נפלאות מתורתךלע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה

אלשר

ירץ

א -

ת לי

עין

עידי

מו –

ם בי

תכו

הם

נירב

ול "

ודיד

ח ב

ודח

איל"

ת רו

מוש

ת יו

כוהז

ל כ©

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין". הגדה של פסח.

יציאת סיפור מצוות את אנו פותחים הסדר', 'ליל של זה מיוחד בלילה מחדש, שנה בכל מצרים ב'פיסקא' זו שלא נזכרה בשום מקום מדברי רז"ל, כפי שכתב הרשב"ץ, והיא מתיקוני האמוראים, שיסדוה בלשון בבלי כדי שיבינו אותה כל העם, גם נשים ועמי הארץ, או כדי שלא יכירו בה המלאכים ויקטרגו עלינו שאנו מתפארים בכל זה ויזכירו עוונותינו שאין אנו כדאין

ליגאל, כפי שכתב הריטב"א בפירושו על ההגדה.זו, כמבואר באריכות ברבים מההגדות, ונתמקד בזאת באחד ורבו הדקדוקים בביאור פיסקא מהם. מהי הכוונה בבקשה ובתפילה המוזכרת בה, ומה גם שלכאורה נראה שיש בה כפילות

ני חורין'. אה ב ארעא דישראל', 'לשנה הב אה ב י'. 'לשנה הב א עבד א הכא', 'השת דברים, 'השת*

ביאורים רבים נאמרו בהבנת פיסקא זו, ונביא קצתם:כתב, הלקט ובשבלי הענין", ולקיים לחזק הדבר "וכפל כותב: ההגדה על בפירושו הריטב"א שאחרי שהזכירו ענין פסח שיש בו עגמת נפש שזוכרים חורבנו וביטול הקרבנות, מזכירים 'דברי נחמות להרחיב לב אומרי ההגדה', שאף כעת שאנו בגלות ואין אנו יכולים לעשות את קרבן הפסח, "כבר הבטיחנו המקום להוציאנו מן הגלות הזה, להושיבנו בארץ ישראל כבראשונה. יהי

רצון מלפניו לקיים לנו הבטחתו בשנה הזאת שנעשה פסח של שנה הבאה בירושלים".ביאור נוסף כותב הרשב"ץ, שיש כאן 'סדר בקשת רחמים', שמתחילה מבקשים מעט ואחר כך מוסיפים ומבקשים, וזאת ע"פ המשל במדרש תהלים )י"ט י"ז(, "אמר ר' אחא, הכותיים הללו יודעין לסבב על הפתחים. בתחלה אמרו תנו לנו מים ונשתה, מששתה אמרו תנו לנו בצל אחד, ]ונותן - רשב"ץ[, אומר להם, בצל בלי פת לית בה מששא ונותן לו ]והיהודי בוש ונותנין לו בבקשה אנו גם מתחילים כך בוראיהן...", לפתות את יודעין הצדיקים, הן כך רשב"ץ[. – לו שנזכה לעלות לארץ הקודש, 'לשנה הבאה בארעא דישראל', ולאחר שמרגישים אנו שבקשה זו נתקבלה, מוסיפים אנו בבקשתנו 'לשנה הבאה בני חורין', שנזכה להיות בני חורין בארץ ישראל.

*וביאור על דרך המוסר שמענו בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שביקשו ללמדנו לבל יעלה אדם על דעתו שעצם ישיבתו בארץ ישראל כבר תחשב לו כגאולה, שאדם יכול לגור בארץ ישראל ולהיות עבד עבדים ליצרו הרע ולחברתו הקלוקלת המשפיעה עליו לרעה, ועל כן מבקשים אנו, שגם אחרי שנזכה לעלות לארץ ישראל, נהיה בני חורין מיצר הרע והשפעת הסביבה, ונעשה רק רצון בוראנו בלבב שלם, ותפילה זו צריכה כוונה רבה במיוחד לבני ארץ הקודש שכבר זכו שהם

'בארעא דישראל' ועדיין לא זכו להיות בני חורין.*

הנה שורש יציאת מצרים הוא בברית בין הבתרים כדכתיב )בראשית ט"ו י"ג(: "ויאמר לאברם והאריכו שנה", מאות ארבע אתם וענו ועבדום להם לא בארץ זרעך יהיה גר כי תדע ידע הראשונים לבאר )עי' רמב"ן וספורנו ועוד(, שיש חילוק בין גזירת 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם', לבין גזירת 'ועבדום וענו אתם', ששתי גזירות אלו נאמרו בברית בין הבתרים, ולכל אחת מהן היו זמנים אחרים, ושתי הגזירות הללו הסתיימו בגאולה שביציאת מצרים )וע"ע ב'חידושי

מרן רי"ז הלוי' פרשת בא עה"פ ומושב בני ישראל, שהאריך בהגדרת הב' דינים שנאמרו בזה(.לאור יסוד זה שהיו כאן שתי גזירות שונות, ביאר הגאון ר' יונתן בלויא שליט"א, מחשובי מרביצי האחרונה, הגלות על הקדמונים דברי ע"פ יצ"ו, לייקווד שבגולה, התורה בני בעיר התורה שבדברים מסויימים יש בה אותה בחינה של גלות מצרים, וגם בגלותינו זו ישנם שתי גזירות, שעבוד מלכויות ועצם הגלות שגלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו, ועל זה מבקשים אנו ויוציא אותנו גזירת הגלות בפתיחת סדר לילה גדול זה, שבתחילה ה' יבטל מעמנו את עצם מהגלות וישיבנו קוממיות לארצנו, ולאחר מכן מוסיפים אנו ומבקשים שה' יוסיף לבטל מעלינו ומקיימי ה' עבדי ורק ואך חורין בני להיות ונזכה מלכויות, של שעבוד הנוספת הגזירה את

מצוותיו ועושי רצונו בלבב שלם, במהרה בימינו אכי"ר.*

איתא בר"ה י' ב': "תניא, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". הרי אף על פי שכו"ע מודו שבניסן נגאלו, בכל זאת נחלקו מהו המועד בו עתידים

רים'. ישראל להגאל, שלר"א דורשים 'שופר שופר' שהוא בתשרי, ואילו לר"י דורשים 'ליל שמלפני הגאולה, והוסיפו המפרשים לבאר את מחלוקתם, שלכו"ע בטל השעבוד ששה חודשים בחודש תשרי אותה שנה, כמו שאמרו 'בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים', ומסתבר כפי שבגלות מצרים בטל השעבוד ששה חודשים קודם לכן, כך גם בגלותינו זו, ששה חודשים לפני הגאולה השלימה יתבטל השעבוד מלכויות, נמצא, שלרבי אליעזר בניסן יתבטל שעבוד מלכיות והגאולה השלימה תהיה בתשרי, ואילו לרבי יהושע, בתשרי יתבטל שעבוד מלכויות והגאולה הללו, בדברי התנאים כל סתירה אין ביארו הקדמונים שחלילה ]וכבר בניסן השלימה תהיה לחיוב לצפות לגאולה בכל יום, שיהודי חייב לחכות ולהמתין ולצפות בכל יום לגאולה השלימה,

אלא שיש בזה בחינות מסוימות של זמן מסוגל ושלבי הגאולה וכיוצ"ב[.כשאנו עומדים בליל הסדר ומבקשים על גאולתנו ופדות נפשנו, לדעת רבי יהושע, מתחננים אנו שכבר בתשרי הקרוב יחל ביטול השעבוד מלכויות, ובניסן שלאחריו תהיה הגאולה השלימה, ומחציתו ניסן, רק אלא הגאולה לתחילת זמן אינו ותשרי היות אליעזר, רבי לדעת ואילו הראשונה של ניסן, אותו זמן מסוגל, עבר חמק בלא הגאולה, על כן מתחננים אנו שבניסן בשנה הגאולה תהיה ובתשרי שאחריו מלכויות, ביטול שעבוד יתחיל לטובה, עלינו הבאה שתבוא

השלימה.לאור הדברים הללו, מבאר הרבי ר' העשיל )בספרו חנוכת התורה, הגש"פ אות ק"ב(, ניתן לומר שפיסקא זו של 'הא לחמא עניא', נכתבה 'למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה', בתחילה נכתב לשיטת רבי יהושע, שבניסן נגאלו בגאולה השלימה ובניסן עתידין להגאל בשלימות, ועל כך אנו מתפללים ומבקשים שכבר בתשרי הקרוב תבוטל שעבוד מלכויות ובשנה הבאה, בניסן הבעל"ט תושלם הגאולה ונהיה בארץ ישראל, 'בשנה הבאה בארעא דישראל'. לאחר מכן נכתב לשיטת רבי אליעזר שהגאולה השלימה תהיה רק בתשרי, על כן בניסן הבא יוכל להיות רק ביטול שעבוד

מלכויות, ועל כך אנו מתפללים ומבקשים 'לשנה הבאה בני חורין'.

בבנין 'שמחים ונגיע למצב של בימינו, ולגאולה השלימה במהרה לביטול שעבוד מלכויות יזכנו ה' עירך, וששים בעבודתך... ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו', אכי"ר

שנה פרשת צו – שבת הגדול, חג הפסח תשע"התשיעית

גליוןשכ"ח

לעילוי נשמתאבינו מורינו

רבי יואל ב"ר פרץ זצ"לסטניצקי

נלב"ע י"א ניסן תשס"זתנצב"ה

תיאור כללי:הציור בכללותו מתאר את אותו הפרק בו גידל המלך אחשורוש את המן, ובכלל זה אשר ציוה לעבדיו אשר בשער המלך שיהיו כורעים ומשתחוים להמן, וכן את מרדכי אשר יושב בשער המלך ואינו כורע ומשתחוה, וכמפורש כ"ז בקראי וינשאהו וישם את דאסתר ריש פ"ג )א' - ה'(: "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך. ויהי באמרם )כתיב( כאמרם )קרי( אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא

יהודי. וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה".לתשומת לב הקורא: הציור מחולק לג' חלקים, כאשר כל חלק וחלק מתאר שלב נוסף באותו המאורע. בימין הציור נראה המן יוצא משער המלך, כשהנמצאים שם כורעים לפניו, וכנגדם מרדכי לא יכרע. במרכז הציור נראה המן כשהוא יורד מע"ג הסוס ובא בדברים עם מרדכי על אשר אינו כורע לפניו. ובשמאל הציור נראה המן לאחר שחזר לסוסו כשהוא מלא חימה וקצף. חלק נוסף בציור הוא בית המלך וכל המסתעף לו סביב. ובע"ה יבוארו הפרטים שבכל חלק וחלק על

מקומם, אך תחילה נברר מועד המאורע עד כמה שידינו יד כהה מגעת.

התאריך:- הנה זוהי שנת הנס שבה נתלה המן, כמבואר בסהד"ר, )בשמאל 'בית המשפט העליון'(: ג' אלפים ת"ד א. לוח השנה וכמשנ"ת כבר באורך בתשובות לציור בשנים קדמוניות, ויש להתבונן, אם אירע כל זה שגידל המלך את המן וציוה על ההשתחוויה, באותה שנה של שנת הנס, או קודם לכן, ובפשוטו יש לתלות זה בפלוגתא הידועה אם כל מקום שנאמר 'אחר' היינו בסמוך, או במופלג, עי' ב"ר מ"ד ה', וכן נחלקו באסת"ר ה' ב', ונראה דגם בראשונים נחלקו היאך נקטינן, דשיטת רש"י דנקטינן כמ"ד ד'אחר' הוא סמוך, עי' רש"י בראשית ט"ו א', ומשלי כ"ח כ"ג, ואמנם עי' בבעלי התוס' )פי' הריב"א ורבינו חיים פלטיאל ועוד( בבראשית שם משכ"ת בזה, ועי' בפי' ריב"א פ' וישב )מ' א'(, דמשמע דבסדר עולם מבואר כמ"ד דאחר מופלג, אבל בריב"א וכן בפי' הרא"ש פ' מקץ )מ"א א'( וכן בפענח רזא פ' וירא ד"ה ויהי אחרי, וכן

ברבינו חיים פלטיאל ה"ל משמע ד'אחר' לכו"ע בסמוך, ורק 'אחרי' פעמים סמוך ופעמים מופלג, ואכמ"ל.והנה גם לענין עובדא דהכא מצינו בזה לכאורה ב' שיטות, דיעוין בראב"ע )ג' א'(, שכתב, ד'אחר הדברים האלה גידל' וגו', היה ה' שנים לאחר מעשה דבגתן ותרש, הרי דנקיט ד'אחר' דהכא הוא מופלג. והנה מעשה בגתן ותרש היה בסמוך למה שנלקחה אסתר לבית אחשורוש, כמבואר בגמ' )מגילה י"ג ב'( דמטעם זה נתקנאו להרוג לאחשורוש באמרם כי מיום שבאת זו לא ראינו שינה וכו', וזה היה בשנת ג"א שצ"ט, וכמש"כ בסהד"ר )ג"א שצ"ב, ועי' גם באורך בזה בתשובות לציור תש"ע(, דהלא אסתר נלקחה למלך בשנת שבע למלכותו )אסתר ב' ט"ז(, וע"פ החשבון שבע למלכותו היא שנת

שצ"ט )עי' משנ"ת בזה באורך בתשובות לציור תשס"ט(.וא"כ נמצא דה' שנים לאחר מכן היא שנת ת"ד, וכענין זה נקט מר דהבא, וזה א"ש דתיכף כשקצף המן על מרדכי גזר גזירתו, והגזירה היה בשנת ת"ד באותה שנה שבה נתלה, שלא עמדה גזירתו יותר משבעים יום כדאיתא בחז"ל )ויבואר לקמן(, ועי' במנות הלוי כאן )ג'( שכתב: "כי כן צוה לו המלך, לא היתה שררתו של המן אלא ע' יום, מנין כ"ן", ועי' להלן

לענין שבעים יום אלו היאך לחושבם.בג"א כבר היה דגדולת המן נמצא הוא, א"כ 'אחר' סמוך דכל הנ"ל כמ"ד ושאר ראשונים ננקוט כפרש"י ואולם אם שצ"ט, ועי' בפירוש הר"ז סרוק ז"ל כאן שכתב בהדיא: "גדולת המן באה מיד אחרי הריגת בגתן ותרש, כמנהג המלכים, שכאשר עושים דין באחד מרוממים את השני", ולפי"ז נמצא לכאו' דגדולת המן כבר היה בג"א שצ"ט, ומר דהבא לא נקט כשיטה זו וכאמור, ולכן תיאר תחילת התקופה של גדולת המן בשנת ת"ד, ולדברי האומר שכבר בשנת ג"א שצ"ט היה גדולת המן א"כ בשנת ת"ד היה כבר בסוף דרכו. גם צ"ב היאך יפרש דברי חז"ל שלא היה גדולתו של המן יתר על

שבעים יום, ועי'.ב. ולהאמור, מש"כ שהוא ז' שבט - הנה למ"ד שכבר משנת שבע למלך )שצ"ט( השתחוו לו, א"כ פשוט דבכלל זה יום ז' שבט ת"ד, שכן רק באמצע ניסן נתלה המן. אכן למ"ד שהיה כ"ז בשנת הנס )ת"ד(, שהיה כל גדולתו רק שבעים יום, א"כ תחילה יש לברר מאמתי התחילו מנין שבעים יום אלו. ויעוין בילקוט מע"ל כאן שכתב, שהיו אלו שבעים יום שבין י"ג ניסן שבו גזר גזירתו לבין כ"ג סיון שבו נשלחו אגרות מרדכי. אולם בפשוטו צ"ל שנגמרו השבעים יום ביום שנתלה, וכן היה נראה לפרש בכוונת ה'מנות הלוי' הנ"ל, ששררתו של המן נמשכה שבעים יום, והיינו עד יום שנתלה,

