קיצור שלחן ערוך

ל ׳ ׳ צ ד ז י ד פ צ נ א ה ג מ ל ד ש ״ ה ו ג מ ״ ה ג כ ש פ ד פ ר ו פ מ ן ה ו א ג ג ה ר ה ל

ו ספר ל ועל ת

שפרים טצדייניפ כהלכהן ו ש א ק ר ל ח

כולל הלכות הנהגת הבוקר ציצית תפלה תפלין ברכות מזוזה ספרי קודש מאכלות אסורות רבית נדרים

. ם ק ו מ י נ ם ו ט ע ט . ב ם י ח י כ ש ת ה ו ב א ה ם ו י נ י י ד ש ו ד י ל ה ל כ י כ . ט א ו ן ה ו כ ט ש כת ו ש ד ח ת מ . ה ת ו י ע ב ת ו ו א א ש ן א ו ר ת א פ ו צ מ . א ה ב ו ש ת י א פק ו ר אד ע ח ש ת ו פ

ן י י צ . מ ה ק י נ כ ט ת ה ו מ ד ק ת ה ע ו ד מ ה ע ו ב ט י ה י ך גאו ו ת . מ ם ו ם י ו י

ומאפ!* כל העימות והדעות שונות. המפוזרים בספרי רבותינו.ם י ר פ ן ס מ ם ו י פ א ר א פ ם מ . א ם י נ ו ר ח א ם ו י נ ו ש א ת ר ״ ו ש ו

. ם ה י ר ח ו א א ב ד ש י י ב ת ת כ ו ב ר א . ו ת ו א י צ מ קרי ה יר כא א ב . מ ם י נ ו ר ח א י ה ר ב ת עא ד ו ר ע ה ת ו ו ר א ה

. ם ה י ר פ ס ן ב כ ר ו כא צ ר א ב ת א נ א ם ש י נ י נ ע ה

ק והיכנס כאיגנדיי . ' . , י » ו » י י ר י ר צ ז ע י ב ת ר ב ה

p ן מ ל -^vwmhebrewbochD.crשלמה ן

י • ׳ ׳ J ׳־־־ י . י ׳ ' . , נ ן י קא ל — ברו י ב ז נ ר ק ב ״ פ ו חט ס ע פ א ד ו ב ה ב ב י ש י ש ה א ר ב ו ם ר י נ פ א

א ״ י ש ת ת נ שרק ו ו י י נ

ן ו ק י ת ח ה ו ל

ם מ ו ס מ ס ב י פ ד ל ה ן ע א כ ה מ י ג ה ה ל ש ק ב ב

ך ר ב א י ל ל ״ צ , ו ך ר ב י ז ו ו ז ו ז ח ס י נ ב י י ת ׳ כ ו כ ם ו י ר ע ש ז ב ״ ה ט ר ו ב ש ״ ף פ ד

ט ב ש ל ב ״ צ ת ו ב ט ר ב ש ה ע ש מ ח ב ב י ת ע כ ״ ר ש ו צ ק ב ב ״ ה י ר ו נ ש ״ ל ף ק ד

ת ו י ע ב ט ל ה ״ צ ת ו ו י ע ב ש ב ה י ת ׳ כ ו כ ם ו י ר ע ש ׳ ב ה א ר ו נ ש ״ פ ף ס ד

ם י מ ם וצ״יל עיל קיילוח ה י מ ב וסיילוח ה י ת ע כ ״ ר ש ו צ ס ׳ ב ה ד ר ו ח ש ״ פ ף ס ד

ה צ ל ס ״ צ ת ו ש ב ק י ת ע כ ״ ר ש ו צ ק ׳ ב ה ח ר ו ח ש ״ פ ף ק ד

ר י ו א ר וצ״יל ה ו א ב ה י ת י כ ו כ ם ו י ר ע ש ׳ ב ה ח ר ו ח ש ׳ ׳ ף ר ד

ן י א א ש ״ א ד ש ו ע ן וצ״יל ו י א ד ש ו ע ב ו י ת ׳ כ ו כ ם ו י ר ע ש ׳ ב ה נ ר ו ח ש ״ נ ף ר ד

א מ צ ב ילעצטו וצ״יל ל י ת ע כ ״ ר ש ו צ ק ז ב ׳ ׳ ה ט ר ו ע ש ״ ף ר ד

א כ מ י ט צ י א כ וצ״יל ה ו א צ י א ב ה י ת ע ב ״ ר ש ו צ ק ז ב ״ ה כ ר ו ג ש ״ נ ף ש ד

ה ר ו ת ן ה ע ם ו ד ל י ו ב ת ג ג ש ר ה ו ס י א

ר ב ח מ א ה צ ג א י ש ה א

RABBI SOLOMON BRAUN 523 Saratoga Avenue Brooklyn 12, N. Y.

HYacinth 8-5916

: *•ל׳.*מטד«ו

ש&״ג : מ י ל : י״ל -org

ם ו פ ר ם ב פ ר נ

HADAR LINOTYPING & PUBLISHING CO. 290 Saratoga Avenue, Brooklyn 33, N. Y.

HYacinth 8-5903

ההקדמה לא נכתבה הנה, כי כבר נכתבה בחלק שני

שמה תמצאנת שנתתי לו משפט הבכירה, לצאת

החוצה לאורה ואין מוקדם ומאוחר בתורת

מפתח לקצור שלחן ערוך

ח ם ל ״ ו כ ב ע ל ח י ו ל ו ש י ב ת ו ר א פ ק ו ב ת ה מ כ ש י ה נ י דט י ל ד ו ע ס ם ה ד ו ת ק ו ת ש ל ל ו ו כ א ה ל צ ו ר ת ב ה י ר ח ם ש י ד ת י ל י ט ת נ ו כ ל הה מ ד ו ע ס י ל ״ ט ת נ ו כ ל ו ג ה כ ו ל י ה ו ו י ד ג ת ב ש י ב ן ל י דא א מ י צ ו מ ת ה כ ר ב ת ו פ ת ה ע י צ ת ב ו כ ל ר ד ה צ ד י ש ת א כ ר ב א ו ס כ ת ה י ת ב ג ה נ הב ה מ ד ו ע ת ס ו כ ל ה ה ה ש ו ד ק ב ר ש ב ד ם ל ו ק מ ן ה ו י ק נ

ן י ל כ ו א ם ש י ד ב ר ת ל ו כ ר ת ב ו כ ל ן ו ה מ א ה וב׳יש ו ״ ב ת ו ו כ ר י ב נ י דג ה מ ד ו ע ס ך ה ו ת ן ב י ת ו ש ר ז ו ח ש ת ה ו כ ר ת ב ו כ ל הד ז מ ״ מ ה ד ב ם ו י נ ו ר ח ם א י ן מ י ל ח ד ל פ ת י ד ש ם ע י ר ו ס א ם ה י ר ב דה ן מ ו מ י ז ת ה כ ר ת ב ו כ ל ת ט ה י צ י ת צ ו כ ל הו ת מ ו ר ו ס ת א ו ל כ א ת מ ו כ ל ן י ה י ל פ ת ת ו כ ל הז ם מ י ל כ ר ה ש כ ה ם ו נ י ם י ת ת ס ו כ ל א ה ה י ז ו ז ת מ ו כ ל ה

ת ש מ ח ם מ י ל כ א ל מ ת ע ו כ ר י ב נ י ב ד ל י ל פ ת ה י ל ו א ר ם ש ו ק מ ף ו ו ג ת ה נ כ הח ן מ ג י ד נ י ג מ ד י ״ מ ה ב נ ו ״ כ ה ת ב ש ו ד י ק נ י דט מ מ ׳ י ה הטו ן ו י ת הי כ ר י ב נ י ד ד ה י ר מ ז י ד ק ו ס י פ נ י דה נ נ ו ש א ה ר כ ר ב ם ב י ל ל ה כ ר ש ף ע ו ר י צ ו ו כ ר ב ש ו י ד י ק נ י דא ה נ נ ו ר ח ה א כ ר ב ם ב י ל ל ו כ ץ ט ״ ש ן ה י ד ן ו ת צ ק ו מ א צ אם י וב ל נ כ ה ש ה ו מ ד א י ה ד פ ץ ו ע ת ה כ ר ז ב ש ט ״ ק ב ש ו ״ ת ק ו כ ר ב ת ב ו ק ס פ י ה נ י דג ת נ ו ק ר י ת ו ו ר י פ ה מ ק ש מ ב ו ט ו ן ר י ח ד ע י ״ מ ת ש ל פ ת ת ו כ ל הד ל נ פ ט ד ו ק י י ע נ י ט ד ו י נ נ ע י ו ״ ו ע י ט ו ״ ו מ ח ו ו ר ב ה י ש י מ נ י דה ת נ ו כ ר ב ה ב מ י ד ן ק י ץ כ ד ״ ש ת ה ל פ ת ת ר ז ן ח י דו ה נ כ ר ב ת ב ו ע ן ט י א ד ה כ נ מ י ל ש ך י י ל א ל פ ת א ה ל י ש ן מ י ד

ה ק ש ו מ ל א כ א ל מ ך ע ד י ן ב י ב ד ן כ ו נ ח י ת נ י דז ד נ ו ו ע ו ל א י ב כ ה ״ ח א ג ו ת כ ״ ת ס א י ר י ק נ י ת ד צ קח ח נ ו ד ת ה כ ר ן ב י ד ד ת כ ״ ס ת ב ו ע א ט צ מ ם נ ן א י דט מ נ ״ ה ו ט ה ו ו נ י י ח ה ת ש כ ר ן ב י ה ד ה כ ל פ ת ר ה מ ג ן ו ו י צ בא ל י ו נ י דה ס י י א ר ת ה כ ר ן ב י ו ד ם כ ו ת ש י י ד י ק נ י דא ת ס ו י ט ר ת פ ו כ ר ת ב צ ק ל ו מ ו ג ת ה כ ר ה כז ב ד ו ד ת ו מ ל ת ת ו כ ל הב ן ס ת מ א ו ש ת מ ו כ ל ח ה ש כ ד ו י ק ר פ ר ס א ש ת ו ״ ת ס ו כ ל הג ׳ ס י ר ב ת ה ע ת ד ו ב נ ג ם ו י ר ב ת ד א נ ו ט א ם כ ד א ם ה ה ל ב י ג ר י ת ש ו ד מה ר ס ו ס א ר ה ב ד ה ב ר ו ח ת ס ו ש ע א ל ל ה ל ש ר י ט נ ה ו מ י ק ר נ ״ ה ש ת ל ו ל י כ ר ר ו ס י או א ס ק ס ת ע ו כ ל א ה ם ל י מ ם ש ש ה ל י ה ם י ד א ת ה נ ו ל כ כ שת סז ו ע ו ב ש ם ו י ר ד ת נ ו כ ל ב ה ע ל ב ט פ ה ״ ף ע ו ג ת ה ר י מ שח ך ס ד ד ר ב ה ז י ן ל י כ י ר צ ש ם ש י ד ב ג ר ה ל נ כ ם ס ו ש ם מ י ר ו ס א ם ה י ד ב רט ה ס ח נ ת מ ל פ ת ת ו כ ל ד ה ה ל ק ד ת צ ו כ ל הב ע י ר ע ת מ ל פ ת ת ו כ ל ה ה ה ל ל ת ח ו כ ל הא ה ע ל י ל ר ה ד ו ס ה ל ח י ל ת מ ו כ ל ה

ז ם ל י ל כ ת ה ל י ב ת ט ו כ ל ה

נ לוח המפתחות ן»״י א״ד ו מ ע

ה ל פ ת ר ה ד ס ם ב מ צ ן ע י ק ל ו ם ח י ל ב א ה ג ש ה נ מ ן ה י נ ע אבל ב

ט מ . ק ״ ן ו י א לצ ב ו ת ״ ש ו ד ק ד ל ר ו ר י ח א ו

ח ״ ת י ל פ ד ת ח ד א ס ע ״ נ כ ה י ב א ל ב ר ל ח א ת נ ל ש ב א

ט מ . ק ל ל פ ת כ מ ״ ח א ן ו ו י צ א ל ב ד ו מ ו ה ל ב י ת ד ל ר ו י

ד ר פ ס ז ל נ כ ש א ו מ ת ח ס ו ת נ ו נ ש ל ל ב א ר ל ת ו י מ א

נ . ק ד ו מ ע י ה נ פ ל ל ל פ ת ה י ל ד ך כ ו פ י ה ו ל א

נ . ק ו י ר ה ש א י ד ר ק מ ו א ל ל ו ש נ ב ה ל ו ו צ י ב ם א א

ש י ד ר ק מ ו ם ל ו ת י ה ה ע ר ו ו ת י ב ם ב ו ת ל י ד י ג

ע ק ־ ב נ . ק ם י ר ה א ל ה ו ב ג ג י ש מ ו ו י ר ה א

פ ״ ה ו ש ע י ד ר ק מ ו ב א ו ש ל ח ב א ג ש ה נ מ ן ה ו כ א נ ל

ב נ . ק ה ש ז י ד ו ק ר מ ר א ב ם כ י ל ב א ה י ש ר ח א

ו ר י ב ח ם ל י ד ק ד מ ח א ש ו י ד ם ק י ר מ ו ה א ב ר ם ה א

ד נ . ק ן ט ק ם ה ד ע מ ו א ל ש ו ד ו ג א

פ ״ כ ו ע ב א ״ י ש ה ד ח ש ב י ד ר ק מ ו ר ל ת ו ם מ א

ע . ק ן ג ב ד ש ד י ד ק

ם ו י א ב ו ם ה ט א י י צ ד א י ם ה ו ל י ק ע פ ת ס מ י ש מ

ה ג . ק ש ד ה ׳ ב ו ה ׳ א ד

ר מ ו ק ל י ס פ ה ו ל ר ל ת ו י מ ז א ״ ד ס פ ד ב מ ו ע ם ה ו ת י

ו . צ ש י ד ק

״ ר ט מ ל ו ט ה ״ א אוםטרליא ואמריקה הדרומית ר. ״ ה י י א ר ת ה כ ר ב ״

. ״ ר ט מ ל ו ט ה ״ א ארץ ישראל רכ . ש ם י ד ב ת ד א נ ו ן א י נ ע אונאה ב

. ״ ן ת מ א ו ש מ ה ״ א ן ר ו מ ת מ א נ ו א

ר פ ס ״ ״ ת ו ר ו ס ת א ו ל כ א מ י ״ ל ב א ה ״ א אשכנז ספרד ר. ״ ה ל פ ת ש ו י ר ק ״ ״ ן י ל י פ ת ״ ״ ה ר ו ת

ת ל י ט נ ם ל ו ק מ ד ה ש י כ בית הכסא ומרחץ מודרני א. ל ם י ד י

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ו ל

ד ו מ ע

ק ״ ה ל ם ב י ב ו ת כ ל ה ו י ח ר פ ס ם ב ל ש י ע ר ל ת ו י מ א

ה . ל ת י ר ב ע ק ה ו ד ק ד ן ב י י לע ו

ו . ל ה כ ד י ב ל ם מצוד! ב ם ש י י ר לק ת ו י מ א

. מ ה צ י ח ד ר ה ד ח ה ב ר ו ד ת ו מ ל ד ל ת ו י מ א

א . צ ס ״ נ כ ה י ד ב ו ב י ן כ י נ בית הכנםת עם י נ י ת ש מ ל ש ו ב י ת ק י ב ע ה ו ב ק ל ד ו ח י א ל ל ש

א . צ ץ ו ס מבח ״ נ כ ה י י ב ל ת ו ד כ צ ה ל י ל ע

ת ו ע מ ה ש ב מ ת ש ה ס ל ״ נ כ ה י ר ב ו כ מ ד ל ת ו י מ א

א . צ ם י ש נ ה ל ל י ב ת ט י ן ב י נ ך ב ר ו צ ל

ת ו נ ב י ל ד ס כ ״ נ כ ה י ת ב ר י כ מ ו ב ג ה נ ת ד י צ י כ

א . צ ה ש ד ח

ם ה ב ם ו י ק ו ס ם פ י ל ת ו כ ל ה ב ע ת כ נ ס ש ״ נ כ ה י ב

ב . צ ש ד ח ר מ י י צ ם ל י צ ו ר ם ו י ק ח מ ם נ נ י א ת ש ו מ ש

י ״ ס ע ״ נ כ ה י ב ש ב ו ד ק ם ה ד ש י י צ ר ל ת ו י מ א

ב ם. צ ׳ ׳ עכו

ת י ם ב ד ו ק ה מ י ה ת ש י ב ל ב ל פ ת ה ד ל ת ו י מ א

ג . צ ם ״ ו ה לעכ ל פ ת

ח ק י ו ל ס א ״ נ כ ה י ה ב ל י ב ת ט י ב ת מ ו ש ע ר ל ת ו י מ א

ג . צ ס ״ נ כ ה י ך ב ר ו צ ם ל י נ ב א ה

ו נ מ ה מ ל ע מ ל ם ש י ת ב ס ב ״ נ כ ה י ת ב ו ש ע ר ל ת ו י מ א

ד . צ ס ״ כ ה י ו ב ם א ״ ו כ ם ע ש ש י

ג ה נ מ ס כ ״ נ כ ה י ר ב צ ח ת ב ו נ ל י ע א ו ט נ ד ל ת ו י מ א

ב . צ ם י ו ג ה

ל צ ה א ל ע מ ה ל מ י ב ם ה י ע ב ו ק ר ש ו ס י א ן ה י נ ע ב

ד . צ ק ״ ה א ה

ד . צ ן י כ ר ב י מ א ם מ ״ נ כ ה י ן ב י נ ר ב מ ג ב

ז ט ק ־ ו ט . ק ד ח ד א צ ו ל ח ר ז ל מ ת ו ת כ ו נ ש ם ל י צ ו ר ם ש ״ נ כ ה י ב

ז ט , ק ט . פ ס ״ נ כ ה י ת ב ו מ ו ק מ ח ב ״ ד ת ו ב י ן כ י נ ע ב

א ל ז ב ״ ה ו ע ה ת מ ו נ ה י א ל ל ן ש י נ ע ברכות הנהנין בד ע . ד ה כ ר ב

ו ת נ ש ץ מ י ק ה ״ ו ל כ ה ש ת ״ כ ר ו ב מ ו ל ח ך ב ר י ב

ה ע . ר ת ו ת ש ה ל ע ר ו

ן ו ת ל נ ו ל ש ח י ק ״ ת ע ו ת ש ן ל י ג ה ו נ ן ה י נ ע ב

ו ע . ר ק ו ב ק ב ה ב

ת ז ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ז ע . ר ת ו י ר ג ס ת ו ר ט ק ה מ נ ן ק ו ש י ל ע ן ע י כ ר ב ן מ י א

ך י ח ת ה מ י ע י ט ל ו ב ע ל ב ר ו ב ה ר ז י א ל ב כ א מ ך ה ר כ

ז ע . ר ה נ ו ר ח ה א כ ר ב ב ב י י ם ח א ה

ה פ ך ה ר א ד ל ת ש ו ל ו ב ח ת ן ב ו ו מז ע ל פ ש נ ה ש ל ו ח

ח ע ר ־ ז ע . ר ה כ ר ב ב ב י י ם ה א

ך י א ץ ה ח ר מ ת ה י ב א ב ו ה ת ש ע ם ב מי י א י מ ם צ א

ט ע . ר ה כ ר ב ג ב ה נ ת י

ה א ר נ ח ו ר ל י ו ל א ל ש ב ו ה ס ב נ כ נ ח ש פ ת נ ת ש פ

פ . ר ת י ז כ כ

פ . ר ו ר ו ע י ש ס ב ע מ ת נ ק ו מ ט צ נ ת ש ת כ י ז כ

פ . ר ז ה״ ת בז י ע י ב ר ר ה ו ע י ש

ר ח ת א י ז י כ צ ד ח ו ל ע אכ ו ו א י ק ה ת ו י ז י כ צ ל ח כ א

א פ . ר ן ו ש א ר ה ף ל ר ט צ ם מ א

ר ו ע י ש ר מ ת ו ו י ת י ת ש ה ב ה ו ש ה ש מ ה ח ק ש ה מ ת ש

א פ . ר ס ר ת פ ל י כ י א ר כ

ה ת ו ם א י ק ק ו ו ל ת ר י ר י ק נ פ מ ם) ש ־קרי ז י אי ה ( ד י ל ג

ב פ . ר פ ״ כ א ד ר כ ת ו ה י ה ו ש ט ו ע ט מ ע מ

ר מ ׳ א ה מ ד א ה ם , ו ק מ ב ה ש כ ר ב ח ה ס ו נ ה ב נ י ש

ה פ וצר*. ר ר *י מ י א א ר ו ב ם ״ ו ק מ ב ״ ו ץ ר א ה ״

ח כ ׳ ש ן ג י ע ת מ כ ר ב ב ן ו י ה י ת ש ת ו ו נ ו ז ל מ כ א

ר י כ ז ה ה מ י ת ח ק ב ר ם ו ה י נ ר ש י כ ז ה ה ל ל ח ת ב

ג פ . ר ם ה י נ ש

ה ת ו ש ר י ב ח ״ ו ת ו ש פ א נ ר ו ב ו ״ ת כ ר ב ר ש ב ל ר כ א

א י צ ו ה ל ל ו כ ד י ח ם א א ״ ה ת ו ש פ א נ ר ו ב ו ״ ת כ ר ב ש

ד פ ר ־ ג פ . ר ו ר י חב

ן י ל כ ו א ץ) ש י י ו ו ־ שער טערקי ם ( י מ ר ג ו ם ת י ט ח

ו פ . ר ן י כ ר ב י מ א ה מ ד ו ע ח ס ו נ י ק ל

ח פ ר ־ ז פ . ר ך י ב י מ א ג מ ו ר ת א ב ו ה י ז ח ו פ ת ת פ י ל ק

ט פ . ר ך י ב י מ א ח מ ו פ ת ח ו י ט ב א ם מ י א ל כ

צ . ר ״ י העץ ר א פ ר ו ב ן ״ י ל הי ך ע ר י ב ה ו ע ט

ן ה י ל ך ע ר ב ם ל י מ ה ם ב י ק ו מ צ ת ה י י ר ר ש ו ע י ש

ב צ ר ־ א צ . ר ף פ ג ה ״

ר ק י ע ה ר ו ו ע י ש א כ ו ל ה פ ט ה ר ו ק י ע ל ו פ ן ט י ד ב

ב צ . ר ר ו ע י ש כ ת מ ו ח פ

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ח ל

ד ו מ עת ל י כ ם א י ד ק ה ל ל ו כ ם י א ר ה ק י ע ל ה ך ע ר י ב

ד צ ר ־ ב צ הטפל• ר

ז ס . ר ן י נ ס י כ ה ב א ב ת ה ל פ ת ע ו כ ר י ב נ י ד

ח ס . ר ן י צ ע ר ל — פ י ג י י ל ב ה ע כ ר ן ב י ד

א ע ר ־ ר . ע ן י דג נ י מ ל מ כ א ל מ ת ע ו כ ר ן ב י ד

א ע . ר ם י נ צ ר ח ן מ י א י צ ו מ ן ש י ק ש ל מ ה ע כ ר ן ב י ד

ב ר . ע ן י ק ש י מ נ י ל מ ר כ ט ו פ ן ש י ן י י ד ב

ג ע . ר ב י ט מ ה ב ו ו ט ת ה כ ר ן ב י נ ע ב

ז ל ר ־ ו ל . ר ה ד ו ע ס ך ה ו ת ן ב י א ב ם ה י ר ב ד

י ר א ו ע י ש כ ת מ ו ח ת פ ו ח ל פ כ ו א פ ש ״ כ ה ו י ה ב ל ו ח

ה ל ל פעם• ר כ ך ב ר ב ו ל ך ל י ר צ

ו צ ר ־ ה צ ת. ר ו נ ו ז ת מ ל י כ א ש ל ״ י י ת ה י ת ם ש י ד ק ה ר ל ת ו י מ א

י נ ש א ע ל ו ש ר מ א י י ס א ו נ י ג ו ר ד נ א ם ו ו ט מ ברכת השחר טט אשה• מ

ט • מ י ו י ג נ ש א ע ל ך ש ר ב י י ר א ג

ו ת ט ל מ ב ע ס י ו מ י ש ו ב ל מ ן ב ש י ם ו ד ר נ י ש מ

י ד א ו מ ל ו ל ש א ״ ר ת ק ו ר ק ה ל צ ו ר ר ו ו ע י נ ר ו ז ח ו

ט . מ ה ר ו ת ת ה כ ר ך ב ר ב ך ל י ר צ

. נ ה ר ו ת ת ה כ ר ך ב ר י ם ב ק א פ ו ס ם מ א

מ . ר ן ו ת המז כ ר ך ב ר ב ל ל ו כ י ר ע ו ע י ברכת המזון שם ם ע צ מ ו צ ת מ י ז כ י ב ג י ס ת א י ז י כ ע ב ז ד ״ מ ה ב

ט ל . ר ם י כ י נ ח ן ה י ר ב א ש נ ה ש מ

ח ל . ר ן ה י ה על ר ו ה ש ע ח ר ו ר ם ש י נ ו ר ח ם א י ן מ י נ ע ב

מ . ר ן ו ת המז כ ר ך ב ר י ר ב ב ם כ ק א פ ת ס נ י ש מ

א מ ר ־ מ בא. ר י ה ו ל ע ר י מ ו ח ל כ ם ש ן א י ד ב

י ׳ א ל ח י ל ׳ ל ם ז ו י ו מ ת ד ו ע ה ס כ ש מ נ ן ש ת ח

ב מ . ר ת ו כ ר ע ב ב ן ש י כ ר ב מ

ם ר ג ת ו י מ ס א ו כ ל ה ן ע י כ ר ב מ ן ש ו מ י ז ת ה כ ר ב

ג מ . ר ד צ ל ס ס ו כ

ד מ . ר ד ר י ט י א א ו ס ה ו כ ל ה ך ע ר ב מ ם ה א

ה מ ר ־ ד מ . ר ן ו מ י ת הז כ ר ך ב ר ב ר ל ד ה ל י ב א ה ן ש ו כ נ

ו נ ל כ א ׳ ש ך א ו ר ם ב י ר מ ו א ש ד כ ו מ ע ן ל י ג ה ו ש נ י

ו מ . ד ו ל ש מ

ז מ ר ־ ו מ . ד ן ו מ י ז ת ה כ ר ך ב ר ב ן ל י פ ר ט צ ן מ י ק ש ה מ ז י א ב

ת ט ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ז מ . ר ם י נ לא ש ן ו ו מ י ז ק ל י ס פ ר מ ח א ן ש י ר ב

ם י ר ה צ ד ב ו ע ס ר ל צ ן ק מ ק ז ם ר ה ן ל י א ם ש י ל ע ו פ

ה מ . ר ן מו י ז ך ב ר ב ן ל י ת מ ה ן ל י כ י ר י צ א

ש י ד ו ש י ב ל כ א ן מ י ל כ ו ם א ה ש מ י ה ש ר ו ב ח

ט מ . ר ב ל י ח ל כ א מ

ת י כ ו כ ל ז ה ש צ י ח י מ ״ ו ע ל ת א ו א ל ן א י א ו ם ר א

ח מ . ר ן מו י ז ן ל י פ ר ט צ י מ ) א ל ג י ה (שפ א ר י מ ״ ו ע א

ך ר ב ל ל ו כ ם י ח א י ד ש ה ו ו ח ן ל י א י ש ברכת הריח מט צ . ר ח י ר ת ה כ ר ב

. ש ״ ל כ ה ש ת ״ כ ר ח ב י ר ל ה ך ע ר י ב

י ה א נ ש ה ל נ ש ם מ י ש ד ח ת מ ם ה י ד ר ו ם ו י נ ש ו ש

א . ש ו נ י י ם שהח ה י ל ך ע ר ב ך ל י ר צ

ו י ת ו ב ר ו ו ח ד י מ ע ה ף ו ר ש נ ס ש ״ נ כ ה י ברכת שהחיינו בג . ש ו נ י י ן שהח י כ ר ב י מ א

ך ר ב י י ע א ר ם פ י מ י ד ה ח א ל ה ו פ ק ה ת ב י ה ב נ ק

ג . ש ה י י נ ל הק ו ע נ י י ח ה ש

ש . ד ו נ י י ך שהח ר ב י י ל א ב ק ת נ ר ש פ ר ס ו א לא י צ ו ה

א י , ש ה . ש ו נ י י ם שהח ה י ל ן ע י כ ר ב י מ ן א י ב כ ר ו מ ת ה ו ר י פ

ל ה ע כ ר ב ך ה ד ב ם ל ו י ן ה י ג ה ו ן נ י ברכות חראייח או . ש מן ד ז ח א ו ל ר י ב ת ח ה א א ו ר ה

ז ו לא. ש ן א ס י י נ מ א י ק ו ך ד י ר ת צ ו נ ל י ת א כ ר ב

ת ו נ ל י ה א א ו ר ם ו ו ר ד ת ה ו צ ר א א ב ו ה י ש מ

ח . ש ף ר ו י ח מ י ן ב י ב ל ב ל מ

ח . ש ך ר ב י ל ו א י ר ה א ל י ל ת ב ש ה ק א ו ר ה

ט . ש ה מ ח ת ה כ ר ו ב כ ר ב י י ם א י ש נ

ט . ש ך ר ב ר ל ת ו י מ ה א מ ח ו ה ס י ם כ י נ נ ע ם ה א

א י ש ׳ נ י פ ו א ך א ל א מ ק ו ך ד י ר ם צ י כ ל מ ת ה כ ר ב

י . ש ה נ י ד מ ה

ר ז מ ל מ ״ ע ו מ ל ו ע ו ב ה ל כ כ ש ת ״ כ ר ן ב י כ ר ב י מ א

א י . ש ם י א ל ו כ א

א י . ש מל ו ת הג כ ר ן ב י כ ר ב ן מ ט ק ו ה ה א ש י א ברכת חגומל אב י . ש ל מ ו ג ת ה כ ר ב ו ב ג ה נ ת ד י צ י ה כ מ ח ל מ ת ה ע ב

ב י . ש ה ל י ל ם ב ל ג מ ו ג ן ה י כ ר ב י מ א

ת ו ח ת פ מ ח ה ו י ל

ד ו מ ע

ג י . ר ם ״ ו ל עכ ו ש י ב ת ו ר פ ו ס י ן א י נ ע בישול עבו״• בד י . ר רה י ז ג ל ה ל כ ם ב ם ה ת א ב ל ש ל ה מ ר ו מ ו מ

ד י . ר ם ״ ו ל עכ ו ש י ב ת ו פ ן ל ו ק י ת

ו ט ם. ר י י ז קלו ר ו ו א ן א ג י ד נ י מ

ז ט . ר ם ״ ו י עכ ל ו ש י ם ב ו ש ו מ ש ב י י ב א ל ה

ז ט . ר ש א ת ה ו ד ל ו ת ל ב ש ב ת נ ר ש ב ד

ן י ל כ ו א ם ו י א פ ו ר ן ה י ב י ש ו מ ם ש י י נ י ש ן ה י נ ע בשר בחלב בא נ . ר ב הל ר ו ש ב

כן א ו כ פ י ו א ב א ל ה ר ל ש ב ל מ י ע ג ה ר ל ת ו י מ א

ג נ ר ־ ב נ . ר ע ו ו י פארע מ ת י ס ל ל כ ב ע ל ו ה ר א ש ב מ

ת י ה ה ב ( ל ה ) ב ה ר י צ ת ב י ה ה ב ( ל ל ה ש ב ר ל ת ו י מ א

נ . ר צה) ת קמו י ה ה ב ( ל ה ת ב י ר ו ן ב כ ) ו בקמץ

ר ש ו ב ת ב ו ל צ ) ל י ר ט ק ע ל ע י ( ל מ ש ר ה ע ל י ו ר ברוילער בו . ר הלב ר ו ש ב ו ל ת ו ש א מ ת ש ה ל ה ו ל מ א נ ל ש

כ . ר תן י ה עשי א ו ל ר א ר ש י ם ו ״ ו כ ת ע ו נ י ב גבינות עכו״ם גם ת ס ת מ ו נ י ב ן ג י ש ו ע ל ה א ר ש ל י ת ש ש ר ת ה י ב

ט י ר ־ ה י . ר ב ל ה

ת ו ל ב ת נ ו ב י ר ק ו ע ה מ ש ע ) נ ט ע נ ע ר ק ( ק ד ב א

ט י . ר ת ו נ י ב ג ו ה ם ב י נ י ב ג מ ת ו ו פ ר ט ו

ה ו ך ל ו ת ת מ ר מ ז ה מ ש ל א ו גרמופון — פוגוגראח קב . מ ה ת ר ע ב י ד מ ה נ ו י ה ן א ו פ ו מ ר ג ב ש

ה כ ו ת ו ב נ ג נ ה ש ת מ ר מ ז מ ן ו ו פ ו מ ר ך ג י ר ע מ ש כ

ר ב ו י ע ת א ו ר כ ז ם א י ר י כ ז מ ת ש ע י ד ל ם ק י נ ז ה

ד . מ ״ א ש א ת ל ר ״ ו ס י ל א ך ע י ר ע מ ה

ו ת ס נ ר פ י ש מ ש ו א י ר ו ל י ר ג ו ס י א ן ה י נ ע גילוי ראש בג ה. ל ל ז ר ע ו ב ע ו ל ח י ר כ מ

ן י ב ם מ י א צ ו ש י א ר ת ה ו ר ע ש ם ו י ע ו ל ק ם ה י ע ב ו כ

ד ל ־ ג . ל ם י ב ק נ ה

ם כ ר ב ן ל ו כ י נ ש א א י ר ו ל י ג ם ב י ב ש ו י ם ה י ש נ א

ד . ל ם ו ל ש ב

ד . ל ש א י ר ו ס כ ב כ ו ש י ח ק א ו ר פ ן ב י ב ש ו י ה

ע . ק ם י ב ת כ מ ם ב י ג ו ה נ ם ה י ל ו ד ג ם ה י ר א ו ת ן ה י נ ע דרך״ארץ בג ע . ק ו ת ו ש ר א ב ל ו ש ר י ב ל ח ו ש ב ת כ ת מ ו א ר א ל ל ש

א ת י ו ח ת פ מ ח ה ו לד ו מ ע

ז ע . ק ה ד י ל ג ה ת ה ג א ו ה ן ל ו כ י נ א

ח ע ק ־ ה ס . ק ן ם בה ד א ל ה י ג ר י ת ש ו ד מ ב

ב ל ־ א . ל ם י ו י ג ש ו ב ל מ ך ב ל י א ל ל ש

. ״ ש ד ו י ק ד פ ס ה ״ א דפוס דג נ . ד ת ו מ ת ו י ח נ ך ש י ר צ ר ש ש כ ן ה י נ ע השגחה — הכשר ב

ת ו נ ק ו ל נ י מ א ה ת ל ו ר ש כ ק ב ז ה ו ל מ ל כ א ב ו י ה מ

ד נ . ר ר ש כ ם ה י כ י ר צ ם ש י ר ב ו ד נ מ מ

ה נ . ד ת ח ג ש ת מ ו י ה ת ל נ מ א י נ ה א ש א

. ך ת מ א ו ש מ ה ״ א ד

ט כ ־ ה . כ ת י ר ח י ש ״ ט י נ ל ת ב ו מ ׳ א ך ד ל י א ל ל השכמת הבקר שם י ד י ל ה ה ע ר ו ה ש ע ה ד ו ד ו ש ד מ א ן ש י נ ע ב

ל ־ ט . כ ת י ר ה ש

ם ה י ד ו י ל ט נ ם ש ד ו ם ק ה ו ב ע ג נ ם ש י ל כ א מ ן ה י ד

. ל ת י ר ה ש

א . ל ם י ד ת י ל י ט ם נ י כ י ר צ מ ם ה י ר ב ו ד ז י א

א . נ ה ל פ ת ם ה ד ו ה ק מ י ע ר ט ו ס י ן א י נ ע ב

ו י נ ל פ ב ק ו ל ד י ב ח ח ת פ ם ל י ד ק ה ר ל ו ס י א ן ה י נ ע ב

ב . נ ה ל פ ת ם ה ד ו ק

. ״ ת הכסא י ב ה ״ א ד

ו פ ט ה ל ו ו ת ו ה ף א ו א ע י ב כ ה ד א ה ו ת ל ה ה ש י ר פ ה חלה אשד. ש

ח צ ה. ק אכלו ה ו ל ח ה

ח צ . ק ה ל ד ח ו ע י ן ש י ג ע ב

ט צ . ק ה ס י ע ה ב ב ד ע ת ג ה ו ר ז ח ה ו ל ה ה ש י ר פ ה

ב ל ח ־ ק ב א ה מ ש ע נ ב ה ל ח ם ו ״ ו כ ב ע ל ן ח י ד חלב ע כרים בז י . ד ק ל י מ ־ ד ע ד ו א פ

ל ל כ ה ב ו י ה ) א ן י ם ע מ ס י ם י ד ק א ( ב ל ה א ד ב ו י ס נ

כ . ד ם ״ ו ב עכ ל ח

ן — ו ק י מ י כ ן ( מ ו ת א ק י ד ל ב ך ע ו מ ס ל ל י ע ו י מ א

כ . ד א מ ב ט ל ו ח ן ב י א ד ש מ ו א ) ש ד ע ק י מ ע כ

ם י כ י ר י צ מר) א מו ד ( מ ו ש ל מ ם ש י ל טבילת כלים כם ד ׳ ח . ד ה ל י ב ט

י ר א י י ג ת נ ד ש ו ג ל א א ר ש ת י ד ר ל ז ו ח ר ש מ ו מ

ט . ד ה ל י ב ן ט י כ י ד ו צ י ל כ

ת ו ח ת פ מ ח ה ו י ל יד ו מ ע

ט . ד ר ק פ ה ה מ כ ז ם ש י ל כ

ג י ד ־ ב י . ר ו ל ב ט נ ם ש י ל כ ב ב ר ע ת ל נ ב ט א נ ל י ש ל כ

י . ר ם י ל א ר ש ם י י ל ע ו פ ה ם ו י ר כ ל נ ת ש ש ר ת ה י ב

א ו ת ה ש ר ת ה י ב ם ה ע א ד ו ו י נ י א י ו נ ו נ ה י מ ל ה כ ק ל

א י . ר ם י ר כ ל נ ו ש ל א א ר ש ל י ש

י . ד ה ל י ב ם ט י כ י ר י צ י א נ ו נ ח ם מ י ל א ו ש ם ש י ל כ

ו נ י א ד ש ו ש ה י ש ל מ צ ת א ו ת ש ל ל ו ו כ א י ל א ש י ד א

ב י . ר ם י ל כ ל ה ב ו ט

י . ד י מ י ר כ מ ו י ה נ י מ ם מ י ש ע נ ם ש י ל כ

ב י . ר ט ״ ו י ת ו ב ם ש ד ו ל ק ו ב ט ה ל כ ש

ו ב ר ש ש ש ש ה י ת ש ו ר ה נ ל ב ו ב ט ר ל ת ו י מ א

י . ר ג ל ש ל ב ו ב ט ו ל ן א י ל ה ו ז ל ה ן ע י פ ט ו נ ה

ת י א ר נ ר ערוד, ש ב ד ד ג ך נ ד ב ר ל ת ו י מ טעלעוויזשאן אא מ ־ . מ ן א ש ז י ו ו ע ל ע ט ב

. ״ ו י ד א ר ה ״ א טיליפ1ן רם ה ם ל י מ ש ג י ה מ י א ש י ל י ז ר ב א ו י ל ר ט ס ו טל ומטר א

ן ס י ד נ י ע ר ש ת ה מ מ ה ת ה ו מ י י ו ר ש ד ת ע ן ו ס י נ מ

ע ס ו נ י ש ן מ כ , ו כרה הז ה ו ל א ש ו ב ג ה נ ת ד י צ י כ

ד כ ק ־ ב כ ה. ק ג בז ה נ ת ד י צ י ר כ ו ז ה ו ל ת ע ד ם ו ש ל

א צ ן י ו ש ה ר ׳ מ ז ל ב ו א ש ו ל נ מ ז ל ש א ר ש ץ י ר ן א ב

ת פ ו ק ר ת ה א ם ל י ש ל ש י ל ל ב ו א ש ו ל נ מ ז ל ש ״ ו ה ל

א כ . ק י ר ש ת

ע ס נ י ו ״ א ל ב ו א ש ל ל י ה ת ר ה ב כ ל ש א ר ש ץ י ר ן א ב

ב כ ק ־ א כ . ק ן י ל א ו א ש ד ל ו ם ע ש ל ש ״ ו ה ל

בא ל ו ו א ש ל ל י ה ת ה י ו ״ א א ב ו ה ץ ש ר א ץ ל ו ן ה ב

ב כ ץ לארץ. ק ו ה ו ל ת י ב ל

ל ו א ש ל ל א ר ש ץ י ר א ג כ ו ה נ ש ל ת י ו מ ו ק ו מ ה ז י א ב

ב כ . ק ן ו ש ח ר ׳ מ ז ב

ף ס ו מ ת ה ל פ ת ת ע ת ב ר צ י ע נ י מ ש ס ב ״ נ כ ה י ב א ל ב

ן י י ד ל ע ל פ ת א ה א ל הו ם ו ש ר ג י כ ז ר ה ב ץ כ ״ ש ה ו

ב . ק ת י ר ה ש

. ם״ נ י ם י ת ס ך ״ י נ ה נ ת ה כ ר ב ה ״ א יין ר

ת יג ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ם ו ו י ש ל ד ח ת נ ד ו י י א ת ו ה ל ק ר ע ב ו ם ע כדור העולם אז . ס ן י ל י פ ת ג ב ה נ ת ד י צ י ת כ ב ש

ם ו י ה י ש נ ו פ צ ר ה י ל צ צ ת א ו נ י ד מ ש ב ״ ר ן ק מ ז

ו . ק ם י ש ד גי ח ׳ ו ם ב י כ ר א ת ה מ ל י ל ו ה א

ב ר ע ת נ ש ש ש ו ח ש ב י ר ש ב כימילןון — כעמילןער דן מ ו א ת ה ק י ד ל ב ך ע ו מ ס ש ל י י ר א ו ס י ר א ב ו ד ב

ם ר ־ כ . ר ( ר ע ק י מ ע ן — כ ו ק י מ י כ )

ט מ . ר ם י צ י ב א ב צ מ נ ם ש מאכלות אסורות דנ . ר ם ר ד ו ס י א ן ב י ע ת ה י א ר מ

נ . ד ה מ ה ב י ה ד ד ב מ ל ח ם ה א ע צ ו י ם ה ד

ו נ ר ־ ה נ . ד ה נ ו כ י מ ״ ם ע ו מ י ח ם מ י ד ל ו נ ת ה ו פ ו ע

ם י א ר ק נ ה ת ו ו צ ו י נ ל ם ב י מ ו ר ם ע ה י ר א ו צ ת ש ו פ ו ע

ו נ . ר ר ע נ י ה ־ ל ר ע פ

ר ו ס י ר א ב ד ה מ ש ע נ ן ש י ט א ל ע ש ז ד ן ו י ר ע צ י ל ג

ג ס . ר ת ר ח ה א ר ו צ ה ל נ ת ש נ ר ו ו ס י א י ה ק ל ו ח נ מ ש מ ר פ נ ו

א ל ש ש ש ש ח י ק ו ו ש ה ן מ י ח ק ל נ ר ה א פ ק ע ל ־ ם ע ש ז ד

ז ו . רג ם י ע ל ו ת ו מ ק ד ב נ

ח נ . ר ( לבן ם (מי י ל מ ם נ ה ם ב י ו צ מ ץ ש י ק י ה מ י ח ב מ ק

ט נ . ר ם י ג ד ם ב י א צ מ נ ם ה י ע ל ו ת

ן כ י ו ד ר פ ל ס צ ל א ו כ א י ל ז נ כ ש א ר ל ת ו י מ א

ד מ . ש ך ו פ י ה ל

״ פ א ק ס ו ר ק י מ ״ ״ ר ע ק י מ ע ן — כ ו ק י מ י כ ה ״ א ר

. ״ ה נ כ ר ס ו ס י א ״

ז נ . ר פ ו ק ס ו ר ק י י מ ״ ק ע ם ר י א ר ם נ נ י א ם ש י ע ל ו מילןרוסלןופ תי ״ ו ע ק ד ב ר ל ת ו י מ ה א ק י ד ה ב י ב נ ה א מ ל ר ש ב ד

ט נ . ר פ ו ק ס ו ר ק י מ

ר י ס ה ב ל י י י ח ל א א ר ש י ת ה י ב ה ב ז ו ז מ ע ה ב י ק ו ם ג מזוזה אח . ע ע ו לקב ר ו ו ז לח ו

ט . ע ר ״ ה ר ן ל ה י נ פ ) ל ה (באלקאן ק ע ם מ ה ש ל י ם ש י ת ב

ת א צ מ נ ו ש ה א ע ב ק ר ו מ ח ה ו ק ד ב ה ל ז ו ז מ ר ה י ס ה

. פ ך ר ב ך ל י ר ם צ ת א ר ח ע א ב ו ק ה ו ל ו ס פ

. פ ה מ צ י ע נ פ ת ב ח ת פ נ ה ו ל ו ד ך ג ו ת ה ב נ ט ת ק ל ד

א פ ־ . פ י ל ד ׳ ע ו ד ן ל י א ן ש ט ר ק ד ן ח י נ ע ב

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ד ל יד ו מ ע

ם ג ם ג ם ע י ל ת ו כ ה ף ש י ר ן צ י מ ן כ י ו ש ע ם ה י ת ב

ב פ ־ א . פ ד ח א ן כ י ע פ ו ש מ

ן ק ת י ל ד ה כ י ל ע ה ש ז ו ז מ ם ה ח ע ת פ ו ה ר י ס ה

ה י ל ע ה ש ז ו ז ם המ ה ע ת פ ו ה ע ב ק ו ו ר חז ל ו ת ו כ ה

ב . פ ה ״ מ ל ו י הוד. ת א

ם י ה ת ש מ ר ו ד ם ה י ר כ ו ם ש י ל ו ש ה י ם ש י ל ו ח ת ה י ב

ב . פ ה ז ו ב במז י י י ח ם א י ש ד ׳ וגי ח ם ב ש

ף ו א ש ם ל י ר פ כ ת ב ו ר י ץ ד י ק י ה מ י ם ב י ר כ ו ש ה

ב ה. פ ז ו ן במז י ב י י י ה ח א ר צ י ו א

ם ה ג ס י נ ך כ ר ם ד ה ס ו ״ נ כ ה י י ב נ פ ל ת ש ו ר ז ע ה

ג פ ־ ב . פ ה ז ו ן במז י ב י י י ה ם א י ש ר ד י מ ת ב ל

ג ה. פ ז ו ב במז י י י ח ם א י ד ו ה ל י ם ש י ר ו ס א ת ה י ב

ת ד מ ו ע ה כ נ י י ד ע א פ ו ש א מ ו ה ף ש ת ר ח מ ת פ

ד . פ רה פטו ת ו ב כ ו ש ו כ ת א ב י י ה ו

ת י ב ת ה ה א נ כ ק ״ ח א ו ו ל צ ר א ו כ ה ש י ה ת ש י ב

ד ה. פ ז ו ל המז ך ע ר ב ל ר ו ו ז ח ב ל י י י ח א

ד ר. פ ס לדו נ כ נ ם ש י ש ל ך ש ו ת ה ב ז ו ז ע מ ב ו ק ה

ה ה. פ ז ו ם מז ן ש י א ת ש י ב ר ב ו ד ר ל ת ו י מ א

ק ר ר ש ב ח ה י ד ה ם ל י ו מ ן ל י א ם ש ו ק מ א ב ו ם ה מליחה א. ר ם י י ה מ

א . ר ע ״ ל ע ם מ י מ ה ב ר ש נ ד ש ב כ

ז . ר ד ה י ר ב ש ם ב ד ע ב ח כ ל מ

ו נ מ ו מ ל ט לא נ ח ו ל מ נ ף ש ו ע , ו ם ל ח ש ל מ נ ף ש ו ע

ג ר ־ ב . ד ר א ו צ י ה ט ו ח

ב . ר ם ר ד ו ס י א ו מ ר י ש כ ה ם ל י צ ו ר ח ו ר ק נ ר ש ש ב

ר ר ק מ ו ב ח א ר ק ם ב י מ ׳ י ה ג ה ש ר ש ש ב

ח . ר ( ר ע ד י ז ד י ר פ )

ד . ר ר ע ט ק ע ל ע ז ו א ל ג ד ע ב כ ת ה י י ל ן צ י נ ע ב

י ״ ש ע מ ש ח ה כ ח ב ל מ א נ ל ר ש ש ו ב ד א ב כ ה ה ל צ

ה ר ־ ד . ר ש מ ש ם ה ו ו ה ל ב ג ע ת מ ת ש י כ ו כ ז

. לער״ י ״ברו ה , א ד

. ״ ה ח י ל מ ה ״ א מקרר פרידזידער רל כ מ ו ש מ י ע א נ ו ת ש ע ם ו ״ ת ב ס ת ו כ ר ה פ ו משא ומתן סת ו ל ו ד ת ג ו י ת ו ב א ו ת כ ו ל ן ל י ו א ר כ ח ש ק ף י ד ף ו ד

ו ת ט ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ס . ק ן י פ ד ר ב כ ת ש ה י ל ד כ

ם ת ו ס ר כ מ ה ו ב ו ר ד מ ס פ ה א ב ק ו ר ד ת ו מ ר ש ב ד

ו ט ש ־ ר י . ש ה א נ ו ה א ו י ה א

ם י צ ו ת ר ע כ ר ו י ש כ מ ב ה ם ר ה ש ל י ת ש ש ר ת ח י ב

ר י ע ת ב ר ח ת א ש ר ת ח י ד ב י מ ע ה ת ל ש ר י ח ל ע ב ה

ו ם ל י א ב ב ש כ ע ם מ ש א ד ר ת א א ד ר מ ה ת ו ר ח א

ו ט . ש ו ל בו בג

ם ו ר י ב ר ע ב כ ע ש ד ו ז נ ״ אח ה ו ל ר ג י ה ר ט ר ש כ מ

ר כ ו מ ה ה צ ו ר ח ו י ל צ ו ה רל ו ג ת ו ו ל ר ו ג ת ה כ ש מ ה

ז ט . ש ה ק מ ל ה ט ב ל

ה ז ש ב י י ב א ״ ה ו ע ו מ ק ל ו ה ו א י א ט ת ח ר א כ מ

ח י ש ־ ז י . ש ר כ ז מ י נ ע

ח ל . ש ר ד ם נ ה ה מ ז י א ח ל כ ש ר ו י ע ת ה ר ב ח ר מ ח א ר ל ד נדר נ

אם ף ו ס ה כ ״ ן כ ת ר י כ ו ז ת ש ד א ל ם ת א ר ש ד נ

י נ ו ש ה א ב ק נ ר ו כ ם ז י מ ו א ה ת ד ל י ה מהצד. ו ב ק נ

א מ . ש ם י ר כ ז

׳ ה פ ר ו ב ח א ל ו ב א ל ל ם ש י ב ת ר ע ל ד ר ע ד נ

מ . ש ו י ר י כ מ ר מ ח ל א צ ו א נ מ ד ז נ ו

י ד א ר ו מ ת ה מ ׳ ו ל פ ו ש י נ ה פ א ר א י ל ר ש ד נ

מ . ש ו ק ב ס ע ת ה ס ל נ כ י ר ל ת ו מ

ל ל כ ם ב ם ה ת א ו ע ב צ א ת מ ו ע ב ט ה ן ו י ל י פ ת ת ו י ל ט

ט ל . ש ר ד ן נ י נ ע ש ל ו ב ל מ

ח ל . ש ה ר ת צ ע ר ב ד ן נ י נ ע ב

ח ל . ש ה ב י ת י ה נ פ ר ל ו ב ע א ל ל ע ש ב ש נ

א י צ ו ו מ נ י א ק ש ק ר ר ס ק ב ד ס נ ת ש י כ ו כ י ז ל נטילת ידים כב כ . ר י ״ ט נ ד ל ש י כ ם א ו ל כ

ג כ . ד ר ו צ י פ ק ש ו ב ק ב ם ב י ד ל י ו ט י ר ל ת ו י מ א

א ז ר ב ן ה ו מ פ א מ ו ל פ ם מ י ר ל י ו ט י ר ל ת ו י מ א

. רכז־ ( (קראן

י מ ו ה ם א י י ה ק מ ו ר ן ל י א ם ש ו ק מ א ב ו ם ה א

ה כ . ד ג ל ו ש ן א י מ ח ת ה ו נ י ע ר מ א ש ה ו י ר ב ט

ם י ו מ א ל צ מ א נ ל ה ו מ ו ד כ ס ו ו ב ו ט ו א ע ב ס ו ם נ א

ו כ . ר ם ש

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ז ל טד ו ט ע

ז כ . ר ה ק ש מ ו ב ל ו ב י ט ר ש ב ן ד י ד

ז כ ר ־ ו כ . ר ה ל י כ ם א ד ו ו ק י כ ר ה צ ש ו ע ה

ג כ . ר ב ו ג י נ ר ה ח ד א י ע ״ ט נ ך ע ר ב ח ל כ ש

ן י ל כ ו א ו ש ל ם א ל ג ו ם לאכ ן ש י א ב ת ש ו ד ע ס י מ ת ב

ד ל . ר י ״ ט י נ ל ב

ל ו ד א ג ו ה ר ו ח ר א ב ד ל ל פ ם ט ש ת ל ל פ כ ו ם א א

ב צ ם נט״י. ר ך ג י ר י צ ה א צ י ב כ

י ב א ו ק ו נ נ י א ץ ש י צ ע ו ב ל ד ג ם ש י ט ח ם מ ח סעודה לח כ . ר א י צ ו מ ו ה י ל ן ע י כ ר ב מ

ט כ ר ־ ח כ . ר ת פ ת ה ע י צ י ב נ י ד

ל . ד ח ל מ ם ב ח ל ת ה ל י ב ן ט י נ ע ב

ן ת י ד ש ל ע ו כ א ר ל ו ס א ו ש ר מ א ה ש ן מ י נ ע ב

א ל . ר ו ת מ ה ב ת ל ו נ ו ז מ

ב ל . ר ו ר י ב ח ם ל י י ר י ש ן ה ת י א ל ל ו ש ר מ א ה ש ן מ י נ ע ב

ג ל . ד ן י ל כ י או ו ז י ן ב י נ ע ב

ך י ר ם צ י א פ ו ר ת ה ד ו ק י פ ״ פ ע ס ש ״ ו ב א ה ש ל ו סתם יינם חא ס ם. ר נ י ם י ת ק ס ן ר א ן כ י א ץ ו ת י ו ח ש ו ל ל

ן י ש ע נ ם ה ה י נ י ש ב י ם ו י מ ו ת ם ח י ק ו ב ק ב ף ב ר ן ש י י

ב ס . ר כר י א נ ל ם ו נ י ם י ת ס מ

ג ס ר ־ ב ס . ר ץ י י ר מ ש ן מ י ש ע נ ן ה י י נשט י י ו ץ ו ל א ז ־ ן א ר ט י צ

ל ע ו פ י ה ו ג ה י ו ר ט ק ע ל ת ע נ ו כ י מ ״ ה ע ש ע נ ן ש י י

ו ס ר ־ ג ס . ר ה כ י ר ד ל ה צ א א ל ) ו ר א ט א מ ה ( נ ו כ מ ל ה צ ד א ב ו ע

ו פ . ק ה נ כ ם ס ו ש ו מ ר ס י א ב א ל ם ח ם ע י ג איסור סכנה דז פ . ק ת דג ל י כ ר א ח ם א י ת מ ו ת ש א ל ל ש

ז פ . ק ה ט מ ת ה ח ן ת י ק ש מ ן ו י ל כ ו ר א ו ס י ן א י נ ע ב

ר ו ס י ש א ן י י ל כ ו א ת ב ל פ ו נ ש ת כ י מ מ ש ם ב י ג א

ח פ ק ־ ז פ . ק ה נ כ ס

ח פ . ק ם י ש ש ל ב י ט י ב ה א נ כ ר ס ו ס י ו א ש ב י ר ש ב ד

ח פ . ק ת י ב י ב ד י ח ן י ש י ר ל ו ס י ן א י נ ע ב

ט פ . ק ם י י ר י ת כ צ י ת נ ן ו ל י ת א צ י צ ר ק ו ס י ן א י נ ע ב

ת ו ב י ק ב ם ו ד ר ב ו ח ס ר ל ת ו י מ סחורה בדבר האסור אם ה ת מ ו ש ע ם ל ה ל ן ש י ק ד ב ת ו ו פ ר ט ת ו ו ל ב נ

א כ . ש ם י ק י נ ק נ

ז י

ד ו מ ע

א נ ש

ב כ ש

ב כ ש

ט נ ק

ט נ ק

ט נ ק

ס ק

ס ק

ס ק

א ם ק

ב ס ק

ב ס ק

ר ס ק

א ס ק

א ס ק

ב ס ק

ג ס ק ־ ב ס ק

ג ס ק

ג ס ק

ב מ

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ה מ ה ב ) מ ה ר י צ ת ב י ח ה ב ( ל ן ח י ק ב ו ל י ש ח י י א

. ם ה ה ב ר ו ח ן ס י ד ה ב א מ ט ה ל ר ו ה ט

. ת י ר ו ן ב ה ת מ ו ש ע ר ל י ז ב ח ל ת ח ו נ ק ר ל ת ו י מ א

. ם י ר ו ס י א ל ב ע ו ו פ ר א ו ס ר ת ס ו י ה ר ל ת ו י מ א

י ת א ״ ת ס ב י ת ת כ ל ח ת ה ן ב י ש ו ע ה ש ד ו ע ספר תורה ס. ה ו צ ת מ ד ו ע כ ס ״ י ג ו ה

. ת ״ ת ס ב י ת ת כ ו צ מ ת ב ב י י י ח ה א ש א

ה לזה. ן ז י ד ש י כ י א ד ר פ ב ס ת כ י ו ז נ כ ש ב א ת כ

ת ב י ת ם כ ו י ס ת ב ו ה א ז י ב א ת כ ת ש ב ל ש ל ח מ

. ה ר ו ת ה

. רה ה בחז ת ו ה א צ ו ת ר ע כ ס ו ״ נ כ ה י ב ת ל ״ ש ס י ד ק ה

. ה ש ד ח ת ה א ר ק ת ל ו ר ו י ת ר פ ס ת ב א צ ן ל י ג ה ו נ

ו ת א ״ ת ס ב י ת ת כ ו צ ם מ י י ק ש ו כ נ י י ח ה ן ש י כ ר ב מ

. ה א נ ק ש

. ם י ש ד ח ף ב י ל ח ה ם ל י צ ו ר ש ש ד ו י ק ל כ

ם י נ ו י ל ע ם ה י י י ח צ ע ף ה י ל ח ה ר ל ת ו י מ א

. ם י נ ו ת ח ת ל

. ל ע ר״ ר ק נ ו ש ל א פ נ ה ש ר ו ר ת פ ס

. ״ ה ר ו ת ת ה א י ר ק ״ ״ ש ד ו י ק ר פ ס ה ״ א ר

ר ת ו י מ ן א ו י ז ב ן כ י ח נ ו מ ש ש ד ו י ק ב ת ספרי קודש כ. ן פ ר ש ל

. ם ה ם מ י ה י ג מ ) ש ן ע ט ק ע ר א ק ה ( ס פ ד ה ת ה ו נ ו י ל ג

ו י ת ו י ת ו א א ו י פ א ר ג א ט ע י ל ״ ן ע י ש ע נ ש ה ד ו י ק ר פ ס

ל י ד ג י מ ל י כ ״ ק ע ת ר ו א ר ן נ נ י א ת ש ו נ ט ן ק ה

. ת ו א ר ה

ת נ ו כ י מ ״ ה ע ש ע נ ת ש ר פ ו ל ע ת ש ו י ת ו א

ת ו מ ן ש ה ש ב י פ ו י י ט ו נ י ל א ו י פ א ט א ר ע ט ס

. ן ת כ א ל ר מ מ ג ן ב כ י ת ה ר ל ת ו י מ ם א י ש ו ד ק ה

ש ד ו י ק ב ת כ ם ב י ר פ ך ס ו לכר ש ו ו ב ח ר ל ת ו י מ א

. ן י ס פ ד נ ה

. ה ש ו ד ם ק ה ש ב י י ם א ״ ו כ י ע ״ ן ע י ס פ ד נ ם ש י ר פ ס

. ה ו ר ם ע ו ק מ ך ב ר ב ם ל י נ י ת ע מ י צ י ע נ ה י מ ערות דבר א

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ח ל י

. ת ו ס כ ת ה ה ל כ ר ד ה ש ש א ף ה ו ג

. ך א ש ז י ו ו ע ל ע ט ״ ״ ו י ד א ר ״ ״ ן ו פ ו מ ר ג ה ״ א ר

. ה ק ד ן צ ת י י ל ד ת כ י ב ת ה כ ר ב ת מ צ מ ק מ ה ש ש צדלןה אם ל ש ה ל ל ע ב ב י ו ח י מ ה א ק ד ת צ ר ד ו נ אשד• ה

. ה ר ו ב ע ב

ם י י ק ם ל י צ ו ם ר י ש נ ה ה ו ק ד ת צ ב ו ט ה ל נ ק ו ת ש ע

. ן י ח ו ן מ ה י ל ע ב ה ו נ ק ת ה

ם י א ב ג ה ד ו ס ו מ ו ל ח א ר ו א ה ל ק ד ם צ י ר ד ו נ ב ש ״ ע ב

. ץ ב ק ת נ ם ש ו כ ס ה ם מ י ת ח ו פ

ו ו ל נ ת א י ם ל א ע ו ו ד ם י ו כ ש ס ק ב מ א ו ב י ש נ ע

. ת בה ב ל ש ל ח י ה ש כ א ל מ ו ל מ צ ר ע י כ ש י

ת מ א ו י ר ב י י ש ד ה כ ק ד ן צ ת נ ה ו ל ו ו ח נ ה ב י ה

. ה ק ד צ ה ר מ ו ז ח ה ל צ ו ר ו

. ד ח י א נ ע ת ל ו ק ד צ ל ה ן כ ת י א ל ל ן ש י נ ע ב

. ה ק ד ן צ י נ ע ח ל ״ ת ו כ נ י ם ד י ש ע ל מ ע י ב א

א ו ה ל ו ״ ו ן ח ב ט ו ו ש ש פ י א א ו ה ל ו א ר ש ץ י ר ן א ב

. ם ד ו י ק ח מ ״ ת

. ש מ ו ח ר מ ת ו ז י ב ז ב א ל ל ל ש ״ ז ר ח מ א ן מ י נ ע ב

ך ר ט צ ל ת א ל ו ו ך ח ת ב ה ש ש ל ע ״ ז ר ח מ א ן מ י נ ע ב

. ת ו י ר ב ל

. ״ ר ד נ ה ״ א ר

. ן י א ו ש נ ם ה ד ו ן ק י פ ט ע ת ן מ י א ג ש ה נ מ ן ה י נ ע ציצית ב. ת י ל ט ל ה ם ע י ק ו ס ם פ ק ם ר א

ש י ת ו י ל ט ש ה א ר ה ל ר ט ן ע י ש ו ע ג ש ה נ מ ן ה י נ ע ב

. ו ע צ מ א ם ב ן ג י ג ה ו נ

. ה נ ו י מכ ״ ן ע י ש ע נ ת ש י צ י צ

י ו ד ו א י ת פ ש ן ב א כ י צ ו י ו ש נ י י ה ה מ ש ה ל י י ש ע ה

. ה ב ש ח מ כ

. ת י צ י ל צ י ט ה ם ל י ר ש י כ ן א נ ו א ן ו ט ו ק ה א ש א

. ת ב ש ו ב ה א ל י ל ת ב י צ י צ ל ה י ט ה

ת י צ י צ ל ה י ט ה י ל א נ ו פ ן ל י א ת ו ב ב ש ר א ע ו ה ש כ

. ן ג ו ה כ

. ה ר י ש ק ן ה פ ו א

ט ת י ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ז נ ־ ו . נ ת ב ש ם ב ת ג י צ י צ ק ה ו ד ב ב ל י ו ח ם מ א

ז . נ ף ו י הג ל ש ב א ר ף ה ט ע ן ל י ג ה ו נ ת ה ו ד ו א

ג י ה נ ה ד ל ח ש א ו ד ק ן ו ו א ה ג צ ר ת ש ל כ ת ן ה י נ ע ב

ח נ ־ ז . נ ל א ר ש ת י י ב ב

ח . נ ך ר ב ל ר ו ו ז ח ך ל י ר י צ ו א נ מ ו מ ת י ל ל ט פ ם נ א

ה ל ה ש ו כ ר י ב ל ח ו ש ת י ל ט ף ב ט ע ת ה ר ל ת ו י מ א

ט . נ ו ה ב ח ו מ

. ם ה נ מ ל ש ו פ ר כ ו ז ן ש י נ ע ב

י ל ם ב י ר ח ת א ו ל ת ל ת ו י צ י צ ר ה י ס ה ן ל ו כ ם נ א

ב . ס ה כ י ם ס ו ש

ן ר א ו ב צ י ב ן ס י כ ר ו כ ) ש ל א ד — ש י ד ר ר ( ד ו ס

ר צ ס ק פ ן מ י י ו ש ע ם ה י ת י ל ט ן ה כ ה ו נ צ ן מ ג ה ל

ו ס ־ ב . ס ם ר א ו ל צ ן ע י מ י ש מ ו

ה . ק ן נ י ב ש ד ח צ י ש כ ״ ר ן ק מ לך״ש ותפלה זי ש נ א ר ו ח ש ת ה ל פ ל ת ל פ ת ה ר ל ת ו י מ ת מ י א מ

י ק ־ ט . ק ה ו בז ג ה נ ת ד י י א א ה ב צ ה

ג י , ק . קז ( י ת שנ י ן ב מ ז ו ב ת ח ס ו נ ו ה ( ל פ ת ת ה ו א ח ס ו ן נ י נ ע ב

נ , ק א י . ק ך ו פ י ה ן ל כ ד ו ר פ ס ז ל נ כ ש א ת מ ו נ ש ר ל ת ו י מ א

ה ר ב ם ה ה ד מ ח ל א כ ש ל י י ש ז נ כ ש א י ו ד ר פ ס

ב י . ק ו ר י ב ת ח ד א ח א א י צ ו י מ ת א ד ח ו י א מ ט ב מ ו

ב י . ק א ט ב מ א ל ט ב מ ת מ ו נ ש ו ל ר ל ת ו י מ ן א כ ו

ר כ ש ו ו מ מ ו ק מ ש ל כ ל פ ת מ י ה נ פ ב ב ש י ר ל ת ו ם מ א

ט י . ק ו ל

ד כ . ק מ ה״ חו ש ו ד ש ח א ר א ב ב י ה ו ל ע ח י כ ש

ר ח ו א מ צ ר ע י כ ז ה ח ו ״ ר א ב ב י ה ו ל ע ח י כ ש

ה כ . ק ן י ל י פ ץ ת ל ח ש

ן י ל י פ ץ ת י ל ח ה ז ל ן א ו כ א נ ה ל ל פ ת ת ה ר ז ת ח ע ב

ז כ ק ־ ו כ . ק ת ״ ר ש ד ו ב ל ל י ו ״ ש ר ד

ב י ו ח י מ ן א י ל ל פ ת ר מ ו ב י צ ה ו ר ו ת ק ב ס ו א ע ו ם ה א

ו כ . ק אמן ש ו ״ ב ה ו ״ ת ב ו נ ע ק ל י ס פ ה ל

ו ר ל ת ו י מ ן א י ה ד ז י א ק ב פ ת ס נ ה ו ל פ ת ד ב מ ו ע ה

א י ק ־ י . ק ר פ ס ן ב י י ך לע ל י ק ל י ס פ ה ל

ר ת ו י מ ה א ר ו ת ו ל ה ו א ר ק ם ו י ק ר פ ן ה י ב ד ב מ ו ע ה

ג . ק ״ ך י י ב י ש מ ה ״ ש ע י ן ש ז ח ה ר ל מ ו ל

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ו ר ל ת ו י מ ר א י ט פ מ ו ל ה ו א ר ק ש ו ״ ד ק ד ב מ ו ע ה

ד . ק ה ר ט פ ר ה מ ו ל

ת ו ע ה ט ש ה ע א י ר ל ק ע ב ה ע ש מ ש ש ו ״ ד ק ד ב מ ו ע ה

ד . ק ה א י ר ק ב

א ל ק ־ ל . ק ן י מ ו ל ש ת ת ל פ ן ת י ד ב

ה ד ו ק ם פ ו י ן ב ו נ ה ד ת י ס ה ה ן ל י ג ה ו נ ה ש ן מ י נ ע ב

ג ל ק• ק י ל צד ש

ם ד ו ק ה ו ל פ ת ת ה ע ס ב ״ נ כ ה י ב ה ב י ה ן ש ת ה

ג ל . ק צא ן י ו נ ה ת ו ל ע י ג ה ש

א ל ה א א י ר ל ק ע ם ב ן ש י א ז ו ״ ד ס פ ד ב מ ו ם ע א

ה . צ ק י ס פ ה ו ל ר ל ת ו י מ א א ו ה

ו ר ל ת ו י מ ן א י נ מ ם ה י ל ש ה ד ל ה ד א ו ד ע ס ם ה א

ו . צ ץ ו ד מה ה א א ו ר ק ק ל י ס פ ה ל

ק י ס פ ה ו ל ר ל ת ו י מ ז א ״ ד ס פ ד ב מ ו ע ם ה ו ת י

ו . צ ש י ד ר ק מ ו ל

ק ־ ה . צ ן י נ מ ן ל נ ו ו א ת א ב ל ש ל ה ו מ ן א ט ף ק ו ר י ן צ י ד ב

כ ״ ה א ן ו י נ מ ם ה ד ע ה י ל ב ל פ ת א ה י ל ש ש ם ה א

א . ק ו ת ו ן א י פ ר צ י מ א א ו ם ה ם ג י ל ש ה

ו א כ ב ״ ה א ה ו ר ש ה ע נ מ ש ד ה ה י ו ב ל ל פ ת ה ה ש ש

ר מ ו ם ל ה ר ל ת ו י מ ה א ר ש ע ו ל מ י ל ש ה ׳ ו ד ד ו ע

ב . ק ה ל פ ת ת ה ר ז ה ה

י ן א י נ ע ת ה מ ש ק ש ם ר ן ש י א ר ש ו ב י ת צ י נ ע ת ב

ט כ . ק ה ל פ ת ת ה ר ז ה ו ב נ נ ו ע ר מ א י

ם י ל ג י ר ד מ י מ ף ת ט פ ט מ ה ש ל ה ו מ ש ל י י ש מ

ז . ל ד י מ ם ת ו ד נ מ ב מ ז ם ש י ר ו ה ט י ה ל ו ו ה א

ח . ל ת ו ן הקא ו ג ס כ ו א י ר מ ב ד ד ג ל נ ל פ ת ה ר ל ת ו י מ א

ט . ל ם י נ ר ד ו מ א ה ס כ ת ה י ד ב ג ל נ ל פ ת ה ר ל ת ו י מ א

ם י ל ג י ר י מ ק ו ב ק ב ם ו י ל ו ה ת ה י ב ב ב כ ו ם ש א

ט . ל ן י ה ו ת ם פ ש

ו . פ ו י ב ק נ ך ל ר צ ה נ י ה ל ו ל פ ת ה

ה . פ ה ר ש ע ל ב ל פ ת ה ך ל ל י ב ל י י ה י ך ש ו ל י ר ה ו ע י ש

ם י ל ו ח ת ה י ב ב ב כ ו ו ש ם א ״ ו כ ת ע י ב א ב ו ם ה א

ד י . ק ם י ל י ל ת א נ ו מ ם ת ש ש י ם ו י ו ל ג ש

ס ״ נ כ ה י ב ם ו י ר ו י ם צ ה ש ב י ם ש י ר ו ד י ס ם ו י ר ו ז ח מ

א ת ב ו ח ת פ מ ח ה ו ל

ד ו מ ע

ד י ק ־ ג י . ק ת ו ל ז ב מ ״ ת י ו מ ד ר ב י י ט צ נ ש

ה מ ן ע י כ ל ו ה ת ש ע ה ב ד ו ת ד ה ו ב י ל!ריאת התורה כד ל . ק ה א י ר ק ן ל ה ל ש ל

ם ו ק ל מ ש ע מ ש מ ה מ ר ו ת ה ל ל ו ע ה ן ש י ג ה ו נ ה

ה ל . ק ה א י ר ק ה

ל ן ע י כ ר ב מ ת ש ע ד ב ו מ ע ן ל י ק ד ק ד ן מ י ה א מ ל

ו ל . ק ה ד ו ת ה

ו ל . ק א ר ב ג א ל ר ב ן ג י א ב צ ו י ה

ו ל . ק ה נ ו ה ת כ ש ו ד ו ק ן ל י ם א י ת מ א ל מ ט מ ן ש ה כ

א מ ט ה ל ר כ ו מ ה ו ו ת י נ ת ה כ א ל ד מ מ ו ל ן ש ה כ

ו ל . ק ם י ת מ ל

ז ל ק ־ ו ל . ק ן ם כה ו ק מ ל ב א ר ש ת י ו ר ק ם ל י צ ו ם ר א

ז ל . ק ס ״ נ כ ה י ב א מ צ ן י ה כ ה ר ש ת ו ן י ו כ י נ י א ו ן ל י ם א א

ה ל . ק פ ״ ב ם פ ש א ב ק ו א ד ו ר ק ד ל י פ ק ה ש ל י י א

ח ל . ק ה ר ו ת ו ל ת ו ן א י א ד ו ד ק צ י ר כ מ ו א מ ו ו ה י ב ם א א

ט ל ק ־ ה ל ה. ק ד ז ה ה א ם ז י ה י א נ א ש ו ד ק ן ל י נ ע ב

ת ו ל ע ל ל ו כ י י ם א י א ו ר ה ק ע ב ש ד מ ה א ה ב ל ם ע א

ט ל . ק ר י ט פ מ פ ל ״ ה ו ע

מ ק ־ ט ל . ק ם י נ ע ת ן מ י י א ו ל ם ה ג ן ו ה כ ה ר ו ו ב י ת צ י נ ע ת ב

ו ת ו ר ק ר ל ת ו י מ ל א ׳ ׳ א להו ב ל ה א ר ש ץ י ר ן א ב

מ . ק ת ו י ל ל ג י ש ג ט ש ״ ו י ב

א מ . ק ם י מ ע ט ן ו ו ג ג ם ב ת ג ו ר ק ק ל ד ק ד ל

ה מ ת ע ו ש ע ה ל ש ק ה ו ד ב א כ י ה ה ש ד ו ר ת פ ס

ב מ . ק ה נ י ד ה כ ב ג ה ה

ת ו ר ק ם ל י צ ו ר ה ו ר ו ת ת ה א י ר ו ק ע מ ר ש ב כ ן ש י נ מ

ג מ . ק ם ת ל פ ר ת ד ס פ ב ״ ה ו ע

ם י צ ו ר ם ו ו ש ל ל פ ת י ם ו כ ד ד ם ל י ר ה מ מ א ש ת ו ר ב ה

ג מ . ק ר ה ש ד ה ו מ ם ע ד ו ת ק ו ר ק ל

ה ה ג מ ת ה ע ק ב ת ר י ר ח ש ן ב י נ ם מ ה ן ל י ם א א

ד מ . ק ת אז ו ר ק ם ל י צ ו ר ו

י ר ם ק ש ש י ה ש ב י ת ה ב ר ו ר ת פ ס ת ב ו ע א ט צ מ נ

ה מ ק ־ ד מ . ק ב י ת כ ו

ו מ ק ־ ה מ . ק ה ל ו פ ת כ ה ה א ב י א ת צ מ נ

ז מ . ק ם ד מ ד א ך ל פ ה נ ו ש י ד ה ה נ ת ש נ ה ש ר ו ר ת פ ס

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ב ל כד ו מ ע

ז מ . ק ת ר ח ם א ן ש י א ה ו ל ו ס ת פ א צ מ נ ה ש ר ו ר ת פ ס

ח מ . ק ת ו ר ח ת א ו ר ו י ת ר פ ס ה ב ב ר ע ת נ ה ו ל ו ס ת פ א צ מ נ

ד כ ש ־ ג כ . ש ת י ב י ר נ י נ י ע ק ו ל ן״בית הד ו מ ל ו ל ת א ו א ק ד נ ס ח ב ו ל מ ד ה ב כ ה ל ו ל ה ר ל ו ס א

ה כ . ש ו י נ ם ב ע

ה א ו ס ר ל כ ו מ ה ל א ס ה ב א ה ס ו ל ן ה י ק ב ו ל י ש ח י

ה כ . ש ה א ס ב

ו כ . ש ל י ז ו ו ה ר א י ק ו ה ע ו ב ט ו מ ה ל ו ל ה

ם י נ ו ק ם ה ח א ק מ ל ה י ז ו ה ם ל י ר ח ו ס ו ה ג ה נ ה ש מ

ז כ ש ־ ו כ . ש ד י ם מ י ע ר ו פ

ז כ . ש ם ו כ ס ה ת מ ו ח פ ח ב ״ ט ר ש ו כ מ ר ל ת ו ן מ פ ו ה א ז י א ב

ה ש ד ה ח א ו ב ם ת י נ ו ק ם ש י ר ח ו ס ו ה ג ה נ ה ש מ

ח כ . ש ב ו ר קצ י ח מ א ב ו ב ה ל ד י ת ע ה

ת ו ר ו ח ו ס ה ל נ ק י ד ש ח א ת ל ו ע ם מ י ד ק מ ר ש ח ו ס

י נ פ ז מ ו ח ה א כ נ א מ ו ת ה ו ר ו ח ס ו ה ר ל ס ו מ ש כ ו

ט כ ש ־ ח כ . ש ת ו ע ת מ מ ד ק ה

ה ז י ה א ז ל מ ב ק מ ר ו ח ו ס ו ל י ת ו ע ר מ ס מ ח ש ״ ת

ל ש ־ ט כ ם. ש י ז ו אח

ק נ א ב ה ה מ ו ל ו ו ר י ב ך ח ל ה ת ו ו ל ה ל צ ר ד ש ח א

ת י ב ר ו ה ר ו ב ע ם ב ל ש ה מ ו ל ה ו ו ר י ב ח ר ל ס מ ו

א ל . ש ק נ א ב ה ל

ב ל . ש ה ח ט ב ה ת ו ו ל ר ו ג ק ו נ א ב ר ה ח ס ר מ ת י ה ם ה ע ט ב

י נ י נ ע ו ב ג ה נ ת ד י צ י ת כ ו פ ת ו ש ם ב ה י ש ו ג ל ו א ר ש י

ג ל . ש ת י ב ר

ג ל . ש ת י ב ר ו ב ת ו ל ן ה י נ ע ר ל מ ו י מ ק ו ל י ה ח מ כ

ד ל . ש ת י ב ר ר ו ס י א ל מ צ נ י ה ה ל נ ק ת ן ה י נ ע ב

ן ו פ י ל י ו ט ו א י ד א י ר ״ ו ע כ ר ו ב ה א ש ו ד ע ק מ ו ם ש ראדי1 אז . מ ם ה מ ה ע נ ע ם י א

ב . מ ו י ד א י ר ״ ת ע ר מ ז ל אשד, מ ו ק

ז נ ק ־ ו נ . ק ת ו כ ד הל ו מ י ת ל ו ל ע מ ה ו ר ו ת ם ל י ת ת ע ע י ב ן ק י נ ע תורה בז נ ק ־ ו נ ה לאשר, . ק ר ו ד ת ו מ י ן ל י נ ע ב

ז נ ם. ק ו ל י כ ת ב ו כ ל ד ה ו מ י ן ל י נ ע ב

ח נ . ק ם י ק ס ו פ ם ה ם ע י ק ל ו ר ח ה ו ז י ה ל ע ב ש כ

ח נ . ק ד ו מ י ל ת ה ע ש ש ב ו ד ק ם ה ר ש י כ ז ה ר ל ת ו י מ א

ג ת כ ו ח ת פ מ ח ה ו לד ו מ ע

ו ר מ א ה ש מ ה ו ל י ל ה ב ר ו ד ת ו מ י ת ל ע י ב ן ק י נ ע ב

ב נ ש ־ א נ . ש ה ל י ל א ב ר ק ת מ ו ר ק א ל ל ם ש י ל ב ו ק מ ה

ם י ק י ד ה צ ב ר ו ה ג ה נ ן ש י נ ע תפלת מנחה ומעריב בט מ ש ־ ז מ . ש ב ר ת ע ע ך ל ו מ ה ס ח נ ו מ ל ל פ ת ה ש

ו ר ל ש פ י א א ת ו ו נ י ת מ ל ב ל פ ת ה ו ל כ ר ד י ש מ

ג ל ד ם י ק א ר ר ו ב י צ ם ה ה ע ר ש ה ע נ מ ל ש ל פ ת ה ל

נ . ש ן אמ ן ו מ ם א ל ו ע ך ל ו ר ת ב כ ר ר ב י מ ת

ר מ ש ־ ג מ . ש ך ר ד ת ה ל פ ת ר ב ה ז י ש ל ו י נ י נ מ ז ם ב ך ג ר ר תפלת הג מ ש ־ ב מ . ש ם י ר צ מ ו ב ר ם ד י נ ו ש א ר י ה ל ו ד ג ן ש י נ ע ב

ג מ . ש ד ר פ ס ר ב ו ד ר ל ו ס י ש א י י א

ו ק א ״ ש ם ע ו י ה ב ר י ח ב ו ה ן ל ת י נ י ש א ב ש צ י תפילין אח י נ ה ת ל ו ר ש פ ו א א ל ה י ם ו ו י י ה ש פ ת ח ו י ה ל

ת ב ש ם ה ו י ר ב ח מ י ל ש פ ת ח ו י ה ו ל ם א ו י ן ה י ל י פ ת

ג . ס ף י ד ה ע ז י א

ך ש ל מ ל כ ה ע ר י ח ב ו ה ן ל ת י נ י ש א ב ש צ י א

ת ב ל ש ל ח ך ל ר ט צ י ה ו כ ש ל ה ת ב ו י ה ו ל ו א ת ו ד ב ע

ל כ ן ב י ל י פ ח ת י נ ה ת ל ו ר ש פ ו א א ל ה י ה ו ב י ת כ ב

ת ו ר ש פ ו א א ל ה א י ל ה ו נ ח מ ה ת ב ו י ה ו ל ם א ו י

ר ו מ ש ת ל ו ר ש פ ו א א ל ה ל י ב ן א י ל י פ ח ת י נ ה ד

ג . ס ת ב ש

ד . ס ו י ל ן ע י ל י פ ן ת מ ר ז ו ע י ש

ד . ס ן ת ל ח ת ן מ י ל ו ם ו פ א צ מ נ ן ש י ל י פ ת

ם ק א ד ב א נ ל ם ו י נ ג ש ״ ן י ר ב ע ן נ ב ת ם כ א

ד . ס ת ו ר ע י ש ת א ש י ב ה

י ז נ כ ש א ן ל י ר ת ו ם מ י א ד ר פ ב ס ת כ ו ב ב ת כ ם נ א

ט נ . ק ך ו פ י ה ן ל כ ו

ת ו ר ע ש ן ה י א ו ש ד ת י ח ת ן מ י ל י פ א ת י צ ו מ ר ש פ ו ס

ד ץ. ס ן לחו י א צ ו י

ן י א מ ו ה ן ש י א ו כ ר ״ ח א ם ו ״ ת ב ס ת כ ר ש פ ו ס

ה ס ־ ד . ס ה ב נ ג ס ב פ ת נ ו ש ס א ר ו ק י פ א ו

ו נ י א ן ו ט ק ה ו ש י א ״ ן ע י ל י פ ת ר ה י ח ש ה ר ל ת ו י מ א

. סר. י ד ו ה י

ו ם ־ ה . ם ח ו ח ן ו ע ו ב י ל ר ק ל ק ת נ ו ש ת א ו ר י פ ת ו ה ק ס פ ם נ א

י א ה ו ל פ ת ת ה ע ש ש ב א ל ר ל ש ק ע י ת ר ה א ש ם נ א

ת ו ח ת פ מ ח ה ו ל

. ד ל י ל ש ק ע י ת ם ה י ש ה ן ל ו כ נ

ן ה ן ל י א א ש ב צ י ה ש נ א ר ו ק ב ן ב ת ת נ ן ה מ ז

. ם ו י ר ה ו ם א ד ו ק ק ן ד ה י נ ה ת ל ו ר ש פ א

ם ו ן י י נ ם מ י נ ש מ ך ו י ר א ת ו ה ל ק ר ע ב ו ע י ש מ

. ן י ל י פ ת ג ב ה נ ת ד י צ י ת כ ב ש ה

. ת י ל ט ה ם ל ד ו ן ק י ל י פ ת ע ב ג ם פ א

. ת צ מ ל ה ן ע י ת מ ו ו צ י ת ו ר ע ש י ש מ

. ב ש ו י ן מ ת י ג ה ם ל י ל ב ו ק מ ו ה ג ה נ ה ש ן מ י נ ע ב

״ ר ו ש ק ל לא ״ ״ ו ה י נ ה ל ן ״ י כ ר ב מ ה ש ס ו נ ן ה י נ ע ב

. א ר ק א ד נ ש י ל כ

. ן י ל י פ ן ת י נ ע ה ל צ י צ י הוד. ה ת א י ר ו ל ב

. ת י ב ה ז מ ו ז א י ד ל ל י ר ש ש ק

. ם דרש״י ו ק מ ת ב ״ ר ת ד י נ ה ה ו ע ט

. ן ן לאמר י כ י ר צ ת ש ו י ש ר ׳ פ ד ה ן י נ ע ב

ד ו י ן ל י א י ש מ ע ו ו ר ק ז ד ר ו י ן ל י א ם ש ד י ג

ו ם א ה י ת ו ש ע ט ק נ י ש מ י ו ר מ ג ת ל י ל א מ ש

. ו ד ה י ש ב י ש

ר ו ע י ר ש א ש א נ ל ה ש ב ה ר ה ב ע ו צ ה ר ק ס פ ם נ א

. ה ר ו ע ש כ

. ר ו ע י ש ל ה ם כ ה ן ל י א ו ו ק ס פ ת נ ו ע ו צ ר ם ה א

ע י נ צ ה ה ל ב י ש ת ם י ה י ת ת ת ס ש ״ נ כ ה י י ב ל ס פ ס

. ן י ל י פ ם ת ש

י ע ר ת א ל י כ ל א ו כ א ן ל ד י ד ם ל ר ג ת ו י מ א

. ן י ל י פ ת ב

ם י ת ב ה ת ו ו י ש ר פ ה ת ו ו ע ו צ ר ף ה י ל ה ה ה ל צ ו ם ר א

ם ן א כ ך ו ו פ י ה ו ל ת א ״ ד ד י ל ״ ש ל ר ש ם מ י ס י כ ה ו

. ת ״ ר ד י ב ״ ש ו ר ב ר ע ת נ

ת י נ מ ם ו ר י ס ה ו ל ה י ר כ מ ו ו ר י ב ל ה ן ש י ל י פ ת ת י נ ה

. ך ר ב ל ר ו ו ז ה ך ל י ר י צ ם א י ר ה א

א ק ו ד ש ש י ם ו ה י נ ה ם ל י ד ק ן מ ט ק ג ש ה נ מ ן ה י ג ע ב

. ם י ד ק ם מ ו ת י

ד ג ץ ג ו ל ח א ל ל ש ה ו ל י מ ת ה ע ש ם ב צ ל ח ן ל י ג ע ב

. ו רב

. מ ״ ה ו ח ן ב י ל י פ ן ת י נ ע ב

ך ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק א. דיני השכמת הבוקר. ובו ז׳ סעיפים.

שויתי ד׳ לנגדי תמיד א)י , כ ם י ה ל א י ה נ פ ם ל י כ ל ו ה , ה ם י ק י ד צ ת ה ו ל ע מ ב ה ו ר ו ת ל ב ו ד ל ג ל א כ ו ה

, ו ת ב י ש ו י מ , כ ו ת י ב ו ב ד ב א ל ו ה ו ו י ק ס ע ו ו י ת ו ע ו נ , ת ם ד א ת ה ב י ש ן י י א

ת ב ח ר ה ו ו ר ו ב י ן ד י ן א כ . ו ל ו ד ך ג ל י מ נ פ א ל ו ר ה ש א , כ ו י ק ס ע ו ו י ת ו ע ו נ ת

ז י א . כ ך ל מ ב ה ש ו מ ו ב ת ו י ה ו ב מ , כ ו י ב ו ר ק ו ו ת י ב - י ש נ ם א ת ע ו י ה , ב ו י פ

־ ל . כ י ו א ר ם כ י נ ק ו ת ו מ י ה י , ש ו י ר ו ב י ד ו ו י ת ו ע ו נ ל ת ל כ י ע א ד ו ה ב י ג ש מ

, א ו ה ־ ך ו ר ב ־ ש ו ד ק ל ה ו ד ג ו ה ל מ י ה , כ ו ב ל ל ם א ד א ם ה י ש ר י ש א ן כ כ ש

ר מ א נ ו ש מ , כ ו י ש ע מ ה ב א ו ר ו ו י ל ד ע מ ו . ע ו ד ו ב ץ כ ר א ל ה א כ ל ר מ ש א

ם י מ ש ת ה א א ל ; ה י ם י ו א , נ ו נ א ר א א י ל נ א ם ו י ר ת ס מ ש ב י ר א ת ם ם י א

ד ה פ , ם ה ע נ כ ה ה ה ו א ר י ו ה י ל ע א י ג ד ת י י מ א ד ו ! ב א ל י מ נ ץ א ר א ת ה א ו

. ( ! ו נ מ ש מ ו ב י ך ו ר ב ת י - ם ש ה

ר ו ע י ש ד כ י מ : ו ב כ ו א ש ו י ה י מ נ פ ע ל ד ו י ב כ ש ל מ ו ע ב כ ש ם ב ג ב ו

ת ו א ר ל י ז ה ה , ש ו מ ה ע ש ר ע ש , א ו מ ש ־ ך ר ב ת י י י י ד ס ר ה ו כ ז , י ו ת נ ש מ

י ד , כ ה ע ו ג ר ה ו ש ד ו ה ה ל ר י ז ה ה , ו ה פ י י ו ע ל צ ה א ד י ק פ ר ה ש , א ו ת מ ש נ

ל ה כ י ז , כ ם ו י ל ה ו כ ת ר ש ל , ו ו ת ל כ ל י כ ו ב מ ש ־ ך ר ב ת ו י ת ד ו ב ד ע ו ב ע ל

, ו ש ו ר י . פ ך ת נ ו מ ה א ב ם ר י ר ק ב ם ל י ש ד ב ה ו ת כ ר ה מ א ו ש מ . כ ם ד א ה

ך ר ב ת י ־ ם ש ה ו ל ב ב ל ל כ ה ב ד ו י , ו ה ש ד ה ה י ר ם ב ד א ה ה ש ע ר נ ק ו ל ב כ ב

ם י ק י ו ך ה ל ך מ י נ פ י ל נ ה א ד ו מ : ״ ר מ א ו י ב כ ש ל מ ו ע ד ו ע ב . ו ת א ל ז ע

ן י י ד ע י ש פ - ל ע ־ ף א ו ) . ״ ך ת נ ו מ ה א ב , ר ה ל מ ה י ב ת מ ש י נ ת ב ר ז ה ה ש

ן י ט ב ע ק מ י ס פ י . ו ( ם ו ש ן ב י א ן ש ו י , כ ת א ר ז מ ו ל ל ו כ , י ת ו י ק ו נ י ד ן י י א

. ״ ה ב ר ת ״ ב י ת ״ ל ה ל ט ה ב ת ״ ב י ת

ה כ ל ה פ כ י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

י ד י מ ו ת ב ו י ת ח ו צ ה מ ש ש ) ר ב ל ע ת ״ מ ך ( ו נ י ח ׳ ב י ד ע י מ י ת ד ג נ ) ל אם ל ו ע י ב ו צ י מ ס ל ש א י ן ש י מ א ה ר א• ? ח ע א ג ו ר ל י פ ם א ר א ל ח ע ו מ ק ס פ א י ל ון י ם א ח א ל ל י ש ׳ ב ו כ ך ו י ס ל ם א ש י ה כ נ ר א מ א נ ם ש י א צ מ נ ל ה א כ י צ מ ה ש

א 1) או״ח הגה סי׳ א׳ סעיף זי.

ר א י י ן ע ח ל ר ש ו צ ו ק כ

י ב צ ץ כ , ר ר ש נ ל כ ק ) ו ב ר מ נ ז כ י ע ו : ה ר מ ו א א מ י ן ת ה ב ד ו ה ג י

, ו ש ו ר י ״ פ ר מ נ ז כ ע ם 2) ״ י מ ש ב ך ש י ב ן א ו צ ת ר ו ש ע , ל י ר א ר כ ו ב ג ו

. ך ר ב ת י ־ ם ש ת ה ד ו ב ע ו ב י ל ם ע י ג י ע ל מ , ה ם ד א ־ י נ י ב נ פ ש מ י י ב ת א י ל ש

ת ו א ר ך מ נ י ם ע ו צ ע ל ל א ק ה ת : ש ר מ ו , ל ן י ע ת ה ו א ד ר ג נ , כ ״ ר ש נ ל כ ק ״

ה ש ע י מ ל כ , ו ד מ ו ב ח ל ה ה ו א ו ן ר י ע ; ה ה ר י ב ע ת ה ל ח ת א ח י י ח . כ ע ר ב

״ י ר א ר כ ו ב ג ו . ״ ו צ ו ר ב י ו ט ך ל י ל ג ר , ש ם י ל ג ר ד ח ג נ ״ כ י ב צ ץ כ ר . ״ ן י ר מ ו ג

: ר מ א . ו ב י י א ב י ך ח ר ב ת א י ר ו ב ת ה ד ו ב ע ה ב ר ו ב ג י ה , כ ״ ב ל ד ה ג נ כ ״

ר ב ג ת מ ר ה ו ב ג , כ ו ח צ נ ר ל צ י ל ח ר ע ב ג ת ת ו ו ת ד ו ב ע ך ב ב ק ל ז ח ת ש

ץ 3). ר א ו ל ל י פ ה ל ו ו ח צ נ ו ל א נ ו ל ש ע

ר מ א ו ו ( ת נ ש ר מ ו ע י ש ד כ י מ , ו י ר א ר כ ב ג ת ה ם ל ד א ך ה י ר ן צ כ ד ל

ם ד ו , ק ה ל ע ת י ך ו ר ב ת א י ר ו ב ת ה ד ו ב ע ת ל ו ז י ר ז ם ב ו ק ) י ׳ ו כ י ו נ ה א ד ו מ

ו י ל ם ע כ ח ת י . ו ם ו ק ל י ב ת ל ו נ א ו ת ת ו ו נ ע ט ע ב ר ה ־ ר צ י ו ה י ל ר ע ב ג ת י ש

ץ י ק ב , ו ל ו ד ר ג ו ק ה ם ו כ ש ר ה ק ו ב ה ב ת ם ע ו ק ך ת י : א ף ר ו ח ו ב א י ש ה ל

ת ו נ ע ט ו ב , א ך ת נ ש ת מ ע ב א ש ן ל י י ד ע , ו ך ת ט מ ם מ ו ק ך ת י : א ו נ א י ש י

ם ד י א נ ד ב ו צ , ל ב ט י ע ה ד ו א י ו ע ה ר ה ־ ר צ י י ה . כ ה מ ו ד כ ת ו ו ר ח א

ך י ר , צ י ר י ב ד ד ל ר ח א ו ר י ש ח פ ל נ ע ל ב ן כ כ ל . ו ם ו ק ל י ת ב ו ר ו מ ח מ ב

ת ו ד ב י כ נ פ , מ ר ב ד ו ח י ל ד ע ב כ ם י ף א א . ו ו ע ל מ ש א י ל ו ו י ל ר ע ב ג ת ה ל

- ך ו ר ב ־ ש ו ד ק ם ה י כ ל מ י ה כ ל ך מ ל ן מ ו צ ו ר ת מ ג ם מ י ש , י ו ת ו ל צ ע ף ו ו ג ה

ק מ ה ע ז י א , ל ם ד ה א ז י ו א ת ו א א ר ו ה ק י ם ה י א , כ ו ב ל ל ם א י ש י . ו א ו ה

ה ב ל ח ם ב י נ י י ו צ ס מ י ר ע ש

ע מ ר ש מ א נ ו ש ד ח י י גי ל נ ל פ ם ע י ר ח ם א י ה ל ך א ה ל י ה א י ר ל מ א נ ו ש ת ל ו ז בך י ק א ם א ש ת ה ת א ב ה א ר ו מ א נ ו ש ב ה א ׳ א ד ד ח ם א ש ו ה נ י ק א ם א ש א ה א ר ש יא א י ש א ו ר י ך ת י ק א ם א ש ת ה ר א מ א נ ד ש י מ ו ת י נ ה עא פ י ה ם ת ש ת ה א ר ׳ י הם כ ב ב י א ר ח ו א ר ו ת אא ת ר ו מ א נ ב ש ל ת ה ב ש ח מ ם ו י נ י ת ע י י א ר ר ח ר א ו ת א

. ם כ י נ י י ע ר ח א וד ו ח י ר ה ע ש ת ( ו ב ב א ת ה ב ו ח ב ) ו נ ״ ׳ א ש פ ״ ח ם ( י כ ו ב ה נ ר ו מ ן ב י י ע וך ר ד ה ב ר י ק ח י ה ד ם עא י ש ת ה ו א י צ ג מ י ש ה א א ד ת ש ה ם א ד א ך ה י ר צ ) ד ג ״ פם י א ג ו ס ם מ נ י ן א ו מ ה ה כ ש ת ) כ א ״ ׳ א א פ ״ ח ה ( ר ו מ ם ב ם ש נ מ א , ו א השכ ה ו ר ב ס הם ו י ק א כ ו ד ר נ ק י ע ה ) ש א ״ ׳ כ י ׳ ס ר ה מ א מ י ( ר ז ו כ ן ב י י ע ו ו ה ז מ כ ח ד ה ו מ ל א

. ( ה ״ ע כ ״ ט ך ( ד ו ק ך פ ר ר ד פ ס כ ב ״ כ ח ו ב ר ם ה כ ח ת א אא ת ו ח ח ר ו ת הת נ ו ו כ ) ד ׳ ׳ ג י ב ס ״ ח ת ( ו נ ט ת ק ו כ א ת ח ״ ו ש ב ב ת ר כ מ נ ז כ י ע ו ) ה בש א ד ה ו ס ר י ב ו נ ש י כ ת א ו ד ו ס ׳ י ד א כ ו ר ה ״ ה צ י ח ה כ ם ד ו ש א מ ו א ה נ ת הת ו ע ת ר ו ב ש ח ב מ ו ש ח ח י ו ר ד ה ו ס ר י ב ו ג ש ׳ כ ה ג ר י ב ר ע ב ד ץ ל ב לרו ה ל ת י

2) אבות פיה מ׳ כ״ג.

ז ך א כ ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק

ת ל א י צ י , ש ו ת ו א א ר ו ה ק י ה ו ש , א ו כ ו ת ה ו כ ג ו ל ן א ו ט ו מ ה כ י ו ר י ש

ז י ר ה ז י י ה א ד ו , ב ה מ ו ד כ ר ו י ע ה ב ק י ל ל ד פ ם נ ן א ו ג , כ ד ס פ ה ן ה ו מ נ ו מ מ

ת כ ל ך ל י ר ה צ י ם ה ן א כ . ו ל ש ר ת א ה ל ו ו נ ו מ ת מ ב ה י א נ פ , מ ד י ם מ ו ק ל

, ו י ל ו ע ל י ל ע ן י ל פ ש ר ת ה מ י א ה ל ת ו ו ת ר ז ם ב ה ק י , ה ך ל מ ת ה ד ו ב ע ל

־ ך ל ת מ ד ו ב ע ה ל מ כ ו ־ ה מ כ ־ ת ה א ־ ל . ע ך ל מ י ה נ י ע ן ב א ה ו צ מ י ל ד ו כ א

ת ו ר י ה מ ם ב ו ק ר ל ה ז ה ו ל ש ל י , ש א ו ה ־ ך ו ר ב ־ ש ו ד ק ם ה י כ ל מ י ה כ ל מ

, ם י מ ע ש פ מ ו ה ע א ב ר , א ה ז ך ה ר ד ו ב מ צ ת ע ל א ג ר מ ה . ו ת ו ז י ר ז ב ו

. ו ן ל י ע י י ם ר מ ה ט א ל ב ה . ו ך כ ־ ר ה ו א י ל ד ע ב כ א י ל

ן ו ק י ז ת ת א ו ש ע , ל ה ל י ל ת ה ו צ ה ם ב ו ק ל ם ו י כ ש ה ו ל ר ל ש פ ם א ה א

. ׳ ו ג ת ו ו ר ט ש ש א א ר ה ל ל י ל י ב נ ו י ר מ ו ר ק מ א נ ו ש מ , כ ב ו ה ט ת מ ו צ ה

, ג א ש ם י ו ר י מ ר י מ א נ , ש א י ה ת ה ע ן ב נ ו ק א מ ו ה - ך ו ר ב ־ ש ו ד ק ה ו ש מ כ ו

, ם י נ ב , ל י ו : א ר מ ו א . ו ר ה ו ל נ ג ע א ש ג י א , ש ו ל ו ן ק ת ו י ש ד ן ק ו ע מ מ ו

ן י ב ם ל י ת י ל ג ה , ו י ל כ י ת ה י א ת פ ר ש , ו י ת י ת ב י א ת ב ר ה ם ה ה י ת ו נ ו ע ב ש

ם ו ק ם ל י נ פ - ל כ ־ ל ר ע ב ג ת , י ת ו צ ה ם ב ו ק ו ל ר ל ש פ א ־ י ם א א . ו ( ת 4 ו מ ו א ה

; ר ה ה ש ר י ע ם א ו ל ש ה ־ ו י ל ך ע ל מ ד ה ו ר ד מ א ו ש מ כ , ו ר ה ש ת ה ו ל ם ע ד ו ק

ת ו צ ר ה ה א ם ל ג . ו י ת ו ר א ר ו ע ר מ ה ש ן ה י א , ו ר ה ש ת ה ר א ר ו ע י מ נ א

י פ ש כ י ש א י , א ה ר ו ת ק ב ו ס ע ך י כ ־ ר ה א , ו ת ו צ ן ה ו ק י ת ת ו ש ע ל ל ו כ ה י ל י ל ה

ה — נ ש , מ ה מ ש נ ה ל כ ו ה ז ז ־ י ד י ־ ל ע ו ר ( ב ל ד כ ם ל ד ו ת ק ו י נ ש ר מ ו ע י ש . ו ו ת ל כ י

. ר ס ו י מ ר פ ס ת ו ו ד מ ע מ ם ו י ל ה ת ק ב ו ס ע , י י כ ה ־ ר ו ב נ י ם א א ) ו . ד מ ש ת נ ו י ת ו א

ק ס ו ע ל ה 0 כ 5 א י י י ה ב א ר נ . ת ה נ ו ו כ א ב ל ה ש ב ר ה ה מ נ ו ו כ ט ב ע ב מ ו ט ו

, ת ו ר ט ש ש א א ר ה ל ל י ל י ב נ ו י ר מ ו ר ק מ א נ , ש ו ד ג נ ה כ נ י כ , ש ה ל י ל ה ב ר ו ת ב

ד ו . ע ך ד ג נ ז כ א א י ה ה נ י כ ש ה : ש ש ו ר י . פ י י י נ ה פ כ ו ך נ ב ם ל י מ י כ כ פ ש

ר מ א נ ו ש מ י כ ד י ב א ע ר ק ה נ ל י ל ה ב ר ו ת ק ב ס ו ע ל ה כ ל ש ״ ו ז נ י ת ו ב ו ר ר מ א

ר ש פ א ־ י א , ש ם י ר צ ק ת ה ו ל י ל ב . ו ת ו ל י ל י ב ת י י ב ם ב י ד מ ו ע , ה י י י ד ב ל ע כ

ן מ ו ז ה ל י ה י ד ש ו ע , ב ם ו ק ץ ל מ א ת ת י ו ה פ ה - ל כ , ל ך כ ־ ל ם כ י כ ש ה ו ל ל

. ( ר 6 ו ב צ ם ה ל ע ל פ ת ה , ל ת ם נ כ ה ־ ת י ב ת ל כ ל , ל ו מ צ ת ע ן א י כ ה ל

, ם י ב ו ת כ ם ו י א י ב , נ ה ר ו ת ת מ ו י ש ר ר פ א ן ש כ , ו ם י ל ה י ת ר ו מ ז ו מ

ה כ ל ה ם כ י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

ו ר ש ת ב ן א ד ע ת ל ו א ת ר ה ח ף א ו ד ר ר י פ ע ד ה ו ס ר י ב ו ג ש כ י ו ה ג ר י ב י ע ר ו ה ר ה וע ב ר ד א ג נ ן ו ד ג נ ו כ י נ ז פ ו ע י ם ו ד א י ה נ ה עא ב א ג ת ם י י מ ד ה ו ס ר י ב ו ג ש כ י ו ד

. י ו כ ר ו ש נ ר ושא כ ס נ ז כ ו ע א א ת ה ו נ ש ע ת ב ר א א נ ת ר ה מ ו ו א אא

5) תמיד סוף פ״ד. 6) או״ח שם וח׳׳א.

3) סור אויח סי׳ אי. 4) ברכות ג׳.

ח קצור שלחן ערוך כ כ

־ ל ע ם ב ר מ א ע ל ד ו י י ש ו מ ל י פ , א ח פ ־ ל ע ם ב ר מ ו א ל ל כ ח ־ י פ ם ב י ר ו ג ם ש נ י א ש. ( ר 7 ת ו א מ מ ו ס ח ו פ ־ ל ע ם ב ר מ א א ל ר ש ח ז ח ו ל ש ל , י ח פ

ך ו ר : ב ן י מ י י ם מ , ש ת ו ד מ ע מ ב ת ש ו נ ח ם ת י ר ם ו א ד ח י ת ב ו ח מ ש ל ז י

. ( ם 8 א ש ל , ב ח ל פ ע ת מ ו ך ש ו ר : ב ר מ ו ש ל א י ל , א ח ל פ ע ת מ ו י ש ח י ת א

ב. הלכות נטילת ידים שחרית. ובו ט׳ סעיפים.

ח ש ד ח ח י ר ו ב מ א כ ו ת ח י ר ח ו ש ת ט מ ם מ ר ק ש א ם כ ד א ח י ש פ א ל

, י ל כ ן ח ו מ י ד ל י ו ט י ל , ו ש ד ק ת ח ך ל י ר ן צ כ , ל ו מ ש ־ ך ר ב ת א י ר ו ב ת ח ד ו ב ע ל

ך מ ס . ו ( ! ו ת ד ו ב ם ע ד ו ר ק ו י כ ן ח ם מ ו ל י כ ו ב י ד ש י ד ק ח מ י ח ן ש ח ו כ מ כ

ך ח ב ז ת מ ח א ב ב ו ם א י ו פ ן כ ו י ק נ ץ ב ח ר ר א מ א נ , ש א ר ק מ ן ח ו מ ח ז ל י ט נ ל

ת ע ש ב י ש פ ת 2), ל א ח ז ל י ט נ ם ל ע ש ט ד י ו ע . ו ר ג ח ו ד ו ל ת ו ק ע ב י מ ש י ל י

ל ח ע ר ו ש ח ו א מ ו ט ח ח ו א ר , ב ח ש ו ד ק ו ח ת מ ש ו נ נ מ ה מ ק ל ת ס נ ח ש נ י ש

, ו י ת ו ע ב צ ן א ץ מ ו ל גופו ח כ ר משנתו, מסתלק רוח הטומאה מ ע י נ ש כ , ו ו פ ו ג

. ן י ג ו ר י ם ) ב 3 ם י ם מ י מ ע ש פ ל ם ש ח י ל ך ע פ ו ש ד ש ם ע ח י ל ע ר מ ב ו ו ע נ י א ש

. ד ו א ל מ ו ד ך ג ר ו צ א ל ם ל , א ( ם 4 י ד ת י ל י ט י נ ל ת *) ב ו מ ע א ב ר ך א ל י ר ל ו ס א ו

ת ו מ ע א ב ר ך א ל א י ל , ש ן ט ק ־ ת י ל ט ת ח ן א ו ש א ר ש ח ו ב ל ש ט ו ב ל ב י

ו 5)• י ל ך ע ר ב א י , ל ת ו י ק ו נ י ד ן י י ן א י י ד ע י ש פ ל . ו ת י צ י א צ ל ב

, ו נ י מ ד י י י ב ל כ ת ח ל א ט ו : נ ח ך ז ר ד א ב ו ת ה י ר ה ם ש י ד ת י ל י ט ג נ

י ל כ ת ה ל א ט ו ך נ כ ־ ר ח א , ו ן י מ ד י ל י ח ע ל ח ך ת פ ו ש , ו ו ל א מ ש ו ל נ ת ו נ ו

ם ל ט י ב ל ו ט . ו ( ם 6 י מ ע ש פ ל ח ש ש ע ן י כ , ו ל א מ ד ש ל י ך ע פ ו ש , ו ו נ י מ י ב

ו י נ ץ פ ח ו ר , ו ( ו 7 י ת ו ע ב צ י א ר ש ד ק י ע ק ד ח ד ת ח ע ש ך ב , א ע ו ר ז ק ח ר ד פ ע

ץ ח ר ם י ג . ו ( 8 ם ד א ת ח ח א ש ם ע י ח ל ם א ל צ י ב ר כ מ א נ ו ש ר צ ו ד י ו ב כ ל

שערימ מצויינימ כחלהחם ש ) ב ׳ ׳ א י ס ה ( ב ו ש י ת ר ע ש ן ב י י ת ע ו מ ע א ב ר ך א ל י ר ל ו ס א ) ו אם ו ש ה מ ז ן ב י ר ה ז אם נ ו ! הע י א ם ש ע ט ) ה ׳ ׳ א י ג ס ״ ח ב ( ס ע ת י ו ב ת ש ״ ו שה ל ז ך ע ו מ ס ן ל י א ם ד י י ס א ו י מ ת ד ו מ ׳ א ד א כ ת י א ב א ו כ ה ד ם עא ז י כ מ ו ס ד

4) שם סק״א. 5) סור סי׳ וד.

6) סי׳ ד סןיף י״. 7) שע׳׳ת סק״ה.

8) מג׳׳א סק״א מגמ׳ שבת גי: ועי׳ רש׳׳ישם.

7) סי׳ מ׳׳ס ובבאה׳׳ס. 8) סו״ז סוף סי׳ קל׳׳א.

ב 1) ב׳׳י ס׳ ד. 2) ב״י בשם זוה׳׳ק.

3) מג״א סק׳׳ז.

ט קצור שלחן עייר כ כ

ה ש ו ד ק ל ב ו ד ג ם ה ש ת ה ר א י כ ז ה ך ל י ר צ , ש ו כ ו ת ב ן ש י ר י ר י ה נ פ ו מ י פ

ה 0!). פ ו י י נ ב פ ג נ ר ל ה ז י . ו ו י ד ב י ג נ ך מ כ ־ ר ה א . ו ( ה 9 ר ה ט ב ו

ה ל י ט נ י ה מ ת מ ו נ ה י ר ל ו ס א , ו ( י ״ ל ך כ ו ת א ל ק ו ו ד י ד ל י ו ט י ך ל י ר ד צ

ם ד י א נ ן ב י א ם ש ו ק מ ם ב כ פ ש י , ו ( ם ב ה י ל ה ע ר ו ה ש ע ה ר ו ר י ש נ פ מ

ן 12). י כ ל ו ה

א ל , ו ם י נ י ע א ב ל , ו ם ט ו ה א ב ל , ו ה פ א ב ה ל ל י ט ם נ ד ו ע ק ג א י ה ל

־ ה ת י ש נ פ , ם ה ז ק ם ה ו ק מ א כ ל , ו ן י ל כ ו א א ב ל , ו ת ע ב ט ה ־ י פ א ב ל , ו ם י נ ז א ב

ו 13). ל ם א י ר ב ד ק ל י ז ה מ ל י ט ם נ ד ו ם ק י ד י ל ה ה ע ר ו ש ה ה ע ר

, א ר ב ה ג כ ב ם ו י מ ב י ו ל כ , ב ת י ר ה ם ש י ד י ־ ת ל י ט נ ד ב י פ ק ה ב ל ו ו ט

ו ן ל י א ק ש ה ד ת ה ע ש ך ב . א ( ׳ ן מ מ י ן ס מ ק ל ה ( ד ו ע ס ם ל י ד ת י ל י ט נ ו ב מ כ

י נ י ל מ כ ב , ו ר ב ל ד ך כ ו ת ו מ י ד ל י ו ט י ל ל ו כ , י ל ל פ ת ה ה ל צ ו א ר ו ה י ו ו א ר כ

ו י נ פ ש ל ם י א . ו ( ! 4 ם י ד ת י ל י ט ל נ ך ע ר ב ל ל ו כ י , ו א ר ב ה ג א כ ל ב ם ו י מ

ל ב . א ג ל ש ו ב ל י פ ו א ם א י מ ע ש פ ל ו ש י ד ו י ל ב ו ב ט י ר ש ת ו ב י ו , ט ר ה נ

י ד , ו ם י ד ת י ו י ק ל נ ך ע ר ב י , ו ר ב ה ד ז י א ו ב י ד ה י נ ק , י ל ל ם כ י ו מ ן ל י ם א א

, וכלים הראויים יטול ידיו ם י ך מ כ ־ ר ה ו א ן ל מ ד ז י ש כ ל . ו ( 1 ה 5 ל פ ת ו ל ל

ד 46 ו ך ע ר ב א י ל ל ב , א י ו א ר כ

ן ו י כ . ו ו ש ד ם ק ת ש י א ב ר ל ק כ י ו ת י י א ש פ י נ כ ר ב ב י ת ז כ

ת ה א ק נ י ד ש ך ע ר ב ר ל ו ס , א ו י ב ר ל ק כ ם ב ש ת ה ך א ר כ ם ל ד א ך ה ל ר צ ש

ת ו ש ע ך ל י ר א צ ו א ה מ ת ס ר מ ק ו ב ו ב מ ו ק ב . ו ם י ל ג י ר מ ה ו א ו צ , מ ם י ב ר ק ה

ם י ד י ־ ת ל י ט ג ־ ל ת ע כ ר ך ב ר ב א י ן ל כ ־ ל , ע ן י ת ש ה ת ל ו ה פ ל ה כ ו ל , א ו י כ ר צ

ב ת כ מ י ׳ ב ע ר א ש ״ ר ה מ א מ י ב ) מ י ׳ ב י ם ה ( ש מ ה א כ ל ר ה פ ס ב , ו ס ח ד ת ה ע ש רס בה נ י ש אה ב י ת ל ו צ ו ח י ר עא ב ע י ש א מ ק ו ד ) ד ח ״ ה מ א א ש ם ( ו א י ש ר ב ר ד פ ס ב

. הר ז ך אי י ר ן צ י ת איאה א ו צ ח ם ב ם ס א א ב ח א ז חר ב ז ך אי י ר צ

( ה ח י ד ה מ ״ : ד ז ״ א ע מ ו י י ( ״ ש ר ׳ ב י ן ע ה י ל ה ע ר ו ה ש ע ה ר ת ב) שר ה ו ז ב ב ת ן כ כ ת ו י ר ה מאן ש א נ א ם ש י ד י ח ב ס א נ ם ה ח א ה עא ה ר ו ה ש ע ח ר ו ר דש י י ם אא ח ״ ב מ ר ה ב ד ת ) כ ב ׳ ׳ נ ה ״ ר פ ו ש ע ת ה ת י ב ש ה ( נ ש ם מ ח א ב . ו ( ב ש י ׳ ו פ ) ה מ ) ד ר ש ב ׳ כא ה פ ה ( מ א ם שא ש י כ ב ״ ב ו ו נ י נ י ה ב י ו צ ן מ י א ה ש ע ח ר ו ארנ ׳ ׳ ע ׳ ס י ס א ( ״ נ מ ב . ו ׳ ו ב ה ו ז ן ה מ ז י ב ה י כ ת אא ש ו ת ו ם ר ו ש א מ ״ ז ו ח ר י ה ז ה שם י ר כ ז ו מ ם ה י ר ב ה ד מ ב ב א ״ ש ב ו ח ן א י א ם ו י ע ב מ ו ה נ ת ש נ י ד מ ב נ ת ) כ י ס א ״ ם

שערים מצויינים כהלכה

13) שם סעי׳ ג׳ ד ה׳. 14) סעי׳ ז׳ ומג״א סק״ד.

, כ״ב. 15) סעי 16) מג׳׳א סקי״ג.

9) סעי׳ י׳׳ז ובב׳׳י. 10) סעיף כי.י וזי. ע 11) ס

12) סעיף ס׳.

ל קצור שלחן עריו כ

, ת ח ם א ע ד פ ו ו ע י ד ץ י ח ר י , ו ו מ צ ת ע ה א ק נ י ר ש ח א ד ל , ע ח ל י ט ת נ ע ש ב

י ח ל ת א כ ר ב , ו ה ר ו ת ת ה כ ר ב ר ו צ ר י ש א , ו ם י ד י ־ ת ל י ט נ ־ ל ך ע ר ב ז י א ו

׳ 17). ו כ ה ו מ ש נ

, ם ו י ר ה ו ד א ר ע ה ע י ה , ו ו נ י ד ה כ ל י ד ל ו ע ו ב י ד ל י ט נ ם ו י כ ש ם ה ח א

ן י ט ש ן נ י ת ם ש ו י ן ב ש י ן ה כ , ו ה ל י ד ל ו ע ת ב י נ ך ש כ ־ ר ח ן א ש ה י י ה ו ש א

ל כ , ב ן י ט ש ן נ י ת י ן ש ש א י ל ה ו ל י ל ל ה ר כ ו ע י נ ן ה כ , ו ( ה ע י ש צ ך ח ר ע ל )

ם י ט ע ש פ ל ו ש י ד ל י ו ט ן י כ . ל א ו ל ם א י ד ת י ל י ט ן נ י כ י ר ם צ ק א פ ש ם ו י ל א

! ג). ם 8 ה י ל ך ע ר ב א י ל ל ב ) א ׳ ף ג י ע ל ם י ע ל ד כ ן ( י ג ו ר י ם ב

א צ ו י ה , ו ה ט מ ן ה ם מ ק : ה ם י מ ם ב י ד ת י ל י ט ן נ י כ י ר ם צ י ר ב ו ד ל ט א

, ו י ת ו ר ו ע ח ש ל ג ט ח , ו ( ה ו י נ ר פ ל צ ט ו נ ח , ו ץ ח ר ם ח - ת י ב מ , ו ( ד א ם כ ה ־ ת י ב מ

ה כ ל ה שערים מצוייניפ ב

ה ר ו ר ה ב נ ש מ ב ) ו ׳ ם (כאא ב ר י א י ח ׳ ב י ע . ו ה ע ח ר ו ר ה ל נ כ ם ס ה א ש ר מ נ בם ר ו ל ק כ א מ ע ב נ ם נ א ) ר ו ״ ׳ ט י ע ׳ ס ׳ ד י ס ן ( ח א ש ך ה ו ר ע ב ) ו ד ״ ק י ״ ׳ ם ׳ ד י ס ) ר ב ד ש ד ו ר י פ ב ב ת ) כ י ׳ ו י ד ס ״ ו י י ( ״ ב ב . ו א כ א מ ר ה ן אאםו י ו א י ר ל י ט נ שם י ח ק ו ל ם ש י כ מ ו ו ס נ ה א על ז . ו ר ת ו ד מ ב ע י ד ז ב ה א ע ח ר ו ם ר ו ש ר מ ו ס א ש. ת י ר ח ם ש ה י ד א י טו ת אי ו צ מ ם ב י ק ד ק ד ם מ נ י ם א י א ע ו ם ה ף ש ה א פ ו א ה לחם מ

ד ו ע י נ ב ב ד ת ) כ ׳ ׳ ד י ס א ( ״ ק ע ת ר ו ה נ ה ב ם ו ה י ל ך ע ר ב א י ל ל ב ג) אש ״ א ר ה ק כ פ א ס ס י פ ק ם פ ם ס ו ש ך מ ר ב מ ר ד מ ו ש ל ו י י כ ר ה צ ש גם ע ה ו ל י ל ל ה כם ו ש ך מ ר ב י מ מ ה נ ל י ל ל ה ר כ ו ע י נ ב א ד ״ ב ש ר ה ק כ פ ס ו ו י כ ר ה צ ש ע ך ב ר ב מ ד

. ן ו כ ת ע י ד מ ע נ מ ש מ ) ד נ ״ ׳ י י ע ׳ ס ׳ ר י ס ה ( כ ל ר ח ו א י ב ׳ ב י ע . ו נ אא פאו( ט ״ ׳ כ י ד ס ״ ח ם ( ״ ש ר ח ת מ ״ ו ש ן ב י י א ע ם כ ת ה י ב א מ צ ו י ה ) ו דמ ׳ ׳ פ נ ו ו ת ט מ ם מ ק ש ה כ ע ח ר ו ר ר ח י ס ה ץ ל ח ר מ ם ב י ד ת י א י ט א נ י ע ו י מ ר א ק ח שם ו ל ש ם ו י י ת ח ו ר א פ ס י ב י ע , ו ת ח ם א ע ץ פ ו ח ר ץ רי ל ח ר מ ת ה י ב א מ צ י ש כת ב ב ר ט ב א ש ס כ ת ה י ב ה ד ב ו ש י ת כ ר ל ד ע ו ב י ב ם א ש א ב י ב ה ) ש נ ״ ׳ מ י ס ) ם ש י ל ו ש ע ל ה ז ר י ב נ ק ם ב י כ ש ו מ ם ו י נ ע נ מ ש כ ח ו ו ת א פ ו ה ה ט מ א ר ש ו ט י ק הם י ת מ א ה ת נ נ ו כ ו מ ז ר ה ד ח ה ש ב י ו ו כ ו א י ך ה ר ה ד ט מ א ץ מ ו ח ה א א ו צ א ה פ ו נן או י ם א א ם ו ו ש י ד א י טו א אי א ה ש א ח ת כ ר א י מ ח ה ן א ו כ ) נ נ נ ו ט י י א ר ם א ו ו ) ב ת ) כ ב ״ ם ׳ ק י ס י ( כ ד ר י מ ש ו ב ת א י ׳ ו ש ב ו ו י ר ל י ו ט י ר או א ת ו ם מ י ר ח ם א י מא טו ר אי ו ס א ם ש ו ש ת ע י ר מ ע נ מ ש ) מ נ ״ ׳ פ י ס ן ( ח א ש ך ה ו ר ע ׳ ב י ע ר ו י מ ח ה אה נ י ד מ ב ת ש ו א ס י כ ת ב ן ר י ק נ א ה ״ י ר ג ב ה ת שראא כ ת אי ו ד ר ע פ ס ב , ו ם י נ פ בש י ה ד א ר ם נ י ר ב י ד ר א ש ם א ד ג ח ו י ר מ ד ח ה ץ ו ו ח ד א י ת מ פ ט ש ה נ א ו צ ה ו ש זת א י א ש ר ב ת ו מ ה ו א פ ת ש ו ״ ר ק ם ב ר ש ו ס א ץ ש ח ר מ ב י ש ע צ מ ר א ד ן ח י או ד

. ץ ו ח י ב ״ ט נ ך ע ר ב י אה ו י אאכ ה ו א פ ת ו א י ד ם י ץ ש ו ח ר א ל כו י ם ו ו א ש

ת ע ש ב ) ש ח ״ מ ׳ ק י ר ס ״ ח ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ו ע י נ ר פ ל צ ט ו נ ה ) ו ה

17) מג״א סק״א. 18) סעי׳י״ג י״ד טייר.

א קצור שלחן סייד ג ל

, ו י ד ג ת ב ה א ל פ מ ה , ו ה נ כ ע ב ג ו נ ה , ו ו ת ט ש מ מ ש מ ה ו ו), ו י ל ע נ ץ מ ל ו ה ה ו

, ם י ס ו כ מ ת ה ו מ ו ק מ ו ב פ ו ג ע ב ג ו נ ה , ו ו ש א ף ר פ ו ה ה , ו ה נ כ ע ב ג א נ ו ל ל י פ א

ז י ק מ ה , ו ת מ ל ה ה א ס ב נ כ נ ו ש ת א מ ת ה ח א ו ל מ ה , ו ת ו ר ב ק ה ־ ת י ב א מ צ ו י ה ו

ם 19). ד

ב. דין לבישת בגדיו וחלוט. ובו ח׳ סעיפים.

ע ו נ ת צ ו י ה ם ל ד א ך ה י ר ך צ כ י פ , ל ך י ה ל ם א ת ע כ ע ל נ צ ה ב ו י ת א כ

ל ע ד ש ג ר ב א ו ש , א ו ק ו ל ת ה ט א ש ו ו פ ש א ב ו ל ש ן כ כ ל . ו ו י ת ו ה ר ו ל א כ ב

א ו ה ש ו כ ט י ש פ י ו ו ש י ב ל א י ל ו א פ ו ת ג ת א ו ל ג א ל ל ד ש ו א ק ט ד ק ד , י ו ר ש ב

ה ב י ש ה ם ב י ר ד י ה ר ד ה י ב נ נ : ה ר מ א ל י א , ו ה ס ו כ ו מ ב כ ש ל מ ב ע כ ו ש

ה ר ו א ה כ כ י ש ה כ ו ו ד ו ב ץ כ ר א ל ה א כ ל א מ ו ה ־ ך ו ר ב ־ ש ו ד ק י ה , כ י נ א ו י ר מ

ה ע נ כ י ה ד י ם ל ד א ת ה ן א י א י ב ת מ ש ו ב ה ת ו ו ע י נ צ ה , ו ו מ ש ־ ך ר ב ת ו י י נ פ ל

. ( ! ו מ ש ־ ך ר ב ת ו י י נ פ ל

א , ל ם ה ן ל י מ ד ת א ם ל ם ו י ב כ ו י כ ד ב ו ת ע ו ק ו ה ן ב י כ ל ו ן ה י ב א

־ י ד ב ו ע ת ה ו ק ו ח ו ב כ ל א ת ל ר ו מ א נ , ש ן ה א ב צ ו י כ ר ו ע י ש א ב ל ש ו ו ב ל מ ב

ש ק נ ן ת ך פ ר ל מ ש ר ה מ א נ , ו ו כ ל א ת ם ל ה י ת ו ק ו ה ר ב מ א נ , ו ם י ב כ ו כ

ש ו ב ל א מ ו ה ת ו ו א ם ג ו ש ) ל א ם ה ד ל ה ו י מ ש ה ו ב ל ש מ ו ב ל א י . ל ם ה י ר ה א

, ם ה ת ל ו מ ד ת ה ל ל א ר ש י ר ל ו ם א א 2) ד ר מ ג ן ב נ י ר מ א א ד , ה א מ ג ו ד ל , ו ם י ר ש

ן י נ ע ל ב א ר ש ך י ר ד , ו ך ר כ ו ש ק ם ל כ ר ה ד י ם ה א , ש ל ע נ מ ת ה ו ע ו צ ר ו ב ל י פ א

שערים מצויינים כהלכה

א ״ י ר ה ן בעל ם ו א ג ו ה ר ל פ י ס א ש י ב ה ה ו ר ו י ת ר ב ר ר ב ב ר ר ל ת ו ם מ י נ ר פ ת צ א י ט נ. ו י נ ר פ ל צ ט ו נ ד ו ע ה ב ר ו י ת ר ב ר נ ב ״ ו ה נ ש ח מ מ ש ל י ע ב ו ש י נ י ע ה ב א ר י ש ז נ כ ש א

ר פ ם ס ש ) ב ר ״ ת י ו ׳ א ׳ ד י ס ם ( י י ת ח ו ח ר א ב ב ת ו כ י ל ע נ ץ מ ל ו ה ה ) ו ום ״ ש ר ה ת מ ו ה ג ה ב ן ו ו ב נ י ב ד ״ ם נ י ש ד ם ח י ל ע נ מ ע ב נ ם נ ם א נ ר ד ו י א ר ו א מ

. ו י ד א י ו ט י ך ל י ר ן צ י ם א י ש ד ח ב ן ר ׳ ״ ב ע י ר ח ם מ ש א ב י ב ם ה ש

י ש ו ב ל מ ) ר ק ל ד ר ה ע ש ץ ( ״ ב ע ר י ו ד י ס ׳ ב י ם ע ה ד ל ה ו י מ ש ה ו ב ל ) מ או ר פ ס א ב ׳ ׳ י ר ה ן ט ו א ג ר ה מ ר מ ת ן מ כ ת ו ו ל ל ו ב ת ה ח ל ו ת ח פ ת ם פ ת ה ו צ י ר פ( ח ״ פ ׳ ס י ס ם ״ ו ר ה מ ק ( ״ ש ר ה ן מ ו א נ ה ת ל ע ד ם ו ע ב ט ו ת ט ״ ו ש ב ש ו ב ת ד ו ר ע י

, י׳׳וו. 2) סנהדרין ע״ד. 19) סעי ג 1) סי׳ 3׳ סעי׳ בי.

ב הןצור שלחן ערוך ג ל

, ת ו ר ו ח ל ש א ר ש ל י ש , ו ת ו מ ו ד ת א ו ע ו צ ם ר ה ת ל ו י ה ם ל ג ה נ ה מ י ה ו ש , א ר ח א

ל א ר ש י ר ל ו ס ת א ו ע י נ צ ת ו ו ל פ ש . ו ד ו נ ל ע ה ע ר ו ר מ ו ח ע ש ב צ ם ד ו ש מ

י ו ש ע ש ח ו ב ל מ ח , ש ו ת ע ש ו ו מ ו ק י מ פ ם ל ד ל א ד כ ו מ ל ה י ז מ . ו ת ו נ ש ל

( ב ן י י ו ש ו ע י ה ו י י ש ו ב ל א מ ל , א ן ל כ א ר ש י ה ה ש ע א י , ל ת ו צ י ר פ א ו ר ה ו י ל

ר מ א א ת ל , ש ( י 4 ר פ ס ן ב נ י ר מ י א כ , ה ת ו ע י נ צ ה ו ע נ כ ל ה ה ע ר ו מ ן ה י נ ע ב

ן י א צ ו ן י ה ל ו י א ו , ה ן מ ג ר א א ב צ י א נ ף א ן א מ ג ר א ן ב י א צ ו ן י ה ל ו י א ו ה

ץ ח י ש ר ב ו ד ל ל ם ה י ר ב ד , ש ן י ם ו ל ק א ב צ י א נ ף א ) א ן י י י ז ל כ ן ( י ם ו ל ק ב

א ל , ו ם י ו נ ע ם ו י ע ו נ ת צ ו י ם ה כ ר א ד ל , א ב ק ע ק י ל ח ח ל א א כ ל , ו ם ה ח ו א ג ו

ש ח י מ א ל כ י א , ד ק ו ח ל ג ו ח נ מ ו ל ג ה נ ר ש ב ל ד ן כ כ . ו ( ם 5 י ב ה ל ר ת א ו נ פ ל

א ל ח ו ל ג א י ן ל כ . ו ן ל כ א ר ש ה י ש ע א י , ל ם י ב כ ו כ ־ ת ד ו ב ץ ע מ ו ש ש ב י ש

ו ר ו ב י ד ב , ו ו י ש ו ב ל מ , ב ם ה ל מ ד ב ו א מ ה א י ל , א ( ם 6 ו ה מ ו כ ש א ת ר ו ר ע ל ש ד ג י

ר מ ו א א ו ן ה כ . ו ו י ת ו ע ד ב ו ו ע ד מ ם ב ה ל מ ד ב ו . מ א ו ה ו ש מ , כ ו י ש ע ר מ א ש ב ו

. ם י מ ע ן ה ם מ כ ת ל א י ד ב א ו

, ה ו א י ג ד י ם ל ד א ת ה א א י ב ה מ ר ז ב י ד , כ ם י ר ק ם י י ד ג ש ב ו ב ל א י ג ל

א ל , א ת ו י ר ב י ה נ י ע ה ב ז ב ת א י ל , ש ם י כ ל כ ו ל ו מ ד א ו א ם מ י ת ו ח ם פ י ד ג א ב ל ו

ו ת י ת ב ו ר ו ו ק ל י פ ם א ד ר א ו כ מ ם י ל ו ע . ל ( ם 7 י י ק נ ם ו י ע צ ו מ ם מ י ד ג ו ב ו ל י ח י

ו 8). י ל ג ר ם ל י ל ע נ ח מ ק י ו

שעריפ מצויינים בהלכח

ם י ר מ ו מ ם כ נ י ם ד ה ת ל ו מ ד ם ל י צ ו ר י ש נ פ ם מ ״ ו כ י ע ש ו ב ל ן מ י ש ב ו ל ה י ר ט ב נ ת כל ר ע ב ו ר ע ח ש א ו ב ל מ ׳ ב י פ א ב ר ת ) כ ׳ ׳ ל י א ס ״ ר ח ״ ו י ם ( י י י ח ת רבר ״ ו ש ב ום י ו ג ה ם ש י ש ו ב ל מ ב ד ת ) כ א ״ נ ה ר ו צ מ ך ( ו נ י ת ח ח נ מ ב ו ו כ ל א ת ם ל ה י ת ק ח ב ון ו י ה כ ת ל ע א ר ש י ר ל ת ו ם מ ת ו ו א ב ז ה ע ת ע ם ו י נ ו ש א ר ם ה י מ י ם ב ה ו ב ש ב ל׳ י ב ס ״ ח ב ( ו ס י ז ד ק מ ״ ה ג ה ם ל ע ו י נ ר מ ת א ׳ ׳ ו ש ׳ ב י ע . ו ם ה ר ב כ י ל נ א ר ש י ה שר ת ו ם ס י ר כ י נ ש ו ב ל מ לך ב א י ם ל ה א ש א א ש י ם ?שה ל א ם ש ע ש מ ש ) מ ז ״ טם א ) ר ח ״ ע ׳ ק י ד ס ״ ו י א ( ״ מ ר ׳ ב י ע ה ו ש א א ש י י ל ר ! כ י ש ו ב ל ת מ ו נ ש ו ל לר כ י נ ד ש ח ו י ש מ ו ב ל ש מ ב ו א ל פ ו א ר ו ה י ש ן מ ו נ ר כ ת ו ז מ ת א ל ע ו ת א ל ו ד ה ג ב ה

. ( ח ״ ע ׳ ק י ס ה ( ב ו ש י ת כ ר ד ׳ ב י ע א ו פ ו א ר ו ה ו ש ב

ש ו ב ל ) מ ט ״ ה ה ״ ת פ ו ע ר ם ( ״ ב מ ר ׳ ב י ן ע י י ו ש ו ע י ח ו י י ש ו ב ל ) מ בה ל ר א פ ס ׳ ב י ע ל ו ״ כ ם ע י א ם נ י נ ו נ י ם ב י ר נ ׳ ב ו כ י ו ק נ ה ו א ש נ ו ב ל ה מ י ה ח י ״ תם י צ ו ר פ ד ל ח ו י ש מ ו ב ל א מ ו ר ה צ ש ק ו ב ל מ ה ) ר ז ״ מ ק ׳ ת י ס ז ( י ג ם ח ״ ר ה מ ת ל ו צ מ הם י ט ו ק י ל ל ב ״ י ד ה מ כ ה ״ כ ת ו ו ר מ י ה ש נ א ל ם ו י כ ל מ ך ל ו ר ש א ו ב ל מ ח ו ו ר נ י א בעל וי מ ל ש ו ר י ׳ ב י ע ם ו י ב ו ש ך ח ר א ד ו ם ה י כ ו ר א ם ו י ק י ר ך ה ר א ד ו ם ה י ר צ ם ק י ר ג ב ר

6) יו׳׳ד שם סעי׳ א׳. 7) רמב׳׳ם פ׳׳ה ה׳׳ס מהל׳ דיעות.

8) שבת קכ״ס.

3) יו׳׳ד סי׳ קנ׳׳ז סעי, א׳ וש׳׳ך סק׳׳ה. 4) בפ׳ ראה ם׳ השמד.

5) ב׳׳י יו׳׳ד סי, קע׳׳ח.

ג קצור שלחן עריו ג ל

ן י נ ע ל , ו ה ד ו ב ן ע י נ ע ; ל ה ר ו ת ה ב ב ו ש א ה י ן ה י מ י ה ו ש נ י צ מ י ש פ ד ל

ן כ ; ל ה צ י ל ת ה ו צ ן מ י נ ע ל , ו ע ר ו צ ל מ ש , ו ם י א ו ל י ל מ ל ש ג ר ־ ן ה ב ד ו י ־ ן ה ב

ת צ י ל ה ב , ו ל א מ ל ש ש ן ל י מ ל י ם ש י ד ק ם י ל ו ע , ל ם י ר ב ר ד א ש ן ב כ ה ו ש י ב ל ב

. ( ן י מ ל י ה ש ד ו ב ו כ ה ז ש ה ( ל ה ל ת א מ ל ש ץ ש י ל ה , י ם י ד ג ר ב א ש ם ו י ל ע נ מ ה

ת ה א י ל ן ע י ר ש ו ק י ש נ פ , מ ר ת ו ה י ב ו ש ל ה א מ ש , ה ה ר י ש ן ק י נ ע ך ל א ו

ם י ל ע נ ן מ ו ג , כ ה ל ה ל ת א מ ל ש ר ש ו ש ק , י ר ו ש ק ך ל י ר צ ש ן כ כ ל ; ו ן י ל י פ ת ה

ל א מ ל ש ת ש ל א ע ו נ , ו ו ר ש ו ו ק נ י א ן ו י מ ל י ל ש ע ו , נ ה ר י ש ם ק ה ש ב י ש

. ם י ד ג ר ב א ש ן ב כ ן 9), ו י מ ל י ר ש ש ו ך ק כ ־ ר ה א , ו ו ר ש ו ק ו

. ( ! ״ ה ה כ ש ה ל ש ק ם ד ו ש , מ ד ה י ם ב י ד ג י ב נ ש ש ו ב ל ל ר מ ה ז ה י

י ו ל י ג ה ב ש ו ד ק ב ר ש ב ו ד י פ א מ י צ ו ה ו ל ת ג), א ו מ ׳ א ך ד ל י ר ל ו ס ו א

י ו ה י ת י ד כ י י ה , כ ן ש א ת ר ו ס כ ן ל ל י ג ר ה ן ל י כ י ר ם צ י נ ט ק ם ה ג . ו ( ) ״ ש ד א ר ה

ב ר ה ד י ם י : א ק ה צ ר י ן ב מ ה ב נ ר ו ב נ י צ מ ד . כ א י מ ש א ד ת מ י ו א ה י י ל ע *

, ה ו א ה ב נ ך ג י ר , ב ( ם י ב כ ו כ ם ב י ז ו ה י ( א ד ל ה כ ו ל ר מ , א ק ה צ ר י ן ב מ ה נ

י ו ה ת י ד כ י י ה , כ ך י ש י י ר ס : כ ה י ה ל ר מ , א א ש י י ר י ו ל ה ג י ת ק ב א ש ל

׳ 2!). ו כ א ו י מ ש א ד ת מ י ך א ל ע

שערים טצוייניפ בהלכה. י ו כ ם ו י כ ו ר ם א י ד ג ב ן ב י כ ל ו ו ה י ל ה ו א ת ש י ת ב ו כ ל מ ) ד ר ״ ה ה ״ ה פ כ ו ס )

׳ י ס ז ( ״ ו ט ׳ ב י ש ע א י ר ו ל י ר ג ו ס י ר א ס י ע ש ב א י ר ו ל י ג ת ב ו מ ׳ א ) ד נא נ ו ר ב י מ ״ ר ה ת מ ״ ו ש ב ו ו כ ל א ת ם ל ה י ת ק ח ב ר ו ו ס י א ל ב ל כ נ ) ד י ק נ ״ ׳ ס ח( ׳ ׳ ב י ס ח ( ״ ו י א ק ו מ י נ ן ב כ ת ו י ד ו ה ת י ל ד ר ע ב ו ע י כ ו ו ה י ש כ ע ב ד ת ) כ ד ״ ׳ ל י ס ) ה ב ו ר ן מ מ ז ר ל צ ן ק מ ן ז י ק ב ל ח ) מ י ׳ ב י ס ק ( ד ח צ מ צ ם ל י נ י י ד ק ס פ ב ן ו ר כ ר ב מ׳ י פ ץ א ח ר מ ת ה י ב ב ב ד ת ב ה ו ז ד ב ו ך ע י ר א ה ) ש ׳ ׳ ב י ס ף ( ס ו י י כ ר ב ׳ ב י ע ו׳ י ת ס ו ט מ ש מ ה ״ ו ח ס ( ״ ת ת ח ״ ו ש י ב ת י א ר ר ו י מ ח ה ו ל ן ב י ת א ו ד י ס ת ח ד מש מ ת ש ה ל ע ו ב ו כ ר ה י ס ה ו ל ל י ח ת ש ה ״ מ ע י ו ד י ר ה ו י פ י פ א א ה ב ר ש ח י א ) כ א ״ צ קי פ ח י ה ב ע נ כ ה ה ה י ס ה ד ק מ ם ו ל צ ה א ע נ כ ן ה י ה מ ז ש ו א י ר ו ל י נ ם ב ת ד ו ב ע ב

. ו ם ב י נ י מ א ס מ נ י א ס ל ל נ ב ק ת ן נ מ ז ך ה ש מ ה ב ל ו נ ר

ה צ ו ר ן ש י א ט ל ח י ח ש ד י א ל ב א ש ) נ י ׳ ב י ס ק ( ר ו ע ש ט ת נ ״ ו ש ׳ ב י ע ור י ת ח ם ל ח ש ל ע ש ח א י ר ו ל י נ ת ב ו א כ ר ע ה ב ז ק ב ו ס ע ך ל י ר צ ת ו ו נ מ ו ד א ו מ ל לו ת ס נ ר ם פ ו ש ך מ ר ו צ ת ה ע ל ב ד ת ) כ ח ׳ ׳ ׳ י י ס ה ( ט י ל ת פ ש ו ר ת י ׳ ׳ ו ש ן ב כ ו ו ל

. ל ק ה ך ל ו מ ס ש ל י

׳ י ״ ו ס ח ר ( פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י ש ע א י ר ו ל י ג ה ב ש ו ד ק ב ר ש ב ) ד דם י א צ ו ת י ו ר ע ש ח ם ו י ב ק ם נ י ב ק ח נ כ ב ש ם כ י י ו ש ע ם ו י ע ו ל ק ם ה י ע ב ו כ ה ) ד י בל ל פ ת ה ר ל ת ו מ ד ו מ ו ע ל ה ה ע ב ו ד ץ מ ו ר פ ם ה ׳ א י פ י א ו ס י ב כ י ש ם ח י ב ק נ ן ה י ב מ

11) סי׳ ב׳ סעי׳ ו׳, וסי׳ צ׳׳א סעי׳ ג׳. 12) מג״א סק״ו מגמרא שבת קניו.

9) סי׳ בי סעי׳ ד׳ 71. »1) מג״א סק״ג.

ד קצור שלחל ערוך ד ל

ה נ כ ל ת ר ו מ א נ ן ש י נ ע , כ י ו ט ן נ ו ר נ ה ו פ ו ק ה ז מ ו ק ך ב ל י ר ל ו ס T א

ח ד מ א ב ל , א י א ד ר מ ת ו ו י ש א ף ר ו כ א י ם ל ו ק מ ־ ל כ מ . ו ׳ ו נ ן ו ו ר ת נ ו י ו ט נ

ו 13). ל ג ף ר ך כ ר ד ה מ א ר ם י נ , ו ו י נ ד פ נ נ . כ א ב ת ה ה א א ר י י ש ד כ , ב ת י נ ו נ י ב

ן כ , ו ל כ ס ה ו ט ו ו ש , א א ו ה ה ע ל ד ע ב ם ו כ ם ה , א ר כ י ם נ ד ל א ו ש כ ל ה מ ם מ נ

ל כ ר ל ט א , ו ר ס ו ה ב ך ל ל ו ל ה כ ס ה ש ך כ ר ד ם ב נ ו ו ת ט כ ה ה ב ט ל ר ש ט א

ל 14). כ א ס ו ה ו ש ט צ ל ע ל ע כ ע ל י ד ו א מ ו , — ה א ו ל ה כ ס

, ם י ב ל י כ נ ן ש י א ב ל , ו ם י ש י נ ת ן ש י ש ב י ך א ל א י ל ר ש ה ז י ש ל ח י

ב ל ו כ ה א ש , א ם ה י נ י ך ב ל ת ם ש י ש נ א ו ה ה י נ א י ן ל כ , ו ם י ר י ז י ה נ ו ש א

. ( ! 5 ר י ז ו ה א

turn*-

ד. הנהנות בית הכסא ודיני ברכת אשר יצר. ובו ו׳ סעיפים.

, ( ! ת ו י ק נ ת ו ו ז י ר א ז ו ה , ש ר ק ו ב ב ו ר ת ע ו נ פ ו ל מ צ ת ע ל א י נ ר א י

ה י ס ו י , א ה נ פ י ד ש ד ע ו מ ע י ב ו ש י , ו ת ו מ ׳ א ך ד ל , י ת ו נ פ ל ל ו כ ו י נ י ם א א

( 3 ( א ו צ ק ש ל ת ם ב ו ש ר מ ב ו ו ע י ב ק ה נ ה ש מ . ה 0 2 ם י ר ה ם א י ר ב ד ו מ ת ע ד

ר 4)• ק ך ע ה ב י ה א י ם ל ו ש ם מ ר נ ב ו , ע ו כ ר ת צ ע ם ב י ל מ י ט ה ל ה ט ה ש ם מ א ו

שערים מצויינים כהלכה

ם ״ ב י ת ד ״ ו ש ן העצר! ב כ ש ו ו ר י פ ך ב ב כ ת ) כ ד ו ׳ י י ס ד ( ״ ה ת ב ש ת כ ן ו ה בר פ ם ס ש ) ב נ ״ י ת ש ו ׳ א ת א כ ר ע ם מ י ל ל כ ד ( מ י ח ד ש ׳ ב י ע ) ו י ׳ ז י ס ד ( ו ט י י נ שש א י ר לו ם בבי י ב ש ו י ם ח י ש נ א ה ם ל ו ל ר ש מ ו א ל ל ר ש ח ז י ן ל ו כ נ ת ש ו ל ה א ר ו מך ר ו צ ק ו ח ד ם ה ו ק מ א ב ל ה א ל ו נ ש ט א ר ר ב י כ ז ה ר ל ו ס א ם ו ו ל ו ש ב ו ש ם י י ה כ

. ר ת ו ם מ ו ל י ש כ ר י ד נ פ ל מ ו ד ג

ן י ב ו ש ק ח ׳ ׳ ו ר ן פ י ר ו ק ת ש ו ר ע ש ) ד ׳ ק ו ״ ׳ ס ׳ ב י ס ט ( ״ ה א ב ׳ ב י ע ו( א ק ו ר י ת ם ו ׳ א ת פ כ ר ע מ ק ( ח צ ד י ח פ ב ן ו י ת ע י א ר ם מ ו ש ר מ ה ז י ש ל ד י י א ו ס י כ

. ח ל ו נ ש מ א ר ן ב י ב ש ו י ם כ ת ה י ר כ ה נ א א פ ו ה א ו ק ו ר י פ ז ב י ב ש ו י ה ב ד ת כ

ק ״ ה נ ה ח ל ׳ ׳ ו י א ק ו מ י נ ב ב ת ו כ צ ק ש ל ת ב ר ב ב ו ו ע י ב ק ה נ ה ש מ ) ה אר ו ע י ש ל ד ׳ ׳ צ ם ז י י י ח ר ב ל ד ע ן ב ר ם מ ש ) ב ז ״ ק י ״ נ ס ״ ׳ י ׳ ב י ס ש ( ט א ק נ ו מ מת ו נ ו י מ ד ח ב ז ד ב ל א י ל ת ו י ע מ מ ל א מ ו א ה י ר ב י ו נ ו נ י ם ב ד א ם ל י נ ט ת ק א י צ י

3) שם סעיף י״ז וסי׳ ג׳׳ב סעיף ב׳ ויש סכנה בדבר (שבת ל״ג.) וחמירד•

סכנתא מאיסות־. (חולין ס:). 4) סו׳׳ז שם סקי׳׳ג.

13) הריי בס׳ היראה. 14) לשון הרמב׳׳ם שם בהל׳ דעות.

15) פסחים קייא. ד 1) סי׳ ב׳ סעיף ף.

2) מג״א סי׳ ג׳ סקיג מגמרא שבת סיב.

ה קצור שלחן קייד ד ל

ם ג , ו ב ש י ד ש ו ע מ צ ת ע ה א ל ג א י , ל א ם כ ה ־ ת י ב ע ב ו ג א צ ה ב י

, ו י ד ג ת ב ף א ג מ א ל ל , ש ת ו ל ג ו ל ה ל ר כ ו מ ה ש ק מ ת ר ו ל ג א ל ל ם ש צ מ צ ז י א

, ת ו צ י ה ם מ ן ש י א ה ש ל ו ג ם מ ו ק מ ה ב ג פ ם ג , א ם ו י ו ב מ ה כ ל י ל ם ב ה ג ז ר ב ה ז י ו

ח ר ז ן מ י ל ב ב , א א כ פ י ו א , א ן ו פ צ ו ל י ר ו ה א , ו ם ו ר ד ו ל י ג א פ ה י ן ש י ו כ י

ד צ ו ל י ר ו ה ם א ן א י ג ל ע כ ת ב ו ג פ ל ל ו כ ה י צ י ה ש ט ם י א , ו ר ו ס ב א ר ע מ ל

ו ל י פ א , ו ם ד ם א ו י ש נ פ ה ב ג פ א י . ל ן י ג ל ע כ ר ב ת ו ן מ י ת ש ה ל . ו ה צ י ח מ ה

ם , א ם י ב י ר ג פ ם ב ו י ו ב ל י פ , א ר ת ו ן מ י ת ש ה ל ל ב , א ר ו ס ם א ״ ו כ י ע ג פ ב

ו ש ל ם י ו ק ם ־ ל כ מ , ו ו מ צ ת ע ר א ו צ ע ם י ה א ג כ א ם כ י א ם ד ו ש , מ ך כ ך ל י ר צ

.(5 1 י ד ד צ ק ל ל ת ס ה ל

א ל , ש י א ד ר מ ת ו ו י מ צ ק ע ו ח ד ם ל נ א א י ל , ו ( ה 6 ד י מ ע ה ב נ פ א י ג ל

ר ו ר ר ב ש ד א , ע א ם כ ה ־ ת י ב ת ם א צ ר ל ה מ א י ל ) ו 7 א ת ש כ ר כ י ה נ י ק ש ת נ י

ל ו ע ז ת נ א י ל ח ש י ג ש , י ח ד י מ ע ם ב י ל מ י ט מ ש כ , ו ד ו ך ע י ר ו צ ג י א ו ש ל

ו 8). ת ל י מ ו ב י ד י ז ב ו ח א א ל ל , ש ד ו א ר מ ח ז י . ו ו י ד ג ב ו ו י ל ע ג מ

, ח מ ו ש ת ו י ה ן ב כ ה ב), ל ר ו י ת ר ב ד ר ב ה ר ה ר ל ו ס א א ם כ ה ־ ת י ב ד ב

ו ה א ר ו ר ת ו ה ר י ה ד י א ל ב א י ל , ש ו י ת ו ג ו ב ש ה ב ו ו י ק ס ע ר ב ה ר ה י ב ש ו ט

ר ה ר ה , י ו י ק ס ע ר ב ה ר ה ן ל י א ת ש ב ש ב . ו ^ ם ו ל ש ו ־ ם ה ה ר י ב ר ע ו ה ר ה

ה 10). ט ו ד כ ע ו מ ש ה ו א ר ם ש י א ל פ ם ג י ר ב ד ב

ה א ו ו צ ה ש ו ט ל י פ ו א ש ל ם י י א , כ ה פ ו י ט צ ת ע ה א ג ק ר ל ה ז ה י

ן י ט ד י י ה ב נ ק א י . ל ה ש ו ד ק ב ר ש ב ם ד ו ר ש ט ו ו ל ר ל ו ס , א ת ע ב ט ה ־ י פ ב

ן י מ א י י ה , ש ה י ד י ל ד א ט ש ח ב נ ק , י ד י ־ ר ט י א , ו ן י ל י פ ת ה ח ר ב ש ו ק י ש נ פ ט

ו ב ל ו ל ט ו ש ל י ש ל ו ו ח ש ל י י ש מ ד ש ו ב ע ת כ . ו ה ב ר ו ה פ ו ת ג ו ס נ ל ק ו ח ר לת ו ר י ת ת י ו נ ו י מ ד ה ו ו צ ק ש ל ת ם ב ו ש ר מ ב ו ו ע נ י א ו ו מ צ ת ע ו ה ש ל ר ו ו צ ע ל

. ש ״ י י ה ע ב ר ה ה ז ך ב י ר א ה . ו ו י רק ו ע ו ו פ ו ש ג י ל ח מץ ׳ ׳ ב ע ת י ל י א ש ב ה ו ר ו י ת ר ב ד ר ב ה ר ה ר ל ו ס א א ס כ ת ה י ב ) ב בש ד ו ק ן ח ו ש ל ל ם ש י ל ע פ ה ת ו ו מ ש י ה ל ק ש מ ן ב י י ע ר ל ו ס א ב ש ת ) כ ׳ ׳ י י ס ) ר ת ו מ . ו א ר ק מ ר ב ה ר ה א ל ב י ם ו י ב ו ת כ י ה ״ פ ק ע ו ר ה ז ע י ר י ע ל י נ ה ך ל ר ן ד י א שן ו כ נ ש ו ד ו ק ן ה ו ש ל ם ב י ב ו ת ם כ ׳ ה י פ א א ס כ ת ה י ב ם ב י נ ו צ י י ח ר פ ס ן ב י י ע ל

. ( ״ ם ד ל א ל כ ש

שעריפ מצויינים כהלכה

. ש ׳ ׳ י י ן ע ת כ ו ש ע ם ל כ ד ח י מ ל ת ל

9) סי׳ פיה ומג״א סק״א. 10) באה״ס שם בשם השל״ה.

11) סי׳ ז׳ ובבאהיס.

5) סי׳ ג׳ ובמג״א םיק י׳׳ב. 6) מגיא םק״ד.

7) סעיף סי. 8) סעיף י״נ י׳׳ד ועי׳ לקמן סי׳ קנ׳׳א.

ו קצור שלחן ןןרוף ה ל

ץ ו ח ר , י ת ח ח א פ ק ט ו ר ל י פ א , ו ם י ל מ י ט ט ו ש ח א נ פ נ ם ש ע ל פ כ ו ב

ך ר ב ל ח ט כ ש , ו ה נ פ ו נ ם א י ל מ י ט ם ה . א ר צ ר י ש ת א כ ר ך ב ר ב י ם ו י ט ו ב י ד י

א ה ל נ ו ש א ר ב ר ש כ ז נ , ו ה נ פ ו נ ם א י ל ט י ט ב ה ו ך ש כ ־ ר ח א , ו ר צ ר י ש א

ל ש ל ש מ ם ה ח ם ח ו ש י ש מ ח ו ח ם א ע ק פ ך ר ר ב ך ל י ר ו צ נ י , א ך ר י ב

. ר ם ג ר ח ח א ד ל ך ע ר ב א י , ל ם י מ ע ח פ מ ח כ ו נ פ ך ל ר ט צ י ע ש ד ו י ו

>m»—־— ה. נקיון המקום לדבר שבקדושה. ובו י״ז סעיפים.

ך נ ח ב ט ר ק ך ב ל ח ח ך מ י ח ל ׳ א י ה ך כ ח א ח צ ח א י כ כ ב ו י ח א כ

ו נ י ח ו ב ו ר ד מ ן ל א כ . מ ר ג ר ו ב ת ד ו ר ך ע ה ב א ר א י ל ש ו ו ד ך ק נ ח . מ ד י ה ר ו ג ו

ו נ א ש ו כ נ י י ה , ד ו נ מ ך ע ל ה ת ו מ נ י ה ל ׳ א ר ה ש ם א ו ק ל מ כ ב , ש ( ! ל ״ ז

, ה מ ו ד כ ה ו ר ו , ת ה ל פ , ת ע מ ש ־ ת א י ר ן ק ו ג , כ ( ה א ש ו ד ק ב ר ש ב ד ם ב י ק ס ו ע

ר ב ה ד א ד א י ל ש , ו ם ה ש ל ו ג ה מ א ו א צ ה א ת ל ש ש ו ד ה ק נ ח מ ת ה ו י ה ך ל י ר צ

. ל ל פ ת ו מ א א ר ו ק ם ה ד ל א ו ש י נ ד פ ג נ , כ ה ו ר ע

ו ם א י ל ג ר ־ י ו ם ה א א ו ם צ ו ק מ , ב ה ש ו ד ק ־ י ר ב ר ד ה ר ה ו ל ל י פ א ב ו

ת י ם כ ר ו מ א נ ו ש מ , כ ה ת ו ה א ס כ י ד ש ר 2), ע ו ס ח א י ר ס א מ ו ח ר ש ב ל ד כ

, ם י ת מ י ע י ב , ר ת ח ם א ע ל פ ם ש י ל ג ר ־ י ך ם ו ת ל ל י ט י ו ש ך 3). א ת א ת צ א

ם י ט ו ח י א ח נ א ש ל , ו ם י ם מ ה י ל ן ע ת ו נ ה ו ל ח י ת ל כ ם ב ו ה י א ה נ א ש ל

ו ח י ל נ ח א מ ן ל ח ד ל ח ו י מ ט ח י ב ע ם ב י ל ג ר י ח ו ט י ם ח א ו ה ( ל ח י ת ל כ ב

ת י ע י ב ׳ ר ן ב י כ י ר , צ ם י מ ע י פ נ ל ש ם ש י ל ג י ר מ ל ) ו ג ״ ף י י ע ן ס מ ק ל ד ם כ י מ

ת צ ן ק י י ד ם ע ש ש י ל ש ם כ י ל ג ר י ח ו מ ע ל ב ם נ ו א ל י פ א . ו ( ם 4 ל ו ע ן ל כ ם ו י מ

ם 5). י ם מ ך ש ו פ ש ך ל י ר , צ ם ה ת מ י ח ו ל ח ל

שערים מצוייניפ כהלכהא ״ י ר ח מ ה ל ב ו ש י ת ח ת פ ׳ ב י ה ע ש ו ד ק ב ר ש ב ד ם ב י ק ס ו ו ע נ א ש ) כ אי מ ד ב ח ל א ו ד ק נ פ ת ס נ ) ש ׳ ׳ ח י ס ן ( י ב ע ו ר ט פ ס א מ י ב ) ח ו ״ ׳ ע י ס א ( נ ל י ו ו מד ב ח ל ש ע ם ח ב ו צ ם ם ה י י ק ל ל ו כ י י ר א ה ו ס ת ה י ב ן ב ו נ ר כ נ ו ט ם מ ו ק מ א ב ו ה שי ר ש ב ד ת ) כ ׳ ׳ ה י ס ט ( ״ ד י ה ר עקר פ ס ב נ ו ו ר ת א ב ו ל ו ל ל ו ט י ן ל ו נ ה כ כ ר א ב ל בה ו צ מ ם ה י י ק ר ל ת ו מ י ד מ ב נ ת כ ) ש ז ״ ׳ נ י ב ס ״ ח ת ( ו נ ט ת ק ו כ ל ח ׳ ב י ע ש ו ״ י י ער ב ד ל ר ו ח ר ח ר ל ת ו מ כ ש ״ ש כ מ ם ו י י ק ן נ נ י א ת ש ו מ ו ק מ ב ב ל ו ל ל ו ט י ! ל ו נ פ׳ י ס ח ( כ ל ר ח ו א י ב ׳ ב י ע . ו ה מ ו ד כ ה ו כ ו ס ה ה ש ע ד י י א ן ה ו ג ה כ ו צ מ ת ה י י ש ע ב

. א ת י י ר ו א ר ד ו ס י ל א ר ע ב ו ע ם ו ל ש ל פ ת ה ו ל ד ל ו ס א ) ד י ׳ ח י ע ו ס ״ ע

ה 1) ברכות כ״ה, שבת ק״.5 4) סי׳ ע׳׳ז. 2) ם״ד. סעיף ב׳. 5) סי׳ פ׳׳ב סעיף בי.

3) סי׳ ע״ו.

קצור שלחן עריו ה

י ר ב ד ר ב ו ס ו ב), א י ד ג ב ה ב ס ו כ מ י ש פ ־ ל ע ־ ף , א ו ר ש ל ב ה ע א ו ש צ ם י ג אם ל ו ו כ י ה י ן ש ג י ע , ב ך ו מ י כ ׳ מ ה ה נ ר מ א י ת ת ו מ צ ל ע ר כ מ א נ , ש ה ש ו ד ק

ט ע ו מ ל י פ ו א ש ל ם י א . ו ר י מ ה ה ן ל ו כ נ ל ה ב , א ה ז ן ב י ל י ק ש מ י , ו ( ם 6 י י ק נ

. י נ פ , מ י נ ה א מ א ל מ ל ע ־ י ל ו כ , ל ה ס ו כ א מ י ה י ש פ ־ ל ע ־ ף ת א ע ב ט ה ־ י פ ה ב א ו צ

. ( ה 7 ב ו ר ה מ ת מ ה ו ה ז מ ו ק מ ב ש

ה א ו ם צ ש ש א י מ ק ש פ ת ס ה ש ל י ם ש ו ק ל מ כ ב ר ש ה ז י ן ל י כ י ר ד צ

ם 8). ו ק מ ת ה ק א ו ד ב י ד ש , ע ה ש ו ד ק ב ר ש ב ם ד ו ם ש ר ש מ א א י , ל ם י ל ג ר ־ י ו ם א

ף 9). נ ו ט ם מ ו ק ש מ ה י י ל ע ם ב , א ת י ב ל ב ל פ ת ה ן ל י א ו

י ד י ־ ל ו ע ל י פ ן א ג י ד ג י ת ם י ז ל כ ו כ א ן ל י ל ו כ ו י י מ י ם ב י ר ה א ק ש ו ג י ה ת

. ( 1 ו 0 י ל ג י ר מ מ ו ו ת א ו צ ן מ י ק י ה ר , מ ם ר ר פ ו ע י ל ש כ ו ל א ו ד ג י ש ד כ , ב ל י ש ב ת

. ( ם ״ י מ ׳ י ן ה ן ב ט ת ק א ו צ ם מ ק ג י ה ר ה , ל ר ש י ב ו ו ט ו

ל ו ת ת ה א ו ן צ כ , ו ( ! 2 ע ה ר י ה ר ן ל י א י ש פ ־ ל ע - ף , א ם ד ת א א ו ו צ

ה מ ה ל ב ה ש א ו ר צ א ש . ו ם ה ן מ י ק י ה ר י מ מ ו ד ל א ו ג ג ר ת ת א ו צ . ו ר י מ נ ו

ם ל א ב . א ן ק ה י ה ר ה ן ל י כ י ר ן צ י ת א ה ר ם ה ם נ י א א מ ת ס ף מ ו ע ה ו י ה

ן כ , ו ( ! 3 ( ש ג ו פ י ת ע מ ה ה מ י ר ט מ ר ה ב ל ד כ , ו ת ה ר ם ם ה ה ל ב ן נ כ , ו ת ה ר ם ם

־ י מ . ו ם י ה ו ר ם ם י מ ן מ י ק י ה ר ן מ כ , ו ן ה ן מ י ק י ה ר , מ ן י ל ו ג ג ר ל ת ל ש ו ל

ק י ה ר ה ן ל י כ י ר צ , ו ן י ה י ר ם ן ם מ ת ם ס ו ב ג ו ק , א ן ת ש ן פ ה ן ב י ר ו ש , ש ה ר ש מ

שעדים מצוייניפ כהלכהי מ ) ב י ק ב ״ ח ם ״ ׳ ע י ם א ( ״ נ מ ׳ ב י ו ע י ד ג ב ה ב ס ו כ מ י ש ל פ ף ע ) א בב י ב ד ס נ ו ב ת ל ו ש ע ר ל י ת ה ש ל ם י י ל י רג ו מ נ מ ף מ ט פ ט מ ה ש ל ח ו מ ש ל י ש. ל ל פ ת כ י ״ ח א ק ו ו ס פ ה י פ ט ה ת ה ע ש ב ם ו י י ק ו נ י ה ם י י נ ו י ל ע ם ה י ד ג ב ה ר ו ב א הם י ר ו ח ט י ה ל ו ו ח ש ל י י ש מ ז ב ״ ב ד ר ם ה ש ) ב ׳ ק ח ״ ו ם ״ ׳ ע י ם א ( ״ נ מ ב ה ת ד כ ו עה ח ו ר ה ס ח י ו ל נ מ א מ צ ו ם י ד ב ה נ א ד ו י מ ם ת ו ד נ מ ב מ ז ) ש ר ע ד ר א ע נ ר ע ד ל י נ ) ה ח ו ר ה ס ח י ל ה ן ש מ ל ז ה כ ש ו ד ק ב ר ש ב ל ד כ ר ב ו ס ע א ח ר י ו ר ש ל י ת ו ש פ ו ע מן י נ ו ר י ם ה ב י ח ך ד ר א ד צ ו ה י ח י ל ו ה ם א ד ם ה ע א ח ר י ם ר ן ש י ם א א ו ו נ מ ת מ ת ו שר י ד ד ת ר ו י ת ו ת ו ם ש א א ו מ ה ו ז ם ה ו ק ת מ צ י ח ר ח ב נ ק ו ת ש ל י ס ו י ע מ ן ה י מ ו הה נ ק ך ת י ר ן צ י א ו ו ת פ נ ם מ ר ו ו ת כ ם מ ד י כ ו ח ת ו ע ב ט י ה פ י מ ו ז ה ה א מ צ ע מ

. ( ם ם ש י ר פ ד א י ך הניר. ב כ כ ( ״ כלל. עו ׳ ׳ ׳ ע י ם ן ( ח ל ש ו ה י ר ע ב ב ת ש כ ו פ י ת ע מ ה ה מ י ר ט מ ר ה ב ל ד ) כ נ

. ( ה ״ א ו צ ן ה ו מ מ ן כ ה מ

11) מג׳׳א שם סק״א. 12) סי׳ ס״ב.

13) סי׳ ע׳׳ס סעיף ד ה׳ ר זי. 14( סי׳ פ׳׳ו.

6) ברכות כ׳׳ה. 7) סי׳ ע׳׳ו סעי׳ ד ה׳.

8) סי׳ עיו. 9) פרמ״ג סי׳ קנ״ד מ״ז סק״א.

10) סי׳ פ׳׳א סעי׳ א׳.

ח קצור שלחן עייר ה ל

א י י ה ר , ח ח ל י ל י ג ד י ־ ל ת ע כ ר פ א נ י ה , ש ך כ ־ ל ה כ ש ב ה י א ו ז צ

, ר ו ק ת ה מ ח ת מ ש ר ק ם נ ל א ב , א ( ! 5 ע ח ר י ה ר א ב ה א י ל א ש ו ה , ו ר פ ע כ

ה 16). י ל ה ע א ו ם צ ן ש י י ד , ע ם ו ח ן ה מ ז ה ב ת ו מ ד ק ר ל ו ז ח ה ל ל ו כ י ן ש ו י כ

י 47 ו ס י ב כ ו ש , ח נ ל ש ה ב ס כ ת נ ה ש א ו צ ו

ק י ח ר ה ך ל י ר , צ ו י ר ו ח א ה מ א ו . צ ד ת י , ה ן י ק י ח ר ח מ מ ד כ ח ע

ק י ח ר ה ך ל י ר , צ ח י ר ו מ נ י א א ו ם ה ו א ל י פ א , ו ת ו מ ׳ א , ד ח י ר ה ה ל כ ם ש ו ק מ מ

ק י ח ר ם מ י א , ד ת ח ר ם ה מ נ י ה א א ו צ ם ה א . ו ח י ר ה מ י ו ה ל י א ה כ ר ז ו ע י ש

ו ל י פ א . ו ו י נ י א ע ל מ ק כ י ח ר ה ך ל י ר , צ ו י נ פ ל ה מ א ו צ ם ה א , ו ת ו מ ׳ א ה ד נ מ מ

ן א מ י ם ה א , ו ם ו י ה ב ת ו א ר ל ל ו כ ה י י ה ר ש ו ע י ש ק כ י ח ר ה ך ל י ר !) צ ה 8 ל י ל ב

א ה ת י ש ד ו כ מ צ ע ־ ת ה א ט י , ו ו י נ פ . ב ד ת י ו ה ל א ר כ י מ ח ה ש ל , י ן י ד ד צ ה

ו 19). י ר ח א ל

א י ה י ש פ ־ ל ע ־ ן ן , א ה א ו ם צ א ש צ מ נ , ו ר ו ב צ ו ב ן ב י ל ל פ ת מ ת ש י ט ב

, ה י ר ה ה ל כ ם ש ו ק מ ת מ ו מ ׳ א ד ר מ ת ו ו י נ מ ה מ ק ו ה ר ר ו ו ב צ ־ ה י ל ש י ה ר ו ה א

־ י א י ש נ פ , מ ה ו ם כ ו י ו א ה ו א י צ ו י ד ש ן ע י ת מ ה ל ק ו ו ת ש א ל ו ך ה י ר ם צ ו ק מ ־ ל כ מ

, ה י ר ה ה ל כ ם ש ו ק מ ת מ ו מ ׳ א ך ד ו ר ת ו ב צ ן ה ד מ ה א א ל ה א ת ל ר ש ש פ א

ר 20). ו ב צ ־ ה י ל ש ר ה מ ו א ה ש מ ן ל י ו כ ל ע ו ו מ ש ו ל ר ל ו ס א ו

א ו ה ם ה ו ק מ ם ה , א ה א ו ם צ ש ש י ך ש כ ־ ר ה א א צ מ , ו ל ל פ ת ה י ש י מ

ן ו י , כ ק ד א ב ל ע ו ש א פ ו ה , ו ה א ו ם צ ש ש א י מ ו ש ק ב פ ת ס ה י ל ו א ה ר י ה

ם י ע ש ה ר ב , ז ה י ל ־ ה ו ן ה ב ר ם ק ו ק מ א ב י ה ה ר ש ע ־ ה נ ו מ ת ש ל י פ ת ד

א ו ה ע ש מ ת ש א י ר ן ק כ . ו ( 2 ! ה ר ש ע ־ ה נ ו מ ל ש ל פ ת ה ל ר ו ו ז ה ך ל י ר צ , ו ה ב ע ו ת

, ת ו כ ר ב א ה ל ל ב ב , א א ר ו ק ר ו ז ו , ה ה ל ט ב ה ל כ ר ש ב ש ו ה ן ב י א , ו א ת י י ר ו א ד ט

ם א , ו ך ר ב ט ר ו ז ו ו ה נ י , א ן ו ז מ ת ה כ ר ו ב ל י פ א , ו ם ר ש מ א ת ש ו כ ר ב ר ה א ן ש כ ו

א צ ו ה י ל פ ת ו ב ל י פ , א ע ש א פ ז ל א , ד ה א ו צ ק ב פ ת ס ה י ל ו א ם ר ו ק מ ן ה י א

א צ ו , י ק פ ת ס ה י ל ו א ם ר ו ק מ ו ה ל י פ , א ם י ל ג י ר ו מ א צ מ ם נ א , ו ד ב ע י ד ב

. ה ל פ ת ם ב ד ג ב ע י ד ב

שערים מצוייניס גהלכה

. א י ק ם מ ד א ת ש ו א ק ! ה ו נ ס כ ו א מ ר ה ב ל ד ד כ נ ל ג ל פ ת ה ר ל ו ם א ) ר א ״ ׳ כ י ע סך י ר ן צ י א א ד ״ ק ע י ר ש ו ד י ם ח ש ב ב ת ) כ ט ׳ ׳ ק י ״ ו ס ׳ ׳ ׳ ע י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ו

. א י ק ם מ ד א ה ה ש ט ק מ י ח ר ה ל

ומשערין באדם בינוני (מ״ב) 19) מיי ע״ם סעיף א׳, וסי׳ פ׳׳א סעי, בי.

20) שם בהנ״ה. 21) סי׳ ע״ו סעיף 1ד.

15 סי׳ פ״ב סעיף אי. 16) מג״א ומ״ב שם.

17) שע״ת סי׳ ע״ו סק׳׳ח והיא. 18) או סומא (הגה סי׳ ע״ם סעיף א׳

קצור שלחן עייר ה לט

ה ל כ י ד ש ה ע ש ו ד ק ב ר ש ב ד ר ב ו ס , א ה ט ט ל ה ט י ו ר נ ט א ט צ יא י

ד ו ט י ל ק ב ס ו א ע ו ם ה ק א ; ר ן י ת ט ה ך ל י ר ן צ כ ־ ם , ג ו ר י ב ה א ט צ ם י א , ו ה י ר ה

. ( ט י ו ר ב ה א ט צ י ה ש י ל ר י ב ש , ב ן י ת ט ה ך ל י ר ו צ נ י , א ה ר ו ת

ך י ר , צ ה א ו ה צ ן ב י א ת ו ו צ י ח ח מ ש ל י י ש פ ־ ל ע ־ ף , א א ס כ ת ה י יב ב

ף ר ו ג י ת ה ן ת י ד י מ ע מ , ש ב ק ם נ י ע ו ש ע ל ה ם פ ן ם כ ל ה ד) 23), ו נ מ ק מ י ה ר ה ל

־ ל כ , מ ף ד ב ב ק נ ת ה ו א ס כ , ו ף ר ג ת ה ו א א י צ ו ה י ש פ ־ ל ע ־ ף , א ו י ל ת ע ו נ פ ל

ו ת ו ס כ ו ל ת א י ב ן ה ו מ א י צ ו ה ן ל י כ י ר צ , ו א ם כ ה ־ ת י ן ב י ה ד ל ז ס פ ס ש ל ם י ו ק מ

, ו י ל ב ע ש י ר ל כ ה ב ס ו כ מ , ו ה ב י ש י ד ל ה ו י מ א ה ס א כ ו ם ה ך א ו 24(, א ל ו כ

ת ו א י ל ן ע י ר י ז ה ב מ ו ש , ו ם ן ש י נ פ נ ר ו כ ת ה ן א י ר י ם ך מ ר ו צ ת ה ע ק ל ר ו

. ל ק ה ש ל ה י ז , ב ר כ ה

ל ו ש ם א ר ל ה ם ש ם ה , א ( ח ם י ל ג ר ־ י ל מ ט ש י ב ע , ו י ע ל ר ף ש ר יג ג

ו ל י פ א , ו ע ה ר י ם ר ה ן ל י א ם ו י י ק ם נ ה י ש פ ־ ל ע ־ ף א א ו ם כ ה ־ ת י ב ם כ נ י , ד ץ ע

, ה ט ט ת ה ה ם ת נ ת ו נ ל י פ א , ו י נ ה א ט , ל ם ה י ל פ ן ע א פ כ ו ש , א ם י ן ט כ ו ת ן ל ת נ

ו ת א י ב ן ה ן ט א י צ ו ה ך ל י ר א צ ל , א ( ת ו צ צ ו ן ה נ י ו א נ ל ת ש ו ט ט ד י ( נ ה א ט ל

ם ה ן ב י א ה ו פ ם י י צ ו ה ם ר ם ה . א ת י כ ו כ ו ז ת א ו כ ת ל מ ם ש ם ה א . ו ן ת ו ס כ ל

, ה א ו צ ר ב ק נ ו ל כ ר ד ן ש ו י , כ ר י ז י ה ם 25). פ ה ק מ י ה ר ה ך ל י ר ן צ י , א ע ח ר י ר

ו 26). ת ל ל ע ו ה מ צ י ה ר ן ה י , א ר ה נ ן ה ה מ ל ו ו ע ל י פ א , ו י ע ל ר ף ש ר נ ו כ נ י ד

שעדים מצוייניס כהלכהה ש ע נ ז ש ו א י ה ת ש ו א ס י כ ת ב א ב ק ו ה ד ז ה ו נ מ ק מ י ה ר ה ך ל י ר ) צ דא ס כ ת ה י ל ב י ב ש ו ב ש ע ת נ ו צ י ח ט ה ם ד ו ש ה מ ז ד ל ח ו י ר מ ד א ח י ה ד ו צ ח ה בא ס כ ת ה י ב ת ל ד ח ו י ח מ צ י ח מ ן ה י א ת ש י ב ה ן ל י כ ו מ ם ס ה ת ש ו א ס י כ ת ב ל ב ב אס ״ ג ס ״ ׳ פ י ס ז ( ״ ו ט ׳ ה י ך פ ו כ ד ג ת נ ו ר ק ר ל ת ו ת מ י ב ם ל ם ג י ש מ ת ש א מ ל א א ק ו דן י ו ד ן ל י ח א ח ת ל פ ט ש ה נ א ו צ ה ת ו י ב ם ב ה ו ש ג ל ת ש ו א ס י כ ת ב כ ב ״ ש כ ) ו ׳ א

. ( ׳ ס ד ״ ׳ ס ׳ ב י ס ל ( י ע ׳ ל י ע א ו ס כ ת ה י ב

ט י ב ח ע י כ ח ש מ ש ם ו י ל ו ח ת ה י ב ב ב כ ו ש י ש ם מ י ל ג ל ר ט ש י ב ע ) ו הש ״ ר ת ק ו ר ק ר ל ת ו ה מ ל ו ח ל ח צ ה א ט ל מ ד כ צ ח ב נ ו ם מ י ל ג י ד ו מ ב ת ו י כ ו כ ז מר ת ו ת מ י ש ש ע א ב י ם ה ה א ״ פ א א ת י י ר ו א ר ד ו ס י א א י ה ה ד א ו ׳ צ י פ א ל ד ל פ ת ה ל וי כ מ ״ ש כ ) ו ו ״ ׳ ע י ס ע ( ״ ש כ ב ״ ש מ כ א ו נ מ ח ח ר ל י ת ו ס כ ב ח ד ד ג נ ת כ ו ר ק לל ח כ ו ת פ ש ׳ כ י פ א ) ו א ׳ ׳ ק י ״ ם ס ש א ( ׳ ׳ נ מ כ ה ׳ ׳ ש מ ן כ נ ב ר ד ק מ א ד ו ה ם ד י ל ג דח ל פ ת ש ו ״ ר ק ס מ ל ש ט ו ב י י ו כ ו ה א ל ר ב ש פ י א א ן ש ו י מ כ ״ ה מ ל ע מ ל ק מ ו ב ק בד ו ק ע י ן ו נ ב ר י ד ת א א ל ה ד ח פ ן ה י נ ע ) ל י ׳ פ י ז ס ׳ ׳ מ נ ( ״ מ פ כ ה ״ ש מ ר כ י ת ח ש ל י

. ח ד ו ר ת ב ד

25) סי׳ פ״ז ועי׳ מג״א סק״ד. 26) סי׳ ע״ו סעיף ל.

