Embed Size (px)
DESCRIPTION
שירון המהפכה הוא ספר שירה ואמנות שמכיל חומרים של כמאה יוצרות ויוצרים, יהודים וערבים ומתורגמים, בתמיכה ברפובליקת האוהלים
Citation preview
1
3
אהרן שבתאי שחר-מריו מרדכי תהל פרוש איימן סיכסק
אסמא נג’ם פואד אחמד הראש בן מואיז יאיר בן סיגל
מישורי ערן הדס אפרת גלעד מאירי אגברייה-זחאלקה
עינהר ענת ויזלטיר מאיר שחר יודית מלכא ביטון יעקב
ארז ביטון עמיר לב ראג’י בטחיש עדי עסיס סלמאן
מצאלחה רוני סומק יובל בן עמי לורן מילק מרחב ישורון
ניצן טל פז יובל ברוך נטלי ויסמן דורית אור אמיר
דניאל עוז מיכל דר אסף בן דויד אלן גינסברג יפתח
אשכנזי אוהד ובר זהבה גרינפלד יעל ברדה יערה שחורי
רועי צ’יקי ארד סמיח אל קאסם ששון סומך דפנה שחורי
דובז’ינסקי אדם רחמים יחזקאל יניב בעז וירבה יואל
עבד נאטור עירית כץ אבנר יצחק יחזקאל נפשי נדב
אברוך נוית בראל נעם לוי רוני הירש זאב טנא חגית
מרקוביץ’ מנחם רועי זלט צילה נג’ם סוהיל גרוסמן
יואש גיא בן-נר זויה צ’רקסקי נור תמיר שפר אפרת גל
קידר מיילור הדס מירה דפנה טלמון אורלי סבר פלדש
אבישי סיון שלומית באומן דפנה שלום מרגרט אטווד
חסקי שלומי שמואלוף מתי שנדר אינה בריק אהרון הילה
סימון יהושע מסאלחה תאמר ואלי אורחאן קלעי חגי
נעמן אמיר זכריה ענת סופר אלברט בהר אלמוג
שירה סתיו איתן קלינסקי נמרוד קמר אורי אנזנברג יעל
גלית אליאס אבי שכטרמן אליונה נאדר ניר בירנבאום
אז’ן בכור כהן כוכב טל בר ישראל נטעלי בראון וסקר
פוטייה איתי מאירסון אורן זיו
4
2011 מהדורה ראשונה, אוגוסט
איסוף: יודית שחר, רוני הירש, יערה שחורי,
אפרת מישורי, אורי אנזנברג, יהושע סימון, ניר נאדר,
מתי שמואלוף, רועי צ’יקי ארד, רונן אידלמן
עיצוב: רונן אידלמן, רביד רובנר
צילום עטיפה: אורן זיו, אקטיבסטילס
עריכה לשונית: דליה טסלר
[email protected] :לתגובות
הספר יוצא לאור בהוצאת דקה, מעין, ערב-רב,
אתגר, גרילה תרבותdaka-journal.com
maayanmagazine.com
etgar.info
erev-rav.com
gerila.co.il
שירון המהפכה
שירת האוהלים
الثورة ديوان الخيام أشعار
The Revolution Song-book
Tents Poetry
5
ב-14 ביולי 2011 אחזה האש שניצתה בקהיר ותוניס בצמרות עצי הפיקוס של - מקריית ישראל לרחובות הראשיים והוציאה את אזרחי רוטשילד, שדרות
שמונה ועד אילת, מחולון ועד נצרת.
את ומצא ומשול’ ה’הפרט מדיניות מול ראש הרכין ארוכות ששנים דור בוקר אחד, השליך מאחור המימוש העצמי שלו בתור לשדרוג הסלולר, קם את ההפרדות המוכרות ודרש את שמגיע לו. במושבות האוהלים, דרך שלטי האזרחות את חזרה קיבלנו בטוש, מחורזת סיסמה עליהם משורבטת קרטון דרישה אלא השלטון, מידי כצדקה שניתנות זכויות פירורי עוד לא - שלנו פועלים ויהודים, ערבים כולם, את שיכלול חברתי לצדק ומהדהדת פשוטה
ובני מעמד הביניים.
והיפהפה שבו האומלל במקום להקים נועז ניסיון היא האוהלים רפובליקת אנו חיים אומה של אזרחיות ואזרחים שנפגשים ומשוחחים, מקשיבים ושרים, מתווכחים ודורשים. מה רוצים האנשים ברחובות, שואלים שוב ושוב הפרשנים ומלחכי הפנכה של המשטר בחשש. התשובה הפשוטה מטרידה אותם, נראית להם כבלתי אפשרית: אנחנו רוצים לחיות בארץ שלא שעושקת את כל הנקרה
על דרכה, לחיות בשוויון ובשלום.
מול למהלך שמתחולל נוספת דחיפה לתת מנסה שלפניכם המהפכה שירון אנתולוגיה לשירה “אדומה: יוזמי אסופות השירה הם יוצרי השירון עינינו. בעזה”. המלחמה נגד אסופה ו”לצאת: ,2007 במאי ב-1 שיצאה מעמדית” בשנים האחרונות, נלחמה השירה לקדם מאבקים חברתיים ברחבי הארץ. יחד עם צאת אדומה יצאו לצעוד ברחובות תל אביב פועלי בניין ופועלות חקלאות בראש חברתי צדק למען את המאבק הסוציאליים העובדים העמידו והשנה סדר היום הציבורי. החלום התגשם והוא מתוק. מעבר להישגי המחאה, השינוי
האמיתי הוא בכך שנברא כאן דור חדש שאיבד את הפחד.
שירון המהפכה הוא צעקת ה’די!’ של אמניות, צלמות ומשוררות, אך גם שאגת השמחה והצחוק.
תחי רפובליקת האוהלים!
העם דורש
6
צילה זלט
7
שני שירים אהרן שבתאי
1. המדינה הזאת
המדינה הזאת שהקימו קבוצות שיתופיות של חלוצים ופועלים,המדינה הזאת שנולדה ליד פרוסת לחם בריבה,
נמכרת כעת כמו חתיכות נקניק לאנשי עסקים ולספסרי הון.ההון הזה מחר מחרתיים יברח, בשלושה ימים יהיה כלא היה.
בינתיים המפריטים מקבלים מניות, רוחצים את התחת בשמפניה.אשר למופרטים, אלה יהיו שוטרים או שכירי קבלני אבטחה,
ואלה ייפלטו מהמפעלים, יובטלו, יערכו שביתות. ובערב על המרקע הם יראו את עצמם, אלה מכים, אלה מוכים.
2. המוסר לא בא בחיוך
נראה שהמוסר לא בא בחיוך, כמו דוד עם סוכריות.רק כשהאש נופלת בחיטה נשרפים הנחשים השמנים.והוי, כמה חבל על החיטה, על החיטה הטובה, החפה!
רק כשהעשירים טובעים בדמעות העניים, הוא בא.והדמעות האלה נקוות לאט, רק לאט הן הופכות לים,
ובינתיים משקים בהן את הדלעת, את הבהמה בסמטה,מתקלחים בהן, מכבסים, רוחצים בהן רצפות משרדים.
נו עוד מגדלים, עוד דלתות פלדה וחלונות זכוכית, בשיגאה הנחשול ויטביע את האיש המתגלח בקומת הגג.
רק כשהמקל יעשה שמות בחטוטרת, הלב ישמע.
)1999-1998(
7
8
البوعزيزي محمد אלבועזיזי, מוחמד שחר-מריו מרדכי
אני מוחמד אלבועזיזי,י ת ועל אף שמ
י לרגלי עריצים, ה נרמסת תוניסיה, שב וחיתי באני אומר לכם
ה ראש שתוניסיה היא ארץ שאפשר להרים באם רוצים.
ה לא יכול להיות. עם שז י פ ם אני חשבת גנים כל שיותר ויותר עוברות הש י: כ וחשבת
זה פחות ופחות יכול להיות.
יל אוניברסיטה, ולא השכ יל ב שים היינו. דור שהשכ איזה טפמן. אבל אני אומר לכם: ז להרים ראש ב
ב, יותר של הל פה ב צנע והי תת מהקימור המ חירות ניצחת לעורנו. ה שאנו לובשים מת ממ
רך ם את הד ואני אומר לכם: אם נשנה את העתיד, נשנה גפט עברנו. ה יש שב
התנערו, אחים, מתוניסיה ולוב ועד סוריה ומצרים;
אש כיריים. עפר וממית כ מוך כ חד מן הס אל פהקשיבו
אני מוחמד בועזיזי;ה שלכם, עולם הז אני מת, וחי ב
רמס לרגלי עריצים; שנואני אומר לכם
ה קומה עולם ארץ שאי אפשר לזקוף ב שאין באם רוצים.
מוחמד בועזיזי, ירקן תוניסאי בן 27, הצית עצמו בדצמבר 2010 במחאה על סגירת דוכן הירקות שממנו התפרנס בקושי רב. הצעד הצית את המהפכה העממית בתוניסיה,
שגררה רעידת אדמה פוליטית בארצות רבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בסיוע הרשתות החברתיות. השיר בהשראת הפצרות של יצחק צרפתי ונתן אלתרמן.
9
רועי מנחם מרקוביץ’
10
אזהרה דחופה תהל פרוש
זוהי אזהרה דחופה. בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב.
הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם יש פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל הבכיר ביותר, אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל, אם אתם או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום, אם שמתם לב שעובדים חולים מגיעים לעבוד, אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם, אם עליכם לנהוג במכונית לעבודה יום יום, אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול, לשקר, למכור מוצרים שאין בהם צורך, נדרשים להופיע בלבוש הולם, אם על שבע השעות ילד, להולדת לימודים, אוכל, גג, לקורת המספיקה משכורת מקבלים אינכם לספרים, מוזיקה, הצגות תיאטרון וקולנוע, קניית צבעים ונייר לציור, שיעורי ריקוד ונסיעות אוטובוס לים. הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם, למשל: נושמים אבק, גיר, אסבסט, אקונומיקה, עולים לגבהים בלי רשת ביטחון, אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים, יושבים במשרד סגור לשמים
ומואר בפלורסנט רוב הזמן. אזהרה הללו, מהקטגוריות יותר או באחת עצמכם מוצאים אתה או את אם דחופה זו נוגעת לכם. עזבו הכל. צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, כל שרי הממשלה, צאו לשבת ליד בתיהם יזדמן לכם לראות אותם, אולי אף ואם של עשירי ישראל המעסיקים אתכם, תוכלו לשבת בחיקם. צאו. צאו לשבת במגדלי אקירוב, על גג בניין האופרה, בסביון, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח, ארסוף וקיסריה. הציפו את רחובות תל
אביב צפון ומרכז והיזכרו: מה לא. מה כן.
11
דירה להזכיר איימן סיכסק
באמצע יפו, משופצת, נחמדה )מעמידר(,שלושה חדרים, קרובה לים -
מרווחת, בשכונה אופנתית, וריח של פטרוזיליה, וגשם, ודם.
12
שיר בשני בתים שכורים סיגל בן יאיר
בית ראשון - אוגוסט 2009
עורך הדין השמן מתבונן בשלושת תלושי המשכורת האחרונים.מושך באפו.