וכן נקט מר דהבא. ומעתה צא וחשוב שבעים יום קודם שנתלה המן, דלכאורה בין אם נתלה בט"ז, או בי"ז ניסן )עי' השיטות בזה בתשובות לציור תשס"ט(, א"כ ט"ז של ניסן, וכ"ט של אדר, וכ"ד משבט, הרי ס"ט יום מז' שבט, ואם נתלה בי"ז בניסן הרי שבעים יום, אלא די"ל דיום זו הלך מר דהבא. אמנם למ"ד דנתלה רק בי"ח )עי' בגליון הנ"ל(, א"כ הרי הם ע"א יום ובדרך שנתלה אין עולה למנין, משום ד'מקצתו ככולו' וכיון שנתלה קודם ששקעה חמה שוב אין למנות יום זה ליום שררה, ומה גם שכבר תיכף כשהאיר היום נצטוה ליקח למרדכי על הסוס ובזה הוסרה גדולתו של המן, ונמצא רובו של יום

שירד מגדולתו, ועוד ד'אין שלטון ביות המות'1.ג. ולהאמור מש"כ שהוא יום ד' - הנה למשנ"ת באורך בגליון הנ"ל )בתשובות לציור תשס"ט(, דהיה אז ברכת החמה בי"ד ניסן ת"ד, א"כ י"ד אדר ע"פ החשבון חל ברביעי בשבת, וא"כ כיון דע"פ החשבון דשבט מלא ואדר חסר, הרי דז' שבט היה חל בראשון בשבת. ואף אם שניהם מלאים, הא היה ז' שבט חל בשבת, ואם שניהם חסרים היה חל ז' שבט בשני בשבת, אבל יום ד' בשבת מאן דכר שמיה. ואמנם כבר הובא להעיר בגליון שם דהדבר צ"ב אם היה אז ברכת החמה, בין אם לפי מולד בהר"ד, או מולד וי"ד, או חשבון שנים שלמות, וכן ניכוי או הוספת שנת המבול, דממ"נ רחוקה שנת

הנס משנת ברכת החמה, וא"כ א"א לכוין איזה יום בשבת חל אז ז' שבט דאותה שנה, ומר דהבא בדה כן מדנפשיה.ד. ומה שתיאר מר דהבא שהוא ב'יום' )וכפי שנראה בציורו אור יום( - בפשוטו הוא ע"פ הכתוב )ג' ד'(, "ויהי כאמרם אליו יום ויום", לכן תפס מר דהבא שהיה לאור היום, אף שאינו בהכרח. או שמא נתחלף למר דהבא בקרא אחרינא ממנו זע ולא קם ולא המלך בשער מרדכי את המן וכראות לב וטוב שמח ההוא ביום המן "ויצא ט'(, )ה' דכתיב

גליון מיוחד - תשובות לגליון פורים

הגליון ישוב להופיע בעזהי"ת דבר בעתו מה טובבערש"ק פרשת אחרי מות - קדשים )בא"י( הבעל"ט

)מגילה ו' ב'(."מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן... מסמך גאולה לגאולה )פורים לפסח – רש"י( עדיף"

"בחודש הראשון הוא חודש ניסן, הוא מזומן לזמן נסים לישראל, הוא היה במצרים, ובימי כמה )פירוש הרוקח אסתר ג' ז'(.דורות, ובימי המן"

)רש"י תענית כ"ט א'(."משנכנס אדר ]מרבין בשמחה[. ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח".

"ונראה לי דניסן הוא כאדר, שהרי פרש"י משנכנס אדר, ימי נסים היה לישראל, פורים ופסח, וזה נראה לי כוונת רש"י, דמה דאמר משנכנס אדר, כוונתו נמי אניסן, דקשה לרש"י נימא נמי ניסן משנכנס,

)א"ר סי תרפ"ה אות ח'. ועי' אלשיך פ' בא עה"פ החדש הזה לכם(.לכן פירש דבאמת כן כוונתו".

"שאלת עוד, מה הזקיק רש"י שם בגמ' משנכנס אדר, לפרש ימי ניסים היו פורים ופסח. פשוט שהוצרך לכך, משום דאי משום פורים גרידא, א"כ לימא נמי ניסן וכסלו, אלא ע"כ משום שהתחילו ימי נסים

)שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ח )ועי' שו"ת חת"ס אור"ח סי' ק"ס(.רצופים ותכופים זה לזה"

כולו לי הא דאדר החודש נראה ויותר ימים טובים... ב' בין פורים לפסח מוטלים "הימים שבין בשמחה, הוא משום דיום ט"ו אדר, הוא תחלת יום ל' ששואלים ודורשים לפני הפסח, נמצא ימי

)הגהות חת"ס לאו"ח סי' תקנ"א(.פורים ופסח חבוקים זה בזה".

"ויראה לי דהענין כן הוא, דזכירת יציאת מצרים כתבה התורה )דברים ט"ז ג'(, למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך... הרי צותה התורה מפורש להזכיר בכל יום, ובזכירת עמלק כתיב )שם כ"ה י"ט(, והיה בהניח וגו' תמחה את זכר וגו', וגילתה התורה דתכלית זכירה זו כדי לקיים תמחה, וזהו לעתיד לבא כמובן, ולכן די כשנזכירה פעם בשנה, שבכל שנה אנו מצפים לתכליתינו בחדש ניסן כמו שאמרו חז"ל )ר"ה י"א א'(, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ולכן מסמיכין זכירת עמלק קודם פורים הסמוך לניסן...". )ערוך השלחן אור"ח סי' ס' ס"ה(.

תשובות לציורא ד'מר דהבא' - פורים תשע"ה

1. ואמנם יל"ע בכ"ז, דהא בין למ"ד שהמלך גידל את המן מיד אחרי מעשה בגתן ותרש, ובין למ"ד שהיה זה אחר חמש שנים, היאך יתכן שהגידו להמן בתחילת חדש שבט )כפי שנראה בציורו דמר דהבא(, דהא למה נשתהה

המן מלהפיל פור עד חדש ניסן.ויגידו להמן", הרי משמע דהיה כמה ויום ולא שמע אליהם יום ד'(, "ויהי כאמרם אליו )ג' והנה בקרא כתיב וכמה ימים מיום שהתחיל גזירת ההשתחוויה עד שהגידו להמן, מדכתיב 'יום ויום', דא"א לפרש דמיעוט רבים שנים ואינם אלא ב' ימים, דבכל דוכתא בש"ס סתם 'יום ויום' הם ימים הרבה, ובע"כ דלפי הדעה המקדימה את

ההשתחויה להמן, היה זה לאחר למעלה מחמש שנים, ולפי הדעה המאחרת, הי"ז אחר כחדש וחצי או חדשיים.וצ"ל דהמן ידע כי מרדכי אינו כורע, אלא שהעלים עיניו, ובפרט למה שיבואר לקמן דאיכא למ"ד שהיה הציווי מאת המלך שמרדכי פטור מלכרוע, וצ"ל שלא ידעו מזה רק המן לבדו, והוא בודאי לא היה חפץ שידעו מזה אחרים, כי לרוב גאוותו היה חפץ ביקרו שהוא גבוה מכולם במעלתו, ואף מרדכי בכלל זה, ולכן העלים עיניו, אבל מאחר ובאו להגיד להמן שוב לא היה יכול להעלים עיניו ממרדכי, כי אכן נודע הדבר שאינו כורע והיה חושש שיתודע הדבר שאין מרדכי בכלל הציווי ויהא זה פחיתות ערך להמן, לכן נתמלא חימה, ובזה א"ש שהיה

זה ימים רבים עד שהגידו לו ועד שגזר גזירתו.היינו 'המן' בכובעו, דדמות י"ל כוכב, א"כ שפיר הוא שם הנ"ל דשם המן דבש ביערות י"ל דלמש"כ 2. אכן

דמות הכוכב ששמו 'המן'. זו י"ל עוד, דאילו מעלים מרדכי עיניו, היו הרואים סבורים שלא השתחוה מפני שלא שם אל לבו 3. ועל דרך שהמן עובר שם, ולא משום שאינו משתחווה להמן, ולכן הראה עצמו שהוא רואה בהדיא להמן ואעפ"כ אינו כורע בפניו, ואפשר שהיה רק מביט לעברו אך לא בפניו. אך עי' להלן ממה שהיו מכריזין לפני המן, וא"כ א"א

שלא ישים לבו שעובר אצלו, כי אף אם בעיניו לא ראה, מ"מ באזניו שמע.4. וז"ל שם: "אני המן בן המדתא האגגי, שלח אותנו המלך אני ומרדכי להלחם על העיר הנדיקא לכובשה, ונתן לנו מזון של ג' שנים, ובאתי לפני מרדכי ללוות ממנו ולא אבה, באומרו איננו מלוה בריבית לפי שיעקב ועשו אחים היו והתורה אמרה 'לאחיך לא תשיך', ועתה נמכרתי לו לעבד עולם תחת הלחם אשר זן לחילותי, ועכשיו אם איני מודה לו שאני עבדו, או אם אינני משרתו יום אחד בשבוע אני ובני ובני בני עד סוף הדורות, או אם אקום ואטור לו איבה על אשר קנה אותי לעבד בלחם, כשם שנטר עשו אבי על הבכורה, אז יביא עץ ויתלה אותי

עליה. וקבלתי על כל מה שכתוב בשטר הזה ברצוני הטוב בלי הכרח כלל". והנה מתוכן הדברים משמע שהיה זה שטר ממש ולא כתובת קעקע, ועי' להלן.

גוי הגם 5. ועי' מש"כ הגרח"ק שליט"א בשיח השדה )פתשגן הכתב סי' י"ב(, דגם ישראל הכותב על גופו של דאין עובר משום 'כתובת קעקע' )עי' מנ"ח תס"ז אות ו'(, מ"מ מסתברא דעובר משום 'בחוקתיהם לא תלכו', ולכן כתב דע"כ לומר דמה שכתב מרדכי על המן, זה הותר לו משום שכתב ע"ג רגלו של המן דבזה ליתא משום

בחוקתיהם, כיון דהרגילות אצלם היה לקעקע ע"ג היד ולא בשאר מקום בגוף. 6. אולם להמפרשים שהיה כתובת קעקע אצל המן אפשר שפיר שהיה מזכיר לו זה בכל שעה שהיה עובר אצלו

ותובע השתחוויה.7. אך עי"ש בדבריו דמשמע דדוקא היכא שנזכר שנתמלא על 'מרדכי' חימה, שזה מורה שהיה מקרה יוצא דופן שנתמלא חימה עליו בדוקא, וזהו לקמן בפ"ה שם, אבל בפ"ג כאן לא כתיב שנתמלא במכוון על מרדכי, ומ"מ

מר דהבא לא חילק בזה, ובפרט אי נימא שעירב המעשים והעיתים דפ"ג ופ"ה כהדדי.הגזירה, היה לאחר לו השטר י"ג(, שכתב דמה שהראה ה' סורוצקין שליט"א, )להרא"י יצחק רינת בס' ועי'

וימלא המן על מרדכי חמה", הרי מפורש בקרא שהיה זה 'ביום', וסבר מר דהבא להקיש עובדא דהתם )שהיה לאחר משתה הראשון(, לעובדא דהכא שהיה קודם

לכן הרבה.

ימין הציור:ה. המן בשער המלך )ע"ג הסוס( - כמפורש בקראי הנ"ל, שהיה כל הענין ד'מרדכי

לא יכרע', בשער המלך.ו. ומה שהיה המן רוכב על הסוס באותה שעה - כן הוא מן הסתם שהיה רוכב ע"ג "מיד כשציוה המלך ט'(: ה', )ב' וכן כתבו בתוס' השלם ברגליו, הולך ולא סוס ידו כלפי מעלה ...היה מתגאה על סוסו, אז היה מרדכי מגביה וכו' לכרוע להמן ואומר, יש לנו אדון שהוא גאה על מתגאים" וכו'. וכ"ה בפי' הר"א כ"ץ )ב' ו'(. ועי' בו יכולני לבעוט "וימלא המן על מרדכי חמה, אמר, )ה' ט'( שכתב: גם בדבריו

בסוסי וימות מיד, אלא הריני צולבו".ז. סוסו הדור ומקושט ונאה, ועל צווארו הספרה 2 - מאחר והיה המן משנה למלך,

קיבל הסוס המהודר שהוא שני לסוס המלך )ילקוט מע"ל ג' א'(. - אינו נראה זקן )שערו שחור כצעיר בשנים(, ואין זה מכוון ח. מראה פני המן צ"ה בן זקן המן היה הנס דבזמן העץ(, הנה גם )עה"פ דקרא למשכ"ת בטעמא שנה, ושהוא גימ' 'המן', עי"ש החשבון, כי מרדכי היה בן גילו של המן וכו', )עי' להלן(, וא"כ הגם שיתכן והיה הענין דהכא קודם שנת הנס, מ"מ הלא ודאי לכה"פ

היה לאחר גבורות שמונים.ט. נראה שהוא בעל בשר - הוא ע"פ מש"כ הבא"ח ב'בניהו' )מגילה ט"ז א'(: "יען

כי המן היה שמן עב וגס...".י. אינו נראה שהוא מלא חימה בשעה זו - שכן בשעה זו רק בא בשער המלך ועדיין לא שם אל לבו כי אין מרדכי כורע ]אמנם בהמשך )במרכז הציור ואח"כ בשמאל

הציור( כבר הלך ונתמלא חימה וכמו שיבואר במקומו לקמן.[אכן בפירוש 'יוסף לקח' )ג' ד'( וכן בפי' הגר"א )שם(, כתבו לבאר דהטעם שהיו צריכין לומר להמן שאין מרדכי כורע ולא ראה זה בעצמו, משום שלרוב גאוותו

לא היה המן מביט אל הכורעים אליו, כי כן הוא מנהג זקופי הקומה ונטויי הגרון.ובפירוש 'אבן יחיא' )ג' ה'(, כתב לבאר, דלא השגיח תחילה במרדכי, היות שהיה

כנבלע במיעוטו ברוב הכורעים.

