מבינים איננו וברור( שידוע הרי)כפי ולכן וכו׳; אהבה תשוקה, כגון אחרים מאופנים הנבדל מסוים, מחשבה אופן כלומר (.5 א:הג )לפי המוחלטת המחשבה באמצעות מושג להיות עליו את המבטא אלוהים מתוארי אחד באמצעות להשיגו צריך (6א:הג ,15:א )לפי

להימצא יוכל שלא כך, ולהשיגו המחשבה, של והאינסופית הנצחית מהותה את כמו אותו, לייחס יש ע(29לכן)לפיא: התואר. אותו בלי מושג להיות ולא

מ.ש.ל. הטובע. לטבע ולא הטבוע לטבע המחשבה, אופני שאד

עיון

;בכוח שכל של בקיומו מודה שאני מפני לא בפועל שכל על כאן מדבר אני בבהירות תופסים שאנו מה על אלא לדבר רציתי לא בלבול, למנוע כדי אך,

הנתון ממנה בהיר דבר שאין 1השכל, פעולת עצם והיא ביותר, הגדולה מושלמת להכרה להוליך כדי בו שאין דבר שום להבין נוכל לא כי לתפיסתנו.

2השכל. פעולת של יותר%

32 משפט

רק אלא חופשית, סיבה לרצון לקרוא אפשר איהכרחית. ]סיבה[

הוכחה

רצייה שום (28לכן)לפיא: מסוים. מחשבה אופן רק הוא השכל, כמו הרצון, סיבה ידי על נקבעה אם אלא לפעול, להיקבע או להתקיים, יכולה אינה

הוא שהרצון נניח אם גם לאינסוף. הלאה וכן אחרת, ידי על שוב וזו אחרת,לא אלוהים, ידי על ולפעול להתקיים נקבע להיות צריך הוא עדיין אינסופי,

intellectio 1 הפעלתו מעצם והולך משתכלל השכל כי שפינתה טען השכל׳ תיקון על ב׳מאמר כבר 2

י גוברת. אותו הבנתנו וגם

הוכחה

אתיקה 110

תואר לו יש באשר אלא מוחלט, באופן אינסופי עצם אלוהיפ^הוא באשר בכל לכן, (.23)לפיא: המחשבה של והנצחית האינסופית מהותה את המבטא

שעל לסיבה זקוק הוא כאינסופי, ובין כסופי בין הרצון, את נתפוס שבה דרך לרצון לקרוא אפשר שאי (7)לפיא:הג יוצא ולפעול. להתקיים ייקבע ידיה

מ.ש.ל. כפויה. או הכרחית סיבה אלא חופשית סיבה

1 נסמך משפט

הרצון. חופש מתוך פועל אינו שאלוהים ראשית, נובע, מכאן

2 נסמך משפט

כמו אלוהים של לטבעו מתייחסים והשכל שהרצון שנית, נובע, כל אליו שמתייחסים כמו מוחלט ובאופן והמנוחה, התנועה

נקבעים להיות (29)לפיא: חייבים אשר 1הטבעיים, הישיםמסוים. באופן ולפעול להתקיים

להתקיים ייקבע ידיה שעל לסיבה זקוק הדברים, שאר כל כמו הרצון, שהרי נובע אלוהים של שכלו או רצונו שמתוך פי על ואף מסוים. באופן ולפעול יותר הרצון, חופש מתוך פועל שאלוהים לומר אפשר אי דברים, של אינסוף

נובע מהם )שגם והמנוחה התנועה מן שנובע מה סמך על לומר, משאפשר הרצון והמנוחה. התנועה חופש מתוך פועל שאלוהים דברים(, של אינסוף

הוא אלא הטבעיים, הישים משאר יותר אלוהים לטבע אפוא שייך אינו הדברים שאר וכל והמנוחה התנועה כמו אופן באותו אלוהים לטבע מתייחם

להתקיים ידיו על ונקבעים האלוהי הטבע מהכרח נובעים שהם שהוכחנומסוים. באופן ולפעול

33 משפט

אחר אופן בשום מאלוהים להיווצר יכלו לא הדבריםשנוצרו. מכפי אחר סדר ובשום

naturalia 1


ונקבעו (,16:א )לפי אלוהים של הנתון מטבעו בהכרח נבעו הדברים כל הרי לכן, (.29)לפיא: מסוים באופן ולפעול להתקיים האלוהי הטבע הכרח ידי על

להיקבע הדברים יכלו לוא או אחר, טבע בעלי דברים להימצא יכלו לוא שהוא[, ]מכפי שונה היה הטבע של שסדרו כך אחר, באופן ולפעול להתקיים

שונה וטבע 1למעשה, שהוא מכפי שונה להיות יכול היה אלוהים טבע גם הרי יכולים היו מכך כתוצאה (.11.)לפיא• הוא גם להתקיים אפוא חייב היה זה

לא לכן (.1נ 14:א )לפי אבסורד וזה רבים, אלוהים או אלוהים שני להימצאמ.ש.ל. וגר. אחר סדר ובשום אחר אופן בשום להיווצר הדברים יכלו

1 עיון

אין מוחלט, באופן כי, הצהריים מאור גדולה בבהירות הראיתי אלה בדברים בקצרה להסביר רצוני ועתה מקריים. להם לקרוא ניתן שבגללו בדברים כלום

אפשרי. ובבלתי בהכרחי להבין יש מה ותחילה, במקריות. להבין עלינו מה נובע הדבר קיום שכן, סיבתו. בגלל או מהותו בגלל או הכרחי נקרא דבר

ומאותם נתונה. פועלת סיבה מתוך או והגדרתו, מהותו מתוך או בהכרח הגדרתו או שמהותו מפני אם אפשרי: בלתי שהוא דבר על אומרים טעמים כגון דבר ליצור שנקבעה חיצונית סיבה שום שאין מפני ואם סתירה, כוללת

מכל ולא בידיעתנו, לפגמים ביחס רק לדבר קוראים מקרי בשם ואילו זה. שאנו או - סתירה כוללת מהותו אם יודעים שאיננו דבר כי 2אחרת. סיבה

בוודאות לאשר ביכולתנו אין זאת ובכל סתירה, כוללת שאינה היטב יודעים לא אותו לראות נוכל לא - מאתנו נעלם הסיבות שסדר מאחר קיומו, את

אפשרי. או מקרי, זה לדבר קוראים אנו ולכן אפשרי, כבלתי ולא כהכרחי

2 עיון

עליונה, בשלמות מאלוהים נוצרו שהדברים בבירור, נובע לעיל שאמרנו ממה כדי בכך ואין ממנו. מושלם שאין נתון טבע מתוך הכרחי באופן שנבעו מפני

אותנו הכופה היא עצמה שלמותו שהרי אלוהים, על שלמות אי שום לטפול

1 jam בפועל(. או למעשה עכשיו, זה כך במשמעות: כאן ״כבד״; )מילוליתהעולם. בסדר ולא בהיגיון לא ממשית, סיבה למקריות אין 2

הוכחה

אתיקה 112

למסקנה בבירור תוליך 1המנוגדת הסברה דווקא אכן, זה. דבר בו לחייב נוצרו לוא כי עתה(. זה שהראיתי השלמות)כפי בתכלית שלם א£ו שאלוהים

מן שונה אחר, טבע לאלוהים לייחס צריכים היינו אחרת, בדרך הדבריםביותר. השלם ביש עיוננו מתוך לו לייחס כפויים שאנו הטבע

ואפילו כאבסורד, הסף על זה משפטי את ידחו שרבים ספק לי אין אמנם שהורגלו מפני אלא אחרת סיבה מכל ולא לבחינה, אותו להעמיד יסרבו - (7)א:הג אנו שלימדנו ממה מאד שונה אחר, חופש לאלוהים לייחס

שלשלת את ויבחנו בדבר, לעיין יסכימו אם אבל מוחלט. רצון דהיינו, החופש את לגמרי לדחות סופם כי בלבי ספק אין לאשורה, שלנו ההוכחות

למדע. גדולה כמכשלה אלא ריק, כדבר רק ולא לאלוהים, מייחסים שהם את לסבר כדי אך .17א: למשפט בעיק הנאמר על כאן לחזור צורך אין למהות שייך שהרצון מודים אם שגם ואוכיח, אוסיף אלה אנשים של אזנם

מאלוהים להיברא יכלו לא שהדברים שלמותו, מתוך נובע אז גם אלוהים,2אחר. סדר ובשום אחר אופן בשום בו; מודים אלה שאנשים מה את תחילה נבחן אם בנקל, להוכיח נוכל זאת

מה יהיה דבר שכל ובמצוותו אלוהים ברצון אלא תלוי זה שאין דהיינו: מודים[, ]הם ועוד הדברים. כל סיבת אלוהים היה לא כן, לא אם כי שהנו;

לטפול היה ניתן כן, לא אם כי נצחים, מנצח ידיו על נחקקו אלוהים צווי שכל בו ואין בנצח, ומאוחר מוקדם שאין ומאחר עקיבות. וחוסר שלמות אי עליו לצוות יכול אינו שאלוהים נובע, לבדה אלוהים שלמות מתוך הרי מתי,

לפני מצוי היה לא שאלוהים או כן, לעשות יכול היה לא ומעולם אחרת,בלעדיהם. להיות יכול ואינו 3צוויו

או אחר, טבע לדברים עושה היה שאלוהים נניח אפילו הם, יגידו ואולם, מכאן נובעת הייתה לא נצחים, מנצח אחר דבר הטבע ולסדרי לטבע מצווה

יכול שאלוהים זה עם יודו טענתם, תהיה זו אם באלוהים. שלמות אי שום מכפי אחר משהו ולסדריו לטבע מצווה היה אלוהים לוא כי צוויו. את לשנות

הטבע, לגבי אחר דבר במחשבתו להשיג אלוהים רצה לוא כלומר, שציווה,

שלמות. חסרי הם מאלוהים הנובעים שהדברים 1 התאמתה כדי תוך מתנגדיו של השפה את עתה יאמץ שפינתה רטוריות, למטרות 2

ב״היווצרות״.( עוד ולא ״בריאה״ בלשון משתמש הוא הטקסט, בהמשך )לכן, למטרותיו.״לשיטתם״(. = ) ״לדידם״ של התלמודית הטכניקה של גירסה היתר, בין זו,

חוקי שהם הטבע, לחוקי מתייחם ״מצוות״( או )״צווים״ הדתית במטאפורה השימוש 3ופועל. קיים הוא שלפיהם האל,

גוו אלוהים על א:

לייחס מותר ואם למעשה. לו שיש מכפי אחר ורצון אחר שכל לו היו בהכרח מדוע שלמותו, ואת מהותו את בכך לשנות בלי אחר ורצון אחר שכל לאלוהים

זאת ובכל הנבראים, לדברים המתייחסים צוויו את לשנות אלוהים יוכל לא הנבראים הדברים לגבי ורצונו שכלו שכן 1מידה? באותה מושלם להישארולשלמותו. למהותו יחם באותו עומדים אותם, משיגים שבו אופן בכל וסדרם, בכוח, שכל שום באלוהים שאין מודים שראיתי הפילוסופים כל אחר, מצד

כפי ממהותו, נבדלים אינם ורצונו ששכלו כיוון אך בפועל. שכל רק אלא אחר שכל־בפועל לאלוהים היה שאילו מכאן גם נובע הרי הכל, שמודים

שהסקתי )כפי נובע ומכאן אחרת. בהכרח הייתה מהותו גם אחר, ורצון למעשה, שהם מכפי אחר באופן מאלוהים הדברים נוצרו שאילו בהתחלה(,

הייתה אלוהים של מהותו גם מודים( )כפי-שהם כלומר ורצונו, שכלו הריאבסורד. וזה אחרת, להיות חייבת

סדר ובשום אחר אופן בשום מאלוהים להיווצר יכלו לא שהדברים מאחר אלוהים, של העליונה משלמותו נובעת הזה המשפט שאמיתות ומאחר אחר,

את לברוא רצה לא שאלוהים להאמין, אותנו לשכנע בריא שכל שום יוכל לאאותם. מבין הוא שבה שלמות של מידה באותה בשכלו הנמצאים הדברים כל

הדבר אלא אילשלמות; ולא שלמות לא אין ]עצמם[ בדברים יאמרו: אבל רעים, או טובים ונקראים מושלמים, לא או מושלמים הם שבגללו שבהם

שהוא שדבר לכך, לגרום יכול היה אלוהים, רצה לוא אלוהים. ברצון רק תלוי פירוש באמת מה אך ולהפך. שלמות חוסר של שיא יהיה מושלם למעשה

רוצה, שהוא מה את המבין'בהכרח שאלוהים, בגלוי להצהיר לא אם הדבר, והרי)כפי שונה? באופן יובן מבין שהוא שהדבר לכך, לגרום מרצונו יכול

גדול. אבסורד זה עתה( זה שהוכחתי כל הזה. באופן לפתחם אותו ולגלגל הטיעון את להחזיר ביכולתי אפוא יש

מכפי שונים להיות הדברים שיוכלו כדי אלוהים. של ביכולתו תלויים הדברים רצונו אבל שהנו; ממה שונה בהכרח להיות אלוהים של רצונו גם צריך שהם,

מירבית, בבהירות עתה זה שהראינו )כפי שונה להיות יכול לא אלוהים של שונים להיות יכולים אינם הדברים גם לכן אלוהים(. של שלמותו יסוד על

שהם. מכפי

ברצון תלויים הטבע חוקי כי שטען דקארט, נגד היתר, בין מהוון, שפינוזה של הפולמוס 1 שום )ולא אלוהים של טובו ורק ;אחרים להיות עקרונית ויכלו אלוהים, של חופשי־

ישתנו. שלא לכך ערב לוגית( הכרחיות

אתיקה 114

כלשהו אדיש לרצון הדברים כל את הכופפת זו, שסברה להודות חייב אני האמת מדרך פחות סוטה מלפניו, חן שנושא במה הכל ות^לה אלוהים של

מציבים כך שהטוענים דומה הטוב. למען הכל עושה שאלוהים הסברה מאשר כבמין בפעולתו בו מעיין ושאלוהים בו, תלוי שאינו מה דבר לאלוהים מחוץ את שכופפים פשוט, הדבר, ופירוש מטרה; לציון כמו אליו מכוון או דגם,

כפי שהוא, אלוהים, על לומר שאפשר יותר גדול אבסורד ואין לגורל. אלוהים כל מהות של גם היחידה החופשית והסיבה הראשונה הסיבה שהוכחנו,

הזה. האבסורד הפרכת על זמן לבזבז צריך אינני לכן קיומם. של וגם הדברים

34 משפט

עצמה. מהותו היא אלוהים של 1עוצמתו

הוכחה

עצמו סיבת הוא שאלוהים נובע, אלוהים של בלבד מהותו הכרח מתוך הריא:16)לפיא: הדברים כל וסיבת (11)לפיא: של שעוצמתו מכאן נ(. 16,

מהותו היא ופועלים, נמצאים הדברים וכל עצמו הוא ידיה שעל אלוהים,מ.ש.ל. עצמה.

35 משפט

של 2יכולתו בגדר שהוא משיגים שאנו מה כלבהכרח. נמצא אלוהים

הוכחה

(34:א הקודם המשפט )לפי חייב אלוהים של יכולתו בגדר שהוא מה כל נמצא הוא ולכן בהכרח? ממנה שינבע כזה, באורח במהותו כלול להיות

מ.ש.ל. בהכרח.

potestas 2 ;potentia 1


תולדה נובעת לא שמטבעו דבר שום קיים לאכלשהי.

הוכחה

וקבוע מסוים באופן אלוהים של מהותו או טבעו את מבטא שקיים מה כל וקבוע מסוים באופן מבטא שקיים מה כל (,34)לפיא.* כלומר נ(,25)לפיא:

חייבת (16:א )לפי ולכן הדברים, כל סיבת שהיא אלוהים, של עוצמתו אתמ.&ן.ל. כלשהי. תולדה ממנו לנבוע

36 משפט

־ נספח

אומר: הווה תכונותיו. ואת אלוהים של טבעו את הסברתי האלה בדברים טבעו הכרח ופועל-מתוך נמצא שהוא אחד־ויחיד; שהוא ; בהכרח קיים שהוא

נמצאים הדברים שכל וכיצד*, הדברים, כל של החופשית סיבתם שהוא בלבד*, בלעדיו; מושגים להיות ולא להימצא יכולים שאינם כך בו, ותלויים באלוהים הרצון חופש מתוך לא אלוהים, ידי על 1מראש נקבעו הדברים שכל ולבסוף,

עוצמתו או המוחלט טבעו מתוך אלא המוחלט, חפצו שכך מתוך אואלוהים. של האינסופית

לשבש העלולים קדומים משפטים לסלק טרחתי הזדמנות בכל כך, על נוסף שיכלו מעטים לא קדומים משפטים ונותרו הואיל אך הוכחותי. תפיסת את

השתלשלות את להבין אדם לבני להפריע - במאד ואפילו - עלולים ועודם ולהעמידם בשמם לקרוא לנכון חשבתי אותה, שהסברתי באופן הדבריםהתבונה. למבחן

במשפט תלויים כאן להציג עצמי על מקבל שאני הקדומים המשפטים כלהטבעיים, הדברים כל ולפיו 2במשותף, בו מחזיקים האדם שבני אחד קדום

praederminata 1 כאן שנראה מה לומר: רוצה ששפינוזה לי נראה כי ואפין, מקרלי בשונה תרגמתי 2

ותרבותית, חברתית כזו, תופעה יש משותף: משפט־קדום למעשה הוא משותף״ כ״מושגאמיתי. משותף מושג לבין בינה להבחין וקשה

אתיקה 116

שהם כפי עצמו, אלוהים ואף תכלית; למען פועלים האדם, לבני בדומה אומרים הם שהרי מסוימת. לתכלית הדברים כל את מכוון בוודאות, קובעים

שיעבוד כדי עשה האדם ואת האדם, למען הדברים כל את עשה שאלוהיםאותו. הסיבה מה 1]א[ ראשית, ואחקור, זה, אחד קדום במשפט תחילה אעיין לכן אותו. לאמץ מטבעם נוטים וכולם בהסכמה אותו מקבלים אדם בני שרוב מכאן נולדו כיצד אראה ]ג[ ולבסוף שקרותו; את אראה ]ב[ כך אחר

סדר וגנאי, שבח 2ומידת־זכות, חטא ורע, טוב של הקדומים המשפטיםזה. מסוג ואחרים וכיעור, יופי וערבוביה,

לפי 3האנושית. הנפש מטבע אלה כל את לגזור המקום זה לא אמנם ]א[ האדם בני שכל בו: להודות חייבים שהכל מה את כבסיס שאקח לי די שעה

הדבר את לבקש יצר יש ולכולם הדברים, סיבות של ידיעה בלי נולדים ראשית, נובע, אלה ]יסודות[ מתוך זה. ליצרם מודעים והם להם, המועיל

לרציותיהם מודעים שהם מכיוון חופשיים, שהם סבורים האדם שבני ולהשתוקק, לרצות אותם המניעות הסיבות את יודעים אינם אך וליצריהם

פועלים אדם שבני שנית, נובע, בחלום. אפילו עליהן דעתם נותנים ואינם לכן אליו. משתוקקים שהם המועיל הדבר למען כלומר תכלית, למען תמיד

שאירעו, הדברים של התכליתיות הסיבות את רק להכיר מצפים תמיד הם אך ספק. להטיל סיבה להם אין שוב כי דעתם, נחה אלה הסברים ובשומעם

לחזור אלא להם נותר לא הזולת, מפי אלה הסברים לשמוע יכולים כשאינם פעולות לעשות עצמם אותם כלל בדרך הקובעות בתכליות ולהרהר עצמם אל

נטיות מתוך בהכרח הזולת של 4רוחו נטיית את מעריכים הם וכך דומות; מועטים לא אמצעים להם ומחוץ בעצמם מגלים שהם כיוון ועוד, רוחם.

ובעלי צמחים ללעוס, שיניים לראות, עיניים כגון תועלתם, להשגת המסייעים }וכך וכיו״ב לאכילה דגים ממנו להוציא הים למאור, השמש למזון, חיים

בסיבותיהם לפקפק נימוק להם שאין הדברים שאר כל לגבי כמעטלתועלתם. כאמצעים הטבעיים הדברים כל את רואים הם הרי 5הטבעיות{,

הטקסט. מבנה להבהרת אלפביתי מספור המוסיף קרלי, של דרכו את קיבלתי 12 meritum, לפרס. אדם ראוי זכות מידת על לעונש, ראוי החוטא בעוד מחטא. ההפך

ב. בחלק רק מופיע הנפש על הדיון שכן 34 ingenium

ייתכן אך מתרגם, של תוספת שזו ואומר חולק אקרמן גבהרדט. שהוסיף ns^־ מן ביטוי 5גבהרדט. עם הדין שהפעם

לוו אלוהים על א:

יש לפניהם, מצאום אלא אלה אמצעים הבינו הם לא בי להם שידוע ומאחר כי לשימושם. אלה אמצעים שהכין אחר מישהו שיש להאמין, סיבה להם

אלה שדברים להאמין יכלו לא שוב כאמצעים, הדברים את שראו משעה להכין רגילים שהם האמצעים יסוד על להסיק, הצטרכו אלא מעצמם, נעשו

שדאגו אנושי, בחופש המחוננים מושלים כמה או מושל לטבע שיש לעצמם, על דבר שמעו שלא ומכיוון לשימושם. הדברים כל את ועשו מחסורם לכל

נטיית יסוד על להעריך חייבים היו זאת גם הרי אלה, מושלים של רוחם נטיית מנת על האדם, בני של לשימושם הכל כיוונו שהאלים פוסקים הם וכך רוחם. דם,א שכל אירע וכך עליון. כבוד להם ויעניקו אליהם יתקשרו האדם שבני

,שאלוהיםכדי אלוהים. ת-א3לעבו ב,1־1אופן_..א תובדע העלה רוחו. נטיית לפי לשירות כוליותוב הטבע את ויכוון האחרים, את מאשר יותר ותוא יחשיב

נעשה זו בדרך עה.שוב יודעת שאינה בצעם ותאוות העיוורת תשוקתם הסיבה וזו ברוחם. שורש להכות והעמיק 1תפלה לאמונה הקדום המשפט

תכליתיות, סיבות ידי על הדברים כל את ולהסביר להבין השתדל אחד שכלרב. מאמץ לכך בהקדישו

ך א )כלומר, לשווא דבר שום עושה אינו שהטבע להראות מבקשים בעודם \ זאת, אלא להךאות הצליחו שלא דומה האדם(, את משמש שאינו דבר שום

נתגלגלו לאן עד וראו האדם. בני כמו בהזיות שוגים והאלים שהטבע היו חייבים בטבע שיש לצורכיהם נוחים דברים הרבה כך כל בתוך !הדברים וכיו״ב, מחלות אדמה, רעידות סופות, כגון מזיקים דברים מעט לא גם למצוא

עוולות על כועסים שהאלים מפני מתרחשים שהם אמרו אלה דברים ועל שהניסיון פי על ואף הפולחן. בעבודת עברות על או להם, גרמו האדם שבני

מועילים שדברים מעידות, מספר לאין ודוגמאות זאת, מכחיש היומיומי בשל נוטשים הם אין חסר־הדת, ועל האדוק־בדתו על בשווה באים ומזיקים

יותר להם נוח ברוחם. ממושכת שביתה לו שקנה הקדום המשפט את כך ידעו, לא שימושם ושאת מהם הנסתרים הדברים שאר בין זו עובדה להציב

ההסברים מערך כל את לערער מאשר מלידה, בורותם את ולקיים להוסיף וכך בוודאות, פוסקים הם כך ומשום חדש. משהו ממחשבתם ולהפיק מיסודו הזה

האדם. בני תפיסת על בהרבה עולה האלים משפט כיהאנושי, המין מעיני לנצח תסתתר שהאמת לגרום היה עלול לבדו זה דבר

1 superstitio: עיקרי מקור זה, )לפי פולחנית דתית לאמונה שפינוזה בפי הרגיל השם יזה הכרתי(. קדום משפט הוא הדת של

אתיקה ו 18

ובתכונות במהויות רק אלא בתכליות, עוסקת שאינה - המתמטיקה אלמלא המתמטיקה מלבד אמת. של אחרת נורמה האדם לבני שהציגה - התבנית של

בני יכלו שבזכותן כאן(, למנות צורך )שאין אחרות סיבות גם לציין נוכל דרכם את ולמצוא 1משותפים, קדומים משפטים באותם להבחין האדם

הדברים. של האמיתית לידיעה איני ועכשיו 2ראשון. במקום שהבטחתי מה את צורכי די הסברתי בכך ]ב[

מראש, קבועה תכלית שום לטבע שאין להראות, כדי דברים להכביר צריך ביססתי כבר לדעתי האדם. בני של בדיות אלא אינן התכליתיות הסיבות וכל נובעים שמהם והיסודות הסיבות על שהצבעתי מתוך גם הצורך, די זאת

למשפט הנסמכים והמשפטים 16:א משפט מתוך וגם אלה, קדומים משפטים משתלשלים הדברים שכל הראיתי, ידיהם שעל המשפטים שאר וכל ,32:א

ל בשלמות ממנה ונובעים הטבע של יתנצח הכרחיות מתוך ב ^ ה ליונ ע שכן פניו. על לגמרי הטבע את הופכת תכליתית תורה שאותה זאת, רק אוסיף

עושה היא הטבע לפי המוקדם ואת ולהפך; לסיבה התולדה את חושבת היא חסר עושה היא השלמות בתכלית ומושלם עליון שהוא מה ואת למאוחר;

לחלוטין. שלמות ]ואתרכז מעצמן הברורות הראשונות, הנקודות שתי את בצד אניח

ביותר המושלמת שהתולדה יוצא, 23ו־ 22,21 א: המשפטים מתוך בשלישית[. סיבות ליותר זקוק שדבר וככל אמצעי; בלתי באופן מאלוהים הנוצרת זו היא

במישרין שנוצרו הדברים לוא אבל שלמות. חסר הוא כן להיווצר כדי מתווכות האחרונים, הדברים הרי לתכליתו, יגיע שאלוהים כדי נעשים היו מאלוהים

זו תורה ועוד, מכל. המעולים בהכרח היו בשבילם, נעשו הראשונים אשר הוא בהכרח תכלית, למען פועל אלוהים אם שכן, האל. שלמות את מבטלת

מבחינים ומטאפיסיקאים שתיאולוגים פי על ואף לו. שחסר למשהו משתוקק שאלוהים מסכימים הם זאת בכל 4סיגול, של לתכלית צורך של תכלית בין

לפני שהרי להיברא. הצריכים הדברים לשם ולא עצמו לשם הכל עשה

1 communia praejudicia. יש המשותפים המושגים כנגד שמה. את התופעה מקבלת כאן להציע צריך בהיגיון; להפריך די לא הללו ואת משותפים״, קדומים ״משפטים גם

שנראה מה כל ולא ומשותף שמוסכם מה כל לא שכן, היווצרותם. של סיבתית גניאלוגיה רק לא השכל את לשחרר צריך לזו להגיע כדי אמיתית. אווידנציה הוא מאליו מובן

משותפות. קדומות מדעות אלא - קל יותר זה - פרטיות קדומות מדעותבתכליתיות. מאמינים אדם בני מדוע 2אליה. לשאוף תכלית להם שאין פירושה עליונה בשלמות היותם 3

assimilatio 4


היה למענו אשר אלוהים, מלבד דבר, שום להציב ביכולתם אין הבריאה דברים אותם כל חסר היה שאלוהים להודות נאלצים הם וכך פועל. אלוהים

ברור שהדבר כפי השתוקק; ואליהם אמצעים להכין רצה כביכול, שבשבילם,מאליו.

פיקחותם את להפגין המבקשים הזו, התורה שחסידי מכך להתעלם אין גם תורתם: את להוכיח כדי חדש טיעון אופן העלו לדברים, תכליות ייחוס ידי על

שלא מעיד זה דבר הבורות. אל אלא האפשרות, חוסר אל לא 1הנסוג טיעון אבן נפלה אם לדוגמה, נסתתמו. טענותיה וכל זו לתורה אחרת דרך כל נותרה את להרוג כדי נפלה שהאבן יוכיחו אותו, והרגה מישהו של ראשו על מהגג

לאלוהים, הרצויה זו, לתכלית האבן נפלה אלמלא :הזה בטיעון וזאת האיש, הרבה קרובות לעתים )שהרי מקרה בדרך רבות כה נסיבות הצטרפו כיצד ך חזקה, רוח נשבה כי אירע שהדבר תענה אולי ?יחד(נסיבות־מתקשו^ד ]

זמן? באותו הרוח נשבה מדוע יתעקשו: הם אבל מקום; באותו עבר והאיש באותו נשבה שהרוח ותענה תשוב אם ממשי הזה בזמן האיש שם עבר ומדוע

והא״ש לסעור, הים החל שקט, האוויר מזג בעוד הקודם, שביום מפני זמן סער מדוע - לקושיות קץ אין הרי - ויתעקשו יוסיפו חברו, ידי על הוזמן על להקשות יחג־לו לא וכך הזמן? באותו דווקא האיש הוזמן ומדוע הים?

מקלט שהוא אלוהים, של ברצונו מפלט שימצאו עד הסיבות של סיבותיהן מתמלאים הם האדם גוף של בניינו את רואים כשהם לכך, בדומה הבורות. רב, כה אמנות מעשה של הסיבות את יודעים שאינם ומאחר פתאים, תדהמת

או אלוהית אמנות ידי על אלא מכנית באמנות נעשה לא שהדבר מסיקים הם שמי קורה וכך לזולתו. מזיק אינו חלק ששום כזה באופן ושנערך על־טבעית,

את להבין ומשתדל הנסים, של האמיתיות סיבותיהם בדבר ושואל שחוקר ומוכרז לכופר, נחשב כאוויל, מהם להתפעל ולא כמלומד הטבעיים הדברים

האלים. ושל הטבע של כמפרשים מעריץ שההמון אלה ידי על דת חסר לנבל שהיא הפתאים, תדהמת גם עמה תסולק הבורות, תסולק שאם יודעים הם כי

סמכותם. על ולהגן לטעון כדי בידם שיש היחיד האמצעילדון. אמרתי שבו השלישי לעניין ואעבור לזה אניח אבל

צריכים היו למענם, נעשה שהכל עצמם את שכנעו האדם שבני לאחר ]ג[ ולהעריך ביותר, להם שמועיל מה הוא ועניין דבר בכל שהעיקר לפסוק,

צריכים היו לכן הנחת. מירב את להם שהסבו הדברים את מכל כמעולים

reducendo 1

אתיקה 120

והם: הדברים, טבעי את מסבירים הם שבעזרתם מושגים אוח!! כל ליצור שחשבו ומכיוון והכיעור. היופי הקר, החם, הערכוביה, הסדר, הרע, הטוב,

ומידת חטא וגנאי, שבח אלה: מושגים מכאן יצאו לחופשיים, עצמם את וכאן האדם, בטבע שאדון לאחר יותר, מאוחר אסביר האחרונים את זכות.

הראשונים. את בקצרה אסביר מה וכל האל, ולפולחן לבריאות שהוליך מה לכל האדם בני קראו טוב בשם

אלא הדברים טבע את מבינים שאינם שמי ומאחר רע. לו קראו לכך שהתנגד השכל את ומחליפים אודותיהם על כלום 1מחייבים אינם אותם, מדמים רק

טבעם ושל הדברים טבע של ידיעה חסרים שהם מתוך הרי הדמיון, בכוח כך ערוכים הדברים כאשר כי 2בדברים. סדר שיש בתוקף מאמינים הם שלהם,

גם ולכן בקלות, לדמותם יכולים אנו החושים ידי על לנו מוצגים שבהיותם ההפך מתקיים וכאשר היטב; מסודרים שהם אומרים אנו בקלות, אותם לזכור

שקל שדברים וכיוון מבולבלים. שהם או רע סדר בדברים שיש אומרים אנו פני על הסדר את מעדיפים האדם בני מאחרים, יותר לנו נעימים לדמותם

לכוח ליחסו מחוץ בטבע ]ממשי[ מה דבר הסדר היה כאילו הערבוביה, שלא וכך, לסדר, בהתאם הכל ברא שאלוהים אומרים הם ועוד שלנו. הדמיון שאלוהים לומר, כוונתם אם אלא - דמיון כוח לאלוהים מייחסים הם מדעת,

את לספק כדי אותם, לדמות מאד קל שיהיה באופן הדברים כל את ערך לאינסוף רבים דברים שיש מכך, גס דעתם תנוח לא ואולי האנושי. הדמיון בגלל אותו המבלבלים ואחרים שלנו, הדמיון כוח השגת על בהרבה העולים

בכך. די אבל חולשתו. שעל הדמיון, כוח של אופנים אלא אינם ]שלעיל[ האחרים המושגים גם

לתארים אותם חושבים הבורים זאת ובכל שונים. באופנים מופעל הוא ידיהם למענם, נעשו הדברים שכל כאמור, מאמינים, הם כי הדברים. של עיקריים לאופן בהתאם נשחת, או בריא רע, או טוב שהוא דבר של טבעו על ואומרים

המושאים מן לעצבים הנמסרת התנועה אם לדוגמה, אותם. מפעיל שהוא לכך שגרמו המושאים על אומרים אנו לבריאותנו, תורמת העיניים שמציגות

להם קוראים אנו המנוגדת לתנועה הגורמים מושאים ואילו יפים; שהם או ריחניים נקראים האף באמצעות החושים את המניעים המושאים מכוערים.טעם סר או טעים מר, או מתוק נקרא הלשון באמצעות שמניע ומה בואשים,

1 affirmant. :בעניינם. תקף דבר שום טוענים אינם הכוונה הכללי״, הטבע ״סדר אחר במקום מכנה ששפינוזה מה הדמיון, שבכוח לסדר הכוונה 2

שבשכל. לסדר ומנוגד אסוציאציות על הבנוי


את שמניע מה וכד. חלק או מחוספס רך, או קשה - המישוש ידי ועל וכו׳, האחרונה זו ועל הרמוניה, או צליל, רעש, מפיק שהוא אומרים האזניים חסרו ולא הרמוניה, על מתענג עצמו שאלוהים בשגעונם אדם בני האמינו

הרמוניה. מחברת השמים גרמי שתנועת עצמם את ששכנעו פילוסופים או 1מוחו, נטיית לפי הדברים על שפט אדם שכל הצורך די מראה זה כל אין לכן ]ממש[. כדברים הדמיון כוח הפעלות את קיבל - לומר מוטב

ניסיוננו, לפי מחלוקות, הרבה שכה אגב( בדרך זאת עוד להעיר )אם להתפלא בני שגופי פי על אף כי הספקנות. וצמחה עלתה ומתוכן הבריות, בין נפלו

אחרים. דברים בהרבה נבדלים הם רבים, בדברים לזה זה מתאימים האדם כמסודר, רואים שאלה מה כרע? רואים אחרים כטוב, רואים שאלה מה לכן,

לאחרים נעים לא נראה לאחדים, נעים שנראה ומה כמבולבל; רואים אחרים ומפני להרחיב, המקום זה לא כי עליהם, שאפסח דברים, באלו וכיוצא -

״כמספר לומר: הבריות בפי מורגל הלא צורכו. די בהם התנסה אדם שכל ״הבדלי וכן: שלו״, בסברתו אדם לכל ״די וכן: הראשים״, מספר הדעות שופטים האדם שבני ללמד אלה במימרות די שבחך״. מאלה נופלים לא המוח

אותם. מבינים משהם יותר הדברים את ומדמים מוחם נטיית לפי הדברים את הדברים היו המתמטיקה, שמעידה כפי הרי, הדברים, את הבינו לוא כי

כולם. לב את מושכים היו לא אם גם אותם, משכנעים אינם הטבע את בהם להסביר רגיל שההמון המושגים שכל אפוא רואים אנו על רק אלא הטבע על כלום מלמדים ואינם 2הדמיון, פעולת של אופנים אלא

הקיימים לישים התייחסו כאילו שמות להם שיש ומאחר 3הדמיון; כוח מערך4שבדמיון. ישים אלא שבתבונה ישים לא להם קורא אני הדמיון, לכוח מחוץ

במושגים המשתמשים נגדי הטיעונים כל את בקלות להדוף אוכל זו בדרךאלה. כגון

השלם טבעו מהכרח נבעו הדברים כל אם לטעון: רגילים רבים אמנם שלמות חסרי דברים הרבה כך כל מצויים מנין אלוהים, של השלמות בתכליתומנין - בחילה כדי עד מתכערים לסירחון, עד נשחתים הדברים מדוע בטבעי

1 dispositio cerebri2 modi imaginandi

3 imagmatio4 entia imaginationis. השגור למושג המתייחם מילים משחק זהו entia rationis ישי(

רק הקיימים ממשיים לא ישים הקרטסיאני(: במילון )גם הרגיל שמובנו התבונה(,במחשבה.

אתיקה 122

אלה. לשואלים לענות קל שאמרתי, כפי אך וכר? החטא הערבוביה,^זרוע, הדברים .ועוצמתם טבעם מתוך ורק אך להעריך יש הדברים שלמות את שכן האדם, חושי את צורמים או מענגים שהם מפני פחות או יותר מושלמים אינם

סלידה. בו מעוררים או האנושי הטבע עם מתיישבים שהם מפני או על יודרכו שכולם כך האדם בני את ברא לא אלוהים מדוע השואלים, ואלה

החומר לאלוהים חסר היה שלא זאת, רק אענה להם בלבדי התבונה צווי ידי אם או, ביותר; לפחותה עד ביותר הגבוהה השלמות מדרגת דבר, כל לברוא כל ליצירת שהספיקו כך דיים, רחבים היו טבעו שחוקי מפני נכון: יותר לדבר

\16א: במשפט שהוכחתי כפי אינסופי, שכל ידי על להשגה הניתנים הדברים אחרים עדיין נותרו אם כאץ. לציין עלי שקיבלתי הקדומים המשפטים אלהמועט. עיון לאחר אותם לתקן אדם כל יוכל סוג, מאותו

מתנגדיו)כאן: בלשון ומטאפורי רטורי באופן משתמש ששפינוזה לכך דוגמה כאן יש 1שיטתית. ללשון ״תרגום״ בצדה נותן אך בריאה(, לשון

ומקורה הנפש טבע

של מהותו מתוך בהכרח לנבוע החייבים הדברים את עתה להסביר עובר אני הוכחנו שהרי כולם, את לא אמנם והאינסופי. הנצחי היש של או אלוהים, רק אלא אופנים, באינסוף דברים אינסוף ממנו לנבוע שחייבים 16:א במשפט

ברכת ושל האדם נפש של להכרה ביד כאילו אותנו להוביל היכולים אלה אתביותר. הנעלה האושר

הגדרות

את וקבוע מסוים באורח המבטא אופן מבין אני בגוף .1 ראו מתפשט; כדבר נדון הוא באשר אלוהים של מהותו

.25א: נ

נתון, הוא שאם מה שייך אומר, אני מה, דבר של למהותו .2 2מבוטל הדבר הרי 1נעקר, הוא ואם בהכרח, מונח הדבר הרי

ולא להימצא יכול אינו הדבר שבלעדיו מה או בהכרח; להיות ולא להימצא יכול שאינו מה 3ולהפך, מושג, להיותהדבר. בלי מושג

מכיוון 4מעצבת שהנפש הנפש, של מושג מבין אני באידיאה .3חושב. דבר שהנה

הסבר

מציין תפיסה שהשם נראה כי 5תפיסה, ולא מושג לומר מעדיף אני של פעולה כמבטא נראה מושג ואילו המושא, ידי על מופעלת שהנפשהנפש.

נדונה שבהיותה אידיאה, מבין אני הולמת באידיאה .4 או התכונות כל לה יש למושא, יחם בלי 6כשלעצמה,

אמיתית. אידיאה של הפנימיים ההיכר סימני

1 3 ;tollitur 2 ;sublato 4 ;להלן וראו להגדרה, חיוני זה היפוך perceptio 5 ;format; 6 in se

אתיקה 126

» הסבד

הסימנים את זה מכלל להוציא כדי פנימיים, סימנים אומר אני1מושאה. עם האידיאה התאמת כגון החיצוניים,

2מוגדר. גבול ללא הקיום המשך היא התמדה .5

הסבר

ידי על קבוע־ומוגבל להיות יכול שאינו מפני מוגדר, גבול ללא אומר אני המניחה הפועלת, הסיבה ידי על ׳לא וגם הקיים, הדבר של טבעו עצם

אותו. מבטלת אינה אך הדבר של קיומו את בהכרח

דבר. אותו מבין אני ובשלמות בממשות .6

קבוע־ קיום ובעלי סופיים דברים מבין אני יחידים בדברים .7 כך אחת, לפעולה שותפים יחידים כמה ואם ומוגבל;

כולם את רואה אני אחת, תוצאה של סיבתה הם יחד שכולםאחד. יחיד כדבר זו במידה

אקסיומות

סדר מתוך כלומר, הכרחי, קיום כוללת אינה האדם מהות .1 שלא וכן קיים, יהיה אחר או זה שאדם לקרות יכול הטבע

קיים. יהיה

חושב. האדם .2

בשם שמכונה מה כל או תשוקה, אהבה, כגון מחשבה אופני .3באותו מצויה כן אם אלא מצויים אינם הנפש, של 3ריגשה

1 affectus 3 ;indefmita 2 ;ideatum מבוא(. )ראו

אידיאה אבל וכר. הנחשק האהוב, הדבר של אידיאה יחיד אחר. מחשבה אופן מצוי לא אם גם להימצא יכולה

רבים. באופנים מופעל כלשהו שגוף חשים אנו .4

גופים מלבד יחידים דברים תופסים ואיננו חשים איננו .5מחשבה. ואופני

.13ב: משפט אחרי הפוסטולטים ראו

127 ומקורה הנפש טבע על ב:

1 משפט

הוא אלוהים או אלוהים, של תואר היא המחשבהחושב. דבר

הוכחה<

את המבטאים אופנים הן אחרת, או זו מחשבה או 1הפרטיות, המחשבות (5)לפיא:הג לאלוהים נ(.25)לפיא: וקבוע מסוים באופן אלוהים של טבעו הן ובאמצעותו הפרטיות המחשבות בכל כלול שמושגו תואר, אפוא שייך

המבטאים אלוהים, של האינסופיים מתאריו אחד היא שבההמח לכן מושגות. חושב. דבר הוא אלוהים או (,6 א:הג )ראו והאינסופית הנצחית מהותו את

- ־ ~ ־־ 7־מ!עגל

עיון

הרי אינסופי. חושב יש להשיג ביכולתנו שיש כך, מתוך גם גלוי זה משפטיותר כמכיל אותו משיגים אנו כך דברים, יותר לחשוב מסוגל חושב שיש ככל

״יחידות״( דווקא )ולאו פרטיות״ ״מחשבות singuläres cogitationes לתרגם בחרתי 1 res) פרטיים דברים נאמר: שם נ, 25א: אל הקורא את כאן מפנה ששפינוזה מפני

particulares.) פעם מדי אתרגם להבא גם singuläres ,ההקשר. צורכי לפי כ״פרטיים״

אתיקה ו28

של באינסוף דברים אינסוף לחשוב המסוגל היש לכן ממשות. 1א שלמות ביכולתנו שיש ומאחר 1המחשבה; מעלת מצד אינסופי בהכרת. הוא אופנים )לפי הרי לבדה, המחשבה על דעתנו נותנים כשאנו אינסופי יש לה^יגהג4א:הג א: של האינסופיים מתאריו אחד בהכרח היא המחשבה (6,

להוכיח. שרצינו כפי אלוהים,

2 משפט

הוא אלוהים או אלוהים, של תואר היא ההתפשטותמתפשט. דבר

הוכחה

הקודם. המשפט כמו דרך באותה מוכח זה דבר

3 משפט

של והן מהותו של הן אידיאה, בהכרח יש באלוהיםמהותו. מתוך בהכרח הנובעים הדברים כל

הוכחה

או)וזה אופנים, באינסוף דברים אינסוף לחשוב יכול (1:ב )לפי אלוהים הלא מה כל ושל מהותו של אידיאה לעצב יכול אלוהים (,16א: לפי דבר, אותו

נמצא אלוהים של יכולתו בגדר שהנו מה כל והרי בהכרח. ממנה שנובע אינה (15א: מלפי בהכרח, מצויה כזו אידיאה לכן (.35:א )לפי בהכרח

מ.ש.ל. באלוהים. אלא ]מצויה[

עיון

אלוהים של זכותו ואת הרצון חופש את אלוהים של בעוצמתו מבין ההמון

virtus cogitandi 1


מקריים לדברים כלל בדרך כך משום הנחשבים הנמצאים, כל על כל את להרוס יכולת לאלוהים שיש לומר רגילים הרי ]קונטינגנטיים[.

בין שווה גזרה מותחים קרובות לעתים כן, כמו לאין. ולעשותם הדברים הזה הדבר את הפרכנו אנו אולם מלכים. של לעוצמתם אלוהים עוצמת

באותה פועל שאלוהים הראינו 16:א ובמשפט ;2,1 נ 32:א במשפטים עהטב רחהב שמתוך כמו כלומר: 1עצמו. אה מבין הוא שבה הכרחיות כך אחד(, פה אומרים שהכל )כפי עצמו את מבין שאלוהים נובע האלוהי

על נוסף אופנים. באינסוף דברים אינסוף פועל שאלוהים הכרח, באותו נובעבפועל. מהותו אלא אינה אלוהים של שעוצמתו ,34:א במשפט הראינו כך

באפשרותנו אין כך נמצא, כלא אלוהים את להשיג יכולים שאיננו כמו "לכן,פועל. כלא להשיגו

עוצמה שאותה לו, ולהוכיח להוסיף אוכל בכך, להמשיך לו שינעם מי ודם בשר של עוצמתו שהיא בלבד זו לא לאלוהים מייחס שההמון בדיונית

היא אלא האדם(, בצלם או כאדם, אלוהים את תופס שההמון שמלמד )מה דברים. באותם ושוב שוב לדרוש ברצוני אין אבל אונים. אין בתוכה כוללת

מה את אחת מפעם יותר וישקול שיחזור הקורא, מן לבקש אשוב זאת רק לא איש כי ועדהסוף. 16:א במשפט החל א, בחלק אלה דברים על שנאמר

לבלבל שלא מאד ייזהר כן אם אלא לומר, שרצוני מה את כראוי לתפוס יוכלודם. בשר מלך של זכותו או עוצמתו לבין אלוהים של עוצמתו בין

4 משפט

דברים של אינסוף נובע שממנה אלוהים, אידיאתויחידה. אחת ורק אך להיות יכולה אופנים, באינסוף

בו שיש רק עצמו)ולא את מבין שאלוהים אומר שפינתה שבו היחיד המקום אולי זה 1 לאותו שכוונתו נראה השיטה(. מבחינת לומר יותר שמדויק כפי עצמו, של אידיאה

השתלשלות על מדובר ושם ,16א: למשפט הקורא את מפנה הוא כאסמכתה שכן, דבר: כעין־ הבנה או שכילה פעולת על ולא האינסופי, בשכל אידיאות של אובייקטיבית של בלשונם בו מדבר ששפינוזה רטורי־פולמוסי, הקשר שלפנינו גם מה סובייקטיבית.

מובן כפל אפוא לנקוט ועליו אחד״(, פה אומרים שהכל ״כמו בהמשך: )ראו הרביםשלו. לשונו מבחינת

אתיקה 130

הוכחה

הפעלותיו את או אלוהים תוארי את אלא מקיף אינו האינסופי השכל אידיאת לכן (.1נ14)לפיא: ויחיד אחד הוא אלוהים אולם (.30)לפיא:

ורק אך להיות יכולה אופנים, באינסוף דברים אינסוף נובע שממנה אלוהים,מ.ש.ל. ויחידה. אחת

5 משפט

מכירה האידיאות של 1[]הצורנית בפועל הישות כדבר נדון הוא באשר רק סיבתה בתור באלוהים

אחר. תואר ידי על מונהר הוא באשר ולא חושב, של והן אלוהים תוארי של הן האידיאות, כלומר, סיבתן בתור מכירות, אינן היחידים, הדברים

דבר הוא באשר עצמו באלוהים אלא הפועלת, או 2שלהם האידיאות שהן במושאים ולא חושב,

הנתפסים. בדברים לא אחרות[, ]במילים

הוכחה

של אידיאה לבנות יכול שאלוהים המסקנה, הלא .3ב: ממשפט גלוי הדבר מתוך־^שאלוהי־ם רק שם וסקהה בהכרח. ממנה בעשנו המ כל ושל ותומה

הטעם וזה צמו.ע של אידיאהה מושא שהוא כך ךמתו ולא חושב. דבר הוא דבר הוא באשר כסיבתה האי^מדמכירזדבאל^ים של בפועל שהישות

של בפועל הישות כלהלן. אחרת, בדרך גם הדבר את להוכיח ניתן אבל חושב. )לפי כלומר מאליו(, גלוי שהדבר )כפי מחשבה של אופן היא האידיאות

הוא באשר אלוהים של טבעו את מסוים באורח המבטא אופן היא נ(25א: שום של מושגו את בתוכו כולל אינו זה אופן (,10:א )לפי כך אם חושב. דבר

אחר תואר שום של תולדה אינו (4ולכן)לפיא:אק אלוהים, של אחר תואר

ipsa ideata 2 ;esse formale 1


באלוהים מכירה האידיאות של בפועל שהישות מכאן המחשבה. תואר מלבדמ.ש.ל. וגר. חושב כדבר נדון הוא באשר רק סיבתה בתור

6 משפט

רק כלשהו תואר של האופנים סיבת הוא אלוהים אופניו, הם שאלה התואר מבחינת נדון הוא באשר

אחר. תואר כל מבחינת ולא

הוכחה

האופנים לכן, (.10)לפיא: אחר וללא עצמו באמצעות מושג תואר כל הלא שום של ולא שלהם התואר של מושגו את בתוכם כוללים כלשהו תואר של

נדון הוא באשר רק סיבתם הוא אלוהים (,4 א:אק )לפי וכך אחר. תואר אחר. תואר שום מבחינת ולא אופניו, הם שאלה התואר של מבחינתו

מ.ש.ל.*

נסמך משפט

אופני שאינם דברים, של ]הצורנית[ בפועל שהישות יוצא, מכאן את הכיר שהוא מתוך לא האלוהי הטבע מן נובעת מחשבה,תחילה. הדברים

באותו תאריהם מתוך ומוסקים נובעים 1האידיאות מושאי שהם הדברים אלא תואר מתוך נובעות שהראינו, כמו האידיאות, שבו הכרח ובאותו אופן

המחשבה.

[res] ideatae 1

אתיקה 132

וקישורם. הדברים לסדר זהה וקישורץ האידיאות סדר

הוכחה

שלו. האידיאה סיבה, ידי על שנגרם מה כל הרי .4א:אק מתוך גלוי הדברתולדתה. שהוא הסיבה בהכרת תלויה

נסמך משפט

לעוצמת שווה אלוהים של המחשבה שעוצמת יוצא, מכאןבפועל. שהיא כפי פעולתו

אלוהים, של האינסופי מטבעו צורני[ ]באופן בפועל שנובע מה כל כלומר, מתוך קישור ובאותו סדר באותו ]היצגי[, אובייקטיבי באופן באלוהים נובע

אלוהים. אידיאת

עיון

ששכל מה כל דהיינו: לעיל, שהראינו מה את לזכור עלינו שנמשיך לפני ולכן ויחיד, אחד לעצם שייך עצם של מהותו את כמכונן לתפוס יכול אינסופי

אותו מבינים שפעם האחד, העצם אותו הם המתפשט והעצם החושב העצם הם שלו והאידיאה התפשטות אופן לכך, בדומה זה. בתואר ופעם זה בתואר

כמדומה, ראו, זאת 1אופנים. בשני לביטוי בא הוא אבל עצמו, דבר אותו אלוהים, של שכלו אלוהים, כי שטענו העברים, מן כמה לערפל, מבעד כאילו

בטבע הקיים מעגל לדוגמה, עצמו. דבר אותו הם ידיו על המושכלים והדברים עצמו דבר אותו הם באלוהים, נמצאת היא שגם הקיים, המעגל של והאידיאה

ההתפשטות בתואר הטבע את שנשיג בין לכן, שונים. תארים ידי על המונהרבאותו נבחין ]תמיד[ אחר, תואר בכל או המחשבה בתואר אותו שנשיג ובין

1 duobis modis. מונח באותו להשתמש ממשיך שפינוזה modus וגם הטכני לביטוי גם לי אבל ״,maniere״ או ״way״ וכתבו שינו מתרגמים כמה "אופן״. של טכני הלא לביטוי

רצה ולוא modus של הכפול לגוון מודע היה עצמו שפינוזה כי כך, לעשות נראה לאממנו. להימנע יכול היה

7 משפט


עוקבים. דברים באותם כלומר הסיבות, של עצמו קישור באותו או עצמו, סדר אידיאת של לדוגמה, - אידיאה של סיבתה הוא שאלוהים אמרתי אם

דבר הוא באשר רק המעגל סיבת ושהוא חושב, דבר הוא באשר רק - המעגל ניתן לא המעגל אידיאת של בפועל הישות שאת מפני אלא זה אין מתפשט,

שוב זה ואת הקרובה, סיבתה בתור אחר מחשבה אופן מתוך אלא לתפוס כאופני נדונים הדברים עוד כל לכן, לאינסוף. וכך אחר, מחשבה אופן מתוך

מתוך הסיבות, קישור את או כולו, הטבע סדר את להסביר עלינו מחשבה, יש התפשטות, כאופני נדונים הדברים עוד וכל לבדו; המחשבה תואר

אני דבר ואותו לבדו; ההתפשטות תואר מתוך כולו הטבע סדר את להסביר הנו תארים, אינסוף בן הוא באשר אלוהים, לכן התארים. שאר לגבי מבין

ביכולתי אין שעה ולפי עצמם. בתוך שהם כפי הדברים של סיבתם באמת1בהירות. ביתר זאת להסביר

שאינם אופנים, או יחידים, דברים של האידיאות האינסופית באידיאה 2מוכלות להיות חייבות קיימים,

של ]הצורניות[ בפועל שהמהויות כמו אלוהים, של בתוארי 3כלולות האופנים של או היחידים הדבריםאלוהים.

העיון מתוך בהירות ביתר להבינו ניתן אך קודמו; מתוך גלוי זה משפטהקודם.

M )ראו 2 ג: וכן 21ב: למשפטים בעיונים ניתן שפינוזה ידי על הנרמז שההסבר סבור גרו 1. להעלות גם ניתן .(Gueroult, Spinoza, vol. 2: L’äme, Paris, Aubier, 1974, p. 87

של לישותו כלומר, - האופנים של הטרנס־תארית לישות כאן רומז ששפינוזה השערה, עצמם״ בתוך שהם ״כפי בביטוי כוונתו ולכך - זה או זה תואר של אפיון בלי סתם, האופן .

f continentur 3 ;comprehendi 2

8 משפט

הוכחה

אתיקה 134

נסמך^ משפט

שהם במידה רק קיימים יחידים דברים עוד שכל נובע, מכאן ]ההיצגית[, האובייקטיבית ישותם הרי אלוהים, בתוארי מוכלים

האידיאה שקיימת במידה אלא קיימות אינן שלהם, האידיאות או קיימים יחידים שדברים אומרים וכאשר אלוהים. של האינסופית

באשר גם אלא אלוהים, בתוארי מוכלים שהם במידה רק לא קיום, כוללות שלהם האידיאות גם הרי התמדה, להם מייחסיםמתמידות. שהן אומרים שבגללו

עיון

לו לתת אוכל שלא ברור 1דוגמה, ידי על היריעה את שארהיב שירצה מי אחד שהוא כיוון מדבר, אני שעליו הדבר את הולם באופן המסבירה דוגמהשניתן. ככל העניין את 3לאייר אשתדל אך 2ויחיד.

יוצרים בו הנחתכים הישרים הקווים שכל בכך, טבעו כידוע, המעגל, מרובעים אינסוף מכיל המעגל כן, אם 4]בשטחם[. לזה זה השווים מרובעים אלא קיים שהוא מהם אחד על אף לומר אפשר אי זאת ועם לזה, זה השווים קיימת, כזה מרובע של שהאידיאה לומר אפשר אי וגם קיים. שהמעגל במידה

זה אינסוף שמתוך עתה נניח המעגל. של באידיאה מוכלת היא באשר אלא ו־£. d הקווים[ מחיתוך הנוצרים ]אלה מרובעים שני רק ]בפועל[ קיימים

רק לא עכשיו קיימות שלהם האידיאות שגם ברור גם אלא המעגל, של באידיאה מוכלות הן באשר מרובעים; אותם של קיומם את 5כוללות הן באשר

שאר של האידיאות משאר נבדלות הן ובזההמרובעים.

exemplum 1ואילך. 21 ג: ראו הנפש! לנצחיות מתייחס ששפינוזה ייתכן 2

3 illustrare ,B בנקודה gf את חותך ca אם אוקלידם. של ב׳יסודות׳ 35 ג: למשפט שהכוונה נראה 4

.BG וגובהו fb שבסיסו למרובע בשטחו שווה ba וגובהו cb שבסיסו המרובע אזי5 involvunt


היא סיבתה בפועל, הקיים יחיד דבר של אידיאה נדון הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר לא אלוהים הקיים אחר יחיד דבר של האידיאה ידי על כמופעל מופעל הוא באשר אלוהים היא סיבתה שגם בפועל,

1.לאינסוף וכך שלישי, אחר דבר ידי על

הוכחה

מחשבה אופן ע( 8:ב נ, 8:ב )לפי היא בפועל הקיים יחיד דבר של האידיאה דבר הוא באשר רק אלוהים היא סיבתו (6לכן)לפיב: השאר. מן ונבדל יחיד

באשר אלא (,28מוחלט)לפיא? באופן חושב דבר הוא באשר לא אבל חושב. זה, מחשבה אופן וגם אחר; מחשבה אופן ידי על כמופעל נדון אלוהים לאינסוף. הלאה וכן אחר, אופן ידי על מופעל הוא באשר סיבתו הוא אלוהים

לכן (.7וקישורך)לפיב: הסיבות לסדר זהה וקישורן האידיאות סדר אולם נדון הוא באשר אלוהים או אחרת, אידיאה היא סיבתה כלשהי יחידה אידיאה באשר סיבתה הוא אלוהים זו אידיאה וגם אחרת♦, אידיאה ידי על כמופעל

מ.ש.ל. לאינסוף. וכך אחרת, ידי על מופעל הוא

נסמך משפט

עליו יש כלשהי, אידיאה של היחיד במושא שמתרחש מה כלזה. מושא של אידיאה ]לאלוהים[ לו יש באשר רק באלוהים ידיעה

כל סיבת הוא אלוהים אמנם טענתו: עיקר להבנה. קשה בלשון מנוסח חשוב, משפט 1 ידי על פרטי דבר כל להסביר אין פרטיות. סיבות של מערבת במיצוע רק. אבל הדברים,

אחר סופי דבר באמצעות סופי דבר כל להסביר יש אלא העליונה, הסיבה אל ישר דילוג שגם נכון המחשבה(. ותואר האידיאות תחום אל 28א: משפט של יישום )זה כסיבתו.

במשמעו לא באלוהים לדון יש אז אבל אלוהים, ופועל קיים פרטית סיבה כל ביסוד משמעות זו מיוחדת. פועלת כסיבה פרטי, כאופן בגילויו אלא כולל( )כעצם המוחלט

כמופעל נדון הוא באשר ״אלוהים :ימינו( במונחי מוזר ב׳אתיקה׳)והנשמע החוזר הביטוי למעשה: היא משמעותו אופן״ ידי על ״מופעל הביטוי: . אחר[״ או ]כזה אופן ידי על

מבוא(. אופן)ראו לידי מופרט( )או מצטמצם נאמר: גם ובכך אופן״, בתור ״מתבטא

9 משפט

אתיקה 136

* הוכחה

אידיאה (3)לפיב: עליו יש כלשהי אידיאה של במושא שמתרחש מה כל ידי על כמופעל נדון הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר לא באלוהים, האידיאות סדר אולם (.9ב: הקודם המשפט אחר)לפי יחיד דבר של האידיאה מה על הידיעה לכן (;7)לפיב: וקישורם הדברים לסדר זהה וקישורן

האידיאה לו יש באשר רק באלוהים תימצא כלשהו יחיד במושא שמתרחשמושא. אותו של

10 משפט

או האדם, למהות שייכת אינה העצם של ישותו1האדם. צורת את מכונן אינו ]כעצם[ העצם

הוכחה

של ישותו לוא לכן, (.7:א )לפי הכרחי קיום כוללת העצם של ישותו הלא נתון האדם גם היה העצם, בהינתן אז כי האדם, למהות שייכת הייתה העצם

אבסורד וזה בהכרח, קיים היה האדם כן ואם (,2 ב:הג )לפי בהכרחמ.ש.ל. וגר. לכן (.1 ב:אק )לפי

עיון

מאותו עצמים שני שאין האומר ,5א: משפט מתוך גם מוכח זה משפט צורת את שמכונן מה הרי רבים, אדם בני להתקיים שיכולים כיוון הטבע. תכונותיו יסוד על גם ומחוור גלוי המשפט העצם. של ישותו אינו האדם

ניתן אינו שינוי, בר אינו אינסופי, מטבעו הוא שהעצם :העצם של האחדותבנקל. יראה אדם שכל כפי וגר, לחלוקה

ממנו ומקבל באלוהים תלוי האדם האדם. של למהותו שייך אינו עצם בתור קיום כלומר, 1 ידי על לא מתכוננת האדם מהות עצמות. מקבל אינו בכך אבל מהותו, ואת ישותו את

מסוים איפנון)מודיפיקציה( ידי על הנסמך, במשפט כאמור אלא, אלוהים של עצמותו על מקפיד שפינתה לכן אלוהים. של אופן הוא האדם שמכוחו אלוהים, תוארי של

• האדם. למהות שייך שאלוהים ממנה ינבע שלא המהות, של ההגדרה הפיכות


מסוימים איפנונים ידי על מתכוננת האדם שמהות נובע מכאןאלוהים. תוארי של

הוכחה

הקודם המשפט )לפי האדם למהות שייכת אינה העצם של ישותו שהרי ושבלעדי (15)לפיא: באלוהים המצוי משהו היא האדם שמהות מכאן (.10ב:

או הפעלה היא נ(25או)לפיא: מושג, להיות ולא להימצא יכול אינו אלוהיםוקבוע. מסוים באופן אלוהים של טבעו את המבטא אופן,

עיון

ולא להימצא יכול אינו דבר שום אלוהים שבלי להסכים, כמובן חייבים הכל כל של האחת־ויחידה הסיבה הוא שאלוהים מודים הכל הרי מושג. להיות

סיבת רק אינו אלוהים כלומר, קיומם. של והן מהותם של הן הדברים, זאת, עם ישות.5 מבחינת גם אלא שאומרים, כפי 1ההתהוות, מבחינת הדברים

להימצא יכול אינו הדבר שבלעדיו מה שייך דבר של למהותו כי אומרים רבים למהות שייך אלוהים של שטבעו מאמינים שהם או ומכאן, מושג; להיות ולא

או להימצא יכולים הנבראים שהדברים מאמינים שהם או הנבראים, הדברים וזה הצורך, די עקיבים אינם אלה שאנשים או אלוהים; בלי מושגים להיותלוודאי. יותר קרוב

היו הכל לפני ההתפלספות. סדר על הקפידו שלא היא הדבר סיבת לדעתי, הטבע. מצד וגם הידיעה מצד גם ראשון הוא כי האלוהי, בטבע לעיין חייבים

מושאי שמכונה ומה הידיעה, בסדר אחרון הוא שאלוהים סברו הם אולם הטבעיים, בדברים עיינו כאשר מכך, כתוצאה אחר. דבר לכל קודמים החושים

בבואם יותר, ומאוחר האלוהי, הטבע על מאשר פחות דבר שום על חשבו לא דבר שום על לחשוב מסוגלים היו לא האלוהי, הטבע על דעתם את לתת

הדברים הכרת את בנו יסודן שעל ראשונות, בדיות אותן על מאשר פחות הטבע בהכרת תועלת כל להם להביא יכלו לא אלה בדיות כי הטבעיים;

פעם. אחר פעם עצמם את וסתרו שחזרו אפוא פלא אין האלוהי.

נסמך משפט

secundum fieri 1

אתיקה 138

של למהותו כי אמרתי לא מדוע להסביר, רק הייתה כוונתי לזה. אניח אבל הרי 1מושג: להיות ולא להימצא יכול הדבר אין שבלעדיו ?1מ שייך דבר

ובכל אלוהים, בלי מושגים להיות ולא להימצא יכולים אינם יחידים דברים בהכרח שמכונן מה כי אומר, אני זאת לעומת למהותם. שייך לא אלוהים זאת הוא ואם בהכרח, מונח הדבר נתון, שבהיותו מה הוא דבר של מהותו את

להיות ולא להימצא יכול הדבר אין שבלעדיו מה או מבוטל; הדבר הרי נעקרהדבר. בלי מושג להיות ולא להימצא יכול שאינו מה 2ולהפך: מושג,

11 משפט

נפש של בפועל ישותה את המכונן הראשון הדבר כלשהו יחיד דבר של האידיאה אלא אינו האדם3בפועל. הקיים

הוכחה

תוארי של מסוימים אופנים ידי על מתכוננת נ( 10)לפיב: האדם מהות בטבע קודמת שלכולם מחשבה, אופני ידי על (2)לפיב:אק כלומר אלוהים; )אלה האחרים האופנים גם נתונה, זו אידיאה וכאשר (;3)לפיב:אק אידיאה

(.3 אק )לפיב: יחיד באותו להימצא חייבים בטבע( להם קודמת שהאידיאה לא אבל אידיאה. היא האדם נפש של ישותה את המכונן הראשון הדבר לכן,

לומר אפשר יהיה לא נ(8)לפיב: זה במקרה כי קיים; שאינו דבר של אידיאה אבל בפועל. הקיים דבר של אידיאה זו תהא כך, אם קיימת. עצמה שהאידיאה

בהכרח צריך (22:א ,21 )לפיא: אינסופי דבר כי אינסופי; דבר של לא המכונן הראשון הדבר לכן (.1)לפיב:אק4אבסורד זה אבל תמיד; להתקיים

מ.ש.ל. בפועל. הקיים יחיד דבר של אידיאה הוא האדם נפש של ישותה אה

מספיקה. אינה 2 הג ב: בתוך הניתנת ההגדרה של הרישא מדוע 1 לבניין נחוצה והיא המסורתית, להגדרה שפינוזה של תיקונו היא ההגדרה של זו הפיכות 2

אלוהיות המייחס פנתיאיזם של סוג או אלילות, לדחות בה יש )וכן האימננטית שיטתופרטיים(. לדברים

Primum, quod actuale Mentis humanae esse constituit, nihil aliud est, quam idea 3rei alicujus singularis actu existentis

תמיד. יתקיים שלו, האידיאה שזו שהאדם, לומר אבסורד 4


של האינסופי השכל של חלק היא האדם שנפש נובע מכאןאלוהים.

אלא אומרים איננו זה, או זה דבר תופסת 1אדם של שנפשו באומרנו לכן, הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר לא - זו או זו אידיאה יש שלאלוהים

מהותה את מכונן הוא באשר או, ]הזה[; האדם נפש של טבעה ידי על 2מונהר באשר רק לא זו או זו אידיאה לאלוהים שיש ובאומרנו ]הזה[. האדם נפש של גם האדם, נפש עם יחד לו, יש באשר אלא האדם, נפש טבע את מכונן הוא

]רק[ הדבר את תופסת האדם של שנפשו אומרים אנו אחר, דבר של אידיאההולם. בלתי באופן או בחלקיותו

עיון

בדעתם שיעלו רבים ודברים עומדם, על הקוראים יישארו ספק, בלי כאן, ולא אטי ובצעד בהדרגה עמי שיתקדמו אבקש לכן מלכת. לעצור להם יגרמו* הכל. לקרוא שיסיימו עד אלה עניינים על משפט יחרצו

12 משפט

את המכוננת האידיאה של במושאה שמתרחש מה כל או האדם, נפש ידי על נתפס להיות חייב האדם של נפשו

אם כלומר, הזה. הדבר של אידיאה בנפש יש בהכרח אז כי גוף, הוא האדם נפש את המכוננת האידיאה מושא

בנפש. נתפס שאינו דבר שום בגוף להתרחש יוכל לא

ללא גם לקרוא ניתן ממנו שיוצא מה וכל 11 ב: במשפט mens humana הביטוי את 1להבהיר. כדי בכך יש ולעתים וכר(; ]כלשהו[ אדם״ של ״נפשו אנושית״, )״נפש יידוע

הנפש, בתורת הכלליים המשפטים לכל הבסיס הוא 11 ב: שמשפט כיוון כלל, בדרך אךהמיודעת. בצורה אשתמש

זה, לפי הנהרה. או פיתוח, ביטוי, וגם משמעות מתן גם שמשמעה אקספליקציה, מלשון 2 מהות את המנהירים ,explicatio dei הם המיוחדים הדברים ב, חלק במבוא, שאמרנו כפי

נ(.25א: ראו אלוהים״, של כ״ביטוי גם בפירוש מוגדרים הם )ואמנם האל

נסמך משפט

אתיקה 140

» הוכחה

)ב: באלוהים ידיעה בהכרח עליו יש אידיאה של במושאה שמתרחש מה כל כלומר זה, מושא של האידיאה ידי על כמופעל נדון הוא באשר נ( 9

שמתרחש מה כל לכן מה. דבר של נפשו את מכונן הוא באשר (11 )לפיב: ידיעה בהכרח עליו יש האדם נפש את המכוננת האידיאה של במושאה נ(, 11 )לפיב: כלומר האדם, נפש של טבעה את מכונן הוא באשר באלוהים

מ.ש.ל. אותו. תתפוס הנפש או הדה, הדבר של ידיעה בנפש תהיה בהכרח

עיון

שם. וראו ע; 7ב: מתוך בהירות, ביתר מובן ואף גלוי, זה משפט

13 משפט

,הוא האדם נפש את המכוננת האידיאה של מושאה ולא בפועל, הקיים מסוים התפשטות אופן או הגוף,אחר. דבר שום

הוכחה

הגוף הפעלות של האידיאות נ(9הרי)לפיב: הגוף, היה לא האדם נפש מושא לוא נפשו את מכונן הוא באשר אלא נפשנו, את מכונן הוא באשר באלוהים היו לא בתוך היו לא הגוף הפעלות של האידיאות נ(, 11כלומר)לפיב: אחר; דבר של

שמושא מכאן הגוף. הפעלות של אידיאות לנו יש (4)לפיב:אק אולם נפשנו.בפועל. קיים (11 )לפיב: והוא הגוף, הוא האדם נפש את המכוננת האידיאה

שום קיים שלא מאחר הרי הגוף, מלבד אחר מושא לנפש היה אילו ועוד, צריכה הייתה בהכרח (,36א: )לפי כלשהי תולדה ממנו נובעת שלא דבר

(5 ב:אק )לפי ואולם (.12ב: שלו)לפי תולדה איזו של אידיאה בנפשנו להיות ולא הקיים הגוף הוא נפשנו של המושא לכן 1מצויה. אינה שלו אידיאה שוםמ.ש.ל. אחר. דבר שום

של אידיאה היותה בצד שלו אידיאה להיות כביכול אמורה שהנפש נוסף דבר אותו של 1


שאנו כפי קיים האדם וגוף ונפש, גוף עשוי שהאדם יוצא מכאןבו. חשים

עיון

גם אלא הגוף, עם מאוחדת האדם שנפש רק לא מבינים אנו לעיל הנאמר מן באופן זה דבר להבין יוכל לא איש אמנם והגוף. הנפש באחדות להבין יש מה

מה כי הגוף. טבע את הולם באופן תחילה הכיר לא אם מובחן, או הולם לבני מתייחסים שאינם לגמרי, ]כלליים[ משותפים דברים הם כה עד שהראינו

בדרגות גם אם 1נפש, בעלי שכולם היחידים, הישים לשאר מאשר יותר האדם סיבתה הוא שאלוהים אידיאה, בהכרח באלוהים יש דבר מכל שהרי שונות. על שאמרנו מה כך, ואם האדם. גוף של האידיאה סיבת שהוא אופן באותו

זאת עם דבר. כל של האידיאה על בהכרח לומר יש האדם גוף של האידיאה המושאים, שנבדלים כפי ביניהן נבדלות שהאידיאות להכחיש, נוכל לא

שמושא ככל ממשות, יותר ומכילה האחרת מן יותר מעולה אחת ושאידיאה יותר ומכיל הא*חרת האידיאה של המושא מן יותר מעולה הזו האידיאה

נבדלת האדם של נפשו במה לקבוע שנוכל כדי זה, מטעם ממנו. ממשות שהוא, שלה, המושא טבע את להכיר עלינו עליהן, ועולה אחרות מנפשות

האדם. גוף שאמרנו, כפי הדברים לשם נחוץ הדבר אין וגם זאת, להסביר אוכל לא זה במקום אולם יותר מוכשר כלשהו שגוף ככל כללי: באופן אומר זאת רק להוכיח. שרצוני

יותר מוכשרת נפשו כך פעולות, יותר אחת בבת לסבול או לפעול מאחרים אחד גוף של שפעולותיו וככל אחת; בבת דברים יותר לתפוס מאחרות

כך בפעולתו, עמו משתתפים אחרים גופים ופחות בלבד בעצמו יותר תלויות של יתרונה את להכיר נוכל זה סמך על מובחנת. להבנה יותר מוכשרת נפשו הכרה אלא לנו אין שבגללה הסיבה את לראות וגם זולתה, על אחת נפש

מן אסיק שאותם אחרים רבים דברים ולהכיר גופנו, של לגמרי מבולבלתלעיל. האמור

באופן בגוף הנפש את ולקשור לנפש על־טבעיים פירושים למנוע שפינתה )כוונת הגוף..(ideatuim idea של כיחס המוגדר להפרדה, ניתן ובלתי בלעדי

1 animata

נסמך משפט

אתיקה 142

ביתר אותם ולהוכיח כאן אלה דברים להסביר שראוי סקךתי, זה מטעםהגופים. טבע לגבי הנחות כמה תחילה להניח נחוץ כך ולשם דיוק;

1 אקסיומה

נחים. או נעים הגופים כל

2 אקסיומה

יותר. מהר ולפעמים יותר לאט לפעמים נע גוף כל

1 עזר משפט

מהירות ומנוחה, תנועה 1מבחינת מזה זה נבדלים הגופיםהעצם. מבחינת ולא ואיטיות,

הוכחה

מבחינת נבדלים אינם שהגופים וזה מאליה. למובנת חושב אני הרישא את ביתר זאת לראות ניתן .8:א משפט ומתוך 5:א משפט מתוך גלוי העצם

ע. 15:א בעיון האמור מן גם בהירות

2 ׳עזר משפט

מסוימים. בדברים לזה זה מתאימים הגופים כל

הוכחה

תואר אותו של מושגו את בתוכם כוללים שהם בכך מתאימים הגופים כל מהר ופעם יותר לאט פעם לנוע יכולים שכולם בכך וגם (,1)לפיב:הג אחדבמנוחה. להימצא ופעם לנוע פעם יכולים הם מוחלט ובאופן יותר,

ratione 1


או לתנועה להיקבע חייב היה במנוחה או בתנועה הנמצא גוף על למנוחה או לתנועה נקבע הוא שגם אחר, גוף ידי על למנוחה

לאינסוף. וכך אחר, ידי על שוב וזה אחר, גוף ידי

הוכחה

התנועה מבחינת ביניהם הנבדלים (,1)ב:הג יחידים דברים הם הגופים להיקבע בהכרח צריך אחד כל (28)לפיא: וכך (,1 מ״ע 13)ב: והמנוחה אחר, גוף ידי על (6כלומר)לפיב: אחר, יחיד דבר ידי על למנוחה או לתנועה

יכול אינו זה גוף גם הטעם( )מאותו אבל נח. או נע (1 )לפיב:אק הוא שגם שוב וזה אחר, גוף ידי על למנוחה או לתנועה נקבע כן אם אלא לנוח או לנוע

מ.ש.ל. לאינסוף. וכך, אחר, ידי על הטעם( )מאותו

נסמך משפט

גוף ידי על למנוחה שייקבע עד לנוע יוסיף נע שגוף נובע, מכאן שייקבע עד במנוחה* להימצא הוא גם יוסיף נח וגוף אחר;

אחר. גוף ידי על לתנועה

אתן ולא במנוחה, נמצא למשל, ,A שגוף אניח אם מעצמו. גם ברור זה דבר אם נח. שהוא זאת, אלא a על לומר אוכל לא אחרים, נעים גופים על דעתי לקרות יכול היה לא שהדבר ברור בתנועה, יימצא a שגוף יארע מכן לאחר לעומת נח. יהיה a שגוף רק לנבוע יכול מכך כי ;נח היה שהגוף כך מתוך לא בלבד, a על דעתנו שניתן פעם כל הרי בתנועה, נמצא a^ נניח אם זאת, במנוחה, יימצא a־w יארע מכן לאחר ואם נע. שהוא אלא עליו לומר נוכל שכן, ;נתון היה שבה התנועה מתוך לקרות יכול היה לא זה דבר שגם ברור

דבר בגלל אפוא אירע הדבר יתנועע. a^ אלא לנבוע יכול לא התנועה מןלמנוחה. נקבע a ידיה שעל חיצונית, סיבה בגלל כלומר ,A בתוך היה שלא

1 אקסיומה

בו נובעים אחר ידי על מופעל אחד גוף שבהם האופנים כל

3 עזר משפט

אתיקה ו44

אותו; המפעיל הגוף מטבע וגם המופעל הגוף מטבע גם זמנית בהתאם שונים באופנים להתנועע עשוי עצמו גוף ו1שא^ באופן

אפשר ההפוך, הצד ומן אותו; המניעים הגופים בטבע להבדליםעצמו. גוף אותו ידי על שונים באופנים יונעו שונים שגופים

2 אקסיומה

V / הנמצא אחר בגוף פוגע נע גוף כאשרהוא להניע, בכוחו אין שאותו במנוחה

---------/ נמשכת, שתנועתו באופן לאחור מוחזר החוזרת התנועה קו בין הנוצרת והזווית

שנוצרה לזווית שווה בו, פגע הנע שהגוף הנח, הגוף שטח לביןהפוגעת. התנועה קו לבין הגוף שטח אותו בין

בתנועה רק ביניהם הנבדלים אלה 1ביותר, הפשוטים לגופים באשר כאן עדהמורכבים. לגופים נתקדם ועתה ובאיטיות. במהירות ובמנוחה,

הגדרה

שונים, מגדלים ובין גודל מאותו בין אחדים, גופים כאשר לזה, זה צמודים שהם באופן אחרים גופים ידי על יחד נלחצים

בדרגות ואם מהירות דרגת באותה אם נעים, הם כאשר או ביחס לזה זה תנועתם את מוסרים שהם באופן שונות, מהירות

וכולם ביניהם מאוחדים אלה שגופים אומרים אנו מסוים, אחד איחוד ידי על מאחרים הנבדל אחד, 2יחיד או גוף מרכיבים יחד

הגופים. של זה

3 אקסיומה

בחלק לזה זה צמודים המורכב, הגוף או היחיד, שחלקי ככללאלץ יותר קשה או יותר קל כך משטחם, של יותר גדול או קטן

corpora simplicissima 1 Individuum 2


ק מצבם. את לשנות אותם לגרום יותר קשה או קל יהיה לאחרת. תבנית ללבוש זה ליחיד

קשים־, אכנה גדולים במשטחים לזה זה צמודים שחלקיהם הגופים את ועתה, ואת רכים; אכנה קטנים במשטחים זה על זה מונחים שחלקיהם אלה את

נוזליים. אכנה זה כלפי זה נעים שחלקיהם הגופים

4 עזר משפט

ממנו נפרדו גופים כמה אם רבים, מגופים המורכב יחיד או גוף אחרים גופים של מספר אותו ידי על זמן באותו נתפס ומקומם

שינוי כל בלי כמקודם טבעו על היחיד ישמור הטבע, מאותובצורתו.

הוכחה

את שמהווה ומה (,1מ״ע13 ב: )לפי העצם מבחינת נבדלים אינם הגופים הרי אולם הקודמת(. ההגדרה )לפי גופים של איחוד על עומד יחיד של צורתו

שהגופים המתמיד השינוי למרות בעינו נשאר ההנחה( )לפי זה ]איחוד[ והן העצם מבחינת הן כמקודם, טבעו על ישמור היחיד לכן בו. נתונים

מ.ש.ל. האופן. מבחינת

5 עזר משפט

בשיעור אך קטנים, או גדלים יחיד של רכיביו שהם החלקים אם תנועה של יחס אותו על ביניהם שומרים שכולם כזה, 1יחסי

כל בלי כמקודם טבעו על יחיד אותו ישמור כמקודם, ומנוחה2בצורתו. שינוי

בפרופורציה. 1 תבנית של במובן גם ״צורתו״ להבין ניתן שם אולם ,4 עזר במשפט כמו נוסח אותו 2

ולאו מהותי(, תכונות )למקבץ להגדרה או ל״טבע״ יותר קרוב פירושה כאן ואילו בחלל, בין והתנועה המנוחה יחס נשמר כאשר גם להשתנות העשויה גיאומטרית, לתבנית דווקא

.6 עזר למשפט הוכחה גם ראו החלקים.

אתיקה 146

הוכחהfr

קודמו. כהוכחת הזה העזר משפט הוכחת

6 עזר משפט

מכיוון לסטות נאלצים הם אם יחיד, ]גוף[ המרכיבים גופים יכולה שתנועתם כזה באופן אך אחר, לצד ולנוע תנועתם

כמו יחס באותו לזה זה אותה למסור מוסיפים ושהם להימשך,בצורתו. שינוי כל בלי טבעו על יחיד אותו ישמור - קודם

הוכחה

כפי צורתו, את שמכונן מה כל על שומר שהוא מניחים שכן מעצמו. ברור זהבהגדרתו. נאמר שהדבר

7 עזר משפט

בכוליותו, שהוא, בין טבעו על שומר כך המורכב יחיד כן, כמו אחד כל עוד כל אחר, לצד 1או זה לצד נע שהוא ובין נח, 1או נע

האחרים לחלקים אותה ומוסר תנועתו על שומר מחלקיוכמקודם.

הוכחה

לעיל. 4 עזר משפט לפני ראו היחיד; מהגדרת וברור גלוי הדבר

עיון

מופעל להיות מורכב יחיד יכול 2מתכונת באיזו רואים אנו אלה מדברים טבעו. על לשמור זאת ובכל רבים באופנים

רק מזה זה הנבדלים מגופים המורכב יחיד במחשבה העלינו כאן עד

1 sive. יש זה במשפט ^sive .של ברור מובן vei ,)שמה. באות כאן סומן לא ולכן )או/או2 qua ratione


הגופים מן המורכב כלומר והאיטיות, המהירות והמנוחה, התנועה מבחינת מהרבה המורכב אחר, ]גוף[ במחשבתנו עכשיו נשיג אם ביותר. הפשוטים

בהרבה מופעל להיות עשוי זה שגוף נמצא שונים, טבעים בעלי יחידים מורכב מחלקיו אחד שכל מאחר כי טבעו. על לשמור ועדיין אחרים, אופנים ולכן לאט, יותר ופעם מהר יותר פעם להתנועע חלק כל יוכל גופים, הרבה

כל בלי לאט יותר ופעם מהר יותר פעם החלקים לשאר תנועתו את למסור מסוג יחיד במחשבתנו ונשיג נוסיף ואם (.7 מ״ע 13)לפיב: בצורתו שינוי

מופעל להיות עשוי הוא שגם נמצא השני, הסוג בני מיחידים המורכב שלישי, נשיג לאינסוף, כך נמשיך ואם בצורתו; שינוי כל בלי אחרים אופנים בהרבה

כל כלומר חלקיו, שכל אחד יחיד הנו הטבע שכל במחשבתנו נקלה עלהכולל. ביחיד שינוי כל בלי אופנים באינסוף משתנים הגופים,

ולהוכיח להסביר צריך הייתי הגוף, בנושא במפורש לדון בדעתי היה לוא דברים הבאתי ולא אחרת. שכוונתי אמרתי כבר אבל אריכות. ביתר זה כל את

1להוכיח. בדעתי שגמרתי מה את בקלות מהם להסיק שאוכל כדי אלא אלה

פוסטולטים

טבע )בעלי יחידים של מאד רב ממספר מורכב האדם גוף .1ביותר. מורכב מהם אחד שכל שונה(,

חלקם נוזליים, חלקם האדם גוף את המרכיבים היחידים .2קשים. וחלקם רכים

עצמו, האדם גוף ולכן האדם, גוף רכיבי שהם היחידים .3חיצוניים. גופים ידי על מאד רבים באופנים מופעלים

גופים של ביותר רב למספר זקוק להשתמר, כדי האדם, גוף .4ומתחדש. חוזר כמו הוא ידיהם שעל אחרים

הנפש. פעולות בעניין 1

אתיקה ו48

חיצוני גוף ידי על נקבע האדם גוף של נוזלי דעיק כאשר .5 משנה הוא רך, שהנו אחר בחלק קרובות לעתים שיפגע לכך עקבות בו מטביע וכאילו הרך[ החלק ]של משטחו את

אותו. הדוחף החיצוני הגוף של מסוימים

אופנים, מאד בהרבה חיצוניים גופים להניע יכול האדם גוף .6אופנים. מאד בהרבה אותם ולהטות

14 משפט

של מאד רב מספר לתפרם מוכשרת האדם נפש יכול שגופה ככל יותר גדול לכך וכושרה דברים,אופנים. של יותר רב במספר מוטה להיות

הוכחה

אופנים של מאד רב במספר חיצוניים גופים ידי על מופעל האדם גוף הרי אופנים. של מאד רב במספר חיצוניים גופים להפעיל ונוטה (,6,3 פוס ב: )לפי

(;12)לפיב: האדם בגוף שמתרחש מה כל לתפוס חייבת האדם נפש עתה, גדול לכך וכושרה דברים, של מאד רב מספר לתפוס מוכשרת האדם נפש לכן

מ.ש.ל. וגר. יותר

15 משפט

של ]הצורנית[ בפועל ישותה את המהווה האידיאה רב ממספר מורכבת אלא פשוטה, אינה האדם נפשאידיאות. של מאד


אידיאה היא האדם נפש של ]הצורנית[ בפועל ישותה את המהווה האידיאה שהנם יחידים של מאד רב ממספר (1 פוס ב: המורכב)לפי (13ב: גוף)לפי של

אידיאה בהכרח יש הגוף את המרכיב יחיד מכל עתה, ביותר. מורכבים ממספר מורכבת האדם גוף של האידיאה (7 ב: לכן)לפי נ(; 8:ב )לפי באלוהים

מ.ש.ל. הגוף. את המרכיבים החלקים של אידיאות אותן של מאד רב

16 משפט

ידי על בו מופעל האדם שגוף אופן, כל של האידיאה גוף של טבעו את לכלול חייבת חיצוניים, גופים

החיצוני. הגוף של טבעו את גם בזמן ובו האדם,

הוכחה*

ובו המופעל הגוף מטבע נובעים כלשהו גוף מופעל שבהם האופנים כל הרי מכאן נ(:3מ״ע 13 ב: שלאחר 1)לפיאק אותו המפעיל הגוף מטבע גם בזמן

הגופים שני של טבעם את בהכרח בתוכה תכלול (4שלהם)לפיא:אק שהאידיאה גוף ידי על מופעל האדם גוף שבו כלשהו, אופן של האידיאה וכך יחד. גם

מ.ש.ל. החיצוני. הגוף טבע את וגם האדם גוף של טבעו את גם כוללת חיצוני,

1 נסמך משפט

גופה טבע עם יחד תופסת, האדם שנפש ראשית, נובע, מכאן]אחדים[, גופים מאד הרבה של טבעם את גם שלה,

2 נסמך משפט

יותר מלמדות חיצוניים מגופים לנו שיש שהאידיאות נובע, שניתהחיצוניים. הגופים טבע על מאשר שלנו גופנו מערך על

א. לחלק בנספח רבות דוגמאות ידי על שהסברתי כפי

הוכחה

אתיקה 150

טבעו את בתוכו הכולל באופן מופעל האדם גוף אם בגוף 1תתבונן האדם נפש כלשהו, חיצוני גוף של

בהווה, לפניה כנוכח או בפועל, כקיים הזה החיצוני קיומו את המסלקת הפעלה ידי על יופעל שהגוף עדהנ״ל. ]החיצוני[ הגוף של נוכחותו או

הוכחה

(12)לפיב: האדם נפש כך, מופעל האדם גוף עוד כל הרי מאליו. ברור הדבר של אידיאה לנפש תהיה (,16;ב כלומר)לפי הגוף, של הפעלה באותה תתבונן

שאינה אידיאה כלומר 2החיצוני, הגוף טבע את הכולל בפועל קיום אופן יוצא אותה. מניחה אלא החיצוני, הגוף של נוכחותו או קיומו את מסלקת לפניה, כנוכח או בפועל כקיים החיצוני בגוף תתבונן (1נ 16)לפיב: שהנפש

מ.ש.ל. וגר. הגוף שיופעל עד

נסמך משפט

הנפש אחת, פעם ידיהם על הופעל האדם שגוף חיצוניים גופים קיימים שאינם פי על אף נוכחים, הם כאילו בהם להתבונן יכולהנוכחים. ואינם

17 משפט *

1 contemplabitur. אותו שתפרש רק ולא כ־״, ״תראה או בתור״, היא:״תתפוס הכוונה כ־״, בו ״תתבונן בביטוי בחרתי לכן ממש. כך אותו תחווה או שתתפוס אלא כך,

נאמר לא זה אבל ; an idea that involves the nature of the external body תרגם קרלי 2 החיצוני הגוף טבע את בתוכו הכולל האופן צורך. בכך אין ולדעתי המשפט, בגוף

מן המגיע האור ידי על העין הפעלת המשולב)נניח, האירוע הוא אידיאה( לנו יש )שעליו לנו יש זה ומעירוב הגוף: מתכונות וגם השמש מתכונות גם בתוכו הכולל השמש(, השמש את לפנינו המציגה השמש ותכונות הגוף תכונות של עירוב היא שגם - אידיאה

בפועל. כנוכחת או כקיימת זה( )בייצוגה


כך האדם גוף של הנוזליים החלקים את קובעים החיצוניים הגופים כאשר החלקים משטחי את משנים הם הרכים, בחלקים קרובות לעתים פוגעים שהם

שהם נ( מ״ע 13ב: אחרי 2 אק )ראו קורה וכך (;5 פוס ב: )לפי הרכים בתנועתם כאשר יותר, מאוחר לו. רגילים שהיו מזה שונה באופן מוחזרים

באותו לאחור מוחזרים הם החדשים, במשטחים נתקלים שוב הם הספונטנית החיצוניים. הגופים ידי על משטח אותו לעבר שנדחפו בשעה כמו האופן

לאחור, ולחזור כך לנוע מוסיפים הנוזליים[ ]החלקים עוד כל מכך, כתוצאה חוזרת (12:ב )לפי האדם ונפש אופן, באותו האדם גוף את מפעילים הם

החיצוני בגוף ותתבונן תחזור הנפש (17)לפיב: כלומר זה. אופן וחושבת משטחים באותם ייתקלו האדם גוף של הנוזליים שהחלקים פעם כל כנוכח האדם שגוף החיצוניים שהגופים פי על אף לכן, הספונטנית. תנועתם מתוך

בהם תתבונן הנפש זאת בכל קיימים, אינם שוב בעבר ידיהם על הופעלמ.ש.ל. הגוף. של פעולה אותה שתחזור פעם כל כבנוכחים

עיון

מה 1נוכחים, הם כאילו שאינם בדברים שנתבונן אפשר איך ראינו בזאת לי די אך אחרות, מסיבות לקרות עשוי הדבר אמנם קרובות. לעתים שקורה

כאילו הדבר את להסביר אוכל שבאמצעותה זו, אחת סיבה על שאצביע מן לסטות שהרחקתי סבור אינני מקום ומכל האמיתית. הסיבה ידי על הוסבר על מתאשר שאינו דבר כמעט אין שהנחתי הפוסטולטים שבכל מכיוון האמת,

שגוף שהוכחנו לאחר ספק בו להטיל רשאים שאיננו ניסיון - הניסיון ידינ(. 13ב: בו)ראו חשים שאנו כמו קיים האדם

בין ההבדל מה בבהירות מבינים אנו נ( 16ב: נ, 17)מתוךב: כך על נוסף לבין עצמו, ראובן של נפשו מהות את המהווה למשל, ראובן, של האידיאה האידיאה שמעון. נגיד אחר, באדם הנמצאת ראובן אותו של האידיאה אלא קיום כוללת ואינה ראובן של הגוף מהות את במישרין מבטאת הראשונה

של גופו מערך על מלמדת השנייה האידיאה ואילו קיים; ראובן עוד כלשל זה גופו מערך עוד כל לכן, ראובן. של טבעו על מאשר יותר שמעון

לדמיון)ולכושר פיסיולוגי הסבר שפינתה אפוא נתן ובכך :הדמיון הגדרת כלל בדרך זוהי 1בכלל(. הדימוי

הוכחה

אתיקה 152

כנוכח בראובן להתבונן שמעון של נפשו תוסיף ולהתקיים[, מתמיד שמעוןקיים. אינו אם גם לפניה

1הדבריס דימויי בשם נקרא הרגיל, בשימושן המילים על לשמור כדי ועתה, החיצוניים הגופים את 2מייצגות שלהן שהאידיאות האדם גוף להפעלות הדברים. של תבניותיהם את משחזרות שאינן פי על אף לפנינו, כנוכחיםאותם. 3מדמה שהיא נאמר זו, בדרך בגופים מתבוננת הנפש וכאשר עצמם מבחינת הנפש שדימויי לציין רצוני טעות, מהי ללמד להתחיל וכדי

אלא מדמה, שהיא כך מתוך טועה אינה הנפש או טעות; שום מכילים אינם הדברים קיום את המסלקת אידיאה, כמשוללת בה דנים באשר רק טועה היא

לא דברים מדמה בעודה הנפש, לוא שהרי לפניה. כנוכחים מדמה שהנפש הייתה ודאי באמת, קיימים אינם אלה שדברים יודעת הייתה כנוכחים, קיימים

אם בייחוד בטבעה; לפגם ולא טובה למעלה שלה הדימוי יכולת את מייחסת (7 )לפיא:הג כלומר בלבד, שלה בטבעה תלוי היה הנפש של 4הדימוי כושר

חופשי. היה הנפש של הדימוי כושר לוא

18 משפט

או גופים שני ידי על אחת פעם הופעל האדם גוף אם אחד מדמה כשהנפש מכן, לאחר הרי אחת, בבת יותר

באחרים. גם נזכרת היא מהם,

הוכחה

מופעל האדם שגוף נ( 17)לפיב: היא כלשהו גוף לה מדמה. שהנפש הסיבה אופן באותו בתוכו[ ]הקיימים החיצוני הגוף עקבות ידי על נטייה ומקבל

ההוא בזמן אבל עצמו. החיצוני הגוף ידי על נדחפו שחלקיו בזמן בו שהופעלבבת גופים שני לה דימתה שהנפש כזה, באופן הוטה הגוף ההנחה( )לפי

rerum imagines 1 repraesentant 2

)לכן תחושה. זה ובכלל שהיא, תפיסה פעולת כל שפינתה אצל מציין ״לדמות״ הפועל 3חשה״.( ״הנפש אומרים שבימינו במקום מדמה״ ״הנפש לומד מרבה הוא

imaginandi facultas 4


אחד מדמה הנפש וכאשר יחד; גופים שני לה תדמה עכשיו גם ולכן אחת,מ.ש.ל. בשני. נזכרת היא מיד מהם,

עיון

של מסוים 1מיקשר אלא הוא אין זיכרון. מהו בבירור מבינים אנו מכאן לפי בנפש המתהווה האדם, לגוף שמחוץ הדברים טבע את הכוללות אידיאות

של מיקשר שזהו ראשית, אומר, אני האדם. גוף הפעלות של ומיקשרן סדרן של לא אבל האדם, לגוף שמחוץ הדברים טבע את הכוללות אידיאות

של לאמיתו הן, שאלה מאחר הללו; הדברים טבע את המסבירות האידיאות שלו טבעו את גם הכוללות האדם גוף הפעלות של אידיאות (,16דבר)לפיב:

חיצוניים. גופים של טבעם את וגם גוף הפעלות של ומיקשרן סדרן לפי נוצר זה שמיקשר אומר אני שנית, שבשכל, הסדר לפי הנוצרים אידיאות מיקשרי לבין בינן להבדיל כדי האדם,

ושהוא הראשונות, סיבותיהם מתוך הדברים את תופסת הנפש שבאמצעותוהאדם. בני בכל זהה

אחד דבר של ממחשבה עוברת הנפש מדוע בבירור, מכאן מבינים אנו ועוד איש למשל, הראשון. לבין בינו דמיון כל שאין אחר דבר של מחשבה אל מיד

פרי של המחשבה אל מיד pomum המילה על המחשבה מן יעבור רומאי חוץ שיתוף כל ביניהם ואין הנ״ל הצליל חיתוך לבין בינו דמיון שאין ]תפוח[,

כלומר שניהם, ידי על קרובות לעתים הופעל אדם אותו של שגופו מהעובדה הפרי. את שראה בשעה pomum המילה את קרובות לעתים שמע זה שאדם

הדברים דימויי את סידר שההרגל כפי למחשבה ממחשבה יעבור אדם כל וכך סוס של המחשבה מן יעבור בחול סוס של עקבות הרואה חייל למשל, בגופו.

המחשבה מן יעבור איכר ואילו מלחמה. על למחשבה ומכאן פרש, של לזו מיד ממחשבה יעבור אדם כל וכך וכיו״ב. שדה על מחרשה, על למחשבה סוס על

אחר. או זה באופן הדברים דימויי את ולצרף לקשור שהורגל כפי למחשבה

concatenatio 1

אתיקה 154

ואינה עצמו האדם גוף את מכירה אינה האדם נפש של האידיאות באמצעות אלא קיים שהוא יודעת

מופעל. הגוף שבהן ההפעלות

הוכחה

(,13)לפיב: האדם גוף של עצמה 1הידיעה או האידיאה היא האדם נפש אחרת אידיאה ידי על כמופעל (9ב׳: נדון)לפי הוא כאשר באלוהים הנמצאת

ביותר רב למספר זקוק (4 פוס ב: )לפי האדם שגוף מכיוון 2או ז יחיד דבר של האידיאות וסדר ומתחדש, חודר כאילו הוא שבאמצעותם אחרים גופים של

גוף. ]של זו אידיאה לכן (,7)לפיב: וקישורם הדברים לסדר זהה וקישורן של מאד רב מספר ידי על כמופעל נדון הוא באשר באלוהים תהיה האדם[

או האדם, גוף של אידיאה אפוא יש לאלוהים יחידים. דברים של אידיאות רב מספר ידי על מופעל ]אלוהים[ הוא באשר האדם, גוף את מכיר אלוהים

האדם; נפש של טבעה את מכונן הוא באשר ולא אחרות, אידיאות של מאד האידיאות אולם 3האדם. גוף את מכירה אינה האדם נפש נ(, 11 כלומד)לפיב:

נפש של טבעה את מכונן הוא באשר באלוהים נמצאות הגוף הפעלות של היא (16ולכן)לפיב: (,12)לפיב: אלה הפעלות תופסת האדם נפש או האדם, שרק אפוא, יוצא (.17בפועל)לפיב: כקיים וזאת עצמו, האדם גוף את תופסתמ.ש.ל. עצמו. האדם גוף את האדם נפש תופסת זו במידה

19 משפט *

1 idea sive cognitio. מתרגם אני cognitio כאשר ההקשר. לפי כ״הכרה״ או כ״ידיעה״ ״יריעה״, כלל בדרך מעדיף אני אלוהים של האינסופי בשכל המצויה באידיאה מדובר

מבוא, גם ראו תודעה. בעלת אישיות הוא כאילו לאלוהים, ״הכרה״ מייחוס להימנע כדיב. חלק

ברור. אינו כאן ה׳׳אר׳ של תפקידו 2 לגופה מודעת שהנפש בכך ממש. הכרתו לבין לגוף מודעות שבין להבדל הכוונה 3

)כלומר, חיצוניים דברים של רב מספר ידי על הפעלותיו של האידיאות באמצעותהגוף. של ממשית הכרה אין עוד וכיו״ב(, באב אך תחושה רשמי באמצעות

ו55 ומקורה הנפש טבע על ב:

או אידיאה באלוהים יש האדם נפש אודות על גם ומתייחסת אופן באותו באלוהים הנובעת ידיעה,

של הידיעה או האידיאה כמו אופן באותו לאלוהיםהאדם. גוף

הוכחה

בהכרח צריך (3)לפיב: ולכן (,1)לפיב: אלוהיס של תואר היא המחשבה ולכן הפעלותיו, כל של והן עצמו שלו הן אידיאה באלוהים שתהיה

אינה הנפש של דו ידיעה או אידיאה ועוד, האדם. נפש של גם 1(11:ב )לפי אידיאה ידי על מופעל הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר באלוהים נובעת

הסיבות לסדר זהה וקישורן האידיאות סדר אך (.9:ב )לפי אחר יחיד דבר של נובעת הנפש של ידיעה או אידיאה שאותה ומכאן (;7)לפיב: וקישורן

הגוף. של הידיעה או. האידיאה כמו אופן באותו לאלוהים ומתייחסת באלוהיםמ.ש.ל.

