לסוריאליזם הקדמה

לפעול מתחילהIה- העולם מלחמת פרוץ , עד20ה- המאה של הראשון בחלקה

נגמרת, לה. כשהמלחמה וכתגובה המלחמה כנגד הדאדא- הפועלת תנועת בשוויץ

מענה. בפאריז- בלא עדין נותרת הבלבול לארצותיהם- תחושת חוזרים האמנים ורוב

בעיקר. שירה בכתיבת והתאפיינה1922-24 השנים בין ביטוי לידי באה זו תקופה

שנים באותן נסע ברטון. ברטון אנדרה היה ביותר המפורסמים השירה מכותבי אחד

רצה החלומות"*(. ברטון "פשר את1900ב- )שפירסם פרויד זיגמונד את ופגש

המונח את טבע השירה, ובעצם כתיבת אל פרויד אצל שראה העקרונות את להעביר

המגיעה שירה תפקיד. זוהי משחקים לא והשכל ההגיון אוטומטיסטית"- בה "כתיבה

בשירה אז עד נהוגים שהיו והמוסכמות החוקים כל את ומנפצת מודע מהתת הישר

מוציא האדם היפנוזה תחת כתיבה י"שע האמין וכו'(. ברטון )חרוזים, מס' שורות

שכביכול יצירה על שמדובר נשמתו. משום בעמקי אז עד קבורים שהיו חומרים מעצמו

השינה". "תקופת התקופה מודע, נקראת באופן נעשית אינה

מוסכמות. בפאריז שוברת שירה של הרעיון את שהעלה הראשון היה לא ברטון-

המקוללים", שתכני "המשוררים שכונו משוררים שני היו19ה- המאה של

הבורגנות. כנגד בביקורת ויצאו ממוסכמות בוטים, התעלמו מאוד היו שיריהם

)ר היו שמותיהם )ו( ארתו דוכס( שכתב: )איזידור ( ולו(טר*יאמו(ןRambault) רמב

הניתוחים". שולחן על מטריה לבין תפירה מכונת בין מפגש כמו "יפה

מוסכמות, הוא פוסט-דאדאיסטית, שוברת שהיא שירה ליצור רוצה כשברטון-

המקוללים". "המשוררים של כתביהם על מסתמך

מה כותב הוא הסוריאליסטי", בו "המניפסט את ברטון כותב1924 בשנת-

"קץ לבוא צריך הכתיבה באמצעות כי טוען בכתיבה. הוא להיות צריך לדעתו

למציאות, ולפיכך ומעל אחר להיות צריך היצירה של ההיגיון". ההיגיון שלטון

"סוריאליזם". המונח את טבע הוא ממנה. מכאן מנותק

פיזית מחלה ללא אליו המגיעות נשים של לתופעה לב רופא, שם * פרויד, שהיה

הפסיכותראפיה- בה תורת את פיתח הוא כך לתפקד. מתוך מסוגלות אינן אך מוגדרת

מודחקות. טראומות אותן לכל הדלת את ופתח להיפנוזה מטופלות אותן את הכניס

את מפרסם הוא הזה המחקר המודע. בעקבות תת לגבי התיאוריה את פיתח כך

בעצמו החלומות". ברטון, שהיה "פשר נפשית- בספר במצוקה לטיפול הצעתו

אותה את ליישם ומציע הספר את לסוריאליזם, קורא שפנה לפני לרפואה סטודנט

בשירה. מודע התת חשיפת של שיטה

סוריאליזם היצירה, תחומי בכל יוצרים עובדים איתה ביטוי צורת באמנות. הוא סגנון אינו-

וכו'. באמנות, קולנוע, תיאטרון, מחול גם יותר בספרות, ומאוחר בהתחלה

ייחודיות. עבודותיו ולכן עוסק הוא בה משלו מציאות אמן לכל-

שלו. כך מודע התת שלו, את היצירה בעזרת למעשה חושף סוריאליסטי אמן-

חידה, משאיר אניגמאטיות. האמן הן הסוריאליסטיות מהיצירות שרבות קורה

היצירה. בעזרת חידה איזושהי לפתור מנסה או

רוחני- למרד כביטוי וטירוף חלום של ביטוי היא הסוריאליסטית האסתטיקה-

הקודמת. האמנות וכנגד המציאות כנגד מרד

מין בנושאי ובעיקר חרדות של בעולם עוסקות הסוריאליסטיות היצירות מרבית-

ומוות.