לגבי בגדיו של המן והכלים אשר עליו, נפרט כאן גם לפי מה שנראה בציור בכל ג' החלקים, וכדלהלן:

יא. על בגדיו ועל גופו נראים כמה וכמה צלמים - הנה בענין הצלמים שעליו רבו בזה המפרשים, כמה היו, ואם היו רק על בגדיו או גם על גופו, ועי' בפדר"א )פ"נ(: "...עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה

לע"ז שעשה...".צורת בהן שהיה מלבושים לו עשה שאחשורוש מדרש, בשם ה' ג' בתו"ש ועי' הצלם שלו, כדי שישתחוו לו )ומשמע קצת שהיה הצלם בדמות אחשורוש(, ויש

בזה עוד אריכות במפרשים ואכמ"ל.יב. ומה שנראים צלמים בין מלפניו ובין מלאחריו - הוא ע"פ הא דאיתא בתרגום )ו' א'(, דהיה עליו ב' צלמים מרוקמין א' לפניו וא' לאחריו, ומר דהבא לא דקדק

במנינם. ב', בשם הר"א )ג' א', - רמז בזה למש"כ בתוס' השלם יג. הקוביה שעל חגורתו מגרמייזא(, שהיה המן מגיד עתידות על ידי גורלות, ועי' משנ"ת בתשובות לציור תשס"ח באופן הטלת הפור בשם 'מדרש תלפיות', שהיה גם ע"י 'קוביות', ואכמ"ל.בתוס' מש"כ ע"פ הוא - כוכב דמות ועליו שבחגורתו )טלסקופ( המשקפת יד. הכוכבים שאר טעם ג"כ זהו ושמא בכוכבים, חוזה ג"כ המן שהיה שם, השלם

הנראים על בגדיו, וע"ע להלן טעם אחר בזה.טו. הכיתובים הנראים על חגורתו מלפניו ומלאחריו - הוא ע"פ מש"כ בלקט טוב

)ה' י"ג( "היו כל שמות אוצרותיו חקוקים בחגורתו".טז. ועצם מה שהיה נוטל עמו על בגדיו כלים אלו - הוא ע"פ מש"כ באבן יחיא בכך, כחו היות העמים להראות בבגדו, לו היה וכו' זרה עבודה "צלם ב'(: )ג' ]ב[בית המלכות, כי כן הוא דרך כל ובטלמסאות וכישופים, ולכן נתגדל ונתקדש אומנותו היות יכירוהו בעבורו למען סימן ממלאכתו, עליו להביא בעל מלאכה

הנרמז אליו בסימן ההוא"."...מלמד שכל ב'(, - כדאי' במגילה )ט"ו יז. השרשרת עם המפתחות שבצווארו גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו", וב'קרן ישועה' )ה' י"ג(, כתב: "היו מפתחות עמ' )תשס"ז, העץ ויעש בקונטרס בזה משכ"ת ועי' לבו. על תלויים אוצרותיו

כ"ב, ובהערות שם(.יח. נראה בצווארו גם דמות צלם )בשרשרת( - כמש"כ ב'מירא דכיא' )ג' ד'(, שהיה צלם ע"ז תלוי בצווארו של המן. ואמנם היה גם מכוון כנגד לבו, וכדאיתא במדרש

פ"א )נו"ב מ"א(: ש"נתן אלהיו על לבו".יט. תג הזיהוי בדמות כתר על זרוע בגדו - רמז בזה למש"כ בפירוש הר"ז סרוק )ג

'ב'(: "הצלם והדמות שהיה בלב המן, היה צלם ודמות אחשורוש".ג'(, מובא בשם כ. על מצנפתו נראה ג"כ דמות כוכב - הנה בתוס' השלם )ג' ב', תיאר דהבא מר ואולם 'בדמותו', כובעו, על צלם חקק שהמן מגרמייזא, הר"א דמות כוכב במקום דמות צלם, הגם שדמות הכוכב היה בו משום ע"ז וכמש"כ הר"י עיקר והנה ד"ה ב' )דרוש ביערות דבש וכן כאן, גדולה' ב'ישועה זצ"ל אייבשיץ אומה שהיתה )שם הנבטים ע"י כוכב שנעבד של הוא שם 'המן' דשם ללמוד(, זו. לע"ז שישתחוו כדי בבגדו, שחקק הצורה היתה וזאת ישראל(, ארץ בדרום ועי' גם בשמן המור )ג' א'(, דהצלם ששם המן על בגדו, היה דמות מלאך או כוכב, ובראב"ע )נו"א ג' ב'(, כתב שהיה צורת צלם ועבודה זרה על מצנפתו, ולזה כיוון מר דהבא בכוכב שעל מצנפתו. אבל כאמור בתוס' השלם מבואר שהיה בכובעו

דמותו של המן2. - והטלסקופ( וחגורתו החרב ע"ג )כגון הכוכב דמות נראה כליו בשאר גם כא. כמשנ"ת, דדמות כוכב של ע"ז היה לו, ומה שתיאר כן מר דהבא גם על כליו של המן, הוא ע"פ מש"כ הר"ש אוזידה )ג' ב-ד(, ד"היה ע"ז חקוקה לו בכליו". ואמנם

יתכן ד'כליו' היינו בגדיו כרגיל בלשון חז"ל, ולאו דוקא הכלים שהיו מעל בגדיו.כב. גם בצד פנים של בגדיו נראה דמות צלם )במרכז הציור כשפשט מעילו העליון(

- הוא ע"פ מש"כ בפירוש המיוחס להרמב"ם )ג' ב'(, שהיתה ע"ז בבגדו מבפנים.מש"כ ע"פ הוא - הציור( )במרכז צלם דמות חקוק נראה גופו זרוע על גם כג. בראשון לציון )ג' ד'(, דמרדכי היה חושש שמא היתה עבודה זרה חקוקה בבשר המן הרשע )כדרכם של העכו"ם, שהרי מטעם זה אסרה תורה כתובת קעקע(. ועי'

להר"ש אוזידה )ג' ב-ד(, שכתב: "היתה לו ע"ז חקוקה בחיקו".כד. בכיסו של המן ג"כ מונח צלם )בשמאל הציור( - הוא ע"פ מש"כ ב'מנחת ערב'

)ג' ב'(, דאיכא דמפרש דהיה ע"ז מונחת בכיסו, וע"ע בראשון לציון הנ"ל.כה. בתיקו ג"כ היה צלם )נראה בשמאל הציור( - עי' במנות הלוי )ג' ד'(, שכתב: "נתן אלהיו בכליו, וכך היה הולך ומהרהר בלבו, אם ישתחוה לי, נמצא עובד ע"ז".

כו. התיק שבידו שרשום עליו 'סודי ביותר' - רמז בזה למש"כ בילקוט מע"ל )ג' עוד, י"ל ואמנם להמן. מגלהו היה אחד, סוד אודות לדבר המלך דכשרצה א'(, שהיה בלב המן להטמין ע"ז בתיק שלו, כדי להכשיל את מרדכי, שיהא סבור שאין עליו ע"ז, ובאמת מרדכי לא כרע משום שידע שהמן בודאי מטמין לו ע"ז בבגדיו

וכליו וכנ"ל.כז. בגדיו של המן נראה שיש בהם תכלת )מכנסיו( - הוא ע"פ מש"כ הרוקח )ה'

י"ב(: "משמע שלהמן היו ששה לבושים שאותן ירש לבסוף מרדכי, תכלת...".כח. גם נראה בהם 'חור' )מנעליו הלבנים( - גם זה ע"פ הנ"ל, שהיה גם 'חור' בכלל

אותם ששה בגדים.כט. וכן נראה עליו גם תכריך בוץ )תכריך פשתן סביב מצנפתו( - כנ"ל שם, דגם

תכריך בוץ היה מאותם ששה בגדים.ל. וכמו"כ נראה עליו מעיל ארגמן - גם זה כאמור שם. ועי' עוד בפי' הרוקח )נו"ב שם( שכתב: "כי אם אותי. מלא ו', ו' לבוש מלכות הם, תכלת וחור ותכריך בוץ

וארגמן וטבעת וכסא, בכולם חשב להתגדל ונתגדל".היו "הפרסים א'(: )ג' ישועה בקרן מש"כ ע"פ הוא - ומיוחד גבוה כובעו לא. אמה, חצי ארוך היה ]למלך[, משנה שהיה המן של וכובעו ארוך, כובע לובשים

שבזה ניכר שהוא 'משנה'".לב. הנוצות הצבעוניות שבכובעו - הוא ג"כ ע"פ מש"כ בקרן ישועה שם: "...והסימן

שלובשים השרים מאת המלך היה מונח על הכובע".לג. נראים אנשים רבים הכורעים ומשתחוים להמן - כמפורש בקרא )ג' ב'(: "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן" )ולקמן יבואר עוד פרטים בענין המשתחוים להמן, מי השתחוה ומי רק כרע, אופן הכריעה ועוד(. ועי' במנות

הלוי )ג' ב'(, שכתב: "לא היה זה מצות המלך לכל העם, רק לשריו ועבדיו היושבים יתכן )אך לכולם הציווי שהיה י"א אולם לפניו". וישתחוו שיכרעו צוה בהיכלו להרמב"ם בפירוש המיוחס כ"כ העיר(, ולא בשאר רק בשער המלך עדיין שזהו בזמן יום ובכל לו(, משתחוה מרדכי )שאין זה בדבר המן השגיח "לא )כאן(: כניסתו לארמון היו הכל משתחוים לו, ומרוב אנשים לא היה יודע מי השתחוה ומי לא השתחוה, וכך בצאתו". ועי' בילקוט מע"ל )ו' י"ב( שכתב בפשיטות שגם בשאר האומנים שגם שהביא כאן, חת"ס' ב'לקוטי וכ"נ לו, משתחווים הכל היו העיר

שבעיר היו צריכין לבטל ממלאכתם לקיים ציווי המלך לכרוע להמן.לד. מרדכי יושב סמוך לשער המלך - כמפורש במגילה כמה דוכתי, שהיה מרדכי י"ט, שם כ"א, ה' ט', ועוד טובא(. ואמנם מה שתיאר מר )ב' יושב בשער המלך דהבא שהיה יושב ברחבת שער המלך בחוץ, תפס בזה סתמא דקרא, וכ"מ קצת באסת"ר ו' י"ג, ובילקוט אסתר תתרנ"ג, שהעמיד אחשורוש למרדכי להיות שומר

בשער המלך תחת שני שומרי הסף, ודרך שומרי בית המלך לעמוד בחוץ.אבל בילקוט לקח טוב )ב' כ"א( משמע שהיה יושב בבית המיוחד לו אשר בסמוך לשער המלך, דאיתא שם: "בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך. עד עכשיו היה מתהלך לפני חצר בית הנשים, כיון שאמרה אסתר למה אין אתה נוטל עצה מחכמי ישראל, אלא אתה מתייעץ משרי פרס, וגרמו לך להרוג את ושתי, מיד קיים את מרדכי ועשה לו קתדרא לישב בשער המלך, להיות שופט בשער המלך". ומשמעות הדבר, שהיה יושב בקיתון המיוחד לו, והיה שופט שם, וכמו שיבואר לקמן, וא"כ, בשער המלך מבית לו ומתוקן המיוחד המקום בתוך מרדכי יושב משמע שהיה

המלך, ולא שישב חוץ למקומו, אך אפשר שהיה יוצא פעמים לחוץ, ועי' להלן.וכמבואר בקרא, כמפורש - הסף( שומרי )כדרך עומד ואינו יושב מרדכי לה. ומרדכי עומדים היו ותרש, שהם בגתן יצא הקצף של זה הנ"ל, שעל במדרשים המן כשהיה ושמא שם, עובר המן שהיה שעה על קאי לא זה ואמנם 'יושב', בחנניה וכעין שמצינו כורע, לכל שאינו ניכר שיהא כדי עומד מרדכי היה עובר מישאל ועזריה שהיו עומדים בשעה שכולם כרעו לע"ז והפליגו חז"ל בשבח הדבר, כמבואר בספרא )אח"מ פרשה ט'(, "...שכשם שעשו חנניה מישאל ועזריה שהיו כל אומות העולם בזמן ההוא שטוחין לפני הצלם והן עומדים דומים לתמרים, עליהם מפורש בקבלה זאת קומתך דמתה לתמר וגו', אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו, היום אני מתעלה בהם לעיני אומות העולם מכחישי התורה, היום אני נפרע להם

משונאיהן", וע"ע להלן בזה.לו. הכסא המיוחד שעליו יושב מרדכי - כיוון בזה מר דהבא ללשון 'קתדרא' הנ"ל, שתרגומו הוא כסא של כבוד וחשיבות )עי' סוכה נ"א ב'(, אלא שחיסר מר דהבא בתוארו, שה'קתדרא' הוא כסא גבוה משאר כסאות, אך מר דהבא לשיטתו שישב מרדכי באותה שעה חוץ למקומו, ובמקומו של מרדכי )תוך בית המשפט( תיאר הר"א ג'(, שכתבו בשם כ"א, )ב' בתוס' השלם וע"ע יותר. גבוה כסא דהבא מר

מגרמייזא: "תקנה אסתר כסא למרדכי לישב שם".לז. הדרת פניו של מרדכי - נראה זקן, שהרי בא עם הגולה מגלות יכניה, והיה כבר 'ויוסף אברהם' ו', הנדפס ע"ש )ב' ועי' באב"ע הגזית, בירושלים מיושבי לשכת לונדון תר"י, ובמהדורת תורת חיים, בנוסח הב'(, שכתב: "ולא ידענו בן כמה שנים יצא מרדכי מירושלים, והנה אם אמרנו שהיה בן חודש ימים, הנה בימי אסתר היה בן יותר מתשעים שנה". ועי' בטעמא דקרא )עה"פ גם הנה העץ וגו'(, דבזמן נס פורים היה מרדכי לכה"פ כבן צ"ה שנים )עי"ש החשבון, ומשכ"ת בזה בגליון קי"ח לפ' ויק"פ, בתשובה ל'חדוותא דפוריא'(, ולפי"ז אפי' נימא שהיה מעשה ד'לא יכרע'

כמה שנים קודם לכן, מ"מ היה כבר לאחר גבורות שמונים וכנ"ל.לח. בגדיו של מרדכי נראים חשובים - שכן היה שופט מטעם המלך וכנ"ל, ויבואר

עוד לקמן.לט. מרדכי אין כורע ומשתחוה להמן - כמפורש בקרא וכנ"ל.

מ. ומה שהוא יושב ולא קם ולא זע ממנו - הנה כן מפורש בקרא לקמן )ה' ט'(, אך אינו מוכרח שהיה כן בכל שעה שהיה המן עובר, שהיה מרדכי יושב ולא קם, אלא דפשטא דקרא )שם י"ג( כן הוא, שבכל עת אשר הוא רואה את מרדכי בשער המלך,

היה מתמלא חימה עליו משום שלא קם ולא זע ממנו.אמנם יעוין בפירוש אבן יחיא )ג' ט'(, שכתב לחדש: "...עד כה )אחרי משתה אסתר הראשון(, כשהיה רואה אותו )מרדכי להמן(, היה קם ממקומו ברתת ובהלה, והיה הולך לו למען לא יוכרח להשתחוות לו, ועתה, לא קם ולא זע ממנו, היה עומד בעזות מצח כנגדו, וכל העם זולתו היו כורעים ומשתחווים לו", ומבואר בדבריו והולך לו מרדכי לגמרי תרתי, חדא דכל שעה שהיה עובר המן לפניו היה חומק ממקומו, ועוד, דלאחר משתה הראשון שעבר לפניו באותו היום, אף דפשטא דקרא משמע שהיה מרדכי יושב במקומו 'ולא קם ולא זע ממנו', מ"מ אין הכוונה בהכרח שלא קם כלל, אלא היה עומד דרך עזות לפניו ורק לכרוע אינו כורע, )וזה א"ש עם מה שנתבאר לעיל גבי חנניה וכו'(, אבל פשטא דקרא וכ"נ במפרשים, שהיה מרדכי

יושב, ולא קם כפשוטו. מא. נראה כשהוא מביט לעבר המן בפנים שוחקות - קשה הדבר לאומרו שהיה מרדכי מביט בפני אותו רשע, שהזהירו ע"ז חז"ל, ובפרט שהיה על גופו של המן צלמי ע"ז הרבה, אך כיוון בזה מר דהבא למש"כ בילקוט מע"ל )ב' ג'(: "ועוד, אילו עשה עצמו מרדכי כאילו הוא ישן או כאילו אינו רואה אותו כלל, לא היה איכפת לו כל כך להמן, אע"פ שהיה מבין שעושה כן בכוונה שלא להשתחוות לו, שהיה יכול לומר שאינו רואה אותו, אבל מרדכי הכעיסו בזה שהיה פותח עיניו לרווחה והיה

רואה אותו ולא קם ולא זע"3. ומה שהיה כשוחק בפניו יתבאר להלן.מב. מרדכי פושט את רגלו לפני המן, ונראה כמין כתב ע"ג מנעלו של מרדכי - הוא ע"פ המבואר במגילה )ט"ו א' - ב'(, שהיה המן עבדו של מרדכי, ופרש"י )שם ד"ה ימים רבים בככרי לחם", ואיתא וזה(: "שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן )ה' ט'(, דבשעה שהיה המן עובר אצל מרדכי בשער המלך, היה מרדכי בתרגום כדי למרדכי, עצמו המן שמכר מכירה שטר לו להראות המן, לפני רגלו פושט לבזותו להמן, ולמען ידעו כי ודאי אין הוא )כאדון שלו( צריך לכרוע לפניו. וגופא כ"ו( אות )פ"ג ובתו"ש בילקוט תתרנ"ו, עי' למרדכי, המן עצמו דעובדא שמכר

בשם תרגום ירושלמי, והובא גם במנות הלוי ה' י"ג, עי"ש תורף השטר4.מג. מנעליו של מרדכי 'מגפיים' - הוא ע"פ הנ"ל, בעובדא דמרדכי והמן במלחמה, דלחד מ"ד )להלן( היה השטר כתוב ע"ג מגף שיוצאין בו למלחמה )עי' כלים פי"א מ"ח: "כל כלי המלחמה טמאים הכידון הניקון והמגפיין...", ובפה"מ שם: "ומגפים, נעל של ברזל מכסה את הרגלים, כדי שלא יוכו רגליו בברזל ויפול". וברע"ב שם:

"מגפיים, בתי שוקים של ברזל שנושאין אנשי המלחמה"(. מד. שטר המכירה על גבי טס שעל המגף של מרדכי - בזה יש מדרשים חלוקים, זה כתובת קעקע ברגלו של המן )אוצר המדרשים, אייזנשטיין, עמ' די"א שהיה 51(, אבל תפס מר דהבא כהסוברים שהיה זה כתוב אצל מנעלו של מרדכי, וכנ"ל5.