22) סי׳ ע״ם סעיף ס׳. 23) סי׳ ס״ ג סעיף א׳ סו״ז ופג״א.

24) שס סעיף ה׳ דלא כהב׳׳י.

ר ה י י ן ע ח ל ר ש ו צ מ ק

, ח ש ו ד ק ב ר ש ב ד ר ב ח ר ח ו ל ר א ב ד ר ל ו ס ן א כ ־ ם ץ ו) ג ה ר מ ה ־ ת י ב T ב

ל ו ן ח ו ש ל ו ב ל י פ א א ו ך ח ו ר ש ב ו ד ק ח ן ל י ד ח ו י מ ת ח ו מ ר ש י כ ז ח ר ל ו ס א ו

ץ ה ר מ ה ־ ת י ב ) ב א י ם ו ר ן ו י ל ו ן פ ו ש ל ״ ב א ג ו ב ו ״ ז א נ כ ש ן א ו ש ל ״ ב ט א נ ן ״ ו ג כ )

ם ו ל י ש . כ ת י ב ח ם ל ו ל ם ש ן ש ת י ר ל ו ס ן א כ . ו ( 2 ת 7 ו פ נ ו ט מ ת ח ו א ו ב מ ו ב א

ם ד א ם 28) ו ו ל ׳ ש ו ח א ל ר ק י ר ו מ א נ , ש א ו ך ח ו ר ש ב ו ד ק ל ח ו ש מ א ש ו ח

ו נ י א ן ש ו י ן כ י ר י ת ש מ י . ו ו מ ש ם ב ו ש ת ו ר ק ן ל י ר ם ו ש א , י ם ו ל ו ש מ ש ש

, ל ק ח ן ל י ג ח ו ן נ כ . ו ם ד ו א ת ו ל א ו ש מ ת ש ר כ ז ה א ל ל , א ם ו ל ש ן ח י נ ל ע ן ע י ו כ מ

. ר י מ ח ח ו ל ש ל ם י י ם ש ־ א ר י ו

ל ן ש י ו ב ל ן ש י , ב ח ו ר ד ע ג ח נ ש ו ד ק . ו ד ר ו י ת ר ב ר ד ב ד ר ל ו ס ט1 א

ת ו ר ד ע ג ך נ ר ב ר ל ת ו , מ ח ל י ת מ ו צ ך מ ר ו צ ק ל ר ) , ח נ ט ק ן ו ט ק ו ט ל י פ א , ו ר ח א

ן ו י י כ נ ח א מ , ל ה ת ע ת ה ת א ו א ר א ל ל , ש ו י נ י ם ע צ ו ם ע ו א ל י פ א ) ו ק ו נ י ת ה

. ה ד ג נ כ ו ם פ ו ג ו ו י נ ה פ ט א י ל . א ו ד ג א נ י ה ש

ם ה ש ל ג ת ם נ ) א ת ח ו ס כ ת ה ה ל כ ר ד ם ש ו ק ל מ ) כ ז ה ש א ף ה ו טז ג

ה כ ל ח פ ב י נ י י ו צ ם מ י ד ע ש

י מ ) ב ח ״ ׳ י י ח ס ״ ו א ר ( פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י ץ ע ה ר מ ת ה י ב ) ב וו ת י ב ב ם ש י ש ת נ ר ה ט ו ל ת י ך ב ו ת ן ב י מ ם ח י ת מסור• מ ר י פ ו ח ר ר ך ח ו ת ו ב ש ל י שו ם א ע ק פ ה ר ! ב י ש מ ת ש ! מ י א ! ש ו ם רבי ה ש ל ע ם ה י ר ס י נ ו ס י כ ה ב ס ו כ מ וב ו ת ט ו י ה ה רק מ ר י פ ח ה ה ס ו כ מ ה ש ע ש ם ב ר ש ו מ ל ר ל ת ו ש לכ! מ ר ח ם ב י מ ע פ( ׳ ׳ ר י ס ן ( ו י ן צ י נ ת ב ״ ו ש ב ב ת ן כ כ ה ו ו ק מ ה ו ל נ י ץ ב ו ח ת ל י א ר ה ע צ י ח ד מ י מ ע י שב ו ט ם ו ד ש ו מ ל ר ל ת ו ו מ ן ב י צ ח ו ם ר י מ ע פ ל י ש ט ב מ ו א ר ד ח ו ב ש ל י ר ש ח א בו נ ל ה ש צ י ח ר ר ה ד ח ה ל ז ד מ ו מ ל ן ל י א . ו ש ״ י י ר ע מ ו ל ה ש ע ש י ב ט ב מ א ת ה ו ס כ לה צ י ח ם ר ש ה ל ש ע נ ן ש ר י ד כ ב ״ א ש ם מ י מ ע פ ק ל ו ר ! ב י ש מ ת ש ן מ י ם א ש ר

. ( ׳ ק ר ״ ׳ ם ׳ ב י ס ל ( ׳ לעי י ע ם ו ה ש ש ו ד ק ב ר רבר ש ו ס ת על בן א ו ע י ב ק ב

. י ׳ נ י ן ס מ ק ׳ ל י ו ע ת כ ר ב ג ב ה נ ת ך י י א ם ה י מ א ל מ צ ץ ו ח ר מ א ב ו ה י ש מ ו

א צ מ ר נ ב כ ן ש א ש ז י ו ו י ל י ט ת ה נ ו כ ר מ ב ר י ב ת ל א ש . נ ד ש א ף ה ו ) ג זם ל צ ר א ו ע ס ן ל ו מ ה ת לב ה ם א י כ ש ו ה מ ז ב ם ש י ר ש כ ת ה ו ר ע ס י מ ת בבל בה כ ר ב ת ה ע ש ם ב ש ו מ י נ ר פ ר צ ם ל ר ש ע ו ס ר ש ש ל כ א ר ש י ח ה ר כ ו ם מ א ע ה ו ד י כי ״ ה ע ר ו ח ס ת ה מ ס ר פ ו מ ם א ת ש מ א ו ה נ ש א ם ר י א ו ם ר י מ ע ה פ מ כ ם ר ו ש מך ר ב ר ל ו ס א ת ו ו ר ע י ש ו ל י נ ב ת ו ו צ י ר י פ ר נ ב ת ב כ ל ו א ה י ה ו ו ז ה ה נ ו כ מ הן א ם כ צ ע ה ב ו ר ע ן ה י א ן ש ו י א כ מ י ו נ , א ה ו ר ע ר ה נ נ ה כ ש ו ד ק ב ר רבר ש מ ו ל ו. ת רבר ו ר ך ע ה ל א ר א י ל ר ו ו ס י א ל ה ה ע ז ר ב ב ו ן ע י ה א א ר י מ ״ א רק ע ו ה ו

ה ת ע ) ר י ׳ ה י ע ה ס ״ ׳ ע י ס ע ( ״ ש א ב ו ן ה כ ) ו : ה ״ ת כ ו כ ר ב ס ( ״ ש ה ב נ ה וא י ז ח ת מ א ק ה ב ו י ת ר כ ב ת ד ו ר ך ע ה ל א ר א י ל ה ד ד ג ג ת כ ו ר ק ר ל ו ס ת א י ש ש ע בה א ו א ר ו ה ו ש נ י י ה . ו ם י ת נ ת ב ק ס פ ת מ י כ ו כ ת ז צ י ח א מ ו ה ש ר ר פ ם מ י ש ״ ש ר ב ו

27) סי׳ פ״ד. סעיף בי. 28) סי׳ פ״ד.

א ה ם כ ל ה ם כ י נ י ו צ ם מ י ר ן ן ף — ה — ש ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק

ת י כ ו כ ל ז ה ש א ר מ ה כ ת ע ה צל ה א ו א ר ו ה א ש ל ת ו י כ ו כ ז ך ה ר ה ר ת ע ף ה ו נב ק ע ת י ו ב ש ם ה ש ) כ ו ״ כ ׳ ת י ס ה ( ב ו ש י ת ר ע ש כ כ ת ן כ כ ה ו א ר מ ם כ ה ש ר י י ט צ נ שם ת ה ם ר ש ה מ י א ן ר י ת א מ א ל כ כ ה א נ ב ל ש ה רו ן שי י נ ע ה ל ק ז ו ל י ) ח ו ״ כ ׳ ש י ס ) ן כ כ ל ל ע ו נ י א ע י א ה מ ן ש נ י ש י י ת ח י כ ו כ ל ז ה ש א ר א מ ו ה א ר י ר ל ש ם ס א ה ב א ו ר ש כש ש ן ח י א א כ ל ה כ י א ע ט מ א ל כ י ה ל ת ר ו ה צ א ו ר ע ו ת לרשי י כ ו כ ז ה כ א ו ר ש כ וב ״ ח ת ( ו נ ט ת ש ו כ ל ת ה ״ ו ש ׳ כ י ע ה ו י י א ה ר מ ש ר ר ו ס כ א ״ א ם ו ו ל ת כ ו ע טת י כ ו כ ל ז ה ש א ר ר מ י ה ר ר י ב ר ע כ ו ע ת ה ם א י ר ע ו ה א ם ר ן א י נ ע ) ל כ ״ ׳ ם י ס( ר ״ ע ׳ ר י א ס ״ ח ת ( ו נ ט ת ש ו כ ל ה ם ב ר ש ו ע י ו נ א ת ש ו ר ן ע י נ ע ל ) ר ל ע נ י ם ש ) ( : ט ״ ת מ ו מ ב י ל ( ׳ ׳ ז ו ח ש ר א ר ה ה ר י י א ה ר מ ת ש י ש ש י ע ״ ה ע י י א ר א ר י ב הת ו ב ו ש ת ת ו ו ל א ש י ב ת א צ ה מ ן ז י ע כ . ו א י רי אסםשלר ל י ו ע נ י י ה ׳ ד ת ר ה א א ר א וי ר ת פ ׳ ׳ ו ש ב ם ו ו ל ם ב ר מ ׳ ע ן ר ו א נ ה ) ל נ ״ ׳ ל י ם ס י י ח ח ר ו א ם ( י ר ע ת ש י בר ו ס י א ם ר ו ש ל ע ה ר ש ר א ה נ א ב ש מ ט י י ר ר ז ע ל ׳ א ן ר ו א נ ה ) ל ב ״ ׳ ל י נ ס ״ ח ה ( ר ש הה ת ו ה א א ם ר ן א ו פ ו מ ו ר נ ־ ף א ר נ ו נ ו ה פ נ ו כ י מ ״ ם ע ר נ י י ה ש ו ר ה ע ש א שול בה ר י כ מ ה ו ע ר י ב ) ר . ו ״ ה ט ל י נ מ ס ( ״ ש ה מ י א ם ר י א י ב ם מ ה י נ ש ת ו ח ם א ע ה פ ש אי ״ ם ע א נ ו ה ה ו ר ה ע ש א ל שול ב ״ ז ו ח ר מ א א ר ה ך ר י ל ר ש ה ״ י י ר ע ו ס י ש א ים י נ י נ ה ע מ כ א ל י ה ה ש א שול א ה ש ר מ ה מ ו ר ע כ ב ׳ ׳ ש כ . ו ף א ר נ ו נ ו ה פ נ ו כ מע ׳ ׳ ש כ ב ״ ש מ ה כ ל פ ת ש ו ׳ א בשר׳ ש ר ת ו ס א ה ר י ו נ פ ו ב מ ש כ מ ה מ ו ר ע שיל מי ״ ׳ ע י פ ר א ו ס ה א ״ פ א ) ו ה ד ו ר ה כ נ ש מ ם כ ׳ ש י ע ׳ ו ׳ נ י ע ה ס ״ ׳ ע י ס א ( ״ נ מ כ וה ר ו י ת מ ו ש י ל ׳ ב י ע . ו ה נ ו כ י מ ״ ׳ ע י פ ר א ו ס א ש ר מ ה מ ו ר כ ע ״ ש כ כ ״ ה א נ ו כ מת ו א ב ו צ ת ה ו א ר מ ת ב ש ח ר נ ו י כ ת ה ש א ע י כ ו ״ ה ישהל) ע ׳ ו פ ל ( ״ ז י ר א ה מו ת ב ש ח מ ב ס ו נ פ ם ש ו ש ו מ י נ פ ר כ י כ ן מ ה כ ה ה י ת השרבן ה כ ר ש ת ה ע ש ה כ נ ל ה ״ ז וי נ פ ה ל ת ו א א י ב ה ה י נ פ ל כ כ ת ס ה ר ל ו ס א ה ש ש א ב . ו ו א ט ח ו מ ת ו ה א ש נ ה מ י ה וה י ה ה ו ת ב ש ח מ ר ב י כ מ ה ו ת ר ו ם צ ה ש א ו ר ת ו ו א ב ו צ ת ה ו א ר מ ו ב ש ע ר ש ו י כ הת ו ל כ ת ס ר ה ו ס י א א כ י ה ל א ר י מ ״ ע ת ד צ ע ק מ ש מ ה ו ״ ל כ ה ע ת א ל ח ה מ ק נ מט ס ע פ א ר ו כ ן מ ה א ח ק ״ ר ה ג מ ״ ה ר י ה ר י ר ה לי י א ר ה ה ס פ ד ה ת ה ע ש ת ב ע כ וא ׳ ׳ ט נ ק ר ם ה ש ה ב ר ו ת ל ה א ג״ך־ מהש״ר ע י ב ל ה ה ק י ׳ ו ר פ פ ו ט ס ו ק ל י ב דם בשרבן י ר פ כ ת מ ה ה ש א ה ש ו י א ם ה ר ת ה ק י ר ת ז ע ש ת כ ו א ר ך ל י ר ן צ ה כ ה שן ה כ ה י ש ר ת כ ו א ב ו צ ת ה ו א ר מ ר כ ו י כ ו ה ש ה ע ש א ל ב כ ת ס ה ר ל ו ס א ר ש ו ב ע כ ו

. ן ב ר ה ק א י ב מ ה ה ש ף א ו צ ר ו פ ה ב ו א ר ר ו ו י כ ל ב כ ת ס ם מ י ש ן נ ב ר ב ק י ר ק מ ה

י ר ב א ד י ב ) ה ה ״ ׳ כ י נ ס ״ ח ש ( ט א ק נ ו מ ק מ ״ ח נ ח ר ל ז ע ל ת א ח נ ת מ ״ ו ש ם ב נ מ אל כ ת ס מ ש ר כ ו ה ר ה ן ל י ש ש ו ם ח א א מ ע ר ט ת ל ב י נ ז ״ מ מ ה ר ה ב מ ת ל ו ״ נ ל ה ״ ז י ר א הא ם ל א ר ו ו ה ר ר ה י י י ש ט ה נ י נ פ ל ב כ ת ס ת מ ו א ב ו צ ת ה ו א ר י מ ״ כ ע ״ ה א י נ פ בה י נ פ ל כ כ ת ס כ י ״ ) א ל י צ מ ה ו נ י נ מ ו ר ( כ ה ב ת ו צ מ י ש נ פ ר מ ו ה ר ה ן ל נ י ש י י חכ ״ ן כ י ה א נ י כ ש ת ה א ר ש ם ה ו ק א מ ו ה ק ש ״ מ ה י ב ת ב מ א ב ם ד ה ש ל ע ה ש ו מ מ. ו ״ ה נ כ ו ס ס ( ״ ש ה מ ש ק א י ל ץ ש ר ת מ ך ו כ ה ב ת ו צ מ ט ש ר פ כ ר ו ו ה ר ש ה ש חם י א ו ב י ה ם ד ו ש א מ ו ש ה מ ה מ י נ פ ל ב כ ת ס ו מ נ י א ה ש מ ) ו . ׳ ח ח ט ו . ס ה ״ ר מ י ז נם א ״ ו א ״ ת ד ה א א ר י ר ל י מ ל ן ת ע מ ל ב ״ י ת כ ד ם כ ש ת ה א ר ד י ו מ ל ק ל ״ מ ה י ב לה ת ו צ מ ן ש ו י כ ה ו ש א ת ב ו ל כ ת ס ר ה ת י ו ה נ מ ו מ ד מ ל ש י מ ה מ י נ פ ל ב כ ת ס ה מ י הק ל ר כ ת ס ה ה ל ו צ ו ש ת ר ו ת ש ב ״ ת ו י ת מ כ ח ל ב י כ ש ן ה ל כ ת ע ו ל כ ת ס י ה ״ עת ו ל כ ת ס ר ה ו ס י ש א י ו ש ע ד ה י י ז ו נ י ה ש ש ו ע י ש נ פ מ ת ו ו א ב ו צ ת ה ו א ר מ ב

ך ה ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ב ק מ

ם , א ן ת ו ס כ ה ל כ ר ר ד ש ה ט), א א ו ש ה נ ש ל א ת ש ו ר ע ן ש כ , ו ח פ ר ט ו ע י ש

ו ת ש א א י ח ן ש י ק ב ו ל י ן ח י א . ו ש י י א ב נ . ל ד ו ר ו ע מ ב כ ו ש , ח ן ח ת מ צ ח ק ל ג ת נ

ר ט ל ז ו . ק 0 » ח ו ר ו ע מ י כ ב י ש א ח ח ל ש י א ב נ ל ל ב , א ת ר ח . א ד ש ו א א

ע מ ו א ש ו ח , ש ק ח ד ת ח ע ש ם ב ו ק מ ־ ל כ מ , יא). ו ד ו ר ן ע כ ־ ם ב נ ו ש ח י) ח ש א ם

ח כ ל ח ט כ י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

י ׳ ׳ ם ע ת נ ו ל כ ת ס ר ה ו ס י ש א י ד ש י ל ר ש ה ״ י י ד ע כ ה ב ת ו צ מ י ש נ א א ש כ ה ור ח ר א י ז ו נ ר ל מ א ק ש י ד צ ן ה ו ע מ ׳ ש ר ה ד ש ע מ ) ב : ׳ ר ר י ז נ ם ( ״ ש ׳ ב י ע . ו ה א ר מו א י ב ה י ש ׳ ׳ ש ב ר ת כ י ו צר י י ז על ח פ ם ו ו ש ת ר ו ה צ א ר ם ו י מ ה ד א ו ב ב ל ב כ ת ס ה שא י ה ה א ר מ כ ב ״ ש כ ם ו י י מ ״ ם ע י א ו ר ל ש צ ה ד ש י ל ר ש ה ״ י י ר ע ו ה ר רי ה י לה ע ש ם ב י נ י ם ע י צ ע ה פ ל ׳ ׳ כ ע ו ו י נ ד פ ד צ ב ל י ו ח מ . ו ר ב ר ף ח ו ת ג ם א י א ו ר ו ש מ כ

. ם ד ש ר ב מ ש

׳ י פ ה א ק ו ש ב ) ר ׳ ק א ״ ה ם ״ ׳ ע י ס ז ( ״ ו ט ׳ ב י ת ע ו ם כ ת ח ח ל כ ר ד ) ש חם י ר ב י ר א א ש ר מ ת ו ר י ו ח ר ם ח ו ק א מ ו ה ר ש ו ס ו א ת ש א ׳ ב י פ א ח ו פ ט ת מ ו ח פ בף ח ן י י כ ל ו ח ן ש כ ר ד ם ש ו ק מ ה ב ב ו כ ר ר א ו ע נ י י ה ל ד ב רברנ ת ם כ ג ש ׳ ׳ מ פ ב ו( ׳ ק ב ״ ה ם ״ ׳ ע י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ) ו ׳ כלל ר ם ( ר י א י ח ב ש ו ש ן ח י א ר ד ש פ אן י ל י נ ׳ ר י פ ה א י ת ו ע ו ר ל ז ב ת א ו ל ג ך ל ר ד ג ש ה נ מ י ה פ א כ ו י ה מ ה נ י ר י ב ו ר ב ת כ

בכך אסור משום דעושיז זאת באיסור ופריצות ובשו״ת חלס לוי (םי׳ ל״ו)כ ׳ ׳ ת א ו צ י ר פ ר ו ו ס י א ת ב א ן ז י ש ו ע ר ש מ ו ן ל ה ך ב י י א ש ל ת ר ו נ ט ק ב ב ר ת כ

. ה ו ר ה ע ו א ח ה ל ל ו נ ע מ ו ר ז ר ב י מ ת ת ו כ ל ו ה ם ש ו ק מ ב

ר ע י ש ) ד ׳ כלל ר ם ( ר ת א מ ש נ ׳ ב י ה ע א ו ש . נ ד ש ל א ת ש ו ר ע ן ש כ ) ו טם י צ ע ם מ א ה ר א ר ן נ כ ר ל ה ר ה א ל ב א י ל ו ש ר ס א ן ש נ ב ר ד ה מ ו ר י ע ו ל ה קו ו( ם ם ש י נ ו ר ח א ח ב ״ י ע ׳ ׳ ם ו ע ם ׳ ׳ ש ב ל ( ״ י י ש ק מ ח מ ו ר ע א ב ק ו ר ר ו ת ו ם מ י נ י עי מ ב נ ת ) כ ו ״ כ ׳ ק י ר ס ״ ח ם ( ׳ ׳ ש ר ה ת ם ״ ו ש ב י ו נ ה א מ ם ל י נ י ת ע מ י צ ׳ ע י פ א ר( ׳ ק א ״ ה ם ״ ׳ ע י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ה ו ש א ר ה ע ר ש נ ם נ י נ י ת ע מ י צ י ע נ ה מ ש

. ש מ ה מ ו ר ר ע נ ׳ נ י פ ם א י נ י ת ע מ י צ י ע נ ה ה מ ״ ר ר ע ש ב ב ר ת כ

ר ב ת ר ו ר מ ז ם מ י ש ע ג מ ו ש ח ש ״ ד ח ע ש מ ב ״ מ . ו ר ש א ר מ מ ל ז ו ) ק י( נ ״ ׳ ל י ח ס ״ ו א ם ( י ר ע ת ש י ת ב ׳ ׳ ו ש ׳ ב י ע ) ו . ד ״ ת כ ו כ ר ב י ( כ ד ר מ ב ב ת ה כ זה נ ו כ י מ ״ ה ע ש א ר מ מ ל ז ו ת ק ו ר ו ו א ל א ש נ ) ש ב ״ ׳ ל י נ ס ״ ח ה ( ר ש י ה ר ת פ ״ ו ש ול ו ע ק ו מ ש ר ל ו ס ם א ל ו ע א מ ״ ה פ ת ו ה א א ם ר א ו ר ל ע ה ן ש ו פ ו ם ו ר נ ־ ף א ר ג ו נ ו פה ר י כ מ ה ו ע ד ו י ) ב . ו ״ ט ה ( ל י נ ם מ ״ ש ה מ י א א ר י ב ה ל ו ״ נ ה ה נ ו כ י מ ״ ה ע ר מ זש ו ח ש י פ ל נ ע ל ב ב ר א י ת ה ד ל ד צ ש ל ם י ל ו ע ה מ ת ו ה א א א ר ם ל א א ו נ י מ א קר ע ט י י ו ל ״ ג ה ר ל ו ת ד י ת ב ״ ו ש ב ה ו ז ת ב ו ח מ ן ל י ק א ר ר ב ד ר ה ע ו כ מ ו ר מ צ ע לל ד ע י מ ם ש ל י כ ר ״ ד ג ד י צ ו ו י ר א י ר ״ ר ע י ל ש ו ת ק ו ר ו ל א א ש ) נ ח ״ פ ׳ ק י ס ) ת ר מ ז מ ת ו ד מ ו א ע י א ה כ ה ן ד ב ו מ ן כ ו פ ו מ ו ר ה ג נ ו כ ן מ י ק ב ל ח ש ל י ם ש ג ח ח ז

. ת ר מ ז ח מ מ צ ע ה ב נ ו כ מ ה ם ש ת כ ה ״ א ש מ

29) סי׳ ע׳׳ה סעיף ד׳ ר.

ר שלחן עייר ו מג ו צ ק

־ ת א י ר ק , מ ה ם ז ו ש ל ט ט ב ת א י , ל ת ו ח מ ו ל ר ל ש פ א ־ י א , ו ת ו ר מ ז ם מ י ש נ

ק ס ו א ע ו ה , ש ה ש ו ד ק ה , ל ו ב ב ל ל ן כ י ו כ ץ ל מ א ת א י ל , א ה ר ו ת ה ו ל פ ת ע ו מ ש

. ה י ל ב ע ן ל ת א י ל ה ו ב

, ה ס ו כ א מ י ה ה ו ר ע ה י ש פ ־ ל ע ־ ז ן . א ו ל ה ש ו ר ע ת ה ה א א ו ו ר ב ם ל יז א

א ל , א ה ש ו ד ק ב ר ש ב ל ד ר כ מ ו ו ל ר ל ו ס ן א כ ־ ם , נ ק ו ל ה ש ב ו ב א ל ו ה ן ש ו נ כ

ר ו ז י א ר ב ו ז א ו י ו א פ ו ל נ ם ע י ק ב ו ד ם מ ה , ש ם י ס נ כ מ ש ב ו ב ת ל ו י ה ך ל י ר צ

ה נ י ה א ש א . ו ו ת ו ד ע ו ל ב ן ל י ק ב י ס פ ה י ל ד ו כ ק ו ל ל ה ו ע י ת ו ע ו ר ה ז י נ ו י א

ת 30). א ז ה ל כ י ר צ

•<m> ו. קצת דיני ברכות, וברוך־הוא וברוך־שמו ואמן.

ובו י״א סעיפים.

א ו ה ה ש כ ר ה ב ז י ת א ע ד א ל ו ך ה י ר , צ ה כ ר ה ב ז י ך א ר ב י ם ש ד ו א ק

ר ק י א ע ו ה ך ש ר ב ת ם י ש ת ה ר א י כ ז א מ ו ה ה ש ע ש ב י ש ד , כ ך ר ב ך ל י ר צ

א ו ה ם דבר בשעה ש ו ת ש ו ש ע . ואסור ל ( ! ם י י ס י ע סח ש ד הברכה, י־ ר פ ן ס ו ש ל ־ ה ז . ו ת ו ל מ ש ה ו ר י ן פ י ו כ א י ל ת א ו ר י ה מ ך ב ר ב א י ל ך 02 ו ר ב מ

ת ו צ מ ל ה ו ע ת א ו ר י פ ל ה ך ע ר ב מ ו ש ו א י ד ל י ט ו א נ ו ה ש . כ ( 3 ם י ד י ם ה

ו ד ם א ה י ל פ ר ה ש , א ו א ר ו ם ב ש ך ב ר ב ו ל ב ן ל י ו כ , י ם ד א ל ה י כ פ ת ב ו ר ו ג ש ה

ה ש ע א י ל . ו ה ו צ ם ל ה ו ע ה ו צ ם ו ה ת מ ו ג ה י ם ל ה ל ו ה ת א ו ר י פ ו ה ן ל ת ג ו ו מ ע

ר ב ל ד ע , ו ב ל ן ה ו י ג א ה ל ו ב י פ ם מ י ר ב א ד י צ ו מ , ו ג ה ג מ ר ב ב ה ד ש ו ע ם ה ד א כ

ו י פ , ב ה ז ם ה ע ש ה ג י ג ן כ ע : י ר מ א ה ו י ע ש ד י י ה ב ל ש ׳ ו ה אןן ה ר ה ה ז

שערים מצויינים כהלכהם ו י ך ה ם א י ר י י ש ר ב ע ד ו מ ש ל ו ו ש פ נ ר ב ״ ה צ י ת ה ו ר נ ן ל י א ט ש ו ש פ וב ת ר כ ב כ ה ו ל ז כ ר ב ה ז י ר ל ש פ י א ו א י ד א ר ל ה ו ם ס י ע מ ו ת ש ו נ ו ל ח ל ה כ מ שן י ך א ת ר ו ו ת ר פ ׳ ה ד ת ל ו ש ע ת ל ע ה ו ״ ו ן א י ם ב י ב ש ו ו י נ ר א ״ ה ו ע ב י ד ב ד ר ט ח. ׳ ס ז ״ ל ס י ע ׳ ל י ע ש ו ״ י י ת ע ו י ר כ ם נ י ש ר נ י ת ש ע י מ ש ד ב ו מ ל ל ם מ י ר ה ז ו נ נ אי ו ׳ ס״י׳ו) רא י מ ס ״ ו ח ר ( פ ו ם ס ת ת ח ׳ ׳ ו ש ׳ ב י ה ע ו ר כ ע ״ ב ג ו ש ) ה א ים ם ש י ש נ א ח ח ש ע ש ם ב י ש נ ר ה מ ז ס ל ״ נ כ ה י ב ר ב ו ס כ א ״ ת ג ו כ ל מ ד ה ו ב כ ל( ב ״ ׳ ס י ס ן ( י ב י מ נ ת פ ״ ו ש ן ב כ ה ו ר ו ת ד ה ג א נ ו ה ש ת כ ו כ ל ד מ ו ב ה כ ז ן ב י א ו

. ר ו ס א כ ש ״ ם ג י י ס ה ו ז ל ב א ש נ

. 2) סי׳ קט־ נ סעיף י׳׳ב וסי׳ קצ׳׳א סעי׳ ג׳., ד ס׳ זר ד י 30) סי׳ ע ל 1) סי׳ ה׳ וסי זזסידיס מתמ׳׳ב.• 3) סי׳ מ״ו.

ף ו ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ד ק ט

ם י ש נ ת א ו צ י מ ת ו ם א ת א ר י י ח ת , ו י נ מ ק מ ח ו ר ב ל י ו נ ו ד ב ו כ י ת פ ש ב ו

ו נ י י א י כ נ י ב ש ע ח מ א : ר ח י ע ש י א ל ו ך ה ו ר ש ב ו ד ק ר ה מ . א ה ד מ ו ל מ

: ו ד י ו ב י ת ו ב ג א ה נ ג מ ה ו נ ק ו י ז ה מ ם ש ד א , כ ה ם ב י ק י ז ה ם ם ו י נ פ א ל ל א

ב ל א ב ם ל ה י ת ו ב ג א ה נ מ ת כ ו ע ו ב ק ת ה ו ל פ , ת י נ פ ם ל י ל ל פ ת מ י ו ת י ב ם ב י א ב

ן י כ ר ב ם ם ו י ע צ ו ב ם ו י ד י ־ ת ל י ט נ ־ ל ן ע י כ ר ב ם ם ו ה י ד ת י ם א י ק נ ם מ . ה ם ל ש

ן ה ת ש ע ף ב . א ם ה י פ ר ב ו ג ר ש ב ד ה ו ש מ ן כ י כ ר ב מ ם ו י ת ו . ש א י צ ו מ ת ה כ ר ב

, ל ו ד ג ו ה מ ש ע ב ב ש נ ו ו פ ה א ר ן ה כ - ל ן ע כ . ל י נ כ ר ב ן ל י נ ו כ ת ן מ נ י , א ן י כ ר ב מ

, ה נ ו ו כ א ב ל ג ו ה נ מ ו ב ת ו ם א י כ ר ב מ ו ו ת ו ם א י ע ד ו י ו ה י ם כ ת ה מ כ ד ה ב א ל

ו ר י ה ז ך ה כ י פ ׳ ל ו ו כ י מ כ ת ה מ כ ה ה ד ב א ׳ ו ו ף כ י ס ו י י נ נ ן ה כ ה ל י ר ת ב ב י ת כ ד

. ו נ ו ש ל ־ ן א כ ־ ד ׳ ע ו כ ם ו ל ע ו ם פ ש ם ל י ר ב ה ד ש ו ע ר מ א ר ו ב ד ל ה ם ע י ם כ ה

ל ו ק י ה ם כ ל ר ו ק ת ב ו כ ר ב ת ה ר א מ ו ו ל מ צ ע ־ ת ל א י ג ר י ם ש ד א י ל ו א ר ו

. ה נ ו ו כ ת ה ר א ר ו ע מ

א ה א י ר ל ב ר ד א ם ש ג ק ו ו ר ן ה י מ ק ו נ י א פ ה ך י ר ב א מ ו ה ש כ כ

. ך ת ל ה י ת א פ ל מ ) י ר 4 מ א נ ו ש י ך פ ו ת ב

ם י ם ש ־ ם א ש י צ ו מ ל ה כ , ו ( ה א ל ט ב ם ל י ט ש - ם א ש י צ ו ח ר ל ו ס ג א

ם ב א י ת כ א 5) ו ר י ך ת י ח ל ׳ א ת ה ב א י ת כ ה ד ש ת ע ו צ ל מ ר ע ב ו ה ע ל ט ב ל

א ל ה ש א ר י ל ה ל כ ו ט ה ז א ו ר ו נ ה ד ו ב כ נ ם ה ש ת ה ה א א ר י ׳ ל ו ג ר ו ו מ ש א ת ל

ו ב א י ו ה א מ ו ה ה ש מ ה ב כ ר ב ה ו ב ך ש ר ד ם ב א ־ י ל כ ו ד ג ו ה מ ר ש י כ ז ה ל

ך ר ב ת ם י ש ת ה ר א י כ ז א מ ו ה ה ש ע ש ו ב י ר ב ו א ע ז ע ד ז י א ו ר י י , ו ד ו מ י ך ל ר ד ב

א ל ד א ב ל ד ב ה ו י מ ם ה א ש ל . ו ה ל ט ב ם ל ו ל ש ו ־ ס ו ה א י צ ו ה א ל ל ל ב . א ו מ ש

א ל ר א ו ס ש א ד ו ק ן ה ו ש ל ד ב ב א ל ל . ו ך ר ב ת ו י מ ש ם ל י ד ח ו י מ ת ה ו מ ש ל ה כ

ך ר ב ת ו י מ ש ו ב מ צ ת ע ו א ת א י ב ת ה ל א ל ק מ ה . ו ר ו ס ן א ו ש ל ל כ ו ב ל י פ א

ה ב ל ח ם כ י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

ח ״ ו א ם ( ה ש ש י ש ר ת ת ״ ו ש ׳ ב י ח ע ל ט ב ם ל י ט ם ש א ש י צ ו ח ר ל ו ס ) א אה כ ו ת ו ב נ ג נ ה ש ת מ ר מ ז מ ז ו ו פ ו מ ו ר נ ־ ף א ר ג ו נ ו ה פ נ ו כ ך מ י ר ע ם מ א ) ד א ״ ׳ י י םם ת ש ר כ ז ל ה ך ע י ר ע מ ר ה ב ו ת ע ו כ ר ב ת ו ו ר כ ז ה א כ ו ת ב ת ו ע ד ם סלי ה י נ ז חת א א ש א ת ל ו ח ״ ש ע א ת ל ״ ו א ר י ך ת י ס ל ׳ א ת ד א ח ״ ש א ע ו ח ה ד ל ט ב ם ל י מ ש( . א ״ ן פ י ש ו ד י ס ש ( ״ א ר ה ) ו . ג ״ ה ל ״ ר ׳ ( ם ו ת ת ה ע ד ׳ ל י פ א ״ ו א ו ש ׳ ל ם ד שש ״ ת ו י ח ב ר ש ו פ י ך ם ר ו ד י פ ר ב מ ו ם א א א ס ו א ד ו ן ה נ ב ר ד א מ ו ה ה כ ר י ב ״ ע דת ״ ו ש ל ב ב . א א ת י י ר ו א י ד ו ס ה ו ח ש ג ו ו נ ע ך ת ר א ד ו ח ח ש נ ו כ י מ ל י כ ״ כ ע ״ א ש מל ר ע ב ו ו ע נ י ה א נ ו כ מ ך ה י ר ע מ י ש מ ב ד ת ) כ ה ״ ׳ כ י נ ם ״ ח ר ( ז ע ל ת א ח נ מא ל ת ו ע ר ד ם ב ד י א פ א מ צ ו י א ב ס ו ך ד י י ה ש ר ז ו ם י א ה ד ש ע א ת ל ה ו ש ע ה

4) ברכות נ״א. 5) תמורה ד.

קצור שלחן עייר ו מה

, ל ו ד ג ו ה מ , כ א ו ה ־ ך ו ר כ ־ ש ו ד ק ו ה ן ב י ח ב ש מ ה ש ) מ 6 א ו י ה ו נ י כ י ( ו נ י כ ו כ א

ן ו נ , ח ז ו ז ע , ה ץ י מ ^ ד ק ו ז ה ה , ו ר י ד א , ה ן מ א נ , ה א ר ו נ ה , ו ר ו כ נ ה

־ ו נ י ת ו נ ו ע ב . ו ( ת 7 ו ק ל כ מ י י ן ה ו ש ל ל כ ) כ ד ם ה ־ כ ר , ו ם י פ א ־ ך ר , א א נ , ק ט ו ה ר ו

ל 8 ט ז א נ ז ״ נ כ ש ן א ו ש ל ם כ י ר ט ו א ם ו י ר ה ז ם נ נ י ם א ע ־ ן ו מ ב ח ו ם ר י כ ר ה

ל ל ם ק א . ו ה ר ו ל ת ו ש א ל ל ה ע ז ם כ י ר ב ו ע . ו ה ט ו ד כ ״ ו ן ע פ א ר ט ם ש ה י א

ר ט א ן ש ו נ ם כ י ר ב ד ל ה ל כ ה ט א ה ב ל ל ק ה ה ת י ה ו ש י א ו נ י א כ ל ב ם ו א ש ל ב

, ת ו ק ל ב ט י י ו ה נ י א י ש פ ־ ל ע ־ ף ה א ט ו ד כ ״ ו ׳ ה ך ל ו ר י ב נ ו ל י פ ה ל י א ״

ל כ ״ ב ך ר ב ת י ־ ו ט ש ב ״ ת כ ם ט ו ש ב ב ו ת כ ר ל ו ם ן א כ . ו א כ י ו א ה י א ט ר ו ם י א

ם י ב ת ו כ ו ש , א ז נ כ ש ן א ו ש ל ״ ב ך ר ב ת י ־ ו ט ש ם ״ י ב ת ו כ , ו ם י ע ו ם ט י ב ר , ו ן ו ש ל

, ר ו ט ר נ ו ס י א א ו ה ״ ו ׳ ה ־ ם ע ו ״ ר ו א י ב , ו ת פ ר ן צ ו ש א ל ו ה ״ ו ע י ד א ת ״ ב י ת

, ל א ר ש י ת ב ו י נ ם ע ר ו ה נ ר ז ב ד , ו ה פ ש א ב ב ת כ ט ל ה נ ל נ ת ן י ט ר ז ה א י ל כ

ת ו ט כ ה ת ן ה י כ י ר צ , ו ם ו ל ש ו - ם ן ה ו י ז ב ן כ כ ש ־ ל כ ט , ו י ו צ ם ט י ט ש - ם ש ה ש מ

־ ר ח א ה ו ל ה ק ת ו ר , י ו י ך פ ו ת ק ב ו ו ר א ל ב ש . כ ( 8 ת א ל ז ט ב ת ל ו צ מ א ת ה ו

ק ש נ מ ש ן כ כ . ו ק ו ר ך י כ ־ ר ח א , ו ם ש ת ה ר א מ א י א ש ל , ו ם ש ת ה ר א מ א ך י כ

, ״ ם ש ה ת ״ ר א י כ ז ה ה ל צ ו ר ש . כ ( 9 ך כ ־ ר ח א א ל ח ו ל ח ק ת ו ר , י ר פ ם ת ח א

ן י י א ״ כ ם ש ו ד א ם ״ י ר מ ו א ן ו ו מ ח ם ח י ע ו ט ו ש ט א כ ל , ו ם ש ת ה ב י ר ת ט א י

ל מעלה 10). זה דרך כבוד שם ו ר נ ו ל . א ה ל ט ב ה ל כ ר ם ב ו ל ש ו ־ ם ך ח ר ב א ל ל ר ש ח ז י ן ל י כ י ר ד צ

, ח ל ט ב ח ל כ ר ך ב ר ב ל ו ש כ ם נ א . ו ( ״ ח כ י ר ח צ נ י א ה ש כ ר ך ב ר ב ו ל ט צ ע ל

ך ו ר ה ב י ר ח ר א ט א , י ה ל ט ב ם ל י ט ש ־ ם א ש י צ ו ה , ו ל ש כ ם נ ר א ח ן א י נ ע ן ב כ ו

ם ש ת ה ר א י כ ז ח ר ש ח א ד ל י ם ט א . ו ( 1 2 ד ע ם ו ל ו ע ו ל ת ו כ ל ד ט ו ב ם כ ש

י ו ה ם ו ל ק ש ו ם ו פ ח ז ״ ש ך י ק י ח נ ד ט ל ם ״ י י ס , י ך ר ב ך ל י ר ו צ נ י א ר ש כ ז נ

ד י ר ט כ ז נ , ו ו נ י ח ל ת א ב י ם ת ל נ י ח ת ם ח א ה 3!). ו ל ט ב א ל ל ד ו ו מ י ו ל מ כ

שערים מצויינים כהלכהן א ש כ ק י ו ר נ י נ פ ן ל י ה א כ ו ת ן ב נ נ ע ש ש פ ם ש ד א ה י ו ל ם כ ל ו א נ י ה ה ש נ ו כ מ בף ן א לכ ה ו י ו צ ת מ ו י נ ה ע י ו צ ם מ ש ת ה ר כ ז ה ם ש ו ק ל מ ל כ ״ ז ו ח ר מ א ר ש ו ס י א( ב ״ ׳ כ י ד ס ״ ח י ( כ ד ר י מ ש ו ב ת ל ״ ו ש ן ב כ ה ו ז ש ל ו ח ש ל י י ר כ י נ ״ ה ע כ י ר ע ה לש י א ש ל ם א ש ת ה ר כ ז ה ר ד ו ס י ן א י ה א ז ב א ו מ ר ג ק ה ן ר א ן כ י א כ ד ״ ב נ ת כ

. ש ״ י י ם ע ש ל ה ו ז ל ם ז ו ש ר מ ו ס י א

10) טו״ז סוף סי׳ תרכיא. 11) סי׳ רט״ו סעיף ד.

12) סי׳ ר׳׳ו סעיף ו׳ וסי׳ כ׳׳ה הגה סעיף ה׳.

13) שם בסי׳ ר״ו.

6) שבועות לח. 7) חו״מ סי, כ׳׳ז סעיף אי.

8) או״ת שם. 9) מג״א סי׳ קל״ס סקי״ד בשם ס׳

חסידים סי׳ תיח.

ו קצור שלחן ערוד ו ט

ו נ י ב ל א א ר ש : י ר מ א י ם ו י י ס , י ״ ו נ ר ״ ט ו ר ל ט א נ ל י ו ח ל ר א ט א ר ש ח א ל

( ׳ ט י ׳ ׳ ׳ כ א ־ ם י ם י ח ־ י ר ב ד , ב ק ו ס פ ן ה ו ש ן ל כ ־ ם ו ג ה ז ש ם ( ל ו ד ע ע ם ו ל ו ע ם

4 ד 4 ע ם ו ל ו ע ו ל ת ו כ ל ד מ ו ב ם כ ך ש ו ר , ב ח ז ם ב ר ג מ א ם י ו ק ם ־ ל כ מ ו

ך ו פ ש א ל ו ג ח ח ג מ ח , ו ח ג ו כ ש ת ב ש מ י ע ש מ ש ם ו י מ ל ח ך ע ר י ה ב

ח ת ש ך י ר י ב ן ש ו י ם כ ו ק ם ־ ל כ , מ ( 1 5 ח ג כ ם י ח ג פ ת מ מ ת ח ג ו כ ש ב ם ש י מ ה

ר מ ו י ש , כ ה נ כ ס י ה נ פ ג מ א ד ל י א . ו ( ה ב ל ט ב ו ל ת כ ר א ב ה א ת ל , ש ט ע ט

ר 47 א ש ך ה ו פ ש ט י ע ה מ ת ש ר ש ה א ל ) ו 1 6 ע ר ר ב ע ד ד א י ה ל ו צ מ

ם ר מ ם א ם א ה ק ב פ ת ם ם ג , א ( 1 ן 8 ו ז מ ת ה כ ר ב ץ מ ו , ה ת ו כ ר ב ל ה ו כ

ך 49 ר ב מ ר ו ז ו ו ה ג י , א ם ר מ א א ו ל א

ן ק ך ת ל מ ד ה ו ד , ו ת ו ה פ ת ל ו כ ר ה ב א ם מ ו ל י כ ך ב ר ב ם ל ד ב א י י ז ה

ן ך מ מ ס . ו ׳ א ק י ר ט ט י ג ״ ב ל ע ל ״ ם ע ק ו ר ה ב ג ם ה ו א , ג ר ב ד ז ל ם , ר ת א ז

ה א ר י ם ל א ־ י ך כ ם ע ל ט א ו ך ש י ה ל ׳ א ה ה ל ט א ר ש ה י ת ע , ו ה ר ו ת ה

ה א ר י ן ל ה , ש ת ו כ ר ה ב א ן ט , ה ה א א ט ל ״ א ה ט י ״ ר ק ל ת , א ׳ ו ג ׳ ו ת ה א

; ( 2 0 ן י כ ר ב ט ת ש ו כ ר ב י ה ד י ־ ל ד ע י ט ו ת ר כ ז ל , ו ו ת ו ה א ב ה א ל ׳ ו ת ה א

. ׳ י ק ר . ה ה כ ל ט כ י ו ל ל ה ם כ ב ג י ת כ , ו ה ״ ן צ ה ה ר ו ת - ה ג ש ם ב ת ש ו ל ל ק ה

. ( 2 ! ן ה ל ט צ ג ה ו ל ג י ל ת ע ו ג י ג , ם ם ו ל י כ ן ב י כ ר ב ו ם ג א ת ש ו כ ר ׳ ב ק ו

ה ט ם ב י ט י ל ש , מ ת ו כ ר ה ב א ן מ ם מ י ר ם ה , ש ת י ג ע ת ן ב כ ב ו ו ט ־ ם ו י ת ו ב ש ב ו

ם י א ר ו ק ת ה ו כ ר ב ת ו ו ל פ ת ת ה ר ז ה , ב ר ו ב צ ־ ה י ל ש ת ה ו כ ר ב ם ל י ג ו ו כ ם ש

. ( 2 2 ן י נ ח ג ת ח כ ר ם ב ג . ו ן ם ם א ה י ר ה ן א י ג ו ע . ו ן י ר י ט פ מ ה , ו ה ר ו ת ב

שערים מצויינים כהלכה

( ׳ ׳ ה י ע א ס ״ ע ׳ ר י ס א ( ״ ס ר ׳ ב י ה ע ל ט ב ו ל ת כ ר א ב ה א ת ל ) ש בן י י ד ל ע י ד ב א ה ל ר ש כ ז ל נ כ א ם ש ד ו ק ת ו ב י ש א צ ו מ א ב י צ ו מ ך ה ר י ם ב א ר( ׳ ׳ א י צ ס ״ מ ה י ת ב ב ר ע מ ר ( מ י ת ר ש ב , ו ל י ד ב ב י ״ ה א ת ו י ז ב ת מ ו ת ל פ ב ו אה י ה א ת ל ת ש צ ם ק ו ע ט ר י ש ב ך על ה ר י ב ה ו ב ם ש י ר צ מ ן ה י ב ם ב א כ ר ״ ב נ ת כא ל ר ש כ ז נ י ו ר פ ל ה ך ע ר י ם ב א ) ב ז ״ נ ק ׳ ת י ס ף ( ס ו י י כ ר ב ׳ ב י ע ה ו ל ט ב ה ל כ ר ב׳ י ע ת ו צ ם ק ו ע ט י ו ו נ י י ת ה ך ש ר ב ם י י ר צ מ ן ה י כ א ב ו ה ו ו נ י י ה ה ד ש ו ך ע ר י בס י נ כ ה ך ו ר י ב ה ו ב ש ת ו י נ ע ת ם ה ו א י ו ם ה א ) ר ה ״ ס ק ׳ ת י ס ם ( ״ ש ר ה ת מ ו ה נ ה ב

, ו ״ ל מ כ ש ר ב מ א י ל ו כ א א י ל ט ו ו ל פ ו י י ך פ ו ת ל ל כ ו א ה

18) ע״ל סי׳ מ״ד סעיף י״א. 19) סי׳ ר״ט סעיף סעיף ג׳.

20 מנחות מג:, סאו׳׳ח סי׳ מ״ו סעי׳ גי.י׳ ש׳׳ב. 21) רוקח ס

22) מג״א סק׳׳ח.

14) צל״ח ברכות ל״ס.

15) כדלקמן סי׳ קצ״ד. 16) קהלת ח׳ ה׳ ועי׳ לקמן סי׳ ק׳׳ט

סעיף סי. 17) מ״א סי׳ קצ״ד סק״ח.

קצור שלחן ערוך ו מז

ה ת ך א ו ר ב ו ״ ר מ ו ע א מ ו ש ש . כ ( ג ו ר ב ה ע מ מ ו ם ש ד א ה ש כ ר ל ב ח כ

ר מ ו ך ל י ר , צ ה כ ר ב ת ה ר א מ ו ג ש כ . ו ו מ ש ־ ך ו ר ב א ו ו ה ־ ך ו ר : ב ר מ ו א א ו , ה ״ ׳ ה

ך ר י ב ה ש כ ר ב א ה ו ת ה מ : א ו ב ל ן ב י ו כ י . ו ת מ א א ו ן ה מ ש א ו ר י פ . ו ( ד ן מ א

ת ו כ ר ב ן ב ו ג , כ ה ל פ ת ־ ם ן ג ה ש ב י ת ש ו כ ר ב ב . ו ה ז ן ב י מ א י מ נ א , ו ך ר ב מ ה

ם י ת ש כ ר ב ב , ו ן ו י צ ו ל ת נ י כ ר ש י ז ה מ ד ה ן ע נ ו ח ח ת ן א , מ ח ר ש ע ־ ח נ ו מ ש

ן ו צ י ר ח י , ו ח כ ר ב א ח י ת ח מ ם ה), א י ר ב י ד נ ש ן ל מ ת א ר י מ א ן ב י ו כ , י ם ו ל ש

ן י ו כ , י ד י ת ע ל ח ח ע ל פ א ת ל ו א נ י א ש ש י ד ק ב . ו ה ר ה מ ם ב י ר ב ד ו ה נ מ א י ש

ה 23). ר ה מ ר ב ב ד ן ה מ א י , ש ה ש ק ב ק ל ר

׳ ך ו ר ר ב מ א א י , ל ק י ס פ ה ו ל ר ל ו ס א ם ש ו ק מ ד ב מ ו ע ע מ ו ש ם ה ט א

ת א צ ך ל י ר א צ ו ם ה ג ה ,), ש כ ר ע ב מ ו א ש ו ם ה ן א כ ו 24), ו מ ש - ך ו ר ב א ו ו ה

שערים מצוייניפ בהלכה

( ב ״ ׳ ע י ב ם ״ ח ר ( ז ע ל ת א ח נ ת ט ״ ו ש ׳ ב י ו ע ר י ב ה ע מ מ ו ם ש ד א ג) שן כ ן ו ט ה א נ ע ם י ו ק ק מ ו ח י ר ך ב ר י ב ו ש ר י ב ת ח כ ר ן ב ו פ י ל י י ט ״ ע ע ט ם ש א רן י ו כ ת ט א ו ב ו י ר ח א ב ו ע ח י מ ש מ ם ה ו א ה ז ע י מ י ש ״ ו ע כ ר ב ה ו ש ו ד ת ק ו נ ע ל ל ו כ יה כ ל ר ה פ ס ב ) ו נ ״ ׳ ק י ס ן ( י ב י מ נ ת פ ״ ו ש ב ב ת ן כ כ ם ו י ע מ ו ש ת ה א א י צ ו ה לל ו ק ת ה ע מ ש מ ת ו כ ל ו מ ו ה י ד א ן ר י ד א ה ו ה ב ד ת ) כ ב ״ ת ע ו ׳ א ׳ ו י ס ה ( ש מ ל׳ י ב ס ״ ח א ו ״ ׳ כ י א ס ״ ח ל ( א י ז י ע ט פ ש ר מ פ ס ל ב ב י א כ א ח נ י כ ד ״ ק ג ו ח ר מ לת ל ו ע פ ו ד ש ד י ו ח נ י נ מ ז ח ב ב ר ן ח כ . ו ם ת ב ו י ח ד ה י ז ם ב י א צ ו ם י נ י א ב ש ת ) כ ד ״ םר ז ו ח ) ו י ר ט ק ע ל ע ל ( מ ש לי ח ם לנ ד א ל ה ו י ק ל ם נ י כ פ ה ו מ ל א ם כ י ר י ש כ מ הל־רם קו ו ו י ד א ר ב א ש נ ר ב מ מ ת ה ו ד ו נ י ת ד ל י ל ע ו לי ק ה לנ ר ז ו ח כ פ ה מ ף ו כ י תו נ מ ע מ מ ו ש ה ן ש ו פ ו מ ו ר ל נ ט ש י ל ק ת ה ל מ ו ל ד ו ק ת ה ט א ל ו ק ר ה י ש כ מ לכן ה ו( ׳ ק ז ״ ז ם ״ ׳ ע י ס ב ( ״ ח ה ב ז י ב ת כ ר א ם ה ד ל א ו א ק ל ע ו מ ו ט ש י ל ק ל ת ו ק ק ר

. ( ׳ ק כ ״ ט ם ״ כ ׳ ק י ס ג ( ״ ח ב ו

י ר ב ת ד ״ ו ש ב ) ו ׳ ׳ כ י ס ם ( י ב ם ר י ת מ ״ ו ש ׳ ב י ן ע מ ר א מ ו ך ל י ר ) צ דה ש ע מ ה ל מ ב ן א מ ת א ו נ ע ק ל י ס פ ה ך ל י ר ן צ י ו א ד ו מ י ע ל צ מ א ב ) ד א ״ ׳ מ י ס ד ( ו ד

. ת ו נ ע ב ל י י ו ח מ ע ש מ ש ן מ מ ת א י י נ ן ע י נ ע ש ב ו ב ל א ב ב ו ח שת ו נ ט ת ק ו כ ל ת ה ״ ו ש ׳ ב י ם ע י ר ב י ד נ ש ן ל מ ת א ר י מ א ן ב י ו כ ) י הי נ ע ש מ ש ש ם ( י ר ב י ד נ ל ש ן ע מ ת א ו נ ע ו ל ן ל מ ד ז נ י ש מ ) ב ה ״ ׳ פ י א ס ״ ח ) ן מ א ן ו מ ר א מ א ם י א ן ו א כ ל ן ו א כ ח ל ל ו ד ע ח ן א מ א ר ש ש פ ) א ת ו כ ר י ב נ י מה ל י ג מ י ( מ ל ש ו ר י ׳ ב י ע ) ו א ״ ק י ״ ד ם ״ כ ׳ ק י ס ת ( ״ ע ש ב ב ת ן כ כ י ו מ ר ד י פ שב ת כ ו ו ת ו ן א י ק ת ש מ י ו מ ם ד י ד ו ם מ י ד ו מ ע ו מ ע ש מ ש ן כ מ ן א מ א ) ד י ״ ד ח ״ פ״ ן מ א ו ר ״ מ ו א ו ש ״ א ו ף ח י ם ו ם ח ל א ב ת א ו נ ע ן ל י ן א מ ן א מ א א ק ו ד ש ד ו ב ל ב

. ר ת ו מ ם ו ת ח י ל מ א ד ל

( א ״ ׳ צ י נ ס ״ ח ח ( ד ש י ח ר ת פ ״ ו ש ׳ ב י ה ע כ ר ע ב מ ו א ש ו ם ה ן א כ ) ו ו

23) קכ״ד סעיף ו,׳ ר מגיא וסמיג שם. 24) מגיא שם.

ח ?)צור שלחן ערוך ז ם

ר פ ו ש ת ה כ ר ן ב ו ג , כ ה מ צ ע ה ב ר מ ו א ל א ו כ ת ל ב ש ה א נ ה ת , ש ת א ה ז כ ר ב ב

ק ס פ י ה ו ה ה ז ם ד ו ש , מ ו ם ש ־ ך ו ר ב א ו ו ה ־ ך ו ר ר ב מ א א י , ל ה ל י ג ת מ ו כ ר ב ו

ו נ י א ם ש ו ק מ ד ב מ ו א ע ו ם ה , א ן מ ת א י י נ ן ע י נ ע ל ת 25). ו ו כ ר ב ע ה צ מ א ב

ן 26). מ ק ם ל ש ה ־ ה צ ר י ־ ם ר א א ו ב , י ק י ס פ ה י ל א ש ר

ף ו ט ה א י ל , ש ו נ ו ק י ת ן כ מ ת א ב י ר ת מ א י ד ש ו א ר מ ה ז י ך ל י ר י צ

ם י י ס ם ש ד ו , ק ן מ ה א נ ע א י ל , ש ד ו א ר מ ה ז ם י . ג ״ ן ו נ ה ע ״ י ל ב א י ל ״ ו ף ל א ה ״

, ן מ ת א ו נ ע ל ר מ ה א א י ם ל ג . ו ה פ ו ט ן ה מ ו א ה י ז . כ ה כ ר ב ל ה ך כ ר ב מ ה

ן 27). מ ה א נ ע , י ה כ ר ב ת ה ך א ר ב מ ם ה י י ם מ ש ף כ כ י א ת ל . א ה מ ו ת ן י מ ו א ה ז ד

ה מ מ ו ר נ י ו ת ׳ א ה ו ל ל ד ר ג מ א ג , ש ך ר ב מ ן ה ר מ ת ו ו י ל ו ה ק י ב ג א י ל ו

ו 28). י ד ח ו י מ ש

ר ה א ן ל ו ז מ ה ־ ת כ ר ב ד ב ב ל מ ו ( מ צ ת ע כ ר ל ב ן ע מ ן א י נ ו ן ע י יא א

, ר ו ב צ ־ ה י ל ש ם ה . ע ד ו ש ת ב ה ה א כ ר ם ב י י ס ו מ ל י פ א ) 29), ו ם י ל ש ו ר ה י נ ו ב

, ת ר ה ה א כ ר ר ב ו ב צ ־ ח י ל ש ח , ו ת ח ה א כ ר ך ב ר א ב ו ם ה ל א ב . א ה נ ע א י ל

, ה ב ת ש ת י כ ר ם ב י י ם ס א , ו ר ו ב צ ־ ה י ל ש ת ה כ ר ל ב ן ע מ ה א נ ו , ע ה ו ש ו ב מ י י ס ו

ל בשוה ל ך שלאחר ה ו ל ל ה ו ברכת י , א ד ע ו ברכת שומר עמו ישראל ל א

, ו ה ל ־ א ר י ב ם ם י ק ס ו ה פ ב ר ה ן ד ו י כ ) , ן מ ן א כ ־ ם ן ג י נ ו , ע ר ו ב צ ־ ה י ל ש ם ה ע

ז. הלכות ברכת השחר. ובו ח׳ סעיפים.

ע מ ו ש ם ה , א ם י ק ס ו פ ת ה ק ו ל ה ש מ , י ה ר ו ת ־ י ר ב ד ק ב ו ס ע ר ל ה א א

, ׳ ו כ ב ו ר ע ה א ו ל , א ה כ ר ב ם ה ו י ן ס א ן כ י א ם ש י ר מ ו א ־ ש . י א ו ל ן א מ ה א נ ע י

, ן מ ת א ו נ ע ן ל י ן א כ ־ ל ע , ו ת ה ה א כ ר א ב ו ל ה כ ה . ו ה ל ע מ ך ל ש מ ן נ כ ־ ם ג

, ת ר ח ה א כ ר א ב י א ה נ ־ ב ר ע ה , ו ה כ ר ב ם ה ו י א ס ו ן ה א כ ם ד י ר מ ו א ־ ש י ו

. ן מ ו א י ר ח ה א נ ע א י ו ל נ מ ע מ מ ו ש ר י ב ח ה ו כ ר ך ב ר י ב ו ו ת נ י ש ר ב ב ד מ י ש פ ב. ש ״ י י ) ע ט ״ ׳ נ י ג ס ״ ח ם ( י י ת לב ח ״ ו ש ב ב ת ה כ ן ז י ע כ ו

.(30 ( ן מ ו א ל א ה ב נ ו , ע ו מ צ ר ע ה א ו ל ל י פ א ד

שערים מצוייניפ בהלכה

28) שם סעיף י״ב. 29) סי׳ רס״ו סעיף א.

30) סי׳ נ״א ובמג׳׳א סק׳׳ב.

25) דגמ״ר שם 26) בסי׳ י״ד ובסי׳ ט״ז.

27) שם סעיף ח׳.

קצור שלחן ערוף ז מט

א ל , ש ש ח ל ת ב א ה ז כ ר ר ב מ ו ו ל ש ל ך י ר ב מ ן ה כ ל , ו ( ! ן מ ת א מ ע ן ל י כ י ר צ ו

י םפיקא2). ד י א ל ב י , ו ו ר ב ע ה מ ש י

ם 3). ו י ר ה י א י ד ש , ע ך ר ב א י ׳ ל ו כ ה ו נ י י ב ו כ ש ן ל ת ו נ ת ה כ ר ב ב

ה א נ ו ה ש ל י , ש ( א ך ר ב א ל מ ו ם ם ל ג ו כ , י ם י ר ו ה ע ק ו ת פ כ ר ג ב

ם ד ו , ק ם י פ ו פ ף כ ק ו ך ז ר ב ם ו ד ם ק , א ( 4 ך ר ד ת ה ו א ם ל י א ר ם ם י ר ה א ש

ף ק ו ז ל ב ל כ ר ג ב כ , ד ם י ר ו ס ר א י ת ך מ ר ב א י ב ל ו ם ש י ר ו ס ר א י ת ך מ ר י ב ש

. ( ם 5 י ר ב א ת ה ר ת א ה י ה ה מ ו ק ת ה פ י ק ל ז ל כ ב , ש ם י פ ו פ כ

, ן מ ן א י ג ו ן ע י , א ״ י פ ע פ ע ה מ מ ו נ ת י ו נ י ע ה מ נ ר ש י ב ע מ ה ר ״ ה ד א

, ת א ה ז כ ר ב ן ל כ ־ ם ך ג י י ׳ ש ו כ ן ו ו צ י ר ה י א ו ל , א ה כ ר ם ב ו י ן ס א ן כ י י א כ

. ( ל 6 א ר ש ו י מ ע ם ל י ב ו ם ט י ד ס ל ה מ ו ג , ה א ו ה ה כ ר ב ם ה ו י ס ו

ת כ ר ב ץ מ ו , ה ר ה ש ת ה ו כ ר ל ב ר כ ק ו ב ך ב ר ב , מ ( ה ב ל י ל ל ה ר כ ו ע י נ ה ה

ן כ . ו ה נ ר ש י ב ע מ ה , ו ה מ ש י נ ה ל ת א כ ר ב , ו ( 7 ך ר ב ו מ נ י א ם ש י ד י ־ ת ל י ט נ ־ ל ע

ן ת ו ע א ו מ ש ר ל ד ה ו ל ש ל ך י כ ל א ו ו ל ך א ר ב ם י ק א פ ש ס , י ה ר ו ת ת ה כ ר ב

. ( ן 8 מ ת א ו נ ע ל , ו ם י ר ה י א פ מ

ם ר מ א ל ל ו כ , י ל ל פ ת ה ם ש ד ו ם ק ר מ א א ם ל , א ר ה ש ת ה ו כ ר ל ב ל כ

־ ת ל י ט נ ם ד י ר ם ו א ־ ש י ן ד ו י כ ד ) , ם י ד י ־ ת ל י ט נ - ל ת ע כ ר ב ץ מ ו , ה ה ל פ ת ר ה ה א ל

ם ו ק ד מ ו ן ע י , א ל ל פ ת ה ר ש ה א ן ל כ ־ ם , א ה ל פ ת ם ה ו ש ן מ ק ת , נ ת י ר ה ם ש י ד י

. ד י ה ת מ כ ר ב א ב צ ר י ב כ ש ה ( מ ש י נ ה ל ת א כ ר ב ץ מ ו ה , ו ( ת א ה ז כ ר ב ל

. ( ם 9 י ת מ ה

שערים מצוייניפ בהלכהם ו ט מ ו ט ) ד ׳ ו D״P ז ״ ׳ מ י א ס ״ א נ ( ״ מ פ ׳ ב י ך ע ר ב א ל מ ו ם ס ל ג ו כ ) י א

. ו נ ו צ ר י כ נ ש ע ו ש ר מ א י ר ש ש פ א י אשד. ו נ ש א ע ל ו ש ר מ א א י ם ל ו נ י נ ו ר ד נ א וי נ ש ע ך ש ר ב ר י נ ם ד ז ש ״ ו ט א ו ״ נ מ ב ) ו ׳ ׳ ד י ע ו ס ״ ׳ מ י ם א ( ״ מ ר ׳ ב י ע וא ל ז ו י ק ל ו ש ח י ) ד ׳ ק ח ״ ם ב ( ט י ר ה א ב ש ב ״ י י ע י ו ו י ג נ ש א ע ל ם ש ו ק מ ר ב נ

. ה ש א ד ו ב ת ע ו כ ר ב י ה נ א ש ל ך א ר ב יי מ ) ד ז ״ ל ׳ ש י נ ם ״ ח ם ( ׳ ׳ ש ר ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ה ע ל י ל ל ה ר כ ו ע י ג ) ה בר ו ע י נ ר ו ז ח ו ו ת ט ל מ ב ע ס י ה מ ל י ל ם ב י ש ו ב ל מ ת ב ו ע ה ש מ ן כ ש י ם ו ד ר נ שר ו ז ח י ה א1» ש ר ו ת ת ה כ ר ה ב ת ך ע ר כ ך ל י ר ד צ ו מ ל ו ל ש א ״ ר ת ק ו ר ק ה ל צ ו ר ו

6) שם סעיף אי. 7) סי׳ ד סעיף י׳׳ג.

8) שם בזז״א ועי׳ מ׳׳ב סי׳ מ״ו מ״ז, וע״ל סי׳ ר סעיף סי,

9) ח״א ועי׳ מ״ב סי׳ ד׳ ו,.

ז 1) סי׳ מ״ז סעיף ר. 2) םדמ׳׳ג ומםה־יהודה.

3) ח״א כלל ח.׳ 4) שם ופמ״ג.

5) סי׳ נדו סעיף הי.

נ קצור שלחן ערוך ח

ם , א ם י ק ס ו פ ו ה ק ל ח , נ ה ל פ ת ם ה ד ו ן ק ר מ א א ם ל ) א ה ג ר ו ת ת ה כ ר ב ז ו

ר ב כ ם ד ו ש , מ ם ר מ א א י ל ם ד י ר ם ו א ־ ש . י א ו ל ה א ל פ ת ר ה ח א ם ל ר מ א י

ן י ע ן מ כ ־ ם ת נ א ה ז כ ר ב ש ב י ) ש ם ל ו ת ע ב ה ו א א ) , ה ב ה ר ב ה א ר ב ט פ נ

. ר כ ד ו ט ל ל ד ו ו ט ל ע ל ו ט ש ל ל י כ ש ה ל ן ו י ב ה ו ל נ ב ל ן ב ת : ו ה ר ו ת ה ־ ת כ ר ב

ם א א ל , א ה ר ו ת ת ה כ ר ב ת ט ר ט ו ה פ ב ר ־ ה ב ה ת א כ ר ן ב י א ם ד י ר ם ו א ־ ש י ו

ך ר ב ר ל ה ז י ן ל י כ י ר ה צ ל ה ת כ ן ל כ . ל ק ס פ י ה ל ד ב י ה ם ל פ ת ר ה ה א ד ל ט ו ל

, ה ל פ ת ם ה ד ו ך ק ר ב ה ל כ ם ש , א ד ב ע י ד ב , ו ה ל פ ת ם ה ד ו ה ק ר ו ת ה ־ ת כ ר ב

א ק י פ ס י ם ז ׳ א ה כ ת ש א ם ז ם נ א , ו ( ! ה 0 ל פ ת ר ה ה ד א י ר ם ב ה ד ז י ד א ו ט ל י

. ( ! ! ה ר ו ת ת ה כ ר ד ב ו ך ע ר ב ך ל י ר ן צ כ ־ ם נ

ם , א ה ר ו ת ת ה ו כ ר ך ב ר י ב ם ש ד ו , ק ה ר ו ת ת ל ו ל ע ו ל ה ו א ר ם ק ח א

, ׳ ק א ו ס ת פ ו ה פ ל ה כ ר ל ם ו ם ל נ , ו ה ר ו ת ת ה ו כ ר ל ב , כ ם ד ו ך ק ר ב ו ל ר ל ש פ א

ר ש פ א ־ י ם א א , ו ך ר ב י ה ו ר ו ת ה ל ל ע ך י כ ־ ר ה א , ו ן ה כ ש ע ׳ י ו ג ך ו כ ר ב ן י ו ג כ

ר מ א א י ׳ ל ו כ ו ו ג ר ב ה ר ב ש ך א ר י ב ן ש ו י כ , ו ה ר ו ת ך ל ה כ ל ע , י ן ת כ ו ש ע ו ל ל

, ל א ר ש ו י ם ע ד ל ׳ ע ו כ א ו ב ג ר ע ה ׳ ו ו כ ו ו ג ש ד ר ק ש ת א כ ר ק ב , ר ך כ ־ ר ה א

׳ 2!). ו כ ך ו כ ר ב ר י ט א י ו

ח. דברים האסורים משהאיר היום עד לאחר שיתפלל ובו ו׳ סעיפים.

ן ו י , כ ה ר ז ט ש ב ט ש ן ה ץ מ צ ו ג ר ה ו א א ו ה , ש ר ה ש ד ה ו מ ה ע ל ע ש א מ

ר ו ס ן א כ ) ל ! ( א צ ד י ב ע י ד ז ב ל א ל פ ת ם ה א ש ה ( ל פ ת ן ה מ ל ז י ה ת ז מ א ש

ם ד ו ך ק ר ד ך ב ל י ו ל , א ו י ק ס ע ק ב ס ע ת ה ו ל , א ה כ א ל מ ל ב י ח ת ה ם ל ד א ל

ה ל פ ו ת " ז ק ד צ ו ״ י מ ע ך פ ר ד ם ל ש י ך ו ל ה ו י י ג פ ק ל ד ר צ מ א ג ל 2), ש ל פ ת י ש

י הפצו3). כ ר ד ו ל י מ ע ם פ ש י ר ו ד ה , ו ו א ר ו ב ק ל י ד צ מ ש

שערים מצוייניס בהלכהת נ י י ש ר ס ו מ י ד י י ל י צ ל א ז ע ש י ש א ב ק ו ד ם ד ו ש ע מ ב ך ק ר ו ד ת ט ל מ ן ע ש י ל

. ע ב י ק ר ק ו מ י ש ו ב ל מ ו ב ת ט ל מ ם ע ד ר נ ש ל כ ב י א א ר ע

ה ל ע ה ) ש ׳ ק א ״ ז ם ״ ׳ ט י ט ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ה ע ר ו ת ת ה כ ר ב ) ו נך ר י ם ב ק א פ ו ט ם ט ן א לב א ו ת י י ר ו א ה ד ר ו ת ת ה ב ר ב ם ד י נ ו ש א ר ה ה ב ר ת ה ע ד ב

. ״ ו נ ר ב ח ר ב ש א ת ״ ב ר א ב ל ך א ר ב א י ק ל ך ר ר ב מ ר ו ז ו א ח ו ל א

ה 1) כדלקמן רסי׳ י״וז. 2) סי׳ פיס סעיף א׳ ג״.

3) ברכות יד. וברש״י שם.

10 סי׳ מיז סעיף ז׳ וזי. 11) תיש דלא כוזיא.

12) סי׳ קל״ס סעיף ט׳ ווזיא.

קצור שלחן ערוך ח נא

, ם ד ל ה ו ע ל כ א א ת , ל ר מ א נ , ש ת ו ת ש ו ל ל א ו כ א ו ל ר ל ו ס א ב ו

ך כ ־ ר ח א , ו ה ת ו ו ש ל א כ ו א ל ה כ . ו ם כ מ ל ד ו ע ל ל פ ת ת ם ש ד ו ו ק ל כ א א ת ל

ך ו י ג ר ק ל ת , א ך ו י ג ר ה ת א כ ל ש י ה ת ו א , ו ר מ ו ב א ו ת כ ו ה י ל , ע ל ל פ ת מ

ת ו כ ל ו מ י ל ל ע ב , ק ה ה ז א ג ת נ ר ש ה א : ל א ו ך ה ו ר ש ב ו ד ק ר ה מ ״ א ך א ג א ״ ל א

ש י א . ו ( ר א ו ס ב א ל ה ר ו ע ק ו ם צ ע ע ה ו ט ע א פ א ת ק ו ת ש ו ל ל י פ א . ו ( ם 4 י מ ש

־ ת י ב ר מ ו ב צ ת ה א י צ ת י ד ע , ע ו ש פ ל נ ד ע ו מ ע ל ל ו כ ו י נ י א , ש ש ו ל ה ן ו ק ז

ב ו ר ט ת ו , י ה ב ר ן ה י כ י ר א מ , ש ם י ב ו ט ־ ם י ם י ת ו ו ת ב ש ט ב ר פ , ב ת ס נ כ ה

ר 5), ב ה ד ז י ל א כ א י ש ו ד ק י , ו ת ה נ ו ב ת י ב ת ב י ר ה ל ש ל פ ת ה ו ל ר ל י ת ה ל

ל ל פ ת י , ו ת י ר ה ת ש ל פ ת ר ב ו ב צ ם ה ו ע ב ן ל י מ י , ו ת ם נ כ ה ־ ת י ב ך ל ל ך י כ ־ ר ה א ו

ת ל ב א ק ל , ב ה ם ו ד כ ר ו ע ק ו ם צ ע ע פ א ה ק ת ש י א ש ל , ו ף ס ו ם מ ה ם ך ע כ ־ ר ה א

ת ו ת ש ל ל ו ו כ א ר ל ת ו , ם ה א ו פ ך ר ר ו צ ך ל , א ( 6 ה ל ה ם ת י ם ש ־ ת ו כ ל ל ט ו ע

ו ת ע ן ד י מ ת ל ל ו כ ו י ן ב י ם א ן א כ . ו ת ו א ם ג ו ש ה ם ז ן ב י א , ש ה ל פ ת ם ה ד ו ק

ם ד ו ת ק ו ת ש ל ל ו ו כ א ל ל ו כ ה י צ ר ם י , א ת י ת ש ה ו ל י כ י א ל , ב ה ל פ ת ב

ם ו ע ט ו ל ר ל ו ס , א ה ל י ל ת ה ו צ ה ם ב ם ק ו א ל י פ א ם ש י ר ם ו א ־ ש ג י

ל ו כ א ו ל ר ל ת ו , מ ו ב ש ל ל ם ה ך א , א ר י מ ח ה ן ל ו כ ן ג כ , ו ( ל 8 ל פ ת י ם ש ד ו ק

. ( ה 9 ר ו ת ו ל פ ו ק ג ז ח , ל ר ב ה ד ז י ת א ו ת ש ל ו

ת ו ת ש ר ל ת ו , מ ב ל א ח ל ב ר ו ק ו א צ ל ע ב פ א ו ק ע א ה ן ט כ ם ו י ד ם

. ת ו א ם ג ו ש ו מ ל א ן ב י י א , כ ר ה ש ה ־ ד ו מ ח ע ל ע ר ש ח א ף ל , א ח ל פ ת ם ח ד ו ק

ם ד ו ו ק ל ם א י ר ב ת ד ו ת ש ר ל ת ו , מ ש ו ד י ק ב ב י י ח ב ש ו ט ־ ם ו י ת ו ב ש ו ב ל י פ א ו

ן מ ע ז י ג א ח ן ל י י ד ח ע ל פ ת ם ח ד ו ק ן ש ו י , כ ו ב כ ע ש ם ו ד י ק ן ח י א , ו ח ל פ ת ח

( ב ״ ק כ ״ ט ס ״ ׳ ם י ם ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ר ע ו ס ב א ל ח ר ו ק ו ם צ ) ע אר ו ס ו א ה ו ז ק ת מ ו ל כ ו ת ן ל ת ו ם נ א א ק ו ר ר ע ק ו ם צ ו ע ר ס א ם ש י נ ו ר ח ת א נ ו ו כ ד׳ י ע ר ו ו ס ן א י ה א י י ת ש ת ה ע ו ב י פ ר ב ע ק ו ט צ ע ם לושה מ ל א ב ה א ל פ ת ם ה ר ו קל ב ר א ו ס ו א י ך פ ו ת ח ל ק ו ל ך ר ו פ י ח ב ל ת כ ) ש ז ״ ם ׳ ש י ס י ( ת ש ר ו ש ת ת ״ ו ש בב י ש ת ח ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ן י נ ל ע כ ם להקל ב ו י נ ה ה נ מ ה ש ו ״ י י ר ע ת ו ו מ כ ו ת ן ב ת י לם ש ׳ ל י ה י ם ו ס ר ו כ א ל מ א י ל א רק ש מ ל ע ה ב מ י ע ר ט י ת מ ) ד י ׳ ה י ס ה ( ש מ

. ( ח 7 ל פ ת ח

שערים מצויינים כהלכה

. ש ״ י י ם ע ו י ר ה ו ם א ר ו ׳ ק י ה פ י ״ כ ע ם ו י מ ש

7) סי׳ פ״ם סעיף ג׳ ד. 8) מגיא שם סקי״ד בשם זוה״ק.

9) חיא.

4) ברכות ז:. 5) עי׳ לקמן סי׳ ע״ז סעיף ם״ו.

6) באד.׳ ט סי׳ פ״ס סקייא.

ב קצור שלחן ערוד ט נ

י ר ח , ו ח ל י כ א ך ל ו מ ו ס נ י י ח , ד ח ד ו ע ם ם ו ק מ א ב ל ש א ו ד י ן ק י א , ד ש ו ד י ק

. ( ״ , ר ח ש ת ח ל פ ם ת ד ו ל ק ו כ א ו ל ר ל ש פ א - י א

ו ל י פ א , ו ם ו ל ו ש ן ל ת י ל , ו ו י נ ל פ ב ק , ל ( ו ב ר ב ח ח ת פ ם ל י ד ק ח ר ל ו ם ה א

ן ם מ כ ו ל ל ד , ח ר מ א נ , ש ( ן ע ג ר א ן ט ע ט ו נ ״ ( ב א ט ר מ א ד ר פ צ : ״ ו ר ל מ ו ל

, ח ז ו ל ת ב ש ח ח ט , ב ר מ ו ל , כ א ו ב ח ש ח ח נ מ י ב , כ ו פ א ח ב מ ש ר נ ש ם א ד א ח

ר ת ו ן מ י ד ד ח צ , מ ח ר ק ך מ ר ו ד ע ג ם פ א . ו ( ! ! י ד ו ב כ ו ל ד ו ב ת כ ם ד ק ח ש

ר ו ם א א ו ח , ש ב ן ל ת י י ש ד , כ ו ג ו ש ל ת ב ו ג ש ן ל ו כ ך ג , א ם ו ל ו ש ן ל ת י ל

ל 42 ל פ ת י ד ש ם ע י ר ח ם א י ר ב ד ב ב כ ע ת ח ל

י ך מ , א ר ח ש ח ־ ד ו ם ח ע ל ע ש ל מ י ח ת ח ו ל ר ל ו ם , א ד ו מ ל ו ל ל י פ ו א

ן כ . ו ו ר ל ת ו , מ ן מ ז ר ח ו ב ע י ש ש ו ח ן ל י א , ו ת ס ג כ ח ־ ת י ב ך ל ל י ל ל י ג א ר ו ח ש

ר ת ו , מ ם ד ו מ י ל ו מ ל ט ב ת , י ח ת ו ע ד מ ל א י ם ל א , ו ם י ר ח ם א ד ע מ ו א ל ו ח י ש מ

א ל ו ש ח י ג ש י ד ש ב ל ב , ו ( 1 3 א ו ל ח ו ד ר ג ב ם ד י ב ר ת ח ו כ י ז , כ ם ח ם ד ע ו מ ל ל

ט. הלכות ציצית. ובו כ״א סעיפים

ל ת כ ח א ח ב ל ת ח ו ל ק ב ש ו ת כ י ח ר ח , ש ת י צ י ת צ ו צ ח מ ל ו ד א ג

ת י צ י , צ ׳ ת ח ו צ ל מ ת כ ם א ת ר כ ז ו ו ת ו ם א ת י א ר , ו ר מ א ג , ש ן ל ו ת כ ו צ מ ח

ש י . לכן צריך כל א ( ! ״ג ם הרי תרי י ר ש ׳ ק ה א ת״ר, ח׳ חוטין ו י ר ט מ י ג ב

ה י ה י ם 2), ו ו י ל ה ו כ ש ב ב ו ל א מ ה י , ש ן ט ת ק י ל ו ט ה ל י ה י , ש ר ה ז ת ג ו י ה ל

י צ ח ך ו ר ו א ה ב ט י א ע ב ׳ ר ו ג ג י י ה , ד ר ו ע י ש ל כ ו ד ג ן 3), ו ב ם ל י ל ח ר ר ט ל צ ש

ת י ל ט ת ח ן א י ש ו ע ן ש ת ו א . ו ( ח 5 ם ל א ח ע מ ם א י ר מ ו א ־ ש י , ו ( ב 4 ח ו ר ח ב מ א

שעריפ מצויינימ כהלכה

א ה ו ד ) ד ב ״ ׳ כ י ב ם ״ ח ב ( ס ע ת י ו ב ת ש ״ ו ש ׳ ב י ו ע ר י ב ח ח ת פ ) ל בכ ״ כ ר ו ת ו ב מ ״ ה ע ל ב צ ת א ר ש ן מ ו ג ו כ נ ו ר א ו ל ו א ב ר ל ל ב ר א ו ס ו א ר י ב ח ח ת פ לם נ ב ד ת כ ) ש ׳ ס ט ״ ט ם ״ ׳ פ י ם ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ע ) ו ד ״ ת י ו כ ר ב ח ( ״ ל צ ב

. ( 1 4 ח ל פ ת ן ח מ ר ז ו ב ע ל

. ש ״ י י ר ע ו ס ו א ב ו ר ו א י ב ח א ת פ ל

4) באה׳׳ס סי׳ ט״ז סק״א. 5) מחצה׳׳ש וארה״ח.

2) סי׳ כ׳׳ד סעיף אי. 3) סי׳ ט׳ סעיף ר.

10) סי׳ פ״ט סעיף ג׳. סי׳ כ׳׳ד. 11) ברכות י״ד.

12) סי׳ פ׳׳ט סעיף בי. 13) שם סעיף ף.

14) ח׳׳א ורז״ש ד.׳ ת׳׳ת ס״ד סעיף ד. ט 1) מנחות מ׳׳ג: וברש״י שם ועי׳ סור

נ קצור שלחן ערוף ט נ

ה א ר נ ב ה ו , ר ח ו ת ד פ ל צ ן כ ! מ ד י ח י ר ש ח ז י ן ל י כ י ר , צ ן י ד ד צ ן ח ר מ ו פ ן ת ט ק

( * ר ה ז ם נ ד ל א א כ ח ם י . ג ( ר 6 ב ו ח א י ם ל י ם ר י ק ד י ־ ל ו ע ל י פ א , ו ם י נ י ע ל

ח י ח י ד ש ד ח י , ו ( ח 7 ל פ ת ת ע ש ו ב ף ב ט ע ת י , ש ת י צ י צ ל ב ו ד ת ג י ל ו ט ח ל י ח י ש

, ר ש פ א ח ד ל מ כ ר ב מ י ח ן ב ת ו ש ע ך ל י ר ת צ ו צ מ ל ח ן כ כ , ו ( ח ב א ת נ י ל ו ט ל

ק ד ק ד י , ו י ת ו צ מ ו ב י נ פ ח ל א נ ת : ח ן נ י ש ר ד , ו ו ח ו נ א י ו ל ח א , ז ב י ת כ ד

ש ו ר י פ ח ב ר י ז ש ב ה ו י ו ט ו ב ש ע נ ח ש ו ט . ב ד י ח י , ש ן מ א ש נ י א ת מ י צ י ת צ ו נ ק ל

ר 10)• ו ע י ש ם כ י כ ו ר ו א י ח י , ו ( ן 9 ת ו צ מ כ ח 0 ו מ ש ל

ת ו ש ע ר ל ש פ א ־ י א , ש ן ת ש ל פ ת ש י ל ט א ב ל ו א ר ל ש פ א - י א י ש ב מ

ה ש ע י ר ש מ ו א י ש ש מ , י ( 1 ז נ נ ט ע ר ש ו ס י ם א ו ש ר מ מ ל צ ת ש י צ י ו צ ב

ת ו ש ע א ל ל ו ש י ל ן ע י ק ל ו ש ח י , ו ( 1 ר 2 מ ל צ ת ש י צ י ם צ ח ב , ו ר ו ל ע ת ש ו פ נ כ

•da P ן , ה ד ג ב ת ה פ ש ק מ ו ח א ר ח א י , ל ח צ י צ ת ח ו א ן ב י ם י ג כ מ ב ש ק ג ג ח

ו ל ן א י ל ד ו ג ם ד י ר מ ו א ־ ש י ) , ן י ל ד ו ג ח א ש ל ן ש ר מ ת ו , י ב ח ו ר ן ב ך ח ר ו א ב

ל ״ י ד ה מ א מ י ב ה ) ש ׳ ז D״P ד ״ ׳ י י ס ב ( ט י ר ה א ב ׳ ב י ר ע ח ז ם ג ד ל א ) כ א׳ י ע . ו ו י ל ב ע ת כ ה ש מ . ו ן י א ו ש נ ר ה ה ד א ן ע י פ ט ע ת ן ט י א ג ש ה נ ט ה ך ל ט םו ב ת כ ) ש ׳ ת ב ו נ א ״ ר י ט א י ט ר ש ת ר ( כ ש ש י י נ ב ב ) ו ב ״ ם ׳ ת י ס ץ שטן ( ״ ב ש ת ב

ר ו ם א ז ד ״ ב ד ר ם ה ש ) ב ד ״ ׳ כ י ם ״ ו ם ט ( ״ ה א ב ׳ ב י . ע ד א ת ג י ל ) ט בם רשם א ב ר ת ) כ י ס ב ״ ם ם ש ת ( ״ ע ש ב ת ו י ל ט ל ה ה ע ר ו ל ת ם ש י ק ו ס ם פ ו לרק

. ת י ל ט ה ה ו ל ג ב ע ש א י ל ל ו ם פ ג ם ״ ב ע ש י ש ת ב י ל ט ה ה י ב נ י

ת י צ י צ ה ן ש ט י ס ה ל ר ט ת ע ו ש ע ו ל נ ה נ ) ש ׳ ק ר ״ ׳ ם ׳ ה י ס ט ( ״ ה א ב ׳ ב י ע וה ל ז ד ע י פ ק ה מ י א ה ל ב ש ת ל כ ״ ז י ר א ם ה ש ב ו ו י נ פ לם ל ו ו לע י ה ו י י נ פ ל שם ו ש ה מ ר ט ן ע י ש ו ן ע י א ת ש ו ט ו ק ט נ ה ה נ ה ט י ב ש ) ה ׳ ׳ ז י ס ש ( ו ב ל ב . ו ש ״ י י עי ת ע מ ש . ו ם ז ש ״ ט ע כ ב ״ כ ש ו א ר ת ה ו ס כ ה ל ש ע ה דעיקרד. נ א ר ה נ ר ט ש ע ם י א רה ר ק י ן ע י א ה ש א ר ה ט ז ב ת ד י ל ט ע ה צ מ א ם ב ה ג ר ט ת ע ו ש ע ן ל י ג ה ו ט נ ״ ה ט ד

ת י צ י צ ) ד ׳ ׳ א י ה ס ״ ו א ש ( ״ ם א ״ ר ה ת ט ״ ו ש ׳ ב י ח ע ט ש ש ל ו ר י פ ) ב נר ט ו א ם ו ב ל ג ד ע מ ו ל ע א ר ש י ם ו ה ם ב י ק ס ו ם ע י ד ו ה ם י נ י א ה ו נ ו כ י מ ״ ן ע י ש ע נ ה

שערים מצויינים בהלכה

נ״כ טעמים להמנהנ הזה.

. ש א ר ת ה ו ס כ ל

10) שם סעיף ד. מסיי ס׳ סעיף ב׳.

12) מג״א שם סק״ח.

13) עי׳ שע׳׳ת סק״ו.

6) מג׳׳א סי׳ י׳ סקכ׳׳ב. 7) סי׳ כיד סעיף זר.

8) מגיא שם מגמ׳ שבת קל״ב. 9) סי׳ י״א סעיף א׳ ב׳.

נד קצור שלחן ערוך ט

ן י י , ע ן ר כ י ם ח ח ן ל ו כ נ , ו ו ש א ר ו ב נ י י ח , ד ל ד ו ג א ב ר ש צ ק ם ח ו ק מ ן ב י ד ד ו מ

א ל ד א ג ב ף ח נ י כ ר ק א מ , ל ן י ל ד ו ג ת א ש ל ש ה מ ל ע מ י ל , כ ( ח ב ו ש ת ־ י ר ע ש

י פ ־ ל ע ־ ף , א ן י ל ד ו ג ה א ש ל ש ה מ ל ע מ ב ל ק נ ת ה ה א ש ם ע א ד 4!). ו ג ב

א ב ד ש ת ע י ל ט ן ה ט מ י מ ק מ , ו ר ש ק ת ה ך א ש ו , מ ה צ י צ ת ה ר א ש ו ק ש כ ש

, ב ק נ ה ב צ י צ ת ה ה א ל ת ר ש ח א ם ל א ל 5!). ו ו ס ם פ ו ק ם ־ ל כ , מ ה ט מ ב ל ק נ ה

. ׳ ג ה מ ט מ ה ל צ י צ ה ה ל ת ת י ש ד ב כ ק נ ך ב ת , ח ר ו ע י ש ן ח ה מ ל ע מ א ל ו ה ש

ת פ ש ב ל ו ר ב ק ק נ א ה ה א י ם ל ג . ו ( 1 ״ 6 י ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ת ם ״ ו ש ל מ ו ס פ

י ע צ מ א ר ה ש ק ן ה ש מ י ר ש ו ע י ש כ ת מ ו ח , פ ב ח ו ר ן ב י ך ב ר ו א ן ב י , ב ד ג ב ה

ת ת א ת ל ף א נ י כ ר ק א מ ן ל כ ־ ם ה ג ז ה מ ט מ י ל , כ ן ר ו פ צ ף ה ו ד ם , ע ל ד ו ג ל א ש

, ר ש ק ת ה כ י ש י מ ד י ־ ל ע א ש ל , א ר ו ע י ש ק כ ו ח ב ר ק נ ח ח י ם ח א . ו ( ״ ף נ כ ה

ם ח ן ש י ט ו ח ה . ו ( ! 8 ר ש ם כ ו ק מ ־ ל כ , מ ר ו ע י ש ו כ ן ב י א , ו ת י ל ט ת ה פ ט ש מ ק נ

ן כ ־ ל , ע א ו ל ה א ר ז ו ע י ש ן ל י ד ד מ ם נ ק א פ ש ם , י ן י ג ו ר ם א נ י א ת ו י ל ט ת ה פ ש ב

ן י ג ה ו , נ ן ט ת ק י ל ט . ב ( ״ , ת י צ י צ ת ה ר י ש ם ק ד ו , ק ם ש ם מ כ ת ח ן ל י כ י ר צ

ם ה ר ב ה א ז ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ם ר י ש כ ה ו ל י ת א י צ י ת צ ו צ ם מ ש ם ל ת ו ו ט ם ל ה לל א ר ש י י ״ ו ע ש ע ם נ ׳ א י פ ז א ה א נ ו כ י מ ״ ו ע ש ע ם נ א ב ר ת כ ) ש ׳ ׳ נ י ח ם ״ ו א ) ר ם ת ח ״ ו ש ל ב ב א א ו ם ה ר ה א ש ע ו מ א ך ל ל י א י ו נ ב ש ו ב י ם מ ר ר ו ס א ש ל ים י ר י ש כ ) מ ׳ ׳ א י ח ס ״ ו א ת יוסר ( ר א פ ת ת ״ ו ש ב ) ו ז ״ ׳ י י ת ם ״ ר ה מ ם ( ה ר ב א לח ב ה מ ש ע ף נ ו ם ה ם ר ר ה א כ ו ב פ ו ם ס ה נ ו ם ה ר ה א ה ב ה ב י ה ה ל ח ת מ ן ר ו י בת ו צ ן מ י נ ע ו ל נ ב ת כ ה ש ) מ נ ״ ק ב ״ י ם ״ ׳ ? י נ ס ״ ח ן ( מ ק ׳ ל י ע ש ו ״ י י ה ע ל ח ת הע מ ש מ ה ו ז ד מ ו ב ע ת ב ה ש ) מ ט ״ י ם ״ ם ו נ ם ״ ח ר ( ז ע י ח ת א ״ ו ש ׳ ב י ע ח ו ו צ מ( י ׳ נ י ס ם ( י י י ח ר ב ת ד ״ ו ש ׳ ב י ע ש ו ״ י י ר ע י ת ה ד ל ד צ ש ל ה י מ ש ה ל נ ו ה ב י ם ה א דו ת ע ר ל ם ו י ל ו ש כ ה מ מ ה ב ז א מ ב ל ל ו ל ע י ש נ פ ת מ ו נ ו כ מ ה ה ש ע ר בל מ נ א נ ו ה שד ב ם ש י א ו ו ר נ ם א ו י ה ש ו ״ י י ש ע י ר ח מ א כ ו ן ה מ ז י ה ל ו ר ד נ נ ך נ ם א י ל ו ס ם פ הם י ר ב ו ע ת ש ש ו ר י ח ת ב ם מ י ח ו ק ת ל ו ת י ל ט ל ה ת ע י צ י ם צ י ל ו ת ו ש נ י מ י ה ב ת ל עת ו צ מ ם ה י י ק ו מ נ י א ה ש ז ץ מ ו ח ן ו מ ש ו ל ר ב ע א נ ל ת ו ב י ש ל ל ח מ ם ו ״ ו כ ם ע שה א צ ו ר ה ו ס י ל א ר ע ב ו ת ע ב ש ו ב א ב צ ו י ח ה ו ל ט ב ה ל ב ר ר ב ו ס י ל א ר ע ב ו ע

א י צ ו ה ו ל נ י י ה ה מ ש ה ל נ ו י ב ע ב ) ר ׳ ׳ ב י ע ר ס ״ ׳ י י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ע וה ב ש ח מ י ב ר ו ד י ל נ ע י ש ) ה ׳ ׳ נ י ס ב ( ״ י צ ג ה ר ל ב ב ר י ש ת מ ״ ו ש ל ב ב ו א י ת פ ש ב

. ש ״ י י ר ע ב ל

שערים מצויינים כהלכה

. ( ח ״ ׳ ל י ע א ס ״ ׳ ש י ס ע ( ״ ש כ ב ״ ש מ ב

17) סי׳ י׳׳א סעיף ם׳. 18) מג״א סקס׳׳ו.

19) סקי״ז.

14) סי׳ ייא סעיף ט׳ ועין שע׳׳ת. 15) מג׳׳א סקי״ד שם.

16) שם סקס״ז.

קצור שלחן ערוד ט נה

ת ם א ה י נ ש ן ב י ס י נ כ מ , ו י ר י ו צ מ ח כ ל ז צ ה א ם ז י ב ק י נ נ , ש ת ו ש ע ת ל צ ק

ץ 20). ו ח ב ת מ ו י ו ל ן ת ה , ו ת י צ י צ ה

ך כ ־ ר ח א , ו ר ו ע י ש ק כ ו ח ב ר ק נ ה ה י , ה ת י צ י צ ת ה ר י ש ת ק ע ש ם ב ד א

ר ו ע י ש ת מ ו ח פ א ב י ה ח צ י צ ה ד ש , ע ת י ל ט ת ה פ ו ש , א ב ק נ ת ה צ ע ק ר ק נ

א ה א ת ל , ש ה ר ו ת ה ה ד י פ ק א ה י ל . כ ך כ ה ב ל ם פ א נ , ל ה צ ק ה ק מ ו ח י ר ח

ת ד) י צ י ט צ ח ו ל ש ע , ו ר מ א נ , ש ח י ש ת ע ע ש א ב ל , א ף נ כ ת ח ח ה ת צ י צ ה

ב י ב א ס ר מ י ת א ו ש ע ב ל ו ה ט ל י ח ת כ ט ל ו ק מ ־ ל כ מ . ו ׳ ו ג מ ו ח י ד ג י ב פ נ ל כ ע

. דל!2) ו ר אג ש ר ק ו ע י ש ת מ ח פ א י ל , ש ת י ל ט ת ה פ ש ן ב כ , ו ב ק נ ה

ם ה י נ י ש ב י , ש ם י ל ו פ ם כ י ר ש ה ק ש מ ת ח י צ י צ ת ב ו ש ע ן ל י ג ה ו ה נ

ם ר ש ו ק , ו ב ק נ ך ה ו ת ן ב י ט ו ׳ ח ד ת ח ם א י נ כ מ ו ש נ י י ח ת ה), ד ו י ל ו ע ח ב ר א

ר ז ו ח , ו ת ו כ י ר ׳ כ , ז ש מ א ש ר ק נ ך ח ו ר א ט ח ו ח ך ב ר ו כ ם ו), ו י ר ש י ק נ ש ב

שערים מצוייניפ כהלכה

ש ה י ל ח ת כ ל ) ר ׳ ׳ א י ע ר ס ״ ׳ י י ס א ( ״ ט ר ב ה ת ת כ י צ י ם צ ה ו ל ש ע ר) וה ש א א ל ד ו נ ב ה ב י י ל ת ו ה נ י י ה ת ד י צ י צ ת ה ו ש ע ם ל י ש נ ך א י ר צ ה ר ל י מ ח ה לל ו ר ל נ ר ש נ כ ת ב י צ י צ ל ה י ט א י ן ל ט ! ס י ר א ה ו ה ב ר ת ) כ י ק נ ׳ ׳ ם ס ש א ( ״ ג ט ב ות ו ר ע ׳ ש ב א ה י ב א ה ל ף ש ם א י נ ג ש ״ א ב! י ו ם ה א ב ר ת ) ב ם א ש ״ א ג ( ״ ט פ ב ות ו צ ר ם א ש א מ י ב ) ה ׳ ק ד ״ ם ס ש ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ה ו ל ח ת כ ׳ ל י פ ר א י פ ק ח ן ל י אח מ ש ת ל ו ש ע ו ל ח ר מ ל מ ו ו י ב ל נ ד ע מ ו ל ע ו ר נ ש א כ ק ו ר ! ו ם י ס ״ ל ע ק ח ם ל י י ח חת ״ ו ש ב . ו ם נ ת י ל ר ו ו ז ח ל ם ו ר י ס ה ך ל י ר ! צ ט ס ם ה ל י ט ר ה ב ם כ ׳ א י פ י א כ ו ה א ל ב וו ר נ ב ת ב י צ י צ ו ה מ צ ע ר ב ש ס ה ש ו צ ר מ ב ) חע*ה ב י ׳ ח י ב ס ״ ח ) ! ו כר י ז נ ב א

. ש ׳ ׳ י י ן ע ר ש ק ר ל ו ז ח י ם ו ר י ס י ! ש ו ב נ ! ש ט ו ס ר ו ע ב

ת י צ י צ ר ח ו ש ק א י ! ל נ ו א ) ר ׳ ׳ נ י ג ס ״ ח ם ( י י ה ח נ ח ת ט ״ ו ש ׳ ב י ע ון י ם א י ר ח א ם ל א ש ם ע א ש ו ד ח ר מ ו ש ק ל ם ו ר י ס ה ך ל י ר ו צ מ צ ע ה ל ש ם ע א ו

. ש ״ י י ם ע ר י ס ה ך ל י ר צת ע ש ב ) ר ב ״ ׳ י י ח ס ״ ו א ם ( י ר ע ת ש י ת ב ״ ו ש ׳ ב י ת ע ו י ל ו ע ח ב ר ) א חי י ח ב א ו ת י י ר ו א ד ב מ י ו ח מ ת ש ח א א י ל ו ח ׳ ב י פ א א צ ו ת י ב ב ש ר ע ! ב ו נ ק כ ח ר חה נ כ ך ל ו מ ם ס י ר ש ק ר ח ו ש ק ת י ב ב ש ר ע ב ב ר ת ) ב ט ״ ! י י א ד ״ ׳ י י ס ם ( ר א

. ם י ר ש י ק נ ר ש ו ש ק י ר ו ו ז ח י ת ו ו כ י ר ׳ כ ך נ ו ר כ י ור ש ק ק ח ד ה ך ל י ר צ א ש י נ ת ב ה ר ר ה ו ד י ס ב ב ת ם ב י ר ש י ק נ ש ן ב ר ש ק ) ו ות ״ ו ש ב ב ״ ב ל ו ד ו ג ר א ש ק ה מ ל ע מ ן ל ו ש א ר ר ה ש ק א ה ה י י ש ר ש כ מ ד מ נ ב ך ל ו מ סב ת ) כ א ״ ׳ י י ס ש ( ט ו ש ט ו ב ק מ ״ ה ג ה ם ל ה ר ב ל א ש א ב ) ו ל ״ ׳ ר י ס י ( ת ש ר ו ש תט ״ ו ת י ש ו ד ל ק ע ן ב ר ט ע מ מ ש ב ש ת ח ב ״ י ר ח י מ ט ו ק י ל ב ח לזר! ו ר כ ן ח י א שת י צ י צ ו ה ר ל י ת ח ה ל ו צ ל ו ״ צ ב ז ב ל ם י ו ה י ב א א ל י נ ת י ה ר ב ת ד ה א א ר ה ש

. א י נ ת י ה ר ב ד ן כ לקשר ר ו ו ז ח ל ו

20) מג״א ס״ק י״ג. 21) סעיף י׳ וע״ל סעיף י״ז.

נו קצור שלחן ערוד ט

א ״ ך י ר ו כ , ו ם י ר ש י ק נ ר ש ש ו ק ת ו ו כ י ר ׳ כ ך ח ר ו ב כ ו ש , ו ם י ר ש י ק נ ר ש ש ו ק ו

ם 22). י ר ש י ק נ ר ש ש ו ק ת ו ו כ י ר ג כ ״ ך י ר ו כ , ו ם י ר ש י ק נ ר ש ש ו ק ת ו ו כ י ר כ

ן כ , ל ן כ ר א ת ב ו ו ת ש ו י ל ו ח ל ח ח כ נ י י ח ת , ש א ו ת ח י צ י י צ ו י נ ת כ ו י ה מ ו

ח י נ א ש י ל ו ה ב , ו ו ז ו מ ן ז ק י ה ר , י ת ו ט ע ו ת מ ו כ י ר כ ה ה ש נ ו ש א ר א ה י ל ו ה ב

, ה צ י צ ך ה ר ו ל א ר כ ו ע י ש ת 23). ו י ע י ב ר ב ת ו י ש י ל ש ן ב כ , ו ר ת ו ת י צ ן ק ב י ר ק י

ב ״ ת י ו ח פ ל ה כ ת ל ו י ה ך ל י ר , צ ן י ט ו ח ח ח צ ד ק , ע ן ו ש א ר ר ש ק ן ח ו מ נ י י ה ד

ן י ו ל ת ן ה י ט ו ח ה , ו ש י ל ד ש ח י ת ב ו י ל ו ח ל ח ו כ י ח י א ש ו י ח ו נ ה . ו ( 2 4 ן י ל ד ו ג א

ל ו כ י ה י , ו ל ד ו ג ב א ח ו ר א ב י ל ו ל ח א כ ה ת ק ש ד ק ד ן י כ ־ ל , ע ם י ש י ל י ש נ ש

, ר ת ו ת י ו כ ו ר ן א ם ה א , ו ן י ל ד ו ג ׳ א ן ה י ו ל ת ן ה י ט ו ח ח , ו ן י ל ד ו ג ׳ א ת ד ו י ל ו ה ה

ל ת כ ו ש ע ק ל ד ק ד ב ל ו ר 25). ט ת ו ת י ו כ ו ר ת א צ ן ק כ ־ ם ת ג ו י ל ו ה ה ה ש ע י

ט ו ל ה א כ ה י , ש ה ד ז צ מ ן ש י ט ו ׳ ה ם ד , ע ה ד ז צ מ ן ש י ט ו ׳ ה ד ם ב י ר ש ק ה

ן 26). א כ ו ל י צ ח ן ו א כ ו ל י צ ק ח ו ל ח

ך ו ר ד א ח ט א ו ח ח ק ל א ש ל , א ה ז ה מ ן ז י ט ו ח ת ח ק א ס א פ ם ל ו א

ן ק ס ך פ כ ־ ר ח א ם ו ר ש ק , ו ב ק נ ך ה ו ת ם ב ס י נ כ ך ה כ , ו ה ע ב ר א ו ל ל פ כ , ו ד א ם

, ״ י ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ת ן ״ נ י ש ר ד ך ו ה ל ש ע ם ת י ל ד , ג ב י ת כ ם ד ו ש , מ ל ו ס פ

ו י ה י א ש ל , ו ה כ ל ה ד כ ג ב ל ה ן ע ת י י ש ת ע ע ש ת ב י צ י צ ו ה י ה י ן ש נ י ע ב ש ד ו ר י פ

י ו א ר ם כ י ו ש ו ע א צ מ נ , ש ה ש ע י מ ד י ־ ל ו ע ר ש כ ו ך י כ ־ ר ח א , ו ל ו ס פ ם ב י ש ע ג

, ר ח ד א ג ל ב ח ע נ ו ק י ת ת כ י ו ש ח ע צ י צ ח ח ת י ם ה ן א כ ל 27). ו ו ס ו פ ה ז ד

, ה ד ז ג ב ו ב ל י פ ו א , א ר ה ד א ג ב ך ב ה כ צ י צ ת ה ת א ת ה ל צ ו ר , ו ד ג ב ע ה ר ק נ ו

ה ר י ז ה ה ה ל צ ו ר ה ו צ י צ ה ה ל פ נ , ו ו פ ו ד ס ב ע ק נ ן ה ת מ י ל ט ק ה ס פ נ ן ש ו ג כ

ה ש ע ם ת ו ש ל מ ו ס ן פ כ ־ ם ו ג ה ז , ו ב ק נ ד ה ת ע י ל ט ת ה ר א ו פ ת ל , ו ה מ ו ק מ ל

ר ו ט ה פ ת ז י ל ה ט י ה ה ש ע ש , ב ת י צ י צ ת ה ר א ש ם ק ן א כ . ו י ו ש ע ן ה א מ ל ו

ו ב ו ר ד ש , ע ת ו ר י פ ת ן ה ר מ י ת ך ה כ ־ ר ח א , ו ר ו פ ו ת ב ו ה ר י ה ן ש ו ג , כ ת י צ י צ מ

ם ו ש ן מ י ל ו ם ן פ ם כ , ג ן ה ו ש מ ת כ י צ י צ ו ה ר א ש ם י , א ת י צ י צ ב ב י י ח ח ו ו ת פ

ן ר ש ק ל ר ו ו ז ח ל , ו ת י צ י צ ת ה ר א י ת ה ך ל י ר א צ ל , א י ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ת

ה 28). א ב צ ו י ל כ ן כ כ ה ו כ ל ה כ

, ת ו ר ש ו כ י ם ה ת 0 א י צ י צ ת ה ק א ו ד ב , י ת י ל ט ף ב ט ע ת י ם ש ד ו ז ק

שערים מצוייניס בהלכה( ׳ ז (D״P ג ״ ו ט ב ) ו ׳ ק ה ״ ג ם ״ ׳ י י ם א ( ״ נ מ ׳ ב י ת ע י צ י צ ת ה ק א ו ד ב ) י זה כ ר ב ם ה ד ו ת ק ב ש ם ב ת ג י צ י צ ס ה ו ר אבד י ר צ ם ש ה י ר ב ד ש מ ו ר י פ ע ב מ ש מ ש

22) סעיף י״ד. 26) היי י״ב סעיף א׳ ועייל סעיף י״ג. 27) סלי י׳׳א סעיף י״ג.

28) סי׳ י׳ סעיף ה׳ ו, וסי, ס״ו סע, ב, ג,. 23) מגיא סקכ״א.

24) סלי י״א סעיף ד. 25) סעיף י׳׳ד ובמג׳׳א שפ.

קצור שלחן ערוך 19 נז

ד י ר פ ם י ג , ו ת ו כ י ר כ ת ה א , ו ב ק נ ך ה ו ת ן ב ה ן ש י ט ו ה ת ה ם א ק ג ו ד ב ך ל י ר צ ו

, ת ם ג כ ה ־ ת י ב א ל ב ה ל ה ת ש ם נ א . ו ה ז ה ב ן ז י ק ד ו ה ו ם י ה א י ל ן ש י ט ו ה ת ה א

ו נ י , א ר ו ב צ ם ה ל ע ל פ ת ה ל ל מ ט ב ת , י ן ק ד ב י ת ו י צ י צ ת ה ד א י ר פ י ד ש ו ע ב ש

, ה י ש ע ם ה ד ו ש ק ו ר י , פ ן ת י י ש ע ר ל ב ו ן ע ה י ל ך ע ר ב ת ט ו צ מ ל ה ח כ

ן כ ק 30), ל ס פ י ה ל . ב ד ו צ מ ת ה ת א ו ש ע ך ל י ר , צ ד י מ ף ו כ י ה ת כ ר ב ר ה ה א ל ו

ף ט ע ת ה א ל ו ך ה ו ר ש ב ו ד ק ו ה נ ו צ ן ש ו כ י , ו ו י ד י י ת ש ת ב י ל ט ת ה ז א ו ה א י

ו ת ו ם א ת י א ר ר ו ט א נ , ש ם ת ו ש ע ו ל י ת ו צ ל ט ת כ ר א ו כ ז נ י ש ד , כ ת י צ י צ ב

ת ״ י ב ה ת ( י צ י צ ף ב ט ע ת ה ד ל ט ו ע ך ט ר ב י . ו ( 3 ! ׳ ת ה ו צ ל מ ת כ ם א ת ר כ ז ו

ת ו פ נ כ ה ה ל ע ך י כ ־ ר ה א , ו ו י פ ה מ ט מ ד ל ו ח) ע ש א ת ר ד א י ף מ ט ע ת י , ו ( ה ת פ ב

ע ב ר ך א ו ל י י ה ד ך כ ד כ ו ט ע י , ו ם י ל א ע ט ש י ת ה פ י ט ע ף כ ט ע ת י , ו ו ר א ו ל צ ע

ל ע ו ט ר י ס ה ל ל ו כ ך י כ ־ ר ה א ׳ ו ו ג ר ו ק ה י : ט ם י ק ו ס פ ר ה ט א י , ו ( 3 2 ת ו ט א

י ו ז י ת על הארץ, משום ב י צ י צ ת ה ראשו 33). ונכון לחזהו שלא לגרור אה 35). ר ו ג ח ך ח ו ן ת ב ה ו ת ל ל ו כ י ן ו ה י ב ג ן י כ . 34), ל ד ו צ מ

ה ל י ח ת כ ל ) ו ה ט ל י ל א ב ל , ו ם ו י א ב ל ת א י צ י צ ל ה ן ע י כ ר ב ן מ י ט אם א ן י)36). ו ב ל ת ל ל כ ן ת י ר ב י כ י , ש ך כ - ל א כ ה י ד ש ם ע ה י ל ך ע ר ב א י ל ר ש ה ז י

ש ״ י י ע ) ו ׳ ק ד ״ נ ס ״ ׳ י י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ א ב ב ו ה ) ו ׳ ׳ ח י ס ח ( ״ ב ב ה ת ן כ כ וש ו ר י פ ב ב ת ) ב י ׳ ט י ׳ ס כלל ב ש ( ״ א ר ת ה ״ ו ש ב ה ו ז ד מ ו כ ע ״ ש ה מ כ ל ר ה ו א י ב ב

. ה כ ר ב ם ה ד ו ת ס ב ש ה ב ק י ד ך ב י ר ן צ י א שן ת ו א ) ר ג ״ ׳ י י ס ה ( מ ל ם ש ח ת ל ״ ו ש ׳ ב י ו ע ש א ת ר ד א י ף מ ט ע ת י ) ו חש ״ י י ף ע ו ט י ת ע ב ו י ח ד ו י א צ א י ף ל ו נ י ה ל ש ב א ר ב ה י ב ק ס ף ד ו ט י ע ן ה י ש ו ע ש. ח ה ב ס כ ר ת ש ק א ף ר ו ט י ה ע ר ו ת ב ב ת א כ ל ו ד א צ י י א ד ו ת ב י צ י ת צ ו צ ל מ ב א

. ( ׳ ק י ״ ׳ ס ׳ י י ס ן ( ט ק ׳ ל י ה ע ל י ל א ב ל ם ו ו י א ב ל ) א טם ה א ב ה י ה ש ו צ ה ט ש ב ת י י צ י ת צ ו צ ן ט ב ל ת ל ל כ ן ת י ר ב י כ י ) ש ין י א ו ש ה ז ו צ ו ט נ ן ל י ו א י ש כ ע ן ו ו ז ל ם ח ד ח ב ע ו ד ה י ע י ב א צ ו ה ת ו ל כ ט ת ו חח ״ ט ר ת ת נ ש ב ן ו ו ז ל ח ז ה נ ג נ א ר ת י ) א ח ל ש ח ( ב ש ר ר ד ט ב ן ו ו ז ל ח ן ה י ר י כ ו מ נ אח ר ט ע ו נ ו י ת מ כ ם ח צ ו ע ב ן ו י ז ד א ר ר מ ״ ו מ ר א ך ה ו נ ן ח ו ש ר ו נ ״ ה ק מ ״ ה ג ם ה קה נ ש ו י ת ל ל כ ת ת ו צ ר מ י ז ח ח ח ל צ ר ן ו ו כ י ת ם ח ל י ו ב ן מ ו ז ל ח א ח צ ו מ ת ע ד ל ד ש עם ל ו ע ל ח כ ) ו ת ל כ ת ן ה י ר ע פ ס ת ב ו כ י ר א ה ב ז ׳ ב י ע ו ( ד נ נ ו ב א צ ר י ו ד י ה ל ו ר ל נ כ ו

ן 29). ד י ר פ ה ל ן ו ק ד ב ך ל י ר צ

שערים מצוייניפ בהלכה

33 מג״א שם סק״ב. 34 סי׳ כ״א סעיף ד.

35) סעיף י׳ ט״ז ומג״א. 36) שם בטו״ז

29 סי׳ ח, סעיף ז׳ ם׳ ובמג׳׳א ופמ״ג. 30) סי׳ ר׳׳ו סעיף ג׳ ומג״א סק״ד.

31) סי׳ ה׳ סעיף חי. 32) שם סעיף אי.

ח קצור שלחן ערוף ם נ

א ל ד ש ו ע ו ב ש ב ל ו ש , א ו י ל ך ע ר י א ב ל , ו ה ל י ד ל ו ע ן ב ט ת ק י ל ט ת ה ש א ב ל

, ל ו ד ג ת ה י ל ט ל ה ך ע ר ב א ט ו ה ש י כ ז , א ו י ל ך ע ר י א ב ן ל כ ל , ו ת ו י ק ו נ י ד ו י י ה

ם , א ל ו ד ת ג י ל ו ט ן ל י א י ש ט ן 37). ו ט ת ק י ל ט ל ה ם ע ו ג ה ז כ ר ב ן ב ו ו כ י

ת י צ י ת צ ו צ ל ם ו ע י ל ך ע ר ב , י ת ו י ק ו ג י ד י ם ו ו י ן ב ט ת ק י ל ט ת ה ש א ב ו ל

ך כ ־ ר ח י א ז , א ו י ל ך ע ר ב ל ל ו כ ו י ג י א ש ו כ ש ב ו ם ל א ) 38), ו ח ת פ ו ב ״ א ו ה )

, ת י צ י ת צ ו צ ל מ ך ע ר ב י , ו ו י ד י ת ב י צ י צ ת ה ח א ק , י ת ו י ק ו ג י ד י ם ו ו א י ו ה ש כ

ת י ל ט ל ה ך ע ר ב מ ש ך כ , א ל ל ך כ כ ־ ר ח ו א י ל ך ע ר ב א י , ל ן ט ת ק י ל ט ן ב ש ם י א ו

ו 39). ר ט ו פ ן ל י ו כ ל י ו ד ג

, א ם כ ה ־ ת י ב ך ל ל ו ה ל י פ , א ד י ו ט ש ב ל ל ר ו ו ז ח ו ל ת ע ד ו ו ת י ל ט ט ש ו פ י ח

־ ת י ב ו ל ת ב כ ל ר ל ת ו ן ט י ד ד ה צ ט ן ד ו י , כ ו י ל ך ע ר ב א י ו ל ש ב ו ל ר ו ז ו ח ש כ

ך ל מ ג , ו ד י ו מ ש ב ל א ל ל ו ש ת ע ח ד י ם ח ל א ב . א ( 4 ק 0 ס פ י ה ו א ה ן ל כ , ל א ס כ ה

, ן י ו כ ת ם א ב ל ו ש ג מ ו מ ת י ל ל ט פ ם ג א . ו ( ״ ו י ל ך ע ר ב ך ל י ר ו צ ש ב ל ר ו ז ח ו

ת צ ו ק י ל ר ע א ש ג ן ש ו י , כ ל פ ו ג ב ו ר י ש פ ־ ל ע ־ ף ו א פ ו ל ג ר ע א ש ו ג ת צ ק ם מ א

ר א ש א ג ם ל ל א ב , א ו י ל ו ע ג ק ת ם ש ך כ ר ב ל ר ו ו ז ח ך ל י ר ו צ ג י , א ח ו צ מ ן ח מ

, ו פ ו ל ג . ע ד ו צ מ ה ר מ א ש א ג ל ן ד ו י ו כ ד י ו ב ז ח א י ש פ ־ ל ע ־ ז ן , א ו פ ו ל ג ם ע ו ל כ

ך י ר ן צ כ , ל ו פ ו ו ג ף ב ט ע ת ה א ל ל , א ו ד י ת ב י ל ט ת ה ז א ו ח א . ל ד ו צ מ ן ה י א א ה ד

י א ש ן ר י א ם ש ו ק מ , ב ו ת ל פ ת ן ב ו כ ע ל ר י ם א א ו יי!) 42). ו ש ב ו ל ר ו ז ו ח ש ך כ ר ב ל

ת י צ י צ ת ה ז א ח ו א , ו ך ר ב ל ל כ ו י ד ש ן ע י ת מ א י ל , א ז ך א ר ב א י ק ל י ם פ ח ל

ך 43). ר ב מ ו ו ד י ב

א ל ם ש , ג א מ ל ע י ב א ר ק א ת ב י ב ל ח ת ש י ל ל ט ו ט י ר ל ת ו א מ י

ן ו א ג ה ו ל ב ל ת מ ע ו ש ת י ״ ו ש ׳ ב י ע ו ו י ר ב ו ד ל ב א ק ן ל י ז ר א י ר ד י ס ח ץ מ ו ו ח ל ו בו ר פ ס ב ב ת ר ב ו ע ו ו ד ד ו ג ת א ת ם ל ו ש ה מ ז ש ב ש ו ח ) ר י ׳ ב י ח ס ״ ו א א ( נ ט ו ק מו ת ו ו א ר ב ק י ר ש ח ח א ו ם צ א ק ב פ ת ס ה ש ל י ) ר ב ״ ׳ ע י ר ס ״ ו י ו ( ב ל ת מ ע ו ש יב ת ל ב ״ נ ת ה ל ב ן ת י ר ע פ ס ה ל מ ד ק ה ב ת ו מ י ה ר ב ו ר מ י י ק ם י ת א ל כ י ת ט ו ח בו ת ו ו א ש ב ל ו י י י ח ך ב ל ו ה ה י ה ת ש י ל ט א ב ק ו ר ן ר נ ח ל ק א ח צ ה י ״ ו ן מ ו א ג ה

. ( ב ״ ׳ י י ע ׳ ס ׳ ט י ס ן ( ח ל ש ך ה ו ר ע ׳ ב י ע ו ו ת ת י ר מ ח א׳ ׳ ח י ס ל ( ק ש ת ה י צ ח מ ׳ ב י ו ע ש ב ו ל ר ו ז ו ח ש ך כ ר ב ך ל י ר ן צ כ ל ) ו א יך ר ב ך ל י ר ן צ י ן א ט ת ק י ל ו ט י ל ר ע א ש נ ו ו נ ט ו ט ת י ל ה ט ל פ ם נ א ) ר י ק כ ״ םך ר ב ך ל י ר ן צ ט ת ק י ל ר ט א ש ם נ ם א ב ת ת ) כ ט ״ ק ל ״ ם ם ש ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ו

שערים מצוייניפ בהלכה

41) פג׳׳א סקי׳׳וז והגר״א. 42) סעיף ס״ו ומג׳׳א.

43 באה״ ם שם.

37) סי׳ ה׳ סעיף י׳. 38) סי׳ ח׳ סעיף ף.

39) סעיף י׳ ס״ז ומג׳׳א. 40) שם בסו״ז סקייב.

ט קצור שלחן ערוך ט נ

( ב י ש נ י א ה ל י א ל ח י א נ ט ת ם ט ם ד ו ש , מ ו י ל ך ע ר ב ל ו ו ל ב ל פ ת ח , ל ו ת ע ד ט

ן ו ט א י צ ו א י ל ל ב , א ם י כ ־ ן ו ר ם ן ח י א ם ש ו ק ם , ב ח י נ ו ט ט ח ב ו צ ד ט ב ע י ל ד

, ל פ ו ק ת ט י ל ט ה ח י ם ה א . ו ה ל ז ד ע י פ ק ו ם ר י כ י ה ל ו י א , כ ם ה ש נ ו ם ת ש י ב ה

, ת ב ר ש ו ס י ם א ו ש ו מ ל פ ק ן מ י א ן ש ו י כ , ד ו ל פ ק א י ת ל ב ש ב , ו ו ל פ ק י ר ו ו ז ה י

ק פ ש ס ה י ר ו ת ו ל ת ב ו ל ע ק ל ת ר י ל ו ט ר י ב ה ל ט א ו ש ה ו 44). ו ל ל ח ו ו ט ר י ב ח

א ט ל ע ־ י ל ו כ ז ל א , ו ו ת ו נ ק ה ל צ ו ו ר נ י א ן ש י ו כ ת ן י כ ־ ל , ע ( 4 5 ו י ל ך ע ר ב ם ל א

ת ו ל ע ק ל ו ר ל ט ו ו נ נ י ו א ל י פ , א ל ה ק ה ־ ת י ל ט ל ה ל ע ב . א ך ר ב ך ל י ר ן צ י א

ו 46). ל ש י כ ו ה ו ד י ל ך ע ר ב ך ל י ר , צ ה ר ו ת ל

ם י ל ה ר ר מ א צ ו , ה ם י ק ס ו פ ב ה ו ר ו ת ר ב ו מ א ר ה מ ם צ ת יב ס

ו ן א פ ר ג מ ל צ א ש ו ב ה ר ע ה , ו ר מ ל צ א ש ו י ה ת ש ה ת ש י ל ט , ו ( 4 ם 7 י ל י א ו

, ר ה ן א י ט א מ ו י ה ת ש ה , ו ר מ ל צ א ש ו ב ה ר ע ה ך ש פ י ה ו ל , א ה מ ו ד כ י ו ש מ

ל ת ש י צ י ם צ ג ם ד י ר מ ו ש א י ם ד ו ש , מ ה ז ת כ י ל ל ט ך ע ר ב א י ם ל י ט א ש ר י

ן ת ה י צ י צ ה י ו ש ל ט ת ש י ל ן ט כ . ו ו נ י ט א ט ו ה ד ש נ ק ב ן ר י ר ט ו ן פ נ י ר א ט צ

, ו ף ב ט ע ת י ר ו ט ל צ ת ש י ל ל ט ה ע ל ה ך ת ר ב א י ל , א ו י ל ך ע ר ב א י , ל ר ט צ

ן י ל ו כ , י י ש ל ט ן ש ת ה י צ י צ ם ה ם נ ך א , א ה ז ף ב ט ע ת י ו ו ר י ס ך י כ ־ ר ה א ו

ן נ י ע ת ב י צ י א צ ה , ד י ש ל ט ת ש י צ י ו צ נ ת נ י ד ט י ב ה י כ א ש ל ו ) , ו י ל ך ע ר ב ל

י פ ע ט ר , ג ר ט ל צ ן ש ת צ ק ט , ו י ש ל ט ת ש י צ י ת צ צ ק ם מ א . ו ( ה מ ש ה ל י ו ט

.(4 ן 8 ת כ ו ש ע ן ל י א ו

ם י ל ו פ ם כ ה ש ן ( י ט ו ה ת ה ע ב ר א ט מ ו ה ה נ מ ה שנפסקה מ צ י יג צם י נ ו ש ק ס פ ו נ ן א י ל ד ו ג ׳ א ו ד נ י י ה , ד ה ב י נ י ע ד ו כ נ מ ר מ א ש נ , ו ( ה נ מ ש ל

, ה ר ש ר כ ו ע י ש ם כ י מ ל ם ש ם ה י ט ו י ה נ ש , ו ן י ל ד ו ג ׳ א ד ד ה ל א כ ר ט א ש נ ו

ט ו ה ה , ו ן י ל ד ו ג ׳ א ד ד ה ל א כ ר מ א ש ו נ ל י פ , א ן י ט ו ׳ ה ו ג ק ס פ ם נ ל א ב א

שערים מצויינים כהלכה׳ י ד ס ״ ו ד ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ב ) ו ׳ ת ר ו ׳ א ׳ ט י ב ס ״ ח ר ( ש ו י י ר מ ת א ״ ו ש ׳ ב י ע ו

ת אהס״צ. ו כ ר ק ב פ ס ל ו ק ש ת ה י צ ח מ י ה ר ב ר ו ל מ י כ ס ה ) ש ח ״ מ ק׳ י א ס ״ ח ס ( ״ ש ר ח ת מ ״ ו ש ״ ב י ש ע נ י א ה ל י א ל ח י א נ ם ת ם מ ) ד ב ין י ע מ ו ן ש י ה א צ ו ו ר נ י א ח ש ו ו צ ד ו מ ו ם ע ף א א ם ד ״ א ר ת ה ״ ו ם ש ש ) ב ט ״ כו נ ו צ ר ר ג ) ת ד ״ ת י ו ן א ״ ו ת נ כ ר ע מ ד ( מ י ח ד ש ׳ ב י ע ה ו י א ל ח י ג ם לן ד י ק ו ד ל׳ י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ם ע י נ ו ר ח ר א א ש ע מ מ ש ן מ כ ל ו ו ט י ר ל ו ס ב א ״ ה ע ל ב ש

. ( ג ״ ק י ״ ד ס ״ י

47) ב״י סי׳ ס׳ בשם הירושלמי ועי׳ מגיא. סק״א.

48 מג״א סק׳׳ד וארה״זז.

44) סי׳ ייד ומג״א סיק ז׳ ס׳. 45) מגיא סק׳׳ו.

46) פדם״ג ודה״זז.

ts ם קצור שלחל עייר

׳ ו ד נ מ ר מ א ש א נ ל , ו ד ח ט א ו ק ח ו ר ל י פ ק א ס פ נ ו ש , א ם ל א ש ו י ח ע י ב ר ח

א ם ל א ) , ח ל ו ם ם פ ו ק מ ־ ל כ ם מ י מ ל ם ש ן ה י ט ו ׳ ח נ י ש פ - ל ע ־ ף ן א י ל ד ו נ א

ו ל י פ , א ן י י ו ל ת ן ה י ט ו ח ת ה נ ו מ ש ד מ ח ט א ו ק ח ס פ ם נ ן א כ ל . ו ( ק ח ד ת ח ע ש ב

י צ ק ח ו ר נ י ח א ט ז ו ח ן ש ו י , כ ח ר ש כ א ד ט י ש ת פ ו י ל ו ח ד ה י ע ר מ נ ק ל ס פ נ

ן י ט ו ׳ ח ו ב ק ס פ ם נ א . ו ר ת ו י ה ו ב י נ י ע ד י כ נ ש ו ה י צ ח ן ב י י ד ש ע י י ר ח , ו ט ו ח

ו ל ם א י ט ו י ח נ א ש מ ש ש ו ח ש ל ם י , א ן י ל ד ו נ ׳ א ד ד ח ל א כ ם ב ח ר מ א ש א נ ל ו

, ן י ט ו י ח נ ש ם מ ה ח ש ו ט א ב ו ם ה ל א ב , א ה ל ו ס ה פ צ י צ ן ה כ ־ ם . א ד ח ט א ו ם ח ח

׳ ם ד , ע ה ד ז צ ב ם ש י ש א ׳ ר ד ד י מ ר ת ו ש ק ק ל ד ק ם ד ת ר י ש ת ק ע ש ב ן ש ו נ כ

ן ם כ , א ר ש ק ל ה ד ש ח ד א צ ם מ י ש א ׳ ר ו ב ק ס פ ה נ ת ע , ו ה ד ז צ ב ם ש י ש א ר

ן י ל ד ו נ ׳ א ר ד ו ע י , ש ן י י ד ט ע ו ל ח כ ש ב י ן ש ו י כ , ו ן י ט ו ׳ ח ב י מ א ד ו ן ב י ה ר ה

ה צ י צ י ה ר ם ה י מ ל ם ש ן ה י ט ו ח י ח נ ש , ו ר ש ק ל ה י ש נ ש ד ה צ ר ב ת ו י ו

ה . ז ה ל ו ס ב פ ק נ ם ב י ו ל ם ת ה ם ש ו ק מ ד ב ח ט א ו ק ח ס פ ם נ . א ( 4 9 ה ר ש כ

, א ק ו ו ד ה , ז ה ר ש ה כ ב י נ י ע ד ו כ נ מ ר מ א ש נ ד ו ח ט א ו ק ח ס פ ם נ א ו ש נ ר מ א ש

, ו ק ס פ ך נ כ ־ ר ח א א ש ל , א ר ו ע י ש ם כ י כ ו ר ן א י ט ו ח ל ה ו כ י ה ה י ש ת ע ע ש ם ב א

ר ו ע י ש ן ה ו מ ה ש ק מ ר ר צ ד ק ח ט א ו ק ח ו ר ל י פ ח א י , ח ה י ש ת ע ע ש ם ב ל א ב א

ח 50). ל ו ם פ

ד ר פ ט נ ו ח ח ז י ם א א ) ו ג י ן י ר ו ז ת ש ו י ח ן ל י כ י ר ה צ צ י צ י ה ט ו T ה

. ( 5 ! ו נ י א ץ ו צ ק ו נ ל א ב כ ש ח ד נ ו ר פ ל ח י כ ז , א ו ת ר י ז ש מ

ח י כ א ש ו ח ו ש מ , כ ם י ק ל י ח נ ש ק ל ל ח נ ת ו י צ י ו צ ש ב י ת ש י ל ט1 ט

ן י ד י ר פ ם ט י מ ע פ ל , ו ם י ק ל י ח נ ש ם מ י ר ב ו ח ם מ ח , ש ו נ ל ם ש י ת י ל ח ט ב ר ח ב

, ח ר י פ ת ם ב ת ו ן א י ר ב ח מ ן ו י ר ז ו ך ח כ ־ ר ח א , ו ו נ ק ת ו ל , א ו ם ב כ י ל ד ו כ ת ו א

י ת ל ש ו ט ם י י א ן ד כ ־ ל , ע ו ף ב ט ע ת ה י ל ד ק כ ל ל ח כ ש ב א י מ ת ם מ ן ד ו י כ

ר ו ז ח ת י י ל ט ת ח ר א ב ח י ר ש ח א ל , ו ח צ ר י ק ש ל ח ח ז י א ת מ ו י צ י צ ה

ך י ר , צ ו ף ב ט ע ת ה י ל ד ו כ מ צ ע ־ י נ פ ק ב ל ל ח כ ן ב י ם א ל א ב , א ( 5 ם 2 ר ש ק י ו

שערים מצויינים כחלכחה ש ע ק מ ש ו ש ע י ) ש ׳ ק ב ״ א ס ״ ׳ י י ט ה ( ב ו ש י ת ר ע ש ׳ ב י ן ע י ר ו ז ) ש נ יל כ ל ה ד ל ע ם ה ה ש כ ל ר ה ו א י ב ב ו ו ד י ן ב י ח ו ן מ י א ן ו י ט ו ח ח נ מ ש ר מ ו ז ת ש ו ב עה י ה ר י ח ב ו מ ן ה ח מ ו צ ט ל ם ד י ר מ ו ש א י א ש ל ם א י נ ש ר ל ו ז ה ש י ה י י ש ם ד י ק ם ו פ חא ס ו ד ד י פ ק ה ) ש ׳ ׳ ו י ח ס ״ ו א ר ( פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י ע ח ו נ ו ט ש ל ל ו פ ט כ ו כל ח

. ח נ ו ט ל ש ו פ ל כ ע

49) סי׳ י״ב סעיף אי• 51) סי׳ י׳׳א סעיף ג׳. 50) טו׳׳ז שם סק״ג וסי׳ ח׳ סק״ח ומג״א 52) סו׳׳ז סק״ג ועי׳ מחה״ש, וטוב להחמיר

סי׳ ט׳׳ו סק׳׳א• לכתחילה.

א קצור שלחן ערוך ט ם

, ת י צ י צ ק מ ל ל ח ר כ ט פ ם נ י ק ל ח ו ח ד ר פ ת ג ש ם כ ו ש מ ) , ת י צ י צ ל ה ר כ י ם ח ל

, ת ו ג ו ש א ר ו ח ו ב ר א ש ם י , א ת י צ י צ ב ב י י ח ת נ ו ו ר ב ח ת ב נ ו ש ר ש ח א ל ו

ש ד י ח ק א ל ח ם ב א . ו ( ׳ ף ו י ע ל ס י ע ל ד י ול) כ ו ש ע ן ח א מ ל ח ו ש ע ם ת ו ש ל מ ו ם פ

m ק ל ח ת מ י צ י צ ת ח ר א י ם ף י ו ט י י ע ד ו כ ן ב י י א נ ק ש ל ח ב , ו ף ו ט י י ע ד ו כ ב

ף 53). ו ט י י ע ד ו כ ן ב י א ש

ן י א , ו ת י ל ט ן ח י מ ר מ ג ד ל ר פ נ , ו ף נ כ ע ה ר ק ו נ ך א ת ח ם נ טז א

ר ח א ו ל ל י פ ו א ח ז כ י ת ח ם ש י ר ם ו א ־ ש , י ן י ל ד ו ׳ ג ל ג ן ע י ל ד ו ׳ ג ו ג ח ז כ י ת ח ב

׳ ה ג ן ב י א ן ש ו י כ ת ד י צ י ה צ ל ב י ט ה ל ה מ ל ו ס , פ ת י ל ט ל ה ב א ט י ה ה ר פ ת ש

ה ב ש ה , ג ת י ל ט ם ה ר ע ב ה ת ם ג ו א ל י פ א , ו ד ג ם ב ה ש י ל ן ע י , א ן י ל ד ו ג

ן ו י , כ ת י ל ט ן ה י מ ר מ ג ד ל ר פ ו ג ג י ם א ל א ב . א ן ר כ י ם ה ה ש ל י ^ ו ד ו ר פ כ

, ת י ל ט ל ה ל כ ב ב ש ה א ג ה י ה ש ר י פ ת ת ה ל ע ו , מ ט ע ר מ ב ו ה ר מ א ש ג ש

ד ג ת ב כ י ת ר ה ו פ ת ן ל י ג ה ו ג , ו ת ו ר ש ה כ ר י פ ת ר ה ה ו א ל ב י ט י ת ש י צ י צ ה ו

ת ו ב י ת ן ה ה ש ב , י ם י ש ד ו ה ל י פ ם א י ד ג ה ב ב ר ה ב ם ד ו ש , מ ת י ל ט י ה פ ג כ ב

ה כ י ת , ה ת י צ י צ ת ה ל ט ם ה ו ק מ ן ב י ג ת ו ן ג כ , ל ׳ ל ג ׳ ע ן ג ה ן ב י א ת ש ו ר ב ו ה מ

. ׳ ל ג ׳ ע ל ג ש

ת ם א ל ש י ט ה י ל ו א ר , ש ף נ כ ל ה ה ש ט ש ל ה כ ב ם ש י ר מ ו א ־ ש יז י

ה י ה א י , ל ן י ל ד ו ׳ ג ד ג , ע ת י ל ט ת ה פ ש ל מ ד ו ר ג ש א ק ל מ ו מ ג י י ה , ד ה צ י צ ה

ת י צ י ו צ ל א ן כ י ט ו ה ת מ ו ש ע י ל ו א ה ר י ה ט ש ו ה ו ב ה ש ו מ ל י פ ר א פ ם ת ו ם ש ש

ק ן ר ת ש י פ ט ו ה ם ב ר ש ו פ ת א י , ל ן ת ש ל פ ת ש י ל ט ם ה ן א ו ג . כ ה ת ז י ל ט ל

ם א , ו י ש י מ ט ו ה ו ב ג ר פ ת א י , ל י ש ל מ ת ש י ל ט ם ה א , ו ה מ ו ד כ י ו ש י מ ט ו ה ב

ש י , ו ה מ ו ד כ י ו ש ל מ ש א ב ל , א ר מ י צ ט ו ה ו ב ג ר פ ת א י , ל ר מ ל צ ת ש י ל ט ה

ו רק נ י ת א א ל ז כ , ו ו ק ז ה ב ל ק נ ב ה י ב ן ס י ש ו ע , ש א ר מ י א ם ב ה ג ז ר ב י ם ה ה ל

ן להוש55). י ע א ו ב ט צ ו ה ל ב ב , א ן ב ט ל ו ה ב

שערים מצויינים בהלכה( ׳ ס א ״ ח ם ״ ׳ י י ז ס ״ מ ג ( ״ מ פ ׳ ב י י ע ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ם ת ו ש ) מ ד יה ל ח ת כ ל ע ד מ ש מ י ו ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע א הוד. ת ל ר ו ש ה כ ל י ל ת ב י צ י ל צ י ט ם ה א דת ו ה ג ה ב ) ו ט ״ ׳ כ י ג ס ״ ח ם ( י י ב ח ת ל ״ ו ש ׳ ב י ע ש ו ״ י י ה ע ל י ל ל ב י ט א י ל. ה ל י ן בל י ל י פ ב ת ו ת כ ר ל ת ו מ ו ש מ ה כ ל י ל ל ב י ט ה ר ל ת ו מ ) ד ח ״ ׳ י י ס ם ( ״ ש ר ח מח ל ע ח ם ו י ר ש ם ב ת א ב ש ת ב י צ י צ ל ח י ט ם ח א ג ב ״ מ פ ס ח פ ת ס ם מ ד ש ו עי ד א י ב ע א ת א ל נ מ ח ר ר מ א א ד ת ל ל מ ח כ י ן ב נ י ר מ א א ל ם ו י ר ש נ כ נ ו ש ב דמ ״ ו ע ח ״ מ ם ׳ ב י ע ו ח ( ל ז ל ן כ נ י ר מ א א ם ל ר ו ם נ ו י ח ר ש ו ם י א ב י ד נ ח א מ ד ל י ב ע

53) דה״ח ונדב. 55) סעיף ו׳ שם ובמג״א סקי״ג. 54) סי׳ טיו סעיף ד ומג״א םקי׳׳ד.

ב קצור שלחן ערוך נז ם

ת י צ י ו צ ת ב ו ל ת י ל ד , כ ת י ל ט ן ה ת ט י צ י ר צ י ס ה ה ל צ ו ם ר IT א

ת ו ל ת ה ל צ ו ר , ו ן י ט ו ה ן ה ד ם ה ק א ס פ נ י ש נ פ ו ט , א ת ו פ ר י ת ו ת י ו ר ה א

ן ו י , כ ר ת ו ם ט ו ק ט ־ ל כ , ט ת ו ר ש ן כ י י ד ת ע ו נ ו ש א ר ם ה ג י ש פ ־ ל ע ־ ז ן , א ת ו ט ל ש

ר ת ו ת י י צ י ו צ ה ב ל ת ה י ב ר ד א . ו ת י צ י צ ן ה ת ט י ל ט ל ז*ת ה ט ב ו ט ג י א ש

ן 57). ו י ז ם ב ו ק ט ת ל ו ג ו ש א ר ת ה ך א י ל ש א י ל ר ש ה ז א ג ה י ) 56), ו ו ת ט ו פ י

ה פ ש א ן ל ק ר ז א י , ל ת י ל ט ן ה ן ט ר י ם ה ו ו ל פ ג ת ש י צ י ו צ ל י פ א יט ו

, ר פ ס ן ב ט י ן ם ה ת ט ו ש ע ל , ו ר פ ס ם ב ז ג ג ן ל י ק ד ק ד ש ט י . ו ה ו צ י מ ו ז י ם ב ו ש ט

. א ת י ר ה ה א ו צ ו ט ה ד ב ב ע ת י , ל א ג ט י א ז ד ה ה ו צ ו ט ה ד ב ב ע ת י א ם ד ו ש ט

ש י ט ש ו ת ה ב ש ע א י , ל ה ו צ ט ד ל ו ו ע ש ב ו ו ל ג י א ן ו ש י ת ג ת ש י ל ט ם ה ג ו

ה 58). ג ו ג ט

, ת י ל ט ן ה ה ט צ י ה צ ל ם פ ג א ש צ ט ת ו ם ג כ ה ־ ת י ב ת ל ב ש א ב ם ב כ א

י ז , א ת י ל א ט ל ת ב ב ש ש ל י י ב ת א ט ו ה , ו ר ה ת א י ל ל ט ו א ש א ל צ ו ו ט נ י א ו

, ת ו י ר ב ה ־ ד ו ב ם כ ו ש ן ט כ ת ל ר ה ה א צ י ר צ ו ש ק , ל ם ו י ו ה ר ל ש פ א ־ י א ן ש ו י כ

ם י ר ו ט א ־ ם י ר ב ד ־ ה ט . ב ו י ל ך ע ר ב א י ל , ו ך ת כ י ל ט ת ה ש א ו ב ל ו ל ר ל ת ו ט

, ה ל ס פ נ ת ש ב ם ש ד ו ע ק ד ם י ל א ב , א ה ל ס פ נ ת ש ב ם ש ד ו ו ק ע ל ד ו א נ ל ש כ

. ( 5 9 ל ו ט ת א ן ט ק ת ו ל ה ל י ה , ד ו ש ב ל ר ל ו ס א

ל ט י ה ב י ז ר , ה ת י צ י א צ ל ת ב י צ י צ ב ב י י א ה ו ה ד ש ג ש ב ב ו ל כא הש י ן ש פ ו א ן ב י ו ש ע , ה ( ז ם ט י ד ג ת ב צ ק ה ב י ג ש ה ן ל י כ י ר צ , ו ( ^ ה ש ע ־ ת ו צ ם

שערים מצוייניפ בהלכה

ת ״ ו ש ב . ו ר ש כ ) ר . ר ״ ן י י ל ו ח ן ( נ י ר מ א ח ר י כ ו ת י ב ש ט ב ח ו ש ) ו ח ״ ז ר ״ ן ר מ י סו נ ט ם מ ל ע נ י ו נ ח א מ ר ל י ב י ע ם א ע ט ם מ י ל ו ס פ ב ש ת ) ב י ׳ נ י ס ת יעשב ( כ ר ב. ש ״ י י ם ע י ר ש ב כ ר ״ ה ג ל ע ה ) ש ר ״ ׳ י י ס ן ( י ב י מ נ ת פ ״ ו ש ׳ ב י ע ל ו ״ נ נ ה ״ מ פ י ה רבר

( ׳ ׳ א י ס ף ( ס ו ת י נ ו ת ת כ ״ ו ש ב ת ו ו פ ר י ת ו ת י י צ י ו צ ה ב ל ת ) י ו טת ו ל ת ר ל ת ו כ מ ״ ת נ ר ח ה א ב י ם ס ע ט א מ ל ר א ת ו ת י ו פ ם י נ י ׳ א י פ א ב ר ת כן ק ת נ ר ל ת ו ה מ ח ר ט ו ה י נ י ע ם לושה ב א ) ר א ״ כלל י ם ( ר י א י ח ׳ ב י ע ת ו ו י נ ש ה

. ת י ח ש ל ת ם ב ו ש ה מ ז ן ב י א ו׳ י ג ס ״ ו ר ה מ ב ( י ש מ ל ו א ו ת ש ״ ו ש ׳ ב י ם ע י ד ג ת ב צ ק ה ב י ג ש ה ) ל ז טת ו פ נ ׳ כ ו ד ש ב י ) ו ל א ש ־ ר י ר ר ר ( ר ו ן ס ר א ו ב צ י ב ן ס י ב ר ו כ ה ש ת מ ו ר ו לוצ״ר) אנ ה נ מ ה ) ר ב ״ ע ׳ ר י נ ס ״ ח ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש כ ב ״ ב ת ו י צ י צ ן מ י ר ו ט ה פ ״ פ אן י ת נ ו ו רס ט י ר ח א ל ו ו י נ פ ן ל י ב ב ו ן ם י א י ש נ פ ת מ י צ י ם צ ה ן ב י ל י ט ן ט י א שן ה ן ב י ו א ל ו פ י ק ב ן רס בלויפולן ו ש י מ ש ל ת כ ן ש ו י ר ב ו ע ו ו י נ פ ן ל י ר ר י צ נ ש ה

59) סי׳ י׳׳ג סעיף ג׳ ומגיא סק׳׳וז.

60) מג׳׳א סוסי׳ י׳.

56) טו׳׳ז ומג״א שם סעיף אי.

57) סי׳ כ״א.

58) שם סעיף א׳ ב׳.

קצור שלחן ערוך י םג

ת ל א פ ם כ ל א ב . א ל ו ג א ע ה י ד ש ה ן א ר ך ק ו ת ה ן ל י כ י ר , צ ת ו פ נ ע כ ב ר ם א ה ל

ן י י ד ו ע כ ת א ה ל ה ש ל מ כ , ד י נ ח א מ , ל ל ו ג ה ע א ר נ ן ש י נ ע ו ב ר פ ת , ו ן ר ק ה

ת ו צ מ ר ב י ה ז ה , ו ת י צ י ת צ ו צ ל מ ט ב מ ש ה נ ו ל ע ו ד ג , ו ( 6 א 1 ו ד ה ג ב ל ה ל כ מ

ה 82). נ י כ ש י ה נ ה פ א ו ר ה ו כ ו , ז ת י צ י צ

<m>

י. הלכות תפילין. ובו כ״ו סעיפים.

ה ש ק ו ה ה ר ו ת ל ה כ , ש ד ו א ה מ ר ק ה י ו צ ן מ כ ־ ם א נ י ן ה י ל י פ ת ת ו צ א ט

ה י נ ו ט נ י א י ש ט , ו ( ! ך י פ ׳ ב ת ה ר ו ה ת י ה ן ת ע ט ר ל ט א נ , ש ( * ן י ל י פ ת ל

ניפ בהלכה י י שערים מצו

ם י ד ג י ב ש ב ו ך ל ר ד ל כ פ ק ת נ ת ש י ל ט י ל מ א ד ל ש ו ״ י י ן ע י ר ו מ ן פ כ ר ל ו ע י ש הר כדי לכסות ראשו ורובו ואפ״ה חייבין כבר ו ע י ש ו כ ן כ י ל א פ ק ת נ ר ש ח א וף י א מ ט ד ו ש פ ט כ ש פ ת ה ר ל מ ו ע ן ש ו י כ ) ר ו ״ ׳ ק י ס ב ( ק ע ת י י ת ב ״ ו ש ב ב ת כם י מ י ש מ ן ש ת ו ם א א נ ל י מ מ . ו ל פ ק ת ה ן ל י ר מ ו א ע כ ל ה ב . א ן י י ד ט ע ש פ ת א נ ל שס ״ נ כ ה י ב ת ו י צ י ת צ ו צ ן מ י מ י י ק ן מ י ר א ו ע י א ש ל ן ב ט ת ק י ל ר ט א ו צ ל ה ע

. ה ל ט ב ה ל כ ר ן ב י מ ר ו ל נ ל פ ת ה ם ל י א ב ה ו ל ל א ם כ י ת י ל ן מ י ק ל ו ח ש

( ח ״ ל ס ל כ ם ( ד ת א ט ש נ ׳ ב י ) שכל התורה הוקשה לתפילין ע אק ׳ ׳ ש ם ע ו י ח ב ר י ח ב ו ה ן ל ת י נ ו ו ת ר מ ש ף מ י ל ח ח ל ל ו כ ם י י מ ע פ ל י ש א ב ש צ י א בש ד ו ת ק ב ם ש ו י ר ב ח ו מ ן א י ל פ ח ת י נ ה ל ל ו ל פ ת ה ל ל ו כ י ם ו ו י י ה ש פ ת ח ו י ח לם ח ש ל ע ן ח י ל י פ ח ת י נ ה ו ל ר ל ש פ י א ם א ו י ה ר ו ח מ ה ל כ א ל מ י מ ש פ ח ח י ח י וח ר ז ב ר ו ד י ל ק ע ל ו ח ) ש ׳ ׳ י י ס ם ( י כ ל ן מ ח ל ש ׳ ב י ע ת ו ב ש ם ח ו ו י ר ל ח ב י שה נ ר י ב ע י י ם א ו י ו ה ד י ה ל א ב ן מצור! ה י נ ע י ב ב ם צ כ ח ה ז ו ״ ב ר ר ת ה ת נ ו ל פ י ב ו ל תר פ ו ם ס ת ח ח ח ו ל ו ד ר למצור! נ ח מ ן ל י ת מ י ם ש ו ש ת ע ) ר ו ״ ׳ ק י ס י ( ב ם צ כ ח ח וד ו א ע י ב א ח ו ח ז ו ׳ ׳ ב ד ר ח ק כ י ס ) מ ר רח צ צפו ח . ק ת ׳ ו ת פ ו מ ש ח ( ש ת מ ר ו ת בו ו ב ר ל ח ב ת י ב ב ש ר ע ה ב ר י ח ב ו ה ן ל ת י ם נ א ה ר ל ע ן ה לכ ז ו ״ ב ר ר ה ת כ ו י א רה ר י ח ב ו ח ן ל ת י ם נ א ר ו ח מ ת ל ב ל ש ל ח ד ל ר ט צ ם י ף א ן א י ל י פ ח ת י נ י ם ו ו י ח

. ת ב ש ו ח ר ל ח ב ת י ב ם ש ו י בי א ב ש צ י א ל ב א ש נ ) ש ו ״ ׳ נ י ח ס ׳ ׳ ו א ן ( ו מ ס ר פ י א ר ח ת נ ״ ו ש ׳ ב י ע וח כ ש ל ח ב כ ו ת כ ו ל ו א ת ו ד ב ן ע מ ד ז ש ל מ ל כ ו ע ר ל ח ב י ח ש ר י ח ב ו ח ן ל ת י נ של כ ל ב ל פ ת ח ת ל ו ר ש פ ו א א ל ה ד י ה א ב י ת ת כ כ א ל מ ת ב ב ל ש ל ח ם ל ך נ ר מ צ י ון י ל י פ ת ל ב ל פ ת ה ת ל ו ר ש פ ו א א ל ח א י ם ל ש ה ו נ ח מ ח ת ב ו י ה ו ל ן א י ל י פ ת ם ב ו יה ש ע ל ת א ב ו ש ם ד ה ש ל ע ם ה י מ ע ה פ מ ת כ ב ש ר ה ו מ ש ת ל ו ר ש פ ו א א ל ה ל י ב א

ה. ד. י 1) קידושין לי 61) מחריש סי׳ י׳ סקי

ו סעיף הי. י 62) סי, כ

ד קצור שלחן עייר י ס

ן י ל י פ ח ת י נ מ י ש מ ן 2). ו פ ו ג ל ב א ר ש י י ע ש ו ל פ ל כ א ב ו י ח ר , ח ( ן ב י ל י פ ת

. ר מ כ . ו ד מ ך כ ר ב מ א ש ל , א ח ו צ מ ת ח ם א י י ק ו מ ג י א ד ש ב ל א ב , ל ( ג ן י ל ו ם פ

ר פ ו ם , מ ן י ל י פ ת ת ו נ ק ק ל ד ק ד ן י כ ל ל 3). ו ו ד ן ג ו א ע ו ח , ש ח ל ט ב ת ל ו כ ר ב

ח ו ט א ב ו ח , ש ן ט א ש ג י א ח מ ג ק ת י ו ע ו צ ן ר כ , ו ( ה ם י מ ש ־ א ר י ) ו ד ח ח מ ו מ

שערים מצוייגים כחלכה

ת ו צ ם מ י י ק א י ל י ש ״ פ ע ת א ב ש ב ב ו ת כ א י ל ה ו נ ת מ ה ו •להיות ב ר ל ח ב י ף ו י ד ע. א ב ק ה ״ ׳ ס י ע . ו ן י ל י פ ת

ח י נ ם ה א ) ד ז ״ ׳ ל י א ס ״ א נ ( ״ מ פ ׳ ב י ן ע י ל י פ ח ת י ג ו מ ג י א י ש מ ) ו בם ד ל א ר כ ה ז י ) ד ׳ ׳ ה י ע ז ס ״ ׳ ל י ס ע ( ״ ש ׳ ב י ע ם המצור! ו י י ו ק י ל ע ע נ רק ר׳ ש ה ו ר ת ד ו נ ו ו כ ר ה ע ש ל ( ״ ז י ר א כ ה ״ כ ה ו ל פ ת ש ו ״ ר ת ק ע ש ו ב י ל ם ע ת ו י ה לת ע ש ר ב ק ב א ב ו ן ה י ל י פ ת ת ו צ ר מ ק י ע ) ר ז ״ ן פ י ל פ ת ר ה ע ש ח ( ״ ע ר פ ב . ו ( ן י ל פ ת

. ח ל פ ת ח. ם ח י נ מ ם ו י ל ו ס פ ע ש ר ו י ד ש י ז מ ו ב נ י י ן ח י ל ו ם ן פ י ל פ ח ת י ג מ י ש מ ) ו נר פ ס ב ב ת ן כ כ ע ו ר פ מ ם המצור! ל י י ם ק י ל ו ס ם פ ה ע ש ר א י ל נ ש נ ו ש ל ב ב את ו ל ת ן ל י א ע ש ר פ מ ן ל י ל ו ם ו פ א צ מ נ ן ש י ל י פ ט ת ״ ׳ ל י ס ם ( י ש ו ד ת ק ע דל ״ ז ו ה ר מ א ה ש ן מ י ע ו כ ה ך ב י י ש ר ד מ ו ש ל ה י ש ע ב נ ו ר ק ו מ י ש כ ע שו ת ד ו ב ל ע ש ע ש ן ח י ל א ל א ח ו ה כ ש ״ ח ע א ד ו נ ד ו ב ו ע ! ה ה כ ) ד : ו ״ ן ם י ש ו ד י ק ) ( ז ״ י ׳ ק י נ ס ״ ח ח ( ד ש י ה ר ת פ ״ ו ש ה ב ל ע ן ה כ ׳ ו ו כ ו ו ל ׳ ח ך ד ר ׳ ב א נ ע ש ר פ מ לן ו נ א כ ר ק י ע ם מ י ל ו ס ו פ י ה ו ש א צ מ נ ש ו ״ ר י ה ו ח מ ו ר מ פ ו ס ן מ י ל י פ ה ת נ ם ק א רכ ״ ם נ ה ש ל ע ם ה ל ו ע ם מ י ר ש ו כ י א ה ל ן ש פ ו א ה ב מ ו ד כ ת ו ו ר א ס ה ה י ה שרי המצור! ׳ י י פ א ה ו ל ט ב ת ל ו כ ר ב ה ה ו א ה ל ל ״ ז ן ה ו ק י ת ה כ ש א ע ו ה ן ש ו י כ ד

. ש ״ י י ה ע ז ת ל ו י א ה ר ט א כ י ב ה ע ו ש א פ ל ן ש ו י ה כ ת ד ע ם ע י י כ ק ״ נ

ב ת כ ) ש ׳ ׳ ח י ח ס ״ ו א ר ( פ ו ב ס ת ת כ ״ ו ש ׳ ב י ח ע ח מ ו ר מ פ ו ) ם דד ם ע י נ ג ש ״ ן י ב ם מ י ר ע י נ ״ ן ע י ל י פ ב ת ו ת כ ו ל ח ו נ א י ל ם ש י ר פ ו ס ר ה י ה ז ה לא ל ש ד כ ב ע י ד ר ב י ש כ ה ש ל ם י ם א ר ש ק ה ם ו י נ מ י א ס י ב ם ה ו א ת ו ן א י ק ד ו ב שם ג ו ו ר ש נ ם ו י נ מ י ו ס ה ל י א ה מ ך ש ו מ ס ש ל ל י ק י מ ר ה ב ע י ד ב ם ר י י ס ו ו ק ד ב נת ע ו ש י ׳ ב י ע ה ו ז ך ב י ר א ה ש ש ״ י י ה ע ב י ת ל כ ל כ ם ב ה נ ו ה ה ר י ש ק ב ב י ו ח מ ן ש ו י כ

. ן כ כ ״ ב נ ת כ ) ש ׳ ק נ ״ ז ם ״ ׳ י י ס ב ( ק ע י

ו ד ת י ח ת א מ י צ ו ת ר ש פ ו ם ) ד נ ״ ׳ צ י ח ס ״ ו א ה ( נ נ ע ף ר נ ת כ ״ ו ש ׳ ב י ע וו ק ד ב י ר ש ו ע ל ן ש י ל י פ ל ת ך ע ר ב ר ל ו ס ת א ת ן ל י א צ ו ת י ו ר ע ש ן ה י א ן ש י ל י פ ת

. ש ״ י י ן ע י ל י פ י ת נ י ל ד כ ל ב ז ל ז ו מ נ י א ה ו ח מ ו א מ ו ם ה ו א י ר ח א

ר פ ו ס ) ב ׳ ׳ ט י ע א ס ״ פ ׳ ר י ר ס ״ ו י ן ( ח ל ש ך ח ו ר ע ׳ ב י ם ע י מ א ש ר י ) ו הן י ד ר ה ק י ע י מ א ד ן ו י א מ ו ה ו ש נ י א כ ר ״ ח א ) ו ת ו ז ו ז מ ן ו י ל י פ ו ת א ת ( ״ ב ס ת כ שו ל א ם ב נ מ ת א ו ר ש ת כ ק ז ח ח ב י ה ה ת ר ע ע ע ו ר ת י א א ד ו א ה ת ש ה ד ד מ ו ה ל י הה ז ל ת ה ר ר פ ו ד ט ב ר פ ב ו ו ב ל א ב נ י ה ט ת י ר ה ב כ ט ר ש ט ו ד ל א ב ט ו ר ם ק י ע ש ר ה

. ס 2) סי, ל״ז סעיף א׳ מגמ׳ רה׳׳ש י׳ז. 3) פמ״ג סי׳ ל״ב סקסי

ר שלחו עייד י םה ו צ ק

ה ל ש כ מ ה ה ב ם ר י ב ר ו ה נ י ת ו נ ו ע ב , ו ת ו ר ו ה ת ט ו ר ו ע , מ ה מ ש ו ל ר ב ע ת נ ש

ם ה , ו ל ו ז ם ב י ר כ ו מ י ש פ , ל א ו ה ש ־ י מ ת מ ו ע ו צ ר ן ו י ל י פ ם ת י נ ו ק ה ש מ ב

ר ד ה א מ ו , ה ו י ל כ ו ו י ש ו ב ל ל מ ם ע , א ו ב ל ל ן א ת ם י י מ ש - א ר ל י כ . ו ם י ל ו ס פ

ל ס ע ו ח י ם ו צ מ צ א י ל , ש ו מ ש ־ ך ר ב ת ׳ י י ה צ פ ח ן ב כ ש ־ ל כ , מ ן נ ו ק י ת ו כ י ח י ש

, ב ם ר ר י ח מ ף ש , א ם י ר ש י כ א ד ו ם ב ח ן ש ת ו ת א ו נ ק ר ל ד ח א י ל , א ף ס כ ה

ח ו ש מ ש ל י . ו ת ו ע ו צ ר ח ם ו י ת ב ם 0, ח י ר ו ח ש ן ו י נ ק ו ת ו ם י ח י ם ש ח י ל ח ע י ג ש י ו

א ר ק נ ג ח ן ד מ ש ם ב ח ש מ א י ל ו ) , ם י ר ו ח ו ש י ח י ן ש מ ו ש ר ב י ד ת ת ו ע ו צ ר ח

ק ו ר ל י פ , א ן י ל י פ ת ו ח ל ק ל ק ת ם נ א . ו ( א מ ג ט ד א מ ו י ח ״ כ ן א ר ט ש י פ ״

, ם י ר ש ם כ ם ח ם א כ ח ־ ת ל א ד ש י . מ ר ש ע , י ( ת ז ו ר י פ ת ו ח ק ס פ נ ו ש ת א צ ק מ ב

ד ו א ח מ י כ א ש ו ח ש ש א ר ־ ל ש ט ב ר פ ב , ו ( ת ח ו נ ר ק ל ה ק ע ד ק ד ש ל ר י ת ו י ב ו

ה כ ל ה ס ב י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

ז י א ם ש י ק ם ר י ר ע ם נ י ח ק ו ל ׳ ו ו כ ה ו ב ר א ו כ ב ם ר י ר פ ו ס ה ה ו פ פ ו ר ת ה נ נ ו מ א ה דת ו נ ט ת ק ו ע ב ט ד מ ע ת ב ו ז ו ז מ ן ו י ל י פ ם ת י ר כ ו מ ם ו י מ ת ש א ר ת י י ה ו ל ה ם ל ה ב( ב ״ י ל ״ ם ו א ם ״ א ג ( ״ מ פ ׳ ב י ע ש ו ״ י י ׳ ע ו כ ם ו ו ל י כ ה ב ב ר ם ה י ב ת ו כ י ש נ פ מה ל י ב נ ו ד א א ל כ י ם א י ש ט כ ה ו ש ר מ ת ו ד י ו ד ע ר ה א ו ר ת י ו י ה ך ל י ר ר צ פ ו ם ד

. ה ל ט ב ת ל ו כ ר ב ם ו ו ל י כ ה ב ש ת ע ו צ ה מ ב ר ש ה א י כ ה ון י ל י פ ב ת ו ת כ ר ל ת ו ב מ נ ג ר ש פ ו ם ) ד ׳ ׳ א י ס ף ( ס ו ת י כ ר ת ב ״ ו ש ׳ ב י ע ות ״ ו ש ל ב ב ן א י ל י פ ו ת נ י י ה ר ד ו מ ח ל ה ד ע י ש ו ח נ י ה א ב י נ ג ו ל נ י י ה ד לקל ד י ש ח דת ״ ו ש ב ) ו ו ״ ׳ ע י ס ק ( ״ ש ר ה מ ם ל י ר פ ו ת ס א נ ת ק ״ ו ש ב ) ו ׳ ׳ ב י ס ף ( ס ו ת י ר א פ ת

. ר פ ו ד ס ו ת ע ו י ה ל ל ם פ נ ו ד ב ת ) כ ד ״ ׳ מ י ס י ( ת ש ר ו ש ת

׳ י ס ה ל ה י ת פ ת ה ל ה ת ב ג ( ״ מ פ ׳ ב י ם ע י ר ו ח ש ם ו י נ ק ו ת ו מ י ח י ו) שק ״ ם ם ש ת ( ו צ ב ש מ ב ן ו ת ר ה ש ו ה נ י י ה . ו ן ת י י ש ן ע ו ק ל ת כ ל ב ו ס ן פ ט ק ) ד ב ״ לן ט י ק ״ ר ע י ה ש ה ר ל י ת ה ה ו ז ר מ ז ) ה ׳ ק ו ״ ט ם ״ ׳ ל י ם ס ש ם ( ה ר ב ל א ש א ב ) ו ׳ הה ר י ק ה ר ( פ ו ס ת ה ס ק ׳ ב י ע . ו ה מ ש ר ל י ה ש ה ה ל ו צ י ו ו י ב ל ג ד ע מ ו ל ע ו ד ם ג אג ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ב ו ו י ב ד על ג מ ו ע ן ב ט י ק ״ ע ה ו ש י א ״ ר ע י ש כ ה ה ל ל ע ה ) ש ה ״ יי ״ ר ע ת ו מ ) ד נ ״ ק כ ״ ג ם ״ ' ל י ם ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ע ו ו י ל ק ע ל ו ) ה י ׳ ז י ס ) ו נ י ן א ט ק י ו ד ו ה ו י נ י י א ״ ל ע ב ה א ט ש ת ל ו ש ע ת ל ע ד ו א י י ה ר ד י ה ש ה ה ל ש אא י ד ה א ב צ מ ב ש ת ם כ ה ש כ ל ר ה ו א י ב ב . ו ם ב ל נ ד ע מ ו ש ע ם י ר רק א ת ו מן ו ק י ל ת ל כ ן ב נ י ת א ו ע ו צ ר ת ה ר ה ש ה ) ד ה ״ ׳ ם י ס ן ( י ל ב ו ם ל ״ ר ה ת מ ״ ו ש ב

. ש ״ י י ה ע י י ש ע

ם א ) ש ׳ ׳ ד י ע ד ס ״ ׳ כ י ס ר ( פ ו ס ת ה ס ק ׳ ב י ת ע ו ר י פ ת ו ח ק ס פ נ ז) שם י ד ה ו א ן ל י ם א א ק ו פ ס ם מ י ל ו ס ם פ י ה ר ה ה ד ז צ ה ב ת ז ו ר י פ י ת ת ק ש ס פ נם א ב ש ת כ ) ש ו ״ ק ט ״ נ ס ״ ׳ ל י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש ט ׳ ב י ע ה ו כ ר א ב ל ם ב ח י נ י

. ה כ ר א ב ל ש ב ל ש ב ה ו כ ר ב ם ב ה י נ ת י ו ר י פ י ת ת ק ש ס פ נ׳ י ע ב ס ״ ׳ ל י ס ן ( ה ל ש ך ה ו ר ׳ ע י ת ע ו נ ר ק ל ח ק ע ד ק ד ש ל ר י ת ו י ב ) ו חך ש מ ט ב ע ל מ ק ל ק ת ה ן ל כ ר ן ד י כ ה כ י ת ו צ ק ת ב צ ל ק ו נ ע י כ ז ח י ם מ א ) ד ז ״ עב ״ ׳ ל י ס ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ י ה ר ב ש ד ר פ ש ל ן י כ ש ו ״ י י ם ע ו ל ר כ י מ ח ה ן ל י ת א ע ה

םו קצור שלחן ערוף י

ו נ ש י ת נ ת ש מ ח מ ד ש א ח מ י כ ן ש כ . ו ו ל ס פ נ ם ו י ב ק ם נ ו ש ש ע נ ת ו ו ק ח ת ש מ ש

ח י ג ש ח ן ל י כ י ר צ , ו ל ס פ נ ש ו א ל ר ן ש ו י ל ע ר ה ו ע ה ת מ צ ד ק ר פ , נ ן י ל י פ ת ה

א ל , ש ה ש ו ד ם ק ה ג ב ו ה נ ן ל י ל י פ ת ת ו צ מ ר ב י ה ז ל ה כ . ו ד ו א מ ה ב ל ז ל כ ע

ן א ב ו ה ה ש ט ב ו מ , ו ם י מ ך י י ר א , מ ן י ל ו ה ־ ת ה י ש ם ו י ל ב י ה ר ב ם ד ה ר ב ב ד ל

, ו י ה ) י ן י ל י פ ת ׳ ב ם ה ם ש ה י ל ן ע י א ש ו נ ש ם ( ה י ל ׳ ע ר ה מ א נ , ש א ב ה ־ ם ל ו ע

ה ל י ל ן פ ו ש א ל ו ״ ה ן י ל י פ ת , ״ ( 4 י נ י י ה ה י ו נ מ י ל ה ת י ו ה ו י ר י ן ה ה ל ב כ ל ו

ן ן ה י ל י פ ת י ה ) כ ה י נ ש ן ה ו ר ס ת ה ו א ל מ , ל ה ש ו ג ד ד ״ מ ל ן ה כ ל ו ה ( ה כ ו ה ו

י מ ל ע ו כ א ר ב ו ו ת כ ר ה מ א ו ש מ , כ ו נ י ל ה ע ר ו ה ש נ י כ ש ה , ש ה ה כ ו ה ת ו ו ד ע

־ ן י ל י פ ו ת ל ל 5) א ״ ו ז נ י ת ו ב ו ר ש ר ד , ו ׳ ו ג ך ו י ל א ע ר ק ׳ נ ם ה י ש ץ כ ר א ה

־ ל ש ־ ן י ל י פ ת ת ו ס כ ן ל י ן א כ ל , ו י ד ם ש ש ה ך מ ״ י ש ה ״ ש ב י , ש ש א ר ב ש

ק ו ה ר ת ב צ ו ק מ ל ע י ג ר ו ה ר י כ ת ה ה א א ר י ש ר י), מ ק ו ב ן ב ת ה נ ן ה מ ב ז

א ה . ו ן י ל י פ ת ת ה ה א י נ , מ ת י ל ט ת ה ש א ב ל ר ש ה . א ( ו 7 נ ר י כ י ת ו ו ט ׳ א ד

, ר ת ו א י ר י ד ת ת י צ י ת צ ו צ ט ם ד ו ש , ט ן י ל י פ ת ת ל י צ י צ ת ה ן א י ט י ד ק ט ד

א ל ת א ג ה ו ה נ נ י ן א י ל י פ ת ת ו צ ט , ו ב ו ט ־ ם ו י ת ו ב ש ן ב י , ב ל ו ה ן ב י ת ב ג ה ו נ ש

ך י ר ל צ ו נ ה ע ש ע נ ד ש י ע ר ס נ ם ל י ת ב י ה ד ו ל ח ס ל ס ת ם נ א ב ד ת כ ) ש ס ״ ע ס ס ״ ס׳ י ע . ו ת צ ס ס א ב ל ל ו ו נ ה ע ש ע י י ו ר ס נ ל ל ס ל ס ת י י ש ס ו נ ת נ ו ו כ ש ו ״ י י ן ע ס ת לר ש כ ה ה ב ש ע נ ל ש כ ב ר ת כ ) ש י ׳ ח י ח ס ״ ו ת א ״ ד ח ס ם ( ה ר ב א ד ל ס ת ח ״ ו ש בב ת ן כ כ א ו ז ו נ ס א ה כ ל ו נ ה ע ג י א ל ש ד כ ו ר ע י ש כ ה ש ל ן י ע ו ב י כ ד ״ ח ל א ס ל ס ת ג ו. ש ״ י י . ע ש להסל ם י י ג י ע ה ל א ר ה ג נ י א ל ש כ ) ד ד ״ ׳ ס י ב ס ״ ח ר ( ש ו י י ר ס ת א ״ ו ש ב

( ׳ ׳ ד י ס ם ( ה ר ב ה א ז ח ת מ ״ ו ש ׳ ב י ש ע א ל ר ן ש י ל י פ ת ת ו ס כ ן ל י ) א טש א ל ר ש ס מ י ת ר ח י ס ח ח ל כ ם ש א ) ר ס ״ ׳ ס י נ ס ״ ו ד ח ט ח ( ר ס ן י ב ת א ״ ו ש ו

. ח כ ר א ב ל ם ב ח י נ י ר ו ו ז ח ן י י ל י פ ת ר ה י ס ה ר ש ח א ד ל ו ע י ל ח ע נ ו ר מ א ש נ ו

ס י ם ש ״ ר ח ס ם ח ש א ב י ב ח ) ש ז ״ ׳ י י ס ח ( ד ו ח ן י ו ר כ ת ז ״ ו ש ׳ ב י ע וח ״ ו ש ׳ ב י ל ע ב ע א ו ב י ר ל ח ס ל ס ת א י ל ד ש ל י ן ש י ל י פ ל ת ס ע י ת ח ח י נ ח ה ל ו צ ש׳ ס ו ת ה ס י א ת ר צ א ס י ב ה ר ו ו ס א ב ל ת כ ) ש נ ״ י ס ׳ ת י ס ס ״ ו ד ה ט י ( ת ש ר ו ש תת ״ ו ש ) ו ׳ ׳ ז י ח ס ״ ו א ם ( ש ב ת ח נ ו ר ת ע ״ ו ש ן ב כ ) ו א ת ר ב ע ח מ ״ . ד ה ״ ת ל ו ח נ מ ) ם ל ו ) כ ח ״ ע ׳ ס י ת ס ״ ד ח ט י ( כ ד ר י מ ש ו ב ת ל ״ ו ש ) ו ח ״ ר ׳ ע י ג ס ״ ח ס ( ח צ ד י י

. ( ד ״ ס צ ״ ז ס ״ ׳ כ י ס ת ( ו נ ח ט ל ח כ ף ל ס א מ ו ב א ב ו ח ר ו ו ס א ו ל ב ת כס ״ ם ס ש א ( ״ נ ט ב ) ו י ׳ ב י ע ׳ ס ׳ ל י ס ע ( ״ ש ׳ ב י ר ע ק ו ב ן ב ת ה נ ן ה ט י) זז נ ב ר א ש ל ן א י ל י פ ן ת מ ה ז ל י ל ל ״ י י ס ת ד ל י ל ם ב ח י נ ח ר ל ת ו א מ ת י י ר ו א ד מ ) ד י א

. ( ת 6 י ל ט ם ה י ע ר ט ג ל ( ט ש א ר

ניפ כהלכה י י שערים מצו

זד סק״ג.