אחרות, עתיקות- לתרבויות גם האמנים את הובילה מהמציאות בריחה אותה-

דמיוניות. ופנטזיות מפלצות לעיתים ויצרו מוקצנות היו הסיטואציות שם

, בעיקר30 וה-20ה- בשנות באירופה תאוצה תפסה הסוריאליסטית התנועה-

"המהפכה בסוריאליזם, כמו שעסקו עת כתבי בפאריז. פורסמו

עם ריי מאן של תצלום הופיע הראשון שערו שעל(1924הסוריאליסטית" )

עת, כתב לוטריאמון. עוד של ניתוחים- הומאז' לשירו שולחן על תפירה מכונת

היוונית מהמיתולוגיה המפלצת - שם(1927) מינוטאור היה ונושך בוטה יותר

לסטיה. שור- רמז וחציה אדם שחציה

הסוריאליזם: של הסגנונות שלושת

קורית. שם פשוט היצירה- היא בתכנון שותף אינו האמן - לכאורהאוטומטיזם.1

חומר מעל בגרפיט "קשקוש"(- שפשוף )בצרפתיתפרוטאז' הוא השיטה

גראטאז' היא טכניקה עליו. עוד שולט לא שהאמן מרקם וקבלת מסוים

השניה- הוא ארנסט. בשיטה מקס השתמש הללו הטכניקות )"קימוט"( בשתי

כדי אותו מתח בצבע- וכאשר אותו ומרח אותו וקימט אותו בד, גלגל לקח

שליטה. עליו לו שאין משהו עליו, קיבל לצייר

ז'אןזה: בסגנון שעבדו חדשות. האמנים בצורות - עוסקביומורפי סוריאליזם.2

מירו חואןלדאדא(, ישיר המשך כאל לסוריאליזם מתייחס )שלמעשה ארפ

בשרבוט, )עסק מאסון אנדרהלו(, וייחודית ספציפית צורות שפת )שממציא

ורסטילי, פועל )מאד ארנסט מקספולוק(, ג'קסון של הרוחני המורה

רבים(. בתחומים

"נכונים", ריאליסטיים, באלמנטים שימוש למעשה - זהווריסטי סוריאליזם.3

העין" הטעיית ע"י לעשות ניתן מציאותיים. זאת מסוייטים, לא ציורים המיילדים

חיה. וגוף אדם רגלי עם יצור היברידים(- למשל )יצורים כלאיים יצורי ע"י או

החיבור במציאות(, אך קיים הוא הרי )כי בנפרד חלק כל ומזהים מכירים אנחנו

הגיוני. אינו הוא ביניהם

אוטומטיזםפרוטאז':

קיים כן למעשה ארנסט, אך מקס של לאוטומטיזם ניסיוןעלה" - של "מנהגיו

תכנון- הקומפוזיציה, החיתוך. פה

לצייר אפשר שאי מוכיח חלקים. הדימוי מכמה המורכב מובן לא דימוי"הפליט"-

אוטומטיסטית. בצורה באמת

גראטאז':