אולי אתנצל, או אתחנן, או אבקש מחילהאקנה שטר, אחתים, אתחייב, ארשום המחאות,
אטעה, ארשום המחאה נוספת, אחתום, אמתין לאישור, אביא ערבים, אחתום שוב, בראשי תיבות, באותיות קטנות,
בשני עותקים, אבוא לידי הסכם, אסכים בעל פה, ובכתב, אלחץ יד,אוותר, אתפשר, לא אפר, אתחייב בשנית לעורך הדין השמן
הסובא, הזולל, מרייר, לועס, חומס נוטף נוטף זיעה נוטףכתם שמן סנדוויץ’ טונה
נספג לאט בין הדפים כמו טביעת חותם.
בית שני - אוגוסט 2010
אני האדם הארעי, העל-זמני, הזר בביתו, הזר לקירותיו האורז ופורק
ומפרק, ללא שם קבוע וכתובת אחרונה למעקבאני האדם המתבונן בזוויות נופיו המשתנות הנשקפות מכל חלון
התועה בין חדריו הימניים לשמאלייםשל לב האין-בית. אני האדם החרד לקולות הלילה
החדשים, הטומן את חפציו במלט הנוקשהאני האדם הלא-זוכר, האל-חוזר,
הקובר את זכרונותיו בנחמה הקודרתההולך מנגד מעל,
ההופך את הדרך לאיןדרך לאין זוכר, מוותר
הצף בשכחה כמו כנף ציפור בדאייה, שלווה בחשיכה,אני האדם המוותר על כל מה שהיה על כל מה שאין
אינני חולמת. ערה בשנתי. מסרבת להינחם.
13
תמיר שפר
14
בשכונת יהודה עמיחי לא יגורו משוררים מואיז בן הראש
במרכז ירושליםבמקום הכי יקר בעיר
בואכה רחוב עמק רפאיםנבנית שכונת יהודה עמיחי
ואני חושב על זה
שמשוררים לא יוכלולגור
בשכונת יהודה עמיחי
אפילו עמיחי עצמו לא היה יכול לרכוש שם דירה
לא היוםכשהכול כסף ואין יותר תוכניות
ליישוב מיוחסים
כמו בימין משהמשם סילקו את
הסבתא של שביליאחרי מלחמת ששת הימים
כדי ליישב בה אקדמאיםאו במילים אחרות
סילקו את המזרחיםשחיו בגבול
וסיימו את תפקידם ההיסטוריויישבו
אשכנזים שברבות הימיםהתעשרו מדירותיהם
האם זה
הכיבוש שמשחית?ואני שואל האם
אחרי שיחזירו את השטחיםגם יחזירו את המגורשים
של ימין משה
לדירותיהםאו לכל הפחות
לדירותבשכונת יהודה עמיחישחי ומת בימין משה.
אני רוצה שכונה על שמי
שכונה שבה בכל בניין יישב משורראבל לא מהמיוחסים
אלא מסוג המטורפיםהבלתי מסתדרים
או לפחות שייתנו למשורריםאת תפקיד הקונסיירז’
שומר הסףזה נראה משהו שמתאים למשורר
שייתן לו זמן להתפנות לכתיבת שיריםבזמנו החופשי
ואם כבראני גם מבקש
שיכבשו מדינה או שתייםויקראו גם ליער על שמי
יער או שנייםוגם עיר על שמי
עיר או שתייםמואיזיה או הראשיה
שניהם נשמעים לא רע
אם תרצואין זו אגדה
זה שיר.
15
תאמר מסאלחה
16
אני לא מפחד אחמד פואד נג’ם נוסח עברי: אסמא אגברייה-זחאלקה ויהושע סימון
את האמת לה אני מחויבאני לא מפחד ואמשיך להגיד
הראיס איש טוב, בעמו מתעסק תמידהוא עסוק באיסוף כספים בשבילנוחוסך אותם אי שם בשווייץ עבורנו
שומר אותם לנו בחשבונות סוד
רוצה מאוד להבטיח לנו עתיד ורודתראו איך לבו רחום וחנון
איש מאמין וישר עם מצפון
מרעיב אתכם בשביל הדיאטה, הרזיה,אוי, אתם עם שזקוק לסקילה
מתוך בורות אתם אומרים - אבטלה,העניינים לא עובדים, איזו מין מחשבה!האיש בסך הכל רוצה לתת לכם מנוחה
האם זו כזאת עוולה?
וישנו הסיפור של “אזורי הנופש”למה אתם קוראים לזה מעצר ואיבוד חופש?
באמת, למה החשדות והכוונות הרעות?הוא בסך הכול מוציא אתכם לחופשות.
ולגבי הכיסא וכל מה שנאמר על המשרהאין כאן בכלל שאלה
זאת הטעות שלנו, חברים,כי לא עשינו כיסאות טפלון חלקלקים
בחיי, אתם גורמים לו עוולההוא בזבז את חייו על עם לא-ברמהאפילו את המזון הוא אוכל במקומך
גורע ובולס כמו מגרסהאז למה אחרי כל זה תאמר שהראיס רע?
17
אפרת גל נור
18
לחרוג בארץ באנו גלעד מאירי
אלוהי חריגות הבנייה שמעפנייה
אנו החתומים בלוקים ב
בדירותבשיכונים
פונים אליך בזאתשתכשיר תב”עתנו
וחריגותינו ייענו על ידיך
אלוהי חריגות הבנייה שמערגע
בצר לנופרצנו חלון ודלת
סגרנו מרפסתחרגנו חצי מטרשירווח מעוננו
אלוהי חריגות הבנייה שמעיה אללה
קחים חדרים מחוזקים רשיונות אגרות קנסות שטינקרים היתרים היטלים פ
אלוהי חריגות הבנייה שמעאת לחצנו
19
זויה צ’רקסקי
20
מוחים ערן הדס
אתה מנגב חומוס כפי שמנגבים זיעה אני מנגבת חומוס כפי שמנגבים דמעות
אוכלים ומוחיםלך הפיתה, לי הבצל
21
בית אפרת מישורי
היה היה בית מעופף.לבית היו כנפיים. לכנפיים
היה אומץ. לאומץהיתה רוח. ולרוחהיה בית מעופף.
לא נורא, העיקר שביתובתוכו, העיקר שדלת
לצאת, ובעיקר להיכנסבצורת צורה
ברורה לנכנסים.
אלה שמנסים אחרת - כועסים אלה שכועסים - נסים
ומי שנס - נכנס לבקש כוס מים
22
בפריחת הגרדום יעקב ביטון מלכא
התזכרו אחי האביונים את פריחת עץ השיטה בכל המדבר הזה?את גבול הלילות הקרואים בשורשיו? את צימאון הילד?
ואותה עדת חרקים המומה נשרכת אל הצוף הכבד, המסמא?סובא הקהל ומרטש בשחלות הפרי
ואך לב מעטים נוהה אל פתיל הקיקיון נוחל צילו?
אנא, בלא שכחה אחת!חופת דבש עטורה כנף מרטט
לוחך וגוהר על נבלת השרף, גומא מתוספת הדם הנקווה
הנה! מן הגזע ההואשייפו את הקורה האחרונה -
ורקמת הברדס? מי ידבר על עיטור הגווייהוהאדמה הנשמטת משיכרון האוויר הפורה
וזמרת הנשים בהיכל? ארצי שלי - פעמוני בושם
תיאטרון ומכוורות כל היום
זב וזב השרףעץ השיטה עין השיטה
גזע טמירים משקרטבעות כזב צלולות
אין טבע דומם השורשים לתהום הבשר ידשן
גם לשיח הבר השרוע.
צווארי רפוי מאוד - גבינה אני זוללכאשר עלילות הדם
ומחיר הבשר הנפוץ בשיאם.
23
חדר משלי יודית שחר
אין לי חמש מאות לירות, וירג’יניה ואין לי חדר משלי,
יש לי שני ילדיםשני חדרים
שתי משרותושני חשבונות - בשניהם בחובה,
ויש לי מורשה ויש לי תורשהומשכורת הוראה שבקושי מכסה.
חמש מאות לירות אין לי, וירג’יניה ולא חדר משלי,יש לי עט ונייר
ותשוקה שתוקהואור חיוור שנוהר בשתיקה
מבעד חלוןחציו סגור
חציו פעור לרווחה.
24
צילום אוויר צולל מאיר ויזלטיר
שת/קורסת/נוסקת תחד ל-אביב המ תכל, העיר שטופת האור ם הת רקת לחוף הי רסת/מתפ מתפ
טיל החדש ס ים ב לי תי קומות מגד חת, ב ת חת/מתפ תארכת/מטפ לת המ י הטחים עלות ומטב י קפה חדשים וישנים מחליפים ב מסעדות ובת
סגנונות שנות ה-90, ן ב וון קולינרי מתעד עם גחשרת רכב אים סתומים ב בישים מטל ין רחובות/כ י-עציצים ב מדרחובים מרב
ש, קשישים המומים, מדו להתלב יל, מוצפים צעירים של חדיש, מהבליטי אוקראינה, נכים ופועלים זרים, ן, פ נשים קשות יום מרחבי גוש ד
כלת-לבן, ית וירטואלית ת חת בת ת מנהרות ערטילאיות, דוהרת רכ חת, ב מתי ערב אים מד יאטראות מתמל לב העיר, הת פוצים ב ים הש ומעל מתרב
עם י תובעני, ויותר קונצרטים מאי-פ לת קהל מנויים שבע, ביעה למופעי מחול פת הירה המ רה, הנ תאומית לאופ והערגה הפ
עיות, נותיות/מד ים, מגמות אמ פר היצירתי י-הס ת לריות, ב תפזרת הג תיחות ב הפפרים ים, הוצאות הס רסתנים/אחידים/ססגוני העתונים הכ
ניות סביב חניות מיעלות עד מות, עלת יצות יחצניות פ קפ המתיבה יוצרת/שירה, לה מעשית/כ ניות לחימה/קב דנאות לאמ הס
קלדות החדשות ההומיות המגים - חללים ממז חרש-חרש ב
טרפת כה המ ס ים עוטי המ היא חור חשוך ומחניק של שממה רוחנית חדשה. עיר החים לעתיד יש קבר, והיא עיר הזאת ג י רק ב דת על קברי העבר והעתיד, כ פרוטה המרק בלי רון. ב לי זכ לי מודעות. ב לי משים. עיר ב ף לילדיה המכרסמים ללא רחם, ב מוחאת כ
שקר שקוף, ה, מטרלל, מחליף שקר שקוף ב רון מדמ ה, עיר של זכ רצון. או נורא מזה ה, מדמ רוע מז מו, או אף ג דמיתית-יחצנית, רצון פסיכוטי, עיר שעושה כ מודעות ת
מו מו אמסטרדם, כ מו ניו-יורק, כ מו. כ מו, מתה לעשות כ לעצמה שהיא עושה כק ושביר ומתמוסס ובעל ה ד רבותי המנצנץ של עטה הת הו. אבל המ מו מש שטוטגארט. כ
רום הליך, הוא פ ר לשום תוך, לשום ת תוחלת ימים של שלט ניאון. אין הוא מתחברוכה סביב גוש של מסוס, רביכה דוחה של חמרנות מטמטמת, לגמרי - עטיפה רפויה כ
ריונית, נצול דורסני, קות ב נ ימה, עצלות בוהה, התפ ינוקית תובענית, אל כחנות תפוחת מניפולציה קצרת ראי, שחיתות, אטימות, שעמום, שתוק רוחני, עזובה, ריקנות ת
בור. רס, מפהקת, חיוך נושר אל הט כ
25
גיא בן-נר
26
ללאה מ’ ענת עינהר
תסתכלי על הכפית שלך, רועדת בתה הרותח. מה יש לכפית קטנה כל כך לרעוד. רוחות של אפטר שייב שורקות בחור מפתח, וכלבי הדחפוריים
מסניפים כביסת קשישים, פסיסי אסבסט, אגרות נושים וחריצים במדרגות. כשתוקעים בדלת רגל, אין כניסה אין יציאה: בחור ידך נמעך פיצוי של
שש מאות אלף שקל. הוגן או לא? כלבי הדחפוריים מאשרים: אי-אה. אין קלפים ואין מיקוח: קלפי מיקוח ייסדו מגדל קלפים. כפיתך מצלצלת בתה
הרותח: מחר אשוט כמו ראשן בשפכי תחתיים שוצפים מוצפים בלי קלפים. רגלייך הולכות בתהומות מדרגות, מהדהדות זקנה-זקנה. אבל אין עוד טעם לקונן ולבכות עכשיו שהלכה זקנה אחרונה. אין מה לרעוד. אין מה לבכות.