7) סי׳ לי סעיף אי.

ת מ״ד. 4) מנחו

5) מנחות ל-ה. 6) סי׳ כ׳׳ז סעיף י״א ועי׳ מג״א סי׳

TD קצור שלחל עייר י

ה ל ח ע ת נ ם פ א . ו ( 9 ס ד ו ר ק י ד , ת ר י ד ו ת נ י א ש ר ו י ד ) ת 8 ן א ל מ י ק ל י»), ו ו ה ב

ך כ ־ ר ה א ה יב), ו ל ה ן ת ה י נ ה ך ל י ר , צ ( 1 0 ן ם י ך כ ו ת ן ב ח י ש פ ־ ל ע ־ ף , א ן י ל י פ ת ב

ם ת ר מ ש ב ו י ת כ , ד ת ו צ ט ל ח ן ע י ר י ב ע ן מ י א ם ד ו ש , מ ת י ל ט ף ב ט ע ת י

. ( 1 ! ח נ צ י ט ח ל ת ך א ד י ח ל א ב ח ש ו צ , מ ת ו ו צ ט ת ח ח א י י ב ר , ק ת ו צ מ ת ח א

שעריש מצויינים כהלכה

ב ״ נ ח ״ ו ד ה ט ב ( י ש מ ל ו א ו ת ש ׳ ׳ ו ש ׳ ב י ע . ו ם ה ן ב ש י י ם ו ח כ ש א י מ ו ש ר ט אא ל ם ש כ ש ר ה ק ו ב ן ב ח י נ ה ר ל ת ו ם ט ם ה י נ נ י ע ט י ת חחורו* ש ו ט י ב ) ד ב ״ ט ׳ ק י טה ו ח ח ל י ל ן ב ח י נ ח ר ל ת ו א ט ת י י ר ו א ד מ ן ד ו י כ ן ד ט ז ע ח י נ ר ח ב ם כ ב א ט י ר ח כ י נ

. ש ״ י י א ע ל ו ק ל ן ו נ ב ר א ד ק י פ ה ס י ל

ל ע ן ב ו א נ ו ה נ ת ו ם ח ש א ב י ב ) ה ז ׳ ׳ ׳ נ י ח ט ׳ ׳ ח י נ ש ט יוטו* ( ק ל י ו ח ב א רם ו י ר ה ו ם א ר ו ז ק ח י ל ו ע כ ר ב י ו ו ח י נ י א ש ב צ י ח ש נ א ד ל י ת ח ח ש ד ש ת ח ו א ו ב תש ״ ר ן ק ט ז ע ה י נ י ש כ ה ו ר ש ה ע נ ט ש ה ו י ת ו כ ר א ב ל ש ב ״ ר ק ז ו ״ ד ט ו ם ל ל פ ת י ו( ג ״ ס י ״ ׳ ס ׳ ל י ם ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ׳ ב י ע . ו ן י ל י פ א ת ל ה ב י ת ו כ ר ב ש ו ״ ר ו ק ר ט א יר י ר ן צ י ם א ו י ר ה ו ם א ד ו ן ק ה י ל ר ע ר י ם ב א א ר ״ ק ע י ר ש ו ד י ם ח ש א ב י ב ח ש( ץ נ י א מ ח ( צ נ נ ט ח ב ש ע ) ט ח ב ו ת ט ו כ ל ה ל ( ״ י ר ח ט ב . ו ש ״ י י ר ע ק ו ב ת ב י נ ר ש י ב לת י ל ט ן ב י פ ט ע ת ו ט י ח ר ו ח ש ר ח ו ט ח ע ל ר ע ב כ ן ש י ר ו ב ו ט י ח ח ש ב א ר נ ע ש ו ח בר ו ט ה ע ל ע ד ש ה ע ע ט ש ע מ כ כ ״ ח ו א נ י ת ט ח א ו ר ט ז י ד ק ו ט ו פ מ י י ט ן ו י ל י פ ת ות י ל ו ט ח י נ ה ז ו ״ ד ט ו פ ר ס א ל ש ת ע י נ ע ר ת ו ז נ ה ל ו ן צ ו ש ח ח ״ ב ר ר ע ב ר ו ח ש ה

. ר ״ ט ר ׳ ת י ת ס ״ ע ש י ב ע ש ו ״ י י ה ע ל י ל ן ב י ל י פ ת ו

׳ י ב ט ״ ח ן ( ט ק ׳ ל י ל ע ו ה א ב ל ת א ג ה ו ה נ נ י ן א י ל י פ ת ת ו צ מ ) ו א ין י ק ב י ט פ ט ל ח ו ד נ ס ה ו נ י י ק ו א ל ה ר ע ב ו ע י ש ן ט י נ ע ו ב נ כ ר א ה ) ש י ת א ו ב א ״ על ו כ י ל ו ע ם י כ ס ה ם ש ו ק ם א ה ו ה ר ו י ר א ת ו ה ק ל ה ו ב ל נ ר ע ב ו ע ה ו ק י ר ם א ע ל י ז אש ד ח ח ע ו ו ב ש ם ה ו ן י י נ ם ם י נ ש ם ב ו ר ע ס ח וםו1* ה ר ז ט ת ח ל ח ת ה ה ז ם ש ל ו ע הב ר ע מ ר ט ב ו ם ע א ר ו ב ע ם ה ו ת י ם א י ל פ ו ב כ ר ע ט ח ל ר ז ם ד ם ב ו ם ע ו א נ י י ח דד ו ׳ ד ן ר ו א נ ח ן ל ו י י צ נ ת ב ״ ו ש י מ ת א ב ת ח ר ח מ ם ח ו ל י ם ע י נ ל ד ח מ ר ז ט לן ו ב ש י ח ״ פ ו ע ש ל ד ח ת נ ת ש ב ש ן ב י ל י פ ח ת י נ ח ו ל ר ל י ר צ ) ש ר ״ ׳ י י ט א ( ר י פ שן י ל י פ ח ת י נ א י ו ל ת י ב א ט צ י ן ש ו ב ש ח י ה פ א ל ו ה ת ש ב ש ב ה ו נ י פ ט ש ב ד ח הת ב י ש ת ע ט ר ו ו י נ י א ר ו ב ר ט ר ב ל ו ה ה ) ד א ״ ׳ ל י ט ק ( ח צ ן י ו ר כ ת ז ״ ו ש ׳ ב י ע ון י ל י פ ח ת י נ ח א ל ר ו ט י א א כ י ) א : ו ״ ת ל ו ח נ ט ע ( ״ ר ן ל ו י כ ן ד י ל י פ ח ת י נ ח ו ל ן ל י אק פ ל ס ר ע ו ב ע ל ח מ ש ע ל ת א ב ו ש ע ב ״ ק ט פ ל ט ר ע ו ב ע ב ל ט ו ט ט ״ ו י ת ו ב ש בו נ י א ר ו ב ד מ ר ב ל ו ה ח ב ר ת ) כ ט ״ ד ׳ ש י ס ח ( כ ל ר ה ו א י ב ב ה ו ש ע ם ו ו ק ר ב ו ס י אה י ה א י ל ח ש י נ א י ת ל ב ת ש ל פ ת ת ע ש א ב ל ן א י ל י פ ח ת י נ ת י ב י ש ת ע ט ד ו י

. ש ״ י י י ע ך ך ה י א ר ת ט י ר ת ר ת

א ר י פ ן ק י א ) ד ׳ ק א ״ ח ס ״ י ב ט א ( ״ נ ט ׳ ב י ה ע ל ה ה ת י נ ה ך ל י ר ) צ ב י

. ש * ת 10) זז״א ודה״זז, דלא כמ״א ו

* 11) יומא ליל. וברש״י ש

ס. 8) זבחים סי

9) סי׳ כ״ה סעיף ובב״י.

ר י י י סח קצור שלחן ע

ב י ת כ ד ) מ ך א י ב י י ה כ י ה ׳ ו פ ב ה ( כ ד ל י ת ע ו א ה ל י ה ב ו י ת ג כ

ה ש א ת י ה , ש ל א מ ו ש ה ז ה ד כ ו י נ י י ה ) ד 1 ל 2 ״ ו ז נ י ת ו ב ו ר ש ר א ד ״ ה ה ב כ ד י

ת ם א ת מ ש ר ו מ א נ 0, ש ה י ו ב א ג ו ר ה ש ב ה ם ש ו ק מ ם ב ה ש ח י נ י , ו ה ה כ ו

ה ט י ה ו מ ה ש ה י נ ן י כ ל . ו ב ל ד ה ג נ ה כ מ י א ש ה ת ם ש כ ב ב ל ל ה ע ל י א ר ב ד

א ה . ו ( 1 ו 3 ב ד ל ג נ ה כ י ה , ת ה ט מ ע ל ו ר ז ף ה ו כ י ש כ ף ש ו ג ד ה צ , ל ט ע ה מ ת ו א

ן י ת ב א ן ז י א ל ש ״ ו ז נ י ת ו ב ו ר ל ב ך ק י נ י ן ע י ש ב א ר ־ ל ן ש י ל י פ ת ב ב י ת כ ד

ת ו ר ע ש ה ם ש ו ק מ א מ י ה ה מ ו ק מ , ו ך י נ י ן ע י ד ב ג נ א כ ל , א ש מ ) מ ״ ך י נ י ע

ל ו ש ה ו מ ם ש ו ק מ ף ה ו ד ס ה ע ל ע מ ה ל מ ו ק ך מ ש מ נ ה יד), ו ו מ צ ן ל י ל י ה ת מ

ם ו ק מ ה מ ט מ א ל ה א ת , ל ה ט מ ל א ש ר ו ת י ת ה ה צ ק ו ש נ י י ה , ד ס פ ו ק ר ו נ י ת

ם ו ק מ ה מ ל ע מ א ל ה א ת , ל א ת ר ב ע מ ה ה צ ק , ו ת ו ר ע ש ת ה ה י מ ת צ ל ח ת ה

. י ו א ר ם ה ו ק מ ת ב ה נ ו א מ ה ת ד ש א ר מ ה ז י ך ל י ר צ . ו ס פ ו ק ר ו נ י ל ת ו ש ה ו מ ש

ו ל י פ ו א , א ת ו ל ד ת ג ו ר ע ן ש י א ם ש ו ק מ ח ב צ מ ל ה ה ע ת צ ק ו מ ל י פ ה א י נ ם מ א ו

, ם י נ י ע ן ה י ד ב ג נ א כ ל ד ו צ ן ה א מ ו ה א ש ל ר א ע י ם ש ו ק מ ה ב ל ו ה כ ח י ג ח

י ר ו ה א ו מ ד ג נ ח כ נ ו א מ ה ר י ש ק ה . ו ( נ ו ה 1 ל ט ב ך ל ר י ב , ו ד ו צ מ ת ה ה א ש א ע ל

ד ג נ א כ ו ה , ש ר ע י ם ש ו ק מ ת ב ל ו ג ל ג ף ה ו א ס ו ה ף ש ר ו ע ה ה ב ו ג ה ב ק ע מ ש ל א ר ה

ה נ ה , ו ( 1 ו 7 ש א ר ת ב ק ד ו ה א מ ה ת ה ש כ י ר צ ן ו א כ ו ל ן א א כ ה ל ט א י ל ם ו י נ פ ה

ז י כ י ר צ , ו י ו א ר ת כ ק ד ו ה א מ ה ת ה ש ש ם ק י ב ה א ר ת ר ב ע מ ם ה ת ע י ב ה ש כ

. ד א ה מ ז ר ב ה ז י ל

שערים מצוייגיס בחלבה

( ׳ ׳ א י ע ה ס ״ ׳ ב י ם ה ( ב ל ר ה ו א י ב ׳ ב י ע ם! ו ך בי ו ת ן ב י י ד ן ע י ל י פ ת ה ן ד ו י ה ב ז בת ו נ ח מ ף לבל ה ס א ר מ פ ס ב ם ו י נ ו ר ח ה א מ ב א מ י ב ה א ו ״ ג מ ה ה ב ז ן ב נ י ק ם א פ ל ד

. א ״ ג מ ה ו ב ק ס פ ם ש י נ ו ר ח ה א מ ב א מ י ב ) ה ג ״ ק י ״ ה ם ״ ׳ ב י ס ) א ל ) ש ׳ ׳ א י ע ז ס ״ ׳ ב י ס א ( ״ מ ר ׳ ב י ה ע ו ב א ג י ר ה ש ב ה ם ש ו ק מ יג) בי צ ח ף מ א ז ד ״ ק ע ל ו ם ח א ש ״ ר ג ר ה ו א י ב ב י ו ח ש ך ל ו מ ם ס צ ע י ה צ ח ח ב י נ יה כ ו מ ש ל י י ש מ ב ד ת ) ב ׳ ׳ ד י ע ם ס ש ) ! ח ל ש ך ה ו ר ע ב ר ו ש ה ב ל ע מ ל ם ו צ עה נ ש מ ע ב מ ש בן מ א ו ״ ר ג ת ה ע ד י ב ח ש ת ה י ב ך ל ו מ ח ס י נ ה י ו ב נ ר ה ש על ב

. ו ה ז ע ד ך א ו מ ס ש ל י ) ש ׳ ק ד ״ ם ם ש ה ( ר ו ר בה ד ש י ה ר ת פ ״ ו ש ׳ ב י ה ע ו מ צ ן ל י ל י ה ת ת מ ו ר ע ש ה ם ש ו ק מ ) ב ד יה י ד י ר ד ת ן ב נ י ל ז א א ח ל צ מ ם ה ו ק מ ת ב ו ר ע ש לו ש ם י א ) ש ט ״ מ ׳ ק י א ס ״ ח ) ה ש בז י א ב ב ד ת ) ב י ״ ׳ ק י א ס ״ ח י ( כ ד ר י מ ש ו ב ל ב א ו מ ל ע א ד ב ו ר ר ת א ב ל א. ם ד י א נ ר ב א ש ך מ ו ר ה א ז י ב א ד ו ב ס ד פ ו ק ר ו נ י ל ת ו ש ח ו מ ם ש ו ק ק מ ו ד ב ש ל י

16 סעיף ס׳ וםו״ז ופרמ״ג שם. 17) סעיף י ומחה״ש סקט׳׳ו.

12) מנחות ל״ז. 13) סי׳ כ״ז סעיף א׳ ומג״א.

14) מנחות ל״ז.

קצור שלחן ערוך י סט

ן ן מ י ל י פ ת ת ה ר א ע נ א י , ל ( 1 8 ( ו ד ט מ ו ע ן מ י ל י פ ת ת ה ן א י ה י נ ד מ

ם ד ו ק , ו ד ל י ה ש ל ה ה ת י נ . מ ( 1 ו 9 ד י ם ב ה ק א י ל , א ה ו צ י מ ו ז י ם ב ו ש ק מ י ת ה

ל ד ש ״ מ ל ה ץ ו מ ק א ב ״ ה ה ) , ( ז ן ט י ל י פ ה ת י נ ה ך ל ר ב , מ ר ש ק ת ה ק א ד ה מ ש

־ ר ה א , ו (2 ! ו ד ל י ת ע ו כ י ר ׳ כ ה ז ש ו ע ר ו ש ק ת ה ק א ד ה מ . ו ( 2 0 ( ה ש ו ג ן ד י ל י פ ת

ת ו צ ל מ ך ע ר ב , מ ו ש א ל ר ה ע ק ד ה מ ם ש ד ו ק , ו ש א ל ר ת ש ף א כ י ה ת י נ ך מ כ

ד ו ב ם כ ך ש ו ר ר ב מ ו א ו ו ש א ל ר ה ע ק ד ה מ . ו ( 2 2 ( ח ת פ ו ב ״ א ו ה ן ( י ל י פ ת

ם ל ו ע ו ל ת ו כ ל ד מ ו ב ם כ ך ש ו ר ר ב מ ו ך ל י ר צ ם ש ע ט ה . ו ד ע ם ו ל ו ע ו ל ת ו כ ל מ

ה כ ר ב ק ב פ ש ס י י ש נ פ מ , ו ת א ה ז כ ר ב ק ב פ ת פ צ ש ק י י ש נ פ א מ ו , ח ד ע ו

י ל ־ ה א ר ן נ כ - ל , ע א ו ל ן א מ ה א נ ע ע י מ ו ש ם ה ק א פ ם ־ ם ש ג ן י כ , ל ת א ז

ה ע ו צ ר ה ב ש ו , ע ש א ל ר ח ש י נ ה ר ש ח א . ל ש ה ל ת ב א ה ז כ ר ך ב ר ב ב ל ו י ט כ

ק ר פ ׳ ב ב , ו י ע צ מ א ק ה ר פ ׳ ב , א י ע צ מ א ע ה ב צ א ל ה ת ע ו כ י ר ׳ כ ד ג ל י ש

ן 23). ו ת ה ת ה

ך י ר ה י ז), צ ל ח ש ת א ל ר ם ש י כ ן ח א מ י צ ו ה ו ש ע ל ר י ם א ו א ל י פ ה א

ה י נ י , ו ר ב ה ד ז י א ה ב ת ו ה א ס כ י , ו ו ד ך י ו ת ה מ ה י נ מ . ו ד ו צ מ ל ה ר ע י ב ע ה ל

ר מ א נ , ש ה ר ו ת ן ה א מ ו ש ה א ל ר ש ד ל ל י ת ש מ י ד ק ן ד ו י כ , ד ד ל י ה ש ל ח ת

שעדים מצויינים כחלכה

׳ י״א) ה סעי ״ ׳ כ א (םי ״ ט ר ד ה מ ו ע ן מ י ל י פ ת ת ה ן א י ה י נ ) מ טון י ל חו תפי י נ ) שי ף קל״ב: ה ד ר י ש ר רף ק״כ: וחי ב ד מ ב הר ( ו א כהז ל ע כן ו הכריב ת ) כ ט ״ פ ׳ ת א בחק יעקב (םי ב ו ה ׳ צ״ח) ו ל (םי ״ ש ר ה מ . וכן ה ושב של יר מיה ח נ ה ה ר ו מ ו ע ה מ כ ר ב ה ) הכריע ר א (שם ם״ק כ׳ ״ נ מ ה ד ו מ ו ע חו מ י נ כ שי ״ נך ר ב ן ל י נוהגי י שהי מ ע נ מ ש ׳ ק״ב) מ ו (םי נ א פ ע מ ״ מ ר ת ה ״ ו ש ב . ו ושב מיה נ ש מ ד ועי׳ ב מ ו ע ח מ י א להנ ״ מ ר ה ם כבר נהגו ב ו הי . ו ושב ה מי ח נ ה ה ר ו מ ו ע מ

. ג ה נ מ ה ן לזוז מ ) שאי ב ״ ק מ ״ ה ם ״ ׳ כ רה (םי ברו

ן י ן מברכ ם שאי ע ט ׳ כ״ה) ה ח (סי ״ ב ן עי׳ ב י ל י פ ח ת י נ ה ך ל ר ב ) מ טזן לי ת תפי ו צ ם דעיקר מ ו ש ״ מ ם ת ר ש ק ו ב ״ י ת כ א דקרא ר ן כלישנ לי ר תפי לקשוע שקושר מ ש ן חיה מ ר תפילי ך לקשו ר ב ם היה מ א ום ו א שיהיה עליו כל הי ו ה״ ח י נ ה ל ו ״ נ ק ך תי כ ר ל כ יכול להסי ״ ה א ת ו ח ו רגע א ש א ן על ידו ועל ר לי תפי

פ עיי״ש. ״ ב ת ע ת ן עליו שער, א תי נ ה מו ע שיהי מ ש מ ר

ח של י נ בבר ה ם שבה ו א ה ו ל ה ש ת א ל ר ס ש י כ ן ה א מ י צ ו ה יז) ש. ׳ ב״ח) ה םי ב ר רי ב ו ה שי ״ כ ׳ ק לת יעב״ץ םי רה (שאי ך להסי ה אין צרי ל ת ראש ת

22) ניג״א סי׳ כ״ד. סק״ט והדבר, אחרונים

דלא כסו״ז בשם אחיו.

ז סעיף ח׳ ומג״א סקי״ב. י 23) סי׳ כ

18) סי׳ כ״ח סעיף י״א.

19) מג״א סוף סי׳ כ״ח.

20) סי׳ כ״ה סעיף ה׳ ז׳ ח.

21) סי׳כ״ז סעיף ח׳.

V קצור שלחן ערוך י

ל ן ע י ח י ג ש ן ט י ך א כ י פ , ל ך י נ י ן ע י ת ב ו פ ט ו ט ו ל י ח ך ו ד ל י ת ע ו א ם ל ת ר ש ק ו

ח 24). ז ח ב ו צ ט ת ח ר ב ע ח

א נ א ש ד ל ל י א ש נ א ש , ל ( ח ! ו ר ש ב ן ל י ל י פ ן ת י ץ ב צ ו ר ח ב א ד ח א י ו ל

ן ת ו ל א ב ך 25). א כ ן ב כ ר ד , ש ח צ י צ ן ח י י ו א ח , ל ת ו ר צ ת ק ו ר ע ש , ו ש א ל ר ש

ש , י ר ו ס י ח א ז ש ב י ח ו ו א נ ץ ו ח ך ש ר א ד ו ח ד ש ב ל ) ט ט ת י ו י ר ו ל ן ב י ל ד נ ם ח

ח 26). צ י צ ן ח י י ר ח ה ב ר ם ח י ל ו ד נ ן ש ו י כ , ד ן י ל י פ ת ת ח נ ם ח ו ש ר ט ו ס י ד א ו ע

ן ה ש ם כ ג ו ) , ( ת כ י ב ן ח ר ט ש ק ז ח י ז א י ל , ש ד ל י . ש ד ל פ ת ר ב ח ז ז י

, ב ל ד ח צ . ל ד י ח ר י ש ק ל ח ד ש ״ ו י ח , ו ( ח ז ר ב ח ז י ן ל י כ י ר ן צ ס י ך כ ו ת ב

ח 27). ט ד ט צ ת ל י ב ח , ו ח ל ע ד ט צ ח ל י ח . ת ד ע ו צ ר ה ה ר ב ש , א א ת ר ב ע ט ה

א ל ן א י ל י פ ו ת ן ל י ה א ת ע , ו ן י ט י ח ב י ג א ט ו ח ר ש ט י ן א ו ג ק כ ח ד ת ח ע ש ב ו

, ר ש ק ת ח ת א ו ג ש ל ל ו כ ן י י א , ו ( א כ פ י ן א כ ו ל ( א ט ש ח ב י ג מ י ש מ , מ ן י ל ו א ש

, ח ט ד ט צ ת ל י ב ח , ו ח ל ע ד מ צ א ל ת ר ב ע מ , ח ח ן ז פ ו א ח ב י ג ם י ן א כ ־ ם א ו

א ת ר ב ע מ ח ח ש ח י ג י ך ו ו פ ח ן י כ - ל , ע ץ ו ד ח צ ר ל ש ק ם ח ד ע ״ ו י ה ה י ה ת

ד צ ר ל ש ק ה ד ו ״ ו י ה ה י ה ת י ש ד , כ ה ל ע ד מ צ ת ל י ב ה , ו ה ט ד ט צ ה ל י ה ת

ב 28). י ־ ה

פ בחלבה י נ י י ו צ פ מ י ר ע ש

( ׳ ׳ ח י ס ה ( כ ל ס ה מ ת ע ״ ו ש ׳ ב י ו ע ר ש ב ן ל י ל י פ ן ת י ץ ב צ ו ר ח ב ) ד ה י

ך ר ב ל ר ו ו ז ח ך ל י ר ן צ י ק א י ת ר ה י ס ה ר ו כ ז נ ם ו ה ל ק ש י ת ן ב י ל י פ ח ת י נ ם ה א ר

ר ו ז ה י ה ו צ י צ ה ה ו א ה ר ו ת י ת ה א ו ת ר ב ע מ ת ה ה ה ת ט מ ל ם מ ס ג י ו ת ש ל י ל ב ב א

. ׳ ס ט ״ ל ס י ׳ לע י ע ך ו ר ב י ו

׳ י ס ל ( ס ש ת ה י צ ה ט ב ה ת ך כ ת כ ו י ר ו ל ן ב י ל ד ג ט , ח ן ת ו ל א ב ) א ט יז ״ ׳ כ י ס ן ( ת ל ש ד ה ו ר ע ב ה ו צ י צ ן ה ה ש ב ה י ב ר ם ה י ל ו ד ם ג א ) ר ׳ ס ר ״ ז ס ״ כר י מ ה ה ן ל י א ד ו ו א ל מ ו ד ר ג ע ש ה ש ר כ י מ ה ה ם ל י צ ו ש ר י ב ד ת ) כ ר ״ ׳ י י ע סר ע ש י ה ר ר ם צ ב ג ב ס מ ת ש י ר ו ל ו ב ש ל ם י ל א ב ו א מ ו ק מ ל ב ד ג ע ה ב ט ר ה ע ש ה ב( ׳ ק ד ׳ ׳ ז ס ״ ׳ כ י א ס ״ א ג ( ״ ט ם ׳ ב י ע ה ו צ י צ ש ה י י א ר ה ו ז ר ב ה ם א ו ק ל ט של ב . א ץ צ ו ו ה מ ו ק מ א ב ל א ש צ ו י ר ה ו ר ר א ע ש ) ר . ט ״ ם י י ה ב ז י ( ״ ש ר א ט י ב ה שם י ל ד ג ט ה ) ר ז ״ ׳ כ ת ם ו פ ט ו ט ר ה ע ש ר ( פ ו ן ס ת ת ׳ ב י ע . ו ש ״ י י ץ ע צ ו ו ת ג י ו א ט ו ק מ בש ט א ק ג ו מ ן מ ו א ג ה ם ל י י ת ה ו ר א פ ס ב א ו ת י י ר ו א ה ד ש ל ע ו ט י ה ב ז ש ב ת י ו י ר ו ל ב

. ה צ י צ ש ה ש ש ת ן י ג ב ר ר ה ררק ט ל ע ) ה ׳ ק ו ״ ז ס ״ ׳ כ י ס ) ׳ י ת ס ״ ד ה ט י ( ת ש ר ו ש ת ת ״ ו ש ׳ ב י ת ע י ב ן ח ר מ ש ק ז ח י ז א י ל ב) שא ל ו ו כ ו ת ת ב ו י ש ר פ ה ת ש י ב ה ק ל ו ב א ד ה ר י ש ק ל ה ר ש ״ ו י ה ר ש י ר צ ) ר ג ״ צ

24) סי׳ כ׳׳ה סעיף ר מג׳׳א סקי׳׳א. 27) שם סעיף ב׳ ג׳ וכשע׳׳ת.

25) סי׳ כ׳׳ז סעיף ד ומג׳׳א. 28) שם כבאה׳׳ט סק׳׳י.

26) מזזה׳׳ש ופמ־׳ג שם ועי׳ סי׳ ג׳ סעיף ב׳.

א קצור שלחן ערוף י ע

ז ו מ ר ו ל ל י פ א , ו ש א ל ר ש ד ל ל י ן ש י , ב ח ח י ש ק ב י ס פ ה ר ל ו ס ח א

ן ו ר כ ז ל ך ו ד ל י ת ע ו א ך ל ה ל י ה ר ו מ א נ , ש ר ו ס ו א י ת ו ע ב צ א ץ ב ו ר ק ל ו ו י נ י ע ב

י ד , כ ד ל י ש ש ל א ל ר ה ש ל פ ף ת כ ו ה ת י ה י ה ש ר י כ ך ז י ר . צ ך י נ י ן ע י ב

א ה ל ש ו ד ו ק ש א י ד ע ק מ ו ם ש ו א ל י פ א ן 29). ו ה י ת ש ת ל ח ח א י ו ח ח י ח ת ש

ר ח א ע ש מ ו ם ש ך א 3). א ל 0 ח ק ם ח י ר מ ו א ה ש מ ן ל י ו כ י ק ו ו ת ש א י ל , א ק י ס פ י

ת נ מ א א ה ו ן ה מ י א ר ה , ש ן מ ת א ו נ ע ל ל ו כ , י ן י ל י פ ח ת י נ ה ת ל כ ר ך ב ר י ב

ן י ל י פ ת . ב ( 3 ! ת ח ח א י ו ו ח מ י כ ו ח , ו ן י ל י פ ת ת ו צ מ ן ב י מ א א מ ו ה , ש ם י ר ב ד ה

ש י ד ק ך ל , א ש א ל ר ש ד ל ל י ן ש י ק ב י ס פ ה ר ל ו ס ן א ם כ ) ג א ־ ם ת ־ ו נ י ב ר ל

. ( 3 2 ק י ם פ ח ל ל ו כ ה י ש ו ד ק ל ו

ן י ל י פ ח ת י נ ה ת ל י נ ך ש ר ב י ד ו ל י ש ש ב מ ש מ , י ק י ס פ ה ה ו ע ם ט ט א

ק י ס פ ם ה א ו 33). ו י ל ך ע ר ב י ש ו א ר ־ ל ח ש י נ ך י כ ־ ר ח א , ו ר ש ק ת ה ק א ז ח י ו

ד 34). ל י ל ש ת ע י נ ך ש ר ב ך ל י ר ו צ נ י ן א י ל י פ ת ך ה ר ו צ ל

ן י ל י פ ח ת י נ ח א ל ו ה ־ ך ו ר ב ־ ש ו ד ק ו ה נ ו צ ן ש י ל י פ ת ת ח נ ח ן ב י מ י י

ל , ע ם י ר צ ם ־ ת א י צ י ך ו ר ב ת ו י מ ד ש ו ח ן י ח ב ב ו ת כ ) ש ב ת ג ו י ש ר ׳ פ ם ד ח ש ב י ש

פ מצזייינימ כהלכה שערי

ם י א ד ד ד ד צ ) מ ׳ ׳ י י ס ר ( ז י נ נ ב ת א ״ ו ש ל ב ב א א ת ר ב ע מ ה ק ל ו ב א ד ה י די ש. א ת ר ב ע מ ק ל ו ב ד

ת ׳ ׳ ו ש ב ) ו ׳ ׳ א י ס י ( י ח א ד מ ת ס ״ ו ש ׳ ב י ם ע ן ת ן דרבנ לי ) בתפי א כ״ת בחשבו שהם של רש״ י חיים שאל (םי׳ א׳) דאס טעה והניח תפילין דוך י ר ה צ ל פ ת ש ו ״ ר י ק ׳ ׳ ם ע ק ב י ס פ ה ן ש ו י מ ב ״ ם מ ה י נ ח ש י נ ה ו ל כ ר ם ד ה א אם צ ל ו ם ח ה א א ב ד ת ) ב ׳ ׳ י י ס ה ( מ ל ו ש ה ל ל א ה ב י ו ״ ש ל ר ל ש ת ע י נ ך ש ר ב לב ת ) ב ה ״ ׳ ב י ס א ( ״ ר ת ז ע ל ת א ת נ ת מ ״ ו ש ב ת ו י נ ך ש ר ב ך ל י ר ב צ ״ ד ג י מת ׳ ׳ ל ד ת ש י נ ה ה ו ע ט ר ש ת ה א ת ע ם ו ו ל י ב ת ב ״ ר ת ד י נ ה ל ל י נ ר י ש מ ק ב ל ת לן י ם א א ך ו ר ב ו מ נ י א י ו ״ ש ל ר ת ש י נ י ם ו צ ל ת ק בלל י י ס פ א ה ל ד ו י ר מ כ ז נר ת א ע מ מ ש י ב ש ו ט ל ו ק ה ת ל ו ב ר ק ב פ ס ך ד ר ב א י כ ל ״ ת נ ״ ל ר ת ש י נ ה ו ל ב ר דו כ ר ם ד ׳ א י פ ז א ם א י ר ו ט ז ה ט ז י ו א ה א ל פ ת ש ו ״ ר ק ק ב י ס פ ם ה א ת ו ו כ ר ב ה׳ י ב ס ״ ה ם ( י י י ת ר ב ת ד ״ ו ש ב י ו ״ ש ל .של ר ך ע ר ב ך ל י ר ב צ ״ ת ג ״ ל ר ת ש י נ ה לל ך ע ר ב ך ל י ר ן צ י ן א י נ ל ע ב ב ל ש ״ צ ן ז י ל ב ו ל ק מ ״ ה ה ה מ ל ב ק א ר י ב ) ה ב ״ פי מ ת ל ״ ל ר ת ש י נ ה ל ל י נ ן ר י ק ב ל ת ם מ י י י ת ר ב ל ד ע ב ה ם ו ע פ ר ה ו י ע ״ ש ל ר ש

. ם ת י נ ה ל ל י נ ן ר י א ש

ת נם ו ר ק ך ל י ר ט צ ״ ה מ ) ד ה ״ ׳ כ י ס ת ( ״ ב ׳ ב י ת ע ו י ש ר ע פ ב ר ) א ב ב

ף מס׳ 32) באה׳׳ פ שם םקי״א. 29) לשון הריין בשם הרז׳׳ד. סו

רה׳׳ש. 33) סעיף ס׳ ומג׳׳ א שם.

ף י׳. י ן . 34) שם ס 30׳ מיי כ״ד, סעיף י

31) סי׳ כ׳׳ה שע״ת סק׳׳זז.

ר י י י ב קצור שלחן ע ע

ת ו א ל פ נ ם ו י ס ד נ י מ ר ת ו כ ז נ י ש ד . כ ח ו מ ד ה ג נ ש כ א ר ל ח ע , ו ב ל ד ה ג ג ע כ ו ר ז ה

ם י נ ו י ל ע , ב ה ל ש מ מ ה ה ו כ ו ה ר ל ש א , ו ו ד ו ח ל י ם ע י ר ו ם מ ה , ש ו ג מ ה ע ש ע ש

ם ג , ו ח ו מ א ב י ה ה ש מ ש ג ת ה ו א ד ל ב ע ש י . ו ו נ ו צ ר ת כ ו ש ע ם ל י נ ו ת ח ת ב ו

ט י ע מ י א ו ר ו ב ת ה ר א ו כ ז ה י ז ב , ו ת ו ב ש ח מ ה ת ו ו א ת ר ה ק י א ע י ה ב ש ל ה

ב י ת ן כ כ ל ״ ו ם כ י ג י י ע ר ח א ם ו כ ב ב י ל ר ח ו א ר ו ת א ת ל ו ם ״ י י ק י ) ו 3 3 ו י ת ו א ג ה

. ך י נ י ן ע י ן ב י ל י פ ת ב

ו ת ז ו ב כ ע ן מ נ י א , ו ן ת ה ו צ י מ ת ש ש א ל ר ש ד ו ל י ן ש י ל י פ יא ת

ח י נ ה ל ל ו כ ו י נ י ם א נ ו ה א ז י ת א מ ח מ ו ש , א ת ח א א ל ו א ן ל י ם א א , ש ו ת ז א

ם א , ו ד ב ן ל י ל י פ ח ת י נ ה ך ל ר ב , מ ד ל י ח ש י נ ם מ . א ת ח ה א י נ , מ ת ח א א ל א

ר מ ו א , ו ן י ל י פ ת ת ו צ ל מ ם ע ג , ו ן י ל י פ ח ת י ג ה ה ל י ל ך ע ר ב ש מ א ל ר ח ש י נ מ

ד 36). ע ם ו ל ו ע ו ל ת ו כ ל ד מ ו ב ם כ ך ש ו ר ב

, ן ו כ מ צ ע ־ ת ל א י ג ר ה ת ש מ ה , מ ר ט י ה א ש ע ו נ ל י פ , א ( ג ר כ ו מ ר ג ט י יב א

ה כ א ל ל מ ה כ ש ו ם ע א . ו ו ל א מ א ש י ה , ש ם ד ל א ל כ ן ש י מ י ח ב י נ ם י ו ק מ ־ ל כ מ

, ן י מ ה י ב ו ש א ח י ה ה ב ב ת ו כ ד ש י , ה ך ו פ י ה ו ב , א ל א מ ש ב ב ת ו כ ק ש , ר ן י מ י ב

ל ל כ ל ש א מ ש ח ב י נ , מ ו י ד י י ת ש ט ב ל ו ם ש א . ו ה י נ ש ו ה ד י ה ב ל פ ת ח ה י נ י ו

ב ו ת כ ו ל מ צ ע ־ ת ל א י ג ר ך ה ר כ ח א א ש ל , א ל ל ר כ ט י ד א ל ו א נ ם ל ן א כ . ו ם ד א

ם 37). ד ל א ל כ ל ש א מ ש ח ב י נ , מ ו נ י מ י ו ב ת כ א ל ל מ ה כ ש ו ע , ו ל א מ ש ב

ם כהלכה י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

ק ו׳) ועי׳ ״ א (שם ס ״ ג מ א ב ב ו ה אך״ ו בי ׳ כי י ת אלו ״?רש — והי ו י ש ר פת ו י ש ר ע פ ב ר א ת יאמרו ה ״ ר ן ד לי ן תפי תי י ב דהמנ ת כ א שם) ש ״ א ג ( ״ מ פ ב׳ ת ב ״ ר ) שיקרא ב ׳ ק ב ״ ד ם ״ ׳ ל ב (מ״ז םי ת כ ה ש מ אז והוא ם1תר עצמו ממר עיי״ש וכן ך לו ת אין צרי צי ׳ צי ע אבל פ ו מ ם ש ע והיה א מ ת ש ו י ש ר פי הג במנ ת ו צי ׳ צי ר פ מ ו ב ג״כ שלא ל ת ) כ ׳ ה׳ ב הגרש״ז (שם סעי ר ע ה ״ ש בת ״ ו ש ם ועי׳ מזה ב ו ת נ ב ר ן ד י ל א שלא קרא קר״ש בתפי ת י ר א פ ו ם ס ת ח ה

. ( ׳ ס ו ״ ה ס ״ ׳ כ ם (סי י ת הי ו א ב ) ו ׳ כ״ג ם שיק (סי ״ ר ה מ

ן לו יד ) גידם שאי ׳ א׳ ז סעי ׳ כ״ א (סי ״ מ ר ב ה ת ר כ ו מ ר ג ו ט י כג) אם ת ש ״ ע ש ם (עי׳ ב י ת ך על של ראש ש ר ב י ׳ ו ה פי כ ר א ב ל יה ב נ רק זרוע ית גם צ ר ק א ש ם נ א ב ר ת ) כ ק ה׳ ״ רה (שם ס ה ברו נ ש מ ב ר הלכה) ו ו א י ב ב וו ם אין ל א ברך ג״כ. ו ) י יגען ם למרפק (עלענבו ד ו ה ק א הקנ ת יד שהו ס י פ מ׳ א (סי ״ מ ר ת ה ״ ו ם ש ש ) ב ט (שם ם״ק ד׳ ״ ה א ב ב ב ת ת לגמרי כ י ל א מ ר ש יו ׳ ג׳) תולק עלי א סי ״ ה ת יעקב ( ו ב ת ש ״ ו ש ב ן ו ח בימי י נ ה ל ר מ ו ט פ ) ד ב ״ נ ק

. ם י ת ך על של ראש ש ר ב י ן ו ח בימי י נ והעלה די

35) לשון הב׳׳י בש״ע סעיף הי. 37) סי׳ כ״ז סעיף ו׳ ובמג״א.

36) סי׳ כ׳׳ו סעיף א׳ ב׳.

ך י עג ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק

ת ו ח א פ , ל ד ל י ן ש י ש ב א ל ר ן ש י , ב ת ו ע ו צ ר ב ה ח ו ר ר ו ע י יג ש

ו ר א ו ב ט ד ה ל ע א מ ש מ ן ו י מ י , מ ש א ל ר , ש ן כ ר ר א ו ע י ש ה כד), ו ר ו ע ך ש ר ו א מ

א ש ו מ י ש ה ( ל י מ ד ה ע ע י ג ן ת י מ ד י ל צ ש ם ד י ר מ ו א ־ ש י . ו ט ע ו מ נ מ ה מ ל ע מ ל

׳ ז ה ' ה ב ש ע י ה ו ק ד ה י י ש ד , כ ד י ־ ל ש , ו ה ל ח ת כ ר ל י מ ח ה ן ל ו כ ן נ כ , ו ( ה ב ר

ה ק ס פ ם נ א , ו ( 3 8 ה ק ז ח י ע ו ב צ א ל ה ת ע ו כ י ר ׳ כ ג , ו ע ו ר ז ל ה ת ע ו כ י ר כ

ה כה). ל א ה ש ש ע ד י ל י ן ש י ש ב א ל ר ן ש י ה ב ע ו צ ר ה

ו ע ל ר י ם א א , ו (3! ר לחוץ, ו ה ש ד ה צ ת ב ו ע ו צ ר ו ה י ה י ר ש ה ז יד י

ה 40) נ ע ת , י ץ ו ח ן ל ב ל ד ה צ ו ב ע ו ר ב ז י ב ו ס ו א ש א ב ר י ב ס ה ש ע ו צ ר ה ה כ פ ה נ ש

ש , י ן ק י ת ר א נ ל ) ב ו כ ץ ר א ן ל י ל י פ ת ו ה ו ל ל פ ם נ ן א כ ) ו 4 ! ה ק ד צ ה ב ד פ ו י א

ה כ ל ה ם כ י ג י מ צ ם מ י ר ע ש

ר ם ראש (םי קי) רפטו י מ ש ת ב ״ ו ש ב ב ת י ידיו. כ ת סי שנקטעו ש וה ר ו ת ו ה ב י ר לא תי ה ו אלא ע״י א מ צ ע ן שאי אפשר לו ב ו ׳ משל ראש רכי י אפ׳ ל״ז) ה (םי ת ארי ג א ת ש ״ ו ש ן אבל ב י ל ת לו שליה לקשור לו התפי לעשוקטע לו יר ימין מי שנ ׳ ג׳) ו כ בעמק יהושע (םי ״ כ ב בשל ראש ו י העלה רהי׳ כ״ז רה םי ה ברו ו (משנ ל א מ ן על ש לי ו לו התפי ח י נ י ם ש י ר ח א טא שיבקש מ פשיה נ ה ירו ער שאי ש ב י י ש מ ) ב ׳ א׳ ח םי ״ ו א י נזר ( נ ב ת א ״ ו ש ק הי) ועי׳ ב ״ םל ״ ג י ה ״ ו ב ש ה א ו ״ מ ר ת ה ת ג ו ל פ י ב ו ל ת ר לגמרי ו ס ח ה כ ו ת דם ה פ י ה מ א י צ ו מת ו א פ ר ת ה ת ל ד מ ו ם ע א ק בה ר ל ה ׳ ג׳) מ א םי ״ ח ם ( ה ר ב א ר ל ם ת ה ״ ו ש ב ו

ר. ך ופטו ת ת נ ה כ ת הו ו א פ ר ת ה ת ל ד מ ו ה ע נ ב ואם אי י חי

ב ״ ה י ( כ ד ר ת לבושי מ ״ ו ש ה עי׳ ב ר ו ע ך ש ר ו א ת מ ו ח א פ כר) לכ ״ כ ל ו ו ם ר כשעורה פ א ש ה ער שלא נ ב ה ר ה הרצועה ב ק ס פ ם נ א ׳ הי) ר סי( ׳ קם״ג י ת ס ״ ר ה מ ת שי ( ר ו ש ת ת ״ ו ש ) אבל ב ב ״ ׳ כ ם (סי ב דברי ת משי ״ ו ש בו ב ח ר ת ב צ פסק ק ק הקשר של יר נ דו ם ההי ו ק מ י ה ר י כ ש ה ש ת על מ כו ד ז מ ל מה. ם ירקרק בז ״ מ ם ד י סי כ ו ״ ח ל א ס פ ת עשייתן לא נ ל ח ת ן שהיה השיער ב ו רכיך ו ת ב רבראש ב ת ) כ ׳ ה׳ ׳ ל״ג סעי ה בש״ע (סי ל א ה ש ש ע כה) יה עד ת ט ת כרי ש ף הזרוע ו י ק ת ך השיעור ש ו ת ר ב בי ף הראש ו י ק מ השיעור שז (שם ם״ק ו׳) ״ בטו ה ו ר י פ י ת נ ה ת לא מ ו כ י ר ם ג׳ כ ך ש כרו י ת ו י ע צ מ ע א ב צ אל א מ ש ב ר ו ו ב ט ן ער ה מי ך שיעור בי ו ה ת ר י פ ת ב רבשל ראש אין להקל ב ת כם י נ ו ר ח ה א מ כ א מ ) הבי ט ״ ק כ ״ רה (שם ם ה ברו נ ש מ ב ה עיי״ש ו ער ההז( ׳ א׳ י ה ס ״ ו ג א ״ ו ר ה מ ח ( ק ו ר ך על הש״ע ועי׳ בשמן ה ו מ ס ק י ח ר ם ה ו ק מ ב ר

ק הש״ע. ס פ שהעלה ג״כ רהעיקר כ

ם ש ) ב ׳ ם״ק ה׳ ׳ מ ה (סי ב ו ש ׳ בשערי ת ץ עי ר א ן ל י ל י פ ת ) ה ו כם יע ש ה להצנ נ ט ה ק ב י ם יש ת ה י ת ה ת ם ש ״ נ כ ה י ם של ב ל יעקב דהםפםלי ה ו אהא ך שי י ר ר הלכה צ צ מ ם ר ן העלה ש ן יושבי ן ועל גבי הםפםלי לי ת ותפי י ל ט

40) מג״א שם סקי׳׳ז, 41) ח׳׳א,

38) שם סעיף ד>׳ י״א ובטור.

39) סי׳ כ״ז סעיף י״א,

ד קצור שלחן ערוד י ע

א ל , א ת ו נ ע ת ח ך ל י ר ו צ נ י ן א ק י ת ר נ ו ב ל פ ם נ ל א ב , א ת ו נ ע ת ה ן ל כ ־ ם ו ג ל

ה 42). ק ד צ ר ל ב ה ד ז י ן א ת י

, א ס כ ת ה י ב ת ל כ ל ך ל י ר צ י ש נ פ , מ ן י ל י פ ת ת ה ר א י ם ם ה ט1 א

ל ת ש ו כ ר ב ד ב מ ו ם ע א , ו ( 4 ם 3 ה י ל ך ע ר ב ל ר ו ו ז ה ך ל י ר ן צ ח י נ מ ר ו ז ו ח ש כ

ל ע ת ש ו כ ר ב ק ב י ם פ א י , ל ן ל ה ל ר ו ו ר א צ ו ת י כ ר ן ב ו מ נ י י ה , ד ע מ ש ־ ת א י ר ק

ש מ ש מ , י ה ר ש ע ־ ה נ מ ת ש ל פ ר ת ח א ל , ו ת ו כ ר א ב ל ן ב ח י נ א י ל , א ן י ל י פ ת ח

. ( 4 ם 4 ה י ל ך ע ר ב י ם ו ח ב

ץ ו , ח ( 4 5 ל ל ן כ ח ו מ ת ע ד ־ ח י ם א י , ל ו י ל ן ע י ל י פ ת ח ן ש מ ל ז טז כ

ת ד ו ע ן ם ח ל ב ו כ א ר ל ו ם , א ח ר ו ד ת ו מ ל ת ח ו ר ש ע - ח נ ו מ ת ש ל פ ת ת ע ש ב מ

י א ר ת ע נ י ו ש ל י פ ן א ש י ל , ו ( 4 ן 6 ח ל ב ו כ א ר ל ת ו ) מ ז י כ א ר ת ע ל י כ ל א ב , א ע ב ק

. ( 4 7 ן ח ר ב ו ם א

, ם ח ר ב כ ז נ , ש ד ע ש ! ו ד ע ל ש כ , ב ן י ל י פ ת ש ב מ ש מ ם ל ד ב א י י יז ח

ד ל י ש ח ב ל ח ש ת מ ש מ י , ו ר ו מ ת ג ע ד ח ח ם י י ח ד י א ל ב א י ח ל י ז ד ל י ע ש

ת א י ר ק ן ב ת ו צ ר מ י כ ז מ ש ן כ ח ש ב מ ש מ ח ל פ ג י ח ג מ . ו ש א ל ר ש ך ב כ ־ ר ח א ו

, ק ש ו ג ד ו ל י ש ש ב מ ש מ , מ ך ד ל י ת ע ו א ם ל ת ר ש ק ר ו מ ו א ש , כ ( 4 8 ע מ ש

. ( 4 ק 9 ש ו ג ש ו א ל ר ש ש ב מ ש מ ך מ י ג י ן ע י ת ב ו פ ט ו ט ו ל י ח ר ו מ ו א ש כ ו

ח ת ש ו ד ש ק א ל ר ן ש י ל י פ ת , ו ( ח כ ן י ד י ר ו א מ ל ש ו ד ו ק ן ב י ל ע יו! מ

ח ת י ח ח ש ע ו צ ן ר כ ל . ו ן ״ י ש ם ח ג ם ו י ת ׳ ב ה ד ש ב י י ש פ , ל ד ל י ש ה מ ל ו ד ג

ל ש ה ל ת ו ש ע ר ל ת ו ד מ י ־ ל ש ל מ ב . א ד ל י ה ש ת ו ש ע ר ל ו ס , א ש א ל ר ש ב

שעריס מצויינים כהלכה

. ש ״ י י ם ע א ש ה ת י צ ל ק ל פ ח ״ כ ע ה ו ב י ש י ם ה ו ק מ ן ל י ל י פ ת ן ה י ח ב פ ל ט ל ח( ו ״ ט ׳ ר י ק ס ״ ו ד ח ט י ( ת ש ר ו ש ת ת ״ ו ש ׳ ב י י ע א ר ת ע ל י כ ל א ב ) א בזל ו כ א ר ל ת ו כ מ ״ ח ג ל פ ת ש ו ״ ר ת ק ע ן רק ב י ל י פ ן ת י ח י נ ן מ י א ן ש ד י ד ׳ ל י פ א דן י ל י פ ת ד ב ו מ ל ו ל ג ה נ ה מ י ה ב ש ת ) כ ׳ ׳ א י ס ר ( פ ו ם ס ת ח י ח ג ה נ מ ב י ו א ר ת ע ל י כ א

. ה ת ו ה ש י ה ה ו פ א ו ק י נ פ ן ל י א י ב ו מ י ו ה ד ו מ י ת ל ע ב י ו ״ ש ר ד( ; ק ז ״ ד ם ״ ׳ ל י ס ט ( ״ ה א ב ׳ ב י ן ע י ד י ר ו א מ ל ש ו ד ו ק ן ב י ל ע ) מ ח כו ת א ״ ר י ל ״ ש ל ר ש ת מ ו ע ו צ ר ה ת ו ו י ש ר פ ה ם ו י ת ב ה ם ו י ס י כ ף ה י ל ח ה ר ל ו ם א דל ש ת ל ״ ר ף מ י ל ח ה ן ל י ל י ק ש מ י א ד י ב ) ה ׳ ק כ ״ ם ם ש ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב א ו כ פ י או נ י א ת ו ו ע ו צ א ר צ ם מ א ם ר ב ש ת ד כ ו א ע כ פ י א א ל ת ו ר ח ו א ן ל י א ש י כ ״ ש רז י ח י נ א מ ב ו ר י ד ״ ש ל ר ש ם ל ח י נ ה ל ל כ ו ת י ״ ל ר ש . ו י א ״ ש ל ר ם ש ם ה ע א ד ו י

42) סי׳ מ״ד סק״ה במג׳׳א ואיר. 46) סי׳ מי סעיף ח׳.א ורוב הפוסקים האחרונים. 47) סי׳ מיד. 43) חי

ח סעיף אי. י ו סעיף בי. 48) סי׳ כ י 44) ועי׳ סי׳ סח סעיף א׳. 49) ח״א, 45) סי׳ כי

ה ר י ע י י קצור שלחן ע

ח כ פ ח ח ל צ ו ר , ו ר ש ק ל ח צ ח א ל ע מ ח ל ק ם פ נ ד ש ל י ח ש ע ו צ ן ר כ ש 50). ו א ר

ר ש ק ת ח ו ש ע ך ל י ר א צ ל , א ר ו ס ן א ו ר ח א ה ח צ ק ר ב ש ק ה ה ת ה ע ש ע י ש

ך ו ת ה ב י ה ה ש ך מ ו פ ה ר ל ו ס , א ש א ל ר ה ש ע ו צ ר ן ב כ , ו ם ה ש ק ס פ נ ה ש צ ק ה ב

ו ק י ז ח ם ח נ , ו ן י ל י פ ו ת ק ב י ז ח ח ו ל א ש ע ם ש י . כ ( 5 ! ר ש ק ץ ל ו ח ח י ח י , ש ר ש ק ח

ן 52). י ל ו ל ח ר ש ב ח ד ם ז י כ ש ב ט ת ש ח ר ל ו ם ב א ו , ש ו ב

ר מ ו א ש , כ ן ו י צ א ל ב ת ו ש ו ד ר ק ח ד א , ע ן י ל י פ ת ת ח ץ א ו ל ח ן ל י יט א

, ח ר ו ת ־ ר פ ת ם א י ר ם ק ו י ב ן ש י ג ח ו נ ם ש ו ק מ ב . ו ך י ק ר ח ו מ ש נ ן ש ו צ ר ־ י ח י

ן י צ ל ו ן ה י , א ן ו י צ א ל ב ת ו ש ו ד ר ק ח ד א , ע ח ר ו ת ־ ר פ ם ת ח ן א י ר י ז ח ן ם י א

ר ו ב ע י ר ו ב ד ן ל ם י . ם ל כ י ח י ח י ר ו ת ־ ר פ ם ת ח ו א ר י ז ח י ד ש , ע ן י ל י פ ת ת ה א

ר ח ד א ץ ע ו ל ח ן ל י , א ח ל י ש ם י ם ש ו י ב . ו ם ש א ר ׳ ב ח ם ו ח י נ פ ם ל כ ל מ

ת ו כ ו ד ם ע ו מ ל ח ו ח , ב ף ם ו ת ם ל פ ם ת ד ו ן ק י צ ל ו ש ח ד ח ־ ש א ר , ב ( ט ח ־ ל י ם ח

ל ל ם ח ד ו ן ק י צ ל ו ר ח ו ב צ , ח ח ם ד פ ע ו ם ל ח ו ח ב , ו ל ל ם ח ד ו ן ק י צ ל ו ם ח ל ו כ

ל 53). ל ר ח ח ר א ו ב צ ־ ח י ל ש ח ו

׳ ו ג ׳ א ב , ו ע ב צ א ן ח ת מ ו כ י ר כ ת ח ר א י ם . ם ד מ ו ע ן מ י צ ל ו כ ח

ם ו ש , מ ד ל י ץ ש ל ו ך ח כ ־ ר ח א ש ו א ל ר ח ש ל ח ץ ת ל ו ח , ו ע ו ר ז ח ת מ ו כ י ר כ

ו ש ר , ד ם י ב ן ר ו ש ו ל י ח ב ו י ת כ ד ם , ו ך י נ י ן ע י ת ב ו פ ט ו ט ו ל י ח , ו ב י ת כ ד

ל ה ש ל ח ן ת י ח י נ ן מ כ ל , ו ם י ת ו ש י ח ך י י נ י ן ע י ב ן ש מ ל ז ל OH כ ״ ו ז נ י ת ו ב ר

ו י ל ח ע י ח , ת ש א ל ר ו ש י ל ש ע י ן ש מ ל ז כ , ש ש א ל ר ח ש ל ח ן ת י צ ל ו ח , ו ד י

ת ו א ר ח י ל ד ה כ ה ד כ א י י ה , ש ל א מ ד ש י ש ב א ל ר ץ ש ו ל ח ש ל י . ו ד ל י ם ש נ

, ם ו י ל ח ן כ י ל י פ ו ת י ל ו ע י ח י א ש י ח ח ו צ ם ח י ש נ פ , מ ן ת צ י ל ו ח י ל ה ע ש ק ש

ניפ כהלכה י י פ מצו שערי

ת ״ ו ש ׳ ב י ע ש ו ד ו ק ן ב י ל ע ט ר ו ק י י ע ״ ש ר כ ר ״ א ל! ג ר י ב ! ם נ א י ו ׳ \ ל • שי ר ת ר ב י ת ״ ש ל ר ש ת ל ״ ל ר ש ת מ ו ע ו צ ר ו ה ב ר ע ת ם נ א ) ב י ׳ ט י ם ר ( ו ד ן ; קר

. ה צ ר י ן ש ה ה מ ז י א ה ל ק ר י ח ר ב ו ח ב ר ע ת ם נ א ל ו י ט ב

ק ״ ה ם ״ ם ׳ ר י ר ם ״ ו י ך ( ״ ש כ ה ״ ה כ ל י מ ר ה ה ד א ץ ע ו ל ח ן ל י ) א ט כל ר ו נ ר א ש ק ש ( ד ו ק ת ה ד ו ב ע א ב ״ ר י ה ה ) ו ח ״ ק ב ״ ח ם ״ ׳ ב י ם א ( ״ נ ט ח ) ו ר ״ כי ב ת צ ר ט ר ע פ ס ׳ ב י ע ) ו ח ״ ׳ ל י ע ח ט ״ ׳ ב י ם ז ( ״ ש ר נ ב ח ר ע ח ״ ש ב ) ו ׳ ׳ ר י טה מ ו א ר ו ח ח ר ל י ט ת ח ע ן ב י ל י פ ת ץ ח ו ל ח ) ל ע י ר ז ת ת ש ר פ ב ( ו ש ט י ר י ז ק ט ״ ח נ ח לו י א ה ב ל ו ם א ם ל מ ״ ט ר ח ק ט ״ ח ח ן ו י ל ב ו ל ק מ ״ ח ם ח ג א ש י ב ה ה ו ״ ף ר ס ו מ לל ע ב ה א ש י ב ) ה י ״ ק ה ״ ה ם ״ ׳ כ י ם ם ( י י ת ה ו א ב ה ו ל י ט ת ה ע ן ב י ל י פ ת ם ה ה י ל ע. א ״ ג ט ה ך ו ״ ש ה ה כ ל י ט ת ה ע ן ב י ל י פ ת ם ה ה י ל ו ע י ם ה י י י ה ר ב ל ד ע ב ה ר ו כ ש ש י י נ ב

ג ובמגיא שם. י 53) סי׳ כ״ה סעיף י

. ו 54) מגחות ל־

ב סעיף אי. י 50) סי׳ מ

51) מג׳׳א שם ועי׳ שע׳׳ת ודה״ח,

52) שם סעיף ג׳.

ך י ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק

ץ ו ל ח א י ל . ו ( 5 ה 5 ל פ ת ר ה ח א ד ל י ן מ י צ ל ו , ח י ק ף נ ו ו ג נ ן ל י א י ש נ פ מ א ש ל א

ת ק א ל ס א י ל , א ו א ב י ר נ פ א ב ל ה 56), ו ר ו ר ת פ י ם נ פ א ב , ל ן י ל י פ ת ת ה א

ת ע ש ב ן ו ת ח נ ת ה ע ש , ב ן י ל י פ ת ת ה ק א ש נ ם ל י מ כ ג ח ה נ , מ ( 5 ן 7 י ד ד צ ו ל מ צ ע

ן 59). י ל י פ ת ת ה צ י ל ר ח ח א ד ל ת ע י ל ט ת ה ר א י ס ה ן ל י . א ( 5 ן 8 ת צ י ל ח

ר ח מ ע ל ד י ן ש פ ו א , ב ן ה ל ס ש י כ ך ה ו ת ן ב י ל י פ ת ת ה ח א י נ כא י

ש א ל ר ש ן ד ו י ש כ א ל ר ל ש ד ע ל י ח ש י נ א י ל ל ב . א ד ל י ה ש ל ח א ת י צ ו ה ל

ן י ל י פ ת ם ה ס ע י כ ח ה י נ י , ו ו ל ז צ ו א ם ז ח י נ א י ל , א ד ל י ש ה מ ל ו ד ו ג ת ש ו ד ק

ת תהלד<60). י ל ט ע ב ג פ י י ש ד ה כ ל ע מ ת ל י ל ט ה , ו ה ט מ ת ל י ל ט ם ה י ך כ ו ת ב

ר ח א ד ל ב ע כ ע ת י ב ש ט ו , מ ן י ל ל פ ת ר מ ו ב צ ה , ו ן י ל י פ ו ת ן ל י א י ש כב מ

ל ל פ ת י ע ו מ ש ־ ת א י ר א ק ר ק י י ש ד , כ ר ח א ן מ י ל י פ ו ת ל ל ו א ש ר ל ו ב צ ת ה ל פ ת

י ל מ ב , א ן י ל י פ א ת ל ר ב ו ב צ ם ה ל ע ל פ ת י ה ש מ , מ ן י ל י פ ת ה ב ר ש ע ־ ה נ ו מ ש

־ ת א י ר א ק ר ו , ק ן י ל י פ א ת צ מ י ד ש ע ע מ ש - ת א י ר ן ק מ ר ז ו ב ע א י מ א ש ר י ת מ ש

ל ל פ ת , מ ה ל פ ן ת מ ם ז ר ג ו ב ע א י מ א ש ר י ת ם מ א . ו ן י ל י פ א ת ל ע ב מ ש

ה ז י ם א ה ר ב מ א י ת ו ו כ ר ב ם ב ח י נ , י ן י ל י פ ך ת כ ־ ר ח א א צ מ י ש כ , ו ן כ ־ ם ג

ר ו ס א א ו ו ן ה י ל י פ ן ת מ ו ז א ה ל ל י ל ל ב . א ( 0 ה 1 ה נ ם מ ה ל ב ל פ ת ו י , א ר ו מ ז מ

ו ל»), ת ע י ד י א ב ל ם ש ו ג ר ב ל ח ן ש י ל י פ ח ת ק י ר ל ת ו . מ ( 6 ה 2 ל י ל ן ב ח י נ ה ל

ן י נ ע א ל ״ ף י י ע ה ס י ז נ פ ל ן ש מ י ס ב ב ו ת כ ו ש מ כ ן ( ה י ל ך ע ר ב ל ן ו ח י נ ה ל

ת 63). י ל ט

ג תפילין צריכין גוף נקי, וצריכין ליזהר שלא להפיח בהם 64). כל ו כ ו י נ י א י ש נ פ , מ ן י ל י פ ת ן ה ר מ ו ט ר פ ע ו צ ן ל י ו א ל י פ ם א י י ע מ ־ ה ל ו ח

י ק ף נ ו ג ת ב ו י ה ל ל ו כ י ו ש ה ל א ר ם נ א . ו י ו א ר ת כ ו י ק נ ו ב מ צ ע ־ ת ר א ו מ ש ל

ה כ ל ה פ ב י נ י י ו צ ם מ י ר ע ש

ה ז ר ר ש פ א ) ר י ת ח ו ח א ״ ׳ ל י ם ף ( ס ו י י כ ר ב ׳ ב י ו ע ב י ר נ פ א ב ל ל) ות צ י ל ח ו ב ש א ת ר ו ל ג ך ל י ר ה צ י ם ה ש א ת ר פ י נ ג צ ה נ מ ר ו ר י ם פ ל ם ד נ מ ז ה ב י ה

. י לו י ם ג ו י ש ל ת ב ל ח ה ל ל ו כ ל י ה י נ ן ב ד י ד ל ל ב ן א י ל י פ תם א ב ר ת ) כ ר ״ ׳ ם י ר ם ״ ח י השרד, ( ר ת פ ״ ו ש ב ו ו ת ע י ד י א ב ל ם ש ) ג א לר ו ז ח ך ל י ר ם צ י ר ח ח א י נ מ ם ו ר י ס ה ו ל ח י ר כ מ ם ו ח י נ י ם ש י כ ס ו מ נ י א ו ו ר י ב א ח ב

. לברך ו

סעיף ח׳. 61) מג״א סי׳ ס״ו סקי״ב, וע״ל סי׳ י״ד

62) סי׳ ל׳ סעיף בי. 63) סי׳ י׳׳ד סעיף ד.

64) ע״ל סי׳ י״ב סעיף ד.

55) סי׳ כ״ח סעיף ב׳ ובמג״א שם. 56) סי׳ כ׳׳ד. סעיף י״ג.

57) שם וסי׳ ל״ח סעיף י״א. 58) סי׳ כ״ח סעיף גי.

59) שע״ת סי׳ כ״ה סקט״ו. 60) סי׳ כ״ה סעיף א׳ וסי׳ כ״ח סעיף ב״.

קצור שלחן ערוף י עז

, ה ל ו ר ח א ל ש ב , א ז ם א ח י נ , י ה ר ש ע ־ ח ג ו ט ת ש ל פ ת ע ו מ ש ־ ת א י ר ת ק ע ש ב

י נ פ , מ ר ו ט ו פ ר ע י צ נ פ ו מ י ל ת ע ב ש ו י ו מ ת ע ן ד י א , ו ו י ל ה ר ב ע ט צ ם מ א

ב 65). י י ו ה א ם ל א , ו ן ה ו מ ת ע ח ד י ס ה ר ל ו ס א ש

, ם ה ן ב ש י א י ל ש , ו ם ה ה ב י פ א י ל ן ש י ל י פ ר ת ו מ ש ע ל ד ו י ן ה ט כד ק

ל י ה ת מ ג ש ה נ מ ט ה ש פ ת ו נ י ש כ ע . ו ם ה י נ י ן ש י ל י פ ו ת ת ל ו נ ק ב ל י י ו ה י ב א

ה ר ש ע ־ ש ל ש ־ ן ה ב ש ע נ ם ש ד ו ם ק י ש ד ׳ ה ו ג ׳ א , ב ן י ל י פ ה ת י ג ה ן ל ט ק ה

ח 66)לב). ג ש

ם י ק ס ו פ ת ה ק ו ל ח ש מ , י ד ע ו מ ל ה ו ה ן ב י ל י פ ת ת ה ג ן ה י ג ע כה ב

ש י , ו ן ה י ג ה א ל ל ם ש י ק ס ו פ ת ה ע ד ן כ י ז ה ו א ת ש ו מ ו ק ש מ . י ם י ג ה ג י מ ק ו ל י ה ו

ם ה י ל ן ע י כ ר ב ן מ י א א ש ל , א ן ה י ג ה ם ל י ק ס ו פ ת ה ע ד ן כ י ג ה ו ת ג ו מ ו ק מ

א ל ם ב ה י ג ה ן ל י ג ה ו ש ג י , ו ה ג ש ת ה ו מ ר י א ש ו ב מ , כ ת ם ג כ ה ־ ת י ב ם ב ר ־ ל ו ק ב

ה ג י י ה , ת ן י ל י פ ן ת מ ו ז א ד ל ע ו מ ה ־ ל ו ם ח א , ש ן י ו כ ו ל ש ל י ו ) , ת ו כ ר ב

ק י ס פ ה ר ל ו ס ם א ו ק מ ־ ל כ , מ ך ר ב ו מ ג י א י ש פ ־ ל ע ־ ן ן א ) ו א מ ל ע ת ב ו ע ו צ ר כ

ר ה ז י ן ל י כ י ר צ , ו ק י ס פ ה י ש ו ד ק ל ו ־ ש י ד ק ך ל . א ש א ל ר ש ד ל ל י ן ש י ב

ן י ה י ג ן מ י ת א צ ק ן ו י ה י ג ת מ צ ו ק י ה א י ד ל ה ת א ם ג כ ה - ת י ב ם ב י ל ל פ ת מ ה ש

. ( 6 ) לג) ד ו ד ד ו ג ת א ת ם ל ו ש א מ כ י י א א ד ה ו ז ב , ד ה א ר ן ג כ )

ינימ כהלכה י שערים מצו

ב ת ) כ ׳ ׳ ג י ע ז ס ״ ׳ ל י ם א ( ״ מ ר ם ה י ג ג ש ״ ן י ה ב ש ע ג ם ש ד ו לב) קP״D ם ש א ( ״ נ מ ה ם ו י נ ג ש ״ ד י ן ע י ל י פ ח ת י נ א י ן ל ט ק ג ד ה נ מ ת ה ו נ ש ן ל י א ש׳ י ם ן ( ת ל ש ך ה ו ר ע ב ן ו מ ז ם ה ד ו ם ק י ש ר ׳ ה ג ׳ ו ה ב י נ ה ו ל נ ה נ א ש י ב ) ה י דת ש ו ד ק ר ב ה ז י י ש א ו ל ה ן ו מ ז ם ה ד ו ה ק י נ א י ל א ש ״ מ ק ר ם פ ב כ ת ) כ י ׳ ד י ע ז ם ״ לת ו א ב ) ו י ׳ נ י ת ם ״ ו א ר ( צ ו י ת ה י ת ב ״ ו ש כ ב ״ כ ם ו י נ נ ש ״ י י נ ם ב ת ו י ה ן ב י ל י פ תא ל ה ו ל ז ו ע ד י פ ק ה ם ש י ש ו ד ק ם ו י ק י ד ם צ ש א ב י ב ) ה י ק ה ״ ז ם ״ ׳ ל י ם ם ( י י ה

. ן מ ז ם ה ד ו ו ק ה י נ י

ן י ל י פ ה ת י נ ה ל ל י ה ת ם מ ו ת י ג ד ה נ מ א ה י ב ) ה ז ״ ׳ ל י ם י ( נ ו ש ר נ ט ה ו ק ל י בך ו ר ע ב . ו ם י ר ט פ נ ו ה מ א ו ו י ב ת א ו כ ז ׳ ל י ה י י ש ד י כ ש נ י י א ר מ א ם ו י נ נ ש ״ ם י ד ו קם ד ו ה ס נ ד ש ו ל ע י ה ת ם מ ו ת י ן ש ו מ ה י ה פ ל ב נ ר ו מ ה ש מ ב ד ת ם כ ן ש ת ל ש הא ו ה כ ד ״ ב נ ת ם כ ם ש י י ת ת ו א ב ן ו נ כ ו ה נ ן ל י א ה ו ז ם ל ע ם ט ו י ש ת ע ד א י לן י א כ ש ״ ב נ ת ) כ ׳ לי י ם ק ( ״ ש ר ה מ ם ל ״ ת ת ם ״ ו ש ב ר ו י ו א ת ב ו ת ר ו ת פ ו ע ו מ שש ד ת ם ב י ד ק י י ש ן ד ל כ ם ע י ד ק ה ל ל ו כ י ת ש ו ע ש ד י ן ש ו י א כ ל ז א מ ם ר ו ה ש ז ל

. ש ״ י י ה ע נ ש א ב ל ל כ ם א ד ו ק

ב ת ) כ ב ״ ׳ מ י ם ת ( ו ש ד ת ה ה ״ ת ב ״ ו ש ו ב ד ד ו ג ת א ת ם ל ו ש ) מ לנ

67) באה׳׳ט ופמ׳׳ג סי׳ ל׳׳א סעיף ב׳ ובגמרא

יבמות י״ד.

65) סי׳ ל׳׳ח סעיף א׳ ב׳.

66) סי׳ ל״ז סעיף ג׳ ובמג״א.

ו יא י עח קצור שלחן ער

ם ם ג ל ת ש י ב ה ן ש ם ז ־ ל ן כ י ד ן ה , מ ת ו ר ש כ ו ב ק ז ה ו ה ן ש י ל י פ כ1 ת

, ן ק ד ב ן ל ו כ ם ג ו ק ם ־ ל כ מ , ו ה ק י ד ן ב י כ י ר ן צ ג י א ן ו ת ק ז ה ן ב י ה ר ת ה ו י ש ר פ ה

, ם י ק ר פ א ל ל ן א ת ו ה א י ג ו מ ג י ם א א , ו ה ע י ז ן ה ן מ י ל ק ל ק ת ם מ י מ ע פ ל י ש ג פ מ

. ו ש פ ע ת א ג מ ש ש ו ה ש ל י י , כ ם י ג ע ש ב ל ש כ ם ב י מ ע ׳ פ ה ב ק י ד ן ב י כ י ר צ

. ם י מ ו ב ר ש ם ג ן א כ , ו ה ק י ד ת ב ו י ש ר פ ם ה ן ג י כ י ר , צ ת י ב ע ה ר ק ם ג ן א כ ו

א ל ן כר ב ה י ג , י ן ר פ ת ר ל ו ז ה ל ם ו ק ד ב ע ל ד ו י י ש ו מ ן ל י ם א ם א ו ק ם ־ ל כ מ ו

ם 68). ה י ל ך ע ר ב א י ל ל ב , א ן י ל י פ ת ת ו צ מ ל מ ט ב ת א י ל , ש ה ק י ד ב

>m<—־— יא. הלכות מזוזת ובו כ״ה סעיפים

ה מ ו כ ש ל ו י ל י פ א , ו ( ! ה ת ל פ כ ) ב א ה ז ו ז ע מ ו ב ק ה ל ש ת ע ו צ א מ

א ו ה י ש פ ־ ל ע - ן ן , א ה א י צ י ה ו ם י ג כ ם ל י י ו ש ע ם ה י ה ת ה פ מ ר כ ד ל ה כ ל , ו ם י ר ד ה

ו ט ע ט ת ם ג ו א ל י פ א . ו ה ז ו ז מ ם ב י ב י י ם ה ל ו ם כ ו ק ם ־ ל כ , מ ן ה ד מ ה א ק כ ל ר י ג ר

ך . א ם י ב י י ם ה ל ו ם כ ו ק ל מ כ , מ ד ה ה א ת פ ק ל ה ר ת ך ע י ר ו צ ג י א , ו ן י ר ו י ד ה

, ם י ק ר פ א ל ש ה מ ז י ם א ך ש ר ם ד י ג כ ה א ל ל י א ו ש ו ע ג י א , ש ח ת ו פ ז י ש א ם י א

ת ו א ש ם מ י ג כ ה ק ל י ר ו ש ע ח ח ת פ י ח ז , א ח א י צ י ה ו ס י נ כ ם פתח אחר ל ש ש י ו

ה 2). ר ו ט פ

, ה ז ו ז ט ן ב י ב י י , ה ת ו ג י ד ט , ו ת ו ר י י , ע ת ו א ו ב , מ ת ו ר צ י ה ר ע ם ש ב ג

ר ובשעריך3). ם א ג ש

שערים מצויינים בהלכה

ה ש ב מ י ש ת ה ״ ו ש כ ב ״ כ ) ו א ״ ׳ ל י ם ם ( ״ ש ר ה ת מ ו ה ג ה א ב ב ו ה ש ו ו ר י פ ך ב כש מ ו ש ט ו ב ס מ ״ ה ג ה ם ל ה ר ב ל א ש א ב ש ו ״ י י ה ע ב ו ש ת ע ה צ מ א ) ב א ״ ׳ ל י ד ס ״ ו י ) ם ו ש ה ט ז ן ב י ן א י ה י נ מ ם ש ו ק מ א ל ב ה ו י ג ה א ל ל ג ש ה ו נ י ש מ ב ד ת ) כ א ״ ׳ ל י ס ) ר ו ס י ן א א ן כ י ם א ע ה ט ז י ש א י ן ש ו י כ י ו ס ו נ נ י ו א פ ו נ ד ש מ ו ש ל י ו ד ד ד ו נ ת א ת ל׳ י ת ס ״ ד ה מ י ( כ ד ר י מ ש ו ב ת ל ״ ו ש ב ) ו ד ״ ׳ ס י ס ה ( ש ת מ ת ו נ ת מ ״ ו ש כ ב ״ כ וף ס א מ ב . ו ו ד ד ו נ ת א ת ו ל ש ב ן י י ת י נ ן מ י א ם ש ו ס מ ח ב י נ מ ך ש ו פ י ה ל ל ב ) א ג ׳ ׳ סכ

. ה ז ד ב ו ך ע י ר א ת ה ו נ ח ט לכל ה

י ״ ס ו ד ס ״ ו י נ ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ה ע ז ו ז ע מ ו ב ק ה ל ש ת ע ו צ ) מ אה ר ש ה ב ז ו ז מ ם ה ל א א ר ש ל י ו ש ת י ב ה ב ז ו ז ע מ ב ם ס ״ ו כ ם ע א ם ב ר ש ס ח ) ש ז ״ נו נ י ם א ״ ו כ ע ה י ו ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ם ת ו ש ר מ ו ס א ן ל י א ה ש ר ש כ ה ד ל ע ה וך ״ ב נ ת נ כ ו ה ס ״ פ א י ו ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ל ת ו ם ש פ ה י כ ו ם ס א נ ה , ד ה ב ב י י ו ח ם

68) סי׳ ל״ט סעיף י׳ מגיא וטפ״ג שס. 2) סי׳רם״ו סעיף ט׳׳ז י״ ז י״ח.

ל סעיף ט״ז. ה סעיף א׳. 3) שס סעיף א׳ ועי ד סי׳ רפי י ו א 1) י י

קצור שלחן ערוך יא עם

ל פסולה, וצריך א מ ש ה ב ע ב ס, ואם ק כנ ה ביטין הנ ע ב ק ך ל ג צריו נ ר לאי ט י ה בין א יברך עליה, ואין הילוק בז לקבעה ביטין ו רה ו להסי

טר 4). אים או להצר, ת־הרבי ה לרשו ת ד יש פ ה ר לכל א ש ם א י ת ד שני בה זה, ת פ ק ב פ ת ס ה א יש ל ת ש ה , ו ה ת הם יש נם־כן פ י נ ר בי ש צה א בטהי ום כר ציר, פירוש בטקו ר הי ת ה ב ), אזלינן בז זה ב ו ת הטז ה צד יתן א ז באים י תנ ו נ , ו ת י ו זהו עיקר הב כ ה לתו ת פ ת נ ל ד ה רים להדלת, ש ם הצי שנעשים שוים י ת ב י ה . ודוקא כששנ ם לתוכו י ס נ כ נ זה בצד יטין ש ו ת הטז אכר ר הי ת ו בזה, לא אזלינן ב ש י ט ש ד הוא עיקר ת ה , אבל אם א בתשטישןר ש , א ת י ב ה ן ל סי כנ ד היטין שנ צ זה ב ו ת הטז ן א י ותנ ציר, אלא לעולם נ

י 5). ך השנ ו ת ה ל ת פ ת נ ל ד ו שם, ואפילו ה ש י ט ש עיקר תה למעלה ע ב ה השער, ק ב ו ת שליש העליון של נ ל ה ת מה מ ה מקוה משליש ט ט ה ל ע ב . ק ה פ ף ט ה טן הטשקו קנ רהי טזה כשרה, והוא שיה העליון, פ ט ה ב ע ב , ואם ק בברכה י ו לקבעה כראו רה ו ך להסי עליון צריך ו ט ם ה ה פ ט ה ב ע ב ק י אבל לא יברך, ויש ל קבעה כראו י יסירה נם־כן ו

ב 6). כ ע ה בזו אינו ט נ להוץ, ואם שיד כלפי ח א ינו מ פה לראשח, דהי רכה מסו ו ו כיצד קובעח, כת ז ו ת במז ו ר מ ס מ בעח ב קו ר 8) ו ב ר ד א ש ת או ב ר פ ו פ ש חח ב י מנ ע 7), ו מ שח נ ו ר ח א ח ח ט י ש ת ו י ב ד ח נ נ ע כ ט ינו ש ח דחי ש א יחא ר , ו ן ח באלכסו ת פ ח

ף י ס ו ה ה ו ר ש כ כ ד ״ ה נ ל ע ) ה ו ״ ט ׳ ס י ד ס ״ ו י י ( ו ס ל ל ת ח ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ה ר ש כך ר י א ב ל ן ש ו י ך כ ר ב ב ל י י ה ח ר י ז ח ח ת ל ע ל ד ׳ ע י פ ח א ל ט נ ר ו ז ס ח ר א ו ע

. ס ״ ו כ ע ח ח ע ב ס ש ח כ נ ו ש א ר בב ״ ח ס ( י מ י ע נ ס ב י ל ב ת ח ״ ו ש ׳ ב י ח ע ז ו ת חטז ן א ת ד י ח צ ז י א ) ב בך י ר ) צ ן א ס ל א ב ה ( ס ע ם מ י ב ר ת ה ו ש ר ם ל ה י נ פ ש ל י ם ש י ת ב ת ה ו ד ו ) א ז ״ ׳ ס י סר ר ח ח ח ל ת פ ת נ ל ד ם ח ׳ א י פ ח א ס ע ט ח ר ל ר ח ח ח מ ס י נ כ ן ח י מ י ח ט ז ו ז ט ע ח ו ב ס לו נ ט ן ט י א ם ש ו ת א ס ו ה ם ו י ב ר ת ה ו ש ר ה ל ס ע ם ה ח מ ת ן פ י א ן ש ו י כ ח ד ט י נ פא צ ם י י א ת ל ר ב ש פ י א ר א ד ח ח ח ל ס ע ט ח ם ט י א ב ש ד כ י ט ת ץ ו ו ח ח ל א י צ יי ר ס ח ט ח ז ס ע מ ח ר ל ד ח ה ס מ נ כ נ ח ש ט א ד ט י ש ן פ כ ח ל ס ע ט ח ד ל ד ח ח ה ט ל ח ת טו י ד ד ל צ כ ם ט ו ת ר ס צ ח ס ח א ) ב ׳ ס ר ״ ט ס ״ ם ׳ ר י ס ז ( ״ ו ט ב ח ת ן כ כ ״ ו ך ת א י ב ״י כן. ט י נ כ ת ר ו צ ח ת ל י ב ס ט נ כ נ ן ת י מ י ח ב ז ו ז מ ע ח ב ו ר ס צ ח ת ל י ב ח מ ת פ ח נ ת פ ו

שערים מצויינים בהלכה

7) סי׳ רפ״ח סעיף י״ד. 8) סי׳ רם׳׳ס סעיף א׳.

. 4) סי׳רפ״ט סעיף ב׳

5) שם סעיף ר וזז״א.

6) שם סעיף ב׳.

ד יא י י פ קצור שלחן ע

ב ו ה ט ז , ו ה פ ו ק ה ז נ ע ב ק ה י ב ח ה ר נ י ח א ת פ ת ה ז ו ז ם מ א . ו ( 9 ץ ו ד ח צ ל

ן כ 4 ו 1 ה ל ו ס ה פ א ל א ת ל ה א ע ב א ק ם ל 4 א 0 ת ל ד י ה ר ו ח ה א ת ת ל ר ם ת ו י

ה 42 י ו ל א ת ה א ת ל , ש ה ט מ ם ל ג ה ו ל ע מ ה ל ר מ ם מ ר ל ה ז י ך ל י ר צ

, ה ז ו ז ע מ ו ב ק ו ל נ ו צ ו ו י ת ו צ מ ו ב נ ש ד ר ק ש ך א ר ב ה י ע ב ו ק ם ש ד ו ז ק

ה מ צ ע ה מ ז ו ז מ ה ה ל פ ם נ . א ן ל ו כ ת ל ח ה א כ ר ב י ב , ד ת ו ז ו ז ה מ מ ע כ ב ו ם ק א ו

ש ה 0, י ק ד ב י ל ד ה כ ר י ס א ה ו ם ה ל א ב , א ך ר ב ן ל כ ־ ם ך ג י ר ה צ ע ב ק ר ו ז ח ו

ך 13)• ר ב ך ל י ר ם צ ק א פ ת ס ה ל

ה ת פ ך ה ר ד , ו ל ו ד ג ר ה ע ש ל ה צ ) א ד ן ט ה ק ת ש פ ם י י ר ע ת ש צ ק ח ב

ם ה ן ש ו י כ , ו ם י ק ר פ ק ל ה ר ת פ ו נ נ י ל א ו ד ג ר ה ע ש ה , ו ן י ס נ כ נ ן ו י א צ ו ן י ט ק ה

4 ת 4 ו ז ו ז י מ ת ש ן ב י ב י י , ה ח פ ב ט ח ד ר ו מ ם ע ה י נ י ב ם ו י ה ת י פ נ ש

ר ו פ ה , י ו ר ל ש פ ם א , א ה ת ו ו א ב נ ג א י מ ש ש ו ה ש ל י ם ש ו ק מ ט ב

ם י ש ה כ פ ר ט ו פ ה ק ל י מ ע א י ל ל ב , א ה מ ה ש נ ח י נ י ת ו י ב ת ה ז ו ז מ ת ב ר י פ ח

א ה י ר ש ה ז י ך ל י ר ד צ ו ה 45 ע ל ו ס פ ה ו ז ו ז ך מ ו ק ת ך ר ת י ת ב ז ו ז ל מ י ע ו א ה ל

ת ז ו ז ך מ ו ת ר ב ו פ ה ו ל ר ל ש פ א ־ י ם א א , ו ה ז ו ז מ ם ה ו ק ר מ כ י ם נ י נ פ ־ ל כ - ל ע

ה ז ו ז מ א ב ק ו ד , ו ת ל ד י ה ר ו ה ם א י נ פ ה ב ע ב ק ק ל ח ד ת ה ע ש ך ב ו מ ס ש ל , י ת י ב ה

4 ה 6 ל ו ס ז פ י א ה כ פ ה ט ת פ ל ה ל ח ח מ ק י ח ר א י ל , ו ל ת ו כ א ב ל ה ו מ צ ע

ת ה), ו מ ׳ א ל ד ת ע ו מ ׳ א ו ד ש ב ן י כ ־ ם א ־ א ל , א ה ז ו ז מ ב ב י י ת ח י ב ן ה י י א

ם כהלכה י נ י י ו צ מ מ שעדי

' י ד ס ״ ו י ה ( י ם ש ״ ד ה ת מ ״ ו ש י ב י ה ע ק ד ב י ל ד ה כ ר י ס ם ה ג) אה ע ב ו ק ר ו ז ו ח ה ו ד ש א כ צ מ נ ה ו ק ד ב י ל ד ה כ ז ו ז ד מ י ם מ ה ׳ ד י ט ל י ש פ ) ד ה ״ פ דב ת ד כ ו ) ע ז ״ ׳ נ י ד ס ״ ו י ג ( ״ ש ד ה ת מ ״ ו ש ה ב ל ע בן ה ך ו ד ב ך ל י ר ן צ י ד א י מך ד ב ך ל י ר ת צ ד ה ה א ז ו ז ע מ ו ב ק ה ל צ ו ר ה ו ז ו ז ד מ י ס ה מ ם ד ק ש י ם ש ״ ר ה מ ה

. ך ד ב א ל ל ה ש ל ע ם ה ג ש ״ ש ד ה ת מ ״ ו ש ב ו

ם ו א ה י ק מ ד ה צ מ ת צ ״ ו ם ש ש ד ב ו ת ד ד ו צ מ ׳ ב י ן ע ט ה ק ת ש פ ) י דה כ י ר ה צ נ י ה א מ צ י ע נ פ ת ב ת ת פ ׳ נ י פ ה א נ ט ת ק ל י ד ו ש ה ע ל ו ד ג ת ה ל ד ך ה ו תר כ ר ז פ ס י ב ת י א ן ר כ ה ו ל ו ד ג ת ה ל ד ב ה ש ז ו ז מ ה ת ב ר ט פ נ ה ו מ צ י ע ג פ ה ב ז ו ז מת י ב ה ה נ נ י ת א ו ז ו ז מ ן ה א כ ב ו י ת ך כ ת י ת ב ו ז ו ז מ ב ה ת כ ) ו ה ״ מ ׳ ק י ם ה ( ח מ ש

. ש ״ י י ר ע ע ש ה ה ת א פ ל א( ׳ ק ט ״ ו ם ״ פ ׳ ד י ם ה ( ב ו ש י ת ה ת פ ׳ ב י ת ע ו מ ׳ א ל ד ת ע ו מ ׳ א ) ד הת ס פ ד מ ר ו ע ת ש י ל ב ב ת א ו מ ׳ א ל ד ׳ ע ה ר א ב ה י ך ש י ר ה צ ר י ת ד י א ב ק ו ד דל ת א נ ו ו ה ל ו ת כ י ב ם ה א ם ד ב ש ת ד כ ו . ע ן י ב י י ׳ ת ׳ על ד ו ד ה ת ב י ׳ ל י פ א

9) שם סעיף ד׳ וי. 13) סי׳ רפ״ס סעיף א׳ ופ׳׳ת.

10 פ״ת שם סק׳׳ם. 14) ש״ך סקכ׳׳ז ועי׳ ח״א.

11) סור. 15) סי׳ רפ׳׳ס סעיף ד׳ ופ׳׳ת סק״ה.

12) ח׳׳א. 16) שך ס׳׳ק ג׳ שם וח׳׳א.

א קצור שלחן ערוך יא פ

׳ ל ד ת ע ו מ ׳ א ע ד ב ר י ל ד ו כ ש ב ל י כ , א ת ו מ ׳ א ד ד ת ע ו מ ׳ א ו ד ן ב י ם א א ו

ב י י ח ם ד י ר מ ו ש א , י ה ל ו ג א ע י ה ו ש ו א ב ח ל ר ר ע ת ו י כ ר א ן ש ו ג , כ ת ו מ א

. ( נ 7 ר ו ט פ ם ד י ר ם ו א ־ ש י ו

ם י ה ו ב ת ג ו ז ו ז י מ ת ו ש ש ל ם י א א ל , א ה ז ו ז מ ב ב י י ח ח ת פ ן ה י א א י

ת ו ז ו ז מ ן ה י ו א ל י פ א . ו ן ה י ב ל ג ף ע ו ק ש מ , ו ם י ח פ ה ט ר ש ת ע ו ח פ ל ה כ ל

ן ו ה מ צ ע ן ב י ג ב י ה ל ת ו כ ק ש , ר ם י ר ח ם א י נ ב א ו מ ם א י צ ע מ

ת י ב ן ל י ם א א . ו ( 1 ת 8 ב י י ן ח כ ־ ם ח ג ר ק ן ת ה י ל ע , ו ת ו ז ו ז מ I ה

ן ל ה ל ל ת ו כ ר ה ב ו ד ע ח א ד ח צ מ ן ש ו ג , כ ת ח ה א ז ו ז א מ ל I א

, ן י מ ד י צ א מ י ם ה א , ו ה ר ו ט ל פ א מ ד ש צ א מ י ם ה , א ה ז כ

ה ע ב ק י ו ש , א ( 1 ה 9 כ ר א ב ל ה ב ע ב ק ש ל י , ו א ו ל ת א ב י י ם ח ק א פ ש ס י

ם ו ק ל מ כ ן ב כ , ו ת א ת ז ם א ר ג ו ט פ י , ו ת ב י י ו ח מ ח ה ת פ ע ב ב ק י ר ש ח א ל

ן 20). ה כ ש ע ק י פ ש ם י ש

ה ו) פ י ן כ ה י ל ש ע י א ש ל , א ף ו ק ש ו מ ן ל י א ת ו ו ז ו ז י מ ת ו ש ש ל יב י

ן ת מ ל ג ע ת ה מ פ י כ ה א ש ל , א ו ן ל י ת א ו ז ו ז ם מ ו ג ל י פ ו א , א ת ש ן ק י מ כ

ה ע ב ר ב א ח ו ם ר י ח פ ח ט ר ש ה ע ב ו ג ה ב ש ב ם י , א ץ ר א ן ה

ה ז ו ז ן מ י ש ו ע ת ש ו י ו ג ח ן ה ת ו א . ו ( 2 ! ה ז ו ז מ ב ב י י ם ח י ח פ ט

ת ע ג ה מ ג י א ת ש ח ח א ז ו ז מ , ו ף ו ק ש מ ד ה ע ע ק ר ק ן ה ת מ ח ^ א ״ ך

ר ת ו ו י ח א מ ך א ר ע ל ל ת ו כ ת ה ן א י ס ג ו כ ק ש , ר ף ו ק ש מ ד ה ע

ן י מ י א מ י ף ה ו ק ש מ ד ה ה ע ו ב א ג י ה ה ש ז ו ז מ ם ה , א ה ז כ

א י ה ה ג ט ק ה ה ז ו ז מ ם ה א , ו ה ז ו ז מ ה ה ת ו א ה ב ז ו ז מ ת ה ן א ת ו , ג ה ם י ג כ ה

ה ג י ם א א , ו ה ה ב ז ו ז מ ת ה ן א ת ו ם נ י ח פ ׳ ט ה י ו ב א ג י ם ה , א ם ג כ ן ג י מ י מ

. ( 2 2 ב ח ר ם ח ו ק מ ן ב י ג ת ו ם ג י ח פ ׳ ט ח י ו ב ג

ם י ר מ ו א ־ ש י , ו ה ז ו ז מ ב ב י י ח ח ת פ ת ל ו ת ל ן ד י ו א ל י פ א ם ד י ר מ ו ש א יג י

שערים מצויינים כהלכח

ת ו ג א ״ ח ם ( ה ר ב א ר ל כו ר ז פ ס ׳ כ י ע . ו ה ז ו ז מ ן ב י ב י י ם ה י נ ט ם ס י ד ד ש לו ה י ון ט ס ר ה ד ה ה ה ב ז ו ז מ ב ב י י ם ה י ל ו ד ם ג י ר ד ה ס ל נ כ ו נ נ מ מ ן ו ט ר ס ד ה ) ד י מן י נ ת ב ״ ו ש ל ב ב ל א ו ד ג ר ה ד ה ה ה ל ת פ נ ה ה ת פ ב ן ו ו צ י ה ה ה ת פ ו ב י ה ת י פ נ ש ב

. ב י י ל ה ו ד ג ר ה ד ה ה ח ל ת פ נ ה ש ת פ ס ה ר ב ד ת ) כ ט ״ ׳ צ י א ס ״ ה ן ( ו י צב ״ י צ נ ן ה ו א ג ה ב דבר ל י ש ת מ ״ ו ש ׳ ב י ח ע פ י ן כ ח י ל ש ע י א ש ל ו) אם י ע פ ו ש ם מ י ל ת ו כ ה ף ש י ר ן צ י מ ם כ י י ו ש ע ם ה י ת ב ת ה ו ד ו ) א א ״ ׳ פ י ב ס ״ ח )

, דפ״ו סקכ״ג, י 20) ש׳׳ך ס

21) עי׳ טו״ז סק״ב.

ף ה׳ מזוזה ופ״ת סימן 22) דה׳׳ח סו

, רפ״ו סעיף י׳׳ג ובש״ך סקכ״ג. י 17) ס

, רפ׳׳ז סעיף א׳ ב׳ ובטו״ז שם. י 18) ס

ו סק״א. ׳ 19) שם ש׳

ר יא י י קצור שלחו ע

ת ה מקודם א ל ת י זה עד ש ו ת המז ן דוקא דלת, ולכן לא יקבע א נ דבעי

נן ם דבעי ת הדלת, משו תלה א ה ואהר־כך י ל ח ה ת ת ו הדלת, ולא יקבע א

ה ולא מן העשוי״ ז) 23). ש ע ת ״

ג ח ת ח כ ו כך ם ת ח) פטור, לפי ו ע י ב ק ת שאינו עשוי לדירה ב י ד ב י

ך ש ות שעושין ביומא־דשוקא לימי מ י ו תן הנ ר ט) 24). וכן או ג פטו ה ב

ש י מ ש ת בלי שום ת ו ר א ש נ ן אותן, או ש היריד, ואהר־כך מפרקי

זה 26). ו ת במז בו י רה הי ת בםהו ו ע ו ב ק ת ה ו י ו פטורין 25), אבל ההנ

ה על גביהן, ופרוצח ר ק ת ת ו ו צ י ה ה שיש לה שלש ט ר ד ס כ ט1 א

ה ר ו ט , פ ה ת ת פ ר ו י פצימין כמו צ ת ת אןז-על-פי שיש לה ש י ע י ב ר ב

ד ן לא געשו משום מזוזות, אלא כדי להעמי ממזוזה, מפגי שהפצימי

ניפ כהלכה י י שערים מצו

ל ״ י י ק ן ד ו י ם כ י ר ו ט פ א ד ט י ש פ ה ד ל ע ה . ו ה ז ו ז מ ם ב י ב י י י ח ד א ח ו א י ת ו ר ו ק ו ו ג נ ון נ י ע ב ח ד ז ו ז ן ם י נ ע ן ל ב ל ש ם כ י ל ח א ו כ א ם ל י ל ח ע א ו פ י ש ח ד כ ו ו ם נ י א ד

. ם י ח פ ח ט ר ש ח ע ב ו ו נ י ח י י ש ע א ב ם ל י ע ל ו ע לכ ב ת ק ר י ד

׳ י ב ם ״ נ ח ״ ו ד ח ט ב ( י ש ט ל ו א ו ת ש ״ ו ש ׳ ב י י ע ו ש ע ן ה א מ ל ה ו ש ע ז) תח נ מ ו ט ח ק ם ל ל ש ת ו כ ל ח ק ל ק ת נ י ש ״ ע ח ו ז ו ז ח ם ד. ב ח שהי ת ן פ י נ ) לע ו ״ ם קח ז ו ז ט ם ה ח ע ת פ ם ח ש ו ל נ ת ב נ ו ל ש ת ו כ ן ה ק ת נ ש כ כ ״ ח א ח ו ז ו ז ם ם ח ח ע ת פ חה י ו ח ת י י ש ת ע ל ח ת ן ד ו י י כ ו ש ע ן ח א ם ל ח ו ש ע ח ת ו לא ח ר ו ת ו ט ם ד ב ש ת כ

. ( ׳ ק נ ״ ו ם ״ ׳ ט י ם א ( ״ נ ם ׳ ב י ע . ו ר ש כ ה ב׳ י ב ם ״ ח ר ( ז י נ נ ב ת א ״ ו ש ׳ ב י ת ע ו ע י ב ק ה ב ר י ד י ל ו ש ה ע נ י א ) ש חם י ב י י ם ח נ י ם א י ש ד ׳ ח נ ׳ ו ם ב ם ש י ה ת ש ם ם י ל ו ש ח י ם ש י ל ו ח ת ה י ב ) ד פ ״ שם י ל ו ת ת ח י ב ר ה כ ו ו ש נ י ה א ל ו ח ן ח א ל כ ב ו א ל ש ח כ ו ר ח ו כ ת ש י ב ף ד ח א ז ו ז ם ב

. ת ע ם כ א ש ו ח ר ש ו ב ר ע כ ן ש ת ו א נ ו ח א ש ל אץ י ק י ח ם י ם ב י ע ם ו נ ם ח ת ו א ) ר ב ״ ׳ נ י ם ם ( ח ש ש י ש ר ת ת ״ ו ש ׳ ב י ע ום י ר ו ט ם פ י ש ד ח ח ז י ל א ת ע ו ר י ם ד ם ש י ר כ ו ש ח ו ר צ י ו ף א ו א ש ם ל י ר פ כ ח לר ב ד ם ם י ח ר ו ב ש ) כ י ת ט ו ו א ״ פ ׳ ר י ם ף ( ס ו י י כ ר ב ב ח ת ן כ כ א ש י ב ח ח ו ז ו ז ם טי ד ש ב ן ו נ כ ״ ה ך ו ר ב י ה ו ז ו ז ח ט י נ ם י ו ם י י ש ל ר ש ח ז א ם א י ר כ י נ ת ם ב י ר כ ו ש וא ל ו ל ר ו ב ד ח ח ם ר ו ם ב ת ח ח ר מ ו ו ר נ י א ב ד ת ) כ ח ״ י ל ק ם כל ״ ת ם כ ר ע ט ד ( ט חב ש ו י א ש כ ב ח ״ א ש ר מ פ כ ב ח ש ר י ד ח ן ב ו צ ר ץ ו פ ם ח ו ו ש ן ל י ח א ז ס ה נ ו א ה

. ה כ ר א ב ל ח ב י נ י ם ד י י ם ח ם ״ פ א ח ו נ ב נ ע ת ט ר ו י ו א ת ח ו ח י צ נ פ ר ט פ כ ח בב ת ) כ י ׳ נ י ע ו ס ״ ׳ רפ י ס ע ( ״ ש ב ר ו ו ט ג פ ה ת ה כ ו ך ס כ י פ ) ל ט) אודות י ״ ׳ ק י ב ס ״ ד ח ״ ו י ק ( ח צ ת י י ת ב ״ ו ש ׳ ב י ע ח ו ז ו ז ם ר ט ו ט ם פ ״ ג כ ח י ב ד

רפ׳׳ו סק׳׳י. 24) ע״ל סי׳ קל״ד סעיף ת׳.

ו סעיף י׳׳א. י פ 23) סי״ רס״ו סעיף ס״ו ש״ך ופ״ת שם 25) סי״ ר

ת שם סק״י. י ועייל סי׳ ט. סעיף ר. 26) פ

ק*ור שלחן ערוף יא פג

ת צו צה גש ברוח רביעית, אף־על־פי שהטהי חתקרח, אבל אם יש לח מחיעות עד חתקרח, ואף־על־פי שחן עשויות חלונות י נמוכות ואינן מג

. ( י ת ב י י חלונות חמר יושב ת קטן שאצל שער ההצר, שהשו ת שער, והוא בי ז בי טן א דרך לעלות בה לעליה, והגנה והדיר, פטורי שם, וטרפסת שהוה ב במזוזה פתו י ת שהי ן עשויין לדירה, ואם יש בי ממזוזה, כיון שאית יבים אף בפתה שגכגםים להם מרשו לאהד מאלו או לאכסדרה היות 28) ועיירות נ הרבים. ולכן שערי הצרות, שערי מבואות, שערי מדייבים במזוזה פתוהים לתוכן; ם ההי כולם הייבים במזוזה כיון שבתיה ע ש ה לזה (אפילו ת ה לזה, וזה פתו אפילו עשרה בתים, זה פתוב במזוזה, כולם חייבים. י מי הי י ות הן בגונא דפטורין) אם הפנ נ צו החית י יב במזוזה 29), ויש־אומרים דב נה להצר, הי ח מן חג ולכן שער הפתות פתוה להם 30), ויש לקבעה בלא שער ומרפסת הייבים, אפילו אין בי

ברכה.נן לדירת ת המרהץ, בורסקי ובית־הטבילה פטורין, מפני שאי ז בי ין והעצים, כבוד י)!3). אבל רפת בקר והדר שמגדלין בו עופות, ובית התב ואוצרות של יין או של שאר משקין, אם יש להם שיעור בית, הייבין 32)

ם ״ נ כ ה י ב ה ל ס י נ ר כ י א ר ו ה ) ו ז י ו ה ר א פ ־ ש י ל א פ ה ( י נ פ ה ל ר ז ש ע י ם ש ״ נ כ ה י בה ז ו ז ש מ ל י ״ נ ם ה י ר ר ה י ה נ ש ב ם ו ם ש י ד מ ו ל ם ו י ל ל פ ת מ ם ש י ר ר ׳ ה ש ב ה י ר צ ב וו ה א ז ו ז מ ב ב י י ם ה י ר ר ה ה ל ם ו ׳ ׳ נ כ ה י ב ה ה ל ס י נ ר כ ר א ר ו ה ה ש ר ז ע ם ב י נ אם ״ נ כ ה י ב ן ל י ס נ כ ב נ ו ר ם ו ״ נ כ ה י ב ה ל ש ע ה נ ר ז ע ה ה ת ה רהעילור פ ל ע ה א ו לא י ב ה ה ו ז ו ז מ ר מ ו ט ן פ כ ם ל ל ש ל פ ת ה ה ל ר צ ב ם ש י ר ר ה ה ן ל י ס נ כ ט נ ו ע י ט ה ו. ה ז ו ז ו ט ן ז ו נ כ ש ב ב י ו ב ר ל י ע ב ה ו ז ו ז ן לה ט י א ו ו ז ח כ ת ש פ א י ל ם י ט ע ר ר פ י ע ב ר

ן ר ) ש ׳ ת נ ו ו א ״ פ ׳ ר י ם ף ( ס ו י י כ ר ב ׳ ב י ן לדירת כבוד ע נ ) שאי ית י ב ב ר ח א ט י ב ח א ו ו ל ח א ז ו ז ט ב ב י י ם ח י ר ו ח ל י ם ש י ר ו ם א ת ח י י ב ם א שם' ר אפרי ע ת ש ׳ ׳ ו ש ן ב כ ) ו : ׳ א י ט ו י ם ( ״ ש ה ם ר ז ט י ל ר ו ו ט פ ו ל ת ע ד הלל שף ס ו י י כ ר ב ה ה ל ע ן ה כ ב ו ו י ח ו ל ת ע ם ד ח ש ״ נ ח ו ב נ ב ר ו ו ט פ ו ל ת ע ) ד נ ״ ׳ פ י ם ) ם י ש ד י ח נ ש ם כ ן ש י ב ש ו י ן ש י ר ו ם א ת ח י ב ר ב ו ט פ ם ל י כ ס ה ו ל ת ע ם ד ל ו ם א ש

ויש פוטרין33).

ינימ כהלכה י שןןרימ מצו

. ש ׳ ׳ י י י ע א ר ת ע ר י א ד ו ה ם ד ו ש ט

. 31) שם סעיף ד 32) שם סעיף א׳ ב׳.

33) רמב׳׳ם שם הל׳ ד.

ו סזןיף ר. י 27) סי׳ דפ

28) עי׳ רש״י יומא י׳׳א. 29) רמב׳׳ם מהלכות מזוזה הל׳ ד זד.

ו סעיף ז׳ וש״ך םקס״ז. י 30) סי׳ רפ

ד קצור שלחן ערוך יא פ

ו ם א ן ש י צ ח ו ם ר י מ ע פ ל ו ש , א ן י י ו צ ת מ ו ק ו נ י ת ם ש ו ק מ יח ב

ן י כ מ ו , ם י א ר ך ע ר ת ד ו נ מ ד ז ה א ב ק ו ד , ו ה ז ו ז מ ת ה ם ה א ב , י ם ם ש י נ י ת ש מ ש

ן י כ פ ו ש י ל ל ם כ ד ש י מ ע ה ן ל ו ג , כ ן ו י ז ש ב י מ ש ם ת ע ש ו ב ק ל ל ב , א י ו ס י כ ל ה ע

י 34). ו ס י כ ל ה ך ע ו מ ס ן ל י א

ר 35). ו ט ם פ ר ש ם ד ״ ו כ ם ע ג ר ש צ ן ה כ ת ו י יט ב

א ל ר יא), ד ו ט ץ פ ר א ם ב י ב כ ו ה ש ת פ ם ה ת ע ו ז ו ז מ ה ף ש ת ר ב מ

ת 36). ד מ ו ע ש א כ ל ה א ז ו ז א מ ר ק נ

א ל ם יג), ד ו ם י י ש ל ה ש ז ו ז מ ר מ ו ט , פ ץ ר א ל ־ ץ ו ה ת יב) ב י ר ב כ ו ש כא ה

ע 37). ב ת ק ר י י ד ו ה

ל ו ט א י , ל ם ר ש ו ד ם ל ו נ כ ר י ה ל א א ר ש י ת ו י ב ן ה א מ צ ו י כב ה

ם 38). ר ו ב ו ע ם ל ל ש י י נ ש ה ם ו ה י נ א י ל , א ת ו ז ו ז מ ת ה ן א ו ש א ר ה

ת ב ו א ה י ה י ש נ פ ה יד), מ ז ו ז ת מ ו צ מ ד ב א ר מ ה ז ה ם ל ד ב א י י כג ה־ ש ו ד ק ל ה ו ש מ ם ש ש ד ה ו ה י ע ב ג פ , י א צ י ם ו ו ג כ י ן ש מ ל ז כ , ו ד י מ ל ת כ ה

ם בהלכה י כ י י ו צ ם מ י ר ע ש

( ו ״ ׳ ל י א ם ״ ח ר ( ז ע ל ת א ח נ ת מ ״ ו ש ׳ ב י ר ע ו ט ץ פ ר א ם ב י ב כ ו א) ש ית ו י א א ר י ב ה ת ו ב כ ו ש ו כ ת א ד מ ו ע ה כ נ י י ר ע א פ ו ש א מ ו ה ף ש ת ר ה מ ת פ בר ת ו ה י ט ו נ ש ש כ ״ כ ש ו מ ע מ פ ו ש א מ ו ה ש ה כ ל ע ה ד ו מ ו ע ה כ ו ן ה ו ם כ ל א רך ר ב א י ן ל לכ ר ו ו ט פ ד ל ד צ ש ל ה י ב י כ ש ה ל ט ו ם נ א ה ו ז ו ז ט ב ב י י ה ה ר י ט ע ל

ש ״ י י ה ע י ל ע

ה ש ם ע א ) ב ר ״ ב צ ״ ר ה ״ ו י ק ( ת צ ת י י ת ב ״ ו ש ׳ ב י ת ע י ר ב כ ו ש ) ה ב יב י י ו ת ט ת ר י ב ה ה נ כ ק ״ ה א ן ו נ ב ר ד ב מ י י ו ה מ ו ר ל צ ר א ו כ ש ת ה י ב ה ב ז ו ז מב י י ו ח ה מ י ה ש ה כ ש ע ש ה כ כ ר ב ר ב ט פ נ ך ו ר ב ל ר ו ו ז ה ך ל י ר ן צ י א א ת י י ר ו א ר טש ר ק ל ל ו כ י ) ר ז ״ ם ׳ ר י ם א ( ״ ג ט ה ט י א ר ו ו ל צ ר א ו כ ה ש י ה ת ש ע ן ב נ ב ר ד מלה י ה ל ש ע נ ש ש כ ד ק ל ר ו ו ז ה ך ל י ר ן צ י א ן ו נ ב ר ד י רק מ ו א ה ל ף ר ם א ו ד י ו ע ב מ

. א ת י י ר ו א ד ב מ י י ו ה מ ו

ר ״ ו ה י כ ר י ב ר ו י ש ף ( ם ו י י כ ר ב ׳ ב י ם ע ו ם י י ש ל ה ש ז ו ז מ ר מ ו ט יג) פה ז ו ז ע מ ו ב ק א ל ם ב א ) ר ג ״ ׳ נ י ם י ( ר ר פ ם ר ה ם ת ה ר ו ת ת ״ ו ש א מ י ב ) ה ו ״ פ ׳ ר י ם( ׳ ק ב ״ ד ם ״ ח י ״ ו א ם ( י י ה נ פ ו ם א ה ר ב ל א ש א ׳ ב י ע ך ו ר ב א י ם ל ו ם י י ש ל ך ש ו תש ״ ת פ א ב י ב ן ה כ ) ו ׳ ק ה ״ ם ם ש א ( ״ נ מ ה ן ל י י צ ך ו ר ב י ל א ש ר ם ר ו ש ת ע ר רת ״ ו ש ה ב ל ע ן ה כ ) ו ׳ י א ם ם ( ל ו ש ב מ ת ר ״ ו ם ש ש ) ב ר ״ ק י ״ ו ם ״ פ ׳ ר י ר ם ״ ו י )

. ג ה נ מ ן ה כ ) ו ב ״ י ׳ ר י ר ם ״ ו י ן ( י ב י מ נ פ

י מ ל ש ו ר י ה ( ר ע ן ה ב ר ק ׳ ב י ה ע ז ו ז ת מ ו צ מ ד ב א ר מ ה ז ה ם ל ד ב א י י ) ה ר י

37) סי׳ רפ״ו סעיף כ״ב. 38) סי׳ רצ׳׳א סעיף בי.

34) סי׳ דפ׳׳ו סעיף ה׳ ופ׳׳ת םק׳׳ז.

35) שם הגה סעיף אי.

36) ס׳׳ת סי׳ דפ״ז םק׳׳א.

ר יא פה י י קצור שלהן ע

י הזמן, וידע כי ו בהבל , ושגיותי תו ו ויעיר משנ ת ב ה ברוך־הוא, ויזכור אדיעת צור העולם, ומיד אין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא יו ז״ל 39) כל מי נ תי , והולך בדרכי מישרים. אמרו רבו הוא הוזר לדעתו, מוהזק ן בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתהו שיש לו תפילים שמצילין הוא שלא יחטא, שהרי יש לו םזכירין רבים, והן הן המלאכי. עוד ( 4 0 ם צ ל ה י ב ליראיו ו י תו מלהטוא, שגאמר חוגה מלאך ה׳ םב אום קטגים. וכל י ת ) בעון מזוזה, בגיו ובגותיו מ 4 1 ל ״ ו ז ג אמרו רבותי. ( 4 2 ם כ י ג זה יאריכו ימיו, שגאמר למען ירבו ימיכם וימי ב ו הזהיר במז

, לכן כשיוצא זה הוא להזכירו יהוד שמו יתברך ו כד ולפי שהמזת היד על ). אבל לא יניח א 4 ה 3 ת ו ס ינשק א נ כ , וכן כשנ ח ביתו ת פ מו ת י ב . וכשיוצא מ ( 4 4 ם ש ת על ה כי כו ה ז המזוזה עצמה, אלא יזהר שיהי ומגיה ידו על המזוזה יאמר: ה׳ שומרי ה׳ צלי על יד ימיני, ה׳ ישמר

ה ועד עולם 45). ת ע י ובואי מ ת א צ

ם ע שגים, ושל רבי ב ש י פעמים כ ת ת ש ק ד ב ד ג הי זת הי ו כה מזם ביובל 46). י פעמי ת ת ש ק ד ב ה עליהם) ג (שאין להטרי

— ־ —

שערים מצויינים כהלכה

ק י״ד) ״ ה ם ״ ו א ג ( ״ מ פ ב ה ו ז ו ן בה מז ת שאי י ב ר ב ר לדו םווי מגילה) ראםור לו ש פ ת ואי א ב א ש ו ה ש ת כ א צ ב ל י י ו ח ר מ ח ת א י ם יש לו ב א ד ר ו ב ע ת כ? ״ ה ם ״ פ ׳ ר ״ד םי ו י ש ( ״ ת פ ב ב ת ר שרי וכן כ ח ת א י ן לו ב ע ובאי ם לקבו ו היב י י ו ח ר מ ח ת א י ת דביש לו ב ו נ ה לק ז ו א מז צ מ נ ן ב ל הדין כן כשאי ו ח ) דגם ב א׳ר ת ו מ י ר כ ד ר מ ה א מ י ב ה ) ש ק ח׳ ״ ׳ י״ג ם א (םי ״ ג מ . ועי׳ ב ן לו שרי ת ובאי א צ לו כן ת ע ר ׳ י״ג) ש ח םי ״ ו א ם ( י ת ת פ ח נ מ ה ועי׳ ב ז ו ם מז ת שאין ש י ב ר ב לדו

להלכה עיי״ש.

43) שם סעיף ב׳ ובח״א. 44) פ״ת סק״ד, וקה״ס מה״ת חקירה י״ט.

45) שם סעיף בי.ף 46) סי׳ רצ״א סעיף א״ ועי״ רא״ש סו

הלכת תפילין.

39) מנחות מ׳׳ג:. 40) כ״ז מלשון הרמב״ם פ״ו הי׳׳ג.

. ב: ׳ 41) שבת ל׳ 42) סי׳ רפ״ה סעי׳ אי, וזוכה לדידה נאה

(שבת כ״ג:).

פו קצור שלחן ערוך יב

יב. הכנת הגון* לתפלה ומקומות שראוי להתפלל שם. ובו ט״ו סעיפים.

ב חכון לקראת אלחיך ישראל. פירוש שיכין את־עצמו א כתי לפני חשם־יתברך, שילביש את־עצטו במלבושי כבוד כשחולך להתפלל,דות ילביש כמו שחולך לפני שר נכבד!). ואפילו אם מתפלל בביתו ביחין לילך בחגורח, אםור לחתפלל עד את־עצמו כראוי. ובמקומות שנוחגי

ב טוב ליתן צדקח קודם חתפלח, שנאמר אני בצדק אחזחאחבת לרעך כמוך, ויכוין ת ו פניך נם יקבל קודם כל תפלח, מצו לאחוב את כל אחד מישראל כנפשו, כי אם חם־ושלום יש פירוד לבבותת בגופיחן ו ד ח א ת ת, אבל ח ישראל למטח, אז גם למעלה אין חתאחדות ודבקות גפשותיחן למעלח, ועל ידי זח גם ו ד ח א ת שלטטח, גורם חחן כלולות יחד, חיא רצויה לפניו ות תפלותי ת, ואז בחי תפלותיחן מתאחדו

ת חאלחים, ודרשו רבותיגו ב שמור רגלך כאשר תלך אל בי נ כתית ) דרגליך חייגו חגקבים שאצל חרגלים, ולכן צריך לבדוק א 4 ז״ל עצמו קודם חתפלח אם איגו צריך לעשות צרכיו, ואם מרגיש בעצמו אפילו קצת חרגשח לצרכיו, אםור לו לחתפלל. ואפילו בדברי תורד.ת עצמו. ובדיעבד אם חתפלל אםור כל זמן שגופו משוקץ עד שיגקח את ד א ח יכול לחעמי כשחוא גצרך לגקביו, אם חוא משער בעצמו שחי עצמו, שיעור חילוך פרםח (שעח וחומש) תפלתו תפלח, ואם לאו אפילו בדיעבד אם חתפלל תפלתו תועבח, וצריך לחזור ולחתפללא). ויש־ר פרםח), אפילו לכתחלח עו (שי ת עצמו ד א אומרים שאם יכול לחעמיד שיפגח יעבור מותר לו לחתפלל, ויש לםםוך על זח אם חוא בעגין שבעו

א) וצריך לחזור ולחתפלל כתב בםנ״א (סי׳ צ״ב ס״ס א׳) רלסטגים איז צריד להזור להתפלל רכן משמע בגמרא (ברכות כ״ג) והפם״ג (שם

יד לחזור להתפלל. א״א ס״ס א׳) הביא משו״ת רמ״א רגם לסטנים צי

שיחגור את־עצמו2).

יתברך שמו.

.( זמן תפלח 5

יניס בהלהה י שערים מצו

4) ברכות כ״ג.

ב סעיף א׳ ובמג׳׳א שם, וע״ל י 5) סי׳ צ

סימן י״ח סעיף ט״ז.

ה. יב 1) רש״י ברכות כי

2) או״ןז סי׳ צ״א סעיף בי.

ף י׳. י ן ב ס 3) סי׳ צי

ג פז קצור שלחן ערוך י

ו יכול לעמוד על עצמו מלחפיח, עד שיגמור נ ד מי שברי לו שאיח מ קריאת־שמע ותפלח, מוטב שיעבור זמן קריאת-שמע ותפלח, מא (ומשלים אחר־כך שיתפלל בלא גוף נקי, ואם עבר זמן תפלה אנוס הואת ת קרי ע ש כדלקמן סימן כ״א). ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בן בין חבוחר בעמו ישראל באהבה, לקריאת־שמע שמע, יניח תפילי

.( 6 ומברך עליחםח ב), ולכן ת ידיו במים עד הפרק 7) קודם התפד ה צריך לרחוץ את ידיו בבוקר אם גגע אחר־כך בידיו באיזח אף־על־פי שרחץ א מקום מטונף, דחייגו במקומות חמכוםים באדם שיש שם מלמולי זיעח, או שחיכך בראשו, או שלא רחצם בבוקר עד חפרק, צריך לחזור ולרחצם קודם התפלה. ואם אין לו מים צריך לחזור אחריחם, ללכת לפניו ד׳ך כך יעבור זמן תפלה, מנקה רא שמתו י מילין או לאחריו מיל. ואם מתיב ארחץ ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל, דכתי בנקיון כפי וגר. ארחץ במים אם אפשר, ואם לאו בנקיון בכל מידי

דמנקי 8).זח ו ואם רחץ ידיו בבוקר, כראוי, ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיח דעתו בנתיים, ואפילו למד בנתיים, גם־כן דבר, מכל־מקום כיון שחםי חוי חיםח חדעת, וצריך גם־כן לרחצם במים לצורך תפלח, אך בזח אין צריך לחזור אחר המים דוקא, שאם אין לו מים מזומגים, ובאםת חצבור לא יחזיר עליחם אלא מגקח ידיו ל פ יחזור עליחם יאחר ת

בצרור או בעפר או בכל מידי דמגקי, ומתפלל עם חצבור 9).י לך ב ואני תפלת יתאמץ לחתפלל עם חצבור, דכתי ז ישתדל וב כתי ן ו מתי ״עת רצון״ בשעח שחציבור מתפללי ת רצון, אי ח׳ עת רצון עניתיך, ואין הקדוש־ברוך־הוא מואם בתפלה של ע כה אמר ה׳ ב

ניפ בחלבה י י שערים מצו

״ת עין יצחס ב) צריך לרחוץ ידיו במים קודם חתפלח עי׳ בשו להנאון מהאוונא (סי׳ ב׳) בעיר שנעשה תהנה דאין רשאים אנשים לטבול בהטסוה טפני דהנשים שאננות אינם רוצים לטבול משום נהיות העלה שם דהנם דטדינא דשו״ע בטלוה לטבילת np עם כל זה האירנא דכטה אנשים סבלוה עליהם לחובה הוה כנדר ואין רשאים לבטל ולכן אין ממש בהתסנה

עיי״ש.

ת ט״ו. ברכו

9) שם סעיף וד, וסי׳ רל״ג סעיף כ׳ ועיין

באה״ס שם.

6) לשון הש׳׳ע סי׳ פ׳ ועי׳׳ש בסמ׳׳ג.

7) רמב״ס הלי תפלה פ״ד ה״ב.

8) סי׳ 5״ב סעיף ד וא״ר וזז״א, ועיין

פח קצור שלחן ערוף יכ

), דכתיב!!) הן אל כביר (פירוש 1 רבים, ואפילו יש בהם חוטאים 0 רבים) לא ימאם וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו

עמדי 2!)• ח ההולך בדרך 0 והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם אם יש לפניון בצבור. אם יוכל לבא שמה בעוד יום, שלא עד ד׳ מילין מקום שםתפללי יצטרך ללכת יחידי בלילה צריך לילך ד׳ מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור,ן שם בצבור, אם יכול לבוא למחוז ומכל-שכן שלא לילך ממקום שמתפללי

חפצו בעוד יום 13).ת המדרש, שהם ט מצוד. גדולה להתפלל בבית־הכנםת או בבי מקומות מקודשים, ואפילו אם לפעמים מתבטל שאין שם מנין, מכל־םקום מצוד. להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשים. ומי שדרכות המדרש, יתפלל נם כן שמה בעשרה, אף־על־פי שיש בעירו ללמוד בבית ת המדרש, יתפלל בבי ן דרכו ללמוד בבי ת הכנםת, אבל מי שאי גם בי, וברב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו ( ״ ט הכנםת שיש בה רוב ע. אמר רבי ( 1 שני בתי־כנםיות, ילך להרחוק שיהיה לו שכר פסיעות 5 יהושע בן לוי, לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה!). עוד הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם6ת וערבית לבית הכנסת, ) כל מי שהולך שחרי נ ד ל ״ אמרו רבותינו זמתאחד שם כראוי, ומתנהג שם או לבית המדרש בזמן הראוי, ו בקדושה כראוי, זוכה לאריכת ימים דכתיב אשרי אדם שומע ליה כי מוצאי , וכתיב בתרי לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזת פתהי

מצא חיים.

ניפ כהלכה י י שערים מצו

ד ד א הדין ה ו ה ׳ ג׳) ד לם (םי ן עו י ת בנ ״ ו ש ך עי׳ ב ר ד ך ב ל ו ה ג) הר עו ד דהשי ו ב ע ת כ ב לילך לשם. ו י ! בעשרה הי י ם שמתפלל ך מיל למקו ו ב ת בישוק ו ח א ר ו ם ה ״ נ ב ה י ב ה א עיר גדולה ו ם הי כ א ״ א ו ד ת י ב ן מ ל אין הושבי מיע הרב ״ ש ב ב ת כ ף העיר עיי״ש ו ו ס ן מ י א הושב ל לך א ו יפטר מלי ת י ב מר ק ו ב ב לילך ב י י ו ת ה מ כ ו מ ס ך לילך לעיר ה ג שצרי ״ ה כ ) דגם ב הגרש״ז (םי צ׳ק ״ רה (שם ם ה ברו נ ש מ ב ׳ כי) ו ׳ צ׳ םעי ך השלהן (סי ב בערו ת בערב וכן כ ו

15) מג״א שם סקכ״ב מגמ׳ ב״מ ק״ז. 16) ברכות מ״ז:.

17) ברכות חי.

10) רמב״ם שם פ״ח הל״א. 12) ברכות ר. וסימן צ׳ סעיף טי.

13) שם סעיף ט״ז י״ז ובמג״א. 14) סימן צ׳ סעיף ט׳ י״ח ופמ״ג.

קצור שלחן ערוך יב פט

ת הטדרש, שיתפלל סת או בי ת הכנ י יש לו לאדם לקבוע לו בי, וכל תוך ד׳ ( 1 8 ( שם בקביעות, וגם יקבע לו שם מקום טיוהד לתפלתו ד. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, ( 1 ת כהד מקום השוב 9 אמוב ויסב הזקיהו פניו אל הקיר וגו׳. נו בהזקיהו המלך, דכתי כדמצי ולא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו, יקבע לו

יא מצוה לרוץ כשהולך לבית־הכנםת או לבית־המדרש או לשארב דרך מצותיך ארוץ, ת ה׳, וכתי מצות, שנאמר נרדפה לדעת א ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצוה. אבל בתוך בית־הכנםת ובתוך בית־המדרש אסור לרוץ, ובבואו לפני הפתה, ישהה מעט שלא!2) יכנום בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך־שמו, ויאמר הפסוק ואני ברוב חסדך וגו׳ שהוא כמו נטילת רשות ואהר־יכנום, וילך באימה וביראה כהולך לפני מלך. בקהלות שיש ליהודים רהובות בפני עצמן, מצוד! להתעטף בציצית, ולהניח תפילין בביתו וילך כך לבית־הכנםת. ובמקום שדרים בין האומות, או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניה תפילין בפרוזדור שלת צי בית־הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנוס לבית־הכנםת מעוטף בצי

ת איזה אונם, אינו יכול לילך לבית־הכנםת או לבית־ מ ה יב אם מ המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים, שיתפלל על־כל-פנים בביתו בצבור, ואם אי־אפשר לו, יתפלל על־כל־פנים בשעה שהצבור מתפללין, שאז הוא עת רצון.ן וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללי

נ״ב) בתב דדוקא בבוקר מחויב לילך אבל לא בערב שאינו סחוייב ליאך בדרך בערב בשביל מנין ובתב בערוך השלח! שם דבשביל פרנסה יבולי!

להקל בזה דהא מצוה לפרנס אשתו ובניו בראיתא בש״ם (כתובות נ״א.). ר) וגם יקבע מקום מיוהד לתפלתו בתב בשו״ת הרא״ש (כלל ה׳ סי׳ ני) דהא דאמרינ! (ברבות מ״ר.) רנדול מיםב בראש. ובן (בבא בתרא ק״ב.) בישיבה הלך אחר החבמה ובמסיבה אחר הזקנה זה נוהג במקומות שאינם קבועים אבל של ביהבנ״ם אטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן

.( 2 גם־כן מקום, שלא יבלבוהו בני ביתו 0

ן 22). ומוכתר בתפילי

ניפ בהלכה י י שערים מצו

21) שם סעיף י״ב ובמ״א.

22) סי׳ כ״ה סעיף ב׳ ובמ״א שם, וסי׳

מ׳׳ג סקי׳׳א.

18) סי׳ צ׳ סעיף י׳׳ט.

19) מג״א סקל״ד.

20) סעיף י״ט כ״א ומג״א סקל׳׳ג.

צ קצור שלחן ערוך יב

נתבאר בעיירות, אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו חנחוצה לו, ו לעיל סי׳ ח׳ דאםור לחתחיל קודם חתפלח, יכול להקדים עצמו ולחתפלל

ץ חחמח23). כף משתנ תין מלאכול עד לאחר נמר ג וכן מי שחלש לבו, וקשח עליו לחמתי י תפלת חצבור, מותר לו לחקדים תפלתו בביתו, כדי לאכול מיד 24),תו מותר לו לחקדים תפלתו בענין זח, אבל אם בא לבית־ ודוקא בביסת שיש שם צבור, אסור לו לחקדים תפלתו לתפלת חצבור. ואפילו הכנ אם רוצח לצאת חוץ לבית־הכנםת, להתפלל קורם הצבור אסור, אלאן מלחתפלל, יתפלל חוא בפני עצמו, אם־כן רואח שחצבור םתאחרי כדי שלא לעבור חזםן. וכן אם חוא חולד. או שיש לו אונם אחר, מותר, אפילו בבית־חכנםת. ויותר טוב שילך לביתו לחתפלל25). לחקדים תפלתו יד יש־אוטרים שאם חתפללו צבור בבית־חכנםת, ואחר־כך באוי לעטוד, בטקום שעטד צבור אחר לחתפלל שם אין לשליח־חצבור חשנ הראשון, משום דהוי גנאי לחראשונים, אם לא שכבר יצאו חראשונים מבית־הכגםת. ואם הראשוגים הוציאו םפר־תורה וקראו בו, איןת םפר־תורה, לקרות באותו בית־הכנםת. אבל י נ לחאחרונים להוציא ש

בחרבח קחלות אין םקפידין באלו דברים וחכל כמגחג ד.קד.לה26).ת זח לבגות בית־חכגםת או בית־חמדרש ט1 כופין בגי חעיר זח את ן םגין תמיד, כופין זח א ולקנות ספרים ללמוד בחם 27). ובמקום שאיד. ואפילו חלומדים, ד לטנין ולא יתבטל חתםי זח בקנסות, שיבואו תמין תורד. מ שעל ידי זח יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, ח

לחוד וזטן תפלח לחוד 28).

—— שערים מצויינים בחלכח

ק ב ד ו י ת ל ח נ א ב ל ן א ה כ ש ע א י ו ל מ ו ק מ ל ב ו ר ו נ ב י ש ו י ו ו מ ו ק ת מ ח א נ פ ץ י י ר פן ו ר ס ש ח י ם ש ו ק מ ב ) ר ח ״ ׳ מ י ס ב ( י ר י ב ״ ר ח ב מ ת ן כ כ ח ו נ ל י ו א מ ו ק מ וי ר ש ח ב ל ז ב ע ת כ ש ו ״ י י ו ע י ת ו ב ת א ל ח נ ק ב י ז ח י ק! ו ד חז ו ב כ ב ב י י ן ח י ם א י כל ל פ ת ח ם ל י א ב ח ן ל י ר ב ו מ ת ש ו מ ו ק מ א ב ק ו ח ר ) רז ז ״ ת מ ו ם א ״ נ כ ח י ב ר ( מ ח

. ו מ ו ק מ ן ב ק ז ! ה י ב י ש ו ם מ י י ו נ ת ק ו מ ו ק מ ! ח י א ש ל ב ב א

וסימן קמ״ד. 27) סימן ק״ג סעיף אי.

28) סי׳ ג״ה סעיף כ״ב ובאה׳׳ס וא״ד שם.

23) סעיף ט׳ ובמ״א. 24) כדלעיל סי׳ ה׳ סעיף ב׳.

25) סעיף י׳ ובמג״א, וסי׳ קי׳׳ד סעיף בי.ס ובד״י שם י ף סימן ס 26) עיין מגיא סו

קצור שלחן ערוך יג צא

יג. דיני קדושת בית הכנסת ובית המדרש. ובו ה׳ סעיפים.

א קדושת בית־חכגםת ») וכית־חמדרש גדולה מאד, ומוזחרים עליהםראו ג), ) ומקדשי תי ב! לירא ממי שחוא שוכן בחם יתברך־שמו, כדכתיב ואחי לחם ובית־חכנםת ובית חמדרש גקראים גם־כן מקדש, כדכתי למקדש מעט ג), ודרשיגן2) אלו בתי כגםיות ובתי מדרשות. ולכן אסור

שערים מצוייניפ בהלכה

א) קדושת ביהכנ׳׳ם בזמנינו היום סיחדים חרר טסוך לביהכג״ט לבתי כםאות לקטנים ולגדולים ויש ליזחר בזח שלא ייחרו צר כותלי ביהכנ׳׳ם לקבוע שם חבית קיבול מחרםינח (םארצעלאי) [שחוא רבר שוע וחלק ומשרק שריק מגבו] רחא גם כותל ביחבנ״ם מבחוץ יש בו קרושת ביהבנ״ם כמש׳׳ב בשאילת יעב״ץ (ח״ב םי׳ נ״ד) וחובא בשע״ת (םי׳ קג״א) ועי׳ בראש יוםף (מנילה כ״ז:) דיש להזהיר לחעולם שלא ישתינו על קירות ביחכנ״ם מבחוץ ובש״ם נדה (י״נ.) שם איתא שחתירו לאחוז באמה לחשתי! מחוץ לגג

ביהכנ״ם אף שזח עבירח חמורה מאד עיי״ש.ב ומקדשי תיראו עי׳ בשו״ת חתם םופר (או״ח םי׳ ל״א) ב) כדכתי דדבר שאומות חעולם מקפידים לכבר מקום בית תפלתם אם אנו לא נעשה כן יש חילול השם וכעין זה כתב חמג״א (םי׳ רמ״ר ם״ק חי) וחוא מוסיף לזה דהא כל מה שאנו בונים ביהכנ״ם לקבץ בו רבים ולקדש שם שמים נפקא לן מקרא בפ׳ אמור ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ במו שאיתא בש״ם (מנילה כ״נ:) ורישא דהאי קרא חוא ״ולא תחללו את שם קדשי״ והשתא אם בבנין ביהכנ״ם יהיה חילול השם בין הנוים מקיימים םיםא רקרא ״ונקדשתי״ ועוברים על רישא דקרא ״ולא תחללו״ עיי״ש ומשמע שם רדוקא ברבר מפורסם כמו בנין וכרומח שחוא לעין כל שייך דבר זח לחקפיר כמו שחם מקפידים אבל ברבר צנעח אין לחקפיר רחא בחרבח דברים אין אנו

מקפידים כמו שחם מקפידים כמו םעורת מצור, ושינת מצוח.ט עי׳ בשו״ת עין יצחק לחנאון מקאוונא ע ה להם טקדש ט ג) ואהי (או״ח םי׳ ג׳) דמותר למכור ביהמר״ר קטן לעשות מחמעות בית טבילח לנשים דהוא מצוח דרבים ואיסור ברת וסתירת ביחמר״ר חוא מדרבנן וכתב

עוד טעמים עיי׳׳ש. ובענין םתירת ביהכנ״ם שאסור אפי׳ אם רוצים לבנות חדשה כטש״כ בש״ע (או״ח סי׳ קנ״ב) עי׳ בשו״ת חתם סופר (םי׳ ל״נ—ל״ד) שנותן עצה לזה שאחד מבני הקחלח ימכור חרר מכירח נמורח וחלוטח לביחכנ״ס קבוע ואם אין להם טמון לשלם לו יזקוף עליחם במלוח ואח״כ יחזיקו תיכן* בהחדר הזה לחתפלל וכיון שיש לחם חרר לביהכנ״ם מותר לםתור הביהכנ״ס

. ס 0 ל׳ יעיין יבמות ף:. 2) מגילה כי " נ 1) ויקרא י י

צב קצור שלחן ערוף יג

נות אלא של מצוח, ן בהם חשבו לדבר בם דברים בטלים, ואין מחשבי כגון קופה של צדקה וכדומה. וגוהגין בהם כבודד), לכבדם ולרבצםר,),. אין לגשק בהם בניו הקטגים, שאינו י ד ו ב כ ומדליקין בהם גרות ל

. ( 4 ת השם־יתברך ב ה ראוי להראות שם אהבה אהרת, זולת אט מעל רגליו. וישגיה שלא ת הטי ב קודם שיכגום לתוכם יקגה א

ניפ כהלכה י י שערים מצו

ן וזה ו הראשו ר לבעלי ד ה רה ה ימכרו בחז ר יחזרו ו גמו ה וכשי ש ד ח ו ה בנ י ו( ז ׳ ט״ ׳ י״א וסי ים (םי ת דברי חי ״ ו ש ר ב ו ם חשש. ועי׳ ע ר בלי שו ת ו מ

. ״א) ׳—י י צר? (םי י נ ב ת א ״ ו ש ב ) ו ׳ כ״ז ר (םי א ם א א ״ י ר ה ת מ ״ ו ש ב ו׳ ת רעק״א (םי ו ה ג ה ׳ ב ם עי צ ב ר ל ם ו ד ב כ ד ל ו ב ם כ ה ם ב י ג ה ו ג ר) ות ו נ ל י ת א ע י ט ר נ םו ) שיש אי ט ״ ע — ח ״ ׳ ע ח םי ״ ו א ם שיק ( ״ ר ה ת מ ״ ו ש ב ) ו ק״נת ע י ט ר נ םו א אי צ ב שלא מ ת ׳ טי) כ ת בנין ציון (םי ״ ו ש ב ם ו ״ נ כ ה י ר ב צ ח ב( א ״ ׳ כ סי ׳ י״ז ו ו םי ח״ ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ב ב ת ם וכן כ ״ נ כ ה י ח ב ת פ ך ל ו מ אילן םא רק ו ע לך אשרה ה ט ר לא ת םו ם ראי ״ נ כ ה י ב ך ל ו מ ת גן ס ר לעשו ת ו מ ר( ׳ קכ״ז א םי ״ ח ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ב ״ם) ו ו עכו פ״ ם ( ״ ב מ ר כ ה ״ ש מ ק כ ״ מ ה י ב בת ו נ ל י א ם אין ה ם אז א ת ל פ ת ת י ב ת כן ב ם לעשו ״ ו כ ע ם ה י הג ו ם שנ ו ק מ ב ב ר ת כ( ט ״ ׳ כ ם (םי ה ר ב ה א ז ה ת מ ״ ו ש ם הם יש להקל וכן ב טעי ו ם כפי שנ עי טו נב ו ן ט ם מערערי ר אלא א נא יש להתי לרי ר ו סו ן כאן אי ך לברר שאי י האר

להתיעץ ברב גדול.

ם קי פסו ם ו י ר ו מ ז ם מ י ל ת כ ב על ה ו ת כ ם ש ״ נ כ ה י ב ה) לכבדם ולרבצם ום לצייר צי רו ם ו ושנ ת י מ ה ם מ י ל ת כ הושהרו ה ם ו י ק ה מ ם נ נ י א ת ש ו מ בהם ש ום ו כל ש ס י ׳ ר״ש) שעשה מעשה שכ ד (סי א ם א א ״ י ר ה ת מ ״ ו ש ש עי׳ ב ר ה מל (ה״ג ש י מ ד א ר ר מ ״ ו מ ש ל ״ ר ה ת מ ״ ו ש ו עליהם. ועי׳ ב נ לב ת קלף ו י ל ט מ בו ל י ת ת י ן זה ש פ יר יציירו באו י ם אי אפשר לדבק עליהם קלף או נ א ) ר ׳ ט״ז םין וזב ם חולי ו ק מ ג שעשה מעשה ב ״ ה כ ב ת ד ו מ ש ם ה ך למקו ו מ ללבן ולצייר סר גרמא י ת ה ב רק הגרמא ויש ל ר לא השי י ק מ ח מ ם הקודש ולא נ ו ק מ כ ל ״ ה אן עיי״ש נ ל דרב ו ס ה רק פ ה בי ב ע״י צבע לא הו ת כ נ ם מצור. רשם ש ו ק מ בר גם בגרמא ולכן י ת ) שלא ה ׳ ט׳ ׳ רע״ו סעי ״ר סי ו י ם ( י ת ת פ ה נ מ ועי׳ בי כר קא ע״י נ ר דו י ת ן הכל״ ה ה לאדו ב ש ו ״עלינו ל ב עלי ת כ ה נ ל שהי ת ו כ ב

. י ו נ א רק כי ו ן ה כיון ראדו

) ראם א ״ מ י ק ״ ם ו ה״ג ם ב ( י ש מ אל ו ת שו ו ב ו ש ת ת ו ו ל א ש ועי׳ בת זה ר לעשו ו ס ת א ו מ ם ש ם ע קי ם פסו ן ש י תב ו כ ם ו ״ נ כ ה י ירים ב מציי כר ר שהנ י ת ה ם ל ) העלה ש ׳ א׳ ״ד סי ו י ן ( ו מ ס ר פ ת נהרי א ״ ו ש ב . ו ״ם ו ע״י עכע ד ו ת נ ״ ו ש י ועי׳ ב ו דש לנ ן הקו ת על הארו ו ט ל ו ת ב ו י ת ו א יהקוק השם או ב

. ׳ קפ״א) ״ר םי ו ת י ״ ד ה מ דה ( הו בי

3) סימן קנ״א סעיף טי. 4) סימן צ״ח סעיף זר.

קצור שלחן עייר יג צג

כף יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך. מותר לרוק בהם אך ישפשף תי ברגליו 5).

י ג אין נכנסין בהם לא בהמה מפני חחמה ולא בגשמים מפנ, יכנס ויקרא שם איזה ת י ב ת ה הגשמים. ואם צריך לכנוס לקרות אזה תפלה, או שישמע מאהרים איזה לימוד, או לכל פסוקים או יאמר איא מצוה, ואהר־כך יקרא ת ישב שם מעט, כי גם הישיבה בהם הי הפחו

.( ת 6 י ב ת ה את עראי, נ ת או לישן בהם אפילו שי ד אסור לאכול או לשתו ולצורך מצור. כגון בליל יום הכפורים מותר לישן 7), אך יתרהק מן הארוןת ולא הקודש 4 וכן לאכול שם לצורך מצוה, סעודה שאין בה שכרועות . וכן אותם האנשים שלומדים שם בקבי ( 9 קלות ראש מותר. ( 1 ת קבע, שלא יתבטלו מלימודם 0 נ מותרים לאכול ולישן שם אפילו שיד הכם ח), איך ), צריכין להוראת תלמי ה כשבונין בית־הכנםת ו)ז

ם ״ א ר ם ה ש ) ב ז ״ ק י ״ ד ם ״ נ ׳ ק י ם א ( ״ נ מ ׳ ב י ס ע ״ נ כ ה י ן ב י נ ו ב ש ו) כ( ו ״ ת ט ו א ם ( ר ש ״ א ב ם ו ״ ו כ ל ע ה ש ל פ ת ת י ו ב ה ב י ה ת ש י ב ל ב ל פ ת ה ר ל ת ו מ דק ״ ם ם ש ה ( ר ו ר ה ב נ ש מ ב ו ו נ מ ת מ ו ש ע ר ל ו ס ע א ו ב ם ק ״ נ כ ה י ה ב ״ פ א ב ד ת כם ת ל פ י ת ת ו ב ל א ה ד ל ע ם ה ה ש כ ל ר ה ו א י ב ב ל ו ק ה ן ל י נ ה ו ם נ ל ו ע ה ב ד ת ) כ ה ״ מ( ב ״ ׳ מ י ם ר ( פ ו ם ס ת ת ה ״ ו ש ׳ ב י ע ם ו ״ נ כ ה י ב ר ל ו ס ם א ה י ל י ל ם א ן ש י ד י מ ע ט של א ו ת ש ״ ו ש ב . ו ר ו ס א ב ל ת כ ) ש ת ו א ר ט א י ה ט ״ . ד ׳ ה ו ל י נ מ ׳ ( ם ו ת ה ה ל א ר מ שם ן ש י א ן ש ת ו א ר ב י ת ה ה ל ל ע ) ה ד ״ ע — נ ״ ע — ב ״ ׳ ע י נ ם ״ ק ה ״ ו ד ה מ ב ( י ש מ ום ״ ר ה ת ט ״ ו ש ל ב ב ר א י ת ה כ ל ״ ב נ ת ) כ א ״ ׳ י י ם ק ( ה צ ן י י ת ע ״ ו ש ן ב כ ם ו י מ ל צ

. ם י ר ס ו ) א ז ״ ׳ כ י ם ם ( ה ר ב ה א ז ה ת מ ״ ו ש ב ) ו ד ״ נ ׳ ק י ד ם ״ ו י ק ( י ש

ר ו ס א ) ל ׳ ׳ ז י ם ת ( י ב ת ה נ י ת פ ״ ו ש א מ י ב ) ה נ ״ ׳ ק י ס ם ( י י ת ה ו ה ר א ב( נ ״ נ ׳ ק י ם ע ( ״ ש א ב ת י א א ה ה ד ל י ב ת ט י ם ב ה ש י ה ם ש ו ק מ ם מ ״ נ כ ה י ת ב ו ש ע לן כ ש ו ״ י י ך ע ו פ י ה ן ל י ד א ה ו א ה ל י מ מ ה ו ל י ב ת ט י ב ם ל ״ נ כ ה י ר ב ו כ מ ר ל ו ם א דת ״ ו ש ׳ ב י ע ר ו ו ס י א ה ל ל ע ) ה ז ״ ׳ כ י ס ד ( א ר ב ן מ ו א נ ה ם ל ה ר ב ה א ז ה ת מ ״ ו ש בן ש י ץ ה ה ר מ ה ם מ י נ ב ל ה ם ו י נ ב א ה ה ק י ר ל ת ו מ ) ד ה ״ ׳ ל י א ם ״ ה ם ( ״ ש ר ה מ׳ י ם ת ( ״ ע ש ׳ ב י ע ם ו ש י ה ו נ י ש ה ו ש ע י מ ו נ י ש א כ ו ה ר ד ״ ד מ ה י ו ב נ מ ת מ ו ש ע ל וץ ח ר ל מ ו ש פ ו נ ה ב ש ע י מ ו נ י ו ש ש ם ע א ת ר ו ר י א ם מ י נ ת פ ״ ו ש א מ י ב ) ה ד ״ פ. ו ח ת פ ה ב ז ו ז ע מ ו ב ק ל ו ו ך ב ר ב ר ל ת ו ו מ ר ב ו ת לד י ו ב נ מ ו מ ש ע ר ו ו נ ת ו ה ר ק ע ש

. ( ובאיזה ענין לבנותו ט

שערים מצויינים בחלבה

8) סימן תרי״ס סעיף וי.

. 9) סימן קנ״א סעיף ד

10) מג׳׳א שם סק׳׳ב.

5) סימן קנ׳׳א סעיף ז׳ חי.

6) שם סעיף אי.

. 7) סימן קנ׳׳א סעיף ג׳ ד

קצור שלחן עייר יד

יד. דיני פסוקי חמרה. ובו ח׳ סעיפים.

א מן הודו עד לאהר השירה המה פסוקי דזםרה, וברוך שאמרל ברוך א ברכח שלאחריהם. משהתחי ישתבח חי חיא ברכח שלפניחם ו שאמר עד לאחר גמר חתפלח, אסור לחפםיק בדיבור אפילו בלשון

שערים מצויינים בהלכה

כתב הטו״ז (סי׳ קנ״א ס״ס ר׳) שאין לעשות ביהכנ״ס בבתים שיש בהרירה שלמעלה מטנו רבר מנונה כנון עכו״ם ודבר טינוף שדבר זה אינו מניח התפלה לעלות למעלה עיי״ש ועי׳ בשו״ת אבני נזר (או״ח סי׳ ל״ב) ראפי׳ אם ע״נ חחרר שמתפללי! שם דר ישראל ולמעלח ממנו רד עבו״ם ג״כ אסור ובשו״ת מחר״ש לחנאו! מרארמישל (יו׳יר סי׳ מ״ח) מתיר משום רחצורות תלוים על כותלי חחדר ואינם ננר חלל דירח חתחתונח שייחדו לביחכנ״ס ונם חיום אין עובדי! לצורות חללו כמבואר (ביו״ר סי׳ קמ״א)

ולכן יש לחתיר בביחכנ״ס שחוא לזמ!.סת עי׳ לסמן (סי׳ י״ח סעי׳ י׳). ת הכנ י ז) כשבונין ב

ד חכם עי׳ ברםב״ם (תפלה םי״א) וטור ן להוראת תלמי ח) צריכי (סי׳ ס״נ) וברמ״א (סי׳ ס״נ סעי׳ ה׳) שעושין בימה באמצע ביחכנ״ס שיעמוד עליה הסורא בתורה וישמעו כולם ומסורו מש״ס (סוכה נ״א:) ובירושלמי (סוכה פ״ה ה״א) וזוה״ס (ם׳ שלח רף סס״ר:) ועי׳ בשו״ת-חתם סופר (סי׳ ב״ח) ראף בביהכנ״ס סטנה שאפשר לשמוע סול הסורא נם אם עומדת אצל הארון הסורש אפ״ה אסור רהא אמרינן בש״ס (סוכח נ״א.) דאנשי אלכסנרריא היו מעמידי! הבימה באמצע אף שבלאו הכי לא היו שומעי! והוצרכו להניף בסוררין וכו׳ וככה היו יכולים להניף בסוררי! אם הבימה היה בסוף למעלה אע״כ דרוסא צריך להיות באמצע וטעמו שאנו מחזיסי! חבימח כמו מזבח ומפני כן אנו מסבבי! אותח בחנ הסוכות כמו שסבבו חמזבח וכו׳ ועי׳ מזה בשו״ת אמרי אש (או״ח סי׳ ז׳) ובשו״ת מחנח חיים (ח״נ או״ח סי׳ י״ר) ושו״ת נור! לדור (סי׳ ז׳) ובשו״ת משיב רבר להנצי״ב (סי׳ ט״ו) וכתב סופר (סי׳ י׳) ושו״ת מחרי״א אסאר (סי׳ נ׳) שכולם כתבו לאסור ובשו״ת מחר״ם שיס (יו״ר סי׳ סם״ח) כתב ראםי׳ אם מתכוונים רס לצורך חרחבת חמסום ולא לחתרמות לבתי תפלתם נ״כ יש איסור משום ובחסתיחם לא תלכו עיי״ש וחנאו! חנצי״ב מביא שם לזח מש״כ הרמב״ם (בפהמ״ש ברכות פ״ט) אל תבוז כי זסנה אמך דהיינו שלא ילעינ על תסנת

חכמים אעם״י שהם ישנות וסרמוניות עיי״ש.זה ענין לבנותו עי׳ בשו״ת הלבות סטנות (ח״ב סי׳ קע״ט) ט) ובאי קהל שבנו או שסנו ביהכנ״ם ריעטור הש״ץ ויברך הטוב והמטיב ובשו״ת חתם סופר (סי׳ נ״נ) נראה שם רמםכים לזה וכ! עו״ש (סי׳ קנ״ו) כתב בביהכנ״ס שנשרף ובנו אותו בחזרה העלה שם רהמברך לא חםסיר ומשמע שם דשחחיינו לא יברך ובשדי חמד (ביהכנ״ס אות י״ב) האריך עוד בזה

קצור שלחן ערוך יד צד.

חקודש »), (וכן ככל סקום שאםור לחפםיק אםור אפילו בלשון־חקודש) 1). אך לענין חפםק לדבר םצוח, יש חילוק בין פסוקי דזםרח וברכותיה, לקריאת-שםע וברכותיה. בפסוקי דזםרח, אפילו באמצע ברוך שאמרזה ברכה מותר לו לענות אמן 2), וכן אם ובאמצע ישתבה, אם שומע איע ישראל מ שומע שהקהל אומרים קריאת־שמע, אומר עםהם פסוק ש וגו׳ 3), ומכל־שכן לקדיש ולקדושה ולברכו דםותר לו להפסיק ולענות עם הקהל, ומכל-מקום אם אפשר לו לכוין שיפסיק לאלו במקום הפסק, כגון בין מזמור למזמור, או לכל־הפהות בין פסוק לפסוק יעשה, וברוךך פסוקי דזמרה אפילו במקום הפסק הוא וברוך שמו לא יאמר תוישתבה וכו׳ שאומרים ו נזכר בנםרא). וכן הנוסח יתברך ו נ (כיון שאין מגגן ברכו, לא יאמר כיון שאיגו אלא מגהג. וכן אם עשה צרכיו כשההז ורוהץ ידיו, גראה־לי דלא יאמר ברכת אשר יצר, כיון שיכול לאמרה

.( אהר־כך 4דה 5). ת שלפגיו, ויאמר ברוך שאמר בעמי צי ב יאהז שתי הצית יגשקם ויגיהם, ויאמר כל פסוקי דזםרה ו ה ב ש ת ובתשלום מהולל בה מוגה ת כאלו הי בו ת ובנעימה, ולא במרוצה, וידקדק בכל התי ה נ בת ידך וגו׳ שצריך מעות, ויכוין פירוש המלות, ומכל-שכן בפסוק פותה א לאומרו בבונה גדולה, שיכוין פירוש המלות, ויתפלל במהשבתו על מזונותיו ועל מזונות לכל ישראל, ואם לא כוון בו כלל, אפילו בדיעבד צריך להזור ולאמרו בכוונה. בין אלילים ובין וה׳ שמים עשה, צריך

.( הפסיק קצת, שלא יהא נראה כהוזר למעלה 8

שערים מצויינים כהלכה

ובשו״ת לבושי מרדכי (ח״ד טי׳ כ׳) נשאל אי יש איזה תיקון לומר בבנין ביהכג״ם והשיב שלא מצא מזה כלום אבל כשגגמר הבגין צריכים לעשות

סעודת מצוה כמו בביהט״ק כדאיתא בש״ם (מועד סטן ט. שבת ל.).׳ בלשון הקודש עי׳ בשו״ת תשורת שי א) אסור להפסיק אפי (סי׳ קכ״ח) ראם עומד באמצע פסוקי חמרה ואין שם מי שיקרא בתורה אלא הוא מותר לו להפסיק לקרות בתורה מפגי כבוד הציבור דהוא כמו כבוד תלמיד חכם דרשאי להפסיק בשבילו ועי׳ בשו״ת סהרש״נ (סי׳ ג״ב

אות ב׳) דאין לו להפסיק לומר ״בריר שטיה״ באמצע פסוקי חסרה. ועי׳ בשו״ת פרי חשדה (ח״ב סי׳ ט״ו) דאם אין מניו בביהכג״ס

מ נ״א סעיף א׳ ב׳ ובאחרונים• י יד 1) ס

ג ״ ק 2) מגיא שם ס

ה. ״ז סימן סי 3) סו

ל סעיף ה׳. ד 4) ח

י א ק א סימן נ״א ס י 5) מג

6) סעיף ד ד זד ובאחים שפ.

צו קצור שלחן עייד יד

, ומכל־שכן אחר־כך עד ח ר מ ג יזחר שלא ליגע בשעת פסוקי ת גמר חתפלח, במקומות חטכוםים בגופו, או בראשו במקום חטכוסח, וכןאת חחוטם ובצואת האוזן אסור ליגע, כי אם על־ידי מטפחת, ואם בצו נגע בידו יש לו לרחוץ במים. ואם חוא בשעת תפלח, ואי אפשר לו לזוז

. ( 7 ולבקש מים, די לו בנקיון צרור, או חוכך ידו בכותל וכדוטחא במקום קרבן דח ובשמחח, שחו ד מזמור לתודח אומרים בעטיה הוא ה׳ חאלחים יאמר בעמידח, וכן ת תודה, וכן מן ויברך דוד עד א.( ח ובשטחח, וכן בברכת ישתבח יעמוד 8 נ ו מ רה יאמר בעמידה, ב השידה ה בשבת וביום־טוב אין אומרים מזמור לתודה, מפני שקרבן תון נדרים ונדבות בשבת וביום־טוב. גם אין באה בנדבה, ואין מביאידה בא אז, ן קרבן תו אומרים אותו בחול־חמועד של פסח, מפני שאידה צריכין להביא עשרה לחמי חמץ. ולא בערב לפי שעם התו פסח, כי שמא לא יוכלו לאכלם עד זמן איסור חמץ ויצטרכו לשרפן, ולא בערב יום חכפורים מפני שממעט זמן אכילתם, ומביא קדשים לידי

לו חצבור ו אם איחר מלבא לבית־חכנםת, עד לאחר שחתחי להתפלל, ואם יתפלל כסדר לא יגיע להתפלל תפלת שמונה-עשרה עםהם. והעיקר שיתפלל שמוגה־עשרה עם הצבור, על כן יכול לדלג כאשררה וברכת אלהי נשמה, יתבאר. אך ברכת על־נטילת־ידים וברכות התו, ועל־כן אם לא אמרם בביתו, צריך ( 1 לעולם צריך לומר קודם התפלה 0 לאמרם בבית־הכנסת, ואפילו אם על ידי זה יתאחר מלהתפלל עם הצבור.ת בשחרית, צריך לומר דוקא קודם שמונה־ וגם קריאת־שמע עם חברכול ברכת יוצר אור, ויתפלל כסדר עד אחר שמונח־ עשרח, דחיינו שיתחי עשרה, בלי שום הפסק, (כדי להסמיך גאולה לתפלה דהיינו גאל ישראל

י ד צר כ ו י ח ל ב ת ש ן י י ק ב י ס פ ה ל ד ו ו מ ע ד ל ח א ר ל ת ו ן מ י נ מ ה ד ל ח ר א ס ח ש. ה ו צ ך מ ר ו צ א ל ו ק ה ס פ ה ה ן ש ו י ן כ י נ מ ת ה ם א י ל ש ה מ ל ה ד מ ה ש א י א א ר ק י ש( א ״ ׳ נ י ס ם ( י י ת ח ו ח ר א א ב ב ו ) ח ג ״ ׳ ם י ס ם ( ו ל ת ש ל י א ת ש ״ ו ש ׳ ב י ע ות ו כ ר ב ׳ ב י פ א ש ו י ד ר ק מ ו ק ל י ס פ ה ו ל ר ל ת ו ח מ ר מ ז י ד ק ו ס פ ד ב מ ו ע ם ה ו ת י דה ל ע ) ה ב ״ י ׳ ק י ח ס ״ ו א י ( כ ד ר י מ ש ו ב ת ל ״ ו ש ב ק ו י ס פ ה ו ל ר ל ת ו ש מ ״ ר ק״ ו נ י ל ע ת ״ ל פ ל ת ה ק ו ה ר מ ם ג א א ל ה א ר מ י ח ק ו ס פ ׳ ב י פ ק א י ס פ ה ו ל ר ל ו ס א ש

פסול 3).

שערים מצויינים בהלכה

9) שם הגד, סעיף ט׳. 10) ע״ל סימן ז׳ סעיף ו׳ ד.

7) סימן צ״ב סעיף ו׳ ז׳ ופמ׳׳ג. 8) סימן נ״א סעיף ד ט׳ ובאה״ט שם.

קצור שלחן עריד יד צז

ח (בלי ר מ לשםונה־עשרה) אבל שאר הברכות וכל הסדר, ופסוקי ח ברכת ברוך שאמר וישתבה) יכול לאםרם גם לאהר חתפלח!!).

ת ז ולכן לאתר שאמר שלש ברכות הגזכרים־לעיל, והגיה טלי ותפילין, אם הוא רואה כי אין לו עוד זמן שיוכל להגיע להתפלל שםוגה־ עשרה עם הצבור, אלא כשידלג ויתהיל בברכת יוצר אור, אזי יתתיל שם. ואם יש לו זמן לומר גם ברוך־שאמר ותהלה לדוד עד סופו, דהייגו שםישתבה יאמרם. יש לו זמן יותר, יאמר גם הללויה קדשו לעולם ועד ו הללו אל בקדשו עד כל הגשמה תהלל יה הללויה. יש לו עוד זמן יותר,ת ה׳ מן השמים וגר. יש לו עוד זמן יותר, יאמר יאמר גם הללויה הללו א גם שאר הללויה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם ויברך דוד עד לשם תפארתך. ואם יש לו עוד זמן יותר, יאמר הודו עד והוא רהום, וידלג עד והוא רהום שקודם אשרי ושם יתהיל. והמזמורים שמוסיפים בשבת וביום־טוב, אם אין לו זמן לאמרם, אזי כל המזמורים והפסוקים שאומריםת גם מאלו צ אותן בכל יום, להם הקדימה, ואם יש לו זמן לומר קת ב ש שמוסיפים גראה לי דבשבת וביום־הכפורים, מזמור שיר ליום ה והלל הגדול, (שהוא הודו לה׳ כי טוב וכוי) להם הקדימה. ובשאר יום־טוב, להלל הגדול לבד הקדימה, ואהר־כך מזמור לטגצה, לדוד בשגותו, תפלה למשה, וכל אלו המזמורים והפסוקים יאמרם קודם ישתבה, ולאהר גמר התפלה ישלים כל מה שדילג, רק ברוך שאמרישתבה אין אומרים לאהר התפלה. ואם רואה שאפילו אם יתתיל ו בברכת יוצר אור, לא יוכל להתפלל שמוגה־עשרה עם הצבור אלא אם כן. ( 1 2 גה ו ת ובכו ו ג ב לו יותר להתפלל בפגי עצמו כסדר במתי יטהר, טון להתפלל פסוקי דזטרה, לי ח אם בא לבית־הכגסת, והצבור טתהית ותפילין והוא מצפה שיובאו לו, יכול להתפלל גם־כן ואין לו טלית ותפילין יגיהם לאתר ישתבה, קודם פסוקי דזמרה, וכשיביאו לו טליגיהם יתעכב ד שי רא שבעו ברכת יוצר אור, ויברך עליהם. ואם מתי

שערים מצוייגים בחלבה

( ח ״ ׳ מ י ס נ ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ב ק ו י ס פ ה ר לו ל ת ו ש מ י ד ר ק מ א י ר ש ח ן א י א וה ר מ ז י ד ק ו ס ע פ צ מ א ן ב י נ ל ע כ ק ב י ס פ ה ר לו ל ת ו מ ה ש ל ע ה ו ו י ל ג ע י ש הו ק ל ח ה ש ג ה ם ב כ ש ״ א ג י ב ה י ש ת א צ ) מ ת ו ל ב ו (על א ל ב ר כ פ ס ב . ו ש י ד ר ק מ ו לה ר מ י ת ק ו ס פ ק ב ר ש ו ״ ר ת ס כ ר ב ׳ ב י פ ר א י ת ה ה ל צ ו ר ם ש ו ל ת ש ל י א ש על ה

. ן י כ ר ה ן א י נ ׳ מ י ה א י ם ל ו א י ת ו ב ד א ו ב כ ש ל י ד ר ק מ ו ק ל י ס פ ה ו ל ר ל ת ו מ

11) סימן נ״ב ובח״א. 12) שם, וע״ל סימן כ׳ סעיף י״א י״ב.

צח קצור שלחן ערוך טו

מלהתפלל שטוגה־עשרה עם הצבור, ידלג טן והוא רהוט שבהודו עד והוא רהום שקודם אשרי, או טן ויושע עד ישתבה, ולא יאמר רקהא לו פגאי להגיהם לאהר ב לעיל, כדי שי טזטורים העקריים כטו שכתו

שהוא אוטר ישתבה, קודם שיאטר השליה־צבור הקדיש 13).

«4m> טו. דיני קדיש וברכו וצירוח עשרה ואם יצאו מקצתן

ודין הש׳׳ץ. ובו י״נ סעיפים.

א אהר ישתבה אומר השליה־צבור הצי קדיש. אין אוטרים קדיש וברכו וקדושה, ואין קורין בתורה אלא בעשרה אגשים גדולים»). ואם לא היו עשרה בשעה שאמרו ישתבה, אלא שגשלמו אהר־כך, לא יאמר השליה־צבור קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אהר דבר שגאמרן , ולכן ימתיגו מלומר ישתבה עד שיבאו עשרה. ויכולין להמתי בעשרה!) עד קרוב להצי שעה, ויותר לא ימתיגו אלא יאמרו ישתבה, וימתיגו, וכשיבאו עשרה יאמרו תהלה איזה פסוקים, ואהריהם יאמר השליה־צבור

הצי־קדיש 2).

שעריפ מצוייניפ כהלכה

א) בעשרה אגשים גדולים עי׳ במנ״א (סי׳ נ״ד. ס״ק הי) דבזמגיגו נוהנין לצרף סטן ע״י חומש שבידו ועי׳ במחהש״ק שם ופמ״נ שם דאגו שאין לנו חומשים בנלילה כספר תורח אלא נדפסים אין לצרפו וכן דעת האחרונים שם חובאו במשנח ברורה (שם ס״ס כ״נ) ועי׳ בשו״ת מחרש״ם (ח״נ סי׳ סס״ב) ובשו״ת פני מבין (סי׳ כ״ד) כולם מסכימים שבזמנינו אין לצרף שאין לנו חומשים בנלילה כנ״ל וכן בשו״ת משיב דבר להנצי׳׳ב (סי׳ ט׳) כתב שאם ינהנו כך בשעהד״ח ישאר כך נם להלאה וכן כתב בשו״ת אבני צדק (או״ח סי׳ זי) אבל בשו״ת לבושי מרדכי (או״ה סי׳ כ׳) מצדד להסל בקריאת התורה כיון שקטן עולה לטנין שבעה ובשו״ת טהרש״ם שם מצדד נ״כ לצרף קטן עם ספר תורה בידו שבלאו הכי לא היה להם מנין והביא כן מספר שו״ת מן השמים ולכן הקיל להם שלא יצטרכו לילך

להביהכנ״ס של הריפורמין. u ומחלל שבת בפרהסיא אי מצרםין אותו למנין עי׳ בשו״ת חכם צבי (סי׳ ל״ח) וםמ״נ (א״א סי׳ נ״ח ס״ס די) שכתבו דאין מצדפין דחשיב

* ״ ק 13) סי׳ גיד סעי׳ גי. ס״ט סק״ד וסימן רל״ד ס

טו 1) סימן נ״ה סעיף א׳, ומג״א סימן 2) סימן נ״ג בהגה סעיף ג׳ ומג״א סק״ה.

קצור שלחן ערוך מו

ת י״ד, ח ונכנס לשנ ב גדול, חיינו שעברו לו שלש עשרח שנא ב׳ שערות) 3) כגון שגולד בראש (וסוםכין על חחזקח דםםתםא חבית הלילה ל ח ת הודש ניסן, אינו נעשה גדול עד ראש-חודש גיסן דחייגו ב של ראש-הדש גיסן לאהר י״ג שגים געשה גדול, מי שנולד בהודש אדר,תה שגה פשוטה, וכשגעשה גדול השגה מעוברת, איגו געשה גדול כשהי), אבל אם גולד בשגה טעוברת באדר־ראשון, געשה גדול עד אדר שגי 4ה שגה מעוברת, וכשגעשה ת י גם־כן באדר ראשון 5). ואם כשגולד הה פשוטה, בין שגולד באדר־ראשון, בין שגולד באדר־שגי, א שנ גדול הי געשה גדול ביום זה באדר של עתה. וגמצא, כי לפעטים גער שגולד קודםלח ו ות גדול, טהבירו שגולד אהריו, כגון שג תאהר יותר להי להכירו, יד ש בשגה טעוברת, זה בכ׳ לאדר-דאשון וזה בי׳ לאדר־שגי והשגה א

.( טה 6 א שגה פשו געשים גדולים, הים לגלגלותם לידע אם יש ת האנשי ג צריכין ליזהר, שלא למנות אב ת ישראל לגלגלותם, אפילו לדבר מצוה, דכתי םגין, כי אסור למגות ארת ת העם ויפקדם בטלאים. ונוהגין למגותם באמי וישםע שאול א

ת עטך וגו׳ שיש בו עשרה תיבות. הפסוק הושיעה א

ו כל העשרה בםקום אהד, והשליה־ציבור עםהם, ד צריכין שיהי, אף־על־ ן אבל אם מקצתם בהדר זה ומקצתם בהדר אהר, איגם טצטדפיעוט ה בבית־הכגסת, והמי מ ה ביגיהם, ואפילו אם הרוב ה ה פתו ת פ ה פי ש בעזרה שלפני בית־הכגםת, איגם גגררים אהר הרוב להצטרף עםהם,ה םן האגף ולהוץ, דהיינו, ת פ ואפילו העוטרים על האסקופה בתוך הח ת פ ה ח ת ע ת הדלת גםצא םקום זה להוץ, אף־על-פי ש כשסוגרין א) אבל אם את לעגין צירוף לעשרה 7 פתוה, מכל־מקום גדון כלהוץ. וכל ז

שערים מצוייניפ כהלכה כגוי ובשו״ת משיב דבר לחנצי״ב (סי׳ ט׳) כתב נסי שלא לצרף דחא דאםריגן בש״ע (סי׳ נ״ה סעי׳ י״א) דעבריין נמנה לםנין עשרה זה דוקא בםוםרD ״ D לדבר אחד דאע״נ דכתיב זבח רשעים תועבה ותפלה במקום קרבן חא טקבלין סרבנות מפושעי ישראל כדאיתא בש״ס (חולין ח׳.) אבל חטחלל שבת שאין סקבלין ממנו קרבן ה״נ אין טצדפין אותו לטגין עיי׳׳ש אבל בשו״ת טוזרי״א אסאד (יו״ד סי׳ נ׳) ובשו״ת בנין ציון (סי׳ כ״ג) דעתם

מ נ״ה סעיף הי. 6) שם סעיף יי. י 3) ס

ג י״ח. ־ . 7) שם סעיף י 4) הגה סימן גיד! סעיף י

5) באד,״ ס סקי׳׳א ועי׳ חת״ס סימן י״ד

ו ק קצור שלחל עייר ט

היו כאן עשרה, ואומרים קדיש או ברכו או קדושה, אזי כל השומע קולם,, אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפילו ( ב יכול לענות עמהם מהיצר. של ברזל, אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובלבד

.( א שם צואה או עבודת־גלולים 8 ה שלא ת

ה צריך ליזהר מאוד, לשמוע הקדיש ולענות אהריו בכוונה, ומכל־שכן באמן יהא־שמיה־רבא, שצריך לכוין היטב, שכל העונה אמן יהא-שםיה־רבא בכל כהו וכוונתו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ויש לענות אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטריגים, וטבטל כל גזירות קשות. ומכל־מקום לא יתן קולות גדולים, שלא יתלוצצו עליות ב י בני אדם ויגרום להם הטא. אומרים אמן־יהא־שמיה־רבא וכו׳ עם ת

.( יתברך, ואהר־כך ישמע מן השליח־צבור ויאמר אמן 9

ן צריכין לעמוד בקדיש, אך כל קדיש שתפסו 1 יש־אוםרים שאידה כגון אהר הלל, יש לעמוד עוד בו, עד לאהר אמן יהא־שמיה־רבא. בעמי ויש־אומרים שיש לעמוד תמיד, לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמודב ואהוד בא אליו וגו׳ ויאמר בקל־והומר מעגלון מלך מואב, דכתי אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכםא, ומה עגלון מלך מואב שהיה

הלכה ניפ ג י י שערים מצו

ה ב ר א ה ה ם ר ״ ו כ ע ה לבין ה ב ש נ ק ש ו נ י ת ם קצת כ י ב ש ה ת בזה״ז נ ב רמהללי שת ל י א ת ש ״ ו ש ב ו עיי״ש ו נ ת נ ו מ א ר ב ר עו ם בזה לכפו ת ע ת ואין ר ב ם מהללי ש הה נ ש מ ב ין לכל רבר שבקדושה ו ג שיש לצרוי עברי ״ ה נ כ א מ י ב ) ה ׳ פ׳ ו (סי יעב״׳ן לצרפו פ אי ״ ע ב ה ש ר ו ת ר ב פ ו כ ב רכל מי ש ת ) כ ז ״ ק מ ״ ה ם ״ ׳ נ רה (סי ברוא ״ ש ר ה מ ת ל״ר) ועי׳ ב ו ם (שער א׳ א י ר פ כ בשערי א ״ כ לכל רבר שבקדושה ו׳ ל״ט) סי ת ( ר א פ ת צבי ת ״ ו ש ה) ועי׳ ב נ ה שהרי חלב ״ ת ר ו ת י ר ׳ כ ם (ריש מ׳ סי ת ג׳ ו ו ז א ״ ׳ ט י (סי ת לבושי מרדכ ״ ו ש כ ב ״ כ ת אין לצרפו ו ב ל ש ל ה מ ר

׳ ג׳). י נ ס ״ ה ׳ ל״א) ופרי השדה ( י ״ה ס או ד ( ו ת קרן לד ״ ו ש ב ״א) ו קי

ן אין נ ם דאו א ש ק כ״ד) הבי ״ ה ם ״ ׳ נ סי רה ( ה ברו נ ש מ 0 ועי׳ בג (שם ם׳׳ק רי) ״ מ פ ם ב ן ש י ת המעי מ א ג אבל ב ״ מ פ ם מ ן וציין ש י לצרפו למנה ״ ׳ נ ר (סי ב ה מ ב ה ת כ ן רלא גרע למי שישן ש י ו שיש לצרפו למנ ת ע ר יראה רם שלמה ר ר כ פ ס א מ ה הבי ״ ׳ נ י ם ס י ת הי ו ה ר א ב י״ש ו ז עי ׳ ו׳) שמצרפי סעיס ז׳. ״ ט ס ״ ה א ב ן ועי׳ ב י ם יש לצרפו למנ י ר ה ם א י ק ס ע ת ה״ז שיש מ שהעלה דבז

קדושה ו ו כ ר ע ב מ ו ם ש א ב ם יעגה עמהם ו ל ו ע ק מ ו ש ל ה ב) אזי כק ג׳. ״ ׳ ם ׳ ו י ם עי׳ לעיל ס ה מ ת ע ו א אי יכול לענ י ד א ר ע״י ה

8) שם סעיף כ׳. 9) סימן נ״ו סעיף א׳ ומג״א שם.

קצור שלחן ערוך פזו קא

ר 10). עובד־כוכבים קם לדבר ח׳, כל-שכן אנחנו עמו, וכן יש להחמי ז אם אין ט׳ שומעין לחשליח-צבור, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדושח אין אומרים בפחות מעשרח, דחיינו אחד אומר ותשעחת שמונח־עשרח, ל פ שומעים. ומכל־מקום אם אחד מהעשרח מתפלל ג) ת אף־על־פי שאינו יכול לענות עמחם מצטרף, וחוא חדין לב׳ וג׳ ודי, כלט מעכב!!). אבל אם אחד מחן ישן, עו שנשאר הרוב שעונים, אין חמי

צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה 12). ח לאחר שאמר השליח־צבור חצי־קדיש, אומר בקול רם ברכות ה׳ המבורך, והצבור עונין ברוך ח׳ חמבורך לעולם ועד, והשליח־ א צבור חוזר ואומר גם־כן ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד, שלא יוציא את־. יש נוחגין לענות ( 1 עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, וחוא אינו מברך 3רת הקהל. אחר השליח־צבור אמן, אבל חשליח־צבור לא יענח אחר אמי אם חשליח־צבור מאריך בניגון בברכו, אומרים הקהל יתברך וכו׳ ואיןא מנגן, אבל כשאומר חתיכות, לא יאמרו כלום, לאמרו אלא בשעח שחו אלא ישמעו מח שהוא אומר 44 אף מי שלא שמע מן השליח־צבור שאמר ברכו, אלא שומע שהצבור עוגין ברוך, וכו׳ יכול גם חוא לענות

עמהם 45 ט הקדושה שביוצר אור יש להדר לאמרה בצבור, ואם אי־אפשר

. ( ן אומרה גם ביחידות 0

ייניס ההלכה שערים מצו

ג) ומכל מקום אם אחד מהעשרה מתפלל עי׳ בשו״ת חלס לוי (או״ח םי׳ מ״ה) ראם הששי לא התפלל השמנה עשרה ביחד עמהם יכולין לצרפו אם ימתינו עליו עד שיתהיל ויסיים נם הוא תפלתו דכיון דלא גמרו עוד תפלתם שהרי יש להם עוד לומר ״אשרי ובא לציון״ ודבר זה דומה לשגים שקבעו אכילתם ולא גמרו עוד ובא השלישי וקבע גם הוא טצטרה עמהם ולדעתי אין ראיה דאי להתם קא מדמית גימא גמי ראם חמשה התפללו יהד וגמר השמנה עשרה ובא הששי והגית טלית ותפילין והתהיל להתפלל ימתיגו עליו עד שגם הוא יתפלל בל התפלה ויסיים השמנה עשרה ומצאתי את״כ בשו״ת מהרש״ם (ה״ד סי׳ קמ״ת) שכתב דהדבר פשוט ראם אהד עוטר עדיין בקר״ש אין טצטרף להם דצריר שיתפללו כל הששה יתד.

סעיף ר ד.

14) שם בסימן נ״ז ובגאה׳׳ס ופמ״ג.

15) סימן קכ״ד סעיף י״א בהגה.

16) סימן נ״ס סעיף ג׳.

10) שם ובמ״א סק״ד.

11) א״ר ודה״וז וע״ל סימן כ׳ סעיף ב׳.

12) טו״ז סימן נ״ה סק״ד.