מה. ומה שתיאר מר דהבא שפשט מרדכי רגל שמאלו - שגה בזה, שכן למ"ד שהיה זה ע"ג רגלו של מרדכי, היה זה ברגל ימינו, כמבואר בתרגום הנ"ל וכו'.

בהכרח אין באמת - היום באותו שהיה דהבא מר שתיאר דעובדא וגופא מו. שהיה עושה כן מרדכי בכל שעה שהיה המן עובר לפניו להראות לו השטר, ובפרט להמבואר שהיה זה כתוב ע"ג מנעל המיוחד למלחמה, לא מסתברא שהיה מנעל זה אצל מרדכי בכל שעה6, ובתרגום הנ"ל וכן בילקוט ובמדרשות נזכר זה רק בפ"ה פסוק ט' )וכן ברש"י שם(. אך י"ל דכיוון בזה קצת מר דהבא למש"כ בפירוש הר"א הוא מחמת דכתיב בהדיא שנתמלא חימה על מרדכי, דהיכא )שם(, ז"ל גאליקו

דבר המיוחד שגרם לו כן, והוא מצד אותו מעשה שהיה מראה לו השטר מכירה7.מז. האנשים הנראים כשהם מדברים על לב מרדכי באותה שעה - כמפורש בקרא )ג' ג'(: "ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות

המלך".ללשון הכתוב בזה רמז - ומהם מדברים בלשון רכה זועפים מח. מהם שנראים הנ"ל 'ויאמרו עבדי המלך', דכל 'אמירה' בלשון רכה, ואח"כ משלא שמע להם כתיב )שם ד'( ויהי כאמרם אליו וגו' 'ויגידו', ד'הגדה' לשון קשה הוא, כ'גיד', כי עלתה חמתם על הדבר, כ"כ בפירוש 'שלום אסתר' )כאן ג'(: "ויאמרו עבדי המלך, בשפה באפם, עשן ...עלה לדבריהם השגיח שלא ראו ...וכאשר תחנונים, ובלשון רפה ויגידו להמן וכו'". ובמנות הלוי כאן שכתב: "עבדי המלך אמרו למרדכי בדרך שאלה 'מדוע אתה עובר את מצות המלך', ולא בדרך ציווי ותוקף". ועי' בילקוט מע"ל )ג' ד'(, שכתב: "...לא רצו לריב עם מרדכי, שהיה הדבר פחיתות כבוד בעיניהם לריב

בשער המלך, לכן השתדלו ליעצו בדברי נועם בכל יום ויום".גדולה איזו לו, שאמרו עזות, בדרך אליו שדברו )ג'(, כאן בתרגו"ש עי' ואמנם

יתירה יש לך עלינו, שאנו כורעים ומשתחוים לפני המן, ואתה אינך כורע לפניו.- הנה בקרא לפנינו הלשון מט. נראה בהם גם נער קטן הפונה בדברים למרדכי 'ויאמרו עבדי המלך', אבל יש שנקטו כאן הלשון 'ויאמרו נערי המלך', כ"ה בראב"ע הר"מ בפירוש וכ"כ הזקנים", לא המלך, נערי "ויאמרו שכתב: ג(, ג, )נו"ב כאן

חלאיו )ג' ב'(, "ויאמרו נערי המלך אשר בשער המלך. שאר השופטים אשר בחצר המלך", וצ"ע מקורם, ושמא נשתרברב זה מדכתיב לקמן )ו' ג' וה', ולעיל ב' ב'(, אבל יתכן דמשמע להו דבכל מקום שנזכר 'עבדי המלך' הם 'נערי המלך', ומר דהבא הלך בשיטה זו, אלא ששגה קצת, כי אף אם נפרש כן, מ"מ אין הכוונה שהיו נערים

קטנים ממש כמו שתיאר, אלא שהיו צעירים ולא היו זקנים.דאיתא להא בזה רמז - מרדכי של לבו על מדברים יהודים גם שנראים ומה נ. בילקוט )תתרנ"ד(, דגם מבני ישראל שהיו מדברים למרדכי שיכרע משום סכנה: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב מה ראית שהשתחוו אבותיך מצינו והרי א"ל יהודי, שאני אמר מלך, של קלבסים לבטל לאבותיו שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה ואני בן בנו שנאמר איש ימיני, וכשם שלא כרע אבי כך אני איני כורע

ולא משתחוה".נא. היהודי העומד לימינו של מרדכי נראה כשהוא חרד מאד - כמו שנתבאר, שהיו מהיהודים שחששו בכך לסכנה, שדבר זה )שאין מרדכי כורע( יביא עליהם מכת

חרב והרג.נב. ומה שנראה שעולה בדעתו )של אותו יהודי( דמות אריה בתוך ה'גוב'8 שלו - הוא ע"פ מש"כ בפירוש 'לקח טוב' )כאן ג' - ד'(, ע"פ הילקוט הנ"ל: "עבדי המלך יפילנו הפחידו את מרדכי ואמרו לו שיש לו לירא שמא ימיתנו המלך בחרב, או לכבשן האש או לגוב האריות, ומרדכי השיב להם שהוא יהודי, כמו דניאל וחנניה

מישאל ועזריה שנקראו יהודים וכפרו בע"ז ונצלו ממות". אוזידה הר"ש מש"כ ע"פ הוא - מרדכי של לשמאלו העומד החשוב היהודי נג. כאן )ב' - ד'(, דעבדי המלך אשר בשער המלך שניסו לשכנע את מרדכי, היו הם מהסנהדרין, שלא ראו על המן צורת הע"ז. אמנם בסתמא ודאי לא היו 'עבדי המלך' שהגידו הם הגויים המלך עבדי אלא מרדכי, על להמן מגידים מהסנהדרין אלו

להמן.נד. נראה שאותו יהודי קצת כורע לעבר המן - הנה לענין אם היו היהודים כורעים להמן ורק מרדכי נמנע, יש בזה דעות, עי' להלן, ומר דהבא נסתפק בזה ע"פ דברי המדרש )פ"א נו"ב ג, ב, ובתו"ש ג' י"ז(, דאיתא שם: "וכל עבדי המלך אשר בשער בפירוש וכ"כ כאן, נו"ב בראב"ע זה וכענין הדיינין", אלו וכו'(, )כורעים המלך מרדכי עם המלך שהעמיד מישראל הדיינים אלו שהיו ויתכן כאן, חלאיו הר"מ לדון בשער המלך, אבל יתכן שהכוונה לדייני עכו"ם, אלא דמהא דיליף שם מקרא אלו שהיו ב'(, )ג' כ"ץ הר"א בפירוש וכ"כ ישראל, בזקני דמיירי משמע דיבום,

'מהסנהדרין'.נה. ומה שנראה שעולה בדעתו דמות פני המן - הוא ע"פ מש"כ ב'שמן המור' כאן, שזה לצלם, ולא להמן, להשתחוות בהשתחויתם, כיוונו ישראל שכל ד"אפשר

איסור דרבנן )להשתחוות לאדם(, ובשעת גזירת המלך לא חשו לזה".נו. נראה גם שופט גוי המנסה לשכנע את מרדכי - הוא ע"פ מש"כ בפירוש הר"מ חלאיו )כאן ג'(: "ויאמרו נערי המלך אשר בשער המלך. שאר השופטים אשר בחצר הסנהדרין מן שם שהיו היהודים להשופטים בזה דהכוונה יתכן ואמנם המלך".

שהושיב המלך עם מרדכי.נז. השופט הגוי נראה ג"כ כשהוא כורע לעבר המן - כמשנ"ת לעיל, דהיו מדייני המלך שכרעו ג"כ, ומר דהבא נסתפק לו אם היו מדייני ישראל או עכו"ם, ומספק

תיאר לשניהם.- רמז בזה לדברי המדרש )הובא נח. מרדכי נראה כשעולה בדעתו כלי תספורת בתו"ש ג' ל"ב(: "אמרו למרדכי, למה לא תשתחווה להמן, אמר להן, ספר של כפר

קרצום הוא, והיאך אשתחווה לו"9.נט. הגוי הנראה אחורי הסוס של המן ומראה באצבעו על מרדכי - עשה"כ )ג' ד'(:

"ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן...".ס. ומה שנראה שאותו גוי מלא כעס וחימה עד כי עשן יוצא מאפו - הוא כמש"כ עשן ...עלה לדבריהם השגיח שלא ראו "...וכאשר הנ"ל: אסתר שלום בפירוש

באפם, ויגידו להמן וכו'".היה כי - העץ על התלוי אדם דמות הגוי אותו במחשבת שעולה נראה סא. מהם שליבם מלא בשנאה למרדכי, והיו חפצים לראותו תלוי כדין במורד בכבוד המלכות. ועי' עוד בפירוש שמן המור כאן )ג'(, שכתב: "עבדי המלך אשר בשער המלך שנאו את מרדכי, כי בגינו נתלו בגתן ותרש חבריהם, ולכך הלשינוהו להמן".ואמנם יש שפירשו, דגם מהגויים עבדי המלך היו מהם ששנאת המן בליבם מאד, כ"כ ותרש, כבגתן נתלה שיהא סופו מרדכי, בידי המן יפול אם כי היטב וידעו

בפירוש קול יעקב כאן )וורשא תר"ל עמ' נ"ג(.)מלבד יהודים שישנם ניכר לא להמן ומשתחוים הכורעים האנשים מבין סב. כ"ז(, ג' בתו"ש הובא ,151 )עמ' רבתי בבראשית הנה - מרדכי( אצל הסמוכים איתא: "בשעה שצווה אחשורוש שישתחוו הכל להמן, היו הכל משתחוים להמן, כיוונו ישראל שכל "אפשר כתב: )ב'(, כאן המור שמן ובפירוש ממרדכי". חוץ גזירת ובשעת דרבנן, איסור שזה לצלם, ולא להמן, להשתחוות בהשתחויתם

המלך לא חשו לזה" הרי משמע שאף היהודים היו בין המשתחוים, לבד ממרדכי.אמנם מאידך יש שכתבו דהיהודים ג"כ לא היו משתחוים להמן, עי' לקח טוב )ג ו'(, שכתב: "עם מרדכי. כלומר כל מי שהוא מעם מרדכי, לא ישתחוה לצלם כדרך

שלא השתחוה מרדכי". סג. נראה שהיהודים בורחים, ומהם שמסתתרים )אחורי מושב הסנהדרין( - הוא ע"פ מש"כ עוד בשמן המור הנ"ל בדרך אפשר, ד"כל ישראל, מיום הגזירה )היינו גזירת ההשתחוויה להמן(, כשהיו רואים מרחוק את המן, היו בורחים ונשמטים

ונחבאים".סד. הגוי הכורע על מדרגות בית המלך - כ"ה פשטא דקרא שאף העומדים בשער המלך ממש, היו כורעים להמן, אלא דאפשר שזה היה שלא בפני המלך ממש, משום כבוד המלך, אבל בפירוש הר"א גאליקו כאן, כתב שהיו כורעים להמן אפילו השרים מונעם המן היה ולא המלך, בפני אפילו המלך, בשער תמיד העומדים הגדולים

מלכרוע לו כשהמלך רואה, לפי שכן ציוה לו המלך.סה. השר החשוב הכורע אחורי הסוס של המן - כמשנ"ת בדברי הר"א גאליקו כאן, דלא רק עבדי המלך אלא אף השרים היו בכלל הציווי לכרוע, וכ"כ הרלב"ג כאן:

"...מגודל מעלתו אצל המלך ציוה לכל השרים שישתחוו לו, ויעשו ממנו אלוה".סו. כובעו של השר - הכובע מעוטר בסימן היכר, כמש"כ הבא"ח ב'קרן ישועה' כאן,

שהיה להשרים סימן ואות בכובע שלהם מאת המלך.סז. הגוי הסמוך להשר, נראה שהוא רץ ונבהל להשתחוות - הוא ע"פ מש"כ בילקוט מע"ל )ו' י"ב(, דבשעה שהיה המן עובר ברחוב העיר, היו הכל דוחפים זה את זה

לכרוע לפני המן, ועי' להלן מדברי הר"ש אוזידה.סח. ומה שנראה אותו הגוי כשהוא משתוקק להשתחוות, וכן עולה בדעתו דמות ד'(: "חקק )המן( ע"ז שלהם על - )ב' - הוא ע"פ מש"כ הר"ש אוזידה כאן צלם בגדיו, והם היו רוצים וששים ושמחים להשתחות לו, כדי להשתחוות לאלהיהם".

כמש"כ - צפופים משתחווים שהם נראה הרצפה על המשתחווים אותם סט. בילקוט מע"ל הנ"ל, דבשעה שהיה המן עובר, היו מצטופפים ומשתחוים לו.

