שניים שרכבו

13 9.4.2015 9.4.2015 12 בוויקי�דיה כתוב ש"בנעוריו חבר ל�פ ון מיבר: עילות בחוגים שבקצות השמאל ולכן התגייס לגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ הקומוניסטי יד חנה, שאליו הגיע לאחר מלחמת יום הכי�ורים". שינוי ערכים בא- במחקר הא�י שלו “�רידה משרוליק פ ליטה הישראלית", כתב �רו�' עוז אלמוג: “כבר מגיל צעיר סירב מיברג להיות אחד מהחבר'ה ולצעוד במסלול הצי�יות של ‘בן הטובים' הטי�וסי. כשחבריו שרו בגרון ניחר את �זמוני ‘היולה–לה' בקני התנועה ובמסעות למדבר יהודה ובלעו בשקיקה את תורת ה�טריוטיזם הישראלי, הוא הע פ דיף לבלוע ס�רים דוגמת ‘הת�סן בשדה השי�ון' ולהאזין לבוב דילן. כשהם ארגנו ערבי ‘הנה מה טוב ומה נעים', הוא החל15 היה עסוק בכתיבה ל'מעריב לנוער'. כבר בהיותו בןשיער ארוך, בג( ' לאמץ סמלים של תרבות ‘ילדי ה�רחים פ, �יתח השק�ת עולם רדי) דים זרוקים, מוזיקת �ו� ורוק פ קלית ברוח השמאל החדש והוציא לאור עיתוני מחתרת מחאתיים וחילק אותם בין חבריו. כאשר רוב בני השכבה שלו התגייסו ליחידות הקרביות, הוא בחר להצטרף לגרעין שקבע את מושבו ביד חנה,)ללא זהות תנועתית( נח"ל �רטי קיבוץ מיוחד במינו שהשתייך לזרם השמאלי ביותר במ�ה ה�וליטית הישראלית, וחבריו, ובכלל זה חברי הגרעין של מיברג, סירבו לשרת בשטחים". חלק מהדברים היו ונותרו חדשות עבורי, אבל מי מסרב לק פ רוא על עצמו שהיה צ'ה גווארה בנעוריו. רוב העובדות עד כולן נכונות. האו�ן שבו הן מחוברות הוא המשעשע. מי לא רוצה ללכת לישון אהוד השמן בווילה החשמלית ברמת חן ולהתעורר צ'ה גווארה מזוקן ב�סגות הגבוהות של הסיירה מסטרה. בבסיס התיאורים הללו נמצא ההסבר להסתייגותי האידיאולוגית וה�רקטית מהשמאל הישראלי. כל חיי, עד שהיגרתי וחדלתי, הצבעתי שמאלה ממ�לגת העבודה. לא אנדב �רטים, משום שאני מאמין עיוור ב�רטיות �תק ההצב פ עה, אבל �עמיים שמאלה ו�עם נוס�ת שמאלה בצומת. חייכתי בנדיבות של ותיקים כאשר חברים לחשו באוזני שמאפ- ב�עם הראשונה בחייהם- במרץ כי הצביעו17 ב– לה ממרצ עד הרשימה המשות�ת, כממתיקי סוד שחשי�תו כמוה כד�יקות עזות בדלת באישון לילה, קלגסים אטומי מבע, משאיות מכוסות ביריעות ברזנט והגליה לגולאגים שהקימה ישראל במדינות ידידותיות במזרח אירו�ה. בעיקר משום שמעולם לא עלה בדעתי להצביע עבודה, חוץ מה� פ עם ההיא של התקווה הלבנה הגדולה, יצחק רבין. מעולם לא ר�ו לבי וידי ולא הצבעתי מרצ, מכיוון ששמעתי את יוסי שריד מדבר סרה בזולת באשר אינו יוסי שריד ונשבעתי שאף �עם לא אנשנש בחברותה ששריד ממנהיגיה. כאשר מדברים איתי על שמאל ישראלי, אינני רואה בעיני רוחי �רצוף נערי מגולח בק�ידה וקול צ�צ�ני כשל בוז'י הרצוג אלא ישראלים נדירים וחד–�עמיים כא פ ליעזר “שומרניק" �יילר מיד