13) סימן נ״ז סעיף א׳ וסימן קל״ט

קכ קצור שלחן ערוך טו

י אט אין בבית־חכנםת רק טנין טצוםצט, אסור לכל אחד טחם לצאת, ועל חיוצא נאטר ועוזבי ח׳ יכלו, אבל אט ישארו עשרח,, אם כבר שטעו ברכו, וקדושח וחקדישיט עד ( 1 7 ט לצאת יכוליט חיתרי. ובדיעבד אט לא נשארו עשרח, יכולין לגטור בלא עשרח ( 1 לאחר עלינו 8ל לו בעשרה, ואם חתחי ת חענין שחתחי ו רוב מנין) א (רק שיחירת כל חתפלח ואוםרים ת חתפלח, נומר חחז חשליח־צבור לחזור אנו ברכנו בברכח וכו׳, אבל אין קדושח, ונם אומר אלחינו ואלחי אבותי!), וגם אין אומרים קדיש לאחר השמונה־ ת כפיחם 9 ים נושאים א חכחנלו לקרות בתורח בעשרה, עשרח, כי חמד. ענינים אחרים 20). ואם חתחית חקריאח, אבל אין מוםיפין. ונם אין קורין ויצאו מקצתן, נומרין את ההפטרה בלא ן הקרואיט, קורא א י ן שבטנ לטפטיר, אלא האהרו

ברכות!2).ה עלי בקולה תנ אטר נ ה הנון, שנ הי יא השליה־צבורד) צריך שין נו הנו נו ז״ל 22) זה שליה־צבור שאי ה, ואטרו רבותי על־כן שנאתיא ריקן טעבירות, ופרקו בה. ואיזה הנון, זה שהו ויורד לפני התי נאה, פירוש, שלא יצא עליו שט רע אפילו בילדותו, ושהוא עניו וטרוצה לקהל, שיסכימו לתפלתו, ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב, ורגילו הפםוקיס שבתפלה םדוריט רה נביאיט וכתוביס, כדי שיהי לקרות בתות הטוב ת הללו, יבהרו א ו ו בו כל המד בפיו. ואט אין מוצאין מי שיהי

שבהט בהכםה ובטעשיט טובים 23).בה שלא ברצון הקהל, וכל טי יב אין לאדט להתפלל לפני התין עוניט אטן אהר ת וניאות, אי ת אלטו ט ה שהתפלל שלא ברשות, מ

ברכותיו, שנאמר ובוצע ברך נאץ ה׳ 24).

ועי׳ בשו״ת מנחת אלעזר (ח״ב סי׳ ע״ז) באם היו ששה בעת התפלה בלחש ואח״כ באו עוד אנשים וחשלימו לעשרת דמותר לומר תפלת י״ח

ד) השליה ציבור דיני שליח ציבור כתבתי לסמן ח״נ סי׳ סכ׳׳ח

שערים מצויינים כהלכה

בסול רם וכן ראח מעשח רב עיי״ש.

ס״ס ח׳.

22) תענית ס״ז:.

23) סימן נ״ג סעיף ד״ הי.

24) 0י0ך נ׳׳ג הגד. סעיף כ״כ.

17) סימן נ״ה סעיף ב׳. ופמ״ג.

18) דה״וז.

19) שם סעיף ב׳ ג׳ ובאהיס סק*ד.

20) כ״כ הסר״וז.

מ קמ׳׳ג סעיף א׳ וכמג״א ושא״פ י 21) ס

קצור שלחו עיין• פזז

ן לשליח־צבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, אבל י ע אין ממנה ויום אחד, יכול לירד לפני א בן י״ג שנ באקראי בעלמא, כל שחו

ח 25). ב י ת ח

טז. דיני הפסקות בברכות קריאת־שמע ובקריאת שמע. ובו ה׳ סעיפים.

: יוצר אור, אחבח רבח, ן ח א קריאת-שמע ושלש ברכותיח שב קריאת־שמע וברכותיח !) חן חמורים יותר ת ויציב, (וכן במערי מ א מפסוקי דזמרח. וחן נחלקים לפרקים, ואלו חן בין חפרקים, בין יוצר חמאורות לאחבח רבח, בין חבוחר בעמו ישראל באחבח, לשמע ישראל,

בין ובשערי!־ לוחיח אם שמוע, בין על חארץ לויאמר 2). ב בין חפרקים א) מותר לומר אמן, על כל ברכח שחוא שומע, ומכל־שכן דמותר לענות לקדושח ולקדיש ולברכו, אבל ברוך־חוא וברו!־־. ונם אם שומע שחקחל אומרים קריאת־שמע, לא יאמר ( שמו לא יאמר 3א אומר בקול־דם ע ישראל, אלא יאמר מח שחו מ ת חפםוק ש עמחם א.( חא נראח כאלו קורא עמחם 4 כדרר שאומרים חקחל שמע ישראל, שי נ באמצע חפרק, אינו עונח אמן רק אחר ברכת חאל חקדוש,ח רבא מברך : אמן יחא שמי אמר ואחר ברכת שומע תפלח, ובקדיש י

שערים מצויינים כהלכה

א) בין הפרקים עי׳ בא״ר (סי׳ סו) באם קראוהו לעלות לתורה והוא עומד בבין הפרקים מותר לומר לחזן שיעשה ח״מי שבירך״ דדוסה לשאילת שלום והשבה מפגי הכבוד. ובפתחי שערים להגאון רא״ז מרגליות (שער א׳ אות ב׳) השיג עליו ממש״כ המג״א (סי׳ סו ם״ק א׳) רבביהכג״ם אפי׳ בפסוקי רזמרה אסור להפסיק לשאלת שלום ובספר שערי רחמים (שם אות ג׳) מחזיק ברברי חא״ר שמותר לו להפסיק רהטעם שאין להפסיק לשאלת שלום בביחכג״ם חוא כי מקום קרוש שעומר בו גורם שלא יכעום חבירו על חשאלת שלום אבל ח״מי שבירך״ שגוחגין אף בביחכג״ם תו

חדרא לחיתרו חראשון שמותר לחםסיק עיי״ש.

ד י כ ג בש׳׳ע 3) סימן ם״ ו סעיף ג ׳,ומג״א סימן ק י ש 25) שם סעיף ד (יתר דיני ה

. ס י ק ג^ ס י סימן נ

טז 1) מג״א סימן רל״ו םק״א. 4) סימן סיד. סעיף ב׳ ודה״ח.

2) סימן ם״ו סעיף וד.

קד קצור שלחן עריו טז

לעלם ולעלמי עלםיא. וכשאומר השליח־צבור דאמירן בעלמא ואמרו אמן,נם מעיקר הקדיש. יאמר גם־כן אמן, ושאר אמנים שבקדיש לא יענה, שאי ובקדושה ישתוק וישמע מהשליה־צבור, ויאמר עם הקהל, קדוש, קדוש,ת מלא כל הארץ כבודו, וישתוק ויאמר עם הקהל ברוך קדוש ה׳ צבאונו מעיקר הקדושה. ואם שומע כבוד ה׳ ממקומו, ויותר לא יאמר, שאי ברכו, בין מן השליח־צבור בין מן העולה לתורה, עונה ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד וגם אמן, שאחר ברכת העולה. ואם הקהל אומרים מודים,), ואם שומע קול רעם ישחה גם־כן ויאמר מודים אגחנו לך ולא יותר 5 יש־אוםרים דמותר לו גם־כן להפסיק ולברך ויש־אוםרים דלא יפםיק

ת שאמרגו, שמותר להפסיק באמצע הפרק ב), ד אלו ההפסקוהא ההפסק היכא דסליק עגינא, ואם הוא אם הוא בברכות, יכוין שיהא ההפסק בי; פסוק לפסוק, ואם אי־אפשר מותר את שמע יכוין שי בקרי

ת הפסוק 7). ל ה ת לו להפסיק אפילו באמצע הפסוק, ויתהיל אהר־כך מ ה מה שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק ג) לדברים שאמרנו, אינו הדין בפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם אסר להפסיק בכל ענין, ואפילו המלך שואל בשלומו לא). ובין אני אלהיכם לאמת ויציב גם-כן לא יפסיק כלל יפסיק להשיבו 8ת לכך אין םפםיקין בין אלהיכם מ ) ה׳ אלהים א 9 א ר ק משום דכתיב בת ויציב, (לפי ב י לאמת, ונכון ליזהר שלא להפסיק, עד לאחר שאמר, גם ת שגם ויציב הוא לשון אמת) ואהר־כך יכול להפסיק, כמו במקום אהר

ב) שמותר להפסיק באמצע הפרק עי׳ בשו״ת קנאת סופרים (סי׳ קבב) נשאל שם באחד שקראוהו לעלות לתורה למפטיר והוא עומד באמצע סר״ש העלה שם שמותר לו לעלות ולומר ברכת התורה לפניה ולאחריה אבל ההפטורה עם ברכותיה לא יאמר הוא אלא אחר יאמר זה

כדין מי שאינו יכול לומר ההפטורה דאהר אמרה עיי״ש, ג) שמותר להפסיק באמצע הפרק כתב בשו״ת לב היים (ח״נ סי׳ ה׳) במי שהוא באמצע קר״ש וברכותיה ושמע מש״ץ שהוא קורא בתורה וטעה בטעות אין לו להפסיק בדיבור לתקנו אלא יקה הומש

בזח 6).

שערים מצויינים בהלכה

ויראה לו הטעות.

8) סימן ס״ו סעיף א׳.

9) ירמי׳ 1 י׳.

5) סימן ס״ו סעיף גי.

6) מג״א סק״ה, ועיין שע״ת סק״ו.

7) שם במג״א סק״ג.

קצור שלחן ערוך יז קה

ן לשאול בשלום ולהשיב שלום, בזמן הזח אין באמצע פרק ><!). ;די מקפידין, ואין להפסיק בזה אפילו בין חפרקים)!!).

—•—<m>—•— יז הלכות קריאת שמע. ובו י׳ סעיפים.

, (! ן ת זמן קריאת־שמע של שחרית, הוא כמו זמן תפלי ל ח ת א חת חיום, בין שהיום ארוך בין שחוא קצר, ונחשב עי ונמשך זמנח עד רבית חכוכביםא) ,.}. ומצוח מן המובחר לקרות א ־ צ חיום מן עלות חשחר עת חמצות) שחיו מכוונים לקרותח מעט קודם חנץ כותיקים, (חמחבבים א חחטה כדי שיסיים קריאת-שמע וברכותיח עם חנץ חחמה, ויסמוך לח חתפלח. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובח מאד. ועל־כל־פניםמות ת חיום, ובפרט בי עי צריכין ליזחר מאד, שלא לאחר חזמן מרביו לפעמים סוף חזמן חוא קודם חשעח נתנ . במדי ( 3 חקיין, כשחיום ארוךת. ומכל־מקום בדיעבד אם עבר חזמן, מותר לקרות קריאת־שמע עי השביח עד שליש חיום. אבל לאחר שליש היום, אסור לומר עם ברכותי) ויש־אוםרים 4 ום חברכות, אלא אומר קריאת־שמע לבד ואפילו כל חי

ניפ כחלכח י י שערים מצו

ק ״ ח ם סי נ א ( ״ נ מ כ זהו דעת ה ״ ח א ד צ ר ע ח ש ת ח ו ל ן ע א) מן י ) דחושב ט נ ׳ ת ר״א (םי ל דעת הנ ב ם א ד ק ו מ לפי זה זמן קר״ש ב אי) ו׳ ת (עי צ ר ק ח ו א ה עד רגע השקיעה ולפי זה יהיה הזמן מ מ ח ע נץ ח מרנת ל ח ת ה מ מ ח ה א העת ש ה הו מ ח ׳ יר) ונץ ה ח סעי ׳ נ י ך השלח! ס ו ר ע בף ו ל נ דם שיעלה כ ן קו טי ו נ ו ששה מי מ א כ הו ם ו ח על ראשי ההרי לזרול ״ נ ת ה ו ע ד י ה ׳ אי) ולשנ ח םעי ׳ נ ר הלכח םי ו א י ב ׳ ב ש על הארץ (עי מ ש ה( א ״ ת פ ו כ ר ש ב ״ מ ה י פ ב ם ( ״ ב מ ר כ ה ״ ש מ ת כ ו י נ מ ת ז ו ע ם לפי ש ו ן הי נ י חשבל כ ת ש ו י נ ו נ י ת ב ו ע ו ש ת א ו ת שו ו ע ם לפי ש ו ן הי נ י ד דעה דחשב ו ויש עת ו כ ר ב י יהושע ( נ ת הפ ע ת לעת והיא ד ע מ ת ב ו ע ד ש ״ כ ת מ ח שעה חיא אם להיעב״ץ ועצי עדן י מ לחם ש ׳ קפד) ו י ד ס ״ ו י ף ( ם כ ת ח ו ד ו ק נ ) ו א ״ נ ו קו א ר ה א ש י ב ׳ נח) מ םי ם ( ״ ש ר ח ת מ הו הג ת פא) ו ו כ ר ב א ( נ ר א מ ק ח״ק מ לחנח העולם נ ה ע) ו י ה כיון שהנ ״ ת נ: ד ו כ ר ב ש ( ״ א ר ת ה פ ס ו ת ב ב ת ך כ כ לו שב ת כ ) ש ט ׳ ס י א ס ״ ח ר ( ת אלעז ח נ ת מ ״ ו ש ׳ ב ם ועי ״ ב מ ר ת ח ע ד ו כ ס פ ת

.( ת יכול לומר כל חיום) 5 דגם חברכו

3) שם סעיף א׳ ופמ״ג. 4) שם סעיף וי.

5) פר״ח.

10) שם סעיף ח׳ ובמג״א. 11) שם סק״א.

י 1) עיין לעיל סימן י׳ סעיף בי. י 2) סימן נ״ח ומג״א סק״א.

קו קצור שלחן עריו יז

ב מותר לקרות קריאת־שמע בין יושב בין עומד, ואם חיח יושב אסור לחחמיר ולעמוד, אבל אסור לקרות כשחוא שוכב, ואם חוא שוכב כבר, יטח את־עצמו על צדו ממש ויקרא. ואם חוא חולח קצת וקשח. ( ת עצמו קצת על צדו 6 ת א לו לשכב על צדו ממש, מכל־מקום מחויב לחטות קריאת-שמע שצונו חקדוש־ ג קודם שיתחיל, יכוין לצאת מצוע ישראל כי מ רוש: ש ת חפי ת שמע ישראל יכוין א מ א ב ), ו ברוך־חוא 7 ה׳ שהוא אלחינו, חוא ח׳ אחד, יחיד ומיוחד בשמים ובארץ. ויאריך״ת״ של אחד, כדי שימליך חקדוש־ברוך־חוא בשמים ובארץ, ״בחי וב״דלי״ת״ יאריך קצת גם־כן שיעור, שיחשוב שחקדוש־ברוך־חוא, חוא. ( ד בעולמו ומושל בד׳ רוחות חעולם, ולא יאריך יותר משיעור זח 8 יחיך בו קצת, ח אחד על־ידי מח שמארי ב י ת את ח וידקדק שלא יקלקל קרין עם מקלקלין, יש אומרים ״אחאד״, ויש אומרים ״אחד־ע״ כי קצת מחמו. נוחגין לומר ״שמע ישראל״ ( ומוטב שלא להאריך מלחאריך ולקלקל 9. לאחר שאומרים ( 1 נים 0 ן יד ימין על חעי בקול רם לעורר הכוונה, ומשימי אהד, שוהין קצת ואומרים ברוך־שם־כבוד־מלכותו־לעולם־ועד בלחש

(חוץ מביום הכפורים), וצריכין לכוין בו גם־כן פירוש המלות!!).אחבת וגו׳, וכן בין פרשח זו לפרשת וחיח ט ואומר ו ע ד שוחח מ אם שמוע יפסיק מעט, וכן קודם ויאמר, יפסיק מעט, ויכוין בפ׳ ויאמר,

שאפ״ה יש להחםידים ואנשי מעשה על מי לסמוך שקורין קר״ש עפ״י ׳שעות בינוניות והוה עד שעה ט׳ בין בקיץ ובין בחורף אבל זהו דוקא לפי המורה שעות שהיה מקדם שכל אהד היה לפי מקומו אבל בעת ההוא נשתנו המורה שעות שמסדרים אותם לפי הוק הממשלה ולפי הזמן הקורין מיטעל אייראפעישע צייט ויכול להיות הפרש במקום אהד בשלשה רבע שעה ובמקום כזה צריך לקרות קר״ש בשמנה ורבע שעה עיי״ש, ובעתים הללו נשתנה עוד יותר שמשנים השעון בין בהודף ובין בקיץ. בהורף מזיזים לאהור ובקיץ לפנים, ולכך צריך לדקדק לפי תשבון ההפרש. אבל יותר נכון להתזיק כדעת הרמב״ם הנ״ל. ועי׳ בתפארת ישראל (ברכות פ״א) שנסתפק במדינות חצפוניות שחיום מתארך חדש וב׳ חדשים וכן הלילח מתי זמן קר״ש וציצית ותפילין ולקמן (בח״ב סי׳ עב ם״ק א׳) הבאתי מספר מור וקציעה לענין שבת דימנה ששה ימים ב״ד שעות

שערים מצויינים כחלבח

9) ח׳׳א.

10) שם סעיף ד ה׳.

11) סעיף י״ג ומג״א שם.

6) סימן ס־׳ג סעיף א׳ ב׳.. 7) סימן ס׳ סעיף ך

8) סימן ס״א סעיף ה׳ וסעיף י־׳ד.

קצור שלחן ערוך יז קז

ציאת מצרים ב) 12). ת עשח זכירת י לקיים מצוך םידור מדויק ה צריך לקרות קריאת־שטע בדקדוק גדול מתוא מוציא מפיו, וישגיח שלא יאמר דגוש חיטב, וישמיע לאזגיו מח שחו במקום רפח, או רפח במקום דגוש, ויפסיק קצת בכל טקום שגרשם קו כזח |. וגם בפסוקי דזטרח, צריך לדקדק בכל זח, ויטעים יפח חעין שלת גשבע, שלא יחא גשטע כאלו אטר גשבח ״בח״א״, וכן ב״זי״ן״ של ב י תטב שלא יחא גשטע כאלו אטר ״בשי״ן״13). תזכרו, ושל וזכרתם, ידקדק חי, ולא ו ו חקורח קריאת־שטע, לא ירטוז בעיגיו, ולא יקרוץ בשפתי

. ( , אך לצורך טצוח טותר לרטוז בפרשח שגיח ״ ו יראח באצבעותית צי ת חצי ז קודם קריאת־שטע כשאוטר וחביאגו וכו׳ ג) גוטל אצח לזרת כגגד ד שטאל בין קטי ת קריאת־שטע בי ע ש בידו, ואוחזן בא פרשת ציצית, אוחזין גם ביטיגו, וכשאוטר לבו. וכשטגיע לויאטר שחי וראיתם אותו, גותגם על חעיגים, וטםתכל בחם וגושקן, וגוחגין שבכלת ציצית, גושקן, ואוחזן עד וגחטדים לעד, שאז גושקן ב י פעם שאוטר ת

. ( ! 5 ו י ד ומגיחן טי

שעריש מצוייניש כחלכח וביום השביעי ישמור השבת עיי״ש, וה״ה הבא אעני! קר״ש וציצית יתנהנ כפי המורה שעות דשם ויותר טוב אחשוב כפי הזמן שא ארץ

ישראא. והארכתי אקםן.את טצרים עי׳ בארחות חיים (סי׳ םא) הביא צי ב) זכירת י טםפר כרם אשאטה דטהאי טעמא נהגיז שהרב קורא בקוא רם פ׳ ציצית משום חכירת יציאת טצרים דאורייתא ולאו כל אדם טכוין בקריאתו אבן אומר הרב בקוא אעורר הכוונה, וסמך אזה יש דאיתא במשנת (ברכות פ״ק) מזכירי! יציאת מצרים ואא קתני אומרים יציאת מצרים והאשון

מפעיא מורה שצריך אהזכיר אחרים. נ) כשאוטר וחביאנו כתב בשו״ת חאכות קטנות (ח״א סי׳ קפה)ו נ צ ר א דבארץ ישראא נוהנים אומר והביאנו וכו׳ ותואיכנו קוממיות ב

ואם אמר אארצנו נ״כ אא הפסיד דעא אחינו נ״כ אנו מבקשים. עוד כתב (שם סי׳ קפו) דבבית שני נם כ! אא היו משנים ם! הנוסח והכא חיו אומרים (במו שאומרים בחו״א) דהיו מצפים אםאך חמשיח וקיבוץ גאיות ומאכות בית דוד ובא! חוא מוסר השכא אאות! שבגדו באחד מהי״ג עיקרים אהאמין בביאת המשיח מפגי שהקימו מדינת ישראא. והתם בבית שני היתה השראת השכיגה בביהמ״ק והיו רואים

* י נ מ מ ם״ג סעיף ר ו י 14) ם* ״ ג פ 15) סימן כ״ד סעיף ב׳ ד ו

12) סעיף י״ד וח״א.ו עד סעיף כ״ד. י 13) מסעיף ס

קח קצור שלחן ערוך יז

ת אמת, שלא ב י ד גם ת ח באמרו אני ח׳ אלחיכם, יאמר מי לחפםיק ביגיחם. וגם חשליח־צבור אומר כן וחוזר ואומר ח׳ אלחיכםת אלו מפי חשליח־צבור, כי באלו ג׳ בו ד לשמוע ג׳ תי ח אמת, ויכוין כל את בקריאת־שמע, כגגד רמ״ח אברים שבאדם, בו תיבות, גשלמו רמ״ח תין אחר־ כך ויציב, אבל אםור לומר עוד חפעם אמת. ומי שמתפלל ומתחילית בו ביחידות, יאמר קודם קריאת־שמע, אל מלך גאםן ד), לחשלים בג׳ תי

. ( ! 6 אלו, מגין רמ״ח ט אם חפםיק באמצע קריאת־שמע (דחייגו מן שמע ישראל עדח צריך לצאת ה מוכרח לחפםיק, כגון שחי ת אוגס, שחי מ ח על הארץ) מח חוא לעשות צרכיו, או שגמצא צואח בבית, אם שחח משך זמן, שחי

. ( 1 יכול לומר כל קריאת־שמע, צריך לחזור לתחלת קריאת שמע 7 י קרא קריאת־שמע וגכגם לבית־חכגםת, ומצא צבור שקורין קריאת־שמע, צריך לקרות עםחם כל קריאת־שמע, שלא יראח כאלו איגו רוצח לקבל עול־מלכות־שםים עם חבריו, ויקבל שכר כקורא בתורח. וחוא־חדין אם חוא בבית־חכגםת, ואומר דברי תחגוגים, או פסוקיםם עומד במקום שאיגו רשאי גתבאר א ו S ) ( במקום שרשאי להפסיק 1 לעיל), ואם חוא עדיין לא קרא קריאת־שמע, קורא גם־כן עם חצבור,ן שלא לצאת ידי חובתו, כדי שיקרא אחר־כך עם י אבל צריך שיתכו. וכן שאר דברים שחצבור אומרים, כגון תחלח לדוד, ועליגו, ( 1 ת 9 חברכו) ואפילו פיוטים אומר עמחם, ואל יפרוש את־עצםו מן 2 0 מח ו כד ו

הצבור!,:).

• שעדים מצוייגים בחלבה

ם י ל ל פ ת מ ם ו י כ ח מ ם ו י פ צ ה היו מ ״ פ א ק ו ״ מ ה י כ יםים שנעשו ב העשרה נת ישראל. ואין ר ו ת ה היא אבן נגף ל ל ש מ מ . וכאן ה ה י ש מ ת ח א י על ב

. ם י מ ש ב ו ש נ י ב ו להשען אלא על א נ ל׳ כה) דגם י ב ס ״ ה ד ( ת אלעז ה נ ת מ ״ ו ש ׳ ב ן עי מ א ך ג ל ל מ ד) את ו ב י ה ת ״ מ ר אמן להשלים ה ך נ ל ׳ מ ד א מ ו כה ל ת קד״ש צרי ר מ ו א ה ש ש א

ם עפ״י הקבלה עיי״ש. ע ם ה , ו ן ב אברי ״ נ הגם דיש לה רל פ ו ה כ ז הי נ א צ י היים מ הג מרן הגה״ק הדבד ם דמנ ב ש ת ד כ ו ע

ף סימן מ״ו במג״א ומ׳׳ב. 19) עיין סו 20) מג״א סימן ס״ה סק״ג ומה״ש.

21) סימן ס׳׳ח.

16) סימן ס״א סעיף גי. 17) סימן ס׳׳ה סעיף אי ומג״א סק״ב.

18) שם סעיף ב׳ והגר׳׳א.

קצור שלחן עדור יח קט

יח. הלכות תפלת שמונה־עשרה. ובו כ״ב סעיפים.

כ ל עם הנץ החמה, כדכתי תה שיתחי א זמן תפלת חשחר מצו ייראוך עם שמש, ובדיעבד אם חתפלל לאחר שעלה עמוד השחר יצא א), ונמשך זמנה עד שליש היום, ואסור לחתאחר יותר, ומכל-םקום בדיעבדת היום אף־ יד יכול לחתפלל עד חצו חתאחר יותר, אפילו במז אם עבר ו. עבר ( כא! ן לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלח םיחו אי על-פי שאית היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר יד עד חצו במז

, ואם שגג או נאנס יבואר בסימן כ״א. ( ת לא יוכל לתקון 2 מעוע לתהלות לאל עליון, יעמוד ויכין את־עצמו לתפלת י ב כשמג( ו 4 ת מחשבת , ויסיר כיחו וגיעו, וכל דבר המבלבל א ( שמוגח־־עשרח 3ת לאל עליון, וכו׳ עד גאל ישראל, וילך ג׳ פרםעות לאחוריו, ויאמר תהלו. לא יפסיק בין ( 5 ואז יחזור לפגיו ג׳ פסיעות, דרך קירוב וחגשח למלך גאל ישראל לשמונה־עשרח, אפילו לקדיש וקדושח וברכו, מפגי שצריך להסמיך גאולה לתפלה. וטוב שיצמצם לגמור ברכת גאל ישראל, עם חשליח־צבור בשוה, כי אם יגמור הוא תחלח, ואחר־כך חשליח־צבור, יש ספק אם יעגח אמן על ברכת השלי־־צבור או לא, אבל כשחוא גם־כן

שערים מצויינים בהלכה

׳ ה׳) י ה וקר״ש ם ל פ ת ל ( ו כ ש א ר ה פ ס ה ב ז . ועי׳ מ ת מ כם א ד ד׳ אלקי י ח י גם בר כן. מ ו ו ל ם שהעל ל ש ו כ ש ל א ח נ ב ו

א) לאחר שעלה עמוד השחר יצא עי׳ בביאור הלכה (םי׳ פט)ם הנץ ד ו ח ק ר ז מ ת ה א פ צץ ב ו ר להתנ ל האו י ח ת מ ה ש ר נקרא מ ח ש ר ה ו מ ע ד! עי ו שטו מ ת ם״א) ולא כ ו כ ר ם ב ״ ב מ ר ש שעה ( מ ו ח ר שעה ו עו ה כשי מ ה הם ד ו ה ק ב ר א זמן ה א דצפרא דהו ב כ ו א כ ר הו ה ש ד ה ו מ ע ם ש י ש נ ה א ז אי׳ יא) ט םעי ׳ פ ך השלה! (םי ו ר ע כ ב ״ כ ) ו א ״ ת פ ו כ ר ב רושלמי ( א בי ת י א ד כ וה ע א ש ר הו ח ש ר ה ו מ ע ם ר ״ ב מ ר ה ל ׳ לי) ד ל (םי עי ד להו מ ל ר מ ם ם ב ב ת כ וש מ ש ה א בשעה ש הו ת ו ו י נ מ ת ז ו ע ת (5—4) לפי ש ו עי ש רבי מ ו ה נ י ש דהי מ ו ה ום ו ק מ ם לפי ה י נ ת ש ת וגם נ י נ ר ו ת פק א ת האו ת ת ת ו ל ע ה עשר מ נ מ ת ש א צ מ נ. ( ג נ ע דעמערו ש י מ א נ א ר ט ם א י ( נ כ ו ת ! נשף ה ו קוראי נ א ה ש מ ה ל א שו הו והזמן ו

ר יצא, זהו ה ש ד ה ו מ ר שעלה ע ה א ל ב ד ת כ ר כאן ש ב ת מ דברי ה ו( ם ט ש ״ ה א ב א ב ב ו ה ם ( הו רבה ש ל האלי ב ק נ׳) א ״ ט ם ׳ פ א (םי ״ נ מ ת ה ע דץ צ ו נ ת ה ר ל ו א ת ה ל ח ת ה י ב רה ולא םנ ל המז י כ נ ר פ י א ה דבעי דוקא ש

יה 1) סימן פ״ט סעיף אי. 4) סימן צ״ב סעיף ג׳ וסימן צ״וז סעי׳ א׳.ת כ״ו. 5) סימן צ״ה סעיף אי. 2) סימן קיזז סעיף ז׳ מגמרא ברכו

3) ד״מ סימן צ״ה ווז׳׳א.

קי קצור שלחן ערוך יח

ת חברכח, ודאי אין צריך לענות אמן, דאין עונין אמן על ברכת נומר אמת י ן חברכה שלפני חשמונח־עשרח מסי . ובמעריב כיון שאי ( 6 ו עצמ, קודם ( 7 בגאל ישראל, מותר לחפםיק, כמו בשאר מקום בין פרק לפרקח ונו׳, ואינו הפםק, כי ת פ השמונה־עשרח אומר חפםוק ח׳ שפתי תך להתפלח, אבל חפםוק כי שם ח׳ אקרא וגו׳ לא יאמר, כי י חוא שי

. ( ח 8 ת פ אם במוסף ובמגהה יאמרו קודם ה׳ שפתי ת

ה כגגדו, כמו שגאמר שפכי נ י נ המתפלל צריך שידע, שהשכת המורדות אותו, ו כםים לבך גכה פגי ה׳ ויעיר הכוגה ויםיר כל הטהשב, ויהשוב כי אלו היה מדבר ר מהשבתו וכוונתו זכה בתפלתו א ש ת עד שה מםדר דבריו, וםכוין בהם יפה, לבל יכשל, לפני מלך בשר ודם, בודאי הי קל והומר לפני מלך מלכי, המלכים הקדוש־ברוך־הוא, שצריך לכוין לפניות ו , כי לפניו יתברך שמו, המהשבה כמו דיבור, וכל המהשב ת מהשבתו א הוא הוקר. וקודם התפלה יהשוב מרוממות האל יתברך־שמו ושפלות

.( האדם, ויםיר כל תעגוגי אדם מלבו 9

ד המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש הטלות שהוא מוציאב אזגיך, וכבר גדפםו הרבה סידורים, ן לבם תקשי בשפתיו, שגאםר תכיא מתפלל. ואם עם פירוש אשכגז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהות התפלה ע ש ב ב ת צריך שיהשו איגו יכול לכוין פירוש המלות, לכל הפהות לבו לאביו שבשמים, ואם ת הלב, וםכווגים א בדברים המכגיעים אל ט ב ת ת א לו מהשבה זרה בתוך התפלה, ישתוק וימתין עד ש ב ת

המהשבה 10).

ה יכוין רגליו זו אצל זו ב), כאלו אינן אלא אהת, להדמות למלאכים

שערים מצויינים כהלכה כנקודה באבר ובן חעלח שם בביאור הלכה עיי״ש, ועי׳ לעיל (םי׳ י׳ ם״ק י׳) לענין אנשי הצבא שאין להם פנאי בל היום האיך יתנהנו בתפלה וקר״ש

ותםלין. ב) יכוין רגליו זה אצל זה בתב בחיי אדם (בלל בה םעי׳ ט) ובטשנה ברורה (סי׳ קד ם״ק ב׳) דהעוטד בתפלה ונסתפק באיזה דין איר יתפלל כנון ששכח איזה דבר בתפלה טותר לילד סטקוטו לטקום

6) סימן ס׳׳ו סעיף ז׳ ס׳ ומג׳׳א שם. וע״ל 8) סימן קי״א ומג׳׳א שם.

סימן ר סעיף י׳׳א. 9) סימן צ׳׳ח סעיף א׳.

7) סימן רל״ו סעיף אי. 10) שם בש׳׳ע.

קצור שלחן עייר יח קיא

שגאמר ורגליחם רגל ישרח, כלומר, רגליחם גראות כרגל אחת.ט למטח, ויסגור עיגיו שלא יםתכל בשום דבר, ואם ע ויכוןש ראשו ט

ך סידור, לא יסיר עיגיו מן חםידור, ויגיח ידיו על לבו, יטיגו־ מתפלל מתומח וביראח ובחכגעח, כעגי חעומד על שמאלו ויתפלל בלב שלם, באי. ויתפלל כל (! ו בכווגח, ובדקדוק 2 ת חמלות מפי בפתח !!), ויוציא א אחד לפי חגוםחא שלו חן אשכגז חן ספרד ג), וכדוםח, כולם יםודתם

שערים מצויינים כחלכח

ם ם ש ר ת א מ ש נ ב ש ו ״ י י ן ע י ר ל ה ו א ש ר ל ת ו ן מ כ ר ו פ ס ם ב ן ש י ד לעי ח ו י מק ״ א ם צ ק ׳ ת י ם א ( ״ נ מ כ ח ״ ש מ ח מ ז ה ל י א ר ר ו ל ע ״ נ ה ו ז ם ל רי א משו י כ הה ע ט ע ו ק ו ץ ת ״ ש ה ץ ו ״ ש ם ה ל ע ל פ ת ל מ ה ק ה ם ש ו ק מ א ב ״ ב ש ר ם ה ש ) ב ׳ בע ק ת י ע ש ק ו ת ר ה י ז ה ה ה ל ל פ ת ע ה צ מ א ן ב י ק י ם פ ן מ י ת א ו ע י ק ת י ה נ מ י ס ע ב ק ו ת הו י ם ה א ע ר מ ש מ , ו ש ״ ו ע ת י ו ב כ ע ן מ י ת א ו כ ר ב ר ה ד ל ס ע ת ש ו ע י ק ת ה ן ר נ ו ה כת ו ב כ ע י מ א ר ם ו ת ה י ר א ד ו ק ל פ ן ס י ש להלק ב ל י ב ק א י ס פ ה ר ל ת ו ת מ ו ב כ ע מ

. ן י ה ד ז י א ק ב פ ת ס א רק נ ב ה ו

ת ו נ ו ו כ ם ה ש ) ב ה ׳ ם י ס א ( ״ נ מ ׳ ב י ג) הן אשכ« הן מפרד עב ״ ר י נ ם נ י מ ש ם ב י ר ע ב ש ״ י י ו כ מ ו ק ג מ ה נ ת מ ו נ ש ן ל י ה א ל פ ת י ה נ ה ג מ ר. ה לכל ו ה ש א ז ר מ ג ר ב כ ז ג ה ש ל מ ב ג א ה ג מ ר ו ע ו ש ש ל ט י ב ל ש כ ם ו י ט ב שו ג ש ל ת ה א ל פ ת ר ה ד ם ס כ ו ל ג ה ל ש י ש ״ פ ע ) א ג ״ ! פ י ב ו ר י ע י ( ט ל ש ו ר י ל ה ״ ז ו, ד ר פ ס ז ל ג כ ש א ת מ ו ג ש ן ל י ן א כ ג רל ״ ט פ ם ה ב ש ת כ ם ו כ י ת ו ב ג א ה ג ט טר ת ו ד ט ר פ ס ז ל ג כ ש ה א ם ו ג ט ב ר ת ) כ ה ׳ ל י ה ם ״ ו א ם ( ״ ר ש ר ה ת ט ״ ו ש ב ום י ר י ם ה ה ן ש י ג ע ר ב י ר א ) ה ז ט — ו ׳ ט י ם ר ( פ ו ם ס ת ת ה ״ ו ש ׳ ב י ע ת ו ו ג ש לת ו ד ו ס ה ת ו ו ג ו כ ל ה כ ת ש ו ג ש א ל ל ה ש ל ע ה ד ו ר פ ס ז ל ג כ ש א ת ט ו נ ש ו ל ל י ה ת הת ו נ ו ב ה ה ש כ ע ״ י ע ד ר פ ה ס י ל ה ״ ז י ר א ה א ש ל , א ז נ כ ש ה א ס ו נ ם ב ן ג י ז ט ו ר טל ״ ז י ר א ה ו ר י ל ג ע י ש ) ה ׳ ׳ ה י ב ם ״ ה ם ( י י י ה ר ב ת ד ״ ו ש ב ר ו ר פ ה ס ס ו נ בי נ ש ט ט ק י ל ל ש ל ו כ ה ה ס ו א נ ל ר א ר פ ה ס ס ו ו נ נ י ו א ת ה ם ו נ י ו ד ר פ ה ס י א ה לה ס ו נ ל ב ל פ ת ו י ט ב ש ו ו ש ר ו ע ש ר ו ו י נ י א י ש ט ה ו י ק נ ת ה ל ו ס ת ה ו א ה ם ו נ הת ״ ו ש ב , ו שראל ת י ו צ ו פ ל ת כ ם ב י ר י ם ה ן ה י ל ב ב ו ק ט ל ה ל ו כ ה ה ס ו א נ ו ה הה ״ ע ר פ כ ב ״ ש מ ם מ י י י ה ר ב ר ם על ה ה ש מ ת ) מ נ ׳ מ י ה ם ״ ו א ק ( י ם ש ״ ר ה מב ש י י ) מ ׳ ה י ס ר ( צ ו י ת ה י ת ב ״ ו ש ב . ו ו מ ו ק ה מ ס ו נ ת מ ו נ ש א ל ל ה ש מ ד ק ה ב( א ׳ י י א ס ״ ה ר ( ז ע ל ת א ה נ ת מ ״ ו ש ן ב כ ם ו י י י ה ר ב ר ה ה כ ל ע ה ו ו י ת ו ה י מ ל ת כת ״ ו ש ן ב כ . ו ת ו נ ש ר ל ת ו מ כ ש ״ ה ג ל ע ה ת ו ו י ש ו ק ל ה ם כ ב ש ש י י מ ם ו ר ש י ר א הל ל פ ת ה ו ל ת ע ם ד ת א ו נ ש ר ל ת ו מ ה ש ל ע ) ה ה צ — ה ׳ ל י ב ס ״ ה ה ( ר ש י ה ר פד ״ מ ה י ב ת ב ע ל כ ל פ ת מ י ש נ פ ת מ ו נ ש ה ל צ ו י ר א ר ק א ם ב ל א ב ת א ו ע י ב ק ן ב כת ״ ו ש ׳ ב י ע ת ו ו נ ש ו ל ן ל י ז א נ כ ש ר א ״ ר מ ה י ב ר ל ו ז ה ו ל ת ע ד ם ו י ר י ס ה

ה ובשע׳׳ת. סעיף ב׳. 11) סימן ציא 12) סימן ס״א סעיף כ״ב וסימן קי

קיב קצור שלחן ערוך יח

א ח ם ו ל נ י כ , כ ( ד א ח ם ו נ א ל ח ס ו נ ת ם ו ב י ב ת ר ע ל י ל א ב , א ש ד י ק ר ר ה ב

ע יי) 13) ו ר ג ו ל ף א י ס ו ה ן ל אי , ו ת ו ל ו ד ת ג ו ד ו י ס פ ־ ל , ע ת ו ר ו פ ס ת ו ו י ו נ ה מ י ת ו ב י ת

שערים מצוייגים כהלכהם י ד ר פ ם ס ״ נ כ ה י ב ם ב ם מתפלאי י ז נ כ ש ם א ׳ יז) א סי ב ( ״ י צ נ ה ב דבר ל י ש מת ו ש ו ד ק ב ר ו ב כ ג מ ה נ ח ש ס ו נ ה ת מ ו נ ש ר ל ו ס ה בלחש א ל פ ת ב ך ד ו פ י ה ו ל אם ״ ב מ ר ה ל ם ו ו ש הג ח שנ ס ו נ ה ת מ ו נ ש ר ל ו ס ה א מ ו ד כ ם ו ל ר א בקו שהו( ק ב׳ ״ ו ם ׳ כ סי ו עיי״ש, ועי׳ לקמן ( ד ד ו ג ת ר לא ת סו ה אי יש בז

. ו ת ח ס ו ת נ ו נ ש ה ל ר כ ו מ ד ו ו מ ע י ה ל לפנ ל פ ת מ ל ש ב א בן י ר בענ ק ח מ י על ה ת ד מ א ע ה ם ו נ א ל ה ם ו נ ת מ ו ב י ב ת ר ע ל י ד) את ו ר ב ה ה ת ו ו נ ו ת ש ו נ י ד מ ל שבטי ישראל מ כ ד מ ח ו י פ ס א ת ו נ נ י נ מ ז ב ש. גארי נ הו י ו נ ל ו , פ , ליטאי י , ספרד י ז י אשכנ א ט ב ו מ מ ם כ י נ ו ם ש י א ט ב מ ה ום י מ ע פ תר ש ו ד י , ועו ך פו ו להי י א אר נ נ ת ההו א הש״ץ הליטאי א צי ם מו א הפעם י ו נ ל ה הפו ר ב ה ר ב מ ו ם פעם א י א ט ב מ ה ת ו ו ר ב ה ב ה ר ע הש״ץ בעצמו מר ח ק א בפסו י ו לנ ה הפו ר כ ה ם כ פי ו ר המל מ ו ד א ח ק א ו ס פ . ב ה הליטאי ר ב ה בב י א כ ק מ זהו צחו י ו גאד נ ההו י ו לנ ו קמץ הפו מ א כ , שהו ה הליטאי ר ב ח כי י בספר ת א צ ו זח מ י ם בענ י ר פ ס בחפשי ב . ו ת דו קו נ ם ו י מ ע ט ר עצמו ב ת ו ס שה זו שיש נ י ד מ ן אי הש״ץ מ ן ראשו י ה דהיינו בענ ם מז י ר ב ד מ ו ש נ י מנ זת שיש לה ג״כ הברה ר ה ה א נ י ד י מ ת בנ א א צי ת מו ד ח ו י לה הברה מ( ב א — ג צ ר ה ת ר ו ס (קול ת ר ט נ ו ק ב ב ת י כ ״ א ר ה ב הגאון מ ר , ה ת ד ח ו י מ. ולכן אין ה י ת ו י ת ו א ב בכלל קרא ולא דקדק ב ש ח ם נ י ר ח י לגבי א ו נ דהשיר ג״כ א י ׳ א) ב י א ס ״ ח יאל ( ז י עו ט פ ש מ ב ר ו ח א א ט ב מ א ל ט ב מ ת מ ו נ ש ל, ך מ ת א ר ו ש ת ו ט ם אל ת ו ש ם מ י א ט ב מ י ה ו נ ן בשי שאלח זו והעלח שאית א י ר ק י ב ז נ ת חאשכ א חםפרדי א י צ ו לא מ ממי ם ו י ג ח נ מ ת ה ר ו ד כל ת סו שזהי ית לישראל ו ד ר ע פ ס ב הגרי״א הנקין ב ת . וכן כ ך ו פ ה וכן להי ב ו ח ב כל דבר שע ב שערים יש ברקי ״ י ו ד ר מ א ה ש א בכלל מ ו ם ה י א ט ב מ ה ת ו ו ר ב ה י ה ו נ דשיה נ ו כ ה הברה נ די ר וכיון שלדי ח ח א ס ו ט יש לו נ ב ם וכל ש י ט ב ש גד כל ה נת ״ ו ש ו יעו״ש ועי׳ ב ר ת חבי ד א ח א א ה י צ ו ם מ ד י ב ת ש ר ו ס מ היא כפי הף ך א ו פ י ה ו ל י א א ספרד צי י מו ז נ ) שהעלה ג״כ דאשכ ח ׳ פ סי י ( חלק לוז ״ מ ה י ב ה לב.) ד ט ו ס ס ( ״ ש א ראיה מ הבי ם ו קי ה חלו מ ם ה ת פ י ש א ט ב מ שוצא ו דבקידוש י ב ת ׳ (ד״ה קר״ש) כ ם ו ת ה ן בכל לשון ו ה נאמרי ל פ ת וך ו פ י ה י לספרדי או ל ז נ א האשכ ט ב מ מ ן חלשון יעו״ש ו ו מבי נ ׳ אי י אפי אחר ת לזה יעו״ש. ו ו י א ד ר ו א ע הבי ן ו ו מבי נ י א ת ש ר ח ן א לא גרע מלשוע ט ש ׳ קעא) מ י ד ס ״ ו ת י ״ ו ד ה מ ה ( ד ו ה י ע ב ד ו ת נ ״ ו ש י ב ת א צ כל זה מ. יעו״ש. ועד כאן לא ך פו י וכן להי ז נ א אשכ י צ ו י מ ם שםפרד ת ש צ קל לערב ב ה א נ ו ש ם מ ת פ ת ש ט ב מ ף ש רו א ת חבי ד א ח א א י צ ו מ דברו אלא שוצא. ועי׳ ו י נ דאי שאי בו ר עצמו ו ת ו י ס א ד ו ה לזה ב ם מז ת פ ת ש ט ב מ

ת גי) ״ ח ם ׳ כ סי לקמן (

13) מג״א ופמ״ג סימן ם״ה.

קצור שלחן עייר יח קיג

א אומר, א בעצמו ישמע, מה שהו ו יזהר להתפלל בלהש, רק שהות ה נעו י ה רק שפת נ ה וחברו שבסמוך לו, לא ישמע קולו, כמו שנאמר כ

. ( 1 4 ע מ ש וקולח לא י ז לא יסמוך עצמו על שום דבר, אפילו םמיכח כל דחו. ואם חוא חולד. קצת, יכול לחתפלל אפילו יושב או שוכב, וחוא שיכול לכוין

.(! ש דעתו, ואם אי־אפשר לו לחתפלל בפיו, מכל־מקום יחרחר בלבו ח לא יאהז בידו בשעת תפלת שמונה־עשרה, רק חסידור אוא צריך ת המקומות, שהו ור אם צריך לו. ויש לו לרשום תחלה א חמחז לחתפלל בסידור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפלתו»!). לא יחיח דבר חוצץ בינו לבין חקיר, שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, ולא מיקרי הציצה, אלא דבר שגבוה י׳ טפחים, ורחב ד׳ טפחים,ב הפסק. ואפילו דבר גדול אם הוא דבר קבוע, אבל דבר קטן לא השיב חפםק, ואדם גמי אינו חוצץ. ובשעת חדחק בה לא חשי תי כגון ארון וך הסידור, שלא בכל עגין אין להקפיד, כיון שסוגר עיגיו או מתפלל מתו!). וכן לא יתפלל כגגד איזה ציור ו), ואם יקרה לו להתפלל ל כווגתו 7 ט ב ת ת כגגד בגד, או כותל מצויר יסגור עיגיו, וכגגד מראה אסור להתפלל,

שערים מצוייגיפ כהלכה

ה) ואין להוסיף ואין לגרוע עי׳ בטור (או״ח םי׳ קיג) בשם אחיו רבנו יהיאל. וז״ל דורשי רשימות הם חסידי אשכנז שהיו שוקלין וםופרין מספר מנין התיבות, התפלות והברכות ובנגר מה נתקנו. ובפרע״ה (שער העמידה פ״ב) מונה מספר התיבות ורובן מכונות ומתאימות עם מנין התיבות שכתב הטור שהוא נוסת אשכנז. ובשו״ת מנתת אלעזר (ה״א סי׳ יא) הביא מספר אלים להישר מקנדיא ז״ל שכתב שהנוםה אשכנז מקובל עד שמעון הפקולי ואנשי כנה״ג וכבר הבאתי לעיל מש״ב הדברי היים (ה״ב סי׳ הי) דמה שקבלו ההםידים להתפלל בנוסה האריז״ל מפני

שהוא שער הבולל שבירר נוסה זה משתי נוםתאות. ועי׳ לעיל ם״ק בי. ו) לא יתפלל כגגד איזה ציור עי׳ בתום׳ (יומא נד. ד״ה כרובים) וז״ל נשאלתי על אותן שמציירים במתזורים צורות היות ועופות אם יפה עושים והשבתי דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכונים לבם לשמים מיהו אין כאן איסור לא תעשה לך פסל אלא כהותם בולט ובו׳ ובאן הוא מין צבע בעלמא. ובן נפסק בש״ע (םי׳ צ׳ סעי׳ בג) דאין להתפלל נגד בגדים הטצוירים אעפ״י שאינן בולטות ואין לצור

16) סימן צ״ד וסו״ז שם סק״ג. 17) סימן צ׳ סעיף כ״א וסו״ז סק״ה.

14׳ סימן ק״א סעיף ב׳. 15) סימן צ״ד סעיף ו׳ ח׳,

קיד קצוד שלחן עיון״ יח

י , לא יתפלל במקום פרוץ כגון בשדה, מפנ ( 1 אפילו בעיגים סגורות 8ת המלך, ולבו גשבר וגכנע. ואם מ י א במקום צגיעות, חלה עליו א שכשהו הוא בדרך מותר לו להתפלל בשדה, ואם אפשר לו, יתפלל בין

האילגות 19). ט לא יגהק ולא יפהק (גיהוק הייגו מה שלפעמים אדם מוציאת שבעו, כריח המאכל שאכל, ויש־אומרים מ ח מגופו לפיו גפיחח מתח ת כובד, ופיחוק חייגו שפו מ ח דחייגו שפושט גופו וזרועותיו מ טלקוחיו, כאדם שרוצח לישן, או שעטד םשיגח). ואם גצטרך לכך, וכן אסור לו לרוק, תראח פתיחתו ת אוגםו, יגיח ידיו על פיו, שלא י ט ח ט, טבליעו ואם בא לו רוק לתוך פיו, וטצטער בו חרבח, עד שגטרד טתפלתוטח לשטאלו וירוק לאחוריו, ואם ת או בגד. !׳אם טאום לו, י ח פ ט ך ט בתו

שעדים מצויינים בהלכה

ל ת ו ב ב ב ד ת ) כ ם D״P לז ש א ( ״ ג מ ב . ו ה נ ו ב ל ה ט ב ת א ת ל ם ש י ר ו ר י ם ם ב י ר ו י צש י ת א ט ו ס ה ט ל ע ט א ל ל ם א ד ל א ו ש י נ ד פ ג ם נ י ר ו י ר צ ו צ ר ל ו ס ם א ״ נ כ ה י בא ״ ח ה ( ד ש י ה ר ת פ ״ ו ש ב . ו ש י ת א ט ו ו ק ה ז ת ש ו מ ׳ א נ ה ט ל ע ט ו ל נ י י ה ות ו ט ם ד ״ נ כ ה י י ב ל ת ו ל ב ר ע י י ח לצ ק י ר ט א ו ב נ ה נ ה ש ט ל ב א ש ) נ ׳ ׳ ם י סו ה א ל ר י ב ם ם י ק ס ו ב פ ו ר ב ד ת ׳ ב ו ב ם ו י ט ו א ר ת ו ה ש ל ת ט ו ל ז ב ט ״ י ל ה כן כ ) ו נ ״ א ר ה ה ו ׳ ׳ : ד נ ז ט ״ ע ׳ ( י ן ע י ר ו ם ת א ו ט ל ו ם ב נ י א ם ב ת נ ו ל ז ט ב ד( ׳ ׳ ד י ע א ס ט ׳ ק י ד ס ״ ו י ע ( ״ ש כ ב ״ ב ) ו ׳ ה י כ ל ם ה ״ ו כ ע ם ( ״ ב ט ר ת ה ע דר ו ס ם א ״ נ כ ה י ב ט ב ״ א ט ד ש ו ח ה א ב ב י ל ם ד י ב ל ר ש ם ב י ר י ת ט י ש נ ה ׳ ל י פ א ו( ס ו ״ ׳ צ ס י ח ס ״ ו ז א ״ ט נ ( ״ ט פ ב ) ו א מ ו ׳ י י ד ס ״ ו י ף ( ס ו י י כ ר ב ב ה ״ ש מ בם ר י ס ה ך ל י ר ן צ ת לכ ו ל ז מ ל ה ו א י נ י ה ע נ פ ה י ל פ ת ע ת צ מ א ב ש ש ש ש ח י וא כ י ם ל י ב ר ב נ ד ״ ע א ב ד ״ ב נ ת כ ) ש ׳ לי י א ס ״ ח ט ( ״ י ב ט ׳ ב י ע . ו ש ״ י י עא ת י א א ד ח ח ו ל פ ם ת ו ק א ט ו ח י ש פ א ט ר ש א ח כ י ם א ״ נ כ ח י ב מ ב ״ א מ ד ש חם ל צ א ( ט ר ד נ ה ביר! א ו ה א ד ע ד ר ה נ א ב ת ש י נ י כ א ב ו ה ה ) ב : ר ה כ ״ ר ם ( ״ ש בי ת י א ר ר ו ב ר ו ב י ם ה י ס ו נ ם א ת , ה ו ל צ ט ל ו א ו ט ש ב ו ו ר ל י י ו ע ו ה ) ו ך ל ט ת ה ו ט די נ ב ר ל נ י א א ב י ק ׳ ע ן ר ו א נ ת ב מ ת כ ם מ ב ש ת ד 42) כ צ ם ( י ר פ ו ת ס ו ר ג א בם י צ י ר צ ו צ ל ת ו ו ל ז מ ם ו י י י ח ל ע ת ב ו ר ו צ ם ב ״ נ כ ח י ת ב רו א י י צ א י ל ו ש ת ל ח ק

. ש י ת א מ ו ק ח מ ל ע מ א ל ו ם ח ר א ת ו ם מ י ח ר פ ו

ה ל ו א ח ו ח ו ש ם א י ל י ל ם א י א ל ם מ י ר ד ח ח ם ש ״ ו כ ת ע י ב א ב ו ם ח א ו( ׳ ח י ס ד ( ׳ ׳ ׳ בתת י ח ע ב ר ת ח ו נ ו מ ם ת ש ש י ם ו ״ ו כ ל ע ם ש י ל ו ת ת ח י ב ח ב נ ו מ וץ ו ח ל ב ל ם ת ח ו ל ר ל ש פ י א ם א א ) ר ׳ ט י ע ד ס ׳ צ י ס א ( ׳ ׳ ט ר ת ב צ א ק ב ו ח וה ל ע ח ) ש ׳ א י ט ם ( י י י ח צ ת ע ״ ו ש ח ב ז ׳ ט י ע , ו ת ו י ו ן ז ח קר ז י א ם ב ל ש ל פ ת יה ב ר ח ה ל א ר ׳ מד) ט י ט י ( ו ק ל ל ת ח ״ ו ש בן ב ם ו ל ש ל פ ת ח ר ל ת ו ט ת ד ו ט י ש פ ב

. ש ׳ ׳ י י י ע ג ח י מ א ד ו ם ב י נ י ת ע ט י צ פ ע ׳ ׳ כ ע ל ו ל פ ת ח ר ל ת ו מ ט ש ״ ש ת ב ו מ ו ק מ

18) שם סעיף כ״ג ובאהיט. 19) שס סעיף ה׳ פמ׳׳ג וח״א.

קצור שלחן ערוך יח קמו

אי־אפשר לאחוריו, ירוק לשמאלו 20), ואם אי־אפשר לשמאלו ירוקל ט ב ת ו לחםירח, שלא ת . ואם כיגח עוקצתו, ימשמש בבגדי ( 2 ! גו לימית מעליו, יכול לחחזירו, י כווגתו, אבל לא יםירח בידו. אם גשטט חטל אפילו גפל רובו, אבל אם גפל כולו, איגו רשאי לחתעטף בו טשום דחויוגתו . ואם גפל ספר לפגיו על חארץ, וטתוך זח טתבלבל טכו ^ ק ם פ חת ל פ ך ת טותר לחגביח בין ברכח לברכח 23). כל חדברים חאםורים בתו שמוגח־עשרח, אסורים עד לאחר שיפסע חפםיעות!2), (ואך לעגין חפםק

יש חילוק) 25).

י צריך לעמוד בפגיו לצד ארץ־ישראל, שגאמר וחתפללו אליךת קדש־ דרך ארצם. ויכוין גם כגגד ירושלים וכגגד חמקדש וכגגד בי קדשים. ולכן אגו במדיגתגו שיושבים בםערבח של ארץ־ישראל, צריכיןת רחי לעמוד בפגים לצד מזרח, (לא למזרח ממש אלא לצד קרן מז דרומית ז), וחיושבים בצפון של ארץ־ישראל פגיחם לדרום, וחיושבים במזרח פגיחם למערב, וחיושבים בדרום פגיחם לצפון, גמצא כל ישראל פוגים בתפלותיחם למקום אחד, דחייגו גגד ירושלים ובית קדש־קדשים,ת עולות דרך שם. ולכן גקרא בית־ ששם שער חשםים, שכל חתפלו חמקדש תלפיות, כמו שגאמר כמגדל דויד צוארך בגוי לתלפיות,ו יכול לכוין לצד נ ות פונים אליו. ואם מתפלל במקום שאי תל שכל פי

ת דרומית כתב בתום׳ (ברכות ל. ד״ת לתלפיות) ז) לצד קרן מזרחי והרא״ש שם והמור (םי׳ צד) דמה שאנו מתפל׳לין לצד מזרח מפני שאנו במערבה של ארץ ישראל. והמו״ז (םי׳ צד ם״ס ב׳) והמנ״א (שם ם״ס די) בתבו בשם הלבוש דארצות הללו הם במערבית צפונית של ארץ ישראליד ליזהר כשבוגין ביהבנ״ס יעמידו כותל מזרחית ששם הארון על כן צי חסודש נומח לצד מזרחית דרומית דאז מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל וביחמ׳׳ס ופי׳ בערוך חשלחן (שם סעי׳ די) דרבותינו חבעלי התוספות וחראי׳ש חיו בצרפת ואשכנז שפיר חיו במערבח של ארץ ישראל אבל אנו שוכנים (בפולין ורוםיא) בצפון חעולם וא״ב אנחנו במערבית צפונית של ארץ ישראל עיי״ש, ולפי זה ביותר צריכין לדסדק בזה אנו ששוכנים באמריסה הצפונית והיא צפון העולם והיה לנו להתפלל עכ׳׳פ ננד מזרחית

שערים מצויינים בחלכה

דרומית כהלבוש.

״ו סק־׳ב. 23) מג״א סימן ג

24) מגיא סימן צ״ז סק״ב.

25) כמ״ש בסעיף י-ד.

20) סימן ג״ז סעיף א׳ בי.

21) באה״ס שם.

. 22) שם סעיף ג׳ ד

קטז קצור שלחן עייר יח

שכנגד ארץ־ישראל, יכוין לבו לאביו שבשמים, שנאמר והתפללו אל. ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה־עשרה ( 2 6 ׳ הטה פניו לםזרה, ואם אי־אפשר נו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא י שאי לו, או שהוא עומד במערב יגמור תפלתו כך ויכוין לבו לבית קדש קדשים. וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות במזרה, ( 2 ולא יעקור רגליו ד

. ( 2 ו מזרה 8 נ יתפלל לצד אהר אף שאי

ת ל ה ת ת ד׳ פעמים בשמונה־עשרה, ב ו יא צריך לכרוע ולהשתהוה ובסופה. כשאומר ת ל ח ת נה ובסופה, ובברכת מודים ב ברכה הראשוה כל־כך עד שהקשרים של ה משתהו ת ברוך כורע בברכיו, וכשאומר את השם זוקף הוליות השדרה בולטים וגם ראשו יכוף, וקודם שאמר אהת (על־שם שנאמר ה׳ זוקף כפופים), וכן במודים כורע וטשתהוה, נ בה הי ת השם זוקף, לא ישתחוו־! יותר מדאי, דהיינו עד שי וקודם שאומר א פיו כנגד ההגור, כי זהו דרך יוהרא, וזקן והולה שמצטער בכריעה כיון

שערים כוצויינים כהלכה

ק ח ד ה נ ם שחי ״ נ כ ה י כ ׳ יט) ב ה םי ״ ו א ר ( פ ו ם ם ת ת ה ״ ו ש ועי׳ בו ב גבולו ע״י שישנ רוצים להרהי ב ו ר ע מ א ב ם שהי ד ע״י העזרת נשי א מם ה להנשי ו ת ד ה ל אז לא יהיה נ ב ם לדרום א ה י נ פ ן ו רת נשים לצר צפו העזן הקודש ת הארו ו נ ש ם ל ם נ צי ן קודש ועל כן רו ם לצד הארו י ל ל פ ת ם מ נ י א שה נ ו ב ן ה מ ו א ה ון ש ר אלא באן כי ו ם ד הדין היה א צ מ ם ד ם והעלה ש ו לצד דרם ״ נ כ ה י ת של ב י ה ד ז ת מ י מ ו ר י קרן ד א כ צ מ ם ו א פ מ ^ ת ע״י ק ו ה ו ר ד ה ד מם י נ ש ם מ ׳ א י ה ולכן אפ ך כז י ר ת צ מ א לדעת הלבוש ב י ו ת י מ א רה ה א המז הו

רה עיי״ש. ה למז ט ו ת יהיה נ צ פ ק ״ כ ע י ד נ א ת הדהק ש ע ש ש מ ה לדרום מ ת ע

י ת כ ת ש ה ר א ׳ נ) נשאל בעי ב (םי ׳ ׳ ב דבר להנצי י ש ת מ ״ ו ש ועי׳ בת ו נ ש רוצים ל רה כדין ו ה למז נ ו ת פ ה ם א ״ נ כ ה י כ ם ו ם לדרו י נ ו ם פ ״ נ ב ה י בה ל פ ת ת י ה ב ת ה ע נ ב נ ה ש נ א ו ת א צ מ ם ו ה לדרו נ ו ה ג״כ פ הי ם זה שי ״ נ כ ה י בש ו ש ה ת ואין ל ו נ ש ר ל ו ם א ם והעלה ש ך ש י ר א , ה ״ם נ הכ ה בי ר ז מ לאלילים ב

. ו מ צ י ע נ פ ת ב י א ב ם שהו ״ נ כ ה י י ב ת האליל שלפנ י ם ב ו ש מ

ת ע ד ל ב ת ו כ ן ה ת שעושי ו מ ו ק מ ב ) ד ק ב׳ ״ ד ס ׳ צ ז םי מ״ נ ( ״ מ פ ועי׳ בך י ר אז אין צ ן ו ם הרב לימין הארו ו ק ת יהיה מ י ה ד ז ת מ י מ ו ר ו ד נ י ש דהי הלבון ם הרב לצפון האדו ו ק ש יעשו מ מ רה מ ד המז נ ן נ ת שעושי ו מ ו ק מ ב ם, ו להדרין ב לימין האדו ר ב ה י להושי ) שראו ס ש ׳ ת ם (םי י ר י ס ר ה פ ם ואז ידרים. ועי׳ ב

. ן ת הימין אצל האדו ו ב י ש ב ה ״ ב נ ת ) כ ט נ ש ׳ ת סי ש ( ״ ו וכן ע

26) סימן צ״ד סעיף א׳ ב׳ ג״. 28) וו׳׳א. 27) סו״ז שם.

ז קצור שלחן ערוד יה קי

תר חברכות לא תח) בי ו י ן ראשו דיו. אםור לחוםיף חשתחו שחרכין ולא בסופן 29). בתחלת

יב לאחר חשמונח־עשרח אומרים אלחי נצור וכו׳ כורע ופוםע אך שלש פסיעות, כעבד חנפטר מרבו. חפםיעות יחיו בינוניות, ולכלת כדי שיתן אגודל בצד עקב, ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע חפחו יותר מג׳ פסיעות. פוסע תחלח ברגל שמאל ואחר־כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל, ועודחו בכריעח חופך פניו לשמאלו, שחוא ימיןנה שחוא כנגדו בשעת חתפלח, ובצאתו מן התפלח אומר עושח השכיו והופך פניו לימינו שהוא שמאל השכינה, ואומר הוא יעשה שלום במרומיה לפניו ואומר ועל כל ישראל ואמרו אמן. שלום עלינו, ואחר כך משתחות חמקדש וכו׳ כי חתפלח אחר־כך זוקף ואומר יחי־רצון וכו׳ שיבנח בית המקדש שנוכל היא במקום העבודה, ולכן אנו מתפללים על בנין בית העבודה ממש במהרה־ביםינו. וחטעם שפוםעין תחלה ברגל לעשות א שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקור רגל ימין תחלה, ולכן עוקר כאן שמאל תחלה, להראות כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ברוך־

הוא, לכן, אטר־רגל עוקר תחלה שמאלו שהוא ימין כל אדם 30).ונות כמו בתפלה, ג במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגלים מכו י ולא יחזיר פניו למערב, ולא יחזור למקומו עד שיגיע השליח־צבורדות יעמוד כשיעור זח ט). ואם חמקום צר לקדושח. וכן כשמתפלל ביחי. ( 3 ל חשליח־צבור חתפלח 1 ודחוק וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחי, ו T בתפלת שמונח־עשרח, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושח וברכו, אלא תי ולא יראח באצבעו ישתוק ויפריז לםח שאומרים חשליח־צבור י וחצבור, ויחשב לו כעונח

לענין זח שיוצא, ומכל־םקום לא נחשב להפסק 32).

שעריפ מצוייניפ בהלכהת ועי׳ בנימוקי או״ח (םי׳ קכז) שאין ו י ח) אסור לחוםיף חשתחו לעשות בריעות והשתהויות בברכת כהנים רק יםוב פניו לכל צד דמה שמבואר במג״א (םי׳ קכז) בשם זהר הדש (פ׳ נשא) כשאומר יברבך יראה לצד ההיכל וישמרך לצד ימין וכו׳ הכונה ג״כ רק ההזרת פניו ולא כריעה והשתחויה דאין להוסיף על הכריעות והביא מכמה צדיקים שהקפידו על

זה. ט) יעמוד כשיעור הזה הסר כאן. וכך צריך לומר, והש״׳ן יעמוד

ו עד סעיף ד. 31) שם ומג״א. 29) סימן קי״ג סעיף ז 30) סימן קכ״ג. 32) סימן ק״ד סעיף ד ועיין שע״ת.

קיח קצור שלחן עריו יח

ן ט1 אבל בתפלת אלחי נצור מותר לחפםיק לדברים שטפםיקי באמצע פרק של ברכות קריאת־שטע וקריאת־שטע 33). ומכל מקום אם אפשר לו יאמר תחלח יחיו לרצון וגו׳, ואם אפשר עוד יפסע גם־כן ג׳ת ת עמו ישראל בשלום, א ד לאחר חמברך א פסיעות, ויש נוחגין לומר מית יחיו לרצון וגו׳ י חפםוק יחיו לרצון וגו ואומרים אלחי נצור ופעם שנן לחפםיק בתפלת אלחי ן זח מותרי וכן נכון לעשות ונראח לי דבענית חפםוק יחיו לרצון , יש־אוםרים דקודם שאומר א ( 3 נצור לענות כל אמן 4ת ל באו טוב לומר פסוק אחד מן חתורח או מנביאים או מכתובים, חמתחית כמו סיום שמו 35). ונראח לי דחאוטר יחיו ת שמו ומסיים באו ל ח ת ח כ

לרצון שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון חשני. טז כבר נתבאר בסימן י״ב בסעיף ג׳ דאם מרגיש בעצמו אפילות עצמו. ומכל־שכן נקה א קצת הרגשה לצרכיו אסור לו להתפלל עד שית צ א מרגיש ק לתפלת שמונה־עשרה, שאסור לו לעמוד להתפלל כשהונקח את־עצםו. ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל ואחר־ לצרכיו, עד שית שםונח־עשרח חרגיש, שחוא צריך לצרכיו בין לגדולים ל פ כך באמצע ת בין לקטגים יעצור את־עצמו עד שיגמור חשמונח־עשרח ולא יפסיק,א גדולח, מכל-םקום, יעצור את־עצטו כל־זטן אפילו אם החרגשח חי שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שםונה-עשרה עד לאהר שסיים המברך

ת עמו ישראל בשלום 38). או רוח מלמטה, ואי אפשר לו לעצור, אם צא ממנ יז חרגיש שין ת או לצדדין ומוציא חרוח וממתי מתפלל בביתו, חולך לאחוריו ד׳ אמוו נקבים עד שיכלח חריח, וחוזר למקומו ואומר: רבון חעולםים יצרתנו וכלמתנו, חרפח וכלמה נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו הרוח . ואם יצא ממנ בהיינו, רמה ותולעה במותנו, וגומר תפלתויש אם יתרהק לאהוריו, תבי במקומו לאונסו, וכן אם יתפלל בצבור שין עד אינו צריך להרהיק את־עצםו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ימתי

ה וגומר תפלתו 37). שיכלה הרי

שערימ מצויינים כהלכהת ו ד י ח י א ב א פ ת מ ש ! כ כ . ו א רם ו א אהתפאא בק י ח ת מ ם ש ד ו ת ק ו מ ׳ א ר ד ו א י י ה ד כ

. ( ׳ ׳ א י ע ג ם כ ׳ ק י ם א ( ״ מ ר ׳ ב י י , ע ה ז ר ה ו ע י ש ד כ ו מ ע י

ב ומגיא וחיא. י 36) סימן צ 37) סימן ק׳׳ג סעיף א׳ בי.

. ז 33) לעיל סימן סיב סעיף א׳ ופמ״ג. י כ 34) עיין סימן ק

ר בשם כ״י. י 35) א

ט קצור שלחן עייר יח קי

ת שטונה־עשרה, ל פ ת של הטתפלל ת ך ד׳ אמו יח אסור לישב בתו בין טלפגיו בין לאהריו בין טן הצדדין, ואם היושב עוםק גם כן בטהיך לםדר התפלה טותר. ויש טקילין דאפילו איגו עוםק בעגיגי תפלה, דשי אלא שלומד תורה בפיו איגו צריך להתרהק 38). והירא דבר ה׳ לא ישבת שמוגה־עשרה כמלא עיגיו, אפילו אומר קריאת־שמע ל פ לפגי המתפלל ת אבל לאהוריו ולצדדין אין להקפיד 39), ולעמוד מותר בכל עגין אפילו

ת לו!4). יט אם זה היושב הוא אדם־הלוש אין למהו כ אם זה היושב ישב קודם ואהר־כך בא זה ועמד להתפלל מצדוה בא או מלפגיו, שגמצא זה היושב לאהריו איגו צריך לעמוד, כיון שז בגבולו. אבל עמד להתפלל לאהריו שגמצא היושב לפניו יש ליזהרוהד למגין ת המי י ולעמוד. וכל זה כשמתפלל בביתו, אבל אם מתפלל בבוהד לכל־אהד להתפלל שם, אפילו קבוע, ומכל־שכן בבית־הכנםת המיוהד לתפלה לכל איש42). ישב הוא קודם צריך לעמודי), כיון שהמקום מית שמונה־ ל פ ת לפני המתפלל ת ך ד׳ אמו כא אםור לעבור בתו, ואהד עומד לאהריו ומתפלל עשרה, ולכן אמ אהד התפלל וגמר תפלתות הפסיעות, שגמצא כעובר לפגי ועדיין לא גמר, אל יפסיע זה שלפגיו א

תר 43). ן ומכל־שכן לאהריו מו המתפלל, ולעבור מן הצדדי כב שכור יא) אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד אסור לו להתפלל, ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה, וצריך להזור ולהתפלל

י) צריך לעמוד כר כתב המג״א (םי׳ קב ם״ק ר׳) ובשע״ת שם מוסיף ראפי׳ אם המקומות קבועים שקנאם ברמים נמי יש להתמיד אבל בפתחי תשובה ממהרי״א מווילנא שם הביא מהרבה אתרוגים רבבית חמררש חמיותר לתורח או בביחכנ״ם במקומו שמושכר לו אף לכתתלה

מותר לישב ולעסוק בתורח ואפי׳ ביושב בטל אין צייר לקום, עיי״ש. יא) שכור בש״ם (ברכות לא:) איתא רחוח כאלו עובר ע״ז ופירוש חרשב״א שמפורסם שחשכרות מבלבל את חרעת ער שמביא לירי כםירח באמת. ובהוראה בשקר ויראה דמיונות כוזבות וזו חיא ע״ז באמת ומי

שעומר בתפלה והוא שכור שמא מתיר בלבול דעתו יבא לדמיונות כוזבות. ועי׳ בהלכות קטנות (ת״א סי׳ פנ) שאלה שותה טותלט שמכיר

לפגיו40).

שעריפ מצויינים כהלכה

41) שם סעיף א׳.

42) מגיא ושע״ת שם.

43) שם סעיף ד ה׳.

38) סימן ק״ב סעיף א׳.

39) ח״א.

. י 40) בי

קכ קצור שלחן ערוף יט

כשיםור יינו מעליו, ואם עבר זמן תפלה משלים אותה בתפלה) כדין שוגג ואונם לקמן םימן כ״א. 4 ה 4 שלאחרי

— ־ — יט. דיני משיב־הרוח, טל־ומטר, יעלה ויבא ועננו.

ובו י״ד סעיפים.

ן במוסף א בחורף אומרים משיב הרוח ומוריד חגשם, ומתחיליי עצרת א). השמש מכריז מקודם משיב חרוח ומוריד חגשם, ואם נ של שמי לא חכריז אין-אוםרים אותו אז בתפלת חמוםף שבלחש. וחולה שמתפללנו בתפלת מוסף ן להם מנין, ימתי ת וכן בני הכפרים שאי ביחידות בביירות מוסף ואז יתפללו גם הםח םוםף עד השעה שבודאי התפללו בעי ויאמרוחו. ואומרים אותו עד םוםף יום א׳ של פסח, דהיינו שהציבור גם השליח־צבור אומרים אותו עוד בתפלת חלחש. ובחזרת תפלתחח כיון חשליח־צבור פוםק מלאםרו, ושוב גם הצבור אין־אוםרים במנ שכבר שמעו מהשליח־צבור שפםק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות,ין לא פסק השליח־צבור יקדים להתפלל אז תפלת המוסף בכדי שעדי מלאמרו בעיירות, כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק חשליח־צבור לאמרו במוסף אינו אומרו עוד. יש מקומות שאומרים בקיץ משיב הרוה ומוריד הטל, ויכריז כן השמש קודם מוסף יום ראשון של פסח, ואז

. ( ן לומר כן גם בלחש במוסף ופוםקין מלומר מוריד הגשם! לי מתחיב הרוח ומוריד חגשם, אם נזכר קודם שאמר ב טעה ולא אמר משי

ניפ בהלכה י י שערים מצו

ו דו עלי עי ה עד שי ב ו ש . ת ו ה ך מ ל מ י ה לדבר לפנ ל ו ל פ ת ה כל ל ו בעצמו שי. ו רי הבי

ם ת שלו ל י א ת ש ״ ו ש ׳ ב ת עי ר צ י ע נ י מ ל ש ף ש ס ו מ ן ב י ל י ח ת מ א) ור ה ד א ת ע ר צ י ע נ ם בשמי ״ נ כ ה י ב א ל ב ר ל ה י א י ש מ י קצז) ב ״ ם ו ת ם ״ ד ה מ ) ת ל פ ל עדיין ת ל פ ת א לא ה הו ר נשם ו כי הז ף ו ס ו ת מ ל פ ר הש״ץ ת י ר ההז ב כ שו ״הגשם״ ז ר הכרי ב כ ת כיון ש י ר ה ת ש ל פ ת ר גשם גם ב כי ב להז י י ת רמהו י ר ה של ב ת א י ר ה ש ר גשם ב כי ז ׳ לז) שי ת ייןותיאל (םי ר ו ת ת ״ ו ש וכן העלה בו נ ת לשו ו ט י ה ר ע מ מ ש ה לא יקדים) מ ״ ׳ ר ׳ ב ר םעי ׳ קי ר הלכה (םי ו א י ב ב

. טב ר עיי״ש הי כי ך להז ו צרי נ ת אי י ר ה ש ב ד

44) סימן צ״ס סעיף אי, דין תפלה באשד. יט 1) סימן קי״ד סעיף א׳ ב׳ ג׳ ופמ״ג. נדר. ע״ל סוסימן קי״ג.

קצור שלחן ערוך יט קכא

ם אומר במקום שנזכר רק שלא יחא באמצע עגין, חברכח מחיר. חמתינתו אומר גם כן לישיני עפר כגון אם נזכר לאחר שאמר ומקיים אמוב ואומר משיב חרוח וכר מי כמוך וכר. ואם רוצח יכול לומר לגמרי משי חרוח ומוריד חגשם מכלכל חיים וכר. אבל אם לא גזכר עד לאחר שסיים חברכח מחיח המתים, צריך לחזור לראש תפלת שמוגח־עשרח (ולא םגיבי לעגין זח, גות כחדא חשי ח גבור, כי ג׳ ברכות חראשו ת ל א תחי שי. טעח ( 2 ח ל פ ת שאם סיים חברכח שלא כחוגן צריך לחזור לראש ח. ( ת או במוסף ולא אמרו, אין־צריך לחזור 3 במעריב של פסח או בשחריח ע ג במקומות שאומרים בקיץ משיב חרוח ומוריד חטל, אם ט ואמר כן גם בחורף, אם לא נזכר עד לאחר שאמר ברוך אתר. ח׳, גומרח חמתים, ואין־צריך לחזור בשביל חזכרת גשם, כיון שכבר חברכח מחית חשם, אומר במקום דםלקא זכר טל 4), ואך אם נזכר מקודם שאמר א

. ( 5 ענינא מוריד חגשם ד אם טעח בקיץ ואמר משיב חרוח ומוריד חגשם, אם נזכר קודםאת ח חמתים, חוזר ומתחיל אתר. גבור וכר (ואין ז שאמר חברכח מחיב חרוח א חברכח גיכרת שאיגו אומר בד, משי ח ת מדין חזרח, אלא כדי שם חוזר ח חמתי ד לאחר שסיים מחי ומוריד חגשם), אבל אם לא נזכר ע לראש חתפלח. אם לא אמר רק משיב חרוח ולא אמר מוריד חגשם, אינות ). אם טעח במעריב או בשחרי מזיק כלל ואומר מכלכל חיים וכר6

.( גי-עצרת ואמרו, אין צריך לחזור לראש 7 של שמית של יום ששים לאחר ן לומר טל ומטר ב), בתפלת ערבי לי ה מתחי

שערים מצוייניפ בהלכה

ן לומר טל ומטר כתב בש״ע (םי׳ קיז סעי׳ א׳) דבארץ לי ב) מתחי ישראל מתחילין לומר בליל ז׳ מרחשון. לפי שגבוה היא מכל הארצות צריכין לגשמים יותר. ועי׳ שם בבאר היטב (ם״ק ד׳) דמי שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ דדעת חפר״ח היא ראם דעתו לחזור בשנה זו שואל כבני ארץ ישראל ואם לאו שואל ככני חוץ לארץ, ודעת כמח גדולים דתמיד שואל באותו מקום שחוא שם וכ״כ בברכי יוסף (שם אות ח׳) וגם בן

חוץ לארץ שחוא בארץ ישראל ישאל ככני ארץ ישראל. עוד כתב (שם אות ו׳) רבן ארץ ישראל חנמצא בעירו בז׳ מרחשון וחתחיל לשאול ואח״כ נסע לחו״ל ושם לא אומרים עוד כיון שחתחיל

5) פדם׳׳ג.

. 6) שם סעיף ג׳ ד

7) דרה״ח.

2) שם סעיף ף

3) דדה׳׳ח.

4) שם סעיף הי.

קככ קצור שלחן סייד יט

י 8), וחוא ביום ד או ביום ח׳ לחודש דעצעטבער, ואומרים פת תשר תקו עד פסח.

ו אם טעח ולא אטר טל וטטר, אם נזכר קודם שסיים חברכחו טברך חשנים, אוטר שם ותן טל וטטר לברכח על פני חאדטח ושבענם חברכח מתפלל לחלן, ת ח וכו׳ וחותם כראוי, ואם לא נזכר עד לאחר ש, אוטר ותן טל וטטר ובתוך ברכת שטע קולנו ג), אחר ריקם אל תשיבנוח שוטע וכר. ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאטר ברוך ת לברכח כי את חשם, יכול לוטר ותן טל וטטר לברכח כי אתח, כל שלא אטר עדיין אח שוטע וכו׳. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים חברכח שומע תפלח, ת את חפסוק ל ברך עלינו וכר, ואם לא נזכר עד לאחר שאמר א חוזר ומתחי

. ( 9 ח ל פ ת יחיו לרצון וגר, חוזר לראש ח

ל ברך עליגו, ואם לא ז טעח בקיץ ואמר טל וטטר, חוזר ומתחי. ( 1 ת חפסוק יחיו לרצון, חוזר לראש חתפלח 0 גזכר עד לאחר שאטר א

שעריפ מצויינים כחלכח

ן ב ה ר א ר נ . ו ש ״ י י ה ע א ל ה ם ל ו נ נ ה נ מ ה כ ש ע ל י א ר ש ץ י ר א ו ב נ ד ו ע ו ב ת י ב בא ל ל ו ״ ו ת ו ל ת י ב ר ל ז כ ח ״ ת א ל ו ו א ש ל ל י ת ת ה ל ו א ר ש ץ י ר א ה ב י ה ל ש ״ ו חא ב ל ו ל ש י ת ת ה ן ש ו י ר כ מ ו ר ל י י ן ש י ה א ז , ב ל ו א ש ל ל ״ ו ה ן ב מ ז ד ה ו ע ע י נ ה

. ר ו ז ה ו ל ת ע ד ו ב ת י נ ב ה נ מ ה כ ש ע ד י י מ ם ת י ק ס ו ה פ מ כ א ל ה ק ר ס ו פ

ל א ר ש ץ י ר א ם ב י ל א ו ש ה ש מ ) ד ה ׳ ל י ם ב ( ו ט ין ה ת י ״ ו ש ׳ ב י ע וק ש מ ד ן ב לכ ם ו י ל ק א א ב ל ץ א ר א ת ה ש ו ד ק י ב ו ל ה ת ר ז ב ד ן ה י ן א ו ש ה ר ׳ ט ז טה ט ו ם ד ה ל ם ש י ל ק א ע ה ב ט ל ו א ר ש ץ י ר ל א ו ב נ ם ל י כ ו ט ם ת ה ו ט ו ק ר ט א ש וא י ב ה ל ו א ר ש ץ י ר א ו ב ט ן כ ו ש ת ר ׳ ט ז ר ב ט ם ט י ל א ו ל ש א ר ש ץ י ר ם א י ל ק א לה ל ז ל כ ם ב ה ת ש ו ט ו ק ה ט ז י ט א ר ) פ ׳ ד י ם ץ ( ר א ו ו ף ש ס ו ר י ב ת ד ״ ו ש ב שא ׳ ש י ה ם ״ ה ז ( ״ ב ד ר ת ה ״ ו ש ׳ ב י ע . ו שראל ץ י ר ו א ט ה כ ל א ן ש י נ ם לע נ י ד ו

. ( ה נ

ש ל ש ר ט ת ו ה י ר ז ט ט ל ו ר ט ט ו ו א ג ל ו ע ק ט ך ברכת ש ו ת ב ) ו נם י י ת ה ר ו ת ת ״ ו ו ש ר פ ס י ב ק י נ ו ל א ש י מ ת ב ם ש י י ׳ ת ן ר ו א נ ל ה א ש ה נ נ ת ש ו א מב ט ו ק ם ש ו ר ד ד צ ה ל ו ש ו ה ק ק מ ו ת ם ר ו ק א מ ו ה י ש ל י ז ר ת ב נ י ד מ ) מ י ׳ ז י נ ם ״ ת ) ה נ ת ש ם מ י נ מ ז ר ה ד ל ס כ ה ו נ ש ת ה ו מ י . ו ר ת ו י ת ו ו ל ע ם מ י ר ש ה ע ו ב ם נ י ש מ ו ר דן ס י נ ם מ י ט ש נ ת ה ו מ י ן ו ס י ד נ י ע ר ש ת ם מ ה ה ל מ ח ת ה ו מ . י ה ר ו ת ץ ל י ק ם מ ש. ן ל י א ת ה ו ד י פ ם ו י ע ר ז ך ה ר ו צ ם ל י ם ש נ ן ל י כ י ר י צ ר ש ד ת ן ע ס י נ מ . ו י ר ש ד ת עם י ם ש ם נ ה ה ל י ה ם י א ת ש א ז ה מ ל ו ד ג ל ו ך כל ר ו ם צ ה ן ל י ן א ס י ד נ י ע ר ש ת מ וו מ ב כ ו ם ט ו ק ו ט ת ו ר א י ו ן א י א י ש נ פ ה מ ב ר ם ה ה א רע ל ו ן ה ס י ד נ י ע ר ש ת מ

ז סעיף זר. 10) שם סעיף ג׳ ה׳, י 8) סימן קי 9) שם סעיף ד ה׳,

קגור שלחן עריו יט קכג

ב חרוח או לא אטר, אם חוא לאחר ח אם נסתפק לו אם אטר משיח חתפלל ת ם פעטים כראוי, חזקתו שגם ע ל׳ יום שכבר חתפלל תשעיך שלשים יום צריך לחזור ולהתפלל!!) בחרגל שלו כראוי, אבל בתום תפלות כראוי', וכן בטל וטטר אם טסתפק לו לאחר שכבר חתפלל תשעיח חתפלל כראוי, וקודם לכן צריך לחזור ת ח שגם ע קתי מוקטינן אחז

ולחתפלל 12). ט טעח במעריב ליל ראשון של פסח, וחתפלל תפלת שמונח־עשרחן חוא שצריך לסיים כל ל ברך עלינו שחדי של חול, ונזכר לאחר שחתחי, איגו אוטר טל וטטר כיון שגם חצבור אינם אוטרים, ( 1 3 ח כ ר תח ב אוטעה ואם חלד, חשאלח (חוא יום חתחלח לשאול טל ומטר) ביום שבת, ול ברך עליגו, גם כן איגו אוטר טל ומטר, כיון וחתפלל של חול וחתחי

. ( 1 ד אחר הצבור 4 י ט ד גגרר ת שחציבור עדיין לא חתחילו, וחיחי

שןןריפ מצוייניפ בהלכה

מקומותינו יושבי צפון, אם יהיו נשמים מתשרי ער ניסן ירטוב האויר ויהפך לחולאים רעים ומפני אלו הסבות רוצים לשנות םדר התפלה כענין שאלה וחזברח ולשאול גשמים מניסן ער תשרי ושלא לשאול מתשרי עד ניםן. ובן בחזברח לחזביר נשמים מניסן ער תשרי ושלא לתזכיר מתשרי ער ניסן

ע״ב תובן חשאלח. ובתשובה שם הביא רברי הרמכ״ם (בפיחמ״ש תענית ז.) שכתב רבשאר ארצות השאלה בזמן שהטטר טוב והנון באותו מקום, כי יש ארצות לא יתחילו חנשמים אלא מניסן וארצות שיש בחם במרחשון הקיץ והנשמים אינם לתם טובים אלא ממיתין ומאבדי!, והאיר ישאלו אנשי זח חמקום נשם בטרחשון הלא זה טן השקר והאולת וכל זה רבר אטיתי ונלוי, ע״כ דברי הרמב״ם. וחביא ג״כ דברי חרא״ש (םי׳ י בלל ר׳) חובא בב״י (סי׳ קיר) שתטה לטה אין אנו טזכירין נשטים ער העצרת כיון שהנשטים טוב לנו אז. וכתב הכ״י רכל הנתלים לא הורו לו עיי״ש בב״י והעלה הנאון שם בתורת חיים דבמדינת ברזילי אין לחם לחזכיר ולשאול נשמים טפסח עד םוכות במו בשאר חעולם ואם צריכין לחם מטר ישאלו בשומע תפלח, ומחנ חםובות עד חפסח שחנשמים רע לחם אין לחם לחזכיר ולשאול כלל, אף שאנו מזכירין ושואלין, כיון שיש נזק לחם וכדברי חרמכ״ם עיי״ש. וחובא זח

נם באשל אכרחם אופנהיים (סי׳ קיז ר״ח כיחידים). ובמדינת אוםטרליא חנחינו תנאון ר׳ נתן ארלער מל$נד$ן ועוד אחרים עמו שלא להזכיר ולשאול בחורף. ובקיץ שיש לחם צורך בנשמים ישאלו בשומע תפלת כמו בברזילין ובשנת תרננ העריך הרב ר׳ אברחם

13) ע״ל סימן ע׳־ו סעיף ס״ז.

14) סימן קי׳״ז מגיא םק״ב., 1 1 סימן קי״ד סעיף וז׳ סי (

jtv 12(באה״ס

קכד קצור שלחן ערוך יט

ת או במנחה, ובחול־המועד י שכה יעלה ויבא בראש־חדש בשחרית בין במנחה בין במעריב, אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון, בין בשהריל מודים, כיון שסיים הוזר ומתהיל רצה. ואפילו אם נזכר קודם שהתהיב ו במשי נתו לציון, צריך להתהיל רצה (כמו שכתבנ ברכת חמחזיר שכיתו לציון, אומרו שם נ הרוה), אך אם נזכר קודם ברכת המחזיר שכינה עינינו וכר, ואם לא נזכר עד לאחר יהיו לרצון וגר, הוזר י ומסיים ותחז לראש התפלה ד). ובראש־חודש אם שכח יעלה ויבא במעריב, בין שראש־ה ה׳ ת נו אלא יום אחד, כיון שאמר ברוך א חדש הוא ב׳ ימים, בין שאינתו לציון יר שכי ת השם, שוב אינו חוזר, אלא מסיים המהז והזכיר א. ( 1 ת החודש בלילה 3 , והטעם בזה מפני שלא היו םקדשין א וגומר תפלתו

שערים מצויינים בהלכהע ב ם ט ביאר ש א ו נ ו ו א ק ן מ ׳ יצחק אלחנ ן ר עבר הירש^וויץ שאלה להגאור שישאלו צו הארץ וכתב והגשמים אינם מזיקים בימות החורף והשיב לו בקיו ג הי ג דשם שהנ ה נ מ ה ם ל י כ ס ר ה ט נ ל ל ם א ו מ ל הגאון ר׳ ש ב ו א נ ת נ י ד ג מ ה נ מ כס בירושלים פ ד ם נ ה ר ב ת א י ת ב ״ ו ש א ב ב ו ג ברזלי ה ה נ מ כ ״ל ו ם הנ י נ הגאו

. ה ם ר ת ת נ שג ה נ מ ה ר ל ו ק א מ צ ׳ ו) שלא מ ת סי ״ ד ה ם יאל ( ז י עו ט פ ש מ ב ב ת כ . ומה שב ת כ ת הגשמים ו ו מ י ד הגשם ב י ר ו ם מ רי כי ם מז נ י א ת ש י מ ו ר ד קה ה ו באמרי הג שנה י ת ט י מ ת ש י . א ו ו אנ מ מטר כ ד הגשם וישאלו טל ו י ר ו רו מ זכי ה שי ק ו ס הלכה פ

ם הנ״ל. ה ר ב ה היים והאשל א ר ו ת ה הרא״ש ו ם ו ״ ב מ ר ת דברי ה א

תו שי בי ר ישאל כאנ ו ז ת א ודעתו ל י םטרל ו לאו ע לברזיל א ס ו נ ומי שי ארץ נ ב ל דעת הרבה גדולים דשואל כ ״ ו ח רהא גם בן ארץ ישראל הבא לו ת ו י א ש נ א רא להו דישאל כ ם םבי י ק ס ו ב פ ו ר ר אלא ש ו ו להז ת ע ד ישראל בו הלכה ן לנ א דאי םטרלי ו באו ת א י מ ו ר ד קה ה א בה והכא באמרי צ מ נ ם ש ו ק מ

. ו ת י שי ב ה לזו, ישאל כאנ ק ו ס פוסף ׳ י ן ר ס להגאו ״ ש ני ה ו ב בגלי ת ד) הוזר לראש התפלה כם ״שים ו י ר של ס בו ך כדי די ו כר ת ז ם נ א ר ר ב ד ט ה ו ש ת כט:) פ ו כ ר ב ענגיל (ה ר ו ת דה דהיינו רצה, רבכל ה ר רק לעבו ז חו ב ״סיים״ עדיין ו ו ש ״ לא ח ם ו ל שא הו ר ו ו ב י די ד כ תר מ ו א י ׳ הו י ה דאפ א ר , ועוד נ ר דמי ו ב י ד ר כ ו ב י די ך כד ו תכ ״ ש ר רק לרצה והיינו לפי מ ז מי הו ת נ ו מ ך ד׳ א ו ל ר כדי הי עו ך שי ו ד ת ו ער ו ב י ד ר כ בו ך כדי די ו ת א לו.) דטעמא ד ״ י ם פ דרי ״ף נ א (על הרי ״ ב ט י ר הר ב ד א מ ׳ וכאלו הו תי ו ו ן שפ שי מרתשי ר זה רחו עו ך שי ו ת ם ד ו ש א מ , הו דמית רהושי ו מ ך ד׳ א ו ל ן (מגילה כז:) רעד כדי הי נ ה דאמרי ל פ ת א״כ ב עדיין, וב ו ש ת לא ת ו מ ך ד׳ א ו ל ר כדי הי עו ר שי ו ר ת כ ז נ ל ש כ כ ״ , א ׳ ותי ן שםו מרתשיא דשמיא, ת ע י ם ש דין ב דו ר רק לרצה. וזה חי ו ״סיים״ עדיין ואין לו להז

ן ת״צ. מ י ס ף א׳ ו ן תכ״ב סעי מ י 15) ס

ך יט קכה ר שלחן ערו קצו

יא שכח בראש־חדש או בחול־חמועד יעלה ויבא בשחרית, אף על־פי שלא נזכר עד לאחר שחתפלל מוסף, (שכבר זכר של ראש־חדש ושל, ואם עבר זמנח ( ת ה חול חטועד) טכל־טקום צריך לחזור ולחתפלל שחרי

. ( 1 חח 6 ישלימנח בתפלת חמנ

ן כדי יב בכל מקום שחוא צריך לחזור ולחתפלל, צריך לחמתי. ( 1 ת 7 חילוך ד׳ אמו

ת י ח בתפלת חלחש, אינו חוזר ומתפלל שנ ע ט יג שליח־צבור ש מפני טורח חצבור, אלא םומך על חתפלח שיתפלל בקול־רם (ולכן לאחר חזרת חתפלח יאמר אלחי נצור וכו׳ ויפםיע ג׳ פסיעות). אך אם טעחן שלא יחא בג׳ ברכות ראשונות, ונזכר קודם שתשלים תפלתו, בעני

בחזרתו טורח חצבור, יחזור ויתפלל 18).

ת יחיד, אומרים י נ ע ת ת בין בתענית־צבור בין ב י נ ע ת יד) ביום הת צרח וצוקח חח בברכת שמע קולנו, עננו, וכשמגיע לבכל ע בתפלת חמנח שומע וכו, ואם שכח מלומר עננו, אם לא נזכר עד לאחר ת יסיים כי את חשם מברכת שומע תפלח, אינו חוזר ואומרו, אלא לאחר שאמר א שגמר כל חתפלח, לאחר אלחי נצור קודם שיעקור רגליו, אומרו עד בכלת צרה וצוקה ומסיים יחיו לרצון וכר. ואם לא נזכר עד לאחר שעקר ע

. ( 1 רגליו, אינו אומרו עוד כלל 9

ה כ ל ה יינים ב שערים מצו

עכ״ד. ונראה דיש לסמוך על זה אם לא עקר רגליו רהא כעקר רגליו הדי! פשוט כש״ע (םי׳ תככ וםי׳ קיז) דהוזר לתהלת התפלה.

ת עי׳ בשו״ת מהרש״נ (םי׳ נב ה) צריך לחזור ולחתפלל שחרי אות גי) באם שכה יעלה ויבא בר״ה והזכיר עצמו אהר שהלץ התפילין, אין צריר להזור להניה עוד הפעם התפילין לתפלת י״ה ויכול להתפלל עוד הפעם תפלת י״ה בלא תפילין וכן כתכ כשו״ת פרי השדה (ה״א סי׳ צה אות

ב׳).

. ה ״ ן ק מ י ן 17) ס מ ק ל ד כ ק י׳׳ב ו ׳ ח ס׳ ״ ן ק מ י ת ס ״ ע 16) ש

. ף ד י ע ו ס ״ כ ׳ ק ן כ׳ 18) סי מ י ל ס ״ ע , ו ף ד י ע ן כ״א ס מ י ס

ף א׳ ב׳. י ע ז ס ו ׳ תקס״ ף י׳. 19) סי י ע ס

קכו קצור שלחן ערוך כ

כ. דין חזרת תפלת השליח־צבור. ובו י״ב סעיפים.

א כשפוםע חשליח־צבור מתפלח שבלחש, עומד במקומו כשיעורח וגו׳, ת פ חילוך ד׳ אמות, וחוזר למקומו!) ואומר בלחש ח׳ שפתי תטב . וכל אחד יזחר לשתוק אז ולשמוע הי ( ח וכו 2 ת ומתחיל בקול ברוך אא אומר, ולומר ברוך־חוא ברוך־שמו ואמן על כל ברכח ולכוין מה שחוך אי כראוי. אפילו ללמוד אמורא) בשעה שחשליח־צבור חוזר חתפלה, וחה בטילה, ומי שגקל לו יש לו לעמוד ן ליזהר משי צריך לומר שצריכיא בעצמו מתפלל שמוגה־עשרה, או בעיגים עצומות, או לראות כמו שהו. קצת גוהגין שלאהר קדושה ( ך הסידור מה שאומר השליה־צבור 3 תו. ( ן דרבגו־תם. ועושין שלא כדין ב) 4 הולצין תפלין של רש״י ומגיהין תפלי

ת השליה־צבור, כיון שהשליה־צבור כבר התפלל ל פ ב בחזרת תת חתפלח רק בשביל חשומעים, ולכן בפגי עצמו בלחש, ואיגו חוזר א.( ו לבטלח5 גח ברכותי י ן ועוגין, שלא תחי ח שומעי ע ש ו דוקא ת צריכין שיחי ולכן כשיש מגין מצומצם, צריכין לחשגיח שלא יתחיל חשליח־צבור

. ( הן שיוכלו לענות 6 הזרת התפלה עד שיגמרו כולן תפלותי

שערים מצויינים כהלכה א) ואפי׳ ללמוד אסור עי׳ בפתהי תשובה ממהרי״א מוויאנא (םי׳ קכד) הביא משו״ת דברי דוד (סי׳ מא) כשעוסק בתורה [והוא אינו מתםאא במנין זה] אין אהפםיק ממשנתו אענות ב״ה וב״ש ואמן ושכן כתב בשו״ת מים רבים (םי׳ ב) ובפת״ש שם מסיים דיש אםמיר עא זה דוקא אמי שתורתו אומנתו וכו׳ או תאמוד תורה דרבים עיי״ש. ואאו נאמנים אהעיד בנודאן עא מה שראו בקוטנן וזוכרני בעת אמדי בביהמד״ר (קאויז) בעיר קאשוי והיינו שמה יותר ממאה בהורים ובביהמד״ר היו מתפאאים מנין אהר מנין עד קרוב אהצות ובכא הצי שעה היינו נצרכים אעמוד אקדושה ואברכו וב״ה וב״ש ואמן בבא רנע ואמר אנו הגה״צ ר׳ הניר העניר פאס הראב״ד דשם שאין אנו מהוייבים אענות ואא אומר קדושה וברכו אם מבאבא אותנו, ועי׳ בשו״ת הרמ״ע מפאנו (םי׳קב) שכתב עא אותן שנומרין סדר התפאה בשעה

שהש״ץ הוזר התפאה, הנה אהם דטוטב וכו׳ עיי״ש.

ב) ועושים שלא כדין עי׳ בשו״ת פרי השדה (ה״א סי׳ טו) שכתב דכיון דמבואר באהרונים דנם בתפיאין דר״ת אין אהפםיס בין שא יד אשא

כ 1) סי׳ קכ״ג סעיף ב״ בהגה סק״וז. 2) סימן קי׳׳א ומג״א סק״ד. 4) עי׳ פמ״ג סי׳ ל״ד מ״ז סק״ב.

3) סי׳ קכ׳׳ד סעיף ד עד סעי׳ ד ומגיא 5) ולא דמי למ׳׳ש סי׳ ס״ו סעיף ד.

קצור שלחן מייד כ קכז

א מסיים ברכה אחת, שלא ג השליה־צבור צריך ליזהר, כשהול לחתחיל ברכח שניח, עד לאחר שאמרו רוב הצבור אמן. ואם חתחיח גבור,. ת ד א ל מי תיכף ברכח אחרת, כגון שסיים מגן אברהם וחתחיח גבור, שוב אין אומרים אמן, ועוגש ביטול ת ל לומר א אזי כיון שחתחי

. ( אמן אז הוא עליו 7ן ביחד, כאלו ח ו שתי ד בקדושה יזהר כל אחד לכוין רגליו, שיחיב ורגליהם רגל ישרה), וכשאומרים קדוש ת (כמו שכתו ח חיו רגל א קדוש קדוש, וכן ברוך וימלוך, מרים גופו ועקבו למעלה, וגוחגין לישא

. ( ה סגורות 8 ג י גים לטרום, וטוב שתהי העים כל הקהל ואוםרים י ע חשליח־צבור לםודים, םשתחו י ה כשטג, ומי שחוא עומד בתפלת שטוגח־עשרח ( ח 9 י ו מודים דרבגן, כולו בחשתח ושומע שחשליח־צבור חגיע למודים, אם חוא עומד באמצע ברכח,ת ברכח, או בסוף ברכח, לא ל ח ת ח גם־כן, אבל אם עומד ב משתחות ברכח או בסוף ל ח ת ות, ב י ישתחוח, משום דאסור לחוסיף חשתחו

נו ז״ל 0!). כרכה, על אותן שאמרו רבותיגו ברכגו ו קודם שאומר שים שלום, אומר אלחיגו ואלחי אבותי וכו׳, וכשאומר ״וישמרך״ אומרים חקחל ״כן יחי רצון״ ולא יאמרו אמן ג).ת ובמוסף, וכן כשאומר ״ויחנך״ ו״שלום״. ואין אומרים אותו רק בשחרי

שעריפ מצוייניפ בחלכח ראש נמצא מי שחולץ תפילין דרש״י ומניח דר״ת בשעת חזרת ש״ץ חשמונח־עשרח נורם עצמו או שלא לענות אמן או להפסיק בין של יד לש? ראש. ועי׳ בםפר אות חיים למרן חנאון ממונקאטש (םי׳ כח אות ח) שכתב ליישב מנחנ חחסידים שנהנו לחלוץ דרש״י ולחניח דר״ת דדברי הפמ״נ שמרעיש על אותן שחולצין, נאמרו על חני שחולצין דרש״י ואין מניחים דר״ת דחא צריך לומד כל חקדשים וחקדושות בתפילין, אבל כשמניח רר״ת ליכא חששא מידי עיי״ש. וא״כ כשמניח קודם חזרת התפלת ליכא למיחוש למידי. ועי׳ במנ״א (סי׳ כה ם״ק כז) דיש שאין משהין עליהן יותר מחחיוב

מפני שצריכין לזה נוף נקי והכל לפי מה שהוא אדם, עיי״ש. נ) ולא יאמרו אמן עי׳ בפתחי תשובה (סי׳ קכז) הביא משו״ת יכין ובועז(ח״א סי׳ כח) דיש עונין אמן ודעביד כמר עביר וכו׳ וכן בסידורי

התניא מבואר נ״כ לומר אמן.

10) סימן ק״ס סעיף א׳, וכדלעיל סימן

י״ח סעיף י״א.

, ף סימן קכ״ו ת סו י ע 7) ש

ה ובטו״ז. י נ 8) סימן ק

9) סימן קכ״ז סעיף א׳.

קכח קצור שלחן עדין־ ב

ת צבור, שאומרים גם במנחה שים שלום, אז אומר י נ ולא במנחח, רק בתעת י חשליח־צבור גם אלחינו־ואלחי־אבותינו!!), ואין אומרים אותו בב

ת 12). אבל, ולא בתשעח באב בשחרי ז לאחר שגומר חשליח־צבור חתפלח, יאמר בלחש יחיו לרצון), אבל לפסוע ג׳ פסיעות אינו צריך שסומך על חפסיעות שבסוף 1 3 ׳ וגו

חקדיש שלם 14).ם ד) ומשלימים, י ת צבור ויש בבית־חכנסת עשרח שמתענ י נ ח בתע!), ואם טעח ולא ו 5 ת ובמנחח עננו קודם רפאנ אומר חשליח־צבור בשחרית חשם, מן חברכח רופא חולי, חוזר ואומר אמרו, אם נזכר קודם שאמר את חשם, גומר !), אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר א 6 ו עננו ורפאנ חברכח רופא חולי עמו ישראל, ואומר עננו בתוך ברכת שומע תפלח, וחותם שומע תפלח כמו יחיד. ואם שכחו גם שם, אומרו לאחר סיום

. ( ! 7 מח חתפלח בלא חתי

- ט אין אומרים תפלת שמונח־עשרח בקול, אלא אם־כן יש לכלת ששח אנשים, שחם רוב מנין שחתפללו עתח. אבל אם אין ששח חפחו אנשים שחתפללו עתח, אין אומרים כל חשמונח־עשרח בקול, אלא אחד אומר עד האל חקדוש בקול, ואומרים קדושח וגומר תפלתו בלחש א!).

ד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן חשליח־צבור חי י כל מקום שהית של ראש־חדש בחזרת התפלה, אם טעח חוזר ומתפלל, חוץ משחרי וחול־חםועד. שאם שכח ולא אמר יעלח ויבא, ולא נזכר עד שחשלים, אין מחזירין אותו, כי משום טורח חצבור, םמכינן על טח שיזכיר תפלתו, חוזר לרצח ואין בתפלת חםוםף. אבל אם נזכר קודם שחשלים תפלתו

. ( ! 9 בזח טורח חצבורא חיוב על חאדם לומר קדושח עם חצבור, וגם אמן שלאחר חאל י חקדוש, ושלאחר שומע תפלח חוא גם־כן חיוב כמו קדושח, וכן חקדישים

יניפ בחלהח י שערים מצו

( ו ס ס ׳ ת סף (םי ו י י ׳ בברכ ם עי י ד) ויש בביחכנ״ם עשרח שמתענר בו ו עליהם הצי ל ב ק ר ש בו ת צי י נ ע ת קא ב ) רזה דו ק ד׳ ״ ת (שם ם ״ ע ש ב ו

16) דה׳׳ח. 17) מג״א סימן קי״ט סק״ז.

18) סימן ס״ס סעיף א׳. ועי׳ סימן קכ״ד

סעיף ב׳. 19) סימן קכיז סעיף ג׳ ופמ״ג.

11) סימן קכ״ז סעיף ב׳ ובאחרונים. 12) באה״ט סימן קכ״א ואחרונים.

13) סימן קכ״ז מג״א סקי״ד.

14) שם סעיף ה׳.

15) סימן תקס״ו סעיף ג׳.

קצור שלחן ערוף כא קכט

שאומר חשליח־צבור, חיוב הוא לענות עליהם, וכן במודים הוא חיובו יכול נ תאחר לבא לבית חכנםת, באופן שאי לשחות עם חצבור. ולכן אם נ לחתפלל עם חצבור, וחוא מוכרח לחתפלל ביחידות, אם אין חשעחד מלענות עוברת, צריך לחשגיח שלא יתפלל שמונח־עשרח, בשעח שיפסין עד שיענח, ואחר־כך יתפלל שמונה־ אחד מדברים אלו, אלא ימתין בין גאל ישראל לתפלת שמונח־עשרח, דחא עשרה 20). אבל אל ימתין קודם צריך להסמיך גאולה לתפלה, ואסור להפסיק ביניהם, אלא ימתי

שירה חדשה!2).ה מד בתפלת שםוגה־עשרה, וכשהוא מסיים מחי יב יחיד העו חמתים, אומרים חצבור קדושת ובא לציון, או קדושת יוצר, איגו אומרן חקדושות שוות, אבל אם חצבור אומרים קדושת עמחם קדוש, לפי שאי מוסף, אף־על־פי שחוא מתפלל שחרית, עונח עמחם קדוש וכו׳ וכן

ות חן 22). ת וקדושת מוסף שו בחיפוך דקדושת שחרי

~m&> כא. דין מי שלא התפלל האיר ישלימנה. ובו י׳ סעיפים.

תבאר (בסימן י״ח) שאם עבר זמן תפלח במזיד, אין לו א כבר נח בתפלתו ע ט ת שגגה או אונם לא התפלל, או ש מ ח תשלומין!), אבל אם מ) יכול לחשלימח לאחר חתפלח הסמוכה ר ולחתפלל 2 ו בדבר שצריך לחז לח. וצריך שיתפלל דוקא תפלח שחוא זמגח, ואחר־כך תפלת חתשלומין,גיע זמן תפלת מגחח, יתפלל דחייגו אם לא חתפלל שחרית, אזי כשיד אומר אשרי, םתחלח תפלח לשם מגחח ואומר תחגון, ואחר־כך מי ומתפלל עוד שמוגח־עשרח בשביל שחרית. ואם לא חתפלל מגחח, אזית ואיגו אומר אשרי יתפלל תחלח ערבית, וישחח רק כדי חילוך ד׳ אמות שמוגח־עשרח בשביל מגחח. ואם לא חתפלל ל פ ד יתפלל ת אלא מית ל פ ת שחרית, יאמר תחגון ואשרי, ויתפלל ת ל פ ערבית, אזי לאחר ת

שערים מצוייניפ כהלכה להתענות אבל בד׳ צומות דמדברי קבלה נינהו אפי׳ אין שם אלא ששה שמתענים וחשאר אינם מתענים מחמת שהם חלושים ואנוסים הם

יבולין לסבוע ברבת עננו, ועי׳ לקמן (ח״נ סי׳ קבר ם״ק י׳).

ט סעיף גי. י ט סעיף א׳. 22) סימן ק י 20) סימן ק

21) סימן ס״ו סעיף סי׳ וע״ל סי׳ ס״ס בא 1) סימן ק״ה סעיף ג׳.

סעיף זי. 2) סעיף א׳ ב׳ י״א.

קל קצור שלחן ערוף פא

שמונח־עשרח לשם ערבית, ואחר־כך יאמר למנצח ובא לציון וכו׳. ואסור.( ת 3 א לשם ערבי לו לאכול עד שיתפלל גם תפלח זו, שחי

ה ת לחתפלל, מפגי שחי ח לו עוד שחו ב אם לא חתפלל, בעוד שחיין ״שאר לו זמן, אחר שיגמור אותו עסק שחוא מתעסק בו, חושב, שעדיא טרוד לצורך ממוגו, שלא ; וכן מי שחו ח ע ש ובין כך וכך עברח לו חד זמן חתפלח, אף־על־גב דאםור לחעביר יבא לידי חפםד, ועל־ידי־כן חפםי זמן תפלח משום חפםד ממון מכל־מקום מיקרי אוגם, ויש לו תשלומין,ח ראוי לחתפלל, גחשב גם־כן כאוגם אןן־ ת שכרות, לא חי מ ח וכן אם מ

. ( ע זמן תפלח 4 י ל באיסור לשתות, כשחג על־פי שחתחין לתפלח, אלא בתפלח חםמוכח לח, אבל אם גתאחר ג אין תשלומית ולא מגחח, יותר, אין לח עוד תשלומין. כגון אם לא חתפלל לא שחרית אין ת חםמוכח לח, אבל שחרי אזי מגחח יש לח תשלומין, לאחר ערבית א) שלא חתפלל לא בזמגח ולא לח תשלומין, כיון שעבר שגי זמגי תפלו

. ( בזמן מגחח 5ך ביום שיש בו מוםף ב), אם לא חתפלל שחרית, יכול לחשלימח ד אעבד עד חלילח כמו מגחח, ת םוםף, בדי ל פ ן ת מ לאחר מגחח, (דכיון חת מוםןן, איגו יכול לחשלים ל פ אם־כן לא עבר שגי זמגי תפלות), ולאחר תח קרבן מוםף, איגח ראויח שתעלח תפלת שחרית, (דכיון שמזכיר ב, יכול ת י ר ח ת ש ל פ ר זמן ת ב ך אם עדיין לא ע ). א 6 ( ת י ר ח ת ש ל פ ת ל

. ( 7 לחתפלל שחרית, אף־על־פי שכבר חתפלל מוםףן להפלח שחפםיד, אלא בזמן תפלח חםמוכח לח, ה אין תשלומיח חרבח, אחר שחתפלל ח ם ש גח זמן תפלח. כגון א אבל לא בשעח שאיבת שעח, איגו יכול לחתפלל עוד, תשלומי תפלח א חו חתפלח שחיא ן לתפלח שחפםיד, אלא בזמן שחו שחפםיד, לפי שלא תקגו תשלומי

שעריפ מצוייניפ בחלכחת חטעם ראם שבח שגי תפלות אין א) כיון שעבר שגי זמגי תפלו לו תשלוטין עי׳ בפט״ג (ם״ז םי׳ קה ם״ק ה) משום דפושע הוא שלא הזכיר עצטו בשני זטנים ודוטה לטה דאטרינן בש״ם (ביצה טז:) ששבת שני פעטים להנית עירובי תבשילי! דטקרי פושע ובטו ראם עבר בטזיד זטן תפלה

דאין לו תשלוטין טה״ט דתבטים לא תיקנו תקנה אלא לשוננ. ב) אך ביום שיש בו מוםןן עי׳ בברכי יוםף (םי׳ קת) באם שבת

. ו 6) ועפמ׳׳ג סימן ק״ח באיא סקי. 7) שע׳׳ת סק׳׳ז, ועי׳ סי׳ רס׳׳ו סעיף ד

3) שם ובמגיא סק״ג.

4) שפ סעיף וזי.

. 5) שם סעיף ד

קצור שלחן עיין• כא קלא

א עוסק בתפלה, הוא א חובת שעה, שאז כיון שהו עוסק בתפלה שהי

ן שחוא מתפלל חייב להתפלל, כמו שהוא ת חתשלומי ל פ ו תחה בערב־שבת, מתפלל ת חחובח. כגון אם לא חתפלל מנ ל פ מתפלל אז תת חול, ל פ ח באח לתשלום ת י ם של שבת, אף־על־פי שחשג ערבית שתיח חוא שבת, מתפלל של שבת, ואם חתפלל של חול, ת ע מכל־מקום כיון שת חוזר ומתפלל. וכן בערב־ראש־חדש אם לא חתפלל מגחח מתפלל ערבית בראש־חדש, . ואם לא חתפלל ערבי ( חן יעלח ויבא 9 שתים, ואומר בשתית שתים, אם שכח יעלח ויבא אפילו בשגיח, חוזר שמתפלל שחריח חוזר, מכל־מקום ומתפלל, (אף־על־גב שתשלומין־חלילח חיא, ואז לא חית גם־ . ובשבת אם לא חתפלל מגחח, מתפלל ערבי ( 1 א יממא חוא) 0 ת ש חח ת ח חוגגתגו, בראשוגח אומר א ת א ם של חול, אלא שיש חילוק ב כן שתי חוגגתגו, ובשגיח איגו אומרו, וחטעם בזח, כיון שאתר, חוגגתגו חוא. והוא־הדין להיפר, אם ( כמו הבדלה, ואין מבדילין ב׳ פעמים לתפלה ״ת ל פ ת ת במוצאי־שבת. מתפלל שחרית שתים, ואומר ב שכח ערביח חוגגתגו, לפי שמעיקר חתקגה, צריר להבדיל בתפלה 12). ת ן א חתשלומי

ח בראש־חדש במגחח, ולא אמר יעלח־ויבא, ולמחר איגו ע ז ט ראש־חדש, אם־כן אף אם יתפלל ערבית שתים, לא ירויח כלום, שהרי איגו יכול לומר עוד יעלה ויבא, ובלא יעלה ויבא, הרי כבר התפלל, על־כן

ב ת מוסף אף־על־פי שזמגה כל היום, ואם־כן הוי מערי ל פ ח תן בלילה, משום דתפלת תפלה הסמוכה לה, מכל־מקום אין לה תשלומי, וכיון שעבר זמגו בטל ה משום ונשלמה פרים שפתיגו תקנ מוסף נ

ת שתים, או מנהה שתים, אם א צריר להתפלל שהרי ט מי שהו

כ ״ ח א ף ו ס ו כ מ ״ ח א ה ו ח נ ל מ ל פ ת ה י ח נ מ ר ב כ ז נ ף ו ס ו מ ת ו י ר ח ל ש ל פ ת ה ל. ף ס ו ת מ י ר ח ה ש ח נ ל מ ל פ ת י ח ש ל ע ) ח ח ׳ ק י ס ם ( י י ת ח ר ו ת ב ת ו י ר ח ש

. ( 8 משלים גם־כן מה שהסר

. (! 3 ן איגו מתפלל כלל לתשלומי

. ( ״ י נ ב ר ק

שערימ מצויינים כהלכה

12) מג״א סימן רג״ד ס״ק אי. 13) סימן ק״ח סעיף י׳׳א ובח״א.

14) שם סדיף ר.

מ ק״ח סעיף גי. י 8) סף טי. 9) שם סלי

יב. 10) מגיא סקי 11) סליף י׳ ובמגיא שם.

קלב כןצוד שלחן עייר פכ

. ( 1 ת התפלה בקול רם 5 א חוזר א חוא שליח־צבור ג), יוצא בסה שהון י מי שנסתפק לו אם חתפלל או לא, בזמן־חזח (שאין סתפללי

בנדבח), אינו חוזר ומתפלל 16).

כב. דיני תחנון. ובו י׳ סעיפים.

ן בנפילת אפים, ואין לדבר ו א לאחר חשמונח־עשרח, אומרים תחנ. (! ן ו ת חולין, בין שמונה־עשרח לתחנ ח י ש

ב בשחרית, ביון שיש תפילין בשמאלו, נוטין על צד ימין, משום. ( כבוד חתפילין, ובמנחח, נוטין על צד שמאל 2

ות ת חדחק, יוכל לחי ע ש נ נפילת אפים יש לחיות מיושב, אך בן אומרים ואנחנו לא נדע, ויש לאומרו בישיבח, ו . לאחר תחנ ( גם מעומד 3

. ( ואחר־כך עומדין ואומרים טח געשח וכו׳ 4 ד אין גפילת אפים כי־אם במקום שיש בו םפרי־תורח, אבל במקוםן שם םפר־תורח אף־על־פי שיש שם םפרי־קודש, אין גופלין על שאית חמזמור בלי גפילת אפים, וכשםתפללים בעזרת פגיחם, אלא אומרים אה שם םפר תורח 5). בית־חכנסת, ופתח בית-חכנםת פתוח, גחשב כאלו חין שם אבל, ת אף־על־פי שאי מ ת ח י ב ת אבל, או ב י ב ן ב ה כשמתפללין ז׳ ימי אבלות אפילו במגחח של יום ז׳, וגוחגין שגם ו אין אומרים תחג בשובם לביתם אינם אומרים. ואם יש אבל בבית־חכגםת, אין הצבור

.( גגררין אחריו, ואומרים תחנון, אלא שחאבל אינו אומר 6

שעדיפ מצוייניפ כחלפח

׳ י פ א ) ר ׳ ח D״P א ׳ ק י א ס ״ א ג ( ״ מ פ ׳ ב י ר ע ו ב י ח צ י ל א ש ו ם ח ג) אי ן ר י א ם ו י ת ! ש י ל ל פ ת ת מ י ב ר ו ע ת א י ר ח ו ש ל ל פ ת א ח ל ח ש ר ש ם ע ם ח את ל פ ם ת י ל ל ם ת מ ש כ י ר א ר ו ו ה י מ ח ו ל פ ת ם ב ח ץ ל ״ ש ר ה י ז ח מ ת במר. ש א צ לל ״ ז ו ח נ ק י א ת ל ם ר ל ר ו ק ח ב ל ם ת ץ ח ״ ש ר ח י ז ח י ם ש ה ד ל י י ן צ י ן א י מ ו ל ש ת חם ״ ר ח ת מ ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ש ״ י י ן ע י מ ו ל ש ת א ל ל ח ו נ מ ז ח ב ל ם ת א ל ל ץ א ״ ש ת ח ל פ תר מ ו ל ם ו ל ר ו ק ח ב ל ם ת ר ח מ ו ם ל ם נ י כ י ר י צ ח א ז ק ב פ ת ס מ ) ש א ׳ צ י ס ק ( י ש

. ( ׳ ת ב ו ח א ׳ ק י ס ם ( י י ת ח ר ו ת ח ב ז ׳ מ י ע נ ו ״ מ ם י ח א רבר י ב לא ח , ו ה ש ו ר ק

15) מג־׳א שם סק׳׳א. 3) סעיף ב׳.ד. 16) זז״א וע׳ באה״ל דאינו מוסכם. 4) סעיף א׳ ובמג״א סקי

ב 1) סימן קל-א סעיף בי. 5) סעיף בי בהגה. כ 2) שם בהגה. 6) סעיף ד׳ ובט״ז םק״ס וא״ר.

קצור שלחן עריו כב קלג

ן א) בבית־הכנםת שיש שם מילה, או שהבעל־ ו ו אין אומרים תהנת אהר, א בבי ה לה ת ת או הסנדק, או המוהל מתפללים שם, אף שהמי ברינוק קודם סעודת הברית, או באמצע ת התי י ואם מתפללין מנחה, בב הסעודה, גם־כן אין אומרים, אבל אם מתפללים לאהר ברכת־הםזון,). אך הבעל־ברית והסנדק והמוהל לא יאמרו אף לאהר ברכת־ אומרים 7

.( המזון, משום דיום־טוב שלהם הוא 8ת ימי ע ב t וכן אין אומרים בבית־הכנםת שיש שם התן ב), כל שן הוא בחור או הכלה בתולה, אבל אלמן שנשא ת ה ה שלו, אם ה ת ש מת אלמנה, אין לו רק שלשה ימים ואהר־כך אומרים, וביום ההופה בשהרי

.( א סמוך להופה אין אומרים 9 אומרים, ובמנהה שהו

ן לא בראש־הדש ולא בהמשה־עשר־באב ו ח אין אומרים תהנ ולא בהמשה־עשר־בטבת, ולא בהנוכה ולא בפורים־גדול ב׳ ימים, ולא בפורים־קטן ב׳ ימים, ולא בל״ג בעומר, ולא בכל הדש ניסן, ולא בתשעה־ן יום־כפור לסוכות, ולא םראש־הדש םיון עד לאהר באב, ולא בימים שבי אםרו־הג דשבועות, ולא באםרו־הג דםוכות. בכל אלו אין אומרים גםהה שלפניהם, אבל בערב־ראש־השגה ובערב־יום־הכפורים אומרים במנ

שערים מצויינימ בהלכה

ן עי׳ בנימוקי או״ח (סי׳ הלא) דהא שנהנו א) אין אומרים תהגו בכמה מקומות להחסיר תחנון על יום פקודה (י$הרצייט) של הצדיק יש לו מקור דוקא בשמנוהתו בבור באותו עיר מפני שמתאספים התלמידים והחסידים להתפלל על הציון ונקרא יומא דרנלא, כמבואר ברש״י (יבמות) קבב.) דיומא דרנלא היינו יום שמת אדם נדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמניע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מבל םביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם, עכ״ל רש״י. וא״ב כשאינו נקבר שם ולא באים מםביביו אין לזח טעם לחחםיר תחנון כי אין לך יום שאין בו יא״צ מהרבח נאונים וקדושים לאלפים ורבבות וכבר בתבו חתום׳ (ברכות בו.) דאף דאטרינן תפלת ערבית רשות אפ״ח אין לבטלח בחנם. וה״נ אף

שתחנון חוא רשות, מ״מ אין לבטלח בחנם, עיי״ש. ב) שיש שם התן כתב בחלכות קטנות (ח״א םי׳ בא) דחתן שהיה בביהבנ״ם כשהתפללו הציבור, ובשעה שהניע לומר תחנון יצא לו טביחכנ״ם אזלינן בתר חתחלה במו ראם יצא ולא נשארו עשרה בביהבנ״ם דגומרים

קדיש תתקבל דבתר חתחלח אזלינן וחבי נמי בן.

. 7) שם במ׳׳א וא״ד. 9) שם ובאה״ס סקי״ו 8) חיא.

קלד קצור שלחן ערוך כג

. ובערב ראש־חשגח אומרים גם בסליחות, רק לאהר־ ( 1 במגהה שלפניהם 0. ( כך אין אומרים ״

ט בשגי ובחמישי לפי שהם ימי רצון, כי בארבעים יום של קבלת לוחות שגיות, עלח משח ביום ח׳, וירד ביום ב׳, לכן מרבים בחם תחגוגין, ואומרים קודם תחגון, וחוא רחום. ואומרים אותו מעומד, וצריךן אומרים תחגון, לאומרו בכווגח, ובמתיגות, דרך תחגוגים, ובימים שאי

. ( 1 2 ו ת ו אין אומרים אן אומרים חצי-קדיש, ובשגי ובחמישי אומרים אל ו י לאחר תחנ

מד 13). ארך אפים מעו

<m> כנ. קצת דיני קריאת ספר תורה. ובו ל׳ סעיפים.

ת הםפר־תורה מן הארון חקודש, ונושאין אותו ן א א כשמוציאיא לימין בה א), שקורין בו שם, נושאין אותו דרך צפון, שהו אל התי הנושא, וכשמהזירין אותו אל הארון הקודש, נושאין אותו דרך דרום,ד ימין!), ומצוה על כל אדם שהספר־ ת הםפר־תורה בי וצריכין לההזיק א

ה 2). ב י ת תורה עובר לפניו, שילוו אותו עד ה, ועולה בדרך ( יצת 3 י ת מצו ב העולה לתורה, יש לו להתעטף בטלי קצרה לו, ויורד בדרך ארוכה. ואם שני הדרכים שוים, עולה בדרך הימין,ו אמר , עד שהעולה אהרי ן ויורד בדרך השני. ונוהגין שהוא ממתי

. ( חברכח האהרוגה, ויורד בין גברא לגברא 4

פ מצויינים כהלכה שערי

ה עי׳ בםה״ק אור צדיקים למהר״ם ב י ת תה אל ה א) וגושאין או פאפריש (אות םט) שאין לעשות כמו שהרבה מהמון עם שנוגעין בידיהם את הםפר ומנשקין את הידים אלא יהבק הם״ת בשני זרועותיו וינשס הם״ת בעצמו ועי׳ בפתהי שערים להגאון ר׳ א״ז מרנליות (שער י אות זי) שמחזיק

בידי ההמון אם אינו יכול לקרב עצמו להםפר,

כג 1) סימן קל״ד הגה סעיף ב׳ ובאה״ס סק׳׳ד.

2) מג׳׳א סימן קם׳׳ ס סק׳׳ג. 3) וע״ל סימן ס׳ סעיף י׳א.

4) סימן קמ״א סעיף ד.

10) סעיף ד ד. 11) סימן תקפ״א סעיף ר.

12) סימן קל׳׳ד סעיף א׳ וסימן קליא סעיף ז7.

13) סימן קל׳׳א סעיף א׳ וסג״א סימן קל״ד סק״א.

קצור שלחן ערוך בג קלה

ת םפר־חתורחב), ורואח באיזח מקום יקרא 5), ואוחזו ג פותח את ח׳ חטבורך, ויש ), ואומר ברכו א , וסוגר עיגיו 7 ( י ידיו 6 כך פתוח בשת לו לומר בקול כדי שישמעו כל חקחל, וחם עוגים ברוך ח׳ חטבורך לעולםת חמברך, אף-על־פי ששמעו שחשליח־צבור ועד. ואם לא שמעו חצבור או אמן. עוגח, לא יעגו עמו, אלא לאחר שסיים חשליח־צבור, עוגין אחרי לאחר שעגו חקחל ברוך ח׳ חםבורך־לעולם־ועד, חוזר חעולח ואומר גם־כן ברוך ח׳ חמבורך־לעולם־ועד, ומברך חברכח אשר בחר וכר, ועוגים חקחלת חקריאח ע ש ת חםפר-תורח ב ת, ואוחז א י ת ידו חעםאל , ומסלק א ( אמן 8, ואין חקורא רשאי ( 1 ), חקורא קורא, וחוא קורא עמו בלחש 0 רק בימיגו 0, וכל חקחל יכווגו דעתם לשמוע ( לקרות, עד שיכלח אמן מפי חצבור ״. לאחר חקריאח, חוזר חעולח ואוחזו גם בשמאלו, ( 1 רח 2 את חתו טב קרי חי

וגוללו ומברך ברכח אחרונח 13).ת חםפר־תורח בעצמו ערום, אלא יאחזו על־ידי ד אסור לאחוז א חטלית, או יאחזו בעמודיו, ויש מחםירין, שגם בעמודים אין אוחזין

ערום, אלא על־ידי־חטלית 14). ה חעולח וגם חקורא צריכין לעמוד, ואפילו רק לסמוך על שוםיתגח חתורח דבר אסור. משום דצריכין לעמוד באימח, דכשם שגא אדם חלוש, מה כך אגו צריכין לנהוג בח באימח, ואך מי שחו באי

כה כל דהו 15). ת סמי צ יכול לסמוך ק

ח ב ל ח שערים מצוייניס כא י ב ׳ ג׳) ה י ע ׳ ס ר ד ע ש ם ( י ר פ י א ר ע ש ב רה ו ת הספר תו ) פותח א ב

ת ו ר ק ו ל ש ל י ם ש ו ק מ ד ב ו מ ע ת ה צ ק ל מ ל ע י ע מ ו ב ת א י ל ט ה ר ב י ב ע ה ג ל ה נ מ ה

ת ר א פ ת ב ה ( ב ו ש י ת כ ר ל ד ע ק ב ״ ה ג ב ה ״ ש א מ י ב ם ה ם ש י מ ה י ר ר ע ש ב , ו ק ש נ מ ו

ם י ק ש ו נ ו ה ל א א ש ז ל ע ב ם מ ו ל ר ש ב ש ק ר ״ ה ג ם ה ש ) ב י ׳ ה י ו ם פ ו ס ם ב י נ ב

, ת ב ל ש ו ל י ם ה ד נ ת ו ״ ם ל ל ו ס ם פ ר ג ם ו ש ת ה ו ק י ת ר מ ו ס י ם א י ר ב ׳ ד נ ם ל י א ב

א נ י ד ה מ ז ר ל ו ק ם מ ו ן ש י א ב ש ״ ב ג ת ) ב ט ל ׳ ק י ס ת ( ״ ו י א ק ו מ י ג ן ב ב . ו ש ״ י י ע

ק ״ ה ג ם ה נ א ש י ב ) ה ׳ ת ב ו ׳ א ר ד ע ש ם ( י י י ת ר ע ש ב . ו ת ו ר י ס ת ה ר מ א מ ל ו

, ם י ג ו ר ת א ה ב ז ר ל ו ק א מ י ב ל ה ב ק א ש ג ל ש ו מ ש מ נ ל ה ג י ש מ ד ב י פ ק ע ה ו ו א ג י ש מ

, ש ״ י י ע

. 11) שם סעיף הי. ט סעיף ד י ל 5) סימן ק

6) שם סעיף י״א. 12) סימן קמ״ו סעיף בי.

. ג י 7) וז״א. 13) סימן קל״ס סעיף ד ומגיא סקי

8) שם סעיף ד ד ח׳ וע״ל סימן ס״ו סיג 14) סימן קמ״ז סעיף א׳ ובסו״ז.

9) מגיא שם סקי״ג. 15׳ סימן קפ׳׳א סעיף א׳ ודה״ח.

א סעיף בי. ד נ 10) סימן ק

קלו קצוד שלחן עייר בג

ו בשעה שהעולה אומר ברכו, והקהל אומרים ברוך ה׳ המבורך) אבל בשעה שאומר הברכה אשר לעולם ועד, צריכין כל הצבור לעמוד ג בהר בגו, וכן בשעת הקריאה, ובשעת ברכה אחרונה, אין היוב שיעמדון על עצמם ועומדין וכן גכון, ן במצות, מחםירי הקהל. אלא חמדקדקי

אבל בין גברא לגברא אין לההמיר כלל 16).ד אהר אצלו, ז אם הקורא בעצמו, הוא עולה לתורה, צריך שיעמוה רביגו עלידהשלום, כך אגו ש ה התורה על־ידי םרסור, מ תנ שכשם שנ

.(! 7 צריכין לגהוג בה על־ידי םרםורל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר, אפילו ח כיון שהתהי בדברי תורה, ואפילו בין גברא לנברא, ואסור לצאת םבית־הכגסת בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שהספר־תורה מגוללת, יכול לצאת

לצורך גדול ד) 18). ט כשיש כהן בבית־הכגםת צריכין לקרוא אותו תהלהי,), ואפילוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד הכם, אם הוא עם־הארץ אלא שהו. ואהר הכהן קורין לוי, ואם ( 1 י ו) 9 ואפילו אם הכהן רוצה למהול לא מהנ

שערים מצויינים כהלבה( י קמו ם״ םו א ( ״ נ מ ה ז ו ״ ו ט ו ה כ ת ך כ ג) צריכין כל הציבור לעמוד כן צריכין ם שאי י נ ו ר ח ה א ב ר ה ת ינ) הביא מ ו ׳ א ועי׳ כשערי חיים (שער דת כ ר ב ן כ ושבי ם שי ראי ׳ אצל הי י פ ת א ו מ ו ק ה מ מ כ נ ב ה נ מ ט ה ש פ ת ה נ מז ד ו ו מ ע ל

, עיי״ש. רה התו׳ צח) י נ ם ״ ח ץ ( ״ ב ש ת ת ״ ו ש ׳ כ ד) יכול לצאת לצורך גדול עילי י מי ברא חנ נ ברא ל ק בין נ פי ה נ ו ב ׳ א ת ח.) דר ו כ ר כ א ( ר מ נ ר ב מ א רהא דר ב ד ה ה א ר ברא נ נ ברא ל ׳ כין נ י פ ר א י ד ת זה ת ל לעשו ב באקראי בעלמא א

ר. אסו ה ו ר ו ל ת ק עו פירו) דכהן א ׳ מ י ע ח ס כ ׳ ק י ם ע ( ״ ש ב כ ת ה כ ח) לקרוא אותו תהל׳ שלח) י ״ד ס ו י ר ( פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב ה ועי נ ו ה ת כ ש ו ד ם אין לו ק י ת מ א ל מ ט ט שב ת ) כ ׳ טו י ס ר ( פ ו ב ס ת ת כ ״ ו ש ם וכן ב י ת ס א ל ט ט א ל פ ו ר לכהן ר ו ם א דא ״ י ד ה ת ט ״ ו ש ׳ ב . ועי ה נ ו ה ת כ ש ו ד ק ל ט ל ה ת ם נ י ת ת ט ק י ד ב ה ל נ ו ט ט שהכהן הם י ת ט א ל מ ט ח ל ר כ ו ו ט ת כ א ל ט ב ח ו ו ת י נ ת ה ט כ ד ח ט ו ל ׳ טז) ככהן ש י ס ד ( א ם א. ם י ת אחר ו א פ ר ״ז ל ל עי ו כ י שי נ פ ר לו ט ת ו מ ר ש ב א ס נ דהו נ ו לשו ב ש ח יש ל

, עיי״ש. ח נ ו ה ת כ ש ו ד ק ל מ ס פ נ לא נ נ ב דבשו ת ׳ קכה) כ סי י ( ״ ב ב ו

ר פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י עי ו) ואפי׳ אם הכהן רוצה למהול לא מהנלים ם יכו ה א ב ר ם ה י ב ו י ם ח ד ויש ש ח ם בעיר אלא כהן א ם אין ש א ׳ כה) ב סי )

16) סימן קמ״ו סעיף ד סו״ז ומג״א. 18) סימן קמיו סעיף ג׳ א׳ ובמג״א.

17) סימן קמ״א סעיף ד 19) סימן קל׳׳ה סעיף ר ד ונסו״ז שם.

ר בג קלז ו י יןצור שלחן ע

ת חכחן אשר עלח ז) במקומו, ואומרים: במקום לוי, אין שם לוי, קורין א ואם אין כחן בבית־חכנםת, קורין במקומו לוי או ישראל 20). ויש לקרות, ואומרים: אם אין כאן כחן, לוי ( 2 ותר גדול בתורח שנמצא שם! ת חי א

. ן במקום כחן, או ישראל במקום כחן, ואם קראו ישראל במקום כחן, אית חכם איך ל א ו לוי. ישוב שכולם כחנים או לוים, יעשו ש קורין אחרי

ו 22). יתנחג י אם חכחן עומד בקריאת־שמע, וםכל־שכן אם עומד בתפלת שםונח־עשרח, אפילו אין שם כחן אחר, אין קורין אותו, ואין צריכיןן עליו, משום טירהא דציבורא, אלא קורין לוי או ישראל, ואין לחמתים: לוי או ישראל במקום כחן. ם: אם אין כאן כחן, אלא אומרי אומרי ובדיעבד אם קראוחו, אם עומד בקריאת־שמע או בברכותיח, עולח ומברךת הברכח, אבל לא יקרא עם חקורא אלא ישמע. וםכל־םקום אם אפשר את חענין שחוא עומד בו, לחיכא דםליק ענינא, קודם לו, יש לו לגמור אא עולח. ואם עומד בתפלת שמונח־עשרח, אפילו קראוחו לא יעלח, שחובתפלת אלחי נצור וכו׳ יעלח. ואם חוא עומד בפסוקי דזמרא, אם אין ו שם כחן אחר, אפילו לכתחלח קורין אותו, אך לא יקרא עם חקורא, אבל

. ( 2 אם יש שם אחר, אין קורין אותו לכתחלה, וכן חדין בלוי 3א אם קראו לכחן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו ח), י

שערים מצויינים גחלבח

ת צ ק מ ״ ב ו ת ש ד ק ו ת ״ ו צ ם מ י י ק י ל ד ה כ ם נ ב ה ה ו א צ ו ה פ ב ״ כ ו ע ד ב כ ל ו ו ס י י פ ל; י ר ו ק ת ו ו י ל ע ם ה י ר כ ו מ ם ש ו ק מ ן ב כ ל ר ו ש פ י א ו א ה ר ל כ ע ו ב ר י ב ע ה ל ל ב ב א ו ט׳ י ע . ו ש ״ י י , ע ם י נ ה כ ל ה ת כ מ כ ס ה א ב ל ר א ת י ן ה י ן א ה ם כ ו ק מ ל ב א ר ש י ל, ן ה ם כ ו ק מ ל ב א ר ש ת י ו ר ק ן ל י ל ו כ י י ל א א ש ) נ ר י ׳ ר י א ס ״ ה ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש בה ש ל ק ש ! ר י ר ו ק ה ש ה נ מ ת ב ב ש ב ׳ ו ה ה ׳ ו ב ן ב ו ג ם כ י ר ה מ ם מ י ת ע ל ה ד ל ע ה

. ל ״ ז ת ה נ ק ת ת ו ע י ב ק ת ב ו נ ש א ל ל ל ב ת א ו נ ש ם ל י ל ו כ י

( א ׳ ם י ה ם ״ ו א ק ( י ם ש ״ ר ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ת חכחן אשר עלח ע ז) קורץ אך ר ב א י ל ם ש ״ נ כ ה י ב א מ צ י ן ש ה כ ר ל מ ו ב ל ו ט ם ש ע נ ם ב ״ ר ה מ ו מ ל ל ב ו ק מ שת ״ ו ש כ ב ״ כ א ו צ י ן ש ה ב ה ת ל ו ו צ ן ל י ן א י ד י ה ״ פ ע ה ד ל ע א ה ו ה ת ו ו ב ר ד׳ בת ה נ ת מ ״ ו ש ב ת ו ו כ ר ך ד׳ ב ר ב י ת ו א צ ו ל ן ל י א ) ש ה ׳ מ י ם ד ( א ם א א ״ י ר ה מד ת י ״ ו ש ה ב ל ע ן ה כ ט ו ע נ ם ב ״ ר ה י מ ר ב ד ה כ ל ע ) ה ט ׳ נ י ד ס ״ ה ר ( ז ע ל א

. ( ו ם ׳ ר י נ ס ״ ח ק ( ח צ י

ם ש ) ב ט ל ׳ ק י ס ה ( ש י מ ב ר ד ׳ ב י ) לא יקראו לאחר בשמו ע ה

23) סימן ס״ו סעיף ד, וסי׳ ק״ד סעיף ד,

וסימן קליד, סעיף ה׳ ובמג׳׳א. 20) סעיף ח׳ ר.

21) עי׳ מגיא שם סקיז.

22) סעיף ד י׳׳ב.

ך כג ר שלחן ערו קלח קצו

: עלח אתח, שלא יאמרו על חראשון שחוא• פגום, אלא יאמרו לחאחרן בזח פגם לאביו, שחרי אם ויעלח. אבל בנו יכולין לקרוא בשמו, שאי חאב חיח פגום, גם חבן חיח פגום. וכן אם חכחן או חלוי אינם יכולים לעלות, מפגי שעומדים בתפלח, יכולין לקרוא לאחר בשמו, שחרי חכלנו עולח מפני שאיגו רשאי. ואם קראו לישראל ואיגו שם, רואים שאי. וכן אם קראו ( 2 יך פגם 4 יכולין לקרוא לאחר בשמו, כי בישראל לא שי לכחן או ללוי לאחרון או למפטיר, בשבת ויום־טוב, ואיגם שם, יכולין

לקרוא לאחר בשם 25).ח אלא שלא ידעו ממנו, ח כחן בבית־חכנםת, או שחי יב אם לא חית ח׳ חמבורך, וקראו לישראל במקומו, ועלח, אפילו אם אמר ברכו את חברכח אשר בחר בנו, ובא חכחן או שנזכרו ח עדיין א ת אלא שלא פת חכחן ועולח, ואומר גם חוא ברכו וכו׳, וחישראל כדי שישנו, קורין א שלא יתבייש, יעמוד שם עד לאחר שיקרא חכחן וחלוי ואז יקראוחו. אבלח ח׳, שוב ת ת חשם מן חברכח, שאמר ברוך א אם כבר אמר חישראל א אינו עולח חכחן. וכן חדין אם קראו ללוי במקום כחן, ובא חכחן קודםו ן וקוראין אותו אחרי שאמר חלוי ברוך אתר. ח׳, עולח חכחן, וחלוי ממתית חכחן גם במקום וכן חדין אם לא חיח לוי, או שלא ידעו ממנו, וקראו את ח ח׳ קורין א ת לוי, ואחר־כך בא חלוי, קודם שאמר חכחן ברוך א

הלוי ועולה 26). ע אין קורין שני אחים זח אחר זח ט), בין שחם מן חאב בין מן

ח כ ל ח ם שצוייניס כ שערי

, ה א ע י ז או ש מ ר א מ א ם א מ ר ש י כ ז ה ך א י ר ן צ י ם א י א ו ע ן ה י ר ו ק ש י כ כ ר ר ם הם י א ש ו ר י נ ב ה נ מ ה א ר י ב ג) ה ׳ י י ם א ( א ם ש י י ת ה ״ ו ש ב . ו ם ״ ב ת פ ו ג אקר ה נ מ א ה ב אם ת ׳ קאט) ס י ם א ( ״ ם ר ב ה ו א ע י ר או ש מ ו ש א מ ש א ה א ם א מ ש ן ב י ר ו ן ק י א שר נ ם נ ך ש י ר א ם ה י נ ה מ ת ה א ו ה ר מ פ ס ב פ ו ״ ב ד פ ה ם בא א מ ש ת ב ו אקר׳ ר א ע ש ם ( י י י ה ר ע ר ש פ ס ב , ו ם מ ש ת ב ׳ ׳ ם א א נ אקרו ה נ מ ו ה א ט ב ם ש י ש ד ה ת ם הא ה אקרו ג ז ה נ מ ) ש ד ב ר מ ׳ ב ם י ( י רררק ר ק ר מ פ ם ס ש א ב י ב ) ה ׳ ת ב ו א׳ י ם ן ( ש ד ת ה מ ו ר ת ׳ ב י ע . ו ש ״ י י , ע ת ו פ ס ו י ת ן בעא מ ז ד מ ו ר ע ס י י ת ם נ מ ש בא א ו ת ן ב ה ב י ת ה מ א ב ״ ו ר ו ת ן נ ת אבן ב ם א ת ע ד י ה ) ״ א צ י ׳ ו פ ב ( י ת כ ר מ ) ר א נ, ו י ב י א ב ם א ש ה ב ר ו ת ו א ת ו ן א י ר ו ר ק מ ו ו מ י ב ם א א ה ר ז ד מ מ א ר נ ו ת ד נ כ נ ו

. ם ה ש מ י מ ׳ בתורד, ת י ע ו׳ י ם ם ( י י ת ת ו ת ר ר א פ ס ח ב ר ז ח ח א ם ז י ח י א נ ן ש י ר ו ן ק י ) א ט

* 26) סימן קל״ח סעיף ר ד, ׳ ג מ ב 24) סי׳ קל״ח סעיף ייא ו

ת אפרים. ע 25) ש

קצור שלחן ערוך בג קלט

חאם. ויכן חאב עם בגו או בן בגו, אין קורין זח־אחר־זח םשום עינא־ד חוא אחרון ח א בישא, ואפילו חם אוטרים שאיגן טקפידין, ואפילו חן טוציאין םפר־תורח אחר לטפטיר, ת שאי ב ש וחשגי טפטיר. ודוקא בר איגו בר ן םפר־תורח אחר לטפטיר מותר, וכן אם חטפטי אבל כשםוציאי טצוח טותר. ובכל אלו אם קראוחו וכבר עלח לא ירד. ובשגי אחים רק טן חאם וחאב עם בן בנו אם קראוחו, אפילו עדיין לא עלח יעלח, ובטקום

ר באלו אפילו לכתחלח לקראם זח אחר זח 27). חצורך יש לחתי) בבית־חכנםת אחד, ואחר־כך נזדטן לבית־ יד טי שעלח לתורחיית, כגסת אחר וקראוחו גם־כן אפילו לפרשח שכבר עלח לח, עולח שנ

ת חברכות28). ומברך את צבור כשקורין ויחל, אין קורין לעלות לתורח אלא לטי י ג ט1 בתען . ואם אין כאן כחן אחר אלא זח שאיגו טתעגח, או שאי שטתעגחיא)צא חכחן מבית־ בדעתו לחשלים, קורין לישראל או ללוי בטקוטו. וטוב שי

ניפ בחלבה י י פ מצו שערי

קמא) הביא בשם שו״ת אמונת שמואל (סי׳ מז) רבמקום שאין קורים להעולים להספר תורה בשמם יכולים שני אהים זה אהר זה וליכא לטיהוש

לעינא בישא. ועי׳ ס״ק הקורם. י) מי שעלה לתורה עי׳ בשו״ת אבני צדק (או״ח סי׳ כז) שנשאל ברב שעלה לשלישי ואהר קנה מפטיר ורוצה לכבר הרב העלת שם ראם יש אהר מי שיורע להפטיר אין לעלות עור הפעם. ועי׳ בספר הוט המשולש (רף ז׳) ררבו הגה״ק ר׳ נתן ארלער מפפר״מ היה עולה בכל שבת לכהן ונם לטפטיר, ופ״א אירע לו אבל ר״ל ובכל זה לא שינה מנהנו, ועי׳ בשו״ת לב שלטה (סי׳ ר׳) ראם אהר קנה טפטיר וקראוהו באםצע הקריאה בטנין

שבעה יכול לעלות למפטיר כיון שכבר קנה.ה כ״כ בש״ע (סי׳ תקסו סעי׳ ו׳) ומקורו נ ע ת מ יא) אלא למי ש ממהרי״ק ועי׳ בשו״ת התם סופר (או״ה סי׳ קנז) דבתשעה באב שמהוייב בקריאת התורה בתקנת הכמים יכול לעלות אף למי שאינו מתענה. ועי׳ בשו״ת מנהת אלעזר (ה״ב סי׳ עד) רהוא הרין בשאר ר׳ צומות יכול לעלות ררברי מהרי״ק לא נאמרו אלא למה שנוהנין להתענות בצרפת בה״ב אהר פסה וסוכות ראם אינו מתענה אין אצלו יום התענית ולא בר׳ צומות. ועי׳ בשו״ת שנות היים (סי׳ שמב) שהעלה נ״כ רביום הכפורים ותשעה באב יכול לעלות גם למי שאינו מתענה, וכן העלה במשנה ברורה (סי׳ תקסו ס״ק בא) והבאתי כבר מזה לקמן בהלכות תשעה באב ויום הכפורים,

עיי״ש. (סי׳ קבר ס״ק י׳־ובסי׳ קלנ ס״ק טו)

27) סימן קמ׳׳א סעיף ר באה״ס ודהיזז. 28) מגיא סימן רפ״ב סקט״ו.

קט קצור שלחן ערוך כג

חכנםת, ואם יש כחן אחר אינו צריך לצאת, אלא יודיע שלא יקראוחו, ואם יקראוחו לא יעלחיב). ואם חוא בשני ובחמישי, אף־על־פי שקורץח חוא זמן קריאת חתורח, לכן בדיעבד אם לא ת ע ויחל, מכל־םקום כיון ש

יצא םבית־חכנםת וקראוחו יעלה 29).

טז וכן מי שדר בארץ־ישראל יג), ששם עושין יום־טוב רק יוםי אחד (מלבד ראש־חשנח), ובא לחוץ לארץ, וחיח בבית־חכנםת ביום שנב בםעיף של יום־טוב, אין לקרות אותו לעלות לתורח, וחדין כמו שכתו

הקודם 30). יז םוםא נוחגין לקרותו, ואף־על-פי דדברים שבכתב אםור לקרותן בעל־פח, מכל־מקום בזמן־חזח, כיון שחקורא קורא לפניו, מותר. ונוחגין-חכם או עם חארץ, דםםתמא יכול לקרות ז שאין מדקדקים אם חוא תלמי

עם הקורא !3). יח אם חראו להעולה המקום שיקרא, ובירך, ואהר־כך נזכרולו ן זח חמקום, אלא שבמקום אחר צריכין לקרות, בין שכבר חתחי שאיח גם־כן לקרות, בין שעדיין לא חתחילו, אם חמקום שצריכין לקרות חי גלוי לפניו, אפילו חוא בעמוד אחר, ולאחר חמקום שחראו לו, אין צריךת משום דדעתו חיח על חמקום שבירך, ועל כל טח שגגלח י לברך שגת ן לגלול א ח חםקום גלוי לפגיו, אלא שצריכי לפגיו. אבל אם לא חי חספר32), או אפילו היה המקום נגלה לפניו, אלא שהוא קודם להםקום

ניפ בהלכה י י פ מצו שערי

יב) ואם יקראוהו לא יעלה עי׳ בשו״ת הגרעק״א (מהד״ת סי׳ א) דבתענית שהכהן לא התענה וטעו והראו אותו לעלות ואחר הברכה נזכרו שלא התענה ויש שם לוי שג״כ אינו מתענה אפ״ה יקראו אותו אתר הכהן וכן אם אין שם לוי יקראו הכהן עוד הפעם במקום הלוי כנהוג ויברר

ד׳ ברכות אעפ״י שאינו מתענה. ינ) וכן מי שדר בארץ ישראל בשו״ת תיים שאל (ת״א םי׳ ינ) כתב דלא יעלה ובשו״ת שבות יעקב (ת״א םי׳ מ״) כתב דיכול להיות ממנין הקרואים ובבאה״ט (םי׳ תקםו ם״ק ז׳) כתב נמי דיש מתלוקת בזה ובשערי אפרים (שער ה׳ סעי׳ צז) הכריע דביו״ט שני הנכנם להוה״מ אם קראוהו יעלה ויברר וביו״ט שני הנכנס לתול לכתהלה לא יעלה ואם

עלה יברר.

31) סימן קל״ס הגה סעיף ג׳ ומג״א שם, וסו״ז סימן קמ״א סק׳׳ג.

33) סו״ז סימן ק׳׳מ סק״ד,

29) סימן קל״ר. סעיף ה׳ וסימן תקס״ו. סעיף ר ובמג׳׳א.

30) באה״ס סימן תקס״ו סק׳׳ז.

ד של־חן עריו־ בג קםא קצו

ת חברכה, אשר בחר בגו אבל ברכו לא יאמר י שחראו לו, צריך לברך שג שגית, ויאמר תחלח ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על חברכחח ח׳, יסיים ת חראשוגח, שבירך לבטלח. אם עדיין לא אמר אלא ברוך אא צריך לקרות חוא למעלח ממקום שחראו לםדגי חקיך. ואם חמקום שחו לו, אבל חוא סמוך, באופן שיכולין לקרות לו גם ג׳ פסוקים ממקום

ת 33), י שבירך ולחלן, שחכל חוא בפרשת חיום יעשו כן, ולא יברך שגת ג׳ פסוקים, ובשגי ובחמישי, יט צריך כל חעולח לקרות לכל חפחות עשרח פסוקים. ויש ת בםגחח, צריכין לקרות לכולם, לכל חפחו ב ש וכן ב׳ פסוקים, לקרות לחשלישי ד׳ פסוקים, ובדיעבד אם קראו לכולם אלא ט׳ פסוקים, ן קורין לכולם אלא ט שלשח לכל אחד, יצאו. ובפורים שאי

. ( 3 4 גא י ג זחו משום דםליק ע

כ חקורא בתורח יד), לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד חפרשחחח או םתוםח ג׳ פסוקים לכל חפחות. ואם כבר בירך, לאחר דחייגו פתות מג׳ פסוקים סמוך לפרשח חקורא אחריו, איגו צריך שסיים בפחול מפסוק שלפגיו, רק יתחיל ממקום שפסק חראשון, ויקרא עמו לחתחין בח אלא שגי פסוקים, . ובפרשח שאי ( ^ ח י ג עוד ג׳ פסוקים בפרשח שת פרשת ל ח ת מותר לחפםיק שם, אם יש פיםקא באמצע פסוק, כגון ב

פגחם, מותר לסיים אפילו בפסוק חםמוך לח 36)•

ת חפרשח, ל ח ת ת מג׳ פסוקים, לאחר ח כא וכן לא יתחיל בפחו. ( 3 7 ת חפרשח ל ח ת ת מג׳ פסוקים, לאחר ח ולכן זח שלפגיו, לא יסיים בפחו

יניס כחלכח י שערים מצו

יר) חקורא בתורח עי׳ בשו״ת חתם סופר (ח״ו םי׳ פו) באמצע חתשובח שם שאפיקורם אחר רצח ופער פיו לבטל הקריאח בגינוגים שחמח מבלבלים וחכח על קרקרו רחגניגת מסורת ממשח רבנו ע״ה ומקובלת חיא טאבותיגו חקרושים חאיך יש לקרות חטעמים ובעלי ספרי קבלה האריכו בסורם וטה שטען הוא אם חוא חק חאיך אגו טשגים חגגינח כמת פעמים בת״ב ובר״ה ויוכ״פ, אין אנו טשנים כלום כי לעולם טנגגים הננינות כמשפטן רק בת״ב מנמיך הקול כאבל המרבר ובר״ת ויוכ״פ בעומר נירן לפני המלך, ובמנילת אסתר בנינון של לב שמה וכוי, אבל

הנינון נשאר במשפטו בלי שום שינוי.

36) הגה שם ומג״א סק׳׳א. 37) שם בש״ן.

יא שם. 33) םג

34) סימן קל״ז סעיף אי ובמג״א.

* * ג פ ב 35) סימן קל׳׳זז סעיף א׳ ו

קמב קצור שלהן ערוך בג

ד בדבר טוב לישראל, ולסיים בדבר טוב כב יכוין לחתחיל תמי. ( לישראל, וכן לא יסיים בטי שעושר. מעשח רע ^

כג אם קראו לאחד רק ב׳ פסוקים, ובירך ברכח אחרוגח, צריך לחזור ולקרות, ויברך ברכח לפגיח ולאחריח. וכיון שלאחר ברכח אחרוגח חוי חיםח חדעת, על-כן צריך לחתחיל גם ברכו ויקרא ב׳(ושגים את בשלישי פסוקים שקרא תחלח, ועוד פסוק אחד עטו. ואם קרח זו כולם ד׳ שלפגיו קראו רק ג׳ ג׳), צריכין לקרות עוד פסוקים, שיחיאת בכחן שלא קרא רק ב׳ פסוקים, וכבר קראו פסוקים. ואם קרא ז אחריו לוי, וגזכרו אחר־כך, אזי חדין כן חוא, אם חלוי עדיין לא בירךת חברכח, ולכן יחזור ל ח ת ברכח ראשוגח, ואף שאסר ברכו לא חוי חן ויקרא אהר־ , וחלוי ימתי חכחן ויקרא ג׳ פסוקים בברכות, כטו שכתבגו כך. אבל אם כבר בירך חלוי, אז יקראו עם חלוי טטקום שפסק חכחן, (אם יקראו לחלוי טח שקראו לחכחן, יחיד. פגם לחכחגים אשר חםחל לקרות בתורח), ואחר לוי יקראו שגי שמח, כי יאטרו שחלוי חתחיו ג׳ קרואים, וחכחן איגו מן חמגין, (כיון שלא קרא רק ישראלים, שיחי ב׳ פסוקים), ואם קרח כן בלוי, שלא קרא רק ב׳ פסוקים, וחישראל כבר בירך, יקראו לחישראל אלו ב׳ פסוקים שקרא חלוי, ועוד פסוק אחד ויקראו עוד ישראל אחד לתשלום ג׳ קרואים. ואם לא חיח כחן בבית־ חכגםת, וקראו ישראל במקומו, ואירע כן שלא קראו לו אלא שגי פסוקים,י ולא גזכר עד לאחר שקראו ישראל שגי, ובירך, אזי יתחיל חישראל חשנן ויקרא אחריו, ואחריו יקראו ת חםדרח, וחישראל חראשון ימתי ל ח ת מ

עוד לישראל 39).. ( 4 0 רח כד קטן לא יחיד. חקורא, וגם איגו עולח לתו

ת ספר־ את חתורח אוטרים חצי קדיש, וטגביחין א כה לאחר קריו שלשח עטורים טן ת ספר חתורח שיחי חתורחסו), חםגביח פותח א חכתב גלוי, וטראחו ליטיגו ולשטאלו, לפגיו ולאחריו, כי טצוח עלת חכתב, ואוטרים וזאת חתורח וכי׳ 41). וגוללין כל חאגשים לראות א

שערים מצויינים בחלבה

ת הספר תורה ובביהכנ״ס שהספר תורה היא כבדה ן א טו) וטגביהי ולפעמים אין שם אפי׳ אחר שיוכל לתגבית יגללו אותה על חשלחן ולכרוך

עלית תמעיל (שו״ת פרי השרה ח״כ סי׳ עג).

, ב סעיף ג׳ ובמג״א סק״ו י פ 40) סימן ר 41) סימן קל״ד סעיף ב׳ וגמג׳׳א שם.

38) שם ובמגיא סק״ד.ח ושא״פ. 39) דהי

קצור שלחן עייר כג קםנ

י הגלילות 42), ת הא התפר באמצע ש ת הספר. ומצוה לגוללו שי אהא התפר הםמוך, באמצע. אם התפר שלפגיו יותר סמוך, ויגללו, עד שיו יותר םםוך, יגללו לשם, דלמעט יגללו לשם, ואם התפר שלאחרי

בגלילה עדיף, משום כבוד םפר תורח43).ת שקורין בתורח >״), אומרים אחר־כך חצי קדיש, לבד כ1 בכל עת, שםומכין על חקדיש, שאומרים לפגי י ממגחח בשבת, ובמגחח בתעג

ת שמוגח-עשרח 44). ל פ תת חתורח, יחי ח ב ג מ בשגי ובחמישי אומר חשליח־צבור לאחר ח, ן ן אומרים תחנו רצון וכר, וצריכין חצבור לשמוע ולעגות אמן, וכשאי

אין אומרים יחי רצץ 45)•ת ספר־חתורח לארוךחקודש, ומצור. על כח אחר־כך מכגיםין אח וחגולל, שילוו אותו עד כל־אדם, שםפר חתורח עובר לפגיו, וכן חמגבי

לפגי חארון־חקודש 46).ך חומש בקול־רם, ן םפר־תורח קורא אחד מתו כט במקום שאי

. ( 4 7 ( ז רת קריאחי ח תו כ ת ש וחצבוד ישמעו, שלא ת

שערים מצויינים כהלכה

ת שקורין בתורה עי׳ בשו״ת יד מאיר (טהדו״ש סי׳ נ׳) טז) בכל ע ראם יש שבעה שלא שטעו עוד שרת״ת טותר להוציא הספר בשבילם ועכ״פ יהיו ששה ועי׳ בשו״ת גודע ביהודה (טהר״ת סי׳ טו) שנראה דעתו שאפי׳ אם כולם שטעו אלא שרוצים לעלות לתורה נ״כ טותר לשרות ובשו׳׳ת טתרש״ם (ת״א סי׳ שעה) העלה שעכ״ם יהיו שלא שטעו כטנין העולים וכ״כ בטהרש״ם (ת״ב סי׳ צו) ובשו״ת פרי השדה (ת״ב םי׳ צז אות בי) העלה דאפי׳ ביש ג׳ שלא שטעו ג״כ טותר להוציא ספר תורה וכן העלה בשו״ת תורת ישותיאל (םי׳ נא) והוסיף עוד דאפי׳ אם כולם שטעו אם טתפללים

בטנין יש לתתיר דשייך לסדר התפלה עיי״ש.רת קריאה עי׳ בשו״ת טהרש״ם (ת״א םי׳ ה תו כ ת ש יז) שלא ת שנת) שנשאל אי טותר לשרות בתורה שודם עטור השתר והעלה דזט! שריאת התורה היא ביטים ובלילות מדינא דנטרא ולכן יש להשל בשעתד״ת ועי׳ בשו״ת פני טבין (סי׳ לי) נ״כ נשאל אודות האנשים הנוסעים על יום השוש שורם אור היום וטתפללים על אם הדיר ושורין בתורה סודם צאתם לדרך

העלה רברכה לבטלה אין כאן אבל אין לעשות כן לכתתלה.

42) סימן קנדז סעיף גי. 45) דהיזז. 43) שו׳׳ת מהרים ביב סימן סיס. 46) סימן קמ״ס.

44) סימן רפ״ב, וסימן חייב במג״א 47) מגיא סימן קמ״ג סק״ב. סק״ב ודיה.

קמד קצור שלחן ערוך כד

ל עשרה שמתפללים ואין לחם םפר־תורה לקרות, אין מביאיםת חאםורים, להם םפר־תורה לצורך הקריאה, אפילו אם הם חבושים בבי ואפילו בראש־השנה ויום־הכפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם, ארון או תיבה, שעושין מקום קבוע לםפר־תורה מותר, ולצורך אדם השוב והוא הולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם השוב אפילו אינו הולה, ולחולה אפילו אינו אדם השוב מותר, ויש להקל בשבת פרשת זכור, ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן

יתא 48). דאורי

כד. דין אם נמצא טעות ופסול בספר תורה. ובו יי׳ב סעיפים.

ת גמור, ת טעות, אם הוא טעו מ ה א אם נמצא בםפר־תורה פםול מת גמור א), כגון יתר . איזהו טעו ( אין קורין בו, וצריכין םפר־תורה אהר!ה הקריאה, כמו נ ת ש ת ועל־ידי־זה מ ה או הםר, או נתהלף אפילו אות א תומים תאומים־ מגרשיהן. מגרשיהם, ואןז־על־פי שהפירוש הוא שוה,ת ו ת גמור. וכן אם הטע נה שוה, הוי טעו מכל־םקום כיון שהקריאה איה צריך ליכתב, אלא שכתב, בענין הוא בענין, שיכולין לקרותו כמו שהיה הפירוש על־ידי־זה, כגון בפרשת תרומה, אמה והצי רהבו, שמשתנא אןש־על־פי שיכולין לקרות ב ״רהבה״ בה״ אם במקום ״רהבו״, נמצא כתוה נ ת ש מ ת ש ת הב׳ בהולם, מכל־מקום כיון שכאשר שהוא כתוב, הוי טעו או נ ת הוא בענין שאי ת גמור. אבל אם הטעו ו הפירוש, הוי גם־כן טע

פ מצויינייפ כחלכה שערי

ועי׳ בשו״ת מהרי״א אםאר (םי׳ גי) שעשה הלכה למעשה שקראו בעת תפלת מנהר, לאחר אשרי מפגי שלא קראו בשהרית ובשו״ת פרי השדה (ה״נ םי׳ אי) נשאל ג״ב בישוב אהר שקשה להם לקבץ מנין בשהרית ורק לעת ערב יכולים להתקבץ אם נבון הרבר שיקראו בשעת מנהה והביא גם בן שו״ת מהרי״א הנ״ל והעלה שעפ״י םיבה יכולין לעשות בן אבל לא

לתקן תקנה קבועה בזה ובן בתב בשו״ת בית שערים (או״ח םי׳ ני).ת גמור עי׳ בשו״ת תשובה מאהבח (ח״ב םי׳ ל׳) א) איזהו טעו בתוב ״כסותה לברה״ וקראינן ״בםותו לברה״ ואם נמצא שנכתב ״כסותו״ צריך להוציא אהרת דהלבה רווהת ראם בתיב כקריאתו פסול ובן פסק

48) סימן קל״ה סעיף י״ד ובמג״א ווז׳׳א. ע״ס סעיף ג׳., וע״ל סי׳ כד 1) סימן קמ״ג סעיף ד

קצור שלחן עריו כד קמח

ות ״אבותם״ ה, לא הקריאה ולא הפירוש, כגון במקום שצריך לחי משתנ״ת, נמצא בלא וא״ו, או בהיפך, וכן אם במקום שצריך בוא״ו אהר הבית כגון אבתיכם, נמצא הםר יוד או בהיפך, וכן שי ות מלא יו״ד שמו להין םפרי תורה ת (לפי שאי ר ה ן םפר־תורה א וכן כל כיוצא בזה, אין מוציאיה יותר כשר). אבל אם שלגו מדוייקים כל־כך, שגאםר שהאהר יהיב תראי בלא יוד , כתי ת כגון מה לך הגר אל תיראי הםרה יוד שרשיב תרא, צריכין להוציא םפר־תורה , או אל תירא אכרם, כתי אהר הת״ו

אהר.-).ת כשתים, או שגתקרבו ת הלוקה, עד שגראי ה בה א ב גםצא תיבה יתירה, בין , או שגמצא תי ( 3 גוק ת לתי ה א י תיבות, וגראות כ ת שת ה בה א כתבה תי ן כאן מקומה כלל, בין שג בה זרה, שאי א תי שהיהה במקום , וכן אם גמצא שיגוי בצורות הפרשיות, כגון פתו ( כפולה ב), 4מה או םתומה במקום פתוהה, או הפסק פרשה במקום שאיגו צריך, סתוות הפםק פרשה ואיגו, כל אלו פםולין גמורים, או במקום שצריך להי

וצריכין להוציא םפר־תורה אהר,־.).

בה ת לאות, אם גראה שגדבק לאהר הכתי ג גםצא שגדבק אות ע ש ות, אבל אם גראה שגדבק כן ב כשר, כל שלא גשתגה צורת האותית כגון גו״ן ו בה, אזי יש הילוק, שאם גדבק כן קודם שגגמר הא כתי״ו וכדומה פםול, אלא שבחול תה ברגל תי פשוטה שגדבקה באמצעי יכולין לגרוד שם להפרידם, אבל אם הדיבוק געשה בגמר האות, יש

. ( להכשיר, ואין צריכין להוציא םפר־תורה אהר 6

בה, ת הכתי ל י ה ת ה כן מ י ד צורתו, בין שה ת שהפסי ד גמצא אוך אות, בין שגעשה אהר־כך על־ידי גקב, פםול. אבל אם גמצא גקב תו

שערים מצוייגים כחלכה

בשערי אפרים (שער ו׳ סעי׳ כד) ובלהם הפנים על הקצש׳׳ע חולק ע״ז ודעתו שאין להוציא אהדת, עיי״ש. אבל בשערי רהמים שם ושערי היים שם הסכימו להוציא אהרת והוסיף שנם בפ׳ ויהי כתיב ״ובדם ענבים סותה״ והקרי הוא

סותו אם שינה צריך להוציא אהרת.ת כפולח כתב באליהו רבה (סי׳ קמנ ס״ק ח ח תיבד, א ב ת כ נ ב) בין ש ה׳) אם נמצא תיבה אתת כפולה נוהנין נמי להוציא אהרת דיתר כנטול

. ז ד םקי

5) יו״ד סימן רעיה סעיף א׳ וש״ך שם.

6) סימן קמ״ג מגיא םק״ז.

2) חז״וז ופמ״ג.

3) כדלקמן סעיף ד.׳.

4) עי׳ בספר קםה״ס מה״ת לשכת ס׳

קמו קצור שלחן עייר בד

ו מוקף גויל וניכר שחנקב נ או מחוץ לאות וחאות בצורתו, אלא שאי). אם בח חיח מוקף גויל 7 בח כשר, כיון דבשעת חכתי נעשה לאחר חכתי

. ( ת ואינו שחור כראוי, פסול ג) 8 זח או קפצח חדיו מאין לתינוק א אין צורתח עליה, מראי מ זח אות, ש ה אם יש ספק באית חענין, אבל יודע ומבין ן א ו מבי נ ו לא חכם ולא טיפש (חיינו שאי נ שאיוקות נ ות) אם קורא כראוי כשרח ואם לאו פסולח. ואם חתי ת חאותי או טסופקין טועיל חתינוק, . ודוקא כשאנ ( 9 ב םחולקין, חולכין אחר חרון משום דאז לא חוי רק גלוי מילתא בעלמא, אבל אם אנו רואים שאי״ן וחשי״ן. ת כחלכתו, וכן אם גפסקו יוד״י חאל״ף, או יוד״י חעי חאוגוק קורא אותו, כיון שעיגיגו ו וכדומח פסול אף־על־פי שחתי ״ ורגלי חתי

. ( 1 0 ו ג קו ת כתי ן חאו רואות שאית שלאחריו, אבל ו תי ן לתינוק, אין צריכין לכסות לו חאו ו כשמראית בנקב, ונשאר זח או . ואם נפסק אי ( ת שלפגיו גוחגין לכסות ״ ו תי חאות עד חנקב מקצתו גם מן הנקב ולמטה. ואגו מסופקים אם יש באוגוק יצרפו כשיעור, צריכין לכסות ההלק שלטטה מן הנקב, כי התית אות, וגשאר שם צ ק ט ו ט . וכן אם קפצה הדי ( 1 באמת אין לו צירוף 2 ו

נוק 13)• איזה רושם צריכין לכסותו, שלא יצרפו התין להוציא ספר־תורה אהר, אם נמצא בין ז כשנמצא פסול שצריכין טטקום שפסקו, לי גברא לגברא, מוציאין ספר־תורה אהר, ומתהי ומשלימין מגין הקרואים, והעולין כבר בספר־תורה הפסול עולין למגיןת אם אפשר לקרות בספר־תורה השגי ז׳ ב ש הקרואים. ואם הוא בש לדעת הגדולים, דסבירא להו דמה שקראו בספר־ ו ה ל ) ן קרואים יעשו כ תורה הפסול, איגו עולה להם), דהא גוהגין בלא הכי להוסיף הרבה

דמי. ובפם״ג (ם״ז שם ס״ק ב׳) חולק עליו דדוקא בטריפות אמרינן כל יתר כנטול וכו׳ ועי׳ בשערי אפרים (שער ה׳ סעי׳ ח׳) דפוםס נםי דמוציאין אחרת ובשו״ת בית יצהק (יו״ד ה״ב סי׳ קבב) דעתו כדברי הפט״נ. ועי׳ מזה

בשערי תיים (שם אות י). ג) ואינו שהור כראוי פסול עי׳ בשו״ת התם סופר (יו״ד סי׳

קרואים 4!)•

שערים מצויינים כהלכה

11) מג״א סקי״ט.

12 טו׳׳ז שם סק׳׳י. 13) פמ׳׳ג.

14) סימן קמ״ג סעיף ד.

7) סימן ל״ב סעיף ס״ו ט״ז. 8) מג״א שם ס״ק ל׳׳ט, ועיין פמ״ג.

9) לדוד אמת. 10) סימן ל״ב סעיף סיז.

קצור שלחן עריך כד קםז

ח ואם נמצא חפםול באמצע חקריאח, בזח יש חילוקי דיעותן םנחג קבוע, נראח לי ומנחגים, וכל־םקום יחזיק מנחגו. ובמקום שאיב בשלחן ערוך, שלא לברך.על םפר־תורח חפםול דיש לעשות כמו שכתו אלא מפםיקין מיד, ומוציאין םפר־תורח אחר, וםתחילין ממקום שפםקות חפםוק. וגומרין ל ח ת ואם חפםיקו באמצע פםוק נראח־לי דיתחילו מת חפרשח, (ונראח דיקרא לו בםפר־תורח חכשר לכל־חפחות ג׳ פסוקים א ואם אין עוד נ׳ פסוקים עד תשלום חסדרח, יתחילו למפרע קצת) ומברך ברכח אחרונח, אבל ברכח ראשונח אינו מברך, דעלתח לו חברכחט דאם יכולין לקרות שבעח קרואים פשו ו ל( שבירך על םפר־חתורח חפםוב בסעיף שלפני־זח). והוא חדין בםפר־תורח חכשר, יעשו כן כמו שכתו אפילו אם לא חתחילו לקרות כלל לזח חעולח, שנמצא חפםול מיד לאחרנח חברכח, גם־כן םוציאין םפר־תורח אחר, ואינו מברך עוד ברכח ראשו

ואין לחלק בין קריאח חאחרונח, לשאר קריאח בענין זח 15)• ט נמצא פסול בםפר־תורה ואין שם םפר־תורה אחר םשליםין

ת ד) 16). בו מנין הקרואים בלא ברכון י יש אומרים, שאם נמצא פסול בםפר־תורה ד,) בהומש אהד, מותרי

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

רנו) בספר תורה שנשתנה הריו לאהד הכתיבה ונהפך לארטרם העלה שם ראם השינוי לארמיטות הוא מתמת יושן וררבו של ריו הרי הוא בשר שהרי נבתב בריו וטוב להעבירו בקולטוס ברי לסיימו יםים רבים יותר, אבל אם נשתנה לאורם טטש שאין בן ררבו של סתם ריו או אפי׳ רק לארטיםות קצת רק שנשתנה טהר טיר לאהר הכתיבה שנראה שאינו טתטת יושן אלא שהריו מתתלתה היה בה הסרון, אינה נתשבת לריו אלא בשאר צבעונים והספר תורה פסול םתתלתו ואין לה תקנה ואסור להעבירו

בקולמוס, עיי״ש.ן בו מנין הקרואים בלא ברכות ובשער אפרים (שער ר) משלימי ו' סעי׳ םב) הביא ריש מתירים להשלים הקרואים בברכות ער תשלום ז׳ אנשים והשביעי יהיה המפטיר בנביאים ביון שהוא שעת הרהק ואין להוציא ספר תורה זו במנהה, ועיי בשי״ת אבני צרק (סי׳ יז) באהר שהניה ספר תורה ונטצא בו טעות ולא היה שם סופר לתקנו קורם שבת, העלה שם שאין טהוייב להודיע להקהל שלא יקראו בו רהוה בספק סםיקא שטא ברבה לבטלה ררבנן ושטא בהםוסקים רבשעת הרתק טותר לברך על ספר פסול,

עיי״ש. ה) שאם נמצא פסול בספר תורה כתב בשו״ת יר אליה׳ (פי׳

15) שם. 16) עיץ דה׳׳ח וח׳׳א וש״ע.

קמח קצור שלחן ערוף כד

ן לקרות בו בחומש אחר, כגון אם חפםול חוא בספר בראשית, טותרית חדחק כשלא ע ש לקרות בו בברכות בםפר שמות. ויש לםםוך על זח בת ב ש ת או יום־טוב, ומכל מקום ב ב ש חיח באפשרי לתקנו, או שנטצא בח תקנ במנחח, אין לחוציא כיון שאז אין חקריאח חובח כל־כך, דלא נ

נם באים בשני ובחטישי לבית־חכנםת 17). אלא טשום אותן שאיי יריעות, אם נשאר חרוב תפור, ת רח שבין ש א אם נקרעח חתפי י!), ואם אין םפר־תורח אחר, קורין בו, ואט לאו טוציאין םפר־תורח אחר 8ן לקרות בו, אין קורין אלא אם־כן אט חקרע חוא בזח חחוטש שצריכית ח׳ תפירות, אבל אם חקרע חוא בחוטש אחר, קורין נשארו לכל חפחו

ת 19). רו בו אף־על-פי שלא נשארו רק ב׳ תפית או תיבח, אם חוא בחול ב נמצא שעוח או חלב שנטף על או ית יקראו בו כך. ו תי ת או יוט־טוב, אם נראין חאו ב ש יסירו, ואם חוא בן צריכין ן נראין, אם חוא בטקום שאי נ אבל אם מכוסים כל-כך עד שאין לקרות שם, יכולין לקרות בו בברכות, אבל אם חוא במקום שצריכית שלא מן חכתב, על־כן אם ח בח א לקרות, ואסור לקרות אפילו תיבש חיטב, תי ת חשעוח או חחלב כלאחר יד, דחיינו שנ באפשרי לחםיר את חגויל שעל־ידי־זח יפול, יעשו כן, ובאם לאו אין קורין בו 20). ויכפיל אח וחחלב, אם חוא על חשם ישגיחו שלא יבא ת חשעו כשםםירין בחול אות, אלא יחממו מבחוץ שילך חשעוח או קת חאותי חם־ושלום למחי

חחלב!2).