21 משפט

אופן באותו הנפש עם מאוחדת הנפש של זו אידיאההגוף. עם מאוחדת עצמה הנפש שבו

הוכחה

הנפש)ראו של המושא הוא שהגוף כך, מתוך הוכחנו והגוף הנפש אחדות את מאוחדת להיות צריכה הנפש שאידיאת נובע, שיקול ומאותו (.13.0,12ב: מאוחדת עצמה הנפש שבו אופן באותו עצמה, הנפש עם כלומר מושאה, עםמ.ש.ל. הגוף. עם

20 משפט

נ. 11ל־ב: הפניה במקומה שהציעו מהדירים ויש מתאימה נראית אינה ההפניה 1

אתיקה 156

* עיון

שאידיאת הראינו שם ע. 7ב: בעיון שנאמר ממה בהירות ביתר יובן זה משפט שמשיגים עצמו, יחיד אותו הם והגוף, הנפש (13)לפיב: כלומר והגוף, הגוף הנפש אידיאת וכך ההתפשטות. בתואר ופעם המחשבה בתואר פעם אותו

בתואר כלומר עצמו, תואר באותו המושג עצמו, דבר אותו הן עצמה והנפש באותה באלוהים נובעות אומר, אני עצמה, והנפש הנפש אידיאת המחשבה. כלומר הנפש, אידיאת שהרי המחשבה. כוח אותו מתוך עצמה הכרחיות היא כאשר האידיאה צורת אלא דבר של לאמיתו אינה אידיאה, של האידיאה

מה, דבר יודע שמישהו זה מעצם והרי למושא. יחס בלי מחשבה כאופן נדונה לאינסוף. וכך יודע, שהוא יודע שהוא יודע בזמן ובו ירדע, שהוא יודע הואבהמשך. כך על אבל

22 משפט

אלא בלבד, הגוף 1הפעלות את לא תופסת האדם נפשאלה. הפעלות של האידיאות את גם

הוכחה

לאלוהים ומתייחסות באלוהים נובעות ההפעלות של האידיאות של האידיאות כמו דרך באותה מוכח זה עצמן: ההפעלות של האידיאות כמו אופן באותו האדם בנפש נמצאות הגוף הפעלות של האידיאות עתה, .20ב: משפט

את מכונן הוא באשר באלוהים נמצאות הן נ( 11)לפיב: כלומר (,12)לפיב: באלוהים יימצאו אלה אידיאות של האידיאות לכן האדם. נפש של טבעה יימצאו הן (21כלומר)לפיב: האדם, נפש של ידיעה או אידיאה לו יש באשר את גם אלא הגוף הפעלות את רק לא כך משום התופסת עצמה, האדם בנפש

מ.ש.ל. שלהן. האידיאות

affectiones 1


שהיא במידה אלא עצמה את מכירה אינה הנפשהגוף. הפעלות של האידיאות את תופסת

הוכחה

אופן באותו באלוהים נובעת (20)לפיב: הנפש של הידיעה או האידיאה עתה, הגוף. של הידיעה או האידיאה כמו אופן באותו לאלוהים ומתייחסת

כלומר (,19)לפיב: 1עצמו האדם גוף את מכירה אינה האדם שנפש מכיוון הוא באשר לאלוהים מתייחסת אינה האדם גוף שהכרת מכיוון נ(, 11 )לפיב:

מתייחסת אינה הנפש הכרת גם לכן האדם, נפש של טבעה את מכונן 11 ב: אותו ולכן)לפי האדם. נפש של מהותה את מכונן הוא באשר לאלוהים

. עצמה. את מכירה אינה האדם נפש 2זו במידה נ( של טבעו את כוללות מופעל הגוף שבהן ההפעלות של האידיאות ועוד,

הנפש; לטבע מתאימות הן (13כלומר)לפיב: (,16עצמו)לפיב: האדם גוף אולם הנפש. של הכרה בהכרח תכלול הללו האידיאות הכרת כן ועל

שנפש מכאן עצמה; האדם בנפש נמצאת הללו האידיאות 3הכרת (22)לפיב:מ.ש.ל. זו. במידה רק עצמה את מכירה האדם

24 משפט

החלקים של הולמת הכרה כוללת אינה האדם נפשהאדם. גוף את המרכיבים

מכירה אינה אבל לקיומו, מודעת היא ובזה מופעל, שהגוף להפעלות מודעת רק אלא 1 את מבירה אענה שהנפש ,19ב: למשפט בהוכחה הנאמר את גם מסביר זה ממש. אותולהפעלותיו. ומודעת שלו אידיאה שהיא זה מעצם רק הגוף

של ישירה מודעות בה יש אמנס במישרין. גופה ואת עצמה את מכירה אינה הנפש 2 לקרוא אין אבל הנפש, של כאידיאות ביטוייהן ושל מסביבתו קולט שהגוף ההפעלות

בכוח מדעית לחקירה לפנות צריכה הנפש להכירם, כדי ידיעה. או הכרה באמת לזאתומתווכת. עקיפה אלא ישירה, הכרה שאינה השכל,

.22 ב: משפט של לשונו גם וזו הללו״; האידיאות ״תפיסת לומר צריך דבר של בדיוקו 3

23 משפט

אתיקה 158

» הוכחה

כל אלא עצמו הגוף למהות שייכים אינם האדם גוף את המרכיבים החלקים שאחרי ההגדרה )ראו מסוים יחם לפי לוה זה תנועותיהם את מוסרים הם עוד ליחסם מחוץ ]לעצמם[, כיחידים בהם לדון ניתן באשר ולא נ(,3מ״ע 13 ב:

מאד עד מורכבים יחידים הם האדם גוף של חלקיו שהרי האדם. לגוף האדם מגוף להיפרד עשויים (4מ״ע 13)לפיב: שחלקיהם (,1 )לפיב:פוס

לגופים תנועתם את ולמסור וצורתו, טבעו על לחלוטין שומר הגוף בעוד תהיה (3)לפיב: לכן (.3 מ״ע 13 ב: אחרי 1 אק )ראו שונה יחם לפי אחרים

אלוהים באשר וזאת 1שהוא, חלק כל של הידיעה או האידיאה באלוהים בסדר הקודם (,9)לפיב: אחר יחיד דבר של האידיאה ידי על כמופעל נחשב היחיד של חלק כל על גם לומר יש דבר אותו (.7עצמו)לפיב: לחלק הטבע

האדם גוף את המרכיב חלק כל של הידיעה וכך האדם. גוף את המרכיב מאד, רבים דברים של האידיאות ידי על מופעל הוא באשר באלוהים נמצאת

האידיאה (,13ב: )לפי כלומר האדם, גוף של האידיאה רק לו יש באשר ולא אינה האדם נפש נ(, 11 אפוא)לפיב: וכך 2האדם. נפש של טבעה את המכוננת

מ.ש.ל. האדם. גוף את המרכיבים החלקים של הולמת הכרה כוללת

25 משפט

אינה האדם גוף של כלשהי הפעלה של האידיאההחיצוני. הגוף של הולמת הכרה כוללת

הוכחה

טבעו את כוללת האדם גוף של הפעלה של שהאידיאה (16הראינו)לפיב: האדם גוף את מסוים באופן קובע החיצוני שהגוף במידה חיצוני גוף של

הרי האדם, לגוף שייך שאינו יחיד הוא החיצוני הגוף באשר אך עצמו.

1 cuiuscunque - כל ״של מבקש ההקשר אבל כלשהו״, חלק ״של מילולית תרגם אפין שהוא״. חלק

לריבוי מתפרט הוא באשר )־באלוהים( בעולם מצוי בגופנו חלק כל לגבי האמיתי הידע 2 סתם בנפשנו מצוי אינו זה ידע בטבע. מאד רבים לדברים הנוגעים וחוקים אידיאות של

גופנו. של וישירה כללית מודעות היא שהנפש כך מתוך


כמופעל נדון הוא באשר (9:ב )לפי באלוהים נמצאת הכרתו או שלו האידיאה עצמו החיצוני לגוף הטבע בסדר הקודם אחר, דבר של האידיאה ידי על

כך מתוך החיצוני הגוף של הולמת הכרה באלוהים שאין מכאן (.7:ב )לפי של ההפעלה של האידיאה או 1האדם, גוף של ההפעלה של אידיאה לו שישמ.ש.ל. החיצוני. הגוף של הולמת הכרה כוללת אינה האדם גוף

26 משפט

כקיים חיצוני גוף שום תופסת אינה האדם נפשגופה. הפעלות של האידיאות באמצעות אלא בפועל

הוכחה

(7הרי)לפיב: כלשהו, חיצוני גוף ידי על דרך בשום הופעל לא האדם גוף אם הופעלה לא היא גם (,13)לפיב: האדם נפש כלומר האדם, גוף של האידיאה

אינה האדם[ ]נפש או 2גוף, אותו של קיומו של האידיאה ידי על דרך בשום האדם שגוף במידה אך חיצוני. גוף אותו של קיומו את דרך בשום תופסת תופסת היא מידה באותה הרי חיצוני, גוף ידי על כלשהו באופן מופעלמ.ש.ל. החיצוני. הגוף את (1נ16ב: ,16)לפיב:

נסמך משפט

הולמת הכרה לה אין חיצוני, גוף מדמה האדם שנפש במידהשלו.

כך מתוך זה אין דבר(, כל של החיצוני)כמו הגוף של ידיעה באלוהים שיש פי על אף 1הגוף(, של הפעולה של מודעות או אידיאה )כלומר האדם נפש של רכיב באלוהים שישכשלעצמן. אמיתיות נצחיות אידיאות של רצף באלוהים שיש מפני אלא

על סיבתית משפיעות אידיאות שפינוזה, לפי כי, משתמע שמהם מקומות מכמה אחד זה 2 שלשלות ישנן כלומר, אחרים; גופים על משפיעים שגופים כמו אחרות, אידיאות טוענים יש שפינוזה: בפרשנות ויכוח יש כך על )אמנם התארים. בשני מקבילות סיבתיות

שינויים ]משקפות[ מבטאות רק והאידיאות הגופים, בעולם אלא סיבתית השפעה שאיןשלפנינו.( בפסוק נאמר כך לא אך אלה.

אתיקה 160

* הוכחה

של האידיאות באמצעות חיצוניים בגופים מתבוננת האדם נפש כאשר המשפט )לפי אך ע(; 17)ראוב: מדמה שהיא אומרים אנו גופה, הפעלות

גופים לדמות יכולה הנפש שבה אחרת 1מתכונת שום אין (26הקודםב: גופים מדמה שהנפש במידה (25)לפיב: לכן בפועל. כקיימים חיצונייםמ.ש.ל. שלהם. הולמת הכרה לה אין חיצוניים

27 משפט

אינה האדם גרף של כלשהי הפעלה של אידיאהעצמו. האדם גוף של הולמת הכרה כוללת

הוכחה

האדם גוף של טבעו את כוללת האדם גוף של הפעלה כל של אידיאה כל במידה אך (.16)ראוב: מסוים באופן כמופעל נדון עצמו זה שגוף במידה

הרי אחרים, אופנים בהרבה מופעל להיות היכול יחיד הוא האדם שגוףהו. 25ראוב: וגד. שלו האידיאה

28 משפט

הן עוד כל האדם, גוף הפעלות של האידיאות ברורות אינן 2בלבד, האדם לנפש מתייחסות3מבולבלות. אלא ומובחנות

1 ratio - מתכונת. או מערך של בהוראה כאן ביחס עומדות ואינן בלבד, ישירה מודעות מצבי הן אלה אידיאות כאשר כלומר, 2

שבשכל. הסדר לפי אחרות לאידיאות מאידיאות להבדיל מבולבלות, הן היחיד, בנפש שהן כפי הגוף, שאידיאות לכך הכוונה 3

ברורות הן ששם וקישורם״(, הדברים אלוהים)ב״סדר של האינסופי בשכל שהן כפי אלה של שהאידיאה לכך להביא כלומר, השתיים, את לאחד היא הידיעה בעיית ומובחנות.

האלוהי. בשכל כמו אידיאה אותה תהיה הפרטי, האדם בנפש שהיא כפי גופו, הפעלות


והן עצמו הגוף של טבעו את הן כוללות האדם גוף הפעלות של האידיאות כל של טבעו את רק לא לכלול חייבות והן (,16החיצוני)לפיב: הגוף טבע את (3 פוס ב: )לפי אופנים הן ההפעלות שכן חלקיו. טבע את גם אלא האדם גוף

(,25ב: ,24)לפיב: אולם כולו. הגוף את ולכן האדם, גוף חלקי את המפעילים המרכיבים החלקים של וכן החיצוניים הגופים של הולמת ידיעה יש באלוהים

הוא באשר אלא האדם נפש ידי על מופעל אלוהים באשר לא האדם, גוף את הגוף, הפעלות של אידיאות אותן לכן אחרות. אידיאות ידי על כמופעל נדון ללא מסקנות כעין הן בלבד, האדם לנפש ]שייכות[ מתייחסות הן עוד כל

מ.ש.ל. מבולבלות. אידיאות הן מעצמו( שגלוי )כפי כלומר הנחות,

עיון

היא כאשר האדם, נפש של טבעה את המכוננת שהאידיאה מוכח, אופן באותו נפש של שהאידיאה מוכח וכן 1ומובחנת; ברורה אינה עצמה, בפני רק נדונה

שהן במידה האדם, גוף הפעלות של האידיאות של והאידיאות האדם, אחד שכל כפי ומובחנות!, ברורות ]אינן הן גם בלבד, הנפש אל מתייחסות

נקלה. על לראות יכול

29 משפט

גוף של כלשהי הפעלה של האידיאה של האידיאההאדם. נפש של הולמת הכרה כוללת אינה האדם

הוכחה

של הולמת הכרה כוללת אינה (27)לפיב: האדם גוף הפעלות של האידיאה(,13)לפיב: כלומר הולם; באורח טבעו את מבטאת אינה או עצמו, הגוף

גם אלא הראשי, במשפט כנאמר שלו, ידיעה אינה שלנו הגוף תפיסת רק לא כלומר, 1 עמומה אידיאה אלא עצמית ידיעה אינה - העצמית מודעותנו - שלנו הנפש תפיסת

ומבולבלת.

הוכחה

אתיקה 162

של האידיאה (6)לפיא:אק וכך הנפש. לטבע 1הולם באורח מהאימא אינה אינה או האדם, נפש של טבעה את הולם באורח מבטאת אינה זו אידיאהמ.ש.ל. שלה. הולמת הכרה כוללת

נסמך משפט

הטבע סדר לפי דברים תופסת האדם נפש עוד שכל יוצא, מכאן ולא גופה, של ולא עצמה של לא הולמת הכרה לה אין 2המשותף,

וקיטעת. מבולבלת הכרה רק לה יש אלא החיצוניים, הגופים של

של אידיאות תופסת שהיא במידה אלא עצמה את מכירה אינה הנפש שהריב:3גופה את תופסת ואינה (23)לפיב: הגוף הפעלות באמצעות אלא (19)לפי

תופסת היא באמצעותן שרק אלה הגוף, הפעלות של עצמן האידיאות אותן אלה, אידיאות לנפש שיש במידה וכך, 4(.26)לפיב: החיצוניים הגופים את גם (,27)לפיב: גופה של לא (,29)לפיב: עצמה של לא הולמת הכרה לה אין מבולבלת הכרה רק לה יש אלא (,25)לפיב: החיצוניים הגופים של ולא

ע(. 28ב: ועיון 28 ב: משפט )לפי וקיטעת

עיון

ולא גופה של לא עצמה, של לא הולמת הכרה לנפש אין בפירוש: אומר אני את תופסת היא עוד כל מבולבלת, הכרה רק אלא החיצוניים, הגופים של

מתוך מבחוץ, נקבעת היא עוד כל כלומר, המשותף; הטבע סדר לפי הדברים נקבעת אינה עוד וכל זה, או זה בדבר להתבונן הדברים, עם מקרי מפגש

ההתאמות את להבין - יחד רבים בדברים מתבוננת שהיא מתוך - מבפנים זו לדרך מבפנים נוטה שהנפש פעם כל כי וניגודיהם. הבדליהם ואת שביניהם

להלן. שאראה כפי ומובחן, בהיר באופן בדברים מתבוננת היא אחרת, או

1 non convenit adaequate2 communis naturae ordo. האדם. מבחינת מקרי אך רווח אסוציאטיבי, לסדר הכוונה

במשפט הנזכר וקישורך האידיאות ״סדר שהוא שבשכל״, ל״סדר בניגוד עומד זה מושגלחלק בנספח הנזכר המשותפים״ הקדומים ״המשפטים למושג מסוים קשר לו ויש ; 7 ב:א.

הקריאה. להקלת המתרגם ידי על הודגשו ו״גופה״ ״עצמה״ המילים 3 להכרת הגוף, להכרת היחיד הבסיס הן הגוף( הפעלות עצמן)של אידיאות אותן כלומר, 4

יחד. מעורבבים הדברים ושלושת - החיצוניים הגופים ולהכרת הנפש

ו 63 ומקורה הנפש טבע על :ב

הכרה אלא לנו להיות יכולה לא גופנו התמדת עללחלוטין. הולמת בלתי

הוכחה

בטבעו לא וגם (1)לפיב:אק הגוף של במהותו תלויה אינה גופנו התמדת להתקיים נקבע הגוף (28:א )לפי אלא (,21 א: )לפי אלוהים של המוחלט להתקיים אחרות סיבות ידי על נקבעו הן שגם כאלה, סיבות ידי על ולפעול התמדת לאינסוף. וכך אחרות, ידי על שוב ואלה וקבוע, מסוים באורח ולפעול

1שהתכוננו. ]כפי[ הדברים ובמערך המשותף הטבע בסדר אפוא תלויה גופנו הולמת ידיעה באלוהים יש כך על מתכוננים, הדברים שבו 2לאורח ואשר גוף של האידיאה לו יש באשר ולא הדברים, כל של האידיאות לו יש באשר באלוהים, המצויה גופנו, של ההתמדה הכרת לכן נ(.9)לפיב: לבדה האדם

נפש של טבעה את רק כמכונן נדון אלוהים עוד כל לחלוטין הולמת בלתי היאלחלוטין. הולמת בלתי היא שבנפשנו זו הכרה נ( 11)לפיב: כלומר 3האדם,

31 משפט

יכולה לא לנו שמחוצה היחידים הדברים התמדת עללחלוטין. הולמת בלתי ידיעה אלא לנו להיות

הוכחה

אחר יחיד דבר ידי על להיקבע צריך האדם, לגוף בדומה יחיד, דבר כל אחר, ידי על שוב להיקבע צריך וזה ;ומסוים קבוע באורח ולפעול להתקיים

יסוד על (,30)ב: הקודם במשפט שהוכחנו כיוון (.28)לפיא: לאינסוף וכךהולמת בלתי הכרה אלא לנו שאין היחידים, הדברים של זו משותפת תכונה

rerum constitutione 1 ratione 2

מישהו. של הפרטית התודעה מצב את המכוננות באידיאות רק דנים עוד כל כלומר, 3

30 משפט

הדברים התמדת לגבי גם דבר אותו להסיק יש גופנו, התמדת של לחלוטין הולם בלתי באופן אלא לדעת נוכל לא אותה גם אומר, rfrm היחידים,מ.ש.ל. לחלוטין.

נסמך משפט

]קונטינגנטיים[ מקריים הנם הפרטיים הדברים שכל נובע מכאןלכיליון. וצפויים

המשפט )לפי התמדתם של הולמת ידיעה שום לנו להיות יכולה לא שהרי דברים של הכיליון ובאפשרות במקריות להבין שיש מה וזה (,31 ב: הקודם

מקרי. דבר שום אין (29א: )לפי 1זאת מלבד כי (.1 ע 33:א )ראו

32 משפט

הן לאלוהים, 2מתייחסות הן באשר האידיאות, כלאמיתיות.

אתיקה 164

נ(,7מושאיהן)ב: עם לגמרי מתאימות באלוהים הנמצאות האידיאות כל הרימ.ש.ל. אמיתיות. כולן (6)לפיא:אק וכך

33 משפט

שהן אומרים שבגללו 3חיובי דבר שום באידיאות איןשקריות.

הזה. במובן מלבד 1שייכות. במובן: 2

positivum 3


המכונן חיובי מחשבה אופן תוכל, אם בדעתך, השג זאת, מכחיש אתה אם באלוהים להיות יכול אינו זה מחשבה אופן השקרות. או הטעות צורת את

מושג להיות ולא להימצא לא יכול אינו לאלוהים מחוץ וגם (,32:ב )לפי שבגללו באידיאות, חיובי דבר שום להיות יכול שלא יוצא (.15)לפיא:מ.ש.ל, שקריות. שהן אומרים

34 משפט

ומושלמת, הולמת או מוחלטת בנו שהיא אידיאה, כל1אמיתית. הנה

הוכחה

זאת אלא אומרים איננו ומושלמת הולמת אידיאה בנו שיש אומרים כשאנו את מכונן הוא באשר. ומושלמת הולמת אידיאה באלוהים שיש (,11:ב )לפי

היא כזאת שאידיאה זאת, אלא אומרים איננו (32 ב: ולכן)לפי נפשנו; מהותמ.ש.ל. אמיתית.

35 משפט

בלתי באידיאות הכלול הכרה בהעדר יסודה השקרותומבולבלות. קיטעות או הולמות,

הוכחה

(,33)לפיב: השקרות של צורתה את המכונן חיובי דבר שום באידיאות איןשהנפשות אומרים )הרי מוחלט העדר על לעמוד יכולה אינה השקרות אולם

שהיא כפי מתכונותיה למושאה( התאמתה)= האידיאה אמיתות את גוזר שפינוזה בזה 1הג )ראו בלבד פנימיים מסימנים כלומר בנו, (.4 ב:

הוכחה

אתיקה 166

שכן מוחלט, ידיעה חוסר על לא וגם 1הגופים(, ולא שולל, הולכות או טועות,ג לטעות העדר על עומדת היא לכן שונים. דברים הם ידיעה חסר ולהיו הולמות בלתי באידיאות או הדברים, של הולמת בלתי בהכרה הכלול הידיעה

מ.ש.ל. ומבולבלות.

עיון

אך הכרה. העדר על עומדת הטעות דרך באיזו הסברתי 17ב: למשפט בעיון סוברים האדם בני דוגמה. אתן יותר, מלא באופן הדבר את להסביר כדי

לפעולותיהם מודעים שהם בכך, רק יסודה זו וסברה חופשיים; שהם בטעות שלהם: החופש אידיאת אפוא זוהי אותם. הקובעות הסיבות את יודעים ואינם

האדם שמעשי לאמירתם, ואשר למעשיהם. סיבה כל יודעים שאינם העובדה מהו 2יודע אינו איש שכן אידיאה. כל בצדן שאין מילים אלה ברצון, תלויים אחר, בדבר המשתבחים ואלה הגוף. את להניע אמור הוא וכיצד הרצון

או גיחוך כלל בדרך מעוררים לנפש, ומעון מושב מקום מעין מלבם ובודיםסלידה.

כמאתיים של במרחק אותה ומדמים בשמש מסתכלים כשאנו לכך, בדומה שכאשר בכך אלא כשלעצמה, 3הדימוי בפעולת אינה הטעות הרי מאתנו, רגל ושל מאתנו השמש של האמיתי מרחקה של ידיעה לנו חסרה כך, מדמים אנו

י^ר^־ מאתנו מרוחקת שהשמש יותר מאוחר נדע אם וגם שלנו. לדימוי הסיבה אנו שכן כקרובה. אותה נדמה אז גם 4הארץ, כדור של קוטרו פעמים 600מ־

מאתנו, נעלם האמיתי שמרחקה מפני לא כך כל כקרובה השמש את מדמים עצמו שהגוף במידה השמש, מהות את כוללת גופנו של שהפעלה מפני אלא

השמש. ידי על מופעל

ידיעה, של מוחלט״ ב״העדר נמצא הגוף אלה, במושגים השתמש ששפינוזה כפי 1 מה רק יכול לטעות לו. רלוונטית ואינה הגוף לטבע שייכת אינה הידיעה כי שפירושו

האופיינית. לפעולתו שייכת שהידיעה דבר רק כלומר, מוחלט, בהעדר נמצא שאינו(.omnes ignorant) ידיעה חסרי הכל במקור: 2

3 imaginatio, תחושה. של במובן כאן_ (.5 פי )בערך יותר הרבה גדול המרחק למעשה, 4

ו 67 ומקורה הנפש טבע על ב:

נובעות והמבולבלות הולמות הבלתי האידיאות או ההולמות האידיאות כמו הכרחיות באותה

והמובחנות. הברורות

הוכחה

שייכות[=נ מתייחסות הן ובאשר (;15:א באלוהים)לפי נמצאות האידיאות כל בנמצא אין וכך, נ(. 7)לפיב: והולמות (32)לפיב: אמיתיות הן לאלוהים, לנפשו מתייחסות הן באשר אלא הולמות בלתי או מבולבלות אידיאות האידיאות גם שכולן, ומכאן (.28ב: ,24ב: ראו כך מישהו)על של הפרטית

מ.ש.ל. נ(.6)לפיב: הכרחיות באותה נובעות הולמות, הבלתי וגם ההולמות

37 משפט

2 עזר מעזפט ראו כך )על הדברים לכל שמשותף מה את מכונן אינו ובשלם, בחלק בשווה ונמצא לעיל(,יחיד. דבר שום של מהותו

. הוכחה

של מהותו את מכונן שהוא תוכל, אם בדעתך, השג זאת, מכחיש אתה אם ולא להימצא יכול אינו (2)לפיב:הג כן ואם ,B למשל כלשהו, יחיד דבר

b של למהותו שייך שאינו מכאן להנחה. מנוגד זה אבל .B בלי מושג להיותמ.ש.ל. אחר. יחיד דבר שוס של מהותו את מכונן ואינו

38 משפט

36 משפט

בחלק בשווה והנמצאים לכל, המשותפים הדבריםהולם. באופן אלא אותם להשיג אפשר אי ובשלם,

אתיקה ו 68

הוכחה

גוף: יכל של ובשלם בחלק בשווה ונמצא הגופים לכל המשותף משהו a יהא תהיה בהכרח שהרי הולם. באופן אלא a את להשיג אומר, אני אפשר, אי

לאלוהים יש באשר גם ]וזאת[ ג(7)לפיב: a של הולמת אידיאה באלוהים אשר הגוף, הפעלות של אידיאות לו יש באשר וגם האדם, גוף של אידיאהב:16)לפיב: ב:25, האדם גוף של טבעו את הן 1חלקי באופן כוללות (27,

תהיה זו אידיאה (,13ב: ,12)לפיב: כלומר החיצוניים. הגופים טבע את והן לו יש באשר או האדם, נפש את מכונן הוא באשר באלוהים הולמת בהכרח

באופן a את בהכרח תופסת שהנפש מכאן האדם. בנפש הנמצאות אידיאות את תופסת שהיא ובין עצמה את תופסת שהיא בין האת נ(, 11:ב )לפי הולם אחרת. דרך בכל ייתפס a־v אפשר ואי כלשהם. חיצוניים גופים או גופה

מ.ש.ל.

. נסמך משפט

שהנם אחדים, מושגים או אחדות, אידיאות שיש נובע מכאןהאדם. בני לכל משותפים

ואלה מסוימים, בדברים לזה זה מתאימים הגופים כל (2מ״ע13שכן)לפיב: או הולם, באופן אדם כל ידי על להיתפס חייבים (38ב: הקודם המשפט )לפי

ומובחן. ברור באופן

גופים ולכמה האדם לגוף 2וסגולי משותף שהוא מהבחלק בשווה ונמצא אותו, להפעיל הרגילים חיצוניים

1 ex parte - כלל בדרך האחר. את גם אלא האחד, את רק לא כוללות שהן לכך הכוונה של מהותם את המערבבת מבולבלת, אידיאה היא (27,25 ב: במשפטים התוצאה)כנאמר

לשני המשותף את רק מכילה היא כי הומוגנית, היא האידיאה כאן אך ;שונים ישים שני_ הישים.

proprium 2

39 משפט

169 ומקורה הנפש נובע על ב:

תהיה בנפש שלו האידיאה מאלה, אחד כל של ובשלםהולמת. אידיאה

הוכחה

a נניח ~v חיצוניים, גופים ולכמה האדם לגוף והסגולי המשותף הדבר הוא בחלק בשווה נמצא וכן חיצוניים, גופים ובאותם האדם בגוף בשווה הנמצא של הולמת אידיאה באלוהים להיות צריכה והנה, מהם. אחד כל של ובשלם

a והן האדם גוף של האידיאה לאלוהים יש באשר הן נ(, 7:ב עצמו)לפי זה נניח אם עתה, הנחנו. שאותם החיצוניים הגופים של האידיאות לו יש באשר לשניהם, המשותף הדבר באמצעות החיצוני הגוף ידי על מופעל האדם שגוף

a התכונה את תכלול זו הפעלה של האידיאה הרי ,A באמצעות כלומר את כוללת היא באשר וו, הפעלה של האידיאה נ(7)לפיב: וכך (;16)לפיב.־ אידיאה ידי על מופעל הוא באשר באלוהים הולמת אידיאה תהיה ,A התכונה

נפש של טבעה את מכונן הוא באשר (13)לפיב: כלומר האדם, גוף של 1האדם. של בנפשו גם הולמת הנה נ( 11 )לפיב: זו אידיאה וכך האדם.מ.ש.ל.

נסמך משפט

באופן דברים הרבה לתפוס יותר מוכשרת שהנפש נובע מכאן ולגופים לגופה המשותפים הדברים יותר שרבים ככל הולם

חיצוניים.

40 משפט

גם הולמות, מאידיאות בנפש הנובעות האידיאות, כלהולמות. הן

פרטי(. אדם כל )ושל וזה זה פרטי אדם של בנפשו 1

אתיקה 170

» הוכחה

מתוך האדם בנפש נובעת שאידיאה אומרים כשאנו הלא וברור. גלוי זה שיש זאת, אלא נ( 11 )לפיב: אומרים איננו בתוכה, הולמות שהנן אידיאות

לא וגם אינסופי, הוא באשר לא סיבתה הוא שאלוהים אידיאה, האלוהי בשכל באשר אלא יחידים, דברים של אידיאות מאד הרבה ידי על מופעל הוא באשר

האדם. נפש של מהותה את מכונן הוא

11 עיון

החשיבה יסודות שהם 2,משותפים, הקרויים המושגים סיבת את הסברתי בכך יש 3משותפים[ ]הקרויים מושגים או אקסיומות לכמה אך שלנו. התבונית

כך ומתוך 4שלנו, המתודה לפי ]אותן[ גם להסביר מקום שיש אחרות, סיבות הם דבר, של לאמיתו ואילו, מאחרים, יותר מועילים מושגים אילו לקבוע מהם ואילו 5]בפועל[, משותפים הנם מושגים אילו וכן, שימוש. חסרי כמעט

אילו ולבסוף, קדומים. ממשפטים סובלים שאינם למי רק ומובחנים ברורים המושגים של המקור מה לקבוע ניתן כך על נוסף 6רע. מבוססים מהם

ם. וכן עליהם, המבוססות האקסיומות של ומכאן 7נושגיים הנקראים רי ב דכל מייעד שאני כיוון אך לפעמים. עליהם חושב שאני לכאן, הקרובים אחרים

ר 1 ו ק מ א ב ן ל ת י ר נ פ ס ן מ ו י ע . ל ה ה ז ת נ י פ ס ש ח י י ת ה מ מ ם כ י מ ע ל פ ש מ ל ת ) ו ח כ ו ה ט ב פ ש מ ל: ן 1ג כ : ו 2ד ך (7 ו י ע ״ ם ל ת א ס ל ל ( ) ר פ ס ל מ ט ש פ ש . 40 מ ו נ י נ פ ל ש ש ם י י ר ע ש י מ נ ש ש

ם י נ ו י ע ו ה י ר ה ו ק מ ה ב ב י ט , ח ת ח ם א י ר ח א ן ו מ כ ( ) ן מ ר ק ם א י ר ו ב ן ס ו י ע ה , ש י נ ש ם ה ס ר ו פ מ הר ת ו ל י ע י ) ג ו , ס ) ה ע י ד י א ה ו ת ה פ ס ו . ת ת ר ח ו א מ

2 communesת 3 ו ב ק ע ה ,Ns־n ב מ ם כ י ר י ד ה ם מ י מ ג ר ת מ , ו ט ד ר ה ב ג ן ) י פ ( א ד ו ע ו ו פ י ס ו ן ה א ת כ ר א א ו ת ה

, ״ ם י פ ת ו ש מ ם ״ י ר ח א ם ו י ד ג נ ת . מ ך כ י ל נ י א ת פ ס ו ם ה י י ר ג ו ס ת ב י א ו ט י ב ם ה י י ו ר ק ה ״, ״ ם י פ ת ו ש ן מ ו ו י כ ה מ ז ו נ י פ ש ב ש י ח ר ן מ א ה כ ש ע מ ת ל ה א ע י ר י ר ה ב ד מ ל ו ם ע י ג ש ו מ

ם י ב ש ח נ , ה ם י פ ת ו ש ן מ י ן ב י ד ן ב י ב א ו ל . ש ן י ד ב4 , ר מ ו ל ל כ י ע ד ר י ו ר י ם ב ה י ת ו ב י ת ס ו י ע ב ט ך ה מ ת ס ה ב ל ו ת ע ו ל ע פ . ה ף ו ג ה5 , ר מ ו ל ל כ כ ה ו ש ר י כ ם י ה ה ב ש ע מ א ל ל ץ ל מ א . מ ה נ כ ה ו

6 male fundatae. ה ת נ י פ ט ש ט ר ש ן מ א ת כ י נ כ ת ת ר ו ק י ב ל ל ע ( ת י ג ו ל א י נ י ג ם פ ר ו ק ( מ י ת ב י ס הל י ש ג ש ו ד מ ו ס ם י י ש מ ש מ ה ה י פ ו ס ו ל י פ , ב ע ד מ ב ל ו ש ם ו י ט פ ש ם מ י ב ש ח נ , ה ם י י ט מ ו י ס ק א לך א א ד ל י מ . ת ן י ד ב

ת 7 ו ר פ ס ת ב י ט ס ל ו כ ס ג ה ש ו מ ״ ״ י נ ש ן מ י י ג צ ש ו ל מ , ש ג ש ו ן מ כ , ו ם י ג ו , ס ם י נ י ם מ י ל י . מ ד כ ון כ ת י ה י ז ו נ י פ ש ן ש ו ו כ ת , מ ך כ , ל ן כ ת י י י ו פ , ל ן ו ס פ ל ו , ו ו ת נ ו ו כ ת ש ו ב ק ע , ב ם ״ ב מ ה ר נ ק ס מ _ ל

ל ק ש ס י ו ;ה א H.A.W ר olfson, The Philosophy o f Spinoza, Cambridge, Harvard 122 :2 ,1934 ,University Press


של יתר אריכות ידי על בקורא דחייה לעורר שלא כדי וגם 1אחר, למאמר זאתכאן. עליהם לוותר החלטתי אלה, דברים את בקצרה אוסיף לידיעה, הנחוץ דבר שום להשמיט שלא כדי זאת, בכל

דבר, ישות, כגון טרנסצנדנטליים, הקרויים למונחים מקור המהוות הסיבות מסוגל מוגבל, בהיותו האדם, שגוף כך מתוך נולדים אלה מונחים משהו. )מהו מזה. זה מובחנים דימויים של מסוים מספר רק אחת בבת בתוכו ליצור יתחילו זה, ממספר הדימויים יחרגו אם ע(. 17;ב בעיון הסברתי דימוי

מסוגל שהגוף המובחנים הדימויים ממספר בהרבה יחרגו ואם להתערבב, מתוך ברור שכך, כיוון בזה. זה לגמרי יתערבבו כולם הרי אחת, בבת ליצור

אותו מובחן באופן יחד לדמות מסוגלת האדם שנפש ,18ב: ומתוך נ 17ב: כאשר בגופה. יחד להיווצר היכולים הדימויים מספר כמו גופים של מספר

באופן הגופים כל את תדמה הנפש גם לגמרי, בגוף מתערבבים הדימויים כלומר אחד, לתואר בכפוף כאילו אותם ותתפוס הבחנה, וללא מבולבל

וכר. הדבר הישות, לתואר בכפוף במידה עזים תמיד אינם שהדימויים מהעובדה, גם להסיק ניתן זה דבר כאן. להסבירן צורך שאין לאלה, הדומות אחרות מסיבות וגם שווה,

מונחים שאותם לכך, מצטמצמות כולן שכן אחת; סיבה לבחון די לתכליתנועליונה. בדרגה מבולבלות שהנן אידיאות מציינים

מסיבות נולדו וכר כלב סוס, אדם, כגון 2כוללים, הקרויים המושגים גם. - אדם של דימויים למשל, - דימויים של רב שמספר מפני כלומר דומות, חורג הגוף[ ]של הדימוי שכוח באופן האדם, בגוף אחת בבת נוצרים

את לדמות הנפש מן המונעת במידה אך לגמרי, לא אמנם מגבולותיו, או אחד( כל של וכר גודלו או צבעו )כגון היחידים שבין הקטנים ההבדלים־

מתאימים שכולם מה את רק מובחן באופן מדמה והיא המוגדר, מספרם את מתאימים ]שכולם הזה הדבר ידי על כי הגוף. את מפעילים שהם במידה בו, מה וזה ויחיד; יחיד כל ידי על כך הופעל שהרי מכל, יותר הגוף הופעל בו[

לאינסוף ]פרדיקט[ כנשוא מייחסת היא שאותו אדם, בשם מבטאת ]שהנפש[ מוגדר מספר ]כאן[ לדמות מסוגלת אינה הנפש שאמרנו, כמו כי יחידים. שליחידים. של

אלא אדם, כל אצל אופן באותו נוצרים אינם אלה שמושגים לציין יש אולם

א 1 ל . ש ב ת כ נuniversales 2

אתיקה דו2

יותר, קרובות לעתים גופו את שהפעיל הדבר לפי לאדם מאדם משתנים הם להתבונן שרגיל מי למשל, קלות. ביתר אותו לזכור או לדמות יכולה והנפש

שהורגל ומי זקופה; שקומתו חיים בעל אדם בשם יבין האדם בקומת בפליאה האדם כגון: האדם, של שונה 1משותף דימוי לו ייצור אחר בדבר להתבונן

או נוצות; וחסר דו־רגלי חיים בעל הוא או לצחוק; המסוגל חיים בעל הוא כל הדברים: של הכוללים הדימויים שאר לגבי וכך 2תבוני. חיים בעל הוא צומחות רבות כה שמחלוקות פלא אין לכן 3גופו. נטיית לפי אותם יעצב אדם דימויי ידי על הטבעיים הדברים את להסביר המבקשים הפילוסופים בין

4בלבד. הדברים

2 עיון

מושגים ויוצרים רבים דברים תופסים שאנו בבירור, גלוי לעיל הנאמר מכלאלה: מתוך כוללים

וללא מבולבל, קיטע, באופן לנו מייצגים שהחושים יחידים, דברים מתוך א. בשם כאלה לתפיסות לקרוא 5הורגלתי כן על נ(.29ב: שבשכל)ראו הסדר6מזדמן. ניסיון מתוך הכרה

^ מסוימות, מילים קראנו או ששמענו מתוך למשל, סימנים, מתוך ב. ד ^ א לאלה הדומות מסוימות, אידיאות אודותם על ויוצרים בדברים נזכרים

ע(. 18ב: הללו)ראו הדברים את מדמים אנו שבאמצעותן

הראשון, הסוג מן הכרה בשם להבא אכנה הללו ההתבוננות דרכי שתי אתדמיון. או סברה,

של הולמות ואידיאות משותפים מושגים לנו שיש כך מתוך לבסוף, ג.

1 communis imago, שם.( והערתי א לחלק נספח )ראו משותף״. ל״מושג בניגוד שוב הרציניות האדם, של המהות הגדרות כל את מציב מסוימת, בהתגרות אולי שפינתה, 2

הדמיון. של כשגיאות - אחת ברמה פחות, והרציניות כלפי התרסה יש רוחו״( נטיית ״לפי כמקובל, )ולא, גופו״ נטיית ״לפי בביטוי גם 3

המבנה בשוני מקורו רעיונותינו בין הסובייקטיבי־הפרטי השוני המקובלת. הפילוסופיהגופנו. של והניסיון

שבשכל. סיבותיהם ידי על ולא 4פה^ בעל בדברים גם וכנראה כך, על דיבר השכל׳ תיקון על ב׳מאמר שכבר רומז שפינתה 5

6 experientia vaga. הביטוי vaga לא כגון משהו אלא ״עמום״, דווקא לאו כאן מציין וכיו״ב. מזדמן מבוקר, לא ערוך,


;38)ראוב: הדברים תכונות םב:39ב: נ ב:39ע ; בשם אקרא ולזה (;40נ1השני. הסוג מן הברה וכן תבונה

שאותו בהמשך, שאראה כפי שלישי, סוג גם יש אלה הכרה סוגי שני על נוסף האידיאה מן ועובר מתקדם הכרה של זה וסוג 2שבהסתכלות. דעת נכנה

הידיעה אל כלשהם אלוהים תוארי של ]הצורנית[ בפועל המהות של ההולמתהדברים. מהויות של ההולמת למצוא וצריך מספרים, שלושה נתונים יחידה. בדוגמה זאת כל אדגים

היסוס בלי יכפלו סוחרים לראשון. השני כמו לשלישי המתייחם רביעי מספר שלא מפני הראשון, במספר המכפלה את ויחלקו בשלישי השני המספר את

התנסו קרובות שלעתים מפני או ממדריכם, הוכחה בלי ששמעו מה שכחו 7 בספר 19 משפט של ההוכחה מתוקף או ביותר; הפשוטים במספרים בכך אבל הפרופורציה. יחס של המשותפת תכונתו מתוך כלומר אוקלידס, של

המספרים בהינתן לדוגמה, זה. בכל צורך שום אין ביותר הפשוטים במספרים הפרופורציונלי שהמספר בהירות, ביתר ואפילו יראה, שלא אדם אין ,1,2,3

3אחת, בהסתכלות לשני הראשון יחס את רואים שאנו מתוך כי .6 הוא הרביעיהרביעי. את מסיקים אנו

%

41 משפט

והיחידה האחת סיבתה היא הראשון הסוג מן ההכרה והשלישי השני הסוג מן ההכרה ואילו השקרות, שלבהכרח. אמיתית היא

הוכחה

שייכות והמבולבלות הולמות הבלתי האידיאות שכל אמרנו הקודם בעיוןוהיחידה האחת סיבתה היא זו הכרה (35לכן)לפיב: הראשון; ההכרה לסוג

כלליות אידיאות של הכרה רק היא השני הסוג מן שהכרה נאמר שלא לציין יש 1פרטיים(. דברים על גם לחול יכולה היא כן מתוכן)ואם ידיעה שהיא אלא )משותפות(,

scientia intuitiva 2 uno intuitu 3

אתיקה 174

השנייה להכרה שייכות ההולמות שהאידיאות אמרנו, וכן השקרות^ שלמ.ש.ל. אמיתית. בהכרח היא זו הכרה (34:ב לכן)לפי והשלישית!

42 משפט

הסוג מן ולא והשלישי, השני הסוג מן ההכרהלשקרי. האמיתי בין להבחין אותנו מלמדת הראשון,

הוכחה

צריך לשקרי, האמיתי בין להבחין שיודע מי שהרי עצמו. מתוך גלוי זה משפט (2ע40)לפיב: כלומר השקרי, ושל האמיתי של הולמת אידיאה לו שתהיה

ההכרה. של השלישי או השני הסוג מתוך השקרי ואת האמיתי את להכיר עליו

43 משפט

לו שיש בזמן בו יודע אמיתית אידיאה לו שיש מי באמיתות ספק להטיל יכול ואינו אמיתית, אידיאההדבר.

הוכחה

אלוהים באשר באלוהים, הולמת אידיאה היא בנו אמיתית שהיא אידיאהב:1אדם נפש של טבעה ידי על מונהר פי ל באלוהים, שיש אפוא נניח נ(. 11 ) צריך .A הולמת אידיאה אדם, של נפשו של טבעה ידי על מונהר הוא באשר

לאלוהים המתייחסת שלה, אידיאה באלוהים תהיה זו לאידיאה שגם בהכרח שאידיאה הנחנו אולם אוניברסלית(. שהוכחתו ,20)לפיב: a כמו אופן באותו

a גם לכן אדם; נפש של טבעה ידי על מונהר הוא באשר לאלוהים מתייחסת כלומר)שוב אופן, באותו לאלוהים להתייחם צריכה a האידיאה של האידיאה

מסוים. פרטי אדם 1


לה שיש נפש באותה תימצא a אידיאה של זו הולמת אידיאה נ(, 11 ב: לפי מי (34)לפיב: 1 א הולמת, אידיאה לו שיש מי לכן .a של הולמת אידיאה הולמת אידיאה הזמן באותו לו שתהיה צריך אמיתי, באורח מה דבר שמכיר

שתהיה מעצמו( שגלוי צריך)כפי כלומר, שלה; אמיתית הכרה או הכרתו, שלמ.ש.ל. ודאות. בזמן בו לו

עיון

לציין יש אבל אידיאה? של אידיאה מהי הסברתי 21 ב: למשפט בעיון אמיתית אידיאה לו שיש מי כי מספקת. במידה מעצמו גלוי הקודם שהמשפט

כן, כמו עליונה. ודאות בתוכה כוללת אמיתית שאידיאה לדעת שלא יכול אינו 1א המושלם באופן דבר לדעת אלא פירושו אין אמיתית אידיאה בעל להיות שאידיאה סבור הוא אם אלא ספק, להטיל איש יוכל לא בזאת ביותר. הטוב

]פעולת[ כלומר מחשבה, אופן ואינה לוח, על ציור כמו אילם, משהו היא אותו שהבין בלי משהו מבין שהוא לדעת יכול מי שואל: ואני עצמה. ההבנה

לו שיש בלי מסוים בדבר ודאות לו שיש לדעת יכול מי כלומר, 1תחילה? מאשר יותר וודאי יותר בהיר להיות יכול מה ועוד, ? הזה בדבר ודאות תחילה

עצמו את 2שהאור»מגלה כמו האמת? של המידה קנה שהיא אמיתית, אידיאה השקרות. ושל עצמה של המידה קנה היא האמת כך החושך, ואת

אלה: לקושיות השבתי שבכך דומני בהיותה רק שקרית מאידיאה נבדלת שהיא אמיתית אידיאה על אומרים אם

שלמות או ממשות יותר אמיתית באידיאה אין אז כי מושאה, עם מתאימה מה כך, ואם חיצוני(, סימן ידי על רק נבדלות שקרית)בהיותן באידיאה מאשר 3שקריות? אידיאות רק לו שיש מי על אמיתיות אידיאות לו שיש האדם יתרון

שקריות? אידיאות לאדם שיש קורה איך ועוד, עם המתאימות אידיאות לו שיש בוודאות, לדעת אדם יכול מנין ולבסוף,

מושאן? אידיאה בין להבדל אשר אלה. קושיות על השבתי שכבר לי כאמור,.נראה

היש כיחס הוא לשנייה הראשונה שיחס 35ב: ממשפט נובע הרי לשקרית, אמיתית

השכל׳. תיקון על ב׳מאמר מרכזי טיעון על וריאציה זו 12 manifestat

n^ מן תוספות הרבה כאן שילבו אחרים ומתרגמים גבהרדט 3 s כפירושים, נראות שכולן מהן. נמנעתי עלי המקובלת השיטה ולפי

אתיקה 176

והעיון 35ב: משפט ועד 19ב: ממשפט הרי השקרות, לסיבות ואשר הלא־יש. אלת הצבעתי שלו בו י בין מבדיל מה הובהר גם כך ומתוך מירבית. בבהירות אלה עז ואשר שקריות. אידיאות אלא לו שאין מי ובין אמיתיות אידיאות לו שיש אדם

עם המתאימה אידיאה לו שיש לדעת אדם יוכל איך כלומר, האחרונה, לקושיה מעצם נולדת זו שידיעה - לנדרש מעל ואפילו - הצורך די הראיתי כבר מושאה, קנה היא שהאמת כך, מתוך או מושאה, עם המתאימה אידיאה לו שיש העובדה

הדברים את תופסת נפשנו באשר נ(, 11 כי)לפיב: אוסיף, לכך עצמה. של מידה שהאידיאות הכרחי ולכן ;אלוהים של האינסופי משכלו חלק הריהי אמיתי, באופן

אלוהים. של האידיאות כמו אמיתיות יהיו הנפש של והמובחנות הבהירות

44 משפט

כמקריים, לא בדברים להתבונן התבונה של מטבעהכהכרחיים. אלא

הוכחה

כלומר (,41 )לפיב: אמיתי באופן הדברים את לתפוס התבונה מטבע אלא כמקריים, לא (29ופירושו)לפיא: עצמם, בתוך שהם כפי (6 )לפיא:אקמ.ש.ל. כהכרחיים.

1 נסמך משפט

בדברים שנתבונן לנו גורמת בדמיון התלות שרק נובע מכאןהעתיד. מבחינת ואם העבר מבחינת אם כמקריים,

עיון

פי על שאף נ( 17:ב עם 17:לעיל)ב הראינו מתרחש. הדבר כיצד מעט אסביר כל לפניה, כנוכחים תמיד אותם מדמה הנפש קיימים, אינם מסוימים שדברים

הראינו כך על נוסף 1בהווה. קיומם את המסלקות סיבות אירעו לא עוד

בשני אשתמש לשניהם. והכוונה הווה, וגם נוכח גם היא praesens של המשמעות 1העניין. לפי מהם באחד או הביטויים


יחד, חיצוניים גופים שני ידי על אחת פעם הופעל האדם גוף שאם (,18)ב: במשנהו, נזכרת היא מיד מהם, אחד מדמה הנפש כאשר יותר, מאוחר הרי

סיבות התרחשו כץ אם אלא לפניה, כנוכחים בשניהם מתבוננת היא כלומר גם מדמים שאנו בכך ספק מטיל אינו איש ועוד, הנוכח. קיומם את המסלקות

לאט או מאחרים, יותר מהר הנעים גופים מדמים שאנו מתוך וזאת הזמן, אתשווה. במהירות או יותר,

בשעות ראובן את הראשונה בפעם אתמול ראה אחד שילד נניח, עכשיו ראובן. את ורואה שב הוא והבוקר בערב, לוי ואת בצהרים שמעון את הבוקר,

את ]בדמיונו[ הילד יראה הבוקר, אור את בראותו מיד כי גלוי, 18ב: ממשפט את לעצמו ידמה או אתמול, שראה כמו בשמים מסלול באותו עוברת השמש

לוי ואת הצהרים, עם שמעון את הבוקר, עם ידמה ראובן ואת השלם, היום לזמן כמתייחס ולוי שמעון של קיומם את ידמה הילד כלומר, הערב. עם

ראובן את לו ידמה הערב, בשעות לוי את רואה הילד אם זאת, לעומת עתיד. יותר יציב יהיה ודימויו לעבר; קיומם את וייחס העבר, זמן עם יחד ושמעון

באחד אם אך הסדר. באותו קרובות לעתים לראותם ירבה שהילד ככל שלאחריו בבוקר הרי לוי, את במקום יהודה את יראה שהילד יקרה הערבים

שניהם עם לא אבל לוי, עם ופעם יהודה עם פעם ]כקשור[ הערב את ידמה וכך שניהם. את ולא מהם אחד רק בערב ראה שהילד הנחנו שהרי יחד;

בזמן כקשור זה את ופעם זה את פעם לו וידמה הילד של דמיונו יתנודד בעתיד, לוודאי ייחשב לא משניהם שאיש הדבר ופירוש שבעתיד: ערבית

בדמיון תנודות אותן העתיד. מבחינת מקריים ייחשבו יחד גם שניהם אלא או לעבר מתייחסים ייחשבו בדמיון העולים הדברים כאשר גם יתרחשו העתיד, או העבר, ההווה, שזה בין לזמן, המתייחסים שהדברים יוצא להווה.

כמקריים. אותם מדמים אנו

2 נסמך משפט

של כלשהי בחינה מתוך הדברים את לתפוס התבונה של מטבעה1נצח.

1 sub quadam aeternitatis specie - ״תחת המילולי פירושו ב׳אתיקה׳. מפורסם ביטוי ומעיון הו 29ה: מהוכחה שברור כפי סתום. נשמע זה תרגום אבל נצח״, של מסוים סוגנצח״. של ל״בחינה כלומר נצח, של אובייקטיבית מבט לנקודת הכוונה ע, 29ה:

אתיקה 178

הוכחה«

המשפט )לפי כמקריים ולא כהכרחיים בדברים להתבונן התבונה מטבע הרי אמיתי, באופן (41)לפיב: הדברים הכרחיות את תופסת והיא (;44ב: הקודם הכרחיות (16:א )לפי אולם (.6 א:אק )לפי עצמה בתוך שהיא כפי כלומר

שמטבע מכאן אלוהים. של הנצחי טבעו של הכרחיות אותה היא הדבריםנצח. של זו בחינה מתוך בדברים להתבונן התבונה את המסבירים מושגים (38)לפיב: הם התבונה שיסודות לכאן, הוסף יחיד דבר שום של מהותו את מסבירים ואינם לכל, המשותפים הדברים בחינה מתוך אלא לזמן, יחס שום בלי להיתפס חייבים הם לכן (.37)לפיב:מ.ש.ל. נצח. של כלשהי

45 משפט

הקיים יחיד דבר של או כלשהו, גוף של אידיאה כל והאינסופית הנצחית מהותו את בהכרח כוללת בפועל,

1אלוהים. של

הוכחה

את וגם מהותו את גם בהכרח כוללת בפועל הקיים יחיד דבר של האידיאה להיתפס יכולים אינם היחידים והדברים נ(; 8:ב עצמו)לפי הדבר של קיומו

נדון הוא באשר סיבתם הוא שאלוהים מכיוון אך (.15:א )לפי אלוהים ללא שלהם האידיאות הרי (,6אופניו)לפיב: הם עצמם שהדברים התואר מבחינת כלומר (,4 א:אק )לפי זה תואר של מושגו את לכלול בהכרח חייבות

מ.ש.ל. 2אלוהים. של והאינסופית הנצחית מהותו את (,6 א:הג )לפי

מסוים. בתואר מבוטאת שהיא כפי אלוהים של מהותו על כאן שמדובר בצדק, מעיר גרו 1 אלוהים״)כפי של ואינסופית נצחית ״מהות יידוע ללא כך משום לתרגם לי נראה לא אבל

ריבוי לאלוהים שיש השגוי הרושם את תיצור הידיעה ה״א השמטת קרלי(. שעשה תואר בכל בנפרד( גם )אם בשווה המבוטאת אחת מהות רק לו שיש בעוד מהויות,ותואר.

לעיל. ההערה ראו - אותה מבטא זה שתואר כפי 2

179 ומקורה הנפש טגע על ב:

עיון

באופן אותו שמשיגים קיום כלומר התמדה, של במובן קיום כאן מבין אינני שמייחסים הקיום, של טבעו עצם על מדבר אני שכן כמות. של וכמין מופשט

נובע אלוהים טבע של הנצחית הכרחיותו שמתוך כיוון יחידים לדברים אותו עצם על מדבר אני ואומר: אחזור (.16:א אופנים)ראו באינסוף דברים אינסוף שכל פי על אף כי 1באלוהים. נמצאים הם באשר היחידים הדברים של קיומם

שבו הכוח הרי אחר, יחיד דבר ידי על מסוים באופן להתקיים נקבע יחיד דבר כך על אלוהים. טבע של הנצחית מהכרחיותו נובע בקיומו ממשיך דבר כל

נ. 24א: ראו

46 משפט

אלוהים של והאינסופית הנצחית המהות הכרתומושלמת. הולמת היא אידיאה בכל הכלולה

הוכחה

או כחלק מה בדבר שדנים בין אוניברסלית. היא הקודם המשפט הוכחת מהותו את כוללת השלם, של ובין החלק של בין שלו, האידיאה הרי כשלם,

מה כן, ואם (.45 ב: הקודם המשפט )לפי אלוהים של והאינסופית הנצחית לכל, משותף הוא אלוהים של והאינסופית הנצחית המהות הכרת את שמעניק

מ.ש.ל. הולמת. תהיה זו הכרה (38לכן)לפיב: ובשלם. בחלק ושווה

47 משפט

הנצחית המהות של הולמת הכרה יש האדם לנפשאלוהים. של והאינסופית

קיומם. משך על ולא 1

אתיקה 180

* הוכחה

את (23)לפיב: תופסת היא שמתוכן (,22)לפיב: אידיאות יש האדם לנפש בפועל; כקיימים (17ב: ,1 נ 16:ב חיצוניים)לפי וגופים (19ב: שלה)לפי גופה

והאינסופית הנצחית המהות של הולמת הכרה לה יש (46:ב ,45ולכן)לפיב:מ.ש.ל. אלוהים. של

עיון

לכל. ידועות נצחיותו וכן אלוהים של האינסופית שמהותו רואים אנו מכאן זו מהכרה להסיק נוכל אלוהים, באמצעות ומושג באלוהים נמצא שהכל כיוון שלישי סוג אותו ליצור וכך הולם, באורח לנו המוכרים דברים של גדול ריבוי

נרחיב ותועלתו מעלתו יתרון ושעל ,2ע 40ב: בעיון דיברנו שעליו הכרה שלה. בחלק הדיבור את

שבה בהירות באותה אלוהים את מכירים אינם אדם שבני העובדה לדמות יכולים שאינם בכך, מקורה המשותפים המושגים את מכירים הם המילה את ושקשרו הגופים, את לדמות יכולים שהם כמו אלוהים את

וכמעט ]בעיניהם[. לראות שהתרגלו דברים של לדימויים אלוהים ידי על בתדירות מופעלים שהם כיוון מכך, להימנע ביכולתם שאיןחיצוניים. גופים

שמות את כראוי מיישמים שאיננו בכך ורק אך יסודן רבות טעויות למעשה, היקפו אל המעגל ממרכז המוליכים שהקווים אומר, אדם כאשר הדברים.

ממה אחר דבר במעגל מבין שהוא זמן, באותו לפחות ברור, שווים, אינם יש בחשבון, טועים אנשים כאשר לכך, בדומה המתמטיקאים. שמבינים

תמצא-׳שאינם רוחם את תבחן אם הנייר. על מאשר שונים מספרים 1ברוחם המספרים כי סבורים שאנו מפני כטועים, נראים הם זאת ובכל טועים;

שהם סבורים היינו לא כן אלמלא הנייר. על כמו מספרים אותם הם שברוחם אל עפה שלי ״החצר צועק, איש כששמעתי מה, זמן לפני שאני כמו ;טועים

לי נראתה שכוונתו כיוון טועה, שהוא חשבתי לא שכני״, של התרנגולת אינם אדם שבני כך מתוך צומחות המחלוקות מרבית צורכה. די ברורה

הזולת. של כוונתו את כהלכה שלא מפרשים או כוונתם, את כראוי מסבירים

בהמשך: היומיומי)ראו במובן תודעה למצב הכוונה כי כ״רוח״, mens תרגמתי כאן 1ל״כוונה״(. הכוונה


ביניהם, מסכימים הם למעשה גבול, ללא זה את זה לסתור מרבים בעודם כי על טופלים שהם והפירכות שהטעויות כך שונים, דברים על חושבים או

כלל. כאלה אינן זולתם

48 משפט

הנפש אלא חופשי; 1א מוחלט רצון שום בנפש אין שגם סיבה, ידי על אחר או זה דבר לרצות נקבעת

ידי על שוב וזו אחרת, סיבה ידי על נקבעת היאלאינסוף. וכך אחרת,

הוכחה

(2נ 17)לפיא: וכך (,11)לפיב: מחשבה של וקבוע מסוים אופן היא הנפש כושר לה שיהיה אפשר אי או פעולתה, של חופשית סיבה להיות יכולה אינה

נקבעת להיות ז28)לפיא: חייבת היא אלא לרצות. ושלא לרצות מוחלט שוב וזו אחרת, סיבה ידי על נקבעת היא שגם סיבה, ידי על זו או זו לרצייהמ.ש.ל. הלאה. וכן אחרת, על'ידי

עיון

להשתוקקות, להבנה, מוחלט כושר בנפש שאין להוכיח, גם ניתן דרך באותה אלא שאינם או גמורות, בדיות שהם או ודומיהם אלה כשרים וכיו״ב. לאהבה

פרטים. ]ריבוי[ מתוך ליצור רגילים שאנו 1כוללים או מטאפיסיים, ישים שהאבניות כמו וזו זו לרצייה או וזו זו לאידיאה מתייחסים והרצון השכל

ואשר ושמעון. ראובן אל מתייחם ]בכלל[ האדם או וזו, זו אבן אל מתייחסת בנספח אותה הסברנו חופשיים, שהם סבורים האדם בני שבגללה לסיבה הכושר את ]כאן[ מבין אני ברצון כי להעיר עלי שנמשיך לפני אבל א. לחלקהנפש ידיו שעל לכושר אומר, אני כוונתי, ;התשוקה את ולא ולשלול, לחייב

universalia !

אתיקה 182

הנפש ידיה שעל לתשוקה, ולא שקרי, או אמיתי דבר ש^ללת או מחייבת1ממנו. נרתעת או למשהו מתאווה מן נבדלים שאינם כוללים, מושגים הם אלה כשרים כי שהוכחנו לאחר הן עצמן הרציות אם לחקור הראוי מן נוצרים, הם שמתוכם היחידים הדברים

בנפש יש אם לחקור שעלינו אומר אני הדברים. של לאידיאות מחוץ משהו ועל - אידאה היא באשר באידיאה שכלול מה מלבד אחרים, שלילה או חיוב

המחשבה לנו תתחלף שלא כדי - 3ב:הג והגדרה הבא המשפט ראו כך העין, בתשתית הנוצרים הדימויים את מבין אינני באידיאות שכן בתמונות.

המחשבה. מושגי את אלא המוח, במרכז תרצו, ואם

49 משפט

מה מלבד ושלילה, חיוב או רצייה, שום בנפש איןאידיאה. היא באשר באידיאה שכלול

הוכחה

(,48ב: הקודם המשפט )לפי לרצות ולא לרצות מוחלט כושר שום בנפש אין ועתה ואחרת. זו ושלילה ואחר זה חיוב אומר, הווה יחידות, רציות רק אלא שעל מחשבה של אופן כלומר כלשהי, יחידה רצייה במחשבתנו נשיג הבה חיוב ישרות. זוויות לשתי שוות המשולש זוויות ששלוש מחייבת הנפש ידיו

אותו להשיג אפשר אי כלומר, המשולש, של האידיאה או המושג את כולל זה פירושו ,1b את לכלול חייב a של שמושגו לומר שכן המשולש. אידיאת בלי

יכול אינו (3)לפיב:אק זה חיוב כך, על נוסף .B בלא a את להשיג שאין ולא להימצא לא יכול אינו זה חיוב לכן המשולש. אידיאת בלא להימצא

את לכלול חייבת המשולש אידיאת עתה, המשולש. אידיאת בלי מושג להיות הצד ומן ישרות; זוויות לשתי שוות זוויותיו ששלוש דהיינו, ההוא, החיוב

בלי מושגת להיות ולא להימצא יכולה אינה המשולש אידיאת גם ההפוך,

יצר או חתירה עם הרצון את המזהה ע, 9:ג בעיון ההגדרה עם מתיישב אינו זה צמצום 1 והשלילה החיוב כושר את בתוכו והדגיש הרצון מושג את הרחיב דקארט הנפשי. מצדם

הדיון את מצמצם שפינתה דקארט, נגד היוצאים שלפנינו, שבמשפטים ודומה ההכרתי,המושג. של הקרטסיאני ההכרתי להיבט ורק אך ברצון


המשולש של האידיאה למהות שייך זה חיוב (,2 ב:הג לכן)לפי הנ״ל. החיובלה. מחוצה משהו ואינו

רצייה כל על לומר יש באקראי( בה )שבחרנו זו רצייה על שאמרנו ומהמ.ש.ל. לאידיאה. מחוץ כלום ולא שאינה דהיינו שהיא,

נסמך משפט

עצמו. דבר אותו הם והשכל הרצוץ

הוכחה

היחידות ולאידיאות לרציות מחוץ כלום ולא אינם והשכל הרצון עצמו דבר אותו הן יחידה ואידיאה יחידה רצייה אך ע(. 48ב: ,48)לפיב:מ.ש.ל. עצמו. דבר אותו הם והשכל הרצון ולכן (,49)לפיב:

עיון

שהשקרות הוכחנו ולעיל 1לטעות. כלל בדרך שנותנים הסיבה את סילקנו בכך שקרית, אידיאה וקיטעות. מבולבלות באידיאות הכלול ההעדר על רק עומדת לו שנוח אדם על באומרנו ודאות. אפוא מכילה אינה שקרית, היא באשר

שאין רק אלא ודאות לו שיש אומרים איננו ספק, בה מטיל ושאינו בשקרות לדמיונו הגורמת סיבה מצויה שלא מפני השקרי בדבר לו שנוח או ספק, בו

שידבק, ככל חזק בשקרות אדם ידבק אם גם ע. 44ב: כך על וראו להתנודד; חיובי משהו מבינים אנו בוודאות כי ודאות. לו שיש נגיד לא לעולם

מבינים אנו ודאות העדר ואילו ספק. העדר ולא ע( 43עםב: 43ב: )ראו2כשקרות.

אזהרות. כמה דרושות הרחבה ביתר שלעיל המשפט את להסביר כדי ברם,ולבסוף, שלנו. זו תורה על להשיג שאפשר השגות על לענות לי נותר כן, כמו

הראשונית׳, הפילוסופיה על ׳הגיונות ולממשיכיו)ראו לדקארט הכוונה - כלל״ ״בדרך 1•0 פיק

נובע ועוד אמת. העדר הוא ודאות העדר ודאות: ללא אמת אין מאד: חזקה טענה זו 2 אפיסטמי מעמד היא אלא הנפשית החוויה ידי על מוגדרת אינה שוודאות מכאן,

כשלעצמו.

אתיקה 184

של אחדים מועילים שימושים על להצביע רצוי לי נראה כל^זיסוס, לסלק כדיהחמישי. בחלק שנאמר ממה יובן עיקרם כי אחדים, אומר אני זו. תורה בדייקנות שיבחינו הקוראים את ומזהיר הראשונה, בנקודה אפוא פותח אני

ועוד מדמים. שאנו הדברים דימויי לבין הנפש, של מושג או אידיאה, בין כי הדברים. את בהן מציינים שאנו המילים לבין אידיאות בין להבחין הכרחי מילים דימויים, - אלה שלושה בין לחלוטין מבלבלים רבים שאנשים מכיוון

הם- הרי מספקת, ובזהירות בדיוק ביניהם מבחינים שאינם או - ואידיאות העיון לשם גם הכרחית שהנה הזו, הרצון תורת של ידיעה לחלוטין חסרים

נבון. חיים אורח לנהל כדי וגם גופים, של מפגש מתוך בנו הנוצרים דימויים הן שאידיאות הסבורים אלה

דימוי שום ליצור ביכולתנו שאין דברים, של שאידיאות עצמם את משכנעים בחירה מתוך בודים שאנו בדיות רק אלא אידיאות אינן להם, הדומה ]חושי[

הן כאילו אידיאות על אפוא משקיפים אלה אנשים 1הרצון. של חופשית בעדם מונע עליהם, הרובץ זה, קדום ומשפט לוח־, גבי על אילמות תמונותשלילה. או חיוב פעולת בתוכה כוללת אידיאה, היא באשר שאידיאה, לראות

באידיאה, הכלול החיוב עצם עם או אידיאה, עם מילים שמבלבל מי ועוד, שולל הוא למעשה, אבל 2חש. שהוא למה בניגוד לרצות ביכולתו שיש סבור

מילולי. באופן רק תחושתו, את הנוגד זה, דבר מחייב או המחשבות בטבע שיעיין האדם בנקל להשתחרר יוכל אלה קדומות מדעות יבין ומכאן ההתפשטות; מושג את אופן בשום כוללות שאינן ]וייווכח[ מילים אינם מחשבה( של אופן )בהיותה אידיאה שמהווה מה כי בבהירות

תנועות מהוות והמילים הדימוי מהות את שכן כלשהו. דבר של דימוי ולאעיקר. כל המחשבה מושג את כוללות אינן ואלה 3בלבד, גופניות

שנזכרו ההשגות אל עובר אני ולכן זה, בעניין יספיקו אלה מעטות אזהרותלעיל.

כאמפיריציזס, הידועה העמדה נגד כאן יוצא לוק, את שהכיר בלי שפינתה, כי נראה 1 אידיאות הן אוזרים( גופים עם הגוף של )במגע בחושים שמקורן אידיאות רק שלפיה

ולא שאין אף ממשיות, פחות לא אידיאות הם שכל שמושגי טוען הוא זה כנגד ממשיות. באירועי גופנית מקבילה כמובן להם יש )אך להם ה״דומה״ חושי דימוי להיות יכול

מוח(. או חווייתו את הרצון בכוח לבטל ביכולתו שיש סבור הוא כלומר, חוזה. במובן: 2

(.4־2+2ש־ או אדום, משטח רואה שהוא )למשל, הממשית מודעותו ישים הן נאמרות, ובין כתובות בין והמילים, מצבו(, )שינוי בגוף אירוע הוא דימוי 3

ההתפשטות. לתואר אפוא שייכים כולם צלילים(. או )כתמים פיסיקליים


השכל, מתחום רחב הרצון שתחום 1סבורים יש זו: היא הראשונה ההשגה מלמד הניסיון לדבריהם, זה. הוא לסברתם והטעם ממנו. נבדל הוא ולכן

איננו ]עכשיו[, תופסים שאיננו אחרים, דברים של אינסוף לתפוס שכדי לנו, שיש מכפי ושלילה, חיוב של או אישור, של יותר גדול לכושר זקוקים

בכך נבדלים והשכל הרצון לכן 2יותר. גדול שכלי לכושר זקוקים אנו אבלאינסופי. הוא הרצון ואילו סופי הוא שהשכל

מלמד שהניסיון דבר שאין נראה נגדנו: להשיג אפשר שני במקום לאשר ולא שיפוטנו את להשעות יכולים שאנו מזה, בהירות ביתר

אומרים שלא מתוך גם מתאשר הדבר לכאורה תופסים. שאנו דברים מנע או שהעניק בכך רק אלא משהו, שתפס בכך שולל הלך שאדם

אינו כנפיים בעל סוס שמדמיין מי למשל, התפיסה[. ]מן אישורו את ק אם אלא שולל, הולך אינו ולכן כנפיים, בעל סוס שישנו בכך מודה ברור דבר שאין אפוא נראה נמצא. הכנפיים בעל שהסוס בזמן, בו הודה הוא לאישור הכושר 1א שהרצון זה, מאשר הניסיון מן הנלמד יותר

השכלי. הכושר מן ונבדל חופשי יותר כמדומה כוללת אינה אחת חיוב פעולת להשיג: ניתן שלישי במקום

יותר גדול זקוקים,לכושר איננו כלומר, אחרת. חיוב פעולת מאשר ממשות ולעומת כאמיתי. שקר דבר לחייב כדי מאשר כאמיתי אמת דבר לחייב כדי מאידיאה שלמות או ממשות יותר מכילה אחת שאידיאה תופסים, אנו זאת

האידיאות גם כך אחרים, ממושאים יותר מעולים שהמושאים ככל כי אחרת: שאפשר אפוא, נראה מכאן גם אחרות. מאידיאות יותר מושלמות שלהםהשכל. ובין הרצון בין הבדל לקבוע

מה הרצון, חופש מתוך פועל אינו האדם אם כך: להשיג ניתן רביעי במקום ברעב יגווע האם ג? בורידאן של חמורו כמו משקל, בשיווי יימצא אם יקרה

של בפסל או בחמור אלא באדם, לא שדן כמי איראה בכך, אודה אם י ובצמא הכושר אפוא לו ויש עצמו, את קובע זה שאדם ייצא אכחיש, ואם אדם.

שיחפוץ. מה כל לעשותהקורא על לכפות מתפקידי זה שאין כיוון אך נוספות; השגות ייתכנו אולי

הראשונית/ הפילוסופיה על ב׳הגיונות דקארט 1עכשיו. תופסים שאנו ממה יותר לתפוס כדי 2 משתי שווה במרחק הנמצא חמור דימה הביניים, מימי ופילוסוף לוגיקאי בורידאן, 3

עד זה את זה בו מנטרלים המנוגדים הדחפים ושני מידה, באותה דשנות מספוא ערמותברעב. מת שהוא

אתיקה 186

ההשגות על רק לענות אשתדל בחלומו, להעלות עשוי שמיקןףו הזיה כלשאוכל. ככל ובקיצור לעיל, שמניתי

מזה רחב הרצוץ שתחום להסכים מוכן שאני אומר, הראשונה ההשגה על מכחיש אני אבל ומובחנות. ברורות אידיאות רק בשכל נבין אם השכל, של

אינני וגם ההשגה. או התפיסה כושר של מתחומו יותר רחב הרצון שתחום התחושה. כושר ולא אינסופי, להיות אמור הרצון כושר דווקא מדוע רואה

הרצון כושר ידי על דברים אינסוף לאשר ביכולתנו שיש כמו בדיוק הרי לחוש נוכל כך יחד(, דברים אינסוף לאשר נוכל לא שהרי זה, אחר בזה )אמנם

יטענו ואם התחושה. כושר ידי על זה( אחר )בזה גופים אינסוף לתפוס או .איננו אלה שלדברים אשיב, לתפוס, יכולים שאיננו דברים אינסוף שיש נגדי

רצייה. כושר שום ידי על לא ׳־גם ולכן תפיסה, שום ידי על להגיע מסוגלים הדברים את גם לתפוס שנוכל לכך לגרום אלוהים רצה לוא ויאמרו, יענו אבל,

גדול רצייה כושר לא אבל יותר, גדול תפיסה כושר לנו לתת עליו היה האלה, אינסוף שנכיר אלוהים רצה לוא אמרו: כאילו זה והרי לנו. שנתן מכפי יותר ]במחשבתנו[, זה אינסוף להקיף שנוכל כדי צריך, היה אמנם אחרים, ישים של יותר כללי מושג לא אבל לנו, שנתן מכפי יותר גדול שכל לנו לתת

שבאמצעותה אידיאה, או כולל, יש הוא הרצון כי הראינו שהרי הישות. ומאחר לכולן. שמשותף מה את כלומר הפרטיות, הרציות כל את מסבירים

]של כושר היא הרציות כל של זו כוללת או משותפת שאידיאה מאמינים שהם לגבול מעבר אינסוף עד משתרע זה שכושר אומרים שהם פלא אין הנפש[, ועל^ רבים, על אחד, על בשווה לומר נוהגים הכולל הדבר את שהרי -השכל.יחידים. של אינסוף

להשעות חופשית יכולת לנו שיש מכחיש שאני אשיב, השנייה ההשגה על זאת, אלא אומרים איננו שיפוטו את השעה שמישהו באומרנו שיפוטנו. את

השיפוט השעיית כן ואם ;הולם באופן הדבר את תופס שאינו 1נוכח שהאיש זאת להבין כדי חופשי. רצון ולא ]חדשה[, תפיסה דבר של לאמיתו היא

שום תופס ואינו כנפיים בעל סוס לו המדמה ילד במחשבתנו נעלה בבהירות, אינו והילד נ(, 17)לפיב: הסוס של קיומו את כולל שהדימוי כיוון אחר. דבר

לפניו כנוכח בסוס יתבונן בהכרח הסום, של קיומו את המסלק דבר שום תופס אנו זאת הלא ודאות. לו תהיה שלא למרות בקיומו, ספק להטיל יוכל ולא

יש חולם שבעודו הסבור אדם שיש מאמין ואינני בחלומותינו; יום יום חווים

1 videt, :רואה. שהוא מילולית


לגרום או חולם, שהוא מה אודות על שיפוטו את להשעות חופשית יכולת לו שאנו קורה זאת ובכל רואה. שהוא חולם שהוא מה את יחלום שלא לכך

חולמים. שהננו חולמים כשאנו וזאת בחלום, גם שיפוטנו את משעים שדימויי כלומר, תופס, הוא באשר שולל הולך אדם שאין מודה אני עתה,

מכחיש אני אבל ע(. 17ב: טעות)ראו שום כוללים אינם עצמם מבחינת הנפש סוס לתפוס פירוש מה שהרי תופס. שהוא בשעה כלום מחייב אינו שהאדם

הייתה לא הנפש אם הרי סוסי לגבי כנפיים לחייב לא אם כנפיים, בעל לפניה כנוכח בו מתבוננת הייתה הכנפיים, בעל הסוס מלבד דבר שום תופסת

כושר שום לעצמה[ ]לייחס ולא בקיומו, ספק להטיל סיבה כל לה הייתה ולא בצמוד מופיע היה הכנפיים בעל הסום של הדימוי כן אם אלא הסכמה, אי של

תופסת הייתה שהנפש או זה, סוס של קיומו את המסלקת ]אחרת[, לאידיאה הייתה אלה במקרים כי הולמת. אינה שלה הכנפיים בעל הסוס שאידיאת

ספק. בו מטילה בהכרח או הסוס, קיום את בהכרח מכחישה הנפש הוא שהרצון אומר: הווה השלישית; להשגה גם השבתי שבזאת לי נראה לכולן. המשותף את רק ומציין האידיאות לכל כנשוא המיוחס כללי משהו

במידה ההולמת, שמהותה החיוב, פעולת את רק מציין הרצון כלומר, אידיאה בכל אפו^ להימצא חייבת מופשט, באופן כך אותה שמשיגים היא באשר לא אבל זו, ]מופשטת[ במידה רק בכולן נמצאת והיא ואידיאה.

זו נבדלות היחידות החיוב פעולות כי האידיאות. מהות את למכוננת נחשבת המעגל באידיאת הכלול החיוב למשל, עצמן. האידיאות שנבדלות כמו מזו

נבדלת המעגל שאידיאת כמו המשולש באידיאת הכלול החיוב מן נבדלהמשולש. מאידיאת

שווה מחשבה לעוצמת זקוקים שאנו לחלוטין מכחיש אני בהמשך, הנפש, מבחינת כאמיתי. שקר דבר לחייב וכדי כאמיתי אמת דבר 1לחייב כדי

אין שהרי 2הלא־יש. אל היש כמו לזו זו מתייחסות אלה פעולות שתי 35עםב: 35)ראוב: השקרות צורת את המכונן 3חיובי דבר שום באידיאות

שולל הולכים אנו קלות באיזו לכל, ראשית להדגיש, יש ולכן 4ע(. 47ב: וכן ע

1 ad affirmandum, :הוא. שכך לטעון כדי במשמע על אלא חיוב, על מבוסס אינו השקרי השיפוט למעשה, חיובים; שניהם לכאורה רק 2

ההבדל יותר. גדול שכלי כוח נחוץ אמיתי משפט לחייב כדי לכן, וקיטוע. העדראידיאה. בכל הקיים האוטומטי החיוב גורם על גם חל שונות אידיאות בין האפיסטמיpositivum 3

החיוב לכן כן. אמיתי בשיפוט ואילו חיובי, דבר שום מחייבים איננו שקדי בשיפוט ולכן 4שונה. מחשבה כוח ומצריך שווה אינו המקרים בשני

אתיקה 188

ישים עם והפשטות מחשבה וישי יחידים, עם כוללים מבלבלום כשאנוממשיים. המצוי שאדם לחלוטין מסכים אני הרביעית: ההשגה על אומר לבסוף

ובמזון ובצמא ברעב מלבד במאום חש שאינו )כלומר, כזה משקל בשיווי ואם ובצמא. ברעב יגווע אמנם שווה(, מרחק ממנו הרחוקים ובמשקה כאדם? מאשר יותר כחמור זה איש להעריך צריכים איננו כלום ישאלוני:

אדם ראוי הערכה של מידה לאיזו יודע שאיני כשם - יודע שאינני אשיב וכיוצא משוגעים שוטים, קטנים, להעריך צריך כמה ועד עצמו, את התולה

בהם. נוכל כך ועל לחיים. מועילה הזו התורה ידיעת כמה עד לציץ לי נותר עתהאלה: מתוך בנקל לעמוד

במצוות רק פועלים אנו כי מלמדת שהיא בכך לחיים[ מועילה ]התורה א. שפעולותינו ככל יותר רבה בו והשתתפותנו האלוהי; בטבע ומשתתפים האל,

אפוא, זו תורה ויותר. יותר אלוהים את מבינים שאנו ככל יותר מושלמות מלמדת שהיא זה, יתרון גם בה יש שלמה, נפש מנוחת מעניקה שהיא מלבד

ידיעת על אומר, הווה 1האושר, ברכת עומדת או העילאי אושרנו עומד מה על ומידת שהאהבה מעשים, אותם רק לעשות אותנו המוליכה 2בלבד, אלוהים

מהערכה סוטים כמה עד בבירור נבין ומכאן עליהם. ממליצות 3החסידות בפרסים אותם יעטר שאלוהים המצפים אלה הטובה המעלה של אמיתית כגמול ולמעשה ביותר, הטובים מעשיהם ועל מעלותיהם על בגמול עילאיים

עצמן הן אינן אלוהים ועבודת הטובה המעלה כאילו שעבודם: שיא עלהעליונה. והחירות האושר

לנהוג עלינו כיצד מלמדת היא באשר לחיים[ מועילה ]התורה ב. מתוך נובעים שאינם כלומר יכולתנו, בגדר שאינם בעניינים או הגורל בענייני את ולשאת הגורל של פניו לשני בשווה לצפות עלינו אומר: הווה טבענו: באותה אלוהים של הנצחית ממצוותו נובע הכל כי 4שווה. בנפש שניהם

זוויות לשתי שוות זוויותיו ששלוש המשולש ממהות שנובע כמו הכרחיותישרות.

beatitudo 1לבדה״. האמונה ״על הלותרנית הגאולה לנוסחת פולמוסי רמז 2

3 pietas. דגש מתוך (2ו־) דתית, קונוטציה בלוויית (1)אבל ״מוסריות״, גם מציין זה מושג ב(. חלק מבוא, ראו זו מילה )לתרגום הלב כוונת על

4 aequo animo. אדישות. של צליל לו שיש נפש״ ״שוויון מהביטוי נמנעתי

ו89 ומקורה הנפש טבע על ב:

אדם, שום לשנוא לא מלמדת שהיא בכך החברה לחיי מועילה זו תורה ג. ולא ארם, שום על לכעוס לא ללעג, אדם שום לשים לא אדם, לשום לבוז לא

שיש במה להסתפק חייב אדם שכל מלמדת היא באשר וכן אדם. בשום לקנא לא וגם פנים, משוא או נשית חמלה מתוך לא 1לרעהו עזרה ולהושיט לו

שמתחייב כפי התבונה, הדרכת מתוך ודק אך אלא תפלה, אמונה מתוךהרביעי. בחלק אראה וזאת והעניין. הזמן מנסיבות

שהיא בכך גם החברתי, לשיתוף שיעור לאין מועילה זו תורה לבסוף, ד. שיהיו כדי לא ונשלטים, מונהגים להיות צריכים האזרחים כיצד מלמדתביותר. המעולים הדברים את חורין כבני שיעשו כדי אלא עבדים, גמר לידי והבאתי הנוכחי, בעיון לברר שאמרתי הדברים את סיימתי בזאת

האדם נפש של ותכונותיה טבעה את הסברתי דעתי לפי שלנו. השני החלק את דברים לימדתי וכן העניין, קשי שמאפשר הבהירות ובמידת מספקת בהרחבה הראוי שמן מאד, עד ומועילות מעולות מסקנות הרבה להוציא ניתן שמתוכם

בהמשך. שיבוא במה בחלקו ייקבע שהדבר כפי אותן, לדעת

1 proximo, :״לשכנו״. מילולית

וטבען* הריגשות מקור על

הריגשות טבע על ולקרוא: ב חלק של כמר הכותרת סדר להפוך שיש טוען אקרמןF. Akkerman, Studies in the Posthumous Works o f Spinoza, p. 69 :ראו ומקורן

הקדמה

בדברים כעוסקים נראים האדם חיי אורח ועל הרעשות על שכתבו המחברים רוב דומה אדרבה, המשותפים. הטבע לחוקי הנשמעים בדברים ולא לטבע, שמחוץ

מאמינים הם שכן ממלכה. בתוך ממלכה כמין בטבע האדם את משיגים שהם על מוחלט 1שלטון לו ויש לו, נשמע משהוא יותר הטבע סדר את פורע שהאדם האדם לחולשת הסיבה את כך, על נוסף עצמו. ידי על אלא נקבע ואינו מעשיו,

אלא הטבע, של ]הכללית[ המשותפת לעוצמתו לא מייחסים הם ולהפכפכנותו או לו, ובזים לועגים עליו, מקוננים הם כן שעל האדם, בטבע פגם איזה יודע למי

בחולשה דופי להטיל שיודע ומי אותו. מקללים - רוב פי על שקורה מה -אלוהים. איש למעין נחשב יותר, ונמלץ חי באופן האדם רוח של

לעמלם הגדול בחובי להודות )שעלי מעלה אנשי חסרו לא אמנם והשיאו 2הישרה החיים דרך על מעולים דברים הרבה שכתבו ולחריצותם(,

שום ידיעתי, למיטב אך 3הדעת. יישוב הרבה בהן שיש עצות התמותה לבני יכולה הנפש ומה כוחן, ואת הריגשות טבע את 4היום עד הגדיר לא אדם

הוא שגם פי על אף מאד, המהולל שדקארט לי ידוע אותן. למתן כדי לעשות את 5להסביר זאת בכל ניסה מעשיה, על מוחלטת עוצמה לנפש שיש האמין

שבה הדרך על להורות בזמן ובו הראשונות, סיבותיהן מתוך האדם ריגשות לא דעתי לפי אך ריגשותיה; על מוחלט שלטון בעלת להיות הנפש תוכל

המתאים. במקום שאראה כפי כשרונו, חריפות את אלא בזה הוכיח לריגשות ללעוג או לקלל המעדיפים אנשים לאותם לחזור רצוני בינתיים

אדם לראות יתפלאו ודאי אלה אותם. להבין מאשר ולמעשיהם האדם בני בשיטה ובחסרונותיהם האדם בני של הרעות במידות לדון עליו ומקבל שבא

התבונה לטענתם אשר דברים הוודאית התבונה בדרכי ולהוכיח גיאומטרית, ותועבה. אבסורד ריקנות, דברי בתור בהם בוחלתכמידה לייחסו שניתן בטבע הנעשה דבר אין 6עמי. ונימוקי טעמי אולם

1 potentia, שלטון. כוח במובן: כאן2 recta vivendi ratio, ד. בחלק יחזור זה מושג

3 prudentia.Ns־n על בהסתמך אקרמן של תוספת הוא היום״ ״עד הביטוי 4.Les passions de Fame בחיבורו 5

6 Sed mea haec est ratio. לטרנטיוס, כאן הקיים הרמז את מציינים מהדירים כמה העברית שהמליצה ייתכן אך מוסרי. חינוך שעניינו ״אדלפי״ במחזה מיקיו של במונולוג

ברקע. היא גם עמדה עמי״ ונימוקי ״טעמי

אתיקה 194

זהות פעולתו ועוצמת 2ומעלתו תמיד, הוא אחד הטבע לטבע^נצמו. 1רעה לובש והכל לפיהם נעשה שהכל וכלליו, הטבע חוקי דהיינו: מקום. בכל

את בה להכיר שיש הדרך ולכן מקום, ובכל תמיד זהים לפיהם, צורה ופושט וזהדז אחת להיות חייבת היא גם יהיו, אשר יהיו הדברים, כל של טבעם

כגון ריגשות הטבע. של הכלליים וכלליו חוקיו מתוך אותם להכיר יש דהיינו: אותה מתוך נובעות כשלעצמן, נבחנות כשהן וכר, קנאה כעס, שנאה,

הן לכן היחידים. הדברים שאר כמו הטבע של מעלה ומאותה הכרחיות תכונות להן ויש אותן, להבין ניתן שמתוכן מסוימות סיבות על 3מצביעות תכונות את שנכיר שראוי כמו בדיוק אותן, להכיר לנו שראוי מסוימותעונג. לנו מסב בהם שהעיון הדברים

לנפש שיש 4ובעוצמה הריגשות, של ובכוחן בטבען לדון באתי כן על ואעיין ובנפש, באלוהים הקודמים בחלקים דנתי שבה מתודה באותה לגביהן,

משטחים קווים, של שאלה זו הייתה כאילו וביצריו האדם במעשי אפואוגופים.

הגדרות

מתוכה לתפוס שניתן סיבה מכנה אני הולמת סיבה בשם .1 בלתי סיבה בשם ואילו תולדתה. את ומובחן ברור באופן

תולדתה את להבין ניתץ שלא סיבה אכנה חלקית או הולמת5בלבד. מתוכה

לנו מחוץ או בנו מתרחש כאשר פועלים שאנו אומר אני .2

1 vitium2 virtus מוסרי(. טוב של ולא ישותית שלמות של בהוראה )כאן

3 agnoscunt, ימינו. בן לקורא ברורה פחות דו מטאפורה אך ב:״, מכירות ״הן4 potentia. רצון או בחירה של )במובן הריגשות על שלטון לנפש שיש מכחיש שפינוזה

כריגשה המעוצבת השכל, או התבונה, עוצמת - עוצמה לה שיש מקבל אך חופשי(, על לדבר גם אפשר מתרחש, זה דבר כאשר שליליות. ריגשות על לגבור ועשויה חיובית של השפינוזיסטי במובן אלא חופשי רצון של במובן לא בתשוקותיו, האדם שלטון תרגמתי ״עוצמה״, המילה את לרוב שהעדפתי אף לכן, שלטת. לריגשה ההבנה הפיכת

״שלטון״. גם ההקשר, לפי לעתים,שלמה״. ״סיבה או מספקת״ ״סיבה לכנות גם אפוא אפשר (adequata) הולמת סיבה 5

195 וטבען הרעשות מקור על ג:

ההגדרה )לפי כלומר ההולמת; סיבתו הננו שאנו מה דבר דבר לנו מחוץ או בנו נובע טבענו מתוך כאשר הקודמת(:

זה טבענו מתוך ומובחן ברור באופן להבינו שאפשר מה פעולה 1סובלים שאנחנו אומר אני ההפוך הכיוון ומן בלבד. דבר נובע טבענו שמתוך או מה, דבר בנו מתרחש כאשר

חלקי. באופן רק סיבתו שהננו מה,

כוח ידיהן שעל הגוף, 2הפעלות את מבין אני בריגשה .3 עם יחד מעוכב, או מומרץ פוחת, או גדל הגוף של פעולתו

אלו. הפעלות של האידיאות

אבין עצמנו, אנו היא הללו ההפעלות אחת של ההולמת סיבתה כאשר כסבילה אותה אבין לאו, ואם פעילה[, ריגשה]= כפעולה הריגשה את3סבילה[. ריגשה]=

פוסטולטים%

המגבירים אופנים בריבוי 4מופעל להיות מסוגל האדם גוף .1 שאינם באופנים וכן פעולתו, עוצמת את מפחיתים או

לקטון. או לגדול פעולתו לעוצמת גורמים

:10ב:פו על מסתמכים זו אקסיומה או זה פוסטולט ב .7,5מ״ע 13,

1 pati2 affectiones. עצמה הריגשה - affectus - כמה או נפעל היות של כמצב מוגדרת

לכן ריגשה. של מהותי מרכיב הוא ההפעלה גורם כלומר, הנפש. ו/או הגוף את שמפעיללה. הגורמת בסיבה או ריגשה בהתהוות מדובר כאשר ״להפעיל״ בפועל להשתמש ארבה

״לחוות״ ואף לידי״ ״לבוא ״לעורר״, בפעלים גם אשתמש הסגנון, צורכי ולפי זאת, עםריגשה.

ובצרפתית: )באנגלית passio המילה לתרגום אשתמש סבילה״ ״ריגשה בביטוי 3passion.) (3) גם וברקע )פסיביות(, סבילות (2) גם יצר, או ריגוש (1) גם מציין הביטוי

רואים שפינוזה, ובהם שונים, שפילוסופים הסבל או ישוע; של סבלותיו )כגון סבלהפסיבי(. היצר כמהותaffici 4

אתיקה 196

לשמה• זאת ובכל רבים שינויים לסבול מסוגל האדם גוף .2 X5 פוס ב: )ראו עקבותיהם או המושאים רשמי &ת בתוכוע(. 17:ב ראו )להגדרתם הדברים דימויי אותם את ובכך

1 משפט

כלומר, ;אחרים וסובלת אחדים דברים פועלת נפשנו בהכרח היא הולמות אידיאות לה שיש 1במידה

היא הולמות בלתי אידיאות לה שיש ובמידה 2פועלת,כלשהי. פעולה סובלת בהכרח

הוכחה

קיטעות וחלקן הולמות חלקן שהוא אדם כל של שבנפשו האידיאות הולמות הנן מישהו של בנפשו ההולמות האידיאות ע(.40ומבולבלות)לפיב:

פי3בלבד נפש אותה של מהותה את מכונן הוא באשר באלוהים ל נ(; 11 ב: ) אותו )לפי באלוהים הולמות הן גם בנפש הולמות הבלתי האידיאות ואילו

אלא בלבד, זו נפש של מהותה את בתוכו מכיל הוא באשר לא נסמך( משפט כל מתוך עתה, אחרים. דברים של 4נפשות גם בעת בה מכיל הוא באשר

הוא שאלוהים כלשהי, תולדה לנבוע (36:א )לפי בהכרח חייבת נתונה אידיאה נדון הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר לא (1הג ג: )ראו ההולמת סיבתה

הוא שאלוהים תולדה זוהי ואם (.9 נתונה)ראוב: אידיאה אותה ידי על כמופעל הרי מישהו, של בנפשו המצויה 5הולמת אידיאה ידי על מופעל בהיותו סיבתה

מכאן נ(. 11 )לפיב: תולדה אותה של ההולמת סיבתה היא עצמה זו נפש (.2 הג משהו)לפיג: פועלת בהכרח הולמות, אידיאות לה שיש במידה שנפשנו,

הראשון. הדבר זה

1 quatenus: במובן וגם לה״( שיש )״בכך מהותי במובן גם המונח את להבין יש כאן לה״(. שיש כמותי)״ככל

״סובלת״ ואילו חופשית, או הולמת פעולה של במובן (actio) ״פעולה״ להבין יש כאן 2ועוד(. ע 20ה: בעיון )כמו כטבילות גם להבין יש

(.Gueroult)גרו של תוספת 3כך. לתקן שהציעו ויש אחרים: דברים של לאידיאות שהכוונה נראה 4המתרגם. הדגשת 5


רק לא באלוהים הולמת שהנה מאידיאה בהכרח נובע מה דבר אם בהמשך, דברים של הנפשות בו יש באשר אלא אחד, אדם של נפש בו יש באשר זה אדם של נפשו נ( 11 ב: לפי הרי)שוב אדם, אותו של נפשו עם יחד אחרים

)לפיג: יוצא החלקית. סיבתו אלא דבר, אותו של ההולמת הסיבה תהיה לא סובלת בהכרח היא הולמות, בלתי אידיאות לנפש שיש שבמידה (,2הג

מ.ש.ל. וגו׳. נפשנו לכן להוכיח[. צריך ]שהיה השני הדבר זה פעולה.

נסמך משפט

ככל יותר רבות סבילות לריגשות כפופה שהנפש נובע, מכאן לה שיש ככל ולהפך: הולמות; בלתי אידיאות יותר לה שישלפעול. מרבה היא כץ הולמות, אידיאות יותר

2 משפט

והנפש 1לחשוב, הנפש את לקבוע יכול אינו הגוף או למנוחה, או לתנועה הגוף את לקבוע יכולה אינהכזה(. דבר יש )אם אחר דבר לכל

הוכחה

באשר ולא חושב, דבר הוא באשד אלוהים היא סיבתם המחשבה אופני כל לחשוב הנפש את שקובע מה לכן, (.6)לפיב: אחר תואר ידי על מונהר הוא זה גוף. אינו (1)לפיב:הג כלומר התפשטות; של ולא מחשבה של אופן הוא

הראשון. הדבר נקבע הוא שגם אחר, מגוף לבוא צריכות גוף של והמנוחה התנועה עתה, צריך לגוף שקורה מה כל מוחלט: ובמובן אחר. גוף ידי על ולמנוחה לתנועה

התפשטות, של כלשהו אופן ידי על כמופעל נדון הוא באשר מאלוהים לבוא אינו לגוף[ שקורה ]מה כלומר: (.6:ב אותו מחשבה)לפי של אופן ידי על ולא השני הדבר וזה (.11 )לפיב: מחשבה של אופן שהיא הנפש, מן לבוא יכול

מ.ש.ל. וגר. יכול אינו הגוף לכן להוכיח[. צריך ]שהיה

1 determinare, ב(. חלק מבוא, )דאו לחשוב לנפש לגרום במשמע

V

# עייז

שהנפש היינו, ע, 7:ב בעיון הנאמר מן בהירות ביתר אלה דברים להבין נוכל ופעם המחשבה בתואר פעם אותו שמשיגים עצמו, דבר אותו הם והגוף

בין הוא, אחד 1מיקשרם 1א הדברים שסדר נובע מכאן ההתפשטות. בתואר הפעולות סדר ולכן אחר; בתואר בין אחד בתואר הטבע את שמשיגים שבנפש. והסבילות הפעולות סדר עם בטבע זמני בו הוא שבגופנו 2והסבילות

.12:ב משפט את הוכחנו שבה הדרך מן גם וברור גלוי הדבר האדם שבני להאמין לי קשה לספק, מקום כאן נותר שלא פי על אף

כך כדי עד בניסיון: אישור שיקבל בלי 3פניות ללא העניין את לבחון ישתכנעו בפקודת ורק אך נח ולפעמים נע לפעמים שהגוף בדעתם, תקיפים האדם בני

ובכושרה הנפש של ברצונה רק התלויות פעולות הרבה עושה ושהוא הנפש, הגוף למה לקבוע, היום עד הצליח לא איש אבל 4במחשבתה. דבר להעלות לפעול יכול הגוף מה איש שום עדיין לימד לא הניסיון לומר: כוונתי מסוגל.

יכול אינו ומה - בלבד כגופני נדון כשהטבע - לבדם הטבע חוקי מתוך של בניינו את מכיר אדם אין עדיין 5הנפש. ידי על לכך שנקבע בלי לעשות

שבקרב להזכיר שלא תפקודיו. כל את להסביר שיוכל כזה, בדיוק הגוף האדם, חכמת על רבה במידה העולים דברים הרבה לראות נוכל הבהמות

לעשות מעיזים היו שלא רבים מעשים שינה מתוך עושים ושהסהרורים מסוגל בלבד, טבעו חוקי מתוך עצמו, שהגוף והותר די מלמד זה כל בהקיץ.עליהם. מתפלאת שנפשו דברים הרבה לעשות את להניע אמורה הנפש אמצעים ובאילו כיצד יודע אינו איש כך, על נוסף בכוחה יש מהירות ובאיזו לו, להעניק מסוגלת היא תנועה דרגות כמה הגוף,

זו או זו גופנית שפעולה אומרים האדם בני שכאשר נובע, ומכאן להניעו.

1 concatenatio2 passio: מהיות בהבדל סביל היות של המצב את המדגישה אונטולוגית, בהוראה כאן

הריגשה. גורם את דווקא ולא פעיל,3 aequo animo: ,שווה. בנפש מילולית

4 excogitandi ars. המחשבה באורח לתרגם: גם שניתן אף וקרלי, אפין בעקבות הלכתי שלה.

הסבר הניסיון, על בהסתמך עדיין, הציע לא איש )א( :כפולה כוונתו מעט. מסובך משפט 5 אפשרי)כפי כזה הסבר אבל הנפש. ידי על מופעלות הנחשבות הגוף לתנועות טהור גופני

להתגבר תוכל זה במחקר והתקדמות הדם(, מחזור על במחקרו להראות התחיל שהרווי וזקוק הטבעית ביכולתו מוגבל שהגוף הוכיח לא איש )ב( בציבור. המושרשות הדעות על

הניסיון. מן ולא אפריורי לא אפשרית, אינה כזאת הוכחה אבל לנפש: מסוימים במקרים

אתיקה ו98

199 וטבען הריגשות מקור על ג:

אלא ואינם סחים, הם מה יודעים הם אין בגוף, השולטת הנפש מן באה נעלמו פעולות לאותן הסיבות דבר, של לאמיתו כי, נמלצות במילים מודים1פליאה. כל שיחושו בלי מהם

את להניע אמורה הנפש אמצעים באילו יודעים שאנו בין כלפי: יטענו אבל, דומם היה שהגוף מלמד, הניסיון מקום מכל יודעים, שאיננו ובין הגוף

ידוע יטענו, ועוד, במחשבתה. דבר להעלות האדם נפש של כושרה אלמלא פעולות הרבה וכן לבדה, הנפש ביד הם השתיקה כמו שהדיבור הניסיון מן

הנפש. בהחלטת סברתם לפי התלויות אחרות, היפוכו את גם מלמד אינו הניסיון האם שואל: אני הראשונה, להשגה אשר

בעת הרי לחשוב? מוכשרת אינה הנפש גם דומם, שהגוף שבזמן - דבר של בהקיץ. כמו לחשוב בכוחה ואין אתו יחד נרדמת הנפש בשנתו, נח שהגוף

אותו על לחשוב הנפש של שכושרה מנסיונם יודעים שהכל דומני ועוד, בו המעוררים לגירויים יותר כשיר שהגוף ככל אלא תמיד; שווה אינו מושא או זה במושא לעיין יותר מוכשרת הנפש כך אחר, או זה מושא של דימויאחר.