נוהג היה צייר היה שגם השחור. אביו היער ליד באזור שגדל גרמני היה ארנסט מקס

מהילד. מקס שוכח שהיה בציור כך כל נסחף היה ביער, ולעיתים לצייר אותו לקחת

המציא עז( והוא רושם עליו שהשאיר )מה יער באותו לבד כמעט נותק היה ארנסט

)פ) חברה לעצמו )פ)( שהיא )לו האפל" ניתן "היער הציור על ציפור. כשמסתכלים לו

)פ) את לראות אפילו )אפשר היער של המאפיינים את לזהות )פ) לו ימין(. היער בצד לו

ליקוי מעין של רקע עך העץ בתוך כמאובן נותרה עצים, הציפור כשרוף- גדמי נראה

הגראטאז'. בטכניקת החל הוא הזה הציור הרוס, שבור, שומם. את חמה. הכל

האמן. של מסוייטת מציאות סוריאליסטית, מיילדת היא היצירה

( 1940-42הגשם" ) לאחר "אירופה

נראה מתאר הוא אותו בארה"ב. הגשם נמצא ארנסט מקס המלחמה של זה בשלב

גוף. סלעים, מבנים, חלקי בוץ נוגע שהוא מה כל את מאכל שלמעשה חומצי גשם כמו

אטום. פצצת לאחר כמו נראה קודם- הנוף שהיה למה יחזור שלא משהו של תיאור

שם( מרוכזת לא היצירה מרבית בגראטאז'- אך שימוש שעשה טען הוא פה )גם

שלו- נסיונות הרעיון את לפתח ברטון את שהביא הזרז רק מהאוטומטיזם נותר כך

ביומורפי. או וריסטי להיות הופך כשלו- והסוריאליזם פלסטית באמנות הרעיון ליישום

ביומורפי סוריאליזם

מירו אימהות/ חואן

חום, רוך, קירבה. אולם של היא היצירה של השם מן שעולה הראשונית האסוציאציה

מצד למטה בחלל: למשל, שד נפרדים גוף בחלקי מבחינים אנו מירו של בציור

מופיע פרונטלי. למעלה במבט נוסף שד מופיע ודוקר. באלכסון שמאל, כרות

ממנו. במקום היוצאים נחשים עם מדוזה של ראשה על המרמז כרות ראש

האישה של הרחם הגוף, כאשר חלקי בין המחברים שחורים קוים גוף, מופיעים

למיקום קשר )ללא התמונה של העליון בחלק מעוגלת צורה ע"י מיוצג

לאיסור - מתקשרX הצורה את למעשה יוצרים השחורים האנטומי(. הקוים

קשים שלו הציורים משלו, ולכן ייחודית שפה חסום. למירו כניסה, מקום

משהו של היא הכללית רמזים. התחושה בעזרת אותם מסביר לפיענוח. הוא

ומסויט. קר, מנוכר

)מירו( קטלוני הצייד/ נוף

הסבר במציאות, חסר קיים שאיננו נוף נוף- זהו בעייתיים. אם הם השמות שני

בשפה להשתמש ממשיך ציד. מירו של סצנה פה להיות צייד- אמורה ופרופורציה. ואם

ושערות- אך אוזן, שפם תנוך בו צייד, שקיימים של מציאותי לא אש מצייר שלו- הוא

רובה. השניה ובצד תינוק דמוי יצור אחד בצד בידיו מחזיק הטבעי. הצייד במיקומם לא

ראש, התמונה( עם בתחתית האוזניים את לזהות )אפשר ארנבת היא הניצודה החיה

פרופורציה דיס הקודם(. קיימת "שופר" מהציור צורת )אותה קו(, ורחם )שהוא גוף

אפשרות לנו שאין רבים פרטים קיימים הציור הארנבת. בתוך וגודל הצייד גודל בין

מירו. של הפרטי מעולמו חלק אניגמה, הם בגדר נשארים והם אותם להסביר

ריקוד– SAZDANA המילה תחילת שהןSAZD האותיות רשומות התמונה בתחתית

בקטלוניה. הסצנה את לנו ממקם במעגל. המושג רוקדים בו עממי פופולרי

וריסטי סוריאליזם

ארנסט / מקס אדיפוס המלך

דבר של בסופו מהעיר, אך מורחק נבואה תביי- בעקבות ומלכת למלך נולד )אדיפוס

עצמו.( את הדבר- מעוור לו אמו. כשנודע עם ושוכב אביו את חוזר, הורג

אנחנו )בניגוד לזיהוי ניתן הוא שמצויר פרט כל כמעט אגודל מזהים למירו(.

וקשת. הבעייתיות באגוז, חץ ומחזיק לחלון מבעד )ריאליסטי( היוצא

היד היא בציור גודלה. מפאת לצאת יכולה לא הפרופורציות.

מין(- ליחסי כביטוי חדירה של )דימוי הקשת ע"י מחוררות ביד האצבעות

בצד החיות לואגינה. שתי דימוי הוא האגוז, והאגוז לתוך חודר החץ גם

כדור עם אפורים שמים רקע על שור לבין ציפור בין הכלאה הן ימין

המציאות"- "מעל היא היצירה, ולכן פרטי בין קשר פוקח. כביכול, אין

סוריאליסטית.