דחפוריים צעירים תוקעים כף, שיניהם כבר צהובות.
לאה מ’, בת שבעים ושמונה, פונתה מן הבית שחייתה בו קרוב לחמישים שנה, אחרי שנקנה על ידי חברת בנייה, שהציעה לה פיצוי בגובה 600,000 ש”ח.
27
/ ארז ביטון
כי כל אוהל בשדרות רוטשילדהוא הצהרה קטנה של יופי
של עוז רוחשל סיכוי גדול
להפוך קערה על פיהלהעמיד את ראשי העיר ואת ראשי הממשל
לדין ולצדקכי השתמשו בנו כנטולי דעת וכחיילי שחמט
לחסל את תקוותנוואנחנו אחד אחד
עולם ומלואו של כוח וחייםהלאה הפקידות הנלוזה הנצלנית והכוחנית
המגנה על עצמה בידי שומרים על כל פתחהלאה הניצול הציני של אוהבי הסיגרים
הנשרפים בכיסיםוהלנים בסוויטות החשק בארץ בחו”ל
שעבורם העם הוא רק זבל אורגניתשתית ליצרים שלהםושעבורם העם הוא רק
תשתיתלהונאה הגדולה
28
1 עמיר לב כביש
ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד
הכרתי אותך מיד מכל העיתונים התמונה שלך בגן בירושלים, בין האוהלים
חזרת כמו שהלכת לאותו משרד אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד
התנועות המוכרות מים עם הדלי לסחוט לשלוח ולמשוך
עד שיהיה נקי
ואני יודע שבבית הוא מביט עלייך מהקיר מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים
היית נותנת הכול שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור
את לא הולכת ליוגה כשכואב הגב לא מתחזקת עם ימימה וכל שהולך עכשיו
עומדת זקופה כל כך יפה בשוק של רמלה לוד מול חליפות לחורף
שאי אפשר למדוד
ואני יודע שבבית הוא מביט עלייך מהקיר מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים
היית נותנת הכול שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור
ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד
29
צילה זלט
30
זכרונות מסתיו שטרם הגיע ראג’י בטחיש
.1וכל מה שחלמתי עליו היה בעצם בסה”כ
שנצא ביחד לסרט צרפתי פריזאיעל יחסים משפחתיים מתוחים שמסתיימים בכלום
ואז למסעדה קטנהחבויה מאחורי לבנה בהירה שסועה
להתהלך בשדרות ח”ן, נעבור את היכל התרבותהיכל התרבות הלאומי )התיאטרון שלהם/התיאטרון שלכם( בצד ימין
נהלך בשדרות רוטשילד עד קיצןנעלה על קו 5
אשכב איתך בדירה שלךאו
תשכב איתי בדירה שלי להתעצם באינטימיות השקטה שבינינו
אתה מתגנב החוצה בשחר לאחר נדודי שינה קצרים וסבירים...............................
אני מתעורר לבדי וכך
.2כל מה שחלמתי עליו היה שנלך לסרט בשעות הערביים
סרט בוסני העוסק בהדי מלחמת האזרחים לבדנו באולם, נרים רגליים על הכיסאות האדומים הכמעט ריקים
נחליף בדיחות עם המעט שאיתנוסדרן צעיר יספר לנו על חלומו היומי על מוות מודרני
תיקח אותי בין זרועותיך בליל סתווי המבושש לבואנפסע ברחובות הסתיו שום דבר לא נושר על ראשינו
אך ניחוחות העונה סוטרים לנו ניחוח תפוז צעירודיכאון...
דיכאון אלגנטיאתה כולא את לחיי בין שתי כפות ידיך. מנשק אותי במעט להט
31
אני הילד ההוא שנמלט מחופשות החגים העברייםאין תשוקה חדה בעיניך.
אין רצון להתפעלות בעיני.הרי אין צפירות זיכרון בספטמבר.
..................................אני שוכב איתך בדירתך
מחפש תפילה חדשה חרוטה בתחתית מותניךאני עוזב אחרי השחר
שותה קפה בפינת השגרה הדומעתבמונטיפיורי
וככה
.3כל מה שרציתי לומר:
יאללה בואשנלך לסרט רומנטי זר
אינו דובר אנגליתוכמובן לא בעברית
ואחר כך נאכל סמבוסק ממולא בגבינת פטה וזעתר שנשדדונלך בגבולות שכונה נוטה ליפול
מסביב לאלנבי-יהודה הלוי למשלנזקק את העצב המתוק בתוך צנצנת קטנה
נזקק את דמעותיהם של עלים שמסרבים לנשור בלי להציב תנאיםאני מספר לך על זיכרונות שלא היו ברחוב הבא
וסיפורי תשוקה רוויה בניחוחות שתן של עכברים ליד הפינה הזאתוזאת... וזאת... וזאת שאחריה
אני מספר לך על געגועי לכלא אורבני שמתחמק כל הזמן מבין אצבעותי ונאבד כל פעם מחדש
הרי אין צפירות זיכרון בספטמבר.......................
32
הוי רוח סתווית לחהשמככבת ומתחרטת על כך
בוא נלך למוטל העלוב שלך... נשכב ביחדאני רוצה ללקק את לחות ימיך ולמות מאש התשוקה
להימלט באחת לפנות בוקרוללכת לבדי עד שערי יאפא
.4כל מה שחלמתי עליו
שנלך יחדיו לסרט איראני על דיכוי הנשיםואז נשב בבית קפה שמגיש טוסטים עד אחת עשרה
ואז נשכב ביחד כמו בכל ליל סתיו שחוגג את מתיקות שיגרתואני לועס את קיומנו עד השיכרון
אני חופר את ציפורני בעכוזיך כשאלה מתכווצים בתוכיהרי אין צפירות זיכרון בספטמבר
אבל החתולה השחוטה שחלמתי להחזיק בדירתי
תחכה לנו בכניסה להיכל הצערככה...
33
עץ הדעת עדי עסיס
טוב.טוב מאד.
ך ל כ טוב כדאי שלא כטוב יותר,ובכל זאתטוב יותר
יותר טוב מטוב.וזה קצתקצת רע
י י זה יותר מד כי כן ואף על פ
עדין טוב.טוב מאד
למרות הרע.קשי י הרע ב כ
קשי רע בכל זאת אבל ב
רע.וזה לא טוב שרע
י עכשו הטוב כגלל הרע חות ב קצת פ
השוות למרות שאין מה לה יותר הטוב הרב
ה הרע הרבחות ה פ הרב
אבל הרערע.
מעט לא שהרע כ ם כ גן אבל קצת כ
אז הטוב יותר לאן. והרע יותר כ
חות טוב וזה פופחות טוב
זה יותר רע.ויותר רע
זה יותר רעה יותר רע עכשו הרב
מטוב.
34
שיר בית סלמאן מצאלחה
ית ראשון ב
ית טוב. ית ערבי, ב א ב ית אב בד, ית ב ית שמש. ב ית יראה, ב ב
ית זרע, בית לחם, ב
ית אילן. ב
ית שני ב
ית מדרש, ית נתיבות, ב ית ספר ב בית מרזח. ית יין, ב ית. ב שעורי ב
ית משפט, בית סהר, ב
ן. ית אלפ ב
ית שלישי ב
ית, ף, שלום ב ית משת ירות, ב ית ד בית עלמין, ית חולים, ב מחוי, ב ית ת ב
ית עולם. בית שחי. ית מצרעים, ב ית נבחרים ב ב
שת ית ב ית קלון, ב שיא, ב ית הנ בית העם. ב
ית אישי ב
ית משוש, ית מנוס, ב ית חזה ב בית שיר, ית אבל, ב ית אוצר, ב ב
ש, ית מקד בית עש. ב
35
יואש פלדש
36
מדינת ברית מילה רוני סומק
רית מילה, “זוהי” , מישהי צעקה, “מדינת בים חותכים טנ לק
דולים אוכלים עוגות”. והגאויר שטרה עמד ב ריח זעת סוסי המ
עות -1972 שערות מרש שם הרטיב ב שג כעל ראש ירושלים.
היה קר שי( ה טפ מ בשים )כ מעיל מעור כ אה ב והיא ב
רים שחרים. נת נה של פ להפגה מאז: נ בר לא השת שום ד
רי העיר עודם דופקים מסמרי חמלה נגת העבודה, ספסלי לשכ ב
נורים, ת לחם רותח בלאות רובי ציד ה עם העינים המ ואל
ית. ב דורים ב מיד שוכחים את הכ תע אלונקות: מס מו ב חורה? כ ובקשר לב
צח חרוש קמטים תף כואבת, המ הכרגים שרירים. שרירי וברגלים משת
כחה. הש
37
הבחורה הכי עשירה שאני מכיר יובל בן עמי
הבחורה הכי עשירה שאני מכירפוגשת אותי אצל הירקן. היא נחמדה מאוד.
קילו נקטרינות עולה 31 ש”ח וחמסין מתקרב.אני יוצא רק עם קולרבי וכמה עגבניות ובכל זאת כבד
ביד. יש לי נשיקה בשביל לחיה, אבל כבדביד. לא נשאר לי ממה להתעניין בילדיה.
כסף לא פותר כלום אבל קונה נקטרינותשמיכת פיקה מכסף, כיף להתכסות בה בחמסין.
בעלה של זאת תמיד נתקע רק עם שטרות של אירו בארנק
במקומות שלא לוקחים אשראי. אני מזמין אותו.אני אוהב אותו. הוא הבחור הכי עשיר
שאני מכיר והוא גם ימין-מרכז, אבל יש בו ג’ז.היום הכול ג’ז והחום הורג חתולים.
לא הכעס יחבר שירים ולא עזרה מההורים.הבחורה העשירה לבושה יפה ויש לה ביד אגוזים.
38
י 40 לורן מילק אלנב
אני הולכת מתוך שנהאני קמה מתוך שנה
אני ישנה מתוך שנה.דגמנות עשר שנים ב
’עבודה הזאת. י ת לא סבלתהכחילו לי את המוח
מכרו אותו למדענים.בד מעכו לי את הכ
ת זבובים. נו רב עשו ממחרים קשרו לי את הורידים השמעות, לוטת הד עקרו לי את ב
גדים שקופים, פרו לי ב תי הון תועפות. נ עשו ממ
הייתי צמח שלוש שניםאני שוכבת מתוך שנהאני כותבת מתוך שנהאני ישנה מתוך שנה.