ע. האנשים הפשוטים המשתחוים - הנה הגם דפשטא דקרא ד'עבדי המלך אשר שהיה האנשים שאר לאפוקי בהכרח זה אין אבל משתחווים, היו המלך' בשער עובר לפניהם, אלא אדרבה בודאי כולם היו כורעים, אלא שתפס הכתוב המחודש יותר שאף עבדי המלך אשר בשער המלך היו משתחווים. ועי' בראשית רבתי עמ' 151, תו"ש ג' כ"ז. ועי' ליקוטי חת"ס )ג' ב'(, דהחיוב להשתחוות היה אפילו על

אומנים העוסקים במלאכתם.עא. עבדי המלך אשר בשער המלך נראים מהרבה אומות - כן ניכר ע"פ צבע עורם, מהם נראים ממדינת כוש, ומהם מארצות אירופא ועוד, וכן ניכר ע"פ מלבושיהם ע"פ מש"כ בטעמא והוא הציור(, והן בשמאל הציור בימין הנראים )הן מאותם

דקרא כאן )ב'(, שהיו עבדי המלך אשר בשער המלך מכל האומות.בין עבדי המלך ושאר האנשים נראה שאין אופן הכריעה וההשתחויה שוה עב. אשר בשער המלך - הנה במגילה כ"ב ב' מבואר דסתם כריעה היא כריעת הברך, וסתם השתחויה היא בפישוט ידים, ומר דהבא תפס במקצת כדברי הר"א גאליקו כאן )ב'( שכתב: "לפי ערך השרים ומדרגתם כך היתה הכנעתם לו, מהם היו כורעים לו לבד, והם השרים היותר חשובים אשר במלכות, והשרים אשר היו למטה מהם בערכם ובחשיבותם, היו משתחוים בפישוט ידים ורגלים", אלא שדלבריו משמע שאף השרים היו כורעים על ברכיהם, ומר דהבא לא תיאר השרים כשהם כורעים

על ברכיהם, וכדלהלן.עג. ואמנם יש מהם שאין כורעים ומשתחוים כלל רק קדים קידה בעלמא - הוא ולא היו קדים קידה קלה, ... "גדולי השרים )ב'(: כאן בילקוט מע"ל ע"פ מש"כ היו כורעים, לא מרחוק ולא מקרוב", ועוד כתב שם, שהיו מהם שאף משאר עבדי המלך אם היו מרחוק היו קדים קידה בעלמא וכשהתקרב אצלם היו כורעים. ועי'

כדי להוכיחו שאין הוא יכול למכור ישראל לעבדים, שהרי עבד שקנה נכסיו לאדון וכו' )וכענין שאמרו במגילה ט"ז א', אלא דשם היה זה במועד אחר, היינו בשעה שבא ליקח למרדכי לרכב על הסוס(, וכאן בפ"ג הלא היה

קודם הגזירה.8. 'גוב' היינו בור, עי' רש"י ערובין ע"ט א' ד"ה בגוב, ולהלן.

9. אמנם בגמ' לפנינו )מגילה ט"ז א'( איתא שאמר לו כן בשעה שהלבישו המן למרדכי ליקחו על הסוס, אך יתכן שכבר קודם אמר מרדכי כן כדי לבזותו ולהפחית ערכו בעיני ההמון.

10. ואולי לישוב פרש"י מקושיית הריטב"א הנ"ל )שהקשה דאין זה מנעלים להילוך, ובגמ' מיירי שם במנעלים העשויין להלך(, י"ל בדוחק דבאמת היו מנעלים ממש, אלא שהיה מחובר תחתיהם כמין גלגלים )וכפי שמצוי האידנא שמשחקין בהם איזה נערים(, ולכן חשיבי המנעלים עצמם כ'מנעלים להילוך', כיון שבהם עצמם מוליכין

את הע"ז ע"י הגלגלים שלהם.ועי' בגליון 'פרי חיים' שי"ז, מה שהביא ממרן בעל 'אילת השחר' שליט"א, ליישב פרש"י.

11. ולמשנ"ת לעיל שהסיר המן בגדי ע"ז שעליו, אפשר דמה דנקטו הלשון 'אשר בך', הוא לרמוז כי אע"פ שהסיר

המן הבגדים הצואים שעליו, אין בזה תועלת, כי עדיין יש על גופו של המן עצמו ע"ז, וכמו שנראה בהציור שחקוק על זרועו, וז"ש לו מרדכי 'אשר בך'.

12. ולעת עתה לא מצאנו מקורו, והיודע מקומו אל ימנע טוב מעמנו.13. לכאו' צ"ל 'לצורים', ועשה"כ )במדבר כ"ג ט'( "כי מראש צרים" וגו', ולשון 'קודרים' הוא מלשון קדר, שהוא

אומן העושה קדירות, וזה קאי לכאורה על האומות ולא על ישראל.14. הנה מ'ושתי' לכאו' לא היו לו בנים )ואמנם עי' מש"כ בתשובות לציור תשע"א גבי משתה אחשורוש, אך לכאו' ודאי לא היה בן קיימא מהטעם דלהלן(. והנה לפי השיטה שהיה משתה אחשורוש בשנת שלש למלכו, היינו משתה נשואיו עם ושתי, הרי שודאי לא היו לו ממנה ילדים )וכדלהלן(, ואף אם כן, הרי ושתי היתה השריד האחרון למשפחת מלכות בבל, ועל משפחה זו נגזר שתכלה כמבואר בדברי הנביא ישעיה )י"ד כ"ב( "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד", ונדרש בגמ' מגילה )י' ב'(, ד'נכד' זו ושתי, דהיינו שלא היה כבר מי להרוג ממשפחת נבוכדנצר

אחרי ושתי, א"כ לא היו לושתי ילדים של קיימא.והנה ג' שנים, משנת ג' למלכו ועד שנת ז', שהה אחשורוש בלא אשה, כמפורש במגילה, ואז נשא את אסתר,

וסמוך לנשואיו עם אסתר אירע המאורע עם בגתן ותרש )עי' מש"כ בזה בתשובות לציור תש"ע ענין בגתן ותרש(. ואם נימא כהדעות )עי' לעיל(, שאחשורוש גידל את המן מיד לאחר המאורע דבגתן ותרש, הרי שלא יתכן שבזמן שגידל את המן היה לו בן בגיל זה, אבל אם נימא כהדעות שאחשורוש גידל את המן לאחר ה' שנים, הרי שיתכן

שהיה לו ילד כבן ארבע, שהוא דריוש השני שמלך אח"כ )כאשר היה בן שבע(.15. אא"כ נאמר שאיוב עלה עם העליה הראשונה של זרובבל, וזה היה אחר כל ההתרחשויות המסופרות בספר, שכן בסוף ספר איוב נאמר שהיה חי עוד מאה וארבעים שנה אחרי כל היסורים שהיו לו, ודרשו חז"ל שלפני נאות אין לכן, קודם שנה כמאתיים המלך, חזקיהו בזמן עוד שחי אדם לבן וא"כ, שנה, שבעים חי היסורים שיקראוהו חז"ל 'מעולי גולה', ואולי יותר ראוי לומר 'מגולי ירושלים היה' וכיו"ב. וכן למ"ד שבימי אחשורוש היה, לא מסתברא שכבר באותה שעה נכתב ספרו, כי לא נראה שבנותיו נולדו כאשר היה בן ק"פ שנה, שיהיו בגיל הראוי להינשא לאחשורוש. אמנם לפי מה שאמרו חז"ל )ב"ר ל"ט י"ג( שאסתר היתה כבת ע"ה או כבת פ'

שנים כאשר לקחה אחשורוש, יתכן שגם הן היו מבוגרות כאשר הביאו אותם לפני אחשורוש.

בפירוש 'שלום אסתר' כאן שכתב בהדיא לחלק: "כריעה, היא ההשתחויה אפים שרק שהיו יתכן ולפי"ז העבדים", כדרך הראש, נענוע היא והשתחויה ארצה,

השתחוו בנענוע בעלמא, וכמו שתיאר מר דהבא לשרי המלך והשופטים.ביה דכתיב דדוקא בקרא ד"ה לא אסרה(, ועי' מש"כ בשפת אמת במגילה )שם היא בעלמא השתחוויה אבל ורגלים, ידים בפישוט הוא אז ארצה השתחוויה אפילו בלא פישוט ידים ורגלים אלא רק תנועת הגוף דרך כניעה בלא להשתטח בקרקע. ועי' להר"ש אוזידה כאן )ב' - ד'( שכתב: "בתחילה היו כורעים, ואח"כ קמו

עמדו על עמדם, ואח"כ היו משתחוים".עד. השר ההולך ומכריז לפני המן - הוא ע"פ מש"כ הר"ש אוזידה כאן )ב' - ד'(: לכולם שיאמר לו צוה המלך בשער היושבים על הממונה שלשר אפשר "...גם שישתחוו לו". ועי' גם בילקוט מע"ל כאן שכתב: "היה כרוז מכריז שכולם יכרעו

לפניו, שכך ראוי לעשות למי שהמלך חפץ ביקרו".ב'ראשון - אותו ומוליכין גלגלים על העומד )אנדרטה( האדם צלם דמות עה. לציון' )ג' ד'(, כתב דהמן הרשע היתה עוברת עמו 'אנדריטי', ומשמע שהיו מוליכין לפניו אנדרטה זו שהיא ג"כ מע"ז שלהם, שישתחוו לה ג"כ, ומצינו כיו"ב ביבמות לצלם אותו "שנועלים שם: דפרש"י כוכבים', עבודת של ד'סנדל בהא ב', ק"ג ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום", והרי צלם זה היה עשוי לע"ז, דמטעם זה דנו בגמ' שם לאסור המנעלים שלו. ועי"ש בריטב"א משה"ק לרש"י בזה. ומ"מ משמע שם שהיו מנעלים ממש, ומר דהבא שגה במה שתיאר כמין גלגלים במקום המנעלים10, ואמנם כיוון בזה ללשון רש"י שנקט לשון 'מסיעין' שזה מן הסתם

ע"י גלגלים.עו. דמות האדם שבאנדרטה זו - כיוון בזה מר דהבא לדמות אחשורוש, וכמש"כ בפירוש הר"א כ"ץ )ג' ב'(: "אין זה צלם עבודה זרה, כי חס וחלילה שהיו הסנהדרין

משתחוים לו, אלא אנטרידי עשה המן לכבוד המלך".עז. ומה שנראים האנשים המשתחווים לאנדרטה זו - הוא כמשנ"ת, דלשם כך היו

מוליכין אותה לפניו, כדי שישתחוו לזה ג"כ.

מרכז הציור:עח. המן נראה שירד מע"ג סוסו ומדבר עם מרדכי - הוא ע"פ הא דאיתא במדרש אבא גוריון )ג' ה', וכ"ה בילקוט תתרנ"ד, ובילקוט לקח טוב ג' ה'(: "אמרו, מה עשה המן כשראה שלא עמד מרדכי ממקומו, ולא שאל בשלומו, בא לו מצד אחר, ועשה עצמו כאילו שאל מרדכי בשלומו, ואמר ליה מרי עליך שלום. אמר ליה מרדכי, אין שלום אמר ה' לרשעים. מיד, וימלא המן חמה" )ואמנם עי' בפדר"א פמ"ט, שהיה זה כשבא המן להרכיב למרדכי על הסוס(. איברא דלכאורה אין מבואר בזה שירד שהטריח והיינו אחר', מצד ש'בא מה לתאר דהבא מר שרצה אלא סוסו, מע"ג

עצמו לבוא אצל מרדכי להיכנס עמו בדברים.דבר אותו ושואלים מרדכי בפני תמהים לאחוריו והעומד שהמן נראה עט. מה - הוא ע"פ הא דאיתא באגדת אסתר )ג' ג'(: "אמר לו המן הרשע וכל עבדיו )למרדכי(, מדוע אתה עובר את מצות המלך", והיינו דאף דמפורש בקרא דעבדי המלך היו תמהים כן בפני מרדכי, מ"מ באמת גם המן היה תמה כן בפני מרדכי. אכן צ"ע מהא דמפורש בקרא דאח"כ הגידו להמן, ולהאמור מה היה צריך לומר לו אחר

שהוא עצמו כבר תמה כן בפני מרדכי.)ג' - הוא ע"פ מש"כ במנות הלוי נראה שפשט המן כל בגדיו שעליהם הע"ז פ. מצויירת זרה עבודה אשר הצואים הבגדים )המן( שהסיר רחוק, "...ואיננו ה'(: בהם מעליו, לנסות הדבר, וירא, כי עכ"פ אין מרדכי כורע ומשתחוה לו". וכעי"ז גם ועי' הע"ז". צלמי את עליו הבגד שהיו "המן פשט את )שם(: העומר במלא בראשון לציון )ג' ד'( שכתב: "כאשר המן עבר ע"י מרדכי, הוא הסיר את האנדריטי מלפניו, כדי לראות אם כעת ישתחוה לו מרדכי", כמו"כ בילקוט הגרשוני )שם( כתב: "עבדי המלך אמרו להמן שמרדכי לא משתחוה לו, כי הוא יהודי, ולכך הסיר המן הצלם, אך מרדכי לא השתחוה, כדי שלא יהיה מכשול ליהודים הרואים אותו

משתחוה, וישתחוו אע"פ שלא יסיר את הצלם, אז נמלא המן חימה".

פא. ביד שמאלו נראה המן שהוא חובק את סוסו - סתמא היה אוחז הסוס באותה שעה כי היה יקר לו עד מאד וכנ"ל, כי כל גאוותו של המן שיראו כי הסוס שהוא שני למלך בידו הוא. אך אפשר שרמז בזה מר דהבא להא דכתיב בהושע )י"ג ב'(: "זבחי אדם עגלים ישקון", והמן היה מגדולי זובחי האדם שהיה דעתו לאבד לכל

ישראל, ואעפ"כ הוא נושק לבעלי חיים ומחבקן. פב. מרדכי נראה שמשיב דבר להמן ומורה לו בידו כלפי מעלה - הוא ע"פ מש"כ בתוס' השלם )ב' ה', ט', וכנ"ל אות ו'(: "...וכשהיה עובר לפני מרדכי, היה מתגאה על סוסו, אז היה מרדכי מגביה ידו כלפי מעלה ואומר, יש לנו אדון שהוא גאה על מתגאים, והוא חי וקיים לעולמי עולמים, ולא אשתחוה לעבודה זרה אשר בך"11.פג. נראה שעולה בדעתו של מרדכי אניה בלב ים - כיוון בזה להא דאיתא במדרש )הובא בתו"ש ג' ל"ב(: "אמר להם מרדכי, פעם אחת פרשתי אני והוא בספינה בים, ולא נשאר עמו מזון, ונתתי לו ממזוני, ונמכר לי לעבד, והיאך אשתחווה לעבדי". ולא להמן כן מרדכי לעבדי המלך בשער המלך, עי' לעיל שנתבאר שאמר אולם

עצמו )שהוא לא שת לבו באותה שעה למרדכי וכנ"ל(.פד. מרדכי נושא עמו מגש מאכל ומשתה - הוא ע"פ מש"כ בתוס' השלם )ב' כ"ב,

ג'(: "מרדכי היה ממונה על מאכל המלך ומשתהו".פה. נראה שנופל למרדכי כף מהמגש ואינו משגיח בזה להרימה - רמז בזה למש"כ במלא העומר )ג' ה'(, שגם אם נפל למרדכי משהו מידו, הוא לא התכופף להרימו

עד שעבר המן, כדי שלא ייראה כמשתחוה.פו. סביב מרדכי נראים כמה ילדים - כיוון בזה להא דאיתא בתרגום )ה' י"ג(, שהיה דרכו של מרדכי לישב עם התינוקות וללמדם בסנהדרין, אשר סמוך לבית המלך, עת', 'בכל ממה שאמר שם אבל הכליה, גזירת לאחר המן מדברי זה ואף שהיה

משמע שכן הוא משעה שהושיב המלך למרדכי בשער המלך.