שערים מצויינים כחלכח

א ל ת ו ו ר ח ת א ו ר ו י ת ר פ ס ה ב ב ר ע ת כ נ ״ ת א ת ו ו ע ה ט א כ צ מ נ ת ש ״ ם ) ב ת פ, ל י ט ב ם ר כ ו ת ת ב ו ר ק ש ל י ם ר ה ש ל ע , ה ת ו ע ט ו ה ה מ ר ו פ ס ו ה ה ז י ן א נ י ע ר יא מ ש , ו ל ו ס ת פ ״ ם ת ב ו ר ק ם ל י ר י ת מ ת ה ו ט י ש ה א כ מ א ש ק י פ ק ם פ א ס כ י גם א ונ י ש ה ש ז ) ׳ רע י ר ם ״ ו י ר ( פ ו ם ס ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ר ת ש א מ ו ת א ב ו ת ה ו ע ט הה ל ע ה ׳ גג) ש י ר ם ״ ו ב י ״ ה ם ( י י ה ח נ ח ת מ ״ ו ש ׳ כ י ע , ו ל ״ נ ׳ ח ח י ל ר א י ל ח ען ו א נ ח ח מ ב ו ש ם ת ב ש ת כ ) נ ה ׳ כ י ם ה ( ט י ל ת פ ש ו ר ת י ״ ו ש ב ׳ ו ה י ל ר א י בה ש ה א ק ת ן ש פ ו א ר ב י ש כ ה ש ל ר י ה , ורק א ל ט ו ב נ י א ה ר ל ע ה נ ו ״ ש ר ה מר ש כ ת ת ן ו ה ל ש ל ה ה ע ת ו ח א י נ ת ת ו ת ר א פ ו ס נ י נ פ א ב ל ) ש ת ״ ח ק ח מ ר ו ט פ ש ) ה י ה ת ן ש פ ו א ת ב ר ת ת א נ ו ת כ ת ב ״ ם ו ה ש י ב ל י ש ו י ר א ם ב ו ר ש ט י ר פ ל ר ה כ כ מ

. ש ״ י י , ע ה ר ז ח ו אותר. ב ח י נ י ר ש ח א ת גם ל ר כ י ג

, ז ף סימן קמ״ג במי 20) עיין פמ״ג סו ובאה״ס סק״ס.

. 21) שא״פ שעד ה. דין ד

, וח״א. 17) סימן קמ״ג הגה סעיף ד 18) יו׳׳ד סו״ז דע״ח סק׳׳ב.

ר שם. הי 19) עיין נ

ט מ קצור שלחן עייר בה ק

כה. דיני אשרי ובא לציון עד גמר התפלה. ובו ח׳ סעיפים.

א אומרים אשרי ותהלה לדוד וגו׳, וצריכין לכוין בו היטב, ובפרט. ( ת לבו מאד! ת ידך וגו׳ יכוין א תה א בפסוק פו

: ו ת ו ן אומרים א ב אהר־כך אומרים למנצה. ואלו ימים שאיה מעוברת ביום י״ד וט״ו ראש־הדש, הנובה, ופורים, והוא הדין בשנ, גם אין ( שבאדר ראשון, ערב־פםה, וערב יום־הכפורים, ותשעה־באב 2ו ר ן אומרים למנצה, גם אל א , וביום שאי ( 3 ת האבל אומרים אותו בבי

. ( אפים אין אומרים 4 נ אומרים קדושת ובא לציון עם התרגום, וצריך ליזהר מאד

. ( 5 לאמרה בבונה, והתרגום יש לאומרו בלהש. ( ד אסור לאדם לצאת מבית־הכנםת קודם קדושה זו 6

ה יש להדר לאמרה עם הצבור, ולכן אם בא לבית־הכנםת בשעהן תה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו א), והוא הדי שהציבור אומרים אותי את ברי ו ובא לציון וגו׳ ואני ז נ י דיכול לאמרה קודם שני הפסוקים דהי וגו׳, ואחר־כך יאמר פסוקים אלו, ומכל שכן שיכול לדלג אשרי ולמנצח

. ( כדי שיאמר קדושה זו עם הצבור, ואהר כך יאמר מה שדלג 7

יניס בחלבה י שערים מצו

א) יאמרה עםחם אף קודם תפלתו בתורת חיים (סי׳ קלב) תביא משו״ת עפר יעקב (סי׳ נט) ששאלו אותו אודות מנחנ איטאליני שבל י״ב תורש מאב ואם אומר האבל קדושת ובא לציון עם הקדיש לפני חעמוד, והא הקדיש תוזר על תפלת י״ת והיה להש״ץ לאמרה ועוד נהנו שאם איתר תאבל לבוא עד אתר תפלת י״ת ואין לו שהות לתתפלל עם הציבור יורד לפני תתיבת לומר ובא לציון עם תקדיש ואת״כ מתפלל. והביא דמתת״ר (סי׳ נה) משמע שתקדיש תוזר על תפלת י״ת אבל מהאנור (סי׳ צד) משמע דקדושת ובא לציון היא מצוה בפני עצמה ומה״ט בשבת ויו״ט ממתינים לאומרה עד מנתה ולכן יכול האבל לירד ולאומרה אף שהש״יז התפלל תפלת י״ת, וכן אם איתר לבוא לביהכנ״ס יכול לירד ולאומרה אף שלא התפלל עדיין, יעו׳׳ש. ועי׳ ברמ״א יו״ד (סוס״י שעו) שכתב בפירוש שאם אין האבל יכול לתתפלל לפני תעמוד ירד עכ״פ לקדושת ובא לציון. ועי׳ לקמן (סי׳ בו סעי׳

יי).

ה 1) סימן נ״א סעיף וי, וע״ל סימן 4) פמ־׳ג שם וח״א. כ

ו סעיף בי. 5) סימן קל״ב סעיף א׳. ״ י

. 6) שם. ו 2) סימן קל״א סעיף י

א סק״י. 7) מג״א שם ודה״ח. ד 3) מ

קנ קצור שלחן ;ןרוך כו

מה וביראה, ו ואומרים עלינו לשבה וכוי, וצריכין לאומרו באית יריהו, ואהר־כך אומרים מזמור של יום, ו בשעה שכבש א ויהושע תקנ

. ( ו 8 ושאר מזמורים, בכל מקום ומקום כפי מנהגה י וגו׳ וםשתחו ת הכנםת, אומר הפםוק, ה׳ נהנ וצא מבי ז כשיוצא םבית־הכנםת לא יצא ד הנפטר מרבו. כשי מול הארון הקודש, כתלמי

ה 9). ב י ת ואהוריו לארוךהקודש, אלא יצדד, וכן בירידתו מן הוצא םבית־הכנםת אםור לרוץ או לפםוע פםיעה גםה, לפי ח כשי. במה־דברים־ ״) שמראה עצמו שעיכב בית־הכנםת דומה עליו למשא, אמורים כשהולך לעסקיו, אבל אם הולך מבית־הכנםת לבית המדרש

מצוה לרוץ 11).

כו. דיני קדיש יתום. ובו כ״ב סעיפים.

ות, כי על־ידי שהבן אומר קדיש א) א נמצא במדרשים הרבה מעשיו או אמו, ניצולים מן הדין, על־כן נוהגין לומר קדיש, וכן בשביל אביא ת, שהו ה ב), ובפרט במוצאי שבתו ב לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התירת הדין, ת לגיהנום!). וכן בכל ערבית שאז תגבו הזמן שהוזרין הנשמו

ויש בענין הקדישים כמה הילוקי דינים על־פי המנהגים.

א גדול, בין תושב בין א קטן בין שהו ב בתוך שבעה, בין שהו אורה, יש לו כל הקדישים, ודוהה כל האבלים, ואפילו פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזרת שבעה, וכן לאחר שבעה שמבטל גזרת שלשים לענין

ה כ ל ח יפ כ נ י י שערים מצו

א) שחבן אומר קדיש כתב בשו״ת אכן השהם (םי׳ מב) ראם אביו ציוה לו שלא יאמר קדיש אתריו יקיים צוואתו ולא יאםר.

בח בספר כל בו על אבילות מהרב יקותיאל ב) ולחתפלל לפני חתי יהודה גרינוואלד שליט״א הביא שהגה״ק בעל עצי תיים מםיגעט זצ״ל, פסק שאבל שדניל להתפלל לפני העטור וקרה לו להתפלל בביהטד״ר אהר ושם טתפללים בנוסה אשכנז והוא רניל להתפלל בנוסה ספרד או להיפוך, טוטב לשנות מנוםתתו ויתפלל לפני העמוד הן מאשכנז לספרד או להיפוך. ועי׳

לעיל (סי׳ יה ם״ק ני) מה שכתבתי בענין זה.

11) מג־א סימן צי סקכ׳׳ו.דו סימן ד כד׳גד״ ו־ד סימן שז כו 1) י

8) סימן קל׳׳ב בהגה וסדר היום.

9) מגיא שם.

ת ו׳: וברש״י שם. 10) ברכו

ן עייר כו קנא ח ל קצור ש

נן לענין קדיש מקצת היום ככולו, ואפילו קדיש אינו מבטל, וכן לא אמרי, יש לו כל הקדישים, ומונין שבעה ושלשים במנחה של יום השביעיע מיד, ונוהג אחר־כך שבעה מ מיום הקבורה. ואף־על־פי שהאבל לא שת ברגל ימי אבל, מכל־מקום לענין קדיש אין לו דין שבעה, וכן אם מ

. ( מונים לענין קדיש מיום הקבורה 2

ג אם יש בבית־חכגםת גם יאהרצייט, אזי אם הבן שבעה הואיט קדיש אחד, קטן, שחולך כל ימי חשבעח לבית־חכגםת, יש לחיאחרצייט, יש לכל אחד קדיש אחד ואפילו אם חקטן ואם יש חרבח יאחרציא בן ז׳ ידחח לגמרי. ואם יש בן שלשים, יש לו גם־כן קדיש אחד, שחו אבל אם יש חרבח בגי שלשים, אין חקטן בן שבעח גדחח מחמתן לגמרי. ואם חוא גדול, שאיגו חולך כל חשבעח לבית־חכגםת אף־על־פי שמתפללת לבית־חכגםת אומר כל חקדישים ג) ב ש תו במגין, מכל־מקום כשבא ב בבייט, אומר גם־כן כל חקדישים, מלבד קדיש אחד ואם יש שם יאחרצית מ יטילו עליו גורל. ואך כשגתבטל מםגו חשבעח על ידי רגל, או שו ברגל, אזי יש לו דין קטן, כיון שיכול לילך לבית־הכגםת בכל יום. אבי

ת כשבאו לבית־הכגםת, שוים ב ש ד בן ז׳ קטן, ובן ז׳ גדול בת הגדול, ולכן יש מ ח יט, חוא נרחח מ בקדישים, ואם יש גם יאחרצית ת ח צריך חקטן ל לחגדול קדיש אחד יותר מן חקטן, דחייגו חקדיש שחי

יט. לחיאחרציך ט וכן בן שלשים, קודמין לשאר אבלים שחם בתו י ה יאחרציזח קרישים, ויש לגחוג ת גם לחם אי ת חשגח, ומכל־מקום יש לחם לט או לבן ל׳, י שקדיש דרבגן, וגם חקדיש שלאחר עליגו, יחיד. לחיאחרצי

ושאר חקדישים לשאר חאבלים, אם ישגם כמגין חקדישים.

כא דאיכא רווחא בן שלשים קודם, ט ובן שלשים, חי י ו יאחרציט יש לכל י יט רק קדיש אחד, ואם יש חרבח יאחרצי ואין לחיארצי

שערים מצוייניפ כחלכח

י יוסף ב ר ב ׳ ב ת לביחכג״ם אומר כל חקדישים עי ב ש ג) כשבא בת יעו״ש. צ ש גם בשבתות ובן נהגו ק סר קרי ה שעו) דיש או ב ר (שיורי בט (אבילות סי׳ יר) הביא ״ ר ע רגם גוהגין שלא לומר וכן בעיקרי ה מ ש מ ו׳ בספר בל בו על אבילות שמביא דבקהלות עי דיש גוהגין שלא לומר ות שלא לומר בשבת ויפה הגהיג בקהלתו שאבל איגו ז הספרדים יש מנהגים ב

אומר קדיש בשבת כי הרבה באים לידי הילול שבת בנסעם להביהכג״ס.

w (3 ביויד.

ר כו ו י ו ע ד ל קצור ש

אהד קדיש אהד, ואןן־על־פי שהבן שלשים ידהה לגמרי, משום שהואיט אם לא יאמר היום, עבר זמנו. יאמר למהר, והיאהרצי

ז אם יש שגי אבלים שוים, יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורלת בלא גורל, ועל לומר ערבית, יש לשני כנגד זה קדיש אהד שהרי הקדיש הג׳ יטילו גורל, וכן אם ישנם הרבה גם־כן טטילין גורל, ומי

שעלה לו הגורל, לא יבא עוד בתוך הגורל עד שיאמרו כולם.ט תושב י ח התושב קודם לאורה ד) (אם אינו תוך שבעה). יאהרצייט אורה אין להאורה כלום, בן שלשים תושב, או תוך השנה ויאהרציט י יט אורה, יש להאורה קדיש אהד. ואם יש יאהרצי תושב ויאהרצייט אורה, יש גם־כן להאורה קדיש תושב, ובן שלשים תושב, ויאהרציאמר: ט התושב לומר לו: אגי קודם, כי י י אהד, ואינו יכול היאהרציט תושב קדיש י לאו מדידך שקילנא אלא מבן שלשים. ויאמר היאהרצי

ראשון, ובן שלשים קדיש ג׳.ה שוים. ט אורה בן שלשים, ותושב תוך השנ

יט תושב ובן שלשים אורה, יאמר התושב קדיש ראשון י יאהרצי ושני, והאורה השלישי.

יא אורה בתוך השנה, יש לו קדיש א׳ בתוך אבלים תושבים בתוך השנה.

יב תושב נקרא לענין זה, כל שיש לו כאן דירת קבע, אןז־על־פיו דר כאן, ומי נ נו פורע מם, או שהוא פורע כאן מס, אןז־על-פי שאי שאיו דרים כאן, שבא לכאן ממקום אהר, לומר קדיש אהר אביו ואמו שהיה היו תושבים כאן, מכל־םקום כיון שהבן הזה אינו דר מ ה אןש־על־פי שיק מלמד כאן, ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב. בעל־הבית שמהז או משרת, אם הם פנויים נקראים כאן תושבים, אבל אם יש להם נשים במקום אהר, הרי הן כאן כאורהים. והלומד בישיבה, וכן מלמד המושכר לכמה בעלי־בתים, אןז־על־פי שיש להם נשים במקום אהר, דינם כאןתו ה) אפילו בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, כתושבים. המגדל יתום בבי

שעריימ מצוייינים בהלכה

ד) התושב קודם לאורה כתב בנימוקי או״ת (םי׳ נה) דמה שנוהגים באיזה מקומות שאבל השוב אומר קדיש ואהרי כן יאמרו האבלים אחרי הקדיש שלו ונמצא הוא קדיש אהד קדיש וכזה לא מצינו דמותר לעשות

כיון שיש כבר הפסק בהקדיש הראשון אהרי המזמור או התפלה, יעו״ש. ה) המגדל יתום בביתו כתב בשו״ת תתם סופר (או״ה םי׳ קםד) כמי שנידל יתום ומת ורצה היתום לומר קדיש אהריו והאבלים אתרים

קצור שלחן עריו כו קנג

יש לו כאן דין תושב, אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר, אפילורת צדקח, יש לו דין אורח. מגדלו בתו

יג מי שמתפלל בבית־חכגםת או בבית־חמדרש תמיד, אם בא לומר קדיש בבית־חכגםת חאחרת, האבלים שבשם יכולין לדחותו, ואפילו הוא תוך שבעה, דגרע מחאורח, כי חאורח אין לו מקום לחתפלל

ולומר קדיש, וזה יש לו.בה, יתפלל, ומועיל יותר T מי שיכול וראוי להתפלל לפני התיו יכול להתפלל כל נ טקדיש יתום, שלא נתקן אלא לקטנים. וטי שאי התפלה, יתפלל טן אשרי ובא לציון ולהלן. וטי שיש לו זכות יותר בקדישים, כגון בן ז׳ ולי, יש לו גם־כן זכות יותר בענין התפלה. נוהגיןת ויום־טוב, אך אם גם קודם ב ש בה ב ן אבל מתפלל לפני חתי שאי.( ת יתפלל 3 ת חיח דרכו לחתפלל בשבת ויום־טוב, גם בזמן חאבלו חאבלו ט1 שגים ששוים בדין קדיש, ושגיהם יכולין להתפלל לפגי חתיבח,ד יתפלל עד אשרי ובא לציון, ה א ה ומרוצים בשוד. לקהל יטילו גורל, שי יתפלל אשרי ובא לציון. ואם אהד אינו יכול להתפלל לפגי התיבה, והשנד זה שהתפלל זכותו ו מרוצה לקהל, והתפלל השני, לא הפםי נ או שאי בקדישים, ומכל־םקום יש לו לוותר להניה הקדיש למי שלא התפלל,

.( ומכל־שכן לקטנים 4א אבל על אביו, וגם על אמו, מכל־מקום אין לו זכות טז מי שהות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אהד עולה לכאן יותר בתפלו

ולכאן 5).ו ן אומרים קדיש רק י״א הדשים ו), שלא לההזיק אבי יז גוהגין שאית דרך־משל, ) שאם מ ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י״ב הדש 8

ה כ ל ה ינים כ י ם מצו שערי

בביחכנ״ס לא הניהוהו, חכיא שם רברי הנמרא (םוטה מט.) ררב אחא בר יעקב נידל את ר׳ יעקב ולבסוף אמר ליח לאו בריר אנא, ופי׳ רש״י דאין עלי לכברך כבן, עיי״ש. ואפי׳ אם יחיה קצת תיוב כבור עליו מ״מ אין אבלים אחרים חייבים לחניה לו מחקדישים ולכן יוסיפו מזמור ויאמר קדיש

אחריו שבזח אינו מסינ נבול אחרים, וע״ש. ו) רק י״א הדשים נשאל הגאון בשו״ת מהרש״ג (סי׳ נב אות ו) אי נכון לומר קריש דרבנן עכ״פ בהורש הי״ב, והשיב שלא ישנה מפני המהלוקת ואפי׳ לא יהי׳ מהלוקת בזה מ״מ יהזקוהו כנאוותן ומהזי כיוהרא

3) שע״ת, וע״ל סימן קכ״ד. סעיף ח׳. 5) כנ״י ועיין נוב״ת סימן הי.

4) באה׳׳ס סימן קל׳׳ב ודה״ח. 6) יו״ד סימן שע״ו בהגה.

קנד קצור שלחן ערוך בו

ת לא יאמר, דחא חוי יום א׳ ב יו״ד שבט, פוםק לומר ט׳ טבת, וביו״ד ט בחדש י״ב, ויום א׳ בחדש חשוב חדש, וחוי כאלו אמר י״ב חדש. ולענין זח מונים מיום חקבורח, לא מיום חםיתח, שאם נקבר י״א שבט, אזי, ואם ( 7 רח ל עד לאחר חקבו ט אינו מתחי פ ש מ פוםק ביו״ד טבת, כי חתח שנח טעוברת, פוםק ט׳, (או י׳ כסלו) יום זח שחוא פוםק בו, יש חי לו כל חקדישים, רק ליאחרצייט שייך קדיש א׳, וכן לבן שלשים. ואםיט, או בני שלשים, נדחח הוא םפניחם לגמרי. טי שיודע יש כםח יאחרציתן שנידונין י״ב חדש, ראוי ומחויב ו רשעים, מאו ו ואמו שחי באבי

. ( s שיאמר קדיש י״ב חדש

יח כשיש חרבח אבלים רחמנא־לצלן, אזי כדי שלא יבא לידי. ( חד ז) 9 ת ומריבות, נוחגין בחרבח מקומות, שאומרים ב׳ או ג׳ בי ו קטט יט אם אין בבית־חכנםת אבל על אביו ואמו, יאמר אותו קדישן לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנחגו, ששאר מי שאין אבלים על אביחם ואמם, וגם קרובים אומרים קדיש על קרוביחם, כשאי כשיש אבלים על אביחם ואמם, אם יש מי שרוצח לומר קדיש אחר אבי זקנו, או זקנתו, שמתו בלא בנים, או אחר בנו, או בת־ שמתו בלא בנים, יניחו לו חאבלים לומר קדיש אחד, לאחר שחם אמרו כל אחד. ויש מקומות שנחגו, שגם שאר קרובים אומרים קדיש, אפילו במקום שישן אומרים כל־כך אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרח ביניחם, שאי, ובלבד קדישים, כמו חאבלים על אב ואם. וחולכים בכל זח אחר חםנחנ

•Go חא םנחג קבוע בעיר שי

ניפ בחלבה י י שעדים מצו

ועל כן אין לומר נם הקדיש דרבנן וע״ש ופלא לי על הרב יקותיאל יהודה נרינוואלד שליט״א שהעתיק בםפרו כל בו דברי םהרש״נ להיפוך.

ועי׳ בשו״ת בית היוצר (או״ח םי׳ מה) שהנאון בעל כתב םופר אמר קדיש על אביו חחתם סופר י״ב חודש פחות שבוע אחד.

ז) שאומרים ב׳ או ג׳ ביחד כתב בשו״ת חלכות קטנות (ח״ב סי׳ טה) ראם אומרים הרבה קרישים ביחד ואחד מקדים לחבירו אם באים כל אחד תוך כדי דיבור של חבירו יענח עם חראשון, ועוד שם (בח״א סי׳ ם״ה)

כתב דימתין עד חאחרון ואם יש חםםק ביניחם יענח אחר כל אחד ואחד. ובספר כל בו על אכילות חביא משו״ת מתת ידו (או״ח םי׳ ט׳) דגדול חאומר קדיש עם יתום קטן וחקטן עונח אחריו כל תיבה צריך לענות

. 9) שם סק״ו 10) שם בהגה.

7) פפ״ג. 8) פת״ש שם סק״ס.

קצור שלחן עייר בו קנה

ת אין לה לומר קדיש בבית־הכנסת, אך יש־אוםרים שאם ב כ הת בידם!!), ויש אומרים 2!) ר שם הרשו מ א ת תה ש רוצים לעשות מנין בבי

את אין לעשות. דגם זה , ולא יכול לומר קדיש, כגון שהי יטח) ה לו יאהרצי י א מי שה כת שלאהר ע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבי י בדרך, או שלא הג

. ( 1 ט 3 י היאהרצית טועילות להאבות, מכל־ ת הקדיש והתפלו ר י ט א ב אף־על־פי ש כם ילכו באורה טישור, י טקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנ( 1 , בן יכבד אב 5 ( תא בזוהר הקדוש ״ כי בזה טזכים האבות, הכי איא י את אמך, ואוקמיה במיכלא וםשתי ת אביך ו ) כבד א 1 כמה־דאת־אמרת 6א הא פטור הוא, מ י ב ביה, בתר דמית, אי ת י ו דאיתהי י ובכלא, האי בהית ב כבד א ב ביקריה יתיר, דכתי י לאו הכי, דאףעל־גב דמית, אתהי אביך, דאי האי ברא אזיל באורה תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא,ד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורה מישור, ותקין עובדוי ודאי עבי ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליהיס עליה א עלמא גבי קודשא בריך־הוא, וקודשא בריך־הוא הי בההו ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי וכו׳ עד־כאן־לשונו. ויש לו לאדםן נהשב יותר מן ימי זה םצוה, ואם מקי ת בניו לההזיק באי לצוות א

ן לו בנים אלא בנות. ה טובה גם למי שאי הקדיש, והוא תקנ

— ־ — — - —

ניפ כהלבה י י שערים מצו

אסן אחרי חקטן ואם חנרול וחקטן שניחם אחים ואוסר חנרול נם בשביל עצמו עונין אחרי חגרול ולא אחר הקטן.

ט עי׳ בשו״ת חתם םוםר (או״ח םי׳ קםא) י ה לו יארצי ח) שהי בסי שנסתפק לו יום היארצייט אי ביום ר׳ בחודש או בה׳ בו, העלח ראם יש עור אהים בעולם היודעים בבירור יום היארצייט והם יעשו תקנתא לתיקון נשטת האב בקדיש והדלקה וליטור וכו׳ א״כ הםפק מונה רק אקרקםתא רהד נברא לכן יעשת כל התיקונים ביום ר׳ לתודש שיםנע בו תתלה׳ אד אם

אין לו אחים טחוייב לעשות בשניהם בר׳ והי, עיי״ש.

14) סוף פ׳ בחקותי. 15) מלאכי א׳ ד.

16) שמות כ׳ י״ב.

11) כנ״י. 12) חו״י סימן רכ״ב.

13) מסה אפרים.

קנו קצור שלחן עריו־ כז

כז. הלכות תלמוד תורה. ובו ה׳ סעיפים.

ה י ה ת ת ע ת ללמוד תורה א), וצריך שאותו ה א אחר התפלה יקבע ע, ואם צריך לעשות ( ת הרבה! י מ ה קבוע, שלא יעבירנו אף אם םבר לת פםוק אחד או הלכה איזד. דבר נחוץ מאד, ילמוד מקודם לכל חפחו. ובקצת קחלות ( 2 ו אחת, ויעשח מח שנחוץ לו ואחר־כך ישלים חקת קדושות, ללמוד ברבים מיד לאחר חתפלח, ויש קדושות נתיםדו חברו

לכל ירא־שמים לחתחבר אליחםב). ב כל איש ישראל חייב ללמוד תורח, בין עני בין עשיר, בין שלםיר על בגופו בין בעל יםורין, בין בחור בין זקן גדול ג), אפילו עני חמחז חפתחים, חייב לקבוע לו זמן לתלםוד־תורח ביום ובלילח, שגאמר וחגית בו יומם ולילח. ומי שאיגו יודע כלל ללמוד, או שאי אפשר לות רוב חטרדות, יםפיק לאחרים חלוםדים, ותחשב לו כאלו לומד מ ח מ) בפםוק שמח זבולן בצאתך 4 ״ל . כמו שדרשו רבותגו ז ( בעצמו 3 ויששכר באחליך, זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן עםק בםחורחח לו פגאי לעםוק בתורח, לפיכך חקדים חי וחםפיק ליששכר פרגםתו, שי חפםוק זבולן ליששכר, מפגי שתורתו של יששכר על־ידי זבולן חיתח.ן אחי עזריח אומר וכו׳ וגקרא שמעון על שם ), שמעו וכן מציגו במשגח 5ן ו עזריח, לפי שעזריח עםק בפרקמטיא, וחיח מםפיק צרכי שמעו אחיהא חלק לעזריה בשכר ו ביניהם, שי ה עוםק בתורה, והתנ אחיו, שהי

שערים מצויינים בהלכה

ת לללמוד תורה עי׳ בברכי יוסף (םי׳ סנה) דדיין הדן א) יקבע ע את הדין הוא במו לימוד תורה דדינא היינו תורה ודוקא כשאינו מסבא שבר בעד הדין, ומה״ט מלמד תינוקות בשבר אינו עולה לשביעות עתים לתורה. ולפ״ז הלומד בישיבה עם בני הישיבה ומקבל שבר בעד זה אינו עולה

לקביעת עתים לתורה. ועיי״ש. ב) לחתחבר אליהם עי׳ ברש״ י (ברבות נ. ד״ה אלא) דאם מדבריו בדברי תורה צריך ליקה הלק בזה ולא יהיה אז במהריש דהבל מתוייבין

לספר בהן ויש ננאי אם מחריש אז. ועיי״ש. נ) בין בחור בין זקן גדול עי׳ בזוה״ק (פ׳ היי) אורייתא לא איתיהיבת אלא לדבורי וב״ב המנ״א (סי׳ תרי ס״ס נ׳) ראשה לאו בת תורה

כז 1) ש״ע או׳׳ח סימן קנ״ח סעיף אי. 4) בראשית רבה פ׳ צ״ם. 2) מג״א שם. 5) זבחים פ״א.

3) יו״ד רפדו סעיף אי.

קצור שלחן עייף כז קנז

תאמץ כל אדם ללמוד אפילו רק למודו של שמעון. ועל־כל-פנים יט בכל יום ובכל לילה 6). ע מ

א קובע עתים , אלא שהו ( רתו קבעי ו יכול לעשות תו נ ג מי שאי, הותה) ת השכי א קובע, ללמוד ההלכו ם הללו שהו לתורה, יעםוק בעתית ומדרשים וםפרי מוםר דו , וגם באג ( ת לדעת לכל איש ישראל ז הגצרכו אשר יםודתם בהררי קודש, ממדרשי רבותיגו ז״ל שהם מועיליםצר הרע, ואשרי מי שיש לו הק קבוע ולא יעבור, לההליש כה הי ללמוד בספר ״הק לישראל״ דבר יום ביומו. וכל המוסיף מוםיפין לו

בה מן השמים. טו

שערים מצמיגים כהלכה

היא אבל בב״י (יו״ד סי׳ שמ) בתב דנשמה קרוי נר בין דאיש בין ראשה דנם אשה בת תורה היא. ועי׳ בש״ע (יו״ד סי׳ רמו סעי׳ וי) ראשה שלמדה תורה יש לה שבר אבל אין ללמד את בתה תורה שבע״פ אלא תורה שבבתב

ודינים השייכים לה, ועיי״ש. ד) לעשות תורתו קבע כתב בספר נפש ההיים (שער ד׳ ם״ו־פרק טו) רהא דנתלקו תז״ל (מנתות צט:) אי מהוייב להנות בתורה יומם וליל או נם בקריאת שמע שתרית וערבית מקיים ״לא יטוש ספר הזה מפיך״ הוא דוקא כשלומד בדי לקיים מצות לימוד אבל כל זמן שתסר לו מידיעת ההלכות ודעת התורת מתוייב ללמוד תדיר למען ידע לשמור ולעשות, וכ״כ בש״ע הרב הנרש״ז (הלכות תלמוד תורת) דתא דאמרו הז״ל דמצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אתרים דוהה תלמוד תורה זה דוקא מצות הלימוד לצאת ידי תובת לימוד אבל כשעדיין לא נמר כל ההלכות נדולה מצות

תלמוד תורה זו מבל המצות.ת בש״ס (סוף נדה) איתא השונה הו י ת השכ ה) ללטוד ההלכו הלכות בכל יום טובטה לו שהוא בן עוה״ב. ויש לעיין אי בעי ללמוד דוקא נטרא שיש בה הלבה או אפי׳ אנדה בכלל, והנה בש״ם (ברכות לא.) איתא אל יפטר אדם מתבירו אלא מתוך דבר הלכה ומייתי ראיה מר׳ כהנא דאלוייה לר׳ שימי בר אשי ואטד לו דבר אנדה דבל ארץ שלא נזר אדם הראשון לישוב לא נתישב וכתב מהר״ץ תיות שם דדבר הלכה לאו דוקא דנם על עניני אנדה נופל שם הלכה בדכתב רש״י (פ׳ וישלה) הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב ע״כ. וממילא לפ״ז נם אם לומד עניני אנדה דש״ס נ״כ מקיים השונה הלכות בכל יום וכו׳ אבל בהנתות היעב״ץ שם מפרש דנם באנדה דר׳ כהנא נ״כ יש בה דבר הלכה דנפ״ט לענין לולב, עיי״ש.

וממילא לפי דבריו בעי הלכות ממש.

ב. ת סי ״ 6) שם ביו״ד וש״ך סקכ״ד״ ת 7) ש״ך סק״ה וש״ע של הרב הלכות

קנח קצור שלחן ערוך פז

ת חםפר פתוח, כי ד כשחוא לומד וצריך לצאת לחוץ, אל יניח א על־ידי זח משכח תלמודו 8).

ו ו) ולחשמיע ה צריך ליזחר, בכל מח שחוא לומד, לחוציאו בשפתית בו וגו׳, י ), שנאמר לא ימוש ספר חתורח חזח מפיך וחג 9 ו י נ לאזת ולמדתם, ולכן נו מבין, קיים מצו ו, אף־על־פי שאי ומי שמוציא בשפתי כל עם־חארץ מברך ברכת חתורח בשחר לפני חפםוקים, וכן כשעולחת קוצר דעתו, מ ח לםפר־תורח. וכל חעוםק בתורח, ואינו יכול לחבין, מ

יזכח לחבינח בעולם הבא.

שעריפ מצוייניפ פחלפח

כתב בבאה״ט (סי׳ כה ס״ק יר) בשם כנה״נ כל רבר שבעלי קבלה וזוהר הולקים עם הגמרא, יש לילך אהר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מהמירין יש לילך אהריהם ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אעפ״י שגזכר בקבלה אין אגו יבולי! לכוף לגהוג כן. ובשערי תשובה שם הביא בשם ההכם צבי (סי׳ לו) ררין שאיגו מוזכר ההיפוך בש״ס ופוסקים יש לילך אהר הקבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים רברי הקבלה יכריעו, והב״י (סי׳ קמא) כתב דדבר שאיגו גזכר בתלמוד הזוהר מכריע אף גגר הפוסקים וכדרבי משה שם הולק על זה שאין לזוז מדברי הפוסקים

והרבה אהרוגים סוברים כהב״י והרבה כהרמ״א.

ו כתב בשאילת יעב״ץ (םי׳ פא) ראם יש הזכרה ו) לחוציאו בשפתי באמצע מטבע הברכה הכתובה בש״ם יכול לאמרה וכתב ע״ז בברכי יוסף (או״ה סי׳ רטו) רמגהג רבנן קשישאי שלא להזכיר השם בקריאתו ואהר זה הביא עור דברי שאילת יעב״ץ רבשעת הלימוד מותר לקרות האזכרות בפסוקים המובאים בתלמוד ומשמע שם דבזה מודה הברכי יוסף לדבריו. עיי״ש. ועי׳ במהרש״א (ח״א ברכות ו.) בר״ה שאפי׳ אהר ועוסק בתורה, וז״ל והרי מפרש לה לעגין עוםק בתורה בכל מקום שאתן לך רשות להזכיר את שמי דהיינו בדרך לימור אבל בענין אהר אםור להזכיר שם שמים לבמלה עיי״ש. ומשמע כפירוש רבדרך לימוד מותר להזכיר השם. והיינו בעוסקו בתורה. ועי׳ במהרש״א (סנהדרין קר. ר״ה ר׳ לא קראו) דמלמד

תינוקת כשקורא עמו אינו ראוי להוציא השם מפיו.

8) ש׳׳ך שם סימן רע״ז. 9) ןףו־ובין נ״ד.

קצור שלחן עריו כח קנט

כח. הלכות ספר תורה ושאר ספרי קודש. ובו י״ג סעיפים.

ת עשה *) על כל איש מישראל ב) לכתוב לו םפר־תורה ג), א טצוו ז״ל פירושו, נ ת השירה הזאת, וקבלו הכטי ו לכם א עתה כתב שנאטר ורה שיש בה השידה. ואפילו ירש םפר־תורה טאביו, ת כל התו לכתוב א טצוה לכתוב טשלו ד). שכר לו סופר לכתוב ה) לו םפר־תורה, או שקנאו,ת והגיהו, הרי זה כאלו כתבו ואסור למכור םפר־תורה, אך ו והיה בו טע

. ( ת הכם! ל א ת דהק גדול, יעשה ש ע ש ב

שעריכ מצויינים כהלכה

ת עשה כתב במדרש רבה (שה״ש ם״א־ט) א״ר אלעזר א) טצו עושי! סעודה לנמרה של תורה, וכשו״ת עין יצהק להנאון מקאוונא נשאל שם מהבורה אתת שהתהילו לכתוב ספר תורה ועשו סעודה לכבוד התחלת הספר אי השיבא סעודה זו סעודת מצוה דהיתה תהנה בעיר דמסעודת מצוה לא היה צריך לשלם מס ולא העלה כלום בזה, ובנתיבות התלמוד (מערכת נ׳ אות בנ) הביא מש״ס (מכות י.) רירע משה שלא יבא לארץ ישראל ואין השלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיכנסו לארץ ישראל וכו׳ מ״מ התהיל במצוה והבדיל שלש ערי מקלט. ומשמע בפירוש שהתהלת

המצוה נמי מצוה, ועי׳ בפיהמ״ש להרמב״ם (אבות פ״ר מ״כ). ב) על כל איש טישראל עי׳ בברכי יוסף (יו״ד סי׳ ער) שהביא מהרבה הראשונים הרמב״ם והסמ״ג וכו׳ דדוקא איש הייב במצוה זו ולא אשה ובשאנת אריה (סי׳ לו) הוכיה דנם אשה הייבת, ובשיורי ברכה שם

מדהה דברי השאנת אריה והעלה שאין האשה הייכת. נ) לכתוב לו ספר תורה בכרכי יוסף (סי׳ לו) פוסל שם מכתב אשכנזי לספרדי או להיפוך מפני שיש שינויים בצורות האותיות בין בני אשכנז לבני ספרר ולכן לא יניה בן אשכנז תפילין מבן ספרד וכן להיפוך, אבל עיין בשו״ת נודע ביהודה (מהד״ת יו״ד סי׳ קעא) דמעשים בכל יום רבן אשכנזי הנמצא בכיהכנ״ס הספרדים או להיפוך מעלין אותו לספר תורה ועולה שם ומכרך וקורא וכן ספרדי הנמצא בביהכנ״ס האשכנזים וכו׳ וכ״כ בשו״ת שדה הארץ (ה״נ יו״ד סי׳ סה) דאין לפסול זה לזה וכשו״ת עין יצהק (יו״ד סי׳ כה) מכשיר נ״כ ספר תורה שנכתב בכמה אותיות ככתב ספרדי (וועליש) וכן בשו״ת מהרש״ם (ה״ב סי׳ קכ) מתיר לכתוב ספר תורה ככל מיני הידור בכתב ספרדי. ובספר אות היים (סי׳ לו) להנה״ק ממונקאמש מתיר נ״כ התפילין מזה לזה. יעו״ש. ועי׳ לעיל (סי׳

יה ס״ק ר׳).ה לכתוב משלו עי׳ בתבואות השרה להנאון מבאנהאד (ח״ה ר) טצו

כת 1) י׳׳ד סימן ר׳׳ע סעיף א׳.

קם קצור שלחן ערוך כח

כ וכן מצוח על כל איש, לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא, משנח, גמרא ופוסקים, שילמוד מתוכן, וגם ישאילן לאחרים.ן ידו משגת, לקנות לו םפר־תורח וגם שאר ספרי לימוד, אזי ומי שאיו ז״ל וצדקתו נ . אמרו רבותי ( 2 ן םחפרים שחן לצורך לימוד, חן קודמי. ( עומדת לעד, זח חכותב (וחוא־חדין חקונח) ספרים ומשאילן לאחרים ו) 3יב אדם לנהוג כבוד גדול בספר־תורח ז), ומצוח ליחד לו מקום, ג חי, ( 4 ת חמקום חחוא ולחדדו ביותר, ולא ירוק כנגד חםפר־תורח ולכבד את חנושא םפר־תורח ) חרואח א ת 5 ח פ ט ולא יאחוז םפר־תורח בלא מו נ ת חספר־תורח למקומו, או עד שאי צריך לעמוד לפניו, עד שיכניס את חםפר־תורח, ן ומכניסין א רואחו עוד. ובבית־חכנסת בשער. שמוציאיח וחגולל, מצוד. לכל מי שעוברת לפניו, ללותח עד מקומח, וכן חמגבי

. ( 0 ילכו ללותח

ניפ בחלכח י י שןןריפ מצו

בסופו) העלה להתיר אט מחלל שבת כתב האותיות ״לעיני כל ישראל״ בעת סיום הכתיבה כנהונ וטותר לקרות בו וכן בשו״ת יד יצהק (ה״נ סי׳ רטז) מצדד נ״כ להקל בסתם מהללי שבת שלא פרקו מעצטם עוד רוב טצות, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת מנהת אלעזר (סי׳ כד) האריך שם בעני! זה והולק על בעל תבואות השדה והעלה שהיריעה צריך נניזה ובמפתהות שם הביא

שהנאון מבאנהאד הזר בו ומודה לאיסור. ה) שכר לו סופר לכתוב כתב בשו״ת הלכות קטנות (ה״א סי׳ קמה) דבמקום שנותנין שכר לטופר כך וכך לכל דף אטור להסופר לעשות אותיות נדולות כדי לקשתכר יותר ואם עושה כן נזל הוא, רק בעי

שיכתוב אותיות בינוניות. ו) ומשאילן לאחרים עי׳ בשו״ת מהרי״א הלוי (ה״ב סי׳ יט) באהד שהיה לו ספר תורה בביהכנ״ם כמה שנים ועתה רוצה לקבל בהזרה משם ולתתה לביהכנ״ם אהרת ואנשי ביהכנ״ם הראשונה מוהים בו וטוענים כי בודאי הקדיש לנטרי את הטפר לביהכנ״ט והוא טוען שלא נתן במתנה רק כמנהנ שאר בעלי בתים שאין טקדישין לנטרי, העלה שם דהדין עם

היהיר הבעל בית ויהזירו לו הספר. ז) כבוד גדול בספר תורח ומנהנ כשנותנים ספר תורה לביהכנ״ס באים לקראתו עם ספרי תורות אשר הם בביהכנ״ם (ברכי יוסף יו״ד

סי׳ רפב).

ז סעי׳ א׳. י מ , או׳׳וז סי׳ ק 5) שם סעיף ד 6) או׳׳וז סימן קמ״ט.

2) שם סעיף ב׳ ובב׳׳י.

ת ני. בו 3) כתו

4) יו׳׳ד סימן רפ״ב סעף א׳.

א פ ח ק קצור שלחן ערוך כ

ד אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל, אסור לישב עלזח דבר שגבוח לכל חפחות ספסל זח, אלא אם חספרים מונחים על אי טפח, וםכל־שכן דאסור לחניח ספרים על־גבי קרקע, לא יניח אדם ספרת חדחק מותר לישב על־גבי ע ש על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו. ב.( בח שיש בח שאר ספרי קודש, אבל אם יש בח ספר־תורח אסור 7 תי מניחים חומשים על־גבי נביאים וכתובים, וכן כתובים על־גבי נביאים,ן נביאים וכתובים על־גבי ונביאים על־גבי כתובים, אבל אין םניחי

. ( ם 8 חומשי

ה ספר־תורח שבלח, גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש. ( ותשמישי קדושח, אסור לשורפןח) 9

ת ואגדות, ואסור לחפוך מ ל י קודש, ואפילו ח ו אין זורקין כתב אותם על פניחם, ואם מצאן חפוכין צריך לחניחן כראוי 0!)

ח כ ל ח יפ ב נ י י פ מצו י ר ע ש

ח נ ו ק ה י ד ״ ר ה ת מ ״ ו ש א מ י ב ) ה ׳ ג D״P י כ ׳ ר י ס ב ( ט י ר ה א ב ׳ ב י ע וך ר ב י א ש י ב ) ה ׳ ׳ ז י ס ל ( א ו מ ן ש מ א ר נ פ ם ס ש ב , ו ו נ י י ח ה ך ש ר ב ה י ר ו ר ת פ סך ר ב ם ל י נ ה ו נ ב ד ת ) כ ר י ע ם ף ( ס ו י י כ ר ב ׳ ב י ע ו ו א ב ר ו ק ה ש נ ו ש א ם ר ע פ בר ו ב י צ ו ל ת ו נ ק ה ו ל ב ל ר ב מ ו ה נ ר ו ר ת פ ם ו ל ת ו ל ת ע ע ב ה ו י י נ ק ת ה ע ו ב נ י י ח ח שא ״ י ד ח ת מ ״ ו ש ב ) ו ד נ ׳ ר י ד ס ״ ו י ק ( י ם ש ״ ר ה מ ׳ ב י ע ב ו י ט מ ה ב ו ו ט ך ה ר ב ז מ א ו( ה ׳ ם י ד ם ״ ח ר ( ז ע ל ת א ח נ מ ב ף ו ס ו י י כ ר ב ה נ כ ו ה נ ו ל ב ת כ ) ש ז ״ ע ׳ ר י ד ס ״ ו י ) ה י י נ ה ש כ ר י ב ר ח א ח ו נ ו ש א ם ר ע פ ם ב ת ו ל ת ע ע ו ב נ ה ק נ ״ ה ג ו ה י ת ו ב א ב ש ת כ׳ י ח ס ״ ו א ר ( פ ו ם ם ת ת ח ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ש ט א ק נ ו מ נ ב ה נ מ כ! ה . ו ו נ י י ח ה ו ש כ ר ב

. ( ה נ ־ נ נ

ר י ת מ ) ש ׳ ׳ י י נ ם ״ ח ב ( ק ע ת י ו ב ת ש ״ ו ש ׳ ב י ן ע פ ר ש ר ל ו ס ) א חת ״ ו ש ב , ו ן ו י ז י ב ד י ו ל א ו ב י ש ש ש ש ח י ק ש ח ד ת ה ע ש ש ב ד ו י ק ב ת ף כ ו ר ש לן ו א נ ת ק ל ח צ ן י י ת ע ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ש ״ ו ע ו י י ל ק ע ל ו ) ח ׳ לז י ם ל ( א ק ז ח ת י ס נ כן י ט ק ע ר א ן ק י ר ו ק ן ש י ם י פ ד מ ן ח י ש ו ע ש ש ד ו י ק ב ת ת כ ו ד ו ) א ־ז ו ׳ ה־ י ם ה ( נ ב א ק טן י א צ ו י ם ש י ר פ ם ם ח ד ל י ח ע י נ ח י ל ד א כ ל ם א ח ד ב ו מ ל ו ל ש ע א נ ם ל ר ק י ע די כ י ן ח נ ב ר ד א מ ל ו א נ י ש א ד ו י ק ב ת ת כ פ י ר ד ש ק י ע ם ד ח ש ל ע , ח ם ו פ ד ת ח י ב מת נ ת י ב ש ו ן ט לכ ) ו ׳ ק ט ״ ד ם נ ׳ ק י ס א ( ״ נ ט ח א כ ל ד , ו ת ו ר כ ז ן א ח ן ב י א שר ת ו ז ט א ש ו ד ו י ק ב ת ת כ ש ו ד ן ק ח י ל ל ע ו ח א י ל ם ד ת ם פ ד ם ח ד ו ש ק ו ר י פ ם ב ח י ל ע

. ( ׳ ׳ פ י ב ם ״ ח ב ( ״ י צ נ ח ר ל ב ב ד י ש ת מ ״ ו ש ב ב ת ן כ כ , ו ן פ ר ש ל

7) יו״ד סימן רפ׳׳ב סעיף ז׳ ופ״ת סק״ח. 9) עיין ש׳׳ע או״וז סימן קנ״ד. 8) שם סעיף י״ס. 10) יו׳׳ד שם סעיף הי.

ב קצור שלחן ערוד בח ס ק

ן מים בפני ספרים ם), ולעת הצורר, על־כל־פנים יחיו ז אין לחשתי םוגחים גבוהים עשרח טפחים!1).

ת וטעילים י) לדבר שבקדושח, טדבר שגשתמש ח אין לעשות מפו. אבל מדבר שגשתמש בו ( ט ר ת ו בו חדיוט, ובדיעבד שכבר נעשו מ

לעבודת־אלילים, אפילו בדיעבד אסור 13).י חחטח, , כנון להעטידו להנן טפנ ט אסור להשתטש בספר להנאתוורחת על א עושח, אבל אם חשטש ז או כדי שלא יראח חברו טח שחו. ו עושח לחנאתו נ חםפר שחוא לוטד בו, טותר לחנן בספר אחר כיון שאיה לומד בו, כדי להגביהו לצורר חליטוד ת ספר שהי ח וכן לחניח ספר תר ספר אחר, שלא יצטרר לחפש יש להתיר, אבל אין להניח ספר בתון אחר־כר טקום ליטודו. לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאיכתבו בו, וכן לא יניח נייר וכדוטח בספר, קדושח בקונטרס, עד שי

לטשטרת 14).ן כן יא) לח׳ י קודש, עובר בלאו דלא תעשו י חטאבד כתב

ה כ ל ה ינים כ י ם מצו שערי

ן טים בפני םפרים בשו״ת אב! יסרה (מהד״ת םי׳ ט) אין להשתי לנ) ובשו״ת טהרש״ם (ח׳נ סי׳ שנז) נשאלו אודות התנ״ך וספרי סודש הנעשים ע״י טלאכת הפ$ט$נראפיא באותיות סטנות ואינן נראות לעין רס ע״י כלי טגדיל הראות אי מותר לנהוג בהם טנהנ בזיון, העלו שם דאסור

שנם כתב שאינו ניכר רס ע״י פעולה חשוב כתב.ת וטעילים עי׳ בשו״ת חתם סופר (סי׳ לח) דכלי סודש י) טפו ישינים שרוצים לחחליפם כחדשים וחישינים יצאו לחולין שיחא רשות לטוכרם חעלח שם דצריר טסודם לחלל חכלי סודש חישינים על טעות ויסנו טטנו חדשים דבחילוף לבר אי אפשר דאין חסדש טתחלל על חסדש, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת שערי צדס (או״ח סי׳ ינ) חעלח רעצי חחיים של חםפר תורה טותר לעשות חעליון לצד חתחתון ואין בזח חודרת כלל כי אדרבת יותר נסרא חצר התחתון תשטיש סרושח כי אוחזי! בו בשעת חברכח

ובשעת חנבחח עיי׳׳ש.ן כן עי׳ בשו״ת טחרש״ם (ח״נ סי) יא) עובר בלאו דלא תעשו לט) בדבר טכונת חםטעראטעפיע שבבית חדפום שטעשיח חיא שטתחלה מסדרים חאותיות של עופרת ולוסחים נייר עב ודוחסים על פני האותיות עד אשר נחססים חאותיות בתור חנייר חעב ונסרא שם חנייר טאטריצען,

11) ח״א כלל ל״א. 13) ח״א. 12) או״ח סימן קמ׳׳ז סעיף א׳ וא״ר, 14) מג״א סימן קנ״ד סקי״ד ופ״ת סוף

וסימן קנ״ג סעיף כ״א. סימן רפ״ב ביריד.

קצור שלחן ערוך כח קםנ

ך הלוחות ן בתו ת בכורכי ספרים יב), שםדבקי , וצריכין למחו ( 1 אלהיכם 5ן ספרים קדושים ישנים, י י קודש. נם צריכין ליזחר מאד, כשנותנ כתבת ו ת חלוחות הישנ לאומן אינו־יחודי יג) לכרכם מחדש, שיקחו מחם א

לחצניעם, שלא יתנם חאומן לספר חול 16).ן ומזוזות מן חאינו־יחודי ביותר א אין לוקחין פפר־תורח, תפילי ייבים מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן, אבל בכדי דמיהן חין גגיזה), ואם האיגו־יהודי מבקש הרבה, לקנות, (אפילו במקום שצריכי צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי אולי ישוה עמו בכדי דמיו ואםתגם בזול די שי גרעהו ן בידו, ואין לבקש מן האי עומד בדעתו, אז מגיחי

יותר מדאי, פן יכעום וישליכם למקום אבוד ד!).

שערימ נמגוייניפ בהלכה

ואח״כ אוקחים עופרת ובריא ומתיכים עא פני הנייר העב (טאטריצע) ועל ידי זה נעשים אותיות בולטין ע״פ הבריא כשמתקרר והטס הזה נקרא פאאטע ובה ידפיסו ספרים ועא ידי ההדפסה זמן רב טתטשטשין האותיות ואא ראוי עוד אמאאכה ויתיכוה טחדש ויש בהאותיות שטות שאינן נטחקין האם מותר אהתיכם, מםאפא שם אי אותיות מהופכות הם בכאא כתב או אא. עי׳ בש״ס (שבת קד.) וירושאמי (שקאים פ״ו) ובשו״ת מעיא צדקה (סי׳ כט) כתב דאות הפוך אינו בכאא אות, והעאה שם המהרש״ם שיעשו טעשה ההתכה ע״י עכו״ם דטבואר בשו״ת חות יאיר (סי׳ טז) דטחיקת השם ע״י עכו״ם אין בו רק שבות והוא דבר שאין מתכוין יש להתיר בכה״נ, עיי״ש. ויש אדון מינה גם אענין התכת האותיות שנעשו במכונת

״אינומייפ״. יב) בכורכי ספרים כתב המנ״א (סי׳ קנד סוס״ק יד) דאסור אקשור הספרים בדפי הספרים שמורידין אותן מקדושתן, ובאאי׳ רבה (שם ס״ק ט׳) מצדד אחקל כשאין ראוי עוד אקדושח חמורה, ועי׳ בשו״ת אבני נזר (ת״ב סי׳ שעו) בדבר שנהנו היתר הטוכרי ספרים אחבוש ספרים אהקונה בתוך דפין הנדפסין והעלה שם דקדושת הנטרות היא רק משום שעוטרים אאטוד בהם ואכן בדפי! שאא יאטרו בהם אעואם, טותר אכרוך בהם דהזטנא אאו טיאתא היא אך בספרי התנ״ך אפי׳ שאינם כתובים

עא קאף רק עא נייר ט״ט כתיבתם טקדשתם ואסור אכרוך בהם. יג) לאומן אינו יהודי כתוב בהאכות קטנות (ח״א סי׳ טו) דספרים שנדפסים ע״י עכו״ם אם געשו אדעת ישראא יש בהם קדושת ספרי קודש, אבל אם נדפסו אצורך עצמן אין לאמוד בהם ויש להסתפק אם נשבע בספר בזת אי הוה שבועה דאורייתא, ובהנה שם מבנו חואק עא אביו עיי״ש. ועי׳

15) רמב״ם ם׳ המצוות מל״ת ס״ה. 17) ירד סימן רפ״א סעיף א׳ סו״ז ומג״א. 16) מג״א סימן קנ״ד סקס״ו.

קסד קצור שלחן ערוך בח

יב אם נפל םפר־תורח מידו יד), אפילו בנרתיקו, צריך לחתענותטו),ם 18). י ונוחגים שגם חרואים מתענ

, יש־אוםרים דאסור לכתוב ( ! 9 יג אסור לכתוב פםוק בלי שרמומן בו חתורה20). דברי חול בכתב אשורית שכותבי

<-{0r>

שערים מצויינים כחלכח

בשו״ת שבות יעקב (םי׳ טו) רכתוב ג״כ שיש בהן קדושת ספרי קודש וטצילין אותן בשבת טפני הדליקה, עיי״ש.

יר) אם נפל ספר תורח מידו במג״א (םי׳ טר ם״ק ח׳) הביא בשם משפטי שמואל (םי׳ יב) טקור טש״ם (טו״ק בו.) רתםילין רוטה לם״ת עיי״ש. אבל מקור להתענית לא כתב. ועי׳ בשו״ת דברי חיים (ח״א יו״ר םי״ נט) הביא קצת מקור להתענית עפ״י ראיתא בש״ם (תענית טז.) רטוציא התיבה לרהוב העיר לוטר כלי צנוע היתה לנו ונתבזה בעונותינו, הרי שהעונות נורטים לבזיון התורה ולכן אם נפל רהוא הבזיון עושין תשובה וטתענים על העונות, עיי״ש. ובשו״ת נפש היה (םי׳ טר) הביא טקור טירושלטי (טוער קטן פ״נ ה״ז) הרואה תלטיר הכם שטת כרואה ם״ת שנשרף א״ר אבוהו יבא עלי אם טעטתי כל אותו היום וכו/והרי

זה בא ללטר ונטצא לטר, עיי״ש.ת עי׳ בשו״ת תיים שאל (םי׳ יב) ובשו״ת ו טו) צריך לחתענ הרי בשטים(טר,ר״ת םי׳ קלט) ובשו״ת טנתת אלעזר (ה״נ םי׳ נב) כלם כתבו שאפי׳ אם הםפר פםול ג״כ צריך להתענות. והובא בטאםף לכל

הטתנות (םי׳ ט׳ ם״ס ר׳). ובשו״ת מחרש״ם (ח״ג סי׳ שלא) נשאל ברבר שאירע שבשעת הנבה ונלילה ע״י שטשכו שניהם נקרע הנליון ער תוך חאותיות רחייבים הקורעים להתענות בה״ב או לפרות את עצטן ונם צריכין לתקן ולשלם משלהם ולא םגי על ירי מטלית אלא להחליף היריעה בהרשה, וכן בשו״ת אבני זכרון (ה״א םי׳ עב) העלה ג״כ ראם נקרע ע״י הגבה צריר להתענות והביא ראיה מש״ם (יבמות צו:) דנחלקו ר״א ור״י ונקרע ם״ת

בהמתן, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת ריב״א (םי׳ בז) ראם בשעת הוצאת הספר נפלה השניה להוץ צייר הוא להתענות, ובשו״ת בית היוצר (םי׳ יר) כתב רמי שהנית

הםפר שנפל בארון מקורם שלא נזהר להניהו יפה הוא צייר להתענות. ושיעור כמה תעניתים צייר להתענות הנה בשו״ת דברי היים (ח״א יו״ר םי׳ נט) ובשו״ת מהרש״ם הנ״ל כתבו להתענות בה״ב. ובשו״ת

ה י פ ף סימן ר 18) מגיא סימן מיד סק״ח. 20) יו״ד סו 19) עיין מגיא סימן ל״ב סק״ז.

ח ס מ ק קצור שלחן ןןרוך כ

כט. מדות שירגיל בהם האדם את עצמו. ובו כ״א םעיפים.

. יש אדם א חאנשים חלוקים חם בדעותיהם (פירוש בטבעיהם)ושבת עליו, ואינו כועס כלל, ד, ויש שדעתו מי שחוא בעל חמה כועס תמיא נבח לב ביותר, ת בחרבח שנים. יש אדם שחו ח או שהוא כועס פעם אע נפשו מהלוך ב ש ויש שחוא שפל רוח ביותר, יש שהוא בעל תאוה, לא תה אפילו לדברים מעטים, א לב טהור מאד, ולא יתאו ה, ויש שהו בתאוע נפשו מכל ממון ב ש שהגוף צריך להם, יש בעל נפש רחבה, שלא ת) אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו, ודי שבעולם, כענין שנאמר!ג די צרכו, יש שהוא לו אפילו דבר מועט, שלא יספיק לו ולא ירדוף להשי מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ומה שהוא אוכל משלו אוכל בצער,ת הדעות, כגון מהולל ואונן א מפזר כל ממונו, וכן בכל המדו ויש שהו

כילי ושוע אכזרי ורחמן, רך לבב ואמיץ לבב וכיוצא בהן 2).ת עצמו ללכת בדרך ב וחישר חוא, שירגיל חאדם א ב חדרך חטוה אלא לדברים שהגוף צריך להן, ואי־אפשר לחיות . לא יתאו אמצעי) צדיק אוכל לשובע נפשו, וכן לא יהא עמל בעסקיו, זולתן, שנאמר 3) טוב מעט לצדיק, ג דבר שצריך לו לחיי שעה, כענין שנאמר 4 אלא להשית ידו ס ותר וגם לא יפזר ממונו אלא יתן צדקה כפי מ ולא יקפוץ ידיו בי ומלוה כראוי למי שצריך, ולא יהא מחולל ושוחק, ולא עצב ואונן,ת בםבר־פנים יפות וכן בשאר רוב חמדות, ח נ אלא שמח כל ימיו ב

ג אך חגאוה חיא מדה רעה מאד, ואסור לאדם לנהוג בה אפילו. ( ו ז״ל 6 נ במעוט, אלא ירגיל את־עצמו לחיות שפל־רוח, כמו שצוו חכמיות עניו ושפל מאד מאד הוי שפל רוח א). ואיך תרגיל את־עצמך לחי

םת״ם (סי׳ נה) ובשו״ת אוהל יהושע (ה״ב סי׳ יר) כתבו להתענות רס יום אהר ושאר הימים יפרו בצדקה וכן שאר העם הרואים יפרו בצדקה.

א) מאד מאד חוי שפל רוח וזה רוקא בלב ולא בדברים לדבר דברי ענוה או לעשות מעשה ענוה ואמרו הז״ל (ברכות לד:) רהריוט שוהה באלו ברכות באבות ובהוראה ואם בא לשוה בסוף כל ברכה וברבה מלמרין אותו שלא ישהה וכהן נרול שוהה בסוף בל ברבה וברבה והמלך

. ( מי שהולך בדרך האמצעי נקרא חכם 5

ה כ ל ח שןןריפ מצויינימ ב

4) תהילים ל״ז ט׳׳ז.

5) שם ברמב״ם פ״ב.

ד מיד. 6) אבות סי

ט 1) קהלת ה׳ סי. כ

א מה׳ דעות. 2) דמב״ם פי

3) משלי י״ג ב״ה.

קםו קצור שלחן עייד כט

רוח — כל דבריך יחיו בנחת, ראשך כפוף, עיניך יביטו לטטהא גדול ממך. אם חוא ניך שחו ולבך לםעלח, וכל אדם יחא חשוב בעיח מחויב לכבדו וכן אם הוא עשיר ממך, ת תלםיד־חכם יותר ממך, חרי אב ח מכבד עשירים, ותחשו ) רבי חי 7 ו נ י יב לכבדו, כדמצ ח מחו ת גם־כן אות כי חשם־יתברך גתן לו עושר, םםתמא ראוי לכך. ואם חוא בחיב כי חוא יותר צדיק ממך, כי חוא קטן ממך בחכמח או בעושר, תחשות עבירה ר ב אתח אם ע אם עובר איזח עבירח, גחשב כשוגג ואוגם, ו

.( ת וטוב לך 8 או ב תטיד, לא תוכל לחתג ח םזיד, אם כח תחשו ת א

ד וכן חכעם חיא םדח רעח םאד וראוי לאדם לחתרחק םטגחי לכעום. ואם מאד, וירגיל את־עצטו שלא יכעום אפילו על דבר שראוא כועם מח על בגיו ובגי ביתו יראח עצמו בפגיהם שחו צריך לחטיל אי) אליחו 9 ח י ושבת ביגו לבין עצמו. אטר ל תחא דעתו מי כדי ליםרם, וי (לא תכעום, ט ח ח ולא ת ת ר לרב יהודח אחוח דרב םלא חםידא, לא תח בא לידי חטא) לא תרוי (לא תשכר ביין) ולא ת ך חכעם א שמתו) כל חכועם כאלו עובד עבודת־אלילים, 1 ו ז״ל 0 נ . עוד אמרו רבותי תחטי) וחםר כעם מלבך, וחעבר רעח 1 ) םיגי גיחנם שולטין בו, שנאמר 3 וכל ״) וגם רשע ליום רעח. בעלי 1 3 ר ם א ג מבשרך, ואין רעד. אלא גיחגם, שג נחי יחם חיים, לפיכך צוו לחתרחק מן חכעם, עד שי כעס אין חיבח ודרך א דרך חטו עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים חםכעיםים, וזו חי צדיקים, שהם עלובין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבין, עושיןת א צ ) ואוהביו כ ! 4 ב אומר ה ושםהים ביסורים, עליהם הכתו ב ה א מ

.(! השמש בגבורתו5 ה לעולם ירבה אדם בשתיקה, ולא ידבר אלא או בדברי־תורה, או

שעריט מצויינים בהלכה שוחה החלה בל ברכה וסוף בל ברכה וכתב רש״י שם כל מר. שהוא גדול ביותר צריך לחכניע ולחשםיל עצמו עיי״ש ולכן לא חיח רוח חכמים נוחה מאלו שהיו הותמים שמם ברברי שפלות וענוה ביותר שזה מראה יותר

יוהרא וזה נאה לנדול הדור שהכל כפין לו והשפעתו עליהם.

7) עירובין פ״ו. 11) נדרים כ״ב. 8) אברת הרמב׳׳ן. 12) קהלת י׳־ א י׳. 9) ברכות כ׳׳ס:. 13) משלי ס״ז ד.

10) מובא ברמב״ם שם ועיין רמבים אבות 14) שופטים ה׳ ל״א.. 15) דמב״ם ה׳ דעות פ״ב. ס״ב נדי ובזוה״ק פ׳ בראשית פ׳ ותו

מ קסז קצור שלחן ערוך כ

א צריך לחיי גופו, ואפילו במה שצריך לצרכי גופו, לא בדברים שהוא ) כל המרבה דברים מבי 1 8 ל ״ נו ז ירבה דברים. וכבר אמרו רבותי) מאי ! 8 , ואמר רבא ( ב ה ק י ת ש ) לא מצאתי לגוף טוב מ ״ ו ר מ א חטא, ות ד לשון, דבעי חיים בלישגא, דבעי מו ת וחיים בי ) מו ! 9 ב דכתי

בלישנא 20)ת ג), ולא עצב ואונן אלא שמח, ו לא יחא אדם בעל שחוק ומחתלות חאדם לערוח. ) שחוק וקלות ראש, מרגילין א 2 כך אמרו ז״ל! וכן לא יחא בעל נפש רחבח, גבהל לחון, ולא עצב ובטל ממלאכח, אלאא חלקו בעל עין טובה, ממעט בעסק, ועוםק בתורה, ואותו המעט שהון ה והכבוד, מוציאי ישמה בו, כמו־שאמרו־רבותינו ז״ל 22) הקנאה והתאו

ת האדם מן העולם, וצריך האדם להתרהק מהן 23). אה והכבוד וכיוצא בהם א יאמר האדם, הואיל והקנאה והתאו מ ז שת האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר, ן א דרך רעה הן, שמוציאישתה יין, ולא ישא ואתרהק לצד האהרון, עד שלא יאכל בשר, ולא י

שערים מצויינים כהלכהקה עי׳ ברסב״ם (בפיהמ״ש אבות ם״א סי״ז) שכל ב) טוב משתי הדיבורים נהלקים להמשה אי מצוה 1׳ אהוב גי מותר ר׳ איסור הי נסאם. ההלק הראשון הוא מצוה היינו לימוד התורה וזו מצוה עשה שנא׳ ודברת בם. ההלק ב׳ הוא הנאהב לשבה המעלות השכליות ומעלות המרות ולננות הפהיתיות משני המינים הנ״ל או לשבה אלו שיש בם המעלות הנ״ל ולננות אלו שאין בם המעלות הנ״ל שבזה יטבו המעלות בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם ויתרחקו מאלו שיש מדות רעות וזה יקרא דיר ארץ. חחלק הנ׳ הוא המותר והיינו הדיבורים שמיוהד לפתורתו ולפרנסתו ועל זה אמרו שטוב לטעט בהם וההלק הד׳ הוא האיסור היינו הדיבורים שהם היפוך התורה כעדות שקר ולשון הרע והרכילות וכדומה. והחלק הה׳ הוא הנטאס היינו לדבר דברים בטלים שאין בהם שום תועלת לא לנפשו ולא לנופו ולא לפרנסתו כרוב םיפור ההטון בטה שאירע וטה שהיה האיך התנהג המלך בהיכלו וכדומה. ועל זה אטרו הז״ל שהיה בהם אלו

שלא דיברו שיהה בטילה מעולם.ת איתא בש״ם (כרכות לא.) אסור לאדם ג) בעל שהוק ומהתלו למלא שהוק פיו. ונראה דדוקא למלא שחוק פיו אבל לעבור שתוק קל

20) רמב׳׳ם שם. 21) אבות ם״ ג מי׳׳ז.

22) שם ם״ד מבית. 23) רמב׳׳ם שם. סופיב.

16) אבות פ״א פי״ז. 17) ש*

18) ערכין ס׳׳ו:. 19) משלי י״ח כ״א.

קםח קצור שלחן ערוך כט

אשה,ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבוש מלבוש נאה, אלא ילבש שק וכדומה, גם זה דרך רדה היא, ואסור הוא לילך בה. המהלך בדרך זוא על הנפש ט , וכפר עליו מאשר ה ( 2 ב בנזיר 4 נקרא הוטה, שהרי כתית עצמו אלא מן היין, ) ומה אם נזיר שלא פירש א 2 נו ז״ל 3 ואמרו רבותית כמה וכמה. לפיכך ה צריך כפרה, המונע את־עצמו מכל דבר ודבר, על ארה אסרה צוו רבותינו־ז״ל שלא ימנע האדם, אלא מן הדברים שהתו לנו. ולא יאסור על־עצמו בנדרים ובשבועות דברים המותרים. כךה אוםר עליך ת א ) לא דייך מה שאסרה תורה, אלא ש 2 6 ל ״ אמרו זת יותר י נ נו ז״ל לסגף את־עצמו בתע דברים המותרים. יאסרו רבותי מן הראוי, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, אמר שלמה־המלך־עליו־ם יותר, למה תשוםם, כ ה ת י צדיק הרבה, ואל ת ) אל תה 2 השלום 7

ואמר 28) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו 29).

מא הוי עז כנמר כו׳ שלא ) מאמר יהודה בן תי 3 ו 0 ח כבר כתבנ. ו תברךשמ יש מפני בני־אדם הםלעיגים עליו בעבודת הבורא י יתבי אבל מכל־מקום לא יענה אותם דברי עזות, שלא יקנה קנין בנפשו

. ( 3 ! ות עז פנים, אפילו שלא במקום עבודתו יתברךשמו להיזה מצוה, כגון להתפלל לפני טט בשביל אי ט וכן אין להתקונו בלהם הפנים, אף שהוא התיבה, או לעלות לתורה וכדומה, כדמצי

כ מצויינים כהלכה שערי

א ת י א ד ם גם בזה ב הרי ז ו נ ה מהז״א שהי ב ר ו ה ר אבא הי םו ו אין אי י ת פ עא שך ה ך ואא ג הו י א ר׳ ירמיה אר׳ זירא אידי ג ד כאן הבי דה בג.) ע נ ם ( ״ ש בק גרידא באא טיאוי ׳ שהו י דאפי פ ר ט י מ ח ם רש״י דר׳ זירא היה מ ב ש ת כ וק קא, ו ח ד עא ש י פ ק ה אא היה מ רמי ע דר׳ י מ ש מ . ו י אא שהק, ע״ב מ ה נ פס ״ ש ב ק באום. ו ד שאא ישהו י פ ק א דרבי היה מ ת י ם נ:) א דרי נ בש״ם ( וק ן עצמן מן השהו נםי ה מישאא ועזריה היו או י נ נ ה א ד ת י ן צג:) א (סנהדריה נ ש מ , ועי׳ ב ן ו היו שוחקי י נ ע דשאא בפ מ ש מ ו אפגי המאך ו בשעה שהיקא ע דדו מ ש מ ק ו ו ה ש ר אא יהא פרוץ ב ב ות ה ) דהרוצה אהי ב מ״ג ״ י פ א מ ר ) ק ו ה ם ש ת א ם ת י ) א ת פ״ג ו ב א ה ( נ ש מ ו אבא ב ק פי ו ח נו אמאא ש י פרוץ דהיד מדגיאין ה י הם ב י ם אערוה ואפשר אפרש דשנ ד א ת ה ש מרגיאין א א וקאות ר

ק קא. ו ה ו ש נ י ק גרידא דהי ו ה אערוה ואא ש

24) במדבר ר י׳׳א. 28) משלי n כ״ו. 25) תענית י״א. 29) רמב״ם שם פ״ג.

26) ירושלמי נדרים פ״ס ה״א. 30) בסימן א׳ ס״ג. 27) קהלת ד ס״ז. 31) ב״י או״ח סימן אי,

קצור שלחן עייר כט קסט

) הצנועים מושכים ידיהם והגרגרים חוטפים 3 נו 2 מצוד. לאכלו, שני

ו אחר רעיו והבריו ואנשי י טבע האדם הוא, לחיות נמשך במעשיד, ם תמי מקומו, לפיכך צריך חאדם להתהבר לצדיקים, ולישב אצל החכמי כדי שילמוד ממעשיחם, ויתרחק מן חרשעים חחולכים בחשך, כדי שלאת חכמים ) הולך א 3 ילמוד ממעשיהם. אמר שלמה המלך עליו־השלום 4ש וגו׳ ואם הוא דר בעיר ) אשרי האי 3 יהכם, ורועה כסילים ירוע, ואומר 5ה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך משם לדור בעיר י ג הי שמנ

די הכמים כדי ללמוד ממעשיהם, יא מצות־עשה להדבק בתלמי) ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך 3 כענין שנאמר 7ד חכם. לפיכך צריך האדם ) חדבק בתלמי 3 8 ל ״ נו ז פירשו רבותיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, ולאכול ת תלמי לחשתדל, שישא בא לתלמיד חכם, ולחתחבר ד חכם, ולעשות פרקמטי ולשתות עם תלמינו ז״ל אליחם בכל מיני חבור, שנאמר ולדבקח בו. וכן צוו רבותי

. ( 4 0 חם ת דברי ) והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמה א 3 ואמרו 9ת כל אחד ואחד מישראל כגופו ד), יב מצוד. על כל אדם לאחוב אאהבת לרעך כמוך ה), לפיכך צריך לספר בשבחו ו), ולהום ) ו 4 שנאמר 1

ד) כל אחד מישראל כגופו פירשו המפרשים דאין הכוונה שיהא מהוייב לטרוה בעד הכירו כמו שמטריה לעצמו, וכל אשר לו יתן להכירו רהא אמרו הז״ל (בבא מציעא םב.) הייך קודמי!, אלא בכל הרבדים שרוצה לעצמו יהפוץ נם לרעהו הן בבריאת הגוף והן בעושר והן בהכמה או בכבוד ולא יהיה לו מדת הקנאה שאם אין לו כל הדברים הנ״ל נם

אהבת לרעך כמוך אי גם נוי בכלל רעהו, עי׳ בתום׳ (ב״ק ד.) ו לה. ד״ה עמד והתיר) ובמהרש״א ומהד״ם שם דם״ל להתוס׳ דנם גוי בכלל רעהו ובנימוקי יוםף שם כתב דנוי לאו בכלל רעהו, ועי׳ בפרמ״נ (פתיהה כוללת ה״ב אות י״ח) שהאריך בזה ועי׳ בםפד מצות השם להדה״ג ד׳

ואוכליז 33).

. ( 3 ה צדיקים ונוהגים בדרך טובים 6 שאנשי

ניפ כחלכה י י שערימ מצו

להכירו לא יהיה.

37) דברים י׳ כי. 38) כתובות קי״א:.

39) אבות פ״א מ״ד. 40) רמב״ם שם ח״ב.

41) ויקרא י״ט י״ח.

32) יומא ל״ט. 33) מג״א סימן נ״ג סקכ״ו.

34) משלי י״ג כ׳. 35) תהלים א׳ א׳.

36) רמב״ם שם פ״ו ה״א,

קע קצור שלחן עייר כט

המתכבד א הם על ממון שלו, ורוצה בכבוד עצמו. ו על ממונו, כמו שהון הברו עומד שם, ולא הגיע לו בשת, ולא בקלון הברו, אף־על־פי שאי, , למול מעשה הברו, או הכמתו ו הטובים והכמתו ביישו אלא ערך מעשיא מכובד והברו בזוי, אין לו הלק לעולם הבא כדי שיראה מכללו, שהו

בה שלימה 42). עד שישוב בתשוד מישראל בלבו ז) עובר בלא־תעשה שנאמר 43) ה נה א ג השו יו וישתוק, א איש כנגדו, לא ישטמנ ט ך בלבבך. ואם ה ת אהי א א נ ש לא ת) ולא דבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, 4 כמו שנאמר ברשעים 4ת ת אמנון, אלא מצוה עליו להודיע ולומר: למה עשי א אבשלום א כי שנת ה א כי . הוכה תו ( 4 5 ת לי בדבר זה, שנאםר א ט לי כך וכך, ולמה הו למהול לו, צריך למהול לו, ולא יהא אכזרי, עמיתך, ואם הזר ובקש ממנ

) רזה דוקא אם מסיים השבע מצות שמוזהרין ׳ יונתן שטייף (ח״ב סי׳ ג בחן אבל אם אינו מסיים חשבע מצות לא עדיף מישראל שאם אינו מסיים מצות התורה מצות לשנאותו וכ״כ חרמב״ם (פי״ד חלכות אבל)

ואהבת לרעד כטיד היינו לאתיך בתורה ומצות. ו) לספר בשבהו עי׳ בשו״ת מעשה איש להני״ש אלישר (הו״מ סי׳ י׳) שנשאל במה שנהנו לתאר תוארים גדולים אי אין בו משום תנופה והעלה ראם הוא איש רע מעללים שמנעו ד׳ מכבוד יש בו משום תנופה אבל אם הוא איש ישר אין להוש והביא ראיה מתום׳ (כתובות יז. ד״ה ישבתנו) דכתבו דטעמא דב״ש שאין להם לתז״ל לתקן להזסיס לומר שקר כדי לשבה הכלה וטכלל דלב׳׳ה תיקנו הז׳׳ל לוטר זה, עיי״ש. וכשמה מקובצת (כתובות יז) כתבו שני פירושים בהא דאמרו חז״ל שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות א׳ שתייב לשבה הבריות אף שאין השבה בהם ב׳ שתהא דעתו נוהה עם הבריות כדי שיקלסו אותו כמו שמקלםין הכלה אף שאינה הנונה כ״כ וכן יקלםו אותו אף שאין הנון כ״כ והעלה שם שמותר להוסיף בתואר תבירו אף שאינו כדאי כ״כ ואין בזה תנופה. ועי׳ בשו״ת הרשד״ם (אבהע״ז םי׳ םה) שערער שם למי שתאר ״למרן ההכם המופלא״ שהוא תואר שאינו נהונ בזמנינו ובשו״ת תיים שאל (ת״א םי׳ עו) כתב דבכל זמן צריד לתאר

ההכם כפי התוארים הנהונים בזמן. ז) בלבו עי׳ ברמב״ם (דעות פ״ו ה״ה) דלא הזהירה התורה בלאו זה אלא על שנאה בלב אבל המכה את הבירו והמתרפו אעפ׳׳י

שאינו רשאי אינו עובר על לאו זה.

שערים מצויינים כהלכה

44) שפואל־ב י״ג כיב. 45) ויקרא שם.

42) רמב״ס הי תשובה ס״ד ה״ד. 43) ויקרא י״ ס י״ז.

ט קעא ך כ י י קצור שלחל ע

ת דרבי־נתן(סוף פרק ט״ז) U ויתפלל אברהם אל האלקים. באבו ר מ א נ שת ות כיצד, טלטד שלא יכוין אדם לוטר: אהוב א את הברי ושנת עטי ת התלמידים, ושנא א ת התלטידים, אהוב א ההכמים, ושנא את האפירקורםים, והמסיתים ת כולם ושנא א ) אהוב א ״ א ל הארץ, אא ובתקוממיך ך ה׳ אשנ אי ) משנ 4 והמדיהים, וכן המסורות, וכן דוד אמר 8אה שנאתים, לאויבים היו לי, הלא הוא אומר, ת שנ י אתקוטט, תכלו, ואם עושה י ה׳, מה טעם, כי אני בראתי אהבת לרעך כמוך אנ ו

ה אוהבו. ת ה אוהבו, ואם לאו אי א ת מעשה עמך, א T אםור לאדם לבקש דין מן השמים, על הברו שעשה לו רעה,ת ליה דיינא בארעא, וכל הצועק על הברו, הוא נענש תהלה. י א ד ודוקא כ ויש־אומרים דאפילו לית ליה דיינא בארעא, אםור לצעוק עליו, אלא־

. ( 4 0 ה ל ה אם־כן הודיעו תת חברו שחטא, או שהלך בדרך לא טוב טצוה הרואה א ט1 1ו הרעים, שנאמר הוכה טא במעשי א הו לההזירו לטוטב, ולהודיעו שהונו לבינו, בין ת הברו, בין בדברים שבי ת עמיתך. והטוכיה א ה א כי תונו לבין המקום, צריך להוכיהו בינו לבין עצמו, וידבר לו בדברים שבינו אומר לו אלא לטובתו, להביאו להיי הת ובלשון רכה, ויודיעו שאי נ ב עולם הבא. וכל שאפשר בידו למהות, ואינו מוהה, הוא נתפם בעון זה,

ת 50). ה אפשר לו למהו כיון שהיא מדמה שישמע לו ח), אבל אם יודע טז במה דברים אמורים כשהו בו שלא ישמע לו, אסור להוכיהו, דאמר ר׳ אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, כשם שמצור. על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם,כה ) אל תו 5 כה שנאמר 1 ו נשמע, רבי אבא אומר הו נ שלא לומר דבר שאי

יאהבך 52). לץ פן ישנאך, הוכה להכם ו

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

שמע לו עי׳ במג״א (םי׳ סנו ם״ס ב׳) דחבירו אפי׳ אם ח) שי יודע שלא ישמע לו הייב להוכיהו וכן הוא בש״ע הגרש״ז (םי׳ סנו סעי׳ ז) דדוקא באיש אהר אמרינן באם לא ישמע לו אין צריך להוכיהו ולא

בהכירו אלא אם הוא שוגנ אמרינן מוטב שיהיה שוננ ולא מזיד.

46) בראשית כ׳ י׳׳ז. 50) רמב״ם שם פ״ו ה׳׳ז. 47) רמב׳׳ם פ״ו מהי דעות וע״ל סימן 51) משלי 0׳ זז׳.

קפ׳׳ס ס׳׳ד״ 52) יבמות ס״ה:, או׳׳ח סימן תריח 48) תהלים קל״ס כ״א. סעיף בי,

49) חו״מ סימן תכ״ב בהגה.

ט ב קצור שלחן ערוף כ ע ק

ר בין במעשח, וכל־שכן בו , בין בדי ת חברו יז אםור לאדם לבייש או ברבים, אין לו חלק ן פני חבר ) חמלבי 5 3 ל ״ ו ז נ תי ברבים, ואמרו רבול את־עצטו וח לאדם לחפי ) נ 5 4 ל ״ ו ז נ תי ו רבו לעולם חבא, עוד אמר, צאת א מו ר gg) חי מ א נ ו ברבים, ש לכבשן חאש, ואל ילבין פני חברכי חרח, ולא ר אלד. לו, אנ ש ח לאמר, לאיש א ח אל חמי ח ל וחיא שכך . לפי ם יודח יודח, ואם לאו לא תפרסמו ח לו בפירוש אלא ברמז א ר מ אם, בין קטן בין ו ברבי ר ב ת ח חר מאד, שלא לבייש א ם לחז ד א ך ח צריא בוש ו ח ספר לפניו דבר ש א בוש, ולא י ם שחו ש תו ב גדול, ולא יקרא או, לא יכלימגו, שגאמר 56) ולא ך לחוכיחו א כגגדו והוא צרי ט מםגו, ואם ח, אבל ן אדם לחברו ם שבי י ר ב ד ם ב רי א עליו חטא. במה־דברים־אמו ש תתו ברבים, ן או , טכליטי ר ת ס חו ב י כ בדברי־שמים אם לא חזר כשחוור , עד שיחז תו בפגיו, ומבזין ומקללין אותו ם או , ומחרפי ם חטאו ומפרםטית דברים, א ג ו ם א ם בישראל, ואין בו משו י א י ב נ למוטב, כמו שעשו כל ח, ) עמיתו 5 8 ל ״ ו ז ג תי , ופירשו רבו ת עמיתו גו איש א ) ולא תו 5 ר 7 מ א נ שבר , ולא על חעו נאתו ח על או ר ו ת רח ח חי ת חז ו צ מ ב ח ו ר ו ת ך ב ת א עם ש

ח 59). כ ר ובלשון ר ת ס חו ב חו כי ר שחו ח א ר בו ל עליחן ולא חז

, ולא לדבר לו כלום ו כגגדו, ולא רצח לחוכיחו א חבר ט ח יח מי שח ד י פ ק ת, לא ח ת חסידו ד , חרי זח מ ו ולא חוכיחו מ ט ומחל לו בלבו, ולא ש

. ח אלא על חטשטמח60) ר ו ת ח

דבר אליחם אלא ם ואלמגות, שלא י מי תו ר בי ח ז ח יב אדם ל יט חים, מפגי שגפשן בם אפילו בדברי כאי ם מגחג כבוד, ולא י ח ת, ויגחג ב רכותו של ו ח מאד, ורוחן גמוכח. אף־על־פי שחן בעלי־ממון, אפילו אלמג ל פ שיתום לא ) כל אלמגח ו 6 1 ר מ א ג זחרים אגו עליחם, ש מלך, ויתומיו, מות לחם מי־שאמר־וחיח־חעולם, שכל־זמן שחן צועקין ר ת כ י ר תעגון. ב) כי אם צעוק יצעק אלי, 6 ם געגים, שגאמר 2 ם שגעשח לחם ח מ ח ת ח מ ח מתן לצורך עצמו, רים שעיגח או . במח־דברים־אמו ע אשמע צעקתו שמוך ר ד ה או אומגות, או להוליכן ב ר ו ם הרב, כדי ללמדן ת ת ו אבל עיגה אם גדולים, ברחמי ת ו ח נ . ומכל־מקום ישגיח לנחלם ב תר ישרח חרי זח מו

59) רמב׳׳ם שם, ש״ע התניא ה׳ אונאה סעיף לי.

60) רמב׳׳ם שם ה׳׳ט.

61) שמות כ״ב כ״א. 62) שם.

53) ב״מ נ״ח:. 54) שם נ״ס.

55) בראשית ל״ח כ״ה. 56) ויקרא י״ס י״ז. 57) ויקרא כ״ה י״ז.

58) ב״מ נח:.

קצור שלחן עייר ל קעג

שנאמר 63) כי ח׳ יריב ריבם. אחד יתום מאב ואחד יתום מאם. ועדו יכולין לעשות כל צרכיחם מתי נקראים יתומים לענין זח, עד שיחי אי

בעצמם, כשאר כל חגדולים64). כ צריך חאדם ליזחר, שלא לעשות איזח דבר, שיכולין לחשודנו שחכחן ו עושח), כדמצי נ אותו שעשר! דבר עבירח, (אף־על־פי שאין בו ח נכנם בבגד חעשוי, בענין שיכולין לחטמי ת חלשכח לא חי חתורם אות כדרך שחוא צריך לצאת איזח דבר, לפי שצריך חאדם לצאת ידי חברייתם נקיים מח׳ ומישראל, ואומר 66) ידי חמקום ברוך־חוא, שנאמר 65) וחי

. ( 6 ומצא חן ושכל טוב בעיני אלחים ואדם 7תן לו די ת שלא לקבל טתנח, רק לבטוח בח׳ שי דו ת חסי ד כא מ

ת יחיח69). ו נ ת מחסורו, שנאמר 68) ושונא מ

ל. איסור רכילות, לשון הרע, נקימה ונטירה. ובו ט׳ סעיפים.

) לא תלך רכיל בעטך א), איזחו רכיל, זח שטוען דברים, ב! א כתיי על פלוני, אןז־ ח לזח, ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעת והולך מזת וגם אין בו גנות חרי זח עובר בלאו, וחוא עון גדול, מ על־פי שחוא אד על דם רעך. צא וגורם לחרוג גפשות מישראל, לכך גםמך לו, ולא תעמו) כי אחימלך גתן לדוד ולמד מח אירע לדואג חאדומי, שאמר לשאול 2ח אמת, וגם לא חוי גגות לאחימלך, צדח וחרב, אןז־על־פי שחדבר חי שחרי לא עשח בזח שום מעשח רע, וגם אם שאול בעצמו חיח שואלח אומר לו מד. שעשח, כי לא גתכוין לחטוא בזח גגד שאול, לאחימלך, חי

שערים מצוייניפ כחלבח א) לא תלך רכיל בעמך כתיב (משלי יא) הולך רכיל מגלה םוד. ומוכה מזה שהמגלה םוד הוא בכלל רכילות, ועי׳ בבאר הגולה (יו״ד סי׳ שלד) הביא שם תרם דרבנו גרשום מאוה״ג שלא לראות בכתב הבירו

. ( עם־כל־זח גרם חרכילות של דואג, שגחרגו כמד. כחגים 3

שלא ברשותו אלא אם כן זרסו.

68) משלי ט״ו כ׳׳ז. 69) חו׳׳מ סימן רמ׳׳ס סעיף הי.

ל 1) ויקרא י״ס, י׳׳ז. 2) עין שמואל־א כ״ב יי.

3) רמב״ם דעות פ״ז ה׳׳א.

63) משלי כ״ב כ״ג. 64) רמב״ם שם ה״י. 65) במדבר ל״ב כ״ב.

66) משלי ג׳ ד. 67) שקלים פ״ג ם״ב.

קעד קצור שלחן ןןריד ל

ב יש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע ב)ת אף־על־פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, ב ות ה נ והוא המספר בג גקרא מוציא שם רע על הברו, אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוגי, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומרכרת ה׳ כל שפתי הלקות לשון ) י ב 4 דברים של גגאי, על־זה אמר הכתו, ולא ( 6 . המקבל לשון־הרע הוא גרוע יותר מן האוםרו ( מדברת גדולות 5

.( נו במדבר אלא על לשון־הרע בלבד 7 גהתם גזר דין על אבותי ג עד היכן לשון הרע, שאל אהד להברו, אנה אמצא אש,ת פלוני, שיש לו הרבה בשר ודגים, י : היכן נמצא אש, בב ואמר לו

ד ויש דברים שהם אבק לשון־הרע, כיצד, אמר שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספרבת חברו בפגי שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם בטו) מברך רעחו בקול גדול, 9 ח מ ל שיספרו בגגותו, ועל זח חעגין אמר שך טובתו בא לידי רעתו. וכן חמםפר ב לו, שמתו ש ח בבקר חשכם, קללח תו מדבר בשנאח, הוא נ לשון חרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כמו שאי ששלמח אמר בחכמתו כמתלחלח חיורח זיקים חצים ומות, כן איש

( ו נ ׳ ק י ם א ( נ ל י ו ו א מ ״ י ר ה מ ה ל ב ו ש י ת ת ת פ ׳ ב י ן חרע ע ו ש ) ל בא ל ב ש ת ל ת ש ל מ י ״ ע מ ר ן ה ו ש ן ל ו ל ע ר ע ס ו י מ ר פ ל ס ו כ ש י ע ר ה דאו* שה א ר י ש מ ו ב ק ש ו ד ע י ק מ ו ש ע ל ה י צ ה ר ל ר צ נ ם ה ו ק מ ר ב ב ד ל ו מ מ צ ע ע נ מ יע י ד ו ה ל ו מ מ צ ע ע נ מ ל י ה א מ ר ע ה ב ע ו ר ת ל ו ש ע ו ל ר י ב ל ת ב ע ר ו א ד ש ה א בד ע ם ר ל ד ד ע ו מ ע א ת ל ל ר ע ב ו א ע ה ע ר ר ן ה ו ש ר ל ו ם י ם א ו ש ו מ ר י כ ה לר כ מ מ ה ו ק מ ו ב ה ע ט מ ו ש ר י כ ה ד ל י ס פ ה ה ל צ ו ד ר ה א ה ש א ו ר ן ש ו מ ן מ י נ ע ן ב כ וו ר י כ ה ת ל א ע ז י ד ו , י א ו א ה נ ע ר ו פ א ל ברא ד א ג ו ה ו ו ר י ב ה ת מ ו ל ה ל צ ו ר ו ש א, על י בל ע ו ש ר י א א ו ן ה ת ת ת ה ה ל צ ו ר ה ש ז ע ש ד ו י ן ש י כ ו ד י ן ש י נ ע ן ב כ וו ת נ ו ו ם כ א כר א ו ל ה ל כ ה ה ו ר י ב ת א ב ש א בכלל ה ו ה ו ו ר י כ ה ת ל א ע ז י ד ו ית ב ו ט ו ל ת נ ו ו ן כ י ם א א ה ו ב ה ר ו צ א מ י ז ה ו א ר מ ש ל ו ו ל י צ ה י ל נ ש ת ה ב ו ט לם י י ץ ה פ ר ה פ ס ׳ ב י ע , ו ע ר ן ה ו ש א בכלל ל ו ן ה ו ש א ר ת ה ע ר א ל ל י א נ ש ה

. ( ד 8 י ומבשלים שם תמ

ח כ ל ח ינים כ י שערים מצו

. ה ז ד ב ו ך ע י ר א ה ן ו י כ ט ב נ ת ) כ י ת כלל ט ו ל י כ ר )

8) שם ס״ו. 9) משלי כ׳׳ז י׳׳ד. 10) שם כ׳׳ו י׳׳ח.

. ב ד י 4) תהלים י 5) רמב״ם שם ה״ב.

6) ספחים קי״ח. 7) ערכין ס׳׳ו.

קצור שלחן סייד ל קעה

ת רעחו ואמר משחק אני. וכן חמםפר לשון חרע ברמאות, שעושר. רמח א עצמו כאלו מספר רק לפי תומו, ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין

ו של פלוני. בו, אומר, איני יודע שזהו לשון הרע, או שאלו מעשי

ד המספר לשון הרע בפני הברו או שלא בפניו, והמספר ה ה א דברים שנורמים, אם נשמעו איש מפי איש, להזיק הברו בגופו או בממונו. ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם כבר נאמרוד ה א כבר נתפרסם הדבר, ואם סיפר הדבר א מ ת ס הדברים בפני שלשה, מ מן השלשה פעם אהרת, אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכויןתו של אדם שלא יבא לידי לשון . מה תקנ ( להעביר הקול ולגלותו יותר ״ד הכם הוא, יעסוק בתורה, ואם עם־הארץ הוא ישפיל הרע, אם תלמי

נה, ת אין מקבלות פני השכי ו ת ו אמר ר׳ ירמיה בר אבא, ארבעה ככת מספרי לשון הרע. ״כת לצים״, ת שקרים ו ת הנפים, כ ת לצים, כ כת לוצצים (פירש רש״י משך ידו הקדוש ברוך־הוא ) משך ידו א 1 ב 3 דכתי) כי לא לפניו הנף יבא. ״כת 1 ב 4 ת לוצצים). ״כת חנפים״ דכתי ת א ו מחי) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ״כת מספרי לשון־ 1 ב 5 שקרים״, דכתיה לא יגורך רע (פירש רש״י ת ) כי לא הפץ רשע א 1 6 ב י ת כ הרע״, דב ב, דכתי לא יגורך רע לא יגור עמך רע, וגבי מספרי לשון הרע כתיה ה׳ לא יגור במגורך ת בהאי פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו׳) צדיק א) כל ליצנותא אםירא בר מליצנותא 1 8 ל ״ נו ז , ואמרו רבותי ( 1 7 ע ר

יהתל בהם אליהו וגו׳. ) ויהי בצהרים ו 1 ב 9 דעבודת אלילים ג), דכתי

נ) בר מליצנותא דע״ז בש״ם (םנהררין םג: מגילה כה:) איתא ראיצנותא דע״ז שרא ומשמע דרס שמותר ואא שיהא בה מצוה אבא בספר התומים (חו״מ סי׳ ח׳) איתא שם ברב שגתמנה בשביא כסף מצוה אבזותו רכא איצגותא אםורא בר מאיצנותא דע״ז והוא כמו אאקי כסף. ועי׳ בספר דברי תורה (ח״ג סי׳ נב) ממרן הגה״ין ממונקאטש שדיבר שם מזה והביא שגם בסידור האריז״א (סידור ר׳ שבתי האבות ריר ארץ)

דעתו 12).

ה כ ל ה נים כ י י ם מצו שערי

16) שם ה׳ הי. 17) סוסה סיב.

18) סנהדרין ס׳־ג:. 19) מלכינדא י״ח כ״ז.

11) לשון הרמב״ם שם. 12) שם בנמ׳.

13) הושע ד הי. 14) איוב ייג פ״ז. 15) תהלים ק״א ד.

קעו קצור שלחן ערוך ל

) לא תקום. וכיצד צ ז הנוקם מחברו ד) עובר בלא תעשר. שנאמר 0ני קרדומך, אמר לו: איני משאילך, : השאילי א חנקימה, אמר להברו היי כאשר שאלתי ממך, הרי זה נוקם ועובר בלאו. ה לא השאלתנ ת א כמו ש אלא כשיבא דו לשאול, יתן בלב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו, אלאות מעביר על מדותיו, על כל דברי העולם, שאצל ראוי לו לאדם להינים הכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם. וכן אמר המבי) (איסור 2 ) אם גמלתי שולםי רע ואחלצה וגו׳ 2 2 1 ם דוד המלך עליו השלו

ו בסימן י׳ סעיף ג׳). קללה כתבנ

ח אם תרצה להנקם מאויביך, תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאיך, כי הוא יצטער על מדותיך, ויתאבלנאך ה מעשים מכוערים, אז ישמה שו ש ע בשמעו שמך הטוב, אבל אם ת

. ( 2 על קלונך וחרפתך, והנה הוא מתנקם בך 3

ט כל הנוטר לאהד מישראל, עובר בלא תעשה, שנאמר!2) ולא: ן א הנטירה, ראובן שאמר לשמעו ת בני עמך. כיצד הי ר א תטו השאילני דבר פלוני, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לשאול איזה: הא לך, הריני משאילך, ואיני כמותך, הפץ מראובן, ואמר לו ראובן לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה, עובר בלא תטור, אלא ימהר. הדברים בה ישוב א הדעה הנכונה שאפשר שיתקי מלבו, ולא יזכרנו כלל, ו! ו הי

הארץ, ומשאם ומתנם של בני אדם זה־עם־זר<25).

>4&< •—

ניפ כהלכה י י שערים מצו

ה גדולה להתלוצץ ו צ ך מ ת עבירה גדולה כ ו נ צ י ל ה ה״ל בשם ש ם בז ב ש ת כ. י רשעים, עכ״ל ג הי ז וממנ מע״

ו נ י א ם ש כ ד ה י מ ל א כל ת ת י מא בג.) א ו י ם ( ״ ש ת ב י ב ה ד) הנוקם מץ ר ת מ , ו ר ו ט ם ולא ת ו ק ב לא ת י ת כ ה מקשה ו ה ו ״ ו ת נ ש אי ת נ טר כ ו נ ם ו ק ו נם ו י ו בק ת מ ק ם נ קו ד לנ ה ם בא א א י ש ״ ש ר פ ו ו [ ט ליה בלב מ דגקו ״ פ נ דם כ ד ה י מ ל ׳ קלא) ת י ס ק ( ״ מ ם ס, ועי׳ ב י םו יתפי י ק] וכשמפי ט ישתו פ ש מ ה

. ם י ב ר הו ב יםו פי ד שי ל ע ו ח מ ר ל ו ס ם א י ב ר הו ב ו ז שבי

חובת הלבבות. ויקרא י״ט י״ח.

רמב״ם שם.

(23 (24 (25

ויקרא י״ט י״ח. תהלים ז׳ ה׳.

רמב״ם שם.

(20 (21 (22

קצור שלחן עייר לא

יא. שכל כוונת האדם יהיו לשם שמים. ובו ז׳ סעיפים.

דח נו ז״ל!) איזוחו פרשח קטנח שכל גופי תו א אמרו רבותיח ת א תלויין בח, בכל דרכיך דעהו א) 3), פירוש שאפילו בדרכיך שת חדברים לשמו יתברך. כגון ת ח׳, ועשח א עושח לצורך גופך, דע אש וחשיחח ח, חהליכה, חישיבה, חשכיבח, חקיםה, חתשמי האכילח, חשתי.( כל צרכי גופך, יחיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר חגורם לעבודתו 3ישתח דברים ה כיצד, אין צריך לומר שלא יאכל ו ב אכילח ושתי חאסורים חם־ושלום, אלא גם בדברים חמותרים, וחיח צמא ורעב, אם, אכל ושתח לחנאתו, אינו משובח, אלא יתכוין באכילתו ושתייתוח ך מתאו . לפיכך לא יאכל כל שחחי ( 4 רא שיחיד. לו כח לעבודת חבו לו, ככלב וחמור, אלא יאכל דברים חמועילים וטובים לבריאת חגוף,ם: חנני רוצח לאכול ולשתות, ויש אנשי־מעשה, שקודם אכילה אומרי

ה בריא והזק לעבודת הבורא־יתברך־שמו. כדי שאהי

בה והקימה וההליכה כיצד, אין צריך לומר שלא ישב ג הישית רשעים, אלא צ ע במושב לצים, ושלא לעמוד בדרך הטאים, ושלא לילך בת תמימים, צ ע אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך ב אם עשה להנאת עצמו, להשלים הפצו ותאותו, אין זה משובה אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום גם אם אי אפשר לו לכוין לשם שמים

שערים מצויינימ בהלכהם ל ש א ש נ ׳ קעו) ש םי ת דוד ( י ת ב ״ ו ש ׳ ב א) בכל דרכך דעהו עין ם אי אי ם או בן שבעי ת הג הלידה כשנעשה בן ששי ם א י ע ו ה ה ש מ בד קטן כה.) ע ו מ ם ( ״ ש א דברי ה הבי , ו ת ו מ ו א ג ה ה נ ם מ ו ש ר מ ו ס י בזה אפקי לי ר נ מ , א א ב ומא ט ן י ד להו לרבנ ו ב ן ע ה בר שתי ו סף כי ה ו ב י ר דים הגאון ם שסי ו ד מ׳) וז״ל בי ו מ ״ד ע ו י ט יושר ( ק ד ל פ ם , וכן ב ת ר כ מה ע שז מ ש מ , ו ת ששים, עכ״ל ד ו ע ס ו גם מ ת כדי לפטר כ ם ם מ ו י זצ״ל עשה םת בן ד ו ע ם ב ד ת ׳ ע׳) כ סי ת יאיר ( ו ת ה ״ ו ש ב . ו ב ו י ת ה צ ג ישראל וגם ק ה נ מת מצוד. ד ו ע א ם מ לא יהייב שהו ו ומ״ נ י ברך שההי ק אי י פ ת ס ה ם יש ל שבעית ו ר ו ה ו לבו ל א ל ב שלא מ ת ׳ רלט) כ ב םי ״ ה ה ( ב ה א ה מ ב ו ש ת ת ״ ו ש ב וכו׳ וג ״ מ ר פ ה כן להלכה, ועי׳ כ א ר ר לא נ ת יאי ו ה ו כי גם הלשון ה נ י ך שההי ר ב לו וסיים נ י ת שההי כ ר ע בענין ב ״ צ ם ג״כ ב י ) שסי ק ט׳ ״ ד ם מ ׳ ת (מ״ז םי

. ם ״ ו כ ג ע ה נ ה מ ן בז ה שאי ה מז א ר פ נ ת דוד שעכ״ י ב ם ב ש

3) או״ח סימן רל״א.

4) שם בסור.

ת ס״ג. לא 1) ברכו

2) משלי ג׳ ר.

ר שלחן עיוו לא קעח קצו

ך שלא לשטח יבא לשטח. ת עצמו טדברים אלו, כי טתו דוקא, אל יטנע אבח כיצד, אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורח ד שכיו ראוי לעשות כן, אלא נ ת עצמו, שאי נח לענג א ובמצות, אם מתגרח בשי אפילו בזמן שחוא יגע, יצריך לישן כדי לנוח םיגיעתו, אם עשח להנאתוחח לצורך נח לעיניו, ולגופו מנ ת שי ת ין ל גופו אינו משובח, אלא יתכו

עת חשינח. י ת מנ מ ח את גופו, ושלא תטרף דעתו בתורח, מ בריש כיצד, אין צריך לומר שלא יעבור עבירח חס־ושלום ה תשמיאת גופו, או לחשלים אלא אפילו בעונח חאםורח בתורח, אם עשח לחנו לו בנים, שישמשו ן כדי שחי י , חרי םגונח. ואפילו אם נתכו תאותוו לו בנים לעבודת ין שיחי אותו וימלאו מקומו, אינו משובח, אלא יתכות עונח כאדם חפורע ת גופו, ולקיים מצו ן לחברות א י בוראו או שיתכו

ת חובו. אהה כיצד, אין צריך לומר לספר לשון־חרע או רכילות ו השי וליצנות ונבלות־פה הם־ושלום, אלא אפילו לספר בדברי הכםים, צריך

א לעבודתו. ונתו לעבודת הבורא, לדבר המבי א כו ה ת ש, או במלאכה להשתכר בה, לא א עוסק במשא ומתן ב) ז וכן כשהוה לו לפרנס בני הי יהא בלבו לקבוץ ממון בלבד!), אלא יעשה כדי שילתת צדקה ולגדל בניו לתלמוד־תורה. כללו של דבר, הייב אדם ביתו, וי שכלו, וכשרואה נ ו במאז לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול כל מעשי דבר שיבא לידי עבודת־הבורא־יתעלה יעשהו, ואם לאו לא יעשהו. ומית שבתו וקומו ע ש ת בוראו כל ימיו, אפילו ב שנוהג כן, נמצא עובד אשו תו אפילו בתשמי י והילוכו, ובשעת משאו ומתנו, ואפילו באכילתו ושתיך יהיו ) וכל מעשי ו ז״ל ואמרו 5 נ ובכל צרכיו, וכל ענין זה צוו רבותי

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

א עוסק במשא ומתן תאמיר חכם אעם״י שראוי או ב) כשהו אתיות תורתו קבע ראוי או אחיות מפנח שעח אחת ביום איתן בח אב אעםקיו ונכסיו דרך חערח וראיח מחא ראיתא בש״ם (חואין קח.) ראמר שמואא אנא אגבי חא מיאתא חאא בר חמרא אנא דאאו אבא צייר נכסיה

תרי זימני ביומא ואאו אנא חר ביומא. (מאירי חואין קה.) נ) לקבוץ ממון בלבד ועי׳ במחרש״א (יומא עח.) בתא ראמרו חז״א כא חנות! עיגיו בכוסו כא חעואם רומח עאיו כמישור. רגרםתו כא חנות! עיניו בכיסו וחיינו חממו! דמשום חיטוד ממון אינו מונע עצמו

משום דבר רכך משמע מרש״י שכך חוא הנירםא.

5) אבות פ׳׳ב מי״ז.

קצור שלחן ערוך לכ קעמ

ת ע ש ו למעלה ב תי לשם שמים, ובדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעו.( ם 7 תי מהם אלא לשם שמי י הנ ) גלוי וידוע לפניך שלא נ , ואמר 6 מיתתו

9

לב. שמירת הגוח על פי הטבע. ובו כ״ז סעיפים.ות הגוף בריא ושלם, מדרכי השם הוא, אי-אפשר א חואיל והיעת חבורא וחוא חולח, לפיכך צריך חאדםא) די ן או ידע דבר מי שיבית הגוף, ולחנחיג את־עצמו ן א ת עצמו מדברים המאבדי להרהיק א) ונשמרתם ת הגוף!), וכן הוא אומר, ן וחמחליםים א בדברים חמברי

מאד לנפשותיכם.ת חאדם, ונתן בו חום ב חבורא ברוך־חוא וברוך־שמו ברא א, י אפם חיותו ת של חאדם, שאם יכבח חאש חטבע ו , וזהו חחי הטבעיקת החום חזח, הוא על ידי המאכל אשר האדם אוכל. כמו האש ההז וד עצים יכבה לגמרי, כן האדם אם לא הבוער, שאם לא יוסיפו עליו תמיש אשר בתוכו ויטות. הטאכל נטהן בין השינים, ומתערב א יאכל, יכבה ה עם מיץ ורוק ויותך, ומשם יורד לאצטוטכא ונטהן גם שם, וטתערבם והמיצים מכא ומיץ המרה, ויותך ויתבשל מההו צטי עם המיצים, מיץ האית האדם, ו ו נזונים כל האיברים ומקיים הי ומתעכל. הברור שבו, ממנדהה להוץ. ועל זה אנו אומרים בברכת אשר ת נ תרו א המו והפסולת שהוע ב ט ת ה תן הקדוש־ברוך־הוא א יצר (לפירוש א׳) ומפליא לעשות, שני לו, ת טוב המאכל, וכל אבר מושך אליו מזונו הראו באדם, לברור אדהה להוץ. שאם נשאר הפסולת בתוכו יתעפש, ויבא לידי והפסולת נאות הגוף והלשתו, תלוי בעיכול הולאים רהםנא לצלן. ולכן רוב ברי הםאכל. אם טתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם בריא, אבל אם מתקלקל

העיכול, אז נהלש האדם, ויכול לבא לידי םכנה הם־ושלום.

נ העיכול הטוב הוא אם הםאכל איננו רב, ושיהא קל להתעכל,ה העיכול, כי ש צטוטכא טלא, אז ק האי שאם אכל האדם הרבה ו

שערים מצוייניס כהלכהף ו נ ה ה ד י מ ! ש י נ ע ר ב י ד א ן ה א ד כ ב ה מ ) לפיכך צריך האדם ה אי ד פ ר ס א ש מ ה ו ו ע ה ד ו כ א ה ם מ ״ ב מ ר י ה ד ב ר ה מ ט כא ז ן מ א א ו ה ע ו ב ט י ה עא פ

6) כתובות ק״ד. לב 1) לשון הדמב׳׳ם בפ״ד מה׳ דעות. 7) כל הסימן הוא לשון הסוד וגם מלשון 2) דברים ד ט״ו.

הדמב״ם שם בהי דעות.

קפ קצור שלחן ערוף לב

ת , ולטחון א מכא אינו יכול אז לחתפשט ולחתכווץ כראוי בטבעו צטו חאי, אינו בוער חםאכל כראוי, וכמו האש שאם ירבו עליו עצים יותר מדאיאות יפח, כמו כן חמאכל באיצטומכא. ולכן חאדם אשר רוצח לשמור בריט ע גופו, צריך ליזחר שלא לאכול רק בשיעור ביגוגי לפי מזג גופו, לא מ ולא כל שבעו. ורוב החלאים חבאים על חאדם, איגם אלא או מפגי מאכלים רעים, או ספני, שחוא ממלא בטגו ואוכל אכילח גסח, אפילו) שומר פיו ולשונו שומר 3 ממאכלים טובים. חוא ששלמח אמר בחכמתות נפשו, כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע, או מלשובע, ולשונו מצרו מלדבר אלא בצרכיו. ואמר חחכם חאוכל דבר מועט מדברים חםזיקים,

אינו מזיק לו כמו חאוכל חרבח מדברים חטובים. ד חאדם בנעוריו כח חעיכול שלו חזק, ועל־כן צריך מזון תדיר,היה יותר מן חאיש אשר חוא באמצע ימיו. וחזקן לחלישת כחו, צריך שי

ג ח ת לחחזקת כ כו ת וחרבח באי מאכלו קל, ומעט בכמוח חי ה בימי חחום נחלשים כלי חעיכול מן חחום, ועל־כן ראוי שית מבימי חקור. ושיערו חכמי חרופאים, שיעור חאכילח בימי דחום פחומות חחמח, רק שגי שלישים ממד. שחוא אוכל בימות חגשמים. לאכול בייגע בחליכח או ו כלל גדול בדרכי חרפואח, שקודם חאכילח יעת אפך ) בז תחמם גופו ואחר כך יאכל, וזהו שנאמר 4 בעבודח, עד שי, ולחם עצלות לא תאכל. ויתיר חגורתו קודם אכילח ( 5 תאכל לחםת למפרע, חתר חגורח בו ת לחם ״אקחח״ ראשי תי ) ואקחח פ (וסימנך 6א לידי חולי מעיים), ובשעת ב ת פן ת ו ב קודם אכילח, ״פת לחם״ ראשי תיועע חאכילח, ישב במקומו או מסב על שמאלו, ואחר חאכילח לא יתנ חרבח, כי על ידי זח ירד חמאכל מן חאיצטוםכא, טרם שיתעכל ויזיק לו,ת עצמו לאחר חאכילד. ולא אלא ילך מעט ויגיח, ולא יטייל ולא ייגע א יישן אחר חאכילד. עד שתי שעות, שלא יעלו חעשגים למוח ויזיקוחו

וכן חמרחץ וחחקזח וחמשגל, איגם טובים לאחר חאכילח.גו ז בגי חאדם איגם שוים במזגם, יש מי שמזגו חם ויש מי שמז קר, ויש מי שמזגו ממוצע, וחמאכלים גם־כן משוגים. ומי שםזוגו ממוצע,

שעריט מצוייניט בחלבח הרפואות והנה הרמב״ם בעצמו השמיט בספרו כמה עניני רפואות שהזכירו בש״ם וטעמו משום דנשתנו המבעים ולא כל המקומות שוים בזה כמש״כ

5) משלי ל׳׳א כ״ז.

6) בראשית ה׳ י״ח.

3) משלי כ״א כ״ג.

4) בראשית ג׳ י״ט.

קצור שלחן ערוך לב קפא

ן מזגו ממוצע, צריך יאכל מאכלים שהם גם־כן ממוצעים, אבל מי שאיגו הם לא יאכל דברים ת היפך מזגו. מי שמז צ שיאכל מאכלים שחם קת קרים וחמוצים, צ ן ובשמים, אלא יאכל מאכלים שחם ק חמים, כמו תבליח חמאכל לפי שתנ ומי שמזגו קר, יאכל מאכלים שהם קצת חמים. וכן ימות חחמה יאכל מאכלים קרים, כמו בשר כבשים חזמן וחמקום. בי וגדיים רכים, ואפרוחי תרנגולת, וגם קצת מאכלים חמוצים, ובימי הקורנה קרה מאכלים המים, ובמדינה חמח מאכלים מאכלים המים, וכן במדי

קרים.צע הוא להם הטה, ולא סולת ממש כי הסולת ח המאכל הממותהמץ ר םלהתעכל, אך יהיה בו גם קצת מהמורסן, והוא נ ה א ת מה אינם ט ה ה במצוע, ובו מלה ומאפה תנור, ויתר המאכלים שנעשו טים היונקים, אך תו וכן הגדי ב הוא כבש בן שנ י הבשר הטו נ טובים. טטיה לא טובים. העזים והפרה־הזקנה מ ים וגם הראש, ה ני בני מעי כל מי והגבינה־הישנה המה מאכלים רעים ועבים. כל בשר עוף קל להתעכלפות התרנגולת. אמרו הרופאים כי יותר טבשר בהטה, והטוב שבעו המאכל שהאדם רגיל בו אינו מזיק לו, ואפילו הוא מאכל רע, כי ההרגל

נעשה טבע, ובלבד שלא ימלא בו כרסו,) טשום דקשה לשכהה, וכן ) או עוף 8 7 ה ט ה ט אין לאכול לב ב

. ( לא יאכל טטקום שאכל עכבר או התול שגם כן קשה לשכהה 9ת לא זרה, י ת י ט ה א ה לאכול תאו תאו י זטן האכילה הוא כשיה נקרא רעב נ א זאת, הראשו ת לתאוה זרה הי י ת י ט ה א ולהבדיל בין תאווהד ה מאכל טי א כשמתאו יה הי מכא ריק, והשנ צטו (הונגער) כי האים א וההזק יאכל שתי פעטי ונקרא (אפעטיט). ובדרך כלל האדם הבריט בפעם אהת, ויאכלו כך ע ביום, והלשים זקנים יש להם לאכול אך טצטומכא. והרוצה ת האי ם ביום, כי ריבוי הטאכל יהליש א הרבה פעמימכא ריק מן המאכל צטו ה האי הי לשטור בריאותו, לא יאכל עד שיי אדם הבריאים האוכלים טאכלים ממוצעים, הקודם, וסתם עיכול בבנת ה ט סעודה א וטתעטלים בדרך הטוצע הוא לשש שעות. וטוב להשטי

ניפ בחלבה י י שערים מצו

בכסף משנה (דעות פ״ד הי״ת) דמת״ט לא כתב הרמב״ם הנהגת האדם בעניני הקזה כמש״כ בש״ס (שבת סוף פרק מפנין) משום דאין כל תמסומות

7) הוריות י״ג:. סק״ב. 8) תשב״ץ מובא בש׳׳ך יו״ד סימן ע״ב 9) הוריות שם.

קפב קצור שלחן עריד לב

, ויתחזק כח עיכולו, ונראח מצא מעבודתו צטו ת חאי בשבוע, כדי שישבוא בערב שבת. ח ת את טוב ש ח ז ט ט ש כי ח

. ( 1 ת 0 ת בשחרי ת עצמו לאכול פ יא טוב להרגיל את ה א ל ח יב הרוצה לאכול כמד. םיגי מאכלים, יקדים לאכול תהה מעט ביגיהם. וכן יקדים המשלשל, ולא יערבם עם המזון, אלא שוא נוה להתעכל, כגון בשר עוף קודם לבשר בהמה, ת המאכל הקל שהו את בגי ם א ה דקה קודם לבשר בהמה גסה, ודברים שמאמצי מ ה בשר ב

מעיים, יאכל מיד לאהר האכילה ואל יאכל מהם הרבה.ת השיגים ג י ה ת העיכול הוא בפה על־ידי ט ל ח ת ת כי ה ו ג מהי ית עם מיץ הרוק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי לעיסה, כי אז והתערבו

צטוםכא לבדו. ד העיכול באי ב כ ת T כבר אםרגו כי בגי אדם איגם שוים בטזגם, ויש לכל איש לבהור על פי רופאים במאכלים הטובים, לפי מזגו ומקומו ושעתו. ובדרךת המאכלים במדרגות שונות, יש כלל הנה הרופאים הקדמונים הלקו אותר עד מאד, וראוי לאדם שלא לאכלן לעולם כגון מאכלים שהם רעים בין הדגים הגדולים הםלוהים־הישגים והגביגה המלוחה הישגה, והכמהיה עד שגדף ריהו, ה ש ות והבשר המלוח ישן, ויין מגתו, והתבשיל ש ופטרי וכן כל מאכל שריהו רע, או מר ביותר, הרי הוא לגוף כמו סם המות. ויש מאכלים שהם רעים אבל איגם כמו הראשוגים לרוע, לפיכך ראוי לאדםות שלא לאכול מהם אלא מעט, אהר ימים הרבה, ולא ירגיל את־עצמו להי מזוגו מהם או לאכלם עם מזוגו תמיד, כגון דגים גדולים, וגביגה, והלבה אהר שגהלב כ״ד שעות, ובשר שורים גדולים ותישים גדולים, ה ש שת והכרוב והחציר, והבצלים, והשוטים, והחרדל ולהם שעורים, ולהם מצו והצנון. כל אלו מאכלים רעים הם. אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלאה לא יאכל מהם כלל. מ ח מות ח מעט עד מאד ובימות הגשמים, אבל בי

ט1 ויש מאכלים שהם רעים ואיגם כמו אלו, והם עוף המים (אוזאים ותמרים, ולהם שגילש בשמן, והסולת שגפו ובר אוזא) ובגי יוגה הקטגן ראוי להרבות תה כל צרכה עד שלא גשאר בה ריה טורםן, אי או

במאכלות אלה.

ניפ כהלכה י י שערים מצון ט ד ק ע ו ט ׳ ( ם ו ת ׳ ב י ע ש ו ״ י י ת בבא ע נ י ד ט א א א ו א ר ט א אא א ר ט ג ב ם ו י ו ש׳ י ס א ( ״ נ ט ן ה כ ה ו ז ן ה ט ז ת ב ו ב ו ם ט נ י ם א ״ ש ב ת ש ו א ו פ ר ) ד א ר ו ו ה כ ״ . ד א י

10) עיין ב׳׳מ ק״ז:.

קצור שלחן ערוך לכ קפג

טז לעולם ימנע חאדם את־עצמו מפירות חאילנות, ולא ירבה לאכול מחם אפילו יבשים ומכל־שכן רטובים, אבל קודם שיתבשלו באילןרות ת לגוף, וכן חחרובים רעים לעולם. חפי כל צרכן, חרי חן כחרבוה ובמקומות מ ח ת ה מו ט בי ע ההםוצים רעים, ואין אוכלין טהן אלא טם והעגבים והרטוגים לעולם טובים, בין רטובים בין י ם והתאג ההטיד אכילתם אף־ תטי יבשים, ואוכל אדם מהם כל צרכו ומכל־טקום לא י

על־פי שהם טובים מכל פרי האילנות.

ם לאדם ובריאים ם הטבעי ה, הטים הם הטשקי יז בענין השתית שבגוף, וטטהרים בו לגוף, אם הם זכי וצלולים טועילים, ששוטרים הרטית ת הקרים, שהם טרוים א ה טים, יבהר א ת ש י ש ת הפסולת. כ להוציא את העיכול יותר טאלו שאיגם קרים, אך לא יהיו קרים הצםאון, וטטיבים א. וטכל־שכן כשהאדם הוא עיף ויגע, ת ההום הטבעי טאד, שהם טכבים אתך ת טים קרים, כי אז הלב הלב גתהטם, והוא מהו ד שלא לשתו א יזהר טת והיגיעה, והמים הקרים יזיקו לו, עד שיוכל לבא לידי פו י ת העי מ ח מם טובים לבריאות הגוף מכל־מקום לא םכגה הם־ושלום. ואף כי המיר ר ק ת ת ת מים קודם האכילה, לפי ש שתה מהם הרבה. אין לשתו ישתה ך אכילתו לא י ת המזון כראוי, וגם בתו האיצטומכא, ולא יעכל אשתה שיעור ל להתעכל אז י ט מים מזוג ביין, ורק כשהמאכל טתהי ע רק טת טים בצאתו טן הטרהץ, שלא יתקרר הכבד ביגוגי. וכן אין לשתוכף אהר המשגל, שתה אותם תי וטכל־שכן שלא ישתה בטרהץ. וכן לא י

יהיה גורם שיתקררו האברים. לפי שאז הום הטבעי הוא הלוש, ו

ת ת העיכול, ומוציא א , ומטיב א יק ההום הטבעי יח היין טהזה טהם שיעור ביגוגי. טי ת ש י ש המותרות, ועוזרים לבריאת הגוף כת הראש שמוהו הלוש, יזהר מן היין שמוסיף על הלישותו, וממלא אי והוא מעשנים, היין יפה לזקנים ומזיק לגערים, לפי שמעורר ההום הטבעת כמוסיף אש על אש. ויש ליזהר מן היין עד כ״א שנה. אין ראוי לשתות רעבון, ולא ע ים ולא ב י מעי ט כדי לפתוה הבנ ע יין קודם אכילה אלא טשתה אלא לה לא י אהר םרהץ וזיעה, ולא אהר עטל ויגיעה, ובתוך האכי

טעט.א רעב, ולא ישתה אלא יט לעולם לא יאכל אדם אלא כשהו

שערים מצוייניפ כהלכה

קע״ג) כתב דגשתגו השבעיות והבל לפי טבע הארצות ובים של שלמה (פרק כל הבשר סי׳ י״ב) מוסיף דיש תרם הקדםוגים שלא לסטור על

כ קפד קצור שלחן ערוד ל

כשהוא צמא, ואל ישחר. נקביו אפילו רגע אחד, ולא יאכל עד שיבדוק את־עצמו יפה יפה שמא צריך לנקביו.

יהיה קרוב ו מעיו רפוים כל ימיו, ו כ לעולם ישתדל אדם שיהי לשלשול מעט, וזהו כלל גדול ברפואה, כל־זמן שהרעי נמנע, או יוצאו נחלשו, ואין בהם בקושי, הלאים רעים באים, ולכן כשרואה אדם שמעי כה הדוהה, ידרוש ברופאים להגיד לו במה ירפה אותם, איש איש לפי

מזגו ולפי ימיו.גיעה בה לבריאות הגוף, אבל הי גיעה בדרך ממוצע טו כא היגע רק מעט, י הה מזיקין לגוף. בזמן ההום אין להתי ו חגדולח וכן המנע יותר מן האדם ג תי ובזמן הקור צריך יותר, האדם השמן צריך שי

הכהוש.ת ו ת הנפשי עו ו ת הבריאות, צריך לדעת התנ כב הרוצה לשמור אה והדאגה, וחכעם וחפחד, שהם הפעוליות ה ם ש וליזהר מהם, והם כמו ה בנפש. וצריך המשכיל שיהא שמה בהלקו כל ימי הבלו, ולא ידאג עלנו שלו, ולא יבקש יתרונות, ויהיה בטוב לבב ובשמחה עולם שאי הממוצעת, כי היא סיבה לגדל החום הטבעי, ולעכל המאכל ולדחות אתנים וכל ההרגשות, וגם יתהזק כה השכל. ת ולחזק אור העי תרו המו ואמנם לא להרבות השמחה במאכל ובמשתה כמו הסכלים, כי ברובי ויתקרר הלב ת לשטה הגוף, ויותך ההום הטבע מו ה יצא ההמי ה מ ש ה פתאום וימות בלא עתו בפתע. ובפרט יקרה זאת לאנשים שמנים בגופם, לפי שההום הטבעי בגופם מעט, לפי שעורקיהם צרים ומרוצת הדםקת א םז שהוא מקור ההום הוא לאט, והדאגה היא היפוך השםהה, וגם הית הגוף, ויתקבץ ההום הטבעי אל הלב ויביאהו אל לפי שםקררת אני הקדהת. הפהד ת הגוף עד שיוליד מין ממי מו המות. הכעס מעורר המי יוליד בגוף קרירות, ולכן יקרה למפהד רעדה, וכשיתרבה הקרירות אולי ימות, ומכל־שכן שצריך ליזהר שלא יאכל כשהוא בכעס או בפהד

או בדאגה, אלא כשהוא בשמהה ממוצעת.

נה הממוצעת, טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו כג השית הולי שאינו יכול לישן, צריך שיאכל מ ה וינוהו ההושים, ואם יקרה לו מתמלא ה מזקת, לפי שי נ ת השינה, אבל רבוי השי ם א אי דברים המבי

ה כ ל ה יינים כ שערים מצו

רפואות שבתלמוד דתלוי לפי טבע הארצות עיי״ש וכן החתם םופר (יו״ד סי׳ ק״א) האריך בזה והביא מכמה מקומות דנשתגו הטבעים ויפת כתב

קצור שלהן ערוך לכ קפה

ם כי ירבה העשן העולה מן הבטן אל המוח, וימלא הראש הראש מהאדי עשן ויזיק לגוף היזק גדול. כמו שיש לו לאדם ליזהר שלא לישן תיכן!ן מזון א רעב, כי כשאי אהר האכילה, כן יש לו ליזהר שלא יישן כשהות במותרות, ויתילד ממנו עשן נפסד ויעלה למוה. מו בגוף יפעל ההמית המאכל מפי ו גבוהים, לפי שיעזור לרדת א כשישן יהיו מראשותיא ת הי י ע ב ט ה ה נ ים העולים למוה. השי יתמעטו העשנ מכא ו צטו האי

בה אלא לאותן שהורגלו בה. נת היום טזקת, ואינה טו בלילה, ושי

כד דרך הרהיצה, שיכנם אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים.ל המזון א רעב ולא כשהוא שבע, אלא כשיתהי לא יכנום למרחץ לא כשהון ואהר־כך בפושרין ואהר־כך בפושרין מן להתעכל. וירחץ גופו בהמיצא מן חמרחץ, ילבש בגדיו ויכסה הפושרין עד שירחץ בצונן. כשיה צריך להזהר מ ה ת ה מו ט בו רוה קרה, ואפילו בי טב שלא תשלו ראשו היב נפשו, וינוה גופו ותסיר ש י י ת ת צא עד ש בזח, וישחה לאהר שיצא מן חמרחץ קודם אכילח, ת, ואחר־כך יאכל, ואם ישן מעט כשי טו חחמי

חרי זח יפח מאד.

ר זך ונקי, במקום י כה לעולם ישתדל אדם לדור במקום שהאוח לצד צפון או ו ת ם פ ו ק מ . ואם אפשר, לא ידור בקיץ ב גבוה ובנין רחב

לצד מזרה, ושלא יהא שם שום דבר מעופש. וטוב מאד לנקות אוירת ובעשנים מועילים. בו ת טו הו ת תדיר, ברי י ב ה

הא שוה, ממוצע בין הקור ב לבריאות הגוף הוא, שי כ1 האויר הטות ההורף, מו תו הרבה בי ת בי וההום. לכן יזהר כל אדם שלא יהמם את הרבה הלאים באים מו כדרך אנשים בלי דעת, כי על־ידי רוב ההמי רהמנא־ליצלן, אלא יהממו באופן אשר לא ירגיש שום קרירות ולא יהם

לו ביותר.ה יזהר מדברים אלו, לא יבא בהפזון בפעם כז לשמור הוש הראית ממקום הושך לאור גדול. ואם צריך ליכנם ממקום הושך למקום ה אזה רגעים, ת הדלת מעט ויסתכל באותו אור מועט, אי פתח א אור, יזח רגעים ואחר־ תו אור אי פתח יותר ויסתכל גם כן באו ואחר כך י

שעריט מצוייניפ כחלכחת צ ע ע א ו מ ש א צייר א נ י ד בע א ו ן נ י א ו ש א י א ם כ י ר ב ד ב ד ד ו ת ד ד ו צ ב בעא מ ר הת ב ׳ ש י ע םא ( ם ארו י ע מ ו ד ש ״ י ת ב ת י מ ת ו ו ת י ר כ ׳ ב י פ י א ר ה ו ש נ נ מ י ז א פ ו רה נ ת נ ן ש א כ א מ פ ר א י פ ר א ו א מ ש ׳ י י ר ב א ד נ ת ) ו : ב ה כ ר . נ ב א פ מ ו . י ט ״ כ ק

. ( . ה א פ מ א ס ב ב ת ( ו א פ ר ת א ו ש ר

קפו קצור שלחן ערוך לג

כך יפתח כולו. וכן יעשר. גם בבואו ממקום אור למקום חושך, כירח מאור לחושך או מחושך לאור בלי ממוצע מזיק לראיח. ולכן חתמות חעולם בעגין זח, שחשמש זורחת על ח׳ יתברך־שמו ברחמיו ברא אט מעט, ועל זח אגו ע ט טעט, לא בפעם אחת, וכן שוקעת ט ע חארץ טט ע ר לגו ברחםים מ מברכין חםאיר לארץ ולדרים עליח ברחמים, שמאיש מ ש ח ש פירוש ש מ ש ת פתאום. אור חחוזר מן ח ח טעט, ולא בפעם א זורחת על איזח מקום ומשם בא חאור, אור זח םזיק לעגים, לכן יזחרת אשר כל חחלוגות רק מצד צפון, כי חשמש איגח באח לצד מלדור בבי צפון, וכל חאור אשר שמח חוא רק אור חחוזר. וכן אפילו אם חחלוגותך חחלוגות, חמד! לצד מזרח או דרום או מערב, אם אין חשםים גראין מתו כגון שיש כגגדן חומות גבוחות, חרי גם־כן חאור חבא חוא רק אורבח או לקרות בספר או לעשות כל מלאכח חחוזר, יזחר מלעסוק בכתי דקח, באור בין חשםשות, וכן בעצם חיום כאשר חשמש בתקפח. וכן לאת קטגות, ובכל מלאכח דקר. לאור ו תי בח או לקרות בספר באו ירבח בכתית חרבח בצבע לבן גם־כן מזיק לעינים, ולכן מראח חגר בלילח. חחםתכלות ם כמראה חתכלת, לא לבן כדי שלא יזיק לעינים. וכן חחסתכלו השמי הרבה במראה אדום צח, וכן באש מזיק גם־כן. העשן וריח גפרית מזיקין

גם־כן, וכן אבק דק או רוח הבא לנגד לעינים, וכן הליכה מרובה ופסיעהת עיגי, והקשה מכולן גםח, בכיר. מרובד. כמו־שאמר־הכתוב כלו בדמעו

רת עיגים. ת ח׳ ברא מאי חוא רוב חמשגל, אבל מצו

<m>-—-— לנ. דברים האסורים משום סבנה. ובו י״ד סעיפים

) מפגי א אסור לאכול דג עם בשר א)!), ואפילו עם שומן עופות 2

שערים מצויינים כחלבח

א) דג עם בשר עי׳ בש״ר (יו״ד םי׳ ם״ז ס״ס ה׳) ובטו״ז (שם ס״ס ג׳) דרגים עם תלב מותר לאכול וכן כתב במג״א (או״ח םי׳ לועג) דמש״כ הב״י (יו״ד סי׳ פ״ז) שאסור לאכול דגים בתלב טעות סופר נפל שם וצ״ל דגים עם בשר אבל הפמ׳׳ג (מ״ז יו״ד סי׳ פ״ז אות גי) כתב שלא לאכול דגים עם תלב כי תמירא םכגתא מאיםורא ר? דגים עם

המאה ועם שומן הנקלט מע״נ התלב אין סכנה, עיי״ש.

לג 1) יו״ד סימן קס״ז סעיף ב׳. 2) שו״ת שבות יעקב ח״ב סימן קיו.

קצור שלחן מייד לג קפז

ור קטן, אלא א תנ חםכנח. ואין לצלות בשר עם דג בתנור אחד כשהו. ( ד טחם טכוםח, אבל בתנורים שלנו שחם נדולים אין לחוש 3 ח א ש כ

ניחם קצת ב כשאוכל דנים ואחר כך בשר או לחיפך, יש לאכול בי. ( פת, ולשתות איזח משקד. ב) דחוי קנוח וחדחח!

יעת אדם חוא סם חמות, חוץ עת אדם, שכל ז י ג צריך ליזחר מזעת חפנים. ולכן יזחר שלא יתן מאכל בין בנדיו לבשרו מפני חזיעח, י מזד חכל ת לתוך פיו שמא יש עליחן טעט זיעח, ועוד שי וכן לא יתן מעו

. ( ן בחן ויש מחם חולים 5 ממשמשיזח מאכל, יפליט ח ריח אי י ד כשמד י מ ד צריך כל אדם ליזחר תו ולא יבלעו, כי אם בולעו יוכל לבא לידי םכנח חם־ כל חרוק שבפי

. ( ושלום 6. ( 7 ו ל תנ ת מים שנ ה יש ליזחר שלא לשתו

ח אפילו חם ט ט ת ח ח ) ת םג 1 אסור ליתן דבר טאכל או טשקייקים . ובכפרים יש טחז ( 8 ( ד ם ח י ל טכוםים, טפני שרוח רעח שורד. ע

ת, ויש לחזחירם על זח. ת חטטו ח תפוחי־אדמח ושאר מאכלים תם לידי םכנח ה), כי םכנתא חמירא אי ז וכן יזחר מכל דברים חמבי

עןןרים מגויינים בהלכה ב) ולשתות איזח משקד. בש״ם (מועד קטן יא.) משמע שטוב לשתות מים אחר דגים ובתום׳ (שם ד״ה כוורא) כתב שבזה״ז תופסים זה לםכגה וגשתגח חטבע בזח, עיי׳׳ש. ובכםוי משגח (דעות פ״ד חי״ח) כתב

שתלוי לפי טבע חארצות. וחיום גוחגים לשתות יין שרוי. ג) מאכל או משקים עי׳ בדרכי תשובה (סי׳ קטז ם׳׳ק לו) דדוקא בתבשיל חוי חקפדח אבל במאכל שמחוסר בישול או כבישה עד שיהיח

ראוי לאכילת אין קפידא ודלא כפת״ש שכתב לאסור אפי׳ באוכלי! חיין. ד) שרוח רעד. שורד. עליחן עי׳ בפת״ש (סי׳ קטז ם״ק ד׳) הביא משו״ת שבות יעקב (ח״ב סי׳ קה) ראם גתן אוכלין ומשקין תחת חטטח אין אםורין בדיעבד ועי׳ בב״י (יו״ד סי׳ ו׳) שכתב בפירוש דדכר שאסור משום רוח רעה אז בדיעבד מותר, ועי׳ לעיל (סי׳ ב׳ ם״ק ב׳) מח שכתבתי

כעין זח. ח) חםביאים לידי םכנח כתב בחכמת אדם (כלל סח סעי׳ א׳) דאם גםל שממית (שפין) לתוך אוכל או משקה אינו מועיל ם׳ דיש בו ארם, ובהגה שם ציין להטג״א (סי׳ שטז ם״ק כ״ג) שכתב דאחד מאלוי

ת ם״א:. ו ב ו ת כ

. ת י פ שם סעיף א׳ ו

שם סעיף הי.

(6 י)(8

שם ברמ׳׳א ובםו׳׳ז.

שם סעיף גי.

שם סעיף ד ה׳ ובש״ך.

(3

(4 (5

קפח קצור שלחן ערוך לג

מאיםורא ו), ויש לחוש יותר לספק םכנח מלספק איסור. ולכן אסור לילרת קיר־נטוי, ועל גשר־רעוע, ולא יצא יחידי ח בכל מקום םכגח כגון תת מים מן וכן אסרו לשתו ,( 1 , ולא יישן יחידי בחדר בלילח ז) 0 ( 9 בלילחזח א יבלע אי מ חגחרות בלילח, או לחגיח פי וקילוח חמים לשתות, ש

. ( ״ ק י ז מ דבר חפח מגיחין קצת ברזל על כל חמשקים ת חתקו ע ש ב ח גוחגין ש

י!). ן ומאכלים, ועל חמבושלים או כבושים או מלוחים אין צריכי ט אסור לאכול מאכלים ומשקים שגפשו של אדם קשח בחם, אוך כלים מאוסים שגפשו של אדם קצח בחם, וכן לא יאכל בידים מתו!), ואפילו ת נפשותיכם 3 מזוחםות, שכל אלו חם בכלל אל תשקצו א

ן גפשו קצח בחם, בטלח דעתו אצל כל אדם 14). יאמר שאיו מסוכנים וגשחטו, אף־על־פי שחותרו י בחמד, או עוף שחי

. ( 1 5 בשחיטח, חמדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלם

שערים מצויינים כהלכה

היא מםוכגת ולכן אפשר להתיר, ע״י ם׳ וגם בספר הברית כתב שאין לו ארס כלל. עיי״ש. ועי׳ בדרכי תשובה (סי׳ קטז ס״ק גי) הביא עוד מאיזה אתרוגים ובסוף דבריו העלה שעכ״פ בדאיכא ששים יש להתיר וכמדומה שכר גוהגין כל בעלי הוראה להתיר בגמצא שממית בתור איזה תבשיל אם יש ששים, ועי׳ בשו״ת מהרש״ם (ת״ג םי׳ רפת) שכתב ג״כ שפשט הטנהג להקל ועכ״פ אין לבטלו לכתהלה. והביא שם שנמצא במהרי״ל

(בליקוטיו הלכות או״ה) שהתיר הדגים שנטצא בהם שטטית. ו) כי םכנתא חמירא מאיםורא עי׳ בטו״ז (סי׳ קטז ם״ק ב׳) דדבר שיש בו םכגה איגו בטל בששים ובנקודות הכםף שם תולק עליו וכתב דדוקא לענין םפיקא טתטרינן בםכנתא יותר טבאיםור אבל לענין ביטול אין תילוק ועי׳ בפת״ש (שם ס״ק ני) שהביא עוד טהרבה אתרונים דדעתם להקל דבטל בששים ועי׳ בדרכי תשובה (שם ם״ק בא) שהאריך עוד בזה וסיים נ״כ שטהני ששים אבל הראה טקור שבעל נפש יכול לההטיר עצטו. ועי׳ עו״ש (ס״ק כ) שהעלה שאין לבטל לכתהלה אם לא

היה טתהלה ששים. ועי׳ ם״ק הקודם. ז) ולא יישן יחידי בחדר בלילח בש״ם (שבת קנא.) איתא היישן יתיר בבית וכו׳ ובטג״א (םי׳ רלט) הביא טטהרי״ל דבית היינו תדר,

13) שם סעיף ר. 14) פמ״ג סימן י׳׳ג במ׳׳ז סק״א.

15) יו׳׳ד שם סעיף ד וסימן י׳׳ז סעיף גי,

9) שם בהגה. 10) שנת קנ׳׳א:.

11) שם בהגה. 12) שם וש־ך סק״ה.

קצור שלחן ערוף לג

יא אמור לקצוץ אילן מאכל ח) העושה פירות, (אילן־זית שהוא) וחוא םכנח. ואם 1 עושח רובע חקב זיתים, ודקל העושח קב תמרים) 6ם יותר ממנו וחוא מכחיש אותן, וכן בי ת שחשו הוא םםוך לאילנות אחרו אם צריך למקומו, וכן אם דמיו יקרים לבנין יותר מלאכול, מותר

. ( ״ ו לקצצו כלי ן על בטנ די יב ההושש במעיו, יש עושין לרפואה שמעםי

ה 18). שיש בו מים המים, ואסור לעשות כן מפני הסכנו רודפין אם המים מגיעים למעלה מי יג אסור לעבור בנהל שמי

ם״ משום סכנה שלא ישטפוהו המים 19). י ממתנו דבר פורעניות על אדם מישראל, אפילו יד אסור להוציא מפית כרותה לשפתים ה בא לכאן, כי ברי ה פלוני קיים הי לומר: אלו הי ואין לעשות מורא לתיגוק בדבר טמא, כגון לומר התול או כלב יקההו,

וכן כל כיוצא באלו, צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון 20).

שערים מצויינים כהלכה. ש ש ן ח י ם א י ר ד ח ר ח א ש ר ל ד ח ח ח ו ת ם פ א ) ש ז ת י ו ם א ש צ ( ״ ח ע ש ׳ ב י ע ום א ע ש מ ש מ שן ו י א י ל ל פ ת א י ב א ב ק ו ד ) ד ו ״ ב ח ״ ת פ ב ש י ( מ ל ש ו ר י ׳ ב י ע ו

. ש ש ן ח י ק א ו ל ר ד ש נ יא ל ) ש ח ׳ נ י ם ם ( י ד י ס ר ח פ ס ׳ ב י ) אסור לקצוץ אילן מאכל ע חד ו ת ד י ר ב פ ס ב ח ו ל ח א ש ו ל ע ח כ ל ו ד ח ג נ כ י ם ם כ י ר י כ ר ו ו נ ם ת ד ץ א ו ת יו מ ו ק מ ת ב ו ש ע ן ל ו נ ת כ ו צ ר מ ב ד ל ל ב ת א ו ש ך ר ר ו צ א ל ק ו ח ד ב ח ת ) כ ז ׳ נ י ס ) ק ״ ז ם ט ׳ ק י ס ח ( ב ו ש י ת כ ר ד א ב ב ו ה ש ו ש ן ח י ח א ר ו ד ת ו מ ל ת ן ל כ ו ם מ ו ק מי נ י נ ע ל ב ק ח ן ל י צ ו ר ש כ ו ש ד י ח ב ל ב ק ) ש ו ׳ מ י ס ק ( ד י צ נ ב ת א ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ( ח מת ״ ו ש ׳ ב י ע . ו ן להקל י מ י כ ם ה מ ש ל ת ש ע ו ד ה ל י ה ד י י ם ח ח ח ד ו ח ׳ י ת ר ו א ו ו צו ו ב ש ר ן ד ו י כ ה ו ן ז י נ ע כ ב ״ ם כ י ר ה ז ן נ י ם א ו י ה ) ד ט ׳ ק י נ ס ״ ח ק ( ח צ ד י ית י נ ל ט ן ק י נ ע ) ב ׳ ׳ ט י ז ס ״ ע ח ב א א ( ״ מ ר ב ח ת ח כ ז כ ׳ ו ם ד י א ת ר פ מ ו ם ש י ב רת ״ ו ש ה ב ז ׳ מ י , ע רעו ר רק לז מ א א נ ד ל י ם ח ח ח ד ו ח י ת ר ׳ א ו ו צ ם ש י ר מ ו ש א י ו

. ( נ ׳ כ י ז ס ״ ע ב א ב ( ק ע ב י ת ש ״ ו ש ) ו ט ׳ ט י ז ס ״ ע ח ת א ״ ד ח ט ה ( ד ו ה י ע ב ד ו נ

16) ביק צ״א:. 19) יומא ע״ז:. 17) טו״ז שם סימן קס״ז סקיו ופית. 20 שיד התניא בשם שליה.

18) או-ח סימן שכיו סעיף ד.

ך לד קצ קצור שלחן ערו

לד. הלכות צדקה, ובו ט״ז סעיפים.ח ת פ ח ת , פתו ( א מצות־עשח ליתן צדקח א) לעניי ישראל, שנאמר!ך עמך. וכל הרואח עני מבקש, וחעלים ת ידך לו. ונאמר״) וחי אחי את ץ א מ א ) לא ת ו ולא נתן לו צדקח, עובר בלא־תעשח שנאמר 3 עינו ממנך חאביון. חצדקח חוא םימן לזרע ת ידך מאחי לבבך ולא תקפוץ את בניו וגו׳ ו למען אשר יצוח א ) כי ידעתי אברחם אבינו, שנאמר 4מדת אלא בצדקח, ת עו מ א דת ח ן ו נ לעשות צדקה. ואין כםא ישראל מתכו. ונדול העושה צדקה ב) יותר מכל חקרבנות, ) בצדקה תכונני שנאמר 5) עשה צדקה ומשפט נבהר לה׳ מזבה. ואין ישראל ננאלין אלא שנאמר 6ה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם ד פ ) ציון במשפט ת בצדקה, שנאמר 7( מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק בא בשביל הצדקה, שנאמר 8ן עליו, שנאמר 9 ונתן וחיח מעשח חצדקח שלום. כל חמרחם מרחמי לך רחמים ורחמך וחרבך, וכל מי שחוא אכזרי יש לחוש ליחוםו. וחקדוש־) וצעקת עניים ישמע, לפיכך 1 ברוך־חוא קרוב לשועת עניים שנאמר 0) וחיח כי n ת כרותח לחם, שנאמר צריך לחזחר בצעקתם, שחרי ברי) תרעא דלא 1 יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. ואמרו בירושלמי 2ח לאםיח. ויתן חאדם אל לבו, שחוא מבקש כל ת פ ח לעניא ת ת פ ת שעה פרנסתו מחקדוש־ברוך־חוא, וכמו שחוא מבקש שחקדוש־ברוך־חואעת העניים. נם יתן האדם אל ישמע שועתו ותפלתו, כך ישמע הוא שו

ת עשה ליתן צדקה עי׳ בשו״ת הרשב״א (םי׳ י״ח) א) מצו הטעם שאין מברכין על מצות צדקה מפני שאינה תלויה כולה ביר האדם

העושה שאפשר שלא יתרצה הבירו לקבל ונמצא מעשה מתבטל.

ב) ונדול העושה צדקה עי׳ בשו״ת עצי הלבנון להרה״נ צירלזאן (םי׳ נט) שהעלה רמה שהאשה מקמצת מברכת הבית המת רק משל תבעל ואפי׳ הוא רבר מועט שאין הבעל מקפיד על זה כרנקטינן בש״ם (ב״ק

ה ב ל ח יפ ב נ י י ם מצו שערי

לד 1) דברים ט״ו וזי. 7) ישעי׳ א׳ כ״ז. 8) שם ל«ב י״ז.

9) דברים י״ג, י״ח.

10) איוב ל״ד, כיח.

ב כ״ו. י 11) שמות כ

2) ויקרא כ״ד. ל״ו.

ו ד. ׳ 3) דברים ס

4) בראשית יח, יט.

5) ישעי׳ נ״ד י״ד.

12) ליתא בירושלמי, רק במדרש שה״ש 6) משלי כ״א גי.

קצור שלחן ערוך לד קצא

לבו, כי חוא גלגל חחוזר בעולם, וסוף שיבוא חוא או בנו או בן בנו לקבל צדקח ואל יעלח על לבו לומר: איך אחסר ממוגי ליתגו לעגיים, כי יש לון חממון שלו, אלא פקדון לעשות בו רצון חמפקיד, וזח חלקו לדעת שאי) וחלך לפגיך צדקך, וחצדקח דוחח ! 3 ב מכל עמלו בעולם הזח, כדכתי

. ( ״ ם י י גזירות רעות ומוספת ח

ס ת ידו, ואפילו עגי המתפרג ג ש יב ליתן צדקח ג) כפי ח ב כל אדם חי מן חצדקח, וכגון שיש לו מעט ממון שלו, ואינו נושא ונותן בחם, דמותרן לו קרן כדי לחתפרגס מן חריוח, מכל־ לו ליטול מן חצדקח, כיון שאיו לו. ה שיתג ט ב ליתן צדקה ט י מקום כיון שיש לו במד• לחתפרגס, חיט ע ט עט אל ימגע את־עצמו, כי ח ואפילו איגו יכול ליתן אלא דבר טו, גאטר (! 5 משלו חשוב כמו הרבה מן חעשיר. וכן אטרו רבותיגו ז״ל בעולת בחמד, אשד. ריח גיחוח, ובעולת עוף אשד. ריח גיחוח, ובמגחחט ובלבד שיכוין י ע ט ט אשד. ריח גיחוח, לומר לך, אחד חטרבח ואחד חיב ן לו אלא די פרגסתו, איגו חי לבו לאביו שבשמים. אבל כל שאי

. ( 1 6 ם ד ליתן צדקח, דפרגסת עצמו קודמת לכל א

שערימ מצויינייס כחלכח

קיט.) אפ״ה אין לה בהן שום זכות וקנין ולכן השכר רוחני בער פזרון צדקה שייך בשלימותו רק להבעל כיון שאינה נותנת משלה רק משלו דלה אין שום קנין אפי׳ בדבר מועט רהא אין מתוייב מתנאי כתובת להספיק לה מעות לצורך צדקה. אמנם דוקא בעד עצם פזרון הצדקת שייר הזכות להבעל אבל מ״מ יש להן הזכות בעד התעסקות וההשתדלות ונכנסות

בסונ נבאי צדקה עיי״ש.

ב ליתן צדקח כתב בש״ע (יו״ד סי׳ רמה סעי׳ ד׳) י נ) כל אדם חי דאין טקבלין טהנשים אלא דבר טועט ולא דבר נדול שתזקתו ננוב ודבר מועט הכל לפי עושר הבעלים ועי׳ בבאר היטב (אבהע״ז סי׳ צא ס״ק י׳) דאשה הנושאת ונותנת בבית אם נדרה לצדקה צריך הבעל לשלם בשבילה אע״נ דיוכל למחות לה להבא ט״ט טה שנדבה בבר צריך לשלם. ועי׳ בשו״ת טוב טעם ודעת (מהדו״נ סי׳ קפא) דהרב השואל רצח לתדש דבזה״ז שכותבין בהתנאים וישלטו בנכסיהון שוה בשוד,, טטילא יש להנשים רשות ליתן צדקה והוא דהה שם דבריו דלשון זה רק שופרא דשטרא ולא תנאי נמוד. ועי׳ בשו״ת מהרש״ם (ת״א סי׳ מה) שהביא

ת ק״י. 13) ישעי׳ נ״ח. חי. 15) מנחו

ת רמ׳׳ח סעיף א׳, וסימן י ר ויו״ד סימן רמ״ז, שבת קנ״א, 16) יו״ד ס ו 14) ס

ת ס״ה. רנ״א סעיף ג״. ו ב ו ת ב״ב טי, י׳, כ

קצב קצור שלחן ערוף לד

ג כמה נותנים לעני די מחסורו אשר יחסר לוד) וחיינו בעני שמקבל בחשאי מחוייבים אנשי חעיר ליתן לו כל מחסורו, כאשר היהה , אבל עני הםהזיר על הפסחים נותנים לו מתנ י רגיל מקודם שהענת יתגו לו בכל עיר להם ומזון שיעור ב׳ !). ולכל הפחו עטת לפי ערכו 7 מו!). מפרגםין ומלבישין עגיי עובדי־אלילים עם עניי סעודות ומקום ללון8

ישראל מפגי דרכי שלום,!!). ד כמה יתן האדם צדקה, שגה ראשוגה המעשר מן הקרן מכאןיה כל שגה, זו היא מדה ביגוגית. ואילך יתן מעשר מן הריוה שהרותן הומש שגה ראשוגה מן הקרן, ואהר־כך כל ומצור. מן המובהר שי שגה הומש מן הריוה. ואל יבזבז אדם יותר מן ההומש ה) כדי שלא יצטרךת מותו יכול אדם ע ש הוא אהר־כך לבריות. ודוקא כל ימי הייו, אבל ב

ה כ ל ה ינים כ י שערים מצו

סשו״ת סהרי״ק (שורש נז) שכתב בפירוש ראם כתבו לשון זה הוא תנאי גמור והנכסים בחזקת שניהם וכתב המהרש״ם דאפשר דבזמן הש״ם לא כתבו לשון זה ולכן אמרו דאין מקכלין צדקה מהנשים ואף שאין להדש

דבר זה מעצמנו עכ״פ סניף נתל הוא. עיי״ש. ד) די מהםורו אשר יהםר לו עי׳ בברכי יוסף (יו״ד םי׳ רננ) שלא יפה עושים אלו הגבאים שמקבצים הממון מה שהתנדבו הבעלי בתים להעני והם נותנים להעני פתות ממה שהתנדבו הבעלי בתים. וכעת ראיתי שנם כשו״ת הלק לוי להרב הגאון מנהם פ$לאק מםערענטש (םי׳ קד) דיבר מזה על דבר המנהג באיזהו מקומות כשבא אורה הנון הולכין שני בעלי בתים לקבץ מעות בעבורו ויזכרוהו בשמו ואה״כ אין נותנים לו כל הסכום שקבצו אלא נותנים לו פהות מהסכום והמותר מונה לשאר עניים, כתב שם לפרש הירושלמי המובא ברא״ש (בבא בתרא ה.) דמותר עניים לעניים היינו אם העני שננבה לו המעות קיבל מה שצריך לו וניתותר וכנון שנבו לו מעות לקנות לו מלבוש וניתותר, אבל היכי שנבו מעות בסתם בודאי אין לפתות ממעותיו שקבצו, והביא לזה עוד ראיות, עיי״ש. ומזה מוםר השכל לאיזה כתי כנסיות שעושין תעמולה (אפיל) לצורך עני או לאיזה מוסד והבעלי בתים מנדבים לזה והמנהלי ביהכנ״ם פוהתים מהסכום

שנתקבץ והשאר מונה לאיזה דבר אהר ואינו נכון.

ה) יותר מן ההומש עי׳ בשטה מקובצת (כתובות מט.) דתקנה זו שתקנו הז״ל שלא יבזבז יותר מהומש היינו דוקא לםתם צדקה אבל להתזקת התורה לא שייך כלל זה, וכן בברכי יוסף (שיורי ברכה סי׳ רטט) העלה

17) סימן ר׳׳נ סעיף א׳ גי. 19) סימן רנ״א סעיף אי.. 18) שם סעיף ד

ר שלחן עריו לד קצג קצו

ליתן עד שליש רכושו צדקה. אין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה י), כגון נרות לבית־הכנסת, או שאר דברים למצוה, רק יתנהו לעגיים. ואםות בעל ברית, או להכניס התן וכלה עניים לחופה נזדמן לו מצוד. להי וכדומה, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם, ולהשאילן לאהרים ללמוד בהם,תה מצוד. מממון שלו, יכול ה יכולת בי׳־ו, ולא היה עושה או אם לא הית מעשר, צריך ליזהר להשאילן לעשות ממעשר. אם קונה ספרים ממעו לאהרים, אם לא כאשר הוא צריך להם אזי הוא קורם. וגם יזהר לכתוב

ת מעשר, למען לא יהזיקו בהם בגיו אהריו20). עליהם שהם ממעות יצרו הרע, וירהיב ירו וכל רבר ה הרוצה לזכות לעצמו, יכוף את תפלה, יהיה גאה פה: אם בגד. בי הי ב ו א לשם־שמים יהיה מהטו שהוב ומהמתוק שבשלהגו, כסה ת ישיבתו, חאכיל רעב, יאכילחו מחטו י מבפח שבגכםיו, ערום, יכסחו מחיפד. שבכסותו. חקךיש רבר יקריש מחי

) כל חלב לח׳ 22). 2 מר! וכן חוא אווגותיחם (שחם ו חייב במז נ 1 חנותן לבגיו ובגותיו חגרולים שאי

ינים בחלכח י ם מצו שערי

בן והביא עור מסור לזה ממר״ר (פ׳ בהר) עיי״ש. ובספר אגרא רפרקא (אות קפז) בתב ררוקא מי שלא הטא ונותן צרקה רק לקיים מצות צדקה אז יש שיעור וגבול ליתן חומש אבל מי שחטא ונותן צדקה כמש״כ ״וחטאך בצדקה פרוק״ אין לזר, שיעור ובל אשר לאיש יתן בער גפשו ולא גרע רפואת הנפש מרפואת הגוף ובן שמעתי בשם מרן הגה״ק בעל דברי היים

מצאנז, ובן בתב הגה״ק בעל התניא (אגרת התשובה פ״ג). ו) אין לעשות ממעשר שלו דבר צדקח עי׳ בשו״ת התם סופר (יו״ר סי׳ רבט) ראף רקיי״ל ביו״ר (סי׳ רנז סעי׳ טי) רלא יתן ארם בל צדקותיו לעני אהר בלבד מ״מ אם אבותיו רהיקא להו שעתא והם אנשים מבוברים שאין יבולין להתפרנס מקופה של צדקה ולהבן אין ירו משנת ליתן להם בל צרכם מותר שיתן בל מעשרו שרניל להפריש לאבותיו ולא לתת לשום עני אהר ברי שיתפרנסו בבכור, ועי׳ בשו״ת אבן יקרה (ה״נ סי׳ קנט) באתר שנוהנ לעשר מריוה מםהרו ונותן מהצית לניסו העני ומתצית השני נותן לשאר עניים שלא יהא נותן בל מעשרותיו לעני אתר ובעת יש לניסו הנ״ל בת שהניעה לפרקה ונשאל הגאון בעל אבן יקרה האם רשאי לתת כל המעשר נם מתצית השני לניסו הנ״ל והעלה שם רהבת אין לה שום שייכות עם האב וממילא אין בזה משום נותן מתנותיו לעני אתר

ונם מצוה מהמובהר שיעשה כר במבואר בש״ע (יו״ר סי׳ רטט).

ו ובחכ״א כלל 21) ויקרא ג׳ ס״ז. 20) סימן רמ״ס סעיף ז

קמ״ד סעיף י״א י״ב. 22) שם סימן רמ״ח סעיף וד.

ר קצור שלחן ערוך לד צ ק

ת בדרך ו ת הבנים תורה, ולחנהיג חבנ יותר מבני שש שנים) כדי ללמד את צדקה ת לאביו (שאינו יכול לפרנסו רק ממעו ו ותן מתנ ישרה, וכן הנ שלו), והם צריכים לכך, הרי זה בכלל צדקה, ולא עוד אלא שצריךו אלא קרובו הוא קודם לכל להקדימו לאהרים, ואפילו אינו בנו ולא אביתו קודםין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אהרת, אדם, ועניי בי. אבל גבאי צדקה הםהלק ( 2 שנאמר 23) לאהיך לעניך ולאביונך בארצך 4

ת הצדקה, צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר מלשאר עניים 25). א

ותן צדקה לעני בסבר־פנים־רעות ופנים כבושות בקרקע, ז כל הנ אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה, ועובר על 26) ולא ירענן עמו לבבך וגו׳. אלא צריך ליתן לו בסבר־פנים־יפות ובשמהה ומתאותי לקשה יום עגמה נפשי על צרתו, כמו שאמר איוב 27) אם לא בכי

ם שנאמר ולב אלמנה ארנין 29). מי לאביון, וידבר לו דברי תנהו

ה נותן לו ת י ששאל ריקם, ואפילו א ת הענ ח אסור לההזיר א, ואם אין בידך כלום ( 3 ת שנאמר״־•) אל ישוב דך נכלם! ה גרוגרת א מה ליתן לו, פייסהו בדברים. ואסור לגער בעגי או להגביה קולו עליו) לב נשבר ונדכה 3 2 ר מ ו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכה, והרי הוא את העני, אלא יהיה לו כמו אב אלהים לא תבזה, ואוי לו למי שהכלים א

כי לאביונים 34). בין ברחמים בין בדברים שנאמר 33) אב אנ

א בכלל חנדרים ז) 35), לפיכך חאומר חרי סלע ט הצדקה הרי חי

שערים מצויינים כהלכה

א בכלל נדרים עי׳ בשו״ת םוזר״ש לםו״ר ז) הצדקה הרי הי מרארמישל (ת״ו סי׳ קכת) באשה אתת שבתה נפלה למשכב וביקשה מצדיק אהר לבקש רהמים עבורה והוא אמר לה שתתן איזה סך לצדקה ונתנה משכון ואח״כ מתה בתה וכעת אומרת האשה שנתנה המשכון בתנאי שאם יתרפא ההולה וזה הצדיק אומר שנתנה בסתם העלה שם רהא דאיתא ביו״ר (סי׳ רנה סעי׳ ו׳) רקורם שבא ליד הנבאי יכול לתזור ואת״כ אינו יכול

23) דברים ט״ו י-א. מתנות עניים. 24) סימן רנ״א סעיף ג׳. 30) תהלים עיר כ״א.

25) סימן רנ״ז סעיף יי, 31) רמב״ם שם פ״ז היז. 26) דברים נך׳ן י׳. 32) תהלים נ*« י״ס. 27) איוב ל׳ כ״ה. 33) איוב כיס סיו.

28) שם כיס י״ג. 34) רמב״ם שם ס״י ר.׳ ר״p ס״ז סעיף ג׳. 29) לשון הרמב״ם פ״י ה״ד מהלכות 35) וע״ל ^

ק1ור שלחן ערוך לד קצה

יב ליתנה לעניים מיד, ואם איהר עובר לצדקה או הרי סלע זו צדקה, הי בבל תאהר, כיון שיכול ליתנה מיד, ואם אין עניים מצויים לו, מפרישים לידי ותנ ומניה עד שימצא עניים. ואם נדר בבית־הכנםת צדקה שנע אותו הגבאי ואז עובר עליה מיד, ואם ב ת י , אינו עובר עד ש הגבאי

גיהו אצלו 38). ת אלא שי ת המעו ע ודע שהגבאי איגו צריך כ לא כשיבא אותו : אתן סלע צדקה לפלוגי, איגו עובר עד שי ר מ א י מי שו מוגהים אצלו להלקו הי ת לצדקה, שי עגי. ויכול כל אדם להפריש מעו

ט כמו שיראה לו 37). ע במעט מו צדקה ח), ומעשה אותן, שכרו גדול טשכר תג א הכופה אהרים שי י הגותן, שגאטר38) והיה מעשה הצדקה שלום, ועל גבאי צדקה וכיוצאת הצדקה גאטר39) וםצדיקי הרבים ככוכבים 40), וגבאי בהם שגובים אים םהרפים אותו, אין לו להוש כי על־ידי־זה זכותו יותר צדקה שהעגי

. ( 4 גדול 1א ן לטעלה היטגה בםעלות הצדקה, הי יב הטעלה הגדולה שאיה תן לו טתג י לגטרי, שי טטה ידו, קודם שהעג ק ביד ישראל הטך ו י הטהזת או יעשה עטו שותפות, או יטציא הגוגה בדרך כבוד, או שילוהו מעו

שןןריפ כעוייניס בהלכה

לחזור זה דוקא אם נתן נוף תדבר שהחריש אבל באם נתן רק משכון יש בו עוד כח תמקדיש ויכול לחזור ע״י שאלח לחכם עיי״ש.

ו צדקה עי׳ בשו״ת עצי חלבנון (סי׳ ח) הכופה אהרים שיתג נמ) בעיר שעשו תקנח שכל איש מדיירי חעיר שלוקח בשר וקמח למאכלי אנשי ביתו מחוייב מכל משקל כו״כ ליתן משקל כו׳׳כ לצרכי עניים והעמיסו דבר זה על תנשים שתם באים לקנות בשר מטבח וקמח מחחנות, ונשאל שם אי תנשים יכולות ליתן נם אם בעליחן מוחין בחן, חעלה שם כיון שחיא תקנח מחרב ונבאי חצרקח חדי חוא כח בי״ד יפת וםסקינן ביו״ר (סי׳ רמח סעי׳ א׳) שיורדין לנכסיו ונובין ולכן רשאח חאשח למסור תרומתת שעלית ליתן מכל כמות קמח ובשר וחיא עושח שליחות בי׳׳ד. עיי״ש. ועי׳ בנודע ביחורת תנינא (יו״ד סי׳ קנח) שמשמע שם מדבריו דעכ״פ בעי ידיעת הבעל אף שאינו מסכים ובלא ידיעתו תות נזל ונם חבי״ר אין לחם רשות ליקח בלא ידיעתו אלא שיכולין לכופו בעל כרחו,

ועי׳ בפת״ש (סי׳ רמח ס״ק נ׳).

39) דניאל ייב גי. 40) סימן רמים, סעיף הי.

41) סימן רנ״ז םליף ד.

ו שם. 36) סימן רניז סעיף ג׳ ושי* 37) ש

38) ישןי׳ ל״ב י»ז,

קצו קצור שלחן ןןרוך לד

זה עסק או מלאכה כדי לחזק ידו, עד שלא יצטרך לבריות, ועל לו אי זח נאמר וההזקת בו, כלומר ההזק בו עד שלא יפול ס) 42).

ת הצדקה בחםתר בכל מד. שאפשר, ואם יג יש ליזהר ליתן אי אינו א בעצמו אינו יודע למי נותנה, וגם הענ אפשר ליתנה באופן שהו. ועל־כל־פנים לא יתפאר האדם בצדקה ( 4 3 ד א יודע טטי קבלה טוב כא נותן, אך אם מקדיש איזה דבר לצדקה, טותר לו שיכתוב שטו שהו

.(4 הא לו לזכרון, וראוי לעשות כן 4 עליו שית לו לפי כבודו, ת י י) ל ותר צריכין להשגיה על תלטיד־הכם ענ T בין לםהור לו םהורה, שטוכרים לו םהורה ואם אינו רוצה לקבל טתעםקיא, טלוין ו םהורתו וביוקר, ואם יודע להתעסק בפרקטטי בזול, וקונים מטנל מלאי ) כל הטטי 4 6 ל ״ נו ז . ואטרו רבותי ( 4 5 ם ה ת לםהור ב לו טעו

פ מצויינים כהלכה שערי

ט) ההזק בו עד שלא יפול עי׳ בברכי יוסף (םי׳ רנז אות ו׳) הביא מראב״ד בפי׳ תורת כהנים (פ׳ בהר) שאם בא העני ואמר לקרובו שיתן לו כדי דמו ואם לא יתן אז ימכר עצמו לעכו״ם ואז על כרהכם תפרו אותי ומה שתעשה לאחר המכירה תעשה עכשיו ותן לי עתה כדי דמי, אין נזקקים לו ואין ליתן לו עכשיו כלום שנא׳ ״אהרי נמכר״ והעלה שם בברכי יוםף בעובדא שבא לידו בעני אהד שבא להנבאי שרניל ליתן לו כפי הלקו ואמר לו שיתן לו יותר מפני שיש לו אוכלים מרובים ואם לא יוסיף על קצבתו ישכיר עצמו למלאכה שבה יוכרח נם לחלל שבת, העלה שם שהנבאי אינו מתוייב לדחוק עצמו בעבורו אם אין לו בקופה כדי להוסיף לו והביא ראיה מראב״ד חנ״ל דרק אחרי שנמכר נזקקים לו אבל לא קודם רלמא עושח הערמח, ובשיורי ברכח שם חביא עוד ראיח מספר חסידים (סי׳ שיז) דאם צדיק ורשע באים ליטול צדקח ואין בכיס כי אם לאחד וחרשע אומר שאם לא יתן לו ישתמד או יעשה עבירה אהרת יתן להצדיק וחרשע ילך לניחנם,

ואם חרשע מגזים לחרונ לאחר אז יתן לו. עיי״ש.ד הכם עני עי׳ בכרכי יוםף (םי׳ רנא אות ה׳) י) להשגיה על תלמי שהעלה דה״ה בעל מעשים שמפורסם במעשיו הטובים דינו כמו ת״ח, אלא שצריך להיות הבעל מעשים נם הכיס קצת, עיי״ש. ועי׳ בש״ם (פםהים מט:) וברש״י שם ד״ה נדולי חדור ומשמע שם דת״ח קודם לבעל מעשה ועכ״פ נם הת״ה בעי שיהי׳ ירא שמים ובכלל עושה מעשה עמך. ראם

הוא שנה ופירש גרע מכולם.

45) סימן דנ״ג סעיף י׳׳א. 46) פסחים נ׳׳ג.

42) סימן דמ״ס סעיף ר. 43) שם סעיף ד.

44) שם סעיף י׳׳ג.

ר לה קצז קצור שלחן עדו

) כל הנביאים 4 לתלמיד־הכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה, ואמרו 7א לתלמיד־הכם ומשיא בתו לתלמיד־ באו אלא לעושה פרקמטי תנ לא נ

ת עצמו מן הצדקה, ויגלגל עצמו בצער ט1 לעולם ירהיק אדם אך הול ואל ת ב ) עשה ש 1 שלא יצטרך לבריות. וכן צוו הכמינו־ז״ל 8ות מנ ה הכם מכובד והעני, יעסוק באו ך לבריות יא), ואפילו הי ר צט ת

ת ונוטל, ו ת הברי ו צריך ליטול מהצדקה, ומרמה א נ טז כל מי שאית עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך ליטול, ואינו יכול להיות אינו מ אלא אם־כן יטול, כגון זקן או הולה או בעל־יםורים ומגיס דעתוב בנפשו, ואין לו בצערו אלא י ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים, וטתהיה ע ש ת ה עונות והטאים. וכל טי שצריך ליטול ומצער עצמו, ודוהק את עד שיפרנס אהרים, והי היי צער, כדי שלא יטריה על הציבור, אינו מ

׳ וגו׳!5). ב אוטר50) ברוך הגבר אשר יבטה בה ועליו הכתו

ן ההלה בת בהלה. קודם שטפרישי י ני דגן!) הי ת מי ש מ ה סה מ א עיו וצונו תי ה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצו ת ן ברוך א מברכי

ועי׳ בשו״ת משיב דבר אהנצי״ב (יו״ד סי׳ מז) במי שבא אידו ת״ה אקבא צדקה והוא מיושבי חו״א וגם איש פשוט בן ארץ ישראא מי קודם רהא מבואר בש״ע (יו״ד םי׳ רגא סעי׳ גי) דיושבי ארץ ישראא

קודמי! איושבי חוץ אארץ העאה שם דהתאמיד הכם קודם אבא, עיי״ש.ך לבריות עי׳ במג״א (םי׳ ר ט צ ך הול ואל ת ת ב יא) עשה ש רמב ם״ק ב׳) ובטו״ז שם דהיינו באם יש או אכא יום מזו! שגי סעודות אא יטוא מהצדקה וכוונתו מהקופה שנתחאקת בכא שבוע אבא סתם צדקה טותד או איקה אם אי! או קר! שיוכא אהתפרנם ט! הריוה כטש׳׳כ ביו״ד

הכם.

ת מנוולת, ואל יצטרך לבריות 49). ו מנ ואפילו באו

לה. הלכות חלה. ובו ט׳ סעיפים.

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שעדי

(םי׳ רננ סעי׳ א׳).

51) שם סעיף ב׳. לה 1) חסין ושעורין, כוםמין, שבולת־ שועל ושיפון, יויד סימן שכ״ד

סעיף אי.

47) ברכות ל״ז־:. 48) שבת קי״ח.

49) סימן רנ״ח סעיף א׳. 50) ירמי׳ י׳׳ז ד.

ך לח ח קצור שלחן ערו צ ק

ש א). א תח ב ת מן חעיםח ושורפין או י . וגומלין כז ( 2 ח ל להפריש ח. ( 3 ת חלחם והמנהג לשרפה בתגור שיאפו שם א

ת ש מ ה עשה מ ב בהלה, כל שנ י תהי סה שי י ב כמה שיעור הע רבעים קמה, והם כמו ם״ג ביצים והומש ביצה ב) (ועי׳ בכללים איך

םודדין) 4).סה בפני עצמה לא ת שאופין לפסה, אף־על־פי שבכל עי ג המצון אותן לתוך כלי אהד, הכלי הי י ה שיעור הלה, מכל־מקום כיון שמנ היך ת בתו נהו ת מו ו כל המצו מצרפן והייבין בהלה, וצריכין להשגיה שיהילטת הוץ לכלי ך הכלי, וקצתה בו ת מן המצה בתו צ ק הכלי. ואף־על־פי שך נהות רק למעלה, ולא בתו ת שלמות מו גם כן טצטרפות, אבל אם מצות, ואפילו כיסה אותן בטפה לא םהני, אבל אם םניח הכלי, אינן טצטרפון כטו כלי ת בסדין, וםכםה אותן גם כן עם הסדין נהשב הסדי ו המצה שלטה חוץ צ א מ צ וטצטרפן, ואןז שבאמצע מגולים, רק יזהר שלא ת

. ( לכיסוי 5 ד שאור שנוטלין טן העיסה, כדי להטץ בו עיסה אהרת, צריכיןן ההלה, אבל שאור שנוטלין להטץ בו טשקה ליקה קודם שטפרישי

. ( שקורין ״בארשט״ צריכין ליקה לאהר שהפרישו הלה 6

ה כ ל ה שערים מצויינים כ

תה באש עי׳ בברבי יוםף (יו״ד םי׳ שבב אות א) ושורפין או ג׳) במעשה שאשה הפרישה תאתה והניתתה אצאה והיא האכה סצת משם אתסן איזח תבשיא ואדחכי בא עוף או חתוא וחטפו החאה שהפרישה ואכאוה ובאתה בשאאח חאם צריכח אחזור אחפריש וחעאח שם דבמצוח זו יש שתי מצות, מצות הפרשה ומצות נתינה אכהן ובזמן שהיו מסיימים שתיהן היו צריבין בעובדא כזו אהפריש עוד הפעם אבא בזמננו שאין מסיימין רס מצות הפרשה ואה״כ שורפין כיון שאשה זו הרימה תאתה כבר סיימה הםצוה

שבידה ונפמרה העיםה ואין צריכה אהזור ואהפריש.ג ביצים והוטש ביצה עי׳ בש״ך (םי׳ שכד ם״ס נ׳) שהוא ב) ט״ שיעור ג׳ סווארט או זיידיא פתות מעט ובבאה״ט שם כתב דנסרא נם פונט ועי׳ בהס יעסב (או״ת םי׳ תנו ם״ס נ׳) האריך שם בשיעור הפונט וםיים שאין אשער רס בשיעור הביצים משום דהמדות משתנות ובערוד חשאחן (םי׳ תנו םעי׳ אי) כתב דבארץ רוםיא םוחזס נ׳ איטרות סמח אשיעור האה וכ״כ בתורה תמימה (שאח טו אות מנ) דחעואם נוחנין נ׳

5) פמ״ג או״ח במש״ז סימן תנ״ז סק״זג 6) סימן שכ׳׳ו סעיף י׳׳א.

2) סימן שכיח סעיף אי.

3) סימן שכ״ב סעיף הי. 4) סימן שכיד סעיף זו.