דברים ושאר ציורים, בניינים, של לקיומם הסיבות הלא ויגידו: יענו אבל, הטבע חוקי מתוך לגזור אפשר אי אלה את לבדה, האדם באומנות התלויים

אלמלא היכל, שום לבנות מסוגל היה לא האדם גוף הרי בלבד. כגופני הנדון אינם אלה שאנשים הראיתי כבר אבל הנפש. ידי על לכך ונקבע הודרך ו]כן בלבד; שלו בטבעו מעיון להסיק ניתן ומה מסוגל הגוף למה 2יודעים

בלי שייתכנו מאמינים היו שלא דברים הרבה מנסיונם מכירים שהם הראיתי[, כגון בלבד, הטבע חוקי מתוך מתרחשים אלה דברים זאת ובכל הנפש, הדרכת ולכאן בהקיץ. פליאתם את שמעורר מה את בשנתם העושים הסהרורים מעשי

מה כל על בהרבה עולה בניינו שחכמת האדם, גוף מבנה את להוסיף יש דהיינו, לעיל, שהוכחתי מה על לדבר שלא ליצור; מסוגלת האדם שאומנות

דברים. של אינסוף נובע שהוא, תואר בכל הנדון הטבע, שמן את לכלכל בהרבה מיטיבים היו האדם שבני נכון השנייה: להשגה אשר

דיו, מלמד הניסיון אבל ולדבר. לשתוק שווה יכולת להם הייתה לוא ענייניהם לו מסוגלים שהם דבר ואין מלשונם, פחות בו שולטים אדם שבני דבר שאיןחירות מתוך עושים שאנו מאמינים שרובם הסיבה וזו היצר. מכיבוש פחות

הידיעה. אי את מסלק אינו אך הפליאה את משתיק המדומה הסברם כלומר, 1 שאין ל״הראיתי הפסוק את שינה אפין )ולכן יודע אינו שאיש לעיל נאמר למעשה 2

יודעים״(.

אתיקה 200

יכול אלה לדברים שהדחף מפני - יותר קלה להם שנטייתנו הדברים את רק ואיננו - בדעתנו תכופות העולה אחר, דבר של זיכרון ידי בנק׳^על להיבלם

אפשר שאי גדולה, ריגשה מתוך למעשה נדחפים כשאנו כלל חופשיים האדם[ ]בני ידעו ואלמלא אחרים. דברים של זיכרון ידי על אותה להשקיט כאשר קרובות, ולעתים ממעשינו, הרבה על מתחרטים שאנו מנסיונם את ועושים הטוב את רואים אנו מנוגדות, ריגשות בין מאבק בנו מתחולל

בכל חופשיים שאנו מלהאמין בעדם עוצר היה לא דבר שום אז כי הרע, הכועס והנער לחלב, מתאווה הוא חופש שמתוך העולל מאמין כך מעשינו.

השיכור וכך למנוסה. והפחדן לנקם, חופשי באופן משתוקק שהוא מאמין מכן, שלאחר דברים אומר הוא הנפש של חופשית החלטה שמתוך מאמין

הילד, הפטפטנית, המשוגע, גם וכמוהו נאמרו. לא לוא מעדיף היה בפכחונו, הנפש, של חופשית החלטה מתוך מדברים שהם מאמינים סוג מאותו ורביםשלהם. הדיבור יצר בעד לעצור מסוגלים אינם למעשה בעוד

שבני אפוא, מלמד התבונה, של מזו פחותה לא בבהירות עצמו, הניסיון ואינם לפעולותיהם מודעים שהם מפני רק חופשיים שהם מאמינים האדם

שהחלטות הניסיון, מלמד ועוד לכך. אותם הקובעות הסיבות את יודעים של הנטיות למגוון בהתאם משתנות והן עצמם, היצרים אלא אינן הנפש מנוגדים שיצרים מי ריגשתו. מתוך מעשיו כל את מכלכל אדם כל שכן, הגוף.

כל בקלות נדחף יצר בו שאין מי ואילו ;רוצה הוא מה יודע אינו עליו תוקפיםאחר. לצד או זה לצד רגע

של ההיקבעות ומצב 1ויצרה, הנפש שהחלטת בבירור, אמנם מלמד זה כל שאנו עצמו דבר אותו הם לומר: מוטב או בטבעם. זמניים בו הם הגוף, ואנו ידיו, על ומוסבר המחשבה בתואר נדון כשהוא החלטה בשם מכנים מחוקי ונגזר ההתפשטות בתואר נדון כשהוא היקבעות מצב בשם מכנים

והמנוחה. התנועה להעיר שרצוני דבר יש כי לומר. לי שנותר מה מתוך יותר יובהר זה עניין

אנו אם אלא הנפש החלטת מתוך דבר לעשות מסוגלים איננו במיוחד: עליו זוכרים אנו אם אלא מילה לומר מסוגלים איננו למשל, תחילה. אותו זוכרים הנפש. של החופשית יכולתה בגדר אינו מה דבר ולשכוח לזכור אבל אותה.

אנו בלבד החלטתה שמתוך הנפש, יכולת על זאת רק להאמין מקובל לכן

בנפש מתבטא וכשהוא כאחד, ולנפש לגוף כשייך ע(9להלן)ג: מוגדר (appetitus)היצר 1(.cupiditas) ״תשוקה״ נקרא הוא בלבד


שהוא שחולם מי גם ואולם, זוכרים. שאנו עניין על לדבר או לשתוק עשויים אינו למעשה בעוד נפשו, של חופשית מהחלטה נובע שדיבורו מאמין מדבר, כמו גופו. של ספונטנית מתנועה נובע הדבר מדבר, הוא אם או, כלל, מדבר

הנפש של החלטה אותה מתוך האדם מבני משהו מסתירים אנו בחלומנו כן, מתוך עושים אנו בחלום ולבסוף, לנו. הידוע על לשתוק בהקיץ לנו הגורמת האם לדעת: אבקש ועכשיו בהקיץ. לעשותם נעז שלא דברים הנפש החלטת

מדבר שנרתע מי וחופשיות? 1דמיוניות - החלטות של סוגים שני בנפש יש אינה לחופשית הנחשבת הנפש שהחלטת כורחו על יודה כך, כל פרוע הבל

הכלול החיוב אותו אלא ואינה הזיכרון או הדמיון עצם ידי על 2מובדלת אלה החלטות וכך (.49ב: )ראו אידיאה היא באשר אידיאה בכל בהכרח לכן, בפועל. הקיימים הדברים של האידיאות כמו הכרח באותו בנפש עולות

החלטה מתוך מעשה כל עושה או שותק, או מדבר שהוא שמאמין מיפקוחות. בעיניים חולם הנפש, של חופשית

3 משפט

הולמות; אידיאות מתוך רק נולדות הנפש פעולות בלתי באידיאות תלויות הסבילות הריגשות וכנגדן

בלבד. הולמות

הוכחה

גוף של האידיאה אלא אינו הנפש של מהותה את המכונן הראשון היסוד אידיאות של רב ממספר מורכבת זו אידיאה (.13ב: ,11 ב: בפועל)לפי הקיים

הולמות אינן ואחדות נ(,38הולמות)לפיב: מהן שאחדות (,15אחרות)לפיב: שיש הקרובה הסיבה היא והנפש הנפש, מטבע שנובע מה לכן, נ(.29)לפיב: בלתי מאידיאה או הולמת מאידיאה לנבוע בהכרח חייב מתוכה, להבינו סובלת היא בהכרח הולמות, בלתי אידיאות לנפש שיש במידה אך הולמת.הולמות אידיאות מתוך נובעות הנפש פעולות לכן (.1:ג כלשהי)לפי פעולה

1 phantastica2 non distingui: ספציפי. באופן אותה שמבדיל מה זה לא

אתיקה 202

בלתי אידיאות לה שיש מפני רק פעולה סובלת הנפש 1טעם ומאותו בלבד.מ.ש.ל. הולמות.

עיון

לנפש ]משתייכות[ מתייחסות אינן הסבילות שהריגשות אפוא, רואים אנו של כחלק נדונה הנפש באשר או שלילה, הכולל משהו לנפש יש באשר אלא

דברים וללא עצמו ידי על ומובחן ברור באופן אותו לתפוס ניתן שלא הטבע מתייחסות הסבילות שהריגשות להראות, יכולתי היגיון באותו אחרים. אחר; באופן אותן לתפוס ניתן ושלא לנפש כמו אופן באותו יחידים לדברים

. בלבד. האדם בנפש לעסוק כוונתי אבל

4 משפט

סיבה ידי על אלא להיהרס יכול אינו דבר שוםחיצונית.

הוכחה

מהות את מחייבת מה דבר של הגדרתו הרי עצמו. מתוך ברור זה משפט אותה. מבטלת ואינה הדבר מהות את מניחה או ;אותה שוללת ואינה הדבר סיבות על ולא עצמו הדבר על ורק אך דעתנו נותנים אנו עוד כל לכן,

מ.ש.ל. אותו. להרוס העשוי דבר שום בו למצוא נוכל לא חיצוניות,

5 משפט

הם הרי משנהו. את להרוס יכול אחד שדבר במידה יחד להימצא יכולים אינם כלומר, בטבעם, מנוגדים

נושא. באותו

1 propterea :כן״(. ״שעל )מילולית


הוכחה

באותו היה אז כי נושא, באותו יחד להימצא יכלו או ביניהם התאימו לוא הרי (.4ג: הקודם המשפט )לפי אבסורד וזה אותו, להרוס המסוגל משהו נושאמ.ש.ל. וגר. אחד שדבר שבמידה מכאן

להמשיך חותר עצמו, בפני שהוא כמה עד דבר, כל1בישותו.

מסוים באופן אלוהים תוארי את המבטאים אופנים, הם היחידים הדברים הרי עוצמת את וקבוע מסוים באופן המבטאים דברים הם כלומר נ(,25וקבוע)לפיא:

משהו בתוכו אין דבר ושום (.34)לפיא: ופועל נמצא הוא ידיה שעל אלוהים, הקודם המשפט )לפי אדרבה (.4קיומו)לפיג: את לבטל או אותו להרוס העשוי

שבמידת ומכאן קיומו; את לבטל העלולים הדברים לכל מתנגד הדבר (,5ג:מ.ש.ל. בישותו. להמשיך חותר הדבר עצמו, בפני שהוא כמה ועד 2יכולתו,

1 Unaquaeque res, quantum in se est, in suo esse perseverare conatur. הביטוי in se est שהיא כיוון עצמו״(, בתוך )״נמצא א חלק של השיטתית בהוראה כאן מופיע אינו

״בפני לתרגום: אפשרויות שתי יש וכאן יומיומית: במשמעות אלא אלוהים, על רק חלההבאה(. ההערה קרלי)וראו שתרגם כפי ביכולתו״ ״יש או שתרגמתי(, עצמו״)כפי

בנוסח ולא ההוכחה במסקנת רק מופיע (quantum potest) יכולתו״ ״במידת הביטוי 2 תרגמו)כמו שאותו המקורי, למשפט אותו שהכניסו מתרגמים יש לכן עצמו. המשפט מדוע כך, אם אבל בישותו״. להמשיך חותר ביכולתו, שיש כמה עד דבר, ״כל קרלי(:

ב־ ולא )ו־( et במילה אותם וקושר זה בצד זה הביטויים שני את במסקנה שפינוזה כותבsive )את לתרגם בחרתי לכן י )או in se עם בלבד. עצמו״ ״בפני ידי על המשפט שבגוף שלהיות מכיוון הגיונית. כאן מובלע אמנם יכולתו״ ״במידת של הרעיון כי אעיר, זאת

לביטול הפועלות חיצוניות לסיבות כהתנגדות מוגדר מסוימת( זהות )בעל עצמו״ ״בפני מה להיות כדי לכן, גבול. לה אין הקיום, מעצם הנובעת זו, והתנגדות דבר, של קיומו לחתור או אלה, לגורמים יכולתו ככל להתנגד הדבר צריך (,in se)עצמו״ ״בפני שהנו,

הוויה ולא חתירה, פעולת הוא הפרטי הקיום עצם לפיכך, בישותו. להמשיך יכולתו בכלהבא. המשפט שאומר כפי אינרטית,

6 משפט

הוכחה

אתיקה 204

*

אלא אינה בישותו להמשיך דבר כל של חתירתוהדבר. של בפועל מהותו

הוכחה

והדברים (,36משהו)לפיא: בהכרח נובע דבר כל של הנתונה מהותו מתוך והקבוע המסוים מטבעם בהכרח שנובע מה אלא ]לפעול[ מסוגלים אינם

או פועל הוא ידיה שעל כלשהו, דבר של חתירתו או עוצמתו לכן (.29)לפיא: כלומר - אחרים דברים עם בשיתוף ובין לבדו בין - משהו לפעול חותר

אלא אינה בישותו, להמשיך חותר הוא שבה החתירה או העוצמה (,6)לפיג:מ.ש.ל. הדבר. אותו של בפועל מהותו או הנתונה מהותו

8 משפט

1כוללת אינה בישותו להמשיך דבר כל של חתירתו2מוגדר. בלתי זמן אלא סופי, זמן

הוכחה

הדבר, התמדת את קובע שהיה מוגבל, בזמן כרוכה ]החתירה[ הייתה אילו שלא נובע היה בלבד, ומתוכה הדבר, את המקיימת עוצמה אותה מתוך הרי

אבל ;להיהרס יצטרך אלא זמנית, הגבלה לאותה מעבר להתקיים הדבר יוכל^הדבר המקיימת החתירה לכן, (.4:ג )לפי אבסורד זה כוללת אינה א

סיבה שום ידי על ייהרס לא הדבר אם אדרבה, מוגדר. זמן ל[שום ]התייחסות כבר אותו המקיימת עוצמה אותה מתוך תמיד להתקיים ימשיך אז כי חיצונית, מוגדר. בלתי ל[זמן ]התייחסות. בתוכה כוללת זו שחתירה ומכאן עכשיו;מ.ש.ל.

7 משפט

1 involvit, :ל־. מתייחסת אינה במובן2 indefmitum


רמובחנרת ברורות אידיאות לה שיש במידה הן הנפש, חותרת מבולבלות, אידיאות לה שיש במידה והן

מודעת והיא מוגדר, בלתי למשך בישותה להמשיךזו. לחתירה

הוכחה

הולמות אידיאות ידי על מתכוננת (3ג: במשפט שהראינו )כפי הנפש מהות וזאת - בישותה להמשיך חותרת הנפש (7)לפיג: כן ואם הולמות; ובלתי

והן הולמות אידיאות לה שיש במידה הן (8)לפיג: מוגדרת בלתי בהתמדה מודעת (23)לפיב: שהנפש ומאחר הולמות. בלתי אידיאות לה שיש במידה היא (7הרי)לפיג: הגוף, הפעלות של האידיאות באמצעות בהכרח לעצמהמ.ש.ל. לחתירתה. מודעת

עיון

ביחסה ואילו רצון, נקראת היא לבדה הנפש אל מתייחסת זו חתירה כאשר של מהותו עצם אלא אינו היצר בכך 1יצר. נקראת היא יחד ולגוף לנפש

האדם ולכן להשתמרותו, המסייעים הדברים בהכרח נובעים שמטבעה האדם, זה, הבדל אלא 2תשוקה לבין יצר בין אין כך על נוסף לעשותם. נקבע

ניתן לכן ליצרם. מודעים הם באשר אדם לבני מתייחסת כלל בדרך שהתשוקהלו. המודעות עם יחד יצר היא תשוקה :כך להגדירה

משתוקקים או מתאווים, רוצים, חותרים, שאיננו לקבוע ניתן זה מכל משהו מעריכים אנו להפך: אלא טוב, שהוא מעריכים שאנו מפני למשהו

אליו. משתוקקים או מתאווים רוצים, חותרים, שאנו מפני כטוב

9 משפט

appetitus 1 cupiditas 2

אתיקה 206

*

יכולה אינה גופנו של קיומו את 1המסלקת אידיאהאותה. נוגדת אלא בנפשנו, להימצא

הוכחה

מכאן (.5)לפיג: בתוכו להימצא יכול אינו גופנו את להרוס שיכול מה האידיאה לו יש באשר באלוהים להימצא יכולה אינה זה דבר של שהאידיאה

:11)לפיב: כלומר נ(, 9גופנו)לפיב: של ב אינה זה דבר של האידיאה (,13, מהותה את המכונן הראשון שהדבר מאחר אדרבה, בנפשנו. להימצא יכולה

חתירתה הרי (,13ב: ,11 בפועל)לפיב: הקיים גוף של אידיאה הוא הנפש של גופנו. של קיומו את לחייב (7)לפיג: היא נפשנו של והעיקרית הראשונה

מ.ש.ל. וגר. נפשנו את נוגדת גופנו של קיומו את 2השוללת שאידיאה מכאן

11 משפט

את מעכב או ממריץ מפחית, או שמגביר מה כל או מגבירה שלו האידיאה גופנו, של פעולתו עוצמת

המחשבה עוצמת את מעכבת או ממריצה מפחיתה,נפשנו. של

הוכחה

, משפט מתוך גלוי זה משפט ד : .14ב: משפט מתוך גם או ב

10 משפט

1 secludit. שהיא אלא בפועל, הקיום את הורסת שהאידיאה אינה ובהמשך( )כאן הכוונה במחשבה. אותו שוללתnegat 2

207 וטבען הריגשות מקרר על ג:

עיון

יותר גדולה לשלמות פעם ולעבור רבים שינויים לסבול מסוגלת שהנפש ראינו שמחה של הריגשות את לנו יסבירו אלה סבילות יותר. פחותה לשלמות ופעםועצב.

לשלמות עוברת הנפש ידיה שעל 1הסבילה הריגשה את להלן אבין בשמחה עוברת הנפש ידיה שעל הסבילה הריגשה את אבין בעצב ואילו יותר, גדולה

אכנה כאחד, ולנפש לגוף מתייחסת השמחה כאשר יותר. פחותה לשלמות לציין יש דכדוך. או כאב בשם אכנה העצב ואת 3עליזות, או 2עונג בשם אותה

ואילו מהשאר, יותר מופעל מחלקיו אחד כאשר לאדם מתייחסים וכאב שעונגבשווה. מופעלים חלקיו כל כאשר - ודכדוך עליזות

אינני 4אלה שלוש ומלבד תשוקה. מהי ע 9:ג בעיון הסברתי כך, על נוסף ־ נולדות הריגשות שאר כי להלן, אראה שכן 5ראשונית; ריגשה בשום מכיראלה. שלוש מתוך כדי ,10ג: משפט את יותר מלא באופן להסביר רצוני אמשיך בטרם אך

אידיאה. נוגדת אידיאה אופן באיזה בהירות ביתר שיובן קיום את כוללת הנפש מהות את המכוננת שהאידיאה ראינו ע 17ב: בעיון

שקיומה עוד, נובע שלו והעיון נ 8ב: ומתוך קיים. עצמו הגוף עוד כל הגוף של בפועל קיומו את כוללת שהנפש בכך, רק תלוי נפשנו של 6בהווה ]הנוכח[

גם תלוי דברים וזוכרת מדמה הנפש ידיו שעל שהכוח הראינו ולבסוף הגוף. ע(. 18:ב , 18:ב , 17:ב )ראו הגוף של בפועל קיומו את כוללת שהנפש בכך הואשלה, הדימוי כוח וכן הנפש, של בהווה שקיומה נובע אלה x מכל

1 passio. גם להיות יכולה ששמחה יתברר הבאים בחלקים כי בעיה, כאן מעורר זה ביטוי ששפינוזה דומה (.affectus) סתם ״ריגשה״ לומר יותר מדויק (.actio) פעילה ריגשה

לשינוי וכוונתו שינויים״, כ״סבילת ריגשה שהציג הקודם, הפסוק לשון את כאן ממשיךחיצונית. סיבה ידי על ובין עצמנו ידי על בין בו מופעלים שאנו כלשהו אפקטיבי

2 titillatio. ג׳אנקוטי הסבר(. ג, )הגד״ר הטהור הגופני לצד בכך שהכוונה מוסבר בהמשך .eccitazione piacevole תרגמה

3 hilaritasתשוקה. עצב, שמחה, 4ראשוניות. ריגשות בשש המכיר דקארט, נגד מכוונת זו שאמירה בצדק מעיר קרלי 5

6 praesens וכו׳ צרפתית אנגלית, בלטינית, בהווה״. ״הנוכח או סתם, ״הנוכח״ לתרגם ניתן זיקת עם שונות מילים שתי יש בעברית ואילו ו״הווה״, ״נוכח״ מציינת מילה אותה

״הווה״, של הקונוטציה את לזכור יש ״נוכח״, נתרגם כאשר לכן, ביניהן. משמעותולהפך.

אתיקה 208

הסיבה אולם 1הגוף. של בהווה קיומו את לחייב חדלה שהיא בשעה בטלים הנפש להיות יכולה אינה הגוף של קיומו את לחייב חדלה 1הנפ> שבגללה

(6ב: )לפי שהרי להימצא. חדל שהגוף העובדה לא וגם (,4:ג )לפי עצמה שהגוף בכך נעוצה אינה הגוף קיום את מחייבת הנפש שבגללה הסיבה הגוף קיום את לחייב חדלה כשהנפש גם היגיון, אותו ולפי להימצא; התחיל

בגלל קורה הדבר אלא להימצא, חדל שהגוף מפני זאת[ עושה היא ]אין של ולכן גופנו, של בהווה קיומו את המסלקת (,8)לפיב: אחרת אידיאה2נפשנו. מהות את המכוננת האידיאה את נוגדת היא וכך נפשנו,

12 משפט

הדברים את לדמות יכולתה ככל חותרת הנפשהגוף. של פעולתו עוצמת את ממריצים או המגבירים

הוכחה

נפש חיצוני, גוף של טבעו את הכולל אופן ידי על מופעל האדם גוף עוד כל שכל (,7)לפיב: ומכאן (.17)לפיב: בהווה כנוכח גוף באותו תתבונן האדם

ע(,17אותו)לפיב: מדמה כלומר כנוכח, חיצוני בגוף מתבוננת האדם נפש עוד חיצוני. גוף אותו של טבעו את הכולל אופן ידי על מופעל האדם גוף הרי

עוצמת את ממריצים או המגבירים הדברים את מדמה הנפש עוד שכל יוצא את ממריצים או המגבירים אופנים ידי על מופעל הגוף גופנו, של פעולתו או גוברת הנפש של המחשבה עוצמת ולכן (,1)ראוג:פוס פעולתו עוצמת

יכולתה ככל מנתרת שהנפש (9 ג: או 6:ג )לפי יוצא (.11)לפיג: מומרצתמ.ש.ל. וגר. הדברים את לדמות

הגוף, קיום את המחייבת האידיאה מתחסלת כלומר הפרטית, הנפש מתה הגוף במות 1והזיכרון. הדמיון התחושה, מתחסלים ואתה

קיימת נפשנו( מהות את המכוננת הפרטית)האידיאה הנפש שלפיה התפיסה את שולל שפינתה 2 ובנקודה אותו, מחייבת והנפש להתקיים מתחיל הגוף מסוימת בנקודה כאילו מקרה: בכל

המסורתית(. הנפש נצחיות תמונת אותו)זו שוללת והנפש להתקיים מפסיק הגוף אחרת זו אמת המבטאת הנצחית שהאידיאה פירושו להתקיים, חדל הגוף כאשר דבריו, לפי

האל־ )ג׳אנקוטי: האמת היא שנשאר מה ואז נפשנו, של הפרטית האידיאה את דוחקתאלוהים״(. של האינסופי הקוסמי)״בשכל האמיתית במכלול הקיימת אודותינו על זמנית(


מעכבים או המפחיתים דברים מדמה הנפש כאשר ככל חותרת היא הגוף, של פעולתו עוצמת את

של קיומם את המסלקים בדברים להיזכר יכולתהאלה. דברים

הוכחה

(12ג: הקודם במשפט שהוכחנו הרי)כפי זה, כגון משהו מדמה הנפש עוד כל את לדמות תמשיך הנפש זאת ובכל מעוכבת; או פוחתת והנפש הגוף עוצמת אותו של הנוכח קיומו את המסלק אחר, משהו תדמה אשר עד הזה, הדבר

של עוצמתם כרגע(: שהראינו )כפי אומר הווה (.17)לפיב: ]ראשון[ דבר את המסלק אחר, משהו תדמה שהנפש עד תעוכב או תפחת והנפש הגוף

לדמות יכולתה, ככל תחתור, הנפש (9כן)לפיג: שעל דבר. אותו של קיומומ.ש.ל. בו. להיזכר או האחר הדבר את

נסמך משפט

או המפחיתים הדברים את מלדמות 1נרתעת שהנפש נובע מכאןהגוף. עוצמת ואת עוצמתה את מעכבים

עיון

שמחה אלא אינה אהכה שנאה. מהי וכן אהבה, מהי בבירור נבין מכאן אידיאה בלוויית עצב אלא אינה ושנאה חיצונית, סיבה של אידיאה בלוויית

הדבר את לשמר בהכרח חותר שהאוהב רואים, אנו ועוד חיצונית. סיבה של השנוא הדבר את להגות להפך, חותר, השונא ואילו כנוכח, ולהחזיקו האהובבהמשך. הרחבה ביתר נדון זה בכל אותו. ולהרוס מדרכו

1 aversatur. :קרלי: ״מסרבת״; קלצקין "avoids;" :אפין "a en aversion;שירלי: ״ "is averse."

13 משפט

אתיקה 210

ריגשות שתי ידי על אחת פעם הופעלה הנפש אם אחת ידי על תופעל כאשר מכן, לאחר הרי אחת, בבתהאחרת. ידי על גם תופעל מהן,

הוכחה

מכן, לאחר הרי אחת, בבת גופים שני ידי על אחת פעם הופעל האדם גוף אם אולם (.18)לפיב: באחרים גם נזכרת היא מיד מהם, אחד מדמה כשהנפש

הגופים טבע על מאשר גופנו 1הפעלות על יותר מלמדים הנפש דימויי הופעלו (,3 הנפש)ראוג:הג ולכן הגוף, שאם יוצא (.2נ 16 החיצוניים)לפיב:

אחת ידי על יופעלו כאשר מכן, לאחר הרי ריגשות, שתי ידי על אחת פעםמ.ש.ל. האחרת. ידי על גם יופעלו מהן,

15 משפט

או לעצב, לשמחה, סיבה במקרה להיות יכול דבר כללתשוקה.

הוכחה

אינה שאחוז^מהן ריגשות, שתי ידי על אחת בבת מופעלת שהנפש נניח או מגבירה והשנייה הנפש, של הפעולה עוצמת את מפחיתה ואינה מגבירה

שכאשר גלוי, (14)ג: הקודם המשפט מתוך (.1 ג:פוס )ראו אותה מפחיתהזו - 2האמיתית כסיבתה הראשונה הריגשה ידי על מכן לאחר מופעלת הנפש

1 affectus שכן, ;במקרה )ולא ״ריגשות״ גם מציינת מילה אותה מופעל״. ״היות במובן ריגשה(. של מהותי מרכיב הוא ההפעלה גורם לעיל, שהערתי כפי

אתה וגם סתום, הביטוי בלעדיה אקרמן. ידי על הוצעה האמיתית( ״כ״)סיבתה התוספת 2 במשפט הפועלת״ ל״סיבה שקול אמיתית״ ״סיבה שהביטוי )ייתכן צורכו. די מחוור אינו

שבמקרה.( סיבה לבין בינה להבדיל ובא להלן, נ 16ג:

14 משפט«


מחשבתה עוצמת את מפחיתה ואינה מגבירה אינה ההנחה( עצמה)לפי שבפני עוצמת את מפחיתה או המגבירה האחרת, ההפעלה ידי על גם תופעל מיד -

עצב. או שמחה ידי על תופעל שהנפש ע( 11הדבר)לפיג: ופירוש המחשבה; במקרה. אלא עצמו, בפני לא העצב או השמחה סיבת יהיה הזה הדבר אבל

לתשוקה. ]גם[ מקרית סיבה להיות עשוי דבר שאותו להראות, קל זו בדרךמ.ש.ל.

נסמך משפט

שאינו בדבר עצב או שמחה של ריגשה מתוך מתבוננים אנו אם בלבד כך מתוך הרי העצב[, או השמחה ]של הפועלת סיבתם

זה. לדבר שנאה או אהבה לידי לבוא נוכל

הוכחה

הזה, הדבר את מדמה כשהיא שהנפש, מכן לאחר קורה בלבד כך מתוך הרי ע( 11)לפיג: כלומר (,14)לפיג: עצב או שמחה ריגשות ידי על מופעלת משתוקקת הנפש (12:ג )לפי ולפיכך פוחתת. או גוברת והגוף הנפש עוצמת היא ע( 13)לפיג: כלומר נ(, 13מלדמותו)לפיג: נרתעת או הדבר את לדמותמ.ש.ל. אותו. שונאת או אוהבת

עיון

רק אלא לנו, הידועה סיבה כל בלי משהו נשנא או שנאהב שייתכן נבין מכאן לכאן הבא, במשפט שאראה כפי ואנטיפתיה. סימפתיה מתוך שאומרים( )כמו

משהו בהם שיש מפני רק עצב או שמחה בנו המעוררים המושאים גם שייכים שראשוני לי ידוע אמנם אלה. ריגשות בנו לעורר הרגילים למושאים הדומה

תכונות לציין התכוונו ואנטיפתיה סימפתיה במילים שהשתמשו המחברים תכונות גם בהן להבין רשאים שאנו סבור אני זאת ובכל ;הדברים של נסתרותגלויות. או ידועות

אתיקה 212

למושא במשהו דומה מה שדבר מדמים אנו אם כך מתוך הרי עצב. או שמחה בנפשנו לעורר הרגיל מה אם אפילו הזה, הדבר את נשנא או נאהב בלבד

הפועלת הסיבה אינו בו דומים המושא או שהדברהללו. הריגשות של

הוכחה

ההנחה( )לפי בו מתבוננים אנו ]האחר[, למושא מושא באותו שדומה מה על מופעלת הנפש כאשר (,14לכן)לפיג: עצב. או שמחה של ריגשה מתוך

שאנו והדבר האחרת, או האחת הריגשה גם בה מתעוררת מיד זה, דימוי ידי לעצב. או לשמחה מקרית סיבה (15)לפיג: אפוא יהיה כדומה אותו תופסים

של הפועלת הסיבה אינו למושא בו שדומה שמה פי על אף נ(, 15וכך)לפיג:מ.ש.ל. אותו. נשנא או נאהב זאת בכל הללו, הריגשות

17 משפט

של ריגשה בנו לעורר הרגיל שדבר, מדמים אנו אם שווה מידה בנו לעורר הרגיל אחר, לדבר דומה עצב,

הדבר7 את נשנא בלבד כך מתוך הרי שמחה, שלאחת. ובעונה בעת אותו ונאהב

הוכחה

מדמים אנו ובאשר לעצב; סיבה כשלעצמו)לפיההנחה( הוא זה דבר הרי באשר זה, על נוסף אך ע(. 13:ג אותו)לפי שונאים אנו זו, ריגשה מתוך אותו

שווה מידה בנו לעורר הרגיל אחר, מה לדבר במשהו כדומה אותו מדמים אנו הקודם המשפט )לפי וכך שווה; שמחה בפרץ אותו נאהב הרי שמחה, שלאחת. ובעונה בעת אותו ונאהב נשנא (16ג:

16 משפט #

213 וטבען הרעשות מקור על :ג

עיון

טלטלות מכונה מנוגדות, ריגשות שתי מתוך הנולד הנפש, של זה מערך הדמיון)ראו אל מתייחס שהספק כמו הריגשות אל מתייחסות ואלה 1הנפש•,

בדרגה. אלא מזה זה נבדלים אינם והספק הנפש טלטלות ע(. 44ב: הללו הנפש טלטלות את גזרתי הקודם במשפט עוד: להעיר עלי במקרה, אחרת וריגשה כשלעצמה אחת ריגשה המחוללות סיבות מתוך

אך להם. שקדם ממה הדברים את לגזור יותר לי קל היה שכך מפני רק שהוא ממושא קרובות לעתים נולדות הנפש שטלטלות מכחיש אינני

(1 פוס ב: )לפי האדם גוף שהרי יחד. גם הריגשות שתי של הפועלת הסיבה שאחרי 1אק )לפי כן ועל שונים, טבעים בעלי רבים מיחידים מורכב

אותו ידי על שונים אופנים בהרבה מופעל להיות עשוי הוא (3מ״ע 13ב: בהרבה מופעל להיות עשוי עצמו דבר שאותו כיוון שני, מצד עצמו. גוף

רבים באופנים הגוף של עצמו חלק אותו להפעיל גם יכול הוא הרי אופנים, לריבוי סיבה להיות עשוי עצמו מושא שאותו נקלה, על נבין ומכאן ושונים.

מנוגדות. ריגשות של

%18 משפט

אותה באדם מעורר בעתיד או בעבר דבר של דימויבהווה. דבר של דימוי כמו עצב או שמחה של ריגשה

הוכחה

כנוכח בדבר 2יתבונן הוא מה, דבר של דימוי ידי על מופעל האדם עוד כל בעתיד או בעבר אותו ידמה ולא נ(, 17:ב ,17:ב )לפי קיים אינו אם גם בהווה

ב: )ראו עתיד או עבר זמן של בדימוי קשור הדבר[ ]של שדימויו במידה אלא דימוי אותו הוא עצמו, בפני בו מתבוננים כאשר דבר, של הדימוי כך, ואם ע(. 44מערך (,2 נ 16:ב )לפי כלומר להווה; או עבר או עתיד לזמן מתייחס שהוא בין

1 animi fluctuatio. באירוע ולא אירועים בשרשרת שמדובר להדגיש רבים בלשון תרגמתי יחיד.

סתם. לראות דווקא ולאו כ־, לתפוס בתור־, לראות של במובן ״התבוננות״ כאן 2

אתיקה 214

ובין בעתיד או בעבר דבר של הוא שהדימוי בין הוא, אחד הריגשה או הגוף בין ריגשה, אותה היא העצב או השמחה ריגשת לכן בהווה. דבר של דימוי שהוא

מ.ש.ל. בהווה. דבר של ובין בעתיד או בעבר דבר של הוא שהדימוי

11 עיון

שבעבר דבר לו קורא אני אותנו, להפעיל עתיד או הפעיל מה שדבר במידה השיב הדבר או אותו, נראה או הדבר את ראינו אם למשל, שבעתיד. דבר או אנו עוד כל כי וכר. בנו, יפגע או פגע או אותה, להשיב עתיד או רוחנו את

שום מקבל אינו גופנו כלומר: קיומו; את מחייבים אנו כך, אותו מדמים ידי על מופעל שהגוף (17)לפיב: יוצא הדבר. קיום את המסלקת הפעלה שאנשים קורה כלל בדרך ועתה, נוכח. עצמו הדבר כאילו אופן באותו הדימוי מאוד והם מתנודדת רוחם לעבר, או לעתיד כשייך דבר בראותם ניסיון, עתירי

מדימויים הנולדות הריגשות לכן ע(. 44ב: )ראו 2אחריתו לגבי מסופקים של דימויים ידי על משובשות הן לרוב אלא יציבות, אינן הדברים של דומיםהדבר. של באחריתו יותר בטוחים האנשים שיהיו עד אחרים, דברים

2 עיון

ונקיפות חדווה ייאוש, ביטחה, פחד, תקווה, מהם מבינים אנו לעיל האמור מן בעתיד דבר של מדימוי הנולדת יציבה, לא שמחה אלא אינה תקווה מצפון.

יציב, לא עצב הוא פחד לעומתה, תוצאותיו. לגבי מסופקים שאנו בעבר או אלה, מריגשות הספק יבוטל ואם מסופק. דבר של מדימוי נולד הוא שגם

או/^נצב שמחה אומר: הווה לייאוש, יהיה והפחד לביטחה, התקווה תהיה היא 3חדווה בהמשך, לו. שקיווינו או ממנו שפחדנו דבר של מדימוי שנולדו ולבסוף, באחריתו. מסופקים שהיינו בעבר, דבר של מדימוי הנולדת שמחהלחדווה. המנוגד עצב הן מצפון נקיפות

העיונים שני היו שבמקור סבר גבהרדט הזה. לעיון מספר אין (op) המקורית במהדורה 1לסברתו. מתנגד אקרמן אחת; יחידה

2 eventus3 gaudium; במילה משתמש שפינוזה ובהקשרו, ע, 57ג: בעיון gaudium שונה במובן

הנאה. הפקת של סוג כמין מעט,


עצב; לידי יבוא נהרס עליו האהוב שדבר שמדמה מישמחה. לידי יבוא שנשתמר, ידמה ואם

הוכחה

את ממריצים או המגבירים הדברים את לדמות יכולתה ככל חותרת הנפש שהיא הדברים את ע(, 13כלומר)לפיג: (,12)לפיג: הגוף של פעולתו עוצמת את שמסלק ומה הדמיון, את ממריץ הדבר קיום את שמניח מה אבל אוהבת.

קיומו את המניחים הדברים דימויי לכן (.17:ב אותו)לפי מעכב הדבר קיום כלומר האהוב, הדבר את לדמות בחתירתה הנפש את ממריצים אהוב דבר של

של קיומם את שמסלק מה ולעומתם, שמחה. בה מעוררים ע(, 11 )לפיגי: בה מעורר עיון(, אותו כלומר)לפי הנפש, של זו חתירה מעכב אהובים דברים וגר. עצב לידי יבוא נהרס, עליו האהוב שהדבר שמדמה שמי יוצא עצב.

מ.ש.ל.%

20 משפט

לידי יבוא נהרס, עליו השנוא שדבר שמדמה מישמחה.

הוכחה

או המפחיתים הדברים קיום את שמסלק מה את לדמות חותרת הנפש היא ע(, 13)לפיג: כלומר (,13)לפיג: הגוף של פעולתו עוצמת את מעכבים כן, אם עליה. השנואים הדברים קיום את שמסלק מה את לדמות חותרת זו, חתירה ממריץ הנפש על ששנוא מה של קיומו את המסלק דבר של הדימוי

עליו השנוא שדבר שמדמה שמי יוצא שמחה. בה מעורר ע(, 11כלומר)לפיג:מ.ש.ל. שמחה. לידי יבוא נהרס,

19 משפט

אתיקה 2ו6

*

שמחה ידי על מופעל עליו האהוב שדבר שמדמה מי אחת וכל עצב; או שמחה לידי הוא גם יבוא עצב, או

שתגבר ככל באוהב, תפחת או תגבר אלה מריגשותהאהוב. בדבר תפחת או

הוכחה

(19:ג במשפט שהוכחנו האהוב)כפי הדבר קיום את המניחים הדברים דימויי השמחה אך האהוב. הדבר את לעצמה לדמות הנפש חתירת את ממריצים

השמחה שריגשת ככל שאת ביתר וזאת המשמח, הדבר קיום את מניחה שדימוי יוצא ע(. 11יותר)לפיג: רבה שלמות אל מעבר זהו שהרי יותר, גדולה

ע(, 11 כלומר)לפיג: הנפש, חתירת את באוהב ממריץ אהוב דבר של שמחתו אצל יותר גדולה זו שריגשה ככל שאת, ביתר וזאת שמחה, באוהב מעורר

הראשון. הדבר זה האהוב. ביתר וזאת ונהרס; זו במידה הולך עצב, בו שנתעורר דבר כך, על נוסף

מי (,19לכן)לפיג: ע(. 11 ג: אותו יותר)לפי גדול עצב בו שנתעורר ככל שאת ביתר וזאת עצב, לידי הוא גם יבוא עצב נתקף עליו אהוב שדבר שמדמה

מ.ש.ל. האהוב. בדבר יותר גדולה זו שריגשה ככל שאת

y22 משפט

אהוב בדבר שמחה מעורר שמישהו מדמים אנו אם אם זאת, לעומת כלפיו. אהבה בנו תתעורר עלינו, תתעורר עלינו, אהוב בדבר עצב מעורר שהוא נדמה

אליו. שנאה בנו גם

21 משפט

2ו7 וטבען הרעשות מקור על ג:

בנו, גם עצב או שמחה מעורר עלינו, אהוב בדבר עצב או שמחה שמעורר מי זה עצב או זו שמחה .ידי על הופעל אמנם האהוב שהדבר מדמים אנו אם

הללו לעצב או לשמחה 1ההנחה, לפי אבל (.21ג: הקודם המשפט )לפי מדמים אנו שאם ע( 13)לפיג: יוצא חיצונית. סיבה של אידיאה בנו מצטרפת אהבה כלפיו בנו תתעורר עלינו, אהוב בדבר עצב או שמחה מעורר שמישהו

מ.ש.ל. שנאה. או

עיון

עצב הם רחמים כך: להגדירם נוכל רחמים. מהם לנו מסביר 21 ג: משפט שמחה לכנות עלינו מילה באיזו יודע אינני אבל הזולת. של צרתו מתוך הנולד

הזולת. של חלקו מטוב הנולדת את ואילו 2חסד, נטיית בשם נכנה הזולת עם שהיטיב למי אהבה בהמשך,

שאיננו לציין יש לבסוף 3נפש. שאט נכנה לזולת רע שעשה למי השנאה דבר על גם אלא (,21 ג: במשפט שמוכח שאהבנו)כפי דבר על רק מרחמים הוא שיפוטנו שלפי ובלבד קודמת, ריגשה שום לנו הייתה לא אליו שביחס

עם שהיטיב למי גם חסד נוטים אנו ולכן להלן(. שאוכיח )כפי לנו דומה הדומה על צרה שהמיט למי נפש בשאט מתייחסים אנו ולהפך, לנו, הדומה

לנו.

23 משפט

לידי יבוא עצב, נתקף עליו שהשנוא שמדמה מי לידי יבוא שמחה, לידי בא שהלה ידמה ואם שמחה;

ככל תפחת או תגבר אלה מריגשות אחת וכל עצב.השנוא. בדבר המנוגדת הריגשה ותפחת שתגבר

העצב. או השמחה כמקור מדמים שאנו מישהו הניח הרישא 1favor 2

mdignatio 3

הוכחה

אתיקה 218

* הוכחה

ככל שאת ביתר וזאת ונהרס, הולך הוא עצב, לידי בא שנוא שדבר במידה שהדבר שמדמה מי (20לכן)לפיג: ע(. 11 יותר)לפיג: גדול עצב בו שנתעורר

העצב שגדול כפל תגדל ושמחתו ;שמחה לידי יבוא עצב, נתקף עליו השנוא מניחה השמחה עתה, הראשון. הדבר זה השנוא. הדבר את דימויו לפי שתקף

ככל שאת ביתר וזאת ע(, 11ג: אותו .)לפי המשמח הדבר של קיומו את לירי בא עליו שנוא שדבר מדמה מישהו ואם יותר. כגדולה נתפסת שהשמחה

)לפיג: כלומר (,13)לפיג: חתירתו את תעכב זו דמיון פעולת הרי שמחה,מ.ש.ל. וגו/ עצב, לידי יבוא השונא ע(, 11

עיון

שכן)כפי נפשי. מאבק כל ונעדרת יציבה להיות 1בקושי אך יכולה זו שמחה צריך עצב, לידי בא לו שהדומה שמדמה מי (,27:ג במשפט מיד שאראה

בא דבר שאותו שמדמה במי דבר של והיפוכו ;מידה באותה הוא גם להתעצבבלבד. בשנאה עוסקים אנו כאן אבל שמחה. לידי

24 משפט

שנוא לדבר שמחה גורם שמישהו מדמים אנו אם זאת^אם לעומת אליו. גם שנאה בנו תתעורר עלינו, תתעורר ]שנוא[, דבר באותו עצב מעורר שהלה נדמה

אליו. אהבה בנו

הוכחה

שם. וראו ,22:ג משפט כמו אופן באותו מוכח זה משפט

לא״. ״כלל היא כאן שכוונתו נראה (,vix) בקושי״ ״אך הוא המילולי שהביטוי אף 1


עיון

אלא אפוא שאינה לקנאה, מתייחסות לה, והדומות שנאה, של זו ריגשה הזולת בצרת שישמח האדם את במטה בה שדנים כמה עד עצמה, השנאהבטובתו. ויתעצב

25 משפט

כל עצמנו, בנו או האהוב, בדבר לחייב חותרים אנו לדבר או לנו שמחה גורם הוא כי מדמים שאנו מה

שאנו דבר כל לשלול חותרים אנו ולהפך, האהוב.האהוב. בדבר או בנו עצב מעורר הוא כי מדמים

הוכחה

מעורר עלינו, אהוב בדבר עצב או שמחה מעורר הוא כי מדמים שאנו מה את לדמות יכולתה ככל חותרת הנפש אך (.21 בנו)לפיג: גם עצב או שמחה

נ(, 17ב: ,17)לפיב: כלומר (,12)לפיג: שמחה בנו המעוררים הדברים של קיומם את לסלק חותרת היא זאת ולעומת כנוכחים; בהם להתבונן לגבי לחייב חותרים שאנו יוצא (.13)לפיג: עצב בנו המעוררים הדברים או לנו שמחה גורם הוא כי מדמים שאנו מה כל האהוב, הדבר ולגבי עצמנו,

מ.ש.ל. ולהפך. האהוב, לדבר

26 משפט

שאנו מה כל עלינו השנוא בדבר לחייב חותרים אנו מה כל לשלול ולהפך, עצב, לו גורם הוא כי מדמים

שמחה. בו מעורר הוא כי מדמים שאנו

אתיקה 220

» הוכחה

.21 ג: ממשפט נובע שקודמו כמו ,23ג: ממשפט נובע זה משפט

עיון

עצמו של הראוי מן גבוהה 1הערכה לאדם שתהא קל כמה רואים אנו מכאן שונא. שהוא דבר של הראוי מן פחותה הערכה וכנגדה אוהב, שהוא מה ושל

הראוי, מן גבוהה עצמו את שהערכתו לאדם מתייחסת זו דמיון פעולת כאשר ביכולתו שיש בהקיץ חולם האדם שכן שיגעון. מין והיא יהירות נקראת היא

היו כאילו אותם רואה הוא ולכן בדמיונו, תופס שהוא הדברים כל את לעשות הקיום את המסלקים דברים לדמות ממנו נבצר עוד כל בהם, וחוגג ממשיים שמחה אפוא היא יהירות פעולתו. עוצמת את ]מגבילים[ וקובעים אלו מהזיות ואילו עצמו. של הראוי מן גבוהה הערכה לאדם שיש כך, מתוך הנולדת הראוי מן גבוהה הערכה לאדם שיש כך מתוך הנולדת שמחה היא יתר הערכת

מדי פחותה הערכה מתוך הנולדת שמחה הוא ערך פיחות ולבסוף, הזולת. שלהזולת. של

27 משפט

הייתה לא שכלפיו לנו, דומה שדבר מדמים כשאנו ריגשז/ איזו חו־וה ]קודמת[, ריגשה שום לנו

דומה. ריגשה כך מתוך בנו מתעוררת

הוכחה

גופים מייצגות שלהן שהאידיאות האדם, גוף של הפעלות הם הדברים דימויי שלהן האידיאות (,16 ב: )לפי כלומר ע(; 17:ב לפנינו)לפי כנוכחים חיצוניים טבע אם לכן, החיצוני. הגוף של הנוכח טבעו עם יחד גופנו טבע את כוללות

שאנו החיצוני הגוף של האידיאה הרי גופנו, לטבע דומה החיצוני הגוף

המתרגמים רוב תרגמו וכך :הערכה של בהוראה אבל - לחשוב לחוש, - sentire במקור 1ג׳אנקוטי(. לא )אך


אנו אם החיצוני. הגוף להפעלת הדומה גופנו של הפעלה תכלול מדמים זו דימוי פעולת הרי ריגשה, איזו חווה לנו דומה שמישהו אפוא מדמים

ריגשה מדמים שאנו שמתוך יוצא בגופנו. גם דומה הפעלה מבטאתדומה. ריגשה לידי באים אנו לנו, דומה בדבר המתעוררת

תתעורר (23זו)לפיג: במידה הרי לנו, הדומה דבר שונאים אנו אם ואולם,מ.ש.ל. 1דומה. ריגשה ולא מנוגדת ריגשה בנו

עיון

22:ג )ראו רחמים בשם נקרא לעצב, מתייחס כשהוא הריגשות, של זה חיקוי אפוא אינה וזו תחרות; מתוך חיקוי מכונה הוא לתשוקה בהתייחסו ואילו ע(,

אחר שמישהו מדמים שאנו כך מתוך בנו הנוצרת מה, לדבר תשוקה אלאדבר. לאותו משתוקק לנו הדומה

1 נסמך משפט

ריגשה שום כלפיו לנו הייתה שלא מישהו, כי מדמים אנו אם אהבה בנו תתעורר לנו, דומה בדבר שמחה מעורר ]קודמת[,

בנו תתעורר עצב, בו מעורר שהוא מדמים אנו אם ולהפך, אליו.כלפיו. שנאה

הוכחה

22ג: שמשפט כמו דרך באותה (27)ג: הקודם המשפט מתוך זה'מוכח דבר.21 ג: משפט מתוך מוכח

2 נסמך משפט

שום על אותו לשנוא יכולים איננו רחמינו, את המעורר דברלנו. גורם שסבלו העצב

נפרד. במשפט או בעיון שמקומה תוספת הוא האחרון שהפסוק בצדק מעיר קרלי 1שלפניו. בפסוק מסתיימת עצמה ההוכחה

אתיקה 222

הוכחה

בצערו שמחים היינו עצב, לנו שגרם מפני אותו לשנוא מסוגלים היינו לואלהנחה. מנוגד וזה (,23)לפיג:

3 נסמך משפט

אותו לשחרר יכולתנו ככל חותרים אנו רחמינו, את המעורר דברמסבלו.

הוכחה

(.27)לפיג: דומה עצב לנו גורם רחמינו, את המעורר לדבר עצב שגורם מה הורם או הדבר של קיומו את שמבטל מה כל בדעתנו להעלות נחתור לכן

ניקבע או הדבר את להרוס נשתוקק אנו ע(, 9כלומר)לפיג: (.13אותו)לפיג: רחמינו. את המעורר הדבר את מסבלו לשחרר חותרים נימצא וכך להריסתו;

מ.ש.ל.

עיון

מעורר בטובתו רוצים שאנו שהדבר מכך הנולד טוב, לעשות זה יצר או רצון רחמים. מתוך הנולדת תשוקה אלא אפוא ואינו 1טוב, רצון נקרא רחמינו, את

מדנדם שאנו לדבר רעה או טובה שעושה מי כלפי ולשנאה לאהבה ואשרע. 22ג: עיון ראו לנו, כדומה

28 משפט

חותרים אנו שמחה, לידי שיביא מדמים שאנו דבר כל כמתנגד מדמים שאנו מה וכל שיתרחש. לו לגרום

מץ להגותו חותרים אנו עצב, לידי כמביא או לשמחהאותו. להרוס או הדרך

benevolentia 1


אותו לדמות יכולתנו ככל חותרים אנו שמחה, לידי שיביא מדמים שאנו מה אולם בפועל. כקיים א! כנוכח בו להתבונן (,17)לפיב: כלומר (,12:ג )לפי

הן פעולתו, עוצמת או הגוף וחתירת מחשבתה, עוצמת או הנפש חתירת מכאן נ(. 11 נ,ב: 7.ב• מתוך בבירור שנובע )כפי זמניות ובו שוות מטבען

אנו דבר( אותו ע9ג: לפי שהוא )מה או מוחלט, באופן חותרים שאנוהראשונה. הנקודה זו יתקיים. זה שדבר לכך ומתכוונים משתוקקים

כלומר לעצב, דעתנו לפי הגורם שדבר מדמים כשאנו כך, על נוסף וכך (.20)לפיג: שמחה לידי נבוא נהרס, שונאים, שאנו דבר ע(, 13)לפיג:

או הזה הדבר את להרוס נחתור זה[( משפט ]של הראשון החלק )לפי השנייה. הנקודה הו כבנוכח. בו נתבונן שלא כדי מדרכנו, להגותו (13.)לפיג•מ.ש.ל. וגר. שמחה לידי שיביא מדמים שאנו מה יוצא:

29 משפט

כי מדמים שאנו דבר כל לעשות נחתור גם אנו נירתע ולהפך, בשמחה, עליו משקיפים הבריות*ממנו. נרתעים הבריות כי מדמים שאנו דבר מעשיית

הוכחד,

נשנא או נאהב מה, דבר שונאים או אוהבים האדם שבני מדמים שאנו מתוך נתעצב או נשמח כך מתוך ע(, 13)לפיג: כלומר (.27)לפיג: אנו[ ]גם אותו

מה כל לעשות שנחתור (28ג: הקודם המשפט )לפי יוצא הדבר. של בנוכחותומ.ש.ל. בשמחה. עליו משקיפים או אוהבים, האדם שבני מדמים שאנו

עיון

הבריות לפני חן לשאת כדי רק ממשהו להימנע או משהו לעשות זו חתירה

ריגשה שום לנו הייתה לא אליהם שביחס אדם בבני מדובר ובהמשך כאן המחבר: הערת *]קודמת[.

הוכחה

אתיקה 224

ההמון בעיני חן למצוא חותרים כשאנו בעיקר 1כבוד, רדיפת בשם מכונה נזק גרימת תוך מעשייתו, נמנעים או דבר, עושים אנו שבגללה כזו, בלהיטות

בשם זו חתירה לכנות מקובל המקרים בשאר ואילו לזולת. או לעצמנו2אנושיות.

לגרום החותר זולת של פעולתו את מדמים אנו שבה השמחה את בהמשך, נרתעים אנו שבו העצב את זאת, ולעומת שבח, בשם מכנה אני עונג לנו

גנאי. בשם מכנה אני מפעולתו

30 משפט

לאחרים, שמחה גרם כי מדמה שהוא דבר שעשה מי בתור עצמו של באידיאה מלווה שמחה בו תתעורר זאת, לעומת שמחה. מתוך בעצמו יתבונן או סיבתה,

באחרים, עצב עורר כי מדמה שהוא דבר עשה אםעצב. מתוך בעצמו יתבונן

הוכחה

עצב או שמחה לידי בעצמו יבוא באחרים עצב או שמחה שעורר שמדמה מי אותו הקובעות ההפעלות באמצעות לעצמו מודע שהאדם ומאחר (.27)לפיג:

ב: 19)לפיב: לפעולה שמחה שעורר מדמה שהוא דבר שעשה מי הרי (,23, או כסיבתה, עצמו של מודעות עם יחד שמחה של ריגשה לידי יבוא באחרים,

מ.ש.ל. וגר. זאת ולעומת שמחה. מתוך בעצמו יתבונן

עיון

ע(, 13)לפיג: חיצונית סיבה של באידיאה מלווה שמחה היא ואהבה הואילהן ושנאה אהבה הרי חיצונית, סיבה של באידיאה מלווה עצב היא ושנאה

1 ambitio. שאפתנות כלל בדרך מציינת אירופה בלשונות זו מילה של הנגזרת אמנם פופולריות, כבוד, אחר רדיפה הוא היסודיים מפירושיה אחד ברומית אולם )אמביציה(,

ע(. 32ג: גם )ראו שפינוזה משתמש שבה ההוראה וזו וכר, ומשרה תוארhumanitas 2


למושאים מתייחסות ושנאה שאהבה כיוון אך ועצב. שמחה של מינים מלווה שמחה אומר: הווה אחרים. בשמות אלה ריגשות נציין לכן חיצוניים, לה המנוגד העצב ואת כבוד, תחושת בשם נכנה 1פנימית סיבה של באידיאה

מתוך הנולדים לעצב או לשמחה כאן כוונתי להבין: ויש בושה. בשם נכנה אחרים במקרים ואילו אותו. מגנים או משבחים שנאחרים[ סבור שהאדם

רצון שביעות בשם פנימית סיבה של באידיאה המלווה השמחה את אכנהחרטה. בשם לה המנוגד העצב ואת 2עצמית, שאינה שמחה, לאחרים שגרם לעצמו מדמה שמישהו וייתכן הואיל ועוד:

עצמו לגבי לדמות חותר אחד שכל ומאחר נ(, 17:ב )לפי מדומה שמחה אלא תחושת שבעל בנקל לקרות יכול (,25)לפיג*. משמח כדבר לו שנדמה מה את

על לטורח הוא למעשה בעוד הכל, על חביב שהוא וידמה יהיר יהיה הכבודהכל.

31 משפט

משתוקק או שונא, אוהב, שמישהו מדמים אנו אם משתוקקים או שונאים, אוהבים, עצמנו שאנו לדבר ביתר הדבר את וכר נשנא נאהב, כך מתוך הרי אליו.

בדבר מואס שהלה נדמה אם זאת, ולעומת יציבות. טלטלות נסבול אז כי ־ להפך או - אוהבים שאנו- נפש.

הוכחה

דבר אותו אוהבים אנו מה, דבר אוהב שמישהו מדמים שאנו בלבד כך מתוך מתווספת לכן זה. בלי גם אותו אוהבים שאנו הנחנו ]הרי[ אבל (.27:ג )לפישאנו את נאהב וכך יותר; עוד האהבה את המלבה חדשה, סיבה לכאן

^ ״חיצונית״, נאמר 0ב־? 1 ־ ב מה ביניהם נחלקים והמפרשים המהדירים ״פנימית״. - ו״פנימית״ לכתוב וקרלי, ג׳אנקוטי כמו העדפתי, ולכאן. לכאן נימוקים ויש יותר, מתאים

(.402 ׳עמ ג׳אנקוטי, הע׳, 511 עמ׳ קרלי, ראו הוויכוח פרטי )עלacquiescentia in se ipso 2

אתיקה 226

הרי מה, בדבר מואס שמישהו מדמים אנו אם עתה, יציבות. ביתר אוהבים אוהבים אנו זמן שבאותו נניח ואם (.27ג: משפט אותו באותו*דבר)לפי נמאס )ראו נפש טלטלות נסבול או בזמן, בו אותו ונשנא נאהב הרי עצמו, זה דבר

מ.ש.ל. ע(. 17 ג:

נסמך משפט

שכל יכולתו ככל חותר אחד שכל יוצא, 28ג: וממשפט מכאןעליו. ששנוא מה את וישנא עליו שאהוב מה את יאהב אדם

המשורר דבר ומכאן

ונפחד. נקווה אוהבים, ירוד, האוהב הוא כברזל עזm מה את ru 1.הזולת

עיון

שונאים או אוהבים עצמנו שאנו מה עם יסכימו שהכל לכך לגרום זו חתירה משתוקק אדם שכל רואים אנו וכך ע(. 29:ג )ראו כבוד רדיפת למעשה היא

משתוקקים הכל עוד וכל רוחו. לנטיית בהתאם יחיו האדם בני ששאר מטבעו בשבחי לזכות רוצים ובעודם בשווה; זה את זה מכשילים הם בשווה, לכךJ הדדית. בשנאה מסיימים הם הכל, באהבת או הכל

32 משפט

להיות העשוי מדבר נהנה שמישהו מדמים אנו אם כך לידי להביא נחתור בלבד, אחד אדם של קניינוקניינו. יהיה שלא

.Ovidius, Amores 2.19.4-5 אובידיוס: משירי 1


זה דבר אוהבים אנו מה, מדבר נהנה שמישהו מדמים שאנו בלבד כך מתוךג27:ג ממנו)לפי ליהנות ומשתוקקים מדמים אנו ההנחה( )לפי אולם (.1 נ 27:,

(28:ג )לפי ולכן לשמחתנו, למכשול עומדת דבר מאותו הלה של שהנאתומ.ש.ל. קניינו. יהיה לא שהדבר לכך נחתור

עיון

מי על מרחמים האדם שבני לכך, ברובו נוטה האדם שטבע אפוא רואים אנו מדמים שהם שהדבר ככל שנאה ביתר וזאת לו, שטוב במי ומקנאים לו שרע

(.31 ג: הקודם המשפט )לפי יותר עליהם אהוב לזולת כשייך שבני נובע שממנה האדם טבע של עצמה תכונה שמאותה רואים, אנו ועוד1כבוד. ורודפי מקנאים שיהיו גם נובע רחמים, בעלי יהיו האדם

דברים אותם מלמד שהוא נמצא הניסיון, פי את לשאול נרצה אם לבסוף, הילדים, שהרי הראשונות. חיינו שנות על דעתנו ניתן אם בייחוד עצמם; בלבד כך מתוך צוחקים או בוכים משקל, בשיווי תמיד מצוי כאילו שגופם

מישהו רואים כשהילדיע מזה, חוץ צוחקים. או בוכים אחרים רואים שהם חושקים הם ולבסוף, אותו. לחקות משתוקקים הם מיד מה, דבר עושה

דימויי שהרי לאחרים. עונג כמסב מדמים שהם מה בכל עצמם בשביל שבאמצעותם אופנים או האדם, גוף של הפעלותיו שאמרנו, כמו הם, הדברים

אחרת. או זו לפעולה ומוטה חיצוניות סיבות ידי על מופעל האדם גוף

33 משפט

ככל חותרים אנו לנו, הדומה דבר אוהבים כשאנואהבה. לנו שיחזיר לכך לגרום יכולתנו

הוכחה

מקור מאותו נובעים לזולת רע עשיית וגם טוב עשיית גם שפינתה: אצל יסוד עקרון זה 1 כוח באיזה איננו הטוב מקור אחרים(. לבין ביני הדומות תפיסת)= עצמו טבעי

תלוי הכל טבעו: מעצם טוב או רע לזולת רוחש אינו האדם ואילו על־טבעי, טרנסצנדנטיוההכרה. הדימוי ובפעולת הנסיבות בצירופי

אתיקה 228

הוכחה

הדברים משאר יותר אותו לדמות יכולתנו ככל נחתור עלינו, אהוב דבר מבשאר יותר שמחה בו לעורר נחתור לנו, דומה הדבר ואם (.12)לפיג:

ידי על יופעל האהוב שהדבר לגרום שנוכל ככל נחתור או (29)לפיג: הדברים אהבה. לנו שיחזיר ע(, 13)לפיג: כלומר שלנו, באידיאה המלווה שמחהמ.ש.ל.

34 משפט

דבר כי מדמים שאנו הריגשה יותר שגדולה ככליותר. מכובדים נרגיש כץ כלפינו, בה מופעל אהוב

הוכחה

כלומר (,33)לפיג: אהבה לנו יחזיר האהוב שהדבר יכולתנו ככל חותרים אנו לכן, ]כסיבתה[. שלנו באידיאה מלווה שמחה ידי על שיופעל ע(, 13)לפיג:

הנעוצה סיבה בגלל שמחה ביתר מופעל האהוב שהדבר מדמים שאנו ככל ביתר נופעל כן ע(, 11 ג: ,11)לפיג: כלומר חתירה, אותה תומרץ כן בנו,

לנו, הדומה במישהו שמחץ; שעוררנו מכך נובעת ששמחתנו ומכיוון שמחה. יותר שגדולה ככל לכן, (.30)לפיג: שמחה מתוך בעצמנו מתבוננים אנו

השמחה תרבה כן כלפינו, בה מופעל אהוב דבר כי מדמים שאנו הריגשהמ.ש.ל. יותר. מכובדים נרגיש כן ע(, 30:ג )לפי או בעצמנו, נתבונן שבה

35 משפט

אחר מישהו עם נקשר עליו אהוב שדבר שמדמה מי מאלה יותר הדוקים או זהים ידידות בקשרי

יבוא בלבד, שלו האהוב הדבר היה שבאמצעותםאחר. באותו קנאה ולידי האהוב לדבר שנאה לידי


יותר מכובד ירגיש אהבה, ביתר כלפיו מופעל עליו אהוב שדבר שמדמה מי (28וכך)לפיג: יותר; ישמח ע(,30כלומר)לפיג: (,34ג: הקודם המשפט )לפי

הצמוד בחיבור אליו כמחובר האהוב הדבר את לדמות יכולתו ככל יחתור חושק אחר שמישהו ידמה אם יומרצו זה יצר או זו וחתירה שבאפשר; ביותר זה יצר או זו שחתירה מניחים אנו אבל (.31 )לפיג: לעצמו דבר באותו

שהדבר זה של בדימויו המלווה האהוב, הדבר של הדימוי ידי על נבלמים עצב לידי ]האוהב[ יבוא ע(11)לפיג: כך ומתוך 1אליו. מתחבר האהוב

אותו של דימויו עם יחד סיבתו, בתור האהוב הדבר של באידיאה המלווה שנאה בזמן ובו האהוב, לדבר שנאה בו תתעורר ע(, 13)לפיג: כלומר אחר;

שהוא העונג בגלל (23 ג: )לפי קנאה יחוש שכלפיו נ(, 15:ג )לפי אחר לאותומ.ש.ל. האהוב. הדבר מן מפיק

עיון

וזו 2אוהבים, קנאת נקראת [invidia] לקנאה הנקשרת האהוב לדבר זו שנאה באידיאה ומלוות יחד, ושנאה אהבה מתוך הנולדות נפש טלטלות אלא אינה

באופן יותר גדולה תהיה האהוב לדבר זו שנאה ועוד, מקנאים. שבו אחר של שהחזיר האהבה בגלל כרגיל בה מופעל היה שהמקנא השמחה למידת יחסי

האיש כלפי ]בעבר[ הופעל שבה הריגשה מידת לפי וגם האהוב, הדבר לו זה מעצם הרי אותו, שונא הוא אם כי האהוב. לדבר התחבר כי מדמה שהוא מעורר האהוב שהדבר מדמה שהוא מפני (,24:ג )לפי האהוב הדבר את ישנא

דימוי את לחבר נאלץ שהוא מפני נ( 15)לפיג: וגם עליו; ששנוא במי שמחההשנוא. זה של דימויו עם האהוב הדבר

עליו אהובה שאשה שמדמה מי כי לאשה. באהבה לרוב מצוי 3זה מצבמפני גם אלא נבלם, שיצרו מפני רק ולא עצב, לידי יבוא אחר, עם זנתה

1 jungit. הכולל באופן בכוונה תרגמתי שבאפשר״( ביותר הצמוד )״בחיבור ולעיל כאן אליה. מתכוון ספק בלי ששפינוזה מינית, רמיזה

2 zelotypia; :אנגלית jealousy; :צרפתית jalousie; להבדיל ^invidia) envy.) גם אפשר במישהו״. מ״קנאה בהבדל למישהו״ כ״קנאה אותה לאפיין

3 ratio. שתרגמו ואפין קרלי כמו ולא לג׳נקוטי, בדומה הדברים, רוח לפי לתרגם בחרתי ״נימוק״.

הוכחה

אתיקה 230

האיש של 1והפרשותיו ערוותו עם האהוב הדבר דימוי את לחבר נאלץ שהוא שהמקנא העובדה נוספת לכאן אהובתו[. ]כלפי סלידה בו כ!£ורר וזה האחר,

וגם בעבר, לו רגיל שהיה פנים סבר באותו האהובה ידי על מתקבל אינו שובעכשיו. שאראה כפי האוהב, של לעצבותו סיבה זו

36 משפט

עונג, אחת פעם לו שגרם דבר בזכרונו שמעלה מי נסיבות באותן ברשותו, יהיה זה שדבר ישתוקק

בראשונה. עליו התענג שבהן

הוכחה

מקרית סיבה יהיה עונג, לו שגרם ]אחר[ דבר עם יחד אדם שראה מה כל יחד ברשותו יהיו אלה שכל ישתוקק הוא (28לכן)לפיג: (.15)לפיג: לשמחה

נסיבותיו, כל עם יחד ברשותו יהיה שהדבר ישתוקק או אותו, שעינג הדבר עםמ.ש.ל. בראשונה. עליו שהתענג כפי

(

נסמך משפט

לידי יבוא חסרה, הללו הנסיבות שאחת ייווכח האוהב אם לכן,עצב.

הוכחה

קיום את המסלק משהו מדמה הוא 2חסרה, מסוימת שנסיבה נוכח הוא אם מתוך נסיבה לאותה או דבר לאותו משתוקק שהוא ומכיוון 3הזה. הדבר ש]נסיבה[ מדמה הוא אם (19הרי)לפיג: (,36ג: הקודם המשפט )לפי אהבה

מ.ש.ל. עצב. לידי יבוא חסרה, זו

לכך. שהכוונה וייתכן ״זרעו״, תרגם קלצקין 1ראשונה. אהבה זו שהייתה או נעוריו, שחלפו למשל, 2הזו. הנסיבה 3


עיון

געגוע. נקרא האהוב, הדבר של להיעדרו מתייחם הוא אם זה, עצב

37 משפט

שנאה ומתוך שמחה, או עצב מתוך הנולדת תשוקה, גדולה שהריגשה ככל יותר גדולה הנה אהבה, או

יותר.

הוכחה

ע(, 11)לפיג: האדם בני של פעולתם עוצמת את מעכב או מפחית העצב להמשיך חותר שהאדם החתירה את מעכב או מפחית (,7)לפיג: כלומר

שנתקף אדם של חתירתו וכל זו, לחתירה מנוגד העצב (5בכך)לפיג: בישותו. גדול שהעצב ,ככן העצב(, הגדרת )לפי אולם עצבותו. את לגרש היא עצב

לו מנוגד שהעצב האדם של פעולתו מעוצמת חלק אותו יותר גדול כן יותר, הפעולה עוצמת יותר גדולה כן יותר, גדול שהעצב שככל נובע, מכאן בהכרח. תגדל זה בשיעור ע(, 9:ג )לפי כלומר העצב, את בה לגרש יחתור שהאדם

העצב. את לגרש יחתור האדם שמתוכם היצר, יגדל או התשוקה, עוצמת את ממריצה או מגבירה ע( 11ג: אותו )לפי והשמחה הואיל עתה, שמחה בו שנתעוררה שארם דרך, באותה להוכיח לנו יקל האדם, של פעולתו

שגדולה ככל יותר גדולה תהיה לכך ותשוקתו אותה, לשמר אלא משתוקק אינו ריגשות הן ואהבה שנאה שגם מכיוון כי האופן, באותו נובע ולבסוף שמחתו.

או שנאה מתוך הנולדים התשוקה, או היצר, החתירה, הרי ושמחה, עצב שלמ.ש.ל. האהבה. או השנאה של שיעורן לפי יותר גדולים יהיו אהבה,

38 משפט

שאהבתו עד האהוב הדבר את לשנוא שהתחיל מישנאה לו ירחש סיבה, מאותה הרי, לגמרי, נמוגה

אתיקה 232

וככל מעולם; אהבו לא לוא מאשר יוגר גדולהשנאתו. תגדל כן גדולה, הייתה בעבר שאהבתו

הוכחה

מכפי יותר רבים יצרים בו ייבלמו אוהב, שהוא דבר לשנוא שהתחיל מי הרי שהאדם שמחה, היא ע( 13)לפיג: אהבה אותו. אהב אלמלא נבלמים שהיו שהוא מתוך עיון(, אותו וזאת)לפי (28ג: יכולתו)לפי ככל אותה לשמר חותר

(.21)לפיג: שיוכל ככל שמחה בו ומעורר כנוכח, האהוב בדבר מתבונן גדולה שאהבתו ככל יותר גדולה תהיה (37ג: הקודם המשפט זו)לפי חתירה

)ראו אהבה לו יחזיר האהוב שהדבר לכך לגרום חתירתו תהיה וכמוה יותר, נ, 13)לפיג: האהוב לדבר השנאה ידי על נבלמות אלה חתירות אולם (.33ג: ביתר וזאת ע(, 11)לפיג: עצב לידי האוהב יבוא זו מסיבה גם לכן (.23ג:

סיבת שהיה לעצב אומר, הווה יותר. גדולה הייתה שאהבתו ככל שאת היא התוצאה הדבר. את אהב שהאיש מכך הנובע אחר, עצב נוסף השנאה ירחש ע( 13כלומר)לפיג: יותר, גדול עצב מתוך שאהב בדבר יתבונן שהאיש

בעבר שאהבתו וככל אהבו. אלמלא לו רוחש שהיה מכפי שנאה יותר לומ.ש.ל. שנאתו. ]עכשיו[ תגדל כן גדולה, הייתה

39 משפט

כן אם אלא רעה, לו לעשות יחתור מישהו ששונא מי ולהפך, לעצמו. מכאן תצמח יותר גדולה שרעה יפחד

לו לעשות חוק, אותו לפי יחתור, מישהו שאוהב מיטובה.

הוכחה

ששונא ומי לעצב. כסיבה אותו לדמות ע( 13פירושו)לפיג: מישהו לשנוא פוחד הוא אם אבל (.28אותו)לפיג: להרוס או מדרכו להגותו יחתור אדם

דבר(, אותו יותר)שזה גדולה רעה או יותר, גדול עצב עצמו על יביא שבזאת


שאמר הרעה את השנוא לאיש יעשה לא אם מכך להימנע יוכל דעתו ולפי וזאת (,28ג: אותו )לפי הרע מעשיית להימנע ישתוקק אז כי לעשות, זו חתירה לכן רע. לעשות אותו שהטתה מזו יותר חזקה בחתירה (37)לפיג:להוכיח. שרצינו כפי הכף, את תכריע

מ.ש.ל. וגר. ששונא מי יוצא: אופן. באותו מתנהל ההוכחה של השני חלקה

עיון

ובייחוד אליה, שמוליך מה כל וכן השמחה, מיני כל את כאן מבין אני בטוב את מבין אני בדע ואילו תהיה. אשר תהיה כלשהי, 1משאלה שמספק מה את 9:ג ראינו)בעיון הלא המשאלה. את שמסכל מה את ובייחוד העצב, מיני כל אנו להפך: אלא טוב, שהוא שופטים שאנו מפני לדבר משתוקקים שאיננו ע(

אנו בו בוחלים שאנו מה ולכן, אליו, משתוקקים שאנו למה טוב קוראים טוב, מה שלו ריגשתו מתוך מעריך או שופט אחד כל שהרי רע. בשם מכנים

רודף כך מכל. והרע הטוב מהם ולבסוף יותר, רע מה יותר, טוב מה רע, מה ואילו המחסור, הוא מכל והרע כסף של שפע הוא מכל הטוב כי שופט הבצע שהוא דבר גאין הכבוד, לתחושת כמו דבר לשום משתוקק אינו הכבוד רודף של מצרתו יותר נעים דבר אין קנאה לבעל הקלון. מן מאשר יותר ממנו חרד

p אדם כל זו בדרך מאושרו. יותר מעיק דבר ואין הזולת, w ריגשתו מתוך מזיק. ואם מועיל אם רע, ואם הוא טוב אם מסוים, דבר של משפטו את שלו

לרצות ושלא רוצה שאינו מה לרצות האדם את המטה זו, שריגשה נוסיף מטה שהוא במידה הפחד, אלא אינה וזו 2יראה; בשם מכונה רוצה, שהוא מה ממנו)ראו קטן רע ידי על בעתיד, שיפוטו לפי הצפוי מרע, להימנע האדם את קרויה היראה הרי הבושה, זו מפניו מתיירא שהוא הרע אם אבל (.28ג:

יראה ידי על נבלמת בעתיד מרע להימנע התשוקה אם ולבסוף, 3ביישנות. נקרא הפחד הרי שיעשה, מוטב מה יודע אינו שהאדם באופן אחר, רע מפני

הרעות מן הן יחד מפניהן שמתייראים הרעות שתי אם בייחוד 4בעתה,ביותר. הגדולות

1 desiderium. לב(. )הגד״ר אחר בהקשר ״געגוע״ תורגם2 timor

3 verecundia4 constematio

אתיקה 234

*

נתץ לא דעתו ולפי אותו, שונא מישהו כי שמדמה מישנאה. לו יחזיר לכך, סיבה כל לו

הוכחה

כלומר (,27בו)לפיג: גם שנאה מתעוררת 1שנאה, לו רוחש שאחר שמדמה מי אך חיצונית. סיבה של באידיאה מלווה עצב בו מתעורר ע(, 13)לפיג:

יוצא, אותו. השונא האחר את רק העצב כסיבת מדמה הוא ההנחה( )לפי באידיאה מלווה שנאה בו מתעוררת אותו, שונא שמישהו מדמה שהוא שמתוך

מ.ש.ל. הלה. את שונא הוא עיון( אותו )לפי או אותו, השונא זה של

עיון

,30;ג בושה)לפי בו תתעורר לשנאתו, מוצדקת סיבה שנתן מדמה, מישהו אם ) (.25)לפיג: נדירות לעתים קורה זה דבר אך ע(. 30ג:

חתירה גוררת שהשנאה מכך, גם לצמוח עשויה השנאה הדדיות מזה, חוץ אותו ידמה אותו, שונא שמישהו שמדמה מי (.39)לפיג: לשונא רעה לעשות

מלווה פחד או עצב בו יתעוררו כן ועל עצב, של או רע של כסיבה אפוא שנאה, לו יחזיר הוא כלומר, הסיבה, בתור אותו ששונא מי של באידיאה

לעיל. כאמור

1 נסמך משפט

אהבה בו ייאבקו שנאה, לו רוחש עליו שהאהוב שמדמה מייחד. ושנאה

(40:ג הקודם המשפט הרי)לפי אותו, שונא שהלה מדמה שהוא במידה כי ומכאן אותו, אוהב זאת בכל הוא ההנחה( )לפי אך שנאה. לו להחזיר ייקבע

יחד. בו ייאבקו ואהבה ששנאה

1 Qui aliquem odio affectum imaginatur - :מופעל מישהו כי שמדמה מי מילולית שנאה. ידי על כלפיו

40 משפט


לא לכן וקודם שנאה, מתוך רעה לו עשה מישהו כי שמדמה מירעה. אותה לו להחזיר יחתור מיד כלפיו, ריגשה שום בו הייתה

הוכחה

הקודם המשפט )לפי שנאה לו יחזיר שנאה, לו רוחש מישהו כי שמדמה מי עצב לעורר שעשוי מה כל בדעתו להעלות יחתור (26)לפיג: וכן (,40ג:

הדימוי )לפיההנחה( אולם (.39)לפיג: זה עצב לו לגרום וישתדל אדם באותו מיד יחתור לכן לו. שנעשתה הרעה הוא בדעתו זה באופן העולה הראשון

מ.ש.ל. רעה. אותה לגרום

עיון

להחזיר והחתירה זעם, קרויה אותו שונאים שאנו למי רעה לגרום החתירהנקם. ]שאיפת[ קרויה לנו שנעשתה רעה

41 משפט

סבור ואינו אותו, אוהב אחר מישהו כי שמדמה מי ולפי נ 15:ג לפי שייתכן )מה לכך סיבה לו שנתן

אהבה. לו יחזיר (,16:ג

הוכחה

שלו. העיון גם וראו קודמו. כמו דרך באותה מוכח זה משפט

עיון

ג:30)לפיג: מכובד יחוש הרי לאהבה, מוצדקת סיבה שנתן סבור האיש אם , דבר של והיפוכו ביותר, קרובות לעתים (25)לפיג: קורה זה דבר ע(; 30

אהבה ע(. 40ג: )ראו ]בצדק[ שנוא שהנו שמדמה במי שאמרנו, כפי קורה,

2 נסמך משפט

אתיקה 236

וחותר אותנו, שאוהב מי עם להיטיב החתירה (39)לפיג: ול^ן זו, הדדית שבני ודומה טובה. הכרת או תודה קרויה (,39ג: אותו )לפי טובה לנו לעשותטובה. להחזיר מאשר לנקום יותר הרבה מוכנים האדם

נסמך משפט

שנאה בו ייאבקו אותו, אוהב עליו שנוא שאדם שמדמה מיכאחד. ואהבה

.1 נ 40ג: כמו דרך באותה מוכח זה

עיון

שאוהב למי רעה לעשות אדם[ ]אותו ישאף העליונה, על השנאה של ידה אם נתן לא שהאוהב מאמינים אם בייחוד התאכזרות, קוראים זו ולריגשה אותו;

1מקובלת. סיבה שום זו לשנאה(

42 משפט

או אהבה ידי על מונע בהיותו לזולת טובה שעשה מי שמעשהו יראה אם עצב לידי יבוא לכבוד, תקווהטובה. כפיות של ברוח מתקבל הטוב

הוכחה

לו יחזיר שזה לכך יכולתו ככל יחתור לו, הדומה דבר שאוהב מיק (.33)לפיג: אהבה זאת עשה אהבה, מתוך לזולת טובה שעשה מי ל לכבוד תקווה מתוך (,34)לפיג: כלומר אהבה, לו שתוחזר שנכסף מפני

את לדמות יכולתו ככל יחתור (12)לפיג: וכך לשמחה. ע( 30)לפיג: אוההנחה( )לפי אך בפועל. כקיימת בה להתבונן או הזה הכבוד סיבת

1 communis causa - מתבקש שלנו ובהקשר כ״רגילה״, גם לתרגום ניתן הביטוי ״מקובלת״.


(19ומכאן)לפיג: סיבה. אותה של קיומה את המסלק אחר משהו מדמה הואמ.ש.ל. עצב. לידי יבוא עצמו שהוא

43 משפט

לעומת ועשויה, הדדיות, ידי על מתגברת השנאהאהבה. ידי על להתפוגג זאת,

הוכחה

חדשה שנאה בו נולדת שנאה, לו רוחש עליו שנוא שאדם שמדמה מי ידמה אם זאת, לעומת נמשכת. )לפיההנחה( הראשונה בעוד (,40)לפיג: שמחה מתוך בעצמו יתבונן מידה באותה הרי אהבה, לו רוחש אדם שאותו כלומר השנוא, האדם בעיני חן למצוא (29)לפיג: ויחתור (30)לפיג: כל לו יגרום ושלא כלפיו שנאה בו תהיה שלא יחתור מידה באותה (41 )לפיג:

הריגשה שיעור לפי יותר קטנה או גדולה תהיה (37:ג זו)לפי וחתירה עצב. מתוך הצומחת החתירה מן יותר גדולה הייתה שאם כך צומחת. היא שממנה

ותפוגג עליה תגבר אז כי (,26:ג השנוא)לפי בדבר עצב לעורר ומכוונת שנאהמ.ש.ל בנפש. שהייתה השנאה את

44 משפט

להיות הופכת אהבה, ידי על כליל שנוצחה שנאה, שהייתה מכפי יותר גדולה האהבה כך ומשום אהבה.

שנאה. לה קדמה לולא

הוכחה

שהוא דבר לאהוב שמתחיל מי הרי .38:ג במשפט כמו הוא כאן ההוכחה סדר אוהב. שהוא העובדה מעצם ישמח עצב, מתוך בו להתבונן שהורגל או שונא

הנולדת השמחה מתווספת ע( 13ג: הגדרתה )ראו באהבה הכלולה ולשמחה

אתיקה 238

במשפט שהראינו )כפי בשנאה הכלול העצב את לגרש שהחתירה כך, מתוך בתור שנוא שהיה זה של באידיאה ומלווה רבתי המרצה מקבלת (37:ג

זו[. ]לשמחה הסיבה.

עיון

עצב לידי ולבוא מה דבר לשנוא חותר איש אין הדברים, הם שכך פי על אף להזיק ישתוקק לא איש כלומר, מוגברת. שמחה מאותה ליהנות מנת על

הרי להחלמה. בתקווה לחלות ישאף ולא נזקו, על פיצוי לקבל בתקווה לעצמו היה ולוא יכולתו. ככל העצב את ולגרש ישותו את לשמר תמיד חותר אדם כל

אחר אדם לשנוא להשתוקק מסוגל שאדם להפך, הדעת, על להעלות אפשר זה את לשנוא תמיד ישאף זה אדם הרי 1יותר, אותו יאהב כך שאחר כדי

ולכן יותר, גדולה הייתה ]בעבר[ שהשנאה ככל גדלה האהבה שהרי האחר. היגיון[ ]באותו סיבה מאותה ועוד. עוד תגדל ששנאתו האיש ישאף תמיד

על מוגברת משמחה כך אחה שיהנה כדי ויותר יותר לחלות אדם יחתור(.6)לפיג: אבסורד וזה לחלות, תמיד יחתור וכך בריאותו; השבת

45 משפט

לדבר שנאה רוחש לו דומה מישהו כי שמדמה מישנאה. 2לו ירחש אוהב, שהוא דומה

הוכחה

כאשר לכן, (.40:ג )לפי אותו ששונא למי שנאה מחזיר האהוב הדבר הרי שהדבר מדמה הוא עליו, האהוב הדבר את שונא שמישהו מדמה האוהב האוהב ]גם[ יבוא זה בעקבות ע(. 13ג: נעצב)לפי כלומר שנאה, נתקף האהוב

האהוב הדבר את השונא זה של האידיאה בלוויית (,21 )לפיג: עצב לידימ.ש.ל. הלה. את ישנא ע(, 13)לפיג: כלומר עצבותו[, ]של כסיבה

אפשרי. לבלתי נחשב התנאי מציאות: נוגד אילו פסוק זה 1אחר. לאותו 2


השייך אדם ידי על עצב או שמחה לו שנגרמו מי או ולשמחה משלו, שונה לאומה או שונה למעמד

אדם אותו של האידיאה כסיבתם, נלוותה, לעצב או מעמד אותו של הכללי השם תחת ]בהופיעה[

כלפי רק לא שנאה או אהבה לידי יבוא אומה, אותה שהוא האומה או המעמד כלל כלפי אלא אדם, אותואליהם. שייך

הוכחה

1.16:ג משפט מתוך גלויה הזה הדבר הוכחת

47 משפט* ■

עלינו שנוא שדבר מדמים שאנו מכך הנולדת השמחה ללא בנפש עולה אינה אחרת, רעה סבל או נהרס,

כלשהו. עצב

הוכחה

לנו הדומה שדבר מדמים שאנו במידה הרי .27ג: משפט מתוך מחוור הדברנעצבים. אנו עצב, חווה

עיון

אף בדבר, נזכרים שאנו אימת כל הרי נ. 17ב: מתוך להוכיח אפשר זה משפט גם

46 משפט

קבוצה, נגד מוקדמים משפטים של בפסיכולוגיה העוסק בספר היחיד המשפט כמעט זה 1מתוכם. בא ששפינוזה והאנוסים, היהודים ניסיון את מבטא שהמשפט לשער וניתן

אתיקה 240

אופן באותו מופעל והגוף לפנינו, כנוכח בו מתבוננים אנו בפועל, קיים אינו אם נקבע הוא כך יותר, עז דבר מאותו האדם של שזכרונו ככל $כן, בעבר[. ]כמו

הדברים זכרון ידי על נבלמת ]לעצב[ היקבעותו אמנם, עצב. ב]יתר[ בו להתבונן ההיקבעות אץ בעינו, עומד הדבר דימוי עוד כל אך הדבר, קיום את המסלקיםנבלמה. ]לעצב[ שהיקבעותו מידה באותה רק אפוא ישמח הזה האדם מבוטלת. שאנו דבר על שהתרגש רע, פגע מתוך הנולדת שהשמחה ]עוד[, יוצא מכאן שאמרנו, כמו כי דבר. באותו נזכרים שאנו פעם כל ונשנית חוזרת שונאים,

ומתעורר, חוזר שהדימוי פעם כל הרי הדבר, קיום את כולל שהדימוי כיוון כאשר אליו שהורגל עצב אותו מתוך זה בדבר להתבונן האדם את קובע הוא

אחרים, דימויים עם הדבר דימוי את קושר שהוא כיוון אך קיים. היה הדבר חש והאדם מיד, נבלמת לעצב היקבעותו הרי הדבר, קיום את המסלקים

עצמו. על חוזר זה שאירוע פעם כל וזאת מחדש, שמחה בעבר שהייתה ברעה נזכרים שהם פעם כל שמחים אדם שבני הסיבה גם זו

הם סכנה, מדמים כשהם כי מהן. שנחלצו סכנות על לספר וששים וחלפה, חוזרת ]לפחוד[ והיקבעותם ;מפניה לפחוד ונקבעים לעתיד כנוגעת אותה רואים

שהם - סכנה מאותה נחלצו שהרי - ההיחלצות של האידיאה ידי על ונבלמתמחדש. שמחים והם בטחה שוב בהם שנוסך מה הסכנה, באידיאת קושרים

48 משפט

הולכת - ראובן כלפי למשל, - שנאה או אהבה השמחה או בשנאה, הכלול העצב אם ומתפוגגת

אחרת. סיבה של לאידיאה נקשרים באהבה, הכלולה שאנו מידה באותה פוחתת אלה מריגשות אחת וכל

או ]לשמחה היחידה הסיבה אינו שראובן מדמיםלעצב[.

הוכחה

אהבה שהרי ע. 13ג: ראו והשנאה; האהבה הגדרת עצם מתוך גלוי הדברכסיבה ראובן את רואים שאנו מפני רק כך נקראות כלפיו שנאה או לראובן


הריגשה גם מקצתו, או כולו 1נעקר זה דימוי ואם עצב. של או שמחה שלמ.ש.ל. בשלמותה. או בחלקה פוחתת ראובן כלפי

49 משפט

- חייבת כחרפשי מדמים שאנו לדבר שנאה או אהבה או אהבה מאשר יותר גדולה להיות - דומה מסיבההכרחי. לדבר שנאה

הוכחה

דבר וללא עצמו באמצעות להיתפס חייב כחופשי אותו מדמים שאנו דבר מעצם הרי לעצב, או לשמחה סיבה שהוא אפוא נדמה אם (.7אחר)לפיא:הג

(48ג: הקודם המשפט )לפי וזאת ע(; 13)לפיג: אותו נשנא או נאהב זה אם אבל 2נתונה. מריגשה להיוולד העשויות המרביות בשנאה או באהבה

(7א:הג אותה״הגדרה הרי)לפי הכרחי, הוא לריגשה הגורם שהדבר נדמה דברים עם יחד אותו אלא בלבד, אותו לא הזו הריגשה כסיבת מרמים נימצא

תפחת. אליו שנאתנו או אהבתנו (48ג: הקודם המשפט )לפי וכך אחרים;מ.ש.ל.

עיון

לדברים מאשר יותר לזה זה שנאה או אהבה רוחשים האדם שבני נובע, מכאן חיקוי מתווסף ולכאן לחופשיים. עצמם את חושבים שהם כיוון אחרים,

שם. וראו ;40ג: ;34ג: ;27ג: במשפטים שנדון הריגשות,

50 משפט

לפחד. או לתקווה מקרית סיבה להיות יכול דבר כל

sublato 1עסקינן. שבו זה ״נדון״, של במובן ״נתון״ כאן פירשתי 2

אתיקה 242

* הוכחה

.2ע 18ג: בצירוף שם, וראו ,15ג: משפט כמו דרך באותה מוכח זה משפט

עיון

רע. או טוב מזל סימני קרויים לפחד או לתקווה מקרית סיבה שהם דברים או לשמחה סיבה הם הרי ולפחד, לתקווה סיבה הם אלה שסימנים במידהק,(.2ע 18ג: ראו והעצב, השמחה )לפיהגדרות לעצב ל אנו זו במידה '

לרתום (28)לפיג: וחותרים נ( 15)לפיג: אלה מזל סימני שונאים או אוהבים בתור הדרך מן להגותם או לו, מקווים שאנו הדבר בשירות כאמצעים אותם

לפחד. סיבות או מכשולים למה ביחס אמונה קלי אנו ברייתנו שמטבע 25ג; ממשפט נובע מזה חוץ להחשיב ונוטים מפניו, פוחדים שאנו במה להאמין מתקשים לו, מקווים שאנו

אמונות אותן כל נולדות ומכאן 1שראוי. מכפי ופחות יותר אלה דבריםמקום. בכל האדם בני דעת את המסכסכות תפלות, שמקורן הנפש טלטלות על כאן להצביע שכדאי סבור אינני לשאר, אשר

פחד בלי תקווה שאין נובע הללו הריגשות הגדרת מעצם כי ובפחד, בתקווה כך, על נוסף הנכון(. במקום הרחבה ביתר שנסביר )כפי תקווה בלי פחד ולא

אותו, שונאים או אוהבים אנו ממנו, פוחדים או לו מקווים שאנו ודבר הואילופחד. תקווה על גם בנקל ליישום ניתן ושנאה אהבה על שאמרנו מה הרי

51 משפט

שונים באופנים מופעלים להיות עשויים שונים אנשים בזמנים עשוי, אדם ואותו עצמו, מושא אותו ידי על

אותו ידי על שונים באופנים מופעל להיות שונים,עצמה מושא

de iis plus, minusve justo sentiamus 1


אופנים של גדול בריבוי חיצוניים גופים ידי על מופעל האדם גוף באופנים אחד בזמן מופעלים להיות אפוא עשויים אנשים שני (.3 פוס ב: )לפי

מופעלים להיות עשויים הם (3 מ״ע 13ב: לאחר 1 )לפיאק וכך שונים; פוסטולט(, אותו )לפי כך על נוסף עצמו. מושא אותו ידי על שונים באופנים

אותה )לפי ולכן אחרת; ופעם כך פעם מופעל להיות עשוי האדם גוף ידי על שונים באופנים מופעל להיות עשוי הוא שונים בזמנים אקסיומה(

מ.ש.ל. עצמו. מושא אותו

עיון

ומה שונא, האחר אוהב, אחד שאדם שמה לקרות יכול רואים, שאנו כפי בעבר, ששנא מה את יאהב אדם ושאותו זה, את מפחיד אינו זה את שמפחיד

כיוון ועוד, באלה. וכיוצא לפנים, ממנו שחשש מה את ]עכשיו[ לעשות ויעז יותר)ראו רע ומה יותר טוב מה רע, מה טוב, מה ריגשתו לפי שופט אדם שכל

שבין השלני כמידת בשיפוטיהם* להיבדל עשויים האדם שבני יוצא ע(, 39:ג אלה האדם בני את להשוות בבואנו מכך, כתוצאה בהם. המפעמות הריגשות

נועזים, בשם אחדים ומכנים ריגשותיהם, לפי רק ביניהם מבחינים אנו לאלה רגיל שאני לרעה שבז מי למשל, אחר. בשם ואחרים חששנים, בשם אחדים להרע שתשוקתו כך, על נוסף אבחין, ואם נועז; לו קורא אני מפניה לפחוד

כלל שבדרך ממה פחד ידי על נבלמת אינה אהוביו עם ולהיטיב עליו לשנואים רעה מפני שפוחד מי לי ייראה חששן ואילו נמהר. אותו אכנה אז כי בעדי, עוצר מפני פחד ידי על נבלמת שתשוקתו' לב ואשים אוסיף ואם לה. לבוז רגיל שאניאחד. כל שופט וכך פחדן. שהוא אומר אז כי בעדי, לעצור יכול שאינו רעה

והיותו 2שיפוטו, של היציבות וחוסר האדם של זה טבע בגלל לבסוף, שהדברים ומפני בלבד, ריגשה מתוך הדברים על משפט חורץ תכופות

אפוא חותר הוא ושאותם - עצב או שמחה ]בו[ לעורר לדעתו העתידים

השכל מן חלק היא האדם שנפש פי על אף לקרות, יכול זה שדבר המחבר: הערת *ע. 13ב: בעיון הראינו זאת האלוהי,

אוהב. שהוא מי עם ולהיטיב עליו לשנואים רע לעשות התשוקה 12 ex hac hominis natura et judicii inconstantia - לקרוא מציע אקרמן naturae, ואז

תיקון אימצו מתרגמים כמה שיפוטו״. ושל האדם טבע של זו יציבות אי ״בגלל יתקבל:כך. על בהערה ג׳אנקוטי, כמו ואסתפק, השתכנעתי לא אני זה.

הוכחה

אתיקה 244

דמיונו פרי קרובות לעתים הם - מדרכו אותם להגות או ל^דם (28)לפיג: ב, בחלק שסקרנו הוודאות לאי הסיבות שאר את להזכיר בלי גם הרי בלבד.

והן לעצבונו הן הסיבה קרובות לעתים להיות יכול שאדם בקלות להשיג נוכל האידיאה בלוויית שמחה או עצב ידי על יופעל שהאדם אפשר או: לשמחתו;

עצמית. רצון ומהייגיעות חרטה מהי בנקל נבין ומכאן כסיבה. עצמו שלו ושביעות כסיבתה, עצמו של באידיאה מלווה עצב היא חרטה אומר, הווה הן אלה וריגשות כסיבתה. עצמו של באידיאה מלווה שמחה היא עצמית רצון(.49)ראוג: חופשיים שהם מאמינים האדם שבני מכיוון מאד, עד עזות

52 משפט

שאנו או אחרים, מושאים עם יחד בעבר שראינו מושא מושאים, להרבה שמשותף מה אלא בו שאין מדמים

שיש מדמים שאנו במושא כמו בו להתבונן נאריך לא1ייחודי. משהו בו

הוכחה

אנו מיד אחרים, מושאים עם יחד אותו שראינו מושא מדמים שאנו ברגע מהתבוננות מדלגים אנו וכך ע(. 18ב: ,18)לפיב: האחרים במושאים נזכרים מדמים שאנו מושא על גם חל היגיון אותו באחר. התבוננות אל מיד באחד זה שבמושא מניחים, בכך שהרי רבים. למושאים שמשותף מה אלא בו שאין

י אחרים. דברים עם יחד בעבר שראינו במה רק מתבוננים אנו הרי בעבר, ראינו שלא ייחודי דבר בו מדמים שאנו מושא נניח אם ברם,

דבר שום בה אין זה, במושא מתבוננת הנפש עוד שכל אומרים, אנו בכך 2מושא,• באותו להתבוננות מעבר הנפש את לדחוף עשויה בו שההתבוננות

מ.ש.ל. וגר. שמושא מכאן לבדו. בו להתבונן נקבעת היא וכך

1 singuiaris - ל״משותף״. מנוגדת בהוראה כאן יחד בעבר ראתה שהנפש דבר שום אין היחיד, לגורם נתונה דעתה עוד שכל מפני זאת 2

לו. מעבר האסוציאציה בכוח אותה שידחף מה ואין אתו,


עיון

שהנפש במידה ייחודי דבר של הדימוי פעולת או הנפש, של זו הפעלה מושא ידי על מתעוררת הפליאה ואם 1פליאה. נקראת לבדו, בו משוקעת

את מרתקת רע מדבר פליאה שכן 2בעתה. נקראה היא מפניו פוחדים שאנו אחרים דברים על לחשוב מסוגל שאינו עד בלבד, זה בדבר להתבונן האדם הוא אותנו המפליא הדבר ואם רע. מאותו להימנע היה יכול ידיהם שעל

אנו שבגללו זה, מעין אחר דבר או חריצותו, או מישהו, של דעתו יישוב ואם 3הערצה. מכונה הפליאה אז כי ערוך, לאין עלינו כעולה זה אדם רואים

זאת נכנה אז כי וכיו״ב, קנאתו או האיש, של זעמו הוא אותנו שמפליא מה4פלצות. בשם

אדם של וכיו״ב לחריצותו או דעתו ליישוב מתייחסת פליאתנו אם ועוד, המחוברת זו, ואהבה (,12)לפיג: תגבר אליו אהבתנו הרי עלינו, אהוב

על גם לחשוב ניתן זה באופן 5מסירות. בשם מכנים אנו להערצה, או לפליאה לפליאה, מחוברות כשהן ריגשות ושאר הביטחה, התקווה, השנאה, מושגי

לציין. רגילות המקובלות שהמילים מכפי ריגשות יותר הרבה לגזור נוכל וכך מאשר ההמון ש9שימ ידי על יותר הומצאו הריגשות ששמות ברור מכאןהמדויקת. הכרתן מתוך

דבר רואים כשאנו כלהלן. כלל בדרך היא שסיבתו 6לבוז, מנוגדת הפליאה במבט לנו המופיע או וכר, פחד או אהבה, או פליאה, במישהו המעורר

פליאה, אהבה, כלפיהם לגלות נקבעים שאנו ]אחרים[ לדברים כדומה ראשון פליאה, לגלות נקבעים אנו (27ג: נ; 15ג: ; 15)לפיג: כך מתוך הרי וכר, פחד

יותר התבוננות או הדבר, נוכחות אם אבל הזה. הדבר כלפי וכר פחד אהבה, לפליאה, סיבה להיות שעשוי מה כל ממנו לשלול אותנו מאלצת בו, מדויקת הדברים על לחשוב נקבעת להיות מוסיפה הנפש הרי וכר, לפחד או לאהבה,

שבדרך למרות וזאת ד;בו שיש מה על מאשר יותר במושא מצויים שאינםבמושא. שמצוי מה על דווקא לחשוב לנפש גורמת המושא נוכחות כלל

נולד 8הלעג כך אוהבים, שאנו דבר על פליאה מתוך נולדת שהמסירות כמומבוז נולדת 9והתנשאות מפניו; פוחדים או שונאים, שאנו לדבר בוז מתוך

contemptus 6 ;devotio 5 ;horror 4;veneratio 3 ;constematio 2 ;admiratio 1בחסרונותיו. להתרכז כלומר, 7

dedignatio 9 ; irrisio 8

אתיקה 246

לבסוף, הדעת. יישוב כלפי פליאה של מיחס נולדת ןזהערצה כשם לאווילות, אחרוניכשהן וריגשות כבוד תחושת תקווה, אהבה, במחשבתנו להעלות נוכל

להבחין יחידה מילה לנו שאין נוספות, ריגשות מכאן ולגזור לבוז, מחוברותאחרות. לבין בינן

53 משפט

היא פעולתה ובעוצמת בעצמה מתבוננת הנפש כאשר מדמה שהיא ככל שאת ביתר וזאת שמחה; לידי באה1יותר. מובחן באופן פעולתה עוצמת ואת עצמה את

הוכחה

שלהן והאידיאות גופו הפעלות באמצעות אלא עצמו את מכיר אינו האדם:19ב: )לפי ב הרי בעצמה, להתבונן יכולה שהנפש קורה כאשר לכן, (.23,

ע( 11 )לפיג: כלומר יותר, גדולה לשלמות עוברת שהיא מניחים זה מעצם בעצמה להתבונן ביכולתה שי% ככל שאת ביתר וזאת שמחה, לידי באה

מ.ש.ל. יותר. מובחן באופן פעולתה ובעוצמת

נסמך משפט

שאחרים מדמה שהאדם ככל ועוד עוד מלובה זו שמחהאותו. משבחים

שהוא השמחה רבה כן אותו, משבחים שאחרים לדמות מרבה שהוא ככל כי ע(;29עצמו)לפיג: של האידיאה בלוויית וזאת באחרים, מעורר שהוא מדמה

עצמו. של באידיאה המלווה יותר, רבה שמחה לידי בא הוא (27)לפיג: וכךמ.ש.ל.