י אפלו לראות אותם. ים ולא הלכת עשרה סרטים ישראלי י ב שחקתאים קשוחים. מ ה ב הייתי אצל הרב
’עבודה הזאת. י ת לא סבלתי 40, אלנב הייתי מלצרית ב’עבודה הזאת. י ת לא סבלת
יון נק עשר שנים ב’עבודה הזאת. י ת לא סבלתכלבו שלום הייתי מוכרת בי יחד עם הקולבים. נפלתש עם עצמי י שש ב שחקתי את ההפסדים. לא סבלת
הייתי קברנית שלוש שנים.אני הולכת מתוך שנה,
יושבת מתוך שנה,ישנה מתוך שנה.
39
אנחנו לב העיר מרחב ישורון
פקידי אוצר משובטיםשומרי מסך משומנים
צאו החוצה קחו שלטיםהעם זורם דרך הבתים
אוגוסט אלטנוילנד באוהלבלי מזגן מתרבים בשדרה
מחיר הבלטה בעירעבר את מפלס התקרה
בום בום בוםהכול דפוקאז מי דופק
המציאות בדלתהעם קולט
העם זורם דרך הבתים
קום עצםישראל משפילה אותך
אתה עין מסתובבתתראה איך אתה חי
טוחנים אותך
היפית בלי שקלמפתח האוהל
תניף את הדגל
הכול מוכן להפיכה
אנחנו הכוסיות של רוטשילדאנחנו עובדים זריםאנחנו החיים ברחוב
אנחנו לב העיר העם זורם דרך הבתיםהעם זורם דרך הבתים
העם הוא לא עסק כלכליהעם זורם דרך הבתיםהעם זורם דרך הבתים
הכסף זורם לשטחיםהעם זורם דרך הבתים
הו הא מה נהיהתל אביב עיר שמחה
בית אין לי יש שכונהבוא נביא מהפכה
40
היחד שאנחנו אמיר אור
ם אם שכחנו - חד שאנחנו, שזוכרים אנו אותו, ג הים, א, מחזור אחד של ד א אל ת רוח, ת זרעים ב
בור - ה על שד, שרשי אויר, חוט של ערפל נמשך מן הט פ
רחוב, תאום ב פגישת פ ידיעה הראשונה, ב חד שאנחנו, ב היעור ערם שאין לו סוף חת, ב ט מעל וחם ירך מת מב ב
חמה - תוך הנ בטחת, ב תוך הארץ המ תוך ארץ לא נודעת, ב ב
י ניאון, משרדים מכ תחנת האוטובוס, ב חד שאנחנו, ב היה, פטפוט רכיל על כוס קפה או ת חת אלונקות, ב מעל, מת
עודה - תוח, סביב שלחן הס בר הפ ל, סביב הק עג מ לם ב סביב הג
לי הרף, לי עור, ב ים, ב לי מל חד שאנחנו, ב היחד, הפך אחד מאהבה או פ שימה שנ קצב הנ ב
רדה - ב פ עד למכת עד לתצלום מצהיב, מב עד לחלון ממול, מב מב
חד שאנחנו, שאין בו מתם, שאין לו נחמה, היעגוע, ריח אם וריח אב, יד מושטת לו רק ג ל כ שכ
ה, והס - ומושטת, יד לפ
יט בו, לוי ומי יב חד שאנחנו, ג הירים על שמש, רפ מו פ סביבו חגים אנחנו, כ
ן שקטה - על חם ואור של אש קרב
ל מקום מלא אותו, שאיבריו אנחנו, חד שאנחנו, שכ היי אם נוכל - נכלה; ניו, כ אל נא נסיר מסוה מעל פע, נראה ולא נראה, נרכן מולו, נדם. ע ולא נג נג
41
גמדה בדואר דורית ויסמן
לטפורמה לי הפ סנדה סנטימטר נתנו לה עוד חמש
רת ה מבג אשר עות מספ צמיד מזהב על יד ימין, טב
ה, ב בנון על ג עות, ג על האצבפגם אחד. בע ב י לט מו לא ד כ
ק, לפ קשי לד יעות ב ב”אשנב כול” עיניה מגיקים, ף-לת ד רך אחת על המ השעינה ב
מתחה את גופה.ברת, ן, ג קידה, כ הפ
שבילה את הקול. הרימה באה את הטפס החזיקה ומל
אויר. ב
טי מאחרי משקפי שמש י מב רת הסתים: קניתי בולים בערכים קטנ
10, 20, 30 אגורות.
42
רגעים נטלי ברוך
השבוע עברתי במאהל גן התקווה.פגשתי אנשים שאין להם יחצ”ן שידבר בשבילם,
שלא מצטלמים יפה בטלוויזיה.פוערים פה בלי שיניים
מבקשים רגעים אחרונים של חסד.מי ידבר בשמם של מחוסרי הדיור
שאגלי הזיעה הניגרים מפניהםיכלו למלא את הבריכה
של שרי אריסון?
43
בלי בית יובל פז
מתנער מרסיסי בקר רגליו גוררות אותורחובות לוחצים. ב
ידו ם ומטלית ב מישהו רכון על סלכוכית. ממרק את שמשת הז
רצופים מדשנים מונות של פ תלזמה י פ דות מתוך מסכ מרצ
תצוגה של מבצעי סוף העולם. ב
ה - מי יכול לעינים המציצות לד הז והיעד לחלון הבושה. מב
44
איגרא רמא טל ניצן
ז או מה לון הג נגמר בג ה עליתי לג מי זוכר למ
ר התשס”ז אי כ”ב ב במים יריעה ני הש רש על פ יום שפימן צצת המ ל פ פוז החרד גון הת בכת לגשם מש שה המ שוקה הק והתגרשי החניה מו שועה ממ עלתה כ
וין חות הל עד צלי מדות ת שם סבבוני ב
רוני ת מבצרי האדונים כלי רת מגד לי צמ מגד
לאביב שרתון סיטי טאואר תגינדי היטס וצריחי יו
יבקו ט של פ והפאלוס הקלים גד ובצל המ
יער $ $ $ מתוחים ראם כ שמסוגה אדמה הנ פריהם נעוצים ב ט
מים צהב הש טוחים ב ומצחיהם השדרגות מורד י”ח המ ירה שב ד י ב הרהרת
שנה י שנה ב ש מד תחד חסד המ בחון ט נגד שטר ב ציה כ לי אופ נאי ב על ת
שקידה - כללת ב שת פאורה המ ת בשיום אחד
ה נת חד תנועה מימ במו שטיח שך כ מ ת
חת רגלי. ת
45
כאן גרים בכיף דניאל עוז
כאן גרים בכיף -אני וצו פינוי
וצרור המפתחות שלי.כל מפתח בו פותח
מנעול שכבר הוחלףהיכנשהו בעירומפתח אחד בו
נועל.
46
שיר הפועל מיכל דר
אתה רק לוקח אתה רק נותן
אתה מתכנןאתה שוחה בים
והכול בדמיון
אתה מתכנןאתה לא מתכנן
אתה פועלאתה לא פועלאתה כן חושב,אתה לא פועל.אתה לא חושב,אתה רק פועל.
אתה שוקע, ובתוך פעולות
הכול נעלם
ושכלך חריףוידיך ריקות
כי הגשתי את זה וחתכתי את זה
וזריתי לו מלח על זהונתתי חמאה, נתתי לחם
נתתי להם הכול.ורוקנתי מאפרות.ונתתי להם אותי
כן תאכלו אותי, תשתו מדמי
ותאכלו את בשרי ותשתו מדמיכי אני צריך אתכם כל כך
זה מה שמחזיק אותי עכשיוכי החיים שלי מתפוררים
וזה מה שנשארמה שבניתי, מה שנשארזאת המטרה שלי עכשיוזאת המטרה שלי שנים
אני כמו רץ מרתון ממשיך לרוץואני אמות בסוף הסיבובאבל זה ייקח עוד שנים
כן, שנים ארוכותשל ריצה ארוכה בלי נשימה
ריצה ארוכה בלי נשימהריצה ארוכה בלי הפסקהוההר באופק לא מתקרבוההר באופק לא מתרחק
והמטרהוהמטרה
אני משקיף לאופק.
47
מחפש עיר אסף בן דויד
את לא נוסעת איתילערי הבירה שלי, לא לערי הוויסקי
לא,את לא מייבשת עבורי ספסלים
מהטלהלילי
ומשכיבה אותי שםכאילו היה זה ביתי.
את רק אומרתמוטב תמצא בית אחר
בעיר אחרתעודי דוהר בחושך
בטנדרלא יודע בכלל על
איזו עיר אתמדברת
אבל מרגיש אותהתופסת אותי בגרון.
48
II )לקרל סולומון( אלן גינסברג יללה תרגום: יפתח אשכנזי
איזה ספינקס מלט ואלומיניום רוצץ לרווחה
את גולגולותיהם וזלל את מוחם ואת דמיו-
נם?
מולך! בדידות! סחי! כיעור! אשפה ודולרים בלתי מוש-
גים. ילדים זועקים למרגלות גרמי
המדרגות! בנים מתייפחים בלילות! ישישים
מייבבים בגנים!
מולך! מולך! ביעותי מולך! מולך חשוך-
אהבה! מולך רגשי! מולך השופט לחומרה
את האדם!
מולך הכלא הבלתי נתפש! מולך בית הסוהר
הקטלני חסר הנשמה ובית הנבחרים של
הייסורים! מולך אשר בנייניו דין המה!
מולך מצבת המלחמה העצומה! מולך הממש-
לות ההלומות!
מולך אשר תודעתו מכונה טהורה! מולך אשר
בדמו פועם הממון! מולך אשר האצבעות לו
עשרה צבאות! מולך אשר חזהו מנוע
קניבלי! מולך אשר תנוך אוזנו קבר
חרוך!
מולך אשר עיניו אלפי שמשות סומות!
מולך אשר גורדי השחקים שלו נטועים ברחובותיו
כיהוה-ים נצחיים! מולך אשר מפע-
ליו חולמים ונשנקים בערפל! מולך אשר
בארובות ובאנטנות מכתיר את הערים!
מולך אשר אהבתו אבן וחבית שמן ללא תחתית! מולך
אשר נשמתו חשמל ובנקים! מולך
אשר עוניו הוא חזון הגאונות! מולך
אשר גורלו הוא ענן מימני א-מיני!
מולך אשר שמו ייקרא התודעה!
49
מולך ובו אני ישוב בדד! מולך ובו אני חולם
מלאכים! משוגע במולך! מוצץ-זין
במולך! ללא אהבה וללא איש במולך!
מולך אשר חדר לנשמתי מקדם! מולך ובו אנוכי
הכרה ללא צלם! מולך
אשר החריד אותי מהתרגשותי הטבעית!
מולך אשר אותו אני מפקיר! מקיץ במולך!
אור גועש מהשמים!
מולך! מולך! דירות רובוטיות! פרברים בלתי נראים!
מטמוני שלדים! נכסים עיוורים! תעש-
יות שדים! אומות רפאים! בתי משוגעים
בלתי מובסים! זרגי גרניט! פצצות מפלצתיות!
הם נקעו גבם נושאים מולך למרום! מדר-
כות, עצים, מקלטי-רדיו, טונות! מרימים את העיר
לגן העדן אשר באמת קיים והוא בכל מקום
סביבנו!
חזיונות! אותות! הזיות! מופתים! אקסטזות!
