דורון שורשן ז”ל הי”ד1962-1992

בן לשמואל וזהבה, נולד בפתח תקווה ב19.05.1962. בגיל שש-עשרה חזר בתשובה ועבר ללמוד יהדות ב”מכון מאיר” בירושלים. לאחר שנה הצטרף למושב קשת ברמת הגולן.

שירת כלוחם בחטיבת גולני, היה מ”כ וחובש. במהלך שירותו נישא דורון לשלה רחל, והם גרו בירושלים. לאחר מכן עברו לכפר דרום, שם עסק דורון בחקלאות, אהבתו הגדולה.

ביום 01.01.1992, בדרכו חזרה מהחממות, ארב מחבל לדורון בצומת הסמוכה לכפר דרום וירה בו למוות. בן 29 היה דורון במותו. הותיר אם, שתי אחיות, אישה בהריון ושלושה ילדים. שבעה חודשים אחרי מותו נולד בנו, הקרוי על שמו - יאיר

דורון.

מרגלית רות, בת ביאטריז לוג’ה-זמורה ופרדריק וון דר חוס, נולדה בקרשלטון שבאנגליה בכ”א באדר ב’ תש”ו )24.03.1946(. זמן קצר אחרי לידתה עברה המשפחה מאנגליה להולנד. היא גדלה בתור מרגרט, כך נקראה בהולנד,

והתחנכה בבתי ספר בנארדן, בבוסום ובאמסטרדם.

מרגלית רות אהבה את ארץ ישראל, וחלומה הגדול היה לעלות ארצה. בשנת 1991 הגשימה את חלומה, ועלתה עם שלושת ילדיה, יעל, שאול ונעמי. היא התגוררה תחילה במרכז הקליטה בכפר אדומים שם גם עברה תהליך גיור, ואחר-

כך באריאל ובמעלה-לבונה שבשומרון.

ביום שלישי ז’ בסיוון תשנ”ד )17.05.1994( נרצחה מרגלית רות ביריות מחבלים, כשחזרה מבילוי חג השבועות עם משפחה וידידים במלון “נווה דקלים” שבגוש קטיף. המחבלים פתחו באש על רכבה סמוך ליישוב בית-חגי שבדרום הרי

חברון. מרגלית רות נהרגה במקום, וכן נהרג חבר המשפחה, רפאל יאירי.

בתה הגדולה של מרגלית רות, יעל, נפצעה באורח אנוש, והשתקמה לאחר טיפולים רבים.

מרגלית שוחט ז”ל הי”ד1946-1994

בן רותי ואברהם. נולד ביום י”ז בסיוון תשל”ה )27.5.1975( בירושלים. בן בכור להוריו. בהיותו בן שש עברה המשפחה לכפר אדומים. בשעות הפנאי עסק איתמר בתחביביו - נהיגה בטרקטורונים ובג’יפים וקליעה ברובה אוויר.

ביום י”ג בתשרי תשנ”ז )26.9.1996(, כשבועיים לפני מועד צאתו לחופשת שחרור, נפל איתמר בקרב בשכם, במהלך המבצע לחילוץ חיילי צה”ל מקבר יוסף. איתמר נהרג מירי של פלשתינים. עמו נהרגו סרן בני ביטון, סרן ניר ברזסקי

, סגן מיכאל דדוש, סמל ראשון אורי בן-טוב, וסמל ראשון ארז שרעבי. איתמר נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר הורים ושלוש אחיות - נעמה, הדר ואלה.

מפקד היחידה בה שירת איתמר, כתב למשפחה: “סמ”ר איתמר סודאי זכרונו לברכה, נפל בפעילות מבצעית בקבר יוסף שבעיר שכם. איתמר השתתף בפעולות החילוץ של חבריו ומפקדיו תוך גילוי תעוזה רבה, יוזמה ואומץ לב מעורר

הערכה. בעת פעולת חילוץ זו נפגע איתמר מכדור אויב ונהרג. איתמר, לוחם ומפקד, היווה דוגמה ומופת ללוחמים בפלוגה, הפגין משמעת עצמית גבוהה, ותמיד תרם לאחרים מניסיונו וממקצועיותו. גם כאשר היה לפני שחרור, עזר

לפלוגה וליחידה”.

איתמר סודאי ז”ל הי”ד1975-1996

חגית, בת תמר ויוסי, נולדה בי”ד באדר, פורים תשל”ד )08.03.1974( בפתח תקווה. היא נולדה כתאומה לאחותה איילת ולהן עוד שלושה אחים.

בתחילת חודש אפריל 1997 חגית שבה לארץ מטיול בעולם. כשנחתה, בקשתה הראשונה הייתה לרדת לטייל בוואדי, שכה אהבה לבלות בטבע ובשקט שבו. ביום חמישי י”ז בניסן, חול המועד פסח תשנ”ז )24.04.1997(, חגית וידידתה

ליאת יצאו לטיול קצר בוואדי קלט. שתיהן נרצחו בעת הטיול ע”י מחבלים בדקירות שברייה, גופותיהן התגלו למחרת בבריכה שבוואדי. חגית הייתה בת 23 במותה.ֿ

הוריה של חגית וקבוצת חברים הקימו עמותה להנצחת זכרה. העמותה קיבלה לטיפולה מספר נושאים, ביניהם מתן פרסים לסטודנטים מצטיינים ממכללת יהודה ושומרון באריאל; חורשה על-שם חגית בישוב אלון, ובה גן משחקים

ונופש; אתר הנצחה הצופה לוואדי, לזכר ששת הצעירים והצעירות שנרצחו בוואדי קלט; תרומה לבית הכנסת בכפר אדומים ולספרייה בישוב אלון; עריכת צעדה בוואדי קלט מדי שנה בחול המועד פסח, לזכרה של חגית. במעלה כביש

אלון מתנוסס לתפארת הישוב שנקרא על-שם חגית - מצפה חגית.