אבל שפינוזה. של ב׳אתיקה׳ האדם ולשחרור פעיאת לריגשות הבסיס להיות עתיד זה 1 דווקא. פעילות בריגשות דנים לא עדיין המשפט, של ברישא בעיקר שלפנינו, בנקודה

כאשר וזאת - passio - סבילה ריגשה שהיא עצמית מהתבוננות שמחה גם תיתכן מושגים )של מושגית הבנה של תיווך בלי עצמי וסיפוק אינטרוספקציה מין מתרחשים

.58 ג: במשפט הנושא המשך ראו - הולמות( אידיאות או ״מובחנים״


את המניחים דברים אותם רק לדמות חותרת הנפשפעולתה. עוצמת

הוכחה

שברור )כפי אך (.7)לפיג: מהותה עצם היא 1עוצמתה או הנפש חתירת ולא 2יכולה, שהיא ומה הנה שהנפש מה את רק מחייבת הנפש מהות מאליו(,

שמחייב מה את רק לדמות חותרת שהנפש יוצא יכולה. ואינה שאיננה מה אתמ.ש.ל. פעולתה. עוצמת את מניח או

55 משפט

לידי באה היא 3יכולתה, חוסר את מדמה הנפש כאשרעצב.

הוכחה

או יכולה, שהיא מה ואת הנה שהנפש מה את רק מחייבת הנפש של מהותה )לפי פעולתה עוצמת את המניחים דברים רק לדמות הנפש של מטבעה בעצמה, מתבוננת כשהיא שהנפש, אפוא באומרנו (.54ג: הקודם המשפט

זאת, אלא אומרים איננו עוצמתה[, ]=העדר יכולתה חוסר את מדמה נבלמת, חתירתה פעולתה, עוצמת את המניח משהו לדמות חותרת שבעודה

מ.ש.ל. עצב. לידי באה היא ע( 11)לפיג: או

54 משפט

1 mentis conatus sive potentia - מביטויי אחד זהו ^sive את )המזהה בספר התוכניים עוצמתה(. עם הנפש מהות

2 potest לדיון בהמשך יכולת״, כ״חוסר impotentia כאן לתרגם הולם לי נראה ההקשר, בגלל 3

יכולה״. שהנפש ב״מה הקודם בפסוק

אתיקה 248

S 'נסמך* משפט

מדברים שאחרים מדמה האיש אם ועוד, עוד מלובה זה עצבבגנותו.

נ. 53ג: כמו אופן באותו מוכח הדבר

עיון

שמחה ואילו דוח. נמיכות מכונה חולשתנו, של האידיאה בלוויית זה, עצב עצמית. רצון שביעות או 1עצמית אהבה נקראת בעצמנו מהתבוננות שנולדה

או הטובות במעלותיו מתבונן שהאדם פעם כל ונשנית חוזרת שהיא וכיוון לראווה ולהציג מעשיו על לספר להוט אחד שכל גם יוצא פעולתו, בעוצמת

זה. על זה לטורח נעשים האדם שבני עד ונפשו, גופו כוחות אתג:24ג: )ראו מטבעם קנאים האדם שבני עוד, יוצא אלה מסיבות או ע(,32ע,

הרי הטובות. מעלותיהם על ומצטערים להם השווים האנשים בחולשת שמחים (,53)לפיג: שמחה לידי בא הוא 2פעולותיו את לעצמו מדמה שאדם אימת כל

אותן מדמה שהוא וככל שלמות יותר מבטאות שפעולותיו ככל שאת ביתר וזאת יותר שרבה ככל (,1 ע 40ב: בעיון שנאמר מה כלומר)לפי יותר, מובחן באופןאחרות. פעולות לבין בינן ולהבחין יחידים כבדברים בהן להתבונן יכולתו בדבר יתבונן כאשר השמחה מירב את יפיק בעצמו המתבונן אדם כל לכן, בעצמו מחייב שהוא הדבר אם אבל באחרים. ו[שולל בעצמו ]מחייב שהוא

לידי יבוא לא אז כי חיים, בעל של או האדם של הכללית לאידיאה מתייחס בהשוואה יותר חלשות שפעולותיו ידמה אם זאת, לעומת כך. כל רבה שמחה על הזה העצב את לגרש (28)לפיג: ויחתור יתעצב אז כי אחרים, של לאלה

ככל שיפאר ידי על או לו, השווים האנשים למעשי נכון לא פירוש מתן ידישלו. מעשיו את יכולתו גם מתווסף 3ולכאן ולקנאה. לשנאה מטבעם נוטים האדם שבני אפוא ברור

בלבד, ובו וכיבודים, קנאה של בדחף להשתמש רגילים ההורים כי החינוך;טובות. למעלות ילדיהם את להמריץ כדי

1 philautia2 actiones - ת1לסביל המנוגד במובן (passiones.)

הטבע. לנתוני 3


מתפעלים שאנו נדיר זה אין שהרי ]בקורא[; ספק נותר אולי אך אלה ספקות להסרת אותם. ומעריצים אדם בני של הטובות ממעלותיהם

שלהלן. הנסמך המשפט את אוסיף

נסמך משפט

שווה הוא כן אם אלא זולתו, של טובה במעלה מתקנא איש איןלו.

הוכחה

כלומר עצב, היא ע( 13)לפיג: או ע( 24ג: )ראו עצמה השנאה היא קנאה אך אדם. של חתירתו או פעולתו עוצמת את המעכבת ריגשה ע( 11 )לפיג: לנבוע שיכול מה אלא לעשות משתוקק ואינו חותר אינו ע(9)לפיג*. האדם

)מה או פעולה, עוצמת לו שייחסו משתוקק אינו איש לכן הנתון. מטבעו וזרה אחר מישהו של טבעו מסגולות שהנה טובה, מעלה דבר( אותו שהוא

אין ע(, 11)לפיג: כלומר להיבלם, יכולה אינה שתשוקתו יוצא שלו. לטבעו שונה באדם המצויה טובה במעלה מתבונן שהוא מתוך להתעצב, יכול הוא

לו ששווה במי יקנא כן* הוא אבל זה. באדם לקנא יכול אינו גם ולכן ממנו,מ.ש.ל. הטבע. אותו שמניחים, כפי לו, ושיש

עיון

או דעתו שיישוב מפני אדם מעריצים שאנו ע( 52:)ג לעיל אפוא כשאמרנו המשפט מן שגלוי )כפי זה הרי פליאתנו, את מעוררים וכר נפשו חוסן

ואינן זה לאדם ייחודיות הנן אלה טובות שמעלות מדמים שאנו מפני הנוכחי( ברום מקנאים משאנו יותר בהן נתקנא לא לכן המשותף. בטבענו מצויותבאלה. וכיוצא האריה בגבורת או אילן של צמרתו

quidem 1

אתיקה 250

- תשוקה ושל עצב, של שמחה, של הסוגים מספר טלטלות כגון מהם, המורכבת ריגשה כל של ולכן

תקווה, שנאה, אהבה, כגון מהן, הנובעת או הנפש, המושאים של הסוגים כמספר הוא - וכו׳ פחד

אותנו. המפעילים

הוכחה

ריגשות הן מתוכן, הנובעות או מהן המורכבות הרעשות ולכן ועצב, שמחה במידה בהכרח, פעולה סובלים אנו (,1:ג )לפי עתה ע(. 11 ג: )לפי סבילות

אנו כלומר, (.3)לפיג: בלבד זו ובמידה הולמות, בלתי אידיאות לנו שיש מופעלים או ע(,40ב: )ראו מדמים שאנו במידה רק בהכרח פעולה סובלים

החיצוני)ראו הגוף טבע ואת גופנו טבע את בתוכה הכוללת הפעלה ידי על באופן מוסבר להיות צריך סבילה ריגשה כל של טבעה לכן, ע(. 17:ב ,17:ב

אותנו. המפעיל המושא של טבעו את המבטא ושמחה ,a מושא של טבעו את כוללת a ממושא הנולדת שמחה למשל:

אלו שמחה ריגשות שתי .b מושא של טבעו את כוללת b ממושא הנולדת גם כך שונה. טבע בעלות סיבות מתוך שנולדו מפני בטבען, אפוא שונות והוא אחרת; מסיבה שנולד מעצב בטבעו שונה אחד, ממושא שנולד עצב, בהכרח יש לפיכך וכר. הנפש טלטלות פחד, תקווה, שנאה, אהבה, לגבי הדין

המושאים סוגי כריבוי וכר, שנאה, אהבה, עצב, שמחה, של רבים סוגיםאותנו. המפעילים

שמשיגים במידה אדם, כל של טבעו או מהותו עצם היא התשוקה ואילו אדם[)ראו אותו ]של המסוים המערך ידי על מה דבר לפעול כנקבעת אותה

של אחר או כזה סוג לאדם גורמות חיצוניות שסיבות ככל לכן, 1ע(. 9ג: ערוך אדם אותו של שטבעו ככל כלומר, - וכר שנאה אהבה, עצב, שמחה,ייבדלו והתשוקות אחרת; או כזו תשוקתו תהיה כך - אחר או זה באופן

אך (,cupiditas) ״תשוקה״ על ולא (appetitus) ״יצר״ על מדבר ע9ג: העיון למעשה 1הסבר(. א, הגד״ר להלן )ראו אחד הוא הרעיון

Ä 56 משפט


רבים סוגים אפוא יש נולדו. שמתוכן ההפעלות כמו בטבען, מזו זו בהכרח שהוכח מה ולכן)לפי וכר, האהבה, העצב, השמחה, סוגי כמספר תשוקה, של

מ.ש.ל. אותנו. המפעילים המושאים סוגי כמספר לעיל(

עיון

רב במספר להימצא (56:ג הקודם המשפט החייבים)לפי הריגשות, סוגי מבין 3הבצע רדיפת 2הבשרים, תאוות השכרות, 1הזללנות, לציון ראויים מאד,

טבען את המסבירים תשוקה או אהבה מושגי אלא אינם אלה 4הכבוד. ורדיפת שק אליהם. מתייחסות שהן למושאים בהתאם ואחרות אלו ריגשות של

מבינים איננו כבוד וברדיפת בצע ברדיפת בשרים, בתאוות בהכרות, בזללנות, נכסים לריבוי למשגל, למשקה, לסעודה, מרוסנת לא תשוקה או אהבה אלא

ולכבוד. ידי על רק אחרות מריגשות נבדלות אלה ריגשות עוד כל כך, על נוסף הפיכחון המתינות, שכן הפכים. להן אין אליו, מתייחסות שהן המושא

אינם הבשרים, ותאוות השכרות הזללנות, מול להעמיד שנוהגים והצניעות,אלה. ריגשות למתן הנפש של לעוצמתה ציונים אלא 5סבילות, או ריגשות

כמספר רב מספרם כאן)שהרי להסביר יכול אינני הריגשות סוגי שאר את לקבוע - בכוונתנו שהיה הדבר לצורך כי בכך. צורך אץ וגם המושאים(, סוגי כל של כללית בהגדרה די - לגביהן הנפש עוצמת ואת הריגשות כוח את

ושל הריגשות של המשותפות התכונות את שנבין אומר, אני לנו, די ריגשה. הנפש עוצמת של 6כמותה ואת איכותה את לקבוע שנוכל מנת על הנפש, שנאה אהבה, בין גדול הבדל שיש פי על ואף ובבלימתן. הריגשות במיתון

איננו לאישה, אהבה לבין לצאצאים אהבה בין למשל אחרת, או כזו ותשוקהומקורן. הריגשות טבע אחר יותר עוד ולהתחקות אלה הבדלים להכיר חייבים

luxuria I2 libido - הדוגמאות ארבע לגבי )כמו נאמר להלן כי סתם, המין״ ״יצר ולא כך, תרגמתי

שכאשר לציין יש אך רגילה. בתשוקה ולא מרוסנת לא שמדובר,בתשוקה המסורתיות( את מלהכניס נמנע הוא מד-מח(, הגד״ר להלן זו)ראו קלסית בחמישיה לדון חוזר שפינתה בשרים״ ב״תאוות להשתמש שנוהגים מעיר ורק libido^ להגדרת מרוסנת״ ״לא הביטוי אינו ששפינוזה ללמוד ניתן מזה מרוסנת. או מתונה שהתאווה בין המגנה( הצליל )בעלת

ע57ג: )בעיון ככזה. מיני ביצר לפגם טעם שיש הרומז המקובל, המוסרני השימוש עם שלםמין״.( ״יצר תרגמתי ושם וחרקים, סוסים של גם טבעי, בליבידו מדובר

qualis et quanta 6 ; affectus seu passiones 5 ; ambitio 4 ; avaritia 3

z52 אתיקה

באותה זולתו מריגשת 2נבדלת 1יחיד כל של ריגשה כלזולתו. ממהות 3שונה האחד של שמהותו מידה

הוכחה

נוכיח כן פי על ואף .3 מ״ע 13ב: שלאחר 1 אקסיומה מתוך גלוי זה משפטהראשוניות. הריגשות שלישיית של ההגדרות מתוך אותו שמלמדות כפי לעצב, או לשמחה, לתשוקה, מתייחסות הריגשות כל

הגדרתה אחד)ראו כל של ׳מהותו או טבעו עצם היא התשוקה אך הגדרותינו. בכל אחר כל של מתשוקתו נבדלת יחיד כל של תשוקתו לכן ע(. 9:ג בעיון

הן ועצב שמחה עתה, האחר. של מזה שונה האחד של מהותו או שטבעו עוצמתו מעוכבת או מומרצת פוחתת, או גוברת ידיהן שעל סבילות, ריגשות

בחתירה אולם ע(. 11 ג: ,11בישותו)לפיג: להמשיך אחד כל של חתירתו או יצר מבינים אנו כאחד, ולגוף לנפש מתייחסת כשהיא בישות, להמשיך היצר או התשוקה היא 4העצב כמו שהשמחה ומכאן ע(; 9:ג )ראו ותשוקה

חיצוניות; סיבות ידי על מעוכב או מומרץ פוחת, או גובר שהוא ככל עצמו, עצבותו או שמחתו וכך אחד. כל של טבעו עצם היא עיון(, אותו )לפי כלומר

שטבעו מידה באותה אחר אדם של עצבותו או משמחתו נבדלים אחד כל של נבדלת יחיד כל של ריגשה כל ולכן זולתו. משל שונה האחד של מהותו או

מ.ש.ל. וגר. מידה באותה זולתו, מריגשת

עיון

שאנו תבונה)ומשעה חסרי שהם שאומרים החיים, בעלי שריגשות נובע מכאן5להרגיש(, מסוגלות שהבהמות ספק להטיל נוכל לא הנפש, מקור את יודעים

differt 3 ; discrepat 2 ; Individuum 1 נצרכתי הדקדוקי במין וההבדל הפסוק המשך בגלל אך והעצב״, ״השמחה נאמר: במקור 4

במשמעות. שינוי ללא העצב״, כמו ״השמחה לתרגם5 sentire. בעל ״להיות ״להעריך״, של במובן גם לעתים שפינתה את משמש זה ביטוי

שבעלי ספק מטיל אינו איש הרי כזו. קונוטציה יש כאן שגם הנמנע מן ולא וכר, דעה״ החיים שבעלי להיות עשוי שפינוזה של בטענתו החידוש חשים! - הנחותים גם - החיים

לכעין־סברה. או הערכה, לאיזו גם מסוגלים

57 משפט


האדם. מטבע שונה שטבעם מידה באותה רק האדם בני מריגשות שונות נדחף זה אולם להוליד, מינית תאווה ידי על נדחפים שניהם והאדם הסום

כך אנושית. מינית תאווה ידי על נדחף וזה סוסית מינית תאווה ידי על להיות חייבים והציפורים הדגים החרקים, של המין ותאוות היצר גם

המכונן בטבעו סיפוק ומוצא חי יחיד שכל פי על אף מאלו. אלו שונים סיפוקו, את בהם מוצא אחד שכל אלה, וחיים זו 1הנאה הרי בו, ונהנה אותו האחד שמחת וכך יחיד; אותו של 2הנפש או האידיאה אלא אינם נבדלת האחד של שמהותו מידה באותה זולתו משמחת בטבעה שונה

הזולת. של ממהותו בין מפריד קטן לא שמרחק נובע (56:)ג הקודם המשפט מן לבסוף, כך על ;הפילוסוף לו שקונה והשמחה השיכור את למשל, המושכת, השמחה

אגב. דרך מעיר אני נותר ]עתה[ סביל. שהוא במידה לאדם המתייחסות הריגשות לגבי כאן עד

3פעיל. שהוא במידה לאדם המתייחסות הריגשות על מעט להוסיף לי

58 משפט%

גם יש סבילות, ריגשות שהן והתשוקה, השמחה מלבד אלינו המתייחסות ותשוקה, שמחה של אחרות ריגשותפועלים. שאנו במידה

הוכחה

שמחה לידי באה היא פעולתה, עוצמת ואת עצמה את משיגה הנפש כאשר בהכרח הולמת, או אמיתית אידיאה משיגה שהנפש בשעה אולם (.53)לפיג:

הולמות אידיאות כמה משיגה והנפש (.43ב: )לפי בעצמה מתבוננת היא

1 gaudium, שמחה. או חדווה גם שפירושו•mens כרגיל ולא anima נאמר כאן 2 לתת בניסיון היה חידושו (;passiones) סבילות בריגשות שפינוזה דן הקודם בחלק 3

ייחוד ללא בטבע, אותן לעגן ובעיקר דקארט, של מזו עדיפה שיטתית, גזירה לריגשות עכשיו, ואילו ערכי. שיפוט וללא הטפה ללא בהן ולדון רצון, חופש להניח ובלי אנושי ופסיכולוגי תוכני חידוש גם מתווסף - actiones - הפעילות בריגשות לדון בבואוהשפינוזיסטית. להגות המיוחד חשוב,

אתיקה 254

משיגה שהיא ככל גם שמחה לידי באה שהנפש יוצא (.2ע 40ב: )לפיפועלת. שהיא ככל (1ג: )לפי כלומר הול%ות, אידיאות

לה שיש ובין ומובחנות בהירות אידיאות לה שיש בין הנפש, כך על נוסף אנו בחתירה אולם (.9ג: )לפי בישותה להמשיך חותרת מבולבלות, אידיאות

במידה גם 1אלינו מתייחסת שהתשוקה מכאן ע(. 9)לפיג: תשוקה מביניםמ.ש.ל. פועלים. (1ג: )לפי או מבינים שאנו

59 משפט

פועלת, היא באשר לנפש המתייחסות הריגשות כל ביץלתשוקה. או לשמחה מתייחסת שאינה אחת אף איץ

הוכחה

או לשמחה לתשוקה, מתייחסות הגדרותינו, שמלמדות כפי הריגשות, כל או פוחתת הנפש של 2מחשבתה שעוצמת מבינים אנו בעצב אולם לעצב.

(1:ג )לפי כך נעצבת, שהנפש מידה ובאותה ע(; 11ג: ,11 ג: )לפי מעוכבת ככל לכן, מעוכבת. או פוחתת פעולתה, עוצמת כלומר הבנתה, עוצמת אליה, ]להשתייך[ להתייחס יכולה עצב של ריגשה שום אין פועלת, שהנפש

(58ג: הקודם המשפט אשר)לפי ותשוקה, שמחה של הריגשות אותן רק אלאמ.ש.ל. 3זו. במידה לנפש מתייחסות

עיון

שהיא במידה לנפש המתייחסות מריגשות הנובעות הפעולות כל אתלבין 5הרוח איתנות בין מבחין אני ובתוכו 4נפשי, לחוסן מייחס אני מבינה

/

שייכות כתיאור גם refertur־3 משתמש תשוקה״)שפינוזה בעלי שאנו לקרוא:״מכאן יש 1הבא(. במשפט כמו מקור, אל כייחוס וגם - הנוכחי בביטוי כמו -

cogitandi נאמר בטקסט אך הרגיל(, )הנוסח הנפש של פעולתה״ ״כוח תרגם קרלי 2potentia.

פועלת. שהיא במידה 3fortitudo 4

animositas 5


חותר 2אדם כל שבה התשוקה את מכנה אני הרוח איתנות בשם 1נדיבות. את מבין אני בנדיבות ואילו לבדה. התבונה 3צווי מתוך ישותו את לשמר

אדם לבני לסייע חותר לבדה, התבונה צווי מתוך אדם, כל שבה התשוקהידידות. בקשרי אליו אותם ולקשור אחרים הרוח, לאיתנות משייך אני בלבד הפועל של לתועלתו שנועדו פעולות וכך, 4המתינות, לנדיבות. משייך אני הזולת לתועלת גם שנועדו הפעולות ואילו

ואילו איתנה; רוח של סוגים אפוא הן סכנה נוכח 5הנפש ועוז הפיכחון,נדיבות. של סוגים הן וכיו״ב 7לסלוח הכושר או 6הצניעות

שמקורן העיקריות, הנפש וטלטלות הריגשות את הסברתי שבכך סבור אני בכך - ועצב שמחה תשוקה, - הראשוניות הריגשות שלוש בהרכבת

הראשונות. סיבותיהן על שהצבעתי ומטלטלות רבים באופנים אותנו מסעירות חיצוניות שסיבות ברור זה מכל את שנדע בלא ונדים נעים ואנו הים, גלי את כמו מנוגדות לרוחות אותנוגורלנו. ואת לנו הצפוי

היכולים אלה כל על ולא העיקריים, הנפש מאבקי על רק שהצבעתי אמרתי מחוברת שהאהבה בנקל, להראות נוכל זו בדרך נמשיך אם הרי להתקיים.

לדעתי, יקבע, ,לעיג האמור סמך על ואמנם, וכר. לבושה להתנשאות, לחרטה, כה במספר אחרות ריגשות עם להצטרף עשויות שריגשות בבהירות, אדם כל אותן להגביל ניתן שלא עד גוון, שינויי הרבה כה ולהוליד אופנים, של רב

כי העיקריות. הריגשות את שאמנה לי די מטרתי לשם אך כלשהו. במספרלתועלת. מאשר לסקרנות עניין יותר הן משמיט שאני אלה

1 generositas את לשמר חותר אחד שכל אף כי הולם, כאן נראה לא (unusquisque)אדם״ ״כל הביטוי 2

רוח איתנות לומר: שיש נראה התבונה. הוראות לפי זאת עושה אדם כל לא מציאותו, ייתכן התבונה. הוראות לפי מתרחשת שחתירתו מי כל של עצמי לשימור התשוקה היא

״תאוות האדם״)ולא ״תאוות ותרגם: הטקסט מן שינה כאשר הקושי את ראה שקלצקיןבמקור(. שכתוב כפי אדם״, כל

3 dictamina. דתי רמז של לכיוון המובן את מטה התבונה״, ״מצוות קלצקין, תרגום התבונה״ ״הדרכת ג׳אנקוטי: :dictates תרגם קרלי לשפינוזה. מתאים שאינו סמכותי,

(guida.) הסמכותית, הדת צווי את שפינוזה אצל המחליפים התבונה״, ב״צווי בחרתי אנימוחלט״. ״ציווי של האנטי־תועלתי הקאנטי המובן להם אין זאת ועם

4 temperantia5 animi praesentia

6 modestia. ושומרת עצמית מהבלטה הנמנעת להתנהגות אלא עצמי, לביטול הכוונה אין יתר. והחצנת יוהרה גנדרנות, דוחה דיסקרטיות, על

dementia 7

אתיקה 256

מדבר נהנים כשאנו האהבה: על זאת עוד להעיר לי נותר כן פי על אף חדש, מערך לידי בא גופנו זו הנאה שבעקבות תכופות קורה בו* שחשקנו אותו; מגרים אחרים דברים של ודימויים שונה, באופן נקבע הוא שמתוכו

כשאנו למשל, בהם. ולחשוק אחרים דברים לדמות מתחילה הנפש ובמקביל כלומר ממנו, ליהנות משתוקקים אנו אותנו, לענג רגיל שטעמו דבר מדמים הגוף ומערך מתמלאה הקיבה כך, ממנו נהנים בעודנו אך אותו. לאכול

המאכל של הנמשכת נוכחותו השתנתה, הגוף שנטיית לאחר אם, משתנה. אותו, לאכול התשוקה או החתירה את ולכן דימויו, את בנו לעורר מוסיפה

המאכל ונוכחות חתירה, או תשוקה מאותה יסלוד החדש ]הגוף[ מערך הרי לזרא חיות מכנים שאנו הדבר זה עלינו. שנואה כתוצאה, תהיה, בו שחשקנו

1נפש. וגועל כגון בריגשות, בהן לצפות שניתן החיצוניות הגוף הפעלות על כאן פסחתי

יחס ללא לבדו לגוף שייכות שהן מפני וכד, צחוק התייפחות, חיוורון, רעדה, אחזור ולכן הריגשות, הגדרות על דברים כמה להעיר עלי עוד לבסוף, לנפש.

מהן. אחת כל לגבי המתבקשות ההערות שילוב תוך כסדרן, אלה הגדרות על

הריגשות הגדרות

א

אותה שמשיגים במידה האדם, של מהותו עצם היא התשוקהשלה. נתונה הפעלה איזו מתוך מה דבר לפעול כנקבעת

הסבר

ואילו לו. המודעות עם יחד יצר היא שהתשוקה ע, 9:ג בעיון לעיל אמרנו דברים לעשות נקבעת שהיא במידה האדם, של מהותו עצם הוא היצר

מכיר אינני שלמעשה הזהרתי, גם עיון באותו אך קיומו. שימור את המשרתיםבין ליצרו, מודע שהאדם בין כי התשוקה. לבין האדם יצר בין הבדל בשום

fastidium & taedium 1


כעוסק איראה שלא כדי לכן, עצמו. יצר אותו נשאר הוא לו, מודע שאינו השתדלתי אלא היצר, ידי על התשוקה את להסביר רציתי לא בטאוטולוגיה,

האדם טבע של החתירה אופני כל את באחת שיקיף באופן אותה להגדיר לומר יכולתי הרי דחף. או תשוקה רצון, יצר, במילים: לציין רגילים שאנו

כנקבעת אותה שמשיגים במידה האדם של מהותו עצם היא שהתשוקה יכולה שהנפש נובע היה לא (23)לפיב: זו מהגדרה אך מה; דבר לפעול סיבת את ]בהגדרה[ לכלול כדי לכן, ליצרה. או לתשוקתה מודעת להיות

שמשיגים במידה להוסיף: (23ב: משפט אותו הצטרכתי)לפי הזו המודעות של בהפעלות שהרי וגר. שלה מסוימת נתונה הפעלה ידי על כנקבעת אותה מלידה בה טבוע שהוא בין זו, מהות של מערך כל מבינים אנו האדם מהות

תואר ידי על או בלבד המחשבה תואר ידי על אותו שמשיגים ובין 1לא[, ]או - תשוקה - זו במילה כי יחד. התארים לשני כמתייחס או בלבד, ההתפשטות

השונים מערכיו לפי המשתנים ורצייה, יצר דחף, אנושית, חתירה כל מבין אני נגרר שהאדם לזה זה כך כל מנוגדים הם נדירות לא ולעתים אדם, אותו של

יפנה. לאן יודע ואינו שונים לכיוונים

גדולה לשלמות יותר קטנה משלמות אדם של מעבר היא שמחהיותר.

ג

קטנה לשלמות יותר גדולה משלמות אדם של מעבר הוא עצביותר.

הסבר

יחד נולד שהיה אדם הרי שלמות. אינה עצמה השמחה שכן מעבר, אומר אני ברור הדבר שמחה. ללא זו שלמות בעל היה עובר, הוא שאליה השלמות עם

להכחיש יוכל לא איש לשמחה. המנוגדת העצב ריגשת מתוך יותר עוד

1 n־NS :מבחוץ״. בא ״או מוסיף

אתיקה 258

שכן עצמה. הפחותה בשלמות ולא פחותה, שלמות אל במעבר יסודו שהעצב לא וגם כלשהי. בשלמות משתתף הוא באשר עצב לידי יכול*לבוא אדם אין

הוא שהיעדר מפני יותר, הגדולה השלמות בהיעדר יסודו שהעצב לומר נוכל אלא אפוא להיות יכולה אינה וזו 2פעילות, היא עצב של ריגשה ואילו 1אין

האדם של פעולתו עוצמת שבה הפעילות כלומר, פחותה, לשלמות המעברע(. 11)ראוג: מעוכבת או פוחתת

שהן מכיוון משמיט, אני וכאב דכדוך עונג, עליזות, של ההגדרות אתועצב. שמחה של סוגים אלא ואינן 3לגוף בעיקר מתייחסות

ד

מקובעת נשארת שהנפש מה דבר של 4דימוי פעולת היא פליאה )ראו השאר כל לבין זה יחיד דימוי בין קשר שאין מפני בה,

שלו(. העיון עם 52:ג משפט

הסבר

בדבר מהתבוננות עוברת הנפש שבגללה הסיבה על הצבענו ע 18ב: בעיון הללו הדברים שדימויי מפני אומר, הווה אחר, דבר של מחשבה אל מיד אחד

כאשר אמנם, האחר. בעקבות בא שהאחד כך, ביניהם ומסודרים 5מקושרים התבוננות אבל אופן; באותו זאת להשיג אפשר אי חדש הוא הדבר דימוי לחשוב אותה יקבעו אחרות שסיבות עד בעינה תעמוד דבר באותו הנפש יש עצמה, בפני נדונה כשהיא דבר, של חדשה דימוי לפעולת אחרים. דברים במניין הפליאה את כולל שאינני הסיבה וזו לאחרות, כמו טבע אותו אפוא

אינה דעת הסחת אותה שהרי כן. לעשות עלי מדוע רואה ואיני 6הריגשות היא אלא אחרים, מדברים הנפש את המסיטה חיובית סיבה משום נובעת בדבר מהתבוננות ]לעבור[ לנפש הגורמת סיבה שחסרה מכך, ורק אך נובעת

אחר. דבר של המחשבה אל אחד

nihil est 1 actus 2

ע(. 11 )ג: אלה ריגשות על לעיל הנאמר עם היטב מתיישבת לא זו טענה 3imaginatio 4

/ concatenatae 5לדקארט. בניגוד 6


או ראשונות ריגשות בשלוש רק מכיר אני ע(, 11 ג: שהדגשתי)בעיון כפי על אחדות מילים אמרתי ואם והתשוקה. העצב השמחה, והן 1ראשוניות הריגשות את שונות במילים לסמן הנפוץ ההרגל בגלל אלא זה אין 2הפליאה, לנו הגורמים למושאים מתייחסות הן כאשר הראשוניות, משלוש הנובעותהבוז. הגדרת את גם לכאן אוסיף נימוק ומאותו פליאה.

ה

בנפש, מעט כה הנוגעת מה, דבר של דימוי פעולת הוא בוז מה את לדמות הנפש את מניעה אותו שמדמים הדבר שנוכחות

ע(. 52:ג בו)ראו שיש מה את מאשר יותר בו שאין

שאני ריגשה ששום כיוון וההתנשאות, ההערצה הגדרות את בצד מניח אנימהם. שמה את נוטלת אינה מכיר

ו

חיצונית. סיבה של אידיאה בלוויית שמחה היא אהבה

הסבר

המחברים ואילו מספקת. בבהירות האהבה מהות את מסבירה זו הגדרוז את ביטאו לא 3האהוב הדבר עם להתחבר האוהב כרצון אהבה שהגדירו

מהות על צורכם די עמדו שלא ומאחר שלה. תכונה רק אלא האהבה, מהות הכל נמנו מכך וכתוצאה תכונתה; של גם בהיר מושג להשיג יכלו לא האהבה,

לחלוטין. עמומה שהגדרתם וגמרו הדבר עם להתחבר רצונו היא האוהב שתכונת אומר כשאני להעיר: עלי

או 4הנפש, של ומתן משא או הסכמה מתן מבין אינני ב׳רצוך הרי האהוב,

primitivi seu primarii 1הראשוניות. הרעשות בין מונים שפינוזה, לא אך שלו, והאסכולה שדקראט 2 היהודי ליאון דרך היתר, בין לשפינוזה, שהגיעה האפלטונית, המסורת של הגדרתה זו 3

Leone Ebreo), האהבה׳. על ׳שיחות בספרו אברבנאל( יהודה הוא4 animi deliberatio

אתיקה 260

מבין איני וגם בדיה(; שזוהי 48ב: במשפט הוכחנו )שכן חופשית החלטה להימצא להמשיך או נעדר, בהיותו האהוב הדבר עם תשוקה*להתחבר בכך

משתי אחת בלי גם האהבה את לחשוב ניתן שכן 1נוכח; בהיותו במחיצתו הדבר של מנוכחותו הרצון שביעות את בכך מבין אני אלא הללו. התשוקות

אותה. מזינה לפחות או האוהב, שמחת את המחזקת האהוב,

ז

חיצונית. סיבה של אידיאה בלוויית עצב היא שנאה

הסבר

הקודמות בהגדרות הנאמר מן בנקל לתפוס ניתן כאן המתבקשות ההערות אתע(. 13ג: גם )וראו

ח

שהנו כלשהו דבר של אידיאה בלוויית שמחה היא 2משיבהלשמחה. מקרית סיבה

ט

סיבה שהנו כלשהו דבר של אידיאה בלוויית עצב היא 3דחייהע(. 15:ג ראו כך )על לעצב מקרית

י

פליאתנו. את שמעורר מי כלפי אהבה היא מסירות

הסבר

אם לכן, מה. בדבר הקיים החידוש מן נולדת פליאה כי הראינו, 52:ג במשפט

שתי ניתנות שם ואילך, 185 עמ׳ תשמ״ג(, ביאליק, )מוסד האהבה׳ על ׳שיחות השוו 1אהבה. אופני לשני אלה הגדרות

aversio 3 ;propensio 2


נחדל אז כי אותנו, שהפליא הדבר את ומדמים חוזרים שאנו תכופות קורה ויורדת בנקל חוזרת מסירות של ריגשה רואים, שאנו כפי וכך, עליו. להתפלאפשוטה. אהבה למדרגת

יא

השנוא בדבר כי מדמים שאנו מכך הנולדת שמחה הוא לעגלו. בזים שאנו משהו יש עלינו

הסבר

ע( 52:ג )ראו קיום ממנו שוללים אנו עלינו, שנוא לדבר בזים שאנו במידה את שונא גם אשר אדם שהנחנו מאחר אך שמחים. אנו (20:ג זו)לפי ובמידה

ע(. 47ג: )ראו מוצקה להיות יכולה אינה שמחתו הרי לו, בז שהוא הדבר

יב

דבר של אידיאה מתוך הנולדת יציבה, לא שמחה היא תקווהבאחריתו. מסוים ספק מטילים שאנו בעבר או בעתיד

יג

או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולד יציב, לא עצב הוא פחד 18ג: כך על )ראו באחריתו מסוים ספק מטילים שאנו בעבר

(.2 ע

הסבר

שתלוי מי כי תקווה. בלי פחד ולא פחד בלי תקווה שאין נובע אלה מהגדרות דבר לדמות אמור הדבר, של באחריתו ספק ומטיל תקווה, של[ בנמצב ועומד

נעצב הוא אפוא זו ובמידה שבעתיד; הדבר של קיומו את המסלק מה שמא פוחד הוא בתקוותו, ועומד תלוי הוא עוד שכל אפוא, יוצא (.19)לפיג:ספק שמטיל מי כלומר, בפחד, ששרוי מי זאת, לעומת 1יתרחש. הזה הדבר

1 metuere ut res eveniat. וכתבו: הטקסט את שינו ועוד( קלצקין )אפין, מתרגמים כמה

אתיקה 262

קיום את המסלק מה דבר הוא גם מדמה עליו, השנוא דבר של באחריתוft הוא אפוא זו ובמידה (,20:ג )לפי שמחה לידי בא הוא כך ידי על הזה. הדבר

יתרחש. לא ]שנוא[ דבר שאותו מקווה

יד

או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולדת שמחה היא 1ביטחהספק. בו להטיל הסיבה שבטלה בעבר,

טו

בעבר. או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולד עצב הוא ייאושספק. בו להטיל הסיבה שבטלה

הסבר

הסיבה בטלה כאשר לייאוש, נעשה והפחד ביטחה, אפוא מולידה התקווה הדבר את מדמה שהאדם מפני או קורה וזה הדבר. באחרית ספק להטיל

מדמה שהוא מפני או כנוכח, בו ומתבונן כאן כמצוי שבעבר או שבעתיד לעולם אם גם כי ספק. בו שנטעו הדברים קיום את המסלקים אחרים, דברים

נ(, 31 )לפיב: יחידים דברים של אחריתם לגבי ודאות לנו להיות תוכל לא לא כי ע( 49)ראוב: לעיל הראינו הלא 2ספק. בה נטיל שלא אפשר עדיין

יכול וכך אחר. דבר הוא ודאות בעל ולהיות אחד דבר הוא ספק להטיל של ריגשה אותה בנו תתעורר בעבר או בעתיד דבר של דימוי שמתוך לקרות, ; 18ג: במשפט שהוכחנו כפי הווה, דבר של מדימויו כמו עצב של או שמחה3]הראשון[. העיון עם יחד שם וראה

אומר הטקסט אולם המקווה(. לדבר )בהתכוונם יתרחש לא דבר אותו שמא פוחד הוא את לבטל העלול דבר לאותו והכוונה יתרחש, אכן הדבר שמא פוחד שהאיש בפירוש

לו. מקווה שהאיש הדבר של קיומוsecuritas 1

אדם של ואמונותיו נפשו למצב מתייחסת היא אפיסטמית. ולא פסיכולוגית טענה זוהי 2ע. 49ב: ראו אמונתו. תוכן של ההכרתי־הלוגי למעמד ולא

תיקן גבהרדט עיונים(. שני יש 18ג: למשפט )שכן אקרמן של תוספת - ״הראשון״ 3הראשון. העיון הוא לענייננו הנוגע אך (,scholia) ברבים ל״עיונים׳׳


טז

שאחריתו בעבר, דבר של אידיאה בלוויית שמחה היא חדווה 1משקיווינו. יותר נטובה[ הייתה

יז

בעבר, דבר של אידיאה בלוויית עצב הן מצפון נקיפות משקיווינו. יותר ]רעה[ הייתה שאחריתו

יח

למישהו שאירע רע דבר של אידיאה בלוויית עצב הם רחמיםע(.27ע,ג: 22לנו)ראוג: כדומה מדמים שאנו אחר,

הסבר

אולי, מלבד, הבדל, כל אין 2בצעד השתתפות לבין רחמים שבין נראה נטייה היא בצער השתתפות ואילו יחידה, לריגשה מתייחסים שרחמיםמורגלת.

יט

הזולת. עם שהיטיב למישהו אהבה היא 3חסד נטיית

- praeter spem - בדיוק מונח באותו שפינוזה משתמש אחריה ובבאה זו בהגדרה 1 זה דו־משמעי ביטוי התקווה״. לפי ״שלא ומובנו לתקווה״ ״מחוץ המילולי שפירושו

יחד, גם המובנים לשני מתכוון ושפינוזה מתקוותנו״, ״רע או מתקוותנו״ ״טוב לציין יכול את המקומות בשני להשאיר העדפתי המתרגמים, ממרבית בשונה במקומו. אחד כל

מרובעים. בסוגריים השלמה ולהוסיף שפינווה, של הדו־משמעי הביטוי2 misericordia. ב״רחמים״ וכן זה, במונח (commiseratio,) ולאו עצמה לריגשה הכוונה

ל״בקשת זהה היא אין )לכן סעד הושטת או סליחה כגון ממנה, הנובע למעשה דווקארחמים״(.

favor 3

אתיקה 264

כ

לזולת. שהרע למישהו שנאה היא נפש שאט

הסבר

כוונתי אך המקובל. מן שונה מובן אלה לשמות מעניק שאני לכך, מודע אני דברים ולציין הדברים, של טבעם את אלא המילים, מובני את להסביר אינה בדעתי יש שבו מזה לגמרי 1רחוק אינו הרגיל שמובנם ביטויים, ידי על אלה

2בכך. לי ודי אחת פעם זאת מציין אני בהם. להשתמש:1נ 27ג: ראו הללו, הריגשות לסיבת אשר ג ע.22,

כא

מן יותר אהבה, מתוך מישהו, להעריך פירושה ערך הפלגתהראוי.

כב

מן פחות שנאה, מתוך מישהו, להעריך פירושו ערך פיחותהראוי.

הסבר

תוצאה הוא ערך פיחות אהבה, של תכונה או תוצאה אפוא היא ערך הפלגת במידה אהבה, היא ערך הפלגת כך: גם להגדיר ניתן לכן שנאה. של תכונה או

הראוי. מן יותר עליו האהוב הדבר את להעריך האדם את מעוררת שהיא את להעריך האדם את מעוררת שהיא במידה שנאה, הוא ערך פיחות ולהפך,

ע(.26ג: כך על הראוי)ראו מן פחות עליו השנוא הדבר

1 non abhorret, קלצקין(. )קרלי, מנוגד אינו שתרגמו: ויש בכלל, שפינתה של הלשון שימושי להבנת גדולה חשיבות בעלת הערה זוהי 2

להיסטוריה. ואף לחינוך לרטוריקה, ויחסו המסורתית, הלשון בשימוש שלו האיסטרטגיה


שהוא כך האדם את מפעילה שהיא במידה שנאה, היא קנאהברעתו. ושמח הזולת של באושרו נעצב

הסבר

1הביטוי של מובנו שלמרות בצער, להשתתפות כלל בדרך מנוגדת הקנאהכך: להגדירה אפוא ניתץ

כד

האדם את מפעילה שהיא במידה אהבה, היא בצער השתתפותברעתו. ונעצב הזולת, של בטובתו שמח שהוא כך

הסכר

:24ג: את מזה, חוץ ראו, הקנאה בסוגיית ג ע.32ע,

חיצוני דבר של אידיאה מלווה שאותן והעצב השמחה ריגשות אפוא הן כך ועכשיו מקרית. סיבה שהיא ובין 2עצמה ידי שעל סיבה שזו בין סיבתן, בתור

סיבתן. בתור פנימי דבר של אידיאה מלווה שאותן אחרות, לריגשות עובר אני

כה

מתבונן שהאדם מכך הנולדת שמחה היא 3עצמית רצון שביעותפעולתו. ובעוצמת בעצמו

כג

נאמן להיות )כדי צער. או סבל משמעו ,misericordia במילה הכלול ,miseria הביטוי 1 את בעברית גם השארתי שפינוזה, של המודעת המילים ולבחירת שבמקור, לבעיהבצער״.( ׳השתתפות הביטוי

2 per se, ומזדמנת. עקיפה מסיבה בהבדל ומובהקת, ישירה סיבה במשמע כנראה3 acquiescentia in se ipso

אתיקה 266

כו *

האונים בחוסר מתבונן שהאדם מכך הנולד עצב היא רוח נמיכותבחולשתו. או שלו

הסבר

שמחה בה שמבינים במידה הרוח לנמיכות מנוגדת עצמית רצוץ שביעות שאנו במידה ואילו פעולתנו. בעוצמת מתבוננים שאנו כך, מתוך הנולדת שעשינו סבורים שאנו מעשה, של באידיאה מלווה שמחה גם בה מבינים

שאותה לחרטה, בניגוד עומדת היא אז הרי הנפש, של חופשית החלטה מתוךכך: נגדיר

כז

סבורים שאנו מעשה, של אידיאה בלוויית עצב היא חרטההנפש. של חופשית החלטה מתוך שעשינו

הסבר

;54ג: ;53ג: ע; 51ג: במשפטים הראינו אלה ריגשות של הסיבות אתע. 35ב: ראו הנפש של החופשית ההחלטה סוגיית על ואילו ע; 55ג: ;55ג:

בעקבות מוחלט, שבאופן כך על להתפלא צריכים איננו להעיר: יש מזה חוץ מעשים ובעקבות עצב, כך אחר בא פסולים, לכנותם שרגיל המעשים כל

תלוי זה שדבר להבין, קל לעיל האמור מן שמחה. באה ישרים המכונים הפסולים המעשים מן רוחם מורת את מבטאים ההורים כאשר בחינוך. בעיקרו

למעשים ועידוד שבח חולקים וכשהם מזומנות, לעתים ילדיהם את ומוכיחיםשמחה. של רגש ולאלה עצב של רגש להללו מחברים הם הישרים,

מקום. בכל זהים אינם והדת ההרגל הלא זאת. מאשר עצמו הניסיון שאלה ומה הקודש, לחילול אחרים בעיני נחשב לאחדים שקדוש מה :אדרבה

מעשיו על מתחרט אחד כל וכך למגונה. זולתם בעיני נחשב ליושר חושביםהתחנך. שבה לדרך בהתאם בהם משתבח או


כח

עצמו את מעריך לעצמו, אהבה מתוך שאדם, פירושה יהירותהראוי. מן יותר

הסבר

ואילו חיצוני, למושא מתייחסת זו כי ערך, מהפלגת אפוא נבדלת היהירות כמו ועוד, הראוי. מן יותר עצמו את המעריך עצמו, לאדם מתייחסת היהירות או תוצאה היא יהירות כך אהבה, של תכונה או תוצאה היא ערך שהפלגת

אהבה היא יהירות כך: להגדירה אפוא ניתץ 1עצמית. אהבה של תכונה האדם את מעוררת שהיא במידה מעצמו, אדם של רצון שביעות או 2לעצמו

ע(.26הראוי)ראוג: מן יותר עצמו את להעריך את מעריך לעצמו, שנאה מתוך אשר, איש אין כי ניגוד. אין זו לריגשה

הראוי מן פחות עצמו מעריך אינו איש למעשה, 3הראוי. מן פחות עצמו מדמה שהאדם מה כי אחר. או זה דבר לעשות יכול שאינו מדמה הוא כאשר אותו מטה הזו הדימוי ופעולת בהכרח, מדמה הוא זאת יכולתו, בגדר שאינו בגדר שאינו מדמה שהוא מה את לעשות יוכל לא שבאמת כזה, באופן

נקבע הוא אין מה, דבר לעשות יכול שאינו מדמה הוא עוד כל לכן, יכולתו.לעשותו. לו אפשר אי באמת ולכן הדבר, את לעשות

שאדם ייתכן כי להשיג נוכל 4בלבד, בסברה שתלוי במה נדון אם אמנם, עצמו בחולשת המתבונן שאדם לקרות יכול הראוי. מן פחות עצמו את יעריך מעלים אינם האנשים ששאר פי על אף לו, בזים שהכל מדמה עצב מתוך

אם הראוי, מן פחות עצמו את להחשיב עשוי אף אדם לו. לבוז כלל בדעתם לגביו. ודאות לו שאין עתיד, לזמן המתייחס דבר בהווה מעצמו שולל הוא

או ודאי, דבר במחשבתו להשיג היכולת את מעצמו שולל הוא אם למשל, נוכל ועוד וכיו״ב. מגונה או פסול שאינו דבר לעשות או למשהו, להשתוקק

מפני המופרז פחדו בגלל אם הראוי מן פחות עצמו את מחשיב שאדם לומר

amor sui 2 ;philautia 1 כיצד מסביר ההמשך הראוי)אדרבה, מן יותר עצמו בערך המפחית איש שאין נאמר לא 3

מתוך רק אפשרי הדבר עצמית. שנאה מתוך זאת עושה אינו שאיש אלא אפשרי(, הדבר של בדיוקו היא, ניגוד לה שאין שהריגשה אפוא נראה גרוע. עצמי בדימוי שמקורו עצב,(.philautia) עצמית אהבה דבר,

בדבר. הנוגע של סברתו . 4

אתיקה 268

לו השווים אחרים שאנשים דברים, לעשות מעז שאינו »ואים אנו הבושהלעשותם. מעזים

שיהירות כמו כי עצמי. ביטול שאכנה ריגשה להעמיד נוכל ליהירות כניגוד רוח, נמיכות מתוך נולד עצמי ביטול כך עצמית, רצון שביעות מתוך נולדתכך: להגדירו אפוא וניתן

כט

פחות עצמו את מעריך עצב, מתוך שאדם, פירושו 1עצמי ביטולהראוי. מן

הסבר

נותנים אנו אז אבל הרוח. נמיכות את גם ליהירות להנגיד רגילים אנו אמנם טבעה. על מאשר הריגשות[ ]משתי אחת כל של תוצאותיה על יותר דעתנו

המידה מן חורגת שלו הכבוד שתחושהי למי גם יהיר לקרוא רגילים אנו הרי של הרעות ובמידות שלו במעלותיו אלא מספר שאינו למי ע(; 30:ג )ראו

בהדרת הפוסע לזה ולבסוף, כל; פני על מועדף להיות שרוצה למי אחרים; זה דכנגד משלו. בהרבה גבוה שמעמדם אנשים כמנהג מחלצות, עטור פנים במידותיו מודה קרובות, לעתים שמסמיק למי רוח נמוך בשם קוראים אנו

למי ולבסוף, לכל, ומוותר אחרים של מעלותיהם בשבח מספר הרעות,הופעתו. טיפוח את ומזניח כנוע בראש שמסתובב טבע שכן מאד. עד נדירות הן עצמי, וביטול רוח נמיכות אלה, ריגשות

(.54ג: ,13ג: יכולתו)ראו ככל לדחותן מתאמץ עצמו בפני נדון כשהוא האדם רודפי רוב פי על הם ביותר רוח וכנמוכי עצמם כמבטלי הנחשבים אלה וכך,

ביותר. הגדולים הקנאה ובעלי הכבוד

ל

ממעשינו, אחד של האידיאה בלוויית שמחה היא 2כבוד תחושתאותו. משבחים שאחרים מדמים שאנו

gloria 2 ; abjectio 1

26 וטבען הריגשות מקור על ג: 9

לא

שאנו 1ממעשינו, אחד של האידיאה בלוויית עצב היא בושהאותו. מגנים שאחרים מדמים

הסבר

היא בושה לביישנות. בושה בין ההבדל על להעיר עוד יש ע.30ג: ראו כך על מפני יראה או פחד היא ביישנות ואילו בו; שמתביישים מעשה המלווה עצב

את להנגיד רגילים לגנאי. ראוי מעשה מלעשות האדם בעד העוצרת הבושה, כפי ריגשה, אינה החוצפה דבר של לאמיתו אך 2חוצפה, עם הביישנות

הזהרתי( שכבר )כפי הריגשות של שמותיהן אך 3המתאים. במקום שאראהלטבען. מאשר לשימושן יותר מתייחסים

עובר ואני ועצב, שמחה של הריגשות את להסביר תכניתי את סיימתי בכךלתשוקה. המתייחסות לריגשות אפוא

לב

]כאשר מה, דבר ברשותנו שיהיה יצר או תשוקה הוא 4געגוע זיכרון ידי על בזמן בו ונבלמת הדבר, מזכרון ניזונה התשוקה[

הנחשק. הדבר של קיומו את המסלקים אחרים, דברים של

הסבר

נוטים אנו פעמים, כמה שאמרתי כפי זה, מעצם הרי מה בדבר נזכרים כשאנו

שלנו. שהוא ברור אך אחד״; מעשה ״של נאמר ב־קכ< 1impudentia 2

זו. הבטחה מקיים אינו שפינוזה 34 desiderium. בכלל, איווי או משאלה מציינת היא ששם ע, 39ג: בעיון גם מופיעה זו מילה

רק אבל אהבה. לו שתוחזר הנכסף באוהב מדובר ששם הו, 42:ג בהוכחה מופיעה היא וכן ונשמר שהיה נעדר, לדבר כתשוקה געגוע, של ספציפית הוראה למילה יש הנוכחי במקום

אפוא ברור יותר. רחבה בהוראה כוסף או לתשוקה הכוונה האחרים במקומות בזיכרון. המתרגמים מרוב בשוני ולכן, ,desiderium המילה של שונות הוראות מנצל ששפינוזה

שם. אחרות ובמילים כאן, רק ב״געגוע״ להשתמש בחדתי מילה(, באותה תמיד )שהשתמשו

אתיקה 270

לעתים אך לפנינו. נוכח הזה הדבר כאילו ריגשה אותה מתוך בו להתבונן דברים של דימויים ידי על נבלמת זו חתירה או נטייה ערים, בהיותנו קרובות,

בדבר נזכרים כשאנו וכך, בו. נזכרים שאנו הדבר של קיומו את המסלקים להתבונן שמחה, ריגשת אותה מתוך חותרים, אנו שמחה, של סוג בנו שעורר את המסלקים הדברים זכרון ידי על מיד נבלמת חתירתנו אולם ;כנוכח זה בדבר המנוגד עצב, דבר של לאמיתו הוא הגעגוע כן על המשמח[. הדבר ]של קיומו

שהמילה כיוון אך ע(.47ג: עלינו)ראו שנוא דבר של מהיעדרו הנולדת לשמחההתשוקה. לריגשות הזו הריגשה את מייחם אני בתשוקה, כעוסקת נראית געגוע

לג

שאנו מפני בנו הנוצרת תשוקןה~לדבר הוא 1תחרות מתוך חיקויאחרים. אצל קיימת תשוקה שאותה מדמים

הסבר

מי וכן פוחדים, אחרים בראותו פוחד או בורחים, אחרים בראותו שבורח מי ידו כאילו גופו את ומזיז ידו את ומושך נכווית אחר אדם של ידו את שרואה

שהוא לא אבל הזולת, ריגשת את מחקה שהוא אומרים אנו נכוותה, שלו לחיקוי אחת סיבה שיש יודעים שאנו מפני ולא תחרות. מתוך אותו מחקה לומר נוהגים שבגללו ההרגל, מפאת אלא תחרות, מתוך לחיקוי ואחרת ]סתם[ כישר, מעריכים שאנו דבר מחקה כשהוא רק תחרות מתוך אחר מחקה שאדםנעים. או מועיל,

הקנאה ומדוע ע. 27ג: ,27ג: עוד ראו תחרות מתוך החיקוי סיבת עלג:32ג: ראו כך על - קרובות לעתים זו לריגשה מתחברת ע.32,

לד

אנו שבה אהבה, של להיטות או תשוקה היא 2טובה הכרת או תודהדומה. אהבה ריגשת מתוך עמנו שהיטיב מי עם להיטיב חותרים

ג:39ג: ראו ע.41,

gratia seu gratitudo 2 ; aemulatio 1

27ו וטבען הרעשות מקור על ג:

לה

עליו. מרחמים שאנו מי עם להיטיב תשוקה הוא 1טוב רצון

ע.27ראוג:

לו

מי עם להרע שנאה, מתוך אותנו, המדרבנת תשוקה הוא זעםעלינו. ששנוא

.39ג: ראו

לז

הדדית, שנאה מתוך אותנו, המדרבנת תשוקה היא נקם שאיפתדומה. שנאה ריגשת מתוך נזק לנו שגרמו מי עם להרע

ג:2נ 40ג: ראו ע.2נ 40,

לח

להרע 3מישהו המדרבנת תשוקה היא 2לב קשי או התאכזרותעליו. מרחמים או אוהבים שאנו למי

הסבר

אלא סבילה ריגשה אינה וזו 4לסלוח; הכושר עומד להתאכזרות בניגודלנקם. שאיפתו ואת זעמו את כובש האדם ידיה שעל 5נפשית, עוצמה

1 crudelitas seu saevitia 2 ;benevolentiaההצעה וגר. להרע״ אותנו ״המדרבנת לקרוא: הציעו (Baensch )כגון מלומדים כמה 3

יש משקל איזה ״מישהו״, סתם הוא המתאכזר )אם הפסוק מבנה מבחינת סבירה נראיתאת המסביר נ,41 ג: של לעיון התאמתו בגלל וגם •הקוקז( את אוהבים שאנו לעובדה

התאכזוות. של היווצוותהanimi potentia 5 ; dementia 4

אתיקה 272

לט

פוחדים שאנו יותר, גדולה מרעה להימנע תשוקה היא יראהממנה. קטנה רעה ידי על מפניה,

ע. 39ג: ראו

מ

שאחרים מסוכן, למעשה כד׳שהו המדרבנת תשוקה היא 1נמהרותעצמם. על לקחת פוחדים לו השווים

מא

מפני יראתו ידי על נבלמת שתשוקתו למי מיוחסת פחדנותעצמם. על לקחת מעזים לו השווים שאחרים סכנה,

הסבר

בדרך ממנו פוחדים אינם האדם בני שרוב רע מפני פחד אפוא היא פחדנות שהיא כיוון זאת, ובכל התשוקה. ריגשות אל אותה משייך איני כן ועל כלל;

גם להסביר רציתי בתשוקה דנים אנו עוד כל הרי לנמהרות, באמת מנוגדתזה. במקום אותה

מב

ידי על נבלמת מרע להימנע שתשוקתו למי מיוחסת בעתהממנו. פוחד שהוא הרע מן פליאתו

הסבר

יראה מתוך נולדת שהבעתה כיוון אך פחדנות. של מין אפוא היא בעתה

audacia 1


המתפלץ האדם את כך כל התוקף פחד, בתור אותה להגדיר יותר נוח כפולה,מדרכו. הזה הרע את להסיר מסוגל שאינו עד המטלטל, או

על כנבלמת מרע להימנע תשוקתו את מבינים שאנו במידה מתפלץ, אומר אני ידי על כנבלמת תשוקתו את משיגים שאנו במידה מטלטל, אומר ואני פליאתו. ידי

עליו השניים מן מאיזה יודע שאינו עד שווה, במידה אותו המייסר אחר, מרע פחדע.51:ג ראו ונמהרות פחדנות על ועוד ע.52ג: ע,39ג: ראו כך על להימנע.

מג

חץ הנושאים דברים לעשות תשוקה היא צניעות או 1אנושיותבעיניהם. חן נושאים שאינם מאלה ולהימנע האדם, בני מלפני

מד

מכובד. לחוש המידה על יתרה תשוקה היא כבוד רדיפת

הסבר

(,31 ג: ,27הריגשות)לפיג: כל את ומחזקת המלבה תשוקה היא כבוד רדיפת כלשהי, תשוקה באדם אוחזת עוד כל כי בקושי. ]רק[ עליה להתגבר ניתן ולכן

אדם ״כל 2קיקרו: כמאמר הכבוד. רדיפת גם אתה יחד בו אוחזת בהכרח הכותבים הפילוסופים מכל. יותר ביותר והטובים הכבוד, ידי על מודרךוגד. בשמם״, עליהם חותמים הכבוד בגנות ספרים

מה

לאכילה. מרוסנת לא אהבה גם או תשוקה היא זללנות

מו

למשקה. מרוסנת לא ואהבה תשוקה היא שכרות

1 humanitasPro Archia, x) 11 ארכיאס׳, למען ׳הנאום 2 i.)

אתיקה 274

מז*

נכסים. לריבוי מרוסנת לא ואהבה תשוקה היא בצע רדיפת

מח

הגופים. להזדווגות ואהבה תשוקה היא גם בשרים תאוות

הסבר

ובין מתונה שהיא בין בשרים תאוות בשם לכנות נוהגים למשגל זו תשוקהשלא.

להן אין ע( 56:ג בעיון שהערתי )כפי אלה ריגשות חמש כך, על נוסף ועוד, ע. 29ג: כך על וראו כבוד, רדיפת של סוג היא הצניעות שכן ניגודים.

לעיל, שההערתי כפי מציינים, 1המיני היצר וכיבוש הפיכחון, המתינות, רודף בצע, רודף שאדם ייתכן כי ואם סבילות. ריגשות ולא הנפש של עוצמה אין וממשגל, ממשקה ממאכל, הראויה למידה מעל יתנזר חששן או כבוד, זללנות, של ניגודים הן חששנות או כבוד רדיפת בצע, שרדיפת הדבר פירוש

עצמו להשביע לרוב מתאווה הבצע רודף שכן בשרים. תאוות או שכרות, שלא מקווה הוא עוד כל הכבוד, רודף ואילו אחרים, של ובמשקה במאכל

ורודפי שיכורים בקרב יחיה ואם דבר; בשום יצרו את כובש אינו אותו, יגלו הכבוד. אחר רדיפתו בגלל יותר, עוד אלו רעות מידות אחר נוטה יהיה זימה,

הבצע רודף אם גם לעשות. רוצה שאינו מה את עושה החששן ולבסוף, שרודף ואף בצע; רודף נשאר הוא ממוות, להינצל כדי לים רכושו את משליך לרדוף כך בשל חדל אינו תאוותו, אחר למלא יכול שאינו מצטער הזימה השתייה האכילה, לפעולת נוגעות אינן אלה ריגשות מוחלט, ובאופן זימה.

שום להנגיד אפוא אפשר אי אלה לריגשות והאהבה. התשוקה לעצם כמו וכרלהלן. כך ועל איתנה, ורוח נדיבות מלבד דבר

ושאר [zelotypia] האוהבים קנאת של ההגדרות על בשתיקה עובר אני וקצת הגדרנו, שכבר ריגשות של בהרכבה שמקורן מפני קצת הנפש, טלטלות

אותן להכיר די החיים צורכי שלשם שמעיד מה שמות; אין שלמרביתן מפניבלבד. כללי באופן

castitas 1


תשוקה, מתוך נולדות שכולן בבידוד, עולה שהסברנו הריגשות מהגדרות ועוד, ואנו אלה; ריגשות שלוש אלא אינן כולן ]לומר[: מוטב או עצב, או שמחה,החיצוניים. וציוניהן יחסיהן ריבוי בגלל שונים בשמות אחת כל לכנות רגילים שאמרנו מה ועל אלה ראשוניות ריגשות על דעתנו לתת עכשיו נרצה אם על מתייחסות שהן במידה הריגשות, את להגדיר נוכל הנפש, טבע על לעיל

זו: בדרך לבדה, הנפש

1הריגשות של כללית הגדרה

שעל מבולבלת, אידיאה היא 2הנפש סבילת הקרויה הריגשה או גדול קיום כוח מחלקיו באחד או בגופה מחייבת הנפש ידיה דבר לחשוב נקבעת הנפש נתונה, היא וכאשר מבעבר, יותר קטןאחר. דבר מאשר יותר אחד

%הסבר

שהרי מבולבלת. אידיאה היא הנפש סבילת 3או שריגשה ראשית, אומר, אני בלתי אידיאות לה שיש במידה פעולה סובלת הנפש כי (3)ראוג: הראינו

מבולבלות. או הולמות

הנאמר עם היטב המתיישב נראה אינו הריגשות״ של כללית ״הגדרה המכונה הסיום קטע 1 ובנפש בגוף כאירועים (3הג )ב: מתחילה הוגדרו הריגשות (1)ד. ובחלק ג חלק בשאר 9,8,7ד: במשפטים הדיון כן, פי על אף (2)לנפש. ביחס רק מוגדרות הן כאן ואילו כאחד,

גם היא שריגשה בה נאמר כאילו הריגשות״ של כללית ה״הגדרה על ומסתמך חוזרהריגשות מקצת רק מוגדרות כללית״ ב״הגדרה (3)נאמר. לא זה שדבר אף גופנית הפעלה

כאן מכונות הן כאלה בתור אפילו (4)הפעילות. אלה ולא בלבד, הסבילות הריגשות -pathema animi, ולא שפינתה, אצל נדיר והוא יווני שמקורו passiones, ומקובל הרגיל

״כוח מקובל הלא הביטוי ומופיע חוזר זה בטקסט לכך, בדומה (5)ה׳אתיקה׳. בשאר האלה הסימנים כל (.potentia) הקיום״ ״עוצמת המקובל המונח במקום (vis) הקיום״

ג חלק לסוף שצורפה מוקדמת טיוטה הוא זה שטקסט )א( ההשערה, את בי מעוררים את מפנה שפינתה שכאשר )ב( בה(: הייתה מרושל מהדיר שיד )או מספקת עריכה ללא

שנתן הראשונה להגדרה כוונתו הרעשות״, של כללית ה״הגדרה אל ד בחלק הקוראשבידינו. מזה הסיום של שונה לנוסח או ג, חלק בתחילת

2 pathema animi פעילות)או ריגשות גם שיש כיוון מדויק, כאן נראה אינו שקילות של במובן seu הביטוי 3

ועוד(. 3ג:הג ראו ״פעולות״;

אתיקה 276

גדול קיום כוח מחלקיו באחד או בגופה מחייבת שהנפש אומר, אני בהמשך מלמדות ברשותנו שיש הגופים של האידיאות כל שהרי ^עבר. יותר קטן או

16:ב החיצוני)לפי הגוף טבע על מאשר גופנו של בפועל המערך על יותר של מערך לבטא או לציין חייבת הריגשה צורת את המכוננת והאידיאה (.2 נ

שכוח מתוך בו מחזיק מחלקיו, אחד או שהגוף, מחלקיו, אחד של או הגוף ״כוח שבאומרי להעיר יש אך עוכב. או הומרץ פחת, או גבר קיומו או פעולתו

מערך את משווה שהנפש בכך מבין אינני מבעבר״ יותר קטן או גדול קיום הריגשה צורת את המכוננת שהאידיאה אלא בעבר; מערכו עם בהווה הגוף

מבעבר. ממשות פחות או יותר באמת הכולל משהו, בגוף מחייבת של בפועל קיומו את מחייבת שהיא כך על עומדת הנפש שמהות ומכיוון

של מהותו עצם את השלמות במושג מבינים ואנו (,13ב: ,11)לפיב: גופה כאשר יותר קטנה או יותר גדולה שלמות לידי עוברת שהנפש יוצא הדבר, פחות או יותר הכולל משהו מחלקיו, באחד או בגופה, מחייבת שהיא קורה

מבעבר. ממשות לא פחת, או גבר הנפש של מחשבתה שכוח לעיל, אפוא כשאמרתי

מחלקיו, אחד של או גופה, של אידיאה עיצבה שהנפש לכך, אלא התכוונתי ]לפני בגופה 1מחייבת הייתה שהנפש מכפי ממשות פחות או יותר המבטאת

לפי מעריכים בפועל המחשבה כוח ואת אידיאות של המצוינות את שכן כן[.2המושא. של המצוינות יותר אחד דבר לחשוב נקבעת הנפש נתונה, היא וכאשר בסוף: הוספתי

בחלק המוסבר והעצב השמחה מטבע חוץ לבטא, כדי אחר, דבר מאשר3התשוקה. טבע את גם ההגדרה, של הראשון

1 affirmaverat - רחוק. עבר לשון ״של המילים בהשמטת מופיע הוא ג׳אנקוטי ואצל קרלי של בתרגומו חסר זה פסוק 2

אידיאות״. נקבעת הנפש התכוונות: של מין אפוא להבין יש לחשוב״ נקבעת ״הנפש בביטוי 3

לאחר. מאשר יותר אחד לדבר להתכוון

האדם שעבוד על1א

הריגשות של כוחן על

הקדמה

את ולבלום למתן האדם של האונים חוסר את מכנה אני שעבוד בשם ברשות אלא עצמו ברשות שרוי אינו לריגשות הכפוף אדם שכן, הריגשות.

יותר, לו טוב מה רואה בעודו קרובות, שלעתים לשלטונו, כך כל ונתון הגורל,יותר. הרע בעקבות ללכת נאלץ הוא

יש מה להוכיח וכן הזה, הדבר סיבת את להוכיח כוונתי הנוכחי בחלק דברים ואומר שאקדים ראוי שאתחיל לפני אבל הרע. ומן הטוב מן בריגשות

והרע. הטוב ועל שלמות, ואי שלמות על אחדים הושלם; שלו שהדבר יאמר אותו, והשלים מה דבר לעשות בדעתו שגמר מי ואת 1נפשו את נכון אל היודע אדם כל אלא עצמו, הוא רק לא יאמר וכך

דבר שרואה מי למשל, אותן. יודע שהוא סבור או הדבר, יוצר של מטרתו הייתה היוצר שמטרת ויודע כאן(, מניח שאני )כפי גמר לידי הובא שלא

היצירה את יראה אם זאת, לעומת מושלם; לא בית שזה יאמר בית, לבנות מושלם. שהבית יאמר לה, לתת בדעתו גמר שהיוצר התכלית לידי מובאת

1נפש את יודע ואגנו מימיו, ראה לא שדוגמתה יצירה הרואה אדם ואילומושלמת. לא או מושלמת היא אם לדעת יוכל שלא ברור יוצרה,

האדם שבני לאחר אבל אלו. מילים של הראשון מובנן היה שזה דומה בתים, של דגמים במחשבתם ולתכן כלליות אידיאות להם ליצור התחילו פני על אחדים דברים של דגמים והעדיפו באלו, וכיוצא מגדלים בניינים, לאידיאה כמתאים שראה מה את מושלם בשם כינה אדם שכל אירע אחרים, מה את כינה מושלם לא ובשם הסוג, מאותו דברים לגבי לו שיצר הכללית בעל של שיפוטו לפי אם גם שלו, הדגם למושג מתאים פחות לו שנראהבמלואו. הפועל אל הוצא הדבר היצירה מושלמים ולא מושלמים בשם מכנה שההמון לכך אחרת סיבה שאין נראה

להם ליצור רגילים הבריות הלא האדם. ידי מעשה שאינם טבעיים דברים גם שהם עד מלאכותיים, דברים של וגם טבעיים דברים של גם כלליות אידיאות

פועל אינו דעתם )שלפי שהטבע וסבורים הדברים, דגמי כעין אותן רואים וכשהם כדגמים. אותן לו ומציב אלה באידיאות מתבונן תכלית( לשם אלא

דברים על להם שיש הדגם למושג פחות המתאים משהו בטבע שנעשה רואים

כוונה. במובן: 1

אתיקה 280

והותיר 1בחטא, נכשל או משהו חסר עצמו שהטבע לסבורים ה סוג, מאותומושלם. לא מעשהו את

לדברים לקרוא הבריות רגילים אמיתית ידיעה מתוך שלא אפוא רואים אנו קדומים. משפטים מתוך יותר אלא מושלמים, לא או מושלמים בשם הטבעיים

הנצחי היש שכן תכלית; לשם פועל אינו שהטבע הראינו א לחלק בנספח הכרחיות אותה מתוך פועל 2טבע או אלוהים בשם מכנים שאנו והאינסופי

הטבע שמתוכה הטבע, שהכרחיות הראינו 16:א ובמשפט קיים. הוא שבה הסיבה או הטעם לומר, רצוני פועל. הוא שמתוכה הכרחיות אותה היא קיים, כמו עצמו. טעם אותו הוא קיים, שהוא ולכך פועל הטבע או שאלוהים לכך

פעולתו, אלא תכלית; שום למען פועל אינו כך תכלית, שום למען קיים שאינו תכליתית שמכנים הסיבה ואילו תכלית: או 3עיקרון לה אין לקיומו, בדומה

ראשונה סיבה או עיקרון כמעין נדון הוא באשר עצמו, האדם יצר אלא אינה בית של התכליתית הסיבה הם שהמגורים אומרים כשאנו למשל, מה. דבר של לבנות היצר באדם שהתעורר זאת, אלא בכך מבינים שאיננו ברור אחר, או זה לכן ביתיים. לחיים המזומנים היתרונות את לעצמו שדימה מתוך בית, לו

אותו אלא אינו תכליתית, לסיבה אותו שחושבים במידה המגורים, ]דימוי[ מפני רק לראשונית הנחשבת פועלת, סיבה זוהי דבר של לאמיתו יחיד. יצר

כפי אמנם, ליצריהם. הסיבות את כלל בדרך יודעים אינם האדם שבני הסיבות אך וליצריהם, למעשיהם מודעים האדם בני קרובות, לעתים שאמרתי שהטבע ההמון לדברי ואשר מהם. נעלמות מסוים ליצר נקבעים הם שבגללן

אני אלה את מושלמים, לא דברים לפעמים ויוצר בחטא נכשל או חסר נעשהא. לחלק בנספח בהן שדנתי הבדיות בין מונה

הווה מחשבה, אופני ורק אך הן שלמות ואי שלמות דבר, של לאמיתו מאותו יחידים בין השוואה מתוך מלבנו לבדות שהורגלנו מושגים אומר, דבר מבין אני ובשלמות בממשות כי לעיל שאמרתי הסיבה וזו המין. או הסוג

הקרוי אחד סוג אל בטבע היחידים כל את לייחס הורגלנו הרי (.6אחד)ב:הגשל לטבעם מוחלט באופן השייך הישות, למושג כלומר ביותר, הכללי הסוג

1 peccavisse ״נשתבש״(. או כ״שגה״ גם לפרש )שניתן deus sive) הטבע עם אלוהים של המפורש הזיהוי בגלל ב׳אתיקה׳, מפורסם מקום זהו 2

natura.) ״הכרחיות מתוך ופועל קיים שאלוהים האומר הבא, לפסוק גם לב לשים ראוי )״משפט זה יסודי משפט מקבל בכך .16:א למשפט זה רעיון ומייחס הטבע״,

ברור. ואימננטי נטורליסטי פשר ההתפרטות״(3 printipium. מתהווה. הדבר שלאורו ראשוני, לעיקרון בהמשך( )כנאמר הכוונה

281 הרעשות של כוחן על או האדם שעבוד על ד:

הזה לסוג בטבע היחידים את מייחסים כשאנו והנה, בטבע. היחידים כל ממשות או ישות יותד באחדים מוצאים שאנו במידה הרי ביניהם, ומשווים

שאנו ובמידה מאחרים. יותר מושלמים שאחדים אומרים אנו באחרים, מאשר וכיוצא אונים אין או 1סוף, או גבול, כגון שלילה, הכולל משהו להם מייחסים

דבר חסרים שהם מפני ולא ;מושלמים לא זו במידה להם קוראים אנו באלה, את מפעילים שאינם מכיוון אלא בחטא, נכשל שהטבע מפני או להם, השייך דבר של לטבעו שכן, מושלמים. מכנים שאנו הדברים כמו אופן באותו נפשנו שנובע ומה הפועלת; הסיבה של טבעה מהכרחיות שנובע מה ורק אך שייך

בהכרח. מתרחש הפועלת הסיבה של טבעה מהכרחיות הנדונים בדברים חיובי דבר שום מציינים אינם הם גם ולרע, לטוב אשר

מתוך יוצרים שאנו מושגים או מחשבה אופני אלא ואינם עצמם, בפני טוב בזמן בו להיות עשוי עצמו דבר אותו שהרי לזה. זה הדברים השוואת

ואילו לאבל, ורעה שחורה מרה לבעל טובה המוסיקה למשל, אדיש. וגם ורע,מורידה. ואינה מעלה אינה לחרש שואפים שאנו מאחר כי ורע[. ]טוב המילים על לשמור נצטרך כן, פי על אף 2עינינו, את נישא שאליו אנושי טבע של דגם בבחינת אדם של אידיאה ליצור. שאמרתי. במובן אלה מילים על נשמור אם הדבר יועיל

שנוכל בוודאות יודעים שאנו מה את טוב בשם אפוא אבין בהמשך ואילו לעצמנו. שהצבנו האנושי הטבע לדגם ויותר יותר באמצעותו להתקרב

הדגם את להגשים בעדנו שימנע 3בוודאות יודעים שאנו מה את אבין ברעהזה.

המידה לפי יותר רבה האדם בני של שלמותם אי או ששלמותם נאמר, ועוד להעיר, עלי הכל לפני אך הדגם. לאותו פחות או יותר מתקרבים הם שבה

אינני ולהפך, יותר רבה לשלמות פחותה משלמות עבר מישהו כי שבאומרי ייהרס למשל, הסוס, הרי אחרת: ולבש אחת צורה או מהות פשט שהוא מבין

שאנו לומר[ ]כוונתי אלא לחרק; ייהפך ואם לאדם ייהפך אם מידה באותה טבעו, עצם מתוך מובנת שהיא ככל אדם, אותו של פעולתו שעוצמת משיגים

4פחתה. או גדלה

״סוף״. וכוונתה שלילית הוראתה כאן אך תכלית, גם פירושה finis המילה 1.quod intueamur - נסתכל״ ״שבו מילולית: 2 מידה קנה להעמיד לשפינוזה מאפשרת היא רק הוודאות. על הוא המקרים בשני הדגש 3

יחסיים. השוואה מושגי כשלעצמם שהם ורע, לטוב יציבג. בחלק גם בו משתמש ששפינוזה יותר״ קטנה או גדולה ״שלמות של המובן .זה 4

אתיקה 282

מהותו את כלומר הממשות, את שאמרתי, כמו אביץ, בכלל בשלוות לבסוף, להתמדתו. לב שים בלי מסוים, באופן 1ופועל קיים הוא באשר מה דבר של השתמר שקיומו מפני יותר מושלם שהוא יחיד דבר שום על לומר ניתן לא הרי

הדברים התמדת משך את לקבוע ניתן לא כי ספק ואין יותר, רב זמן במשך אלא לקיומו, וקבוע מסוים זמן כוללת אינה דבר של מהותו שכן מהותם. מתוך

על בקיומו להמשיך תמיד יוכל פחות, מושלם או יותר מושלם יהא דבר, כלשווים. הדברים כל זו מבחינה ולכן להתקיים, התחיל שבו כוח אותו ידי

הגדרות

שהוא בוודאות יודעים שאנו מה את מבין אני טוב בשם .12לנו. מועיל

בוודאות לנו שידוע מה את מבין אני זאת, לעומת רע, בשם .2כלשהו. טוב ברשותנו שיהיה מונע הוא כי

ההקדמה. בסוף ראו אלה הגדרות על

נקונטינגנטיים[ מקריים בשם יחידים דברים מכנה אני .3 למהותם, ורק אך דעתנו נותנים אנו עוד שכל זו, במידה

או קיומם, את בהכרח המניח דבר שום בה מוצאים איננוקיומם. את בהכרח מסלק

עוד שכל זו, במידה אפשריים בשם יחידים דברים מכנה אני .4 להיווצר, חייבים היו שמתוכן הסיבות על דעתנו נותנים אנו

אותם. ליצור נקבעו ]אכן[ אלה סיבות אם יודעים איננו

1 operatur, :למשהו. גורם או מתפקד, במובן אינה זו בהקדמה. הטוב את הגדיר שגם כפי באמת״, ל״מועיל כאן מתכוון שפינוזה 2

יודעים שהם מה אלא להם, שמועיל סבורים אדם שבני מה או סובייקטיבית״, ״תועלת היסוד שמושג אף תועלתנות, כאן אין לכן באמת. מועיל שהנו התבונה, מכוח בוודאות,

.conatus'n מושג על הבנויה ונטורליסטית אימננטית בתורה שנדרש כפי תועלת, הוא


צורך היה לא שם כי לאפשרי, מקרי בין הבחנתי לא 1ע 33:א בעיון1במדויק. ביניהם להבחין

את המושכות ריגשות אותן להלן אבין מנוגדות בריגשות .5 למשל - סוג מאותו שהן פי על אף שונים, בכיוונים האדם

מנוגדות ואינן אהבה, של סוגים שהן בצע, ורדיפת זללנותבמקרה. אלא מטבען לזו זו

המתייחסת בריגשה מבין אני מה הסברתי ,2,1ע18בעיוןג: .6שם. וראו בעבר; או בהווה בעתיד, דבר אל

במקום, המרחק את גם כמו בזמן, המרחק את זו: הערה להוסיף יש אך מושאים אומרת, זאת ידוע. גבול עד רק מובחן באופן לדמות ניתן

שאנו המקום מן שמרחקם או - רגל ממאתיים יותר מאתנו הרחוקים אנו - מובחן באופן אותם לתפוס[]= לדמות מיכולתנו גדול בו נמצאים נמצאים כולם כאילו מאתנו, שווה במרחק כולם את לדמות רגילים ההווה לבין קעמם זמן שבין המושאים גם אופן, באותו מישור. באותו באופן לדמות שהורגלנו מכפי יותר ארוך זמן מדמים, שאנו כפי מפריד, ומייחסים ההווה, מן שווה במרחק כמצויים כולם את מדמים אנו מובחן,

בזמן. אחד רגע למעין אותם

היצר. את מבין אני מה, דבר עושים אנו שבגללה בתכלית, .7

כלומר אחד. דבר מבין אני ובעוצמה 2טובה במעלה .8 לאדם, מתייחסת היא באשר הטובה, המעלה (,7)לפיג:

3יכולת לו שיש במידה האדם, של טבעו או מהותו עצם היא•בלבד. טבעו חוקי מתוך להבינם שניתן דברים לחולל

שמהות בכך מתמצה ידיעתנו כל אם השאלה, לפי נקבעת לאפשרי מקרי בין ההבחנה 1 הסיבות הן מה יודעים אנו כך על שנוסף או קיומו, את סותרת( )אינה מאפשרת הדבר

אלה תהליכים אם יודעים שאיננו אף להיווצר, הדבר עשוי שמתוכם והתהליכים אפשרות שהיא סתירה, העדר בין - הידיעה בדרגת אפוא הוא ההבדל בפועל. מתחוללים

.12:ד משפט גם ראו ריאלית. אפשרות המציין סיבתי, ידע לבין גרדא, פורמליתvirtus 2

potestas 3

אתיקה 284

אקסיומה

שהוא אחר, דבר ]כנגדו[ מצוי שלא בטבע יחיד דבר שום אין שהוא ]אחר[ דבר יש נתון דבר לכל אלא ממנו; ורב־עוצמה חזק

אותו. להרוס היכול ממנו, רב־עוצמה

1 משפט

שום מבטלת אינה אמת היא באשר האמת נוכחותשקרית. באידיאה שיש חיובי דבר

הוכחה

הולמות בלתי באידיאות הכלול ידיעה בהעדר ורק אך יסודה השקרות שהן אומרים שבגללו חיובי דבר שום אין אלה ובאידיאות (.35)לפיב: שהן במידה אמיתיות הן שקריות אידיאות אדרבה, (.33)לפיב: שקריות

אמת היא באשר האמת נוכחות לוא לכן, (.32)לפיב: לאלוהים מתייחסות האידיאה אז כי שקרית, באידיאה חיובי שהוא מה את מבטלת הייתה

נוכחות לכן (.4:ג )לפי אבסורד וזה עצמה, את מבטלת הייתה האמיתיתמ.ש.ל. וגר. האמת

עיון

היא 1הדימוי פעולת הרי .2נ 16:ב משפט מתוך בהירות ביתר יובן זה משפט את מאשר יותר בהווה הנוכח האדם גוף של המערך את המציינת אידיאה

באופן אלא מובחן, באופן לא זאת עושה והיא החיצוניים, הגופים של טבעם בשמש מסתכלים כשאנו למשל, טועה. שהנפש שאומרים קורה וכך מבולבל.עוד כל הרי מאתנו, בערך רגל מאתיים של במרחק נמצאת שהיא ומדמים

1 imaginatio. ,״תחושה״. או ״תפיסה״ קוראים שאנו מה גם בכך כולל שפינוזה כאמור ״מדמים״ שכתוב במקום אם יותר ברור יהיה בספר( מקומות הרבה הנוכחי)כמו הטקסט

״תופסים״. נקרא


מבטלת האמיתי המרחק הכרת טועים. אנו האמיתי, מרחקה את יודעים איננו את כלומר התפיסה[,=נ הדימוי פעולת את מבטלת אינה אבל זו, טעות

על מופעל הגוף באשר רק השמש טבע את המנהירה השמש, של האידיאה זאת בכל השמש, של האמיתי מרחקה את יודעים שאנו פי על אף וכך, ידיה.

מרמים אנו 1ע,35ב: בעיון שאמרנו כמו אלינו. כקרובה אותה לדמות ]נוסיף[ אלא מאתנו, נעלם האמיתי שמרחקה מפני לא כך כל קרובה השמש את

שהגוף מידה באותה ]רק[ השמש של גודלה את משיגה שהנפש מכיוון משטח על נופלות השמש קרני כאשר לכך, בדומה 2השמש. ידי על מופעל

נמצאת היא כאילו השמש את מדמים אנו לעינינו, ממנו ומוחזרות מים שלהאמיתי. מקומה את יודעים שאנו אף המים, בתוך מציינות שהן בין הנפש: את המטעות הדימוי פעולות שאר לגבי הדין זה הנפש של פעולתה שעוצמת מציינות שהן ובין גופה, של הטבעי המערך את

אמנם בנוכחותה. נעלמות ואינן לאמת מנוגדות הן אין - פוחתת או גדלה אמיתית. ידיעה לשמע נגוז והפחד כלשהו, מרע בטעות פוחדים שאנו קורה בוודאות, לבוא המתרגש כלשהו מרע פוחדים שאנו ההפך, גם קורה אבל

בגלל נעלמים אינם 3שהדימויים יוצא כוזבת. ידיעה לשמע נגוז והפחד מפני - 17ב: במשפט שהראינו כפי - אלא אמת, היא באשר האמת נוכחות

הנוכח קיומם את ומסלקים ]בנפש[ מתחוללים יותר, חזקים אחרים, שדימוייםמדמים. שאנו הדברים של

2 משפט

שלא הטבע של חלק שאנו ככל פעולה סובלים אנוהאחרים. ]החלקים[ ובלי 4עצמו ידי על להשיגו ניתץ

הוכחה

החלקית סיבתו שאנו משהו בנו נולד כאשר פעולה סובלים שאנו אומרים

יותר״. מאוחר נדע אם ״וגם במילים הפותח לקטע הכוונה 1 השמש, מהות את כוללת גופנו של שהפעלה ״מפני נאמר: מאזכר ששפינוזה בפסוק 2

השמש״. ידי על מופעל עצמו שהגוף במידהimaginationes 3

per se 4

אתיקה 286

חוקי מתוך לגזירה ניתן שאינו משהו (,1)לפיג:הג כלומר (,2)ג:הג בלבד ניתן שלא הטבע של חלק שאנו ככל פעולה סובלים שאנו לבדו.^וצא טבענו

מ.ש.ל. האחרים. ]החלקים[ ובלי עצמו ידי על להשיגו

3 משפט

ועוצמת מוגבל, הנו האדם קיום את המשמר הכוח1אינסופי. באופן ממנו גדולה החיצוניות הסיבות

הוכחה

רב־ אחר, משהו נתון אדם, נתון אם הרי האקסיומה. מתוך גלוי זה דבר (,B )נניח A~a רב־עוצמה משהו עוד נתון ,a נתון ואם (,A ממנו)נניח עוצמה

אחר, דבר של עוצמתו ידי על מוגבלת האדם עוצמת זו בדרך 2לאינסוף. וכךמ.ש.ל. אינסופי. באופן ממנה גדולה החיצוניות הסיבות ועוצמת

4 משפט

ושלא הטבע, של חלק יהיה לא שהאדם הנמנע מן ידי על להבנה ניתנים שאינם שינויים לסבול יוכל

3ההולמת. סיבתם אינו ושהוא בלבד, טבעו

הוכחה

היא בישותם, משתמרים האדם, ולכן היחידים, הדברים ידיה שעל העוצמהאינסופית, היא באשר לא נ(, 24:א )לפי הטבע או אלוהים של עוצמתו עצם

1 infinite2 in infinitum שאינסוף ממנו משתמע כי אינסוף״, ״עד הרווח מהביטוי להימנע לי )נראה

אליו(. להגיע שניתץ מקסימום כעין הוא הניתנים שינויים רק יסבול שאדם... הנמנע ״מן כך: לפשט ניתן המסורבל הסיפא את 3

הפסוק מבנה על שמרתי אולם ההולמת״. סיבתם ושהוא בלבד, טבעו ירי על להבנהכפולה. שלילה הכולל המקורי

287 הרעשות של כוחן על 1א האדם שעבוד על ד:

(.7)לפיג: 1שבפועל אנושית מהות ידי על להנהרה ניתנת היא באשר אלא חלק היא בפועל, מהותו ידי על מונהרת שהיא במידה אדם, של עוצמתו לכן חלק היא (,34)לפיא: כלומר הטבע, או אלוהים של האינסופית העוצמה שלהראשון. הדבר זה הטבע[. או אלוהים נשל מהותו של

שניתן שינויים ורק אך לסבול יוכל שהאדם אפשר היה לוא כך, על נוסף עשוי אינו שהאדם (6 ג: ,4:ג )לפי נובע היה בלבד, שלו טבעו ידי על להבינם מתוך לנבוע צריך היה זה ודבר תמיד. יתקיים בהכרח אלא העולם, מן לעבור היה שהדבר או אומר: הווה אינסופית? או סופית או היא שעוצמתה סיבה, כל את מדרכו לסלק מסוגלת שהייתה בלבד, האדם עוצמת מתוך נובע

מעוצמתו נובע היה שהדבר או חיצוניות; מסיבות להיוולד העשויים השינויים שהאדם כך, היחידים הדברים כל את מכוונת שהייתה הטבע, של האינסופית

להשתמרותו. המועילים שינויים אלא לסבול יוכל לא שהוכחתו ,3ד: הקודם, המשפט )לפי אבסורד הוא הראשון הדבר אבל שאדם אפשר היה לוא לכן, היחידים(. הדברים לכל ליישום וניתנת כללית )כפי ולכן - בלבד טבעו ידי על להבנה הניתנים שינויים אותם רק יסבול

מעוצמתו לנבוע צריך הדבר היה - תמיד בהכרח יתקיים שהראינו( כולו, הטבע שסדר (16:א )לפי יוצא היה אז אבל אלוהים. של האינסופית

להיגזר צריך והמחשבה, ההתפשטות בתוארי אותו שמשיגים במידה אדם של האידיאה ידי על כמופעל בו דנים באשר האלוהי, הטבע מהכרחיות

וזה אינסופי, הנו נהזה[ שהאדם (,21 נשוב[)לפיא: נובע היה ומכאן מסוים. שינויים יסבול לא שהאדם הנמנע מן לכן זו(. הוכחה של הרישא אבסורד)לפי

מ.ש.ל. ההולמת. סיבתם שהוא אלה מלבד

נסמך משפט

סבילות, לריגשות בהכרח תמיד כפוף שהאדם נובע, מכאן לו, ומציית הטבע של המשותף הסדר אחר 2נמשך שהוא

הדברים. טבע ידי על הנדרש ככל אליו ומסתגל

(;7ג: במשפט הנאמר מן גם נובע פרטי)זה אדם של בפועל מהותו ידי על הכוונה: 1שלו. conatus^ ידי על הדבר: ומשמעות

2 sequi

אתיקה 288

והמשך כוחה תוספת וכן סבילה, ריגשה כל של כוחה אנו שבה העוצמה ידי על 1מוגדרים אינם קיומה, עוצמת ידי על אלא בקיומנו, להמשיך חותריםלעוצמתנו. בהשוואה החיצוניות הסיבות

הוכחה

,1 )ג:הג בלבד מהותנו מתוך סבילה ריגשה, של מהותה את להנהיר אפשר אי מוגדרת להיות יכולה אינה סבילה ריגשה של עוצמתה (,7)לפיג: כלומר (;2

שהראינו )כפי אלא בישותנו, להמשיך חותרים אנו שבה העוצמה ידי על הסיבות עוצמת ידי על מוגדרת להיות עליה בהכרח (,16:ב במשפט

מ.ש.ל. שלנו. לעוצמתנו בהשוואה החיצוניות

6 משפט

גדול להיות עשוי כלשהי ריגשה או סבילה של כוחה באופן האדם, של עוצמתו או פעולותיו משאר יותר

בעקשנות. לאדם נצמדת שהריגשה

הוכחה

ידי על מוגדרים קיומה, והמשך כוחה תוספת וכן סבילה, ריגשה כל של כוחה (;5ד: הקודם המשפט )לפי לעוצמתנו בהשוואה החיצוניות הסיבות עוצמת

מ.ש.ל. וגר. האדם של מעוצמתו יותר גדול להיות כוחה עשוי (3:ד וכך)לפי

5 משפט«

1 definite, מוגבלים. אינם במובן: גם


7 משפט

על אלא להיבטל, ולא להיבלם, יכולה אינה ריגשהממנה. וחזקה לה מנוגדת ריגשה ידי

הוכחה

הרעשות של הכללית ההגדרה )לפי הרי לנפש, מתייחסת שריגשה במידה כוח פחות או יותר בגופה מאשרת הנפש ידיה שעל אידיאה זוהי ג( חלק בסוף הנפש, את טורדת כלשהי ריגשה כאשר לכן, כן. לפני ]בו[ שהיה מכפי קיום עוצמת את מפחיתה או המגבירה הפעלה, ידי על זמן באותו מופעל הגוף הרי

כוח ]הגופנית[ מסיבתה מקבלת (5)לפיד: הגוף של זו הפעלה פעולתו. סיבה ידי על רק זה כוח לבטל או לבלום ניתן לכך ובדומה בישותה, להמשיך

וחזקה (5לו)לפיג: מנוגדת בהפעלה הגוף את המפעילה (,6)לפיב: גופניתד(. לחלק ממנו)אקסיומה

]גופנית[ הפעלה של אידיאה ידי על תופעל הנפש (,12:ב )לפי זו בדרך הרעשות(, של הכלליגז ההגדרה כלומר)לפי הראשונה, מן יותר וחזקה מנוגדת

מסלקת שאמנם הראשונה, מן יותר וחזקה מנוגדת ריגשה ידי על תופעל הנפש יכולה ריגשה אין האופן ובאותו הראשונה. ]הריגשה[ של קיומה את מבטלת או

מ.ש.ל. ממנה. וחזקה לה מנוגדת ריגשה ידי על אלא להיבטל ולא להיבלם

נסמך משפט

או להיכלם יכולה היא אין לנפש, מתייחסת שריגשה במידה המנוגדת גופנית, הפעלה של אידיאה ידי על אלא להיבטלממנה. וחזקה זמן[ ]באותו סובלים שאנו להפעלה

ידי על אלא להיבטל או להיבלם יכולה אינה סובלים שאנו הריגשה שהרי ההגדרה )לפי כלומר (,7ד: הקודם המשפט )לפי ממנה וחזקה מנוגדת ריגשה

המנוגדת 1גופנית, הפעלה של האידיאה ידי על הריגשות(, של הכלליתממנה. וחזקה סובלים שאנו להפעלה

הרעשה היות על מדברת אינה ג חלק בסוף הריגשות של הכללית ההגדרה למעשה, 1.1 הע׳ ,275 עט׳ שם, וראו כן. עושה 3ג:הג הגדרה רק גופנית; הפעלה

אתיקה 290

עצב, או שמחה של ריגשה אלא אינה ורע טוב ידיעתלה. מודעים אנו באשר

הוכחה

ישותנו 1השתמרות את מכשיל או שמקדם למה קוראים אנו ורע טוב בשם מעכב או ממריץ מפחית, או שמגביר למה (,7כלומר)לפיג: 2;(2,1 )לפיד:הג

אנו באשר ע(, 11 ג: והעצב, השמחה הגדרות לכן)לפי פעולתנו. עוצמת את רע. או טוב לו קוראים אנו עצב, אד שמחה בנו מעורר מסוים שדבר תופסים

הנובעת העצב, או השמחה של האידיאה אלא אינה ורע טוב שידיעת מכאןעצמן. העצב או השמחה מריגשות (22:ב )לפי בהכרח עם מאוחדת הנפש שבו אופן באותו הריגשה עם מאוחדת דו אידיאה אולם

אי דבר של לאמיתו ע(,21ב: בעיון שהראינו )כפי כלומר (.21)לפיב: הגוף של האידיאה לבין בינה או עצמה, הריגשה לבין זו אידיאה בין להבחין אפשר

3גרדא. מושגי באופן אלא הריגשות(, של הכללית ההגדרה )ראו הגוף הפעלת מודעים אנו באשר עצמה, הריגשה אלא אינה ורע טוב של זו שידיעה מכאן

מ.ש.ל. לה.

9 משפט

בהווה, לנו כנוכחת סיבתה את מדמים שאנו ריגשה, כלא סיבתה את דימינו לוא שהייתה מכפי יותר חזקה

נוכחת.

8 משפט«1

1 conservando(.utile לעומת prodest )למשל, בהגדרות כמו בדיוק אינה כאן המילים בחירת 2

3 solo conceptu גרדא(. מחשבתית מופשטת, הבחנה :)במובן


הוכחה

בהווה כנוכח בדבר מתבוננת הנפש ידיה שעל אידיאה, היא 1דימוי פעולת על מאשר האדם גוף מערך על יותר מעידה ואשר ע(, 17:ב הגדרתה, )ראו הכללית )לפיההגדרה אפוא היא ריגשה (.2נ 16החיצוני)לפיב: הדבר טבע פעולת (17)לפיב: אך הגוף. מערך על המעידה דימוי, פעולת הריגשות( של

קיומו את המסלק דבר שום מדמים איננו עוד כל יותר, עזה היא הדימוי כנוכחת סיבתה את מדמים שאנו שריגשה מכאן החיצוני. הדבר של בהווה

סיבתה את דימינו לוא שהייתה מכפי יותר חזקה או עזה היא גם בהווה, לנומ.ש.ל. נוכחת. כלא

עיון

מפעיל בעבר או בעתיד דבר של שדימוי ,18:ג במשפט לעיל, אמרתי כאשר בפירוש הזהרתי בהווה, נוכח מדמים שאנו הדבר כאילו אופן באותו אותנו

עצמו. ]בפני[ הדבר דימוי על דעתנו נותנים אנו עוד כל רק נכונים שהדברים ובין בהווה כנוכח הדבר את מדמים שאנו בין הוא, אחד הדימוי טבע שכן

בדברים מחןבוננים כשאנו ונחלש הולך שהדימוי הכחשתי לא אבל שלא. ואם העתידי. הדבר של בהווה קיומו את המסלקים לנו, הנוכחים אחרים של בכוחן הדיון את לייחד שהתכוונתי מפני זה היה זו, הערה על שם פסחתי

הנוכחי. לחלק הריגשות

נסמך משפט

של כלומר בעבר, או בעתיד דבר של הדימוי שווים, בתנאים עבר)להוציא לזמן או עתיד לזמן בזיקה בו מתבוננים שאנו דבר בתנאים לכן, נוכח. דבר של הדימוי מן יותר חלש ההווה(, את

קלושה היא בעבר או בעתיד לדבר המתייחסת ריגשה שווים,נוכח. דבר אל המתייחסת מזו יותר

1 imaginatio. ,במובן ודמיון זיכרון, תחושה, - דימוי פעולת כל שפינוזה אצל כאמור ועוד(. 18)ג: בהווה כקיים הנתפס את מציגה - הצר

אתיקה 292

אנו במהרה, יבוא כי מדמים שאנו עתידי דבר זמן שאת דבר כלפי מאשר עוז ביתר כלפיו מופעלים

גם ההווה. מן יותר הרבה כרחוק מדמים אנו קיומו קצר, זמן לפני חלף כי מדמים שאנו דבר, של זיכרון לוא אותנו מפעיל שהיה מכפי עוז ביתר אותנו מפעילרב. זמן לפני חלף שהדבר דימינו

הוכחה

הרי קצר, זמן לפני שחלף או במהרה, לבוא העתיד דבר מדמים שאנו ככל שהיה מכפי פחות הדבר נוכחות את המסלק משהו מדמים אנו זה מעצם דימינו לוא או יותר, רחוק בעתיד כמתקיים הדבר את דימינו לוא אותה מסלק זו)לפי ובמידה ;מעצמו( שברור )כפי רב זמן לפני ועבר שחלף כדבר אותו

מ.ש.ל. עוז. ביתר כלפיו נופעל (9ד:

עיון

גדול ההווה מן שמרחקם מושאים כי נובע, 6ד:הג להגדרה שהערנו ממה כלפיהם מופעלים אנו הדימוי, בפעולת לקבוע ביכולתנו שיש מכפי יותר

מפרידים עצמם לבין שבינם מבינים אנו אם אף ושווה, קלושה מידה באותהגדולים. זמן מירווחי

11 משפט

מדמים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה שווים, בתנאים לדבר המתייחסת מריגשה יותר עזה היא כהכרחיהכרחי. לא או מקרי, או אפשרי

Ä 10 משפט


הוכחה

ובאשר קיומו; את מחייבים אנו הכרחי, הוא מסוים שדבר מדמים אנו באשר בדומה (.1 ע 33א: קיומו)לפי את שוללים אנו הכרחי כלא דבר מדמים אנו עזה שווים, בתנאים היא, הכרחי לדבר המתייחסת ריגשה (,9:ד )לפי לכךמ.ש.ל. הכרחי. שאינו לדבר המתייחסת מריגשה יותר

12 משפט

קיים שאינו יודעים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה שווים, בתנאים היא, כאפשרי מדמים ושאנו בהווה

1מקרי. לדבר המתייחסת מריגשה יותר עזה

הוכחה

אחר דבר שום של דימוי ידי על מופעלים איננו כמקרי, דבר מדמים אנו כאשר אנו ההנחה(, י0)ל זאת ולעומת 2(;3)לפיד:הג הזה הדבר קיום את המניח מדמים אנו כאשר אך בהווה. קיומו את המסלקים מסוימים דברים מדמים הגוררים[]= המניחים מסוימים דברים מדמים הרינו בעתיד, אפשרי שהדבר

את המלבים דברים (,18)לפיג: כלומר (,4)לפיד:הג ]בעתיד[ קיומו את נסערת היא האפשרי לדבר המתייחסת הריגשה וכך פחדינו; את או תקוותנו

מ.ש.ל. יותר.

