אולפנת נווה חנה - טיול שנתי לכרמל ולגליל המערבי

השנה יצאנו לכרמל ולגליל העליון. ההחלטה לצאת לטיול, כמתוכנן, התקבלה ימים ספורים לפני היציאה, ועד הרגע האחרון לא היה ברור אילו מסלולים

יאושרו לנו. כבר בנסיעה צפונה המראות היו מדהימים: הנחלים זורמים בעוז, הטבע צבעוני ופורח. החורף הגשום שעובר עלינו רענן את הנוף, והפך את

הארץ האהובה שלנו לקשת של גוונים.

היום הראשון הוקדש לכרמל. הטור של כיתות י"א-י"ב ירדו אל נחל רקפת ועלו לחורבת כרך. הטור של כיתות ט'-י' הלכו מדלית אל כרמל דרך חורבת כרך אל

המוחרקה. בערב לנו בבית קיי בנהריה )גם הגעתון זרם...( וזכינו להצגת הנושא של השמיניסטיות.

ממצפה מונפור, וכיתות י"א-י"ב כיתות ט'-י'ביום השני ירדנו מפארק גורן )מחניון הזיתים לעין טמיר( אל נחל כזיב השוצף, ולאחר שצלחנו אותו מספר

פעמים ונרטבנו כהוגן שבנו לפארק גורן ולנהריה. בערב זכינו להופעה של קרני אלדד.

ביום השלישי יצאנו אל הר מירון. שביל הפסגה המושלג קיבל את פנינו בקור מקפיא עצמות ובהמשך ירדנו אל עין זבד ואל נחל מירון וקבר רשב"י במירון.

תזרמו איתן...התמונות הבאות הם סיכום אישי שלי

אריק הר זהב

לקראת ההדרכה שלי שהייתה כולה בדגש סביבתי נהניתי למצוא חסכון במים גם מול

6תחנת הרענון בכביש

בעיות הפסולת בולטות לעין בכניסה הדרומית של דלית אל

כרמל, סמוך לחרבת כרך

יורדים מדלית אל כרמל אל חורבת כרך

מרבדי כלניות מול דלית אל כרמל

באחו יפה כל כך וזמני כל כך )אנחנו יודעים כי בעוד חודשיים הכל יהיה צהוב( לא נותר אלא להלעיט את עצמנו מהירוק הירוק הזה. אכלנו, התפללנו, והיה מצוין...

...עד שהבנות גילו את האויב: זחל מרושע בשם דובון הקורים שאלפי אלפי פרטים שלו התגודדו שם על הדשא.

את הצרחות שמעו עד חיפה...

ומשהו אישי. חלום של שנים התגשם: הצטלמתי במוחרקה מול גבעת המורה )היא מסומנת בחץ, אבל איכות התמונה לא משהו. אני מקווה שאיכות המורה יותר טובה...(

בפארק גורן, מעל נחל כזיב. כאן עדיין הכל יבש. המונפור מבהיק

בלובן אופייני בתוך יער האלונים, והבנות מוצאות זמן

לנסות לכתוב "נווה חנה" בשטח )זה עדיף מהכיעור הנראה בשמות בתי ספר שכתובים

באבנים(. עזרתי לכם לגלות את האותיות: נ, ו, ו, ה.

הוונ

וזו המנה העיקרית: נחל כזיב בגדולתו לא הותיר ברירה, ופעם אחר פעם חלצנו נעליים וחצינו את הנחל הגועש והקר. הכל, כמובן, במושגים של נחל כזיב, שרוב

מימיו נשאבים ע"י מקורות. הנסיון של כותב שורות אלה לבנות "גשר אריק" נוסף לא הרשים את הנחל.

צליחת נחל כזיב תשע"ב מזווית אחרת. כמעט כל הקבוצות נאלצו לקצר את המסלול בשל משך הזמן שארכה החצייה.

חוף נהריה הסביר לי פנים בבוקר יום חמישי. גדודי צדפות ממינים שונים שהתאחו עם סלעי הכורכר ובריכות רדודות של מי ים יוצרים נוף יפה הספוג

בלחות וברסס המלח.

מדרום ניבטו עכו ורכס הכרמל ועליו מגדל האוניברסיטה. בתמונה המעורפלת ניתן לראות רק את עכו.

הגענו למרגלות שביל הפסגה בהר מירון, והריקודים החלו. כנראה, הבנות ראו את השלג והבינו שכל היופי הזה יהיה שלנו בשעות הקרובות.

שביל הפיסגה המושלג גרם להחלקות פה ושם, מזל שהיה קרח להניח על האיברים הכואבים...

מבט מזרחה מהמצפור מגלה את החרמון )הלבן בין החיצים(, וכל המילים השמחות לא יוכלו לתאר את היופי הזה.

מ' הבריכה העונתית היבשה בקיץ התגלתה כאגם במימדי 950למטה, בגובה של כ-ענק.

עין זבד, מלא וזורם כפי שלא ראו אותו בשנים

האחרונות. כל המדריכים שראו אותו התלהבו

בקולי קולות.

נחל מירון בדרך לקבר רשב"י. הפשרת השלגים והקרקע הרוויה העשירו את מי הנחל והפכו את

המקום למפגש הודיה לקב"ה...

לא נותר אלא להודות לקב"ה על כל טיפה וטיפה שנתן לנו, ולקוות שהשפע הזה ימשיך, ושנדע להתברך ממנו.

להתראות בטיולים הבאים!

אריק