נותן ולא שביקשתי בלי כזו בצורה הטקסט את לי לעצב החליט הוורד למה יודעת )לא

נורמלי. ס.ב( זה את ליישר לי

/ ארנסט כלה בגדי הלבשת

מופיעה אדומה, והיא היא השמלה ארנסט המקובלת, אצל הלבנה לשמלה בניגוד

הבתולין עולם בין המעבר את המלוות החרדות על שמצביעה מסויטת סצנה בתוך

אדומה נוצות בגלימת מתעטפת והיא עירומה היא הנישואין- והלידה. הכלה לעולם

ולהישכח- כל בדם להתכסות עומדת הכלה ינשוף. למעשה מופיע ראשה כשבמקום

)מנסה השושבינה את דוחה ורבו". הכלה ה"פרו מצוות לצורך תהיה מעתה תכליתה

אחורה- אל ומביטה מהכלה מבטה את מסיטה השושבינה הטקס( ואילו את לדחות

לכלה להראות. משמאל יכולה לא אמיתית שמראה מה את מציגה מראה. המראה

נבלות. אוכל עוף של וגוף גבר ויד רגלי הגבר(, בעל את )המסמל היברידי יצור עומד

שעתיד למה הכלה- רמז של מינה לאיבר מכוון הוא ואותו נשק בכלי מחזיק היצור

פריון- בצורה צלמית מעין מופיעה התמונה הכלולות. בתחתית בליל להתרחש

מין איברי יש מכרגיל, לצלמית בשונה שדים. אך ומספר הריונית בטן של המוכרת

מייצגת דמות נאכלת. אותה מידיה אחת בוכה, בעוד מעצמה?( והיא )בהריון גבריים

בחירה- חסרת למעשה שהכלה כך על מעיד היצירה בשלמותו. שם הסיוט את

וכו'. אותה מלבישים

מגריט רנה שנשטפה בגופתה חזה אגם(. הוא )בתוך אמו של התאבדותה את בילדותו בלגי, חווה

פניה. את מכסה הלילה כשכתונת לחוף עירומה

"תענוג"