נסמך משפט

בהווה קיים שאינו יודעים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה

לנו אין אם אותו)גם לחולל העשוי התהליך או הסיבה את יודעים אנו אפשרי בדבר 1 אפשרות לנו נתונה מקרי)קונטינגנטי( בדבר ואילו יתרחש(; שאמנם לחשוב מספיק בסיס

כאפשרות הראשון את תופסים אנו לכן ותהליכים. סיבות הכרת ללא בלבד, פורמליתתודעתית. מבחינה יותר וקרובה מוחשית

רק יודעים אנו הדבר. של קיומו מתחייב שמתוכו סיבתי תהליך שום מכירים איננו שכן 2סתירה. כוללת אינה הדבר של הגדרתו או שמהותו זאת,

אתיקה 294

דימינו לוא שהייתה מכפי יותר קלושה הנה כמקרי אותו ומדמים1בהווה. ח5נו שהדבר

הוכחה

לוא מאשר יותר עזה היא בהווה כקיים מדמים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה היא בעתיד[ לדבר המתייחסת ונריגשה נ(,9)לפיד: לבוא כעתיד אותו דימינו ההווה מן רב לא במרחק העתיד זמן את מדמים אנו אם יותר הרבה נסערת2(.10)לפיד: מן מאד רחוק קיומו זמן כי מדמים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה לכן, בהווה;׳ כנוכח אותו דימינו לוא שהייתה מכפי בהרבה קלושה היא ההווה

כמקרי הדבר את דימינו לוא שהייתה מכפי יותר עזה היא זאת ובכל מקרי לדבר המתייחסת שריגשה אפוא, יוצא (.12:ד הקודם המשפט )לפי

בהווה. לנו כנוכח הדבר את דימינו לוא שהייתה מכפי בהרבה קלושה תהיהמ.ש.ל.

13 משפט

שאינו יודעים שאנו מקרי לדבר המתייחסת ריגשה יותר קלושה שווים, בתנאים היא, בהווה קיים

שבעבר. לדבר המתייחסת מריגשה

סיבות שרשרת על ידיעה כל לנו ואין בהווה קיים אינו מעצמו, נובע שאינו לדבר הכוונה 1ביותר. הקלושה הלוגית האפשרות אפוא זוהי אותו. ליצור העשויה

היתר( )בין ואקרמן אפין גבהרדט, רבים: לוויכוחים נושא היה זה פסוק של הסיפא 2תיקונים. לו הציעו

ותוספת המרובעים, שבסוגריים הביטוי תוספת יסודות: שני כולל אקרמן של התיקון ההווה״ מן רב ״במרחק הביטוי את ההופך באופן (0ב־ק )המופיעה ״לא״ המילה

לא אבל אקרמן של הראשון בשינוי טעם ראתה ג׳אנקוטי ההווה״. מן רב לא ל״במרחק וכך אחת כמיקשה אקרמן תיקוני את קיבל קרלי הישן. הנוסח לפי תרגמה ולבסוף בשני, לאחריו גם .אבל הגיוני, דיוק חוסר מיישב אמנם שהתיקון לציין יש אני. גם נהגתי

חידוש. אין ובמסקנתה מסורבלת, נראית ההוכחה

295 הרעשות של כוחן על א! האדם שעבוד על ד:

הוכחה

דבר של דימוי שום ידי על מופעלים איננו כמקרי, דבר מדמים אנו כאשר\3]המקרי[)לפיד:הג הדבר קיום את ]=הגורר[ המניח אחר, זאת ולעומת ( ואילו בהווה. קיומו את המסלקים מסוימים דברים מדמים אנו ההנחה( )לפי

שאנו ההנחה בכך צפונה עבר, לזמן בזיקה הדבר את מדמים אנו כאשר הדבר דימוי את ]בנו[ מעורר או לזיכרון, הדבר את המחזיר משהו מדמים

ב 18ב: )ראו )לפיב: נוכח היה כאילו בו להתבונן לנו וגורם ע(, 18:, שאינו יודעים שאנו מקרי לדבר המתייחסת שריגשה (9ד: )לפי יוצא 2נ(. 17

לדבר המתייחסת מריגשה יותר קלושה שווים, בתנאים היא, בהווה קייםמ.ש.ל. שבעבר.

14 משפט

לבלום יכולה אינה ורע טוב של אמיתית ידיעה ולא כריגשה, נדונה ]עצמה[ שהיא ככל אלא ריגשה3אמיתית. היא באשר

הוכחה

הנפש ידיה שעל אידיאה, היא הריגשות( של הכללית ההגדרה )לפי ריגשה ואם כן; לפני שהיה מכפי קיום כוח פחות או יותר בגופה מחייבת

לכן, לבטל. עשויה האמת שנוכחות חיובי דבר שום בה אין (,1:ד )לפי כך שום לבלום מסוגלת אינה אמת, היא באשר ורע, טוב של אמיתית ידיעה

חזקה היא אם (,8ד: )ראו ריגשה היא עצמה[ ]הידיעה באשר אבל ריגשה. רק אותה לבלום תוכל היא (7:ד )לפי הרי להיבלם, הצריכה הריגשה מן

מ.ש.ל. זו. במידה

אותו. שיחוללו סיבות של דימוי לנו אין כלומר, 1ע(.10ה: )ראו שפינוזה של ולפוליטיקה לאתיקה הפעולה, לתורת היסודות אחד גם זה 2 כוח רעשה, עצמה היא באשר רק רעשות על להשפיע מסוגלת ידיעה מפתח: משפט זהו 3

בלבד(. אפיסטמית תכונה בגלל )לא אמיתית היא באשר ולא אפקטיבי,

אתיקה 296

ורע טוב של אמיתית ידיעה מתוך הנולדת תשוקה רבות תשוקות ידי על להיבלם או לדעוך עשויה

בתוכנו. הנאבקות מריגשות הנולדות אחרות,

הוכחה

תשוקה בהכרח מולידה (,8)לפיד: ריגשה היא באשר ורע, טוב ידיעת נולדה שממנה הריגשה שגדולה ככל יותר גדולה זו ותשוקה )לפיהגד״רא(,

דבר שהבנו כך מתוך נולדת ההנחה( )לפי זו שתשוקה ומכיוון (.37:ג )לפי עליה כך, ואם a 3;)1 )לפי פועלים אנו באשר בתוכנו נובעת היא הרי לאמיתו,

של כוחה (7)לפיג: לכן (.2 ג:הג )לפי בלבד מהותנו מתוך מובנת להיות ידי על זה[ ]במקרה מוגדרים להיות צריכים לכוחה, התוספת וכן התשוקה,

בלבד. האדם עוצמת יותר גדולות הן גם יהיו בתוכנו הנאבקות מריגשות הנולדות תשוקות עתה,

אלה, תשוקות של כוחן (5לכן)לפיד: יותר. נסערות יהיו אלה שריגשות ככל החיצוניות, הסיבות עוצמת ידי על מוגדרים להיות צריכים לכוחן, והתוספת

הנולדות שתשוקות מכאן (.3שלנו)לפיד: עוצמתנו על שיעור לאין הגוברת הנולדת תשוקה מאותה יותר נסערות להיות עשויות אלה מעין ריגשות מתוך

או אותה לבלום (7)לפיד: עשויות הן ולכן ורע, טוב של אמיתית מידיעהמ.ש.ל. שתדעך. לה לגרום

16 משפט

במידה ורע, טוב של ידיעה מתוך הנולדת תשוקה לדעוך או להיבלם יכולה לעתיד, מתייחסת שהידיעה

בהווה. נעימים לדברים תשוקה ידי על בנקל

15 משפט

ההפניות שתי למעשה ;1ג: למשפט מפנים אחרים רבים מהדירים ואילו גבהרדט, כך 1המשפטים. בין התוכן קרבת בגלל מתאימות


הוכחה

יותר קלושה היא בעתיד כצפוי מדמים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה מידיעה הנולדת תשוקה אולם נ(. 9:ד )לפי בהווה לדבר המתייחסת מריגשה עכשיו, טובים שהנם דברים על מוסבת הידיעה אם גם ורע, טוב של אמיתית ,15ד: הקודם המשפט )לפי פזיזה תשוקה ידי על להיבלם או לדעוך עשויה

שהידיעה במידה ידיעה, מאותה הנולדת תשוקה לכן אוניברסלית(. שהוכחתומ.ש.ל. וגר. בנקל לדעוך או להיבלם עשויה שבעתיד, דבר על מוסבת

17 משפט

במידה ורע, טוב של אמיתית מידיעה הנולדת תשוקה או לדעוך יכולה מקרי, דבר על מוסבת שהידיעה לדברים תשוקה בגלל יותר עוד רבה בקלות להיבלם

שבהווה.*

הוכחה

נ. 12:ד על בהסתמך הקודם, המשפט כמו אופן באותו מוכח זה משפט

עיון

מתרגשים אדם בני שבגללה הסיבה, על הצבעתי אלה שבדברים סבור אני האמיתית, התבונה ידי על מאשר יותר סברותיהם ידי על לפעולה ומונעים

קרובות ולעתים בנפש מהומה מטילה ורע טוב של האמיתית הידיעה ומדוע ואומר יותר הטוב את רואה ״אני המשורר: כמאמר סוג; מכל לתאוות נכנעת

קהלת, של בדעתו שהיה מה גם שזה נראה 1יותר״. הרע אחר והולך הן, לו שעדיף להסיק כדי זאת אומר איני אבל 2מכאוב״. יוסף דעת ״ויוסף כשאמר:

למיתון הנוגע בכל לטיפש המבין בין הבדל כל שאץ או היודע, מן הבורשל עוצמתו את הן שנכיר ההכרח שמן מפני זאת אמרתי אלא ;ריגשותיהם

1 video meliora, proboque, deteriora sequor ,(.21-20 ז: ׳מטאמורפוזות׳ )אובידיוס.18א: קהלת 2

אתיקה 298

יכולה התבונה מה לקבוע שנוכל מנת על שלו, האונים חוסר את והן טבענוקי אמרתי ]וכבר[ יכולה. אינה ומה הריגשות, *מיתון לשם לעשות ל ח ב ש ביחס התבונה בעוצמת כי האנושי; האונים בחוסר רק אעסוק הנוכחי

בנפרד. לדון החלטתי לריגשות

שווים, בתנאים היא, שמחה מתוך הנולדת תשוקהמעצב. הנולדת מתשוקה יותר חזקה

הוכחה

היא (7)לפיג: כלומר )לפיהגד״רא(, האדם של מהותו עצם היא התשוקה שמחה מתוך הנולדת תשוקה בישותו. להמשיך האדם שחותר החתירה 11 ג: ראו השמחה, הגדרת עצמה)לפי השמחה מן סיוע או חיזוק בכך מקבלת

הריגשה עצם ידי על נבלמת או פוחתת העצב מן הנולדת תשוקה ולהפך, ע(. אפוא צריך משמחה הנולדת תשוקה של כוחה עיון(. אותו )לפי העצב של

החיצונית, הסיבה עוצמת עם יחד האדם של עוצמתו ידי על מוגדר להיות האדם עוצמת ידי על מוגדר להיות צריך כוחה מעצב הנולדת תשוקה ואילו

מ.ש.ל. השנייה. מן חזקה הראשונה לכן לבדה.

עיון

האדם של האונים לחוסר הסיבות את הסברתי אלה מעטים בדברים נותר ועדיין התבונה. להוראות נשמעים אינם האדם בני ומדוע ולהפכפכנותו,

התבונה לכללי מתאימות ריגשות אילו לנו, מורה התבונה מה להראות, לי הדברים את להוכיח שאתחיל לפני אך אותם. נוגדות ריגשות ואילו האנושית,

התבונה צווי את בקצרה כאן להציע רצוני 1המייגעת, הגיאומטרית בדרכנונוחות. ביתר לדעתי לכוון יוכל אדם שכל כדי עצמם, שכל דורשת היא הטבע, את הנוגד דבר שום דורשת אינה שהתבונה כיוון

- באמת לו שמועיל מה את - עצמו תועלת את ויבקש עצמו את יאהב אדם

prolixo 1


ובאופן יותר; רבה לשלמות האדם את באמת שמוליך מה אל וישתוקק אמיתי הנו זה ודבר שיוכל. ככל בישותו להשתמר יחתור אחד שכל מוחלט, כיוון כן, כמו (.4:ג )ראו החלק מן גדול שהשלם כמו מידה באותה בהכרח,

(,8 ד:הג העצמי)לפי הטבע חוקי מתוך פעולה אלא אינה הטובה שהמעלה העצמי, טבעו חוקי מתוך אלא (7בישותו)לפיג: להשתמר חותר אדם ואיןמכאן: נובע הרי

להשתמר חותר אחד שכל חתירה אותה הוא 1הטובה המעלה יסוד ראשית:ישותו. את לשמר האדם של ביכולתו מונח 2והאושר בישותו, עדיף דבר שום ואין 3עצמה, בגלל הטובה המעלה אל להשתוקק יש שנית:

אליה. להשתוקק צריך למענו אשר בשבילנו, יותר מועיל או ממנה לגמרי ומנוצחים בנפשם, חלושים הם עצמם את ההורגים שאלה שלישית:

לטבעם. המתנגדות חיצוניות סיבות ידי על לשום נזדקק שלא לכך להביא נוכל לא שלעולם נובע 4 פוס ב: מתוך עתה,

דברים עם ומשא מגע ללא ושנחיה ישותנו, שימור לשם לנו מחוצה דבר לוא נגרעת הייתה שכלנו ששלמות ברור לנפש, ואשר לנו. מחוצה הנמצאים

צריכים שאנו מכאן עצמה. את רק ומבינה לבדה אך נמצאת הייתה הנפש אפשר אי אלה ובין לנו: מחוץ המצויים מועילים דברים להרבה להשתוקק

שהרי, *לטבענו. לגמרי שמתאים ממה יותר מעולים דברים הדעת על להעלות מרכיבים הם ביניהם, מתחברים לגמרי זהה שטבעם יחידים שני אם למשל,

בני האדם. מן יותר מועיל דבר לאדם אין לכן כפולה. עוצמה בעל אחד יחיד ישותם לשימור יותר התורם דבר לשום לשאוף יכולים אינם אומר, אני האדם, גוף ירכיבו הנפשות וכל הגופים שכל באופן בכל, לזה זה שיתאימו מאשר

יכולתם, ככל ישותם את לשמר יחתרו יחד וכולם כביכול, אחת ונפש אחדלכולם. המשותף המועיל את יחד יבקשו והכל

את המבקשים כלומר התבונה, ידי על הנשלטים אדם שבני נובע מכאן שאינם דבר לשום עצמם בשביל משתוקקים אינם התבונה, בהדרכת תועלתם

4וישרים. אמינים צדק, אנשי הם ובכך האנשים; שאר בשביל גם בו רוצים

1 virtutis fundamentum. הטובה המעלה ולא הטובה״ המעלה ״יסוד שנאמר לב שימו התבונה״. ״יסודות שהם המשותפים המושגים על נאמר דומה בנוסח עצמה.

2 felicitas, וליהנות להתקיים ההצלחה תחושת החיים, תחושת עצם - רגיל אושר שהואהאושר״. ״ברכת ויתורגם beatitudo בהמשך שיכונה העליון האושר לעומת -

3 propter se. עצמה״, ״בגלל ואומר דק שפינתה אבל עצמה״, ״לשם ביטוי קיים בעברית תכלית. על סיבה לשון מעדיף הוא כלל בדרך כי

justus, fides, atque honestus 4

אתיקה 300

שאתחיל לפני ספורות, במילים כאץ להציג שאמרתי בונה8ה צווי הם אלה א^ אוכל( )אם ללכוד כדי עשיתי וזאת יותר. מייגעת בדרך אותם להוכיח את לבקש אמור אדם כל שלפיו העיקרון כי הסבורים, אלה של לבם תשומת ומידת טובה מעלה של יסודן ולא עול, פריקת של יסודה הוא תועלתו

אוסיף הנכון, הוא ההפך כי בקיצור שהראיתי לאחר ועכשיו, החסידות.כאן. עד התקדמנו שבה בדרך הדבר את ואוכיח

19 משפט

למה בהכרח משתוקק טבעו, חוקי מתוך אדם, כלכרע. שופט שהוא ממה ונרתע כטוב שופט שהוא

הוכחה

באשר עצב, של או שמחה של ריגשה עצמה היא (8)לפיד: ורע טוב ידיעת שופט שהוא למה משתוקק בהכרח אדם כל (28לכן)לפיג: לה. מודעים אנו

מהותו עצם אלא אינה זו תשוקה אבל כרע. שופט שהוא ממה ונרתע כטוב, מכאן הגד״רא(. וכן ע, 9:ג ראו התשוקה, הגדרת )לפי האדם של טבעו או

מ.ש.ל. וגר. בהכרח נרתע או משתוקק בלבד, טבעו חוקי מתוך אדם, שכל

20 משפט

ומסוגל תועלתו את לבקש יותר חותר שאדם ככל את לשמר ומסוגל חותר שהוא ככל כלומר, לכך,

במידה ולהפך: טובה. במעלה ניחן הוא יותר ישותו, שמירת את מזניח כלומר תועלתו, את מזניח שאדםאונים. חסר הוא זו במידה ישותו,

הוכחה

לבדה האדם מהות ידי על המוגדרת עצמה, האדם עוצמת היא הטובה המעלה

301 הריגשות של כוחן על או האדם שעבוד על ד:

בישותו להמשיך חותר שהאדם החתירה ידי על כלומר, (,8 ד:הג )לפי הוא כן ישותו, את לשמר יותר 1ומסוגל חותר שאדם ככל לכן, (.7:ג )לפי

מתרשל שאדם ככל (,6ג: ,4)לפיג: כן ואם טובה; במעלה יותר מחונןמ.ש.ל. אונים. חסר הוא כן ישותו, בשימור

עיון

ישותו, להשתמרות או לתועלת תשוקתו את מזניח אינו אדם ששום מכאן אני אדם, שום לטבעו. המנוגדות חיצוניות סיבות ידי על נוצח כן אם אלא

רק אלא טבעו, הכרח מתוך עצמו את הורג ואינו ממזון נרתע אינו אומר, שונים. באופנים להתרחש יכול זה דבר חיצוניות. סיבות ידי על כפוי בהיותו

ימינו את המכופף אחר, ידי על לכך כפוי בהיותו עצמו את הורג אחד איש שאירע כפי או, לבו; אל החרב את לכוון אותו ומאלץ בחרב במקרה האוחזת רוצה הוא כלומר, - ורידיו את לחתוך אותו מאלצת עריץ של פקודתו לסנקה, שסיבות מפני לבסוף, או, יותר; קטן רע ידי על יותר גדול מרע להימנע

גופו את ומפעילות כזה באופן דמיונו על משתלטות העין מן סמויות חיצוניות שלו שהאידיאה טבע הראשון, לטבעו המנוגד אחר טבע לובש שהוא כך

הכרח מתוך שאדם, אפשר אי אבל בנפש. להימצא יכולה אינה (10)לפיג: שאי כמו ת,1אח לצורה להשתנות יחתור או להתקיים, שלא יחתור שלו, טבעו

אך בדבר שיעיין מי כל ייווכח ובזאת האין. מתוך יתהווה מה שדבר אפשרמעט.

21 משפט

לפעול 2ברוך־אושר, להיות להשתוקק יכול אדם אין משתוקק הוא בזמן בו אם אלא היטב, ולחיות היטב

בפועל. להתקיים כלומר ולחיות, לפעול להיות,

1 potest. בהכרה רק מקורה וזו אמיתית, ממש, ביכולת מדובר כי מכרעת, נקודה זו הולמת.

2 beatus, מלשון beatitudo.

אתיקה 302

Ä הוכחה

הוא/׳לוי וכץ מעצמו; גלוי הדבר, עצם לומר: מוטב או הזה, המשפט הוכחת או באושר, לחיות התשוקה )לפיהגד״רא( שהרי התשוקה. הגדרת מתוך

היא (,7)לפיג: כלומר האדם, של מהותו עצם היא וכר, היטב ולפעול לחיות להשתוקק יכול אדם שאין מכאן בישותו. להשתמר חותר אחד שכל החתירה

מ.ש.ל. וגר.

22 משפט

טובה מעלה שום במחשבה להשיג אפשר אילהשתמר(. לחתירה לזו)כלומר הקודמת

הוכחה

אפשר היה לוא לכן, (.7הדבר)לפיג: של מהותו עצם היא להשתמר החתירה הרי חתירה, לאותה קודמת כלומר לזו, קודמת טובה מעלה במחשבה להשיג

)כפי וזה (,8 ד:הג )לפי לעצמה קודם מושגת הייתה הדבר של מהותו עצםמ.ש.ל. וגר. במחשבה להשיג אפשר אי לכן אבסורד. מאליו( שמובן

נסמך משפט

המעלה של והאחד־ויחיד הראשון היסוד היא להשתמר החתירההטובה.

קודם עיקרון שום במחשבה להשיג ניתן לא (22ד: הקודם המשפט שכן)לפי מעלה שום במחשבה להשיג ניתן לא (21 )לפיד: הזה העיקרון ובלעדי לזה,

טובה.

23 משפט

בלתי אידיאות מתוך לפעול נקבע שאדם במידה


מוחלט באופן עליו לומר אפשר אי לו, שיש הולמות במידה רק לומר ניתן זאת טובה. מעלה מתוך שפעל

בהבנתו. שהשיג מה מתוך לפעול נקבע שהאדם

הוכחה

הוא הרי הולמות, בלתי אידיאות לו שיש מתוך לפעול נקבע שאדם במידה2הג5)לפיג כלומר (,1)לפיג: פעולה סובל אפשר שאי מה דבר עושה (1,

מתוך נובע שאינו דבר (8פירושו)לפיד:הג וזה לבדה, מהותו מתוך להשיגו שהשיג מתוך מה דבר לעשות נקבע שהאדם במידה ואילו הטובה. מעלתו

עושה הוא (2)לפיג:הג כלומר פועל, הוא (15 ג אותו הרי)לפי בהבנתו, אותו באופן הנובע (8או)לפיד:הג בלבד, שלו מהותו מתוך להשיג שאפשר משהומ.ש.ל. הטובה. מעלתו מתוך הולם

24 משפט

פירושו ין8 טובה מעלה מתוך מוחלט באופן לפעול ישותנו)שלושה את ולשמר לחיות, לפעול, אלא 1בנו

היסוד מתוך התבונה, בהדרכת אחת( משמעותם אלהעצמנו. תועלת בקשת של

הוכחה

מתוך לפעול (8)לפיד:הג אלא אינו טובה מעלה מתוך מוחלט באופן לפעול מבינים שאנו במידה רק פועלים אנו אך הפועל[. ]של העצמי הטבע חוקי

לחיות, לפעול, אלא בנו אינו טובה מעלה מתוך לפעול לכן, (.3)לפיג: היסוד מתוך נ(, 22)לפיד: אומר הווה התבונה, בהדרכת ישותנו את ולשמר

מ.ש.ל. עצמנו. תועלת בקשת של

אצלנו. בשבילנו, במובן: 1

אתיקה 304

אחר. דבר בגלל ישותו את לשמר חותר אינו איש

הוכחה

הדבר של מהותו ידי על מוגדרת בישותו להמשיך חותר דבר שכל החתירה מתוך ולא בלבד, כך מתוך הרי נתונה, זו מהות וכאשר (.7)לפיג: בלבד

להשתמר חותר 1שהדבר (6ג: )לפי בהכרח נובע אחר, דבר של מהותובישותו. בישותו להשתמר חותר האדם היה לוא כי נ.22ד: מתוך גם גלוי זה משפט

של הראשון היסוד היה אחר דבר אותו מאליו( הרי)כמובן אחר, דבר בגלל וגר. חותר אינו איש לכן נ(. 22)לפיד: אבסורד זה אבל הטובה; המעלהמ.ש.ל.

26 משפט

אלא אינו תבונה מתוך אליו חותרים שאנו מה בתבונה, משתמשת שהיא במידה והנפש, 2הבנה;

הוא כן אם אלא לה, כמועיל דבר שום שופטת אינהלהבנה. מוליך

הוכחה

בהיותו אשר, (,7עצמו)לפיג: הדבר של מהותו אלא אינה להשתמר החתירה ולפעול (6בקיומו)לפיג: להמשיך כוח 3לו מייחסים אנו שהוא, כמות קייםע(. 9:ג התשוקה, הגדרת הנתון)ראו מטבעו בהכרח הנובעות פעולות אותן

על כאן שנאמר שמה ״הדבר״)וברור לומר מתבקש למעשה אך אחד״, ״כל נאמר במקור 1דבר(. כל לגבי נכון הדבר

2 intelligere, אוסיף התרגום פשטות לשם ״שכילה״. או בשכל״ ״להבין של במשמעות זו. במשמעות אבל ב״הבנה״, להשתמש

כבעל־״. מושג ״הוא מילולית: 3

25 משפט


ומובחן בהיר באופן מבינה היא באשר נפשנו, אלא אינה התבונה מהות אך מתוך אליו חותרים שאנו מה כל (40לכן)לפיב: (.2ע40ב: הגדרתה, )ראו

הבנה. אלא אינו תבונה חותרת 1בתבונה, חושבת היא באשר הנפש, שבה זו, שחתירה כיוון ועוד, שחתירה הרי זה(, משפט של הרישא )לפי הבנה אלא אינה ישותה, את לשמר

הטובה; המעלה של והיחיד הראשון היסוד נ( 22)לפיד: היא 2להבנה זו אלא (,25)לפיד: כלשהי תכלית לשם הדברים את להבין חותרים ואיננו במחשבה להעלות יכולה היא אין בתבונה, חושבת שהנפש במידה להפך:

מ.ש.ל. (.1)לפיד:הג להבנה מוליך הוא אם אלא לה טוב שמשהו

27 משפט

רע או טוב הנו מסוים שדבר בוודאות יודעים איננו להבנה, באמת מוליך ש[הוא יודעים ]אנו כן אם אלא

להבין. מאתנו למנוע יכול או*

הוכחה

להבנה מלבד דבר לשום משתוקקת היא אין בתבונה, חושבת שהנפש במידה המשפט )לפי להבנה שמוליך מה מלבד לה כמועיל דבר שום שופטת ואינה

על ודאות יש לנפש ע(43ב: גם ראו וכן ,43ב: ,41)לפיב: אך (.26ד: הקודם ע(40ב: לפי דבר, אותו או)וזה הולמות, אידיאות לה שיש ככל רק הדברים

טוב הוא שדבר בוודאות יודעים שאיננו מכאן בתבונה. חושבת היא עוד כל שהוא ]בוודאות[ יודעים איננו - ולהפך להבנה, באמת מוליך הוא אם אלא

מ.ש.ל. להבין. מאתנו למנוע יכול הוא אם אלא - רע

1 ratiocinatur2 conatus intelligendi. ה׳אתיקה׳ ושל ד חלק של מפתח מושג היא להבנה״ ה״חתירה

בתור כאן מתעצבת בישות להתמיד החתירה כי בשיטה, תוצאות הרת תפנית זוהי כולה.האמיתי. כביטויה שכלית להבנה חתירה

אתיקה 306

ומעלתה הנפש, של העליון הטוב היא אלוהים ידיעתאלוהים. את לדעת היא העליונה הטובה

הוכחה

יש (,6 א:הג )לפי כלומר אלוהים, הוא להבין יכולה שהנפש העליון הדבר מושג להיות או להימצא יכול אינו דבר שום שבלעדיו מוחלט, באופן אינסופי

העליון הטוב או העליונה התועלת (,27ד: ,26ד: )לפי כן ואם (.15א: )לפיאלוהים. ידיעת היא (1ד:הג )לפי הנפש של

במידה ורק (,3ג: ,1)לפיג: מבינה שהיא במידה רק פועלת הנפש כן, כמו (.23)לפיד: טובה מעלה מתוך פועלת שהיא מוחלט באופן לומר ניתן זו

העליון הדבר אבל הנפש. של המוחלטת הטובה מעלתה אפוא היא ההבנה הטובה מעלתה לכן, הוכחנו(: שכבר )כפי אלוהים הוא להבין יכולה שהנפש

מ.ש.ל. אלוהים. את לדעת או להבין היא הנפש של העליונה

29 משפט

מטבענו, לחלוטין שונה שטבעו כלשהו, יחיד דבר עוצמת את לעכב ולא להמריץ לא יכול אינו

יכול אינו דבר שום מוחלט, ובאופן פעולתנו; משהו בו יש אם אלא רע או טוב בשבילנו להיות

עמנו. משותף

הוכחה

1ופועל, קיים נ(, 10)לפיב: האדם ולכן כלשהו, יחיד דבר ידיה שעל העוצמהלהבין יש (6טבעו)לפיב: שאת (,28)לפיא: אחר יחיד דבר ידי על נקבעת

28 משפט

1 operatur, מה. דבר עושה או מתפקד במובן


הפעולה עוצמת האדם. טבע את משיגים ידיו שעל תואר אותו באמצעות להיות ולכן להיקבע, אפוא יכולה אותה, משיגים איך לב שים בלי שלנו,

משהו לו שיש אחר יחיד דבר של עוצמתו ידי על ]רק[ מעוכבת, או מומרצת מטבענו. לחלוטין שונה שטבעו דבר של עוצמתו ידי על ולא אתנו, משותף (,8)לפיד: העצב או השמחה לסיבת ורע טוב בשם קוראים שאנו ומכיוון עוצמתנו את מעכב או ממריץ מפחית, או שמגביר למה ע( 11 )לפיג: כלומר לא בשבילנו להיות יכול אינו מטבענו לחלוטין שונה שטבעו דבר הרי לפעול,

מ.ש.ל. רע. ולא טוב

30 משפט

מן בו שיש במה רע להיות יכול אינו דבר שום הוא לנו, רע שהוא במידה אלא, לטבענו; המשותף

לנו: מנוגד

» הוכחה

העצב, הגדרת כלומר)לפי (,8ד: העצב)לפי של לסיבתו קוראים אנו רע בשם מה דבר אם לכן, לפעול. עוצמתנו את מעכב או שמפחית למה ע(, 11 ג: ראו לבלום או להפחית יכול היה אז כי ולנו, לו שמשותף במה בשבילנו רע היה

אפוא יכול אינו דבר שום (.4:ג )לפי אבסורד וזה ולו: לנו שמשותף את'מה רע, הוא שדבר במידה אדרבה, ולו; לנו שמשותף במה בשבילנו רע להיות

עוצמתנו את לבלום או להפחית יכול שהוא ככל הראינו(, שכבר כלומר)כפימ.ש.ל. לנו. מנוגד (5)לפיג: הוא הדי לפעול,

31 משפט

טוב הוא בהכרח לטבענו, מתאים מה שדבר במידהלנו.

אתיקה 308

• 1J הוכחה המשפט )לפי רע להיות יכול הוא אין לטבענו, מתאים מה. שדבר במידה הסיפא, את נניח אם אדיש. או טוב או אפוא יהיה בהכרח (.30ד: הקודם לא הזה הדבר של מטבעו \3אז)לפיד:אק כי רע, ואינו טוב שאינו כלומר

ההנחה(, )לפי כלומר שלנו, טבענו להשתמרות המסייע דבר שום ינבע במידה לכן, אבסורד. (6)לפיג: וזה עצמו; הדבר טבע להשתמרות המסייעמ.ש.ל. טוב. בהכרח יהיה הוא לטבענו מתאים שהדבר

נסמך משפט

הוא כך לטבענו, יותר מתאים כלשהו שדבר שככל נובע, מכאן יותר, לנו מועיל מה שדבר ככל ולהפך: יותר; לנו טוב או מועיל

לטבענו. יותר מתאים הוא כן

אם לו. מנוגד או מטבענו שונה יהיה בהכרח לטבענו, מתאים שאינו דבר כי אז כי מנוגד, הוא ואם (;29רע)לפיד: ולא טוב לא להיות יוכל לא שונה, הוא (,30:ד הקודם המשפט )לפי כלומר לטבענו, שמתאים למה גם מנוגד יהיה אם אלא טוב להיות יכול אינו דבר ששום יוצא רע. יהיה או לטוב מנוגד יהיה הוא כך לטבענו, יותר מתאים מה שדבר ככל כן, ואם לטבענו. מתאים הוא

מ.ש.ל. ולהפך. יותר מועיל

32 משפט

לריגשות'הסבילות, משועבדים האדם שבני במידהלזה[. ]זה בטבעם מתאימים שהם לומר אפשר אי

הוכחה

מתאימים שהם בכך מבינים בטבעם, מתאימים שדברים אומרים כאשר

ששפינוזה משער (192 >עמ׳ אקרמן הטקסט. נוסח על ויכוח יש וגם ברורה, לא ההפניה 1 לא רע ואינו טוב שאינו פרטי דבר של ״מטבעו :בנוסח שנשמטה, נוספת אקסיומה כתבטבענו״. להשתמרות המסייע דבר שום נובע


]במצב לא גם ולכן בשלילה; או אונים בחוסר לא אבל (,7)לפיג: בעוצמה לריגשות משועבדים האדם שבני שבמידה יוצא ע(. 3:ג )ראו 1סבילה של[

מ.ש.ל. בטבעם. מתאימים שהם לומר אפשר אי סבילות,

עיון

רק מתאימים והשחור שהלבן שאומר מי הרי עצמו. מתוך גם גלוי זה דבר והשחור שהלבן מוחלט באופן מאשר אדום, הוא מהם אחד לא שאף בכך מתאימים והאדם שהאבן שאומר מי לכך, בדומה דבר. בשום מתאימים אינם

הכרח מתוך קיים שאינו או אונים, וחסר סופי הנו מהם אחד שכל בכך רק מאשר שיעור, לאין עליו עולה החיצוניות הסיבות שעוצמת או טבעו,

המתאימים הדברים שהרי דבר. בשום מתאימים אינם והאדם שהאבן לחלוטיןדבר. בשום מתאימים אינם באמת להם, שאין במה או בשלילה, רק

33 משפט

ככל בטבעם שונים להיות עשויים האדם בני זו ובמידה סבילות; שהנן ריגשות בתוכם שנאבקות

יציב. ולא הפכפך הנו עצמו אדם אותו גם

הוכחה

מהותנו או טבענו ידי על מהותן, או הריגשות, טבע את להסביר ניתן לא (7 ג: )לפי כלומר עוצמתן, ידי על שיוגדרו צריך אלא (,2,1 ג:הג )לפי בלבד

שיש נובע ומכאן לעוצמתנו. בהשוואה החיצוניות הסיבות של טבען ידי על )ראו אותנו המפעילים למושאים כמו סוגים של ריבוי אותו ריגשה לכל

עצמו)ראו מושא אותו ידי על שונים באופנים מופעלים האדם ושבני (;56ג: אדם שאותו נובע, ולבסוף בטבעם. ונבדלים חלוקים הם זו ובמידה (,51 ג:

הוא כן שעל שונים, באופנים מושא אותו כלפי מופעל (51 ג: לפי עצמו)שובמ.ש.ל. וגד. הפכפך

passio 1

אתיקה' 310

במידה לזה זה מנוגדים להיות עשויים האדם בניסבילות. שהנן ריגשות בהם שנאבקות

הוכחה

הדומה משהו בו שיש מפני לשמעון עצב לגרום עשוי ראובן, למשל אדם, דבר של בעליו הוא לבדו שראובן מפני או (,16)לפיג: שונא ששמעון לדבר החשובות אחרות)על סיבות בגלל או ע(;32:ג ,32:ג אוהב)ראו שמעון שגם

ראובן. את שונא ששמעון )לפיהגד״רז( קורה וכך ע(. 55ג: ראו שבהן שנאה מחזיר שראובן ע( 40ג: ,40)לפיג: בנקל קורה גם מכך וכתוצאה (,30)לפיד: כלומר (,39)לפיג: לזה זה רעה לגרום חותרים ושניהם לשמעון,

בני לכן (.59)לפיג: סבילה ריגשה תמיד הוא עצב אבל לזה. זה מנוגדים הם סבילות. ריגשות בהם שנאבקות במידה לזה זה מנוגדים להיות עשויים האדם

מ.ש.ל.

עיון

של בעליו הוא שראובן מדמה שהוא מפני ראובן את שונא ששמעון אמרתי אנשים, ששני לכאורה נראה ראשון במבט אוהב. עצמו שמעון שגם דבר,

מתאימים הם שבו ]משותף[ דבר בגלל לזה זה מזיקים דבר, אותו האוהבים לבחון נרצה אם אבל שקריים. הם 31ו־ 30ד: משפטים הרי כך, ואם בטבעם;

אלה אנשים שני לגמרי. מתיישב שהכל נראה פנים, משוא ללא העניין את אוהבים הם באשר כלומר בטבעם, מתאימים הם באשר בזה זה פוגעים אינם אוהבים שניהם באשר שהרי ונבדלים; חלוקים הם באשר אלא דבר, אותו (,31 )לפיג: מהם אחד כל של אהבתו את יותר ללבות כדי בכך יש דבר, אותו

בזה זה מלפגוע אפוא מאד רחוקים שניהם שמחתו)לפיהגד״רו(. את כלומר כפי הדבר, סיבת אלא בטבעם. ומתאימים דבר אותו אוהבים הם באשר

לראובן ההנחה, לפי שהרי, בטבעם. חלוקים שהם בהנחה נעוצה שאמרתי, דבר של אידיאה יש ולשמעון ברשותו, המצוי אהוב דבר של אידיאה יש

ובמידה עצב, ידי על השני שמחה, ידי על מופעל האחד לכן לו; שאבד אהובהסיבות שאר כי נקלה, על להראות נוכל זו בדרך לזה. זה מנוגדים הם זו

j 34 משפט ״


בכך ולא בטבעם, ונבדלים חלוקים האדם שבני בכך ורק אך תלויות לשנאהבו. מתאימים שהם

35 משפט

תמיד הם 1התבונה, בהדרכת חיים האדם שבני במידהבטבעם. מתאימים בהכרח

הוכחה

שונים להיות עשויים הם האדם, בבני נאבקות סבילות שריגשות במידה ואילו (.34:ד הקודם המשפט )לפי לזה זה ומנוגדים (33ד: )לפי בטבעם ]ואינם פועלים רק שהם אומרים התבונה, בהדרכת חיים אדם שבני במידה

על מוגדר שהוא במידה האדם, מטבע שנובע מה כל לכן, (.3סבילים[)לפיג: בתור (2)לפיג:הג לבדו האדם טבע מתוך מובן להיות צריך התבונה, ידי

שזןזוא למה משתוקק טבעו, חוקי מתוך אדם, שכל כיוון אך הקרובה. סיבתו שמה ומאחר (;19כרע)לפיד: שופט שהוא ממה להימנע וחותר כטוב, שופט רע או טוב הנו בהכרח התבונה צווי מתוך כרע או כטוב שופטים שאנו

הם,עושים התבונה, בהדרכת חיים האדם שבני במידה כי יוצא (,41 )לפיב: לכל׳אדם ולכן האדם, לטבע טובים הנם שבהכרח מעשים, אותם רק בהכרח וכן־, אדם. כל של לטבעו המתאימים מעשים נ( 31 )לפיד: כלומר שהוא,בהכרח. מתאימים תמיד הם התבונה, בהדרכת חיים האדם שבני במידה

1 נסמך משפט

החי מאדם יותר לאדם המועיל 2יחיד דבר שום בטבע איןהתבונה. בהדרכת

לטבעו מכל יותר שמתאים מה הוא עליונה תועלת לאדם שמביא מה שכן,באופן פועל האדם אך האדם. הנו מעצמו( שגלוי )כפי וזה נ(, 31 )לפיד:

ex ductu rationis 1לטבע. זהה אלא בטבע שאינו מאלוהים, חוץ 2

J■אתיקה 312 ורק (,2 ג:הג )לפי התבונה בהדרכת חי הוא כאשר טבעו חוקי מתוך מוחלט המשפט )לפי האחר האדם של טבעו עם בהכרח מתאים £מיד הוא זו במידה לאדם מועיל יותר דבר שום היחידים הדברים בין אין לכן, (.35ד: הקודםמ.ש.ל. וגר. האדם מאשר

2 נסמך משפט

בני לעצמו, המועיל את מירבי באופן מבקש אדם כל כאשרמירבי. באופן לזה זה מועילים האדם

ביתר ניחן הוא כך להשתמר, וחותר תועלתו את יותר מבקש שאדם ככל שכן, לפעול עוצמה ביתר (,8 דבר)לפיד:הג אותו וזה או, (,20טובה)לפיד: מעלה האדם בני אבל התבונה. בהדרכת לחיות (3)לפיג: כלומר טבעו, חוקי מתוך

לכן (.35)לפיד: התבונה בהדרכת חיים כשהם בטבעם ביותר מתאימים את יבקש אחד כל אם לזה זה ביותר מועילים יהיו האדם בני (,1 נ 35)לפיד:מ.ש.ל. לעצמו. מירבי באופן המועיל

עיון

לכך המציע היומיומי, הניסיון ידי על גם מתאשר עתה זה שהראינו מה הוא ״האדם הכל: בפי כמעט לומר שמורגל וברורות, רבות כה עדויות הם אלא ;התבונה בהדרכת חיים האדם שבני הוא נדיר אולם לאדם״. אלוהים זאת עם לזה. זה נזק וגורמים קנאה רוחשים הם כלל שבדרך כך, עשויים חברתי חיים כבעל האדם והגדרת בדידות, חיי לחיות יכולים שאינם כמעט

מפיקים שאנו הדברים, פני הם כך ואמנם מרביתם. בעיני מאד חן מוצאתחסרונות. מאשר יתרונות יותר הרבה האדם בני של המשותפת מחברתם

האדם,• בני עסקי על נפשם כאוות שיצחקו לסטיריקנים אפוא נניח חיי יכולתם ככל שיהללו שחורה מרה ולבעלי אותם, שישקצו ולתיאולוגים

בכל הבהמות. מן ויתפעלו האדם לבני שיבוזו תרבות, וחסרי נבערים כפר את לעצמם לספק יוכלו 1הדדית שבעזרה מנסיונם יודעים האדם בני זאת,

האורבת הסכנה מן להימנע יוכלו כוחותיהם ובאיחוד קלות, ביתר צורכיהםהכרתנו, של לכבודה יותר וראוי יותר, הרבה שכדאי להזכיר שלא צד; מכל

1 mutuum auxilium, העברי. המושג כמו

שות של כוחן על או האדם שעבוד על ד: 313 הרע

ארחיב זה על אך בהמות. של באלה מאשר אדם בני של במעשיהם להתבונןאחר. במקום הדיבור את

36 משפט

הטובה המעלה בעקבות ההולכים של העליון הטובבשווה. ממנו ליהנות יכולים והכל לכל, משותף הנו

הוכחה

(,24:ד )לפי התבונה הדרכת מתוך לפעול פירושו טובה מעלה מתוך לפעול (28ד: לכן)לפי (.26:ד )לפי ההבנה הוא תבונה מתוך אליו חותרים שאנו ומה

את להכיר הוא הטובה המעלה בעקבות ההולכים אלה של העליון הטוב בני וכל האדם, בני לכל משותף טוב הוא ע(47ב: ,47דהיינו)לפיב: ;אלוהיםמ.ש.ל. בשווה. בו להחזיק יכולים טבע, אותו להם יש באשר האדם,

עיון

המעלה בעקבות ההולכים של העליון הטוב אם ומה מישהו: יקשה אם אבל שלעיל לטענה בדומה מכאן, נובע היה לא האם לכל? משותף היה לא הטובה

כמה עד (,35)לפיד: כלומר התבונה, בהדרכת החיים האדם שבני (,34)ד: שלא לומר, יש בתשובה לזה? זה מנוגדים יהיו בטבעם, מתאימים שהם

טבעה מעצם קורה זה דבר לכל. משותף הנו האדם של העליון הטוב במקרה התבונה. ידי על מוגדרת היא באשר עצמה האדם ממהות ונגזר התבונה של

היכולת לו הייתה אלמלא מושג להיות ולא להימצא יכול היה לא האדם שכן הנצחית מהותו של ההולמת ההכרה שהרי זה. עליון מטוב ליהנות

(.47)לפיב: מהותה לפי האדם לנפש שייכת אלוהים של והאינסופית

37 משפט

הטובה המעלה בעקבות ההולך אדם שכל הטובבשביל גם משתוקק הוא אליו עצמו, בשביל מבקש

אתיקה 314

שרבה ככל יותר גדולה זו ותשוקה ;האדם בני שאראלוהים. על לו שיש הידיעה יותר

הוכחה

לאדם ביותר המועילים הם התבונה, בהדרכת חיים האדם בני באשר לגרום בהכרח חותרים אנו התבונה בהדרכת (19לכן)לפיד: (;1 נ 35)לפיד:

לפי שחי מי כל שמבקש הטוב עתה, התבונה. בהדרכת יחיו האדם שבני לכך הוא הטובה, המעלה בעקבות שהולך מי (,24)לפיד: כלומר התבונה, צווי

הטובה המעלה בעקבות ההולך אדם שכל שהטוב, מכאן (.26:ד )לפי ההבנההאדם. בני שאר בשביל גם משתוקק הוא אליו עצמו, בשביל מבקש

עצמה הנפש מהות היא לנפש, מתייחסת שהיא במידה התשוקה, ועוד, את כוללת אשר (,11ידיעה)לפיב: על עומדת הנפש מהות אך )לפיהגד״רא(.

מושגת להיות ולא להימצא יכולה אינה ובלעדיה (,47)לפיב: אלוהים ידיעת תגדל כן הנפש במהות הכלולה אלוהים ידיעת שתרבה ככל לכן, (.15)לפיא:

זולתו בשביל משתוקק הטובה המעלה בעקבות ההולך שבה התשוקה, גםמ.ש.ל. עצמו. בשביל מבקש שהוא טוב לאותו


ייווכח אם לעצמו, ומבקש אוהב שהוא הטוב את יציבות ביתר יאהב אדם(31)לפיג: לכך יחתור ולכן (,31 )לפיג: אותו אוהבים אחרים שגם שגם נ

הקודם המשפט )לפי לכל משותף הנו זה שטוב ומאחר יאהבוהו. אחרים ■שהכל לכך יחתור סיבה( )מאותה הרי ממנו, ליהנות יכולים והכל (,36ד:

ייהנה עצמו שהוא ככל (37)לפיג: יותר גדולה תהיה וחתירתו ממנו; ייהנומ.ש.ל. טוב. מאותו יותר

1 עיון

שהוא מה את יאהבו שאחרים לכך בלבד ]סבילה[ ריגשה מתוך שחותר מי בעיקר שנוא, הוא ולכן בלבד, דחף מתוך פועל רוחו, נטיית לפי ויחיו אוהב

הללו גם עצמו, דחף ומאותו בעיניהם. חן מוצאים אחרים שדברים אלה עלשלהם. רוחם נטיית לפי דווקא יחיו האדם בני ששאר ומתאמצים חותרים


]סבילה[ ריגשה מתוך אליו משתוקקים האדם שבני העליון שהטוב כיוון ועוד, קורה בשלמות, בו להחזיק יכול אחד אדם שרק כזה, קרובות לעתים הוא

פוחדים הם האהוב, בשבחי לספר ששים ובעודם בנפשם, חצויים שהאוהבים פועל אינו בתבונה האחרים את להדריך שחותר מי ואילו להם. יאמינו שמאמירבית. רוח יציבות ומתוך טוב, ורחישת אנושיות מתוך אלא דחף, מתוך

לנו יש באשר סיבותיהן שאנו שלנו, והפעולות התשוקות כל את עתה, הדת. אל משייך אני אלוהים, את יודעים אנו באשר או אלוהים, של האידיאה

התבונה, בהדרכת חיים שאנו מתוך הנולדת טוב, לעשות התשוקה את ואילו החי האדם את המעוררת התשוקה ואת 1חסידות; מידת בשם מכנה אני

ישד 2יושר. בשם מכנה אני האחרים, עם בידידות להתחבר התבונה בהדרכת מגונה ולהפך, אותו; משבחים התבונה בהדרכת החיים האדם שבני מה הוא 3הידידות. ברית של התקשרותה את שמכשיל מה הוא

4המדינה. יסודות מהם הראיתי זה על נוסף לאמיתה הטובה המעלה שבין ההבדל על לעמוד גם קל לעיל האמור מתוך

התבונה בהדרכת חיים אלא אינה האמיתית הטובה המעלה אונים. חוסר לבין מודרך להיות לעצמו מניח שהאדם זה, רק פירושו אונים חוסר ואילו בלבד; מה את לעשות ידיהם על ולהיקבע לעצמו שמחוץ דברים ידי על סביל באופן

טבעו שדורש מה את ולא החיצוניים, הדברים של המשותף המערך שדורשבלבד. עצמו בפני נדון ]טבעו[ הוא כאשר שלו,

]עוד[, נראה מתוכם .18ד: למשפט בעיון להוכיח שהבטחתי הדברים אלה ועל תפלות שווא אמונות על יותר מבוססים בהמות שחיטת נגד שהחוקים

תועלת בקשת של התבוני הכלל בריאה. תבונה על מאשר נשית רחמנות עם או הבהמות עם לא אבל האדם, בני עם להתחבר שעלינו מלמד, עצמנו לנו יש לגבינו, להם שיש זכות אותה האדם. מטבע שונה שטבעם דברים

או הטובה מעלתו ידי על מוגדרת אחד כל של שזכותו כיוון אדרבה, לגביהם.

pietas 1 honestas 2

כוונה מתוך נעשית (1) אשר להתחברות, אלא אישית, לידידות אינה כאן הכוונה 3 ולא החברה בני לכלל מופנית (2ו־) רעה: כוונה מתוך ולא יושר( )כוונת ידידותית

מתוך התחברות - החסידות מידת או יושר אלא ידידות זו אין לכן מיוחדים. ליחידםהכל. כלפי ידידותית כוונה

לפני העיון, בסוף או כאן הזה הפסוק מקום אם מתווכחים ,Meijer בעקבות המהדירים, ״ 4 )כפי במקומו הפסוק את משאיר אני הבא. בעיון הניתן המדינית בפילוסופיה הדיון

כבר ניתנו אכן הרציונלית המדינה תורת שיסודות הסבורים עם ומסכים גבהרדט(, שעשהפוליטית(. טובה מידה בתור הקודמת בהערה שפירשתי ב״יושר״, בדיון זה כאן)ובכלל

אתיקה 316

מכחיש אינני עלינו. מזכותן בהרבה גדולה הבהמות על זכותנו הרי עוצמתו, רשאים אנו אין כך שמשום מכחיש אני אבל לחוש; שבהמוו^מסוגלות כלל

לנו המתאים לפי בהן ולנהוג לחפצנו בהן ולהשתמש תועלתנו את לשקול בטבען נבדלות וריגשותיהן בטבע, לנו מתאימות אינן הבהמות כי 1ביותר.

ע(. 57:ג )ראו האדם בני מריגשות מידת מהי ולבסוף, חטא, מהו עוול, ומהו צדק מהו להסביר עוד לי נותר

הבא. העיון ראו כך על אך 2זכות.

2 עיון

וחטא מידת,זכות מהם וגנאי, שבח מהם להסביר הבטחתי א לחלק בנספח ומקומם ע,29 ג: בעיון הסברתי ולגנאי לשבח שנוגע מה את ועוול. צדק ומהם

הטבעי המצב על מעטים דברים לומר עלי כן לפני אבל כאן. יבוא השאר שלהאדם. של והאזרחי

טבעית בזכות עושה אחד כל לכן עליונה. טבעית בזכות קיים אחד כל אחד כל העליונה הטבע בזכות טבעו. מתוך בהכרח שנובע מה כל את עליונה רוחו נטיית לפי עצמר תועלת את מטכס רע, ומה טוב מה אפוא שופט

את ולהרוס עליו האהוב את לשמר וחותר (2נ 40ג: )ראו נוקם (,20ד: ,19)ד:(.28ג: עליו)ראו השנוא זו זכותו את מקיים אחד כל היה התבונה, בהדרכת חיים האדם בני היו אילו

)לפיד: לריגשות משועבדים שהם כיוון אך (.1 נ35לזולתו)לפיד: נזק כל בלי (,6)לפיד: האדם של הטובה מעלתו או עוצמתו על בהרבה הגוברות נ(, 4

לזה זה ומנוגדים (33)לפיד: שונים בכיוונים נגררים הם קרובות לעתים הריע(.35)לפיד: הדדית לעזרה דווקא זקוקים בעודם (,34)לפיד.*

צריך לעצמם, ולעזור 3ובהרמוניה בשלום לחיות יוכלו האדם שבני כדיהביטחון את לזה זה ושיעניקו הטבעית, זכותו על יוותר אחד שכל אפוא

מתוך אלא סבילים, יצרים לסיפוק או התעללות לשם למשל בשרירות, הכוונה אין אמנם 1 בכל האדם. את המחזקים אמיתיים לצרכים כלומר, - כרציונלית רואה ששפינוזה תועלת

והתועלת השיתוף יסודות את מזהה )ואינה חיים לבעלי אמפתיה חסרת עמדתו זאת נשים, על בהערותיו כמו זו, בשאלה האדם(. בני לבין בינם להיות שיכולה ההדדיתהגותו. יסודות שאר אחר ומפגר ומנו רוח את מבטא שפינוזה

2 meritum3 concordia - הכפול בביטוי כאן תרגמתי לכן חברתי, שלום וגם הרמוניה גם פירושה

סתם. ב״שלום״ או חברתי״ ב״שלום גם אשתמש בהמשך והרמוניה״. ״שלום


שבני ייתכן תנאים באילו לזולת. נזק לגרום העלול דבר יעשה לא מהם שאיש וחסרי הפכפכים והנם נ( 4:ד )לפי לריגשות בהכרח המשועבדים האדם, זה דבר - בזה זה אמון ולתת הדדי ביטחון לנסוך יוכלו (,33)לפיד: יציבות

אינה ריגשה שום כי אמרתי שם .39ג: משפט ומתוך 7ד: משפט מתוך גלוי העומדת הריגשה מן החזקה מנוגדת, ריגשה ידי על אלא להיבלם יכולה

יותר. גדול נזק לו שייגרם פחדו בגלל נזק מלגרום נמנע אדם ושכל לבלימה, את לעצמה תובעת החברה באשר החברה, את 1לעצב אפוא עשוי זה חוק

החברה בכך והרע. הטוב על משפט ולחרוץ לנקום אדם לכל המסורה הזכות חוקים לחוקק משותפים, לחיים הכלל את להכתיב הכוח את בידיה מחזיקה את לבלום מסוגלת שאינה התבונה, באמצעות ולא - עליהם ולשמור

איומים. ידי על אלא ע(, 17:ד )לפי הריגשות נקראת עליהם, לשמור עוצמתה ומכוח חוקים מכוח המתקיימת זו, חברה להבין, קל ומכאן אזרחים. נקראים 2משפטה להגנת הנתונים ואלה מדינה,

מי כל כי הכל. בהסכמת רע או טוב שהנו דבר שום אין הטבעי שבמצב רוחו נטיית לפי ומחליט שלו תועלתו את ורק אך שוקל הטבעי במצב שנמצא

אינו חוק ושום האישי, יתרונו את רק בחשבון מביא כשהוא רע, ומה טוב מה ניתן לא במצב.הטבעי לפיכך לעצמו. מלבד דבר לשום לציית אותו מחייב מחליטים שבו האזרחי, במצב רק אפשרי הדבר החטא. מושג את להשיג

אינו החטא למדינה. לציית חייב אדם וכל רע, ומה טוב מה כללית בהסכמה הציות ואילו המדינה. חוק מכוח רק עונשין בר הוא ולכן ציות, אי אלא אפוא ליהנות ראוי אותו רואים הציות מעצם כי זכות, כמידת לאזרח נזקף

המדינה. של מיתרונותיה כלשהו; לדבר אדון הכל, בהסכמת שהוא, אדם אין הטבעי במצב ועוד,

הכל אלא אחר, של ולא זה אדם של שהוא לומר שניתן דבר שום בטבע ואיןרצון שום במחשבה להשיג אפשר אי הטבעי במצב לכן 3הכל. של הוא

1 formari - ,שתיקן )כפי לייסד או לעצב Tönnies של הטקסט את op, נאמר שבו firman, .)וביתר כאן המוצגת המדינה תודת מבחינת מסתברים הפירושים שני לקיים( תיאולוגי־מדיני׳(. ב׳מאמר הרחבה

2 jus - כמו משפט וגם זכות גם פירושו זה ביטוי( right ,באנגלית droit ו־ בצרפתית Recht .)מדגיש שפינתה יחד. המובנים שני על השומרת מילה אין בעברית בגרמנית

אוניברסלית, בדרך זכויות המבטיחה שמדינה ברור אבל הזכות. מושג את המקרים ברוב לומר שרגילים כמו או (,Rechtsstaat, Etat de droit) משפט מדינת היא כאן, כמו

חוק״(. ״מדינת אצלנו,omnia omnium sunt 3

אתיקה 318

כלומר, 1שלו; את ממישהו לקחת או לו, המגיע את אחד לכל לתת ]הרוצה[ יש ]לאלה עוול. או צדק לכנותו שניתן דבר שום מתרחש ל! הטבעי במצב זה לאדם שייך מה כללית בהסכמה מחליטים שבו האזרחי, במצב רק מקום[

חיצוניים, מושגים הם זכות ומידת חטא ועוול, שצדק גלוי ומכאן לאחר. ומהבכך. די אבל הנפש. של טבעה את המסבירים תארים ולא

38 משפט

באופנים מופעל להיות האדם גוף את שמכשיר מה חיצוניים גופים להפעיל כושר לו מעניק או רבים,

ככל יותר רבה ותועלתו ;לאדם מועיל רבים, באופנים מופעל, להיות הגוף של כושרו את מגדיל שהוא

אופנים. של רב במספר אחרים, גופים ולהפעיל אלה לדברים הגוף כושר את שמפחית מה ולהפך,

לאדם. מזיק

הוכחה

הנפש של התפיסה כושר גדל כך אלה, לדברים יותר כשיר נעשה שהגוף ככל יותר, רב כושר לו ומעניק זה באופן הגוף את שמכשיר מה לכן (.14)לפיב:

שהגוף ככל יותר רבה ותועלתו (;27ד: ,26)לפיד: מועיל או טוב בהכרח הוא (,27ד: ,26ד: ולפי 14ב: של הפכו ולהפך)לפי אלו. לדברים יותר כשיר נעשה

מ.ש.ל. מזיק. הוא הרי לכך, הגוף של כושרו את מפחית הדבר אם

39 משפט

והמנוחה התנועה יחם של לשימורו הגורמים דברים

או מוסרי טבע״ ״חוק או טבעי״ ״צדק המשליט אלוהי רצון הדעת על להעלות אין 1 נדיר, באופן כאן, משתמש ששפינוזה הסיבה הוא זה תיאולוגי שרמז )נראה פוליטי.״רצון״.( במילה


הגורמים דברים ולעומתם, טובים; הם הגוף חלקי בין של שונה ביחס ביניהם יעמדו האדם גוף שחלקירעים. הם ומנוחה תנועה

הוכחה

ומה (.4 פוס ב: )לפי להשתמר כדי אחרים גופים להרבה זקוק האדם גוף את מעבירים הגוף שחלקי בכך, יסודו האדם גוף של צורתו את שמכונן אחרי ראו ,4 מ״ע שלפני ההגדרה )לפי מסוים יחם לפי לזה זה תנועתם

חלקי שבין והמנוחה התנועה יחס של לשימורו הגורמים דברים לכן (.13ב: (6,3 פוס ב: )לפי גורמים הם ובכך האדם; גוף של צורתו את משמרים הגוף חיצוניים גופים להפעיל ויוכל רבים באופנים מופעל להיות יוכל האדם שגוף

טובים. הם (38ב: הקודם המשפט לכן)לפי רבים. באופנים הגוף חלקי בין ומנוחה תנועה של אחר יחס נוצר שבגללם דברים ועוד, כלומר)כפי הנ״ל(, הגדרה אותה אחרת)לפי צורה ללבוש האדם לגוף גורמים וניטל נהרס האדם גוף זה(, לחלק ההקדמה בסוף שהערנו וכפי מאליו, שגלוי

(38ב: לכן)לפיהמשפטיהקודם רבים. באופנים מופעל להיות כושרו לחלוטיןמ.ש.ל. רעים. הם אלה דברים

עיון

לעזר או למכשול להיות עשויים אלה דברים כמה עד אסביר החמישי בחלק כך, נערכים שחלקיו בשעה מת הגוף הבנתי שלפי להעיר יש כאן אבל לנפש. שגוף להכחיש מעז אינני ביניהם. שורר ומנוחה תנועה של שונה שיחס

הוא שבגללן אחרות פעולות ועל הדם מחזור פעולת על שומר בעודו האדם, אין כי מטבעו. לגמרי השונה לטבע להשתנות זאת בכל עשוי לחי, נחשב דומה לפגר. נעשה שהוא בשעה רק מת שהגוף לחשוב אותי המכריח נימוק

לומר שקשה כך, כדי עד משתנה אדם לפעמים הרי אחרת. מלמד שהניסיון על ואף ממחלה, שסבל ספרדי משורר על מספרים שמעתי אדם. אותו שזהו

והטרגדיות שהסיפורים האמין ולא הקודמים חייו את לגמרי שכח שהחלים פי לתינוק אותו חושבים היו אמו, שפת את גם שכח ולוא עטו; פרי הם שכתב

בגיל אדם התינוקות? על יאמר מה ייאמן, לא זה שדבר שחושב מי מבוגר.לשכנע אפשר שאי עד מטבעו, כך כל שונה התינוקות שטבע סבור מתקדם

אתיקה 320

שווה גזירה מתוך עצמו על ילמד כן אם אלא תינוק, פעם היה הוא שגם אותו לשאלות חומר התפלות האמונות לבעלי לתת שלא כדי אך %זרים. אנשים עם

באמצע. הזה העיון את להפסיק מעדיף אני 1חדשות,

40 משפט

או משותפת, אדם בני לחברת המובילים דברים ובהרמוניה, בשלום יחיו האדם שבני לכך גורמים

לידי המובילים דברים זאת, לעומת מועילים. הנםרעים. הם במדינה 2וריב פירוד

הוכחה

בהדרכת שיחיו גם גורם ובהרמוניה בשלום יחיו אדם שבני שגורם מה■ הרי ולעומתם (;27ד: ,26)לפיד: טובים אלה דברים ולכן (,35:ד )לפי התבונהמ.ש.ל. רעים. זה( )מטעם הם וריב פירוד המלבים הדברים

41 משפט

ואילו טובה; אלא רעה אינה השמחה 3ישיר, באופןרע. ישיר, באופן הוא, העצב

הוכחה

מומרצת, או גוברת הגוף של פעולתו עוצמת ידיה שעל ריגשה היא שמחה או פוחתת הגוף של פעולתו עוצמת ידיה שעל ריגשה הוא עצב ואילו

טובה ישיר באופן היא השמחה (38ד: לכן)לפי ;ע( 11:ג ,11 ג: מעוכבת)לפימ.ש.ל. וגר.

נשמות. גלגול בדבר כגון 12 discordia - המפורר לריב אלא רגילים, אינטרסים לניגודי או למחלוקת איננה הכוונה

.concordia של המובן היפוך - השלום״ ״הפרת זו החברתי. הקשר עצם את3 directe - :של מידתה את בחשבון להביא בלי עצמה, בפני נדונה כשהיא הכוונה

הו(. 43ד: )ראו שלה עתידות השפעות או יחסיה את השמחה,


42 משפט

אלא המידה, על יתרה להיות יכולה אינה עליזות תמיד הוא הדכדוך זאת, ולעומת טובה; היא תמיד

רע.

הוכחה

על עומדת לגוף, בהתייחסה אשר, שמחה היא ע( 11 ג: הגדרתה, עליזות)ראו פעולתו שעוצמת (,11)לפיג: כלומר בשווה, מופעלים הגוף חלקי שכל כך יחם אותו על ביניהם שומרים חלקיו שכל באופן מומרצת או גוברת הגוף של להיות יכולה ואינה טובה תמיד העליזות (39:ד )לפי וכך ומנוחה. תנועה של

אשר עצב, הוא ע( 11 ג: באותו הגדרתו )ראו דכדוך ואילו המידה. על יתרה מעוכבת או פוחתת הגוף של פעולתו שעוצמת כך, על עומד לגוף בהתייחסו

מ.ש.ל. רע. תמיד הוא (38ולכן)לפיד: מוחלט; באופן

*

43 משפט

ואילו רע; ולהיות המידה על יתר להיות יכול העונג הם השמחה או שהעונג ככל טוב להיות יכול הכאברעים.

הוכחה

אחדים או שאחד כך על עומדת לגוף, בהתייחסה אשר, שמחה הוא העונג ועוצמת ע(. 11 ג: העונג, הגדרת )ראו האחרים מן יותר מופעלים הגוף מחלקי

הגוף פעולות כל על גוברת שהיא גדולה, כה להיות יכולה הזו הריגשה כשיר שיהיה הגוף מן מונעת וכך בעקשנות, לגוף ונצמדת (6:ד האחרות)לפי

יכול העונג (38)לפיד: לכן אחרים. אופנים של רב במספר מופעל להיות בפני נדון כשהוא טוב להיות יכול אינו עצב, שהוא כאב, ואילו רע. להיותעוצמת ידי על מוגדרים כוחו ותוספת שכוחו כיוון אך (.41 )לפיד: עצמו

אתיקה 322

במחשבה להעלות נוכל (,5לעוצמתנו)לפיד: בהשוואה■ החיצוניות הסיבות כן, ואם (.3זו)לפיד: ריגשה של לכוחותיה שיש ואופנים ^רגות של אינסוף

המידה על יתר יהיה שלא העונג, את לבלום כמסוגל הכאב את להשיג ניתן יפחת. הגוף של שכושרו למנוע וכך הנוכחי(, המשפט של הרישא )לפי

מ.ש.ל. טוב. הוא הכאב זו ובמידה

44 משפט

המידה. על יתרות להיות יכולות ותשוקה אהבה

הוכחה

ועונג )לפיהגד״רו(. חיצונית סיבה של אידיאה בלוויית שמחה היא אהבה. אהבה אפוא הוא חיצונית סיבה של אידיאה בלוויית ) ע ו ג י פ ל לכן 1)(.43ד: הקודם המשפט )לפי המידה על יתרה להיות יכולה האהבה

נולדה שממנה הריגשה שגדולה ככל יותר גדולה התשוקה בהמשך, האדם פעולות כל שאר על לגבור עשויה אחת שריגשה וכמו (.37:ג )לפי

כל שאר על לגבור עשויה זו מריגשה הנולדת התשוקה כך (,6)לפיד: הקודם. במשפט עסקנו שבו העונג כמו המידה על יתרה ולהיות התשוקות,

מ.ש.ל.

עיון

לראות מאשר במחשבה להשיג יותר קל טובה, היא שכאמור העליזות, את כלל בדרך מתייחסות היומיום בחיי עלינו התוקפות הריגשות שהרי בעין. ברובן ריגשותינו לכן מאחרים. יותר המופעל הגוף, של מסוים אחד לחלק אחד במושא להתבונן הנפש את כך כל ומרתקות המידה על יתרות הנן הגדול האדם שבני פי על ואף אחרים. מושאים על לחשוב ביכולתה שאין עד בלבד,

אחת ריגשה תמיד הנתקפים אנשים למצוא ונדיר רבות, לריגשות כפופיםבעקשנות. בהם דבקה עצמה ריגשה שאותה אלה חסרים לא זאת בכל בלבד,

״אבל״ כאן לכתוב צריך שהיה שסברו מהדירים )יש שמחה. של אופן הוא עונג שכן 1[autem] ״אפוא״ במקום [igitur] יותר.( ברור יהיה שהרעיון כדי


כי שאף כזה, באופן אחד מושא ידי על המופעלים אנשים רואים אנו לעתים קורה הדבר כאשר במחיצתם. מצוי שהוא מאמינים הם נוכח, אינו המושא

לא משוגעים אבל השתגע. או הוזה שהוא אומרים אנו בשנתו, שלא לאדם על רק ולילה יומם חולמים אהבה להט שמתוך אלה, בעינינו הם פחות

הקמצן ואילו צחוק. בנו מעוררים הם כי 1אהבים, אשת איזו על או אהובתם, הכבוד רודפי או כסף, מטבעות או רווח על מלבד דבר שום על חושב שאינו

לציבור כמזיקים אותם מעריכים לרוב כי להוזים, נחשבים אינם בהם, וכיוצא לאמיתו הן וכו׳ בשרים תאוות כבוד, רדיפת קמצנות, ברם לשנאה. וכראויים

המחלות. עם אותן מונים שלא פי על אף הזיה, של סוגים דבר של

45 משפט

טובה. להיות יכולה אינה לעולם שנאה

הוכחה

(37)לפיד: כל>מר (,39אותו)לפיג: להרוס חותרים אנו שונאים שאנו אדםמ.ש.ל. וגר. לכן רע. דבר לעשות חותרים אנו

עיון

אדם. לבני שנאה רק בשנאה מבין אני הבאים ובמשפטים שכאן להעיר עלי

1 נסמך משפט

המתייחסות הריגשות ושאר נקמנות זעם, 2׳ביזוי, לעג, קנאה,רעות. ריגשות הן ממנה נולדות או לשנאה

.37ד: וכן 39:ג משפט מתוך גם גלוי זה דבר

1 meretrix - אתה הקשר שמטרת לאשה כאן הכוונה אבל ״זונה״. בכך לשמוע רגילים ברית או שושלת הקמת ושיקולי נישואין מקשרי בניתוק בלבד, חושיית אהבה היא

משפחות.2 contemptus - השפלה. במובן

אתיקה 324

2 נסמ^ משפט

שנאה ידי על מופעלים שאנו מתוך לו משתוקקים שאנו מה כלעוול. הוא ובמדינה מגונה, הוא

ע. 37ד: ראו והעוול, הגנאי ומהגדרת 39ג: משפט מתוך גם גלוי זה דבר

עיון

רע( שהוא 1 נסמך במשפט עליו הלעג)שאמרתי בין רבתי הבחנה מבחין אני עוד כל לכן, טהורה; שמחה הוא 1הבדיחה, כמו הצחוק, שכן הצחוק. לבין אמונה רק ובאמת, (.41 )לפיד: כשלעצמו טוב הוא המידה מן חורג אינו

את להשקיט יותר ראוי מדוע ההנאה. את עלינו אוסרת וקודרת קשוחה תפלהנכאה? רוח לגרש מאשר והצמא הרעב אחר, כל ולא אלוה שום לא :מחזיק אני זו ובדעה בידי, הנקוט הכלל זה חושב ואינו ובצרתי, שלי האונים בחוסר עונג מוצא אינו מקנא, הוא אם אלא

באלה, כיוצא אחרים ודברים פחדינו, אנחותינו, דמעותינו, את טובה למעלה השמחה שגדולה ככל אדרבה: אונים. וחסרת חלשה נפש של סימנים שהם

אנו בהכרח כלומר, אליה, עוברים שאנו השלמות גדלה כן אותנו, המפעילה מן תועלת שיפיק החכם לאיש אפוא ראוי האלוהי. בטבע יותר משתתפים

אין בזה כי לזרא, לו שיהיו עד לא )אבל שיוכל ככל עליהם ויתענג הדברים במידה עצמו, את ומהנה מתרענן שיהא לחכם נאה אני: אומר ולכן עונג(.

רעננים, צמחים בנועם טובים, בריחות וכן ומשתה, מאכל במעדני הראויה, אלו, מעין אחרים ובדברים בתיאטרון גוף, בתרגילי במוסיקה, בקישוטים,

גוף שכן 2לחברו. הפסד שום בלי לעצמו תועלת בהם למצוא יכול שהאדם לתזונה תמיד הזקוקים שונים, טבעים בעלי רבים מחלקים מורכב האדם

שווה באופן כשיר להיות יוכל בשלמותו שהגוף כדי ומגוונת, מתחדשת תהיה הנפש שגם כדי ולכן מטבעו, לנבוע העשויים הדברים כל את לעשותיחד. רבים דברים להבין שווה באופן כשירה עם וגם עקרונותינו עם גם ביותר הטוב הצד על מתאים זה חיים אורח בכך

הטוב הנו אחר, חיים סדר כל ולא הוא, כן שעל המקובלים; המעשה חיי

1 jocus - בכלל. להומור והכוונה קלים בשינויים ציטטתי אני״( ״אומר במילים )החל האחרון המפורסם הפסוק את 2

שבתרגומו. היפים לקטעים כמחווה קלצקין, מתרגום


להרחיב או יותר, זו נקודה להבהיר צריך ואינני בחינה. מכל ומומלץ ביותר1הדיבור. את עליה

46 משפט

להחזיר יכולתו ככל חותר התבונה בהדרכת שחי מי הביזוי הזעם, השנאה, כנגד נדיבות או אהבה לזולת

לו. רוחש שהזולת וכר

הוכחה

התבונה בהדרכת שחי מי לפיכך, (.1נ 45)לפיד: רעות כולן השנאה ריגשות ולכן (,19:ד )לפי שנאה ריגשות עליו יתקפו שלא יכולתו ככל יחתור

הדדית שנאה אך אלה. מריגשות 2יסבול לא הזולת שגם יחתור (37)לפיד: השנאה את לכבות מסוגלת אהבה החזרת ואילו יותר, עוד השנאה את מלבה

שחי מי לכן, (.44ג: )לפי באהבה מתהפכת שהיא כך כדי עד (,43)לפיג: הגדרתה, נדיבות*)ראו כלומר אהבה, להחזיר יחתור התבונה בהדרכת

מ.ש.ל. הזולת. של וכד השנאה כנגד ע(, 59ג:

עיון

מי לעומתו, כמסכן. למעשה חי שנאה, החזרת ידי על לנקום ורוצה שנפגע מי שמח כשהוא מאבקו את מנהל אהבה, ידי על השנאה את למחות שמתאמץ

רק ונזקק יחיד, אדם נגד כמו קלות באותה הרבים נגד מעמד מחזיק ובוטח, חולשה, בגלל ולא בשמחה, לו נכנעים מנצח שהוא אלה הגורל. לעזרת מעט מתוך כזו בבהירות נובעים האלה הדברים וכל לכוחם. התוספת בגלל אלא

לאחד. אחד אותם להוכיח צורך שאין לבדן, והשכל האהבה הגדרות

מה כשיש נבוכים׳, ב׳מורה הרמב׳׳ם יבין׳׳)כרמזי ״והמבין בנוסח כאן רומז שפינתה 1 הנוצרית הרשמית לאידיאולוגיה המנוגד מניפסט זה שהרי מהקוראים(. מחלק להסתיר

דרך ובכך העולם; לדרך רבה התאמה בו יש זאת ועם היהודית(, לזו - פחות קצת - )וגםהפילוסוף. של לדרכו ומגן מסווה היא כסטייה, נוצריים במונחים המתפרשת העולם,

כהלכה. שלא תתפרש שמא ובבהירות, בהרחבה לדבר אין זו נקודה על אבל2 patitur - סבל. ושל סבילות של במשמעות

אתיקה 326

טובות יכולות'להיות אינן והפחד התקווה ריגשותכשלעצמן.

הוכחה

יג(, הגד״ר )לפי עצב הוא הפחד שכן עצב. ללא ופחד תקווה של ריגשות אין דיגשות (41 )לפיד: לכן וההסבר(. יג יב, הגד״ר )ראו פחד בלי תקווה ואין לבלום ביכולתן יש באשר רק אלא כלשעצמן, טובות להיות יכולות אינן אלה

-43)לפיד: מידתה על העוברת שמחה . מ.ש.ל. (

עיון

בנפש. אונים וחוסר בידיעה פגם מציינות אלה שריגשות להוסיף יש לכאן אונים. לחוסר סימנים הם מצפון, ונקיפות חדווה וייאוש, ביטחה גם זו ומסיבה

עצב, מראש מניחות הן 1שמחה, של ריגשות הן וחדווה שביטחה פי על אף כי אנו כן התבונה, בהדרכת לחיות חותרים שאנו וככל ופחד. תקווה כלומר

ככל בגורל לשלוט הפחד, מן להשתחרר בתקווה, פחות תלויים להיות חותריםהתבונה. של הבטוחה עצתה לפי מעשינו את ולכוון יכולתנו,

48 משפט

רעות. תמיד הן ערך והפלגת ערך פיחות של ריגשות

הוכחה

כן ועל התבונה את דוחות כב( כא, הגד״ר )לפי אלה ריגשות הרימ.ש.ל. רעות. הן (27ד: ,26ד: )לפי

של מדימוי הנובע שמחה של סוג אותו היא (gaudium) חדווה המדויקת הגדרתה לפי 1 18)ראוג: לטובה ושיצא מפניו( פחדנו או לו באחריתו)שקיווינו מסופקים שהיינו דבר

הנאה ובכללה ״הנאה״, לציון גם ,gaudium מילה, באותה משתמש שפינוזה אך (.2 עעוצמה. על ומעידה סייג ללא טובה שהיא שכלית, מפעולה

47 משפט


49 משפט

יהיר. שיהא בנקל לו גורמת אדם של בערכו הפלגה

הוכחה

נקלה על המידה, על יתר מאתנו מתרשם אהבה, מתוך שמישהו, בראותנו ונאמין )לפיהגד״רל(, שמחה ידי על נופעל או ע(,41 )לפיג: מכובדים נחוש אהבה מתוך וכך, (.25)לפיג: עצמנו על ששמענו הטובים לדברים בנקל

נקלה על כח(, כלומר)לפיהגד״ר שראוי; מכפי יותר מעצמנו נתרשם עצמית,מ.ש.ל. יהירים. ניעשה

50 משפט

רעים הם הרחמים התבונה, בהדרכת החי באדם1תועלת. וחסרי

*

הוכחה

(.41 )לפיד: עצמם בשל רעים ולכן )לפיהגד״ריח( עצב הם הרחמים הרי שאנו אדם מסבלו לשחרר חתירתנו דהיינו, - מהם הנובע לטוב ואשר

צווי מתוך לעשות משתוקקים אנו זאת - (3נ 27)לפיג: עליו מרחמים אפשר אי טוב, שהוא בוודאות יודעים שאנו ודבר (;37)לפיד: לבדה התבונה בהדרכת החי באדם לכן, (.27)לפיד: לבדה התבונה צווי מתוך אלא לעשותומ.ש.ל. תועלת. וחסרי כשלעצמם רעים הם הרחמים התבונה

עצם בין להבחין יש ג, בחלק שהערתי כפי בזהירות. לקרוא יש זה מפורסם משפט 1 או לזולת סיוע )כגון ממנה נובעת שאולי פעולה ובין רעה, שהיא הזאת, הריגשה זקוק ואינו תבונה מתוך אלה פעולות יעשה התבוני האיש רצויה. שהיא סליחה(, ערך לרחמים להיות יכול הדמיון באיש ואילו לנפש. מזיקה שרק רחמים, של לתחושה

היכול עצב בתור )כלומר, הציבור בחיי התוקפנות וכמיתון שליליות ריגשות של כריסוןזה. למשפט העיון סוף וראו טוב(. גם להיות

אתיקה 328

״ נסמך משפט

יכולתו ככל חותר התבונה צווי פי על החי שאדם נובע, מכאןרחמים. בו יגעו שלא

עיון

ומתרחשים האלוהי, הטבע מהכרחיות נובעים הדברים שכל כראוי שהכיר מי דבר שום ימצא לא ודאי הטבע, של הנצחיים ולסדרים לחוקים בהתאם

עד אלא, אדם; שום על ירחם ולא לבוז, או 1ללעג לשנאה, ראוי לעשות שאומרים, כמו יחתור, האדם, של הטובה מעלתו שמאפשרת כמהולשמוח. 2טוב

הזולת מסבל להתרגש נוח והוא בנקל, אותו מניעים שרחמים מי כי נוסיף זאת כך. אחר עליו מתחרט שהוא מעשה קרובות לעתים עושה מדמעותיו, או

טוב, שהוא בוודאות לנו שידוע דבר שום עושים איננו ריגשה שמתוך מפניכזב. בדמעות דעתנו את לגנוב שקל מפני וגם

התבונדר שלא מי כי התבונה. בהדרכת החי אדם על בפירוש כאן מדבר אני נראה אנושי,-כי לא בצדק נקרא לזולת, לעזור אותו מניעים הרחמים ולא

(.27)לפיג: לאדם דומה שאינו

51 משפט

עשויה אלא לתבונה מנוגדת אינה 3חסד נטייתמתוכה. ולהיוולד לה להתאים

הוכחה

יכולה היא לכן לזולת)לפיהגד״ריט(. טובה שגרם למי אהבה היא חסד נטיית

1 n0־p נכתב risus ,)מרבית ע.45ד: בעיון האמור את נוגד ואף מסתבר שאינו דבר )צחוק נהגתי. וכך )לעג(, irrisio^ תיקנו המתרגמים

2 bene agere - האתי; לערכה אלא הפעולה לצלחות אינה הכוונה אך ״היטב״,- מילולית הפועל. כתואר ״טוב״ של העממית בהוראה ״טוב״ תרגמתי לכן

favor 3


היא באשר כלומר (,59פועלת)לפיג: שהנפש אומרים באשר לנפש להתייחסמ.ש.ל.. וגר. לתבונה מתאימה חסד שנטיית ומכאן (.3)לפיג: מבינה


בשביל מבקש שהוא למה הזולת בשביל משתוקק התבונה בהדרכת שחי מי לעשות חתירתו לזולת, עוזר שמישהו רואה כשהוא לכן, (,37ד: עצמו)לפי

זו ושמחה שמחה; לידי בא הוא ע(, 11 )לפיג: כלומר מומרצת, טוב )לפיהגד״ר וכך לזולת, טוב שעשה האיש של באידיאה מלווה ההנחה( )לפימ.ש.ל. חסד. לו יטה הוא יט(

עיון

אבל (.45ד: )לפי בהכרח רע הוא אותו)הגד״רכ(, שהגדרנו כפי נפש, שאט אזרח מענישה השלום, על לשמור כדי העליונה, הרשות שכאשר לציין יש

נדחפת היא אין כי כלפיו; נפש שאט בה שיש אומר אינני באחר, שפגעאותה. מניעה 1הישר דרך אלא שנאה, מתוך האזרח את להאביד

«

52 משפט

תבונה, מתוך להיוולד יכולה 2עצמית רצון שביעות היא בתבונה שמקורה העצמית הרצון שביעות ורק

שבאפשר. העליונה

הוכחה

בעצמו מתבונן שהאדם כך מתוך הנולדת שמחה היא עצמית רצון שביעות האדם, של האמיתית הפעולה עוצמת אך פעולתו)לפיהגד״רכה(. ובעוצמת

באופן בה מתבונן שהאדם (,3)לפיג: עצמה התבונה היא הטובה, מעלתו אומתוך נולדת עצמית רצון שביעות לכן, (.43ב: ,40)לפיב: ומובחן בהיר

1 pietas נורמטיבי(. כלל במובן: )כאן2 acquiescentia in se ipso

אתיקה 330

או ומובחן^ ברור באופן תופס אינו בעצמו המתבונן אדם שום ועוד, תבונה. כלומר (,2 ג:הג )לפי שלו פעולתו מעוצמת שנובע מה א£ אלא הולם,

שבאפשר העליונה העצמית הרצון שביעות וכך, הבנתו. מעוצמת (3ג: )לפימ.ש.ל. זו. התבוננות מתוך רק נולדת

עיון

שכן)כפי לו. לקוות שנוכל העליון הדבר היא עצמית רצון שביעות ואמנם, תכלית למען ישותו את לשמר חותר איש אין (25ד: במשפט שהראינו על ויותר יותר ומתחזקת מומרצת העצמית הרצון ששביעות ומכיוון כלשהי;

גנאי ידי על ויותר יותר מופרעת היא זה וכנגד נ(, 53)לפיג: תשבחות ידי איננו וכמעט הכבוד, ]בקשת[ ידי על בעיקר מובלים שאנו הרי נ(,55)לפיג:קלון. של חיים לשאת יכולים

53 משפטO '

מתוך נולדת אינה או טובה, מעלה אינה רוח נמיכותתבונה.

הוכחה

שלו האונים בחוסר מתבונן שהאדם כך, מתוך הנולד עצב היא רוח נמיכות הרי האמיתית, התבונה לפי עצמו את מכיר שאדם ככל אך כו(. )לפיהגד״ר

לכן, (.7ג: עוצמתו)לפי את כלומר מהותו, את מבין שהוא זו במידה מניחים שהוא מתוך זה אין 1בו, המצוי אונים בחוסר חש בעצמו המתבונן כשאדם

נבלם. פעולתו שכוח מתוך (55ג: במשפט שהראינו )כפי אלא עצמו, את מבין מבין שהוא מתוך שלו האונים חוסר את במחשבתו המשיג אדם נניח אם כי

עוצמת את ]בעיניו[ מגבילה זו והכרה ממנו, יותר גדולה עוצמה בעל דבראו מובחן, באופן עצמו את המבין אדם במחשבתנו משיגים נימצא פעולתו,

זה יחסית. אלא מוחלטת, בהוראה לא משתמש שפינתה (impotentia)אונים״ ב״חוסר 1המוות(. )שזה עוצמה כל העדר ולא העוצמה, של מוגבלות או מסוים, ממין חולשה כולל


או הרוח, שנמיכות יוצא התחזקה. דווקא פעולתו שעוצמת אדם (,26:ד )לפי תבונה מתוך נולדת אינה שלו, האונים בחוסר מתבונן שאדם מכך הנולד העצב

מ.ש.ל. סבילה. ריגשה אלא טובה מעלה ואינה אמיתית, התבוננות מתוך או

54 משפט

מתוך נולדת אינה או טובה, מעלה אינה חרטה חסר או אומלל, הוא מעשיו על שמתחרט ומי תבונה;פעמיים. אונים,

הוכחה

גלוי השני חלקו הקודם. המשפט כמו מוכח זה משפט של הראשון החלק לסבול לעצמו מניח המתחרט כי כז(. הגד״ר הזו)ראו הריגשה הגדרת מעצם

מעצב. כך ואחר רעה, מתשוקה תחילה%

עיון

ריגשות שתי הרי התבונה, צווי לפי נדירות לעתים רק חיים האדם שבני כיוון משהן יותר מועילות ופחד, תקווה עליהן ונוסף וחרטה, רוח נמיכות אלה,

חלשי כל לוא הזה. בכיוון לחטוא מוטב לחטוא, צריך כבר אם לכן, מזיקות: מפחיד היה לא דבר ושום מידה, באותה בושה וחסרי יהירים גם היו הרוח הוא ההמון ? ולרסנם לזה זה אותם לחבר היה ניתן עבותות באילו - אותם עמדה עיניהם שלנגד שהנביאים, להתפלא אין לכן מורא. עליו כשאין נורא

רוח, נמיכות על להמליץ כך כל הרבו מעטים, של תועלתם ולא הכלל תועלת לריגשות הכפופים אנשים להביא בהרבה קל ואמנם, כבוד. ויראת חרטה,

התבונה, בהדרכת דבר של בסופו שיחיו כך לידי אחרים, להביא מאשר אלה,1אושר. ברוכי מחיים ויהנו חופשיים שיהיו כלומר

חיצוני, חיקוי אותם יחקו אלא התבונה, צווי פי על ממש יחיו לא מדובר שבהם האנשים 1 בידיעה ולא עונש, מפני ובפחד לסמכויות כבוד ביראת כאילוף(, בחינוך)הנתפס שמקורו ב׳מאמר )בעיקר שפינוזה לפי וזה כעיךתבונית. תהיה התנהגותם כלומר, שכלית:

בלתי לאנשים לגרום תפקידה הרציונלית: והמדינה החברה יסוד תיאולוגי־מדיני׳(

אתיקה 332

הגדול 2העצמי הביטול 1או ביותר הגדולה היהירותלעצמנו. ביחס ביותר הגדולה הבורות הם ביותר

הוכחה

כט. כח, הגד״ר מתוך גלוי הדבר

56 משפט

הגדול העצמי הביטול או ביותר הגדולה היהירותביותר. אונים חסרת לנפש סימן הם ביותר

crהוכחה

וזאת נ(, 22:ד )לפי ישותנו שימור הוא הטובה המעלה של הראשון יסודה את מכיר אינו עצמו את מכיר שאינו מי לכן (.24)לפיד: התבונה בהדרכת

פעולה ועוד, עצמן. אותן מכיר אינו כן ואם הטובות, המעלות כל של יסודן ומי (,24:ד )לפי התבונה בהדרכת פעולה אלא אינה טובה מעלה מתוך

התבונה בהדרכת פועל שהוא לדעת בהכרח חייב התבונה בהדרכת שפועל הטובות המעלות לכל ביחס ולכן לעצמו, ביחס שבורותו מי לכן (.43)לפיב:

מתוך מכל פחות פועל עליונה, בדרגה בורות היא עתה(, זה שהראינו )כפי האונים חסרת היא נפשו (,8ד:הג מתוך שגלוי )כפי כן ואם טובה, מעלה

או ביותר הגדולה שהיהירות (55ד: הקודם המשפט )לפי ומכאן ביותר.מ.ש.ל. ביותר. האונים חסרת לנפש סימן הם ביותר הגדול העצמי הביטול

החופש ביתרונות להשתתף שיוכלו באופן תבוניים, אנשים כמו ולהתנהג לפעול תבוניים בהכרתם אליה הגיעו לא אם גם התבונה פירות את ולקטוף המרינה, של ההדדית והעזרה

ממש.1 vel ״וכן״(. של )בהוראה

אלא פתולוגי לתסביך אינה הכוונה אבל נחיתות״, ״רגש בקירוב, לומר, אפשר היום 2)להלן(. ביסודה וצדקנית אמביוולנטית להרגשה

55 משפט


נסמך משפט

משועבדים עצמו והמבטל שהיהיר גמורה בבהירות נובע מכאן לריגשות. מאד עד

עיין

יהירות כי היהירות. מאשר קלות ביתר לתיקון ניתן העצמי הביטול זאת, בכליותר. חזקה הראשונה (18ולכן)לפיד: עצב, הוא עצמי וביטול שמחה היא

57 משפט

ושונא וחנפים, טפילים של חברתם את אוהב היהירהרוח. נדיבי חברת את

הוכחה

מכפי יותר עצמו את מעריך שהוא מתוך באדם הנולדת שמחה היא יהירות זו דעה להעצים יכולתו ככל יחתור היהיר והאיש הראוי)לפיהגד״רכח,ו(,

פוסח )אני חנפים או טפילים של חברתם את אוהב היהיר לכן ע(. 13ג: )ראו על העומדים הרוח, נדיבי מפני ובורח מדי( יותר מוכרים הם כי הגדרתם, על

מ.ש.ל. 1שהוא. כמות טיבו

עיון

שכן מדי; יותר הדברים יארכו היהירות, של רעותיה כל את למנות אבוא אם ולהשתתפות לאהבה )אמנם, הסבילות הריגשות לכל משועבדים היהירים

הזולת בערך שמפחית מי כי לציין שלא אוכל לא אבל 2מכל(. פחות בצער

אבל החנפים(. )של טיבם״ על ״העומדים קוראים: ג׳אנקוטי( )קרלי, מתרגמים כמה 1 מסביבו שהחנפים חושש אינו שהיהיר )ברור שלעיל בתרגום מצדדת בטיעון הסימטריה

הוא(. שייחשף אלא ייחשפו, אך בצער[״, ולהשתתפות ]לאהבה מכל ״ויותר תרגמו קלצקין( )אפין, מתרגמים כמה 2

מאשר פחות לאחד לא )אף sed nullis minus quam - המורכב הביטוי טעות. שזו דומניהדברים. הגיון גם וזה פחות•, לה משועבדים שהם ריגשה אין פירושו: ל־(

אתיקה 334

כשמחה יהירות להגדיר יש זה ובמובן יהיר; יכונה הוא גם הראוי מן יותר ביטול ואילו אחרים. על נעלה שהוא הכוזבת, דעתו מתוך באדנ^ הנולדת

דעתו מתוך באדם הנולד כעצב יוגדר יהירות, של ניגודה שהוא עצמי,מאחרים. נחות שהוא הכוזבת, ע(; 55)ראוג: קנאי בהכרח הוא שהיהיר בנקל, נבין זאת שקבענו לאחר

ששנאתו הטובות; מעלותיהם על אותם לשבח שנוהגים אלה את שונא שהוא ושהוא ע(; 41 )ראוג: טוב ועשיית אהבה ידי על בנקל מנוצחת אינה להם

למשוגע. שוטה ועושים רוחו לחולשת המתרצים ”אלה בחברת רק עונג מוצא ליהיר. קרוב עצמו את המבטל הרי ליהירות, מנוגד העצמי שהביטול אף לפי עצמו של האונים חוסר על שופט שהוא מכך נולדת עצבותו שהרי

- תפוג עצבותו כך, ואם באחרים, מוצא שהוא הטובה המעלה או העוצמה של במגרעותיהם בהתבוננות דמיונו את יעסיק רק אם - ישמח הוא כלומר,1נחמה. חצי רבים צרה הפתגם: ומכאן אחרים.

וזו עצבותו. תגבר כן מאחרים נחות עצמו את שיחשוב ככל זאת, לעומת ושהם עצמם, את ׳^מבטלים מן לקנאה יותר שנוטה מי שאין לכך הסיבה

יותר פגמים בהם למצוא בכוונה האז־ם, בני עושים מה ולחקור להביט חותרים העצמי הביטול את אלא משבחים אינם דבר של ובסופו ;לתקנם כדי מאשר

עצמם. את כמבטלים ייראו אז שגם כזה באופן אבל מתפארים, הם ובו שמטבע כמו הכרח באותו ]היהירות[ זו מריגשה נובעות אלה מסקנות אמרתי כבר ישרות. זויות לשתי שוות זוויותיו ששלוש נובע המשולש

על דעתי נותן שאני במידה ]רק[ רעות קורא אני ולדומותיהן אלה שלריגשות שהאדם הכללי, הטבע לסדר נוגעים הטבע חוקי אולם האדם. של תועלתו

יתרשם לא שאיש כדי אגב, י בדרך להדגיש ברצוני וזאת ממנו; חלק הוא את להוכיח ולא שגיונותיהם, על ולספר האדם בני מגרעות את להציג שבאתי

דן שאני אמרתי השלישי לחלק בהקדמה הרי הדברים. של וטבעם תכונותיהם שריגשות וברור הטבע; בשאר כמו אופן באותו ובתכונותיהן האדם בריגשות

של ואומנותו עוצמתו את מגלות האדם, עוצמת את מגלות כשאינן גם האדם, פליאה מתוך בהם מתבוננים שאנו אחרים דברים מהרבה פחות לא הטבע הדברים את להבא גם לציין אוסיף לריגשות, הנוגע בכל זאת, עם ועונג.