נשטפו במורד הנהר האמריקני!
חלומות! סגידות! הארות! דתות! כל הספינה המלאה
בבולשיט רגשני!
פריצות-דרך! מעבר לנהר! גלגולים וצליבות!
נשטפו בשצף! שיכרונות! התגלויות! ייאוש-
ים! עשר שנים של זעקות חייתיות והתאבדויות!
תודעות! אהבות חדשות! דור מטורף! צונח
על סלעי הזמן!
צחוק קדוש באמת בנהר! הם חזו בכול! העינ-
יים הפרועות! הצעקות הקדושות! הם נפרדו לשלום!
הם קפצו מהגג! לבדידות! מנופפים!
מטה אל הנהר! אל
הרחוב!
50
לא כולל זקנים זקנותאנשים מוחבאים בערים צפופות
עולי חבר העמיםלא כולל נשים שמתאפרותבבוקר כדי לשבת על ספסל
ולבהות ולבהות ולבהותבנהאדם שתכלית כישוריו להכין
ארוחת בוקר למנהל המתנ”סוחיוכו, גם כן לא נכללים
מטאטאי העלים שוכני שפת המדרכהיכולים לחסוך כמה מאלה
אם רק יאספום לעגלתם העירוניתשקית האשפה שהוצאתי
בבוקר ודאי תיעלםיחד עם עובד משאית הזבל
שרציתי לקפוץ כמוהופעם כשהייתי קטן.
לא כולל אוהד ובר
51
/ זהבה גרינפלד
אנא איסמי זהבהחיה במרחב הדמוקרטי,
מתה במרחב הבירוקראטי.הם מסלקים אותי מהבית.
אין לך כסף לשלם למושחתים.אין לך כסף לשלם למושחתים אז ארזי את החפצים. במילא לא אהבנו שגרים פה מוזרים,
אשה לבד עם ילד, בדירה של המדינה. נתנו לך לחיות פה למרות שאת שונה, ששילמת בלי לדבר ולא שאלת למה?הם פוגעים לי בנפש, פוגעים בנשמה,ואני כבר מתכווצת, מחכה לגל הבא,
הבן שלי גדול, הבן שלי חכם.אמא את צודקת, תלחמי פה בכולם.
ואז אני נשארת וכותבת מכתבים. השופטת מתרגזת: ”אל תדברי כשלא אומרים”.מנקה את המשרדים: “מה נשמע? הכול בסדר”. לאנשים הנחמדים.
אנא אסמי זהבה, ואולי קצת עייפהאך בשביל שאני הולכת אין כבר דרך חזרה,
ואז אני נשארת, ומה אני רואה - יש עוד נשים בשביל. נשים יפות נורא, עם כמה בעיטות ומשהו בפנים,
נלחמות פה על הבית, הן הולכות פה כבר שנים.אז אם אולי חשבתם שאחרי כל השנים מישהו מוותר פה, אתם פשוט טועים,
ולמי שלא שמע טוב - אנחנו נשארים!
52
הגרלה יעל ברדה
ואילו גם סבא שלי עמד אז על החוף
ב-1909 כשעשו את ההגרלההזאתי
וחילקו את תל אביבוהיתה רוח ועפו כובעים
אז אולי בלילות של ירח מלא
לא היו דפי החשבון השלילייםמוקרנים על קירות ההכרה שלי
כמו בדרייב אין
והלב מתהפך מצד לצד בתשלומי הקרדיט הארוכים
כחרכי האור המשתפשף על תריסים ישניםותגידי תודה שיש לך כרטיס אשראי
ומסגרת גדלה והולכת
ואילו סבא שלי היה חזק על חלשיםחלוץ על פלחים
אז אי הוודאות היתה נראית אחרתכמו גברת עם כובע גדול שיש לה הרבה
מה להפסיד
אילו סבא שלי עמד אז על החוף ב-1909אז אולי יכולתי גם אני
לקנות ביתאו למכור בית
או להשתתף בחגיגה של הנדל”ןשל ישראל שחלק
קוראים לה לאומיותוחלק קוראים לה ציונות
וחלק לא צריכים לקרוא לה כלוםכי יש להם בית
שהם זכו בו בהגרלה.
53
ויהי בוקר יערה שחורי
עם דמדומי הבוקר, אם אפשר לקרוא להם דמדומים, מוטב לדייק ולומר עם שחר כי רק אנחנו מדמדמים
עירומי רגליים נלך עייפים אל עבר בית הקפה שאין לו בית אלא שדרה
מקבלים את ירושת היום ואת נחמתו
את שמנו נקרא בפנינומצעידים לפנינו אפריונים זערוריים
נושאים קיסרים רדומים, חיות פלסטיק,כדורים לאחיזה קלה,
רגיעונים ומרגיעונים, תיבות נגינה.
עם בוקר, כשהעיניים עוד לא שוחררו מסיוטי העין הפנימיתבהם הארץ ריקה מילדים אותם אנחנו שכחנו
אותם אנחנו הולכנו אחרי מישהו שמנגן במשהונאמר כלי נגינה, נאמר מצלתיים,
נאמר בעצלתיים אבל גם בחלום זה נעשה בחופזה גדולה
והנה רחובות העיר ריקים מילדים והמיטות שבבתים ריקות ואין אנו מכירים את פנינו בין שפע הזרים הממלמלים
המוליכים רק חיות בית מצונפות אם לא די למצוא אבדה אם לא לנחמה
הרי שרק מתוך ההרגל ללפות משהו.
אז מה נלין שנקום אל הבוקר המר, הרע, והוא אינו רע יותר מהרעד החדש בידיים
מהתחושה כי טיפות בלתי נראות מרקדות על זרוע ימין
מה נלין שנלך אל בית הקפה שאין לו בית ונשווע שוב לשמוע את שמנו מצטלצל באוזנינו
כשבגובהם של פני הים הרוגעים מאודעומדות מרכבות של פלסטיק
וכל רוכביהן ישנים.
54
נתנו לי לשמור על החתול רועי צ’יקי ארד
הייתי אמור לבוא ולנשק אותך אבלנתנו לי לשמור על החתול של שר הפנים
יכולתי לנשק אותךאבל לשמור על החתול של הילדה של שר הפנים.
החתול הוא לא של שר הפנים, החתול הוא של הילדה של שר הפניםושר הפנים, הוא
הפך כבר לשר החקלאותואני לא צריך שום קשרים עם שר החקלאות
כולם צריכים קשרים עם שר הפניםכל האנשים שנמצאים בפנים.
הייתי צריך להגיע אלייך, ויכולתי לנשק אותך. זה היה הימורטפשי, שנראה אז כדבר הנכון: שר הפנים. הילדה של שר הפנים בעצם.
לשר הפנים אין חתול הרי. ועכשיו גם לשר החקלאות אין חתול.ויכולתי לנשק אותך.
ויכולנו לפתוח במהפכה.החזיה שלך היתה נושרת, תחתוני הכדורגל שלי היו מתפרקים כממשלות השונות.
והיינו מדברים על המהפכה, את גרפיקאית עם תואר מוסמך.היינו עובדים על הסטיקר.
ומהצד השני: החתול, כרסתני, שפמו נוטף שמנת.אפילו לא היה בזה כסף, זו היתה מין טובה לשר הפנים, זה נראה אז כהזדמנות על פניו.
כשהגעתי באוטובוס אחרי שעתיים ושבע עשרה דקות בפקקים, התברר שהשר ביטלאת הטיסה עם בתו בגלל הדיבורים על המלחמה, כך שלא היה צריך שאשמור על החתול.
הוא שלח לי סמס, השר, אבל הטלפון שלי נשאר בלי בטריה.בסלקום מכרו לי בטריה גרועה והיא מתה תוך שעתיים.
זה כבר עניין לשר התקשורת או שר האנרגיהאויבו הגדול של השר, שהפך לשר הפנים במקומו.היה יום אחד שכל השרים התחלפו במקומותיהם,
כי חשבו שאולי זה יציל את העניינים.כשהגעתי, שר הפנים לא נתן לי אפילו להיכנס ולשתות תה או ללכת לשרותים
הוא הסביר לי את הכול ליד הדלת וחייך.עמדתי ליד הדלת לנשום אוויר,
עד שפניו הקטנות מאחורי הוילון הביטו בי באימה.
55
המזוודה סמיח אל קאסם מערבית: ששון סומך
תקרתה נמוכה, בין קירותיהנצח תמים.
האומר אפוא שהיא ביתי?ובכן, אין לי בית זולתה,
אין לי.
56
אפילו מהדאבל גלאס הוא מריח צחנה דפנה שחורי
נחש האוהלים מתפתל מהתחת של הבימה עד מוניות בלפורבקפה נוח מנגנים ג’אז
כמה נשים בודדות מנענעות בראשים על כוס קפה זמן סגירה 11:00‘בגלל השכנים’
עולים בחזרה לשדרה מישהי מדביקה על האוהל ‘ערה’
תינוקת בלי חיתול מציצה מתוך אוהל שעליו כתוב בגדול: נמאס לנו לגור אצל סבתא
ומה עם הסבתא? לה כבר אין כוח למחותלה הספיקה צעדת המוות בשלג
כשגילתה טיפות דם ראשונות על שמיכת הכפור הלבנהומיהרה לכסות
אז עכשיו היא במיטהוהנכדה שלה צועקת עד שהיא מזיעה.
57
אורלי סבר
58
/ יואל וירבה )לפי המנגינה ששר זאב רווח: ל-חם ע-בודה / עם קצת שום ועם ריבה(
בית עם גינהכוס קפה עם השכנה
בית עם גינהתנו לחיות במדינה.
בית עם גינה כוס קפה עם השכנה
בית עם גינהתנו לחיות במדינה!
59
תל אביב, אני אוהב אותך אבל את מבאסת אותי בעז יניב
)LCD Soundsystem )גרסה תל אביבית לשיר של
תל אביב, אני אוהב אותךאבל את מבאסת אותי
תל אביב, אני אוהב אותךאבל את מבאסת אותיכמו חולדה בתוך כלוב
בשכר מינימום עלובתל אביב, אני אוהב אותך
אבל את מבאסת אותיתל אביב, את שקטהומבזבזת לי את הזמן
כל הרישומים שלנו מראיםאת מזוהמת וזורמת
אבל הם סגרו לך את החנויותכשפתחת את הדלתות
ליושבי מגדלים שמנים ומשעממיםאחרי שהפאבים נדחפו לתוך מתחמים
תל אביב, את מושלמתלא, אל תשני דבר
ראש עירך החולדה מבושם מעצמו
אז השעמום מתגבראני מתכוון לעלבונות יותר ויותר
בבארים השכונתייםשבהם חלמתי פעם לשתותתל אביב, אני אוהב אותך
אבל את מחרפנת אותייש מיליון שינויים
אבל אין כוח לצעוקכמו מוות במסדרון
שנחנק בקירותתל אביב, אני אוהב אותך
אבל את מחרפנת אותי
תל אביב, אני אוהב אותךאבל את מבאסת אותי
כמו מוות ללבאלוהים, כמה כאב?
אבל את עדיין הביצהשבכיף בה אטבע
אז תורידי אותי מכל רשימות התפוצה
לילדים שחושבים שזה עוד בנמצא
כן, לאלו שחושבים שזה עוד בנמצא
אולי אני טועהואולי את צודקת
אולי אני טועהואולי את צודקת
אולי אתם צודקיםאולי אני טועה
ויכול להיות שאתם צודקיםאולי מה שאמא אמרה לך נכוןותמיד יהיה שם משהו בשבילך
ולעולם לא תצעדי לבדךאבל אולי היא טועה
ואולי אני צודקויכול להיות שהיא טועה
אולי היא טועהואולי אני צודק
ואם ככה, אז יש?