התענוגות )"גן בוש הרונימוס של לדימויים ההקשר נמצא מגריט של במוחו ספק בלי

לבוש, שאצלו )בניגוד הציפורים את טורפת ילדה אותה את מצייר הארציים"( כשהוא

בצווארון לבושה ציידים(. הילדה של גוויות גבן על והעמיסו גדולות היו הציפורים

טורפת, אוכלת- היא אינה ידיה. היא ועל עליו שנוזל מהדם שמתלכלך לבן מלמלה

המראה(. לבין השם בין )דיסוננס מתענגת נראית אינה היא אך

בוש: ( הרונימוס של )הציור

בסכנה" מועמד המאויים"/ "הרוצח "המתנקש

עומדים לו חדר, כשמחוצה בתוך מתרחשת היצירה. הסצנה בשם מילים שוב, משחק

נשק בכלי כבורגנים, וחמושים ונראים לבושים הם ראש" אך "שומרי מעין

למוזיקה. אינו ומאזין השדולחן על הרוצח, נשען נמצא החדר פרימיטיביים. בתוך

לחלון(. מחוץ העומדים באלו )גם לו המחכים באלנו מבחין אינו הוא כי מאוים מרגיש

של )שוב, הדימוי לצווארה כרוכה בד כשפיסת הנרצחת שוכבת מאחוריו מיטה על

סצצנת היא למעשה הסצנה יפה, נינוחים, כאשר לבושים בציור הגברים אמו(. כל

לו. והממתינים הרוצח של השלווה לבין הרצח בין ברור זוועה. ניגוד

"1 האנושי "המצב

לא אדם, ולמעשה דמות בציור אין הכותרת. גם למרות סדרה מתוך ציור אינו זהו

מייצרת העין , הטעיית1:1 לחלון מחוץ הנוף את שמתאר ציור כן דבר. ישנו פה קורה

שיקוף אכן הציור, הוא בתוך הציור לא? האם ומה נכון בתודעה- מה שיבושים אצלנו

מאחוריו? שקיים הנוף של אמיתי

הקשוב" "החדר

הפרטים על מקפיד מאד להקשיב. מגריט יכול באמת לא בשם. החדר שוב- משחק

התפוח פרופורציות- אם של עניין יש החדר- הארכיטקטורה, הקישוטים... שוב של

החדר. את להחריב עלול עוד- הוא יגדל

והשיר" "הרוח

אינה שזו שמסביר כיתוב ריאליסטית, וגם מקטרת של חזותי דימוי קשר. גם אין שוב

בלבול, של למקום הסוריאליסטית- הולכה ההוויה את יוצרים והיפוכו מקטרת. דבר

נראים. שהם כפי שאינם דברים הבנה, של חוזר של

השינה" חדר של "הפילוסופיה

נשי. האישה חזה מגיח ומתוכה מאסיבי מאוד קולב על לבנה, תלויה לילה כתונת שוב

בגד שהיא הלילה כתונת הדומם. לעומת לבין החי בין נעדרת. מעבר נוכחת, אך

בית, הן נעלי שיהיו מצפים בכבוד- הנעלים, שהיינו תלוי פה אך בד"כ תחתון, מקופל

לכפות בסופן הופכות גוף- הן "מדברות" עם הנעלים אלגנטיות- ניגוד. גם יציאה נעלי

שישנה, אך נשית בדמות עוסק העין. הציור הטעיית את מייצרת רגלים. ההכלאה

במוות. העיסוק קיים פה איננה. גם

דאלי סלוודור דבר היא ביקורת ביקורתית" )אך "פרנויה של גישה מתוך מצייר שהוא טען-

שמקורם שכלתניים נשלט(: דימויים בלתי דבר היא פרנויה שכלתי, בעוד

בפני כדימוי הן נתפס אוביקט כל מכך אסוציאטיביים. כתוצאה בהקשרים

אחד. מדימוי כחלק והן עצמו

גברית: ואין-אונות דאלי- סירוס של גדולות בחרדות שעוזקות יצירות שתי-

הפרטים עושר את לראות ניתן כללי עגום". במבט הגדול", ו"משחק "המאונן

עוד בתוכו מכיל דימוי הביקורתית", כל ה"פרנויה והדימויים. מבחינת הקטנים

דימויים.

הגדול" "המאונן

של התחתון- סוג מדויקת. בחלק באנטומיה בדיוק ישן- לא גדול פרצוף רואים-

החרק של בטנו הישנה, ומתוך הדמות עם כמתנשק שנראה שלמה חגב/גמל

דאלי של לראשו אילוסטרציה שזו מבינים הבא. מכאן הדור עם ביצים בוקעות

שהיא מכיוון הראש את לזכר אוכלת הנקבה שלמה גמלי של עצמו. בהזדווגות

נשיקת היא הזכר. הנשיקה של הסירוס לחרדת ביטוי כאן לחלבון. יש זקוקה

הנקבה. מבטן בוקע כבר הצאצאים של הבא מוות- הדור

אוראלי אקט אישה, שמבצעת של יפה דמות יוצאת הראש השני- מתוך הדימוי-

אחר. בגבר

חרדת את המבטא אחד דימוי ביחד שיוצרים הדימויים אוסף את לראות ניתן-

הסירוס.