ר לח י י ר שלחן ע קצו

ה לאחר פסח שלוקחין שאור מאינו־יהודי לחמץ בו חעיםה,. ( ר 7 ח חשאו ח שחי מ צריכין ליזחר לחפריש חלח יותר גדולח מ

ה חלח בלא ן ממנ ו חעושח עיסח כדי לבשלח או לטגנה, מפרישיה ן ממנ ח אפילו דבר מועט, מפרישי ברכח, ואט עושין לאפות קצת ממנ

. ( חלח בברכח ג) 8ח ט ז אם חעיםח נלושח בביציט או בשאר טי־פירות, יש בח כת םים או חלב או דבש־ צ ת לישח ק ע ש םפקות, ולכן צריך לערב בעיםח ב

ח חלח בברכח 9). ן טטנ דבורים או יין או שטן זית, דאז טפרישי, אך אם ( י ת י ב כה להאשה בעלת ה י ת הלה שי ש ר פ ת ה ח מצו

ה כ ל ה נים כ י י ם מצו שערי

פונטין ובמצודות אדור על הסצש״ע הביא שהנאון מווייטצען (בעל מעשה למלך) החליט שיעור חלה בסמח דס 1 סילא 960 נראם ובסמח גם סילא ומחצח דחיינו שלשח פונט ובחיי ארם (סי׳ קבה םעי׳ טו) כתב דיש אומרים שהוא ה׳ קווארט ובספר ערות לישראל חעלח הגרי״א חענקין לחייב בחלה רס על חטשח פונט האמריקאים ומשלשח עד חמשה יפרש בלא ברכח ומחמשת ויותר יברך נ״כ ועי׳ לסטן (ח״נ סי׳ סיח ם״ק טי) מח

שכתבתי שם שיש אוטרים דתביצים נתסטנו חיום.ה הלה בברכה עי׳ ברמ״א (סי׳ שכג סעי׳ אי) ן ממנ ג) מפרישי באם חחלח שחםריש חזרת ונתערבת בעיסת ואין בת ס״א כדי לבטלת, ישאל לחכם עלית ויתיר לו כנדר וחטו״ז (שם ס״ס בי) חולק עליו, ועי׳ בברכי יוסף (שם אות אי) רכל נרולי עולם נהנו כחרט״א שטחני בח שאלח ויפריש אח״כ עוד חםעם ועכ״פ בשטפריש חחלה שנית לא יברר שיש לחוש נם לדעת תטו״ז ותברבות אין מעכבות. ועי׳ בשו״ת חתם םופר (סי׳ שב) שטשטע שם שיברך כשטםריש שנית ונם כתב שם רכששואל על תםרשתח טאיזח טעם שיחיח אין חשש על תברכת ראשונת שתיתה לבטלת שכך תיא תםרשת חלח שיש לו כח לשאול עלית. ועי׳ במשפטי צדס (סי׳ צא) שכתב נ״כ כך רכיון בשעת תברכת תיתת תפרשת כדין אין כאן בית טיחוש לברבה לבטלת וכן כתב תרש״ש (נדרים כט.) דתברכת תראשונת אינת לבטלת ותוסיף עור רכשטפריש פעם שנית אינו מברך שנית ויוצא בברבה שבירר בהפרשה ראשונה ואף שעטס אח״כ

בענינים אחרים רומת למפםיס באטצע תטצות.ת וממילא כשאירע דבר בחלח י יבה להאשה בעלת הב ר) שי בנון שנתערבה שיש תיקון ע״י שאלת כסש״כ בס״ס חסורם, צריכת האשה להתחרט ולשאול על נדדה לההכם, ולא בעלה. ועי׳ בשו״ת התם

7) שם בסו׳׳ז סקי׳׳ז. 9) שם סעיף ״. 8) סימן שכ״ם סדיף ג׳ ר ובש״ד סק״ד.

ר קצור שלחן ערוך לו

א תתקלקל העיסה, אז ב ת נה בביתה, ויש לחוש כי בעוד ש האשד. אית או אדם אהר להפריש 10). ת ר ש מ יכולה גם ה

ת ב ש ט שכח לחפריש חלד. בערב שבת, בחוצח־לארץ אוכלין בא ח ת ה הלה במוצאי שבת, וצריכה ש ת ומפרישין ממנ ה כה א ומגיהין התיהו כה כדי להפריש ממגד. הלה, וישאר ממגד. עוד הולין, דבעיגן שי התיות בשבת, ושכהו להפריש הלה שיריה גיכרין!!) וערב פפה שהל להי מן ההלות שאפו לכבוד שבת, יש בזה מבוכה גדולה, על כן צריך כל

ת ולהזכיר על הפרשת הלה 12). ב איש להזהר בערב ש

לו. הלכות מליחה. ובו כ״ח סעיפים.ת הבשר, צריכין להדיה אותו יפה במים א), א קודם שמולהין א,( ם יכסו כל הבשר 2 ) וצריך שהמי ושורין אותו במים לערך הצי שעה!ה ולהסירו, במקום שיש דם בעין על הבשר, צריכין לשפשפו במי השריטב במקום השהיטה, וכן מבפגים במקום וכן בעופות צריכין לשפשף הי. ולפעמים נמצא בבשר או בעוף מקום שנצרר בו דם ( 3 ן י שיש דם בע.( ה 4 ת מכה, צריכין להתוך המקום הזה ולהסירו קודם השרי מ ה מ כשהמים קרים מאד, יניהם תחלה במקום הם קצת להפיג צינתן, קודם

שערים מצויינים בהלכה

םופר (יו״ד סי׳ שב) דבין השליה ובין בעה״ב יכולים לשאול על החלה ומהיות סוב שישאלו שניהם השליה וגם הבעה״ב. עיי״ש.

א) להדיה אותו יפה במים ואם נמצא במקום שאין שם רק מי הים אי מותר לשרותו במים אלו עי׳ ביד אפרים (םי׳ םט םעי׳ בי) בעובדא שבא לידו ששרו בשר בהם במקום הדחה קמייתא העלה להתיר אם לא שהה שם שיעור כבישה (קרוב לי״ה מינוטין) ואם שהה שם שיעור זה יש לאסור באין הפםד מרובה ובהפסד מרובה יש להתיר לצלייה, ובדרכי תשובה (סי׳ סט ם״ק קבה) הביא משו״ת טוב טעם ודעת (מהד״ת קונ״א םי׳ נז) שהעלה להטריף לגמרי אף בהפםר מרובה עיי״ש. ונראה ראם הוא במצב כזה שאין מים אהרים כמו אנשי הצבא שהם על השדה

לו 1) יו׳׳ד סימן ס׳׳ט סעיף אי. 2) פ״ת סק״ה.

3) שפ׳׳ד שם סק״ב וחכ״א. 4) סימן ס״ז סעיף ד.

10) שם סימן שכ׳׳ח סעיף כ׳. 11) שם סימן שכ״ג ואו״ח סימן תק׳׳ו

סעיף גי. 12) שם במג״א סק״ח, ופ״ת יו״ד שם.

קצור שלחן עייר לי רא

תקשה הבשר ולא ת הקרירות שבמים, י מ ח ת הבשר, כי מ ששורין בהן א. ( יצא אחר־כך חדם במליחה 5

ת לעת, חבשר וגם חכלי ע ב אם שכחו וגשרח חבשר במים מ. ( . וכבד שגשרח במים מעת־לעת, יעשר. שאלת חכם ב) 7 ( אסור 6

ח דחוקח, די ע ש ח ן לו פגאי, או בעגין אחר ש ת שאי ב ג בערב שמית ט במים, וכשאין אדמו ע ת חבשר במים, וישרח אך מ טב א לשפשף חי

. ( במים, יכולין לטלוח אותו 8ת לשתים, צריכין לחדיח ח כח א ו חתי ה חתכ ד אם לאחר השרי

. ( טב מקום חחתך, מפגי חדם שישגו שם 9 חית חקור, צריכין לחשגיח שיפשר ס!), אבל לא ט ח ה בשר שגקרש מ יגיחוחו אצל חתגור שחוםק!!), ובשעת חדחק יכולין לשרותו בטים

פושרין ג) 12).

שעריפ מצוייניפ פחלכח וכרומח בעת המלחמח שנתקלקל המכוגית נחלת מים יש לצדד שירחה הבשר היטב במים אלו ולא ישרה אותו רהא בדיעבד םני בהדחה חיטב בלא שרייה כמש״כ הרט״א (םי׳ טט םעי׳ א׳) ואם הוא בטקום שאין לו מים כלום יש לו עור תקגה ע״י צלי על גבי גחלים או בשפוד רלצלי אין צריך הדחה כמש״כ הש״ך (סי׳ עו ס״ס א׳) וביד אפרים (סי׳ טט סעי׳ א׳) הביא משו״ת רדב״ז (ת״ב םי׳ לז) ראם צולה ע״ג גתלים בלא הרתה קמייתא יקלוף התיצון משום רם שעל פניו ואם הוא סמוך לשתיטה

שלא גתייבש עוד הרם על פגיו םגי בקינות וא״צ קליפה. ב) יעשח שאלת חכם בפת״ש (סי׳ עג ם״ק ר׳) האריך בזה והביא דברי התות יאיר (סי׳ ב״ז) להתמיר ודברי הפרי תדש להתיר ובדרכי תשובה (שם ם״ק לג) גם כן האריך בזה והביא הרבה רעות להקל ולעומתם מביא הרבה דעות להתמיר ולבסוף מביא מהגהות תתם סופר דאף להםר״ת ודעימיה שמקילין בכבד שגשרה מעל״ע הייגו לאבלו רק צלויה אבל אם אתר הצלייה בישלה או טיננה את״כ בשומן אין להתיר רביון שנכבשה עם דטה טאן ייטר שהצלי פועל אח״כ להוציא כל רטה

וא״כ כשטבשלה או טוגנה את״כ אוסרת ונאסרת. עיי״ש. ובשר או כבר שגקרש בטקרר (פריז׳ידיר) וגעשה עליו קרת אי יש

לדוגו כבשר שגבבש בטים, עי׳ לקטן (ם״ק י׳).

5) ם״ת סימן ס״ס סק״א בשם נ״י. 9) סימן ס״ס סעיף אי. 6) שם סעיף ס״ו. 10) ש״ך סקי״א.

7) עיין פ״ת סימן ע״ג סק״ד ופמ״ג 11) שפ״ד סימן ם״ח סקייא. סק״י וחוו״ד סק״ח. 12) שם סעיף י״א.

8) חכ״א כלל ל׳ סעיף ג׳.

רב קצור שלחן ערוף לו

ית בשר, אין לחשתםש בו דבר אחר של וחד לשרי ו הכלי המי מאכל 13).

ז לאחר שנשרה הבשר צרכין להטיף ממנו המים, כדי שלאיבש ת חדם. וצריכין לחשגיח שלא יתי יטם חטלח טן חטים ולא יוציא א

. ( 1 הבשר לגטרי, בכדי שלא יפול חטלח טעליו 4ד על הבשר ואינו ח חמלח לא יהא דק מאד כקטה דאם־כן נטם טי, אלא יחא ( ! 5 א יפול מעל חבשר מ מוציא דם, וגם לא יחא גס מאד ש. ( 1 טב 7 , ויהא יבש שיתפזר הי ( 1 ביגוגי כטו חטלח שגעשה על ידי בישול 6ן ד), שלא ישאר שום ט צריכין לפזר הטלח על חבשר בכל חצדדיטב ה), כדי שיוכל פות צריכין לפתוח אותן חי טקום בלי טלח, ולכן חעו

. ( 1 8 ם י ג טב גם טבפ לטלהן היטב י חבשר בטלחו צריך להגיה בטקום שיוכל הדם לזוב טטגו הית הסל עם הבשר על־גבי־קרקע כי לא יוכל הדם לזוב ולכן לא יעטיד אה הבשר בטלהו שיעור טליהה קודם ה היטב. ואפילו לאהר שכבר שן הדם יכול לזוב היטב, וכשמולהין על־גבי הדהה, לא יתגהו בטקום שאי דף צריכין להגיהו בשיפוע כדי שיזוב היטב, ושלא יהיה בו גוטאך ובית . והמולח עופות או דופן שלטה שיש לו תו ( ! 9 תקבץ בו ציר שי

טב 20). קיבול, צריך לחפוך צר חחלל לטטה, כדי שיוכל הדם לזוב הי

שערים מצויינים כחלבח

ג) יכולין לשרותו בטים פושרין עי׳ בדרכי תשובה (םי׳ םט ם״ק טז) דצריך ליזהר שאהר •שנפשר לגטרי יש לשרותו טהדש הצי שעה קודם הטליהה שהשרייה בעת קרישתו קודם שנפשר לא טהני לזה, עיי״ש. ובדיעבד טותר אם הודה היטב כמש"כ הרט״א (שם םעי׳ א׳) ויש ליזהר בזה במדינתנו שמשיטים הבשר בטקרר (םרידזשידער) ונקרש שם, והנבון להכשיר

הבשר קודם שמשימין הבשר לשם, ועי׳ לקמן (ם״ק יי).ן ואם פותת הבשר ע״י המכונה לפתיתים ופרורים ד) בכל חצדדי

סטנים ושבה למלהו מקודם קשה הדבר להתיר ויעשה שאלת הכם.טב עי׳ בשו״ת שער אפרים ה) חעופות צריכין לפתוח אותן חי (םי׳ נט) בתרננולר. שלא נפתהה ונטלה כך טותר דוקא לצלי ובן בשו״ת נהלת שבעה (ה״ב םי׳ כז) נראה נ״כ מדבריו שטותר דוקא לצלי, עיי׳׳ש.

17) נתיבות עולם על הסמיק. 18) שם סעיף ד.

19) שם סעיף ס״ז, כי. 20) סימן ע׳ סעיף א׳,

13) סימן סיס סעיף א. 14) שם בסו׳ז.

15) שם סעיף ג׳. 16) שלחן גבוה,

קצור שלחן ערוך לו רג

ד בשעת הדחק די כ״ יא יהא הבשר מונח במלחו שיעור שעח, ו.(3x ן נוטי מי

ו המלה ה הבשר מונה במלהו כשיעורו, ינפץ ממנ י יב לאהר שה׳ ראת ה טב 22). ואשה י טב הי ט הי ן אותו ג׳ פעטים בטי טב וטדיהי הית אשר ת ר ש ט ת הבשר, כי לפעטים ה ה ד יש לה להשגיה בעצמה על הת המים, תצמצם ויכולין לבא הם־ושלום לאיסור דם. א א ש בכתף תת הבשר בתוך כלי בלי מים קודם שחודח23). וצריכין ליזהר שלא להניה א

ת הראש קודם השריה. ואם יג צרכין ליזהר בעופות להסיר א נמלה העוף עם הראש יעשה שאלת הכם ו). וכן צריכין ליזהר בזה

בבהמה 24).

יד בשר שלא נמלה עדיין, לא יניהו אותו במקום שלפעמים יש שם מלח, ויש ליחד כלי לבשר לחוד, שלא לחניה בכלי זה ירקות או פירות, וכיוצא בו דברים שדרכן לאכול בלא חדחח, כי דם מן חבשר

נדבק בכלי ומן חכלי נדבק בחם 25).

ת ח ולקרוע א ת חמו ט1 חראש צרכין לחתכו קודם שריח, וליקח את חראש צריכין לםלהו א הקרום שעליו, ולשרותו ולמלחו בפני עצמו. ו

ת 26). ים וםבהוץ, ויכולים לםלהו גם על השערו םבפנ

ת שיש בהן םוה, אם עדיין הן דבוקות בבשר, טולהין טז עצטוי עצםם, הד כםו שהן אבל אם נפרדו טן הבשר, יםלהם בפנ עם הבשר בי

ולא ינוחו בםלהן אצל הבשר 27).

ת צריכין לחתוך ראשי חטלפים קודם חשריח, יז רגלי בחטו

שערים מצויינים בהלבח

אבל הפר״ת (סי׳ עב ס״ס יא) דעתו להתיר אף לבישול וכן הפמ״נ (סי׳ סט ם״ק ינ) כתב להתיר נם בבישול ובהנהות מהרש״ס שם כתב רהלב והדקין יש לאסור והכבד מותר עם העוף נופה, ועי׳ בדרכי תשובה

(סי׳ טט ס״ס ם״ת) משמע נ״כ שדעתו לסתום בהנהות מהרש״ק. ו) יעשה שאלת הכם וכתב בפמ״נ (סי׳ םת ס״ס ת׳) דאםי׳

בדיעבד יש לאסור אם לא הטיר הראש ולא נטל תוטי הצואר.

25) סימן סיס סו״ז סקי״ב ופ״מ. 26) סימן ס״ח סעיף ד וסימן ע׳׳א

סעיף א׳ ג׳. 27) סימן ע׳׳א סעיף ר.

21) כו״פ וחכ״א. 22) סימן ס״ס סעיף ר.

23) ד־ע. 24) סימן ם״ה סעיף גי.

ר שלחן מייד לו רד קצו

למען יוכל הדם לזוב מהן, וצריכין להניח אותן באופן שיוכל הדם לזוב,ת 28). ויכולין לםלהן גם על השערו

ה שיצא הדם מםגו 29). יח הלב צרכיכין לקרוע קודם השריאה גוהגין גם-כן להתכה ולפתוה הקגוקגות הגדולות שבה יט הרי

ה 30). קודם השריה לבשלו על־ידי כ חכבד יש בו חרבח דם, לפיכך אין לו תקג), אבל צריכין מקודם לחותכו היטב, ש ז א מליהה אלא צריכין לצלותו על הטב כל הדם שבו, ומדיהין ש הי א כו על האש למען ישאב ה תו ולהגיהו בהי

ה כ ל ח יפ כ נ י י ם מצו שערי

ש במרינתינו כאן שמשתמשי! לצורך בישול א ז) לצלותו על ה רק האש הנאז צולין הכבר עליו ע״י רשת ברזל המנוקבת יפה ושלהבת הנאז שולמ על הכבר ררך שם כי לא נמצא בפוסקים להצריך רוקא נהלים ואף להצל״ה (ריש כיצד צולין) שמפקפק קצת אי נכון לצלות הכבר כאויר התנור שננרף ממנו הנהלים ונצלה מהרםים התנור באופן שהרם זב ממנו למטה התם אין אש ממש שם והבא יש שלהבת ונם רוב אהרונים אינם מודים לו ומתירים נם שם כמו שהוכא בדרכי תשובה (סי׳ ענ ם״ק נ׳) ועי׳ בשו״ת מהרש״ם (ה״נ סי׳ שנז) שנשאל אי מותר לצלות הכבר על נבי אש של קש ותכן שאין שם נהלים והשיב שמותר רהא נם בשריפת הפרה איתא (פרה פ״ד מ״נ) שרפה אפי׳ בקש ונבכא כשרה. וממילא נראה רהוא הרין טותר לצלותה ע״נ אש השטלי (עלעקטרי) דלא נרע טתנור גרוף ועריף טיניה דהכא עכ״פ אש טתכות יש ררוקא לענין כיבוי הילקו בין נהלת של טתכות לנחלת של עץ דבנחלת של טתכות לא שייך כה כיבוי שאין נעשה פחם (עי׳ רש״י שבת קלד ד״ ה נחלת) וטצאתי עתה בםפר משנת אברהם להרה״נ אברהם אהרן פריים (ה״ב םי׳ ה׳) שכבר האריך בזה והעלה נ״כ כמו שכתבתי והוסיף עוד ראםור לצלות ע״י כה ההטה והביא טהטאירי (שבת לט.) שכתב רבהמה אין בה תורת בישול ומה״ט אטרו נותנים הטים צוננים בהטה כרי שיהטו, עיי״ש. ולי נראה שאין ראיה משם רהמאירי מיירי לענין שבת ובעי שירמה למשכן אבל הבא רהעיקר שנצלה כרי אכילה ראז אמרינן שיצא כבר דמו וא״כ מה לי אור או שמש ובפרט אם יצלה ע״י זכוכית שמתענל בו ניצוץ השמש והבשר יתלה באויר ויזוב ממנו הדם ראז נם בשבת יש איסור דרבנן כדאיתא התם כש״ם. וראיתי בארהות היים ההרש (םי׳ רנה) הביא משו״ת לב היים (ה״נ סי׳ םה) ראם הדליק בשבת ע״י זכוכית המתענל בו כח השמיש עוכר על ״לא תבערו אש״ וכתב שנם התות יאיר כתב כן עיי״ש טעמם, ונם כן אין לומר דאין אנו יודעים אם יש בו כה

28) שם סעיף ב׳ וסימן ס״ח סעיף הי. 30) שם סעיף ך, 29) סימן ע״ב סעיף אי.

קצור שלחן ערוך לו רה

ן אותו על חאש. וכשמוגה על חאש מולחין אותו שם אותו קודם שמניחין אותו יפח חא ראוי לאכילח, ואחר כך מדיחי ת וצולין אותו עד שי צ ק מן חדם שפלט. ויש ליזחר לחדיחו ג׳ פעמים ואחר־כך יכולין לבשלו!3). כא צריכין ליזחר לצלותו דוקא על חאש ולא בתגור גרוף ח), וכן

ניפ כהלכח י י פ מצו שערי

לשאוב הדם רהא גם על הגאז או עלעקנ׳יר יש להסתפק כן ואנו משתמשים בהם ועל כרתר כיון דנצלה כדי אכילה בודאי יצא דמו ועי׳ בדרכי תשובה (סי׳ ענ ם״ק ני) דנדולי אהרונים היו מסופקים אי גם תולדות האור יש בו כה לשאוב הדם והעלו שאין נפק״מ דכיון דנצלה בודאי יצא דמו עיי״ש וה״נ כן. וכעין זה ראיתי בשו״ת מהזה אברהם להגאון מבראד (םי׳ קה) נשאל אי נכון לאפות הטצות ע״י כה העלעקטריציטעט מפני שאין כאן לא שלהבת ולא אש לא מעליו ולא טתחתיו ואיתא בש״ע (םי׳ תםא םעי׳ ב׳) ראם אופין בטפקא או באלפס בעי שהאור יהלך מתחתיו, והשיב דכיון שהטצח נאפית טחר ע״י חחום חנדול אין שום חשש דכבד כתב ההתם סופר דהנסיון מעיד יותר מאלף ראיות עיי״ש. ועי׳ בהק יעקב (סי׳ תםא ם״ק ה׳) דיכול לאפות המצות בהום השמש אם החום נדול כ״כ שיוכל לאפות את הבצק וכו׳ ומתאפי׳ להון מחומתא דשמשא חרירין פטירין, וא״כ כשצולה כבד או בשר שלא גמלח בכח השמש כגון ע״י זכוכית שמתעגל בו ניצוץ השמש והבשר תולה באויר וזב ממגו הדם חוא רומח לתגור גרוף ובאנו למהלוקת הצל״ח ושאר אחרונים הנ״ל ואפשר לומר דהכא עדיף מתנור נרוף דהתם אין אש ממש שם אלא שהתנור יש בו עוד התמימות מהנהלים שהיו בו מקודם אבל הכא במשר הצלייה נצוצי השמש צולים הבשר ע״י הזכוכית צ״ע אי יש לאסרו והגרי״א הנקין מוסיף עוד שאפילו אם מייבשו חיטב ע״י כח השמש ג״כ יש לומר דמהגי דמצד הדין דם שלא פירש מותר א״כ אם מייבש הכבד או הבשר שלא גמלח היטב שלא יפרוש אח״כ די אלא שלא מצא מפורש היתר זח רק לעני! כחל (םי׳ צ׳) ולכן יש לההמיר עיי״ש. ולדעתי אינו דומה כלל לכהל דהתם אם נתייבש דהיינו לאהר ל׳ יום אם עבר ובשלו עם בשר מותר כמש״כ שם הרמ״א (סעי׳ ב׳) ובאיסור דם בודאי גם לאהר ל׳ יום יש האיסור של בשר ששהה ג׳ ימים בלא מליחה וחחילוק פשוט דתתם חחלב מפקיד פקיד ובקריעה שתי וערב וטיחה בכותל די אבל בבשר שיש בו דם בעי דוקא מליחח או צלי לחוציא דמו אבל בייבוש מי יודע אם לא יצא אה״כ ע״י בישול, משא״כ בגצלה ע״י חזכוכית בכח השמש כיון שנצלה כדינו בודאי יצא דמו. ולדיגא צ״ע עוד

נם בזה כי לא מצאתי עוד בשום פוסק רבד זה. ה) דוקא על האש ולא בתגור גרוף עי׳ ם״ק הקודם. ואנו צולים

31) סימן ע״ג סעיף א׳ ופמ׳׳ג.

ה כ ל ה נים כ י ם מצו ר — לו — שערי י י ר שלחן ע רו קצו

ה ל צ נ ם ו ש ב מ ו ז ם ל ד ל ה ו כ י ש ו א ל ה ה ע נ ו ת מ ב ק ו נ מ ל ה ת ברז ש ל ד ד ע ב כ הו ׳ ע י ם ס י ש ו ד י ח ת ( ע ת ד ו ח ׳ ב י ע , ו ר ח ר א ב ת ד מ ת לא מ ש ו א ם ה ו ח ר מ י פ שן י נ ע ב ל ק ו נ י מ ל א כ ר ק נ ם ח ו ק ל מ ר ע ש ו ב ד א ב כ ת ח ו ל צ ך ל י ר ) צ ז ק י ״ ס

. א ק ו ם ד י ל ח י נ ב ל נ ו ע ה א ה י ל מו ש ב י י ל א כ ו ה ״ ו י ל מ ש ר ח ע ל י ו ר כ א ״ ר ק י נ ל ן כ י ש מ ד ח ת ח נ ת ע ות ב ק ו נ ל מ ת ברז ש ן ר י ו מ ח ט ל ש ס ע ו ר י פ ת חבל י ע ק ר י ק ל ו ש ה מ ל ע מ ל הלל ום י ר ע ו י ב ר ט ק ע ל י ע ט ו ם ה ם ה ש י ש ו ס י ם כ י נ ת ו ה נ י ל ע ר ו ש ב ם ה י ח י נ ה ט י ל ע וה ר ע ק ך ה ו ת ד ל ר ו ם י ד ה ת ו ש ר ו על ה י ת ת ח ת נ ו ט ר ח ש ב ה ח ל ו ה צ ז ש ה א ה ור ו ס א ה ל ל ע ה ) ש י ׳ ה י ס ל ( ״ נ ם ה ה ר ב ת א נ ש ר מ פ ס ׳ ב י , ע ת ש ר ה ה מ ט ט ר ל ש אא ם ל ה א פ ה י ל צ א נ ר ל ש ב ל ה ן ש ו ת ח ת ק ח ל ח ח ח ד ל ט א נ ל ר ש ש ו ב ת ב ו ל צ לי נ פ ר ט ו ס א ש ל ל י ט ש ח י ה ט ו י ח פ ל ם כ ח ן ש ו י ל ע ק ח ל ם ח נ ח ו ל ע ד ט צ ו ל כ פ ה יב י א ש א ט ר ו נ ש ד א נ ה ״ א ע ל ר א ש ם ב י ל ו ו צ י ה ס ש ״ ש ל ה כ ו ב נ י צ א ט ל דח ל ע ט א ל ו ש ה א ה ן ש א ל כ ב , א ף ר ש נ ה ו ל א כ ו ם ה ש ה ו ט ט ם ל ד ל ה פ ו נ ב ו י א שר ז ו ה ו ו נ פ ר ש י ל ד כ כ ב ״ ו כ ל צ ך א ו ש מ ו ל ח כ ן ב י ל א ב ם א ר ו ח ל צ א א י צ ו מ וח ס פ ד נ ן ( י ק נ א ה ״ י ר נ ל ה כ . א ו כ ו ת ל ב ש ב ת מ ו ו ס ב נ כ נ ר ו ש ב ל ה ל ע פ ו נ ום ל ד ״ י י א ק ה ו ר מ ע ט ר ו י ת ה ה ל ל ע ) ה ת ב ט ־ א י ש ס ת ד ר פ ה ב ת . ע ו כ ת ב ו ש תה כלל, ה י ל י ט , בל ר הדהד ה י א ר ה ש ל ב ו כ א ר ל ת ו ן ט לכ ר ו ת ו ש ט ר י א פ ל שר ש ם ב ש ם ו ש ד ר י ש ל ב כ ב ם ד ו ש ) מ י ׳ כ י ע ז ס ״ ׳ ם י ד ס ״ ו י ע ( ״ ש כ ב ״ ש מ כו ה א ח י ל י מ ״ ו ע מ א ד י צ ו ה ק ל ״ ה ו ו ת ת ב י י ת א ש ל ש א ר י א פ ל ן ש מ ו כל ז י ל עה י י ל צ ב ה ו ה י ל ר מ ו ע י ה ש ה ש ו ו י ל ע ה ש ה מ ש ע ן ש ו י כ ל ו ו ש י ך ב ר ו צ ה ל י י ל צא ר ש י ר ב מ ה ר ו ש א בכלל ב ו י ה ר ם ה ד ד ו ו ע ר ב א ש נ ף ש ו א ת י י ל י צ צ ח כה ״ פ א א ב ו ר ה ב ט י ה י ש נ ס ף ר א א ר ת ט ב ו ע י מ ה ב י י ה ן ש י ד ש מ ה י ז א ל מ נ ו ד וי מ י נ כ ה , ו מר י י שח ל ו ס פ ל ב ס פ נ ו ו י ל ח ע ט י ח ם ש ח ש ט י ח ש ק כ ס ו ע ן ש מ כל זן כ ל א ו ר ש י ר ב מ א ח ו י ח ר ר ח א ש ח ו ו י ל ם ע ם ד ח ש ח י ל מ א ב צ ו י ן מד, ש א כם ם א א נ ה ו ר ל צ א א י צ ו ה ל ל ו כ ן י י א ה ו ל ע מ א ל ו ש ה א ה ם ד ו ש ר מ ו ס א ן ל י אר ש ב ם ה י ד א ה ק ש י מ ס א א ד ר ש ב א ב ק ו ד ר ו ת ו ה מ י כ ה ״ ת ג מ צ ה מ י י ה צלו מ א ד י צ ו ה ך ל י ר צ ם ו ד ל ה ר ע ש ם ב ן ש י ה א ז ם כ ם ש ד ר ה כ י נ ה ד כ ת מ מ ת מ, ש ״ י י , ע ת ו י א ה ר מ כ ה ב ז ך ב י ר א ה ) ו : נ ן צ י ל ו ה ה ( ת י מ צ י כ נ א ס ל ץ ו ו ח לא ו ח ד לי ש מ ט א ס ע פ א ד ו ב ף ט י י ט ן ש ת נ ו ׳ י ן ר ו א ג ם ה ם ע י ר ב ד י ב ת א ב ש כ וה ע י ז ל ו ב ם ח ר ש צ ן י י ד ד צ ל ח ב ח ט ם ו כ ט י ש ל כ ח ב ל צ נ ת ש מ ח א מ מ ש ש ש ו חא ו ו ח ת ע ן ד י ק נ א ח ״ י ר נ ל ח ב ח א ע י ז ל ו ב ה י ה ״ ל ע ש ב ת נ ם ש ר ו נ ר ש ש פ א ול ו ש י ם ב ו ש ש מ ו ש ח ן ל י ע א ל ב נ ר ו ז ו ו ח נ י א ח ו ט מ ל ל פ ו א נ צ ו י ם ש ר ח ן ש ו י כה ל ע ל ח ״ נ ם ח י מ ע מ ל ח כ מ . ו ( ה ׳ מ י ר ס ש ב ל ה ק כ ר פ ש ( ״ א ר כ ה ״ ש מ כ וק ו ח ו ר נ מ ף מ ט ו נ ה ל ו ז י בר ט ו ל ה ה ע נ ו ר מ ש ב ה י ש ר ט ק ע ל ר ע ע ל י ו ר ב ר ב י ת ה לם ה י ל ח ע נ ו מ ם ש י מ ו ח ח ש ש ד ח ת נ ד ש ע ל י ו ד ב ל ב ב ו א ע ב נ ו ו נ נ י א ר ו ש ב ה מת ו ל צ א ל ל ר ש ה ז י ך ל י ר ן צ כ , ו ם י נ ו ר ח א י ח פ ר ל ו ס ח א ר ז ד ס ל כ נ ל נ ת ר מ ש ב חו ק י ס י ד ש ח ע ל מ ו נ נ י א ר ש ש ו כ ו ב ל צ ר ש ע ל י ו ר ל ב ח ע ל מ ר נ כ כ ר ש ש בי ל כ א ו מ י ל ת ע ו ל צ ן ל י ן א כ , ו ו י ל ח ע ל צ ר נ ש ב ח ת ש ש ר ן ה ב ל ת י י ו ו א ר ו כ ת ו אק א ל ל א ם פ ״ ר ה ן ם ו א ג ה . ו ש ״ י י , ע ף ו ל י ש ח ש ם ח ו ש ן מ ו ב י ל ר ח ח א ׳ ל י פ ב א ל חק ל ח ן ל י א ר ו ע ל י ו ר ב ת ח ר א י ת ח ו ל ת ע ד ב לי ש ת ) כ י ו ק ל ל ת ח ״ ו ח ש ״ מ ע ב )

קצור שלחן ערוד לו רז

לא יכרכו אותו בגייר לצלותו כך ואפילו בגייר גרוע (פלוס פ8פיר) 32).ן בשר, ומכל כב אבל אין למלוח כבד קודם צליח כדרך שמולחי

חד ס) 33). ן למלוח כבד עם בשר בי שכן שאי

0נ חטחול דיגו כשאר בשר, רק צריכין לחםיר מםגו קודם שריחת חקרום שעליו, שאםור משום חלב (וגם צריכין לגקרו משום חגידין), א, וצריך ן שבתוכו ד ומושך אותו וגמשכין עמו ג׳ חוטי י גוטל ראש חג

ו 34). ליזחר שלא יפםוק שום חוט, ואם גפםק צריך לשרש אחרי

טן דבוק ים טולחין בצד חחיצון שחשו כד החלחולת ושאר מעי שם 35).

ה ת ההלב קודם שרי כה קיבה של עגל שגמצא בה הלב, שופכין אא כשאר בשר 30). והרי הי

ך עופות בין שהם קטגים מאד, בין שגגמרו כ1 ביצים שגטצאו בתו לגמרי עם קליפתן צריכין שריה ומליהה והדהה, אבל לא יטלהם אצל

שערים מצויינים ההלבה

בין אם האש הוא למעלה או למטה משום רכל החום שיש שם הוי כאש נופא רכן כתב התום׳ (פםהים עה. ר״ה ונרפו) בשם הירושלמי רמקשה כשהפסה גצלה כתגור והגתלים תתתיו הלא הום התגור ג״כ מבשלו והוי צלי מתמת רבר אתר, ותירץ רהיכא ראיכא אש אז האש גוצת את כה תתגור וחוי כאילו כל חתגור מלא מאש עיי״ש, וה״ג כאן הוי כאילו כל הברוילער מלא מאש וכש״כ לשאר האתרוגים רגם תולדות האור מוציא הרם בוראי אין השש כלום במה שהאש הוא למעלה וכן אין תשש רהרם שגוטף למטה עולה ממגה הזיעה על הבשר ואוםרתה רהא כתב הרא״ש (הולין פרק כל הבשר םי׳ לו) דהכלי שצלו בו הבשר אםור טשום רגבלע בו הדם עיי״ש, והרי לך שיש רם על הכלי ואפ״ה לא אםר בזיעה שלו והייגו טעמא ראמריגן בה טשריק שריק והוי גם ספק ראפשר שאין שם זיעה כלל ורם שבשלו ררכגן והוי םפיקא ררבגן, עכת״ר. ובעיקר העגין

של הברוילער יש עור מחמירין ומקילין.הד ואם מלה ביהד עם בשר ן לםלוה כבד עם בשר בי ט) שאי בדיעבד מותר (רמ״א סי׳ עג םעי׳ ה׳) ובלבד שלא יכוין לעשות כן לכתהלה שכל העושה כן באיסורים אוסרים עליו אפי׳ בדיעבד (דרכ״ת

שם ם״ק לו).

35) סימן ע״ה סעיף אי. 36) סימן *׳ סעיף ד.

32) פ״ת שם. 33) שם סעיף הי.

34) סימן ס־ד סעיף י׳׳א וסימן ע״ד.

ר לז י י ר שלחן ע רח קצו

הבשר אלא יניהם במקום שלא יזוב עליהם הדם םן הבשר 47 וביצים אלו אפילו גגמרו לגמרי אסור לאכלן בהלב38).

) אסור לבישול אלא אם־כן גשרה ת לעתי ע ה ג׳ מ ה ש כז כשר ש ביגתים 39).

ן אותן באור כח נוהגין בעופות שלאהר שהסירו הנוצות, מהבהבית הנשאר. וצריכין ליזהר שלא להבהבן כי אם בשלהבת של להסיר א קש ותבן, ולא יעשו שלהבת גדולה, ויזהרו להוליך העופות אנה ואנה

לבל יתהממו40).

——<mp לז. הלכות טבילת כלים. ובו י״ג סעיפים.

יכים לסעודה םעובד־כוכבים א) אפילו הם כלים א הלוקה כלים השית או זכוכית אסור להשתמש בהן שום ו כ ת הדשים, אם הם של מיגי מן או במקוה במקום שכשר ש אפילו בצוגן, עד שטובלין אותן במעי י מ ש ת

ה כ ל ה יפ כ נ י י שערים מצו

ת לעת ובשר ששהה ג׳ מעל״ע במקרר ע ה ג׳ ימים מ ה ש י) בשר ש (פרידזשידער) בלא מליהה ונקרש עד שנעשה כאבן ועליו נעשה קרה. עי׳ מזה בבאה״ט (םי׳ םט ם״ק ה׳) ופת״ש (שם ם״ק ו׳) ודרכ״ת (שם ם״ק נ׳) בבשר שנשרה במים ונקרש הבשר עם המים ונעשה קרה שיש אוסרים בשהה אפי׳ מעת לעת אהד כדין בשר שכבוש במים דהקרה השוב במים ויש אוסרים רק בשהה נ׳ ימים דהקרה לא השוב כמים ולא נאסר במעל״ע אהד רק בנ׳ מעל״ע כדין בשר ששהה נ׳ ימים בלא מליהה ויש שרוצה להתיר אפי׳ לאהר נ׳ יטים טפני שאין האור שולט בו לייבשו ותמיד הוא במצב לה. ורוב אהרונים ם״ל דהקרה לא השוב כטים ולא נאסר במעל״ע אבל הששו לזה שיאםר בנ׳ ימים כדין בשר ששהה נ׳ ימים. ועי׳ טזה עוד ביד אפרים (סי׳ סט) ובשו״ת טוטו״ד (מהד״ק סי׳ קמ״ב) ובשו״ת פני מבין (יו״ד סי׳ נט) ואפשר שיש לסמוך עכ״פ על השיטות שאמרו דאין בזה איסור בשר ששהה נ׳ ימים לענין שיוכל לבשלו אהר הצליד, ואז צריך שיהיה מליהה כהונן ונם צלייה כל צרכו. ועי׳

ב דרכי׳ ת (ם י׳ סט ם״ק רכד). א) הלוקה כלים מעכו״ם עי׳ בשו״ת תשורת שי (מהד״ת סי׳ קנ) דכלים של משומד (מומר) מסתברא דדינם ככלים שנקהים מן הנוי

39) סימן ס״ם סעיף י״ב. 40) סימן ס״ח סעיף גי.

37) סימן עיר• סעיף א׳. 38) סימן פ״ז סעיף ד.׳.

ט ך לז ר ר שלחן ערו קצו

לטבילת אשה גדה, כדי שיצאו מטומאתו של עובד־כוכבים לקדושתו של ישראלכ)!) וקודם הטבילה טברכין על כלי אהד אשר קדשגו במצותיו וצוגו על טבילת כלי, יעל שתים או יותר מברכין אשר קדשנו בטצותיו

וצוגו על טבילת כלים 2). ב כיון שהכלים צריכין טבילה דוקא במקום שכשר לטבילת

ה כ ל ח ינים ב י ם מצו שערי

וצריכים טבילה שיצאו טטומאה לטהרה והובא בדרב״ת (םי׳ קכ ם״ק ד׳) ועי׳ בשו״ת אבני נזר (ה״א םי׳ קט) נשאל ג״כ על דבר הקונה כלים טן הטוטר אי צריכין טבילה ובן בלים שקגאם הסוטר טן הגוי ולא הטבילם אי סותר לשאול כלים אלו מטנו מי אמרינן דמומר דינו כגוי והקונה טטגו צריך טבילה וססילא השואל ססגו הוא בדין השואל סן הגוי שאין צריך טבילה או דלטא דדינו בישראל והקונה טטנו אין צריך טבילה, וכלים שקנאם הסוסר טן הנוי ונתהייבו טבילה השואל םטנו אםור להשתמש בהם בלא טבילה. והעלה דהסוםר יש לו הוםרי זה וזה דינו בישראל דאי קדיש בת ישראל קידושיו קידושין ונם דינו בנוי דהבא על הטוטדת קנאין פונעין בו. בלל של דבר דנין אותו לההםיר ולא טטעם םםיקא אלא שהוא נוי טהטת מעשיו וישראל טתולדתו ולכן יש בו הוטרי זה וזה ובנדון דידן הקונה כלים טטנו הייבין בטבילה והשואל בלים טטנו והוא קנה הכלים טגוי אין צריכין טבילה דנם כשהיו אצלו הכלים לא שייבי

בהם טבילה דהוי בטובל ושרץ בידו. עיי״ש. ב) לקדושתו של ישראל טעם טבילה זו סבואר בירושלםי (ע״ז ם״ה הט״ו) שאלו לר׳ ירמיה [על בלי של עכו״ם] אטר, צריך טבילה לפי שיצאו מטוטאת עכו״ם ונכנם לקדושת ישראל. ועי׳ בדרבי תשובהר שנתנייר כל כליו צריבין (םי׳ קב ם״ק ד׳) הביא שם דלפ״ז נראה ת טבילה ותטיה שלא נטצא דבר זה בפוסקים. ובשו״ת תשורת שי (ה״ב

סי׳ קג) כתב ג״ב דמומר שהוזר לדת ישראל כליו צריבין טבילה, עיי״ש. וידידי הרב מהר״א זויברמאן מיורדגוב הראה לי בשו״ת הרות יעקב (סי׳ מב) הביא בשם הגה״ק טהר״א טטשעבגוב דבר הדש דכשהםקיר עבו״ם כלי וזכה הישראל טהםקר אין צריך טבילה דלא בא מרשות עכו״ם לרשות ישראל, ובזה טיישב קושית הטפורשים טפגי טה גצטוו על טבילת כלים במלהמת מדין ולא במלחמת םיהון ועוג שהיה קודם, אלא דהם היו בכלל לא תהיה כל גשמה וגשארו הכלים הפקר, משא״כ במדין שההיו הנקבות ובמקום שאין בן אז הגקבה יורשת ושוב באו הכלים מרשות עכו״ם לרשות ישראל ולכן בעי טבילח. ודפח״ח. והלשון הירושלמי שהבאתי משמע קצת כן שכתב שיצאו מטומאת עכו״ם וגכגם לקדושת ישראל ומשמע דדוקא

אם זכה הישראל מעכו״ם ולא בהפקר.

לז 1) יו״ד סימן ק״כ סעיף א׳ ובסו״ז. 2) שם סעיף ג׳,

רי קצור שלחן ערוד לז

גשים, לכן צריכין ליזחר שלא לחטבילן בנחרותג) בשעה שחן גדולות מגשמים וחפשרת שלגים, וזח שכיח מאד קודם פסח שחגחרות גדולות

וטובלין שם כלים ואיגו נכון 8). ג כלי עץ איגן צריכין טבילח, ואם יש עליהם חשוקי־ברזל), כלי חרס גם כן אין צריכין טבילה, ואם צריכין טבילח בלא ברכח4 טצופין םבפגים באבר שקורין ״גלעזירט״ צריכין טבילח בלא ברכח, וכן

כלי פורצליין ד) 5)• ד אם חוא כלי ישן שגשתטש בו חעובד־כוכבים באופן שצריך הכשר בחגעלח או ליבון, צריכין לחכשירו טקודם ואחר כך לטבלו 6). ה אם שאל או שכר כלי םעובד־כוכבים איגד. צריכה טבילה, ואם שואל או שוכר כלים טהגוגי ישראל צריכין טבילה בלא ברכה ה), וההגוגי

יודיע זאת לטי שיקנה אהר־כך שלא יטבלוהו שגית בברכה 7). ו ישראל הטהזיק ״הוטע״ ו), שעושין שם כלי זכוכית, והפועלים הם אינם יהודים, הכלים שנעשים שמה צריכין טבילה בלא ברכה 8). ז ישראל שנתן כסף או שאר מיני מתכות לאומן עובד־כוכבים

שערים מצויינים בהלכה

ג) שלא להטבילן בנהרות ובדרכי תשוכח (םי׳ קכ ם״ק ככ) מביא מכנה״נ שמותר להמכיל! כנהרות אפי׳ כיומי נים! ולא חיישיג! שדכו הנומפי! על הזוחלי!. ועי׳ כחכמת ארם (כלל ענ סעי׳ ימ) דכשעת חרחק מותר להטביל כלי זכוכית כשלנ רמכילתו וראי ררכנ! הוא אכל

לא כלי מתכות. ר) כלי פורצליין ועתח נתחרש ככל יום כל מיני כלים נעשים מחומר חיםי וכללא של דבר ראם נשבר יש לו תקנה ע״י חתכח כאש

חוי ככלי זכוכית וצריך מכילח ואי לא א״צ מכילח. • ח) טבילה בלא ברכה עי׳ כפת״ש (סי׳ קכ ם״ק ט׳) חכיא מםר״ח רלצורך סעודות גדולות מותר להשתמש בחם כלא טכילח. וכ! העלה כערוך חשלח! (סי׳ קב סעי׳ מח) רכ! חמנחנ ששואלים כלים מחנוגי ואח״כ

מחזירי! לו ואי! מוכלי! אות!. עיי״ש. ו) ישראל הטהזיק ״הוטע״ עי׳ כדרכי תשובח (םי׳ קב ם״ק פא) העלח שם שחכל חולך אחר כעל החרשת שאם חוא ישראל וחםועלים חם גברים פמורים מהמכילה ולהיפוך אם חמחזיק חכית חרשת הוא גוי והפועלים ישראלים צריכי! מכילח אמגם כמקום שבעל חחרשת הוא ישראל והפועלים

שם סימן קכ״א סעיף ב׳. שם סו׳׳ז סימן ק״כ סקיי. חכ״א כלל ע׳׳ג סעיף ד.

(6 י)(8

דעת עצמו. שם ביו״ד סעיף ו׳ ובש-ך.

סעיף א׳ שם ועי׳ פ״ת בשם ר׳ יעב״ץ.

(3 (4 (5

קצור שלחן ערוך לז ריא

שיעשח לו כלי או שיתקן לו כלי שחיח נקוב ולא חיה מחזיק רביעית,.( צריך נם כן טבילח בלא ברכח9

ח אינו צריך טבילח אלא כלי שטשתםשים בו לםאכל שחוא ראוי לאכלו מיד, בלי שום תקון אחר, אבל חברזלים שטתקנים את חטצות, ושחותכין בחם את חעםח, וחטחט שתופרין בח מולייתח וכיוצא בחן אינן צריכין טבילח. אבל סכין של שחיטח, וסכין שטפשיטין בו כיון שאפשר לחשתטש בסכין זח לטאכל שנגטר, וכן טסים שמניחים עליחם מצות צריכין טבילח בלא ברכח, ו״דרייפוס״ שטעטידין עליו את). אבל 1 חקדרח, כיון שאין חטאכל בעצטו נוגע בו אין צריך טבילח0 שפוד של טתכות שצולין עליו בשר צריך טבילה בברכה!!). יש אוםרים דכלי זכוכית גדולות (פלאשען בוטלען) שאין שותין טתוכן, רק שטהזיקין בהן את המשקאות לערות טהן לתוך הכוסות, לא השיבי כלי סעודה ואין צריכין טבילה, ויש אוםרים דצריכין טבילה 2!). ויש

להטבילן בלא ברכה. ט רהיים של פלפלין צריך טבילה םשום הטתכות, אבל התהתון שטקבל את התבלין כיון שהוא של עץ אין צריך טבילה, ורהיים של

.( 1 ״קאפפע״ יש לטבול בלא ברכה3 י צריכין להשגיה קודם הטבילה שיהא הכלי גקי, ולא יהא עליו שום לכלוך או הלודה 4!) (אך רושם הלודה או שהרורית בעלםא, שדרכו בכך ואין טקפידין עליו איגו מזיק)ב!). וצריכין לטבול כל הכלי בפעם1). וכלי שיש לו יד צריך להיות עם היד בפעם אהת שיהא כולו בםים 6

שזןריפ מצוייניפ בהלכה

תם נכרים ותבית חרשת עובד נם בשבת ויו״ט ע״י שטר סבירה לשבת כנהוג בודאי צריד טבילה בברכה ביון שהבעה״ב והפועלים הם נכרים.

כתב חחזון איש (יו״ד םי׳ יב אות טו) ראם לסח בלי זכוכית טחנוני ואינו יודע אם תבית חרשת הוא של ישראל נראה דחייב לטובלו אם רובא נכרים אע״ג דישראל קבוע אפ״ה חשיב פירש כפי תרגיל שאין חחנוני טוציא בידו טבית החרשת אלא הטובר שולח לו את חםחורה ללוקח

ותו״ל פירש.

14) שם סעיף ייג. 15) שם ועיין יו״ד סימן ריב סעיף ב׳,

ובסו׳׳ז או״זז סימן תנ״א סק״ו. 16) עיין זזכ״א.

9) יו״ד שם סעיף י׳ ובש״ך. 10) שם סעיף ד ה׳ ובש״ך.

11) זזכ״א. 12) עיין ביד אפרים.

13) סעיף ד ובש״ך סקי״ד ועי׳פ״תשם.

ריב קצור שלחן ערוך לז

לה ת כולו בטיט. וחאדם חטובל ואוחז חבלי בידו, צריך לטבול מתחי ח את חכלי בכח אלא בדיבוק בינוני 17). א טובל, ולא יאחוז א ידו בטקום שחות חכלי בחבל, כגון שטובלין בבאר ואם טובלין על־ידי שקושרין א( 1 צריכין לחשגיח שיחיד. חקשר רפוי, שיוכלו חטים לבוא בכל טקום חכלי 8ד ו בטים ע חם צר, צריך לחשגיח שיחי א אם טובל כלים שפי י

שיתטלאו טים, כי צריכין שיבואו חטים אל חכלי טבפגים וטבחוץ 19).לת כלים 0 20)• יב קטן וקטגח איגן גאמגים על טבי

ת ויו־טוב, ואם שכח לחטביל טקודם ח), ב ש יג אסור לחטביל כלי בי . ואם חוא כלי שראו ( 2 1 ו ג ח ויחזור וישאלגו מט יתגחו לגכרי במתגתר לטלטל, ישאב בו מים ויביא לביתו, דלא לחביא בו מים, בטקום שטו

ל ולא יברך עליו 22). י כטטבי טחז

ה ג ל ח שערים מצויינים כ

לת כלים עי׳ בשו״ת מו״ר טהר״ש ז) אינם נאמגים על טבי ענגיל (ה״ו םי׳ נ׳) במי שבא באקראי ליהודים החשודים שלא לטבול בליהם אי רשאי לאבול ולשתות אצלם. העלה שם רבבלי זבובית רטבילתם היא דרבנן בוראי אין להוש טםפק אלא גם בבלי טתבות ררוב הפוסקים םבירא להו רטבילתם היא דאורייתא מ״מ אם יש להסתפק שמא הבלים

מבית הרשת ישראל יש לםטוך אזה בשעת הרהק. עיי״ש. ה) ואם שכח לחטביל מקודם עי׳ בשו״ת מהר״ם שיק (או״ה םי׳ רעט) אורות המנהנ שנהנו במקום אהר שאם שבהו לטבול בלים קורם השבת נוהגין שטובל הארם עצמו והבלים בירו ע״י הערמה וטצרר שם

ליישב טנהנם. ובלי שלא נטבל שנתערב בבלים שנטבלו יש לרון בה רהא איתא בש״ע (יו״ר םי׳ קב סעי׳ ני) רבלי שיש בה בליעת איםור שנתערב באתרים בטל ברוב ולא רנינן ברבר שיש לו מתירין לפי שצריך להוציא הוצאות להנעילו והש״ך (שם ם״ק ה׳) הביא מטהרי״ל שהולק על זה רהנעלה הוא רבר מועט וםיים שיש להשוש לזה באין הםםר מרובה. ועי׳ שם בש״ע (םעי׳ ב׳) ראם בירו לעשות ההיתר בלא הםםר הוי בבלל רבר שיש לו מתירין. ובתב בהבטת ארם (בלל ננ םעי׳ בנ) רבאיבא טורה נרול הוי בהםםר גרול וא״ב נראה רלילך להטביל בטקוה כל הבלים פשוט הרבר שזר.

17) סימן ק״כ סעיף בי. ם״ז סעיף נד. 18) שם ועין יו״ו סימן ר׳׳ב בש״ךסק״ה. 21) שם סעיף ס׳׳ז.

19) סימן ר׳׳ב סעיף חי. 22) או״וז סימן שכ״ג סעיף ר. 20) סימן ק׳׳כ סעיף י׳׳ד, ועיין סימן

קצור שלחן ערוך לח ריג

לח. הלכות פת ובישולי עובד־ כוכבים וחלב עובד־ כוכבים. ובו ט״ו םעיפים.

א אסרו חכמים לאכול פת של עובד־כוכבים א). ויש מקומות שמקילין

שערימ מצויינימ בחלבח

טרחה גדולה בפרט בזמגיגו שהמקומות רהוקים ויש עוד גם הוצאה כםף לזה. והגה בדרכי תשובה (םי׳ קב ם״ק טו) כתב דחיכא שאין צריך להוציא הוצאות אעפ״י שטהוםר טעשה הוי רבר שיש לו טתירין עיי״ש. ולדעתי גראה רזה דוקא שאין בזה טרתת הגוף אבל בטרהה משטע בש״ם דערך אהד יש לשגיהם הוצאת כםף או טרתת הגוף רהא איתא בש״ם (ברכות ט:) דאטר ר״י לר׳ זירא דהיה לו לתת שכר כדי לראות פגי הטלך טשום דאטר ר׳ יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת הטלך וכו׳ תרי לך רטרטה הש״ם גתיגת שבר לטרתת הגוף דהייגו ריצה. ועי׳ עוד בש״ם (ברבות לב:) גדולה תעגית יותר ט! הצדקה ט״ט זה בגופו וזה בטטוגו ובש״ם (פםתים י:) איתא להיפוך בגופיה אטרהוהו רבגן בטטוגיה לא אטרהוהו רבנן וטשטע רטטו! תשוב יותר טטרתת הגוף. ויש לדתות. והרב הגאון טהר״ם פאללאק טםערענטש כתב לי ראיה ברורה רטרתת הגוף חוה בהוצאת כםף ועוד עדיף טינה רהא איתא בש״ם (בבא טציעא עז.) דשוכר את הפועל ונשלטה טלאכתו בחצי חיום נותן לו שכרו בפועל בטל דהיינו ששמי! טי שהשכיר עצטו לטלאכה זו כטה היה רוצה לפתות טשברו לישב בטל עיי״ש הרי לך דהאדם מרוצה שיפתתו לו משברו ויהיה יושב בטל כדי לטנוע עצטו טטרהה עכ״פ הדבר תלוי אם היא טרחה נרולה או טעשה כל דהו, ראם היא טרהה נדולה יש לדונו כאין לו טתירין ושפיר בטיל. ובעיקר השאלה הנ״ל בתב לי דלכאורה יש עוד להסתפק אי גם בטצוה שייך ביטול שע״י הרוב יפטר האדם טטבילת כלי והביא טהטרדכי (תולין קלד.) שכתב על המשנה רהורי הנטלים שבתוך הקטה ר״ט הבל לעניים רהקשה רבנו משולם אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא רקמה לבעה״ב הוא עיי״ש הרי לך שהקשה בפשיטות דליזול בתר רובא לפטור ממצות לקט אע״נ רקטה בתזקת היובא קייטא. וטובה בפירוש דדינא הביטול ברוב שייך גם בטצוה. וכעת בשעת הדפםה הראה לי ידידי הרה״ג טהר״ה ק$הן(טהד״ת םי׳ קר) שדן בשאלה זו וכ׳ בפשיטות מבוראפעםט בשו״ת תשורת שי

רתשיב דשיל״מ משום דאפשר לבטלו.ת עכו״ם טעם האיסור הוא משום תתגות כמש״כ א) לאכול פ בש״ס (ע״ז לה:) וכתב הרט״א (סי׳ קיב) דאפי׳ בטקום דליכא משום תתגות אםור כגון פת הכומרים שאין להם בגים או פת הגעשה בבית המלך והשרים שהם לא יתחתנו עמנו אפ״ה אטור (כ״כ הבאה״ט וכנה״נ בהגהות הטור שם) ועי׳ בפתתי תשובה שם רפת של מומר שרי דמשום חתנות ליכא ראעפ״י שהטא ישראל הוא וטותר לישא בתו. ועי׳ בשו״ת

ו לח י ר ריד קצור שלחן ע

ולוקחין פת מנחתום עובד ככבים במקום שאין שם נחתום של ישראל ב), או אפילו יש, אלא שאין חפת יפר, כמו זח. אבל בפת של בעלי־בתים עובדי־כוכבים לא היו מקילין!), אך בשעת חדחק. ומי שחוא בדרך, אם יכול להשיג פת כשר צריך להמתין 2) עד פרםה. ולא מקרי פת בעליחבית אלא אם עשאו בשביל בגי ביתו, אבל אם עשאו למכור מיקרי נהתום אןן־על־פי שאין דרכו בכך, וכן גהתום שעשאו לבגי־ביתו םיקרי בעל־ הבית, ויש מי שאומר דבמקום שאין גהתום מצוי, מותר אפילו בפת של

בעל־הבית, ואיגו צריך להמתין על פת כשר, וכן גוהגין 3). ב אם ישראל השליך ג) אפילו רק עץ אהד לתוך התנור בהיסקו,

מותר הפת ולא הוי פת עובד־כוכבים 4). ג לא אסרו פת של עובד־כוכבים אלא של המשה מיגי דגן, אבל פת קטגיות איגו בכלל פת וגם איגו אסור משום בישולי עובד־כוכבים,

דהא איגו עולה על שלהן מלכים 5). ד פת שפגיו טוהים בביצים אסור משום הביצים שעליו, ויש בהם משום בישולי עובד־כוכבים, ואותן רקיקים שגאפים על ברזל ויש

ה כ ל ה שעריש מצוייניש כ

מהר״ם שיס (או״ח םי׳ רפא) שמפספס בזח והביא ראיה מר״ן (חולין ר:) דמומר אף שלא נזרו על בנותיו מ״מ ביון דגוי הוא בכלל הנזרה הוא. ועי׳ בשדי המד (מערבת המ״ם כללים בלל פה) שהביא לזה עוד בטה ראיות. ובשו״ת טוב טעם ודעת להנאון המהרש״ס (ה״ב םי׳ טז) הוסיף עור דאפי׳ מהלל שבת בפרהסיא אםור לאכול מבישולם ופתם. ובשו״ת טהר׳׳י אשכנזי (יו״ד םי׳ טז) דעתו להקל והדבר תלוי אם הוא

מהלל שבת להכעיס או לא. ועי׳ לקמן (ה״ב סי׳ עב ם״ק ו׳). ב) במקום שאין שם נהתום ישראל ועי׳ בישועות יעקב (סי׳ קיב ם״ק נ׳) דבק׳׳ק לבוב נתייסר המנהנ דביום ראשון אהר הנ הפסה דעדיין פת ישראל אין בנמצא לסיבת המץ שעבר עליו הפסה לוקהים מפלטר עבו״ם דדמי במו שאין טצוי פלטר ישראל והביא ראיות וסמובין

להמנהנ עיי״ש. נ) אם ישראל השליך עי׳ בשו״ת אבני נזר (ה״א יו״ד סי׳ ק׳) דיש תקנח לבישול עבו״ם שיצלנו ישראל אח״ב ואם נצלה ע״י עבו״ם יבשלנו חישראל אח״ב דיש בישול אחר צלי ויש צלי אחר בישול ובן

לה 1) יויד סימן קי״ב סעיף א׳ ב׳ הי. 4) שם סעיף ס׳. 2) שם סעיף ט׳׳ז. 5) שם סעיף אי.

3) שם סעיף ה׳.

קצור שלחן עייר לח רטו

לחוש שנמשח חברזל באיזח שומן, אסורים בכל עגין משום בליעת איסור 6).

ה פת ישראל שאפאו עובדי־ככבים גרע מפת עובד־כוכבים, ואסור משום בישולי עובד־כוכבים אם לא הכשיר את חתגור בהשלכת עץ ד). וצריכין אחר בזח כששולחין לאפות או לצלות אצל גחתום עובד־כוכבים שחישראל ישליך עץ לתוך חתגור, או שיגיח חישראל את חפת או חמחבת

.( לתוך חתגור8 ו דבר שאיגו גאכל כמו שהוא הי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ד) או לפרפרת שבישלו או צלאו עובד־כוכבים, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובד־כוכבים. אבל דבר שהוא גאכל כמו שהוא הי, או שהוא דבר שאיגו השוב ואיגו עולה על שלהן מלכים, אין בו משום בישולי עובד־כוכבים 9), ואין להוש

•do להכלים דםתם כלים אינן בני יומן ז שפהה עובדת כוכבים בבית ישראל המבשלת בשביל הישראלים

גוהגין להקל מפני שאי־אפשר שלא יהתה אהד מבני הבית באש!!). ח אבל אם היא מבשלת בשביל עצמה לבדה, אין רגילות שיהתה

שערים מצויינים כהלכה

פת עכו״ם אם בשלו ישראל את״כ וחזר ואפאו יש להתיר עיי״ש. ועי׳ בדרכי תשובה (סי׳ סיב ס״ס עה) שהביא ג״כ כזה מספר עץ תיים וחוא הביא שם תבל של אתרוגים משו״ת התשב״ץ ושו״ת מהרי״ל ועוד

שכולם סברו דמ״מ האיסור שבו גשאר שם עיי״ש. ד) ללפת בו את הפת ובמדינתנו אוכלין בסעודת שתרית מיני דגן מבושלים בתלב ויש מהן סלויים כגון אורז (רייז סריםפים) ודומיהן, עי׳ במהרת מים (סי׳ סי) שמבאר שם אופן עשייתם שמרתיתים אותם מתתלה ע״י סימור (סמים) ומייבשים אותם ואת״כ מעבירים אותם לרגע דרך תדר מתומם ע״י גאז לעשות מראיתם תום (ברוין) והביא שם מהגרי״א הגסין שאין בו איסור בישול עכו״ם משום דצריך שיעלה על שלתן מלכים דוסא ללפת בו ולא בתור מאכל בפגי עצמו לשבוע והוא עצמו כתב הטעם משום דגרתת וטתבשל ע״י סיטור וכבר הביא הדרבי תשובה (סי׳ סיג ס״ס טז) דבישול ע״י מכוגת תסימור אין בו איסור בישול גוי, עיי״ש. ולי גראה דאורז הסלויים אגו רואים שאין עוד ראויים לאכילה אלא ע״י

6) הגה סעיף ר. 9) סימן קייג סעיף א׳. 7) שם סעיף י״* 10) סימן קכיב סעיף ד.

ת 11) סימן קי״ג בהגה סעיף ד. ק 8) שם וסימן קי״ג סעיף ד ועיין ל סימן ע״ב סעיף בי.

רמז קצור שלחן עריו לח

ישראל, ואפשר דלא מחני בזח חיתוי, דגרע מאלו מבשלת בשביל ישראל, ולכן אם בשלח דברים שיש בהם משום בישולי עובד־כובבים, לא לבד התבשיל אלא גם חקדירח גאם־ה לבשל בח לכתחילח, ובדיעבד

יעשה שאלת־הכם12). ט עובד־כוכבים שבישל בשבת בשביל חולה, התבשיל אסור במוצאי שבת אפילו לחחולח אם אפשר בתבשיל אחר. ובבלים יש

לחתיר, אחר מעת לעת יי) 13)• י ביצח אף־על־פי שראויח לגמעה היה ו), מכל מקום כיון דזה חוי רק אכילח על־ידי חדחק, אם בשל חעובד־כוכבים אםורח, וכן כל כיוצא

בזה 14). יא פירות שלא גתבשלו באילן כל צרכן, ואיגן גאכלין חיין אלא על ידי חדחק, שחאומנים םטגגים אותן בצוקר, אםורין משום בישולי

עובד־כוכבים 15).ב שכר של תבואה ז) ושל דבש, נוהגין בו חיתר לשתותו אפילו י בבית שמוכרין אותו העובדי־כוכבים ואין בו משום בישולי עובד־כוכבים

שעריכ מצוייגים בהלכה

לה. י לאכי ה ראו נ י עצמו אי בפנ ם בהם הלב ו י נ ת ו נ שב אל ומשי ת שו ״ ו ש ה) ובכלים יש להתיר אהר מעל״ע ועי׳ בם שיש הרבה הולים לי ת ההו י ב ב ב ו ב דכאן בלב ת כ ) ש ׳ מו נ םי ״ ת ה ״ ד ה מ ) א ת דהו ב ר הכלים למוצאי ש ת אי אפשר לאסו ב ש ך לבשל להם ב שצרין תרי ם הכלים למוצאי שבת, עיי״ש. ומשמע שמו י ר ת ו ה לכן מ ב ו ר ד מ ס פ ה

ד בלא מעל״ע. מין חלב אי יש בה בישולי נוים י ו) שראויה לגמעה היה ובענב נוי ת ״ד) כ ת פי״ז חי ו ר ו ס ת א ו ל כ א מ ם ( ״ ב מ ר ל ח ב ב בש״ע בלום א ת לא כא ת שחו ו מ אבל כ וצא באלו דבר הנ כי ו יין או הלב או דבש ו שבישל לנא הי ו ה ת ש ו מ ל כ כ א ו נ נ ן ולא נזרו אלא על דבר שאי תרי חי הדי אלו מות ל. ד״ה ערב י נ ע ת ת ( פ ס ו ת ל וביצה עיי״ש. ועי׳ ב פ מ ת כנון בשר וא הי כגון הלב עיי״ש. הרי לך ו שהו מ ל כ כ א נ ו כל דבר ש ב ת כ ) ש ב ״ מ

״ם. ר בישול עבו סו ב אין אי ל ת ב בפירוש דא י ב ה ׳ רב) ש ״ד סי ו י ה ( ת שם ארי ״ ו ש ז) שבר של תבואה עי׳ בן על האש ם שאין מבשלי ו ש ת צוקער מ ל י כ א והגים ב תר שנ שם מעם ההית רו ו נ צי ים ו ם דרך קנ י ה ת ו ם ר י מ א מ ב ל ע״י קימור ה ש ב ת ש אלא נ מ מה א דהה שם מעם זה דנם מ הו ש ו מ ל על האש מ ש ב ת ג ה ש ולא אסרו רק מ

12) שס סעיף ט״ז ובש׳׳ך סכ״כ. 14) שס סןיף י״ד,

13) סו׳׳ז שם וחכ״א כלל ס״ו סעיף י״ב. 15) טו״ז סקי׳׳ד וחכ״א.

קצור שלחן עייר לח ריז

דחתבואח במלח במים 16), רק שצריכין לחקור אם אין מעםידין אותן). ובמקום שישראלים מזלזלים ומקילים ביין של עובד־ 1 בשםרי יין7). ובענין שתיית 1 כוכבים, יש לבעל גפש להחמיר על-עצםו גם בשכר8 קאפפע (בלא הלב, דעם הלב ודאי אםור) וכן שאקאלאדע וטהע אצל עובד־כוכבים שומר גפשו ירהק את עצמו9!). ויש מתירין לשתות דרך

ארעי, אבל דרך קביעות אסור 20).ג חלב שחלבח עובד־כובבים ח) ואין ישראל רואהו, אסורה אפילו י לעשות ממגח גביגח, ולכתחילה. צריך חישראל לחיות בתחילת חחליבח

שערים מצויינים בחלכח

שנתבשא ע״י תואדות האש נ״ב אםור ונתן שם טעם אהר עא ההיתר אביאת צוקער. וכן בשו״ת שואא ומשיב (מהדו״נ ה״א םי׳ ר״א) האריך עא ההיתר אביאת צוקער עיי״ש. ובעיקר הדבר אי נם דבר שנתבשא עא תואדות האש נאםר עי׳ בדרבי תשובה (םי׳ קינ ם״ק מז) שהביא עוד מבמה נדואי

מהברים שההזיקו בשימה זו דע״י תואדות האש אינו נאםר. עיי״ש. ח) חלב שחלבח עכו״ם ברין האב שהאבה עכו״ם ידוע מהאוקת אהרונים עי׳ מזה באריכות בדרבי תשובה (םי׳ קטו ם״ק ו׳) ורוב אהרונים םבירא אהו דהרין האב שהאבה עבו״ם נוהג נם בזה״ז אף שאין רבר טמא מצוי בעדר ואף שמהוק ערכאות אםור אערב בו דבר ממא מ״מ אםור שאא באבר השש איםור דאורייתא עירוב דבר טמא אםור האב שהאבה נוי אאא שהוא תקנה ונדר ועי׳ בשו״ת התם םופר (יו״ד םי׳ קז) שמבאר שם הומר איםור זה. ועי׳ ברמ״א (םי׳ קמו םעי׳ א׳) דנם הבאים שנתבשאו בהם ההאב עבו״ם אסורים, ומ״מ מי שבא אמקום שאין נזהדין בחאב עבו״ם יבוא אאבוא מהבאים שם דהדבה אהרונים םבידא אהו דבזמנינו

אין אוסרים הבאים עי׳ מזה באדיבות בדרבי תשובה (שם ם״ק יה). ועתה נתהדש מין אבק־האב (פאודער־מיאק) שמוציאים המים מההאב ומהפכים את ההאב אאבק דק וכשרוצים אשתות האב שופכים אתוך האבק מים רותהים ונמס האבק בהמים ורב נדוא אהד צידד אומר רכזה אפשר שאין באן איסור האב נוי מפני דפנים הדשות באו אבאן ועא זה אא גזרו ואי אא נראה בן רהא ביון מתחאתו קודם העשותו אבק היה נאסר א״ב אף כשנעשה אבק אא אזיא אה האיסור ודומיא אזה בתב בשו״ת מהדי״א (סי׳ קםה) דיש מי שרצה אהתיד פת עבו״ם ע״י בישוא שיבשאו אאחר האפייה דחא יש בישוא אחד האפייה ואיתא דנהי דבישוא מפקיעו מתורת אהם מ״מ איסור שבו אהיכן אזיא והובא בבנה״ג בהגהות המור (סי׳ קיב

19) פ״ת סקיא וחכ׳׳א. 20) יד אפרים.

16) שיך סימן קי״ד סק״א. 17) שס סעיף ף.

18) סעיף ב׳ ובחכ״א.

ריח קצור שלחן ערוף לח

ויראה שהכלי הוא נקי. ונהגו להחסיר שלא יחלוב לתוך חכלי שדרכו של חעובד־כוכבים לחלוב לתוכו. ושפהות שהולכות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלחס, כל־מקום שאין בית עובד־כוכבים מפסיק, ואין להוש לבהמה טמאה מותר אפילו לכתחלח לחניחן לחלוב, אבל אם בית עובד־כוכבים מפסיק, צריך שיהא שם ישראל, ואפילו קטן או קטנה בני

תשע שנה סגי!2). T גבינות העובד־כוכבים ס) אסורה, ואם הישראל רואה ההליכה

שערים מצוייניפ כהלכה

אות ה׳) וידידי הנר״א זויברטאן הרב טיורדנוב הראה לי מש״ע (סי׳ קטו סעי׳ א׳) דכתב הרט״א דתלב עכו״ם שנאסרה גם אם יעשה הישראל אח״כ חטאת סטנד. נשארת באיסורה, והכי נטי כן אף שנעשה טנוזל וראוי לשתיה דבר יבש ואבק ט״ט האיסור שבו להיכן אזיל אם לא שניטא שאין ראוי לאכילה כשהוא אבק אבל תזינן שמערבים תאבק־תלב באבק־קאקוי ובתוכם צוקערוכך אוכלים אותו. וכן אין לומר שזה תאבק־תלב תוא בכלל תטאה וכטו שהחמאה מותר מן הדין כשהגוי בעצטו עשאה טפני שהלב טמא אינה נקפה וה״נ האבק כיון שנקפה ונעשה נוש מסתמא לא נעשה מהלב טמא זה אינו דתז״ל אטרו שהלב טמא אינה נקפה היינו מעצמו אבל ע״י פעולה אפשר שנקפה והבא ע״י פעולה נתהפך לאבק ולא ע״י עצטו. ולכן נראה שהוא עוד בכלל חלב נוי, ולכאורח אפשר לחביא ראית דבנתייבש אין איסור חלב נוי, דז״ל הב״י (יו״ד סי׳ קינ) השיב ר״ת על החטאח דחיכא דאיכא לטיחוש לתערובת נסיובי דתלבא בד׳ ימים טתייבש ואז שריא עכ״ל. והרי לד ראם ככר נתייבש אין איסור הלב גוי אבל אין כל כר ראיה דיש לומר דדוקא בנסיובא דתלבא ראם נתייבש לא נשאר שם תלב כלום אלא חמאח אבל לא בחלב דבלא״ה איכא חילוק בין נסיובא דחלבא לחלב ממש כטו שתובא בדרכי תשובת (סי׳ קטו ס״ק ל״ט) ותבאתי מזח לקמן (ס״ק יב) וטטילא קשה לי על הכרם שלטה (סי׳ קינ) שכתב שם בזח״ל, כתב חב״י דחמאה של נכרי צריר שיעטידנה ד׳ יטיס ואז אם יש בו צהצוהי תלב כבר נתייבש ולית לן בח ע״כ. ובאמת לא כתב חב״י רק בנסיובא

דחלבא ולא בחלב ממש. וצ״ע. ט) גבינות עכו״ם עי׳ ס״ק הקודם. ועי׳ ברמ״א (סי׳ קטו סעי׳ ב׳) ובש״ר (שם ס״ק כ״א) ראם אנו יודעים שדעת העכו״ם לעשות מהתלב נבינת מותר להישראל לעשות ממנת נבינות ולא תיישינן שמא עירב דבר טטא דחא חלב טמא אינה נקפה וכתב עוד הש״ך (שם ס״ק כנ) דדוקא אם קונח לפי סכום תנבינות דטאחר דחלב טטא אינח נקפח אינו מערב בו דבר טמא אבל אם קונת חחלב במרד! אסוד דיש לחוש

21) סימן קסיו סעיף זר.

קצור שלחן ערוף לח ריט

ועשיית חנבינות י), אט חגבינות בשעת עשייתן הן של ישראל טותרות, אבל אט חן בשעת עשייתן של עובד כוכביט אסורות יא) 22).

שערים מצויינים כחלכח

שמא עירב בו דבר טסא ועי׳ בשו״ת אבני נזר (ה״א סי׳ קא) ברבר בית תרשת של נבינות הנעשת מהלב שקונים טנוים ואין ישראל רואת ההליבה תעלה שם רנ״כ אסורים כיון שקונים לפי טרת התלב יש לתשוש שיערב הנוי הלב טטא ואין היתר רק אם קונים לפי משקל תנבינות שיעשו טהם אז יש להתיר דכיון רתלב טטא אינו מעטיר אינו טרויה טמה שיערבם אם טוכר בה תלב טסא. ובשו״ת סלטר לתועיל (ה״ב םי׳ לו) העלה ת לפי הטרה אלא שיש הוזה (ק^נטראקט) ראם יזייף ההלב יענש בעונש

כסף וראי טירתת הנוי לזייף שאפשר לעסור עליו ע״י אוסן (כעטיקער). י) ועשיית חגבינות עי׳ בשו״ת עצי הלבנון (סי׳ טנ) בנדון האבק רק (קעזלאבפולווער) שטנבנים על ירו הנבינות והאבק זה בא מעור קיבות נבלות וטריפות סבאר שם טתהלה אופן עשיית האבק שנעשה באופן בזת סתהלה טנקים היטב קיבת הענל ואתרי שטנםתים אותה כשלתוםית טניהים אותה להתייבש ער העשותה כעץ ואת״כ נתתך לקרטין ונותנים טהם משקל טאה נראטם תוך ליטרא אתת סיס וטערבים בתוכה תטשים נראטם טלת וארבעים נראטם הוטצה־הבארית ובטצב בזת משהים את תתערובת משך תמשת ימים ואת״כ טםננים בטםננת עבה ומוסיפים עוד מים הכלולים עם מלת ותומצת־בארית ואת״כ מתפכים את הבלול הזה בעזרת אמצעים תימיים לחוטר־טקשת הנטהן לאבק רק וכף קטנונית מאד מלא עם תאבק כתו לנבן טאת ליטרות הלב. והביא שם רברי הרמ״א (סי׳ פז סעי׳ י׳) שכתב עור תקיבת שמולתין ומייבשין אותו כעץ וממלאין אותו תלב מותר ואף שהנודע ביהורת (סי׳ כו) כתב רבשאר איסורים צריך שתעור יתייבש כ״כ ער שיפסל מאכילת כלב מ״מ רוב פוסקים לא םבירא להו כן ועור שמי השריה הם םנומים מצר הרבת תמלת ומצר ההוטצה־בארית שטטבעה אינה ראויה לשום אכילה ונפסלים נם מאכילת כלב על כן אפי׳ לתש״ך (שם ם״ק לנ) שכתב דרוקא בריעבר מותר זה רוקא אם נפסל מאכילת ארם והכא שנפסל נם מאכילת כלב מותר נם לכתחלה. והאריך בזה עיי״ש. ועי׳ בשו״ת תבלים בנעימים (ה״נ םי׳ כנ) רן שם נמי בענין האבק הנ״ל ונקרא ״רענעט״ והעלה שם לתתיר ומקורו מהרמ״א תנ״ל ועתת מצאתי בפירוש בערוד השלהן (יו״ר םי׳ פז סעי׳ מנ )שכתב בזה״ל ״ואצלנו עושים הנבינות ע״י עור הקיבה שנתייבש עד אשר דק לעפר עם עור דברים כידוע״ וכן הנרי״א הנקין רן בזה והעלה להתיר (עי׳ בעדות לישראל מדור ההלכה) ולכתחילה בודאי ראוי לקנות

דוקא רענעט כשרה.

22) שם סעיף ב׳ ובש׳׳ך םק״כ ועיין פ״ת סק״ו.

רכ קצור שלחן עריו לט

ן אוכלין ב) תליא במנחג חמקומות. יש מקומות שאי טו חחמאחי חםאח של עובד־כוכבים ויש מקומות שאוכלין אותח. ומי שחולך ממקוםתח למקום שאוכלין אותח, אף־על־פי שדעתו לחזור ן אוכלין או שאין למקומו אוכל שם עמחם. וחחולך ממקום שאוכלין אותח, למקום שאיח א מ ח ת ח ן א יפי י ת נשמע שמז ע תח אסור לאכלח שם 23). כ אוכלין או

בשומן חזיר על־כן שומר נפשו ירחק 24).

<m> לט. דין מי שרוצה לאכול או לשתות קודם הסעודה

ובו ג׳ סעיפים.נים אלו גם א חרוצח לאכול קודם נטילת־ידיכ דברים שיאכל ממיך חסעודח, ן לברך עליחם תו ך חסעודח, בין שחם דברים שצריכי בתון צריכין לברך עליחם תוך חסעודח, כגון פירות, בין שחם דברים שאית איזח ת ״וערד־עפעל״, וכן אם רוצח לשתו ו י כגון מיני לפתן ומיני קטג משקח (חוץ מן חיין), קודם גטילת־ידים, וגם בתוך חםעודח ישתה, ישח קודם נטילת־ידים, ת בזח מחלוקת חפוסקים אם חדברים שאכל או שך חסעודח, או שאלו נפטרים בברכת־חמזון, כמו שנפטרים אלו שאכל בתו

שערים מצוייניפ כחלבח

יא) של עכו״ם אסורות כ״כ תש״ ך (םי׳ סטו ס״ס כ) אכל בםת״ש (שם ם״ק וי) הביא משו״ת נורע ביהודה (תנינא או״ח םי׳ לז) ראם ראה ההליכה ועשיית הגבינות לעולם טותר אף שהן של עכו״ם וכתב שכן פשט הטנהנ, ובזטנינו יש מקילין ויש טהמירין ועי׳ בםר״ה (םי׳ סטו ם״ק טו) דאף לרעת הש״ך שאוםד אם הם נבינות עכו״ם אפי׳ כשראה הישראל ההליכה והגבינה אכל כשהישראל הוא שותף עטו אף שאין לישראל רס הלק אהד מותר טשום רגבינות גויס אםרו וזו לא נכנסה תתת

הגזירה.ח עי׳ בררכי תשובה (סי׳ סטו ס״ס לט) שדן שם בדבר א מ ח יב) ח הנםיובא רהלבא (םטעטענע־סרים) אי הוי בכלל הלב או המאה והביא שני רעות בזה ריש אומדים דהוא בכלל חמאה ותלוי בטנהנ ויש אומרים רהוא בכלל הלב וסיים כן לרינא ועי׳ בדרב״ז (ת״ו םי׳ ב׳ אלפים רצא) שכתב בפירוש דהוא ככלל הלב וכן בשו״ת מהרש״ם (ה״נ םי׳ קםר) העלה כן לרינא אלא רעתו נראה שיש לנסות ע״י אומן (כעמיסער) ואומן כזה

בודאי לא מרע אומנתיה.

23) שם סעיף גי. 24) וזכ״א.

קצור שלחן ערוף לט רכא

שאכלן קודם נטילת־ידים אינן נפטרים בברכת־חמזון. ולכן יש למנוע מזח ולא יאכל ולא ישתח מחם רק קודם חםעודח, ויברך ברכח אחרונח, ולא יאכל ולא ישתה מחם בתוך חםעודח. ואם לא בירך תחלה ברכח אהרונה, יברך בתוך הסעודה או אפילו לאהר המזון. ואם אכל או שתה ממינים אלו גם בתוך הסעודה, יהדר אהר ברכת המזון לאכול או לשתות איזה דבר, ולברך ברכה אהרוגה, לפטור גם מה שאכל או שתה

קודם גטילת־ידים!). 2 אם רוצה לשתות יין קודם גטילת־ידים, אפילו לא ישתה יין בתוך הסעודה, מכל־מקום יש־אומרים כיון דהיין בא לפתוה בגי המעיים, ולהמשיך תאות האכילה, אם־כן הוא בכלל הסעודה ונפטר בברכת־המזון א) ויש־אוםרים דאפילו אם שותה יין גם בתוך הסעודה מכל־מקום אין היין שלפגי המזון גפטר בברכת־המזון. ולכן יש למגוע מלשתות קודם גטילת־ ידים, אלא אם־כן ישתה כוס יין גם לאהר ברכת־המזון, שיברך אהריו על הגפן, ויפטור גם מה ששתה קודם גטילת־ידים. ואם רוצה לשתות יין־שרף קודם הסעודה, בין שישתה גם בתוך הסעודה, בין לא ישתה, יזהר שלא לשתות קוים הסעודה רק פהות מכזית. אבל אם שתה כזית

.( או יותר, גפל לידי ספק ברכה אהרוגה2 ג אם רוצה לאכול קודם גטילת־ידים מיגי מזוגות, כגון ״האגיג קוכען״ ״אייער קוכען״ וכדומה, שברכה אהרוגה שלהם היא על חמחיה. בין שיאכל מהם גם בתוך הסעודה, בין שלא יאכל מהם בתוך הסעודה, מכל־םקום הם גפטרים בברכת־המזון (כי ברכת המזון פוטרת ברכת על המהיה) ובלבד שלא יפסיק הרבה בין אכילה זו לגטילת־ידים. אבל אם צריך להפסיק הרבה, צריך לברך תהלה על ברכת המהיר. על מה

.(a שאכל, ואפילו יאכל מםיגים אלו גם בתוך הסעודה

שעריש מצוייניט בחלכה א) וגפטר בברכת חמזון ואפ״ה בברכה ראשונה אין ברכת המוציא פוטרתו וצריך לברך על היין והטעם עי׳ בערוך תשלתן (םי׳ סעד םעי׳ א׳) דברכת תמזון דאורייתא משא״כ ברכת המוציא לכן אין כת לפטרו שהיין

תשוב שבכמה מקומות מברכין אעפ״י שאין צריך לשתיה.

3) ח״א סלל מ׳׳א ועיין ש״ע התניא

סימן קס׳׳ח סעיף ה׳. לט 1) או״ח סימן קע׳׳ד סעיף ד.

2) שם במג׳־א ומחה״ש סקי״ד ועיין בש״ע התניא.

רכב קצור שלחן ערוד ט

מ. הלכות נטילת ידים לסעודה. ובו כ״א סעיפים א הרתה לאכול פת שטברכין עליו המוציא, צריר ליטול ידיו םקודם. אם הפת גדול כביצה טברך על חנטילח, ובפחות טזח אין

םברכין על הנטילה!). ב גטילת־ידים צריך להיות דוקא טן הכלי, וצריך שיהיה הכלי שלם בלי שום גקב או םדק טפולש א), וגם למעלה יהיה שוד. בלי שום הריץ או בליטה. ואותן קגקגים שיש להם כטין טרזב בולט בגובה לשפת הכלי, שיוצקין טםגו דרך שם, אין גוטלין טםגו לידים דרך שם, כי שם אין לו דין כלי כיון שאיגו םהזיק שם םשקים, אלא צריכין ליטול

•G ירך שפת הכלי מקום שמהזיק משקין נ כלי שאינו יכול לעמוד אלא על ידי סמיכה, אם מתחילתו נעשה כך להשתמש בו על ידי םמיכה יש לו דין כלי, אבל אם לא נעשה לחשתטש בו כך, כגון כיםוי כלי אין נוטלין מטנו. ויש בזה כמה הילוקי

דיגים בשלחן עריו 3)• ד שיעור חטים קשח לשער בצטצום, וצריכק לשפוך על כל יד) טשאי טלא חפגי טיא ויחבי לי טלא םים בשפע, דאטר רב חםדא4), ויבאו חפגי טיבותא. וגוטלין תחלח יד יטין ואחר־כך יד שםאל5 הטים על כל היד, דהיינו עד הקנה של זרוע 6) ולא ישאר םקום בלי םים, ועל כן יפריד קצת האצבעות, ויגביהם קצת כלפי טעלה, בכדי שיגיעו), ויבאו המים המים בכל אורך האצבעות ובראשן וברהבן םביב7

שערים מצויינים כהלכה

א) בלי שום גקב או םדק מפולש עי׳ בטו״ז (טי׳ קנט ם״ק א׳) דבנםדק נ״ב לא פםיל אלא אס יוצא דרך הסדק טיף אחר טיף, ועי׳ במשנה ברורח (שם ס״ק יא) שתביא מתוספתא (סוף כלים) דבכלי זכוכית אפי׳ אם הסדק דק מאד שאינו מוציא כלום אם אין הכלי יכול לקבל חחמין כצונן אין ליטול בו, ובביאור חלכח שם מצדד לומר דחא דמשערין בחמין היינו דוקא שתשמישו בחמין, וסיים בצ״ע, ועי׳ בשו״ת חלק לוי (סי׳ םא) נשאל נ״כ בזה והביא ראיה מלשון הרמב״ם (כלים פי״ב חי״ד) שיש לחלק בין

תשמישו בחמין או לא עיי״ש.

ם 1) או״וז סימן קנ״ה סעיף א׳ בי. 5) כדלעיל סימן ב׳ סעיף גי. 2) סימן קנ־ס סעיף א׳ ומג״א סקיד. 6) סימן קס״א סעיף ד.

3) שם סעיף ג׳ ד.׳. 7) באה״ט סימן קס״ב סק״א. 4) שנת סיב:.

קצור שלחן ערוף מ רכג

בשפיכה אהת, ולכן אין ליטול ידיו מכלי שפיו צרב) ואין המים יורדין בבת־אהת 8). ונכון לשפוך על כל יד שתי פעטים 9).

.( 1 ה לאהר שגטל שתי ידיו, ישפשפן ביהד ויגביהן נגד ראשו0 כמו שאטר הכתוב״) שאו ידיכם וגו׳ וקודם שטגגבן יברךג) אשר קדשגו בטצותיו וצוגו על גטילת־ידים (ואף־על־גב דכל המצות מברך עליהם קודם עשייתן 2!). טכל טקום בגטילת־ידים, כיון שלפעטים אין ידיו גקיות קודם הגטילה, לכן תקגו בכל גטילת־ידים לברך אהר הגטילה. ועוד דגם גיגוב הידים הוא מן המצוה) ומי שגוהג לשפוך על כל יד שתי פעמים ישפוך תהלה על כל יד פעם אהת וישפשפן ויברך, ואהר־ישפוך פעם שגית על כל יד ״). ויזהר לגגב ידיו יפה, ולא יגגבן בהלוקו משום

דקשה לשכהה4!).

ו אם לאהר ששפך המים על ידו אהת, גגע שם בידו השגיה, או אם אדם אהר גגע שם, אזי גטמאו המים שעל ידו, וצריך לגגבן וליטול.( 1 פעם שגית, אך אם אירע לו כן לאהר שכבר בירך לא יברך שגית5

!) או בטקוה הכשרה T טי שאין לו כלי, יכול לטבול ידיו בגהר6 לטבילת גשים, או בטעיין אפילו אין בו ארבעים םאה רק שטתכגםים בו ידיו בפעם אהת, וטברך גם־כן על גטילת־ידים 17). ובשעת הדהק יכול

שערים מצוייניפ כהלכה

ב) טכלי שפיו צר כד כתב הטנ״א (טי׳ קטב ס״ס ד.׳) אבל הטו״ז (שם ם״ק ה׳) כתב ראם אין פוסק טלזוב אעפ״י שאינו זב בפעם אחת על כל חיד טותר. ועי׳ בשו״ת חלק לוי (םי' סב) שחביא עוד טכטח אחרונים כדעת חטו״ז וחעלח דבשעת הדחס כשחוא על חדיר יש על סי לסטור. עיי״ש. נ) וקודם שטגגבן יברך עי׳ ברט״א (סי׳ קנח סעי׳ יא) ראם שכח לביד עד אחר ניגוב טברך אח״כ וחטו״ז (שם ם״ק יב) כתב דאחר הניגוב לא יביד וחטנ״א (שם ם׳׳ק טז) כתב כחרט״א דטבי״ד אלא אחר ברכת הטוציא לא יברר. ובטשנה ברורה (שם ס״ס מד) כתב שאין חלכח

כהטו״ז. עיי״ש.

כך אלא תמיד מברכין קודם הניגוב. 14) שם סעיף י״ב ובמגיא.. 15) סימן קס״ב סעיף ד

ת סימן קםיב סעיף י״ב ק 16) ועיין ל דין הנהרות.

17) סימן קנ״ס סעיף י״ד י׳׳ס ואתרוגים

8) מג״א שם םק׳׳ד״ 9) שם סעיף ב.

. 10) שם סעיף א׳ וח״א כלל מ׳ סעיף ד 11) תהלים קל״ד ב׳.

12) כדלעיל סימן ט׳ סעיף וד. 13) סימן קג״ח סעיף י״א, ולא נהגו

רכד קצור שלחן ערוך מ

לטבול ידיו בשלג, אם יש על פני הארץ חרבח כמו שיעור מקוד• *1). ואם צריך ליטול ידיו מתוך ״פלומף״ד) יגיה ידו אהת םםוך לארץ, ובידו השגיה ימשוך להביא עליו את המים, ואהר כך יהליף ידיו או שהברו ימשוך לו. אבל אם הידים גבוהות מן הארץ לא עלתה לו גטילה19) ח מים שגשתגו מראיהם, בין מהמת מקומם בין מהמת איזה דבר שגפל לתוכן פםולין לגטילת ידים, אבל אם גשתגו מהמת עצמן כשרים. םים שגעשה בהם מלאכה, כגון שהורהו בהם כלים או ששרו בהם ירקות או שגתגו בהם כלים עם משקים לצגגן, או שמדד בהן מדות גם־כן פםולין. ויש פוםלין גם םים שגמאםו, כגון ששתה מהם כלב או הזיר

וכדומה, משום דגעשו כשופכין ויש להוש לדבריהם 20). טי שלא גטל ידיו וגגע במים לא גטמאו המים, ולכן היוצא מבית־הכםא יכול לשאוב מים בהפגיו מן ההבית לרהוץ ידיו, והגשארים כשרים לגטילת־ידים, אבל אם שכשך ידיו בתוך ההבית לגקותן, ואפילו טבל בו רק אצבעו הקטגה לגקות, גפםלו כל המים מפגי שגעשה בהם

מלאכה 21).

שעריט מצוייניפ בהלכה

ך פלומף חטעם שצריך להניח ידיו סמוך לארץ ד) ליטול ידיו מתו טשום דבפלומף אין שם בלי בלל ורק בתורת טבילה באין עלה ולכן אם הידים םטוך לארץ הוי כטובל בטעין עצטו אבל אם יתזיק ידיו נבוהות

טן הארץ הוי כטובל בביפין ולא טהני (ט״ב םי׳ קנט ם״ק טז). ואי טותר ליטול ידיו טן הברזא שבכותלי הבית שהטים באים טהטבונת נהלת םים (קראן), הנה בתורת נטילה בודאי לא טהני שאין שם בלי במש״ב הטנ״א (םי׳ קנט ם״ק ד׳) דצנור לא טקרי בלי אלא שיש לדון אי טהני בתורת טבילה, ובטבילה בעי לבתהלה שיהיה ט׳ סאה במש״ב הרט״א (םי׳ קנט סעי׳ יד) ובדיעבד או בשעהד״ת די שטתבםין ידיו בבת אתת (עי׳ שם בש״ע) ונם בעי םים בשרים ולא שאובים אלא אם הוא שאובים שהטשיבו בולה נ״ב בשר בטש״ב בש׳׳ע (שם סעי׳ טז) ובל התששות שנאטרו בטים שהעיר טםפקת לתושביה ע״י טבונת נהלת םים לא שייך באן רהא להראב״ד הטובא בש״ע שם נם שאובין בשר כשהובא בקרקע, ובשאיבה שהטשיכו כולה לבו״ע בשרה ולבן הטהלך בדרך או בשהוא בטקום שאין לו בלי יבול להניה ידיו על הטזהילה (םינק) שהיא טתוברת לקרקע ונעשה לשם קרקע והטים שבאים לשם טטהרים הידים בתורת

18) סימן ק״ס סעיף י״ב ובמג״א שם, 20) סימן ק״ס סעיף א׳ ב׳ ד ועי׳ מגיא. ועיין םו״ז סימן קנ״ט סק״כ. 21) שם סעיף י״א.

19) דדך החיים.

ר שלחן ערוך מ רכה קצו

ת י י מים מלוחים ה), סרוחים ומרים או עכורים, אם אין ראוין לשתי כלב פסולים לנטילת ידים22).

ות בלי שום ו נקי חי יא קודם חנטילח צריכין לחשגיח על חידים שיו גדולות, צריך לדקדק לנקותן שלא יחא חציצח. וטי שצפרני אצבעותית שלא ע ב ט ט וצואח, םשום דחוי חציצח, וכן צריך לחםיר ח י ן ט ח י ת ח ת ב

יחיח חציצח 23).ותא ת חצבע כי אם חז ו צבועות, אם אין שם ממשו יב מי שידית חצבע, אפילו רק צח אבל אם יש עליחם ממשו בעלמא לא חוי חציא א צובע, וכן מי שחו ינו שחו ט חוי חציצח. אך אם חוא אומן בכך דחי ע טו טלוכלכות טדיו, א סופר ואצבעותי טבח וידיו טלוכלכות םדם, או שחון בכך, לא חוי חציצח את אין טקפידי ת ז ו טנ וחוא רגיל בכך, וכל בעלי אוח אלא אם כן חוא ברוב חיד. וכן טי שיש לו טכח על ידו ועליח רטיצח שטצטער להסירה, לא הוי חציצח. ועיין עוד מסיטן קם״א דיגי חצי

לת גשים והוא הדין לגטילת־ידים 24). בטבים באים יג המים צריכין שיבאו על חידים מכח גברא, אבל אם המי מאליחס לא חוי נטילח. וחבית שיש בו ברזא והסיר את הברזא, אזין לבדו גהשב מכח ם בכח הראשון, דחייגו קלוח הראשו חמים חבאי

ח כ ל ח נים כ י י ט מצו שערי

טבילה ומצאתי בספר טהרת םים (םי׳ נט) שרן כבר על זה והעלה שם רצריך שיהיה המים באים מתהלה להמזהילה (םינס) ואהר שיהיה שם כבר מים כ״כ ער שיתכסו יריו יניה יריו לשם, ומבאר רבריו עפ״י המערני יו״ט (תולין סז רא״ש םי׳ ינ אות מ׳) אבל מהמשנה ברורה (שם ס״ק מ״ז) לא משמע כן. ובנוםה הברכה עי׳ בש״ע וברמ״א (סי׳ קנט סעי׳ כ׳)

ריכול לברך ענט״י או טבילת ירים או שטיפת ירים. ה) םים מלוחים ומי הים עי׳ במנ״א (םי׳ קם ס״ק יב) אם הרתיתו אותן תזרו ראויין לשתית כלב וכשרין לנטילה ולטבילה מותרין בכל ענין (מ״ב שם ם״ק לת.) ובשלנ מותר בשעהר״ת לטבול יריו בו אפי׳ אינו מפושר כיון דנטילת ירים דרבנן, אבל צריך להיות מ׳ סאה מתובר ביתר

(מנ״א שם ם״ק טז). וחמי טבריה ושאר מעינות החמין עי׳ בש״ע (שם סעי׳ ז־ת) רבתמי טבריה אין נוטלין מהן ידים אבל טובלי! בחן מפני שאין ראויין לשתית

הכלב ובשאר מעינות אם הם ראויין לשתית הכלב נוטלין מהן לידים.

22) שם סעיף ס׳. 24) סימן קס׳׳א סליף ב׳ ובאחרונים שפ. 23) סימן קס״א םןיף א׳ ג׳.

ך מ רבו קצור שלחן ערו

ם חבאים אחר־בך אינם נחשבים מבח גברא, אלא באלו גברא, אבל חמית ידיו דרך חברזא, צריך א רוצח ליטול א באו םאליחם. ולבן טי שחות חברזא ויחזור ן גתבםח בל חיד, ויסתום א לידע שבקילוח הראשוו יודע לשער אין לו ליטול ידיו בדרך נ יפתחחו לשפיכה שניח, וטי שאי ון ליטול ידיו מן חכיור שיש לו ברזא קטן וקילוח זח. ומכל־שכן שאי

חוא דק 25). T אםור לאכול בלא נטילח, אפילו אם רוצח לכרוך ידיו במפח. ואם חוא בדרך ואין לו םים, אם יודע כי בעוד דרך ד׳ טילין ו) לפניו איו מיל יב ללכת לפניו ד׳ םילין או לחזור לאחרי ו ימצא מים, טחו מיל לאחריא עם ח לא ימצא םים, או שחו מ ליטול ידיו לאכילח, אבל אם גם שו יכול ליטול ידיו, נ חבורה ומתירא לחפרד מהם, וכן מי שיש לו אונם שאי

יכרוך ידיו במפה או ילבש בתי־ידים (האנדשוה) ויאכל כך 26).א צריך ליטול ידיו לברכת ט1 העושה צרכיו קודם אכילה ז), שהו אשר יצר, וגם צריך ליטול ידיו לסעודה יש בזה כםה ספיקות. על כןלה ידיו שלא כדין נטילת־ידים לסעודה, דהיינו שישפוך הנכון שיטול תהיטב י ידיו בםים אלו וינגבן הי רק טעט מים להפנו אהת, וישפשף שת ויברך אשר יצר, ואהר־כך יטול ידיו כדין נטילת־ידים לסעודה ויברך

על נטילת־ידים 27).כך ע סעודה נגע בגופו במקומות המכוסים, או שהי צ מ א ב טז מי שת אבל לא יברך י ן םים, צריך ליטול ידיו פעם שנ י בראשו או שהשתו ונוטל ידיו באםצע הסעודה, אינו צריך עליהם. וכן אפילו אם עשה צרכי

לברך על נטילת־ידים 28).

ה כ ל ה נים כ י י ם מצו שערי

ו) דרך ד׳ טילין וכשהוא נוסע בגסלא פרתא ונתיבות הברזל אין הושבין לפי אורך הדרך אלא לפי השבון הזסן של הילוך ד׳ סילין לאדם בינוני שהוא שיעור ע״ב סינוטין ודוקא כשהוא רעב הרבה (ביאור הלכה

סי׳ קםנ סעי׳ א׳). ז) העושה צרכיו קודם אכילה ובמשנה ברורה (סי׳ סםה ס״ק ב׳) מצדד נם שיכול לברך מתהלה ״על נטילת ידים״ ואה״כ ״אשר יצר׳׳ ויש לסמוך על זה בדיעבד שכבר נטל נטילה אתת כדין או אפי׳ לכתהלה שיש לו דוהש במים. וזה מצאתי בספר הפרדס לרש״י (סי׳ סד) שאלו

25) סימן קגיט סעיף סי ומג״א סימן 28) סימן קס״ד סעיף ב׳, סו״ז בשם 26) סימן קס־ג סעיף זו. דש״ל וכן גוהגין.

27) סימן קס״ה סעיף זו ובמג״א.

קצור שלחן מייד מ רכז

ה משקה על המאכל א ב יז האוכל דבר שטבולו במשקה ,או שא אינו נוגע בטקום המשקה ועדיין הוא לה טן הטשקה, אף־על־פי שהולת ידים. והרבה טי טכל-םקום צריך ליטול ידיו תהלה, רק לא יברך על נ

ם יש לו לההטיר על עצטו29). טקילין בדבר זה, אבל כל ירא שטי: יין וכן הוטץ טיין, ן ה שבעה, ואלו ה ט IT םשקים לענין זה הה ט ה דבש דבורים, שטן זית, הלב, ובכלל זה גם טי־הלב, טל, דם של בט ד״ם. אבל ״ ה ה ועוף (והייגו כשאוכלין לרפואה) םים, ופיםגם י״ד ש הית ט י ה ס ה ט שאר טי פירות אפילו בםקום שרגילין לעשות םשקים לשתי

זה פירות, אין להם דין טשקה לעגין זה 30). אין בצוקר אין צריכין גטילת־ידים כי הצוקר רות שטרוקהי יט פיה שהוא ק ש י מ רות לא הו צא מן הפי לא הוי משקה, וגם הלהלוהית שיצא י י טב אז טי פירות, אבל אם םרוקהין בדבש, אם גקרש הדבש הי טכלל טשקה וגעשה אוכל ואין צריך גטילת־ידים, אבל אם לא גקשרוה א ט ט ועדיין הם גגרים צריכים גטילת־ידים. וכן ה ע טב אלא גתעבו ט היא א קרושה איגה םשקה רק אוכל, אבל אם הי א בכלל ההלב, אם הי שהי

א םשקה!3). טוהה הרי הי י נ

כ דברים שדרכן לאכלן בלא כף וטזלג, אפילו הוא אוכל על ידין דרכו לאכול רק על־ידי כף, כף או טזלג צריך גטילת־ידים, אבל דבר שאין דרכן כגון לביבות וכיוצא בהן, וכן פירות טרוקהין בדבש בםקום שאי

לאכלן רק על־ידי כף n) או טזלג אין צריך גטילת־ידים 32). כא כל שגעשה טםים הוי בכלל םים (כי הםים אף־על־פי שגקרשו

שןןרים מצוייניט כהלכה

תלטירים לרבנו שלמה תנפנה ונוטל ידיו צריך ליטול ידיו פעם אחרת לאכילה או לא אטר להם אף אני כך שאלתי את רבנו יעשב בר׳ יהיר ואטר צריך לתזור וליטול ולברך על תראשונה ״אשר יצר״ ועל שניה ״על נטילת ירים״ אבל טבירא לי נטילת אתת עולה לכאן ולכאן וראיה לדבר טהא ררב עכ״ל. כוונתו דאמר רב נוטל ארם ידיו שתרית וטתנת על כל

תיום (תולין הו).ן ררכן לאכלן רק ע״י כף כ״כ חטו״ז (טי׳ הנח ם״ה ט׳) יח) שאי ועי׳ בשו׳׳ת נתלת בניטין (או״ת טי׳ טר) דטה״ט טי שאוכל פת הבאת בכיםנין פתיתים הטנים בתוך האפה אין צריך נטילה כיון דררכן לאכול

ע״י כף ולא עביד דינע במשהין או בפתיתים.

, חך׳ באה״ס סקי׳׳א. 31) שם בסו״ז ומג״א, ועיץ ח״א. 29) סימן קנ׳׳ח סעי׳ ד 30) שם ובאה׳׳ס בשם מסה יוסף. 32) ש״ע התניא ודהיח.

רכח קצור שלחן ערוך פא

לא יצא מכלל משקה) ולכן הטובל צנון וכדומה במלח זח צריך נטילת־ ידים 33). יין שרף שנעשה מתבואה ומן מפירות אינו משקה לענין זה, דלא הוי רק זיעה מן התבואה ומן הפירות, ואף־על־פי שיש גם מים ומזוג גם־כן במים מכל־מקום הם המיעוט, ולכן הטובל בו איזה דבר ואוכלו אין צריך נטילת־ידים. אבל יין־שרף שנעשה מן ההרצנים והזגים

או מן השמרים של יין, נראה דהוי משקה 34).

•

מא. הלכות בציעת הפת וברכת המוציא. ובו י׳ סעיפים.

א על להם גמור א) שהוא מהמשת מיני דגן מברכין לפניו המוציא ולאהריו ברכת־המזון!).

ב יש ליזהר שלא להפסיק בין נטילת־ידים להמוציא, אבל מותר לענות אמן על איזה ברכה שהוא שומע. ושהיה כדי הילוך כ״ב אטה, או מבית לבית אפילו הילוך מעט, וכן אם דיבר מה שאינו לצרכי הסעודה מקרי הפסק, ובדיעבד אם הפסיק לית לן בה, ובלבד שלא עשה איזה מעשים בנתיים, או שהפליג בדברים דאז הוי היסה וצריך נטילה שנית2). ג בוצע בפת במקום המובהר שבו מפני כבוד הברכה, והמובהר הוא מקום הקשה, ששם נאפה היטב, והוא המקום שכנגד המתבקע, כי במקום שמתהיל לאפות, נדהק העיסה עד שמתבקע הצד שכנגדו, אך זקן שקשה לו לאכול פת קשה, יבצע במקום הרך. ומהיות כי אין להפסיק בשהיית ההיתוך ב) בין ברכת המוציא לאכילה, על־כן הותך מעט סביב

שערים מצויינים כהלכה

א) על להם גמור עי׳ בחיי אדם (כלל נא סעי׳ יז) באם עשה לחם מחטים שגדלו בעציץ שאינו נקוב אינו מברך ״המוציא״ אלא בורא מיגי מזוגות דאיגו גקרא ארץ וציין להירושלמי (כלאים פ״ז ח״ו) ומכל מקום מברך עליו ברכת המזון עיי״ש. ובשדי תמר (כללים מערכת כ״ף סי׳ ק׳) מפלפל בזח חירושלמי וחוביח משם דאדרבה דמשמע משם דמברך המוציא והעלה כן להלכה והביא שעוד מחבר גדול אחד חעלח

כן ועי׳ ברמב״ם (ברכות פ״ג הי״א). ב) כי אין להפסיק בשהיית ההיתוך ואם היא גלוסקא קטגה

מא 1) סימן קס״ח, וסימן ר״ה. 2) סימן קס׳׳ו ועיין פמ״ג שם.

33) דרך החיים.

34) שם ופמ״ג.

קצור שלחן עייר מא רכט

הפת כעין טבעת בענין שאם יאחז בפרוסה יעלה כל הככר עטו, שאם־ לא־כן חשיב בפרוסה ואנן בעינן שיברך ברכת המוציא בעוד שהפת שלם, ויניחח מחוברת לפת ויברך ברכת חמוציא ואחר שסיים חברכח יפרידנח כדי שתכלח חברכח בעוד שחפת שלם, וכן כשבוצע טככר שאינו שלם, לא יחתוך לגמרי קודם חברכח, כדי שתחא בשעת חברכח יתר גדול, ובשבת לא יחתוך כלל בככר עד אחר חברכח, כדי שיחיו חככרות שלמים ממש וגם בחול אם חוא עוגח דקח, יברך קודם חבציעח

.( כיון שאין שחיח בשבירח3 ד לא יבצע פרוסח קטגח, מפגי שגראח כצר־עין, ולא פרוסח יותר טכביצח לפי שגראח כרעבתן. ודוקח כשאוכל לבדו, אבל אם אוכל עם חרבח בגי-אדם וצריך ליתן מן חפרוסח לכל אחד כזית, מותר לבצוע כפי מח שצריך לו, ובשבת אפילו אם אוכל לבדו מותר לבצוע כפי מח שצריך לכל חסעודח מפגי כבוד חשבת, לחראות חביבת סעודת שבת). יש לאכול את חפרוסח שבצע עליח קודם שחפץ לאכול בח חרבח4 שיאכל פת אחר, וחוא משום חבוב מצוח כיון שבירך עליח. וטוב ליזחר

שלא יתן ממגח לגכרי או לבחמח ועוף 5). ה קודם שיברך יתן שתי ידיו על חפת, שיש בחן עשר אצבעות כגגד עשר מצות חתלויות בפת: לא תחרוש בשור וחטור, כלאים, לקט, שכחח, פאח, לא תחסום, תרומח, מעשר־ראשון, מעשר־שגי, חלח. ולכן יש עשר תיבות בברכת חמוציא, ועשר תיבות בפסוק עיגי כל אליך ישברו, ועשר תיבות בפסוק ארץ חטח ושעורח, ועשר תיבות בפסוק ויתן לך. וכשיאמר את חשם יגביח את חלחם, ובשבת יגביח שתיחן ויברך), וידקדק לחוציא חיטב את חח״א של חמוציא7), ויתן ריוח בכווגח6). ולאחר קצת בין תיבת ״לחם״ לתיבת ״מן״ שלא לחבליע את חם״ם8 חברכח יאכל מיד, כי אסור לחפסיק בין חברכח לתחלת חאכילח אפילו

שאין שהייה בשבירתה ותתיכתה אין צריך לחתוך בה קודם הברכה (ביאור הלכה םי׳ קםז סעי׳ א׳).

לעגיית אמן, ויש לאכול כזית בלי חפסק 9).

שערים מצוייניפ כחלכח

7) באה׳׳ס שם סק״ד. 8) שם סעיף ב׳. 9) שם סעיף ר.

3) סימן קס״ז סעיף זו. 4) שם וסימן רע׳׳ד סעיף ב׳.

5) שם סעיף כ׳ ומג״א. 6) שם סעיף ד ומג״א סק״י.

א ך פ ר שלחן ערו רל קצו

ו טצוה להביא על השלחן טלחג) קודם שיבצע, ויטבול פרוסת(! הטוציא בטלה לפי שהשלהן דוטה לטזבה והאכילה לקרבן, ונאטר0 על כל קרבנך תקריב טלה. ולפי שהשלהן דוטה לטזבה, טוב ליזהר שלא

להרונ עליו כנה!!). ז אם טהלק פרוםת הטוציא להטסובין, לא יזרקן דאםור לזרוק

את הפת, וגם לא יתננה לתוך ידו אלא יניהנה לפניו 12). ח םצוה לבצוע על הפת ההשובה יותר, ולכן אם יש לפניו התיכה פת ופת שלטה, ודעתו לאכול תוך הסעודה טשתיהן, ושתיהן טםין אהד אןש־על־פי שהפת השלטה היא קטנה יותר מן ההתיכה, וגם אינה נקיה כטו ההתיכה טכל־םקום יבצע על השלטה שהיא השובה יותר. אבל אם אינן טטין אהד אלא שהשלטה טטין גרוע, כגון שהשלטה היא פת כוסטין וההתיכה היא פת הטים, אפילו היא קטנה םברך על של הטים. ואם השלטה היא של שעורים אןש־על־פי שהיא גרועה טהטין, טכל־םקום כיון שגם שעורה נזכר בפירוש שבפסוק, וגם היא שלטה לכן ירא שטים יחלוק כבוד גמ לזה של שעורימ ושלטה. כיצד עושה, מניח את ההתיכה תהת השלמה ובוצע טשתיהן יהד, אם שתיהן שלםות או שתיהן התיכות ושתיהן ממין אהד, יברך על הנקיה יותר, •ואם שתיהן

שוות בנקיות וברך על היותר גדולה 13). ט אם יש לפניו פת ישראל ופת עובד־כוכבים ואינו נזהר מפת עובד־כוכבים, אם שתיהן שלמות או שתיהן פרוסות וגם שוות בגדולות והן ממין אהד, יברך על פת ישראל. ואם זה של ישראל אינה נקיה כמו של עובד־כוכבים אלא שהובא בשביל אורה, יש לסלקה מן השלהן עד

לאהר ברכת המוציא״).

ה כ ל ה נים ב י י מ מצו שערי

ג) להביא על השלהן מלה ובאי! לו מלח מקיים המצוה גם בצוקער כמש״כ בתלכות קטנות (סי׳ ריח) דשרו למלוח תקרבנות בצוקער וכ״כ בעקרי חד״ט (או״ח סי׳ יד אות לו) דחצוקער נדו! כמלח לעני! מליחת חקרבנות וכ״כ בשו״ת דברי חיים (ח״א יו״ד סי׳ כח) עיי״ש, דתא כתב חחיניר (טצוח קיט) טעם למליחת תקרבנות לפי שחמלח מקיים כל דבר וטציל ם! תתפסד ותרקבון לרטז כי במעשה הקרבן

m 10) ויקרא ב׳ ייג. 13) סימן קס״זז םדיף א׳ ופג״א 11) שם סעיף ה׳ ומגיא סקי״ג. 14) שם םדיף הי.

ת קע״א סעיף אי. סי 12) שם סעיף י״זז ו

?צור שלחן ערוך םכ רלא

י כל דין קדימת התשוב אינו אלא אם בדעתו לאכול בתוך הסעודה משתיהן, אבל אם אין דעתו לאכול בתוך הסעודה רק מפת אתו/ יבצע

על זה שהוא רוצה לאכול, ואין משניתין בזה על תתשיבות 15).

מב. הלכות סעודה. ובו כ״ג סעיפים. א מי שיש לו בהמות או עופות שמזונותיהן עליו, אסור לו לאכול כלום עד שיתן להן מאכל א), דכתיב!) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, הקדימה התורה מאכל בהמה למאכל האדם. ולשתיה האדם קודם, דכתיב 2) שתה וגם גמליך אשקה, וכן כתיב 3) והשקית את

העדה ואת בעירם 4). ב לא יאכל אדם ולא ישתה דרך רעבתנות, לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד, ויהא שולהנו נקי ומכוסה יפה, אפילו אם אין לו לאכול רק דבר שאינו חשוב. לא יאהז פרוסה גדולה כביצה ויאכל ממנה, ולא יאהוז המאכל בידו אהת ויתלוש ממנו בידו השנית, לא ישתה כוס יין בפעם אהת, ואם שתה הרי זה גרגרן, בשתי פעמים זהו דיר ארץ, ובשלש פעמים הרי זה מגסי הרוה. אם לא כשהוא כוס גדול ביותר, יכול לשתותו אפילו בכמה פעמים, וכן קטן מאוד יכול לשתותו בפעם אהת 5). ג לא ישיר פרוסה ויגיהגה על גבי השלהן, או יתגגה להכירו או

שערים מצויינים גהלכח

ינצל האדם טן ההפסד. ותצוקער נ״כ מקיים ומנין טן ההפסד, עיי״ש באחרונים. ולכן בראש השנה טובלין פרוסת הטוציא בדבש וצוקער במקום

טלח.תן להן מאכל עי׳ בשו״ת טחר״ם בר׳ ברוך החדשות א) עד שי (סי׳ שב) דהוא איסור נטור מדאורייתא ובשו״ת שבות יעקב (ת״נ םי׳ יג) כתב דתוא רק מדרבנן וקרא אםטכתא תיא. ועי׳ בשו״ת שאילת יעב״׳ו (סי׳ יז) דתמגדל תתול או כלב בביתו מצוה עליו לפרנסן וסכל מקום כמדומת לי שאין כל כך קפידא לתקדים לתם מזונותיתן אם לא מתורת תםידות ואסור לגדל יותר מכלב אתר בביתו ולשחוק פשיטא

דאסור ומעשת עכו״ם חוא.

3) במדבר כ׳ ח״. 4) סימן קם״ז סעיף ד ומגיא סקי״זז.

ת ק*ע. י 5) ס

15) הגה שם סעיף זי. מב 1) דברים ייא ס׳־ו.

2) בראשית כיד י״ד.

ר שלחן ערוך שכ רלב קצו

לתוך הקערה כי שמא חוא מאוס לחברו, ולא ישתה מכוס ויתן לחברו ב) לשתות חמותר, כי יש לכל אדם ליזחר שלא לשתות משיורי כוס ששתח

חברו, וזח שמא מחמת חבושח ישתח בעל־כרהו0). ד לא יחא אדם קפדן בסעודתו, כי חאורחים ובני חבית מתביישים

אז לאכול, כי חושבים פן מתרגז וםקפד על אכילתן 7). ה אין משיחין בםעודח אפילו בדברי תורד. מפגי חםכגח שמא יקדים קגח לושט ואפילו מי שגתעטש אסור לומר לו ״אסותא״. אבל שלא בשעת אכילח מצוד. לוטר על חשלחן דברי תורח, ויש ליזחר בזח מאוד. ומגחג טוב לומר אחר אכילת פרוסת חמוציא, מזמור לדוד ח׳ רועי לא אחסר שחוא תורד. וגם תפלח על מזוגותיו8). ולאחר גמר חםעודח גוחגין לומר בחול, על גחרות בבל וגר, ובשבת ויום־טוב וכל חיטים שאין אומרים בחם תחגון, אומרים שיר חמעלות בשוב ח׳ וגו׳ 0). וכשלומד על חשלחן מתוך חםפר, צריך לחשגיח מאוד כי שכיח לחיות

בספרים תולעים קטגים ויוכל לבא לידי איסור חם־ושלום 10). ( שגים שיושבין על השלהן אפילו כל אהד קערה שלו לפגיו, או בטיגי פירות שיש לבל אהד הלקו לפגיו, טכל־טקום הגדול פושט ידו

תהלה. והשולה ידו בפגי מי שגדול ממגו הרי זה גרגרן ״). ז שגים שאוכלין מתוך קערה אהת והפסיק אהד מלאכול כדי לשתות, או לעשות איזה דבר קטן, דרך ארץ הוא שגם השגי ימתין עליו.

אבל אם המה שלשה אין השגים פוםקין בשביל האהד 12).

ה כ ל ה נים כ י י ם מצו שערי

ת אלעזר ח נ רח להגה״ק בעל מ י תו ב) ויתן להכירו ועי׳ ברברר ו ס ח מ א ר מ ל ו ו ם לאכ רי ם התםי י חנ ו ׳ ינ) בעני! חשיריים שנ א םי ״ ח ) ם ״ ג כ ה י ב ת יורר ל י ר ת ש ב ח״ג) רר׳ יוחנן חיח ב ״ ר קטן פ ע ו מ רושלמי ( מיו פל ט חפירורין שנ ק ל חיח מ ש ו ר ח ת קירוש ח ד ו ע ס ל ב ו מ ת שישבו שם את מצור. ד ו ע ת ס ר ו ב ת ם ב י פ ם א ת מ ח עליו ח ב י ב ח ח ת י ח ה ואכלן ש ד ו ע ס ה מה נ מ ך ירך מ ו ש ה מ נ מ ך מ ת א נ ה ה ש ד ו ע ם (ניטין ע.) ס ״ ש ו ב ד אמר ועוע צ מ א ק ב ה להפסי נ ו ו ק שהכ ״ ה ם א ב ת י א ) ו ו ר הט״ ״ ת פ דעו ם ( ״ ב ט ר כ״כ ה ובל , ולבן הצדיק שאו ת קרבן ב ר ק ה לה והוא כ ת אכי ו א ו לשבר ת ת ל י כ א

ה, ע״כ. ת שיורי טצו נ י ת ב ה זו השיריים הם ב נ י ת ב ב

6) שם סעיף י׳ ס״ז ועיין סו״ז סק׳׳ח. 10) וגם ליד סכנה, שבת 1. 7) שם סעיף ר ובעטרת זקנים. 11) שם סעיף י״ב במג״א ופםיג,

8) שם סעיף א׳ וזז״א. 12) שם סעיף ג׳, 9) מג״א סימן א׳ סק״ה בשם של״ה וסמ״ג.

קצור שלחן עייר מכ רלג

די ח עושה אדם צרכיו בפת, וחני םילי דלא מםאים ביה אבל מיא מלאה דבר, ת הקערה אם הי דמאים ביה לא, הלכך אין םוםכין בו את פת, ו כ י ת ל עם ח זה תבשי ת ימאס. וכשאוכלין אי פ שאם יפול על הת מן הפת, צ א לו במקום כף, צריך ליזהר לאכול בכל פעם ק הפת הי ו

ת גם כן יאכל אותו אחר כך 13)• פ וחגשאר לו מן חת אפילו במקום שאיגו גמאם, כי חזריקח חיא ט אסור לזרוק פ בזיון. ושאר םיגי אוכלים אם גמאםין על־ידי חזריקח אסור לזרקן, אבל אם איגן גמאםין כגון אגוזים וכדומח מותר. לא ישב על שק שיש בות חידים ביין או בשאר םשקח פירות שגםאםים על ידי כך. אין גומלין אזח אוכל מוגח על חארץ צריך לחגביחו. מאכל משום בזיון. כשרואח אי. ( 1 4 ן י כל ) משום ביזוי או ן אותו לבחמחג א ראוי לאדם אין מאכילי שחו י אם צריך לעשות איזח רפואח בפת, או בשאר דבר מאכל, אף־

. ( 1 3 ר ת ו על־פי שגמאם בכך םד בפירורין שלא יזרקם, דקשח לעגיות, אלא יקבצם יא יזחר מאו

ויתנם לעופות 16).תח מים לא ישתח בפגי רבים, אלא יחפוך פגיו. ובשאר יב חשו

ן אין צריך לחפוך פגיו 7!. משקין בפגי חאוכל וחשותח, ולא בחלקו שלפגיו כדי שלא יג אין מםתכלי

לביישו 18).ן לפגי חאדם שיש לו ריח, וחאדם אי יד כל חמאכל ומשקח שמביד דבר מועט לחמשמש, לפי שמזיק לאדם ב לו צריך ליתן ממגו מי א ת

. ( 1 9 ו ג ח לו, ואיגו אוכל ממ שרואח לפגיו מאכל שחוא מתאו

שעריפ מצוייניפ בחלכח

ן אותו לבחמח עי׳ בשו׳׳ת בתב סופר (או״ח נ) אין מאכילי סי׳ לנ) שהקשה מש״ס (תולין סיב) דשטואל שדי לבלבא, ועוד מבטה טסוטות בש״ס, ותעלה שם דע״ב צריבין לפרש דאיסור זה נאמר רס לבהטת הבירו שאין לו שום הנאה טזה אבל לבהטתו ותרנגוליו שיש לו הנאה ותועלת טזה אין באן איסור ביזוי אובלין. ועי׳ טזה עוד בשו״ת

אבן יסרה (מהד״ת סי׳ בה).

17) סימן ק״ע מג״א סק״ז. 18) שם סעיף ד.

19) סימן קס״ס סעיף זר.

13) סימן קע׳׳א סעיף זר בי. 14) שם סעיף א׳ ב׳ ובפג״א. 15) מגיא בריש הסימן שם.

16) סימן ק׳׳פ סעיף ד.

רלד קצור שלחן עייר מכ

טןי לא יתן אדם לאכול אלא למי שיודע בו שימול ידיו ד) ויברר 20)• טז אשה שאין בעלה עמה, אין לה לשתות יין, ואם היא במקום אהר שלא בביתה אפילו אם בעלה עמה אסורה לשתות. והוא הדין שאר משקין המשכרין. ואם היא רגילה לשתות יין בפני בעלה מותרת

לשתות מעט שלא בפני בעלה!2).

יז אסור לאורהים ליטול כלום ממה שלפניהם ליתן ליד בנו או בתו של בעל הבית, כי שמא אין לבעל הבית יותר טטה שהביא לפניהם, ויתבייש שלא יהיה להם די, אבל אם יש על השלהן טוכן הרבה טותר 22), IT הנכנס לבית לא יאטר: תנו לי לאכול, עד שיאטרו לו הם 23), אסור לאכול טםעודה שאינה טםפקת לבעליה, שזהו אבק גזל, אף-על־פי שהבעל־הבית טזטינו לאכול עטו; והוא עון גדול וטן הדברים שקשה

לשוב עליהם 24). יט אסור לצאת טטקוםו קודם שיברר ברכת־הטזון. ואפילו ללכת באטצע הסעודה להדר אהר לגטור שם סעודתו, או יהזור אהר-כר, לכאן לגמור סעודתו, ואפילו ללכת רק הוץ לפתהו ולהזור אהר־כר לכאן לגמור סעודתו יש ליזהר מזה. עבר ויצא, בין שהוא גומר סעודתו במקום שהוא שם, בין שהוא הוזר לכאן לגמור סעודתו, אינו צריר להזור ולברר המוציא, דכיון שקבע סעודתו על־הפת אןש־על־פי ששינה מקומו, טכל־ מקום נהשב הכל לסעודה אהת. רק שיזהר לאכול לכל הפהות כזית פת

במקום שיברר ברכת המזון, אבל בשאר דברים אינו כן 25).

שערים מצויינים כהלכה

ד) שיודע בו שיטול ידיו ובבתי מסעדות שבאים לשם לאכול ולשתות ובתוכם נם אלו מקלי תדעת שאוכלים בלי נטילת ידים ובלי ברכת תמוציא, עי׳ מזת בשו״ת תורת תסד להנאון מלובלין (סי׳ ת׳) שנשאל כבר מזת ותעלת דדין זה נאמר רק אם נותן לו במתנת דאז הוי כטו תרי עברי דנתרא שאינו יכול ליטול בעצמו ועובר אז תנותן על ״לפני עור״ אבל כשקונה טטנו בטהיר כסף שבידו לקנות זה בכל מקום ליכא איסורא ועי׳ בשו״ת טהרש״ם (ה״ו סי׳ יז) נשאל נ״כ בזה והעלת ג״כ דבמכירת ליכא איסור וגם משום מסייע ליכא אלא תיכי

20) שם סעיף ב׳. 24) רמב׳׳ם פ״ד מה׳ תשובה. 21) מג׳׳א סימן ק׳׳ע סק׳׳ז. 25) סימן קע״ח סעיף ב׳ בהגה, וע״ל םית

22) סיעף י׳׳ט ובמג״א שם. נ׳ סעיף י׳׳ג. 23) סימן ק״ע סעיף י׳׳ג.

קצור שלחן ערוך סג דלת

ת מחם על דעת שיחזרו לכאן צ כ אם אוכלין בחבורח, ויצאו קתבטלח הקביעות, כיון שנשאר אפילו רק אחד מחן כאן במקומו, לא נ

וכשחוזרין לקביעותן חוזרין, ולא חוי חפםק26).ת תח דעתו ללכת אחר־כך לבי ת ברכת חמוציא חי ע ש כא אם בת חםזון, נוחגין לחתיר, וצריך ליזהר כ ר אחר, לגמור שם סעודתו ולברך בת פת. ואין לעשות כן אלא לעת חצורך י לאכול גם שם לכל־חפחות כז

. ( מ ח ו צ לסעודת םד ך חםעודח, כשחוזר לאכול אין צריך לברך עו כב חםתפלל בתוזח ת ארעי אןז־על־פי שגמשך אי ג ך חםעודח שי חמוציא, וכן אם ישן בתות כגון שחוצרך זמן לא מיקרי חפםק ה), וכן אם חפםיק בשאר דברי רשו לגקביו וכיוצא בזח. ומכל מקום בכל אלו בעי גמילת ידים מחדש, משוםת אלא־אם־כן שמר ידיו, אך לא יברך על חגטילח, כי ע ד דחוי חיםח ח

ן על חגטילח28). ת אין םברכי ע ד משום חיםח ח כג משגמר סעודתו וגתן דעתו לברך ברכת חמזון, אם חוזר ורוצח לאכול או לשתות, יש בזח חרבח חילוקי דיגים לעגין חברכות, על כן ישת כ ר למגוע מזח, אלא מיד כשגתן דעתו לברך ברכת חםזון, יברך ב

המזון 29).

מג. הלכות ברכות לדברים שאוכלים ושותים בתוך הסעודה. ובו ז׳ סעיפים.

ך ך חםעודח, מדברים שרגילים לאכלס בתו א כל מח שאוכלין בתו

שעריפ מצויינים בהלכה שמסייעו בנופו או בממונו אבל במכרו לא, ועי׳ בשו״ת בית יצחק

(או״ת םי׳ כט) ובשו״ת מהרי״א אםאד (םי׳ ד׳). ה) לא מקרי הפסק עי׳ בהנחות מתרש״ם (םי׳ קעת אות ת׳) כתב שנשאל בתולה ביום הכפורים שצריר לו לאכול פתות פתות מכשיעור ולשהות בנתיים אם תוי תפסק וצריר לו לברר בכל פעם והשיב דלא הוי הפסק כיון שאין עושה מעשת ובפרט לדידן נם תפלה לא הוי הפסק עיי״ש. ומצאתי עתה השאלה והתשובה תנ״ל נכתבת בשו״ת טהרש״ם

(ח׳׳ו סי׳ מת).

28) שם םןיף ד ד ומג״א שם.ת קע״ם סעיף א׳ ג׳. י 29) פ

26) שם. 27) םו״ז ומג׳׳א שם.

רלו קצור שלחן ערוך מג

חםעודח לשבוע כגון בשר, דגים סיגי־לפתן, דייםא, ומיגי לביבות, אפילו דברים שאוכלין בלא לחם, כולם איגם צריכין ברכח לא לפגיהם ולא לאחריחם, שכיון שאוכלין אותן לשבוע חרי הן בכלל חםעודח, וכל הסעודה גגררת אחר חלחם שחוא עיקר חיי חאדם, ולכן כולן גפטרין בברכת המוציא ובברכת המזון. ואפילו אם גשלהו לו מבתים אהרים אין

צריך לברך עליהם, דמםתםא דעת האדם על כל מה שיביאו לו!). ב וכן אין צריך לברך על כל מיגי משקין, שהמשקין גם־כן בכלל הסעודה הם, שאין דרך אכילה בלא שתיה, הוץ מעל היין לפי שהיין הוא דבר השוב (שבכמה מקומות מהויבין לברך עליו, אף־על־פי שאיגו צריך לשתות כגון קידוש והבדלה), צריכין לברך עליו גם בתוך הסעודה 2), ואם בירך על היין קודם גטילת־ידים והיה דעתו לשתות גם בתוך הסעודה, או שהוא רגיל בכך לשתות יין בתוך הסעודה, איגו צריך לברך עליו שגית, כי גפטר בברכה שבירך עליו לפגי הסעודה 3). ויין־שרף במדינתנו דאין דרך לשתותו תמיד בתוך הסעודה הוי ספק אם הוא בכלל הסעודה או לא. ולכן אם דעתו לשתות יין־שרף בתוך הסעודה ישתה מעט קודם נטילת־ידים, דהיינו פהות מכזית ויברך עליו, ויכוין לפטור גם מה שישתה בתוך הסעודה, ואם לא עשה כן יברך מתהלה על קצת צוקער ויפטור את היין־שרף. ויש גוהגין לטבול מעט פת

ג אם רוצה לאכול בתוך הסעודה פירות בלא פת א), כיון שאין הפירות מעיקר הסעודה, לכן אפילו אם היו םוגהין על השלהן קודם ברכת המוציא, מכל־מקום איגן גפטרין בברכת המוציא וצריך לברך עליהם ברכה ראשוגה, אבל ברכה אהרוגה איגן צריכין כי גפטרין בברכת המזון, ואם איגו רוצה לאכול הפירות רק עם פת, אין־צריך לברך עליהם כי הם טפלים להפת. ואם רוצה לאכול קצתן עם פת, וקצתן בלא פת, צריך ליזהר לאכול תהלה בלא פת ויברך עליהם, ואהר־כך יכול לאכלן

א) פירות בלא פת ובשו״ת דברי חיים (ח״ב יו״ד םוס״י םו) כתב דעדשים [שנוהגים לאכול בסעודת שמחח] הוא םםק ברכה ונחג עצמו לאכלן עם מעט פת בתחלח וסוף, ובחגהות םהרש״ם (סי׳ קעז) העלה דאם

בתוכו, אבל יש מפקפקין על זה4).

שערים מצויינים כהלכה

ל״ס סעיף ב׳. 4) מגיא שם סקייא.

מג 1) סימן קע״ז סעיף אי ד,׳. 2) סימן קעיד סעיף אי ד.

3) שם סעיף ד וש״ע התניא, וע״ל סימן

קצור שלחן עח־ך מד רלז

גם עם פת, אבל אם יאכל תחלה עם פת ואחר־כך יאכל בלי פת, איכא). ויש שרגילין לאכול בין מאכל למאכל איזח דבר םפיקא בברכח5 שממשיך תאות חאכילח, כגון זית מלוח, ״לימוני״, מלוחים^ צנון, וכדומח, זחו נקרא מחמת חםעודח, כיון שעל ידי כן חוא יאכל יותר,

ולכן אין צריך לברך עליו שחפת פוטרו 6). ד אם קובע עיקר סעודתו על חפירות שיאכלם עם חפת כיון שהם עיקר הםעודח נפטרים בברכת חטוציא, אפילו לא חיו אז על השלהן, רק צריך שתהלת אכילת הפירות יהיה עם חפת, ואחר־כך גם

מה שיאכל בלא פת איגו צריך לברך עליהם 7). ה פירות המבושלין לצרכי הסעודה, כמו שרגילין לבשל (צו־ שפייז) בין עם בשר בין בלא בשר, יש לאכול מהם בתהלה ובסוף קצת

עם פת, ובאמצע יכול לאכול מחן גם בלא פת ואין צריכין ברכה 8). ו טעשח אופח, ״צוקער־קוכען״, ״טארט״, ״מאנדעל־קוכען״ וכדוםח אם אוכל מחן מחמת רעבון כדי לשבוע טחן, אינו צריך לברך עליחן, אבל אם אוכל מהן רק לתענוג יש ספק ברכה, ועל כן ראוי לאדם לכוין

בשעת ברכת המוציא לפטור גם מה שיאכל ממינים אלו 9). ז אם לאהר גמר הסעודה קודם ברכת־המזון שותה קאפפע, כדי לעכל המזון שאכל צריך לברך עליו ברכה ראשונה, כי מה שהוא בא לעכל אינו נהשב טצרכ׳ הסעודה 10). וטכל־טקום טוב לברך על מעט

צוקער ברכת שהכול לפטור את הקאפע.

•

מד. דין מים אחרונים וברכת המזון. ובו י״ח סעיפים. א בדין מים-אהרונים הרבה מקילים, אבל נכון לכל ירא־שטים

ה כ ל ה פ כ י נ י י שעריש מצו

אינו רגיא בחן צריך אביר עאיהן ואואי שמרן חרברי חיים היח רניא בהן. משמע שגם הרברי חיים חיה נוחנ אאכאן עם פת רק בתחאת אכילתן

ובסופן ובאמצע היה אובא אבדן. ועי׳ מש״כ חמחבר כאן (סעי׳ ר־ה).

5) סימן קע׳׳ז סעיף א׳ בטו״ז ובמג״א שם. 8) יד הקטנה. 6) עיין מג׳׳א סימן קע״ד סקי״א. 9) ח״א כלל מ-ג סעיף ס׳.

7) סימן קע״ז סעיף ג׳ ד. 10) שם.

רלח קצור שלחן ערוף מד

ליזהר בהם!). ואין צריכין ליטול אלא עד פרק שני מן האצבעות, וישפיל ידיו קודם שטנגבן, והמברך הוא נוטל בראשונה 2).

כ אין נוטלין על־גבי קרקע בטקום שבני אדם הולכין, טפני שרוה־רעה שורה על מים אלו א), אלא יטול לתוך כלי, או תהת השלהן, וטנגב ידיו ואהר־כך מברך ברכת־הטזון, ולא יפסיק בין הנטילה לברכת־

המזון 3). ג אין להסיר המפה והלהם עד לאהר ברכת־המזון, שיהא פת מונה על השלהן בשעת ברכת־המזון, להראות כי יש שפע מאת ה׳ יתברך־שמו לאכול ולהותיר, וכמו שאמר אלישע למשרתו 4) כי כה אמר ה׳ אכול והותר. ועוד משום דהברכה אינו שורה על דבר ריק, אלא כשיש שם איזה דבר כמו שאמר אלישע לאשת עובדיה 5) מה יש לך

בבית 6). ד נוהגין להסיר את הסכינים מעל השלהן קודם ברכת־המזון או לכסותן, כי השלהן דומה למזבה, ובמזבה נאמר 7) לא תניף אליהם ברזל, לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם, והמזכה מאריך ימי האדם, ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך, וגמ השלהן מאריך ימיו של אדם ומכפר עוגותיו, בהכגסת אורהים, שגדול כהה של לגימה שמשרה שכינה, ונהגו בהרבה טקוטות שלא לכסותן בשבת ויום־טוב, כי בהול מכסין אותן טפגי שהן כהו של עשו, ובשבת ויום־טוב אין שטן ואין פגע רע,

וטגהגן של ישראל תורה היא 8).

שערים מצויינים כהלכה

א) שרוה רעה שורה על םים אלו פי׳ על המים שהם על חקרקע שורה רוח רעה אבל הידים שהן טופהות מטים אלו אין שורה הרוה רעה, וכן משמע טרש״י (חולין קח. ד״ה קינםא) וטה״ט כתב הטחבר (ש״ע או״ה םי׳ קפא סעי׳ ח׳) דמים אחרונים אין צריכים ניגוב וכתב בט״ב (שם ם׳׳ק יט) רכן הלכה עפ״י הדין אלא שנכון לחחטיר, ולפ״ז ניחא מש׳׳כ רש״י (יוטא פנ: ד״ח טים אחרונים) דדרך חנוטלים לקנח שפטם בידים טופתות. ובמים חשורח רוח רעה עליהם בודאי אין נכון לקנח שפמו

אלא ע״כ שאין שורח רוח רעח אלא לאתר שירדו על חקרקע.

5) שם ד ב׳. 6) לבוש ומג״א סימן ק״פ סק״א.

7) דברים כ׳׳ז הי. 8) שם סעיף ה׳ וש׳׳ע התניא.

טד 1) סימן קפיא במג׳״א סק״י. 2) שם סעיף ד ה׳ ר.

3) שם סדיף ב׳ ח׳ ומג״א סק׳׳ד- 4) מלכים־ב ד מ״ג.

קצור שלחן ערוך מד רלט

ה אפילו לא אכל רק כזית פת ב), צריך לברך ברכת חמזון 9). ו לא יברך מעומד, ולא מחלך, אלא מיושב, ואפילו חיח חולך בתוך ביתו כשאכל, או שחיח עומד או מיסב, כשצריך לברך צריך לישב, כדי לכוין דעתו ביותר, ונם לא יחא מיסב שחוא דרך נאוח, אלא ישב וילבש מלבוש חעליון. וגם יניח חכובע בראשו שיחא מורא שמים עליו. ויעורר.(1 חכוגח ויברך באימח וביראח, ולא יעשח שום דבר בשעח שחוא מברך 0 ז נוהגין שהשומעים עוגין אמן לאחר חרחמן שבברכת חמזון, משום דאיתא במדרש כששומע אחד מתפלל דבר, או מברך לישראל

. ( ״ אפילו בלא הזכרת חשם, חייב לענות אמן ח עבר ושהה מלברך ברכת המזון עד שיעור עיכול, דהייגו שמתחיל להיות רעב, אין לו עוד תקגה לברך. יש־אומרים דשיעור עיכול חוא שעח וחומש, ומכל מקום בסעודות גדולות לפעמים יושבים בין חאכילח לברכת חמזון יותר מזמן זח, וחייגו מפגי שגם ביגתיים עוסקים בשתיה ופרפראות. ומכל־מקום חנכון שלא לשחות חרבח ג) 12)• ט עבר ויצא ממקומו קודם שבירך ברכת־המזון, אם יש לו במקום שהוא שם, קצת פת יאכל שם, ואין צריך לברך עליו ברכת חמוציא, ויברך אחר־כך ברכת־הםזון שם, ואם אין לו שם פת כלל צריך לחזור למקומו לברך, ואם חוא רחוק כל־כך שיש לחוש שעד שיחזור למקומו,

.( 1 ישחח שיעור עיכול, יברך במקום שחוא שם3 י בשבת שחל בו ראש חדש או יום־טוב או חול חמועד, אומרים תהלה רצח ואחר־כך יעלח ויבא, טפני שחשבת תדיר וטקודש יותר

מחם 44

שעריט מצוייניט כהלכה

ב) רק כזית פת עי׳ בשו״ת פנים מאירות (ה״ב סי׳ כז) שהעלה דאו* דבאכילת של איםורין תייב בכזית מצומצם עם מת שבין התניכים אבל בביהמ״ז אכילה במעיו בעינן משום דכתיב ושבעת ובעי שישבעו מעיו ולכן בעי כזית תוץ ממה שבין החניכים. ועי׳ בשו״ת תתם םופר

(או״ת םי׳ קכז) שהביא לו ראיות עיי״ש. ומי שאכל והסיא אי צריך לברך עי׳ לסמן (סי׳ נא םעי׳ טו) ותולת שרופאים מאכילים אותו ע״י שפופרת שלא כדרכו עי׳ לסמן (םי׳ נ׳ ס״ס א׳). נ) הגכון שלא לשהות הרבה ועי׳ בבאר היטב (סי׳ קפד ס״ק

12) סימן קפ״ד סעיף ה׳ וסג״א סק׳׳ס. 13) שם סעיף א׳ ב׳ ומג׳׳א.

14) סימן קפ״זז סעיף ה׳ וב״י בשם הכלבו.

9) סימן קס״ד סעיף וי. 10) סימן קפ״ג סעיף ס׳ ומג׳1 א סקיה.

11) סימן רס״ו מג-א סק׳׳ג.

רמ קצור שלחן ערוך מד

יא מי ששכח ינםתפק לו ד) אם בירך ברכת־חמזון או לא, אם חוא שבע (דאז ברכת־חםזון דאורייתא) צריך לברך פעם שנית. וכן אם נרדם בשינח באמצע ברכת־חםזון, וכשחקיץ אינו יודע חיכן פסק, צריך לחזור לראש ברכת המזון 15). ואשח שנםתפקח אם ברכח או לא אינח צריכח

לברך פעם שנית 16). יב טעח בשבת ולא אמר רצח, או ביום־טוב ולא אמר יעלח ויבאר,), אם נזכר קודם שחזכיר את חשם מן חברכח של ברוך אתר. ח׳ בונד. ברחמיו ירושלים, אומר שם רצח או יעלד. ויבא ואחר־כך ובנח וכו׳, אבל אם לא נזכר עד לאחר שחזכיר את חשם, מסיים את חברכח בונד. ברחמיו ירושלים אמן. ואומר שם בשבת ברוך אתח ח׳ אלקינו מלך חעולם אשר נתן שבתות למנוחד. לעמו ישראל באחבח לאות ולברית ברוך אתח ח׳ מקדש השבת. וביום־טוב אומר שם ברוך אתר. ח׳ אלקינוJ ,מלך חעולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחח את י חג (פלוני) חזח ברוך אתח ח׳ מקדש ישראל וחזםנים. ואם חל יום־טוב בשבת ושכח רצח וגם יעלח ויבא, אומר ברוך אתר. ח׳ אלקינו מלך חעולם אשר נתן שבתות למנוחד. לעמו ישראל באחבח לאות ולברית,

שערים מצויינים בחלכח

א ו י ה נ ו נ י ל ב ו כ י ר ע ו ע י ש ם ש י א פ ו ר ו ה ר מ ן א כ ן ו ר ה ד א ם י ש א ב י ב ) ה י הי ק ו מ י נ ב . ו ש ״ י י ) ע ה מ ׳ ק י א ם ״ ה ת ( ו נ ט ת ק ו כ ל ב ה ת ן כ כ ת ו ו ע ש ש שו נ י ת ו ב ם ר י כ מ ו ה ס ל ז ע ב ש ת ) כ ד ע ׳ ת י ם ש ( ט א ק נ ו מ ק מ ״ ה נ ה ת ל ״ ו אה מ ת כ ו ר י מ ז ב ה ו ר ו י ת ר ב ת ד ר י מ א ת ב י ש י ל ה ש ד ו ע ס ם ב י כ י ר א מ ם ש י ק י ד צ ה

. ת ו ע שא ״ צ ר ה ק מ ׳ ׳ ה נ ה א ל ק ר פ א ד ר נ א ׳ ב י ) מי ששכח ונסתפק לו ע דך י ר צ ו ש נ י ד ז ד ״ מ ה י ך ב ר י ם ב ע א ד ו ו י נ י ם א א ק לו ב פ ת ס נ ) ש ז ״ ט ת ר ו א ) ן ו י כ ו ד כ ר י א ב י ל א ד ו ב ם ש י ר ת ם א א נ י צ ו ה ל ל ו כ ם י א ם ה ע פ ד ה ו ך ע ר ב לכ ״ , א א ר מ ו ה ן ל נ ב ר ד רק מ א ו ל ו ק ה ל ר ו ת ן ה א מ ת י י ר ו א א ד ק י פ ם ס ״ ב מ ר ל דא ל י מ מ , ו ן נ ב ר ד ם רק מ ״ ב מ ר ה ם ל ע פ ד ה ו ך ע ר ב ו ל מ צ א ע ו ב ה י י ו ה מ א ד הה ר ו י ת ר ב ד ׳ ב י ע . ו א ת י י ר ו א ד ם מ י ב י י ו ת מ ם ש י ר ת א ק ה י פ מ ן ו נ ב ר י ד ת א א לן נ י ק ם ן פ נ א ן ד ו י כ ה ד ל ע ה ) ש ב ת צ ו ק א ״ ו ד ה מ ר ( ז ע ל ת א ת נ ל מ ע ו ב ד כ נ ל, ( ׳ קי י ד ס ״ ו ׳ י י ע א ( ר מ ו ת ה ל ר ו ת ן ה א מ ת י י ר ו א א ד ק י פ ם א ד ״ ב ש ר ה כא ל י מ מ ת ו ר ת א ה ה ע ר ה ם לי כ י ן ק ו ע ט ן ל י ל ו כ ן י י ע א ״ ש ק ב ס פ נ ר ש ב ד ום א נ י צ ו כ מ ״ א , ו א ת י י ר ו א ד ם מ ע פ ד ה ו ז ע ״ מ ה י ך ב ר ב א ל ו ם ה ב נ י י ו ה מ

. ש ״ י י . ע ו כ ר י א ב ל ם ש י ר ת א ה

א ב י ק י ע ב ת ר ״ ו ש ב ב ת ) טעח ביו״ט ולא אמר יעלד. ויבא כ ה

15) סימן קפ״ד סדיף ד םג׳׳א וברכי יוסף. 16) שעית שם.

ו מד רםא י קצור שלחן ער

ח ח׳ ת ת יום חנ (פלוני) חזח, ברוך א וימים טובים לששון ולשםחח, את וישראל והזמנים. ואם אמר רצה ולא אמר יעלה ויבא, ב ש מקדש ה אומר כמו ביום טוב לבד. ואם אמר יעלה ויבא ולא רצה, אומר כמו

. ( 1 ת בלבד 7 ב ש בא ברוך ל הברכה שלאהריה, שהי ג אם לא נזכר עד לאהר שהתהי ית ו ב נו וכו׳, אפילו לא אםר רק תי ה ה׳ אלקינו מלך העולם האל אבי ת אי ה בברכת אשר נתן, ולכן אם הוא בשת ברוך בלבד, שוב אין לו תקנת הוזר לראש ברכת־המזון. וכשלא אםר עדיין רק ברוך ו נ סעודות הראשוה ה׳ יםיים למדנו הקיך, כדי שלא יהיה לבטלה, ואהר־כך הוזר לראש ת אנו םהויב לאכול ת אי ב ש ברכת־המזון. אבל בסעודה שלישית שאפילו בבת היום עליו, נה הו ת דוקא, וםכל־שכן שביום־טוב, וברכת המזון אי פ לכן אינו הוזר לראש, אלא גומר כך ברכת־הםזון. אבל אם נזכר במקוםיב לתקן אפילו בכמה סעודות שיכול לתקן בברכת אשר נתן וכו׳ מהו

שאכל 18).

ה ה׳ ת ה בראש הדש ולא אמר יעלה ויבא, אומר ברוך א ע T ט אלקינו מלך העולם אשר נתן ראשי הדשים לעמו ישראל לזכרון, ואינו הותם (אין הילוק בזה בין ביום בין בלילה). ובהול־הםועד אם לא אמרה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר נתן מועדים ת יעלה ויבא, יאמר ברוך אה ה׳ ת ת יום הג (פלוני) הזה, ברוך א לעמו ישראל לששון ולשמהה, אה ה׳ אלקיגו מלך ת ה אומר ברוך א מקדש ישראל והזמגים. ובראש השגת יום הזכרון הזה, ברוך העולם אשר גתן ימים טובים לעמו ישראל אל ה ה׳ מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם לא גזכר עד לאהר שהתהי ת אה אינו הוזר לראש, משום דבראש־השגה וראש־הדש הברכה שלאהרי

. ( 1 ת דוקא 9 יב לאכול פ והול־המועד אינו מהו

ניפ בהלכה י י שערים מצו

איגר (סי׳ א׳) דנשים אין חייבות לאכול פת ביו״ט דהיא מצות עשה שחזמן נרמא ולבן אם שבחו להזכיר של יו״ט בברהמ״ז אינם תוזרות לברך דהוי יו״ט לדידהו במו ראש תדש לדידן זולת בליל ראשון רפםח דמתוייבות במצה וכן בשבת דמתוייבות בקידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה תוזרת בדי לומר רצה ועי׳ בפתתי תשובה למהרי״א מווילנא (םי׳ קפה) שהנית דבריו בצ״ע. ובן מצא בשו״ת שאילת שמואל (סי׳ יא)

17) סימן קפ״ח סעיף ד. 19) שם סעיף ד. 18) שם ובש׳״ע התניא.

רםב קצור שלחן ערוך מד

ת ושכח רצח ונם יעלה־ויבא, ונזכר ואומר ב ש ט1 ראש־חדש שחל בת למנוחה לעמו ישראל ו ת ב ח ח׳ אלקינו מלך העולם אשר נתן ש ת ברוך את ב ש ה ח׳ מקדש ח ת ה לאות ברית, וראשי הדשים לזכרון, ברוך א ב ה א ב וישראל וראשי הדשים. אף־על־פי שבראש־הדש לבד אינו הותם, הכאת מזכיר נם ראש־הדש. אם אמר רצה ולא ב כיון שהוא הותם בשביל שה אינו ל הברכה שלאהרי אםר יעלה־ויבא ולא נזכר עד לאהר שהתהית אםר, ובשביל ראש־הדש אינו הוזר. ואם אמר ב הוזר לראש, דהא של ש יעלה־ויבא ולא אמר רצה, והוא הוזר לראש צריך־לוםר נם יעלה־ויבא,

עד ראש־השנה 20). והוא־הדין להול המוכה ובפורים אם שכה לומר על הנסים, ולא נזכר עד לאהר ו טז בהנה ה׳, אינו הוזר, ת ת הברכה, שאמר ברוך א מ י ת ה ת השם מ שאמר אך הרהםן יאמר הרהםן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה אך בתו.(2! ו וכו׳ בימי מרדכי וכו׳ ה י ת ת ו בימים ההם בזמן הזה, בימי מ נ לאבותין הוא לא התפלל י ת והשכה לוי), כיון שעדי ב ש ה אוכל ב יז היוכה ופורים, כיון ת אומר רצה. וכן ביום־טוב, ראש־הדש, הנ ערבין היום אף־על־פי י ה ביום, צריך להזכיר מענ ת י ת הסעודה ה ל ה ת ה שך שמברך בלילה. ואם אכל בערב ראש־הדש ונמשכה סעודתו נם תווכה ת צריך לומר יעלה־ויבא, וכן בהנ ת פ י הלילה, ואכל נם בלילה כזך הלילה, ואכל נמשכה סעודתו תו ת ו ב ש ל לאכול ב ובפורים. ואם התהית ולמהר הוא ראש־הודש, אומר רצה ונם יעלה־ויבא, ית פ נם בלילה כזי דסתרי22), על־כן וכה ופורים. ויש הולקים משום דהוי כתרת וכן בהנ

יש למנוע שלא לאכול אז בלילה.ו בני ת כשמברך ברכת המזון, יאמר אותנ ח אם יש עכו״ם בבי י

הד 23). ת כולנו י ברי

שערים מצוייגיפ כהלכה

דאם שכהו ביו׳׳ט ההזכרה בביהמ״ז תוזרת ומברכת. עיי״ש. ו) היה אוכל בשבת והשבה לו עי׳ בברכי יוסף (סי׳ קפה אות יד) דדוקא לעגין הזכרה אזלינן בתר התתלת סעודה אבל בשבע ברכות דתתן שנמשכה סעודת יום ז׳ עד ליל ת׳ ודאי אין לברר תשבע

ברכות. והובאו דבריו נם בשע״ת (סי׳ קפת ס״ק ת׳).

22) סימן קס״ח סעיף יי ידיין באה״ט שם. 23) מג׳׳א סימן קפ׳׳ט סקיב.

20) שם סעיף ה׳. 21) סימן קפ״ז סעיף ד.

קצור שלהן ערוך מה רמנ

מה. הלכות ברכת הזימון. ובו כ״ג סעיפים. א שלשה שאכלו ביהד צרכין לברך בזימון 1), ומצוה שיברכו על הכוס. אם אפשר צריכין להדר שיהיה כוס יין, ואם אי־אפשר ביין יהיה שכר א) או ״מעטה״ או יין־שרף כשהוא המר מדינה, דהיינו שאין יין גדל שם כדרך יום מן העיר, ועל־כן הוא ביוקר, ורגילים לשתות משקים אלו במקום יין. ויש־אומרים דברכת־המזון אפילו ביהיד טעונה כוס. וגוהגין המדקדקין כשמברכין ביהיד שלא לאהוז הכוס ביד, רק

מגיהין אותו על השלחן לפגיהם2). ב םוזגים את הכוס תהילה ואהר־כך גוטלים לידים 3)

ג יין ששתו טםנו, כל הנשאר בכלי געשה פגום, ופסול לברכת הםזון עד שיתקנו, דהיינו שנותן לתוכו קצת יין או קצת םים שאיגם פגוםים. וכיון שצריך לםלאות את הכוס לשם ברכה לכן אם הכוס פגום והוא טתקנו, צריך לשפכו לתוך קנקן, וםתוך הקנקן לתוך הכוס לשם

ברכה 4). ד הכוס שטברכין עליה צריכה שתהא שליטה, ואפילו נשבר רק הבסיס של טטה פסולה, ואפילו פגיטה כל שהוא בשפת הכלי, או שנסדק פסולה, וטעונה הדהה מבפגים ושטיפה טבהוץ, או טקגהה יפה שתהא נקיה, ושופך םן הקנקן לתוכה לשם ברכה, ותהא טלאה. והםברך מקבלה

שערים מצוייניפ בהלכה

א) ואם אי אפשר ביין יהיה שכר עי׳ בשו״ת דרכי שלום (סי׳ בא) נשאל אי מותר לברך על מי זורה (םלצר) ורב אחד הורה שהם חמר מדינה והביא ראיה רהא אמרינן בש״ם (נדרים נד.) רכל מילתא דמימלך עליח שליח מיגיה הוא וח״נ אי שלחינן שליח לחביא שכר ולא מצא, בא להמליך ולשאול אם לשחת מי זורח, ש״מ דמיגיח הוא. והוא דחה שם ראיתו דדוסא בנדרים דנם אם נכלל בלשונו רס על צד מיעוט אמרינן סתם נדרים לחחמיר, וכיון דאין מברכיו על המים ממילא חוא הדין גם במי זורח ואין לתלס משום דיש לחם שם לווי, עיי״ש. והביא שהםכיטו עטו הגאוגים ר׳ טאיר אריק טטארגא ור׳ אברהם מגדל שטיינברג מברארי. והגאון םהר״ם אריס הראה לו דברי הטג״א (ריש סי׳ תפא)

דהכל תלוי בשם טים.

דאסשד אחרונים). 4) מגיא סימן קפ״ב סקיס.

טה 1) סימן קצ׳־ב סעיף א׳. 2) סימן קם״ד סעיף זו ב׳ ומג״א.

3) כוי לתםוך הנטילה לבהמ״ז בכל מה

רמד קצור שלהן ערוך מה

בשתי ידיו (להראות הביבות הכום שהוא הושק לקבלה בכל כהו)) שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳, ומסיר אהר-כך ידו וכדכתיב5 השמאלית ואוהזה רק בימינו לבדה בלי סיוע השמאלית (שלא יהא נראה כמשא עליו). ונותן עיניו בה כדי שלא יםיה דעתו ממנה, ומהזיקה למעלה) כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא. ואיטר־יד מן השלהן טפה, דכתיב6). ויש להסיר מן יאהזה בימין דידיהב), שהוא שמאל של כל אדם7

השלהן הכלים הריקים 8). ה אם בני המסיבה שוים במעלה, ויש ביניהם כהן, מצוה לכבדו בברכת המזון, שנאמר 9) וקדשתו, אבל אם יש ביניהם אדם גדול והשוב יברך הוא. וגוהגין לתת לאבל לברך ג), ודוקא כששוים במעלה. וראוי לכבד בברכת המזון למי שהוא טוב עין, שוגא בצע וגומל הסד בממוגו,

) טוב עין הוא יבורר, אל־תיקרי יבורר אלא יברר 11)• 1 שגאמר0 ו המברר יאמר מתהלה: הב לן וגברר, כי כל מילי דקדושה בעי הזמגה, או יאמר כמו שגוהגין לומר בלשון אשכגז: ״רבותי וויר ווילען בעגשען״, והמסובין עוגין יהי שם ה׳ מבורר מעתה ועד עולם. ואהר־כר אומר המברר ברשות וכו׳ גברר שאכלגו וכר, והמסובין אומרים ברור שאכלגו משלו וכר, והזר המברר ואומר גם הוא ברור שאכלגו וכר. אמן, ובקצת מקומות לא גהגו לומר אמן. גם יש םגהגים שוגים בעגין אמירת ברור הוא וברור שמו. יש גוהגין שהמברר אומר כשמזמגין רק בשלשה, ויש אומרים שאין לאמרו אלא כשמזמגין בעשרה שמזכיר את השם אז יאמרו, וכן יש לגהוג, והמסובין לא יאמרוהו, ומכל-שכן מי

שמברר ברכת המזון בלא זימון שלא יאמרו 12).

שערים מצוייניפ בהלכה ב) ואיטר יד יאהזגה בימין דידיה בםמ״ג (א״א םי׳ רו ם״ס ו׳) נםתפק בזה אם יאחזנה בימין דידיה או בימין דעלמא, ובשו״ת דברי מרדכי פרירבורג (סי׳ טו) העלה רגם האיטר יאחזנה בימין דעלמא רכל הטעם רצריך ימין כאן הוא משום חשיבותא, הובא בשדי חמד

(מערכת ברכות אות כה). ג) וגוהגים לתת לאבל לברר עי׳ בשו״ת שבות יעקב (ת״א

10) משלי כ״ב סי. ל 11) סימן ר״א ושע״ת, וסימן קפ״ג סעיף

ז׳ בהגה. 12) סימן קצ״ב סעיף א׳ ואחרונים שם.

5) תהלים קל״ד ב׳. 6) שם קט״ז י״ג.

7) סימן קפ״ג מסעיף א׳ עד סעיף ר. 8) עיין בקב הישר סימן ס״ד.

9) ויקרא כ״א ח׳.

קצור שלחן ערוף מה רמה

ז חמברך יברך בקול, וחמםובין יאמרו עמו מלח במלח בלהש, ובסוף כל ברכח יקדימו לסיים לחמברך, כדי שיענו אמן על ברכתו 13). ח אחר ברכח חמזון מברך על חכוס שבירך עליה, ושוחח שיעור רביעיח כדי שיוכל לברך ברכח אחרונח. אם חכוסוח של חמסובין חן פגומוח, צריך חמברך ליחן מכוסו מעט לחוך כוםוח שלחם, אחר שבירך בורא־פרי־חגפן קודם שישחח חוא, כדי שיברכו גם חם על כוםוח שאינן פגוםוח. וכן אם כוםוח שלחן ריקנוח, גוחן לחוכן מעט מכוס של ברכח, ולא יטעום עד שיטעום חםברך. אבל אם יש לחם כוםוח בפני עצמם ואיגן פגומוח, אין חמברך צריך ליחן מכוס שלו, ויכולין לטעום קודם שיטעום חוא, וכן גכון, וטוב אם אפשר שיחיד. לכל אחד כוס מלאח 14). ט אם חמברך איגו רוצח לשחוח, יש-אומרים דיכול ליחן לאיש אחר מן חמםובין שיברך בורא פרי חגפן וישחח שיעור רביעיח ויברך ברכח אחרוגח, ויש־אומרים דאין לעשוח כו, אלא דוקא חמברך בזימון

.( 1 חוא יברך על חמם וכן גכון לעשוח5 י שגים שאכלו ביחד, מצוד. לבקש שלישי שיצטרף עמחם לזימון ד) ואפילו אם בא חשלישי לאחר שחשגים כבר גמרו מלאכול, אלא שאם חיו מביאין לחם עוד איזח דבר לקיגוח םעודח חיו אוכלין, מצוד. עליחם לצרף אח זח חשלישי לזימון, דחייגו שיחגו לו לאכול כזיח שיחחייב!). יש־אומרים דבעיגן דוקא פח, ויש בברכח אחרוגח ויצטרף עמחם6 אומרים דםגי גם בשאר מיני דגן, ויש־אוטרים דאפילו פירוח או ירקוח םגי, ויש־אומרים עוד דאפילו איגו אוכל רק שוחח רביעיח מאיזח משקד. חוץ מן חמים מצטרף, וכן גוד.גין17). ואף־על-פי שלא אכל אלא שחח, יכול לומר שאכלנו, כי שחיח בכלל אכילח8!). ולאחר שסיימו חזן אח

שערים מצויינים כחלכח םי׳ קב) דבל משך ימי אבלתו דהוא י״ב חדש יברך בזימון והוא לתועלת

המת. ונם ביום הי^רצייט כשאינו מתענה נכון שהוא יברך ברכת הזימון. ד) שיצטרף עםחם לזימון והפועלים שעושים מלאכה אצל אהרים, ובצהרים יש להם זמן לםעוד קןןת םעודה אין להם להמתין על הזימון (כ״כ הםמ״ע הו״ם םי׳ שלז) והמנ״א (או״ה םי׳ הצא ם״ס א׳) העלה שצריכין להמתין, ועי׳ במשנה ברורה (םי׳ הצא ם״ה ב׳) ראם נמרו כל השלשה ביהד בודאי מהוייבין, אך אם כשאוכל הפועל עם אנשים אהרים

16) סימן קצ״ג סעיף א׳. 17) קצ״ז סעיף ג׳.

18) מג״א סימן קצ׳׳ח.

13) סימן קפ״ג סעיף זי. 14) סימן ק״צ סעיף א׳ בי.

15) סעיף ד שם.

רמו קצור שלחן עייר מח

הכל, אז יברך חוא ברכח אחרונח על מח שאכל או שתח, ואם בא השלישי לאהר שכבר נטלו ידיהם במים אהרונים, שוב אינו טצטרף

. ( 1 ע־טהם 9בו בזיטון אינם רשאים י א שלשה שאכלו ביהד, כיון שנתהי יי ה אפילו אהד טהם אינו רשאי לברך בפנ ש ט ליהלק, וכן ארבעה או הה או יותר עד עשרה יכולין ש בו בזיטון, אם הם ש י עצטו, שכולן נתהי

ליהלק, שישאר זיטון לכל הבורה 20).ינו שהמברך אוטר בו לברך בשם י-), דהי י ב אם הם עשרה נתהי י נברך אלקינו שאכלנו משלו וכו׳ ולא יאמר נברך לאלקינו, והטסוביםבו לברך בשם, י אומרים ברוך אלקינו שאכלנו משלו וכו׳. וכיון שנתהי אסורין ליהלק אלא אם־כן הם עשרים או יותר, אז מותרים ליהלק

שישאר לכל הבורה זימון בשם!2).ת השם ה המזמן בעשרה, וגם העונים ולא הזכירו א ע יג אם ט בברכת הזימון, איגם יכולים להזור ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידיות שלא יוכל לתקון כרת השם, ומעו ת הז הובת זימון, אלא שבשלו מצוימה ן לא גתקי י הוא. אבל אם העוגים עדיין לא עגו אהריו, כיון שעדי

ת זימון, יהזור המברך ויזמן בשם 22). מצון ו), ו משקי T אם שבעה אכלו פת, ושלשה אכלו פירות או שתגה יכולין לזמן בשם(בכאן כולי־עלמא מודו ן ברכה אהרו בי י בעגין שהית ובמשקה). ומצוה להדר אהר עשרה לברך בשם, אבל אם רו דסגי כפי

ת איגם יכולים לזמן בשם, דרובא דמיגכר בעינן 23)• רק ששה אכלו פ

ינים כהלכה י ט מצו שערי

והוא כבר גמר סעודתו אין לו לתטתין עליהם אם אינם רוצים לענות אותו.

בו לברך בשם יש כוהני! לעמוד על רנליהם כשאוסרים י ה) נתהי ״בריר א׳ שאכלנו משלו״ מפני דבל רבר שבקדושה שהוא בעשרה צריד להיות בעמידה, ובארתות היים (םי׳ קצב) הביא שבד נהנ הה״ק ר׳ משה ליב מםאםוב ובילקוט הנרשוני (םי׳ קצב) ציין לשו״ת התתם םופר (םי׳

יד לעמוד. נא ד״ה והרמב״ם) שנראה משם ראי! צין המנ״א (סי׳ קצז ם״ק ו׳) בתב דנם מים ו) או שתו משקי טצטרף דשתיה בבלל אכילה ובן העתיק דבריו להלכה בש״ע הרב הנרש״ז

19) מגיא וש״ע התניא סימן קצ״ז סעי׳ ד. 22) שם סיעף ב׳. 20) סימן קצ׳׳ג סעיף אי• 23) סי׳ קצ״ג סעיף א׳ וסימן קצ״זסעי׳ב׳.

ת קצ׳׳ב סעיף אי. י ס 21) שם ו

קצור שלהן ערוך מה רמז

ט1 כל שאכלו ביהד, אפילו לא אכלו כל הסעודה ביהד, אלא שישבו לאכול וברכו ברכת המוציא, אפילו כל אהד אוכל מככר שלו, כיוןן ליהלק, ואפילו אהד הד בין בשלשה בין בעשרה אינן רשאי שנקבעו ין ליהלק, ואפילו ם אינן רשאי רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האהרין ליהלק. אבל ם איגן רשאי אהד רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האהרית הסעודה, אלא שלאהר ששגים כבר אכלו, ל ה ת אם לא קבעו עצמם ב אפילו לא אכלו עדיין רק כזית, ובא השלישי וקבע עמהם, אם גמריבים בזימון, אבל אם רצה לגמור סעודתו קודם להם, סעודתו עמהם היל עמהם וגם לא גמר עמהם, רשאי ליהלק ולברך בפגי כיון שלא התהין שיברכו בזימון 25). אם הוא א להמתי עצמו 24). ומכל־מקום מצוה היתר לגמור רא מהפםד אפילו קבע עצמו עמהם בתהלה, מו י אוגם או מתי סעודתו קודם להם, ולברך בפגי־עצמו, אבל אם אין הדבר נהוץ צריך

לההמיר26).הד ושכה אהד מהם ובירך ברכת המזון טז שלשה שאכלו בי בפגי עצמו, יכולין לזמן לאהר שגמר זה ברכת־המזון, ויעגה גם הוא ברוך שאכלגו וכר. אבל אם זה נצטרף לזימון עם שגים אהרים, שוב איגו יכול להצטרף לזיטון עם אלו. ואם שגים ברכו אפילו בפגי־עצטם בטל

. ( ״ ן ו מ י זאהד עדיין יז שלשה שאכלו ושגים גמרו סעודתן ורוצים לברך, ו לא גמר סעודתו ואיגו רוצה לברך, צריך הוא להפסיק מסעודתו, כדין עד שסיים שיברכו בזימון, ויעגה גם הוא עמהם ויוצא ידי זימון, וימתית הכל, ואהר־כך יכול לאכול. ואין־צריך לברך ברכה המברך הזן אה לאכול עוד, וכשיגמור סעודתו יברך ברכת־ ו הי ראשונה, כיון שדעתם אינן צריכין להפסיק!) בשביל אהד, אלא אם ירצו י המזון. אבל שנ

שערים מצויינים כהלכה

(סי׳ קצז סעי׳ ב׳) ורעת המשנה ברורה (שם ס״ק יב) נראה כוזםחבר שם רמים לא מצטרפי ובערוד תשלהן (שם סעי׳ ה׳) העלה דעכ״פ מים

המתוקים כמו סלצר לימון וכדומת מצטרף. ז) אבל שנים אין צריכים להפסיק עי׳ בביאור הלכה (סי׳ ר׳ שעי׳ א׳) דרוקא מסעורתן אין צריכין לתפסיק אבל משנמרו את סעודתן שוב אין להם רשות לשהות יותר לעכב את השלישי הרוצה לזמן רהכי

26) ח׳׳א כלל מ׳׳ח סעיף ב׳. 27) סימן קציד סעיף א׳.

24) סימן קצ״ג סעיף ד וטו״ז. 25) שם סעיף ב׳ בהגה.

רמה קצור שלהן ערוד מה

חד צריכין לעשות לו לכבודו לפנים משורת הדין. ועשרה שאכלו בין רק עד ארבעה להפסיק בשביל ששה שהם הרוב, ואינם צריכין להמתי שאמר ברוך אלקינו, ולאחר שגמרו הם סעודתם, יזמנו לעצמם בלי

. ( 2 8 ם ש חזכרת ח יח בסעודות גדולות שחרבח מסובין שם, יש לבחור שיברך מית ת עד חזן א ן מן המברך לכל הפחו שקולו חזק, כדי שישמעו כל המסובי

חכל. ואם אי־אפשר בכך, יברכו בחבורות של עשרח עשרדי29).ד או בשני בתים, אם מקצתן ח ת א י חבורות שאוכלות בבי ת יט שת לזימון, ואם לאו מזמנין לעצמן, ואלו ת אלו ח) מצטרפו רואין אלו אחן חוא מצרפן, וכנון שנכנסו ד לשתי ח מזמנין לעצמן. ואם יש שמש את צריכין שישמעו כא שמצטרפו מתחלח על דעת לחצטרף יחד. וכל חי

. ( 3 0 ל כ כולן מן חמברך לכל־חפחות עד חזן חח עמחם, ת א אצל חםברכים בזימון, וחוא לא אכל ולא ש כ מי שחו: ברוך א ו כשחוא שומע שחמברך אומר נברך שאכלנו משלו, עונח חד לעולם ועד, ואם מזמנין בעשרח, ואומר חמברך נברך י מ ומבורך שמו תד לעולם ועד, י אלקינו וכו׳, עונה נם הוא ברוך אלקינו ומבורך שמו תמנים אומרים ואם בא לאחר שכבר אמר חמברך נברך כו׳ ושומע שהעוו וכו׳ עונח אחריחם אמן!3). ו וכו׳, או ברוך אלקינו שאכלנ ברוך שאכלנת עובד־ ד מככר שלו, ואחד מחם אכל פ ח כא שלשח שאכלו כל אן לזימון, ת עובד־כוכבים, מכל מקום מצטרפי פ כוכבים, ושנים נזחרים מא יכול לאכול נם עם חאחרים, ת עובד-כוכבים, שחו ויברך זח שאכל פ

שערים מצוייניפ כחלכח

ו נ י ן והי קי ם מפםי י נ ר אין ש מ א ק ת מו.) ר ו כ ר כ א ( ר מ נ א ר ע לישנ מ ש מת רו מי ד לזמר ז ו ם ע צי ם רו י ם השנ ם א נ ה ד ז ע מ מ ש מ . עיי״ש. ו ה ד ו ע ס ה מ

. רתן ו םעו מר ר נ כ כ ון ש ו כי ח לעכב א אין להם כ מ ו י א ד נ י נ ע מג ״ ח כ חיים ( ת ל ״ ו ש ׳ כ ו עי ל ת א ו א ל ן א י א ו ן ר ת צ ק ם מ ח) את י כ ו כ ה של ז צ י ח י מ ו ע״ ת אל ו א ם אל י א ו ם ר א ם ר ) שהעלה ש ׳ טו י סך י ר א ת וי) ה ו ת זיין א כ ר ע ים מ נ ת די פ י ם א ר ( מ י ח ר ש כ א, ו ח מעלי י א י ר חוי ת ש ם ה י א ו ר נל) ש ח (שפי א ר י מ ל ע״ ב ן א י ח וחעלח ג״כ רמצטרפ ת בז צ קי אין א ר ו ו ב ר י ב ח ם רק חצל מ ם ש אי רו ה ו א ר מ ו כ ר י ת חב ר א ח ת א ו ר ו כ ח

ק זה. עיי״ש. לו ם חי ו ש נ ב ת כ ק זי) ש ״ ׳ ה׳ ס י ס , ועי׳ לעיל ( ן י מצטרפ

28) סימן ר׳ סעיף א׳ ועיין שע׳׳ת. 30) סימן קצ״ה סעיף א׳ גי. 29) סימן קציג מגיא סקיד. 31) סימן קצ״ח.

ך מוי רטט קצור שלחן ערו

ן ויברך וכן אם אחד אוכל טאבלי חלבם), ושנים טאכלי בשר, טצטרפיא יכול לאכול גם עם חאחרים. אך אם זח זח שאכל מאכלי חלב, שחוא חדש ן כאן אלא שכר שחו תח יין או שאי שאכל מאכלי חלב איגו שו וחוא נזחר מחדש, מוטב שיברך זח שאכל בשר בכוס מלברך בלא כום., ויש ן ואם אהד אכל גבינה קשח ושנים בשר, יש־אוםרים דאינם מצטרפין כיון שיכולין לאכול םלהם אהד, ויש אוםרים דטכל־טקום טצטרפי

לחקל 32).ה בו גם הנ י בו בזימון, גתחי י ב נשים שאכלו עם אנשים שגתחי כן לזימון, עד ן מצטרפי וצריכות לשמוע ברכת הזימון 33). קטן נוחגין שאיח ויום אחד, אז מצטרף ויכול לברך גם הוא א בן שלש־עשרח שנ שחו

ת 34). בזימון, אף־על־פי שלא נבדק אם חביא שתי שערוא עובר ת וערבית, או שחו ו קורא קריאת־שמע שחרי נ כג מי שאי. גר גמור טצטרף לזימון, וגם ( 3 א אינו טצטרף לזימון 5 עבירות בפרהסיב באברהם כי אב נו דכתי חלת לאבותי חוא יכול לברך ולומר על שחנה אב לארם, ומכאן ואילך לכל ך, ודרשינן לשעבר חי חםון גוים נתתי

הגוים 36).

•

ת אסורות. ובו מ״ו מעיפים. ת מאכלו מו. הלכו

צה אסורה, ולכן מצא בביצים אסור א), ולפעמים כל הבי א דם הנ. ( ! כשעושים מאכל עם ביצים יש לבדוק אותן

ה ב ל ח ם מצוייגים כ שערי

ט) ויברך זח שאכל מאכלי חלב ובארחות חיים (סי׳ קצו) הביא משו״ת מהר״ם מרוטנכורג (םי׳ וי) דאם זה שאכל מאכלי חלכ אינו יכול לאכול מאכלי כשר עפ״י פקודת הרופאים דהם מזיקים לו אינם מצמרםים לזימון דשניהם אינם יכולין לאכול זה מזה והיינו כשהוא מוכרח לאכול

דוקא נלוםקא שנילוש כמעמ חלכ. א) דם חנמצא בביצים אסור ודוקא אם הוא מראה דם או מראה שחור ממש דכללא היא האי שחור אדום הוא אכל מראה שנומה קצת

35) שם סעיף י׳׳א. 36) שם סעיף ד.

מו 1) יורודדעה סימן ס״ו סעיף וד.

ו סעיף ג׳ ובוז׳׳א. 32) סימן קגית קצ׳׳ס סעיף ד. י 33) ס

34) שם סןיף י׳,

רנ קגור שלחן עייף מוי

כ דם דגים מותר, אך אם קבצו בכלי אסור מפני מראית העין ב). לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר 2).