2לאדם. בהן ומזיקים המועילים

1 solamen miseris socios habuisse malorum :שיש לאומללים היא "נחמה )מילולית לצערם״(. שותפים

בקודם. בפסוק שנזכרו ועונג, פליאה של או טהור, עיון של בכוונה בהן לעסוק ולא 2


58 משפט

מתוכה. להיוולד יכול אלא לתבונה מנוגד אינו 1הכבוד

הוכחה

.1 ע 37ד: ראו היושר, ומהגדרת ל הגד״ר מתוך גלוי זה דבר

עיון

ורק אך המלובה עצמית רצון שביעות הוא הבל של כבוד המכונה כבוד אותו כלומר זו, רצון שביעות גם תחדל תיפסק, זו ואם ההמון; דעת ידי על

שכבודו שמי יוצא, מכאן אוהבים. שהכל עליון טוב אותו יחדל ע(,52)לפיד: כדי בתחבולות ועושה מתרוצץ דואג, יום, יום בחרדה חי ההמון מדעת ניזון

מה אין ואם יציבות; וחסר הפכפך הוא ההמון שהרי הטוב. שמו על לשמור משתוקק אדם שכל כיוון ואמנם, במהרה. ייעלם הוא הטוב השם את שיקיים הזולת. של שמו את חפץ בלב משמיצים הכל ההמון, תשואות את ללכוד לדכא אדיר *יצר0בה נולד כעליון, מעריכים שהם טוב על מאבק שזהו ומאחר

בנזק יותר מתפאר מנצח, לבסוף שיוצא ומי אפשרית, דרך בכל זה את זה רצון שביעות או זה, כבוד כן על לעצמו. שהפיק ביתרון מאשר לזולת שגרם

כלום. ולא אינו כי הבל, של אמנם הוא זו, הרחמים על מדברינו בקלות להסיק ניתן הבושה על לומר שיש מה

מעלה אינה הבושה גם כך בצער, השתתפות שכמו זאת, רק אוסיף והחרטה. מבושה המסמיק שהאדם מציינת היא באשר טוב בה יש זאת ובכל טובה;

מציין הוא באשר טוב הוא שהכאב שאומרים כמו ביושר; לחיות משתוקק אף במעשהו, המתבייש אדם למעשה, רקב. העלה לא עדיין הפצוע שהאיבר

תשוקה שום לו שאין הפנים, עז של מזו רבה שלמות בעל הוא מתעצב, שהואביושר. לחיות

1 gloria. תרגם קרלי esteem, המושג חשוב. מידע המאבד פרשנות עודף בזה יש אך של שם( )הקיימת הקונוטציה ובשביל ה חלק בשביל גם לשפינוזה חשוב ״כבוד״

וגם הריק, הכבוד שגם היא, שפינוזה של הנקודה במקרא(. האלוהי)ואזכורו ה״כבוד״ בחוק מקור לשתיהן שכלית, אלוהים באהבת הקשורה העליונה העצמית הרצון שביעות

הפילוסוף של בפירושו אבל עליון, טוב הוא אכן ה״כבוד״ אחרת, ובלשון משותף. טבעהדמיון. איש של בפירושו ולא

אתיקה 336

ואשר והעצב. השמחה בעניין להעיר עצמי על שקיבלתי הדברים אלה עם נולדו. שמתוכן לריגשות בהתאם רעות או טובות שהן ב^ר לתשוקות,

מריגשות בנו נוצרו באשר עיוורות, דבר של לאמיתו הן התשוקות כל זאת, היה אילו שימוש כל להן היה ולא ע(,44ד: מתוך בקלות שנובע סבילות)כמו

עכשיו אראה זאת לבדה. התבונה צווי לפי שיחיו האדם בני את להדריך קלמעטים. בדברים

59 משפט

ריגשה מתוך לעשותן נקבעים שאנו הפעולות כל גם לעשותן להיקבע יכולים אנו סבילה, שהיא

תבונה. מתוך בלעדיה,

r ' הוכחה

הפעולות את לעשות (2ג:הג ,3ג: )לפי אלא זה אין תבונה מתוך לפעול שהוא במידה רע הוא והעצב כשהוא'לבדו; הנדון טבענו מהכרח הנובעות

]העצב[ זו ריגשה לכן (.41 ד: הזו)לפי הפעולה עוצמת את מעכב או מפחית הלכנו לוא לעשות יכולים היינו שלא פעולה לשום אותנו לקבוע יכולה אינה

מונעת שהיא במידה ]רק[ רעה היא השמחה כך, על נוסף התבונה. בהדרכת אופנים[ במירב מופעל ]ולהיות לפעול כשיר שיהיה האדם מן

פעולה, לשום להיקבע יכולים איננו זו במידה גם לכן, 1(ן43ד: ,41 ד: )לפיהתבונה. בהדרכת הלכנו לוא לעשות יכולים היינו שלא

בכך יסודה )כי לתבונה מתאימה היא טובה, היא השמחה באשר לבסוף,ריגשה אינה זו שמחה לכן מומרצת(. או גדלה האדם של פעולתו שעוצמת

המילה על הטיעון)וגם שלמות על לשמור כדי המרובעים בסוגריים הביטוי את הוספתי 1 קרלי עם מסכים אני להשמיט(. החליטו המהדירים מן שחלק ,op-3 המופיעה ״רק״

הרעה השמחה מיני שכל מפני מיוחדת, לוגית בעיה מעוררת אינה ״רק״ שהמילה את להשלים עלינו כך, אם אבל כאן,• המצוין העיקרון תחת נופלים האובססיה( )ובכללם

שפינוזה דברי )בעקבות המרובעים בסוגריים שנוסף הביטוי ידי על העיקרון ניסוח היא 43,41 ד: למשפטים שפינתה הפניית אם ויכוח, קיים אגב, (.38,43ד: במשפטים

את מסביר שולית)הוא היא הנוכחי לטיעון 41 משפט תרומת לדעתי, שלמה. או מדויקת יש שלו, לסיפא ובעיקר צוין, שלא ,38 למשפט ואילו לא(, ותו ״רק״ במילה השימוש

מהותית. תרומה


כך, כדי עד גדלה לא עדיין האדם של הפעולה עוצמת עוד כל אלא סבילה, כי ע(.3ג: ,3)לפיג: הולם באופן פעולותיו ואת עצמו את בה משיג שהוא את שישיג כך, כל רבה לשלמות ויגיע יודרך אם שמחה, ידי על המופעל אדם

אותן כל לעשות כשיר ייעשה בכך הרי הולם, באופן פעולותיו ואת עצמו הוא ולמעשה, סבילות; ריגשות ידי על לעשותן נקבע הוא שעכשיו פעולות

לעצב, לשמחה, מתייחסות הריגשות כל אבל יותר. עוד לכך כשיר יהיה לפעול החתירה עצם אלא אינה והתשוקה )ראוהגד״רד(; ולתשוקה

ריגשה מתוך לעשותן נקבעים שאנו הפעולות כל לכן א(. )לפיהגד״רמ.ש.ל. לבדה. התבונה בהדרכת בלעדיה, לעשות יכולים אנו סבילה, שהיא


שנאה ידי על שהופעלנו בכך מקורה אם רעה, היא כלשהי שפעולה אומרים זה( לחלק בהקדמה שהראינו אבל)כפי (.1נ 45ד: אחרת)ראו רעה ריגשה או

אותה אלא ;לעצמה כשהיא נדונה היא כאשר טובה או רעה אינה פעולה שום שהתבונה אפוא ייתכן אחרת. פעם וטובה אחת פעם רעה תהיה עצמה פעולה היא הזו שהפעם עצמה פעולה אותה לעשות אחרת[ ]בפעם אותנו תדריךמ.ש.ל. (.19)לפיד: רעה ריגשה ידי על שהופעלנו בכך שמקורה או רעה,

עיון

במידה למשל, ההכאה, פעולת דוגמה. ידי על בהירות ביתר זאת אסביר ידו, את מניף שאדם כך על רק הדעת את ונותנים פיסי כאירוע רק בה שדנים טובה, מעלה זוהי - מטה כלפי בכוח זרועו כל את ומניע אגרופו את קופץ

שנאה או זעם שנתקף אדם אם עתה, האדם. של גופו מערך מתוך המושגת )כמו מתרחש הדבר הרי 1זרועו, את להניף או אגרופו את לקפוץ נקבע

דבר כל של הדימוי עם להתחבר יכולה זהה שפעולה מפני ב( בחלק שהראינו דברים דימויי ידי על גם זהה פעולה לעשות שניקבע אפשר כן, ואם ;שהואומובחן. בהיר באופן שהשגנו דימויים ידי על וגם מבולבלים שהם

כל אז כי התבונה, בהדרכת ללכת האדם בני יכלו שלוא אפוא ברורתועלת. כל חסרות היו סבילות מריגשות שנולדו התשוקות

השליליים. המניעים הקשר בגלל טובה, מעלה ולא רעה םעולה כבר וזו 1

אתיקה 338

מתוך הנולדת לתשוקה עיוורת תשוקה בשם קוראים מדוע נראה, ועתהסבילה• ריגשה

60 משפט

רק ומתייחסת עצב, או שמחה מתוך הנולדת תשוקה לא אבל הגוף של חלקים לכמה או אחד לחלק

1כולו. האדם של בתועלתו מתחשבת אינה לכולם,

הוכחה

שאר על בכוחו לעלות הגוף של א לחלק גרמה חיצונית שסיבה למשל נניח כדי כוחותיו את לאבד כך משום יחתור לא זה חלק (.6:ד )לפי החלקים כוח לו שיהיה צריך היה כן לא שאם ;תפקידם את ימלאו החלקים[ ]ששאר

ולכן זה, שחלק מכאן (.6)לפיג: אבסורד וזה כוחותיו, את לאבד עוצמה או שתשוקה ויוצא (;12ג: ,7)לפיג: הקיים המצב את לשמר יחתור הנפש, גם

כולו. באדם מתחשבת אינה שמחה של כזו מריגשה הנולדת עליו עולים החלקים ששאר באופן נבלם א שחלק להפך, נניח, ואם

אינה עצב מתוך הנולדת תשוקה שגם האופן, באותו להוכיח ניתן ]בכוחם[,מ.ש.ל. כולו. באדם מתחשבת

עיון

הרי ע(,44)לפיד: הגוף של אחד לחלק כלל בדרך מתייחסת שהשמחה כיוון בריאותנו ב]מצב[ להתחשב בלי ישותנו את לשמר משתוקקים אנו לרוב

מתחשבות ביותר להן נוטים שאנו שהתשוקות להוסיף, שיש גם מה השלמה.נ(. 9:ד )לפי בעתיד ולא ההווה בזמן רק

1 totius hominis: בכולותו. האדם של


61 משפט

יתרה להיות יכולה אינה תבונה מתוך הנולדת תשוקההמידה. על

הוכחה

של מהותו עצם היא מוחלט, באופן בה כשדנים )לפיהגד׳׳רא(, התשוקה תשוקה לכן מה. דבר לפעול כלשהו באופן כנקבעת מושגת כשהיא האדם,

שאנו במידה בנו הנוצרת תשוקה (3)לפיג: כלומר תבונה, מתוך הנולדת כנקבעת מושגת שהיא במידה אדם, של טבעו או מהותו עצם היא פועלים,

לבדה האדם מהות מתוך הולם באופן להשיגם שניתן דברים אותם לפעול אז כי המידה, על יתרה להיות יכולה הייתה זו תשוקה ולוא (.2 ג:הג )לפי

היה או עצמו, ממידת לחרוג יכול היה לעצמו, נדון כשהוא האדם, של טבעו יכולה אינה זו תשוקה לכן בעליל. סתירה וזו יכול, שהוא מכפי יותר יכול

מ.ש.ל. המידה. על יתרה להיות*

62 משפט

היא 1התבונה, צווי לפי דבר משיגה הנפש עוד כל דבר של היא שהאידיאה בין שווה, באופן מופעלת

בהווה. דבר של אידיאה שהיא בין בעבר, או בעתיד

הוכחה

נצח של בחינה מאותה משיגה היא התבונה, בהדרכת משיגה שהנפש מה כל ודאות אותה ידי על לגביו מופעלת והיא (,2נ 44)לפיב: הכרחיות של או

היא התבונה[ בהדרכת ]המושגת שהאידיאה בין לכן, ע(. 43ב: ,43)לפיב:הכרחיות באותה הדבר את משיגה הנפש בהווה, או בעבר בעתיד, דבר של

של הנורמות הן אלה עיוניים: גם אלא מעשיים רק אינם התבונה״ ש״צווי ברור מכאן 1התחומים. בכל התבונית הפעילות

אתיקה 340

בעתיד, דבר של שהיא בין זו, ואידיאה ודאות; אותה ידי על ומופעלת עצמה כלומר (,41 )לפיב: בשווה אמיתית מקרה בכל תהיה ב^ווה, או בעבר שכל נובע, ומכאן הולמת. אידיאה של התכונות לה יהיו תמיד (,4 ב:הג )לפי בין האופן, באותו מופעלת היא התבונה, צווי לפי דבר משיגה הנפש עוד

מ.ש.ל. בהווה. או בעבר בעתיד, דבר של היא שהאידיאה

עיון

זמני את לקבוע ויכולנו הדברים התמדת של הולמת ידיעה לנו הייתה לואבדברים עצמה ריגשה אותה מתוך מתבוננים היינו התבונה, ידי על קיומם

בעתיד משיגה שהיא בטוב 1רוצה הייתה והנפש שבהווה, ובדברים שבעתיד1

יותר, קטן טוב זונחת הייתה בהכרח לכן שבהווה. בטוב כמו אופן באותו בהווה טוב דבר ואילו בעתיד. לה המזומן יותר גדול טוב למען בהווה, הקייםמיד. שנוכיח כפי כלל, בו רוצה הייתה לא הנפש בעתיד, לרע סיבה שהנו

לחלוטין הולמת בלתי ידיעה רק לנו להיות יכולה הדברים התמדת על ברם, ע(, 44:ב )לפי הדמיון בכוח רק קובעים אנו קיומם זמני ואת (,31 ב: )לפי

כך משום ובעתיד. בהווה דבר של הדימוי ידי על בשווה מופעל שאינו והמשפט בלבד, כללית או מופשטת היא והרע הטוב של האמיתית ידיעתנו

לנו טוב מה לקבוע כדי סיבותיהם, ורצף הדברים סדר על חורצים שאנו אפוא להתפלא אין ממשי. משהוא יותר דמיוני משפט הוא רע, ומה בהווה

עשויה העתיד, לעבר צופה היא כאשר ורע, טוב מידיעת הנולדת שתשוקה משפט ראו כך ועל בהווה-, נעימים לדברים תשוקה ידי על להיבלם בנקל

.16ד:

63 משפט

מרע להימנע כדי טוב ועושה פחד ידי על שמודרך מיהתבונה. ידי על מודרך אינו

של הנפשי בהיבט שמדובר ברור כאשר ״רוצה״, לתרגם כאמור, ניתן, appeto הפועל את 1ע(. 9ג: הרצון, הגדרת )ראו היצר או החתירה


הוכחה

כלומר (,3)לפיג: פועלת שהיא במידה לנפש המתייחסות היחידות הרעשות )לפיהגד״ריג( יוצא (.59:ג )לפי ותשוקה שמחה הן לתבונה, המתייחסות

ידי על מודרך אינו הרע מן פחדו בגלל טוב ועושה פחד ידי על שמודרך שמימ.ש.ל. התבונה.

עיון

מאשר חסרונותיהם על האדם בבני לגעור מיטיבים 1התפלה האמונה בעלי בני את להדריך כדי לא מאמציהם את ומקדישים טובות, מעלות ללמדם מן שיברחו באופן הפחד, בכוח אותם לרסן כדי אלא התבונה, בדרך האדם

את לעשות היא הללו האנשים כוונת כל הטוב. את יאהבו מאשר יותר הרע בהם רואים האדם בני שרוב פלא אין ולכן כמותם, אומללים האדם בני שאר

אותם. ושונאים טרחנים

נסמך משפט

במישרין הולכים אנו תבונה מתוך הנולדת תשוקה באמצעותהרע. מן בעקיפין ובורחים הטוב, אחר

הוכחה

שמחה מריגשת ורק אך להיוולד יכולה תבונה מתוך הנולדת תשוקה הרי על יתרה להיות יכולה שאינה משמחה כלומר (,59)לפיג: סבילה שאינה הטוב מידיעת נולדת זו תשוקה לכן עצב. מתוך לא אך (,61 ד: )לפי המידה

בטוב רוצים אנו התבונה בהדרכת יוצא: הרע. מידיעת לא אך (,8ד: )לפימ.ש.ל. הרע. מן בורחים אנו 2זו במידה ורק במישרין,

תיאולוגי־ ל׳מאמר בהקדמה ששפינוזה, הפולחנית(, או )הנגלית הדת למטיפי הכוונה 1.superstitio מכנה ועוד, מדיני׳

זו. מסיבה רק 2

אתיקה 342

• עיון

בגלל החולה, והבריא. החולה דוגמת ידי על להסביר ניתץ הנסמך המשפט את מזונו, על מתענג הבריא ואילו ;סלידה בו שמעורר מה בולע המוות, מן פחדו

במישרין. ממנו להימנע ושאף מהמוות פחד לוא מאשר יותר מחייו נהנה וכך מאהבה רק אלא זעם, או שנאה מתוך לא מוות דין הגוזר שופט לכך, בדומהבלבד. התבונה ידי על מודרך הציבור, לשלום

/ 64 משפט

1-הולמת. בלתי ידיעה היא הרע ידיעת

הוכחה

הוא עצב אולם (.8:ד לו)לפי מודעים אנו באשר עצמו, העצב היא הרע ידיעת אותו להבין אפוא ניתן שלא )לפיהגד״רג(, מופחתת לשלמות מעבר

ריגשה 2הוא (2ולכן)לפיג:הג (,7ג: ,6ג: )לפי עצמה האדם מהות באמצעות ידיעה (29)לפיב: לפיכך (.3)לפיג: הולמות בלתי באידיאות התלויה סבילה

מ.ש.ל. הולמת. בלתי היא הרע, ידיעת כלומר זו,

נסמך משפט

לא הולמות, אידיאות רק האדם לנפש היו לוא כי נובע, מכאןרע. של מושג שום יוצרת הנפש הייתה

65 משפט

שני בין הגדול הטוב אחר נלך התבונה בהדרכת ששפינוזה כמו תבונית תורה ליצור אפשר הרע על שגם נחשוב אם מעט, מוזר משפט 1

בתוכנו תלויות שאינן פנים־טקסטואליות, מסיבות מקום, מכל הנוכחי. בחלק עושה עצמו(.1 הע׳ ,343 ׳עמ להלן )ראו מאוחרת תוספת בו הרואים יש המשפט, של

העצב(. )כלומר מופחתת לשלמות המעבר ׳׳הוא׳׳: 2


דברים שני בין הפחות הרע ואחר טובים, דבריםרעים.

הוכחה

אומרים הרי רע. למעשה הוא יותר, טוב מדבר ליהנות המפריע,לנו טוב, דבר בהקדמה שהראינו )כפי ביניהם שמשווים במידה רעים או טובים הם שדברים

1נ(63לכן)לפיד: טוב. למעשה הוא מופחת רע זה, היגיון ולפי זה(; לחלק אחריהם. רק נלך או הקטן, וברע הגדול בטוב רק נרצה התבונה בהדרכת

מ.ש.ל.

נסמך משפט

יותר, גדול טוב למען קטן רע אחר הולכים אנו התבונה בהדרכתיותר. גדול לרע סיבה שהנו קטן טוב וזונחים

רע; הוא הטוב ולעומתו טוב, למעשה הנו יותר קטן הוא כי שאומרים הרע כיק מ.ש.ל. השני. על ומוותרים באחד רוצים אנו נ( 63:ד )לפי ל

66 משפט

יותר גדול טוב 2מעדיפים אנו התבונה בהדרכת בהווה יותר קטן ורע בהווה, קטן טוב פני על בעתיד

בעתיד. גדול רע פני על

הוכחה

מופעלת הנפש הייתה בעתיד, דבר של הולמת ידיעה לנפש להיות יכלה לוא

63 למשפט בבירור היא כשהכוונה הקודם״, למשפט הנסמך המשפט ״לפי נאמר: 0ב־? 1 על גם חלה זו )הערה מאוחרת. תוספת הוא 64 שמשפט סבורים יש לכן .64 למשפט ולא

להלן.( נ 65ד: הנסמך במשפט ההפניה בחידה, כאן להבין אין (:appetemus prae)לפני׳ מתאווים[ ]או ׳רוצים אנו מילולית: 2

טבעה. מהכרח אליה מגיעה התבונית שהנפש העדפה וו אלא

אתיקה 344

עוד כל לכן, (.62:ד )לפי בהווה דברים לגבי כמו ריגשה״ באותה כלפיו הטוב אם הבדל כל אין מניח, (62)משפט שאותו כפי עצמה, בתבונה מעיינים

נעדיף (,65)לפיד: כך ואם להווה. או לעתיד מתייחסים הגדול הרע או הגדולמ.ש.ל. בהווה. יותר קטן טוב פני על בעתיד הגדול הטוב את

נסמך משפט

סיבה שהנו בהווה, יותר קטן ברע רוצים אנו התבונה בהדרכת שהנו בהווה יותר קטן טוב וזונחים בעתיד, יותר גדול לטוביותר. גדול עתידי לרע סיבה

מתייחס נ 65ד: נסמך שמשפט כמו 66ד: למשפט מתייחס זה נסמך משפט.65:ד למשפט

עיון

לגבי 18 משפט עד זה בחלק שהוכחנו מה עם אלה דברים נשווה אם על המודרך אדם בין שמפךיד מה על בנקל נעמוד הריגשות, של כוחן

אם הראשון, התבונה. ידי על המודרך לאדם בלבד סברה או ריגשה ידי אינו השני ואילו 1ביותר; בור הוא שבהם דברים אותם עושה לא, או ירצה

שהם יודע שהוא הדברים את רק ועושה 2עצמו זולת אדם שום מרצה קורא אני לכן מאודו. בכל משתוקק הוא ושאליהם בחיים, ביותר החשובים

חופשי. ולזה עבד לזה האדם של חייו ואורח רוחו נטיית על מעטים דברים לומר רצוני ועתה

3החופשי.

67 משפט

כמו עליו לחשוב ממעט החופשי שהאדם דבר אין

maxime ignorat 1 nemini nisi sibi morem gerit 2

אישית )בנימה הפילוסוף דיוקן את מצייר שפינוזה ד, חלק סוף עד הבאים, במשפטים 3חזקה(.


ההגות אלא במוות, ההגות אינה וחכמתו המוות,1בחיים.

הוכחה

פחד ידי על מודרך אינו התבונה, צווי פי על רק החי כלומר החופשי, האדם כלומר נ(. 63ד: )לפי לטוב במישרין משתוקק אלא (,63ד: )לפי המוות

של היסוד מתוך ישותו את ולשמר לחיות לפעול, משתוקק הוא (,24:ד )לפי וחכמתו המוות, מן פחות עליו חושב שהוא דבר אין לכן עצמו. תועלת בקשת

מ.ש.ל. בחיים. ההגות היא

68 משפט

מושג יוצרים היו לא חופשיים, האדם בני נולדו לוא .חופשיים. הם עוד כל רע של או טוב של

%

הוכחה

שנולד מי לכן, התבונה. ידי על ורק אך המודרך לאדם קורא אני חופשי רע של מושג לו אין ולכן הולמות, אידיאות אלא לו אין חופשי ונשאר חופשי

מ.ש.ל. 2מצטרפים. מושגים הם ורע טוב כי טוב, של לא וגם נ(, 64:ד )לפי

קל. בתיקון קלצקין תרגום על שמרתי זה מפורסם במשפט גם 12 correlata. נוגד־ תנאי )משפט קיצונית ספקולציה על כרגיל שלא הבנוי זה, משפט

ספר על נוצרי מדרש מופיע ובהמשכו שפינתה, משנת עיקרי את הסותרת מציאות( את להוציא אין מתייחס. הוא שאליו 64 משפט כמו שפינוזה בפי מוזר נשמע בראשית,

ונקנתה״(, חזרה אותו)״וזו הממשיך העיון של הסיפא ובעיקר ,68 שמשפט האפשרות רבם תורת את לנסח שניסו שפינוזה תלמידי של עטם פרי אולי - אפוקריפיים הם

תלמידים של אזנם את לסבר שכדי היא פחות, סבירה אחרת, )אפשרות נוצריים. במונחים ב׳מאמר עליו המקובלת המתודה ברוח האחרונות השורות את הוסיף שפינוזה כאלה,

ל׳אתיקה׳.( הזרה אך תיאולוגי־מדיני׳

אתיקה 346

• עייז

אפשר ואי שקרית היא 1הנוכחי המשפט ביסוד שההנחה ברור 4:ד ממשפט לא באלוהים, לומר, מוטב או האדם, בטבע נעיין אם אלא בשכל, אותה להשיגשלדבר דומה האדם. לקיום הסיבה הוא באשר רק אלא אינסופי הוא באשר

הראשון. אדם תולדות בסיפור משה רמז הוכחנו, שכבר אחרות ולאמיתות זה, כלומר, האדם, את ברא שבה זו מלבד עוצמה שום באלוהים משיג הוא אין כי

אסר שאלוהים מספר, הוא וכך האדם. לתועלת נתונים מעייניה שכל עוצמה מיד יפחד ממנו באוכלו כי ורע, טוב הדעת עץ מפרי לאכול החופשי האדם על אשה האדם שמצא לאחר כי ]רמז[, ועוד לחיים. שישתוקק במקום המוות מן

יותר לו המועיל דבר שום בטבע להיות יכול שלא ידע לטבעו, בכל המתאימה ריגשות את לחקות התחיל מיד לו, דומות שהבהמות שהאמין ואחרי ממנה;

האבות ידי על ונקנתה חזרה וזו חירותו. את ואיבד (27ג: )ראו הבהמות לבדה שבה אלוהים, אידיאת של בהדרכה כלומר כריסטוס, של רוחו בהדרכת

טוב לאותו האדם בני שאר למען וישתוקק חופשי יהיה שהאדם הדבר תלוי(.37ד: )לפי לעיל שהוכחנו כפי עצמו, בשביל אליו משתוקק שהוא

69 משפט

גודלה, במלוא ניכרת החופשי האדם של מעלתו כשהוא וגם מסכנות נמנע כשהוא גם שווה, ובאופן

2עליהן. גובר

הוכחה

המנוגדת אחרת ריגשה ידי על אלא להיבטל ולא להיבלם יכולה אינה ריגשה פחד של הריגשות עתה, (.7ד: )לפי ממנה וחזקה לבלימה העומדת לריגשה

יהיה ולכן (,3ד: ,5)לפיד: שווה שיעור בעלות להיות עשויות נמהרות ושלכדי ע(59ג: ראו נפשי)להגדרתו חוסן או 3נפש מעלת של שווה בשיעור צורך

חופשי. להיוולד יכול שאדם הנחה 1)בזהירות(. caute המוטו: חקוק היה שפינתה של טבעתו על 2

3 animi virtus


האדם )לפיהגד״רמ,מא(, כלומר הפחד. את כמו הנמהרות את לבלום עליה. גובר הוא שבה הרוח מעלת אותה מתוך הסכנה מן נמנע החופשימ.ש.ל.

נסמך משפט

מעידות ב[קרב, ]השתתפות כמו בעתה, מנוסה החופשי, באדם במנוסה בוחר חופשי אדם או: שווה. במידה איתנה רוח על

במאבק. 2בוחר הוא שבו 1נפש עוז או איתנה רוח אותה מתוך

עיון

אני בסכנה ואילו בה. מבין אני ומה רוח איתנות מהי הסברתי ע 59ג: בעיון לפירוד לשנאה, לעצב, כגון כלשהו, לרע סיבה להיות שעשוי מה כל מבין

וכר. 3מפר־שלום

70 משפט%

שיוכל ככל משתדל בורים במחיצת החי חופשי אדםמטובותיהם. להימנע

הוכחה

שעשה הבור לכן, ע(. 39ג: רוחו)ראו נטיית לפי הטוב את שופט אדם כל הטובה שמקבל יראה אם ויתעצב רוחו, נטיית לפי אותה יעריך לזולתו -טובה

להתחבר משתדל החופשי האדם ואילו (.42:ג ממנו)לפי פחות אותה מעריךפי4ידידות בברית האדם בני שאר עם ל טובות אתם להחליף לא - (37ד: )

למשפטה בהתאם האחרים ואת עצמו את להנחות אלא לריגשותיהם, בהתאם

1 animi praesentia בדומה להבינה שיש ברור (.eligit) ״בוחר״ המילה מופיעה שבו נדיר מקום זה 2

חופשית. כבחירה ולא שלעיל, ל״העדפה״discordia 3

סולידריות. של מין חברתית, לאחווה אלא אישית לידידות הכוונה אין כאמור, 4

אתיקה 348

£ שהם יודע עצמו שהוא דברים אותם רק ולעשות 1התבונה של החופשי מטובותיהם להימנע שיוכל ככל יחתור החופשי האדם לכן 2ביותר. המעולים

לתשוקותיהם, לוותר יצטרך ולא עליהם שנוא יהיה שלא כדי הבורים, שלמ.ש.ל. לבדה. לתבונה רק יישמע אלא

עיון

להושיט העשויים אנשים אלה בורים, שהם אף כי שיוכל״, ״ככל אומר אני קרובות לעתים קורה לכן מזה. ערך יקר דבר ואין הדחק, בשעת אנושית עזרה רוחם. נטיית לפי תודה הכרת להם ולהשיב טובות, מהם לקבל הכרח שיש כאילו ניראה שלא להיזהר עלינו מטובותיהם^ נמנעים כשאנו גם כן, על יתר טובה להם להשיב שנצטרך קמצנות מתוך חוששים או בכבודם, מזלזלים אנו

לברוח הניסיון בעצם שנאתם את עלינו נעורר כן לא שאם טובה: כנגדוישר. מועיל באופן זאת לעשות יש טובות, על מוחלים כאשר לכן, מפניה.

71 משפט

מירבית. תודה לזה זה מכירים חופשיים אנשים רק

הוכחה

זה עם זה ומתחברים מירבית, תועלת לזה זה מביאים חופשיים אנשים רק עם איש להיטיב חותרים הם ורק (;1 נ35:ד ,35ד: אמיצה)לפי ידידות בברית רק לד( )לפיהגד״ר ולכן (.375ד )לפי אהבה של מסירות אותה מתוך רעהו

מ.ש.ל. מירבית. תודה לזה זה מכירים חופשיים אנשים

עיון

יותר לרוב היא התודה הכרת עיוורת, תשוקה ידי על המודרכים אנשים בין אינה טובה כפיות ואילו תודה. הכרת מאשר פתאים מלכודת או חליפין עיסקתידי על מופעל שהאדם מציינת היא לרוב כי מגונה, היא זאת ובכל ריגשה,

פרטית. טובות כהחלפת ולא מדינית, באמנה כמו כללי, עיקרון לפי כלומר, 1prima 2


יודע אינו סכלות שמרוב מי אבל וכר. קמצנות או יהירות, זעם, שנאה, מי הוא טובה כפוי פחות ועוד טובה; כפוי אינו זה כערכה, מתנה להחזיר

המשדל גנב דוחה או אהבים, אשת של ולתאוותה למתנותיה נענה שאינו מוכיח כזה איש אדרבה, כמותם. ואחרים גנבתו, את להחביא במתנות אותו

ולרעת עצמו לרעת אותו ישחיתו שוחד שמתנות מניח ואינו יציבה שנפשוהציבור.

72 משפט

תמיד אלא במרמה, פועל אינו לעולם החופשי האדם1לב. בתום

הוכחה

זאת עושה היה במרמה, דבר עושה היה חופשי, הוא באשר חופשי, אדם אילו היו מרמה מעשי חופשי(. לו קוראים אנו זו במידה רק )כי התבונה צווי פי על

היה אדם כל (1משפ* אותו )לפי ולכן (,24)לפיד: טובה מעלה בגדר אפוא מאליו( )כמובן הדבר פירוש ישותו. לשימור במרמה פעל לוא נכון עושה לזה זה להתנגד אבל בדיבורים, רק לזה זה להתאים האדם לבני שראוי היה,

מ.ש.ל. וגר. החופשי האדם לכן נ(.31 )לפיד: אבסורד וזה למעשה;

עיון

ועשוי מידית מוות בסכנת שרוי שאדם נניח ,השאלה: תעלה ואם שימור של הכלל האם ומעל. מרמה של מעשה ידי על ממנה להיחלץ

יש כך על המרמה? מעשה את שיעשה סייג ללא ממליץ אינו עצמו בני לכל יפה כוחה הרי התבונה, המלצת זאת אם אופן: באותו להשיב ולא ברית, לכרות שלא האדם בני לכל ממליצה שהתבונה ויוצא האדם,אלא משותפים 2וחוקים זכויות לקבוע ולא כוחותיהם, את לאחד

1 cum fide - :הערמה. אד פנים העמדת ללא לב, תום שמשמעו ״באמונה״, מילולית אבל בלבד, ״זכויות״ תרגמו ואחרים קרלי זכויות. וגם חוקים גם מציין jura הביטוי 2

ולכן חוקים, בהוראת בבירור המונח מופיע הבא( המשפט )בהוכחת הטקסט בהמשךכאן. גם כך תרגמתי

אתיקה 350

משותפים, וחוקים זכויות להם יהיו לא שבאמת כדי מרמה^דהיינו, בכוונת1אבסורד. וזה

73 משפט

יותר חופשי הנו התבונה ידי על המודרך אדם מאשר 2משותפת החלטה לפי חי הוא שבה במדינה

בלבד. לעצמו מציית הוא שבהם בדידות בחיי

הוכחה

באשר (.63ד: )לפי פחד מתוך מציית אינו התבונה ידי על המודרך אדם לחיות ע( 66ד: )לפי כלומר תבונה, צווי לפי קיומו את לשמר חותר הוא המשותפים והתועלת החיים כללי את לקיים 3רוצה הוא הרי חורין, כבן

לפי לחיות רוצה הוא (2ע 37:ד בעיון שהראינו )כפי ולכן (,37)לפיד: רוצה התבונה ידי על המודרך שאדם יוצא המדינה. של המשותפת ההחלטה

מ.ש.ל. 4חירות. ביתר לחיות כדי המשותפים המדינה חוקי את לקיים

עיון

לחוסן מתייחסים האמיתית, האדם חירות לגבי שהראינו ואחרים, אלה דבריםלהציג צורך רואה איני ולנדיבות. הרוח לאיתנות ע( 59)לפיג: כלומר נפשי,

בה המשתתפים שכל לחברה רק יפה שכוחה המלצה שזו נובע תיאולוגי־מדיני׳ מ׳מאמר 1 על המופעלים חופשיים, לא אנשים שרובה בחברה ואילו ותבוניים. חופשיים אנשים הם דב־ ובלשון רטוריות באיסטרטגיות אבל במרמה, לא אמנם להשתמש, הכרחי הדמיון, ידי

משמעית.2 decretumcommune - המקובעת משותפת החלטה זו משותף: חוק או צו גם שפירושו

חופש פוליטי: מרכיב גם יש שלחופש אפוא הוא הרעיון זכות(. מעניק גם )והחוק בחוק ביותר חופשי הנו והקיומי( האתי )במובן החופשי והאדם במדינה, שותפות מחייב

הכלל. החלטת על המבוססת חוק במדינת שהיא מושכלת(, מודעת)ואפילו בתשוקה מדובר כי כ״רוצה״, cupit לתרגם ניתן כאן גם 3

הרצון. הגדרת לתבונה בעליל המנוגדים מדינה חוקי לגבי מה מפתח: שאלת על כאן פוסח שפינוזה 4

פעולתה. את ומדכאים


להוכיח מזה פחות ועוד בנפרד, הנפשי החוסן של תכונותיו כל את כאן בשום מקנא ואינו כועס אינו אדם, שום שונא אינו 1בנפשו החזק שהאדם

אדם, שום של בערכו מפחית אינו נפש, בשאט אדם לשום מתייחס אינו אדם, 2ולדת, אמת לחיי שנוגע מה ובכל אלה, בדברים עליו. מתייהר מכל ופחות

לגבור שצריך לומר רצוני ;46ו־ 37 ד: משפטים מתוך בנקל להשתכנע ניתן התבונה ידי על המודרך אדם ושכל אהבה, החזרת של בדרך השנאה על

מה מתווסף ולכאן עצמו. בשביל רוצה שהוא לטוב האחרים בשביל משתוקק לכל מעל מביא בנפשו חזק אדם אחרים: ובמקומות ע 50ד: בעיון שלמדנו שהנו מה כל ולכן, האלוהי, הטבע מן בהכרח נובעים הדברים שכל בחשבון

מעוול מחריד, 3הישר, מדרך כסר לו שנראה מה וכל ומטריד, רע בעיניו קטועים בערבוביה, עצמם הדברים את תופס שהוא בכך מקורו ומגונה,

שהם כפי הדברים את להשיג לכל, מעל חותר, הוא זה ומטעם 4ומבולבלים; כעס, שנאה, כמו מכשולים האמיתית הידיעה מדרך ולהסיר עצמם, בפני

כזה שאדם ומכאן לעיל. עסקנו שבהם הדברים ושאר יהירות, לעג, קנאה,ולשמוח. 5טוב לפעול שאמרנו, כמו יכולתו, ככל חותר יש ומה הללו, התוצאות במימוש אדם של הטובה מעלתו מגיעה היכן עד

* הבא. בחלק אוכיח זאת לפעול, בכוחה

1 fortis vir. לאדם דווקא לאו אבל איתנה, רוח או נפשי חוסן לו שיש לאדם הכוונה קיטעות אידיאות גם לו שיש נאמר בהמשך כי - קיים לא אידיאל - לחלוטין רציונלי

ומבולבלות. שאינה האמיתית הדת על תורה כאן מציע שפינוזה (,1 ע 37)ד: המאוזכר במשפט כמו 2

את ומבדיל ההיסטוריות הדתות כל על תיגר קורא הוא בכך התבונה. של האתיקה אלא כדת תורתם את הציעו ולא בנו שלא בתקופתו, האחרים הפילוסופים ממרבית עצמו

תבונה דת של מושג כך, על נוסף מציע, שפינוזה תיאולוגי־מדיני׳ ב׳מאמר חלופית. התבונה דת של במניעים( לא )בהתנהגות, חיצוני חיקוי או אנלוגיה שהיא עממית,

בשני לדעתי( להתפרש)בכוונה, ניתן והדת״ האמת ״חיי על כאן שנאמר ומה האמיתית;הכיוונים.impium 3

.35 ב: ראו הטעות, להסבר שפינוזה את ששימש המושג זה 45 bene agere (.2 הע׳ ,328 עמ׳ לעיל )ראו

אתיקה 352

נספח

שניתן באופן נערכו לא הישרה החיים דרך על זה בחלק שלימדתי הדברים להסיק שאפשר בסדר במפוזר, אותם הוכחתי אחת. בסקירה אותם לתפוס יחד, כאץ אותם לאסוף עכשיו בדעתי לכן זה. מתוך זה קלות ביתר אותם

משותפים. פרקים בראשי ולעורכם

א פרק

להבין שניתן באופן טבענו, הכרח מתוך נובעות תשוקותינו או חתירותינו כל הטבע, של חלק הננו באשר או הקרובה, כסיבתן בלבד, טבענו מתוך או אותן

אחרים. יחידים ובלי בלבד עצמו מתוך הולמת להשגה ניתן שאינו

ב פרק

אלה הן בלבד מתוכו אותן להבין שניתן באופן מטבענו הנובעות התשוקות הולמות. אידיאות ידי על כמכוננת אותה שמשיגים במידה לנפש המתייחסות

את משיגה שהיא במידה אלא לנפש מתייחסות אינן האחרות התשוקות צריכים אלה תשוקות של כוחן ותוספת וכוחן הולם; שאינו באופן הדברים

עוצמת ידי על אלא האדם, עוצמת ידי על לא ]נקבעים[ מוגדרים להיות פעולות נקראות הראשונות התשוקות לכן, לנו. מחוץ הנמצאים הדברים סימן תמיד הן הראשונות סבילות; נקראות האחרונות ואילו הנכון, במובנן

ולידיעתנו שלנו האונים לחוסר סימן להפך, הן, והאחרונות לעוצמתנו,המקוטעת.

ג פרק

או האדם עוצמת ידי על המוגדרות התשוקות כל כלומר פעולותינו, כל טובות גם להיות יכולות האחרות התשוקות ואילו טובות; תמיד הן התבונה,

רעות. וגם


ד פרק

ככל התבונה או השכל את לשכלל לכל מעל הוא בחיים המועיל הדבר לכן, האדם. של 1האושר ברכת או אושרו מונחים הזה האחד בדבר ביכולתנו. שיש הנולדת הנפש, של ]העצמית[ הרצון שביעות אלא אינה האושר ברכת שכן

את להבין אלא פירושו אין השכל שכלול וגם ן שבהסתכלות אלוהים מידיעת טבעו. מעצם בהכרח הנובעים אלוהים של והפעולות התארים ואת אלוהים

תשוקתו כלומר - התבונה ידי על המודרך אדם של האחרונה תכליתו לכן המביאה היא - תשוקותיו שאר את למתן מתאמץ הוא ידיה שעל העליונה,

להיכלל המסוגלים הדברים כל ואת עצמו את הולם באופן להשיג אותוהבנתו. בתחום

ה פרק

שהם ככל רק טובים הנם והדברים 3הבנה. ללא 2תבוניים חיים שאין מכאן את שמשבש מה ואילו ההבנה. מגדירה שאותם נפש, מחיי ליהנות לאדם עוזריםרע. נקרא בלבד זה תבוניים, מחיים וליהנות תבונתו את לשכלל האדם יכולת

ו פרק

שום הרי בהכרח, טובים הפועלת סיבתם הוא שהאדם הדברים שכל כיוון אך ]הרע לומר: רוצה חיצוניות. סיבות בגלל אלא לאדם לקרות יכול אינו רע דבר

האדם שטבע בכולותו, הטבע של חלק הוא שהאדם במידה רק[ מתרחשאופנים. באינסוף כמעט אליו להסתגל ונאלץ לחוקיו ומציית כפוף

ז פרק

המשותף. לסדרו יישמע ולא הטבע, של חלק יהיה לא שהאדם אפשר אי ]גם[תומרץ או תגדל בכך הרי לטבעו, מתאים שטבעם יחידים בין יחיה אם אבל

הסוג מן עילאי אושר (beatitudo)והשני רגיל, אושר מציין (felicitas)הראשון המונח 1 שלפנינו ההגדרה שלה. הגאולה למושג תחליף והנו והמיסטיקה הדת במטרות המתחרה

שכלית״. אלוהים ״אהבת בהגדרת ה בחלק קלים בשינויים חוזרתvita rationalis 2

intelligentia 3

אתיקה 354

אינו שטבעם יחידים בין יחיה אם ולהפך, שלו. האנושית הפעולה עוצמת1בעצמו. גדול שינוי לעבור בלי אליהם להסתגל בקושי יוכל כ^ל, לו מתאים

ח פרק

יכולתנו את לשבש כעלול או כרע, שופטים שאנו בטבע המצוי דבר כל הנראה באופן מדרכנו אותו להגות לנו מותר תבונה, מחיי וליהנות להתקיים

לשימור כמועיל או כטוב, שופטים שאנו מצוי כל ולהפך, ביותר. הבטוח לנו כל בו ולעשות לעצמנו לקחתו רשאים אנו תבוניים, מחיים ולהנאתנו ישותנו 2העליונה, הטבע בזכות רשאי, אחד כל מוחלט, ובאופן מועיל. שימושתועלת. לו יביא שיפוטו שלפי מה את לעשות

ט פרק

אחרים יחידים מאשר דבר של לטבעו יותר להתאים יכול אינו דבר שום שימור לצורך לאדם יותר המועיל דבר אין ז( פרק )לפי לכן המין. מאותו ועוד, התבונה. ידי על המודרך אדם מאשר תבוניים מחיים הנאה ולשם ישותו מאדם יותר מעולה דבר שום מכירים איננו היחידים הדברים שבין כיוון

כשרונו שיעור את יותר טוב להדגים אפשר אי לכן התבונה, ידי על המודרך שיגיעו כדי לכך, האדם בני של חינוכם ידי על מאשר אדם של רוחו ונטיית3שלהם. תבונתם שלטון תחת לחיות דבר של בסופו

י פרק

שנאה ריגשת ידי על או קנאה ידי על זה נגד זה מוסתים האדם שבני ככל יחידים של מזו יותר רבה שיכולתם ככל ולכן, לזה, זה מנוגדים הם כך אחרת,יותר. מהם לפחוד יש כן בטבע, אחרים

מעצמו. שונה ייעשה עצמו הוא שגם בלי 1summus naturae jus 2

״חינוך של הפרדוקס את ומנסח כמחנך, הפילוסוף של לתפקידו כאן רומז שפינוזה 3p המלווה לאוטונומיה״ m סוקרטס. מאז זה


יא פרק

ובנדיבות. באהבה אלא בנשק, הנפשות את לנצח אין אבל

יב פרק

בקשרים יחד ויתקשרו במנהגיהם שיתחברו האדם לבני מועיל לכל מעל במוחלט, ובאופן 1אחת; אחדות כולם שייעשו להכשירם ביותר העשויים

ביניהם. יותר אמיצה לידידות שיביא מה את שיעשו

יג פרק

החיים מזה)אלה זה שונים האדם בני הרי וערנות. מיומנות נחוצות כך לשם אבל לנקמה יותר הנוטים קנאה, בעלי רובם זאת ועם נדירים(, הנם התבונה צו לפי

לנהוג כדי במינה יחידה נפשית בעוצמה צורך יש לכן בצער. להשתתפות מאשרריגשותיהם. את נחקה לבל עצמנו בעד ולעצור רוחו נטיית לפי מהם אחד בכל

הרעות מידותיהם את ולגנות האדם בבני סרה לדבר היודעים אלה ואילו הם לחזקן, *ולא נפשותיהם את ולדכא טובות, מעלות ללמדם מאשר יותר

אדיקות ומתוך מופרז נפש בקוצר שרבים, הסיבה וזו ולאחרים. לעצמם מטרד הם דומים אדם. בני בין ולא החיים בעלי בקרב לחיות מעדיפים כוזבת, דתית

נזיפות את נפש בשוויון לשאת יכולים שאינם ומתבגרים, נערים לאותם העריץ ובשלטונו המלחמה בתלאות בוחרים בצבא, מקלט ומוצאים הוריהם

ומוכנים האב, של המוסר והטפת המשפחה בית מנעמי פני על מפקד שלבהוריהם. שיתנקמו ובלבד עליהם המוטל עול כל לסבול

יד יקפ

]החושנית[, תאוותם לפי ענייניהם כל את לרוב מנהלים האדם שבני פי על אף מוטב משותפת. חברה מיצירת חסרונות מאשר יתרונות יותר יפיקו זאת בכל

אותם לטיפוח ולהתמסר נפש בשוויון האדם בני עוולות את לשאת אפואוהידידות. השלום את המשרתים דברים

1 omnibus unum - הובס. של הרעיון בעקבות

אתיקה 356

טו פרק

האדם לבני כי 3וליושר. 2להוגנות לצדק, שייך 1והרמוניה שלום שמוליד מה שמוחזק מה את גם אלא הוגן, ולא מעוול שהנו מה את רק לא לשאת קשה בני את לאחד כדי אבל המקובלים. המדינה מנהגי את מפר שמישהו או שפל, החסידות. ולמידת לדת הנוגעים בדברים כל, קודם צורך, יש באהבה האדם

:46ד: ;2,1ע37ד: עיונים ראו כך ועל ד ; ע.73ע

טז פרק

אמון. בו אין אז אבל פחד, מתוך בעיקר כלל בדרך נולד השלום מזה, חוץ מועיל שימוש בו אין ולכן נפש, חולשת מתוך נולד שהפחד לכך הוסף

חסידות. מידת כמין היא שמראיתם אף אין, ברחמים וגם לתבונה.

יז פרק

אינה שידם אלה בייחוד אדם, בני של לבם את לכבוש עשוי יד רוחב גם זה נצרך, לכל עזרה להושיט אבל העיקריים. החיים צורכי את לרכוש משגת אדם של עושרו כי 4פרטי. אדם של תועלתו ומטווח מכוחותיו בהרבה חורג מוגבלים יחיד אדם של כשריו וגם כזו; למשימה מלהספיק מאד רחוק פרטי אפוא מוטלת לעניים הדאגה ידידות. בקשרי הכל עם להתחבר שיוכל מכדי

5בלבד. המשותפת לתועלת ונוגעת כולה, החברה על

יח פרק

עיון ראו כך על ;תודה והכרת טובות קבלת לגבי נדרשת לגמרי אחרת דאגה:70ד: ד ע.71ע,

vir privatus 4 ;honestas 3 ;aequitas 2 ;concordia 1אוניברסלית. סעד מדינת של הרעיון התחלת כאן שיש נראה 5


יט פרק

2]יפה[, צורה ידי על המתעורר ההולדה יצר כלומר 1החושנית, האהבה בנקל נהפכת הנפש, מחירות שונה סיבה לה שיש אהבה, כל מוחלט, ובאופן

היא זה במקרה כי יותר, גרוע וזה הזיה, של מין היא כן אם אלא לשנאה,3ע. 31 ג: ראו השלום. את מאשר יותר הפירוד את מלבה

כ פרק

להזדווגות התשוקה אם לתבונה, מתאימים שהם ברור לנישואים, אשר ילדים להולדת אהבה מתוך גם אלא ]יפה[ צורה בגלל רק נוצרת אינה הגופים

רק אינה והאשה, האיש השניים, לאהבת הסיבה אם וכן, בחכמה? ולחינוכםהנפש. חירות בעיקר אלא ]היפה[ הצורה

כא פרק

או השתעבדות, של המאוס הפשע באמצעות אבל שלום, מולידה החנופה גם להיות הרוצה היהיר, האיש מן יותר ברשתה שנלכד מי ואין מרמה. בדרכי

כזה. אינו אך ומעלה משכמו

כב פרק

4שהוא פי על ואף ודת. חסידות מידת של כוזבת מראית הוא עצמי ביטול ליהיר. מאד קרוב עצמו המבטל למעשה, הרי, יהירות, של כ[ניגודה ]מקובל

ע. 57ד: עיון ראו

1 amor meretricius לעיל(. 1 הע׳ ,323 עט׳ )ראו2 forma - תרגמ קרלי ואילו ״יופי״)ג׳אנקוטי(, או יפה״ ״דמות תרגמו המתרגמים רוב

חיצונית״. ״הופעה3 Land & Van Vloten צודק. שגבהרדט דומה אך לעיון, ולא הנסמך למשפט כאן מפנים

4 sit המשפט(. בגוף סתירה ולמנוע להחליש כאן באה הקוניונקטיבום )צורת

אתיקה 358

כיוון ועוד, להסתיר. ניתן שלא דברים באותם רק לשלום תורמת הבושההתבונה. לשימוש נגיעה לה אין עצב, של מין היא שבושה

כד פרק

ליושר, להוגנות, לצדק, במישרין מנוגדות אדם בני כלפי העצב ריגשות שאר הוגנות, מין של מראית יש הנפש שלשאט פי על ואף ולדת; החסידות למידת

פגיעה על בו ולנקום הזולת מעשי את לשפוט יורשה אדם כל אם זאת, בכלחוקים. בלא נחיה אז כי אחר, של בזכותו או שלו בזכותו

כה פרק

נקבעת שהיא במידה האדם, בני בעיני חן למצוא התשוקה כלומר הצניעות, אבל החסידות. מידת על (1 ע 37:ד בעיון )כנאמר מתייחסת התבונה, ידי על המגרה תשוקה או כבוד, רדיפת זו הרי בריגשות, הוא הצניעות מקור אם

מזויפת. חסידות מידת של במסווה ומדנים פירוד לזרוע האדם את תכופות יחד ליהנות שיוכלו כדי במעשה, או בעצה לאחרים לעזור שרוצה מי אכן, להביאם ולא - אהבתם את לרכוש כל קודם ישתדל העליון, הטוב מן אתו סיבה שום בהחלט יתן לא הוא תורתו. על שמו את שיקראו כדי פליאה לידי

לדבר יקפיד האנשים, למגרעות מלהתייחס ייזהר בציבור שיחה בזמן לקנאה. על הדיבור את יותר ירחיב זאת ולעומת האדם, בני חולשת על בצמצום רק

שבני כך יותר, שלמה לעשותה ניתן דרך ובאיזו הטובה, מעלתם או עוצמתם פחד ידי על לא לכך ויונעו התבונה צו לפי יכולתם ככל לחיות יחתרו האדם

שמחה. של ריגשה ידי על רק אלא דחייה, או

כו פרק

נפשו על להתענג שנוכל בטבע יחיד דבר שום מכירים איננו האדם מן חוץ של הכלל לכן, התאגדות. של כלשהו בסוג או בידידות, אליו ולהתחבר

אלא לאדם, מחוץ בטבע שמצוי מה את שנשמר דורש אינו עצמנו תועלת הדבר את לסגל או להרוס, לשמור, השונים, לשימושיו בהתאם אותנו, מלמד

שהיא. דרך בכל לתועלתנו

כג פרק


כז פרק

והידיעה הניסיון על נוסף לנו, שמחוצה מדברים מפיקים שאנו התועלת עיקר ולפשוט ללבוש להם גורמים שאנו ומכך בהם הסתכלות מתוך רוכשים שאנו העשויים מדברים בא התועלת שמירב הסיבה וזו הגוף. לשימור נוגע צורה, כהלכה. תפקידם את ימלאו חלקיו שכל מנת על הגוף, את ולכלכל להזין במספר חיצוניים גופים ולהפעיל מופעל להיות יותר כשיר שהגוף ככל שהרי

(.39ד: ,38ד: )ראו לחשוב הנפש של כושרה יותר גדול כן אופנים, של רב בסוגי צורך יש ולכן בטבע. מצויים כאלה מעטים דברים שרק דומה אך האדם גוף כי הראויה. בדרך הגוף את להזין כדי שונה מטבע רבים מזון

מתמיד למזון זקוקים ואלה שונה, שטבעם חלקים מאד מהרבה מורכב מה כל את לעשות שווה במידה כשיר יהיה הגוף שכל כדי ומגוון, להשיג בשווה כשירה תהיה הנפש שגם כדי ולכן מטבעו, לנבוע שיכולרבים. דברים

כח פרק

בני החליפו אלמלא אלה את לרכוש כדי מספיק כוח היה לא אדם לשום אבל כל 1כתמצית מעמד לו רכש הכסף ובאמת ביניהם. הדדיים שירותים האדם

עד מכל, יותר ההמון של נפשו את מעסיק הכסף שדימוי קורה וכך הדברים. של האידיאה בלוויית אלא שמחה של מין שום לדמות אפשר אי שכמעט

2כסיבתה. הכסף

כט פרק

או מחסור מתוך לא הכסף אחר הרודפים אצל רק רעה מידה הוא זה דבר אבל על וגאוותם ההתעשרות אמנויות את שלמדו מפני אלא החיים, צורכי בשביל

שהשקיעו מה שכל מפני בחיסכון, אבל כנהוג, הגוף את מזינים הם אמנם כך. את היודעים אדם בני ואילו לטמיון. שירד כנכס רואים הם גופם בשימור אלה צורכיהם, מידת לפי בעושרם מתינות ונוהגים הכסף של האמיתי שימושו

במועט. הסתפקות מתוך רצון שבעי חיים

compendium 1לכסף. הכללית האהבה ומכאן 2

אתיקה 360

ל פרק

טובים, הם תפקידם את למלא הגוף לחלקי המסייעים דברים שאותם כיוון או גדלה ונפש, גוף הוא באשר האדם, שעוצמת כך על עומדת והשמחה אינם ]בעולם[ הדברים אולם טוב. הוא שמחה שמעורר מה כל הרי מומרצת,

בהתאם מוסדרת אינה פעולתם ועוצמת אותנו, לשמח במטרה פועלים מיוחד אחד לחלק רוב פי על מתייחסת שהשמחה מפני וגם לכן, לתועלתנו.

גם ולכן המידה, על יתרות להיות עשויות השמחה ריגשות מרבית הגוף, של תבונה כאן יימצאו אם )אלא המידה על יתרות יהיו מהן הנוצרות התשוקות

לדבר 1עדיפות נותנים אנו ריגשה שמתוך להוסיף יש לכאן פקוחה(. ועין ריגשה מתוך שבעתיד דברים להעריך מסוגלים ואיננו בהווה, אותנו המענגע. 60ד: ע,44ד: עיון ראו בעוצמתה. שווה נפשית

לא פרק

ומה טוב הוא עצב שגורם שמה להפך, סבורה, 2התפלה שהאמונה נראה אלא אדם, שום ע(, 45ד: אמרנו)ראו שכבר כפי אך רע. הוא שמחה שגורם

שאנו ככל כי ובצרתי. שלי האונים בחוסר עונג מוצא אינו מקנא, הוא אם יותר, רבה לשלמות עוברים אנו יותר, חזקה שמחה ידי על מופעלים

כל רעה, תהיה ששמחה אפשר אי גם האלוהי. בטבע יותר אפוא ומשתתפים על שמודרך מי ואילו האמיתית. תועלתנו של הכלל ידי על מתמתנת היא עודהתבונה. ידי על מודרך אינו מרע, להימנע כדי הטוב את ועושה פחד, ידי

לב פרק

גוברת החיצוניות הסיבות ועוצמת מאד, עד מוגבלת האדם עוצמת אולם לנו שמחוצה הדברים את לסגל מוחלטת יכולת לנו אין לכן סוף. לאין עליה

בניגוד לנו שיקרה מה כל את 3נפש במנוחת נישא זאת ובכל לשימושנו.

ראשון. מקום מילולית: 12 superstitio. ,הפולחנית או הנגלית הדת לציון לרוב משתמש שפינוזה זה בביטוי כאמור

התבונה(. לדת )בניגוד3 aequo animo. או )קלצקין( נפש״ ״במנוחת כאן שתרגמו המתרגמים שצודקים נראה

calmly )קרלי( או di buon animo ,)ששפינוזה ברור כי נפש״, ״בשוויון ולא )ג׳אנקוטי שקטה. לקבלה אלא לאדישות, מתכוון אינו


את שעשינו לכך מודעים נהיה רק אם עצמנו, תועלת של הכלל לדרישות אותנו למלט כדי דיה רחבה הייתה לא שברשותנו שהעוצמה עלינו; המוטללסדרו. ונשמעים כולו הטבע של חלק ושהננו פגעים; מאותם

ידי על המוגדר שלנו חלק אותו הרי ומובחן, בהיר באופן זאת נבין אם הגמורה רצונו לשביעות בכך יגיע שבנו, טוב היותר החלק כלומר ההבנה, לרצות יכולים איננו מבינים, שאנו במידה כי אותה. ולקיים להמשיך ויחתור

שהנו במה אלא סיפוק למצוא לא מוחלט ובאופן הכרחי, שהנו במה אלא היותר החלק חתירת הרי כהלכה, זאת כל מבינים שאנו במידה ולכן, אמיתי.

בכולותו. הטבע לסדר תתאים שבנו טוב

השכל עוצמת על1א

האדם חירות על

הקדמה

הדרך או האופן שעניינו האתיקה, של הנותר לחלק עובר אני לבסוף מה ואראה התבונה, של בעוצמתה אדון זה בחלק החירות. אל המוליכים

האושר. ברכת 1א 1הרוח חירות ומהי הרעשות, כנגד לפעול יכולה התבונה אולם הבור. של מזה החכם של כוחו עדיף כמה לדעת ניווכח כך מתוך

כדי בגוף לטפל ראוי ואיך השכל, להשתלמות הראויה הדרך מהי השאלות: מקומה האחת 2לכאן; שייכות אינן - כהלכה תפקידו את למלא שיוכל

לנפש שיש בעוצמה רק אדון כאמור, כאן, ואילו ברפואה. והאחרת בלוגיקה שיש השלטון של שיעורו ואת טיבו את אראה לכל ומעל לתבונה; או

הראינו כבר שהרי הריגשות. את למתן או לרסן מסוגלת היא שבכוחו לתבונה,מוחלט. שלטון כאן לנו שאין לעיל,

יכולים ושאנו ברצוננו לגמרי תלויות שהריגשות סברו הסטואיקנים אמנם ולאו - כך ומשום פניהם, על טפח הניסיון אבל מוחלט. באופן עליהן לצוות תרגול מעט בלא צורך שיש להודות, נאלצו - עקרונותיהם מתוך דווקא

מי היה אותי, מטעה אינו זכרוני אם הריגשות. את ולמתן לרסן כדי ומאמץ כלב והשני בית כלב אחד כלבים, שני של דוגמה בעזרת זאת להראות שניסה

ואילו לטרף לשחר יתחיל הבית שכלב לכך לגרום בידו עלה תרגול ציד:לאחרארנבות. אחר לרוץ יחדל הציד כלב

מאוחדת הרוח או הנפש כי סבור הוא שכן זו. בדעה מעט לא מצדד דקארט שבאמצעותה השקד, בלוטת הקרוי המוח, של מסוים חלק עם מיוחד באופן ויש חיצוניים, במושאים וכן בגוף, המתעוררות התנועות בכל חשה הנפש

דקארט רצונה. שזה בלבד כך מתוך שונים באופנים אותם להניע ביכולתה שהתנועה כזה, באופן המוח במרכז ועומדת תלויה זו קטנה שבלוטה קבע

שהבלוטה קבע, ועוד לנוע. לה לגרום עשויה 3החיים רוחות של ביותר הקלה רוחות שבהם האופנים כמספר שונים, אופנים בריבוי המוח במרכז תלויההוא זו בבלוטה הנחרתים הסימנים שמספר קבע, וכן בה: פוגעות החיים

mentis libertas .1 שחשב ונראה השכל׳, תיקון על ב׳מאמר הראשונה בשאלה חלקי באופן עסק שפינוזה .2

פיסיולוגיה. על מאמר לחבר3. spiritus animales. בעלי חלקיקים המציין מושג הוא החיים״ ״רוחות רקארט אצל

והמנוחה התנועה חוקי לפי העצבים במערכת הנעים החומר, סף על מזערית, חומריות הסבר והעצבים המוח של לפיסיולוגיה לתת רקארט של דרכו זו פעולתה. את ומאפשרים

המתפשט״. ״העצם במונחי מכניסטי,

אתיקה 366

לעברה. החיים רוחות את הדוחפים השונים החיצוניים המושאים כמספר לאותו שתחזור כזה באופן הבלוטה את יניע שבנפש הרצון 8א יותר, מאוחר

רוחות את תדחף הבלוטה הרי החיים, רוחות בעבר אותה דחפו שאליו מצב הייתה הבלוטה כאשר בעבר, נדחפו שבו אופן באותו לנוע להן ותגרום החיים לתנועה מטבעה קשורה הנפש של רצייה שכל קבע כך על נוסף 1מצב. באותו הרי מרוחק, במושא להביט רוצה מישהו אם למשל, הבלוטה. של כלשהי התרחבות על רק יחשוב אם אבל להתרחב. עיניו לאישוני תגרום רצייתו

תנועת את קשר לא הטבע כי רצונו; בכוח זה דבר לחולל יוכל לא האישון, עם המתיישבת בדרך הראייה, עצב לעבר החיים רוחות את הדוחפת הבלוטה,

במושא להביט הרצון עם רק אלא האישון, את להרחיב או לצמצם הרצון תנועה כל קשר שהטבע דומה כי שאף קבע דקארט ולבסוף, רחוק. או קרוב

חיינו, מראשית וזאת בלבד, שלנו מסוימת אחת מחשבה עם הבלוטה של כפי אחרות; מחשבות עם גם זו תנועה לקשור מסוגל ההרגל למעשה

2.50א: הנפש׳ סבילות ב׳על להראות מנסה שדקארט טובה, בהדרכה תוכל, שלא כך כל חלשה נפש שאין דקארט הסיק מכאן הן אלה הגדרתו, לפי שכן, הסבילות. בריגשותיה מוחלט לשלטון להגיע

שימו - ואשר לנפש במיוחד המתייחסים 3רוח, סיעורי או רגשות או ״תפיסות רוחות של כלשהי תנועה ידי על ומתחזקים משתמרים, נוצרים, - לב

לחבר נוכל רצייה שלכל כיוון אך 4(.27א: הנפש׳ סבילות ׳על ]החיים[״)ראו שהיקבעות ומכיוון ]החיים[, רוחות של ולכן הבלוטה, של כלשהי תנועה ודאיים שיפוטים לפי רצוננו את נקבע אם הרי בכוחנו, ורק אך תלויה הרצון

את אליהם נחבר ואם חיינו, פעולות את לכוון רוצים אנו שלפיהם ומוצקים בריגשותינו מוחלט שלטון נרכוש אז כי לנו, הרצויות הריגשות תנועות

הסבילות. הייתה ואלמלא מדבריו(, מסיק שאני כמה )עד זה דגול אדם של דעתו זוהי שלא יכול אינני כמוהו. גדול מאדם שיצאה מאמין הייתי לא כך, כל חריפה

אלא דבר שום יסיק לא כי בתוקף שהצהיר כזה, שפילוסוף כך על להתפלא

מנגנון של במרכיבים השתמש ששפינוזה לציין ראוי פעולתן. את קלטה כאשר כלומר, 1 של במסגרת אמנם - נ( 17ב: למשפט )הוכחה והאסוציאציה הדימוי להסבר דומה

בתכלית. שונה מטאפיסיקה2 Les passions de l ’äme3 commotiones animae

מדקארט. לציטטה שפינוזה של תוספת היא [NB=nota bene] לב״ ״שימו 4

367 האדם חירות על או השכל עוצמת על ה:

באופן תופס שהוא מה את אלא יחייב ולא מעצמם מובנים עקרונות מתוך דברים להסביר שרצו הסכולסטיקנים את וגינה חזר ואשר ומובחן, ברור

סתומה שהיא בהשערה ייצא עצמו שהוא סתומות, איכויות בעזרת מעורפלים1סתומה. איכות מכל יותר בהיר מושג איזה והנפשי הגוף באיחוד דקארט מבין אני, שואל מה, כי

כלשהו חלקיק עם כזו בצמידות המאוחדת מחשבה אודות על לו יש ומובחן ידי על הזה האיחוד את יסביר שדקארט רוצה הייתי כמובן, 2הכמות? של

היה שלא הגוף, מן כך כל נבדלת הנפש השגתו, לפי אבל, הקרובה. סיבתו אלא עצמה, לנפש ולא הזה לאיחוד לא ]מסוימת[ יחידה סיבה לייחס ביכולתו

אלוהים. עד כלומר כולו, היקום לסיבת עד לסגת היה מוכרח הנפש יכולה תנועה דרגות כמה לדעת רוצה הייתי מאד כך, על נוסף

אותה להחזיק כדי נזקקת היא כוח ולכמה הזו, השקד לבלוטת להקצות יותר לאט או יותר מהר הזו הבלוטה את מניעה הנפש אם יודע אינני תלויה. לשיפוטים שהצמדנו הסבילות, הריגשות תנועת ואם החיים, רוחות מאשר

כי גופניות. סיבות של בכוחן אלה משיפוטים ולהיפרד לשוב עשויה מוצקים, וחיברה סכנה, בפני לעמוד אומר גמרה הנפש אם שגם יוצא היה מכאן

נצפתה שבו שברגע ייתכן, זאת בכל העזה, של התנועות עם זו החלטה שום על $חשוב יכלה לא שהנפש כזה, במצב תלויה הבלוטה הייתה הסכנה

מנוסה. מלבד דבר מקום גם אין משותף, 3יחס שום אין תנועה לבין רצון שבין כיוון וכמובן:

שכוחות נובע ומכאן הנפש. ושל הגוף של הכוח או העוצמה בין להשוותהנפש. כוחות ידי על כלל להיקבע יכולים אינם הגוף

במרכז תלויה הזו הבלוטה את למצוא כלל אפשר שאי להוסיף, יש לכאן ושלא כך; כל רבות בדרכים ולכאן לכאן בקלות להניעה שניתן באופן המוח

המוח. למערות מגיעים העצבים כל כי הרצון, וחופש הרצון לגבי הצהיר שדקארט מה כל על פוסח אני לבסוף,

שקריים. דברים שאלה הצורך די הראיתי כבר לעיל יהיה לכן ההבנה; ידי על רק מוגדרת הנפש עוצמת לעיל, שהראיתי כפי כמדומני, בהן, לו יש אדם שכל אלה - לריגשות התרופות את לקבוע עלינומובחן באופן אותן רואה ואינו בדייקנות בהן מתבונן אינו אך מסוים, ניסיון

occulta 1החומר(. )או ההתפשטות של כלומר 2

ratio 3

אתיקה 368

לברכת שנוגע מה כל את גם נגזור וממנה 1לבדה; הנפש הכרת מתוך -הנ£צ. של האושר

אקסיומות

בהכרח 2נושא, באותו מנוגדות,מתעוררות פעולות שתי אם .1 זו להתנגד שיחדלו עד בשתיהן, או מהן באחת שינוי יחוללזו.

סיבתה, עוצמת ידי על מוגדרת, תוצאה של עוצמתה .2 מהות ידי על מוגדרת או מוסברת התוצאה שמהות ככל

סיבתה.

.7ג: משפט מתוך ברורה זו אקסיומה

1 משפט

מסתדרות דברים של ואידיאות שמחשבות כמו או הגוף. הפעלות בדיוק כך בנפש, בזו[ ]זו ונקשרות

בגוף. ונקשרים מסתדרים הדברים, דימויי

הוכחה

סדר ולהפך: (,7)לפיב: וקישורם הדברים כסדר הוא וקישורן האידיאות סדרכן, ואם (.7ב: נ, 6)לפיב: וקישורן האידיאות כסדר הוא וקישורם הדברים

1 sola mentis cognitio - פולמוסית כפראפראזה הזמן( בני לאזני )בוודאי נשמע הביטוי הפולמוס האדם(. את גואלת לבדה״ )״האמונה solafides הלותרנית: הגאולה נוסחת על

נגד - הפילוסופיה ובתוך הפילוסופי; השכל ובעד הדתית האמונה נגד כפול: כאןדקארט.

נשואים או תכונות הם שאלה היש והישותי: הלוגי במובן )סובייקט( לנושא הכוונה 2שלו. )פרדיקטים(


הפעלות של והקישור הסדר לפי בנפש מתרחש וקישורץ האידיאות שסדר כמו ונקשרות מסתדרות הגוף הפעלות (:2:ג )לפי להפך גם כך (,18 ב: )לפי הגוף בנפש. ונקשרות מסתדרות אשר הדברים של והאידיאות המחשבות כמו

מ.ש.ל.

2 משפט

מן הנפש של ריגשה או התרגשות נפריד אם עם אותה ונחבר חיצונית סיבה של המחשבה 1או האהבה יתחסלו אז כי אחרות, מחשבות

טלטלות ואתן החיצונית, הסיבה כלפי השנאהאלה. מריגשות הנולדות הנפש

הוכחה

בלוויית העצב, אג השמחה הן שנאה או אהבה של צורתן את שמכונן מה הרי יתבטלו תיעקר, זו אידיאה אם לכן, ז(. ו, )הגד״ר חיצונית סיבה של אידיאה

שנולד מה כל עם תתחסל זו וריגשה יחד, גם השנאה צורת או האהבה צורתמ.ש.ל. ממנה.

3 משפט

יוצרים שאנו ברגע סבילה להיות חדלה סבילה ריגשהשלה. ומובחנת בהירה אידיאה

הוכחה

הריגשות(. של הכללית ההגדרה )לפי מבולבלת אידיאה היא סבילה ריגשהאפשרות תהיה לא זו, ריגשה של ומובחנת בהירה אידיאה אפוא ניצור אם

(.vel)חלופי ל״או״ שכוונתו ברור אך seu בשוגג כתב שפינוזה 1

אתיקה 370

לבין בלבד, לנפש ]שייכת[ מתייחסת היא עוד כל הריגשה, בין להבחין ולכן ע(; 21ב: ,21)לפיב: 1שבמחשבה הבחנה מתוך שלה*אלא האידיאה

מ.ש.ל. סבילה. להיות תחדל הריגשה (3)לפיג:

נסמך משפט

יותר מסורה היא כן יותר, לנו ידועה שריגשה ככל מכאן:בגללה. פחות סבילה והנפש לכוחנו

4 משפט

עליה ליצור נוכל שלא הגוף של הפעלה שום איןכלשהו. ומובחן בהיר מושג

הוכחה

(.38)לפיב: הולם באופן אלא להשיגו אפשר אי הדברים לכל שמשותף מה ליצור נוכל שלא הגוף של הפעלה אין ע( 13אחריב: 2מ״ע ,12לכן)לפיב:

מ.ש.ל. כלשהו. ומובחן בהיר 2מושג עליה

נסמך משפט

בהיר מושג עליה ליצור נוכל שלא ריגשה שאין יוצא, מכאןומובחן.

של הכללית ההגדרה )לפי בגוף הפעלה של אידיאה היא ריגשה שהרי מושג בתוכה לכלול חייבת היא (4ה: הקודם המשפט כן)לפי ועל הריגשות(,

כלשהו. ומובחן בהיר

1 ratione - עצמו. בדבר קיימת ואינה הדיון לצורך הנעשית ממשית, לא הבחנה2 conceptum. תכונה המבטא - ומובחן״ בהיר ״מושג על כאן לדבר מקפיד שפינוזה

המבטאת הולמת״, ״אידיאה על ולא - הטבע חוקי כגרן הדברים, של מסוימת כלליתלהם. זהות אינן אך משותפים, מושגים בסיוע נבנות כאלה אידיאות פרטי. דבר של מהות ^


עיון

מבינים ואנו (,36כלשהי)לפיא: תולדה נובעת לא שממנו דבר ואין הואיל (,40בנו)לפיב: המצויה הולמת מאידיאה שנובע מה כל ומובחן בהיר באופן

בהיר באופן ריגשותיו ואת עצמו את להבין היכולת אדם לכל שיש יוצא לגרום מכך וכתוצאה - חלקי באופן אז כי מוחלט באופן לא אם - ומובחןפחות. מהן שיסבול בהיר באופן ריגשה כל להכיר להשתדל לכל, מעל צריכים, אנו כך לשם אותה ידי על הנקבעת הנפש, תבוא כך שמתוך כדי שאפשר, כמה עד ומובחן בהם ומוצאת ומובחן בהיר באופן תופסת שהיא דברים אותם לחשוב ריגשה,

על המחשבה מן להיפרד תוכל עצמה שהריגשה וכדי השלם; סיפוקה את שיתחסלו בלבד לא כתוצאה, אמיתיות. מחשבות עם ותתחבר חיצונית סיבה

תשוקות, או יצרים אותם כך על נוסף אלא (,2:ה )לפי וכר השנאה האהבה, המידה על יתרים להיות יוכלו לא כאלה, מריגשות להיוולד שדרכם

האדם כי עליו שאומרים היצר, לשון: בכל להדגיש יש זאת כי (.61 ד: )לפי ראינו לדוגמה, עצמו. יצר אותו הוא ידיו, על פעולה וסובל מתוכו פועל

נטיית לפי יחיו שהאחרים משתוקק מאתנו אחד שכל כך, עשוי האדם שטבע ריגשה הוא זה יצר התבונה, ידי על מודרך שאינו באדם 1ע(:31 ג: רוחו)ראו

החי באדם ואילו מיהירות; הרבה שונה ואינה כבוד רדיפת הקרויה סבילה )ראו חסידות מידת המכונה טובה, מעלה או פעולה זוהי התבונה צווי לפישם(. החלופית וההוכחה ,1ע37ד:

במידה סבילות ריגשות בבחינת הם התשוקות או היצרים כל אופן, באותו טובה למעלה נחשבות תשוקות אותן אך הולמות; בלתי מאידיאות שנולדו הקובעות התשוקות שכן, הולמות. מאידיאות נוצרות או מתעוררות הן כאשר הולמות מאידיאות להיוולד מידה באותה יכולות מה דבר 2לעשות אותנו

שממנו למקום לחזור )כדי כן ואם (.59ד: )ראו הולמות בלתי ומאידיאות תרופה לריגשות, יותר מעולה תרופה הדעת על להעלות נוכל לא סטיתי(, (,3)לפיג: לעיל שהראינו כמו כי האמיתית. הכרתן מאשר בכוחנו, התלויה

הולמות. אידיאות וליצור לחשוב העוצמה מלבד אחרת עוצמה שום לנפש אין

לעיון. שהכוונה דומה אך הנסמך, למשפט מפנה גבהרדט 12 ad agendum, מבחינת ניטרלי במובן passion actio.

אתיקה 372

ריגשה היא מכל הגדולה הריגשה שווים, בתנאים לא כהכרחי, לא - סתם מדמים שאנו דבר כלפי

כמקרי. ולא כאפשרי

הוכחה

דבר כלפי מריגשה יותר גדולה היא כחופשי מדמים שאנו דבר כלפי ריגשה דבר כלפי מריגשה יותר עוד גדולה ולכן (,49כ[הכרחי)לפיג: מדמים ]שאנו אינו כחופשי מה דבר לדמות אך (.11 ד: כמקרי)לפי או כאפשרי מדמים שאנו )כמו לפעול אותו שקבעו הסיבות ידיעת בלי סתם, אותו לדמות אלא

מדמים שאנו דבר כלפי ריגשה שווים, בתנאים לכן, ע(.35ב: בעיון שהראינו הגדולה אפוא והיא מקרי, או אפשרי, הכרחי, דבר כלפי מריגשה גדולה סתם

מ.ש.ל. ביותר.

6 משפט

כך כהכרחיים, הדברים כל את מבינה | שהנפש ככל פחות היא או יותר, גדולה הריגשות לגבי עוצמתה

אליהן. ביחס סבילה!

הוכחה

נקבעים ושהם (,29)לפיא: הכרחיים הנם הדברים שכל מבינה הנפשובמידה (.28)לפיא: סיבות של אינסופית שלשלת ידי על 1ולפעול להתקיים

מן פחות 2שתסבול לכך גורמת הנפש (5ה: הקודם המשפט )לפי אפוא זו, אליהן ביחס מופעלת פחות ותהיה אלה מדברים הנולדות הריגשות

מ.ש.ל. (.48 ג: )לפי

5 משפט

1 ad operandum, לעיל. שנזכר הניטרלי במובן זאת גם2 patiatur, וסבל. סבילות של כפולה בהוראה

373 האדם חירות על 1א השכל עוצמת על ה:

עיון

לדברים מתייחסת - הכרחיים הנם שהדברים הידיעה - זו שידיעה ככל

של עוצמתה יותר גדולה כך יותר, ומובחן חי באופן מדמים שאנו יחידים

שהתעצב אדם, כי רואים אנו הניסיון. גם מלמד זאת הריגשות. לגבי הנפש

דרך שום הייתה שלא מגלה שהוא ברגע מתפייס כלשהו, נכס של אבדנו בגלל

בגלל תינוק על שמרחם מי שאין רואים, אנו ועוד הזה. הנכס על לשמור

רבות שנים ושבמשך בהיגיון, לחשוב או ללכת, לדבר, יודע שאינו העובדה

ורק מבוגרים האנשים רוב נולדו לוא אך עצמית. מודעות ללא כמעט חי הוא

שהיה מפני התינוקות, על מרחם אדם כל היה תינוקות, נולדים היו מעטים נוכל כך ועל הטבע. של חטא או פגם אלא והכרחי טבעי דבר לא בהם רואה

רבות. הערות עוד להעיר

7 משפט

אם הן, תבונה מתוך מתעוררות או הנולדות ריגשות מאלה יותר חזקות הזמן, את בחשבון נביא

בהם מתבוננים שאנו יחידים לדברים המתייחסות.בנעדרים.

הוכחה

אותו, מדמים אנו שמתוכה ההפעלה בגלל לא כנעדר מה בדבר מתבוננים אנו

אותו של קיומו את המסלקת אחרת, הפעלה ידי על מופעל שהגוף מפני אלא

אין כנעדר בו מתבוננים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה לכן (.17)לפיב: דבר

(;6:ד )ראו האדם של עוצמתו ועל פעולותיו שאר על לגבור כדי בטבעה

ההפעלות ידי על כלשהו באופן להיבלם עשויה היא דווקא מטבעה אדרבה,

הנולדת ריגשה עתה, (.9)לפיד: החיצוניות סיבותיה של קיומן את המסלקות

הגדרת )ראו הדברים של המשותפות לתכונות בהכרח מתייחסת תבונה מתוך

דבר שום אין )כי כנוכחים תמיד בהם מתבוננים שאנו (,2ע 40ב: התבונה, האופן באותו תמיד אותם ומדמים בהווה(, קיומם את לסלק העשוי

הנוגדות והריגשות שהיא, כמות תישאר תמיד כזו ריגשה לכן (.38ב: )לפי

אתיקה 374

)לפי אפוא יצטרכו החיצוניות, סיבותיהן ידי על מומרצות שאינן אותה, זו, ובמידה עוד; לה יתנגדו שלא עד ויותר, יותר אליה להסתגל (1ה:אק

מ.ש.ל. יותר. רבה עוצמה בעלת הנה תבונה מתוך הנולדת ריגשה

8 משפט

יותר רבות סיבות בגלל מתעוררת שריגשה ככליותר. גדולה היא כץ אחת, בבת הפועלות

הוכחה

היו לוא מאשר יותר גדולה יכולתן אחת, בבת ]הפועלות[ סיבות הרבה רבות סיבות בגלל מתעוררת שריגשה ככל (5ד: ולכן)לפי (;7מועטות)לפיג:

מ.ש.ל. 1יותר. חזקה היא כן אחת, בבת הפועלות יותר

עיון

.2ה:אק מתוך גם גלוי המשפט

9 משפט

שהנפש ושונות, רבות לסיבות המתייחסת ריגשה קטץ נזקה עצמה, הריגשה עם יחד בהן מתבוננת

פחות ומתרגשים בעטיה סבילים פחות ואנו יותר, שווה ריגשה שבו במקרה מאשר בנפרד, סיבה מכל

מסיבות או אחת מסיבה רק נולדת הייתה ]בעוצמתה[מעטות.

נרדפים. כבשמות יותר״ וב״חזק יותר״ ב״גדול כאן משתמש ששפינוזה עדות זו 1


הוכחה

לחשוב הנפש יכולת את משבשת היא באשר רק מזיקה או רעה היא ריגשה

של רב במספר להתבונן נקבעת הנפש שבה ריגשה לכן (.27ד: ,26)לפיד:

הנפש את המרתקת שווה, בגודל אחרת מריגשה פחות מזיקה יחד מושאים לחשוב מסוגלת שאינה באופן מעטים במושאים או אחד במושא רק להתבונן

ראשון. דבר זה אחרים. מושאים על

על עומדת (,7)לפיג: עוצמתה כלומר הנפש, שמהות כיוון כן, כמו

לה גורמת ריגשה כאשר פחות סבילה הנפש הדי (,11 )לפיב: בלבד המחשבה

כובשת בגודלה שווה שריגשה במקרה מאשר יחד, דברים של בריבוי להתבונן במושאים או בלבד אחד במושא בהתבוננות אותה ומעסיקה הנפש את

סיבות של לריבוי מתייחסת זו שריגשה ככל לבסוף, השני. הדבר וזה מעטים.

מ.ש.ל. יותר. חלשה מהן אחת לכל התייחסותה (48הרי)לפיג: חיצוניות,

10 משפט

את הנוגדות ריגשות אותנו תוקפות לא עוד כל הגוף הפעלות את ולקשור לסדר ביכולתנו יש טבענו,

1לשכל. המתאים סדר לפי

הוכחה

הן באשר רעות, ריגשות (30ד: )לפי כלומר טבענו, את הנוגדות ריגשות

אותנו תוקפות שלא זמן כל לכן, (.27ד; להבין)לפי הנפש מן מונעות רעות,

את להבין החותרת הנפש בעוצמת שיבוש חל לא טבענו, את הנוגדות ריגשות

ומובחנות בהירות אידיאות ליצור היכולת אפוא לה ויש (,26ד: )לפי הדברים

יש כך, זה עוד וכל ע(.47ב: ,2 ע 40ב: מתוכן)ראו אחרות אידיאות ולגזור

המתאים סדר לפי הגוף הפעלות את ולקשור לסדר יכולת (1 אפוא)לפיה: לנו

מ.ש.ל. לשכל.

1 secundum ordinem ad intellectum. ׳׳מתאים״, במילה לג׳אנקוטי( השתמשתי)בדומה הרגל. מתוך חיקוי לו מהווה אלא ממש תבוני שאינו בסדר גם היתר, בין כאן, מדובר כי

אתיקה 376

, עיון

לנו מאפשרת - 1נכון באופן הגוף הפעלות את ולקשור לסדר - הזו היכולת

(,7)לפיה: שהרי רעות. ריגשות ידי על בנקל נופעל שלא כך לידי להביא

סדר לפי ונקשרו שסודרו ריגשות 2בעד לעצור כדי יותר גדול כוח נדרש

3ואקראיות. עמומות ריגשות בעד מאשר לשכל, המתאים

שנוכל ביותר הטוב הדבר ריגשותינו, של שלמה הכרה לנו אין עוד כל לכן,

אמינים, חיים כללי או נכונה, חיים דרך במחשבתנו להשיג הוא לעשות השכיחים הפרטיים למקרים קבע דרך אותם וליישם בזכרוננו, אותם לחקוק

הדמיון כוח על השפעתם את שירחיבו באופן בחיים, בהם נתקלים שאנו

4תמיד. לנו זמינים ויהיו שלנו,

ע( 46ד: ,46ד: )ראו אומר שקבענו החיים מכללי אחד לדוגמה,

על הזולת שנאת את לנצח הראוי מן אלא שנאה, תחת שנאה לגמול שאין

תמיד לנו זמין יהיה התבונה של זה שצו כדי אבל נדיבות. או אהבה ידי האדם שבני בעוולות קרובות לעתים ולהגות להרהר עלינו לו, נזדקק כאשר

אותן להדוף ניתן שבה ביותר הטובה הדרך על ולחשוב לזה, זה גורמים

של בדמיון ההעלאה עם העוולות דימוי את נקשור אם וכך, נדיבות. בעזרת

עוול שנסבול פעם בכל לנו זמין ויהיה עינינו לנגד הכלל יעמוד זה, כלל

(.18)לפיב: ואתו תמיד לנו זמין האמיתית תועלתנו של הכלל יהיה כך על נוסף ואם

ועל האדם, בני בין וידידות חברתי משיתוף הנובע הטוב אודות על ]הידיעה[ (,52:ד נכון)לפי חיים מאורח נולדת הנפש של העליונה הרצון ששביעות כך

אותו הרי טבעם, הכרח מתוך פועלים הדברים, שאר כמו האדם, ושבני

של ביותר קטן חלק רק יתפסו כלל, בדרך ממנו הנולדת השנאה או העוול,

בקלות. עליהם לגבור יהיה וניתן דמיוננו

1 recte. כאן הם לשכל״ המתאים ו״סדר נכון״ ״אופן הביטויים ששני ברור ההקשר מן שאינן נכונות פעולות על היתר בין החל מתון, ביטוי הוא גם נכון״ ״אופן ואמנם נרדפים.הקודמת(. ההערה )ראו ממש תבונה מתוך נעשות

2 coercere - על בהתגברות מדובר שכאשר מפני בעד״, ״לעצור תרגמתי זה במקום פחות. מתאימים ״לעכב״ או ״לבלום״ הביטויים נאותות, ריגשות

3 vagos. ב בחלק ההכרה בסוגי בדיונו )כמו ״אקראיות״. הוא שפינוזה בפי המילה מובן לא אקראי, ניסיון פירושה experientia vaga שם השכל׳, תיקון על וב׳מאמד (2ע40)ב:

מבוקר.( המדינה לתורת היסוד גם היא היחיד, של באתיקה תפקידה על נוסף זו, קצרה פיסקה 4

תיאולוגי־מדיני׳. ב׳מאמר שנוסחו כפי שפינוזה, של העממית הדת ולתורת


דאת בכל בקלות, לכיבוש ניתן אינו אם גם קיצוני, עוול שמעורר לזעם אשר

מועט בזמן וזאת - נפש טלטלות בלי לא אמנם - אותו לכבוש אפשר

כפי אלה; לדברים מוקדמת מחשבה הקדשנו לולא נדרש משהיה בהרבה

.8:ה ,7:ה ,6:ה משפטים מתוך שגלוי כלומר, הרוח, באיתנות אופן באותו להגות עלינו הפחד, את לגרש כדי

הדרכים ואת הנפוצות החיים סכנות את קבע דרך בדמיוננו ולהעלות לסקור

ובחוסן רוח בעוז עליהן לגבור או מהן, להימנע אפשר שבהן ביותר הטובותנפשי.

דימויינו, ואת מחשבותינו את מסדרים כשאנו להעיר: יש אבל באופן דבר, שבכל בטוב (59:ג נ, 63)לפיד: תמיד להתרכז עלינו

שנוכח מי למשל, שמחה. של ריגשה ידי על תמיד לפעול שניקבע

הנכון שימושו על יחשוב הכבוד, אחר מדי יותר נמשך שהוא לדעת

ניתן אמצעים ובאילו אחריו לבקש ראוי תכלית לאיזו הכבוד, של

הפכפכנות על הכבוד, הבלי על בו, לרעה השימוש על ולא להשיגו, דואבת. ברוח אלא בהם הוגה אדם שאין באלו, כיוצא דברים ושאר הבריות,

כאלה במחשבות ביותר מתייסרים ביותר הגדולים הכבוד רודפי דווקא הרי

ובעודם .אחריו; רודפים שהם הכבוד את מלהשיג נואשים שהם בשעה שאלה ספק אין ואמנם כנבונים. להיראות רוצים הם חימה מרוב קוצפים

הם העולם, הבלי ועל בכבוד לרעה השימוש על להתלונן ביותר המרבים

מכל. יותר לכבוד המשתוקקים שמזלו מי לכל אופייני הדבר דווקא: הכבוד רודפי של תכונה זו אין ,גם

מילים להכביר חדל אינו העני הקמצן גם אונים. חסרת ורוחו בו בוגד

בכך אבל העשירים; של הרעות מידותיהם ועל בכסף לרעה השימוש על לא בשלווה לשאת יכול שאינו לאחרים ומראה רוחו את מדכדך רק הוא

אנשים גם נוהגים כך הזולת. של עושרו את ולא שלו עוניו את

כלום על חושבים הם אין רעות: בפנים אותם קיבלה שאהובתם

בהן שמונה מומים ושאר הכוזבת, ורוחץ הנשים הפכפכנות על מלבד

ומסבירה חוזרת שאהובתם ברגע כליל מלבם נשכח זה וכל הפזמון;פנים. להם

יתאמץ לבדה, החירות אהבת מתוך וריגשותיו יצריו את למתן שמשתדל מי

רוחו את ולמלא סיבותיהן ואת הטובות המעלות את להכיר יכולתו ככל

של הרעות במידות כלל יהגה ולא האמיתית, הכרתן מתוך הנולדת בחדווהומי חירות. של כוזבת בתדמית ישמח ולא למגרעותיהם, יבוז ולא האדם, בני

אתיקה 378

לכוון יוכל למעשה, אותם ויתרגל קשים(, )שאינם אלה כללים לקיים שיקפיד

1התבונה. לשלטון בהתאם מעשיו או^רוב קצר בזמן

11 משפט

הוא כך יותר, רבים לדברים מתייחס שדימוי ככל יותר, קרובות לעתים חיות מתמלא או יותר שכיח

הנפש. את יותר וכובש

הוכחה

המסוגלות סיבות יותר יש כך רבים, לדברים מתייחסים ריגשה או שדימוי ככל ]הזו[ הריגשה מתוך מתבוננת ההנחה( )לפי והנפש אותם, וללבות לעורר

חיות מתמלאת או יותר שכיחה היא הריגשה (8)לפיה: לכן יחד. בכולן

מ.ש.ל. הנפש. את יותר וכובשת יותר, קרובות לעתים

12 משפט

לדימויים קלות ביתר נקשרים הדברים דימויי בהיר באופן מבינים שאנו לדברים המתייחסים

אחרים. לדימויים מאשר ומובחן

הוכחה

של המשותפות התכונות או הם ומובחן בהיר באופן מבינים שאנו הדברים

שכך כיוון (.2ע 40ב: התבונה, הגדרת )ראו מתוכן שנגזר מה או הדברים

יקרה לכן יותר. קרובות לעתים בנו מתעוררים הם (11:ה הקודם המשפט )לפי

עם מאשר יותר אלה דימויים עם יחד אחרים בדברים שנתבונן קלות ביתר

התבוניות שלב זה ממש. מתוכה ולא לתבונה בהתאם בפעולה כאן מדובר כאמור, 1 מן בהבדל קשה״, ש״אינו עליו נאמר כן שעל ואסוציאציה, הרגל על הנסמך הנמוך,ונדיר. קשה שהנו הספר בסוף נאמר ועליו הנפש״, ״גאולת עם המזוהה העליון, השלב


ביתר ]כלשהם[ דימויים לקשור שניתן (18)לפיב: ומכאן אחרים; דימויים

מ.ש.ל. 1הללו. עם מאשר אלה עם קלות

13 משפט

רבים אחרים לדימויים קשור כלשהו שדימוי ככליותר. קרובות לעתים חיות מתמלא הוא כך יותר,

הוכחה

יותר יש (18)לפיב: כך יותר, רבים אחרים לדימויים קשור שדימוי ככל הרי

מ.ש.ל. להתעורר. עשוי הוא שבגללן סיבות

14 משפט

דימויי או הגוף, הפעלות שכל לגרום יכולה הנפשאלוהים. של לאידיאה יתייחסו הדברים,

הוכחה

בהיר מושג עליה ליצור יכולה אינה שהנפש הגוף של הפעלה שום אין

הפעלות ]כל שכולן (,15 א: )לפי לגרום יכולה היא לכן (.4:ה )לפי ומובחן

מ.ש.ל. אלוהים. של לאידיאה יתייחסו הגוף[

15 משפט

ומובחן בהיר באופן ריגשותיו ואת עצמו את שמבין מי ככל אותו לאהוב יותר מרבה והוא אלוהים, את אוהבריגשותיו. ואת עצמו את להבין יותר מרבה שהוא

ומובחנים. בהירים שאינם הדימויים הללו: והמובחנים: הבהירים הדימויים אלה: 1

אתיקה 380

0 הוכחה

שמחה לידי בא ומובחן בהיר באופן ריגשותיו ואת עצמו את שמבין מי

(.14:ה הקודם המשפט )לפי אלוהים של האידיאה בלוויית וזאת (,53)לפיג:

אותו לאהוב יותר מרבה והוא אלוהים, את אוהב הוא )לפיהגד״רו( לכן

מ.ש.ל. ריגשותיו. ואת עצמו את יותר מבין שהוא ככל היגיון( אותו )לפי

16 משפט

הנפש את לכבוש 1אמורה לאלוהים זו אהבה2במירבה.

הוכחה

אותה מלבות וכולן (,14:ה )לפי הגוף הפעלות לכל קשורה זו אהבה הרימ.ש.ל. במירבה. הנפש את לכבוש אמורה היא (11:ה לכן)לפי (.15:ה )לפי

17 משפט

לידי בא ואינו הסבילות, בריגשות חלק אין לאלוהיםעצב. או שמחה של ריגשה שום

הוכחה

כלומר (,32אמיתיות)לפיב: הן לאלוהים, מתייחסות הן באשר האידיאות, כל

הריגשות( של הכללית ההגדרה ולכן)לפי הולמות; אידיאות הן (4)לפיב:הג

הסבילות. בריגשות חלק לאלוהים איןיותר קטנה או גדולה לשלמות לעבור יכול אינו אלוהים כך על נוסף

1 debet2 maxime :בעיון שנאמר כפי המירבי, בחלקה במובן: כאן אך מירבי, באופן )מילולית

הנוכחי(. למשפט שם ובהפניה ע20ה:

38ו האדם חירות על 1א השכל עוצמת על ה:

של ריגשה שום לידי לבוא יכול אינו ג( ב, הגד״ר כן)לפי ואם (,2 נ 20:א )לפימ.ש.ל. עצב. או שמחה

נסמך משפט

אדם. שום שונא ואינו אוהב אינו במדויק, נדבר אם אלוהים,

שמחה של ריגשה שום לידי בא אינו אלוהים (7:ה הקודם המשפט שהרי)לפי

1לאיש. שנאה ולא אהבה לא בו אין גם ולכן)לפיהגד״רו,ז( עצב, או

18 משפט

אלוהים. את לשנוא יכול אינו אדם שום

הוכחה

לכן, (.47ב: ,46ומושלמת)לפיב: הולמת אידיאה היא שבנו אלוהים אידיאת

לא (59כן)לפיג: ואם (.3)לפיג: פועלים אנו באלוהים, הוגים שאנו במידה שום ז( )לפיהגד״ר כלומר אלוהים; באידיאת המלווה עצב שיימצא ייתכן

מ.ש.ל. אלוהים. את לשנוא יכול אינו אדם

נסמך משפט ׳

לשנאה. להיהפך יכולה אינה לאלוהים אהבה

עיון

אנו הדברים, כל כסיבת אלוהים את מבינים כשאנו הרי נגדי: לטעון אפשר

את מבינים שאנו במידה משיב: אני כך על העצב. כסיבת גם בכך אותו רואים

(,59)לפיג: כלומר (,3)לפיה: סבילה ריגשה להיות חדל הוא העצב, סיבת

אלוהים את מבינים שאנו שבמידה יוצא עצב. להיות חדל הוא זו במידהשמחים. אנו העצב, כסיבת

לעצמו, שכלית אהבה באלוהים שיש נראה בהמשך אבל פרטי: דבר לשום כלומר, 1היש. כמכלול

אתיקה 382

שאלוהים לחתור יכול אינו אלוהים את שאוהב מיאהבה. לו ישיב

הוכחה

שאותו שאלוהים, נ( 17:ה )לפי בכך משתוקק היה לכך, חותר האיש היה לוא

וזה להיעצב, משתוקק היה (19כן)לפיג: ואם אלוהים; יהיה לא אוהב, הואמ.ש.ל. וגד. אלוהים את שאוהב מי לכן, (.28)לפיג: אבסורד

20 משפט

על לא מוכתמת להיות יכולה אינה לאלוהים זו אהבה קנאת־אוהבים. ידי על ולא קנאה של ריגשה ידי

אנשים מדמים שאנו ככל יותר מלובה היא אדרבה, של עבותות באותן לאלוהים הקשורים יותר רבים

אהבה.

הוכחה

צווי פי על לשאוף יכולים אנו שאליו העליון הטוב היא לאלוהים זו אהבה

רוצים ואנו (;36)לפיד: האדם בני לכל משותף והוא (28)לפיד: התבונה

זו שאהבה אפשר אי כג( )לפיהגד״ר לכן (.37)לפיד: ממנו יהנו שהכל

וראו 18:ה )לפי אוהבים קנאת ידי על לא וגם קנאה, ריגשת ידי על תוכתם

יותר מלובה להיות צריכה זו אהבה (,31 )לפיג: אדרבה ע(. 35הגדרתה,ג:

מ.ש.ל. ממנה. נהנים רבים שאנשים מדמים שאנו ככל

עיון

לאהבה במישרין המנוגדת ריגשה שום בנמצא שאין להוכיח נוכל אופן באותו

19 משפט


היא לאלוהים זו שאהבה להסיק נוכל מכאן אותה. להרוס והמסוגלת זו אלא ליהרס יכולה אינה לגוף, מתייחסת היא ובאשר הריגשות, מכל היציבה

הנפש אל מתייחסת שהיא במידה האהבה לטבע ואשר עצמו. הגוף עם יחדבהמשך. נראה זאת לבדה,

מה כל את או לריגשות, התרופות כל את כללתי שלעיל בנמשפטים[

הנפש שעוצמת מכאן ברור לבדה. נדונה כשהיא נגדן לעשות מסוגלת שהנפשבאלה: נעוצה לריגשות ביחס

ע(;4:ה )ראו הריגשות הכרת בעצם א.

באופן מדמים שאנו חיצוניות סיבות על המחשבה מן הריגשות בהפרדת ב.ע(;4:ה ,2:ה )ראו מבולבל

שאנו לדברים המתייחסות הפעלות, אותן גוברות שבו הזמן ב]משך[ ג. או מבולבל באופן משיגים שאנו לדברים המתייחסות אלה על מבינים,

(;7)לפיה: קטוע

המשותפות לתכונות המתייחסות הפעלות בנו המעוררות הסיבות בריבוי ד.

(;11:ה ,9 )ראוה: לאלוהים או הדברים, של ביניהן)ראו ולקשור רגשותיה את לסדר יכולה הנפש שבו בסדר ולבסוף, ה.

:12ה: בתוספת ע 10ה: ה ,13: ה ,14.)

להעיר עלינו לריגשות, ביחס הנפש יכולת את יותר טוב להבין כדי אך

של ריגשתו את שמשווים מתוך גדולה שהיא ריגשה על שאומרים תחילה, מן יותר ריגשה באותה נתקף שהאחד ומוצאים אחר, של זו עם אחד אדם

שאחת ומוצאים אדם, אותו של שונות ריגשות שתי בין שמשווים או האחר,

ריגשה כל של כוחה הרי אחרת. מריגשה יותר אותו מרגשת או מפעילה מהן

אך (.5לעוצמתנו)לפיד: בהשוואה החיצונית הסיבה עוצמת ידי על מוגדר

ריגשה או אונים חוסר ואילו לבדה, ההכרה ידי על מוגדרת הנפש עוצמת

אידיאות שבגללו הדבר לפי כלומר, בלבד, הכרה העדר לפי נאמדים סבילה

שחלקה זו היא ביותר הסבילה שהנפש מכאן נובע לכן הולמות. בלתי קרויות

ידי על אותה לאפיין ניתן וכך הולמות; בלתי מאידיאות מורכב ביותר הגדול

הנפש לעומתה, פועלת. שהיא מה ידי על מאשר יותר סובלת שהיא מה

שגם כך הולמות, מאידיאות הגדול בחלקה המורכבת זו היא ביותר הפועלת זאת בכל האחרת, בנפש משיש הולמות בלתי אידיאות פחות לא בה יש אם

של הטובה למעלתו המתייחסות האידיאות ידי על יותר מתאפיינת זו נפש

שלו. האונים חוסר על המעידות האידיאות ידי על מאשר האדם,

אתיקה 384

יתרה מאהבה בעיקר נובעים הרוח ומכאובי שהפורענויות עור, להעיר יש

אין כי ברשותנו. בשלמות לעולם יהיה ושלא רבים, הכפוף*לשינויים לדבר

החשדות, העלבונות, וכל אוהב; שהוא מה לגבי אלא וחושש חרד אדם למעשה, יכול, אינו שאיש לדבר מאהבה אלא נולדים אינם וכר האיבה

בשלמות. ברשותו להחזיק

לעשות ומובחנת בהירה הכרה של ביכולתה יש מה בקלות, נשיג מכאן

היא שיסודה ע(, 47ב: השלישי)ראו הסוג מן ההכרה לכל, ומעל לריגשות,

]ההכרה[ אם גם הרי סבילות, הן שהריגשות במידה עצמה. אלוהים הכרת

שיהוו לכך גורמת היא לפחות ע(,4:ה ,3ה: לחלוטין)ראו אותן מבטלת אינה מולידה זו הכרה כך, על נוסף (.14:ה )ראו הנפש של ביותר הקטן החלק את

להחזיק יכולים שאנו (,15)ראוה: ונצחי משתנה בלתי דבר אל אהבה

התכונות ידי על להיפגם יכולה אינה לכן (.45ב: )ראו 1ברשותנו בשלמות

ועוד עוד לגדול עשויה היא תמיד אלא באהבה, כלל בדרך הדבקות הרעות

אותה ולהפעיל (1.6:ה הנפש)לפי של המירבי חלקה את ולכבוש (15 ה: )לפי

היקפה. במלוא

הנאמר על דעתו שיתן מי וכל ההווה. לחיי שנוגע מה כל את השלמתי בכך

:1ג: משפט ועם וריגשותיה הנפש הגדרות עם יחד זה, בעיון ג ייווכח ,3, כללתי העיון, בראשית שאמרתי כפי האלה, המעטים בדברים כי בנקל,

במה ולדון לעבור השעה הגיעה וכבר 2לריגשות. התרופות כל את בתמצית

3לגוף. יחס בלי הנפש להתמדת שנוגע

21 משפט

בדברים להיזכר ולא כלום, לדמות יכולה אינה הנפשמתמיד. הגוף עוד כל אלא בעבר, שהיו

הזולת(, חשבון על רק בו מחזיק )שאדם שבתחרות דבר אינן ואהבתו אלוהים הכרת כי 1אחר. אדם כל של לצדו בשלמות בהן להחזיק יכול אדם כל אלא

הבנת של המכרעת הנקודה הושמטה זה שמסיכום מציינים, קרלי ואחריו וולפסון 2(.6)ה: ההכרחיות

גדול. אינו הגירסאות שתי בין ההבדל אך הגוף״, לקיום יחס ״בלי קראו אחדים מהדירים 3 הנפש, בנצחיות שמדובר ברור ההמשך מן שכן ״התמדה״, במילה נעוץ האמיתי הקושיבהתמדתה. ולא האלזמני בקיומה כלומר


הוכחה

הפעלות את משיגה ואינה גופה, של בפועל הקיום את מבטאת אינה הנפש

(26לכן)לפיב: נ(.8מתמיד)לפיב: הגוף עוד כל אלא בפועל כממשיות הגוף

יוצא מתמיד. גופה עוד כל אלא. בפועל כקיים גוף שום משיגה אינה הנפש

להיזכר ולא ע( 17ב: הדמיון, הגדרת )ראו כלום לדמות יכולה אינה שהנפש

מתמיד. הגוף עוד כל אלא ע( 18ב: הזיכרון, הגדרת בעבר)ראו שהיו בדברים

מ.ש.ל.