60
באמצע האני יחזקאל רחמים
תאם “אנחנו” אמצע האני נחת פ בה ע לדק קצב אש של ארב ב
רה והנגיעה המוזרה סיפעל איך שהתרחקנו
נו ה קהה לב מ כזמן ההפסקה ב
ק ק נשק מרפ אמצע האני מרפ בלחמה אן מ הב עורר כ ועגל הז
עקם שתי קרניו בלכם! שאג: אחים כ
ערו והם הסתוהם ידעו על מה
עינים טנו ב אמצע האני הב בקרועים קרועות ראינו
ני אחד את השענן בושה ירד
החזקנו גוש ידיםכל זה קרה
אמצע האני ב
61
פתרונות דיור אדם דובז’ינסקי
חדרי,לתו. ד
--
שכל כרת תיחה מבש פ
עבור אבי אתריחותי
--
ביתו ך הוא ב מתהלשכול כ
בוד אבל על אבדן הכן של הב
עם אשר היה לו פ
62
להלן עקרונות משט האוהלים שהתחיל ברוטשילד עבד נאטור
א. חסר לי חומוס ושמן זיתב. גם ג’וקים לבית
ג. קיבלתי דירה בניחוח מרטיניד. רציתי אוהל כמו פלסטיני
ה. נשים רוקדות בחלום ציוני שתוקפו פגו. האוהל השריץ אוהלים כמו דג
63
הפרולטר )לאבא( עירית כץ
לעובש על הלחם הוא קרא פניציליןלרקבובית הבננה קרא דבש
ואנחנו אכלנו הכול ולא התפנקנויש דברים שמבינים מאוחר
והם טובים גם בדיעבד
בחושך הראשון יצא לעבודהבחושך השני חזר
דיבר עם הרדיו מול העיתון מול הטלוויזיה דמע ונרדם
עיניו העייפות התייבשו כצלקת יש מלחמות שמוכרעות מאוחר
והן צודקות גם בדיעבד
64
גונב מים אבנר יצחק
אני גונב מיםהפותח ברז בחיל וברעדה,
כואב על כל טיפהולא רוצה לשלם 20 ש”ח דמי הפרזה.
אני גונב מים מעצמיבגלל ממשלה שהיא לא שלי
שאפילו כלבי שריה המלקקים פקקי ויסקי או בירה
חיים טוב מאלה שלא נשארה להם בכיסאפילו לירה.
אני גונב מים מעצמי,כי אי אפשר לשתות דמעות
ואת הבכי על החייםאני משאיר בעיני התנינים.
65
חזיונו של הנביא בתל מגידו יחזקאל נפשי
ים, חזיוני ראיתי שני חדרים קטנ ה ב והניל. קב מ שניהם ב ב ב מו נצ ואני כ
ה, מותי ופג אחד מהם הלכה ד ה ב והנכלה. עד שת
תוך ההעלם ם האמת, שב י שש ואני ידעתשובה. ה טמונה הת הז
ידי. ברים אין ב ר ופרוש מבאר לד א שהסב אל
66
משדרות בן ציון נדב אברוך
צבת, עות כ צמד אצבת האמצע קד דיוק מנ ב
ן ציון, של שדרות בישלו אותן
חרה מו רדיד ת כויתלו
ים, סדורים ק על מוטות עץ דסגנון הלני. שדרת עמודים ב כ
רך החר דם אותה, אותך, אני רואה ג
נים סה עד ב לויים שלא כ ברת עם העתונים הב הגן נון יהושע ב ר ב ליד הסופ
ה קדמת הפ ן הטוחנת ב ואת השבטנו של מזרון ישן( - מו קפיץ משחרר ב חתונה כ פה הת )הלוחצת לך על הש
יתך שאבד לך בר אל ב חזרי כ היא, את תאיפשהו, איפשהו.
דרות מעל לפני העיר רו הש ך יתקמ כשם. פות מג תקל יה המ עור ושנ מעל לעה הפ
וין. מעל אנטנות הלה לת את החלאות האל לת ומקל את מקל
רחיקים ומשאירים שבל ארך של ערפים, שמ ם כ לא מפסיקה גמיד, מיד-ת ים ת מה מס י היא של כ
שה. מן, והיא אפלו חכמה, לא טפ ז ם ב גלים עלי, כ ה, שלא מסת ני זונות האל אז נראה, נראה אם יעצרו רגע, הב
שאת יושבת על ספסל כפסלים יהפכו לפרדים מעץ, הס
קשי יום קשי ערף,
67
יורדים ועולים ביל. מעלה הש ועולים מערב עד בקר ב
רד” - נקרא לקו זה “זוג או פת קינג ג’ורג’ נ מבוגרשוב פ
עד לספסל הראשה שה בק ד”צ ב חת ב השג ואם להביא לה עוגה אז ב
תוחה. לומר לא פ וסגורה, כ
לי אלי, זונה! היא קוראת, כ סת פת, ת זונה מטנקומו. פיץ שהוסט ממ קולו של הק ב
לומר עד שאחזר לעיר, עד אז, כונים שלל ג ים לצבע ב יפסיקו המ
פים, פכים והצ מן והש תמי הש את כאותן קרני שמש )שלא לזה נועדו( ב
לע נועדו( די להחזירן אליה )והרי להב רק כחוי: ב ד מכת כ
שוטה, פיזיקה פ בטיקה סתומה, אופ ב
ה. זוית חד ב
68
צל נוית בראל
ל אביב צל. מש הזו ת לשחצרות למרות הכל בצהרים ים ב עצים קטנ
רוח טובה. בה את חלוני לו היה וילון מכסתנועה ז ב ם הוא היה מתרכ ג
ה. מגניב לעברי קדרחוב ואין אנשים ב
מנוחה. ק ב הרחוב מתאפליטים, אין אבל, אין פלל. עולם כ אין יאוש ב
יץ ה היה הק מחר נאמר שזמה. האחרון לתרד
69
עד כמה לא טוב? נעם לוי
לא-רע-פה-לא-רע-פה-לא-רע-פהלארעפה לארעפה לארעפה
לארענשימה עמוקה
שחרורוהרפייהעכשיו
תפתחו את העיניים
70
מבט מרחוק רוני הירש
מו ט מרחוק זה נראה כ מב בים קפלים אפלו לא סימני עיפות קלקמטים, או קצת חריצים ממשיכים
להעמיק חפירות שוחותואז טורים של אנשים ואז תורות
ואז קבל עם ועדהואז רחובות
ט ועוד מתקרב המבעלות, מנהרות ה ת מגל
ש ובסוף עמק ואחריו מכתטון לת מב נו טי ומעל ב
ושמשיות אדמותואנשים הולכים שם
הות, ילדים אמתרוממים ים שמ טנ שרים הק ג ב
מעל הריסותי הענקיותשזוקפות אותם
לזכותן
71
שכטה זאב טנא
ביום שתיגמר השכטהליבנו יעבור לדום
לא ממש לזכר יותר בגלל החום
המספרים שעל ידינו כולם מספרים זוכים
גורלנו בידנוגורל שלא צריך נסים
ביום שתיגמר השכטה...
ביום שתגמר השכטה אנחנו נגלה פתאום
שכל מה שעברנועברנו באדום
המקומות שבידינו מזמן כבר לא קדושים
ואלו הם שכנינו, לא “מבוקשים”
ביום שתיגמר השכטה... ביום שתיגמר השכטה
אנחנו נחלק אותות
לכל מי שעשה הכולבשביל לחיות
השלטים בשערינויברכו את הבאים
ואלה הם אורחינו,לא פועלים זרים
ביום שתיגמר השכטהביום שתיגמר
72
צרחות חגית גרוסמן
ראש ה צרחות יש לי ב מ כעים ית משג ן אדם זה ב ב
יש אפשר להזמין מנין לקדראש ה מיתות יש לי ב מ כ
ית או לקנות לחם ל לשכר ב ואף שקדולות על משוררים נגזר נדוי מערים ג
צנים בדים או קב ן הם יורשים כ א אם כ אלשאומרים את האמת
כל מקרה איש לא מקשיב להם. ואז ברים אותם מהעבודה לל מפט דרך כ ב
רון. רים מתוך עק ט או שהם מתפסף לקנות לחם אין לנו כ
חדש ירה של ששת אלפים ב כר ד ויש אנשים ששקטן עליהם, נחשב עבורם לצניעות,
אר דוקטור ש להם ת ה שי אל כרטן א אנשים מס והם יכולים לרפ
מים על זה אבל לא משלהו אחר אז הם עושים מש
ילה הם מהבקר עד הל חת של איזו חברה שקונה את הת בא אף אחד בר לא חולמים לרפ והם כ
הם לבושים יפה סף והילדים של אבל יש להם כהולכים לחוגים ואוכלים עוגות שוקולד
סחרי ערוץ המ ילה הם צופים יחד ב ל בועורכים רשימת קניות.
73
על חורבות הממלכה סוהיל נג’ם
اململكة خراب يف نجم سهيل
על תל של אפר ישב המלך הזקן,גלימתו הרחבה
נשטפה תחתיו כמים עכורים.
סביבו ניצבו שומרי הממלכהבובות רפאים קפואות.
הוא חשב לנקוף אצבעאבל ידו צנחה.
חסר אונים מול הרוחשגלגלה כתרו מטה
לעצמו אמר:
אין מנוס מהתפוררות.
בגדאד, 2011
جلس امللك القديم عىل تل الرمادثوبه الفضفاضسال كامء آسن.
الحاشية من حوله أشباحدمى جامدة.
فكر يف رفع إصبعهفسقطت يده.
قال يف نفسه بينا ينظرعاجزا إىل الريح
تدحرج تاجه نحو املنحدر:
ال مناص من التفكك.
بغداد، 2011
74
איננו שומעים דבר מרגרט אטווד מאנגלית: הילה אהרון בריק
בר ה איננו שומעים ד ימים אל בעלי הכח מב
תף ה כ שאת ר כ מה יש לדבספת או כ
ר מה יש לדבה של ספרות קסד ה סגור ב שאת כ
לאגרופים צורות רבות:אגרוף יודע למה הוא מסוגל
בורים לי להיות מוטרד מד ב
הוא אוחז ומוחץ.
יו חת תוכו או מת ממי שביים. מו משחת שנ לים כ זות המ נת
שפה, מצהיר מעיכה האגרוף ב
שים. ה יא רק לחל
75
דפנה טלמון
76
הצד המרוח מחאה אינה שנדר
הפרוסה תמיד נופלת על הצד המרוח חמאה. מחאה אני מכונה משומנת
עובדת בשביל תאגידפרילנסרית
התקפי החרדה התחילו לפני כחודשייםמרוויחה חמש, שלושה אפסים
יש לי פרפרים בבטן, גוש בגרון ומחשבות מפחידות בראשאבל כפות הרגליים שלי טובות, יפות.