ג אם נשך ככר וכדומה ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך להתוך מקום הדם ולזרקו, אבל הדם שבין השינים מוצצו בהול, כיון

שלא פירש, ולא בשבת 3). ד לפעמים נמצא דם בתוך ההלב, שהדם יוצא עם ההלב מדדי

. ( הבהמה, וצריכין לעשות בזה שאלת הכם ג) 4 ה בשר בהלב אםור באכילה ובבישול ד) ובהנאה, ולכן אם נאםר איזה דבר מתערוכות בשר בהלב, צריכין לעשות שאלה מה לעשות בו,

כי לפעמים נאםר גם בהנאה ולפעמים אינו נאםר בהנאה 5).

שערים מצויינים כהלכה לשתרירות יש לחסל כ״כ בדרכי תשובה (םי׳ םו ס״ק כב) וכ״כ בשו״ת

טתרש״ם (ת״ג םי׳ עת) ב) מפני מראית העין ובכרתי ופלתי (יו״ד םי׳ פז) כתב דלא ההמירו הז״ל רק בדם דנים משום דהוא עכ״פ רם ויש לתוש למראית תעין אבל אם תוא יין אף שתוא בתכלית תאדמימות אין השש מראית תעיז ומותר, דתא ידוע מתכמי הטבעיים דיש תרבת ירקות אשר ירמו לשרצים וכי תיםק אדעתן לאסרן באכילת דלא יטעו בשרצים וישתקע

תדבר. ג) לעשות בזה שאלת הכם עי׳ מזה בפתתי תשובת (םי׳ פא ס״ק יי) דאם יש בתתלב שורייקי םומקי יש לאסור דדרכו דאף כשמםנן תתלב תוזר תדבר כמקדם, אבל כשתתלב בפני עצמה היא נקי וצלול ורק את׳׳כ נתלב בו קצת מדד תבתמת יש לתתיר ע״י ששים. ועי׳ בדרכי תשובה (םי׳ פא ס״ק םו) תאריך בזת ורובם מתמירים ונם את״כ כשתבתמת כבר פסקה לצאת ממנת דם בשעת ההליבה נ״כ אין מתירין עור את תלבת ער אתר שיבתינו את הלבה שמניהים מעט הלב לעמוד יום שלם ובאם

לא נשקע בשוליו שום אדמימות זתו סימן שתזרת לבריאתת. ד) ובבישול עי׳ ברטב״ם (טאכלות אסורות פ״ט ת״ו) דתלב (תתית בצירת) אסור לבשל בתלב (תתית בקמץ) מן תתורת, ועי׳ טזת בדגול מרבבת (סי׳ פז) וכתב בתנתות מתרש״ק (על תפמ״נ בםתיתת) דהתיר לבשל בורית (זייף) בתלב (תתית בקמץ) אף דתבורית נעשת מתלב (תתית בצירת) מ״מ כיון דתבורית כבר תיא לפנם מותר. ועי׳

בטו״ז (סי׳ צת ס״ק טו).

2) שם סעיף טי• תשובה שם. 3) שם סעיף יי• 5) יו״ר סימן פ״ז.

4) עיין פית סימן פ״א סק׳׳י וירכי

ו רנא ר שלחן עייר מ קצו

ו שני ישראלים המכירים זה את זה אפילו הם מקפידים זה על זה אסור להם לאכול על שלהן אהד זה בשר וזה מאכל הלב, עד שיעשו איזה היכר, כנון שיאכל כל אהד על מפה שלו או שיניהו על השלהן בין המאכלים איזה דבר שאין דרכו להיות שם. ויהיו זהירים שלא לשתות

מכלי אהד, מפני שהמאכל נדבק בכלי 6). ז וכל־שכן שצריכין ליזהר שלא לאכול מככר אהד עם בשר ועם הלב. וכן נוהגים ליהד כלים למלה, אהד למאכלי בשר ואהד למאכלי הלב

כי לפעמים טובלים במלה ונשארים שיורי מאכל במלה 7). ח נוהגין לרשום את הסכין המיוהד למאכלי הלב, וכן כל כלי

הלב שלא יבאו לידי חילוף 8). ט אכל בשר או אפילו רק תבשיל של בשר, לא יאכל מאכלי הלב עד שישהה שש שעות. והלועם לתיגוק ח) צריך גם־כן להמתין. ואןש־על־פי ששהה כשיעור, אם מצא בשר בין השינים צריך להסירו. אבל אינו צריך להמתין אהר־כך רק יקנה את פיו וידיהו, דהיינו שיאכל מעט פת ויקנה

בו פיו, וגם מדיהו במים או בשאר משקה 9). י אם לא היה בתבשיל לא בשר ולא שומן של בשר, אלא שגתבשל בקדירה של בשר, אפילו לא היתה מודהה יפה, מותר לאכול אהריו

חלב 10).

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

ה) והלועם לתינוק עי׳ בדרכי תשובה (סי׳ פט ס״ס יא) על רבר השיניים שטושיביס הרופאים לתור הפת, תביא משו״ת שאילת שלום (תגינא טי׳ סצת) דטותר לאכול בהם טאכלי בשר והלב טפני שנעשו טטין דבר סשת ושוע שאינם בולעים. וטוטיף עור שרופא אתר אטד לו שטתתכרת שיעשו מדבר ששה שאינם בולעים כי בלתי זת ויתיה בלוע בתשיניים יבא ענין עיפוש לשם ויצטיה טזה הולאים, עיי״ש. ועם כל זה הוא גוהג לכל תבא לשאול אותו משיב שירא שטים טהראוי שיהיה לו שיניים של בשר בפני עצמו וכן של חלב, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת מתרש״ם (ח״א טי׳ סצז) נשאל נ״כ בזה והעלה נ״כ להסל עפ״י האו״ה (כלל לר) שכתב דשיעור יד םולרת בו הוא כשיעור שיר ארם בינוני נכות, וטםתסא אין אוכלין רותתין כזת, ועי׳ בשו׳׳ת טי באר (טי׳ כר) שכתב דנם תתטר (גןויטשאס) שסעסירי! בו תשיניים נ״כ אינו בולע רטטתטא אין אוכלי! תטין כזת,

עיי״ש. ולעני! פטת עי׳ טת שכתבתי לשטן (ת״נ טי׳ סטז ם״ס ני).

9) שם סעיף א׳ וש״ך סק״ז. 10) שם םץיף ג׳.

6) סימן פ״ח סעיף בי.

7) שם.. 8) סימן ס״ם סעיף ד

רנב קצור שלחן ערוך מו

ד בסעודה אחרת, ו בשר מי נה מותר לאכול אחרי ו נבי י־א אכ׳ח נדבק בחן, או ירחצן נ ובלבד שיבדוק ידיו אם אין שום דבר מחגבינח קשח, דחיינו ח חגבי ו ו) וידיח פיו. ואם חי במים, וגם ינקר שיניח חדשים, או שחוא מתולעת, אם רוצח ש שחועמדח בקיבח וישנח ש

. ( ת ״ ץ שש שעו ת מ ח לאכול אחר־כך מאכלי בשר, צריך גם־כן ל

יב מי שאכל גביגח ורוצח לאכול בשר, צריך לבער מעל חשלחןת שאכל עם חגביגח, ואסור לאכול גביגח על מפח שאכלו בשר, שיורי פ וכן לחיפוך. גם אסור לחתוך בסכין של בשר לאכלו עם גביגח וכן לחיפוך,א בדרך, מותר לו לחתוך בשעת חדחק כגון שחו ואפילו אם חםכין גקי. וטב לאכול עם גביגח וכן טב חי א גקי, וםקוגח חי בסכין של בשר כשחו

בהיפוך 12). יג אם התך בסכין של בצל בצלים, או שאר דבר הרף, וגתגם

למאכל חלב או בהיפוך צריך לעשות שאלת חכם 3!).ל מבשר, בחלב שקדים, צריך לחגיח בתוכו T חעושח תבשי

. ( ! 4 ן ת חעי שקדים מפגי מראי טו גוחגין שלא לחגעילז) כלי חלב לחשתמש בו בבשר ח) או

איפכא 15).

שערים מצוייניפ כחלכח

ו) וגם יגקח שיגיו עי׳ בחידושי חתם םופר (חולין דף קה.) דמי שיש לו בשיניים נקבים אין צריר לנקר הבשר או הנבינח משם דחם נמאסים

ונפסלים מיד. והובא בדרכ״ת (סי׳ פט ם״ק ז׳). ז) גוחגין שלא לחגעיל נשאלתי אודות חמכונח שנתחדשה שרוחצת ומנקית הכלי סעודה ואופן עבודתה היא שנותנים בה כלי הסעודה ונשטף בד, זרם חזק מים רותחים מאד ועל ידי כר נשטף מהם שיורי אכילה ורוצים להשתמש בח לכלי בשר ולכלי חלב על ידי שישטף בה םים רותחים ביניהם קודם שישתמש בה הטין אחר ויחשב השטיםת מים רותחים בהגעלה שננעל ביניהם. והנה מעשה עבודתה לא ראיתי עוד בעיני אר הא לר חשיטות בזח ותראח שמנחנינו לאסור שלא לחנעיל מבשר לחלב או להיפיר. חטנ״א (םי׳ תקט ס״ק יא) כתב שחעולם נוחנין איסור שלא לחנעיל טבשר לחלב או איםכא והטעם שאם יעשה כן לעולם לא יהיה לו רק כלי אחד ויגעילנו בכל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי לטטעי כדאיתא

14) סימן פ־־ז סעיף ג׳. 15) מג״א סימן תקים סקי״א.

11) שם סעיף ב׳ ובסו׳־ז. 12) שם סעיף ד׳ ובש׳־ך סקכ״כ.

13) סימן 5״ ו סעיף א׳ כ׳.

קצור שלחן ערוך מו רנג

טז יין ובשר וחתיכת דג שאין בו םיםן שםפקידין או שולחין ביד עובד־כוכבים, ומכל־שכן ביד ישראל חשוד, צריך שני חותמות ס),

שעריפ מצוייניפ כחלכח

, ר ז ג א למ כ י ן ל ו ב י י ל ״ ל ע ב ׳ א ו כ ח ו ב י ט ג י כ ן ם י ג ן ח.) לע י ל ו ח ם ( ״ ש בך ״ ש ן ב כ ר ו ת ו מ ם ש ע ש מ ש מ ) ד ז ק ט ״ א ם כ ׳ ק י ד ם ״ ו י ך ( ״ ש ׳ ב י ע . ו ש ״ י י עת ו ח ג ח ב , ו ב ל ח ר ל ש ב ר מ י ש כ ח ר ל ת ו מ ו ש ת ע ם ד ע ש מ ש ) מ ב ק כ ״ ט ס ׳ פ י ם ) . ת ו ד י מ ת א ב ל ר ו ת ו י מ א ר ק א א ב ק ו ד ו ד י ל ב ע ת כ ח ו ז ש ב י ג ר ם ח ל ש ו א ד ש יה ז ר ר י ש כ ח ר ל ת ו מ ב ד ת ) כ ח ת כ ו ׳ א ל כ ל כ ש ( ״ א ר ת ח ״ ו ש ם ב ת ג מ א ב ום י ח ת ו ם ר י מ ן ב ל י ע ג ת מ ת ו ר ר ש ן ב ו בח ל כ א ל עץ ש ת ש ו ר ע ק ת ו ו פ ו כ ג ו ש ל. ר ת ו ] מ ן ו ב י ל א ב ל ח [ ל ע ג י ח ״ ם ע ג ע ד מ ש מ . ו ש ״ י י , ע ב ל ן ח ח ל ב ו כ א ר ל ת ו מ וש ו ת ן ל י א כ ד ״ ב ג ת ) כ א ׳ י י ע א ם כ ׳ ק י ד ם ״ ו י ן ( ח ל ש ך ח ו ר ר ע פ ם ב ום ת ת ת ״ ו ש ן ב י י ל ע ב . א א כ פ י ו א ב א ל ח ר ל ש ב ר מ י ש כ ח ר ל ת ו מ ף ו ו ל י ח לך ר ו צ י ל כ ו ח א ל ו ב ר י ש כ ם מ ר רק א ו ם א ג ל ח ג מ ח ) ד י ׳ ק י ד ם ״ ו י ר ( פ ו םא ל ב א ל ח ר ב ש ת ב ג ו כ ר ל ש כ ח ה ה י א ה ל ן ש ו י ו כ ג ו צ ר ף כ י ל ה ה ר ל ת ו ת מ ם פר ש ב ל מ י ע נ ה ל ) ד א ת י ו ט א ק ׳ ת י ת ם ״ ו א א ״ א ג ( ״ מ פ ב ה ת ן כ כ . ו ץ מ ת לא ״ א א ג ׳ ת י ת ם ״ ו א ג ( ״ מ פ ב ה ת ן כ כ ם ו ד ו ק י מ ל כ ף ה י ר ט ה ן ל י ג ה ו ב ג ל ה לר ו ם א ש ל י י ם א ן ש ד ) ד א מ ׳ ר י ב ם ״ ה ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש ׳ ב י ע ) ו ׳ ת ל ו אג ה ג א רק מ ו ה ל ד י ע ג ר ה ב כ ש ד כ ב ע י ד ר ב ו ם א ן ל י א ה ש ל ע ה ד ו ב ע י ד ם ב ג( ר ״ ב ה ״ ת פ י ע י ב ש י ( מ ל ש ו ר י א ב ת י א ד א כ ר מ ו ה ת ף ב י ס ו ה ן ל י א א ו מ ל ע בי ל ו כ י ל ו צ ו מ ג י א ת ש ו ע א ט ו ה ג ש ״ ה כ ב ׳ ו ו כ ה ו ר י ז ג ן על ה י פ י ם ו ן מ י א

. ( ׳ ק ג ״ ט ם ׳ פ י א ס ״ ג מ ׳ ב י ע ן ( ג רי ז א ג א ל מ ל ע

( ׳ ק ה ״ ׳ לו ס י ל ם ׳ לעי י ע י ( ר ט ק ע ל ע ר ה ע ל י ו ר ב ת ה ו ד ו כ א ״ י ג ת ל א ש גה ש ע י ר ש ש כ ה ה ן ש א ה כ ג ה . ו א כ פ י ו א ב א ל ה ר ל ש ב ש מ מ ת ש ה ר ל ת ו י מ א׳ י ם א ( ״ ג מ ן ה ו ש ל מ , ו י ר ט ק ע ל ע י ה ט ו י ה ״ ק ע ם י ג ן ש ו ב י ן ל י א מ ו ם ה ה י נ י ב. א כ פ י ו א ב א ל ה ר ל ש ב ש מ מ ת ש ה ר ל ת ו ן מ ו ב י י ל ״ ע ע ד מ ש ) מ א ק י ״ ט ם ק תר ת ו א מ ״ נ מ ת ה ע ד ל ) ד ת ״ ד ה ״ ט פ ״ ו י ך ( ל מ ר ה ע ש ש ב ו ר י פ ב ב ת ן כ כ ון ו ב י ל ם ב נ ב ד ת ) כ ׳ ק ל ״ א ס נ ׳ ת י א ם ״ א נ ( ״ מ פ ל ב ב ב א ל ת ר ל ש ב ללבן מ

. ר י מ ה ה י ל ו א י ר א ד ו ה ב ל ה ת כ ן ל לכ ר ו ו ם אר ש י ב ל ל כ י ע נ ה ר ל ת ו י מ א ) כלי חלב להשתמש בו בשר ו הה ב ו ש י ת כ ר ד ה ב ז ׳ מ י ) ע ר ש ל ב א ש ל ב ו ל ל ח א ש ל י ( מ ת י ם ל ב על כ ל ו ת את ״ ו ש כ ב ״ כ ל ו י ע נ ה ר ל ת ו מ ה ד ד ו ה ד י ר י פ ם א מ י ב ) ה ט ק נ ״ א ס כ ׳ ק י ם ) נ ה נ ה מ ז ן ב י א ם ש י ש ו ד ת ק ע ל ד ע ק ב ״ ה נ ם ה ש ) ב א מ ׳ ר י ב ס ״ ה ם ( ״ ש ר ה מו ד ה י י ה ל צ ר ן י מ ר ז ה ם א א י ו מ ת י ס ל ר לכ ש י ב ל כ ל מ י ע נ ה ר ל ת ו מ ר ו ו ם א לש מ י א ש ל ש ש ד ב ת ״ ו י ר ב ם ע ב א ל ת ר ל ש ב ם מ נ ר ו ת ו כ מ ״ ב נ ל ש ה י מ ש ת ל

. ש ״ י י , ע ש להקל כ י ״ ל נ ו כל בם י פ פ ו ה ז י ל ע ק ו ק פ ק ב ו ב ק ב ם ה י ק ק ו ם פ ו י ה ) צריך שני חותמות ו טי ר ו י ש ף ( ם ו י י כ ר ב ׳ ב י ע , ו כשר״ , ת , ב י ב ת ת כ נ ם ו ה י ל ק ע ו ב ר ד י י נ ת ו פ ן ז י מ בן ת ל ש ך ה ו ר ע ׳ ב י ע , ו ת ו מ ת ו י ת נ ש י כ ו ה ה ז ב ד ת כ ) ש ׳ ת נ ו ת א י ׳ ק י ה ס כ ר ב

רנד קצור שלחן ערוך מו

.(1 אבל יין מבושל וכן החומץ של יין וחלב ופת וגבינה סני בחותם אחד8 יז אם שולה או מפקיד איזה דבר בשק, צריך שיהיו התפירות

.( 1 מבפנים ולקשרו ולהתמו7 יח אם אירע ששלה על־ידי עובד־כוכבים בהמה או עוף שהומים

.( 1 8 או שאר דבר בלא הותם יעשה שאלת הכם יט גבינות ושאר דברים שהם ביד עובד־כוכבים אף־על־פי שהם

בהותם או בדפוס שהם כשרים, כל שלא ידעגו מי התםן אםורין 19). כ יש ליזהר שלא לבשל או לצלות, ישראל ועובד־כוכבים שתי קדירות זו אצל זו, זה בשר כשר וזה בשר טריפה, אם הקדרות או הטהבות טגולות. וכן יש ליזהר שלא להגיה הקדרות אצל השפחות,

.Go כשאין ישראל בבית ואינו יוצא וגכגם כא טי שאין מכירין אותו שהוא טוהזק בכשרות י), אסור לקנות טםנו יין או שאר דברים שיש להוש בהם לאיסור. םיהו אם נתארה אצלו,

•G1 אוכל עטו כל שלא נודע לו שהוא השוד ב יש ליזהר םלהניה בבית עובד־כוכבים כלי שיש להוש שטא כ נשתמש בו, ואפילו נתנו לאומן לתקנו, אם יש להוש שטא נשתםש בו

יעשה שאלת הכם 22). 0נ לפעמים לוקהין עוף כפות, ומשליכין אותו ארצה ואהר־כך שוהטים אותו, והוא איסור גמור, כי בהמה או עוף שנפל אין לו היתר עד שרואין אהר־כך שהלך ארבע־אםות הילוך יפה, וגם בכבשים ובעגלים

צרכין ליזהר בזה מאד 23). כד בימי הקיץ שכיה מאד בבר־אוזות, שגמצאו בועות קטגות

שערים מצויינים בהלכהח הוי בחותם בתור חותם, עיי״ש. (סי׳ שיח סעי׳ יח) שבתב ג״ב ח

י) שהוא מוהזק בכשרות עי׳ בערוד השאח! (סי׳ קיט סעי׳ יא) דאיז הבונה שיחיח צדיק וחסיד או ירא שטים טרבים אאא בא שמתנחג עפ״י דת ישראא מגית טאית ותפיאין ומתפאא ג״פ בבא יום וגומא ידיו אאכיאה ומנהינ את בני ביתו בכשרות זה גקרא מוחזק בכשרות ואפשר שבאיזה פרט חוא חשוד הוא מפני קאות הדבר בעיניו ולשאר הדברים

חוא מוחזק בכשרות.

20) שם סעיף י״א י״ב.* 21) סימן קי״ס סעיף א׳ ועיין חכי

22) סימן קכ״ב סעיף ס׳. 23) סימן ניוו.

16) יו׳׳ד סימן קי׳׳ח סעיף אי. 17) שם סעיף ד. 18) שם סעיף ד. 19) שם סעיף ט׳.

קצור שלחן ערוך מו רנה

ת על ידי כך. על־כן. צריכין ליזהר ם והרבה נטרפו ן יבלת בבני טעי כטית הכם 24). ל א ת יעשה ש ו י םעיים, וכשגמצא בועות קטנ ד לבדוק הבנ טאות עם בשר, ואם לש כל פ כה אין לשין עיסה בחלב, שםא הח דבר ת אסור אפילו לאכלו לבדו, גזירח שםא יאכלו עם בשר. ואם חי פ חיכר שלא חא נ ת שי פ ה צורת ח נ עט כדי אכילח פעם־אחת או ששי טו לאכלו עם בשר םותר, וכן הדין אם לש עיסה עם שוטן של בשר. ואיןנן שםא יזוב דא״ בתנור, דחיישי ך או ״פשטי י פלאד ת עם ״ לאפות שום פו דינו כאלו נלוש עטו י ת ח ת חפת, ואם זב ת ח ה או טן השומן ת א ט ח טן ח

דאםור לאכלו אפילו לבדו 25).

ר סתום והצלי ו ה התנ ור אחד, אם הי ת שאפאו עם הצלי בתנ כ1 פה ח מכוסה או שהי ת לאכלו בחלב. אבל אם חצלי חי פ מגולח, אסור ח חתגור פתוח, וחוא תגור גדול כתגורים שלגו מותר, ומכל־מקום לכתחלחא יזוב מ ן בו פת, דחיישיגין ש יש ליזחר שלא לצלות בשר בתגור שאופי

ת יש לחוש 26). ח ת מ ת חפת, ואפילו חצלי הוא ב ח מן חשומן ת

ב בקרקע שלו שומן או חלב, צריך חיםק כדין עד מ תגור שז שילכו חגחלים על פגי כולו ויתלבן 27).

כה תרגגולים יא) מסורסים גוחגים לאכלס, משום דםומכין דמםתמאזה רה אי העובד־כוכבים המסרס הוא אומן ובקי בדבר, שלא יעשה בתפי

שערים מצויינים כהלכה

ועי׳ בשו׳׳ת לבושי טררבי (יו״ר סי׳ עז) גשאל שם אי אשד! מותרת להיות משגתת בבית אפייה של גברי העלה שם עם׳׳י הרט׳׳א (יו׳׳ד׳ קבז סעי׳ ני) והשייר (שם ס״ק לי) דאין אשה גאמגת במקום שיש סי טורה דעצלניות הן ובגרון זה צריבה להיות געורה בלילה ולהשגיה בהשגתת יתירה על טהרת תבלים מתערוכות, ועור רהא אי אפשר שתהיה שם בלא יהוד ובש׳׳ב בלילה ואשה אסורה להתייהר אפי׳ עם במה אגשים אם אינם בשרים ורוב גברים פרוצים הם במש׳׳כ באהע׳׳ז (סי׳ זי) וכיח שעוברת על איפור יי״י־ האיר נאמינה על השגחתה, עיי׳׳ש. ועי׳ לקמז (ה״נ סי׳ סי ס״ק יט) מת שכתבתי אי האשת נאמנת לקנות ממנה

מצות שמורים. יא) תרגגולים עי׳ בשו׳׳ת אמרי יושר לתנאון מתר׳׳ם מטארנא (ה׳׳א סי׳ קמה) גרון העופות תגולרים מביצים שגתהממו ע״י מבוגה ויצא

26) שם סעיף ג׳ וסי, קיזז.ת תם•* י 27) שם בסימן 1״ז ואו״זז ס

24) סימן פדו ספ״ג במיז סק״ז. 25) סימן ציו סעיף אי.

רנו קצור שלחן ערוך מוי

ן נ ריעותא בבני מעים. אבל אם נמצא בהן איזה ריעותא, אפילו רק שאי מונהין כראוי הרי הן אםורין28).

ן אווזות למכרן ת נוהגין העובד־כוכבים המפטמי כט בקצת מקומותנפה ט וכדומה, כדי שי ה מ ת כנפיהן ב ה לישראלים, שדוקרין אותן תת או לא 29). ה שמנית, ויש בזה שאלת הכם אם הן כשרו נ הבשר ותתראית, ורפואתה שדוקרין ת רוב אכילה מסתכנ מ ה וכן בהמה אשר לפעמים מא כשרה 30). גד הכרס, יש בזה גם־כן שאלת הכם אם הי תה במרצע נ אוך רות תו ת הפי ים א ותנ ל נוהגין לעשות פירות מרוקהין, שנן אותו די ת פיו בשלפוהית בהמה, וכך מעמי צלוהית, ומכםין וקושרין את הי א השלפו ה ת לתוך תנור הם שירוקהו הפירות, צריכין ליזהר ש

ה כשרה, והוכשרה גם במליהה והדהה כראוי!3). מ ה ב מהם תולעים יב), אסור מי ת ונהרות שמוהזקין שיש במי א בארו ל

שערים מצוייניפ כהלכה

עליהם קלא שאינם היים י״ב הדש ורעתו שם לאסרם עפ״י התום׳ (נרה כנ. ר״ה לאיתםורי) רמבואר משם ררבר שאינו מתקיים י״ב הדש הוי טריפה, ועי׳ בשו״ת תבצלת השרון (לחנאון מהר״ם באב״ר טטארנ$*פ$*ל טהר״ת םי׳ נא) האריך בנדון זה והעלה עפ״י הלכה להתירם ואפ״ה םיים שכעת לא אומר עור לא איםור ולא היתר כי שמע שהיום נשתנו לטוב שהיים יותר משאר עופות ויהקרו אה״ז, ובשו״ת מהר״ש ענניל למו״ר מראראטישל (ה״ר םי׳ טל) נ״כ נשאל בזה והעלה עפ״י הלכה שאין שום פקפוק בזה ומפרש ראין בונת התום׳ שם רמפני שאינו הי י״ב הדש השוב תיכף טריפה אלא כוונת התום׳ ראינו הי י״ב הרש שלא תהיה נעשית אה״כ טריפה וטותר לאוכלם בלי שום השש, עיי״ש. וכן בשו״ת מהרש״ם (ה״נ םי׳ שעה) העלה להתירם. ובכאן במדינת אמריקא טנרלים

מהם עררים עררים ותיים כמו שאר עופות ואין מפקפקין בהם. ובנדון העופות שצוארם ערום בלא נוצות ונם אדום שם בכל תלקת צוארם, עי׳ מזה בדרכי תשובה (םי׳ פב ס״ק לנ) הביא שם מכמה

שו״ת ופסקים יש מתירין ויש אוםרין ורובם מהמירין וכן המנהנ. ובנדון העופות הנקראים ״פערלהינער״, עי׳ בשו״ת חתם םופר (או״ה םי׳ קכז) שכתב באמצע התשובה (דרך אנב) שאין אוכלי! אותן,

וכן בשו״ת מהרי״א אםאר (ה״ר סי׳ ער) אוםרם. יב) שיש במיםיהם תולעים עי׳ בערוך השלת! (סי׳ פר סעיף לו) ששטע בשם חכטי הטבע שבכל מיני מים וביהור במי נשמים מלא ברואים

28) סימן מ״ו באה״ס סק״ח ופמ׳׳ג שם. 30) עיין שו״ת סוב־סעם־ודעת סי׳ ע״ה.

29) עיין שו״ת אמרי אש יו׳׳ד סימן כ״ד. 31) סימן פ׳־ז סעיף י׳ בהגה וםמ״ג שם.

ז ר מד רנ י י ר שלחן ע קצו

לשתותם עד שיםננו אותם, ואפילו בדיעבד אם בישל באותם מים יש לאסור, וכן אםור לשרות במים אלו בשר או להדיה בהם דבר מאכל, כי

התולעים נדבקים במאכל 32).ב כשמםםנין את המים צריכים ליזהר לםננו דרך מפה, שלא ל

יהיה באפשרי לעבור אפילו תולע דק שבדקין33). לג הוםץ שהתליע אםור על־ידי םינון, כי אפילו תולע דק שבדקין שנתהוה בהומץ, עובר דרך כל מפה. והסינון גרוע גרעיה ויותר טוב שלא לסגנו, כי התולע הםתהוה במשקים שבכלים, אינו נאסר כל זמן שלא פירש, ועל־ידי המיגון איכא למיהש שמא יפרוש על המםגגת ואהר כך יחזור. וחמובחר לחרתיח תחלה את ההומץ ולםגגו אהר־כך, דמאהר

שהתולע מת על־ידי חרתיחה שוב לא יעבור בסינון 34). לד תולעים הגדלים כפירות בעודם במהובר אםורין, אןז־על־פי שלא פירשו ממקום למקום. ולפעמים גםצא בפרי וכן בפולין וקטגיות כמין גקודח שחורח, וחוא מקום שהתהיל התולע להתרקם, וצריך

ליטלו משם בעומק, דאםור כמו חתולעת עצמד.35). לה כל פרי שדרכו לחתליע בעודו מחובר, אם עברו עליו שגים עשר חדש םשגתלש מותר, כי כל בריח שאין בח עצם איגח מתקימת שגים עשר חודש, יכבר געשח כעפרא בעלמא. ומשום חשש שמא התליע בתלוש, צרכין לבדקן ולחשליך חתולעים, וחיבחושין שגםצאו בחוץ, ואחר־כך יתגם למים צוגגים ויערבן יפח יפח, ויעלו התולעים וחטגוקבים לםעלח וישליכם ואחר־כך יתגם במים רותחין, שאם גשאר

דקים שאין העין יכולה לראותם רק אם מסתכל בזכוכית המגדלת והן ברבבות פעמים במים. ולפ״ז איך אגו שותים מים. אמגם האמת היא דלא ניתגה תורה למלאכים ראם לא כן הרי כמה מהתוקרים כתבו שגם כל האויר הוא מלא ברואים דקים וכשהאדם פותת פיו בולע כמה מהם ועל כרתך כיון שאין העין שולט בהם לאו כלום הוא, עיי״ש. ועי׳ בתכמת אדם (בינת אדם כלל לח אות לד) דהמםתכל ע״י כלי הראות (מיקראםקאפ) רואה בהתומץ מלא תולעים ואפ״ח אין לאסרו משום דלא אסרה תודח מה שבכה אלא מה שבפועל וכל שלא נראה לעיני האדם לא אסרה תורה, ועי׳

ה כ ל ה יפ כ נ י י פ מצו י ר ע ש

לקטן (ם״ק טו).

34) עי׳ מהר״ם שיק יו״ד סי׳ ק*ד״ 35) סימן ס׳׳ד סעיף ד.

32) חכ״א כלל ל׳׳ח סעיף הי ר. 33) שם סעיף ד.

רנח קצור שלחן עדיך מי

ת ועדשים ו י ו על זח רק בקטנ י ת טיר ולא יפרוש. ואין לסט מו לעת י בו תו וכדוםח, ודוקא לאחר שנים עשר חדש 36).

ת ואחת, ח ן בדיקח, צריך לפתוח כל א רות שצריכי לו כל חפית הגרעינין למען יוכל לבדקן יפה יפה, וצריכין ליזחר בזח ולהשליך אן ״לעקפאר יג) 37). ולא רות בדבש וצוקר, וכן כשעושי ן פי מאוד כשמרקהי, אלא צריך ת הרוב לא מהני , ואפילו בדק א י מה שבדק מקצתן מהנ

.(as לבדוק כל פרי ופרי פה לז לפעמים נמצא בקמח וכיוצא בו תולעים גדולים, ומגי כשמנן התולעים עוברים, אבל אם נמצאו בו ״מילבין״ יד) לא אותו בנפה שאית הכם איך יטהינם39) ל א ן יעשה ש ן םתולעי י הנפה. וטי שיש לו הטי טהנן הדרך לבודקו טתולעים, ע, והוא דבר שאי לח כל דבר שהתליא יהזור וימכרנו לישראל. מ אסור למכרו לעובד־כוכבים כשיש להוש שא יבא בו לידי תקלה מ ו ייךשרןז, ולא היישינן ש ת ממנ ומותר לעשו

ו זמן רב 40). לאכלו כך, ובלבד שלא ישהני ירקות שםוהזקים בתולעים, ויש שםוהזקים נ ט הרבה מי לת הירק באש אינו ן א ם אומרות שמהבהבי ״בםילבין״, ומה שהנשי

שעריפ מצוייניפ בהלכהן ״לעקפאר״ הוא הנקרא ג״ב ״פ$ווידלא״, ״דזשעם׳׳, ינ) וכן כשעושי ועי׳ בשו״ת צמח צדק (סי׳ נב) דהתיר אותם חנלקחים מנוים דדנילין לפתחן ולבדק!, ועוד שאין ששים נגד התולע ומשום בישול נוים ליבא דנאבלין במות שחן חיין. ועי׳ בשו״ת עדונת הבשם (יו״ד סי׳ עט) שכתב נ״כ להתיר הנעשין סתם ע״י ישראלים שאינם בודקים טתולעים דבודאי יש בבל אחת ששים ננד התולע ועפ״י רוב נעשין טאותן פירות שנתבשלו בסוף נטר בישולם ובאלו אין חתולע טצוי בלל, ועי׳ בחבטת אדם (בלל לח סעי׳ ינ)

דאין בל חטדינות שוין בזח.ך וידוע דביטי חקי׳ז טצוי חנטלים י לב טי יד) אבל אם נטצאו בו ״ (טילבין) בקטחים ואי אפשר להטלט טהם, ועי׳ בברתי ופלתי (סי׳ ק׳) שסמך בזה על הפוסקים הר״ש והרשב״א דבריה בטלה בתתק״ס ועוד דחא בדיה אינה בטלה דוקא בשהוא אסור טתחלת ברייתו ונטלה אין אסורה טתחלת ברייתה רהא קודם שפירשה היתה טותרת ובבתב סופר (יו״ד סי׳ סנ) בתב עוד טעם טפני דדחשים הללו פנוטים ואין צריכים ביטול בלל להרבה שיטות

וזה חטעם בתב נם בערוך חשלח! (סי׳ ק׳ סעי׳ יז).

39) סעיף י״ד ובאחרונים שם.ג י ק 40) סעיף ה׳ וטת־ש ס

36) שם סעיף זד. 37) שסיד סקכ״ז שם.

38) סעיף זד בהגה•

הצור שלחן ערוד מו רנט

י ירקות שמוחזקים כל־כך בתולעים נ י פירות וכן מי נ . ויש מי ל») עי מוט אי אפשר לבדקם, סו), וראוי לכל ירא שמים שלא לאכלן כלל, ע מ כ עד ש

ן מוחזקים בתולעים ואסור לאכלם42). י נ ני פירות שחגרעי ויש מית ד ״מלבין״ וחמבחן לזח, כשלוקחין א חים מאו זים שכי ו מ באנך הקליפה, ומכין בקליפה על איזח מקום חם קצת, יוצאין האוכל מתו

ך הקליפה, וצריכין ליזהר בזה מאוד. מילבין שנשארו בתוש למעלה רות מרוקהים בדבש וצוקר שי מא לפעמים נמצא כפיהא ת מן המאכל, עד שי צ סביב הכלי ״טלבין״, ינקו אותו היטב, ויקהו ק

ך הטאכל43). ברור שלא נשאר בתוה בהט, יקנה לעת שהי התך גם התו ך פרי או צנון בסכין ו ת ב ה מך 44). ת ה טב וגט טן הצנון או טן הפרי יקלוף קצת בטקום ה ן הי ת הסכי אך הדגים גטצאו לפעטיט תולעיט בטוה או בכבד או מג בתוט או בפה או באזגיט, ובפרט בדג הגקרא ״העכט״ יש בו תולעיט בטעיה גג״ שכי ה צריכין בדיקה, וכן ״בהערי דקיט וארוכיט, ובטקוט השכיש על הדגים ך ההלב תולעים דקיט וצריכין בדיקה. ויש טקוטות שי בתוגים רי האז טבהוץ סז)אצל הםגפירין, וגם על הםגפירין, ובתוך הפה, ואהוט טאד, והס עגוליט כעדשה, וצריכין לבדוק שט ולגרדט י ט קטג שרצי

טב 45). הין כל ט בגביגה, אט איגן גטאםין עליו, טותרי ד תולעיט הגטצאי מ

.(4 זמן שלא פירשו לגטרי6

שערים מצוייניס כהלכה

טו) אי אפשר לבדקט עי׳ בשאילת יעב״ץ (ח״ב םי׳ סכר) יאפשר לבדוק ע״י כלי טגדיל חראות אבל בשו״ת טוב טעם ודעת (קונ״א טי׳ נג) כתב דדבר שטותזק בו תולעים לא טחני הבדיקה ע״י כלי חנ״ל דחא אוטדים שבכל טיני טים יש שם תולעים הרבח ואפשר לראותם ע״י כלי טנדיל הדאות ואפ״ה אנו שותים המים דראיה ע״י כלי לא שטיה ראיה וכיון שאין םוטכין ע״ז להתטיר טכש״כ לקולא לא נםטיר ע״ז במקום דלא טהני

בדיקה. ועי׳ לעיל (ס״ק יב). טז) שיש על הדגיט טבהוץ עי׳ בדרכי תשובה (סי׳ פד ם״ק קפד) דהדנ שקורי! קארפין יש לו שני עורות א׳ עור דק על הקשקשין וא׳ עוד הדנ שתחת הקשקשין ואם נטצאו תולעים תחת עור הדג העליון אסורים

Juyo 44) סימן צ׳׳ו בסו״ן 45) שם בחכיא.

46) סימן פיד סעיף ס״ז ושפיד.

41) עיין בינת אדם אות נ״ב.* 42) חכי

43) עיין בינת אדם אות ניד.

רס קצור שלחן ערוף מז

מה חרבח אזחרות חזחירח חתורח בשרצים, ועוברין עליהן בכטח) ונטמאת בם, ולכן צריך חאדם 4 לאוין וטטטאין את חנפש כדכתיבד

ליזחר במאוד מאוד שלא יכשל בחם 48). מו חשואל לטורח חוראח יז) איזח שאלח ואסרו, אסור לו לשאול עוד לטורח חוראח אחר אלא אם־כן חודיעו שכבר חורח חראשון לאסור49).

•

מז. הלכות סתם יינם והכשר הכלים ממנו. ובו כ״ב סעיפים.

א סתם יינם בזמן חזה, וכן מגע עובד־כוכבים ביין שלנו יש־ אומרים דאינו אסור רק בשתיח ולא בחנאח. ולכן מותר לישראל לגבות בהובו םתם יינם, מפני דהוי כטציל מידיהם, והוא חדין בשאר חפםד, כגון עבר וקנה. אבל לכתהלה אסור לקנות כדי להשתכר בו, ויש מקילין גם

בזה. וטוב לההמיר!). ב מותר לעשות מרהץא) טסתם יינם להולה שאין בו סכנה 2).

שערים מצויינים בהלכה

דהעור העליון לא נהשכ לעור ותתת העור התחתון כשרים. ובשו״ת אמרי יושר (ת״כ םי׳ יא) בתכ שאם הבמי הטבע יבררו ויאמרו שהתולעים מגוף

הדג נשרצו יש מקום להתיר, עיי״ש. יז) השואל למורה הוראה עי׳ בשו״ת שואל ומשיב (מהדו״ג ה״א סי׳ שיז) שיצא קול על השמגים שמערבין בהם שומן הזיר ובתנו אותו עפ״י חכמת החימיא והם גוים וגשאל שם אי יש להאמין לגוים אלו והעלה דבכה״ג אמרינן אומן לא מרע אומנתיה ובודאי לא ישקר דהיא מילתא דעבידא לגלויי ע״י אומגים אחרים, ועי׳ בשו״ת בית יצחק (ה״א יו״ד סי׳ קמא) נשאל ג״כ בכזה והעלה דיש לסמוך על חאומן חבעמיקער, הובא כדרב״ת (סי׳ קיד ם״ק טז) ושנים הנ״ל התירו בצירוף טעמים אהרים, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת טהרש״ם (ה״נ סי׳ רטו) שהעלה להתיר כאופן שיודיעו לחאומן שחם ישאלו נם לשני אוטנים אחרים והם באטת ישאלו עכ״פ לאתר ואז יש לסמוך, ועי׳ בשו״ת אבן יקרח (ח״ב סי׳ ינ) םמך נ״ב על בדיקת חאומן ובן בשו״ת מחר״ש ענניל (ח״א סי׳ כז) נ״ב חעלח שיש

לסמוך על בדיקת חאומן. , א) מותר לעשות מרהץ כך חוא לשון חרס״א (יו״ד סי׳ קנה

מז 1) יורה דעה סימז קכיג סעיף אי. 2) סימן קנ״זז סעיף ר.

47) ויקרא י״א מ׳׳ג. 48) פר׳׳זז.

49) יו״ד סימן רמ״ב סעיף ליא.

קצור שלחן עייר מז רםא

ג יין כשר שנתבשל דחיינו שהרתיח ונתמעט ממדתו על־ידי חרתיחח אם נגע בו עובד־כוכבים מותר אפילו בשתיח. אבל יין שנותנין.( לתוכו לענח שקורין ״ווערטוט״ כל ששם יין עליו ולא נתבשל נאםר3 ד תבשיל שיין טעורב בו, ואיננו ניכר, אפילו עדיין לא חרתיח

אינו נאםר בטגע עובד־כוכבים 4). ה יין טזוג אם יש בו ששח חלקים .םים בטל חיין. ואינו נאםר במגע עובד־כוכבים, אבל יין צמוקים שנתן מים על חצמוקים חרי זח

כיין גמור 5).

ו חתמד דחיינו מים שנותנים על חחרצנים או על חשמרים, כל שחוא משובח לשתיח אין לחתירו אם נגע בו עובד־כוכבים 6).

ז ענבים דרוכות בגיגית, כיון שנמשך ממנו אפילו טעט, או ששאב ממנו יין בכלי נקרא חכל יין ונאסר במגע עובד־כוכבים אפילו לא נגע). ולכן גיגיות ענבים דרוכות חעומדות בבית אלא בחרצנים ובזגיםד

שערים מצויינים כחלכח סעי׳ ג׳) והוסיף עוד ובלבד שלא ישתה האיסור הואיל ואי! בו סכנה, ועי׳ במג״א (םי׳ שכח ס״ק ט׳) שכתב בשם תשובת רמ״א להתיר אפי׳ בשתיה בחולה שאי! בו סכנה ובנתיב חיים שם כתב דלא נטצא זח בתשובת הרט״א ובשו״ת חשיב משח (םי׳לא) בתחלה צידד להקל עפ״י חטנ״א חנ״ל ולבסוף כשחפש ולא מצא בתשובת רמ״א חחמיר ועי׳ בחיי אדם (נשמת אדם כלל םט אות נ׳) חביא דבדפום חמבורנ נכתב בתשובת רמ״א (םי׳ קכג) ובדפוס אםםטרדם חשמיטו זח ואפשר עפ״י ציווי חחכ״צ ור״מ חגיז ור׳ נפתלי כ״ץ, ועי׳ בדרכי תשובח (םי׳ קנח ס״ק םג) חאריך בזח וחביא מתירים וטחטירים ורובם טחטירים, ובשו״ת זרע אםת (ח״ב םי׳ טט) חעלח להתיר באופן שיערב בו דבר טר שלא יחנח בשתיתו ונם אי אפשר כלל לטצוא יין כשר וחרופאים צוו זה לתרופח, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת טחרש״ם (ח׳ד סי׳ קלז) נשאל אי טותר לחולי חםר־דם (בלוטארים) לשתות יי! הנקרא אייזנוויין והיא סתם יינם העלה להתיר אם הוא מר דחוי שלא כדרך אכילתן ובתרי דרבנן יש להתיר רהא נם סתם יינם בזה״ז דרבנן ושלכד״א נמי דרבנן לכן יש לחתיר באופן זח, נם נכון שישתה דרך שפופרת דבש״ם (םוטח יח.) הוי בעי׳ דלא איפשטא אי הוי דרך שתיח ובדרבנן םמכינן

לקולא.

6) שם סעיף ס׳. 7) שם סעיף י׳׳ז י׳׳ח.

3) סימן קכ״ג סעיף ג׳ ידיין באה״ס סק׳׳ו. 4) שם סעיף הי.

5) שם בהגה סעי׳ ח׳ י״א.

רםכ קצור שלחן מיוד סז

עובד־כוכבים, יש לאסור שמא המשיך מהם 8). ואסור לדרוך על־ידי עובד־כוכבים, אפילו בגיגית פקודה 8).

ח יש להזהר מלהוציא את החרצגים והזגים מן הגתות על־ידי עובד־כוכבים, אפילו לאחר שהוציא מהם יין ראשון ושני, כי שמא יש

עליחם עוד טופח יין 10). ט עובז-כוכבים ששפך טים לתוך חיין, אם גתכוין לטזגו אסור

בשתיח, ואם לא גתכוין לטוזגו ואפילו חוא ספק טותר״). י חוטץ יין שנעשה טיין כשר, אם חוא חזק כל־כך שטבעבע כששופכין אותו על הארץ, שוב אינו נאסר בטנע עובד־כוכבים, אבל אם

נעשח טסתם יינם לעולם חוא באיסורו ט).א וכן יין שרף שנעשח טסתם יינם ב), וכן טחחרצנים וחזנים י וחשםרים, חרי חוא כיין עצטו3!), אבל חנעשח טיין כשר, אז לאחר

שנעשח יין־שרף אין מנע עובד־כוכבים אוסרתו*!).ב •וויינשטייך ג) נתפשט המנהג להתיר כיון שאין בו הנאח י

. ( 1 5 ך לחי

שערים מצויינים כהלכה

ב) וכן יין שרף שנעשה מסתם יינם עי׳ בשו״ת אבן יקרח (ח״ב םי׳ סמ) נשאל שם אודות מדינה אתת שכל מסתר היי״ש תוא תחת הממשלה שתיא לסתת מכל בתי המשריפות את כל תיי״ש אל אוצרותית ומשם תהלק את הסתורה לכל התנותים בבסבוסים תתומים ובין אלה בתי תמשריפות יש שעושין תיי״ש נם מיין אך תם מועטים ננד אלת שעושים מתבואת, האריך שם בנדון זת ותעלת באם בעלי תתנותים לוסתים מתםםונים (סימונים) ותם לוסהים מאוצר הממשלת יש לתתיר משום דאזלינן בתר רוב רכל דפריש םרובא פריש, ואפי׳ אם בעלי תתנותים בעצמם לוסתים מאוצר הממשלת נ׳׳כ יש לתתיר דאין לאסור משום דלוסת מםסום סבוע דתא סבוע שאינו ניכר תוא ובכת״נ אין בו דין סבוע כסברת תתום׳ (פםתים ט: נזיר יב.)

ובפרט שהוא דרבנן. ג) ווייגשטיין נעשה משמרי יין הנספה ונסרש בדופני תתבית וסשת כעץ וכבר כלת ממנו כל לתלותית היין וכעפר בעלמא הוא, עי׳ םזר ביו״ד (סי׳ קכנ סעי׳ טז) ובדרכי תשובת (שם ס״ס ננ), ועי׳ בשו״ת אהיעזר (יו״ד סי׳ יא) על דבר מין אבס דס הנעשה משמרים סתם יינם

12) סימן קכיג סעיף ף. 13) סעיף כ״ד ובם״ת שם.

ג י 14) שוית שבות יעקב היא סוף סימן ס 15) שם זויב סימן ע׳.

8) שם סעיף ייס. 9) שם סעיף כ״א. 10) שם סעיף יי.

ת קכ״ד. סעיף ז. י 11) ס

קצור שלחן ערוך מז רםג

ע טבע עובד־כוכביבו על־ידי דבר אחר, וכן חבא םכחוי), יעשה.( 1 6 שאלת חכם

שערים מצויינים כחלכח

אי סותר לעשות ססנו צימראךזאלץ ע״י שמערבים בתוכו סין סיר שרוף ואלים העלה ג״כ שם להתיר ספני שנשרף ונפגם ססנו טעם היין וכן מת שאפשר ע״י תתבולות תיסיות לשגות האיסור לדבר אהר ולצורה אתרת הוי פגים תדשות וגפסע האיסור, כמש״כ הר״ן (ע״ז לט.) לעגין דבש גוים דאין תוששין שטא גתערבו בו דברים טטאים וגיטהו לדבש טשום רעד שלא גטות טסריה וה״ג כן אפי׳ רעל ירי תתבולות חיטיים טתפכים הדבר לאוכל טשובה זה הוי כפגים תדשות ודטי למוסס שכתב הטג״א (סי׳ רטז ס״ס ג׳) ראזליגן בתר השתא, עוד כתב בפעם השגי בעגין כזה בספרו שו״ת אחיעזר (ח״ג סי׳ לא) ועור שם (סי׳ לת) ודעתו להתיר משום טעטים הנ״ל, ועי׳ בשו״ת תבלים בנעיטים (ת״ה סי׳ יז) על רבר הגליצערין שנעשה מתלב בהמה ועל ירי תוכה ונפדית וסממנים אתרים מסירים ומפרידים כל תלסי שמנונית בפעולות תימאות ופוגמים אותו ממאכל ארם ועל ירי ההרכבה באו לו פנים תדשות, העלה ג״כ להתיר טטעמים הג״ל, ועי׳ בשו״ת יר יצחס (ח״ג סי׳ רעג) שהעלה ג״כ כזה לענין תרפואות שעושין מרם, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת אבן יסרה (ח״ב סי׳ קט) שכתב רכלל זה ראזלינן בתר השתא ולהתיר דבר איסור שנפרש ממנו חלסי חאיסור ונשתנח לצורח אחרת לא נאמרו רס אם נשתנה חאיסור למין אחר מבעי שבמבע חיצירה חם שני מינים רומיא למש״כ חר״ן חנ״ל רחבשר נחפך לדבש אבל בדבר שעל ירי מלאכת חימי או טעצטו פשט צורתו ולבש צורח אחרת ולא נשתנח לטין אחר טבעי לא אטריגן כלל זח וחביא עור ראיות, עיי״ש. ולפ״ז אין לגו חיתר גם על חגליצערין או רזשעלאמין חגעשים ממאכלי איסור כטו שעושין טעורות רכים כעור חחזיר ודגים ממאים אלא שיש גם מיגי רזשעלאמין חגעשים מצמחים וחוא בוראי כשר ויש שעושין מעצמות סשים ובזח חמין מיירי חגאון רח״ע בספרו אחיעזר (ח״ג סי׳ לח) שמצדד שם לחתיר וכן חגרי״א חגסין דעתו לחתיר במין זח חגיתגים במשסאות כדי לחחליש חחריפות שע״י משריס שריס בגרון כידוע, אבל אם גותגים כרי גתיגת מעם אין לגו היתר ברור בזה. ולסמן (בסי׳ סצב) אאריך עור בזה בעגין חרפואות

הגותגים להולים.

ר) וכן חבא מכחו נשאלתי, יין שנעשה ביסבים ונתות ע״י כח עלעסטרי דהיינו שמכניסים הענבים בגת וסותמין וסונרין סתת הכניסת והדפין ותנלנלין תרורכין וכותשין הענבים הוא הכל בבת העלעסטרי ובחדר השני שם חמכוגח (מ$ט$ר) שעל ירו סובבי! הגלגלים וכובש

16) סימן קכ״ד, קכ״ר״

רםד קצור שלחן ערוך מז

T חשולח יין על־ידי עובד־כוכבים צריך לחשגיח חיטב בכל מקום שיש ברזא או מנופח, לחתום שם בשני חותמות 17).

ט1 ישראל שעושח יינו של עובד־כוכבים בחכשר, כדי למכרו אחר־כך לישראלים, יש בזח כמח חילוקי דינים, ולפעמים אפילו שני חותמות וגם מפתח לא מחני, וצריך לשאול לםורח חוראח כדת טח

.( 1 לעשות, ושומר גפשו ירחק מיין כזח8

שעריס מצוייניס פחלבח

המכבש הענבים והפועל במכונה הוא עכו״ם ולא בא בחדר השני מקום הענבים והיין.

תשובה: כתב בש״ע יו״ד (םי׳ קכנ סעי׳ ככ) העכו״ם שדרך היין ולא ננע בו והרי ישראל עומד על נבו וישראל הוא שכנםו בתבית הרי זה אםור כשתיה. פי׳ שאינו אםור בהנאה כשאר יין שננע בו עכו״ם, וכתב המו״ז (שם ם״ק יז) הטעם לפי שלא ננע בו אפי׳ ברנל ואין כאןב הש״ך (שם ם״ק מת) ודריכת יין בלא נניעה ת אלא כת עכו״ם ובן כ היינו ששם עצים ודפים על הענבים ועלה העכו״ם על העצים והדפים

ונדרכו מכתו כך כתב הש״ך (ם״ק מד). ועי׳ בטו״ז (םי׳ קכד ם״ק לא) ובש״ך (ם״ק עא) שכתבו עפ״י דברי הרמ״א שם דבכל מקום שאינו אםור מצד הדין אלא בשתיה לדידן שרי אף בשתיה כיון שעכו״ם בזה״ז לאו עובדי עכו״ם הן, ועי׳ עוד בש״ך (םי׳ קכה ם״ק ב׳) דבכהו יש להקל מפי והוא דוקא במקום הפםד מרובה נמצא לפ״ז בנדון שכתב הש״ע דאםור בשתיה לדידן מותר אף

בשתיה במקום הפםד מרובה. וכתב עוד בש״ע יו״ד (םי׳ קכה סעי׳ ב׳) ראם הוא כה כת כתו כנון קורת הנת שנלנלה עכו״ם שיש שם נ׳ כתות הדפין והנלנל והקורה בדיעבד מותר אפי׳ בשתיה ובש״ך (שם ם״ק ד׳) כתב דלכתהלה אסור אפי׳ בעשרה כתות [ויש לעיין בדברי הש״ך אי כונתו דוקא כשהם עובדי עכו״ם דאדברי המהבר קאי דמיירי בכי האי נונא כדמשמע מעובדא דרבי יעקב מנהר פקוד (ע״ז ס.) או אפי׳ בזה״ז שאינם עובדי עכו״ם

אפי׳ הכי לכתהלה אסור אפי׳ בהרבה כתות, וצ״ע]. והנה במעשה עלעקמרי שהאדם נורם את תנועת העלעקמרי אי השיב כבא מכתו הבאתי בספרי שערים מצויינים בהלכה (סי׳ ק״י אות כנ) לענין מצות מצוה שנעשים ע״י מכונה כה העלעקטרי אי השיב כמעשה אדם והעיר רב נדול אהד מתבואות שור (םי׳ ז׳) שכתב דינא דנמרא (הולין טז.) בזה״ל: קבעו סכין בנלנל וםבב הנלנל בידו או ברנלו עד שמנע את הסכין לצואר הבהמה או העוף ושהטו כהוגן בסיבוב

17) סימן ק״ל סעיף אי. 18) סימן קליא.

ך מז רםה קצור שלחן ערו

ן חדרך לחחזיק בחם יין טז כלים של סתם יינם, אם חם כלים שאית לעת, בין שחם של עור בין ע אלא זמן קצר וגם לא חיח בחם חיין מת, אם איגם םזופתים, שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכון יש להם דין טב במים שלש פעמים ומותרים, ואם הם מזופתי מדיחן הי

אחר, וכן כלי חרם יש לחם דין אחר 19).ן אותם יז כלים חעשויים לחכגים בחם יין לקיום, דחייגו שמיחדי לחחזיק בחם יין לכל־חפחות שלשח ימים, אף־על־פי שחכלי חוא שלת חיין רק זמן מועט מכל־מקום ישראל, וחעובד־כוכבים חחזיק בו את חכלי מים על כל גדותיו, ן א צריך חכשר על־ידי עירוי, דחייגו ממלאית לעת, ואחר כך שופך ע ויעמוד כך לכל־חפחות עשרים וארבע שעות, מת חמים וגותן בו מים שגיים, ויעמוד כך לכל־חפחות מעם לעת, וכן או חשלשח מעת־לעת דוקא עושח פעם שלישית. ואין צריכין שיחי רצופין. ואם עמדו בו חמים כמח ימים ולא שפכם, לא עלתח לו אלאד 20). יש־אומרים דאם חיין חיח בו מעת־לעת לא מתבשר ח למעת־לעת אן צורך . ובמקום שאי ( 2 בעירוי משום דכבוש כמבושל ובעי חגעלח!

גדול יש לחחםיר כן 22).

ח ב ל ח ינים כ י ם מצו שערי

ל י ח ת ה ר ש ת ם א ׳ א ט ואפי ת ש ם נ ר ו של א ת כ ו כשרה רהא מ ת ט י ת זה שלגלת ׳ מתג אפי ה ו ט ת ש ו ו ת ל ת ת ת ה כ לגלת ט לגלגל םר ירו הרי היא מתגן ב אהרו ו ב י ס טה געשית ב ר סר ירו והשתי ב א כ הו ם ו י מ ע ח זה במה פ כ מם ר א ח ח כיון ש נ ו כ מ ת שע״י ח ו צ מ נ ב ״ ח א וכשרח. ו ו ב ח ב מ חכל מ ״ מ

ח, עיי״ש. ת מצו ו צ מ ת ל ו צ מ ת חעלעקטרי וראי כשרים ח ע ו ג ת ת גורם אם ר ח כמעשר, א ג ו ן מעשח חמכ ו חושבי ם אג ן רירן א ולפ״ז בגרום והיין ר ח יצא לגו חרין לענין יין גםך גמי כמעשח א ו צ ת ם ו צ לענין מח י ת ש ר ב ת ו ח״ז מ ח ורק בז י ת ש ר ב ו ס ו ועפ״י חרין חיח א ח כ געשח מא ב ם ולא כ ר ב כםעשח א ו ש ו שלא ח ב ש ח ״ל ואם י נ כ ח ו ב ו ר ר מ ם פ ח בר ש פ ח ואי א צ ם י״ח מ ח ת חרין כן ואין יוצאים ב ו צ מ ת כ גם ב ״ ו א ח כ מן ו חושבי ת חלל. וכיון שאג ת שמאי וכקולי בי י ה וכקולי ב ז ב ה ו ז להקל בו יצא לגו הרין כאן שהיין ת כ א מ ב ב כ ו ש ת ם ו ר ה המבוגר, כמעשר, א ש ע מ

״ז הנ״ל. הטו ך ו ״ ש ה כ ה ו ב ו ר ר מ ם פ ה ר ב ב ע י ר ר ב ת ו מר ו ת פ כ ע ה י א מנ ת רהו ו ת ה כ ב ר ה א הוי כ כ ה מר ר אלא שיש לוה ג ו כ מ ת הגלנלים ושאר כלי ה ב א כ ם ״כ הזרם העלעקמרי מ עי והברג ו

21) ש׳׳ו שם סקל׳׳ג. 22) עיין פ״ת סק׳׳ב בשם גוביי.

19) סימן קל״ה סעיף א׳ י׳׳א. 20) שם סעיף ד י׳׳ב.

רסו קצור שלחן ערוף פז

ן IT כלי זכוכית כיון שחם חלקים וקשים, אף-על־פי שטכניםים 23). ת שלש פעמי ח ד ח בחם יין לקיום םני לחו ב

ח חכלי ת חיין ובעוד שחי ח בו יין שלנו, ועירו א ט כלי שחי ינע שם עובד־כוכבים סני ליח בחדחח שלש טופח על־םנת לחטפיח נ

ן בו לקיום 24). פעםים אף־על־פי שחוא כלי שםכניםיש בו יין רק בצונן, מ ת ש י חדחח או עירוי זהו כשלא נ כ חא דמחנ

ן צריך חגעלח כטו משאר איםורין 25)• ש בו בחטי ט ת ש אבל אם נן םכניםין בחם יין לקיום, כיון א כלי חבת אף־על־פי שאי כן בחם יין בשפע חםירי, וצריכין שאלת חכם איך לחכשירן26). שטשתטשיו שנים עשר חדש םותרים כי בודאי כלח כל ב כל חכלים שישנ כך שנים עשר חדש אין לחלוחית יין שבחם, ואפילו נתן לתוכן םים תו

בכך כלום 27).

•

שערים מצוייניפ כחלכח

ם ת ת ח ״ ו ש , ועי׳ ב בה ד מרו ם פ ה ד נם שאא כ ב ע י ד ר ב ת ו ת מ ו ת ה כ ב ר ה ב וך ר כ ר ש ד ו ם ביין ע״י ם ״ ו כ גיעת ע ׳ קית) שנשאא אי נ ד םי ״ ו י ר ( פ ו םה אקיהה מ ר ש ה ר א כ ן דאקיהה ע״י ד נ ו דאמרי מ ר או אא כ ם ו דו אי א ביך ר יר היין כ ם הדו ״ ו כ ע ם ה ה גגיעה וכן א מ ר ש ה ה״ג גגיעה ע״י דכר אה ע״י ע י ג ת והעאה ת ו ת ו אי הוי כשגי כ ך ב ר ו ד ב המקא ש י כ דר ם םור ע״י הפםק ל ו ד ה ה נגיעה ו מ ניעה דכא דבר שהוצץ אא ש ה נ מ דר אא ש םור ה ר הצייר אהדבר א ב ת דכא ד ו ת י כ כ כשנ י ש ו דאא ת ת ר ע״י כ ם ו דר א םוהכא כיון שהמקא ה אפני עצמו ו כ ב כ י ש ת נעשה עיקר ו נפיק מכאא טפא וו נ ף שאי כ בגגיעה א ״ א ש אין צייר אהםודר הו״א טפא ובטא אהמקא מן דיר! כיון דכא דו הבא בנ . ו ך אהםודר אין זה נניעה, עיי״ש היטכ צרין בא נ נעשה עיקר והשבי כים זה אזה נפיק מכאא טפא ו ה צרי נ ו כ מ כאי הד ב ע י ד ב ר ו ו ם ך אכתהאה א ך וכין כ עכ״פ בין כ ר ככת אפני עצמו ו כ דא ו אזה שהו מ י כ ס ו ה נ י מנ ה נדואי ז ב ר ם עם ה י ר ב ד י ב ת א ב ש כ . ו תר מו

א ישרה. ר ב ם

26) סימן קל״ח. 27) סימן קל״ד. סעיף ס״ז.

23) שם סעיף ה׳. 24) שם סעיף אי בהגה. 25) שם סעיף ר בהגה.

קצור שלחן ערוך טח רסז

ת מיני דגן. ש מ ח מח. דיגי ברכות על מאכלים מ ובו י׳ סעיפים.

א לחם שחוא טחטשת טיני דגן אלא שהוא פת הבאה בכיסנין, אם אוכל טמנו פחות טשיעור קביעות סעודח אינו צריך נטילת־ידיס, ואין טברכין עליו חטוציא אלא בורא טיני םזונות ולאחריו על חםחיח, אבל אם אוכל טטנו שיעור קביעת סעודח אזי דינו כלחם גטור, צריך

נטילת־ידים וטברכין עליו חםוציא ולאחריו ברכת המזון!). ב טחו פת חבאח בכיסנין, יש־אוםרים שחוא פת שנעשה כטין כיסים, טטולא כפירות או בבשר או בגבינח וכיוצא בו, וכן כשנעשה כםו ״פלאדין״, ויש אומרים שחוא פת שנילוש בשטן או בשוםן או בדבש או בחלב או בבצים או בשאר מי פירות א) אפילו עירוב בו נם םים אלא שחוא חמועט. ואנן נקטינן כדברי שניחם לחקל, ומחזיקין אלו ואלו

לפת הבאה בכיםנין2). ג שיעור קביעת סעודה לאו בדידיה םשערינן, אלא ברוב בני אדם כמה שרגילין לאכול בסעודת צהרים או בסעודת ערב לשבוע, אם הוא אוכל כשיעור זה אןן־על־פי שאינו שבע מכל מקום דינו כמו להם ד). ואם אוכל פת זה עם לפתן משערין גם־כן אהרים אס היו אוכלין אותו

שעריפ מצוייניפ פהלכחם ניאושה א ׳ יד) ר וסף (םי ת י ר א פ ת ת ״ ו ש א) או בשאר מי פירות עי׳ ב, עיי׳׳ש. ן י ה בכיםג א ב ת ה ם יש או דין פ רי ר שעו כ ש ם או ב קי ביין צמון ם שכובשי י ת ו פ ם ניאושה במי ת א ) ר ׳ טז ד אאברהם (םי ם ת ת ״ ו ש ׳ ב ועי, ואכן ן י םנ ה בכי א ב ת ה ם יש או דין פ ם יש אהםתפק בה א י מ ם ב ת ו אם י ת ו ם ת ם ה קא א דה, עיי״ש. ומשמע רדו ר הסעו ו ת ו ב ת ו י שיאכא א ראוו נ י ם דתי מ צ ם ע י ת ו פ ל במי ת ב ם א י מ ם אז יש אהסתפק באאו ה י מ ו ב ש ב כ נת ״ ד ה מ ם ( י מ ש ת הרי ב ״ ו ש ב . ו ת ו ר י נם כמי פ ם די י ת ו ם ת ת ומוהא ה מו י מ י מ רז ואשו ב רז שבישאו האו ר שניאושה במי או ם י ע ׳ כה) נשאא ב סיו ער ם שבישאו ב י מ ה רז ב ם היו הרבה או א ד שם אומר ר ד צ העיסה, מרא ת, ואם״ה סיים שי רו ר יש אתשבו כמי פי ת ו י ם ב ם עבי י מ שנעשו הה ) מ ת ס ׳ ק סי ים ( ת תי ו ח ר א ד ב , ועי׳ עו דה ך הסעו ו ת ם יאכאו ב י מ שם ניאוש א ב ר ת ׳ כז) כ ׳ קםת • סעי ך השאתן (סי ו ר ע ב ה. ו ד מז ב עו ת כ שן רי ת רהא תגן במכשי רו מי יש אדון כמי סי ועטקא) נ י תאב (סערו מ ב

. ו מ ע ־מ״ה) מי הלב הרי הן כתאב, עיי״ש ט ו פ״ )

מה 1) אורח חיים סימן קס״ח סליף ר. 3) ב״י בשם שיבולי הלקם. 2) שם סעיף ד.

רםח קצור שלחן ערוך מח

בלפתן חיו שבעים. ואם אוכל בלא לפתן שיעור קטן וחוא שבע, ואחרים אם היו אוכלין כך לא חיו שבעים, אלא שאם חיו אוכלין אותו עם לפתן

היו שבעים הוי ליה גם כן דין להם 4). ד אם מתחלה היה בדעתו לאכול רק מעט, ובירך בורא טיגי מזוגות ואהר כך גמלך לאכול שיעור קביעת סעודה, אם בזה שחוא רוצח לאכול עוד אין בו שיעור קביעת סעודה אלא בצירוף מה שאכל קודם, אוכל כך ומברך אהר כך בברכת המזון. אבל אם בזה שהוא רוצה לאכול עוד יש בו שיעור קביעת סעודה, צריך ליטול ידיו ולברך ברכת המוציא על טח שחוא רוצח לאכול. אבל ברכת על המהיה אין צריך לברך על

מח שאכל, לפי שיצטרס עם טח שיאכל ויפטר בברכת חמזון 5). ה עיםח שגילושח במים ובלילתה רכה, אם אפאו בתגור או אפילו באלפס בלא משקה, ואפילו משח את חאלפם בשומן, שלא ישרף העיסה זח לא חשיב טשקח, ודינו כמו לחם גמור, ואפילו אוכל ממנו רק כזית צריך נטילת־ידים וחמוציא וברכת־חמזון. ואם טגנו במשקח לאו לחם הוא אפילו אוכל מטנו כדי שביעה 6). וכן אותן רקיקין שחן דקין מאד, שאופין בדפוס בין שני ברזלין, אין להם דין להם ואפילו אוכל מהם כדי שביעה מברך רק בורא־מיני־מזונות ולאהריו על־המהיה. ולפעמים עושין עיסה רכה מאוד דהיינו שנותנין קמה ומים בקדרה, ומערבין אותם בכף ושופכין אותה על עלי ירקות ונאפה בתנור על העלים, אז יש לו דין פת

הבא בכיםנין7). ו עיסה שנתבשלה ואהר-כך נאפה, כגון ״בייגיל״ ״פרעצין״ ב) להם

גמור הוא, ודוקא כשנאפה היטב 8). ז להם גמור שבשלו או טגגו בהמאה וכדומה, אפילו העביר ממגו תואר להם, כגון שטהו בביצים, אם יש בפרוסה כזית, כל דין להם עליו, ואם אין בכל פרוסה כזית, אף־על־פי שעל־ידי הבישול גפהו, ויש בכל

שעריט מצויינים כחלכה

׳ יוסח ס״ק אט) ג (טי ״ ם פ ׳ וזר, לשון ה כו ) ״בייגיל־פרעצין״ ו בה דאי אאו נ מ ן מ ן נמשכי ן חוטי ר שאי ו נ ת י ב ו הא אפ הו יראה רבעי שי טי וט כדי שרימה כל דהו ע ר מ ו נ ת ן ב ב משהי ״ ה א ת ו כ ת מ ן ב הכי רק מבשליי נ ן ״מי י כ ר ב מ מן ש הו מקו ז ן באי מכי אין זה לחם עכ״ל, ואפשר שעל זה םו

7) שם סעיף ח׳, 8) עיין פמ׳׳ג סימן קס׳׳ח סקל״ס.

4) מגיא שם סקי״1ג 5) שם ומג״א סקי״ד.

6) שם סעיף י״ד.

ח רםט ך מ ר שלחן ערו קצו

פרוםח כזית, או שנדבק על־ידי חבישול ונעשח גוש גדול, ואפילו יש עליחם תואר לחם, מכל מקום אין לו דין לחם ומברכין עליו רק בורא מיני־מזונות ולאחריו על חמחיח, ואפילו אכל כדי שביעח, ואם לא בשלו אלא שעירח עליחם רוטב רותח חוי ספק ברכח משום דמםפקא לן אי עירוי חשוב בישול לענין זח או לא. ואין לאכול זאת אלא בתוך חםעודח ואם לא בשלן אלא שראן בטשקין או בטרק וכדוטה, ואין בפרוסות כזית, בזח תלוי אם יש בחן תואר או לא. שאם יש לחם תואר לחם חוי לחו דין לחם גטור, ואם אין לחם תואר לחם אין לחם דין לחם, ואפילו אכל כדי שביעח טברך רק בורא־מיני־טזונות ולאחריו על חםחיה. אם נשתנה טראח חטשקין טחטת חפרוםות, בידוע שנאבד טחם תואר לחם, וכן אם נשרו ביין אדום, אין לחם עוד תואר

לחם 9). ח עיםח שנילושח אפילו במים לבד ובשלח טברך עליח בורא טיני). וכן גריםין 1 מזונות ולאחריח על חמחיח, אפילו אכל שיעור שביעח0 (גרויפען) שנעשין מחמשת מיני דגן ובשלם, םברכין עליחם גם־כן בורא מיני מזונות ולאחריחם על חמחיח, אפילו אכל שיעור שביעח!!). ואם אוכלם עם חמרק, וכן מאכלי עיםח שאוכלין עם חמרק או עם חחלב שנתבשלו בח, אין צריך לברך על חטרק וחחלב, כי הטה טפלים ובטלים לגביחם. אבל אם בישל רק מעט לביבות או גריםין, ועיקר כוונתו רק בשביל חרוטב או חחלב, בענין זח אינם בטלים ומברך עליחם שחכל, ואף־על־פי שאוכל גם חלביבות וחגריםין, אין חרוטב וחחלב בשלים, כיון שחם חעיקר, ומכל מקום כדי לעשות על צד חיותר טוב, ראוי לברך תחלח שחכל על חרוטב או על חחלב לבד ולשתות קצת, ואחר־כך יברך על חלביבות או חגריםין בורא־מיני-מזונות שגם חטח אינם טפלים, אף־על־פי שאין חכוונח בשבילם לפי שמין דגן חוא חשוב, ואינו נעשח

טפל לחפםיד ברכתו, כל שבא ליתן טעם בקדרחי!).

ח ב ל ח נים כ י י ם מצו שערי

א בש״ע ב ו ה ת ש ר על הדעה שלישי ו עו כ מ ס ר ש ש פ א ״ על הבייגיל ו ת ו נ ו ז מם יבשים עד תן נעשי י ם אר באפי י מ ׳ זי) ראף נילוש ב ׳ קסת םעי (םי׳ ן (עי ו ב א י ת ם ל ת ו ס א י ם ם ו ם הרבה רק כ ה ל מ ס ואין דרכם לאכו י כ ר פ נ ש

רה שם ם״ק לה). ה ברו נ ש מ ב

9) שם סעיף י׳ ובמג״א. 11) סימן ר׳׳ח סעיף ב׳. 10) סימן קס״ח סעיף י״ג וש-ע ההגיא.

ה ך מ יע קצור שלחן ערו

ט מאכלים שעושים ממצח כתושח או מלחם מפורר (קנעדיל, או קרעמזיל) שמערבים אותן בשומן וביצים וחלב, וגובלין ומבשלין או מטגנין אותן, םברכין עליחם בורא־מיני־םזונות ולאחריחם על חמחיח 13). י דברים ממיני דגן שבשלם עם שאר מינים, כמו שחוא חדרך שמבשלים פירורי עיםח עם פולין או קטניות, (פערפיל עם באנדליך או ערבםין), ואפילו מין אחד חוא חרוב, מכל־םקום כיון שכל אחד מובדל בפני עצמו צריך לברך שתי ברכות, דחיינו שמברך תחלה על קצת פירורי עיםח בורא־מיני־םזונות ואוכלם, ואחר־כך מברך על קצת פולין בורא פרי חאדםח ואוכלם, ואחר־כך אוכלם ביחד, וחרוטב חוא טפל ואין צריך לברך עליו (ועוד שחרי נפטר בברכת בורא־פרי-חאדםח) אבל אם גתטעכו וגתערבו יחד ג), כגון טאכל שעושין שטערבין קטח וביצים וגביגה וטטגגים וםבשלים אותו, אף־על־פי שהקטח חוא חםועט, םכל מקום כיון שהוא םהמשה מיני דגן הוא השוב ומברכין עליו בורא טיגי מזונות ואהריו על המהיה. ואמנם דוקא כשגותגים את הקמה בשביל שיתן טעם, אבל עם לוקהין רק טעט קמה לדבק בעלמא, כמו שהוא הדרך שטתקנין טיני לפתן בטעט קטה, וכן אופין טעשה אופה משקדים וצוקער וביצים, ונותנים בו רק טעט קטה לדבק בעלטא, אז בטל הקטה ואין טברכין רק על העיקר, וכן רוטב שמבשלין ומתקנין אותו עם קצת קמה קלוי ומטונן בהטאה, אין טברכין על הרוטב כי אם שהכל 15). אבל אם הוא בורר את הפירורים וטטוגנין ואוכלם בפני עצמם, צריך לברך עליהם בורא טיני םזונות, ואם אוכל םהם כזית צריך לברך אהריהם

.( 1 על חםחיה6

ה כ ל ה יס כ נ י י ם מצו שערי

ו ונתערבו יהד עי׳ בםפר טהרת מים (אמהר״ן נ) אם נתטעכ טעאושקין םי׳ ם׳) דן שם בדבר הטיני דנן והם: ״קארן־פאעקם״ — נעשה מן טערקישע ווייץ: ״רייז קריספיעס" — נעשה טאורז — רייז•, ״אאא ברען — נעשח טקאיפות שא חטים; ״ברען פאעסס" נעשה טקאיפות חטים אבא טחודק בו נם חאק טהחטח עצמח; ובו׳ ובמדינתינו עושים מחם תבשיא ע״י עירוב בתוכם חאב וחביא משו״ת חחתם סופר (או״ח סי׳ ני) דתבשיא

12) מג״א סימן ריר. סק״ו ומזזה״ש. 15) ר׳׳ח סעיף ב׳ ף ובח׳׳א. 13) סימן קס״ח במג״א סקכ״ח ועי׳ ח׳׳א. 16) שס ועיין במסגה׳־ש.

14) ודא כלל נ״ד סעיף ט׳.

ט רעא ך מ ר שלחן ערו קצו

ב והמטיב. ובו ט״ז סעיפים. ברכת הטו ת היין ו כ ר מט. דיני ב

א על חיין טברכין בורא־פרי־חנפן ולאחריו על חנפן וכר, ואין חילוק ביין אפילו חוא עדיין תוםם, ואפילו זב טעצטו ואפילו יין טבושל או קונדיטין, דחיינו שנתנו לתוכו דבש ובשטים!) או לענח שחוא מר 2), אפילו היין טריה כהוטץ, כיון שיש לו טעם יין הוי יין לענין ברכה. אבל אם מתהמץ בענין שיש בני אדם שנטנעין לשתותו טפני הטיצתו, יש ספק בברכתו (ואף שיכול לברך בתהלתו שהכל, עדיין יש םפק בברכה

אהרונה) ולכן אין לשתותו אלא אם־כן יברך תהלה על יין טוב 3). ב חחרצנים שחוציא טהם יין א) רק על־ידי דריכה, ולא נעצרו בבית חבד, אם נתנו עליחם מים אפילו לא מצאו יותר מטח שנתנו, או אפילו מצאו פחות מכל־מקום אם מעמו יין מברכין עליו בורא פרי חנפן. אבל אם נעצרו חחרצנים בבית חבד, ואחר כך נתנו עליחם מים או

שנתנו מים על שמרי יין אינו אלא כמים 4).

ח כ ל ה ים כ נ י י ם מצו שערי

ר עליו ״שהכא נהיה ר ב י טה ש ו ת נ צ שנעשה םטערקישע ווייץ רעתו קדו אברר י שאין בי נ מפ פות ו תן אאא אעו ן או ם דאין נוטעי ו ש ״ מ ו ר ב ד בצ ״ ה ע ש רה ב ה ברו נ ש מ ב דה ו ר הטעו ו ת ו כ ט שיאכאנ ״ ת ה ע שם ה ד מכרי עועס ספי ברר עאיו ״שהכא״ ורייז קרי ר י ש פ ם אי א א ב ר ת ת או) כ ו ׳ רת א (סי׳ רת סי רה ( ה ברו נ ש מ א ב ב ו ה ו ש מ ם כ י ק ס ו רז אשיטות הרבה פ א או דהור א ש ב ב שם ו ״ ם כ ב ״ ש מ ת כ ו נ ו ז י מ נ רא מי ר עאיו בו ר ב ק כה) מ ״ סן כגון ״ברען פאקס״ הנ״א וגם ״פעפ״ ״ווהימ קרעםבאעם״ ״שרעדעד י נ הםי[ ת ו נ ו ת ש ו ר ו צ ת כ ם שאמו י מ ת ם נעשים מ י נ ו ר ת ם א י נ היט״ [כא נ׳ מי ו וו כ ע מ ת נ י רנן ש נ ת מי ש ט ת ׳ בי) ד ׳ רת טעי ע (טי ״ ש כ ב ״ ש מ ט כ ו ש רינן פי נ רא מי ו ב ר ״ ר ב תן אתבשיא מ רם עשו ע״י בישוא או שנתאקו אשנים קון רי ם דרינן שפטו י מ ת שא ת פו , ״והאאא ברען״ שנעשה מקאי ״ ת ו נ ו ז מר ב כ ן מתהאה ו ) רמורטן פטורי ו ב מ״ ״ ה (תאה פ נ ש מ כ כ ״ ש מ אה כ מההכ ״ ב וים, ו א שו י צ ו מ ) ררין ההאה ודין ה ק מז ״ ׳ רה ס סי א ( ״ ג מ ב ה ת כ

׳ ג׳) אכן יש אברר ״שהכא״. י ס ס ( ״ ת ת ה) דדין ׳ פו א סי ״ ה ץ ( ״ ב ש ת ם יין עי׳ ב ה א) ההרצנים שהוציאו מר ש פ ם א קי ם שא צמו י נ צ ר ת ם אבא ב כי ם שא עג י זה גאמר דוקא בתרצגח ״ ו א ם ( י ק ס ו פ ו ה ב ת ם כ מ צ ם ע י ק ו ם צ ׳ ב א אפי ה ראיתא אהאי דיגא כאא רר אצאת ש פ א ) רבעי שיהא בהן רוקא אתאותית קצת ש ׳ ׳ ו ׳ ערב סעי סי

3) סימן ר״ר סעיף ג׳ ד ובמג** 4) סימן חיו סעיף ה׳ ו׳ ובוז״א.

מט 1) סימן ר״ב סעיף א׳. 2) זז׳׳א כלל נ״ד, ועיין פמ׳׳ג.

רעב קצור שלחן ערוך טט

ג יין שנתערב במים, אם אין ביין אלא אחד מששה חלקים שבמים, ודאי בטל היין ואינו רק כמים, ואם יש בו יין יותר, אם דרך אנשי חםקום למזוג אותו כל־כך ולשתותו במקום יין מברך עליו בורא פרי הגפן

ולאהריו על הגפן, ואם לא, בטלה דעתו 5). ד כשם שהפת אם קבע עליה פוטרת כל מיני מאכל, כך היין אם קובע עצמו לשתות יין פוטר שאר משקין מברכה ראשונה ומברכה אהרונה. ודוקא אם המשקין היו עוםדין לפניו בשעה שבירך על היין או שהיה על־כל־פנים בדעתו לשתות אותן משקים, אבל אם לא היו לפניו ולא היתה דעתו עליהם הוי םפק אם צריך לברך עליהם או לא. על כן ימנע את עצמו מהם עד לאהר שיברך ברכה אהרונה על היין, או

שיברך על איזה דבר מאכל שהכל ויכוין לפטור גם את המשקין6). ה אם לא קבע את עצמו לשתות יין אלא שתה דרך ארעי, וגם לא היתה דעתו לשתות משקים אהרים, אלא דאכתי איכא םפק בברכה אהרונה, אם נפטרה בברכת על הגפן שיברך על היין או לא, על כן יש לאכול איזה פרי שיברך אהריו בורא נפשות רבות לפטור גם את

הטשקין 7). ו חםקדש על היין ודעתו לשתות יין שרף או ״קאפע״, יש םפק אם נפטרו בברכח שעל חיין או לא, על כן יש לו לכוין שלא לפטרם, ואף־על־פי־כן יברך על מעט צוקער שחבל ב) לפטור גם את חםשקין 8). ז כשמברך על חיין בתוך חםעודח, ויש שם גם אנשים אחרים יאמר: םברי רבותי, רצוני לומר תנו דעתכם לשמוע, כדי שיפסקו

.( מאכילתם לשמוע חברכח9

שערים מצויינים כחלכח

ם שאסים י ק ו ט צ ם אא עריםא מ י ק ו ם צ ה ם מ י נ צ ר ח כש״כ ה ם באא שרייה ו ה מימצא ארבעה, ם ו י ת ם ו ר י יין רבעי שית! עאיהם נ׳ מ נם כשםר די נרועים ו

׳ וי). ׳ רר סעי ר האכה (סי ו א י ב א ב ב ו ה עיי״ש. וי ב בתי ת ״ רי! זה כ ל כ ח ש ר ״ ע ק ו ט צ ע ל מ כ יברך ע ״ פ ע א ב) וה א ה ת ם ) ש ׳ םז י ה ס ״ ו א ר ( פ ו ם ס ת ת ת ״ ו ש ׳ ו׳) אבא עי׳ ב ם (כאא נה סעי ר או עא ק ת מ מ ו ש ר נם הצוקער שבפי ט ו ת היי! פ כ ר ק ברין זר. אי ב פ ת ס נן ן אף שאין הםשקי ת הםשקי ר היין א ט ו ירו או אאו והעאה שבבא ענין פ

8) שם. 9) סימן קע״ד סעיף ח׳ בהגה.

5) שם סעיף הי. 6) סימן קע״ד סעיף ב׳ וטו״ז וזז׳׳א.

7) שם ובח״א ועיין בנ׳׳א.

קציר שלחן סייד מט רעג

ח שתו מיין אחד, בין בתוך הסעודה בין שלא בתוך הסעודה, וחביאו לחם יין אחר אינו מברך עליו בורא פרי חנפן, כיון שלא נמלך) וכן אם חביאו 1 ולא אםח דעתיח טיין, אבל טברך עליו חטוב וחטטיב ג) 0 לחם עוד יין שלישי טברכים גם כן עליו חטוב וחטטיב, וכן על חרבח ״) (וטעובדא דרבי על כל חבית וחבית שחיח פותח, חיח טברך חטוב

וחטטיב 12). ט ואם גטלך טטש באופן שצריך לברך שגית בורא פרי חגפן,

מברך תחלח חטוב וחטטיב ד) ואחר כך בורא פרי חגפן 13). י חא דטברכין חטוב וחמטיב דוקא בסתם, שאיגו ידוע שחשגי גרוע טן חראשון, אף־על־פי שאיגו ידוע אם טשובח טן חראשון, אבל אם ידוע שחוא גרוע מן חראשון אין טברכין עליו. אך כשחוא בריא לגוף יותר טן חראשון, אף־על־פי שחוא גרוע בטעם, מברכין עליו חטוב

וחםטיב 14). יא אפילו חיח לחם טתחלח שגי ייגות, אלא שלא חיו לפגיו יחד כשבירך בורא־פרי־חגפן טברך על חשגי חטשובח חטוב וחטטיב אבל אם חיו שגיחם לפגיו על חשלחן, איגו טברך חטוב וחםטיב אלא בורא

.( 1 פרי חגפן טברך על חטשובח לפטור גם את חגרוע5

שעדים מצויינים כחלכח

ן וגם הגטפלים ר כל המשקי ט ו ת היין פ ו ב י ש ת ח ט ת ט ם להיין ר נצרכית היין, עיי״ש. כ ר ב ם ב פטרי כ נ ״ ן נ להמשקי

( ׳ ׳ שעה ם״ש ב רה (םי ה ברו נ ש מ ב ב י ט ט ח ב ו ו ט ו ח י ל ך ע ר ב ג) טי ג ו ט בתעג ע ט ר ל י י ם צ ד א ה י ש נ ה זו טפ כ ר ב ם הטעם ל ב בשם ספרי ת כו דר ר סי כ א לירי שלות ראש ל ו ב ה ויכול ל ת ט א לירי ש י ב העולם ויין הלא מז ״ ם ה ב ב ב ש י ט ט ה ב ו ו ט ת ה כ ר ב ע ר דו ״ שי ב י ט ט ה ב ו םת זה של ״הטו ו נר ו ש מ ה ולא י ת י מ ר יום ח זכו ו לשבורה ועי״ז י נ ת נ ר ש ת י ני ב תשנו על הרו

ר היין הרבה. ת א׳ גג) ת יהודה (םי י ת ב ״ ו ש ב ב י ט ט ח ב ו ו ט ח ח ל ח ך ת ר ב ד) טם של ו ת ולא על כ ו ש ס של ר ו ב אלא על כ י ט ט ה ב ו ו ט ן ה ב דאין טברכי ת כה היה בליל התשדש תג ש ע ט א ד ׳ קעה) הבי וסף (סי י י כ ר ב , ועי׳ ב בה תור ת ם ישלתו א ן ראו שהיין הוא גרוע וגםתפשו א הפסת רלאתר כום ראשוב ו ט ת ה כ ר ם שלא יכגםו בםפש ב תרי ו ת הג ו ס ו רר שלש כ ב לצו ו יין ט

13) וע״ל בסימן נ״ז דין נמלך. 14) סימן קע׳׳ה סעיף בי.

15) שם סעיף א׳.

10) סימן קע׳׳ה סעיף א׳. 11) ש״ע התניא שם סעיף הי.

12) ירושלמי ברכות סו״ס כיצד מברכץ.

ו נ י ר רעד קצווי שלחן ע

ן ב ;:לא אם יש עוד מן היין הראשו ב וחםטי ן חטו יב אין טברכין ן הראשו י ת שחי ט ח י משום שנוי יין, אבל אם ט ת השנ ת א ורוצים לשתו

ן עליו 16)• ת השני, אין םברכי ן א כלה מביאיה ת ו א ש ב אלא כשיש אהר עמו שהו ב והמטי ן הטו יג אין טברכין ב להכירו, והוא הדי ב לו והטטי ע הטו ט ש י היינות, דהכי ט גם־כן טשנ

•G7 ו ובניו עטו, אבל אם הוא יהידי אינו םברר עליו אם אשתת ת נותן א י ב יד האורה שםיסב אצל בעל הבית, אם הבעל הת נדולות, אם דו ן בסעו רצה כםו שעושי ה טי שי ת ש י הקנקן על השלהן שת י ב ב והמטיב, אבל אם הבעל ה ת וטברכין הטו ו תפ כן היין הוא כטו בשות ו תפ ן להם שו ב כיון שאי ב והמטי ן הטו נותן לכל אהד כוסו, אין טברכי

. (1 8 ת אינו םברך י ב ביין, ואפילו הבעל ה: םברי וכו׳ ה ל ה ת כולם, ויאםר ת ט1 אהד יכול לברך להוציא א, ודוקא כשיש לכל אהד כוסו צאו בברכתו ו לב לשמוע ויענו אםן שי תנ שי

. ( 1 ה 9 לפניו שיטעום מיד, שלא יהא הפסק בין הברכה לשתית הםזון על כוס יין אהר, אינו צריך לברך עליו כ ר טז אם טברך ב הטוב והמטיב, שהוא יוצא במה שאמר בברכת המזון הטוב והמטיב 20).

• ת הנהנין. ובו ט״ז סעיפים. כ ר ב ה ראשונה מ כ ר ב נ. כללים ב

) לה׳ הארץ ומלואה שהכל הוא כטו הקדש, וכםו שאסור ! ב א כתיה מן ההקדש בלא פדיון הנהנ ות מן ההקדש עד לאהר הפדיון, ו ליהנא ות מן העולם הזה בלא ברכה א), והברכה הי מעל, כמו כן אסור ליהנ

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

ה ש ו ח ת כ א ט ת ח ב ש ט ב ח ש ת םר) ב ו ח נ מ ם ( ״ ש ח מ א ראי חבי , ו ב חממי ור אין ח ב ו מ ח מן ח ו צ ם מ ו ש מ חרי לר מ ו ח ש ח ו נ מ א ש ב ם לו ח י ר מ ו אאו בי ר י ח ב ו מ ה ח מ ו צ ם מ ו ש כש״כ חכא מ יתא ו רי ת דאו כ א ל מ ן ל חוששי

. ׳ קעה) נ (ריש םי ״ מ ם , וכן חעלח ח ב י מ מ ח ב ו ו מ ברכו ח י ב ו ו מ יין הך ל מ י ל ועם א ק נ ״ ח ם ׳ ב ז בלא ברכה עי ה״ ות מהעו א) אסור ליהנן מ ר ב ם דלכן אין מ םקי ב בשם חפו ת ) כ יאבק איש עמו ת א״י ו ״ ר וישלח ב ) ר פ ס ב ת יצח״ר, ו ו ב ו ר ע ת בלא ת ו י ת ר ל ש פ ם ראי א ו ש ש מ י מ ש ת ת א נ על ח

19) שם סעיף הי.* י ק 20) מגיא שם ס נ 1) תהלים כיד אי.

16) מגיא שם םק״א.. 17) שם סעיף ד

18) מגיא שם םק״ד.

ר 3 רעה י י ר שלחן ע קצו

הפדיון, והנהנה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי ה יתברך שמו 2). ואין שיעור לברכה ראשונה שאפילו אוכל או שתה כל שהוא, הייב לברך

ברכה ראשונה 3). ב אף על פי שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר, אפילו על פת או יין יצא 4), לכתהלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללטוד להבין איזה ברכה ב) יברך על כל טין וטין. ואך בדבר שאי אפשר לו להתברר מאיזה טין הוא, שנםתפקו הפוםקיט ואי אפשר להכריע אז יוצאין בברכת שהכל, ואט הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה עדיף טפי 3). ג הדבר שטברכין עליו, לאכלו או לשתותו או להריה בו, או לעשות בו מצוה, צריך שיקה אותו קודט הברכה ביד יטינו6), ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכור את השט שהוא עיקר הברכה ידע טה שיםיייט ויברך 7). ואט לא אהזו כלל, אלא שהיה לפניו כשבירך עליו ג) יצא, אבל אט לא היה לפניו כלל כשבירך, אלא שהביאו לו אהר־כך, אף־על־פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך

לברך שנית 8). ד נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו, ונפל טידו ונאבד או נטאם עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפכה הכום, אט

ם י ק ס ו פ א לא ראה ב ב רהו ת ר) כ בו ׳ ם״ו חלק הדי ע א ״ ם ר ( י ר ו ק ריר פב הוא ת כ ו הקרוש חזח עיי״ש, ו נ נאםן עלי ה ו ו ראי נ י ו א נ ל לא ראי ב אר ש כתיש, ועו ת כ י מ ר ר ה ועו אה אלא לםצו ה להנ נ ת ם רלא נ ו ש הטעם מן על הצדקה י ט אין טברכ ״ ה מ א ר ״ ב ש ר ה ן ו כ הרמב״ ״ ש ב הטעם עם״י מ ת כר ו ס א ת האשד! ו ע ד י ב ן זה תלו דו נ בנ ה״ ם ו י ר ת ת א ע ד יה ב ם התלו ו ש מ

לבון* האשה, עיי״ש.א ת י ת לת.) א ו כ ר ב ס ( ״ ש ד להבין איזה ברכה ב ו מ ל ) צריך ל בע מ ש מ א ו ת הו ו כ ר ב ל הוא ובקי ב ם נרו ר א ר ר בי ת רב ז ן א י רבנ ת ב ש מ רי יקיים ד י תסי הו ו האי מאן רבעי למי ר מ ל וכן א רו ת נ ו ב י ש ח א ענין ו ו ה ר

. ת ו כ ר ב מילי רב ״ ה ת פרי השדה ( ״ ו ש ך עליו עי׳ ב ר י ב ש נ) אלא שהיה לפניו כם והקיץ י ה מ ת ו ש ם לו ש ל ה ת ״שתבל״ ש ב ר ו ב מ ו ל ת ך ב ר י ב י ש מ ׳ קז) ב י ס

ה כ ל ה נים כ י י ט מצו שערי

. 6) סימן ר׳׳ו סעיף ד

7) עיין לעיל סימן ר.* 8) ש״ע התניא ש

2) כרכות ל״ה. 3) או׳׳זז סימן ר״י סעיף א׳.

4) סימן ריו סעיף אי.* 5) סוף סימן ר״ב ור״ד וכמג״א ש

רעו קצור שלחן ערוד נ

יש לפגיו עוד ממין זח וגם דעתו חיתח לאכול או לשתות יותר מםח שלקח בידו, ואם־כן חיתח חברכח גם על חגשאר, ואיגו צריך לברך שגית, אבל בסתם לא חלח חברכח רק על םח שחיח בידו, וצריך לברך שגית, וכן אפילו אם היתח דעתו לאכול או לשתות יותר, אלא שלא חיח לפגיו בשעת חברכח, וחובא לו עתח צריך לברך שגית, אפילו בעגין שאם חיח אוכל או שותח את חראשון לא חיח צריך לברך על זח שחובא

לא, חכא שאגי 9).

ה צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין חברכח לאכילח0!), ואפילו בשעת לעיםח אסור לחפםיק עד שיבלע (דחא על חלעיםח איגו צריך ברכח)״). ואם חפםיק בדיבור בין חברכח לאכילח שלא מעגין חאכילח, צריך לחזור ולברך, אבל אם שחח כשתיקח איגו צריך לחזור ולברך, ושחיח שחוא לצורך חאכילח לא חשיב חפםק כלל2!). ולכן כשרוצח לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשחפרי שלם, משום דמצוח לברך על חשלם, וחשחיח לא חוי חפםק משום שחוא לצורך חאכילח, אך כשרוצח לאכול איזח פרי ואין לו יותר, ויש לחוש שמא פרי זו מתולעת שאיגח ראויח לאכילח, יפתחגח ויבדקגח קודם

חברכח 13). ל חשותח םים ושופך מעט קודם שתייתו, משום חשש םים חרעים,. ( 1 ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר חברכח משום בזיון חברכח ד) 4

שערים מצויייניפ בחלבח

ת השינה ע ש לברך בי ב ר ו ו ך לחז ת צרי ו ת ש ד ורוצה ל א א מ ו והוא צמ ת נ ש מו י ה לא היה לפנ ת ו ש ם ש י מ ה ר ר , ועו ו ת כ ר ב א ולא יצא ב ב ו י לא חיח בר ח

. מו ו בחל

ח ת חמרז י ב ם ל א ו ב ם חרבח ב י חנ ו ת נ ע ח כ כ ר ב ד) משום בזיון חק ו ב ק ב ה ם ב י נ ת ו נ ל ש ם ע״י קש תלו י ת ו ם ש י משקי נ ם ושאר מי ת מי ו ת ש לא ת י ה רהא א כ ר ב ר ה ו ב ם לב על זה דאין זה כ כראי להשי ם ו ש ם מ צצי מו ות ו ב י ש ם ח ו ש ו מ נ ר ימי ך עליו בי ר ב מ ר ש ב ר ת מנ:) דיאתז ה ו כ ר ב ם ( ״ ש בה ט ו ס ת ה ם השקה א א א ב ט ש פ י ׳ דלא א טה ת.) הוי בעי סו ם ( ״ ש ב ה ו כ ר ב הת ו ת ש ת ל ו ק ו נ י ת ך ת ר ר ב רש׳׳י ר ת ב ך ו כ ה ב י ת י ררך ש ת אי הו ר פ ו פ ע״י ש

כך•

12) שם סעיף ר וסימן ר׳׳ו םק״ד במג״א. 13) באה׳׳ס ושע׳׳ת סימן ר״ב סעיף אי.

14) שע׳׳ת שם םק׳׳א.

9) שם סעיף ף. 10) שם סעיף ג׳.

11) עיין מג׳׳א סימן קם׳׳ז םקס״ו.

קצור שלחן עריך נ רעז

t הטועם את התבשיל אם צריך טלח וכיוצא בו ופולט י), אינו צריך לברך אבל אם בולע יש םפק אם צריך לברך כיון שהוא בולע, או אין צריך לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות

­ בלעו י טםנו בתורת אכילה ויברך עליו ו ה האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר טוטעם ונהנה מטנו, םברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איםור, כיון שחתורח חתירח לו עתח, צריך חוא לברך עליו, ואם חוא דבר איסור, כיון שחתורח דתירח לו עתח, צריך חוא לברך עליו, ואם חוא דבר טר שאינו נחנח טמנו אינו םברך עליו 6!). חשותח ביצח חיח לצחצח קולו, אף שאינו נחנח טטעמו, נחנח חוא ממזונו ו) דטיזן זיין

וטברך עליי 17). ט נכנס לו דבר בגרונו ושותח משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו, או שאר דבר שנחנח ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו, אבל אס שותח םים שלא לצמאו אלא כדי לחבליע מח שגכגם לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין חגאח לאדם בשתיית חמים אלא כשחוא

שותח לעצמו 18).

שערים מצויינים כהלכהם ת ו א ק ב פ ת ס נ ) ש ק ט׳ ״ ׳ רי ס א (סי ״ ג מ ט עי׳ ב ל ו פ ם ו ע ו ט ה) חעם מה לטו ם צריכין לברך אי דו א ת ה ו רי ג ת או בסי ר ט ק ה מ ! עשן בקנ שמעליו וסיים בצ״ע, נ ט ה ט הנ ף נ ו כ הבא שהג ״ ש ך כ ר ב ט טה לריח ש לט או דו פו ות אזליגן ו כ ר ב לי ד ה וסיים דבמי ך בז ׳ כד) הארי ר (סי פ ו ב ס ת ת ב ״ ו ש ועי׳ ב

להסל.( ת א׳ ו ז א ״ מ ה ר י ב נ ר יעב״ץ (די ו ד ו עי׳ בסי נ ו ז מ ו) נהנה הוא מם י ל כ א מק הנרון או שבלע מ ו בעו ך פי ו ת ן ל ו אוכלי ר י ב לו תב ח ם ת א רת מ י ע ב ובלען בלי ט י ס ך והגרון או שברבן ב י ה ת ה מ י ע ם בלי ט שליטי׳ ״ק םי טו ו ( ר פ ס כ ב ״ כ ם ו י ר ח ך עליחן וטוציא א ר ב ם שבע טחן ט ך א י ח חר פ ו ם ס ת ח ) דלדעת ח א ל ׳ ת ת סי ו צ ״ג מ ם שיק (תרי ״ ר ח מ , ועי׳ ב ( קצוא ג מ ח ח ר י ל ח ת ע י ב ש ב ז ד ״ מ ה ב ו חייב ב ת ושבע ממג י מ ת מ ו ח ל פ כ א דגם בל ב ו א נ מ ן כיון דשבע מ ו ת המז כ ר ב ב חייב ב י ס לפ״ז ח״ח אם כרכן בלה ך אכי ר ד ם לא אבל ב א ב דפשיטא ב ת ) כ א ל ח ת מצו ך ( ו נ י ת ח ח נ מ ב

ב בה. י ת לח ב ז דאכי ״ מ ח ב ו חייב ב נ אית מ ח מ ׳ לב) באיש ש א םי ״ ח ח ״ ו א י ( ת לבושי מרדכ ״ ו ש ׳ ב ועית שעל פ ו ר ו לו ת א י צ מ ם ת פאי הרו ח ו פ ל דרך ח ר לו לאכו ש פ לי אי א חחו

17) שע״ת שם סקי״ז. 18) שם סעיף ד ומג׳׳א.

15) סימן ר״י סעיף ב׳ ובזז׳׳א. 16) סימן ר״ד סעיף ח׳ ט׳.

ר שלחן עיו־ך נ רעח קצו

י שכח וחכנים אוכלין לתוך פיו בלא ברכח, אם חוא דבר שאף אם יפליטו לא יחא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו, ולא יברך עליו בעודוב ימלא פי תחלתך, ואם חוא דבר שאם יפליטו יחא ו םשום דכתי בפי נמאם, כיון דאםור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליי 19).ן שאי אפשר לו לסלקן לצד אחר, אזי אם יש ואם אירע לו כן במשקין יפלוט אלו לאיבוד, ואם אין לו יותר וחוא דחוק על זח לו עוד טשקיר כ ז ך פיו, בולען ויברך אחר־כך ברכח ראשונח (דכיון ת ט שבתו ע מ ח בעודו בפיו, דוטח קצת לעובר לעשייתו), אבל ברכח אחרונח לא יברך,

ת יברך גם ברכח אחרונדיסצ). עי אך אם חוא יין ושתח רביא חיו לפניו שני מיגים שברכותיחם שוות, כגון אגוז ותפוח יי חייב לעשות כן, ואסור לו לברך שיכול לברך על אחד ולפטור גם חשנת חשני, כדי לברך גם עליו בפגי עצטו, על אחד בכווגח שלא לפטור אח צריכה, ויברך על חיותר חשוב ונפטר נ םשום דאםור לגרום כרכר. שאיו נ ונתו לפטרו. אבל אם בירך על זח שאי ח כו ת י י אף-על-פי שלא ח חשנח דעתו לפוטרו. אבל אם בירך ב אלא אם כן חי חשוב אינו נפטר חחשוו חשוב נ בסתם צריך לחזור ולברך על חחשוב, דאינו בדין שיפטור שאי

( 2 לחשוב דרך גררא!

ח כ ל ה יס כ נ י י ם מצו שערי

, ה כ ר ב ב ב י י ו ח ן אקיבתו האם ס ו ת סז ע פ ש ת וררך צאעותיו מ ר פ ו פ ירי ש׳ קיז) רמחאק בין אכיאה אשתיה אענין ר (םי פ ו ב ס ת כ א שם רברי ה הבי וה כ ו ס ו חז״א ( ר מ ה א י ת ש ו אבא ב ת מעי א נ ה ם רבאכיאה תאוי ב רי יום הכפוא ״ ח ם ( ״ ש ר ה ת מ ״ ו ש א מ ו שבע ויש ארון אהכא וכן הבי נ ו ר ) ריין מנ מט.ן ררך המעיים ו י מז סנ ם עושים חו פאי ה שהרו ת מ ו ר ו ) שנשאא א ׳ קכנ םים ״ ת ח ח ף א א ם ד ״ ש ר ה מ פ והעצה שם ה ״ כ ה ו י ר אכיאה ב סו אי הוי בכאא איה ר ו מ מ ״ ו מ ת מעי א נ ה פ איכא אאא ב ״ כ ה ו ב י ו י ח רא איח ר ) רםבי ׳ קכז (םיו וממיאא יש ארון אנרון דידן ואבםוף מחאק חאבושי א דרך פי ב י דצריך שנ ״ ח ר ( ז ע י ח ת א ״ ו ש כ״פ אענין ברכה וסיים בצ״ע. ועי׳ ב ו י בין י מררכן דרך החאחואת ! אחחואה אוכאין ומשקי סי י נ ם מכ א ב נמי ר ת כ ) ש א ׳ ם סיא מיירי נמי נ אכיאה עיי״ש, אאא רהו ע״י חוקן (קאיםטער) אין בזח םור רק ש פ י א א שא חגאון בעא אבושי מררכ ת ק פ ת ם ה . והנה בא ה פ ״ כ ה ו י בך הא גם באבא ו נ י ת ה ח נ מ ה ם שיק הנ״א אבא א ״ ר ה מ ה ארעת היעב״ץ ו

. ז ך בהמ״ ר ב ו מ נ ך אכיאה אי ר ר ם אבא שאא כ מ א ״ ו מ ררך פי

19) סימן קע״ב סעיף בי. 21 סימן רי׳׳א במג״א סקי״א. 20) שם סעיף א׳ ובמג״*

ט ע ר שלחן עריו־ נ ר קצו

יב אבל אם הם שגי מינים, כגון פרי העץ ופרי האדמה או דבר שברכתו שהכל, אף על גב דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל, או שבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, מכל־מקום לכתחלה אסור לעשותחדת לו 22), וברכת בורא ו כן, אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המית יין פרי העץ קודמת 23), ואפילו יש לפגיו יין ועגבים, ורוצח לשתון לפטור בברכה י קודם ומברך בורא פרי הגפן, אף על פי שאם הוא מתכו, מכל-מקום לכתחלה לא יעשה כן, אלא ( 2 זו גם חעגבים, יכול לפטרו 4ת קג ת חענבים, כדי לברך גם עליחם ברכח חטתו יכוין שלא לפטור א

א בורא פרי חעץ25). שחונה טקוטו, אף על פי שלא ת 26) אם שי פ יג בכל חדברים חוץ טן התח בחדר חםיח דעתו נחשב כטו חיםח חדעת, ולכן טי שאוכל או שו, אפילו אחד ואחר כך הולך לחדר אחר ז) לגטור שם אכילתו ושתיתות חמאכל או חמשקח וגושאו אל חחדר ן חראשון, אפילו אוחז בידו א ממי חאחר, מכל מקום צריך לברך עליו שם מחדש ברכח ראשוגח, אבל ברכח אחרוגח על מח שאכל תחלח איגו צריך, כי חברכח שיברך בסוף

תעלה לשגיחם27). יד וכן אם חלך לחוץ ואחר כך חוזר למקומו לגמור אכילתו, צריךא אוכל לבדו, לברך מחדש ברכח ראשונח, במח דברים אמורים כשחוד נשאר ח ת מקומם, אבל אם א א אוכל עם אחרים וכולם שינו א או כשחו על מקומו, אזי גם אלו שחלכו כיון שדעתם לחזור לכאן אל זח שנשארן איגם צריכים ן ואוכלין או שותי כאן ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרי לברך טחדש דכיון שגשאר כאן אהד לא גתבטל הקביעות, וכולם חוזרין

ת 28). ח לקביעותן וגחשב חכל כםעודח א

ה כ ל ה ינים ה י ם מצו שערי

א י ב ) ה ס נ׳ ״ ׳ ססו ס סי א ( ״ ג מ ז) ואחר כך חולך לחדר אחר עי׳ בן עא דעת ת החיצו י ב ברך ב ת חמרחץ י י ב ת ב ח רחרוצח אשתו ד ו נ א דברי חס ״ ד ס ׳ פ סי טב ( ר חי א ב ב י הםסס, ו א חואס עליו דהו ״ ג ט ה י ו מ י נ פ ת ב אשתוה ג ש מ ב ב בן ו ת ב ב ״ ך חשאחן שם נ ו בער רה ו ו ס דברי האג ) העתי ב׳ט ע ה מ ת ש י ן ו צו ת החי י ב ד ב י ב י ג ש ״ מ פ ה ס ז׳) העלה ב ״ רה (שם ס ברו

* י 26) ע״ל סימן עיב סעיף ייני כ׳ כ 27) סימן קע״ח הגד• סעיף בי.

28) שם.

22) סימן ר״ו סעיף א׳ ב׳ וש׳׳ע התניא. 23) סימן רי׳׳א סעיף גי.

24) סימן ריח סעיף י״ד ס״ו ובמגיא. 25) מגיא וסמיג סימן דיו סקיב.

רפ קצור שלחן ערוך נא

ד לא חוי נח לפינח אף על פי שחחדר גדול מאו ט1 בחדר אחד מפי שינוי מקום 29).

רות א מוקף מחיצות, ובירך על פי רות בגן שחו טז אם אוכל פילנות ות אחרים, יכול לאכול גם מאי לנ ת לאכול גם מאי ע מאילן אחד על דו רואח מקומו, כל שלא חםיח דעתו, ואין צריך נ אחרים אף על פי שאית ומכל־שכן מגן זח לגן אחר צו לברך שנית. אבל אם אין הגן מוקף מחי

י דעתו 30). לא מהנ

ה אחרונה. ובו ט׳ סעיפים. כ ר ב נא. כללים ב

רות האדמה נים ועל כל פי ת המי ע ב ש רות האילן חוץ מ א על פין גדולו מן חארץ, מברך לאחריהם בורא נפשות וירקות, וכל דבר שאי

. ( וכו׳ ואפילו אכל ושתה נפטר בברכח אחת!ן אלא אם כן אכל ת המזון אין מברכי כ ר נה וכן ב ב ברכה אהרות מכשיעור אין צריך ברכה אהרונה ת א), אבל על פהו י ז נו כ י כשיעור דהיה ת נה אלא אם כן ש יב בברכה אהרו ן יש אומרים דאינו הי ועל משקייב בברכה ת הי י ז ה כ ת ן אם ש ת ב), ויש אומרים דגם על משקי עי רבית ת אלא פהו אהרונה, ולכן לצאת מידי ספיקא יש ליזהר שלא לשתו

ת או רביעית, ואין הילוק בין יין שרף לשאר משקים 2). י ז מכיתו דהיינו אגוז אהד או שאר פרי, ואפילו א כברי ג דבר שהו

שעריפ מצוייניפ כהלכה

ן תי ב דהשו ת ) כ ׳ םב ר הלכה (םי ו א י ב ב ץ עיי״ש. ו ח ר מ ת גם ב ו ת ש על דעת ל. ן ת המרהץ ע״י הרהור שלא כדין עושי י ב ב

׳ רי ם״ה ה (םי ב ו ש ת עי׳ בשערי ת י נו כז י ר דהי ו ע י ש א) אכל כת י ז כל כ ו גרגשים, האו ב ירים ש ן האו ה עד שאי פ ת ג ן ש י נ פג ת םו פ ) ר א׳ם כג . שג ו ׳ דברי ת, פי י ת לא אכל כז מ א ך דלפי ה ר ב ו מ נ א אי ו ה ת ש ו מ ו כ ג מ מד רכן ף עו סי ) הו ק א׳ ״ רה (שם ס ה ברו נ ש מ ר לה ועי׳ ב י ו הבל של או בכ הזר ״ ו אלא א י ן אהר רו אין מברכי עו ט בשי ע מ ת נ ק ו מ ט צ נ ת ו י ז אם היה כ

. ה פ ת נ ו

ם הוא סקי פו ס ו ״ ש ת לפי הדין ב י ע י ב ר ר ת שיעו י ע י ב ה ר ת ב) שם צי ם דהבי י ר מ ו ם דיש א י נ ו א בין האחר ת נ ו ל ם נפל פ נ מ מהצה, א צה ו כבי

נא 1) סימן ר״ז ובמג׳׳א. 2) סימן ר״י סעיף א׳.

29) שם וכמג״א סק״זז. 30) שם סעיף גי.

קצור שלחן עייר נא רפא

קטנית אהת, יש אומרים אף על פי שאין בו כזית מכל מקום כיון שהוא פרי שלם, טברכין אחריו ברכה אחרונה, ויש חולקין, לכן לצאת מידי ספק אין לאכול פחות םכזית. ואם נתחלק הדבר קודם האכילה בטל ממנו השיבותיה, ולכולי עלמא אין םברכין עליו ברכה אחרונח בפחות

מכזית 3). ד כל האוכלין מצטרפין לכזית, ואם אכל כהצי זית מדבר שמברכין אהריו בורא נפשות רבות וכהצי זית מדבר שמברכין עליו ברכה מעין שלש, או אפילו כהצי זית פת מברך לאהריהן בורא נפשות רבות. ונראה לי דהוא הדין אם אכל כהצי זית מפירות שמברכין לאהריהן על העץ, וכהצי זית ממין שמברכין לאהריו על המהיה, או כהצי זית פת (דהשתא אין כאן שום מין שברכה אהרונה שלו בורא נפשות רבות מכל מקום) מברך לאהריהן בורא נפשות רבות, ואם אכל כהצי זית ממין שמברכין לאהריו על המהיה, וכהצי זית פת, מברך

לאהריהן על המהיה. ושתיה עם אכילה אין מצטרפין4). ה אכל כהצי זית ושהה ג), והוזר ואכל כהצי זית, אם מתהלת האכילה הראשונה עד סוף האכילה לא היה זמן יותר כי אם כדי אכילת פרם, םצטרפין שתי האכילות ומברך ברכה אהרונה, אבל אם שהה יותר

אין טצטרפין. ובשתיה אפילו שהה פהות טזה אין טצטרפין5). ו שתה משקה הטה בטעט מעט ד) (כמו טעע, קאפפעע) כיון שאינו שותה בפעם אהת כשיעור אף על פי שדרך שתייתה בכך, מכל

.( םקום אין טצטרפין ואינו מברך ברכה אהרונה6

שערים מצויינים בהלכה

ההכרעה תם ו ם ודברי מהאקו ת שיעור שלשה ביצי ע ו ואכן בעי כ נ ט ס ת נ. ( ׳ היה ם״ק ט׳ נ םי ״ ה ה אקטן ( עי׳ טז

ם א ת ג) ר ו ׳ רי א י יוםף (םי כ ר ב נ) אכל כהצי זית ושהה עי׳ בם טצטרן* ר דיש אהםתפק א ה ת א י ר ואכא הצי כז הז או ו ית והקי אכא כהצי זו טצטרן* דאענין נ ׳ כז) טםורש יוצא דאי ב םי ״ ה ת ( ו ר י א ם ט י דאדברי הפנדם ׳ הקו ת הנדון, ועי׳ בםי א נ ר ה ת ו ואא ב ת מעי א נ ר ה ת ברכה אזאינן ב

.( ׳ (ם״ק ו׳ ט (םי ״ ה א ב ד) שתה טשקה הטה בטעט טעט כך העאה בת ״ ו ש א דטצא ב ׳ ז׳) הבי ׳ רד םעי ם (םי ״ ש ר ה ת ט ו ה נ ה ב רד ם״ק יב) ות טוצא ״ ו ש ת וכן ב ו ש פ רא נ ך אברך בו ׳ כז) דצרי ב םי ״ ה ת ( ו ר י א ם מ י נ פ

5) שם במג״א. 6) באה״ס סקי״ב ושע״ת שם.

3) שם בסימן ד״י והיא. 4) מגיא שם סק״א ומוזה״ש.

רפב קצור שלחן ערוף נא

) ארץ חטח, ז בשבעה מינים נשתבחח ארץ ישראל, דכתיב7 ושעורה, ונפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן, ודבש, ובתר הכי כתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה להם, ואכלת ושבעת וברכת ונו׳. וכיון שבלהם מבואר בתורה ואכלת ושבעת וברכת, לכן על הלהם מהמשת מיני דנן שהן הטה ושעורה המפורשין, ומכוםמין ושבולת שועל ושיפון שהט נם כן נכללין בהטה ושעורה, מברכין אהריו ברכת המזון שהן שלש ברכות שלמות, ונט ברכת הטוב והמטיב (שנתקן אהר־כך ביבנה). אבל כל שאינו להט נמור אלא מיני מזונות מאלו הםשת מיני דנן, וכן על הנפן דהיינו יין ונם ענבים, בין להים בין יבשיט בין נחליט בין קטניט, ותאניט ורטוניט וזיתיט ותםרים שהט דבש האםור בתורה, לפי שםהם זב הדבש, על כל אלו טברכין ברכה אהרונה ברכה אהת טעין שלש, שהיא כוללת בקצור השלש ברכות ונט הטוב והטטיב שבברכת המזון 8). ח בברכה מעין שלש שלאהר מיני מזונות, פותה על המהיה ועל הכלכלה, והותם ונודה לך על הארץ ועל המה יה, ברוך אתה ה׳ על הארץ ועל הםהיה ועל הכלכלה. ועל היין פותה על הגפן ועל פרי הגפן, והותם על הארץ ועל פרי הגפן, ברוך אתה ה׳ על הארץ ועל פרי הגפן. ועל הפירות פותה על העץ ועל פרי העץ, וחותם על הארץ ועל חפירות, ברור אתה ה׳ על הארץ ועל הפירות (ובארץ ישראל או אפילו בהוץ־ לארץ אם אכל מפירות ארץ ישראל אומר על הארץ ועל פירותיה). אכל

שערים מצויינים כהלכה

ך ו נ י ת ח ח נ ם ח ב ו אל ומשי ם בעל שו י נ ו א נ ו ח נ ח ב כן וכן נ ת ) כ ׳ טז סי מאש (א מ ת ס מ הג עצמו אברך ו ו א נ ו ח ב ד ת כ ) ש ח ׳ פ ם שיין (סי ״ ר ה ת מ ״ ו ש ועי׳ בר ו ע י ש ) ו ׳ טז ו סי ״ ת ס ( ״ ת ת ב ת ת כבר כ ן ו טי ו נ ה ת׳ טי ך השתי ש מ ו נ נ אי

. ן טי ו נ א ה׳ טי ס הו ר ת פ ל י כ אן י ״שאלת״ אי טברבי ת י א ) ר ׳ ת ב ו ו א ע ר ת ת ־ ה ש ת ״ ( ק ס ו פ ה ס ״ ר ט נ ו ק בט א ה ל ת ו ם א ת לוקקי רו י הקרי נ פ מ יזקרים) ש ה על גלירה (אי נ ו ר ה ברכה אקתו ת לקי ל ת ת א ושוהין זטן רב ט ״ פ ומעה ב לנ לעה ו ר לבו ש פ ט ואי א א לק יב) ״ ׳ רד ס ט סי ״ ה א ב ע ( ״ ש ב ב ו ת כ ם לדין ה ה מהו א ר מ עד כדי שיעור, וג ״ ה , ו א ״ פ ה ב ת ו ו ש נ י א י ש נ פ ר מ י ב ין שלא ל ה דנוהנ מ ה ה ק ש ה מ ת ש בם למצוץ צוקר ת א ו פ ר ל ו עו ם משי י ל ב ו ס ם ה י ש נ א ו ה א שם באל י ב ר ה בן. עות ״ ו ש א מ הבי ת, ו י ר כז ו שיעו נ מ ם מ י כל ם ואין או נקי ו י ם ו י צ צ ו מ ל ש רי קנת רו ב תקרי ו ר דה מ לי ק בין גלידה לצוקר דבנ ל ה מ ׳ לא) ד סי כפי אהרן (ן ו ולכן אין טצטרפי ת א נ ק ה ס פ א ד צ מ ה נ מ י ע ט ה ל ט י ע ק בין ט י ס פ ה ה ל ר ב ו ם

ם וד הי. 8) סימן ר״ח סעיף א׳ בי. ת נ 7) ד

א רפנ ר שלחן סייד נ קצו

םיגי מזוגות וגם שתח יין, כולל שניחם בברכח אחת ה) וכן פירות ויין, ואפילו עגבים ויין, פירות ומיגי מזוגות, או אפילו מיגי מזוגות ויין ופירות כולל שלשתן ויקדים על חםחיח ואחר־כך על חגפן ואחר כך על העץ . וכשכולל על חםחיח עם שאר מין, לא יאמר בחתיםח ועל הכלכלה, אלא יאמר ברוך אתח ח׳ על חארץ ועל חםחיה ועל פרי חגפן, או על המהיר. ועל חפירות, או על חמחיח ועל פרי חגפן ועל חפירות 9). וכבר גדפם הגוםהה בסידורים וצריך כל איש ישראל להיות בקי בברכה

זו בעל פה. ט בשבת ויום טוב וראש הדש מזכירין בה מעגיגא דיומא, ואם

•Go שכה ולא הזכיר אין םהזירין אותו י יש לההמיר בברכה זו כמו בברכת המזון בדברים שגזברו בסימן

.(u מ״ד סעיף ו׳ יא בברכת בורא גפשותו) יש אומרים שבראת 12). ויש אומרים, ופירוש של הברכה הוא: בורא גפשות רבות (1 3 קר שברא וכן עי והםרוגן, שברא הגפשות וגם םהםורן, דהייגו כל צרכי סיפוקן, שהם

ונק י ו צועםו רק טוצץ ו נ אי ה באי הפסק ו פ ו ב ק י ז ח מ קר ש ת אבא בצו ו ס י ע ט ת. ך כ ך אכיאתו ב ר ר ה ר נ ו ר ח ך ברכה א ר ב ר ם י פ ו ש ת א נ ק ה ס ון שאא פ כים ן תעואם שאוקחי י הנ ו ה שנ ין מ ם בענ ר ש ב י ׳ עא) ר ת חאק אוי (םי ״ ו ש ב ות ו ק י ת ט ך וטעום ת ם שם זטן רב תאו קי י טחז ה ו ך פ ) אתו רי צוקערא (קענך אברר י ר א ת ם שבאעו ו ר ו ו ק ת צ י צ ת ט ע ש חת ב ן בשי ח וטפםיקי ו ט י נ ער שר אוטר ש פ רך באיער. חיא ואכן חשח אי א צח צו ם האעיטה או הטצי נ ר׳ א (םי ״ נ ט ה ך אתרץ שאא יקשה ט י ר א ה ק בין ברכה אאכיאה ו עאיו רהםםי

) עיי״ש. ק טז ״ קםז ם) נשאא נ ׳ נ נ (םי ״ ש ר ה ת ט ״ ו ש ת) כולל שגיהם בברכה אהת בת ח ם אאא א ר ש כי ת ואא תז כ ר ב ת ת א ח ת ם ב ת י נ ח אהזכיר ש כ ם ש א בת צ א ק חבי ר ו ב ע י ר ם ריצא ב ח י נ ר ש כי חז כר עצטו ו ז ה נ ט י ת ח ח ואבםון* בר טוסו* כי ח ואא חז כ ט ש ״ ח ו ת ח ב ש ב ) ר ׳ ט׳ ם סעי ת (םי׳ ת ״ ע ש ת מ י א ר. וכן נ כן ת״ ם יצא ו י טנ תז ת וישראא ו ב ש ם טקדש ת ת ח ת כא ש ב שא ש

. ( א ן (םי׳ ט י טבי נ ת פ ״ ו ש תעאת בם א נ) ר ׳ רי וסף (םי י י כ ר ב ב ב ת ו) בברכת בורא גפשות כת ת י ש ״ ותשנ ת ו ש פ רא נ ם ״בו ת כ ר ב ת ש ו ר י ל פ כ ר א ח א ם ו י ישבו שנ

שערים מגויינים כהלכה

12) מג״א סימן ר״ז. 13) רא״ש וסור והגר״א.

9) שם סעיף י׳ ייא י״ב. 10) שם סעיף י״ ב ובמגיא סקי״וו.

11) סימן קס״ג סעיף אי.

רפד קצור שלחן עדיו נא

ים לצורך קיום חיותן, כמו הלחם וחמים, וגם על כל שאר דברים חכרחירות ים כל כך, אלא לחתעגג בחם כמו פי הדברים שברא שאיגם חכרחית ״ י ה , חי העולמים. צרכין לומר ה ( ! 4 וכדומה אגו מברכים אותךו !) (הגאון רבי אליהו מווילגא זצ״ל הסכים עם הפוסקים שכתב בפתה 5

.(1 ח ה׳ הי העולמים) 6 ת להתום הברכה בשם, ולומר ברוך א יב אכל פירות שברכה אהרוגה שלהם ברכה מעין שלש, וגםן פירות חעץ שברכח אחרוגה שלהם הוא בורא נפשות, מברך ברכה מעיא מזכיר בחם פרי עץ נפטרים בזח כל פרי עץ שאכל. שלש, וכיון שחות על טין אחר, אינו נפטר בברכה ב ברכת בורא נפשו י תחי אבל אם נ

ת 17). טעין שלש, ויברך תחלח ברכת טעין שלש ואחר כך בורא נפשוזח דבר עד יג לכתחלח אסור לאדם לצאת ממקומו, או לעסוק באי!). ובדיעבד כשיצא ממקומו, שיברך ברכח אחרונח, שמא ישכח מלברך 8ת יכול לברך במקום שחוא שם, ת רבו אם חוא צריך לברך בורא נפשו אבל אם צריך לברך ברכח מעין שלש, צריך שיחזור למקומו כמו בברכת

ד סעיף ט׳ 19)• ״ חםזון לעיל סימן מ T אכל ושתה ולא בירך מיד ברכה אחרונח, יכול לברך עדה כל י ת ב לאכול פירות, ולאחר ש א נו ת ת עיכול, דחיינו כל זמן שאי ע שו בקי נ נו צמא, ולאחר זמנים אלו אינו יכול לברך עוד. ומי שאי זמן שאין לשער, ראוי לו כשנזכר שלא בירך ברכח אחרונח, יברך על מין ממי

ת חראשו1 20). נה לפטור גם א שאכל, ויברך ברכה אחרונה דלא גרע ה והקיא ז), לא יברך ברכה אחרו ת ט1 אכל או ש

טנתעכל 21).

שערים מצוייניפ גחלכהא ר ב ו ואין ם ר א לחבי צי ר מו ח א ״ ה ת ו ש פ רא נ ם ג״כ ״בו ת כ ר ב ן ש משקיה רפםק בש״ע ת ראי צ א ק הבי ן ו ן ומשקין אין מצטרפי לחלק ראובלית נ ו ר ח עה א ך תקי יה וזה צרי ך לו תקיעה לפנ ר צרי ח ם א א ) ר ח פ ק ׳ ת (םי

. חן ת שתי ח א א י צ ו ת מ ח תקיעח א

( ׳ רם (ם״ק ו ׳ חקו י בס ) ו ׳ ׳ לעיל (ם״ק נ ח וחקיא עי ת ז) אכל או ש

14) שם לשון הב׳׳י. סק׳׳ג וח׳׳א. 15) שע׳׳ת סק׳׳ב. 19) סימן קפ״ד סעיף גי.

16) והעולם לא נהגו כן (משנה ברות־,). 20) שם סעיף ב׳ ה׳. 17) סימן ריח סעיף י׳׳א. 21) שע׳׳ת סימן ר״ה םק׳׳א.

18) סימן קע״ח סעיף ה׳ ופמיג באיא

ב רפה ך נ ר שלהן ערו קצו

ת בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה ושהכל. כ ר נב. דיני ב ובו י״ח סעיפים.

א על פירות הגדלים באילן טברכין בורא פרי העץ א) 1)׳ ועל פירות הגדלים באדמה והם כל םיגי ליפתן וירקות וקטגיותב) ״וטאטארקע״ ועשבין מברכין בורא פרי האדמה. ולא גקרא אילן אלא זה שהעגפים שלו גשארים גם בהורף, ומוציא אהר־כך עלים מן הענפים, ואפילו הם דקים כגבעולי פשתן, אבל אם העגפים כלים לגמרי בהורף, ואיגו גשאר

רק השורש לא גקרא אילן, ומברכין על הפירות בורא פרי האדמה 2). ב על דבר שאין גדולו מן הארץ, כמו בשר, דגים, חלב״גבינה 3). וכן על כל מיגי משקים הוץ מן היין ושמן זית מברכין שהכל 4), ותיבת

גהיה יש־לומר היו״ד בקמץ 5). ג כמהין ופטריות (שוואמען), אף־על־פי שהן גדלין מלהלוהית הארץ, יגיקתן איגה מן הארץ אלא מן האויר, ולכן איגן גקראין פרי

האדמה ומברכין עליהן שהכל 6). ד אין מברכין בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה אלא על דבר

ה כ ל ה נים ב י י פ מצו י ר ע ש

ם ״פרי ו ק מ ב ר ״יוצר פרי העץ״ או ש מ ם א י העץ א ר א פ ר ו א) בא ת אה) הבי ו ׳ א׳ א י ת ס ו כ ר ב ר ( מ ׳ בשדי ת ר ״פרי הארץ״ עי מ ״ א ה מ ד א הו ע ב ט ע ש ב מ מ ה מ נ ש מ ן בא ה נ ׳ רב) דיצא דאא אמרי סי ר ( י ה הדב ת ר פ פ ס מם ו ק מ ו בנון ב ת ת ס ו נ ף ב י ס ו ה ו או ש ת ת ס ו נ ר מ ס י ם ת ה אאא א כ ר ב ם ב י מ כ תף סי ר ואא הו ס י ר אבא כאן אא ת פו ם וכן אהי ת ה אא ת כ ר ב ם ב ו ת ת ו א ר מ א שו רשאי נ י שאי ״ פ ע ר ^ ת ת א ס ו נ ה ב כ ר ב ר ענין ה מ א ו ו ת ת ס ו נ ה ב נ י אאא שז הרדב״ ) ו א ״ ת פ ו כ ר ב ה ( נ ש ף מ ס כ ה מ א ראי הבי ד יצא ו ב ע י ד ות ב אשנ

, עיי״ש. ׳ נא) ם סי ״ ב מ ר ת ה ו נ ב באשו ׳ ת ת ו ש ד ת ב ) ז הטעם ב בשם הרדב״ ת כ ׳ רנ) ד וסף (שיורי ברכה סי י י ועי׳ בברכם ת ס ם ד ו ש רא פרי הארץ״ מ ״ ואא ״בו ה מ ד א רא פרי ה ת ״בו ס ו ו נ נ ק ת שת מעין שאש ״עא הארץ כ ר ב ו ב נ ק ת נה עא ארץ ישראא כמו ש ו ״ארץ״ הכו

. ״ ה מ ד א ה ה ״ ס ו נ ו ב נ ק נה עא כא נידואי קרקע אכן ת ו ״ וכאן הכו ת ו ר י פ ועא הה ע ם ט א ת ד׳) ר ו ׳ רה א סי וסף ( י י ת עי׳ בברכ ו י ג ט ק ת ו ו ק ר י ב) ורר עא ם בי ד וכן א ב ע י ד ם יצא ב י דשאי נ רא מי ת בו רקו רר עא הי בי ו

דם. ק הקו ״ . ועי׳ ס י זרעים יצא בדיעבד נ רא מי ת בו ו י נ ט ק ה

4) סימן ר״ב סעיף 1ד. 5) מג״א סימן קס״ז סק״זז.

6) סימן ר״ד סעיף אי.

גב 1) סימן ר׳׳ב סעיף אי. 2) סימן ר״ג סעיף גי.

3) סימן ר״ד סעיף אי.

רפו קצור שלחן זןרוף נכ

שהוא טוב לאכול חי, וגם חדרך חוא לאבלו חי. אבל אם אין חדרך לאבלו הי אלא בטבושל, אף־על־פי שהוא טוב לטאכל גט כשהוא חי, טכל־םקום איגו השוב כל־כך, ואין טברכין עליו ברכתו אלא כשאוכלו טבושל, אבל אט אכלו הי איגו טברך עליו אלא שהכל. וכבוש הרי הוא כטבושל. ולכן על כרוב (קרויט) כבוש טברכין בורא פרי האדטה, וכן טליה הוא

כטבושל לעגין זה 7). ה על הצגון טברכין בורא פרי האדטה ג) 8), וכן על שוטים ובצלים כשהן רכין, ודרכו לאכלט היין, אף על פי שעל פי הרוב אין אוכלין אותם רק עט פת, םכל־מקום גם אט אכלט בלא פת םברכין עליהם בורא פרי האדטה, אבל אם הזקיגו שהם הריפים טאד ואין דרכן לאכלם היין, טי

שאכלם היין טברך עליהט שהכל 9). ו דברים שהם טוביט יותר כשהט היין טכשהט םבושלים שהבישול םגרע אותן, אין םברבין עליהם כשהם םבושלים אלא שהכל. ואף על פי שבישלט עט בשר ועל ידי הבשר גשתבהו, טכל םקום הבשר הוא העיקר ואין םברכין עליהם אלא שהכל. אבל אם בישלן באופן שהן העיקר ומכל טקוט גשתבהו, כגון שטיגגט בשוטן או בדבש וכיוצא בו, מברכין עליהם הברכה הראויה להם, דמה לי אם גתבשלו במים או

בשומן ודבש 10). ז טיגי פירות הגרועים, הגדלים על אטדים וקוצים או בשאר אילגות שיצאו טאליהם ולא גטעי להו איגשי, כטו תפוהי יער וכדוטה, שכשהם היין איגם ראוין לאכילה, אף על פי שבישלם או טיגגט בדבש וצוקער והם ראוין לאכילה, אין טברכין עליהם אלא שהכל, אבל לוזיין (האזעלגיםםע) אף על פי שגדלים ביער השובים הט, וםברכין עליהם

בורא פרי העץ!1).

שערים מצויינים כהלכה

ן בורא פרי האדםה וכתב בטנ״א (םי׳ נ) על הצגון טברכיט כיון רנ סק״ת) דאעם״י שאם טניתין אותו בארץ סופו לתקשות מ״ שזורעין אותו אדעתא לאוכלו כשתוא יד טברך בופת״א. — בילקוט הנרשוני (םי׳ רנ) הביא דתיה פלונתא בין תכטי דורותיו אודות תטיםy לקינות סעודה i תונרטים (טערקישער ווייץ־ק^רן) שאוכלי! אותו כשהוא

7) סימן ר״ כ סעיף י״ב, וסימן ר״ה סעיף 9) סימן ר״ה סעיף א׳ וסויז סקי כ. א׳ ובמג״א. 10) שם.

8) סימן ד״ג סעיף וזי. 11) סימן ד״ג סעיף ה׳ ובטו״ז שם.

כ רפז ד נ ד שלחן ערו ו * ק

ם חגדלים םאליחם בלי זריעה, אף־על־פי שהם ראוין ח עשבין לאכול חיין, ואפילו בישלם וחוא מאכל חשוב, מכל מקום כיון שאי זורעין אותם אינם חשובים פרי ומברכין עליו שחכל. אבל ״םעלאט״ן עליו בורא פרי חאדםח, ונם בעשבים חנדלים וכדוםח שנזרע םברכי םאליחם, אם יש בחם פירות חשובים כנון ״יאגדעם״, ״וםאלינעם״

ן עליחם בורא פרי חאדםח 12). םברכיו עיקר חפרי אינו חשוב כמו חפרי עצמו, אלא יורד נ ט דבר שאין על הטפל בורא פרי האדםח, ואם םדרנח אחת, שאם הוא עץ םברכי הוא פרי האדםח מברבין על חטפל שחכל. ולכן אילן צלף (קאפערנבוים)ם בולטים, כמו בעלין ן שלו ראוין לאכילה, ויש בעלין כטו תםרי שהעליב הפרי, נות הן עיקר הפרי וקפריסין הן הקליפה שסבי ו של ערבה, ואביות שהן עיקר הפרי נ ו ן וראוי נם־כן לאכילה, על האבי י ז כםו קליפות האנות ועל הקפריםין בורא פרי טברך בורא פרי העץ, ועל העלין ועל התםרו. וכן על וורדי (ראזענבלעטער) שנרקהו בדבש וצוקער ( 1 3 ה ט ד א הנן עיקר י שאי ן בורא פרי האדטה, אף־על־פי שגדליט באילן טפנ טברכין ) שנרקהו בדבש וצוקער טברכי י ״ ן צי . וכן קליפות ״סאטעראנ ( ״ י ר פ הן בדבש י נ , ועל קליפות קישואין שטטנ ( ^ ה ט ד א עליהט בורא פרי הת ת שזורעין בשדו ו י ן טהקטנ טי ן עליהם שהכל. ועל השרבי וצוקער טברכין עליהט שהכל. ת טברכי ו י אף על פי שהן טתוקים אט אכלן בלא הקטנהם אפילו כשאוכל טי ת על דעת לאוכלט היין בשרבי ו נ ואלו שזורעיט בנ

ה 16). ט ד א ן להוד, יש לברך בורא פרי ה טי השרבי

י נרעינן של פירות אם הט טתוקיט, טברך עליהן בורא פרינו ט כלל, ואט אוכלט כך אי נט נחשבי ט אי ״ אבל גרעיניט חטרי ח ט ד א ה

ה כ ל ה נים כ י י פ מצו י ר ע ש

כיצד מברך ורעת הגאון ר׳ ישעי׳ זילברשטיין מווייצען (בעל מעשי למלך) לחלק בין אותן הגזרעים לאוכלן כשהן רכים רטברך עליהן ״בופה׳׳א״ ובין אותן הגזרעים לטחנן או לבהטות ולעופות דמברך עליחן ״שהכל״ ודעת הגאון טהרי״ם טיגערטאן דגם אותן שגזרעו שלא לאוכלן רכין אפ״ה

כל זטן בשהם רכים מברכין עליהן ״בוםה״א״.ן במשנה ברורה (םי׳ רב ס״ס לט) צי ד) וכן קליפות פאטעראנ

15) טויו סימן ר״ ד סקס• ו ושיע הועיא.

16) טו׳׳ז סי׳ ר״ד סקיד ועי׳ סמיג ושעית. 12) סימן ר׳׳ ד סעיף א׳ וטו״ז סקיח וודא.

13) סימן ריב סעיף ד.p ר׳׳ד סעיף ייא. ^ (14

רפח קצור שלחן ערוד נכ

ן על ידי חאור וכדומח מברר עליחם מברר עליחם כלל, ואם מתקנ שהכל ד!).

א חקליפח יא שקדים חמרים, כשחם קטנים שאז עיקר אכילתן חיח מרח, ועל־דעת כן נוטעין אותן, מברר עליחם בורא פרי העץ, נ שאי וכשחם גדולים שאז עיקר חאכילח חוא טח שבפנים וחוא מר, אם אוכלן כר איגו מברר כלל, אבל אם םתקן על-ידי חאור או דבר אחר, כיון דפרי ניגחו וגם על דעת כן גוטעין אותן מברר עליחן בורא פרי העץ 18).ן בצוקער אף-על-פי שחצוקער חוא חרוב, טכל טקום שקדים חטחופין ) ״וקאלטום״ טחופח בצוקער טברכי ! 9 םברכין עליחם בורא פרי העץ

רק שחכול, כי חקאלטום אינו פרי 20).נם נ יב פירות שלא גגטר בישולן על חאילן, אפילו בישלם או טיא חדרר לטגן פירות שלא גגטרו בדבש או בדבש וכדוטח, כטו שחוגן בדבש או בצוקער ג טטו צוקער, טברר עליחם שחכל 21)• אר על אתרו

יש לברר בורא פרי העץ 22). יג גובלות, וחן פירות שגשרפו טן חחום וגבלו וגפלו טן האילןן עליו רק שהכל, א דבר שגתקלקל אין טברכי קודם שגתבשלו, כיון שחון עליחן שחכל. אבל אם ת טברכי צ פשח ותבשיל שגתקלקל ק ת שעי וכן פן עליחן כלל. וכן גן ראוין לאכילח אין טברכי גתקלקלו לגטרי עד שאין עליו כלל, ן אותו על הארץ) אין טברכי חומץ גטור (שטבעבע כששופכי

ן עליו שחכל 23). ה םברכי י לשתי ואם ערבו בטים עד שראות לעולם על האילן, ו יד ויש טיגי פירות שדרכן בכר שאיגן טתבשלן אותן בתור קש ותבן וכדוטה ועל אלא לאחר שגומלין מן חאילן טגיחים (אשריצין) כיון שדרכן י ם כגון האגסים (בירנען) הקטנ ידי כר מתבשלי

ן עליהן בורא פרי העץ 24). בכר םברכי

שעריפ מצוייניפ בהלכהר שהבא י ב ה ואכן יש א ם דחאקו כז י נ ו ר ח א ב שם כא ה ש ו צ שם ח ״ ח ע ש ב ו׳ ם (סי י ת ת פ ת נ מ כ יצא ועי׳ ב ״ א נ ״ ח פ ע או ב ״ ח פ רר ב ם בי ד א ב ע י ד ב וט ״ ח מ א עיקר חפרי ו חו ע ש ״ ח פ ר עא הקאיפה ב י ב נ ודאי יש א ו ר ת א ב רב) דת ב ש שי הר״ן ( דו בתי א הקאיפה ו ם דעיקרו הו ו ש ה מ ו שו ב עצו ופרי ו ש ת

. ף תפרי ו נ תר מ ו ב י ו ש נ וצנון קאיפתן ת ו ר ת א ב ד ת ) כ נ ו ר ת ה א ״ קח. ר

21) מג״א סימן ר״ב סק״ה. 22) כו״ו סי׳ ר״ה סק־ג ועיין שע״ת סקיו. 23) סימן ר״ב סעיף סי, וסימן ר״ ד סע״ אי.

24) מג״א סימן ר״ד ובמחה״ש סק״ב.

17) סימן ר״ב סעיף ג׳ והגר״א ועי׳ שע׳׳ת. 18) שם סעיף הי.

19) באהיט סימן ר״ד סקי־ט ופמ״ג. 20) ח״א.

5ןצור שלחן ערוך נב רפט

ך ן בחם אלא שרף בעלמא כנוס בתו ני פירות שאי ט1 יש טין אותן ם ונקראים ״קאלינעם״ ואינן ראויין לאכילח, אלא טוצצי י חחרצנצח זו שחבל (דכיון שעיקרו אינו אלא ן על טצי וזורקין חקליפות, טברבי לטשקח חיוצא טטנו, אין עליו שם פרי כלל), ואפילו חוא בולע גם

חקליפח וחגרעין אינו טברך רק שחבל 25).ן בורא פרי חעץ ובורא פרי חאדטח ה) אלא כשגיכר טז אין טברכיגו גיכר כלל מח חוא, כגון א פרי, אבל אם גתרםק עד שאי במקצת שחוות שריסקן ן טשזופין וקטגי ״לעקפאר״ ״פאוואדלע״ ״לאטווערג״ שמבשלין עליחם שחבל. ובדיעבד אם בירך עליחם ברכח לגטרי וכדוטח, טברכייח לחם יצא, ואם רוב דרך אכילת אותם פירות חוא על־ידי ריסוק חראו שםרםקין אותם לגמרי םברכין עליחם אף לכתחלח ברכח חראויח לחם 26), יז אורז ודוחן (חירז ורייז) שתגבשלו, אם לא גתםעכו מברךם ועשח מחם פת, יש עליחם בורא פרי חאדמח, ואם גתמעכו או שטחג חילוק בין אורז לדוחן, כי מצד חדין על חאורז מברך בורא םיגי מזוגות ועל חדוחן שחבל, אלא שיש לגו ספק אם אורז חוא ״חירז״ ודוחן ״רייז״ם לא יאכל בין חירז בין רייז שגתםעכו אלא או לחיפוך, לכן ירא שמית מברך בין על חירז בין על ן לו פ בשעת חדחק שאי ך חםעודח. ו בתות ״טענגרא, ו י ת חעשוי מקטנ ת 27), על פ רייז שחבל, ולאחריחם בורא נפשו קיקריץ, טעלייע, טירקישען־ווייץ״ אפילו בטקוטות שדרכם בלחם זח

ן עליו שחכל 26). מברכי

יח על ״חצוקער״ ו) מברך שחכל, וכן חמוצץ קנים מתוקות, שחבל. וכן ״ציטרינד, ולאקריץ״ שכוםםין ובולעין רק טעם ופולטין חעיקר

ן שחכל29). טברכי

שערים מצוייניפ כחלכח ה) בורא פרי חעץ־ובורא פרי חאדטח אמרו בירושלמי אדם נוטל פיטמא מאבטיח ופיטמא מתפוח ומתאחי! ונעשין כלאים בלומר ונעשה פרי טעורב טאבטיח ותפוח. ונראה לי דמברך ״בורא פרי חאדמח״ אבל אם נזעו מחליף חוא אילן נמור וטברך ״בפה״ע״ (שיורי ברבח םי׳

רנ בשם הרדב״ז), ועי׳ לקטן (םי׳ נט) אי מברבין שהחיינו על כלאים. ו) על חצוקער עי׳ לעיל (םי׳ נא ס״ס ד׳).

25) מגיא סימן ר״ג סק״א. 28) סמי ג במיז סקי׳׳א. 26) סימן ריב סעיף ז׳ וש״ע התניא וח״א. 29) סימן ר״ב סעיף ס״ו ובח״א.

27) םימו ריח סעיף ד זד.

רצ קצור שלחן ערוף נג

טב ומשסה של פירות וירהות. ובו ו׳ סעיפים. נג. דין רו

א כל חפירות וירקות שסחטן וחוציא מחן משקין, מכרך על חטשקין שחכל, וכן דכש טן חתטריט, כי אין טשקח נקראת פרי רק חיין ושטן זית א), והיין שחוא חשוב טאד קבעו לו ברכח טיוחדת בורא פרי חנפן ב), ושטן זית שחוא נם־כן חשוב, אם נחנח טטנו כענין שחוא

צריך לברך עליו טברכין עליו בורא פרי חעץ!). ב פירות שאין דרכם לבישול אלא לאכלם חיין, אם בשלם טברך על חרוטב שחכל, אבל פירות שדרכם ליבשם ולבשלם וחם שכיחים לרוב ונטעי לחו אדעתא דחכי, אם בשלם כדי לאכול חפירות ונם לשתות את הרוטב טברך על הרוטב בורא פרי חעץ, ואפילו אינו אוכל טן חפירות, וכן קטניות וירקות בםקום שדרכם לבשלם, לאכלם וגם לשתות הרוטב, טברך על חרוטב בורא פרי חאדטה, ואפילו אינו אוכל טן חטאכל (וחחילוק שבין זח לטח־שכתוב בסעיף א׳, יש אוטרים םשום דחתם אין דרכם בכך לסחוט את חפירות או ירקות לחוציא טיםיחם וחכא דרכם בכך. ויש אוםרים טשום דיותר נכנם טעם חפרי וחירק בםים שמבשלין אותן בחם, מאשר חוא בטשקח שזב טחן) אבל אם אין כוונת הבישול רק בשביל חפירות או חירקות, אזי כשאינו אוכל מן חפירות והירקות אלא שותה את הרוטב לבד מברך שהכל, ואם בשלן עם בשר ביהד אפילו אם כוונת הבישול נם בשביל הרוטב, לעולם טברך על

י ר ק י ע הרוטב שהכל, כי הבשר הוא ה ג פירות ששראם או בישלם רק בשביל הרוטב טברך עליו שהכל,), וכן על השכר, בין ולכן טברכין על ״קאפפעע״ ועל ״טעע״ שהכל3

שהוא טתםרים בין שהוא םשעורים4). ד ירקות או פירות שכובשין אותם בםים שיתהטצו, אף־על־פי

שערים מצויינים כהלכה

א) רק היין והשטן זית לשונו מגומגם קצת דמשמע דהיין והשמן נקראים פרי ובש״ס (הולין קכ:) משמע דנם היי! אין נקרא פרי ועי׳ בשיורי ברכת (סי׳ רב) בשם התשכ׳׳ץ דנם יין אף דלא אקרי פרי מ״מ

מברכינן עא היין פרי תנפן דפרי אא אקרי אבא פרי תנפן אקרי, עיי״ש. ב) בורא פרי הגפן ואם טעה ובירר בורא פרי העין יש מתאוקת

תפוסקים אי יצא וספק ברכות להקל (משנת ברורת סי׳ רה ס״ק ע׳).

ננ 1) סימן ר״ב סעיף א׳ ד זו. 3) סימן ר״ה במגיא סק״ו. 2) סימן ר״ב סעיף י׳ ומג** 4) סימן ר״ד סעיף אי.

קצור שלחן ערוך נג רצא

שדרכן בכך בנון ״נורקען אוגערקים. ראטהע־ריבין, צוויקעל, בוראקעם, קרויט״ מכל םקום אין מברכין על חרוטב כי אם שחכל. ואןש־על־פי שטעם חירק והפרי ברוטב, מכל מקום חואיל ואין עיקר חכבישח בשביל שיתגו טעם במים, אלא בשביל שגם חמח בעצמם יתוקנו על ידי חכבישח לכן מברכין רק שחכל 5), ומכל מקום אט אכל תחלח את חירק ובירך בורא פרי חאדטח ואחר כר רוצח לשתות גט חרוטב, יש ספק אם צריך לברך על חרוטב כי שמא יצא בברכת בורא פרי חאדטח גט על הרוטב כי שטא יצא בברכת בורא פרי האדטה גט על הרוטב, לכן

לא יעשה כן 6). ה וכן פירות וירקות וקטגיות וכדוטה שבשלט במשקה שיש לה טעט בעצטותח, כגון בחוטץ או ״בבארשט״ או בחלב, טברכין על הרוטב שחכל, ואט אכל תחלח את חטאכל יש ספק אט אין חרוטב גפטרח

בברכח זאת ד). ו צטוקין שיש בחן לחלוחית כל כך שאט חיו דורכין אותט יצא טחט דבשט, אט כתשט ושרח אותט בטיט לצורך שתיח ולא לצורך אכילת הצטוקין, אט שרה שלשה יטיס ותוסס ג), ולאהר שלשה יטיט עירה טהם את הטשקה לכלי אהר, הרי טשקה זו יין גטור, טברכין עליו בורא פרי הגפן ולאהריו ברכה טעין שלש, ובכל טקוס שצריכין בום יין יוצאין בו, וצריכין לראות שיהיו הצטוקין יותר טהלק ששית שבטיט, ומשערין את הצמוקין כמו שהיו בלהותן קודט שגתייבשו8). ודוקא כשגעשח על ידי שריה, אבל אט בישל הצטוקין בטיט, איגו געשה יין על ידי הבישול ד) 9). ואט שרח או בישל את חצטוקין על דעת לאכול גט את

הצטוקין, יש כטה ספיקות בברכה שעל הטשקה0!).

שערים מצוייניט בהלכהא ״ ג ס ה ) ו ׳ ב D״P י ׳ ד י ס ז ( ״ ו ט ) אם שרה שלשה יטים ותוסס ה נה ש ל א ש ק ו י ד ע ב ו ר ב ת ) כ ד ק כ ״ נ ס כ ׳ ק י ד ס ״ ו י ) והש״ר ( ק בז ״ ם ס ש ) ׳ י ד ס ״ ו י ל ( ו א ד ש ת י ו ה נ ה ב ) ו ׳ ׳ ת י ע ת ס כלל ע ם ( ד ת א ס כ ת א ב ב ם א י פ ית ו ת ר א ב , ו ע ״ ל ע מ י ב נ ן ם א ה כ ״ ת ה ע ת ל ע י מ ו ש ת ו ב כ ן ד ד י ד ל ו ד ב ת ) ב נ כ קג י ש ה א ש ו ו א נ י ש ל מ א ק ז ת י י ד ב ל ד ע ק ב ״ ה נ ם ה ש א ב י ב ) ה ב ׳ ד י ס ם ( י י ה

. ם י מ ׳ י נ ת ס ו ת פ ל ב ק ה ן ל י א ל ו ו א ד ש י ל ה על ל ת כ ב ם (הלכות ש ד י א י ת ב ) איגו געשה יין על ידי הבישול ו ד

8) עיין שע־ת סימן ר״ד סעיף הי. 9) ם׳ החיים.

10) שיע התניא סימן ר״ב סעיף י*ב.

5) סו״ז סימן ר״ב סק״י. 6) מגיאסי׳ ר״ה

7) סויז סימן ר״ה סק״ה וח״א.

רצב קצור שלחן עייר נד

נד. דין עיר!ר וטפל. ובו ט׳ סעיפים.

א אם אכל שני דברים או אוכל ושותה וחאחד עיקר אצלו וחשני חוא טפל לו, שאין כוונתו לאכלו אלא בשביל העיקר, ואם לא היה לו חעיקר לא חיח אוכל כלל את חטפל, כנון שחלש לבו, וכדי לחזק לבו אוכל דנ טליח או צנון, אלא מפני שחם דברים חריפים אוכל נם טעם פת א), או דבר אחר למתק חחריפות, וכן אם טתאוח לשתות יין שרף ושותה, ובכדי לטתק ההדיפות אוכל אהריו טעט פת ב), או איזה פרי, מברך רק על העיקר, ועל הטפל אינו צריך לברך לא לפניו ולא לאהריו,

כי נפטר בברכח שעל העיקר ונם נטילת ידים אינו צריך!). ב ודוקא אם אוכל את חעיקר תחלח ואחר כך את חטפל, ובשעח שבירך על העיקר היה דעתו לאכול נם את חטפל, או שחוא רניל בכך דהוי כאלו היתד. דעתו לכך ואוכל את הטפל באותו טעטד, לאפוקי אם

הלך בנתיים להדר אהר שאז צריך לברך נם על הטפל 2). ג וכן אם אוכל מתחלה את הטפל ואהר כך את העיקר, כגון שרוצח לשתות יין או יין־שרף וכדי שלא לשתות אליבא־ריקגא, אוכל תחלח איזח דבר קטן, צריך לברך גם על חטפל ג) אמגם כיון שחוא רק

שערים מצוייניפ בהלכה ו׳ סעי׳ ז׳) כתב רמותר אבשל ואקדש עליו ובהגהות מהרש׳׳ם (םי׳ ערבי בישוא, ובשו״ת מגחת אאעזר (ח״א סעי׳ ח׳) משמע ג״כ דעתו אהקא ע״

םי׳ מת) דעתו להחמיר. א) אוכל גם טעט פת עי׳ בפתחי תשובה (םי׳ ריב) בשם שו״ת משיבת גפש (םי׳ ח׳) ראם אכל מחרג שחוא תעיקר פחות מכשיעור וחטפל שחוא תפת אכל ממגו כשיעור מצטרף חטפל לחעיקר וחוי כאבל מתרג

כשיעור ומברך ״בורא גפשות״. ב) אוכל אהריו טעט פת עי׳ בחיי ארם (כלל נו סעי׳ ג׳) ראם תפת שאוכל לשם טפל חוא נרול כביצת צייר נטילת ירים בלא ברכח, אבל בשו״ע תרב תנרש״ז (טי׳ ריב סעי׳ ו׳) רכל פת שתיא טפילת לענין ברכח חיא טפילת נ״כ לענין נט״י ואין צייר ליטול יריו אפי׳ אוכל כביצת, ועי׳ פלוגתא זו במג״א (שם ס״ק נ׳) וכתב שם עוד דטוב למנוע מלאכול פת בשעת תשתייח כי מי יוכל לחבחין אם אוכלו טשום מלוי

כרם ראז צייר לביר המוציא או אכלו למיתוק תשתיית. ג) צריך לברך גם על הטפל עי׳ בטו״ז (םי׳ ריב ס״ק ו׳) משמע שם מדבריו דדוקא אם השתייה העיקר והאכילה טפל צריך לברך נם על

גד 1) סי׳ רי׳׳ב סעיף א׳ ומג׳׳א סק׳׳בג׳. 2) מג׳׳א שם ווז׳׳א.

קצור שלחן ערוף נד רצג

טפל עתח יש-אומרים דירד מברכתו ואין מברכין רק שחכל, ויש חולקין 3), ולחוציא את-עצטו טידי םפיקא, ישתח תחלח קצת טן חעיקר,

.( ויברך עליו לפטור את חטפל4 ד אם כווגתו לשגיחם, כגון שחוא שותח יין שרף ואוכל גם טיני כיםגין ודובשגין ״חאגיג־קוכען״ או טרקחת וכדוטח, צריך לברך על שגיחם, ויברך תחלח על חכיםגין או על חטרקחת שחם חשובים, ואחר כך טברך על חיין שרף. וטכל־שכן אם אוכל פת כיםגין ושותח גם־כן ״קאפפעע״ שצריך לברך על שגיחם דחייגו תחלח על חפת כיםגין ואחר

כך על ח״קאפפע״ שהרי כווגתו לשניחם5). ה שגי טיגים שגתבשלו יחד, אם כל טין טובדל לעצטו טברך על כל טין בפגי עצטו ברכח חראויח לו, אבל אם גתעטכו וגתדבקו אזי אזליגן בתר רובא, וטח שחוא חרוב זחו עיקר וטברכין עליו וחשגי גפטר. אך אם אחד חוא טחטשת טיגי דגן אף־על־פי שחוא חטיעוט חוא

.( חעיקר6 ו טאכל שגתן לתוכו חלב או טרק לאכלם ביחד, אם עיקר כווגתו חטאכל, אזי טברך רק עליו וחחלב או חטרק טפלים, ואם כווגתו רק על חטרק וחחלב טברך עליחם וחטאכל חוא טפל, ואם כווגתו על שגיחם (ואין ברכותיחן שוות) נברך תחלח על חטאכל ואוכל טטגו טעט, ואחר כך מברך שחכל על חמרק או על חחלב, ואין חולכין בזח אחר חרוב,

ואפילו אם חמאכל חוא מין דגן איגו גחשב עיקר לעגין זח 7). ז בשמים שחוקים שעירבן עם צוקער, חבשמים חם חעיקר וטברכין עליח ברכח חראויח לחן. על אגוז ״טושקאט״ בורא פרי חעץ, על ״ציטריגד״ בורא פרי חאדטח, וכן על זגגביל (איגגבער) בורא פרי

חאדמח 8).

שערים מצוייניפ כחלכח

הטפא כשמקדים הטםא אאכיאה משום דאי יברך רק עא העיקר שהיא השתיה ויקדים האכיאת טפא אז יהיה הפסק בין ברכה אשתיה במידי דאכיאה אבא אם שניהם העיקר והטפא הם דבר אכיאה כנון טאיה ופת יבוא אתקדים אכיאת פת דדוקא אכיאה אנבי שתיה מקרי הפסק ואא אכיאה

ל) ש׳׳ע התניא סימן ר״ב סעיף י׳׳ג. 8) סימן ר״ב סעיף י״ז, י״ח, וסימן ר״ג.

סעיף ף ד.

3) שם בהגה ובמג״א סקיר. 4) ח״א.

5) סימן רי״א באה״ס סק״ס. 6) כמ׳׳ש לעיל בסימן מ׳׳ח סעיף י׳ ןי״ש,

ח רצד קצור שלחן ערוף נ

ח חשותח שמן זית כמו שחוא, אינו מברך עליו כלל מפני שחוא מזיק לו, ואם עירבו עם שאר דברים חוא חטפל ומברך רק על חעיקר, אך אם יש לו איזח מיחוש שחוא צריך את השמן לרפואח, ובכדי שלא יזיק לו חוא מערבו בשאר דבר, מאחר שעיקר כוונתו על חשמן אף על פי שחוא חטעוט, מברך עליו ברכתו שחוא בורא פרי העץ ופוטר את חדבר חאחר, ואם חוא צטא ועיקר כוונתו לשתות לצטאו, אלא שאגב חוא נותן בו שטן לרפואח טברך רק על חטשקח. וכן חדין אם נותן לתוך חטשקח אגוז ״טושקאט״, או ״ציטרינד״, או ״אינגבער״, דאזלינן בתר

חכווגח 9). ט כל טיגי טרקחת, חדבש וחצוקער חן טפלים וטברכין על עיקר

הפרי ברכתו חראויח לו 10).

נה. דין לרימה בברכות. ובו ה׳ סעיפים.

א טי שיש לפגיו טיגי פירות הרבה והוא רוצה לאכול םכולט, אט ברכותיהן שוות, יברך על זה שהוא הביב לו והפץ בו יותר!), ואם שגיהם שוים לו בהביבות, אזי אם יש ביגיהט טטין שבעה שגשתבהה בהם ארץ ישראל G יברך על זה, אף על פי שאיגו אלא הצי פרי והשאר הט שלטים, ואט אין ביגיהט טטין שבעה, אם אהד שלם ואהד איגו שלם, שלט עדיף; וכן אט אין ברכותיהם שוות, אלא שאהד ברכתו בורא פרי העץ ואהד ברכתו בורא פרי האדטה שצריך לברך על שגיהם, אם האהד הביב עליו יברך תהלה על ההביב, ואם שגיהט שויט לו יברך תהלה על זה שהוא טטין שבעה אפילו הוא הצי, ואם אין

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

לנבי אכילת, ועי׳ במנחת פתים (םי׳ ריב) דנם זה הוא דושא בדיעבד ולא לכתחלה דהא איתא בירושלמי (פ״י ה״ז) דבייד על הםםח םטד את חזבח משום דחפםח עיסר וחזבח טפילח, ועל ברתד אבל חזבח תחלה דחפםח נאכל על השובע, וכאן שניחם טידי דאכילח ואפ״ח נשט לשון דיעבד,

עיי״ש.

p ריב סעיף ה׳ ובמג״א סעל״ד. גה p^j (1 רי״א. ^ (9 10) סימן ר״ג סעיף ד. 2) מפרסים לעיל בסימן נ״א סעיף ד.

ה צ קצור שלחן ערוד נה ר

ביניהם ממין שבעה, שלם עדיף. ואם שניהם שלמים או שניהם הסריס, יקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה 3).

ב אם כולן הן ממין שבעה ושוים לו בהביבות, צריך להקדים את זה שהקדימו הפסוק א). וארץ בתרא שנאמר בפסוק הפסיק את הסדר, נמצא לפי זה כי תמרים קודם לענבים, לפי שתמרים הם שני לארץ בתרא, וענבים הוא שלישי לארץ קמא. ודוקא ענבים אבל יין כיון שהוא

דבר השוב וקבעו לו ברכה לעצמו הוא קודם לכל הפירות 4). ג הא דיש מעלה למין שבעה, דוקא כשנגמרה הפרי, אבל פרי שלא גגמרה אין לה מעלה דלא משתבה קרא במידי דלא הזי, וכן אם אכלו

שלא כדרך הגאתו, כגון הכוםם הטה אין לה קדימה 5). ד אט יש לפגיו דבר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדטה, וגט דבר שברכתו שהכל ורוצה לאכול טשגיהט, ברכת בורא פרי העץ וברכת בורא פרי האדטה קודטות שהן תשובות, לפי שהן טבוררות יותר שאיגן פוטרות אלא טין אהד ושהכל היא ברכה כוללת הרבה. ואפילו אט זה שברכתו שהכל הוא הביב לו יותר, טכל טקוט

צריך להקדיט בורא פרי העץ או בורא פרי האדטה 6). ה ברכת בורא טיני טזונותב) קודטת גם לברכת היין, וטכל־שכן המוציא, שהרי היא קודמת גם לברכת בורא טיני טזונות 7), ולכן בשבת ויום־טוב כשטקדש על היין צריך לכסות את הפת שלא יראה בושתו שטקדיטין לו ברכת היין. וכן בשתרית שטקדש ואוכל אהר כך טיני

טזונות צריך לכסותן בשעת הקידוש 8).

•

שעריט פצויינים כהלכה א) צריך להקדיט את זה שהקדיטו הפסוק אם דין זה הוא מדאורייתא או מדרבנן, עי׳ מזה בהעיטור (הלכות ציצית שער אי) דמשמע שם דהוא מדאורייתא, ועי׳ במנתת פתים (סי׳ תרנא) מה שמסשה

מזה על הרא״ש, עיי״ש. ב) ברכת בורא טיני טזונות קודטת הרבה פעמים ראיתי מאיזה חםידים ומדקדקים דלאתר תפלת שחרית היו שותים מעט יי״ש וטועמים עליו התיכת דבשן ומקדימין היי״ש למזונות. ועתה ראיתי בילקוט הגרשוני

6) סימן ג׳ ומג״א שם. 7) סעיף וד.

8) סימן רע״א סעיף טי.

3) שם סעיף א׳ ג׳ ובפג״*. 4) שם סעיף ד

5) שש סק״זז.

רצו קצור שלחן עייר נו

נו. דין טעות בברכות. ובו ד סעיפים.

א טעח ובירך על לחם גמור בורא מיני מזוגות, או על פת כיםגין חםוציא יצא. אבל אם בירך על תבשיל אפילו ממיגי דגן חמוציא, לא יצא!). טעח ובירך על עגבים בורא פרי חגפן, יצא. וכן אם טעח בברכח

אחרוגח ובירך על חגפן, יצא, שחרי גם חעגבים פרי חגפן חם 2). ב טעח ובירך על פרי חעץ בורא פרי חאדמח, או שחיו שתיחן לפניו וטעח וחקדים לברך על פרי חאדםח וגתכוין לפטור בזח גם את פרי חעץ יצא, שחרי גם חעץ יוגק מן חאדמח. אבל אם בירך על פרי חאדמח בורא פרי חעץ, לא יצא. ולכן אם מסופק באיזח פרי אם חוא פרי חעץ או פרי חאדמח, ואי-אפשר לו לברר בשום אופן יברך עליו בורא

.( פרי חאדמח3 ג טעה ובירך על חיין בורא פרי חעץ אם גזכר מיד, יאמר תוך

כדי דיבור בורא פרי הגפן, ואם לא גזכר טיד יצא בדיעבד 4). ד על כל דבר אפילו על הפת ועל היין אם טעה ובירך שהכל,

יצא 5). ה אף על פי שלכתהלה צריך לדקדק ולכוון על מה שהוא מברך, מכל מקום בדיעבד אם טעה בכווגה, כגון שלקה כוס קםבור שהוא יין, ובירך על דעת שהוא יין, וקודם שאמר בורא פרי הגפן גזכר שהוא מים או שכר וסיים שהכל גהיה בדברו, אין צריך להזור ולברך, דמשום טעות מכווגה אין צריך להזור ולברך, וכל שכן אם טעה בהיפך שהיה סבור שהוא שכר או מים ובירך על דעת לומר שהכל, וקודם שאמר

שהכל גזכר שהוא יין וסיים בורא פרי הגפן שיצא, שהרי אפילו אם ה מסיים כפי הכווגה היה יוצא 6)

ו אפילו אם סיים כל הברכה בטעות אלא שגזכר תוך כדי דיבור ותיקן אמירתו, כגון שלקה כוס מים או שכר קםבור שהוא יין ובירך

שערימ מצויינים בחלבה

(סי׳ ריא) שראה בספר שבילי דוד (פתיחת כללי ברכות דף ח.) שכתב בזה״ל ודע כי יש עניו הנראה לפום ריהטא להפליא כי הנהוג כשמביאין

גו 1) חיא. ושעית שם. 2) סימן ר״ח סעיף ס״ו. 5) סימן ר׳ב סעיף י״זז. 3) סי׳ ר׳׳ו סעיף א׳ ב׳ וסי׳ ריב סעי״ ייח. 6) סימן ר׳׳ט סעיף א׳,

4) עיין מגיא סי׳ ריח סקכ״ב ובאה״ס

קצור שלחן עייר נז רצז

בורא פרי חנפן ונזכר מיד שחוא מים או שכר וסיים שחבל נחיח בדברו, וכך חיתח אמירתו בורא פרי חנפן שחבל נחיר! בדברו, יצא 7).

ז ואם לא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לברך מחדש ברכת שחבל אם חוא רוצח לשתות בום זח, ואם חיח בדעתו לשתות גם יין אחר, יקח יין וישתח מעט ואין צריך ברכח שגיח כל שלא חפםיק בדיבור. ואפילו טעם תחלח מן חכום ועל ידי טעימתו גודע לו שחוא מים או

שכר, טכל טקום לא הוי חפםק בדיעבד 8).

•

נז. דין בירך על מאכל או משסה ואחר־כך הביאו לו עוד. ובו ד סעיפים.

א בירך על הלחם ולא חיח בדעתו לאכול יותר טטח שחכין לו, כגון שקגה לו להם או גלוםקא וסבר שיהיה לו די, ושוב גתאוה לאכול יותר ושלה לקגות לו עוד, אפילו יש לפגיו עוד טטה שהכין לו בתהלה, מכל מקום צריך לברך שגית הטוציא על טה שהביא לו, טשום דהוי גמלך, אבל מי שיש לו להם בביתו והתך לעצמו התיכה, שהיה סבר שיהיה לו די, ואהר כך גתאוה ליותר והתך לו עוד, אף על פי שאין לו עוד מן הראשון, איגו צריך לברך שגית, דזה לא מקרי גמלך כי הדרך

הוא כך!). ב בירך על הפירות שהוא אוכל והביאו לו אהר כך עוד פירות, אם בשעת הברכה היתה דעתו על מה שיביאו לו, אזי אפילו אם אין לו עוד מהראשוגים, ואפילו איגם ממין הראשון אלא שברכותיהן שוות אין צריך לברך שגית על אלו שהביאו לו. ואם הוא גמלך ממש, דהייגו שמתהילה לא היה דעתו לאכול רק אלו שהם לפגיו, ואהר כך גמלך לאכול יותר, אזי אפילו הם ממין הראשון וגם יש לפגיו עוד גם

מהראשוגים מכל מקום צריך לברך שגית על אלו שהביאו לו 2).

שעדים מצויינים כהלכה

לפני אורהים לעסיר (רבשן) ויי״ש מברכין על יי״ש תחלה והרי ז׳ םינין קורמין מבש״ב ״בורא מיני מזונות״ ובפנים (בםום״י ריא) הבאתי חרושי

גז 1) סימן קע״ד סק׳׳ו בסו״ז. 2) סימן ר״ ו מג׳׳א םק״ז.

7) שם סעיף אי. 8) שם ובאה׳׳ס סק׳׳ד.

רצח קצור שלחן ערוד נז

ג ואם בתחלח חיתח דעתו סתם לא כך ולא כך, אזי יש חילוק שאם בשעה שחביאו לו חשניים לא חיח לו עוד םחראשונים צריך לברך שנית, אבל אם היה לו אז עוד מהראשונים יש ספק אם צריך לברך שנית על השניים או אינו צריך, לכן טוב ליזהר שכשהוא מברך תהא דעתו על כל טה שיביאו לו, ואם לא היתה דעתו כך אלא טםתטא כיון

דאיכא םפיקא בברכה יש לו למנוע את עצטו טלאכלם3). ד חביאו לו פרי שחוא חשוב וחביב עליו יותר מן הראשונים, או שחוא ממין שבעח, אפילו יש לפניו עוד םחראשונים צריך לברך על זח שהביאו לו, כי טח שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב דרך גררא,

אלא דוקא כשנתכוין לפוטרו 4). ה בירך על השכר ונתכוין לפטור כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים אינו צריך לברך על הדגים. אבל אם היתה דעתו סתם, אפילו אם בשעה שהביאו את הדגים עדיין היה שכר לפגיו, טכל טקום צריך לברך על חדגים. ולא דטי לפירות, שאפילו אלו תפוחים ואלו אגוזים מכל מקום הכל מין אוכל חוא, אבל שכר ודגים חטח לגטרי שגי מיגים טחולקים זה אוכל וזה טשקה, ואיגם פוטרין זה את זה, אלא אם

כן היו לפגיו בשעת ברכה או שהיתה דעתו עליהם 5). ו כל זאת לא מיירי אלא באדם חאוכל משלו, אבל אם הוא אוכל אצל חברו כיון שבירך על מין אחד פוטר כל מח שיביאו לו, אפילו אין לו עוד םחראשוגים, דחכל תלוי בדעת בעל חבית. אך אם גמלך ממש אז צריך לברך שגית. ואם לא היה בדעת בעל הבית להביא יותר, רק לבקשת חאורחים גתן להם, גם כן איגן צריכין לברך, לפי שהאורחים

םומכין בדעתם שהבעל הבית מסתמא יתן להם כל צרכם 6). ז מי שבא לםעודח וגתגו לו כוס ובירך עליו ואחר־כך שוב גתגו לו כוסות, אם המגהג הוא כן, מסתמא חיח דעתו על כולם ואיגו צריך

לברך עוד 7).•

שערים מצויינים כחלכה

ת ע ב ש דם ל ל קו כ א מ ת ה ו א ך ת י ש מ ה א ל ב ) דבל דבר ש ת ם״ו ו כ ר ב א ( ״ ב ש ר ה, עיי״ש. ! י נ המי

6) סימן קע׳׳ס סעיף ה׳ וח״א כלל ס׳. 7) סימן קע״ב סויז סק״ו.

* ״ 3) שם ועיין ח 4) פמיג.

5) מג״א שם סק״ז וח״א.

קצור שלחן ערוך נח רצט

ת הריח. ובו י״ד סעיפים כ ר נח. דין ב

א כשם שאסור לו לאדם ליחנות ממאכל או משקח קודם שיברך, כך אסור לו ליחנות מריח קודם שיברך עליו, שנאמר!) כל חנשמח תחלל יח. איזחו דבר שחנשמח נחנית ממנו ואין חנוף נחנח ממנו א) חוי ^אומר זח חריח. אבל לאחריו אינו צריך לברך משום דכשמפסיק חריח

מחוטמו כבר עברח חנאתו, וחוי כמו אוכל שנתעכל במעיו 2). ב כיצד טברך על חריח חטוב, אט זח שיוצא ממנו חריח חוא פרי שחוא ראוי לאכילח, בין שחוא פרי חעץ בין שחוא פרי חאדטח, אף־על־פי שאינו ראוי לאכילח אלא על־ידי־תערובות כגון אגוז ״טושקאט״ ״ציטראנעף ואתרוג (בשאר יטות חשנח, חוץ סוכות) 3), טכל־טקום כיון שעיקרו לאכילח מברך אשר נתן (ויש אוטרים חנותן) ריח טוב כפירות. ודוקא כשנתבוין לחריח בו, אבל אט לא נתכוין לחריח אלא לאכילח וחריח בא לו טטילא, אינו צריך לברך על חריח. חטריח ב״קאפפע״ קלוי שיש לו ריח טוב, טברך אשר נתן ריח טוב כפירות 4). ג אט זח שיצא טטנו חריח חוא עץ או טין עץ, טברך בורא עצי בשטים. ולכן על חחדס ועל ורד שקורין ״ראזען״, ועל חלבונח וכיוצא טחם טברכין בורא עצי בשטים, דכיון דעיקרו אינו לאכילח אלא לחריח לא חוי פרי 5). על פלפלין ועל זנגביל (איגנבער) יש־אוטרים דטברכין 6)

ויש־אוטריט דאין טברכין 7), על כן אין לחריח בחם.

שערים מצוייניפ כחלכה

א) ואין חנוף נחנח ממנו בב׳׳י (או״ת סי׳ רצז) הביא מארחותר ברכת תרית רמכל מסוס תנאת חיים ראפי׳ מי שאי! לו חוש חריח מכי יש לו שמתזס ראשו וגופו, ועי׳ בשו״ת שבות יעסב (ח׳׳ג סי׳ כ׳) שכתב עליו רב! מסתבר רתא מתייבי! לביר על תרית אעפ״י שאי! הנון* גתנת ממגו ועל כרתר אף שהגוף אי! לו תוש תרית ואין הגוף גתגת מ״מ תגשמת שפיר גתגת ממגו, ובתלכות סטנות (ת״ב סי׳ ספג) תמת שס על תארתות תייס תנ״ל ובש״ע (סי׳ רצז סעי׳ ת׳) כתב נמי ראס איגו מרית אינו מברך על הבשמים במוצ״ש אלא א״כ נתכוין לתוציא ב״ב תסטניס או את מי

שאינו יודע לברר.

נח 1) תהלים ק׳׳נ ר. 5) שם סעיף ב׳ ג׳. 2) ברכות מ״ג פ״ד וסימן מז״ז םליף זי. 6) מג״א סימ רציו סק׳׳א וםו״ז סקיח.

3) עיין לקp סימן קל׳׳ז סעיף ד. 7) שיך יויד סימן ק׳׳ד. בגה״כ. 4) סי׳ ר״סו סעיף ב׳ וגאה״ס םק׳׳ן.