22 משפט

המבטאת אידיאה בהכרח מצויה באלוהים זאת, בכלנצח. של מבחינה אחר או זה אדם גוף של מהותו את

הוכחה

למהותו גם אחר״אלא או זה אדם גוף של לקיומו רק לא הסיבה הוא אלוהים מהות מתוך מושגת להיות בהכרח חייבת הגוף מהות כן שעל (;25)לפיא:

(;16:א )לפי 1מסוימת נצחית בהכרחיות וזאת (,4 א:אק )לפי עצמה אלוהים

מ.ש.ל. (.3)לפיב: באלוהים מצוי להיות בהכרח חייב זה מושג לכן

23 משפט

הגוף, עם לחלוטין להיהרס יכולה אינה האדם נפשנצחי. שהוא מה דבר ממנה נשאר אלא

הוכחה

האדם גוף של מהותו את המבטא אידיאה, או מושג, בהכרח יש באלוהים

השייך מה דבר בהכרח הוא זה[ ]מושג כן ועל (,22:ה הקודם המשפט )לפי

aetema quadam necessitate 1

אתיקה 386

שום האדם לנפש מייחסים איננו אבל (.13)לפיב: האדם נפש של למהותה

קיומו את מבטאת שהנפש במידה אלא זמן, ידי על להגדרה הניו^ת התמדה זמן. ידי על להגדרה וניתן התמדה ידי על המוסבר קיום הגוף, של בפועל

מתמיד. הגוף עוד כל אלא התמדה לנפש מייחסים איננו נ(, 8:ב )לפי כלומר

אלוהים מהות באמצעות מסוימת נצחית בהכרחיות שמושג ומה הואיל אך

השייך זה, דבר הרי (,22:ה הקודם המשפט מה)לפי דבר זאת בכל הוא עצמה

מ.ש.ל. בהכרח. נצחי יהיה הנפש, למהות

עיון

היא נצח, של מבחינה הגוף מהות את המבטאת זו, אידיאה שאמרנו, כמו

עם בהכרח. נצחי הנו ואשר הנפש למהות השייך מחשבה של מסוים אופן

לא בגוף שהרי הגוף. לפני קיימים היותנו על זיכרון לנו שיהיה ייתכן לא זאת

להיות יכול ולא זמן ידי על מוגדר אינו והנצח לכך; סימנים להישאר יכולים

שהרי נצחיים. שהננו 1בניסיוננו וחווים חשים אנו זאת ובכל לזמן. יחס לו

הדברים מן פחות לא השכלית בהבנתה משיגה שהיא בדברים חשה הנפש

ואף ההוכחות. הן בדברים, וצופה רואה היא שבהן הנפש, עיני זוכרת. שהיא שנפשנו, חשים, אנו זאת בכל הגוף, לפני שהתקיימנו זוכרים שאיננו פי על

זה ושקיומה נצחית, הנה נצח, של מבחינה הגוף מהות את כוללת היא באשר

2התמדה. ידי על מוסבר או זמן ידי על מוגדר להיות יכול אינו

מסוים, זמן בעזרת קיומה את ולהגדיר מתמידה, שנפשנו לומר אפוא אפשר לה יש זו במידה ורק ;הגוף של בפועל קיומו את כוללת שהנפש במידה רק

של מבחינה אותם ולהשיג זמן ידי על הדברים קיום את להגדיר יכולת

3ההתמדה.

1 sentimus experimurque. לי נראה אפין( קרלי, הניסיון״)קלצקין, מן ״יודעים התרגום רגילה חושית לתפיסה הכוונה אין שני מצד בלבד. חוויה אלא ידיעה כאן אין כי מטעה,

שכלית. אולי מיוחד, ממין לחוויה אלא ובכך לוגי לעולם השייכות חוויות - לוגית״ ״חוויה לו לקרוא שניתן כאן, הנדון הניסיון 2

חווייתי מצב בדבר טענה רק זו שעה לפי הנפש! לנצחיות כהוכחה מוצג אינו - אלזמני בסיס זו לחוויה להיות יכול מובן באיזה יסביר הדיון המשך רק האדם. לבני משותף

לכך. הוכחה ויציעsub duratione 3


24 משפט

אנו היחידים, הדברים את יותר מבינים שאנו ככל1אלוהים. את יותר מבינים

הוכחה

נ. 25א: מתוך גלוי הדבר

25 משפט

ביותר הטובה ומעלתה הנפש של העליונה חתירתההשלישי. ההכרה בסוג הדברים את להבין היא

הוכחה

תוארי של ההולמת האידיאה מן ועובר מתקדם ההכרה של השלישי הסוג

40ב: הגדרתה, )ראו הדברים מהויות של ההולמת ההכרה אל כלשהם אלוהים

את יותר מבינים אנו כן זה, באופן הדברים את יותר מבינים שאנו וככל (.2 ע הטובה מעלתה (,28ד: )לפי לפיכך (.24:ה הקודם המשפט )לפי אלוהים

(7או)לפיג: טבעה או הנפש עוצמת (,8 )לפיד:הג כלומר הנפש, של ביותר

מ.ש.ל. השלישי. ההכרה בסוג הדברים את להבין היא העליונה, חתירתה

26 משפט

ההכרה בסוג דברים להבין יותר כשירה שהנפש ככל הדברים את להבין יותר משתוקקת היא כן השלישי,

הזה. הסוג מן בהכרה

מדובר יותר״ שב״להבין המדגישות ,27ה: משפט והוכחת הבא המשפט הוכחת ראו 1השלישי. הסוג מן בהכרה

אתיקה 388

הוכחה«

להבין יותר ככשירה הנפש את משיגים שאנו ככל הלא וברור. גלוי הדבר

בסוג אותם להבין כנקבעת אותה משיגים אנו השלישי, ההכרה בסוג דברים היא כן הזה, לדבר יותר כשירה שהנפש ככל )לפיהגד״רא( לכן זה. הכרה

מ.ש.ל. יותר. אליו משתוקקת

27 משפט

שביעות בנפש נולדו* הכרה של זה שלישי סוג מתוךתתקיים. כי שאפשר ביותר הנעלה 1]העצמית[ הרצוץ

הוכחה

או (,28ד: )לפי אלוהים את לדעת היא הנפש של העליונה הטובה מעלתה

יותר גדולה זו ומעלה (;25השלישי)לפיה: ההכרה בסוג הדברים את להבין

לכן (.24:ה )לפי הזה הסוג מן בהכרה הדברים את יותר מכירה שהנפש ככל

האנושית השלמות אל עובר הזה ההכרה בסוג הדברים את שמכיר מי וזאת העליונה, השמחה לידי בא )לפיהגד״רב( מכך וכתוצאה העליונה,

כן על (.43)לפיב: הטובה מעלתו ושל עצמו של האידיאה בלוויית

]העצמית[ הרצון שביעות נולדת הזה ההכרה סוג מתוך )לפיהגד״רכה(,

מ.ש.ל. תתקיים. כי שאפשר ביותר הנעלה

28 משפט

ההכרה בסוג דברים להכיר התשוקה 1א החתירההראשון הסוג מן להיוולד יכולה אינה השלישי

38 acquiescentia. הזו הריגשה הוגדרה ע( 30)ג: לעיל acquiescentia in se ipscO - מן שברור כפי כאן, גם הכוונה ולכך יותר, שלם תיאור שזה - עצמית רצון שביעות רצון בשביעות מדובר ולכן - עצמי אני - פנימית היא השמחה סיבת ושם. כאן ההוכחה

עצמית(. אהבה של צורה )שהיא עצמית


הסוג מן להיוולד יכולה אבל ההכרה, של1השני.

הוכחה

ומובחן בהיר באופן מבינים שאנו מה כל הרי מעצמו. וברור גלוי זה משפט

המושג אחר דבר באמצעות או עצמו, באמצעות או אותו מבינים אנו

או 2בנו, ומובחנות בהירות שהן אידיאות אומר: הווה עצמו. באמצעות מתוך לנבוע יכולות אינן (,2ע40:ב ההכרה)ראו של השלישי לסוג מתייחסות

של הראשון לסוג עיון( אותו )לפי המתייחסות ומבולבלות, קיטעות אידיאות

עיון( אותו או)לפי הולמות, אידיאות מתוך לנבוע[ יכולות ]הן אבל ;ההכרה

להכיר התשוקה לכן)לפיהגד״רא(, ההכרה. של והשלישי השני הסוג מתוך

אבל הראשון, הסוג מן להיוולד יכולה אינה השלישי ההכרה בסוג דברים

מ.ש.ל. השני. מן להיוולד יכולה

29 משפט*

היא אין נצח של מבחינה מבינה שהנפש מה כל בפועל הנוכח קיומו את משיגה שהיא מתוך מבינה

של מהותו את משיגה שהיא מתוך אלא הגוף, ש>נצח. של מבחינה הגוף

הוכחה

התמדה, בכך משיגה היא גופה, של הנוכח קיומו את משיגה הנפש באשר

רק דברים להשיג יכולת לה יש זו ובמידה זמן, ידי על נקבעת להיות היכולהידי על להסביר אפשר אי הנצח את אבל (.26ב: ,21)לפיה: לזמן ביחס

כפיתוח אותה ומגדיר השלישי, הסוג מן להכרה מיסטי פירוש הדוחה מפתח, משפט זה 1הרציונלית. ההכרה של יוצא וכפועל

מדובר הנוכחי בפסוק כי אחרים( שתרגמו )כפי ״האידיאות״ ולא ״אידיאות״ תרגמתי 2השלישי. הסוג של אלה ומובחנות, בהירות אידיאות של חלקית בקבוצה

אתיקה 390

להשיג יכולת לנפש אין מידה באותה לכן, שלה(. וההסבר 8 א:הג )לפי התמדה

מבחינה הדברים את להשיג התבונה שמטבע כיוון אך נצח. של מבחינה דברים

את משיגה שהיא עוד, שייך הנפש שלטבע וכיוון (,2נ 44)לפיב: נצח של

דבר שום אין 1אלה שתיים ומלבד (,23)לפיה: נצח של מבחינה הגוף מהות מבחינה דברים להשיג - זו יכולת לכן (,13)לפיב: הנפש למהות השייך אחר

של מבחינה הגוף מהות את משיגה שהיא במידה רק לנפש שייכת - נצח של

מ.ש.ל. 2נצח.

עיון

אנו באשר או בפועל: כנמצאים הדברים את משיגים אנו דרכים בשתי

משיגים אנו באשר או מסוים, ולמקום לזמן ביחס כקיימים אותם משיגים

שאנו הדברים האלוהי. הטבע מהכרחיות וכנובעים באלוהים ככלולים אותם

של מבחינה אותם משיגים אנו כממשיים, או כאמיתיים השנייה בדרך משיגים

של והאינסופית הנצחית מהותו את בתוכן כוללות שלהם והאידיאות נצח,

העיון. את גם שם וראו ,45ב: במשפט שהראינו כפי אלוהים;

30 משפט

של מבחינה הגוף ואת עצמה את מכירה שנפשנו ככל והיא אלוהים, של הכרה בהכרח לה יש כן נצח,

באמצעות ומושגת באלוהים נמצאת שהיא יודעתאלוהים.

הוכחה

הכרחי קיום כוללת היא באשר אלוהים, של עצמה המהות הוא הנצח

את להשיג אפוא פירושו נצח של מבחינה דברים להשיג (.8 א:הג )לפיאו אלוהים, של מהותו באמצעות 3ממשיים כישים מושגים שהם כפי הדברים

נצח. של מבחינה ולהשיגו בזמן, הגוף את להשיג 1הבהרה. לצורך שלי, ההדגשות 2

entia realia 3


ככל לכן, אלוהים. של מהותו באמצעות קיום כוללים הם באשר ]להשיגם[ הכרה בהכרח לה יש נצח, של מבחינה הגוף ואת עצמה את מכירה שנפשנו

מ.ש.ל. וגר. יודעת והיא אלוהים, של

31 משפט

סיבתה בתור בנפש תלוי השלישי ההכרה סוגנצחית. עצמה היא שהנפש במידה 1הצורנית,

הוכחה

מהות את משיגה שהיא במידה אלא נצח של מבחינה דבר משיגה אינה הנפש

נצחית ]עצמה[ שהיא במידה רק כלומר (,29)לפיה: נצח של מבחינה גופה

נצחית הנפש באשר (,30:ה הקודם המשפט )לפי כן ואם (.23ה: ,21)לפיה:

לכן, (.46)לפיב: הולמת בהכרח הנה זו והכרה אלוהים, של הכרה לה יש

היכולים הדברים אותם כל את לדעת הכושר לה יש נצחית, היא הנפש באשר

בסוג דברים להכיר הכושר כלומר (,40:ב )לפי זו אלוהים מהכרת לנבוע שהיא במידה שהנפש, יוצא (.2 ע 40ב: הגדרתו, )ראו השלישי ההכרה

השלישי ההכרה סוג של הצורנית או ההולמת הסיבה היא נצחית,מ.ש.ל. (.1)לפיג:הג

עיון

להיות יותר מיטיב הוא כן הכרה, של זה בסוג יותר מתחזק שאדם ככל לכן,

מברכת יותר ונהנה יותר מושלם הוא כלומר ולאלוהים, לעצמו 2מודע

על שאף להעיר, יש כאן ואילו בהמשך; בהירות ביתר יתברר זה דבר האושר.

הדברים את תופסת שהיא במידה נצחית היא שהנפש לנו ודאי שכבר פי

של יותר טובה הבנה ולשם ההסבר קלות לשם זאת, בכל נצח, של מבחינה

זה כאילו כאן, עד שעשינו כפי בנפש לדון נמשיך להראות, שברצוננו מה

של מבחינה הדברים את להבין התחילה עכשיו ורק להיות, התחילה עתה

ממשי. יש היא באשר שבפועל, סיבתה במובן: 1conscius 2

אתיקה 392

שום להסיק שלא ניזהר רק אם טעות, חשש בלי זאת לעשות רשאים אנו נצח.

ך אלא מסקנה ^ו לחלוטין. בהירות הנחות נ

32 משפט

אנו השלישי, ההכרה בסוג מבינים שאנו מה כל אלוהים של אידיאה בלוויית וזאת עליו, מתענגים

סיבה. בתור

הוכחה

ביותר הנעלה ]העצמית[ הרצון שביעות בנפש נולדת הזה ההכרה סוג מתוך

שמחה, ממנו נולדת )לפיהגד״רכה(, כלומר (;27)לפיה: שתתקיים שאפשר

של באידיאה גם (30)לפיה: ולכן עצמו, ]המכיר[ של באידיאה המלווה

מ.ש.ל. סיבה. בתור אלוהים

נסמך משפט

אלוהים אהבת בהכרח נולדת ההכרה של השלישי הסוג מןשכלית.

בתור אלוהים של ׳באידיאה המלווה שמחה נולדת הכרה של זה מסוג שכן אהבת נולדת )לפיהגד״רו(, כלומר (,32 ה: הקודם המשפט )לפי סיבה

אלא (,29:ה )לפי 1בהווה כנוכח אלוהים את מדמים אנו באשר לא אלוהים,

אלוהים אהבת מכנה שאני מה וזה נצחי; הנו שאלוהים מבינים אנו באשרשכלית.

1 praesens, :מן קיבל ששפינוזה כפי אלילים, עבודת )שזו בזמן עכשיו, קיים במובן הרמב״ם(.


33 משפט

השלישי הסוג מן הנולדת השכלית. אלוהים אהבתנצחית. היא ההכרה. של

הוכחה

)לפי ולכן (;3א:אק ,31)לפיה: נצחי הוא ההכרה של השלישי הסוג הלא

מ.ש.ל. 1נצחית. בהכרח היא מתוכו הנולדת האהבה גם (3 אק אותה

עיון

לה יש זאת בכל (,33)לפיה: התחלה לה אין לאלוהים זו שאהבה פי על אף

הבדיה לפי מסוים[, ]בזמן להיות התחילה כאילו אהבה, של השלמויות כל

.32ה: במשפט שהצענו שהנפש השלמויות שכל זה, הבדל אלא כאן ואין 2נ נצח, דרך לנפש למעשה שייכות בדיה(, אותה )לפי עתה זה אליהן הגיעה

עומדת השמחה אם כי נצחית. סיבה בתור אלוהים של אידיאה בלוויית וזאת

בוודאי צריכה האושר ברכת הרי יותר, גדולה שלמות אל שעוברים כך על

עצמה. בשלמות ניחנה שהנפש כך על לעמוד

34 משפט

הגוף עוד כל רק 3הסבילות לריגשות כפופה הנפשמתמיד.

בתוך המושג הנצח לרעיון מפורש ביטוי כאן יש נצחית: בתור מראש נולדת הזו האהבה 1 של הסיום בחלק הרעיון)והקושי( עיקר שהוא - בזמן הנולדת הנצח חוויית או - הזמן

ה׳אתיקה׳..שנאמר. כפי ולא ע 31 ה: העיון בסוף הוצעה הבדיה למעשה, 2הסבילות״. לריגשות השייכות ״לריגשות מילולית: 3

אתיקה 394

הוכחה

נוכח בוזור מה בדבר מתבוננת הנפש ידיה שעל אידיאה, היא הדמיון ]פעולת[

האדם גוף של הנוכח המערך על יותר מלמדת והיא ע(, 17:ב הגדרתה, )ראו

ההגדרה )לפי אפוא היא ריגשה (.2 נ 16:ב החיצוני)לפי הדבר טבע על מאשר הנוכח המערך על מלמדת בהיותה דמיון, פעולת הריגשות( של הכללית

כל רק הסבילות לריגשות כפופה הנפש (,21 ה: לכן)לפי הגוף. של ]בהווה[מ.ש.ל. מתמיד. הגוף עוד

נסמך משפט

השכלית. האהבה מלבד נצחית אינה אהבה ששום נובע, מכאן

עיון

אמנם מודעים שהם נר^ה האדם, בני בין הרווחת הדעה את נבחן אם או לדמיון אותה ומייחסים 1התמדה עם אותה מבלבלים אבל נפשם, לנצחיות

המוות. אחרי סברתם לפי הנשארים לזיכרון,

35 משפט

אינסופית. שכלית באהבה עצמו את אוהב אלוהים

הוכחה

טבעו (,6ב:הג כלומר)לפי (,6 א:הג מוחלט)לפי באופן אינסופי הוא אלוהים

שלו, האידיאה בלוויית (3וזאת)לפיב: אינסופית, משלמות נהנה אלוהים של כפי וזוהי, סיבתו; של האידיאה בלוויית (,1א:הג ,11)לפיא: אומר הווה

שכלית. אהבה .נ,32ה: במשפט שאמרנו

והם לזמן: מעבר קיום הוא הנצח של מובנו ואילו זמן, בכל קיום עם נצח מזהים הם 1 ואילו המוות, לאחר בקיומה מתמידה שהנפש כך על עומדת הנפש שנצחיות חושבים

השלישי הסוג מן הכרה ידי על הזה, ובעולם האלה בחיים מושגת האמיתית הנצחיותשכלית. אלוהים ואהבת

395 האדם חירות על 1א השכל עוצמת על ה:

36 משפט

של אהבתו היא לאלוהים הנפש של השכלית האהבה באשר לא עצמו את אוהב הוא שבה עצמו, אלוהים

על מונהר להיות עשוי הוא באשר אלא אינסופי, הוא נצח. של מבחינה הנדונה האדם, נפש של מהותה ידי

לאלוהים הנפש של השכלית האהבה אומר: הווה בה אוהב שאלוהים האינסופית האהבה של חלק היאעצמו. את

הוכחה

ג: 32)לפיה: הנפש 1לפעולות להתייחס צריכה הנפש של זו אהבה (.3נ,

אלוהים של אידיאה בלוויית בעצמה מתבוננת הנפש שבה פעולה, אפוא זוהי פעולה נ(, 11ב: נ, 25)לפיא: כלומר נ(, 32ה: ,32)לפיה: סיבה בתור

מתבונן האדם, נפש* ידי על מונהר להיות יכול שהוא בכך אלוהים, שבה

זו אהבה (35ה: הקודם המשפט )לפי לכן שלו. האידיאה בלוויית בעצמו

את בה אוהב שאלוהים האינסופית האהבה של חלק היא הנפש של

מ.ש.ל. עצמו.

נסמך משפט

בני את אוהב הוא עצמו, את אוהב אלוהים באשר כי נובע מכאן של השכלית והאהבה האדם לבני אלוהים אהבת ולכן האדם,דבר. אותו הן לאלוהים הנפש

עיון

חירותנו; או שלנו, האושר ברכת או גאולתנו, נעוצה במה בבהירות נבין מכאן

לבני אלוהים של באהבתו או לאלוהים, ונצחית יציבה באהבה אומר: הווה

actiones 1

אתיקה 396

ולא 1כבוד, בשם הקודש בכתבי קרויה הזו, האושר ברכת או זו, אהבה האדם.

f כי צדק. בלי a 2לנפש, מתייחסת שהיא ובין לאלוהים מתייחסת זו שאהבה

שבאמת הנפש, של ]עצמית[ רצון שביעות בשם נכון אל לה לקרוא אפשר מתייחסת זו שאהבה במידה כי ל(. כה, הגד״ר )לפי הכבוד מן שונה אינה

זו במילה להשתמש עדיין לי יורשה - שמחה זוהי (35:ה הרי)לפי לאלוהים,

הנפש אל מתייחסת שהיא במידה גם וכך עצמו; של באידיאה המלווה -

(.27 ה: )לפי הוא ועקרונה שיסודה ההכרה, על רק עומדת נפשנו ומהות הואיל ושוב,

אופן באיזה בבהירות, מכאן לנו מתחוור הרי ע(, 47ב: ,15)לפיא: אלוהים וגם מהותה של מבחינה גם האלוהי הטבע מן נובעת נפשנו שיטה ובאיזו

נמשך. באופן, באלוהים ותלויה קיומה, של מבחינה

של כוחה גדול כמה זו בדוגמה להראות כדי כך, על להעיר לנכון ראיתי

השלישי הסוג מן או 3הסתכלותית בשם לה שקראתי היחידים הדברים הכרת

]האוניברסלית[ הכללית ההכרה מן עדיפה היא כמה ועד (,2ע40ב: )ראו

באופן הראינו הראשון שבחלק אף כי השני. הסוג מן הכרה בשם שכיניתי

מהותם מבחינת באלוהים תלויים האדם( נפש גם )ולכן הדברים שכל כללי ספק, מכל ונעלה לגיטימית שהיא פי על אף הוכחה, אותה זאת בכל וקיומם,

מסקנה מסיקים שאנו בשעה כמו מידה באותה נפשנו על להשפיע כדי בה אין

באלוהים. תלוי שהוא עליו אומרים שאנו יחיד, דבר של מהותו עצם מתוך זו

37 משפט

או זו שכלית לאהבה המנוגד דבר שום בטבע איןאותה. לבטל העשוי

1 gloria. ראו .24 עג: ;9טז: לתהלים התכוון ששפינוזה סבור וולפסון(,H.A. Wolfson 311-325 :2 ,1936 .,The Philosophy o f Spinoza, Cambridge, Mass.) מציין קלצקין

או8נח: ישעיהו אל מפנה הרוי וזאב :13ו: ישעיהו ואת 4קיג: :6ח: תהלים את ר זאב )(.449-447 (:1999) 48 ׳עיון׳ לשפינוזה״, ב׳אתיקה׳ ׳כבוד׳ המקראי ״המונח הרוי,

האוהבת. היא שהנפש ובין האוהב הוא שאלוהים בין 2intuitiva 3

397 האדם חירות על א! השכל עוצמת על ה:

הוכחה

לאמת נחשבת הנפש באשר הנפש, מטבע בהכרח נובעת זו שכלית אהבה

מצוי היה לוא לכן, (.29ה: ,33ה: )לפי האלוהי הטבע באמצעות נצחית

עלול שהיה מה כן, ואם לאמת. מנוגד היה הוא זו, לאהבה המנוגד משהו מאליו( )כמובן וזה לשקר, להיהפך לאמת גורם היה האהבה את לבטל

מ.ש.ל. וגר. דבר שום בטבע אין לכן אבסורד.

עיון

לזמן ביחס נדונים הם באשר יחידים לדברים נוגעת ד חלק של האקסיומהספק. בכך מטיל לא שאיש לי ונראה מסוים; ולמקום

38 משפט

השני ההכרה בסוג דברים יותר מבינה שהנפש ככל רעות, מריגשות פחות 1סובלת היא כן והשלישי,

המוות. מן פחות ופוחדת

הוכחה

יותר מכירה שהנפש ככל לכן, (:11 )לפיב: הכרה על עומדת הנפש מהות

)לפיה: יותר גדול חלק ממנה נשאר כן והשלישי, השני ההכרה בסוג דברים

הנפש של יותר גדול חלק (,37:ה הקודם המשפט )לפי כך ואם 2(.29ה: ,23

(.30ד: )לפי רעות בריגשות כלומר לטבענו, המנוגדות בריגשות נגוע אינו

היא כן והשלישי, השני ההכרה בסוג דברים יותר מבינה שהנפש ככל יוצא:

1 patitur, וסבילות. סבל של הכפולה בהוראה למשפט בעיון שהנהיג הארעית הבדיה בלשון לדבר ממשיך שפינוזה ״נשאר״, באומרו 2

נצחיות מאידיאות אז מורכב הנפש מן יותר גדול שחלק לומר, כוונתו למעשה .31 ה: הנצח מימוש של ברעיון הקיים הפרדוקס מן נובע בדיונית בלשון הצורך )על־זמניות(.

הוא הפרדוקס ה׳אתיקה׳. של האחרון בחלק שפינתה של תורתו יסוד שהוא הזמן, בתוך תהליך של כתוצאה אליו להגיע או על־זמני, למצב בחיינו לעבור אמורים שאנו בכך,

הזה. ובעולם אלה בחיים אותו ולממש בזמן,

אתיקה 398

וגר. רעות מריגשות פחות סובלת היא ולכן הגדול, בחלקה היזק בלי נשארת* מ.ש.ל.'

עיון

להסביר והבטחתי ע 39ד: בעיון בו נגעתי ש]רק[ מה את מבינים אנו בכך

בהירה הכרה יותר לנפש שיש ככל פחות מזיק שהמוות דהיינו: זה, בחלק

אלוהים. את יותר אוהבת שהנפש ככל ולכן ומובחנת,

]העצמית[ הרצון שביעות בנפש נולדת השלישי ההכרה שמסוג כיוון ועוד,

האדם שנפש מכאן, נובע (,27:ה )לפי תתקיים כי שאפשר ביותר הנעלה כפי הגוף, עם יחד ממנה שנכחד שמה כזה, טבע בעלת 1להיות יכולה

שנשאר. למה בהשוואה זניח משקל בעל יהיה (,21 )ראוה: לעיל שהראינו

בהמשך. הדיבור את ארחיב כך על אבל

39 משפט

בחלקה נצחית נפשו מרובים. לדברים כשיר שגופו מי2הגדול.

הוכחה

ביותר מעטות רעות ריגשות עליו תוקפות מרובים, לדברים כשיר שגופו מיה: לטבענו. המנוגדות ריגשות (,30)לפיד: כלומר (,38)לפיד: (10לכן)לפי

וכך לשכל, המתאים סדר פי על הגוף הפעלות את ולקשור לסדר ביכולתו יש

(,15)לפיה: יוצא (.14)לפיה: אלוהים אידיאת אל להתייחס לכולן לגרום

הנפש את לכונן או לכבוש האמורה באהבה אלוהים כלפי מופעל זה שאדם הגדול. בחלקה נצחית נפשו (33)לפיה: לכן (.16)לפיה: הגדול בחלקה

מ.ש.ל.

ל־. להיעשות של: במובן 1לכך. להגיע יכולת לו יש הכוונה: 2

399 האדם חירות על א! השכל עוצמת על ה:

עיון

מסוגלים שהם ספק אין מרובים, לדברים כשירים האנושיים שהגופים כיווץ

ושל עצמה של רבה ידיעה בעלת נפש אל המתייחס כזה, טבע בעלי להיות

פוחדת אינה שכמעט עד העיקרי, או הגדול בחלקה נצחית ושהיא אלוהים,מהמוות.

חליפות בתוך חיים שאנו לב לשים עלינו בהירות, ביתר זה דבר להבין כדי

אם השאלה, לפי אומללים או מאושרים נחשבים ואנו פוסקות, בלתי ותמורות

נער של או תינוק של גוף לו שהיה מי לרעה. או לטובה היה שעברנו השינוי

מרחב כל את לצלוח בידו שעלה מי ולעומתו, אומלל; נחשב גוויה ונעשה לדברים כשיר שגופו מי ובאמת, מאושר. נחשב בריא בגוף בריאה בנפש חייו

של או תינוק של גופו כדוגמת חיצוניות, בסיבות ביותר ותלוי מאד מעטים

לא מודעת אינה כמעט כשלעצמה, רק בה כשדנים אשר, נפש לו יש נער,

מרובים, לדברים כשיר שגופו מי ולהפך, לדברים. ולא לאלוהים לא לעצמה,

ולדברים. לאלוהים לעצמה, ביותר מודעת כשלעצמה, רק בה כשדנים נפשו,

לו מתאים שהדבר ככל התינוק, שגוף במיוחד אפוא שואפים אנו אלה בחיים

והמתייחס מרובים לדברים הכשיר אחר, לגוף ישתנה זאת, לסבול יכול וטבעו מה כל ואשר ,0ולדברי לאלוהים לעצמה, ביותר רבה מודעות לה שיש לנפש

בעיוץ שאמרתי כפי לשכל, בהשוואה מתגמד ולדמיון לזיכרון בה ששייך

.38:ה למשפט

40 משפט

פועל הוא כן שלמות, יותר כלשהו לדבר שיש ככל יותר, פועל שהוא ככל להפך: וכן פחות; 1וסובל יותריותר. מושלם הוא

הוכחה

ולכן (,6 ב:הג )לפי ממשות יותר לו יש יותר מושלם כלשהו שדבר ככל

patitur 1

אתיקה 400

אופן באותו מתנהלת זו הוכחה פחות. וסובל יותר פועל הוא ע(3ג: ,3)לפיג:

יותר. מושלם הוא יותר, פועל שדבר ככל נובע: וממנה הסיד, בהיפוך גם

מ.ש.ל.

נסמך משפט

יהיה, אשר גודלו יהא הנפש, של הנשאר שחלקה נובע מכאןהאחר. מחלקה יותר מושלם

באמצעותו שרק (,29:ה ,23ה: )לפי השכל הוא הנפש של הנצחי החלק שכן צפוי היותו את שהראינו החלק ואילו (;3)לפיג: פועלים שאנו לומר ניתן

3)לפיג: סבילים שאנו אומרים בגללו שרק (,21הדמיון)לפיה: הוא לכיליון

שהחלק (40ה: הקודם המשפט ומכאן)לפי הריגשות(. של הכללית וההגדרה

מ.ש.ל. הזה. מהחלק יותר מושלם יהיה, אשר גודלו יהא ]הנצחי[, ההוא

עיון

יחס בלי נדונה היא באשר הנפש, לגבי להראות שאמרתי הדברים אלה אחרים, ומשפטים 21:א משפט עם יחד אלה, ומדברים הגוף. לקיום

מחשבה של נצחי אופן היא הרי מבינה, נפשנו באשר בעליל: נראה

אחר ידי על שוב נקבע וזה מחשבה, של אחר נצחי אופן ידי על הנקבע והאינסופי הנצחי שכלו את מכוננים יחד שכולם באופן לאינסוף; וכך

אלוהים. של

41 משפט

היינו עדיין נצחית. היא שנפשנו ידענו אלמלא גם החסידות, למידת במעלה ראשונה חשיבות מייחסים

הוכיח ד שחלק מה לכל - מוחלט ובאופן לדת,ולנדיבות. הרוח לאיתנות כשייך

401 האדם על.חירות או השכל עוצמת על ה:

הוכחה

היא הישרה, החיים דרך של או הטובה, המעלה של 1והיחיד הראשון היסוד מהם לקבוע באנו כאשר אבל (.24ד: נ, 22ד: )לפי עצמנו תועלת בקשת

הנפש, בנצחיות לדיון נזקקנו לא התבונה, צווי לפי ביותר המועילים הדברים ידענו לא זמן שבאותו פי על אף וכך, החמישי. בחלק כאן רק למדנו שעליה

מה את במעלה ראשונה חשיבות כבעל ראינו זאת בכל נצחית, שהנפש

הוספנו גם שלוא משתמע, ומכאן והנדיבות. הרוח איתנות בעניין שם שהוכח

לצווי מייחסים היינו עדיין הנפש[, נצחיות ]לגבי שלנו הידיעה באי להחזיקמ.ש.ל. במעלה. ראשונה חשיבות התבונה

עיון

שהם סבורים האדם בני רוב אחרת. אמונה כמדומה שוררת ההמון בקרב

שהם בכך ואילו לתאוותיהם; דרור לקרוא להם מותר עוד כל חופשיים

על לוותר ]לדעתם[ נדרשים הם האלוהית, 2המצווה חוקי לפי לחיות אמורים כל את מוחלט, ובאופן - והדת החסידות מידת את רואים הם לכן זכויותיהם.

לאחר להשתחרר עתידים הם שממנו מכביד, כעול - נפשי לחוסן שקשור מה כלומר לעבדותם, בתמורה לו מקווים שהם הגמול את יקבלו כאשר המוות,

הפחד בעיקר אלא זו, תקווה רק לא אבל החסידות. ולמידת לדת בתמורה

חוקי לפי לחיות אותם הדוחף הוא המוות, אחרי שיבואם נורא מעונש

חסרת ורוחם חולשתם ידי על מתאפשר שהדבר כמה עד האלוהית, המצווה להפך, האמינו, אילו - זה ופחד זו תקווה האדם לבני היו ואילמלא האונים.

מידת של מעולה המותשים עלובים, ושלאותם הגוף, עם נכחדת שהנפש

רוחם לנטיית חוזרים היו אז כי - לבוא לעתיד חיים נכונו לא החסידות, להישמע ומעדיפים תאוותיהם, לפי מעשיהם כל את ומנהלים הראשונה,

3לעצמם. מאשר לגורל

יהיה לא כי סבור שהוא שמפני אדם, מאשר בעיני אבסורדי פחות לא זה כל

גופו את למלא בוחר היה משובח, במזון לנצח גופו את להזין ביכולתו

unicum 1 praescriptus 2

הישמעות מתוך וחברתי( אישי למוסר החסידות״)מטאפורות ומידת ״דת של חיים לחיות 3 חיי הם - הבא לעולם ותקווה פחד של ולא - הזה העולם הבנת של וכתוצאה לעצמנו,החברתי. בביטויו החופש זהו שפינוזה: תורת לפי החירות

אתיקה 402

אינה שהנפש סברתו שבגלל אדם, או קטלניים; חומרים ובשאר ברעלים

זה וכל תבונה. ללא ולחיות דעה חסר להיות בוחר היה וות,8אל בת או נצחית1בו. לדון ראוי לא שכמעט אבסורדי כך כל הוא

42 משפט

היא אלא טובה, מעלה על פרס איננה האושר ברכת שאנו מפני ממנה נהנים ואיננו טובה; מעלה עצמה

נהנים שאנו כיוון להפך: אלא תאוותינו, את בולמיםתאוותינו. את לבלום ביכולתנו יש ממנה,

הוכחה

נולדת אשר ע(,36ה: ,36)לפיה: לאלוהים אהבה על עומדת האושר ברכת

צריכה זו אהבה (3:ג ,59)לפיג: לכן נ(. 32)לפיה: השלישי ההכרה מסוג

טובה מעלה עצמה שהיא ומכאן פועלת, היא׳ באשר לנפש להתייחס

הראשון. הדבר זה (.8 ד:הג )לפי הזו, האושר מברכת או זו אלוהית מאהבה יותר נהנית שהנפש ככל ועוד,

(,3)לפיה: כלומר (,32:ה )לפי יותר מבינה היא כך גדולה עוצמה לה יש נ

(.38)לפיה: רעות שהן הריגשות מן פחות סובלת והיא הריגשות, לגבי יותר

יש האושר, ברכת או אלוהית אהבה מאותה נהנית שהנפש מפני כי יוצא

הריגשות את לבלום האדם שעוצמת ומכיוון התאוות. את לבלום בכוחה

מפני האושר מברכת נהנה אינו אדם שום הרי השכל, על ורק אך עומדת

ברכת מתוך נולד התאוות את לבלום הכוח להפך: אלא ריגשותיו, את שבלם

מ.ש.ל. עצמה. האושר

עיון

לגבי הנפש עוצמת בדבר להראות שרציתי מה כל את סיום לידי הבאתי בכך

המאמץ ובזכות פאטאליזם נגד שפינוזה של החד־משמעיות מהצהרותיו אחת זוהי 1לו. שיצא ״פאטאליסט״ של לדימוי בניגוד - לחירות


החכם, של כוחו רב מה מגלים אלה דברים הנפש. חירות ובדבר הריגשות כי בלבד. התאוות ידי על למעשיו הנדחף הבור של מכוחו עדיף הוא וכמה

מגיע ואינו חיצוניות סיבות ידי על רבים באופנים מטולטל שהבור בלבד לא

חוסר 1במעין חי הוא אלא אמיתית, נפשית רצון שביעות לכלל לעולם

זה עם חדל הוא לחוש, חדל הוא וכאשר ;ולדברים לאלוהים לעצמו, מודעות

נרעש אינו כמעט כזה, בתור בו שדנים כמה עד החכם, ולעומתו להיות.

מסוימת, נצחית הכרחיות מתוך ולדברים לאלוהים לעצמו, מודע אלא, ברוחו,

אמיתית. נפשית רצון שביעות חווה הוא ותמיד להיות, לעולם חדל הוא אין

זאת בכל שהראיתי, כפי מאד, קשה נראית זה לכל המוליכה הדרך אם גם

להיות חייב נדירות, כה לעתים שמוצאים מה ואכן, אותה. להתוות אפשר ויכולנו לנו מזומנת הייתה 2הנפש גאולת לוא הרי גדולים. במאמצים כרוך

? אותה זנחו הכל שכמעט לקרות היה יכול איך רב, עמל בלי אותה למצוא

נדיר. שהנו כשם קשה, הוא מעולה דבר כל אבל

בכל לו יש ושקרית, עמומה מסוימת, מודעות שהרי מודעות, חוסר (quasi)מעין רק זו 1 לרוב אך הדברים, של האל, של עצמו, של אידיאה יש אדם לכל האישית. בחווייתו זאת

כביכול. מודעות היא אלה לדברים מודעותו ולכן ומבולבלות, שקריות הן2 salus. הספר סוף ביותר: הבולטים )וגם החשובים אבל היחידים, המקומות אחד זה

מטרתו שכן ובמתכוון. הנפש״, ״גאולת זו, דתית במטאפורה משתמש ששפינוזה ושיאו(, הדת ושל הנצרות, של הנפש גאולת למושג ואימננטי, ארצי פילוסופי, תחליף להציע כאן

בכלל. הטרנסצנדנטית

אתיקה

גיאומטרי בסדר מוכחתחלקים לחמישה ומחולקת

א חלק

אלוהים על

הגדרות אינו שטבעו מה את או קיום, כוללת שמהותו מה את מבין אני עצמו בסיבת .1

כקיים. אלא מושג להיות יכול גוף למשל, להגבילו. יכול טבע מאותו אחר ש]דבר[ דבר, נקרא בסוגו סוטי .2

מחשבה וכך ממנו. גדול אחר ]גוף[ משיגים אנו שתמיד מכיוון סופי נקרא ולא מחשבה, ידי על מוגבל אינו גוף אולמ אחרת. מחשבה ידי על מוגבלתגוף. ידי על מחשבה

כלומר, עצמו: באמצעות ומושג עצמו בתוך שנמצא מה את מבין אני בעצם .3להתעצב. צריך שמתוכו"הוא אחה דבר של למושג זקוק אינו שמושגו מה

שמכונן מה בתור העצם אודות על תופס שהשכל מה את מבין אני בתואר .4מהותו. את

אחר, דבר בתוך שנמצא מה את או העצם, הפעלות את מבין אני באופן .5מושג. גם הוא שבאמצעותו

תארים, אינסוף בן עצם כלומר, מוחלט, באופן אינסופי יש מבין אני באלוהים .6ואינסופית. נצחית מהות מבטא מהם אחד שכל

על לפעול והנקבע בלבד, טבעו הברח מתוך הקיים דבר, אותו נקרא חופשי .7 הנקבע דבר, אותו נקרא כפוי, לומר מוטב או הברתי, ואילו בלבד; עצמו ידיומסוימת. קבועה בדרך ולפעול להתקיים אחר ידי על

הכרחי באופן בנובע אותו משיגים עוד בל עצמו, הקיום את מבין אני בנצח .8נצחי. דבר של בלבד הגדרתו מתוך

אקסיומותזולתו. בתוך או עצמו בתוך או נמצא שנמצא, מה כל .1 באמצעות מושג להיות חייב זולתו, באמצעות מושג להיות יכול שאינו מה .2

עצמו.

אתיקה 406

לא אם ולהפך, תולדה; בהכרח נובעת ומסוימת קבועה נתונה סיבה מתוך .3

תולדה. שום ממנה שתנבע אפשר אי ומסוימת, קבועה סיבה נתונהבתוכה. זו הכרה וכוללת הסיבה בהכרת תלויה התולדה הכרת .4

באמצעות זה אותם להבין אפשר אי משותף, דבר שום ב*יהם שאין דברים .5

האחר. של מושגו את בתובו כולל אינו האחד של מושגו או זה,

שלו. אידיאה שהיא למושא להתאים חייבת אמיתית אידיאה .6

קיום. כוללת אינה מהותו כלא־קיים, להשיגו שאפשר מה .7

להפעלותיו. קודם הטבע, לפי העצם, ו. משפט משותף. דבר שום ביניהם אין שונים, תארים להם שיש עצמים שני .2 ט משב!

של סיבתו להיות יכול האחר אין משותף, דבר שום ביניהם שאין דברים .3 משפטהאחר. בתוארי שוני בגלל או מזה זה נבדלים יותר, או שניים נבדלים, דברים .4 משפט

בהפעלותיהם. שוני בגלל או העצמים תואר. או טבע מאותו יותר או• עצמים שני בטבע להיות יכולים לא .5 משפט אחר. עצם ידי על להיווצר יכול אינו אחד עצם .6 משפט זולתו. דבר ידי על להיווצר יבול אינו שעצם יוצא מכאן נסמך. משפט העצם. לטבע שייך הקיום .7 משפטאינסופי. בהכרח הוא עצם כל .8 משפט תארים. יותר לו יש כן ישות, או ממשות יותר כלשהו לדבר שיש ככל .9 משפט עצמו. באמצעות מושג להיות צריך העצם מתוארי אחד בל .10 משפט מהות מבטא מהם אחד שבל תארים, אינסוף בן העצם או אלוהים, .11 משפט

בהכרח. קיים ואינסופית, נצחית לנבוע, עשוי שממנו עצם, של תואר שום אמיתי באופן להשיג אפשר אי .12 משפט

לחלוקה. ניתן שהעצם לחלוקה. ניתן אינו מוחלט באופן אינסופי עצם .13 משפט לחלוקה. ניתן אינו עצם, הוא באשר גופני, עצם ששום נובע מבאן נסמך. משפט מושג. להיות ולא להימצא יבול אינו עצם שום מאלוהים חוץ .14 משפט בלומר אחד־ויחיד, הוא שאלוהים )א( הבהירות: בתכלית נובע מכאן .1 נסמך משפט

שציינו כפי מוחלט, באופן אינסופי ושהוא אחד, עצם אלא בטבע אין (,6א:הג )לפיע.10א: בעיון

תוארי או הם החושב והדבר המתפשט שהדבר 0) עוד: נובע ב. נסמך משפט

אלוהים. תוארי של הפעלות ו( א:אק או)לפי אלוהים, יכול אינו דבר שום אלוהים ובלי באלוהים, נמצא שנמצא, מה בל .15 טשפט

מושג. להיות ולא להימצא


של באינסוף דברים[ ]של אינסוף לנבוע צריך האלוהי הטבע הברח מתוך .16 משפט אינסופי(. שכל של בתחומו להיכלל שיכול מה בל )כלומר, אופנים הדברים כל של הפועלת סיבתם הוא שאלוהים )א(: נובע מכאן .1 נסמך משפט

אינסופי. שכל של בתחומו להיכלל העשויים סיבה ולא עצמו ידי שעל סיבה הוא שאלוהים :0) עוד נובע .2 נסמך משפט

שבמקרה.

מוחלט. באופן הראשונה הסיבה הוא שאלוהים )ג(: עוד נובע .3 נסמך משפט אחד. אף ידי על כפוי ואינו בלבד, טבעו חוקי מתוך פועל אלוהים דו. משפט את הדוחפת חיצונית או פנימית סיבה שום אין )א(: נובע מבאן ו. נסמך משפט

טבעו. שלמות מלבד לפעול, אלוהים

חופשית. סיבה הוא אלוהים רק :0)עוד נובע .2 נסמך משפט הדברים. כל של הטרנזיטיבית ולא האימננטית סיבתם הוא אלוהים .18 משפט נצחיים. הם אלוהים, תוארי בל או אלוהים, .19 משפט עצמו. דבר אותו הם ומהותו אלוהים של קיומו .20 משפט אמת הוא למהותו, בדומה אלוהים, של שקיומו ראשית, נובע, מכאן ו. נסמך משפטנצחית. שינוי. בני אינם אלוהים, תוארי כל או שאלוהים, נובע שנית, .2 נסמך משפט היו אלוהים, של בלשהו תואר של המוחלט מטבעו הנובעים הדברים, כל .21 משפט ואינסופיים. נצחיים הם זה תואר ידי שעל או ולאינסוף, תמיד להתקיים חייבים ידי על מאופנן הוא באשר אלוהים, של כלשהו מתואר שנובע מה כל .22 משפט הוא גם חייב אינסופי, והגו בהכרח קיים האיפנון תואר אותו שבאמצעות כך איפנון,

אינסופי. ולהיות בהברח להתקיים מטבעו או לנבוע בהברח. חייב אינסופי, והנו בהכרח הקיים אופן, בל .23 משפט

הקיים איפנון ידי על שהתאפנן מתואר או אלוהים, של כלשהו תואר של המוחלטאינסופי. והנו בהכרח

קיום. בתוכה כוללת אינה מאלוהים הנוצרים הדברים של מהותם .24 משפט הדברים, של קיומם להתחלת הסיבה רק אינו שאלוהים נובע מבאן נסמך. משפט

סכולסטי(, במונח להשתמש או)אם בקיומם, נשמרים שהם לכך הסיבה גם אלא

ישותם. סיבת הוא אלוהים מהותם. של גם אלא הדברים, קיום של רק לא הפועלת הסיבה הוא אלוהים .25 משפט אופנים, או אלוהים תוארי של הפעלות אלא אנם הפרטיים הדברים נסמך. משפט

וקבוע. מסוים באופן אלוהים תוארי את המבטאים שלא ומה אלוהים; ידי על בהברה כך נקבע משהו, לפעול שנקבע דבר .26 משפט

דבר. שום לפעול עצמו את לקבוע יבול אינו אלוהים, ידי על נקבעלהיות לעצמו לגרום יכול אינו משהו לפעול אלוהים ידי על שנקבע דבר .27 משפט

אתיקה 408

לכר. קבוע לא להתקיים יכול אינו קבוע־ומוגבל קיום לו שיש סופי דבר או יחיד דבר .28 משפט

שגם אחרת, סיבה ידי על ולפעול להתקיים נקבע אם אלא לפעול, להיקבע ולא

יכולה אינה היא גם בתורה, זו, וסיבה קבוע־ומוגבל; קיום ובעלת סופית היא

]סיבה[ ידי על ולפעול להתקיים נקבעה אם אלא לפעול, להיקבע ולא להתקיים

לאינסוף. וכך קבוע־ומוגבל, קיום ובעלת סופית היא שגם אחרת, הטבע הכרח מתוך נקבעים הדברים כל אלא מקרי, דבר שום בטבע אין .29 משפט

מסוים. באופן ולפעול להתקיים האלוהי את להקיף חייב בפועל, אינסופי שהוא ובין בפועל סופי שהוא בין השכל, .30 משפטאחר. דבר שום ולא הפעלותיו, ואת אלוהים תוארי החנון, גם וכן אינסופי, שהוא ובין סופי שהוא בין שבפועל, השבל .31 משפט

הטובע. לטבע ולא הטבוע לטבע להתייחם חייבים וכד, האהבה התשוקה, הכרחית. ]סיבה[ רק אלא חופשית, טיבה לרצון לקרוא אפשר אי .32 משפט הרצון. חופש מתוך פועל אינו שאלוהים ראשית, נובע, מכאן .1 נסמך משפט במו אלוהים של לטבעו מתייחסים והשכל שהרצון שנית, נובע, .2 נסמך משפט

אשר הטבעיים, הישים כל אליו שמתייחסים במו מוחלט ובאופן והמנוחה, התנועה מסוים. באופן ולפעול להתקיים נקבעים להיות (29)לפיא: חייבים אחר סדר ובשום אחר אופן בשום מאלוהים להיווצר יכלו לא הדברים .33 משפט

שנוצרו. מכפיעצמה. מהותו היא אלוהים של עוצמתו .34 משפט בהכרח. נמצא אלוהים של יכולתו בגדר שהוא משיגים שאנו מה בל .35 משפטכלשהי. תולדה נובעת לא שמטבעו דבר שום קיים לא .36 משפט

נספח

ב חלק

ומקורה הנטש טבע על

הגדרות אלוהים של מהותו את וקבוע מסוים באורח המבטא אופן מבין אני בגוף .1

נ.25א: ראו מתפשט; בדבר נדון הוא באשר

מונח הדבר הרי נתון, הוא שאם מה שייך אומר, אני מה, דבר של למהותו .2 הדבר שבלעדיו מה או בהכרח; מבוטל הדבר הרי נעקר, הוא ואם בהכרח,

ולא להימצא יכול שאינו מה ולהפך, מושג, להיות ולא להימצא יכול אינו


הדבר. בלי מושג להיות

דבר שהנה מכיוון מעצבת שהנפש הנפש, של מושג מבין אני באידיאה .3

חושב.

יחס בלי כשלעצמה, נדונה שבהיותה אידיאה, מבין אני הולמת באידיאה .4

אידיאה של הפנימיים ההיכר סימני או התבונות בל לה יש למושא,אמיתית.

מוגדר. גבול ללא הקיום המשך היא התמדה .5

דבר. אותו מבין אני ובשלמות בממשות .6

כמה ואם קבוע־ומוגבל; קיום ובעלי סופיים דברים מבין אני יחידים בדברים .7אחת, תוצאה של סיבתה הם יחד שבולם בך אחת, לפעולה שותפים יחידים

אחד. יחיד בדבר זו במידה כולם את רואה אני

אקסיומות

לקרות יבול הטבע סדר מתוך בלומר, הברחי, קיום כוללת אינה האדם מהות ו.

קיים. יהיה שלא ובן קיים, יהיה אחר או זה שאדם

חושב. האדם .2

של ריגשה בשם שמבונה מה בל או תשוקה, אהבה, בגון מחשבה אופני .3

הדבר של אידיאה יחיד באותו מצויה בן אם אלא מצויים אינם הנפש, אופן מצוי לא אם גם להימצא יכולה אידיאה אבל וכד. הנחשק האהוב,

אחר. מחשבהרבים. באופנים מופעל כלשהו שגוף חשים אנו .4

מחשבה. ואופני גופים מלבד יחידים דברים תופסים ואיננו חשים איננו .5

חושב. דבר הוא אלוהים או אלוהים, של תואר היא המחשבה .1 משפטמתפשט. דבר הוא אלוהים או אלוהים, של תואר היא ההתפשטות .2 משפטהנובעים הדברים בל של והן מהותו של הן אידיאה, בהכרח יש באלוהים .3 משפטמהותו. מתוך בהכרחיכולה אופנים, באינסוף דברים של אינסוף נובע שממנה אלוהים, אידיאת .4 משפטויחידה. אחת ורק אך להיותרק סיבתה בתור באלוהים מבירה האידיאות של ]הצורנית[ בפועל הישות .5 משפטכלומר, אחר. תואר ידי על מונהר הוא באשר ולא חושב, כדבר נדון הוא באשר

בתור מבירות, אינן היחידים, הדברים של והן אלוהים תוארי של הן האידיאות,שהן במושאים ולא חושב, דבר הוא באשר עצמו באלוהים אלא הפועלת, סיבתן

הנתפסים. בדברים לא אחרות[, ]במילים או שלהם האידיאותמבחינת נדון הוא באשר רק כלשהו תואר של האופנים סיבת הוא אלוהים .6 משפט

אתיקה 410

אחר. תואר כל מבחינת ולא אופניו, הם שאלה התואר אופני שאינם דברים, של ]הצורנית[ בפועל שהישות יוצא, ®באן נסמך. משפט

תחילה. הדברים את הכיר שהוא מתוך לא האלוהי הטבע מן נובעת מחשבה, וקישורם. הדברים לסדר זהה וקישורן האידיאות סדר .7 משפט כפי פעולתו לעוצמת שווה אלוהים של המחשבה שעוצמת יוצא, מכאן נסמך. משפטבפועל. שהיא

להיות חייבות קיימים, שאינם אופנים, או יחידים, דברים של האידיאות .8 משפט

של ]הצורניות[ בפועל שהמהויות כמו אלוהים, של האינסופית באידיאה מוכלות

אלוהים. בתוארי כלולות האופנים של או היחידים הדברים מובלים שהם במידה רק קיימים יחידים דברים עוד שבל נובע, מבאן נסמך. משפט

אינן שלהם, האידיאות או ]ההיצגית[, האובייקטיבית ישותם הרי אלוהים, בתוארי אומרים וכאשר אלוהים. של האינסופית האידיאה שקיימת במידה אלא קיימות

גם אלא אלוהים, בתוארי מוכלים שהם במידה רק לא קיימים יחידים שדברים

שבגללו קיום, כוללות שלהם האידיאות גם הרי התמדה, להם מייחסים באשר

מתמידות. שהן אומרים הוא באשר לא אלוהים היא סיבתה בפועל, הקיים יחיד דבר של אידיאה .9 משפט

הקיים אחר יחיד דבר של האידיאה ידי על כמופעל נדון הוא באשר אלא אינסופי, וכך שלישי, אחר דבר ידי על מופעל הוא באשר אלוהים היא סיבתה שגם בפועל,

לאינסוף. ידיעה עליו יש בלשהי, אידיאה של היחיד במושא שמתרחש מה בל נסמך. משפט

זה. מושא של אידיאה ]לאלוהים[ לו יש באשר רק באלוהים אינו ]בעצם[ העצם או האדם, למהות שייבת אינה העצם של ישותו .10 משפט

האדם. צורת את מכונן של מסוימים איפנונים ידי על מתבוננת האדם שמהות נובע מבאן נסמך. משפטאלוהים. תוארי אלא אינו האדם נפש של בפועל ישותה את המכונן הראשון הדבר .11 משפט

בפועל. הקיים בלשהו יחיד דבר של האידיאה אלוהים. של האינסופי השבל של חלק היא האדם שנפש נובע מבאן נסמך. משפט האדם של נפשו את המכוננת האידיאה של במושאה שמתרחש מה בל .12 משפט

הזה. הדבר של אידיאה בנפש יש בהכרח או האדם, נפש ידי על נתפס להיות חייב

יוכל לא אז כי גוף, הוא האדם נפש את המכוננת האידיאה מושא אם כלומר,

בנפש. נתפס שאינו דבר שום בגוף להתרחש אופן או הגוף, הוא האדם נפש את המכוננת האידיאה של מושאה .13 משפט

אחר. דבר שום ולא בפועל, הקיים מסוים התפשטותחשים שאנו בפי קיים האדם וגוף ונפש, גוף עשוי שהאדם יוצא מבאן נסמך. משפט


בו. נחים. או געים הגופים בל ו. אקסיומה יותר. מהר ולפעמים יותר לאט לפעמים נע גוף כל .2 אקסיומה

ולא ואיטיות, מהירות ומנוחה, תנועה מבחינת מזה זה נבדלים הגופים .1 עזר משפטהעצם. מבחינת

מסוימים. בדברים לזה זה מתאימים הגופים כל .2 עזר משפט או לתנועה להיקבע חייב היה במנוחה או בתנועה הנמצא גוף .3 עזר משפט

וזה אחר, גוף ידי על למנוחה או לתנועה נקבע הוא שגם אחר, גוף ידי על למנוחהלאינסוף. וכך אחר, ידי על שוב

אחר: גוף ידי על למנוחה שייקבע עד לנוע יוסיף גע שגוף נובע, מכאן נסמך. משפט אחר. גוף ידי על לתנועה שייקבע עד במנוחה להימצא הוא גם יוסיף נח וגוף

גם זמנית בו נובעים אחר ידי על מופעל אחד גוף שבהם האופנים כל ו. אקסיומה עשוי עצמו גוף שאותו באופן אותו; המפעיל הגוף מטבע וגם המופעל הגוף מטבע

הצד ומן אותו•, המניעים הגופים בטבע להבדלים בהתאם שונים באופנים להתנועע עצמו. גוף אותו ידי על שונים באופנים יונעו שונים שגופים אפשר ההפוך,

להניע, בכוחו אין שאותו במנוחה הנמצא אחר בגוף פוגע נע גוף כאשר .2 אקסיומה החוזרת התנועה קו בין הנוצרת והזווית נמשכת, שתנועתו באופן לאחור מוחזר הוא הגוף שטח אותו בין שנוצרה לזווית שווה בו, פגע הנע שהגוף הנח, הגוף שטח לביןהפוגעת. התנועה קו לבין

ידי על יחד נלחצים שונים, מגדלים ובין גודל מאותו בין אחדים, גופים כאשר הגדרה. דרגת באותה אם נעים, הם כאשר או לזה, זה צמודים שהם באופן אחרים גופים

לזה זה תנועתם את מוסרים שהם באופן שונות, מהירות בדרגות ואם מהירות יחד וכולם ביניהם מאוחדים אלה שגופים אומרים אנו מסוים, אחד ,ביחס

הגופים. של זה איחוד ידי על מאחרים הנבדל אחד, יחיד או גוף מרכיבים או קטן בחלק לזה זה צמודים המורכב, הגוף או היחיד, שחלקי ככל .3 אקסיומה

מצבם. את לשגות אותם לאלץ יותר קשה או יותר קל כך משטחם, של יותר גדול אחרת. תבנית ללבוש זה ליחיד לגרום יותר קשה או קל יהיה לכן

ממנו נפרדו גופים כמה אם רבים, מגופים המורכב יחיד או גוף .4 עזר משפט הטבע, מאותו אחרים גופים של מספר אותו ידי על זמן באותו נתפס ומקומם

בצורתו. שינוי כל בלי כמקודם טבעו על היחיד ישמור יחסי בשיעור אך קטנים, או גךלים יחיד של רכיביו שהם החלקים אם .5 עזר משפט

ישמור כמקודם, ומנוחה תנועה של יחס אותו על ביניהם שומרים שכולם כזה,בצורתו. שינוי כל בלי כמקודם טבעו על יחיד אותו

תנועתם מכיוון לסטות נאלצים הם אם יחיד, ]גוף[ המרכיבים גופים .6 עזר משפטלמסור מוסיפים ושהם להימשך, יכולה שתנועתם כזה באופן אך אחר, לצד ולנוע

אתיקה 412

שינוי כל בלי טבעו על יחיד אותו ישמור - קודם כמו יחם באותו לזה זה אותה• בצורתו.

או נע בכוליותו, שהוא, בין טבעו על שומר כך המורכב יחיד כן, כמו .7 עזר משפט

תנועתו על שומר מחלקיו אחד כל עוד כל אחר, לצד או זה לצד נע שהוא ובין נח,

כמקודם. האחרים לחלקים אותה ומוסר

פוסטולטיט

אחד שכל שונה(, טבע יחידים)בעלי של מאד רב ממספר מורכב האדם גוף .1

ביותר. מורכב מהם

קשים. וחלקם רכים חלקם נוזליים, חלקם האדם גוף את המרכיבים היחידים .2

באופנים מופעלים עצמו, האדם גוף ולכן האדם, גוף רכיבי שהם היחידים .3

חיצוניים. גופים ידי על מאד רבים שעל אחרים גופים של ביותר רב למספר זקוק להשתמר, בדי האדם, גוף .4

ומתחדש. חוזר כמו הוא ידיהם

לעתים שיפגע לכך חיצוני גוף ידי על נקבע האדם גוף של נוזלי חלק כאשר .5

הרך[ החלק ]של משטחו את משנה הוא רך/ שהנו אחר בחלק קרובות

אותו. הדוחף החיצוני הגוף של מסוימים עקבות בו מטביע וכאילו

אותם ולהטות אופנים, מאד בהרבה חיצוניים גופים להניע יכול האדם גוף .6

אופנים. מאד בהרבה גדול לכך וכושרה דברים, של מאד רב מספר לתפוס מוכשרת האדם נפש .14 משפט

אופנים. של יותר רב במספר מוטה להיות יכול שגופה ככל יותר אינה האדם נפש של ]הצורנית[ בפועל ישותה את המהווה האידיאה .15 משפט

אידיאות. של מאד רב ממספר מורכבת אלא פשוטה, חיצוניים, גופים ידי על בו מופעל האדם שגוף אופן, כל של האידיאה .16 משפט החיצוני. הגוף של טבעו את גם בזמן ובו האדם, גוף של טבעו את לכלול חייבת שלה, גופה טבע עם יחד תופסת, האדם שנפש ראשית, נובע, מכאן .1 נסמך משפט

]אחרים[, גופים מאד הרבה של טבעם את גם על יותר מלמדות חיצוניים מגופים לנו שיש שהאידיאות נובע, שנית .2 נסמך משפטהחיצוניים. הגופים טבע על מאשר שלנו גופנו מערך

חיצוני גוף של טבעו את בתוכו הכולל באופן מופעל האדם גוף אם .17 משפט בהווה, לפניה כנוכח או בפועל, כקיים הזה החיצוני בגוף תתבונן האדם נפש כלשהו,

הגוף של נוכחותו או קיומו את המסלקת הפעלה ידי על יופעל שהגוף עד

הנ״ל. ]החיצוני[ יכולה הנפש אחת, פעם ידיהם על הופעל האדם שגוף חיצוניים גופים נסמך. משפט

נוכחים. ואינם קיימים שאינם פי על אף נוכחים, הם כאילו בהם להתבונןאחת, בבת יותר או גופים שני ידי על אחת פעם הופעל האדם גוף אם .18 משפט


באחרים. גם נזכרת היא מהם, אחד מדמה כשהנפש מכן, לאחר הרי קיים שהוא יודעת ואינה עצמו האדם גוף את מכירה אינה האדם נפש ו.9 משפט

מופעל. הגוף שבהן ההפעלות של האידיאות באמצעות אלא הנובעת ידיעה, או אידיאה באלוהים יש האדם נפש אודות על גם .20 משפט

הידיעה או האידיאה כמו אופן באותו לאלוהים ומתייחסת אופן באותו באלוהים

האדם. גוף של

עצמה הנפש שבו אופן באותו הנפש עם מאוחדת הנפש של זו אידיאה .21 משפטהגוף. עם מאוחדת

האידיאות את גם אלא בלבד, הגוף הפעלות את לא תופסת האדם נפש .22 משפטאלה. הפעלות של

האידיאות את תופסת שהיא במידה אלא עצמה את מכירה אינה הנפש .23 משפטהגוף. הפעלות של

גוף את המרכיבים החלקים של הולמת הכרה כוללת אינה האדם נפש .24 משפטהאדם. הולמת הכרה כוללת אינה האדם גוף של כלשהי הפעלה של האידיאה .25 משפט

החיצוני. הגוף של באמצעות אלא בפועל כקיים חיצוני גוף שום תופסת אינה האדם נפש .26 משפט

גופה. הפעלות של האידיאות שלו. הולמת לה*הכרה אין חיצוני, גוף מדמה האדם שנפש במידה נסמך. משפט של הולמת הכרה כוללת אינה האדם גוף של כלשהי הפעלה של אידיאה .27 משפט

עצמו. האדם גוף האדם לנפש מתייחסות הן עוד כל האדם, גוף הפעלות של האידיאות .28 משפטמבולבלות. אלא ומובחנות ברורות אינן בלבד, כוללת אינה האדם גוף של כלשהי הפעלה של האידיאה של האידיאה .29 משפטהאדם. נפש של הולמת הכרה הטבע סדר לפי דברים תופסת האדם נפש עוד שכל יוצא, מכאן נסמך. משפט

הגופים של ולא גופה, של ולא עצמה של לא הולמת הכרה לה אין המשותף,וקיטעת. מבולבלת הכרה רק לה יש אלא החיצוניים,

לחלוטין. הולמת בלתי הכרה אלא לנו להיות יכולה לא גופנו התמדת על .30 משפט אלא לנו להיות יכולה לא לנו שמחוצה היחידים הדברים התמדת על .31 משפטלחלוטין. הולמת בלתי ידיעה

וצפויים ]קונטינגנטיים[ מקריים הנם הפרטיים הדברים שכל נובע מכאן נסמך. משפטלכיליון.

אמיתיות. הן לאלוהים, מתייחסות הן באשר האידיאות, כל .32 משפטשקריות. שהן אומרים שבגללו חיובי דבר שום באידיאות אין .33 משפט

אתיקה 414

אמיתית. הנה ומושלמת, הולמת או מוחלטת בנו שהיא אידיאה, כל .34 משפט או הולמות, בלתי באידיאות הכלול הכרה בהעדר יסודה .^זשקרות35 משפט

ומבולבלות. קיטעות כמו הכרחיות באותה נובעות והמבולבלות הולמות הבלתי האידיאות .36 משפט

והמובהנות. הברורות או ההולמות האידיאות בשווה ונמצא לעיל(, 2 עזר משפט ראו כך הדברים)על לכל שמשותף מה .37 משפט יחיד. דבר שום של מהותו את מכונן אינו ובשלם, בחלק

אפשר אי ובשלם, בחלק בשווה והנמצאים לכל, המשותפים הדברים .38 משפטהולם. באופן אלא אותם להשיג שהנם אחדים, מושגים או אחרות, אידיאות שיש נובע מבאן נסמך. משפט

האדם. בני לכל משותפים הרגילים חיצוניים גופים ולכמה האדם לגוף׳■ וסגולי משותף שהוא מה .39 משפט

בנפש שלו האידיאה מאלה, אחד כל של ובשלם בחלק בשווה ונמצא אותו, להפעילהולמת. אידיאה תהיה

הולם באופן דברים הרבה לתפוס יותר מוכשרת שהנפש נובע מכאן נסמך. משפט חיצוניים. ולגופים לגופה המשותפים הדברים יותר שרבים ככל

הולמות. הן גם הולמות, מאידיאות בנפש הנובעות האידיאות, כל .40 משפט ואילו השקרות, של והיחידה האחת סיבתה היא הראשון הסוג מן ההכרה .41 משפט

בהכרח. אמיתית היא והשלישי השני הסוג מן ההכרה אותנו מלמדת הראשון, הסוג מן ולא והשלישי, השני הסוג מן ההכרה .42 משפט

לשקרי. האמיתי בין להבחין ואינו אמיתית, אידיאה לו שיש בזמן בו יודע אמיתית אידיאה לו שיש מי .43 משפט

הדבר. באמיתות ספק להטיל יכול כהכרחיים. אלא כמקריים, לא בדברים להתבונן התבונה של מטבעה .44 משפט בדברים שנתבונן לנו גורמת בדמיון התלות שרק נובע מבאן .1 נסמך משפט

העתיד. מבחינת ואם העבר מבחינת אם כמקריים, נצח. של כלשהי בחינה מתוך הדברים את לתפוס התבונה של מטבעה .2 נסמך משפט כוללת בפועל, הקיים יחיד דבר של או כלשהו, גוף של אידיאה כל .45 משפט

אלוהים. של והאינסופית הנצחית מהותו את בהכרח אידיאה בכל הכלולה אלוהים של והאינסופית הנצחית המהות הכרת .46 משפט

ומושלמת. הולמת היא של והאינסופית הנצחית המהות של הולמת הכרה יש האדם לנפש .47 משפט

אלוהים. דבר לרצות נקבעת הנפש אלא חופשי; או מוחלט רצון שום בנפש אין .48 משפט

ידי על שוב וזו אחרת, סיבה ידי על נקבעת היא שגם סיבה, ידי על אחר או זה


לאינסוף. ובך אחרת,באידיאה שכלול מה מלבד ושלילה, חיוב או רצייה, שום בנפש אין .49 משפט

אידיאה. היא באשרעצמו. דבר אותו הם והשכל הרצון נסמך. משפט

ג חלק

וטבען הריגשות מקור על

הקדמה

הגדרות

ומובחן ברור באופן מתוכה לתפוס שניתן סיבה מכנה אני הולמת סיבה בשם .1

ניתן שלא סיבה אכנה חלקית או הולמת בלתי סיבה בשם ואילו תולדתה. את

בלבד. מתוכה תולדתה את להבין

הננו שאנו מה דבר לנו מחוץ או בנו מתרחש כאשר פועלים שאנו אומר אני .2

נובע טבענו מתוך כאשר הקודמת(: ההגדרה )לפי כלומר ההולמת; סיבתו

טבענו מתוך ומובחן ברנר באופן להבינו שאפשר מה דבר לנו מחוץ או בנו

מתרחש כאשר פעולה סובלים שאנחנו אומר אני ההפוך הכיוון ומן בלבד. זהחלקי. באופן רק סיבתו שהננו מה, דבר נובע טבענו שמתוך או מה, דבר בנו

גדל הגוף של פעולתו כוח ידיהן שעל הגוף, הפעלות את מבין אני בריגשה .3

אלו. הפעלות של האידיאות עם יחד מעוכב, או מומרץ פוחת, או

פוסטולטים

את מפחיתים או המגבירים אופנים בריבוי מופעל להיות מסוגל האדם גוף .1 או לגדול פעולתו לעוצמת גורמים שאינם באופנים וכן פעולתו, עוצמת

לקטון.

רשמי את בתוכו לשמור זאת ובכל רבים שינויים לסבול מסוגל האדם גוף .2 הדברים דימויי אותם את ובכך (5 פוס ב: )ראו עקבותיהם או המושאים

ע(.17ב: ראו )להגדרתם

לה שיש במידה כלומר, אחרים; וסובלת אחדים דברים פועלת נפשנו .1 משפטהיא הולמות בלתי אידיאות לה שיש ובמידה פועלת, בהכרח היא הולמות אידיאות

כלשהי. פעולה סובלת בהכרחלה שיש בבל יותר רבות סבילות לריגשות כפופה שהנפש נובע, מבאן נסמך. משפט

אתיקה 416

היא כן הולמות, אידיאות יותר לה שיש ככל ולהפך: הולמות; בלתי אידיאות יותרלפעו׳^ מרבה

את לקבוע יבולה אינה והנפש לחשוב, הנפש את לקבוע יכול אינו הגוף .2 משפט כזה(. דבר יש )אם אחר דבר לכל או למנוחה, או לתנועה הגוף

הרעשות וכנגדן הולמות; אידיאות מתוך רק נולדות הנפש פעולות .3 משפט בלבד. הולמות בלתי באידיאות תלויות הסבילות

חיצונית. סיבה ידי על אלא להיהרס יכול אינו דבר שום .4 משפט בטבעם, מנוגדים הם הרי משנהו, את להרוס יכול אחד שדבר במידה .5 משפט נושא. באותו יחד להימצא יכולים אינם כלומר, בישותו. להמשיך חותר עצמו, בפני שהוא כמה עד דבר, כל .6 משפט הדבר. של בפועל מהותו אלא אינה בישותו להמשיך דבר כל של חתירתו .7 משפט בלתי זמן אלא סופי, זמן כוללת אינה בישותו להמשיך דבר כל של חתירתו .8 משפטמוגדר. לה שיש במידה והן ומובחנות ברורות אידיאות לה שיש במידה הן הנפש, .9 משפט

מודעת והיא מוגדר, בלתי למשך בישותה להמשיך חותרת מבולבלות, אידיאות

זו. לחתירה אלא בנפשנו, להימצא יכולה אינה גופנו של קיומו את המסלקת אידיאה .10 משפטאותה. נוגדת

של פעולתו עוצמת את מעכב או ממריץ מפחית, או שמגביר מה כל .11 משפט

עוצמת את מעכבת או ממריצה מפחיתה, או מגבירה שלו האידיאה גופנו,

נפשנו. של המחשבה ממריצים או המגבירים הדברים את לדמות יכולתה ככל חותרת הנפש .12 משפט

הגוף. של פעולתו עוצמת את פעולתו עוצמת את מעכבים או המפחיתים דברים מדמה הנפש כאשר .13 משפט

של קיומם את המסלקים בדברים להיזכר יכולתה ככל חותרת היא הגוף, של

אלה. דברים או המפחיתים הדברים את מלדמות נרתעת שהנפש נובע מכאן נסמך. משפט

הגוף. עוצמת ואת עוצמתה את מעכבים לאחר הרי אחת, בבת ריגשות שתי ידי על אחת פעם הופעלה הנפש אם .14 משפט

האחרת. ידי על גם תופעל מהן, אחת ידי על תופעל כאשר מכן, לתשוקה. או לעצב, לשמחה, סיבה במקרה להיות יכול דבר כל .15 משפט שאינו בדבר עצב או שמחה של ריגשה מתוך מתבוננים אנו אם נסמך. משפט

לידי לבוא נוכל בלבד כך מתוך הרי העצב[, או השמחה ]של הפועלת סיבתםזה. לדבר שנאה או אהבהבנפשנו לעורר הרגיל למושא במשהו דומה מה שדבר מדמים אנו אם .16 משטט


מה אם אפילו הזה, הדבר את נשנא או נאהב בלבד בך מתוך הרי עצב, או שמחה

הללו. הרעשות של הפועלת הסיבה אינו בו דומים המושא או שהדבר לדבר דומה עצב, של ריגשה בגו לעורר הרגיל שדבר, מדמים אנו אם ו.7 משפט

הדבר את נשנא בלבד כך מתוך הרי שמחה, של שווה מידה בנו לעורר הרגיל אחר,אחת. ובעונה בעת אותו ונאהב שמחה של ריגשה אותה מעורר.באדם בעתיד או בעבר דבר של דימוי ו. 8 משבט

בהווה. דבר של דימוי כמו עצב או

שנשתמר, ידמה ואם עצב•, לידי יבוא נהרס עליו האהוב שדבר שמדמה מי .19 משפטשמחה. לידי יבוא

שמחה. לידי יבוא נהרס, עליו השנוא שדבר שמדמה מי .20 משפט הוא גם יבוא עצב, או שמח ידי על מופעל עליו האהוב שדבר שמדמה מי .21 משפט

בבל באוהב, תפחת או תגבר אלה מריגשות אחת ובל עצב•, או שמחה לידי

האהוב. בדבר תפחת או שתגבר בנו תתעורר עלינו, אהוב בדבר שמחה מעורר שמישהו מדמים אנו אם .22 טשפט תתעורר עלינו, אהוב בדבר עצב מעורר שהוא נדמה אם זאת, לעומת כלפיו. אהבה

אליו. שנאה בנו גם שהלה ידמה ואם שמחה-, לידי יבוא עצב, נתקף עליו שהשנוא שמדמה מי .23 משפט

כבל תפחת או תגבר אלה מריגשות אחת וכל עצב. לידי יבוא שמחה, לידי בא

* השנוא. בדבר המנוגדת הריגשה ותפחת שתגבר בנו תתעורר עלינו, שנוא לדבר שמחה גורם שמישהו מדמים אנו אם .24 משפט ]שנוא[, דבר באותו עצב מעורר שהלה נדמה אם זאת, לעומת אליו. גם שנאה

אליו. אהבה בנו תתעורר כי מדמים שאנו מה בל עצמנו, בנו או האהוב, בדבר לחייב חותרים אנו .25 משפט

שאנו דבר בל לשלול חותרים אגו ולהפך, האהוב. לדבר או לנו שמחה גורם הוא

האהוב. בדבר או בנו עצב מעורר הוא כי מדמים גורם הוא בי מדמים שאנו מה בל עלינו השנוא בדבר לחייב חותרים אנו .26 משפט

שמחה. בו מעורר הוא כי מדמים שאנו מה כל לשלול ולהפך, עצב, לו ריגשה שום לנו הייתה לא שכלפיו לנו, דומה שדבר מדמים כשאנו .27 משפט

דומה. ריגשה כך מתוך בנו מתעוררת ריגשה, איזו חווה ]קודמת[, ריגשה שום כלפיו לנו הייתה שלא מישהו, בי מדמים אנו אם .1 נסמך משפט

אנו אם ולהפך, אליו. אהבה בגו תתעורר לנו, דומה בדבר שמחה מעורר ]קודמת[, כלפיו. שנאה בנו תתעורר עצב, בו מעורר שהוא מדמים העצב שום על אותו לשנוא יכולים איננו רחמינו, את המעורר דבר .2 נסמך משפטלנו. גורם שסבלואותו לשחרר יכולתנו בכל חותרים אנו רחמינו, את המעורר דבר .3 נסמך משפט

אתיקזז 418

מסבלו. שיתרחש. לו לגרום חותרים אנו שמחה, לידי שיביא מדמים שאנו דבר בל £8 משפט

מן להגותו חותרים אנו עצב, לידי במביא או לשמחה במתעד מדמים שאנו מה וכלאותו. להרוס או הדרך

עליו משקיפים הבריות כי מדמים שאנו דבר בל לעשות נחתור גם אנו .29 משנ£ט ממנו. נרתעים הבריות כי מדמים שאנו דבר מעשיית נירתע ולהפך, בשמחה,

שמחה בו תתעורר לאחרים, שמחה גרם בי מדמה שהוא דבר שעשה מי .30 משפט לעומת שמחה. מתוך בעצמו יתבונן או סיבתה, בתור עצמו של באידיאה מלווה

עצב. מתוך בעצמו יתבונן באחרים, עצב עורר כי מדמה שהוא דבר עשה אם זאת, עצמנו שאנו לדבר משתוקק או שונא, אוהב, שמישהו מדמים אנו אם .3 ו משפט

הדבר את ובו׳ נשנא נאהב, כך מתוך הרי אליו, משתוקקים או שונאים, אוהבים,

או - אוהבים שאנו בדבר מואס נדמה,שהלה אם זאת, ולעומת יציבות. ביתרנפש. טלטלות נסבול אז בי - להפך

אדם שבל יכולתו בכל חותר אחד שבל יוצא, 28ג: וממשפט מבאן נסמך. משפטעליו. ששנוא מהי את וישנא עליו שאהוב מה את יאהב

אחד אדם של קניינו להיות העשוי מדבר נהגה שמישהו מדמים אנו אם .32 משפטקניינו. יהיה שלא כך לידי להביא נחתור בלבד, לכך לגרום יכולתנו בכל חותרים אנו לנו, הדומה דבר אוהבים כשאנו .33 משפטאהבה. לנו שיחזיר כלפינו, בה מופעל אהוב דבר כי מדמים שאנו הריגשה יותר שגדולה כבל .34 משפט

יותר. מכובדים נרגיש כן זהים ידידות בקשרי אחר מישהו עם נקשר עליו אהוב שדבר שמדמה מי .35 משפט

לידי יבוא בלבד, שלו האהוב הדבר היה שבאמצעותם מאלה יותר הדוקים או

אחר. באותו קנאה ולידי האהוב לדבר שנאה יהיה זה שדבר ישתוקק עונג, אחת פעם לו שגרם דבר בזברונו שמעלה מי .36 משפט

בראשונה. עליו התענג שבהן נסיבות באותן ברשותו, עצב. לידי יבוא חסרה, הללו הנסיבות שאחת ייווכח האוהב אם לבן, נסמך. משפט הנה אהבה, או שנאה ומתוך שמחה, או עצב מתוך הנולדת תשוקה, .37 משפט

יותר. גדולה שהריגשה ככל יותר גדולה

הרי, לגמרי, נמוגה שאהבתו עד האהוב הדבר את לשנוא שהתחיל מי .38 משפט וכבל מעולם; אהבו לא לוא מאשר יותר גדולה שנאה לו ירחש סיבה, מאותה

שנאתו. תגדל כן גדולה, הייתה בעבר שאהבתו גדולה שרעה יפחד כן אם אלא רעה, לו לעשות יחתור מישהו ששונא מי .39 משפט

לו לעשות חוק, אותו לפי יחתור, מישהו שאוהב מי ולהפך, לעצמו. מכאן תצמח יותרטובה.


לכך, סיבה כל לו נתן לא דעתו ולפי אותו, שונא מישהו כי שמדמה מי .40 משפטשנאה. לו יחזיר

ושנאה אהבה בו ייאבקו שנאה, לו רוחש עליו שהאהוב שמדמה מי .1 נסמך משפט

יחד. לא לכן וקודם שנאה, מתוך רעה לו עשה מישהו כי שמדמה מי .2 נסמך משפט רעה. אותה לו להחזיר יחתור מיד כלפיו, ריגשה שום בו הייתה לבך סיבה לו שנתן סבור ואינו אותו, אוהב אחר מישהו בי שמדמה מי .41 משפט

אהבה. לו יחזיר (,16:ג ולפי ונ5ג: לפי שייתכן )מה ואהבה שנאה בו ייאבקו אותו, אוהב עליו שנוא שאדם שמדמה מי נסמך. משפטכאחד. יבוא לכבוד, תקווה או אהבה ידי על מונע בהיותו לזולת טובה שעשה מי .42 משפט

טובה. כפיות של ברוח מתקבל הטוב שמעשהו יראה אם עצב לידי ידי על להתפוגג זאת, לעומת ועשויה, הדדיות, ידי על מתגברת השנאה .43 משפט

אהבה. כך ומשום אהבה. להיות הופכת אהבה, ידי על כליל שנוצחה שנאה, .44 משפט

שנאה. לה קדמה לולא שהייתה מכפי יותר גדולה האהבה אוהב, שהוא דומה לדבר שנאה רוחש לו דומה מישהו כי שמדמה מי .45 משפטשנאה. לו ירחש

1א שונה למעמד השייך אדם* ידי על עצב או שמחה לו שנגרמו מי .46 משפט

אותו של האידיאה כסיבתם, נלוותה, לעצב או ולשמחה משלו, שונה לאומה

לידי יבוא אומה, אותה או מעמד אותו של הכללי השם תחת ]בהופיעה[ אדם

האומה או המעמד כלל כלפי אלא אדם, אותו כלפי רק לא שנאה או אהבה

אליהם. שייך שהוא רעה סבל או נהרס, עלינו שנוא שדבר מדמים שאנו מכך הנולדת השמחה .47 משפטכלשהו. עצב ללא בנפש עולה אינה אחרת,

העצב אם ומתפוגגת הולכת - ראובן כלפי למשל, - שנאה או אהבה .48 משפט

אחרת. סיבה של לאידיאה נקשרים באהבה, הכלולה השמחה או בשנאה, הכלול

הסיבה אינו שראובן מדמים שאנו מידה באותה פוחתת אלה מריגשות אחת וכל

לעצב[, או ]לשמחה היחידה - דומה מסיבה - חייבת כחופשי מדמים שאנו לדבר שנאה או אהבה .49 משפט

הכרחי. לדבר שנאה או אהבה מאשר יותר גדולה להיות לפחד. או לתקווה מקרית סיבה להיות יכול דבר כל .50 משפט מושא אותו ידי על שונים באופנים מופעלים להיות עשויים שונים אנשים .51 משפט אותו ידי על שונים באופנים מופעל להיות שונים, בזמנים עשוי, אדם ואותו עצמו,עצמו. מושא

אתיקה 420

בו שאין מדמים שאנו או אחרים, מושאים עם יחד בעבר שראינו מושא .52 משפט שאנו במושא כמו בו להתבונן נאריך לא מושאים, להרבה מה»סמשותף אלא

ייחודי. משהו בו שיש מדמים שמחה: לידי באה היא פעולתה ובעוצמת בעצמה מתבוננת הנפש באשר .53 משפט

מובחן באופן פעולתה עוצמת ואת עצמה את מדמה שהיא בבל שאת ביתר וזאתיותר.

משבחים שאחרים מדמה שהאדם בכל ועוד עוד מלובה זו שמחה נסמך. משפטאותו.

פעולתה. עוצמת את המניחים דברים אותם רק לדמות חותרת הנפש .54 משפט עצב. לידי באה היא יכולתה, חוסר את מדמה הנפש באשר .55 משפט בגנותו. מדברים שאחרים מדמה האיש אם ועוד, עוד מלובה זה עצב נסמך. משפט לו. שווה הוא כן אם אלא זולתו, של טובה במעלה מתקנא איש אין נסמך. משפט ריגשה בל של ולכן - תשוקה ושל עצב, של שמחה, של הסוגים מספר .56 משפט

תקווה, שנאה, אהבה, כגון מהן, הנובעת או הנפש, טלטלות בגון מהם, המורכבת

אותנו. המפעילים המושאים של הסוגים כמספר הוא - וכו׳ פחד של שמהותו מידה באותה זולתו מריגשת נבדלת יחיד כל של ריגשה כל .57 משפטזולתו. ממהות שונה האחד אחרות ריגשות גם יש סבילות, ריגשות שהן והתשוקה, השמחה מלבד .58 משפט

פועלים. שאנו במידה אלינו המתייחסות ותשוקה, שמחה של אחת אף אין פועלת, היא באשר לנפש המתייחסות הריגשות כל בין .59 משפטלתשוקה. או לשמחה מתייחסת שאינה

הריגשות הגדרות

לפעול כנקבעת אותה שמשיגים במידה האדם, של מהותו עצם היא התשוקה א.

שלה. נתונה הפעלה איזו מתוך מה דבריותר. גדולה לשלמות יותר קטנה משלמות אדם של מעבר היא שמחה ב.יותר. קטנה לשלמות יותר גדולה משלמות אדם של מעבר הוא עצב ג. בין קשר שאין מפני בה, מקובעת נשארת שהנפש דימוי פעולת היא פליאה ד.

שלו(. העיון עם 52ג: משפט השאר)ראו כל לבין זה יחיד דימוי הדבר שנוכחות בנפש, מעט כה הנוגעת מה, דבר של דימוי פעולת הוא בוז ה.

בו שיש מה את מאשר יותר בו שאין מה את לדמות הנפש את מניעה אותו שמדמיםע(. 52 ג: )ראו

חיצונית. סיבה של אידיאה בלוויית שמחה היא אהבה ו.

חיצונית. סיבה של אידיאה בלוויית עצב היא שנאה ז.


לשמחה. מקרית סיבה שהנו בלשהו דבר של אידיאה בלוויית שמחה היא משיבה ח.

נעל לעצב מקרית סיבה שהנו כלשהו דבר של אידיאה בלוויית עצב היא דחייה ט.

ע(. 15:ג ראו כך פליאתנו. את שמעורר מי כלפי אהבה היא מסירות י.

משהו יש עלינו השנוא בדבר כי מדמים שאנו מכך הנולדת שמחה הוא לעג יא.

לו. בזים שאנו בעבר או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולדת יציבה, לא שמחה היא תקווה יב.

באחריתו. מסוים ספק מטילים שאנו שאנו בעבר או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולד יציב, לא עצב הוא פחד יג.

(.2ע 18ג: כך על באחריתו)ראו מסוים ספק מטילים שבטלה בעבר, או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולדת שמחה היא ביטחה יד.

ספק. בו להטיל הסיבה שבטלה בעבר, או בעתיד דבר של אידיאה מתוך הנולד עצב הוא ייאוש טו.

ספק. בו להטיל הסיבה ]טובה[ הייתה שאחריתו בעבר, דבר של אידיאה בלוויית שמחה היא חדווה טז.

משקיווינו. יותר ]רעה[ הייתה שאחריתו בעבר, דבר של אידיאה בלוויית עצב הן מצפון נקיפות יז.

משקיווינו. יותר שאנו אחר, למישהו שאירע רע דבר של אידיאה בלוויית עצב הם רחמים יח.

ע(. 27:ג ע, 22:ג לנו)ראו כדומה מדמיםהזולת. עם שהיטיב למישהו אהבה היא חסד נטיית יט.לזולת. שהרע למישהו שנאה היא נפש שאט ב.

הראוי. מן יותר אהבה, מתוך מישהו, להעריך פירושה ערך הפלגת בא.הראוי. מן פחות שנאה, מתוך מישהו, להעריך פירושו ערך פיחות בב. באושרו נעצב שהוא כך האדם את מפעילה שהיא במידה שנאה, היא קנאה כג.

ברעתו. ושמח הזולת של

שהוא כך האדם את מפעילה שהיא במידה אהבה, היא בצער השתתפות בד.ברעתו. ונעצב הזולת, של בטובתו שמח

בעצמו מתבונן שהאדם מכך הנולדת שמחה היא עצמית רצון שביעות כה.פעולתו. ובעוצמת

או שלו האונים בחוסר מתבונן שהאדם מכך הנולד עצב היא רוח נמיכות בו.

בחולשתו. מתוך שעשינו סבורים שאנו מעשה, של אידיאה בלוויית עצב היא חרטה בז.

הנפש. של חופשית החלטההראוי. מן יותר עצמו את מעריך לעצמו, אהבה מתוך שאדם, פירושה יהירות בח.

אתיקה 422

הראוי. מן פחות עצמו את מעריך עצב, מתוך שאדם, פירושו עצמי ביטול כט. מדמים שאנו ממעשינו, אחד של האידיאה בלוויית שמחה היא £וד תחושת ל.

אותו. משבחים שאחרים שאחרים מדמים שאנו ממעשינו, אחד של האידיאה בלוויית עצב היא בושה לא.

אותו. מגנים ניזונה התשוקה[ ]באשר מה, דבר ברשותנו שיהיה יצר או תשוקה הוא געגוע לב.

קיומו את המסלקים אחרים, דברים של זיכרון ידי על בזמן בו ונבלמת הדבר, מזכרוןהנחשק. הדבר של שאותה מדמים שאנו מפני בנו הנוצרת לדבר תשוקה הוא תחרות מתוך חיקוי לג.

אחרים אצל קיימת תשוקה חותרים אנו שבה אהבה, של להיטות או תשוקה היא טובה הברת או תודה לד.

דומה. ריגשת׳אהבה מתוך עמנו שהיטיב מי עם להיטיב עליו. מרחמים שאנו מי עם להיטיב תשוקה הוא טוב רצון לה. עלינו. ששנוא מי עם להרע מתוך־שנאה, אותנו, המדרבנת תשוקה הוא זעם לו. מי עם להרע הדדית, שנאה מתוך אותנו, המדרבנת תשוקה היא נקם שאיפת לז.

דומה. שנאה ריגשת מתוך נזק לנו שגרמו אוהבים שאנו למי להרע מישהו המדרבנת תשוקה היא לב קשי 1א התאכזרות לח.עליו. מרחמים או

ידי על מפניה, פוחדים שאנו יותר, גדולה מרעה להימנע תשוקה היא יראה לט. ממנה. קטנה רעה

לו השווים שאחרים מסוכן, למעשה מישהו המדרבנת תשוקה היא נמהרות מ.עצמם. על לקחת פוחדים

שאחרים סכנה, מפני יראתו ידי על נבלמת שתשוקתו למי מיוחסת פחדנות מא.עצמם. על לקחת מעזים לו השווים

הרע מן פליאתו ידי על נבלמת מרע להימנע שתשוקתו למי מיוחסת בעתה מב.ממנו. פוחד שהוא

האדם, בני מלפני חן הנושאים דברים לעשות תשוקה היא צניעות או אנושיות מג. בעיניהם. חן נושאים שאינם מאלה ולהימנע

מבובד. לחוש המידה על יתרה תשוקה היא בבוד רדיפת מד.

לאכילה. מרוסנת לא אהבה גם או תשוקה היא זללנות מה. למשקה. מרוסנת לא ואהבה תשוקה היא שכרות מו. נכסים. לריבוי מרוסנת לא ואהבה תשוקה היא בצע רדיפת מז.הגופים. להזדווגות ואהבה תשוקה היא גם בשרים תאוות מח.


הריגשות של כללית הגדרה

מחייבת הנפש ידיה שעל מבולבלת, אידיאה היא הנפש סבילת הקרויה הריגשהנתונה, היא וכאשר מבעבר, יותר קטן או גדול קיום כוח מחלקיו באחד או בגופהאחר. דבר מאשר יותר אחד דבר לחשוב נקבעת הנפש

ד חלק

האדם שעבוד עלאו

הריגשות של בוחן על

הקדמה

הגדרות

לנו. מועיל שהוא בוודאות יודעים שאנו מה את מבין אני טוב בשם ו.

מונע הוא כי בוודאות לנו שידוע מה את מבין אני זאת, לעומת רע, בשם .2כלשהו. טוב ברשותנו שיהיה

אנו עוד שכל זו, במידה ]קונטיענטיים[ מקריים בשם יחידים דברים מכנה אני .3

בהכרח המניח דבר שום בה מוצאים איננו למהותם, ורק אך דעתנו נותנים

קיומם. את בהכרח מסלק או קיומם, את

נותנים אנו עוד שכל זו, במידה אפשריים בשם יחידים דברים מכנה אני .4

סיבות אם יודעים איננו להיווצר, חייבים היו שמתוכן הסיבות על דעתנואותם. ליצור נקבעו ]אכן[ אלה

בכיוונים האדם את המושכות ריגשות אותן להלן אבין מנוגדות בריגשות .5

סוגים שהן בצע, ורדיפת זללנות למשל - סוג מאותו שהן פי על אף שונים,

במקרה. אלא מטבען לזו זו מנוגדות ואינן אהבה, של

בעתיד, דבר אל המתייחסת בריגשה מבין אני מה הסברתי ,2,1 ע 18:ג בעיון .6

שם. וראו בעבר; או בהווה

היצר. את מבין אני מה, דבר עושים אנו שבגללה בתכלית, .7

הטובה, המעלה (,7:ג כלומר)לפי אחד. דבר מבין אני ובעוצמה טובה במעלה .8

במידה האדם, של טבעו א! מהותו עצם היא לאדם, מתייחסת היא באשר

בלבד. טבעו חוקי מתוך להבינם שניתן דברים לחולל יכולת לו שיש

ורב־ חזק שהוא אחר, דבר ]כעדו[ מצוי שלא בטבע יחיד דבר שום אין אקסיומה.

היכול ממנו, רב־עוצמה שהוא ]אחר[ דבר יש נתון דבר לכל אלא ממנו; עוצמהאותו. להרוס

אתיקה 424

שיש חיובי דבר שום מבטלת אינה אמת היא באשר האמת נוכחות .1 משפט

ת. באידיאה ^ןרי ידי על להשיגו ניתן שלא הטבע של חלק שאנו ככל פעולה סובלים אנו .2 משפטהאחרים. ]החלקים[ ובלי עצמו

החיצוניות הסיבות ועוצמת מוגבל, הנו האדם קיום את המשמר הכוח ב. משפטאינסופי באופן ממנו גדולה שינויים לסבול יוכל ושלא הטבע, של חלק יהיה לא שהאדם הנמנע מן .4 משפט ההולמת. סיבתם אינו ושהוא בלבד, טבעו ידי על להבנה ניתנים שאינם נמשך שהוא סבילות, לריגשות בהכרח תמיד כפוף שהאדם נובע, מכאן נסמך. משפט

טבע ידי על הנדרש ככל אליו ומסתגל לו, ומציית הטבע של המשותף הסדר אחרהדברים.

אינם קיומה, והמשך כוחה תוספת וכן סבילה, ריגשה כל של כוחה .5 משפט עוצמת ידי על אלא בקיומנו, להמשיך חותרים אנו שבה העוצמה ידי על מוגדריםלעוצמתנו. בהשוואה החיצוניות הסיבות משאר יותר גדול להיות עשוי כלשהי ריגשה או סבילה של כוחה .6 משפט

בעקשנות. לאדם נצמדת שהריגשה באופן האדם, של עוצמתו או פעולותיו

לה מנוגדת ריגשה ידי על אלא להיבטל, ולא להיבלם, יכולה אינה ריגשה .7 משפטממנה. וחזקה להיבטל או להיבלם יבולה היא אין לנפש, מתייחסת שריגשה במידה נסמך. משפט

]באותו סובלים שאנו להפעלה המנוגדת גופנית, הפעלה של אידיאה ידי על אלא

ממנה. וחזקה זמן[ מודעים אנו באשר עצב, או שמחה של ריגשה אלא אינה ורע טוב ידיעת .8 משפט

/ לה. מכפי יותר חזקה בהווה, לנו כנוכחת סיבתה את מדמים שאנו ריגשה, .9 משפט

נוכחת. כלא סיבתה את דימינו לוא שהייתה דבר של כלומר בעבר, או בעתיד דבר של הדימוי שווים, בתנאים נסמך. משפט חלש ההווה(, את )להוציא עבר לזמן או עתיד לזמן בזיקה בו מתבוננים שאנו

לדבר המתייחסת ריגשה שווים, בתנאים לכן, נוכח. דבר של הדימוי מן יותר נוכח. דבר אל המתייחסת מזו יותר קלושה היא בעבר או בעתיד

עוז ביתר כלפיו מופעלים אנו במהרה, יבוא כי מדמים שאנו עתידי דבר .10 משפט זיכרון גם ההווה. מן יותר הרבה ברחוק מדמים אנו קיומו זמן שאת דבר בלפי מאשר

שהיה מכפי עוז ביתר אותנו מפעיל קצר, זמן לפני חלף כי מדמים שאנו דבר, שלרב. זמן לפני חלף שהדבר דימינו לוא אותנו מפעיל עזה היא כהכרחי מדמים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה שווים, בתנאים וו. משפט

הכרחי. לא או מקרי, או אפשרי לדבר המתייחסת מריגשה יותר


מדמים ושאנו בהווה קיים שאינו יודעים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה .12 משפט מקרי. לדבר המתייחסת מריגשה יותר עזה שווים, בתנאים היא, כאפשרי

אותו ומדמים בהווה קיים שאינו יודעים שאנו לדבר המתייחסת ריגשה נסמך. משפט בהווה. נוכח שהדבר דימינו לוא שהייתה מכפי יותר קלושה הנה כמקרי היא, בהווה קיים שאינו יודעים שאנו מקרי לדבר המתייחסת ריגשה .13 משפט

שבעבר. לדבר המתייחסת מריגשה יותר קלושה שווים, בתנאים שהיא בבל אלא ריגשה לבלום יכולה אינה ורע טוב של אמיתית ידיעה .14 משפט

אמיתית. היא באשר ולא כריגשה, נדונה ]עצמה[ או לדעוך עשויה ורע טוב של אמיתית ידיעה מתוך הנולדת תשוקה .15 משפט

בתוכנו. הנאבקות מריגשות הנולדות אחרות, רבות תשוקות ידי על להיבלם מתייחסת שהידיעה במידה ורע, טוב של ידיעה מתוך הנולדת תשוקה .16 משפט בהווה. נעימים לדברים תשוקה ידי על בנקל לדעוך או להיבלם יכולה לעתיד, מוסבת שהידיעה במידה ורע, טוב של אמיתית מידיעה הנולדת תשוקה .17 משפט

תשוקה בגלל יותר עוד רבה בקלות להיבלם או לדעוך יכולה מקרי, דבר עלשבהווה. לדברים

מתשוקה יותר חזקה שווים, בתנאים היא, שמחה מתוך הנולדת תשוקה .18 משפטמעצב. הנולדת כטוב שופט שהוא למה בהכרח משתוקק טבעו, חוקי מתוך אדם, כל .19 משפטכרע. שופט שהוא ממה ונרתע שהוא ככל כלומר, לכך, ומסוגל תועלתו את לבקש יותר חותר שאדם ככל .20 משפט שאדם במידה ולהפך: טובה. במעלה ניחן הוא יותר ישותו, את לשמר ומסוגל חותר אונים. חסר הוא זו במידה ישותו, שמירת את מזניח כלומר תועלתו, את מזניח

היטב, ולחיות היטב לפעול ברוך־אושר, להיות להשתוקק יכול אדם אין .21 משפט בפועל. להתקיים כלומר ולחיות, לפעול להיות, משתוקק הוא בזמן בו אם אלא

)כלומר לזו הקודמת טובה מעלה שום במחשבה להשיג אפשר אי .22 משפטלהשתמר(. לחתירה

המעלה של והאחד־ויחיד הראשון היסוד היא להשתמר החתירה נסמך. משפטהטובה.

אי לו, שיש הולמות בלתי אידיאות מתוך לפעול נקבע שאדם במידה .23 משפט במידה רק לומר ניתן זאת טובה. מעלה מתוך שפעל מוחלט באופן עליו לומר אפשר

בהבנתו. שהשיג מה מתוך לפעול נקבע שהאדם לפעול, אלא בנו פירושו אין טובה מעלה מתוך מוחלט באופן לפעול .24 משפט מתוך התבונה, בהדרכת אחת( משמעותם אלה ישותנו)שלושה את ולשמר לחיות,עצמנו. תועלת בקשת של היסודאחר. דבר בגלל ישותו את לשמר חותר אינו איש .25 משפט

אתיקה 426

במידה והנפש, הבנה; אלא אינו תבונה מתוך אליו חותרים שאנו מה .26 משפט מוליך הוא כן אם אלא לה, כמועיל דבר שום שופטת אינה בתבונה, משתכרות שהיא

להבנה. ]אנו כן אם אלא רע או טוב הנו מסוים שדבר בוודאות יודעים איננו .27 משפט להבין מאתנו למנוע יכול או להבנה, באמת מוליך ש[הוא יודעים

העליונה הטובה ומעלתה הנפש, של העליון הטוב היא אלוהים ידיעת .28 משפטאלוהים. את לדעת היא

להמריץ לא יכול אינו מטבענו, לחלוטין שונה שטבעו כלשהו, יחיד דבר .29 משפט בשבילנו להיות יכול אינו דבר שום מוחלט, ובאופן פעולתנו; עוצמת את לעכב ולאעמנו. משותף משהו בו יש אם אלא רע או טוב

אלא, לטבענו; המשותף מן בו שיש במה רע להיות יבול אינו דבר שום .30 משפטלנו. מנוגד הוא לנו, רע שהוא במידה לנו. טוב הוא בהכרח לטבענו, מתאים מה שדבר במידה .3 ו משפט מועיל הוא כך לטבענו, יותר מתאים כלשהו שדבר שכבל נובע, מכאן נסמך. משפט

יותר מתאים הוא כן יותר, לנו מועיל מה שדבר כבל ולהפך: יותר; לנו טוב אולטבענו.