קיבלתי אותן מאבא.ההורים שלי אומרים שכפות רגליים וידיים קטנות זה סימן של
אריסטוקרטיםלמרות שאנחנו יהודים
אבא שלי משלם לי את שכר הדירהאת החצי של טליה היא משלמת בעצמה
שני החתולים לא משלמיםעל הגג אנחנו מגדלות ירקות ופירות בעציצים
מלפפוניםעגבניות שרי
בצל ירוקעירית
רשדפטרוזיליה
שמירנענע
לואיזהפסיפלורה ולימונים גמדיים, שעוד לא נתנו פירות
מהגג מסתכלות על הגג שממולנשים וגברים אפריקאים, אריתריאה או סודן, צפון או דרום. אין לי מושג
מבשלים
77
מכבסיםמנקים
מדברים בניידאוכלים
מסתכלים למטה לרחובדירות קטנטנות
השמש צורבת את הקירותהצבע מתקלף מהעיר הלבנה
אין להם עציציםהם לא מגדלים ירקות
לא כאן, לא עכשיו
אני שותה תה חזק ב”ארומה”ליידי גאגא שרה לאלחנדרו
דמעות מציפות לי את העינייםהכל יוצא מפוקוס
אני מקווה שלא יראובערב נלך לגינת לוינסקי
לנופף בידיים
78
הרוח של שמואל מתי שמואלוף ”The Ghost of Tom Joad” מבוסס על שירו של ברוס ספרינגסטין
שאול הולך לצד פסי הרכבת הכבדהיש לו כרטיס לכיוון אחד, ואין דרך חזרה
מסוקים צבאיים עולים מעבר להריםמרק חם ומדורה ושקרים קרים.
קו של חסד מתמתח עד מעבר לפינהברוך הבא ל”סדר” החדש, ל”חופש” ו”לצמיחה”
משפחות ישנות במקלט, במחסום ובגינהבלי בית, בלי עבודה ובלי כל תקווה.
פזמון: הכביש המהיר משתעל כמגפה
ובעלת האוב מרגישה את הסכנהאני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה
מחפש איזה אלוהים שיביא לי תשובה.
הארץ המובטחת בכרטיס מתקפלת לכיוון אחדהרעב שבבטן הוא אקדח חד בידהמדרכות המוצקות הן שק שינה
ואין מקלחות בלב העיר המסכנה.
שמואל מעיר בתוכי שאכטהובין אבני השק שינה הוא מוצא תפילה
ואני מתפלל לרגע שבו האחרון יהיה הראשוןהתקווה עוד תחזור, אולי בעולם הבא.
פזמון: הכביש המהיר משתעל כמגפהובעלת האוב מרגישה את הסכנה
אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערהמבקש אלוהים שיביא מעט קדמה.
79
שמואל אומר: “בכל מקום שאטום למתן צדקהבכל מקום שבו תינוקת רעבה ובוכה
בכל רגע שבו הצדק מתעוררחפש אותי שם, אל תוותר,
בכל מקום בו נאבקים על נשמת משפחהבעד הזכות לעבוד, היכן שיד מושטת להצלה
בכל מאבק לחופש, בין העולם השלישי ועד למשפחתךנילחם ביחד, שאול, גם אם תיקרע ממך אהובתך”
פזמון: הכביש המהיר משתעל כמגפהובעלת האוב מרגישה את הסכנה
אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערהמתחנן לאלוהים שיזרז את הנקמה.
תודה לחיים פסח על עריכת השיר.
80
זעם שלומי חסקי
הלחץ גבה-הגלי מתעלם בהפגנתיות מהדגלהאדום. סלע חד וכבד מוטל כאבן שאין לה
הופכין לצד הסכר הפרוץ. על החול קעקועי משפטיםהמשתוקקים לשעוט לחלל האוויר הדחוס, להרגיש
כסוס-ים פרוע ונטול רוכב, למחוץ ולמעוך לקרקעית הים את עוגןהזיכרונות החלוד והפוצע.
עכשיו יריעת ערפל סמיכה מכסה את הצבעים, משגרתפקודה אילמת לגלים לפרוץ את שרשראות
הזעם. עכשיו נופלת על העולם דממת ניצחון לנוכח פני הקורבןההמום. עכשיו פורצת כלימה את סבך הערפל, מעיפה לשווא ענני
צער אינסופי.
81
ללא כותרת חגי קלעי
לא
לא
.
,
,
.
.
:
,
/
82
בחינם אורחאן וולי
Даром Орхан Вели
Перевод с русского: Маша Зусман
בחינם אנחנו חיים, בחינם.האוויר בחינם, העננים בחינם,
הרים וגבעות בחינם,גשם ובוץ בחינם.
מכוניות מבחוץדלתות בית-קולנוע
חלונות-ראווה בחינם.גבינה ולחם אינם
אבל מים עומדים, בחינם.החרות עולה ראש כרות,
העבדות בחינם.בחינם אנחנו חיים, בחינם.
Даром живем мы, даром.Воздух даром, облака даром,Горы и холмы,Лужи и дожди даром.Огни машин, Стекла витрин,Щиты реклам даром.Денег нет на бутерброд с сыром,Только муть болотная даром.Цена свободы - голова с плеч,Жизнь раба - даром.Даром живем мы, даром.
ويل أورخان مجانا
مجانا نحيا باملجان.الهواء والغيوم,
الجبال والتالل باملجان.املطر والوحل,
والسيارات املستوردةأبواب دور السينام
وواجهات العرض باملجان.الخبز واألجبان معدومان,لكن املاء الراكدة باملجان.
والحرية فثمنها رأسا مقطوعا,أما العبودية فباملجان.
مجانا نحن نحيا باملجان.
83
מירה מיילור
84
הדס קידר
85
ההתגלות המקודשת תאמר מסאלחה
למולדת הנשרפת בלהט הנואמים.למולדת הגדושה בתי קברות וקניונים.
למולדת המפנה עורף לאוהבים.למשורר שעל פניו לא ירחף פרפר.
לתא המעצר במעשיהו הקובר עובד זר.לאסיר הכפות בצילום החיילת החייכנית,
להיגיון הנעמד דום מול פרשנים בעלי חשיבות עצמית.לערים העטופות בטבעת רעב וסיכולים ממוקדים,לאדמה המצולקת בהתנחלויות וכבישים עוקפים,
לאדמה העייפה מגסות צעדי האדונים,לתיבת הדואר ההמומה מדרישות התשלום ודוחק החיים,
ללוח המודעות המעוטר בעבודות דחק וקריאות מוות לערביםלדלת הפרוצה בצווי פינוי והריסה.
לשידה ההמומה מניירות הבנק, וכותרות מלחמה בעיתונים.לשיכון עמידר המתפורר על המשתכנים.לתושבי יפו שאותם זרק הקבלן לביבים.
לעיר האוהלים באל עראקיב לעיר האוהלים ברוטשילד שבלב תל אביב -
לכל אלה נגלתה היום קדושת המילה “מספיק”!
86
מצלצלים יהושע סימון לפי ”דו-רה-מי” מאת וודי גאתרי, ארצות הברית
פזמון:אם אין לך את המצלצלים, חבר,
אם אין לך את המצלצלים,אז כדאי שתחזור לכרמיאל,
קריית גת, באר שבע, אופקים.
תל אביב היא ממש גן עדן, נווה מדבר לחיות בו ולראותתאמינו או לא, זה לא כל כך נעים
אם אין לך מצלצלים.
הרבה חבר’ה טובים באים,גם מאשדוד הם מגיעים,
עולים הם על הדרכים אל האיילון.
חוצים הרים וגאיות, בחיפוש אחר דירות שכורות,נדמה שהן רק מחכות, ממש זולות, ריקות.
אבל מיד הם פוגשים בעלי בתיםואלה כל הזמן רק מעלים...
פזמון:אז אם אין לך את המצלצלים, חבר
אם אין לך את המצלצלים,אז כדאי שתחזור לכרמיאל,
קריית גת, באר שבע, אופקים.
תל אביב היא ממש גן עדן, נווה מדבר לחיות בו ולראותתאמינו או לא, זה לא כל כך נעים
אם אין לך מצלצלים.
השיר נכתב בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית של תחילת שנות השלושים, כאשר גל אדיר של עובדים מן המערב התיכון, מוכה סופות החול, נישא מערבה,
אל קליפורניה, בה היו האנשים לכוח עבודה זול בתעשייה החקלאית.
87
אורי גמי
88
/ אלמוג בהר
“אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהן” )תלמוד בבלי, מסכת מגילה כו, ע”א(
אין משכירין דירות בירושליםואין שוברין חומות בתוך הלב
ואין מקצרין בשל ספק את הידייםגם אם גלותן הנה כאורך הכאב
ואין שמחין על טעויות מן השמיםואין אדם רשאי למחוק פני אוהבומי שלא מחכה את כל הבינתיים
אינו יודע דבר על חוכמתו של הרעב
ואין שולחין גלויות כתובות במיםאלא אם כן הדואר הוא הלב
ואין רואין אחד מתוך השנייםאלא אם כן העין היא הכאב
89
אבישי סיון
90
תרים את העיניים ותסתכל עלי אלברט סופר
תרים את העיניים ותסתכל עלי,כל בוקר עם זריחה אני כבר על רגלי,
מכין קפה בשקט לא להעיר,את האישה והקטנה על הספה.
לוקח את הארנק וכרטיסיה,הולך לתחנה מהר לא לפספס,
את האוטובוס, שמגיע כל שעה,על כל איחור נותנים לי קנס.
אומרים: אדם בזיעתו יטבול לחמועד שיורד אל קבר בבוא יומו,אך כשזיעתו רבה ודל פריו,
ינבוט בו בליבו זרע מריו.
הבוס נחמד, שותק ומחייך תמיד,אם יש לו מדי פעם משהו להגיד,
הוא נשמע כמו מורה שמדבר אל התלמידברוב חיבה.
בעשירי לחודש מתקשר לבנק,המשכורת נכנסה, השכר דירה שולם.
שום צ’ק לא חזר, שוב האל עזר,אבל לאוכל כמעט לא נשאר.
אומרים אדם בזיעתו יטבול לחמועד שיורד אל קבר בבוא יומו,
אך כשזיעתו רבה ודל פריו,ינבוט בו בליבו זרע מריו.
עבדך הנאמן כורע תחת עול,בעוד אתה מבקש ממנו ברוחו למשול.
91
כשהחברה ורווחיה קודמים לכול,גם אתה, אדון יקר, בול תיבול.
כשהחברה ורווחיה קודמים לכול,גם אתה, אדון יקר, פול תיפול.
אז תרים את העיניים ותסתכל עלי,גזלת את כבודי וגם את שעות הפנאי,
אני כבר לא שואל עד מתי,רק איך וכיצד אשיב לי את חיי.
92
אנחנו אנחנו ענת זכריה
אנשים אחים אנחנושם אנחנו ב
קום אשר אמר. אנחנו אל המני אבינו, ם ואנחנו אחים ב את
ם אנחנו ם ג גם אתראשינו ברגבי אדמתנו.
דה תוך הש ים ב מים אלמ ה אנחנו מאל והנה אנחנו מחוללים לפני גבעות הנ
וחטים לשם הרים שאנחנו בונים את החומה
אנחנו ישבים פה ם ישבים פה את
אנחנו ישבים שם ואיך נעמד?
שטנו שרפנו באש אנחנו פים. נו חי ל כ
אנחנו כובשיםה אנחנו עוברים הנע. אצב יעים ב מצב
נינו ובנתינו ויש אשר אנחנו אומרים בינו. ם אומרים שדותינו וכרמינו ובת ויש אשר את
ית. ב אבל אנחנו בם אנחנו אנשים נקי
עושים פה היום עיניו. שר ב ל הי איש כ
חת נסים ת אנחנו מתכחלון ני ב קות חוט הש ת
אנחנו מחפים עינים,רוולים מפשילים ש
להב אנחנו חורצים ב
93
ם חוסך זעה דאנחנו אומרים חושו אחים חושו
ר, נצח ישראל לא ישקנים אנחנו כ
אנחנו אנחנו.