שמאל הציור: פז. נראה שמרדכי קד קידה בפני שר אחד )סמוך ל'בית משפט'( - הוא ע"פ מש"כ והידור, בקימה השרים כשאר המן את מכבד היה "מרדכי ב'(: )ג' לקח ביוסף אבל לא בכריעה והשתחויה". וכעי"ז כ' ב'מאמר אסתר' )ג' ד'(: "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, שראה שרק לו אין מרדכי משתחוה, אבל לאחרים הוא

משתחוה, ולכך וימלא המן חימה".פח. המן נראה שעלתה בו חמתו - כמפורש בקרא )ג' ה'(: "וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה", וכמשנ"ת לעיל, דמתחילה לא שם המן לבו לכך שאין מרדכי כורע לו, ורק אח"כ הגידו לו להמן על זה, ואחר שראה כן בעצמו )וגם בא עמו בדברים כאמור, וראה שאין דעתו כלל להשתחוות לו(, נתמלא עליו חימה, וגם מפני הדברים שאמר לו מרדכי בטעם שאינו משתחוה לו, וכנ"ל, ועי'

גם להלן.פט. המן מיסב ראשו לימינו כשהוא כועס – הוא כמשנ"ת לעיל, דאחד מהטעמים אבל בדוקא, 'לו' כורע מרדכי שאין ממה הוא מרדכי, על חימה המן שנתמלא לשרים האחרים היה מרדכי נוהג בכבוד וקד בפניהם, וזה תיאר מר דהבא שהמן

מביט לימינו איך שמרדכי קד בפני אחד מהשרים.צ. המן נראה אדום בפניו ואגלי זיעה ניתזים ממנו - הוא ע"פ מש"כ בראב"ע כאן

)נו"ב, ה'(: "חימה. בעבור כי הכעס מחמם את הגוף".צא. נראה שהמן עולה בדעתו ענין ב' אנשים תלויים - רמז בזה למש"כ ביוסיפון, דבגתן וחרש היו קרובי המן, והם נתלו על עץ, ומרדכי היה הגורם לזה בכך שגילה את תוכניתם של בגתן ותרש להרוג את אחשורוש ולכן רצו קרוביהם משפחת המן לנקום בו ע"י שיתלוהו, וכמובן שהמן נתרצה בכך. ומר דהבא תיאר כן בשעה זו שהמן נתמלא חימה על מרדכי, כי לבטח עלה בדעתו עתה גם ענין זה של בגתן

ותרש.לכאורה היה אפשר בכוונת מר דהבא, שזה - צב. על צווארו של המן כרוך נחש משל הנחש אותו היה דשמא בסוד, שומרו שהיה שלו, התיק בתוך היה הנחש מצרים לחרטומי שמצינו וכעין כשפים, מכשף המן שהיה וכמשנ"ת כשפים,

שעשו נחשים בלטיהם, והיה בדעתו לפגוע במרדכי ע"י זה )וזהו שניכר שהתיק שלו פתוח כעת ומבצבץ ממנו גם צלם אחד וכנ"ל, ואולי מעשה הנחש פועל עם טומאת הצלם ההוא(, אך לא עלתה בידו. אבל אין לזה מקור, שלא מצינו כן בחז"ל.

והנכון שהוא ע"ד משל, כי המן בדומה לנחש הוא, ששניהם הביאו מיתה לעולם, להמן דהשוו להא בזה רמז גם בידו. עלתה לא והמן בידו עלתה שהנחש אלא והנחש בבמדב"ר )י"ד י"ב(: "א"ר פנחס, שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים, הנחש והמן הרשע, הנחש, מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה המן את ויתלו עד וגו' המלך גדל האלה הדברים מאחר המן, פסוקים, שבעים

שבעים פסוקים".עוד רמז בזה למש"כ בתוס' השלם בשם הר"א מגרמייזא )ג' ה', ב'(: "וימלא המן

חימה. כנחש מלא ארס", וזה מה שתיאר מר דהבא שנוטף ארס מפי הנחש.צג. לפני המן נראים אנשים כשהם נחפזים ורצים - הוא ע"פ הא דאיתא בתרגום )ה' י"א(, שסיפר המן לבני ביתו את כבוד עשרו וכו', וגם איך שרצים לפניו בניו על ושמונה, חוץ מעשרת האחרים שהם שרי צבאות הרבים שמספרם מאתיים הנראים היהודים )ואמנם עי"ש המלך, סופר שהיה 'שמשי' מן וחוץ המדינות, רצים, אינם שייכים לזה, אלא הם היו בורחים מהמן וכמשנ"ת לעיל, כדי שלא יהיו

זקוקים להשתחוות לפניו(.צד. הילד הנראה למרגלות הסוס כשהוא מנפח בלון )בימין הציור( והולך ונופח הרבה )במרכז הציור( עד שמתפוצץ בידו )בשמאל הציור( - רמז בזה למש"כ בספר 'בשם אמרו' )ג' א'(, בשם מעלות המידות: "גידל המלך אחשורוש את המן, ומה היא נפיחתם לפי זכוכית שכלי חז"ל ואמרו העץ. על המן את ויתלו לו, עלתה שבירתם", ותיאר זה מר דהבא דרך משל ע"י נפוח הבלון. גם רמז בזה דכשם שאין הבלון אלא כנאד נפוח מלא אויר שאין בו כלום, כך היה המן, כי לרוב שהיה בעל גאוה, שהוא כבוד מדומה ואין בו ממש, כך גדלה שבירתו, וכמאה"כ )איוב י"ב כ"ג(,

"משגיא לגוים ויאבדם".צה. נראה בצד שמאל )למטה( שר אחד חשוב שאינו משתחוה להמן - הוא ע"פ ]כרשנא[ )כרסנא( כמו כורעים, היו לא "השרים ב'-ד'(: )ג' אוזידה הר"ש מש"כ שתר אדמתא תרשיש". ואמנם כבר נתבאר לעיל אם היו השרים בכלל ציווי המלך לכרוע להמן או שהיה רק לעבדי המלך, ונתבאר די"א דהשרים היו ג"כ בכלל הציווי,

רק שלא היו צריכין לכרוע לגמרי אלא סגי להו בקידה בעלמא. 'יוצר כלי חרס', העוזב את מלאכתו ורץ להשתחוות צו. נראה לשמאלו גוי אחד להמן - רמז בזה למש"כ בליקוטי חתם סופר )ג' ב'(, דהחיוב להשתחוות היה אפילו

על אומנים העוסקים במלאכתם.- רמז בזה למש"כ בספר 'ביאור צז. ומה שתיאר מר דהבא את כלי החרס נשבר מ"ד(, א' )דברים הרמח"ל מתלמידי זצ"ל וואלי דוד משה )לרבי תורה' משנה שהביא מאמר חז"ל12 בזה"ל: "כיפה שנפלה על קידרא וי לה על קידרא, וכן קידרא שנפלה על כיפה ווי לה לקידרא", וביאר הדבר: "שהרי ישראל נמשלו לקודרים13, ואומות העולם לחרסים, ואוי לו לכף חרס שנופל על הצור, או שהצור נופל עליו, שהרי כף חרס הוא שנשבר מן הצור", ולזה רמז מר דהבא, כי כל גדולתו של המן לא

עמדה לו עד שנעשה הוא וכל אויבי ישראל לחרס הנשבר.

לוח המודעות:צח. עצם הענין שהיה הודעה על דבר ההשתחויה ברבים - יעוין ב'מנות הלוי' )ג' ב'( שכתב: "...מאמר המלך היה שיכריח לעם להשתחוות לו, לא שיצא מצות המלך ככה בעיר שיכרעו וישתחוו לפניו", ומשמע שלא היה ציווי מפורסם לרבים כמו שתיאר מר דהבא. וכענין זה כתב גם ב'מלא העומר' כאן: "אפשר שלא היה עדיין הצווי )להשתחוות להמן( בפרסום, רק להמן בלבד אמר שצוה לו כן". אמנם כבר נתבאר לעיל שי"א שהיה 'כרוז' מכריז לפני המן על דבר ההשתחוויה. ועכ"פ נראה שנקט מר דהבא כפשטא דקרא שהיה ציווי מפורסם לכל מאת המלך להשתחוות

להמן )וע"ע להלן(, ותיאר כן מר דהבא כדרך המפרסמים בעידניה. מצינו שכן דקרא כלישנא נקט - המלך' 'דבר הכותרת - ההודעה נוסחת צט.

שנקראים דברי המלכות במגילה 'דבר המלך ודתו', 'יצא דבר מלכות', ועוד הרבה.ק. 'אחר שראה המלך איך נכבד השר וכו' בעיני כל העם גדלו ונשאו...' - הוא ע"פ מש"כ הר"א גאליקו כאן: "ויתכן עוד לומר שצווי הזה אשר צוה המלך להשתחוות להמן, לא היה )אלא( רק אחרי ראותו שכולם היו חפצים בכך, והם מעצמם התחילו

להשתחוות לו, אז העביר הצווי". קא. 'השר ממוכן' - כדדרשו בגמ' )מגילה י"ב ב'(, "ממוכן זה המן", ועי' עוד להלן.

קב. 'בן אפליטוס' - הנה שגה בזה מר דהבא, כי לכאורה המן היה 'בן המדתא' כמפורש בקרא, ולא 'בן אפליטוס', שהוא היה אבי זקינו, כדאיתא במסכת סופרים )י"ג, ו'(: "המן בן המדתא אגגי, בר ביזא, בר אפליטוס, בר דיוס, בר דיזוט, בר פרוס, בד נידן, בר בעלקן, בר אנטמירוס, בר הורם, בר הודורס, בר שגר, בר נגר, בר פרמשתא, בר

ויזתא, בר עמלק, בר לחינתיה דאליפז בוכריה דעשו". ועי' כעי"ז בתרגו"ש ג' א'.ואולם בירושלמי יבמות פ"ב ה"ו דמבואר דהמן לא היה 'בן המדתא' כפשטא דקרא: "כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר אף הכא קוצץ בן קוצץ", ופירש שם בפני משה: "וכי בן המדתא היה. דהמדתא היה בן אגג, ולא אביו של המן".ואכן יעוין בתו"ש ג' י', שהביא בשם מדרש, ד"]ה[מדתא היא אשתו של אגג", עי"ש, שעיכב המן, גבי "במדרש זה: מדרש שהביאו ו'(, י"ז )שמות זקנים במושב וכן והולידה כדלהלן(, אגג 'המדתא' אשתו של )היא על חמורתא בא אגג, את שאול בן. ותימה, והא אמרינן בבכורות )ח' א'(, בהמה ואדם אין מתעברין זה מזה, וי"ל, צוה למה במקרא, ג'( ט' )ש"א שפר"ש כמו ממש, אשה הייתה חמורתא שאותה הקב"ה להמית עמלק משור ועד חמור, לפי שהיו בעלי כשפים, והיו משנים עצמיהם

לדמות בהמה".והנה במגילה )י"ג ב'( איתא: "ומה שילם לי ימיני, דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד ממש בנו שהיה ולא אגג, של מזרעו המן שנולד הכוונה ובפשוטו המן", מיניה הכוונה ודאי דבזה גירא, בן גבי מרדכי דאתיליד משמעי בגמ' )ודומיא דמ"ש שם שהיה מרדכי בן בנו של שמעי ולא בנו ממש, כמפורש באסתר ב' ה'(, אבל להמבואר

במושב זקנים הנ"ל יתכן לפרש בגמ' דאיתיליד המן לאגג עצמו. קג. 'ואמתלאי' - הוא ע"פ ב"ב )צ"א א'(: "אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי".

קד. 'ממשפחת המדתא' - כמשנ"ת לעיל, דאף שלא היה בן המדתא ממש, מ"מ היה ממשפחת המדתא.

קה. 'האגגי' - כמשנ"ת, וכמפורש בקרא שהיה מזרע אגג, והוא שהניחו שאול ולא הרגו וכו', שמזה נתגלגל שיצא המן וכו', ואמנם קצת חסרון לשון יש כאן, דבשלמא בקרא דכתיב 'המן בן המדתא האגגי', הרי לשון 'אגגי' קאי על המן, ולא על המדתא שהיא אשה כמשנ"ת, אבל ב'דבר המלך' נראה דקאי 'האגגי' על המדתא ולא על המן, וזה טעות לשון )כי אפילו היתה 'המדתא' מזרע אגג היה צ"ל 'אגגית', ובאמת דלא

היתה מזרעו של אגג, שהרי אשתו היתה וכנ"ל(.בראב"ע עי' המפרשים לשון כעין בזה תפס - ובעושר' במעלה ונשאו 'גדלו קו. )נו"ב כאן(: "גדל. בעושר, וינשאהו. במעלה", ועי' גם במנות הלוי כאן )סוף פסוק א'(: "גדל, והוא עניין הממון". וכן בפירוש הר"י חיון כאן כתב דהמלך גידל את המן עוד עי' הרבה", וזהב וכסף רבות עיירות לו בתתו גדול, עושר אותו "בהעשירו

במפרשים כעי"ז.כל השרים אשר 'מעל שגידלו מפורש בקרא הנה - והעבדים' כל השרים 'על קז. ועוד, העבדים. על כ"ש גידלו, השרים על מנה, שאם מאתיים דבכלל אלא אתו', דמצינו שציוה המלך לכל עבדיו להשתחוות לפניו, ואין לך גדולה עליהם יותר מזה. ומה שמצינו שאמר המן לאשתו ולכל אוהביו )ה' י"א(: "ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך", אף דמדיליה הוא דהוסיף ענין העבדים

ליקוריה נפשיה, מ"מ היה הדבר מוכח לכל וכמשנ"ת.קח. וציוה לו שלמרות ענוותנו - ט"ס יש בזה, דצ"ל 'ענוותנותו', אך אפשר דלרוב השקר שבדבר לא היה יכול הסופר לכתוב ענין ענוה כלפי המן שכולו גאוה, וכידוע במפרשים אריכות בזה ויש 'רם'(, בגימ' )ו'עמלק' גאוה הוא עמלק שורש שכל ואכמ"ל. ומ"מ מן הסתם היה המן מראה לפעמים דמות עניו כדרך בעלי הגאוה )ועי'

ילקוט מע"ל ג' ב' בזה(.קט. 'לא ימנע אותם מהשתחוות לו' - הנה הלשון 'לא ימנע' תמוה, שהרי כן ציוה הר"א מש"כ ע"פ מבואר הוא ואמנם כרחו. בעל ציווי משמע ימנע' ו'לא המלך, המלך מאת הבא ציווי זה היה שאם הכתוב, ממשמעות כן שדייק הנ"ל, גאליקו מעצמו, היה צריך הכתוב לפרש מתחילה שציוה המלך להשתחוות וכו', ואילו בקרא כתיב כי היו כל עבדי המלך כורעים וכו' ומשמע דמעצמם עשו כן, ורק אח"כ כתיב 'כי כן ציוה לו המלך', וע"כ לומר שהמלך לא ציוה כן מעצמו, אלא אחר שראה כי כן

היה חפצם של עבדיו, אז העביר הציווי.ועי' וכו', כורעים' 'אשר בשער המלך בקרא, כמפורש - 'ואפילו בשער המלך' קי. משנ"ת לעיל אם היה הציווי רק על אשר בשער המלך, או אף לאשר בשער המלך לרבותא, דהוא כאן שכתב גאליקו כפי' הר"א ומר דהבא תפס וכ"ש בשאר העיר, שאפילו בשער המלך לא נמנע מלצוות שישתחוו לו, דאפילו שהוא אצל בית המלך

ואפילו בפני המלך.קיא. 'גם הסב את שמו המן' - שהרי בתחילה נקרא ממוכן, ועי' להלן.