שהם לומר אפשר אי הסבילות, לריגשות משועבדים האדם שבני במידה .32 משפטלזה[. ]זה בטבעם מתאימים

ריגשות בתוכם שנאבקות כבל בטבעם שונים להיות עשויים האדם בני .33 משפט יציב. ולא הפבפך הנו עצמו אדם אותו גם זו ובמידה סבילות; שהנן

ריגשות בהם שנאבקות במידה לזה זה מנוגדים להיות עשויים האדם בני .34 משפטסבילות. שהנן

מתאימים בהברח תמיד הם התבונה, בהדרכת חיים האדם שבני במידה .35 משפטבטבעם. בהדרכת החי מאדם יותר לאדם המועיל יחיד דבר שום בטבע אין .1 נסמך משפט

התבונה. האדם בני לעצמו, המועיל את מירבי באופן מבקש אדם פל באשר .2 נסמך משפט

מירבי. באופן לזה זה מועילים לכל, משותף הנו הטובה המעלה בעקבות ההולכים של העליון הטוב .36 משפט

בשווה. ממנו ליהנות יכולים והכל עצמו, בשביל מבקש הטובה המעלה בעקבות ההולך אדם שבל הטוב .37 משפט

שרבה כבל יותר גדולה זו ותשוקה האדם; בני שאר בשביל גם משתוקק הוא אליואלוהים. על לו שיש הידיעה יותר

כושר לו מעניק או רבים, באופנים מופעל להיות האדם גוף את שמכשיר מה .38 משפטשהוא ככל יותר רבה ותועלתו לאדם; מועיל רבים, באופנים חיצוניים גופים להפעיל

427 הרעשות של כוחן על א! האדם שעבוד על ד:

של רב במספר אחרים, גופים ולהפעיל מופעל, להיות הגוף של כושרו את מגדיל

לאדם. מזיק אלה לדברים הגוף בושר את שמפחית מה ולהפך, אופנים. הם הגוף חלקי בין והמנוחה התנועה יחם של לשימורו הגורמים דברים .39 משפט של שונה ביחס ביניהם יעמדו האדם גוף שחלקי הגורמים דברים ולעומתם, טובים:רעים. הם ומנוחה תנועה האדם שבני לבך גורמים או משותפת, אדם בני לחברת המובילים דברים .40 משפט

פירוד לידי המובילים דברים זאת, לעומת מועילים. הנם ובהרמוניה, בשלום יחיורעים. הם במדינה וריב

באופן הוא, העצב ואילו טובה; אלא רעה אינה השמחה ישיר, באופן .41 משפטרע. ישיר,

טובה•, היא תמיד אלא המידה, על יתרה להיות יבולה אינה עליזות .42 משפטרע. תמיד הוא הדכדוך זאת, ולעומת להיות יכול הבאב ואילו רע; ולהיות המידה על יתר להיות יכול העונג .45 משפט

רעים. הם השמחה או שהעונג בכל טוב המידה. על יתרות להיות יכולות ותשוקה אהבה .44 משפטטובה. להיות יבולה אינה לעולם שנאה .45 משפט לשנאה המתייחסות הריגשות ושאר נקמנות זעם, ביזוי, לעג, קנאה, ו. נסמך משפט

רעות. ריגשות הן ממנה נולדות או הוא שנאה ידי על מויפעלים שאנו מתוך לו משתוקקים שאנו מה כל .2 נסמך משפטעוול. הוא ובמדינה מגונה, או אהבה לזולת להחזיר יכולתו ככל חותר התבונה בהדרכת שחי מי .46 משפט

לו. רוחש שהזולת ובו׳ הביזוי הכעס, השנאה, בנגד נדיבות כשלעצמן. טובות להיות יכולות אינן והפחד התקווה ריגשות .47 משפט רעות. תמיד הן ערך והפלגת ערך פיחות של ריגשות .48 משפט יהיר. שיהא בנקל לו גורמת אדם של בערכו הפלגה .49 משפט תועלת. וחסרי רעים הם הרחמים התבונה, בהדרכת החי באדם .50 משפט שלא יכולתו ככל חותר התבונה צווי פי על החי שאדם נובע, מכאן נסמך. משפט

רחמים. בו יגעו מתוכה. ולהיוולד לה להתאים עשויה אלא לתבונה מנוגדת אינה חסד נטיית .51 משפט הרצון שביעות ורק תבונה, מתוך להיוולד יכולה עצמית רצון שביעות .52 משפט

שבאפשר. העליונה היא בתבונה שמקורה העצמית תבונה. מתוך נולדת אינה או טובה, מעלה אינה רוח נמיכות .53 משפט על שמתחרט ומי תבונה; מתוך נולדת אינה או טובה, מעלה אינה חרטה .54 משפט

פעמיים. אונים, חסר או אומלל, הוא מעשיוהבורות הם ביותר הגדול העצמי הביטול או ביותר הגדולה היהירות .55 משפט

אתיקה 428

לעצמנו. ביחס ביותר הגדולה לנפש סימן הם ביותר הגדול העצמי הביטול או ביותר הגדולה !♦הירות .56 משפטביותר. אונים חסרת מאד עד משועבדים עצמו והמבטל שהיהיר גמורה בבהירות נובע מבאן נסמך. משפט

לריגשות. נדיבי חברת את ושונא וחנפים, טפילים של חברתם את אוהב היהיר .57 משפטהרוח. מתובה. להיוולד יבול אלא לתבונה מנוגד אינו הבבוד .58 משפט אנו סבילה, שהיא ריגשה מתוך לעשותן נקבעים שאנו הפעולות בל .59 משפטתבונה. מתוך בלעדיה, גם לעשותן להיקבע יבולים או אחד לחלק רק ומתייחסת או^עצב, שמחה מתוך הנולדת תשוקה .60 משפט

האדם של בתועלתו מתחשבת אינה לכולם, לא אבל הגוף של חלקים לבמהכולו.

המידה. על יתרה להיות יכולה אינה תבונה מתוך הנולדת תשוקה .61 משפט שווה, באופן מופעלת היא התבונה, צווי לפי דבר משיגה הנפש עוד בל .62 משפט

בהווה. דבר של אידיאה שהיא בין בעבר, או בעתיד דבר של היא שהאידיאה בין ידי על מודרך אינו מרע להימנע בדי טוב ועושה פחד ידי על שמודרך מי .63 משפט

התבונה. אחר במישרין הולכים אנו תבונה מתוך הנולדת תשוקה באמצעות נסמך. משפט הרע. מן בעקיפין ובורחים הטוב,

הולמת. בלתי ידיעה היא הרע ידיעת .64 משפט הייתה לא הולמות, אידיאות רק האדם לנפש היו לוא בי נובע, מכאן נסמך. משפטרע. של מושג שום יוצרת הנפש

הרע ואחר טובים, דברים שני בין הגדול הטוב אחר נלך התבונה בהדרכת .65 משפטרעים. דברים שני בין הפחות יותר, גדול טוב למען קטן רע אחר הולכים אנו התבונה בהדרכת נסמך. משפט

יותר. גדול לרע סיבה שהנו קטן טוב וזונחים קטן טוב פני על בעתיד יותר גדול טוב מעדיפים אנו התבונה בהדרכת .66 משפטבעתיד. גדול רע פני על בהווה יותר קטן ורע בהווה, לטוב סיבה שהנו בהווה, יותר קטן ברע רוצים אנו התבונה בהדרכת נסמך. משפט

יותר. גדול עתידי לרע סיבה שהנו בהווה יותר קטן טוב וזונחים בעתיד, יותר גדול אינה וחכמתו המוות, כמו עליו לחשוב ממעט החופשי שהאדם דבר אין .67 משפטבחיים. ההגות אלא במוות, ההגות רע של או טוב של מושג יוצרים היו לא חופשיים, האדם בני נולדו לוא .68 משפט

חופשיים. הם עוד כל


כשהוא גם שווה, ובאופן גודלה, במלוא ניכרת החופשי האדם של מעלתו .69 משפטעליהן. גובר כשהוא וגם מסכנות נמנע

רוח על מעידות ב[קרב, ]השתתפות כמו בעתה, מנוסה החופשי, באדם נסמך. משפט עוז 1א איתנה רוח אותה מתוך במנוסה בוחר חופשי אדם :או שווה. במידה איתנה

במאבק. בוחר הוא שבו נפש

להימנע שיוכל ככל משתדל בורים במחיצת החי חופשי אדם .70 משפטמטובותיהם.

מירבית. תודה לזה זה מכירים חופשיים אנשים רק .71 משפט לב. בתום תמיד אלא במרמה, פועל אינו לעולם החופשי האדם .72 משפט לפי חי הוא שבה במדינה יותר חופשי הנו התבונה ידי על המודרך אדם .73 משפט

בלבד. לעצמו מציית הוא שבהם בדידות בחיי מאשר משותפת החלטה

נספח

ה חלק

השכל עוצמת עלאו

האדם חירות על

הקדמהאקסיומות

מהן באחת שינוי יחול בהכרח נושא, באותו מתעוררות מנוגדות פעולות שתי אם .1לזו. זו להתעד שיחדלו עד בשתיהן, או התוצאה שמהות ככל סיבתה, עוצמת ידי על מוגדרת תוצאה של עוצמתה .2

סיבתה. מהות ידי על מוגדרת או מוסברת כך בנפש, בזו[ ]זו ונקשרות מסתדרות דברים של ואידיאות שמחשבות כמו .1 משפט בגוף. ונקשרים מסתדרים הדברים, דימויי או הגוף, הפעלות בדיוק

חיצונית סיבה של המחשבה מן הנפש של ריגשה או התרגשות נפריד אם .2 משפט

כלפי השנאה או האהבה יתחסלו אז כי אחרות, מחשבות עם אותה ונחבר

אלה. מריגשות הנולדות הנפש טלטלות ואתן החיצונית, הסיבה בהירה אידיאה יוצרים שאנו ברגע סבילה להיות חדלה סבילה ריגשה .3 משפט

שלה. ומובחנת לכוחנו יותר מסורה היא כן יותר, לנו ידועה שריגשה ככל מכאן: נסמך. משפטבגללה. פחות סבילה והנפש

אתיקה 430

ומובחן בהיר מושג עליה ליצור נובל שלא הגוף של הפעלה שום ן^ן .4 משפטבלשהו. ומובחן. בהיר מושג עליה ליצור נוכל שלא ריגשה שאין יוצא, מכאן נסמך. משפט מדמים שאנו דבר כלפי ריגשה היא מכל הגדולה הריגשה שווים, בתנאים .5 משפט

כמקרי. ולא כאפשרי לא כהכרחי, לא - סתם הריגשות לגבי עוצמתה בך כהברחיים, הדברים בל את מבינה שהנפש ככל .6 משפטאליהן.. ביחס סבילה פחות היא או יותר, גדולה את בחשבון נביא אם הן, תבונה מתוך מתעוררות או הנולדות ריגשות .7 משפט

בהם מתבוננים שאנו יחידים לדברים המתייחסות מאלה יותר חזקות הזמן,

כנעדרים. כן אחת, בבת הפועלות יותר רבות סיבות בגלל מתעוררת שריגשה כבל .8 משפט

יותר. גדולה היא עם יחד בהן מתבוננת שהנפש ושונות, רבות לסיבות המתייחסת ריגשה .9 משפט

מכל פחות ומתרגשים בעטיה סבילים פחות ואנו יותר, קטן נזקה עצמה, הריגשה מסיבה רק נולדת הייתה ]בעוצמתה[ שווה ריגשה שבו במקרה מאשר בנפרד, סיבה

מעטות. מסיבות או אחת לסדר ביכולתנו יש טבענו, את הנוגדות ריגשות אותנו תוקפות לא עוד בל .10 משפט

לשכל. המתאים סדר לפי הגוף הפעלות את ולקשור מתמלא או יותר שביח הוא בך יותר, רבים לדברים מתייחס שדימוי ככל ו. 1 משפט

הנפש. את יותר וכובש יותר, קרובות לעתים חיות שאנו לדברים המתייחסים לדימויים קלות ביתר נקשרים הדברים דימויי .12 משפטאחרים. לדימויים מאשר ומובחן בהיר באופן מבינים מתמלא הוא כך יותר, רבים אחרים לדימויים קשור כלשהו שדימוי ככל .13 משפט

יותר. קרובות לעתים חיות יתייחסו הדברים, דימויי או הגוף, הפעלות שכל לגרום יכולה הנפש .14 משפט

אלוהים. של לאידיאה אלוהים, את אוהב ומובחן בהיר באופן ריגשותיו ואת עצמו את שמבין מי .15 משפט

ריגשותיו. ואת עצמו את להבין יותר מרבה שהוא ככל אותו לאהוב יותר מרבה והוא במירבה. הנפש את לכבוש אמורה לאלוהים זו אהבה .16 משפט של ריגשה שום לידי בא ואינו הסבילות, בריגשות חלק אין לאלוהים .17 משפטעצב. או שמחה שום•אדם. שונא ואינו אוהב אינו במדויק, נדבר אם אלוהים, נסמך. משפט אלוהים. את לשנוא יבול אינו אדם שום .18 משפט לשנאה. להיהפך יכולה אינה לאלוהים אהבה נסמך. משפטאהבה. לו ישיב שאלוהים לחתור יכול אינו אלוהים את שאוהב מי .19 משפט


של ריגשה ידי על לא מוכתמת להיות יכולה אינה לאלוהינו זו אהבה .20 משנ£ט אנשים מדמים שאנו ככל יותר מלובה היא אדרבה, קנאת־אוהבים. ידי על ולא קנאה אהבה. של עבותות באותן לאלוהים הקשורים יותר רבים

אלא בעבר, שהיו בדברים להיזכר ולא כלום, לדמות יכולה אינה הנפש .21 משפטמתמיד. הגוף עוד כל

גוף של מהותו את המבטאת אידיאה בהכרח מצויה באלוהים זאת, בכל .22 משפטנצח. של מבחינה אחר או זה אדם

דבר ממנה נשאר אלא הגוף, עם לחלוטין להיהרס יכולה אינה האדם נפש .23 משפטנצחי. שהוא מה

אלוהים. את יותר מבינים אנו היחידים, הדברים את יותר מבינים שאנו ככל .24 משפט את להבין היא ביותר הטובה ומעלתה הנפש של העליונה חתירתה .25 משפט

השלישי. ההכרה בסוג הדברים היא כן השלישי, ההכרה בסוג דברים להבין יותר כשירה שהנפש ככל .26 משפט

הזה. הסוג מן בהברה הדברים את להבין יותר משתוקקת ]העצמית[ הרצון שביעות בנפש נולדת הכרה של זה שלישי סוג מתוך .27 משפטתתקיים. כי שאפשר ביותר הנעלה יכולה אינה השלישי ההכרה בסוג דברים להכיר התשוקה או החתירה .28 משפט

השני. הסוג מן להיוולד יכולה אבל ההכרה, של הראשון הסוג מן להיוולד שהיא מתוך מבינה אץ*היא נצח של מבחינה מבינה שהנפש מה כל .29 משפט של מהותו את משיגה שהיא מתוך אלא הגוף, של בפועל הנוכח קיומו את משיגה

נצח. של מבחינה הגוף

לה יש כן נצח, של מבחינה הגוף ואת עצמה את מכירה שנפשנו ככל .30 משפט באמצעות ומושגת באלוהים נמצאת שהיא יודעת והיא אלוהים, של הכרה בהכרח

אלוהים. שהנפש במידה הצורנית, סיבתה בתור בנפש תלוי השלישי ההכרה סוג .31 משפט

נצחית. עצמה היא

וזאת עליו, מתענגים אנו השלישי, ההכרה בסוג מבינים שאנו מה בל .32 משפטסיבה. בתור אלוהים של אידיאה בלוויית שכלית. אלוהים אהבת בהכרח נולדת ההכרה של השלישי הסוג מן נסמך. משפט נצחית. היא ההכרה, של השלישי הסוג מן הנולדת השכלית, אלוהים אהבת .33 משפט מתמיד. הגוף עוד כל רק הסבילות לריגשות כפופה הנפש .34 משפט השכלית. האהבה מלבד נצחית אינה אהבה ששום נובע, מכאן נסמך. משפט אינסופית. שכלית באהבה עצמו את אוהב אלוהים .35 משפט עצמו, אלוהים של אהבתו היא לאלוהים הנפש של השכלית האהבה .36 משפט

להיות עשוי הוא באשר אלא אינסופי, הוא באשר לא עצמו את אוהב הוא שבה

אתיקה 432

האהבה אומר: הווה נצח. של מבחינה הנדונה האדם, נפש של מהותה ידי על מונהר בה אוהב שאלוהים האינסופית האהבה של חלק היא לאלוהים של*הנפש השכלית

עצמו. את בני את אוהב הוא עצמו, את אוהב אלוהים באשר כי נובע מכאן נסמך. משפט הן לאלוהים הנפש של השכלית והאהבה האדם לבני אלוהים אהבת ולכן האדם,

דבר. אותו?ו שכלית לאהבה המנוגד דבר שום בטבע אין .37 משפט אותה. לבטל העשוי זו היא כן והשלישי, השני ההכרה בסוג דברים יותר מבינה שהנפש ככל .38 משפט המוות. מן פחות ופוחדת רעות, מריגשות פחות סובלת הגדול. בחלקה נצחית נפשו מרובים, לדברים כשיר שגופו מי .39 משפט וכן פחות: וסובל יותר פועל הוא כן שלמות, יותר כלשהו לדבר שיש ככל .40 משפט

יותר. מושלם הוא יותר, פועל שהוא ככל להפך: מושלם יהיה, אשר גודלו יהא הנפש, של הנשאר שחלקה נובע מכאן נסמך. משפט

האחר. מחלקה יותר חשיבות מייחסים היינו עדיין נצחית, היא שנפשנו ידענו אלמלא גם .41 משפט

הוכיח ד שחלק מה לכל - מוחלט ובאופן לדת, החסידות, למידת במעלה ראשונהולנדיבות. הרוח לאיתנות כשייך טובה; מעלה עצמה היא אלא טובה, מעלה על פרס איננה האושר ברכת .42 משפט נהנים שאנו כיוון להפך: אלא תאוותינו, את בולמים שאנו מפני ממנה נהנים ואיננו

תאוותינו. את לבלום ביכולתנו יש ממנה,

המונחים ומפתח מילון

אלמגור ערן בעריכת

praeteritam בעברaffectus primitivus ראשונה ריגשה

sive primarius ראשונית אוaffectuum remedium לריגשות תרופה

affirmatio חיובagere מעשה פעולה, ;לעסוק לפעול,

potentia agendi גם ראוambitio כבוד רדיפתamicitia ידידותamor אהבהamor Dei אלוהים אהבתamor Dei אלוהים אהבת

intellectualis שכליתamor erga deum לאלוהים אהבהamor intellectualis שכלית אהבה

anima נפשanimal rationale תבוני חיים בעל

animi fluctuatio הנפש טלטלתanimi fortitudo נפשי חוסן animi impatientia נפש קוצר animi impotentia אונים, חסרת נפש

נפש חולשתanimi pathema הנפש סבילת

animi praesentia נפש/רוח עת animi virtus הנפש מעלת

animositas איתנה רוח רוח, איתנותanimus רוח נפש,

antipathia אנטיפתיהappetitus תשוקה יצר,

ars כושר מיומנות, אמנות,asinus Buridaxii בורידאן של חמורו

assimilatio סיגולattributum תוארattributum dei אלוהים תואר

audacia נמהרותavaritia בצע רדיפתaversio דחייה

עצמי ביטול לחלוטין מוחלט, באופן

מוחלט מופשט באופן

מופשט אבסורדי אבסורד,

לרעה שימושרצון שביעות

abiectioabsoluteabsolutusabstracteabstractusabsurdumabususacquiescentia

acquiescentia m רצון שביעותse ipso עצמית

actio מעשה פעילה[, ריגשה]= פעולהactu existere/ קיים/

existens/existentia בפועל להתקייםactualis, actualitas בפועל

actus פעולה פעילות,actus ״ מעשה

pravus/rectus פסול/ישרadaequate הולם באופןadmiratio פליאהadulatio חנופהaemulatio תחרות מתוך חיקויaeque in parte ac בחלק שווה

in toto ובשלםaequitas הוגנות aequo animo פניות, ללא נפש, מנוחת

נפש בשוויון שווה, בנפשaetemitas נצחיות נצח,

sub specie aeternitatis גם ראוaetemus נצחי

affectio הפעלהcorporis affectio גם ראוaffectus ריגשה

affectus animalium חיים בעלי ריגשות affectus contrarius מנוגדת ריגשה affectus erga rem המתייחסת ריגשהfuturam/ בעתיד/ דבר אל

praesentem/ בחווה/

אתיקה 434

axioma אקסיומה absoluta cogitatio מוחלטת מחשבהbeatitudo אושר ברכת cognitio . ידי?^ הכרה,

beneficium טוב מעשה טוב, טובה, cognitio הכרה/ידיעהbenevolentia טוב רצון adaequata הולמתbonus טוב cognitio dei אלוהים הכרת/ידיעתcausa סיבה cognitio הכרה/ידיעהcausa adaequata הולמת סיבה inadaequata הולמת בלתיcausa corporea גופנית סיבה cognitio הכרה/ידיעהcausa efflciens פועלת סיבה intuitiva הסתכלותיתcausa externa חיצונית סיבה cognitio primi הסוג מן הכרהcausa finalis תכליתית סיבה generis הראשוןcausa formalis צורנית סיבה cognitio secundi הסוג מן הכרהcausa immanens אימננטית סיבה generis השניcausa inadaequata בלתי־הולמת סיבה cognitio sui עצמית הכרהcausa interna פנימית סיבה cognitio tertii הסוג מן הכרהcausa libera חופשית סיבה generis השלישיcausa necessaria הכרחית סיבה vera cognitio אמיתית הכרה/ידיעה

(vel coacta) כפויה( )או commentum בדיהcausa partialis חלקית סיבה commiseratio רחמיםcausa per שבמקרה, סיבה communis מקובל ;שיתוף משותף,

accidens מקרית סיבה communis ordo הטבע סדרcausa per se עצמה ידי על סיבה naturae המשותףcausa positiva חיובית סיבה comparare בהשוואה להשוות,causa prima ראשונית סיבה componere לצרף לחבר, להרכיב,causa proxima קרובה סיבה compositio הרכבה הרכב,causa remota רחוקה סיבה compositus מורכבcausa singularis יחידה סיבה comprehendere לתפוס להכיל, להקיף,causa sui עצמו סיבת conatus חתירהcausa transiens טרנזיטיבית סיבה . mentis conatus sive potentia גם ראוcausalitas סיבתיות conatus/conari להמשיך חתירהceleritas מהירות in suo esse perseverandi בישותcertitudo ודאות conatus inteiiigendi להבנה חתירהcertus ודאי מוגדר: מסוים, conatus sese conservandi/ חתירהChristus כריסטוס conatus suum הישות/ את לשמרcircumstantia נסיבה esse conservare בישות להשתמרcivis אורח concatenatio השתלשלות מקשר,ci vitas מדינה concatenatus נקשר מקושר,clara et בהירה אידיאה conceptus מושג

distincta idea ומובחנת concipere במחשבה, להעלות להשיג,clarus et distinctus ומובחן ברור לחשוב, הדעת; על להעלותclare et distincte ומובחן ברור באופן לדון להניח, להבין,dementia לסלוח כושר concordia הרמוניה שלום,

cogitare הדעת את לתת לחשוב, confusio בלבול ערבוביה,cogitatio מחשבה confusus מבולבל


mutilatus et confusus גם ראו deducere לגזור להסיק,conscientia מודעות deflnire י־ להגביל להגדיר,conscientiae morsus מצפון נקיפות defmitio הגדרהconscius מודע deformitas כיעורconsensus הסכמה demonstrare להראות להוכיח,conservare לשמור לשמר, demonstratio הוכחהconservare esse הישות את לשמר denominatio ציון סימן־היכר,conatus sese conservandi גם ראו dependere תלוי להיות

conservatio השתמרות desiderium געגועconsiderare לראות/לחשוב/ בתור, לדון despectus ערך פיחות

לעיין, בתור: משהו להבין desperatio ייאושבחשבון להביא destruere לפוגג לחסל, להרוס,

consternatio בעתה determinare, -ari להיקבע; לקבוע,constituere לערוך להוות; לכונן, להגדיר להגביל,

constitutio מערך determinatio היקבעותconsuetudo הרגל determinatus ומוגבל, קבוע נקבע, קבוע,contemptus ביזוי בוז, מוגדר

continere כלול להיות להיכלל, Deus אלוהיםcontingens, contingentia ,מקריות מקרי deus sive natura הטבע או אלוהיםcontmuatio המשך devotio מסירות

continuo נמשך באופן ברציפות, dictamina rationis תבונה צוויcontinuus בלתי־פוסק מתמיד, discordia וריב פירוד פירוד,contradictio * סתירה discrepere להיבדל

contrarius הפך היפוך, נוגד, מנוגד, dispositio נטייהconvenientia התאמה dispositio cerebri/ המוח/ נטיית

convenire עם להתיישב להתאים, corporis הגוףcorpora dura/ קשים/ גופים distinctio הבחנה

fluida/mollia נוזליים/רכים distinguere, -ui להבדיל, להבחין,corporeus גופני מן שונה להיותcorporis affectio הגוף הפעלת ־ diversitas שונות שוני,corporis duratio הגוף התמדת dividere, divisibilis ניתן לחלק,corpus גיף לחלוקהcorpus compositum מורכב גוף divinus אלוהיcorpus humanum האדם גוף doctrina תורהcorpus simpiicissimum ביותר פשוט גוף dubitatio ספקcorruptibilis לכיליון צפוי duratio התמדהcorruptio כיליון השחתה, corporis/mentis duratio גם ראוcreatio, creatus נברא דבר בריאה, ebrietas שכרותcrudelitas התאכזרות educatio חינוךcupiditas תשוקה effectus תוצאה תולדה,damnum חיסרון צרה, נזק, eligere לבחורdecretum החלטה ens, entia ישות ישים, יש,decretum commune משותפת החלטה ens absolute infinitum אינסופי ישdedignatio התנשאות מוחלט באופן

אתיקה 436

ens imaginations שבדמיון יש fama • טוב שםens perfectissimum ביותר שלם יש fatum גורל

ens rationis מחשבה יש שבתבונה, יש favor חסד נטייתentia abstracta הפשטות ישי felicitas אושרentia metaphysica מטאפיסיים ישים fictitia בדיות

sive universalia כוללים או fides אמוןentia realia ממשיים ישים figmenta בדיותerror טעות figura תבנית

esse להימצא להיות, ישות: fingere, affmgere לדמיין לבדות,esse actuale בפועל ישות finis סוף תכלית,esse formale [ ]צורנית בפועל ישות finis assimilationis סיגול של תכליתesse in alio אחר בדבר להימצא finis indigentiae צורך של תכליתesse in deo באלוהים להיות / להימצא frnitus סופי

esse in se עצמו, בתוך להימצא forma צורהעצמו בפני להיות fortitudo נפשי חוסן

esse objectivum אובייקטיבית ישות animi fortitudo גם דאו)היצגית( fundamentum בסיס יסוד,

essentia מהות gaudium הנאה חדווה;essentia actualis בפועל מהות generosi הרוח נדיביessentia dei אלוהים של מהותו generositas נדיבותessentia formalis בפועל מהות genus סוג

]צורנית[ in suo genere בסוגוexemplar דגם gloria כבוד תחושת כבוד,exemplum דוגמה gloria vana הבל של כבודexistentia קיום gratia, gratitudo טובה הכרת תודה,existentia dei אלוהים קיום habitus הרגלexistentia necessaria הכרחי קיום hilaritas עליזות

existimatio הפלגת־ערך 'הערכת־יתר, homo, אדם, בן אדם,experientia ניסיון homines בריות אנשים,experientia vaga מזדמן ניסיון homo liber חופשי אדםexplicare להנהיר להסביר, homo qui ratione המודרך אדםexplicatio הנהרה הסבר, ducitur התבונה ידי עלexprimere לבטא honestas יושרextensio התפשטות honor כבוד כיבודים,factum מעשה horror פלצותfacultas כושר humana impotentia אנושי אונים חוסרfacultas imaginandi הדימוי כושר humanitas אנושיותfacultas intelligendi להבנה, כושר humilitas רוח נמיכות

שכלי כושד hypothesis הנחהfacultas percipiendi/ תפיסה/ כושר idea אידיאה

concipiendi/sentiendi השגה/תחושה idea absoluta מוחלטת אידיאהfacultas volendi לרצות כושר idea adaequata הולמת אידיאה

et nolendi לרצות ושלא clara et distincta idea גם ראוfalsitas שקרות idea composita מורכבת אידיאה


מלידה טבועאי־ציות

עצמית מודעות חסר השכל פעולת

שכל

innatusinobedientiainsciusintellectiointellectus

intellectus/intelligens שכלactu שבפועל

intellectus dei אלוהים של שכלו intellectus inflnitus אינסופי שכל

intelligentia הבנהintrepidus נועז

intuitus הסתכלותinvidia קנאה

involvere לכלולira זעם

irrationalia תבונה חסריirrisio לעג

iudicare בתור להעריך לשפוט,iudicium משפט שיפוט,

iudicium suspendere שיפוט להשעותius זכות משפט:

ius naturae summus העליונה הטבע זכותius naturale טבעית זכותiustitia צדק iustus, iustum ראוי מוצדק, ;צדק איש

laetitia שמחהlaus שבח leges dei naturae אלוהים של טבעו חוקיleges naturae טבע חוקי leges nostrae naturae טבענו חוקי

libertas חידות חופש, liberum arbitrium חופשית בחירה

libido בשרים, תאוות המין, יצר מינית תאווה

luxuria זללנותmalus רעה צרה, רע, רוע,

manifestus ומחוור גלוי בעליל, גלוי, ברור,materia חומר

medicina רפואהmeditatio עיון הגות,melancholia דכדוךmelancholia שחורה מרה בעלי

memoria זיכרוןmens רוח נפש,

idea dei אלוהים אידיאתidea falsa שקרית אידיאה idea inadaequata בלתי־הולמת אידיאה mutilatus et confusus גם ראו

idea perfecta מושלמת אידיאהidea simplex פשוטה אידיאהidea universalis כללית אידיאהidea vera אמיתית אידיאה

ideatum האידיאה מושאignorantia בורותimaginatio הדמיון; כוח דמיון,

דימוי דמיון, פעולת mentis imaginations גם ראוimagines rerum הדברים דימוייimago communis משותף דימויimitatio חיקוי

immortaiis אלמוות בן/בתimmutabilis משתנה בלתיimperfectio שלמות חוסר

imperfectus מושלם לאimperium שלטון ממלכה:

impetus דחףimplicare לכלול impotentia ינולת חוסר אונים, חוסר

humana impotentia גם ראוimpudentia חוצפה

incertitudo, incertus עמום ודאות, אי inconstantia עקיבות חוסר הפכפכנות,

indefinitus מוגדר, בלתי מוגדר גבול ללא

indeterminatus קבוע לאindicare ללמד, ;להצביע ;לציין

על להעידindifferens אדישindignatio נפש שאטIndividuum יחידindivisibilis מתחלק בלתיinfelicitas צרה

infinitas, infinitus אינסופי אינסופיות, absolute infmitus מוחלט באופן אינסופי

ingenium כישרון רוח, נטייתingratitudo טובה כפיות

inhumanus אנושי לאiniustum, iniustus מעוול עוול,

אתיקה 438

mens humana האדם נפש וברור ידועmentis conatus או הנפש חתירת obedientia » ציות

sive potentia עוצמתה obiectio השגהmentis duratio הנפש התמדת obiective [ ]היצגי אובייקטיבי באופןmentis imaginationes הנפש דימויי obiectum מושאmeritum זכות מידת obnoxius ל משועבד ל־, כפוףmethodus מתודה odii reciprocatio ה הדדיות שנאה,metus פחד odium שנאה

misericordia רחמנות בצער, השתתפות omen bonum/malum טוב/רע מזל סימןmodestia ' צניעות omnipotentia כל־יכולתmodificatio איפנון opinio סברהmodus דרך אופן, ordinatus סודר מסודר,modus cogitandi מחשבה אופן ordo סדרmors מוות ordo et (sive) connexio הדברים סדרmotus תנועה (concatenatio) rerum קישורם )או( וmutatio שינוי ordo et concatenatio ההפעלות סדרmutilatus מקוטע קיטע, affectionum ומיקשרןmutilatus et confusus ומבולבל קיטע ordo et connexio הסיבות סדרmutilate et confuse ומבולבל קטוע באופן causarum וקישורןnatio אומה ordo et connexio האידיאות סדרnatura טבע idearum וקישורן

absoluta natura מוחלט טבע communis ordo naturae גם ראוcommunis ordo naturae גם ראו origo מקור יסוד,ius, leges naturae גם ראו ostendere להוכיח: להראות,

natura corporum הגופים טבע להציע, להצביע,natura dei אלוהים טבע להעיד להדגים,natura naturans טובע טבע pars חלקnatura naturata טבוע טבע naturae pars גם ראו

natura rerum טבע הדברים, טבע pars mentis הנפש חלקnatura simplex פשוט טבע participare להשתתףnaturae pars הטבע של חלק particularis פרטnaturalis טבעי res particularis גם ראו

naturalia טבעיים דברים ישים, passio סבילה סבילה, ריגשהnecessitas הכרחיות הכרח, pati סביל/ להיות לסבול,negatio שלילה השפעה לקבל מופעל,nexus causarum סיבות רצף/שלשלת pauperum cura לעניים דאגהnon-ens לא־יש peccatum עוול חטא,norma קנה־מידה נורמה, pecunia כסףnotio מושג perceptio תפיסהnotiones extrinsecae חיצוניים מושגים percipere לתפוסnotiones communes משותפים מושגים perfectio שלמותnotiones secundae משניים מושגים perfectus מושלם שלם,notiones universales כוללים מושגים perfidia מרמה

notus per se מאליו/מעצמו, מובן periculum חשש סכנה,


qualitas תכונה איכות,quantitas כמות

quies מנוחהratio בחינה, דרך, נימוק, תבונה;

- כלל אופן, יחס, טעם, היגיון,dictamina rationis גם ראוens rationis גם ראו

ex ductu rationis התבונה בהדרכת ex imperio rationis התבונה שלטון תחת homo qui ratione ידי על המודרך אדם

ducitur התבונהrationis consilium התבונה עצת

realitas ממשותrecordari להיזכר לזכור,

recta vivendi הישרה/ החיים דרךratio הנכונה

referre, -ri להחזיר, לשייך, לייחס, להשתייך להתייחס,

reiatio זיקה יחס,religio דת

repraesentare לייצגres דבר/ים

res aetema נצחי דברres cogitans חושב דבר

res contingentes מקריים דבריםres extensa מתפשט דבר res impossibilis אפשרי בלתי דברres infinita אינסופי דברres naturalis טבעי דברres necessaria הכרחי דבר res particularis פרטי מקרה פרטי, דבר

res singuläres יחידים דבריםreverentia כבוד יראתrisus צחוקsacer קדוש

saevitia לב קשיsalus הנפש גאולתsapientia חוכמה

satyrici סטיריקניםscepticismus ספקנות

schoiastici סכולסטיקניםscholasticus סכולסטי

scientia דעת מדע,scientia intuitiva שבהסתכלות דעת

perseverantia ]ישות/קיום[ המשך perseverare ]בישות/בקיום[ להמשיך

conatus in suo esse גם ראוperseverandi

pertinere להתייחס, שייך, להיות לגעת להשתייך,

philautia עצמית אהבהpietas חסידות מידתpoenitentia חרטהpositivus/m חיובי

possibilis אפשריpossibilitas אפשרותpostulare לחייב לדרוש,

postulatum פוסטולטpotentia יכולת עוצמה:

mentis conatus sive גם ראוpotentia

potentia absoluta מוחלט שלטוןpotentia actualis בפועל עוצמהpotentia agendi הפעולה עוצמת

potentia cogitandi המחשבה עוצמת/כוחpotentia dei האל עוצמת potentia imaginandi ״ הדימוי יכולת

potentia rationis התבונה עוצמתpotestas שלטון כוח, יכולת: summa potestas העליונה הרשותpraeceptum הוראה -praeiudicium קדומה דעה קדום, משפט

communia קדומים משפטיםpraeiudicia משותפים

praesens בהווה נוכח הווה, נוכח,praesentia נוכחות

praeteritus, praeteritum בעבר עבר, principium ראשית התחלה, עיקרון,-

privatio העדרpropensio משיכהproprietas תכונה proprietas communis משותפת תכונהproprium עצמיprudentia הדעת יישובpudor בושה

pulchritudo יופיpunire להענישpusillanimitas פחדנות

אתיקה 440

transcendentales טתסצנדנטלצםuaiisucuucnictheologi

l iC a U ^ / w J I J £ U J Iw

תיאולוגיםtimidus חששןtimor חששנות יראה,titillatio עונגtremor רעדהtristitia עצבturpis שפל מגונה,unitus מאוחדuniversalis כולל אוניברסלי, כללי,universum יקוםusus שירות, שימוש, תועלת,

תרגול צורך, הרגל,utile commune משותף מועילutile proprium עצמית תועלתutilitas מועיל שימוש תועלת,vacuum ריק חללvaletudo בריאותvanitas הבלvanus שווא ריקני,veneratio הערצהverbum דיבור מילה,verecundia ביישנותveritas אמיתות אמת,veritas aetema נצחית אמתvindicta נקמנות נקם,virtus טובה מעלה מעלה,vis, vires כוחות כוח,vita חיים אורח חיים,vita rationalis תבונה חייvita socialis חברה חייvita solitaria בדידות חיי

vera vita אמת חייvitium מגרעת פגם, רעה, מידהvituperium גנאיvivere לחיותvolitio רצייהvoluntas רצון

absoluta voluntas מוחלט רצוןvoluntas dei אלוהים רצוןvoluntas libera חופשי רצוןvulgus המון העם, המוןzelotypia . אוהבים קנאת

securitas ביטחהsensus חושים דעה: מובן,

sentire להעריך להחשיב, לחוש;servitus עבדות שעבוד, השתעבדות,

significatio מובןsignum סימןsimilis דומהsimilitudo דמיוןsimplex פשוט

singularis ייחודי פרטי, יחיד,sobrietas פיכחוןsocietas - חברהsocietas communis משותפת, חברה

חברתי ׳״שיתוףsomnium, somnus שינה חלום,spatium מרחבspecies מין

species תדמית מראית, ;בחינהsub specie aetemitatis נצח של מבחינה

spes תקווהspiritus animales החיים רוחותstatus civilis אזרחי מצבstatus naturalis טבעי מצבstoici סטואיקניםstultitia אווילותstupor פתאים תדהמתsubiectum נושאsubstantia עצםsubstantia cogitans חושב עצםsubstantia corporea גופני עצםsubstantia extensa מתפשט עצםsubstantia finita סופי עצםsubstantia infmita אינסופי עצםsummum bonum העליון הטובsuperbia יהירותsupematuralis על־טבעיsuperstitio תפלה אמונהsympathia סימפתיהtaedium נפש גועלtautologia טאוטולוגיהtemperantia מתינותtempus זמןterminare להגבילtermini מונחים

441 המונחים מפתח

absurdum ,אבסורדי אבסורד60, 80, 81, 84-92, 96, 97, 100, 104, 105, 111-114, 193, 203, 204, 238, 284, 287,302, 304, 307, 308, 338, 349, 350, 382,

397, 401, 40296, 114, 281, 308 indifferens אדיש

בריות אנשים, אדם, בן אדם,homo, homines 81, 83, 97, 115-122, 126, 129, 136-139, 141, 151, 153, 166, 168, 171, 172, 175, 176, 180, 181, 183, 185, 187, 188, 193, 197, 198, 200, 201, 205, 207, 213, 214, 219, 220, 223, 224,226, 227, 230, 231, 233, 235, 238, 240- 246, 248, 249, 253, 256-258, 261, 262, 264-267, 269, 271, 273, 279, 280, 281,283, 286-288, 297-304, 306-316, 318-320, 323, 325, 327-331, 333-339, 341, 342, 344, 345-350, 352-356, 358-360, 371,

373, 376, 382, 383, 394, 401התבונה ידי על המודרך אדם

homo qui ratione ducitur 350, 351, 354 homo liber חופשי אדם

344, 345, 346, 347, 348, 349, 350 amor אהבה

108, 126, 188, 209, 216, 217, 218, 221,222, 224, 225, 229, 230, 231, 259, 260,261, 263, 264, 283, 310, 322, 323, 325,327, 328, 334, 341, 348, 351, 356, 357,

358, 369, 371, 376, 383, 384, 395 amor erga deum לאלוהים אהבה

381, 382, 383, 402 248,267 philautia עצמית אהבה amor intellectualis שכלית אהבה

394, 395, 396, 397 380, 392, 393 amor Dei אלוהים אהבת

שכלית אלוהים אהבתamor Dei intellectualis 56, 392, 393 obiective באופן ]היצגי[, אובייקטיבי

97, 108, 132 246 stultitia אווילות

239 natio אומה modus ,דרך אופן

75, 82, 90, 92, 93, 94, 96, 99, 102, 104,106, 107, 109-113, 115, 117, 119, 120,121, 125-133, 135, 137, 138, 140, 143, 145, 146-153, 155-162, 165, 168, 174, 178, 179, 181, 195, 197, 203, 208, 213,

218, 221, 248, 255, 390, 400, 403 modus cogitandi מחשבה אופן

109, 126, 127, 131, 133, 135, 138, 165,175, 181, 197, 386, 400

188, 233, 265, 299, 353 felicitas אושר 189, 317, 329 civis אזרח

317 inobedientia ציות אי incertitudo, incertus עמום ודאות, אי

244, 267, 376 idea אידיאה

60, 77, 125, 127, 128, 130-136, 138-141, 148-151, 153, 154, 155, 157-170, 172,174, 175, 178-182, 184, 185, 186, 187,195, 201, 205, 206, 208, 209, 217, 220,224, 225, 228, 229, 234* 238, 239, 240,244, 246, 248, 254, 259, 260-263, 265,266, 268, 269, 275, 276, 284, 287, 289,290, 291, 295, 301, 310, 322, 329, 339, 340, 359, 368, 269, 370, 375, 380, 383,

385, 386, 388, 389, 390, 392, 394-396 idea vera אמיתית אידיאה

77, 82, 108, 125, 164, 165, 167, 174, 175, 176, 284, 380

ומובחנת בהירה אידיאהclara et distincta idea 82,160,161,167,

176, 186, 205, 254, 369, 375הולמת בלתי אידיאה

idea inadaequata 165, 166, 167, 173,187, 196, 197, 202, 205, 250, 275, 284,

302-3, 342, 371, 383 idea adaequata הולמת אידיאה

125, 165, 167, 168, 169, 172, 173, 174,196, 197, 201, 202, 205, 253, 254, 305,

הלטינית. למילה העברית המקבילה מופיעה שבו לעמוד מפנים המספרים *המתרגם. הערת מצויה הנ״ל שבעמוד מציין מודגש מספר **

ל׳(. האות )תחת המקור בצורת מופיעים פעלים ***

אתיקה 442

340, 342, 345, 352, 371, 380, 381, 383 idea universalis ^ כלל אידיאה

248, 279165 idea absoluta מוחלטת אידיאה

148 idea composita מורכבת אידיאה165 idea perfecta מושלמת אידיאה

148 idea simplex פשוטה אידיאה idea falsa שקרית אידיאה

65, 82, 164, 165, 175, 176, 183, 284 idea dei אלוהים אידיאת

100, 101, 129, 130, 132, 133, 134, 176,315, 346, 379, 380, 381, 392, 393

האידיאות סדר גם ראו ומבולבל קיטע גם ראו

211,367 qualitas ,תכונה איכות infinitas, infmitus ,אינסופי אינסופיות75, 80, 81, 84-94, 96, 100, 101-103, 106, 108-110, 122, 125, 127, 128, 129, 130, 132-136, 139, 147, 155, 163, 170, 171,176, 178-181, 185, 186, 286, 287, 306,

313, 322, 346, 353, 372, 390, 394, 400מוחלט באופן אינסופי

absolute infmitus 84, 86, 89, 95, 394אינסופי יש גם ראו

modificatio איפנון 62, 81, 102, 103, 106, 137

iustus, iustum ראוי מוצדק, צדק: איש 220, 234, 242, 264, 267, 268, 299, 316,

318, 333, 334 animositas איתנה רוח רוח, איתנות

254, 347 divinus אלוהי

81, 85, 91, 93, 94, 95, 97, 98, 99, 104,107, 110, 129, 131, 137, 170, 188, 390,

396, 401, 402 Deus אלוהים

75, 81, 84-91, 93, 94-100, 102-104, 106-114, 116, 118-121, 127-137, 139, 140, 149, 154-157, 159, 164, 167, 170, 174, 178, 179, 180, 196, 197, 203, 206, 284,306, 312-315, 324, 353, 379, 380-383,

385, 387, 388, 390-396, 398, 402 deus sive natura הטבע או אלוהים

17-18, 46, 280, 287

317, 349, 356 fides אמון superstitio תפלה אמונה

117, 189, 242, 315, 320, 324, 341, 360 ars ,כושר מיומנות, אמנות

119, 198, 354, 355, 359 veritas ,אמיתות אמת

81, 82, 97, 117, 118, 174, 175, 176, 397 veritas aetema נצחית אמת

76, 82, 97, 99, 100, 397224,273 humanitas אנושיות

211 antipathia אנטיפתיה164 possibilitas אפשרות

282, 283 possibilis אפשרי axioma אקסיומה

76-77, 81, 142-44, 170, 195, 284, 368,397

280 commentum בדיה 181,260 fictitia בדיות

118, 137, 184 figmenta בדיות contemptus ,ביזוי בוז

245, 246, 259, 323, 325, 328117, 119, 332 ignorantia בורות

pudor בושה225, 233, 234, 255, 267, 269, 335, 358

species :תדמית מראית, בחינה 356, 357, 358, 377

נצח של מבחינהsub specie aetemitatis 177, 178, 339,

385, 386, 389, 390, 391, 395 184 liberum arbitrium חופשית בחירה

abiectio עצמי ביטול268, 332, 333, 334, 357

214, 245, 262, 326 securitas ביטחה233,269 verecundia ביישנות

מוגדר גבול ללא מוגדר, בלתיindefmitus 126, 204, 205

immutabilis משתנה בלתי100, 101, 136, 384

indivisibilis מתחלק בלתי88, 92, 93, 126, 127, 136, 138, 141, 144-

147, 149, 156402 immortaiis אלמוות בן/בת

172 animal rationale תבוני חיים בעל233, 245, 272 consternatio בעתה


ומובחן ברור ומובחן/באופן ברורclarus et distinctus / clare et distincte162, 168, 170, 194, 202, 305, 329, 330, 337, 361, 367, 370, 371, 378, 379, 380,

384, 389, 398 ומובחנת בהירה אידיאה גם ראוומחוור גלוי בעליל, גלוי, בריר,

manifestus 82, 85, 88, 93, 175, 211, 339 creatio, creatus ,נברא דבר בריאה

119, 137120,338 vaietudo בריאות

beatitudo אושר ברכת 32, 125, 188, 353, 368, 391, 393, 395, 396

32, 403 salus הנפש גאולת256 taedium נפש גועל

corpus גוף75, 90, 92, 125, 127, 139-162, 168, 169,171, 172, 177, 180, 184, 186, 194, 195,197, 198, 201, 205-210, 214, 220, 221,223, 227, 240, 243, 248, 250, 252, 256,258, 270-276, 285, 289, 291, 295, 301,318, 320, 321, 322, 338, 359, 360, 373,383, 384, 385, 386, 389, 390, 393, 394,

398, 399corpus humanum האדם גוף

141, 147,148-154, 157-161, 163, 168, 169,177, 195, 196, 210, 213, 220, 227, 243,

291, 318, 319, 324, 337, 385, 394, 399 144 corpus compositum מורכב גוף

ביותר פשוט גוףcorpus simplicissimum 144, 147

קשים/נוזליים/רכים גופיםcorpora dura/fluida/mollia 145

הגוף הפעלות/התמדת גמ ראו85, 90, 92, 184, 198 corporeus גופני

114,255 fatum גורל 116,120, 224, 316,330 vituperium גנאי

231,233,269 desiderium געגוע356 pauperum cura לעניים דאגה

res דבר/ים78, 81, 83, 85, 94, 98, 100, 103, 104, 106, 111-122, 125, 126, 131, 132, 137, 158,162, 166, 171, 172, 176, 177, 182, 193,196, 198-204, 207, 210-213, 216, 218,

228, 229, 231, 232, 237, 238, 241, 261, 279-282, 285, 296, 297, 305, 307, 319,339, 340, 352, 359, 378, 379, 381, 385-

387, 398, 399, 403 138 res infmita אינסופי דבר

111 res impossibilis אפשרי בלתי דבר res necessaria הכרחי דבר76, 111, 176, 178, 293, 372

res cogitans חושב דבר89, 125, 127, 130, 131, 133, 135

res naturalis טבעי דבר115, 116, 119, 137, 172, 279, 280, 373

res extensa מתפשט דבר89, 125, 128, 133

76 res aetema נצחי דבר res particularis פרטי מקרה פרטי, דבר

104, 164, 376 res singuläres יחידים דברים

106, 126, 127, 130, 133, 134, 135, 136,138, 143, 154, 158, 163, 164, 167, 170,

178, 179, 202, 203, 245, 248, 354, 396 res contingentes מקריים דברים

111, 176, 177, 178, 283*292, 293, 372הדברים סדר גם ראו

114,279,281 exemplar דגם exemplum דוגמה

91,117,134,149,166, 337, 342, 365, 396 similis דומה

116, 171, 172, 181, 184, 211, 212, 214, 217, 218, 219, 220, 221, 222, 227, 236,

238, 239, 263, 310, 334, 346 260, 358 aversio דחייה200,257 impetus דחף

172 imago communis משותף דימוי imagines rerum הדברים דימויי

152, 153, 172, 184, 196, 215, 216, 220,227, 256, 258, 270, 337, 368, 378, 379 mentis imaginationes הנפש דימויי

187, 210207,258 melancholia דכדוך

153 similitudo דמיון דימוי דמיון, פעולת הדמיון: כוח דמיון,

imagmatio 36, 39, 92, 93, 120, 121,152, 166, 172, 176, 177, 183, 186, 187, 201,

אתיקה 444

210, 213, 215, 218, 220, 221, 245, 258,259, 267, 284, 285, 29*► 301, 334, 340,

376, 394, 399, 400 121 ens imaginations שבדמיון יש

scientia intuitiva שבהסתכלות דעת 31, 55, 173

הישרה/הנכונה החיים דרךrecta vivendi ratio 193, 352, 376, 401

religio דת32, 266, 315, 351, 356, 357, 358, 400,401

171 distinctio הבחנה 377 vanitas הבל

353* 361, 367 intelligentia הבנה deflnitio הגדרה

75, 82, 83, 94, 99, 111, 202, 240, 241, 252, 254, 257-261, 274, 312, 325, 331, 333, 373, 378, 382, 384, 385, 387, 391,

394122, 345 meditatio ,עיון הגות

356, 358 aequitas הוגנות praesens ,בהווה נוכח נוכח, הווה

150-152, 176, 177, 207-209, 213, 214,219, 220, 223, 232, 240, 267, 270, 276, 283-285, 290-297, 323, 338-340, 343,

344, 360, 373, 384, 389, 392, 394 adaequate ,באופן הולם

134, 141, 162, 167, 168, 303, 330, 337,339, 353, 370

298 praeceptum הוראה decretum החלטה

199, 200, 201, 260, 266, 367 decretum commune משותפת החלטה

350200, 240, 366 determinatio היקבעות

cognitio ,ידיעה הכרה 38-42, 69, 77, 80, 81, 111, 125, 132, 135,137, 140, 141, 154-159, 162, 163, 165,166, 173, 179, 180, 194, 245, 280, 284,290, 295-297, 300, 312, 313, 314, 326,330, 340, 341-343, 346, 351, 352, 359,

368, 371, 373, 376, 383, 388, 396, 398 הראשון הסוג מן הכרה

cognitio primi generis 172-174, 396השני הסוג מן הכרה

cognitio secundi generis 173, 174, 396השלישי הסוג מן הכרה

cognitio tertii generis 173, 174, 180, 384, 387-389, 391-393, 396-398, 402

162 cognitio sui עצמית הכרה vera cognitio אמיתית הכרה/ידיעה

90, 118, 173, 174, 280, 295, 296, 297,340, 351, 371, 377

הולמת ידיעה הכרה/cognitio adaequata 157-163, 173, 179,

180, 313, 343, 391הולמת בלתי הכרה/ידיעה

cognitio inadäequata 163, 166, 340,342

הסתכלותית הכרה/ידיעהcognitio intuitiva 353, 396

cognitio dei אלוהים הכרת/ידיעת90, 188, 306, 313, 314, 384, 388, 390,

391, 399necessitas ,הכרחיות הכרח

76, 84, 93, 94, 95, 101-103, 105, 107, 108, 110, 111, 114, 118, 121, 129, 131, 156, 167, 178, 179, 188, 194, 201, 280,281, 287, 301, 316, 328, 336, 339, 348,

351, 352, 353, 376, 385, 386, 390, 403 vulgus המון העם, המון

97, 119, 121, 128, 129, 224, 279, 280,331, 335, 359, 401

perseverantia [ ]קיום/ישות המשך288

hypothesis הנחה101, 145, 152, 167, 211, 212, 222, 227,234, 235, 237, 293, 295, 296, 308, 329,

346, 367, 378 explicatio ,הנהרה הסבר

90, 166, 183, 326 259, 317, 318 consensus הסכמה

173 intuitus הסתכלות 166, 183, 258, 383 privatio העדר

existimatio ,הפלגת־ערך הערכת־יתר220, 264, 267, 326, 327

245, 246, 259 veneratio הערצה inconstantia ,עקיבות חוסר הפכפכנות

112, 193, 243, 298, 317, 377


affectio הפעלה 75, 77, 78, 79, 80, 89,104,106,108, 121,130, 137, 140, 154, 155, 158, 169, 195,224, 245, 256, 289, 290, 368, 370, 373,

375, 376, 379, 380, 383, 385, 398 corporis affectio הגוף הפעלת

156, 157, 159, 160, 161, 162, 166, 168,195, 205, 221, 227, 246, 256, 289, 290,

368, 370, 375, 376, 379, 398ההפעלות סדר גם ראו

366 habitus הרגל153, 266, 355, 358 consuetudo הרגל

255, 274 compositio ,הרכבה הרכב 183-188 obiectio השגה

121,164 corruptio ,כיליון השחתה conservatio השתמרות 205, 256, 287, 308, 359

servitus ,עבדות שעבוד, השתעבדות 279, 357, 401

misericordia רחמנות בצער, השתתפות263, 265, 315, 333, 335, 355

236,271 crudelitas התאכזרות126, 162 convenientia התאמה

principium ,עיקרון ראשית; התחלה76, 81, 280, 300, 302, 324, 396

duratio התמדה 25, 42, 76, 100, 101, 103, 126, 163, 164,204, 205, 282, 340, 384, 386, 389, 390,

394corporis duratio הגוף התמדת

163, 164, 386384,386 mentis duratio הנפש התמדת

245, 255, 259 dedignatio התנשאות extensio התפשטות

128, 132, 140, 156, 184, 197, 198, 200,257

certitudo ודאות 87,115,183, 262,305,339,340

מסוים ראו ודאי memoria זיכרון

200, 201, 240, 269, 270, 292, 295 ius :משפט זכות

128, 315, 316, 317, 349, 358, 401 זכות מידת גם ראו

העליונה הטבע זכותius naturae summus 354

316 ius naturale טבעית זכות251, 273, 274 luxuria זללנות

tempus זמן76, 114, 119, 177, 178, 189, 204, 213, 226, 242, 267, 281, 282, 283, 291, 292, 294, 295, 338, 340, 373, 377, 378, 383,

386, 389, 390, 397, 401 ira זעם

193, 235, 245, 323, 325, 337, 342, 349,351, 377

317, 356 societas חברה חברתי שיתוף משותפת, חברה

societas communis 189, 312,320,355,376 gaudium הנאה ;חדווה

214, 253, 263, 326, 377345 sapientia חוכמה

93, 122, 320 materia חומר fortitudo נפשי חוסן

249, 254, 346, 350, 377, 401 impotentia יכולת חוסר אונים, חוסר

69, 85, 129, 193, 247, 206, 279, 281, 298, 309, 315, 324, 326, 330, 331, 334, 352,

356, 358, 360, 383 אנושי אונים חוסר

humana impotentia 279, 298 imperfectio שלמות חוסר

87, 111, 112, 113, 280 libertas ,חירות חופש

110, 112, 115, 117, 166, 185, 188, 240,346, 350, 357, 367, 377, 395, 403

269 impudentia חוצפה leges naturae טבע חוקי

193, 194, 198, 199, 283, 299, 300, 312, 328, 334, 353

אלוהים של טבעו חוקיleges dei naturae 93, 95

286 leges nostrae naturae טבענו חוקי 120-122,137 sensus חושים

peccatum ,עוול חטא66, 116,117, 120, 122, 316, 317, 318, 373

afflrmatio חיוב65, 81, 182, 184, 185, 187

אתיקה 446

positivus/m חיובי105, 164, 165, 183,® 87, 281, 284, 295

vita ,חיים אורח חיים184, 188, 253, 274, 280, 312, 319, 330, 331, 342, 344, 345, 350, 353, 356, 366,

376, 377, 384, 399 הישרה/הנכונה החיים דרך

recta vivendi ratio 193, 352, 376, 401351 vera vita אמת חיי

312 vita solitaria בדידות חיי 188 vita socialis חברה חיי

353, 354 vita rationalis תבונה חיי248, 266, 357 educatio חינוך221, 241, 270 imitatio חיקוי

221,270 aemulatio תחרות מתוך חיקוי חופש ראו חירות

somnium, somnus ,שינה חלום 116, 186, 187, 198, 199 92 vacuum ריק חלל

pars חלק87-89, 91-93, 106, 139, 144, 145, 147-149, 151, 152, 157, 158, 161, 167-169, 176, 179, 189, 285, 286, 299, 319, 321,

322, 324, 331, 334, 338, 359, 360, 361 384, 400 pars mentis הנפש חלק

naturae pars הטבע של חלק202, 285, 286, 352, 353, 361

asinus Buridani בורידאן של חמורו 185, 188

357 adulatio חנופה pietas ,מידת חסידות

66, 188, 300, 315, 329, 356, 357, 358,371, 400, 401

252 irrationalia תבונה חסרי poenitentia חרטה

225, 244, 266, 331, 335 243 timidus חששן

conatus חתירה 31-34, 43, 66, 204, 205, 206, 218, 223,224, 226, 228, 229, 231-234, 257, 270,

301, 305, 329, 337, 352, 361, 388 conatus inteliigendi להבנה חתירה

33-34, 305בישות להמשיך חתירה

conatus/conari in suo esse perseverandi 203, 204, 205, 231, 252, 298, 301,

304בישות להשתמר / הישות את לשמר חתירה

conatus sese conservandi / conatus suum esse conservare 238, 255, 299,

300-302, 304, 305, 312, 330, 350עוצמתה או הנפש חתירת

mentis conatus sive potentia 206, 215,216, 223, 247, 367, 371, 375, 383, 387

257 tautologia טאוטולוגיה117,257 innatus מלידה טבוע

natura טבע 75-77, 79-91, 93, 95-97,99-102, 103,105-107, 111, 112, 115-118, 120-122, 132-134, 136-141,144-147,149,158,161-163,174, 176, 177, 179, 188, 193, 195, 204, 208,226, 242, 243, 247-252, 257, 258, 276,291, 298-313, 366, 371, 373, 375, 376,

383, 390, 394, 397, 398, 399 natura dei אלוהים טבע

85, 93, 96, 108, 110, 111, 115, 121, 127,129, 130, 132, 137, 163, 178, 179, 394

natura corporum הגופים טבע142, 144, 168

natura rerum טבע הדברים, טבע79, 80, 83, 84, 89, 107, 112, 120, 153,

264, 284, 287, 311, 334, 354, 358 natura naturata טבוע טבע

22-23, 107, 108, 109 natura naturans טובע טבע

107, 108, 109 absoluta natura מוחלט טבע

101, 102, 103, 106, 163 82 natura simplex פשוט טבע

המשותף הטבע סדר גם ראו טבע חוקי גם ראו טבעיים דברים ישים; טבעי,

naturalis, -lia 110, 116, 285, 334 bonus טוב

114, 116, 120, 205, 217, 219, 233, 243,265, 279, 281, 282, 290, 295-297, 300, 305-308, 313-322, 324, 326-329, 335-337,

340-347, 351-353, 360, 373, 377


summum bonum עליון טוב 306, 313, 335, 358, 382

beneficium ,טוב מעשה טוב, טובה 222, 236, 334, 347, 348, 356

animi fTuctuatio הנפש טלטלות213, 225, 226, 229, 242, 250, 255, 274,

269, 377 error טעות

152, 165, 166, 180, 183, 187, 285, 392 amicitia ידידות

228, 255, 315, 347, 355, 356, 358, 376הכרה דאו ידיעה

superbia יהירות220, 267, 268, 332, 333, 334, 349, 351,

357, 371116, 120 pulchritudo יופי

315, 356, 358 honestas יושר , individuum יחיד

82, 83, 158, 160, 186, 213, 252, 253, 299,352, 353, 354

singuiaris ,ייחודי פרטי, יחיד105, 126, 127, 135, 136, 167, 171, 172,178, 179, 182, 183, 186, 194, 244, 246,249, 258, 263, 282, 284, 286, 287, 306,307, 311, 354, 355, 358, 367, 373, 387,

396, 397 reiatio ,זיקה יחס

125, 126, 158, 178, 256, 275, 295, 384,386, 389, 390, 397, 400

214, 262, 326 desperatio ייאוש193, 245 prudentia הדעת יישוב

potestas :שלטון כוח, יכולת69, 129, 186, 187, 188, 199, 279, 283, 313, 317, 360, 366, 370, 371, 375, 376,

390, 398, 402 potentia imaginandi הדימוי יכולת

152עוצמה גם ראו

fundamental! ,בסיס יסוד86, 116, 170, 178, 299, 300, 302, 303,

304, 305, 315, 332, 345, 384, 396, 401 origo ,מקור יסוד

118,170,171,251,252 appetitus ,תשוקה יצר

116, 194, 200, 205, 222, 229, 231, 232,252, 253, 256, 269, 274, 280, 283, 300,

304, 348, 353, 371, 377מינית תאווה בשרים, תאוות המין, יצר

libido 251, 253, 274, 297, 323, 335, 349,355, 357, 401, 402, 403 367 universum יקום timor ,חששנות יראה

233, 243, 269, 272, 274, 285, 317 331 reverentia כבוד יראת

ens, entia ,ישות ישים, יש84, 86, 171, 175, 176, 186, 187

מוחלט באופן אינסופי ישens absolute infinitum 75, 84, 85, 86,

89, 90, 306121 ens imaginationis שבדמיון יש

ens rationis מחשבה יש שבתבונה, יש121, 188

ens perfectissimum ביותר שלם יש112

esse :להימצא להיות, ישות׳,106 ,95 ,94 ,87-89 ,83-85 ,81 ,79 ,78 ,69108, 109, 111, 125, 129, 130, 136-138, 165, 167, 202-204, 208, 251, 286, 288,

ובמפוזר 300)היצגית אובייקטיבית ישות )

esse objectivum 134 138 esse actuale בפועל ישות

esse formale [ ]צורנית בפועל ישות130, 131, 133, 148

188 entia abstracta הפשטות ישי כוללים או מטאפיסיים ישים

entia metaphysica sive universalia 181188, 390 entia realia ממשיים ישים

gloria ,כבוד תחושת כבוד56, 225, 233, 236, 246, 251, 268, 273,

323, 330, 335, 377, 396 335 gloria vana הבל של כבוד

vis, vires ,כוחות כוח86, 179, 193, 248, 251, 275-277, 286, 288, 291, 296, 298, 312, 317, 321, 338,

344, 349, 352, 356, 359, 367, 376, 383דמיון דאו הדמיון כוח

facultas כושר

אתיקה 448

181, 182, 185, 186, 187, 356 152 facultas imaginand^ הדימוי כושר 186 facultas sentiendi התחושה כושר

שכלי כושר להבנה, כושרfacultas intelligendi 181, 185

255,271 dementia לסלוח כושר לרצות ושלא לרצות כושר

facultas volendi et nolendi 181, 182,185, 186

תפיסה/השגה כושרfacultas percipiendi/ concipiendi 186 117,248,377 honor ,כבוד כיבודים

164 corruptibilis ,ל־ צפוי כיליון 116, 120 deformitas כיעור

198,354 ars ,כושר כישרון 96, 97 omnipotentia כל־יכולת

universalis ,כולל אוניברסלי, כללי172, 174, 179, 186, 187, 188, 194, 239,

279, 287, 297, 340, 396 quantitas כמות

90, 91, 92, 93, 179, 367 359, 377 pecunia כסף

obnoxius ל־ משועבד ל־, כפוף90, 279, 287, 308, 316, 322, 331, 333,

384, 395348 ingratitudo טובה כפיות

346 Christus כריסטוס187 non-ens לא־יש

328 inhumanus אנושי לא imperfectus מושלם לא

96,113,279,280,281105, 107 indeterminatus קבוע לא

fingere, affingere ,לדמיין לבדות81, 90, 92, 97, 166, 184, 185, 280

347,355 eligere לבחור exprimere לבטא

75, 82, 84, 89, 94, 99, 102, 104, 108, 109, 110, 115, 125, 127, 130, 137, 162, 171,

203, 221, 248, 250, 259, 276, 385 משהו לראות/לחשוב/להבין בתור, לדון

בחשבון להביא לעיין, בתור;considerare 102, 106, 107, 108, 112, 116, 117, 118, 120, 125, 126, 129, 130,131, 133, 135, 136, 140, 152, 154, 156,

158, 159, 160, 163, 171, 178, 179, 194,196, 197, 198, 199, 200, 202, 213, 219, 240, 258, 268, 280, 287, 295, 334, 336,

337, 339, 351, 381, 391, 397, 400, 403 postulare ,לחייב לדרוש

189, 298, 315, 358, 361 מן שונה להיות להבדיל, להבחין,

distinguere, -ui 92, 134, 142, 143, 144, 145, 146, 153, 174, 175, 182, 184, 185,201, 243, 246, 248, 251, 254, 283, 290,

370, 39675, 81, 90 terminare להגביל

defmire ,להגביל להגדיר205, 217, 255, 257, 259, 264, 265, 266,268, 273, 275, 286, 288, 296, 298, 300,304, 309, 313, 321, 329, 352, 353, 361,

367, 368, 383, 386 demonstrare ,להראות להוכיח

68, 193, 198, 279, 297, 298, 300, 351121,252 discrepere להיבדל

לגעת להשתייך, להתייחס, שייך, להיותpertinere 76, 80, 86, 90, 91, 96, 97, 99, 110, 112, 125, 132, 136, 137, 138, 141,

158, 167, 173, 183, 280, 313, 365, 384 132, 163 dependere תלוי להיות

continere ,כלול להיות להיכלל 83, 108, 133, 152

esse in deo באלוהים להימצא/להיות89, 93, 95, 98, 107, 108, 159, 390 esse in alio אחר בדבר להימצא

75, 76, 78, 81עצמו בפני להיות עצמו, בתוך להימצא

esse in se 75, 76, 78, 81, 90, 98, 108, 132,137, 140, 154, 156, 158, 164, 167, 179,

180, 203, 351 perseverare [ ]בישות/בקיום להמשיך

103, 179, 231, 252, 254, 260, 286, 288, 298, 304, 361

explicare ,להנהיר להסביר65, 76, 89, 91, 99, 107, 111, 115, 117,118, 120, 121, 125, 130, 132, 133, 134,139, 141, 142, 147, 149, 151, 153, 166,170, 171, 172, 174, 175, 176, 178, 180, 181, 186, 189, 193, 197, 198, 200, 207,


217, 242, 250, 251, 255, 257, 259, 264,269, 272, 274, 276, 283, 285, 287, 288,298, 309, 316, 318, 319, 337, 342, 347,

367, 368, 386, 389, 395, 398 deducere ,לגזור להסיק

141, 147, 171, 180, 200, 246, 313, 352,366, 368, 375, 378

329 punire להעניש comprehendere ,לתפוס להכיל, להקיף82, 108, 114, 130, 132, 133, 134, 171,

257, 383, להציע להצביע, להוכיח; להראות,

ostendere ,להעיד להדגים68, 82-84, 86, 90, 92, 93, 95, 96, 105, 110-114, 116-118, 121, 129, 131, 132,,׳ 176,183 ,173 ,162 ,158 ,155 ,151 ,141186, 189, 280, 285, 287, 288, 297, 298, 300, 307, 310, 312, 315, 322, 330, 332,336, 337, 343, 344, 349, 350, 354, 365, 367, 371, 372, 377, 382, 390, 391, 396,

398, 400, 401, 402, 403 destruere ,לפוגג לחסל, להרוס

96, 129, 202, 203, 204, 206, 209, 215,216, 218, 222, 223, 232, 239, 240, 281,

284, 317, 319, 358, 369, 371, 383, 385 componere ,לצרף לחבר, להרכיב

91, 92, 121, 144-147, 149, 157, 158, 161,201, 213, 250, 255, 299, 324, 359 comparare ,בהשוואה להשוות

243, 248, 276, 280, 281, 288, 309, 322,343, 383

על להעלות במחשבה, להעלות להשיג, לדון להניח, להבין, לחשוב, הדעת:

concipere 75-79, 81-84, 87-90, 92, 93, 95-98, 100, 101, 102, 104, 106, 108, 109,114, 122, 125, 127, 128, 129, 131-134,138, 147, 156, 165, 167, 168, 179, 180,182, 185, 186, 187, 193, 198, 213, 238,244, 245, 246, 250, 253, 256, 257, 258,260, 267, 273, 281, 285, 286, 287, 302,305, 306, 313, 314, 317, 322, 330, 334,337, 339, 340, 346, 351-353, 359, 370,

376, 383, 385, 386, 388, 389, 390, 391mdicium suspendere שיפוט להשעות

185, 186, 187 participare להשתתף

258, 324, 360 convenire ,עם להתיישב להתאים

77, 97, 108, 142, 157, 162, 164, 168, 171, 175, 176, 203, 279, 298, 308-312, 329,

336, 346, 349, 354, 357, 361, 366 recordari ,להיזכר לזכור

120, 152, 153, 172, 177, 200, 201, 207, 209, 210, 230, 239, 240, 244, 269, 270,

384, 385sentire ;להעריך להחשיב, לחוש

127, 141, 151, 186, 220, 242, 252, 264,267, 268, 316, 327

vivere לחיות226, 253, 274, 299, 301, 302, 303, 311-317, 320, 324-329, 331, 335, 336, 344,345, 346, 347, 350, 352, 354, 355, 358,

359, 371, 373, 401, 402לחלוקה ניתן לחלק,

dividere, divisibilis 88, 91, 92, 93, 173 cogitare ,הדעת את לתת לחשוב

126, 127, 128, 130, 132*135, 137, 151,181, 182, 197, 199, 245, 258, 275, 276, 322, 344, 345, 359, 367, 371, 375, 376,

377, 386, 400 , להתייחס להחזיר, לשייך, לייחס,

referre, -ri להשתייך108, 109, 152, 155-158, 160, 161, 164,167, 174, 177, 202, 205, 207, 211, 213, 219, 221, 225, 235, 236, 248, 251-254, 257, 258, 267, 270, 272, 275, 281, 283, 284, 289, 314, 321-323, 329, 337, 338,341, 352, 356, 358, 360, 370, 373, 374,

378-380, 383, 389, 394-396, 398-402 repraesentare לייצג

120, 152, 172, 220 constituere ,לערוך להוות: לכונן

75, 84, 87, 97, 98, 99, 101, 132, 136, 137,138, 139, 140, 146, 148, 149, 151, 154, 156, 157, 158, 161, 163, 165, 167-170, 184, 187, 196, 201, 205, 206, 208, 250,

256, 276, 319, 369, 383, 398, 400 involvere לכלול

אתיקה 450

75-78, 80, 82-85, 87, 94, 99, 103, 111,126, 127, 129-131, 134,^36, 142, 149-151, 153, 157-162, 165, 166, 168, 169,175, 178, 179, 182, 184, 186, 187, 201,204, 207, 208, 220, 237, 240, 250, 257,

276, 282, 284, 314, 370, 386, 390, 391לקבל סביל/מופעל, להיות לסבול,

pati השפעה91, 93, 125, 141, 195-197, 201, 202, 207,225, 226, 250, 253, 275, 285-287, 289, 303, 319, 325, 331, 349, 355, 370-372,

374, 375, 383, 397, 399, 400, 402 irrisio לעג

245, 261, 323, 324, 328, 351 agere ,מעשה פעולה, לעסוק: לפעול

76, 95, 107, 110, 114, 115, 116, 118, 129,141, 188, 193, 194, 197-199, 201, 202,204, 205, 223, 224, 227, 249, 256, 257,267, 272, 279, 280, 299, 301-304, 311,313, 327-329, 332, 336, 339, 345, 348,

349, 351, 355, 371, 372, 377, 383, 400 על להעיד ללמד, להצביע: לציין:

indicare 85, 115, 125, 149, 151, 152,184, 210, 245, 259, 264, 274, 276, 281,

284, 291, 326, 334, 335, 348להגדיר להגביל, להיקבע: לקבוע,

determinare, -ari 64, 76, 95, 104, 105,106, 107, 109, 110, 111, 116, 126, 141,143, 148, 151, 158, 162, 163, 166, 181,193, 197, 198, 199, 200, 204, 205, 220,222, 224, 234, 240, 244, 245, 251, 256,258, 275, 276, 292, 298, 303, 306, 307,315, 330, 336, 337, 340, 358, 365, 367,

371, 372, 375, 386, 389, 400, 401 conservare ,לשמור לשמר

209, 215, 231, 232, 290, 316, 317, 318,319, 358

conservare esse הישות את לשמר 286, 299, 301, 303, 330, 332, 338, 345,

349, 354iudicare ,בתור להעריך לשפוט

205, 233, 243, 270, 300, 304, 305, 311,316, 317, 334, 347, 354

percipere לתפוס

75, 84, 86, 102, 109, 115, 127, 129, 133, 139-141, 148, 153, 154, 156, 157, 159,162, 168, 176, 177, 180, 185-187, 194, 202, 212, 241, 260, 290, 303, 318, 330,

367, 371 unitus מאוחד

141, 155, 290, 365, 367 confusus מבולבל

141, 160, 166, 167, 171, 173, 205, 254,275, 369, 389

turpis ,שפל מגונה266, 267, 269, 315, 324, 348, 351, 356

civitas מדינה315, 317, 320, 324, 350, 356

112,297 scientia ,דעת מדע essentia מהות

75, 76, 77, 80, 82, 84, 87, 89, 94, 97-100, 103, 104, 105, 108-111, 114, 125, 126, 128, 130, 132, 133, 136-139, 151, 158,163, 165, 166, 167, 170, 178, 179, 180,183, 184, 187, 188, 196, 201, 202, 204- 207, 247, 250, 252, 253, 256, 259, 276,282, 283, 287, 288, 296, 298, 300, 302,304, 309, 313, 314, 330, 339, 342, 368,

375, 385-387, 389, 390, 391, 395-397 essentia actualis בפועל מהות

204, 287]צורנית[ בפועל מהות

essentia formalis 133, 173 essentia dei אלוהים של מהותו

91, 97, 99, 100, 112, 114, 115, 125, 127, 128,178, 179, 180, 385, 386, 390

ceieritas מהירות142, 144, 147, 198

264, 265 significatio מובן וברור ידוע מאליו/מעצמו, מובן

notus per se 86, 100, 105, 108, 109,130,142, 143, 161, 292, 302, 304, 311, 319,

349, 367, 397104, 281, 334 sensus ,דעה מובן

conscius מודע 116, 200, 205, 224, 256, 257, 280, 290,

300, 342, 361, 391, 394, 399, 403 conscientia מודעות


205, 224 mors מוות

274, 345, 346, 349, 394, 397-399, 401 absolutus מוחלט

81, 115, 165, 166,195, 306, 360, 365, 366 absolute לחלוטין מוחלט, באופן

80, 83, 94, 102, 106, 107, 110, 111, 135,142, 187, 274, 280, 299, 303, 306, 309, 311-312, 321, 339, 354, 355, 357, 361,

365, 371, 385, 400, 401 טרנסצנדנטליים מונחים

171 termini transcendentales utile commune 299 משותף מועיל

מופשט באופן מופשט,abstractus, abstracte 92, 179, 187, 340

compositus מורכב144, 146, 147, 148, 149, 158

obiectum מושא120, 125, 130, 135, 136, 137, 139-141, 155, 156, 185, 196, 199, 211, 212, 213,225, 242, 244, 245, 250, 251, 259, 267,

276, 283, 292, 309, 322, 365, 366, 375 ideatum האידיאה מושא

77, 108, 126, 130, 164, 175 conceptus מושג

75, 77, 78, 81, 125,; 127, 130, 131, 142,178, 182, 184, 259, 279, 290, 345, 367,

370, 379, 385 notio מושג

120, 121, 170, 171, 251, 280, 281, 342 notiones extrinsecae חיצוניים מושגים

318notiones universales כוללים מושגים

171, 172, 182משותפים מושגים

notiones communes 34-35, 81, 168,170, 172

notiones secundae משניים מושגים170

cogitatio מחשבה 75, 100, 101, 109, 127, 128, 131, 133,153, 155, 156, 182, 184, 186, 198, 200, 257, 258, 287, 366, 367, 368, 369, 371,

375, 377, 383

absoluta cogitatio מוחלטת מחשבה109

מחשבה אופן גם ראו vitium מגרעת פגם, רעה, מידה

128, 193, 194, 268, 274, 334, 341, 355,358, 359, 373, 377, 384

meritum זכות מידת 66,116,120,316,317,318

pietas חסידות מידת66, 188, 300, 315, 329, 356, 357, 358,

371, 400, 401 355 ars מיומנות

verbum ,דיבור מילה152, 166, 172, 184, 199, 200, 259, 264,

349species מין

179, 220, 225, 250, 251, 255, 258, 272, 274, 280, 283, 309, 323, 354 imperium שלטון ;ממלכה193, 354, 355, 365, 366, 378

realitas ממשות 83, 84, 86, 87, 94, 126, 128, 141 175,

276; 280, 281, 400 contrarius ,הפך היפוך, נוגד, מנוגד

202, 206, 207, 208, 213, 217, 221, 225, 231, 235, 251, 255, 257, 267, 274, 283,285, 289, 298, 301, 307, 308, 310, 313,316, 334, 346, 354, 357, 368, 373, 375,

382, 396, 397, 398188 quies מנוחה

שווה בנפש פניות, ללא נפש, מנוחת , aequo animo נפש בשוויון

188, 198, 355, 360 ordinatus ,סודר מסודר

120, 121, 258, 376 certus ,ודאי מוגדר; מסוים

76, 82, 90, 91, 104, 107, 109, 110, 111,116, 125, 127, 130, 137, 138, 140, 144, 158, 160, 163, 171, 177, 179, 181, 183,186, 193, 194, 203, 262, 267, 281, 282,305, 319, 326, 327, 328, 357, 366, 376,

386, 390, 391, 397245, 260, 261 devotio מסירות

virtus ,טובה מעלה מעלה

אתיקה 452

30, 66, 87, 128, 152, 188, 194, 248, 249,268, 283, 299, 300-306, »2-316, 324,328, 329, 330, 331, 332, 334, 335, 337,341, 346, 349, 351, 355, 358, 371, 377,

383, 387, 388, 401, 402346 animi virtus הנפש מעלת

constitutio מערך 149, 151, 163, 213, 250, 256, 257, 276,

284, 285, 291, 315, 394 factum מעשה

248, 266, 269, 313, 331, 335, 358פסול/ישר מעשה

actus pravus/rectus 266316, 318 status civilis אזרחי מצב

status naturalis טבעי מצב 316-318

מצפון נקיפות ראו מצפון origo ,יסוד מקור

118, 170, 171, 251, 252 258,376 concatenates ,נקשר מקושר

מקריות מקרי,contingent, contingentia 107, 111, 129,

164, 176, 177, 283, 292-295, 297, 372 concatenatio ,השתלשלות מקשר

115, 153, 198, 368-69 312 meiancholici בעלי שחורה, מרה

399 spatium מרחב 349-50, 357 perfidia מרמה

communis ,מקובל שיתוף: משותף77, 78, 79, 85, 87, 141, 153, 163, 167,168, 179, 186, 193, 236, 244, 249, 264,299, 307, 313-315, 317, 320, 324, 325,

349, 350, 356, 370, 376, 382, 394, 401 260 propensio משיכה

ius :זכות משפט128, 315, 316, 317, 349, 358, 401

קדומה דעה קדום, משפטpraeiudicium 86, 115, 116, 117, 118,

122, 170, 184, 280משותפים קדומים משפטים

communia praeiudicia 118 170,194 methodus מתודה

251, 255, 274 temperantia מתינות continuus ,בלתי־פוסק מתמיד

145, 359, 399 generositas נדיבות

255, 274, 325, 351, 376, 400, 401 333 generosi הרוח נדיבי

praesens ,בהווה נוכח הווה, נוכח 150-152, 176, 177, 207-209, 213, 214,219, 220, 223, 232, 240, 267, 270, 276, 283-285, 290-297, 323, 338-340, 343,

344, 360, 373, 384, 389, 392, 394 praesentia נוכחות

150, 223, 245, 256, 259, 260, 284, 285,292, 295

243 intrepidus נועז 118,175,176 norma ,קנה־מידה נורמה

202, 203, 368 subiectum נושא damnum ,חיסרון צרה, נזק

217, 224, 238, 271, 312, 316, 317, 324,355

172, 200, 270 dispositio נטייה 172 dispositio corporis הגוף נטיית 121 dispositio cerebri המוח נטיית

217, 263, 328, 329 favor חסד נטיית ingenium כישרון רוח, נטיית

193, 226, 314, 316, 317, 344, 347, 348,354, 355, 371, 401

experientia ניסיון117, 151, 185, 198, 199, 227, 266, 312,

319, 359, 365, 373172 experientia vaga מזדמן ניסיון

272, 273, 346, 367 audacia נמהרות humilitas רוח נמיכות 248, 266, 268, 330, 331

119,230 circumstantia נסיבה 60, 166, 253, 365, 366 anima נפש

animus ,רוח נפש 237, 239, 248, 251, 259, 271, 299, 349,357, 365, 369, 376, 377, 384, 396, 401,

403mens ,רוח נפש

60, 81, 90, 117, 125, 139-141, 150-153, 155-157, 165, 167-169, 171, 175, 176, 181, 182, 184, 193, 196-202, 205-213,215, 219, 244-247, 251-259, 266, 274-276, 281, 284, 285, 289-291, 295, 297,


299, 301, 304-306, 314, 315, 318, 319, 322, 324, 326, 329, 338-341, 352, 353, 358-360, 365-368, 370-375, 378-380,

383-391, 393-403 mens humana האדם נפש

116, 125, 138, 139, 141, 148-150, 154-163, 168-171, 174, 179, 180, 189, 193,

199, 202, 313, 342, 385, 386, 395, 396נפש חולשת אונים, חסרת נפש

animi impotentia 324, 326, 332, 356,377

הנפש מעלת הנפש; חתירת גם ראו 275 animi pathema הנפש סבילת

aeternitas ,נצחיות נצח25, 76, 84, 98, 99, 102, 112, 178, 180,

339, 386, 394, 401 נצח של מבחינה

sub specie aetemitatis 177, 178, 339,385, 386, 389, 390, 391, 395

aetemus נצחי75, 84, 93, 97-101, 106, 108, 109, 110,127, 178, 179, 180, 188, 313, 328, 384,

385, 386, 390, 391, 393, 394, 400, 401 conscientiae morsus מצפון נקיפות

214, 263, 326 vindicta ,נקמנות נקם200, 235, 271, 323, 355

סבילה ריגשה ראו סבילה 114,166 opinio סברה

ordo סדר85, 110-113, 126, 132, 133, 137, 153,

158, 172, 177, 198, 256, 287, 353, 361וקישורן האידיאות סדר

ordo et connexio idearum 132, 135, 136, 137, 153, 155, 368, 369

או( הדברים סדר קישורם ו)ordo et (sive) connexio (concatenatio)

rerum 132, 136, 137, 198, 368, 369ומיקשרן ההפעלות סדר

ordo et concatenatio affectionum 153,369המשותף הטבע סדר

communis ordo naturae 162, 163, 287,353

וקישודן הסיבות סדרordo et connexio causarum 133, 135, 155

genus סוג116, 117, 147, 172, 173, 174, 180, 201,

233, 270, 283, 358 75, 94, 106 in suo genere בסוגו

finitus סופי 75, 81, 86, 91, 92, 100, 105, 106, 108,

110, 126, 204, 287, 309 365 stoici סטואיקנים

312 satyrici סטיריקנים causa סיבה

77-83, 85, 87, 103-106, 109-112, 115,131, 132, 133, 135, 141, 152, 166, 170,171, 173, 176, 195, 197, 211, 212, 225,229, 230-236, 238, 239-242, 244, 245,248, 250, 257, 258, 262, 264, 265, 266, 270, 279, 280, 282, 287, 290, 291, 297,298, 307, 310, 315, 326, 340, 343, 344,346, 347, 357, 358, 359, 368, 372, 374,

378, 379, 381, 385, 392, 394, 395 98 causa immanens אימננטית סיבה

causa inadaequata בלתי־הולמת סיבה ‘ו194

289,367 causa corporea גופנית סיבה causa adaequata הולמת סיבה194, 195, 196, 197, 286, 287, 391

כפויה( )או הכרחית סיבה109,110 causa necessaria (vel coacta)

causa libera חופשית סיבה95, 108, 109, 110, 114, 181

258 causa positiva חיובית סיבה causa extema חיצונית סיבה

83, 86, 111, 143, 202, 204, 217, 224, 234,259, 260, 286, 287, 288, 296, 298, 301, 309, 322, 338, 360, 369, 371, 373, 374,

375, 383, 399, 403 causa partialis חלקית סיבה

194, 197, 28598 causa transiens טרנזיטיבית סיבה

367 causa singularis יחידה סיבה causa per se עצמה ידי על סיבה

94, 211, 265 causa efficiens פועלת סיבה

אתיקה 454

94, 103, 105, 111, 126, 130, 211, 212, A3, 280, 281, 353

225, 265 causa interna פנימית סיבה 391 causa formalis צורנית סיבה

causa proxima קרובה סיבה106, 133, 201, 311, 352, 367

causa prima ראשונית סיבה81, 94, 114, 153, 193, 255, 280

106 causa remota רחוקה סיבה מקרית סיבה שבמקרה, סיבה

causa per accidens 94, 210, 211, 212,213, 230, 241, 242, 260, 265

causa finalis תכליתית סיבה 116, 117, 118, 280

causa sui עצמו סיבת 75, 80, 87, 103, 104

הסיבות סדר גם ראו97 causalitas סיבתיות118 assimilatio סיגול

84, 176, 324, 326 signum סימן denominatio ציון היכר, סימן

125, 175, 275 טוב/רע מזל סימן242 omen bonum/malum

sympathia 211 סימפתיהסכולסטיקנים סכולסטי,

scholasticus, scholastici 103, 367 periculum ,חשש סכנה

240, 255, 272, 312, 346, 347, 349, 367,377, 392

183, 213, 214 dubitatio ספק 121 scepticismus ספקנות

85,88,111,339 contradictio סתירה praeteritus, praeteritum ,בעבר עבר

176, 177, 213, 214, 240, 261, 262, 263,275, 276, 283, 291, 294, 295, 319, 339,

340, 384, 385 iniustum, iniustus ,מעוול עוול

316, 318, 324, 351, 356 animi praesentia נפש/רוח עוז

254, 377207, 258, 321, 322 titillatio עונג

potentia :יכולת עוצמה69, 86, 90, 97, 122, 129, 185, 194, 204,

209, 211, 223, 251, 252, 271, 274, 283, 286-288, 296-298, 300, 306, 307, 309, 320-322, 329-331, 334, 336-338, 352,354, 355, 358, 360, 365, 367, 368, 371-

375, 383, 386, 387, 389, 390, 402 132 potentia actualis בפועל עוצמה

המחשבה עוצמת/כוחpotentia cogitandi 132, 156, 187, 206,

208,211,276 potentia dei האל עוצמת96, 114, 115, 128, 129, 346

potentia agendi הפעולה עוצמת194, 195, 206, 208-210, 215, 220, 231, 246-249, 253, 254, 258, 265, 266, 281,285, 289, 290, 306, 307, 320, 321, '329,

330, 336, 337, 354, 360 365 potentia rationis התבונה עוצמת

principium :ראשית התחלה, עיקרון76, 81, 280, 300, 302, 324, 396

119 supernaturalis על־טבעי 207, 258, 321, 322 hilaritas עליזות

tristitia עצב 207, 209, 210-219, 221-225, 229, 231-235, 237-242, 244, 247-252, 254, 255,257, 258, 260-263, 265, 266, 268, 269,270, 276, 290, 298, 300, 307, 310, 320, 321, 326, 327, 330, 331, 333-338, 341,

342, 347, 358, 360, 369, 373, 380, 381 substantia עצם

75, 77-85, 87, 88, 89, 90, 98, 99, 106,108, 110, 132, 136, 137, 142, 145

substantia infmita אינסופי עצם80, 81, 88, 110

substantia corporea גופני עצם88, 90, 91, 92, 93

132 substantia cogitans חושב עצם substantia extensa מתפשט עצם

90, 91, 92, 93, 13280, 81 substantia finita סופי עצם

249, 299, 303 proprium עצמי confusio ,בלבול ערבוביה

109, 116, 120, 122 postulatum פוסטולט

147-48, 195-56


metus פחד214, 233, 234, 241, 242, 245, 250, 261,262, 267, 269, 272, 273, 293, 324, 326,331, 340, 341, 342, 345, 346, 350, 356,

358, 360, 377, 401 272,273 pusilianimitas פחדנות

220, 264, 326 despectus ערך פיחות 251, 255, 274 sobrietas פיכחון

discordia ,וריב פירוד פירוד320, 347, 357, 358

admiratio פליאה172, 199, 258, 259, 260, 358

245 horror פלצות actio מעשה פעילה[, ריגשה]= פעולה 52, 61, 125, 126, 141, 151, 166, 181, 188,193, 194, 198, 199, 200, 201, 224, 248,253, 254, 255, 268, 269, 280, 288, 321,

326, 336, 337, 352, 353, 395 דמיון ראו הדמיון פעולת

109 inteiiectio השכל פעולת258,274 actus ,פעולה פעילות

actualis, actualitas בפועל96, 132, 138, 204, 207, 276, 287, 385,

386, 389, 390 181 particularis פרט

simplex פשוט82, 147, 148, 173, 261

356, 358 iustitia צדלן dictamina rationis תבונה צווי

255, 298, 300, 311, 314, 327, 328, 331, 336, 339, 340, 345, 349, 350, 371, 382

forma צורה81, 136, 145, 146, 147, 156, 158, 159,

165, 187, 276, 301, 369256, 324, 328 risus צחוק

317 obedientia ציות 255, 273, 274, 358 modestia צניעות

233 infelicitas צרה מוגדר ומוגבל, קבוע נקבע, קבוע,

determinatus 69, 77, 100, 101, 104-107,111, 115, 125, 126, 127, 137, 143, 163,171, 197, 203, 204, 245, 250, 256, 257,

267, 282, 339, 372, 388 266 sacer קדוש

355 animi impatientia נפש קוצר existentia קיום

69, 75,76, 77, 80-85, 87, 97, 98-106, 111, 114, 126, 134, 137, 150, 151, 159, 176-179, 186, 187, 203, 206-209, 215, 216,218-220, 222, 230, 237, 240, 261, 262,269, 276, 282, 285, 289, 291, 293, 295,

373, 385, 386, 389, 391, 396, 400 existentia dei אלוהים קיום

87, 99, 100existentia necessaria הכרחי קיום

83, 126, 136, 390 mutilatus ,מקוטע קיטע

162, 165, 183, 196, 352, 389 ומבולבל קטוע ומבולבל/באופן קיטע

mutilatus et confusus/mutilate et confuse 162, 165, 172, 183, 196, 351,

383, 389בפועל קיים/להתקיים

actu existere/existens/existentia 82,135, 138, 140, 150, 154, 159, 178, 180,

201, 206, 223, 236, 240, 301, 385 invidia קנאה

194, 219, 228, 229, 245, 248, 249, 265,270, 323, 351, 354, 358, 382

229,274,382 zelotypia אוהבים קנאת 271 saevitia לב קשי

251, 274, 283, 323 avaritia בצע רדיפת ambitio כבוד רדיפת

224, 226, 251, 273, 274, 323, 358, 371,377נפש ראו רוח

spiritus animales החיים רוחות365, 366, 367

malus ,רעה צרה, רע, רוע116, 120, 121, 122, 219, 232-236, 239,240, 243, 245, 263, 265, 272, 273, 279, 281, 282, 285, 290, 295, 296, 297, 300,301, 305-308, 310, 311, 316, 317, 321, 323-327, 329, 333, 334, 336, 337, 340-

347, 351-353, 360, 375, 397, 398, 402 commiseratio רחמים

217, 221, 222, 263, 327, 328, 356 affectus ריגשה

אתיקה 456

60, 81, 126, 193-195, 20Z 210-214, 217,219-221, 225, 229, 231,*33, 236, 237,241, 243-246, 249, 250-259, 261-276, 279, 288-293, 295-298, 300, 309, 310,314, 316, 317, 320-323, 325, 326, 328,331, 333, 334, 336, 337, 338, 340, 341,344, 346-348, 354, 355, 358, 360, 365,

369, 370-379, 382, 383, 393, 402, 403בהווה/בעבר דבר אל המתייחסת ריגשה

affectus erga rem praesentem/ בעתיד praeteritam/futuram 283, 294, 297 affectus contrarius מנוגדת ריגשה

283, 289, 317, 346 passio סבילה סבילה, ריגשה

52, 61, 66, 90, 195, 197, 198, 201, 202, 207, 250-253, 271, 274, 275, 287, 288, 308-311, 331, 336, 337, 341, 342, 352,366, 367, 369, 370, 371, 380, 381, 383,

384ראשונית או ראשונה ריגשה

affectus primitivus sive primarius 207,252, 255, 259, 275

חיים בעלי ריגשותaffectus animalium 252

193, 315 vanus ,שווא ריקני רוע ראו רע

256 tremor רעדה 365 medicina רפואה

voluntas רצון 96, 97, 98, 108, 109, 110, 112, 113, 115,166, 181, 183, 184, 185, 186, 187, 198,

205, 222, 257, 259, 317, 365, 366 voluntas dei אלוהים רצון

97, 110, 112, 113, 119 voluntas libera חופשי רצון

96, 128, 181, 186222,271 benevolentia טוב רצון

absoluta voluntas מוחלט רצון96, 112, 181, 182

volitio רצייה109, 116, 181, 182, 183, 186

nexus causarum סיבות רצף/שלשלת 111,340,372

329 summa potestas עליונה רשות

indignatio נפש שאט217, 264, 329, 358

116,120,224,315,330 laus שבח acquiescentia רצון שביעות

260, 335, 353, 361, 376, 388, 392, 396,398, 403עצמית רצון שביעות

acquiescentia in se ipso 56, 225, 244, 248, 265, 266, 267, .329, 330, 335

ובשלם בחלק שווהaeque in parte ac in toto 167-169

diversitas ,שונות שוני78, 79, 84, 144

תועלת ראו שימוש 377 abusus לרעה שימוש

utilitas תועלת מועיל, שימוש180, 184, 255, 316, 317, 331, 334, 338,

346, 350, 354, 356, 358, 359, 360, 361 somnus, somnium ,חלום שינה

116, 186, 187, 198, 199 mutatio שינוי

145, 146, 147, 196, 207, 287, 354, 368 iudicium ,משפט שיפוט

139, 243, 340, 347, 366, 367 intellectus שכל

75, 78, 82, 84, 93, 94, 96, 97, 98, 108,109, 110, 113, 120, 122, 130, 153, 172,181, 183, 185, 186, 299, 325, 353, 365,

375, 376, 398, 399, 400 intellectus infinitus אינסופי שכל

108, 139, 176, 400שבפועל שכל

mtellectus/intelligens actu 96, 108,109, 113

intellectus dei אלוהים של שכלו97, 98, 113, 132, 139, 176, 400

109 intellectio השכל פעולת251, 273, 274 ebrietas שכרות

concordia ,והרמוניה שלום316, 320, 355, 356, 357, 358 imperium ממלכה ;שלטון193, 354, 355, 365, 366, 378

תחת התבונה, שלטוןex imperio rationis 354, 378


potentia absoluta מוחלט שלטון193

negatio שלילה76, 81, 182, 184, 202, 281, 309

perfectus ,מושלם שלם87, 91, 96, 112, 113, 121, 165, 179, 188,

279, 280, 281, 376, 381, 391, 399, 400 perfectio שלמות

87, 91, 95, 96, 111-113, 118, 121, 122,126, 128, 175, 207, 216, 246, 248, 257,258, 276, 324, 337, 342, 360, 380, 388,

393, 394, 399 335 fama טוב שם

laetitia שמחה 207, 209-225, 228-233, 236-243, 246, 248, 250, 252-255, 257-263, 265, 266,268, 270, 276, 290, 298, 300, 310, 320,321, 322, 324, 326, 327, 329, 333, 334, 336, 337, 338, 341, 358, 359, 360, 369,

377, 380, 381, 388, 392, 393, 396 odium שנאה

194, 209, 211, 212, 215-219, 221, 222,224, 225, 227, 228, 229, 231, 232, 234,235, 237-242, 245, 248, 249, 250, 260,261, 264, 265, 271, 310, 311, 316, 323, 325, 328, 334, 337, 341, 342, 347, 348,

349, 351, 354, 357, 369, 371, 376, 381234 odii retiprocatio ,ה־ הדדיות שנאה

השתעבדות ראו שעבוד falsitas שקרות

116, 165, 173, 176, 183, 187, 284המין יצר ראו בשרים תאוות

טעם היגיון, בחינה, דרך, נימוק, תבונה: , ratio ,כלל אופן, יחס

31, 36, 76, 85, 90, 92, 93, 98, 100, 106,113, 115, 173, 176, 177, 178, 185, 193,194, 202, 207, 208, 279, 280, 297-299,304, 311, 313-315, 317-321, 324, 325-332, 335-342, 345, 348-358, 360, 361,

371, 373, 376, 378, 401, 402 ex ductu rationis התבונה בהדרכת

122, 189, 299, 303, 311-316, 320, 325-329, 331, 332, 336, 340, 342-344

353, 354 vita rationalis תבונה חיי

ens rationis מחשבה יש שבתבונה, יש121, 188

326 rationis consilium התבונה עצת dictamina rationis תבונה צווי

255, 298, 300, 311, 314, 327, 328, 331, 336, 339, 340, 345, 349, 350, 371, 382

התבונה שלטון תחתex imperio rationis 354, 378

90,118,145,152 figura תבנית119 stupor פתאים תדהמת

attributum תואר75, 77-80, 83, 84, 87, 89, 94, 97, 99-102,106, 108, 127, 130-133, 142, 156, 171,

178, 197-200, 257, 287, 307, 318, 353 attributum dei אלוהים תואר

89, 90, 98-102, 106, 108, 109, 127, 128,130, 133, 134, 138, 173, 203, 353, 387 gratia, gratitudo ,טובה הכרת תודה

236, 270, 348, 356 effectus ,תוצאה תולדה

77, 96, 98, 106, 115, 126, 130, 132, 140,194, 196, 264, 267, 268, 368, 371

utilitas ,ע תועלת מו מועיל שי180, 184, 255, 316, 317, 331, 334, 338,

346, 350, 354, 356, 358, 359, 360, 361 utile proprium עצמית תועלת

303, 345, צורך הרגל, שירות, שימוש, תועלת,

usus תרגול116, 170, 245, 259, 269, 270, 274, 354,

356, 358, 359, 360, 365 doctrina תורה

118, 183, 184, 188, 189כבוד ראו כבוד תחושת

118,312 theologi תיאולוגים proprietas תכונה

94, 115, 118, 125, 136, 169, 173, 189,194, 227, 259, 264, 267, 334, 340, 351

proprietas communis משותפת תכונה163, 173, 373, 378, 383

finis ,סוף תכלית116, 118, 119, 279-281, 283, 330, 353

finis assimilationis סיגול של תכלית118

אתיקה

118 finis indigentiae צורך של ית ' motj^ et quies ומנוחה גה

110, 142-147, 151, 158, 184, 197, : 318, 319, 321, 365, 366,

125, 172, 186, 366 perceptio סה spes וה

214, 236, 238, 241, 242, 245, 246, : 261, 262, 263, 293, 326, 331,

affectuum remedium לריגשות תרופה367, 371, 383, 384 cupiditas תשוקה

108, 109, 126, 181, 182, 205, 207, 210, 211, 221, 222, 231, 233, 243, 249, 250- 256, 260, 269, 270-274, 276, 296, 297, 298, 313, 315, 322, 331, 336, 338-341,

348, 352, 353, 357, 358, 360, 371

Documents

שפינוזה - אתיקה