זוג הקדמי אינסופי. במישור מדבר של ברור לא רקע על מתרחש העניין כל-

חכה של הדימוי- קרס שמים. בשמאל שלדים, וברקע כמו שנראים חבוק

והזיות- דימויים של בשר. אוסף נתח השמאלית הראש. בפינה בתוך מושחל

יוצאים האלה הדברים מיובש- כל עץ של גברי, ענפים מין איבר עם ראש

סיוט. של אוירה

עגום" "משחק

המיני. המשחק

מיניים. בדימויים עמוס הציור מתנשק. כל חרק ישן, ואותו פרצוף אותו שוב-

נשי. מין איבר מפריד אחר, וביניהם פרצוף יוצא הראש של החלק מתוך

החי. מעולם פרפר. דימויים כנף של סוג אוזן, יש להיות שאמור מה במקום

לעבר מכוון נשית. הפרצוף יד בו ואוחזת הלא-כלום מתוך כביכול יוצא הראש-

כעכוז. הנדמה משהו התחתון אנושית, שבחלקו אנטומיה ללא גוף

אישה. של פנימיים מין אברי של רבים דימויים-

אברי למצוא אפשר בציור הדימויים אירוטית. בכל הזיה של בסוג ה"זוג" מצוי-

מיני. סיפוק הללו. חוסר המין ביחסי טוב לא לדעתו דבר מין. שום

דימויים. של אינסופי בגודש ביטוי לידי באה הסירוס חרדת-

פסל עם אירופאיות כיכרות שמזכיר דוכן רואים מדברי, במרכז הרקע כאן גם-

עיניו, ידו את מכסה אחת שביד פסל שליט של דימוי במקום השליט. למעלה

שהיא האירוטית הזוג- ההזיה לעבר בדיספרופורציה ויוצאת ענקית השניה

לעבר אלה של סוג ומכוון עור שחום גבר יושב הדוכן דופן הציור. על עיקר

הפסל. של המין איבר

באצבעות פניה את ומכסה הגבר על תלויה זוג, האישה למטה הימנית בפינה-

סטייק, הגבר של סוג השניה גברי. בידה מין איבר כמו נראית מהן אחת שכל

בדם. מוכתמים ותחתוניו שעבר אונס כאחרי נראה

הסוריאליזם. של הנושאים בכל מטפלת היצירה-

סתיו" של "קניבליזם

תפס פרנקו בספרד, כשהגנרל האזרחים למלחמת ביקורתית. קשור פרנויה-

ספרד של היא צבאית. הדימוי לדיקטטורה ספרד את והפך השלטון את

עצמם. את המכלים הספרדים עצמה- של את שאוכלת

של נתח בתוך נעוץ אוכל. מסמר שולחן על אוכל- מתרחש של הוא הדימוי כל-

לחם זיהוי: כיכר ברי נוספים טבעי. דימויים לא באופן למעלה שמתרומם סטייק

מסתלסלת. שקליפתו קלוף עובש, תפוח עם חתוכה

צלחת בתוך מתחילה זו. אחת את זו שאוכלות דמויות הציור: שתי עיקר-

)שוב(. יד חרקים וסביבו רוק נוזל המרכז, מהפה אל לבן. ממשיכה ולובשת

הדמות את מחבקת השניה בראש. היד לעצמה ותוקעת מזלג אוחזת אחת

נראית השניה מאד. הדמות נטורליסטים האוכל סכין. כלי בה ונועצת השניה

מסביב הולכת אחת ענקית, יד אוזן לה הראשונה. יש של הראש את כבולעת

ואוכלת כף מחזיקה השניה באצבעות, היד גופה את ומועכת הראשונה לדמות

הדמות. את בעזרתה

היחיד ברחו. הדבר שתושביו שרופים. כפר זיתים כרמי עם מרוחק פנורמי נוף-

סערה של ענן יש מזוהה, אבל ספרדי נוף זה אחד הכנסיה. מצד הוא שנשאר

גדולים. בכלל- סלעים קשור כלא נראה השני הבאות. הצד על שמרמז

ידיה. במו עצמה את המחסלת הספרדית במוות, באומה מתעסק הציור-

"השינה"

הפיזי שלגוף עד גדול אחד לראש הכל את הופך חלום, הזיה. דאלי של הוויה-

בשר. פיסת לסמרטוט, או הופך משמעות, הוא אין

דקיקים. כובדה קיסמים מעין על נתמך המשיכה. הראש כוח על תיגר קריאת-

איברי מתנפחים, כל הפנים האלה. כל בקיסמים ביטוי לידי בא השינה של

חולמת. עיבוי. הדמות מקבלים הפנים

בהמשך קרקע, אבל של ברור- סוג ולא מוסבר לא רקע על מרחפים הפנים-

של חזיתות עם הר כצלע עיירה, שנראית משוטים, ובמרחק עם סירה יש

מעין תקועים בו שגם ברנרד סאן השמאלי- כלב טירה. בצד בניינים, מזכיר

ביטוי לידי שמביאה הר. קומפוזיציה לצלע רמז יש שם כפיסים/ כלונסים, וגם

ההזיה. עיקרון את

הזיכרון" הזיכרון" / "הישארות "התמדת

שעון. עוד אוכף כמו מורכב הישן, שעליו הפרצוף שוב נשפכים- וגם שעונים-

עתיקים. כיס- שעונים בשעוני מדובר

הזמן את שמתרגם המכשיר הוא זמן. השעון של משמעות אין המשמעות: לזמן-

מדיד. לא הוא הזה בציור לזמן. הזמן משמעות אומר- אין מדיד. דאלי למשהו

חסר הוא בהזיה או בחלום נזיל. הזמן הפיזיקה: הזמן חוקי את משנה הוא

מדיד. ואינו משמעות

שאינו פעם, בזמן שהיה משהו של הזיכרון הישארות הוא שנותר היחיד הדבר-

מוגדר.

חרקים. קשיח, ועליו במכסה סגור שעון גם יש-

להסבר- עץ ניתנים שאינם דברים של בפרספקטיבות מצוי זה כל שוב-

חלק ים אל יורדים חוף, והרים קו לשעון. שוב ביחס מוזרה- קטן בפרופורציה

כראי.