ח ר נ י י ש קצור שלחן ע

ן בורא עשבי בשמים, (חעי״ן בחירק ד על עשב וירק מברכית של בשמים רפויה, ״ י ב ועח קלח וגם ח ״ת רפויח, כי חחירק חוא תג חבי ו דסמוך לאחו״י). וחסימן לידע מח חוא עץ וםח וחא ירק, כל שחגבעולים משגח לשגח, ומוציא עלין זחו חוא קשח בגבעול של פשתן ומתקי

. ( ם 8 עץ, ואותם שחגבעול לעולם רך חוי עשבי בשמי ה אט איגו לא מין עץ ולא מין עשב כמו חםוסק (פיזאם), מברך. וכן על ״שוועםליך״ יבשים שיש לחם ריח ( ם 9 עליו בורא מיגי בשמי

טוב, אם מריח בחם, גראח לי דיש לברך בורא מיגי בשמים.

ו על שמן אפרסמון חגדל בארץ ישראל, לחשיבותו שגדל בארץ. ( 1 ישראל קבעו לו ברכח בפגי עצמו, ומברכין עליו בורא שמן ערב 0

ז בירך על של עץ עשבי בשמים, וכן לחיפוך, לא יצא!1). אבלגים יצא. ולכן בכל דבר אם בירך ב) בורא מיגי בשמים על כל חמי, ואי אפשר לו לחתברר מברך עליו בורא םיגי א מסופק בברכתו שחום יצא. . וגראח לי דאם בירך על פרי חעץ בורא עצי בשמי (! ם 2 בשמי, וציטראגען ועל־כן גראח לי כי על ״געגליך״ וכן על קליפת ״פאמעראגצען

יש לברך בורא עצי בשמים 13).

ם מברך עצי ח שמן או יין שבשמו בבשמים, אם בעצי בשמי בשמים, ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים, ואם חיו בו עצים ועשבים מברך בורא מיגי בשמים. וכן בכל מקום שיש ריח מעורבם מן חשםן מםיגים שוגים מברך בורא מיגי בשמים. אם חוציאו חבשםי ומן חמים, יש ספק אם םברכין עליחם כיון שלא גשאר שם חעיקר, על

כן אין לחריח בחם 14).

ט חיו לפגיו פרי חמריח, ועצי בשמים, ועשבי בשמים, וםיגי

ח כ ל ח ים כ נ י י ם מצו י ר ע ש

ב) אבל אם בירך עי׳ בםרמ״נ (םי׳ רט״ז ם״ז ס״ס ג׳) ראם בירך ברכת ״שהכל״ יצא וכן משמע מתום׳ (ברכות מג ר״ה ועל ההרס) ובברכי יוסף (סי׳ רמז) הביא משו״ת בית יהודה (סי׳ מב) דאא יצא ומשמע שם

דדעת הברכי יוסף שם דיצא, עיי״ש.

12) שם סעיף בי. 13) עיין סו׳׳ז ומ״ז סק׳׳ד.

14) שם סעיף ף.

8) שם סעיף ב׳ ובח־׳א. 9) שם.

10) שם סעיף ד. 11) מג״א שם סקס״ז.

א ח ש ך נ ר שלחן ערו קצו

יח לו ג). ומקדים לברך תחלח על בשמים, מברך על כל אחד ברכח חראוני חפרי, ואחר כך על חעץ, ואחר כך על עשבי בשמים, ואחר כך על מי

. ( 1 ם 5 בשמין בשמים על גחלים שיעלח ריח טוב, מי י מוגמר, דחיינו שמשיע לו חריח, כמו בכל ברכת י ג ן עליו משיעלח חעשן קודם שי מברכי חגחגין, אבל לא יברך קודם שעולח חעשן, דבעיגן ברכח סמוך לחגאח. אם חמוגמר חוא מין עץ מברך עצי בשמים, ואם של עשב, עשבי בשמים,. ודוקא כשמגמר בשביל (! ם 6 ואם של שאר מיגים, בורא מיגי בשטין בשביל לבטל חםרחון, כדרך שגותגים י לחריח, אבל טח שטעשג

ן עליו כלל 17). ם, אין טברכי בשטים אצל חטתיט חטוגחיט בחדר גו עוטד לחריח, כגון בשטי יא וכן כל דבר שאית חכליט, שלא געשח לחריח בעצטו ן בו א לםחורח, וכן טוגטר שטגטרין י א טתכו ן עליחם אף על פי שחו רק ליתן ריח בכליט, אין טברכי

לחריח 18).ם או ״אפאטחעקע״ וגתכוין לחריח ות של בשטי יב חגכגם לתוך חגת עוטדין לחריח, דגיחא ליח ו ט שבחג טברך בורא םיגי בשטים, כי בשטיח ת שיריחו בגי אדם ויקגו. גכגם ויוצא גכגם ויוצא, אט חי ו לבעל חחגצא ושחח זטן ח איגו צריך לברך, ואם חםיח דעתו או שי ל ח ת דעתו ט

טרובח, או שגכגם לחגות אחר, צריך לברך בכל פעם 19).ו ן לו עיקר, כגון בגדיט שחט טוגטריט, או שחי יג ריח שאיט או בשאר י ג ש באתרו ט ש ט ט ט טוגחים בכלי וקלט ריח, וכן ח בשטי

ן עליו 20). ט וגשאר בידו או בבגדו ריח, אין טברכי חי פירות חטרים של אשח, T בםיטן קג״ב סעיף ח׳ יבואר דאםור לחריח בבשטי ,׳בםיטן קם״ז סעיף ז׳ יבואר דאםור לחריח בריח שגעשח לעבודת

כוכבים, וכל שכן דאםור לברך עליחם.

ח כ ל ה נים כ י י ם מצו שערי

יח לו ועי׳ אקטן (םי׳ ם׳ סעי׳ יח) דאין םברכין ג) ברכח חראו שההיינו על הריה והיינו שושנים וורדים המתהדשים משנה צשנה.

18) שם סעיף א׳ ב׳ ובטג״א. 19) שם ודרהיח.

20) שם סעיף גי.

15) סעיף י׳. 16) סעיף י״ב י׳׳ג.

17) סימן רי׳׳ז סעיף ב׳ ג׳.

שב קצור שלחן ערוך נט

ת שהחיינו והטוב והמטיב. ובו כ״א סעיפים. כ ר נט. דין ב

א על שמועות טובות א) ששטע טפי אדם נאמן שראח את חדבר, ומכל שכן אם הוא בעצםו ראח את חדבר אם חיא טובה רק לו לבדו םברך שההיינו, ואם היא טובה לו וגם לאהרים מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו םלך העולם הטוב והמטיב, כלוטר טוב לו וגם טטיב להברו!). אם בשעה שהוא רואה או שוטע את השםועה אינו יכול לברך טהטת גופו או מחמת טקוםו, יכול לברך אחר כך, וכן בברכת דיין האטת 2). כ חייב חאדם לברך את ח׳ יתברך שמו נם על חרעח, שנאמר 3) ואחבת את ח׳ אלחיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל םאדך. ״בכל לבבך״ בשני יצריך, ביצר טוב וביצר חרע (פירוש גם כשחוא עוםק בעניני עולם חזח יקיים בכל דרכיך דעחו)4), ״ובכל נפשך״ אפילו חוא נוטל את נפשך ״ובכל טאדך׳׳ בכל טדח וטדח שחוא טודד לך, בין םדח טובח בין טדת פורעניות, הוי טודח לו. טח חוא טברך, על שטועות רעות טברך ברוך אתה ה׳ אלהינו םלך העולם דיין האטת. אם באו לו כטה שטועות בבת־אהת, בין טובות בין רעות, די לו בברכה אהת 5). והייב אדם לברך נם על הרעה בדעה שלטה ובנפש הפצה כטו שהוא טברך על חטובח, שנאמר 6) חסד ומשפט אשירה לך ה׳ אזםרה, אם ״הסד״ אשירח ואם ״טשפט״ אשירח, כי נם חרעח לעובדי ח׳ יתברך שטו חיא שםחתם וטובתם, כיין שטקבל באחבח טח שנזר עליו ח׳ יתברך שטו באטונתו, כי חכל כפרת עונותיו, נםצא כי בקבלת רעד. זו חוא עובד את

ח׳, וחעבודח חיא שמחד. לו ד). נ הניע אליו טובה ב) או ששטע שטועה טובח, אף על פי שחדברים טראין שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שטצא טציאה, ואם ישטע הדבר

ת עי׳ ברט״א (םי׳ רכג) ובטג״א (שם ם״ק בו ת טו עו א) על שטו נ׳) דרבים מקילים באלו חברכות והיינו ברכת שהחיינו משום דאיתא

בש״ם (עירובי! מ:) שחיא רשות וםיים חםנ״א שם דאינו נכון.בה עי׳ בשו״ת תתם םוםר (םי׳ קנו) בבחכנ״ס ע אליו טו י ב) הנ

שערים מצוייניפ כהלכה

ב סעיף ב׳ ובאה״ם סק״א. י כ 5) סימן רא אי. 6) תהלים קי

7) שם סעיף ג׳.

ב סעיף א׳ ומג״א. י נט 1) סימן רכ. ב י ג סק י 2) עיין פמ׳׳ג סימן רכ

3) דברים ר ה׳.* ״ 4) עיין לעיל סימן ל

לצור שלחן סייד נט שג

לטלך יקה כל אשר לו, טבל מקום טברך הטוב והטטיב. וכן אם נגעה אליו רעה או שטע שטועה רעה, אף על פי שהדברים טראין שרעה זו גורטת לו טובה, כגון שבא לו שטף על שדהו וטזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו, מכל־מקום טברך דיין האטת,

שאין םברכין על העתיד להיות אלא על טה שאירע עתה 8). ד לעולם יהא ארם רגיל לוטר: כל טה דעביד רחטגא לטב עביד9). ה ילדה אשתו זכר טברך הטוב והטטיב, וגם האשה תברך כן, ואם טתה האשה בלדתה טברך שההייגו, דהא ליכא הטבה לאהריגי.

.(1 וכן אם טת האב קודם שילדתו, היא טברכת שהחייגו0 ו טת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפילו איגו קרובו אלא שהוא אדם כשר, וטבל שכן תלטיד חכם שחוא טצטער עליו, טברך ברוך אתה ח׳ אלחיגו טלך חעולם דיין חאטת, ועל שאר אדם שאיגו מצטער כל כך, אוטר ברוך דיין אטת בלא שם וטלכות. אם גשאר טאביו טטון לירש, טברך גם שחחייגו, ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירושח אזי במקום

ברכת שחחייגו טברך חטוב וחטטיב!!). ז בגד. או קגח בית או קגח כלים או טלבושים חשובים, אפילו חיו לו כיוצא באלו תחלח, אלא שאלו לא חיו שלו מעולם (לאפוקי טכרן וחזר וקגאן) וחוא שטח בחם, טברך שחחייגו. ויש לברך בשעת חקגין או גטר חבגיןג), אף על פי שעדיין לא גשתטש בחס, כי אין חברכח אלא על

שטחת חלב שחוא שטח בקגייתן^!).

שערים מצויינים כחלכח

שנשרף וחזרח נבנתח על תלח לא שייר לביר שהחיינו אביהכנ״ס שנשרף אבל הטוב ותטטיב שייר רתא נם כתרוני ביתר שניתנו לקבורה ברכו ברכת הטוב וה״נ כיון שזכו לתעטיר תורבותיו יברכו ״הטוב והטטיב״ ובארחות תיים (םי׳ רכג) תביא םשו״ת לב חיים (םי׳ טנ) וםשו״ת שער חזהנים שלא לברך לא שחחיינו ולא חטוב וחמטיב, עיי״ש. ובםשנח ברורה

(םי׳ רכנ םקי״א) פסק לברר.ת חקגין או גמר חבנין בשו״ת לב חיים (ח״נ טי׳ נב) ע ש נ) ב כתב ראם קנח בחקפח שלא תית לו יכולת בידו לפרוע אפי׳ אם בקרב תיטים פרע ט״ט כיון שעתת לא קנאת יש סברא שאין צייר לברר. ועי׳ בעי־ור חשלחן (םי׳ רכנ סעי׳ ד׳) דמשמע נ״כ דבכת״נ אין לביר שכתב

11) שם סעיף ב׳ ומג״א םק״ד. 12) שם סעיף ר ד.

8) שם סעיף ד. 9) סימן ר״ל סעיף ה׳.

10) סימן רכ״ג סעיף וי.

שד קצור שלחן ?!ריר נט

ח וכשילבש חמלבוש יברך מלבוש ערומים, ואף שכבר בירך שחרית מלביש ערומים חוזר ומברך כשלובשו, אך אם לבשו שחרית נפטר בברכח זאת. יש־אוםרים דחקונח כובע כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארח, ובאזור, יברך אוזר ישראל בגבורח, ויש חולקין. על כן טוב ללבשם פעם הראשונח שחרית ויכוין לפטרם בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות 13), קנח לו טלית של מצוד. אזי לאחר שעשה בה את הציצית יברך שההיינו, ואם לא בירך אז יברך בעיטוף

הראשון לאהר שבירך להתעטף בציצית 14). ט קנה כלים שנשתםשו בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב

והמטיב 15). י אם נתנו לו במתנה, מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו וגם להנותן טובה. כי אם זח המקבל הוא עני הרי הוא טובה להנותן שזכהו השם יתברך ליתן צדקה, ואם המקבל הוא עשיר, שמח הנותן שזה שקבל

.( 1 6 ממנו םתנה יא על ספרים הדשים ד) שקנה אינו מברך שההיינו משום דמצות

לא ליהנות נתנו 17). יב על דבר שאיגו חשוב כל כך כגון הלוק, או מנעלים, ואגפלאות, אין לברך, ואפילו אם חוא עגי ששמח בחם 18). ועשיר גדול שקגח כלים חדשים, שראוי לביגוגי לשמוח בחם, אלא שחוא לעשרו

.(1 איגם חשובים אצלו כל־כך ואיגו שמח בחם, גם-כן לא יברך 9 יג גוחגין לומר למי שלבש בגד חדש: תבלח ותחדש. ועל םגעלים או שאר בגדים שגעשו מעורות, אפילו מבחמות וחיות טמאות, ואפילו

שערים מצוייניפ בהלכה

הםעם דאין מברכין על נשיאת אשה משום דבשעת ארוסי! אינה עדיין שמהר! שלימה ובשעת נשואי! שכבר ננםדה השמתה אי אפשר לברך דעצם הדבר כבר נגמר באירוסין לכן אין מבדכין, עיי״ש. וה׳׳נ כן בשעת תקנין אינה עדיין השמתה שלימה מפני שלא פרעה ובשעת הפרוע אין

שייך לברך דעצם הדבר כבר ננמר. ד) על ספרים הדשים עי׳ בשערי תשובה (סי׳ רכנ) הביא שני דעות באם נמר ספרו בכתיבה ובהדפםה אי יברך שהתיינו דעת המור

13) שם ובאה׳׳ט סקי״ג. 17) שם במג׳׳א סק׳׳ד.. 14) סימן כ׳׳ב. 18) שם סעיף ו׳ ופמ׳׳ג ודה׳׳ח.

15) סימן רכ״ג סעיף ד.׳. 19) מג״א שם סק׳׳י. 16) שם ובמג״א ודרה׳׳ח.

קצור שלחן ערוך נט שה

אם חעורות חם תפורות רק תחת חבגד, אין אוטרים תבלח ותחדש, כי אם יחדש בנד כזה צריכין טתחלח לחטית בעל חי, וכתיב ורחטיו על

כל מעשיו 20). יד פרי שהוא מתחדש םשנח לשנח, בפעם חראשונח בשנח שחוא אוכלו יברך שחחיינו. ויברך תחלח שחחיינו ואחר כך ברכת הפרי, ואם שכח ובירך תחלח ברכת חפרי, יכול לברך נם אחר כך שחחיינו ולא חוי חפםק, ואם לא בירך באכילח חראשונח שוב אינו מברך!2). אם יש לפניו כמד. מינים חדשים, די בברכת שחחיינו אחת לכולם 22). שני מינים ה) אןז על פי שחם דומים קצת כמו ״קירשען, וויינקםעל״, ואפילו אין חלוקין בשטות אלא בטעם, כמו תאנים לבנים ותאנים שחורים, אם בירך שחחיינו על מין אחד כשנזדמן לו אחר כך טין השני טברך גם

עליו שחחיינו כי שתי שמחות הן 23). טו אם בירך שחחיינו על ענבים, יש אומרים דאין צריך לברך עוד שחחיינו על היין חחדש, כי שמחח אחת חיא שחיין יוצא מן חענבים ויש אומרים דמכל מקום צריך לברך שחחיינו נם על חיין חחדש, משום דיש בו שמחה יתירה מבענבים. ועל כן טוב שאם בירך שחחיינו על ענבים, אזי כששותח יין חדש, יברך, תחלח שחחיינו על איזח מין חדש לפטור נם את חיין, אבל אם בירך תחלח שחחיינו על חיין לכולי־עלםא אינו טברך עוד על ענבים. וכל זה דוקא כשהוא שותה את חיין כשחוא ־.ירוש, שחוא ניכר שחוא יין חדש, אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין, אפילו לא בירך שחחיינו על ענבים, אינו טברך עליו שחחיינו, םשום

דאינו ניכר בין חדש לישן 24).

שערים מצויינים בחלכח

והציעה (היעב״ץ) שיברך ודעת המהזיק ברכה (החיד״א) שלא לברך, עיי״ש.) שהעלה שלא לברך משום דהוא ט ועי׳ בשו״ת יד יצהק (ה״ב םי׳ ת כבר נמר מצות, ועי׳ בשו״ת פני מבין (יו״ד םי׳ קפז) נשאל באם םיים כל תש״ם אי יברר ברכת שהתיינו, וכתב נ״כ דלא מצינו ברכת שתתיינו רק בתתלת מצוה ולא לאהד שנמרה ואם הוציא םםר לאור ומתקבל אפשר

דצריך לו לברך. ת) שני טינים עי׳ בשו״ת תלבות קטנות (ת״א סי׳ ם׳) רעל פירות מורכבים אי! לברך שהתיינו תנם דמותרת באכילה משום דםאיםו אבל

23) שם סעיף ד ומג״א סקיי. 24) שם סעיף ה׳ ומג״א ובאה-ט.

20) שם סעיף ר בהגה. 21) 0<0ך רכ״ה סעיף ג׳ ופמ״ג שם.

22) אשל אברהם שם.

שו קצור שלחן ערוך נמ

לות לו האשכו ו על חבוםר אלא כשחבשי נ י טז אינו מברך שחחי ענבים, וכן כל פרי אחר גמרו 25).

י ו על ירקות ומיני לפתות, מפנ נ י ן םברכין שחחי יז נוחגין שאיתמ בקרקע ובחול, וגמ חמ ן או י נ מ זמן רב על ידי שמטמי מי י מ מתקי ח ש

מצויין וגמ אין בהם שמחד. כל כך26).ה הנשמה הנ מ דמן הריה נ ו על הריה, משו נ י IT אין מברכין שההי

א נצהיית27). הנשמה הי וה עינו ולא אכל. ת א ר ה ש ד אדמ ליתן דין והשבון על כל מ י ת יט עת בשנה ה רבי אלעזר הוי מצמצם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעמ א

ואכל 28).ד א ב עליו מ ת הברו ו) לאהר שלשימ יומ 29) והוא הבי כ הרואה אתו י ו או רבו ושמה בראי א גדול ממנו, כגון אבי ומכל שכן אדמ שהוך הזמן קבל ממגו מכתב. ואמ רואהו מברך שההייגו, אף על פי שבתוה ה׳ אלהיגו מלך העולמ מהיד. ת לאהר שגימ עשר הדש מברך ברוך את גשכה לאהר שגימ עשר הדש, מ ה מ, מפגי שגשכה מן הלב כמו ש המתיה כלי מי שאבד אותו תי ככלי אובד, מ י ת מלב הי מ ב 30) גשכהתי כ דכתית גשכה מן הלב מ אש ממגו, אף ה י י ך שגימ עשר הדש מת ולא מצאו בתוב ת כ יגו. אבל אמ קבל ממגו מ לאהר שגימ עשר הדש, ואיגו מברך שההי

שןןריפ מצויינים נחלכח

בשאילת יעב״ץ (ת״א סי׳ סנ) שכתב דאפי׳ אם בירך שהחיינו על שני מיני פירות ואת״כ ראת פרי מורכב משניתם יתזור ויברך שתתיינו כיון שאינו אסור באכילת (דרס כלאי תכרם אסור) ותוא לא עשת שום פעולת אסורת רעל תנוי לא נאסר לתרכיב כלאים וכן בשו״ת תינא דתיי (סי׳ פנ)

תעלת לברך על פירות תמורכבים, עיי״ש. ועי׳ לקמן (סי׳ סי).ת בנימוקי או״ת (סי׳ רבת) כתב תטעם שאין י ב ת ה ו) הרואה א מברכין כעת ברכת שחחיינו על חבירו אם רואת אותו לאתר ל׳ יום כראיתא בש״ע שם וכן אין מברכין ברכת מתית תמתים לאתר י״ב תדש משום דבנלותנו רובם ככולם נתפסו בקנאת ושנאת איש לרעתו ורק בפניו מסביר לו ותוא נונב דעתו ואם לא יברך עליו יראת רעהו שאינו תביב עליו וינרום לו רעת בטסתרו או בטצבו ואם יברך טפני דרכי שלום יברכו ברכות לבטלת

על כן תנתינו תכטי תרורות טשום לא פלונ שלא לברך ברכות אלו.

28) ירושלמי סוף קידושין.p שזווזיז סעיף ייב. 29) עיין ^

a30) תהלים ל״א >״

28) שם סעיף ג׳ ומנ״א. 26) שם סעיף ר.

27) מג״א סימן דט״ז סק•*

ך ם שז ר שלחן ערו קצו

בתוך חזמן, או ששמע בתוך חזמן משלוםו, אינו מברך מחיח המתים אלא שחחיינו, ואין חילוק בין זכרים לנקבות, דאפילו חאיש שחוא רואח את אשתו או אמו או אחותו או בתו, וכן חאשח שחיא רואח את בעלח

או אביח או אחיח או בנח, מברכין כן 31)• כא חברו שלא ראח אותו מעולם, אלא שעל ידי מכתבים שהריצו מזח לזח נעשו אוחבים, אם רואחו אחר כך אינו מברך על ראייתו, דכיון שלא התראו מעולם פנים אל פנים, אין האהבה גדולח כל כך

שיהא שמה בראייתו 32). (דין הטוב והמטיב על שינוי יין כתוב בסימן מ״מ).

—-—<m> ס. דין ברכות הראיה. ובו ט״וי סעיפים.

א הרואה אילני טאכלא) שטוציאין פרה טברך ברוך אתה ה׳ אלהינו םלך העולם שלא היםר בעולםו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם. ואינו םברך אלא פעם אהת בכל שנה, ואם איהר טלברך עד שנדלו הפירות לא יברך עוד!). יש אוםרים

דאם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרהים שוב לא יברך 2). ב על הזיקים, והוא כוכב היורה כהץ באורך השטים טםקום למקום, ונמשך אורו כשבט, ועל הכוכב שיש לו זנב ושבט של אורה, ועל רעידת הארץ, ועל רוהות שנשבו בזעף, ועל הברקים, על כל אהת מאלו מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העלם עושה מעשה בראשית

ה כ ל ה ינים ב י ם מצו שערי

א) הרואה אילני מאכל בשו״ע (םי׳ רכו סעי׳ א׳) כתב הרואה אילנות בימי ניסן ובברכי יוסף שם כתב דברכה זו שייכת דוקא אימי ניסן אבל רוב אתרונים םבירא לתו דלאו דוקא ואורתא דםילתא נקט, עי׳ םזת במשנת ברורת (שם ס״ק א׳) שסתם ג״כ כן, ועי׳ בשו״ת תשיב משת (םי׳ ת׳) דנם אתר ניסן מביר ותז״ל דנקטו תלשון ביומי ניסן לדייק דדוקא פ״א בשנה טביר ובילקוט הנרשוני (םי׳ רכו) הביא םהנהות תתם סופד דהלשון יומי ניסן משמע דה״ה אדר וכש״כ אייר. ועוד הביא בשם תםהר״ם שיק דיש לכיר עוד שלשים יום אתר תתקופת דאם תל תקופת ניסן בכ׳

31) ברכות נ״ח, או״ח סימן רכ״ה סעיף א׳ ס 1) סימן רכ״ו. באה״ס ושע״ת. 2) שם.

,o 32) שם סעיף

שח קצוד שלחן עייר ס

(ואינו מברך על חזיקים כי אם פעם אחת בלילח, אף על פי שראח עוד כוכב אחר רץ, ועל חכוכב שיש לו זנב כיון שבירך עליו אינו מברך עוד, אלא כשלו רואחו עד לאחר שלשים יום). ועל חרעם, אם שמעו לאחר שעבר חברק מברך ברוך אתר. ח׳ אלקינו מלך חעולם שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם ראח את הברק ושמע את חרעם ביחד מברך רק ברכח אחת, עושח מעשר. בראשית, וכן אם בירך על חברק עושר. מעשח בראשית, ובתוך כדי דיבור לחברק נשמע חרעם אינו צריך לברך עליו, כי נפמר בברכח שעל חברק. אין מברכין על חברק או על חרעם אלא תוך כדי

דיבור אבל אם חפםיק יותר שוב לא יברך 3). ג כל זמן שלא נתפזרו חעבים נפטר בברכח אחת. נתפזרו חעבים וחשמים נזדככו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך, וחברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת חחום, אינם כבריקם ממש ואין

מברכין עליחם4). ד חרואח קשת מברך ב) ברוך אתח ח׳ אלחינו מלך חעולם זוכר חברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. אסור לחסתכל חרבח בקשת 5). ה על הימים ועל הרים הגבוהים חמפורםמים בעולם מחמת גובחם

מברך עושה מעשה בראשית 6). ו הרואה הטה בתקופתה ג) והיא משמנה ועשרים לשמנה ועשרים שגה, שתקופת גיסן אז בתהילת ליל רביעי, מברכין ביום רביעי בבוקר

שןןדיש מצויינימ כהלכה

ניסן יש עוד זטן לברך עד ב׳ אייר. וראיתי בספר אחד בטי שהוא בארצות תדרום ורואת אילנות טלבלבין בחדש שבט אם תוא קודם ט״ו בשבט אינו טברך משום שבירך בבר בניסן חעבר ואם רואח לאחר ט״ו טברך

ואז אין צריך לברך בששב אל ארצו ורואה האילנות טלבלבין באדר־ניםן. ב) הרואה קשת מברך חנאון מחרש״ם (ח״ב סי׳ סבר) נשאל באם ראו תקשת בלילה אי יברך רהא התרנוב יונתן ביאר ותתחמי קשתא ביטטא וחשיב דאורחא דטילתא נקט דעם״י הרוב הוא ביום וביון שלא נזבר בשום פוסק חילוק בין יום ללילח שפיר יש לברך נם בלילח, וסיים דשטע שהרה״ק טחר״י טבלזא זצ״ל בירך על חקשת בלילח, עיי״ש. ושטעתי

טקשים טתוס׳ (ר״ה בד. ד״ת נירי) שבתב דאין קשת אלא ביום. וצ״ע. נ) הרואה המה בתקופתה עי׳ בשו״ת חתם סופר (או״ח סי׳ נו) שבתב דטקדם לא נחנו בברבח זו וט״מ אחרי דבבר נתני עלמא לברך

5) סימן רכ״ס סעיף אי. 6) סימן רכ׳׳ח.

3) סימן רכ״ז סעיף א׳ ובשע״ת. 4) שם סעיף ב׳ ובח״א.

קצור שלחן עייר ס שט

כשהיא זורהת ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית, וקודם הברכה יש לומר המזמור הללויה הללו את ה׳ מן השמים וגו׳, ואהרכך אומרים הברכה, ואהר כך אל אדון וכו׳ עד והיות הקודש, ואהר כך מזמור השמים מספרים כבוד אל וגו׳, ואהר כך עלינו לשבה וקדיש 7). ן לכתהלה יש לברך בבוקר מיד בהנץ ההמה, משום דזריזין טקדיטין לטצות, וטוב אם אפשר לברך באסיפת עם, משום דברוב עם הדרת מלך (ויש להכריז ביום שלפניו לםען ידעו להתאסף). אס אי אפשר להתאסף תיכף בבוקר, אל יתאהרו םשביל זה, אלא כל אהד יברך מיד כשרואה זריהת השטש, כי ענין זריזין טקדיםין דהי ענין ברוב עם, ובדיעבד אם לא בירך בבוקר יכול לברך עד שלש שעות על היום, ובשעת הדהק עד הצות היום. ולכן אם בבוקר יש עננים הטכסים אותה ד) ימתין עד קרוב להצות אולי תתגלה ויברך בשם ומלכות, ואם לא נתגלה יברך בלא שם ומלכות 8). שנת קידוש ההמה היתה שנת תרכט ותהיה אם־ירצה־השם בשנת תרנ״ז. יהי רצון שנזכה לאור שבעת ימי בראשית. ח טי שעשה לו הקדוש־ברוך־הוא נם שלא כדרך הטבע, כשרואה את הםקום שנעשה לו הנם טברך ברוך אתה ה׳ אלהינו טלך העולם שעשה לי נם בםקום הזה 9). וגם בנו ובן בנו אפילו אותם שנולדו קודם שנעשה הנם גם כן טברכין. כיצד טברכין, בנו םברך שעשה נם לאבי בםקום הזה, ואם הם רבים אוםרים לאבינו, בן בנו אוםר לאבותי, ואם הם רבים אוםרים לאבותינו, וטי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיע לאהד

שערים מצויינים כהלכה

עפ״י הנאונים והשו״ע אין לזוז, ולכן הנשים שאין להם מנהג זה אין להוסיף עלה ואין להם לברך, עיי״ש. וכן בשו״ת כתב סופר (םי׳ לר) מהזיק במנהנ שהנשים לא יברכו, ובשו״ת תבלים בנעימים (ה״נ סי׳ ה׳) כתב הטעם דהגשים אין מברכים משום שהמנהנ לברך ברב עם ובפרהסיא,

ואין נכון זה לנשים. ד) יש עננים הטכסים אותה בשע״ת (םי׳ רכט) הביא שם בשם שו״ת פנים טאירות (ת״ב םי׳ לת) שטצרר קצת לוטר ריברכו אף בשם וטלכות והוא הורה לברך בלא שם וטלכות, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת תתם סופר (סי׳ נו) ראם ניכר רושם תהטה בעננים יש לברך ואם לא ניבר לא יברבו. ועי׳ בישועות יעקב (םי׳ רכט ס״ק ב׳) רכריעבר יש לברך עד תצות

היום ובן כתב במ״ב (סי׳ רכט ם״ק ת׳).

7) כרם שלמד, בשם הגאון בעל חתם 8) סימן רכ״ס סעיף ב׳ ושע״ת. סופר זג״ל, 9) ע׳׳ל ס״א סעיף ג׳.

D שי פןצור שלחן עייד

מכל חמקומות שנעשח לו נס, צריך לחזכיר כל שאר חמקומות, ויכלול כולם בברכח אחת, ויאמר, שעשח לי נם במקום חזח, ובמקום פלוני, וכן

ת 10). מו בניו מזכירין כל שאר המקוה ה׳ אלחינו ת ט הרואה הכם גדול בתורה מישראל מברך ברוך א(לפי שישראל הם הלק אלהי ודבקים ו ראי ו לי ת מ כ ה מלך העולם שהלק מת העולם מו ת העולם מאו מ כ ה בו, לכן אומר שהלק). והרואה הכם גדול בו לבשר ודם!1). ת מ כ ה ה ה׳ אלהיגו מלך העולם שגתן מ ת מברך ברוך אה ה׳ אלהיגו ת ת העולם מברך ברוך א מו י הרואה מלך ה) ממלכי אות המלך ממש, מלך העולם שגתן מכבודו לבשר ודם. ואפילו איגו רואה אא רואה בכבודו ויודע בבירור שהמלך הוא שם, יכול לברך אלא שהוד ברכה זו. וסומא יברך בלא שם ומלכות. ומצוה להשתדל לראות בכבות אל יבטל יותר מלימודו לראותו, אלא ה מלכים, ואם רואה אותו פעם א

אם בא אהר־כך בהיל יותר ובכבוד גדול יותר 12).ה ה׳ אלהיגו מלך העולם ת יא הרואה קברי ישראל מברך ברוך א) בושה ! 3 ם בדין וכו׳, ועל קברי עובדי כוכבים אומר כ ת אשר יצר א

ה וערבה 14). ת גוים מדבר צי אמכם מאד הפרה יולדתכם הגה אהריה הגזברות, אם הזר וראה אותם הדברים יב כל ברכות הראיה לראיה שלשים ה בין ראי ת י בעצמם איגו הוזר ומברך, אלא אם־כן הה הזאת, יהיה ה והוץ מיום הראי נ ה הראשו יום, דהיינו הוץ מיום הראי שלשים יום, אבל אם רואה דבר אהר כזה שראה אז, כגון מלך אהר

ך שלשים יום 15). וקברים אהרים וכדומה, הוזר ומברך גם בתו

שעדיפ מצויינים כהלכה

ח) הרואה מלך ראיתי בספרי חגת״ק בעל מגתת אלעזר (שכחתי איח מקומו) דגם אם אין מלך בסריגת רס יש שר שגתמגח ע״י חעם ג״כ מברכין עליו כיון שיש לו חכח לחמות חסד (אמגעסטיא) למי שיצא חייב בדיגו וחביא חרבח פסוקים שגם שר גקרא בלשון ״מלך״ וכמש״כ (שמואל ב׳) ״חכל נתן ארוגח חמלך״ וכתב רש״י דהוא שר, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת לב חיים (ח״ג סי׳ גח) דגם אם חמלך הוא רשע ג״כ מברכין אם רואחו דחא כל המעם שמברכין היא שאם יזכה לעוה״ב ויראה בכבוד מלך המשיח יבחין בין כבודם לכבודו כדאיתא בש״ס (ברכות גח.) ולפ״ז איגו מברך על ככורם

אלא על שם חעתיד ולכן אפי׳ אם חם רשעים ג״כ יברך.

13) ירמיה ג׳ י״ב. 14) שם סעיף י״ב.

15) שם סעיף י״ג ומג״א.

ת רי״ח סעיף ד ה׳ ושע״ת. י 10) ס 11) סימן רכ׳׳ד סעיף ף ז׳.

12) שם סעיף וז׳ ס׳ וסג׳׳א.

קצור שלחן סייר פא שיא

יג הרואה כושי וגיהור, דהיינו שהוא אדום הרבה, והלווקן שהוא לבן הרבה, והקפה, דהיינו שהוא ארוך ודק, והננס, והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלת, ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זו בזו, ואת הפיל ואת הקוןש מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם משנה הבריות,

ואינו מברך אלא בפעם הראשונה שהשנוי עליו גדול םאד 16). T הרואה את ההיגר, ואת הקטע דהיינו שנקטעו ידיו, ואת הםוטא וטוכה שהין, ובוהקגין, והוא טי שטגםר בגקודות לבגות, אם הט טמעי אטט םברך בפעם הראשוגה שהוא רואה אותם טשגה הבריות,

.( 1 7 ואם גשתגה אהר כך והוא טצער עליהט טברך דיין האטת טו הרואה אילנות טובים ובריות גאות אפילו עובד כוכבים (שראה אותו בראיה בעלטא, כי אסור להסתכל בו) או בהטה ו) טברך ברוך אתה ה׳ אלהינו טלך העולט שככה לו בעולטו, ואין טברך עליהם אלא פעט ראשונה ולא יותר, לא עליהט ולא על אהריט אלא אט כן היו

.(! נאים םהם8

<m> ת הגומל ועוד קצת ברכות פרטיות. ובו י׳ סעיפים. כ ר םא. ב

א ארבעה צריכיט להודות»), יורדי היט כשיגיעו לםהוז הפצם ב),

שקרייפ מצויינים כהלכה ו) אפי׳ עכו״ם או בהטה עי׳ בשו״ת הלבות קטנות (ח״א סי׳ רסה) דאין לביר על פרדה נאה ברכה זו משום דנעשתה ע׳׳י כלאים ומאיטי, ועי׳ בשאילת יעב״ץ (ת״א סי׳ םנ) דנם על ממזר ובן הנדה נ״כ מברכין,

עיי״ש טעמו. א) ארבעה צריכין להודות בכאה״ט (סי׳ דיט) הביא משו״ת תלכות קטנות (ה״ב סי׳ קםא) דטה שאין האשה מברכת טפני שצריך לזה עשרה ולאו אורת ארעא רכל כבודת בת מלך פנימה. ובשם כנה״נ הביא שיברכו בעזרת נשים לפני נשים וישמע נם איש אתר וכן במשנה ברורה הביא אלו שני דעות ובברכי יוםף (םי׳ דיט) סתם כדעה זו דנם הנשים יברכו, עיי׳׳ש. ואנו נוהנים שאין הנשים טברכות. וקטן אינו מברך דלא שייך לוטר לתייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא (טנ״א םי׳ ריט).גיעו לםהוז הפצם עי׳ בעטרת זקנים (םי׳ ריט) דאין לברך ב) כשי רק עד אהר שנגמרה הטובה והיא שליטה ומה״ט תיקנו לומר ״נטלני כל

16) סימן דכ׳׳ד. סןיף ח׳ ס׳. 18) שם סעיף י׳. 17) שם.

שיכ קצור שלחן ערוך פא

וכן חולכי מדבריות או בשאר דרך שמוחזק שיש בו םכגח כשיגיעו למחוז חפצם!). ובכלל זח גם מי שחיח בםכגח אחרת וגיצל הימגח, כגון שגפל עליו כותל או גגחו שור או שבאו עליו לסטים בדרך ושודדי לילד. וניצול מהם וכדומה, ומי שהיד. חולד. שיש בו םכגח כגן מכד. של חלל, או שהיה מוטל במטה שלשת ימים מהמת ההולי ונתרפא והולך על כריו 2), ומי שהיה הבוש בבית האסורים אפילו רק על עסקי ממון ויצא, וסימנך וכל ההיי״ם יודיך סלה, הולה, יסורים, ים, מדבר. מה מברך, מברך ברוך אתה ה׳ אלהיגו מלך העולם הגומל להייבים טובות שגמלני כל טוב, והשומעים אומרים מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה 3). ב צריך לברך ברכה זאת בפגי עשרה הוץ ממגו4), ושגים מהם) וירוממוהו בקהל עם יהיו תלמידי הכםים שעוסקים בהלכות, שגאמר5 ובמושב זקגים יהללוהו, ואם איגם גמצאים לו תלמידי הכםים איגו מעכב, וגוהגין לברך כשעולה לתורה לאהר שבירך ברכה אהרוגה 6). ולכתהלה אין לאהרה יותר משלשה ימים, ולכן אם גיצל ביום ב׳ יברך מיד בלא ספר תורה ג) ולא ימתין עד יום ה׳, וכן אם היה אבל שאיגו רשאי לעלות לתורה לא ימתין אלא יברך מיד, אך יברך מעומד בפגי עשרה, ובדיעבד

אם איהר יותר משלשה ימים יכול לברך גם אהר כך 7). ג מי שגעשה לו גם, יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויהלק ללומדי תורה ויאמר: הריגי גותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון

טוב״. ועי׳ בשו״ת אב היים (ה״נ סי׳ נד) במי שנוסע בספינה ובאיזה עיירות עומדת אצא הנטל ויוצאים אתוך העיר ואח״ב נוסעים אחאאח דאין מברכים עד שיניעו אמתוז חפצם. ובן בספר מאור ושמש (פ׳ ויצא) עת״פ הפעם אודה את ד׳ הביא בשם חח״ק מאובאין זצ״א דארבעח הצריבין אהודות הוא דוקא אהר שבבר יצאו מן הצער אנמרי, עיי״ש. ואבן נהגנו בעת חמאחמח תנוראת בעת שתבדורים (באמבעם) תיו נופאים ואתר זד. שהאוירונים טסו בהזרה אא ברבנו עוד הברבה משום דאא יצאנו מהצער

והסכנה אנמרי דאאהר שעה או יום ויוטים תזרו אעשות בן.ד בלא ספר תורה עי׳ בשו״ת תתם סופר (או״ה סי׳ ג) יברך מי נא) דגם באיאח יבוא אברך ודאא בחבם אהד שרצה אומר דאין מברבין אאא

שןןדיפ מצוייניפ כהלכה

5) תהלים ק״ז ל*ב.

6) סעיף ג׳ ובמג״א שם.

7) שם סעיף ו׳ ובמג״א.

םא 1) סימן רי׳׳ס סעיף א׳ ד.

2) שם סעיף ח׳ סי ובח׳׳א.

3) סעיף א׳ ב׳ ובשע״ת שם.

4) שם קאה׳׳ס סק׳׳ד.

א שיג קצור שלחן ערוד פ

שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה (ועיין סדר אמירת קרבן תודה בספר חיי אדם םוןש חלק ראשון), וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנח ביום חזח יתבודד לחומת לח׳ יתברר שטו ולספר את חנם 8). ד הנכנס להקיז דם, קודם שיאכל או ישתה או יעשה איזח דבר לרפואה, יתפלל קודם תפלה קצרה ויאמר: יהי רצון טלפגיר ה׳ אלהי ואלהי אבותי שיהיה לי עסק זה לרפואה כי רופא הנם אתה. ואם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריכין לברר עליו״), יאמר תהלה תפלה זאת ואהר כר יברר (כנזכר לעיל שלא להפסיק בין הברכה לאכילה). לאהר שהקיז דם מברר ואומר: ברור אתה ה׳ אלהינו מלר

העולם רופא הולים 0!). ה הטתעטש אומר לו הברו: אסותא, והוא יאמר לו: ברור תהיה. ואהר כר, אוטר לישועתר קויתי ה׳, דהטתפלל על הברו הוא נענה

תהלה!!). ו המתפלל על מה שעבר, כגון ששמע קול צוהה בעיר ואומד: יהי רצון שלא יהא קול זה בתור ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת ולאהר ארבעים יום מעיבורה מתפלל ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, כי מה שהיה היה. אבל בתור ארבעים יום מועיל תפלה ויכול להתפלל, ולאהר ארבעים יום יכול להתפלל שיהא הולד זרע קיימא,

טוב לשטים וטוב לבריות 12). ז הנכנס לטוד את גרנו וכיוצא בו, יתפלל ויאטר, יהי רצון טלפניר ה׳ אלהי שתשלה ברכה בכרי הזה. התהיל לטוד אוטר בריר השולה ברכה בכרי הזה (ואומר בלא שם וטלכות). טדד ואהר כר התפלל הרי

•G3 זו תפלת ש;א, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הנעלם מן העיז ח מי"שנעשה בנו בר מצוה, כשעולה לתורה בפעם הראשונה, לאהר שבירר ברכה אהרונה על ספר התורה, מברר האב ואומר, ברור אתה ה׳ אלהינו טלר העולם אשר פטרנו מעונשו של זה. ומצוה על האדם לעשות סעודה"ביום שנעשה בנו בר טצוה, דהיינו ביום שנכנס לשנת

ה כ ל ה יפ כ נ י י פ מצו י ר ע ש

ביום משום דחיא במסום סרבן תודח, וכן בשו״ת מחד״ם שיס (סי׳ פח) תעלה כן דאף באילת יכול לבדר.

11) מג״א שם סק״ו. 12) שם סעיף א׳ וא״ר.

13) שם סעיף ג׳.

8) מג׳׳א סימן רי׳׳ח סק׳״ב. 9) ע״ל סימן נ׳ ס׳׳ח.

10) סימן ר׳׳ל סעיף ד.

ג שיד קצור שלחן סייד פ

י״ד, ואם הנער מרש הוי סעודת מצוה אפילו אינה באותו יום 14). ט אם היה עצירת גשמים, אפילו במדינותינו שהגשמים תדירים ואינן נעצרין כל כך, אם אירע שנעצרו כל כך עד שהיה העולם בצער, אזי כשירדו הגשמים, אם ירדו כל כך ורבו על הארץ שמעלים אבעבועות

מן המפזר, והולכין זה לקראת זה צריכין לברך עליהם 15). י מה מברך, אם אין לו שדה אומר, מודים אנהנו לך ה׳ אלהינו על כל מפה ומפה שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים וכו׳ (כמו שהוא בברכת נשמת), עד ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה׳ אל1). ואם יש לו שדה בשותפות עם ישראל אהר רוב ההודאות ותשבהות 6 מברך המוב והממיב, ואם אין לו שותף ישראל בשדה אף על פי שיש לו). ברכת המוב והממיב וברכת שההיינו 1 אשה ובנים מברך שההיינו7 מברך אף על פי שאינו רואה את הגשמים אלא שהוא שומע שיורדים גשמים, אבל ברכת מודים אנהנו אינו אומר אלא מי שהוא רואה את

הגשמים 18).

<m> סב. הלכות משא ומתן. ובו י״ח סעיפים.

א צריך ליזהר מאד שלא להונות את הברוא), וכל המאנה את הבירו, בין שהמוכר מאנה את הלוקה, בין שהלוקח מאנה את המוכר עובר בלאו, שנאמר!) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל). והיא השאלה הראשונה ששואלין את האדם תונו איש את אהיו2

בשעה שמכניםין אותו לדין, נשאת ונתת באמונה 3).

שעריפ מצוייניפ פהלכהנות את הבירו עי׳ בשו״ת חתם סופר (או׳׳ח סי׳ םה) א) שלא להו בדבר היין שאא תותר רש בחפםד מרובת דמותר דוקא אבעא היין ואבני ביתו אבא אחרים אמח יקנו ממנו אכתתאת וקרוב ודאי שמתוייב אחודיעם השאאה זו שיש עא היין ואם אא הודיעם ומכר סתם אפשר דהוי מקת טעות, וע׳ בפמ״נ (מ״א סי׳ תםז ס״ק כ״ח) ראם יש דעה אההמיר ואינו

18) מגיא שם וח־א. םב 1) ויקרא ב״ה י״ד.

2) חושן המשפט סימן דכ״ז סעיף אי. 3) שבת ל״א.

14) סימן רכ׳׳ה סעיף ב׳ ובמג׳׳א שם. 15) סימן דכ״א סו״ז סק׳׳א ועיין פנדג. 16) ובשיע סימן רכיא לא נזכר תיבת

ותשבחות. 17) עיין באהיס שם סק״ב ובאיד.

ק«ור שלחן שרוף פב שטו

ב כשם שיש איסור אונאח במשא־מתן, כך יש איסור אונאה) ובחילוף ממבע 6). בשכירות 4) ובקבלנות5

נ חנושא ונותן באמונח אינו חושש לאונאח. כיצד, חפץ זח בכך וכך לקחתיו, כך אני רוצה לחשתכר בו, אף על פי שחוא נתאנח בלקיחתו, וכל חמתאנח אינו רשאי לחונות אחרים בשביל זח מכל־מקום זח מותר, שחרי זח כמפרש שלא יסמוך על שווי חמקח אלא על חדמים

שנתן חוא בעדו 7). ד מי שיש לו איזח דבר למכור אסור לו ליפותו כדי לרמות בו, כגון לחשקות בחמח מי סובין שמנפחין וזוקפין שערותיח כדי שתראה םמנה, או לצבוע כלים ישנים כדי שיתראו כחדשים, וכל כיוצא בזח 8). ה וכן אסור לערב מעט פימת רעים בהרבה פירות יפים כדי למכרם בהזקת יפים, או לערב משקה רעה ביפה, ואס היה טעמו ניכר

מותר לערב, כי חלוקח ירגיש 9). ו מותר לחגוגי לחלק קליות ואגוזים לתיגוקות, כדי לחרגילם שיקגו ממגו, וכן יכול למכור בזול יותר מהשער כדי שיקגו ממגו ואין

בגי השוק יכולין לעכב עליוב)10)• ז חמודד או שוקל חסר לחברו, או אפילו לעובד־כוכבים, עובר בלאו, שנאמר ״). לא תעשו, עול במדה במשקל ובמשורח, ועונש חמדות

הלכה כן אין הלוקה יכול לטעון אני רוצה לחתסיר ץחייב אשלם. והגאון סתרש״ם בספרו דעת תורת ונילוי דעת (בפתיחה שם אות נב) האריך בזה ותעלת עפי׳ תםם״נ תנ״ל דתוא תדין אם טותר בחםםד טרובח חייב לשלם

אבל לא חביא שם דברי חחתם סופר תנ״ל. ב) ואין בני השוק יכולין לעכב עליו נשאל הגאון טו״ר טחר״ש (ח׳׳ו סי׳ יט אות ב׳) בבית תרשת שיש לתם רב תטכשיר אותח וכעת רוצים בעלי חחרשת לחקים עוד בית תרשת בטקום אחר שיש שם רב טרא דאתרא ותוא רוצת ליתן חחכשר ולעכב לחרב חטכשיר לבוא ועירו לחכשיר ולחשגיח על תבית חרשת העלה שם כיון דהסחורה טעלמא אתי ולעלםא אזלי אין כח ביד תרב תמרא דאתרא לעכב וציין לחש״ס (בבא

שעריפ מצויינים כהלכה

בתרא כב.)

8) שם סימן רכ״ח סעיף ס׳. 9) שם סעיף י׳ י״א.

10) שם סעיף י״ח. 11) ויקרא י״ס ל״ח.

4) חו״מ שם סעיף ל׳׳ר״

5) שם סעיף ל״ו. 6) שם סעיף ס״ז. 7) שם סעיף כ׳׳ז.

ב שטז קצור שלחן ערוף פ

וחמשקלות קשח מאד, שאי אפשר למודד או לשוקל שקר לשוב בתשובח הגונח, שאינו יודע מח ולמי ישיב, ואף שיעשח צרכי רבים אין זאת

תשובה חגונח12). ח כתיב 3!) לא יחיח לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטגח, לא יחיח 'ך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטגה, אבן שלמה וצדק יהיה לך איפח טלמה וצדק יהיה לך וגו׳ ותיבת ״בכיסך״ וכן תיבת ״בביתך״ גראין). לא יהיה לך בכיסך טטון, 1 לכאורה כטיותרין, ודרשו רבותיגו ז״ל4 טה טעם טשום אבן ואבן. לא יהיה לך בביתך צרכיך, טה טעם טשום איפה ואיפה. אבל אבן שלטה וצדק אם יהיה בביתך יהיה לך טטון. וכן איפה שלטה וצדק אם יהיו בביתך יהיו לך צרכיך. עוד אטרו) טה יעשה אדם ויתעשר, ישא ויתן באטוגהג) ויבקש 1 רבותיגו ז״ל5

) לי הכסף ולי הזהב. 1 רהטים טטי שהעושר שלו, שגאטר6 ט צריך למדוד ולשקול בעין יפה, שיהיה עודף על המדה, שגאטר איפה שלמה וצדק יהיה לך, מה תלמוד לומר ״וצדק״ אמרה תורה צדק

משלך ותן לו 17). י צריך למדוד כמגהג המדינה ולא ישנה כלל, מקום שנהגו לגדוש לא ימהוק אפילו ברצון הלוקה שפיהת לו מדמים, ומקום שגהגו למהוק לא יגדוש אפילו ברצון המוכר שמוסיף לו דמים, כי התורה הקפידה על עוות המדות, פן תצא תקלה על ידי זה שיראה הרואה שמודדין כך וידמה לו שכך היא מידת העיר וימדוד כן לאהר שאיגו יודע

גם כן את המגהג ויטעהו 18).

ה כ ל ה יפ כ נ י י שזןריפ מצו

ג) ישא ויתן באםוגה עי׳ בשו״ת סתרש״ם (ח״ב םי׳ לר) באחר .שמכר שטרי תגרלת (לאטעריי) ואתר זת נודע שכבר עבר יום המשכת תנורלות ונורלו תצלית ורוצת תטוכר לתזור ולבטל תטסת בטענת שתוא לא ידע שכבר עבר יום תתטשכת ויצא לתסור שם אי שטרי תגרלת הנ״ל דינם בשטרות שאין לתם דין אונאת ותביא טשאילת יעב״ץ (ת״א םי׳ פת) ררעתו שם דשטרי הנרלה אין להם רין שטרות וסיים לתלכת ראם ירע תמוכר שכבר עבר יום תמשכת תנורלות ותיה אפשר גם לתוודע מי תצלית א״כ פשיטא ראיתו ראפםיר אנפשי׳ ונם אם לא תית אפשר לתוודע אז

15) נדה ע׳:. 16) חגי ב׳ חי.

17) ב״ב פיה, וחו׳׳מ סימן רל״א סעיף י״ד. 18) שם סעיף ח׳ וסמ״ע סקי״ד.

12) שם סימן דל״א סעיף א׳ י״ם, וע״ל סימן קפיב סעיף א׳ 1.

13) דברים כיה י״ד. 14) בבא בתרא פיס.

קצור שלחן עייר םכ שיז

ו מחזרים על יבים ראשי הקהלה לחעמיד ממונים שיהי יא היות, וכל מי שנמצא אתו מרה הסרה או משקל הסר או מאזנים י ההנ

ניהם 19). מקולקלים רשאים להכותו ולקנסו כנראה בעיתו או בהנותו, אף על ת מרה הסרה בבי יב אסור לאדם להשהוהה עובר בלאו, שנאמר לא יהיה לך בכיסך ו מודד בה יאם שו נ פי שאיתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביט לטי רגלים אסור, שטא יבא טי שאיגו ת המדה עבי ואפילו לעשות אן מודדין אלא במדה הרשומה יודע וימדוד בה. ואם יש מגהג בעיר שאי

נה רשומה, מותר לחשחותח20). ברושם הידוע, וזו אי יג הםהזר אהר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין טטלטליםת בד כוכבים בין טישראל וכבר השוו על הדםים, וקודם שגטרו א בין טעוין לא השוו על הקגין בא אהר וקגאו או שכרו גקרא רשע .אבל אם עדית םותר לאהר כר רוצה בכך והקוגה רוצה בפהו הדםים, אלא שהטום וכדוםה טעובד ג גבול רעהו בשכירות בתי לקגותו. ואסור להשי

כוכבים!2).ת להברו לקגות לו קרקע או טטלטלין, והלך השליח יד הגותן טעות ו בשביל עצמו הרי־זה רטאי. ואם קגאו טטעו ת ההפץ במעותי וקנה א

יב ליתגו לו אף על פי שקנאו לעצמו 22). של המשלה, מהות דםים על הםקה, או שרשם על צ ק ט1 טי שגתן אפילו רק ט חטקח סיטן בפגי הטוכר, או שאטר לו הםוכר: רשום טקהך אף־על־פיא בעגין שלא קגה בזה ד), טכל םקום כל ההוזר בו בין הלוקח בין שהו

שעדים מצויינים כהלכה

מ״מ כיון שלא המתין עד שיוודע אדעתי׳ רהכי גמר ומסגי ולכן הריוח לתסוגת זולת אם יבורר שהמוכר לא ידע שכבר עבר יום המשכת הגורלות אז תמסת בטל ותוזר. ובעני! הגרלה עי׳ עוד בשו״ת שבות יעסב (ת״נ םי׳

סםב) ובזכור לאברהם (ערך נורל) ובדברי גאונים (כלל כ׳).א בעגין שלא קגה בזה עיין בשו״ת הרא״ש (כלל ינ) ד) שהו מי שמכר להבירו העבירות שלו ותמוכר נתן מעות להסונה ועשת נם תסיעת כף מהני המכר אף שאין כאן קנין כםף רבשאר מכירה וסנין נותן הסונה המעות והבא נתן תמוכר תמעות מ״מ כיון רהיה תסיעת כף מהני תמכר אף שמכר לו דבר שאין בו ממש. ועי׳ בשו״ת מהרש״ם (ה״נ םי׳ סגא־רה) ראם מסר מודעה על המכר והסנין שעושה רס לפגים המעשת

21) סימן רל׳׳ז סעיף זי. 22) סימן קפ״ג סעיף ב׳ ג׳.

19) שם סעיף ב׳.

20) שם סעיף 1.

ח קצור שלחן ערוך םכ שי

ינו חמוכר לא עשח מעשה ישראל, וחייב לקבל ״מי שפרע״ 23), דחית דין ואומרים: מי שפרע מאנשי דור חמבול, ומאנשי דור י שאוררין בבא יפרע ממי הפלנה, ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים שטבעו בים, הו

ו עומד בדיבורו 24). נ שאיתן עדיין מעות, טז וראוי לו לאדם לעמוד בדיבורו, שאפילו לא נת הדבר ולא ננמר הקנין, אם השוו על המהיר, אין לשום ולא רשם א אהד מהם להזור. ומי שהוזר בין הלוקה ובין המוכר הרי זה ממהוסריו 25), כי ראוי לאיש ישראל לעמוד אמנה, ואין דוה הכםים נוהה הימנת ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, י ר א ) ש x בדיבורו, כמו שנאמר ת לבו, שאם השב וגמר בלבו ב ש ה וירא שמים יש לו לקיים אפילו מ, והוסיף לו על סכום זה, למכור לו בסכום זה, והלה לא ידע ממהשבתו לא יקה ממגו כי אם סכום זה שגמר בלבו, לקיים מה שגאמר 27) ודוברת בלבבו. וכן הלוקח שגמר בלבו לקגות בסכום כך וכך, אין לו להזור מ א בו, וכן כל כיוצא בזה בשאר דברים שבין אדם להברו, יש לו לקייםבה ויש בידו לעשותה, אבל זה טו ת לבו, אם גמר בלבו לעשות אי ו ב מהשן בהם סרך מצוה, אין צריך לקיים אפילו מוצא צרכי עצמו כל שאי

ו 28). שפתיה סמך ה קטגה, שז נ ת זה מ יז וכן מי שאומר להברו ליתן לו איר ולא נתן לו הרי זה ממהוסרי אמונה, אבל דעתו שבודאי יתן לו, אם הזה מרובה אין בה הםרון אמונה, שהרי זה לא סמך דעתו על זה. ומכל נ ת מת נמורה, ולא יהא ע ד ות ב א אומר ליתן לו צריך להי מקום בשעה שהו

ינים כהלכה י שערים מצו

בטיל ואעם״כ ראוי לעונש יען שחילל שם שםים כאלו כופר בשכר ועונש דיחורי כשר טתיירא לעשות שנין זח ואיתרע תזקת כשרות. ובשו״ת טוב טעם ודעת (טהר״ק םי׳ ריז) כתב באחר שטכר רבע חלקו טעולם חבא ולא עשה שום קנין רק כתכ לו על פיסת נייר אני טוכר לד רבע טהלק תעולם חבא שלי וקיכל טטנו הכסף על זר. וכעת חוזר כו וטחזיר לו הכסף ותלוקח

/ ו ל אינו רוצח לחזור והעלח שם הנאון חטחרש״ק דשחוק ישחוק חטוכר ל אם אינו רוצח ליקת תרטים דעולם תכא לאו בת טכירח תיא כראיתא בש״ס (םוטח כא.) רא״ל שבנא לחלל תא נעריכ ונםלינ יצתת בת קול ואטרח אם יתן איש את כל הון ביתו ונו׳. ונפסק רק בש״ע (יו״ר םי׳ רטו סעיף א)

דאם כבר עסק בתורה אינו יכול לטכור. והדין כן גם בשאר טצות.

26) צפניה ב׳ ייג. 27) תהלים ס״ו ב׳.

28) ש״ע התניא הי מכירה.

23) סימן ר״א סעיף אי. 24) סימן ר״ד סזףף ד.

25) שם סזףף ד.

ט י ר 3D ש י י ר שלחן ע קצו

, ה ר ו ת ר מן ה ב אסו ל ה ואהד ב פ ד ב ה ר א ב ד ת, כי ל ו ו לשנ ת ע ד בד לומר ״הין צדק״ ו מ ל ה ת ת צדק והין צדק יהיה לכם. מ פ י ר 29) א מ א נ שך שלך ״ולאו״ שלך צדק, וכל ה הא ״ פה היא, אלא שי והלא הין בכלל איה ב ו ר ה מ נ ת ת בין מ ט ע ו ה מ נ ת ר ליתן לעני, בין מ מ ו א ל ה ב ת לעשיר, א א זר בלבו מ ה כמו נדר, ואפילו נ ש ע נ י ש נ ור בו מן הדין, מפ אינו יכול להז

ו 30). ת ב ש ה ך לקיימ מ י ליתן צרי : אנ ר מ ו ד א ה ימ כל א , ובאו שנ ת י ע או ב ק ר ר ק ה למכו צ ו ר PP הט ה ד ט ה ה א ט בעל הטצר, אט הי ה ד ט ה ט אלו, ואין א ה בדטי ק אהט טיושבי עירו י , בן עירו קודט, היו שנ ת ר ה ר א י טעי טיושבי עירו והשנו ל עטו ושכנ י נ ו הר ר ב א ה י הו ו קודט. ואט השנ נ , שכ ו ט שכנ ה ד ט ה א ו, ט קרובו ה אהד ט ו ו ר ב ם ה ה ד מ ה ה א ו קודם. הי ר ב ו רגיל עמו כלל, ח נ איר כל אדם א ש ה רהוק, אבל ל א ב מ ב שכן קרו ו ) ט 3 ! ר ט א ג ו קודם, ש ר ב הל י הברו הרג ט שקודט ואפילו לשכגו ו כ ד ה י ט ל ת בו קודט, הוץ ט קרוא קודט לכולט, ואפילו , הו ט בעל הטצר ה ד ט ה ה א י אצלו. אבל אט הקה ולסלק ת הדמים להלו ר ליתן א צ מ ו לאהר, יכול בעל ה ר כ מ ר ש ה א לא ב למוכר, והמצרן הו ם ושכן וקרו כ ד ה י מ ל קה הוא ת , ואפילו הלו אותות ו מ י ד ת הלוקה. וכל ק כר, המצרן קודמ ומסלק א ם הארץ ורהוק מן המו עב בעיגי הטו ר ו ש י ת ה י ש ע ) ו 3 ר 2 ט א ג ה ש ט הט, לקייט ט י ט כ ת ה ו צ אלו ט

ועי׳ בשו״ת משיב דבר (ח״נ םי׳ יד) דאו* אם נעלת על הדעת שאפשר למכור שכר מצוה אבל שכר תורת בודאי אי אפשר למכור דשכר תורה היא שזוכה ויושב בישיבה של מעלה ומה יעשה שם אם לא למד הלא ישבע סלון וחרפה כי לא יבין שום דבר, עיי״ש. ולפי דבריו מוכרח לומר דתא דאיתא (במדרש בראשית) דיששכר וזבולון עשו שותפות היינו על מצות לימוד תתורת ולא על שכר תורה להבין אותת אמנם סי שעסק

בתורה ומחמת קוצר דעתו לא הבינה יזכה להבינה לעוה״ב כדאיתא בםה״ס.

ה כ ל ה ם ב י ג ם מצמי י ר ע ש

32) דברים ף י»וו. 33) סימן קע-ה סעיף ב׳ ושיע התני* שפ.

29) ויקרא י״ס ל״ו. 30) שם בש*ע התניא.

31) משלי כ«ן י<.

שכ קצור שלחן ערוף פג

םג. אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות. ובו ה׳ סעיפים.

א כשם שאוגאח אסורח במקח וממכר, כך אםורח אונאח בדברים, שגאמר!) ולא תוגו איש את עמיתו ויראת מאלחיך, זו אוגאת דברים א). וגדולח אונאת דברים מאוגאת ממון, שזח ניתן לחשבון וזח לא גיתן לחשבון, זה בממוגו וזח בגופו, וחצועק על אוגאת דברים געגח מיד, וצריך ליזחר ביותר מאונאת אשתו, שלא לצערח בדברים, לפי שהאשה רכח בטבע, ועל צער מעט חיא בוכח, וחשם יתברך מקפיד על חדמעות,

ושערי דטעות לא ננעלו 2). ב כיצד חוא אונאת דברים, לא יאטר לחברו, בכטה אתה רוצח ליתן חפץ זח, וחוא אינו רוצח לקנותו. חיח אחד טבקש לקנות תבואח, לא יאמר לו, לך אצל פלוני, והוא יודע שאין לו למכור, אם חיח חברו בעל תשובח לא יאמרו לו, זכור מעשיך הראשונים. אם באו יםורים על חברו רחמנא ליצלן לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב 3), הלא יראתך כםלתך זכר נא טי חוא נקי אבד (וחם כמו שאמרו לו כן, מפני שהיה מעוות כלפי השגחת חשם יתברך ומדותיו). אם שאלו מאתו איזח דבר חכמח, לא יאמר למי שאיגו יודע אותח חכמה, מה אתה

תשיב בדבר הזח, וכן כל כיוצא בדברים אלו שחם צער חלב 4). ג מי שיש לו כיגוי לגגאי, אף על פי שהוא רגיל באותו כינוי, ואיגו מתבייש בו, אם זה כווגתו לביישו, אסור לקרותו בכיגוי זה משום

אוגאת דברים 5). ד אסור לגגוב דעת הבריות (פירוש לרמות בדברים, אף על פי שאין בו חסרון ממון), אפילו דעת עובד כוכבים, לכן אסור למכור לו

שערים מצויינים כחלכח א) זו אוגאת דברים כתב הרמ״א (חו״מ םי׳ רכח סעי׳ א׳) מי שמאנה את עצמו מותר להונות ברברים, ובםמ״ע (שם ס״ק רי) כתב משום דאין דרך בני ארם להונות עצמו ומשום הבי אינו בכלל ישוב ודרך ארץ ואינו נקרא ״עמיתך׳׳ ובשם הלבוש כתב ראם אינו ירא אלקים הרי הוא מאנה את עצמו ומותר להוניהו שנא׳ ולא תונו איש את עמיתו עם

שאתך בתורה ומצות.

םג 1) ויקרא כ״ה י׳׳ז. 4) חו״מ סימן רכ״ח סעיף ד. 2) חו״מ סימן רכ״ח סעיף א׳ ג׳ וסמ׳׳ע. 5) שס סעיף הי.

3) איוב ד׳ ף.

קצור שלחן ערוך סד שכא

בשר נבלה בהזקת שהוטה. אם מוכר איזה דבר שיש בו מום אף על פ• שהדבר שוה כטו שהוא טוכרו לו, טבל טקוט צריך להודיע להלוקה את

הטום 6) (ובטתנה ליכא םשום גניבת דעת) 7). ה לא יבקש טהבירו שיאכל אצלו כשהוא יודע שלא יאכל. לא יתן לו טתנה כשהוא יודע שלא יקבל. וכן כל כיוצא בזה שהוא אהד בפה ואהד בלב, יראה להברו שהוא טכבדו, ואין כוונתו שלטה אסור אלא

יהא תמיד פיו ולבו שוים, ויגהוג בשפת אמת ורוה נכון ולב טהור 8).

——>^< סד. שלא לעשות סחורה בדבר האסור. ובו ד׳ סעיפים.

א כל דבר שאסור מן התורה באכילה, אף על פי שמותר בהגאה, אם הוא דבר המיוהד למאכל א), אסור לעשות בו סהורה או להלוות עליו, ואפילו לקגותו להאכילו לפועלו איגו יהודי אסור!). אבל דבר שאיגו עומד לאכילה, כגון סוסים וחמורים מותר לעשות בהם סחורה, וחלב גם

כן מותר בסהורה ב), שהרי גאמר בו 2) יעשה לכל מלאכה 3).

שעריש מצוייניש כהלכה

א) אם הוא דבר המיוהד למאכל בפתתי תשובה (יו״ד סי׳ קיז) הביא מתפרי תואר שמותר אסתור כדם משום דאיתקש אטים וכ״כ כנודע כיהודה (מתד״ת יו״ד סי׳ סב) וכשו״ת חתם סופר (סי׳ קו) ובדרכי תשובה (שם ס״ס ד׳) תביא משו״ת דברי חיים (ח״ב יו״ד סי׳ בז) שכתב אחחמיר אע״נ דדם שבשאו מדרבנן מ״מ מצינו דתתמירו תז״א בו כדאורייתא,

עיי״ש. ועי׳ כשו״ת אמרי יושר (ת״ב סי׳ קנכ) נשאא אם מותר אסתור בסיבות אתות מנביאות וטריפות כתב שם דכיון שמעמידין כתן תוי כעומד אאכיאח ואכן יש אנחונ שיסנח מחנכרי באופן שחסנין יחוא אאתר שנתיבשו

דאז אינם ראויים אאכיאח. ועי׳ בשו״ת מאמר אתועיא (יו״ד סי׳ מי) שטתיר מטעם בזח אסחור בדסין שא נביאות וטריפות אעשות מתן כרכשאות — נסניסים אם תיו יבשין

בשעת המכירה. ב) והלב ג״כ מותר בסהורה כתב תש״ך (סי׳ סיז ס״ס ד׳) דדוסא תאב שא בתמת מתודת אבא שא בתטה טמאת אסור אעשות בו סתורת,

6) שם סעיף ף. סד 1) יורה דעה סימן קי״ז. 7) ש״ך יו״ד סימן קי״ז סק״ג. 2) ויקרא ר כ״ד.

8) שם בחו״מ, ודמב׳׳ם ה׳ דעות פ״ב ה׳׳ו. 3) שם.

שכב קצור שלחן עייר פח

ב אם גזדמן לאדם באקראי דבר אםור, כגון שצד דגים ועלח י במצודתו דג טמא, וכן מי שנזדמנח לו נבלח וטרפח בביתו, מותר למכרם כיון שלא נתכוין לכך, וצריך למכרו מיד ולא ימתין עד שתחא שמנח אצלו. ויכול לטכרט כמ על ידי שליח ג) אןן על פי שחשליח ירויח בו,

.( אבל לא שיקנח חשליח לחלוטין, דאט כן חוי אצלו םחורח4 ג וכן טותר לגבות בחובו דבריט טטאיט ויטכרט טיד, דאםור לחשחותן כדי לחשתכר בחם, אבל טותר להשחותן בכדי שלא יפםיד טן

ה 5). ק ח ד דבר שאין איסורו אלא טדרבנן, כגון גבינות של נכרי טותר

.( לעשות בחן םחורח6

—•—«*»<—•— סה. הלכות רבית. ובו ל׳ סעיפים.

א לפי שנפשו של אדם בטבעו חומד וםתאוח אל חםםון, וקרוב יותר שיחא אדס נכשל באיסור ריבית טבשאר איםורין שבטטון. כי

שעריפ מצוייניפ כחלכח

עיי״ש. ואפ״ח נוהנים היום שקונים הלב חזיר לעשות ממנו בורית משום דעם״י חרוב בבר נםנם ואינו ראוי לאבילח ועומד למלאבח, עי׳ מזח בדרבי

תשובח שם שחאריך בזח וחביא מחמירין ומקילין. נ) גס על ידי שליח ואי מותר לתיות םרםור בדברים האםורים, האריך בזה הררכי תשובה (סי׳ קיז ס״ק נא) והביא טהרבה אחרונים שמתירים ולבסוף בתב משו״ת בית שלמה (ה״א יו״ד סי׳ קצב) שתלוי חדבר אי •שייך חחשש רלמא אתי למיבל מינית או לא, עיי״ש. ועי׳ בערוך תשלתן (סי׳ קיז סעי׳ רת) שבתב להתיר רלא גזרו אלא היבי שהוא קונה או מובר והבא שאיגו קוגת ואיגו מובר אפשר לתתיר, ובשו״ת מלמד

לתועיל (יו״ד סי׳ לט) ג״ב בתב לתתיר עם״י תאתרוגים תמתירים, עיי״ש. ואי מותר לישראל לתיות פועל באיסורים, הדרבי תשובה (שם ס״ק נ׳) תביא תולקים בזת, ועי׳ בשו״ת אבני נזר (ה״א סי׳ קד!) כתב בפשיטות לאיסור, ובשו״ת לבושי מרדבי (מהר״ד םי׳ רמו) משסע דעתו לתתיר, ובשו״ת אטרי יושר (ת״א סי׳ קית) בתב נ״כ דטותר להיות פועל באיסורים אצל עבו״ם אבל גבי ישראל אסור משום דמסייע ידי עוברי

עבירה, עיי״ש.

4) שם בטו״ז וחכ׳׳א. 6) שם. 5) שם ובש״ך.

קצור שלחן סייד פה שבג

בגזל ואוגאה וכדומה הרי זה משגיה על עצמו שלא יהא נגזל ושלא יתאגה, וגם זה שהוא רוצה לגזול או להוגות את הברו, לפעמים הוא גמגע מהמת בושה או מהמת יראה, מה שאין כן ברבית, כי הלוה גותן לו ברצוגו הטוב והוא שמה, כי מצא מקום ללוות על כל פגים ברבית, וגם המלוה הושב בדעתו כי הרי הוא עושה טובה גדולה עם הלוה, שיוכל להרויה בממון זה כפלי כפלים יותר מן הריבית, ולכן גקל מאוד שיהא אדם גתפתה חם ושלום מן היצר הרע להיות גכשל באיסור זה. על כן ההמירה תורתגו הקדושה מאד באיסור זה והרבה לאוין גאמרו בו, המלוה עובר בששה לאוין, ולא יקים בתהיית המתים, שגאטר בגשך גתן ותרבית לקה והיה לא יהיה, הלוה עובר בשלשה לאוין, הסופר והעדים והערב עוברים כל אהד בלאו אהד, וכן הסרסור שהיה ביניהם או שסייע לאהד מהם כגון שהורה מקום להלוה ללוות, או שהורה מקום

להמלוה להלוות גם כן עובר בלאו אהד!). ב מי שגכשל ולקה ריבית מהויב לההזירו (מלבד ריבית טוקדטת

ורבית מאוהרתא) דלקמן סעיף ו׳ 2). ג אפילו לא פסק עמו את הריבית בשעת הלואה, אלא שהלוה לו בהגם עד זמן פלוגי או שמכר לו איזה סהורה בהקפה עד זמן פלוגי, או שהייב לו בעגין אהר לשלם לו, יהיה מאיזה עגין שיהיה, ובהגיע זמן הפרעון פוסק לו איזה דבר, בשביל שירהיב לו את הזמן, גם זאת היא

ריבית 3).

שערים נמוייניפ כהלכה

א) מלבד רבית מוקדמת ומאוהרת כצצא דרבית כר הוא: רבית דאורייתא, רבית דרבנן שהוא אבק רבית, ורבית מוקדמת ומאוהרת ג״כ מדרבנן, רבית דאורייתא היינו שפסק עמו בדבר קצוב והיתה בדרך הצוואה, ורבית זה כוםין אותו צההזיר ומענישי! אותו בדי שיהזוה ואבק רבית היינו שפסק עמו אצא שהיתה בדיד מקה וממכר או שהיתת בדיר הצוואה אבצ צא פסק וצא הותנה עמו וקודם הפרעון נתן צו (ב״ב התות רעת סי׳ קם וצהאמרי ברור שם גם אם נותן צו בשעת הפירעון, עיי״ש) ורבית זה אין כוםין אותו צתתזיר אבצ צצאת ידי שמים יתזיה ורבית מוקדמת ומאותרת היינו נ״ב שצא תותנה עמו בשעת הצוואה אצא נותנו סתם קודם הצוואה או אתרי תפרעו! (וצתתו״ד גם בשעת הםרעון) וזה אינו טתוייב צהתזיר אפי׳ צצאת ידי שמים (שו״ע סםא ובאהרונים שם) וכא רבית

סה 1) רמב״ם פ• ד מהלכות מלוד. ודב, 2) סימן קס׳׳א סעיף ב׳ הי. ויו״ד סימן ק״ם סעיף זי. 3) סימן קם׳׳ו סעיף ב׳ ובש״ו שפ.

שכד קצור שלחן ערוך 8ח

ד אפילו אם חלוח נותן לו יותר מדעתו בשעת חפרעון, שלא.( חתנח עמו ואינו אומר שנותנו לו בשביל ריבית גם כן אםורב)4

ה אפילו אומר לו חלוח בשעת נתינת חריבית שחוא נותנו לו במתנח, נם כן אסור לקבלו ממנו. אבל אם כבר לקח ממנו ריבית.( וחמלוח עושח תשובח, ורוצח לחחזירו לחלוח וחוא מוחל לו מותד5 ו אסור לחקדים את חריבית או לאחר אותו. כיצד, חיח ראובן רוצח ללוות משמעון מעות ומקדים ושולח לו מתנח ופירש לו בשביל שילוחו, או שחיח מתנח מרובח, דמםתמא חוי כאלו פירש לו שחיא בשביל שילוחו, זהו ריבית מוקדמת. לוח ממנו וחחזיר לו מעותיו, וחיח שולח לו מתנח בשביל מעותיו שחיו בטלות אצלו, זהו רבית מאוחרת 6). 1 אם אחד טלוח טעותיו לחברו על זטן טח, כדי שיחזור זח וילוחו פעם אחרת םך יותר לזמן כזח, או םך כזח לזטן ארוך יותר, זח רבית גמור. ואם מלוח לו על מנת שילוח לו פעם אחרת םך כזד. לזמן כזח, יש אומרים שגם כן אסור ויש אומרים דמותר ויש לחחמיר 7). אך אם לא התנו כן אלא שהוא מלוה לו ברצונו פעם אחרת, אף על פי

שאינו עושה כן אלא מהמת שזה גם כן כבר הלוה, בזה יש להקל 8). ח צריך המלוה ליזהר שלא ליהנות מן הלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו, שכיון שנהנה שלא ברשותו, נראה שסומך עליו שבשביל מעותיו שבידו ימהול

שערים מצויינים בהלכה

דרבנן מותר במעות של הקדש עניים או יתומים או תלמוד תורה או לצורך ביהכנ״ם (שם קם סעי׳ ית) ובדרכי תשובת (שם ס״ק קמת) כתב דה״ה מי שתיבר ספר תירושי תורה ורוצה להדפיס להוציאו לאור מותר

לו ללוות לצויד תוצאת תרפום ע״י אבק רבית, עיי״ש. ב) ג״כ אסור ותתות רעת (ביאורים םי׳ קם אות ב׳) כתב ראם כבר קיבל המלוה המעות אין צריך להתזיר כיון שנותן לו בשעת הפרעון ומדעתו הוי רק רבית מאותרת כמש״כ הב״י (םי׳ קם־קםו) דדוקא אם נותן לו בעוד שמעותיו בירו קודם הפרעון הוי אבק רבית אבל אם נותן לו בשעת הפרעון וכש״כ לאה״כ הוי רק רבית מאותרת ומבואר (בסי׳ קםא סעי׳ בי) דרבית מאותרת גרע מאבק רבית ראפי׳ לצאת ידי שמים

אינו מחוייב להתזיר, ועי׳ ס״ק הקודם.

7) שם סעיף ס׳ בהגד, ובד׳גדיא. 8) ש״ע התניא ומסיים והמחמיר תבוא

עליו ברכה.

4) סימן ק״ס סעיף ד. 5) שם סעיף ה׳. 6) שם סעיף ר.

קצור שלהן סייד פה שכה

לו, אבל אם נהנה ממנו מדעתו, מותר בדבר שהיה עושה לו אןן אם לא הלווהו, ובלבד שלא יהא דבר של פרהסיא״).

ט אם לא היה הלוה רגיל להקדים להמלוה שלום בפעם אהרת, אסור להקדים לו 10), ואסור לכבדו ג) באיזה כיבוד בבית־הכגסת או במקום אהר אם לא היה רגיל כן גם בפעם אהרת ״). וכן שאר ריבית דברים בעלמא אסור, שגאםר גשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור 12). וכן המלוה מוזהר על רבית דברים, כגון אם אומר להלוה, הודיעגי אם יבא פלוגי ממקום פלוגי, אןז־על־פי שאיגו ממריהו אלא באמירה בעלמא, אם לא היה רגיל עמו בזה קודם לכן ועתה סומך על הלואתו לצוות עליו, מפגי שהוא גכגע לו הרי זה ריבית. ואם תאמר והא כתיב 13) עבד לוה לאיש מלוה, זהו איגו אלא לעגין אם גפל ביגיהם דין ודברים, ואומר המלוה גלך לבית דין הגדול לדון שם והלוה אומר לדון כאן, םהויב הלוה לילך כמו שרוצה המלוה, והמלוה איגו מהויב ללכת לבית־דין הגדול

שבמקום אהר, משום שגאמר עבד לוה לאיש מלוה ״). י אפילו טובת־הנאה שאינו ממון, אסור להטלוה ליהנות מן הלוה, כגון שאם המלוה הוא בעל מלאכה והלוה הזה אין דרכו ליתן לו מלאכה בפעם אהרת, רק עתה מהמת שהלוהו רוצה לתת לו מלאכתו אסור 15). יא אסור להלוות לאהד סאה תבואה ד) שיהזור לו אהר כך סאה תבואה אפילו מין במיגה, כי שמא תתייקר בגתיים התבואה וגםצא זה מהזיר יותר ממה שלוה, אך יעשגו דמים, שאם תתייקר התבואה לא יתן

שעריפ מצוייניפ כהלכה

ג) ואסור לכבדו ועי׳ בשו״ת טוב טעם ודעת (סהדו״ג ח״ב םי׳ אח) דח״ת דאסור אכבד את הטאוה בטצות סנדקאות, ועי׳ טזת בדרכי תשובה (םי׳ קסו ס״ק ד׳) טש״כ עוד םזה. ובשו״ע (סי׳ קס סעי׳ י׳)

איתא עוד דאסור אאםוד עם בנו מקרא ונםרא. ד) אסור להלוות סאה תבואה כתב חש״ך (סי׳ קסב ס״ק א׳) דחלוואת סאח בסאח חוא דרבנן חאכך אינח יוצאת בדיינים ותטו״ז (שם ס״ק א׳) כתב ראם היה דרך טקח דחיינו שםוכר או סאח שישאם או בזםן קצוב סאה אתרת תתתיה דאפי׳ בהאוואת אין בזת רק איסור דרבנן

טטיאא כשתוא דרך טקת טותר לנמרי, עיי״ש.

סעיף י״ב. 13) משלי כ״ב ד.

14) שם וש״ע התניא. 15) שם סעיף כ״ג.

סק״א. ורמי* סימן ק״ס

9) סימן ק״ם סעיף ד. 10) שם סעיף י״*

ת קס״ו י 11) ש״ך ס 12) בבא מציעה ע״ה:

ח ך פ ו ?צוד שלחן ערו שב

לו רק חדםים. ואם יש ללוח אפילו רק מעט ממין זה, מותר ללוות אפילו כמד. כורין. וכן אם יש לו לאותו מין שער קבוע בשוק, מותר ללוות אןז־ על ־פי שאין ללוח כלום מזח חמין, וכל זח מין במינו, אבל מין כשאינו מינו, כגון לחלוות םאח חיטין בםאח דוחן אסור בכל ענין, אןן־על־פי שחן בשער אחד ויש לו דוחן. ובדבר קטן שאין חדרך לחקפיד ביוקרא וזולא, טותר בכל ענין, ולכן טותרת אשח לחלוות ככר לחם לחברתח 16). יב חטלוח טעות על טשכון בית או שדח, או טקום בבית חכנםת, וחמלוח יקח את חפירות מחםשכון, צריך לחיות בנכייתא, דחיינו שינכח לו מן חחוב דבר קצוב לכל שנח, שזחו, יחיד. חשכירות שנותן חמלוח, ואפילו חשכירות שוד. יותר ממד. שקצבו ביניחם מותר, אבל לא יחזיר חמלוד. וישכירו לחלוח עצמו7!). ועוד יש בענין משכנתא חרבח חילוקי

דינים 18). ואין לעשות כי־אם על־פי שאלת חכם. יג דבר שיש לו שער ידוע, אסור למכרו ביותר מן חשער, מפני שממתין לו את חמעות ה), אבל דבר שאין לו שער ידוע אןז־על־פי שאםל שחוא חיח נותן לו עתר. את חמעות, חיח נותנו לו בפחות, ובשבי ממתין את חמעות מוכר לו קצת ביותר, מותר. ובלבד שלא יעלחו חרבח (דחיינו שתות או יותר) עד שניכר לכל שבשביל חמתנת חמעות הוא מעלחו. וגם אם לא מעלחו חרבח, אלא שחוא מפרש ואומר, אם תתן לי מיד את חמעות חרי לך בעשרח ואם בחקפד. תתן לי אחד־עשר, אסור. וכן אם חקונח קונח את חםחורח ביוקר כדי למכרח מיד ולחפםיד, בשביל

.( 1 שיחיד. חמעות בידו איזח זמן גם כן אםור9

ח כ ל ח יפ כ נ י י פ מצו י ר ע ש

וטותר להלוות מעות בטעות טטבע במטבע אע״נ דתוסרי וזולי ואין בטטבע משום הלוואה סאה בםאת ולכן אם פתתו תטטבע טכטו שתיתת שאינה שוה כסורם או שהוסר ששות כעת יותר משלם תמיד הטטבע שהלוה לו (תות דעת סםה אות א׳) ואם עשו טטבע תדשה ונזרה הממשלה שיפרעו

מטטבע הדשה דינא דטלכותא רינא (רט״א סםה). ה) מפני שממתין לו את חמעות כתב בשו״ע (םי׳ סעג סעי׳ נ׳) מכר לו סתורה בי״ב על מנת לפרעו לאתר זמן יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אסת ממד אלא עשרה וכתב הרמ״א דדוסא אם כבר ננמד המסת בי״ב וזכה בו הלוסח כבר אבל סודם שננמר המסת אם אמר לו תפרע לי עכשיו י׳ אסור ליסת ממנו אתר זמן י״ב. וכתב שם בפת׳׳ש דאפי׳

18) שם ועיין בסימן קס׳׳ד. 19) סימן קע״ג סעיף אי.

16) סימן קס׳׳ב סעיף זי ב׳ ג׳. 17) סימן קע׳׳ב סעיף א׳ בי.

ה שבז ך ם ר שלחן ערו קצו

T מי שיש שטר חוב על חברו, מותר למכרו לאחר בפחות, ואפילו קודם זמן חפרעון, ויכתוב חמוכר לחלוקח, אני טוכר לך שטר זח, וקני לך איחו וכל שעבודיח, וצריך שיחא חאחריות על חלוקחי) רק אחריות שבא מחמת חמוכר, כגון שחשטר פרוע וכדוםח יכול לחיות על חמוכר. וכשט שיכול לטבור את חשטר לאחר בפחות, כמו כן יכול למכרו

גם לחלוח בעצמו 20). ט1 ובאופן זח יכולין לחועיל, כגון ראובן שצריך למעות בגיםן, חולך אצל שמעון, ושמעון גותן לו שטר חוב על עצמו שחוא חייב לפרוע לו םאח זחובים בחדש תשרי, (וכגגד זח גותן גט ראובן שטר חוב בזח לשמעון, שחוא חייב לפרוע לו םאח זחובים בתשרי, כדי שיחא שמעון בטוח), והולך ראובן ומוכר את חשטר חוב שיש לו על שמעון ללוי עתח בגיםן בעד תשעים זחובים (וםכל-שכן שאם יש לשמעון שטר־חוב על יחודח, אשר זמן חפרעון חוא לאחר זמן, שחוא יכול למכרו לראובן בחקפח עד חזמן, וראובן יתן לו שטר־חוב על זאת, ושוב ימכור ראובן את חשטר־חוב חזר. בעד כטח שיוכל), אבל אט ראובן יכתוב שטר חוב

על עצטו לטכרו לשטעון, אפילו על־ידי שליח, אסור!2). טז אםור לקגות תבואח ז) או שאר דבר בחקדמת מעות, ושיתן לו

ה ב ל ח נים כ י י ם מצו שערי

שוה י״ב ג״כ אסור כיון שנתרצה איקת י׳ אם היה נותן או סיד ורק בשביא המתנה נותן או י״ב אבא בתכמת אדם (כאא שאט םעי׳ הי) כתב ראם המקת בבא התניות י״ב והמוכר הזה צריר אמעות ואמר אם תרצה איתן אי במזומן אמכר אר בי׳ ואם אא איננו מוכר אאא כפי השער כבא התניות מותר שזה רוצה אזאזא בשביא המעות, עיי״ש. ומקורו משו״ע (שם םעי׳ ב׳), ועי׳ בשו״ת אמרי יושר (ת״ב םי׳ קצב) במה שנהנו תםוהרים שאומרים ראם תפרע אי מיד המתיר כו״כ וכשתאוקת אומר שרוצת בתקםת אומרים או שהמתיר יותר כתב שם טעם תתיתר כי עכשיו יתכן שהעאית המקה הוא מהשש הזאת המעות במשר הזמן ואינו ניכר כ״כ ענין תרבית

ויש מקום אתתיר עפ״י מש״כ הרב הנרש״ז (רבית םעי׳ בא), עיי״ש. ו) וצריך שיחא אחריות על חלוקח עי׳ בשו״ת פני מבין (יו״ד סי׳ קאא) שכתב ראם יש טרתה אנבות וצריר ליאר בדיניהם ורוצה אוותר משאו שאא יצטרר איאר בערכאות שתוא או אטרתה נדואה מותר אמכור

השטר בכא ענין בפתות מהסכום. ז) אסור לקנות תבואח עי׳ בשו״ת פני מבין (יו׳׳ד םי׳ סלנ)

20) שם סעיף ד. 21) חוו״ד שם וחכ״א כלל קמי*.

ח ר שלחן ערוף ס שכח קצו

את התבואה לאהר זמן, דהיישינן שמא בנתיים תתייקר התבואה אחר כן בזמן שיתן לו את התבואה, נמצא הלוקה נוטל יותר משיעור מעותיו בשביל שהקדים את המעות. אבל אם יש להמוכר גם עתה כל התבואה שהוא מוכד, אף־על־פי שלא יתנגד. להלוקה עד לאהר זמן מותר, כי מה שיש להאדם יכול למכור אפילו בזול הרבה כרצונו. ואפילו התבואה לא גגמרה עדיין לגמרי כראוי, אלא שצריכה עוד מלאכה אהת או שתי מלאכות, גהשב כאלו היא גמורה ומותר, אבל אם מהוםרת עוד שלש

מלאכות אסור ח) 22), יז ואם הוקבע השער לתבואה, יכול לקגות בהקדמת מעות כפי השער ס), אף־על־פי שאין להמוכר כלום, שהרי אפילו תתייקר אחר־כך התבואה. אין הלוקה טרויה בטה שהקדים את הטעות, כיון שהיה יכול לקגות אז תבואה בטעותיו בשאר זה. וטאהר שפסק בהיתר אף־על־פי שגתיקרה אהר־כך התבואה בשעת הפרעון, ואיגו רוצה לתת לו את התבואה שפסק עליה, יכול לשוטה על םהורה אהרת שיתן לו, או

שיתן לו טעות כשווי של עתה 23). JT מי שיש לו םחורח שגמכרת כאן בזול ובטקום אחר ביוקר, ואמר לו חברו, תגח לי םחורח זאת ואוליכגח למקום חיוקר, ואמכרגח שם, ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוגי, ואפרעגה לך כפי מה שהיה שוד.

ה כ ל ה יפ כ נ י י ם מצו שערי

נשאל במה שנהנו הסותרים לקנות תבואה הדשה העתירה לבוא שלא נתנדלה עדיין וקונים אותה במהיר קצוב ויש בה השש רבית דהסר עוד שלשה מלאכות והעלה לתתיר עם״י מש״ב המחנה אפרים (רבית סוס״י לי) ראם כבר חיא בעולם וחסר עוד שלש מלאכות זה נרע יותר מדבר שלא בא לעולם בלום דבל שאינו בעולם אין באן איסור וה״נ ביון שלא נתנדלה

עדיין ולא בא עוד לעולם אין איסור רבית, עיי״ש טעמם.ת אסור ואפי׳ אם עושים כל ח) אם מהוםרת עוד שלש מלאכו המלאכות ע״י מעשה מכונות שנעשית במהירות ובקלות ג״כ אסור דלא

ב סי׳ צי). דלא חילקו בת. (שו״ת יד יצחק ה״ת כפי השער גשאל הגאון מהרש״ג (יו׳׳ד סי׳ ו ת מע מ ד ק ה ט) ב נב) באיש אתר ירא שמים שדרכו ומסהרו לקבל מסרסור אהד מעות על סחורה והוא חוזר וקונה הסתורות במעות הללו ואה״כ בשמוסר לו הסחורה מקבלו הסרסור בעד מהיר היומי שבעיר הבירה ומנכה לו אחוז אחד (פד$צענט) מפני שנתן לו תסעות במוקדם והסרסור הנ׳׳ל הוא םקלי הדעת

22) סימן קע״ד. סעיף א׳ ד. 23) שם סעיף אי.

קצור שלחן מייד סה שבט

ה ת בהליכה הי ו צאה שעלו על הטהורה, אם האהרי שם לאהד נכיון ההותן להלוקה ת על המוכר םותר, והוא שי ו על חלוקח אםור, ואם האחרי

זח דבר בשביל טרחו 24). איקנח בחם םחורח על יט טותר להלוות לחברו םאח דינרין שי היריד, ובשובם לביתם יתן לו חלוח םאח ועשרים דינרין בעדח, ובלבדת הדרך על ו ת השחורה ויוליכנה לביתו ויהיה אהרי שיקבל חםלוח א חטלוח, דחוי כםו שיש לו חלק בריוח חםחורח חואיל וטקבל עליו

ות 25). אחרין לוטר לו, כ ראובן שחולך לםקום שקונים םחורח בזול, יכול שטעוות א אחרי ח ת חבא לי םחורח משם ואני אתן לך ריוח כך וכך, ובלבד ש

א טוםרח לשםעון26). הסחורה על ראובן י) עד שחות ההצר ר לו א כא טותר להרבות שכר הקרקע. כיצד, השכית טיד, הרי הוא לך רו ת השכי ן לי א ת ק בו, אם ת י ואםר לו קודם שההזן לי בעד כל הדש ת בעשרה זהובים לשנה, ואם תשלם לי בכל הדש תת ט ל ת ש נה ט רות אי זהוב אהד, טותר. והטעם בזה, משום דםצד הדין שכיט י ו זהוב בכל הודש דהוי ליה שנ אלא לבסוף, הלכך כאשר לוקה מטניב לשלם י אינו מהו ד ת המעות, שה נ ת מ את שכר ה עשר זהובים, אין ז

שערים מצויינים בהלכה שאינו הושש לאיסור רבית העלה או עצה שלא יבשל באיסור רבית דהיינו שימכור לו הםהורה [כעיר הבירה] בניכיון פהות אהוז אהד כפי המהיר היומי דשם דאע״נ ראם אין לו הסה ורה אסור לו למכור פחות מהשער מפני הקדמת מעות כמבואר בש״ע (קענ סעי׳ ו׳־קעה סעי׳ ד׳) מ״מ מעט סתורת בודאי יש לו ובכת״נ כתב הרם״א (סי׳ קענ סעי׳ וי) להתיר ואף לחטו״ז ולחש״ך שם שחולקים זח דוקא לנבי חלוקת שתוא תמלות שתקדים תמעות אבל לנבי חלוח [דחיינו הטוכר] דבלא״ח טבואר (םי׳ קם סעי׳ אי) דברבית דרבנן אין תלות עובר רק על ״לפני עור״ ותרכת פוסקים םבירא לחו דבאיםור דרבנן אינו שייך ״לפני עור״ יש לסמוך על תרם״א תנ״ל דביש לו מעט סתורת מותר ונם באין לו םחורח כלום יש לצדד דחא רק טוכר לו פחות טהשער כעיר חבירח אבל אינו טוכר לו פתות טתשער

שבעיירות שחםוכר חוא שם וקנח שם חםתורות, עיי״ש.ת הסחורה על ראובן כתב ביד אפרים ו א אהרי ה ת י) ובלבד ש (סי׳ קע) בשם שאילת יעב״ץ (ח״א םי׳ קטח) בעשיר שרוצח- לקבל טעותיו טתלטיד חכם לתאכיל פירותיחם בדבר קצוב ח׳ או ו׳ לכל טאת ותעשיר

24) סימן קע׳׳ג סעיף ס״ ו. 26) שם סעיף ס׳׳ז. 25) שם סעיף י״ ח בועד-

של קצור שלחן ערוך סח

א לך בעשרח, ד חרי חי ן לי מי ת לו במוקדם, ומד. שאמר לו אם תי זחובים, לפי שמקדים לו לשלם קודם זמן חפרעון, ח מוחל לו שנ אז חי

זאת מותר 27). ון זח, מפני שחקרקע י רות קרקע מותר לחרבות בענ כב ודוקא בשכין זח. דחיינו שאם ת פועל אםור בעני רו ת לו מיד, אבל לחרבות בשכי י נקנת חאדם שיעשר. לו מלאכתו לאחר זמן, ומקדים לו שכרו חיום שוכר את מן ת חמלאכח בפחו קודם שנכנס למלאכח, ובשביל זח יעשר. לו אא חוי ליד. כמו ת ש ח ד מ ב ע ת ש את אסור, דכיון דחפועל אינו מ חראוי, זת חלואח, אך אם חפועל נכנם למלאכתו מיד, אף על פי שלא יגמור אעשה חמלאכד. עד לאחר ימים חרבח, מותר לחקדים לו שכרו בשביל שי

ת ולא חלואח 28). רו ד במלאכח חוי ליד. שכי ל מי תחי בזול, דכיון שי כג מותר לחרבות בגדוגית־חתנים, כגון שפםק נדוניא לבתו,ת חגדוגיא, יתן לו כך וכך שכר ו שכל שגח שיגיח אצלו א וחתגח עם חתגן זח אלא כמוסיף לו גדוגיא, וכאלו אםר לו, אגי גותן לך מותר, שאי מתגר. כך וכך לזמן פלוגי, ואם לא אתן לך לזמן פלוגי, עוד אגי מוסיף לךם דכיון ת חתגאי ב י ת ת כ ע ש ו כן מיד ב כך וכך, דמותר. ודוקא כשחתגח עליו שום חיוב, אם כן חכל חוא חיוב אחד, אבל אם ח לא חי ת דעד עגח יב בסתם סך גדוגיא, ובשעת חחתו ת חתגאים, גתחי ב י ת ת כ ע ש בת חזםן אסור, וצריכין ב ח ר ת לו דבר מד. בשביל ח ת רוצים לחפשר ל

לעשות בדרך ד.יתר29).ת וישראל אחר יחיד. ערב, בי כד ישראל שלוח מעובד־כוכבים ברית חלוד., לח אלא א ן חעובד־כוכבים יכול לתבוע תחי אם חוא בעגין שאי ואך כשלא יחיד. אפשר לגבות מן חלוד. אז יכול לתבוע מן חערב מותר,ת חערב, אם בד כוכבים יכול לתבוע תחלח א אבל אם חוא בעגין שחעו כן חוי כאלו חערב לוח מן חעובד־כוכבים וחלוח לישראל חלוד. ואסור יא).

שערים מצויינים כחלכח

אינו צריך למעותיו אלא לטובת הת״ת אם כל האתריות על הנותן דהיינו על הת״ת שרי ואם האחריות על המקבל דהיינו העשיר אך שאינו עוסק בהם ואינו מרוית מאומה ונותן לו מכיסו הריות וראי שרי רמתנה בעלמא

יהיב ליה. יא) וחלוח לישראל חלוד. ואסור עי׳ בשו״ת מהרש״נ (יו״ד םי׳

27) סימן קע׳׳ו סעיף ו׳ וש״ך שם. 29) שם סעיף ר ומזו׳׳ז. 28) שם סעיף זד.

קצור שלחן ערוך סה שלא

וכן עובד כוכבים שלוח מישראל בריבית, וישראל אחר חוא ערב, אם הוא בענין שאין הםלוה יכול לתבוע תחלה אלא את חעובד כוכבים הלוה, ואך כאשר לא ימצא אצל העובד־כוכבים הלוה אז יגבה םן הערב מותר, אבל אם הוא בעגין שיכול לתבוע תחלה גם את הערב, אם כן הערב הוא כמו לוה ואסור. ואם הישראל ערב רק בעד הקרן ולא בעד

הריבית מותר 30). כה עובד כוכב־ם שאמר לישראל, לוה בשבילי מעות בריבית מישראל על משכון זה, או אפילו איגו גותן לו משכון אלא שטר חוב, והמלוה סומך את עצמו רק על המשכון, או על השטר של עובד כוכבים ועל השליח אין שום אחריות מותר, ואפילו אם הישראל השליח מביא את הריבית להמלוה מותר לקבלו, ובלבד שהמלוה יגמור זאת בדעתו, שכל אחריות המשכון והמעות בין בחבאח בין בחזרה הכל על אהריותו,

ועל השליה לא יחיח שום אחריות!3). כ1 וכן ישראל שנתן משכון או שטר־חוב לישראל חברו, שילוה בשבילו על זח מעות בריבית מעובד כוכבים, אם חעובד כוכבים אינו.( 3 סומך רק על המשכון או על השטר, ועל חשליח אין שום אחריות םותר2

עה) באתר שביקש מידידו להלוות לו מעות ע״י הבנק והלך המלוח להבגס ומסר שם שטר תוב עם תתימת ירו וקיבל המעות מהבנק ומסר להלוה, אי אין השש כנראה שהמלוה הוא לוה נגר בעלי הבנק ומשלם לתם דבית והוא הוזר ומלוה המעות הנ״ל להלוה ומסבל ממנו הרבית שהוא יחזור ויתן להבנק. העלה שם שאין לתתיר רק באופן שהטלות יתן השטר הוב בחתימת ירו להלוה והלוה בעצמו ילך עם השט״ה הנ״ל להבנק ויקבל משם הטעות ויש לצדד להתיר נם שבעל הבית המלוח בעצמו יקבל תםעות מהבנק ובאופן זה שהמליה ימסור מקורם השט״ה להלוה ונתהייב כבר לשלם לו רמי תשט״ת ואתר כך יםסור בהזרה תשט״ה להםלוה התתום עצמו בתורת שליתות שהוא ילך להבנק להכיא לו המעות רכיון שלא מסרו לו בחזרה השט״ת בתורת פרעון רק בתורת שליתות אין כאן תשש מירי דמציגו כעין זה בהו״ם (סי׳ עב םעי׳ ג) ראם מסר הנפקד להטפקיד חפץ של המפקיד בתורת םקרון או שאלת אכתי השוב כאלו הוא ברשות הגםקד וה״ג כן. אלא שדין זה יש עור מתלוקת בו כמש״כ הש״ך שם על כן לכתחלה אין לשלח הבעה״ב המאוד, בעצמו אלא איש אחר אפי׳ אחד מבני

שערים מצוייניס כהלכה

ביתו שא בעה״ב המאות, עיי״ש

32) שם סעיף י״ז.

33) שם סעיף כ׳׳ו. 30) סימן ק״ע.

31) סימן קס״ט סעיף י״ג.

ח ך ס ר שלחן ערו שלב קצו

וכן אם הישראל חלוח תחלח לישראל חברו על משכון, ואחר בך אמר לחמלוח, לוח מעות מעובד כוכבים בריבית על משכון זח, ועלי לשלם חקרן וחריבית, אם חעובד כוכבים סומך עצמו על חמשכון לבד מותר 33). מ ישראל שהלוח לעובד כוכבים על משכון בריבית כך וכך לחדש, ואהר כך בא הישראל להברו שהוא ילוה לו את המעות על משכון זה, ושהוא ימול את הריבית שיעלו עד הפרעון מותר. אבל אם הישראל הראשון כבר זקף את הקרן עם הריבית לכל זמן ההלואה הרי הכל היא כקרן של ישראל, ואסור ללוות על משכון זה מישראל הברו בריבית.

דהוי כאלו נתן את הריבית מכיסו 34). כח מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים, והלוה אותם לישראל בריבית, אם היו באהריות העובד כוכבים שאם יאבד ההוב יתהייב הוא לשלם במעותיו מותר, ואם אינו באהריות העובד כוכבים אסור 35). ולכן במקום שיש קבוצות מעות (שפארקאםםע) יב) וכדומה שיש לישראל הלקים (אקציען) שמה וישראלים לוים משם בריבית, אף על פי שהממונים המה עובדי כוכבים, מכל מקום נראה לי דאיסור נסור

ה כ ל ה ים כ נ י י ם מצו שערי

יב) במקום שיש קבוצות מעות (שפארקאםע) ובהנהות לחם הפנים חזר הסתבר דבר זה בשינון והעלה עוה״פ לאיסור וכתב שמהאי טעמא יש להחסיר נם בענין הנוחלות (לאזען) וכן חבטחת חילדים (קינדער־ אםעקוראצי^ן) אבל בשו״ת שערי צרק (יו״ד סי׳ קבר) הביא דברי בעל הקצש״ע וחולק עליו כיון ררוב בעלי הסניות הן אינם יהודים יש להתיר טטעם ברירה רמעות של ישראל הולך בהלואה לחנכרים וכשבא ישראלנ ללוות הוא לוה טטעות הנכרים וכ״כ כשו״ת שואל וטשיב (מהד״ק ח״ טי׳ לא) והטחר״ם שיק (יו״ד םי׳ קנח) רחה טעם ההיתר משום ברירה, עיי״ש, וכתב טעם היתר טפני שענין הבאנק לא נעשה דוקא לטובה בני חחבורח בעלי חטניות לחרויח טטון כי עיקרה נתייםרה לטובת בני ארם חצריכין טעות וחרוחים שטקבל חבאנק אין זח ביחור שכר הטתנה אלא טפני שהבאנק יש לו הוצאה נתלה שכר רירה ושכר הטתעםקים וסופרים ושאר המשרתים שצריכין לזה והרבה פעמים שיש להט הפסד לזאת קבעו לכל חלוים מחיר קבוע כמה יתנו שיכסו את ההוצאות הנ״ל. ועוד הרבה אחרונים מפלו בענין חחיתר חבאנק עי׳ מזח עוד כשו״ת מחרש״ם (ח״ב סי׳כ׳־וח״ד םי׳ קלח) מנחת פתים (סי׳ קס) שו״ת אסרי יושר (סי׳ קשט) שו״ת פני מבין (יו״ר קיט) שו״ת יר יצחק (ח״נ סי׳ קלט) ועי׳ עוד באריכות

בשו״ת מחרש״נ (יו״ר סי׳ נ־ו).

34) שם סעיף י״ח ובש״ך. 35) שם סעיף כ״א.

ר שלחן ערוף סו ק«ו

ו הגון) וכן נ א ילוה ישראל שאי מ ת (כי ש הוא, ולכן אסור ליתן לשם מעוא גתן לשם ישראל שאיגו הגון. מ אסור ללוות משם, כי ש

ת מעובד כוכבים, יעשו בי ת ברי ן ללוות יג) מעו ן שצריכי כט שותפית הכם איך לעשות 36). ל א ש

ת יש בי ל מומר יד) אסור ללוות ממגו בריבית, וגם להלוות לו ברי לההמיר 37).

•<m> סו. הלכות עיסקא. ובו י״ב סעיפים.

ן וגם תעסק בוא), והריוה יהיה להצאי ת שי א הגותן להברו מעוי ה על שגיהש בשוה, זה גקרא עיםקא ואסור, מפגי כי ההצ הי ההפסד י

ה כ ל ה שעריש כמוייניש כ

ן ללוות עי׳ בשו״ת מלמד להועיל (יו״ד םי׳ ן שצריכי ינ) שותפי נמ) בישראל ונוי שיש להם מסתר בשותפות מהו לענין לקיתת ונתינת רבית והעלה שם דהנוי ילוה באתריות דידיה שאם יאבד ההוב יתהייב הוא לשלם במעותיו וכן אם לווה ילוה הנוי לצורך עצמו והוא לבדו יתתייב להמלוה ואה״כ ילוה הישראל משותפו הנכרי וכן יש עוד צד להתיר אם התנו מתתלה כשהשתתפו שכל מה שירויתו מרבית של ישראל יהא של הנכרי ולעומת זה מה שירויתו מרבית הנכרי יהא של ישראל וכן לענין ההוצאות כל שיוציאו לשלם רבית לישראל יוציאו מממון של נכרי וכל שיוציאו לשלם רבית לנכרים יוציאו מממון של ישראל, והישראל לא יקת רבית מישראל ולא ישלם רבית לישראל אלא כל עסקים שיש בהן שום צד רבית יעשה הנכרי, וכיון שהתנו כן בתהלה א״כ מתתלה אין לישראל שום הלק בהני עסקים ומותר כמו לענין שבת (םי׳ רמה) ואם לא התנו

בתהלה יבטלו השותפות ויתזרו וישתתפו ויתנו מתהלה כמו לענין שבת. יד) מומר ובפת״ש (סי׳ קנט) כתב שטוב להשטט טטנו שלא ילוד! לו כלל דגם בלא רבית אסור ללוות לו, ועי׳ בשו״ת אבני נזר (ת״א יו״ד סי׳ קטנ) שנתן בזה הילוקים דאם הוא טומר לכל התורה ונדבק בדת גויים מצוה ליקת ממנו רבית, ואם הוא מוטר לאכול נבילות לתכעיס טותר להלוותו ברבית [להרמב״ן דלא הייש לזרע מעליא], ואם הוא מומר לערלות אסור להלוותו ברבית [נם להרמב״ן], מסור נ״כ אין ליקה ממנו רבית, ואם הוא מומר לאכול נבילות לתיאבון אז לדברי הכל אסור ליקת ממנו

רבית, עיי״ש שהאריך בה.ת שיתעסק בו שאול שאל הגה״צ מהרא״ע ו ותן להכירו מע א) הנ

36) עיין סו״ז סימן ק״ע סק׳׳ג. 37) סימן קנ״ס סעיף ב׳.

שלד קצור שלחן ערוך סו

ממעות אלו היא מלוה ביד המקבל, שהרי היא באהריות שלו והוא נוטל את הריוה, וגם ההפסד עליו, והחצי הוא פקדון אצלו שהרי היא באהריות הגותן והוא לוקח את חריוח מחצי זה, וגם ההפסד מהצי זח עליו, והמקבל שהוא מתעסק וטורה בהצי הפקתן שהוא שייך להגותן, זהו רק מפגי שגותן לו את ההצי בהלואה, והוי ריבית ואסור. ויש היתר לזה אם הגותן גותן להמקבל איזה שכר בשביל העמל והטורה שהוא מתעסק בהלקו, ויש לקצוץ או שיתן לו מיד בשעת גתיגת המעות שכרו,

ודי אפילו בדבר טועט!). ב יכולין להתגות שלא יהא המקבל גאמן לומר שהפסיד טן הקרן, כי אם על פי עדים כשרים ועל הריוה לא יהא גאמן כי אם בשבועה 2). נ גם יכולים להתגות שהברירה הוא ביד המקבל, שאם ירצה לתת להגותן כך וכך בעד ההלק הריוה שלו, יהא הרשות בידו, וכל מותר הריוה ישראר לו. ודרך זה הוא נכון, כי מסתמא המקבל לא ירצה לישבע, ויתן לגותן כפי מה שיקצבו ביגיהם, וזהו היתר עיסקא הגהוג ביגיגו. ואפילו אם המקבל יודע אהר כך בעצמו שלא הרויה או אפילו אם הפסיד יכול ליתן להגותן את הקרן עם הריוה שקצבו ביגיהם ואין כאן שום איסור, דכיון שיש עליו היוב שבועה, יכול לפטור את עצמו בממוגו מן

השבועה 3). ד אבל שיקגה המקבל את הלק הריוה של הגותן בכך וכך, שיהיה מהויב לתת אהר כך כך־וכך בכל אופן, זהו אסור, אלא צריך שתהיה

להמקבל הברירה 4).

איגד מלובלין את הגאון מו״ר מהר״ש ענגי? (ח״ה םי׳ רב) ברבר אשר עלה בלבו לתקן תקנה שכל איש ישראל מקורם שיתתיל לנהוג מסתר יבא לפני בי״ר ויחתום כתב שכל העסקים שיעשה הן ללוות והן להלוות יהיה חבל על צר חיתר עיםקא. וממילא אם ישכח את״כ לעשות חיתר עיפקא ביחוד או שיחי׳ אנוס, נאמר רכל עשייתו על רעת חראשונה חוא עושה וכעין זה אמרינן בש״ם (נדרים כנ.) דעומד אדם בראש חשנח ואומר כל נרדים שאני נודר יהיה בטל וכתב הטו״ז (סי׳ ריא ם״ק נ׳) ראם נרד ובשעת נדרו שכת התנאי ואת״כ הזכיר עצמו מהתנאי אז אם תור כדי דיבור של הזכירה שם על לבו לקיים התנאי הנדר בטל. ות״נ נימא כן ראם מנלה רעתו מקורם שכל מסתרו יהיה עם״י היתר עיסקא אף דאח׳׳כ

שעדים מצוייגיס בהלכה

3) סימן קע״ז סעיף ה׳ ד. 4) שם בסו״ז םקי״ב.

סו 1) סימן קע׳׳ז סעיף ב׳. 2) סימן קם״ז ש״ך םק״זו.

ו שלה ר ס י י ר שלחן ע קצו

ה גתן לו עיםקא על זמן, וגתעכב אצלו המעות גם אחר זמן הפרעון, צריך הםתעםק ליתן לו ריוה גם בעד הזמן שאתר כך, כי מסתמא גשאר בידו על תגאי הראשון. ומכל מקום טוב יותר לכתוב תיכף בתוך השטר עיםקא, שאם ישאר חמעות אצל חמקבל לאחר הזמן, יהיה גם כן בתגאי

זה 5). ו גוסח שטר עיםקא: טודח אגי חתוט טטח שקבלתי לידי מאת ר׳ ראובן חורוויץ טאוגגוואר םך טאח זחוביט בתורת עיםקא לחצי שגד• טיוט דלטטח, וחתחייבתי את עצמי שכל םחורח טובח שתחא גראח בעיני, שחיא היותר קרובח לחרויח בח, םחויב אגי לקגות בעד םך חגזכר לעיל וחט קודםין לטעותי, וכל חריוח שיתן ח׳ לידי םאותח םחורח, יחיד• חטחצח לי וחםחצח לר׳ ראובן חגזכר לעיל, וכן חם־ושלום לחפםד, חוא חלק כחלק. ומיד לאחר כלות חצי שגח מיוט דלטטח, אגי טחויב לחחזיר לר׳ ראובן הנזכר לעיל את חקרן וגט חצי ריוח שלו, ולא יחא לי גאמגות לוםר חפםדתי, אלא על פי שגי עדיט כשריט, ועל חריוח לא אחא נאטן רק בשבועח. ואולם תגאי חיח ביגיגו, שאם ארצח ליתן לו בעד חלק ריוח שלו עשרח זחובים, אזי אין לו עלי שום תביעח, כי חםותר שייך לי לבד, אפילו יבורר שחיח חרבח ריוח, וכל דין תורת גאמגות לבעל חשטר אף לאחר זמן פרעון, וכל זמן שלא אחזיר את חמעות חגזכר לעיל חם בידי

בעיםקא באופן חגזכר לעיל. וקבלתי שכר עמלי. אוגגוואר, כ״ח שבט, תרל״א לפ״ק. שמעון אייזעגשטיין.

בפגיגו עדיט לוי בלוישטיין יחודח חויכבערגער t אם חשעח דחוקח ואי אפשר לחם לכתוב שטר עיםקא, יכולין

לחתגות כל חדברים חגזכרים לעיל בעל פח.

ח כ ל ה ט מצוייניש כ שערי

שבח תתנאי או נאנס מלעשות היתר עיססא אפ״ה נימא רהבל עושה על דעתו הראשונה. והסכים עמו הנאון מחר״ש דזחו עצר. טובה ואף דלכתחלה אין לסמוך על זה אבל עכ״פ בשכח יהיה תועלת להינצל מאיסור רבית ומצטרף עמו להיתר הנ״ל שנם הרבנים הנאונים מהר״א מלובלין והנאון מהר״ם מטארנא הסכימו לזה, עיי׳׳ש. ונשאל על זה נם הגאון מהרמ״מ באב״ר טטרנופול בשו׳׳ת חבצלת חשרון (ח״א יו״ד סי׳ סט) והוא מיאן להסכים לזה שישכח מכח זה בל מעשת תתיתר עיסקא שיסמכו על טה שעשו בבי״ר ויועץ שם עצה אחרת דחיינו שחחברות שיש בעיר תדפיס

5) שם ס״ק י״ו,

שלו קצור שלחן ערוף סו

ח אם טקדים טעות על סחורח, יכתבו שטר חיתר עיםקא בענין זח: מודח אני חתום טטח שקבלתי מאת ר׳ ראובן וויינשטאק םאונגוואר סך מאה זחובים לחתעםק במעות זח. במאשין שאני מחזיק בכפר זאחאן עד ראש הדש ניסן הבא עלינו לטובה, והריוה שיעלה לערך מעות אלו לאהר נכיון כל ההוצאות, יהיה מהצד, שלי ומהצה לר׳ ראובן הנזכר לעיל, וכן הם־ושלום ההפסד יהיה הלק כהלק. ומיד בראש הדש ניסן הבא עלינו לטובה אני מהויב לההזיר לר׳ ראובן הנזכר לעיל את הקרן עם הלק ריוה שלו, ולא אהא נאמן לומר הפסדתי אלא בבירור על פי שני עדים כשרים ועל הריוה לא אהא נאמן כי אם בשבועה. אך זאת הותנה בינינו שאם ארצה בראש הודש ניסן הבא עלינו לטובה ליתן לר׳ ראובן הנזכר לעיל בעד הקרן וגם בעד הלק הריוה שלו סך המש מדות שפיריטום, אזי אין לו עלי עוד שום תביעה יותר, וכל דין תורת

נאמנות לבעל השטר אף לאהד זמן פרעון. וקבלתי שכר עמלי. אונגוואר, י״א תשרי, תרל״א, לפ״ק שמעון בלומענטהאל

בפנינו עדים לוי בלוישטיין יהודה הלוי טויב

ט אם הנותן רוצה שהמקבל יתן לו שטר הוב פשוט ואמיץ כהק המדינה, בכדי שאם המקבל יסרב מלפרוע או ימות, יהא לו נקל לגבות טעותיו על ידי ערכאות, אלא שבעל־פה הם מתנים שהמעות האלה הן בתורת עיםקא לא מהני. ואפילו השטר אינו אלא על הקרן לבד, דכיון שהנותן יכול לגבות כל המעות בשטר הוב שבידו, אפילו אם יהיה הפסד ברור אסור. ואפילו אם המקבל מאמין להנותן והוא אדם הסיד, מכל מקום לא מהני, ואפילו אם המקבל נותן להנותן גם שטר עיםקא, שכתוב בו כי המעות שנכתב בשטר הוב הוא בתורת עיםקא גם כן לא מהני. דאיכא למיהש שמא הנותן או יורשיו יעלימו אהר כך את השטר עיםקא ויגבו בשטר הוב. ואין היתר לזה אלא שישלישו את השטר עיםקא ביד שליש, או שהנותן יהתום את עצמו על השטר עיםקא, ויהא מונה ביד

שעריפ מצוייניפ בהלכח

הרבה ניירות נכתב עליהם ״נעשה כל זה על צר ההיתר עיםקא והשכר עמלח מוותר חמקכל שתפול לבים חחברח״ וחםלוח יקח לו מהחברה נייר כזה לצרף להשטר ההלוואה וישלם בער הנייר איזה פרוטות וזה יחיה לשכר עמלה, רהא כל ההיתר עיםקא חוא טטעם שחציו הוא הלוואה וחציו חוא פסדון וחמקבל עוסק בחלק חפקדון שחריוח יהיר, לתנותן ושליחתו עביד אלא שיש חשש שהמקבל דחיינו חלוח יתעסק בחלק חפקדו! בשבר

ק*ור שלחן עייר פז

הטקבל, או שיכתבו על השטר הוב שהוא על פי אופן המבואר בשטר עיפקא, או לכל חפחות ייחדו עדיט שהשטר חוב הוא בתורת עיםקא, ובכל אופניט אלו אפילו אט נכלל בשטר־חוב הקרן עט חריוח שפיר דטי6) י שטר עיםקא לא טהני להתיר, אלא אם האטת כן הוא שחוא נוטל את הטעות לעשות בו איזה עםק, אבל אט אינו נוטל את הטעות לצורך עםק, אלא לפרוע איזח חוב וכדומה, אז לא מהני שטר עיםקא כיון שחוא שקר. אבל יכולין לעשות באופן זח, כגון ראובן שחוא צריך למעות, ויש איזח פחורח אפילו במקומ אחר, יכול למכרח לשמעון אפילו בזול גדול, ובתגאי שחברירח ביד ראובן, שאט לא ימםרגח לידי שמעון יתן לראובן את חמעות, ויעשו קגין םודר לקיום חמקח, דחייגו ששמעון חלוקח יתן קצת מבגדו לראובן שיתפוס בו, ובזח חוא קוגח את הסחורה של ראובן, ואפילו שלא בפני עדים, הסחורה היא באחריותו

.( של שמעון הקוגהד יא וכן ראובן שהיה חייב לשמעון מעות, ובהגיע זמן הפרעון אין לו מעות לראובן והתפשר ששמעון ימתין לו איזה זמן, בזה גם כן אין תקגח בשטר עיםקא, אלא שראובן ימכור לשמעון איזח סחורה שיש לו באופן חגזכר לעיל, ושמעון יחזיר לו את חשטר חוב שחיח לו עליו טכבר, וראובן יתן לו שטר על חםחורח אשר קגח מאתו באופן חגזכר לעיל 8). יב ישראל שגתן לחבירו בהטה לגדלה ושיהלקו אחר כך בריוח,

דיגו כמו שגתן מעות בעיםקא,)).

סן. הלכות נדרים ושבועות. ובו י״א סעיפים. א אל תחי רגיל בגדרימא) !), כל חגודר כאלו בוגח במח בשעת

שעריפ מצוייניפ פחלפח המתנת מעותיו חלה המלוה לכן צריר המלוה לשלם להמקבל שכר עטלה אלא שהלוה מוותר השכר לתהברה וממילא יתא נם סצת תכנםות להתבדות,

עיי״ש. א) אל תחי רגיל בגדרים עי׳ בשו״ת חתם םופר (יו״ר םום״י ר״מ)

6) סימן קע׳׳ז סעיף כ״ד ובחכ׳׳א וב״א 8) שם. כלל קס״ב- 9) ועיין ביו״ד סי׳ קע״ז סעיף א׳ וסעי׳ כ״ג.

7) שם סעיף ד וסימן קס״ז בםו״ז, וש״ע םז 1) יו״ד סימן ר״ג סעיף אי. התניא.

שלח קצור שלחן ערוך פז

איסור הבמות, והמקיימו כאלו חקריב עליו קרבן שחייב משוש שחוטי חוץ, כי טוב יותר שישאל על נדרו ויתירו לו. וחני מילי בשאר נדרים, אבל נדרי הקדש מציה לקיימם, שנאמר 2) נדרי לה׳ אשלם, ולא ישאל

.( עליהם אלא בשעת הדהק3 ב וכן יתרהק מן השבועה ב). אבל אם עבר ונשבע על איזה דבר, לא ישאל עליו אלא יעמוד בשבועתו אף על פי שהוא מצטער, שנאמר 4) נשבע להרע ולא ימיר, וכתיב אחריו עושה אלה לא יםוט לעולם, ואין

.( נשאלין על השבועה אלא בשעת הדהק5 ג צריך ליזהר שלא ידור שום דבר, ואפילו לצדקה אין טוב לידור, אלא אם יש לו בידו מה שהוא רוצה ליתן יתן מיד, ואם אין לו ימתין עד שיהיה לו ויתן בלא נדר. ואם פוסקים צדקח וצריך לפסוק עםהם יאמר בפירוש שהוא פוסק בלי נדר, וכן כשמזכירין נשמות שנודרין לצדקה יש

. ( לומר בלי נדר, אם הוא בעת צרה מותר לו לנדור ג) 6

שעריפ מצוייניפ כהלכה

באחד שעלח לתורח ונרר לצדקה לאחת מחברות קדושות שבעיר ושבח לאיזה מהם פרמ אי לתברת תלמוד תורה או לתברת ביקור חולים ובדומה, העלה שם דכיון רקיי׳׳ל דספק נדרים להתמיד מהוייב לשלם לכל החברות באופן שלא ישאר לו שום ספק אבל אין כופין אותו על זה ואם ירצה

מניח לפניהם הסכום שנדר ויסתלק מהם. ב) וכן יתרהק מן השבועה בתשב״ץ (ת״ב סי׳ קסנ) כתב שחנשבע שלא לעבור לפני התיבה הוי כנשבע שלא לעשות סוכח ושלא לאביל מצה דאין השבועה הלה עליו דהוא מצוה דאורייתא להוציא הרבים ידי תובתן בדברים שבקדושה כדאיתא בש״ס (ברכות כא:) מנין שאין היחיד אומר קדיש וקדושת שנא׳ ״ונקדשתי בחוד בני ישראלי׳ וקרה״ת נסי

דאורייתא היא והרמב״ן הכניסם במנין המצות. נ) בעת צרה מותר לנדור כתב הרמ״א (סי׳ רכה סעי׳ מה) דנדר בשעת צרה אין מתירי! לו רק לדבר מצוה. ובפת״ש (שם ס״ק לט) כתב דדוקא אם פירש אז ״אם יצילהו ד׳ ״ דומיא ריעקב שאמר ״אם יהיה א׳ עמדי ושמרני״ אבל אם נדר בסתם בעת צרה יכולים לתתיר לו. ועי׳ בשוי׳׳ת בית יצתק (ת״ב יו״ר סי׳ עת) ראם הנודר הוא עני דהוק הוה דבר מצוד! שצריך להתיות נפשו ויכולין להתיר לו ודוקא אם נדר ולא השליש המעות מה שנדר אבל אם השליש אין להתיר, עיי״ש. ועי׳ בשו״ת מהרש״ם

5) רמב״ם סוף הי שבועות ויו׳׳ד סי׳ ר״ל. 6) סימן ר״ג סעיף ד ה׳.

2) תהלים קסיז י׳׳ד. 3) יו״ד סימן ר״ג סעיף גי.

4) תהלים ס״ז די.

קצור שלחן ערוך שז שלט

ד אם דעתו לקבוע לו איזה לימוד בתורה או לעשות איזה טצוח, י והוא ירא פן יתרשל אהר כך, או שהוא מתירא פן ימיתהו היצר לעשות איזה איםור, או למנעו מלעשות איזה מצוה, מותר לו לזרוזי נפשיה) מנין שנשבעין לקיים את המצוד, לזרז ד בנדר או בשבועה. דאמר רב את עצמו, א!ס על פי שהוא מושבע ועומד מהר םיני, שנאמר s) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, ואפילו אם לא אמר בלשון נדר או שבועה אלא בדיבור בעלמא הוי נדר, ומחויב לקיים. ולכן צריך האדם ליזהר כשהוא אומר שיעשה איזה דבר מצוד, שיאמר ״בלי נדר״,,). וטוב שירגיל האדם את עצמו כן אפילו באמרו לעשות דבר רשות, בדי שלא

יכשל הם ושלום בעון נדרים.

ה מי שנדר נדרים כדי לתקן מדותיו הרי זה זריז ומשובה. כיצד, הרי שהיה זולל ונדר שלא יאכל בשר איזה זמן, או שהיה שוגה ביין, ואםר עליו את היין ושאר משקין המשכרין, וכן מי שהיה מתגאה ביפיו, וקבל עליו נזירות וכיוצא בזה, נדרים כאלו המה עבודת השם־) נדרים סיג לפרישות, ומכל 1 יתברך־שמו, ועל אלו אמרו הכםינו ז״ל0 מקום גם בנדרים כאלו אין לו לאדם להרגיל את עצמו, אלא יש להתגבר

על יצרו גם בלא נדרים!1). ו אין הנדר הל אלא אם היה פיו ולבו שויםד), אבל אם נדר

(םי׳ לב) דנם בנודר בעת צרה מותר עב״פ לשנות הצדסה מעני לעני היותר דחוק.

ד) פיו ולבו שוים עי׳ בשו״ת שבות יעקב (או״ח םי׳ בד) באשה שסבלה על עצמה שלא ללבוש בנדים שרנילח ללבוש ביו״ט דנם הטבעות שרגילה להשים על ידיה ביו״ט ג״כ בכלל וכן הסנדלים בכלל מלבושים, ומביא ראיה ממשנה (נגעים פי״ג) היה לבוש בכליו וםגדליו ברגליו וטבעותיו בידיו וכוי, ובנליוני הש״ם מהגאון ר׳ יוםף עגגיל (ברבות מא.)

דחח זד, דבנדרים חלד אחר לשון בני אדם. אם נדר אחד ליתן מלבושיו לעניים לא הוי טלית ותפילין בכלל אף ששייר ענין מלבוש נם עליהם מ״מ בזח חולכין אחר לשון בני אדם

(שו״ת חרשב״א םי׳ ספנ־מחרש״ם ח״א םי׳ קמח).

שעדים מצוייניס כחלכה

10) אבות פ״ג מי״ז. 11) יו׳׳ד סימן ר״ג סעיף זי.

7) נדרים ןד. 8) תהלים קי׳׳ט קיו.

«) יו״ד סימן ר״ג סעיף ו׳ ובש״ך.

שט קציר שלחל עייר פז

ו ה), או שהרהר בלב־ נדר ה דעתו כמו שהוציא בשפתי ת שלא הי בטעוו אין זה נדר 12). ולא הוציא בשפתי

ת סיג וגדר ט ה T מי שגהג איזה הומרא בדברים המותרים מדיגא טמי הסליחות, או שלא לאכול בשר ושלא ת שבי ו י ופרישות, כגון תעגהג כן רק ז ואילך וכיוצא בו אפילו לא נ ת יין משבעה עשר בתמו לשתוהג כן שלש ה בדעתו לגהוג כן לעולם, או שנ פעם הראשוגה, אלא שהיהא ה שי נ ת פעמים, אף על פי שלא היה בדעתו לנהוג כן לעולם, ולא היפתה בהרטה גו בריא, צריך התרה, ו בלי גדר, ורוצה להזור מפגי שאיא רוצה לנהוג ט על מה שנהג כן לשם גדר. לכן מי שהו ר ה ת א מ שהוו מקבל עליו כן בנדר, נ ות לסיג ופרישות, יאמר בתהלה שאי זה הומרי באין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההיא, או בפעמים שירצה, וגם יאמר שאי

ולא לעולם 13).

ת הגדר או השבועה, הולך אצל שלשה אגשים ן א רי ח כיצד מתית גדרים, שידע איזה גדר יכולין בני תורה, ואהד מהם יהיה בקי בהלכו, והם יתירו לו 14). ן להתיר, ואיזה מהן אינן יכולין להתיר, ואיך מתירי

־ בני תורה,:!). ר ש רו לו ע ומי שגדר בהלום, טוב שיתי

ה ג ל ה גיפ פ י י שערים מצו

ו עי׳ בשו״ת טוזרש״ם (ח״א טי׳ סט) ה) כמו שהוציא בשפתי במי שנדר על דעת רבים [שאין לזה התרה] שלא לבוא לתבורה פלונית ואת״ז נזדמן אצל אתר ממכיריו שעשה סעודה והלך לשם ובהיותו שם באו גם אנשי התבורה הנ״ל לשם, העלה דאינו מתוייב לצאת משם כיון שהוא בבית שאינו שייך להם ונמצאים שם נם אנשים אתרים והוא לא קיבל על עצמו אלא שלא יבוא הוא אליהם ובה״ג מצינו בש״ס (סומה יא.) שאמרו המצרים נדונם במים שכבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם והם אינם יודעים דהוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין

לתוכן. הרי לך תילוק בזה. ובמפתתות שם הביא עוד בנשבע ראובן שלא יכנס לבית שמעון ולא יראה עוד פניו ואתר זה מת שמעון, וראובן הוא מתברת קדושת אי מותר לו ליכנם לביתו לעסוק בםהרתו, והעלה ראם לא אמר שלא יראה עוד פניו רק אמר שלא יכנס לביתו בודאי מותר ליכנס לאחר מותו לביתו מפני דכשמת כבר אינו ביתו רק של חיורשים כדאיתא בש״ס (נדרים מו.) אבל במה שנשבע שלא יראת עוד פניו צריך עור עיון, והעלה ראם לא אמר ער עולם יש להתיר אבל אם אמר שלא יראה פניו

14) סימן רכ׳׳ח סעיף א׳. 15) סימן ר״י סעיף ב׳.

12) שם סימן ר״י סעיף א׳. 13) סימן רי״ד סעיף אי.

קצור שלחן עריו סז שמא

ט אף-על-פי שלענין כל המצות שבתורה, אין הבן נעשה גדול עד שיהיו לו שלש עשרה שנה והביא שערות, והבת אינה גדולה עד שיהיו לה שתים עשרה שגה והביאה סימנים, אבל לענין נדר ושבועה יש להם קדימה שגח אחת, ויום אחד, אפילו לא הביאו םימגים, אם מביגים לשם מי גדרו, וגשבעו, גדריהם גדר ושבועתם שבועה. אבל פחותים מזמן זה אפילו מביגים אין דבריהם כלום, ומכל־מקום גוערין בהם ומכין אותם שלא ירגילו לשוגם בגדרים ושבועות. ואם הוא דבר קטן וקל שאין בו

עיגוי גפש, גוזרין עליהם שיקיימוהו6!). י האב מפיר גדרי בתו עד שתתבגר, דהייגו שיהיו לה שתים עשרה שגה וששה הדשים, והוא שלא גשאת, והבעל מפיר גדרי. כיצד, מפירין, אומר שלש פעמים ״מופר״ או בטל״ או שאר ( 1 אשתו ו) 7 לשון המורה שהוא עוקר את הגדר באב ובבעל 18). וגם אין יכולין להפר רק ביום שמעם, דהיינו אם שמעו בתהלת הלילה מפירין כל הלילה וכל היום שלאהריו, ואם שמעו מיד םמוך לצאת הכוכבים, אין מפירין רק עד צאת הכוכבים, ויותר אינן יכולין להפר 19). בשבת לא יאמר לה ״מופר ליכי״ כמו בהול, אלא מבטל בלבו ואומר לה ״טלי אכלי״ וכיוצא בזה 20). ואט האב או הבעל אמר תהלה שהוא מרוצה על הנדר, אף־על־ פי שלא אמר בפירוש, אלא שאמר לשון שהוא מורה שהוא מרוצה, ואפילו אם רק בלבו הושב שהוא מרוצה בנדרה, שוב אינו יכול להפר!2).

עד עולם אי אפשר להתיר, ומביא ראיה םזוה״ק (פ׳ בשלח) כפסוק וידא ישראל את מצדים מת על שפת הים, עיי״ש. ועי׳ בשערי תשובה להנאונים (סי׳ ר׳) שכתב בפירוש, וששאלתם מי שנשבע שלא יכנס אצל אתיו ומת אי מותר להכנם אצלו או לקברו כך אנו רואים כל זמן שאחיו תי לא יכנס אצלו ואפי׳ לכקרו אבל אם מת איז זה נכנם אצלו ומותר

ליכנם לקברו. והמהרש״ם שם רמז על השערי תשובה הזה.ו בשו״ת םהרש״ם(ת״ה סי׳ םב) נשאל ו) והבעל מפיר נדרי אשת במי שנדד שאם תלד אשתו זכר יתן כ״ה כסף לצדקה ואם תלד נקבה יתן דק המתצה והיא ילדה תאומים זכר ונקבה האם צריך ליתן ב״ה כסף בעד הזכר ועוד המהצה בעד הנקבה או םני בכ״ה כסף לבד רהא( ה לא נדד דק על אהד וממה נפשך םני בזה, והביא ממשנה (תמורה כ

שערים מצויינים כחלכה

19) שם סעיף כ״א.

20) שם סעיף כ״ו. 21) שם סעיף כ״א.

16) סימן רל״ג וברמ״א שם.

17) סימן רל״ד סעיף א׳ בי. ?1) שם סעיף ל״ז.

ח ו פ י ר ב קצור שלחן ע ס ש

יא איזח נדרים יכולין חאב או חבעל לחפר, דוקא דברים שיש בחם עינוי נפש, כגון רחיצח, קישוט, כיחול, ופרכוס, וכיוצא בזח. וחבעל יכול לחפר גם דברים שאין בחם עינוי נפש, אם חם מן חדברים שבין איש לאשתו, וגורמים איבח ביניהם, אבל אלו אינם מותרים אלא כל זמן שחיא יושבת תחתיו, ולאחר שנתאלםנח או נתגרשח אםורח

סח. דין תפלת הדרך ושאר דברים שצריכין ליזהר בדרך. ובו י״ב סעיפים.

א חיוצא לדרך א) בין מביתו בין ממקום שחיח לן בדרך, וכן בחזרתו לביתו, לאחר שיצא מעיבורח של חעיר, דחיינו שבעים אטח ושני שלישי אמח לאחר שכלו כל חבתים, מתפלל תפלת חדרך, יחי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו׳, אומרה בלשון רבים, רק ״ותתנני לחן״ אומר בלשון יחיד. ויותר טוב לאומרה לאחר שיצא מיל מעיבורח של עיר וכשחוא כבר בדרך ולן באיזח עיר, יכול

ה ב ס בחי שאסים יארה נ ה ז ב ס ם זכר עואה יארה זכר יסרב עואה, ואם נ אב ר ס ה ת ב ס נ ה נסבה הזכר יסרב עואה ו ם, ואם יארה זכר ו ב שאסי ר ס תם האת הקדושה ה י נ ם יארה ש ה א ״ פ ר א ח רר רק עא א ם וכוי. ואע״ג רנ שאסיי זכרים, . ואם יארח שנ חם י ן רירן ישאם עא שנ רו נ בנ ״ ח הם ו י עא שנם א א שם ר ת י א א פ י ס ף רתא ב ס ה כ ״ א אשאם כ ״ יב רק פ ראח או רחי נה דםי סכר אחייבי עואה ו י י ם יקרב עואח וחשנ ח ר ם ח ׳ זכרים א יארח ברר רק חו אא נ םי ם חאת קרושת עואה ו ח י נ פירש״י שם רעא ש חואין, ו

נ כן. ״ ח חר. ו

ם ן שנ נ י ם וחז י ם ארור בארץ םצר ו ר חי ת ו ך ואי ס ר ד א ל צ ו י א) חמא אח.) ו י א ( ״ ב ט י ר ז ושאר נרואי עואם ררו שם, עי׳ ב חררב״ ם ו ״ ב ם ר חת ו ר ח ירות א ו ואאו עי ב ר ח נ ר נתבאבאו ו ב ן עיירות כ ת ו א ם ש מרי ריש או) חואק עא ׳ רכז נ (סי ״ ם ס ב ן עיירות, ו ת ו א ת אלא ב ר ס ח אא א ר ו ת ח חן ור הזה חיינו אנסוע י ר ה אאא ב ר ו ת ה ת ר ס ר ראא א מ ו א א הו זה הטעם ור הזה״ אבא י ר ן אשוב ב ו פ י ס ו ב ״אא ת י ת ד כ כ מארץ ישראא אםצרים ר

בחם 22).

לאמרח בבוקר גם קודש שיצא!).

ח כ ל ח יפ כ נ י י ם מצו שערי

22) שם סעיף נ״ה נ״ס. וסמ״ג. סח 1) או״ח סימן ק״י סעי׳ ד ד וגמג״א

ח שמג ר ס י י ר שלחן ע קצו

ב אין לחתפלל אותח אלא־אם־כן יש לו ללכת לכל חפחות פרםח, ולכתחלח יש לו לחתפלל בתוך פרםח חראשונח. ואם שכח, יכול לחתפלל כל זמן שחוא בדרך, ובלבד שעדיין לא חניע לתוך פרםח חםםוכח לעיר

שחוא רוצח ללון בד• 2). ג תפלת חדרך צריכין לאםרח םםוך לברכה אחרת, ולכן אם יוצא בבוקר ואומר בדרך ברכת חשחר, או שחיח לן בדרך באיזח עיר (שאז יכול לומר תפלת חדרך גם קודם שיצא) ואומר אפילו קודם שיצא בברכת חשחר, יאמרח אחר ברכת חגוםל חסדים טובים לעמו ישראל 3). ואם חולך לאחר חתפלח מביתו, יאכל או ישתח איזח דבר על חדרך, ויברך ברכח אחרוגח, וםטוך לח יאטר תפלת חדרך, או יטיל םים ויברך אשר

יצר ויםטכח לח 4). ד יש לאמרח בעמידח, ואם חוא רוכב או חולך בעגלחב) אם אפשר לחעמיד חבחמח יעמידח, משום דרכוב כמחלך דמי, ואם לאו

אומרח כך 5).

ח כ ל ח פ ג י נ י י פ מצו י ר ע ש

משאר ארצות מותר לבוא לגור שם ועוד שלא נאסר אלא בזמן שישראל על אדמתן אבל כשהן מפוזרין מותר. ועי׳ בשדי תמר (כללים מערבת

יוד כלל מו) האריר בזה. ואי מותר לנור היום במדינת שפאניא נשאל הנה״ק בעל מנתת אלעזר (מובא בדרכי תיים ושלום אות תתקעב) על זה שיצא קלא דלא פםיק כי בעת שנתנרשו משם קבלו על עצמם בתרס ואיסור שלא לשיב לארץ הזה והשיב שאין צריך לחוש לסול הזר, דיש אומדנא שאינו אמת יען שלא נמצא דבר מזה בםפרי הקדמונים במו תדר״נ ודר׳׳ת שנמצא בםפר כלבו ומהר״ם מרוטנבורנ ונם מרן הב״י שאבי אביו היה ממנורשי ספרד שנת רנה ונם הב״י בעצמו היה אז כבן עשר שנים בזמן הנירוש ולא הזכיר כלום בספרו ואפי׳ אם יהיה ספק תרם מ״מ אין אנו (האשכנזים) מבני בניהם שנקבל עלינו התרם הלז. ומצאתי כעת בשו״ת שאלת שלמה (ת״ב םי׳ ננ) שכתב שם תשובה להנה״ק הנ״ל זצ״ל והעלה נמי שאין ברור שעשו תרם על זה רהא אברבנאל (בתתלת פירושו לםפר מלכים) מתאר באורך הנירוש מםפרד ולא זכר שם מאומה מהתרם וסיים דעכי׳פ

טוב שיתקבצו רבני הזמן ויתירוהו. ב) או חולך בעגלד, עי׳ בערוך השלתן (סי׳ קי טעי׳ יא) דנם אם נוםע בםםילת הברזל או שנופע בספינה על הים ועל הנהרות צריך

4) מג׳׳א שם. 5) שם סעיף ד ומג״זו.

2) שם סעיף ד. 3) שם סעיף ר.

שמד קצור שלחן ערוד פח

ה אין־אוטרים אותה אלא פעם־אהת בכל יום שהוא הולך, אבל אם הנה באיזה עיר על דעת ללון שם, ואהר־כך נמלך ויצא טמנה לעבור הוצה לה או לשוב לביתו, אומרה פעם שנית. אם הולך ביום ובלילה או שהיה לן שלא בטקום ישוב, פעם הראשונה אוטרד. בהתימה, ובשאר הימים אומרה בלא התימה, כי כל זמן שלא לן במקום ישוב, נהשב הכל

כדרך אהד 6). ו טרם צאתו לדרך יש לו ליתן צדקה, שנאמר 7) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ויש ליטול רשות טהגדולים שבעיר שיברכו אותו שיצליה בדרכו 8). ויש להשתדל שילוו אותו איזה אנשים, והםלוה את הבירו, כשהוא פורש טטנו צריך לעטוד בטקוטו, עד שההולך יתעלם טעיניו9). הטברכים לההולך בדרך לא יאטרו לו ״לך בשלום״ אלא ״לך לשלום״, שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה, ויתרו שאטר לטשה לך לשלום עלה והצליה10). כשהוא בדרך יעםוק בתורה, שנאטר ובלכתך בדרך, ויאמר בכל יום איזה מזמורי תהלים בכוונה והכנעה ״), ויזהר שיהא לו־פת עמו אפילו הולך במקום קרוב. גם יש לו ליקה עמו ציצית שמא תפסל ציצה ולא ישיג אהרת ויתבטל ממצוה2!). לעולם יכגם אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, פירוש כשיכגם ערבית לבית המלון, יכגם בעוד ההמה זורהת, ולמהר ימתין עד הגץ ההטה ויצא ואז טוב לו,) וירא אלהים את האור כי טוב. לא יאכל הרבה כשהוא 1 כמו שגאמר3

בדרך 14). ז באכסגיא שהוא אוכל שמה ג), צריך לדקדק אם הבעליהבית

לומר תפלת הדרך וכן כנימוסי או״ח (םי׳ קי) כתכ כן דנם כמרככת הקיטור או שנוסע באויטאמאכיל יש סכנות רכל הדרכים בתזסת סכנה

ואין להקל בה.א אוכל שמה כשו״ת טלטר להועיל (יו״ר סי׳ נ) באבםניא שהו עה) נשאל אם נתארת אשכנזי אצל םפררי אם טותר לו לאכול כשר שטה כי הספרדים בענין בדיקת הריאה ננררים אהר הב״י ואנהנו כני אשכנז אחר הרט״א, הביא שם טשו״ת רכר שטואל (סי׳ שך) שכתב דםפרדי אוכל

שעדיפ מצוייניפ פהלבה

11) מג״א ושע״ת.

12) ח״א.. 13) בראשית א׳ ד

14) םג״א שם סק׳׳י.

8) באה״ם שם.

9) שע״ת והריעב״ץ.

10) יו׳׳ד מנ״א מגמרא ברכות ס״ד.

6) סעיף ה׳ ובשע׳׳ת. 7) תהלים פ״ד. י״ד.

ה ט ח ש ר פ י י קצור שלחן ע

ואנשי ביתו כשרים ונאמנים המח. ואם רוצח לאכול בשר במקום שאינו ידוע לו, צריך לחקור ולדרוש חיטב מי חוא חשוחט, ומי חוא חרב חטשגיח עליו, כי בעונותינו חרבים רבח חטכשלח, וחטשכיל יבין. וטכל־ שכן ביין, אשר בעונותינו־חרבים רבו חטתפרצים וצריכין חקירה

ודרישה 15). ח כשהוא טתפלל תפלת שהרית בדרך, יזהר להתעטף בטלית נדול כטו שהוא טתפלל בבית הכנסת, כי הטלית קטן רהוק שיהיה כשיעור, אם הולך ברגליו, אזי כשאוטר הפסוק שטע ישראל וכו׳ וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לעמוד שיכוין לבו היטב, ואם רוכב או), ובתפלת שמוגה־עשרה יעמוד, ואם הוא נהוץ 1 יושב בעגלה מותר6 לדרכו, אם יכול לעמוד לכל הפהות בשלש ברכות ראשוגות ובשלש ברכות אהרוגות טוטב ואם לאו יתפלל מיושב בעגלה, יעשה הכריעות). ואםגם טוב יותר שיתפלל אפילו טיד בעלות השחר, וגם 1 טיושב7 מגהה אפילו מיד הצי שעה אהר הצות היום, כדי שיוכל להתפלל מעוטד וכראוי 18), (השיעור, שהוא מהוייב להזור אהר מים וכדי להתפלל בעשרה

כתוב בסימן י״ב סעיף ה׳ וסעיף ה׳). ט המהלך בדרך יהגיע עת האוכל ולא מצא מים ד) גתבאר בסימן ט׳ סעיף י״ד, ובםיטן ט״ב סעיף י״ט גתבאר שהאוכל פת אסור לצאת טטקוטו עד שיברך ברכת הטזון, ובםיטן ט״ד סעיף ו׳ גתבאר שצריך לברך טיושב דוקא. ואםגם אם אכל בדרך כשהוא טהלך, טותר לברך ברכת הטזון גם־כן כשהוא מהלך, מפגי שאין דעתו טיושבת עליו אם יצטרך להתעכב,״). אבל אם אכל טיושב גם ברכת הטזון צריך לברך

אצא אשכנזי והעאה באם אירע ריעותא ושאאה שהאשכנזים אוסרים יודיע הספרדי אהאשכנזי והוא ימנע מאאכוא עפ״י מנהג שאו, ריש בזה םאוגתא באם אירע רבר שאאה ואשימהו כשר ואשימה האהר אסור אם מחויב הוא אהוריע

אהאהר כרי שיפרוש מזה, עי׳ מזה בריטב״א (סוכה רף י׳) ובערוך אנר שם.ס ועי׳ שם שכתבתי אם נכון איטוא ממכונת ר) ולא טצא טי

טיושב 20).

ה כ ל ה יפ ב נ י י פ מצו י ר ע ש

נתאת מים (םיננ, וואםעראייטוננ).

18) שם ובח׳׳א כלל ב״ב. 19) או״ח סימן קפ״ג סעיף י״א.

20) ח׳׳א כלל מ׳׳ז סעיף ד.

15) יו-ד קייס סעיף א׳ חזכ** כלל ע״א ב׳.

16) אויח סימן סיג סעיף ב׳ ובמג״* 17) סימן ציד סעיף ד ה׳.

ך םם שמו קצור שלחן ערו

ת עובד כוכבים אין י ב תם בדרך ואוכלים ב ו ת נוהגין שבהי צ י קן בזימון, משום דלא הוי קביעות. ומכל מקום אם קבעו עצמן שם מברכי לאכול ביהד, אינו נכון לבטל הזימון, ויאמרו, הרהמן הוא ישלה לנוו עד עולם. ואם אוכלים ו ובטקום ישיבתנ ברכה מרובה במקום הליכתנת הזה, וקאי על י ב ת בעל ה משל אהד יכולין לומר, הרהמן הוא יברך א

. ( 2 ו 1 בעל הסעודה, ואם לאו יאמרו הרהמן הוא יברך אותנת יותר מן שלש פרסאות, בין ב נא אסור לילך בערב ש א מדי ית כראוי, ב לביתו בין למקום אהר כדי שיוכלו להכין צרכי סעודות שנים בריוה 22). ות אלו אין נזהרין בזה, מפני שרוב בני אדם מכי נ ובמדיל ת ד שיכנס לאושפיזא בעוד היום נ א ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר מד א ם, לכן יהא נזהר מ ה שמתאחרי ת בא על ידי מ ב כי הרבה הילול ש

ל ודרך טוב 23). ת ולא ימיתנו היצר לומר, עוד היום נת קודש בדרך במלון ויש לו מעות, אם יכול ב א ביום ש יב מי שהורא להפקידן או להצניען אסור לההזיקן בכיסו שהרי הם מוקצה. ואם מתית בבגדו וישב בבית, ולא יצא בהם ב א יגגבום ממגו יתפרם ערב ש מ שגו יוצא כל ת זה שאי מ ה א מ מ ן עירוב, אך אם יש להוש ש במקום שאית ויגזלם ממגו, מותר לצאת בהם כשהם ו ע , ירגישו שיש לו מ היום מביתו תפורים בבגדו, אבל אס הס בכיסו בכל ענין אסור 24), (ועיין עוד בסימן

ן ליזהר בדרך). ט דברים שצריכי קפ״

סט. דיני תפלת מנחה. ובו ט׳ סעיפים.ת המנחה, ל פ ת נא לעולם יזהר אדם ב א אמר רב הלבו אמר רב הו) ויהי בעלות ת המנהה, שנאמר! ל פ ת שהרי לא נענה אליהו אלא בי בה כל כך מפנ א השו ה הי ח נ מ ת ה ל פ ת ה וינש אליהו 2) והטעם ש ה נ ט הד קודם ו יתפלל טי ת ט ט ה ידוע, בבוקר בקוטו ט ת השהר זטנ ל פ כי תה ידוע, בבואו לביתו ת בלילה זטנ י ת ערב ל פ ה טרוד בעסקיו, וכן ת הי שיום נדול והאדם א בעוד שהי ה הי ה נ ט ת ה ל פ והוא פנוי טעםקיו, אבל תו ולהתפלל, טרוד בעסקיו, והוא צריך לשום אל לבו ולפנות טבל עסקי

. ( ד 3 א על כן שכרה הרבה טקראת מהצה ולמעלה, והיא נ ת ו ו ע שע ש ת ב עיקר זמנה הוא ב

21) אויה סימן קצי ג סעיף ג׳ מגיא 24) סימן ש-א סעיף ל״ג. ובאה״ט. סט 1) מלכים־א י״ח ליו.

מד* 2) ברכות ף. 22) אויה סימן רמים סעיף א׳ ו 23) ח״א כלל א׳ בהלכות שבת. 3) סור או״ח רליב•

קציר שלחן עייף פט שמז

,מנחה קטנה״. ובשעת הדהק, כגון שהוא צריך לצאת לדרך או שהוא צריך לאכול, יכול להתפלל טיד לאהר שש שעות וטהצה, והיא נקראת ״טנהה גדולה״, והטשך זטנה הוא לכתהלה עד שעה ורביעית שעה קודם הלילה ולא יותר, וזה נקרא ״פלג הטנהה״, כי טשעת טנהה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות וטהצה, וההצי טזה היא שעה ורביעית. ובדיעבד או בשעת הדהק יכול להתפלל עד צאת הכוכבים, וכן גוהגין עתה ברוב הקהלות שמתפללין טגחה םטוך ללילה א). ושעות אלו הטה שעות זםגיות דהייגו לפי ערך היום, מזריהת ההמה עד שקיעתה םתהלק היום לשנים עשר הלקים, ואם היום גדול שםוגה עשרה שעות, אזי שעה ומהצד,

גהשבת לשעה 4). ג אםור להתהיל לאכול אפילו םעודה קטגה םטוך לטגהה קטגה. וםםוך, דהייגו הצי שעה קודם. ואם איגו קובע עצםו לסעודה אלא שאוכל או שותה דרך ארעי, פירות או תבשיל אפילו טהטשת םיגי דגן יש מתירין, אבל יש לההמיר גם בזה. וכן אסור ליכגם לטרהץ או להסתפר םטוך לטגהה קטגה. וסעודה גדולה כגון סעודת גישואין או ברית מילה וכדומה, אסור להתהיל אפילו סמוך למגהה גדולה, דהייגו מהצות היום אסור, אלא ימתיגו עד זמן מגהה גדולה, ויתפללו קודם הסעודה. ובמקום שקורין לבית הכגםת והוא רגיל לילך לבית הכגםת להתפלל בציבור, םותר להתהיל סעודה קטגה םטוך לטגהה קטגה, וגם אהר־כך, ובלבד שםיד שקורין לבית הכנסת יפסיק מטה שהוא עוסק להתפלל. וסעודה גדולה םטוך לטנהה קטנה אסור להתהיל, אפילו במקום שקורין לבית

.( הכגםת, ואפילו םטוך לםגהה גדולה יש לההמיר5 ד לתפלת טגהה צריכין גם כן גטילת ידים עד הפרק כמו לתפלת. וכן לתפלת ( 6 ׳ שהרית, וכםבואר לעיל בםיםן י״ב סעיף ה׳ וסעיף ו םעריב אם חפםיק אחר טגחח, וכן לםוםף אם חפםיק אחר שחרית צריך

א) שמתפללין מגחח םםוך ללילח בירושלמי (ברכות פ״ר ה״א) ר׳ יוסי בר׳ חנינא תית מתפלא עם רמרומי חמת כרי שירא עציו מורא שמים בא תיום, ופי׳ תפני משת שם רתיינו תפאת שחרית תית מתפאא עם דמדומי חמת בעת שיוצא חחמח אזרוח אבא בפירוש בעא חחרדים כתב

ליטול ידיו 7).

שעריפ מצוייניפ בחלבח

6) ועיין וו״א כלל ל״ג סעיף ף. 7) סימן רל״ג סעיף ב׳ ובנע״א סק״ח.

4) סימן רל׳׳ג סעיף זו ובמג״א. 5) סימן דל״ב סעיף ב׳ גי.

שטח קצור שלחן עיון• םט

ה אין לומר אשרי שקודם מגהה, עד שיחא טנין בבית חכנםת כדי שהשליה צבור יאמר הקדיש על מה שאמרו בעשרה. ואם אמרו אשרי בלא מנין, ואהר כך נשלם המנץ, יאמרו איזה מזמור, ואהר כך יאמר השליה צבור קדיש. ויש להשליה צבור להתעטף בטלית קודם אשרי, שלא להפסיק בין אשרי לקדיש, ואם לא היתד. טלית עד לאהר שאטר

אשרי, יתעטף ויאםר איזה פסוקים, שעליהם יאםר קדיש 8). ו אם השעה דהוקה וקרוב ללילה, טתהיל השליה צבור טיד אהר קדיש השםונה־עשרה בקול רם, והצבור לא יתפללו אלא שומעים ועונים עד שאמר האל הקדוש, אז עונים אמן ומתפללים בלהש. ואם השעה דהוקה ביותר, ויש להוש שאם ימתינו על השליה צבור עד לאהר שיאמר האל הקדוש, לא יסיימו תפלתם בעוד יום, יכולין להתפלל מיד עם השליה צבור בלהש מלה במלה עד האל הקדוש. וטוב אם אפשר שיהא לכל

הפתות אהד, שיענה על ברכות השליה צבור אמן 9). ז מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין שמונה־עשרה מתפלל עמהם שמונה עשרה ויאמר אשרי לאחר השטונה־עשרה, ואם לא יוכל לגמור שמונה עשרה קודם שיבא השליה ציבור לקדושה, ואם ימתין עד לאהר שיגמור השליה צבור כל השםוגה עשרה עם הקדיש יעבור זמן תפלה, ימתין ויתפלל בלהש עם השליה צבור בהזרת התפלה מלה במלה, ויאמר עמו בשוה ברכת הקדושה וגם לדור ודור וכו׳ כמו שהוא אומר ויסיים עמו בשוד. ברכת האל הקדוש, וברכת שומע תפלה, וגם מודים יאמר בשוה, כדי שישהה עם הצבור. רק ביום תעגית צבור לא יאמר עם השליה צבור עגגו, אלא אומרו בשומע תפלה כמו שאר יהיד. וכן אם רוצה להתפלל מעריב עם הצבור, ואם ימתין עד אהר הזרת השליה צבור את התפלה יצטרך להתפלל ערבית ביהירות, יתפלל מגהה עם הזרת השליה צבור, ואם בא םטוך לקדושה יטתין עד לאהר שיאטר השליה צבור האל הקדוש ויעגה אמן ואז יתפלל, ואף שיפסיד עגיית אםן

שערים מצוייניס בהלכה דתיינו תפלת מנהר. והיד. מתפלל בעת שהולכת החמה לשקוע, ובשער הכוונות (מנהה דרוש בי) כתב שהאריז״ל היה נזהר מאד שלא להתפלל מנתח אלא םםור לשקיעתח, ובשו״ת מנחת אלעזר (ח״א םי׳ ינ) כתב ששסע מהנה״ק בעל דברי יהזקאל משינאווע בשם הנה״ק מהר״ש מבלזא כיון שתפלה היא מדרבנן על כן אפשר להקל לתתפלל מנחה כל בין

, וסי׳ רל׳׳ב סעי׳ יי• 8) סימן רל־ד סעיף א׳ ובמג׳׳א. 9) סימן קכ׳׳ד סעיף ר

ט ט ק»ד שלחן עדיו ע ש שלאחר שומע תפלה וגם מודים (שחם חיובים) מכל מקום הכי עדיף טפי, םלהפםיד תפלת ערבית עם הצבור, וםכל־שכן עם השעה עוברת

מזמן מגהה 10). ח אם נמשכה תפלת המגהה עד הלילה, לא יאמרו תהגון, כי אין אומרים תהגון בלילה!!). וצריכין ליזהר ולהשגית שלא תמשך עד הלילה ממש, כי אז אין אומרים קדיש תתקבל על התפלה שהתפללו ביום, כיון

.(! שהלילה שייך ליום המתרת2 ט מי שבא בערב שבת לםגהה בבית־הכגםת והקהל כבר קבלו שבת או יום טוב דהייגו בשבת אמרו מזמור שיר ליום השבת, וביום טוב אטרו ברכו, לא יתפלל םנהה בבית־הכגםת הזאת, אלא ילך הוץ לבית הכנסת ויתפלל. ואט שומע שהשליה צבור אוטר ברכו לא יענה עט הצבור, שאס יענה ברכו שוב אינו רשאי להתפלל אהר־כך תפלה של הול, (ואט טעה וענה, יתפלל ערבית שתיס כדלעיל םיטן כ״א). ואט בא םטוך לקבלת שבת ויום טוב, אף על פי שלא יוכל לגטור השטונה־עשרה קודט שיקבלו שבת או יום טוב, יכול להתפלל כיון שטתהיל בהיתר 13).

ע. דיני תפלת מעריב. ובו ה׳ סעיפים. א זטן קריאת שטע של תפלת ערבית הוא, טשגראין שלשה כוכביט קטניט, וביוט הטעוגן יטתין עד שיצא הספק טלבו. ועכשיו גוהגין להתפלל בצבור טעריב תיכף אהר טנהה, אף-על־פי שעדיין אינו לילה טפני טורה הצבור, שהוא טורה לאסוף הצבור שנית, ובלבד שלא יהא

ה כ ל ה נים ה י י ם מצו שערי

השמשות, ובנימוסי או״ח (םי׳ ?לא) כתב עור ששמע מהנה״? טשינאווע הטעם דהצדיקים מתלמידי בעש״ט מאתרים תפלת המנתה מפני שאז הוא התנכרות רדינין ובתפלת לותמין בננרן על כן ממשיבין ומאהרין בל מה שאפשר עפ״י תלכת לתלתם בננדן בעת תתנברותן ביותר, עיי״ש. ועוד כתב שיותר טוב לתתאתר במנהה ברי שיתפללו ערבית בזמנה מלתתפלל מגהה ומעריב מבעוד יום דהא ההמון אינם מדקדקים בקר״ש שעל הטטת לקרות כל תשלש פרשיות ונם בפרשה ראשונה אינם מכוונים אז וקר״ש היא דאורייתא ותפלה היא רק דרבנן על כן יותר טוב לדקדק בקר״ש של

ערבית בזטנה טטנהה בזטנה.

* י ק 12) מנ״א סימן רל״ד ס 13) סימן רס״ד סעיף מיו סיז.

10) סימן ק״ם. yyo (11 קל״א מגיא סק״ט.

p ר שלחן שייר שנ קצו

קודם פלג המנחה כי אז אפילו בדיעבד אינם יוצאין!). ואשרי למי שמתפלל ערבית בצבור בלילה, ובין מנחה למעריב עוסק בתורה, לחבר הלילה עם היום בתורה שהוא ענין גדול 2). ועל כל פנים לכל ירא שמים שאם חתפלל בצבור קודם חלילח, לא יאכל קודם חלילה אלא ימתין, ומיד לאחר צאת חכוכבים יקרא שלש פרשיות של קריאת־שמע3), ומי שאינו מתפלל בצבור אסור לו לחתפלל תפלת ערבית קודם צאת

חכוכבים 4). ב לכתחלח צריך לחתפלל ערבית מיד בצאת חכוכבים, ואסור לחתחיל לאכול או לעשות שום דבר, ואפילו ללמוד חצי שעח קודם צאת חכוכבים, כמו סמוך למנחח קטנח 5), ואם אין לו פנאי כגון שחוא לומד ברבים, על כל פנים לא יאחר יותר מחצות הלילה. ובדיעבד אפילו אחר

חצות עד שלא עלח עמוד חשחר יצא 6). ג מי שבא לבית חכנםת לתפלת ערבית, ומצא שחצבור עומדין להתפלל שמונה עשרח, אפילו עדיין אינו לילח אלא מפלג חמנחח ולמעלה, מתפלל עמהם שמונה עשרה, ואהר כך כשיהיה לילה אומר הקריאת-שמע עם הברכות. ואם הצבור עומדין באמצע קריאת שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קודם שיגיע לתפלת שמונה עשרה, קריאת שמע עם הברכות עד שומר עמו ישראל לעד, יעשה כן, וידלג ברוך ח׳ לעולם וכו׳ א), ואינו צריך לאומרו אחר כך לאחר התפלה 7).

ה כ ל ה פ כ י נ י י שןןרים מצו

א) וידלג ברוך ד׳ לעולם וכו׳ עי׳ בשו״ת םו״ר םהר״ש (ח״ו סי׳ לי) נשאל במי שמתפלל במתינות ולא יוכל בשום פעם להתפלל שם״ע של ערבית בציבור רק אם יפסיק באמצע ״ברור ד׳ לעולם״ אי עדיף טפי להפסיק באמצע כרי להתפלל בציבור או טפי עדיף שינמור ברכת זו ולא יתפלל עם הציבור, תביא שם דין זה שמקורו מתמנ״א (סי׳ רלה) דיכול לדלונ כרי לתתפלל עם הציבור ורוצה לתלק דדברי תמנ״א נאמר אם היה במקרה אבל אם בתמידות ינהג כר אפשר דלא ידלנ והביא כמת ראיות לתלק בין מקרה לתמידי, עי׳ מזה בגודע ביתודת מתדו״ק (או״ה םי׳ לה) שכתב דאף דעבירת בשב ואל תעשת נדתית מפני כבוד תבריות, אבל עבירה בתמידות לא נדתית, והעלת לבסוף בנדון זת משום דברכת זו

איגו דק ממגתגא יש לדתותת מפני תפלה בציבור אף בתמידות, עיי״ש.

4) שם ובמג״א סימן רל״ג. 5) ע״ל סימן ס״ס סעיף גי.

6) סימן רל״ד, סעיף גי.

ע 1) רל׳׳ג סעיף א׳ ובמגיא שם. 2) מג״א סימן א׳ סק״א.

3) עיין םו״ז ומג״א סימן רל״ה.

ד עא י י י שלח! ס ו ! ?

ואם הוא לא התפלל עדיין מנהה יתפלל תפלת שמונה עשרה מנחה, בשעה שהצבור אומרים קריאת שמע עם הברכות, וישהה מעמ לכל הפהות כדי הילוך ארבע אמות ויתפלל אהר כך שמונה עשרה עם הצבור למעריב, ואהר כך כשיהיה לילה יאמר קריאת שמע עם

הברכות 8). ד מן ברוך ה׳ לעולם עד יראו עינינו יש לומר בישיבה, ואסור להפסיק מן תהלת והוא רהום עד לאהר השמונה עשרה. ומה שהשמש מכריז ״יעלה ויבא״ ״טל וממר״ לא הוי הפסק, משום דהוי צורך התפלה9). ה אם נשאר אדם יהידי מתפלל מעריב בבית־הכנםת בלילה, הייב הבת להמתין עד שיסיים תפלתו, כדי שלא תתבלבל מהשבתו. ואם התהיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עם הצבור אינו הייב להמתין עליו, שהרי מוכהא מילתא דאדעתא דהכי נכנם שאינו מפהד 10).

עא. סדר הלילה. ובו ה׳ סעיפים. א אהר תפלת ערבית צריך לקבוע עת לתורה א), ולקיים ״והגית בו יומם ולילה״, ויש להוש בלילה אם יאכל תהלה תהטפגו שיגה, מתוך שהוא יגע והטבע מבקשת מגוהה, וגמצא מתבטל מתורה. על כן יש ליזהר שיקבע לו עת ללטוד קודט האכילה, אך אט הוא רעב ולבו הלש, שלא אכל ביוט לשבוע, יטעוט טעט כדי לישב דעתו, ואהר כך ילטוד קצת, ואהר כך יאכל סעודתו די צרכו, ויהזור ללטוד תורה איש איש כפי השגתו. אטרו רבותיגו ז״ל!) לא אברי לילא אלא לגירםא, והייגו בלילי הוד!*, וטכל טקוט גט בלילות הקצריט צריך ללטוד טעט בכל לילה, לקייט והגית בו יוטט ולילה, וטן הטשה־עשר באב ואילך יוסיף טעט טעט

ה כ ל ה פ כ י נ י י ם מצו שערי

א) צריך לקבוע עת לתורה עי׳ בבאה׳׳ט (םי׳ רלח ם״ק ב׳) שלא לקרות סקרא בלילת ותוא דעת המקובלים דבלילה אא יעסוק בתורה שבכתב רק בתורת שבע״פ תוץ סליל ששי וליל שבת ויו״ט דכן כתיב בפרקי דר״א (פ׳ סו) ר׳ יתושע בן קרתת אוסר ארבעים יום עסד משת בתר קורא סקרא ביום ושונת טשגת בלילת, ועי׳ בברכי יוסף (םי׳ דלת אות ב׳) הביא םתילקוט (פ׳ כי תשא) דכשעה שהיה הקב״ת םלםדו מקרא יודע שתוא יום ובשעת שלטדו טשנת יודע שתוא לילת, ועי׳ בשו״ת אבני

10) סימן צ׳ סעיף ס״ו.א 1) עירובין (דד״ ושם הגירסא ע

«סיהרא״.

7) אחרונים בשם מעשה רב והריעב״ץ. 8) סימן רל׳׳ו סןיף ג״.

9) שם סעיף ב<.

ף עא ר שלחן עדו כ קצו נ ש

ואטד ריש־לקיש כל חעוסק בתורח בלילח, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאטר יוםם יצוח ח׳ חסדו ובלילח שירח עטי, טח טעם יוטם

יצוח ח׳ חסדו, םשום ובלילח שירח עמי. ואיכא דאטרי אםר ריש־לקיע כל חעוסק בתורח בעולם חזח שחוא דומח ללילח. חקדוש ברוך חוא טושך עליו חוט של חסד בעולם חבא שחוא יום, שנאמר יומם יצוח ח׳ חסדו ובלילח שירח עטי, וטכל שכן טי שיש לו חק קבוע ללטוד בכל

יום, ונתבטל ביום שהוא צריך לחשלים חקו בלילח 2). ב ראוי לאדם בינוני הבריא לטעט כסעודת הלילה, ותהא קלח םסעודת היום, וירויה בזה ארבעה דברים: א) ישםור בריאותו, ב) יהא נשטר בדבר רע שלא יבא לידי טקרח לילח, שבא טחםת אכילה גסה ודברים חטחטםים, ג) שיחיו חלוםותיו נוחים וםיושבים, כי טרוב אכילה ושתיח חרבח פעםים באים חלוטות קשים וזרים, ד) שלא תכבד שיגתו עליו, ויקיץ בזםן חראוי, ודי לאדם חבריא לישן שש שעות, ויזחר שלא לישן בחדר יחידי, ולא לישן בםקום חם ביותר ולא בםקום קר ביותר 3). ג ראוי לכל ירא שטים שקודם חליכתו לישן, יפשפש בטעשיו שעשח כל חיום, ואם יטצא שעשח עבירח יתחרט ויתודח עליח ויקבל על עצםו בלב שלם שלא לעשותה עוד, ובפרט בעבירות הטצויות כגון הגיפות, שקרים ליצגות ולשון הרע צריכין בדיקה ביותר. גם יתן האדם אל לבו לםהול לכל אדם שהטא כגגדו, שלא יעגש שום אדם טהםתו, דאיתא בגמרא כל מי שהברו געגש על ידו אין םכגיסין אותו בטהיצתו של הקדוש ברוך הוא. ויאמר שלש פעמים: שרי לכל מאן די צערן,

ואהר כך יאמר רבוגו של עולם הריגו מוהל וכו׳ 4).

ה כ ל ה ים כ נ י י שןןדיפ מצו

צדש (יו׳׳ד םי׳ שב) דברבים יכול ללטוד תורת שבכתב בלילה, ועי׳ בשו״ת לבושי מרדכי (מתד׳׳ת סי׳ שפו) ראם לוטד פרש׳׳י או שאר ראשוגים שעל המשרא הוי כתורה שבע׳׳פ מפני שעל יסוד תורת שבע׳׳פ גכתבו ונםדרו ורש עם פירוש לע״ז אין ללמוד כלילת. עוד כתב (שם סי׳ שז) דהםוםרים מותרים לכתוב םת׳׳ם בלילה אף שמוציאים בפיהם מה שכותבים אם׳׳ה כיון שצריכים ליזתר בקרי וכתיב והסירות ואותיות שטנות וגדולות ופתיחה וסתימה הכל לפי הדין המבואר בתורה שבע״ם טטילא עוסשים

אז בתורה שבע׳׳פ, עיי״ש.

ג) אריח 0י0ך רל׳׳ח ויו״ד סימן רסיו 3) מג״א סימן רל״ם וריעב״ץ. סעיף כ״4 4) מגיא שס ובגמ׳ מגילה נ״ח.

קצור שלחן עייר עא

ד אם לא קרא שלש פרשיות של קריאת שמע כשהיה לילה, אזי יאמר כל שלש הפרשיות בקריאות שמע שעל המטה, אבל אם אמרן בלילה אינו צריך לומר בקריאת שמע שעל הטטה כי אם פרשה הראשונה בלבד. ומכל מקום למצוד. מן המבחר יאמר כל שלש הפרשיות, ואהר כך אומרים מזמורי ופסוקי דרהמי כמו שנדפס בסידורים. ואולם ברוב הסידורים נדפס ברכת המפיל קודם קריאת שמע, ויותר טוב לומר ברכת המפיל בסוף, שתהא הברכה סמוכה לשינה, ויאמר קריאת שמע עם המזמורים קודם שהולך לטטתו, וברכת המפיל יאמר כשהוא על טטתו, וקודם שילך למטתו ילך אל המזוזה ויניה אצבעותיו עליה ויאמר: ה׳ שומרי וגו׳ ואהר כך יאמר שבע פעמים בכל דרכיך וגו׳, ולאהר שאמר ברכת המפיל לא יאכל ולא ישתה ולא ידבר עד שיישן. אם אינו יכול לישן יאמר עוד הפעם קריאת שמע והמזמורים ופסוקי דרהמי, והוזר וקורא עד שתהטפנו שינה, או יאמר כמה פעמים פסוקים אלו, תורה צוד. לנו וגר, אש תמיד וגו׳ םעפים שנאתי וגו׳, אור זרוע וגר, עד שתהטפנו שינח, וחיא מגולח לחנצל ממקרח לילד. רחמנא ליצלן. ותהא כוונתו בשינה לחזק כחו לעבודת קונו, ואזי נחשבת לו לעבודת שמים, אם צריך לשמש טטתו לא יאמר תחלח ברכת חמפיל, אלא אחר כך קורא לכל

.( הפהות פרשה חראשונח של קריאת שמע ואומר ברכת חמפיל5 ה יפשיט מלבושיו מעליו ולא יישן במלבושיו. כשהולץ מנעליו ופושט בגדיו, הולץ ופושט של שמאל תהלה, ולא יניה מלבושיו תחת מראשותיו, כי משכה לימודו, וצריך ליזהר מאד להרגיל את עצמו לשכב על צדו, ואיסור גדול לשכב פרקדן, דהיינו גבו למטה ופניו למעלה, או בהיפוך פניו למטה וגבו למעלה אלא דוקא על צדו. וטוב שישכב בתחלת שינתו על צד שמאל ובסוף על צד ימין, והוא טוב לבריאות הגוף, כי הכבד מונח בצד ימין, והאיצטומכא בצד שמאל, וכאשר יטה על צד שמאל אזי יהא חכבד על חאיצטומכא, ויחממה בהומו ובזה יתעכל המזון מהרה ואהרי שנתעכל המזון ראוי לו שיטה על צד ימין, כדי שתנוה האיצאוכ) (הלכות וירד פסולת המאכל, ולא יתהפך מצד אל צד פעמים הרבה6

צניעות יבואר אם ירצה השם בסימן ק״נ).

5) מג״א סימן רל״ח וסימן רל׳׳ם. ורמב׳׳ם ה׳ דלות.

ות י׳׳ג 6) סימן ב׳ וגמ׳ נדה י״ר, הורי

ה ד ו י ת מ ל ש תודה וברכה לידידי הרבגים המפורסמים הגאונים הגדולים מנהלי

עזרת תורה ה״ה הרב ר׳ ישראל ראזענבערג שליט״א גשיא

חחברה והרב ר׳ י1סן6 אלי׳ הענקין שליט״א מגהל החברה בעד

עזרתם לחוצאת ספרי לאור.

— •—

תודח וברכח לידידי חרב חגאון רב פעלים חמפורםם מו״ח אלי׳ יונג שליט״א

בעד תטיכתו וחעגיגותו לחוצאת וחפצת ספרי יעזרו חש״י לחםשיך

עבודתו חפוריח.

•4m*

ה ד ו ת ת ר כ ה בזה הנני מביע תודתי לכבוד הרב המפואר בנש״ק ר׳

נפתלי הלברשטאם שלימ״א בעל בית דפוס ״ ה ד ר ״ על ששקד להוציא מתהת דפוסו את ספרי ״שערים מצויינים בהלכה״ הלק ראשון בדייקנות

והדור נאה, גם השביע נפשי בכל הדברים והתנאים על צד

היותר טוב יברך ד׳ פעלו הטוב וירום קרנו בכבוד.

ק והוכנס לאינטרנט : : . www.hebrewboc:

>״י •־ד«ם תשס״ב