זצ"ל אייבשיץ הר"י מש"כ ע"פ הוא - כולם' לו ישתחוו למען וכו' הסב 'גם קיב. ב'ישועה גדולה' כאן, וכן ביערות דבש )דרוש ב' ד"ה והנה עיקר ללמוד( וכנ"ל, דשם 'המן' הוא שם של כוכב שנעבד ע"י הנבטים )שם אומה שהיתה בדרום ארץ ישראל(,

וזאת היתה הצורה שחקק בבגדו, כדי שישתחוו לע"ז זו.קיג. 'פרט למרדכי היהודי' - הוא ע"פ מש"כ ב'לקח טוב' להמהריט"ץ )ג' ב'(, דאף ולכן יותר ממרדכי, יגבה המן ציוה שלא וישתחוו, מ"מ יקדו שציוה המלך שהכל מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי כדאי הוא למעלה זו, והיינו ד'מרדכי לא יכרע' היה

בכלל 'כי כן ציוה לו המלך'.דבשעה א', ט"ז במגילה דאיתא להא בזה רמז אולי - המלך' בשער 'היושב קיד. אמר מרדכי, "מנו ואומר: מזה חומק היה הסוס, על למרדכי ליקח המן שנצטוה ליה )המלך(, היהודי, אמר ליה, טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר ליה, היושב בשער המלך", וא"כ ה"ה הכא היה הציווי באופן שיהא ברור הכוונה למרדכי הידוע, שלא

יהא מקום לטעות בזה.קטו. המודעה אודות 'מטבע חדש' ובה דמות המן - הוא ע"פ מש"כ בתוס' השלם )ג,

א', ב(: בשם הר"א מגרמייזא שעשה מטבע על שמו.

ארמון המלך - 'בית המועצה המלכותית':לתאר דהבא מר של ציורו עיקר הנה - המלכותית' המועצה 'בית הכיתוב קטז. פרקו של גדולת המן, אשר כתיב ביה )ג' א'(: "וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו", ורמז בזה מר דהבא למש"כ בפירוש הר"י חיון זצ"ל כאן: "שם את כסאו מעל כל כסאות השרים בבית ההוא המוכן לשבת שם השרים כשיתייעץ המלך עמהם"

)ונקרא בפי כל 'מועצה', ששם מתייעצים הממונים על העם, בענייני הכלל(.קיז. גובהו של פתח בית המלך - עי' עירובין )ב' ב'(, דפתחיהם של מלכים גובהם נ' אמה. ועי' במפרשים עה"פ )ה' י"ד(, "יעשו עץ גבה חמשים אמה", די"א שגם פתחו

של אחשורוש היה כך, ומר דהבא לא תיאר כן.)ד' - רמז להמפורש בקרא יומת' - 'הכניסה אסורה העובר על החוק קיח. השלט י"א(: "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל

המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית".קיט. בתוך הארמון נראה המלך אחשורוש יושב על כסאו נוכח פתח הבית - כמפורש

בקרא )ה' א'(, שהיה כסא מלכותו 'נכח פתח הבית'.קכ. אחשורוש כושי - הוא ע"פ מש"כ בעל עקידת יצחק )ח"א ספק י"א(, דאחשורוש מזרע חם בן נח, וא"כ הלא איתא בסנהדרין )ק"ח ב'( דחם לקה בעורו, והיינו עונש לזרעו ג"כ )דומיא דכלב ועורב שם( שכל זרעו שחורים )וכבר הארכנו בזה בתשובות

לציור בשנים קדמוניות(.קכא. אחשורוש מחזיק בידו את שרביט הזהב - הוא עפ"י המפורש במגילה )ה' ב'(, "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו", משמע שהיא מזומנת בידו כל ועי' במה שהבאנו בשנים קודמות, שהוא לא לקח בידו תמיד את שרביטו, שעה, אבל בשבתו על כסאו ודאי היה בידו שרביט. ואף למש"כ המלבי"ם )ה' ב'(, דבאמת לא נטל אחשורוש עמו את השרביט לכל מקום, אבל בשבתו על כסא ממלכתו ודאי

היה אצלו וכאמור.קכב. צורת השרביט - כבר נתבאר בזה כמה פרטים בתשובות לציור משנת תשס"ט, ונבאר בקצרה. בראשו דוגמת 'כתר', כן הוא דרך שרביטי המלכים. ועי' מה שדקדק בזה רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל, בספר לקוטי שושנים )מונקאטש תרס"ב, עמ' י"ב ב'(, מדכתיב )ה' ב'(, "ותגע בראש השרביט", דמשמע שהיה ראש לשרביט, שבו

היה ניכר.קכג. אורך השרביט - הנה מבואר במגילה )ט"ו ב'(, שהיה אורך השרביט ב' אמות,

ומר דהבא קיצר בזה כדרכו.קכד. המלך אחשורוש חושב על בית המקדש, כשחציו בנוי וחציו חרב – כיון דבענין גדולת המן עסקינן, שגדלו המלך, רמז בזה מר דהבא להא דאיתא בילקוט תתרנ"ג בית המקדש, לבנות יהודה אמר, אחשורוש הרהר, אמר, מרדכי מבקש "רבי כאן: לבנות אי אפשר, ולהחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו את המן, ויהא זה בונה

וזה סותר" )וכענין זה הוא במדרש 'אבא גוריון' כאן(, אמנם עי"ש דלדעת חכמים אין זה קאי על אחשורוש.

- רמז בזה למש"כ קכה. נראה שאחשורוש מורה בידו ומצוה לאדם העומד לפניו הר"ש אוזידה כאן )ב' - ד'(: "...אפשר שלכל א' וא' מעבדיו היושבים בשער המלך על הממונה אפשר שלשר גם ... להמן לו שישתחוה וצוה אחד, אחד המלך קרא

היושבים בשער המלך צוה לו שיאמר לכולם שישתחוו לו".קכו. לפני כסא המלכות יש ו' מעלות - כדאיתא בתרגו"ש )א' א'(, שעשה אחשורוש כסא בדומה לכסא שלמה, שהיה לו שש מעלות )מ"א י' י"ט(, ואף שלא פירט מר

דהבא בכל פרטי הכסא, מ"מ הסתפק בתיאור חלקם.לכסה עגל "וראש שם: במלכים ג"כ כמפורש - מאחריו לכסא עגול ראש קכז.

מאחריו". מקום אל ומזה מזה "וידת כמפורש שם: - צידיו לכסא משני ידיות כמו"כ קכח. השבת". אמנם חיסר מר דהבא לשני האריות, ועוד כמה דברים שהיו בכסא שלמה.

'שבעת של כסאותיהם אלו - המלך כסא צידי משני כסאות עוד נראים קכט. אחורי נסתר הכסאות מן )אחד אחשורוש' המלך פני את המשרתים הסריסים ראשונה 'יושבים היו שהם י"ד( )א' בקרא מפורש והרי המלך(, לשמאל העמוד

במלכות'.- רמז בזה לכסאו קל. הכסא שמימין המלך מונח על בימה קטנה המגביהה אותו של המן וכמפורש בקרא )ג' א'(: "גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו", ואיתא בחז"ל )ילקו"ש תתרנ"ג,

ובמדרש פ"א כאן(: "וישם את כסאו. עשה לו בימה למעלה מבימתו".קלא. הבימה אינה מגבהת את הכסא יותר מכסאו של המלך - הוא ע"פ מש"כ הר"ש למעלה הכוונה מבימתו, למעלה בימה לו שעשה חז"ל שאמרו "מה כאן: אוזידה מבימתו של אחשורוש", ורצ"ל, לא שהיה הכסא מוגבה יותר מכסא המלך, אלא דרך משל שכסא המלך היה ע"ג הקרקע וכסא המן מוגבה שלא על הקרקע עצמה, אבל

לא שזה הגביה לכסא המן יותר מכסא המלך. - ותוארו בגודלו השרים כסאות משאר שונה עצמו שהכסא שנראה ומה קלב. הנה פשטיה דקרא משמע רק שהגביה אותו הכסא של המן שהיה לו מקודם, ולא שהחליף לו הכסא באחר, אבל בילקוט מע"ל כאן כתב ד"מלבד שהיה כסאו של המן מוגבה מעל כל כסאות השרים, הוא גם היה גדול וגבוה יותר בעצמו" )ואולי יתכן

לפרש שתיקן אותו הכסא עצמו ע"י אומן להגדיל מידתו(.קלג. כסאו של המן עומד על ימין המלך וקרוב אליו יותר מכולם - הוא ע"פ מש"כ בפירוש 'חכמי צרפת' כאן: "וישם את כסאו מעל כל השרים, שהגדול גדול קודם, וקרוב לכסא המלכות". ועי' מש"כ כן הר"ש אוזידה: "כאשר העלה המלך את המן לגדולה, לא הוריד את כסאות השרים הגדולים ממקומם, אלא נטל את כסא המן, והעלהו להיות סמוך למושב המלך. אבל שאר הכסאות נשארו במקומם לפי גבהם. יותר חשוב הוא 'מנחת ערב' כאן, כתב: "הדרך היה שככל שהשר וכמו"כ בפירוש

יושב קרוב יותר למלך, וכאן, מלבד הקרבה, הוא גם הגביה את כסא המן".קלד. ה'קטן' היושב על כסאו של המן - הנה היא שגגה לפמש"כ הר"ש אוזידה כאן: "אפילו כשלא היה המן נמצא שם והיה כסאו רקנית, לא היה יושב שום שר באותו הכסא", וסתמא אם לא היה רשות לשום שר, כ"ש לקטן בעלמא, ואפילו הוא מבית

המלוכה.אמנם לגופו של ענין יתכן בכוונת 'מר דהבא' שהקטן הזה בנו של אחשורוש הוא, 'דריוש השני', כי יתכן לפי חשבון השנים לאיזה שיטות, שנולד לו מאסתר, והוא שכבר נולד אז14, ולפי"ז אפשר שלא היה מניעה לו מלישב על כסאות השרים, ואף על כסא המן, מאחר וברא כרעא דאבוהא ואין האיסור חל עליו )אולם באמת אין

ניכר שהוא יושב ממש אלא נראה יותר שהוא נסמך על הכסא בלא ישיבה(.המבואר ע"פ הוא - העמודים לפני העליונה במדרגה הנראים ה'צלמים' קלה. במגילה )ט"ו ב'(, שהיו צלמי ע"ז במקום הנכנסים לבית המלך: "ותעמד בחצר בית המלך הפנימית. אמר רבי לוי, כיון שהגיעה )אסתר( לבית הצלמים נסתלקה הימנה

שכינה".קלו. התלויים בחצר - הם בגתן ותרש, כמפורש בקרא )ב' כ"ג( שנתלו שניהם על עץ.בהדעות זה לתלות יש לכאורה הנה - הפרק באותו עדיין תלויין ומה שהם קלז. אימתי היה הענין שגידל המלך את המן, אם סמוך למעשה בגתן ותרש, או מופלג מסתברא לא שנים, ה' מופלג זה היה שאם הנ"ל, בהשיטות עי' שנים, ה' ממנו שהיתה נבלתם עדיין תלויה, ואף אם היו תלויים לא יתכן שהיה גופם ותוארם שלם

כמו שתיארם מר דהבא.- הוא כמבואר בפדר"א )הוצ' חורב, פמ"ט(, קלח. ומה שהם תלויים על עץ אחד מדכתיב )שם( 'על עץ' לשון יחיד, ולא נאמר 'על עצים', וכ"כ כמה מפרשים שם, ועי' בפי' הר"א גאליקו ז"ל שכתב: "...ויתלו שניהם על עץ אחד, ולא כל אחד בעצו לבדו, כי שניהם בחטא אחד מתו, והראב"ע כתב 'ויתלו כל אחד משניהם, כמו ויקבר בערי הגלעד' )והיינו שנתלו כל אחד על עץ אחר(, ולא ידעתי מי דחקו לזה, דאפשר )שם(: השלם' ב'תוספות מבואר וכן כדפרישית", נכון ובטעם כפשוטו לפרשו "ויתלו שניהם על עץ, על עצים היה לו לומר, אלא מלמד שציוה להביא אילן אחד ולנטוע אותו בתוך חצר המלך, כדי שיראו אותם משרתי המלך בכל יום ויום, ולא

יוסיפו עוד לעשות כדבר הרע הזה".קלט. ומה שהם תלויים בחצר המלך )וסמוך לבית המשפט( - הוא ע"פ מש"כ בספר 'כתב הנשתון' )להגרב"צ לובצקי ז"ל, ב' כ"ג(, שנתלו בסמוך לשער המלך, והטעם כדי "שכל העוברים אל משפט המלך יראו עונשם", וזה כענין שמצינו לגבי סנהדרין בישראל, עי' דברים )י"ז ה', וכ"ב כ"ד(, ובשיטות המפרשים שם בזה, ועי' במהרא"ל

צינץ ב' כ"ג, שכתב ד'שער' רומז על סנהדרין כדאי' בכמה דוכתי.ואמנם להמבואר ב'תוספות השלם' )ב' כ"ג(, משמע שהיה ממש בתוך חצר המלך, וכפי שתיאר מר דהבא, ולא לפני שער המלך. ואפשר שגם לפי"ז היינו שנתלו בשער

החצר ולא ממש בחצר פנימה, כדי שיראום כל הבאים בשער.- כמש"כ בעלי התוס' קמ. העץ אינו עמוד תליה בעלמא, אלא אילן שלם בענפיו

הנ"ל, שנטעו אילן ממש מיוחד לשם כך, ולא נתלו בעמוד תליה סתם.קמא. האדם העומד בפתח בית המלך ומביט בהתלויים, כשהוא משתוקק וידו על "...מי בלבם: אומרים ישראל שהיו ג'(, )ז' באסת"ר דאיתא להא רמז הוא - לבו ומי המן, של במפלתו לנו יראה הוא וצליבתן, ותרש בגתן של במפלתן שהראנו דהבא, מר בזה שגה ואמנם האחרונים", מן לנו יפרע הוא הראשונים, מן שפרע - ד'(: שתיאר כן בגוי ולא בישראל. ואולם כיוון בזה למש"כ הר"ש אוזידה )ג', ב' לו משתחוים שהם אלא המן, את שונאים הם שאף למרדכי אמרו המלך "עבדי בליבם היה המלך משרי שהרבה מפרשים כמה וכ"כ המלך", גזירת אונס מחמת שנאה להמן, אך שעדיין אין הכרח שהיו אומרים כנ"ל, דדברי המדרש קאי בישראל, ולא נתבאר שהיו משרי המלך שהיה בליבם שנאה לבגתן ותרש, ובפרט להמבואר

להלן בדברי 'שמן המור'.ופניו התלויים, לצד פונה שגופו בשמאל, המלך בית למרגלות אדם נראה קמב. לאחוריו כלפי מרדכי, והוא נראה בכעס - הוא ע"פ מש"כ ב'שמן המור' )ג' ג'(: "עבדי המלך אשר בשער המלך שנאו את מרדכי, כי בגינו נתלו בגתן ותרש חבריהם, ולכך

הלשינוהו להמן".קמג. נראים ב' שומרים משני צידי שער המלך - הנה בגמ' מגילה )כ"ג א'(, מבואר דבסתמא הרגילות להיות ג' שומרי הסף, ומר דהבא תיאר רק לשנים מהם. ואולם היה שמא א"כ וכנ"ל, המלך בשער להיות למרדכי אחשורוש ונתן דמאחר יתכן

מרדכי חשוב ממנין שומרי הסף, וא"כ לא חיסר מר דהבא כלום.קמד. שומרי הסף עומדים - כמשנ"ת לעיל, שהם היו מחוייבין לעמוד, ורק למרדכי

היה רשות לישב.

'בית משפט עליון':כן תיקן דאחשורוש לעיל, כמשנ"ת - המלך בשער העליון' המשפט 'בית קמה.