94
משבר זהות אמיר נעמן
כמה שנאתי את הבתים הנמוכיםאת תחנות האוטובוס
איכסאת המושג
פתח תקווה נתניהמתנ”ס
איפה, שאלתי, איפהגודמיט הרומנטיקה,
איפה ורסאי
כמה שנאתי את ההתקרחות המוקדמת של גברי ישראל
את השערות על הכתפיים רחמנא לצלןכמה שנאתי נשים
שאוהבות אותםפיכס
את הגבריםכמה שנאתי את עמוס עוז
דוד גרוסמן אלף בית
יהושעיאק כמה שנאתי את החום הזה
כמה שנאתי את השפה המקרטעתאת הברותיה החוליות את
עברה המעיקעכשיו אני אוהב אותם פתאום לרגע
אחלוץ שד בבית קברות כנרתאקריב חתול לשטן בהרצליה
אחתוך את ורידי ברעננה צפון
תאכלי זין אירופהאני צועק במגה-פון
95
שלומית באומן
96
וגם אני )מחזה בשלוש מערכות( שירה סתיו
גש על וגם( וגם אני הייתי )דגש על כם(, שרכם )ד שר מב בגש על של(, הד של קולכם )ד
ין(, גש על ב ין צלליכם )ד צל בגש על על( מאמץ על )ד סים ב מטפ
ית מדרגות הבגש(. )ללא ד
וגם אניגש על אני( הייתי )ד
תביעת חזקה(, שרכם )ב שר מב בצעקה(, הד של קולכם )ב
תרעמת(, ין צלליכם )ב צל במאמץ( מאמץ )ב סים ב מטפ
על מדרגותבכי(. ית )ב הב
גש על הייתי( וגם אני הייתי )דשר ב
שרכם )סימן שאלה(, מבהד
של קולכם )ברעדה(,צל
קות(, התאפ ין צלליכם )ב בסים מטפ
שקט( מאמץ )ב בעל מדרגות
ית הבקול הולך ונמוג(. )ב
97
צה איתן קלינסקי ריחה המתוק של הב
י נולדתה קי ה הנ צ תוק של הב לריחה המ
ה נרקיס ובלבנית סביבה חצב וכל
ר ב דר הצ סעו אל ג שפא. ס של אב רד פ ב
י נולדתלת יב ה המ ל תוק של המ לריחה המ
קוה ה ת ובלבסביבה יושרה ועבודה
ים ל סעו מתוך ספר המ שפילדותי. ששוררו וחוללו ב
היום נות לאתר אחיזה ים הטובות מתחנ ל המ
קפלי קרקע ובסתרי עשב בה צ למצוא את הב
להריח את ניחוחהי רקיס של אולי ימצאו את הנ
נבו לי אולי ימצאו את הארץ שגים ים ארץ ומל ויחזירו לחי
עלמו לי. שנ
98
/ נמרוד קמר
ברצוני להזכירכי חזיתי את משבר הדיור
בספרי שיכונים נגד הטרורמשנת 2003.
99
בגיא החציבה אורי אנזנברג
בגיא החציבה, במעגל, יושבים החוצבים בהר שקט, רק יללה של טרקטור ברקע צעקות עפר
דלות מרה, על חשבון אמא אדמה. שביתה, שביתה!
מבט עמוק, טבול חצץ, מציץ מתוך המחילההם מסתכלים עלינו מן המאה שעברה
דלות מרה, ברקב המקולל והנורא. שביתה, שביתה!
אבל, מעיני החול נראית תקווה הם יושבים ביחד אצל כס החציבהדלות מרה, יחדיו הצימאון פחות נורא. שביתה, שביתה!
בשיניהם החשופות ועם את החפירה הם חוצבים עבור כולנו אור במנהרה
הם מסלקים החוצה רמאות חסרת בושה הנודפת ריח מוות אשר חוגג במסחטההם מסתתים את הגולל לשיטה הישנה
דלות מרה, מן המדבר נושבות רוחות תקווה, שביתה! שביתה!
100
/ יעל בירנבאום
זבוב לראשי זבוב מעל ראשיהוא שזרק אותי במאפרטה מטה
זו מאפרת זכוכית כבדהמסין לכאן הגיע
וונג הגדול הביא אךבזמן הוא לא הגיע
זבובים לראשו זבובים מעל ראשו
הם שזרקו אותובמאפרטה מטה
סליחה גבירתי התזוזי קצת LM-ברצוני לכבות את ה
סליחות אדוני פה נזרקתי אין לי לאן ללכת
זבובים לראשי זבובים מעל ראשי
הם שזרקו אותי במאפרטה מטה
101
ארבעה שירי ניקיון ניר נאדר
א.מעמד יקר!
אל תעליב עצמך בתואר “בינוני”.אתה עמל ופועל יוצר וקוצר,
לא מגיע לך כינוי גנאי חיוור כל כך.בוא, תצטרף אלינו, טוב לגדול איתנו
שלך באהבה,מעמד הפועלים.
ב.חברי בעיר עברו מעולם המוות אל עולם החיים
אוהל הדוד תום יצא מהשטחים וכבש את שדרות לו הייתי
דרי העיר נוכחו לדעת שגם הם עבדיםובא לציון גוזל
וירא כפייםאך שודד
כיסיםהוא
ב’
ג.מה הם כללי הניקיון?
לשטוף את הידיים מחיידקי ההון.
ד.כאן בלב ההון הפועם של תל אביב
102
אין לי כוח יותר אליונה שכטרמן
יר את המיתוס מכשל סיזיפוס?
ה טח. את ן, ב כ
סיזיפוס?
לא, אני הסלע. אני רדר מיום מתד
ליום. *
אוטובוס, ב על הספסל ב יושמו על ספסל הנאשמים. כ
לולאת-האחיזה שמרחפת
ירה לי מעל ראשי מזכליה. חבל-ת
עם שהדלת נפתחת כל פ
אני רואה ראש נופל הלוך איטי. ב
עוד מעט יגיע תורי.
*
ירה את המיתוס מכל סיזיפוס? ש
ה רור, מי לא? את ב
סיזיפוס?
לא, אני ההר. אניקוע פה. וכלם מנסים ת
ס עלי. לטפ
103
דפנה שלום
104
בקבוקי החלב הצדיעו לחיילי הדרום מול הצפון אבי אליאס
לויקי שירן ז”ל
מאי 1971, במסעדת הפועלים של מוסך דןאצבעות גריז השיטו ספינות צ’יפס
במרק השמן, וסימון וגרפונקל התנגנומטרנזיסטור יד שנייה כמו גשר על פני
מים סוערים.על חלון ההגשה בקבוקי החלב הצדיעו
בשלשות לחילי הצפון מול הדרום,וטילי רוק לשון שוגרו במלחמה הרטובה
כשמאוורר תקרה פיזר רוח ליתושי העקיצה,ובגן החיות רבץ עלבון הפנתרים,ומישהי אמרה שהם לא נחמדים.
105
מפלצת הפריפריה גלית וסקר
מנוני של צבא זרועותיה פתול ת בפת על אדמת שדרות מחוללת צקלונות ת
זרח י המ בת פוקדת ספי עני באמהרית חונקת זעקות ב
דואים אהלי הב שע ב נועצת יתדות פיקה מת את לד העת מסמ
ומעל לכלפוח ין שכבות עוגת הק רוקחת קנאת מגזרים ב
יר רת יריעתי מלהזכ ומקצהמשכה של רשימה
106
תיקון נטעלי בראון
בר י נעמי, כ חכי הכל ארזת
חיד הרי אין ק הי זה השבד שירי האבן לום מל לי כ
ח וש מפת וחוש משדים י אני רואה ושומעת אותך ב
רח ת הי גמ נלון בה מן העין מים נשת
גופו של עולם ן ב ילות נתק וכל הלין נפש לנפש מהו אפק ב
לאן עוד אפשר לגעת
מורת נחמה מה ם ת ם נשל ה ד מ כנו נעמי מי שאר ב נ
קבר את מי תי י ובך האמנת ך עמ עמ
לא אכפר
קום עד מקום נעבר ממוכל מקום בו נהיה יהיה
ירושלים
107
יושבי אוהלים ישראל בר כוכב
במאהל השדרותמסמרים פורחים
דלתות רוח נטרקותארבע עונות
מאבדות צבעבחום גדרות
לכודים במעבה הגוף מתכנסים באוהלי עצמם
זולת הדחופות שבתנועותלא לבלוב, לא מהיר, לא זהב
לנצח, לנצח, בעד החלון נשקפה ידםהיו שמועות על אושר
היו זיקוקי שמחהאבל מסמרים פרחו
כי רומו בידי החיים.
108
פלזמה טל כהן בכור
מה שעצר את נשימתילפתע
אלו נופיםמפלי ענק נושרים מתוך הרים
גבוהים, אי אפשר לדמיין.
כל זה בגבעתיים, בתוך הפלזמהקופסת שכחת הזיכרוןיתוש לא מזמזם באוזן
וניאון ירוק לידימנסה בכל כוחו להגביר את מחזור דמו
של במבוק ענק מולחם פלסטיק
אני מנתקת את שתיקתי בעזרת שיר
ומזמזמת להנאתי
הפקידה נתנה לי עט, לחתוםואחר כך ספרתי שטרות
בצבע סגול )קצבת ילדים(
עכשיו עיניה דוחקות בילצאת אל הג’ונגל.
109
האינטרנציונל אז’ן פוטייה תרגום: איתי מאירסון
התעוררו, עבדי הפרך, מבור אפל הניפו יד! שלום וצדק - זו הדרך, ובה נלך כאיש אחד!
עולם חדש נבנה במו ידינו, ועם הדגל האדום נשכח כליל את אתמולינו, כי המחר התחיל היום!
זהו קרב אחרון במלחמת עולם, עם האינטרנציונל - חירות לכל אדם!
לשדות דמים שלחו אותנו, למות על מזבחי כזב, במלחמות בין הון להון - אנחנו בשר תותחי הקרב.
בובות על חוט בצעד מריונטי - מגוף שפוף חירות נוציא, את החוטים נבעיר באש כפתיל של נפץ פיצוצי.
זהו קרב אחרון באויב הנפשע, עם האינטרנציונל - חירות לכל אשה!
מי יובילנו אל החופש? לא שר, לא רב, לא גנרל,הכו בתוף, כי זה הדור שבו סוב ייסוב גלגל!
כל המושלים המנשלים - היכונו! הקץ קרב, זמנכם עבר! אם לא תכניסו זאת לראש, תבינו דרך הצוואר!
זהו קרב אחרון, הכידון מתחדד,עם האינטרנציונל - חירות לכל עובד!
ממיליוני כיסים ריקים נניף יחדיו מבלי לחשוש את האגרוף הכי צודק בדברי ימי אנוש.
בהתפוגג עשן מעל ראשינו יידע אז כל צורר נפסדכל השלטון כולו רק לנו, כל העובדים הם עם אחד!
זהו קרב אחרון במלחמת עולםעם האינטרנציונל - חירות לכל אדם!
110
המחיר: 20 ש”ח