חנה, ששמאלניות עבורם לא הייתה או�נה ולא דרך להכיר בחורות בלי חזייה אלא דרך חיים, טבע שני ומחויבות היסטורית שעליה שילמו טבין ותקילין ומס במקור. במבט מ�וכח לאחור, אין דבר שאני גאה בו יותר מהעובדה שכתבתי על “שומרניק" �עמיים בעיתונות לגיטימית, שבהגדרתה ואילו נשאלה לדעתה לא היה בה מקום, א�ילו לא עמוד, לישראלים כ"שומרניק"., שלוש שנים תמימות מתאריך הגיוס שלנו,26.7.1975– ב קרה נס; צה"ל מצא את תיק השירות שלי, מעט�ת קרטון חום ודל גזרה שאותה העלמתי כמה �עמים מסיבות של �יקוח נ�ש, שלי, והגיעה בדואר ליד חנה �קודת השחרור. באותו יום נסוגתי מהמשק מבלי לה�נות אליו את גבי. שבו פ, יצאתי מ�לונטר השרוולים11.8.1975– עיים לאחר מכן, ב אל מרק הא�ונה הסמיך המכונה בניו יורק אווירJFK ב– והלכתי לאיבוד באמריקה. לא כמו ג'ק קרואק אבל לאיבוד. שנה לאחר מכן ואחרי שכתבתי על יד חנה �עמים רבות40 וצילמתי שם חלק מטרילוגיה על הגירה, אני תוהה עדיין מה60 זה היה ומי היינו ומה עשינו וכיצד קרה ששנתיים מתוך נצרבו בתודעתי כשנתיים החשובות וה�ורמטיביות ביותר שהגדירו אותי. אני אדם שמודע למגבלותיו וכדי לענות על השאלה המטרידה גייסתי את חברי כאח לי הדי בן עמר, שמגלם ברצף חייו ביד חנה את שחברי הגרעין האחרים לא הצליחו: לדבוק ביד חנה כל הדרך ממה שנהוג היה �עם לכנות “הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ". זה שכרמית גיא, ההיא מהטלוויזיה שהודחה ברוח התקו�ה ההיא בשל הרווח בין שיניה מהגשת חדשות, קראה בס�רה “מסע ליד חנה" “הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם".' עמדנו רון מיברג ואני72 בתחילת קיץ הדי בן עמר: בקומה הרביעית של בית דירות צ�ון תל אביבי מול דלת עץ בצבע כהה. על השלט שהיה מודבק עליה נכתב “גיורא גודיק". זה היה סו�ו של מסע חי�ושים מ�רך, מסע שבו אני הייתי הסייר והחלוץ ל�ני המחנה ומיברג היה האיש המהנהן בהסכמה או מניד לשלילה, מסע שבו עברתי מגר פ עין נח"ל אחד למשנהו בניסיון למצוא אחד שיתאים לשני אאוטסיידרים חברתיים על גבול המיזנתרו�יה, לעבור את הצבא באו�ן נסבל עד סביר. עברתי בגרעיני צו�ים, הנוער העובד והלומד, השומר ר שניים שרכבו רון מיברג והדי בן עמר יוצאים למסע בשבילי הזיכרון למעוז השמאל בקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם רון מיברג מודל לילדים של ג׳ון דיר. הרולס־רויס של הטרקטורים איור: נעמי ליס־מיברג[email protected] | [email protected] * מעולם לא רפו לבי וידי ולא הצבעתי מרצ, מכיוון ששמעתי את יוסי שריד מדבר סרה בזולת באשר אינו יוסי שריד. כאשר מדברים איתי על שמאל ישראלי, אינני רואה בעיני רוחי פרצוף נערי מגולח בקפידה וקול צפצפני כשל בוז’י הרצוג באמריקה

Documents

שניים שרכבו