למרדכי )בגין אסתר(, להיות שופט בשער המלך )עי' תרגום ב' כ"א ועוד(.קמו. מה שמקום המשפט בתוך בנין - הנה למשנ"ת במדרשים וכנ"ל דמרדכי היה לישב לו לישב, אבל היה לו רשות ותרש, א"כ אף שהיה בגתן כשומר הסף תחת מבחוץ ולא תוך בנין בפני עצמו, אמנם מסתברא שלפי כבודו של מרדכי תיקן לו בית מושב, שלא יהא יושב בחמה כל היום. ועי' גם בפירוש הר"מ חלאיו )ב' כ"א(, שכתב: "...שער המלך, ברחוב חצר המלך, שהיה מוכן לשופטים שהיו בבית המלך. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, הם השופטים אשר ברחוב החצר, כמו שפירשתי למעלה", ומשמע שהיו השופטים דנים בחצר עצמה שלפני שער המלך ולא בתוך בנין בפנע"צ. ועי' גם בתוס' השלם )ב' כ"א( בשם הר"א מגרמייזא, שכתבו: "תקנה אסתר כסא למרדכי לישב שם", ומשמע שהיה רק כסא בעלמא, ולא בנין מיוחד לכך. ואולם מר דהבא ע"פ תלמודו נקיט ואזיל, דמצינו בתורה ונ"ך דכל סתם שער משפט ז'( "השערה אל הזקנים', היינו בית המיוחד לכך, וכדמצינו בפ' יבום )דברים כ"ה דהיינו לבית דין, וכן ברות )ד' א'(, "ובעז עלה השער", ובמדרשים ובמפרשים שם גבי וכן מצינו היה אצלם מקום מושב הסנהדרין, לביהמ"ד, ששם דהכוונה איתא

משה ואהרן במדבר.- ולא נקרא 'בית הדין' וכיו"ב, הוא משום שהיה קמז. ומה שנקרא 'בית המשפט'

אז "...הנה שכתב: י"ט( )ב' ברלב"ג ג"כ ועי' וכנ"ל, המלך, מטעם ממונה מרדכי מרדכי יושב בשער המלך, וזה כי מפני חכמתו היו שואלים עצתו במשפט, ולזה היה אחד מיושבי שער המשפט אשר בבית המלך...", מבואר דעכ"פ כלפי הגויים אשר בשושן היה זה כ'בית משפט' לכל דבר, שכן היה שופט גם מהגויים שבאו לפניו, עי' ברלב"ג שם וכן בראב"ע )ג' ה'(, דמשמע שמרדכי היה שופט גם את הגויים. אמנם ב'מאמר מרדכי' )להרש"ט מלמד ז"ל, ב' כ"א(, כתב שהיה שופט את ישראל, משמע שהיה שופט רק את ישראל. אכן 'המשפט לאלקים הוא', ואין נפקותא אם נקרא כך או כך, ומ"מ כיון שמבית המלך תיקנו כן למרדכי, לכן תיאר מר דהבא שכתבו כדרך

האומות לקוראו 'בית משפט' כדרכם.כמבואר שופטים כמה היו שכן - כסאות כמה המשפט בית בתוך נראים קמח. במפרשים )עי' ראב"ע נו"א ג' ד', הר"מ חלאיו ב' כ"א, ג' ב', הר"ש אוזידה ג' ב'-ד',

ועוד מפרשים.קמט. מנין הכסאות 'שבעה' - כדקיי"ל )סנהדרין פ"א מ"ו( ד'אין בי"ד שקול'.

קנ. נראה כסאו של מרדכי שהוא מיוחד בגודלו ותוארו - כראוי וכיאה למרדכי שהיה ראש הסנהדרין, ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל שתיקן לו אחשורוש 'קתדרא' )ילקוט

'לקח טוב' ב' כ"א(, שהוא כסא של כבוד וחשיבות כמבואר בסוכה נ"א ב'.באב"ע )עי' המפרשים למש"כ דהבא מר בזה רמז - השולחן שעל הס"ת קנא. ג' ה'(, שמרדכי היה שופט גם את הגויים שהיו באים וברלב"ג ב' י"ט, וכן באב"ע לדון לפניו, ואעפ"כ לא דן אותם אלא לפי דיני התורה. ועי' גם בפי' הר"א גאליקו ותרש היה משום בגתן צ"ד(, דמה שקצפו בילקוט מע"ל עמ' והו"ד כ"א, )ב' ז"ל שראו למרדכי יושב בשער המלך ודן במשפטיו כדיני התורה, ולפי כחוקותיהם של

העכו"ם.קנב. הס"ת אינו מכוסה כדין - בזה שגה מר דהבא שהניח הספר בלא קורא, כשהוא

מגולה שלא כדין, כמבואר בשו"ע או"ח סי' קל"ט ס"ה ובמ"ב סקכ"א. קנג. צורת הס"ת - נראה כמנהג בני אשכנז בימינו שהוא נגלל ע"י העצי חיים עצמם, שלא בתוך נרתיק כמנהג בני ספרד, ויל"ע מנא ליה למר דהבא להכריע שכך נהגו בזה נהגו היאך הראשונים רבותינו מדברי ולכאן לכאן הוכחות בזה ויש בזמנם,

מקדמת דנא, ואכמ"ל בזה. הנדפסים ספרים אז היו שלא בזה, שגה - שבארון המכורכים הספרים קנד. ומכורכין, רק היו עשויין בגלילה, וביותר שגה בזה, שכן לא הותר עדיין אז כתיבת

תורה שבע"פ כלל, רק בזמנו של רבי כמה מאות שנים לאחמ"כ.קנה. נראה שם סדר 'נזיקין' - רמז בזה למה שהיה מרדכי דן שם דיני ממונות ע"פ

התורה )עי' ילקוט מע"ל ב' כ"א(.קנו. ומה שנראה שם גם סדר קדשים - רמז בזה להא דאיתא במגילה ט"ז א' שהיה מרדכי עוסק עם תלמידיו בהלכות קמיצה. ואף דפרש"י שם שהיה עוסק אז 'בעניינו של יום' שהוא ט"ז ניסן יום הקרבת העומר, ואילו אותו הזמן שבו עוסק ציורו של ניסן, מ"מ מבואר מיהא שהיה ועכ"פ לא היה בט"ז מר דהבא הוא מוקדם הרבה,

עוסק מרדכי עם תלמידיו בענייני קדשים כל מועד במועדו.קנז. כמו"כ נראה שם ספר 'תרי עשר' - גם בזה שגה מר דהבא, שכן נבואות רבות שבספר זה עדיין לא נאמרו כלל, ולא היה עדיין 'תרי עשר', אלא פחות מכן. עוד יש לעיין מתי קבצו את הנבואות יחדיו לספר זה, 'דאיידי דזוטר מירכס' כדאיתא בב"ב

י"ד ב', וע"ע בהקדמת הרד"ק לפרושו.ולא בלה"ק עשר', 'שנים צ"ל שכן שגה, בזה גם - עשר' 'תרי שנקרא ומה קנח.

בל' ארמית 'תרי', ואף בבבלי מצינו שנקרא 'שנים עשר', עי' סופ"ק דב"ב )י"ד ב'(.קנט. ספר 'ירמיה' הנראה שם - ספר זה אכן כתבו ירמיהו כששים שנה מקודם לכן. אולם מה שקרא שמו 'ירמיה', הנה ע"פ רובא נקרא בשם 'ירמיהו', אבל כמה פעמים

שנזכר ג"כ 'ירמיה' בלא וא"ו.קס. ספר 'איוב' הנראה שם - מר דהבא נקט שספר איוב נכתב כבר בזמן ההוא, ואכן כן הוא לפי רוב השיטות בספ"ק דב"ב )שם(, אלא דאיכא למ"ד שהיה מעולי הגולה,

ובית מדרשו בטבריה היה, א"כ עדיין לא נכתב ספר איוב15.קסא. החנוכיה שע"ג הארון - בזה שגה מר דהבא, כיון שלא הורגלו במנורה בת ט'

קנים אלא רק לאחר נס חנוכה שהיה כמאתיים שנה לאחר נס פורים.- הוא לתפארת הציור בלבד, 'פתחיה' קסב. ה'תעודה' הנראית מע"ג הארון ע"ש ואינו אלא מנהג היהירים או האומנים להראות לכל כשרון דעתם ושבח מעשיהם בבית אומנותם. ומ"מ מה שנזכר בה מרדכי בשם 'פתחיה', הוא עפ"י מאי דאיתא בכמה דוכתי )עי' מתני' שקלים ה' א', ועוד(, ד'פתחיה' זה מרדכי )וע"ע משנ"ת בזה

בתשובות לגליון פורים תש"ע(.שנתנו לעיל כמשנ"ת הוא - הסנהדרין' 'ראש שהוא בתעודה שכתוב ומה קסג. אחשורוש לראש הסנהדרין, ועי' בפדר"א כאן, שאמרה אסתר למרדכי: "אתה ראש לסנהדרין...", וע"ע רש"י בחולין )קל"ט ב', ד"ה מר דרור(, שכתב שהיה מרדכי "ראש

לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה".הנעשה על אחד מהחכמים נראה ששואל הסנהדרין מושב היהודי שבתוך קסד. הוא ע"פ מש"כ בילקוט מע"ל )ג' ה'(, שהיה המן - בחוץ והחכם מורה לו להמנע

רוצה להרוג לחכמי ישראל כי ידע שהם מורים לעם להמנע מלהשתחוות לו.

עוד מחצר המלך ו'ארמון המלכה':קסה. עצי הדקל העומדים בחצר המלך והמלכה - רמז בזה להא דאיתא בשהש"ר ז' א', שדרשו קרא )שם ח'( "זאת קומתך דמתה לתמר", דזה קאי על מרדכי ואסתר, שעמדו כתמר זקוף נגד יצרא דע"ז )ועוד בענין הדקלים המצויים במדינת פרס כבר

נתבאר בתשובות לשנים קדמוניות, ואכמ"ל.קסו. כמו"כ נראים שם עצי ברושים - גם בזה רמז להא דדרשו חז"ל )מגילה י' ב'(:

"יעלה ברוש, זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים".קסז. 'ארמון המלכה' נראה שמקומו בתוך חצר הפנימית - שגגה היא זו, שהרי מקרא לה שיקרא בלא הפנימית החצר אל לבוא יכולה שאין אסתר שאמרה הוא מלא

המלך, ואיך יתכן זה אם בית המיועד לה הוא בחצר הפנימית. קסח. הדמות הנראית בחלון ארמון המלכה כשהיא פורסת ידיה בדרך תמהון - רמז עצמו ממציא מרדכי למה תמהה אסתר שהיתה י'(, )ד' הלוי במנות למש"כ בזה אצל המן בשעה שעובר, שיש בזה משום 'לא תנסו' )דברים ו' ט"ז(, ומוסר עצמו וכלל ישראל לסכנה, ולא שהיתה סבורה שישתחווה, אלא שלא ימציא עצמו להמן,

רק יחמוק ממנו.

פרטי איסוף על שליט"א, שפירא שמעון הבה"ח לידידנו נתונה המערכת תודת הציור הרבים מדברי חז"ל, וספרי רבותינו ז"ל, אשר על השקעתו המרובה מבוססים כל הפרטים הנ"ל, ותשו"ח לו. ויה"ר שיזכה כל ימיו לעסוק בתורה ועמלה, ולהגדיל

תורה ולהאדירה.אלפי לידינו והגיעו מדרשא, בבי דאורייתא בחדוותא הדברים ונתקבלו זכינו ושולבו דבריהם בכל ונשגר בזה תשואות חן להמשיבים הרבים שזכינו תשובות, כל את לצרף בידינו עלה לא הרבים, ומאמצינו השתדלותינו למרות אכן הנ"ל. ההוספות המחכימות והמיוחדות של כל אחד ואחד, ובנוסף ישנם גם בידינו עוד כהנה וכהנה הוספות רבות על כל הנ"ל, אשר מפאת קוצר הזמן והמקום לא עלתה

בידינו להשלימם לעת עתה, ואי"ה עוד חזון למועד.

זכינו ונתקבלו הדברים בחדוותא דאורייתא בבי מדרשא, והגיעו לידינו אלפי תשובות, ונשגר בזה תשואות חן להמשיבים הרבים שזכינו ושולבו דבריהם בכל הנ"ל. אכן למרות השתדלותינו ומאמצינו הרבים, לא עלה בידינו לצרף את כל ההוספות המחכימות והמיוחדות של כל אחד ואחד, ובנוסף ישנם

גם בידינו עוד כהנה וכהנה הוספות רבות על כל הנ"ל, אשר מפאת קוצר הזמן והמקום לא עלתה בידינו להשלימם לעת עתה, ואי"ה עוד חזון למועד.

ניתן לקבל כל שבוע את העלון בפקס או באימייל )ללא תשלום(.המעונינים לקבלו, ישלחו את שמם וכתובתם בכתב ברור, בתוספת ichudbchidud@gmail.com :מס' טלפון לבירורים, לפקס המערכת 089741115 או למייל

ויסברג א.י. ירושלים 'צדיק כתמר יפרח'.הגר י. ירושלים 'צדיק כתמר יפרח'.אומן י. בני ברק 'צדיק כתמר יפרח'.

דהן ד. מודיעין עילית 'צדיק כתמר יפרח'.ברקלי ש.ח. קרית ספר 'צדיק כתמר יפרח'.

דוד ש. אשדוד 'צדיק כתמר יפרח'.דוידוביץ א.ח. בית שמש 'צדיק כתמר יפרח'.ליבוביץ פ. ביתר עילית 'צדיק כתמר יפרח'.

שחר א.י. חיפה 'צדיק כתמר יפרח'.ציטרון מ. נוי יארק 'צדיק כתמר יפרח'.

אומן ש. ירושלים 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.קוט מ. ירושלים 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.

פישהוף א. בני ברק 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.

כהן מ. מודיעין עילית 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.לוי א.י. אלעד 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.

רחמים ש. באר שבע 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.הבר ד. ביתר עילית 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.קראון ש. חיפה 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.

וויזענבערג ה. מאנסי 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.ראזנבערג ש. מאנסי 'קוראי עונג - דברי חכמים וחידותם'.

- זכור: שמות הזוכים לשבוע פרשת צו הרבנים \ הבה"ח

גרוס ח. ירושלים 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.פשקס ר. ירושלים 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.רוזנפלד ג. בני ברק 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.גולדברג י. בני ברק 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.

פופוביץ א. מודיעין עילית 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.אומן י.י. מודיעין עילית 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.איינשטיין א. קרית ספר 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.קורץ ש.י. קרית ספר 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.לוי י.ז. קרית ספר 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.מלול ע. נתניה 'קוראי עונג - נפלאות מתורתך'.

אייזנבך י. ירושלים 'שבתא דינוקא'.אריאל נ. בני ברק 'שבתא דינוקא'.פוזן א. בני ברק 'שבתא דינוקא'.

אומן ש.ח. מודיעין עילית 'שבתא דינוקא'.הירשביין א. קרית ספר 'שבתא דינוקא'.

מדן י. קרית ספר 'שבתא דינוקא'.צדוק י. אלעד 'שבתא דינוקא'.חשאי נ. חיפה 'שבתא דינוקא'.דינר מ. לונדון 'שבתא דינוקא'.

כץ י.ש. נוי יארק 'שבתא דינוקא'.

בהגרלה המיוחדת הנוספתמבין הפותרים שהשיבו שבעים וחמש תשובות ומעלה

זכההרב אברהם איינשטיין שליט"א

בסט ספרים 'אילת השחר על התורה' ה"כהודעה נשלחה/תשלח לזוכים )במהלך החודש הקרוב(.