חגית זביצקי ז”ל הי”ד1974-1997

עלי, בן פטר ואוה, נולד בפראג שבצ’כיה בי”ג בניסן תש”ח )22.04.1948(, בן למשפחה שעברה את מוראות מלחמת העולם השנייה. בפברואר 1949, כשהיה כבן שנה, עלתה משפחתו לארץ והוא גדל בקיבוץ נאות מרדכי, וסיים תיכון

בבית הספר המשותף “עמק החולה”. עלי שירת כקצין בנח”ל, והגיע במילואים לתפקיד סגן מפקד גדוד. במלחמת יום הכיפורים לחם בחטיבה הירושלמית.

עלי עבד כחקלאי בתחנת הניסיונות של בקעת הירדן ובחוות ההר בירושלים, שם עסק במחקר ופיתוח פרחים )פרוטאה( בצמוד לחוקרי מכון וולקני. כן עסק בשיווק גידולים חקלאיים מגוש קטיף.

ביום רביעי כ”ה בתמוז תשנ”ז )30.07.1997( היה עלי בשוק מחנה יהודה בירושלים במסגרת עבודתו. סמוך לשעה 13.00 בצהריים פוצצו שני מחבלים-מתאבדים תיקי יד ממולכדים, בהפרש של שניות זה מזה, במרכז השוק הירושלמי

ההומה. 16 אנשים נהרגו בפיגוע. עלי נפצע קשה ונפטר בבית החולים 12 יום מאוחר יותר, ביום ח’ באב תשנ”ז )11.08.1997(. בן 49 היה במותו. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אם, אחות ואח.

עלי אדוריאן ז”ל הי”ד1948-1997

גבריאל, בן אסתר )איליין( וחיים, נולד בכפר אדומים, מצפון-מזרח לירושלים, בכ”ז בניסן תשמ”ה )18.04.1985(. אחיהם של בן-ישי, ספי, מיכל, אורית ואביחי.

ביום שישי כ”ב בטבת תשס”ג גבריאל הכין את עצמו לשבת על ידי טבילה במקווה. חבריו לישיבה בעתניאל זוכרים כי התפלל ביום זה בדביקות כה עצומה, עד כי הם, שרצו לבקש את עזרתו, חשו שאינם מסוגלים להפריע לו. למרות זאת,

בסוף התפילה, שאל אותו אחד החברים, אם הוא יהיה מוכן להחליפו בתורנות המטבח, וכמובן שגבריאל השיב מייד בחיוב. בזמן התורנות, בארוחת ערב שבת כ”ג בטבת תשס”ג )27.12.2002(, גבריאל הלך למטבח ליטול מנות להגשה.

שני מחבלים, שחדרו לשטח הישיבה לבושים כחיילים, נכנסו דרך המטבח וירו באנשים שהיו במקום. ארבעה מתלמידי הישיבה נהרגו במקום, ביניהם גבריאל. הוא נורה שמונה פעמים בחזהו, ומת מייד.

גבריאל היה בן 17 במותו.

גבריאל חוטר ז”ל הי”ד1985-2002

אייל נולד במושב אוגדה בחבל ימית. עקב פינוי חבל ימית בשנת 1982 עבר עם משפחתו למושב קדרון ולבסוף לכפר אדומים בו למד עד סיום כיתה ח’ ולאחר מכן בבויאר. היה פעיל בתנועת הצופים וגילה אהבה רבה לטיולים ולטבע.

אייל היה ילד יפה ומיוחד, מתעניין וסקרן.

לאחר התיכון למד במכינה קדם צבאית בעצמונה כדי לספק את הסקרנות שהתעוררה בו בקשר ליהדות ולהשקפת העולם שלו. בתקופה זו הוא גילה את עולמו הפנימי ואת חיבורו העמוק למורשת היהודית. אייל התגייס ליחידת “מגלן”

והיה לוחם ומפקד של טירונים.

בהיותו בצבא הכיר את יעל ונקשרה נפשו בנפשה. לאחר היכרות של ארבעה חודשים הם החליטו להינשא. אהבתם הפליאה את כל יודעיהם. אייל ויעל זכו לחיות יחד במשך שנה וארבעה חודשים בלבד.

כאשר נרצחו אייל ויעל בידי שני מחבלים שחדרו לישוב כרמי צור, הייתה יעל בסוף החודש התשיעי להריונה. בנחישות שאפיינה אותו ניסה אייל להילחם במחבלים אך נפגע מיד יעל שחשה לעזרתו נפגעה אף היא.

אייל שורק ז”ל הי”ד1979-2002